דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ה' ישיבה י"ג הישיבה השלוש-עשרה של הכנסת העשרים-וארבע יום רביעי, כ"ג באייר התשפ"א (5 במאי 2021) ירושלים, הכנסת, שעה 11:01 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 שאילתות דחופות 4 3. ייעוץ פסיכולוגי-חינוכי 4 גלעד קריב (העבודה): 4 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 5 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 7 מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): 8 1. טיפול לקוי בתלונת התעללות בפעוטות 11 אופיר כץ (הליכוד): 11 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים איציק שמולי: 11 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 15 קארין אלהרר (יש עתיד): 15 2. אכיפה בררנית של המינהל האזרחי 19 איתמר בן גביר (הציונות הדתית): 19 השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: 19 4. תחלואה בסרטן בקרב לוחמים ולוחמות של כיפת ברזל 25 מוסי רז (מרצ): 25 השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: 25 יעקב מרגי (ש"ס): 27 נאומי בכורה של חברי הכנסת 28 נירה שפק (יש עתיד): 28 מאיר כהן (יש עתיד): 32 גלעד קריב (העבודה): 35 מרב מיכאלי (העבודה): 40 הצעת תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות) (תיקון מס' 39), התשפ"א–2021 43 שר התקשורת איתן גינזבורג: 43 מירב כהן (יש עתיד): 46 מירב בן ארי (יש עתיד): 49 רון כץ (יש עתיד): 51 אוריאל בוסו (ש"ס): 52 יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): 53 שר התקשורת איתן גינזבורג: 56 הודעה אישית של חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר 60 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 60 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת<< נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, היום יום רביעי, כ"ג באייר התשפ"א, 5 במאי 2021. אני פותח את הישיבה בהודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות (תיקון מס' 39), התשפ"א–2021. תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. << נושא >> שאילתות דחופות << נושא >> << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים, לראשונה בקדנציה הזאת, לפרק השאילתות הדחופות. מאחר שאנחנו מתחילים בכך בעקבות פנייה והצעה שהעלה חבר הכנסת גלעד קריב, מצאתי לנכון לכבד אותך להיות ראשון השואלים. אני מזמין את סגן שר החינוך מאיר פרוש להשיב על השאילתה. חבר הכנסת קריב, אנא גש למיקרופון, וכאשר סגן השר יגיע לדוכן תוכל לקרוא את השאילתה בדיוק כפי שהיא כתובה, וכמובן סגן השר ישיב. << שאילתה >> 3. ייעוץ פסיכולוגי-חינוכי << שאילתה >> << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. השאילתה היא כדלקמן: מחקרים מלמדים כי קיימת עלייה במספר הנזקקים לשירות פסיכולוגי-חינוכי על רקע משבר הקורונה. ברצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – כיצד נערך המשרד לעלייה במספר התלמידים הפונים? 3. מהו זמן ההמתנה הממוצע לקבלת הליווי? 4. כמה תלמידים זקוקים לליווי זה? 5. האם תוגבר המערך והוקצה תקציב מיוחד? 6. האם הוא יופעל בקיץ? << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בבקשה. << דובר >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לשאלה 1: משבר הקורונה אכן השפיע על מצבם הרגשי והחברתי של תלמידי ישראל, ואנו במשרד אכן עדים לריבוי פניות לגורמי הסיוע של שפ"י על ידי תלמידים, הורים וצוותי חינוך. לאורך כל התקופה היינו עדים לעלייה בדיווח על מצוקה נפשית של תלמידים בגני ילדים ובבתי ספר – ביטויים של חרדה, דיכאון ובדידות, כפי שמופיע גם במחקרים מהארץ ומחוץ לארץ. כמו כן התקבלו דיווחים על התנהגויות סיכון, ובהן שימוש בחומרים, חשש לאובדנות, אלימות במשפחה ופגיעה ברשתות החברתיות. לשאלה 2: משרד החינוך נדרש לסוגיה והבין את צו השעה עוד טרם פתיחת שנת הלימודים הנוכחית, ובהתאם לזאת הנחה את בתי הספר לשים במרכז סוגיות רגשיות וחברתיות ולרכז מאמצים בניטור ילדים במצוקה ובמתן מענה רגשי וחברתי. לקראת ספטמבר תשפ"א, דהיינו פתיחת שנת הלימודים, הושק האתר "לומדים בביטחון", שבו התייחסות מיוחדת לנושא, הנחיות לפעולה ומתן כלים לצוותי החינוך לאיתור וזיהוי תלמידים במצוקה ומתן מענה רגשי בשלבי הגיל השונים ולאוכלוסיות השונות. במקביל להתוויית המדיניות, ולשם הטמעתה, בוצעה פעולה מערכתית להכשרת כלל צוותי החינוך לאיתור ולזיהוי ילדים במצוקה ובסיכון ולקיום שיח סיוע רגשי באקלים הכיתה. ההכשרה בוצעה מייד עם פתיחת השנה ב-3,950 בתי ספר. מאז פרוץ הקורונה עמדו כל השירותים הפסיכולוגיים-חינוכיים בכל הרשויות המקומיות בארץ ובכל מגזרי האוכלוסייה לרשות התלמידים והוריהם. הפסיכולוגים הוגדרו חיוניים והוחרגו בתקנות החירום של ממשלת ישראל. בנוסף, ולאורך כל התקופה, אנשי המקצוע בשפ"י פיתחו והנגישו כלים לקיום שיח רגשי באופן מקוון וכלים לשיח הרגשי הנעשה פנים אל פנים המותאם לתקופת הקורונה. כלים אלו הופצו לכל אנשי המקצוע והוטמעו על ידי המפקחים על הייעוץ או על ידי מדריכי שפ"י. לצד אלה מעמיד השירות הפסיכולוגי-ייעוצי קו סיוע רגשי לתלמידים, עובדי הוראה והורים. הקו מופעל מדי יום מהשעה 08:00 ועד השעה 20:00, ובימי שישי – עד השעה 14:00. בתקופת הסגר תוגבר הקו וסייע בהמשך המענה הטיפולי במוסד החינוכי או בשירות הפסיכולוגי-חינוכי הרשותי. מוקד 105, המאויש על ידי מפקחות שפ"י, נותן גם הוא מענה חינוכי ורגשי לפגיעות ברשת, ומספק הדרכה וליווי להורים וצוותי חינוך המתמודדים עם אירועי פגיעה ברשת. לשאלה 3: ככלל, מענה וליווי רגשי ניתנים על ידי הצוות החינוכי ויועצות בתי הספר באופן מיידי ושוטף. ביחס לטיפולים הפסיכולוגיים, הצרכים משתנים ממוסד חינוכי אחד למשנהו וקיימת שונות רבה בין רשויות מקומיות במתן המענה בהתאם לכוח האדם בשירות הפסיכולוגי-החינוכי. יחד עם זאת, במצבים אקוטיים שבהם נדרשת התערבות פסיכולוגית דחופה נוכח מצוקה רגשית או חשש לאובדנות, ניתן מענה באמצעות השירותים הפסיכולוגיים ברשות ללא דיחוי. יצוין כי שיעור כיסוי התקנים בשפ"חים, דהיינו בשירות הפסיכולוגי-חינוכי, עומד כיום על 70% בממוצע, ומשרד החינוך מבצע פעולות בשיתוף המוסדות האקדמיים על מנת להגדיל את מספר הפונים ללמידה ולהשתלבות בתחום. לשאלה 4: מסקר שנערך בקרב 2,000 יועצות חינוכיות עולה כי במהלך שלושת החודשים האחרונים, מדי חודש כ-7% מהתלמידים הופנו ליועצת בית הספר רק על קשיים בהתמודדות עם משימות לימודיות, קשיים רגשיים, בדידות חברתית והתנהגויות סיכון. לשאלה 5: לטובת תגבור כלל המענים הרגשיים, הטיפוליים והחברתיים הוקצה תקציב תוספתי בסך 100 מיליון שקל. בין שלל הנושאים שתוגברו: א. הוכפלו שעות ייעוץ לגיל הרך; ב. תוגברו שעות הייעוץ בחינוך היסודי; ג. הוקצה תקציב לטיפול פסיכולוגי למתבגרים וייעוץ פסיכולוגי להורים; ד. ניתן תגבור תוספתי להערכות סיכון וטיפול בתלמידים עם חשש לאובדנות; ה. הוקצה תקציב לפיתוח תוכניות חוסן חינוך; ו. ניתן תקציב להדרכת צוותי חינוך בהיבטים רגשיים-חברתיים ומניעת התנהגויות סיכון; ז. תוגבר מתן המענה הטיפולי לתלמידים ביישובי עוטף עזה; ח. הוקצה תקציב ייעודי להפעלת קו סיוע רגשי לתלמידים, הורים וצוותי חינוך; ט. ניתן תקציב להדרכה וליווי צוותים לשעת חירום במוסדות חינוך. לשאלה 6: במהלך הקיץ יפעלו השירותים הפסיכולוגיים-החינוכיים ברשויות המקומיות ויינתנו מענים על פי צורך. לסיכום הדברים, השירות הפסיכולוגי-ייעוצי במשרד החינוך, הכולל פסיכולוגים חינוכיים ויועצים חינוכיים, פועל בשיתוף עם כלל אנשי החינוך בליווי, הדרכה ומתן מענה. העבודה המשותפת של כלל אנשי המקצוע מאפשרת גם מתן מענים משמעותיים לתלמידים, להורים ולצוותי חינוך המתמודדים בעת הזאת עם קשיים ומצוקות רגשיות. הנושא הזה היה ועודנו מרכיב חשוב בעשייה הבית-ספרית והקהילתית. אנחנו במשרד ממשיכים לתגבר את פעילותנו בנושא. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. שאלה נוספת לחבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אדוני סגן השר, תודה על תשובתך. מתוך דבריך התחדדה אצלי השאלה הבאה: האם אכן התשובה שלכם מלמדת כי רק 70% מהתקנים הקיימים ליועצים פסיכולוגיים-חינוכיים מאוישים בעת הזאת? האם הבנתי נכון את תשובתך בנושא הזה? << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, ממה שאני הקראתי, אני יכול לומר שהשואל כנראה הבין מה שאני מבין. כתוב: יצוין כי שיעור כיסוי התקנים בשפ"חים עומד כיום על 70% בממוצע, ומשרד החינוך מבצע פעולות בשיתוף המוסדות האקדמיים על מנת להגדיל את מספר הפונים ללמידה ולהשתלבות בתחום. לפיכך יוצא שאכן, כמו שהשואל למד מהתשובה, כיום מאוישים רק כ-70% בממוצע. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. שאלה נוספת – לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. לאחר מכן – שאלה נוספת לחברת הכנסת מיכל וולדיגר. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני, כבוד סגן השר, אפרופו המענה שלך, לאחרונה פורסם בגלי צה"ל שבתקופה האחרונה שר החינוך יואב גלנט חתם על מסמך שמאשר הגדלת תקציבים משמעותית לארגונים שמקדמים את המשפחה היהודית. הארגון המרכזי שייהנה מאותם שינויים הוא ארגון חותם, שקורא למאבק בתעמולה להט"בית ומקדם את המשפחות של אבא ואימא בלבד. האם לשיטתך, אדוני סגן השר, זה הדבר המרכזי שצריך להגדיל עבורו את התקציבים בתקופה הזאת של משבר הקורונה? ולעניין הנושא הפסיכולוגי-חינוכי, האם לשיטתך הפעילות של אותם ארגונים בתוך מערכת החינוך לא עושה נזק לנושא הפסיכולוגי-חינוכי בתוך מערכת החינוך הישראלית? תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> שאלה נוספת – לחברת הכנסת מיכל וולדיגר, בבקשה. << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה. כבוד יושב-ראש הכנסת, כבוד השר, אתמול הייתי בניחום אבלים אצל משפחת גפנר, משפחה חרדית בירושלים – יש להם שני ילדים קטינים – ויצאתי מזועזעת. האימא סיפרה לי שהיא לא קיבלה שום תמיכה, שום עזרה, איך להודיע לילדים הקטנים על מות אביהם; שום עזרה שהיא, שום עצה מה לומר. במקרה היה לה חבר, עובד סוציאלי שהיא מכירה, והיא פנתה אליו ביוזמתה היא לקבל תדריך מה לעשות ומה לומר להם. השאלה שמופנית לכבוד סגן השר: אילו מענים הילדים האלה אמורים לקבל דרך השירות הפסיכולוגי-חינוכי בבית הספר על אירוע טרגי שהם מצויים בו, וכנראה עוד הרבה ילדים אחרים? איך המשרד מתכוון לטפל בכל היתומים, לא עלינו, שלא אשמים בדבר ושהתגלגלו לאירוע מצער כל כך? תודה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה למיכל וולדיגר. בבקשה, אדוני סגן השר. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אפשר לשאול עוד שאלה? << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> לא. כידוע, התקנון מאפשר רק שתי שאלות נוספות, מעבר כמובן לשואל המקורי. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, אני לא מודע בדיוק לכל פעולה ששר החינוך מר יואב גלנט עושה במשרד. אני כן מכיר את דפוס הפעולה שלו, ומטבע הדברים, כשר החינוך, יש לו יותר אפשרות לקבל מבט על כל הצרכים שזקוקים להם ילדי ישראל מאשר כל אחד מאיתנו, באמצעות משרד החינוך; הוא מחליט על פעולות כאלה ואחרות באמצעות שיקול הדעת שיש לו, ועל כך הוא נבחן. אין לי מושג על הדבר הספציפי שאתה הזכרת – אם הוא עשה כך ומתי הוא עשה ולמה הוא עשה – כי זו לא מטרת השאילתה; לא לצורך זה אני עומד כאן מעל הדוכן. השאלה שאני קיבלתי הייתה כתובה, ולצורך זה המשרד נתן את כל המידע שיש לו, כדי לאפשר גם לחבר הכנסת השואל וגם למליאה לקבל את כל הפרטים בצורה מפורטת כפי שנתתי, ואני חושב שהיא הייתה מאוד מאוד מפורטת. לשאלה שאתה שאלת – לשר החינוך, מתוקף תפקידו, בוודאי שיש סמכות להפעיל שיקול דעת, והוא הפעיל שיקול דעת והחליט לעשות את מה שהוא חושב שצריך לעשות. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אדוני סגן השר, השאילתה עוסקת בייעוץ פסיכולוגי-חינוכי. האם לשיטתך הגדלת תקציבים לארגון חותם מסייעת לייעוץ פסיכולוגי-חינוכי לתלמידי ישראל ולא עושה נזק? << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> השאלה מופנית למי שנתן את ההנחיה, לשיטתך – ואתה שואל אותי: לשיטתי. אתה ואני עם שיטות אחרות לגמרי, אז השאלה – לא אליי. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתה סגן שר החינוך. אתה מייצג את משרד החינוך. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> השאלה היא לא אליי. השר – יש לו שיקול דעת, ויש לו את כל הצרכים מול עיניו, ומה שהוא מחליט, יש לו את הסמכות לכך. לכן הוא החליט מה שהוא החליט, והוא עומד מאחורי מה שהוא עשה. לשאלתה של חברת הכנסת מיכל וולדיגר – כמו שאת ביקרת, גם אני ביקרתי. ניחום האבלים הראשון שעשיתי, מתוך הרבה משפחות שניחמתי, היה אצל משפחת גפנר, שאני מכיר; הכרתי את הנפטר, שעבד אצלנו, ואת אבא שלו ואת סבא שלו, ולמדתי עם דוד שלו בכיתה אחת. השבר גדול, והשבר הוא בכל בית בקהילה אצלנו שיש לו קשר עם איזו משפחה שהיא. אני שמעתי בהרבה מקומות שניחמתי דווקא דברי שבח על הפעילות של הרשויות המקומיות. מי שצריך לעשות את זה באופן ישיר – הרי לא משרד החינוך מפעיל את בתי הספר, לא בתי הספר הממלכתיים ולא בתי הספר הממלכתיים-דתיים, ובוודאי לא המוכש"ר והפטור. אלא אם כן יש לרשות המקומית – בהרבה מקומות נתקלתי בתודה עמוקה של האבלים על כך שהרשות המקומית ידעה לבוא ולתת את השירות. אני לא יודע בדיוק פרט כזה או אחר, אבל זו הייתה התשובה. את שואלת אותי ספציפית לגבי משפחת גפנר, עם שני הילדים הקטנים? אני לא יודע לענות לך תשובה, אבל אני מתאר לעצמי שמשפחת גפנר – אם שאלת על משפחת גפנר, אני מכיר את המשפחה כמושרשת, דורי-דורות פה, עם האמונה שלה ודרך החינוך שלה – מוצאת את הדרך איך לחזק. יכול להיות שבאותו רגע קריטי לא היה מי שידבר עם הילדים. אתמול ביקרתי אצל משפחה בביתר, ותוך כדי שאני מגיע, ב-10:30, מופיע גם המורה של אותו ילד בן שש, שכרגע עוד יושב ליד הסבא – סבא שלו, אבא של זה שנהרג – והדודים שלו, והמורה לוקח אותו הצידה להתייעצות. גם הסבא חשב שלא כדאי שהוא ישמע את כל מי שבא, נכנס ומדבר ומספר בדיוק מה קרה שם, ולקחו אותו. אז בכל מקום, אני מתאר לעצמי, משקיעים את מרב המאמצים כדי לתת את המענה. את מדברת על המקרה הספציפי, ואני לא יודע להגיד תשובה עליו, אבל לכאורה, מי שהיה צריך לעשות את זה הוא יותר הרשות המקומית בירושלים. << קריאה >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> כבוד סגן השר, השאלה היא מפה ואילך. מה שהיה, היה; איך מפה ואילך מטפלים באותם ילדים בבתי הספר? האם השירות הפסיכולוגי-חינוכי קיבל הדרכה לטפל כמו שצריך? << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אם נפתח את השאלה הזאת, הבעיה גם יכולה להיות: האם משרד החינוך מקצה מספיק פסיכולוגים במגזר החרדי? אני מעדיף לא לענות כרגע. אבל את שואלת אותי: הם בהפקר? יש להם את הדרך שלהם, את הדרך החינוכית שלהם, ואנחנו מתגברים. אבל האם יש פסיכולוגים שמטפלים באותו מספר, לפי סדר הגודל של מה שיש בכל אוכלוסייה ואוכלוסייה? מהי התשובה וכמה פסיכולוגים עומדים לרשות המגזר החרדי – אין לי מספר מדויק, אבל אני שומע שלא מספיק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לסגן שר החינוך הרב פרוש. עכשיו ישיב על שאילתה דחופה שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים איציק שמולי. זו שאילתה של חבר הכנסת אופיר כץ, בנושא: טיפול לקוי בתלונות על התעללות בפעוטות. