דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ה' ישיבה י"ב הישיבה השתיים-עשרה של הכנסת העשרים-וארבע יום שלישי, כ"ב באייר התשפ"א (4 במאי 2021) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3 נאומים בני דקה 3 אבי מעוז (הציונות הדתית): 3 רון כץ (יש עתיד): 4 נירה שפק (יש עתיד): 5 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 5 מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): 6 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 7 משה אבוטבול (ש"ס): 7 ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): 8 סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 9 אליהו ברוכי (יהדות התורה): 9 חילופים בוועדות הכנסת 10 אופיר כץ (בשם הוועדה המסדרת): 10 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, היום יום שלישי, כ"ב באייר תשפ"א, 4 במאי 2021. אני פותח את הישיבה. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת חלק א' של דין וחשבון על הוצאות השכר של הגופים הציבוריים לשנת 2019 מטעם אגף השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אם כן, אנחנו עוברים לנאומים בני דקה. ראשון הדוברים – חבר הכנסת אבי מעוז. בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. נאום מס' 3 על הנדסת התודעה, והפעם – על שוויון התפקידים בצה"ל. לפני 26 שנים, בבג"ץ אליס מילר, החל תהליך שמתעצם בשנים האחרונות בהובלת ארגונים שממומנים על ידי קרנות וממשלות זרות כגון פורום דבורה, שדולת הנשים ועוד, ובשיתוף פעולה עם יחידת יוהל"ם – יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר. במסגרת הליך זה מופעל לחץ אדיר על מפקדי צה"ל, הן בצורה ישירה והן בדרכים עקיפות, על ידי מכוני מחקר ועתירות לבג"ץ, לקבל חיילות לכל היחידות בצה"ל, כולל הקרביות ביותר, בניגוד לעשרה מחקרים של צה"ל שקבעו בצורה ברורה שלא לקדם מגמה זו. התהליך הזה גובה מחירים כבדים, הן מצד הפגיעה בכשירות היחידות, כאשר נאלצים להוריד את רף הדרישות, הן בפגיעה חמורה בקדושת המחנה, הן בהכנסת שיקולים זרים להחלטות מבצעיות של בניין הכוח הצבאי והן בפגיעות פיזיות בלתי הפיכות באותן חיילות. אולם עבור הגורמים הדוחפים אג'נדה זו זהו מחיר נסבל. מדובר בסכנה למדינת ישראל כאשר מקשים על צה"ל למלא את ייעודו, כשלא מאפשרים לו להתנהל על פי שיקולים מקצועיים בלבד, רק לשם מימוש המושג המכובס "שוויון מגדרי". אני ממליץ לרמטכ"ל לסגור את יחידת יוהל"ם ולהפסיק את ההשפעות הזרות על צה"ל. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר איתכם על נושא שהכרתי בתפקידי הקודם כראש מינהל החינוך, וכרגע אני מנסה לטפל בו בפניות ציבור שמגיעות אליי, וזה הנושא של חריגי גיל, שאמורים לעלות לגני הילדים וחסר להם – כלומר הם נולדו אחרי התאריך 31 בדצמבר. בעבר הייתה קיימת במשרד החינוך ועדה שבודקת חריגים. יכול להיות ילד שהוא בוגר לגילו, יכול להיות ילד שיש המלצות פסיכולוגיות שמעודדות ומבקשות את המעבר הזה ויכולות להיות הרבה מאוד סיבות אחרות, ותמיד היו לנו הכלים להתמודד איתן. לצערי, בשנתיים האחרונות משרד החינוך קיבל החלטה פשוט להפסיק את הוועדות. מה המשמעות של פשוט להפסיק את הוועדות? כרגע, נכון להיום, כאשר יש לנו ילדים שאמורים לעלות לגני העירייה, אין לעיריות שום שיקול דעת בנושא. כלומר, פשוט צריכים לסרב להורים באופן גורף. אנחנו יוצרים פה מצב אבסורדי של שכבה שלמה של ילדים