דברי הכנסת

דברי הכנסת ה / מושב ראשון / ישיבות י"א–י"ג / כ"א–כ"ג באייר התשפ"א / 3–5 במאי 2021 / 5 חוברת ה' ישיבה י"א הישיבה האחת-עשרה של הכנסת העשרים-וארבע יום שני, כ"א באייר התשפ"א (3 במאי 2021) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 נאומים בני דקה 21 מוסי רז (מרצ): 22 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 22 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 23 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 23 יוסף טייב (ש"ס): 24 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 24 מאיר כהן (יש עתיד): 25 יאיר גולן (מרצ): 26 אבי מעוז (הציונות הדתית): 27 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 27 ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): 28 אופיר כץ (הליכוד): 29 חילופים בוועדות הכנסת 30 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המסדרת): 30 דיון אבל בעקבות האסון במירון 30 היו"ר יריב לוין: 30 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 31 שר הביטחון בנימין גנץ: 34 שר הפנים אריה מכלוף דרעי: 35 משה גפני (יהדות התורה): 38 שר הבינוי והשיכון יעקב ליצמן: 43 השר לשירותי דת יעקב אביטן: 44 יאיר לפיד (יש עתיד): 46 השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: 47 יעקב מרגי (ש"ס): 48 מירב בן ארי (יש עתיד): 49 השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: 50 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 52 אבי מעוז (הציונות הדתית): 56 יעקב טסלר (יהדות התורה): 57 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 58 אופיר סופר (הליכוד): 59 מאיר כהן (יש עתיד): 61 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 62 איתמר בן גביר (הציונות הדתית): 64 ניר אורבך (ימינה): 65 אליהו ברוכי (יהדות התורה): 66 מאיר פרוש (יהדות התורה): 67 סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: 68 יעקב אשר (יהדות התורה): 70 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 71 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 73 מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): 74 שרת התפוצות עומר ינקלביץ': 75 אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): 76 מיקי לוי (יש עתיד): 78 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 79 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 80 סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: 80 מוסי רז (מרצ): 82 אלעזר שטרן (יש עתיד): 82 משה ארבל (ש"ס): 83 תמר זנדברג (מרצ): 85 רון כץ (יש עתיד): 87 משה אבוטבול (ש"ס): 88 עיסאווי פריג' (מרצ): 89 עודד פורר (ישראל ביתנו): 91 יועז הנדל (תקווה חדשה): 92 סגן שר הפנים יואב בן צור: 94 עידית סילמן (ימינה): 95 אפרת רייטן מרום (העבודה): 96 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 97 אלכס קושניר (ישראל ביתנו): 99 חיים ביטון (ש"ס): 100 יוסף טייב (ש"ס): 101 חוה אתי עטייה (הליכוד): 102 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 104 ינון אזולאי (ש"ס): 105 סגן שר הבריאות יואב קיש: 107 הודעת הממשלה על מינוי שרים 108 שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: 109 הצהרת אמונים של חבר הממשלה איתן גינזבורג 109 איתן גינזבורג: 110 הארכת הכרזה על מצב חירום בשל נגיף הקורונה לפי חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף–2020 110 סגן שר הבריאות יואב קיש: 111 יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): 112 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 115 סגן שר הבריאות יואב קיש: 116 חילופים בוועדות הכנסת 118 אופיר כץ (בשם הוועדה המסדרת): 119 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, היום יום שני, כ"א באייר התשפ"א, 3 במאי 2021. אני פותח את הישיבה. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/1/24 וכלה בהצעת חוק פ/402/24: הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (ביטול סמכות שר הפנים לעניין חוקי עזר בדבר פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הרחבת הזכאות להליכי נשיאת עוברים), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת יעל רון בן משה; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – ביטול ארגון סטודנטים יציג), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת שלמה קרעי; הצעת חוק הגנה על ישראלים מפני מוסדות בין-לאומיים עוינים, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר ואלכס קושניר; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חדרי הנקה בבניינים ציבוריים), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הרחבת עילות הפסילה בגין הסתה לגזענות כנגד האוכלוסייה החרדית), מאת חבר הכנסת יצחק פינדרוס; הצעת חוק חיזוק מעמד חברי המועצה (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי, משה אבוטבול, מיכאל מלכיאלי ואילת שקד; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (הוספת חומר קנבוס כחומר בעל תועלת רפואית), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק יום לציון אירועי הפרהוד, התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – הגדרת מסוכנות של פוגעים בבעלי חיים), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת ניצן הורוביץ; הצעת חוק להנצחת הרב עובדיה יוסף (ציון זכרו ופועלו), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק עסקאות למכירת נשק או ציוד צבאי של מדינה זרה, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר ואלכס קושניר; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (העדפות מתן רישיון למכשור רפואי בפריפריה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בגין תקיפת סתם), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – תקופת צינון לפני מינוי), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי ואורית מלכה סטרוק; הצעת חוק לתיקון פקודות הדיג (איכון ספינות דיג), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון – תקופת צינון למועמדים לכנסת, חברי כנסת ושרים), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק פקודת הסמים המסוכנים (תיקון – הגדרת צמח הקנבוס, מדרוג עבירות ועונשים בסם קנבוס), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – פטור מהגשת מסמכים), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירה כלפי קשיש או חסר ישע), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק-יסוד: משאל עם – שוויון בנישואין וגירושין, מאת חבר הכנסת ניצן הורוביץ; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – עידוד הנגשה להשכלה גבוהה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק למניעת העסקה בתחום החינוך והטיפול של אדם שהורשע או שמואשם בתקיפה או בהתעללות בחסר ישע, התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – סמכויות ועדת חקירה פרלמנטרית), מאת חברי הכנסת שלמה קרעי, משה אבוטבול וישראל אייכלר; הצעת חוק הפרטת גלי צה"ל, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי וישראל אייכלר; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – הזדמנות שווה לנשים בצה"ל), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת אורנה ברביבאי; הצעת חוק העונשין (תיקון – גזר דין עונש מוות למורשע ברצח בנסיבות טרור), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת שלמה קרעי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פרסום נאות), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק העונשין (תיקון – גזר דין עונש מוות למורשע ברצח בנסיבות טרור), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איחוד סמכויות), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות (תיקון – הרחבת ההגדרה מוסד חינוך), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, יצחק פינדרוס ואליהו ברוכי; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – מניין חברי הכנסת במליאה), מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כנגדו צו הגנה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שומה מתוקנת מוסכמת), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הקמת מערך מידע וניתוח נתונים לשיפור התחבורה הציבורית), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, יצחק פינדרוס ואליהו ברוכי; הצעת חוק המרכז למורשת הערבית, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – בחירות ישירות לראשות הממשלה) (הוראת שעה), מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ומשה ארבל; הצעת חוק-יסוד: בחירות אזוריות וארציות (תיקוני חקיקה), מאת חברי הכנסת גדעון סער ויפעת שאשא ביטון; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת תשלום בעד חניה במוסד רפואי), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – כשירות מועמדים לכהונה כנשיא המדינה), מאת חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח זכויות עצמאי שעיקר הכנסתו מעסק בהליכי חדלות פירעון), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, יצחק פינדרוס ואליהו ברוכי; הצעת חוק הסדרת שוק הקנביס לצריכה עצמית, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק הכנסת (תיקון – ועדה לפיקוח על רשויות פיקוח פיננסיות), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי, חוה אתי עטייה ומשה אבוטבול; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (זנים תעשייתיים של קנבוס), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – רישיון מיוחד לישיבת ביקור), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי ואורית מלכה סטרוק; הצעת חוק הדחת נציג ציבור התומך במאבק מזוין נגד מדינת ישראל (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת מתן כהנא, אילת שקד, עמיחי שיקלי, ניר אורבך, עידית סילמן ואביר קארה; הצעת חוק הדחת נציג ציבור התומך במאבק מזוין נגד מדינת ישראל (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי, אורית מלכה סטרוק, משה אבוטבול ועידית סילמן; הצעת חוק התובע הכללי, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת מתן כהנא, עמיחי שיקלי, אביר קארה, עידית סילמן וניר אורבך; הצעת חוק-יסוד: ההתגברות (תיקוני חקיקה), מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק הכנסת (תיקון – פיקוח על רשויות פיקוח פיננסיות), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו וחיים ביטון; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – קביעת זמני המתנה ומרחקי נסיעה מרביים לקבלת טיפול רפואי), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הגבלת משך זמן החקירה המשטרתית), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – ביטול סעיף המין בתעודת הזהות), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק העונשין (תיקון – עונש מינימום על החזקת נשק בלתי חוקי), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק הקמת מאגר מידע דיגיטלי בנושא הכשרות מקצועיות, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת אורנה ברביבאי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת גדעון סער ויפעת שאשא ביטון; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – השוואת תנאי צרכן ונותן שירות בעניין החזרת טובין), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת הקלטה של עסקה טלפונית), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת המועד להגשת תביעה לגמלה והתקופה שבעדה תשולם), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק המים (תיקון – הוספת נציג ציבור לעניין איכות הסביבה למועצת רשות המים), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (פטור מאגרת רישיון לרכב חשמלי), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – מתן זכות הבעת עמדה לנפגעי או נפגעות עבירה במעמד פסק הדין או גזר הדין), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק הנחות בתעריפי מים וחשמל לבתי תפילה (תיקוני חקיקה) (הוראת שעה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת משה ארבל וינון אזולאי; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – מינוי רבני התיישבות, רבנים אזוריים ורבני שכונות), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת משה ארבל וינון אזולאי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שימוש חורג בקרקע חקלאית), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי, חוה אתי עטייה, משה אבוטבול וישראל אייכלר; הצעת חוק הסדרת הטיפול בחופי הכינרת (תיקון – מועצת איגוד ערים כינרת), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת משה ארבל וינון אזולאי; הצעת חוק המכינות הקדם-צבאיות (תיקון – שלילת הכרה ממכינות המעודדות סירוב פקודה והסתה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (רופא שהורשע בעבירת מין), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת אורנה ברביבאי; הצעת חוק הוועדה למינוי בכירים (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי וישראל אייכלר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים בתקופת הקורונה) (הוראת שעה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק-יסוד: בית המשפט לחוקה, מאת חבר הכנסת שלמה קרעי; הצעת חוק הגבלת אשראי למקבלי שירות מאומנים, עיתונאים ומרצים, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק הכרה ברצח העם הארמני וציון יום זיכרון, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק יום לציון רצח העם הארמני, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – כהונת רבני עיר), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת מתן כהנא, עידית סילמן, אילת שקד, עמיחי שיקלי, אביר קארה וניר אורבך; הצעת חוק חופש הבחירה במזון מן הצומח, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק הרבנות הראשית (תיקון – בחירת נציגים מהאזור), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת מתן כהנא, עמיחי שיקלי, עידית סילמן, אילת שקד, ניר אורבך ואביר קארה; הצעת חוק קביעת הזמן (תיקון – ביטול שעון חורף), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק כבילת עצורים ואסירים שלא כדין – עוולה אזרחית (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת משה ארבל וינון אזולאי; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – אי-חובת ציון שם הורה בתעודת זהות), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – מניעת אלימות כלכלית) (הוראת שעה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הגדרת חדר מחוזק כמרחב מוגן), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת משה ארבל וינון אזולאי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעות והסעות לטיפולי אונקולוגיה ודיאליזה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק הטבות לנפגעי התנכלות אנטישמית וגזענות בתקופת מלחמת העולם השנייה, התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק שקיפות הצהרות הון של נבחרי ציבור, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר ואלכס קושניר; הצעת חוק העונשין (תיקון – הגנה עצמית בנסיבות של אלימות במשפחה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק פיצוי נפגעי אסון טבע (פיצוי לנפגעי שרפה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק-יסוד: מגילת העצמאות, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בגין ירי מנשק חם שלא כדין), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק גיור ממלכתי בישראל, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת משה ארבל וינון אזולאי; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – תחולה על מפעל תעשייתי ביישובים הסמוכים לגבול העימות בצפון, שדרות ויישובי עוטף עזה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת יעל רון בן משה; הצעת חוק הפסקת היריון, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חדרי הנקה בבניינים ציבוריים), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – שירות מקוון ללקוח), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, יצחק פינדרוס ואליהו ברוכי; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – מועדי החזר של הלוואה לדיור), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, יצחק פינדרוס ואליהו ברוכי; הצעת חוק פקודת הסמים המסוכנים (תיקון – שידול ליבוא או יצוא חומר הנחשב לסם בחו"ל), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת משה ארבל וינון אזולאי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הארכת תקופת האחריות), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, יצחק פינדרוס ואליהו ברוכי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פרסום הודעת הפקדה בשפה שאינה עברית), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (פטור מתשלום דמי חניה לרכב של כונן רפואת חירום עם ציוד), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, יצחק פינדרוס ואליהו ברוכי; הצעת חוק היטל על דירת מגורים ריקה באזור היצע דירות מגורים נמוך, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – מתן תעודת הכשר על ידי רב מקומי), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – אחריות מנהל כללי ונושא משרה בשל הפרת הוראות החוק), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת מירב כהן ומיכאל מלכיאלי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקה במסרון ומסירת אישור על קבלת הודעת ביטול), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק להסדרת שירותי ההשגחה על הכשרות, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת משה ארבל וינון אזולאי; הצעת חוק חובת יידוע והפסקת חיוב של מנוי לא פעיל (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו וחיים ביטון; הצעת חוק מגן דוד אדום (תיקון – הענקת שירותי רפואה מרחוק), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 116) (תיקון – ביטול החוק), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי ואלכס קושניר; הצעת חוק לפיקוח על ייצור הצמח ושיווקו (תיקון – חובת סימון ארץ הייצור של צמחים הנמכרים בתפזורת), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו וחיים ביטון; הצעת חוק רשת ביטחון לעצמאים בעת אירוע חירום, התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – שינוי מדיניות הביטוח במכוני כושר), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – תקופת לידה והורות להורה יחיד), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון; הצעת חוק המים (תיקון – מתן הנחות בתעריפי מים לאוכלוסיות נזקקות), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק חובת תשלום בשוברים, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, יצחק פינדרוס ואליהו ברוכי; הצעת חוק החזר גביית יתר (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, יצחק פינדרוס ואליהו ברוכי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (הגבלת הזכות להיבחר) (תיקון – חזרת עובד רשות לעבודתו לאחר שהתמודד לראשות המועצה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי, משה אבוטבול וישראל אייכלר; הצעת חוק לצמצום רגולציה ושיעורי אגרות לעסקים קטנים, התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הכרה בהוצאות עבודה מהבית בתקופת התפשטות נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת יצחק פינדרוס; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הצבת דוכנים המשמשים לצורכי דת), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (שווי השימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הארכת משך האור הירוק ברמזור להולכי רגל בקרבת בתי ספר ובתי אבות), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי, בועז טופורובסקי ומשה ארבל; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי הוצאות כיבוד לפגישה מחוץ למקום העיסוק), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – רישום בת זוג או בן זוג כהורה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, עמר בר לב, אמילי חיה מואטי, גלעד קריב, אפרת רייטן מרום, רם שפע ואבתיסאם מראענה; הצעת חוק דחיית תשלומי מס לעסק חדש (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון – שלילת תמיכה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (דחיית הגשת דיווח שנתי לעסק שהוקם ברבעון האחרון של השנה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק דמי נסיעה לסטודנטים בתחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, יצחק פינדרוס ואליהו ברוכי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכרה בפגיעה מינית בעבודה כתאונת עבודה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק שידורי טלוויזיה (תיאור קולי), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – סימון תאריך ייצור ומועד תפוגה עברי), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, יצחק פינדרוס ואליהו ברוכי; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פשע שנאה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק שיקום שכונות דרום תל אביב (תמריצים לפיזור גיאוגרפי של מסתננים) (הוראת שעה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, עמר בר לב, אמילי חיה מואטי, גלעד קריב, אפרת רייטן מרום, רם שפע ואבתיסאם מראענה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי אבטלה לעובד שהתפטר לשם טיפול בילדו), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על משיכה הונית מקופת גמל), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, יצחק פינדרוס ואליהו ברוכי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת נכות לעקרת בית), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק נציב תלונות הציבור על שופטים (תיקון – מינוי הנציב), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי, ישראל אייכלר ואורית מלכה סטרוק; הצעת חוק הטבות מס ליישוב מעורב, התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – מינוי סגן ראש רשות תשיעי בעיריית ירושלים), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון – הפרדה בין בנקים), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי ומשה אבוטבול; הצעת חוק מעונות יום שיקומיים (תיקון – פעוט עם מוגבלות שטרם מלאו לו שישה חודשים), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (עתירות אסיר – ערעור בזכות), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת משה ארבל וינון אזולאי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הגבלות על מכירה מיוחדת), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק היטלי סחר ואמצעי הגנה (תיקון – אי-פתיחת חקירה בשל יבוא בהיצף בשוק מונופוליסטי או ריכוזי), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי, משה אבוטבול וישראל אייכלר; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (הצעת מועמדים לתפקיד המפקח הכללי של המשטרה בידי ועדת איתור מקצועית ציבורית), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת ניצן הורוביץ; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – חובת הודעה מוקדמת על אירוע סגור), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק המועצות האזוריות (בחירת ראש המועצה) (תיקון – הגשת רשימה על ידי סיעה או מפלגה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק הממשלה (תיקון – פרסום פרוטוקול ישיבות הממשלה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק הפרטת תאגיד השידור הציבורי הישראלי, התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת שלמה קרעי; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון – הכרה בחבלות נפש על רקע השתתפות בפעילות מבצעית וקביעת אחוזי נכות), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע זהות מגדרית או נטייה מינית), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת ניצן הורוביץ; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (החרגת בעלי רישיון שימוש בקנבוס רפואי), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – הסדרת תחבורה ציבורית), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (ביטול מופע אור ירוק ברמזור פנייה ימינה בעת הופעת אור ירוק ברמזור להולכי רגל), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי, בועז טופורובסקי ומשה ארבל; הצעת חוק לפיצוי עסקים בשל סגירת עסקיהם במצב חירום, התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – עידוד פתיחת עסקים חדשים), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, יצחק פינדרוס ואליהו ברוכי; הצעת חוק התובע הכללי, התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (הגבלת עמלת פירעון מוקדם של הלוואה לדיור), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי, חוה אתי עטייה, משה אבוטבול וישראל אייכלר; הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – טיפול באמצעות אומנויות), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק המים (תיקון – הוספת נציג ציבור לעניין איכות הסביבה למועצת רשות המים), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק דיני העבודה (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת מתן כהנא, ניר אורבך, עידית סילמן, אילת שקד, אביר קארה ועמיחי שיקלי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מיסוי תרומה מישות מדינית זרה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור הפליית מחירים בשל מגדר), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בעקבות פגיעה בעבירת מין או אלימות חמורה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תלוש שכר לעצמאי), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – תגמול לעובדת עצמאית שבן זוגה משרת במילואים), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת מתן כהנא, ניר אורבך, אילת שקד, אביר קארה, עידית סילמן ועמיחי שיקלי; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – תחומי אזורי פיתוח א'), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק להסדרת רעיית דבורים וייצור דבש, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק-יסוד: שכר נושאי משרה ברשויות השלטון (תיקוני חקיקה), מאת חברי הכנסת שלמה קרעי, משה אבוטבול וישראל אייכלר; הצעת חוק מכר סיטונאי חקלאי, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק שכר נושאי משרה ברשויות השלטון, התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת שלמה קרעי; הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה) (תיקון – גיל העובד), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק הביטוח לאומי (תיקון – ביטוח זכויות עצמאי שעיקר הכנסתו מעסק בהליכי חדלות פירעון), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטול מבחן ההכנסה לצורך קבלת גמלת סיעוד), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק הפקדות וזכויות סוציאליות לעצמאים (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטול מבחן הכנסה לצורך קבלת גמלת סיעוד), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודות זיכוי לאפוטרופוס), התשפ"א–2021, מאת חברות הכנסת יפעת שאשא ביטון ומירב בן ארי; הצעת חוק המשתתף החופשי, התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת ניצן הורוביץ; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – הפחתת יוקר תשלומי הלוואה לדיור), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי, חוה אתי עטייה, משה אבוטבול וישראל אייכלר; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – מידע בדבר עמידת מעסיקים פרטיים גדולים ביעד הייצוג ההולם), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת משה ארבל וינון אזולאי; הצעת חוק להגברת השקיפות בפעילותם של גופים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי ומשה אבוטבול; הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (תקופת צינון למפקח על הבנקים), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי, משה אבוטבול וישראל אייכלר; הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה, מאת חברי הכנסת משה גפני, יעקב אשר, יצחק פינדרוס ואליהו ברוכי; הצעת חוק חג המצות (איסורי חמץ) (תיקון – איסור מכירת חמץ גם שלא בפומבי), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק חג המצות (איסורי חמץ) (תיקון – איסור הצגת חמץ בפסח בבתי חולים), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – ביטול ממשלת חילופים), מאת חברי הכנסת שלמה קרעי, אופיר סופר, אורית מלכה סטרוק, ישראל אייכלר ומשה אבוטבול; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – ביטול ממשלת חילופים), מאת חבר הכנסת שמחה רוטמן; הצעת חוק שלילת תקצוב מוסדות חינוך המפלים תלמידים ברישום אליהם (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – סייג להטלת התפקיד להרכיב ממשלה), מאת חברי הכנסת אלי אבידר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר ואלכס קושניר; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – קציבת מועדים לקבלת טיפול רפואי או פארה-רפואי), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – פסקת התגברות), מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – איסור הפליה בשל מקום מגורים), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – מתן תעודה במקצועות הבריאות לבעלי הכשרה מקצועית), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק הרשות הלאומית למאבק בעוני, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת משה ארבל וינון אזולאי; הצעת חוק המשתתף החופשי, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק הכשרות לאנשי מקצוע בנושא זיהוי ודיווח על התעללות בילדים, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – קביעת הוראות לעניין הכנסת חפצים ודברי מאכל למוסד רפואי), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת משה ארבל וינון אזולאי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שוויון לעצמאים בזכות לדמי אבטלה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הנגשת הודעת תשלום לצרכנים שאינם דוברי עברית), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מתשלום דמי ביטוח), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכרה בלקות שמיעה באחת האוזניים), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שלילת קצבה בשל מעשה טרור), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק המרכז להנצחת מורשתו של הנשיא יצחק נבון, התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (סמכות לקביעת כללים למתן רישיון למכשירים רפואיים מיוחדים) (הוראת שעה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי תשלומים לעצמאים), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק התניית יום שבתון בהצבעה בבחירות (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מועד הוצאת חשבונית מס), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק החינוך המוזיקלי בישראל, התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת יעקב מרגי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הפחתה בדמי ביטוח בריאות לתושבי הפריפריה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק הקמת חדרי מיון קדמיים, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק הקמת האקדמיה הלאומית לשפת הסימנים, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו וחיים ביטון; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הרחבת פטור מתשלום בחדר מיון), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי לידה לעצמאיות – מתן זכות לעבודה חלקית), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (עידוד הגירה ליישובי הפריפריה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר הוצאות עבור נסיעה באמבולנס), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת הגדרת הגזענות), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, יצחק פינדרוס ואליהו ברוכי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מתשלום דמי ביטוח לסטודנטים בשל הכנסות הוריהם), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – פטור מתשלום בתחבורה ציבורית), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – תאריך ייצור ומועד תפוגה בגודל גופן קריא), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון – ביטול מבחן הכנסה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עובדי חירום), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק הגבלת מימון מפעלים מזהמים (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – כשירות), מאת חברי הכנסת אלי אבידר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר ואלכס קושניר; הצעת חוק אסדרת שוק הקנביס לצריכה עצמית, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – ביטול החוק), מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, ניצן הורוביץ, מוסי רז, עיסאווי פריג', ג'ידא רינאוי זועבי ויאיר גולן; הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון – יציגות ארגון עובדים והגנה על הפרט), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – ביטול ארגון סטודנטים יציג), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק משק החשמל (תיקון – גביית תשלומים), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הרחבת העילות למניעת השתתפות בבחירות), מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – כשירות מועמדים לכהונה כנשיא המדינה), מאת חברת הכנסת יעל רון בן משה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי מחלה לעובד עצמאי), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי מחלה לעובד עצמאי), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – קיום אירועי תרבות בהפרדה מגדרית בשל טעמי דת), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק החלת ריבונות על בקעת הירדן, גוש