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים איציק שמולי: << קריאה >> שלום, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שלום. ברוך הבא, אני שמח לראות אותך. << שאילתה >> 1. טיפול לקוי בתלונת התעללות בפעוטות << שאילתה >> << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני מאחל לך בהזדמנות זו גם בהצלחה. אדוני השר, עמותת מטה המאבק נגד התעללות בגיל הרך פנתה למשרדך בעקבות חשד של הורים להתעללות בפעוטות בגן ילדים בתל אביב. חוק המצלמות קובע כי בסמכות מפקחים מטעם משרדך לבדוק את הצילומים. בכל זאת, העמותה הופנתה להגשת תלונה במשטרה. ברצוני לשאול: מדוע המשרד לא מטפל במקרה הזה בזמן הראוי אלא נענה לאחר חודש וחצי, ובנוסף – משליך אחריות? תודה. << דובר >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים איציק שמולי: << דובר >> תודה רבה, חברי חבר הכנסת אופיר כץ. זו הזדמנות באמת טובה לברך אותך על הפעילות הנמרצת, גם שלך וגם של חברי כנסת נוספים בכנסת האחרונה, סביב כל הנושא החשוב של הגברת הבטיחות והמוגנות של ילדים במערכת הגיל הרך. אומנם הכנסת האחרונה לא התאפיינה ביותר מדי שיתופי פעולה, לצערי, אבל זה היה אחד הנושאים שבהם דווקא גם אם לא יצאנו ומלוא תאוותנו בידינו, בהחלט אני חושב שהצלחנו, יחד עם חבר הכנסת, עם הוועדה לזכויות הילד, לעשות כברת דרך, ברוך השם, ועוד לא תמה המלאכה. לעניין השאילתה, הבטחת שלומם ובטיחותם של פעוטות במסגרות הגיל הרך היא אחת משלוש המטרות המרכזיות שהציב המשרד בראשותי בתחילת הקדנציה, ואני מזכיר לכם שזו הייתה שנה לא טריוויאלית בכלל. ירשנו מצב די מזעזע שבו התחום הזה היה לשטח הפקר של ממש, ואני חושב שבעזרת חלק גדול מכם, מחברי הכנסת, הצלחנו לעשות צעדים של ממש, לפחות בחלק מהתחומים. במישור של האכיפה, חרף מגבלות קשות של היעדר תקציב מדינה, למשל, עלה בידינו להגדיל את מספר הפקחים בכ-100 פקחים ואפילו קצת יותר. זה דבר שהביא לכך, חבר הכנסת כץ, שאם בשנת 2019 בוצעו כ-350 ביקורות, אני מעריך, במסגרות הגיל הרך בכל השנה, בשנה האחרונה, ממאי 20 עד מאי 21, בוצעו 3,500 ביקורות – פי עשרה – שזה בסופו של דבר דבר שמציל חיים. אני מאלה שדגלו במדיניות של לא לטאטא שום דבר מתחת לשטיח, ואני אומר לכם בצורה מאוד מאוד ברורה: שלפנו מתוך המערכת עשרות רבות של מטפלות שהיו עם רישומים פליליים ואסור היה להן לעבוד עם ילדים. אנחנו גם סגרנו לא מעט מעונות שהיו בהם ליקויים חמורים. וכמובן שהמתכונת של הביקורות הייתה ביקורות פתע – לא ביקורות כפי שקורה לנו לפעמים גם במסגרות האלה וגם במסגרות של בתי אבות, שלפעמים המפוקחים יודעים דקה לפני שהמפקחים הולכים להגיע, וזה דבר חשוב מאוד. היבט נוסף – חוק המצלמות הוכנס לתוקף חרף ניסיונות בוטים וקשים בתחילת הקדנציה לנסות לדחות אותו בשנתיים. אני רוצה לומר לכם, חבריי חברי הכנסת, מקץ כמה חודשים, ב-4,000 מעונות יש כבר מצלמות. זאת מהפכה. ושלא יובן לא נכון – המצלמות לא מחליפות את הסטנדרטים והפיקוח, והסטנדרטים והפיקוח זה לא במקום המצלמות, אבל יחד עם זאת, השימוש במכלול הכלים של המשרד בהחלט יוכל להגביר את מערכת ההגנה על אותם ילדים. כמובן שהצעד הנוסף שעלה בידינו לקדם בזכות חברי הכנסת והוועדה לזכויות הילד – גם כאן לא יצאנו עם כל מה שרצינו, אבל אני חושב שיש שיפור משמעותי מבחינת יציקת תוכן לתוך חוק הפיקוח הכללי, וזה כמובן קידום התקנות והגדרת סטנדרטים לפחות בחלק מהקריטריונים שקבע החוק הכללי. לעניין ההערה שציינת, חבר הכנסת כץ, יודגש שהעמותה נמצאת בקשר ישיר ושוטף עם גורמים בכירים באגף מעונות יום. אני יודע שהם נמצאים בקשר הדוק גם איתך – וטוב שכך – וגם עם חברי כנסת אחרים. היא עוזרת לנו גם לקבל אינדיקציות הרבה יותר טובות לגבי דברים שקורים בשטח. אני רוצה לתקן שני דברים שהונחו בעצם דבריך: 1. עצם זה שהמשרד לא מעדכן את העמותה ואת מי שדיווח, מטעמים חוקיים של הגבלה שקובע החוק, לא אומר שאין התקדמות ואין פעולה נחרצת של בדיקה ואכיפה; 2. המעורבות של המשטרה היא דבר מבורך שגם מוכיח את מידת הרצינות שבה המשרד מתייחס לתלונות מהסוג הזה. זאת אומרת, מרגע שקם חשד לפגיעה בילד, אין לנו ברירה זולת לערב את המשטרה, והיא שמובילה את החקירה. לאחר שמתקבל דיווח חריג במעון, גורמי המקצוע בוחנים בהתאם לנסיבות את הצפייה במצלמות, ואני אומר בצורה ברורה: אם יש חשד ולו הקל ביותר שיש פגיעה בילד, פותחים את המצלמות. אבל הפעולה של הפיקוח, אופיר, היא לא ישר ללכת למצלמות ולפתוח את זה ובזה תמה הבדיקה. לפעמים אתה גם רוצה לעשות את הדברים – ואני לא יכול להרחיב פה – בצורה שהיא קצת יותר מתוחכמת ושלא מסגירה את פעולת הבדיקה של מה שאתה עושה. אני מדגיש שוב: אם יש חשד לפגיעה בילד, ה-default שלנו זה ללכת למשטרה. זה נוהל מעוגן שקבענו יחד עם המשטרה, והיא שמובילה את החקירה; היא שניגשת ראשונה למצלמות כדי שאנחנו לא נשבש, חלילה, את החקירה. בבקשה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שאלה נוספת. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> בעצם אם זה ההסכם שהגעתם אליו עם המשטרה אז אין משמעות למה שחוקקנו בחוק המצלמות – לתת את הסמכות למפקחים – כי אם אתה אומר שיש חשד, אז אתם מעבירים את זה למשטרה; אלא אם כן אתה אומר לי שיש מקרים שאנחנו לא מפנים אותם למשטרה ובעצם המפקחים הם אלה שהולכים. ועוד שאלה נוספת: אני מבין שלפעמים נעשות פעולות חקירה מתוחכמות, כמו שאמרת, ולא הכול אנחנו צריכים לדעת, אבל גם אם נעשות כאלה – האם מעדכנים את ההורים? כי אם יש חשד כזה ולא מעדכנים, וההורים לא יודעים והם ממשיכים לשלוח את הילדים לגן, יש פה סיכון ממשי לילדים. אז איך מתנהלים במקרה כזה? תודה. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים איציק שמולי: << דובר_המשך >> תודה, חבר הכנסת כץ. אז אני רוצה להדגיש בפעם השלישית שבמקרים שבהם יש פניות שמעלות חשד להתעללות בפעוטות, אז בעצם – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים איציק שמולי: << דובר_המשך >> – – אנחנו מעבירים כמעט באופן ישיר את הטיפול בבדיקה ובחקירה למשטרה, אבל אנחנו לא מתנתקים מהאירוע. זאת אומרת, כאשר ניגשים למצלמות וכאשר מתבצעות הבדיקה והחקירה בגן, הן נעשות בדרך כלל בצורה משולבת, ורק מי שמוביל את החקירה – למשל, בהקשר של המצלמות, מי שניגש אליהם זה המשטרה. גם אם יש מקרה, למשל, שמפקח מגיע לגן ויש איזה מצב שהוא עמום – אתה לא יודע; המפקח מגיע, בודק את האקלים בגן, עושה כנראה תשאול כזה או אחר עם ההורים, עם הסביבה, עם כל מי שאפשר, וכן, הוא גם ניגש למצלמות, אבל הוא לא רשאי לקחת את הסרט של המצלמות. לכן – אתה רוצה שתהיה גישה גם למפקחים. המפקחים של משרד העבודה והרווחה לא מייתרים כמובן את עבודת המשטרה, והמשטרה לא מייתרת את עבודת המפקחים. הם פועלים בהרמוניה ובשיתוף פעולה. לגבי דיווח של ההורים – חד-משמעית כן. כאשר יש סכנה ברורה לילדים, זאת אומרת, אם הוגשה תלונה במשטרה – אז אני לא זוכר מקרה שבו הוגשה תלונה במשטרה שהיה בה ממש והגן לא נסגר באותו יום או ביום למחרת. כמובן שלא יהיה בשום פנים ואופן מצב שבו ממשיכה להתקיים חקירה – ואנחנו יודעים שהידיים של המשטרה עמוסות ואף פעם לא חסרה שם עבודה – אף פעם לא יקרה מצב שבו בגלל שחקירה עדיין מתנהלת, הורים ממשיכים לשלוח את הילדים שלהם לגן, וחס וחלילה מתמשכת הפגיעה. אני אומר לכם את זה גם כשר האחראי, גם כאזרח המדינה וגם כאבא לילד בן שנתיים שזה בערך הסיוט הכי גדול שלו. אני שוב רוצה לומר לכם: אני מודה גם לאלוהים וגם לכם, חברי הכנסת, שהיה בי ובכם העוז, הכוח והנחישות להוביל מהלכים אמיצים ונדרשים בתחום הזה. השופט חשין, זיכרונו לברכה, אמר פעם שחסרי הישע לא יודעים לזהות רוע, ולכן גם לא יודעים להתגונן מפניו. התפקיד שלנו כחברה הוא לספק להם את אותה הגנה. זה לא משנה אם אלה ילדים בני שנתיים, קשישים סיעודיים שחוטפים מכות בבתי אבות או בעלי חיים שנקשרים לרכב ונגררים ועוברים התעללות. אני מקווה שהדבר הזה, הרוח הזאת, הגישה הזאת, ימשיכו ללוות את הפעולה גם בממשלה הבאה וגם בכנסת הבאה. זה באמת אחד הנושאים החשובים ביותר. תודה. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש עוד שני שואלים. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – השואל הראשון. לאחר מכן – חברת הכנסת קארין אלהרר. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אני מנצל את ההזדמנות קודם כול להודות לך על תקופת עבודתך כשר העבודה והרווחה, כל מה שעשית, ובמיוחד על שיתוף הפעולה שהיה לנו בקידום הרבה דברים בתחום אחריותך ואחריות משרדך בחברה הערבית. אז זאת הזדמנות להודות לך. רציתי לשאול על עניין של העובדים הסוציאליים – אותה בעיה שעדיין לא נפתרה, אדוני השר. אנחנו קיימנו כמה פגישות איתך עם הרשימה המשותפת בזמנו, ואחרי זה היו לנו ישיבות עם הדרג המקצועי – גלית מבורך ורשמת העובדים הסוציאליים הדס. עד עכשיו בוגרים רבים, גם מירדן וגם מאוניברסיטאות ברשות הפלסטינית, לא קיבלו הכרה ולא נרשמו בפנקס העובדים הסוציאליים. זה שנים. אז אני מבקש ממך, לפחות בתקופה האחרונה לכהונתך, לקדם את הנושא הזה. נושא שני זה תקנות הפיגומים. אני, כשעמדתי בראש ועדת המשנה למאבק בתאונות עבודה, הייתי בקשר רצוף עם משרדך. יש תקנות, אבל אז התפזרה הכנסת, ומאז יולי 2020 עד היום, למעשה, יש ואקום, אין בתחום הזה שום הסדרה. אנחנו עדים בחודשים האחרונים לכך שמדי כמה ימים יש עוד קורבן ועוד הרוג בתאונות עבודה. אז גם את הנושא הזה אני מבקש ממך. אומרים, מי שהתחיל בדבר, מי שהתחיל במצווה – אז לסיימה, אז אני מבקש ממך לסיים את שני הדברים האלה. תודה רבה לך. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים איציק שמולי: << דובר_המשך >> התחלת לצטט מהמקורות היהודיים. זה יפה, אוסאמה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני רוצה לחזור לנושא הפעוטות. כל הנושא של ההתעללות – הייתה כוונה למנוע אותה בחוק הפיקוח ובתקנות. אני רוצה לשאול: מה המשרד עשה כדי לדעת בכלל כמה פעוטונים יש במדינת ישראל, מעבר לבקשה שיבואו ויירשמו? האם המשרד עשה פעולה אקטיבית כדי שנדע כמה יש בכלל ואת מה צריך לבדוק? תודה. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים איציק שמולי: << דובר_המשך >> תודה רבה לשואלים, חבר הכנסת סעדי וחברת הכנסת אלהרר. ראשית – לשאלות של חבר הכנסת סעדי. גם אני בהחלט מודה לך על שיתוף הפעולה ועל כך שהיית מורה הדרך שלי לבעיות ולאתגרים בחברה הערבית. בוודאי לא הצלחנו לטפל בכולן, אפילו לא ברובן. אני חושב שהצלחנו להביא מזור וברכה לחלק גדול מהאנשים, בעיקר בתקופה הקשה הזאת. לגבי העובדים הסוציאליים, ראשית אני מזכיר לכם שלמרות השנה הקשה הזאת הצלחנו להביא הישג היסטורי: הסכם שכר לעובדים הסוציאליים. זאת הבמה הנכונה, אני חושב, לברך אותם על עבודה יוצאת דופן בתקופת הקורונה, עם הרבה מאוד מסירות ומקצועיות. אני אומר לכם, אנשים סיימו את המשמרת שלהם בשעה 16:00, 17:00, הניחו את העבודה שלהם ויצאו לחלק מזון לנזקקים ולאנשים שהיו בסגר. באמת, הרבה הרבה גאווה להוביל את היחידה המובחרת הזאת. כאמור, בזכות האיגוד וגם בזכות שיתוף פעולה של משרד האוצר, הצלחנו להביא לשיפור משמעותי גם בתנאי השכר וההעסקה וגם, בפעם הראשונה, המדינה לוקחת אחריות על תחום האבטחה של לשכות הרווחה בהיקף של 70–80 מיליון שקל בשנה, כך שאני מקווה שהאירועים האלה של תקיפה כזאת או אחרת, בזויה, של עובד סוציאלי שעושה את עבודתו – הדבר הזה ייפסק. אתה, חבר הכנסת, שאלת על העניין הפרופסיונלי. אנחנו רוצים לשמור על שני דברים: לאפשר לכמה שיותר עובדים סוציאליים בפוטנציאל, שעברו הכשרה נאותה, להיכנס לשוק העבודה, ומאידך גיסא לשמור על הרמה המקצועית כמו שצריך. אנחנו אכן קיימנו ישיבה אחת או שתיים. אני יכול להגיד לך שבשנה האחרונה אושרה הכרה של לא מעט מוסדות בחו"ל, כך שמי שלמד בהם רשאי לעסוק במקצוע העבודה הסוציאלית. לצערי, עם ירדן, ואם אני זוכר נכון זה היה גם עם הרשות הפלסטינית, אני לא בטוח, זה עדיין לא נפתר. אני בהחלט מוכן להרים את הכפפה ולעשות ישיבה נוספת יחד איתכם, עם חברי הרשימה המשותפת ומי שיחפוץ בכך מבני ובנות הבית, יחד עם גלית מבורך. ננסה להביא את הדברים לעמק השווה. לפחות תוכלו לקבל דיווח היכן הדברים עומדים, ונתקדם משם. לגבי הפיגומים. קודם כול, אוסאמה, אני רוצה להגיד לך שבשנה האחרונה הצלחנו להוריד, אם אני זוכר נכון – אני לא רוצה לנקוב במספר, כדי שלא יתפסו אותי על האחוז, אבל בצורה ניכרת מאוד את מספר תאונות הבנייה ואת מספר ההרוגים בשנת 2020. עכשיו יגידו לי: זה קורונה, לא קורונה. בשנת הקורונה המשיכו לבנות. הבנייה לא נעצרה, ואני מאוד שמח על זה. צריך לשבח גם את התאחדות הקבלנים, את איל בן-ראובן ואת היושב-ראש ראול סרוגו, שעושים פעולה נחושה כדי לרתום את הקבלנים כולם, בשותפות עם הממשלה, להביא למצב שבו נמגר לחלוטין את התופעה הזאת. הפיגומים זה באמת בטן רכה בענף הבנייה. לא נתאר פה את כל ההיסטוריה, מפאת