שיכולים להיות מוכנים וצריכים לעלות לגני הילדים – אנחנו בעצם עוצרים את האופק שלהם. זה נהיה עוד יותר אבסורדי כאשר כל המחקרים מראים שצריכים להפוך את הפירמידה וצריכים להשקיע דווקא בגיל הרך. ההשארה הזאת של שנה נוספת בגן הילדים הפרטי גם מקשה כלכלית על הורים צעירים וגם אין בה שום היגיון פדגוגי. מכל המחקרים שקראתי, מכל הבכירים במשרד החינוך שדיברתי איתם, כולל מנהלי מחוזות, כולם אוחזים בדעה אחת: שיש לקבל החלטה לאפשר להחזיר את ועדות החריגים, דבר שיעשה שירות גדול לילדים ושירות גדול למשפחות הצעירות, שצריכות לממן עוד שנה בגן פרטי יקר ללא סיבה אמיתית. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. חבר הכנסת עודד פורר – איננו. חברת הכנסת נירה שפק, בבקשה. << דובר >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת ריקה, אני רוצה לדבר על נושא – נתחיל רק אחרי ההקדמה את הדקה, אם אפשר, כי הם נמצאים לא רחוק מכאן, וכמות האנשים שהגיעו לבקר אותם היא בערך כמות האנשים שיושבת כאן. בכניסה לכנסת, צמוד לכיכר, יושבים גיבורים שקופים, או בשמם המוכר הלומי הקרב. אתמול ישבתי איתם, היה לי קשה להישיר מבט. השעה 19:00, ואני הייתי השלישית בסך הכול מיושבי המשכן הזה שהגיעו אליהם. ישבנו במעגל – אחד טייס קרב; אחד לוחם נח"ל – לבנון, יום כיפורים, צוק איתן; אחד שמפחד ללכת לוועדה; אחד שאשתו אמרה לו "לך", לא יכולה לחיות יותר עם המלחמה; ואחד, אורי אהרנפלד, צנחן שנלחם במיתלה, "שבוי בפקודה", שרק אחרי 37 שנים היה מסוגל לחזור למה שעבר. עבור רבים מהלומי הקרב המלחמה עדיין לא הסתיימה, היא רק החריפה. היא לא נשארה בשדה הקרב, היא דבקה בהם ונכנסה איתם הביתה. זהר ופסי מספרת בשירה "גיבור שקוף" את סיפורם של הלומי הקרב: "הלוחמים חזרו הביתה, רק הוא עדיין לא שב. / הגוף בבית, הנשמה בשדה הקרב. / הוא לא הפסיד – גם לא זכה, / ואין מנוחה. // מושך עוד לילה, מנסה להירדם. / וכשעולה השמש הוא רק רוצה להיעלם. / הוא מאבד את זה, השכנים מדברים, / וזה כואב. // הקולות שוב ושוב, / והלב העצוב, / – – – הלוחמים חזרו הביתה, הוא אבוד עכשיו. / הגוף בבית, הנשמה בשדה הקרב. / על הכביש המהיר, עומד בצד הדרך / בוכה. // וכשיש קצת שקט הוא מנגן שיר מוכר. / האצבעות נעות לבד. / אם היא תושיט לו יד, אם היא תיתן לו סיכוי, הוא יחיה. // הקולות שוב ושוב / והלב עצוב". אם לא היה ברור מי זה ה"היא" – "אם היא תושיט לו יד" – אין פה "היא", זה אנחנו. אני פונה לראש הממשלה ולשר הביטחון לפעול, לתת הוראה. זה בידיכם. מספיק עם מסיבות עיתונאים, מספיק עם תמונות. הגיע הזמן להחזיר לאלה שאנחנו חיים פה בגללם. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מזכירת הכנסת, אתמול יצאתי מהמשכן בסביבות 21:10 וחיכיתי לאוטובוס מס' 14 ממש כאן, מחוץ למשכן הכנסת, ונסעתי איתו לבנייני האומה. שם, בריצה קלה, הספקתי לרכבת האחרונה, שיוצאת בשעה 21:33 מירושלים לתל אביב. אני, באופן כללי, משקיע מאמצים רבים בלנסות להשאיר את הרכב הפרטי בבית או במשרד, כאן בכנסת, ולנסוע בתחבורה ציבורית. אדוני היושב-ראש, אני אומר "מאמצים כבירים" כי כולנו יודעים שהתחבורה הציבורית בישראל לא מספיק טובה – היא לא מספיק נגישה, אי-אפשר להסתמך עליה. ואני שואל: למה? איך זה יכול להיות שבישראל אין רכבות יותר מאוחרות מהשעה 21:30? איך יכול להיות שבקריית הממשלה, בעיר הבירה שלנו, אין שבילי אופניים שמחברים בין מוסדות השלטון לבין תחנות הסעות ההמונים? איך זה יכול להיות שאין קווי לילה, שהתחבורה הציבורית לא שבה לפעול בסופ"ש? אתה יודע, לא ברמה של דת ומדינה, חלילה, אלא ברמה של לפני כניסת שבת ואחרי מוצ"ש. איך יכול להיות שיותר חברי כנסת יוכלו לעשות שימוש בתחבורה ציבורית? זה כלכלי יותר, זה נכון יותר אקולוגית, זה נכון יותר סביבתית וזה בעיקר נכון יותר למאבק במשבר האקלים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. חברת הכנסת מירב כהן – איננה. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, בבקשה. << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי הנכבדים, ראשית אני ארצה להודות לחברתי נירה על הנושא של הלומי הקרב – פוסט טראומה. בהחלט, בזכותם אנחנו פה, אי-אפשר להתעלם מזה, בוודאי לא מאוהל המחאה שיש להם בחוץ, מחוץ לכנסת. אני כרגע עולה מהלשכה שלי. נפגשתי עם זוג הורים שאם היינו רואים אותם סתם כך ברחוב היינו חושבים שאפשר לקנא בהם – נראים טוב, יפה, מקסימים, מלח הארץ. אבל אסון פקד אותם: לפני שנתיים הבת שלהם, איילת, בת 30, נשואה באושר, אימא לשני ילדים, התאבדה. למעשה, הם לא ידעו על המצוקה שלה, היא הייתה מצוקה שקופה. שבועיים לפני שהיא עשתה את המעשה, החתן שלהם, בעלה, התקשר אליהם, להורים, ואמר להם שדיכאון השתלט על הבת שלהם. עד שהספיקו להתארגן ומצאו תור לפסיכיאטר – שבועיים לאחר מכן, באותו יום שהם היו צריכים להיפגש עם הפסיכיאטר איילת לקחה את חייה בידיה. אחד המסרים שלהם, של הזוג הנפלא הזה, הוא: די להתחבא, אפשר לטפל. אני רוצה לספר לכם שבארצות הברית מדי שנה החודש הזה, חודש מאי, הוא חודש המודעות לבריאות הנפש. אני מבקשת לנצל את הבמה הזו, את הבמה המכובדת הזו, לציין את הדבר ולהזכיר לכולנו שאפשר לטפל בזה, שאין מה להתבייש; שנכון וחשוב להיעזר באנשי מקצוע, שאסור לפחד ואסור להירתע מהסטיגמה. ככל שנקדים לעשות כן, כך ייטב. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בהמשך לדיון של אתמול: בימים האחרונים, מאז האסון הכבד בהר מירון, אני עוקב אחרי התנהלות שרי הממשלה – עוקב ולא מצליח להבין. הם מבינים מה קרה כאן; באיזה עולם הם חיים? 45 קורבנות איבדו את חייהם. למה, איך זה קרה, ואיך זה יכול להיות שאין בממשלה מישהו אמיץ מספיק, ערכי מספיק, ישר מספיק, כדי לקחת אחריות? דוחות מבקר המדינה משנת 2008 ו-2011 ועוד דוח משנת 2016 – הכול היה על השולחן, ולא נעשה דבר. האסון האחרון הוא רק שלב אחד בשרשרת הכישלונות של ממשלות נתניהו, בצבר הבעיות הלא-מטופלות: בחברה הערבית והבדואית; במערכת החינוך ובמערכת הבריאות; באוטונומיה החרדית, שהבעיות שם רק הולכות ונערמות; במחדל של 6,300 המתים במשבר הקורונה. ישראל צועדת מאסון לאסון, השחיתות מתפשטת, הדרג המקצועי נמצא תחת מתקפה. אז מה ציפיתם שיקרה? חשוב שנבין ונפנים: המחיר ששילמו 45 הנספים על הכניעה המוחלטת של נתניהו לא יהיה האחרון אם נמשיך כך. אסור להוריד את הנושא מסדר-היום. אני קורא לממשלת ישראל להקים ועדת חקירה ממלכתית היום. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו; חברת הכנסת שרן השכל – איננה; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – איננו; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – איננו; חברת הכנסת תמר זנדברג – איננה. חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד השר, כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כמו רבים וטובים בעמנו ישראל, חשתי זעזוע וחלחלה מדבריו הבוטים והמצמררים של שדרן הרדיו ירון לונדון, שטען שהאסון במירון לא מעציב אותו כי אנו לא בני אותו העם, זה כמו אסון שקורה בסין. ולקינוח, הוא גם בז למתפללים ולתפילות סביב של קברו של רשב"י במירון. דברים חמורים אלו מוכיחים יותר מכול את אישיותו השלילית של האיש, שרגש, חמלה ורחמים כנראה רחוקים ממנו כמטחווי קשת. עין לא נותרה יבשה באסון – באיסוף של הגופות, בזיהוי הגופות, בלוויות, בבתי האבלים – והלז טוען שזה לא מדבר אליו. ראשי מדינות וממשלות בעולם, גם כאלה שאין לנו איתם קשרים דיפלומטיים, שיגרו תנחומים וכאב, וללונדון זה כנראה כמו אסון בסין. וכי אם הייתה, חלילה, נפילת רכבת בסין לתהום עם 50 סינים, לא היינו כואבים את זה? הם לא יציר הבורא? פעם בא תלמיד למרן הרב שטיינמן זצ"ל וטען בפניו שאין לו טעם בלימוד התורה. הסביר לו הרב שהתורה היא כמו סוכרייה – זה חייב להיות לך טעים, אלא אם כן אתה עם פצעים בפה או אוכל את הסוכרייה כשהיא עטופה ולכן אינך חש בטעם של המתיקות של הסוכרייה. לא שיש לי אשליות בקשר ללונדון, אבל מציע לך אחרי דבריך לבדוק את פצעי הנפש שלך או את המעטפת שעל ליבך. כך יהודי לא מדבר, בוש והיכלם. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת מוסי רז – איננו. חברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי, בבקשה. << דובר >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר >> על חייו ומותו של אחמד חג'אזי: אחמד חג'אזי היה סטודנט לסיעוד, ילד יפה בן 22 מטמרה. יום אחד בפברואר הוא למד עם ידיד שלו. הם שמעו יריות בחוץ, הוא יצא למרפסת ושם הוא פגש את מותו. זה היה בהיתקלות של מה שנקרא – המשטרה שערכה חיפוש אחר משפחת פשע בשכונה מאוד צפופה בטמרה. באותו יום וימים אחרי היו המון הפגנות בטמרה ובעוד יישובים, והמשטרה הבטיחה שהיא תערוך חקירה. אחמד חג'אזי הכי אהב את אימא שלו. אני פגשתי אותה שלשום ופגשתי גם את אחיו ג'אבר. שאלתי את אימא שלו: מה הוא אהב לעשות? היא אומרת לי: הוא אהב לעשות אותי גאה. שאלתי את ג'אבר: מה המשטרה עשתה עד כה? והוא אומר לי: כלום. שלושה חודשים, וכלום? ואני שואלת: אם לאחמד היו קוראים איציק מרעננה, הייתה בדיוק אותה תוצאה – כלום? שהמשטרה לא עושה עם זה שום דבר? לא חוקרת, לא מתקשרת עם המשפחה? כשאנחנו מדברים בחברה הערבית על אלימות משטרתית ועל הזנחה משטרתית – זה כל העניין; כשאנחנו מדברים על זה שאנחנו שקופים אל מול המשטרה, כשאנחנו רוצים שמשפחות הפשע בחברה הערבית ייסגרו ויצאו מהיישובים הערביים – זה כל הסיפור. כשראש הממשלה בנימין נתניהו כבר שבע שנים אומר: אני מבטיח למגר את האלימות והפשע בחברה הערבית – איפה אתה, אדוני? ואני שוב שואלת: איפה אתה, אמיר אוחנה? אה, נכון, התשובה היא: אני אחראי אבל לא אשם. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת אלכס קושניר – איננו; חבר הכנסת יבגני סובה – איננו; חבר הכנסת יוסף טייב – איננו; חבר הכנסת מאזן גנאים – איננו; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – איננו. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, בבקשה. << דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ברור שחברי הכנסת במדינת ישראל לא קראו את הדוח האחרון של ה-Human Rights Watch. אני לא רוצה לדבר על כל מה שקורה במזרח ירושלים, אני רוצה לדבר ספציפית על מה שקורה עם 28 המשפחות שאמורות עכשיו לעבור שוב טיהור אתני במקום שלישראל אסור שתהיה בכלל שם נוכחות. זה שטח כבוש לפי החוק הבין-לאומי. יש שם – גם המדינה וגם העירייה, מוסדותיה השונים של המדינה, מעורבים שם בהמון פשעים נגד החוק הבין-לאומי. אבל יש גם דבר שאני חושב שאולי עליו אפשר לבנות הסכמה. אני מבין שבמקרה הספציפי הזה מגיעים כל מיני אנשים – עמותות של המתנחלים שטוענות שיש להן את ניירות הטאבו, ובשביל זה צריך לפנות את המשפחות הערביות הפלסטיניות מאיפה שהן חיות כבר עשרות שנים. את הטיעון הזה אני יכול לקבל במקרה שהוא יתפוס לגבי כולם: האנשים האלה ספציפית, בשייח' ג'ראח, מקורם ב-48', פליטים מלוד, רמלה, יפו, חיפה. אני אפילו יכול ללכת על זה מעבר למשפחות האלה של שייח' ג'ראח. אם מדינת ישראל באמת מוכנה להתמודד עם זה שהיא גנבה את הרכוש של הפלסטינים ב-48', ומי שיש לו את ניירות הטאבו יכול לחזור לנכסים שלו, אנחנו מקבלים את זה כתנאי ראשוני לפתרון הסכסוך. זה רעיון מצוין מבחינתנו. הבעיה שגם פה העניין הוא גזעני. יהודים שיש להם מסמכים מזויפים, לא יודע מאיפה, יכולים לטעון את הטיעון הזה; אותם אנשים שחיים בבתים שלהם עכשיו לפי חוזים עם ממלכת ירדן ואונר"א לא יכולים לטעון את אותו טיעון לגבי ניירות הטאבו שיש להם בידיים. אם העניין הוא שמי שיש לו ניירות טאבו חוזר לרכוש הפרטי שלו, הדבר הזה מקובל עלינו. הלוואי שמדינת ישראל תקבל את זה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – איננה. חבר הכנסת אליהו ברוכי, בבקשה. << דובר >> אליהו ברוכי (יהדות התורה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברים יקרים, למה שלא תמחה בכנסת על מה שאמר ירון לונדון, שאל אותי היום ידיד. התלבטתי מה לענות לו. אפילו ביני לבין עצמי לא נתתי לדברי ההבל לתפוס מקום בנפשי. אבל אז חשבתי שאם יש נאום בן דקה, דקה בלבד, אז רצועת זמן קצרה כל כך אני מוכן להקדיש לנושא. בכל דבר גדול, בכל אירוע גדול, ישנם רעשי רקע קטנים. לצד הכאב העצום, לצד הרצון והחובה לבדוק ליקויים ואחריות ציבורית, אין ספק שעם ישראל נמצא בימים האחרונים בשעותיו היפות. רק מהיומיים האחרונים, עם תחילת ימי השבעה על קורבנות האסון, מגיעים עוד ועוד תיעודים על אנשים שאינם חרדים כלל, אולי אפילו גם לא דתיים, שמגיעים לבתי האבלים, מחבקים ומתקבלים בחום ואהבה. נכון, לצערנו אנחנו אגודים בצרה, אבל עדיין זו מעלה גדולה. מחובתנו להבליט את היכולת האנושית והחברתית שלנו. מותר לנו לומר לעצמנו: כן, אנחנו יודעים להתנהג כמו גדולים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. חבר הכנסת ינון אזולאי – איננו; חבר הכנסת מתן כהנא – איננו; חברת הכנסת אמילי מואטי – איננה; חבר הכנסת ווליד טאהא – איננו; חבר הכנסת יעקב מרגי – אף הוא לא נמצא. משכך, חברות וחברי הכנסת, תם פרק נאומים בני דקה. << נושא >> חילופים בוועדות הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> הודעה ליושב-ראש הוועדה המסדרת, שתימסר על ידי חבר הכנסת אופיר כץ. ההודעה איננה מחייבת הצבעה. בבקשה. << דובר >> אופיר כץ (בשם הוועדה המסדרת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדת הכספים: מטעם סיעת הציונות הדתית, במקום חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק תכהן חברת הכנסת מיכל וולדיגר. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. אם כן, חברות וחברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ג באייר התשפ"א, 5 במאי 2021, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 16:23. << סיום >>