עציון, גבעת זאב, מעלה אדומים, ביתר עילית ועופרה, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אילת שקד, מתן כהנא, עמיחי שיקלי, ניר אורבך, אביר קארה ועידית סילמן; הצעת חוק גירוש משפחות מחבלים, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אילת שקד, מתן כהנא, עמיחי שיקלי, ניר אורבך, אביר קארה ועידית סילמן; הצעת חוק מענה טלפוני אנושי לאזרח ותיק (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי וינון אזולאי; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – פסקת התגברות), מאת חברי הכנסת אילת שקד, מתן כהנא, עמיחי שיקלי, ניר אורבך, אביר קארה ועידית סילמן; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – מענק קירור), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק ליישוב תחת איום מיידי (הוראת שעה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אלכס קושניר, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר ואביגדור ליברמן; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (טיפול נפשי כהוצאה מוכרת), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אלכס קושניר, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – העלאת גיל הפרישה לנשים וקביעת צעדים תומכים לנשים בגילאי העבודה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – מרווח שיעורי הריבית), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לעידוד הסעות שיתופיות (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (פסילת ראיה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (פסילת ראיה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (פסילת ראיה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (פטור מתשלום דמי נסיעה לעגלת ילדים), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לאי-מתן הטבות מס למוסד המקיים הפליה (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – איסור מועמדות וכהונה לנאשם או מורשע בפלילים), מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, עמר בר לב, אמילי חיה מואטי, גלעד קריב, אפרת רייטן מרום, רם שפע ואבתיסאם מראענה; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ביטול הטבות מס לתושב חוזר ותיק), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – מחלקות לעבירות מין), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, עמר בר לב, אמילי חיה מואטי, גלעד קריב, אפרת רייטן מרום, רם שפע ואבתיסאם מראענה; הצעת חוק ניירות ערך (תיקון – קנס מוגדל בגין הרצת מניות), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הסדרת שוק הקנביס לצריכה עצמית, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת יעל רון בן משה; הצעת חוק-יסוד: ההתגברות (תיקוני חקיקה), מאת חברי הכנסת שלמה קרעי, ישראל אייכלר, אופיר סופר ועידית סילמן; הצעת חוק התובע הכללי, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק האפוטרופוס הכללי (תיקון – הקמת מאגר מידע לעניין כספים ללא דורש), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – הקמת מוסדות להשכלה גבוהה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו וחיים ביטון; הצעת חוק לפיקוח על הפעלת צהרונים (תיקון – אמות המידה לקביעת מחיר חודשי מרבי ושיעור השתתפות המדינה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו וחיים ביטון; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלת דמי ניהול בקרנות הפנסיה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון – הרחבה לגבי מוסדות שאינם מוכרים), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, יצחק פינדרוס ואליהו ברוכי; הצעת חוק הפרטת תחנת גלי צה"ל, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת מתן כהנא, ניר אורבך, עידית סילמן, עמיחי שיקלי ואביר קארה; הצעת חוק הפרטת תחנת גלי צה"ל, התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח זכויות עצמאי שעיקר הכנסתו מעסק בהליכי חדלות פירעון), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – השוואת תנאי צרכן ועוסק בעניין החזרת טובין), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אלכס קושניר, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת תשלום בעד חניה במוסד רפואי), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת המועד להגשת תביעה לגמלה והתקופה שבעדה תשולם), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי תשלומים לביטוח בריאות לעצמאים), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת ולדימיר בליאק; הצעת חוק הפרטת תאגיד השידור הציבורי הישראלי, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת מתן כהנא, עמיחי שיקלי, עידית סילמן, ניר אורבך ואביר קארה; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – הטבות לחיילים משוחררים בודדים), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – הכרה בלימודים תורניים גבוהים לעניין תנאי סף), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה) (תיקון – תקופת צינון לשוטרים בתפקידי חקירה ומודיעין), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק זכויות תלמידים מחוננים ומצטיינים, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו וחיים ביטון; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שומה מתוקנת מוסכמת), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק העסקת עובדי הוראה, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו וחיים ביטון; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – בחירה ישירה לראש הממשלה וחלוקת מנדטים לסיעות הקואליציה), מאת חברי הכנסת שלמה קרעי וישראל אייכלר; הצעת חוק סייעות במוסדות חינוך, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו וחיים ביטון; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בעקבות תקיפה או התעללות בילד), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק תקצוב מיוחד לרשויות חינוך מקומיות מרוחקות, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו וחיים ביטון; הצעת חוק תקופת לידה והורות להורים (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, עמר בר לב, אמילי חיה מואטי, גלעד קריב, אפרת רייטן מרום, רם שפע ואבתיסאם מראענה; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – חובת דיווח שנתית בדבר תלונות סטודנטים לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו וחיים ביטון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – התפטרות הורה על מנת לטפל בילדו), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מענק לידה אחיד מילד שני ואילך), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (הגדרת צמח הקנבוס, מדרוג עבירות ועונשים בסם קנבוס), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק למניעת אלימות כלכלית בין בני זוג ובני משפחה, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק חניה לנכים (תיקון – החלטה בבקשה לתג נכה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור משלוחים חיים לשחיטה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חינוך חינם לפעוטות ולילדים), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, עמר בר לב, אמילי חיה מואטי, גלעד קריב, אפרת רייטן מרום, רם שפע ואבתיסאם מראענה; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (החזקה או שימוש לצריכה עצמית של סם מסוג קנבוס או שרף של קנבוס), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק הדרכונים (תיקון – מתן דרכון לעולה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – מינוי שופטים לבית המשפט העליון וקציבת כהונתם), מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – מסלולי לימוד נפרדים), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי וינון אזולאי; הצעת חוק הספורט (תיקון – זכויות ספורטאי בוגר), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי וינון אזולאי; הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – הזכות לשוויון), מאת חברי הכנסת גדעון סער, יפעת שאשא ביטון ויועז הנדל; הצעת חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם (תיקון – שינוי מועד יום ציון פועלם של אסירי ציון וקביעת פעולות לציונו), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אלכס קושניר, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק-יסוד: פסקת ההתגברות (תיקוני חקיקה), מאת חברת הכנסת מאי גולן; הצעת חוק ציון יום לאומי לתרומתה ולפועלה של העדה הדרוזית (תיקון – עיגון מעמדה של העדה הדרוזית כשוות זכויות במדינת ישראל), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי ואלכס קושניר; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – פטור מתשלום עבור קורס חוזר בשל שירות מילואים), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אלכס קושניר, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כנגדו צו הגנה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – שוויון בין תלמידים בציוני מגן), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי וינון אזולאי; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חינוך חינם לפעוטות ולילדים), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת ניצן הורוביץ; הצעת חוק הפעלת שירות רכבות בשבת ובמועדי ישראל, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אלכס קושניר, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תשלום קנס בתשלומים), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – ייצוג נישום על ידי רואה חשבון), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק פיצוי לנפגעי פוליו (תיקון – הכרה באחוזי נכות של נפגע פוליו לצורך דינים אחרים), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – מעבר לרכבים ידידותיים לסביבה בגופים ציבוריים), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אלכס קושניר, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חינוך לשוויון מגדרי חובה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מעמד החינוך הממלכתי המשלב), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת יועז הנדל; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חובת שידור והקלטת ישיבות, ניהול פרוטוקול ופרסומו), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק פיצויים בעד נזק עקב אסון טבע, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי וניכוי בגין הוצאות טיפול בילדים), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור גביית עמלה בעסקה שבוצעה באמצעות האינטרנט), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – תיעוד שיחות בין צרכן לעוסק ומסירתו לצרכן), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי אבטלה לעובד שהתפטר לשם טיפול בילדו), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי וינון אזולאי; הצעת חוק המים (תיקון – שקיפות פעילות הרשות הממשלתית), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת משה ארבל וינון אזולאי; הצעת חוק למניעת תשדירי פרסומת פוגעניים (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סימון אחיד להסדרי חניה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים) (תיקון – הסמכת פקחים באיגוד ערים לווטרינריה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס על תשר), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון (תיקון – הגבלת כמויות חומרים רעילים בסיגריות), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון (תיקון – סימון רכיבי מוצר טבק על גבי חפיסות או אריזות), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק מתן סמכויות פיקוח והסמכת מפקחים ופקחים (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (העלאת אופניים לרכבת), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – קציבת כהונה במינוי ממלא מקום), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור משלוחים חיים לשחיטה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק פטור מדמי נסיעה בתחבורה ציבורית למתנדבים לשנת שירות (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה) (תיקון – זכות במקרקעין בקבוצת רכישה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון (תיקון – פרסומות מנע של חברות מוצרי טבק ועישון), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – הפחתת ריבית פיגורים על חוב חלוט), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק הפיקדון על מכלי משקה (תיקון – ביטול החלת חובת פיקדון על מכלי משקה גדולים), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תשלום עבור נסיעה בתחבורה ציבורית בכרטיס אשראי), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק תגמול נושאי משרה בחברות ציבוריות, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – ביטול מסלול הטבות המס), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק האגודות העות'מאניות (רישום ופיקוח), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (ביטול קנס בשל רכישת מערכות בטיחות מתקדמות), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה בשל אי-מסירת מידע אישי), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק להגבלת העברת השליטה בתאגידים מרכזיים לגופים זרים, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק שמירת הקדושה של הכותל המערבי ורחבתו, התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מענק הבירה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – הארכת תוקף זכאות לדירה ציבורית), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול הגבלת רישיון נהיגה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי, חוה אתי עטייה, משה אבוטבול וישראל אייכלר; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (משיכה מקרן השתלמות לאחר לידה או אימוץ), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפרדה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק-יסוד: משאל עם (תיקון – ביטול החוק), מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק המים (תיקון – הנחות לאוכלוסיות זכאיות), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (חישוב שווי שימוש ברכב לשומרי שבת וחג), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, יצחק פינדרוס ואליהו ברוכי; הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול העבירה על העלבת עובד ציבור), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (חישוב שווי שימוש ברכב לשומרי שבת וחג), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק איסור שימוש ברכב ממשלתי לשר וסגן שר ביום המנוחה השבועי ובחג, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – מבנה מחוזק), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – קיצור שבוע העבודה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, עמר בר לב, אמילי חיה מואטי, גלעד קריב, אפרת רייטן מרום, רם שפע ואבתיסאם מראענה; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – קביעת בית המשפט באין הסכם בין ההורים), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – מניעת אלימות כלכלית), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (צדק חלוקתי בכל הרשויות המתוקצבות במדינת ישראל), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – ביטול סעיפי הפינוי ושינוי שם החוק), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הגדלת הגמלה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר ואלכס קושניר; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חובת לימודי ליבה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר ואלכס קושניר; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – הגבלת זכות העמידה), מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – שיתוף פעולה עסקי בין-לאומי ורכש גומלין בין-לאומי), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק-יסוד: משאל עם (תיקון – זכות הצבעה לתושבי קבע בשטח לגביו מתקיים משאל העם), מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הגנה על קטינים מפני תכנים פוגעניים באינטרנט), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – מניעת כפל ביטוחים), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי, משה ארבל ויעקב מרגי; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – זכות מטופל לקבל רשומות רפואיות), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, יצחק פינדרוס ואליהו ברוכי; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – סיוע ריאלי בשכר דירה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק החלפת המונח בתי אב (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק-יסוד: ההגירה לישראל, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – פטור מאגרה בשל האטה ממהירות הנסיעה המותרת), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מינוי יועצים משפטיים של משרדים), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת מתן כהנא, ניר אורבך, עידית סילמן, אילת שקד, עמיחי שיקלי ואביר קארה; הצעת חוק בית הדין לעבודה (תיקון – ערעור לפני בית המשפט העליון), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין (תיקון – הוצאת צו פיקוח חדש לאחר תום התקופה המרבית), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – שקיפות הליכים משפטיים), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אילת שקד, מתן כהנא, עמיחי שיקלי, אביר קארה, עידית סילמן וניר אורבך; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – חובת ביקור שופט בבתי סוהר), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכות המוסד לתביעה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ויצחק פינדרוס; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי ביטוח מופחתים לסטודנטים), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק מכירת זכויות שידור לאירוע ספורט משמעותי, התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – סבסוד מלא של נסיעות בתחבורה ציבורית לניצולי שואה ולאסירי ציון), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – תוספת קבועה לסל שירותי הבריאות לעדכון טכנולוגיות רפואיות חדשות, תרופות, מכשור ושיטות טיפול), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק זכויות ושירותים לילדים ובני נוער עם קשיים נפשיים, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מתן שירותים במרפאה ביישוב קטן לחברי קופה אחרת), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו וחיים ביטון; הצעת חוק רשות העתיקות (תיקון – הגנה על עתיקות), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת יאיר גולן; הצעת חוק פנימיות הנוער, התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת יאיר גולן; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – זכות מטופל לקבל רשומות רפואיות), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת יאיר גולן; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – חובת הצבת מכשיר אוטומטי למשיכת והפקדת מזומנים ושיקים), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הקצאת דירות שנבנו במסגרת תוכנית מחיר למשתכן למחוסרי דיור או לדיור הציבורי, התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת מתן רישיון נהיגה לטרקטורון), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון – ארוחת כריך יומית בבית ספר על-יסודי), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מאי גולן; הצעת חוק המים (תיקון – איסור הפקעת מבנה המשמש מוסד ללא כוונת רווח), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – הסדרת בנייה במסגרת קבוצות רכישה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (התניית מתן רישיון רכב או חידושו בהתקנת מערכת המונעת השארת ילדים ברכב), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – הגבלת עמלת ביטול עסקה בעד שירותי סליקה שמשלם עסק זעיר, קטן או בינוני), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – בן זוג לומד), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) (הוראת שעה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ישראל אייכלר, מיכאל מלכיאלי, משה אבוטבול ושלמה קרעי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – העברת מידע בין קופות החולים בעת מעבר תושב), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק פיקוח על בתי ספר (תיקון – הרחבת תוקפו של רישיון), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ישראל אייכלר, מיכאל מלכיאלי ומשה אבוטבול; הצעת חוק נישואין וגירושין, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, חמד עמאר ואלכס קושניר; הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (ביטול סמכות שר הפנים לעניין חוקי עזר בדבר פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, חמד עמאר ואלכס קושניר; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מענה אנושי בשירות טלפוני לאזרח ותיק), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018) (תיקון – הקצאת סכום לרשויות המקומיות הסמוכות לנמל התעופה בן-גוריון), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת משה גפני; הצעת חוק יישובים ושכונות בהליכי הסדרה, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אורית מלכה סטרוק, זאב אלקין, בצלאל סמוטריץ', חיים כץ, מכלוף מיקי זוהר, מיכאל מלכיאלי, נפתלי בנט, יעקב אשר, גדעון סער, עודד פורר, ניר ברקת, יעקב מרגי, אילת שקד, ישראל אייכלר, יועז הנדל, יבגני סובה, מיכל וולדיגר, אבי דיכטר, חיים ביטון, מתן כהנא, יצחק פינדרוס, שרן מרים השכל, יוליה מלינובסקי, גלית דיסטל אטבריאן, ינון אזולאי, עמיחי שיקלי, אליהו ברוכי, אלכס קושניר, איתמר בן גביר, חוה אתי עטייה, משה אבוטבול, ניר אורבך, יעקב טסלר, שמחה רוטמן, קרן ברק, אוריאל בוסו, אביר קארה, קטי קטרין שטרית, יוסף טייב, אבי מעוז, שלמה קרעי, עידית סילמן, אופיר סופר ומאי גולן; הצעת חוק יישובים ושכונות בהליכי הסדרה, התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק יישובים ושכונות בהליכי הסדרה, התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת יצחק פינדרוס. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, אנחנו עוברים מכאן לנאומים בני דקה. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יעקב מרגי – איננו; חבר הכנסת ווליד טאהא – איננו; חברת הכנסת מירב בן ארי – איננה; חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו; חבר הכנסת איתמר בן גביר – איננו; חבר הכנסת אבי מעוז – איננו; חבר הכנסת אוריאל בוסו – איננו; חבר הכנסת אופיר סופר – איננו; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – איננו; חבר הכנסת אליהו ברוכי – אף הוא איננו; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – איננה. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> חברות וחברי הכנסת, אתמול ביום האבל נדלקו שוב השטחים. אני רוצה לאחל מכאן איחולי החלמה מהירה לשלושת תלמידי הישיבה מאיתמר שנפצעו. קודם לכן, בבוקר, אישה בת 60 שהחזיקה סכין התקרבה לחיילים של צה"ל ונורתה למוות, למרות שנמסר שהיא נורתה ברגל. כנראה זה חלק מהנושא הזה של התאבדות באמצעות חיילי צה"ל, הידיעה שחיילי צה"ל ישר יורים. ובערב מוסרים לנו תחקירני יש דין על פוגרום בכפר ג'אלוד, שפגעו שם ברכוש, באנשים, רגמו באבנים. כנראה צריך להזכיר את גילוי הדעת שנכתב בהארץ ב-29 בספטמבר 67', שלושה חודשים לאחר שנכבשו השטחים: זכותנו להתגונן מפני השמדה אינה מקנה לנו את הזכות לדכא אחרים. כיבוש זר גורר אחריו התנגדות, התנגדות גוררת אחריה דיכוי, דיכוי גורר אחריו טרור וטרור נגדי. קורבנות הטרור הם בדרך כלל אנשים חפים מפשע. החזקת השטחים תהפוך אותנו לעם של רוצחים ונרצחים. נצא מהשטחים הכבושים מייד. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברת הכנסת קרן ברק – איננה; חברת הכנסת קטי שטרית – איננה; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – איננו; חברת הכנסת מיכל וולדיגר – איננה; חבר הכנסת אלעזר שטרן – איננו; חברת הכנסת תמר זנדברג – איננה; חבר הכנסת משה אבוטבול – איננו; חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה – מוותר. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום משרד החוץ הירדני שלח אזהרה לממשלת ישראל בדבר השינוי בסטטוס קוו באל-מסג'ד אל-אקצא, ובמיוחד מה שמתכוונים לעשות בעשרת הימים האחרונים – אל-עשר אל-אוואחר – בשהר רמדאן, והיה נהוג שמתנחלים לא יוכלו להיכנס לשטח של מסגד אל-אקצא. לזה מתווספים, אדוני היושב-ראש, כל השינויים שמנסה משטרת ירושלים להכניס, גם העניין שראינו בתחילת חודש רמדאן בדבר המחסומים בבאב אל-עמוד, דבר שהצית את כל מה שראינו, ושבאב אל-קודס עמדו נגד שינוי הסטטוס קוו. גם מה שקורה בשכונת שייח' ג'ראח – ואני וחבריי חבר הכנסת טיבי ועופר, וגם מוסי, היינו שם בהפגנות – עומדים לפנות שם 28 משפחות בטענה שיש קושאן משנת 1800, אני לא יודע מה. אמרנו: זה לא עניין נדל"ני, זה עניין פוליטי, רוצים לפנות ולעשות עוד התנחלות בירושלים המזרחית הכבושה. גם מה שקורה באל-עיסאוויה, גם מה שקורה בסילוואן ובראס אל-עמוד ובשכונת אל-בוסתאן. אנחנו מטילים את האשמה על ממשלת ישראל; שתכבה את הלהבות. הכיבוש הוא שורש כל הרע, מה שקורה כאן באזור. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת עודד פורר – איננו; חבר הכנסת מאזן גנאים – איננו; חבר הכנסת יועז הנדל – איננו; חבר הכנסת מתן כהנא – איננו. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראודה אבו חאטר מתגוררת בדירת עמידר שאותה קיבלה אחרי מאבק ארוך. ראודה, גרושה בת 52, סבלה מאלימות פיזית ונפשית במשך שנים רבות והצליחה להיחלץ. בדירה מתגוררים עימה ילדיה הבוגרים ונכדיה, בסך הכול שבע נפשות. אין להם קורת גג אחרת. ברבות השנים המשפחה השקיעה עשרות אלפי שקלים בבית ושיפצה אותו, אך לא קיבלה שום זכויות בו או הגנה מפני פינוי. הבית ברחוב עזה ביפו, כמו בתים נוספים בסביבותיו, נמכר ליזמים שמתכננים להקים שם אלפי יחידות דיור ולגרוף מאות מילונים מבלי שתובטח זכותם של הדיירים הנוכחיים במקום, וביניהם ראודה ומשפחתה. לא רק שהתוכנית דוחקת מהמקום תושבים מוחלשים ומשכנת עשירים, אלא שבדומה לתוכניות אחרות היא דוחקת ערבים ומחליפה אותם ביהודים – מדיניות המשלבת קפיטליזם קר ואכזרי עם טיהור אתני גזעני. אני קורא לכנסת לקחת אחריות ולהבטיח לכל משפחה דירה תמורת דירה במקום מגוריה. זה נכון לגבעת עמל, לכפר שלם, לאבו כביר, וכמובן גם ליפו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת אלי אבידר – איננו. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אני אעשה את זה קצר. עשרה הרוגים השבוע, אני אשתדל לעמוד בדקה. ב-25 באפריל נפטר רוכב קורקינט, גבר בן 65 מתל אביב. ב-27 באפריל נהרג גבר בן 36 בכביש 40. עוד באותו היום נהרגו שני גברים בני 30 בכביש 77. ב-28 באפריל נהרג גבר בן 85 בכביש 98. באותו היום נהרג גם רוכב אופנוע נוסף, צעיר בן 28, בכביש 90. באותו היום נפטר – שוב רוכב אופנוע – צעיר בן 27, בנצרת. ב-29 באפריל נהרג גבר בן 38 בשולי כביש 35. בהמשך היום נהרג רוכב אופנוע נוסף, צעיר בן 28, סמוך ליישוב מטע. באותו היום נהרג רוכב אופנוע – אחרון לשבוע הזה אבל בטח לא האחרון – גבר בן 37, באור עקיבא. עשרה הרוגים בשבוע האחרון. חודש אפריל היה החודש הקטלני ביותר בארבע השנים האחרונות – 42 הרוגים. ינואר עד אפריל – השליש הקטלני ביותר בארבע השנים האחרונות: 114 הרוגים, זה לא נגמר. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת יבגני סובה – איננו. חבר הכנסת יוסף טייב, בבקשה. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בקרוביי אקדש. אני אתמול הסתובבתי גם לבקר פצועים בבתי החולים וגם בניחום אבלים בכמה משפחות בצפון, ואני נוכחתי לדעת, להכיר, משפחות עם חוסן, עם אמונה, עם אהבה. המסר הברור שיצא מכל מקום שאני הגעתי אליו היה: בואו נעזוב את מה שהיה, בואו ניקח להבא, באמת, אמירה אמיתית של שיח מחבר, שיח אוהב, שיח מאחד. הם ביקשו ממני להעביר כאן, במליאת הכנסת – אנחנו, כנציגי ציבור, בואו נהיה להם לדוגמה, לעם ישראל, פה בארץ ישראל. בואו נראה להם עד כמה אנחנו יכולים ואנחנו מסוגלים לדבר שיח נכון, מאחד, נקי. זה היה המסר שרציתי להעביר בשם אותן משפחות שביקרתי אתמול, ואני מאמין שכך יהיה בשאר המשפחות. המסר שהם רוצים להעביר: בואו נדבר שיח מאחד ואוהב. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, בשבועיים האחרונים אנחנו עדים לחלק גדול מההתרחשויות שקורות בירושלים המזרחית, בעיר הקדושה הזו, בתקופת החגים האלה: גם ההתנכלויות למתפללים באל-אקצא, גם הניסיון למנוע מכולם לחגוג את חודש רמדאן לפי המנהגים, להתגודד, להתפלל וגם להישאר עד לפנות בוקר. ביום שבת האחרון, שנקרא שבת האור, שהוא חג מקדים לחג הפסחא לנוצרים, ראינו את המראות המאוד-קשים של כוחות הכיבוש הדוחפים את המתפללים שניסו להגיע לכנסייה, שרצו להיות נוכחים באירוע חשוב זה. ראינו איך מכים בנזירות שהתגודדו במקום. אלה מראות שרק כיבוש – כיבוש מאוד מדכא ומאוד אכזרי – יכול ליצור. לצערי הרב זה הולך ומידרדר עוד, יותר ויותר. אין חופש תפילה תחת כיבוש כמו שאין חופש בכלל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברת הכנסת אורנה ברביבאי – איננה; השר אלון שוסטר – איננו; חברת הכנסת מירב כהן – איננה; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – איננו; חבר הכנסת אלכס קושניר – איננו; חבר הכנסת ינון אזולאי – איננו; חבר הכנסת ניצן הורוביץ – איננו. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה, בכבוד. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> שלום, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, בוודאי נדבר על האסון הגדול בדיון; היה חשוב מאוד לעשות את זה. אני רק רוצה להאיר זרקור על קהילת העבריים מדימונה. אדוני היושב-ראש, קהילת העבריים מדימונה עלו ארצה ב-1969, ומאז הם חלק מהנוף, הם חלק מנוף ילדותי. לימים, כשהייתי ראש העיר – אדוני השר, אתה מכיר את זה – הם חיפשו את הישראליות שלהם, החלו להתגייס לצבא. 350 מבוגריהם – הם מתגייסים לצבא כולם. יתרה מכך, ביקשנו מהם לעבור לרשת החינוך הממלכתית, והם עוברים. יש בית ספר בפיקוח של משרד החינוך. הם חלק מהנוף, הם חלק מהחיים שלנו, הם חלק מהמדינה הזאת. באמת, הם הוכיחו את היותם ישראלים ואזרחים נאמנים. 160 מתוכם, אחרי עשרות שנים שמעמדם לא ברור, דיברו עם רשות האוכלוסין שבמשרד הפנים. אמרו להם: תשלחו רשימה של מי שצריך הסדרה, ונסדיר אותו. שלחו רשימה, ומה שהם קיבלו בחזרה זה צווי גירוש. זה נשמע נורא. זה מצחיק, כי אתה לא מאמין שבמדינה מתוקנת זה קורה. לכן אני מבקש ממך, אדוני היושב-ראש: הפעל את סמכותך. אדוני השר, אתם מכירים את הקהילה הזאת, גדלנו ביחד איתם, הם אנשים נהדרים. אנחנו חייבים לעשות הכול כדי שהם יישארו כאן. הם חיילים בצבא, הם לומדים איתנו, הם גרים איתנו בדימונה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – איננו; חבר הכנסת רון כץ – איננו. חבר הכנסת יאיר גולן – איננו; נמצא, בבקשה. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> אני פה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת כסיף עומד ומסתיר אותך, מה אני יכול לעשות. בבקשה. << דובר >> יאיר גולן (מרצ): << דובר >> הסתרת אותי. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני? סוף-סוף הצלחתי להסתיר מישהו, תמיד הייתי הכי קטן. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> חבר הכנסת כסיף, אנחנו נתחשבן אחר כך. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בבקשה, בבקשה. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חייבת לקום ועדת חקירה ממלכתית, והיא קום תקום. הרי מישהו תבע את קיום האירוע הזה ללא הגבלות. הרי מישהו דאג להיסעים מכל הארץ ללא הגבלות. הרי מישהו אפשר את קיום האירוע ללא נקיטת אמצעי בטיחות ראויים. הרי מישהו קבע שאין מגבלות עד ההר אך יש מגבלות על ההר, והדבר הזה הוא למעשה מופרך מיסודו. לא מח"ש תיתן תשובה בסוגיה הזאת. לא מבקר המדינה מסוגל לתת תשובה בסוגיה הזאת. רק ועדת חקירה ממלכתית תוכל לקבוע קביעות ברורות לגבי אחריותו של ראש הממשלה, שמכיר את הנושא הזה מקרוב וקיבל על זה דוחות מבקר מדינה בעבר. רק ועדת חקירה ממלכתית תוכל לקבוע מהי אחריותו של השר לביטחון פנים, של שר הפנים, של שרת התחבורה ושל גורמים נושאי אחריות נוספים באירוע זה. אני קורא להקמת ועדת חקירה ממלכתית לאלתר. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת איתן גינזבורג – איננו; חבר הכנסת רם בן ברק, חבר הכנסת רם בן ברק – מוותר; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – מוותר. אתה רשום, חבר הכנסת טיבי, נגיע. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. היום, כהזדהות עם המשפחות של האסון במירון, אני אעשה הפסקה בסדרת הנאומים בקשר להנדסת התודעה. אני רוצה להקריא מכתב שכתבתי לראש הממשלה בקשר לאסון במירון: ביום חמישי בלילה, ליל ל"ג בעומר, התרחש האסון האזרחי הגדול מזה שנים, כאשר 45 אנשים, ובהם ילדים, שבאו להילולת הרשב"י המסורתית, קיפחו את חייהם, ורבים אחרים נפצעו ועברו חוויה טראומטית נוראה. מעבר להחלטתך החשובה להכיר באסון כיום אבל לאומי, מקרי העבר שאירעו ואסונות קשים שפקדו את עמנו, כדוגמת אסון ורסאי, אסון ערד ומקרים אחרים, הוכיחו שהמשפחות נאלצות להתמודד בהמשך הדרך עם ביורוקרטיה ותהליכים ארוכים. כמדינה יש לנו חובה לקחת אחריות ולסייע בכל הדרוש ברגעים קשים אלה למשפחות הנספים, לפצועים ולמשפחותיהם. אי לכך, אני קורא לכבודו להעביר בהקדם האפשרי החלטת ממשלה שלפיה האסון יוכר כאסון לאומי והפצועים ומשפחות הנספים יוכלו לקבל את כל הסיוע הדרוש, הן הרפואי, הן הנפשי והן הכספי, בדומה לנפגעי פעולות איבה, כדי שיוכלו להתמודד עם האסון הנורא בהווה ובעתיד. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גב' נור דסוקי מיאפא, בת 52, יש לה שני ילדים, היא גרה ברחוב עזה ביפו. היא קיבלה צו פינוי מחברת עמידר. חברת עמידר ויפו זה יחסים של הדרה, פינוי, קיפוח. ביפו זה חברת עמידר, בשייח' ג'ראח זה עמותות מתנחלים. גם ביפו יש גרעין התנחלותי. יש כמעט 2,000 בתים ביפו השייכים לחברת עמידר – אם לא יותר, אגב – ואותו גורל צפוי לאנשים האלה, כי מקימים פרויקטים ואז מפנים את המשפחות האלה. אני פניתי לשר ליצמן כדי למנוע את פינוי הגב' דסוקי. מתקיימת גם הפגנה בנושא. גם ליווינו את תושבי שייח' ג'ראח במאבקם נגד הפינוי. איפה אקוניס? יש שר במליאה? אני רוצה לומר לו באופן ישיר – לא הספקתי – אני רוצה להעלות על נס את הקדנציה שלו. הוא לא עשה שום טעות במשך הקדנציה הזאת. השר אקוניס, הוכחת שאתה אחד משרי המשפטים שלא השאירו רשמים שליליים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת טיבי, לצערנו בקצב הבחירות והתחלופה הנוכחי כולנו פה מכהנים כהונות חטף. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אבל הוא שבר את השיא. הוא שבר את השיא, אדוני. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא. אבל יש שיאנים. בכל זאת יש שיאנים. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> הכול יחסי, זה נכון. אבל – כן. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הכול יחסי. יש שיאנים. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בראייה לאחור, גם הכהונות שלנו הן לא כאלה ארוכות. חברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי, בבקשה. << דובר >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר >> ראשית כול, אני רוצה להגיש את תנחומיי למשפחות ההרוגים באסון הר מירון ולאחל החלמה מהירה ורפואה שלמה לפצועים. ביום שישי בבוקר קמתי וראיתי חדשות, ראיתי תמונות מזעזעות של גופות, ראיתי ושמעתי גם את זעקתן של המשפחות. שאלתי את עצמי: במה אני יכולה לסייע? הרמתי טלפון להנהלת בית חולים פוריה, מכיוון שעבדתי בבית חולים פוריה, ושאלתי במה אני יכולה לסייע. הרמתי טלפון גם לידידים ולמכרים שיש לי מההנהגה החרדית ואמרתי להם: אני מנצרת, נמצאת בקרבת מקום, במה אני יכולה לסייע? לשמחתי הרבה – וכאן אני רוצה לספר על נקודת אור אחת שהייתה באותו יום – היו מאות אם לא אלפי ערבים מהגליל שחשבו בדיוק על אותה שאלה: במה אני יכולה לסייע? במה אני יכול לסייע? והינה, מאות ערבים מהגליל הציעו לארח משפחות; עשרות מסעדות ארגנו נקודות התרעננות. ראשי רשויות טמרה, זרזיר, בית ג'ן ואחרים הקימו מוקדי סיוע. ואני אומרת לחברה הישראלית היהודית: זה לא מפתיע. הרי כשאנחנו מדברים על סולידריות אזרחית – זה, זה הסיפור. שותפות ערבית-יהודית זה לא עניין של ניגוב חומוס אלא דווקא במקומות הקשים הללו זו הסולידריות האזרחית. אני, אזרחית פלסטינית של המדינה, מה ביני ובין אישה חרדית מבני ברק? זו הסולידריות. ועל זה אני רוצה לקדם שותפות אמת, שתהיה מעבר לפוליטיקה של זהויות. פוליטיקה של זהויות זה כאן ועכשיו; אני רוצה להסתכל בעוד 50 שנה ורוצה לשאוף למדינה ערכית, שוויונית ושפויה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, גם אני רוצה לדבר על סולידריות. באמת אחרי הלילה ביום חמישי, בשעת לילה מאוחרת, כשבכל דקה שעברה הבנו בעצם את גודל האסון, ביום שישי הלכתי בעירי עפולה, ולאור הקריאה לתרומות דם הלכתי לתרום דם. הגעתי, הניידת של מד"א זה בתחנה מרכזית אצלנו, עברתי ככה עם הרכב, ואמרתי: אלה בטח האנשים שעולים מהאוטובוס, יורדים מהאוטובוס. אבל לא: כל האנשים שהיו שם – זה היה פשוט מדהים, מחמם את הלב לראות את הערבות ההדדית, המון המון אנשים. ביום שישי, אם אתם זוכרים, היה מאוד מאוד חם. חיכינו שם בין שעה וחצי לשעתיים. כל אחד שעמד שם – צעירים, מבוגרים, חילונים, דתיים – כל אחד עמד שם שעה וחצי, שעתיים, בחום, כדי לתרום דם, בשביל לעזור. גם נקלעתי תוך כדי כך לשיחות של התושבים. יום שישי זה יום שהוא עמוס מאוד, אז אתה שומע את האימהות מדברות על זה שהתבשילים יהיו מוכנים קצת יותר מאוחר, והיא לא הספיקה לקפה עם החברים, כל הדברים שחשובים להם. אבל הם הניחו את הכול בצד, ומבחינתם הדבר החשוב ביותר באותו יום היה לתרום דם. זה היה מאוד מחמם את הלב. וזה הדבר המיוחד במדינה שלנו ובאזרחים שלנו, שברגעים הקשים האלה יודעים להתאחד ולהתלכד למען המטרות החשובות. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. אם כן, חברות וחברי הכנסת, עד כאן פרק נאומים בני דקה. << נושא >> חילופים בוועדות הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> מכאן אנחנו עוברים להודעה של יושב-ראש הוועדה המסדרת, שאיננה מחייבת הצבעה, בבקשה. << דובר >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המסדרת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אבקש להודיע על חילופי אישים: מטעם סיעת כחול לבן, בוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון ובוועדה המיוחדת לענייני החברה הערבית, במקום חבר הכנסת איתן גינזבורג תכהן חברת הכנסת יעל רון בן משה. ההודעה אינה מצריכה הצבעה. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה ליושב-ראש הוועדה המסדרת. << נושא >> דיון אבל בעקבות האסון במירון << נושא >> << דובר >> היו"ר יריב לוין: << דובר >> חברות וחברי הכנסת, אני מבקש לפתוח את ישיבת האבל המיוחדת בעקבות האסון שאירע בליל ל"ג בעומר במירון. נכבד את זכרם של הרוגי האסון בקימה. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרם של המנוחים.) נא לשבת. אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו, שרות ושרי הממשלה, חברות וחברי הכנסת, הכנסת ומדינת ישראל כולה מתאבלות על מותם הטרגי של 45 הרוגי האסון הנורא שפקד אותנו במירון בל"ג בעומר. האסון אדיר הממדים הוא בלתי נתפס. הכאב למראה ההרוגים והפצועים אינו מרפה. הניגוד המצמרר שבין השמחה, הריקודים, השירה וההילולה לבין דממת המוות וזעקות הפצועים מזעזע את כולנו. אנו כואבים את אובדנם של תלמידי חכמים אשר חייהם נקטעו באחת. אנו מבכים את מותם של ילדים ונערים צעירים, ובהם שני זוגות אחים, שחייהם הסתיימו בטרם עת. אני מבקש לשלוח מכאן, בשם הכנסת כולה, את תנחומינו למשפחות ההרוגים. אנו נושאים עיניים בתפילה לרפואתם השלמה והמהירה של כל הפצועים. חברות וחברי הכנסת, זכינו לחיות בדור שבניו יכולים לבקר במקומות ובאתרים הקדושים לנו ולחגוג בארץ הקודש את חגי ומועדי ישראל. הר מירון הוא אתר שאליו עולים מספר גדול מאוד של אנשים, הוא שני מבחינה מספרית רק לכותל המערבי. החוויה הרוחנית והדתית של הילולת רבי שמעון בר יוחאי היא יוצאת דופן. שותף לה ציבור עצום מהעולם היהודי כולו. ישראל שעל הר מירון היא ישראל היפה, ישראל שרב המשותף בה. שותפות זו באה לידי ביטוי כאשר אירע האסון הנורא. הערכתנו נתונה לאזרחים רבים, יהודים, מוסלמים, דרוזים, נוצרים, בדואים וצ'רקסים, אשר נרתמו לסייע, בפרט בתרומות דם ובמזון. היינו שוב עדים לאומץ ליבם של שוטרי משטרת ישראל ושל חיילי צה"ל, אשר פעלו במקום האסון תוך סיכון עצמי רב. << אחרי_כן >> מי ייתן ומתוך הכאב המשותף נדע גם בימי שגרה לחיות ביחד תוך כבוד ועזרה הדדיים. חברות וחברי הכנסת, האסון הנורא מחייב אותנו להבטיח שייעשו כל ההסדרים הדרושים על מנת שאסון דומה לא יתרחש עוד לעולם. גם בשנים הבאות ציבור עצום יבקש להגיע למירון ולקיים את ההילולה. עלינו לעשות הכול כדי שמסורת חשובה ומיוחדת זו תימשך. עלינו לוודא שביטחונם ושלומם של משתתפי ההילולה יובטחו. ראוי כי נקפיד על כך שהנושא כולו יטופל, בראש ובראשונה, תוך עמידה קפדנית על כבודם של נפגעי האסון, אך לכך עוד יהיה זמן. עד אז עלינו לנהוג באיפוק, חרף הקושי הגדול. זו העת להתייחד עם זכר ההרוגים ולחזק את משפחותיהם בכאבן הגדול; זו העת לשאת תפילה להחלמתם של הפצועים. מי ייתן ולא נדע עוד אסונות כאלה. מי ייתן, משפחות יקרות, כי לא תדענה עוד צער. יהי זכרם של הרוגי האסון במירון ברוך. אני מזמין את ראש הממשלה בנימין נתניהו לשאת דברים. << דובר >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר >> יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יריב לוין, השרות והשרים, חברות וחברי הכנסת, מכובדיי, ליל ביעותים פקד אותנו בל"ג בעומר; לילה של חושך במקום אור, ממש כפי שכתוב בספר איכה: "שבת משוש לבנו, נהפך לאבל מחלנו". התמונות הנוראות מן האסון במירון פלשו לכל בית, החרידו כל אדם, סדקו כל לב, ואין מנחם. כולנו יחד מבכים את המכה העצומה; 45 עולמות מלאים אבדו לבלי שוב. במורשת עמנו אין אבל פרטי – גם אבלו של היחיד הוא אבל ציבורי. משום כך הנהגנו אתמול יום אבל לאומי, יום אבל שמאחד את כל אזרחי ישראל. הרכנו ראש, הורדנו דגל, חיבקנו את המשפחות, שחייהן התהפכו, התוודענו לסיפורם של הנספים. יש בהם ילדים ויש מבוגרים, יש תושבי הארץ, ויש שבאו מחוץ לארץ; באו ללמוד, לשמוח, להרגיש שותפות. כולם אוהבי ישראל, כולם אוהבי התורה, כולם רצו לספוג מן הזוהר של רבי שמעון בר יוחאי. אתמול ביקרתי את פצועי האסון בבית החולים רמב"ם בחיפה. זה היה מפגש מטלטל. פגשתי הורים שאוחזים ביד בנם שיצא מכלל סכנה, ופגשתי הורים שאוחזים ביד בנם שעדיין לא ברור מהי חומרת הפגיעה שנגרמה לו, אם יחיה ואיך יחיה. אמר לי אחד ההורים: פה מגלים שלעם ישראל יש לב אחד. חברי הכנסת, המשפט הזה אומר הכול. מבעד למסך הדמעות ראינו בימים האחרונים ערבות הדדית במיטבה – ערבות הדדית מצד יהודים ומצד ערבים; ערבות הדדית עם לב ענק. המוני אזרחים התגייסו לעזרה עם כל הנשמה, תרמו דם, חילקו שתייה ומזון, הציעו אירוח, באו להלוויות, וגם כעת הם נמצאים עם קרובי ההרוגים ברגעי הייסורים הקשים ביותר. המשפחות לא לבד – וזהו הדבר החשוב ביותר, לוודא שבני המשפחות לא לבד. אנחנו נעזור להם בכל מה שנוכל כדי שיוכלו לשקם את חייהם. אנו מטים אליהם כתף תומכת, אתמול, היום, מחר – תמיד. חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, חובתנו היסודית היא לבדוק כל היבט של אסון מירון. בתום ימי האבל נבחן בצורה סדורה, מעמיקה ואחראית את כלל הנושאים שקשורים בהתכנסות בהר, בהווה ובעבר: את ההגעה, את האבטחה, את הכניסה, את היציאה, את פריסת הזמן והכוחות, ומעל הכול את השינויים ההנדסיים הנדרשים באתר ואת נושא ההפקעה והניהול והאחריות. נפיק את מלוא הלקחים לעתיד כדי שאסון כזה לא יחזור על עצמו. << קריאה >> ניצן הורוביץ (מרצ): << קריאה >> – – – תודיע על הקמת ועדה ממלכתית – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת הורוביץ. << קריאה >> ניצן הורוביץ (מרצ): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת הורוביץ, תכבד את המעמד. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני רוצה להוסיף – – – << קריאה >> ניצן הורוביץ (מרצ): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תכבד את המעמד. << קריאה >> ניצן הורוביץ (מרצ): << קריאה >> אני מכבד אותו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה לא מכבד. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני רוצה להוסיף – – – << קריאה >> ניצן הורוביץ (מרצ): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בושה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני רוצה להוסיף שכולנו צריכים להכיר תודה לכוחות החילוץ וההצלה. הייתי במקום וראיתי בדיוק – אתה יכול לראות שם מה הם היו צריכים לעשות, על איזה מכשולים התגברו, איך הם היו צריכים, ממש במעשה של תושייה ודבקות במשימה, לחלץ אנשים מתוך המוות, ממש מתוך המוות. ובכן, הם ראויים לתודתנו – גורמי הביטחון, המשטרה, מד"א, איחוד הצלה, צוותי הרפואה. ולהרבה אזרחים מן השורה, שפעלו במהירות להגיש עזרה לנפגעים, גם אומרים תודה. לולא הם, האסון יכול היה להיות חמור הרבה יותר. תודתנו נתונה להם. ואני מוסיף – גם לזק"א, שפעלו בפעולה הקדושה של זיהוי הקורבנות. חברי הכנסת, אלו הם ימים של כאב צורב, שאותו אנו מכירים מאסונות לאומיים אחרים. דווקא ברגעים אלה אנו נדרשים למצות מתוכנו כוחות נפש של חוסן ואיפוק. קל להתלהם ולהתגולל, קשה יותר לחשוק שפתיים. עוד יהיה זמן לוויכוחים ולפולמוסים, אבל בשעות אלה של אבל לאומי חובה עלינו לעמוד יחד, לחבק את המשפחות, לכבד את זכר הנספים. נעשה זאת, ובעזרת השם נצמח מן האסון; נעשה זאת, ונהיה ראויים לדרך חייהם של הנספים, שהיו חדורים אהבת ישראל מראשית עד אחרית. יהי זכרם ברוך. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מזמין את ראש הממשלה החלופי בני גנץ. << דובר >> שר הביטחון בנימין גנץ: << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה והשרים, חברות וחברי הכנסת, בפתח הדברים, ומעט לפניהם, אני מבקש לשאת גם תפילה לשלומם של הפצועים מהפיגוע אתמול בצומת תפוח שבשומרון. אני מבקש להודיע לכנסת שכוחות צה"ל והשב"כ, יחד עם משטרת ישראל, פועלים כדי לשים את ידם על המחבלים – וישימו עליהם את היד מוקדם ככל האפשר, עליהם ועל שולחיהם. ולענייננו – מדינה צעירה, ישראל; צעירה ומרובת אסונות. ידענו רבים מדי כאלה ב-73 שנות קיומנו, אסונות צבאיים ואסונות אזרחים. חיים של רבים כל כך שנקטפו. לא פעם נשאתי בנטל הבשורה והתנחומים למשפחה שכולה – פעם אחרי לחימה הרואית בקרב, פעם בתאונה טרגית, ולעיתים גם באסון. אצרתי בליבי את כל אותם הרגעים עם המשפחות, וכל פעם הבטחתי לעצמי לעשות את כל שניתן כדי למנוע את האירוע הבא, בשביל לחסוך את המוות הבא. ביום חמישי האחרון, בערבו של יום שישי, בהר מירון, נוספו לרשימה הארוכה מדי עוד 45 נערים, צעירים ומבוגרים זכים וטהורים, שביקשו לחגוג את המסורת ארוכת השנים. בימים שחלפו מאז קראתי את סיפוריהם, שיננתי את שמותיהם, הבטתי בתמונותיהם. אני רוצה לומר לכם, מכובדיי, שהאסון הקשה הזה איננו מגזרי; זהו אסון לאומי, הנוגע בכל אחד ואחד מאיתנו, בכל אחת ואחת מאיתנו, כעם וכחברה. שוב, כמו באירועים לאומיים אחרים, ממלחמות דרך אסונות טבע כמו אסון הכרמל, ראינו אחריו את ההתגייסות של כל אזרחי המדינה, שמחבקים את המשפחות השכולות ונרתמים לסייע למאות הנפגעים בגוף ובנפש. ראינו את החיילות והחיילים, צוותי הרפואה, צוותי זק"א, השוטרים בשטח, האזרחים מסביב – כולם, כל מי שהגיש יד וסייע, כולם בבחינת שבט אחים גם יחד, ברע אבל גם בטוב. כולנו חייבים להם חוב גדול, ורבים חבים להם את חייהם. כעת עלינו לגייס את הסולידריות הזאת כדי לתקן. את הנעשה אין להשיב, אבל בכוחנו להציל חיים – שלא נדע, שנעשה זאת. זוהי משמעותה של אחריות. זוהי משמעותה של מנהיגות. אין תפקידה של חקירה בהכרח רק למצוא אשמים, אלא חובה – בעיקר חובה – לממש את המחויבות שלנו ללמידה מערכתית שלנו מתוך האירוע הזה ודומים לו. זוהי חובה לאומית, וזהו גם צו מוסרי עבור הקורבנות, שמותם לא יהיה לשווא. חובתנו להפוך את האסון הלאומי מנקודת שבר לנקודת שינוי. עבור כולנו האסון הזה הוא גם קריאה דחופה להחזרתה של הממלכתיות. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להתפרק לאוטונומיות שבהן איש הישר בעיניו יעשה. עם אחד אנחנו, והדרך לשמור על החיים ועל המרקם המשותף שלנו כאן היא בבחינת דינא דמלכותא דינא – ממלכה אחת לכולם, חוק אחד לכולם, וכולם זכאים לממש את אמונתם ומנהגם בבטחה תחת חסותה של המדינה. לכן, בימים האלו לא ביקורת דרושה לנו אלא הפקת לקחים; לא הלקאה עצמית אלא חיבוק לאומי ואישי מתוך הסתכלות קדימה; ערבות הדדית, שפירושה שכפי שאסונות משותפים לכולנו כך גם הפקת הלקחים חייבת להיות משותפת לכולנו ולזכות לאמון הציבור כולו. חובתנו לתקן; זהו הצו שהותירו לנו בלא לדעת זאת ההרוגים שבאסון. זוהי חובתנו כלפי כל אזרחי ישראל שאבלים. רשב"י אמר: "קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג", ואני הקטן אוסיף שאם נהיה חזקים בתוכנו נהיה חזקים גם מול אויבינו. אם נרצה לתקן, נצליח לתקן. נעשה זאת ביראת כבוד ובחרדת קודש לזכרם של הנופלים. רפואה שלמה לפצועים, ויהי זכרם של ההרוגים ברוך. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מזמין את השר אריה מכלוף דרעי. << דובר >> שר הפנים אריה מכלוף דרעי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, אדוני ראש הממשלה החליפי ושר הביטחון, כנסת נכבדה, אנו עומדים ארבעה ימים לאחר האסון הנורא במירון והלב עדיין פצוע ומיוסר. הוא מתקשה להכיל את השרפה הגדולה, את השבר הענק. אני מגיע לכאן עם חבריי מישיבת אבל עם מרן חכם הרב שלום כהן שליט"א, נשיא מועצת חכמי התורה, אשר שפך דמעות כמים על הנפטרים ועורר אותנו לחשבון נפש. הבוקר השתתפתי בלוויית אחד הנספים, אחרון הנספים, בחור צעיר בן 21 מארגנטינה, אברהם דניאל אמבון ז"ל, שגלה למקום תורה כבר כמה שנים, והוריו נחתו היום בבוקר מארגנטינה הרחוקה כדי לקבור אותו בקבר ישראל, כאן בירושלים עיר הקודש. במהלך סוף השבוע ניחמתי משפחות, ופעלנו, כל מי שיכול, להביאם בהקדם לקבר ישראל. בניחום אבלים אנחנו נוהגים לומר: "מן השמיים תנוחמו"; האשכנזים אומרים: "המקום ינחם אתכם". השאלה המתעוררת – הרי מצוות הניחום מוטלת על המנחמים, אם כך, מן הראוי היה שהמנחמים עצמם יאמרו שהם מנחמים את האבל. מדוע אומרים שהנחמה תבוא מהשמיים? הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', הסביר שהדגשה זו באה ללמדנו שדווקא הקדוש ברוך הוא יכול לנחם, רק הוא. כי אף אדם אינו מסוגל לאמוד נכונה את גודל השבר והצער של הזולת, ולכן לעולם לא ידע במה לנחם וכיצד לרפא שבר ליבו של חברו. לכן אנחנו מדגישים שהקדוש ברוך הוא – המקום, מקומו של עולם, שהוא נתן את המכה ויודע נכונה מהו שיעור השבר וכובד היגון – רק הוא יכול לנחם. אחים יקרים, הקדוש ברוך הוא נתן לנו מכה קשה וכואבת מאוד. שתקתי כמה ימים כדי לסיים את מסע הלוויות של הרוגי מירון. עברתי הרבה בחיים, ראיתי כאב, אסונות ואובדן, אבל אסון נורא כזה, 45 קדושים וטהורים, ש-25 מהם ילדים, נערים, בחורים, שחלקם לא זכו לעשות בר-מצווה וכולם לא זכו להקים בית בישראל, שמתעלים לשמי מרומים מתוך דבקות ושמחה בהילולת רבי שמעון בר יוחאי בציונו הקדוש – זה מעל להשגתנו, להבנתנו; זה בבחינת "וידם אהרן". אין בפי מילים המסוגלות לתאר את ההלם והטלטלה שעברנו, אני אישית וכמובן כלל הציבור. מאז האסון אנחנו עסוקים רק בשאלה אחת: מה ה' אלוקיך שואל מעימך? מה – כמניין הנספים. על מה עשה השם? למה ככה? מהו חשבון הנפש האישי והציבורי שאנחנו צריכים לעשות? אני מכיר לא מעט מההרוגים הקדושים. אני רוצה לספר לכם על ידידי הטוב הרב נחמן אלחדד, שאיבד את שני ילדיו, משה מרדכי אלחדד בן ה-12 ויוסף דוד אלחדד בן ה-18, זכרם לברכה, שני ילדים פרחים, צדיקים שעלו בסערה השמיימה יחד עם עשרות בני עליה קדושים. אני גם רוצה לספר לכם על חברי הטוב זה עשרות שנים הרב יום טוב רובין ורעייתו היקרה יהודית, שאיבדו באסון הזה את בן זקונם, האברך הרב יהודה רובין ז"ל, שהיה באמצע לימודי דיינות והרביץ תורה בצעירים – עילוי ממש. התמונה שחברי הרב יום טוב רובין מלמד בשעת הלוויה את נכדו בן הארבע לומר קדיש על אביו – מחזה קורע לב. יחד עם עשרות הקדושים בני העלייה, מאחורי כל נשמה קדושה וטהורה יש סיפור בפני עצמו: מאחורי כל נפטר יש משפחה עם הרבה אמונה וביטחון שהכול מאיתו, יתברך שמו. די לקרוא ולשמוע על אותם הורים יקרים ומשפחות הנפטרים המקבלים את הדין באהבה כדי לקבל תובנה, שיעור ודרך לחיים על אמונה תמימה וטהורה וביטחון מלא בבורא יתברך. המוות אינו מבחין בין עדות וחוגים; כך צריך להיות גם בחיים. כולנו בניו של הבורא יתברך. רבותיי, הימים שלפני ההילולה הקדושה היו ימים של התרוממות רוח. הקורונה דעכה, ברוך השם, ההגבלות הוסרו, מערכות החינוך חזרו לפעילות וכולנו היינו בתחושה שהימים הקשים מאחורינו, וברוך השם ישראל, מהראשונות בעולם, חוזרת לחיים תקינים. רצינו לחגוג את יום ל"ג בעומר, שהוא אחד הימים הכי שמחים בלוח השנה העברי, היהודי, כמו יציאה מחושך לאור גדול. כולנו זוכרים את ההילולה בשנה שעברה: מאות בודדות, הילולה כואבת ביותר; רצינו השנה שתהיה הילולה בציון של רבי שמעון, זו הייתה מבחינתנו שמחה כפולה ומכופלת. בל"ג בעומר פסקה מגפה שהרגה 24,000 מתלמידי רבי עקיבא משום שלא נהגו כבוד זה בזה. כשראיתי את המוני בית ישראל, בעיקר את תושבי תל אביב והסביבה היקרים, מתייחדים עם אבל המשפחות, תורמים דם, נותנים צדקה, מדליקים נרות, שרים שירי רגש, התרגשתי עד עומק ליבי. עם ישראל מאוחד זה צורך השעה. מי ייתן ונמצא את המאחד גם בשגרה ולא רק באסונות. בואו ננהג כבוד זה בזה גם כאן בכנסת, ברמה הלאומית, וברמה האישית המשפחתית. בואו נשנה את שיח החרמות וההתקפות. בואו ניתן כבוד גם מול מי שלא מסכים עם דעותיך. האסון הנורא שקרה הוא גזרת שמיים, אבל הוא לא פוטר אותנו מבדיקה וחקירה, בעיקר, כמו שאמר ראש הממשלה החליפי, לגבי ההשתדלות שלנו, בני האדם, כל אחד לפי תפקידו ואחריותו, כדי שלא יקרה שוב אסון כזה. הרצון שלי, כמי שנמצא בממשלה בשליחות הציבור הגדול שמגיע למירון, ולצערנו הגדול גם נפגע כל כך קשה באסון שם, הוא להבטיח שתתקיים בדיקה וחקירה מקיפה ויסודית כדי להבטיח שחס וחלילה, חס ושלום, לא יקרו עוד אסונות כאלה. יש המון בעיות יסוד שנמשכות כבר עשרות שנים באתר הקדוש של קבר הרשב"י במירון. העובדה שאנחנו איננו יכולים לעשות כל מה שצריך באתר הרשב"י בגלל בעיות משפטיות ואחרות – מצב זה חייב להיפסק. הגיע הזמן לטיפול שורש בבעיות יסוד אלו. עלינו לקחת אחריות מלאה על כל המתחם, כולל תקצוב נאות ובניית תשתיות מתאימות כפי שראוי לאתר קדוש כמו קבר הרשב"י, שבמשך השנה מיליונים היו מגיעים לשם. אני אתמוך בכל פעולה כזאת, ואין לי ספק שמרבית הציבור החרדי יברך על כך. לצערי, שמעתי שישנם גורמים, אומנם לא רבים, שהחליטו להאשים את הקורבנות עצמם באסון; את הציבור – על כך שעלו להר, ואת נציגי הציבור, כולל אותי – על כך שפעלנו לקיים את ההילולה עצמה. אני רוצה להבהיר בצורה הכי ברורה, ויעידו על כך כל הגורמים הרשמיים שהשתתפו בהכנות להילולה: כל הפעילות של נציגי הציבור הדתי והחרדי ושלי היו כדי שהגבלות הקורונה, והקורונה בלבד, לא יחולו בשטח הפתוח, כפי שהמוני עם ישראל חגגו ביום העצמאות לפני כשבוע וכפי שחוגגים בחופים ובפארקים תחת אוויר השמיים. למרות זאת, צריך לזכור שהשנה הגיעו שליש ממספר החוגגים לעומת ההילולה לפני שנתיים ושלוש. אסור בשום אופן לחבר בין הסרת ההגבלות על הקורונה, כפי שקורה בכל הארץ, להסרת ההגבלות של צפיפות. שמעתי על המסירות של השוטרים, של אנשי מד"א, כוחות הביטחון, איחוד הצלה, זק"א ועוד, שפעלו בזירת האסון במסירות, ועל כך הם ראויים להוקרה והצדעה. אנחנו מתפללים מעומק ליבנו לרפואת כל הפצועים, כולל הפצועים אמש מפיגוע הטרור בצומת תפוח. יהי זכרם של חללי מירון הקדושים ברוך. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מזמין את חבר הכנסת משה גפני. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, אני מודה לך על דיון הזיכרון הזה, הקשה מנשוא. 45 קורבנות, אנשים, נערים וילדים נהרגו בהילולה של רבי שמעון בר יוחאי במירון. אני עצמי, בבית הכנסת שאני מתפלל בו, סביבי התפללו ומתפללים שלושה אנשים שבן ונכדים שלהם נהרגו. זה היה דבר בלתי אפשרי מבחינת הטרגדיה, האסון הגדול הזה, שהוא נורא ואיום. אני באתי ביום שישי בבוקר, אחרי שנודע לי כל האסון הזה – אני ידעתי כבר על כמה שנהרגו – ולידי יושב בתפילה מישהו שלא ידע שהנכד שלו נהרג. זה משהו נורא ואיום. אנחנו שולחים את תנחומינו למשפחות האבלות ושולחים איחולי החלמה ורפואה שלמה לפצועים. אני מבקש גם, בהזדמנות הזאת, אדוני היושב-ראש: תודה על ההזדהות של כל החברה בישראל – אגב, לא רק יהודים; יהודים וערבים – בתל אביב ובכל מקום בארץ. בהזדהות הזאת, תרומות הדם שניתנו, אף על פי שהנפגעים הם בעיקר אנשים דתיים וחרדים, אבל לא רק, ראינו את עם ישראל במיטבו, את עם ישראל בצורה הכי יפה שלו. אנחנו מתפללים שזה לא יהיה רק בזמן אסון כזה כבד אלא גם בימים רגילים. המציאות הזאת היא מציאות שמחממת את הלב בתקופה, ביום, בימים הקשים מאוד, שקשה לעמוד בהם. אני מבקש, אדוני היושב-ראש – מכיוון שהיו גם כמה פרשנים מכוח עצמם שהסבירו או מנסים להסביר שמי שאשם במצב הזה זה הציבור החרדי עצמו; הוא לא רוצה פתרון, הוא לא רוצה. הם באים לשם, להר מירון, ולא אכפת להם מה שהמדינה אומרת, מה שהמדינה לא אומרת. מכיוון שאני נמצא כאן הרבה שנים, בכנסת, אני מבקש וביקשתי מהעוזרים שלי להוציא את כל המלחמות ואת כל המאבקים שאני ניהלתי במשך שנים על מנת שיהיה פתרון במקום הזה. ובין יתר הדברים אני הבאתי לכאן אחד מהפרוטוקולים, אחד – וזה מלא – מיוני 2008, שבו אני מבקש להקים ועדת חקירה פרלמנטרית על הנעשה במירון. זה היה ב-11 ביוני 2008, אני מדבר במליאת הכנסת, ואני אומר ליושבת-ראש שאני קיבלתי מכתב ואני רוצה להקריא אותו. "שלום לחבר הכנסת גפני. אדון נכבד, עליי להבהיר מראש כי איני נמנה עם קהל בוחריך. אני יהודי חילוני לחלוטין, החש כבוד גדול למסורת ישראל וליהדות". הוא אומר: "מאחר שראיתי אותך ביום שישי בקבר הרשב"י" – זה לא היה בל"ג בעומר, אני בל"ג בעומר לא נוסע למירון בגלל הצפיפות וכו' וכו'. ראיתי אותך בטקס חלאקה שעשית לנכד שלך – זה נכון, עשינו ביום שישי, באחד מימי שישי, ימי החול הרגילים – "והחלטתי לכתוב לך", כך אני קורא במליאת הכנסת, "אולי זה ישנה דבר מה. פעם ראשונה בחיי שהייתי באתר, וכך גם אשתי. היינו ממש מזועזעים ממראה המקום ובעיקר מהכניסה אליו, וזאת החל מהכניסה למושב ועד לאתר עצמו. הזנחה, לכלוך וזוהמה בכל מקום. האם כאדם דתי", כך הוא כותב לי, "וכנציג ציבור אין הדבר מפריע לך?" ככה הוא כותב לי. "האם כך צריך להיראות אתר מורשת של עם ישראל? כך מכבדים אותו באי המקום? טיילתי בכל העולם והייתי באתרים מקודשים לדתות שונות ומשונות, ועליי לציין בצער ובבושה, כיהודי וישראלי, שמעולם לא נתקלתי בתופעה כה מבישה. מאוד עצוב לי, ולא אצטט את דברי אשתי על מה שהיא ראתה – – –" אני ביקשתי ממנו אז, אני זוכר, באותו זמן, אם אני יכול להגיד את שמו, הוא אמר לי שכן ואני אמרתי את זה במליאת הכנסת. אני אומר שאני חושב, אחרי שאני מדלג – אני לא רוצה להטריח סתם – "אני חושב לעצמי – אני לא רוצה לפתוח פה לשטן", אני אומר במליאת הכנסת, "ואני מתפלל לקדוש ברוך הוא שחס וחלילה זה לא יקרה", אבל אם זה יקרה, זה יהיה אסון נורא. אני אומר את זה במליאת הכנסת. עכשיו, שנים רבות בכנסת דנים על העניין הזה. פעם דנה ועדת הכלכלה על ההיסעים, פעם דנה ועדת הפנים על המקום עצמו, פעם דנה הוועדה לביקורת המדינה, כפי שהיא גם דנה לאחרונה, וכו'. מליאת הכנסת הצביעה על ההצעה שלי, של הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית, על מנת שיטפלו בבעיות, שכולנו ידענו מהן. לא היה צריך פה חקירה גדולה. ידענו, ופה אחד מליאת הכנסת אישרה את זה והקמנו את הוועדה. דא עקא, מדובר על ממשלת אולמרט. זה היה ב-10 באוגוסט. יצאנו מייד אחרי זה לפגרה, אחרי זה הממשלה נפלה, הלכו לבחירות ב-10 בפברואר 2009, ולאחר מכן אני נבחרתי להיות יושב-ראש ועדת הכספים. אבל מה שאני מבקש לומר – כל הזמן, כל השנים, ביקשנו, אנחנו, נציגי הציבור החרדי – – – << קריאה >> ניצן הורוביץ (מרצ): << קריאה >> ממי "ביקשנו"? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ביקשנו כל – אני. << קריאה >> ניצן הורוביץ (מרצ): << קריאה >> אתה? אתה בממשלה. ממי "ביקשנו"? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה זה אני? ביקשנו. << קריאה >> ניצן הורוביץ (מרצ): << קריאה >> ממי ביקשת? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ביקשנו – – – << קריאה >> ניצן הורוביץ (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ביקשנו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת הורוביץ, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא רוצה להתווכח, זה גם לא נושא – – – << קריאה >> ניצן הורוביץ (מרצ): << קריאה >> מה זה, ממי? ביקשנו. ביקשנו. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. אתה רוצה שאני אוציא אותך? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה גם לא לכבודו של – – – << קריאה >> ניצן הורוביץ (מרצ): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> כדי שתרמוס את האירוע עד הסוף? << קריאה >> ניצן הורוביץ (מרצ): << קריאה >> שידבר לעניין. שידבר לעניין. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תתבייש לך. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה גם לא לכבודו של אף אחד. אדוני היושב-ראש, זה גם לא לכבודו של אף אחד. כולם מכירים את הפעילות שלי כבר הרבה מאוד שנים. הרבה מאוד שנים שאני ביקשתי ואמרתי. זה לא לזרוק 5 מיליון שקלים לפני ל"ג בעומר, או 10 מיליון שקלים, או אפילו 30 מיליון שקלים. שם צריך לשנות את המקום, שם צריך להשקיע, ואני הבאתי חשבון לשר האוצר אז, אצל אולמרט, הבאתי חשבון אז לשרים שעסקו בעניין הזה. צריך לשנות את המבנה, את כל הצורה שם. אמרתי שמי שנוסע למירון, מי מביניכם שנוסע למירון – אני נוסע, לא בל"ג בעומר, אבל אני נוסע – אתה נוסע בכביש צר ומפותל. כל הכבישים במדינה הורחבו, הכול השתנה. שם אתה נוסע כמו בהרי ההימלאיה, מתפתל בכביש. ואני אמרתי אז, באחד משידורי התקשורת, אני אמרתי: אם חס וחלילה קורה אירוע ביטחוני ונוסעים למירון בכביש הצר הזה, המפותל הזה, איך מפנים נפגעים, איך מוציאים אנשים משם? מישהו חשב על העניין הזה? עכשיו, זאת אותה מדינה שלקחה על עצמה את הכותל המערבי, שגם הוא אתר מתויר, הגדול ביותר בארץ. עשו שם רחבה מכובדת, נורמלית, עם סדרים מסודרים, הכול בסדר. למה במירון, שזה אתר התיירות השני בגודלו, ואנשים באים – ראינו את זה, לצערנו הרב, גם עכשיו בין הנפגעים, בין ההרוגים – מקנדה, מארצות הברית, מכל העולם מגיעים למירון. היום אנחנו כבר מגיעים כמעט לשני מיליון איש שמגיעים מהארץ ומחו"ל. כלכלית זה חשוב למדינה. אני כבר לא מדבר על כך שזה מקום קדוש, אני לא מדבר על המסורת היהודית, אני לא מדבר על כל זה. אני מדבר על הנושא הכלכלי עצמו. למה המדינה – ואני לא מאשים איש, אני לא חושב שזה הנושא בכלל. בסוף, בוועדת חקירה, אם יעשו עכשיו, ימצאו איזה שוטר שהוא אשם. זאת לא הבעיה. הבעיה היא שהממשלות, מאז קום המדינה – אולי קצת אחרי זה, בגלל שבקום המדינה לא הרבה נסעו, אבל אחרי זה נסעו מאות אלפים. הממשלה, אם היא מקבלת החלטה שהיא נכנסת לעניין הזה, היא שמה מנהל והיא משקיעה כסף, והרבה – שאלו אותי אתמול בתקשורת: מה, לא יכולת? אתה, יש לך כוח, יושב-ראש ועדת הכספים, אתה אומר: 200 מיליון שקל. מה זה, אם אני הייתי אומר שקיבלתי 200 מיליון שקל – אמרתי להם – אתם הייתם כותבים שאני חרדי סחטן, שעל המירון שלהם הוא הביא 200 מיליון שקל. מה זה "המירון שלהם"? זה המירון של עם ישראל, זה המירון של המדינה כאן. אם מקבלים החלטה, ובאמת זה המצב, לא לחכות לוועדת חקירה בעוד שנה-שנתיים, מה יהיה איתה. עכשיו צריך לקבל החלטה שנכנסים לעניין הזה, משקיעים כסף. זה לא ילך בלי זה. צריך לקחת את הניהול הזה, צריך לעשות אותו. אמרתי את זה פעם אחר פעם, בכל פורום, בכל הזדמנות. אפילו בהיותי יושב-ראש ועדת הכספים קיימתי דיון על זה, והלכתי אז גם כן לשרים הנוגעים בדבר. אמרו לי: בסדר, בסדר, בסדר, ובסוף אמרו, המינהל לא מסכים – או לא חשוב מי, מה זה משנה בכלל. אם לא תהיה ההחלטה של מדיניות שמירון הוא חלק ממדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – מה זה אוטונומיה, אדוני ראש הממשלה החלופי, שר הביטחון? אני לא רוצה אוטונומיה, אני רוצה מדינה. בל"ג בעומר הזה, כמו בל"ג בעומר קודמים, המדינה לא הייתה במירון; עשו טובות, מפעם לפעם נתנו גם כסף. המדינה לא הייתה שם, היא לא הייתה בממשלת אולמרט, היא לא הייתה בממשלת שרון, היא לא הייתה בממשלות אחרות, היא לא הייתה בממשלת רבין, היא לא הייתה. אז אומרים: מה, אתם לא יכולים? אתם החרדים מקבלים הכול. הגיע הזמן שתדעו שאנחנו לא מקבלים. תנחומיי למשפחות. אי-אפשר לתאר את זה. אני מכיר חלק גדול מהמשפחות – אי-אפשר לתאר את הכאב, אי-אפשר לתאר את הצער. הם בכלל לא מאשימים אף אחד. הם מקבלים את זה כגזרת שמיים. אנחנו, הנציגים שלהם, תובעים: תיכנסו למירון. זה שלנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מזמין את השר יעקב ליצמן. << דובר >> שר הבינוי והשיכון יעקב ליצמן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, אדוני ראש הממשלה החלופי, "על אלה אני בוכייה, עיני עיני ירדה מים". הכאב הוא נורא והלב מיוסר נוכח האסון הקשה והמזעזע שבו קיפדו חייהן 45 נפשות, קדושים וטהורים, שמצאו נפשם לכודים ונרמסים מתחת לעומס ולדוחק הנורא בהילולת הרשב"י במירון, ולמגינת לב העם היהודי בכל העולם. משפחות יקרות, כאבכם וצערכם עמוק וקשה אך הוא משותף לכל אחד ואחד מכם; היגון עוטף את כולנו, כל עם ישראל מרגיש איתכם את האסון, "אבל יחיד עשי לך". הייתי שם במירון ברגעים שבהם השמחה הגדולה הפכה לטרגדיה קשה, בשעה שבה השירה והריקודים הפכו לזעקות שבר והצלה. ראינו את הכאב והדמעות בהלוויות קורעות הלב. אנו רואים את המשפחות השבורות שיושבות שבעה, מחפשות נחמה באבלן, ואין. הפצע הוא גדול ואין לו תרופה. אין דרך לנחם הורים שקוברים את בניהם ואין מילים לומר ליתומים קטנים, ששואלים: איפה אבא. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מחזיק בידי גזיר מעיתון המודיע מתאריך 17 במאי 2017, ואני מצטט: יש לעשות סוף לקריסה הצפויה, הידועה מראש. מדי שנה חווים מאות אלפי הבאים למירון את כישלונות הארגון במקום. הגורמים האחראים מטילים את האחריות אחד על השני, ובמקום הכישלון היתום יש למנות אבא, שיהיה כתובת לארגון האירוע בל"ג בעומר. אלה דברים שאמרתי בגלוי מעל כל במה לאורך השנים. התרענו, זעקנו ודרשנו את הסדרת המקום. הפרוטוקולים של ועדת הכנסת הם עדות אילמת להתרעות ולקריאות שצעקנו במשך השנים על כך שאין כתובת מרכזית אחת ושמדובר בריבוי אחראים, כדברי הגמרא, "קדירה דבי שותפי" – קריאות שלא נענו דיין, תהא הסיבה אשר תהיה. קדושת המקום – אתרא קדישא מירון – ומאות האלפים שבאים למקום מדי שנה במשך כל השנה, ובפרט בל"ג בעומר, בהילולת רשב"י, מצריכים טיפול מקיף, יסודי ואחראי, ההולם את המקום הקדוש ואת עם ישראל לשבטיו. לפיכך, כנציגי ציבור מוטלת עלינו החובה והזכות להבטיח שמקרים כאלו לא יקרו, חלילה וחס. ביטחונם ובטיחותם של רבבות רבות מעם ישראל הבאים להתפלל במירון אינם יכולים להיות מוטלים בספק ובסכנה. זאת מציאות שלא ניתן להשלים עימה, כי מדובר בסכנת חיים ונדרוש להגיע לפתרונות נכונים, בעזרת השם. צריך שיהיה ברור: לא נתחמק ולא נעכב שום בדיקה אפשרית של מה שהיה. נפעל יחד בשקיפות, ללא משוא פנים, בשיתוף כל גורם אחראי שעליו תוטל המשימה לחקירת ובדיקת האסון הנורא הזה. ההפך הוא הנכון – נדרוש מיצוי כל ההיבטים ולא נשאיר אבן על אבן כדי להגיע לחקר האמת, כדי למנוע הישנות מקרה קשה זה וכדי למנוע סכנת חיים במקום הקדוש הזה. אני פונה אליכם, חבריי חברי הכנסת, וגם לכלי התקשורת: אל תערבו את המשבר הפוליטי שבו המדינה נמצאת באסון הנורא והכואב. אין מקום לסגירת חשבונות פוליטיים על חשבון המשפחות המיוסרות והכואבות. אסור שהטרגדיה הנוראה, שגבתה חיי 45 אנשים יקרים וטהורים, נערים צעירים והורים לילדים, תהפוך לוויכוח פוליטי בינינו. בשעה קשה זו עלינו לגלות אחריות, להתאחד לזכרם של ההרוגים, לנחם ולחזק את המשפחות הכואבות, להתפלל לשלום הפצועים ולפעול יחד כדי למנוע את האסון הבא, חלילה. יהי זכרם ברוך. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מזמין את השר יעקב אביטן. << דובר >> השר לשירותי דת יעקב אביטן: << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה החליפי, שר הפנים, שרים, חברי הכנסת, אני עומד כאן היום בישיבה שדאגתם שתהיה – באמת, הרבה יישר כוח – לפני 43 משפחות שאיבדו 45 יקירים, נשמות זכות וטהורות שבאו לשמוח בלילה של הוד שבהוד. אותו לילה של הוד שבהוד הפך לדין אחד קשה ובלתי מובן. איך באבחה – כל אותם ילדים, נערים, כל אותה שמחה הפכה מקול צהלה לקול יללה. אני עומד בפניהם ואני אומר את מה שאנחנו אומרים בתפילת יום הכיפורים: "שיחו לאימי כי ששונה פנה. / הבן אשר ילדה לתשעים שנה / היה לאש ולמאכלת מנה. / אנה אבקש לה מנחם אנה. / צר לי לאם תבכה ותתייפח. / עוקד והנעקד והמזבח". 45 יקירים, נשמות טהורות וזכות, שהלכו מאיתנו בלי שנבין איך, בדיוק כמו בעקדה, "וירא את המקום מרחוק". איל נאחז בסבך, הכול מסובך. אתה לא מבין שום דבר, מה קורה. אתה לא מבין את דין שמיים. ואז, מאותו רגע אתה מתחיל להתעסק ולטפל בזיהוי, בהבאת הנפטרים לקבורה. ואז אתה אומר לעצמך: הדבר היחיד שאתה חייב לעשות הוא לפגוש את האב, את האם, את האח, את האחות, את הבן ואת הבת. הספקתי לבקר כשליש מהמשפחות, עין מול עין, בדמעות, בכאב, ולראות את הזוהר שמתגלה מתוך המשפחות. אותו זוהר של רבי שמעון בר יוחאי בוקע מהן, מתוך הילה שלא ניתנת להבנה. יש שם אמונה גדולה, ושלא יחשוב האדם שהאמונה מקהה חושים. אמונה בבורא זה דבר אחד, וקבלת דין שמיים זה דבר אחד. אבל הכאב, היגון, הלב ששותת דם, הלב המרוסק והשבור – אין לזה נחמה. אין מילה שתוכל לכייר או לצייר או לפסל או להביע בקולמוס הלב, מילה אחת על העוצמה של הכאב. אתה מגיע למשפחת אנגלרד. יושב אב צדיק, יקר. הוא טומן את שני בניו הקטנים, לפני בר-מצווה, יהושע ומשה נתן. ובדיוק באותו היום, בדרך לרשב"י, הילד קיבל עליו ללמוד סיום של משניות. והמשנה האחרונה שאותה הוא מסיים זה: שמזומן לחיי העולמים, ליום שכולו ארוך, ליום שכולו טוב. ואז הוא אומר – ההלוויה נעשית בערב שבת, ממש בכניסת השבת. בזמן שהשבר הזה, שהריסוק הזה מאחד את כל עם ישראל בהדלקת נרות השבת – הוא אומר לך: אני הדלקתי עכשיו שני נרות לשני הבנים, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. ואני רוצה שהנרות הללו יאירו תמיד, לא רק בעלטה. שיאירו את הדרכים שלנו. משם אתה הולך דומע לעוד משפחה ועוד משפחה. ואתה מגיע למשפחת חיות, על הילד ידידיה. אתה רואה הורים מקדשים שם שמיים גדול בעולם, ומדברים על אהבה והכלה, ומספרים על הגעתם לארץ. ואז הם מספרים שהילד שומע ברדיו שמגנים את אחד מאישי הציבור, והילד אומר: נא לכבות את הרדיו. הוא לא יכול לשמוע שמדברים מילה רעה. ילד תם, טהור, זך. הוא לא יכול לשמוע שמדברים מילת גנאי על אדם. הם באו מהגולה. נזכיר את משפחת אלחדד, הרב אלחדד. איזה תעצומות ותהפוכות של אמונה על שני הקדושים והטהורים משה מרדכי ויוסף דוד. אתה מקבל את אותן תעצומות בהבחנות של האבא הגדול הזה, בדק מן הדק עד שאינו נבדק. הבוקר הייתי אצל משפחת לוי בבני ברק. ילד בגיל מצוות, משה לוי, והאב אומר: תוריד לי את הציור מלמעלה. הוא מראה לך ציור של הילד, מצייר בית או ארמון, מצייר כבישים, מדרכות, עצים, מראה את האהבה, את החברות, הכול פורח, ואז מאחורי הבית הוא מצייר עוד כביש. והאבא שואל: לאן הולך הכביש הזה? הוא לא תקני, הוא לא במקום. אותו כביש הולך מייד, אומר, היישר לשמיים. ואתה לא מבין. לך תבין ציור של ילד מלפני פחות משבוע. אתה מגיע לבית משפחת צדיק, כאן בירושלים, אנשי חב"ד. הרב אריאל צדיק, איש עם הרבה אורות ושמחת חיים. אתה שומע את הסיפור של שני הילדים שלו שניצלו שם. לא רק שניצלו, אלא התחילו לעסוק במלאכת ההחייאה, לפנות; שומע מעשי גבורה, מעשים שבאים מעולם האצילות. משפחת קולטי – הילד החמוד הזה, איזה פנים חייכניות, אין תמונה בלי חיוך, והלב נשבר והדמעות זולגות. אתה מגיע לבית משפחת פוגל, ידידיה, שרוצה לעשות שירות צבאי, אבל אומר: עוד כמה זמן בישיבה, עוד קצת תורה, אני כבר אעשה שירות. וכך שבר על שבר הושברנו, והסיפורים עוד ארוכים. בוודאי נשתדל ללכת לנחם את כל אותן משפחות. אני אומר לכם, מוריי ורבותיי, את האלוקים אני ירא. 32 שנים אני בעולם של רבנות. ראיתי שכול, ראיתי תופת בפיגועי טרור, במלחמות ישראל, ליוויתי משפחות. אני יודע שהם נותנים לנו כוח ונחמה; שתמיד מאובדן, משבר, אתה הופך להיות "ויוסף הוא המשביר". כך גם הפעם, צריך להיות ברור, נהיר, כשמש בצוהריים, חד וחלק: אנחנו, תפקידנו לעשות כמו כל נהג, אך נהג טוב מסתכל גם מה קורה אחורה, במראה. בכל מעשה שאנחנו עושים, אנחנו גם צריכים להסתכל אחורה, לבדוק את עצמנו כדי לתקן וליישר את אורחותינו. חייבת להיות בדיקה משמעותית בנושא הזה. והר מירון – אני לא יודע כמה שנים אני שומע שמתעסקים פה בדברים, אבל דבר אחד ברור: יותר הר מירון לא יהיה החצר האחורית של מדינת ישראל. הוא יהיה הוויטרינה. צר לי שזה לאחר כאלה קורבנות, אבל מכאן גם כן שנבדוק ונחקור את עצמנו ונתקן את דרכינו, וזו המהות של החקירה והבדיקה. אנחנו צריכים לשמור את האחדות היפה שהייתה בינינו, לא רק כעם, גם כמדינה, כחברה. מכאן אני רוצה להודות לכוחות המשטרה, לחיילי צה"ל, לכיבוי אש, לאיחוד הצלה, למד"א, לזק"א, שבאותם רגעים ידעו לעבוד נכון, במסירות נפש, בגבורה, ועשו את הדברים. יש הרבה שאלות. זה לא ארבע קושיות עם תשובה אחת, ואי-אפשר לתת תשובה אחת לכל השאלות, אבל הן חייבות להינתן. מכאן, מישיבת האבל הזאת, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשלוח קודם כול, בראש ובראשונה, רפואה שלמה לפצועים. הייתי אתמול בהדסה, ראיתי איך אדם שכבר היה לפני קביעת מוות מתעורר לחיים ומתהלך כבר בכירורגית. לשלוח רפואה שלמה לכל הפצועים, לנחם את המשפחות. אין לנו כוח, אין מילה שבכוחה לנחם, רק בורא עולם הוא זה שייתן לכם נחמה, ואל שדי, שאמר לעולמו די, יאמר לצרותינו די. יהי זכרם ברוך. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מזמין את חבר הכנסת יאיר לפיד. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השר אביטן הזכיר בנאומו את תפילת יום הכיפורים. ביום הכיפורים אומר כל יהודי "ונתנה תוקף קדושת היום כי הוא נורא ואיום", ואנחנו ביום נורא ואיום. יצא לי איכשהו להיות ער בלילה בדיוק כשהתחילו להגיע התמונות, הן לא יוצאות לי מהראש – ילדים, מבוגרים, פצועים, יהודים בני עמנו, אחינו. זה היה שובר לב אז, זה שובר לב עכשיו. אין אדם שלא הרגיש את החיבור הזה. ואנחנו אכן צריכים לבדוק מה קרה ואיך אפשר היה לעשות אחרת. הקשבתי בקשב רב לחבר הכנסת גפני. חבר הכנסת גפני זוכר, כי במובנים מסוימים הוא הזיכרון הקולקטיבי של הבניין הזה. ב-2013, כשהייתי שר האוצר, הקמתי חברה ממשלתית לטיפול בהר מירון. תקצבתי אותה אז ב-28 מיליון שקלים. הכול היה לבטיחות – בטיחות, דרכי גישה. אחרי – ב-2014 באו אליי, אמרו שמכבי אש, המשטרה, מבקשים עוד 5 מיליון שקל לענייני בטיחות. אמרתי: אין בעיה, אנחנו מעבירים את זה. זה מקום קדוש, יהודים מגיעים אליו, זה האתר השני במדינת ישראל מבחינת כמות הביקורים, מובן מאליו שתפקידה של מדינה לאפשר לאנשים שרוצים לבוא, לחגוג בהילולה בהר מירון, לבוא בבטיחות. אז שמנו בסך הכול 33 מיליון שקל רק להתנעה. התחילו לבנות שם. הממשלה נפלה בנובמבר. מייד אחר כך עצרו את הכול, בעצם פירקו את החברה הממשלתית והפסיקו את העבודות. אם יש דבר שוועדת החקירה הממלכתית – שצריכה לקום – צריכה להתחיל ממנו את הבדיקה זה איך קרה שהתחילו לטפל בבטיחות בהר, לטובת המבקרים – בעיניי חשובים המבקרים, שכל יהודי שרוצה להיות בל"ג בעומר ובכל יום אחר בהר, יוכל לעלות להר ויוכל לעלות להר בבטיחות. זו חובתה של המדינה. אנחנו צריכים לבדוק איך קרה שדוח מבקר אחר דוח מבקר הושלכו לפח; איך מוקמת חברה ממשלתית, שמים עשרות מיליוני שקלים לבטיחות, וסוגרים אותה, זורקים את התהליך לפח; איך זה הופך להיות שוב לפרטאץ' ישראלי שנגמר במותם של 45 אנשים, כולל ילדים, כולל בני משפחה. הרב יצחק בצרי, שאיבד שלושה מבני משפחתו באסון הנורא הזה, זעק אתמול מדם ליבו: צריך ועדת חקירה ממלכתית – כי הוא רוצה לדעת מה גרם למותם של בני משפחתו. אני מצטרף מפה לקריאה שלו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מזמין את השר אופיר אקוניס. << דובר >> השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס: << דובר >> "ראה, הינה מוטלות גופותינו שורה ארוכה, ארוכה. / פנינו שונו, המוות נשקף מעינינו, איננו נושמים. / כבים נגוהות אחרונים, והערב צונח בהר. / ראה, לא נקום להלך בדרכים לאורה של שקיעה רחוקה. / – – – לא נשאג בגנים עת הרוח עוברת ביער. // ראה, אימותינו שחוחות ושותקות, ורעינו חונקים את בכיים./ – – – האומנם תטמינונו כעת? / – – – נדדה איומים וגדולים ואצים לעזרה, / כי הכול בקרבנו עוד חי ושוצף בעורקים ולוהט". יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, מצמרר ומפעים לא פחות. המילים הללו נכתבו לפני 73 שנים, בינואר 1948. המשורר חיים גורי כתב אותן לאחר נפילת שיירת הל"ה שעשתה דרכה להגנה על גוש עציון, והן מתארות, אדוני היושב-ראש, בדיוק מרבי את שאירע בשעת לילה בהר מירון לפני ארבעה ימים בלבד, ואיך רק במדינה שלנו מילים שנכתבו עוד לפני קום המדינה, במלחמת העצמאות, תוך כדי מלחמת העצמאות, מתארות באופן חד כל כך את שאירע בהר מירון ב-2021, איך הפכה חגיגה גדולה לעצב עצום, ליגון עמוק, לאבל לאומי. חברות וחברי הכנסת, עם נבחן בשעת כאב. רבים העמים בתולדות האנושות שכשלו בו. אנחנו הצלחנו ועודנו מצליחים, עמנו עומד ויעמוד במבחנים קשים, ומבחנים קשים עוד נכונו לנו גם בעתיד. חברות וחברי הכנסת, בסוף השבוע ראינו מפגן מרהיב של אחדות לאומית רחבה; זה היה ניכר בכל יישוב ובכל עיר. בימים הללו, אדוני היושב-ראש, לא היו חרדים ולא היו חילונים, לא היו יהודים ולא ערבים, לא היו דרוזים, מוסלמים, נוצרים או צ'רקסים – היו ישראלים. הייתה ערבות הדדית שאינני זוכר כמותה שנים ארוכות. זוהי סולידריות, חבר הכנסת מרגי, של עם במיטבו, דווקא ברגעי משבר, כשנפשותינו נקרעות מצער ומתדהמה. זוהי לא העת להטלת האשמות. אנחנו עדיין, אדוני היושב-ראש, בשבוע שבו 45 משפחות בישראל יושבות שבעה על יקיריהן. זו ודאי לא העת להטלת האשמות זדוניות, ובטח שלא נמהרות. זמן הבדיקה בוא יבוא, אך לפני הכול נכבד את מתינו, אחינו, שחייהם נגדעו בדרך כל כך קשה וכל כך אכזרית. זוהי עת, אדוני היושב-ראש, זמן שמוטב שכולנו ללא יוצא מן הכלל ומכל צידי הקשת הפוליטית, מכל סיעות הבית הזה, נפסיק עם השיח הירוד, הגס והאלים שהשתלט על חיינו. לצערי, השיח הישראלי, שביום-יום מפיץ שנאת חינם – בשיחות בינינו, ברשתות החברתיות, באולפני הטלוויזיה – השיח הזה הוא ההפך הגמור ממסורת ל"ג בעומר, שנועדה להפיץ אהבת חינם, ובראשה ההילולה במירון, שתימשך בעזרת השם בשנים הבאות בצורה בטוחה יותר וכמובן חגיגית הרבה יותר. "הינה מוטלות גופותינו, שורה ארוכה, ואיננו נושמים. / אך הרוח עזה בהרים ונושמת. / והבוקר נולד, וזריחת הטללים רוננה. / עוד נשוב, ניפגש, נחזור כפרחים אדומים." יהי זכרם הטוב של מ"ה הנופלים ברוך. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מזמין את חבר הכנסת יעקב מרגי. << דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, תחילה אשא תפילה לעילוי נשמת ההרוגים ותנחומים כנים למשפחותיהם, איחולי החלמה מהירה, רפואה שלמה לפצועים. "אסון מירון" – צמד המילים שהתנחל אצלנו מיום חמישי לפנות בוקר ועד היום, ועד בכלל; צמד המילים שהתווסף לרשימת האסונות שצרבו את התודעה הישראלית: אסון הכרמל, אסון רבדים, אסון ורסאי, אסון המכבייה, אסון המסוקים, אסון ערד, אסון צומת הבונים ועוד ועוד. ועוד אסון אחד מיותר מדי, אסון מירון, אסון כבד מנשוא, שבו קיפחו את חייהם 45 בני אדם, מתוכם כ-25 ילדים ונערים, ועוד כ-150 פצועי גוף ונפש, ומי יודע כמה עוד פצועי נפש, פוסט-טראומה, יצר אסון כבד זה. אסון זה ייחרת בזיכרון האומה כפצע צורב שיצרוב זמן רב. המחיר כבר נגבה מהמשפחות ומאיתנו, אך עלינו להתחייב להורים ולמשפחות, ובראש וראשונה לקורבנות עצמם, שהקורבן והמחיר הכבד לא יהיו לשווא. רוב המשפחות מסתכלות עלינו ומבקשות רק דבר אחד: שנשפר את מעשינו; מעשים שיביאו לאחדות, לחיבוק, להסרת המחיצות, לשיפור השיח, הערבות ההדדית. הם מבקשים את הרוח הישראלית שהייתה כאן בימים האחרונים – יהודים, ערבים, לא משנה, בלי כל התוויות והתגיות שאנחנו אוהבים ורגילים להשתמש בהן בחברה הישראלית. הם מבקשים לשמר את הרוח הישראלית שהייתה כאן בימים האחרונים, להתפלל, ונקווה שיבולע המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה. תהיה נשמתם צרורה בצרור החיים. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מזמין את חבר הכנסת ווליד טאהא – איננו. אני מזמין את חברת הכנסת מירב בן ארי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, "יהיה בסדר", אמרו הפוליטיקאים; "יהיה בסדר", אמרו השוטרים; "יהיה בסדר", אמרו המתפללים, וכולם צדקו. במשך שנים היה בסדר – קצת צפוף, אבל בסדר. עד השנה. בשנה הבאה הר מירון יהיה המקום הכי בטוח בארץ, עם אישור תוכניות וסיורי הכנה – אבל ממש סיורי הכנה, כאלה שמסיירים לפני שחותמים על אישורים. אולי אפילו תהיה כתובת ומישהו אחראי. אולי, אדוני היושב-ראש, יהיו אפילו כמה יציאות וכניסות – כמו במשחק כדורגל, כמו בהופעה בפארק, רק לא במירון. "יהיה בסדר" זה אחד מאבני היסוד של החברה הישראלית. זה מה שהיה לפני מלחמת יום הכיפורים; גם לפני 4 בנובמבר 1995 אמרו ש"יהיה בסדר" עם ראש הממשלה. "יהיה בסדר" אנחנו אומרים על פועלים שעולים על פיגומים בלי ציוד, ויום אחד פועל נופל. אפילו לפני הטיול בנחל צפית אמרו מנהלי המכינה שיהיה בסדר; קצת גשם, לא נורא. עשרה ילדים נהרגו שם. גם על שדה התעופה במהלך הקורונה אמרו שיהיה בסדר, אז נכנסו כמה מוטציות שונות ומגוונות והרבה ישראלים חולים נכנסו, וככה נפל עלינו סגר שלישי, אובדן פרנסה, אבל בעיקר כל כך הרבה משפחות שאיבדו סתם את היקירים שלהן. תמיד "יהיה בסדר", עד שהמציאות מוכיחה לנו אחרת, עד שזה פוגע בנו אישית, ואז אנחנו לומדים שזה כבר לא ממש בסדר. בסוף השבוע האחרון אנשים וילדים שילמו את המחיר של הפרטאץ' הישראלי, של "יהיה בסדר", של תרבות ה"סמוך", של חילופי האשמות וחוסר נטילת אחריות. אנשים שבאו לשמוח, ליהנות, סיימו את ההילולה במוות מיותר. יום ששונם הפך ליום אסונם. סבי וסבתי זיכרונם לברכה היו נוהגים לעלות למירון. לפני שנים רבות, כשהייתי ממש קטנה, ההילולה הייתה שייכת לכל עם ישראל – מסורתיים, דתיים, חילונים, אפילו חילונים שרצו לראות על מה המהומה או על מה ההילולה. כמה התרגשות הייתה כשהם חזרו מההר הביתה ובירכו אותנו, את הנכדים הקטנים. ההילולה הייתה חלק מהתרבות העממית של עם ישראל, אבל כמו תמיד, כמו שקורה בכל האירועים, חבורה של עסקנים השתלטה על ההר והפכה את ההר לנכס פוליטי. למחדל מירון יש הרבה כשלים שגורמי המקצוע התעלמו מהם. היו שני דוחות של מבקר המדינה, היו כאן חברי כנסת ושרים שאמרו שיש בעיה במירון, אבל לכולם היה נוח להגיד "בסדר, יהיה בסדר". 45 אנשים מתו בסוף השבוע הזה. אני מצטערת, יש לי הרבה כבוד לשר דרעי, אבל אני לא מקבלת את "גזרה משמיים". אני מקבלת את זה שהכתובת הייתה על הקיר ופשוט כולם התעלמו ממנה. ומילה אחרונה לסיום. צריך להקים ועדת חקירה ממלכתית בשביל הצדק למתים ולהרוגים שלנו שם. בשבילם, לא בשבילנו. לא בשביל לצלוב. אני, מהיום ששמעתי על אסון מירון רק כאב לי וכאב לי, וכתבתי, באמת, רק דברים כואבים; לא הטלתי על אף אחד. אבל את הוועדה צריך להקים בשבילם, כדי שנפסיק עם התרבות הכושלת והקלוקלת הזו של "יהיה בסדר". תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> השר אמיר אוחנה, בבקשה. אחריו – אחמד טיבי, אם הוא יהיה נוכח. בבקשה, אדוני. << דובר >> השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה: << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, את הימים האחרונים מאז האסון אני מקדיש לניחומי אבלים – מירושלים לרכסים, מבית שמש לבני ברק, ולמרבה הצער עוד הזרוע נטויה. הרבה משפחות, הרבה אבדות, וכל אחת – עולם ומלואו. ביקרתי אתמול אצל הרב אביגדור חיות בבני ברק. הזכיר אותו קודם חברי השר אביטן. איזה איש, איזו משפחה, אילו תעצומות נפש. את אביגדור פגשתי כבר בצוהרי יום שישי, למוחרת האסון. אחרי הערכת מצב שקיימתי על ההר הלכתי לבקר פצועים בבית החולים בצפת. שמעתי מאביגדור איך הוא הלך לרבי שמעון עם שני בניו, הילדים שמעון וידידיה, ועם תלמיד שלו, משה לוי, בן של חבר. ידידיה באותה העת עוד היה נעדר. קיווינו כל כך למצוא אותו בתוך כל ההמולה הזאת – אולי הוא נמצא באחד מבתי החולים, אולי הוא נרדם בהשגחה אצל מישהו, חי ושלם. כך התפללנו. הוא סיפר לי, אביגדור, איך הם ירדו מכיוון תולדות אהרון, מההדלקה שם, לכיוון תולדות אברהם יצחק, ואיך נסחפו יחד עם הקהל בתוך המסדרון עד שהגיעו לתופת ונפלו עם הציבור – אלה נפלו על אלה, ואלה נמחצו תחת אלה, בלי שום יכולת לשלוט. בתוך שניות, מספר אביגדור, הגיע השוטר להציל, לחלץ אותו. השוטר הצליח לחלץ החוצה את אחד הילדים, את שמעון, ולאחר מכן ניסה למשוך החוצה את אביגדור, שבינתיים כבר השלים עם מותו שלו. השוטר, רמי עלואן שמו, שוטר מתחנת זבולון, מושך ובוכה. ואביגדור מבין שהשוטר – שבסופו של דבר הציל את חייו – רואה שם מלמעלה את מה שהוא לא יכול לראות מלמטה. שמעתי את הפצוע הצעיר שמספר לי איך שוטר אחר מושך אותו, והיד כמו יד ה', מצילה אותו ממוות. ושמעתי בניחומים על שרגי גשטטנר, הזמר שנהג לשמח אנשים, שהגיע מניו יורק במיוחד כדי להיות עם רבי שמעון – איזו נשמה טהורה; על ישי מועלם הנער, שהיה מלא אור ושמחת חיים, וכתב לחברו: האמונה היא בשמחה, והשמחה היא באמונה, מי שמאמין הוא בשמחה; ועל יהודה, יהודה לייב רובין, מאיר הפנים. הייתי אצלו לפני שעה קלה. המשפחה מספרת שאחד המנחמים שהגיע לא היה מוכר, ואחרי שעה שהאיש עומד שם והם מסתכלים עליו ושואלים את עצמם מיהו, הוא ניגש לאבא ואומר לו: אני הייתי חבר של יהודה מתחנת האוטובוס. הוא לא הכיר את שמו, אבל הוא ראה אותו יום-יום בתחנת האוטובוס בבית שמש, והוא מספר שבכל מפגש הוא היה מאיר פנים, הוא היה מחייך אליו, ובימים הקשים, כשהיו לו טרדות רבות, הוא היה אומר לעצמו: אולי נראה את הבחור והוא יחייך אלי, וכך היה. הוא לא ידע את שמו, אבל יום-יום היו נפגשים ומדברים, ובשבעה הוא סיפר להוריו שהוא ראה את הפנים שלו בין התמונות של המתים והרגיש הכרח לבוא ולנחם. ומכאן ואילך – וגם ממש מכאן אני אסע לבקר משפחות נוספות, ודאי אשמע על חללים נוספים, שכל אחד מהם הותיר מאחוריו חלל גדול שהמשפחות תמיד יחושו, לעולמי עד. שלושה דברים חזרו על עצמם שוב ושוב בביקורי המשפחות: הדבר הראשון – אהבת ישראל, אהבה גדולה ואמיתית, מאור פנים ונועם הליכות. הדבר השני הוא שבח והודיה לשוטרים ולכוחות ההצלה – ושמענו זאת גם כאן – שבזמן שיא פעלו, אם זה המשטרה, אם זה צה"ל, אם זה מד"א, זק"א, איחוד הצלה, יחד, כב"א, כוחות הכיבוי, שחילצו והצילו נפשות רבות שאלמלא כן אולי, סביר להניח, לא היו איתנו כאן היום. והדבר השלישי – הם אמרו: יש את עם ישראל שבתקשורת, ויש את עם ישראל האמיתי, והשניים הללו שונים. "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים" – זהו רבי שמעון בר יוחאי, זהו הרשב"י. יש לנו מצווה מאת המשפחות, ויש לנו חובה: להרבות אחדות, להרבות אחווה בעם, לחזק את הביחד, לצאת מהשבר הגדול, מהאסון הזה, לבנייה משותפת; להניח, ולו נוכח פני הכאב הגדול, את כל הציניות הפוליטית בצד, להרכין ראש, לכבד את הנספים, ולעשות הכול כדי שאסון כזה לא יתרחש שנית. רפואה שלמה ומהירה לפצועים. יהי זכר הנספים כולם ברוך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת אבי מעוז. בבקשה, אדוני. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. המראות הקשים של אלונקה אחרי אלונקה וגופה אחרי גופה הם מראות זוועה. לכן מייד אמרתי שזה אירוע שהוא אסון, אסון ברמה האנושית, ואיחלתי החלמה לפצועים והשתתפות בצער המשפחות ובצער הציבור כולו. אכן, ברגעים כאלה אדם משיל מעליו את גלימתו הפוליטית ושם את גלימתו האנושית, האנושית בלבד. אבל השאלה המהדהדת: האם זה לא אותו סיפור של מוות ידוע מראש? מוות ידוע מראש בגלל היעדר תשתיות מתאימות, במדינה שהיא מדינה המתגאה שהיא הייטקיסטית, ב-2021, האם זה מחויב המציאות? התשובה היא לא, זה לא מוות מחויב המציאות. במיוחד באירוע שבו אנשים באים להשתתף בטקס דתי, חג וכדומה, ולכן אני מבין את הזעם הרחב בציבור. עברו עלינו, כמוסלמים, אירועים דומים בזמן העלייה לרגל, חאג', יותר מאשר פעם אחת. פעם אחת, נדמה לי, נהרגו 2,200 איש, ופעם כמה מאות, וגם אז הרגשתי עצב, כאב וגם כעס: למה המוות הזה? המוות הזה הוא מיותר לחלוטין, במיוחד בזמן טקס דתי. ואני זוכר – אני לא רוצה להקשות עליכם, אבל כאשר זה קרה אני לא זוכר שרבים מכם העלו ציוצים ותגובות והשתתפות בצער. אני רושם את זה בפרוטוקול בכאב רב, ואני לא מתחשבן – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הצעירים שבנו שואלים מתי הייתה הפעם האחרונה במכה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לפני כמה שנים בלבד. ב-2015, למשל, נהרגו 2,200 עולים לרגל – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> במכה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – במכה, באותן הנסיבות כמעט. אבל לא מתחשבנים על דברים כאלה, והעמדה ההומנית היא אותה עמדה הומנית שלי בכל הקשר של מוות נורא, ברמה האנושית ביותר. גם שמענו וקראנו סיפורים על אבא ובן, וילד, ומצילים את הילד – זה נוגע לכל בני האדם באשר הם בני אדם. היו אנשים בעולם הערבי שלא אהבו את הציוץ שלי, או של חבריי, אבל אני עומד על אותם רגשות שאני הבעתי, אותם תנחומים ואותו צער, כי זה אירוע נורא, אסון ברמה כזאת. לגבי האחריות של משרדי הממשלה – אני רואה שהשר יוצא – ברור שהמשרד לביטחון פנים הוא המשרד המיניסטריאלי האחראי באופן ישיר, אבל המשרד הזה גם אחראי מבחינתי, גם ברמת האחריות וגם ברמת האשמה, על אובדן חיי ערבים במגפה של אלימות ופשיעה. יש אחריות ויש אשמה שם, כי כשאתה יודע, למשל, שיש כנופיות שמעבירות נשקים או מטילות אימה ודמי חסות, שיש מודיעין שהאדם הזה הולך להירצח – כל ילד ברחוב ביישוב ערבי כלשהו יודע שהאדם הזה הולך להירצח ומי הולך לירות בו, ואם הצעיר ברחוב או אנשים ביישוב כזה או אחר יודעים שזה הולך לקרות, אני בטוח שהמודיעין המשטרתי יודע, כולכם יודעים – ובכל זאת הרצח מתבצע, אז זו גם אחריות וגם אשמה; אחריות מיניסטריאלית ואשמה על מי שלא מונעים את זה. אני שמח שלאחרונה יש יותר ויותר קיצונים יהודים שמסכימים שהערבים יתמכו בהם בממשלה. אני לא זוכר מה שמו של חבר הכנסת מנעם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מעוז, אבי מעוז. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> חבר הכנסת מעוז, אני מתנצל, מעוז. רק לפני – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אוקיי, רק לפני כמה שבועות הוא היה ממש נגד הסתמכות על קולות של ערבים. אני, אני אקרא הודעה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אבל בוא נתמקד בישיבת האבל. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> דקה, דקה, דקה, יש דברים שאדוני – יושב-ראש מפלגת נעם מהציונות הדתית אומר: "במצב שנוצר נסכים להקמת ממשלה המסתמכת באופן זמני על הימנעות של חברי כנסת שאינם יהודים". (אומר בערבית: אלוהים יגמול לו, לבן אדם.) ממש תודה. הימנעות חברי כנסת – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ובכל זאת, נחזור לענייננו. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – שאינם יהודים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לעניין ישיבת האבל. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ערבים. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> קשה לו להגיד "ערבים". << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לפעמים אין מילים. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> פתאום הם לא פלסטינים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לפעמים אין מילים, לפעמים אין מילים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ולסיכום? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> סמוטריץ', אני עדיין מחכה לרגע, שעושה לי טוב, שאתה תהיה שר בממשלה בהימנעות של ח"כים שאינם יהודים. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> לא יקרה. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם בתורה כתוב: אחרי – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בינתיים יש חלקים בסיעה שלך שהולכים – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> היחיד שסטה מהנושא. אז בוא נחזור לישיבת האבל, עזבו את הסוגיה הפוליטית, תישארו בזה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הדברים האלו גורמים לאבל, אלה דברים נוראיים, הם סיבה לאבל. גם דברים גזעניים נגד עם שלם, קולקטיב לאומי שלם, הם סיבה לאבל, אבל הם גם סיבה לבושה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת אבי מעוז. אחריו – חבר הכנסת יעקב טסלר. אנחנו נצמדים, נצמדים לישיבה. נא לכבד, רבותיי. למרות – – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבריי, בואו נישאר באווירה. << דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להחזיר את כולנו לישיבת האבל ולכבד את זכר הנספים. ברצוני לומר דבר תורה לרפואת הפצועים ולעילוי נשמת הנספים באסון מירון: במסכת שבת נאמר על ידי האמורא רבי יוחנן: "אחד מן האחים שמת, ידאגו כל האחים כולם. אחד מבני החבורה שמת, תדאג כל החבורה כולה". והובאו שם שתי אפשרויות: אם מת הגדול שבאחים או בחבורה או הקטן שבהם. מסביר מרן הרב קוק זצ"ל בביאורו עין איה ששפע החיים שמופיע בחברה האנושית, מעבר לחיים של כל פרט ופרט, מתגלה בשני סוגים של קשר בין אנשים: הקשר הטבעי, שיסודו הוא המשפחה, והקשר המלאכותי, שבני אדם מתקשרים זה עם זה על ידי כל מיני קשרים מעשיים שהופכים אותם להיות חבורה אחת מאוגדת. מה שמעמיד את אותן התאגדויות, של המשפחה ושל החבורה, הם שני דברים: האחד הוא האידיאל והתוכן הפנימי של ההתאגדות, והשני זוהי ההוצאה לפועל, היישום במציאות המעשית של אותו תוכן אידיאלי על ידי כל אחד מהפרטים של אותה משפחה או חבורה. כאשר כל אחד משני הדברים האלו נפגע – התוכן הפנימי מחד, וההוצאה לפועל – כל מי שנשאר מהאחים או מהחבורה צריך לדאוג, אבל לא דאגה שהיא דאגה מפני מה שיבוא אלא לדאוג ולבדוק מה מוטל עליו כעת להשלים במציאות שחסרה. אנחנו כולנו, המשפחות, החברים, עם ישראל כולו, עברנו טלטלה נוראית בעקבות האסון הנורא שבו איבדנו 45 נפשות יקרות, תלמידי חכמים, אברכים, בחורי ישיבות ונערים רכים. עלינו מוטלת החובה לעשות, כל אחד כלפי עצמו וכחבורה אחת גדולה, בדק בית פנימי: איך אנחנו משלימים את התוכן הפנימי שנחסר ואיך ממלאים את החלל של כל אחד ואחד מהכוחות שאבדו לנו. רק באחדותנו ובהתמלאות ובהתרוממות מתוך השבר הנורא נמלא את המוטל עלינו בשעה קשה שכזו, ומקומו של עולם ישפיע שפע נחמה על המשפחות בתוך שאר אבלי ציון וירושלים וינחמנו ויאמר לצרותינו די. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אמן. תודה. חבר הכנסת יעקב טסלר, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. << דובר >> יעקב טסלר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ישנם רגעים שבהם המילים נעתקות. לילה שהיה מלא שמחה, ריקודים ומחולות, תפילות ותחנונים לכבודו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי הפך בין רגע ללילה של כאב, בכי ותמרורים. מסופר בחז"ל על התנא רבי יוחנן בן זכאי כי בזמן שמת בנו נכנסו תלמידיו לנחמו. אמרו לו: אדם הראשון היה לו בן ומת, איוב היה לו בן ומת, אהרן הכוהן – שני בניו מתו, דוד המלך – היה לו בן ומת, וכולם קיבלו עליהם תנחומים, אף אתה קבל עליך תנחומים. ענה להם רבי יוחנן בן זכאי: לא די שאני מצטער בעצמי, אתם מוסיפים לי את צערם של אחרים? נכנס רבי אליעזר בן עזריה, ישב לפניו ואמר לו: אמשול לך משל למה הדבר דומה – לאדם שהפקיד אצלו המלך פיקדון ובכל יום ויום היה בוכה וצועק ואומר: אוי לי, אימתי אצא מן הפיקדון הזה בשלום? אף אתה, רבי, היה לך בן, קורא תורה, מקרא, נביאים וכתובים, משנה, הלכות ואגדות, ונפטר מן העולם בלא חטא, ויש לך לקבל עליך תנחומים שהחזרת פיקדונך שלם. אמר לו: רבי אליעזר, בני, ניחמתני כדרך שבני אדם מנחמים. חבריי חברי הכנסת, בל"ג בעומר החזיר עם ישראל 45 פיקדונות יקרים, שלמים וטהורים: ההורים שהחזירו זוג פיקדונות, האבא והאימא שהחזירו את בן הישיבה הצעיר, הילדים שהחזירו את האבא; אבות, אימהות, אחים, אחיות, בנים ובנות, שהחזירו כל אחד את הפיקדון היקר לו מכול. תנחומיי למשפחות השכולות ואיחולי החלמה לנפגעים ולפצועים. כולנו נמשיך להתפלל לרפואתם ולשלומם, ללוות אותם ולסייע להם. בהזדמנות זו ברצוני לציין ולשבח את אזרחי ישראל, שהתלכדו סביב האסון המחריד וסייעו כל אחד בדרכו. חבל, חבל שאנו יודעים להתאחד רק בשעת צרה. מי ייתן והאחדות הזו תימשך ותלווה אותנו לאורך זמן. חברים יקרים, מדובר באסון האזרחי הגדול ביותר בישראל. לא ניתן להתמהמה, ועוד קודם שנקבל תשובות לשאלות הקשות מי אשם, איך זה קרה ושל מי המחדל, צריכים לקבל החלטה עוד היום על הקצאת משאבים הולמים לפיתוח האתר הקדוש, שבו מבקרים שני מיליון איש בשנה. חייבים להתאים אותו מההיבט הבטיחותי, התחבורתי, דרכי הגישה, לא רק לל"ג בעומר אלא לכל השנה כולה. נסתרות דרכי אלוקים, אך אין ספק שזה גם איתות כואב משמיים. אחת מקרובות המשפחה של הרוגי האסון ביקשה ממני להעלות את העובדה כי המוות הטרגי נגרם מחוסר נשימה. בואו, אם כן, נקבל על עצמנו לקחת נשימה לפני כל דבר שאנו עושים; בואו ניקח נשימה לפני שאנו מדברים על מישהו; בואו ניקח נשימה לפני שאנחנו חורצים גורל של מישהו; בואו ניקח נשימה לפני כל מעשה שאנו עושים, ויהי זה לזכרם. יהי זכרם ברוך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת יעקב טסלר. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, השבת בבית הכנסת, לפי חלק מהמנהגים, יאמרו: "חזק חזק ונתחזק". אני חושב שאחרי שבוע כל כך עמוס – יצא לי ביממות האחרונות ללכת לכמה בתי אבלים ולראות אלמנות ויתומים, כמויות, יושבים על הרצפה וממררים בבכי, אבל באמת עם מכנה משותף אחד: איך הם מקבלים על עצמם את הדין באמת באהבה – אני חושב שזה באמת זמן לומר: עם ישראל בשעתו היפה; לראות איך אין מחנאות ואין פלגנות, וכולם ביחד מבינים שיש כאן אסון לאומי וכולם מתאחדים. ומילה אחת טובה על כוחות הביטחון, על המשטרה, זק"א, איחוד הצלה, כל ארגוני החסד הענקיים. לא מעט נשמעת ביקורת, כולל כאן במליאה ובתקשורת, על ידי חברי כנסת ועוד על ההשקעה הרעועה במירון, ואין לי אלא לומר שהם צודקים. מי שרואה איך המדינה משקיעה במקומות אחרים – להבדיל, כשהאפיפיור הגיע לאיזשהו מקום, עשרות מיליוני שקלים הושקעו שם, והר מירון, שמיליוני יהודים מגיעים אליו מדי שנה, הושקע בפרוטות. אני חושב שכן כדאי ונכון וצודק לומר מילה טובה על משרד הפריפריה. מי שמכיר את מירון של לפני ארבע וחמש שנים, לפני שהשר דרעי הגיע למשרד הפריפריה, והיום, יודע שאלה שני מירון שונים לגמרי: הרבה יותר מטופח, הרבה יותר בטיחותי. ואף על פי כן יש את האסון. אני חושב שזה הזמן באמת להתאחד כולנו בדרישה אחת מאוחדת, הקואליציה והאופוזיציה, ימין ושמאל, להשקעה מרבית במירון. אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני רוצה להעלות נושא חדש. אין לי ספק שכל הבית הזה היו עסוקים מיום חמישי בלילה ועד שישי, עד כניסת שבת, בלוויות, בשחרור גופות מאבו כביר. רבותיי, ההתנהלות שהייתה למדינה, לאבו כביר, מול המשפחות, מול זיהוי הגופות, זו שערורייה שאי-אפשר להבין אותה. עשרות אנשים עמדו שם בשמש בחוץ, והכול התנהל לאט, הכול התנהל בצורה מסורבלת. כל כמה דקות קצין אחר מגיע ואומר הנחיה חדשה. אחד פתאום אומר: לא, נשחרר כמה ביחד – למה? אנשים רוצים קבורה לפני שבת. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, בשווייץ יש תשעה אבו כביר; באוסטריה יש חמישה; ברשות הפלסטינית, שהיא קטנה מאיתנו פי כמה, יש שניים; במדינת ישראל הגדולה יש אבו כביר אחד, מונופול אחד. ובמשך שנים הבית הזה רעד: למה? למה יש מונופול אחד על הגופות שקוראים לו אבו כביר? וכל פעם יש איזושהי תאונה ורואים במצלמה איך האדם נדרס, קורה לו מה שקורה לו, ושוב פעם דורשים נתיחה, והם מפסידים פעם אחר פעם בבתי משפט. רבותיי, אני, ביושבי כיושב-ראש ועדת משנה בוועדת חוץ וביטחון לנושא העורף, הולך לקיים, בעזרת השם, כמה דיונים על ההתנהלות בזיהוי גופות. אין שום סיבה בעולם שבכל בית חולים במדינת ישראל לא יהיה אבו כביר משל עצמו לזיהוי גופות. המונופול הזה שזיהוי גופות נמצא במקום אחד – אדוני היושב-ראש, דיברתי עם נציגים במשטרה. הרב אלחדד קבר שני ילדים; זיהו אותם במירון, והוא קובר אותם במירון, קבר אותם בבית העלמין במירון. לוקחים אותם לאבו כביר ומחזירים אותם בחזרה למירון כי איזה קצין, לא יודע באיזה דרג, החליט שאין זיהוי במקום. זה זלזול בגופות, זלזול במשפחות. אני מקווה שאני אמצא הרבה חברים במשכן הזה שנעשה סדר ונתקן את הנושא הזה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת מלכיאלי. חבר הכנסת אופיר סופר, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> אופיר סופר (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כולנו נחשפנו, מי בחמישי בלילה ומי ביום שישי בבוקר, למראות הקשים, לסרטונים שהגיעו מהמקום ולסיפורים של החוויה שעברה על אותם מתפללים, על אותם חוגגים בהילולת הרשב"י. וכשמדמיינים את רצף האירועים, את רגע ההדלקה ולאחר מכן הריקודים, וממש ממש בסוף את שירת ה"אני מאמין", עם כל הסמליות שבה, ואז הצעידה אל אותה סמטת מוות – הרגע, הזמן, המקום, גרמו לכולנו, לרבים מאיתנו, להיזכר במותם של שני בני אהרן נדב ואביהוא; וכמה וכמה פעמים, אולי אין-ספור פעמים, שמענו בימים האחרונים את "בקרבי אקדש". ואכן, כשאנחנו עוברים בין בתי האבלים ובין הלוויות ושומעים את ההספדים בצפת, בירושלים, בגבעת שמואל, אז הדברים הם אותם דברים. אכן נשמות גדולות כולן, והקדוש ברוך הוא ירד לקטוף שושנים. אך אני שמעתי פירוש מעניין ל"בקרבי אקדש", שדווקא לא מדבר על נדב ואביהוא אלא מדבר על אהרן, על שתיקתו של אהרן, על דממתו של אהרן, על כך שאהרן – "וידם". שבשתיקה הזו, אותה שתיקה, לפעמים רוצה הקדוש ברוך הוא שנשתוק, שנידום, שנתבונן פנימה ושנסתכל אצלנו מה צריך להיות אחרת, כל אחד ואחד לעצמו. כולנו רגילים לאמירה הישראלית – והזכירו אותה קודמיי, ובוודאי יזכירו את זה גם אחרים – כשאתה אומר אמירה ישראלית פיקודית אז מדברים על ה"סמוך", על ה"יהיה בסדר", אבל אני רוצה לדבר על אמירה ישראלית פיקודית שמדברת על שלוש אצבעות אליי, קודם כול פנימה, ואחר כך לאחרים. לא בגלל שבאמת בסוף זה אמור להסתכם רק בזה אלא רק בגלל שהתהליך החשיבתי, המתודולוגי, ההתבוננות החינוכית פנימה כלפי המפקדים שלנו, כלפינו כנבחרי ציבור, כמנהיגים – יש בזה משהו מאוד מאוד אמיתי, ובמיוחד בתקופה הפוליטית המורכבת שאנחנו נמצאים בה כעת. אני חושב שלא יכולתי – ורבים גם התרגשו מאמירתו של מפקד המחוז שמעון לביא, שברגעים הקשים אמר: אני אחראי. אני לא יודע מה זה אומר על המשמעויות מבחינת אשמה, אני חושב שגם לא זו הכוונה. אבל הכוונה היא כן אחריות. קודם כול זה מתחיל כאן. אני מתבונן פנימה, אני בודק אצלי מה לא בסדר. ואני מציע לי, לעצמי, כנבחר ציבור, כחבר כנסת בכנסת ישראל, ככזה שרואה כל מיני תהליכים אבולוציוניים שמתפתחים להם ושואל מה תפקידי בלעצור ולדעת להתריע ולדעת להעריך את מקומי כאצבע, כחבר כנסת – איך ההתבוננות הזאת תמנה באמת את מספר האסונות שמנו פה קודמיי וחבריי. זו התבוננות שאני אומר לעצמי שאני צריך להסתכל פנימה. אז את השבוע הזה אני מקדיש להתבוננות שלי פנימה. ברשותכם, נקודה אחת אחרונה, שגם היא קשורה לדמותו של אהרן. כשהייתי בביתו של יונתן חברוני, זיכרונו לברכה, פנתה אליי האימא סיגלית. אני ישבתי באיזשהו מעגל טיפה אחורי. היא אמרה לי: אתה חבר כנסת, נכון? אמרתי: כן. היא אמרה לי: אני מבקשת ממך, היו כאן דתיים לאומיים, היו כאן חרדים, חסידים, היו כל מיני, וראינו גם את כל האחדות אחר כך, ושמענו את זה גם מעוד בתים אחרים. בבקשה, תפעלו לזה שתהיה הרבה הרבה יותר אחדות, תעשה משהו כדי שתהיה יותר אחדות. אותה דמות של אהרן שהתבוננה פנימה היא הדמות של אהרן אוהב שלום ורודף שלום, וזאת הדמות שבחרתי להזכיר כאן. אני בהזדמנות הזאת גם רוצה להסב את תשומת ליבנו כי כשישבתי שם בדקות הארוכות האלו שמעתי סיפורים מאנשים שהיו נוכחים שם. הם סיפרו לא רק על גבורתם של כוחות ההצלה. אני אספר: ריגש אותי מאוד סיפור של אחד האנשים שבחר להרים איזשהו אדם מבוגר, והמבוגר אמר לו: אני לא יוצא מכאן עד שהילד שלי לא יוצא מכאן. הוא הבטיח לו שהוא יוציא את הילד שלו. אז הוא באמת הרים את האבא, יצא עם האבא וחזר פנימה להוציא את הילד והוציא את הילד. כשהערפל קצת יתפוגג, אנחנו גם צריכים לדעת להתעסק גם בנושאים האלה, להכיר ולהוקיר את אותם גיבורים. מכאן אני רוצה לאחל רפואה שלמה, להשתתף בצער של המשפחות ולחזק את כולנו בדרך הנכונה והאמיתית לעשות טוב לישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת אופיר סופר. חברי הכנסת, כמובן לכל אחד מוקדשות שלוש דקות. אנחנו לא מקפידים, אבל אני מבקש להתחשב בזמן. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, משחר ילדותי – הרב אבוטבול, חבר הכנסת – ספגתי בבית הוריי את הילולת רבי שמעון בר יוחאי. שמו של התנא הקדוש היה שגור בפי אימותינו בכל ברכה ובכל בקשה, והיה לו חלק בלתי נפרד מנוף ילדותי. ליל ל"ג בעומר היה ליל שמחה, ובמשך שנים רבות עלינו להר ליטול חלק בהילולה. אוספים על הטנדר ונוסעים להילולה. אווירת הקדושה והאחדות סימלו את ההר בכל שנה ושנה, אולם כבר אז צרובות בזיכרוני תמונות של עומס, דוחק ולעיתים גם היעדר שליטה. והינה אשר יגורנו בא, וליל השמחה הפך באבחה לאסון הגדול והנורא שיהיה חקוק במסכת חיינו לדיראון עולם, אסון שניתן וחובה היה למנוע. 45 נספים ומעל ל-150 פצועים – זו התוצאה הטרגית של ליל האסון, שאמור היה להיות לילה שכולו קדושה ושמחה. משפחות הנספים קיבלו את השבת בזעקות שבר כשהן מלוות את יקיריהן למנוחת עולמים; מראות קורעי לב של אלמנות, יתומים והורים שכולים שחייהם השתנו לעד. אין לא נחמה ולא מילים לאותן משפחות מלבד האמונה. רק היא לבדה יכולה לנחם אותם. ואולם, כמדינה המעכלת בכאב את ממדי האסון, הנחמה שלנו תהיה לוודא כי המראות הנוראיים האלה לא יחזרו לעולם. מה שהיה צריך להיעשות לפני שנים ייעשה וייכתב, לצערי, בדם 45 הרוגים. מייד להלאים את ההר. המדינה היא הריבון והיא האחראית – כמו בכותל, כמו בהר הרצל, כמו בכל אירוע לאומי. היא האחראית, היא המפיקה, היא לוקחת אחריות על כל דבר. לא שדולות כאלה ואחרות ולא חצרות כאלה ואחרות, כבודן במקומן מונח. הטלפון מצלצל ועל הצג כתוב "אימא", מספר בכאב מתנדב זק"א בזמן שהוא עוטף את גופתו של ילד. עדות זו חייבת להיות השורה הראשונה בכל תוכנית הסדרה של מתחם ההר. אותה זעקת האם בטלפון ברגעי החרדה צריכה להיות לנגד עיני כולנו. טרגדיה שמחייבת אותנו לפעול, לשנות ולחשוב, וחשוב מכול – לגלות מנהיגות ולקחת אחריות. זו כלל לא שאלה פוליטית, זה ציווי ערכי. לבדוק את האסון לכל פרטיו, והמסקנות יהיו החלטיות ומעשיות. ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה עכשיו, בהקדם האפשרי. אני רוצה לפנות מכאן למשפחות הנספים ולומר להן: מות יקיריכם, הלוואי והיה נמנע. אנחנו בכנסת, כל כנסת ישראל על כל מרכיביה, מחויבים שהשכול הנורא הזה הוא רגע לחשבון נפש, לבדיקה מקיפה שמסקנתה לא עוד: לא עוד "סמוך על"; לא עוד לסמוך על זה ולסמוך על זה; לא עוד לזרוק אחריות על זה ואחריות על האחר. אתם יושבים כעת בבתיכם, ספונים, בתוך ימי השבעה והאבל, מעכלים את גודל האסון ומבכים את מות יקיריכם. יחד עם זאת, אני יודע שאנשי אמונה אתם; שנושאים עיניכם מעלה בתפילה ומבקשים שה' יחזק אתכם. אנחנו מצטרפים לתחינתכם. ביקשתי מאלוקים שבשמיים שלא אאבד את האמונה, העיד אתמול בכאב הרב מאיר אלחדד, שאיבד את שני בניו באסון, משה בן ה-12 ויוסף בן ה-18. ואכן האמונה לא עזבה אותך. בחרת, הרב מאיר, לקבור את שני בניך על ההר, מתוך הבנה ששם הוא ביתם. הם ילדיו של רבי שמעון, אמרת. נאחל שלא תוסיפו לדאבה עוד, ובעזרת השם עוד תראו שמחה בביתכם ואנחנו כולנו נראה שמחה בארצנו. לכל פצועי האסון נאחל מכאן בריאות איתנה. תודה גדולה והערכה לאנשי ההצלה, החירום, לאנשי הביטחון, לשוטרים, על התושייה הבלתי-נלאית שלהם. יהי זכרם ברוך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת מאיר כהן. חבר כנסת ישראל אייכלר. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, עם ישראל כולו יושב עכשיו שבעה. לא רק בני המשפחות, לא רק 750 אלמנות, יתומים, אחים ואחיות שכולים, אלא העם כולו. השבוע הוא שבוע שבו כולנו באבל. מי יוכל לתאר את עוצמת השבר, את הכאב הנוראי, כאשר דווקא בעיצומו של היום הנשגב, בל"ג בעומר, במקום הקדוש, בציון הרשב"י, שבת משוש ליבנו נהפך לאבל מחולנו; איך נהרגו בחטף 45 הרוגי אסון מירון תשפ"א; איך הפכו עשרות משפחות לשכולות ברגע אחד. פעם אחת, רבותיי, נמעך זקן אחד בבית המקדש בערב פסח. זה קרה פעם אחת בלבד, ונקרא לדורות "פסח מעוכים", כך אומרת הגמרא. ל"ג בעומר תשפ"א ייזכר על שם המעוכים והנחנקים במירון. החנק, הדריסה תחת רגלי ההמון, הם נוראיים. הלילות עוברים בדמיון זעקת הנהרגים דקות אחדות לפני שפרחה נשמתם. הם ביקשו מעט אוויר, עוד טיפה של חמצן, אט-אט קולם נחלש, עד שנדם. רבותיי חברי הכנסת, בשחר ההיסטוריה מתו שני בני אהרן דווקא ביום הגדול והנשגב, ראש חודש ניסן, שנעטר בעשר עטרות, בשמחת הקמת המשכן והשראת השכינה. על כך נאמר שם: "בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד, וידם אהרן". דווקא ביום הגדול, דווקא במקום הקדוש נגזרה הגזרה, ואין לנו רשות להרהר אחריה. "וידם אהרן". האמונה היהודית גדולה וחזקה מכל אירוע. היא שנתנה לנו כוח לעמוד בכל המצבים. שמעתי את הרב אלחדד, אביהם של שני הילדים שנהרגו באסון; הוא ביקש מהקדוש ברוך הוא: אל תיקח לי את האמונה, וברוך השם שהוא נתן לנו את הכוח להמשיך באמונתו. דיבורים עוצמתיים כאלה של אבא שקובר את שני ילדיו נשמעו מכל האבלים. שמענו כולנו בהתרגשות את הילד ממשפחת חיות, אחיו השכול של ידידה זיכרונו לברכה. הוא ואביו נפצעו באירוע. הוא דיבר על האמונה שהחזיקה אותו בדקות הקשות שהוא חשב שהוא עומד למות, ועל האמונה הגדולה שמחזיקה אותו עכשיו באבל הגדול. מוריי ורבותיי, בתחילת הלילה הנוראי שמעתי את הדיווחים יחד עם כל עם ישראל ונחרדתי כמוכם. עקבתי אחרי העדכונים בלב רועד והרגשתי את השבר ההולך ומתפתח לממדים מבהילים, וזה הפך לאסון כלל-ישראלי. כך חשבתי. לא שיערתי, אדוני היושב-ראש, בחלום, שבעוד כמה שעות אשמע את הטלפון מצלצל לפנות בוקר שהאסון הכה גם את משפחתי. צלצלה אליי גיסתי שתחיה, שבעלה, הרב חנוך סלוד, זיכרונו לברכה, חסיד בכל מעשיו, חסיד גור בן 52 מאשדוד, לא חזר הביתה ולא יצר שום קשר. אחד מחבריו הקרובים שהיה איתו במירון כן צלצל. הוא אמר שהוא ראה אותו כמה דקות ואחר כך הוא נעלם לו. אני לא יכול לתאר את רגעי האימה, את הספק, את החשש, את הערבוב המוחלט של רגשות שאי-אפשר לעכל. התחלנו לחפש אותו בבתי החולים, אך לשווא. לא האמנתי שאני אתפלל שהוא יהיה פצוע בבית חולים. עוד בית חולים השיב בשלילה, עוד מוקדן אומר: מצטער, אדוני, אין אצלנו חנוך סלוד – בנהריה, בזיו, ברמב"ם, בהדסה. השחר עלה והלב החשיך. הרגשנו איך הפכנו ממאזינים בדאגה לכאב הכלל-ישראלי למשפחה שכולה. משפחה שהילד הקטן שלה הוא יתום לפני בר-מצווה. רק למוחרת בשעות הבוקר המאוחרות זיהו אותו באבו כביר. הרב סלוד, שיצא מהבית מאשדוד ברכבת להתפלל אצל רבי שמעון בר יוחאי, שב הביתה לקבורה לפני שבת. ליווינו אותו לקבורה ממש לפני כניסת השבת. יחד עם כל בית ישראל אני משתתף בצערן ויגונן של כל המשפחות האבלות ושל משפחת גיסי – האלמנה הצעירה, בניה ובנותיה היתומים, אחייניי היקרים, שאיבדו את אביהם בהלם פתאומי ובחטף. כאן אני רוצה לציין את הפעילות המאומצת של כל כוחות ההצלה השונים, שעבדו במסירות נפש כדי להציל נפשות ושמרו על כבוד המת וכבוד המשפחות. אבל יותר מכול התפעלתי והופתעתי לטובה מהאחדות של כל אזרחי ישראל, שפעלו יחד לסייע למשפחות ולפצועים. אתם יודעים שבגליל גרים יהודים, דרוזים, ערבים, בדואים, חרדים, חילונים – כולם באו והתגייסו והזדהו בסולידריות. אנשי הצלה, רופאים, שוטרים, אזרחים מכל רחבי הארץ. עד היום כולם תורמים דם, מחלקים מזון ושתייה, פותחים את הבית לרווחה. כולם נותנים חיבוק ועידוד. אחרי שנסיים את ימי השבעה נעסוק בהפקת הלקחים, אשר עליהם אנחנו מתריעים כבר שנים רבות. עכשיו זה לא הזמן. עכשיו נתפלל לרפואת הפצועים, ננחם את המשפחות השכולות ונתפלל לישועת ישראל. "בלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים", אמן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת ניר אורבך. סליחה, סליחה, ניר. חבר הכנסת איתמר בן גביר. << דובר >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר >> יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, הייתי שם, הייתי בהילולה הכל-כך יפה הזאת, שמגיעים אליה חרדים, ודתיים לאומיים, וחילונים, ספרדים ואשכנזים, ליטאים וחסידים, ואיזה מפגן, איזה מפגן של אהבת ישראל עצומה. הייתי שם כמה דקות לפני שהכול התרחש. חוויתי את הדוחק, את הלחץ. בהחלטה של רגע, בסייעתא דשמיא – ובירכנו הגומל בבית הכנסת – החלטנו לא ללכת בדרך כזאת אלא ללכת בדרך אחרת. איזה נס, איזו סייעתא דשמיא לנו, אבל איזה עצב, איזה אסון נורא, אסון כבד שאסור לטאטא, אסון שאסור להחביא, אסון שחייבים לעשות הכול, להפוך כל אבן כדי שהוא לא יישנה. חייבים לבדוק ולבדוק את כולם: את המשטרה, שאסור לה לחקור את עצמה; את השאלה אם מישהו יצר שם צוואר בקבוק; לבדוק את כל מה שהרב דרעי והרב גפני סיפרו לנו כאן על התקציבים שנתנו למירון. ובסופו של דבר אתה מגיע לשם ורואה מקום של טלאי על טלאי, פחונים, ובעצם משהו דומה למעברה. אבל לא לשפוך את התינוק עם המים. רשב"י, בין יתר אמרותיו ומאמריו, אמר: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים". בשעות האחרונות אנחנו חווים ניצול ציני של אותו אסון, כל מיני פוליטיקאים קטנים שמבקשים לחסל חשבונות פוליטיים, זה עם פוליטיקאי פלוני וזה עם פוליטיקאי אלמוני, זה רוצה למצות את הדין עם שר כזה ושר אחר, כאילו השרים הם אלה שעמדו שם ויצרו צוואר בקבוק או הם אלה שנתנו את האישורים ההנדסיים. אבל חמור מכך, יש מי שרוצה לנצל את האסון הזה כדי לחסל חשבונות עם ציבור שלם, עם הציבור החרדי – ציבור של אוהבי התורה; ציבור שתורם, ציבור איכותי, ציבור שממנו יש את איחוד הצלה וזק"א ועזר מציון; ציבור שאנחנו רואים וחווים את התרומה שלו, את האהבה שלו, את המסירות שלו, את ה"פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה", והם ממיתים את עצמם באוהלה של תורה. דווקא ביום הזה, ביום שבאמת יש כאן קריאה לחשבון נפש, קריאה לבדיקה, קריאה לעשייה מקיפה כדי שהאסון כזה לא יתרחש, דווקא ביום הזה אנחנו צריכים לחבק את הציבור המתוק הזה ולומר לו: אנחנו איתכם. אנחנו אוהבים אתכם. אנחנו איתכם באבלכם, באבל של כולנו, באבל של עם ישראל. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת איתמר בן גביר. חבר הכנסת ניר אורבך, בבקשה. << דובר >> ניר אורבך (ימינה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, "שלומי קשור בחוט אל שלומך", כך כתבה המשוררת זלדה, שהייתה ספוגה כולה בהוויה הישראלית, ובד בבד הייתה נצר למשפחת שניאורסון ובת דודה של הרבי מלובביץ'. במקורות היהודיים בכל פעם שקורה לנו משהו – ודאי אירוע שהוא אסון לאומי – אנו מצווים להסתכל פנימה, לעשות חשבון נפש פרטי וציבורי – "והחי יתן אל לבו". מעבר לבדיקה הטכנית ולתחקירים שעוד יבואו, אנו צריכים לעשות התבוננות פנימית. יונתן חברוני, זכרו לברכה, הצדיק והמתוק, שנהרג באסון בהר מירון, הוא בנם של ירון וסיגלית. ירון למד שנתיים מעליי בישיבת ההסדר בכרם ביבנה, ובמשך שנה שלמה חיינו יחד באותו החדר. אני שולח מכאן ניחומים לירון וסיגלית, לטניה, אשתו של יונתן, לבנותיו, למשפחת חברוני ולכל המשפחות שאיבדו את יקיריהן על ההר. אנו נמצאים בתקופה מאוד מאוד מאתגרת של מעשה מרכבה פוליטי. במקביל המשא-ומתן, שמתנהל בחדרי חדרים, הכול גם נמצא בחוץ, וקצות העצבים גלויים וחשופים. אנחנו נמצאים במצב שיכול מהר מאוד להידרדר מוויכוח פוליטי לשנאת אחים. דווקא בתקופה הזו אנחנו צריכים לצאת מהזירות המצומצמות ולהסתכל על המרחב: לגובה וקדימה, ימינה ושמאלה, והלאה ושם, וכאן ובכל הכיוונים. להתבונן ולראות שיש בנו כוח עוצמתי. קראתי הבוקר בישראל היום שיר שהוא למעשה מאמר יפהפה, של יואב גינאי: ודווקא באסון הכי כבד מתוך הרעם נופלות המחיצות, כאילו לא היו אף פעם. קורסות לתוך אגם דמעות גדול ואנושי, שאין בו דת, לאום, מגדר או חלוקה גושית. לרגע נמחקים המגזרים שבחיינו, ובמקומם רואים פשוט רק בני אדם מולנו. רואים מולנו את כוחות הביטחון, הרפואה וההצלה, שפועלים במהירות ובנחישות לאחר האירוע; רואים מולנו נערים שרצים לאסון כדי להגיש עזרה, בלי להתחשב בכך שהתמונות והמראות ילוו אותם כל ימי חייהם; רואים מולנו אלפי אנשים שעמדו ביום שישי בתור בכל רחבי הארץ כדי לתרום דם; רואים מולנו משפחות יהודיות, דרוזיות, צ'רקסיות, בדואיות וערביות, שפתחו את ביתן ואת ליבן. הישראלים בחרו נכון. זוהי המציאות הרגילה. המחלוקת הפוליטית היא המציאות הלא-נורמלית. מותר לנו לחלוק, אבל בואו כולנו נחלוק במחלוקת שהיא לשם שמיים ושסופה להתקיים. תורת החיבורים היא הדבר הנצרך היום כדי לאחות מחדש את כלל חלקי החברה הישראלית. אירועים כאלה מלמדים אותנו שצריך לחפש את הדברים המשותפים: ללמוד על חלקים בחברה ששונים ממני ולא חושבים כמוני, ולדעת שיש משהו שורשי ועמוק שמחבר בינינו. נקבל על עצמנו להרבות אהבה גם בשגרה ולא רק בשעת משבר. די לנו באויבינו שמסביב, שעדיין עומדים עלינו לכלותינו. מתוך המשבר והכאב אנחנו צריכים ויכולים לנצח. אנחנו מתפללים לעילוי נשמתם של ההרוגים, מחזקים את המשפחות ומאחלים רפואה שלמה לפצועים. כפי שפתחתי בתחילת דבריי, "שלומי קשור בחוט אל שלומך": בואו נשמור על החוט המחבר בינינו ביחד. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת ניר אורבך. חבר הכנסת אליהו ברוכי, בבקשה. << דובר >> אליהו ברוכי (יהדות התורה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, "בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון – – – מי יחיה ומי ימות". את הפיוט הזה שחיבר רבי אמנון ממגנצא אנחנו אומרים בתפילות ראש השנה וביום הכיפורים, והפיוט הזה רלוונטי לכל ימות השנה, גם לל"ג בעומר. בראש השנה נכתב וביום הכיפורים נחתם מי יחיה ומי ימות. חלילה, חלילה לחשוב שהאמונה התמימה בהשגחת הבורא, שעשה, עושה ויעשה לכל המעשים, מותר שתגרע מהחובה שלנו לבדוק ולעקוב אחר התיקונים הנדרשים. ודאי שלא. אבל באותה מידה אסור שהחובה לבדוק ולתקן תגרע במשהו מהאמונה ב"צדקתך כהררי אל משפטך תהום רבה". נחשפתי הבוקר לדברים שכתב הרב שמעון מטלון, זיכרונו לברכה. הרב שמעון, תושב ביתר, נספה באסון. בן 37 היה הרב שמעון, שנקרא על שמו של רבי שמעון בר יוחאי. ביום חמישי, בטרם יצא להתפלל על ציונו של רשב"י, הוא כתב לאחד המורים שעבדו איתו מכתב קצר וביקש ממנו לפתוח את המכתב ביום ראשון. אני רוצה להקריא כאן את הדברים שכתב. יש בהם לעצב את הדיון הציבורי על ועדה זו או אחרת שצריכה לקום. בעיניי זו מעין דרישת שלום מהקורבנות שאינם איתנו. וכך כתב הרב שמעון מטלון: "במקום להתמלא אכזבה, לקבל את הכול באהבה; במקום להיות נוקשה, להיות גמיש; במקום לרטון, לתת לשכל את השלטון; במקום לקטר, להודות יותר; במקום להתלונן, את הרע לסנן; במקום לטבוע במים, לומר: הכול משמיים; במקום להאשים את העולם, לזכור מי הגדול מכולם; במקום להתרתח, לנשום עמוק, להתמתח; במקום להתעצבן, על האמונה להתאמן; במקום לראות שחור, בחצי המלא לבחור". ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת אליהו ברוכי. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה. << דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בראשית דבריי אני רוצה לברך אותך. זו פעם ראשונה שאני עומד כאן מעל הדוכן כאשר אתה מכהן כיושב-ראש הישיבה. הרבה הצלחה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כתוב בפסוק :"ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה'". זו שרפה שכל בית ישראל בוכים עליה. יכול להיות כי מדובר באסון הכי גדול שאירע בעשרות השנים האחרונות. כל עם ישראל מאוחד, ולא רק עם ישראל, אלא כל אומות העולם. כל מנהיגי העולם שולחים תנחומיהם. משום כך, לכן, אני לא אזכיר את שמותיהם של חלק מהנספים שהכרתי אישית, שאני מכיר את הוריהם – להבדיל בין לחיים לחיים – כי מדובר באבל של כל בית ישראל. רק הבוקר התפללתי בבית הכנסת שחרית עם סבא שנכדו נספה באסון מירון. הכאב הוא עצום, מקיף, עמוק, כי אין בית בקהילה שלא קשור כך או אחרת עם אחת מהמשפחות האבלות. מי שלא היה שם, בהר מירון, באותם רגעים, באותה שעה, כאשר נודע על אירוע רב-נפגעים וכאשר החלו לטפטף החדשות, איזה אסון גדול אירע, לא יכול לשער לעצמו חרדה מהי. אי-אפשר לתאר את החרדה וייסורי הנפש שעברו על אלה שחיפשו את יקיריהם. גם אני ומשפחתי, שהיינו שם, חיפשנו וליקטנו עוד אחד ועוד אחד מבני המשפחה שהיו שם במירון. זה עדיין כאין וכאפס לעומת הצער ועוגמת הנפש שעברו ועוברות המשפחות שאיבדו את יקיריהן. כיהודי מאמין אני יודע שכל דבר הוא בהשגחה פרטית ואין שום דבר שקורה במקרה. ולכן בראש ובראשונה כל אחד צריך לעשות את חשבון הנפש הפרטי, וגם הציבורי, במה אפשר לתקן ואת מה צריך לשפר. אין ספק שמוטלת עלינו חובה, גם למען העתיד, לעשות את הכול כדי להסיר את הסכנה מאלה שיבואו לחגוג במירון. אבל ברור שכדי לעשות את מה שצריך לעשות, המדינה חייבת להשקיע עשרות אם לא מאות מיליוני שקלים כדי לתת את הכבוד והיקר למקום הקדוש הזה. אין ספק שמקום כזה, שבו מתכנסים מאות אלפים מדי שנה, והדבר מסתיים ללא פגע ומכשול – זה נס גדול. ביום שישי בבוקר, לאחר שכבר ידעו את ממדי האסון וידעו כבר את מספר ההרוגים, פנו אליי בני משפחתי בירושלים בבקשה שאוותר על הרעיון המקורי להישאר בשבת במירון ושאחזור הביתה. אמרתי להם שאני לא מסוגל לעזוב את מירון, את המקום הזה, שבו רק לפני שעות ספורות עלו בסערה השמיימה, בקדושה ובטהרה, 45 נשמות קדושות וטהורות. לפנות ערב הלכתי להתפלל תפילת מנחה וקבלת שבת וערבית, וזה היה בצמוד למקום שבו אירע האסון. לאחר תפילת קבלת שבת, כל אחד יודע, כאשר עוברים לתפילת ערבית, החזן מתחיל וקורא בקול רם: "ברכו את ה' המבורך", וכל הקהל עונה ביחד: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד". חלפה בראשי המחשבה: ברוך ה' המבורך, שעשה לנו נס כל שנה ושנה במקום הזה. והשנה לא זכינו. אנו בימי ספירת העומר, שנוהגים בהם אבלות. ולמה נוהגים אבלות בימים אלה? בגלל שתלמידי רבי עקיבא לא נהגו כבוד זה בזה. מה שקרה זה הרבה יותר מרמז ברור שעלינו להרבות באהבת חינם. אבל, חייבים לומר: קשה. קשים מאוד הימים האלה. החפץ חיים היה אומר: עם אמונה בקדוש ברוך הוא אין קושיות. אבל, חלילה, בלי אמונה אין תירוצים. אני מאמין באמונה שלמה. יהי רצון שנתברך מהקדוש ברוך הוא שלא נדע עוד שוד ושבר בגבולנו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת מאיר פרוש. חבר הכנסת אורי מקלב. שלוש דקות, אדוני. << דובר >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדיי חברי הכנסת, בראשית דבריי אבקש לשלוח ניחומים ואיחולי החלמה למשפחות האבלות ולנפגעים. כפי שכבר בא לידי ביטוי פה בדברי הנואמים הקודמים, ודאי שבלתי אפשרי להביע ולהכיל את הטרגדיה האישית של ההורים השכולים, של האלמנות, של היתומים, ואת הטרגדיה והאבל הפרטי והקולקטיבי שיש. מיום של שמחה והתעלות רוחנית ובקשות לישועות ורפואות נגזרה הגזרה, חרון אף, ו-45 קורבנות ציבור נאגדו בסערה. צריכים לחזור ולהגיד שאותם אנשים, אותם נפגעים, אותם הרוגים, לא באו לבילוי, לא באו להתפרקות, לא באו לבצע איזה אקסטרים. הם באו לתפילה, להתעלות רוחנית. הם הלכו בדרך לא בדחיפות, לא בצעקות, לא בהיסטריה, לא בפניקה. הם הלכו בדרך שהייתה אמורה להיות דרך המלך. הם לא חשבו שהם מסכנים את עצמם. הם לא חשבו לרגע שהם הולכים בדרך אל מותם. הם גם לא הוגבלו ולא הוזהרו מכך. מהמשפחות, מרוב אצילותן וגם אמונתן, לא שמענו לא הטחות ולא האשמות, לא בלוויות ולפני הלוויות ולא בימי השבעה. ואני גם רוצה לכבד את זכרם בנושא הזה, אבל אין ספק שגם אם אנחנו מתרכזים באבל, יהיה צורך בהפקת לקחים. אנחנו צריכים להתחייב ולהכריז ולפעול: מה שהיה וקיים לא יכול להיות יותר. צריך ליצור ולהשקיע וליזום פתרונות, תוכניות, פעולות ישימות, באומץ ובנחישות, כדי לשנות את המצב. זה כל כך מתבקש מהמקום, שהוא גם מקום קדוש וגם מקום מתויר מאוד, זה ברור מאליו שזה מה שצריך להיות. כל אחד מחברי הכנסת, ודאי הוותיקים שפעלו ופעלו במשך כל שנות כהונתם בכנסת, יודע בדיוק את המורכבות של מירון, את הבעייתיות שיש שם. הרבה הרבה ניסיונות לפתרונות היו כבר ונכשלו, מחוסר סמכות ומחוסר – בגיבוי שקיבלו מהרשויות עצמם. לזה אנחנו היום מחויבים, לזה אנחנו קוראים את הקריאה: היה לא תהיה יותר. מירון צריכה להיות אחרת. מירון צריכה להיות מקום הראוי לתפילה ולבקשות ולהכיל את האנשים הרבים שבאים מהארץ ומהעולם. אולי מסר קטן: אנחנו באמת צריכים לציין, ולהודות על האחדות, האחדות הקולקטיבית, על ההזדהות, על השותפות באבל הגדול הזה. אני חושב שזה דבר מאוד נכון. זה חלק מהנחמה גם למשפחות, גם לכולם, חלק מהחיזוקים שאנחנו מקבלים. אנחנו צריכים לדעת שהמקום מירון, ודאי בל"ג בעומר, הוא מקום שכולם, ודאי חרדים ודתיים מכל הגוונים – גם אצל החרדים הדתיים יש גוונים שונים, עדות שונות, זרמים שונים, חצרות שונות – בכולם זה פגע. בכולם זה פגע מכיוון שלא היה הבדל. אני רק רוצה להוסיף שאנחנו צריכים לדחות בשאט נפש גלגולי האשמות על ציבורים, על מנהיגים, על נציגי ציבור, כפי שנעשה היום בכנסת בישיבת סיעה עם יושב-ראש סיעה שבא ומנסה לגלגל את האשמה על נציגות ציבורית. זה חלק שמכניס ארס מחלחל בקולקטיב הציבורי, שאנחנו כל כך – זה אולי המסר היחיד שאנחנו צריכים לקבל, כל אחד שלא שייך למשפחה ולא קשור לעשייה הזאת. אני רק רוצה להגיד לכם. אני רוצה להקריא לאותו יושב-ראש סיעה – להגיד לו מה הביאו לי היום ממה שנעשה ברשתות חברתיות מסוימות, ולצערי הדברים ברובם בשפה הרוסית, חלקם מתורגמים ואת חלקם תרגמו לי. אני רוצה לציין את בוריס סנדלרסקי, שכותב: השתוללה שם מאסה בלתי נשלטת של מטומטמים. התנהגות של קהל מימי הביניים והתנהגות פנטית בטירוף דתי – זה אחד מהדברים; לרי טלנסקי אומר: כאן הרבה יותר אני מצטער על הנמלה, אלפי נמלים בנו אותו וכאן אוכלי חינם מתו. יותר פאותניק – פאותניק מלשון פאות – יותר ויותר פאותניק – כאלה שיש להם פאות, כך הוא קורא להם – לא שווה יריקה; אז הינה הם, הנבלות; טרגדיה בלה; את האמת, לא מצטער בכלל. יתר על כן, חבל שמדובר בארבעה תריסרים ולא באלפים, זה היה שיעור עבורם; מעט פאותיקים, בעלי פאות, נהרגו, חבל, פחות אנשים יותר חמצן; אלה הפאותניקים ולא אנשים נורמליים, אכפת לך מקן נמלים הרוס; אני יכול להרחיב את זה למה שכותב גרשון קונין: תראו כמה טפילים תפסו מקומות בבתי חולים, בגללם אזרחים שומרי חוק לא יקבלו טיפול. שוטרים ופרמדיקים נאלצו להתעסק עם טפילים כאלה. לא יאומן, לא יאומן. למה אני כאן? שקלתי אם להגיד את זה ולצטט את הדברים האלה, אבל אני רוצה להגיד לכם, אדוני היושב-ראש, זה ארס שמחלחל. דווקא בימים האלה זה כן בולט, אותם קיצונים, ואולי לא כאלה שאנחנו חושבים שזה המרכז וכלל האנשים – דווקא בזמן כזה, שכולם מתאחדים, זה בולט מאוד כמה אנחנו צריכים להוקיע ועכשיו לעקור את הדברים האלה כדי שנוכל באמת להמשיך עם האווירה הזאת, עם הטרגדיה הקולקטיבית, שהיא באמת צריכה לאחד אותנו. מכיוון שהוזכרו גם כאלה שפעלו, בתי חולים ופרמדיקים, אני רוצה להודות. אני רוצה להודות לכל אנשי ההצלה, לכל אנשי זק"א, לכל אנשי המשטרה, לכל כוחות הביטחון שפעלו. אני הייתי בשטח מתחילת האירוע עד סוף האירוע וראיתי את ההתמסרות, ראיתי את הקשיים הגדולים מאוד. מכיוון שכאן הוזכרה קודם, אדוני היושב-ראש, על ידי קודמיי, ביקורת גם על המכון לרפואה משפטית באבו כביר – אני חושב שזה לא נכון, זו ביקורת שלא במקומה. ודאי שזה לא מחזה נעים שעשרות נמצאים בחוץ, אבל צריך להבין שזה אירוע שלא רגילים לו, בזמן קצר. מי שיודע את סדר הזמנים – אין מדינה בעולם שהייתה משחררת כל כך הרבה גופות בכזה זמן קצר. ינון נמצא פה ואחרים, שהיו פה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תוך כמה זמן שחררו? אני אומר לך באחריות – – – 12 שעות – – – << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אז לכן, לא להעביר ביקורת. עשו את זה באחריות. אנחנו יודעים שזה דבר מאוד – אוי ואבוי, כאלה טרגדיות שיש, שאנחנו מחליפים. לכן דווקא גם אותם, גם על הבמה הזו צריך לחזק אותם ולהגיד לכולם תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. תודה חבר הכנסת אורי מקלב. חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יצחק פינדרוס. שלוש דקות. << דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אסון מירון טלטל את כל העולם היהודי ואת כל אזרחי המדינה והעולם היהודי בארץ ובחו"ל. הטרגדיה האישית והטרגדיה הציבורית הרעידה לבבות של כל עם ישראל. חבל מאוד שמפגן האחדות שאנחנו רואים היום בישיבת האבל הזאת, שפורץ עכשיו, קורה רק אחרי כזה אסון. היום אנחנו שומעים מכולם מילים יפות וחשובות על אחדות ועל כך שהאירוע של ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון הוא אירוע לאומי. איפה הייתם כולכם קודם? תמיד זה היה התפקיד שלנו. זעקנו ואמרנו שהמקום הזה הוא לא רק לחרדים ולדתיים, הוא של כל העם הזה; של מיליוני אנשים מסורתיים, אף שאינם דתיים, אנשים מחו"ל שמגיעים כל שנה. אדוני היושב-ראש, לכל העיתונאים והפרשנים שמחפשים היום אשמים בהנהגה החרדית ובשליחי הציבור החרדי – אני שואל אתכם, מישהו מחברי הכנסת זוכר איזה איזשהו טור ביקורת נזעם של עיתונאי בעיתונות הלא-דתית שמדבר על כך שצריך להכשיר את המקום ולהשקיע בו? זה תמיד היה התפקיד שלנו או של העיתונות החרדית שהתריעה, כאילו זה רק בשבילנו. היום, ברור לכולם, יש להכין תוכנית פיזית, תשתיתית ובטיחותית להר, שתהיה משולבת עם קדושת המקום באספקטים הדתיים ההלכתיים שבו, ויפה שעה אחת קודם. אדוני היושב-ראש, הגשתי היום הצעת חוק, ביחד עם חבריי, לסיוע לנפגעי האסון הלאומי במירון, כפי שעשתה הכנסת בזמנו באסון ורסאי. הצעת החוק אין מטרתה רק עצם הסיוע הכספי, שהוא חשוב מאוד לאותן משפחות, אלא התחושה שבאסון לאומי בסדר גודל כזה המדינה עומדת מאחורי המשפחות האבלות והרצוצות בהתמודדות הקשה שלהם. אני מקווה שכל סיעות הבית – כרגע רוב ראשי הסיעות חתמו. אני מקווה שכל סיעות הבית יתאחדו ואנחנו נוכל להעביר את זה, לעשות פטור מחובת הנחה ולהעביר את זה במהירות, כפי שנעשה בזמנו באסון ורסאי. וזה יהיה לא רק מבחינת העזרה האמיתית – גם העזרה האמיתית וגם משהו יותר מסמלי, שהמדינה כולה עומדת מאחורי נפגעי האסון הלאומי הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת יעקב אשר. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת חמד עמאר. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני מקווה שהתחלופה היא לא בגללי. אני רוצה בעצם לחלק את דבריי לשני חלקים. קודם כול, בנוגע לאסון. אנחנו השבוע נקרא בפרשת בחוקותיי את התוכחה. בתוכחה יש פסוק שחוזר על עצמו כמה פעמים בכמה ורסיות. הרמב"ם, בהלכות תענית – ורבנו יונה, שגם היה אחד מהראשונים, בספר "שערי תשובה" – מביא על הפסוק: אם תלכו עימי בקרי ואילך עימכם בחמת קרי. רמב"ם, בהלכות תענית: אם יגיעו צרות על עם ישראל, תגיע צרה, צרה פרטית, צרה כללית, ואתם תאמרו חלילה שזה בדרך הטבע והמקרה, זה קרה בגלל מחסום פלוני, שוטר אלמוני, זה קרה בגלל איזה סדר של איזה אי-ביצוע של משהו, דבר זה יביא לצרות רבות ורעות – הפסוק: אלך עימכם בחמת קרי. הדבר הכי מסוכן ביהדות זה לקחת גזרה שמיימית ולהגיד שזאת לא גזרת שמיים, שזה משהו טבעי שבא בדרכי הטבע. לכן, הדבר הכי מסוכן בעת הזאת זה להגיד שזה קרה בגלל מקרה פלוני. "משפטך תהום רבה" – המשמעות של הפסוק הזה, שהוזכר על ידי קודמיי, זה שמשפטי ה' עמוקים הם כתהום להבנתם. עמוקים הם – זה שאפשר להבין עוד ועוד ועוד. אנחנו צריכים, כל אחד, לפשפש במעשיו, באופן פרטי, באופן ציבורי, ולתקן את אורחותיו, בשביל לא לגרום לאסונות יותר גדולים. כי אם לא תבין פעם אחת: אם תלכו עימי בקרי, ואלך עימכם, חלילה, בחמת קרי. אבל אחרי שהתייחסתי לאסון הגדול, לאבל הגדול, לכאב העמוק, לתחושה הזאת שאתה עומד בעת שמחה גדולה – והייתי שם, ועמד לידי הרב יום טוב רובין שעתיים-שלוש קודם; 24 שעות אחר כך הוא כבר קבר את בנו, רחמנא ליצלן, את בנו הצעיר. או אני עומד ליד ידיד ותיק, הרב משה הולצמן, שלאחר מכן היה צריך להיות עסוק במשך שלוש יממות, כמתנדב זק"א הרבה מאוד שנים, בזיהוי חללים, בטיפול במשפחות; במסירות נפש, ללא שינה, ללא אוכל. הוא לא עזב את המקום, לדעתי לפחות 60 שעות מאותו אירוע. אתה עומד במצב כזה, ואתה מבין, "משפטך תהום רבה". יש הרבה הרבה הרבה מה לעשות. הוא בא לתקן: "נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד ה'". אבל אחרי שאנחנו מתייחסים ל-45 קורבנות, למשפחות ולכאב, אני כן רוצה להתייחס לשיח התקשורתי שהתפתח מאז. אז קודם כול בואו נאמר את האמת: עם ישראל התגלה ביופיו. לראות את הנרות בהבימה, לראות את הנרות בכל מקום, לראות בכותל המערבי את עם ישראל מתאחד, לראות בתל אביב את עם ישראל מתאחד, לראות את עיריית רעננה, את עיריית תל אביב, את עיריית ירושלים ובכל מקום בארץ ובעולם את האחדות הזאת של כלל ישראל – עם ישראל התגלה ביופיו ואחדותו, ונקווה שהדבר הזה ימשיך גם הלאה במקומות אחרים. אבל התפתח עוד שיח שסממנים ממנו ראינו על איזשהו מישהו פה בבניין שהוציא הודעה כאילו אנחנו, הציבור החרדי, יש לנו אינטרס ורצון, בסוג הדו-שיח בינינו למדינה, שיזרקו לנו כמה פירורים ואנחנו ננהל לבד את חיינו. אז אני אומר לכם כאן היום שזה אינטרס חד-צדדי ולא דו-צדדי. אני רוצה לדעת, כשהשקיעו 200 מיליון שקלים בירושלים לביקור של האפיפיור מרומא, מי היה יושב-ראש ועדת כספים שדרש את הכסף הזה. באיזה הסכם קואליציוני זה הגיע? כשנתיבי איילון נסללו בתל אביב, האם זאת הייתה בקשה של מפלגת העבודה, מרצ, הליכוד או התחיה, מי זה שדרש את סלילת נתיבי איילון? אני רוצה לדעת, כשעשו תוכנית למגורים לצעירים, מי זה שדאג שבני ברק תיראה בצפיפות כמו עזה? מיהו בעל האינטרס שילד חרדי, כן, שרוצה ללמוד תורה – מי בעל האינטרס שהוא ילמד בקרוונים שהרמה בטיחותית שלהם, ברמה עדינה הייתי אומר שהיא עם סימני שאלה – גם החשמל, גם המים, גם הביוב שעולה שם? מיהו בעל האינטרס לדבר הזה? אנחנו, נציגי הציבור החרדי? אומרים לנו: כן, אין בעיה, אתם יושבים בשלטון, רציתם 200 מיליון שקל, למה לא נתנו לכם? יגידו לכם: כן, אבל יורידו לגננות החרדיות את השכר תמורת זה שתסכימו יסללו כביש למירון. מי בעל האינטרס לדבר הזה? רבותיי, תפסיקו עם הבלוף הזה. זה אינטרס חד-צדדי. תתנהגו כמו מדינה ריבונית ונורמלית, גם אם אנחנו רוצים עצמאות רוחנית. זה נכון, אנחנו רוצים להתנהג בתרבות שלנו. מה זה אומר? האם זה אומר שלא צריך להיות יועץ בטיחות? האם זה אומר שלא צריך להיות מבנה ראוי לשמו? האם זו אומר שאנשים צריכים לגור במחסנים? האם זה אומר שצריכים להיות מבנים של קרוונים? האם זה אומר שיהיה סחר-מכר פוליטי, ובכל פעם שנבקש כביש לאיזה יישוב אז צריך בשביל זה להצביע בעד כל גחמה אחרת? זה חד-צדדי. הדבר הזה הוא אינטרס חד-צדדי. אחרי האסון הזה, אני קורא מכאן לכל חלקי הבית ולכולם להתאחד ולהפסיק את השיח הנוראי הזה והמפלג הזה, ולדאוג שכן, במירון, גם במירון, ממשלת ישראל תיקח אחריות: תפקיע את המקום, תנהל את המקום, תשקיע במקום, תדאג למגורים, למבנים ולכבישים, בלי סחיטה ובלי סחר-מכר פוליטי, גם אם נהיה באופוזיציה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מתן כהנא: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר. אחריו – חברת הכנסת וולדיגר. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התעוררנו ביום שישי האחרון לבוקר קשה ומחריד שבו שמענו על האסון הנורא בהר מירון. ההלם והזעזוע הראשוניים הלכו והתעצמו. ככל שצפיתי בתמונות מהזירה. ככל שנודעו יותר ויותר פרטים, עם כל פרט נוסף הלב נמחץ ונקרע. במיוחד קשה היה לדעת שגם ילדים קיפחו את חייהם. העצב והכאב קשים הם. קשים לי כאדם, כאיש הארץ הזאת, המאמין שכולנו נבראנו בצלם האל. לכולנו החיים הם הערך המקודש ביותר. הם זכות עבור כולנו אך בעיקר חסד שניתן לנו על ידי הבורא. לכן אנו מצווים לשמור עליהם. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לציין את גילויי ההזדהות עם הכאב והאובדן של יושבי הארץ הזאת. לא הופתעתי מגילויי הנתינה והתמיכה של בני עדתי, בני העדה הדרוזית, בבית ג'ן, בחורפיש, בפקיעין, וביניהם גם חניכי תנועת הנוער הדרוזי וארגון הצופים הדרוזים בני מערוף, אשר עמדו בצידי הדרכים וניסו בכל מאודם להקל על היורדים מההר בדרכם הביתה. הם עשו זאת על ידי ארגון תחנות התרעננות. זוהי בעיניי אהבת חינם וישראליות למופת. לכן, אדוני היושב-ראש, אני קורא מעל בימה זו לכל סיעות הבית להתאחד ולתמוך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. אנחנו מחויבים לאותם 45 שקיפחו את חייהם. תודה. << יור >> היו"ר מתן כהנא: << יור >> תודה. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, ואחריה – השרה עומר ינקלביץ'. << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> יושב-ראש הכנסת, חבריי הנכבדים, היום הייתי אמורה לנאום את נאום הבכורה שלי; בני משפחתי האהובים היו צריכים לשבת באחת מפינות האולם, ואני הייתי מדברת על האני-מאמין שלי, על המקום שממנו באתי והמקום שאליו אני שואפת ללכת. אבל כבר ביום חמישי בשעות הלילה המאוחרות הבנתי שהימים הקרובים ייראו אחרת: האסון הקשה במירון, האבל הלאומי שירד כמו עננה שחורה. יום חמישי, השעה הייתה 01:00 וכמה דקות, והקריין פורץ לשידור עם מבזק חדשות. הלב מתכווץ: איזה אירוע ביטחוני יכול להתרחש עכשיו, אני מהרהרת לעצמי, ומייד מבינה שאירוע ביטחוני – אאוט, אירוע בטיחותי – אין. וכך, בעודי מנסה להמשיך בבישולים לשבת, העדכונים שוטפים את החלל. עוד נתון, עוד פיסת מידע, מדובר באירוע רב נפגעים. הלילה נעשה קודר ומחשבותיי עם האנשים שעשו את הדרך למירון, הגיעו להילולה הגדולה בעולם אבל כבר לא ישובו לביתם. בוקר, כמי שנושאת את דגל החוסן הנפשי הפרטי והלאומי שלנו, אני מתעקשת לברר, תוך כדי התגלגלות האירועים, שקווי הסיוע הנפשי מתוגברים ונערכים לכמות הפניות שבוא יבואו. בתוך שעות מספר מתפרסמים מספרי המוקדים הקבועים הפועלים בכל השנה וכאלה שנפתחו במיוחד בשביל האסון: ער"ן, בית חם, עזר מציון, מוקדי קופות החולים, מוקד בית החולים מעייני הישועה, מוקדי מחלקות הרווחה והרשויות המקומיות ונוספים. יום שישי, בין השמשות, כולם לבושים לבן, השבת חפצה כבר להיכנס, ואני בין מאות האנשים שמלווים למנוחת עולמים את יונתן חברוני, זכר צדיק לברכה, בן עירי גבעת שמואל, בחור צעיר בן 27, אוהב תורה, אוהב את הלימוד, והחיוך – החיוך לא מש מפניו, נשוי לטניה האהובה ואב לשלוש בנות, שלא היה מוכן לוותר על הביקור אצל רבי שמעון בר יוחאי. יונתן היה בין אלו שארגנו את האוטובוס של קהילת בית המדרש שלנו שיצא למירון. דקות ספורות לפני שבת אני מגיעה לאחר ההלוויה הביתה, מדליקה נרות, עוצמת עיניים והדמעות זולגות מעיניהן. מוצאי שבת, שעת חצות הלילה, אני עומדת עם עוד מלווים רבים, רבים וטובים, בהר המנוחות בירושלים – הלווייתו של ידידיה אשר פוגל, זכר צדיק לברכה, צעיר בן 22, מלא ברוחניות, אהבה ואמונה, תלמיד חכם, אהוב על כולם. אני שומעת את ההספדים והלב מתפוצץ. אחד המספידים מתחיל לשיר שיר דבקות והקהל איתו: שרים ובוכים, בוכים ושרים. אני שבה הביתה, בדרך אני שומעת על הלוויות נוספות, רבות מדי. 45 משפחות שעולמן חרב, אנשים מלאי אמונה שאינם עוד. אני מחליטה לבקר באחד מתוך 13 מוקדי הסיוע הנפשי של ער"ן, מוקדים שפועלים כבר שנים, בשקט בשקט, ומצילים חיים. יצאתי לכפר סבא, פגשתי שלושה מתנדבים מופלאים שעונים לשיחות סביב השעון. על אחד השולחנות אני רואה כמה משפטים שכתבה מתנדבת. התאריך היה מיום שישי האחרון, והיא מספרת על שיחה משמעותית מאוד שקשורה לאסון. העדות החיה הזו מטלטלת. אנשים שבו ממירון בחיים, אנשים היו בתוך שביל המוות הזה, אנשים היו עדים למראות קשים ביותר, כן, גם דרך הרשתות ברשתות החברתיות. הטיפול והמאמץ לשחרר את הטראומה מוכרח להיעשות. אסור לתת לכאב להתקבע, אסור להחליק את זה. מוכרחים לדבר, לדבר על זה במינון הנכון ובהדרכת אנשי מקצוע. חייבים להעניק מקום לכאב ולצמוח ממנו. נכון, כבר עכשיו יש לחקור ולבדוק את כשלי האסון. אנחנו מוכרחים לוודא שאירועים המוניים יתנהלו בבטחה מלאה, ללא הטלת אחריות מגורם אחד למשנהו. אנחנו מוכרחים לוודא שבעוד שבוע אירועי יום ירושלים והתהלוכות ההמוניות יתנהלו כשורה, יסתיימו בבטחה. ושוב, אני חוזרת ומדגישה שאנחנו מוכרחים לא לשכוח לטפל בחוסן הנפשי הפרטי והלאומי שלנו. אני רוצה לשלוח את תנחומיי למשפחות האבלות, ואיחולי החלמה לפצועי האירוע במירון ולפצועי אירוע הירי המתועב אמש. תודה. << יור >> היו"ר מתן כהנא: << יור >> תודה. השרה עומר ינקלביץ'. אחריה – חברת הכנסת אורית סטרוק, ואחריה – חבר הכנסת מיקי לוי. << דובר >> שרת התפוצות עומר ינקלביץ': << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אני מבקשת להקדיש את הדקות שיש לי כאן לזכר שמונה מתוך 45 הקדושים שנהרגו באסון הנורא. שמונה יהודים שחיים בתפוצות והגיעו לארץ, לתקופה קצרה או ארוכה אבל לזמן קצוב, ויישארו כבר טמונים כאן, באדמת ארץ ישראל, לנצח. אני מבקשת לשתף אתכם במה ששמעתי בלוויות של שניים מהם. דניאל דוני מוריס, זיכרונו לברכה, בן 19, ילד בן 19 מניו ג'רזי. חבריו מישיבת שעלבים מספרים עליו כי הוא היה בעל חוש הומור ושמחת חיים מתפרצת – ראינו את התמונות שלו: איזה חיוך, החיוך שלו האיר את כל מי שסובב אותו – שבחר להקדיש כל רגע ללימוד תורה מתוך שמחה. הם כל הזמן חזרו וסיפרו איך הוא אהב את התפילה, את בית הכנסת, את המשפחה שלו. והיו שם סיפורים אישיים על רגעים, על רגעים קטנים של משפחה, של חברים, של החיים. אברהם דניאל אמבון, זיכרונו לברכה, בן 21 מארגנטינה, למד בישיבה פה בירושלים, ארבע שנים הוא היה פה. בדרך למירון הוא אמר לחבר שלו שישב על ידו: למרות שהאירועים מהסוג הזה הם לא בשבילי – אמרו שהוא היה בחור צנוע ושקט ולמדן – למרות שהאירועים מהסוג הזה הם לא בשבילי, אני מרגיש שאני חייב לבקר אצל רבי שמעון פעם אחת. המילים האלה מקבלות משמעות כל כך כואבת עכשיו. כמה קשה לקבל את פניהם של ההורים שמגיעים לארץ כדי ללוות את הבן שלהם בדרך האחרונה שלו. זה בלתי נתפס. כמה קשה לראות את החברים מהישיבה מתייפחים בבכי אחד על הכתפיים של החבר שלו. אבל עימם אנחנו בצרה הזאת, והם איתנו. הם חלק מהסיפור שלנו פה בארץ הזו, בחיים כמו במוות. ל"ג בעומר הוא החג שסימל את עצירת המגפה לאחר שתלמידיו של רבי עקיבא לא נהגו כבוד זה בזה. השנה חשבנו שהחג הזה יהיה סמלי במיוחד, חשבנו שנוכל לחגוג אצל רבי שמעון סוף-סוף את סיום המגפה. אבל טעינו. כנראה שמוקדם לחגוג. כנראה שאנחנו צריכים להפנים עוד קצת את החובה הזאת של כבוד הדדי מהו, של ערבות הדדית האחד כלפי השני, כלפי אחינו שבארץ, כלפי האחים שבתפוצות. ונדמה לי שהמקום הראשון שממנו צריך לצאת השינוי הזה הוא אולי הבית הזה. ממש לפני שאני מסיימת, אדוני היושב-ראש, אני מבקשת להודות לצוות הלשכה המסור שלי, שמיום חמישי בערב הם פשוט לא נחו לרגע. אני באמת רוצה להודות לכם, חבר'ה, אתם מדהימים. הם פתחו חמ"ל, הם יצרו קשר עם בני המשפחות בחו"ל, הם חיפשו את הנעדרים, הם ממש בנו פרופיל על כל אחד מהחבר'ה האלה, הם ליוו את המשפחה בחמלה עצומה, באנושיות ובאהבה. באמת תודה רבה רבה, צוות מופלא. אז מה נותר לנו עוד לומר? דרך ארוכה עוד לפנינו עד שנפנים את גודל האסון הנורא הזה. אבל דבר אחד ברור: נחוץ לנו חשבון נפש אמיתי יותר מתמיד. אסור לנו להרפות לרגע מחקר האמת, זוהי החובה שלנו להרוגים, שלעולם לא יקרה עוד אסון כזה במדינת ישראל. יהי זכרם של ההרוגים ברוך, והרבה כוח למשפחות. << יור >> היו"ר מתן כהנא: << יור >> תודה רבה, כבוד השרה. חברת הכנסת אורית סטרוק. אחריה – חבר הכנסת מיקי לוי. << דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עם היוודע האסון בהר מירון פתחתי את פרשת השבוע, שהייתה אז פרשת אחרי מות קדושים אמור. בפרשת אמור מצאתי פסוקים שתואמים את התחושות שדיברנו עליהן כאן, התחושות על הסטנדרטים הכפולים בנוגע לבטיחות במירון, ולא רק לבטיחות – בכלל להשקעה של מדינת ישראל במקום הזה ובאירוע מהסוג הזה שיש במירון, לעומת מקומות ואירועים אחרים של תרבויות אחרות, מקבילות. ראיתי סרטונים על מה שהיה במירון לפני האסון. בסרטונים האלה הלב נפעם לראות שירת המונים של קדושה, שירת "אני מאמין" של עשרות ומאות אלפים ששרים יחד. אתה רואה את זה ואתה אומר: איפה יש עוד בעולם אירוע כזה, בסדר גודל כזה, שבו כל כך הרבה אנשים שרים ביחד? וכמה משקיעה מדינת ישראל באירוע הזה לעומת אירועי תרבות אחרים, של תרבויות מערביות, נגיד, לשם השוואה? ואז, כשאתה רואה את האסון ואתה קולט את גודל ההזנחה בהיבטים של בטיחות – בלתי נתפס, בלתי נתפס. אני פותחת את פרשת השבוע, ואני רואה את המצווה שמצווה אהרן הכוהן להיטיב את הנרות, להיערך להדלקת הנרות, נר התמיד. וכך כתוב שם: "מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערך אתו אהרן מערב עד בקר לפני ה' תמיד. חקת עולם לדרתיכם. על המנרה הטהרה יערך את הנרות לפני ה' תמיד". ואומר רש"י: "יערוך אותו אהרן מערב עד בוקר – יערוך אותו עריכה הראויה למידת כל הלילה. ושיערו חכמים חצי לוג לכל נר ונר, והן כדאי אף ללילי תקופת טבת. ומידה זו הוקבעה להם". כלומר, אהרן הכוהן, בתוקף האחריות שלו לערוך את הנרות, צריך להקדיש את אותה כמות שמן גם בלילות החורף הארוכים וגם בלילות הקיץ הקצרים. אין מידה שונה ללילות. בכל לילה, גם בקיץ וגם בחורף, אותה מידה של שמן. ואני שואלת את עצמי: יש לנו מידה שונה של השקעה בבטיחות של בני אדם? יש בטיחות מסוג אחד לאירועים ממלכתיים ובטיחות מסוג אחד לאירוע של – אולי אפשר לקרוא לזה ישראל השנייה או השלישית? האם זה ראוי? אני רוצה לציין כאן: אני גרה בחברון. אני מתפללת כל יום במערת המכפלה. זכיתי, ברוך השם. במערת המכפלה, אדוני היושב-ראש, יכול לקרות בקלות אירוע דומה. בקלות. כי יש שם פתח יציאה אחד, ומספיק שיקרה אירוע כלשהו שגורם לבהלה – האסון הוא לפתחנו. ואת זה אני אומרת לא עכשיו; את זה אנחנו אומרים שנים לכל גורמי הביטחון, וגם מצביעים על הפתרון הפשוט והקל שקיים בהישג יד, ושום דבר לא נעשה. אז אני שואלת שוב: יש לנו סטנדרטים שונים לסוגי אוכלוסיות שונות, לסוגי מקומות שונים? אנחנו חייבים לחכות שיקרה אסון? צריך מידה דומה וסטנדרט דומה של בטיחות, כמו גם סטנדרט דומה של השקעה מדינתית בכל אירוע של שמחה, בכל אירוע של המונים. חרגנו מהזמן. אתה צודק, צודק. אבל אני חושבת שהחריגה הזאת הייתה שווה אם נציל בזכות זה חיים של אנשים במערת המכפלה. ואני קוראת מכאן לקחת את הדברים לתשומת הלב, ולתת פתרונות לפני אסונות. ואם צריך להקים ועדת חקירה, בין שהיא תהיה ממלכתית, בין שהיא תהיה פרלמנטרית, היא צריכה לקחת בחשבון לא רק את מירון אלא את השאלה האם יש לנו סטנדרט כפול של בטיחות במקומות שונים ובאירועים שונים ולאוכלוסיות שונות. תודה רבה. << יור >> היו"ר מתן כהנא: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, ואחריו – חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. אחריו – חבר הכנסת יוראי. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אסון כבד. 45 בני אדם נהרגו באירוע קשה, אירוע טרגי, אירוע דתי במקום קדוש. ליבי עם המשפחות השכולות. כל אחד, כל אובדן, הוא עולם ומלואו. תנחומיי למשפחות השכולות, ואיחולי החלמה לפצועים. אדוני היושב-ראש, מפלגת יש עתיד הגישה היום הצעת חוק להקמת ועדת חקירה ממלכתית. אי-אפשר אחרת אלא בהקמת ועדת חקירה ממלכתית על מנת להסיק את המסקנות ולהגיע לחקר האמת. אני מניח כי נוח למקבלי ההחלטות, הפוליטיקאים, לבטל את האפשרות לוועדת חקירה ממלכתית כדי לחקור את האירוע הטרגי. הפחד, הפחד הוא שמניע אותם, שמא ועדת החקירה הממלכתית תגיע גם אליהם. הטלת החקירה על מח"ש, המחלקה לחקירת שוטרים, אינה במקומה. מח"ש אינה יכולה לחקור פוליטיקאים, משרדי ממשלה, גופים אזרחיים האחראים על מירון וכדומה. האירוע אינו מתמקד רק במשטרה, ולכן חקירת האירוע על ידי מח"ש היא טעות איומה, אדוני היושב-ראש. זה אירוע רחב היקף, שמעורבים בו משרדי ממשלה, מערכות ביטחון, חילוץ והצלה, גורמים אזרחיים האמונים על ההר בימי שגרה ועוד. פועל יוצא הוא שהמערכת הפוליטית, לצערי, הולכת להטיל את כל האחריות על המשטרה. המערכת הפוליטית – השרים, ראש הממשלה, כל אלה שהתגאו בכך שהם הסירו את כל ההגבלות מהאירוע, פשוט ברחו, נמלטו על נפשם, השאירו את השוטרים והקצינים והמשטרה בכלל לשאת באחריות. המשטרה – ארגון חזק שיודע לקבל אחריות, אבל אחריות היא גם אחריות של הדרג הפוליטי, של ראש הממשלה, של השרים. מפקד המחוז הצפוני ניצב שמעון לביא, קצין מוסרי ואמיץ, עמד מול המצלמות ואמר: אני נושא באחריות לטוב ולרע. אין הדבר מקובל במחוזותינו, אדוני היושב-ראש. המהלך הזה ראוי להערכה, אולם חושש אני כי באמירה הערכית של מפקד המחוז הצפוני שמחו הפוליטיקאים – יש את מי להאשים. האמירה של מבקר המדינה כי הוא פותח בבדיקה אינה עניינית. אין זה תפקידו. רשימה ארוכה ארוכה של דוחות ומהלכים שננקטו חייבו את המדינה לקחת אחריות, אך מקבלי ההחלטות לא עשו כן. "האחריות יצור מוזר – חסרת פנים וגוף, קשה לזהותה ברורות – הן מופעה שקוף. גם הלשון שבמאזניים לא תנוד מכובד משקלה, ואלם תדבר – שפה שנועדה ליחידי סגולה. רק מפקד אחד אמיץ זיהה אותה במעלה ההר, והוא אימץ אותה מייד. אפשר היה נמהר, אך אל לנו לדון אותו לכף חובה או זכות עד תקבע ועדת חקירה ממלכתית מי אחראי לטעות." הכותב – ניצב בדימוס אליק רון. תודה רבה. << יור >> היו"ר מתן כהנא: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', ואחריו – יוראי להב הרצנו. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 45 ילדים ומבוגרים איבדו את חייהם במירון. 45, וזה דבר קשה לכולנו. נכחתי פה בשעות האחרונות במליאה ואני שומע איך כולנו ביום הזה, בתקופה הזאת, צריכים להיות ביחד ולהתחבר. זה נכון, אבל אנחנו גם צריכים להסתכל כל אחד במראה, מול עיניו. גם את זה צריך לעשות כאן. אתמול, ביום האבל, בוטלה ישיבת הממשלה. היה מצופה שתהיה ישיבת ממשלה כמו שיש היום בכנסת, ותשב הממשלה במליאתה ותקבל דיווח ראשוני ותגיד מה היא עושה, בשתי מילים, שלוש: ועדת חקירה ממלכתית. כך ראוי וכך צריך להיות במדינה מתוקנת, כי זה לא שלא ידעו מה יהיה. ב-2008 מבקר המדינה הוציא דוח; הוא עשה ביקורת נוספת ב-2011 והוציא דוח נוסף. כן, גם ביום הזה צריך להגיד את הדברים כהווייתם ולשים מראה גם בפני מי שלא אוהב ששמים לו מראות, כי הוא לא שם אותן לעצמו והוא גם לא פה. אבל במראה הזאת האחריות של משרד ראש הממשלה – מי שלא יודע את זה, ראש הממשלה ומשרד ראש הממשלה אחראים על ביצוע דוחות המבקר. הוא אחראי. אז את זה אפשר להגיד גם בישיבת ממשלה ולא רק לתת נאום, מוצלח כשלעצמו, על האבל הנורא שנפל על כולנו. כן, יש אחריות, היא כתובה, ורק ועדת חקירה ממלכתית יכולה לעשות תיקון, מהסיבה הפשוטה שאת כל היתר כבר עשו. הייתה הצעת מחליטים שהגיעה ב-2019 לממשלה הזו, הזו, עם אותו ראש ממשלה. היא לא הגיעה עד לשם – היא נעצרה במעלה הדרך; את הצעת המחליטים כתבה משטרת ישראל עם המשרד לביטחון פנים. ולכן זו לא שאלה של אחריות, זו שאלה של התחמקות מאחריות. זה הסיפור, צריך להגיד אותו בקול רם גם ביום הקשה הזה. גם ביום הקשה הזה צריך להגיד אמת ולא הכול צריך להיגמר בחיבוקי. צריך להגיד אמת: יש ממשלה, רק שהממשלה הזו לא הייתה במירון. אני שומע פה בכנסת הזאת את נציגי הממשלה מדברים כל יום על המשילות והבעיה של המשילות במדינה, ו"אנחנו נתקן את זה". המשילות והממשלה לא היו במירון. אז במקום שאני אגיד את זה, יגיד את זה – אחרי שיבדוק אם זה נכון – שופט של בית משפט עליון עם ועדה בלתי תלויה, שיעשו סדר. אני הייתי במירון הזה כאיש משטרה שנים רבות. אי-אפשר פה לגלגל עיניים לשמיים, כי יש עוד לקח שהבית הזה צריך להבין: הבית הזה עשה, והיו פה – דיבר חבר הכנסת גפני על דברים שהוא עשה ב-2008, ודיברו אחרים, ורצו ועדת חקירה פרלמנטרית, שלא קרתה. זה היה ב-2009 – אנחנו ב-2021. בהר מירון יש 45 אנשים ששילמו בחייהם. בהר מירון, בין חמישי לשישי, לא הייתה ממשלה ולא הייתה משילות. << יור >> היו"ר מתן כהנא: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. אחריו – סגן השר גדי יברקן. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, הנביא בספר ישעיהו כותב: "ושכן במדבר משפט, וצדקה בכרמל תשב. והיה מעשה הצדקה שלום, ועבדת הצדקה השקט ובטח עד עולם". הניגודיות הישראלית עומדת במבחן מתמיד, עם מתחים בלתי אפשריים בין כוחות הפועלים כביכול זה לעומת זה, זה כנגד זה; ערכים של קהילות שלמות שחיות יחד בניגודיות, אך לא בהכרח בסתירה. בין בני ברק לגבעתיים, בין דימונה למשגב, בין גוש עציון לתל אביב, אנחנו חיים בעולם מורכב, ואת המורכבות לא רק ביכולתנו להכיל, אלא מחובתנו להכיל. בזה אנחנו, הישראלים, אלופי עולם. בימים האחרונים, אדוני היושב-ראש, מאז האסון הכבד והנורא שנפל עלינו, ההבדל בין המשפט לצדקה בדברי הנביא מעולם לא היה בולט כל כך. יש את אלה הקוראים לתחקר לעומק, מייד, ללא לאות, על מנת להאשים את האשמים ולמנוע אסונות עתידיים. במילים אחרות, "ושכן במדבר משפט". יש גם האומרים כי לא זו העת, אלא דווקא להתרכז במעשי הצדקה והחסד שאנחנו עדים להם ולא להסיט מכך את הפוקוס, בבחינת "עבדת הצדקה השקט ובטח". אבל האמת היא, חבריי חברי הכנסת, ששני הדברים יכולים ואף צריכים להתקיים במקביל – לדווח על כל תור מתארך לתרומות דם, על כל גיוס המונים לסייע למשפה אבלה, וגם לדרוש תשובות מהממונים, לתחקר, להעמיק ולהבין, להגיע לשורש הבעיות, לוודא שהמחדל הזה לא מתרחש שוב, לא במירון ולא בשום מקום אחר. מעשה הצדקה, כשהוא מגיע יחד עם השכנת המשפט – רק כך מגיע השלום. אני מאחל מכאן רפואה שלמה ומהירה לכל הפצועים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מתן כהנא: << יור >> תודה רבה. סגן השר גדי יברקן. אחריו – חבר הכנסת מוסי רז. << דובר >> סגן השר לביטחון הפנים דסטה גדי יברקן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, קודם כול, אני משתתף בצער המשפחות, כמו כל עם ישראל. היום הנורא הזה שקרה לפני שבוע, אני מאמין שלצערנו הרב ילווה אותנו שנים רבות. יחד עם זאת, אני רוצה לדבר על דבר אחר שלא מדברים עליו: אחריות. אני כמובן מגבה גם את המפכ"ל, גם את מפקד מחוז צפון והשוטרים. יש לי הרבה ביקורת על שוטרים במהלך היום-יום, אבל באירוע הזה זו לא עת לביקורת, ואני מקווה מאוד שלא הש"ג ישלם את המחיר. הביקורת שתהיה, תהיה מוצדקת, ואולי אנחנו יכולים למנוע את האסון הבא. אני חושב שלמשרד לביטחון פנים יש אחריות על האירוע, ואנחנו לקחנו עליו אחריות וצריכים לקחת את האחריות. בדיקה צריכה לקום, ולא רק בדיקה אלא חקירה. אני בהחלט תומך בכל חקירה שהממשלה תקים, והיא צריכה לקום מהר, לא רק למצוא את הלקחים, את הכשלים, אלא בעיקר להתוות מדיניות אל עבר העתיד, משום שאסון כזה תמיד יכול לקרות, וה"סמוך עליי" ו"יהיה בסדר" והחפיפניקיות הישראלית בחלק מהמקרים עולים לנו בחיי אדם. אני גם שותף אחראי מלא באירוע הזה כסגן שר לביטחון פנים, ויש לי אחריות מיניסטריאלית. כל בדיקה, כל חקירה שתקום בנושא הזה, אני בחפץ לב ובשמחה אעמוד. נקשיב, לא נסתיר ולא נטאטא שום דבר. מה שהיה – שמעתי חלק מהנואמים פה, גם אחד מחברי הכנסת אמר שבסוף ימצאו את השוטר ויאשימו אותו. כפי שאמרתי, משטרת ישראל עשתה בשנה האחרונה – כמו כל כוחות הביטחון ואנשי הרפואה ומערכת הבריאות – את הבלתי-ניתן והבלתי-נתפס כדי לסייע למדינת ישראל ולעם ישראל ולאזרחי ישראל לצאת ממשבר הקורונה, גם באירוע הזה שהיה במירון, כפי שזה קורה כל שנה. הדברים שהיו לפני האירוע, אני מניח שייבדקו, והכול חשוף; ובכל זאת אני רוצה לציין את עם ישראל, שמתגלה בתפארתו, ובמקרה הזה גם את אזרחי ישראל הערבים, הדרוזים, הצ'רקסים – כל אזרח במדינה הזאת פתח את ליבו ואת דלתו והציע סיוע, וזה היה מרגש לראות את המחווה הגדולה הזו של עם ישראל, ובעיקר גם את תושבי הצפון הלא-יהודים, הדרוזים, המוסלמים, שפתחו שולחן והציעו עזרה לכל אזרח שנפגע ולכל המשפחות. אדוני היושב-ראש, בבית הזה אני חושב שזה לא עניין של קואליציה–אופוזיציה; אנחנו צריכים לקחת אחריות, ואני מקווה מאוד שאנחנו, ככל שהציבור יאמין פחות במערכת הפוליטית – ולצערי הרב, נראה שהציבור, יש לו את האינטואיציות, ואנחנו נבחרי הציבור גם תורמים לכך; המוות המיותר של יהודים שהלכו להתפלל בהר מירון בל"ג בעומר ולא חזרו – אפשר להגיד שהמוות הזה מיותר, אבל המוות הזה שלהם הוא גם מצפן להתנהלות מערכתית: איך דבר כזה לא אמור להיות. אנחנו כמנהיגי ציבור צריכים לעמוד ראשונים ולקחת את האחריות, ולאו דווקא הפקידים או השוטרים או המפקדים בשטח. בהחלט גם להם יש אחריות, אבל אנחנו כנבחרי ציבור, גם אם אנחנו בטוחים בכך שלא נפל פגם בהתנהלותנו, אין לנו מה להסתיר אלא לעמוד מול הציבור ולהגיד: אנחנו המנהיגים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מתן כהנא: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מוסי רז. אחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן, ואחריו – חבר הכנסת משה ארבל. לדוברים אני אומר: שלוש דקות. אני נותן עוד קצת, אבל רובכם מושכים את זה הרבה יותר. << דובר >> מוסי רז (מרצ):<< דובר >> תהיה קשוח, אבל לא איתי, מהבא בתור. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אסון כבד אירע לנו. התעוררתי בלילה והקשבתי לדיווחים – ילדים, בחורים, רבנים, 45 הרוגים – אסון נורא מאוד. אסון מחדלי, צריך להגיד את זה, אסון שהוא נובע ממחדל. בכנסת, פה בכנסת, חזרו ואמרו חברי כנסת – חברתי מיכל רוזין, חברת הכנסת לשעבר ממרצ, חבר הכנסת גפני מיהדות התורה, חבר הכנסת דודי אמסלם מהליכוד, ואולי יש עוד אחרים ששכחתי, אמרו שוב ושוב, הזהירו מהמחדל הזה, הזהירו מהתקלה שהולכת להתרחש; מבקר המדינה כתב את הכתובת על הקיר בדוח מבקר המדינה, אבל אף אחד לא עשה עם זה שום דבר, אף אחד לא פעל, אף אחד לא אמר: אנחנו חייבים לעצור את זה, לטפל בתשתיות שם, לטפל במספר האנשים שמגיעים לשם. הכול נאמר כאן בוועדות הכנסת, בדוחות מבקר המדינה, במליאת הכנסת גם – תעקבו, ב-13 השנים האחרונות – שוב ושוב. חלק מהאנשים, כששמעו על האסון, אמרו: המזל היחיד שזה לא היה עד עכשיו, איך זה לא קרה עד עכשיו. ואנחנו כולנו כאן נפלנו לאדישות הזו של הממשלה, של הממשלות – יותר מממשלה אחת, אני מסכים לזה – גם לפני ראש הממשלה הזה, שהוא גם בתפקיד הרבה שנים, נפלנו למחדל הזה של הרשויות שגרם להרג הנורא הזה. ולכן צריכה לקום ועדת חקירה ממלכתית שיפוטית, לא על מנת להעניש את האשמים – זה ייעשה – על מנת למנוע את האסונות הבאים, במירון ובמקומות אחרים, כי סביר להניח שהאסון הבא לא יהיה דווקא במירון ואולי לא יהיה בל"ג בעומר, ואולי הוא לא יהיה בכינוס דתי – אולי כן – אבל הוא יהיה אם אנחנו לא נסיק מסקנות מאוד ברורות, כפי שהוסקו לאחר פסטיבל ערד, לדוגמה, וכפי שהוסקו באסונות קודמים. אדוני היושב-ראש מכיר היטב את אסון הנ"ד לדוגמה, ש-54 חיילים נהרגו – הפיקו לקחים. אני כמעט יכול להגיד שאסון כזה לא יכול לקרות היום. יכולים לקרות אחרים. הפיקו לקחים, וזה מה שצריך להיות כאן. אבל בשביל זה צריך חקירה אמיצה של ועדת חקירה ממלכתית שיפוטית, בראשות שופטת או שופט בית משפט עליון, שתדע לתת את המסקנות שיהיו חייבים כולם לנהוג לפיהן כדי שלא נראה עוד הרוגים באסונות כאלה. << יור >> היו"ר מתן כהנא: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן. אחריו – חבר הכנסת משה ארבל. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, אילו היה אמ"ן רואה נכון את ריכוזי הכוחות של האויב, אפשר היה להתכונן כראוי לקראת הבאות. אמ"ן התעלם מכל הסימנים תוך שהוא מוצא פרשנות מקילה לכל ההתרעות. לא ניתן ערך רב מצד ראשי אמ"ן לסימנים חד-משמעיים. התרעת המלחמה שלא התממשה הייתה במאי 73'. אדוני היושב-ראש, ההתרעות שהיו זה אפס – מה ששמענו ביום כיפור. פה היו פי אלף יותר התרעות מאשר אלה שפספסו במלחמת יום כיפור. הרי שמענו פה את כולם – קואליציה, אופוזיציה, ציטוטים של מבקר המדינה, של ועדות הכנסת. בשפה שלנו זו התרעה על מלחמה, התרעה עם יומינט ועם סיגינט ועם מה שאתה רוצה, ואנחנו מתעלמים. אם זה לא מחדל שדורש ועדת חקירה, אז מה כן דורש? אבל עמיתיי חברי הכנסת החרדים, שכאבכם הוא כאבנו, ופנים הם פנים שמדברים אלינו – אני לא עושה תחרות כמה פעמים חצינו את סף ביתן של משפחות שכולות. כמה פעמים נכנסנו למשפחות שכולות שנהרגו בהן ילדים כתוצאה מטעויות אנוש, לעיתים על גבול המחדל? ומה אמרנו להן: תגידו תהילים? גם. תלמדו משניות? למדנו איתן. האם הסתפקנו בלומר: זאת הנחמה? לעולם לא. מה אמרנו להן? אמרנו להן: נקים, נחקור, לא נשאיר אבן על אבן. זאת ההנצחה. וזאת הנצחה לא פחות מלימוד משניות, בגלל שזו הנצחה שחוסכת חיי אדם. ולכן, כל ניסיונות הטיוח ו"בוא נכבד את הקדושים" – דווקא בגלל שאנחנו מכבדים אותם, דווקא בגלל שאולי אולי אנחנו לא יכולים להגיד "ידינו לא שפכה את הדם הזה ועינינו לא ראו, כפר לעמך ישראל" – היינו בסביבה. אני אגלה לך, אדוני היושב-ראש: אליי הביתה, ב-2010, באו שני אנשים בעלי תפקידים; הציעו לי להיות אחראי למירון. דיברו איתי רבע שעה, אמרו לי: אתה צודק, אבל אי-אפשר. אבל אני הייתי חייל משוחרר. אני אומר את הדברים האלה, חבריי חברי הכנסת – גם הממשלה, לא יכול להיות ששרים עולים פה אחד אחרי השני ואומרים על מנכ"לים, אומרים על שופטים: הם לא נבחרו, אנחנו נבחרנו, אז אנחנו נחליט, ואתם תעשו מה שאנחנו נגיד לכם בגלל שאתם לא נבחרתם. לא נבחרו קציני המשטרה, לא נבחר המפכ"ל, לא נבחרו השופטים, לא נבחר מנכ"ל משרד האוצר או הממונה על התקציבים – אנחנו נבחרנו. עד מתי? עד שמגיע הרגע שבו הלב שותת ובו הלב בוכה, ואנחנו, כמו שאמרתי קודם, אדוני, מצווים שדמם של הנספים לא נשפך לשווא. ואם אנחנו רוצים להנציח אותם, ימצא כל אחד את הדרך שלו. תמצא המדינה את הדרך, נכתוב ספרי תורה, נבנה אנדרטאות, אבל הכול הכול קטן לעומת הפקת הלקחים שתחסוך חיי אדם. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מתן כהנא: << יור >> תודה רבה. משה ארבל, בבקשה. אחרי משה ארבל – חברת הכנסת תמר זנדברג. << דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, "פלגי מים תרד עיני על שבר בת עמי". בליל ל"ג בעומר, י"ח באייר, 45 אנשים – אבות, בחורים וילדים – נלקחו מאיתנו בחטף, נלקחו ממשפחותיהם בצורה טרגית וקשה, ללא אזהרה וללא ההזדמנות להיפרד; אסון כבד נפל על מדינת ישראל כולה ביום חגיגי, יום שאמור להיות יום של שמחה. אין לי ספק כי עוד נכונו לנו מחלוקות וחשבון נפש. עוד נידרש כולנו, גם בבית הזה, לבחון את עצמנו ולתהות כיצד ניתן היה למנוע את האסון הנורא הזה, ובעיקר כיצד נוכל למנוע את האסון הבא, מה צריך להשתנות, אילו מסקנות ולקחים צריך להסיק. וכן, בהזדמנות הזו אני מברך את מבקר המדינה על הבדיקה והחקירה שפתח, וקורא לו להפוך כל אבן ולמצוא כל דרך כדי להגיע לתיקון ולמנוע את האסון הבא. לכל אלו יהיה זמן – וחשוב שנעסוק בכך, זו החובה שלנו כלפי הנפטרים והפצועים ובני משפחותיהם – אבל ברגע זה אני רוצה לשים את הזרקור על מה שקרה בימים האחרונים אחרי הכאב הגדול, דווקא על האחדות והסולידריות שהתפרצה במדינת ישראל. ציינתי בתחילת דבריי שאסון כבד נפל על מדינת ישראל ועל החברה הישראלית, וגם בכך יש נחמה: האסון איננו רק שלנו, איננו רק של החברה החרדית בלבד. אני מודה לממשלה על שהכריזה, בצדק, על יום אבל לאומי לזכר הקורבנות. זהו אסון שנפל על מדינת ישראל, והציבור כולו שותף לאבל עליו ולתקומה ממנו. אחרי האסון שמענו על מעשים עצומים של חסד מצד כל המגזרים והקבוצות בחברה הישראלית: עזרה במזון ושתייה ביישובים דרוזיים ומוסלמיים בצפון הארץ; תרומות דם רבות שנתרמו בקצב שיא ברחבי הארץ; סיוע מכל הסוגים והמינים; ראש עיריית גבעתיים החליט לבטל את חגיגות הרחוב, ואפילו מועדון הבלוק בתל אביב החליט לבטל מסיבה בליל שבת בעקבות האסון, ועוד עשרות ומאות אירועים של עזרה והשתתפות בצער המשפחות. הלוואי שלא היינו צריכים לגלות את הסולידריות הזו בעקבות האסון הקשה, הלוואי שהוא היה נמנע; אבל משהאסון בא עלינו, כאב נורא ועצום, תושבים רבים מאוד במדינה הראו לנו פעם נוספת כמה מיוחדת היא החברה הישראלית, אילו תעצומות נפש יש בה, איזה רצון לעזור לאחר, להרימו, להשתתף ביגונו ולהקל את כאבו. רגעים של אחדות הם רגעי החסד של עמנו, הם רגעי החסד של חיינו. אין לי מספיק מילים להודות לשירותי ההצלה בשטח, מגן דוד אדום ואיחוד הצלה, חיילי וחיילות צבא ההגנה לישראל ויחידת 669, וכן לכל האלפים הרבים של ישראלים, תושבי ירכא, טמרה, חורפיש, בית ג'ן ועוד; לכל התושבים הרבים ברחבי הארץ שתרמו ועשו והשתתפו למען בני המשפחות והפצועים. אתמול ביקרתי אצל חלק מהמשפחות האבלות. סיפורי המופת על אנשים דגולים וקדושים מותירים חלל כבד עם לכתם. כשישבתי בבית משפחתו של הרב יונתן חברוני מגבעת שמואל, זיכרונו לברכה, יחד עם אחיו הגדול וחבריו מהישיבה, הם סיפרו בגעגוע על יונתן, שהיה שקדן ומתמיד, משקיע רבות בחזרה על הלימוד. עם פטירתו מצאו את סידור התפילה שבו הוסיף לפני ברכת "אלוקיי נשמה" גזיר חדשות מהעיתון שבו הייתה כתבה על אדם שלא קם בבוקר, זאת כדי לעורר את הכוונה לבורא עולם וההודיה על זה שהוא כן קם. הרגש החברתי שלו, הנעימות שבו – סיפר אחד החברים שהוא מצא בכרטיס זיכרון ישן וידיאו מלפני שמונה שנים בישיבה, שבו כל אחד מהחברים בשמחת פורים קצת שתה לשוכרה, ויצאה האמת הפנימית שבו; ראו את יונתן יושב ליד ארון הקודש וממרר בבכי על חורבן בית המקדש וגלות השכינה. יצאה האמת הפנימית שבו. ביקרתי אתמול גם אצל משפחת רובין בבית שמש, לנחם על מותו של הרב יהודה לייב רובין, זיכרונו לברכה, ובביתו של הרב ישראל אנקווה בבית שמש. הרב ישראל היה תלמיד חכם. כשהגיע צוות חדשות לראיין את המשפחה, היא ביקשה שהכתב ייכנס פנימה ללא המצלמה. בבית הם דיברו באהבה גדולה על הפשטות ועל הקושי שלהם להיחשף למצלמות, ועל אהבת ישראל שהייתה לרב ישראל, שאהב כל אדם ולא הבחין בין דתיים לחילונים. בסוף המפגש המשפחה ביקשה מהכתב שיקבל על עצמו כל בוקר, לעילוי נשמתו של הרב ישראל, לומר "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". הכתב לחץ את ידי האב והסכים. כמה כאב על דמויות מופת שנסתלקו בספירת הוד שבהוד, זכותם תגן עלינו. וזאת גם – המפגש שלי האישי בליל ל"ג בעומר במירון, חצי שעה לפני שנסתלק, עם המנוח דובי שטיינמץ ממונטריאול בקנדה. כאב עצום וחלל גדול. אני מבקש לשלוח מכאן את תנחומיי לכל משפחות הנפטרים ואת תפילותיי להחלמת הפצועים, וכן לפצועי פיגוע הירי אתמול בצומת תפוח. אל נא רפא נא להם. אמן. << יור >> היו"ר מתן כהנא: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג. אחריה – חבר הכנסת רון כץ. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול אני רוצה כמובן להשתתף בצער 45 המשפחות ולשלוח החלמה מהירה לפצועים. אלה מילים שאנחנו כאילו אומרים אותן – אפשר לצטט אותן – אבל באמת מהלב. אסון כזה, טרגדיה כזאת, למשפחות שחייהן התהפכו ברגע מיום של שמחה והילולה לטרגדיה ולאסון נורא כל כך, זה דבר שתמיד מצמרר את הראש ואת הנפש. אני רוצה גם לומר שאירוע כזה הוא בעל פוטנציאל גדול מאוד להשאיר צלקת נפשית של פוסט-טראומה. אנחנו באחרונה נחשפנו למקרה של איציק סעידיאן וכו', או מי מאיתנו שמכירים את זה הרבה שנים – מאירועים טראומטיים של תאונות, כמובן של מלחמות, פיגועים – אנשים שניצלו, כולל כוחות ההצלה, נחשפו למראות והריחו, והייתה להם חוויה כמעט חושית שיכולה לצלק את הנפש לשנים מעתה והלאה. אני חושבת שצריך להבין את זה ולהביא בחשבון שזאת גם אחת התוצאות של אסון מהסוג הזה, וחובה על כולנו כחברה, גם על שירותי הבריאות והשירותים הקהילתיים – מדובר בקהילה שהיא קהילה סגורה ובעלת מאפיינים ייחודיים – לדעת גם לטפל ולהכיל את הפוסט-טראומה הזו. גם זה חלק בלתי נפרד, לצערנו, מאירוע כזה. אדוני היושב-ראש, הדיון הזה כבר אורך שעות ארוכות, ואני רוצה לציין את כל חברי הכנסת שנשארים, ובאמת חשוב לכולנו לדבר. בתחילתו, לפני לדעתי למעלה משלוש או ארבע שעות, שמענו את ראש הממשלה ואת השרים הבכירים, ואני חייבת להתייחס לשיח שמתנהל בימים האחרונים. מצד אחד אומרים לנו לא לחפש אשמים, או: זה לא הזמן לחיפוש אשמים; צריך שיתקרר, וצריך שייגמרו ימי האבל, וצריך – המון המון דברים צריך עד שאנחנו נדאג כביכול, אותה קלישאה, במירכאות כפולות, "לחפש אשמים" או לקחת אחריות. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, ולחברי וחברותיי חברות וחברי הכנסת: אם יש דבר שאנחנו חייבים, ומחויבים, לנספים ולהרוגים באסון הזה זה לעשות כל שביכולתנו על מנת שלא יקרה אסון נוסף. ואם יש דבר אחד שחובה עלינו לעשות על מנת שלא יהיה אסון נוסף זה לעשות כל שביכולתנו כדי להבין לעומק את הגורמים לאסון הזה, ואת הסיבה, ואת המערך הסביבתי שהביא לכך שבאותן מדרגות אותם אנשים החליקו, ונחנקו, והקיאו אחד על השני עד אובדן הכרה ועד אובדן חיים, כדי שנוכל – לעילוי נשמתם של ההרוגים ולמנוע את האסון הבא. ולכן חייבת לקום היום ועדת חקירה ממלכתית כדי לחקור את אירועי האסון. זה לא נגד אף אחד, זה לא פוליטי, זאת המחויבות הבסיסית שלנו להרוגים ולאלה שעדיין חיים בינינו ויכולים חס וחלילה לאבד את חייהם באסון הבא. רק ועדת חקירה ממלכתית שיש לה סמכויות מחייבות ושיכולה גם להשית אחריות, כולל אחריות אישית. כן, אנחנו שולחים שרים ונבחרי ציבור בכירים, ונושאי משרה בכירים לממשלה ולמשטרה ולכוחות ההצלה כדי שהם יישאו באחריות וכדי שהם יתייחסו לתפקידם בחרדת קודש. כן, אני רוצה לדעת את הלחצים שהיו, אם היו, בתוך החדרים. כן, אני רוצה לדעת מי אישר את המדרון הזה. כן, אני רוצה לדעת אם היו כאן, איך קרה – כן, כל אותם דוחות שהיו לאורך השנים, דוחות מבקר המדינה, וישיבות אצל גפני, וישיבות אצל אמסלם, שבחלקן אני הייתי בעצמי, בשנת 2017 וקודם. המחויבות שלנו היום היא לנבור בכל דף ובכל אבן ולהפוך כל אבן. זה לא נגד ביבי ובעד ביבי, יש פה אנשים שהשתגעו. זה לא נגד בג"ץ ובעד בג"ץ. זה הדבר הקדוש שאנחנו צריכים לעשות לזכרם של ההרוגים, ובאמת המינימום של המינימום שיש ביכולתנו לעשות כדי למנוע את האסון הבא. זו הצלת חיים ובחיים של בני אדם מדובר. לכן – משפט אחרון – אני פניתי כבר במוצאי שבת לראש הממשלה החליפי ושר המשפטים גנץ כדי שיעלה על שולחן הממשלה הצעה לוועדת חקירה ממלכתית. בעיניי זאת בושה וחרפה שבוטלה ישיבת הממשלה. הייתה צריכה להיות ישיבת אבל שמזכירה את ההרוגים והדבר האחד והיחיד שהיא עושה זה מקימה ועדת חקירה ממלכתית. ואם הממשלה לא תעשה את זה, אנחנו צריכים כאן, בכנסת, במסגרת הוועדה המסדרת, להקים ועדה לביקורת המדינה, שתתכנס ותעשה דבר אחד ויחיד: תקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר מחדל מירון, תודה. << יור >> היו"ר מתן כהנא: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת זנדברג. חבר הכנסת רון כץ – אין. חבר הכנסת משה אבוטבול. אחריו – חבר הכנסת, מה? סליחה, סליחה. אז אחריו – חבר הכנסת משה אבוטבול, ואחריו – חבר הכנסת מנסור עבאס. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> טוב, באופן טרגי זה הנאום הראשון שאני עושה פה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> באמת? עוד לא היה נאום בכורה? טוב. אני אתן לך נקודות זכות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בפתח דבריי אבקש להביע תנחומים למשפחות ההרוגים והחלמה מלאה לפצועים. לפני כמה ימים התרחש אסון אזרחי מהקשים שידעה המדינה. עשרות בני אדם שהלכו לחגוג את דתם ואמונתם מצאו את מותם על לא עוול בכפם. הם לא נהרגו כי בחרו שלא להישמע להוראות, הם לא נהרגו כי קרה אסון טבע שלא ניתן היה לצפות אותו; הם נספו כתוצאה ממחדלים, הם נספו כי אנחנו הישראלים דוגלים בתרבות "יהיה בסדר", תרבות "הסמוך". אין לי ספק שכמדינה אנחנו נלמד מהאירוע הנורא הזה, ונשתפר על מנת שאירוע קשה כגון זה לא יתרחש בהילולה הבאה. אבל אני שואל אתכם, חבריי חברות וחברי הכנסת: למה אנחנו תמיד צריכים ללמוד מאירועים כאלו כדי שהם שלא יקרו? למה אנחנו לא יודעים לזהות אותם מבעוד מועד, על אחת כמה וכמה כאשר הכתובת הייתה על הקיר? למה, כמדינה עם הטכנולוגיות המתקדמות ביותר בעולם, מדינה שמצטיינת בפיתות ובייצור פתרונות יעילים לכל בעיה – ביטחונית, בריאותית, עסקית – אנחנו לא מצליחים למנוע אסונות עתידיים, במיוחד כאשר היה ניתן לצפות אותם מראש? למה אנחנו אף פעם לא לומדים את הלקח? האסון הנורא במירון הוא נורת אזהרה לנו, מקבלי ההחלטות וקברניטי המדינה. על הנוגעים בדבר לבחון כעת אילו אירועים נפיצים עשויים להתרחש בישראל אם לא יטופלו לאלתר. ההילולה במירון הייתה צריכה להתנהל אחרת, וכעת זו החובה שלנו לוודא שתקום ועדת חקירה ממלכתית שתרד לשורש העניין. אין לנו את הפריבילגיה להיות בעד או נגד ועדת חקירה ממלכתית; זו החובה שלנו לאותם 45 הרוגים על ההר ההוא. אני רוצה לומר פה: אסור לנו לאפשר בריחה מאחריות, אסור לנו לאפשר את הסטת האחריות. זה הזמן שעל כולנו יחד לחתור לחקר האמת, עלינו להסיק את המסקנות הדרושות על מנת שהתנהלות כזאת לעולם לא תהיה חלק מקבלת החלטות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה אבוטבול, ואחריו, אם יהיה נוכח כאן – מנסור עבאס. בבקשה, אדוני. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> ראשית, ברכות לאדוני. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כולנו בימים אלו עטופים בצער, יגון ואנחה על מותם הטרגי של 45 אנשים וילדים זכים וטהורים שנהרגו בהר מירון. כולנו אבלים, ומבמה זו אני שולח תנחומים למשפחות היקרות, שאל חלקן הספקתי להגיע ולנחם ואל חלקן עוד אגיע, בעזרת השם, לחלוק עימן את הכאב הרב, כי בעצם זה כאבו של עם ישראל כולו. כולנו קומת אדם מושלם וכל אחד מישראל הוא כפאזל, חלק מתוך חלקים רבים, ואחד קשור זה בזה בקשר בל ינותק. הזהות והלבוש החיצוני לא מפרידים את הלבבות היהודיים, וזכינו וראינו כיצד כולם נרתמים לסייע לחזק את המשפחות, וגם כאן בכנסת תורמים כעת דם למען הפצועים והחולים, שה' הטוב ישלח להם רפואה שלמה, אמן. אנו כאנשים אמוניים יודעים ומבינים שזו גזרה קשה מאת ה' יתברך, ונסתרות דרכי הבורא, ועל כגון זה כבר נאמר: מי שיודע לא מדבר ומי שמדבר לא יודע. דבר אחד אנחנו כן יודעים, שבמקום שישנה אמונה שכל נברא נמצא כאן בעולם כפיקדון – כאשר אנו נמצאים באמונה אז אין שאלות, ואז אנו, כעם חזק, עם שרידי חרב, יודע איך לשמר ולשמור על האמונה גם כאשר קשה לנו והדברים לא מובנים. ודברים דומים שומעים ממשפחות הנפטרים, שמקדשים שם שמיים באמירותיהם הרוחניות, המחזקות גם את צוותי התקשורת והצלמים שמגיעים אליהם לבית – דברים שהם לא רגילים לשמוע, דברי אמונה וחיזוק מסוג זה לאחר אסונות בהוויה הישראלית. כואב הלב שבזמן שעוד לא סתמו את הגולל על ההרוגים קמים אנשים – פוליטיקאים, אנשי תקשורת קטנים – שעסוקים רק בדבר אחד: מי האשם, ומנסים בכל הכוח למתוח ביקורת על שרים, משרדי הממשלה ופקידים בלי לבדוק, לחרוץ גורלות בהבל פה. שלא יובן, גם אני בעד חקירה ובדיקה של מבקר המדינה, כמקובל, מה בדיוק היה בהר, כדי לתקן עוד ועוד להבא. אבל חובה להצמיד לבדיקה צ'ק ותקציב, כדי לפתור את הקשיים ואת בעיות הבטיחות והנגישות. בדיקה ללא הצמדה ושיוך סעיף תקציבי לתיקון הקשיים והליקויים שכבר קיימים שם עשרות שנים, זוהי בדיחה תפלה שתשוב על עצמה, חלילה. המדינה יודעת, כשהיא רוצה, להשקיע מיליונים בתרבות, בספורט ועוד ועוד, אך כשזה מגיע למירון כל הדלתות נסגרות, תרתי משמע – למרות שזהו מקום שמגיעים אליו כלל ישראל, מכל העדות והחוגים, להילולה. אז הכי קל לחפש מי אשם. אני, כאדם שמאמין שכל דבר זה מאת ה', מודיע לכם: מי האשם? ברוך השם. יש לו, לבורא עולם, את החשבונות שלו למה דווקא אלה נהרגו, ולמה דווקא בהילולת רשב"י במירון. מספרים שכאשר הקדוש ברוך הוא רצה למנות את מלאך המוות להיות שליחו לקחת נשמות לעולם שכולו טוב מלאך המוות התנגד ולא רצה, בטענה שכולם יקללו אותו, כולם ישנאו אותו. הוא ניסה לסרב לשליחות. הבטיח לו הקדוש ברוך הוא: אל דאגה, אנשים לעולם לא יאשימו אותך, הם יאשימו בפטירה את הרופאים, את בית החולים, את קופות החולים, את משרדי הממשלה, את כוחות הביטחון וההצלה – את כולם חוץ ממך. צריך להביט עמוק פנימה, ולא מבט שטחי כאותו כלב, להבדיל, שכאשר זורקים עליו משהו – איזה מישהו זורק עליו מקל מעץ – הוא ניגש למקל ומנסה לנשוך את המקל. הוא לא מביט עמוק מי זרק עליו את המקל. כמו המוני בית ישראל, הייתי בהר בזמן האסון. הכאב, הצער, הזעקות והשבר, הדמעות מחד גיסא וארגוני ההצלה וכוחות הביטחון מאידך גיסא, אצים רצים להציל עוד ועוד יהודים – הם הערובה שלנו להמשיך להיות עם חזק ונפלא. אסור לתת למחסלי החשבונות את התענוג להפריד את העם הזה. כולנו יחד נמשיך את מסע החיים. לאבלים היקרים אומר בשם מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שהסביר: כאשר אנו מנחמים את האבלים ואומרים להם "המקום ינחם אתכם", מיהו המקום? כולם מבינים: המקום ברוך הוא, בורא עולם. מסביר מרן במתק שפתיו, שהמקום שבו כעת נמצאות אותן נשמות הנפטרים, כמו אלה 45 הקדושים, הנמצאים כעת ליד רבי שמעון בר יוחאי, ליד רבי מאיר בעל הנס, ליד האבות הקדושים, בצל כנפי השכינה, זה המקום היקר והחשוב הזה. הוא ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים. אמן ואמן. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אחריו – חבר הכנסת עודד פורר. הכבוד הוא לי. << דובר >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר >> אני אומר, נפל בחלקי כבוד גדול שיגיע תורי יחד איתך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שמעתי, לכן אמרתי: הכבוד הוא לי. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אשתדל לא לחזור על אותם דברים שחבריי אמרו בשעה-שעתיים האחרונות. ראשית כול, אנחנו מתכנסים ביום כזה, יום דיון, יום אבל, לרגל האסון שראינו ושעבר ביום שישי והפתיע את כולנו. לראות את המראות בטלוויזיה – בן אדם לא יכול לעמוד ולא להזיל דמעה. זה יום עצוב, יום אבל. קשה. ולמען האמת, בשישי-שבת-ראשון עקבתי אחרי הטלוויזיה וקראתי בעיתונות. יש משפט, אדוני היושב-ראש, שחזר על עצמו: הכתובת הייתה על הקיר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> במקרה הזה היא הייתה על ההר. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> הייתה על ההר. אני שואל אתכם ואותך, אדוני היושב-ראש, ברגע שאתה קורא – ויש אחדות דעים – שהכתובת הייתה על הקיר וקרה אסון, האם אני לא שואל את עצמי – זכותי האלמנטרית – אם זה אסון שהיה אפשר למנוע? כן, זה אסון שהיה אפשר למנוע. אם הכתובת הייתה על הקיר היה אפשר למנוע. אין ויכוח. זה מזכיר לי שתפסו גנב והעמידו אותו לדין, אז הגנב אמר בבית משפט: אדוני, כולם גונבים, מה לעשות? אותו תפסו. אז אותו דבר אני אומר לכל מי שנמצא במשמרת. קרה נס לפני שנה, וקרה נס לפני שנתיים, וקרה נס לאורך כל התקופה. עכשיו לא קרה נס, אז מישהו צריך לשלם את המחיר. זה היגיון פשוט. אני ראיתי בטלוויזיה שרבים מי מקבל את הקרדיט על הצלחה: קרדיט על הצלחה שפתחו את השערים; קרדיט על הצלחה שדוחסים ודוחסים אנשים. קרדיט – כולם, תמונות וצילומים, שרים ובעלי תפקידים. אז מי שמקבל קרדיט על הצלחה גם צריך לקבל קרדיט על כישלון. חייב. הקורבנות האלו, לא רק צריך לזכור אותם, צריך לפעול למענם ולפעול שלא יהיו מקרים דומים בעתיד. אז חבריי שעלו לפניי וביקשו, אדוני היושב-ראש, חקירה, ועדת חקירה ממלכתית – זה דבר אלמנטרי ובסיסי. זה דבר אלמנטרי ובסיסי. אתה לא יכול, איך אני אגיד, לטמון את הראש באדמה כמו בנות יענה. אי-אפשר. כאן יש מחדל, כאן יש אסון. קרה אסון. אם לא משלמים את המחיר אז זה מדרבן אחרים להמשיך. ואללה, קרה. לשם כך, אדוני, אני חוזר כמו שאר חבריי שעלו לפניי ואני חושב ואומר: חייבים להקים ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה ולא שהמשטרה תחקור את עצמה, לטובתנו ולטובת עתיד ילדינו. בכך אנחנו זוכרים את הקורבנות. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת עודד פורר, ואחריו – חבר הכנסת מאזן גנאים, אם יהיה נוכח, ואחריו, אם יהיה נוכח – יועז הנדל. אוקיי, בבקשה, אדוני. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין מילים לנחם ולהשתתף בצער ולנסות להקל את הכאב, כי הרי מדובר במוות מיותר שניתן היה למנוע. אני רוצה לצטט לכם דברים שאמר ראש הממשלה המנוח יצחק רבין: "לאחת הבעיות הכואבות שלנו יש שם, שם פרטי ושם משפחה – זהו צירוף שתי המילים 'יהיה בסדר'. צירוף המילים האלה, שרבים מאתנו שומעים בחיי היום-יום, הוא בלתי נסבל. מאחורי שתי המילים האלה חבוי בדיוק מה שלא 'בסדר': יהירות, תחושת ביטחון עצמי מופרז, כוח ושררה, שאין להם מקום. ה'יהיה בסדר' הזה מלווה אותנו כבר זמן רב, שנים, והוא סממן לאווירה הגובלת בחוסר אחריות ברוב תחומי חיינו. ה'יהיה בסדר', אותה טפיחת כתף חברמנית, אותה קריצת עין, אותו 'סמוך עליי', הוא סממן לחוסר סדר וחוסר משמעת, למקצועיות שאיננה, לבטלנות שישנה. אווירת החפיף היא, לצערי הרב, נחלת ציבורים רבים בישראל ואוכלת בנו בכל פה. ואנחנו כבר למדנו בדרך הקשה והכואבת ש'יהיה בסדר' פירושו שהרבה מאוד לא 'בסדר'". עד כאן דבריו של ראש הממשלה המנוח רבין ב-1992 למסיימי קורס פיקוד ומטה של צה"ל. וכאילו 30 שנה אחרי שום דבר לא השתנה, זה בדיוק מה שקרה במירון בשבוע שעבר. מנהיגי הציבור התנהגו כולם לפי המנטרה של "יהיה בסדר" – לפי המנטרה של "יהיה בסדר", אבל כלום לא בסדר. הכתובת הייתה על הקיר, כמו שאמרו, וכולם ידעו אבל עצמו את העיניים, והמחיר, אדוני, הוא מחיר דמים. אנחנו חיים במדינה שהיא שבעת קורבנות; דמה של ארץ ישראל רווי בדמם של בניה ובנותיה שנלחמו כדי שנוכל לחיות כאן בביטחון, כדי שנוכל לחיות כאן. מה זה לחיות? ללכת לאירועים, ללכת להופעות, ללכת להילולה במירון בביטחון ובבטיחות. ועל מי סומכים? סומכים על השלטון שיסדר. ותאמין לי, לא צריך להיות מהנדס בטיחות בשביל להבין שמה שקרה במירון זה לא בסדר וכדי להבין שהעסק שם לא מנוהל מתחילתו ועד סופו. לצערי, כל מי שמשתתף בדיונים כאן בכנסת יודע שהרבה מאוד דברים במדינת ישראל קורים בגלל הנס. אתה רואה שזאת מדינה ניסית. אתה מסתכל, אתה אומר: כנראה, אם ככה מתנהלים הדברים, זה נס שבכלל העסק עובד. ואתה יודע מה? במירון עשרות שנים כל שנה קרה נס; השנה לא היה נס. אבל אני אומר לכם, ואני אומר לשרים שנוגעים בדבר: ניסים זאת לא תוכנית עבודה, ואי-אפשר לבוא לפה ולהגיד לנו: ניסים, ניסים. ניסים זאת לא תוכנית עבודה. אתם הייתם צריכים לעשות את העבודה שלכם. ומגיעים כאן פעם אחר פעם אלה שנושאים באחריות ולא מוכנים לקחת אחריות. אני חושב שמצופה מכל מי שהעניין הזה חשוב לו, מכל מי שהציבור שלו, ששלח אותו לייצג כאן – אם זה חשוב לו, הוא צריך לדרוש ועדת חקירה ממלכתית, הוא צריך לדרוש שיתקנו את מה שמעוות ויבדקו מי אחראי ומי נושא בנטל כאן, ויותר מזה – איך מונעים את האסון הבא לא רק במירון, אדוני, אלא בכל אירוע המוני שקורה במדינת ישראל, ואיך אנחנו מבינים מה היו הכשלים בקבלת ההחלטות לאורך כל הדרך. כי ארגון שלא מתחקר את עצמו, שלא מפיק לקחים, זה ארגון חולה, זה ארגון שהולך אחורה, שהופך למנוון, שנובל ונעלם מהעולם, וזה מה שיקרה למדינת ישראל אם נמשיך לטייח כאן פעם אחר פעם. ואני רואה – סליחה – שרים וחברי כנסת עולים לכאן ומנסים בכל מיני מילים יפות להסתיר את כל מה שלא בסדר. יום אבל והשתתפות בצער הם חשובים, אבל הם לא מחליפים תוכנית עבודה ותחקיר אמיתי, גם על קבלת ההחלטות וגם על אי-קבלת החלטות. חמישה ימים אחרי אסון ורסאי, אדוני היושב-ראש, התכנסה ממשלת ישראל, אז ממשלת שרון, לישיבה שהייתה באמת עם הרבה מאוד אבל, אבל שגם קיבלה החלטה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית כדי לחקור בדיוק מה צריך לשנות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ואני רק רוצה לסיים דווקא במה שסיים גם יצחק רבין באותו נאום: "מה אני רואה לעצמי זכות וחובה לתבוע מכם? בראש ובראשונה אחריות". אז אני אומר לכם, אלה שנושאים באחריות ושידעו להצטלם, תשפילו מבט, תיקחו אחריות, תפעלו למה שצריך לפעול כדי שתקום ועדת החקירה הזאת, כי זה החוב שאתם חייבים קודם כול למשפחות שנפגעו, להרוגים, לפצועים ולכלל אזרחי ישראל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת מאזן גנאים – לא נמצא. יועז הנדל, בבקשה, ואחריו – סגן השר יואב בן צור. בבקשה, אדוני. אני אתחיל להקפיד על לוחות זמנים, זה כבר מתארך מעבר למצופה. << דובר >> יועז הנדל (תקווה חדשה): << דובר >> אני שמח שאצלי אתה מתחיל להקפיד. זה חשוב. אני רוצה לשמש דוגמה ומופת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> להבדיל, להבדיל, בקרוביי אקדש. לחבר אני יכול להרשות לעצמי לעשות. << דובר_המשך >> יועז הנדל (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> בסדר גמור, אני מקבל את זה באהבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תראו, הגעתי לכאן היום – פעמיים ביקרתי את המאהל של נכי צה"ל, חלקם הלומי קרב. יש שם מקרים קשים, והאירוע הזה צץ וצף בגלל איציק סעידיאן. אותה מציאות קשה – אנחנו מכירים אותה רק בגלל שמישהו פגע בעצמו והעיר אותנו, נתן לנו סטירת לחי על מה שמתרחש. ולצערי כך דברים במדינת ישראל מתרחשים, כך אנחנו מתעוררים. רק אסון בהילולה מזכיר לנו את דוחות מבקר המדינה, את העוול שבהזנחה, את חוסר הרצינות, את הטיוח, את המעורבות הפוליטית ועוד ועוד. אתמול הייתי בלוויה של דניאל מוריס מניו ג'רזי, בחור צעיר, בחור ישיבה משעלבים, שהגיע לכאן מטעמים של ציונות, רצה ללמוד תורה בארץ ישראל. קהילה ציונית – באמת הגיע לכאן מתוך אהבת הארץ, אהבת התורה, אהבת המדינה, ואפילו חשב להשתקע כאן. זה קורע את הלב לראות את התוצאות של אותו אסון. בעיניי, כשמסתכלים על האסון הזה אפשר לעשות שני דברים: או להוריד את הראש, להרכין את הראש, לטמון את הראש בחול, או ללמוד ממנו ולהפיק ממנו לקחים. רוב היושבים כאן באולם הזה שירתו שירות צבאי ולמדו בצבא שבסיום פעולה, בסיום תרגיל, עושים תחקיר: לומדים מה היה חשוב, מה הכשלים שהיו, איזה לקחים צריך להפיק – לקחים על אמינות, על אומץ. תחקיר שמטרתו לבדוק ולשפר. אי-אפשר לבדוק ולשפר את מה שקרה בהר מירון ללא ועדת חקירה ממלכתית. אין שום סיבה להתנגד להפקת לקחים; אין שום סיבה להתנגד לבדוק את עצמנו, לדעת איפה טעינו וללמוד לעתיד לבוא. אנחנו רוצים שההילולה הזאת תמשיך, ואנחנו רוצים להפיק את הלקחים ורוצים לחסוך בחיי אדם. זה לא עריפת ראשים – ואני יודע שיש כאלה שרואים ועדות חקירה כצורך לערוף ראשים – זה הצלת ראשים, הצלת חיי אדם. זה לא מעשה פוליטי אלא מעשה אנושי. זה הדבר הנכון שאנחנו צריכים לעשות בבית הזה כדי לדאוג לאותם חוגגים בשנים הבאות, כדי לכבד את אלה שנהרגו באותו מקום. זו לא תרומה לכאוס הפוליטי שאנחנו נמצאים בו לצערנו, אלא עידוד היציבות. יש לקחים, ויש לנו חוב: להציל את אלה שמגיעים לשם. אין ואסור שיהיו בישראל אוטונומיות, שיהיו בישראל מקומות שאותם אנחנו לא בודקים; אין ואסור שיהיו בישראל מגזרים, קבוצות, שלגביהם אנחנו פחות קפדניים או מוותרים או מזלזלים בחיי האדם שלהם. אסור שזה יהיה. ולכן חובה עלינו, על כולנו, מכל הקבוצות, מכל המגזרים, מכל המפלגות, לוודא שקמה ועדת חקירה ממלכתית, לוודא שיש לקחים, שאנחנו מפיקים את הלקחים ויודעים ליישם אותם. ואתם יודעים איזה לקח קטן יש לי מהאירועים האלה? עם זה אני אסיים, אדוני היושב-ראש. הוא לא קשור לאירוע: לקח האחדות. לא משנה מה אנחנו אומרים כאן, לא משנה מה אנחנו קוראים ברשתות החברתיות, כשמסתכלים על התורים שהיו בתל אביב ובירושלים ובערים אחרות כדי לתרום דם, אתה רואה את עם ישראל במיטבו. "כמו רקפות בין הסלעים" – שיר שנכתב על המילואימניקים בעופרת יצוקה, של אריאל הורוביץ – אתה רואה איך הישראלים צצים ברגעי מצוקה, למרות השנה הקשה ולמרות הברדק שאנחנו עושים פה במקום הזה ולא מצליחים לכונן ממשלה יציבה, למרות הכול ולמרות שנאת החינם שיש פעמים רבות מדי; איך כל הישראלים מתגייסים כדי לתרום דם ולהציל חיים ולעזור למי שהוא לא כמוך, מתוך מחויבות ומתוך אהבה ומתוך רצון שיהיה פה משהו ביחד. זה הלקח הראשון, וזה לקח חיובי, ואיתו אני מבקש מכולכם לתמוך ולעזור כדי שנפיק את כל הלקחים ונציל חיי אדם. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. סגן השר יואב בן צור, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת עידית סילמן, שכמעט עברה לגור בחולון. זה חולון או תל אביב-יפו, המכון? אני רק מאיים. גם הפעם, שלוש דקות. << דובר >> סגן שר הפנים יואב בן צור: << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, גברתי המזכירה, "כי עלה מות בחלונינו בא בארמנותינו להכרית עולל מחוץ בחורים מרחבות", כך מקונן הנביא ירמיה. היום אנו מציינים במשכן הכנסת את אסון מירון, אסון שגבה את חייהם של 45 קדושים וטהורים, קורבנות ציבור אשר עלו ונתעלו לישיבה של מעלה לכפר על עם ישראל. שום קולמוס לא יוכל לבטא בכתב את הכאב וגודל האובדן. הלב שותת דם, ממאן להכיל את גודל השבר נוכח האסון הכבד שהכה בנו: עשרות משפחות איבדו את יקיריהן, עשרות אלמנות נותרו ללא בעל נעוריהן, הורים איבדו את ילדיהם הרכים מול עיניהם. אין מילים לנחם אימא שקוברת את בניה, אבא שקובר את שני בניו, אישה שקוברת את בעלה. בעת הזו אין לנו אלא לנהוג במידת "וידם אהרן". השתיקה של אהרן הכוהן, ששני בניו נפטרו בעודם צעירים בימים, אין פירושה חולשה, אלא שתיקה רועמת, שתיקה כואבת, שתיקה מחוזק; חוזק אמונתו במשפט האלוקי ובדיין האמת. בשתיקתו ביטא אהרן הכוהן את הכרתו בהשגחת האל על ברואיו, ובכך שלא רק מעשיו ופועליו של האדם הם המכריעים את גורלו אלא שיד ההשגחה והרצון האלוקי מנווטים את דרכו של האדם בעולמו. אין אנו מבינים בחשבונות שמיים. השכל האנושי מוגבל בראייתו ואינו יכול להבין כיצד מתרחש אסון מר ונמהר שילדים, נערים, בחורים וזקנים עולים בסערה השמיימה בציון התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, זכותו תגן עלינו, אמן, ועוד ביומא דהילולא, שהוא יום גדול ונשגב לעם ישראל. דווקא במקום שנגמר ההיגיון, שם מתחילה האמונה התמימה בקדוש ברוך הוא, שכל מידותיו בחסד וברחמים, כפי שהתורה מצווה אותנו, "הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עול, צדיק וישר הוא". בהישמע הבשורה הקשה והמרה מההילולה במירון אומה שלמה עצרה מלכת, ועם ישראל כולו מתעטף באבל מר. אומה שלמה נרתמה באחדות מלאה לעזרת הפצועים ובני משפחות הנפטרים. כעם עלינו לדעת להתאחד לא רק סביב השכול והמוות; צריך ללמוד גם איך לחיות פה ביחד בשלווה והרמוניה מתוך כבוד הדדי. איך לכבד אדם באשר הוא. עלינו לזכור שרב המאחד על המפריד בינינו. רק באחדות, באמונה וביטחון בה' יתברך נצלח את האסון הנורא שהכה בנו. ביום קשה זה נקבל על עצמנו לעילוי נשמת הקדושים, זיכרונם לברכה, להתחזק באהבת ישראל, לראות את מעלת חברינו ולא את חסרונם, להתאחד ולהרבות אהבת חינם בעם ישראל. אני שולח תנחומים למשפחות השכולות ומתפלל בפני בורא עולם שיאמר די לצרותינו ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו. "בלע המות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים, וחרפת עמו יסיר". תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חברת הכנסת עידית סילמן, ואחריה – חברת הכנסת אפרת רייטן. << דובר >> עידית סילמן (ימינה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בימים האחרונים מאז האסון הנורא במירון, צמד המילים "חשבון נפש" נזרק לאוויר בקלות דעת ואף בהתנשאות מסוימת. כמיטב המסורת הישראלית, כל אחד שולח את השני לעשות חשבון נפש; כל אחד מכה על החזה של חברו אבל לא על שלו. האסון במירון, שהמיט חורבן נורא על עשרות משפחות, חייב לעורר אותנו, חברי הכנסת. כן, דווקא אותנו בראש ובראשונה. חשבון נפש. כי לפני שיושבי הבית הזה מתחילים להשליך חיצים זה בזה רק כי זה משרת איזה אינטרס פוליטי או אישי, אני מבקשת מכם, מכולנו, לעצור רגע. חשבון הנפש החשוב מכולם הוא שלנו: האם אנחנו ממלאים את תפקידנו ביושר, בהגינות, מתוך רצון כן לטפל באזרחי ישראל? האם כולנו, ולא משנה מאיזו מפלגה או מגזר אנחנו, שמים את טובת האזרחים לפני טובתנו האישית? יודעים מה, אל תענו לי. אתמול ביקרתי בבית החולים זיו בצפת. נפגשתי עם הפצועים ושמעתי מאנשי הצוות המדהימים איך ללא שום היסוס קפצו מהמיטות בבתיהם לעזור ולטפל בפצועים שצבאו על דלתות בית החולים. בבית חולים של 1,800 עובדים, קרוב ל-1,000 מהם – יהודים, ערבים, דרוזים וצ'רקסים – היו שם ממש מהרגע להרגע לטובת המטופלים, לטובת האזרחים. מיום שישי האחרון עשרות אלפי אזרחי ישראל הביעו סולידריות יוצאת דופן, מילאו עד אפס מקום את מתחמי תרומות הדם, במטרה אחת: לתת משלהם לטובת אחיהם שנפגעו באסון. שוב, אזרחים למען אזרחים. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, עלינו להיות ראויים לאותם אזרחים – חרדים, חילונים, דתיים, יהודים וערבים – שפעם אחר פעם מגלים חוסן נפשי וערבות הדדית מופלאים ברגעי משבר. עלינו למלא את תפקידנו, ואם יש צורך בתיקון – ויש – הרי שעליו להתחיל כאן במליאת הכנסת. אסור לנו להמתין לאסון הבא. והאמינו לי, אם כל אחד ואחת מאיתנו, חברות וחברי הכנסת, יעשה את עבודתו ברצינות, במקצועיות וביסודיות, ללא עיגול פינות, אולי נגלה שלא נותר זמן להאשמות, לחרמות ולהטפות מוסר. זוהי זכות עצומה לשרת את העם הזה, בואו נעשה את עבודתנו ביחד. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן, ואחריה – חבר הכנסת עופר כסיף. בבקשה, גברתי. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מזכירת הכנסת, חברים וחברות כנסת נכבדים, "הציבור בישראל משווע למנהיגות – – – מנהיגות שיודעת לקחת אחריות – כן, גם על כישלון ועל טעויות". באין לקיחת אחריות לא ניתן להתחיל במלאכת ריפוי המציאות. את הדברים האלה בדיוק אני אמרתי לפני שבוע, בדיוק, מילה במילה. עמדתי פה בנאום הראשון שלי, בעיתוי מצמרר של אסון נחל צפית, וזעקתי לאחריות. אם מתוך אותן מילים של אחריות ששמענו כאן כל כך הרבה ביום, יומיים, שלושה האחרונים היה פרומיל של עשייה, אני חושבת שמצבנו היה שונה לחלוטין. העיתוי הזה, שלושה ימים אחרי אותם דברים שאמרתי כאן – הם קיבלו משנה תוקף באסון הנוראי הזה בהר מירון. באין לקיחת אחריות לא ניתן להתחיל במלאכת הריפוי. אני יכולה לספר לכם ממקור ראשון שבאסון צפית ראיתי איך זה קורה מול העיניים: ניסיונות בריחה מלקיחת אחריות, הקמת פייק ועדות, הקמת ועדות בלי שיניים, מריחת זמן, תיאום גרסאות. אז נכון, האמונה זה כוח אדיר, כוח שעוזר לעבור תקופות קשות ולהמשיך הלאה; אבל לנו כשליחי ציבור יש אחריות למנוע את האסון הבא. יש למישהו ספק שהאסון הבא בפתח? זה יקרה ברעידת האדמה הבאה, במתקפת הטילים הבאה; זה יקרה כשבניין יקרוס, אולי תקרה תאונת רכבת; זה יקרה במצבורי הגז או במפעל רשלני. אני יודעת שזה יקרה, כולנו יודעים שזה יקרה, ולכן התיקון צריך להתחיל כבר עכשיו – ביסודות, בחשיבה, בשיתופי הפעולה – לפני שזה יקרה שוב. האסון הזה שהתרחש היה אסון של כולנו. של כולנו. אי-אפשר לומר שזה של קהילה מסוימת, זה היה של כולנו. הלב של כולנו שתת דם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חוץ משל ירון לונדון, כי הוא אמר שזה לא ציער אותו. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> אני, ברשותך, לא אתייחס לזה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, בגלל שאמרת "כולנו". בסדר, אל תתייחסי. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> כמובן של כולנו. והאסון הבא יהיה עוד פעם של כולנו – של הילדים שלנו, אולי של הנכדים שלנו, של החיילים שלנו. ושוב אני אחזור על אותם דברים שנאמרו כאן היום שוב ושוב ושוב: לנו כשליחי ציבור יש באמת אחריות, אי-אפשר לברוח מזה. אנחנו צריכים להסתכל לציבור בעיניים ולא רק לומר אלא באמת באמת לעשות הכול כדי שזה לא יקרה שוב. אז אני אחזור על הדברים הרבים שנאמרו כאן פעם אחר פעם, כי זה חשוב: שממשלת ישראל תסתכל על כולנו, תיקח אחריות ותקים ועדה בלתי תלויה, ועדה מקצועית בלתי תלויה, ועדת חקירה ממלכתית. זה סמל, זה כבוד; יש בזה הרבה יותר מאשר עוד ועדה אחרת. חקירה פלילית תבוא, היא יכולה, אבל היא לא תבוא במקום. צריך לעשות תיקון לאומי ותיקון מערכתי כולל יותר. והבעיה היא הרבה יותר עמוקה מאשר אדם אחד או שניים. אני באמת קוראת לכך שהוועדה הזו שתקום לא רק שתהיה בלתי תלויה אלא שתהיה שקופה, שתהיה פומבית – זה דבר שעושים בוועדת חקירה ממלכתית – שתהיה ועדה בלי פוליטיקה, שתעשה צדק גם עם הקורבנות, ובעיקר שתמנע את האסונות הבאים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת עופר כסיף, ואחריו – חבר הכנסת אלי אבידר, אם יהיה נוכח, ואם לא – רם שפע. בבקשה, אדוני. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לא הייתה כל רשלנות באסון על הר מירון. מותם של 45 גברים וילדים הוא תוצאה של החלטה נפשעת שהתקבלה במודע – לא בהיסח הדעת ולא בהתרשלות. את ההחלטה קיבלו ראש הממשלה ומשרתיו כאשר כל ההתראות והאזהרות היו בידיהם. את המידע הזה הם שקלו, והכריעו כי חיי העולים להר מירון אינם יקרים דיים כדי להיכנס לעימות פוליטי עם עסקנים חרדים בכירים – מה שעלול לסכן את המשך שלטונו של הנאשם ואף את חירותו. לכן הורו למשטרה לאפשר את מלכודת המוות. בל נוליך שולל את הציבור. היה מניע אחד ויחיד שהוביל את נתניהו לשלוח רבבות תמימים – או, חלילה, עשרות תמימים – לגיא ההרגה: תאוות שלטון ושררה וחרדתו ממשפט צדק. חברי הכנסת, כבר בשנים 2008 ו-2011 כתב מבקר המדינה כי שטח קברו של רבי שמעון בר יוחאי אינו כשיר להכיל המוני בני אדם וכי מדובר בסכנה בטיחותית. ב-2013 ניסתה המדינה לקבל שליטה במקום אך בהפקרות בלתי נסלחת השאירה אותו לשליטתם של ארגונים פרטיים חסרי פיקוח וריסון. בכל השנים מאז ועד היום התריעו המשטרה וגם גורמים חרדיים מסוימים מפני סכנת המוות. הכתובת, אם כך, לא הייתה על הקיר – היא הייתה על ניירת בעשרות ישיבות שבהן נכחו הבכירים ביותר: ראש הממשלה, שר הפנים, השר לביטחון הפנים ובכירי הסיעות החרדיות. כולם עשו יד אחת ושלחו המונים למותם, וכעת מתנערים מאחריות תחת קריאות ריקות מתוכן לאחדות ואיפוק. הגדילו לעשות ראש הממשלה וחלק משופריו פה, מי שהפכו את הריקוד על הדם לאומנות – הפרימה בלרינה של ריקודי המוות, השיסוי וההסתה קורא לאיפוק ופיוס. לא, חברי הכנסת, זה זמן לזעקה, לצעקת כאב ולקריאת התעוררות. חברי הכנסת, לאחר הרצח הראשון בתנ"ך אמר אלוהים לקין, רוצח אחיו: "קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה". על כך תוהה רש"י ושואל: מדוע נאמר "דמי" בלשון רבים ולא "דם" – דמו של אדם אחד, קרי הבל? אחת משתי התשובות שהוא מספק היא: מאחר שזה היה הרצח הראשון והמומחיות בנטילת נשמות עוד לא הייתה ידועה, "לא היה" – אני מצטט – "יודע" קין "מהיכן נפשו" של הבל "יוצאה". ולכן עשה בו פצעים רבים עד שסוף-סוף הצליח להרוג את אחיו. סוף ציטוט. ומכאן הדמים המרובים שזבו מאותם פצעים. בשנה האחרונה היה זה הציבור החרדי שמכה אחר מכה ניתכו עליו, פציעה אחר פציעה, וחבורה אחר חבורה. נפשו הייתה למרמס – ניטלה ממנו באיטיות אכזרית על ידי אחיו, מקבלי ההחלטות ובעלי בריתם, שביודעין ובעצימת עין הניחו לקורונה להשתולל ולערום חללים. וכמו לא נשלמה מכסת הנפשות, באו המחדל הנפשע והאסון הנורא במירון, וקולן של כל אותן נשמות, כל אותם פצעים פעורים ומדממים, זועק אלינו מאדמת מירון. אני קורא להקמת ועדת חקירה ממלכתית ולהתפטרות מיידית של ראש הממשלה, שר הפנים והשר לביטחון הפנים, האחראים ישירות לאסון הנורא. יהי זכרם של הנספים ברוך, נחמה ליקיריהם ובריאות שלמה לפצועים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת אלכס קושניר, ואחריו – רם שפע, ואם לא יהיה נוכח – חיים ביטון. << דובר >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר >> האירוע שהתרחש בהר מירון ביום חמישי הוא טרגדיה אנושית קשה. אני רוצה להביע צער עמוק ותנחומים למשפחות ההרוגים, וכמובן החלמה מהירה לפצועים. אבל זו גם הפקרות ברמה הלאומית. מותם הבלתי-נתפס של 45 אנשים זהו המחיר הנורא של הרשלנות, הטיפשות, הזחיחות והיעדר עמוד השדרה של הרשות המבצעת, של הממשלה. אלה שרק לפני זמן קצר רצו לתקשורת כדי לקחת את הקרדיט על הביטול של כל ההגבלות על מספר המשתתפים בהילולה היום סותמים את הפה ורק מחפשים על מי להפיל את האשמה. השר לביטחון הפנים התגלה כאמיץ מכולם כאשר הצהיר שהוא לוקח אחריות, אבל בטח לא נושא באשמה. ומה עם האצנים הנוספים אחרי הקרדיט? דרעי, ליצמן, רגב, נתניהו – איפה הם היום? שותקים. פתאום לא דחוף להם להתראיין ולהתרברב. אני ממש מדמיין איך זיעה קרה נוטפת מהם רק מהמחשבה שמישהו יחשוב להפנות אליהם אצבע מאשימה. תחשבו מה היה קורה אם אסון דומה היה קורה באצטדיון או בפארק במהלך אירוע ספורט או במהלך אירוע תרבות. עוד באותו לילה האחראים לאירוע היו מתייצבים לחקירה ונעצרים עד תום ההליכים. כך קרה אחרי קריסת גשר המכבייה וגם אחרי האסון באולם ורסאי. ומה קורה כאן? המחלקה לחקירות שוטרים פותחת בבדיקה, לא בחקירה – בבדיקה; להב 433 אוספת מסמכים; מבקר המדינה מכנס מסיבת עיתונאים. חולפים ארבעה ימים אבל אף אחד עדיין לא זומן לחקירה, ואפילו לא לתשאול. הרי זה לא מתקבל על הדעת שבמדינה יהודית יהודים דתיים לא יכולים לקיים פולחן דתי בבטחה בגלל הפוליטיקאים החרדים, אותם פוליטיקאים שלא מתביישים לאיים על קציני משטרה, ולרמוז שיעכבו להם את הקידום. חברים, זו מאפיה. מאפיה שמחזיקה את נתניהו ולהקת הסובבים שלו במקום הכי רגיש שלהם – בכורסאות הנוחות שבהן הם יושבים. נתניהו יעשה הכול כדי שלא תקום ועדת חקירה ממלכתית; כדי למלט את עצמו, את ראשי הלהקה שלו ואת ראשי המאפיה של הפוליטיקאים החרדים מהדין. הוא יעשה הכול כדי שהציבור הכללי, הציבור החרדי ומשפחות ההרוגים לא ידעו את האמת. אבל יש משהו שכולם יודעים: כולם יודעים שאתם מתים מפחד. אף אחד מכם לא אזר אומץ לקחת אחריות על המחדל הנורא הזה, על מותם של אנשים, על מותם של ילדים שנמחצו ונחנקו למוות. לכן, רבותיי השרים, דרעי, ליצמן, אוחנה, גברתי השרה רגב וראש הממשלה נתניהו – אנחנו נקים ועדת חקירה ממלכתית. כי הציבור הישראלי זכאי לניהול תקין ושקוף, למנהיגים אחראים, ולא לנמושות שנעלמות עם זנב בין הרגליים במקום להסתכל בעיניים של הציבור ולקחת אחריות. אנשים קטנים בכורסאות גדולות הם הצרה הגדולה ביותר של המדינה שלנו; האיום העיקרי על עצם קיומה. היום, להציל את המדינה זה להחליף את השלטון. אני מאוד מקווה שנוכל לעשות את זה בקרוב. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. אלי אבידר – אינו נוכח; רם שפע – אינו נוכח. חבר הכנסת חיים ביטון. אני מבקש לחזור לכותרת של הדיון: דיון אבל בעקבות האסון במירון, ולשמור על האווירה. יהיה לנו עוד הרבה זמן להתעסק בזה. << דובר >> חיים ביטון (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לא כך תכננתי את נאומי הראשון בכנסת, אך האסון הגדול שפקד את עמנו לא מותיר לי ברירה. אנו בעיצומם של שבעת ימי האבל על 45 נשמות קדושות וטהורות שהלכו לעולמן בטרם עת. הן ביקשו לשמוח בהילולת התנא רבי שמעון בר יוחאי, ביום המסמל את הפסקת האבל על פטירת 24,000 תלמידיו – יום שמעתה ייחרת בזיכרון אומתנו כיום אסון מירון. הייתי שם, בהר, בעת האירוע. כרעם ביום בהיר התחלפו השמחה והשירה בקריאות כוחות הביטחון לפינוי הדרכים לכוחות ההצלה, ולאחר שהתחילו להתברר ממדי האסון הפכו הקריאות לפינוי ההר כולו. חזיתי בפעולות כוחות הביטחון וההצלה, שעמלו בצורה מופתית על הטיפול בפצועים ופינוי ההר, ועל כך מגיעה להם הערכה עצומה. חבריי, לרגע היה נדמה שהאסון הוא מנת חלקה הקשה של החברה החרדית בלבד. ככל שהתבררו ממדי האסון, התבררו טיב היחסים בין המגזרים השונים בחברה הישראלית. הציבור הישראלי על כל גווניו התעטף באבל. הודעות האבל שזרמו חצו מגזרים ושפות. חבריי, אנשים אחים אנחנו. אדוני היושב-ראש, בתוך כל הכאב והצער על הנפטרים, אבקש להסב את תשומת ליבכם לטרגדיה נוספת שקרתה באסון, ושמה רשתות חברתיות. לצערנו, מטבע הדברים, לאחר אירוע מסוג זה מתחיל החיפוש אצל המשפחה והמכרים, אם כולם שלמים ובריאים. בתוך חיפוש זה מגיעה אליי שיחה מאחותי. חיים, היא אומרת, אני לא מצליחה להשיג את בני. לא אלאה אתכם בעשר שעות מורטות עצבים בחיפוש בבתי חולים, ובשלב הבא בזק"א, ולאחר מכן באבו כביר. לא אכביר מילים. לבסוף בשעה 13:00 הגיע מאחייני הטלפון המיוחל. הוא חי. זהו הליך שעבר על מאות רבות של משפחות – ויש לי הרבה מה לומר על קיצור ההליכים במצב זה. אך כאן מגיעה הטרגדיה הגדולה. שמו של אחייני היקר כבר הופיע ברשימת הנספים ברשתות החברתיות עוד קודם לכן. למזלי, הצלחתי להסתיר זאת מאחותי וממשפחתה. יד זדונית קלה על ההדק, שכל מה שעניין את בעליה הוא: אני יודע לפני כולם. זה הגיע עד כדי כך שגם אתמול הגיעו טלפונים לגיסי מערוצי התקשורת: האם אפשר לבוא לנחם אתכם ולצלם אתכם באבלכם? חייבים, אבל חייבים, לעצור את הטרגדיה המיותרת הזאת. אדוני היושב-ראש, ל"ג בעומר הוא יום שמבטא אחדות. באותו יום פסקה המגפה, שנבעה מכך שלא נהגו כבוד זה בזה. במותם ציוו לנו הקדושים את המאחד. הבה נמשיך את מלאכת החיבור לעילוי נשמתם. אני מבקש להתפלל לרפואתם של הפצועים ולעילוי נשמתם של הנפטרים. יהי זכרם ברוך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עמר בר לב ­– אינו נוכח. חבר הכנסת יוסף טייב, ואחריו – חברת הכנסת חוה אתי עטייה. בבקשה, אדוני. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, ביום חמישי האחרון, בעיצומה של שמחת הילולת רשב"י, התהפכו היוצרות. בן רגע הפכו קולות השמחה והגיל ליללה. נכחתי במקום עם ילדיי ואשתי כשלפתע קריאות וזעקות שבר של פצועים הקוראים לעזרה, קריאות ילדים המחפשים את אבותיהם, קריאות של אבות הזועקים בשמות ילדיהם הרמוסים. בתוך זמן קצר התמלאה רחבת הקבר הקדוש במאות פצועים ובעשרות הרוגים שנפחו את נשמתם במוות נוראי שהגיע במפתיע – 45 במספר. אני שומע את השיח והדרישה שרשויות החוק יבצעו בדיקות, יבחנו את האסון הנורא ויסיקו את המסקנות. לצערנו, אנו למודי אסונות. ועדות חקירה אלו מתמקדות בעיקר באסון, בגורמים הישירים שהובילו אליו. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להסיט את נקודת המבט ליום שאחרי – ליום שאחרי ועדות החקירה, ליום שאחרי הכתבות והתחקירים בעיתונות, ליום שבו תיסגר הדלת מאחורי קרוב ל-100 אלמנות, יתומים ויתומות, שנשארו המומים ורצוצים לאחר שאיבדו את יקיריהם באסון הנורא. צורכי היתומים והיתומות לא יסתיימו בתום השבעה והשלושים, וגם לא ביום השנה. זהו כאב ואובדן שילווה את המשפחה במשך החיים. צריך לזכור: האובדן של המשפחות אינו רק במישור החומרי, שלא ניתן להפחית בערכו, אלא מדובר על פגיעה רב-מערכתית בתחושת המוגנות האישית, ביכולת להסתגל לעולם ביום שאחרי האסון וביכולת שלהם להשתקם ולהתקיים. בעוד שכולם יחזרו לשגרה, האלמנה הצעירה תצטרך לנסות לשרוד את שגרת יומה. בכוחותיה הדלים היא תצטרך לגדל ולחנך, לעטוף בחום ובאהבה את היתומים הללו. הם יצטרכו להתמודד עם האתגרים הכספיים, עם תחושות המחסור של הדמות שאיבדו. תחושת ההיעדר והיתמות תפגוש אותם שוב ושוב בשמחות וברגעי היום-יום. בעוד שכולם ימשיכו בחייהם, אצלם החלל ימשיך להעמיק בנפשם והזמן לא ירפה את כאבם. ברוך השם, לאחר האסון ראינו התגייסות מכלל החברה הישראלית: יהודים חרדים לצד חילונים ודתיים לאומיים, דרוזים וערבים – כולם התגייסו בכל ליבם לסייע. בתוך זמן קצר הוקמו תחנות לריענון, כספים נתרמו והצעות לסיוע זרמו מהארץ ומהעולם. עם ישראל מאוחד. מי ייתן שנמצא את המאחד גם בשגרה, ולא רק באסונות. למרות ההתרגשות מההתגייסות הכוללת, עלינו לדעת כי חובת לקיחת האחריות אינה מוטלת על טוב ליבם של האזרחים. ההתמודדות עם האסון והתוצאות מצויים בתחומי האחריות הממשלתית, אשר צריכה לבוא באמצעות ביצוע של תוכנית לאומית הוליסטית, שתיתן מענה לאלמנות וליתומים הרכים שנשארו מאחור. "והחי יתן אל לבו". בשנים האחרונות החלו להתקיים כאן, בבית הזה, דיונים על הצורך בתוכנית ממשלתית מעין זו. אני אף הקמתי שדולה למען היתומים והאלמנות בישראל. אני קורא מכאן להקמה של ועדה בין-משרדית שתרכז את הפעילות בתחום. נשבר מטה לחמן של משפחות שבהן יש ילדים מתחת לגיל 18. זהו צו השעה להתגייס למען המשפחות הללו. אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני רוצה לסיים ולומר שלא נוכל להשיב את המתים ולא נוכל לעצור את נהר הדמעות שנפתח. לא נוכל להפסיק את זעקת היתומים ושוועת האלמנות. בשם שגריר צרפת – הוא ביקש למסור תנחומים ורפואה שלמה לכל מי שנפצע באירוע. בשם כך אף הוריד את דגל צרפת לחצי התורן בשגרירויות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חברת הכנסת אתי חוה עטייה. אחריה – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אם תהיה נוכחת. אם לא – השר אלון שוסטר. סליחה, היא נמצאת. כבר נמצאת. כשהיא רוצה, היא יודעת להיות שקטה. בבקשה, גברתי. << דובר >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, מזכירת הכנסת, ראשית, אני מאחלת מכאן איחולי החלמה לפצועים ותנחומים מעומק הלב למשפחות שאיבדו את יקיריהן. אסון מירון תפס אותנו, את החברה בישראל, בין שתי נקודות זמן – שתי נקודות שמרחק של אלפי שנים מפריד ביניהן, אבל המאפיינים והמסר קרובים מתמיד. בנקודת הזמן 2021, עד לאסון, דובר רבות כאן, בתקשורת ובכל מקום אפשרי, על השסע החברתי, על המצב הפוליטי התקוע ועל כך שהחברה שלנו מתפרקת. אלה הם הנושאים, בה"א הידיעה, שהעסיקו את החברה בישראל. בלוח השנה האסון הופיע בדיוק בסיום ימי האבל על מאורע שהתרחש לפני אלפי שנים. 24,000 תלמידיו של רבי עקיבא נספו במגפה מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. בל"ג בעומר פסקה המגפה. כאמור, מרחק של אלפי שנים מפריד בין שתי נקודות הזמן האלה, האחת נמצאת במהדורת החדשות וברשתות החברתיות, והשנייה נמצאת בלוח השנה היהודי כבר אלפי שנים. אז, בדיוק אז, הגיע אסון כבד. אדוני היושב-ראש, לא באתי למליאה לדבר על גורמי המשטרה ועל העמותות המנהלות את האתר – זה חשוב, זה דיון שצריך להתנהל – אני באתי לדבר על עם ישראל. עם ישראל ששומע יום-יום, שעה-שעה, כמה הוא שסוע ומפולג. הוא מתעורר ביום שישי בבוקר ומצביע ברגליים כדי לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך". באתי לדבר על תושבי תל אביב שעומדים שעות בתור כדי לתרום מנות דם לפצועים חרדים. משפחות חרדיות ששהו עד כניסת השבת מחוץ למכון לרפואה משפטית באבו כביר קיבלו הזמנה ממשפחות המתגוררות בסמוך לבוא ולשבות בבתיהן. אנחנו חווים בימים אלו – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> צריך, ברשותך, להוסיף גם את הסולידריות והכנסת האורחים שהייתה בכפרי הגליל – – << דובר_המשך >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. נכון מאוד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> – – לעולים לרגל למירון; היו בגוש חלב; חבל למנות שמות, שלא נפגע במישהו. כולם – כל הכפרים. << דובר_המשך >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון מאוד. תודה רבה על ההערה. אנחנו חווים בימים אלו אסון אזרחי בסדר גודל שלא הכרנו. אבל מתגלה פה עם, עם אחד, שנמצא באחת מן השעות היפות שלו. הרב הראשי לישראל לשעבר הרב ישראל מאיר לאו, יהודי שעבר בעצמו את חורבן השואה וראה את תקומת המדינה, אמר פעם: למות יחד אנו יודעים – אין טובים מאיתנו בזה; הלוואי שנלמד לחיות יחד, הלוואי. הלוואי שלא נזדקק לעוד תזכורות מהסוג הזה כדי לגלות את העובדה שאנחנו יודעים גם לחיות יחד. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואחריה – אלון שוסטר, אם יהיה נוכח. אם לא, נעבור אחריו ליוליה מלינובסקי, אם תהיה. אנחנו מזכירים את השמות כי אולי הם בחדרים והם שומעים. בבקשה, גברתי. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. תרשה לי קודם לשלוח את תנחומיי למשפחות השכולות ולאחל החלמה מהירה לפצועים. אני יודעת שהרבה מהפצעים שיישארו לאלה ששרדו, גם למשפחות – ייקח להם המון זמן להגליד, ויכול להיות שיישארו לאורך כל החיים. האסון במירון הוא טרגדיה עצומה בגלל כל החיים שאבדו – 45 גברים, צעירים וילדים, שהגיעו לשם לחגיגה דתית. המראות המזוויעים של אנשים נחנקים, מעוכים, נופלים אחד מעל השני, לא יכלו להשאיר אף אחד שיש בו ולו רגש קטן של אנושיות אדיש למראות האלה. אבל זו טרגדיה גדולה פי כמה בגלל שהיה אפשר למנוע אותה, מחדל על גבי מחדל, שהמשותף לכולם הוא היעדר מוחלט של אחריות שהמדינה לוקחת על אזרחיה. האחריות לטרגדיה היא על מי שהחליט שאפשר להפקיר את הציבור החרדי ושאפשר לעצום עיניים ולהתעלם מכל האזהרות והכתובות שהיו על הקיר. האחריות והאשמה הן על מי שהתעניין רק בהוראות הקורונה ועל מי שאפשר הגעה של מספרים עצומים של אנשים ועל מי שלא בדק את ההכנות, ועל ועל ועל. אנחנו מכירים את ההפקרות הזו מקרוב – ההפקרות של הפשיעה בחברה הערבית, ההפקרות וחוסר האחריות של המדינה, שמובילות לעוד רצח ועוד הרג ועוד פשע משתולל. למוחרת האסון נפגשתי ברחוב בעכו עם אזרח, חובש במד"א, שאמר לי: עאידה, כל הלילה טיפלתי באנשים במירון, וכל מה שעבר לי בראש הוא שאני הערבי; אני כאן הערבי שעדיין לא רוצים להכשיר את האזרחות המלאה והשוויונית שלו כאשר כל מקבלי ההחלטות ישנים עכשיו בבתים שלהם. שאלתי אותו: אתה מתחרט על זה? הוא אמר: ברור שלא. אני שם כי בחרתי להיות בעיקר אנושי ולעשות את התפקיד שבחרתי לעצמי. את ההפקרות של הציבור ראינו גם בקורונה, עם הממשלה שלא דאגה לציבור שהידרדר לעוני מחפיר בעקבות המשבר, אבל במציאות של הפוליטיקה הישראלית תחת נתניהו אין דבר כזה לקיחת אחריות. אין בושה ואין משהו שדומה לבושה. לכן, הדרישה לוועדת חקירה ממלכתית היא לא בקשה לטייח ולעשות סחבת, והיא גם לא בקשה רק למצוא את האשמים, המזניחים, המפקירים – גם זה חשוב – אלא לדעת, ולהטיל על המדינה את ההמלצות לתיקון המצב, שישמרו על ביטחונם של האנשים שמגיעים. השר אמיר אוחנה הוא האחראי הישיר. יש לו אחריות מיניסטריאלית להחלטות שנתקבלו. גם עליו מוטלת האחריות לקום ולהתפטר, אתמול ואפילו שלשום ואולי גם שנה לפני, אם מביאים בחשבון את ביטחונם של כלל האזרחים, כולל האוכלוסייה הערבית. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לך. השר אלון שוסטר – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמיחי שיקלי – אינו נוכח; חברת הכנסת אמילי חיה מואטי – אינה נוכחת; חברת הכנסת קרן ברק – איננה נוכחת; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; אנחנו עוברים לחבר הכנסת איתן גינזבורג – אני יודע שהוא רצה להיות כאן; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; אם הם יבואו, ניתן להם; חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח; חברת הכנסת אבתיסאם מראענה – איננה נוכחת; אני מקווה שביטאתי נכון את השם; חבר הכנסת שלמה קרעי – אינו נוכח; חבר הכנסת גדעון סער – אינו נוכח; חבר הכנסת ינון אזולאי – איננו נוכח; חבר הכנסת סגן השר יואב קיש – אינו נוכח. רשימת הדוברים הסתיימה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מזמין את חבר הכנסת דוד אזולאי – ינון אזולאי, בבקשה. אני מודה שתמיד תמיד תמיד זאת זכות להיזכר באבא שלך. אין בעיה, ניקח עוד דקה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> נשתדל. זה לא יצא במדפסת פשוט, אבל נדבר מהלב. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בדיוק. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> ברשות אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת. "דודי ירד לגנו – – – לרְעות בגנים וְלִלְקֹט שושנים". כשדודי יורד, הוא יורד לקחת את השושנים, את המובחר. הוא לא יורד לקחת קוצים, בשביל זה לא יורדים. יורדים ולוקחים את השושנים, את הטובים ביותר. בליל ל"ג בעומר, בהילולת רבי שמעון בר יוחאי, דודי – הקדוש ברוך הוא – ירד ולקח לנו בחורים, ילדים, אבות, בחורים שטרם נישאו, ילדים שטרם עשו בר מצווה, אבות שלא ראו את בניהם נכנסים לחופה, השאירו אלמנות, השאירו הורים שכולים, אחים. הייתי שם. הייתי שם במירון שעתיים לפני. אבל הייתי שם ברגעים הקשים באבו כביר במהלך הזיהוי. היה קשה. לא טבעי הוא שאב קובר את בנו, וגם לא טבעי שאדם בוכה על כתפיו של נער. לא טבעי שהייתי שם ואדם שיכול להיות אבא שלי נופל על כתפיי ובוכה וזועק, מה אעשה? איפה הבן שלי? איפה אח שלי? קורע לב לראות את ההורים האלה. אתה רואה הורה ששני ילדיו הלכו באסון. מצד שני, אנחנו באים וזועקים: למה, אבל כשאנחנו מבקרים אצל המשפחות ואנחנו אומרים להם, הם לא זועקים למה. הם זועקים: מה. מה עשינו אנחנו? מה נתקן? זה מה שהם מבקשים. הם לא מבקשים מאיתנו שום דבר אחר. אתה מדבר איתם – אולי ועדה, חקירה. זה לא מעניין אותם, יקיריהם לא יחזרו. תפקידנו לעשות הכול שזה לא יישנה, זה נכון. ביום שישי, כאשר הייתי שם, בא אליי בחור ואמר לי: תראה את משפחת אמבון. אח שלו פה בפנים, ההורים בארגנטינה. תוך כדי מתברר שההרוג הוא חבר מהישיבה של בני, "היכל יצחק", פה בירושלים. בני מספר לי: אבא, הייתי היום בלוויה, לוויה כואבת. ההורים הגיעו מארגנטינה. הוא אמר לי, אבא, זה בחור בעל חסד. כל הזמן חייך, צנוע, שקט, מעולם לא דרש כבוד, אף פעם לא ראית אותו כועס. בדרך למירון הוא אמר לחברו: תראה, אני לא יודע מה אני עושה פה, אבל שכנעו אותי לבוא, פעם אחת צריך להיות שם, אבל זאת פעם ראשונה ואחרונה – כך הוא מספר. עולה אבא ומספיד את בנו ומספר על הגדלות ועל תעצומות הנפש של הילד שלו. האבא הזה, ששלח את הילד שלו ללמוד בארץ, אומר: פעם אחת הוא הגיע משדה התעופה ב-04:00 לירושלים, לאחיו בבית וגן. חיכה בחוץ שעתיים וחצי עם המזוודות, עייף אחרי טיסה – יודעים מה זה מארגנטינה – למה? הוא לא רצה להעיר את אחיו, כי זה עלול להפריע לו אחר כך בלימוד שלו. איזו התחשבות, איזו ההדדיות אחד לשני. זה מה שהם מבקשים מאיתנו. הם מבקשים מאיתנו שנהיה ערבים זה לזה, שנעזור זה לזה, כי אם צדיק הלך, אם אבד צדיק מן הארץ ועבודתו הייתה לחינם ואיש לא שם עליו, אז על מה? אז על מה אותו צדיק הלך, אם לא בשביל זה שאנחנו נהיה פה בשביל לעשות למענם? אחד המספידים היום אמר: הרי אם אותו ילד, כל אחד מההרוגים שם, היה זועק לעזרה ומבקש, והיה אומר להם: תעזרו לי, תצילו אותי רק לדקה, כולנו היינו נרתמים מכל מקום בעולם בשביל להציל אותם. אבל לכמה זמן היינו מצילים אותם? אולי ל-20 שנה, 30 שנה, 80 שנה, 100 שנה. עכשיו מבקשות מאיתנו הנשמות האלה דבר אחד: תצילו אותנו, תצילו את הנשמה שלנו. תקבלו דבר אחד בשבילנו. זה לנצח נצחים. זה לנצח נצחים הדבר שאנחנו יכולים לעשות. מכל משפחה שאתה עובר אתה שומע את הסיפור, וממנו אתה מתחזק. אתה הולך לחזק ויוצא מחוזק. ההורים ששלחו את הילדים שלהם מארגנטינה, הוא שלח אותו ללמוד, אבל הבן שלו הפך לקורבן, לקורבן של עם ישראל שעלה כשה תמים. אם אנחנו נקבל על עצמנו ולו דבר אחד של אהבת חינם – במשהו קטן, אפילו ליום אחד, לשעה אחת – והיה זה שכרנו. לסיום, אני באמת חושב שאם הם היו כאן, הם היו רוצים להודות לכל מי שטיפל בהם, כי אלו הנשמות האלה. הם היו מודים לכוחות המשטרה, לכב"ה, לאיחוד הצלה, למד"א, לזק"א – לכולם היו מודים. אני אומר לכם, צריך להודות גם לעובדים הסוציאליים מכל רחבי הארץ שבאו ועזרו, ראינו אותם שם, לאנשים מאבו כביר, לרופאים שם, לכל הצוות שם. אני אומר לכם שהם עבדו – עם כל הביקורת, אני אומר לכם כמי שהיה שם שאין מדינה – המדינה יכולה להיות גאה בזיהוי הקורבנות שלה. בתוך 12 שעות נטו זיהו 45 גופות, קורבנות. אין לזה אח ורע בכל מדינת ישראל. נכון, תמיד אנחנו צריכים לתקן את עצמנו, תמיד, אבל באמת יישר כוח לסגן השר, שהיה שם, ואתה, ולחזי לוי. נסיים רק במשנה במסכת אבות, שבאמת תהיה לעילוי נשמתם: "אמר להם, צרו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר, עין טובה. רבי יהושע אומר, חבר טוב. רבי יוסי אומר, שכן טוב. רבי שמעון אומר, הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר, לב טוב. אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם. אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם. רבי אליעזר אומר, עין רעה. רבי יהושע אומר, חבר רע. רבי יוסי אומר, שכן רע. רבי שמעון אומר, הלֹוֶה ואינו משלם. אחד הלֹוה מן האדם, כלֹוה מן המקום ברוך הוא, שנאמר, 'לֹוֶה רשע ולא ישלם, וצדיק חונן ונותן'. רבי אלעזר אומר, לב רע. אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם". כולם מדברים על הלב הטוב, על עין טובה, על הפרגון אחד לשני. אם אנחנו נדע לעשות את זה, היה זה שכרנו. זה לעילוי נשמתם. כבוד היושב-ראש, דקה אני רוצה, לא יותר. באמת, אני יודע שעברתי את שלוש הדקות, אבל אני חייב דבר שהוא מדהים. יש מכתב שכתב ביום חמישי האחרון הרב נתנאל שמעון מטלון. הוא נתן אותו למלמד בתלמוד תורה ואמר: אני מבקש ממך שתפתח אותו רק ביום ראשון. זה דבר פשוט מדהים. עכשיו פשוט אני מגלגל ואני רואה את זה. הוא כותב כך: "במקום להתמלא אכזבה, לקבל את הכול באהבה; במקום להיות נוקשה, להיות גמיש; במקום לרטון, לתת לשכל את השלטון; במקום לקטר, להודות יותר; במקום להתלונן, את הרע לסנן; במקום לטבוע במים, לומר: הכול משמיים; במקום להאשים את העולם, לזכור מי הגדול מכולם; במקום להתרתח, לנשום עמוק, להתמתח; במקום להתעצבן, על האמונה להתאמן; במקום לראות שחור, בחצי המלא לבחור; במקום בדיכאון לשקוע נזכור שמכל ניסיון אפשר לגבוה; כי ה' קובע את המצב ואתה את מצב הרוח". ה' נתן, ה' לקח. יהי שם ה' מבורך. ויהיו דברים אלה לזכרם, וניקח איתנו דברים באמת מהלב שלנו לזכרם של אותם הרוגים ונאחל לפצועים רפואה שלמה במהרה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מזמין את סגן שר הבריאות יואב קיש לסכם את הדיון, בבקשה. << דובר >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני ראשית רוצה לומר שטוב עשתה הכנסת שהקדישה את היום הזה, כמעט את כולו, לדיון באירוע הקשה והכואב הזה. הלב של כל עם ישראל קשה ונכמר, ושותף לכאב של המשפחות. אני פגשתי חלק מהמשפחות, יחד עם חבר הכנסת ינון אזולאי, ביום שישי, כשהם היו בנקודת המשבר אולי הכי קשה בכל האירוע, מחכים לזיהוי של בני משפחותיהם. קשה לנחם. קשה לנחם משפחות שאיבדו את היקר להן מכול באסון נוראי. אני חושב שאולי מסר אחד ויחיד, שהיה חשוב לי לעלות ולומר כאן, הוא שברגעים כאלה צריך לשים רגע אחד בצד את כל מה שמפריד בינינו ולהסתכל על מה שמחבר: איך אנחנו ביחד עוזרים למשפחות; איך אנחנו ביחד יוצאים למקום טוב יותר; מתקנים. לא כל אחד מהפוזיציה של מה הוא חושב ואיך הוא צולב את השני, והטענות – הדברים האלה מן הסתם יקרו ואת הפקת הלקחים נעשה, אבל מה שנקרא, את המחיר הזה אנחנו עוד רואים לנגד עינינו, המשפחות היושבות שבעה, אז לפחות שאנחנו, בבית הזה, נוכל להיות מאוחדים באמת בקריאה אחת: לחזק אותם, לתמוך בהם ולהראות שברגעים קשים כאלה יש באמת משמעות למושג אחדות ישראל וערבות הדדית. אני רוצה גם בהזדמנות זו לציין – נמצא פה חבר הכנסת מנסור עבאס – אני חושב ששמענו ממך דברים אמיצים היום. אני רוצה לציין את זה באמת באותה רוח, שכשאנחנו מדברים על פגיעה של חפים מפשע, של אנשים שנפגעים באלימות – וברור שזה לא אותו מקרה ואני לא משווה, אבל אני אומר: האמירה הזו שבמקומות שבהם יש אנשים שנפגעים לב כולנו יוצא אליהם, אני חושב שזה משהו שיכול לאחד ולבנות גשר לכל הציבור בישראל. ואני רוצה לחזק אותך על דבריך, ואני חושב שהדברים האלה, במיוחד גם לאור האסון הכבד שהיה, היו חשובים מאוד וחשובים גם לציבור היהודי. אני חושב שהם משהו שלא שמענו אולי אף פעם ממנהיג ערבי אחר, ולכן חשוב לי גם להזכיר את זה. אז אני חוזר שוב לסיכום הדיון ואומר: יש רגעים שצריך להתעלות בהם; לעמוד חזקים; לחזק את אלו ששילמו את המחיר הכי קשה והכי כואב באותו אסון נורא, ולתת להם את ההרגשה שעם ישראל איתם, תומך בהם. הליקויים וכל הבעיות – אנחנו נדע לטפל בהם כשאנחנו ביחד, בערבות הדדית, בקרבה ובאהבה. זו הדרך שנוכל כולנו לנצח. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, עד כאן דיון אבל בעקבות האסון במירון. << נושא >> הודעת הממשלה על מינוי שרים << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> מכאן, ובמעבר חד, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הודעת הממשלה, בהתאם לסעיף 9(א)(10) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, שעל פיה החליטה הממשלה, בהתאם לסעיף 30(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, כדלקמן: 1. למנות את חבר הכנסת בנימין גנץ לתפקיד שר המשפטים, נוסף על תפקידיו כראש הממשלה החלופי ושר הביטחון; 2. למנות את חבר הכנסת איתן גינזבורג לתפקיד שר התקשורת; 3. למנות את חבר הכנסת מיכאל ביטון לתפקיד השר לשוויון חברתי, נוסף על תפקידו כשר לנושאים אסטרטגיים וכשר לנושאים אזרחיים וחברתיים במשרד הביטחון; 4. למנות את חבר הכנסת חילי טרופר לתפקיד שר המדע והטכנולוגיה, נוסף על תפקידו כשר התרבות והספורט; 5. למנות את חבר הכנסת יואב גלנט לתפקיד שר ההשכלה הגבוהה והמשלימה, נוסף על תפקידו כשר החינוך; 6. למנות את חבר הכנסת יובל שטייניץ לתפקיד שר משאבי המים, נוסף על תפקידו כשר האנרגיה. אני מזמין את השרה פנינה תמנו למסור את ההודעה בשם הממשלה, בבקשה. << דובר >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בהתאם לסעיף 9(א)(10) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, אני מתכבדת להודיע כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 30(ד) לחוק-יסוד: הממשלה כדלקמן: 1. למנות את חבר הכנסת בנימין גנץ לתפקיד שר המשפטים, נוסף על תפקידיו כראש הממשלה החלופי ושר הביטחון; 2. למנות את חבר הכנסת איתן גינזבורג לתפקיד שר התקשורת – מזל טוב, איתן; 3. למנות את חבר הכנסת מיכאל ביטון לתפקיד השר לשוויון חברתי, נוסף על תפקידו כשר לנושאים אסטרטגיים וכשר לנושאים אזרחיים וחברתיים במשרד הביטחון; 4. למנות את חבר הכנסת חילי טרופר לתפקיד שר המדע והטכנולוגיה, נוסף על תפקידו כשר התרבות והספורט; 5. למנות את חבר הכנסת יואב גלנט לתפקיד שר ההשכלה הגבוהה והמשלימה, נוסף על תפקידו כשר החינוך; 6. למנות את חבר הכנסת יובל שטייניץ לתפקיד שר משאבי המים, נוסף על תפקידו כשר האנרגיה. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לשרה פנינה תמנו. << נושא >> הצהרת אמונים של חבר הממשלה איתן גינזבורג << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, חברות וחברי הכנסת, יש כאן העברה או מינוי של שרים מכהנים לתפקידים נוספים, אבל יש רגעים שבהם כל המחלוקות הפוליטיות מוזזות הצידה, ואני שמח, בכבוד ובאמת בשמחה, להזמין את השר איתן גינזבורג לעלות לדוכן על מנת להצהיר אמונים בתפקידו כשר התקשורת, וברכות גדולות עם הצטרפותך כשר לממשלת ישראל, בבקשה. << דובר >> איתן גינזבורג: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני איתן גינזבורג, בן אלכס וליליאן, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בשעה טובה ובהצלחה גדולה. על זה נאמר שאף פעם אסור להתייאש. לפעמים גם הבלתי-אפשרי קורה, כן. אבל באמת, אני מאחל לך הצלחה גדולה בתפקידך החדש, אדוני השר איתן גינזבורג. << נושא >>בקשת הממשלה להאריך את תוקפה של הכרזה על מצב חירום בשל נגיף הקורונה לפי חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף–2020 << נושא>> [נספחות.] << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים מכאן לנושא הבא על סדר-היום – בקשת הממשלה להארכת תוקפה של ההכרזה על מצב חירום בשל נגיף הקורונה לפי חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף–2020, עד 29 ביוני 2021. אני מזמין את סגן שר הבריאות יואב קיש להציג את בקשת הממשלה בעניין הארכת התקנות. בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני לא יודע, אם צריך, כך זה מוגדר – סליחה, הכרזה על מצב החירום. סליחה, כן. << דובר >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי כנסת, בחוק הקורונה יש מצב שבו הממשלה צריכה להאריך את ההכרזה על מצב חירום, לדעתי, כל 60 יום, אם זיכרוני אינו מטעני. למעשה, כל החוק קם ונופל על ההכרזה הזאת, זאת אומרת, אם ההכרזה לא עוברת, אז לא ניתן להשתמש בשום תקנות של חוק הקורונה. אנחנו נמצאים היום בתקופה מדהימה: מצד אחד מספרי תחלואה נמוכים מאוד, עם הישג מדהים למבצע החיסונים שהובילו מערכת הבריאות וראש הממשלה; מצד שני, עם חשש מאוד גדול מפני כניסת וריאנטים שיכולים לסכל את ההצלחה של המבצע הזה. כל התקנות הרלוונטיות לנתב"ג, הכוללות בדיקות בכניסה, בנחיתה – כל הדברים האלה, אם ההכרזה לא עוברת, הם מבוטלים. אומרים שבסך הכול המצב טוב, אז למה אנחנו במצב חירום? אני אומר שהכלי המשפטי היחיד שמאפשר היום המשך ביקורת ותקנות רלוונטיות לכל מה שקשור בנתב"ג, מניעת התקהלויות גדולות, דברים שאנחנו עדיין מקפידים עליהם – אנחנו מחויבים בחקיקה הזאת. אני מייחל ליום שבו נוכל להגיד שהמצב מאחורינו ואנחנו בשליטה, אבל זה לא המצב כרגע. הממשלה מבקשת להאריך את ההכרזה על מצב חירום עד ליום 29 ביוני 2021, לאחר ששוכנעה כי יש סיכון ממשי להתפשטות רחבה של הנגיף, וכמו שאמרתי – חשש בעיקר מפני וריאנטים וכניסה מהגבולות, לא רק נתב"ג, כמובן, גם הגבולות היבשתיים. כעת מובא לאישורכם אישור הארכת ההכרזה על מצב חירום. ללא אישור המליאה יפקעו כל התקנות וכל ההגבלות, גם בבתי עסק, במקומות עבודה, בטיסות, בבדיקות ובתחבורה. למרות הנתונים המעודדים – אמרתי שוב – קיימים גורמי סיכון משמעותיים, ולכן אנחנו רואים צורך והכרח בהכרזה על מצב חירום ובנקיטת פעולות מכוח החוק. בהתאם לכך, אבקש לאשר את ההכרזה על מצב החירום בשל נגיף הקורונה, לפי החוק. המטרה היא לשמר את היציאה מהמצב הזה כפי שהיא נראית היום, לפחות שתמשיך בכיוון הנכון. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת מרב מיכאלי – איננה; חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו; חבר הכנסת איתמר בן גביר – איננו; חברת הכנסת תמר זנדברג – איננה; חבר הכנסת אוריאל בוסו – איננו; חברת הכנסת קרן ברק – איננה; חבר הכנסת עופר כסיף – איננו; השר אלון שוסטר – איננו; חבר הכנסת אבי מעוז – איננו; חברת הכנסת מירב כהן – איננה; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – איננו; חברת הכנסת מירב בן ארי – איננה; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – איננו; חבר הכנסת ווליד טאהא – איננו; חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו; חבר הכנסת אלכס קושניר – איננו; חבר הכנסת ינון אזולאי – מוותר; חבר הכנסת ניצן הורוביץ – איננו; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – איננו; חבר הכנסת עודד פורר – איננו; חבר הכנסת אלי אבידר – איננו. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> קיים אבל מוותר. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אה, סליחה, סליחה, חבר הכנסת אבידר. סליחה. חברת הכנסת אמילי מואטי – איננה; השר איתן גינזבורג – איננו; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – איננו; חבר הכנסת אלעזר שטרן – איננו; חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' – איננו; חבר הכנסת מוסי רז – איננו; חבר הכנסת מיקי לוי – איננו; חבר הכנסת מתן כהנא – איננו. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, בבקשה. לאחר מכן – אדוני סגן השר, אם אתה רוצה לסכם, ואנחנו נוכל לעבור להצבעה. בבקשה. << קריאה >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << קריאה >> נשמע מה היא אומרת. << דובר >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כן, כמו שאמרתי, אין ועדה, אז המקום היחידי שאפשר לפחות להציג את הדברים, אם לא לדון בהם, זה כאן. ראשית, אני מוכרחה לומר, סגן השר קיש, דיברת על כך שזה נראה קצת מוזר שאנחנו מאריכים תקנות או הכרזה על מצב חירום. באמת לא ברור. << קריאה >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << קריאה >> לא, זה היה מאוד ברור. << דובר_המשך >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> כן, בגלל שזה מבטל את התקנות האחרות. אני רוצה לומר לך משהו: שנה בתוך המשבר הזה, אנחנו עדיין נמצאים במקום שאין תוכנית לטווח ארוך; לא ברור לנו מתי נצא בעצם ממצב החירום, לשיטת הממשלה; אין קריטריונים או פרמטרים שיגידו לנו: אוקיי, במצב כזה אפשר לבטל את מצב החירום. אין אסטרטגיה. האסטרטגיה היחידה שעדיין קיימת כאן במדינת ישראל היא אסטרטגיה של הפחדה, של היסטריה, של חוסר היגיון מתמשך בהחלטות שמתקבלות – אגב, כולל בשבוע האחרון. בשבוע שעבר, ביום חמישי, באמת לקראת ההילולה – זה כואב לדבר על זה גם בהקשר הזה – פתאום בוטלו ההגבלות בתחבורה הציבורית כי הנגיף יצא לחופש ל-24 שעות, כדי להסדיר את כל העניינים הפוליטיים, ואחר כך היה אפשר לחזור לזה. זאת אומרת, גם הציבור לא מבין בעצם על מה אנחנו מדברים כאן. הדבר היחיד שבגללו אני אולי אימנע ולא אצביע נגד הוא הסיפור של נתב"ג. חורה לי שלא מצאתם, סגן השר קיש, את הדרך להביא פתרון משפטי לנושא של התקנות של נתב"ג, כי אנחנו יודעים ששם יש עדיין אירוע. הנושא הזה לא מוסדר. מלבד נתב"ג, אומרים כל המומחים – כולל המומחים שלכם, אותם מומחים שראש הממשלה נעזר בהם לאורך השנה – צריך לבטל לאלתר את כל התקנות, כולל הנושא של התו הירוק. אגב, גם עכשיו אנחנו לא מצליחים להבין למה בחלק מהמקומות הוא קיים כאיזושהי הגבלה לא ברורה בכלל המקשה על הציבור; במקומות אחרים, איפה שנוח מבחינה פוליטית – הכול מותר. היום פורסם שלראשונה נמצאו מקרים מברזיל ומצ'ילה, נכון? אבל אתם יודעים שב-17 במרץ פרופ' חזי לוי אמר ב-ynet שגילו מקרים של וריאנט ברזילאי מדאיג אבל הם נמצאו רק בבדיקה אחת או שתיים. היום בתוך התקנות כותבת ד"ר שרון אלרעי פרייס: "וריאנטים שמקורם מברזיל נמצאים במעקב עולמי. קיים חשש לגביהם לאי-נטרול על ידי נוגדנים הנוצרים בעקבות החיסון". אלא מה, ב-9 במרץ פורסם מחקר של חברת פייזר, שהחיסון יעיל נגד וריאנטים מדרום אפריקה וברזיל. אז עכשיו אני לא יודעת למי להאמין. גם אין דיון בשום ועדה, כי יו"ר הוועדה המסדרת מיקי זוהר טוען שזה חוסר אחריות לתת לי בעצם לעמוד בראש הוועדה, כי אני התנהלתי בחוסר אחריות; כי שקיפות זה חסר אחריות ודיון מקצועי זה חסר אחריות, ושקיפות ציבורית זה חסר אחריות אבל ניהול פוליטי, ציני ואישי, זה לא חסר אחריות. זה מה שאנחנו פוגשים לאורך כל התקופה. סגן השר קיש, אני מבינה את הקושי שיש בנושא – – – << קריאה >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << קריאה >> – – – יו"ר הוועדה? << דובר_המשך >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> אני מסכימה שתהיה פה ועדה, שתדון בדברים – – << קריאה >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << קריאה >> בראשות ינון אזולאי. << דובר_המשך >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> – – שתעשה את זה בצורה מקצועית, כמו שצריך, עם כל מי שאמון על הדברים האלה. הכנסת הזאת לא תהפוך להיות חותמת גומי. כי מה שאנחנו עושים עכשיו, חבריי היקרים – מי שנשאר כאן – אנחנו חותמת גומי של הממשלה. אנחנו מאשרים את הדברים רק בגלל שהם לא הספיקו להתארגן עם כל מה שצריך בשביל לטפל באופן נקודתי. כמה פעמים אמרנו במהלך השנה האחרונה שצריך לטפל באופן ממוקד? אז במקום למצוא פתרון משפטי לנושא של נתב"ג, באים ומכניסים את כולם עוד פעם בהכרזה של שעת חירום. אתה יודע מה זה מזכיר לי? זה כמו שעכשיו אנחנו נכניס את כל תושבי קריית שמונה למקלטים רק בגלל שאנחנו באיזשהו אירוע מול איראן ואנחנו נפחד שבעתיד החיזבאללה ירים ראש. אז מעכשיו כולם יהיו במקלטים, אבל כשאנחנו נצטרך אותם הם כבר יהיו שחוקים שם. וזה מה שקורה, גם שנה אחרי האירוע הזה. הנושא של מצב חירום לא ברור לאף אחד; הסיפור של נתב"ג הוא באמת סיפור שדורש התייחסות. מעבר לכך, סגן השר קיש, אני מבקשת שתביאו, כממשלה, לביטול של כל ההחלטות. אם קשה לכם, תנו לנו להקים ועדה, אנחנו נוכל לנהל שם את הדברים בצורה קצת יותר טובה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. גם חבר הכנסת עופר כסיף ביקש לדבר. בבקשה. אחר כך אנחנו נשמע את סגן השר קיש. << קריאה >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << קריאה >> את מפחדת, את מפחדת, את מפחדת. אם לא ייתנו לך את השרביט, אז אי-אפשר. למה את מפחדת? << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> רבותיי, תודה רבה. בבקשה לאפשר לחבר הכנסת כסיף, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מצב חירום, על פי הגדרה, חייב להיות חריג. כאשר הכרזת מצב חירום הופכת שגרה, מתקיימת הלכה למעשה רודנות. יותר משנה חלפה מעת הכרזת מצב חירום הקורונה. במהלך השנה הזאת למדנו על בשרנו שהממשלה אינה מנהלת את המשבר הבריאותי, החברתי והכלכלי בהתאם לשיקולי טובת הציבור, אלא לפי שיקולי טובת ציבור הדיירים בבלפור. איכוני השב"כ שהוטלו, אזיקונים לשבים מחו"ל, מחסור במלוניות לאנשים נעדרי אמצעים לבידוד ביתי וכפיית מלוניות גם על כאלה שיש להם אמצעים לבידוד ביתי, ביטול תוכנית הרמזור והחלת מגבלות תנועה בניגוד לעמדתם של גורמי המקצוע, וכמובן השקעת מרב המאמצים הממשלתיים בהטלת מגבלות על הפגנות, עד כדי ניסיון לאסור על קיומן – כל אלה דוגמאות מעטות מתוך ים גזרות שהוטלו בחסות מצב חירום הקורונה. חברי הכנסת, מבלי להביע כל הסכמה לדרך שבה ניהלה הממשלה את המשבר עד כה, על ההמשך צריכה להיות תמימות דעים חוצת מפלגות. בשעה זו אין כל הצדקה לקבלת החלטות בן לילה, בדיונים חסויים ובלתי מנומקים. אין כל צורך בכלים דיקטטוריים של מצב חירום. תרצה הממשלה לחוקק – תואיל ותשכנע את הכנסת. מה שנדרש כעת הוא לא מצב חירום אלא תוכנית שיקום: פרנסה למאות אלפים שאיבדו את עבודתם; תמיכה במיליוני תלמידים שנפגעו, גם רגשית וגם אקדמית; תמיכה בצוותי הרפואה הסחוטים – הוספת תקנים ושיפור תנאים ברפואה הציבורית, לא קיצוץ כמו שאנחנו רואים, ועוד ועוד ועוד. אבל במקום שיקום, אומר לכם מה עושה הממשלה: בחסות האסון היא מובילה שורה של תהליכים מסוכנים לחיסול מערכת הבריאות הציבורית, לחיסול העבודה המאורגנת, לחיסול לימודי הרוח בבתי הספר – לימודים שמעודדים ספקנות וביקורת, לא עלינו, להגברת הפערים החברתיים. לשיטה הזאת יש שם, ועמדתי פה לפני שנה והזכרתי אותו. "דוקטרינת ההלם" קוראים לזה. נתניהו הוא מעריצו המושבע של מילטון פרידמן, שדגל בה, והיום הוא ממשיך, ביתר שאת ועם הרבה פחות הצדקות, לכאורה, להפוך עולמות בשקרים וכזבים כדי ליישמה. כאלכימאי המנסה ללא הרף להפוך מתכת זולה לזהב, כך הנאשם מבלפור מנסה, בעזרת משרתיו הכנועים, להמציא מצב חירום יש מאין; לכונן רודנות ביביסטית פורקת עול באמתלות מופרכות ומופקרות. אנו נעשה ככל יכולתנו כדי למנוע את תוכניות הדיקטטורה של נתניהו ואת תוכניותיו לחיסול המערכות הציבוריות והסולידריות החברתית. ממילא ודאי שנתנגד היום להצעה להאריך את מצב החירום, שהיה בלתי ראוי ונבע משיקולים זרים מלכתחילה. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מזמין את סגן שר הבריאות יואב קיש לסכם את הדיון. בבקשה. לאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה. מי שמקומו למעלה יוכל להצביע מכאן. בבקשה. << דובר >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. אני לא הולך להשקיע הרבה זמן בלנסות לשכנע את חברת הכנסת שאשא ביטון – כנראה שלא נצליח. אבל לגבי ועדה, כפי שאמרתי, אני רוצה מועמד מוסכם – חבר הכנסת ינון אזולאי כיושב-ראש הוועדה – – – << קריאה >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אנחנו לא נסכים לוועדה שהיא פופוליסטית, מונעת ממוטיבציות חסרות ביסוס עובדתי, בראשותך. זה כבר היה לנו, על זה נוותר. << קריאה >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> אני מוכן לכל מועמד אחר. אני מציע את חבר הכנסת ינון אזולאי. בבקשה, נקים את הוועדה. << קריאה >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> דרך אגב, המנדט יכול לעבור ללפיד ומחר את תהיי יו"ר הוועדה, אז אל תהיי כזה בלחץ. עוד כמה ימים אנחנו נפגוש אותך כיו"ר ועדה של לפיד – – << קריאה >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> – – יכול מאוד להיות שזה יהיה המצב. אז בואו, אני מציע שנחסוך את הפופוליזם לציבור. אני רק רוצה לדייק את הדברים שאמרתי: ההצהרה הזאת מחויבת המציאות. << קריאה >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יואב קיש: << דובר_המשך >> זו הפקרות וחוסר – ממש הפקרות. מי שחושב שהוא יכול להצביע נגד לא מבין איפה הוא נמצא. כמו שבשלושה חודשים ירדנו והגענו למצב המדהים הזה, אם חס וחלילה ייכנס פה משהו שאנחנו לא רוצים, בשלושה חודשים אנחנו נמצא את עצמנו במקום אחר. אז אני לא מחפש להפחיד ואני לא מחפש לעשות פה פרופגנדה. תראו מה קורה בהודו, תגידו תודה לאל שמה שקורה בישראל – בזכות ראש הממשלה נתניהו ומערכת הבריאות – על זה תגידו תודה ותצביעו בעד. תודה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת כסיף, חברת הכנסת שאשא ביטון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אפשר להצביע מפה? << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> כן, כן, הודעתי שאפשר להצביע מכאן. אני אוסיף את הקולות של מי שמקומו למעלה. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על בקשת הממשלה להארכת תוקפה של ההכרזה על מצב חירום בשל נגיף הקורונה לפי חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף–2020, עד ליום 29 ביוני 2021. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד בקשת הממשלה – 4 נגד – 3 נמנעים – אין בקשת הממשלה להאריך את תוקפה של הכרזה על מצב חירום בשל נגיף הקורונה לפי חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף–2020, נתקבלה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מוסיף את קולה של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – נגד, אני מניח. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> לא נורא. אני מציין לפרוטוקול שחבר הכנסת כסיף הצביע בטעות ממקומו של חבר הכנסת גנאים, אבל קולו ייספר כך או כך. אני מוסיף את קולותיהם של חברי הכנסת ינון אזולאי וטייב בעד. אם כן, יש לנו שישה בעד, ארבעה מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך, אני קובע שבקשת הממשלה להארכת תוקפה של ההכרזה על מצב חירום בשל נגיף הקורונה, לפי חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף–2020, עד ליום 29 ביוני 2021 – בקשה זו אושרה במליאת הכנסת. << נושא >> חילופים בוועדות הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אני מזמין את חבר הכנסת אופיר כץ למסור הודעה מטעם הוועדה המסדרת, בשמו של יושב-ראש הוועדה המסדרת. אני מבין שההודעה אינה מחייבת הצבעה. בבקשה. << דובר >> אופיר כץ (בשם הוועדה המסדרת): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדה המסדרת: במקום חבר הכנסת איתן גינזבורג תכהן חברת הכנסת אמילי חיה מואטי, על מכסת סיעת כחול לבן. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. אם כן, חברות וחברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ב באייר התשפ"א, 4 במאי 2021, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 21:46. << סיום >>