קוצר הזמן, אבל אנחנו נמצאים במקום שמכון התקנים, למרות עמדתו הראשונית, אישר תקנים ראשונים לפיגומים, תקן ישראלי. זאת אומרת, למעשה, כדי להכניס את הדבר לתוקף נדרשת חתימה של השר. אני מתכוון לעשות את זה, אבל קודם, לפי החוק, אנחנו חייבים להיות בהליך של שימוע ציבורי. אנחנו נמצאים בהליך הזה עכשיו, ואני מאמין שבתוך זמן קצר נוכל לחתום על הצו ולהביא לסטנדרט חדש בענף הזה, שיוכל לשמור בצורה הרבה יותר טובה על החיים של הפועלים. אני רק אזכיר לכם שיש גם ההיבט של הפרנסה. יש לא מעט קבלני שיפוצים, גם יהודים וגם ערבים, שכבר רכשו ציוד. אני ביקשתי מהמשרד שלי לבוא בדברים עם הנציגות של אותם קבלנים כדי לראות אם נוכל באיזשהו אופן להכניס את התקנות, אולי בצורה מדורגת, כך שלא תביא לשבירת מטה לחמם של כל כך הרבה קבלני פיגומים. אם נוכל לחסוך את כאב הלב הזה, אז עדיף לעשות את זה. לגבי השאלה של חברת הכנסת אלהרר, אחת הפעולות הראשונות שעשינו – קודם כול צריך להגיד מאיפה התחלנו: באמת לא היה למשרד מושג איפה נמצאים המעונות במדינת ישראל. עם יד על הלב, יום אחד יצאתי לסיור פה, בירושלים, לסיור פתע, לראות מעון. הגעתי לבניין – למטה היה מוסך; לא היה שם לא מעון, לא גן ולא פעוטון, לא היה שם שום דבר. בניירת של המשרד היה רשום שיש שם מעון. לשמחתי, זה היה בשבוע או בשבועיים הראשונים, כך שהדבר הראשון שהורינו לעשות זה להתחיל במבצע רישום והסדרה של כל המעונות במדינת ישראל. אנחנו נמצאים היום בנקודת זמן אחרת לחלוטין. אני לא יכול להתחייב שסיימנו את המלאכה בתחום הזה, קארין, אבל אני בהחלט יכול לומר בצורה די בטוחה ש-80%, 90% מהמעונות, אם לא יותר – אני בעצם מפחית; אני חושב שהרבה יותר – המעונות רשומים – – – << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> מה המספר של הרשומים? << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים איציק שמולי: << דובר_המשך >> אני מעריך שכבר הצלחנו להגיע לרישום מסודר של למעלה מ-90%, וגם יש מעקב תזכרו את הנתון שאמרתי קודם: ב-2019 היו בסך הכול 300 ביקורות במעונות. ב-2020 הצלחנו להוציא לפועל למעלה מ-4,000 ביקורות – סליחה, סליחה, התבלבלתי עם המצלמות; כן, 3,500 ביקורות, זה פי עשרה. זאת אומרת, בכל ביקור כזה אתה כבר מגיע למקום, אתה יודע אם יש מקום, אם אין מקום, מה הסטנדרטים, מה לא הסטנדרטים. בזכות המהלך של הפיקוח, של התקנות, אני חושב שגם בהיבט הזה – כמובן, בגלל החובה להוציא אישור ראשוני וכל המנגנון שקבוע בחוק, גם בהיבט של הרישום וההסדרה של המעונות זה ייתן לנו – – – << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> כל אלה נרשמו וולונטרית או שאתם פניתם אליהם? << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים איציק שמולי: << דובר_המשך >> אנחנו הגענו לכל המקומות האלה ורשמנו אותם. קארין, אנחנו היינו בנקודה שבה לא הייתה מערכת רישום במשרד ולא היו פקחים. הם הלכו לחלק מהמעונות, אבל מסתבר שהיו מאות מקומות שבהם היה רישום של מעון ולא היה שם באמת מעון ולהפך – היו מקומות שבהם היו מעונות ולא היה רישום. הדבר הזה – אני חושב שאחרי חצי שנה הצלחנו לעמוד במשימה, והיום יש לנו תמונת מצב מצוינת לגבי הרישום של המעונות ובאילו סטנדרטים הם עומדים. תודה רבה. כ << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, ידידי חבר הכנסת לשעבר איציק שמולי. אין ספק שהברכות שקיבלת – אתה ראוי להן, ויהיו עוד הזדמנויות להודות לך על כל העשייה. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים איציק שמולי: << דובר_המשך >> תודה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. אני מתכבד להזמין את השר במשרד הביטחון, השר מיכאל ביטון, להשיב על שאילתה דחופה מאת חבר הכנסת איתמר בן גביר בנושא אכיפה בררנית של המינהל האזרחי. נא להיצמד לנוסח הכתוב. << שאילתה >> 2. אכיפה בררנית של המינהל האזרחי << שאילתה >> << דובר >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר >> רק לנוסח, אדוני, רק למה שכתוב. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, אדוני, נמתין לשר שיעלה. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בדיוק. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כבוד השרים, קב"ט קריית ארבע לשעבר שוחח עם אנשי המינהל האזרחי לגבי הבנייה בשטח חקלאי. מסתבר, אדוני, כי באשר ליהודים יש אכיפה והוצאת צווים, כגון צו סילוק מבנים חדשים, ובאשר לערבים לא. רציתי לשאול מה פשר אותה אכיפה בררנית, אדוני השר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה. << דובר >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת בן גביר, חברי הכנסת במליאה, לפני שאפרט את פעולות האכיפה שנעשו ונעשות בכל מגזר ביהודה ושומרון, אציין כי השיחה בין הקב"ט לגורמי מתפ"ש – מפקדת תיאום פעולות ישראל ביהודה ושומרון – כפי שהוזכרה בשאילתה אינה מוכרת לגורמים במתפ"ש. אבל לגופו של עניין, הבנייה הבלתי-חוקית ביהודה ושומרון היא תופעה שכיחה גם בצד הפלסטיני וגם בצד הישראלי. כיום יש בידי הרשויות כמה כלים שמטרתם לאכוף את דיני התכנון והבנייה בשטחי C ביהודה ושומרון. חובתן של הרשויות המוסמכות לפעול בשוויון כלפי כלל האוכלוסיות ביהודה ושומרון בכל היבט, ובפרט באכיפת דיני התכנון והבנייה, וכך הן פועלות בשטח, ומשתדלות, בהתאם לכלים העומדים לרשותן – את זה אפרט אולי בהמשך. אחד מכלי האכיפה הוא צו סילוק מבנים חדשים, המאפשר לרשויות האזור להתמודד עם בנייה בלתי חוקית חדשה שעולה על הקרקע, ישראלית ופלסטינית כאחד. המדיניות שלפיה צו סילוק מבנים חדשים מיושמת, כפי שגם פורסמה לציבור, נעשית בהתאם לתבחינים האלה: מבנים המצויים בשטחי אש; מבנים בקרבה לצירי תנועה ראשיים, מתקנים ביטחוניים או תשתית אסטרטגית; מבנים שהוקמו בשמורות טבע או באתרים ארכיאולוגיים; מבנים שהוקמו בתחומי צווים ביטחוניים או במקרים שבהם יש למבנה השפעה משמעותית על הביטחון, הסדר הציבורי והבטיחות; בנייה פלסטינית חדשה על קרקע פרטית ישראלית או בנייה ישראלית חדשה על קרקע פרטית פלסטינית; בינוי שבוצעו לגביו ניסיונות לסיכול מימוש פעולות אכיפה מסוימות; הקמה חוזרת של בינוי שנהרס בעבר; מתקנים בעלי אופי של פגיעה בתשתיות או פגיעה סביבתית; הקמת נקודות בנייה חדשות – ככלל, במרחק של 200 מטרים מהבינוי הקיים, אך כל מקרה ייבחן לגופו בראי תכלית הצו והמדיניות. תשעת התבחינים הללו הם המיקוד והדגש של השימוש בצו סילוק למבנים חדשים. המדיניות נבחנת מעת לעת בהתאם לנסיבות. על כן, הטענה כי מתבצעת אכיפה גזענית, כלשונך – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בררנית, הוא אמר. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> לא, הוא אמר גזענית בשאילתה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בררנית? << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בררנית, אני חושב, אבל לא נורא, אפשר להגיד גם גזענית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אל תאתגר אותו בדברים האלה. הוא – – – << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אם הוא אומר, אני – – – << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> יש לי את הדף – רצוני לשאול: האם נכון הדבר? אם כן, מדוע קיימת אכיפה גזענית? זה מה שכתוב. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מצוין. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> זה מה שכתוב, אז אני מקריא בדיוק. – – נטולת ביסוס לחלוטין, מאחר שהרשויות פועלות בהתאם לחוק ולאחריותן כגורם הריבון בשטח כלפי כלל האוכלוסיות במסגרת הדין החל באזור. יש לציין כי המתפ"ש אינו מנתח את נתוני האכיפה בהתאם לאופי הקרקע – קרקע חקלאית או לא – ולכן אין בידי המתפ"ש נתונים ספציפיים הקשורים בפיקוח ואכיפה על קרקע שנועדה לחקלאות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שאלה נוספת, בבקשה. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ברשות אדוני, שאלה נוספת. אדוני השר, אני מאוד מעריך את התשובה, אבל הבעיה היא שהיא לא עולה בקנה אחד עם המציאות. וזאת לא רק שיחה בין קב"ט קריית ארבע לשעבר לבין המינהל, אלא משהו שהיום בבוקר אני ראיתי. אספר לאדוני: אני היום הגעתי – קראו לי, כי הוקם איזשהו מבנה, צריפון קטן, של יהודים. הגיעה משטרה בדרישה לפנות, וכבר הביאו צו, ואני שואל את השוטרים שם: רבותיי, יש לכם כאן עשרות, אם לא מאות, מבנים של ערבים שהם שלא כחוק. מדוע זה כן וזה לא? הרי אין לי ספק שאדוני השר מכיר את דברי בית המשפט העליון של הנשיא ברק ושל השופט חשין, שאומרים: אין לך תחושה יותר קשה מאשר תחושת הקיפוח שחשים בניה ובנותיה של החברה הישראלית. אדוני, לא יכול להיות שזה יהודי ואת זה יאכפו וזה ערבי וזה כשר, וזה משהו שאני ראיתי הבוקר בעיניים. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> רגע, מה שאתה מספר הבוקר זה שיש עבירה יהודית חדשה, ואתה שואל למה הורסים אותה? << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא. אני שואל: למה כל העבירות של הערבים שעומדות שם – לא הורסים אותן, אלא אם כן אדוני אומר לי שערבי זה לפני יהודי מבחינת החוק במדינת ישראל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה לא דו-שיח. הוא ישאל – אתה עונה. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הדו-שיח הוא חשוב, אדוני. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זאת שאילתה, זה לא – – – << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> ההריסות של עבירות בנייה של יהודים וערבים ביהודה ושומרון מתקיימות בהיקף של מאות הריסות בשנה ובפרופורציה שהולמת את גודל האוכלוסיות. אבל אם אתה כבר רוצה להגן על שלטון החוק, המינהל האזרחי – שהוא הריבון ואמור לנהל את החיים האזרחיים ביהודה ושומרון – בכלל לא ערוך ומוכן לאירוע של אכיפת הסדר והחוק ביהודה ושומרון. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זו הבעיה. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> ואנחנו ביקשנו פה, בממשלה ובכנסת, לבסס את היכולת שלו לאכוף. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אבל בשוויוניות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר, אתה סיימת את השאלה. אתה יכול לשבת. הוא משיב לך מפה. זה לא ייגמר. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אדוני, הערת ביניים, מה קרה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אז מהמקום, מהמקום. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זה חלק מהתקנון. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מהמקום. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> מי שרוצה שתהיה משילות ביהודה ושומרון ובנה מוסד שנקרא מינהל אזרחי – ואני לא יודע אם אתה יודע, מעטים יודעים את זה בכלל: המינהל הוא בכלל גוף סמך של משרד האוצר, זאת אומרת, מבחינה ארגונית ותשתיתית הוא צריך לקבל גיבוי מלא ממשרד האוצר למלא את תפקידו. והגודל שלו ומספר הפקחים שבו – היו אולי 17 פקחים בזמנו, כשבדקתי בשנה האחרונה, ולא כולם בעבירות בנייה; חלק בארכיאולוגיה, חלק בסביבה. ויש לך מיליונים – יש לך 400,000 פלוס יהודים ועוד מיליוני ערבים. אתה לא יכול לנהל את המציאות הזאת ביהודה ושומרון עם כוח האדם הזה ולכסות את עבירות הבנייה, והעובדות המצערות הן שבכל חודש נוספות עבירות בנייה ביהודה ושומרון, גם של יהודים וגם של פלסטינים; בכל חודש נוספות, והכמות היא באלפים – יש אלפי בתים ערביים לא חוקיים בשטחי C וגם כ-2,000, אם אני זוכר, או יותר, של בנייה – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> 1% או 2% – – – << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> לא, לא. זה לא 1% ולא 2%. אני לא יודע. אתה מדבר על אחוזים. אני אומר לך שיש בעיה יותר גדולה. מדינת ישראל לא בנתה את המינהל האזרחי – אני חושב שצריך להיות אפס עבירות בנייה; לא של יהודים ולא של פלסטינים. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אבל – – – << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> מצד שני, צריך לאפשר גידול טבעי ולאפשר תוכניות בנייה. חובתנו היא גם לאפשר את זה בשטחי C, לפי ההסכמים, וגם הממשלה והקבינט קיבלו החלטות. אבל גם יהודים צריכים את האפשרות לחיות ביהודה ושומרון, לפי תפיסת הממשלה, כל עוד אין החלטה אחרת בהסדרים מדיניים. אני אומר לך שבינתיים המערכת לא קיבלה את הגיבוי של הממשלה ואת התקנים ואת הכוח לאכוף. זה מצער מאוד. אני הנחתי בפני הממשלה ההצעה להגדיל את התקנים במינהל האזרחי ולהגיע לאפס עבירות בנייה. נקווה שזה יקרה יום אחד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. אני מתכבד להזמין את השואל הבא, חבר הכנסת מוסי רז. השאילתה – בנושא: תחלואה בסרטן בקרב לוחמים ולוחמות כיפת ברזל. << שאילתה >> 4. תחלואה בסרטן בקרב לוחמים ולוחמות של כיפת ברזל << שאילתה >> << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, ב-30 באפריל 2021 פורסמו בעיתון ידיעות אחרונות עדויות קשות של לוחמות ולוחמים לשעבר בכיפת ברזל שחלו בסרטן וטוענים לקשר בין השירות הצבאי למחלתם. ברצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה היקף התחלואה בסרטן בקרב לוחמי היחידה? 3. כיצד פועל צה"ל להבטחת בריאות ללוחמים? << דובר >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת מוסי רז, חברי הכנסת במליאה, אני לא מזמן שמעתי שהשם המלא שלך זה משהו "מזרחי". << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> מה זה "מוסי"? והשאילתה – הטענה לקשר בין השירות הצבאי בכיפת ברזל למחלתם של הלוחמים והלוחמות מוכרת לצה"ל. צה"ל, בהיותו ארגון מתחקר ולומד, בדק באמצעות גורמי האפידמיולוגיה במפקדת קצין רפואה ראשי את הרשומות הרפואיות של אלפי המשרתים בסוללות כיפת ברזל בין השנים 2009 ו-2018. הנתונים האלה נבדקו בהשוואה לנתונים של משרתים בגדודים בעלי מאפיינים דומים. כמו כן, עוד בטרם פורסמה הכתבה, הוזמנו החוקרים שביצעו את המחקר שפורסם בתקשורת למפגש עם גורמים בצה"ל. במפגש ביקשו הגורמים הצבאיים לקבל את שמות החולים כדי לוודא שכל המקרים מוכרים לצה"ל. מניתוח הנתונים שבידי צה"ל עולה שלא מדובר בשכיחות יתר בתחלואה בסרטן ולא נמצא קשר בין המקרים שאובחנו לחשיפה ביחידות כיפת ברזל. בהקשר של היקף הנתונים הידועים לנו כיום, מבדיקה ראשונית של אגף שיקום נכים – זאת אומרת, מי שהחליט לתבוע את משרד הביטחון בגין פגיעה כזאת – נמצא כי בעשר השנים שבין 2009 ל-2018 הוגשו 133 בקשות להכרה של משרתי חיל האוויר במערך הכללי בגין מחלות אונקולוגיות ממאירות. חיל האוויר – ולא אמרתי כיפת ברזל, כי עדיין אין לנו את ההפרדה ב-133. 22 מקרים הוכרו מתוך ה-133, 64 מקרים נדחו, והיתר בבדיקה ובשלבי טיפול. יש להדגיש כי למרות שמדובר בקרינה בלתי מייננת, הנחשבת לא מזיקה, צה"ל מחמיר ופועל באופן פרואקטיבי להבטחת בריאות הלוחמים על ידי הצעדים הבאים: מתקיימים ניטורי קרינה בהתאם לדרישת החוק; צה"ל אף אימץ את התקינה המחמירה של המשרד להגנת הסביבה ומחיל תקינה מחמירה על התקינה הבין-לאומית עבור האוכלוסייה התעסוקתית; המפקדים מונחים להקפיד על בטיחות, בדגש על מקומות שעלולים להוות סיכון; מתקיים שיח עם גורמי בריאות תעסוקתית בצבאות זרים בעלי מאפיינים דומים לאלו של צה"ל; מתקיימת חקירה במקרה של חשיפה אפשרית. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> שאלה נוספת לחבר הכנסת מוסי רז, בבקשה. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> ראשית, אדוני השר, מתשובתך בעצם אני מבין שלצה"ל אין את הנתונים, כי נמסרו נתונים על חיל האוויר ולא על כיפת ברזל. יכול להיות שכולם מכיפת ברזל; יכול להיות שאף אחד לא מכיפת ברזל. כנראה האמת היא איפשהו באמצע, ואין את הנתונים, לכן אני יכול להבין שאי-אפשר להגיד שזה לא שכיח יותר בכיפת ברזל, כי אם יש – אינני יודע כמה משרתים בחיל האוויר ואינני יודע כמה משרתים בכיפת ברזל, ואני גם לא רוצה לדעת, ובטח לא להגיד כאן, אבל אם אנחנו לא יודעים כמה יש שחלו או שהתלוננו בכיפת ברזל, אנחנו לא יודעים איזה שכיח יותר. מה שאני רוצה לשאול, אדוני השר, הוא אם תיעשה הבדיקה הזאת, כי בעצם היא לא נעשתה. האם אתה יכול להביט בעיניהם של ההורים ולהגיד להם שצה"ל עושה הכול כדי לשמור על בריאות בניהם ובנותיהם? << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> אז לגבי 133 משרתי חיל האוויר שתבעו תביעה, אנחנו נגיד לך בדיוק כמה אנשים מתוכם הם מכיפת ברזל – כי כשהם מגישים את התביעה לא תמיד מציינים את השירות הצבאי בפירוט – ותקבל תשובה כתובה ממני. לגבי המאמץ להבטיח את שלומם של חיילי צה"ל במקצועות האלה – קודם כול, צריך לזכור שכיפת ברזל היא רק אמצעי אחד להגנת השמיים של מדינת ישראל, ויש עוד כמה אמצעים ידועים ומוכרים ושפורסמו, ובכולם יש צורך במכ"מים ובאמצעים טכנולוגיים. לכן הצורך בשיטת עבודה שמקטינה עד לאפס את הסיכון של חיילי צה"ל שקרובים לאמצעים טכנולוגיים כאלה, והשיטה הזאת מוטמעת. לאור הכתבה, לאור הפניות ולאור התביעות, אנחנו מבקשים מהצבא לבדוק ולהראות לנו שהנושא הזה מכוסה באופן מלא, וגם אם יש איזה מקרה של חשיפת יתר או כל בעיה אחרת – שנקבל דיווח על כך שיש מבט נוסף על כל הסוגיה הזאת של קרבה לאמצעים טכנולוגיים. העולם נהיה יותר טכנולוגי. הגנת שמי ישראל מגדילה את כוח האדם שעוסק בתחומים האלה. החשיפה לכלים האלה היא לא רק של אנשי חיל האוויר; היא יכולה להיות של תותחנים, של לוחמים אחרים. ואנחנו כבר בתהליך של מיפוי מלא וכיסוי מלא וידיעה מלאה שיש נהלים ברורים והגנה, כולל מה שכתבתי פה ואמרתי: ניטור בזמן אמת, זאת אומרת, בדיקה שיש אמצעי טכנולוגי כזה בכל מקום, שאין קרינה שלא התכוונו שתתקיים או שהיא פוגענית כלפי החיילים. אנחנו נצטרך להשתמש בכלים הצבאיים האלה, אבל חובתנו להגן על החיילים, והנושא הזה הוא על שולחננו גם במשרד הביטחון וגם בצה"ל. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה. תודה. שאלה נוספת – לחבר הכנסת יעקב מרגי. << דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >> מכובדי השר ביטון, אני האזנתי לחלק הראשון של התשובה וזה הקפיץ אותי, לכן ביקשתי שאלה נוספת. זה חוזר על עצמו: כשיש טענה לפגיעות בעובדים מסוימים, אתה יודע, מהאזורים שאתה ואני באים מהם, התשובה של השכיחות באחוזים, סטטיסטית, היא מפלטו – לא רוצה לומר לך של מי. לכן אני הייתי מבקש – אני לא רוצה להעמיק בנתונים. הייתי רוצה לבקש שבאמת יפעלו שכאשר יש תלונות, לבדוק קשר נסיבתי ישיר ולא סטטיסטיקות. בנושאים האלה זה במגרש המשפטי, להתמודד עם הטענה של הסטטיסטיקות. אני חושב שהם ראויים, החיילים האלה, שייבדקו טענותיהם בקשר ישיר ונסיבתי לשירות שלהם. << דובר_המשך >> השר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון: << דובר_המשך >> כבוד חבר הכנסת מרגי, גם מהניסיון המקצועי שלך בעבר, ושל אבא שלי, זיכרונו לברכה, בעבר, אנחנו מכירים את הסוגיה שבה יש איזה גל של מחלה במקום עבודה. מנסים לבדוק את הקשר, את הקרבה, לפעילות התעסוקתית הזאת. אתה יודע שיש מקרים שבהם סייעו למשפחות, בפשרה או בהסכמה. כל מקרה נבחן לגופו, ואנשים, לצערי, גם קיבלו תשובות שליליות. גם פה, גם בכתבה הזאת שדיברו עליה, חלק ממי שהעלו את הנושא בכתבה בכלל לא פנו למשרד הביטחון בתביעה להכרה. חלק מהם – ואחד מהם אפילו טופל. אנחנו נטפל בכל מקרה לגופו, וציינתי את ה-133: מי הוכר, מי בבדיקה ומי טרם נסתיים. אבל אתה צודק, אנחנו קודם כול צריכים מניעה, צריכים להקטין את הסיכון, להגן על החיילים במינימום חשיפה. בסוף צבא זה דבר מסוכן, אבל לא חייבים לייצר סכנה שלא קיימת. וכן, בדיקה נוספת – לא יזיק לארגון לבדוק את עצמו, שהנהלים שלו מגינים על החיילים. אחרי זה – ללכת אחורה ולראות את כל מי שטוען שנפגע, לטפל בו אישית. זה בכלל קשור לדיון שלנו ולמחאה בחוץ. אנחנו חייבים להאיר פנים, לבדוק ולהגיב מהר לאנשים שנפגעו בצה"ל, נכי צה"ל בכלל, וגם המקרה הזה עונה על הצורך בטיפול ראוי, ליווי ותשובות מהירות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לשר מיכאל ביטון. אם כן, עד כאן פרק השאילתות הדחופות. << נושא >> נאומי בכורה של חברי הכנסת << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> ומכאן בשמחה, בהתרגשות, אנחנו נעבור לפרק נאומי הבכורה, ואני מזמין את חברת הכנסת נירה שפק לשאת את נאום הבכורה. בבקשה. << דובר >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר >> תודה. כבוד יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, משפחה יקרה שלי, בימים האחרונים אני מתחבטת ביני ובין עצמי איך להתמודד עם המשימה המאתגרת הזאת שנקראת "נאום הבכורה". ישבתי ימים והקשבתי לנאומי הבכורה של הח"כים והח"כיות שנאמו לפניי, ושאלתי את עצמי: למה חשוב לי להקשיב? מה הייתי רוצה לשמוע מהם? אני לא יודעת מה לכם חשוב לשמוע ממני, אבל בחרתי לשתף אתכם ולספר ולו מעט מי אני, היכן ניטעו שורשיי, מה ספגתי בחיי, ממה בנויה תבנית היותי, תבנית חיי, שמהווה בסיס להשקפותיי ועמדותיי. רק בקשה אחת יש לי: אל תתייגו אותי – תלמדו אותי. אל תתייגו אותי בכרטסת ימין או שמאל, דתייה או חילונית, מזרחית או אשכנזייה, אשת עיר או אשת כפר או קיבוץ, מרכז או ספר; אל תתייגו אותי במגדריותי; אל תכניסו אותי תחת חוצצים. אל תקלו על עצמכם. אני לא שונאת, אני בעיקר אוהבת, לא פעם מבקרת, ועם המון סקרנות לחיים. אני, נירה שפק לבית משפחת צעידי, יהודייה, ציונית, אוהבת חיים, סבתא לגפן, אימא לדור ליאב, ניב נדב ולי – שאני שולחת לו מפה חיבוק ומקווה שהמפקדים שלו נתנו לו להקשיב לי מדברת את התחייבותי לעתידו. ילדיי, האור שבחיים שלי, לימדו אותי להיות אימא, חברה, מורת ערך; ילדים שמקשיבים לי ולא פעם מציבים בפניי מראה ודורשים תשובות. הם האור שבחיי, המגדלור המסמן לי את חוף המבטחים. מהם למדתי על מהות החיים, על עיקר וטפל, על הדאגה האין-סופית ועל הנחת שבגידול אהובים. אני נשואה לזהר, חברי, שותפי ואהובי מנערות, האיש שלימד אותי ויתור מהו, קבלה, הכלה ואת ההבנה שחוזק הוא לא כוח וששקט הוא עוצמה. ממנו למדתי אהבה, חברות ושותפות גורל. נולדתי במשפחה שיש בה הכול מכול. ספגתי מסבתא מרים, אישה שקטה ואסרטיבית בדרכה, אם שכולה, שהתכנסה אל ביתה באבלה ולא יצאה משם; סבתא שדאגה לנו, רדפה אחרינו עם צלחת אחת גדולה ודחפה אוכל בכף לכל המזדמן בדרכה, את אותה הכף לכל אחת ואחד מאיתנו, לא משנה מה גילו. גם כשבגרנו המשיכה במשימה, פעם לנו ופעם לילדינו, ולא קיפחה את בני ובנות זוגנו המבועתים. אין דבר כזה "לא רוצה" או "אני שבעה". הכי פשוט היה פשוט לפתוח את הפה ולאכול. ככה למדתי פשטות, יופי, עממיות, דאגה, משפחה ואכפתיות מהי. אותה סבתא ישבה מול הטלוויזיה, ולמרות שלא ידעה קרוא וכתוב או שפות פרשנה לנו את כל התוכניות ואת כל הסדרות בידענות, תוך הצהרות וסיכומי דעה: אל תסתכלו עליי בצורה כזאת, אני יודעת מה הם אומרים. ואנחנו – אהבנו והאמנו לה. ככה למדתי את מיומנויות הקריאה מתוך הדברים בלי לקרוא, להקשיב סביב לכל הקולות, לכבד ולהתייחס לאדם ולא לתואר. סבתא, שהכניסה הביתה את כל אלו שלא היה להם בית מחבק, את כל המוזרים של רחובות, האכילה אותם, טיפלה בהם, דיברה איתם והרגיעה אותנו כשפחדנו מהם, לימדה אותנו להכיר ולקבל. ככה למדתי על אנשים מיוחדים ועל נתינה וחסד. סבתא, שאמרה כל מה שהיא חושבת, וכשהייתה לה ביקורת, היא הייתה אומרת לי אותה בחדות ובלי להתבייש, אבל רק שיעז מישהו אחר להגיד לי את אותם דברים – היא הייתה קופצת ומגנה עליי. ככה למדתי לשמור על משפחה, לבנות אמון, להגן וערבות הדדית. ספגתי מסבתא נעמי. חתיכת סבתא הייתה הסבתא הזאת. ילדה שעלתה ארצה מתימן, אחרי שהתייתמה מאביה, בדרך-לא-דרך היא הגיעה ארצה, בימים מתחבאת ובלילות צועדת בשיירות, עושה את הדרך במחשבה שהיא איבדה את המשפחה שממנה הופרדה, וזוכה, כנגד כל הסיכויים, לפגוש אותם בארץ. ממנה למדתי אומץ מהו – ילדה שבמקום ללמוד יוצאת לעבוד במשקי הבית אצל האיכרים ברחובות, אבל לא מוותרת על הרצון להתקדם וללמוד. היא למדה אנגלית. עד היום אני מחזיקה אצלי בבית את המחברות שלה, שורות ודפים שבהם היא תרגלה כתיבת A, B, C, משפטים ומכתבים. היא דיברה יידיש שוטפת. ככה דברו אצלנו בבית כשלא רצו שנבין – כן, למרות הצבע – ולימדה את עצמה מחשוב, ואפילו עשתה את כל הפעולות מול הרשויות במחשב, ותודו שזה מורכב. ממנה למדתי שרק אני יכולה להגביל את עצמי, ושאין עבודה שלא מכבדת את בעליה. סבתא הייתה פעילה פוליטית – בארצי, במוניציפלי. היא הייתה ממובילי המאבק של עובדי נמל אשדוד, חברת ציר, חברת קונגרס ועוד הרבה פעילויות שלא יספיק לי הזמן לפרט. היא לא הפסיקה ללמוד. אחרי גיל 80 הראתה לי בגאווה את תעודת "מוסמכת גישור" שקיבלה, וכבר חשבה על הפרויקט הבא. היא לא הרשתה לי להגיד רק את המילה "קשה". מותר היה לומר שקשה ובכל זאת הצליח. ממנה למדתי שאין גיל לרצון להגשים, שאף פעם לא מאוחר מדי ואת ערכי האחריות, האמונה הדבקות בדרך וההגשמה. היא ליוותה נשים ולימדה אותן זכויות ועצמאות: איך לפתוח חשבון בנק, מה מגיע להן מהמדינה, לדרוש שוויון ולחלום, בדיוק כפי שלקחה אותי כנערה צעירה לבנק לפתוח חשבון ולהסביר לי שמכספי הבייביסיטר ושטיפת הבתים חצי הולך לבזבוז, כמו שהיא הייתה אומרת, וחצי – לחיסכון. ממנה למדתי העצמה נשית ועצמאות. היא נסעה באוטובוסים לכל מקום שגרתי בו לשמור על הנינים שלה, תמיד עם סירים. קמה לפניי, הולכת לישון אחריי ואף פעם לא נראית עייפה. ממנה למדתי מסירות מהי. אבא שלי היקר, נפתלי, נפטר לפני שנה. הוא לימד אותי לשמוח, לצחוק, להסתכל לחיים בעיניים ולהגיד: תנסו אותי. מה שלא קרה, הוא תמיד ראה את הצד הטוב. גם כשנפצע קשה במלחמת יום הכיפורים ואושפז לחודשים בבית חולים בלי יכולת אפילו לחבק אותנו, הוא חזר כמנצח את הגורל. אבא לימד אותי לאהוב את החיים ולהילחם עליהם. אבא הסתכל וראה הכול – לא היה אפשר להסתיר ממנו כלום – ותמיד ידע לקבל, גם כשלא הסכים. כמו החלילן מהמלין, כולם הלכו אחריו, צחקו, נהנו מתשומת הלב, החיבוק, הרגישות והמון האהבה שפיזר סביב. אבא חיבר שירים שכל השבט שלנו שר כהמנון, המציא בדיחות, משחקים. בכלל, אבא הוא הגיבור הפרטי שלי. ככה למדתי שאהבה, משפחה, הושטת יד לעזרה והתבוננות הם המהות. אימא שלי, אילנה, שנמצאת פה איתנו, הייתה הצד הסמכותי בבית – מישהו היה צריך להיות כזה כשיש לך שותף פיטר פן; מורה ומחנכת שכמו תלמידיה, גם אנחנו קבלנו דרך ערך, הגדרת סדר-יום, לימודים, מנוחה, לקרא ספר, עזרה בבית, ייצוגיות, אחריות, הצגת תנאים, עמידה ביעדים. תופסת את כולנו כשלפעמים דברים בורחים ומחזירה אותנו למסלול. ממנה למדתי למידה, אחריות, רצינות, מחויבות והתמדה. כשאבא חלה היא פשוט עברה את כל המסלול איתו, טיפלה בו ונלחמה על הבריאות שלו עד יומו האחרון. הם היו יחד באש ובמים. ממנה למדתי מסירות מהי. הם יצרו לנו בית וגידלו חמישה ילדים – אני הבכורה ואחריי מתי, מאיה, עידו ואמרי, כל כך דומים וכל כך ייחודיים, כל אחד בדרכו. וזהר הוא העוגן שלי, האיש שאיתי לכל אורך הדרך. כולם יודעים שאין נירה בלי זהר, ועם האיש הזה, שהוא גם סלע יציב ומואר וגם רך כמו ספוג, בניתי את ביתי, גידלתי את ילדיי לחוות איתם, ולא פעם לטעות איתם, וימים יגידו אם הצלחתי גם ללמד ולהקנות. בנינו את ביתנו בקיבוץ כפר עזה שבעוטף, ושם מתחנך הדור השלישי שלנו – הנכד שלי גפן. זה כמעט המשך ישיר להיותי בתנועת נוער ובהגשמת נח"ל, נוער חלוצי לוחם. בחרתי להאריך ולשתף כי אני מאמינה שמילותיה של זלדה, שכל אחד מאיתנו יוצר את שמו, הן המהות פה – לכל אחת ואחד מאיתנו יש שם שנתנו לו אביו ואימו: "לכל איש יש שם / שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו – – – ונתנו לו כתליו // לכל איש יש שם / שנתנו לו המזלות / ונתנו לו שכניו // לכל איש יש שם / שנתנו לו חטאיו / ונתנה לו כמיהתו // לכל איש יש שם / שנתנו לו שונאיו / ונתנה לו אהבתו // לכל איש יש שם / שנתנו לו חגיו / ונתנה לו מלאכתו". אני מאמינה כי היכרות זו, גם אם במעט, הכרחית כדי שנדע מיהו האדם שאיתו אנו יושבים במליאה, בוועדות, בייצוג אזרחי המדינה. היכרות זו חשובה גם לכל אזרחי המדינה, אשר זכותם לדעת בידי מי הופקדה האחריות הגדולה לשמור על ביטחונם, חוסנם ועתידם. ועכשיו, כשאנחנו מכירים פחות או יותר, אני רוצה לשתף אתכם מדוע בחרתי בגיל 54 – ואני מעגלת כלפי מטה – לשים פעמיי לכנסת ולפעול מבית זה. כאלוף משנה במילואים וביטחוניסטית אני מחויבת להשגת ביטחון, ורוצה לוודא שבכל רגע ייעשה הכול כדי לשמור על קיומנו ולחייב את המדינה להיערך למתן מענה במצבי החירום שעלולים לסכן את אזרחיה. כתושבת עוטף עזה אני רוצה לפעול למען הלוחמים החלוצים, אנשי המגל והחרב, האזרחים המהווים את קו המגע של מדינת ישראל. למענם אפעל להשגת החוסן והפיתוח האזורי שהמדינה מחויבת בהסכם איתנו. כחברת קיבוץ כפר עזה אפעל לקידום החקלאות והתיישבות במרחב הכפרי ולשמירה על החקלאות כערך וכעוגן לעצמאות המדינה ולביטחונה התזונתי. כסבתא וכאימא אעשה ככל שאוכל לאפשר לדור הבא לחיות במדינה שהוא ראוי לה והיא ראויה לו, לפחות כמו שנלחמו עליה עבורי הדורות שלפנינו. כאישה אפעל לקידום נשים, לא כהעדפה אלא מתוך רצון לממש שוויון הזדמנויות ושוויון מגדרי. כאזרחית אשמור על ערכי מדינת ישראל, הקוד האתי שלנו והערבות ההדדית. אפעל להשבת הדר גולדין ואורון שאול. במעמד הזה ארצה להגיד שהיום בבוקר ישבנו בוועדת חוץ וביטחון ודיברנו על האי-טיפול בלוחמי צה"ל. יש לנו כמה חובות מוסריים בחוזה הערכי שבינינו לבין האזרחים, ובמשוואה הזאת ידנו על התחתונה. אוודא כי מדינת ישראל תעמוד בהתחייבות לאזרחיה – חיילים, נכי צה"ל, האוכלוסיות המיוחדות והמגזרים אשר חסר להם לובי בעל השפעה שישמיע את קולם. ואי-אפשר בלי להתייחס למציאות המשוסעת והמורכבת שבה מצויה החברה הישראלית, מציאות שהיטיב לתאר משה דיין בנאום ההספד שנשא מעל קברו של רועי רוטברג. לפני 65 שנה בדיוק, בל"ג בעומר, ב-29 באפריל 1956, נחטף רועי רוטברג, חבר נחל עוז. הוא נחטף משדות הקיבוץ. הוא נחטף לרצועת עזה ונרצח באכזריות. באותו הזמן בדיוק, בקיבוצו, נערכו לחתונת ארבעה זוגות צעירים. השולחנות סודרו, החציר פוזר ברקע וההתרגשות הייתה בשיאה כשנשמע קול היריות. השעות עברו עד החזרת גופתו של רועי, מנוקרת עיניים ועם סימני התעללות, ובהמשך היום התקיימה החתונה הכי עצובה בקיבוץ. עברו 65 שנה, והמציאות כאילו לא השתנתה. גם דברי ההספד של הרמטכ"ל דאז משה דיין ממשיכים לשקף את הלכי הרוח בחברה הישראלית: מצד אחד, הצורך לפקוח עיניים ולהסתכל נכוחה בגורלנו ובמחויבותנו להיות מזוינים וערוכים, עם ההבנה "שבלי כובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית". אני אף חיה בעצמי את נבואתו כי "לילדינו לא יהיו חיים אם לא נחפור מקלטים, ובלי גדר תיל ומקלע לא נוכל לסלול דרך ולקדוח מים". אני מסרבת לקבל את המשך דבריו כי "אל נסב את עינינו פן תיחלש ידנו. זו גזרת דורנו; זו ברירת חיינו – להיות נכונים וחמושים חזקים ונוקשים, או כי תישמט מאגרופנו החרב – וייכרתו חיינו". פה אנחנו נכנסים לתמונה, חברי הכנסת והממשלה שתוקם אמן במהרה. חובה עלינו ועליי לעשות הכול כדי לשנות נבואה זו, להיות המגל והחרב והיד המושתת לשלום – שלום פנימה ושלום החוצה – ולפעול לקידום מדיניות זו. לשם כך נבחרנו. מתחייבת אני. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת נירה שפק, והצלחה גדולה בשליחותך כאן בכנסת. לאחר הברכות האישיות תהיה לך הזכות שיברך אותך חברינו הוותיק חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה, רק אם אפשר לשבת על מנת שנוכל לשמוע את דברי הברכה של חבר הכנסת מאיר כהן. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> אנא, לשבת, בבקשה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, לפני שאני אברך אותה, אני רוצה להגיד, היות שאנחנו רואים אישה שנואמת את נאומה הראשון, ואנחנו רואים כאן גם את מרב, יושבת-ראש מפלגת העבודה, והרבה מאוד נשים: ארונדהטי רוי סוזאן היא פעילה הודית, פעילה פמיניסטית. היא כתבה משפט מאוד יפה, אדוני, ואנחנו הפוליטיקאים צריכים – פשוט וקצר, היא אומרת כך: מאבק פוליטי אשר אין נשים בליבו, מעליו, מתחתיו ובתוכו אינו מאבק בכלל. אז לשמוע, לראות את נירה – ותכף אני אגיד עליה כמה מילים. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, נירה היקרה – ברוכה הבאה לכנסת – זהר, דור, לי, ניב, כל המשפחה והנכד הקטן גפן, לפני שאני אגיד את דבריי, אדוני היושב-ראש, כל כך הרבה פגישות היו בכפר עזה אצלה בבית שתוך כדי שתיית הקפה נכנסנו לממ"ד, חזרנו לשתות את הקפה ונכנסו לממ"ד, וכשיצאנו מכפר עזה, העלינו על נס את הכבוד שהאנשים האלה רוחשים למקום שלהם, את העמידה בגבורה, באמת בגבורה איתנה. אני לא יודע אם כל אזרחי מדינת ישראל מבינים מה זה לגור בכפר עזה, וכנראה שהחוזק של נירה נובע, בחלקו, מהמגורים שם. אני רוצה לספר לכם על קצה המזלג על נירה שאני מכיר: מנהיגה, פורצת דרך, נירה היא אלוף משנה במילואים – אני לא רוצה להגיד אישה חזקה, כי כשלא היה לנו מה להגיד אז אמרנו נשים חזקות – שבנחישות רבה הצליחה לפרוץ גדרות וחסמים. בין היתר היא הייתה לאישה הראשונה שמונתה לקצינת אג"ם בבסיס אימוני סיירות ומודיעין; פיקדה כראש ענף הכשרות של זרוע היבשה; התקדמה לתפקיד קצינת אגף המבצעים של בסיס האימונים של זרוע היבשה; הייתה לאחת הנשים הראשונות שסיימו מסלול פיקודי במה שנקרא פו"ם. היא לא עצרה שם: במילואים מונתה נירה לתפקיד מפקדת החטיבה הראשונה בצה"ל – נירה, איפה את? << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> הינה, אני פה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה, לא ידעתי שאת גם מפקדת חטיבה, הראשונה בצה"ל; מפקדת נפת העורף של אוגדת עזה, והאישה הראשונה שפיקדה על גזרה מבצעית באוגדת עזה בעמוד ענן, בצוק איתן, ולאחר מכן מונתה ליועצת בכירה למנכ"ל המשרד להגנת העורף. אז אחרי כל הדברים האלה, מה את עושה בכנסת? לא, אנחנו כל כך שמחים שאת פה. ואולם, הצעד החשוב ביותר בעיניי שעשתה נירה היה להעביר את חייה לעוטף עזה. לא מעט חברי כנסת ואף שרים מסורים ומלאי עשייה הגיעו לכנסת כנציגי העוטף, אבל רשמו לפניכם: נירה תהיה אחת הבולטות שבהם. כזאת היא נירה – נחושה, מסורה ופורצת גבולות. נירה, אני מלווה אותך מקרוב כמה שנים, ונפעם בכל פעם מחדש מהאנרגיות הבלתי-מסתיימות שאת מקרינה לכולנו. אני רוצה לספר לכם על המחויבות חסרת הפשרות של חברת הכנסת נירה שפק להשבת הבנים. כך, בכל יום שישי – בכל יום שישי – מגיעה נירה, יחד עם בעלה המסור זהר, למתחם "החץ השחור", ואני פוגש שם גם את סילמן כשאני מגיע; גם סילמן נמצאת שם. היא מגיעה לשם עם המשפחה, עם מאות אנשים, במפגן תמיכה. היא הקמב"צית, היא המנהלת, והאנשים קוראים לה שם, אדוני היושב-ראש, גם "עוקרת הסלעים". צריכים צעדה של נשות מילואים – היא נמצאת שם; צריכים להביא חולצות – היא נמצאת שם; צריכים לארגן אוכל – היא נמצאת שם; צריכים להביא חברי כנסת – היא נמצאת שם; צריכים להביא אנשי ציבור – היא שם, כל יום שישי, ולא משנה מה יש. זה הפך להיות לאיזה ציווי קדוש, ואת מדביקה את כולנו עם הדבר הכל-כך חשוב הזה. במשך ימים ולילות את מניפה את דגל העוטף במאבק שלך לטובת חיזוק הביטחון באזור. והינה, תושבי יישובי עזה זכו בנציגה אותנטית ומסורה שקולה הרם יישמע ויהדהד בבית הזה. אין לי שום ספק שכך זה יהיה. בנימה אישית, הצטרפת למשפחת יש עתיד, ובתוך זמן קצר הצלחת להתבלט ולהתעלות עד לרגע הזה. בחירתך לכנסת ישראל, נירה, היא כבוד גדול למשפחת יש עתיד. אנחנו מברכים אותך, אוהבים אותך, גאים שאת נמצאת כאן, מברכים אותך בברכת הצלחה. אין לי שום ספק שכפי שעשית עד כה בחייך, תצליחי להטביע את חותמך גם כאן, לטובת האזרחים ביישובי העוטף ולטובת כלל האזרחים במדינה הטובה הזאת. כנסת ישראל התברכה בחברות שלך. מאחלים לך בשם כל חברי הכנסת – לא רק בשם חברי הכנסת של יש עתיד – הצלחה גדולה. חיבוק גדול. אנחנו אוהבים אותך מאוד, ותודה רבה על כל מה שעשית ותעשי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן, ושוב, איחולי הצלחה לחברת הכנסת נירה שפק. אם כן, מכאן, בכבוד, אני שמח להזמין את חבר הכנסת גלעד קריב לשאת את נאום הבכורה. בכבוד, יעלה ויבוא. בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אפשר לנצל את הזמן שמשפחתי נכנסת – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> כן, כן, נחכה – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – להזמין את השר דרעי והשר ליצמן? << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חבר הכנסת קריב – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> זה ביני לבינך. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> – – אנחנו, אתה יודע, לא רק במדינה דמוקרטית – גם בפרלמנט דמוקרטי – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> בסדר גמור. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> – – והנוכחות כאן היא זכות אך לא חובה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי לסיעת העבודה עמר, אמילי, אפרת, רם ואבתיסאם, חברתי מעוררת ההשראה, ואם יורשה לי, חדורת האמונה, חברת הכנסת מרב מיכאלי, חבריי וחברות הכנסת כולם, שותפיי טל, תומר, בועז ולביא, כל מי שסייע לי וליווה אותי בדרכי אל המשכן הזה וכל צוותי סיעת העבודה, בפתח הדברים אני מבקש להרכין את ראשי לזכר הנספים באסון הכבד במירון, ואני נושא תפילה לרפואתם של הפצועים באסון הזה ובפיגוע הירי בשומרון. בהתרגשות גדולה אני ניצב היום על הדוכן הזה, ולנגד עיניי פסוקיה הראשונים של פרשת ניצבים: "אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם – – – ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת – – – כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום – – – ואת אשר איננו פה עמנו היום". הכרת הטוב שלי מופנית בראש ובראשונה לאלו אשר ישנם פה עימנו היום ביציע: הוריי אביטל ושלמה, שותפתי אשת החיל נועה, שלושת ילדיי, עמליה חנה, אביגיל רות ועמוס עמנואל, אחותי ליהיא ואמיתי הקטן והאהוב, דודתי יהלי וחמי צביקה, יושב-ראש אגודת הסופרים העבריים, וחמותי דליה. לצידם, הכרת הטוב שלי מופנית גם אל אלה אשר אינם פה עימנו היום, ובראשם ארבעת הסבים והסבתות שלי, שזכיתי לגדול בצילם הטוב שנים ארוכות. שעות רבות מספור ביליתי כילד וכנער בבתים של הסבים והסבתות שלי – בתים ישראליים, ציוניים וחילוניים עד מאוד, שאהבת הארץ הייתה טבועה בהם ממסד ועד טפחות: הבית האחד, ביתם של סבתא אלקה וסבא שמעון, שנפצע בעת שירותו בהגנה בשדות קיבוץ רמת הכובש וכעבור שנים אחדות הצטרף לשורות הלח"י; הבית השני, ביתם של סבתא חנה, שעזבה בגיל 18 את ביתה החרדי בלי לנתק את עבותות האהבה והקשר עימו, וסבא עמנואל, שעלה לארץ כילד צעיר בשנת 1921 עם אימו האלמנה ואחיו הצעירים ממנו, ובהיותו בן 33 נקרא על ידי בן-גוריון להקים את חיל ההנדסה לקראת מלחמת העצמאות. מהבית הזה של סבא עמנואל וסבתא חנה יצאתי לביקוריי התכופים בבית הכנסת השכונתי, כילד מבית חילוני למהדרין הנמשך מגיל צעיר מאוד לעולמה של המסורת היהודית. בית הכנסת, שהתנהל ברוחה של הציונות הדתית המתונה, היה לי לבית רוחני במשך כל שנות ילדותי, שנות הילדות והנערות. מאוחר יותר, בסוף שנות התיכון, נשאו אותי רגליי למסע רוחני נוסף מבית הכנסת האורתודוקסי של ילדותי אל הקהילה הרפורמית בתל אביב, וממנה אט-אט אל כל זירות העשייה, היצירה והמנהיגות של היהדות הרפורמית בישראל וברחבי העולם היהודי. אל המסע הזה יצאתי מתוך ידיעה ברורה שהמסורת היהודית והתרבות היהודית הם חלק מכונן של זהותי, אך עליי לתת ביטוי להם ביטוי באופן המשקף את אמונתי המלאה בשוויון מלא בין גברים לנשים. בנוסף, ליוותה אותי ההבנה העמוקה שכבוד הבריות, אהבת הגר, רדיפת הצדק ובקשת השלום הם הערכים המרכזיים שאני מבקש ליטול מאוצרותיה של היהדות. כבר אז אחזתי במחשבה שב-4,000 שנים של יצירה יהודית ניתן למצוא פסגות של רגישות אנושית ותהומות של קנאות; יצירתיות מתפרצת ושמרנות עמוקה. השאלה שהנחתי אז לפתחי, זו שמונחת לפתח כולנו תמיד, לא הייתה מהי היהדות אלא מה הפרשנות היהודית שבה אני בוחר. בקהילת בית דניאל בתל אביב פגשתי שותפים ושותפות לדרך של יהדות ישראלית שוויונית ויוצרת. זו הקהילה שבה פגשתי את שותפתי לחיים, נועה; הקהילה שבה הפכתי לרב; הקהילה שבה שתי בנותיי, שנמצאות כאן, עלו לתורה כבנות מצווה ובה הן משמשות עד היום בעלות קריאה. בקהילה הזאת, בחג השבועות בשנת 1996, נשאה לאה רבין, זכרה לברכה, את ספר התורה שהכנסנו להיכל לזכרו של ראש הממשלה הנרצח. בקהילה הזאת זכיתי להעלות לתורה נערים ונערות עם צרכים מיוחדים ועם נשמות מיוחדות וגדולות אף יותר. בקהילה הזאת תלינו על ארון הקודש פרוכת בצבעי הקשת לזכרה של שירה בנקי, שחייה נקטפו במצעד הגאווה בירושלים תוך זיופה הרצחני של תורת ישראל. את הסיפור הזה אני חולק עימכם לא רק כביוגרפיה אישית אלא על מנת להציע כי יש כיום בישראל ציבור הולך וגדל המבקש להעמיק את היכרותו עם התרבות היהודית והמסורת היהודית ולהפוך אותן לעוגן חיים משמעותי בלי לוותר על הערכים הליברליים או לסגת מהם. הציבור הזה עומד על הזכות שלו לטעת רגל אחת בתרבות המערבית, הדמוקרטית והליברלית ורגל שנייה במעגליה המגוונים והעשירים של היהדות. בעבור ציבור זה אין בצעידה הזאת על שתי הרגליים כל סתירה; היפוכו של דבר – זוהי הדרך להיבנות משני העולמות ולמצוא את האיזונים המתבקשים בחיינו בין אינדיבידואליות מבורכת לבין חיי קהילה, בין הישגיות והגשמה אישית לבין אחריות חברתית, בין יצירתיות וחדשנות לבין כבוד עמוק כלפי כל מה שירשנו מהדורות הקודמים, בין ציונות וסולידריות יהודית מלאה לבין תפיסת עולם הומניסטית ואוניברסלית. צמיחתה של תנועת ההתחדשות היהודית הפלורליסטית, שהייתה לי הזכות להיות אחד ממוביליה בשני העשורים האחרונים עם שותפות ושותפים רבים, היא הביטוי המובהק של התהליך החשוב והמבורך הזה. דגלה הוא דגל ריבוי הפנים, דגל שסיסמתו: יש יותר מדרך אחת להיות יהודי או יהודייה. ריבוי הפנים הזה אינו מכוון רק כלפי חוץ אלא גם פנימה. זוהי תנועה ישראלית רחבה ומגוונת של קהילות אורתודוקסיות, רפורמיות, קונסרבטיביות וחילוניות, של קהילות משותפות ומעורבות של בתי מדרש מכל הגוונים, של מוסדות חינוך, מכינות קדם-צבאיות, תנועות נוער, קהילות בוגרים וגרעינים, מוסדות תרבות וארגוני חברה אזרחית; זוהי תנועה של ישראלים וישראליות חילונים, מסורתיים ודתיים ממגוון רחב של קהלים ואורחות חיים. כדרכה של כל תנועה רעיונית וחברתית, ההתחדשות היהודית הפלורליסטית מפלסת את דרכה צעד אחר צעד בלא מעט מהמורות ומכשולים. הגדול שבהם, באופן לא מפתיע, הוא המונופול שניתן לזרם אחד ולממסד אחד על היהדות הישראלית, תוך הפרה בוטה של ערכי היסוד המשתקפים במגילת העצמאות. מציאות עגומה זו של מונופול, כפייה ואפליה בשם היהדות, פוגעת בזכויות היסוד של מיליוני אזרחים ואזרחיות ישראלים, נשים, עולים וילדיהם, ישראלים גאים וגאות, חברי וחברות הקהילות הליברליות וארגוני ההתחדשות היהודית, אזרחי ישראל בני העדות הדתיות האחרות ורבים נוספים. הפגיעה הזאת חותרת תחת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית המחויבת לשוויון ולחופש דת ומצפון. לא פחות חשוב מזה, ההשלכות הקשות של יחסי הדת והמדינה בישראל פוגעות גם בזהותה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי ובמקומן של המסורת היהודית והתרבות היהודית בחייהם של ישראלים רבים. הן מעמיקות תחושות של ניכור וגורמות לציבור רחב לראות בממסדים הדתיים מקור של שחיתות ולא של השראה, מוקדים של כוחנות במקום של כוח מוסרי וחברתי מיטיב ומאחד. דברים כואבים אלה משקפים, לטעמי, את המתרחש בתוך החברה הישראלית, אך הם נכונים גם ביחס לקשריה של מדינת ישראל עם יהדות העולם. בשנים האחרונות בחרה ממשלת ישראל באופן מובהק להפנות עורף למיליוני יהודים בתפוצות בשל זהותם הדתית, ולא אחת גם בשל עמדותיהם הפוליטיות, משל האוהל הציוני ראוי להימתח רק עד גבול עמדותיה של ממשלת ישראל המכהנת. תיקונה של מערכת היחסים עם יהדות העולם הליברלית וייסודה על ערכים של כבוד הדדי והכרה הם יעדים ציוניים וישראליים מרכזיים, ואני שמח שעמידתי כאן על הדוכן הזה מאפשרת לי להשמיע גם את קולם של אחים ואחיות רבים מעבר לים, שאהבתם למדינת ישראל היא אהבת אמת, אך לא אחת תחושתם המוצדקת היא שמדובר באהבה חד-צדדית. העיוות בתחום יחסי הדת והמדינה שעליו אני מדבר ובו עסקתי שנים רבות מאוד כאיש החברה האזרחית אינו נוגע רק לחופש הדת והחופש מדת של אזרחי ואזרחיות ישראל וליחסיה של מדינת ישראל עם התפוצות. בעשור השמיני לעצמאותה ניצבת מדינת ישראל על פרשות דרכים משמעותיות. בדיון הפוליטי והחברתי הער שמקיימת החברה הישראלית על ערכיה ודמותה ישנם כוחות גדולים המבקשים לנצל את המסורת היהודית ואת החזון הציוני על מנת להצדיק עמדות לאומניות וגזעניות. אחרים עושים זאת על מנת לשלול את הלגיטימציה של הדעה הנגדית, להוקיע את המערערים על מהלכי השלטון ולהתקין בלי הרף סרגלי נאמנות. הם עושים זאת כמובן תוך התעלמות מוחלטת מכך שנביאי ישראל הנזכרים במגילת העצמאות היו בראש ובראשונה אלו שניצבו באומץ מול המלך והשררה. מובילי מהלכים אלה אינם שוכחים להפריח לחלל האוויר שום סיסמה, מכמן לשון או ציטוט ציוני, אך האמת היא שלא אחת משנתם היא פסאודו-ציונות, משנה המבקשת לקבע תודעה ציבורית ופוליטית של עידן טרום-ריבוני. לשיטתם של הכוחות האלה, לא בניהולה של מדינה אנו עוסקים, אלא בהמשך המאבק של היישוב העברי כנגד כוחות השחור מבית ומחוץ, משל לא הוקמה כאן מדינה לפני 73 שנים. המהלך הזה לא מונע מגעגוע סנטימנטלי; כל-כולו ניסיון מחושב לפטור את מדינת ישראל, את החברה הישראלית ואת הרוב היהודי שבה מעול האתגרים המונחים על כתפיה של ריבונות מודרנית, מתוקנת ומתקדמת גם בשעה שהיא עדיין נדרשת להגן על גבולותיה. בין האתגרים האלה: הבטחת שוויון והזדמנות ראויה לכל אזרח ואזרחית; הגנה על זכויות האדם; צמצום הפערים החברתיים ותיקון כשלי העבר; תיקון היחסים בין הרוב היהודי למיעוט הערבי; העדפת האינטרס הציבורי על פני מאוויי הרווח של מעטים; טיפוח חברה פלורליסטית וסובלנית; קידום ניידות חברתית ונגישות; דאגה עמוקה לסביבה; וכמובן חתירה למציאות של הסדר מדיני ושלום, לא רק עם היושבים לחופי המפרץ הפרסי, כי אם גם – ובעיקר – עם אלו החולקים עימנו את הארץ המובטחת. כממשיכי דרכה של תנועת העבודה, האתגרים האלה של כינון חברה צודקת, מכילה ושוחרת שלום הם בדיוק המשא שאותו אנחנו מבקשים לשאת. בעבורנו, אלה אינן רק משימות פוליטיות אלא גם ביטוי עמוק לדרך שבה אנחנו מבינים את מהותה של המדינה היהודית והדמוקרטית שלנו ואת מבחניה הגדולים של היהדות הישראלית והציונות במאה ה-21. לשיטתנו, אם יש מי ששכח כיצד להיות יהודי, הרי הוא זה המפנה את גבו לאתגרים האלה, או גרוע מכך – רואה בהם ביטוי לחולשה לאומית, להתרחקות מהחזון הציוני, לטשטוש הזהות היהודית. מתוך העמדה הישראלית, הציונית והיהודית הזאת נובע הסירוב העיקש שלנו להעניק למאן דהוא, לממסד כלשהו או לזרם מסוים בעלות בלעדית ומונופול על היהדות. באופן טבעי, הסירוב הזה מעורר ויכוח חריף שהדיו נשמעים בבית הזה ומחוצה לו כל העת. כתמיד, אדוני היושב-ראש, השגת פשרות וגיבוש הסכמות הם יעדים חשובים, אפילו גורליים, אך התנאי להם הוא שמסביב לשולחן לא ישב צד אחד הזועק ודורש "כולה שלי" וצד שני הנמצא בעמדת התגוננות וויתור, אלא שני צדדים האוחזים באותה טלית ומוכנים לחלוק בה. רק בדיון מסוג זה נוכל להקים גשרים רחבים דיים, שיאפשרו ליותר מעגלה מלאה בודדה לנוע עליהם בעת ובעונה אחת; רק כך נוכל להתקדם אט-אט למציאות שבה יושבי כל עגלה מכירים גם בחשיבות המטען הנמצא ביתר העגלות. ולסיום, במהלך 20 שנות פעילותי כרב רפורמי בישראל זכיתי ללוות אלפי יחידים, זוגות ומשפחות ברגעים של צער, ובעיקר ברגעים של שמחה והתחלות חדשות. הטובים ברגעים האלה היו תחת 1,000 החופות שערכתי לזוגות מכל שדרותיה של החברה הישראלית – זוגות שלא יכלו להינשא בממסד הרבני, ורבים הרבה יותר שבחרו באופן מודע בחופה יהודית שוויונית: זוגות של ילידי הארץ ושל עולים; זוגות שבהם בן זוג אחד היה יהודי מלידה והשני מבחירה, גר או גרת צדק; זוגות של חתן וכלה, וזוגות של שני חתנים או שתי כלות. בחופות האלה נהגתי להקריא שיר "תפילה" של לאה גולדברג, הנכלל עם עוד מקראות עבריים וישראליים רבים בסידור התפילה החדש של הקהילות הרפורמיות בישראל, סידור תפילת האדם, בצידן של כל התפילות המסורתיות: "למדני אלוהיי ברך והתפלל / על סוד עלה קמל / על נוגה פרי בשל / על החירות הזאת / לראות, לחוש, לנשום / לדעת, לייחל, להיכשל. // למד את שפתותיי ברכה ושיר הלל / בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל / לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום / לבל יהיה עליי יומי הרגל". בפתחה של כהונה שאני מקווה שתהיה ארוכה ומשפיעה לטוב ולשינוי, אני נושא תפילה ששפתותיי תמשכנה לשאת בכל יום ברכה ושיר הודיה על הזכות הגדולה להיות שליח ציבור במשכן הזה לצידם של שותפים ושותפות לדרך, וגם לצידם של יריבים מאתגרים, וששליחות זו לעולם לעולם לא תהיה בעבורי רק כהרגל. ברוך שעשני בצלמו, ברוך שעשני בן חורין, ברוך שעשני ישראל, ברוך הנותן ליעף כוח. תודה רבה. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת גלעד קריב, והצלחה גדולה בכהונתך כאן בכנסת. לאחר הברכות האישיות, אני מזמין בכבוד את חברת הכנסת מרב מיכאלי לברך את חבר הכנסת קריב, בבקשה. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> אני חייבת לספר לכם שאני קראתי את הנאום של חבר הכנסת החדש גלעד קריב לפני, כי רציתי לדעת – אני צריכה לברך, אז רציתי להיות ערוכה. וכשהגעתי לשיר של לאה גולדברג, שהוא אחד השירים האהובים ביותר עליי, של אחת המשוררות האהובות ביותר עליי, אם לא ה-, זה היה מין כזה – ההתרגשות הייתה רבה במיוחד. במפלגת העבודה זה סוד גלוי שגלעד קריב עשה כמה וכמה פריימריז לפני שזכינו לפריימריז האלה שבאמצעותם הוא באמת נבחר לכנסת ישראל – כי אתה באמת איש של חזון, עם אורך רוח. הביטוי "עם הנצח לא מפחד" – שלא לומר לא מפחדת – "מדרך ארוכה" – מתקיים בך הפסוק הזה בצורה מאוד מאוד מפורשת, גם במסע שלך אל עבר המקום הזה והיום הזה, אבל בוודאי בתהליכים שאתה מתעקש להעביר את החברה הישראלית, את מדינת ישראל ואת החיות והחיים בהם. גלעד ציין את הטקסים שהוא ערך והרגעים שהוא היה שותף בהם, אבל לאורך כל הזמן הזה הוא גם בילה שעות אין-ספור בוועדות הכנסת, במאבקים אזרחיים ממדרגה ראשונה, שלא מתחילים ונגמרים במה שמקובל לקרוא לו "דת ומדינה". הוא הביא לשם את המסירות האין-סופית שלו, את המחויבות ואת האמונה, מכל הסוגים, שהוא חדור בה; את הנחישות. הוא עשה לעצמו בחברה הישראלית מקום, והגיע הזמן שהוא יהיה המקום של היהדות הרפורמית כולה. היום הזה מרגש לכל מי שהיה שותף למהלך של גלעד לאורך כל השנים להיבחר לכנסת, כי סוף-סוף נכנסת לכנסת, דבר שחלמת עליו מאז כיתה ב'. למי שמעוניינת, גלעד ודאי ישמח להציג את ההתכתבות שלו עם השר בורג – זה היה יוסף בורג? אבל האמת היא שזה מרגש לא פחות גם משום שזאת הפעם הראשונה אי פעם שיש ליהדות המתחדשת נציג בכנסת ישראל. זה דבר מדהים לחשוב שלקח כל כך הרבה שנים, 73 שנותינו, בשביל שיהיה ליהדות המתחדשת נציג בכנסת ישראל. זה מדהים לא פחות, ואף מצער – אבל את כל זה אנחנו באנו לשנות – שהיהדות המתחדשת הזאת עדיין נתפסת כאויב או כאיזו התרסה, ויש מי שביהדות החרדית, האורתודוקסית, טורחים להילחם בה, להילחם נגדה כל כך חזק. מדהים, העיוורון לראות שהיהדות המתחדשת – אדוני היושב-ראש, ברשותך, היהדות המתחדשת היא הרי המשך המהלך הטבעי והכל-כך פנימי ליהדות, שתמיד התחדשה, תמיד תמיד המציאה את עצמה מחדש. אני חושבת על יבנה, על יב"ז – ולא, הכוונה איננה ליעל בר זוהר אלא לרבי יוחנן בן זכאי, שאחרי חורבן המקדש חידש מושגים ופרקטיקות של תפילה ואמונה וקידוש השם, ורק בזכותו יכלה היהדות לשרוד; אני חושבת על הרמב"ם, שהכניס לתוך המשנה היהודית של זמנו פילוסופיות ממקומות אחרים, מתחומי ידע אחרים, מתרבויות אחרות; אני חושבת על הבעל שם טוב, שהכניס לתוך היהדות ציבורים שהיו מודרים ממנה משום שהם היו עניים ולא הייתה להם דריסת רגל בעולם האינטלקטואלי של לימוד. הוא נתן להם את האפשרות לדבקות ולאמונה ולשמחה, והכניס לתוך היהדות את כל האנשים האלה. לצערי הרב, היום שוב יש כל כך הרבה שמודרים מהיהדות בגלל קנאות, בגלל היצמדות ליהדות לא כאמונה, לא כתרבות, לא כדת, לא כלאום, אלא ככוח, ככלי פוליטי, ככלי שבא להפריד בין אזרחיות ואזרחים, בין יהודיות ויהודים ובין לא יהודיות ויהודים לביננו; ככלי שבא להביא אנשים למצב שהם תלויים באחרים במקום שהם יועצמו ויהיה להם כמה שיותר כוח, כל אחד ואחת בפני עצמה. השותפות של גלעד בסיעת מפלגת העבודה – בכנסת ישראל, קודם כול, אבל בסיעת מפלגת העבודה – היא ממש חוט השני. אפשר לראות איך נראית הסיעה שלנו והמפלגה שלנו היום: זה קודם כול החיבור הכל-כך עמוק בין האישי לפוליטי אצל כל אחד ואחת מאיתנו – מכם, מכן – החיבור הזה שאומר אנחנו לוקחות ולוקחים כל אחת את המקום שהיא באה ממנו, שהוא בא ממנו, והופכות אותו לקרדום לחפור בו טוב, טוב, לחברה הישראלית ולמדינת ישראל ולעתיד המשותף שלנו ולעתיד המשותף שלנו כאן ביחד; איך אנחנו לוקחות את החוויות האישיות האלה, מסיקות מהן את המסקנות הכלליות המתבקשות, ואיך אנחנו משתמשות בניסיון שכל אחד ואחת מאיתנו באה איתו כדי להעצים את החברה הישראלית ואת מדינת ישראל וכל אחד ואחת מהפרטים בישויות האלה. גלעד מביא את זה מהעולם של היהדות המתחדשת – ואגב, עם כל המחשבות המוסריות שבאות מהמקום הזה, משום שאם אנחנו חושבות על ההתחדשות, אנחנו צריכות לחשוב על היהדות כמי שקבעה קריטריונים שכדי למלא אותם בתוכן צריך בכל פעם מחדש. גלעד הוא טבעוני. האם הגיוני להמשיך להחזיק בכללי כשרות של פעם ולא לחשוב מחדש על המונחים של מהי דרך מוסרית לצרוך מזון? האם לא צריך לחשוב מחדש על כללי הכשרות מתוך המקום המוסרי שהם באו ממנו מלכתחילה? האם אנחנו צריכים להמשיך להיצמד לתכנים קונקרטיים שלפעמים פשוט אבד עליהם כלח? המציאות השתנתה, העולם השתנה, האנושות השתנתה. האם לא כדאי להסתכל על היהדות ולהגיד מהי הכוונה פה באמת? אני מסתכלת על עמר, שמביא את החיבור הכל-כך עמוק של מפלגת העבודה לדורותיה על כל מה שהיא ייצגה ואת המחויבות הכל-כך עמוקה לביטחון ישראל; על אמילי, שפרסה פה בצורה מרגשת, בצורה בלתי רגילה, את המורשת שלה, את הרקע שלה, את המקום שממנו היא באה, שהוא כאילו הכי רחוק ממה שאפשר היה לחשוב פעם על מפלגת העבודה – ואת הקול הזה את מביאה לתוך המחויבות הפוליטית שלך; אני מסתכלת על אפרת, שזה סוג אחר של מורשת של מפלגת העבודה, ממקום אחר, עם כל המחויבות היום לעולם המשפט והחוק והדמוקרטיה וזכויות אדם ושוויון; על רם שפע, שמייצג את ההתיישבות – כן, ההתיישבות, ההתיישבות, לא מה שהתחילו לקרוא לו התיישבות בשנים האחרונות – את החיבור לאקדמיה, את ההסתכלות על האקדמיה מכל הצדדים שלה, לא רק מצד הידע אלא גם מצד אלה שמשתמשות ומשתמשים בה, שחווים אותה; וכמובן, last but not least, כמו שאומרים, מספר שבע, אבתיסאם מראענה – עוד חיבור מאוד עמוק לתרבות הישראלית, עוד ילדה שחלמה – בכיתה ג', לדעתי – להיות חברת כנסת, ונמצאת כאן היום עם כל המחויבות לחיבור בין חלקי החברה הישראלית ולתרבות הישראלית. לא בכדי אתן יושבות ביחד, שתי נציגות התרבות הבולטות של הסיעה. אני לא יודעת אם רם שפע עוד יעשה או לא יעשה נאום בכורה, כי זאת הכנסת השלישית שלו – הרביעית כבר, בעצם, אדוני היושב-ראש; כנסת רביעית ללא נאום בכורה. הוא פשוט לא הספיק בכל פעם, אז א. נאחל שהכנסת הזאת תחזיק מעמד מספיק זמן. << קריאה >> רם שפע (העבודה): << קריאה >> אם תהיה ממשלה. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> אם תהיה ממשלה אתה עושה נאום בכורה. סגרנו. << קריאה >> רם שפע (העבודה): << קריאה >> ממשלת שינוי, כמובן. רק ממשלת שינוי. כמובן. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> גלעד, בהצלחה רבה רבה. אנחנו לגמרי בונות עליך. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי, ושוב, איחולי הצלחה לחבר הכנסת גלעד קריב. חברות וחברי הכנסת, עד כאן פרק נאומי הבכורה. << נושא >> הצעת תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות) (תיקון מס' 39), התשפ"א–2021 << נושא >> [נספחות.] << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> ומכאן אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות) (תיקון מס' 39), התשפ"א–2021. אני מזמין את השר איתן גינזבורג להציג את התקנות בשם שר הבריאות, בבקשה. << דובר >> שר התקשורת איתן גינזבורג: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברכות לחבר הכנסת קריב ובהצלחה רבה. אני פה עכשיו מה שנקרא "לטחון צעירוּת". << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> שיהיה בהצלחה. << דובר_המשך >> שר התקשורת איתן גינזבורג: << דובר_המשך >> חבריי וחברותיי חברי הכנסת, מונחת בפני הכנסת הצעה לאישור ההוראות בתקנות שהותקנו מכוח סעיפים 6 ו-7 לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הגבלת פעילות והוראות נוספות) (תיקון מס' 39), לפי סעיף 4ד(2)(ג) לחוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש. בהתאם למנגנון הקבוע בחוק, תקנות מכוח סעיפים 6 ו-7 לחוק שהותקנו על ידי הממשלה שעניינן הגבלות על המרחב הפרטי והציבורי, יידונו בוועדה בכנסת בתוך שבעה ימים, ואם לא קיבלה הוועדה החלטה בתוך פרק זמן זה, על יושב-ראש הכנסת להביא את התקנות להצבעה במליאה. תיקון מס' 39 כולל כמה תיקונים וכן הוא מאריך את תוקפן של תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הגבלת פעילות והוראות נוספות). חלק מההוראות שהוא מאריך מותקנות מכוח סעיפים 6 ו-7 לחוק, ואלה ההוראות המובאות לאישורכם כעת. הוראות אלה כוללות בעיקר את החובה לשמירת מרחק במרחב הציבורי ואת הגבלת ההתקהלות במרחב הציבורי והפרטי, כולל סמכויות אכיפה של חובה זו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איתן גינזבורג: << דובר_המשך >> אני אפרט. אני אפרט. אני אפרט. << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, זה באמת חסר תקדים. אני אפילו הייתי ממליץ לקרוא עוד פעם, כי הקשבה כזאת לא תמיד יש. << דובר_המשך >> שר התקשורת איתן גינזבורג: << דובר_המשך >> אז אני אפרט בקצרה, אדוני היושב-ראש. אני אתייחס לשאר התקנות, בסדר? ההצעה הראשונה היא להוסיף הגדרה של אדם מנוע חיסון ולתקן את ההגדרה של אישור תו ירוק על מנת לאפשר לאדם מנוע חיסון, שלא מתחסן מסיבה רפואית, ולקטין מתחת לגיל 16 שקיבל תוצאה שלילית בבדיקת קורונה בלי אישור תו ירוק, שתקף ל-72 שעות ממועד ביצוע הבדיקה ועד תום היום האחרון של תקופת תוקפו, להיכנס באמצעותו למקומות שפועלים על פי התו הירוק. זו הקלה למי שלא מתחסן או למי שמתחת לגיל 16 עם תוצאה שלילית. לעניין איסור שהייה של אדם שאינו מחוסן או מחלים במקום הפועל בתו ירוק, מוצע להוסיף שתתאפשר שהייה במקום גם של קטין מתחת לגיל 16 או של אדם מנוע חיסון שקיבל תוצאה שלילית בבדיקת קורונה. דבר נוסף – מוצע לבטל את ההוראה המיוחדת שנוגעת לכניסת קטין לבית מלון עם תוצאת בדיקה שלילית. חברת הכנסת שאשא ביטון, אני בטוח שאת תדברי אחריי, נכון? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן, כן. << קריאה >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איתן גינזבורג: << דובר_המשך >> כן, אבל מירב ביקשה פירוט. זאת, לאור האפשרות הגורפת לקטינים לקבל אישור תו ירוק על סמך תוצאת בדיקה שלילית. בנוסף, בנוגע להפעלת מקום לאימונים של ספורטאים תחרותיים במבנה בחריג שמאפשר כניסה של ספורטאי תחרותי בגיר שהוא מחלים, מוצע לקבוע שיכלול גם בעל אישור תו ירוק, באופן שיאפשר גם לספורטאים מנועי חיסון אך בעלי תו ירוק להיכנס. כל זה ועוד כמה דברים יהיו בתוקף עד מחר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז למה צריך את זה? << דובר_המשך >> שר התקשורת איתן גינזבורג: << דובר_המשך >> כי צריך לאשר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איתן גינזבורג: << דובר_המשך >> אבל צריך לאשר. צריך לאשר. מחר יבואו תקנות חדשות, אולי. << קריאה >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << קריאה >> אם לא מאשרים – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איתן גינזבורג: << דובר_המשך >> מוצע להאריך את תוקפן של התקנות הללו – שאגב, נכנסו לתוקף והן בתוקף כבר מחודש אפריל – – << קריאה >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איתן גינזבורג: << דובר_המשך >> – – עד יום כ"ד באייר, 6 במאי. עד כאן, אדוני היושב-ראש. אבקש את אישורה של הכנסת לאישור תקנות אלה. << קריאה >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יריב לוין: << יור >> תודה רבה. אם כן, אני עובר לרשימת הדוברים. חבר הכנסת אבי מעוז – איננו. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> שלום. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולדבר על נושא חשוב שקשור לאוכלוסייה המבוגרת, כמובן, שזה הנושא שאני מקדמת 24/7. לפני כמה ימים הנחתי הצעת חוק חשובה מאוד ועקרונית על שולחן הכנסת, הצעה שבאה לשנות מהיסוד את היחס שאנחנו מעניקים למבוגרים בחברה שלנו, וביסודה שינוי הקונספט הזה של חובת הפרישה מהעבודה ברגע שמגיעים לגיל פרישה. אתם יודעים, היום יש גיל שבו שולחים בן אדם הביתה, גם אם הוא עובד מצוין, רק בגלל גילו. כיום מדינת ישראל מפלה, משפילה ומבזה יום-יום אנשים מבוגרים כשהיא מגרשת אותם ממקומות עבודתם הביתה בטענה שהם הגיעו לגיל שבו כבר אין להם שום ערך בעולם התעסוקה. הרעיון הזה, שהפך לחלק מובנה מחיינו, הוא רעיון הזוי, ורק בגלל כוח ההרגל לא עצרנו לרגע ושאלנו את עצמנו למה אנחנו נותנים יד לדבר שהוא כל כך לא הוגן. תחשבו על זה – על פי החוק הקיים, שחוקקנו כאן, ברגע שאדם מגיע לגיל מסוים, ניתן פשוט לפטר אותו בלי לתת לו הסברים, בלי לבחון את התפקוד שלו ובלי לתת לו צ'אנס נוסף. אני משוחחת יום-יום עם אנשים מבוגרים שמספרים לי על התחושות הקשות שלהם בעקבות החוויה הטראומטית הזאת – אנשים שכל הביטחון העצמי שלהם רוסק, אנשים שאיבדו תחושת משמעות בחיים, אנשים שמרגישים שהם כבר לא חיוניים, ועל חלקם הפיטורים הללו גם ממש גוזרים חיי עוני. מעבר לזה שזו מדיניות אכזרית – בדיוק אחת מהנשים ששוחחתי איתן אמרה לי: אני מרגישה שאנחנו כמו אנשים ששולחים את הזקנים שלהם על גבי קרחון אל הלא-נודע, כמו אסקימואים – אז לא רק שזה אכזרי, המדיניות הזאת גם מאוד מאוד שגויה מבחינה כלכלית. הרי במעשה הזה של שליחת כל המבוגרים הביתה, אנחנו במו ידינו מעודדים אותם להיות עניים יותר, בודדים יותר וחולים יותר. אין-ספור מחקרים מוכיחים את מה שאני אומרת. במקום לעודד אותם להיות יצרניים, עצמאיים ומשלמי מיסים, אנחנו הופכים אותם במו ידינו להיות נזקקים. נתונים של מכון ירושלים לחקר שווקים מראים כי טמון פוטנציאל כלכלי משמעותי מאוד בתעסוקה של מבוגרים, ועל פי הערכה של המחקר הזה אי-העסקתם של מבוגרים בישראל יוצרת הפסד כלכלי לקופת המדינה של כמעט 6.5 מיליארד שקלים בשנה. בבסיס הצעת החוק שהגשתי עומדת התפיסה כי לחייב אדם להפסיק לעבוד רק בגלל שהוא הגיע לגיל מסוים זו אפליה, ולכל אדם – אי-אפשר לשלול ממנו את הזכות להמשיך לעבוד, אלא אם כן באמת אפשר להראות שברמה התפקודית הוא לא יכול למלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר. כלומר, מה שהצעת החוק הזאת באה להציע הוא שאנחנו נעשה הערכה תפקודית לעובד, ולא סתם נשלח אותו הביתה רק בגלל שהוא מבוגר. מנגד, כדי לאזן את זה, אנחנו מציעים שבעצם מעל גיל פרישה כבר לא תהיה חובה לקביעות, כך שלא נצריך מעסיקים להישאר עם עובדים שלא מתפקדים בצורה טובה. ההצעה הזאת לא באה לשנות, או לפגוע בזכות לצאת לגמלאות או לקבל פנסיה, זאת אומרת, אנשים שיגיעו לגיל הפנסיה ימשיכו להיות זכאים לפרוש מהעבודה ולקבל במקביל קצבאות, קצבת אזרח ותיק ופנסיה. זה לא בא לפגוע בזכות הזאת שלהם. אני מזכירה: צריך להבין שהמוסד הזה, "גיל פרישת חובה", שלפיו אנחנו מחייבים את העובדים לפרוש מעבודתם רק בגלל הגיל הכרונולוגי שלהם, נעוץ בהסדרים חברתיים מאירופה מאמצע המאה ה-19. מאז קרו כמה דברים. זאת אומרת, הרעיון הזה נולד בתקופה שבה תוחלת החיים באירופה הייתה מתחת לגיל 50. מאז ועד היום התרחשו הרבה מאוד דברים כלכליים, חברתיים, תוחלת החיים כמעט הכפילה את עצמה, ואוכלוסיית הזקנים והזקנות הבריאים, הצלולים והכשירים בני 70 ו-80 עלתה באופן ניכר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מירב, אם אתה יכולה – לסכם. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין בעיה. נקודה עקרונית – תסתכלו אפילו עלינו כאן, בבית הנבחרים; תסתכלו על ראש הממשלה שלנו, שחצה את גיל 70, תסתכלו על חברי הכנסת. נשמע לכם הגיוני לומר לחבר כנסת שהוא לא יכול לכהן בתפקידו רק כי הוא חצה את גיל 62 או 67? כמובן שלא. אז בואו לא נהיה צבועים. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – במצב הנוכחי כדאי, כדאי שכאן – – – << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בואו לא ניתן יד לפיטורים של אנשים רק בגלל גילם. מדינות מפותחות רבות בעולם ביטלו את ההסדר החוקי הזה של חובת פרישה בגיל מסוים, כמו ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, בריטניה וסקוטלנד. הגיע הזמן שגם בישראל נעשה מעשה אמיץ ונבטל את חובת הפרישה. ישראל צריכה להיות מקום שבו לכל אדם, לא משנה מה גילו, יש את החופש לבחור אם הוא רוצה להמשיך לעבוד. ישראל צריכה להיות מקום שיודע להעריך את הידע והניסיון הרב שצברו מבוגרים בחייהם. ישראל צריכה להיות מקום שבו כשנכנסים למקומות עבודה רואים אנשים בני 70 ו-80 כעניין שבשגרה. אני חושבת שזו הצעת חוק מאוד עקרונית, שטומנת בחובה פוטנציאל גדול, והלוואי שתהיה לנו הזכות להפוך אותה למציאות. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חברת הכנסת מירב כהן. חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת אלכס קושניר – אינו נוכח; חבר הכנסת עופר כסיף; חברת הכנסת קטי שטרית – לא נמצאת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, האמת היא שזה יהיה פחות משלוש דקות, זה יהיה קצר, כי גם הקשבתי לשם שינוי כשהשר חברי איתן גינזבורג דיבר. קודם כול, תשמע, כל האירוע הזה מגוחך. אתה מבקש מהכנסת הנכבדה, ביעילות עד אין-קץ, שפשוט תאשר – קודם כול, אתה כמובן לא הכתובת; אנחנו יודעים מי הכתובת – שנאשר תקנות מהיום למחר. בעצם, היום הן מתפוגגות – – << קריאה >> שר התקשורת איתן גינזבורג: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – או שמחר הן מתפוגגות. אז כאילו לְמה? באמת אני לא מצליחה להבין. << קריאה >> שר התקשורת איתן גינזבורג: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. אין לי בעיה שתסביר לי. אני פשוט לא מצליחה להבין לְמה באנו לכנסת. זה כל כך חסר – זה לא יעיל בעיניי. אם גם כך מחר התקנות האלה לא תקפות, אז למה להצביע היום? מה, בגלל שיש יותר מ-60 חולי קורונה היום? << קריאה >> שר התקשורת איתן גינזבורג: << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מתי גם האירוע הזה שהוא לא – מתי זה ייגמר? עוד דבר אני רוצה גם להבהיר בעניין הזה: מה האינטרס כל היום לחייב אנשים לעשות בדיקות? כל הזמן, אותן בדיקות PCR. שמעתי שהשבוע חזרו חבר'ה מסיני – אני מניחה שראית את זה – במעבר המצרי הם היו חולים ובמעבר הישראלי הם החלימו, כנראה, כי הם יצאו שליליים לקורונה. אז אולי גם יש בעיה עם הבדיקה? אני לא יודעת. אבל אם גם ככה הם מחלימים מקורונה או שהם עם תו ירוק, למה עוד פעם גם לחייב אותם בבדיקה הזאת, שמראש היא גם לא נכונה? אתה בטח מסכים איתי שזה מטופש, כי אם יש לך תו ירוק ובאמת חוסנת, ואתה יוצא ואתה קולט שהבדיקות גם לא מדויקות – אז אולי תסביר לי, כי עכשיו הבנתי שאתה מבקש עוד בדיקות PCR, נכון? עוד בדיקות קורונה, לפחות זה – – – << קריאה >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << קריאה >> – – – בדיקות קורונה למי שהוא לא מחוסן ומי שהוא מתחת לגיל 16. למה? וכל 72 שעות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> 16. << קריאה >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << קריאה >> לְמה? וכל 72 שעות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> צריך להסביר את זה, אני לא מצליחה להבין. << קריאה >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << קריאה >> – – – את כל הסיפור הזה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל בואי – אמרתי לו שאני מקצרת. בכל מקרה, האירוע הזה שבו אנחנו מאשרים תקנות עד מחר – סליחה, הכנסת הזאת קצת יותר חשובה מזה. סליחה ותודה. זה כמובן לא אישי אליך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת אלי אבידר. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מוותר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מוותר. חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח, אז אנחנו חוזרים לחבר הכנסת רון כץ, בבקשה. אנחנו מברכים אותו. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר אתכם היום על – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חברי הכנסת, מיקי זוהר, השר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה כבר דבר יפה. אני רוצה לדבר איתכם היום על נושא חשוב שלא מקבל מספיק כותרות בתקופה המטורללת שבה אנחנו חיים, נושא תקנון מערכת הבריאות. נכון להיום יש 600 תקנים של רופאים שהתווספו במהלך תקופה הקורונה שמשרד האוצר החליט עכשיו פשוט לבטל אותם. ומה המשמעות שהוא אומר לבטל אותם? זה אומר להחזיר שוב את התורנויות של 36 שעות; שוב לפגוע במקצוע שהתגייס ראשון לטובת המדינה, שעשו לו מטסים של כבוד, עמדו במרפסות, מחאו לו כפיים. הדבר היחיד שהם לא עשו זה לחשוב על העתיד. הדבר היחיד שהם לא עשו הוא תכנון מה יהיה ביום שאחרי הקורונה – כאילו אנחנו לא חיים במדינה מתוקנת, כאילו הקורונה, תכננו שלעולם לא תיגמר. אבל מה לעשות, ככל הנראה היא נגמרה. אנחנו מאשרים תקנות למחר, ויש פה כל מיני הליכים כאלה, ובסופו של דבר אנחנו מפקירים את מערכת הבריאות – מול מי? מול פקידי האוצר שאומרים: אין לנו תקציב לזה. בסופו של דבר, מול מי אנחנו משאירים את הרופאים האלה, שנלחמו בשבילנו, עבדו משמרות כפולות, הגיעו, פעלו? עבור מה, עבור שנגיד להם תודה רבה? כשהיינו צריכים אתכם היינו פה, ועכשיו זהו, אין יותר עם מי לדבר? נחזיר אותם שוב לעבר? אנחנו חייבים, כאמירה ברורה שלנו פה, לומר למשרד האוצר: תעצרו. אי-אפשר להפקיר את הרופאים, את כל מקצועות הרפואה. אי-אפשר להפקיר אותם. אי-אפשר להחזיר אותם לעבר – אי-אפשר לחזור למשמרות של 36 שעות, כי כפועל יוצא מזה אנחנו, כל אזרחי המדינה, נקבל שירות מופחת, נקבל מערכת בריאות ירודה. זה הזמן לעצור את זה, לפני שמערכת הבריאות יוצאת לשביתת התראה, לפני שרופאים יקבלו מכתבי פיטורים. כי מה לעשות? הרופאים לא באמת יכולים לשבות, כי כשרופא שובת, אזרחים מתים. אז זה הזמן שלנו פה לעצור את הגזרה הזאת על מערכת הבריאות. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת רון כץ. חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח. חבר הכנסת אוריאל בוסו, בבקשה. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אין מה לעשות, אנחנו עדיין בימים שאנחנו מסתובבים בין ניחום אבלים אחד למשנהו, באבל הכבד שפקד, לדעתי, את כל העם היהודי מיום חמישי בלילה, בהילולת רבי שמעון בר יוחאי. אני מוכרח לציין: אתמול, באחד מהניחומים – הייתי בכמה וכמה מקומות, שומע סיפורי גבורה ואמונה של אנשים – הבאתי מכתב, איגרת ניחומים אישית של מרן נשיא מועצת חכמי התורה, שאמר בעצמו שאם היה יכול היה מסתובב מבית לבית בשביל לנסות לרפא את הכאב. אבל לצערי, אני שומע שאמורה להיות תוכנית ארץ נהדרת, שמזמן איבדה את המהות של הסאטירה, שהולכת לעשות מכל הנושא הזה סוג של סאטירה. צריך לזכור, ואני קורא לרשות השנייה ולכל מי שמטפל: חבר'ה, עדיין אנשים יושבים שבעה על יקיריהם. תארו לכם שהם יסתכלו בפודיום – בטלוויזיה, ויראו שכל האסון הזה, שהם עדיין לא יכולים להכיל אותו, ואנחנו לא מצליחים להכיל אותו, נהפך למשהו של סאטירה, גם אם זה למטרה של ניגוח של אדם כזה או אחר. עדיין צריך להתעשת ולראות. אנשים גילו סולידריות ביומיים-שלושה הראשונים. חלקם, שדיברו על ועדות, מעולם לא ראו איך נראה הקבר של רבי שמעון בר יוחאי – ברור שזה היה בניגוח. אבל מבחינתנו, אין מה לעשות, צריך להכיל את הכאב, את האובדן ואת האבל הלאומי האמיתי שקבענו כאן. התוכנית הזאת – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נראה לך שעד עכשיו לא חקרו אף אחד – – – << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> התוכנית הזאת – צריכים לחקור, מה השאלה, אני לא מבין, יש גופים שחוקרים. אבל התוכנית הזאת, תוכנית הסאטירה הזאת, חייבת לרדת מהמסך לפני שהיא תעלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת אוריאל בוסו. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, בבקשה. << דובר >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני מוכרחה לומר שבאמת לא נעים לי לעלות לכאן פעם אחר פעם ולומר את הדברים ולשים מראה מול הממשלה והפעולות שלה, אבל בהיעדר ועדות בכנסת שדנות באופן מקצועי בנושאים האלה, אין לי ברירה אלא לעלות לכאן ולהציג את הדברים. אז רק כדי שחברי הכנסת הנכבדים ידעו על מה אנחנו מצביעים היום ומה מצב התחלואה היום במדינת ישראל: נכון לפרסומים של הבוקר 72 הם מאומתים, שזה 0.2% מסך הבדיקות; אנחנו עם מעל חמישה מיליון מחוסנים – כ-63%, לפי מה שמפורסם גם בדברי ההסבר של התקנות שעליהן אנחנו מצביעים היום; מתוך אלה שלא התחסנו ­– כשניים וחצי מיליון ילדים, חלקם הגדול מתחת לגיל שאפשר לחסן בו. רק כדי שתבינו את הפרופורציות, אנחנו מדברים היום על 353 בסך הכול במערכת החינוך על כל גווניה – אם זה יסודי, גנים, על-יסודי, חינוך מיוחד וכו'; 0.01% מסך המערכת הם חולים פעילים, ועוד 23 עובדי הוראה מתוך עשרות אלפי עובדי הוראה בתוך המערכת. נתונים חיוביים לאין שיעור. אנחנו במגמה חיובית כבר הרבה מאוד זמן מבחינת תחלואת הקורונה. וגם בואו נזכיר לכולם: כשדיברנו על ההגבלות ודיברנו על כל המשבר הזה, בעיקר מתוך דאגה גדולה לאוכלוסייה בסיכון, לאוכלוסייה המבוגרת, לסבא סבתא – אתם בטח זוכרים את כל הפרסומים שהיו – רובם, לשמחתנו, היום מחוסנים. מיטב המומחים, כולל אלה שסמוכים על שולחנו של ראש הממשלה, אומרים היום בצורה גלויה ומפורשת: לא צריך הגבלות. צריך לעבור לטיפול נקודתי במקומות שבהם אם פתאום יקרה משהו, תהיה איזושהי התפרצות, אם צריך לטפל בנתב"ג – לקחת את הדברים ולטפל בהם באופן ממוקד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> אז אנחנו שואלים את עצמנו: למה התו הירוק? למה התקנות שאנחנו מצביעים עליהן היום? למה כל ההגבלות? יש להן רק סיבה אחת – ההתמכרות של הממשלה הזאת לכוח ולשליטה בחיים של אנשים. הם לא מפסיקים לשבש את השגרה של האנשים. עומד פה חבר הכנסת מיקי זוהר, ועמד כאן סגן השר יואב קיש ואמר שאני פופוליסטית. אז אני רק רוצה לשאול כאן את החברים היקרים: מי דחה בזמנו את יישום תוכנית הרמזור בגלל שיקולים פוליטיים – אני? אתם; מי אישר את האירוע ההמוני, שאנחנו ראינו כולנו איך הוא הסתיים בגלל צפיפות בלתי נתפסת – לא רק בהיבט של הקורונה, אלא בכלל – מי אישר את זה בגלל שיקולים פוליטיים? אני? אתם אישרתם; מי ביטל את כל הנושא של הגבלות בתחבורה הציבורית ליום אחד כי זה שירת אותו פוליטית – אני? אתם ביטלתם; מי פתח רגע לפני שהגענו לבחירות, שבועיים לפני הבחירות, וכולנו היינו צריכים לעשות פרצוף מופתע – ביטל את ההגבלות ולהחזיר לחיים או להחזיר לחייך – אני? אתם עשיתם את זה, כי זה התאים לכם מבחינה פוליטית. ואמר את זה עכשיו חבר הכנסת רון כץ: עכשיו, אחרי שהצבענו על הכרזה על מצב חירום, הארכנו את התוקף, מבטלים את התקנים שנתנו בקורונה לבתי חולים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, אם אפשר לסכם במשפט אחד. << דובר_המשך >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> אז תחליטו, אנחנו במצב חירום או אנחנו לא במצב חירום? אנחנו עדיין צריכים את ההגבלות האלה או אנחנו לא צריכים את ההגבלות האלה? כי בינתיים אנחנו משחררים צוותי רפואה להודו ולכל מיני מקומות בעולם כדי לסייע מבחינה הומניטרית – חשוב ונכון, אבל שימו לב לפער בין מה שאנחנו עושים לאזרחים שלנו כאן, בתוך המדינה, לבין איך שאנחנו מתייחסים מבחינה רפואית. ועוד כמה דברים, כי זה מאוד חשוב לדיון. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, כבר עברנו את הזמן, חברת הכנסת יפעת. << דובר_המשך >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> אני יודעת, ובכל זאת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> משפט אחד, אם אפשר. << דובר_המשך >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> אני רוצה לשאול למה ילד בכיתה א' צריך לבכות כי לא נותנים להורים שלו להגיע ליום הורים. באותה מידה – הורים מחוסנים, לא מאפשרים להם להיכנס עם הילדים שלהם למסעדות. התקנות שאנחנו מצביעים עליהן היום – מותר ל-500 אנשים להתקהל בלי תו ירוק, אבל אם זה מופע תרבות חייבים תו ירוק. ויש כאן גם את הסיפור של בדיקה כל 72 שעות. אז איך אמר מיקי זוהר: כוח וכסף? אז כנראה שהסיפור הגדול של הממשלה כאן זה הכוח, זה הרצון עדיין לשלוט בחיים של אנשים, ומי יודע, אולי יש פה גם עניינים כספיים – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. תודה רבה לך, חברת הכנסת יפעת. << דובר_המשך >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> – – כי אף אחד לא יודע להסביר למה אנחנו נמצאים בתוך המעגל הזה רק איפה שנוח, כי הנגיף עובד רק במקומות מסוימים, ובמקומות אחרים פשוט לא. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. כן. תודה, תודה לך. << דובר_המשך >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> אני מאוד מבקשת מהחברים כאן: תתנגדו לתקנות. אנחנו לא חותמת גומי, וגם כך, התקנות תקפות רק עד מחר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. תודה לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אדוני, אחרי ההצבעה, בבקשה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, כן. ברור. השר איתן גינזבורג יסכם, ואז נעבור להצבעה. << דובר >> שר התקשורת איתן גינזבורג: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת בן ארי וגם חברת הכנסת שאשא ביטון, תראו, ישראל נמצאת בשפל מבחינת תחלואת הקורונה, וזה ברור היום לכולם, אבל זה אחרי גל תחלואה חמור מאוד. בחודש דצמבר – זה כאילו היה לפני נצח, אבל רק לפני חמישה חודשים הביאו באמת את מערכת הבריאות קרוב לקצה גבול היכולת. במהלך החודשים האחרונים ניתנו כ-10 מיליון מנות חיסון לכ-5.3 מיליון ישראלים, וכיסוי החיסון הארצי הוא למעלה מ-63%, ונכון להיום נותרו פחות ממיליון ישראלים בגירים שיכולים להתחסן ועוד לא עשו את זה. יחד עם זאת, בעקבות ירידת התחלואה בחודש פברואר ישראל החלה בפתיחה מדורגת של המשק ושל מערכת החינוך. אנחנו עדיין בסיפור ההדרגתי; עוד לא פתחו את זה באופן מוחלט, כמו שאת מציעה, חברת הכנסת שאשא ביטון. << קריאה >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << קריאה >> אני לא מציעה – אני מציעה היגיון. אתה יודע להסביר לי, כבוד השר – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איתן גינזבורג: << דובר_המשך >> גברתי, אבל אני השתדלתי – לא, אני השתדלתי לא להפריע. << קריאה >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << קריאה >> לא, אני רוצה לשאול, כי בוא נקיים את הדיון. << דובר_המשך >> שר התקשורת איתן גינזבורג: << דובר_המשך >> לא, אבל אנחנו לא מקיימים דיון. << קריאה >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << קריאה >> אתה יודע להסביר למה 500 אנשים בהתקהלות מסוימת זה מותר, אבל באירוע – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שאלת את זה בנאום שלך. תודה. << דובר_המשך >> שר התקשורת איתן גינזבורג: << דובר_המשך >> אבל גם בזה, גברתי, את הטעית את הציבור כשאמרת שזה מה שרשום בתקנות, וזה לא מה שרשום בתקנות. התקנות מדברות על משהו אחר לגמרי, ואת בנאום שלך כרכת דבר בדבר. צריך גם את זה להגיד. << קריאה >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << קריאה >> ממש לא. אני מוכנה לעמוד באחריות – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי, תודה. תודה. חברת הכנסת יפעת, קיבלת זמן והצגת את הדברים. תודה לך. << דובר_המשך >> שר התקשורת איתן גינזבורג: << דובר_המשך >> אז התוכנית של הממשלה – אפשר להתווכח עליה, אבל זו התוכנית הממשלתית – הייתה פתיחה מדורגת של המשק, והשלב הרביעי של פתיחת המשק היה בחודש מרץ, והתקנות האלה מאריכות את תוקף התיקון שאושר בממשלה. לחברת הכנסת מירב בן ארי אני רוצה להגיד: את צודקת שבמצב דברים רגיל התקנות האלה בכלל לא צריכות להגיע למליאה. את יודעת וכולם יודעים שתקנות צריכות להיות מאושרות בוועדה, אך מכיוון שהתקנות האלה, שאושרו על ידי הממשלה בחודש אפריל ועברו לכנסת – על פי חוק הסמכויות המיוחדות הן נכנסות לתוקף בתוך 24 שעות; לוועדת הכנסת המוסמכת יש זמן של בין שבעה ימים לשבועיים לאשר את התקנות. אם היא לא מאשרת אותן, הן פגות תוקף, אבל אם הוועדה לא מתכנסת או לא מאשרת או לא דנה, זה מגיע למליאה – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל זה – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איתן גינזבורג: << דובר_המשך >> – – ואנחנו נמצאים עכשיו באירוע הזה. אחרי שהוועדה המסדרת לא שיבצה את התקנות האלה לדיון באחת מוועדות הכנסת, התקנות מגיעות למליאה. זה מצב לא תקין חוקתית, כי אין לך פה אפשרות לדבר עם מומחים, ואין אפשרות להזמין אנשים לוועדה, כמו שעשתה חברת הכנסת שאשא ביטון וכו'. אבל לנוכח המצב הזה, מבחינה משטרית אנחנו חייבים לדון בהן במליאה – זה מה שקובע החוק. לכן הגענו למצב שבו אומנם הן אושרו באפריל, הן פגות תוקף מחר, ואנחנו דנים בהן היום לקראת מחר. דבר נוסף הוא שזה יכול לגרום לכך שאנשים שעברו על החוק וקיבלו בגין זה קנס כי עברו על החוק – אם התקנות לא יאושרו, הקנס הזה יבוטל רטרואקטיבית – – << קריאה >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << קריאה >> – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בסדר גמור. << דובר_המשך >> שר התקשורת איתן גינזבורג: << דובר_המשך >> – – ולכן התקנות האלה מגיעות. הממשלה, חברת הכנסת בן ארי, תאשר תקנות ממשיכות לתקנות האלה; אולי אפילו תפתח עוד – בינתיים אפשרו גם עוד פתיחות – אבל התקנות האלה, מבחינה משטרית וחוקתית, צריכות להיות מאושרות. תודה רבה, גברתי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה לשר איתן גינזבורג. אנחנו עוברים להצבעה על תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות) (תיקון מס' 39), התשפ"א–2021. אנחנו כמובן נאפשר לחברי הכנסת שלא נמצאים במקומם להצביע. נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד התקנות – 4 נגד – 2 נמנעים – אין תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות) (תיקון מס' 39), התשפ"א–2021, נתקבלו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת בוסו, חבר הכנסת אבוטבול, חבר הכנסת שלמה קרעי. מי עוד? שלושה. אוקיי, אז שבעה חברי כנסת בעד, שניים מתנגדים, אפס נמנעים. תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות) (תיקון מס' 39), התשפ"א–2021, התקבלו. << נושא >> הודעה אישית של חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר << נושא >> << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כמובן שניתן לחבר הכנסת מיקי זוהר להגיב על דבריה של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. הודעה אישית – חמש דקות, מיקי? << דובר >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר >> לא, לא צריך. ממש דקה וחצי. טוב, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון בחרה להזכיר את שמי מעל הדוכן – אז חשבתי שאת מתכוונת לומר לי תודה, כי בעצם אני בניתי לך את הקריירה הפוליטית שלך. אם אני לא הייתי עושה את אותו אירוע בתוך הוועדה, אני לא יודע אם היו יודעים מי זאת יפעת שאשא ביטון, אז קצת מפתיע אותי שלא עלית להגיד לי תודה. << קריאה >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << קריאה >> אני צריכה לשלוח לך זר פרחים. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר, אז לא אמרת תודה. זה בסדר גמור. אז אם לא אמרת תודה, לפחות תגידי סליחה – תגידי סליחה לגדעון סער, ששרפת לו עשרה מנדטים בתוך כמה חודשים מרגע שחברתם. אז תודה לא אמרת לי, סליחה לגדעון סער לא אמרת, אבל לתקוף אותי אישית פה על הדוכן כן בחרת. אז הרבה בריאות, הרבה הצלחה – זה מה שאני מאחל לך. << קריאה >> יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה): << קריאה >> – – – חשבתי שאתה רוצה להתבגר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת מיקי זוהר. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ"ח באייר, התשפ"א, 10 במאי 2021, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:27. << סיום >>