דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"א ישיבה רע"ב הישיבה המאתיים-ושבעים-ושתיים של הכנסת העשרים-וחמש יום רביעי, י"ט באדר התשפ"ה (19 במרץ 2025) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתה דחופה 10 2955. אופן החזרה ללימודים ביישובי הצפון 10 מאיר כהן (יש עתיד): 10 שר החינוך יואב קיש: 10 הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018) (תיקון – הארכת הוראת המעבר), התשפ"ה–2025 20 אלי דלל (הליכוד): 20 שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: 23 הצעת חוק יום בריאות הלב, התשפ"ה–2025 24 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 24 שר הבריאות אוריאל בוסו: 25 הצעת חוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם (תיקון – תיקונים שונים), התשפ"ה–2025 29 משה פסל (הליכוד): 29 שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: 30 הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – החמרת ענישה בעבירה של כניסה בלתי חוקית), התשפ"ה–2025 32 בועז ביסמוט (הליכוד): 32 שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: 36 מרב מיכאלי (העבודה): 40 בועז ביסמוט (הליכוד): 42 הצעת חוק-יסוד: כניסה, הגירה ומעמד בישראל 47 שמחה רוטמן (הציונות הדתית): 47 הצעת חוק-יסוד: כניסה, הגירה ומעמד בישראל 52 יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): 52 שר הפנים משה ארבל: 53 גלעד קריב (העבודה): 59 מירב בן ארי (יש עתיד): 62 שמחה רוטמן (הציונות הדתית): 64 הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – הרחבת הזכאויות לחטופים ששוחררו), התשפ"ה–2025 67 צגה מלקו (הליכוד): 67 הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – העלאת דרגת הנכות ל-100% לחטופים ששוחררו), התשפ"ה–2025 71 פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): 71 הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – העלאת דרגת הנכות בשנה הראשונה לשחרור), התשפ"ה–2025 73 דבי ביטון (יש עתיד): 73 שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: 75 נאור שירי (יש עתיד): 76 יאיר לפיד (יש עתיד): 77 הצעת חוק הריסת בתי מחבלים, התשפ"ה–2024 81 אביחי אברהם בוארון (הליכוד): 81 שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: 85 חנוך דב מלביצקי (הליכוד): 86 משה פסל (הליכוד): 87 הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון – קיזוז כספים בגין פיצוי על נזקי גנבת רכבים), התשפ"ה–2024 88 משה פסל (הליכוד): 89 הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון – קיזוז כספים בגין פיצוי על נזקי גנבת רכבים), התשפ"ה–2025 91 אביחי אברהם בוארון (הליכוד): 91 שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: 92 גלעד קריב (העבודה): 93 ינון אזולאי (ש"ס): 96 משה פסל (הליכוד): 98 הצעת חוק הרשויות המקומיות (ניהול סיכונים תאגידי), התשפ"ג–2023 100 חנוך דב מלביצקי (הליכוד): 100 שר הבריאות אוריאל בוסו: 102 גלעד קריב (העבודה): 106 חנוך דב מלביצקי (הליכוד): 108 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 112 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 112 הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – פטור משכר לימוד לסטודנטים מתחת לקו העוני), התשפ"ג–2022 112 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 113 שר החינוך יואב קיש: 122 הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – זכויות הסתגלות לאחים שכולים), התשפ"ד–2024 127 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 127 שר הבריאות אוריאל בוסו: 130 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 140 הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון – שילוב בתנועות נוער), התשפ"ד–2024 141 מאיר כהן (יש עתיד): 141 שר הבריאות אוריאל בוסו: 149 מאיר כהן (יש עתיד): 155 הצעת חוק החברות (תיקון – מכסות ייצוג לנשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות), התשפ"ד–2024 156 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 157 שר המשפטים יריב לוין: 160 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 161 הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירות זיוף עמוק), התשפ"ה–2025 163 עודד פורר (ישראל ביתנו): 163 שר המשפטים יריב לוין: 164 עודד פורר (ישראל ביתנו): 166 הצעת חוק ועדות חקירה (תיקון – אירועי חובה להקמת ועדת חקירה ממלכתית), התשפ"ה–2025 168 אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): 168 שר המשפטים יריב לוין: 172 בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): 175 הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (תיקון – תחולה למפרע), התשפ"ד–2024 177 הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (תיקון – תחולה למפרע), התשפ"ה–2024 177 אושר שקלים (הליכוד): 178 הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (תיקון – תחולה למפרע), התשפ"ד–2024 180 מירב בן ארי (יש עתיד): 180 שר הבריאות אוריאל בוסו: 182 אופיר כץ (הליכוד): 184 הצעה לסדר-היום 185 כוונת ראש הממשלה לפטר את ראש השב"כ רונן בר 185 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 185 שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: 188 עמית הלוי (הליכוד): 199 הצעה לסדר-היום 205 דחיפות בהסדרת החקיקה למניעת סחר בנשים וצריכת זנות בישראל 205 מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): 205 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 207 מירב בן ארי (יש עתיד): 208 שרון ניר (ישראל ביתנו): 210 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 213 שר המשפטים יריב לוין: 214 הצעה לסדר-היום 218 סיווג מבריחי רחפנים לחמאס כמסייעים לאויב בעת מלחמה והחמרת הענישה כלפיהם 218 משה טור פז (יש עתיד): 219 אוהד טל (הציונות הדתית): 220 שר המשפטים יריב לוין: 220 הצעות לסדר-היום 222 הגדרת תקינה למספר תיקים המטופלים על ידי כל עובד סוציאלי 222 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 223 שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: 223 הצעות לסדר-היום 226 ההידרדרות בביטחון הכלכלי של משקי הבית בישראל והוויתור על צרכים בסיסיים 226 סימון דוידסון (יש עתיד): 226 שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: 227 הודעת הממשלה על צירוף שרים לממשלה ועל שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה 229 שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: 230 אבי מעוז (נעם): 230 מיקי לוי (יש עתיד): 231 עודד פורר (ישראל ביתנו): 232 אפרת רייטן מרום (העבודה): 233 אלעזר שטרן (יש עתיד): 234 רם בן ברק (יש עתיד): 235 דבי ביטון (יש עתיד): 236 מירב בן ארי (יש עתיד): 237 מירב כהן (יש עתיד): 239 סימון דוידסון (יש עתיד): 240 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 241 רון כץ (יש עתיד): 242 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 243 משה טור פז (יש עתיד): 244 שרון ניר (ישראל ביתנו): 246 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 247 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 248 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 249 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 250 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 251 שלי טל מירון (יש עתיד): 252 נאור שירי (יש עתיד): 253 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 255 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 256 מאיר כהן (יש עתיד): 257 גלעד קריב (העבודה): 259 נעמה לזימי (העבודה): 262 ירון לוי (יש עתיד): 262 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 264 מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 265 שר התקשורת שלמה קרעי: 269 הצהרות אמונים של חברי הממשלה 291 איתמר בן גביר: 292 עמיחי אליהו: 292 יצחק שמעון וסרלאוף: 293 הצעת חוק להשגת יעדי התקציב וליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025 (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025 293 הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2025) (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025 293 הצעת חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025 293 הצעת חוק התחשבנות בין בתי חולים לקופות חולים (בריאות הנפש), התשפ"ה–2025 293 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 294 אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים): 303 יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): 306 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 317 נאור שירי (יש עתיד): 328 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 342 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 342 הצעת חוק להשגת יעדי התקציב וליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025 (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025 343 הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2025) (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025 343 הצעת חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025 343 הצעת חוק התחשבנות בין בתי חולים לקופות חולים (בריאות הנפש), התשפ"ה–2025 343 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 343 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 350 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 353 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 355 מאיר כהן (יש עתיד): 360 אלעזר שטרן (יש עתיד): 364 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 368 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 368 הצעת חוק להשגת יעדי התקציב וליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025 (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025 369 הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2025) (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025 369 הצעת חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025 369 הצעת חוק התחשבנות בין בתי חולים לקופות חולים (בריאות הנפש), התשפ"ה–2025 369 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 369 מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): 369 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 381 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 392 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 396 נעמה לזימי (העבודה): 399 משה טור פז (יש עתיד): 403 שלי טל מירון (יש עתיד): 409 סימון דוידסון (יש עתיד): 414 רון כץ (יש עתיד): 418 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 428 מירב בן ארי (יש עתיד): 429 מרב מיכאלי (העבודה): 436 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 436 מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 438 בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): 440 שר האוצר בצלאל סמוטריץ': 443 יאיר לפיד (יש עתיד): 466 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 467 הסמכת ועדת הכנסת לבחירת נציג הכנסת בוועדה לבחירת נציב תלונות הציבור על שופטים 521 מרב מיכאלי (העבודה): 521 הסדרה עם ארגון הטרור חיזבאללה 524 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 524 מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): 525 עודד פורר (ישראל ביתנו): 526 מירב בן ארי (יש עתיד): 528 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 530 רון כץ (יש עתיד): 532 אלעזר שטרן (יש עתיד): 534 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 535 מיקי לוי (יש עתיד): 535 אופיר כץ (הליכוד): 536 עודד פורר (ישראל ביתנו): 540 << נושא >> שאילתה דחופה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי י"ט באדר התשפ"ה, 19 במרץ 2025. הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא שאילתה דחופה של חבר הכנסת מאיר כהן לשר החינוך בנושא: אופן החזרה ללימודים ביישובי הצפון. אני מתכבד להזמין את שר החינוך יואב קיש אל הדוכן. בבקשה. חבר הכנסת כהן, בבקשה. << שאילתה >> 2955. אופן החזרה ללימודים ביישובי הצפון << שאילתה >> << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, בימים האלה חוזרים התלמידים ליישובי הצפון. אני מבקש לשאול אותך: 1. האם קיימת תוכנית סדורה, מסודרת, לחזרה ללימודים בצפון? 2. מהם הקשיים שעולים נוכח הסיטואציה ומה הפתרונות שמשרדך מספק לתלמידי הצפון? תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. בבקשה, השר. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. חבר הכנסת מאיר כהן, אני יודע כמה הנושא קרוב לליבך. אני אתן רגע תמונת מצב כללית, ואז אני גם אתייחס לשאלות הספציפיות שלך. כמובן שאנחנו פועלים לפי תוכנית סדורה, וכן, ברור, יש קשיים. לגבי תמונת מצב, נכון ל-18 במרץ, ניתוח של מה שאנחנו קוראים "השיבה הביתה": אנחנו עומדים על 67% תלמידים ששבו מכיתה א' עד י"ב. כשמכניסים את ילדי הגן הסטטיסטיקה יורדת, מכיוון שיש משפחות שמסיעות את הילדים שלהן מאזור הצפון, נגיד אזור טבריה, לקריית שמונה ללמוד, אבל ילדי הגן נשארים באזור שהן נמצאות בו, ולכן אתה מגיע לאזור 60%, אם אני מסתכל מגן עד י"ב. מורים – אנחנו עומדים על 86% שחזרו, זה הרוב המוחלט, מה שחייב אותנו בעצם לסגור מסגרות שהוקמו לטובת מפונים, בגלל שהמורים פשוט חזרו. איפה שהיה לנו מענה של מורים שלא היו מהצפון ולא היו מחויבים לחזור ויכולנו להשאיר אותם פתוחים – השארנו. עשינו את זה ככה באילת, עשינו את זה בתל אביב במסגרת היסודי, אבל בשאר המקומות, פשוט בגלל שאין מורים, היינו חייבים לסגור את המוסדות האלה. סך הכול 113 מוסדות חינוך נפתחו עד כה, עם רישום של מעל 7,000 תלמידים: 26 מעונות, 55 גנים, 22 בתי ספר יסודיים – דרך אגב, חלקם עדיין ממשיכים במבנים עורפיים במועצות שלהם – עשרה בתי ספר על-יסודיים, שאחד, נדמה לי הר וגיא, עדיין ממשיך במיקום העורפי שלו. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הר וגיא זה בקיבוץ דפנה. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> דפנה, כן. הוא עדיין לא נפתח, אבל כל המשפחות כבר בצפון, כי העורפי שלו זה בצח"ר, מול ראש פינה, אזור תעשייה שהקמנו שם בית ספר מאוד גדול במבנה תעשייתי, פרויקט שהיה מאוד נחוץ וחכם, ועובדה שגם היום, מכיוון שבית הספר עדיין לא הושמש, הוא עדיין מהווה עוגן. המעבר הזה יקרה לשיקול המנהלים והשמישות של הר וגיא עצמו. אז זו תמונת המצב המרוכזת. אני הכנתי לך גם פירוט על כל מועצה ומועצה, כל רשות. אני אתן לך את זה, אתה תוכל לראות בדיוק סטטוס נכון לעכשיו. איפה למעשה אנחנו עדיין בפערים, ומה השינוי בתוכנית? קודם כול, מבחינת התוכנית – התוכנית קיימת, הוצגה לדעתי גם בוועדת חינוך, אני חושב; אורנה שמחון הגיעה ופירטה. אנחנו למעשה סיימנו את מה שנקרא הגל הראשון. דיברנו על טפטופים שהיו וגל ראשון – אנחנו נמצאים במספר שאנחנו חשבנו שלא יהיה מעל 60%, אבל הוא עובר את ה-60%, ולהערכתנו יהיה גל נוסף מייד לאחר הפסח. זאת אומרת, יש כאלה שמחכים לחופשת הפסח ואז בחופשת הפסח יעברו, ואנחנו נראה עוד עלייה אחרי חופשת הפסח. כמובן, בסוף בסוף, בפתיחת שנת הלימודים הבאה אנחנו כבר נראה תמונה יציבה. זאת אומרת, אנשים שיחליטו לא לחזור – לא יירשמו לשנת הלימודים תשפ"ו, ומי שהחליט לסיים את שנת הלימודים ולעבור חזרה, יגיע לפתיחה בשנת תשפ"ו. זאת אומרת, מבחינת תוכנית, אם אני מדבר איתך על אבני הדרך הגדולות שעברנו בדרך, זה היה קודם כול ההודעה הביטחונית שאפשרה חזרה. נתנו כל מיני מענים, מסגרות, אז למעשה היו כאלה שכבר חזרו, סתם דוגמה, לקריית שמונה, והיו צריכים ללמוד בטבריה, אז הסענו אותם מקריית שמונה לטבריה. ברגע שהוגדרה החזרה, אז למעשה טבריה הפכה להיות המקום שמזין את קריית שמונה. זאת אומרת, יש פה שינויים, וכמובן משפחות חזרו והגיעו הביתה. אני עוסק טיפה יותר בקריית שמונה, כי היא סדר גודל של 50% בערך מכל האירוע. אני אומר עוד פעם, אחרי הפסח יבוא גל נוסף, והשנה הבאה כבר תיפתח בצורה מלאה. אנחנו מקווים כמובן שכמה שיותר אנשים יחליטו לחזור לצפון, אבל לדעת בדיוק אם משפחה החליטה בסוף לא לחזור – נדע את זה בנקודת הזמן הזו. זה מבחינת התוכנית. מה הקשיים שנתקלנו בהם? יש כמה מקומות שבהם – דרך אגב, ראשי הרשויות, אני אומר לך בצורה מאוד ברורה, ראינו התנהגות שונה בין ראשי רשויות, וזה השפיע על יכולת החזרה. יש לך דוגמה של ראש רשות שלומי, שהוביל והנהיג והיה מאוד בעד החזרה, ואם אני מסתכל רגע על שלומי באופן ספציפי, מורים – 96%, ותלמידים, כולל גנים, הם מעל 65%. אתה רואה חזרה יותר משמעותית כשיש לך ראש רשות שדאג, שעשה; יכול להיות שגם התנאים הסביבתיים היו יותר נוחים, אני לא נכנס לזה, בטח לעומת מטולה, כן? אירוע אחר, אבל ראש רשות שדוחף, יש לזה השפעה. במטולה ראש הרשות מתנגד לחזרה, אני אומר את זה בצורה ברורה. מה שנקרא, עדיין מתנגד; גורם לכך – אומר שהוא לא יפתח את העיר לשירותי ניקיון, איסוף אשפה, וכל מיני כאלה, אז ברור שתושבים פחות רוצים לבוא. זה כמובן מתווסף לכך שמטולה הייתה מה שנקרא בקצה הגבוה של המקומות שניזוקו במלחמה הזו בצפון. אז זה גם, בתור תנאי אבסולוטי, הוא בעייתי. ויש לך את אירוע קריית שמונה, שאני בכוונה – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – – אני חייב להגיד, אתמול דיברתי עם דוד אזולאי, ראש מועצת מטולה – – – << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> יפה שהוא עונה לך. אני כבר שנה וחצי מנסה לדבר איתו. הוא לא עונה לי. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לכל הדעות, הוא באמת עשה עבודה מצוינת שם. ואני באמת מבקש, תעשו הכול כדי כן להגיע לשם. יש לו בעיה אמיתית – יש 540 בתים שניזוקו, רק 8% חזרו, יש שם בעיה של תשתיות. בואו תקשיבו לאיש הזה, כי אני חושב – – << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אני מאוד מעריך אותו. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – שראוי שיקשיבו לו. הוא גיבור גדול. הוא התנהג בצורה יוצאת דפן. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אני מאוד מעריך אותו. הוא ניצב בפני אתגר עצום, עדיין אתגר עצום, בטח בתקופת המלחמה. הוא בחר לא לדבר איתי אחרי אני לא יודע כמה פעמים שאני התקשרתי ואנשים ניסו לחבר. כשבן אדם מתנהג ככה, אין לך הרבה – זו בחירה שלו. עד היום, עכשיו, הוא אומר לי שהוא רוצה – אני בא. בסוף אני באתי למטולה – הוא לא רצה שאני איכנס. אני נכנסתי בלי שהוא רוצה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מסר חשוב. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> הוא לא יגיד לי לא להיכנס, עם כל הכבוד. אבל הבחירה להתנהל לעומתית לממשלה, בעיניי היא טעות. אני אומר לך, אני מעריך אותו. האיש נמצא במצב מאתגר מאוד. אתה יודע, מעטים היו מצליחים לעמוד בלחצים ובעומסים שיש עליו. אני חושב שצריך לעבוד עם הממשלה ולא נגד הממשלה, זו הגישה. ועוד פעם, אני גם לא שופט אף אחד; כל אחד, זכותו לפעול איך שהוא רוצה. אבל אני אומר איך נכון להתנהל. בסוף, מבחינתי, הדבר החשוב הוא לעשות את הכי טוב לתושבים. זו המטרה שלנו ושלו, ואנחנו צריכים להסתנכרן פה. אותו דבר, דרך אגב, עם ראש עיריית קריית שמונה. היינו חלוקים בכך שהוא לא רצה להחזיר את התושבים לביתם בתחילת החודש, ואני חושב שזו הייתה טעות. אמרתי לך, ראיתי התנהגויות אחרות של ראשי רשויות אחרים, אבל אני חושב שהאירוע הזה כבר הסתיים. חזרו, גם הבחירות הסתיימו. מבחינתי אין שום סיבה לא לעבוד ביחד, אין פה משחקי אגו. לפני שהגעתי לעיר התקשרתי אליו. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמה אנשים חזרו לקריית שמונה מבחינת מערכת החינוך? << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> לפני שהגעתי לעיר התקשרתי אליו, רציתי שיצטרף. הוא בחר לא להגיע. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אני יודע. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אני אומר עוד פעם, חבל. אני רוצה לעזור לתושבים. אין לי שום בעיה עם אף ראש רשות, ואני אשתף פעולה עם כולם, ללא קשר – רק בוא נעזור ונראה שאנחנו עושים את העבודה שבשבילה אנחנו פה. קריית שמונה: מורים – 80%; 54% צפי לתלמידים; עד היום 2,160 תלמידים נקלטו. יהיה לך את זה מול העיניים תכף. עכשיו לגבי הקשיים האובייקטיביים, תראה, אז אמרתי, למטולה יש קושי אמיתי, אתה מכיר אותו – ההרס הוא גדול נטו. מטולה, מנרה – יש מקומות מאוד מאוד הרוסים ומורכבים, ובמידה מסוימת זה כמו בעוטף, שיש לנו יישובים שעדיין לא חזרו. בבארי, בכפר עזה ואחרים אנחנו באירוע הרבה יותר מורכב מבשדרות וקיבוצים אחרים, מושבים אחרים שכבר חזרו. אז גם שם יש מקומות יותר מורכבים. אבל אם אני מסתכל על המאסה הגדולה, זה באמת הנושא של קריית שמונה, שם החיים חזרו למסלולם. כל המוסדות שופצו בזמן, כפי שאמרנו, הכול נפתח, נתנו מענים. תמיד יש נקודות פה ושם. מה הכוונה? אני מקבל הודעות: אין לי מסגרת לבן שלי, אני רוצה לחזור. אני מעביר את זה למחוז, המחוז עובד מול מינהל החינוך, ומוצאים מענים נקודתית. ואני אומר לך, זה עוד לא נגמר. אני אגיד לך איפה יש לנו בעיה אובייקטיבית בכל מדינת ישראל, והיא מחריפה עוד יותר בחזרה בצפון – נושא מעונות היום. יהיו שם מטפלות. אפילו אתמול בישיבת הממשלה אמרתי לשר האוצר סמוטריץ': אנחנו חייבים להחזיר את מענק המטפלות. אם אתה רוצה לדחוף משהו גם פה מהכנסת, בעיניי זה הכרח. הוצאתי לו גם מכתב וגם אמרתי, ואני חושב שחייבים להחזיר תקצוב תוספתי – כי זה לא נמצא היום – למענק המטפלות. הרי עשינו הסדר מקצועי של העלאת שכר הסייעות בגנים בצורה מאוד משמעותית, ואז התחילה להיות דיפוזיה של מטפלות שעוזבות את המעונות ורוצות להיות סייעות. אין מורכבות גדולה במעברים האלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אה, חשבתי שאת מדברת איתי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> סליחה, בלי הערות מהיציע. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> לא, היא לא דיברה איתי. אה, פשוט היא דיברה בקול רם. לרגע חשבתי שאת עליזה. בקיצור, זה אירוע. חסרות מטפלות. זה עוד יותר בא לידי ביטוי במיוחד בקריית שמונה ובמקומות כאלה. אנחנו ממש עובדים בפינצטה להביא את המטפלות ולפתוח את מעונות היום. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שיביא אותן זה התוספת. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> תוספת, זה נכון. אני אומר, זה נכון גלובלית לכל – אני יושב עם מעונות היום, אני שומע את המצוקה שלהם, אבל אני אומר לך, אנחנו מוכנים לתת פה מענה, כי כוח האדם עוזב לתפקיד דומה בשכר יותר טוב, וצריך לתת פה איזון ותיקון. עשינו את זה בשנה שעברה; הפעימה האחרונה הייתה לפני כמה חודשים. חייבים לחזור לייצר את הדבר הזה, כדי שלא נאבד את האיזון. זהו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם חבר הכנסת מאיר רוצה לשאול שאלת המשך, או שכבר מיצית אותה מהמושב? לא, אם אתה רוצה, בבקשה, גש. פשוט שאלת גם תוך כדי. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע, אדוני היושב-ראש, השאלות הן לא כדי לבקר – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מאה אחוז. אין בעיה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זאת אינפורמציה מאוד חשובה. שאלת החוסן של התלמידים האלה היא שאלה מאוד חשובה. אני לא ראיתי פרסומים על העברה מסיבית ותוכנית אמיתית לטפל בחוסנם של התלמידים, כי הם חוזרים עם היועצים בחלקיות משרה או משרה שלמה, ואתה יודע שילדים שכל כך הרבה שנים לא היו בלימודים ובאו מהערים שהופגזו, הם בטראומה גדולה. איך אתם נערכים? תודה רבה. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> קודם כול, אתה צודק. שאלה סופר-מדויקת ונכונה. אני רוצה לומר בצורה מאוד ברורה: נושא החוסן הוא נושא מרכזי בחזרה, חד-משמעית. היום אני מסתכל על כל הצפון כאירוע שנצטרך להתייחס אליו אחרת. בוא נעשה רגע סדר: יש לנו תוכנית עד סוף שנת הלימודים הנוכחית – תכף אני אדבר עליה – ואנחנו ניכנס לתוכנית חומש לתשפ"ו והלאה, בסדר? קצת כמו מודל תקומה, שהייתה לנו רגע אחד שנת החזרה, ועכשיו רצים על התוכנית ארוכת הטווח. לגבי התוכנית ארוכת הטווח, נושא החוסן שם נמצא בצורה מאוד ברורה ומובהקת ורץ לכל אורך התכנון של התוכנית – שעדיין לא הושלם, דרך אגב. אני אגיד מילה אחת, כי זה מתחבר לי גם לוועדת שפירא, ואני אחבר את זה – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> של החינוך המיוחד. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> של החינוך המיוחד. אבל רגע, עם זה אני אסיים. אני רוצה רגע לדבר על מה שקורה עכשיו. העברנו תקציבים בכמה כיוונים: אחד – הגדלנו גפ"ן מוסדי בצורה מאוד משמעותית, כדי שהמוסדות עצמם יוכלו להביא בתשלום שעות יועצים, שעות פסיכולוגים, שפ"חים, כל מה שצריך. זאת אומרת היום לכל מוסד יש הרבה יותר כסף לטפל בחוסן ישירות, כי הבנו שזה הכלי הכי נכון והכי מיידי והכי אפקטיבי. אנחנו עושים את זה גם ברמה המחוזית. קיימנו והבאנו תקציב מאוד משמעותי של תוכנית בלתי פורמלית – משום מה אני לא זוכר עכשיו על כמה זה היה, לדעתי 60 מיליון או סדר גודל כזה – עד סוף השנה של כל הפעילויות הבלתי-פורמליות, שזה חלק מהחוסן. זה מדריכי צעירים, מדריכי נוער. אנחנו הולכים, עושים גם פעילויות של תנועות הנוער. יש הרבה מאוד עשייה שהיא לא רק החינוך הרגיל, הפורמלי, והיא מיועדת לפעילות בלתי פורמלית עד סוף השנה. היא גם תלווה אותנו בתוכנית החומש. זה משהו מאוד מאוד משמעותי, ובחיבור הזה של שני הדברים האלה אנחנו נותנים את המענים. גם פה, דרך אגב, כוח אדם זה אירוע. אנחנו לא נמצאים בשפע של פסיכולוגים ויועצים, ועל כל אחד כזה יש קרב על השעות. זה משהו שאנחנו מטפלים בו. אני יכול להגיד לך, אתמול ישבנו במל"ג, ואנחנו הולכים להוביל תוכנית הכשרה חדשנית לפסיכולוגים, שתקצר – זה עדיין בתהליכים, זה עוד לא קרה, אבל הכוונה – בוא נגיד רגע מה רוצים לעשות: הכשרת פסיכולוג מתשע שנים לשש שנים, כולל התואר השני והסטאז', כמובן. זאת אומרת, זה הכיוון. זה מהלך מאוד משמעותי שמוביל גם משרד הבריאות יחד עם ההשכלה הגבוהה. כן, אנחנו במשאב כוח אדם – בסוף בסוף, כשאני מסתכל, מכל האילוצים – כשאתה מדבר על המורים, על בתי הספר, כשאתה מדבר על המטפלות, כשאתה מדבר על החוסן – המשאב הקשה שאיתו אנחנו צריכים לתמרן הוא הון אנושי. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם מותר לי להציע, תשנו את השכר השעתי. פסיכולוגים שבאים לשירות הציבורי, שיקבלו שכר שעתי גבוה. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> חתמנו עכשיו, ממש לפני שבוע, על הסכם שכר לפסיכולוגים, גם לבריאות וגם לחינוך, שמעלה משמעותית את השכר שלהם. הוא יביא לכך – הכוונה היא – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכנסתי לדלת פתוחה. מצוין. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אני אומר, חתמנו. תשמע אותם. הכוונה היא שבמקום שהם יעשו 50% במגזר הציבורי, יעלו לאזור ה-70% ו-80% במגזר הציבורי, וזה בפירוש אירוע. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הציבור לא כל כך מבין את המשמעות של זה. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> כן, זה חשוב מאוד, וזה הכיוון. מילה אחרונה – ועדת שפירא, שמתחברת. אני רוצה לומר איפה אנחנו עומדים, וזה מתחבר. המסקנות הוצגו בשבוע שעבר. תודה על הדחייה בשבוע, כי אפשרת לי להיות שם במסקנות. התפיסה של ועדת שפירא נוגעת בחינוך הרגיל. למה? כי היא אומרת שבגלל שבחינוך הרגיל ילדים מוצאים את עצמם במסגרות של מעל 30 ילדים עם המון לחצים ומורכבות, אז ההורים יותר ויותר נוטים להעביר אותם למסגרות הקטנות, הסגורות, ומונעים את השילוב, מונעים את ההכלה, מהסיבה שהפער ב"מוצר" שיקבל אותו ילד, אם הוא ילך לפה או לפה, נהיה יותר ויותר משמעותי. ואז הם אמרו: הדיפוזיה הזאת תמשיך לקרות. אנחנו מוצאים את עצמנו כל שנה שמים עוד 2 מיליארד שקלים בחינוך מיוחד, והמסגרות גדלות וגדלות, במקום לקחת את הכסף הזה ולשים אותו בחינוך הרגיל. אז כן, זו הכוונה – הכוונה היא ללכת למהלך משולב: קודם כול היפוך הפירמידה – מסתכלים רגע אחד על הגיל הרך, על המעונות, על הגנים. גם בבתי הספר ובגנים – מסגרות קטנות, עד 19, 20 ילדים במסגרת, זה הממוצע, להוריד את זה משמעותית. איך עושים את זה? מקצרים לחמישה ימים, מורידים קצת שעות לימוד, משנים הסכם העסקה עם ההסתדרות, מתגמלים אחרת, ומייצרים אירוע שבעצם באותה כיתה – היום הילד הלך לכיתה אחרת כי הוא לא יכול היה להיות עם 30 ילד; בכיתה של 19, 20 ילדים הוא יכול להיות, והיכולת לטפל בו תהיה ברמה המערכתית, זה כבר לא יהיה פרטני. אתה מייצר פה מציאות שונה. אני אמרתי שאני מאמץ את זה. אני מאוד בעד. זה מגה-אירוע למדינת ישראל, זה מיליארדים. אנחנו נהיה חייבים לעשות את זה. למה אני מתחבר לכול? בתוכנית החומש לצפון אני רוצה לכוון לשם, כי בעיניי, כל הילדים צריכים את המסגרות הקטנות, צריכים את התמיכה, צריכים את המיקוד הזה. ואנחנו נלך לנסות יחד עם השותפים: הסתדרות המורים, האוצר, הרשויות, ההורים – ההורים מאוד תומכים, כמובן. נלך למקום הזה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מודה מאוד לשר החינוך על המענה המפורט, ולחבר הכנסת השואל. לפני שנעבור לסעיף הבא על סדר-היום, הערה קטנה לסדר-היום: הסעיף שפורסם מלכתחילה היה הצעת החוק של יאסר חוג'יראת. היות שנמסר למזכירות שחבר הכנסת חוג'יראת יתעכב, אז הייתה בקשה להחליף בינו לבין הצעת החוק של חבר הכנסת דלל. זו הצעה מאוד חריגה, כי זה היה הסעיף הבא שעל סדר-היום, לכן ביקשתי לבדוק היטב עם האופוזיציה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני אישרתי – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כן, אבל צריך לאשר את זה – שנייה, שנייה. צריך לאשר את זה על ידי כל חלקי האופוזיציה. בכל אופן, אישרתי את ההחלפה. בסופו של דבר חבר כנסת חוג'יראת הגיע, אבל ההחלפה כבר פורסמה, ולכן היא תישאר בעינה. הסעיף הבא הוא של חבר הכנסת אלי דלל. בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אוקיי. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מאה אחוז. אנא, להבא להימנע משינויים כאלה ברגע האחרון, זה לא מתקבל יפה. << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> הוא לא הצליח להגיע? למה הוא לא הצליח להגיע? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא הצליח להגיע בזמן. בסדר. << הצח >> הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018) (תיקון – הארכת הוראת המעבר), התשפ"ה–2025 << הצח >> [הצעת חוק פ/5333/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת דלל. הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018) (תיקון – הארכת הוראת המעבר), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת דלל וקבוצת חברי הכנסת. עד עשר דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, קודם כול, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לאחל לך מזל טוב. השבוע חגגת יום הולדת. אני מאחל לך – בשמחה, בבריאות איתנה ובהערכה על פועלך למען עם ישראל. תודה רבה. מזל טוב. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. תודה רבה. << דובר_המשך >> אלי דלל (הליכוד): << דובר_המשך >> שוב, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני מתפלל לשובם של כל חטופינו שנמצאים בעזה, שישובו מי לקבורה ומי לביתו בשלום ולשיקום. כמובן, כל חיילינו, שתהיה להם רפואה שלמה. אדוני היושב-ראש, תיקון מס' 31 לחוק רישוי עסקים – שר החינוך יואב קיש, אתה היית יו"ר ועדת הפנים והיית בין היוזמים אז לחוק רישוי עסקים מקוצר, אז אני רוצה להודות לך על כך, לפני שאתה יוצא לרגע. << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> לא, לא, אני פה, אבל כן. << דובר_המשך >> אלי דלל (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר גמור. כי חשוב היה לפגן לך. << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> מה זה קשור לחוק? מה זה ההצעה הזו? << דובר_המשך >> אלי דלל (הליכוד): << דובר_המשך >> ההצעה הזאת בעצם מאריכה בשנתיים, כהוראת שעה, כדי שנוכל להקל על העסקים בתצהיר, ולא ליצור מצב שיצטרכו להתחיל מההתחלה את כל התהליך. אז תודה רבה לך. תיקון מס' 31 לחוק רישוי עסקים, 1968, שחוקק במסגרת חוק התוכנית הכלכלית – וקודם דיברתי פה וציינתי גם את יואב קיש, שהיה יו"ר ועדת הפנים והיה בין היוזמים אז, יחד עם מחלקות ואגפים של רישוי עסקים ברשויות. התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות 2017 ו-2018) – החוק ליישום המדיניות הכלכלית קבע הסדר של מסלול רישוי על יסוד תצהיר שנועד להיטיב עם עסקים ולקדם את פעילותם. אנחנו רוצים הלוא להקל על העסקים את הרישוי, כדי שיהיה להם קל יותר, פחות רגולציה. זה מקל גם על הרשויות המקומיות וגם על בעלי העסקים. צריך לזכור שבזמנו כמעט כל שנה היה צריך לקבל רישוי עסקים. בהקלה הזאת בעצם אחת לחמש שנים ניתן לקבל רישוי עסקים. סעיף 15 לחוק יישום המדיניות הכלכלית קבע תקופת מעבר בת חמש שנים שבמהלכה לא יילקח בחשבון תנאי הסף הקובע כי מסלולי הרישוי המקוצר יחולו אך ורק על העסקים שטרם נפתחו בפועל. תכליתה של הוראת המעבר הייתה לאפשר לבעלי העסקים ללמוד, להבין, ליישם את מסלולי הרישוי. צריך להבין שמסלול הרישוי, יש בו הרבה מאוד שחקנים, וזה מנושא של תכנון ובנייה ועד נושא הרגישות ומשרד הבריאות וכיבוי אש. אין ספק שכל עסק ובעל עסק שרוצה לקבל רישוי עסקים עובר לא מעט משוכות. ואולם, מאז החקיקה ועד היום מתמודדים בעלי העסקים עם משברים משמעותיים, כמו הקורונה, אשר משפיעים באופן ישיר על עסקיהם ועל הישרדותם, ובהם מגפת הקורונה, כמו שציינתי, המלחמה, מלחמת חרבות ברזל, ושינויים כלכליים גלובליים. הארכתה של תקופת המעבר ודחיית כניסתו לתוקף של תנאי הסף בשנתיים נוספות, אם כן, דרושות עד מאוד לבעלי העסקים. בעצם השינוי הזה בא לאפשר הארכה של שנתיים נוספות לבעלי העסקים כדי שבאמת נוכל ליישם את החוק בצורה נאותה ולהכניס תנאי סף שנקבעו במסגרת ההסדר הקובע, כי הסדר המקל יחול רק על העסקים שעדיין לא נפתחו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה, חברים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. תשיב על ההצעה בשם הממשלה השרה גילה גמליאל. היא נמצאת איתנו? השרה נמצאת פה? אז אולי השר קיש ישיב? << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> יש לנו תשובה? אם היא לא באה, אני אענה. מה שתגיד, היושב-ראש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אז ניתן לזה עוד חמש שניות. אין בעיה. ניתן לזה עוד חמש שניות. אולי היא פה מאחור. היא לא מאחור? << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> אני אענה, אין בעיה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אוהו, השרה גמליאל נכנסה. בבקשה. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר >> כבוד היושב-ראש, אני רוצה לברך את חבר הכנסת אלי דלל. כמובן, הממשלה תומכת בך. אז אנחנו כאן קוראים לכולם לתמוך, עם כל הפורום הנכבד שנמצא פה, צריך לציין. << קריאה >> אלי דלל (הליכוד): << קריאה >> תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018) (תיקון – הארכת הוראת המעבר). הצבעה כעת. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018) (תיקון – הארכת הוראת המעבר), התשפ"ה–2025, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שמונה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית, ותעבור – לאיזו ועדה? << קריאה >> אלי דלל (הליכוד): << קריאה >> לוועדת הפנים והגנת הסביבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לוועדת הפנים והגנת הסביבה להמשך הכנתה לקריאה הראשונה. << הצח >> הצעת חוק יום בריאות הלב, התשפ"ה–2025 << הצח >> [הצעת חוק פ/5330/25; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יאסר חוג'יראת) << יור >> היו"ריי אמיר אוחנה: << יור >> כעת נעבור להצעה הבאה, הצעתו של חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – הצעת חוק יום בריאות הלב, התשפ"ה–2025. בבקשה, חבר הכנסת חוג'יראת, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, בתחילת דבריי אני רוצה להודות למזכירות הכנסת, ליושב-ראש הכנסת, על זה שהסכימו להחליף את הסדר, כי אני התעכבתי בדרך לכאן. הכבישים היום מאוד פקוקים, לצערנו. אני עומד כאן היום מתוך תחושת שליחות עמוקה להציג בפניכם את הצעת חוק יום בריאות הלב, התשפ"ה–2025. מדובר ביוזמה חשובה, שנועדה להעלות את המודעות לבריאות הלב, לקדם אורח חיים בריא ולעודד את הציבור לקחת אחריות על בריאותו. מחלות לב וכלי דם הן הגורם מספר אחת לתמותה בישראל ובעולם. מחקרים רבים מוכיחים כי ניתן למנוע חלק ניכר מהמקרים באמצעות מודעות והעלאת המודעות, אורח חיים בריא ובדיקות תקופתיות. למרות זאת, רבים עדיין אינם מודעים לסיכון, אינם מבצעים בדיקות בזמן ואינם משנים את אורחות החיים שלהם. לכן בהצעת חוק זו אני מבקש לקבוע יום בריאות הלב אשר יצוין מדי שנה ב-29 בספטמבר, במקביל ליום בריאות הלב העולמי. ביום זה יתקיימו פעילויות חינוכיות, רפואיות או ציבוריות שיקדמו את חשיבות השמירה על הלב, בדגש על תזונה נכונה, פעילות גופנית והפסקת עישון. החוק יקבע כי ביום זה יתקיים דיון מיוחד בכנסת אשר יציג את חשיבות הנושא וידון במדיניות ציבורית למניעת מחלות לב. גם ברשויות המקומיות יקדמו פעילויות להעלאת המודעות. מערכת החינוך תקיים שיעורים או סדנאות בנושא בריאות הלב. מערכת הבריאות תוביל יוזמות להנגשת בדיקות לבחינת גורמי סיכון. משרד התרבות והספורט יקדם אירועים המעודדים פעילות גופנית כחלק משמירה על בריאות הלב. כדי לוודא שהחוק לא יישאר על הנייר, שר הבריאות יהיה אחראי ליישומו, לרבות התקנת תקנות אשר יבטיחו את קיומו בפועל, בשיתוף פעולה עם גורמים מקצועיים, ארגונים אזרחיים וגופי בריאות. חבריי חברי הכנסת, כמובן שמדובר בהזדמנות להציל חיים. לא מדובר ביום סמלי בלבד, אלא ביוזמה שיכולה להביא לשינוי אמיתי ולמנוע טרגדיות מיותרות. כל אחד מאיתנו מכיר אדם שנפגע ממחלת לב – בן משפחה, חבר קרוב או שכן. זה הזמן שלנו לקחת אחריות, לקדם מודעות ולפעול למען בריאותם של אזרחי ישראל. אני קורא לכם לתמוך בהצעת החוק ולהצטרף למאמץ הלאומי לשמור על הלב. אני אעבור לערבית, כמה מילים. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: היום אני מציג בפני המליאה, מליאת הכנסת, את הצעת חוק יום בריאות הלב, אשר מטרתה העלאת המודעות למחלות הלב, שהן הגורם העיקרי לתמותה במדינה ובעולם. היום הזה יצוין כל שנה ב-29 בדצמבר בפעילויות להגברת המודעות, בדיקות רפואיות ועידוד אורח חיים בריא. החוק יטיל אחריות על הכנסת, על המועצות המקומיות ועל מערך הבריאות והחינוך כדי לוודא את הצלחתו. זו יוזמה שיכולה להציל חיים. המודעות המוקדמת והבדיקות המוקדמות יכולות למנוע אסון. אני קורא לכולם כמובן לתמוך בחוק הזה.) תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת חוג'יראת. שר הבריאות חבר הכנסת אוריאל בוסו ישיב בשם הממשלה על הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, אני מתכבד להשיב על הצעת חוק יום בריאות הלב, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. זו למעשה גם ההזדמנות לפרגן לחבר הכנסת יאסר חוג'יראת, שהוא כחבר ועדת הבריאות – עוד בהיותי יושב-ראש ועדת הבריאות – חבר כנסת נמרץ. הוא לא רק גנטיקאי, דוקטור במהות שלו, אלא גם תורם המון המון לקידום עולמות הבריאות, ובעיקר – לצמצום פערים ולהעלאת מודעות בהרבה תחומים. שיתוף הפעולה שלו עם יושב-ראש ועדת הבריאות כל כך חשוב, ומביא לתוצאות של ממש למען אזרחי מדינת ישראל. מטרת הצעת החוק הזו היא גם לקבוע את התאריך 29 בספטמבר, שמצוין בעולם כיום הבין-לאומי לבריאות הלב, כיום ציון שנתי לשם העלאת המודעות לבריאות הלב ולמחלות לב ולחינוך הציבור לשמירה על אורח חיים בריא ולצמצום התמותה ממחלות לב. בהתאם להצעה, יום בריאות הלב יצוין בדיון מיוחד במליאת הכנסת. כמו כן, היום יצוין ברשויות המקומיות, במערכת החינוך, במערכת הבריאות, במשרד התרבות והספורט, כפי שצוין כאן. כמו כן נקבע כי שר הבריאות, הממונה על ביצוע החוק, רשאי להתקין תקנות לביצועו, ובכלל זה לקבוע פעולות נוספות לציון יום בריאות הלב, לרבות פעולות שיתקיימו בשיתוף פעולה עם גופים אזרחיים מקצועיים ורפואיים. מחלות לב, לידיעתכם, הן הגורם השני לתמותה בישראל, ומהוות כ-12.5% ממקרי התמותה הכוללים. באופן עקרוני 12.5% זה המון. מחלות לב מהוות סיכון במיוחד לאוכלוסיות מבוגרות ובעלי גורמי סיכון כמו יתר לחץ דם, סוכרת ועישון. משרד הבריאות נוקט פעולות מגוונות להפחתת הסיכון למחלות לב והחמרתן במסגרת התוכנית הלאומית לחיים פעילים ובריאים אפשריבריא. המחלקה לחינוך וקידום בריאות ואגף התזונה בחטיבת בריאות הציבור מקדמים מהלכים לקידום אורח חיים בריא, שהם גם מניעת התנהגויות סיכון, כולל צעדי מדיניות וקיום תוכניות התערבות לתזונה בריאה, פעילות גופנית סדירה, מניעת עישון והגברת חוסן ובריאות נפשית ברמה הלאומית והמקומית. פעולות אלה תורמות לשיפור הבריאות הלבבית, למניעת התפתחות מחלות לב ולאיכות החיים בקרב הציבור. בשל החשיבות בהעלאת המודעות לנושא וגורמי הסיכון והחשיבות בשמירת אורח חיים בריא למניעת תחלואה ותמותה ממחלות לב ושמירה על בריאות הציבור, אני מבקש כמובן מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית. כמו כן, בהתאם להחלטת ועדת שרים, שתמכה בקידום החוק, הנוסח יתואם עם משרד הבריאות ומשרד החינוך לאורך כל הליכי החקיקה, ולכן אני קורא לכם בוודאי לתמוך בהצעת החוק. חברי הכנסת, כפי שציין כאן קודם ידידי שר החינוך ויושב-ראש המל"ג השר יואב קיש, אתמול הגעתי למועצה להשכלה גבוהה – הם אמרו שזאת היסטוריה, פעם ראשונה שהם זוכרים אי פעם שהגיע שר בריאות למל"ג – להציג בפניהם רפורמה חדשה שאנחנו מקדמים להכשרת פסיכולוגים במדינת ישראל. היום פסיכולוג צריך לעבור תשע שנים מלאות – תואר ראשון, תואר שני, התמחות, וכמובן בקהילה – ומישהו צריך לממן אותו במשך תשע השנים הללו. לכן, הפסיכולוגים מגיעים מאזור מאוד מאוד מסוים של מדינת ישראל, ויש חוסר בפסיכולוגים, כי אין תגמול לנושא הזה. אז בשבוע שעבר חתמנו על הסכם שכר לפסיכולוגים, שזאת עלייה עד 40%, משמעותית מאוד, שיקדם את עולם הפסיכולוגיה ויחזיר אותם לשירות הציבורי. אבל הרפורמה הזו היא דרמטית, היסטורית בהיקפה, ומעולם לא נגעו בה. אני מוכרח להודות ליושב-ראש המל"ג, שר החינוך, שהעביר את ההחלטה פה אחד אתמול בישיבה, והוחלט להקים ועדת משנה שתתחיל מיידית לטפל ביישום של אותה רפורמה. הרפורמה הזו מדברת על כך שיהיו עדיין מסלולים למי שירצה ללמוד פסיכולוגיה וקרימינולוגיה או פסיכולוגיה ודברים אחרים, אבל מי שירצה להיות פסיכולוג בסוף, פסיכולוג מומחה, יצטרך לעבור את המבחנים שעושים לפני תואר שני כבר בקדם התואר הראשון, ויהיו לימודי ליבה, שעד היום היו רק בתואר השני – הם יהיו כבר בתואר הראשון. במהלך התואר השני, במשך ארבע שנים תתחיל ההתמחות מיידית בחפיפה, וכך לאחר שש שנים הוא כבר יהיה פסיכולוג מומחה. זה דבר שישנה. 7 באוקטובר שינה את סדרי בראשית בכל מה שקשור לעולם מערכת הבריאות ובריאות הנפש. הצורך בפסיכולוגים בקהילה, הצורך בפסיכולוגים בחינוך, בפסיכולוגים שיקומיים, בפסיכולוגים התפתחותיים, כל הפסיכולוגים האלה – יש שישה סוגי פסיכולוגים – זה מצריך אותנו לפעול מיידית. ולכן, כמה פעולות שאנחנו עושים ייתנו מענה של ממש לפתוח את השורות לעוד אנשים שרוצים ללמוד פסיכולוגיה וכך גם למלא את החסר ולהחזיר את האנשים למערכת הציבורית. אני מברך אותו על כך, ואני חושב שמדובר ביום בשורה של ממש למי שמעוניין להיכנס למערכת. אני קורא באמת לאנשים שמעוניינים להיות חלק מהמערכת הציבורית, המהותית, להיות חלק מהשיקום האמיתי של מדינת ישראל, ושנזכה באמת ככה לסיים את התהליך הזה בזמן כל כך מהיר. אני יודע שכבר יש התעניינות של אוניברסיטאות ופקולטות לשנת תשפ"ו, לעשות עכשיו קדם-מכינה, או לחלק, מי שרוצה, ואולי לפתוח את המסלולים הללו בשנה הקרובה, אם תוך 60 יום הוועדה כבר תוכל להביא את ההמלצות של היישום ולבנות את התהליך הזה – מי שנמצא, מי שיהיה, איך זה משתלב. אנחנו, כמובן בשילוב עם האקדמיה, נעשה את זה בצורה מוסדרת. לכן, אני מודה לו על כך. זה יום בשורה של ממש. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לשר הבריאות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה לא בוועדת החינוך? הרי כל הימים המיוחדים נמצאים בוועדת החינוך. אתה רוצה להטמיע לימוד, אתה רוצה שזה יהיה בתוך מערכות החינוך לפני הכול, כמו שהסברת, אז מה קשור ועדת הבריאות? זה לוועדת החינוך, לדעתי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ככל שחברת הכנסת גוטליב תרצה להציע ועדה אחרת, זה יעבור לוועדת הכנסת, אלא אם כן יש הסכמה מראש. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רגע, מה אתה אומר? זה הרבה יותר הגיוני, כי לא צריך את הרופאים, צריך את מערכת החינוך שתהיה בזה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ועדת החינוך? << קריאה >> עפיף עבד (סיעת הליכוד): << קריאה >> חינוך, חינוך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> חינוך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יש הסכמה? << קריאה >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << קריאה >> כן, כן, אין לו בעיה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רגע, יש הסכמה או אין? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא מסכים לחינוך. יש הסכמה. זה הרבה יותר הגיוני בחינוך. יהיה לזה יותר מנגנון. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת מישרקי, מה? << קריאה >> יונתן מישרקי (ש"ס): << קריאה >> חינוך, חינוך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חינוך. מאה אחוז. אז אנחנו מצביעים על הצעת חוק יום בריאות הלב, התשפ"ה–2025. הצבעה כעת. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק יום בריאות הלב, התשפ"ה–2025, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שמונה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק יום בריאות הלב, התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור על פי ההסכמות לדיון בוועדת החינוך לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. << הצח >> הצעת חוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם (תיקון – תיקונים שונים), התשפ"ה–2025 << הצח >> [הצעת חוק פ/5466/25; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת ינון אזולאי) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הנושא הבא שעל סדר-היום הוא הצעת חוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם (תיקון – תיקונים שונים), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת ינון אזולאי. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מושיקו פסל, שהוסמך על ידי חבר הכנסת אזולאי, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני גאה להציג היום את הצעת חוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם (תיקון – תיקונים שונים), התשפ"ה–2025, פ/5466/25. למען האמת, יזמתי את הצעת החוק הזאת ביחד עם ינון אזולאי, והיא נועדה לתקן את המצב של התחרות בשוק הפארם. למעשה, הגיע אלינו אחד מהיזמים, ליאור עדיקה, ואמר: חבר'ה, אתם עשיתם בזמנו תיקון שלא מעודד את התחרות, הוא הפוך, הוא פוגע בתחרות. אני, כשחקן שמוכר, אני יודע מה, 200 מיליון, 250 מיליון, אתם שמים עליי הגבלות כמו על אותם אלה שמוכרים ב-7 מיליארד וב-8 מיליארד. שוק הפארם מורכב מסופר-פארם, שהיא חברה ענקית, Be, שקשורה לשופרסל, וגוד פארם, שקשורה לרמי לוי. יש שחקן קטן, עדיקה, ועוד כל מיני שחקנים קטנים, שאנחנו לא מעוניינים לפגוע בהם. הפוך, אנחנו רוצים לעודד את התחרות ובאמת ליצור מצב שהשחקנים הקטנים פורחים, ולא שאנחנו מטילים עליהם עודף רגולציה. נוצר מצב ששחקן קטן בשוק, שהוא אולי 2%, 3%, צריך לשאול את רשות התחרות אם היא יכולה לאפשר לו לפתוח עוד סניף, בזמן שעוד סניף שלו זה רק מעודד את התחרות. אני גאה ללמוד מחבר הכנסת ינון אזולאי מה זה נציג ציבור, שמקבל פנייה, והגאווה שלו לא – הוא אומר: אתה יודע מה, יכול להיות שבאמת זקוקים פה לתיקון, הכול בסדר, ואם זה למען התחרות ולמען אזרחי ישראל, אז אני מוכן ללכת על העניין הזה. לכן אני חושב שהתיקון הזה הוא סופר-חשוב, על מנת שבפארם, אזרחי ישראל ייהנו ממחירים טובים, מחירים תחרותיים, ואנחנו עצמנו לא נהיה אלה שבעצם מעודדים את האי-תחרות בשוק ואת הריכוזיות. התיקון הזה, בסופו של דבר, מה שהוא עושה זה מסיר רגולציה משחקנים קטנים בשוק הפארם. הם לא יצטרכו לדווח על כל המחירים ובאמצעות זה לתקוע אותם ולגרום לעליית מחירים. אני מבקש מכם, חברי הכנסת, לתמוך בתיקון הזה, כמובן, ולהעביר אותו פה אחד על מנת שיהיו מחירים טובים גם בדאודורנטים. אתה יודע, הפארם זה כמעט 30% ממה שהמשפחה קונה, זה לא איזה מוצר קטן. בסוף מדובר על אבקות כביסה, על דאודורנטים, על מוצרי טיפוח, על שורה של מוצרים. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חבריי חברי הכנסת. אני קורא לכם כמובן לתמוך בתיקון החשוב הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מאה אחוז. השרה גילה גמליאל תשיב, תציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, כבוד השרה. בבקשה, גברתי. << דובר >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק שלפניכם מבקשת לשנות את ההגדרה של קמעונאי גדול בחוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם כך שהחובות שחלות על קמעונאי גדול מכוח החוק יחולו אם בבעלותו 28 סניפים ומחזור של 900 מיליון שקלים. זאת, על מנת לאפשר לעסקים מתפתחים בתחום להגיע להיקפים סבירים ויחסיים מבחינת מספר הסניפים ומחזור המכירות, כך שהם יוכלו להתחרות עם הקונצרנים הגדולים הפועלים בשוק. במציאות הנוכחית, כאשר רשתות מובילות בשוק מפעילות עשרות רבות ואף מאות סניפים ומציגות מחזורי מכירות של מיליארדי שקלים בשנה, סף הכניסה למגבלות החוק של שלושה סניפים בלבד, עם מחזור מכירות של כ-286 מיליון שקלים בשנה, מכביד מאוד על עסקים מתפתחים ועל תחרות בשוק מול רשתות ענק. לאחר שיח עם המציע – ואני רוצה לברך את חבר הכנסת, יישר כוח על עצם החוק – סוכם כי יש להתאים את הכללים הייעודיים בחוק לרשתות הפארם. חוק קידום התחרות הורחב לאחרונה לתחום הפארם בכללים דומים לתחום המזון, אולם מדובר בשני תחומים שונים שמצב התחרות בהם שונה לחלוטין. על כן, על מנת להגביר בו את התחרות ולאפשר לעוד שחקנים לצמוח, יש להתאים את הדרישות. בשוק קמעונאות המזון ישנו מספר לא מבוטל של קמעונאים מתחרים אל מול מספר לא רב של ספקים גדולים המחזיקים סל מוצרים רחב. חוק המזון חל היום על 26 קמעונאים גדולים. לעומת זאת בתחום קמעונאות הפארם ישנן שלוש רשתות פארם משמעותיות; אחת מהן שולטת בשוק באופן משמעותי ושתיים נמצאות בבעלות של קמעונאי מזון גדולים. מלבדן, ישנן רשתות פארם קטנות שמנסות לייצר תחרות. לאור זאת, קיים היגיון בהחרגתן של רשתות הפארם הקטנות מתחולת חלק מדרישות החוק כך שתוכלנה להתחרות ללא מגבלות תחרותיות. אציין גם שנכון להיום רק שלוש רשתות הפארם הגדולות נכנסות לסעיפים הרלוונטיים בחוק, אך ישנן רשתות פארם קטנות שמתקרבות לכך. מבנה זה של שוק הפארם, לצד הדרישות הרגולטוריות המקשות של קידום התחרות, מקשה על שחקנים חדשים להיכנס ולהתחרות בשוק. בהתאם, לאור השוני במבנה הענף אל מול ענף המזון, תיעשה בחינה מעמיקה של גורמי המקצוע מהם הכללים הראויים לענף הפארם כדי שהחוק ייטיב עם הציבור ויאפשר את הגברת התחרות. לפיכך, ובהתאם לסיכום עם חבר הכנסת פסל, הממשלה תומכת בהצעת החוק בקריאה טרומית, בכפוף לכך שהמשך הליכי החקיקה ייעשה בהסכמת משרדי הכלכלה והתעשייה, האוצר והבריאות. על כן, אני מבקשת מחברי וחברות הכנסת לתמוך בחוק. חבר הכנסת ביסמוט באולם? כן. אז אפשר להתקדם. יישר כוח. באמת מתקנים פה עוול. מתבקש. בהצלחה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לשרה גמליאל. אנחנו עוברים להצבעה, מצבעים על הצעת חוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם (תיקון – תיקונים שונים), התשפ"ה–2025. ההצבעה כעת. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם (תיקון – תיקונים שונים), התשפ"ה–2025, לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 16 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם (תיקון – תיקונים שונים), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. << הצח >> הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – החמרת ענישה בעבירה של כניסה בלתי חוקית), התשפ"ה–2025 << הצח >> [הצעת חוק פ/5606/25; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת בועז ביסמוט) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נעבור כעת לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – החמרת ענישה בעבירה של כניסה בלתי חוקית), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת בועז ביסמוט, שאני מתכבד להזמין אל הדוכן להציג את הצעת החוק שלו. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר >> תודה. תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אכן, הצעת החוק הנוכחית שלי, מבחינתי, היא אחת מהצעות החוק החשובות ביותר לא רק בעת הנוכחית, אבל בטח ובטח בעת הנוכחית, בטח ובטח אחרי 7 באוקטובר. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אני כבר לא אדם צעיר אבל בכנסת אני אחד מחברי הכנסת הצעירים יותר. עשינו דבר או שניים לפני שהיינו בכנסת. באתי מעולם העיתונות, ואתה יודע את זה. אם היה דבר אחד שעסקתי בו הרבה בתקופה הקודמת שלי, זה היה בדיוק העניין הזה, זאת אומרת, זה לא נושא שהוא זר לי. זה היה בעיתון, זה היה באולפן שישי – אני מזכיר – הנושא של השב"חים. ונדהמתי לגלות – אתה יודע, אנחנו עוסקים ומדברים הרבה מאוד עם אנשי מקצוע, ונדהמתי לגלות שבישראל, במציאות הנוכחית של אחרי 7 באוקטובר, כאשר אנחנו תמיד אומרים שיש לפני 7 באוקטובר ואחרי 7 באוקטובר – לגלות שבמדינת ישראל מסתובבים לא 100, לא 200, או שאני אפילו אשאל אותך או אשאל פה את חברי שר החינוך, יואב קיש: כמה שב"חים מסתובבים אצלנו בארץ? עוד פעם נזכיר מה זה שב"ח – שוהה בלתי חוקי, זאת אומרת שזו עבירה על החוק, זאת אומרת שזה דבר שלא אמור להיות. אז יש שיגידו 1,000, יש שיגידו 2,000, יש שיגידו אולי 3,000, אולי 4,000, איזה מספר כזה גבוה, ואז אתה נדהם לגלות מספר כמו 40,000. ואז אתה אומר לעצמך: רגע, זה הגיוני? זאת אומרת, אנחנו בישראל של אחרי 7 באוקטובר, וזה דבר שלא מתקבל, לא מקובל, לא יכול להיות. ואז אתה מגלה יותר מזה – ואז אתה מגלה, אדוני היושב-ראש – אם תרשה לי אולי קודם לכן, אתה יודע, כאשר שב"ח נעצר, אם נעצר – – – << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> אבל כל ה-40,000 זה יהודה ושומרון, הם הגיעו – – – << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> באופן כללי יש לך 40,000 שמגיעים. << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> אתה מדבר על כניסות של אוקראינים, נגיד, או כל מיני כאלה? << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> שב"חים מיהודה ושומרון, 40,000, מספר מטורף. בדקנו את זה. ואז, הדבר המדהים, אדוני היושב-ראש, הוא שכאשר הוא נתפס, אתה יודע, כאשר אין חוק, אז אתה פשוט משחרר אותו – עוד פעם אני אומר, שוהה בלתי חוקי. מבחינתי זה דבר שהוא עבירה ואפילו סכנה, פצצה מתקתקת. אני לא אומר עכשיו שכל ה-40,000, אבל הפוטנציאל הוא אדיר. מתוך ה-40,000, העבר הוכיח שהיו פיגועים. ואז, יותר מזה – אז אתה כמובן עוצר, פעם שנייה אתה כאילו מחמיר, אולי אתה באמת נוזף, פעם שלישית אולי הנו-נו-נו יהיה קצת יותר רציני, תגרש אותו מחוץ לגבולות המדינה. אבל כאשר הוא כבר מגיע לבתי משפט, אתה רואה עד כמה – אני מחפש את המילה ההפוכה מהחמרה – הם מגלים צמר גפן, רוך בלתי מתקבל על הדעת. באים לקראתו ומבינים, מבינים את הצרה ואת הבעיה ואת המועקה. כמובן, לעיתים באים לקראתו, ויכול שופט לבוא ולהגיד: האדם צריך לעבוד, כמובן, צריך לבוא לקראתו. אלא שאני אומר דבר מאוד פשוט, חבריי חברי הכנסת: אחרי 7 באוקטובר, הדבר החשוב ביותר בסדר העדיפויות מבחינתנו הוא כמובן שמירה על ביטחון אזרחי מדינת ישראל. לכן בהצעת החוק הזאת תהיה כמובן ענישה מינימלית. אין יותר דבר כזה, אין יותר הדבר הזה – הרפיון אל מול שב"חים במדינת ישראל. היה לא יהיה. לכן, בהצעת החוק שלי תהיה הענשת מינימום של שנת מאסר על שב"ח כבר בפעם הראשונה, כי זה לא ייתכן אחרת. לא ייתכן אחרת הדבר הזה, למען – כן, מותר להגיד – למען יראו וייראו ולמען הרתעה. כי לא ייתכן שהמדינה שלנו, המדינה הסוברנית, מדינת ישראל, המדינה שמחויבת – לא אמורה, מחויבת – להעניק ביטחון לאזרחיה, תאפשר דבר שכזה. אני רוצה להגיד לך, אדוני כבוד היושב-ראש, הצעת החוק – כמובן בענישה עצמה הענישה הולכת וגוברת או גדלה, כאשר בפעם הראשונה זו שנה אחת, פעם שנייה זה שנתיים, וכך זה עולה. כמובן שהשופט רשאי לתת עונש כבד יותר, אם הוא מרגיש את החיוניות שבכך, אבל יש ענישת מינימום לשב"ח כבר בפעם הראשונה, וזה דבר שהציבור הישראלי מצפה לו. שוב אני אומר, אפס טולרנטיות ואפס סיכונים, בטח ובטח אחרי 7 באוקטובר, על אחת כמה וכמה כאשר אנחנו אומרים והמדינה אומרת לאזרחיה: יש העידן של לפני 7 באוקטובר, ויש העידן של אחרי 7 באוקטובר. אדוני, בכנסת עובדים – ועובדים קשה בכנסת ישראל, הוועדות פועלות. כמעט כל דיון, שמונה או תשעה מתוך עשרה דיונים אחרי 7 באוקטובר קשורים למלחמה, אתה יודע את זה היטב, כבוד היושב-ראש – בכל הדברים הקשורים למלחמה עצמה. ולמה אני אומר את זה? כי אתמול למשל, באחת הוועדות שאתה ואני יצאנו מהן הבוקר, ועדה חשובה מאוד בכנסת ישראל, ועדה חשאית, אנחנו מודעים היטב לסוגיית המלחמה, לכך שהיא לא הסתיימה. עכשיו, אתמול – זה לא כמו שאומרים בתקשורת הזרה שישראל חידשה את המלחמה; המלחמה לא הופסקה אף פעם. היא לא הופסקה. ולמה אני אומר את זה? כי אתמול, בשובי הביתה, אדוני היושב-ראש – אני בדיוק כמוך, תושב תל אביב – בשובי אתמול הביתה ראיתי – לא, לא היו מאות אלפים, גם לא ראיתי עשרות אלפים, אבל היו מפגינים ברחובות, חסמו משאיות שעמדו שם. אתה רואה את רוב תושבי ישראל, לפחות את אלה השכנים שלי – ושוב, אני גר בתל אביב, אני מדבר על תל אביב עצמה – שלא מבינים מה קורה כאן. לוחמינו, גיבורינו, שבים למערכה כדי להשיב את החטופים הביתה, להפעיל לחץ ברור על חמאס, שלא מעוניין להשיב את כל החטופים, או שהוא לא ממהר להשיב את החטופים – כדי לדאוג לכך שחמאס יבין היטב, כי הוא עדיין לא הבין וצריך להגיד את זה, כנסת נכבדה. חמאס לא הבין היטב שהוא לא יישאר בעזה, ולכן אתה מחויב לכך. אתה שב למערכה, ובמקום שנהיה מאוחדים במערכה החשובה הזו, אתה רואה שוב רצון לחזור לימים – כן, אני קורא לזה הימים האפלים של 6 באוקטובר, שאנחנו יודעים בדיוק לאן הם הובילו אותנו. זה יכול להיות הרצון אתמול להטריף את הרחובות, זה היה הרצון אתמול להלהיט את הרחוב, זה היה הרצון אתמול לשרוף את הרחוב. אני גם מצטרף פה לריאיון שנתן בשבוע שעבר נדב ארגמן, ראש השב"כ לשעבר, שמבחינתו – ואני יודע שאני אומר דברים חמורים, אדוני היושב-ראש, ואני לא נוהג לעשות את זה – מבחינתו, שתהיה פה מלחמת אזרחים. אבל לא תהיה, כי האזרחים בישראל מגלים כאן אחריות. ואיך אני יודע את זה? בהגיעי לכאן עכשיו, אדוני היושב-ראש, לדיון החשוב הזה, לדיונים שלנו וכמובן להצבעות שיהיו, הייתה כאן שדולה של חבר שלי מהאופוזיציה, חבר הכנסת מתן כהנא; אני שותף לה. השדולה עצמה – שדולה חשובה, אגב – לגבי הדיבור, הדיבור התקין. אחד העיתונאים שהיה שם קם ואמר דבר כזה: הדיון האפל הזה, הדיון החשוך הזה שאנחנו נתקלים בו, הוא קורה בעיקר כאן, כאן, במכשיר הנייד. הוא קורה בעיקר אצל כמה שרוצים להטריף את הרחוב. רוב הציבור הישראלי לא שם. רוב הציבור הישראלי רוצה לראות את החטופים חוזרים. רוב הציבור הישראלי, אבל רוב מוחץ, רוצה את גיבורינו, כוחותינו, מצליחים, מנצחים בעזה ומעיפים משם את חמאס. רוב האזרחים של ישראל רוצים ביטחון עבור המדינה. הם גם רוצים שיח הולם שם, אבל גם כאן, בכנסת ישראל. לכן, אדוני היושב-ראש – וזה חשוב להגיד – בכנסת הזאת אנחנו, חברי הכנסת, מי שנמצא כאן יחד איתי, אמורים להראות, להציג מודל. אבל איך כל מה שאני אומר עכשיו מתחבר – ובזה אני אסיים – להצעת החוק שלי? רוב הציבור בישראל רוצה שכאשר הילדים שלו יוצאים ביום שבת – סתם לצורך העניין נחזור לתל אביב, אבל לא רק, לנחלת בנימין – יוצאים לאיזה קפה, או בבאר שבע או בדימונה או בצפון – כאשר התושבים יחזרו לקריית שמונה, הם רוצים לראות את הילדים שלהם, את ההורים שלהם, צועדים בבטחה ברחובות ישראל. לכן, החוק הזה שלנו, של עונש מינימלי שיוקצב לשב"חים, הוא דבר מחויב המציאות במדינת ישראל, בטח ובטח אחרי 7 באוקטובר. אדוני היושב-ראש, אני מאמין שבדיוק כמו חוק אונר"א, שעבר ברוב מוחץ של 92 – אין לי צל של ספק שפה גם האופוזיציה תצטרף לקואליציה. אגב, כל חוק שעובר בכנסת שלנו שבו אופוזיציה וקואליציה משלבות כוחות ומצביעות יחד זה גם מסר לעם ישראל שבכנסת הזו, בכנסת שבה אתה מכהן כיושב-ראש – אתה יודע היטב, וחבל שלא רואים את זה אל מול המצלמות – כאשר אנחנו בפרסה או במסדרונות יש הרבה מאוד שמאחד אותנו. צריך להראות את זה הרבה יותר לעם ישראל, בטח בימים של – אני מרשה לעצמי להגיד, אדוני היושב-ראש, שאלה לא רק ימים של מלחמה, אלה ימים של הכרעה, ומכאן החשיבות של הימים האלה. ההכרעה נעשית בשדה הקרב; ההכרעה נעשית בשדה המדיני; ההכרעה נעשית בשדה התקשורתי; ההכרעה נעשית בשדה המשפטי. כאשר אני אומר בשדה התקשורתי והמשפטי, אגב, ישר לאותם אלה שירצו לקפוץ עליי מעיתון מסוים במדינת ישראל – משפטי בקהילה הבין-לאומית – חשבתי על ה-ICC, ICJ, אבל גם בבתי המשפט במדינת ישראל – שיפסיקו לגלות סובלנות. אני לא מתערב בעבודתם, אבל שיבינו את הציבור, לגלות פחות סובלנות לאותם אלה שמהווים סיכון לאזרחי ישראל. לכן, החוק שלנו, החוק שאני מציע היום, הוא בעל חשיבות מכרעת כדי להילחם, כן, בטרור, דבר שאנחנו עושים וגיבורינו עושים היום בעזה ובכל מקום נתון. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. גם על ההצעה הזו תשיב בשם הממשלה השרה גילה גמליאל. בבקשה, גברתי. << דובר >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להציג בפניכם את ההתייחסות של הממשלה להצעת החוק הפרטית מס' 5606/25, הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – החמרת ענישה בעבירה של כניסה בלתי חוקית), התשפ"ה–2025, אשר הוגשה על ידי חבר הכנסת בועז ביסמוט. הצעת החוק מבקשת לערוך תיקון בחוק הכניסה לישראל ביחס לעבירת הכניסה שלא כדין לישראל על ידי תושב זר, קרי שב"ח מאיו"ש או מרצועת עזה. בהתאם להצעה, ככל שיורשע שב"ח כאמור בעבירה של כניסה בלתי חוקית לישראל, דינו יהיה ארבע שנות מאסר ולא יפחת עונשו משנת מאסר אחת. כמו כן, ככל שיורשע פעם נוספת, עונשו לא יפחת משנתיים מאסר, וככל שיורשע בפעם השלישית, עונשו לא יפחת משלוש שנות מאסר. בהתאם לדברי ההסבר להצעת החוק האמורה, תיקון החקיקה נדרש לאור אירועי 7 באוקטובר 2023, כ"ב בתשרי התשפ"ד, טבח שמחת תורה. נוסף על כך, בדברי ההסבר להצעת החוק מצוטטים כמה היבטים שעלו מסקירות ביטחוניות בלמ"סיות שהוצגו בדיונים פומביים בפני הוועדה לביטחון לאומי וועדת החוץ והביטחון על ידי נציג המשרד לביטחון לאומי עו"ד יאיר מתוק, המבוססות על התייחסויות של מערך המודיעין של משטרת ישראל והשב"כ בעניין מעורבות משמעותית של שב"חים מאיו"ש ומעזה בעבירות פליליות ובפעולות טרור. כמו כן יוזכר כי התמודדות עם תופעת השב"ח אף מקדמת תכלית ריבונית, הווה אומר, שמירה על ריבונות מדינת ישראל, כך שגורמים שונים לא ייכנסו לשטחה הריבוני ללא אישורה וללא שעברו את הבדיקות הביטחוניות הנדרשות. הצעת החוק עלתה לדיון בפני ועדת השרים לענייני חקיקה ביום 17 במרץ 2025, ובתום הדיון הוחלט לתמוך בהצעה בקריאה הטרומית בכפוף לכך שקידומה יהיה בהסכמת המשרד לביטחון לאומי, משרד הביטחון, משרד המשפטים, משרד האוצר ומשרד הפנים. עוד נקבע כי הצעת החוק האמורה תוחזר לדיון בפני ועדת השרים לענייני חקיקה לפני קריאה שנייה ושלישית. טוב, אני מבינה שצריך עוד קצת זמן. ברשותכם, אני אשתף אתכם לגבי הוועידה שנכחתי בה אתמול – כנס חדשנות ותיעוש הבנייה. שם דנו על כל המורכבות שקיימת היום גם בהיבט של מחסור בכוח אדם, מחסור כוח אדם בעבודה, והצורך לייצר מענה שהוא מענה חדשני על מנת לתת כלים לענף המאוד-חשוב הזה. אז ברשותכם, אני אשתף אתכם במה אני אמרתי שם בוועדה. ענף הבנייה בישראל מהווה חלק משמעותי וחשוב בפעילות הכלכלית של המשק, הן בהיקף התוצר הענפי והן בשיעורו בתוצר הכללי של המשק. לידיעתכם, הבנייה למגורים מהווה מרכיב משמעותי ביותר, לרבות התשתיות התומכות. צורכי הדיור בעשורים הקרובים רק ילכו ויגדלו. ב-30 השנים הקרובות נצטרך לבנות 3 מיליון דירות ועשרות אלפי מבני ציבור ותשתיות, בהיקפים של מאות מיליארדי שקלים ואף יותר. מדובר בהיקפים עצומים, אשר מחייבים את ממשלת ישראל, וגם את ענף הבנייה, להיערך לכך באופן מיטבי ביותר. מדד פריון העבודה של ענף הבנייה לעומת ענפי משק אחרים, כגון התעשייה, נמוך משמעותית, ואינו גדל לעומת ענפים אחרים במשק לאורך השנים. לכן, קידום חדשנות בענף הבנייה הוא אמצעי משמעותי לצורך מתן מענה לצורכי הדיור העכשוויים והעתידיים. באמצעות קידום ויישום שיטות בנייה מתועשות, דיגיטציה וטכנולוגיות בנייה חדשניות, ניתן להגביר את הפריון בענף באופן משמעותי. בייחוד בעת הזו, שבה ענף הבנייה והתשתיות נמצא במשבר עמוק ומתמשך, הנחיצות בקידום טכנולוגיות בנייה חדשניות אשר מייעלות את תהליך הבנייה ומפחיתות את כוח האדם באתרי הבנייה הולכת וגוברת. משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה בראשותי פועל למיפוי פערי ידע בתחומי התוכן של משרדי הממשלה וגופים ציבוריים, ומקדם מציאת פתרונות חדשניים, חסכוניים ומיטיבים באמצעות שיתוף פעולה בין האוניברסיטאות ומכוני מחקר לבין משרדי הממשלה השונים. בשנת 2024 משרד הבינוי והשיכון, בשיתוף משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה בראשותי, פרסם קול קורא למחקרים לבנייה בטכנולוגיות חדשניות המבוסס על חמישה נושאי מיקוד: תיעוש הבנייה, שימוש בטכנולוגיות הדפסות תלת-ממד בתעשיית הבנייה, אוטומציה ומכניקה הנדסית, פיתוח מוצרי בנייה המבוססים על חומרי בנייה חדשניים ופיתוח חיישנים למעקב אחר איכות המבנה. תמיכה במחקרי חדשנות בענף הבנייה היא אמצעי משמעותי במתן מענה לצורכי הדיור העכשוויים והעתידיים. התמיכה מאפשרת להתניע את פיתוחן של טכנולוגיות חדשניות בענף הבנייה, לקדם יישום והטמעה של כלים ואמצעים מתקדמים, לתרום ליכולתה התחרותית של מדינת ישראל ולמקם אותה בחזית הידע והמחקר העולמי בתחום זה. שיתוף הפעולה בין המשרדים בפנייה לאקדמיה להציע פתרונות בנייה מתקדמים יניב בשנים הקרובות מגוון שיטות בנייה וחומרים חדשים, שיאפשרו בנייה איכותית ובטוחה יותר לטובת הציבור. יישום הטכנולוגיות שיפותחו צפוי לשפר את איכות הבנייה, לייעל את תהליכי העבודה ולהוביל לחיסכון בעלויות ובזמן הביצוע, תוך חיזוק היכולות של תעשיית הבנייה הישראלית להתמודד עם אתגרי העתיד. יחד עם זאת, אני מודעת לכך שזה צעד הכרחי ולא מספיק. אנחנו חייבים לנקוט במקביל צעדים משלימים שמטרתם לעודד ולתמרץ את ענף הבנייה, היזמים והקבלנים, לאמץ את הטכנולוגיות ואת שיטות הבנייה המתקדמות. בעניין זה צריך לזכור שחכמינו זיכרונם לברכה קבעו שמצוות יישוב ארץ ישראל, שכוללת בתוכה את מצוות בניית הארץ, שקולה כנגד כל המצוות שבתורה. אז אני מקווה באמת שאנחנו נצליח לקדם את הפרויקט החשוב הזה, על מנת לצמצם מהלכים לגבי הבנייה, על מנת שבמדינת ישראל נוכל לבוא ולפעול, וכל אזרח ואזרחית שלנו יוכלו ליהנות מהשירותים הללו של בנייה מהירה, איכותית, יחד עם כל מבני הציבור המתבקשים שצריך לתת להם מענה. כבוד יושב-ראש הסיעה, יש לנו עוד זמן? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יש לך דקה. השרה, תנצלי. השרה, אנחנו אוהבים לשמוע אותך. יש לך עוד דקה ו-40. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> מעולה. אין לי שום בעיה. אז אני קודם כול שמחה לשתף בזמן הזה קצת על הנושא של החדשנות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בדיוק, יש לך דקה וחצי. תחדשי לנו בחדשנות. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> אז אני אעדכן שחתמנו על אמנה בין-לאומית, הראשונה בהיסטוריה, אמנה שאת העבודה עליה הובלנו עם מועצת אירופה, שקובעת הוראות שנוגעות לשימוש אחראי בבינה מלאכותית תוך הגנה על זכויות אדם, דמוקרטיה ושלטון החוק. בכך מדינת ישראל מצטרפת למדינות המתקדמות בעולם, כמו ארצות הברית, בריטניה והאיחוד האירופי, שהודיעו אף הן על הצטרפותן לאמנה החשובה הזאת. בנוסף, הקמנו פורום ממשלתי להובלת מהלכים משותפים, ואנחנו רתמנו 200 עובדי ציבור מלמעלה מ-60 גופים ממשלתיים שונים לשם כך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יפה. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> הקמנו פורום מומחים לאומי לבינה מלאכותית, ואני רוצה להודות להם. הייתה לנו פגישה מרתקת, והובלנו במשך שלוש שעות את כל האתגרים שעומדים לפתחה של מדינת ישראל, אבל לא רק – לפתחו כל העולם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כבוד השרה, באמת חשוב, וחידשת לנו בחדשנות. באמת, יישר כוח. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> יש לנו עוד זמן? אני אמשיך לחדש לכם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יש לך 19 שניות, 18, 17. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> יופי. אז נכנסנו לקבוצת הידידים של תהליך הירושימה, יפן – יוזמה בין-לאומית לפיתוח מדיניות וולונטרית עולמית ואחראית לבינה מלאכותית, בהובלת ממשלת יפן והמדינות המתועשות בעולם, ה-G7, המבוססת על תשתית מקצועית שגובשה ב-OECD. קיימנו לראשונה פרויקט הטמעת בינה מלאכותית במשרדי ממשלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> אמרו שאתם צריכים את הזמן הזה פה. מה אתה אומר, כבוד המזכיר? << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> אבל נגמר הזמן לפי התקנון. מה לעשות? << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> מעולה. אז קוראים לכם לבוא ולהצביע בעד הצעת החוק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להצעת החוק התנגדה חברת הכנסת מרב מיכאלי. אני מזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי להציג את התנגדותה. שלוש דקות לרשותך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שלוש דקים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שלוש דקים? עברית שפה יפה. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> מי אמר? אתה אמרת "שלוש דקים"? אני רואה שלא שמת לב שהצעתו של ביסמוט מנוסחת עם המילה "האזור" ולא יהודה ושומרון. אני רוצה שתרשום לפניך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בוועדה זה יתוקן. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> טוב, הצעת החוק. אני מניחה שההחמרה בענישה מגיעה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת יוליה, זה מפריע. תגידי לחנוך שזה מפריע. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> אני יכולה רק לתאר לעצמי שחבר הכנסת ביסמוט רוצה להחמיר כל כך בענישה של מי שנכנס לישראל מיהודה ושומרון ללא אישור בגלל שהוא רוצה ודאי להיאבק בטרור. אז הוא רוצה להחמיר את הענישה, שכל מי שנכנס בלי רישיון למדינת ישראל מהאזור או אפילו רק דרך האזור – עונשו יהיה ארבע שנות מאסר, לא פחות. לא משנה מצוקת הכליאה במדינת ישראל, נשים את זה בצד. אבל שימו לב להיגיון: בשביל להיאבק בטרור, אנחנו נביא החמרה לא סבירה בענישה, אבל נפטר את ראש השב"כ ונזעזע את הארגון שמה שהוא עושה – בזכותו באמת מדינת ישראל מצליחה להיאבק באופן אפקטיבי בטרור. נפטר אותו, נזרוק אותו לפח, נשליך אותו, כי אנחנו צריכים להחזיר את בן גביר לממשלה. נחזיר את השר הכי כושל בתולדות לא רק מדינת ישראל אלא כנראה הרבה מדינות במאבק בטרור, במאבק באלימות, במאבק בפשיעה, זה שרק מביא לפה יותר נשק, יותר טרור, יותר רצח, אבל נפטר את ראש השב"כ. אין מה להגיד, זה פשוט כל כך רציונלי ועקבי. השחיתות מונחת על השולחן ככה, ארוזה בסרט יפה ונוטפת דם, עוד דם ועוד דם שיביאו בן גביר וחזרתו לממשלה. והמלחמה החדשה בעזה שראש הממשלה מתחיל עכשיו – המון המון מוות ורצח, עם שחיתות וכסף מקטר, הכול בעיסה נהדרת. עכשיו גם תצביעו בעד הצעת החוק המופרכת של חבר הכנסת ביסמוט. בהצלחה לכולנו, קואליציה יקרה. יש בחוץ מאות אלפי ישראליות וישראלים שלא ייתנו לכם להמשיך לעשות את זה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אין בחוץ מאות אלפים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת בועז ביסמוט רוצה להשיב על ההתנגדות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אין בחוץ מאות אלפים. הסרט של מאות אלפים נגמר מזמן, מרב. העם לא מבולבל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טלי, טלי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> העם כבר לא מבולבל, מרב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טלי, זה מיליוני אנשים. טעית. מיליוני אנשים בחוץ. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל היא צודקת. היא צודקת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אין יותר. גמרתם לבלבל את העם. אין, זה נגמר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טלי, אני מבקש ממך לדייק. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היא מדייקת, למה אתה סתם אומר? << דובר >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר >> זה עידן, אדוני היושב-ראש – תודה על הזכות לענות – כנסת נכבדה, חבריי הנכבדים, של איך אני אגיד? שכתוב היסטוריה בזמן אמת. זה אפרופו ההפגנה של אתמול. כי אני גר בתל אביב, וראיתי תל אביבים זועמים אתמול על המפגינים, כן, זועמים, אני אומר את זה, ואני רואה אותם. למה? חוסמים שם כבישים, ורוב הציבור הישראלי, כולל בתל אביב, הוא יחד עם הלוחמים, יחד עם משפחות החטופים, ורוצה הכרעה במלחמה הזאת. עכשיו, לגבי החוק שלי, כמובן כמובן שתהיה התנגדות מצד חלק מהאופוזיציה; אני לא מאמין שכל האופוזיציה, קשה לי להאמין. אבל חברת הכנסת ידידתי מרב מיכאלי, לא נעים לי להגיד, את יודעת, אני 20, 30 שנה אחורה – זה לא כזה רחוק, בפרספקטיבה של מרחב וזמן, 30 שנה זה כלום – ואני זוכר שפה, בחסות ערכים, הערך העליון שהוא שלום, בחסות דמיון, בחסות איזו פנטזיה – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סליחה, לא שומעים טוב, בועז. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> סליחה, אני לא אחראי פה – לא יכול להתכופף יותר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא שומעים טוב, ודברים כאלה חשובים. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו אתם שומעים? בחסות איזו פנטזיה, בחסות, איך אני אגיד, למכור קשקוש להמונים, השלום הזה. אז זה לא רק העניין של השב"חים שבאים בלי אישור; אנחנו הבאנו לכאן טרוריסטים באישור בחסות פרס נובל לשלום. המתנגדים לחוק שלי זה כאלה שמחאו כפיים כשערפאת קיבל פרס נובל לשלום, אז נו, באמת. עם ישראל באמת לוקח ברצינות את הביקורת הזאת? עם ישראל רוצה ביטחון. עכשיו לגבי ראש השב"כ – לכל דבר אנחנו נענה. אני הייתי מצפה ממך, מרב, או חברת הכנסת מיכאלי, לבוא ולכאן ולהצטרף אליי, וכנציגה או אחת שנושאת את דגל זכויות האדם ונושאת את הדגל של חירות הפרט, לבוא ולהגיד: רגע אחד, עם כל הכבוד לשירותי ביטחון כלליים, אני תמיד עם איזה פנס רוצה לראות בדיוק מה קורה שם, כי אני מאוד חרדה וחוששת. פה – הפוך. פה – הפוך. פה קורה שראש שב"כ לשעבר מופיע בטלוויזיה, מאיים על ראש ממשלה נבחר, ואת לא מזועזעת מזה. זה לא מזעזע אותך. זה לא מזעזע אותך שבעיתונות הישראלית, לפני עשרה ימים, פרשנות של כתבת בכירה או פרשנית בכירה, באה ומאיימת ואומרת – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> איימן. איימן. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> – – שאנשי שב"כ לדורותיהם מחזיקים חומר על ראש ממשלה נבחר. כי בואי אני אגיד לך משהו: היום זה נתניהו, מחר זה את, מוחרתיים זה אדוני היושב-ראש התורן או המכהן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת קריב, תוריד את החולצה או שתצא מהמליאה. תוריד את החולצה. הכיתוב מאחור לא לפי התקנון. או שתוריד את זה, או שתצא מהמליאה. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> מוחרתיים, אחרי מוחרתיים, זה יהיה שופט. אלוהים אדירים, במקום שתהיו יחד איתנו ומזועזעים מהדבר הזה כנבחרי ציבור, עולים לכאן. ולמה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא משנה. יש תקנון. חבר הכנסת קריב. בבקשה לטפל. אל תדאג, יהיה לך עוד זמן. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> אני יכול להמשיך? עכשיו, למה זה קורה? למה זה קורה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יש תקנון. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא יודע, "התקווה מתה אחרונה", ממתי אסור? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא נכנסים לפה עם כיתוב, כי זה התקנון. למה? זה התקנון של הפרלמנט הישראלי. עם כיתוב לא נכנסים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אסור להיכנס עם כתוביות? << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> אדוני היו"ר, גם לו נגמר הזמן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני עצרתי אותו. יש לך עוד דקה. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא עצר אותי. אני יודע שלא נעים לשמוע את האמת, אבל הוא עצר אותי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני עצרתי אותו והוא מקבל תוספת של דקה. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> מה אמרתי לא נכון? קיבלנו ממך מחיאות כפיים כשערפאת קיבל פרס נובל לשלום? קיבלנו. מה נגיד, בחסות האידיאולוגיה שלך הבאנו לפה מחבלים? מה אמרתי? ראש השב"כ לשעבר עמד עם חמורים? מה אמרתי? שהייה בלתי חוקית של אזרח ערבי שמגדיר עצמו כפלסטיני זה דבר מסוכן או לא? נגמרו הימים האלה שקיבלנו את הפנטזיות האלה, הימים האלה נגמרו, והיום אנחנו מחויבים לביטחונם של אזרחי מדינת ישראל. הפנטזיה נגמרה. הראיה, חברת הכנסת מיכאלי – – – << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> – – – אדוני היושב-ראש, עוד דקה עברה – – – << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> הראיה – אני לא רוצה להיות אישית, אבל הראיה זה את בעצמך. את עצמך לא ממשיכה, כי את הבנת שמה שיש לך למכור – אין יותר קונים. את בעצמך הבנת שמה שיש לך למכור – אין יותר קונים. מה אני יכול לעשות? לכן החוק שלי – – – << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> מאה אחוז – – – לא, לכן נגמר לך הזמן בפעם השנייה. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> ולכן החוק שלי הוא מאוד חשוב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת ביסמוט. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> והייתי מצפה – להצטרף אליי, כי כל מה שאמרתי זה לא פרשנות, זה עובדות. כל מה שאמרתי זה לא פנטזיה. כל מה שאמרתי זה לא לזרות חול בעיני הציבור הישראלי. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – החמרת ענישה בעבירה של כניסה בלתי חוקית), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – 7 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – החמרת ענישה בעבירה של כניסה בלתי חוקית), התשפ"ה–2025, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 23 בעד, שבעה מתנגדים, אחד נמנע. אני קובע כי הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – החמרת ענישה בעבירה של כניסה בלתי חוקית), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדה לביטחון לאומי לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: כניסה, הגירה ומעמד בישראל << הצח >> [הצעת חוק פ/394/25; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת שמחה רוטמן) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק-יסוד: כניסה, הגירה ומעמד בישראל, של חבר הכנסת שמחה רוטמן. אני מזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה. << דובר >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק-יסוד: כניסה, הגירה ומעמד בישראל, הוגשה על ידי ועל ידי קבוצה של חברי כנסת גם בכנסת הקודמת. כמובן, מי שחתם איתי שני על הצעת החוק הזאת היה ראש המפלגה שלי בצלאל סמוטריץ', ומייד אחריו חתמו חבר הכנסת אמיר אוחנה מהליכוד, היום יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת ינון אזולאי, חבר הכנסת פינדרוס, ואני מקווה שלא שכחתי אף אחד. אולי היה עוד חותם, תכף אני אסתכל. אבל היא הוגשה למעשה על ידי כל הסיעות שהיו אז באופוזיציה, והצעת החוק הזאת נועדה לעשות סדר בסוגיה אולי המרכזית ביותר, שהכי מטרידה את מדינת ישראל, וספציפית בנושא של המעורבות הקשה של מערכת המשפט בקביעת המדיניות, כי אין ספק שדווקא בנושאים הללו יש השקה מאוד ברורה בין שאלת המדיניות לבין שאלת היישום. אה, סליחה, כמובן שכחתי את השר היום עמיחי שיקלי, שגם הוא חתם אז, בכנסת הקודמת. למעשה, גם בכנסת הקודמת הצעת החוק הזו הייתה אמורה לזכות לתמיכה רחבה של קואליציה ואופוזיציה, בגלל שמי שהציע אותה ומי שהכין את הטיוטות שלה – זה היה עוד בשנת 2018, מי שהייתה אז שרת המשפטים היא אילת שקד – למעשה קונסנזוס רחב העביר כאן בכנסת עוד ועוד חוקים בנושא הגירה, וכל פעם, למרות קונסנזוס מאוד – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> גלעד, גלעד. גלעד, זה מפריע. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – דיון היסטורי, נכון? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בסדר. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> דיון היסטורי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוועדה משפיעה עליך. בוועדה אתה מפריע לו, פה אתה מפריע לו. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הצעת החוק אומרת דבר מאוד פשוט: ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי; בה קמה מדינת ישראל; מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי; היא חייבת להיות פתוחה לעלייה יהודית; מימוש הזכות הזאת בארץ ישראל הוא ייחודי לעם היהודי; לא נאפשר ולא ניתן לאף מדינה אחרת לקום פה, ולמדינת ישראל נתונה הסמכות לקבוע מי יבוא בשעריה. כמובן, היא פתוחה לעלייה יהודית, לקיבוץ גלויות – וסמכות לקבוע מי יבוא בשעריה. לצערי, כמו שכל מי שמסתובב היום בדרום תל אביב יודע, נלקחה מאיתנו הסמכות הזאת, הריבונית, הבסיסית ביותר. זו לא תופעה ייחודית למדינת ישראל; כפי שאנחנו יודעים, גם נשיא ארצות הברית הנכנס, הנשיא דונלד טראמפ – נושא ההגירה הבלתי-חוקית עמד בראש מסע הבחירות שלו. האג'נדות שהוא בא לקדם מדברות גם הן על השבת הריבונות לגבול, ולא רק לארצות הברית, זה כמובן גם משבר ההגירה הבין-לאומי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> באירופה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מתמודדים איתו ומתמודדות איתו – איפה מרב? מתמודדים ומתמודדות. מדינות רבות באירופה מתמודדות עם התופעה הזאת של שינוי דמוגרפי באמצעות הגירה, שמשנה את הזהות הבסיסית של המדינה ומהווה איום. זה כמובן גורר איתו אלמנטים של פשיעה ופגיעה בלכידות החברתית. אנחנו חווים את זה הרבה מאוד גם כשאנחנו במדינות שכבר כמעט הכחידו את תופעת האנטישמיות – פתאום היא קמה ומרימה ראש הפעם במסווה החדש שלה: כביכול אנטי-ציוניות, אבל למעשה קבוצות של מהגרים מוסלמים קיצוניים ג'יהאדיסטיים שמחזירים לרחובות המדינות באירופה או בארצות הברית את האנטישמיות הישנה, הפעם בנופך ג'יהאדיסטי. התופעה הזאת מתרחשת גם במדינת ישראל. גם במדינת ישראל יש היום אזורים שללכת בהם כיהודי יכול להיות מסוכן עבורך. יש היום במדינת ישראל אזורים שלמעשה כל מי שמסתובב בהם רואה שדמוגרפית, כלכלית, במונחים של פשיעה – כמעט בכל מונח שנרצה – הם הרבה הרבה יותר דומים למדינת עולם רביעי, אפילו לא מדינת עולם שלישי. תופעות שכבר חשבנו שעברו מן העולם מתרחשות אצלנו ברחובות. מדינת ישראל לא הייתה עיוורת לסכנות הללו. מדינת ישראל העבירה שורה ארוכה של חוקים והחלטות מינהליות. נמצא פה משה ארבל, שר הפנים, חבר הכנסת – או שהתנרבגת? גם חבר הכנסת, והוא יוכל לזכור את כל הפעולות שממשלת ישראל נקטה לאורך השנים כדי להתמודד עם גל ההגירה הלא-חוקי. כולם עד אחד – מנוהל ההחזרה החמה ועד נוהל גדרה–חדרה וכל מיני נהלים שנועדו להילחם בפשיעת מסתננים, וכמובן, גולת הכותרת, החוק למניעת הסתננות, תיקון 3, תיקון 4, תיקון 5 – נפסלו בבית המשפט העליון, למרות שהם עברו פה בכנסת ברוב של 80–90 ח"כים, לפעמים אפילו ביוזמות של חברי כנסת שהם היום באופוזיציה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אז למה אתה מתאמץ? גם זה ייפסל. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא מתאמץ. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה אתה מתאמץ עם הגרון? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לכן זה חוק-יסוד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אה, לא ביטלו חוק-יסוד. וואו, חוק-יסוד. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא שאכפת להם. לא שאכפת להם. אדוני היושב-ראש, אני מבקש שתוסיף לי זמן, אתה מפריע לי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בסדר. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז אני אומר, הסוגיה של ההגירה וההסתננות הלא-חוקית היא סוגיה אחת, אבל זו לא הסוגיה היחידה שהחוק הזה מטפל בה ונותן לה את המסגרת. אחת מהן – ואני מניח שזו הסיבה שבגללה אני מזהה פה התייצבות של חברי הכנסת מהסיעות הערביות – היא סוגיית מה שמכונה "איחוד המשפחות". חוק האזרחות – הוראת שעה – נותן את המסגרת שבאה ואומרת: מדינת ישראל יכולה לקבוע מקומות, מדינות ואזורים שמי שבא מהם לא יכול לקבל איחוד משפחות, כי אנחנו חייבים להגן על הזהות הדמוגרפית שלנו כאן במזרח התיכון, אחרת לא תהיה לנו מדינה. החוק נותן מענה גם לכניסה של מסיתים ואנשי BDS – כולנו מכירים את פסק הדין בנושא לארה אל-קאסם. הגיעה לפה פעילת BDS – שר הפנים אמר: את לא תיכנסי. באו כל הערכאות ואישרו את ההחלטה שלו, אבל בא בג"ץ והכניס אותה. עכשיו, אנחנו מבינים מה קורה בעולם, אנחנו רואים מה קורה בקמפוסים בעולם – אנחנו רואים את ההסתה נגד מדינת ישראל, את העובדה שהקמפוסים הפכו למקומות לא בטוחים עבור אחינו היהודים בתפוצות, ואנחנו לא רוצים לייבא את זה לכאן. חוקקנו חוק בנושא הזה, וגם זה בוטל, גם שיקול הדעת הזה נלקח מאיתנו. ואם מדינת ישראל והשרים – שר פנים, שהופקד מטעם מדינת ישראל על שמירת הגבולות שלנו, לא יכול לעשות את עבודתו, כל התופעות הללו מתרחשות אצלנו. ההצעה גם קובעת עיקרון שאומר: אם נכנסת למדינת ישראל שלא כדין, אתה לעולם לא תקבל פה מעמד. לא תצליח להלבין את עצמך באמצעות כל מיני הליכים מיותרים שמכבידים על המערכות שלנו. ההצעה גם אומרת שמדינת ישראל תנהל את ההגירה שלה, כמו כל מדינה מסודרת בעולם, באמצעות מכסות הגירה. לא כל מי שרוצה להיכנס, נכנס. מדינת ישראל יודעת שהיא מוכנה לקלוט כמות מסוימת של אנשים. כמובן, המכסות האלה לא חלות על חוק השבות. חוק השבות – מדינת ישראל היא ביתו של העם היהודי, לזה אין מכסות. כל יהודי, שיבוא מכל מקום בעולם. גם בשביל זה לא צריך את חוק-היסוד הזה, בחוק השבות זה כבר בפתיח לחוק, אבל כל יהודי מכל מקום בעולם שרוצה לבוא – אין מכסות. אנחנו לא מטילים מכסות במדינת הלאום של העם היהודי על עלייה, אבל לכל כניסה מסוג אחר, התאזרחות וכדומה, יש מכסה שתיקבע בחוק. גם האפשרות לקבוע מנגנונים אפקטיביים להרחקת מסתננים – יש כמה וכמה חוקים שנמצאים ונדונים היום. צריכים לקבל את המסגרת של חוק-יסוד שמסמיך ומאפשר את הדבר הזה, כדי לוודא שמדינת ישראל תשמור על הגבול שלה. כל הכללים הללו הם כללים חיוניים לשמירת זהותה של מדינת ישראל. אני קורא לכל סיעות הבית שהזהות היהודית של מדינת ישראל והמאבק הדמוגרפי המתנהל במדינת ישראל ובסביבה חשובים להם, שרוצים שמדינת ישראל תמשיך להיות מדינת הלאום של העם היהודי גם עבור הדורות הבאים – אני קורא לכולם לתמוך בחוק הזה. אני קורא לכולם להחזיר את הריבונות על גבולותיה של מדינת ישראל לידי העם, לידי האזרחים, ולוודא שמדינת ישראל תממש את תפקידה ההיסטורי להיות הבית הלאומי של העם היהודי בארץ ישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת שמחה רוטמן. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: כניסה, הגירה ומעמד בישראל << הצח >> [הצעת חוק פ/4350/25; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת צביקה פוגל) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק-יסוד: כניסה, הגירה ומעמד בישראל, של חבר הכנסת צביקה פוגל. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק קרויזר להציג את החוק במקומו של צביקה פוגל. לרשותך עד שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך את הרמטכ"ל על החלטה טריוויאלית והגיונית. אנו מוצאים את עצמנו כאן בכנסת נאלצים לברך אותו על החלטה מנהיגותית של ראש המטה הכללי. כאשר יש חייל שמשתמש בכוח שלו, בהכשרה שלו, שבמקרה שלו עלתה המון כסף למשלם המיסים – אזרחי מדינת ישראל הולכים לישון בשקט כי הם יודעים שבעת צרה, אותו חייל במילואים יקפוץ להגן עם הכלי היקר ביותר שיש למערכת, חיל האוויר – והוא משתמש בכוח שלו ובסמכות שהוא קיבל ממדינת ישראל כדי לבצע מהלך פוליטי, אז משהו שנראה לכולנו נורא הגיוני – בכהונה של הרמטכ"ל הקודם זה לא קרה בכלל, אולי אפילו זכה לאיזו רוח גבית, הייתי אומר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הכלה, הכלה. לא רוח גבית. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> הכלה, כן. הכלה, רוח גבית, תמיכה מתחת לשולחן או על השולחן. עכשיו אני שמח לשמוע שיש רמטכ"ל חדש, עם מדיניות הגיונית, שעושה שכל לכולם, ועם מסר ברור שמי שחושב שהוא יכול להשתמש בהכשרה הצבאית שלו ככלי ניגוח פוליטי, ימצא את עצמו מחוץ לזכות הזו של לשרת את עם ישראל במערך המילואים. אני נמצא כאן, מציג בשמו של חבר הכנסת צביקה פוגל חוק חשוב מאוד לגבי זהותה וצביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית – הצעת חוק-יסוד: כניסה, הגירה ומעמד בישראל. עמד כאן חבר הכנסת רוטמן, המציע הראשון, ודיבר בקצרה, אז אני אדייק. ב-2012 קבעה הממשלה שניתן יהיה להחזיק מסתנן שהוצא נגדו צו הרחקה במשמורת למשך שלוש שנים. לצערי, בית המשפט ביטל. בשנת 2013, בעקבות הפסיקה, הכנסת מחוקקת מחדש: תתאפשר כליאה לשנה, לאחר מכן שהייה במתחם פתוח. גם שם בג"ץ לצערנו ביטל. ב-2014, אחרי עוד מאבק, הכנסת מנסה שוב – היא קיצרה את משך השהייה במתקן חולות לשלושה חודשים בלבד. אל תהיה מופתע, אדוני היושב-ראש, גם התיקון הזה בוטל. ב-2017 הובא חוק הפיקדון, שנועד להגביל את האפשרות של מסתננים להשתקע בישראל. אל תיפול מהכיסא שלך – גם שם בג"ץ ביטל. ושוב ב-2018, עם ההסכמים עם המדינות השלישיות, כשמדינת ישראל כבר חתמה, ורגע לפני שהצלחנו להוציא מכאן את אותם אלה שהסתננו לכאן באופן לא חוקי, שוב מי שהתערב היה בית המשפט, ובעצם עיקר את ההחלטה הזו גם מתוכן. ולכן, גם החוק הזה מגיע להגן ולשמור על זהותה של המדינה הזו, בהמשך לחקיקה נוספת שקיימת כאן בבית הזה, של גירוש תומכי משטר. מסתנן מאריתריאה שנמצא כאן ושותף להפגנות בעד המשטר שהוא כביכול טוען שהוא בורח ממנו, בוודאי שאין שום סיבה שהמדינה תמשיך להכיל אותו כאן. אנחנו מדברים גם על אותם מסתננים שהגיעו לכאן כדי למצוא עבודה ופרנסה ואיכות חיים ומעורבים בעבירות פליליות – בוודאי שגם אותם. אנחנו ניתן את הסמכות לשר המשפטים, שבמקרה גם נמצא כאן, לפעול מתוקף סמכותו ולשמור על צביונה של מדינת ישראל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> אני רוצה לחזק את המציעים, חבר הכנסת רוטמן, חבר הכנסת צביקה פוגל, על הצעת חוק חשובה זו. מציע לכולכם לתמוך בהצעה בעד. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את שר הפנים חבר הכנסת משה ארבל להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך. טלי ועליזה. << דובר >> שר הפנים משה ארבל: << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי מזכיר הכנסת, גברתי סגנית המזכיר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אין, אין על משה ארבל. אין. << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> מכובדיי כולם, הצעת חוק-היסוד שלפנינו נוגעת לסוגיות משמעותיות ביותר לעתידה של מדינת ישראל, מדיניות הכניסה ומדיניות ההגירה לישראל והאפשרות לקבל מעמד בישראל ושלילתו. מדובר בנושאים מורכבים ורגישים המצויים בלב הדיון הציבורי והמשפטי בישראל זה שנים רבות. נושאים אלו הם בעלי השלכות ישירות על אופייה של המדינה, על ריבונותה, על ביטחונה ועל צביונה הלאומי. המציאות בשני העשורים האחרונים הציבה בפני מדינת ישראל אתגרים משמעותיים בתחום ההגירה ובתחום הכניסה לישראל – גלי הסתננות בלתי חוקיים לצד סוגיות מורכבות של בקשות למעמד, שהובילו לכך שהסדרת נושאים אלה נעשתה לעיתים באופן נקודתי, באמצעות חקיקת הוראת שעה או דרך פסיקות בתי המשפט. ואולם, טרם גובשה מסגרת כוללת ומסגרת מקיפה שתספק יציבות ותבטיח התמודדות שיטתית עם האתגרים המתהווים. קביעת מסגרת ברורה בתחומים אלו וסרטוט של מדיניות אחידה יחזקו את ריבונותה וצביונה הלאומי של המדינה ויגבירו את הוודאות בנושא ואת אמון הציבור. אני חייב לומר באותה נשימה שכשמסדירים את סוגיית ההגירה לישראל, אין פירושו של דבר שמעודדים, חלילה, וגם לא ברמיזה, שנאת זרים. אזרחי ישראל שחיים כאן, יהודים, ערבים, נוצרים, מוסלמים, דרוזים, צ'רקסים, כולם – חובתנו לחתור לכך, ללא הפסקה, שיהיו שווי זכויות. עם זאת, ובאותה נשימה, הצעת החוק מבקשת להסדיר סוגיות אלו בדרך של קביעת חוק-יסוד. הצעת חוק-היסוד חוזרת ומבהירה שמדינת ישראל תהיה פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות, ולצד זאת מבקשת לעגן את סמכות המדינה לקבוע מי יוכל לבוא בשעריה, באילו תנאים יוכל אדם לקבל מעמד תושב ומעמד אזרח. הצעת חוק-היסוד מסמנת שינוי משמעותי. במדינות רבות בעולם כבר קיימים חוקים ברורים ומוגדרים שמסרטטים את מדיניות ההגירה שלהם, מתוך הבנה שסוגיה זו מחייבת הסדרה עקרונית. מדינת ישראל אינה יכולה להשאיר מאחור תחום זה, ונדרשת לגבש לעצמה מדיניות ברורה וקוהרנטית אשר תיתן מענה לצרכים הלאומיים תוך שמירה על ערכיה ועל זהותה כמדינה יהודית ודמוקרטית, כמדינה דמוקרטית ויהודית, בלי שהאחד סותר את השני. מדובר אם כן בהצעה שמבקשת להניח תשתית ארוכת טווח אשר תעניק כלים להתמודדות עם האתגרים הניצבים בפנינו כיום, כמו גם עם אלו שעוד צפויים בעתיד. לאור חשיבות הנושא ומהטעמים שהזכרתי, ועדת השרים לחקיקה דנה והחליטה לתמוך בהצעת חוק-היסוד, בכפוף לתנאים הבאים – שימו לב, חברי הכנסת המציעים, לתנאי ועדת השרים לחקיקה: תנאי ראשון – הסרת סעיף 3, שעניינו עליונות החוק; תנאי שני – שהמשך הליכי החקיקה והשינויים בהצעת החוק, לרבות שינוי נוסח, יהיו בהסכמת כלל סיעות הקואליציה; התנאי השלישי – המשך הליכי החקיקה יקודם בהסכמת משרדי המשפטים, הפנים והביטחון הלאומי ובתיאום עם משרד הרווחה והביטחון החברתי. סעיף נוסף שהתנתה ועדת השרים – שהצעת החוק תמתין לאחר הקריאה הטרומית להצעת חוק ממשלתית למשך שלושה חודשים ותמוזג איתה. אלו תנאי ועדת השרים לחקיקה. אני מניח שחברי הכנסת המציעים מקבלים על עצמם את התנאים הללו. בכפוף להשלמת תנאים אלו, אני מבקש את תמיכת הכנסת בהצעת החוק. בשולי הדברים, אבל לא בשולי חשיבותם, אני רוצה לשתף את חברי הכנסת באתגר אמיתי שאיתו אנחנו מתמודדים, לצערי הרב, בתקופה האחרונה, שפוגע פגיעה קשה – אדוני המציע, יושב-ראש ועדת החוקה, כדאי שתכיר את זה – באמון הציבור במערכת המשפט. בבית המשפט המחוזי בתל אביב מכהנת שופטת נכבדה, ד"ר אגמון גונן, שבאופן יזום פועלת כדי להסיט לידיה את כל התיקים המגיעים לבית המשפט המחוזי בתל אביב לעתירות מינהליות שעניינן נושא הגירה ומעמד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> היא קובעת? יש נשיא בית משפט מחוזי. << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> המציאות הזאת יוצרת עיוות שנקרא "פורום שופינג". כל עורך דין שעוסק בתחום ומבין בגדול את עמדתה של השופטת ואת הרוח של פסיקותיה, פועל כדי להביא את התיקים לבית המשפט המחוזי בתל אביב מתוך ידיעה שבוודאות התיקים יגיעו לשופטת ספציפית אחת. הדבר הזה – השיטה הזאת נפסדת. לעומת זאת, בבית המשפט המחוזי בירושלים יש כחמישה שופטים שעוסקים בענייני הגירה בעתירות מינהליות. אין ודאות לאף אחד מהצדדים שניגשים לעתירה מינהלית בבית המשפט המחוזי בירושלים לאיזה שופט ינותב התיק, מה תהיה עמדתו וכיצד תהיה ההכרעה. המהלך הזה הוא מהלך שמפר את האיזון ופוגע באמון הציבור במערכת המשפט. פניתי בכתובים, אדוני היושב-ראש, לנשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט נויטל, וכתבתי לו באופן מאוד מאוד ברור; האמת, הפנייה הראשונה הייתה לממלא מקום נשיא בית המשפט העליון השופט פוגלמן, בסוף כהונתו, והוא לא השיב בכלל לפנייה. משלא קיבלתי ממנו תשובה בכלל, פניתי לנשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, והוא העביר את תשובת היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט, עו"ד ברק לייזר, שטען שיש להם קושי גדול בתקנים. מבירור שעשיתי, בית המשפט המחוזי בתל אביב כבר מינה את השופטים על חשבון אלה שעתידים לפרוש ועדיין לא פרשו. השופט שוחט, שעדיין לא פרש מבית המשפט המחוזי בתל אביב – התקן שכנגדו כבר מונה. טענה של אתגרים בתקנים שמצדיקה את "פורום השופינג" הזה פוגעת קודם כול באמון הציבור בבית המשפט. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זאת לא תשובה – – – << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> ולכן, אני חושב שנכון יהיה, חרף התמחות ספציפית של שופטים – אגב, זה לגיטימי, יש שופטים כלכליים, יש שופטים שמתמחים בנושאים מסוימים. אי-אפשר שתהיה שופטת אחת שהיא היחידה, ומשמועות ששמעתי גם בזמן פגרה, כשהמערכת מנתבת תיקים לשופט תורן, היא דואגת לבקש מהשופט התורן שיעביר לידיה תיקים שעניינם נושא הגירה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני מניח שעותרים לבג"ץ על פסקי הדין שלה. הם מתקבלים, לא מתקבלים? << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> יש לא מעט מקרים שבית המשפט העליון הפך את פסקי הדין שלה, ואני עדיין חושב שעצם התהליך הזה – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה צריך לעבור בכלל – – – << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> – – פוגע, באמת, דבר ראשון באמון הציבור במערכת המשפט. מערכת המשפט חייבת להיות כזאת שמאפשרת לציבור לקבל את יומו בבית המשפט, לקיים דיון אמיתי, ולאחר מכן, כמובן, חובה עלינו – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברי הכנסת, חברי הכנסת. מיכל. << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> – – אני אומר, חרף הביקורת, כמובן לקיים את ההחלטות השיפוטיות. אין עוררין על זה. אבל לצד זה אנחנו חייבים – אני קורא לך גם כמציע וגם כיושב-ראש ועדת החוקה לקיים על זה דיון, להבין את הסוגיה הזאת לעומק. איך ייתכן שיש מחוז שלם שבבית המשפט רק שופטת אחת דנה בתיקים ספציפיים – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה מסכים לחוק הזה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא לא לא. חברת הכנסת מירב, אם היית שומעת את כל – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני הקשבתי, בגלל זה באתי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אז הוא מסכים. << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> אני הקראתי את – – – הקראתי את התנאים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> עזוב אותי מהתשובה של המשרד. מה אתה חושב? << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> הקראתי את התנאים. אני באופן אישי מאוד מאוד מתקשה בחוקי-יסוד כשלעצמם. אני לא יודע למה בית המשפט יהפוך את חוק-היסוד. גם אם היו מחוקקים את עשרת הדיברות בחוק-יסוד, קשה לי עם זה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה לוקח אותי לפרוצדורה. במהות, קראת את החוק הזה? << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> ולכן אני אומר, יש כמה וכמה סעיפים, ארבעה סעיפים שוועדת שרים לחקיקה התנתה בהליך החקיקה הזה. בהתקיים הסעיפים הללו, נחה דעתי שאפשר להצביע על החוק בקריאה טרומית. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל הוא יביא את זה לוועדת החוקה? << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> מה שתחליט הכנסת. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מה פתאום ועדת החוקה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא יעשה מה שהוא רוצה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> עלייה וקליטה. חוק-יסוד: הגירה זה עלייה וקליטה. דיר באלכ לא להביא את זה אליי. ועדת העלייה והקליטה – – – << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> כמובן שיש כאן את ועדת הכנסת שתכריע במחלוקות. אני חושב שבהינתן התנאים הללו, בהחלט אפשר לתמוך בקריאה הטרומית. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – לקחת אותי לפרוצדורה, אבל אני מבינה אותך. לא רצית להגיד את הדעה שלך – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה לכבוד השר. להצעת החוק מתנגד חבר הכנסת גלעד קריב. אני מזמין את חבר הכנסת גלעד קריב לנמק את התנגדותו להצעת החוק. תנמק, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני רוצה להתנצל בפניך, כי אתה צדקת. על פי הוראות התקנון אי-אפשר להיכנס עם חולצה שיש עליה לוגו של התנועה החשובה אחים לנשק, וגם המילים – – << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – "התקווה מתה אחרונה", הן באמת מטרידות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת קריב – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כן, כן. לכן, אני קיבלתי, אני מתנצל בפניך. לכן אני הפכתי את הסווטשירט. אני מבקש באמת להתנגד להצעת החוק. קודם כול אבקש לומר שבאופן אוטומטי, מבחינתי כל הצעה לחקיקת-יסוד שחבר הכנסת רוטמן מגיש, אוטומטית ראוי להתנגד לה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> רגע, שנייה, אני אסביר לך. אוטומטית ראוי להתנגד לה, כי אחרי שראינו כיצד חבר הכנסת רוטמן חידש בעוצמה את המהפכה המשטרית, כפי שראינו היום, ואחרי שראינו שחבר הכנסת רוטמן מדבר גבוהה-גבוהה על הסכמות רחבות ועל פשרות אבל הכול זה עלי תאנה לדורסנות ולכוחנות, גם שלו וגם של שותפיו למהפכה המשטרית, אז ראוי להתנגד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> "לא תִקום ולא תִטור", גלעד. כתוב "לא תקום". מה זה, נקמה? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא, לא. זאת לא נקמה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אם החוק הזה טוב, תתמוך; אם לא, לא. מה זה כאן? בגלל שהוא – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כי גם כשעל פניו ישנם חוקים שנראים טובים, אסור להפקיד בידיו של חבר הכנסת רוטמן, בידי הממשלה הזאת, בידי הקואליציה הזאת, כל חקיקת-יסוד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברי הכנסת. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> עכשיו, מעבר לעניין הזה, חשוב לי לציין את הנקודה הבאה. בסופו של יום, כל דברי החקיקה הנדרשים על מנת לעצב מדיניות הגירה מאוזנת וראויה, שמשקפת את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – הכול כבר נמצא בספר החוקים. לא צריך את החוק הזה. יש את חוק השבות ויש את חוק הכניסה לישראל, ומדינת ישראל חתומה על האמנות הבין-לאומיות הרלוונטיות. אלא מאי? הממשלה והקואליציה – זה לא קרה רק עכשיו – מסרבות, מסרבות לפעול בהתאם לחובות של מדינת ישראל. למשל, לא בודקים את בקשות המקלט של אנשים שטוענים שהם פליטים, אז אם לא בודקים את בקשות המקלט, גם אי-אפשר לגרש אנשים. זה החוק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> ולכן מנסים להעביר כאן חקיקה שתצדיק את העובדה שהממשלה לא מקיימת את הוראות החוק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. בבקשה לסיים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> מדינה יהודית בודקת בקשות מקלט של פליטים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להצעת החוק השנייה התנגדה חברת הכנסת מירב בן ארי. אני מזמין את חברת הכנסת להציג את התנגדותה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. אדוני שר הפנים, אתה אדם ישר, ואני ישבתי פה והקשבתי לך. מכיוון שאני גרה בתל אביב 20 שנה, ומכיוון שכן, יש לנו פשיעה חמורה שמגיעה מדרום תל אביב, ממסתננים, אני חיה את זה. אני לא יוצאת נגדם כי הם מסתננים, אני יוצאת נגדם כי בתוכם יש עבריינים וזנות וסמים. קילומטר מרוטשילד יש מדינה אחרת. הלוואי שמשרד הפנים, משטרת ישראל, משרד האוצר ומשרד המשפטים היו עושים פעם אחת שולחן עגול אחד, יושבים ביחד ועוזרים לנו, לתושבי תל אביב אבל לכל המדינה, להילחם ולהרחיק את אותם עבריינים. וכשיוליה מלינובסקי הגיעה לפה עם החוק של תומכי משטר, אנחנו תמכנו – תמכנו כי תומך משטר שנוהג באלימות, פוגע קודם כול באותם פליטים שבאמת נפלטו, אבל גם לנו הוא הורס את החיים. והינה, אני אומרת לך, החוק הזה לא יפתור שום בעיה. החוק הזה יציג את מדינת ישראל כדיקטטורה, אמיתי. אדם שהגיע לפה והוא חסר מעמד לא יוכל לעתור לבית משפט. ועוד פעם, בכוונה הסברתי לכולם, והסברתי שיהיה ברור: אין לי עליהם כלום. אתה יודע, אפילו הדבר הכי פרטי שלי, שכל הזמן צוחקים עליי – אני רוכבת על אופניים, מה לעשות, וכל חודשיים גונבים לי, וזה תמיד מגיע לדרום תל אביב. אני בעד, אבל לא יכול להיות שאתה – ואגב, לא סתם באתי לפה ושאלתי אותך – עזוב אותי מחוק-יסוד, עזוב אותי שמחה רוטמן: האם במהות אתה תומך בחוק? ואתה אדם ישר. לא היית מסוגל להסתכל עליי ולהגיד לי שאתה תומך. אתה יודע למה? כי מסתנן אחד זה לא יזרוק מפה. אחד. מה זה כן יעשה? יציג אותנו כמדינה שלא מאפשרת זכות עמידה לפליטים בבג"ץ. תגידו לי, ירדנו מהפסים? מה זה? תעשה טובה, יש להם רוב מוצק, פשוט אל תצביע לפארסה הזאת. איך תצביע? כי מה שאתה עושה היום – ואני מתנצלת, אתה יודע שאני אומרת לך את זה בחברות – זה החוק הזה, וכל חבר כנסת מהאופוזיציה שלא מגיע לפה להתנגד – הינה, אני אומרת לך, זו בושה לנו, ואתה יודע למה? כי אם אנחנו מדינה דמוקרטית, אוהבת אדם, שומרת על זכויות אדם, אנחנו לא יכולים לשלול מאדם זכות עמידה רק בגלל שהוא פליט. אם הוא מסתנן, ואם הוא תומך משטר – שילך מפה. נכון, יוליה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> השאלה היא אם הוא רוצה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל לפחות תן לו את היום שלו בבית המשפט. לאן הגעתם? היום של אדם בבית משפט. מה יש לכם? ירדתם מהפסים? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ירדתם מהפסים? בוא תענה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לרדת מהדוכן, בבקשה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כבר הייתי למטה, הכול בסדר, עוד דקה. הכול בסדר, כבר הייתי בחוץ, והסתכלתי על שמחה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אמרת "ירדת מהפסים", אז השלמתי. זה היה בהומור. די. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הבנתי. מקבלת, מקבלת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בציניות. אמרת "ירדת מהפסים", אז אמרתי "אז תרדי מהדוכן". << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הסברת, ואני מקבלת. גם זה קורה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יופי, אני שמח. חבר הכנסת שמחה רוטמן ישיב על ההתנגדות. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ראשית, למיטב ידיעתי, חברת הכנסת מירב בן ארי, אין מדינה בעולם שמאפשרת לאנשים שהם לא האזרחים שלה, שהם לא התושבים – אם ישללו לי את הוויזה להיכנס לארצות הברית או למדינה אחרת, אין לי יכולת לפנות לבית משפט בארצות הברית, אין לי זכות עמידה. מדינת ישראל, כשהיה הסיפור עם אוקראינה, בא בן אדם, ניגש לבית המשפט, שינה את מדיניות ההגירה על אוקראינה, להכניס לארץ אנשים בניגוד לחוק השבות, בניגוד לכללים, בניגוד למה שרצתה אז שרת הפנים אילת שקד – זה היה בממשלה שלכם. בא איזה מישהו, עתר בשם אוקראינים עלומים, לא זכאי שבות, חלילה וחס, לא יהודים – עתר בשמם שייתנו להם להיכנס לפה. אין דבר כזה בשום מדינה בעולם, ובית המשפט קיבל את העתירה הזאת. אלה פשוט דברים שלא קיימים. אין לזה אח ורע. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז לא תיתן לו? לא תיתן לו? תגיד לי, מי אתה בכלל? אתה תגיד לאנשים לא ללכת לבית משפט? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> נעים מאוד, חבר הכנסת שמחה רוטמן. אני אביא לך כרטיס ביקור אחר כך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה הדבר הזה? מה זה הדבר הזה? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני רק אגיד לשר הפנים: כמובן שאני מקבל את האמירות – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה תחליט מי יכול ללכת לבית משפט? ירדת מהפסים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רוטמן, הוא עתר בשם השגרירות. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כן, הוא עתר בשם השגרירות, בשם השגרירות. הוא נתן לו זכות עמידה לפתוח את השערים. השתגענו לגמרי. בקשר להרכבים, אדוני שר הפנים, אתה בוודאי צודק. אני יכול לספר לך, א. ביקשתי מהממ"מ מחקר – אני מניח שיתפרסם בימים הקרובים – לגבי איך נקבעים הרכבים בבתי משפט בעולם. אני חושב שהדבר הזה דורש שינוי, דורש שינוי מהותי – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יאללה, יאללה כבר. כמו המנדטים שלכם – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – והמציאות הזאת חייבת לעבור שינוי. יש לי כמובן הצעת חוק בנושא עוד מקודם בכל הנוגע לבית המשפט העליון, והיא מן הסתם צריכה לחול על כל בתי המשפט. הרכבים צריכים להיקבע באופן אקראי, כך זה הולך בעולם. אסור לאפשר "פורום שופינג". המציאות שאתה מדבר עליה נכונה בהרבה תחומים אחרים וגם בתחום ההגירה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, בבקשה לשבת. אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק-יסוד: כניסה, הגירה ומעמד בישראל של חבר הכנסת שמחה רוטמן. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 58 נגד – 30 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: כניסה, הגירה ומעמד בישראל, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 58 בעד, 30 נגד. אני קובע כי הצעת חוק-יסוד: כניסה, הגירה ומעמד בישראל, של חבר הכנסת שמחה רוטמן, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ועדת העלייה והקליטה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לוועדת הכנסת. יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת אמיר אוחנה הצביע בעד. ההצבעה נקלטה? זה לפרוטוקול. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה. היא לא נקלטה. חבריי חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק-יסוד: כניסה, הגירה ומעמד בישראל, של חבר הכנסת צביקה פוגל. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 58 נגד – 32 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: כניסה, הגירה ומעמד בישראל לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 58 בעד, 32 נגד. אני קובע כי גם הצעת חוק-יסוד: כניסה, הגירה ומעמד בישראל, של חבר הכנסת צביקה פוגל אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט – בעצם גם לוועדת הכנסת? או שזה – לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. << הצח >> הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – הרחבת הזכאויות לחטופים ששוחררו), התשפ"ה–2025 << הצח >> [הצעת חוק פ/5526/25; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת צגה מלקו) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – הרחבת הזכאויות לחטופים ששוחררו), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת צגה מלקו. אני מזמין את חברת הכנסת צגה מלקו להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, השרים, כנסת נכבדה, משפחות יקרות, מכובדיי כולם – "הייתי בטוחה שהולכים לטבוח בנו", סיפרה לירי אלבג, התצפיתנית ששוחררה מהשבי בעסקה האחרונה. "מרגישה בסיוט אחד ארוך. מחכה שמישהו יעיר אותי – אבל לצערנו זה לא חלום", היא שיתפה. אדוני היושב-ראש, הרעש מפריע. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברי הכנסת, בבקשה. דווקא לחברת הכנסת צגה להפריע? הכי הגונה והכי נחמדה פה במשכן. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה. "לא אשכח בחיים – רואים את הרוע בעיניים. זה היה מאוד מפחיד. הייתי בטוחה שברגע שאנחנו עומדות שם קשורות, הם הולכים לעשות לנו שורת ירי", אמרה. "נכנסתי למצב הישרדותי, אמרתי" – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת וסרלאוף, אתה עדיין לא שר, אז אני יכול להעיר לך. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> "הייתי בטוחה שברגע שאנחנו עומדות שם קשורות, הם הולכים לעשות לנו שורת ירי", אמרה. "נכנסתי למצב הישרדותי, אמרתי, מה אני עושה כדי לצאת מפה בחיים? הם אמרו לנו: אם תקשיבו לנו, אנחנו לא נהרוג אתכן, אתן באות איתנו לעזה. אמרנו להם, 'כן, תיקחו אותנו לעזה'." תדמיינו לעצמכם שאתם חולמים חלום רע, מתעוררים, מגלים באנחת רווחה שזה היה חלום. עבור התצפיתניות שהתעוררו בבסיס בבוקר חג שמחת תורה ב-7 באוקטובר – הן מצאו את עצמן בתוך סיוט רע שהן רק קיוו שיהיה חלום שיתעוררו ממנו, אך הסיוט הזה נמשך עבורן ועבור יתר החטופים יותר מ-400 ימים, עד ששוחררו בעסקה האחרונה. ב-7 באוקטובר הן עדיין קיוו כי תגיע הישועה מהר ואף אחד לא יפקיר אותן. לצערנו, זה לקח יותר מ-400 ימים עד שחזרו. החטופים והחטופות זקוקים לנו; אסור לנו להפקיר אותם פעם נוספת. במלחמת חרבות ברזל, שהחלה במתקפת החמאס בחג שמחת תורה, נחטפו כידוע 253 חטופים וחטופות, רובם אזרחים ומיעוטם חיילים בשירות סדיר. החטופים והחטופות מוחזקים על ידי ארגוני טרור רצחניים, שאינם מצייתים לצו מוסרי או לדין הומניטרי. החטופים והחטופות ששוחררו עד עתה משבי חמאס מעידים על תנאי כליאה אכזריים ובלתי אנושיים ופגיעה מתמשכת וקשה בגופם ובנפשם. בעקבות תיקון משנת 2023, חוק התשלומים לפדויי שבי לחטופים ששוחררו, התשס"ה–2005, מאפשר להעניק הכרה רשמית כפדויי שבי גם לאזרחים שנחטפו והוחזקו על ידי ארגוני הטרור. לפי החוק, זכאי פדוי השבי לתשלום חודשי למשך כל ימי חייו, אך הוא רחוק מלספק את הצרכים הבסיסיים הייחודיים שמתעוררים לפדויי השבי עקב הטראומה ותנאי השבי הקשים והבלתי-אנושיים שחוו. בתיקון לחוק מחודש יוני 2024 נקבע כי חטוף שנחטף ביום 7 באוקטובר 2023 ושוחרר והוכר כפדוי שבי, יהיה זכאי לזכויות לפי כל חיקוק שלהן זכאי נכה שנקבעה לו דרגת נכות בשיעור 50%. עם שחרורם בפעימה האחרונה של חטופים וחטופות לאחר יותר מ-400 ימי שבי קשים מנשוא, התברר באופן מחריד כי החששות לגבי מצבם לא היו מופרכים בכלל. לצד השמחה על שחרורם מן השבי נחרדנו לראות את מצבם הפיזי כתוצאה מתנאי כליאתם האכזריים והתזונה הלקויה – תמונות אשר הזכירו לנו תקופות אפלות בהיסטוריה של עמנו. אני מציינת כי הצעת חוק זו נכתבה לאור הצרכים אשר עלו לעת עתה מן השטח ולאור בקשת המשפחות. לאור המציאות המתבקשת לבצע תיקון לחוק, להלן התיקון המוצע: בחוק תשלומים לפדויי שבי לחטופים ששוחררו, התשס"ה–2005, תיקון סעיף 8ב לחוק המקורי – זה מפריע. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מירב. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> (1) בסעיף קטן (א), במקום 50% יבוא 100%. על כן, מוצע להגדיל את הזכאויות לגבי מי שנחטף ביום 7 באוקטובר 2023, שוחרר והוכר כפדוי שבי, ולקבוע כי יהיה זכאי לזכויות לפי כל חיקוק שלהן זכאי נכה שנקבעה לו דרגת נכות בשיעור 100% בשל הפרעה בתר חבלתית, במקום דרגת נכות בשיעור 50%, כקבוע היום. טרם נערכו מחקרים מספקים אשר ייתנו תמונה מלאה באשר להשלכות הרפואיות המיידיות או ארוכות הטווח של השבי על החטופים והשבים, אולם נוכח המציאות הבריאותית הקשה שהתחוורה, מוצעים תיקונים נדרשים בחקיקה כדי להתאימם למציאות חדשה זו. על כן, מוצע להגדיל את מענק ההסתגלות החד-פעמי המשולם לחטוף ששוחרר מסכום של 50,000 שקלים לסכום של 100,000 שקלים, כדי לאפשר לחטופים ששוחררו תנאים כלכליים ראשוניים להתבססות ולהסתגלות לחיי שגרה לקראת תחילת תהליך השיקום, שברור כי יארך פרק זמן ארוך – חבריי, זה מפריע לי. מתנצלת, זה מפריע לי. עוד מוצע להאריך לחמש שנים במקום שלוש שנים כיום את התקופה שבה חטוף ששוחרר יהיה זכאי למימון טיפול רפואי, אף אם אינו טיפול במחלה או בחבלה שהוכרה לגביו לפי חוק הנכים או חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה. לאור המציאות המתבקשת וצורך השעה בדיאלוג אשר התקיים עם האוצר, נעשו הסכמות, והוחלט כי לעת עתה ייגרעו זמנית שני סעיפים אלה וייוותרו כרגע מחוץ לחוק, עד שיימצא המקור התקציבי עבורם, אולם צורך השעה להכיר בחטופים ובשבים בדרגת שיעור של 100% אינו ניתן לדחייה. על כן, אני מודה לחברי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', שר האוצר, לחברי שר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין ולחברי חבר הכנסת אופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה, אשר הבינו את גודל השעה ואת הנצרכות הגבוהה, ופעלו מיידית מול הצוות המקצועי של משרדם כדי למצוא את המקור התקציבי המתבקש. אני גם רוצה להודות לעוד" שרית דמרי מהביטוח הלאומי על הסיוע המקצועי ועל התגייסותה המלאה לטובת העניין. כאן המקום להודות לצוות לשכתי המסור, אשר הביא להצעת חוק זו את ליבו ואת מקצועיותו, לאמיר טואבה, ראש לשכתי, וליועצת החקיקה המקצועית והמסורה שלי אושרית סטבון. חבריי, לפני שנצביע, אני נושאת תפילה לבורא עולם שבקרוב יחזרו אלינו כל החטופים והחטופות ושנוכל ליישם בקרוב את הצעת החוק הזאת במלואה. אני מתפללת שנמלא גם את חובתנו המוסרית כלפי הנרצחים ונביא אותם במהרה לקבר ישראל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אמן. תודה רבה. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> אסיים בציטוט מישעיהו: וקראתם לשבויים דרור. אני פונה אליכם, חבריי, להצביע יחד איתי על הצעת חוק זו בקריאה טרומית כדי לתקן את העוול ואת המחויבות המוסרית שלנו כלפי החטופים והשבים. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – העלאת דרגת הנכות ל-100% לחטופים ששוחררו), התשפ"ה–2025 << הצח >> [הצעת חוק פ/5350/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – העלאת דרגת הנכות ל-100% לחטופים ששוחררו), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת פנינה תמנו וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת פנינה להציג את הצעת החוק. לרשותך עד שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה קצת לשתף אתכם במה שקורה בדיונים אצלי בוועדה כיושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה. אנחנו מנהלים דיונים אינטנסיביים בעניין מצבם של החטופים שחזרו לארץ, ובהם נשים, ילדים וגם גברים, לצד משפחות שממתינות ליקירים שלהן. אנחנו נמצאים 530 יום מאז פרוץ המלחמה, ועדיין עלינו לזכור שיש 59 בנים ובנות של הארץ הזאת שנמצאים בידי החמאס, המר שבאויבים שלנו. לצד זה, אסור לנו כנבחרי ציבור, כמקבלי החלטות, לשכוח שיש פה משפחות שהתמודדו עם הגרוע מכול. חלקן זכו למזור בכך שיקיריהן חזרו לארץ והם כבר כאן, גם אם אחרי מאות ימים, ובהם הילדים הקטנים שכולנו זוכרים, שאוי ואבוי מה היה קורה אם לא היינו מביאים אותם לארץ. לצידן – משפחות שקיבלו את הבשורה המרה והביאו את יקיריהן לקבורה. אני אומרת לכם שלא ייתכן שאני אקבל טלפונים ממשפחות של ילד שהיה מקבל 100% נכות כנכות, והורידו לו את הקצבה ל-50%. כדי לסבר את אוזניכם, מדובר על 2,500 שקל קצבה כשמדובר ב-50%, וה-100% זה כ-5,000. הרי ברור לנו, גם מדוחות משרד הבריאות שהוגשו לאו"ם, וכל מומחה יודע לומר את זה, שזה פוסט-טראומה שתלווה אותם כל החיים, בטח את הילדים. אני לא מצליחה להבין איך אימא צריכה עכשיו לשדל את הבן שלה שחזר מהשבי ללכת לפסיכיאטר כדי שהוא יקבל את אחוזי הנכות. זה דבר שאינו מתקבל על הדעת. ואותו הדבר אוהד בן עמי, למשל, שחזר מהשבי, ומקבל רק 50%. ואז, מה קורה במדינה הזו – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אופיר, אופיר כץ, די. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני אשמח שתוסיף לי, כי זה מה זה עושה רעש. אם תוכל להוסיף לי קצת זמן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> קיבלת. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ואז, מה אנחנו רואים? גיוס המונים. אוי ואבוי למדינת ישראל, אוי ואבוי לנו כחברה, שמי שעברו את התופת, שבו, עושים גיוס המונים בעל כורחם. יש פה משפחות שלא רק שחזרו מהשבי, נרצחו להן בני משפחה. הן לא רוצות לחזור לקיבוץ, ואין להן אפילו כסף לקנות בית. מה אנחנו מצפים, שיפתחו פה אוהלים מול הכנסת? החובה שלנו היא לוודא שהם מקבלים את ה-100%, בלי שיגיעו לוועדות רפואיות, בלי שהם יצטרכו להציג מסמכים, ובטח שאימא לא תצטרך לשדל את הבן שלה ללכת לפסיכיאטר להוכיח שהוא, שהיה מעל 50 יום בשבי, צריך לקבל את הקצבה של 100% נכות. אמרו ביושר המשפחות, אדוני היושב-ראש, הן אמרו ביושר: אנחנו לא רוצות שתהיה תווית על ילדים, למשל שהם נכים. אז הבאנו להם פתרון: תגדילו את זה בחוק פדויי שבי, תרשמו את זה כנכות. יש פה עשרות אלפי אנשים במדינת ישראל שמקבלים נכות של 100%. אז על מה אנחנו מתווכחים, על פחות מ-200 אנשים, אדוני היושב-ראש? לכן, מן הצדק ומן הראוי שלא רק שאנחנו נעלה ל-100% – שגם נדאג שכל אחד מהם יקבל מענק גדול. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברי הכנסת, אני אתחיל להוציא. תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – העלאת דרגת הנכות בשנה הראשונה לשחרור), התשפ"ה–2025 << הצח >> [הצעת חוק פ/5607/25; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת דבי ביטון) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני מזמין גם את חברת הכנסת דבי ביטון להציג את הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – העלאת דרגת הנכות בשנה הראשונה לשחרור), התשפ"ה–2025. לרשותה עשר דקות. היא רוצה להעביר לנאור מהסיעה שלה חמש. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> הוא רוצה להתנגד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא. הוא לא יכול להתנגד. אין קשר. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד חברי הכנסת, אורחים יקרים, ראשית, אני רוצה לומר לכם שמחד גיסא אני גאה, ומאידך גיסא אני קצת מרגישה, בכובד ראש – מדוע בכלל צריך לחוקק או להציע דברים שהם ברורים מאליהם? הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – העלאת דרגת הנכות בשנה הראשונה לשחרור) – כבוד היושב-ראש, הסיבה שהצעת חוק עולה היא, באמת, אולי מהרקע שלי. בעברי כאחות ליוויתי לא מעט נפגעי איבה, בטרם היו לנו חטופים. כשהגענו לוועדות, זה היה אבסורד לפעמים לראות איך מתייחסים לאותם אנשים, איך לא רואים באמת את הנזקים. ואז בא אלינו והגיע הנורא מכול, 7 באוקטובר. הצעת החוק היא בעלת חשיבות עליונה. הצעת חוק נולדה מתוך כאב, אך גם מתוך מחויבות עמוקה לערכים של צדק, רגישות ומוסריות. הצעת החוק הזו עוסקת באנשים היקרים לנו ביותר – בנשים, גברים וילדים שחוו את התופת של השבי; בנפגעי טרור שמדינת ישראל מחויבת לא רק להצלתם אלא גם לשיקומם ולתמיכה בהם באופן ארוך טווח. ביום הנורא ההוא, 7 באוקטובר 2023, נחטפו מבתיהם, מקיבוציהם ומיישוביהם כ-253 בני אדם. חלקם שוחררו, חלקם עודם מוחזקים, וחלקם, לדאבוני, הגיעו גם לקבורה. אך מי שכן שב הביתה, חזר מצולק, חזר פגוע; חזר עם פצעי גוף ונפש שעלולים לא להחלים לעולם. סיפורי הזוועה שנחשפנו אליהם מעידים על סבל שאי-אפשר לדמיין – תנאי כליאה אכזריים, התעללויות פיזיות וניסיון שיטתי לשבור את רוחם של אחינו ואחיותינו. מדינת ישראל לא יכולה להסתפק רק במילים חמות, בחיבוק. אנו מחויבים לפעול. החוק הקיים מכיר בחטופים ששוחררו כמי שזכאים לזכויות, בדומה לנכי צה"ל ולנפגעי מערכות איבה, אך הקביעה שיקבלו הכרה בדרגה של 50% בלבד איננה מספקת. די לנו לראותם כשהם מגיעים כדי להבין שזה בטח לא מצבם. טראומת השבי איננה דומה לשום חוויה אחרת, והפגיעה הנפשית היא עמוקה ומורכבת, וגם הגופנית, כמובן. רבים מהם לא ישובו לתפקד מלא במשך חודשים ארוכים, ואולי גם לא לאורך חייהם. לכן, הצעת החוק שאני מביאה בפניכם היום מציעה תיקון חשוב. בשנה הראשונה לשחרור החטופים, יוכרו מייד כ-100% על מנת להבטיח להם את מלוא הסיוע והשיקום שהם זקוקים חהן. זהו צעד מוסרי, זהו צעד הכרחי וזהו הצעד המתבקש על מנת לאפשר להם לחזור לחיים ולמצוא מחדש את הדרך. חבריי חברי הכנסת, אין כאן פוליטיקה. אין כאן ימין ואין כאן שמאל. יש כאן מחויבות עמוקה של המדינה שלנו לבניה ובנותיה. כשאנחנו שולחים חיילים לקרב, אנחנו מבטיחים להם שלא נשאיר אף אחד מאחור. כשאנו נלחמים על החזרת החטופים, אנחנו נשבעים להם שהם לא יישארו לבד. היום אנו צריכים לוודא שאותה מחויבות מוסרית נמשכת גם אחרי חזרתם הביתה. אני קוראת לכל חברי הכנסת מכל סיעות הבית לתמוך בהצעה, לא מתוך חסד ולא מתוך צדק ולא מתוך רחמים אלא מתוך חובה; לא כדי לעשות טובה אלא כדי למלא את חובתנו המוסרית, הערכית והאנושית. עם ישראל לא שוכח את בניו ובנותיו. מדינת ישראל לא תפקיר את פדויי השבי, ואנחנו כאן כדי להבטיח שהמדינה תעמוד במחויבותה. חבריי חברי הכנסת, במעמד זה אני רוצה להתפלל לשובם של 59 החטופים שלנו, שחיילינו יישארו בריאים ושלמים וישובו הביתה, ושהאחדות תפעם במדינתנו. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את השרה גילה גמליאל להציג את עמדת הממשלה ביחס לשלוש הצעות החוק. עשר דקות לרשותך. << דובר >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר >> אדוני היושב-ראש חברות וחברי הכנסת, הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו על מנת להרחיב את הזכויות לחטופים ששוחררו – זה דבר שאך מתבקש. חברת הכנסת צגה, אני יודעת כמה עמלת על זה אתמול כדי שזה יעלה עכשיו, לפני היציאה לפגרה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> גם פנינה עבדה. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> לא, זה חוק שהוא גם של חברת הכנסת פנינה וגם של חברת הכנסת ביטון, אבל שנייה, מיכאל, זה לא יפה. חבר הכנסת ביטון, לא יפה. בסדר? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה אתה מפריע, חבר הכנסת מיכאל? מכלוף, לא להפריע. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> לא מכניסים פוליטיקות בגרוש לדבר הזה. אני יודעת באופן אישי על עבודה שנעשתה אתמול, שהצליחו לעשות, וצריך לקבל קרדיט, כמו שכולם פה מקבלים קרדיטים בבית הזה, וזה בסדר גמור. אני רוצה קודם כול לברך אתכן על היוזמה, ולברך אותך, חברת הכנסת צגה. אני יודעת שזה בדמך, ואני יודעת שאת פנית אליי לאורך כל התקופה על הנושא הזה. אני רוצה לברך אתכן על עצם ההצלחה שזה עולה כאן היום בהסכמה. זה בהחלט דבר שחשוב לבצע בו את התיקון. ההצעה באה לדבר על עצם הנושא שלצערנו החטופים והחטופות שלנו שחזרו לכאן – הייתה פרוצדורה שמזכה כביכול בסך הכול רק ב-50% נכות, ודרגת הנכות הזאת היא לא מספקת. גם אם על פניו נראה לעיתים שהחטופות והחטופים שלנו חזרו והאווירה על פניה נראית בסדר, אנחנו מחויבים לתת להם את דרגת הנכות של 100% על מנת לתת להם את הפתרון והמענה. היום, ב-50%, זה מצריך לבצע שינויים למי שצריך. לטעמי, במקרה הזה כולם בשלב הזה עוד זקוקים לזה, ל-100%, ללא צורך לבוא ולייצר הוכחות ולהתמודד עם כל מיני, עם ביורוקרטיה כואבת, קשה ולא נכונה בנושא הזה. אני רוצה לומר שהממשלה מגבשת הצעת חוק ממשלתית שמבקשת לקדם באופן מקיף את הרחבת זכויותיהם של פדויי השבי והחטופים המשוחררים בהקשר הזה, וכבר תעלה לקריאה ראשונה בזמן הקרוב. בנסיבות האלה, מכיוון שיש כבר הצעת חוק ממשלתית, אז ההצעות בטרומית יקבלו את התמיכה ויוצמדו לאחר מכן להצעת החוק הממשלתית בנושא. אני בהחלט, כבוד היושב-ראש, ממליצה ומציעה לחברי וחברות הבית הזה להצביע בעד. החוק הזה הוא חוק חשוב. אני רוצה לומר לכם שזה מרגש מדי פעם לראות שיש נושאים שכן משכילים פה כולם, אופוזיציה וקואליציה כאחד, להתמקד בהם ולקדם, ולהשאיר את כל המחלוקות הפוליטיות בצד, וגם כאן. אני רוצה לברך את כולכן על הנושא הזה. יישר כוח. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. נאור שירי, אתה מעוניין להתנגד לחוק? בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתנגד לחוק, אבל בעיקר בגלל הניסוח שלו, ובעיניי הניסוח הרבה פעמים מצביע על התנהלות. אנחנו שנה וחצי אחרי אירוע שבואו נגיד שהוא בטח תקדימי במובן הכי שלילי שלו, אבל אנחנו מסרבים להבין את גודל האירוע גם שנה וחצי אחרי. עצם זה שאנחנו מציעים הצעת חוק שקשורה וקושרת את כל נושא החטופים ששבים לאחוזי נכות, היא בעיניי חוסר הבנה של מה צריך לעשות, מה מדינת ישראל חבה כחבות כלפי החטופים. אם אנחנו עדיין מתקנים את החקיקה בצורה בעיניי מסורבלת, בטח במובן הפרלמנטרי שלה, אבל מתייחסים אליהם כנכים, זה חוסר הבנה של האירוע. זה לא שאני חס וחלילה נגד זה שיקבלו הכול והרבה יותר, אין פה שום כוונה להוריד מהאירוע הזה. הבעיה היחידה שלי, בטח ובטח כשאנחנו רואים את המציאות, היא שכל חטוף שחוזר מגייס גיוס המונים. באמת, עם ישראל נרתם ואין מילים, אתם דיברתם על זה, דבי וצגה, וזאת הצעת חוק מהממת במובן הזה, כי יש הבנה של האירוע, אבל עדיין, להתייחס אליהם באחוזי נכות? למה? למה מדינת ישראל צריכה להתייחס אליהם כאל נכים? למה ההמשגה הזו? למה לא לייצר חקיקה שמעגנת בתוכה את שלל הזכויות של החטופים והמשפחות שלהם? למה לא לעשות את זה בצורה כזאת? למה תמיד אנחנו מתנהלים בטלאי על טלאי על טלאי? אתה יודע מה זה מזכיר לי? את פקודת העיריות, פקודת העיריות המנדטורית הנוראית ביותר. באמת, לא נתקלתי בקובץ חקיקה נוראי יותר, כי מה? כי כל פעם אמרנו: בואו נתקן את זה ובואו נתקן את זה, ועכשיו התווסף מבקר, ועכשיו – ואנחנו נמשכים לזה. אנחנו עדיין לא עושים תיקון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> וחוק התכנון והבנייה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למשל. << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> נאור, נאור, ראית פעם את רמ"י, את הקובץ של רשות מקרקעי ישראל? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. אבל מה הבעיה בחקיקה הזו? שזה נושא שהוא בקונסנזוס מלא. קונסנזוס מלא. הוא נושא תקדימי. הייתה לנו הזדמנות לייצר קובץ חקיקה, נכון, רחב, מקיף, שמאגד בתוכו את כל שלל הסוגיות, ועל זה לתפור תיקונים לכשיצטרך. עכשיו אנחנו ניגשים לתיקון במס הכנסה, ואז בריאות, ואז פקודת כך וכך. למה? למה אנחנו עדיין באירוע הזה? אז כל הכבוד על הצעת החוק. הייתי ממש שמח אם בהליך בוועדה תוכלו לייצר חקיקה נקודתית באירוע הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. את מעוניינת להשיב למתנגדים? בבקשה. רגע, סליחה, חברת הכנסת מלקו. חבר הכנסת לפיד, אם אתה מעוניין לעלות אז עכשיו, וחברת הכנסת מלקו תעלה אחר כך. בסדר? << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להגיד לכם מה למדנו ב-48 השעות האחרונות על הממשלה. למדנו שהממשלה לא סומכת על רונן בר, אבל היא כן סומכת על איתמר בן גביר. היא לא סומכת על רונן, שהוא קצין ולוחם בסיירת מטכ"ל, סיכן את חייו עשרות פעמים, גדל ביחידת המבצעים המיוחדים של השב"כ, הוביל מאות מבצעי סיכול, הוביל את המבצע להריגתו של אחמד ג'עברי, שהיה רמטכ"ל החמאס – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אפילו את ההמלצות שלו – – – 1,200 נרצחים. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – הושאל לתקופה מסוימת למוסד למבצעים מיוחדים, והוביל חקירות אמיצות על חלקו ב-7 באוקטובר, לא גמגם, לא ניסה להתחמק. גם כשהתחקירים הצביעו עליו, אמר: אני מיוזמתי אתפטר אחרי שיוחזרו החטופים, כי זה מה שעושה לוחם עם קוד של כבוד. עליו לא סומכים. ראש הממשלה הודיע שאין לו אמון בו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> גם לי אין אמון בו. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> הממשלה כן סומכת על איתמר בן גביר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ברוך השם, שכנעתי את ראש הממשלה. מי אני? אני כלום. ברוך השם, אני נהנית – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> עבריין מורשע שהוגשו נגדו 53 כתבי אישום, שהורשע בשמונה עבירות פליליות, ובהן התפרעות, הסתה לגזענות, שתי הרשעות על תמיכה בארגון טרור; לא גויס לצה"ל, לא שירת בצבא שעה, יום. הצבא הסתכל עליו ואמר: האיש הזה לא יציב, הוא עבריין, אנחנו לא מגייסים אותו. זה האיש שגנב את הסמל מהמכונית של רבין; זה האיש שאמר שצריך לשחרר את יגאל עמיר. זה האיש שבעיקר בכהונה שלו כשר לביטחון פנים היה כישלון מוחלט: עלייה של מאות אחוזים ברציחות, בעבירות רכוש, עלייה בתאונות הדרכים, עלייה באלימות נגד נשים, כמובן עלייה תלולה במספר הפיגועים מטרור. על האיש הזה הממשלה כן סומכת. באיש הזה נתניהו אומר: יש לי אמון מלא. ברונן בר אין לכם אמון, באיתמר בן גביר יש לכם אמון, וזה כל סיפורה של הממשלה הזו. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. אנחנו נעבור להצבעה. הסיבה, חברת הכנסת מלקו, שהייתה התנגדות – ההתנגדות לא הייתה להצעה שלך, ההתנגדות הייתה להצעה של דבי ביטון, ולכן חברת הכנסת ביטון הסמיכה את חבר הכנסת לפיד לעלות ולענות בשמה. להצעה שלך ולהצעה של חברת הכנסת תמנו לא הייתה התנגדות, ולכן אין לכן זכות תשובה. כך נמסר לי כרגע ממזכירות הכנסת. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אבל היה צריך גם להדגיש שמי שעלה להתנגד זה חבר סיעתה של דבי ביטון, שלא מתנגד להסדר הזה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, מותר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן, כן, זה מעניין. אבל בסדר. נעבור להצבעה על הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – רחבת הזכאויות לחטופים ששוחררו), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת צגה מלקו. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 נגד – אין נמנע – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – רחבת הזכאויות לחטופים ששוחררו), התשפ"ה–2025, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 42 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – הרחבת הזכאויות לחטופים ששוחררו), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת צגה מלקו, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. נעבור להצבעה על הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – העלאת דרגת הנכות ל–100% לחטופים ששוחררו), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת פנינה תמנו וקבוצת חברי הכנסת. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 45 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – העלאת דרגת הנכות ל–100% לחטופים ששוחררו), התשפ"ה–2025, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 45 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – העלאת דרגת הנכות ל–100% לחטופים ששוחררו), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת פנינה תמנו וקבוצת חברי הכנסת, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – העלאת דרגת נכות בשנה הראשונה לשחרור), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת דבי ביטון. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו תיקון – העלאת דרגת נכות בשנה הראשונה לשחרור), התשפ"ה–2025, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 42 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו תיקון – העלאת דרגת נכות בשנה הראשונה לשחרור), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת דבי ביטון, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. << הצח >> הצעת חוק הריסת בתי מחבלים, התשפ"ה–2024 << הצח >> [הצעת חוק פ/5215/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הריסת בתי מחבלים, התשפ"ה–2024, של חברי הכנסת אביחי אברהם בוארון ומשה פסל. אני מזמין את חבר הכנסת בוארון להציג את הצעת החוק. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> התפלאתי לראות שאני באמת לא פה. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ב-13 בדצמבר 2018 פרסמה מערכת הביטחון שחוסל בשכם המחבל אשרף נעאלווה, המחבל שרצח את קים לבנגרונד-יחזקאל ואת זיו חג'בי, השם ייקום דמם, בפיגוע במפעל אלון מתכת באזור התעשייה ברקן. ביתו של המחבל לא נהרס עד היום, לאור עמדת הפרקליטות הצבאית שהתקבלה בבג"ץ, שאישר הריסת קיר אחד בלבד בבית המחבל. בנובמבר 2022, בעקבות פיגוע הדקירה והדריסה באריאל שבו נרצחו שלושה ישראלים – תמיר אביחי, מיכאל לדיגין ומוטי אשכנזי, זכרם לברכה – נדרשו חודשים ארוכים של הליכים משפטיים עד להריסת ביתו של המחבל מוחמד מוראד סוף. חייהם של הקורבנות נגדעו ברגע אחד, אבל הצדק התמהמה חודשים ארוכים, וביתו נהרס רק חצי שנה לאחר מכן. במרץ 2022 המחבל דיא חמארשה רצח חמישה אנשים בבני ברק – גיבור ישראל השוטר אמיר חורי, אבישי יחזקאל, יעקב שלום ושני עובדים זרים מאוקראינה. גם במקרה זה נדרשו חודשים ארוכים עד לאישור ההריסה. ואם תשאלו, חבריי, מה לגבי יולי 2017, כשהמחבל עומר אל-עבד פרץ לבית משפחת סולומון ביישוב נווה צוף בליל שבת ורצח את בני המשפחה יוסף, חיה ואלעד סולומון, השם ייקום דמם – עד היום ביתו של המחבל לא נהרס. הבית עומד על תילו. לא פעם ולא פעמיים אנחנו מגלים מקרים שבהם בג"ץ מבטל לחלוטין את צו ההריסה בטענה שהמחבל לא מתגורר באותו בית באופן קבוע. איזה מסר, חברים, עובר כאן למחבלים הבאים? איזה מסר עובד למחבלים כשידינו איננה יד קשה כנגד הטרור? חברים יקרים, צדקותו של בן אבקולס החריבה את ביתנו. הצדקות המוסרית שלנו איננה נתפסת אצל האויב כמוסריות אלא כחולשה, כעם אשר זכותו על הארץ אינה ברורה לו ודרכו איננה נהירה לו. לפי נתוני צה"ל, בין השנים 2019 ו-2023, משך הזמן הממוצע מרגע הפיגוע ועד להריסת בית המחבל עמד על 112 ימים – כמעט ארבעה חודשים. האם יש לנו את הזמן הזה? האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו הליכים משפטיים מסורבלים שנמשכים חודשים ארוכים כשהמחבל הבא מתכנן את הפיגוע הבא? כאן, חברים, אני מגיע אל הכשל הישראלי במלוא מערומיו. כל המקרים שמניתי בפניכם הם מקרים של מחבלים ביהודה ושומרון, אבל מחבלים שהם אזרחי ישראל, שרצחו, פגעו, פצעו – הם, בתיהם כלל אינם נהרסים. זו העובדה, זו המציאות. כשהצעת החוק שלי שמונחת לפניכם הגיעה בפעם הראשונה לוועדת השרים לענייני חקיקה, שוב אנשי הייעוץ המשפטי של משרד הביטחון התנגדו. הם עמדו על הרגליים האחוריות כדי למנוע את קידום הצעת החוק, בטענה שהשר רשאי גם היום להרוס בית מחבל, גם בתוך הקו הירוק. אבל פרקטית, מי שמחולל את התהליך זה הייעוץ המשפטי, הדרג המקצועי, ולא השר, וזה מה שהחוק הזה בין היתר בא לתקן. במשך חודשים ארוכים עשינו עבודת מטה עם גורמי הביטחון, גם במשרד הביטחון ובעיקר במל"ל, על מנת לטייב את החוק, וברוך השם ביום ראשון השבוע קיבלנו את תמיכת ועדת השרים. כאן אני רוצה לשבח ולהודות לחברי שר הביטחון ישראל כץ, שבחר לתת לנו רוח גבית ולתמוך בהצעת החוק, ולחברי שר המשפטים יריב לוין, שקידם את החוק בוועדה. חוק הריסת בתי מחבלים שאני מניח בפניכם היום מציע כמה שינויים מהפכניים כמעט: ראשית, הוא מעגן בחקיקה את סמכותו של השר – בעזרת השם, יהיה זה שר הביטחון, ולא כפי שמופיע לפניכם – להורות על הריסת בית מחבל. לא עוד פרשנויות לתקנה 119 המנדטורית, אלא חוק ישראלי, ציוני, ברור ונחרץ. שנית, חברים, החוק קובע במפורש כי הריסת בתי מחבלים תחול על כל מחבל, גם אם הוא אזרח ישראלי, וזה החידוש הכי חשוב בחוק הזה. אומנם שר הביטחון יכול לאשר, אבל לצערנו ראינו בשנים האחרונות מספר לא מבוטל של פיגועים שבוצעו על ידי מחבלים אזרחי ישראל וביתם לא נהרס. דינו של מחבל שנולד באום אל-פחם צריך להיות זהה לדינו של מחבל שנולד בג'נין. אין שום פער בין שני המחבלים הללו – כולם אויבי ישראל, כולם רוצחי יהודים. שלישית, ובניגוד לפרשנות המקובלת היום, החוק מבהיר שהריסת בתים חלה גם במקרה פציעה ולא רק במקרה הרג, כי מבחינתנו הכוונה לרצוח היא הקובעת ולא התוצאה. מי שמכוון לרצח ישראלים הוא זה שצריך להרוס את ביתו. לצערנו ראינו מקרים רבים שבהם פיגועים הסתיימו "רק" בפציעות חמורות, ובתי המחבלים לא נהרסו. זה בהחלט שינוי מרחיק לכת וחשוב. רביעית, החוק קובע הוראות ברורות לגבי הליכי הערעור ומשך הטיפול בהריסה: 48 שעות להגשת ערעור, שבעה ימים לדיון, גם אם מדובר בתקופת פגרה של בתי המשפט. החוק גם מגביל את יכולתם של העותרים הציבוריים לעכב את הליך ההריסה. חמישית, חברים, בסעיף 3 מבהיר החוק כי גם אם בית המחבל הוא חלק ממבנה גדול יותר, הכלל הוא שהמבנה ייהרס כולו. עד היום בג"ץ פסל שוב ושוב הריסת בתי מחבלים כיוון שבית המחבל היה חלק ממכלול של דירות. זה הפך את ההרתעה לחסרת שיניים. "אבל זוהי ענישה קולקטיבית", צועקים המבקרים משמאל, ואני שואל: האם מחבל מתאבד באוטובוס מלא בנוסעים איננו מהווה פגיעה קולקטיבית? "הריסת בתים אינה חוקית", מצהירים משפטנים טהרנים – ואני עונה: אולי באוטופיה אקדמית מעוותת אין מקום להריסת בתים, אבל בעולם אמיתי, שבו מחבלים מונעים מאידיאולוגיה ג'יהאדיסטית פונדמנטליסטית, שבו ארגוני טרור משלמים משכורות למשפחות מחבלים, שבו תמיכה בטרור נתפסת כמעשה גבורה – בעולם הזה הריסת בתים היא הכרח בל יגונה, זהו כלי הרתעתי חיוני. לפי דוח של מבקר המדינה משנת 2022, הרשות הפלסטינית מעבירה תשלומים חודשיים למשפחות מחבלים כתלות במספר השנים שהמחבל מרצה בכלא. השיח המשפטי מסיט את הדיון מהעיקר. לא מידתיות ולא סבירות יצילו חיים, רק הרתעה אמיתית תעשה זאת. הרתעה אמיתית, חבריי חברי הכנסת, מתחילה בוודאות ובמהירות. כשמחבל יודע שתוך 48 שעות מהרגע שינסה לפגוע ביתו יהפוך לעיי חורבות, זאת הרתעה; כשמשפחה יודעת שאם אחד מבניה יבחר בדרך הטרור היא תאבד את קורת הגג שלה, זו הרתעה. באוגוסט 2023, בדיון בוועדת החוץ והביטחון, הוצגו נתונים על ידי מערכת הביטחון. מחקרים הראו שהריסת בתים מהירה מפחיתה משמעותית את הסיכוי לפיגועי חיקוי באותו האזור. נתונים אלה הם תמרור אזהרה לפני הבית הזה, ואנחנו לא יכולים להתעלם ממנו. מדינה חפצת חיים חייבת להלך אימים על אלה המנסים להלך עליה אימים. חשוב לי להבהיר נקודה חשובה: החוק לא בא לבטל את תקנה 119; הוא לא מחליש את ידי כוחות הביטחון אלא מוסיף עוד כלי לארגז הכלים. בל נשכח, מחבל שיוצא לבצע פיגוע יודע היטב מה ההשלכות על משפחתו. כשאב מחנך את ילדיו לשנאת יהודים, כשאם מעודדת את בנה להפוך לשהיד, כשאחים יודעים על תוכניות טרור ושותקים – הם כולם שותפים למעשה הטרור. הבית ששימש כר פורה לטרור אינו ראוי עוד להתקיים. טרור הוא בחירה, ומי שבוחר בטרור בוחר גם בהשלכותיו. חבריי חברי הכנסת, לימדונו רבותינו: הבא להורגך, השכם להורגו. ואני מוסיף היום: הבא להחריב את ביתך, החרב את ביתו. לכן, חברים יקרים, זה אינו עניין של ימין ושמאל, זה עניין של חיים ומוות, של הרתעה מול אוזלת יד, של נחישות מול היסוס. אני קורא לכולכם, מכל קצוות הבית, להצביע בעד החוק. בסופו של יום, כאשר נעמוד לדין ההיסטוריה, לא ישאלו אותנו אם שמרנו על מידתיות או סבירות, ישאלו אותנו אם עשינו הכול, כל שביכולתנו, כדי להגן על חיי אזרחי ישראל, והיום, באמצעות הצעת החוק הזו אנחנו עושים צעד משמעותי בכיוון הנכון. אבקשכם לתמוך בחוק. אבקש, אדוני היושב-ראש, שחברי חבר הכנסת משה פסל יעלה לכאן בזמן שנותר לנו ויישא דברים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא נותר לנו, לא נותר לנו, אבל. לא נוכל. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> עוד שתי דקות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אבל אי-אפשר להעלות עוד בן אדם, זה לא בתקנון. אפשר לתת לו אולי אחרי זה להגיד. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> להצמיד, אין אפשרות? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא יודע, לא כתוב לי פה. אני פשוט לא רוצה לפתוח משהו שאסור. כן. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כן, אבל אם היה זמן אפשר לחלק? חבל, היית אומר לי לפני כן. תודה רבה. חבל, היית אומר לי לפני כאן. << קריאה >> משה פסל (הליכוד): << קריאה >> אפשר לבקש הארכת זמן, מה קרה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> עשר דקות. היה צריך להגיד לי, הייתי אומר לך. << קריאה >> משה פסל (הליכוד): << קריאה >> היושב-ראש, לא בסמכותו לתת עוד שתי דקות? אני קצר מאוד. אתה רוצה שאני אתנגד? אני מתנגד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אתה לא יכול להתנגד. תודה רבה. אני מזמין את השרה גילה גמליאל להציג את עמדת הממשלה, בבקשה. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> אני רוצה להתנגד. צריך שאני אתנגד? << קריאה >> דן אילוז (הליכוד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, יש מתנגד פה. << דובר >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר >> טוב, אתה מתנגד? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אחרי השרה. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> אחריי, סבבה. אם זה כך אז סבבה. טוב, הצעת חוק הריסת בתי מחבלים של חברי הכנסת אביחי בוארון ומשה פסל – זה חוק שאך מתבקש, מכיוון שיש צורך ביטחוני-לאומי, וצריך להוות פה את ההרתעה ואת העונש בהריסת הבתים של המחבלים. הפרוצדורה לעיתים מייצרת את המורכבות והביורוקרטיה שמונעת בזמן אמת לתת את הפתרון לצורך הביטחוני המתבקש. על כן, הממשלה תומכת בהצעה. כמובן שמוצע בהקשר הזה שהשר הוא זה שיוכל לטפל בכך, שר הבל"מ. תהיה זכות ערעור לבית משפט לעניינים מינהליים, שפסק הדין שלו יהיה סופי וללא רשות ערעור. כל הדברים האלה, כמובן, יהיו מסוכמים בהמשך עם הממשלה, ואין לנו אלא לברך על כך. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. אני מבין שיש מתנגד. חבר הכנסת חנוך מלביצקי, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי המציעים, אני מבין שאתם נותנים את הסמכות לשר הביטחון להורות על הריסה. אני חושב שזו בעיה, ברגע שאנחנו מביאים את זה לדרג מדיני. אני חושב שמי שצריך להורות על הריסה זה המפקד של הצבא בשטח, מייד וללא שאלות. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. המציע יעלה להשיב, בבקשה. חבר הכנסת משה פסל, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איזה טריקים, טריקים של ש"ס. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> כל הטריקים למדנו מש"ס, בייחוד ממך. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> פסל, למדנו רק מה שהם מוכנים ללמד אותנו. << דובר_המשך >> משה פסל (הליכוד): << דובר_המשך >> עוד לא גילינו את הטריקים האמיתיים שלכם, אבל בסדר, לאט-לאט. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר_המשך >> משה פסל (הליכוד): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני עליתי להציג בפניכם את חוק הריסת בתי מחבלים. האמת היא שעליתי בעיקר לברך אותך, חבר הכנסת אביחי בוארון, על העבודה הקשה שלך, העבודה הפרלמנטרית בעניין הזה. אני חושב שהמצב היום הוא אבסורד. זאת אומרת, מה קורה היום? תבינו, מחבל בא, מנסה לרצוח אותך, הוא לא מצליח; לא הצליח לרצוח אותך, אז אנחנו לא נהרוס לו את הבית. זו הזיה מוחלטת למעשה, מכיוון שאם הוא לא הצליח אז אנחנו נקל בעונש? אני חושב שאולי אפילו המצב צריך להיות הפוך. יתרה מזאת, אין הבדל, כן בקו הירוק, מחוץ לקו הירוק. אנחנו, אחרי 7 באוקטובר, טרור לא מוכנים לקבל, פשוט, בלי אולי, בלי בערך, בלי מסביב. מי שנוגע בטרור, מי שמנסה לרצוח, הצליח או לא הצליח – ביתו ייחרב. ואני עונה לך בנושא הזה: ההחלטה הזאת צריכה להיות – כמו שחבר הכנסת אביחי בוארון מוביל ועבד קשות בעניין הזה – זו צריכה להיות החלטה של הדרג המדיני, בוודאי, ולא שיקול מקצועי של אף אחד. ודאי שזה צריך להיות מסלול ובלי לעכב את זה בכל מיני טיעונים משפטיים כאלה או אחרים. חברים, אחרי 7 באוקטובר התעוררנו, ואני מציע שכולנו נתעורר, ואני מציע לכם, חברי הכנסת של הבית הזה, להתעורר ולהגיד דברים פשוטים. אגב, בארצות הברית הדברים האלה כבר נהיים פשוטים, אז אנחנו לא צריכים להשתרך אחריהם, אנחנו צריכים להקדים אותם. האמירה הזאת, אין מוסרית ממנה. יתרה מזאת, גופי הביטחון רואים שהעונש הזה מרתיע והעונש הזה הוא הרתעה לעתיד. לכן, חבריי היקרים, אני מבקש מכם, כמובן, לתמוך בהריסת בתי מחבלים. תצביעו בעד. תודה רבה לך, חבר הכנסת בוארון. חבר הכנסת חנוך מלביצקי, אני מקווה שעניתי על ההתנגדות. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הריסת בתי מחבלים התשפ"ה–2024. בבקשה תפסו את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 נגד – 6 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הריסת בתי מחבלים, התשפ"ה–2024, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 32 בעד, שישה מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הריסת בתי מחבלים, התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. << הצח >> הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון – קיזוז כספים בגין פיצוי על נזקי גנבת רכבים), התשפ"ה–2024 << הצח >> [הצעת חוק פ/5219/25; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת משה פסל) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אם כן, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון – קיזוז כספים בגין פיצוי על נזקי גנבת רכבים), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת משה פסל. אני מזמין שוב את חבר הכנסת משה פסל, להציג את הצעת החוק. בבקשה. פרלמנטר נמרץ. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני גאה להציג בפניכם היום את הצעת החוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור (תיקון), התשפ"ה–2025, פ/5538. בגדול, קודם כול אני נותן הבהרה: אנחנו כמובן כמובן לא נפגע באף כסף שמגיע לנפגעי פעולות האיבה ולנפגעי פעולות הטרור. אנחנו מעבירים נוסח שמצמיד אותו חבר הכנסת בוארון, שהוא מדבר על הכספים המועברים, זאת אומרת הכספים המועברים ולא הכספים המוקפאים לצורך הטרור. על מה אנחנו מדברים? תראו, האזרחים סובלים מנזק של קרוב ל-3 מיליארד שקל, וזה הזוי. כל יום יש לך בין 50 ל-60 מקרי שוד שבהם בא בן אדם ופשוט גונב, מעמיס לנד קרוזר, מעמיס רכבים חדשים. כמה נראה לך עולה ברשות לנד קרוזר חדש, אתה יודע, כבוד היושב-ראש? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא. << דובר_המשך >> משה פסל (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר לך, בסביבות ה-15,000 שקל אתה יכול להוציא על לנד קרוזר חדש מהניילונים. מפרסמים עם המספר, עם לוחית זיהוי צהובה, עם הכול: בואו, קחו, תקנו, רק תעמיסו. 15,000 שקל לנד קרוזר חדש. להוציא אותו מהחברה עולה אולי 0.5 מיליון שקל. הנזק הזה הוא כל יום, בכל מיני מקומות – בנתניה, בפתח תקווה, בשורה של מקומות. ומה קורה? הישראלי חושב לעצמו: טוב, לא עולה לי כסף, מה זה משנה, יש לי ביטוח. פה הטעות הגדולה: הפרמיה של הביטוח מוכפלת. מוכפלת. מכיוון שלשכן שלך גונבים את הרכב, למוחרת אתה בא לעשות ביטוח ומשלם כפול, כי הכול נכנס לתוך התחשיבים האקטואריים. אנחנו ראינו שהפשיעה הזאת, לצערי הרב, היא פשיעה לאומנית. איך אני יודע? לא גונבים ביישובים הערביים. לא גונבים רכבים. אין גנבות. מה לעשות, בדקתי. מה אני אעשה, בדקתי את הנתונים. לא גונבים. << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> זה לא נכון. זה לא נכון. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> זה לא נכון בכלל. ממש לא מתאים לך. << דובר_המשך >> משה פסל (הליכוד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת איימן עודה, קודם כול אני אשמח שתעמיד אותי על טעותי. אני אשמח שתראה לי נתונים אחרים. אבל ממה שאספתי כרגע, אני רואה שלדוגמה במשולש לא גונבים לרשות הפלסטינית רכבים. הפשיעה היא נגד יישובים יהודיים. יתרה מזאת – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> כבר התייאשו, לא גונבים – – – << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אני כבר – – – << דובר_המשך >> משה פסל (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אני חושב שאם הרשות הפלסטינית תגלה דאגה שזה באמת מפריע לה, הדבר הזה, והיא באמת תעשה מאמצים למנוע את ה-3 מיליארד שקל האלה שמועברים בשנה, אז יכול להיות שאפשר לחשוב על הדברים מחדש. אבל אני אומר, הצעת החוק הזאת, בסופו של דבר – יש לך אישור מהמשטרה שהרכב עבר לשטחי הרשות הפלסטינית? אתה תבוא, תגיש את זה לקרן, וזה יקוזז מהכספים שמועברים לרשות הפלסטינית, אלא אם כן הרשות הפלסטינית תעשה צעדים ותראה שהיא באמת מונעת את הגנבות האלה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> עוד מעט יקזזו את עלויות האוכל. מה קרה לכם? << דובר_המשך >> משה פסל (הליכוד): << דובר_המשך >> חברים יקרים, עבירות הרכוש האלה הן עבירות קשות מאוד, ולכן כל מה שאנחנו אומרים זה להחזיר את הכסף הזה לטובת אזרחי ישראל. אני קורא לכם, חבריי חברי הכנסת, בבקשה, לתמוך כמובן בהצעת החוק הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון – קיזוז כספים בגין פיצוי על נזקי גנבת רכבים), התשפ"ה–2025 << הצח >> [הצעת חוק פ/5555/25; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אביחי בוארון) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הצעה דומה של חבר הכנסת אביחי בוארון, בבקשה. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בראש ובראשונה אני רוצה לחזק את חברי חבר הכנסת משה פסל על הצעת חוק חשובה מאוד. חבר הכנסת פסל, אני רוצה לחזק אותך על הצעת חוק חשובה מאוד, מכיוון שהצעת החוק הזאת בעצם מונעת את הגנבות של הרכבים הבאים, חברים. בסופו של דבר יש תעשייה שלמה, שנעשית בעידוד הרשות הפלסטינית, בתמיכתה, בדחיפתה. בכל מכבסת המיליארדים האלה שעוברת דרך הרשות הפלסטינית, שמנגנונים של הרשות הפלסטינית שותפים בה שותפות מלאה, בעצם, אנחנו, עם ישראל, הכלכלה הישראלית, מדינת ישראל, ניזוקים מהתופעה הזאת. הדרך לעצור את התופעה הזאת היא לקזז את הנזק הזה, נזק של מיליארדים, מכספי הרשות הפלסטינית, ואני מדגיש: לא מהכספים המוקפאים לטובת פיצויים לנפגעי פעולות איבה, לא מהכספים המוקפאים, אלא מהכספים המועברים, אותם כספים שמדינת ישראל מעבירה לרשות הפלסטינית – מהם צריך לקזז עוד סכום כסף כדי לפצות על הנזק הזה שנגרם למשק הישראלי. לכן ההצעה הזו היא הצעה טובה, חשובה, ואני מבקש מכם, חברים וחברות, לתמוך בה, ובעזרת השם זה יהיה עוד תיקון, חשוב מאוד, של הנזקים ההולכים וגוברים שהרשות הפלסטינית גורמת לנו. שווה בנפשך, אדוני היושב-ראש, שחברות השכרת הרכב, מרוב שהן ניזוקות שוב ושוב, הן כבר לא מבטחות את הרכבים שלהן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הפרמיה גבוהה מאוד. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> הן כבר לא מבטחות את הרכבים שלהן. ציי רכב בישראל לא מבוטחים מכיוון שעלות הביטוח עולה עשרות מונים כבר על הנזקים שנגרמים. זה אבסורד, והחוק הזה מתקן את האבסורד הזה. לכן אני מבקש מכם שוב לתמוך בחוק הזה, ואני מחזק את ידי חברי חבר הכנסת משה פסל, שהצעת החוק שלו מהווה נדבך חשוב בשיקום הנזקים שנגרמים לנו מהרשות הפלסטינית ומתושביה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את השרה גילה גמליאל להשיב ולהציג את עמדת הממשלה, בבקשה. מייד לאחר מכן יהיו המתנגדים. יש פה יותר מתנגדים ממה שאפשר. אני הולך על פי הרשימה של הפניות, בסדר? לא כולם נוכחים, אבל נרשמו יותר. בבקשה, גברתי השרה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר >> אני רוצה לברך את חבר הכנסת משה פסל. משה, חבר הכנסת משה פסל, היום זאת כבר לא תהיה הצעת החוק הראשונה שאתה מעביר. יישר כוח על החריצות. החוק הזה הוא גם של בוארון, נכון? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נכון, כי הם הצמידו. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> חבר הכנסת בוארון וחבר הכנסת פסל, אתם מגישים פה הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון – קיזוז כספים בגין פיצוי על נזקי גנבת רכבים). הנושא של גנבת רכבים לרשות הוא מכת מדינה ידועה, ועל כן בהחלט יש מקום לתת לו את הפתרון והמענה, כפי שנעשה גם בדברים אחרים שהתבצע בגינם קיזוז כספים בגין פיצויים. על כן, זה דבר נכון לעשות. התשובה של שר האוצר – ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בקריאה הטרומית בהצעת החוק, אבל בכפוף לשני תנאים: בהמשך הליכי החקיקה יקודמו בהסכמת משרד האוצר וראש הממשלה, המטה לביטחון לאומי, ובתיאום עם משרד המשפטים. האם זה על דעתכם? וקיזוז כספים בגין פיצוי על נזקי גנבות רכבים יתבצע בסוף סדר הנשייה, כלומר לאחר פיצוי בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מפעילות טרור. אם זה מוסכם עליכם, אני קוראת לבית הזה להצביע בעד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. ישנם מתנגדים. אני קורא על פי הסדר. חבר הכנסת גלעד קריב – נוכח, בבקשה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> יש שתי הצעות. שתי התנגדויות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כן, כן, יש שתי התנגדויות, כן, אבל נרשמו פה יותר. אני אקרא לפי הסדר. נרשמו ארבעה. בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, גברתי השרה, 530 יום עברו מאז 7 באוקטובר, והממשלה והקואליציה לא הכריעו את חמאס – לא הכריעו את חמאס ולא החזירו את כל האחים והאחיות החטופים. אז במה אתם עסוקים? בלהקריס את הרשות הפלסטינית. את חמאס לא הכרעתם, הם עדיין הגורם השלטוני ברצועת עזה, אבל במה אתם עסוקים כרגע? אתם עסוקים כרגע בהקרסה של הרשות הפלסטינית, שקציני הביטחון שלה עומדים בקשר יום-יומי עם המג"דים ועם המח"טים של צה"ל. << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> גלעד, לא הבנתי, אתה רוצה שנכריע את חמאס או לא? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת בוארון. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> זו ההבנה שלכם אחרי 7 באוקטובר. << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> אתה לא רוצה שנכריע את חמאס. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לפני 7 באוקטובר אתם עזרתם לחמאס ולג'יהאד להיות הגורמים הדומיננטיים ברצועת עזה; עכשיו, בטיפשות שלכם, בכסילות שלכם, בחוסר אומץ הלב הציבורי שלכם, אתם עסוקים בהקרסת הרשות הפלסטינית כדי לייצר ואקום ביהודה ושומרון, שמי בדיוק ייכנס אליו? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> גלעד, אתה מייצג אותם? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> קציני ושוטרי מנגנוני הביטחון של הרשות שצה"ל עובד איתם מקבלים כבר למעלה משנה 50% מהמשכורת, אבל אתם רוצים שהם יקבלו אפס שכר. מי בדיוק יקלוט אותם? הקואליציה שלכם והממשלה שלכם הן המתנה הכי גדולה, הכי גדולה, לאיראן ולכל הכוחות שהיא מטפחת היום ביהודה ושומרון. כלום לא למדתם מהאסון הנורא שהבאתם עלינו ב-7 באוקטובר, כאשר בנימין נתניהו הזרים מיליארדי שקלים ישירות אל החמאס. ניחא, אתם מדברים על הצעות חוק שמקזזות מכספי הרשות הפלסטינית את התשלומים למחבלים מורשעים. יש כאן איזשהו עניין של צדק, של עמדה מוסרית, כי הרשות הפלסטינית משלמת את התשלומים, ורוב מוחלט מיושבי הבית הזה תקיפים בדרישה שלהם שהרשות הפלסטינית תחדל מזה. אבל מה הקשר בין גנבת הרכבים לבין הכספים שישראל אמורה להעביר מכוח הסכמים לרשות? אתם מיניתם את בן גביר, שבתקופה שלו הייתה נסיקה במספר גנבות הרכבים – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – מיניתם אותו אתמול מחדש לשר שאחראי, ואת מי אתם מענישים? את הרשות. ובעצם את מי אתם מענישים? אותנו, כי במקום שאין רשות, יש חמאס וג'יהאד. כמה טיפשים אתם יכולים להיות? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. תם הזמן. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כמה חסרי נכונות ללמוד משהו, משהו, מהאסון של 7 באוקטובר וכל מה שעשיתם לפניו? קואליציה של כסילים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> הם יותר גרועים מחמאס. מה לא מובן פה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מה אתה מקשקש? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> הם יותר גרועים מחמאס. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שמענו אותך. אתה לא יודע מה שאתה מדבר. תלך לנתניהו ותשאל אותו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת קריב, ניתנה לך אפשרות להביע את עמדתך. תודה רבה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת משה ואביחי, אני אגיד לכם למה אני מתנגד להצעה הזאת. הרי זה תיקון להצעת חוק שתוקנה בוועדת החוץ והביטחון בנושא קרן הפיצויים לאותן משפחות נפגעי טרור שלא משולם להן כסף, פיצויים. ואנחנו הבאנו את זה לשם כדי שהכסף המוקפא – יוכלו לקחת מזה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, אבל דיברו על כסף אחר. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, מאותה קרן הם מדברים, רק שזה לא יפגע. אתה אומר: תפתח קרן אחרת, אבל בסופו של דבר, מאיפה זה הולך? מהכסף המוקפא. << קריאה >> משה פסל (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> זה כן. אתה אומר: מהכספים המובאים אליה. ממי? << קריאה >> משה פסל (הליכוד): << קריאה >> מהכספים המועברים – – – לא הכספים המוקפאים. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אבל אני אגיד לך, כשבאנו לעשות לנפגעי פעולות האיבה שבאו לקבל, בא האוצר ואמר: אנחנו רוצים לקחת את זה גם למס רכוש. אנחנו התנגדנו לזה. עכשיו מה יקרה? ברגע שאנחנו ניתן פתח על רכוש, תבוא רשות המיסים ותגיד: רק רגע, נגעתם כבר ברכוש, תיתנו גם לנו. אני מכיר איך עובדים באוצר, אני מכיר איך עובדים ברשות המיסים: תיתן להם פתח אחד – אתה יודע, זה כמו אדם שהקדוש ברוך הוא אומר לו: פתחו לי פתח כחודו של מחט, אפתח לכם כאולם. אתה תיתן להם את הפתח, הם ייכנסו לך בפנים, ייקחו את הכול, ולא יישאר כלום לנפגעי הטרור. ולכן, לזה אני לא מוכן. זה – דבר אחד. דבר שני, מה אנחנו עושים פה? מה אתה רוצה, שייעצרו גנבות הרכבים, נכון? כולנו רוצים את זה. תגיד לי, למה שהמשטרה לא תיקח על זה אחריות? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אוה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני לא מבין את הדבר הזה. למה אנחנו צריכים לקחת מהמשטרה? הלוא המשטרה תגיד: לא משנה, גנבו – יפצו אותם. אנחנו אלה שבסוף משילים את האחריות מעל משטרת ישראל. משטרת ישראל לא מסוגלת להתמודד עם זה. זה מטריף אותי שמשטרת ישראל הגדולה לא מסוגלת להתמודד עם גנבות רכבים של אותם עבריינים. קח ותגיד שמי שמסייע להם פה – תן להם ענישה חמורה יותר. אין לי בעיה עם זה, אני אצביע בעד, ואני בעד לעשות את זה. אבל שאנחנו ניתן להם את זה – למה? ואני גם בא עכשיו לתת גיבוי – למי? לחברות הביטוח הגדולות. כן, אנחנו באים לטפל להן בבעיה. חברות הביטוח לא מעניינות אותי. זה שעכשיו חברות הביטוח העלו את הביטוח שלהן, זה פשע, מה שהם עושות, כי גם כשהיה דיווח שירדו, הן אף פעם לא יורידו לך את מחיר הביטוח. אז בוא, על חברות הביטוח זה לא ישפיע. אני אומר לך שזה לא ישפיע, כי ברגע שהעלו, הן ימשיכו ויעלו. חברות הביטוח – צריך לטפל בהן בצורה אחרת, איך להוריד את המחירים האלה. חברות הביטוח עושקות את הציבור לא פחות מאשר הבנקים עושקים את הציבור, ובזה אנחנו צריכים לטפל ביחד בלי כל קשר לגנבות הרכבים. שלא יספרו לנו סיפורים שזה מגנבות הרכבים. אני מבקש שהאחריות תהיה על משטרת ישראל, שהיא תדאג לטפל בגנבות הרכבים האלה. ואני אומר לך שצריך להגביר את הענישה של אותם גנבים, של אותם המסייעים להם. עליהם צריך להגביר את הענישה. לא צריך לקחת כסף מאלה שהם נפגעי טרור, לקחת את הכסף הזה ולשים אותו על גנבות רכב. זה לא צריך להיות. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> הוא רוצה להגיב. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אה, טוב, רוצים להגיב. אנחנו נאפשר למציעים להגיב על ההתנגדות. בבקשה, חבר הכנסת משה פסל, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> חבר הכנסת ינון אזולאי, אני מתייחס ברצינות להתנגדויות שלך ולחששות שאתה מעלה, ולכן אני מבהיר שוב: החקיקה לא תהיה מכספים מוקפאים. זה באופן ברור. אם היא תגיע לשם, היא תימשך על ידי, על ידי חבר הכנסת בוארון. מדובר על הכספים המועברים. יתרה מזאת, גם בהתניות של משרד האוצר מדובר על זה שתהיה קדימות קודם כול ולפני הכול לנפגעי פעולות איבה ונפגעי פעולות הטרור, ואם זה לא יהיה, לא יהיה חוק. קח את זה כהבטחה ממני, ואני מניח שגם מחבר הכנסת בוארון. זה – 1. 2. החוק הזה עוזר למשטרת ישראל. יכול להיות שמשטרת ישראל לא עושה את העבודה כמו שצריך, אבל החוק הזה מסייע בעדה בעניין הזה. לגבי חברות הביטוח – כפרלמנטר כמוך ומקצוען, אני מסכים איתך, יש בעיה. צריך לפתוח את השוק, לתת גם לחברות מחו"ל לבטח פה את הרכבים, ואני אשמח להצטרף אליך במשהו כזה שתוביל, בשמחה רבה. אבל בסופו של דבר, אתה יודע, טראמפ אמר למקסיקנים: אתם עושים פה את זה, אתם תהיו אחראים לגבול ותשתתפו איתנו. כאן הרשות הפלסטינית צריכה לגלות דעתה שהיא נלחמת בגנבות האלה, שאני אומר לך, זה מיליונים שמועברים כל יום לרשות. אם הם יגלו דעתם ויעשו עבודה וימנעו את הגנבות האלה – אדרבה ואדרבה, אני לא בעד להעניש אותם אם הם אחראים. המצב היום הוא שלא רק שהם לא מונעים – הם משתפים פעולה עם הדבר הזה, ולראיה, אני לא רוצה להגיד לך איזה רכבים צ'יק-צ'ק אפשר להחזיר אותם מהרשות אם מישהו רוצה. ולכן, יעשו עבודה – בשמחה רבה; כרגע 3 מיליארד שקל מאזרחי מדינת ישראל עוברים בשנה מפה לפה – אמרתי לך, 15,000 שקל לנד קרוזר חדש. למה מה קרה? מה נהיה? מה, אנחנו פראיירים של מישהו? ולכן, אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת, לתמוך באזרחי ישראל, ושיוכלו להחזיר את מה שנגנב מהם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת בוארון. הלחץ החברתי עזר. תודה רבה. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון – קיזוז כספים בגין פיצוי על נזקי גנבת רכבים), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת משה פסל. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – 11 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת החוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון – קיזוז כספים בגין פיצוי על נזקי גנבת רכבים), התשפ"ה–2024, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 27 בעד, 11 נגד, נמנע אחד, נוכח אחד. אני קובע כי הצעת החוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון – קיזוז כספים בגין פיצוי על נזקי גנבת רכבים), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת משה פסל, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון – קיזוז כספים בגין פיצוי על נזקי גנבת רכבים), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אביחי בוארון. הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 נגד – 11 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת החוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון – קיזוז כספים בגין פיצוי על נזקי גנבת רכבים), התשפ"ה–2025, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 29 בעד, 11 נגד, נמנע אחד, נוכח אחד. אני קובע כי גם הצעת חוק זו של חבר הכנסת אביחי בוארון אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. << הצח >> הצעת חוק הרשויות המקומיות (ניהול סיכונים תאגידי), התשפ"ג–2023 << הצח >> [הצעת חוק פ/3628/25; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת חנוך מלביצקי) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אם כן, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הרשויות המקומיות (ניהול סיכונים תאגידי), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת חנוך מלביצקי. אני מזמין את חבר הכנסת חנוך מלביצקי להציג את הצעת החוק, בבקשה. << דובר >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תודה. תהליך ניהול סיכונים הוא תהליך מוכר בטח בשוק הפרטי. גם חברות ממשלתיות וכל מיני יחידות סמך וגופים אחרים מנהלים בו. מדובר – מה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זה נכון? ליחידות הממשלתיות במשרדי הממשלה זה נכון? << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אז למה לרשויות מקומיות כן? << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> אם תקשיב לי עד הסוף, אני אענה. הרשויות המקומיות – מה שקורה זה שחלקן, דווקא החזקות שבהן, כבר מטמיעות את זה. רובן, בטח ובטח אלו שזקוקות לתהליך הזה, החלשות יותר, לא עושות את זה. מי שלא מכיר, תהליך ניהול הסיכונים מורכב בעצם מסקר סיכונים שעושים, בניית תוכנית להפחתת סיכונים, ואחר כך – אדם שמוסמך על ידי ראש הרשות או כל גורם אחר כדי לעקוב אחרי הדבר הזה. בניגוד לכל מיני טענות ששמעתי פה שמדובר בג'ובים, לא מדובר פה בתפקיד נוסף, אלא מי שיוכל למנות את זה זה מתוך הרשות, אחד הסגנים, זה סביר להניח יהיה הכי נעים לבוא ולעשות את זה. לא מדובר פה על ליצור תקנים נוספים כדי לתפעל את כל הנושא של ניהול הסיכונים, אלא פשוט לוודא שבגלל שמדובר בכספי ציבור, הרשויות המקומיות מבצעות תהליך כזה שיכול בסופו של דבר להביא לחיסכון של הרבה כסף ציבורי. זו ההצעה. אני אנצל את חלק מהזמן שנשאר לי כדי לדבר על מה שרוב עם ישראל מדבר עליו כרגע: על הניסיון של חלק – בוא נגיד, אנשים חסרי אחריות, לקרוא להם, ככה, בשפה עדינה – להבעיר את השטח תוך כדי – עוד פעם, אותן האשמות מופרכות, כאילו מישהו פה פותח במלחמה בגלל כל מיני שיקולים פוליטיים כאלה ואחרים. חשוב להבין דבר אחד: לפני 6 ו-7 באוקטובר כבר לא הייתה רפורמה משפטית. כל הדברים האלה נעצרו ונגמרו. ראינו שזה לא הפריע להסתה, זה לא הפריע לתקוף מתפללים יהודים ביום כיפור, זה לא הפריע לשרוף סוכות בחג הסוכות. זה לא הפריע לכל אותם מטורללים שלא רוצים פה שום קשר יהודי למדינה, שרוצים לייצר פה איזושהי מדינה עלק ליברלית, שמנותקת מהשורשים היהודיים שלה. אנחנו לא ניתן לזה לקרות. עוד דבר שלא ניתן לו לקרות – גמרנו לתת לאותו מנגנון מסואב ומושחת, שחברים בו בני אליטה בעיני עצמם, להמשיך ולנהל פה את האירוע. כאשר יש חוסר ביטחון, חוסר אמון בין ראש ממשלה לראש השב"כ, ראש השב"כ יפנה את תפקידו. וכך יהיה גם הפעם; כאשר יש חוסר אמון בין ממשלת ישראל ליועצת המשפטית לממשלה, היועצת המשפטית לממשלה תפנה תפקידה, וכך יהיה גם הפעם. אנחנו נמשיך בהליך של החקיקה המשפטית, אנחנו נמשיך בכל החוקים שעצרנו קודם, כאילו לשם אחריות, מכיוון שאנחנו רואים שהעצירה הזו לא הביאה לתוצאות טובות. ההפך. אנחנו הולכים לממש מדיניות על הראש שלכם, על אפכם ועל חמתכם. גמרנו לבקש מכם תו תקן. גמרנו לבקש מכם הסכמה. גמרנו לבקש מכם כל דבר. אנחנו לא רוצים כלום מכם. תצעקו תקפצו, תמחאו כפיים, תשקשקו ברגליים – זה בכלל לא מעניין. יש לנו מדיניות, ואנחנו ננקוב ונעשה אותה עד הסוף. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את שר הבריאות אוריאל בוסו להציג את עמדת הממשלה. בבקשה, אדוני השר. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני כמובן משיב בשמו של שר הפנים חבר הכנסת משה ארבל. הצעת חוק הרשויות המקומיות (ניהול סיכונים תאגידי), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – הצעת החוק עוסקת בנושא ניהול סיכונים תאגידי ברשויות המקומיות, ומביאה לשיח את הנושא החשוב של פעילות הרשויות המקומיות והפיקוח עליהן. הצעת החוק מתייחסת לצורך בקביעת מנגנונים לזיהוי סיכונים ברשויות המקומיות ולהתמודדות עימם על כל המשתמע מכך: ניטור הסיכונים, מדידתם, הפעלת אמצעים להפחתתם ועוד. הרשויות המקומיות נמצאות בקשר ישיר עם האזרח ואמונות על אספקת שירותים חיוניים מדי יום בשגרה ובחירום. אין ספק שבעידן הנוכחי, שבו הרשויות המקומיות נדרשות לנהל תקציבים גדולים, לפקח על פרויקטים רחבי היקף ולתת מענה לאתגרים מורכבים, יש חשיבות עליונה לניהול מבוקר ומסודר של סיכונים. מובן גם כי בתקופה של מציאות משתנה, גדלה החשיפה של הרשויות לסיכונים. בעולם הפיננסי, לשם הדוגמה, ובכפוף להתאמות הנדרשות, ניהול סיכונים כבר הפך לסטנדרט מחייב. הצעת החוק קובעת כי כל רשות מקומית תחויב לערוך סקר סיכונים מקיף, להקים ועדה מקצועית לניהול הסיכונים ולהסמיך גורם ייעודי לפקח על תהליך ניהול הסיכונים ברשות. כך תוכל הרשות לנצל את משאביה באופן יעיל, בשים לב למטרותיה וליעדיה, לטייב את פעילותה עבור התושבים, להימנע ככל הניתן מטעויות משמעותיות ולפעול בשקיפות מרבית. אין ספק שהמטרה היא נכונה וראויה, וברור לכול שקביעת מנגנון בקרה לבחינת סיכונים ברשויות המקומיות יכול להביא לתוצאות חיוביות בפעילותן. כמובן, הדבר צריך להיעשות תוך התחשבות באופי הפעילות הייחודי של הרשויות ותוך התייחסות להשלכות התקציביות של הנושא. מטעמים אלו ועדת שרים לחקיקה החליטה לתמוך בהצעה בכפוף לתיאום ולהסכמה עם משרד הפנים ולתיאום עם משרד המשפטים. בכפוף לתנאים אלו, כמובן, השר מביע את הסכמתו. אני מביא את עמדת הממשלה לתמוך בהצעת החוק הזאת. חברי חבר הכנסת חנוך מלביצקי ואנוכי ישבנו באותה מועצת עיר בפתח תקווה. לשם המחשה ודוגמה – וגם חבר הכנסת ברוכי – – – << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> אני הייתי רק עשר שנים, אוריאל, כמה אתה? << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> גם חבר הכנסת ברוכי ישב באותה מועצה וגם חבר הכנסת רון כץ. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אולי תגיד מי לא. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אני אשאיר את שאר הדברים כאן, כדי שלא ירגישו כמה פרסנו כנפיים כאן, מפתח תקווה. גם יבגני סובה מפתח תקווה; נמצא מולי. אם אני אסתכל, אולי אני אראה את פנינה, אבל לא זה העניין. אבל באמת היינו באותה מועצה, ויחסית, פתח תקווה – היא עם שלושה תאגידים. אני זוכר שהתאגיד חל"ד נכנס לבור תקציבי בגלל הניהול של הדירות – זה שייך למשרד השיכון, לא שייך לעירייה – והיו צריכים לעשות מעשים. לאחר מכן יש תאגידים – יש מקפת, יש חברה לפיתוח פתח תקווה, וכמובן שהעיר עובדת בהתייעלות אמיתית ורצינית. אבל אני חושב שזה כל כך מתבקש, כי מחליטים להעביר עבודות בהיקפים של מאות מיליונים לחברה כזאת או אחרת בלי לבקר ולדעת בסוף מה קורה שם, ואתה כבר נמצא בהליך מסוים, אז התאגידים הם זרוע ביצועית משמעותית מאוד לרשות. תיקח עיר כמו תל אביב, שיש שם, אני חושב, משהו כמו 24 תאגידים עירוניים, ירושלים עם למעלה מ-25, 30 תאגידים, אולי פחות – גם לתשתיות, גם לתרבות, ועוד ועוד. אני חושב שהחלק הביצועי המשמעותי ביותר של הרשות זה התאגידים, ואני חושב שמתבקש מאוד מה שאתה הצעת כאן, נושא ניהול הסיכונים, ולכן יישר כוח. תמיד אני אומר, כשאנשים מגיעים מהרשות המוניציפלית לכנסת ועוברים את התהליך הזה, יש לזה משמעות חיובית כל כך. ראשית, מי שנמצא במוניציפלי, הוא נוגע באזרח, נוגע בבעיות היום-יומיות של האזרח מלמטה עד למעלה, מהקצה, כי בסוף אנחנו כאן עובדים, הרגולטורים של המדינה, של הרשויות ושל כל מה שנעשה, אבל מי שמתפעל ביום-יום את הרשות ואת אזרח הקצה – שזה מתחיל בפינוי אשפה, ונותן שירות בריאות, אפילו מקומי, נותן שירות חינוך, נותן תשתיות תחבורתיות במקום, נותן תרבות ונותן את מה שאזרח נורמלי צריך מהבוקר עד הלילה – זה ראש הרשות, דרך חברי המועצה, דרך הרשות. מי שמגיע מהרשות נמצא בנקודות היום-יומיות של האזרח ויודע להביא כאן הצעות חוק כל כך חשובות, ואלה הדברים שלצערנו בתקשורת, חנוך – חבר הכנסת דנינו, תן לי דקה לפרגן לו, אני מדבר איתו. << קריאה >> שלום דנינו (הליכוד): << קריאה >> זה מה שעשיתי. פרגנתי לו. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> חבר הכנסת חנוך מלביצקי, את הדברים הללו בתקשורת לצערנו לא הבליטו, אבל אלה דברים כל כך חשובים. ההצעות הטרומיות שעברו פה עד עכשיו ושימשיכו לעבור במשך היום, הן הצעות חוק פרטיות של חברי כנסת שהן כל כך חשובות, ואזרח צריך לדעת מה המשמעות של הצעת חוק: הוא עובר ניסוח, הוא עובר בדיקת משמעויות, מחקרים עד כמה שניתן, הוא שואל שאלות, ניגש, בודק. זה יכול לקחת לפעמים חודשים עד שהוא מגיע להצעה טרומית, ומהצעה טרומית עד הצבעה בשנייה ושלישית זה לוקח זמן, אבל אלה דברים כל כך משמעותיים, שעוזרים לאזרח ונוגעים באזרח קצה, ומגיע לך על כך יישר כוח. אז תדע שבסוף, גם אם לא יודעים להביא את זה בתקשורת, אזרח הקצה יודע את זה, ואתה עושה דברים חשובים. בסוף, מה שזוכרים לך ולהרבה חברי כנסת זה את הנושא של כן רפורמה, לא רפורמה משפטית, שכמובן בינינו הם דברים טריוויאליים וחשובים אבל הם דמוקרטיים, צריכים להיעשות באופן דמוקרטי. וככה היה אתמול בהצבעה בממשלה על הסעיפים – הם כל כך דמוקרטיים וחשובים, שהממשלה הצביעה על הסמכות הכל-כך פשוטה שלה למנות שרים שראש הממשלה מביא, ואנחנו הצבענו על כך, ולא היה לנו שום ספק מה צריך לעשות. אז נקווה שהסמכות הפשוטה שלך כחבר כנסת להגיש הצעות חוק טרומיות, שזה עדיין נשאר בצד הדמוקרטי, להצביע – – – << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> מצביעים ובסוף מחליטים. יש צד שמתנגד, צד שני בעד, ואם זה לא עובר, אז זה לא מתקדם. אבל אם זה עובר, ויש לזה – עליזה. תגביר את הרמקול. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אפשר לסיים? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לא לא לא. << קריאה >> שלום דנינו (הליכוד): << קריאה >> אוריאל, שתדע שאנחנו פרגנו לו באותו זמן. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אופיר, יש לך פה רוב. טוב, אז אני קורא לחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. להצעת החוק יש מתנגדים. חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אתה תורן? גלעד, אתה תורן? אתה תהיה צרוד, חבל. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתם פשוט כל כך מעצבנים אותי היום. << קריאה >> שלום דנינו (הליכוד): << קריאה >> תשימו לו שם כיסא קבוע. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אתה הנודניק התורן. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> קטי. אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, אחד היתרונות הגדולים של חבר הכנסת המציע, חבר הכנסת חנוך מלביצקי, הוא שתוכו כברו. הוא לא עסוק בהסתרת העמדות האמיתיות שלו. כשהוא עולה לכאן לדוכן ומדבר, אתה מקבל את התמונה כולה. בעוד רגע אומר מדוע הצעת החוק הזו מיותרת ומעיקה, אבל קודם כול צריך להתייחס לדברים שלהם הקדיש חבר הכנסת מלביצקי את רוב זמן הדיבור שלו – דברי שנאה, דורסנות וכוחנות כנגד ציבור ענק שמממש ממש בשעה הזו את הזכות הדמוקרטית שלו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא לא יצא נגד – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אבל חבר הכנסת מלביצקי הסביר שגם אחרי אסון 7 באוקטובר הקואליציה והממשלה ילכו בכל הכוח, יפסיקו להקשיב, לא יתחשבו, על הראש – על הראש של מי? של מחצית מהעם? על ראש של עשרות אלפים, אם לא יותר, שנמצאים כאן היום – – << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> מיליארדים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – בתוכם אורנה שמעוני, האם השכולה מקיבוץ אשדות יעקב ­­– – << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – בת ה-86, שצועדת היום כאן מתוך דאגה כנה, שאולי אתה לא מסכים איתה, אבל מתוך דאגה כנה של אימא שכולה. על הראש של אורנה שמעוני אתה רוצה לדרוך? כי על הראש של הבן שלה, שנפל בהגנה על המדינה, אתה כבר לא יכול לדרוך, אז אתה רוצה לדרוך על הראש של האימא השכולה הזו. אולי אתה רוצה לדרוך על הראש של בני משפחות החטופים שנמצאים כאן, או על הראש של יעקב גודו, שהבן שלו תום נרצח בממ"ד בכיסופים? עליהם אתה רוצה לדרוך, בתור חבר קואליציה שהממשלה בתמיכתו כיהנה בימי האסון הנורא האלה? יש יתרון גדול בדברים שלך, חבר הכנסת מלביצקי, כי אחרי מופע הזיופים ששמענו בשבועות האחרונים בוועדת החוקה – הסכמה רחבה, מתווה של פשרה – אז אתה בא ואומר את האמת. אתם חזרתם ל-6 באוקטובר לא במה שנוגע לביטחון הלאומי אלא במה שנוגע לדורסנות ולכוחניות. אפרופו, תאמר לי, במסגרת "אנחנו נראה לכם" נכלל גם יזהר שי – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – שניסה לקדם פשרה, אבל בסוף הבין שפניכם לא לפשרה? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת המציע, חבר הכנסת מלביצקי, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, השרים, חבריי חברי הכנסת, הדבר פשוט מאוד. כשאני דיברתי על הראש שלכם, אני דיברתי על הראש שלך ושל חבריך, לא דיברתי על משפחות שכולות. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> דיברת, דיברת. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> מהצד הזה אין קריאות למלחמת אזרחים. מהצד הזה אין קריאות לטיהור המערכות הציבוריות. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> מהצד הזה אין קריאות לדה-לגיטימציה. מהצד הזה אין קריאות לפגוע פיזית באנשים. מהצד הזה לא עקבו אחרי ילדים של נבחרי ציבור לבית הספר. מהצד הזה לא מרעילים בארות. מהצד הזה לא שורפים מדורות באיילון. מהצד הזה – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – לא צרים על תחנות משטרה. מהצד הזה לא עושים שימוש ציני בכאב – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתם הצד – – – אנשים שדורסים מפגינים. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – של משפחות שכול ומשפחות חטופים כדי להדיח את הממשלה. אתם אנשים קטנים, אתם אנשים עלובים. אין לכם גבול, גמרתם ועברתם כל קו אדום מזמן. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – מהצד הזה – – – << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> הציבור מקיא אתכם, מוקיע ומקיא. אתם כולכם התכופפתם בפני איזה גנרל מטורף שהגיע ולקח לכם את המפלגה. אתם פה מדברים הרבה, אבל כשהייתם צריכים להתמודד, התכופפתם, כי אתם פוחדים מהציבור. זה בדנ"א שלכם. אתם רוצים דמוקרטיה? אתם פוחדים מהדמוקרטיה, אתם פועלים נגד הדמוקרטיה. אתם רוצים להנציח פה שלטון של אליטה בעיני עצמה – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מי שלט כאן 15 שנים – – – << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – והתקופה הזו נגמרה, נגמרה. כמה שיותר מהר תבינו את זה, כן ייטב. גמרנו לשאול אתכם, גמרנו להתחשב בכם. גמרנו לראות אתכם ממטר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> 7 באוקטובר. אתם – – – << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם לא ראויים לשבת על הכיסאות האלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת קריב, תודה רבה. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם עסוקים בהסתה ואתם עסוקים ברוע, הסתה ורוע. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – נגועה בשחיתות – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת קריב, תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הרשויות המקומיות (ניהול סיכונים תאגידי), התשפ"ג–2023. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 נגד – 6 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (ניהול סיכונים תאגידי), התשפ"ג–2023, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 32 בעד, שישה נגד. אני קובע כי הצעת חוק הרשויות המקומיות (ניהול סיכונים תאגידי), התשפ"ג–2023, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> עלייה וקליטה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אם כן, הנושא יעבור לדיון בוועדת הכנסת לקביעת ועדה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק להנצחת זכרו של מנחם בגין (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 47) (תקופת ההתמחות), התשפ"ה–2025. מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת קטי קטרין שטרית, גלעד קריב, טטיאנה מזרסקי ואורית פרקש הכהן בנושא: עלייה באובדנות בעקבות אירועי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – פטור משכר לימוד לסטודנטים מתחת לקו העוני), התשפ"ג–2022 << הצח >> [הצעת חוק פ/355/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – פטור משכר לימוד לסטודנטים מתחת לקו העוני), התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת איימן עודה וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת איימן עודה להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אין שבוע אחד שעובר בלי הסתה נגד הרשות הפלסטינית וללא העברת חוק נגד הרשות הפלסטינית. והפעם, מהו החוק היצירתי? קיזוז כסף מהרשות הפלסטינית עבור כל רכב שלכאורה נגנב על ידי תושב הגדה המערבית. השאלה היא למה רוצים להחליש את הרשות הפלסטינית. התשובה היא די ברורה: הם רוצים להחליש אותה עד להפלתה בגלל סיבה קונקרטית – בשביל להגיד שמי שלא שולט על הגדה לא יכול לשלוט על עזה, אז אי-אפשר שהרשות הפלסטינית תהיה גם בעזה וגם בגדה. למה לא רוצים את זה? כי לא רוצים אחדות פלסטינית, ישות אחת פלסטינית. זאת המטרה הקונקרטית. אבל יש עוד מטרה, יותר אסטרטגית, והיא שהרשות הפלסטינית היא הגרעין של המדינה הפלסטינית ומכירות בה 148 מדיניות, לכן רוצים להפיל אותה כדי למנוע הקמת מדינה פלסטינית. אבל בואו ותראו, ראו את העם הפלסטיני – איזו תובנה עמוקה מאוד מאוד מאוד. הינה, תסתכלו על תושבי הגדה המערבית. במקום שתצליחו להסית אותם נגד הרשות הפלסטינית – כולם יודעים – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יהודה ושומרון – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – כולם יודעים שהמאבק העיקרי הוא מול הכיבוש הישראלי. כולם יודעים שהסתירה העיקרית היא לא בין פלסטיני לפלסטיני אלא בין העם הפלסטיני הנכבש לבין הכיבוש הישראלי. אני מעלה על נס את התובנה הפלסטינית העמוקה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> יישר כוח לעם הענק הזה. (אומר בערבית: שהאל ייתן לכם המון בריאות, בני עמנו. כל ההערכה על החזרה הלאומית האדירה הזאת. רמדאן כרים, בני עמנו.) עכשיו אני חוזר להצעת החוק הקונקרטית שלי. כשהעשירים עושים מלחמה, העניים מתים, כך אמר הפילוסוף הצרפתי ז'אן פול סארטר. אני שואל אתכם היום: האם יש אמירה שממחישה טוב יותר את המציאות שלנו? יש תקציב בלתי נגמר למלחמות, למטוסים, לפצצות, יש מיליארדים לבנייה בהתנחלויות ומאחזים, למשימות הלאומניות של השרה סטרוק – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> של עם ישראל – – – של עם ישראל – – – של עם ישראל. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – אבל כשמדובר בחינוך, כשמדובר בהשכלה, כשמדובר בעתיד של הצעירים – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – של עם ישראל – – – של עם ישראל. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – פתאום אין כסף, פתאום המדינה הופכת לקמצנית. הצעת החוק שאני מביא היום היא הצעה פשוטה וצודקת: המדינה צריכה לממן את שכר הלימוד של סטודנטים שמשפחותיהם נמצאות מתחת לקו העוני. זה לא חסד, זאת לא צדקה; זה המינימום הנדרש ממדינה שרוצה להיות מתוקנת. חברה שמכבדת את עצמה לא יכולה להסכים לכך שההשכלה הגבוהה תהיה מותרת לעשירים בלבד בעוד שמי שנולד למשפחה ענייה יישאר עני כי לא היה לו את הכסף ללמוד, להתקדם, לשבור את מעגל העוני. ההצעה שלי לא מבקשת משהו מחוץ למוסדות היסוד של כל מדינה מתוקנת. זוהי זכות יסוד; הזכות ללמוד, הזכות להשכלה זוהי זכות בסיסית לכל אדם ולא משנה לאיזו משפחה הוא נולד. כל צעיר – יהודי, ערבי, חילוני, דתי – כל אחד ואחד מהם זכאים להשכלה גבוהה ולעתיד טוב יותר. זוהי זכות בסיסית במובן העמוק ביותר. ההשכלה היא לא פריבילגיה, היא לא משהו שצריך להיבחן אם מגיע או לא מגיע לאדם על פי מעמדו הכלכלי. זאת זכות שיש לכל אחד, וזוהי זכות שמדינה מתוקנת ודמוקרטית צריכה להיאבק בשבילה. מי שמסתכל על המציאות שלנו רואה שהפערים החברתיים רק הולכים ומעמיקים. יש כאלה שנולדים עם מפתח להצלחה, ויש כאלה שנולדים עם דלת סגורה בפניהם. ומה עושה הממשלה? במקום להשקיע בחינוך היא משקיעה בדיכוי; במקום לממן אוניברסיטאות היא מממנת מלחמות. ההשקעה בחינוך היא ההשקעה הכי טובה שיש – היא השקעה שמשלמת את עצמה פי כמה וכמה; היא זאת שמביאה צמיחה, פיתוח, קדמה; היא זו שמאפשרת לכל צעיר וצעירה, בלי קשר למוצא, דת, מגדר, מקום מגורים ובוודאי לאום, לממש את הפוטנציאל שלהם. אבל מה עושה המדינה? היא מחלקת הנחות מס לתאגידים, תקציבים. היא מוותרת על הכנסות של מיליארדים לטובת ההתנחלויות. אבל כשסטודנט ערבי מאום אל-פחם או סטודנטית מזרחית משדרות צריכים סיוע כדי ללמוד, פתאום הקופה ריקה. אין כסף. המצב הזה לא פוגע רק בסטודנטים, הוא פוגע בכולנו. האוניברסיטאות בישראל נמצאות במשבר. לא רק שאין סיוע לסטודנטים אלא שגם המוסדות עצמם הולכים ונשחקים, התקציבים הולכים ויורדים, המשרות האקדמיות מצטמצמות. כך אנחנו צועדים לעתיד שבו לא יהיו כאן חוקרים, לא תהיה כאן אקדמיה. במקום מדינה מתקדמת, שמובילה במדע, ברפואה, בטכנולוגיה לכולם, נקבל בהמשך מדיניות זו מציאות שההשכלה היא פריבילגיה לעשירים בלבד. קחו למשל את החוק של חברת הכנסת אסון הר מלך – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סון הר מלך. אתה לא תקרא לה "אסון הר מלך". אדוני – – – הוא לא יקרא לחברת כנסת "אסון הר מלך". << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> היא מעירה לך ששמה סון הר מלך. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – שמטרתו לסגור תאים סטודנטיאליים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הוא לא רק צעד אנטי-דמוקרטי, הוא מסכן את יסודות הדמוקרטיה במדינה – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – אל תגן עליהם – – – אל תגן עליהם – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – את יסודות המרחב הדמוקרטי במדינה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, נראה לי שזה הובן. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אם כל אחד שמביע דעה שונה – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – או חולק על מדיניות הממשלה צריך לחשוש מלספוג עונשים, האם זאת מדינה שיכולה להישאר עם תודעה חופשית – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה זה פה "אסון" – – – לחברת כנסת – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – עם שיח שמוביל את החברה קדימה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בוא הנה, אתה איש מגעיל. מי אתה בכלל שתקרא לה ככה? << דובר_המשך >>איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> האם זו מדינה שיכולה להיבנות על עקרונות של חופש מחשבה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אתה מתקן את – – – מעירים לך פה שהטעות – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> המהלך הפשיסטי הזה לא רק פוגע בזכויות הפרט – הוא פוגע ביכולת האקדמיה להוות מנוע של שיח וביקורת, של חדשנות, של מחקר אמיתי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שקט, שקט. שקט. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זהו חוק פשיסטי, שמתאר בדיוק את המציאות – – – רוצים לייצר כאן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – סון הר מלך, שרצחו את בעלה. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, ההערה שלך ברורה. תודה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הם לא רוצים דמוקרטיה. הם רוצים שליטה מוחלטת שמונעת כל חופש מחשבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> של נעליך לפני שאתה מוציא את השם של חברת הכנסת לימור מהפה שלך. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הם רוצים סיפוח לא רק טריטוריאלי – הם רוצים סיפוח מחשבתי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה לא תוציא את השם שלה מהפה שלך. לא תוציא את השם שלה מהפה שלך. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, הערנו לו. ההערה ברורה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ואני שואל, איך זה שגוף אנטי-דמוקרטי במהות שלו כמו השב"כ מוצא את עצמו פועל ככלב שמירה של המרחב הדמוקרטי. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> היא צריכה להציג טופס שמותר לה לעשות את זה. היא לא מציגה שום טופס. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אפילו השב"כ מציין כי אין כל צורך בהצעה של חברת הכנסת הר מלך. אם אפילו השב"כ אומר שאין צורך בהצעה הזו – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> השב"כ אומר? השב"כ – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – אז איך זה שהממשלה בכל זאת מקדמת אותה? האם אנו באמת רוצים להיכנס למדרון חלקלק שבו כל דעה שונה נתפסת כעוול לאומי – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת גוטליב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> השב"כ? השב"כ אומר – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – וכל תמיכה במאבק פוליטי – כחשש לביטחון המדינה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני רגיל לשמוע אותך מהכיוון הזה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> עכשיו שוכנעתי. השב"כ. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הסטודנטים, כל אחד ואחד מהם, נמצאים בחזית המאבק הזה. אני מבקש מכם, אל תשתקו. המאבק שלכם הוא המאבק של כולנו. במאבק הזה אתם לא רק נלחמים על זכויותיכם, אתם נלחמים על הזכות של כל אדם, בכל מקום במדינה, ללמוד ולהתפתח. אתם לא רק נלחמים על עתידכם, אתם נלחמים על עתידנו כחברה. הסטודנטים תמיד היו כוח מחולל שינוי. גם כאן, כמו במאבקים הגדולים של העבר, כמו בצרפת במאי 1968, כמו בארצות הברית בתקופת מלחמת וייטנאם או כמו בארצות הברית עכשיו, נגד המלחמה – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – אתם צריכים להוביל את הדרך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שלום. נגמר הזמן. תודה רבה. לרדת. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אם אתם לא תדרשו את השינוי, אם אתם לא תבקשו את מה שמגיע לכם, אם אתם לא תתקוממו – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> עבר הזמן. עבר הזמן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, אני מנהל את המליאה – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> עבר הזמן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בסדר, הבנתי. אני מבין. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – אף אחד לא יעשה זאת עבורכם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> עבר הזמן. עבר הזמן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אבל בינתיים אני מתעסק פה במקום פה. תודה רבה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הגיע הזמן להסתכל קדימה. כן לזכויות למען הסטודנטים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אני מניח שהייתה קודם טעות בדבריך. התכוונת לחברת סון הר מלך ולא, חלילה, למה שאמרת. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, האמת שהתכוונתי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אז זה לא תקין, לא הוגן ולא מכובד לכנות אדם בשם גנאי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> התכוונת – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבל, אני חשבתי שזה היה טעות סופר. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא לא, לא סופר. אמיתי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מזמין את שר החינוך השר יואב קיש להציג את עמדת הממשלה. בבקשה, אדוני השר, לרשותך עשר דקות. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> לפני שאני אתחיל, אני רוצה להתייחס. חבר הכנסת איימן עודה, אני חושב שזאת בושה וחרפה שכך אתה מדבר לחברי כנסת אחרים – חברת הכנסת סון הר מלך, שבעלה גם נרצח על ידי מחבלים בני בלייעל, השם ייקום דמו. אני חושב שמן הראוי שתתנצל ותחזור בך מדבריך. אני רוצה להתייחס להצעת החוק. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יפה מאוד, אדוני השר. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> אנחנו נמשיך להיות אסון בשבילך, אל תדאג. אנחנו האסון שלך. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. חברי הכנסת, תנו לשר להמשיך את דבריו. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> כל יום, ביום, בלילה, אנחנו האסון שלך. תזכור מה אני אומר לך. אנחנו האסון שלך. << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – אתה לא שווה – – – << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> האסון שלך, שלך ושל כל תומכי הטרור כמוך. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> ההצעה מבקשת לקבוע בחוק – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני עוצר שנייה, אדוני השר. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> אנחנו האסון שלך. בגאווה, בגאווה. << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> מי אתה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת חנוך מלביצקי, תודה רבה. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> עם מריצות נזרוק אתכם מפה. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> ההצעה מבקשת לקבוע בחוק המועצה להשכלה גבוהה, תחת הסעיף המתייחס לסיוע לתלמידים, מתן פטור משכר לימוד לתלמידים מתחת לקו העוני – יש לזה הגדרה – לפי סכום שיקבע שר הרווחה והביטחון החברתי בהיוועצות עם המוסד לביטוח לאומי, ויפורסם ברשומות. בעיקרון, מטרת ההצעה היא להרחיב את מערך הסיוע כך שסטודנטים ממשפחות מתחת לקו העוני יוכלו גם הם להיכלל במערך הסיוע שמקיימת המדינה, וזאת מעבר לתושבי עדיפות לאומית. כוונת המציע להחיל את החוק כבר בשנת הלימודים הקרובה, ובעצם לייצר סיטואציה שחישוב של קו העוני, אשר מחושב כיום על ידי ביטוח לאומי כ-50% מההכנסה הפנויה – ולכן קו העוני הוא יחסי ומושפע מהתפלגות רמת ההכנסות. אני רוצה לציין כי חוק המועצה להשכלה גבוהה אינו בכלל האכסניה המתאימה לקביעת נושא זה. מעבר לאמור, גם אם רוצים להגיע למטרה ראויה, הרי הצעת החוק לא מספקת נתונים ולא בוחנת את העלות התקציבית ואם מתן פטור מלא מתשלום שכר לימוד אכן דרוש. יש גם כך הרבה מאוד מסלולים שנותנים תמיכה לסטודנטים עם קשיים כלכליים. האם זה יסייע בקידום המטרות המוצגות? לא הוצגו נתונים או הערכה כללית באשר למספר הסטודנטים, והרבה מאוד סעיפים בעצם מראים שהפערים הם מאוד גדולים לגבי המשך בחינה של הנושא הזה. יש הרבה מאוד דברים שקיימים היום שנותנים סיוע מתאים יותר לצורכי הסטודנטים, ולא בהכרח רק הפטור המלא מתשלום שכר הלימוד. זה יכול להיות גם שילוב של סיוע בתחום הדיור, מענקים שונים, וכל מה שקשור לזה. גם במועצה להשכלה גבוהה אכן רואים חשיבות רבה בלאפשר סיוע כלכלי לסטודנטים. יש סעיף 25ב לחוק, ובהתאם לכך מפעילה גם הוות"ת מערך מורחב של תמיכה בסטודנטים על פי תבחינים סוציו-אקונומיים ותבחינים אחרים, לקידום אוכלוסיות שונות, בין השאר באמצעות קרן הסיוע לסטודנטים, תוכנית ראויים לסיוע, תוכנית הרחבת הנגישות להשכלה הגבוהה, דור ראשון להשכלה וכיו"ב, מלגות פר"ח ואחרות. יש גם מערכי סיוע וקרנות מגורמים נוספים שאינם ות"ת, כמו גם מערכי תמיכה פנימיים של המוסדות עצמם, בהיקף של מאות מיליונים. כך יוצא שסטודנט המגיע ממצב סוציו-אקונומי קשה, בדרך כלל זכאי לתמיכה מאחד או יותר ממערכי הסיוע בהתאם לקריטריונים הקיימים. לפיכך, הגם שהמטרה יכולה להיות מבורכת, יש הרבה מאוד דרכים אחרות הרבה יותר נכונות לקיים אותה, ולכן אנחנו מתנגדים לחוק. אני רוצה להתייחס ולומר עוד כמה דברים. אני רוצה קודם כול לעדכן את חבריי למליאה על דברים שעשינו למען סטודנטים. הכנסת הזו, בעקבות המלחמה, העבירה חקיקה בוועדת החינוך – בניגוד לעמדת הייעוץ המשפטי, שהתנגדו לזה – העבירה תיקון שאפשר למוסדות להשכלה גבוהה לקלוט סטודנטים לוחמים ואנשי מילואים גם אם הם לא עוברים את הרף הנדרש למקצועות המבוקשים. נתנו לזה מכסה של 5%. אתמול במל"ג העלינו את זה ל-8%, כי ראינו שיש מקומות שממלאים את המכסה. גם בנושא הרפואה – חשוב לי לומר, שתכירו, כי באים ומתלוננים שבעצם לוחמים ומילואימניקים לא מקבלים שום מענה בכל מה שקשור לרפואה. אנחנו, ברוך השם, הגדלנו את מחזורי הלימוד ברפואה ועלינו ל-1,200 סטודנטים בשנה בישראל שלומדים רפואה; מתוך ה-1,200, כ-10%, 120 כמעט, נכנסו בהקלות. מתוך ה-120, בעקבות השינוי שעשינו – רוב מכריע, מעל 100 לוחמים ואנשי מילואים. עשינו פה שינוי דרמטי והכנסנו תמריץ והטבה למוסדות להכניס בפנים לוחמים ואנשי מילואים למקצועות המבוקשים. אני חושב שכל אחד ואחת בכנסת הזו יכול להיות גאה במאמץ שהובלנו ובהצלחה שעשינו פה. אני רוצה לדבר קצת על ענייני דיומא. אופיר, מה קורה? צריך למשוך. אז הינה, אז קיבלתם את ה-speech היומי. תראו, אנחנו בתקופה מאוד מאוד מורכבת – מצד אחד, במלחמה, מלחמה עצימה. יש לנו משימה עליונה להחזיר את החטופים בעזה, להכריע את חמאס, לוודא שאיראן לא תהיה גרעינית, ואנחנו צריכים לעשות את כל הדברים האלה עכשיו. יחד עם כל זה, יש אנשים שנמצאים פה מחוץ לבניין שמנסים לפעול בדרכים להפלת הממשלה. עכשיו, איפה שמפילים את הממשלה, זה בבית הזה. תמיד אמרו שהימין יעשה קפיטול. אנחנו רואים היטב מי אלה שאלימים, שהולכים פה ברחובות, עושים הפגנות על כבישים, מדליקים מדורות. זה לא הימין, זה גם לא השמאל הציוני; זה השמאל האולטרה-קיצוני שמנסה בדרכים לא דמוקרטיות לבצע פה הפיכה שלטונית. אני רוצה לחדד נושא נוסף. לצערי יש מנהלים קיצוניים שלוקחים בשבי את בית הספר שלהם ופוגעים במערכת החינוך, מנסים להכניס תלמידים לפעילות פוליטית בזמן לימודים בניגוד לחוק. אני לא אתן לזה יד. אנחנו נילחם בזה. היום ב-16:00 דגני מגיע לשימוע במערכת החינוך. הוא לקח היום אוטובוס ובא לפה להפגנה פוליטית עם תלמידים. היום ב-16:00 הוא יהיה בשימוע. לא נאפשר את ההשתוללות חסרת הרסן הזו. לא נאפשר להכניס את מערכת החינוך לתוך ויכוח פוליטי. אני אומר גם לחברים מהצד הזה: אתם לא הייתם רוצים שזה יהיה ההפך. עזבו את בתי הספר, אל תערבבו אותם בוויכוח הפוליטי. גם מנהלים וגם מורים, כל אחד מכם זכאי לעמדתו, יכול גם לצאת להפגנות, יכול להתבטא – הדברים האלה הם לגיטימיים. לקחת תלמידים לפעילות פוליטית על חשבון בית הספר אסור, אסור על פי חוק, ויהיו לזה השלכות. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני השר, האם אתה מסכים גם לראשי הישיבות שיוצאים לירושלים? << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אני אומר לך, נשאלתי על זה. אני אומר לך בצורה הכי ברורה: כל מסגרת חינוכית, לא משנה איפה היא, על חשבון שעות הלימוד – תלמד ולא תעשה שום דבר אחר, בטח לא הפגנה פוליטית. זה אסור על פי חוק. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני אעביר לך את הקישורים. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אני רוצה לומר לכם עכשיו לגבי ההשכלה הגבוהה, כי החוק הזה גם עוסק בהשכלה הגבוהה – ובזה אני אסיים. אני אומר את זה לנשיאים ואני אומר את זה לדיקנים ולרקטורים: אתם לא לבד בעולם הזה. יש לכם מחויבות לסטודנטים ולסגל. אתם לא יכולים לקחת החלטה פוליטית ולעשות שביתה. ראינו מה קרה לארנון בר דוד כשהוא עשה שביתה פוליטית – בית המשפט זרק אותו מכל המדרגות. מי שכסגל עושה עכשיו שביתה פוליטית, אני מצפה מהנשיאים שיפנו לבית המשפט, שיוציא לו גם כן צו הגעה, ויזרוק אותו מהמדרגות. אין דבר כזה שביתה פוליטית במערכת החינוך, וגם לא בהשכלה הגבוהה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – פטור משכר לימוד לסטודנטים מתחת לקו העוני), התשפ"ג–2022. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 32 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – פטור משכר לימוד לסטודנטים מתחת לקו העוני), התשפ"ג–2022, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תשעה בעד, 32 נגד, שלושה נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – פטור משכר לימוד לסטודנטים מתחת לקו העוני), התשפ"ג–2022, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. << הצח >> הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – זכויות הסתגלות לאחים שכולים), התשפ"ד–2024 << הצח >> [הצעת חוק פ/4230/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) אם כן, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – זכויות הסתגלות לאחים שכולים), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת מיכל שיר סגמן וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת מיכל שיר סגמן להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, לפני כשנה, אולי קצת יותר, ישבתי עם ראש הממשלה לשעבר יאיר לפיד ביחד עם אחים ואחיות שכולים מהנובה. הם פרסו בפנינו את הקשיים העצומים שהם מתמודדים איתם. מתוך מטרה לענות להם על הצרכים המרכזיים שהם העלו – מתוך זה הוגש החוק הזה, שעליו חתומים 61 חברי כנסת. לפני כמה חודשים הממשלה הזו ביקשה לדחות את החוק בכמה חודשים כדי לחשוב, כדי לשקול. ההנחה שלי היא שהממשלה פשוט לא רצתה שנפיל את החוק, ואז הם היו מקבלים את האש הציבורית, לא נעים. אבל אנחנו הסכמנו לדחות את החוק כי חשבנו שאולי בכל זאת יהיה איזשהו דיון ענייני בנושא הזה. עכשיו חזרה אלינו הממשלה עם תשובה, שהיא מתנגדת לחוק בכללותו. משום מה – ותקשיבו טוב לסיבה שהממשלה מתנגדת לתת תמיכה לאחים ולאחיות שכולים אחרי האסון הנורא שהם הביאו עלינו – הם לא מצאו לו, לחוק, מקור תקציבי. הם אפילו סירבו לענות כמה להערכתם החוק הזה עולה; אולי הוא עולה 1,000 שקלים, אולי הוא עולה מיליון שקלים, אולי הוא עולה 100 מיליון שקלים – איש לא יודע, כי לא קיבלנו תשובה על העלות התקציבית. למרות שרוב חברי הכנסת חתומים על ההצעה הזו, הממשלה הזו תתנגד ותכפה משמעת קואליציונית שתקבור את החוק הזה. עוד רק אתמול קראנו שאזרחי ישראל גייסו יותר מ-5 מיליוני שקלים כדי לתמוך בירדן ביבס; מיליונים נוספים גויסו על ידי אזרחים, עמותות וגורמים פרטיים כדי לתמוך באלי שרעבי ובשורדי שבי נוספים. רק מה שקורה פה במליאה, ככה, ממחיש עד כמה הנושא הזה כואב לקואליציה. הממשלה – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> באותה מידה זה נראה גם בצד השני, אז תהיי פיירית. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוא, פה יש שקט, פה יש רעש, אתה יודע, לא – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, כולם מסתכלים באותה מידה. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ניתן לצופים, מה שנקרא, שיחליטו איפה הם רואים יותר רחש-בחש כשמדברים על גיוסי כספים ותרומות לשורדי שבי. הממשלה נותנת לשורדי השבי כרטיס נטען עם כמה אלפי שקלים, קצבה עצומה של כ-3,000 שקלים בחודש והלוואות בתנאים נוחים – איזו נדיבות, כמה רוחב לב. הרי גם לזה אין לממשלה מקור תקציבי. בסך הכול מדובר בשורדי שבי, באחים שכולים, במשפחות שכולות, לא חס וחלילה מדובר בסרבני גיוס ובמשתמטים אנטי-ציונים, כי לתמיכה בהם בזמן מלחמה – יש לכם כסף. להם יש לכם את כל הכסף שבעולם. הפחד של הממשלה – להסתכל לנפגעים בעיניים ולתמוך בהם, כדי שחס וחלילה לא יחשבו שיש לכם, לממשלה, אחריות למצבם, למשל למצבה של אחות שכולה שבמשך שלושה חודשים נאלצה לזחול על ארבע ברעים כדי לאתר את חלקי הגופה של אח שלה. היא עברה על כל סרטוני חמאס כדי לאתר איזשהו מידע. היא נפגעה קשות מפוסט-טראומה. אני נפגשתי איתה, ורואים, רואים את העיניים השבורות שלה, רואים הכול, שומעים את הקול השבור שלה, את הלב השבור שלה. אבל למה שהיא תעניין את ראש הממשלה ואת שר האוצר? הרי הרבה יותר חשוב לדאוג לתקציבים לגולדקנופ. או אחות שכולה אחרת שאיתה נפגשתי, שהחל מ-8 באוקטובר הפכה לאימא של הילדים של אח שלה, שנרצח, ובשנייה אחת, בשנייה אחת, כל החיים שלה נמחקו והשתנו בגלל ההפקרה, בגלל ממשלה שלא תפקדה. למה לנסות למצוא איזשהו מקור תקציבי כדי לעזור לה אם אפשר להפוך אותה לפושטת יד, ובמקביל לשפוך מיליונים על משרדים מיותרים או על הסכמים קואליציוניים? למה למשל למצוא מקור תקציבי כדי לתמוך באחות שכולה נוספת ששכלה את אחותה היחידה בנובה? הוריה, שניהם, מאושפזים במצב קשה בבתי החולים, וכל המשפחה והחיים שלה נהרסו. למה לעזור לה אם אפשר להעביר 51 מיליוני שקלים לישיבה שממש עכשיו צולמה רוקדת וצוהלת, שהם מעדיפים למות ולא להתגייס לצבא ולמדינה הציונית? כסף להשתמטות מצה"ל יש בשפע; כסף למשפחות נרצחי הנובה אין. זו הציונות, לפי ממשלת הטבח. זו יהדות וערבות הדדית. האחים והאחיות השכולים האלה, הצעירים האלה, הם סמל ההפקרה, הם הסמל של הבגידה בנו על ידי הממשלה המושחתת הזאת. הם, במשך חודשים ארוכים, נאלצו לתפקד במקום המדינה, שפשוט לא הייתה שם. עכשיו אני מבקשת שתשימו לב למוטיב חוזר – זו הרי בדיוק הגישה שיש לממשלת נתניהו כלפי משפחות שכולות, משפחות החטופים והשורדים: יחס מבזה כלפי כולם, גם מחברי הממשלה וגם מהעומד בראשה, כי זו הרי רוח המפקד. בממשלת השינוי הצלחתי להעביר את חוק ההכרה באחים השכולים. 15 שנה תחת הנהגת נתניהו לא הצליחו להעביר את החוק הזה; בשנייה שזזתם מהשלטון, ממש באותה השנייה שזזתם מהשלטון, החוק הזה עבר, ואחים שכולים קיבלו הכרה. החוק הזה שאני מעלה כאן היום – אין מוצדק ממנו, אבל הממשלה הזאת תקבור אותו, תקבור אותו מעל גופותיהם של הנרצחים שהופקרו בנובה ומעל גופם החי של המתים-חיים, האחיות והאחים השכולים שמתפרקים לנו מול העיניים. לא לחינם חברי הממשלה לא צופים בסרטונים מהנובה ומיום הטבח, ולא לחינם הם לא נפגשים עם בני המשפחה. הם לא שומעים את הזעקות של האימא שהבן שלה נשחט וצולם והיא זועקת להישרדותו של האח השני, אבל אני שמעתי אותה – אני שמעתי אותה, והזעקות שלה לא יוצאות לי מהראש. אני ניסיתי לעזור דרך גיוסי תרומות, והבטחתי לנסות ולשנות בחקיקה, ולא היה לי לב לספר לאותה אימא שמולה עומדת ממשלה של ערלי לב. נראה, בואו נראה אם יהיה פה אמיץ אחד בקואליציה שיעשה את הדבר הנכון ויצביע עם המצפון, עם המשפחות השכולות, נגד המשמעת הקואליציונית הבזויה שלכם. ולכם, אחים ואחיות שכולים אהובים שלנו, כמה לא מגיע לכם היחס הזה. אבל תדעו לכם שרואים אתכם, רואים אתכם. אתם לא שקופים. כשאנחנו נחליף את הממשלה הזו, אנחנו נעביר את החוק ואנחנו נתקן. סליחה מכם. 120 פעמים סליחה מכם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את שר הבריאות אוריאל בוסו להשיב בשם הממשלה. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> חבריי חברי הכנסת, אני משיב על הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – זכויות הסתגלות לאחים שכולים), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת מיכל שיר סגמן וחברי כנסת נוספים – – << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> 61 נוספים. זה לא עוד "חברי כנסת נוספים", זה רוב הכנסת פה חתומה על החוק הזה. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אוקיי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הם עדיין נוספים. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> לא, זה חשוב לציין, כי זה 61. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> רוב חברי הכנסת. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> – – שמציעים לתקן את ההסדר הקבוע בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) כך שאחים שכולים יהיו זכאים לתגמולים חודשיים בשנת האבל הראשונה. אין חולק כי ישנה חשיבות רבה לתמיכה וסיוע למשפחות חיילים שנספו. בשנת 2022 בוצע תיקון חקיקה היסטורי שנתן מעמד פורמלי בחוק לאחים שכולים והעניק להם זכאות לטיפולים נפשיים בכפוף לעמידה בתנאים שנקבעו. הצעת החוק מבקשת להרחיב באופן משמעותי את זכויות האחים וכך להסדיר נושא רחב, בעל משמעות ניכרת, הדורש עבודת מטה והליכי בחינה ובירור מעמיקים של גורמים מקצועיים שונים במערכת הביטחון. בנסיבות אלו, משנושא זה לא הובא לדיון והצבעה בוועדת שרים לחקיקה וממילא לא גובשה עמדה סדורה של הממשלה באשר למוצע, כמו גם לאור כך שנכון יותר שנושא זה לא יקודם באמצעות הצעת חוק פרטית אלא בהצעת חוק ממשלתית, לא ניתן לתמוך בקידום הצעת החוק, ולפיכך, שר הביטחון – כפי שהוא אומר – מציע כי מליאת הכנסת תסיר את הצעת החוק הזו מסדר-יומה של הכנסת. חברת הכנסת שיר סגמן, אני מבין שהדרך הסדורה זה לעבור את ועדת שרים לחקיקה. הדרך הסדורה זה לעבור – – – << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> עברנו דרך ועדת שרים, ביקשתם דחייה – קיבלתם. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> היא הייתה שם. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> עברנו דרך ועדת שרים. ביקשתם דחייה – קיבלתם. זה עבר דרך ועדת שרים, ביקשתם דחייה, קיבלתם דחייה, ואחר כך הם פשוט – – – עלינו שאין מקור תקציבי. אז בבקשה, היום אנחנו מביאים תקציב. תמצאו מקור. אגב, לפני שאתם מוצאים מקור, אתם גם יכולים לנסות להבין מה העלות של זה, כי גם את זה לא טרחתם לעשות. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> בגלל זה, אלה הנקודות שמוזכרות כאן. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> כן, אבל זו לא הפעם הראשונה שאני שמה את זה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> תמשיך, תמשיך. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אוקיי. חברת הכנסת מיכל, אי-אפשר שלא לציין שהליכי חקיקה והסדרות הם בצד סדרי העבודה של משרד העבודה למשפחות שכולות אזרחיות, וגם משפחות שכולות של חיילים. רק היום ישבתי עם אימהות של חיילים, ברוך השם, לא שכולות, אבל חיילים פצועים, פצועים קשה – שעושים עבודת קודש; "אימא לביאה", הם קראו לעמותה הזו, והם מתכללים ומשקללים אימהות של חיילים פצועים קשה ומעלה. גם כאן מדובר ביותר מעשרות, אפילו מאות של חיילים, ובסוף הם נופלים בין הכיסאות, בין משרד הביטחון לאזרחות, והם פונים למשרדי הממשלה הרלוונטיים, מי יוכל לסייע בעדם בשביל לתת חוסן אמיתי לאותן אימהות שמתמודדות ברמה היום-יומית. אני חושב שאנחנו מחויבים, מחויבים לעזור להן, לתת את מה שניתן, גם מבחינת איגום משאבים מול משרד הביטחון וגם מול הניהול האמיתי שמשרד הבריאות עושה – זה בחלקי, שאני יודע לעשות. מעבר לכך, תמיד יש דברים שניתן – – – << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> מעבר לכך, אתה ממש מצטער על הרגע שנתנו לך לענות על החוק הזה, כי אין תשובה אמיתית. התשובה האמיתית היא שהממשלה ביקשה דחייה, ונתנו דחייה, ונתנו זמן לחשוב, ונתנו די זמן לעשות בדק בית. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> קודם כול, התשובה שהעברתי בשם שר הביטחון, שהוא מבקש להתנגד לכך בגלל – – – << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> הממשלה לא מעוניינת להעביר את החוק הזה, וזאת האמת. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אקרא לך עוד פעם משפט שהוא רשם: הצעת החוק מבקשת להרחיב באופן משמעותי את זכויות האחים. זה לא שאין זכויות לאחים. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אני העברתי את החוק של הזכויות לאחים, אתה לא תלמד אותי על החוק הזה. זה חוק שעבר בממשלת השינוי אחרי 15 שנה שלא – – – << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> כאן רוצים להרחיב – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אבל חברת הכנסת מיכל, הוא משיב לך בדיוק על זה. הוא משיב לך. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אז כאן רוצים להרחיב את זה. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> – – – אבל באמת, נו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הוא משיב לך על זה. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אני מאוד מכבדת ומעריכה את בוסו. הוא לא נותן לי תשובה. את זה אמרו לו להגיד – – – << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> הוא אומר שמדובר כאן בנושא שהוא רחב, בעל משמעויות ניכרות, שדורש עבודת מטה והליכי בחינה ובירור מעמיקים של גורמים מקצועיים שונים במערכת הביטחון. מערכת הביטחון קיבלה לידה, לצערנו, בתקופה כל כך קצרה, כמות ענקית גם של משפחות שכולות – – << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> נכון – – – מערכת הביטחון. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> – – גם של משפחות שנזקקות לשיקום, גם נכים. זה לא משהו שהמדינה ידעה להיערך אליו מראש, כי אף אחד לא חלם שנעמוד בסדר גודל כזה בתקופה כל כך קצרה, ואני רואה עם מה הם מתמודדים, גם בהליכי השיקום. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> שנה וחצי היה לכם זמן ללמוד, לעשות בדק בית, להכין תקציב, להבין כמה זה עולה. בוא נדבר על זה. אתם רוצים להוריד סעיף? אין בעיה, בוא נדבר על זה. תעבירו את זה טרומית ונדון. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> חברת הכנסת סגמן, אם נמנה כאן את כמות החוקים שעברו בשנה וחצי האחרונות כאן שמיטיבים – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בנושא החיילים והחיילות. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> – – בנושא משפחות שכולות ומשפחות של פצועים, ועם החיילים ועם ההטבות ועם המילואים – – << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> – – – שלחנו משפחות שכולות כדי להביא תרומות. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> – – למעשה אני חושב שרוב החקיקה, בפרט עד שחזרו לחקיקה טרומית, רוב החקיקה –הממשלתית, אגב, גם חלק מהחקיקה הפרטית – הייתה חקיקה בנושא שהיטיב גם עם הפצועים, גם עם משפחות שכולות, גם עם משרתי המילואים. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> ובגלל זה הם הולכים לגיוס המונים. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> וכל אחד במקומו עשה – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אין לדבר סוף. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אין תחליף לפילנתרופיה אישית. כשרוצים לעשות, צריכים לעשות גיוס המונים. אגב, אני מקווה שמרב הכסף יגיע למי שמגייסים עבורם, ולא שנבדוק בסוף ונגלה שיותר מ-60%, 70%, זה לאותם גופים שמגייסים ורוכבים על אותן משפחות. גם דברים כאלה ראינו. אנחנו מקווים מאוד. אבל כל אחד רוצה לעשות הנצחה. יש מי שרוצה לעשות הנצחות כאלה ואחרות. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> ראית בעבר חברי כנסת חתומים על החוק הזה והזה ומביאים את החוק למען – – – תעשו את העבודה שלכם בחודשים הספורים של הממשלה הזאת. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אני יודע מה אני עושה בחלקי במשרד הבריאות. אני עושה עבודה יום-יומית, גם – – – << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אני לא רוצה לבייש אותך. אני רוצה לבייש אותם, כי הם צריכים להתבייש, כי זאת משמעת קואליציונית שאתם צריכים להפר. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אני חושב שגם כל חבר כנסת וגם כל שר עושה במשרדו וביכולתו את המוטל עליו, כל אחד בהבנתו. כמובן שאין גבול לצרכים, ובסוף יש גם איזה קצה מסויםץ צריך לראות איך השמיכה נמשכת מצד לצד, כי יש משהו אחד שיבוא על חשבון משהו אחר. תיתן לחלק הזה של האחים – יש את החלק האחר של האחים שצריכים עזרה. גם משפחות פצועים – האחים נופלים בין הכיסאות בהרבה דברים. צריכים לדעת את זה – אימהות שעזבו בתים. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> יש אחים פגועים של הנובה. החוק הזה בסך הכול אומר: זה החלק לפסיכולוג. במקום שהמדינה תגיד לו – שייתן את הכסף לאיזה פסיכולוג שהוא רוצה. זה מה שקשה לממשלת ישראל לעשות? שלושה חודשים הוא היה צריך לחפש חלקי גופות של אח שלו – שהממשלה תיתן לו כסף אחרי שהוא לא תפקד שלושה חודשים. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> חברת הכנסת סגמן. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> זה מה שקשה? אתם לא יודעים להגיד כמה אחים שכולים יש. אין לכם מספר, לא טרחתם לספור אותם בכלל. אתם לא יודעים להגיד על כמה מדובר. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> חברת הכנסת מיכל שיר, אני אומר לך משהו לגבי אחים, לגבי טיפולים: כשהרחבנו את נוהל החרדה מ-12 ל-18 טיפולים, לאחר מכן ל-36 טיפולים, בנוהל חרדה – – – << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> תן להם לבחור את המטפל. זה מה שהחוק אומר – תן להם לבחור את המטפל. אתה מבין למה מביאים הצעת חוק למען אחים שכולים? << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> לא. אז אני רוצה להגיד לך שגם בבחירת המטפל הסתבר שהיו זכיינים וחברות – – << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא, בן אדם עם רישיון, בוא – – – << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> – – שידעו – לא, זכיינים וחברות. בגלל זה, כשהעברנו את זה יותר לקופות, פחות מול חשבוניות, זה הרבה יותר יעיל. יש חברות שעשו מזה כסף. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> יש מטפל ברישיון. יש מטפל ברישיון, בוא. בסוף – – – מקור תקציבי. המקור התקציבי זה גולדקנופ. המקור התקציבי הוא הישיבה – – – << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> פתחנו את נוהל החרדה מ-18 טיפולים ל-36 – באותו רגע ניגשו עשרות חברות, הן כבר נתנו את הטיפולים. מסתבר שיש מי שנותן לאחרים. אז אני אומר, גם בנושא הזה צריכה להיות בקרה מסוימת, ואין ספק – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נכון. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אתם לא מוכנים לתקצב אחים שכולים, זאת השורה התחתונה. זה לא התוכן, על התוכן אני מוכנה לדון. אם הממשלה מוכנה לדון איתי על התוכן, אני מוכנה לדון על התוכן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת מיכל שיר, יחד עם חברת הכנסת מירב בן ארי אנחנו מקדמים נושא של תווי חניה, ומסתבר שם שרופאים נותנים אישורים לקבל תו חניה שלא על פי חוק. אני רק אומר. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אז אנחנו לא מוכנים להעביר את הצעת החוק למען האחים השכולים כי יש כמה רופאים שעובדים תחת רישיון לא נכון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, ממסגרים. מה שהשר אומר הוא שממסגרים את העניין. זה מה שהשר אומר. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אני בוודאי מבין גם את מה שאת מביעה, כי את קידמת את החלק הראשון של החוק לגבי אחים שכולים, וכרגע את מבקשת להרחיב את זה. אז צריך באמת לדעת איך להתמודד עם זה. אני מאמין שכן יעשו בסוף עבודת מטה במשרד הביטחון כדי שיוכל לתת מענה אמיתי והולם לאותם צרכים. אני חושב שכל אחד בחלקו צריך לעשות את זה. גם אנחנו עדיין צריכים לעשות עבודות מטה נוספות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אגב, השר, אם החלק הראשון עבר, זה אומר שזה לא אופוזיציה–קואליציה, זה אומר שזה חשוב. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> גם אנחנו עושים עבודות מטה נוספות, לראות מה צריך לתת למעגלים הנוספים של המשפחות. ללא ספק, המעגלים הנוספים מקבלים – – – << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אתם לא יודעים להגיד כמה אחים שכולים יש, כמה זה עולה. תגיד כמה זה עולה. סבבה. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אם היה הנתון, יכול להיות שהשר היה אומר – – – << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אתם לא יודעים להגיד כמה זה עולה. תגיד: זה כבד מדי, זה עולה לי – – – אגיד: בסדר. אתם לא יודעים להגיד כמה זה עולה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – זכויות הסתגלות לאחים שכולים), התשפ"ד–2024. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> רגע, היא יכולה לעלות, היא ביקשה לעלות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כן, כן. חבל שלא אמרת. אני מזמין את חברת הכנסת היוזמת מיכל שיר סגמן להשיב על תגובת הממשלה, או להגיב על תשובת הממשלה. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> זאת לא הייתה תשובת ממשלה. ככה לא נראית תשובת ממשלה כלפי אחים שכולים. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> איזו ממשלה? איזו ממשלה, ככה לא נראית התשובה? << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זאת לא תשובת ממשלה, וזאת גם לא תשובה שמכבדת אף אחד מהמשפחות השכולות ומהאחים השכולים. הם מצפים למינימום, שתגידו: דנו בחוק, אנחנו מבינים שמספר האחים השכולים מאז 7 באוקטובר עלה ב-x; חברת הכנסת שיר, אנחנו מבינים שהעובדה שאת רוצה לתת להם זכויות מסוימות או רחמנא ליצלן שיבחרו לעצמם את הפסיכולוג אחרי שהם היו צריכים לחפש בעצמם חלקי גופות ולעמוד בתור כי הממשלה לא תפקדה בחודשים הראשונים של המלחמה. אז אתם באים ואומרים: טוב, חברת הכנסת שיר, לספק להם את הדברים הכל-כך בסיסיים האלה עולה לנו x כסף – ואין לנו. לא רק שאתם לא עושים את זה, אין לכם שמץ של מושג כמה אחים שכולים יש, אין לכם שמץ של מושג כמה החוק הזה עולה. אין לכם כלום. העיקר אמרתם: אין לנו מקור תקציבי. זה למרוח לא אותי; אותי אתם לא מורחים. אתם מורחים את האחים השכולים שהמשפחה שלהם נרצחה ונשחטה להם, מול סרטונים שהם נאלצו לראות; שאתם שלחתם אותם ללכת לראות את זיהוי הגופות במכונות שלא היו לכם, כי גם לזה לא היה לכם כסף. פעם אחת, פעם אחת שנראה חבר כנסת, שר או מישהו מהממשלה הזאת שמתייחס בכבוד – ואגב, בכבוד זה אפילו בתשובה נורמלית – למשפחה שכולה, לאימא שכולה, לאימא של חטוף, לאימא של ילדה שנטבחה ונרצחה ונשחטה. משהו, תשובה מכבדת. אפילו את זה אין לכם. ועכשיו, אחרי ש-61 חברי כנסת חתמו על הצעת החוק הכל-כך מוצדקת הזאת, שנכתבה לפני שנה וחצי עם האחים של הנובה – אתם לא סתם חתומים, אתם מצביעים נגד חוק שאתם, אתם חתומים עליו, בגלל משמעת קואליציונית. איך אתם לא מתביישים? איך לא בוער לכם? איך אתם לא מרגישים שהידיים שלכם רועדות? מצד שני, מי שיושב עם שרים שבזים למשפחות שכול ובזים למשפחות חטופים ולא מגנים – מה אני אגיד לכם, אני רק מקווה שנחליף אתכם מהר. כשאנחנו נחליף אתכם, אנחנו נעביר את החקיקה הזו. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – זכויות הסתגלות לאחים שכולים), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 54 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – זכויות הסתגלות לאחים שכולים), התשפ"ד–2024, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 32 בעד, 54 נגד. אני קובע כי הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – זכויות הסתגלות לאחים שכולים), התשפ"ד–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. << הצח >> הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון – שילוב בתנועות נוער), התשפ"ד–2024 << הצח >> [הצעת חוק פ/4523/25; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מאיר כהן) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אם כן, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון – שילוב בתנועות נוער), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת מאיר כהן. אני מזמין את חבר הכנסת מאיר כהן להציג את הצעת החוק, בבקשה. חבר הכנסת מאיר כהן, אתה איתנו? << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אדוני שר החינוך – הוא עדיין כאן? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הוא היה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני שר החינוך לא נמצא, אבל הוא ישמע את הדברים. אדוני שר החינוך, האנשים שהפגינו בחוץ אינם שמאל רדיקלי וקיצוני. של נעליך מעל רגליך. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> הם אמרו לגנץ – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תפריעו. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, הם קראו לגנץ בוגד. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> המשפחה שלי הייתה שם, והם לא שמאל רדיקלי. הם קצינים בצבא ונכי צה"ל. אלה אנשים שהמדינה הזאת חשובה להם, כמו רוב האנשים שם. עולה שר החינוך לכאן. אתם לא מסכימים לדעתם – בסדר; אתם רוצים להתווכח איתם – בסדר; אתם רוצים להשמיץ אותם – בסדר. אבל נכי צה"ל וגיבורים גדולים שלא חושבים כמוכם, שמודאגים מהדמוקרטיה, הם שמאל קיצוני? הם אנשים שלא אוהבים את הארץ? ואני רוצה להזכיר לאדוני – הזיכרון קצר – שר החינוך, אוי, מה עושים לדגני. 2018, נתיב אבות, אתם זוכרים? צעדה של אלפי תלמידות להזדהות, עזבו את יום הלימודים והלכו. ציוץ לא נשמע. להם מותר. לדגני אסור. אם אתה רוצה לעמוד על החוק, ואם אתם אלה שהחינוך בגרונכם, אל תעשו איפה ואיפה, כי כשבמדרשות ובתיכונים ובישיבות יוצאים להפגין ולעשות תהלוכות בשעות הלימודים – שקט, לא מצייצים. אז כדאי שתעשו סדר. תצאו לשם, אנשי הקואליציה. למה אתם מפחדים? אם אתם לא מסכימים איתם, תתעמתו איתם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בוז – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תתעמתו איתם. תצאי, טלי, תתעמתי איתם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בוז – – – הם תומכי חמאס, מחזקי חמאס. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל פה אתם גיבורים גדולים. בהיכל כאן אתם יושבים מוגנים ומכסחים את הצורה לקצינים, לאנשים פשוטים שחושבים אחרת מאיתנו, זה כל פשעם, ודואגים למדינה ויוצאים להפגין. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – גמור. הם לא חושבים אחרת. אתה דואג למדינה – – – גם אתם – לא הם. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מריע להם ואני מחבק אותם, והלוואי שעוד ועוד יבואו. כשאזרח מרגיש שהאדמה רועדת מתחתיו, ראוי שהוא יצא להפגין. זה חינוך אמיתי. זה חינוך אמיתי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> על מה? על מה? אבל על מה הוא נאבק? אבל על מה? << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> על מה – הוא יחליט, לא את תחליטי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, לא, זאת אנרכיה. זאת אנרכיה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> על מה – הוא יחליט. תתווכחי איתו, תצאי לשם, תרימי גם את שלטים, אבל אל תקראו לאנשים האלה "אנרכיסטים". << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, לא נכון, לא נכון. צריך סיבה. חייבת להיות סיבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תומכים בחמאס. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> הם לא השלימו עם הבחירות. הם לא השלימו עם הבחירות. ולא מחליפים ממשלה בקפלן – בקלפי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה, תודה רבה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> קטי, קטי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> קֶטי או קטי? << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני קורא לה קטי, אתה תקרא לה קֶטי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – זה נראה נורא. זה נראה נורא, אי-אפשר לראות את זה – – – ירדתם מהפסים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברי הכנסת, אני מבקש לאפשר. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> טלי, עכשיו הצעת החוק. טלי, עכשיו הצעת החוק. נריב אחר כך. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברי הכנסת. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> שנייה. אתה מוכן לגנות את מה שאמרו לגנץ היום? קראו לו "בוגד". קראו לגנץ, רמטכ"ל, שר הביטחון, "בוגד". זה בסדר? << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אז תגנו את זה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תגידי, את בסדר? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> למה? למה לא בסדר? << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> את צריכה להגיד לי מה לגנות ומה לא לגנות? גם אם זה לא היה גנץ, וגם אם זה היה איש ימין, והיה רמטכ"ל, והיה גיבור – בוודאי שאנחנו מגנים, בוודאי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה, את חנה בבלי? את תגידי לו מה לגנות? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> מי אתה? מי אתה? אתה ליצן. אתה ליצן. מי אתה בכלל? מי אתה? מי אתה בכלל? אל תדבר אליי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברי הכנסת. חברת הכנסת קטי שטרית, זה מפריע. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אל תדבר אליי, אל תפנה אליי, אל תתקשר אליי – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת קטי שטרית. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> קטי, זהו, את לא מפריעה לי. זהו. זהו, את לא מפריעה לי יותר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הערות ביניים, אבל לא דיאלוג. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> חמש דקות להצעת החוק, אז אני מבקש. קטי, אמרתי לך לא להפריע לי, אבל תקשיבי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, אני אמרתי לו: אל תדבר אליי, אל תפנה אליי, אל תתקשר אליי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת קטי, תקשיבי לו. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> התכוונתי אליו, לא אליך. אותך אני מכבדת. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זאת הצעת חוק, חבריא – אני ממש מתבייש. אני בטוח שהאנשים בוועדת השרים לחקיקה פשוט לא קראו את ההצעה. אמרו לי, ביקשו ממני לדחות דיון בחודשיים. לא הבנתי למה. תכף אני אספר לכם למה. לא מדובר כאן באיזה חוק סמלי, תיאורטי, שדורש כספים. אין בו כסף. כל מה שאני מבקש בחוק הזה הוא דבר פשוט, ואני כראש עיר החלתי את זה בעיר שלי. הצעת חוק החינוך המיוחד פה – לשלב ילדים עם מוגבלויות בתנועות נוער. פשוט. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אבל יש – כנפיים, שבטי יובל. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש את תנועת כנפיים של קרמבו, אבל מה שאני מבקש – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> שבטי יובל בבני עקיבא. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> שנייה, אדוני היושב-ראש. – – שכל תנועת נוער שמתוקצבת תפתח את שירותיה לאנשים עם מוגבלויות. זה לא עולה כסף, לא עולה שקל וחצי שקל; שבמשרד החינוך, באגף של החינוך המשלים או באגף שמטפל בתנועות הנוער, יהיה אדם אחד, נציב אחד, שיקבל מכל תנועה – הצופים, הנוער העובד, השומר הצעיר, בני עקיבא – יקבל דיווח כמה ילדים עם צרכים מיוחדים נמצאים שם. זה יפתח להם לא רק את כנפיים של קרמבו, שאני וגם יאיר לפיד – ב-2013 היו שם תשעה סניפים; היום יש לפחות 60 סניפים. אבל למה רק כנפיים של קרמבו? למה בעיר שבה אין כנפיים של קרמבו, ויש בני עקיבא ויש הנוער העובד ויש השומר הצעיר – למה בעיר כזאת לא יהיה ברור לראשי תנועות הנוער שגם שם תהיה איזו הצהרה ברורה שנראית לעין, שנמדדת, שכן – אנחנו קולטים אנשים עם צרכים מיוחדים? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אתה מתכוון כמו שבטי יובל בבני עקיבא? << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, כן, להחיל את זה על כולם, אבל לכתוב את זה בחוק, זה הכול. תקציב – אפס, שום שינוי, רק רצון. ואני רוצה להגיד, אני כתבתי את הצעת החוק אחרי שבדקתי וראיתי שבחלק מתנועות הנוער, הגם שהן לא מצהירות על זה – המקומות שלהן לא נגישים, וילדים לא יכולים לבוא לפעול, ילדים לא יכולים להיות חלק מתנועת הנוער עם כיסאות גלגלים. יש מקומות שבאים ומרימים אותם ומכניסים לתוך השבט, לתוך הקן. אבל ביום שהחוק הזה יחוקק, יהיה ברור שכל מבנה של תנועות נוער, כל תנועת נוער תכשיר את מבניה, את אנשיה, לקלוט אנשים עם מוגבלויות. כסף – אני חוזר – אפס. לא ביקשנו תקציב. ביקשנו רק לפתוח את הלב. ומה עושה ועדת השרים? אבל מה לעשות, כשהיום עסוקים בלהשמיץ את הצד השני, כשהיום עסוקים בלפטר כמעט את כל שומרי הסף, כשהיום מתעסקים בראש השב"כ ובמפקדים בצה"ל, וכולם אשמים חוץ מאחד – ביום כזה כנראה שאין קשר לאנשים עם מוגבלויות. ובכל זאת, בגלל שעכשיו אתם, חברי הכנסת, שמעתם את לשון החוק, תחשבו פעמיים לפני שאתם לוחצים. זה מגיע לאנשים, לילדים שלנו, עם הצרכים המיוחדים. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את השר אוריאל בוסו להשיב בשם הממשלה. בבקשה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה אוריאל? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כי הוא השר התורן. הוא משיב בשם שר החינוך. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מי יענה לך, שר החינוך, שבורח מתשובה? << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> מראש אני אומר שאני משיב את עמדת הממשלה בשם שר החינוך. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> זה לא עולה שקל. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> זה לא עולה שקל? אז בוא נקרא פה את מה שהוא אומר. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> שר החינוך נוכח במשכן. למה הוא לא בא להשיב? << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, במסגרת הצעת החוק מבקש חבר הכנסת מאיר כהן להוסיף פרק בחוק חינוך מיוחד ולקבוע כי תנועת נוער המקבלת תמיכה מתקציב המדינה, תפעל כדי לשלב במסגרתה תלמידים עם צרכים מיוחדים, הן קבוצות ייעודיות והן קבוצות רגילות. מוצע כי תנועת נוער תפעל בין השאר בדרכים הבאות: עידוד הצטרפותם של תלמידים עם צרכים מיוחדים תוך שיתוף פעולה עם מוסדות חינוך, מוסדות לחינוך מיוחד ומינהל יחידת נוער ברשות מקומית; מינוי ממונה ארצי ואזורי שיהיו אחראים לשילוב התלמידים בעלי צרכים מיוחדים; גיבוש נוהל לעניין שילוב תלמידים עם צרכים מיוחדים בפעילות תנועות נוער, לרבות הכשרת צוותי הדרכה והתאמת הפעילות לצורכי הילדים. בנוסף, מוצע לקבוע כי שר החינוך ימנה מבין עובדיו, מבין עובדי אגף החינוך הבלתי-פורמלי במשרד החינוך, ממונה על שילוב תלמידים עם צרכים מיוחדים בתנועת נוער לצורך קידום מטרת החוק. בראשית הדברים מציין השר כי קידום ושילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך מונח על סדר-יומו כשר החינוך מיום כניסתו לתפקיד לפני כשנתיים, והוא מקבל עדיפות ראויה בפעילות מצד משרד החינוך, מטה ומחוזות כאחד. משרד החינוך עובד יחד עם אנשי חינוך וטיפול ומשתף גורמי חברה אזרחית והנהגת ההורים בחינוך הפורמלי והבלתי-פורמלי המופעל על ידי הרשויות המקומיות. בהזדמנות זו מבהיר השר כי תנועות הנוער הן עמותות עצמאיות הנתמכות על ידי משרד החינוך באמצעות מבחני תמיכה עם קריטריונים מוכרים, בהתאם לסעיף 3א לחוק יסודות התקציב, והן אינן מוסדות חינוך הנכללים תחת הפיקוח על בתי הספר על כל המשתמע מכך. עוד הוא מציין כי הצעת החוק הזאת לא מבקשת לקבוע הסדרים דומים בהתייחס לארגוני נוער – כאן יש הבחנה בין תנועות נוער לארגוני נוער. עוד מציין השר כי מינהל חברה ונוער במשרד החינוך פועל מעל עשור בנושא שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בתנועות הנוער. על פי גורמי המקצוע במינהל, המוצע בתיקון לעניין שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בתנועות נוער למעשה משקף את הנעשה בשטח לאורך השנים הללו, כי שם קיים התיקון. בהמשך הדברים, קיימת תוספת תקציבית ייעודית וקבועה לנושא שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים בתנועת נוער על מנת לתמרץ את הנושא. זה קיים או לא קיים? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> קיים, בתנועות נוער. הרי מצוין כאן שבתנועות נוער קיים גם תקציב במסגרת סעיף ספציפי הכולל מבחני תמיכה תקפים. הסעיף קובע כי יוכרו הוצאות ששולמו לטובת שילוב נוער עם מוגבלות. בין היתר מוכרות במסגרת זו הוצאות על בעלי תפקידים ייעודיים שמינו תנועות נוער לטובת השילוב. מבחני התמיכה גם כוללים התאמות בסעיפים שונים, כמו למשל בגודל הקבוצה, שמשתנה במקרה הזה בהתאם למאפיינים הייחודיים של אוכלוסייה זו. כאמור, כבר לפני עשור החל משרד החינוך לקדם את הנושא של הילדים הנצרכים בתנועת נוער. בעבר הוקמה ועדה בין-משרדית – כנראה שאתה היית – אשר כללה נציגים מתנועת נוער, ובה השתתפה גם נציגת מינהל חברה ונוער במשרד החינוך. במסגרת הוועדה התקיימו שולחנות עגולים עם הרכזים שמונו לנושא מטעם תנועות הנוער לצורך טיוב הנושא והטמעתו, כך שבכל שנה מתקיימים כעשרה ימי הכשרה לרכזים הייעודיים בתנועת נוער, וכל בעל תפקיד לעניין שילוב צרכים מיוחדים בתנועת נוער משתתף בשולחן הכשרה המתנהל במועצת תנועת הנוער. מאחר שהחינוך הבלתי-פורמלי, ובו פעילות תנועות הנוער, אינו נושא המוסדר בחקיקה ראשית, אין מקום להתייחס לכך דרך חוק החינוך המיוחד. כמו כן, תקציב תנועות הנוער לרוב אינו נסמך על כספי התמיכה של משרד החינוך בלבד, אלא לעיתים גם על תקציב מהרשויות המקומיות ומתשלומים נוספים באמצעות הורי התלמידים, ויש לתת על כך את הדעת, כי שילוב של ילדים בעלי צרכים מיוחדים יכול להיות בעלות גבוהה, ובמקרים מסוג זה מתאפשר השילוב במקומות שבהם קיימת מסוגלות כלכלית של ההורים לשלם על הפער בעלויות. דוגמה לכך הוא שילוב של ילד המתנייד באמצעות כיסא גלגלים למחנה קיץ של התנועה. שילוב זה עשוי לדרוש משאבים רבים יותר מאשר שילובו בפעילות אחרת. הצעת החוק אינה מתייחסת לשאלה מי יתקצב את עלות יישומה של הצעת החוק, ובהיעדר התייחסות לכך, ייתכן כי הכוונה שהעלות תושת על משרד החינוך במסגרת מבחני התמיכה בתנועות הנוער על חשבון התמיכה הקיימת. אז אולי זה לא כמו שאתה אומר, שזה לא עולה כסף. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> לא אמרתי. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> צריך בסוף לעגן את זה. יש היבטים שהם כנראה בסוף גורמים. הצעת החוק נדונה בוועדת השרים ביום 17 במרץ. ועדת השרים החליטה לדחות את הדיון בהצעת החוק בחודשיים. כיוון שכך, בהתאם לסעיף 66(ה) לתקנון הממשלה, הצעות חוק פרטיות שיובאו טרם קבעה לגביהן ועדת השרים עמדה סופית כנדרש, תהיה עמדת הממשלה להתנגד. מאיר, אתה רוצה הצבעה. אני חושב שהיה כדאי לקבל את עמדת ועדת השרים ולדחות את זה בחודשיים. בסך הכול ממרץ. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> – – – מה הבעיה שלו? << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> קודם כול, מדובר בהצעה מבורכת, אף אחד לא חולק על זה. יש מה שקיים בתנועות הנוער ויש באגודות הנוער. יש כאן נושא נוסף, שבגלל שמדובר בתמיכה, לא מוסדר הנושא התקציבי. צריך לראות קודם כול אם באמת יש בזה עלויות. יש בזה עלויות, אני מאמין, וזה מבורך, לא שיש בעיה עם העלויות, אבל צריך בסוף לאגם את זה ולהגיד במה מדובר, אם זה הרשויות ואם זה משרד החינוך. יכול להיות שבסוף צריך לבוא במצ'ינג, גם זו אופציה. אבל אם זה לא בשל ונתנו לך חודשיים – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> זאת לא רק תקנה, חבר הכנסת מאיר כהן. אם זה לא בשל ונתנו חודשיים, אני חושב שחודשיים, שמתוכם – חבר הכנסת מאיר כהן, אתה מקבל? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אני חושב שחודשיים, שמתוכם מדובר גם – חלק מזה זה פגרה, היה ראוי אולי להיענות לזה, כי בסוף צריך להביא לתוצאה, ולא להביא למשהו שצריך לרדת. אבל ללא ספק, חבר הכנסת מאיר כהן, בהיותך שר הרווחה קידמת את החוק הגדול של בעלי המוגבלויות והצרכים, והעברתם את זה. אנחנו היום נהנים מהפירות, ללא ספק, ואנחנו מיישמים את אותה חקיקה שעברה גם בעולמות של משרד הבריאות, אנחנו רואים בזה ברכה. אז אני חושב שגם כאן מדובר בהצעת חוק מבורכת, שצריכה להתקבל ולהתקיים, אבל כנראה שישנם הליכים רגולטוריים שצריכים להסדיר אותם, לא רק תקציבית. זה גם תקציבי אבל גם הסדרתי – בין הגופים שמתכללים, אם זה בתרומות ואם זה ברשויות המקומיות ואם זה במשרדי הממשלה. לפעמים זה לא רק במשרד אחד. תאר לך שאחד המשרדים שמתקצבים יהיה משרד שנותן לתנועות הנוער דרך משרד התרבות. מי מקצה את הכסף הזה? אם מדובר בהנגשה, אם מדובר בהטסה של פעילות נוער שרוצה לנסוע עכשיו, ומדובר בילד בעל צרכים, אז ההטסות בעלות אחרת, אז כנראה זה לא רק תקנה שמחייבת. אבל בסוף – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אבל מאחר שאתה מתנגד לקבל דחייה של חודשיים, אז אין ברירה אלא להתנגד להצעת החוק הזאת, כמו שאר הדברים. חבר הכנסת גנץ, קודם יצאת – חבר הכנסת בנימין גנץ, קודם ראיתי שיצאת החוצה, למפגינים, למחאה, והיה מי שקרא לך "בוגד". ללא ספק, מדובר באמירות בזויות. כפי שאמרת, נתת כל כך הרבה שנים לשירות המדינה וכאיש ציבור, ואין מקום לקרוא קריאות "בוגד" לאף אחד, לא משנה מאיזה צד של המחנה. שורפי אסמים יש בכל מקום. מחאות, ככל שהן לגיטימיות, הן גם נשמעות יותר טוב וגם משיגות את המטרות שלהן. קריאות מסוג זה בסוף גם לא משיגות את המטרה. שורפי אסמים, כפי שאמרת, תמיד יש, משני הצדדים. אני מקווה שבמהלך המחאות הללו – וכרגע מדברים על דמוקרטיה ודמוקרטיה ונלחמים למען מטרות שבסוף שוכחים – אסור לשכוח בסוף את החזרת החטופים. בסוף נראה שהמחאה להחזרת החטופים נשכחה. כנראה שהפלת הממשלה בעדיפות – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה עשית בשביל להחזיר את החטופים? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני השר, תעביר את זה בטרומית. זה כל כך קל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שר הבריאות, אז תגיד את זה גם לטלי גוטליב. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> לא, אבל בסוף, אם מדובר בעלויות כלכליות וגם ברגולטוריות, חודשיים זה סביר. במהלך החודשיים האלה יש גם פגרה, מביאים נתונים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני השר, אתה כבר ותיק בבית הזה. אתה יודע כמה הצעות חוק קבורות בטרומית? << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> לא נכון. יש הצעות חוק שעלו ונדחו ובסוף אושרו. בסך הכול זה עלה ב-17 במרץ בוועדת שרים לחקיקה, זה לא שזה נדחה כבר כמה חודשים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> חודש ימים אפשר? << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אבל זה חודש פגרה, זה פגרה בכל מקרה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא תהיה מליאה בעוד חודש. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> מיקי, זה פגרה. תודה רבה. אני חושב שחבר הכנסת מאיר כהן רוצה לקבל את ההסכמה, הוא רוצה להשיב. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. אני מזמין את המציע להשיב על תשובת הממשלה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> תראו, אנחנו, גם במפלגה שלי, אנחנו רואים את הטיפול – אפשר לבקש שקט? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברי הכנסת, נא לשמור על שקט במליאה. חברי הכנסת, זה מפריע מאוד. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו, אני וחבריי, לא מעלים לכאן חוקים פופוליסטיים, במיוחד בטיפול באנשים עם מוגבלויות. אני הולך עם החוק הזה כבר כמה שנים כי הוא מאוד מאוד חשוב. אסור להגיד לילד עם צרכים מיוחדים לאיזה תנועת נוער ילך. צריך לאפשר לכל ילד ולכל ילדה לבחור את תנועות הנוער שהם רוצים להיות בהן, ובשביל זה צריך להכשיר. הסיפור שאומרים שיש בעיה תקציבית – אני חוזר ואומר: אין בעיה תקציבית. אבל היות שפניתם כמה חברי כנסת, כולל השר – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> וגם אני מצטרף לפנייה הזאת. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – והיושב-ראש הנוכחי וטלי, אני לוקח אתכם, ואנחנו יושבים עם שר החינוך כדי להביא את ההצעה הזאת לכאן בעוד חודשיים ולהתחיל להריץ אותה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בתחילת המושב. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> על כן, בגלל הילדים האלה ולטובתם ולכבודם, אנחנו לא נעמוד כאן ונתווכח – וחבל שהשר לא פה. אם זה חודשיים, אני מקבל את זה, ונדבר במהלך החודשיים האלה. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אם כן, אנחנו נקבע הצבעה במועד אחר. כבוד השר, אנחנו נצביע במועד אחר. אין הצבעה. אנחנו נצביע במועד אחר. תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק החברות (תיקון – מכסות ייצוג לנשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות), התשפ"ד–2024 << הצח >> [הצעת חוק פ/4733/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אם כן, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק החברות (תיקון – מכסות ייצוג לנשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי להציג את הצעת החוק, בבקשה. לרשותך עשר דקות. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, היום 530 ימים למלחמה, 59 חטופות וחטופים – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברי הכנסת, זה מפריע מאוד מאוד. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הם לא חייבים להיות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כן. אני אעצור לך שנייה. קטי שטרית, חברת הכנסת קטי שטרית – היא אפילו לא שומעת אותי. תודה רבה. בבקשה. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> היום 530 ימים למלחמה, ו-59 חטופות וחטופים עדיין נמקים בשבי החמאס. כל חברי הכנסת, כולנו חייבים לעשות הכול כדי להחזיר אותם הביתה. המלחמה מתחדשת, ומה עם החטופים? החטופים מאחור, נמקים במנהרות הגיהינום, והמדינה בטירוף. המדינה רועדת. הייתם היום בכיכר מחוץ לכנסת? ראיתם את ההמונים? העם לא שותק. אנשים זועקים ברחובות, דורשים שהממשלה הזאת תתעשת ותחדל מהטירוף שכפתה על המדינה. רונן בר, ראש השב"כ, מעז למלא את תפקידו, אבל הממשלה מנגד נחושה להדיח אותו רק בגלל שהוא לא מיישר קו עם השליט העליון והאינטרסים הפוליטיים. אבל השב"כ ימשיך ויחקור את פרשת קטרגייט על מה שבאמת קורה בלשכת ראש הממשלה וצמרת השלטון. ועל מי כן סומך ראש הממשלה? על בן גביר, שחוזר כמו גדול לממשלה כאילו לא היה השר הכושל בתולדות המדינה. במעבר חד, אדוני היושב-ראש, במעבר חד ולא טבעי, לפני חצי שנה העליתי כאן הצעת חוק לייצוג הולם של נשים בדירקטוריונים בחברות ציבוריות. ההצעה נדחתה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אבל יש את זה. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. בחברות ממשלתיות יש את זה. יש בממשלתיות, אבל אני אומרת: אותו דבר כמו בממשלתיות – בציבוריות. ההצעה נדחתה, ואני מעלה אותה כאן שנית. זו הזדמנות שלכם, כנסת נכבדה, לתקן את הטעות והעוול של ההצבעה ההיא. אני קוראת לכל חברי הכנסת: זה לא עניין של קואליציה או אופוזיציה, זו סוגיה של צדק, של דמוקרטיה אמיתית. אל תחזרו על אותה שגיאה. הצביעו בעד החוק. הצביעו בעד שוויון וצדק אמיתי. אבל איזה מזל יש לנו באמת – יש לנו שרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה, לא פחות ולא יותר. אין צורך להילחם שוב ושוב על שוויון מגדרי – יש שרה; אין צורך לצאת לרחובות – יש שרה; אין צורך להילחם על ייצוג נשים בדירקטוריונים – יש שרה. איזה מזל שיש מי שדואגת לנו, שיש מי שנלחמת עבורנו, שיש לנו מנהיגה נחושה, לוחמת אמיצה, קול נשי חזק שלא מפחד לעמוד על זכויותינו. בדיוק בשביל זה הוקם המשרד לקידום מעמד האישה. כן, חבריי חברי הכנסת, יש לנו את כבוד השרה מאי גולן, אישה אחת שכל-כולה מחויבת למען נשים, שעומדת בחזית, מובילה שינוי, שמרימה את דגל השוויון ודוחפת אותו קדימה, מסירה חסמים, שוברת תקרות זכוכית, מובילה מהלכים היסטוריים למען נשים בישראל. אבל רק חבל שכל זה מתקיים במציאות אלטרנטיבית, בעולם מקביל, כי במציאות שלנו השרה לא באמת נלחמת עבור נשים – היא נלחמת נגדן. זו השרה שלפני חצי שנה הצביעה נגד הצעת החוק שלי לייצוג הולם לנשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות. כן, שמעתם נכון: השרה הממונה על קידום נשים הצביעה נגד קידום נשים. היום אני באמת סקרנית לדעת מה תבחר השרה גולן לעשות הפעם: האם שוב תתנגד ברגע האמת, או אולי תחליט להיעדר מההצבעה? אני לא רואה אותה כאן באולם – או שאולי הפעם היא תפתיע ותעשה את הדבר הנכון בעד הצעת חוק לטובת נשים? איזה מסר תעביר השרה גולן לנשים? האם מי שאמורה להילחם עבור נשים תבחר להילחם נגדן? אם זה לא היה כל כך עצוב זה היה מצחיק. אבל רגע, השרה לא לבד. יחד איתה הצביעו נגד הצעת החוק נשים נוספות חברות כנסת, נשים שנבחרו לכנסת, נשים שמכהנות בתפקידים בכירים, נשים שהיו אמורות להבין עד כמה זה חשוב להבטיח ייצוג שוויוני לנשים. זה עצוב, זה מאכזב, זה מקומם, אבל זו המציאות במדינת ישראל ב־2025. זו לא רק השרה מאי גולן, זו הממשלה כולה – ממשלה שבה שוב ושוב נמנעים מלקדם נשים; ממשלה שבה שוב ושוב דואגים להרחיק נשים מעמדות השפעה; ממשלה שבה החלטות מתקבלות רק על ידי גברים, למען גברים, להבטיח שרק גברים יישארו בעמדות המפתח. לאחרונה אישרה ועדת המינויים ארבעה מנכ"לים גברים חדשים למשרדי ממשלה, ארבעה גברים, וזה אחרי שבג"ץ קבע שהממשלה הפרה את חובתה החוקית לייצוג נשים בתפקידי מנכ"ל. כלומר, גם כשהחוק מחייב, הממשלה בוחרת להתעלם. גם כשבית המשפט מצביע על חובתה לפעול, היא בוחרת שלא. למה? כי המסר ברור – פשוט לא מעניין אותם. הם לא רוצים לתקן, הם לא רוצים לשנות, הם לא רוצים לראות יותר נשים ליד השולחן. הם רוצים לשמור את השולחן לעצמם. יש רגעים שבהם אפשר וצריך לתקן את העוול, שבהם אפשר לעצור לרגע, להביט קדימה ולהגיד: הגיע הזמן לשנות. ההצבעה הקודמת על הצעת החוק הייתה בדיוק רגע כזה, אבל השרה גולן וחברי הקואליציה, חברות הקואליציה, התנגדו מסיבה אחת פשוטה: היא הוגשה על ידי האופוזיציה, על ידי. זו לא רק החמצה פוליטית, זו החמצה מוסרית. זו הייתה יכולה להיות הצהרה אמיצה, הצהרה שאומרת שנשים צריכות להיות שם לא כי הן נשים אלא כי הן מוכשרות, כי הן חכמות, כי הן מביאות איתן נקודת מבט חשובה ורלוונטית. אבל במקום לתקן, הכנסת בוחרת פעם אחר להנציח את הפער. במקום להבטיח שנשים ישבו סביב שולחן קבלת ההחלטות, הכנסת בוחרת להשאיר את אותו שולחן כמעט ריק מנשים. אני רוצה להיות ברורה: אין מחסור בנשים ראויות. אין בעיה של כישורים. אין סיבה אמיתית לכך שברוב החברות הציבוריות אין מספיק נשים בדירקטוריון. זו רק בעיה אחת – רצון, נכונות. כי הוכחנו כבר פעם אחר פעם שכשנשים מקבלות את ההזדמנות, הן מספקות את התוצאה. קחו לדוגמה את מנכ"לית בנק לאומי לשעבר רקפת רוסק עמינח – בתקופתה הבנק לא רק שמר על יציבות אלא גם צמח ושבר שיאים; או קחו את מרים נאור, זיכרונה לברכה, נשיאת בית המשפט העליון – החלטותיה עיצבו את ישראל מבחינה משפטית, ערכית וחברתית; או את פרופ' רות ארנון, המדענית פורצת הדרך מאחורי פיתוח תרופת הקופקסון, תרופה לטיפול בטרשת נפוצה המשווקת ברחבי העולם. אם היה מישהו שפקפק בכך שנשים יכולות להוביל, הן, הנשים האלה ועוד רבות, הוכיחו אחרת. יש לנו נשים חזקות, אמיצות, מובילות, פורצות דרך, אז למה הן נשארות מחוץ לגדר? אז למה בכל זאת הכנסת אומרת לא? כי בכנסת הזאת יש כאלה שמאמינים שנשים לא צריכות להיות שם, ששומרים את הכוח לעצמם, הגברים. כי עדיין יש הרבה פוליטיקאים בבית הזה שחושבים שהם יודעים טוב מאיתנו איפה מקומן של נשים. אבל אני כאן כדי לומר לכן, לנשים הצעירות שמסתכלות על הכנסת היום, לנערות שלומדות על הפוליטיקה הישראלית ורואות שוב ושוב שהן מודרות ממנה: המציאות הזאת הולכת להשתנות, לא בזכות הממשלה הזאת, לא בזכות הקואליציה הזאת, אלא בזכות נשים שלא יוותרו. אנחנו לא מחכות לקבל הזדמנות – אנחנו דורשות אותה; אנחנו לא מבקשות מקום ליד השולחן – אנחנו נבנה את השולחן בעצמנו; אנחנו לא מסתפקות בסיסמאות – אנחנו נשנה את המציאות. כי המאבק הזה לא נגמר היום, לא ייגמר מחר, לא ייגמר בכלל, עד שנשים יהיו חלק בלתי נפרד ממוקדי קבלת ההחלטות. בכנסת הבאה אנחנו נשנה את מדיניות ההדרה של הכנסת הזאת, ומה שהממשלה הזאת ניסתה לעצור – הציבור, אנחנו, נדאג לקדם, וזה יקרה. אני קוראת שוב לחברי הכנסת הנוכחים כאן: אל תחזרו על אותן טעויות. לשם שינוי, עשו את הדבר הנכון והצביעו בעד הצעת החוק לייצוג שווה של נשים בדירקטוריונים בחברות ציבוריות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את שר המשפטים, השר יריב לוין, להשיב בשם הממשלה. בבקשה. בבקשה, אדוני השר, לרשותך עשר דקות. << דובר >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כפי שאמרה חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, זו לא הפעם הראשונה שאנחנו נדרשים לנושא הזה, שהוא בהחלט נושא חשוב. צריך לומר שההצעה היא הצעה מורכבת, שמדברת על איזשהו תהליך מדורג, שבסופו – – – << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אני מצטערת, אני לא שומעת. אני אישה, אני מוגבלת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברי הכנסת, נא לשמור על שקט במליאה כדי שנוכל לשמוע את השר. בבקשה, אדוני השר. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אני יכול לומר לך, חברת הכנסת צרפתי הרכבי – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברי הכנסת, המציעה רוצה לשמוע את תשובת השר. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> בכל אופן, אני רוצה לומר כמה דברים: ראשית, הסוגיה הזאת היא סוגיה כבדת משקל, מורכבת מאוד, ויש לה השפעה גדולה מאוד על אופן הפעולה של חברות. צריך להגיד שהוראות הייצוג ההולם בכל מיני פרמטרים שנקבעו, למשל ביחס לחברות הממשלתיות, יצרו הרבה מאוד קשיים בהליכי המינויים, והביאו למצב שחברות לא אחת נמצאות במציאות של מחסור קשה מאוד בדירקטורים. אני חושב שהרעיון העקרוני של הגברת ייצוג הנשים הוא בוודאי נכון ומבורך, ואני חושב שהדרך לבצע אותו היא לאו דווקא באופן הזה. אני מוכרח גם לומר – הזכרת כאן את השרה לקידום מעמד האישה; אני יודע שהיא מרכזת איזושהי עבודה מקיפה בסוגיה הזאת של ייצוג נשים גם בהיבטים האלה, ולא רק בהם. צריך גם להגיד שההצעה הזאת איננה נוגעת או עושה הבחנה בין חברות שגייסו אג"ח מהציבור לעומת דברים אחרים. הסדר הדיווח לרשות לניירות ערך לא מתאים בכלל לחוק החברות. יש כאן הרבה הרבה הרבה קשיים כאלה ואחרים. אני מציע – לו דעתי הייתה נשמעת, הדיון הזה היה נדחה. במקום להעלות כל פעם את הנושא ושהוא ייפול, אני בטוח שהשרה לקידום מעמד האישה תשמח לשתף איתך פעולה בקידום הנושא הזה בתהליכים שהיא מובילה. בעיניי זאת הדרך הנכונה לעשות את זה בראייה כוללת. בנסיבות האלה, ככל שתעמדי על קיום ההצבעה, למרות שאנחנו בוודאי רואים את הנושא בעיקרו בחיוב, אנחנו ניאלץ כממשלה להתנגד להצעה. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. המציעה מבקשת להשיב על עמדת הממשלה. בבקשה, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני השר. ראשית, אני באמת חושבת שמן הראוי היה שהשרה לקידום מעמד האישה תהיה באולם, במיוחד כשמדובר בחקיקה שהיא חקיקה לייצוג שווה של נשים, והייתה טוענת את טענותיה. הרי כבר חצי שנה החוק הזה נמצא בקנה, עוד לפני, ולא הצלחתי ליצור את הממשק הזה שהצעת עם השרה לקידום מעמד האישה, וחבל, למרות הניסיונות, ואדוני מכיר את הניסיונות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אז אולי אדוני השר יוכל לסייע בזה. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ניסיתי גם עם השר. חבל שהשרה לא נמצאת כאן להסביר את עמדתה ואת זה שהנושא לא מקודם יותר מחצי שנה. נשים במדינת ישראל הן יותר ממחצית האוכלוסייה. בהצעת החוק שאני מציעה יש מנגנון מודולרי שפרוס על עשר שנים עד שמגיעים לייצוג שווה. עשר שנים. זאת אומרת, לא נכון היה לדחות את ההצבעה. יש כאן הצעת חוק מאוד מאוד מידתית. מעבר לצורך לייצוג שווה, היא פרוסה על הרבה מאוד שנים. בניגוד למה שנאמר, אין מחסור בנשים מוכשרות – יש עודף של נשים מוכשרות. הן צריכות להיות בייצוג שווה. ההצעה הזאת מובאת כרגע בהצעה טרומית. אם אפשר לדבר, תעבירו אותה בקריאה טרומית ונדבר. בין קריאה טרומית לקריאה שנייה ושלישית הדרך ארוכה, ואני נכונה לדיאלוג ולשיח, אבל לצערי לא נמצאת כאן השרה, וזו כבר פעם שנייה שההצעה הזאת נדחית. עברה כבר חצי שנה, היה הרבה מאוד זמן לשרה להרים את הכפפה שהוצעה כאן. לצערי, היא לא מצאה לנכון, ולכן אני מאוד מאוד מבקשת מהחברים כאן: זאת הצעה מידתית, נכונה, ראויה; נשים צריכות להיות בייצוג שווה – הצביעו בעד הצעת החוק בקריאה הטרומית. הצביעו בעד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק החברות (תיקון – מכסות ייצוג לנשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 48 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק החברות (תיקון – מכסות ייצוג לנשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות), התשפ"ד–2024, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 37 בעד, 48 נגד. אני קובע כי הצעת חוק החברות (תיקון – מכסות ייצוג לנשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות), התשפ"ד–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. << הצח >> הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירות זיוף עמוק), התשפ"ה–2025 << הצח >> [הצעת חוק פ/5411/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אם כן, נעבור לנושא הבא בסדר-היום – הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירות זיוף עמוק), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת עודד פורר להציג את הצעת החוק. בבקשה. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, לאחרונה אנחנו עדים להתקדמות טכנולוגית שקופצת קפיצות בכל שנה בהיקפים שלא הכרנו, ואם יש משהו שנמצא הרחק מאחור כשמסתכלים על הטכנולוגיה, זאת הרגולציה שמפגרת הרבה מאחור. התופעות האלה של זיוף עמוק, מה שכולם אולי מכירים יותר כדיפ פייק, בעידן הבינה המלאכותית הופכות להיות איום שהוא איום אסטרטגי על מדינות. אגב, אדוני שר המשפטים, בריטניה הגדירה לאחרונה את הדיפ פייק כנושא בעדיפות לאומית דחופה, מתוך הבנה שהסכנה למדינה כתוצאה מהדיפ פייק היא כזאת שמחייבת התמודדות אחרת. תתארו לכם, חברי הכנסת, שהייתם רואים פתאום סרטון של יועץ בלשכת ראש הממשלה שמספר שהוא מקבל כסף מקטר – הייתם אומרים: שומו שמיים, לא יכול להיות. אבל הסרטון הזה הוא בכלל סרטון מפוברק. אז אולי היום המציאות הזאת נשמעת כמציאות דמיונית, אבל אני נותן את זה כדוגמה אחת לאיך אפשר לעשות שימוש פוליטי בדיפ פייק. אבל אפשר גם לעשות שימוש שפוגע בילדות ובילדים שלנו. תתארו לכם נערה או נער שלוקחים את התמונה שלהם ואת הקול שלהם ומפיצים סרטון מביש שלהם שכל הסרטון, כול-כולו, זיוף, כול-כולו אומנות הזיוף – ולצערי, חברי הכנסת, אדוני שר המשפטים, הטכנולוגיה הזאת קיימת. הטכנולוגיה הזאת קיימת, וכבר היום נעשה בה שימוש כדי לפגוע, כדי לפגוע באנשים – בעיקר בהונאות כלכליות, אבל זה עלול גם להגיע להונאות ביטחוניות. התחזות על פי מראה ויצירת מצג שווא בניסיון להשתלט על כל האמצעים שיש לכל אחת ואחד מאיתנו הן סכנה אמיתית גם ברמת המדינה. עכשיו, החוק הזה, שמדינות רבות הגדירו אותו כחוק אסטרטגי מבחינתן, נדחה בוועדת השרים לענייני חקיקה. אני שאלתי את שר המשפטים למה – בטח הוא יעלה תכף להסביר את זה – והוא מסביר לי שעושים על זה עבודה. אני אומר לכם שוב, ואני אומר את זה גם לך עוד פעם, אדוני השר: הקצב שבו הממשלה עובדת ותעבוד בנושא הזה רחוק שנות אור מהקצב שבו הנושא הזה יתקדם. חשוב שהכנסת תידרש לעניין הדיפ פייק, לא רק בהקשרים הפוליטיים של בחירות או של ניסיונות השמצה פוליטיים מצד אחד לצד שני, לא רק בהיבט של הפגיעה בנוער שלנו, אלא באמת בהיבט של גנבת זהויות ושימוש בטכנולוגיה הזאת להשתלטות על זהויות של אנשים. דווקא במדינת ישראל, על כל המורכבויות הביטחוניות שלה, אני הייתי מצפה מהממשלה לתמוך בהצעת החוק הזאת באופן מיידי, להעביר את הדיון הזה לוועדות הכנסת, ובתוך הוועדות, בשיתוף פעולה עם הממשלה – ואני אומר עוד פעם, בשיתוף פעולה עם הממשלה – לקדם את החקיקה הזאת באופן כזה שהיא תגן בראש ובראשונה על אזרחי מדינת ישראל. אני מקווה שלמרות העמדה של ועדת השרים לענייני חקיקה, חברי הכנסת יבינו את החשיבות של הנושא ויתמכו בהצעת החוק. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את שר המשפטים יריב לוין להציג את עמדת הממשלה, בבקשה. בבקשה, אדוני השר, לרשותך עשר דקות. << דובר >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השרים, חברות וחברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להודות לחבר הכנסת עודד פורר, שמעלה הצעת חוק חשובה, צריך לומר, כבדת משקל באמת, בנושא שהוא נושא מאתגר ורחב היקף, ואני אשתדל להתייחס אליו בצורה מסודרת. בעצם מה שמציע חבר הכנסת פורר הוא לתקן את חוק העונשין ולקבוע שלוש עבירות חדשות העוסקות במה שמכונה זיוף עמוק, שהוא תוכן קולי או חזותי שנוצר או שונה באמצעות בינה מלאכותית באופן שמקשה על אדם לזהות שמדובר בזיוף. המרכיב הראשון של ההצעה שלו עוסק בזיוף עמוק שמתמקד במיניותו של אדם במטרה להשפילו, החלק השני – בזיוף עמוק במטרה לקבל דבר במרמה, והחלק השלישי – בזיוף עמוק במטרה להשפיע על תוצאות הבחירות. צריך לומר שהשימוש ההולך ומתרחב ב-AI – ולא רק זה, אלא ההתקדמות האדירה של הטכנולוגיה הזאת בקצב שבאמת אין כמעט יכולת אפילו לעקוב אחריו – מציב בכל העולם אתגר ענקי באשר לדרך ההתמודדות עם העניין הזה. האתגר הזה הוא אתגר רחב מאוד. הוא משתרע הרבה מעבר רק לנושאים החשובים שחבר הכנסת פורר העלה בהצעה שלו. אני רוצה לתת רק דוגמה שתמחיש את עוצמת האתגר. מתחילים להופיע שירים – נדמה לי שהיה דואט כזה של עופרה חזה וזוהר ארגוב, זכרם לברכה, שיר שנחזה להיות שלהם, בקולותיהם, שלא היה ולא נברא בתקופת חייהם בכלל, שהוא יצירה חדשה לגמרי גם מבחינת השיר, מילותיו, תוכנו, הביצוע שכביכול על ידם וכו' וכו'. הדבר הזה מציף שאלות ענקיות: קודם כול, האם בכלל מותר לעשות דבר כזה? ואם אסור, איך נמנע דבר כזה? ואיך נמנע את זה כשאתה יכול לייצר את זה במקום אחד בעולם וברגע אחד ברשת זה מגיע? << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תאר לך שזה היה סרטון שלך שעוסק ברפורמה המשפטית שלך. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> רגע, רגע, חבר הכנסת פורר. רגע. חבר הכנסת, אתה מבין את הנושא לעומק, אבל לא בטוח שכולם בקיאים בו באופן שאתה בקי בו. אני רוצה להמחיש את המורכבות במשהו שקל להבין אותו, אבל הוא מעיד על הבעיה. אחר כך, בהנחה שהדבר הזה כבר קיים ואין דרך למנוע אותו, למי שייכות זכויות היוצרים? למי, למי שיצר את הדבר הזה? לאותם זמרים גדולים שנפטרו? אולי ליורשיהם? לעיזבונם? אלה שאלות ענקיות ענקיות שאין עליהן תשובות פשוטות, ולמען האמת, בכל העולם כולו מתחבטים בהן, וכך גם השאלות של הזיוף העמוק שהזכרתי אותן קודם. אני אמרתי קודם לחבר הכנסת פורר, זה באמת לא נושא שאפשר לעשות דרך הצעת חוק פרטית. זה לא עניין באמת במחלוקת קואליציה–אופוזיציה או משהו; זה נושא שנעשית עליו עבודה מקיפה מאוד אצלנו במשרד, ואני מוכרח לומר שמתקשים מאוד להגדיר בדיוק את הדרך הנכונה להתמודד איתו. כפי שאמרתי, הבעיה היא רוחבית. היא קיימת בכל העולם. מתמודדים עם זה ממשלות ומשרדי משפטים בכל העולם. צריך לומר שמשרד המדע ומשרד המשפטים פרסמו דוח מקיף בנושא אתגרי הבינה המלאכותית שכולל גם התייחסות לאתגרים האלה, אבל אין ברירה, אני חושב שלא רק שצריך לתת לדבר כזה – חייבים להוביל אותו כהצעה ממשלתית, אלא שכדאי גם לראות מה עושים בעולם ולנסות ליישם את הדברים שעושים במקומות אחרים וללמוד מהם, משום שלהמציא את הגלגל לבד בדבר כזה, שיש לו גם הקשרים גלובליים רחבים, אני לא חושב שזה נכון, ואני לא חושב שזה יביא אותנו בסוף לתוצאה מדויקת. אני גם רוצה לומר עוד דבר, חבר הכנסת פורר. למען האמת, ביחס לשתי העבירות הראשונות שאתה מציע יש מענה, אולי לא מושלם, אבל יש מענה בחקיקה הקיימת בחוק העונשין ובחוק למניעת הטרדה מינית. בשני החוקים האלה יש התייחסות גם לעניינים שנוגעים במיניותו של אדם במטרה להשפילו ולדברים שעוסקים במרמה. כמובן, אלה סעיפים שקיימים בחוק, ואפשר בהחלט להשתמש בהם גם ביחס למצבים האלה. העבירה השלישית, שעוסקת בזיוף תוצאות בחירות, גם היא בסופו של דבר חלק מאיזשהו מארג שלם שנוגע לבחירות. אני בהחלט חושב, ואני אומר שוב, שיש מקום לצלול לעומק ההצעות האלה. יכול להיות שצריך לתגבר, לתקן כמה דברים, לשפר כמה דברים, אבל אי-אפשר לעשות את זה במנותק מהראייה הכוללת, במנותק מאיזושהי אסדרה הוליסטית של כל העולם הזה של ה-AI וההתמודדות החקיקתית איתו. התהליך הזה, כפי שאמרתי, הוא תהליך ארוך, הוא תהליך סבוך, הוא תהליך שבכל העולם מנסים למצוא לו פתרונות מתאימים, וצריך גם לומר, הוא תהליך שלעשות אותו כאן לבד בדרך של הצעת חוק פרטית, ללא עבודת מטה מקיפה – אני לא חושב שהדבר הזה יביא אותנו לתוצאות נכונות ולתוצאות טובות. לכן, חבר הכנסת פורר, אני הצעתי, וזאת הייתה גם החלטה של ועדת השרים. אני חושב שאם אתה תסכים לדחות את הדיון בעניין – אתה יודע, אם נצביע, נצביע נגד, אבל אני הייתי נוטה לחשוב שבאופן אמיתי, אם נצליח לגבש איזושהי עבודת מטה בעניין הזה ולהתקדם עם זה, אין סיבה שאתה לא תהיה חלק ממנה. לכן, הצעתי לדחות את הדיון בארבעה חודשים. אני רוצה להציע עוד דבר, תבוא בדברים עם הגורמים הרלוונטיים בייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים ותנסה להגיע איתם – שב איתם, תעשה איתם איזו ישיבה על העניין הזה, תראה את כל התמונה הכוללת. יכול להיות שתגיעו ביחד לאיזו תובנה שתאפשר לקדם מרכיב מסוים. אם כך יהיה, אני בוודאי אתן לזה גיבוי ובוודאי לא אתנגד לעניין הזה. אבל לתת לזה פשוט לרוץ כאן כחקיקה פרטית, במורכבות של הנושא הזה, אני לא חושב שזה יהיה דבר נכון. אני מניח שלא היית מאפשר את זה במקומי, ולכן, אם לא תסכים לדחייה, אני אבקש בכנסת להצביע נגד הצעת החוק. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת המציע, חבר הכנסת פורר, בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> ראשית, אדוני השר, אני חייב להגיד לך שאני כופר באמירה שלך שאין מקום לקדם את הנושאים האלה בהצעת חוק פרטית. אני חושב שהכנסת הזאת חוקקה חוקים חשובים מאין כמוהם שהגיעו דווקא כהצעת חוק פרטית, והדיונים בוועדות הם דווקא אלה שדחפו את הממשלה לעשות את זה. תאר לך שהיינו שומעים אותך פתאום באיזשהו סרטון דיפ פייק, אני יודע, מתנגד לפיטורי היועצת המשפטית לממשלה. הרי ברור לחלוטין שהיית זועק עד לב השמיים ומבקש להעמיד לדין את מי שיצר את הסרטון הזה. אני חייב להגיד לך שאני ראיתי סרטון של שר הביטחון, והייתי בטוח שהוא סרטון של דיפ פייק. אני רואה אותו עומד בבית"ר עילית ומברך את הזמר ששר את הלהיט הנודע: "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים". הייתי בטוח שמדובר בדיפ פייק. הייתי בטוח, כי לא יכול להיות ששר הביטחון, במקום להתייצב במכינת עלי, ש-28 מבוגריה נפלו, או בישיבת ההסדר בירוחם, ששילמה מחיר של תשעה נופלים, או בבית הספר הריאלי בחיפה או מקומות נוספים ששילמו – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – הולך שר הביטחון – לאן? דווקא לבית"ר עילית, דווקא לברך את אותו זמר. ואיזה שיר שרו מייד אחרי שיצא שר הביטחון? "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים". אני רק יכול לנחש שבלשכות הביטוח הלאומי הם כן התייצבו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירות זיוף עמוק), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 46 נמנעים – 2 ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירות זיוף עמוק), התשפ"ה–2025, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> 26 בעד, 46 נגד. אני קובע כי הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירות זיוף עמוק), התשפ"ה–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. << הצח >> הצעת חוק ועדות חקירה (תיקון – אירועי חובה להקמת ועדת חקירה ממלכתית), התשפ"ה–2025 << הצח >> [הצעת חוק פ/5472/25; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת אורית פרקש הכהן) << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק ועדות חקירה (תיקון – אירועי חובה להקמת ועדת חקירה ממלכתית), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. אני מזמין את חברת הכנסת הכהן להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקשת להפנות מכאן שוב דברים לראש הממשלה שלנו. אתמול עמדת מול אזרחי ישראל והודעת להם בקולך שאנחנו חוזרים למלחמה. קראת למאות אלפי ישראלים, לחיילינו, לשוב ולסכן את חייהם עבור ביטחון ישראל. נחזור להילחם בעוצמה, אמרת להם. אחרי שנה וחצי של מלחמה, מאז האסון הכי כבד שנפל עלינו, אתה פונה שוב לבנים ולבנות שלנו ודורש מהם כראש ממשלה את הדרישה הקדושה ביותר: לצאת למלחמה שוב, לסכן את חייהם. כמפקד עליון של המדינה אתה אומר להם: אחריי. אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות, ראש הממשלה: כשאתה מסכן שוב חיים של חיילים, כשאתה שולח אותם למלחמה לחיים ולמוות, במה אתה מצייד אותם? האם אתה שולח אותם שוב לעזה אחרי שהפקת לקחים? אחרי שעשית תהליך בירור בלתי תלוי ברמה המערכתית הכוללת של הפקת לקחים? איך אתה מבטיח להם שטעויות שנעשו בעבר לא הולכות לחזור על עצמן גם עכשיו? ראש הממשלה, כשאתה שולח את החיילים שלנו שוב למלחמה, האם הם יכולים לסמוך עליך שאם יהיו שוב טעויות, כשלים, לקחים – כשהם ישלמו עליהם בגופם ובחייהם כשהם נלחמים על ביטחון אזרחי ישראל, יהיה מישהו שייקח אחריות ויפיק לקחים? שאלה נוספת, אדוני ראש הממשלה: כשהם מסתכלים אחורה ועוזבים שוב את היקרים להם, איזו מנהיגות הם רואים, מנהיגות שלוקחת אחריות? לצערי הרב, נכון להיום כל התשובות על השאלות האלה שליליות. לא נערך הליך חקירה כולל, ממלכתי, מערכתי, בלתי תלוי, של הפקת לקחים והסקת מסקנות אמיתית שיגן על חיילינו. החיילים שלנו מסתכלים על ראש הממשלה שלהם ורואים מישהו שמסרב בתוקף לקחת אחריות כבר שנה וחצי מאז האסון הנוראי בחיינו, ראש ממשלה שמסרב להקים ועדת חקירה. כשראש ממשלה שולח ישראלים שוב לקרב, הוא צריך שיהיה לו מעמד ומנדט מוסרי כדי שחיילים ילכו אחריו. הוא צריך לדעת לקחת אחריות, להודות באשמה, להפיק לקחים, לתקן ליקויים, כדי שכשהוא אומר "אחריי", החיילים שלנו ילכו אחריו באמונה. אז אדוני ראש הממשלה, היום בפעם השלישית אני מנסה לעזור לך לעשות את הדבר הנכון, הצודק והמוסרי: להקים כבר ועדת חקירה ממלכתית, שתיתן תשובות למשפחות השכולות, לכולנו, שתשמור על חיי החיילים שלנו, ושתאחד את הציבור ולו במעט תחת הממשלה הזאת. ענמעל ל-70% מהציבור דורש שתקום ועדת חקירה ממלכתית. לצערנו, מעל ל-50% מהציבור לא מאמין לך, ראש הממשלה. מעל למחצית מהציבור שלנו מסתכל עליך בימים האלה וחושב שהמפקד העליון של מדינת ישראל, זה ששולח אותם שוב למלחמה, שוקל שיקולים אישיים ופוליטיים לפני ביטחון המדינה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אין לך בושה להגיד דבר כזה? << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הצעת החוק שלי היום באה לעזור לך לעשות את הדבר הנכון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איפה האחריות שלך לביטחון המדינה? מה, את עובדת אצל חמאס? איך את אומרת דבר כזה? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברי הכנסת, אוקיי, המחאה הושמעה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איך את אומרת דבר כזה? אין לך בושה? אין לה בושה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> בואו ניתן לחברת הכנסת להמשיך. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> למה את מפריעה לה? תני לה לדבר. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברים, חברים, זה רק מפריע. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הצעת החוק שלי היום באה לעזור לך לעשות את הדבר הנכון. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אם אתם רוצים לנהל דו-שיח, בבקשה, אפשר לנהל את זה בחוץ. זה מפריע. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הצעת החוק שלי היום באה לעזור לראש הממשלה לעשות את הדבר הנכון. מהו ההסדר שאני מציעה היום? אני פותרת את ניגוד העניינים שיש לממשלה בלהקים ועדת חקירה על עצמה, למנות את החוקרים של עצמה. ההצעה הזאת מגדירה כמה אירועים חריגים שבהם יש חשיבות נדירה, עליונה, להפקת לקחים ולחקר האמת לטובת ביטחון ישראל. באירועים של מלחמה מתמשכת, באירוע של מתקפת פתע כוללת, שכוללת השתלטות על כוחות אויב על שטח ריבוני, כשנהרגים מעל 30 אזרחים או חיילים – בקרות אחד מהאירועים האלה, ועדת חקירה קמה באופן אוטומטי מכוח החוק. אפילו הלכתי לקראתכם, וההצעה הזאת מאפשרת מינוי של סגן נשיא בית המשפט העליון על ידי נשיא העליון, כי הרי סיפרתם לנו שהנשיא עמית לא מקובל עליכם. אבל הינה, גם המסכה הזאת נקרעה כשבמוצאי שבת האחרון דחיתם בתוך 20 דקות את הכיוון הזה של פשרה, כי האמת ידועה, אני ואתם יודעים אותה בבית הזה, היא גם נאמרה לי בצורה מפורשת: אתם לא רוצים מסקנות אישיות. כל ועדה מכל סוג שהוא שתקבע מסקנות אישיות – אתם לא תקימו. אתם רוצים שנישאר בערפל גם על חשבון חיי אדם. רק ככה תוכלו להמשיך ולהאשים את כולם חוץ מאת עצמכם. הרי אם כולם אשמים חוץ מכם, אז ממה אתם מפחדים? ראש הממשלה, בכל הכבוד, כשאתה שולח אנשים לסכן את חייהם בפעם הרביעית בשנה וחצי, זו כבר חובתך להקים ועדת חקירה. אתה לא עושה טובה לאף אחד. ועדת חקירה קום תקום. כנסת נכבדה, ראש הממשלה שלנו הוא בן של היסטוריון. בימים אלה נכתבים דפי ההיסטוריה של מדינת ישראל פרק אחרי פרק. ההיסטוריה תספר על גבורה גדולה ולקיחת אחריות מדהימה של החייל הפשוט ושל כל העם ביום הארור הזה מול סירוב מוחלט של הממשלה וראש הממשלה לקחת אחריות. דפי ההיסטוריה של מדינת ישראל יזכירו לראש הממשלה שלנו איך הוא זעק ודרש הקמת ועדת חקירה ממלכתית כשזה נגע אליו אישית, כשהוא חשב שרוגלות חדרו לפרטיותו, אבל ועדת חקירה לאסון 7 באוקטובר הוא לא דורש. אדוני ראש הממשלה, ההיסטוריה תשווה אותך בלעג למנחם בגין, שעשרה ימים לאחר טבח במחנות סברה ושתילה בדרום לבנון הקים ועדת חקירה ממלכתית לבחינת האירועים. ההיסטוריה תשווה אותך, ראש הממשלה, לגולדה מאיר, שהקימה את ועדת אגרנט פחות מחודש לאחר הפסקת האש במלחמת יום כיפור. אלה המילים שלה, ואני מצטטת: אם אנחנו רוצים שהעניין יבורר, ולא לטשטש, אני חושבת שזה חשוב לא רק להמוני ישראל; היא נחוצה גם לי, לכל אחד ואחד מכם. זה הכרחי, זה טוב לעתיד, וטוב שהעם ידע את הדבר בלי טיוח. בניגוד לכל אלה, אדוני ראש הממשלה, ההיסטוריה תגדיר אותך כראש ממשלה שברח מאחריות כמו מאש. ועוד משהו, חברי הכנסת. אני לא מבינה איך זה מסתדר, אדוני ראש הממשלה, שאתה קורא לחיילינו לצאת לקרב בפעם הרביעית, ואומר לציבור שזה בהתאם להמלצת גורמי הביטחון, שיש לך אמון בהמלצתם, אבל מצד שני, כשאותם גורמי ביטחון וראש השב"כ מתריעים בפניך שחייבים ועדת חקירה ממלכתית כדי להגן על חיילינו, אתה מפטר אותם, כי אין לך אמון בזה. רגע, עכשיו אין לך אמון בזה? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> זה לא התפקיד שלהם. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תקשיבו לרפי בן שטרית, שאיבד את בנו הגיבור אלרואי, וביקש ממני שאגיד פה כמה דברים בשמו. אני מצטטת: אלרואי בן שטרית, השם ייקום דמו, וחבריו בבסיס נחל עוז, נלחמו בגבורה ונפלו מות גיבורים. חיילים ואזרחים לקחו אחריות ביום ההוא, ורק ראש הממשלה בורח ממנה. אתה, ראש הממשלה, מתחמק מוועדת חקירה שתבדוק אותך, והסירוב שלך מוכיח שאינך ראוי לשלוח חיילים לקרב. כשמפקדי צה"ל יקראו "אחריי", חייליהם יסתערו; כשאתה, ראש הממשלה, קורא "אחריי", נותרה מאחוריך רק חבורה של חדלי אישים. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. כבוד השר לוין, שר המשפטים, בבקשה, אני מזמין אותך להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה. << דובר >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, קודם כול אני יכול לומר שחברת הכנסת אורית פרקש הכהן הציבה בפניי אתגר קשה, כי אחרי שהיא הצהירה כאן בסיום נאומה שמאחורי ראש הממשלה נותרה רק חבורה של חדלי אישים – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אני אומר שחברת הכנסת אורית פרקש הכהן הציבה בפניי אתגר קשה, היא אמרה בסיום נאומה שמאחורי ראש הממשלה נותרה רק חבורה של חדלי אישים, ומאחר שאני מודה וגאה להודות מעל הדוכן הזה שאני עומד מאחורי ראש הממשלה, מגבה אותו, תומך בו ומאמין לו, אז אני כנראה נכנס לקטגוריה הזאת שהגדירה חברת הכנסת פרקש הכהן, ועכשיו אני אצטרך איכשהו לתת תשובה עניינית ורצינית חרף התווית הזאת שהיא הדביקה לי. אם חברת הכנסת פרקש הכהן תוכל להקשיב לי, אני אנסה. היא לא חייבת, אבל אני אשמח אם היא תוכל להקשיב לי, ואם חברת הכנסת תמנו לא תעמוד עם הגב אליי – אם כל זה יקרה, אז אני אנסה גם להתייחס לגוף העניין. קודם כול, אני רוצה להגיד שכבר יש דבר אחד – היושב-ראש, אני לא – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברי הכנסת, חברי הכנסת, אני מבקש שקט באולם. סליחה, שקט במליאה. חברי הכנסת, אני מבקש שקט במליאה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> קודם כול, אני כבר חושב שיש דבר אחד מאוד מאוד משמעותי שנכלל בהצעה הזאת. חברות וחברי הכנסת, קובעת חברת הכנסת פרקש הכהן בהצעה שמפאת חשיבות הנושא היא מציעה להחיל את ההסדר המוצע על אירועים שהתרחשו טרם כניסתו של תיקון החוק לתוקף, נכון? אכן כך המצב. אני בהחלט חושב שהגישה העקרונית הזאת היא נכונה, אני מסכים איתה לגמרי, בניגוד לכל מיני טענות שנשמעו, שאי-אפשר לקבוע הסדרים מיוחדים לחקירת אירועי הטבח, מה שהוביל אליו ומה שקרה אחריו, כתוצאה מזה שאי-אפשר לחוקק משהו שיחול על אירועים שאירעו בדיעבד. אני חושב ואני מסכים איתך בעניין הזה, שעוצמת האירועים היא כזאת, החשיבות שלהם היא כזאת, שספק אם מישהו, כאשר חוקקו את החוקים שנוגעים לחקירות מן הסוג הזה, חזה את ממדי העניין, את האופי שלו, את המורכבות שלו, את המציאות שאנחנו נמצאים בה היום, ולכן יש הכרח ואין שום פסול בביצוע התאמות ותיקוני חקיקה כדי להתאים את העניין ואת מה שאנחנו נעשה כדי להשיג את התוצאה המיטבית של בירור האמת ותיקון הליקויים, שבוודאי כולנו מבינים שהיו לא מעטים כאלה. ולכן, במובן הזה, חברת הכנסת פרקש הכהן, אני רוצה לומר שאני מאמץ את התפיסה הזאת, ואני חושב שהיא צעד אמיץ, לא מובן מאליו, אל מול קולות אחרים שנשמעים, והיא בהחלט בסיס נכון לקיים הידברות אמיתית ומסודרת על השאלה מה בדיוק נכון לעשות ואיך נכון לעשות את הדברים. אפשר להפוך את זה למסע התקפות אישי על ראש הממשלה נתניהו, אבל אני חושב שבטח בעניין הזה, נוכח מה שאנחנו חייבים למשפחות של החללים והנרצחים ומה שאנחנו חייבים לפצועים, לנפגעים ולכל מי שבדרך כזאת או אחרת נפגע מהאירוע הזה ברמה האישית, ולכלל אזרחי ישראל – ובעיקר, וזה הדבר החשוב ביותר, כדי להבטיח שתוסקנה מסקנות ענייניות, מלאות, נקיות, וגם תיושמנה, כדי שלא נמצא את עצמנו שוב במצב נורא שכזה, אני חושב שנדרשים כמה דברים: הדבר הראשון – נדרשת הסכמה רחבה באמת, ונדרש אמון רחב באמת. עכשיו, תראו, אני רוצה להציע ללמוד קצת משהו סוף-סוף אולי מלקחי העבר. אתם יודעים, כשהתרחש כל התהליך הפסול מיסודו של הניסיון למנות בכוח נשיא לבית המשפט העליון, הזהרתי שאולי באופן טכני, לשיטת מי שמקבל את הצווים הפסולים האלה, יוכלו להכריז מטעם עצמם ראשי מערכת המשפט על בחירתו של נשיא באמצעות צווים ונטילת סמכויות יושב-ראש הוועדה לבחירת שופטים. והם הלכו בדרך הזו, אבל הם גילו את מה שהזהרתי אותם מהתחלה – שבדרך הזו לא יהיה שום אמון ציבורי בתהליך הזה. ציבור עצום לא יקבל את הבחירה הזו. ראש ממשלה, יושב-ראש הכנסת – כלומר, ראשי שתי רשויות השלטון האחרות – הביעו את זה בצורה ברורה בכך שגם לא השתתפו בטקס שנערך להמלכתו של מי שהמליך את עצמו בדרך פסולה. הדבר הזה פוגע פגיעה אנושה ביכולת לנהל את מערכת המשפט בצורה מסודרת כפי שנעשה לפני שהדבר הזה קרה. אז נכון, חברת הכנסת פרקש הכהן, לפעמים בכוח אפשר אולי להעביר משהו, אבל אני חושב שהתוצאה תהיה חוסר אמון מוחלט של ציבור עצום. כי אני שואל אתכם, חבריי כאן: מי מכם יאמין לתוצאות ולמסקנות של ועדה שתוקם על ידי אדם שנבחר באופן שבו מי שטוען שהוא היום נשיא בית המשפט העליון בחר את עצמו או בחרו אותו חבריו? המצב הוא שלא יהיה בדבר הזה אמון, ואתם יודעים את זה היטב. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> בהצעת הנשיא לקח לכם 30 דקות לדחות אותה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אם המטרה היא רק לנסות לכפות הליך כזה כדי שיצא איזה מסמך ואתם תוכלו לנופף בו ולהגיד: הינה, ועדה קבעה שראש הממשלה כך וכך – אז אם זאת המטרה, אני מבין. אבל מכיוון שאני מכיר אותך היטב, חברת הכנסת פרקש הכהן, אני נותן לך קרדיט יותר גדול מזה. אני, למרות שאת הולכת אחרי מישהו שאני פחות מסכים איתו, לא חושב שאת חדלת אישים. ההפך הגמור. ואני אומר לך בצורה רצינית שאם אנחנו באמת רוצים להגיע לתוצאה אמיתית ונכונה, ולא חשוב כרגע אפילו אם לשיטתכם אתם חושבים שהטענות שיש לנו ולציבור שאנחנו מייצגים הן לא נכונות, צריך להבין שזה כרגע המצב, וצריך לנסות לייצר מסלול מוסכם, מוסכם, שעיקרו – וזה הבסיס – לא עניין של מסקנות אישיות ולא עניין של תוכן החקירה; הדבר הבסיסי הוא מה יהיה הרכבה של הוועדה, מה תהיה זהות האנשים שישבו בה. ואני חושב שאם אנחנו נתגייס למשימה הזו ביחד ונשים באמת את טובת העניין וטובת המדינה בראש סדר העדיפויות שלנו, נוכל להגיע לתוצאה מוסכמת. ואם נגיע לתוצאה מוסכמת, הינה, אני אומר לך, למרות שהמנדט הוא בסמכות הממשלה, והייתי יכול להגיד לך: זה החוק קובע, אנחנו קובעים. לא. אני חושב שגם המנדט צריך להיות מוסכם. וצריך למצוא את הנתיב להגיע לתוצאה שכולם יאמינו בה וכולם יוכלו לחיות איתה, ושהדברים באמת ייבדקו באופן ענייני, והמסקנות תיושמנה בדרך שתהיה לטובת כולם. אני אומר שוב, גם בעניין הזה הממשלה הייתה וממשיכה להיות פתוחה לשיח אמיתי. לא בדרך הזאת, חברת הכנסת פרקש הכהן. נפתור את העניין הזה, ונעשה את הדברים בצורה טובה ונכונה. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת גנץ ישיב במקום המציעה, חברת הכנסת הכהן. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> חבר הכנסת גנץ, אתה – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נכון מאוד. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> מי שאמר את זה – – – << דובר >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה, חנוך. תודה רבה לכם. אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, השר לוין, כשקראת כאן להסכמות רחבות ולסוג כזה של ועדת חקירה, היה ראוי שנגיע להסכמות רחבות על הכול, ולא רק על חלק מהדברים. אני רוצה, ברשותכם, לדבר על אמון. לראש הממשלה אין אמון בראש השב"כ, אין לו אמון ביועצת המשפטית לממשלה, אין לו אמון בוועדת חקירה ממלכתית. נו, באמת, CTB, כמו שאומרת השרה מירי רגב. נו, באמת. נתניהו לא מאמין לעצמו כשהוא ומקורביו אומרים שוועדת חקירה ממלכתית לא תביא לחקר האמת. הסיבה היחידה שאין בה אמון היא מסע דה-לגיטימציה מסוכן שנעשה לגוף הזה, למערכת המשפט ולכל הגופים הממלכתיים. הקונספירציות שהשופטים אשמים ב-7 באוקטובר, שיצחק עמית הוא סוכן שרוצה להטיל את האחריות על נתניהו, זה מבוא לאנרכיה. לאן אנחנו רוצים להגיע, שאנשים יסרבו להגיע לבתי משפט? שחיילים לא ימלאו פקודות? שאנשי מודיעין ושב"כ יעשו בחומר שעומד לרשותם ככל העולה ברוחם? מי שיוצא כך חזיתית נגד גופי הביטחון, לא שייך למחנה הלאומי אלא למחנה קיצוניים שמסכנים את עתידנו, והוא אדם לא הוגן, שנהנה מתרומת האנשים הללו ובז להם באותה עת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מי בז למי – – – << דובר_המשך >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> חברי הקואליציה, עם חלקכם שירתי ביחד. אין ביניכם מרדכי ציפורי אחד שהעז לקום נגד ראש הממשלה ושר הביטחון שלו? ההצעה של חברת הכנסת פרקש היום מדברת על הקמת ועדת חקירה ממלכתית מיוחדת באופן אוטומטי לאסונות בסדרי גודל עצומים כמו 7 באוקטובר. בעולם נורמלי זה היה מובן מאליו; במדינת ישראל של שנת 2025 שום דבר לא מובן מאליו. ועדת חקירה ממלכתית תוקם איתכם ובלעדיכם. את הנזק ומסע הדה-לגיטימציה הזה יהיה קשה לתקן, אבל אנחנו נתקן אותו. המילה "אחריות" מתחילה באות אל"ף ומסתיימת באות ת"ו – אין חצי לקיחת אחריות, אין פתרונות פוליטיים שידלגו על התהליך, אין תירוצים. מופע הפחדנות הזה לא רק פוגע בביטחון המדינה, הוא פוגע בלב-ליבה של החברה הישראלית, בהורים השכולים ובמשפחות החטופים והפצועים. 7 באוקטובר היה מחדל ענק ובלתי נסלח שבסיסו ברצף טעויות קשות. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת גנץ, תודה רבה. << דובר_המשך >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> 7 באוקטובר הגיע לאחר שנות מדיניות רבות, גם שלי, שחייבות להיחקר. ניסיון הטיוח וההתחמקות הוא הוספת חטא על פשע. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הצעת חוק ועדות חקירה (תיקון – אירועי חובה להקמת ועדת חקירה ממלכתית), התשפ"ה–2025. נא לתפוס מקומותיכם. בבקשה. הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 51 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק ועדות חקירה (תיקון – אירועי חובה להקמת ועדת חקירה ממלכתית), התשפ"ה–2025, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> 39 בעד, 51 נגד. אני קובע כי הצעת חוק ועדות חקירה (תיקון – אירועי חובה להקמת ועדת חקירה ממלכתית), התשפ"ה–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. << הצח >> הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (תיקון – תחולה למפרע), התשפ"ד–2024 << הצח >> [מס' פ/4591/25; דברי הכנסת, חוב' כ', ישיבה 269.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << הצח >> הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (תיקון – תחולה למפרע), התשפ"ה–2024 << הצח >> [הצעת חוק פ/5044/25; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אושר שקלים) << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (תיקון – תחולה למפרע), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת צביקה פוגל ואופיר כץ. הצעת החוק נומקה כבר ביום 12 במרץ 2025. להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (תיקון – תחולה למפרע), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת אושר שקלים. אני מזמין את חבר הכנסת אושר שקלים להציג את הצעת החוק. בבקשה. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת שקלים. תתארגן, תתארגן. עצור. Don’t worry. בבקשה. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, משפחות מרציאנו ואסעד היקרות, אורחים יקרים, לפני כשנה ביקרתי בבית הספר לכבאות והצלה במסגרת סיור של הוועדה לביטחון לאומי. זכיתי לראות מקרוב את עבודת הקודש שאנשי הכבאות וההצלה מבצעים ומתמודדים מדי יום, וכל זאת ביעילות, במקצועיות ובמסירות רבה. אם אפשר קצת שקט, כי זה מאוד מפריע. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> שקט במליאה, אני מבקש. חברי הכנסת, שקט במליאה. גם שרי הממשלה, בבקשה, בירכתי האולם. בבקשה. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> באותו ביקור הבטחתי לאייל כספי, נציב הכבאות וההצלה, שאפעל לחקיקת חוק שיסדיר את מעמד הכבאים, ואני שמח שהיום אני עומד בהבטחתי. לפני כשנה, בחודש מרץ 2024, קיבלנו כאן החלטה היסטורית להעניק ללוחמי האש את הכבוד שהם ראויים לו בגבורתם ובהנצחתם. אולם חבריי חברי הכנסת, אנחנו השארנו מאחור את גיבורי האש שנפלו בשנים שקדמו לחקיקה. אני שואל שאלה פשוטה: האם דמם שווה פחות? האם הקרבתם הייתה פחותה? האם משפחותיהם ראויות לפחות נחמה והכרה? התשובה היא: ממש לא. דקל מרציאנו, זיכרונו לברכה – סליחה על הרגשנות שלי – אב לשלושה ילדים קטנים, לוחם אש, גיבור, נהרג לפני כשנה באסון הבור בדיר אל-אסד בעת ניסיון חילוץ מבצעי להצלת חיי אדם. עדנאן אסעד, זכרונו לברכה, לוחם אש מבית ג'ן, נשוי ואב לשלושה, נהרג אף הוא באותו אירוע טרגי כשניסה לחלץ צעיר שנפל לבור. משפחות מרציאנו ואסעד, שנמצאות איתנו כאן – האב אלברט, הרעיה שני, האח אלירן, הרעיה סראא, אשתו של עדנאן – פתחו במאבק להכרה בגבורתם של לוחמי האש, אך בשל טעות טכנית ושוב טעות טכנית, גיבורים אלו לא נכללו בחוק שתיקנו. ביום הזיכרון האחרון משפחותיהם נאלצו להסתמך על מחווה חד-פעמית של רשויות מקומיות כדי שיקיריהן יוזכרו בטקסים המקומיים, אך לא ברמה הלאומית, כיאה לגיבורים שנפלו בשליחות המדינה – קצת שקט, בבקשה. זה מצב שאינו מתקבל על הדעת. זו לא רק שאלה של חקיקה. אלו חיים שלמים, משפחות שלמות שמבקשות רק את ההכרה הבסיסית ביותר מהמדינה. כשהאזעקה מצלצלת והלהבות מתפשטות ואנשים נמצאים במצוקה, לוחמי האש לא שואלים שאלות, הם פועלים מייד. כשבניין עולה באש וילדים לכודים בפנים, לוחמי האש לא מחשבים סיכונים, הם רצים פנימה. כשלהבות מאיימות לכלות יערות ויישובים, לוחמי האש ניצבים כחומה בצורה בין האזרחים לבין האסון. היום אנחנו עומדים בפני תיקון עוול היסטורי, כי אין זה רק עניין של טכניקה חוקית, זו סוגיה מוסרית מהמעלה הראשונה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> בקצרה. אני מביט היום במשפחות השכולות, אלו שאיבדו את יקיריהן, ואני רואה את הכאב שנוסף על השכול כשהמדינה לא הכירה בקורבנם באופן שווה. הצעת החוק שאני מציג היום היא פשוטה ביסודה. ראשית, התיקון מחיל את החוק למפרע ומאפשר קבורה והנצחה ראויות לכל לוחם אש שנפל מאז הקמת הרשות – כי כל לוחם אש שנפל מ-2013 אינו שונה מאף אחד שנפל. כולם גיבורים, כולם בנינו, כולם ראויים לכבוד הגבוה ביותר שמדינת ישראל יכולה להעניק – אני מייד מסיים. שנית, אנחנו מתקנים את חוק בתי יד לבנים משנת 2007 כך שבכל מקום בחוק שבו מוזכרים חללי מערכות ישראל, יתווספו גם המילים "וכבאות והצלה". זהו תיקון חקיקה שיבטיח כי כל לוחמי האש שנפלו מאז הקמת הרשות הארצית לכבאות והצלה יזכו להכרה, לכבוד ולהנצחה הראויים להם, הן בקבורה והן בהנצחה ממלכתית. מדינת ישראל חייבת להתייצב למען המשפחות האלו לא רק במילים אלא גם במעשים. אני קורא לכולכם, ללא הבדל קואליציה ואופוזיציה, לתמוך בהצעת חוק זו פה אחד. זו לא רק הזדמנות לתקן את העוול, זו החובה המוסרית שלנו. לוחמי האש הקריבו הכול למעננו. הגיע הזמן שנעמוד למענם ולמען משפחותיהם. זכרו, כשכולנו רצים החוצה מהסכנה, לוחמי האש רצים פנימה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (תיקון – תחולה למפרע), התשפ"ד–2024 << הצח >> [הצעת חוק פ/4676/25; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת מירב בן ארי) << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> להצעה הזאת לא הוצמדו, אבל ישנן הצעות חוק דומות. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. עשר דקות לרשותך. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, החוק הזה הוא חוק שהנחתי כבר בכנסת הקודמת, אחרי שביקרתי בבית של משפחת מרציאנו היקרה ממעלות, וכמובן משפחת אסעד, המשפחה של עדנאן. תודה רבה שבאתם. אתם מלווים את זה. אלירן, אתה במיוחד, אתה לוחם – הוא היה לוחם אש. אתה היית לוחם ונשארת כזה. קודם כול, לפני הכול אני רוצה להגיד לכם תודה שלא הרפיתם ונלחמתם, הלכה למעשה נלחמתם על הזכות הזו. אז לפני כולם, תודה לכם, באמת שאני איתכם. ואני רוצה להגיד לפני כולם תודה לחבר הכנסת אופיר כץ, שבאמת נלחם להעביר את החוק הזה מול משרד הביטחון, וכמובן לחבר הכנסת פוגל, אוקיי, על כך שהמשיך, וצריך לומר, העביר את החוק לגבי כל אלה שמיום חקיקת החוק. אבל ביום שחוקקו את החוק לטובת לוחמי האש, נשארו תשעה מאחור, ואנחנו לא יכולים להשאיר לוחמים מאחור. אז כמובן המשפחה של עדנאן והמשפחה של דקל, אבל ברשותכם אני אזכיר גם את רס"ר גיל תעסה, גיבור ישראל שנפל על הרימון בנתיב העשרה כדי להציל את שני ילדיו הקטנים והציל אותם. הוא הציל את החיים שלהם בנתיב העשרה כששכב על הרימון. ואני רוצה להזכיר את שלום צבאן, יבגני גלסקי ורועי משה, ואת אריק יהודה מרציאנו, עוד חמישה לוחמי אש שב-7 באוקטובר, לא היססו ורצו קדימה, כמו שאושר אמר – איפה הוא? אושר, הזכרת את לוחמי האש, אלו חמישה לוחמים שיצאו להגן ושילמו בחייהם. עכשיו תראו, הקבורה והנצחה זה הקצה. העניין עם לוחמי האש, ואת זה אמרתי עוד שהייתי יו"ר הוועדה לביטחון פנים, זה שהם חייבים להיות מוכרים כגוף ביטחוני, כי לא יכול להיות שמבחינת הציבור שוטר, סוהר וכבאי הוא איש ביטחון, אבל מבחינת המדינה, הכבאות וההצלה הם לא גוף ביטחוני. זה נכון שהנצחה ראויה, וזה העניין, ובשביל זה הגעתם לכאן, אבל מדינת ישראל חייבת לעשות את הצעד ולהכיר בכבאות והצלה כגוף ביטחוני – וככזה, יש לו משמעויות ביטחוניות, ומשפחות שכולות לא צריכות להתדפק על הדלתות של משרד הביטחון שיכירו בהן. כי מבחינתנו, אנשים מתקשרים ללוחם אש או שהם מתקשרים למשטרה שיצילו את החיים שלהם, זה מה שעושים. למה שוטר יזכה לטקס ויזכה לגבורה ואשתו תזכה לתגמולים – ואנחנו כל כך בעד – אבל אשתו של לוחם האש תצטרך לקבל סיוע לקבר? הדבר הזה הוא בנפשנו, וצריך לזכור. ואני נלחמת על זה כל כך הרבה שנים, כבר אין לי גרון על זה. כשאני הכרתי את לוחמי האש, הכרתי את דדי שמחי, חברי. הוא היה נציב כבאות והצלה. לצערנו הוא גפ נהיה אב שכול – הבן שלו גיא שמחי, גם גיבור ישראל, הציל באמת עשרות מבלים מהנובה. כשהכרתי את דדי, עוד אז, לפני הטרגדיה, הוא חשף בפניי את העולם הזה של לוחמי האש, וככזה, אני באמת אומרת שאנחנו צריכים – קודם כול אני רוצה להודות לו מכאן שהוא חשף בפניי את העולם הזה, ואנחנו צריכים, חד-משמעית, להמשיך את התהליך. היום התחלתם, וזה טוב, ואתם תראו כאן תמיכה של קואליציה ואופוזיציה, כי אין לנו את הדברים האלה – בלי קשר למשפחות שכולות, בגלל שזה לוחמי האש; משפחות שכולות, בוודאי, אבל קודם כול לוחמי האש, להכיר בהם ולהוקיר אותם על מה שהם עושים. אני אקצר, אני לא רוצה להאריך. אני רוצה גם להגיד שאני מסכימה לכל התנאים של משרד הביטחון. אני גם אגיד את זה כשהשר המשיב יעלה, אבל אנחנו חייבים כמדינה לתקן עוול היסטורי ולתת ללוחמי האש את הכבוד הראוי להם ולהכיר בהם כגוף ביטחוני לכל דבר ועניין. תנחומיי הכנים. אני אוהבת אתכם, אמרתי לכם את זה מזמן. אנחנו כאן בשבילכם. תמשיכו, תמשיכו להילחם. תודה רבה לכל מי שהיה שותף בלהעביר את החוק החשוב הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת יצחק קרויזר גם הציע חוק דומה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, קרויזר – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> לא? מזכירות הכנסת. כבוד שר הבריאות אוריאל בוסו, בבקשה להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, קרויזר זה לא מוצמד, קרויזר זה בנפרד. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> בבקשה, סליחה. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> טוב, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון – תחולה למפרע) התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת צביקה פוגל, חבר הכנסת אופיר כץ, חברי הכנסת שהציעו כאן, וחבר הכנסת אושר שקלים, שמציעים לתקן את חוק בתי קברות צבאיים, שהוראותיו ביחס לכבאי שנהרג בעת שירותו ועקב שירותו יחולו למפרע החל מיום כ"ח בשבט התשע"ג, 8 באוגוסט 2013, החל ממועד הקמת הרשות הארצית לכבאות והצלה. מדברי ההסבר להצעה, אוכלוסיית הכבאים שנהרגו בעת שירותם ועקב שירותם נוספה לחוק בתי הקברות הצבאיים אך לאחרונה, במסגרת תיקון החוק בחודש מרץ 2024, וזאת לאחר שהנושא על כלל היבטו נכלל נבחן לעומקו. אז, למעשה, אם במקור הייתה הידיינות ממשלתית בנושא, חבר הכנסת אופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה – שעשה באמת עבודה אינטנסיבית מול משרד הביטחון ומול שר הביטחון, מול המציעים של הצעות החוק – הוא הגיע להסכמה שאכן עמדת הממשלה היא לתמוך בהצעת החוק הזו בקריאה הטרומית, והיא תקודם בכפוף להסכמה עם משרד הביטחון. כמו כן, יש עוד סוגיות שצריך למצוא להן פתרונות חלופיים, והצעת החוק הזאת תחזור לוועדת השרים לפני הקריאה הראשונה. חבר הכנסת אופיר כץ, יישר כוח לך ולמשפחות שהגיעו לכאן לראות את מעט הנחמה שנשארה להם ולהרגיש את עצמם שווי זכויות – שהם, לפחות, כשוכני עפר, נמצאים שם – על מה שהקרבתם ואת חלקכם שנתתם. אי-אפשר להחזיר במילים, אבל אנחנו, מדינת ישראל ועם ישראל, חייבים לכם ומתייחסים אליכם כאל לוחמים לכל דבר, ואת הנחמה תקבלו בלי ספק בדברים הקטנים, הפעוטים הללו. ולכן אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזו בקריאה הטרומית. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. אם כן, חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (תיקון – תחולה למפרע), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת צביקה פוגל ואופיר כץ. חברי הכנסת, נא לתפוס את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (תיקון – תחולה למפרע), התשפ"ד–2024, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> 27 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (תיקון – תחולה למפרע), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת צביקה פוגל ואופיר כץ, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדה לביטחון לאומי. חברי הכנסת אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (תיקון – תחולה למפרע), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת אושר שקלים. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי קברות צבאיים ( תיקון מס' 5) (תיקון – תחולה למפרע), התשפ"ה–2024, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> 26 בעד ואין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק בתי קברות צבאיים ( תיקון מס' 5) (תיקון – תחולה למפרע), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת אושר שקלים, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדה לביטחון לאומי. אנחנו נעבור לעוד הצבעה, הצבעה שלישית, הצבעה על הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (תיקון – תחולה למפרע), התשפ"ה–2024, של חברת הכנסת מירב בן ארי. הצבעה. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי קברות צבאיים ( תיקון מס' 5) (תיקון – תחולה למפרע), התשפ"ה–2024, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> 26 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק בתי קברות צבאיים ( תיקון מס' 5) (תיקון – תחולה למפרע), התשפ"ה–2024, של חברת הכנסת מירב בן ארי, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לוועדה לביטחון לאומי. הודעה אישית, כן, בבקשה, אדוני. תשתדל שזה יהיה קצר. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אני עליתי רק, בקצרה, להגיד לכם: לוחם הוא לוחם הוא לוחם, ואנחנו צריכים לעשות צדק עם הלוחמים היקרים שלנו. ובשביל זה, אתם רואים, כל הבית פה, אני חושב שהיום זה החוק היחיד שבו הקואליציה והאופוזיציה הצביעו ביחד. היו פה 25 חוקים, וזה היחיד שכולם הצביעו פה ביחד. אנחנו באמת חבים להם ולכם. וזה לא הולך להיות קל. אתם מבינים את הקשיים שצפויים לנו בדרך, אבל אנחנו כולנו איתכם ונעשה את המאמץ הגדול ביותר בשביל להשיב את הצדק ולתת להם את מה שמגיע להם וקצת נחת בשבילכם. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. ותודה לכם שבאתם, משפחה של לוחמים. שרק תבורכו ותחזקנה ידיכם. << הלסי >> הצעה לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> כוונת ראש הממשלה לפטר את ראש השב"כ רונן בר << הלסי >> << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעות רגילות ודחופות לסדר-היום. ההצעה הראשונה היא הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: כוונת ראש הממשלה לפטר את ראש השב"כ רונן בר. את ההצעה הגיש חבר הכנסת אלון שוסטר. חבר הכנסת שוסטר, בבקשה. חבר הכנסת שוסטר, בבקשה. עשר דקות לרשותך. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה. כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, איך ייתכן ששעות לפני חידוש הלחימה, ראש הרשות המבצעת מפטר את ראש שירות הביטחון שלנו? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אלון, זה – – – ראית, עשה תרגיל והלך למלחמה. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן, אז זה היה תרגיל. אם זה היה רק התרגיל אז אני שבע רצון, ואם ככה אז רעיון העוועים לפטר את ראש השב"כ – אם ככה, הוא ייבלם. אז הינה, יש לי פה מידע מתוך הקואליציה. הלוואי. אז אני שואל שוב: איך ייתכן ששעות לפי חידוש הלחימה ראש הרשות המבצעת שלנו, של מדינת היהודים, מפטר את ראש שירות הביטחון הראשון, או המוסד הראשון אחרי אלפיים שנה, וקוממיות? ממש ערב היציאה למלחמה, איך בימי חידוש לחימה ראש הממשלה מעודד כאן, במקום הזה ובמשרדי הממשלה, תקציבים קואליציוניים מופקרים וחוק השתמטות שמעמיקים את העצב והכעס והתסכול בקרב רבים בעם שלנו? חברותיי וחבריי, מדינת ישראל מתמודדת עם אחד האתגרים הביטחוניים והמדיניים החמורים בתולדותינו. מאז 7 באוקטובר החברה הישראלית בטלטלה עמוקה – ביטחונית, מדינית, ציבורית, ואני מרשה לעצמי לומר: פסיכולוגית, נפשית, אמונית. אויבינו בוחנים אותנו, ממשיכים לבחון אותנו ולחפש סדקים, נקודות תורפה, ובזמן הזה בדיוק נדרשת מנהיגות ממלכתית, שמעמידה את טובת המדינה לפני כל שיקול אישי או פוליטי או קבוצתי. ובמקום זאת מה אנחנו רואים? ניסיון להחליש את מערכות הביטחון, לכרסם בממלכתיות, לפגוע באמון הציבור כלפי מערכות הביטחון, החוק והמשפט ולהשתמש בכוח השלטוני לטובת אינטרסים צרים. ראש הממשלה מבקש להדיח את ראש שירות הביטחון הכללי בנימוק שאין לו, לראש הממשלה, אמון בראש השירות. אלא – והינה לכם חידוש – שראש השב"כ לא עובד אצל ראש הממשלה. ראש הממשלה פעל לבחירתו, ומרגע זה הוא עובד עבור כולנו, עבור מדינת ישראל, במסגרת החוק. ומי שמפרשת את החוק היא מערכת המשפט, שבראשה עומדת היועצת המשפטית, שאתם עסוקים בלקעקע את הלגיטימיות שלה, וכמובן, מערכת המשפט מעליה. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> החוק ברור: הממשלה מפטרת. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> השב"כ הוא גוף ממלכתי שראשו לא עובד במשרת אמון. זהו גוף שהוגדר בחוק לשמור על ביטחון מדינת ישראל ולא על טובתו או על השקפתו האישית של ראש הממשלה. רגע לפני חידוש הלחימה, ראש הממשלה מעז לפגוע בחוסן האומה – בנו, בכולנו – להחליש את מערכת הביטחון, לקעקע – וזה אולי החמור ביותר – את תחושת צדקת הדרך בליבותיהם של מיליונים. זהו מהלך ציני, מסוכן, לא חוקי, לנוכח פני האויב. ראש השב"כ, אני חוזר ואומר, אינו עובד של ראש הממשלה; ראש הממשלה ממונה עליו, אבל הוא עובד אצלנו, אצל כולנו, מטעם החוק ולמען ערכי הדמוקרטיה, המשטר הדמוקרטי של מדינת היהודים, והוא בוודאי שלא מחויב אישית לראש הממשלה. האמון ביניהם הוא חשוב, אבל הוא לא גובר על האחריות המהותית של ראש השב"כ כלפי הביטחון, הדמוקרטיה שלנו. חוק השב"כ מפרש במדויק את מחויבות הארגון וראשיו. הוא קובע במפורש ששירות הביטחון אינו גוף פוליטי. הוא אינו רכוש מכל סוג שהוא של שום ראש ממשלה, אלא גוף ממלכתי שכל החלטה לגביו צריכה להתקבל בהתאם לאינטרס הלאומי, ולא בהתאם לאינטרס של איש אחד. כל פעולת שב"כ צריכה להתבצע רק על פי דין ולא על בסיס גחמות, גם לא של המנהיג העליון. אי-אפשר, חבריי וחברותיי, לנתק את האירועים האלו מההקשרים הרחבים יותר. נתניהו אישית מצוי בניגוד עניינים מובנה: חקירות רגישות מתנהלות בלשכתו, לרבות פרשת קטרגייט, שבה נבדקים חשדות חמורים בנוגע להשפעה של קטר על לשכת ראש הממשלה. בדיוק בשל כך יש כאן שאלה קריטית: האם הניסיון להדיח את ראש השב"כ נובע משיקולים ביטחוניים לאומיים ענייניים או מתוך ניסיון לפגוע בגוף החוקר? שומעים? ייתכן שאנחנו בכלל כפסע מהקמת ועדת חקירה ממלכתית על ניסיון בלתי חוקי שנגוע בניגוד עניינים לפיטורי ראש השב"כ. אני מציע לכם לחשוב על הנקודה הזאת. ראש הממשלה ממשיך להסתבך, וטוען שחקירת השב"כ נובעת משיקולים זרים. חבריי וחברותיי, הפוסל במומו פוסל. ראש הממשלה, רואים לך. אתה לא מחמיץ לערב שיקולים זרים בקודשינו הלאומיים. אבל העניין, אדוני היושב-ראש, חמור אפילו יותר. בשעה שמערכת הביטחון מתמודדת עם השלכות הכשל החמור של 7 באוקטובר, הממשלה כולה מתחמקת מאחריות. בזמן שראש השב"כ הודה בטעויות ולקח אחריות, הדרג המדיני הוא שמסרב לבדוק את עצמו. תחקירי השב"כ כבר הצביעו על הכשלים המהותיים של עצמם, וגם ככל הנראה של הדרג המדיני, ומי שצריך לתת דין וחשבון אלו מקבלי ההחלטות. מתי נראה תחקיר אמיתי על אחריות הדרג המדיני? מתי ראש הממשלה ושרי הקבינט יסבירו לציבור כיצד קרסה ההרתעה הישראלית? מתי תוקם ועדת חקירה ממלכתית? מדוע ראש הממשלה מבוהל מהצעד המתבקש של הקמת ועדת חקירה ממלכתית? ובינתיים, 529 ימים עברו מאז שהחטופים שלנו בעזה. משפחות החטופים נאלצות להיאבק כדי להבטיח שהנושא יישאר בראש סדר העדיפויות, בזמן שהממשלה עוסקת בתככים פוליטיים. אין משימה חשובה יותר כרגע מהחזרת החטופים הביתה, וכל ניסיון לערער את מערכת הביטחון ברגע הזה רק מרחיק אותנו מהמטרה. אגב, ראש השב"כ אמר שהוא יתפטר לאחר שישובו כל החטופים. ואני רוצה לרענן את זיכרונכם: זה היה יכול לקרות כבר במהלך השנה הזו כמה פעמים, אלא שראש הממשלה הוא שותף מלא בכישלון של כולנו כאן במזרח התיכון לשחרר את החטופים. חברות וחברים, הדחת ראש השב"כ היא ניסיון מסוכן לפוליטיזציה של מערכת הביטחון והטבעת הממלכה בציניות ואינטרסנטיות צרה. זהו מהלך שלא נוכל לקבל. ראש השב"כ, כמו כל עובד ציבור, מחויב לאינטרס הציבורי, לא לטובת איש פוליטי כזה או אחר. הכנסת חייבת לקיים דיון דחוף בנושא ולוודא שביטחון המדינה יישאר מעל כל אינטרס אישי. אגב, בעניין החקירות, שהן, על פי ראש הממשלה, העילה המיידית להדחת ראש השב"כ – החקירות בלשכה שלו – ראש ממשלה הגון היה מודה לשב"כ על חקר האמת ומאיץ בו לקיים את אותה בדיקה של חשד לכאורה של מעורבות אנשיו בקשר עם גורם זר. הוא היה מאיץ בהם לקיים בדיקה מקיפה ומהירה באשר למתרחש בלשכתו הבכירה. תפקיד ראש השב"כ אינו מינוי אישי. ראש הממשלה פועל בניגוד עניינים, באופן לא חוקי, ופוגע באינטרסים הלאומיים. ביטחון ישראל והמשטר הדמוקרטי אינו הפקר, ומי שמפר את הכללים הממלכתיים חוצה קו אדום. אסור לתת לזה לקרות. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. ישיב על ההצעה השר עמיחי שיקלי, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> לא, אחרי תשובת השר. בבקשה, השר שיקלי. << דובר >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשם שר האוצר, מענה על הצעות דחופות לסדר-היום בנושא: ההידרדרות בביטחון הכלכלי של משקי בית בישראל והוויתור על צרכים בסיסיים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> רגע, רגע, רגע. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> זה לא זה. זו תשובה אחרת על שאלה אחרת. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> זה מה שקיבלתי. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> זו תשובה אחרת. תשובה על רונן בר, ראש השב"כ. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, כבוד השר, שים לב ללוח. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> כוונת ראש הממשלה לפטר את ראש השב"כ. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> אה. זה מה שקיבלתי – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> רגע, לא משנה. נקים ועדת חקירה לבדוק איך קיבלת את זה, אבל זה לא חשוב. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> אז אתה רוצה שאענה בנושא כוונת ראש הממשלה לפטר את ראש השב"כ? כן, בסדר, אז אני אגש להביא אותה ואחזור. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> רגע, אתה לא – – – << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> לא, יש לי את התשובה שלו. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> אין לכם מספיק שרים? << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> זה מאוד דרמטי שמפטרים ראש שב"כ. לא להתבלבל בתפקיד. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אני מזמין את השר שיקלי להשיב על ההצעה בשם הממשלה. בבקשה. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> זאת התשובה, בשם ראש הממשלה. את התשובה שלי אני מקדיש לכם, מגיני הדמוקרטיה. תנו לי לספר לכם סיפור, ותגידו לי אם זה יכול להתרחש במדינה דמוקרטית. לפני חודש וחצי הסתערו חוקרים על לשכת ראש הממשלה, לקחו אנשים לחקירה, החרימו מסמכים, החרימו קלסרים – – – << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> מה זה הניסוחים האלה? << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> מה הבעיה עכשיו? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברים, חברים, זו תשובת השר. השר שכתב את זה אפילו לא פה, חבל לכם לצעוק. חברי הכנסת, אני לא אתן לכם לעשות סתם קרקס. תהיו ענייניים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> השר מקריא את התשובה, ואנחנו רוצים לשמוע את זה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה. אתם מתנגדים? בבקשה, בשביל זה יש הצבעה. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> גב' מירב בן ארי, אני קורא אותך לסדר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> נכון, יכול להיות. אבל בינתיים – סליחה, אני לא רוצה להתחיל לקרוא לסדר. חברים, באמת. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> זאת התשובה של ראש הממשלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> קצת כבוד. תנו לו כבוד. זה לא משנה. לא צריך להתנצל ולא צריך להצטדק. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> הבנו. לא מוצא חן בעיניכם, הבנו. מספיק. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> שמעתי, הבנתי, כולם הבינו. לא מוצא חן בעיניכם. יופי. כבוד השר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה עם אפשטיין? יש לך משהו להגיד עליו, שהוא קיבל כסף מהקטרים? יש לך משהו להגיד עליו? << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> אני מקריא את תשובת ראש הממשלה, למרות הצווחות פה בקהל. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> צווחות. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> את התשובה שלי אני מקדיש לכם, מגיני הדמוקרטיה. תנו לי לספר לכם סיפור ותגידו לי – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברי הכנסת, אתם סתם מושכים את הזמן. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יש לנו זמן עד – – – מה יש למהר? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> לא, יכול להיות שזאת המטרה, אז אני לא אתן לכם. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> אני חוזר: את התשובה שלי אני מקדיש לכם, מגיני הדמוקרטיה. תנו לי לספר לכם סיפור ותגידו לי אם זה יכול להתרחש במדינה דמוקרטית. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מה, את זה הוא רשם באמת? << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> לפני חודש וחצי הסתערו חוקרים על לשכת ראש הממשלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> עוד פעם "הסתערו"? די כבר. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> לקחו אנשים לחקירה, החרימו מסמכים והחרימו קלסרים. הכותרות צעקו שהייתה הקלטה של קצין בסתר, שהייתה סחיטה באיומים, שנגעו בקודש-הקודשים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> עם אפודים? אפודים? איך הם הסתערו – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, אני מבקש ממך. אני קורא אותך לסדר. זה לא מכובד. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> זייפו פרוטוקולים מ-7 באוקטובר – חשדות חמורים ללא ספק. אבל מה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> קראתי אותך לסדר, אני מבקש. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> עבר יום ועברו יומיים והכול מתגלה כעלילת דם. לא הקלטות בסתר, לא סחיטה באיומים ובטח שלא זיוף פרוטוקולים. הכול שקר, פשוט לא היה ולא נברא. פייק, הכול. מי שמע שבמדינה דמוקרטית ראש ארגון חשאי, בשיתוף עם היועמ"שית, מחליט לפתוח בכזאת חקירה, לפרסם כאלה כותרות, לבצע כאלה מהלכים אגרסיביים כנגד הלשכה, וכל זה ללא בדל ראיה? << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> השר שיקלי, חבל שאתה אומר דבר כזה. אתה מאמין לזה? אתה מאמין לזה – – – זאת בגידה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> הוא לא יכול לענות לכם, מה הצעקות? << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> ואחרי שהפרשה הזאת נעלמת כמו שהיא הגיעה, אף אחד לא משלם מחיר, אף אחד לא עונה על שאלות ואף אחד לא עומד לדין. מה כן עושים? מייד עוברים לפייק פרשה חדשה. בתקשורת קוראים לזה "קטרגייט"; אני ברשותכם אקרא לזה "חרטא-גייט". אני שואל אתכם – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> קיבל כסף או לא? קיבל כסף? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> קיבל, קיבל. בוודאי שקיבל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> קיבל מהקטרים? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מילונים רבים. בדולרים. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> – – כמה זמן לוקח למוסדות המדינה לבדוק אם בעל עסק כזה או אחר ביצע עסקה? כמה זמן לוקח לבדוק את החשבוניות שלו, חשבונות הבנק, לחקור? << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> איפה – – – << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> כמה זמן לוקח לשב"כ לעשות את זה? שעה? יום? שבוע? רק שלשום הכתב אבישי גרינצייג פרסם שראש אח"מ במשטרה אמר ליועמ"שית שהחקירה לא מתקדמת כי עד לרגע זה הם כלל לא מבינים מה העבירה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> יש עדכון מהדקות האחרונות, הוא אומר שהוא לא אמר את זה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תתעדכן, תתעדכן. גם זה שקר שלכם. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> הוא מבקש ממנה שתגדיר לו על איזה סעיף חוקרים, אבל אין לה תשובה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע שהוא אמר שזה לא נכון. אבל הוא אמר שזה לא נכון. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> אז המצב הוא בדיוק הפוך ממה שתיארת בשאלה שלך. לא מדובר בפיטורי ראש שב"כ כדי לפגוע בחקירות נגד לשכת ראש הממשלה – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> זה לא נכון. לא נכון. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> – – אלא הפייק-חקירות האלה נועדו לפגוע בפיטוריו. בכל מדינה דמוקרטית כלל ראשי הארגונים החמושים כפופים לדרג הנבחר, ובמיוחד עכשיו, כאשר אנחנו שבים ללחימה, לא ייתכן מצב שבו ישרור חוסר אמון בין ראש הממשלה לראש השב"כ. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מה התפקיד שלך? << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> בזמנים כאלה הכרחי שיהיה ביניהם סנכרון, תיאום ובעיקר אמון מוחלט. לראש השב"כ יש זכויות רבות והצלחות לצד הכישלון הצורב מכול באי-מתן התרעה בליל 7 באוקטובר. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> כישלון שלכם כממשלה. זה הכישלון שלכם, קודם כול של הממשלה. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> כיום, כאשר חוסר האמון בין ראש הממשלה והממשלה כולה לראש השב"כ קיים, היאחזותו של ראש השב"כ בקרנות המזבח והניסיונות שנידונו לכישלון לסכל את פיטוריו – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד, אתה לא מתבייש? את כל – – – של היומיים האלה הוא הביא. אתם לא מתביישים? << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> – – מסכנים את ישראל ופוגעים באינטרסים הביטחוניים שלה. למרות הניסיונות לחולל כאן דיקטטורה משפטית, אנו עדיין דמוקרטיה. העם הוא הריבון, העם בוחר את נציגיו, והדרג הנבחר הוא המבצע. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> תלך לעם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לך כבר לבחירות – – – לך – – – << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> ראש השב"כ יוחלף. נודה לו על פועלו, נאחל לו הצלחה, וימונה לו מחליף ראוי. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> – – – מי בחר אותך בכלל? מי אתה? << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> בוא נלך לעם. בוא נלך לעם, אם אתה כל כך בטוח בעצמך. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> השב"כ ישוקם, הוא יהיה פחות פוליטי, נחזיר את החטופים וננצח במלחמה. תודה. עד כאן דברי ראש הממשלה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הכול דיבורים. הכול דיבורים. דברי הבל. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה. גם אתה, בכנסת הבאה תצפה מהערוץ. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. חברי הכנסת, הצעקות לא נשמעות בכלל, כי כולם צועקים בבת אחת. תחליטו ותבחרו צעקה אחת וזהו. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. יש לך דקה להביע עמדה מהמיקרופון שבצד. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אין פה שום דבר מקצועי בתגובה הזאת, שום דבר מקצועי. ממשלה – – – אפס מקצועיות. שיקולים – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברי הכנסת. שנייה, אנחנו נעצור את הדקה שלך, כי לא ייתנו לך. חברי הכנסת, הוא עוד לא התחיל לדבר, קצת כבוד. לא ביקשתי הרבה, דקה של כבוד. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> למה לא לקבל תשובה מקצועית? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> דקה אחת, דקה אחת יש לו. לא על חשבונו. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מותר גם לי? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מותר לכל אחד עמדה מהצד. אני הולכת לבקש. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת, מי שביקש מקבל. אני אאפס את השעון ואתה תקבל את השניות האלה. שנייה, שנייה. אתה מקבל דקה במלואה. בבקשה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> תודה. חבר הכנסת שוסטר, מכובדי, מה קרה לך, ריבונו של עולם? מה זה לומר שראש השב"כ לא עובד אצל ראש הממשלה? << קריאה >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << קריאה >> הוא לא עובד אצלו. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה השתגעת? אצל מי עובד ראש השב"כ? אצל מי עובד ראש השב"כ? << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> הוא עובד בשביל הממשלה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << קריאה >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << קריאה >> הוא עובד אצל – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אצל מי? אצל אבא שלך? << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אצל מי עובד ראש השב"כ אם לא אצל ראש הממשלה? מה זה השב"כ, זאת מיליציה? << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה שראש השב"כ אומר, אחרי הודעת פיטורים: אני עוד צריך למנות את הסגנים שלי, אני אחליט אם תהיה ועדת חקירה ממלכתית או לא ממלכתית. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא אמר את זה. הוא לא אמר את זה, אתה משקר. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה, אתם השתגעתם? השב"כ זאת מיליציה? מה קרה לך? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא אמר את זה. לא נאמר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא אמר את זה. הוא לא אמר את זה, זה שקר. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה קרה לך? זאת דמוקרטיה בעיניך? << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אצל מי עובד ראש השב"כ – רק אצל ראש הממשלה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> שקר. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה קרה? מה, הוא ביקש ממנו לצחצח נעליים? מה הוא ביקש ממנו? ליישם מדיניות. אוי ואבוי לנו. אני מתבייש שעלית לפה ואמרת דברים מופרכים ובעיקר מסוכנים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> בדמוקרטיה, שראש שירות חשאי יעלה ספקות על ההתפטרות שלו? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> נגמר הזמן, נגמר הזמן. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש לו שיקול דעת בכלל? יש לו איזשהו שיקול דעת אם להתפטר או לא? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת, תודה רבה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לסגור את המיקרופון. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת שוסטר. סליחה, חברים, שנייה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> מה הוא לא עשה שנתניהו ביקש ממנו? מה הוא לא עשה? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת סובה, סליחה. למה לא ביקשת דקה? הייתי נותן לך דקה שלמה. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> מה זה קשור מה הוא לא עשה? יבגני, מה זה קשור? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אם היית מבקש, אמרתי מראש. חברים, שנייה. חבר הכנסת שוסטר, יש לך שלוש אפשרויות: או שאתה מסתפק בתשובת השר, או שאתה רוצה לקיים הצבעה להכליל בסדר-היום, או להעביר לוועדה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הצבעה – פה, לא בוועדה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> מליאה, מליאה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> להצבעה במליאה. אם כן, חברי הכנסת, נצביע אם לכלול את ההצעה בסדר-היום של המליאה. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 27 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום נתקבלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> 27 בעד, אחד נגד. הנושא שעל סדר-היום יעבור לסדר-היום במליאה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כל הכבוד, שוסטר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תוסיף אותי ואת קארין, בעד ובעד. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת קארין אלהרר בעד, וגם חברת הכנסת בן ארי, וגם חברת הכנסת סגמן. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא, בשביל הפרוטוקול, בטעות. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> כמובן, אני כבר מודיע. גם לפרוטוקול – אה, חברת הכנסת סגמן הצביעה מהעמדה של חבר הכנסת סגלוביץ' בטעות. כך נרשם בפרוטוקול. << הלסי >> הצעה לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> דחיפות בהסדרת החקיקה למניעת סחר בנשים וצריכת זנות בישראל << הלסי >> << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> ההצעה הבאה היא הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: דחיפות בהסדרת החקיקה למניעת סחר בנשים וצריכת זנות בישראל. את ההצעה הגישו חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, לימור סון הר מלך, מירב בן ארי, שרון ניר ומיכל מרים וולדיגר. חברי הכנסת הנכבדים, לפני שאני מזמין את המציעים – חבר הכנסת ביטון, אתה שומע אותי, נכון? אני אומר שהיות שישנם כמה מציעים, כל מציע מקבל רק שלוש דקות. אני מבקש מכם, שאני לא אצטרך להזכיר לכם. נא לעמוד בזמנים כדי לתת לחבר הכנסת הבא לדבר בניחותא את שלוש הדקות. ראשון המנמקים, חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת סון הר מלך; אחריה – חברת הכנסת בן ארי; אחריה – חברת הכנסת ניר; אחרונה – חברת הכנסת וולדיגר. אני יודע שקשה לצמצם את כל מה שרצית לדבר לשלוש דקות, אבל אין מה לעשות. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כן, אבל רציתי בהמשך. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אין מה לעשות, בהזדמנות אחרת. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, החוק שנחקק כאן להילחם בתופעת הסחר בנשים וצריכת הזנות בישראל – מהחשובים ביותר שנחקקו בבית הזה. החוק הזה הוכיח את עצמו והוריד את צריכת הזנות בישראל. הוראת השעה הזאת קיימת לחמש שנים, והיא חייבת להיות מחודשת מיידית. אנחנו, קבוצה של חברי וחברות כנסת, יחד עם הארגונים למלחמה ולמאבק בסחר בסמים ובזנות, נדרוש לחדש את החוק הזה, להאריך את התוקף שלו ולייצר רציפות, שחס ושלום החוק הזה לא יהיה שנייה אחת לא בתוקף, כי הוא הוכיח את עצמו. החוק לאיסור צריכת זנות הוא חוק היסטורי. הוא מכיר בנזק הנורא שנגרם לנשים המוחלשות ביותר בחברה ומצהיר: מדינת ישראל רואה אתכן, גם אם מישהו ניצל אתכן בחולשה, בשעה שלא עמד לכן כוחכן, או כפה עליכן או היה אלים כלפיכן או רכש את כל המסמכים שלכן ואילץ אתכן בכל מיני פעולות ללכת למקום שלא רציתן להיות בו. אני מברך את משרד המשפטים על קידום החוק כחוק פלילי קבוע שייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. לא מספיק שיש הוראת שעה, לא מספיק שיש קנסות. אנחנו רוצים שזה יהיה ממש פלילי. אבל אם לא נזדרז, אם החוק לא יעלה לוועדת שרים כבר ביום ראשון הקרוב, הוראת השעה תפקע, ואנחנו נחזור אחורה. אסור לנו לתת לזה לקרות. הנתונים מדברים בעד עצמם. אלפי נשים וקטינות חיות בניצול מיני, 79% מהן עם פוסט-טראומה מורכבת, 44% מהמנוצלות ניסו להתאבד. אלה המספרים. אלה חיים שלמים של נשים שנהרסים, בכל השכבות, בכל המגזרים, בכל העדות ובכל הזהויות, למי שחושב שהדבר הזה נכון למקום אחד. הזנות היא אלימות, היא לא עבודה ולא בחירה חופשית. היא המשך של פגיעה מוקדמת, של ניצול, של מסלול שאין ממנו יציאה בלי יד מושטת מצד המדינה. החוק הזה הוא היד הזאת. אנחנו צריכים להציל את הנשים. החוק הזה עובד. מאז שהוא נכנס לתוקף כהוראת שעה, חלה ירידה חדה בצריכת הזנות בישראל. 25% מצרכני הזנות דיווחו כי הפסיקו או צמצמו את הצריכה בעקבות החוק. יותר ויותר נשים פונות היום לארגוני הסיוע בזכות החוק, מקבלות עזרה ויוצאות ממעגל הזנות. החוק קובע שהעבריינים האמיתיים הם הצרכנים והסרסורים, לא הנשים שנקלעו למעגל הזנות. הוא מעניש את המנצלים ויוצר נתיב לשיקום. ישראל צריכה להיות מובילה במאבק העולמי בצריכת זנות. אנחנו עומדים להצטרף לשורה של מדינות שהבינו: אין מקום לניצול נשים. אין מקום לסחר – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> משפט אחרון. אין מקום לסחר בגופם של בני אדם. כל סיעות הבית חייבות להיות מאוחדות סביב הנושא הזה. זה לא עניין של ימין או שמאל, זה עניין של צדק, של מוסר, של חברה מתוקנת, של אחריות חברתית. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זה הזמן שלנו המחוקקים לומר בקול ברור: אין מקום לתופעת צריכת הזנות בקרבנו. אסור לתת להזדמנות הזאת לחמוק – להשלים את החוק ביום ראשון הקרוב. אנחנו חייבים להעביר את החוק בוועדת השרים ולהמשיך בתהליך החקיקה בלי עיכובים. תודה, היושב-ראש. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת סון הר מלך, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החוק לאיסור צריכת זנות הוא לא עוד חוק. זה חוק שמציב קו אדום מוסרי וחברתי, חוק שבא להגן על הנשים המוחלשות ביותר בחברה שלנו. עלינו להצהיר בפה מלא: מדינת ישראל רואה אותן. מדינת ישראל אינה מקבלת מצב שבו נשים הופכות לסחורה, מנוצלות ונפגעות פעם אחר פעם. כשהכנסת העבירה את החוק כהוראת שעה לפני חמש שנים, הייתה זו אמירה תקדימית, אמירה שהציבור הישראלי לא מוכן לקבל את החרפה של הניצול והסרסור. אבל כעת אנו ניצבים בפני מבחן מכריע: האם חלק הענישה של החוק הזה יישאר בגדר הוראת שעה, שתפוג בקיץ הקרוב, או יהפוך לחוק קבע, לעוגן מוסרי בחברה הישראלית. אנחנו מכירים את הנתונים. אנחנו יודעים שהנשים במעגל הזנות חוות פוסט-טראומה קשה, שהן נגררו לשם בשל מצוקה קשה שהחברה אפשרה לה להימשך. אנחנו גם יודעים שהחוק הזה כבר עובד. מאז שנכנס לתוקף נרשמה ירידה משמעותית בצריכת הזנות, ונשים רבות יותר פנו למסגרות שיקום. אבל את מה שהחוק הזה באמת אומר, לא במספרים אלא במציאות הכואבת, שמענו בשבוע שעבר בשדולה למניעת פגיעות מיניות. באומץ ובכאב א', שורדת זנות וסחר בנשים, עמדה שם ושיתפה אותנו. היא סיפרה לנו על רמת הפגיעה, הבושה, התסכול, חוסר ההגנה. בעדות מטלטלת א' הציבה בפנינו מראה. היא סיפרה לנו על מאות הנשים שחיות מדי יום במציאות הזו, על הפחד, על האלימות, על הבדידות הבלתי-נתפסת. היא סיפרה לנו שהנתונים היבשים שאנחנו מדברים עליהם כאן הם מציאות החיים שלה ושל רבות אחרות. 27% מכלל שורדות הזנות ניסו להתאבד, 50% סובלות מהפרעת דחק פוסט-טראומטית והפרעות פסיכיאטריות נלוות, והמסר שלה היה ברור: גם אם נחנך טוב, כל עוד עומד שם אדם עם ארנק שקונה גוף של ילדה, זה יימשך. והינה אנחנו כאן, חודשים ספורים לפני פקיעת הוראת השעה, והחוק עדיין תקוע. הכנסת יוצאת לפגרה בקרוב, ותהליך החקיקה נמצא רק בראשיתו. החשש הוא שהחוק לא יתקדם בזמן, והמשמעות של זה היא הרסנית. אני פונה מכאן אל הממשלה, אל שרי המשפטים והרווחה: אל תיתנו לחוק הזה ליפול בין הכיסאות. אם לא נעגן אותו בחוק העונשין, נחזור שנים אחורה – נחזור למציאות שבה צריכת זנות היא מותרת, מציאות שבה גופן של נשים הוא הפקר. אסור לנו לאפשר את זה. יש חוקים נגד סחר בנשים וזה מבורך, אבל זה לא מספיק. ההכנסות בתחום הזה גבוהות, קשה להרשיע, והמציאות מלמדת שצריך לטפל בשורש הבעיה, והיא הביקוש. הגיע הזמן שהכנסת תעשה את הדבר הנכון – שהחוק הזה לא יהיה תלוי בחסד של הארכת הוראת שעה אלא יקבל את המקום הראוי לו כחוק פלילי קבוע. זו אחריותנו כלפי אותן נשים, כלפי הבנות והבנים שנמצאים ברצף הזנות, כלפי הדורות הבאים שיגדלו כאן. אנחנו יכולים לבחור היום אם ישראל תהיה מדינה שמגינה על המוחלשים – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> – – שמחנכת לדמותה של אישה כאדם ולא כמצרך, או שמא נפקיר אלפי נשים וקטינות לעוד שנים של ניצול, אלימות וייאוש. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, ביולי 2020 עבר חוק איסור צריכת זנות. זהו חוק היסטורי שעבר בכנסת העשרים פה אחד. את החוק הובילו חברות הכנסת שולי מועלם, שהייתה מהבית היהודי, וזהבה גלאון ממרצ. שני עולמות שונים נפגשו למען מטרה אחת: להציל נשים שנמצאות בזנות. אני כן רוצה לשים על זה דגש, כי פעם הייתה כאן עבודה אמיתית בין קואליציה לאופוזיציה, ופעם שולי מועלם יכלה לשבת עם זהבה גלאון ישיבות על ישיבות, להעביר חוק היסטורי וחשוב, אז לפני הכול אני רוצה להזכיר אותן, כי בזכותן כל זה קרה. לפני שלושה וחצי שבועות עשה משרד המשפטים צעד חשוב מאוד; אמרתי את זה גם ליריב, שר המשפטים, שחוקק את הוראת הקבע. אתה זוכר, דיברתי איתך על זה, על הוראת הקבע. אני חושבת שזה דבר מדהים, ואני חושבת שהחוק של אז חייב להפוך להוראת קבע. במפגש הראשון שלי עם אישה בזנות, כשהגעתי אליה חשבתי שאני אראה דמות מסוימת, כזאת שרואים בסרטים, עם השמלות והעקבים והאיפור. ואז פגשתי בחורה שיצאה מדירה – אתם יודעים, היום הזנות כבר לא ברחוב, היא בדירות מסתור; מסתור, כולם יודעים על הדירות, לפחות צרכני הזנות. ואנחנו מאוד חיים בסרט כשאנחנו חושבים על נשים בזנות. זה לא דומה. מדובר בנשים שבורות פיזית הרבה פעמים, מדובר בנשים שצורכות סמים הרבה פעמים. הרבה פעמים הן נמצאות בסמים כדי לברוח ממעגל האלימות שהן נמצאות בו. לעיתים זו גם אלימות שהיא ספגה בבית. אבל אני חושבת שאחד הדברים שאני הכי זוכרת מהמפגש שלי עם אישה כזאת – היא אמרה לי: מירב, מה את חושבת, שהתחלתי ברחוב? זה לא מה שאת רואה בסרטים. אני התחלתי בגיל 16 כשהוא קנה לי מחשב בבית ספר, ואז בתמורה למחשב הסכמתי לו, ואז הוא קנה לי עוד דברים ועוד דברים, ואז גם הוא קנה לי דברים, ואז מצאתי את עצמי בתוך זנות. ואני רוצה להגיד משהו. אישה בזנות היא לא עובדת מין. היא לא עובדת מין. תפסיקו להגיד את זה. אין לה תלוש, אין לה הבראה, אין לה תנאים של עובד. אישה בזנות היא אישה בזנות. לא נעים להגיד את המילה, כי אנחנו על דוכן הכנסת, אבל היא לא עובדת מין, כי אין לה מעביד. המעביד שלה הוא לא מעביד, הוא סרסור, ואנחנו כחברה חייבים להוקיע את התופעה הזאת, להקיא את התופעה הזאת מתוכנו, מקרבנו, כי אנחנו חייבים, חייבים, חייבים לסייע להן. אבל – ואת זה אני אומרת לך, יריב, אם אתה יכול רק לשמוע – זה לא מספיק רק להוציא אותה. מה שחשוב הוא לתת לה את הטיפול אחרי זה – אני מסיימת, ממש מסיימת – לתת לה מסגרת של טיפול, כי אי-אפשר לקום בוקר אחד ולא לעסוק בזנות. אי-אפשר לקום בוקר אחד ולא לעסוק בזנות, ואי-אפשר לקום יום אחד ולא להשתמש בסמים. את יודעת את זה. צריך לתת מסגרת טיפול אמיתית שתסייע לה, תחזיר אותה למעגל התעסוקה, משפחה, וכמובן, פשוט להוציא אותה מהמעגל הזה. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שאני אתייחס להצעה לסדר-היום, אני רוצה רגע להתייחס למה שהיה כאן קודם עם שר התפוצות. עולה כאן שר תפוצות ומדבר על הסתערות על לשכת ראש הממשלה. ובכן, היחידים שהסתערו עליהם, ב-7 באוקטובר, זה תושבי העוטף ותושבי כל יישובי הדרום ולא לשכת ראש הממשלה. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> – – – הסתערו על קצין אמיץ ב-05:00. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה פשוט מקומם, כי זה נובע ממדיניות של הכלה והסדרה שהנחיל כאן ראש ממשלה, שאחראי מכף רגל ועד ראש, שקנה כאן שקט בכסף, והכול התפוצץ עלינו ב-7 באוקטובר. אז נתחיל בזה שזה מה שקרה. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> שרון, הסתערו על קצין ב-05:00. שרון, הסתערו על קובי יעקובי עם נשקים שלופים. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לגופה של הצעתו של חברי – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת הלוי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ממש דומה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ממש דומה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברים, חברים, אל תנהלו דו-שיח. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני שר המשפטים, תזכיר החוק של צריכת הזנות שפורסם על ידי משרד המשפטים בפברואר 2025 – לקראת פקיעה. הוא עלול להסתיים, כפי שאנחנו מבינים, ביולי 2025. יש לנו הזדמנות וחובה, לדעתי, להסדיר את זה בחקיקה. חקיקת חוק היא הצהרה מוסרית חד-משמעית, ופירושה הכרה בנזק העצום שנגרם לנשים מוחלשות בחברה. כמו שאמרה פה חברתי קודם – מדובר בנשים מוחלשות. הבית הזה חייב לומר בקול ברור, אדוני שר המשפטים, שאנחנו מכירים בכך שהזנות היא ניצול, שצריכת זנות זה החפצה וזה פגיעה בנשים. מאחורי נשים שעוסקות בזנות יש תמיד סיפור דרך ומציאות מאוד מאוד מורכבת, ויש על זה הרבה מאוד מחקרים. אנחנו כבר יודעים על פי זה שאנחנו יודעים לאפיין את הפרופיל. עיסוק בזנות פוגעת בנפשן של נערות ונשים, ואנחנו חושבים שמדינת ישראל צריכה להגיד שאנחנו לא נעמוד מנגד התופעה הזאת. חקיקת חוק מבחינתנו זה מהלך היסטורי, שמפליל את צריכת הזנות ואת צרכני הזנות ומעמיד אותם בפני ענישה חמורה. הבעיה היא שאסור להמתין עם החקיקה הזאת עד לחזרת הכנסת מפגרה, כדי שלא ייווצר פה פער. אסור לאפשר למדינת ישראל לשוב למצב שהיא מתירה את הסחר בגופן של נשים. למרבה הצער, אדוני, בשנתיים האחרונות אנחנו רואים ירידה באכיפה של החוק. אם בשנת 2021 ניתנו 1,400 דוחות לצרכני זנות ובשנת 2022 הייתה עלייה ל-2,800 קנסות, אז באמת בשנים האחרונות – ב-2023 היו רק 862 קנסות, וב-2024, לפי מה שאני מכירה, היו רק 173 קנסות. זאת אומרת שאנחנו מבינים שזה לא באמת נאכף, ואנחנו צריכים לא רק לעגן את זה בחקיקה אלא גם לדאוג שזה ייאכף, כי בסוף מי שנפגע כאן זה נשים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> רק תן לי עוד משפט אחד, אדוני, כי הפריעו לי. הפריעו לי כמעט חצי דקה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> ניצלת את הזמן. אני אתן לך עוד חמש שניות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תן לה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תן לי רגע לסיים, אדוני. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> לא יכולים לנצל – – – << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> החוק הזה יעניק כלים לא רק להעניש אלא גם למנוע, להגן, לסייע בעיקר לנשים. זה מעגן בחוק גם תוכניות סיוע, גם שיקום, גם השכלה וגם תעסוקה לנשים כאלה. ואני חושבת שאנחנו צריכים לעשות כל מה שבידנו כדי לעגן את זה כבר עכשיו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני, אם אפשר להעלות את זה לוועדת שרים לחקיקה בהקדם כדי לעגן את זה. אני חושבת שזה לא קואליציה ולא אופוזיציה – זה צריך להיות אינטרס של הבית הזה. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. אחרונת המנמקים, חברת הכנסת וולדיגר, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, היום אנחנו לא דנים רק בחוק, אנחנו דנים בגורלן של נשים וילדים שנפגעים מדי שנה, יום-יום, שעה-שעה, מתעשיית הניצול הגדולה ביותר בעולם – הזנות. לא מדובר רק במספרים – 14,000 אנשים נמצאים במעגל הזנות בישראל, מתוכם 95% נשים. לא מדובר רק בסטטיסטיקה – 79% מהן מתמודדות עם פוסט-טראומה מורכבת, פי שמונה מכלל האוכלוסייה. לא מדובר רק במחקרים. מדובר בנשים בשר ודם שנפגעות, שנחבלות, שנשברות, והן לא צריכות מחקר כדי לדעת שהן הקורבן של חברה שמרשה לעצמה להעלים עין. המודל הנורדי, שאותו אימצה מדינת ישראל בהוראת שעה בחוק שיזמו חברתי שולי מועלם וזהבה גלאון, קובע עיקרון פשוט: האחריות הפלילית מוטלת על המנצלים, על הזנאים, על הסרסורים, לא על הנשים שנקלעו למעגל הזנות. המודל הזה עובד. דוח יישום החוק מוכיח: 25% מהגברים שצרכו זנות בעבר הפסיקו לחלוטין, ואלפי נשים מצאו דרך החוצה אל החיים, אל השיקום, אל העתיד. אך כעת, כשהוראת השעה עומדת לפוג, אנחנו ניצבים בפני סכנה של חזרה לאחור. אם החוק לא יעבור, חלילה, הזנות בישראל תשוב להיות חוקית. המשמעות – המשך הנצחת מעגל האלימות, התעלמות מצעקתן של הנשים השקופות ביותר בחברה והשארתן לכודות בתוך מערכת אכזרית של סרסרות, השפלה וניצול. אין לנו פריבילגיה להשהות את המאבק הזה. אין לנו פריבילגיה להיכשל. חברים, זנות מנוגדת לכל ערך יהודי, מוסרי, אנושי וחברתי. זנות היא חלק מהפשע המאורגן. אין ואקום. אם לא אוסרים זנות, גורמים למיסודה, ובעצם נותנים יד להמשך העוול כלפי נשים, ילדים, נערים וגברים. אנחנו חייבים לאשר את החוק הזה במתכונתו המלאה לא כגחמה פוליטית אלא כהצהרה מוסרית חד-משמעית: במדינת ישראל נשים הן לא סחורה. זה הזמן לקחת אחריות, זה הזמן לעשות צדק, ואני בטוחה שהוא ייעשה. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. ישיב על ההצעה שר המשפטים, השר חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה. << דובר >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, לפני כמה חודשים הגיעה אליי חברת הכנסת לשעבר שולי מועלם ועדכנה אותי שהוראת השעה שנקבעה לעניין מניעת סחר בנשים וצריכת הזנות בישראל עומדת לפוג, והסבירה לי בצורה מאוד מעמיקה מדוע נכון להאריך את הוראת השעה הזאת ואפילו לשקול להפוך אותה להוראה קבועה. בעקבות הפגישה הזאת ביקשתי מהמערכת המקצועית אצלנו במשרד לעשות בדיקת עומק של כל העניין הזה ולהביא לי את ההמלצות שלהם. צריך לומר שהבדיקה הזאת העלתה שאלות לא פשוטות, והזכירה כאן חברת הכנסת ניר את נתוני האכיפה הדי-דלים, צריך לומר – לא כי הממשלה לא רוצה ולא כי זה לא חשוב, אלא אפשר לראות, למשל, ירידה גדולה ב-2024 כתוצאה מעומס משימות אחרות, שכולנו מבינים שהיו למשטרה – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה גם עניין של סדר עדיפויות, כי ב-2022 הגרף עלה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> כן, אני אומר, אבל זה בהחלט הציב דילמה, כי בסוף, למה עושים הוראת שעה? עושים הוראת שעה כדי לבדוק עד כמה זה באמת עוזר ועד כמה זה עובד. ואם אתה רואה שיש ירידה בשימוש ומלכתחילה בשום שלב זה לא היה בהיקפים מאוד גדולים – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע, בזכות החוק זה ירד מהרחוב ונכנס לדירות. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> תאמיני לי, תנו לי להשלים כמה משפטים, והתמונה תהיה ברורה. לכן הדבר הזה לא היה מובן מאליו ולא ברור לחלוטין שיש הצדקה להאריך ובטח לא להפוך את זה להוראה קבועה. אחרי ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה. אני חושב שהמציעות כולן – אם כי אני חייב לומר שהציל את כבודנו חבר הכנסת ביטון, שהוכיח שהנושא הזה הוא לא בעיה רק של נשים אלא הוא בעיה חברתית של כולם – אני חושב שמכל התיאורים והנימוקים וההסברים המאוד-נכונים, אני סברתי שיש כאן גם אמירה ערכית, ויש כאן דבר שגם אם הוא לא פועל בכל ההיקף שהיינו רוצים, אני חושב שההחלטה להפוך את העניין הזה להוראה קבועה תשדר מסר ברור וחד-משמעי כלפי החברה כולה, וגם תשדר לרשויות אכיפת החוק שיש מקום לתת לעניין הזה, כפי שאמרת, עדיפות יותר משמעותית ולשים את זה במקום יותר גבוה בסולם המשימות. ולכן אני הנחיתי לפרסם תזכיר חוק שיהפוך את ההוראה הזו להוראה קבועה. התזכיר פורסם להערות הציבור, ובעניין הזה אנחנו כבולים בתהליכים פרוצדורליים שהביאו לכך שהמועד לסיום הערות הציבור היה 17 במרץ 2025, כמדומני זה השבוע הזה. התקבלו למעלה מ-200 הערות. זה מספר גדול יחסית, ששוב, מעיד על המורכבות של העניין. ההליך של פרסום להערות ציבור הוא לא הליך שנעשה רק כדי להגיד שפרסמנו, אלא מטבע הדברים, צריך לעבור על כל החומרים האלה ולקרוא אותם, לראות ולהתייחס אליהם. לבקשתי, נעשה מאמץ גדול מאוד לזרז את העניין. הובטח לי – ואני מקווה שהמערכת המקצועית במשרד באמת תצליח לעמוד ביעד הזה, שהוא לא כל כך פשוט לביצוע – שהטיוטה הסופית של הצעת החוק תוכל לבוא לוועדת השרים ב-30 במרץ. אם אכן המצב הזה יקרה, אני אנסה להשיג את אישור הממשלה לקיצור התקופה, ככל שאצליח. אני מקווה שמכיוון שהנושא הוא לא במחלוקת, תהיה הסכמה גם אופוזיציונית וכו', כדי שאנחנו נוכל להביא את העניין הזה ללא דיחוי לקריאה ראשונה, לנצל את הפגרה להכין את החוק לקריאה השנייה והשלישית, ואם יהיה כינוס פגרה, אז להעביר בכינוס הפגרה את החוק ולסיים אותו. צריך לומר שגם אם נהיה במצב מאוד לא רצוי שתהיה לנו איזו תקופת מעבר ולא נספיק והחוק הקיים יפקע, אני חושב שעדיין התוצאה הסופית היא עדיפה במובן זה שנשלים את התהליך כמו שצריך, ונעשה איזו הוראה קבועה אחת ולתמיד, ובעניין הזה הבעיה תיפתר, ולפחות הכלי הזה יהיה קיים לטווח ארוך ואנחנו נהיה במקום יותר טוב. צריך גם להגיד דבר נוסף, ונדמה לי שגם זה נאמר כאן: הדבר הזה הוא מרכיב אחד ממכלול שלם. בסוף לא נפתור את הבעיה בהטלת קנסות כאלה ואחרים. הבעיה הזאת צריכה להיפתר גם בחינוך. היא צריכה להיפתר בוודאי במתן תמיכה ומסגרות תומכות וכלים להיקלט בשוק העבודה לאותן נשים שנקלעו למצב הזה. אגב, גם גברים כאלה יש, לא רק נשים. ואני חושב שאם בסופו של התהליך הזה אנחנו נסמן כאן כיוון, אני חושב שזה בהחלט דבר חשוב. אני שמח לראות שיש לזה כאן גיבוי רחב, באופן רוחבי, מכל קצוות הבית, ונתגייס כולנו למשימה הזאת, לעשות מאמץ להשלים את העניין הזה כמה שיותר מהר. בכל אופן, אני חושב שהבשורה על קביעת ההסדר הזה כהוראה קבועה היא בשורה גדולה והיא בשורה חשובה, ובהחלט דבר שאני מרגיש שיש לי זכות להוביל אותו ולהיות שותף לו. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> השר, אבל איך אנחנו מצמצמים בעיה של רציפות של התחולה של החוקים? << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אז אמרתי, אני אנסה לכנס את זה – – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתה מדבר חלש. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אני לא יודע, אני לא אחראי למיקרופון. אני לא רוצה לצרוח. אם אתה לא שומע, אפשר להגביר אולי קצת את המיקרופון ואז ישמעו יותר טוב. אמרתי קודם ותיארתי את לוחות הזמנים, אני לא אחזור עליהם. חלקם, אין מה לעשות, הם מתחייבים מהתהליכים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> 30 במרץ. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> המטרה תהיה, אם נצליח, להעביר את החוק בקריאה ראשונה לפני סוף המושב הזה, באופן שנוכל בפגרה להכין אותו לקריאה שנייה ושלישית. אם יהיה כינוס פגרה – להעביר אותו עוד בפגרה. אם לא, מייד בתחילת המושב הבא. אני מקווה שנעמוד בזה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> זה יפה מאוד. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> זה תלוי קודם כול ביכולת של המערכת אצלי להשלים את העבודה. אבל גם אמרתי, חבר הכנסת ביטון, שגם אם ניקלע למצב לא רצוי של איזשהו פרק זמן קצר שבו התוקף של הוראת השעה יפוג, הרי ברגע שאנחנו מחוקקים את זה כהוראה קבועה ונשלים את העניין, אני חושב שנעשה את הדבר הנכון, ונשתדל כולנו, במאמץ משותף – – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> מחזקים את ידיך ואת ידי הקואליציה לנסות עוד השבוע להביא את זה, בהסכמות – – – << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> נשתדל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אי-אפשר, יש 200 הערות ציבור. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אני אמרתי, זה לא יכול להיות השבוע, כי היו 200 הערות ציבור. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא יהיה השבוע. גם הערות הציבור הן חשובות, כי הם ישבו בדיון, ויש להם הרבה מה להגיד. צריך גם לשים לב. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> ברור, ברור. ויש כאן מחלוקות. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> ואומרים שהחיפזון מן השטן. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> מנסים פה לפתור משהו. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> זאת לא הייתה החלטה קלה. היא לא נקייה מספקות, אני חייב לומר. היא לא נקייה מספקות, בפרט, אני אומר עוד פעם, נוכח הנתונים ונתוני אכיפה, שבעצמכן אמרתן, שאולי לאו דווקא זה הכלי שיביא לנו ישועה כל כך גדולה. אני בסוף חשבתי שהמסר שיוצא מאי-הארכת ההסדר הזה הוא מסר רע מאוד, והמסר הזה יהיה רע גם עכשיו וגם אם נאריך לעוד שלוש שנים בעוד שלוש שנים, כשנידרש להאריך עוד פעם. ואם זה המצב, אז אין היגיון אחר בעיניי אלא לקבוע את זה כהוראה קבועה. אני חושב שיש בזה מסר מאוד מאוד חשוב, גם אם זה לא באמת הדבר שייתן לנו מענה סופי לכל הבעיה הנוראה הזו, ונשתדל לעשות את זה בצורה המיטבית, במגבלות התהליכים שמוכרחים לקיים. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. גם אם נציל אפילו אחת, שווה כל העסק. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו מקבלים – סליחה שאמרתי "אנחנו"; אתם מקבלים את תשובת השר – – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> מחזקים את ידי השר, הקואליציה והאופוזיציה, להשלים את המשימה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> הוא לוקח אחריות במשרד להעביר את זה בזמנים האלה. אוקיי. אם כן, מסתפקים בתשובת השר. תודה רבה לכולם. << הלסי >> הצעה לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> סיווג מבריחי רחפנים לחמאס כמסייעים לאויב בעת מלחמה והחמרת הענישה כלפיהם << הלסי >> << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> ההצעה הבאה, גם היא הצעה דחופה לסדר-היום, בנושא: סיווג מבריחי רחפנים לחמאס כמסייעים לאויב בעת מלחמה והחמרת הענישה כלפיהם. את ההצעה הגישו חברי הכנסת משה טור פז ואוהד טל. ראשון המנמקים – חבר הכנסת משה טור פז. שלוש דקות לרשותך, אדוני, לנימוק. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, לפני שאני אתחיל נזכיר, כי אני חושב שיותר מדי זמן זה לא נאמר כאן: יש 59 חטופים בעזה. הם צריכים להיות בראש סדר העדיפויות הלאומי. גופם רועד עכשיו, כשהתותחים שלנו רועמים. החיים שלהם בסכנה. אנחנו צריכים בכל רגע לזכור אותם ולעשות הכול כדי להביא אותם. ההצעה לסדר-היום הזו עוסקת באיום הרחפנים במלחמה. היא עוסקת בהיבטים המשפטיים, אבל חשוב לי גם להגיד כאן שאיום הרחפנים תפס אותנו ב-7 באוקטובר כחלק מהמחדל הגדול. אני אומר את זה לא רק מהבית הזה, אלא גם מהיכרות מעמיקה עם ההיערכות הלקויה של מדינת ישראל לאיום הרחפנים. בלי לפרט יותר מדי דברים חסויים שהובאו בפנינו, הייתה חשיבה בנושא לפני כמה שנים, היו דוחות שנכתבו, היו ניירות שנכתבו, והיישום היה ריק מתוכן. ב-7 באוקטובר, במקומות שנדרשו להתמודד עם איום הרחפנים, הייתה יכולת לקויה מאד. עכשיו, במקביל אלינו מתרחשת מלחמה גדולה יותר; היא התחילה שנה וחצי לפנינו, באוקראינה, ומה שעושים שם עם רחפנים – להסתכל, ללמוד, וכמובן, להסיק מסקנות. בשבועות האחרונים מתפרסמות ידיעות על שימוש ברחפנים להברחות, והרחפנים האלה מועברים לחמאס או כאמל"ח בפני עצמם או ככלי להעברה של אמצעי לחימה, של כסף וכו'. חלק מהאתגר הוא, כאמור, אתגר טכנולוגי והיערכות של זרועות הביטחון, וחלק ממנו יושב בגישה מקילה מדי של מערכות שלטון החוק של ישראל. הצורך לצמצם את הפער בהתקדמות הטכנולוגית, המרדף האין-סופי הזה, מתחבר לצורך של מערכות החוק בישראל לראות את השימוש ברחפנים, כאשר הוא מגיע לידי ארגון טרור שנמצא במלחמה, כסיוע לאויב בזמן מלחמה. ולכן אני קורא, לצד שידוד המערכות הצבאי, לחיזוק הבנת האיום, להשקעת משאבים טכנולוגיים וצבאיים ולחיזוק ההיערכות המשפטית התואמת על מנת שניתן יהיה למצות את הדין עם המשתמשים ברחפנים, ושגם מערכת המשפט תירתם למאבק החשוב והמשמעותי הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת טל, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. תתארגן. בבקשה. << דובר >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש להעלות לדיון נושא בעל חשיבות ביטחונית עליונה. בעוד שחיילינו נלחמים בעזה ומסכנים את חייהם למען ביטחון המדינה, ישנם כאלה שבוחרים לסייע לאויב באופן שפוגע ישירות בביטחונם של לוחמינו ותושבי עוטף עזה. בחודשים האחרונים, אדוני היושב-ראש, אנחנו עדים להתגברות מדאיגה בתופעת הברחת רחפנים מישראל לרצועת עזה. רחפנים אלה מועברים ישירות לארגון הטרור חמאס, והוא הופך אותם לכלי תקיפה קטלניים – כטב"מים שמאיימים על חיי חיילים שלנו הפועלים ברצועה וכמובן גם על אזרחים תושבי עוטף עזה. חבריי חברי כנסת, הגיע הזמן לקרוא לדברים בשמם: מי שמבריח רחפנים לחמאס בזמן מלחמה הוא לא רק עבריין – הוא מסייע לאויב בזמן מלחמה. למרות זאת, הפרקליטות ממשיכה להתייחס לפשעים החמורים האלה כאל עבירות קלות. כתבי האישום מוגשים בגין "סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה" או "פגיעה ברכוש". זו באמת הדרך שבה אנחנו מתייחסים למי שמעביר אמצעי לחימה לארגון טרור שנלחם בנו? אז לאחרונה החלה הפרקליטות להוסיף את העבירה של "מתן אמצעים לביצוע מעשה טרור", אבל גם הדבר הזה, אדוני היושב-ראש, לא מספיק. חמש שנות מאסר, שזה העונש המרבי כרגע, זה לא דבר שמספיק למי שמסייע לאויבים שלנו לפגוע בחיילים שלנו. אז אני רוצה לקרוא גם לפרקליטות ולעומד בראשה לסווג את המעשים האלה בדיוק כמו שהם: "סיוע לאויב בזמן מלחמה"; זו העבירה שצריכה להיות מונחת על השולחן. מדינת ישראל נמצאת במאבק קיומי. אין זה הזמן לגלות סלחנות כלפי מי שבוחר להעמיד את האינטרס של האויב מעל ביטחונם של אזרחי ישראל. בעת מלחמה, אפס סובלנות למעשי בגידה הוא לא רק עניין של צדק, היא הכרח ביטחוני. כל יום שעובר בלי טיפול הולם בתופעה המסוכנת הזו הוא יום שבו אנחנו מסכנים את החיילים שלנו ואת האזרחים שלנו. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. ישיב על ההצעה שר המשפטים, בבקשה, חבר הכנסת יריב לוין. << דובר >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אני מבקש להודות לחברי הכנסת טור פז וטל על העלאת ההצעה והסוגיה הבאמת-חשובה הזאת על סדר-היום. צריך לומר, נדמה לי שאמרתם את זה גם בדברים שלכם, שהאתגר של הרחפנים הוא אתגר עצום בהרבה מאוד מובנים. אתם דיברתם והעליתם בהצעה שלכם את הבעיה של העברת הרחפנים לרצועת עזה, אבל צריך להגיד בגילוי לב שהבעיה היא גם הפוכה. היא בעיה, אגב, שכוללת הכול, מאמצעי לחימה ועד סמים, ולצערנו אפילו עניינים של צער בעלי חיים, כפי שראינו לאחרונה. אין ספק שנדרשת כאן התמודדות מערכתית, שאנחנו לא מורגלים בה, עם הסוגיה הזאת, קודם כול במישור הגילוי ואחר כך במישור האכיפתי של איסוף הראיות ותפיסת מי שאחראים לעניין הזה – והדבר הזה הוא מטבע הדברים קשה ומורכב מאוד – ובסוף גם בתחנה של הפרקליטות, של ההעמדה לדין, כאשר מובאים התיקים הרלוונטיים. צריך לומר שהעברת הנתונים – לפחות כפי שהם נמסרו לי, הנתונים אפסיים. לפי מה שאני מבין מהפרקליטות, עד היום הוגש כתב אישום אחד כזה. הוא היה על העברה לעזה, הוא היה בגין העברה של סמים. לכאורה, הדבר הזה, לשיטת מי שהגיש את אותו כתב אישום, היה יותר בעולמות של סמים וכדומה. אני חושב שלא כך הדבר, ולו מטעם אחד פשוט – שהרחפן, אם העברת אותו לעזה, אפשר לקחת אותו ולהשתמש בו גם הפוך, ולך תדע איזה שימוש ייעשה בו. הרי הכנסה של רחפן – – – << קריאה >> אוהד טל (הציונות הדתית): << קריאה >> זה בדיוק חלק מהבעיה – – – << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> כן, כן. אני אומר, בעיניי זה פחות חשוב מה נושא הרחפן. ברגע שאתה הכנסת רחפן לרצועת עזה, באופן אוטומטי אתה לוקח את הסיכון שהדבר הזה יכול להפוך לכלי נשק בידם או לסייע כמובן גם להברחות בכיוון ההפוך וכו'. אני חושב שהדבר הזה בהחלט מחייב התמודדות. הרעיון לשייך אותו לעניין הזה של סיוע לאויב בשעת מלחמה – יכול להיות שיש גם סעיפים אחרים רלוונטיים שאפשר להשתמש בהם. אבל צריך להגיד, בהחלט, בהפניית תשומת הלב של הפרקליטות לעניין הזה, כפי שנעשה בעקבות ההצעה לסדר-היום, אני חושב שבהחלט במובן הזה ההצעה השיגה את מטרתה. אבל צריך להגיד שבסוף, בשביל כתבי אישום, צריך לתפוס את המקרים שבהם זה נעשה. זה מאוד מאוד מסובך כשזה נעשה החוצה, זה אפילו יותר מסובך מאשר פנימה, אני חושב שגם את זה כל אחד מבין. אבל נעשים מאמצים גדולים בעניין הזה. אני מודה לכם על העובדה שהצפתם את העניין. אין לי ספק שאם יגיעו תיקים נוספים לפרקליטות, גם ההיבט הזה יישקל ויובא בחשבון. אני חושב שהדבר הזה, אגב, נכון בטח בשעת מלחמה, הוא כנראה נכון בכל מצב. אני מקווה שבאמת יימצאו הדרכים גם לאתר את ההברחות האלה, וכמובן לטפל בצורה טובה במי שאפשר יהיה להראות ולהוכיח שהוא אכן זה שביצע את הדברים. זה בהחלט לפחות הכיוון שאני מקווה שהפרקליטות תלך בו. הדברים כפי שאתם הבאתם אותם, אני מעריך שנפלו על אוזניים קשובות. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. המציעים, מה אתם מעדיפים? לקבל את תשובת השר? כן, סומכים על העניין? כן? מקובלת עליכם תשובת השר? << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> מקובל, כן, כן. עלינו מקובלת. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אוקיי. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> הגדרת תקינה למספר תיקים המטופלים על ידי כל עובד סוציאלי << הלסי >> << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אז אם כן, נעבור להצעה הבאה, גם היא הצעה דחופה לסדר-היום, בנושא: הגדרת תקינה למספר תיקים המטופלים על ידי כל עובד סוציאלי. את הצעה הגישו חברי הכנסת אחמד טיבי, קארין אלהרר, יאסר חוג'יראת וצגה מלקו. ראשונת המנמקים – היא פה? היא אינה נוכחת. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> רק חוג'יראת פה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> רק חוג'יראת פה? אז אם כן, ראשון ואחרון המנמקים יהיה חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. בבקשה. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול ציינו את יום העובד הסוציאלי הבין-לאומי. גם היום צוין בכנסת יום הוקרה לעובדים הסוציאליים. אני אומר, לצד ההוקרה עלינו גם להסתכל למציאות בעיניים. מתוך כ-48,000 עובדים סוציאליים בישראל, מועסקים בשירות הציבורי כמחצית מהם. בגלל זה, המערכת פשוט קורסת. ברשויות החלשות ביותר לעובדת סוציאלית יש 591 מטופלים בממוצע. איך אפשר לטפל במספר כזה של מטופלים? הרבה תיקים, עובדת סוציאלית אחת. גם בשכונות החזקות יותר המספר עומד על כ-300. זוהי לא מציאות שמאפשרת טיפול אמיתי, לא למטופלים ולא למטפלים. אני גם מכיר את הסוגיה הזאת כראש מועצה לשעבר. גם בגלל זה הרבה תיקים שלא נסגרים. מי שנכנס לתוך מחלקת הרווחה, התיק שלו נשאר ולא נסגרים תיקים. זה רק מצטבר. הפתרון הוא ברור: צריך להגביל את מספר המטופלים לכל עובדת ועובד, כמו שמגבילים את מספר התלמידים בכיתות לימוד. כך אפשר להבטיח שירות יותר טוב לאזרח. כך אפשר גם לשמור על העובדות הסוציאליות במערכת הציבורית. אני חושב שהגיע הזמן לעבור ממילים למעשים. הגיע הזמן שהמשרד, משרד העבודה והרווחה, יטפל ויוסיף עוד תקינה, כי מחסור התקינה במערכת הציבורית, ברשויות המקומיות, לא מאפשר טיפול הגון וטיפול כמו שצריך למטופלים. אני חושב שבמיוחד בפריפריה, במיוחד במועצות החלשות, גם ברשויות הערביות, כמעט – 30%–40% מהמשפחות מטופלות ברווחה. לכן, כדי לתת טיפול טוב יותר צריך לאשר תקינה, צריך לתקצב. לצערנו, אנחנו שומעים היום שבמקום להוסיף תקציבים לחברה הערבית, מקצצים תקציבים, והשרה מאי גולן מעבירה מהתקציב של 550 כ-75 מיליון למטרות אחרות. השאלה היא: האם זה נקרא שוויון? הגיע הזמן לטפל בחברה הערבית כמו שצריך. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. ישיב על ההצעה השר עמיחי שיקלי, במקום שר הרווחה והביטחון החברתי. בבקשה, אדוני. << דובר >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, להלן תשובת שר הרווחה: אני עומד בפניכם היום כדי להשיב על הצעה דחופה לסדר-היום שהועלתה על ידי חברי הכנסת צגה מלקו, חוג'יראת, אלהרר וטיבי בנוגע לקביעת מפתח תקינה כמענה למצוקת כוח האדם של העובדים הסוציאליים במדינת ישראל. הנושא שהועלה חשוב מאין כמותו, ואני מודה על הקשר של חברי הכנסת לעובדות ולעובדים הסוציאליים. ראשית, אבקש להביע את הערכתי העמוקה לעובדות ולעובדים הסוציאליים על עבודתם המסורה והחיונית. הם פועלים לילות כימים כדי לסייע לכלל אזרחי ישראל גם בימים כתיקונם, ובפרט בתקופה המאתגרת שבה אנו נמצאים. הם התייצבו מייד בחזית החברתית של מדינת ישראל, ופועלים במסירות רבה לצידם של כל אלה שנפגעו לטובת סיוע ושיקום. אתמול זכיתי להוביל יחד עם חברת הכנסת מיכל וולדיגר אירוע מיוחד כאן, בבית הזה, לציון יום העובד הסוציאלי הבין-לאומי. אני מבקש להודות לחברת הכנסת וולדיגר על שיתוף הפעולה ותרומתה החשובה. ההון האנושי בשדה הרווחה כולו הוא אחד הנושאים המשמעותיים שבהם עוסק המשרד. בשל חשיבותו הרבה של הנושא והצורך בחיזוק ההון האיכותי אשר עוסק במתן שירותי רווחה, ובפרט העובדות והעובדים הסוציאליים במחלקות לשירותים חברתיים ברשויות, נושא זה הוא אחד הנושאים העיקריים בתוכנית העבודה של הנהלת המשרד. המענה אינו נמצא רק בסוגיית התקינה, אלא במגוון רחב של פתרונות ומענים, והמשרד פועל במישורים רבים לצמצום העומסים על העובדות והעובדים הסוציאליים במחלקות השונות הקיימים היום. השנה הוקצה תקציב ייעודי של 100 מיליון שקל בתוכנית תלת-שנתית לרשויות מקומיות לטובת שיפוץ ובינוי מחלקות לשירותים חברתיים. אני מאמין כי סביבת עבודה מכבדת וראויה היא כלי הכרחי בעבודתם של העובדות והעובדים הסוציאליים. המשרד פעל להקדים את מימוש הפעימה השנייה בהסכם השכר של העובדות והעובדים הסוציאליים בשנת 2025, ואנו שותפים בקידום הסכם שכר כך שימוצה כולו באופן מיטבי. בנוסף, המשרד דאג לתוספת ייעודית של 30 מיליון שקל לטובת העובדות והעובדים הסוציאליים ברשויות המקומיות, מאחר שאנו רואים בהם את ליבת העשייה החברתית. לבקשתי, הוקמה ועדה מקצועית במשרד לבחינת תמהיל העיסוק של תפקידי ליבה במחלקות לשירותים חברתיים. הוועדה הגישה את המלצותיה, ואנו פועלים בתחומים שעליהם הצביעה הוועדה. הדרכות והכשרות במקצועות הטיפול הם כלי הכרחי לעבודה מקצועית ולהפחתת שחיקה. בשנת 2024 נוספו עוד 11,000 שעות הדרכה לעובדות ולעובדים הסוציאליים במחלקות. כמו כן, הוקצו 6.5 מיליון שקל למנהלי מחלקות ברשויות לטובת הלכידות. המשרד פועל בתוכניות עתודה וצוערים לרווחה ברשויות המקומיות יחד עם הג'וינט, במתן מלגות לסטודנטים בשיתוף מפעל הפיס. תוספת תקנים משמעותית נכללת גם היא בפעולות המשרד, ויחד עם 200 תקנים המוקצים מדי שנה לרשויות המקומיות, בשנת 2025 צפויים להינתן לרשויות 500 תקנים של עובדות ועובדים סוציאליים ותומכי עובדים סוציאליים לטובת תוכניות ייעודיות לחיזוק המחלקות ויישום חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות. בעקבות המלחמה הוקצו תמריצים ייעודיים למחלקות בדרום ובצפון, ובימים אלה מוקם מערך מילואים חברתי שיכלול מאגר של מאות עובדים סוציאליים שיסייעו בשעת חירום. המשרד פועל להעסקה גמישה של עובדות ועובדים סוציאליים וליצירת מנגנון לעבודה טיפולית פרטית במחלקות כדי לאפשר לכוח אדם נוסף להצטרף לעבודה ברשויות המקומיות ולהפחית מהמעמסה הקיימת. המשרד פועל ללא לאות כדי למצוא מענים יצירתיים וחדשניים במתן מענה לחיזוק ההון האנושי בשדה הרווחה. אני מאמין כי בפעולות המגוונות שציינתי וברבות נוספות נביא להקלה משמעותית בעומסים, ונאפשר לעובדות ולעובדים הסוציאליים לתת שירות מקצועי ואיכותי לכל אלה הנדרשים להם. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת – – – << קריאה >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> לוועדה, ועדת העבודה והרווחה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> העבודה והרווחה. בסדר. נצביע על הכללת הנושא בסדר-היום של ועדת העבודה והרווחה. הצבעה. הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 3 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שלושה בעד, אין מתנגדים. הנושא יעלה על סדר-יומה של ועדת העבודה והרווחה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ההידרדרות בביטחון הכלכלי של משקי הבית בישראל והוויתור על צרכים בסיסיים << הלסי >> << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ההצעה הבאה גם היא הצעה דחופה לסדר-היום, בנושא: ההידרדרות בביטחון הכלכלי של משקי הבית בישראל והוויתור על צרכים בסיסיים. את ההצעה הגישו חברי הכנסת סימון דוידסון, איימן עודה, אברהם בצלאל וואליד אלהואשלה. ראשון המנמקים, חבר הכנסת טיבי – איננו נוכח. חבר הכנסת דוידסון, בבקשה. יש פה טעות, כנראה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, צר לי – קודם כול, אני מספר לך, אולי היינו צריכים לדבר על זה בנשיאות – שאין פה שרים שנוגעים לדבר בשום הצעה לסדר-יום. יש פה הודעה של השרים עצמם, וזה נראה לי פשוט לא רציני. פשוט לא רציני כל האירוע הזה. היום אנחנו עומדים מול נתון מטריד מאין כמותו, שנוגע לכל אזרח במדינת ישראל. סקר שנערך – וקיבלנו אותו ממש השבוע – על ידי רשות ההסתדרות לצרכנות, מצביע על מציאות כלכלית קשה שהולכת ומחמירה. רוב הישראלים מדווחים על הרעה במצבם הכלכלי מאז תחילת השנה. 61% מהם – 61% – מעידים כי נאלצו לוותר על רכישת מוצרים ושירותים בעקבות עליות המחירים. זה לא מספר יבש, זה לא איזה נתון סטטיסטי שאפשר לא להתייחס אליו – זה הציבור הישראלי: משפחות, הורים, ילדים, פנסיונרים, שנאלצים לבחור בין קניית מוצרי בסיס לבין תשלומי שכר דירה; זוגות צעירים שדוחים תוכניות לעתיד, כי הם לא מסוגלים לעמוד ביוקר המחיה; בעלי עסקים קטנים שנאבקים לשרוד מול מדיניות כלכלית כושלת של הממשלה. אדוני סגן היושב-ראש – היושב-ראש בפועל עכשיו – אגיד עכשיו משהו שאולי לא יאהבו לשמוע, אולי זה לא נשמע טוב: אני מדבר הרבה מאוד עם חברי הכנסת. כשאני שומע שחבר כנסת במדינת ישראל, קשה לו לסיים את החודש, אני אומר, המדינה השתגעה לגמרי. המשכורת שלנו היא לא משכורת מסכנה, והגענו למצב שאפילו משכורת כזאת לא מספיקה כדי לסיים את החודש. 17% העידו שנאלצו לוותר על טיפול רפואי או רכישת תרופות; יותר מ-11% העידו שנאלצו לקחת הלוואה לצורך מחיה שוטפת; 59% העידו כי רק לעיתים רחוקות הם מצליחים לחסוך בסוף החודש, או כלל לא; 72% מהנשאלים העידו כי הם מרגישים יותר מתח בעקבות עליית המחירים במשק ויוקר המחיה. אני שואל אותנו, חברי הכנסת: האם זו מציאות שאנחנו מוכנים לקבל? האם כך אמורה לראות מדינה שמבטיחה ביטחון כלכלי לאזרחיה? במקום להציע פתרונות, הממשלה הזאת עסוקה בתירוצים. במקום להוריד את יוקר המחיה, היא עסוקה בגזרות חדשות, במיסים, עומסים שחונקים את האזרחים והעסקים. אנחנו כאן כדי להגיד בקול ברור – וזה צריך להיות אופוזיציה וקואליציה: די, די. די להפקיר את הציבור. יש פתרונות, יש דרכים להוריד את יוקר המחיה, יש אפשרות להקל על האזרחים. זה דורש מדיניות אחראית. זה דורש מנהיגות שלא מפחדת לקבל החלטות אמיצות לצורך טובת הציבור. אני קורא לממשלה, בעיקר לשר הכלכלה, לשר אוצר: תפעלו עכשיו – תורידו מכסים, תעודדו תחרות אמיתית, תספקו הקלות לעסקים קטנים, תדאגו להורדת מחירי הדיור, תפסיקו לשפוך מיליארדים על אינטרסים פוליטיים ותקצו אותם לרווחת הציבור. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מבקש שהדבר הזה יהיה בראשינו כולנו. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת בצלאל – אינו נוכח; חבר הכנסת אלהואשלה – גם לא. אתה משיב בשם הממשלה, השר שיקלי? << דובר >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר >> תשובת שר האוצר במענה על ההצעות הדחופות לסדר-היום בנושא: הידרדרות בביטחון הכלכלי של משקי הבית בישראל והוויתור על צרכים בסיסיים. במהלך השנה האחרונה מדינת ישראל פועלת בנחישות לקדם צעדים משמעותיים בתחום יוקר המחיה. מתוך הכרה בחשיבותו המרכזית לשיפור איכות החיים של האזרחים וחיזוק חוסנה הכלכלי של המדינה, נעשית עבודה מתמשכת ומקיפה על מנת להתמודד עם האתגרים הרבים הכרוכים בכך. הממשלה שואפת להמשיך וליישם מדיניות אפקטיבית לצמצום העלויות לצרכנים, תוך קידום תחרות והפחתת חסמי ייבוא ורגולציה עודפת. העבודה על הנושא נמשכת ללא הפסקה, מתוך הבנה כי מדובר במשימה בעלת השפעה ארוכת טווח על הכלכלה והחברה בישראל. 1. רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל": מדינת ישראל מקדמת את רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", שמטרתה הקלות רגולציה וביורוקרטיה משמעותיות בתחומים מרכזיים כגון מזון, תקינה, תמרוקים ואנרגיה. הרפורמה מתבססת על התאמת הרגולציה המקומית לסטנדרטים המקובלים במדינות אירופה, במטרה לפתוח את השוק הישראלי לתחרות מוגברת. אנו צופים כי יישום הרפורמה יוביל לכניסת שחקנים חדשים לשוק, להרחבת מגוון המוצרים לצרכן הישראלי, ובסופו של דבר גם להפחתת מחירים. יתרה מזו, ההקלות צפויות להיטיב עם כלל האוכלוסייה, תוך הגברת נגישות של מוצרים איכותיים במחירים תחרותיים. הרפורמה משקפת את המחויבות לשיפור רווחת הציבור ולחיזוק הכלכלה הישראלית. 2. חקלאות: יוקר המחיה במוצרי החקלאות הוא אתגר מרכזי עבור הצרכן הישראלי, במיוחד לאור עליית מחירי מוצרים בסיסיים בסל היום-יומי. הפערים בין עלויות ייצור מקומיות למחירי יבוא גבוהים מאוד בחלק מהמוצרים. הממשלה, בהובלת משרד האוצר, נוקטת צעדים משמעותיים להוזלת מחירים, תוך איזון בין עידוד תחרות לשמירה על יציבות הייצור המקומי. שר האוצר החליט להאריך מכסות פטורות ממכס על יבוא מוצרי חקלאות בסיסיים כמו ביצים, עגבניות ומלפפונים, כדי להרחיב את היצע המוצרים ולהקל על יוקר המחיה של הצרכן הישראלי. 3. מעבר לרגולציה מאפשרת: בימים אלו הממשלה מקדמת מעבר לרגולציה מאפשרת בתחום בתי האוכל – מסעדות, בתי קפה וכו'. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה כמו "ייעוץ משפטי מאפשר", או שזה משהו אחר? << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> ייתכן. המהלך מתמקד במעבר מדרישות קבועות ונוקשות, בעיקר בהיבטים מבניים, ובדרישות ציוד מחמירות ולא ראליות, ומעבר לרגולציה מהותית, כלומר העוסקים יהיו בעלי הידע וההכשרה המתאימים על מנת לתפעל בעצמם בתי אוכל שישמרו על בריאות הציבור. מעבר זה צפוי לייצר הקלה רגולטורית משמעותית. לסיכום, מדינת ישראל ממשיכה לפעול בנחישות לצמצום יוקר המחיה והקלת הנטל הכלכלי על האזרחים, באמצעות רפורמות מקיפות בתחומים מרכזיים: רגולציה, חקלאות ושירותים נוספים. הממשלה שואפת לייצר שוק תחרותי יותר, מגוון רחב יותר של מוצרים ושירותים נגישים במחירים הוגנים, צעדים המשקפים מחויבות עמוקה להבטחת רווחת הציבור וחיזוק הכלכלה, מתוך הבנה כי המאמץ להוזיל את יוקר המחיה הוא תהליך מתמשך שדורש מדיניות אחראית וממוקדת. עד כאן דבריו. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת דוידסון? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> ועדת הכלכלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ועדת הכלכלה. אז אנחנו נצביע על הכללת הנושא בסדר-היום של ועדת הכלכלה. הצבעה. הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 3 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שלושה בעד, אין מתנגדים. הנושא יועבר לדיון בוועדת הכלכלה. << נושא >> הודעת הממשלה על צירוף שרים לממשלה ועל שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הנושא הבא על סדר-היום – הודעות מטעם הממשלה. אנחנו נקיים דיון אישי משולב על הודעות הממשלה ובסופו נקיים שתי הצבעות נפרדות, האחת על צירופם של חברי הכנסת איתמר בן גביר, עמיחי אליהו ויצחק וסרלאוף כשרים בממשלה, והשנייה על מינויו של השר איתמר בן גביר לתפקיד השר לביטחון לאומי, מינויו של השר עמיחי אליהו לתפקיד שר המורשת ומינויו של השר יצחק וסרלאוף לתפקיד שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי – כולם במקומו של השר חיים כץ, שממלא תפקידים אלו כיום. אני מזמין את השר שיקלי למסור את ההודעה מטעם הממשלה. << דובר >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר >> צירוף שרים לממשלה ושינוי חלוקת התפקידים בין השרים. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע כי הממשלה החליטה כדלקמן: 1. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה, ועל פי הצעת ראש הממשלה, הוחלט לצרף את חברי הכנסת איתמר בן גביר, עמיחי אליהו ויצחק וסרלאוף כשרים לממשלה. 2. בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, הוחלט לשנות את חלוקת תפקידים בממשלה ולמנות את השר איתמר בן גביר לתפקיד השר לביטחון לאומי, את השר עמיחי אליהו לתפקיד שר המורשת, ואת השר יצחק וסרלאוף לתפקיד שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי – כולם במקומו של השר חיים כץ, שמילא את התפקידים במילוי מקום, בהתאם להחלטת ממשלה מס' 2699, מיום 23 בינואר 2025, והוא ימשיך לכהן כשר התיירות. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. אנחנו נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת אבי מעוז. בבקשה, אדוני. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אחיי המילואימניקים, אני פונה אליכם ישירות. אתם, שמוסרים את נפשכם בשנה וחצי האחרונות במאות ימי מילואים בעזה, בלבנון וביהודה ושומרון; אתם, שבמעגלים שמסביבכם יש עשרות אלפי מילואימניקים; אתם, שנשותיכם עמדו בגבורה בסבבים חוזרים ונשנים והעניקו לכם ולילדיכם את החוסן להמשיך לשרת ולתרום; אתם, שבחרתם לשלוח את ילדיכם לחינוך הטהור והנאמן לערכים ולאמונה שלכם בתלמודי התורה הלאומיים ובבתי הספר לבנות – למרות מסירותכם המדהימה, יש מי שחושב שאפשר לזלזל בתרומתכם ולעשוק אתכם באופן מתמשך. יש מי שחושב שאין בעיה לשחוק עוד ועוד את התקציבים לתלמודי התורה הלאומיים ולבתי הספר לבנות שבהם בחרתם לחנך את ילדיכם. יש מי שחושב שאפשר להפיל עליכם תשלומים גבוהים בכל חודש בעבור מה שהיה אמור להיות חוק חינוך חינם, ובו בזמן המורים המסורים של ילדיכם – שגם הם ביצעו סבבי מילואים חוזרים ונשנים בשנה וחצי האחרונות – מקבלים משכורות רעב. בכניסתי לממשלה סיכמתי עם ראש הממשלה בהסכם הקואליציוני על תיקון העוול המתמשך. מאז ועד היום אני נאבק לתקן את העוול הזה, אבל לצערי, כל ההבטחות בעניין זה לא קוימו עד היום. לאור זאת, וככל שהעוול לא יתוקן, אני מתכוון להצביע היום נגד התקציב, וביום שני אתפטר מתפקידי כסגן שר. לא נולדתי להיות סגן שר. לא באתי לפוליטיקה ולא נכנסתי לממשלה כדי לחמם כיסא, ובטח שלא בשביל ליהנות ממטעמי השלטון המדומים. באתי בשביל לממש ערכים; באתי כדי להילחם על כך שהחינוך יחזור להורים, שיוכלו לחנך על פי השקפת עולמם, אמונתם וערכיהם ולמען הציבור היקר, שמסור בכל מאודו למדינת ישראל, ושרוצה רק את הדבר המינימלי: שבתי הספר שבו לומדים ילדיו יתוקצבו בדיוק כמו שמתוקצבים יתר מוסדות החינוך שכפופים לחוק חינוך חינם. אני מבטיח לכם, אחיי משרתי המילואים, העוול הזה עוד יתוקן. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת מיקי לוי. מנהלי הסיעות שם, אנא. שמעתם אותי, רבותיי? אתם מדברים בקול ממש ממש רם, וכרגע יש בקושי אנשים ושומעים את זה עד לפה. אז אנא, ווליום נמוך קצת יותר. תודה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, זכורה לי האמירה של ראש הממשלה נתניהו אל מול המצלמות: הוא – דהיינו חבר הכנסת בן גביר – לא יהיה שר בממשלתי. אז אמר. אמר, ולא בפעם הראשונה לא דיבר אמת. אמר ולא יסף. וראו זה פלא, בן גביר נכלל בממשלתו של נתניהו, והוא עוד שר שמלמד את ראש הממשלה דבר אחד או שניים, הוא שר שראש הממשלה כל הזמן נמצא לפתחו. אני רוצה לדבר על משבר הסטנדרטים בממשלת ישראל, או משבר האין-סטנדרטים. מה קורה כאשר שר נכשל בתפקידו? מה קורה כשהנתונים מראים זינוק ברציחות במגזר הערבי, עלייה בגנבות כלי רכב פי שניים וחצי, בפריצות לבתים, חוסר יציבות, חוסר יעילות משווע בביצוע, אובדן הדרך בביטחון האישי של האזרחים? אובדן הביטחון האישי של אזרחים? בכל מדינה מתוקנת, שר שאחראי על כישלון כזה היה נדרש לתת דין וחשבון. אבל כאן ההחלטה הטובה ביותר שהשר הזה קיבל במהלך כהונתו הייתה להתפטר מהממשלה. כיצד הגיבה הממשלה? התחננה שיחזור לתפקידו, כאילו מדובר באיזה סופרסטאר. איך כישלון כה חמור עובר בהצבעה פה אחד בממשלה? איך קורה שאפילו שאלה אחת לא נשאלת על המינוי החוזר? איך אף אחד לא טרח לשאול: מה אתה מתכנן לעשות אחרת כדי לתת ביטחון אישי לתושבי מדינת ישראל בכל התחומים? האם ניצלת את הזמן שהיית בחוץ כדי לבחון מסלול מחדש? לבחון מה לא עבד טוב? שום שאלה. שום דין וחשבון. שום אחריות כלפי האזרחים, שנאלצים להתמודד יום-יום עם מציאות רעה של אובדן הביטחון האישי. זה לא רק כישלון של שר אחד. זה כישלון של מערכת שלמה, של תרבות פוליטית שחדרה לחיינו. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת תמנו – אינה נוכחת. חבר הכנסת פורר. רשימת הדוברים נעולה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, צריך לציין דווקא את העובדה שאנחנו נמצאים פה באיזשהו דיון של עוד איזו קוניונקטורה קואליציונית, אבל אסור לשכוח שמאז טבח 7 באוקטובר חלפו 530 ימים, והכישלון של הממשלה הזאת בהגנה על אזרחיה ב-7 באוקטובר 2023, שבמסגרתו, לראשונה מאז קום המדינה, נכבשו יישובים במדינת ישראל, נטבחו, נשרפו, נרצחו בשיטות משונות, בוצעו פשעים מיניים ונחטפו אזרחים ממיטותיהם, זה אולי הכישלון הגדול ביותר של ממשלה אי-פעם בהגנה על אזרחיה מאז כוננה הממשלה בארץ ישראל מחדש. מאז 7 באוקטובר מתנהלת מלחמה. אני חושב שהדבר היחיד שמתחרה בכישלון הזה הוא העובדה שחלפו 530 יום מאז אותו הטבח ועדיין חמאס שולט בעזה. עדיין חמאס שולט בעזה, ועדיין יש חטופים בעזה. אפשר לספר את כל הסיפורים שרוצים, עם כל ההצהרות הלוחמניות, עם כל הסיפורים – עדיין אזרחי ישראל לא חזרו לבתים שלהם, לא בצפון ולא בדרום. רק לפני ימים ספורים – ירי על יישובי הצפון. אתם מספרים לנו כל פעם שמישהו אחר מפריע לכם. זה מפריע לכם והוא מפריע לכם. ריבונו של עולם, 530 יום נתנו לממשלה הזאת למגר את שלטון החמאס ולהחזיר את הביטחון לתושבי הצפון, ומה עשיתם? חזרתם חזרה ל-6 באוקטובר. חזרתם חזרה ל-6 באוקטובר בשיח שאתם מובילים כאן; חזרתם חזרה ל-6 באוקטובר בסדר-היום שאתם מובילים בכנסת; חזרתם חזרה ל-6 באוקטובר גם בתפיסת הביטחון. כשמסתכלים על מה קורה בצפון – אנחנו חוזרים עוד פעם, בשקט בשקט, לאט-לאט, לגדל את החיזבאללה על גבול יישובי הצפון. כבר ספרתם למעלה מ-230 הפרות – צה"ל ספר – של הסכם הפסקת האש, שאתם מסתירים מהכנסת. הם הרי לא מספרים מהו ההסכם הזה. מה צריך לקרות כדי שתבינו שאחרי 7 באוקטובר אי-אפשר להגן על יישובי הצפון כל זמן שחיזבאללה עדיין אוחז בנשק, אלא באמצעות אזור חיץ שימנע את הסכנה הזאת מהיישובים? אדוני היושב-ראש, אני אסכם בזה: שני הכישלונות המרכזיים של הממשלה: הראשון הוא טבח 7 באוקטובר, השני הוא דרך ניהול המלחמה מאז. על שניהם אתם צריכים ללכת הביתה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת רייטן. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היו"ר. היום נשמע איש עסקים ישראלי שמודה שהוא העביר כסף לאנשי לשכתו של ראש הממשלה. גם עורך הדין של פלדשטיין אמר שבזמן שעבד כדובר ביטחוני של ראש הממשלה, מי ששילמה לו בפועל הייתה קטר, במסגרת צינור העסקה שהוסדר על ידי גורמים בלשכת ראש הממשלה. זה מסביר את הבסיס לחקירת שב"כ: החשד שמתקיימת השפעה של מדינה זרה במעגל קרוב ביותר לראש הממשלה על ידי מדינה יריבה שמשלמת סכומי כסף גדולים לאותם עוזרים ובצורה מוסתרת. זה דבר מזעזע. זה נופל בגדר הגדרת חתרנות המופיעה בסעיף 7(א) לפי חוק השב"כ, כחלק מייעודו, ואני אקריא: "השירות מופקד על שמירת ביטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו, מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות, ריגול וחשיפת סודות מדינה, וכן יפעל השירות לשמירה ולקידום של אינטרסים ממלכתיים חיוניים אחרים לביטחון הלאומי של המדינה, והכול כפי שתקבע הממשלה ובכפוף לכל דין". המילה "חתרנות" היא מילה שאין לה אח ורע בחקיקה הישראלית, ואין מקבילה לה. היא גם לא מבוארת בחוק עצמו. בהיעדר הסבר בחוק, השירות נאלץ לפרש את המילה "חתרנות" בעצמו, ונתן לה הגדרה – שעוד בשנת 2009 קיבלה את אישור היועץ המשפטי לממשלה. בשנת 2017 פורסמה ההגדרה הזו גם בפסק דין של בג"ץ, והיא קובעת: "פעילות, אף בלתי אלימה, שיש בה היבטים חשאיים, הנובעת ממניעים אידיאולוגיים או מאינטרסים של גורמים זרים, אשר מטרתה או תוצאתה המסתברת היא עבירה על החוק או סיכון ביטחון המדינה, או פגיעה בסדרי המשטר הדמוקרטי" וכו'. כלומר, פעילות לטובת אינטרסים זרים – בעיקר כזאת המוסתרת – היא בסיס לסמכות השירות לפעול לסיכולה, והיא זו שצובעת את כל הטרנזקציות הכספיות האלה, כאלה או אחרות, בצבעים ביטחוניים – לפחות בשלב החקירה. אני לא יודעת מה יש בחקירה. אין לי מושג מה קורה שם ומה מתגלה בחקירה המזעזעת והחמורה הזו: אם הסיווג שלה יהיה אזרחי – כלומר שוחד, הפרת אמונים וכיוצא בזה – או ביטחוני – שיכול גם לעלות לכדי ריגול, אם מדובר בהעברת סודות מדינה או עבירות אחרות. אני לא יודעת מה יתגלה שם, אבל ברור שזה הנופך הביטחוני הבסיסי שיישען – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> צריך לסיים. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> – – על הייעוד של השב"כ למנוע את החתרנות הזו, שהגיעה עד לקודש-הקודשים – לשכת ראש הממשלה, בזמן מלחמה, מלחמה ארורה שנמשכת יותר מדי זמן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת שטרן. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, אדוני השר, חברי הכנסת, "כי לו נאה, כי לו יאה" – בן גביר מתאים לממשלת החורבן הזאת וממשלת החורבן הזאת מתאימה לבין גביר. אנחנו גם בימים האחרונים שומעים: קטר, קטר, קטר. צריך להגיד את האמת, כדי לעבוד בלשכת ראש הממשלה, בכל מקום כזה, ברמה של סיווג ביטחוני, צריך שני דברים, אחרי שרוצים אותך: אחד – כסף, והשני – סיווג ביטחוני. לראש הממשלה אין בעיה של כסף, לא כסף שלו, כמובן. אין לו בעיה. מי שרוצה לעבוד איתו – שיעבוד, קטר תשלם. וסיווג ביטחוני? מה זה מעניין? הדם שלו? הם נתנו דמים. אנחנו שילמנו בדם ואנחנו משלמים בדם על הקשרים האלה. וכל מקהלת החורבן הזאת, כאיש אחד, ממשיכה להחזיק אחד את השני ולתמוך אחד בשני, כאילו אין מדינה ויש רק את הכיסאות שלהם. השר שיקלי טוב בכיסאות. הוא, את הכיסא הזה קנה בשוחד, שכולנו כבר מכירים היום, יחד עם הגב' סילמן. 7 באוקטובר גם על הידיים שלהם. אז תתארו לכם שעכשיו הם הולכים הביתה, יצטרכו לעשות חשבון, ישאלו אותם הילדים שלהם, פעם – גם הילדים שלהם: למה החרבתם את המדינה? מה הם יגידו להם? << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> לטובת המנהיג. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> המנהיג העליון. היה חשוב לנו. אבל המנהיג העליון עבד אצל קטר. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> עכשיו הם יודעים. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אבל זה לא משנה. אבל בסוף לנו המדינה שילמה. לאנשים שעבדו איתו קטר שילמה. אבל הבעיה היא שקטר לא רק שילמה להם, קטר גם קבעה מה נעשה בעזה, מה לא נעשה בעזה, את מי נגדל בעזה ומי ישלם את המחיר על היחסים של ראש הממשלה עם קטר. ואנחנו, אין לנו אלא להסתכל בפנים ולענות לאלה ששואלים אותנו איך אנחנו עוד לא מפילים אותם – תגידו להם שאנחנו מסתכלים בפנים שלהם והם משפילים מבט, בצדק, אבל ההיסטוריה לא תסלח להם. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת בן ברק. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים במלחמה, מלחמה שהולכת ומתרחבת. אני באופן עקרוני לא נגד הפעלת כוח צבאי בשביל להשיג מטרות מדיניות, ובטח ובטח שאני לא נגד הפעלת כוח צבאי בשביל לחסל ארגוני טרור. אני אפילו תומך בזה, ואני חושב שזה הכרחי, ואנחנו צריכים להשתמש בזה בכל פעם שאנחנו רואים ארגון טרור מרים את הראש. אני קצת מתפלא על סדר העדיפויות ועל הטיימינג של המלחמה הנוכחית. יש לי הרגשה שהטיימינג קשור גם לתקציב ולרצון להחזיר את איתמר בן גביר לממשלה ולרצון לשמר את סמוטריץ' בממשלה ואת שיקלי בממשלה. ולכן, למרות שאני לא שולל הפעלת כוח, אני חושב שבזמן הזה הדבר החשוב ביותר היה לעשות את ההסכם להחזרת החטופים. אני חושב שהיו לנו מספיק הזדמנויות ויהיו לנו מספיק הזדמנויות – וזה לא ייגמר תוך שבוע – לחסל את חמאס. חבל לי מאוד שמסכנים את החטופים ולא הולכים לעסקה. אני רוצה להגיד לך משהו, אדוני היושב-ראש. כשאתה הולך למלחמה, אתה צריך קונסנזוס. בסוף, במלחמה נמצאים הבנים של כולנו, גם אלה שמצביעים לימין וגם כאלה שמצביעים לשמאל, גם כאלה שמצביעים לקואליציה הזאת וגם לאופוזיציה. כל הילדים של כולנו נמצאים במלחמה. אתה צריך קונסנזוס למלחמה, וכשאתה הולך למלחמה ובאותו זמן אתה ממשיך כאן את ההפיכה המשטרית במלוא המרץ, על טורבו – החוק לבחירת שופטים, היועמ"שית, ראש השב"כ, מאיפה שאתה לא מסתכל על זה, כל הזמן מותקף בכל מיני חוקים, ובאותו זמן יוצא למלחמה – תצפה שאנחנו נהיה במצב שהיינו ב-6 באוקטובר. אם מישהו חושב שמה שאתם עושים יעבור בשלום וכולם יתנהגו יפה וכולם יצדיעו, כדאי שילך לרחוב עזה עכשיו ויראה מה קורה שם. יש ציבור גדול של מעל 50% שלא מקבל את הדבר הזה, לא מקבל את ההפיכה המשטרית תוך כדי מלחמה. הוא גם לא מקבל את המלחמה, אבל הוא היה מתייצב למלחמה ב-100% אם הייתם לפחות מודים, היה לכם האומץ לבוא ולהגיד: רבותיי, אנחנו בזמן מלחמה, אנחנו לא עושים שום דבר אחר חוץ מהמלחמה. אבל לא, אתם עושים גם וגם וגם. למה? כי אתם צריכים להעביר תקציב, ואתם צריכים ללכת למלחמה, ואתם צריכים לרצות את רוטמן ואת יריב לוין, אז אתם ממשיכים בהפיכה המשטרית ועושים את הכול ביחד ומצפים שכולנו נעמוד דום ונגיד: יורים – אנחנו שותקים. לא. אז לצערי הרב, המצב שאתם מביאים אותנו זה שלא נשתוק בזמן שיורים. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת סגמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת פרקש – אינה נוכחת. חברת הכנסת ביטון. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, כבוד היושב-ראש, הימים המטלטלים שאנו עוברים – 59 חטופים, הלחימה שחזרה, המפונים ששבו לבתיהם בזמן הלחימה – מעלים הרבה תהיות, הרבה חשש ובעיקר פחד, פחד נוראי לשלומם של החטופים. עם זאת, כבוד היושב-ראש, אני דווקא רוצה לספר על משהו אופטימי שנחשפתי אליו ברשתות החברתיות, סיפור מרגש, מעורר השראה שאפשר בכל זאת בכל הכאוס הזה גם למצוא את הפנים היפות של החברה הישראלית. הצלחנו לראות אותן בשיקום, בקיבוצים. במהלך חג הפורים האחרון נחשפתי לסרטון שבו שוטרת צעירה בשם ספיר טולדנו נראית מסייעת לצעיר שיושב על המדרכה במסיבת פורים באחת מנקודות החגיגות בארץ, מסייעת לו לאכול. במעשה הזה היא בעצם הפגינה רגישות, סבלנות ואנושיות יוצאת דופן, כשהיא מקדישה מזמנה ומרצה כדי להבטיח שהצעיר יוכל להשתתף בשמחת החג ככל האדם. מעשה זה אינו ברור מאליו. בעידן שבו לעיתים קרובות אנו נחשפים למקרים של חוסר סבלנות ואדישות בולטת, במיוחד בהתנהגותם של חלק מהשוטרים, השוטרת ספיר טולדנו מהווה דוגמה ומופת. היא מזכירה את החשיבות של ראיית האחר, של מתן תשומת לב אישית ושל ההבנה שכל אדם, ללא קשר למגבלותיו, זכאי לכבוד וליחס אנושי. ברצוני לפנות מעל במה זו להוריה של ספיר ולהביע את תודתי והערכתי העמוקה על החינוך הערכי שהעניקו לה, חינוך שמגלה סבלנות, אצילות. הורים יקרים, גידלתם ילדה לתפארת ולגאווה בחברה. כמו כן, אני קוראת למפכ"ל המשטרה לשקול בחיוב לציין ולהוקיר את השוטרת ספיר טולדנו על המעשה. הכרת תודה והערכה פומבית על מעשים כגון אלה אינם רק ביטוי להוקרתנו, אלא גם מסר לכלל המשרתים בשורות המשטרה ובשירות הציבורי כי מעשים של אנושיות, רגישות, הכלה ואכפתיות אינם נעלמים מעינינו. מעשה זה של ספיר הוא תזכורת לכולנו על הכוח הטמון במעשים קטנים ועל ההשפעה האדירה שיש להם על החברה. הלוואי ונלמד כולנו ממנה ונמשיך לראות את האדם שמולנו, נשאף להושיט יד בעת הצורך ונהפוך את החברה שלנו למקום מכיל וטוב יותר. כבוד היושב-ראש, בדקה האחרונה אני רוצה להתפלל – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אין דקה, גברתי. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – לשלומם של החטופים, שישובו במהרה אלינו, חיילי צה"ל ועם ישראל. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אמן. חברת הכנסת בן ארי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, המשימה או המטרה הראשונה של המבצע הושגה – בן גביר חוזר לממשלה, השר הכושל ביותר בהיסטוריה, וזאת תחרות קשה, כי אחד אחרי השני פה זה דוגמה לכישלון. הבנתי שאפילו אתה, בכנס שאתה מנסה לעשות להסברה, הבאת לפה חברי פרלמנט אנטישמיים. באמת, מכל העולם מתקשרים כדי להבין איך יכול להיות שזו ממשלה שבה כל שר מחסל את המשרד שלו. יש כאן גם דוגמה מצוינת לאחד כזה. אבל אני רוצה לדבר על השר הכושל ביותר, זה שהנתונים של הפשיעה בחברה הערבית הם פי שלושה, בחברה היהודית פי שניים; בתאונות הדרכים משנת 2000 לא היה מספר כזה של אנשים, נשים וילדים שנהרגו בתאונות דרכים, לא היה מספר כזה, וזה באחריות של השר לביטחון לאומי, עם שרה כושלת נוספת – עזבו, חבל לבזבז את הזמן – הכישלון המהדהד שנקרא השרה רגב. עוד לא דיברתי על גנבות רכב. מעולם לא היה מספר כזה – הכפיל את עצמו. הפיגועים, הטרור – באמת, אין תחום שבו השר בן גביר, השר המיועד, לא נגע ולא נכשל כישלון חרוץ. במה הוא הכי טוב? את בטח יודעת – בלריב עם ערבים. לזה הוא בא. בשביל זה הוא הגיע. שום אידיאולוגיה, שום חזון, שום תוצאות. אנשים מתים במשמרת שלו, מתים במשמרת שלו, ולמרות זאת הוא חוזר עכשיו לממשלה. ראיתי כל מיני שופרות שאומרים: הקואליציה חזרה ל-68. מה זה, בדיחה? הם ישבו פה ב-04:00 והצביעו על הסתייגויות, הסתייגויות, לא היה דבר כזה, ביחד עם הקואליציה. אז אני רוצה לבשר לשופרות: 68 היה, 68 נשאר. במקום בן גביר שיצא הגיע חנמאל, הבדוקאי של השב"כ, נחשד במח"ש בימים אלה. הוא זה שהחזיק את המשרד לביטחון פנים. זה היה כל כך פתטי שהיועץ שלו הבבלי הזה הגיע לוועדה ואומר לבועז ביסמוט, שקיבל את הוועדה לביטחון פנים: עכשיו אני מדבר. לפחות בועז, שיש לו טיפה עמוד שדרה, ידע להשתיק אותו. הבדיחה הזאת – הבדיחה, זו אפילו לא בדיחה – הכישלון המהדהד הזה שנקרא השר לביטחון לאומי חוזר למשרד שמעולם לא עזב, חוזר למשרד, וכולנו, כולנו נשלם בחיים שלנו, מכיוון שמדובר באדם שכולו כישלון, שחוץ מלמכור רטוריקה עלובה לצעירים בטיקטוק – אני רואה שיש פה צעירים – אין בו כלום ושום דבר. ריקנות ואפס עשייה למען הציבור. מילה אחת שהיא הכי חשובה פה: מה עם החטופים? איך החטופים יחזרו כשיושבים בצלאל ובן גביר בממשלה? איך הם יחזרו? מה נגיד למשפחות שלהם? מה נגיד לחטופים שחזרו, שכתבו בכל רשת אפשרית שהם כל כך מודאגים? כן, אנחנו מודאגים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסיימת. גם החטופים והמשפחות שלהם מאוד מודאגים היום, כי עם שני אלה בממשלה אנחנו ממש בסכנה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת כהן. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> אזרחי ישראל, ממשלת ישראל לא סופרת אתכם ומביאה היום לאישור הכנסת את המינוי מחדש של השר הכושל ביותר שהיה בתולדות מדינת ישראל. איתמר בן גביר, שבשביל כותרת בעיתון יהיה מוכן לסכן חיי אדם, הביא את הביטחון האישי במדינת ישראל לשיא של כל הזמנים: בשנתיים של כהונה, שיא של רציחות על רקע פלילי – רק בחברה הערבית 474 בני אדם נרצחו; שיא של פיגועי טרור – ואני אפילו לא מכניסה לחשבון הזה את 7 באוקטובר – 84 נרצחים בפיגועים בלי 7 באוקטובר; שיא של תאונות דרכים – 794 הרוגים בתאונות דרכים. הוא אולי זכה להופיע הרבה בעיתונים. צריך לומר את האמת, כל המדינה דיברה עליו, כי הוא יודע למשוך תשומת לב. לא אכפת לו אם זה עולה בחיי אדם. אבל את המחיר, את המחיר היקר, אפשר לראות בבתי העלמין בישראל. למרות מחיר הדמים, הממשלה הזו, שבאמת עסוקה רק בהישרדות שלה, מחזירה אותו לזירת הפשע. עולם הפוך: ככל שאתה עושה עבודה יותר גרועה, ככה אתה מתקדם בממשלה הזו. אם אנחנו נמשיך לקבל את הנוסחה הזו, פשוט מאוד לא יהיה לנו אופק. כל מי שמצביע היום בעד המינוי של איתמר בן גביר לשר יודע בתוך-תוכו שזה יעלה בחיי אדם נוספים. אתם יודעים את זה, ואתם תעשו את זה בכל זאת, כי ההישרדות הפוליטית שלכם היא מעל הכול, כי כבר התרגלתם לכול, התרגלתם לנרמל הכול. גם קידום לעמדת השפעה על החיים של כולנו של אדם שהוא עבריין מורשע, תומך טרור, שההישג הכי הכי גדול שלו, שהוא הכי מתגאה בו, הוא שהוא השאיר את האחים והאחיות שלנו שם מופקרים בעזה – זה ההישג הכי גדול שלו – בושה שזה הבן אדם שאתם עמלים כרגע להחזיר לממשלה. מילה כירושלמית. כירושלמית, את השם איתמר בן גביר הכרתי כבר בגיל צעיר. הוא היה נחשב לשוליים הסהרוריים, מהאנשים הכי הכי קיצוניים, הכי הזויים, ואתם הפכתם אותו לשר שאחראי לביטחון האישי של כולנו. יש לנו מדינה מדהימה, עם נפלא, אנשים מדהימים, שלא מגיע להם העונש הזה. אתם פשוט מסכנים את כל מה שיש לנו כאן רק בשביל עוד כמה חודשים בשלטון. זה ייזכר לדיראון עולם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אלהרר – לא נמצאת. חבר הכנסת דוידסון. חברת הכנסת כהן, מאיפה את בירושלים? << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> גדלתי בתלפיות והיום אני בבית הכרם. אני ברחוב הבנאי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני גדלתי שם, הבנאי 27. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אני בהלם. הלם. אז לאן הגעת? איך זה קרה? עברת למרכז והתקלקלת. עברת למרכז והתקלקלת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אוהד בית"ר, מה את רוצה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברים יקרים, מתברר שאין לנו ממשלה. בכל נושא ועניין יש לפנות מעכשיו לממשלת ארצות הברית. איך ייתכן שהממשלה שלנו, ממשלת ישראל, זו שמופקדת על שלומם של אזרחיה, עומדת חסרת אונים, קפואה, מגמגמת, בזמן שממשל זר הוא זה שלוחץ, מתווך, פועל ומוביל את המאמצים להחזיר את בנינו ובנותינו? איך יכול להיות שהנשיא טראמפ מדבר על החטופים שלנו יותר מראש ממשלת ישראל? איך ייתכן ששליחי וושינגטון מגיעים לפגישות, מתערבים במשא ומתן, דורשים תשובות, בעוד הממשלה שלנו מעדיפה סיסמאות ריקות ותירוצים עלובים? ממשלת ישראל, איפה אתם? דני אלגרט, אחיו של איציק, זיכרונו לברכה, שיתף את כל מדינת ישראל שמלכת דנמרק שלחה זר למשפחה, הפרלמנט עמד דקת דומייה, עיריית קופנהגן החליטה לקרוא כיכר על שם אחיו, וממשלת ישראל – אפס יחס, אפס אנושיות, אפס כבוד. אני פונה אליכם, ראש הממשלה, שר הביטחון, חברי הממשלה: איפה אתם? איך קרה שהמשפחות השכולות, משפחות החטופים, עומדות כל יום וזועקות אבל אתם שותקים? איך ייתכן שאמריקה צריכה להיות זו שמפעילה לחץ על קטר ועל המתווכות בזמן שהמנהיגות הישראלית עסוקה בחישובים פוליטיים קטנים? לא זה מה שהבטחתם לנו. הבטחתם להחזיר את כולם. הבטחתם שהעם הזה לא ישכח אף אחד. הבטחתם שלא תוותרו על אף חטוף. אבל מה קורה בפועל? בפועל הממשלה הזו נכנעה לאינטרסים פוליטיים צרים, לפחדים, למאבקים פנימיים ולמשחקי כוחות. בפועל מי שמובילים את המאבק הם ההורים, האחים והילדים של החטופים ולא ממשלת ישראל. האחריות מוטלת עליכם. אל תגידו לנו שאין מה לעשות. אל תגידו שהכול תלוי בצד השני. אל תגידו שזה רק בעיה של תיווך בין-לאומי. יש לכם כוח, השפעה, אחריות, אבל אתם פשוט מסרבים לקחת אותה. תתעוררו. הזמן אוזל. אתם חושבים שהזמן פועל לטובתנו? לא. כל יום שעובר הוא יום נוסף של סבל, של התעללות, של חוסר ודאות. כל יום שעובר מקרב אותנו לאפשרות שאולי לא כולם יחזרו. איך תסתכלו למשפחות בעיניים? איך תעמדו מול הילדים שמחכים להורים שלהם, מול ההורים שמחכים לילדים שלהם? די לדיבורים. הגיע הזמן למעשים, ולמעשים מהירים. אנחנו צריכים לשים את הנושא בראש סדר העדיפויות הלאומי. אם ארצות הברית יכולה להילחם בשביל החטופים, גם אתם יכולים. אם אמריקה לא מוותרת, גם אתם יכולים לא לוותר. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 530 ימים, 59 חטופים, והממשלה מתעסקת בהכול חוץ מלהחזיר אותם. הם נמקים בשבי, הזמן שלהם אוזל, אבל סדר העדיפות של הממשלה הזאת שונה בתכלית. ממשלת ישראל לא מפנימה שיש רק משימה אחת מעל לכול, וזה להחזיר את כולם עכשיו. בינתיים, במקום לטפל בזה, במה הם מתעסקים? מתעסקים בהחזרתו של בן גביר לממשלה. קחו רגע אחד לחשוב על זה. פשוט הזיה, טרלול מוחלט. במדינת ישראל של בנימין נתניהו ראש שב"כ מסור, איש ביטחון, לוחם צללים שנכון היה לתת את נשמתו כדי להגן על חיינו – הוא מפוטר. למה? כי לשליט העליון בישראל אין בו אמון. אבל מי כן חוזר לממשלה באותו שבוע? מי זוכה מחדש לאמון ראש הממשלה? בן גביר, העבריין המורשע. כן, בממלכתו של נתניהו, רונן בר, איש ביטחון מהשורה הראשונה, שנלחם במחבלים, שניהל מבצעים סודיים שהצילו אין-ספור חיים, מפוטר, ואילו איתמר בן גביר, האיש שתלה בגאווה את תמונתו של מאיר כהנא בסלון, האיש שנחקר, הורשע, האיש שנכשל בתפקידו כישלון חרוץ, כישלון מוחץ בהגנה על חיי האזרחים, האיש הזה, שעד לפני שנתיים נתניהו התבייש וסירב להצטלם איתו – דווקא הוא זוכה לאמון ראש הממשלה שלנו וחוזר בגדול. אני באמת לא מבינה במי בנימין נתניהו – במי, אדוני, אתה נותן אמון? איך אתה בוחר את החברים שלך? מה הקריטריונים שלך? באיזה מציאות מעוותת אתה מפטר לוחם ומפקד אדיר הישגים בשל חוסר אמון, ובאותה נשימה מחזיר לממשלה עבריין מורשע, שהצבא סירב לגייס כי הוא לא כשיר, כי הוא מסוכן, אדם שלא תרם כלום למדינה ומזיק לה על בסיס קבוע? אנשים מתים. הפער בין רונן בר לבן גביר הוא פער תהומי. האחד, אני מאמינה לו אמון מלא, אדם ששם את טובת המדינה מעל עצמו, שילם מחירים אישיים והקדיש את חייו לביטחון ישראל, והשני פופוליסט, צעקן, כישלון מהדהד שבמשמרתו הפשע גואה ומרקיע שחקים. נתניהו, העם איבד את האמון בך, לא ברונן בר, כי מנהיג שלא יודע להבדיל בין אנשי כוחות הביטחון שמקדישים את חייהם למדינה לבין פוליטיקאים חדלי אישים המזיקים למדינה, פשוט אינו מנהיג, ולא ראוי לעמוד בראש המדינה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת מלינובסקי – אינה נוכחת. חבר הכנסת כץ. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, ראשית, אני רוצה לברך את ראש הממשלה על מבצע מוצלח, מדויק, מתוכנן. מבצע "אצבע משלימה לתקציב" עבר בהצלחה. תכף נראה פה את השרים הנרגשים, שהצטרפו לממשלה לא בשביל להחזיר את החטופים, לא בשביל לשפר את הכלכלה, לא לעזור ליחסי החוץ. לא. הם חזרו מסיבה אחת בלבד – בשביל להמשיך לבזוז את הקופה הציבורית; בשביל להמשיך להתרשל במה שהם עשו. ריבונו של עולם, השרים האלה לא כיהנו בממשלה חודשיים וחצי. מישהו שם לב להבדל? יש פה בן אדם אחד בחדר הזה, יש אזרח אחד במדינת ישראל שיודע שבן גביר לא היה השר לביטחון פנים בחודשיים וחצי האחרונים? ברור שלא. ברור שאין אדם כזה. האיש נכשל בכל מה שהוא נגע בו. האיש שהופקד על הביטחון האישי של כולנו, פעם אחר פעם נכשל ונכשל ונכשל. וכשהוא הבין שהוא לא יכול לעשות כלום בתפקיד שלו, שיש לו אפס השפעה, אז מה הוא הלך לעשות? התעסק בפיתות ובטיקטוק ובכל שאר החרטא שיש לשר הנפלא הזה להציע לאזרחי מדינת ישראל. אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה התקציבית אולי הקשה ביותר שידענו, במלחמה עם 400,000 צווי מילואים חדשים לאנשים שקראו להם בפעם החמישית. אז במקום שיביאו היום אישור של עוד שלושה שרים לממשלה המנופחת ביותר בתולדות מדינת ישראל בזמן מלחמה, אולי היו מביאים לפה צמצום משרדים, אולי יבואו עם בשורה לציבור ויגידו: אנחנו מבטלים את התקציב הקואליציוני; מחזירים לכם את יום ההבראה שלקחו מכם, אזרחי מדינת ישראל; מורידים את המע"מ שהעלינו לכם; מורידים מחירים בסופר; מורידים מחירים לגיל הרך – משהו, משהו אחד במשך שנתיים וחצי שתעשו עבור הציבור הישראלי. מהיום שנבחרתם האזרח הישראלי לא זכה לדבר אחד טוב. דבר אחד טוב. מה קרה במדינת ישראל מהיום שממשלת נתניהו הושבעה? 7 באוקטובר על הראש של ראש הממשלה מלא מלא מלא, לא משנה כמה הוא ינסה לבעבס את זה, להאשים את הרמטכ"ל, את ראש השב"כ, את ראש המוסד, את פקידת הקבלה, את הש"ג בשקם. 7 באוקטובר היה במשמרת שלו. תראו מה קרה מאז: הכלכלה מתרסקת, יחסי החוץ, הכול קרס במדינת ישראל מהיום שנתניהו ישב על הכיסא. וגם עכשיו הוא לא מוכן שיבדקו מה קרה שם. אומרים לו ועדת חקירה ממלכתית – הוא ישר מתחבא ויורד לבונקר. ואם זה לא מספיק, אני רוצה לדעת, אזרחי ישראל רוצים לדעת למי קטר שילמה בתוך לשכת ראש הממשלה, למי, כמה ועל מה. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת סלימאן. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת הנכבדים, שלשום בשעה 03:00 התחיל מבצע החזרת בן גביר לממשלה. היה צריך לעשות מלחמה כדי להחזיר את בן גביר. נתניהו ידע טוב מאוד איך לטפל בפשיסט הכהניסט, והוריד אותו מהסולם הגבוה מאוד שטיפס עליו כאשר יצא מהממשלה. הרי מה אמר בן גביר? הוא לא יחזור אם לא נחזור למלחמה. נתניהו אמר: רוצה מלחמה? תקבל מלחמה. הרי זה מה שנתניהו רצה מההתחלה. נתניהו לא הקריב שום דבר בחזרת בן גביר. הוא הוציא אותו, הושיב אותו על הספסל עד שסידר את העניינים, ואז קרא לו בחזרה למגרש. אבל מה המחיר שכולנו נשלם על חזרת השר הזה והכנופיה שסביבו? נדע בימים הקרובים, או שנוכל לנבא את זה מתוך הבנה של כל מה שעבר עלינו בשנתיים האחרונות, כאשר הם כיהנו בקואליציה ובממשלה. אף אחד שלא ישלה אותנו כאילו המלחמה הזאת נעשית רק למען החזרת בן גביר. אומנם בן גביר, שתמיד הציג עצמו כאבו עלי, והוא הכול יכול, והוא יביא את המשילות, והוא ימגר את הפשיעה, התברר כבלון אחד נפוח, מלא בגזענות ופשיזם ולא מצליח להשיג כלום, חוץ מדבר אחד שהוא טוב בו מאוד: להבעיר להבות ואש. למגר את הפשיעה? בואו תסתכלו על התוצאות. משילות? על איזו משילות הוא מדבר? הוא חושב שאם הוא מחמש את האזרחים ומפזר נשק כמו סוכריות, ככה הוא שומר על הביטחון? של מי? ונתניהו בכל זאת רוצה אותו בממשלה. רוצה אותו כי נתניהו רוצה זמן, רוצה זמן לא רק כדי ליהנות ממנעמי השלטון, אלא כדי ליישם את התוכניות שלו, התוכניות ההזויות שהן הדבר המשותף היחיד בין בן גביר והחבורה שלו לנתניהו והחבורה שלו. תוכניות פוליטיות אידיאולוגיות – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – מתבצעות היום בעזה וגם בגדה המערבית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת שקלים – אינו נוכח. חבר הכנסת טור פז, בבקשה, אדוני. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אין שר באולם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> השר פרוש נמצא שם. מי זה עלי מאבו עלי? זה מישהו או שזה סתם ביטוי? << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא, תדמית של אבו עלי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן, את זה אני מבין, אבל מי זה עלי? << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הוא חובר לעודה ולטיבי כדי לרסק את ממשלת הימין, הגיע הזמן להיפרד – כך אמר אוהד טל על איתמר בן גביר והצבעתו נגד התקציב. בפעם הבאה נאמר עליו ככה: הוא בחר להתעלם מצורכי השעה ולגרור את הקואליציה למשבר על פני טובת המדינה, חייבים לשים סוף להתנהלות הילדותית שלו ולפטר אותו – כך אמר אלי דלל, ואז הוסיף והגדיל: בן גביר פתח את בר הסלטים העשיר והמפואר לאופוזיציה. החיוך של טיבי אומר הכול, אמר דן אילוז; אוהד טל המשיך והתפרץ: פשוט בושה, תתבייש לך, פרובוקטור קטן, זה מה שאתה. מנכ"ל הציונות הדתית יהודה ולד אמר: אתם חבורה של פוליטיקאים חסרי אחריות, הצבעתם יחד עם חברי הכנסת הערבים נגד. אבל אתה יודע מה, אדוני היושב-ראש? יותר מההתבטאויות של חברי קואליציה כאן כנגד בן גביר, יש משהו נורא עלוב, אתה יודע? אם הייתי עובד במשרה מלאה ומישהו היה בא ומחליף אותי ב-20% משרה והוא היה עושה את זה לא פחות טוב ממני, הייתי נעלב. והינה, שבועות ארוכים חיים כץ, עם שתי ידיים קשורות מאחור ו-20% משרה, נוסף על תפקידו, עם עוד ארבעה תקני שרים כולל שר התיירות, שהוא היה גם קודם – ואללה, עלייה בנתונים של הפשיעה? הם כל כך גרועים שאני לא חושב שהם יכולים לעלות. מישהו מתגעגע לבן גביר? מישהו שם לב שהוא לא שר לביטחון פנים? הפשיעה נמשכת, הטרור מתקיים. אז אתה יודע מה? אולי באמת מספיק 20% שר. לא צריך שר במשרה מלאה. אבל אתה יודע מה? הרי כל הנתונים שאני משתמש בהם לא לגמרי בדוקים, כי המשטרה הרי מסרבת כבר יותר משנה וחצי לפרסם את ההישגים המדהימים שלה, וגם את זה היא עושה רק כשלוחצים עליה מאוד. אז כנראה שהכהונה המפוארת של השר לביטחון פנים, שהתפטר ועכשיו חוזר, מעידה על עצמה: עלייה של 10% בגנבות, הצתות, פריצות וסחיטות; בגנבות כלי רכב עלייה מסחררת, שיא של תשע שנים, אבל הוא מאשים את היועמ"שית, כמובן; תקיפות – עלייה של 17%, כולל מול עובדי ציבור; עבירות מרמה – 9%. ואנחנו? אנחנו משלמים את המחיר. אז הגיע הזמן. המחדל הזה של בן גביר צריך להיפסק, אבל אתם רוצים להחזיר אותו. איזה כיף, יש לנו שר כושל עם מפלגה כושלת שכולם בעצם בסתר ליבם בקואליציה היו מעדיפים שהוא יישאר בחוץ, אבל זה מה שקצת לחץ מהחרדים עושה, והתקציב הוא הרי קדוש. ואתם יודעים מה? חיים כץ עם יד קשורה מאחור וחמישית משרה היה עושה את זה הרבה הרבה יותר טוב. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת גוטליב – אינה נוכחת. חברת הכנסת שרון ניר. חבר הכנסת טור פז, חיים כץ, בלי קשר לכלום, הוא אחד המנהלים המוכשרים שראיתי, ואני מכיר, והוא באמת פנומן. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> חמישית משרה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בחמישית משרה הוא היה נכנס פחות או יותר בכל משרד ועושה את זה אותו דבר. חיים כץ הוא דווקא – – – << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> ובן גביר הוא אחד הפחות-מוכשרים. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אפילו רבע שר במשרד לביטחון פנים עדיף על בן גביר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חיים כץ מאוד מוכשר, בקיצור. כן, בבקשה, גברתי. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, איך זה ייתכן שבשעה שמדינת ישראל מתמודדת עם איום קיומי, עם לחימה בשבע זירות, בזמן ש-59 חטופים נמקים במנהרות החמאס, משפחות שכולות מלקקות את הפצעים ולוחמי צה"ל נערכים כבר לסבב החמישי והשישי בעזה, בשעה שחמאס משקם את כוחו, מגייס מחבלים חדשים ונערך לפגוע שוב ושוב במדינת ישראל, הממשלה עסוקה אך ורק במשחק הכיסאות ובשימור הקואליציה? ובשביל מה? בשביל להעביר את תקציב ההשתמטות. ממשלה אופורטוניסטית שהתנתקה פשוט לגמרי מהאזרחים שלה, התנתקה מהמכאובים בחברה הישראלית. מה שמעסיק אותם זה פוליטיקה קטנה, עסקאות קואליציוניות ושימור הכוח. היא מתייצבת פה היום שוב ושוב כדי להשביע את רצונו של בן גביר. ממשלת 7 באוקטובר, שאחראית מכף רגל ועד ראש למציאות האפוקליפטית שבה אנחנו חיים, הממשלה הזו התנתקה לגמרי מהעם. צאו אל העם, תקשיבו ללוחמי המילואים שזועקים לכם. לא הצלחתם לחוקק את חוק ההשתמטות, אז עברתם לחוקק תקציב השתמטות. התנתקתם לגמרי. לא פלא ששר האוצר הזחוח מעז לומר למשפחה שכולה של חטופים: שמענו אתכם יותר מדי. הדבק היחיד שמחזיק אתכם הוא הפחד מלשבת עוד הרבה שנים באופוזיציה, לא ביטחון, לא כלכלה. תקציב שכל-כולו השתמטות על חשבון המשרתים ומשחקים שכוללים אתנן פוליטי למפלגות הקואליציה. הכנסת מתכנסת היום למנות את השר בן גביר, שכשל בטיפול בפשיעה בחברה הישראלית, עם אפס אחריות לאזרחים. ממשלה שמחזירה אותנו ל-6 באוקטובר על סטרואידים, שמפלגת את העם בכל החלטה ומחזירה לכנסת את חוקי ההפיכה ולא ממנה ועדת חקירה ממלכתית, זאת ממשלה שאין לה זכות קיום. לא יעזור לכם, לא ניתן למחוק את כתם 7 באוקטובר, יום הטבח הנורא ביותר שאירע לעם היהודי מאז השואה. העם המופלא הזה ראוי, והוא יקבל הנהגה הרבה יותר טובה, והעם הזה זה לא שוכח ולא סולח. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברי הכנסת ואטורי ורול – אינם נמצאים. חברת הכנסת מלינובסקי, ואחריה – חבר הכנסת חמד עמאר. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני מכריזה בזאת שמבצע שלום התקציב התחיל והסתיים בהצלחה מרבית, כי אין משהו אחר. כל התרגיל הזה שקוף לכולנו, עם הצירוף של איתמר בן גביר בחזרה לממשלה דווקא בזמן הקריטי הזה של התקציב. אנחנו מסתכלים על השתלשלות העניינים: פיטורי היועמ"שית, שאיתמר מאוד רצה בכך, פיטורי ראש השב"כ, שגם כן היה אירוע מאוד מאוד חשוב לאיתמר, וכביכול החזרה למלחמה. אני רק תוהה ושואלת, אם עכשיו לא היה הדדליין הזה עם התקציב, קודם כול האם היינו מצרפים את איתמר בן גביר בחזרה לממשלה? ב. האם בכלל האירועים של חזרה כביכול למלחמה בכמה ימים האחרונים היו קורים? יש לי ספק, סביר להניח שלא. שאלה נוספת: מה יקרה כשיעבור התקציב בשבוע הבא? אז מה, יסיימו את המלחמה? ננצח את החמאס? הניצחון המוחלט? כאילו, איך תסבירו את זה? כמה אפשר למרוח, לשקר, לעבוד על כולנו? התמונה כל כך ברורה ושקופה. אני לגמרי מסכימה שחמאס זה – גזר דין מוות לכל החמאס, אין פה בכלל שאלה. ברור שאנחנו צריכים לעשות הכול כדי להחזיר את חטופינו כמה שיותר מהר, קודם כול צריך להחזיר את חטופינו. קודם כול, כל אחד מאיתנו שהולך בבוקר למקלחת, לשירותים, פותח מקרר, מלטף כלב, חושב מה הוא יעשה בסוף השבוע – צריך להבין ולזכור בכל פעם שיש לנו 24 אזרחים שאין להם את זה. הם פשוט שורדים. אז עד שאנחנו לא נחזיר את חטופינו הביתה, הידיים שלנו קשורות. אז מה יהיה אחר כך? אלוהים יודע מה יהיה אחר כך, אבל יש משפט מפורסם, אדוני היושב-ראש: להבטיח זה לא אומר להתחתן. יש הרבה דברים, מצבים בחיים, שמבטיחים, הסכמים, סיפורים, עניינים – מי אמר שזה יקרה? צריך להחזיר את האנשים הביתה, כי הסבל שהם עוברים הוא סבל שאף אחד מאיתנו לא יכול אפילו לדמיין. כל הטריקים הפוליטיים האלה שאנחנו רואים פה עכשיו, האקרובטיקה בין ראש הממשלה, איתמר בן גביר וכל הקואליציה – זה פסול כי זה לא נקי, זה לא בתום לב, וזה לא לטובת המדינה אלא לטובת האינטרסים הפוליטיים של הקואליציה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת סון הר מלך – אינה נוכחת. חבר הכנסת עטאונה, בבקשה, אדוני. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה – בשכל הישר, כבוד היושב-ראש, קשה לקבל ולהבין מה קרה: אחרי חודשיים וחצי השר אולי הכושל ביותר בתולדות המדינה, שהיה אחראי לביטחון הלאומי, כביכול – בתקופה שלו, בשנתיים, נרצחו כ-500 אזרחים ערבים, ונוסף לכך הייתה הפקרות בכל מה שקורה בתחום הביטחון האישי – אחרי כל הכישלונות האלה בא ראש הממשלה ומחזיר אותו לממשלה. כשהוא יצא מהממשלה, לאורך חודשיים הוא הצהיר בצורה חד-משמעית שהוא לא יחזור לממשלה אלא רק במקרה אחד – שיש מלחמה. ואכן, לפני יומיים ראש הממשלה נתניהו בחר להחזיר את בן גביר לממשלה, והוא בחר גם במלחמה. המלחמה הזאת – את המחיר הזה כולנו נשלם, גם פלסטינים, גם ישראלים וגם אזרחי מדינת ישראל הערבים. השר המופקר יחזור לשולחן הזה ויהיה מופקד על המשטרה, כי במשך שנתיים הוא נתן רשת ביטחון לארגוני הפשיעה בחברה הערבית. אי-אפשר להבין את ההחלטה של נתניהו אלא להבין את נתניהו, כי מה שמעניין את נתניהו זה רק נתניהו. בשביל שנתניהו יישאר בכיסא והממשלה שלו תמשיך, הוא מוכן להקריב הכול, את כל אזרחי המדינה. לא מעניינת אותו המדינה, לא מעניינת אותו הכלכלה, לא מעניין אותו ביטחון אישי; מעניין אותו דבר אחד – איך להישאר על כיסא ראש הממשלה. מתחילת המלחמה, כשהקימו את קבינט המלחמה, מעל דוכן זה אמרתי בצורה גלויה שנתניהו מקים שני קבינטים: אחד למלחמה והשני להישרדות הפוליטית שלו. אמרנו חד-משמעית שלצערנו ולצער כל אזרחי מדינת ישראל, הקבינט של ההישרדות הפוליטית של נתניהו, ידו על העליונה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> צריך לסיים, אדוני. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> משפט אחרון, כבוד היושב-ראש. לכן, אני חושב שבמציאות הזאת, כשאנחנו משלמים את המחיר – אני חייב להתייחס לדבר שקורה ברגעים אלה. לא רחוק מכאן, בהפגנה, נדרס אחד המפגינים, שאנחנו גם מכירים מהנהגת עומדים ביחד. קוראים לו עודד רותם. הוא נדרס על ידי נהג, הוא נמצא עכשיו בשערי צדק במצב קשה. את הדימום הזה כולנו נשלם. הדם הוא של כולנו. הכיסא הוא שלכם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת מזרסקי. אחריה – חבר הכנסת עמאר. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 530 ימים של גיהינום. 530 ימים שאחינו עדיין נמצאים בשבי. אנחנו חיים בימים מטורפים, שבהם השלטון בישראל פועל מתוך שיקולים פוליטיים, ולא לפי צורך הביטחון של המדינה. ראש הממשלה איבד את הדרך, ואין לו אמון במערכת הביטחון ששומרת על המדינה. אין לו אמון בראש השב"כ, איש שאמון על סיכול פיגועים והגנה על אזרחי ישראל; אין לו אמון בראש אגף המבצעים, איש שמתכנן ומוציא לפועל את פעולות ההגנה וההתקפה של כוחות הביטחון, של צה"ל. אבל יש לו אמון באיתמר בן גביר, מי שהורשע בעבר ב-53 כתבי אישום; מי שהוביל אותנו להסלמה ביטחונית ולמשברים בין-לאומיים; מי שהעדיף ומעדיף פוליטיקה על חיי אדם. בימים האחרונים ראינו את סדרי העדיפויות ההזויים של ההנהגה הכושלת הזאת, הנהגה שלא אכפת לה מהעם, משקרת בלי סוף ומוליכה אותו שולל. כתוצאה מהחלטות פוליטיות שגויות, חייהם של עשרות חטופים אבדו. במקום לקבל החלטות אחראיות, ראש הממשלה מאפשר לאנשי קצה, האנשים הכי מסוכנים בחברה הישראלית, להכתיב את סדר-היום, להבעיר את השטח ולפגוע בביטחון ישראל. זאת לא מדינאות, זאת לא אחריות – זאת הפקרות לשמה. מדינה שמפקירה את ביטחונה בידי פוליטיקאים חסרי אחריות היא מדינה שמסכנת את עצמה ומייצרת לעצמה אתגרים נוספים מעבר לאלה שכבר קיימים. יצאנו היום לרחובות יחד עִם עַם ישראל, כי אנחנו דורשים הנהגה שמקשיבה למערכת הביטחון, ולא לקיצונים משיחיים שמבעירים את השטח. אנחנו דורשים שלטון שמחויב קודם כול לאזרחי מדינת ישראל, לחיילים שנלחמים בשבילנו, להחזרת החטופים – כל החטופים – ולמען משפחותיהם, ולא לאינטרסים אישיים קטנים וצרים. אם ראש הממשלה לא סומך על מערכת הביטחון, איך נוכל לסמוך עליו? התשובה ברורה: אנחנו לא. עם ישראל לא סומך עליך, בנימין נתניהו, ואתה יודע את זה. למדינת ישראל מגיעה מנהיגות אחרת, מנהיגות ראויה אשר בוחרת בשיקול דעת ולא בפופוליזם שעולה לנו ביוקר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת בליאק, כרגע, אם אף אחד אחר לא יגיע, אתה הבא. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בעוד איזה שעה, שעה וחצי, נצביע, והקואליציה תחזיר למשרד לביטחון לאומי את השר הכושל ביותר שהיה במשרד הזה, שר שבתקופתו מספר הנרצחים במדינת ישראל עלה בצורה בלתי רגילה: 2023 – 244 נרצחים; 2024 – 237 נרצחים; 2025 – 55 נרצחים עד עכשיו. ואני מדבר רק על החברה הערבית, אני לא מדבר על כלל הנרצחים במדינת ישראל, כי גם בחברה היהודית עלה מספר הנרצחים, האלימות, השוד – הכול בעצם. כל מה שקשור למה שהמשרד לביטחון לאומי אמור לטפל בו, נכשל. אני רוצה להגיד לך, היושב-ראש, בתחילת השבוע הזה היה רצח מזעזע ביישוב מכסור, יישוב בצפון. אני חושב שגם אתה מכיר, אתה עובר לידו לפעמים, כי כולנו עוברים לידו. נכנסו לחדר השינה כשהבן אדם ישן, עם אקדח עם משתיק קול, רצחו אותו ויצאו מהבית. פעם, בחברה הערבית, היה (אומר בערבית: קדושת הבית,) הכבוד של הבית. לא עוזבים בשום מצב, ונכנסים לבית והורגים מישהו. היום כבר אין. ואני אמרתי את זה, ואמרתי את זה אחרי הרצח המזעזע הזה. אנחנו בחודש הרמדאן, חודש שאמור להיות החודש הקדוש ביותר למוסלמים. חודש הרמדאן הוא החודש הקדוש ביותר למוסלמים, ובחודש הזה נרצחו כבר שבעה בני אדם. אם לרמדאן כבר לא נותנים את הכבוד, מתי ואיך ייתנו את הכבוד? חבל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה, אדוני. חבר הכנסת אלהואשלה – אינו נוכח; חבר הכנסת הלוי – איננו נוכח; חברת הכנסת וולדיגר – אינה נוכחת. חבר הכנסת בליאק. בבקשה, אדוני. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, השר פרוש תקוע בטלפון, בטח סופר את הכספים הקואליציוניים שהוא קיבל בהחלטת הממשלה. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> אני מסתכל על הצ'ק. אני מסתכל על הצ'ק. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> הצ'ק היה נכון או שיש יותר? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הוא מקבל רק בפייבוקס. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> אני לא מתווכח איתך, שאתה מיליארד ואני מיליונר. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> הבנתי. הבנתי. בפעם אחרת נשלים את השיח עם השר פרוש. הציבור הישראלי, אדוני היושב-ראש, יצא היום לרחובות – מאות אלפי ישראלים פטריוטים, ישראלים שעובדים, משרתים, משלמי מיסים, ישראלים שמחזיקים את המדינה הזאת, גם בשגרה וגם בחירום. מולם ניצבת קואליציה של משתמטים, מפקירים, נצלנים. הפער הזה בין הציבור הישראלי לבין ממשלת ישראל מעולם לא היה גדול יותר, והחזרה של מפלגה קיצונית, כהניסטית, לממשלה הזאת, רק מדגישה וביתר שאת את הפער הזה. הרי לא מדובר בשחקנים חדשים בממשלה אלא בדמויות שכבר כיהנו כשרים, כיהנו והביאו חורבן. המינוי המחודש של בן גביר לשר לביטחון לאומי, האחראי למשטרת ישראל, הוא מופרע פעמיים: פעם אחת כי מדובר בעבריין, גזען וכהניסט, פוליטיקאי לא לגיטימי בכל מדינה דמוקרטית חפצת חיים, ופעם שנייה כי הוא פשוט היה שר גרוע, שר גרוע שנכשל בכל פרמטר שאפשר למדוד. נתוני הפשיעה בשנתיים האחרונות זינקו בצורה דרמטית. מספר הרציחות בכל המגזרים, ובעיקר בחברה הערבית, שובר כל יום שיאים חדשים. אין יותר תחושת ביטחון במדינת ישראל בשום מקום. היא פשוט נעלמה. ואת האיש הזה אתם מחזירים לתפקיד השר לביטחון לאומי, ומעמיקים את הפקרת הציבור, כי כל מה שמעניין את נתניהו ואת השותפים שלו זו ההישרדות הפוליטית – כוח, כסף וג'ובים למקורבים. הרבה מאוד כסף והרבה מאוד ג'ובים. אתם מרגישים את הפער העצום בין הקואליציה לבין הציבור? הקואליציה הזאת, למרות כל הצירופים החדשים, נמצאת כאן על זמן שאול, וזאת הסיבה שהיא מאיצה את הביזה. אני קורא לכל אזרחי מדינת ישראל: תמשיכו לצאת לרחובות, תמשיכו למחות ולהפגין. הגיע הזמן לשינוי, ואנחנו ביחד נביא את השינוי הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברי הכנסת קרויזר וחוג'יראת – אינם נוכחים. חברת הכנסת שלי טל מירון. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, חשבתי לעצמי היום את מי אתם מבקשים להחזיר לממשלה. אתם יודעים, אנשים יכולים להגיד על בן גביר הרבה דברים – שהוא ילדותי, הוא קפריזי, הוא חסר כישורים, הוא היה שר כושל, הכושל בתולדות ממשלות ישראל, אבל צריך לזכור שבבסיס שלו הוא בעצם אנרכיסט מסוכן. זה שמדבר על אנרכיסטים הוא בעצמו האנרכיסט המסוכן ביותר. אני רק רוצה להזכיר איך הוא החזיק את הסמל של מכוניתו של רבין, זיכרונו לברכה, ואמר שהם עוד יגיעו אליו, באיום גלוי, ואיך הוא התנהג במצעדי גאווה ובעט באנשים במצעדי הגאווה. זה האיש שאותו אנחנו שמים להיות אמון על הביטחון שלנו כשהוא בעצמו מסוכן לביטחון שלנו. אפשר גם להציץ בנתוני הפשיעה בתקופתו כשר ורק לראות את השפל ההיסטורי שהוא הביא אותנו אליו, וזה עוד בלי קשר ל-7 באוקטובר. יש דם שנשפך ברחובות בלי סוף, גנבות, הדלפות מסוכנות מהקבינט. בואו ניזכר גם בטרור בגדה המערבית, גם מצד, לצערי – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מנהלות הסיעה של יש עתיד, יש לכן חברת כנסת פה שמדברת ואתן קצת מדברות בקול רם. תודה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה להזכיר גם את הטרור, לצערי, מהצד היהודי שאנחנו חזינו והיינו עדים לו בגדה המערבית. הכול היה בעלייה מסוכנת שכולנו הרגשנו. אני לא אשכח איך השר הכושל הזה הפיל את חוק האיזוק האלקטרוני, שהעמיד אלפי אנשים בישראל בסכנה ותחת איומים ואלימות נוראית. ואני זוכרת פה את כל חברות הכנסת מהאופוזיציה מתחננות לחברות הכנסת בקואליציה ואומרות להן: איך? איך אתן יכולות להצביע נגד? ואז נזכרתי גם בתחקיר של רביב דרוקר על איתמר בן גביר, על לשכתו, על משפחתו, על חבריו. איך למשל הוא שלח שוטרים וחיילים למזרח ירושלים תוך שהוא מסכן את החיים שלהם כדי להשיג איזה תמונת יח"צ, כדי להראות שהוא עושה משהו. ככה הוא סיכן את הלוחמים שלנו. אבל מה אפשר לצפות מבן אדם כזה, שלאורך החיים שלו רק זלזל בחיי אדם כמו רבין ואחרים? והדבר הגרוע מכול, באמת, אין לי מילים כמה אני בזה לאמירה הזאת של בן אדם שאמר באופן גלוי שבעזרת כוחו הפוליטי והלחץ הפוליטי שלו הוא מנע עסקאות חטופים. הוא מתגאה בזה שלא החזרנו חטופים. 41 חטופים וחטופות נרצחו בשבי החמאס, והוא מתגאה בזה שהוא מנע עסקאות חטופים. מה אפשר להגיד על האמירה הכל-כך בזויה הזו? ואותו אתם מחזירים לממשלה. אז מה זה אומר עליכם? תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת שירי, ואחריו – חבר הכנסת חוג'יראת. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה להצטרף למחמאות לשר פרוש, הידוע בכינויו השר לענייני מירון. מה אתה הולך בקטן? תוסיף גם מירון. אני לא יודע, אדוני היושב-ראש, אם אתה יודע, הוא בדף החלפה אחד קיבל 90 מיליון שקל קואליציוני. איפה אתה היית? אתם ישנים. אתם מדברים פה במליאה, והבן אדם עובד. 90 מיליון שקל טבין ותקילין. אני יכולתי לעלות, ואני מניח, כמו הרבה חברי כנסת – אתה יושב פה, אדוני היושב-ראש, ושומע – אני מניח שרוב השיח הוא על דוגמן הפילסברי, התזונאי של השב"ס איתמר בן גביר. אבל אני לא מעוניין. אני חושב שאנחנו נמצאים היום ברגע היסטורי, הרגע שבו מסורת ישראל או מורשת ישראל, אני לא יודע, תחליטו ביניכם, חוזרת לקבל שר. אחרי 3,500 שנים, מינוס השנה וחצי האחרונות, סוף-סוף שוב מכהן שר למורשת ישראל. והוא לא סתם מכהן – הוא קיבל 70 מיליון שקלים על כך. אין על המסורת שלנו. בכלל, הזהות היהודית והמסורת היהודית טבועות, הן כחוט השני בממשלה הזו. בדיוני ועדת הכספים – חבר הכנסת אופיר כץ, לא היית, אבל גם אתה פחות הגעת לדיונים. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> הייתי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> היית? אתה יודע כמה משרדי ממשלה עוסקים בזהות ובמסורת יהודית? ניחוש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא מספיק. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> הייתי בוויכוח הזה – – – 1,800 שנה, לא? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> היית בוויכוח. לא, אני שאלתי כמה זמן העם היהודי קיים. אז יש גרסאות שונות של – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שלושה, לדעתי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שלושה? שמונה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שמונה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל בסדר גמור. אין שום בעיה עם זהות יהודית. אני אף פעם לא אוהב את הכפילויות. אבל תראה משהו מאוד מיוחד שהממשלה הזו עושה, אני רק אגיד לכם. הזהות היהודית קיימת במשרד ראש הממשלה, במשרד למשימות לאומיות, במשרד התרבות, בתפוצות, בירושלים, במסורת, כמובן במורשת, ובמשרד החינוך יש גם בתרבות ונוער, גם במזכירות הפדגוגית, וגם במשרד הדתות. כדי לתפעל את כל עולם הזהות היהודית, ממשלת ישראל עלתה על סטרטאפ. אתה זוכר, חבר הכנסת בליאק? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> שולחן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> היא יצרה שולחן עגול, כדי חס וחלילה לא לגרום לכפילות בעבודה. סיפור אמיתי. היא יצרה שולחן עגול שבו יש נציגים לשמונה או שבע הזהויות היהודית. בכלל, מי קובע את הזהות היהודית, שאלנו? אז אמרו שיש שולחן עם שמונה נציגים אחרים שקובע מהי הזהות היהודית הלאומית. אבל מה שעשו בממשלת ישראל זה – שימו לב, חבריי חברי הכנסת – הם שכרו חברת ייעוץ מיוחדת שתאמר להם איך לקיים את החלטות הממשלה ולעבוד על הזהות היהודית. תגידו, אתם באמת – אתם אלופים. מילא לא יודעים למשול, מילא אתם כל היום מתבכיינים, מילא, מילא, מילא, אבל להגיד שאתם שוכרים חברת ייעוץ שתעזור לכם לקיים את החלטות הממשלה? זה שטנץ ששמור רק לכם. תחי המשילות. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עודה – אינו נוכח. חבר הכנסת חוג'יראת, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת סגלוביץ'. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו בעצם באים להצביע על צירוף השרים של עוצמה יהודית ולהחזיר אותם לממשלה. אני חושב שלכל אחד שמתחיל בפוליטיקה היה ברור שזה התרגיל וזה מה שיהיה, כי בסך הכול השרים של עוצמה יהודית התפטרו, אבל התיקים שלהם חנו במקום אחד, חנו אצל שר אחד. לא נעשה שום דבר בכל התיקים. היה ברור שבשלב מסוים הם יחזרו. כנראה ביבי נתניהו מעדיף את בן גביר על החזרת החטופים. זה מה שיש. אנחנו ציפינו שבתקופה הזו שבה בן גביר לא נמצא בתוך המשרד לביטחון לאומי, יהיה שיפור בתפקוד המשרד, אבל גם לא היה. אני מתפלא איך ממנים שרים שאמורים להיות אחראים לביטחון האישי, ולחברה הערבית כחלק מזה, והם עוינים לחברה הערבית. אני מתפלא איך ממנים שרה לשוויון חברתי, שאמורה לטפל בשוויון ולשרת את החברה הערבית מתקציבים של 550, אבל היא עשתה תרגיל די טוב: היא בעצם אמרה שהיא תתנגד לתקציב, לקיצוצים במשרד, ובמקביל היא קיבלה את ההסכמה להחלטת ממשלה לקצץ מתקציבי ה-550. זה כסף שאמור להגיע ולשרת את החברה הערבית. זה קיצוץ של תקציב שאמור לבנות כיתות למידה, לתת שירות לחברה הערבית, לטפל בכל מה שקורה בחברה הערבית, במצוקה שהיא נמצאת בה, לטפל בפשיעה. לצערנו, שום דבר לא מתקדם. הפשיעה גוברת, ונכון לעכשיו, יש לנו 55 נרצחים בחברה הערבית. זה המצב. במקום שתהיה לנו ממשלה שתבוא ותדאג ותטפל בסוגיות החמות והבוערות בחברה הערבית, היא רק עושה נגד החברה הערבית, היא רק מקצצת בתקציבים של החברה הערבית, היא ממנה שרים שבמקום שיבואו ויתמכו בחברה הערבית, הם מחפשים איך לפגוע בחברה הערבית. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת סגלוביץ', ואחריו – חבר הכנסת כהן. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-בראש, חבריי חברי הכנסת, בן גביר חזר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> Welcome. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> היה חסר לקבינט הביטחוני של מדינת ישראל משתמט אחד בשביל לסדר אירוע, אז הגיע המשתמט התורן. הנזק והעניבה חוזר. אני אומר "הנזק והעניבה" כי 55 נרצחים בחברה הערבית נכון להיום זו המציאות. בן גביר – האיש שלא הצליח לעשות דבר חוץ מלסכסך, לפוצץ עסקת חטופים. זה מה שעשה האיש הזה. אבל מי שאפשר לו לעשות את זה זה ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. וכמה מילים של הסבר, למי שלא הבין עד הסוף מה קורה בקטרגייט. אני אעשה את זה בקליפת אגוז. בתוך האקווריום של ראש הממשלה, המקום הממודר ביותר, החשוב ביותר במדינת ישראל, יש אנשים שהועסקו על ידי מדינה זרה, ולא סתם מדינה זרה – קטר, שפה, בכנסת הזו, שמענו הצעות חוק מפה ועד הודעה חדשה על אל-ג'זירה, שמושבה הוא שם, ובעידוד קטר. וכולם יודעים שקטר קונה אנשים בכסף. יש לזה הוכחות בכל העולם; עכשיו גם בארץ. זה לא המצאה. פלדשטיין נמצא עם כתב אישום ששני אנשים רשומים שם: אוריך ואיינהורן – אותן דמויות בדיוק שצפות גם כאן. ומה עושה ראש הממשלה? רוצה לפטר את ראש שירות הביטחון הכללי. לא לא לא, בוודאי, רק בגלל שפתאום הוא איבד את אמונו. הוא איבד את האמון בראש שירות הביטחון הכללי רונן בר, איש שמוסר את נפשו כל יום לטובת מדינת ישראל, לטובת האיש החדש שיש לו אמון מוחלט בו, איתמר בן גביר. עבריין מורשע – בו יש אמון. והוא רוצה שאנחנו נקנה את הסיפור הזה. אנחנו לא נקנה את הסיפור הזה. הפיטורים של ראש שירות ביטחון כללי אינם גחמה אישית של ראש ממשלה, בוודאי של ראש ממשלה שעומד לדין. ואני אומר לכם, זה עוד לא נגמר, כי כשילכו אחרי הכסף, ימצאו. ורק היום פורסמו שתי דמויות שלא ידענו עליהן: האחד קוראים לו בירגר, ומי שקצת מבין, יודע שמי שמועסק בלשכת ראש הממשלה מקבל כסף כי הייתה להם איזושהי בעיה בהתנהלות. רק לקרוא את מה שאומר עורך דינו של פלדשטיין, ורק לקרוא את מה שאומר עמית חדד, עורך דינם של כל סביבת ראש ממשלת נתניהו – אתה רואה שיש פה רק התחלה ורק קצה קרחון של שחיתות נוראה, ביטחונית ופלילית. ואני אומר לממשלת ישראל, ששירתי בה הרבה שנים: אל תעצרו, ותעשו הכול גם אם ראש ממשלת ישראל משקר היום, מוציא הודעה שקרית, שראש אגף חקירות ומודיעין במשטרת ישראל לא יודע מה העבירה. מה לעשות שהם הוציאו הודעה שזה לא נכון. ראש ממשלה שקרן ועבריין. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה, אדוני. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת נכבדים – אני אמשיך את הדברים שלך; אני מאוד מקווה שהמקור המשטרתי שאמר, בצדק: לא נאמרו כאלה דברים – לא ימצא את עצמו בימים הקרובים מפוטר או מעוכב דרגה. כך ייעשה לאיש, ולא משנה איפה, שמעז להמרות את פיו של מורנו ורבנו ראש הממשלה ירום הודו. זאת המציאות היום. מי שמעז לבקר את המלכות, דינו אחד: או מכונת רעל כנגדו או פיטורים. ואני רוצה, אדוני, לעבור לדבר אחד שהיינו עדים לו, וכדאי שכל הציבור, כל המאזינים וכל הציבור ידעו. אנחנו באנו להצביע, עודד, בוועדת הרווחה על חוק לקיצוץ בשכר לאנשים שעובדים בשירות הציבורי. כמה שעות לפני ההצבעה נכנס עוד סעיף, תקשיבו טוב – קריב, תקשיב, אל תקרא כלום, תקשיב – נכנס עוד סעיף קטן בתוך החוק שאומר: מכולם – וזה יעצבן גם אותך, אדוני היושב-ראש – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, אני פשוט נדהם מהאומץ לדבר ככה אל קריב, אבל בסדר. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – מכולם מקצצים חוץ מהמורים החרדים במוסדות הפטור. למה? ככה. האוצר מגמגם ואומר: אנחנו לא רצינו את זה. זה עוד 15 מיליון שקלים, ואתה מסתכל ואתה אומר: מה לעזאזל קרה הפעם לכנסת ישראל ולממשלה שהם מתירים כל רסן? << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> עוד לא הבנת שיש פה יחסים – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא היה, עודד. אני ואתה ותיקים פה. זה לא היה מעולם. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אבל יש פה אזרחים סוג א' וסוג ב'. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוודאי. אתה יודע מה? מעבר לזה, אתה בא להצביע על חוק, ולצערי גם הייעוץ המשפטי – ביקשתי ממנו: אל תנסה להכשיר את זה, או לפחות תגיד את דעתך. לא מקובל ששעה לפני החוק מכניסים עוד סעיף. לא מקובל. הפשרה הייתה שזה כל מוסדות הפטור, גם בחילוני – בתי הספר הדמוקרטיים וכו' וכו'. אבל אתה יודע, לפעמים הפשרות – אני, בשביל לקחת, אני מוכן. אף אחד לא הסתכל על התקציב ואמר: אלוהים, אנחנו במלחמה, תפסיקו את הביזה הזאת של התקציב. צר לי שזה כך. אדוני היושב-ראש, אם אתה היית שם, גם אתה היית כועס על זה. תאמין לי, גם אתה היית כועס על זה. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת טופורובסקי – אינו נוכח. חבר הכנסת קריב, בבקשה, אדוני. עכשיו אתה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> רגע, רגע, תן לי להגביה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא מדבר איתך. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> תרשה לי, כי באתי מההפגנה, אז אני – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה לא מעורר אצלי סימפטיה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא מעורר, אני יודע שזה לא מעורר. אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, אדוני השר, ראשית, אני מבקש לנצל את הדוכן על מנת למסור מכאן ברכת יישר כוח גדולה ותודה עמוקה לעשרות אלפי הישראלים והישראליות הפטריוטים שעלו היום לעיר הבירה של מדינת ישראל, ולאלפי הפטריוטים שעדיין נמצאים ברחוב עזה מול ביתו של ראש הממשלה על מנת למתוח קו אדום – קו אדום להפקרת החטופים; קו אדום להרמת היד המכוערת על הדמוקרטיה; קו אדום להסתה שהיא לחם חוקה של הממשלה הזו. אדוני היושב-ראש, לפני זמן רב עמדתי כאן על הדוכן ואמרתי שהביטוי העממי "הזנב מכשכש בכלב" ראוי למערכת היחסים של ראש הממשלה נתניהו ושל השר העבריין והגזען בן גביר. עמדתי כאן ואמרתי שממשלת נתניהו האחרונה היא ממשלת בן גביר הראשונה, ושמי שמנהל את הממשלה הקיצונית והמסוכנת הזאת הוא לא נתניהו, שאיבד מתבונתו ומכוחו, אלא איתמר בן גביר, שעושה בממשלה הזו כרצונו. הדברים נאמרו לפני 7 באוקטובר. אוי, כמה צדקנו באזהרה שהזהרנו אז – מה יעלה בגורל החברה הישראלית כאשר ממשלה כהניסטית, ממשלה כהניסטית מנהלת את המדינה. ועכשיו, אחרי מסע ההשפלה שאיתמר בן גביר העבריין העביר את ראש הממשלה, כאשר גרר אותו בציציות שערו הסגול ממיטת חוליו להצביע פה, אחרי ההשפלה הזו, נתניהו זוחל על גחונו ומחזיר את הכהניסט אל הממשלה. שום דבר הוא לא למד מכישלונותיו של בן גביר. וכשם שאמרתי אז שראוי למערכת היחסים המעוותת הזו הכינוי או הפתגם העממי "הזנב מכשכש בכלב", אחתום את דבריי, אדוני, בפסוק מספר משלי האומר: "ככלב שב על קֵאוֹ כסיל שונה באִוַּלתו". ככלב ששב על קיאו – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – בנימין נתניהו מחזיר, מחזיר את הקיא הכהנסטי אל שולחן הממשלה. ככלב השב אל קיאו, ככסיל שונה באיוולתו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> איפה החולצה של אחים לנשק? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. אני מוכרח לציין שבניגוד לדבריך בדרך כלל – שגם אם חריפים, הם נאמרים בטוב טעם – פה לדעתי נחצו כמה קווים. חבר הכנסת טיבי – לא נמצא; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – לא נמצא. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> טוב, אכן נחצו קווים כשהחזרתם את הכהניסט העבריין. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת לזימי, בבקשה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אני שמתי לב שהתאמת את הכיפה לחולצה של שמחה רוטמן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל איפה החולצה של האחים לנשק? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> של אחים לנשק או אחים למשק? עכשיו אני אבוא עם הסווטשירט של החזית הוורודה. כל ארגוני המחאה היום. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> בונות אלטרנטיבה, תבוא עם ורוד. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת קריב. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> עולם מוזר ראיתי. סיעה פורשת מהממשלה כי מצילים חיים, ואותה מפלגה חוזרת לממשלה כשמפקירים אותם. זה, זה הטמטום והטרלול והטירוף והדבר המופרע הזה שקורה תחת הממשלה הזאת: כשמפקירים אנשים – חוזרים לכיסא; כשמצילים אותם – מאיימים. עכשיו מבצע השרידות הפוליטית של נתניהו חזר אלינו באמת בכל הכוח. מחזירים עבריין סדרתי שפרש, פרש בגלל הצלת חטופים. מי שרצה להפקיר שם בפעם השנייה – בפעם הראשונה הוא רצה להפקיר תינוקות, ילדים, אימהות, ועכשיו הוא רצה להפקיר את רומי, לירי, ארבל, טל, עומר, שגיא, את כל מי שחזרו, הוא רצה שהם יהיו שם. הוא פרש כי החזרנו אותם והוא חוזר כי נתניהו החליט להפקיר. עכשיו, לתת לבן גביר את המפתחות לביטחון לאומי היה לא רק צלם בהיכל אלא מחדל מהתחלה. אבל לתת לו פעמיים את המפתחות לביטחון האישי שלנו? תענו רגע: הכהניסט הזה תפקד טוב? העבריין הזה צמצם פשיעה? מה מערך השיקולים שמחזירים אדם כל כך כושל – בביטחון, עם הטרור, בפשיעה ורצח בחברה הערבית, ברצח ואלימות כלפי נשים ואלימות במשפחה, בגל פשיעה מטורף בכלל – מה מערך שיקולים שמחזיר כושל כזה לתפקידו? אני אגיד: נתניהו הוא הבעיה. נתניהו לא כשיר, לא רק עם פיטורי ראש השב"כ בגלל חקירה על חשדות לבגידה של לשכתו. הוא לא כשיר בכל זירה, בכל ממד של פעולה. נתניהו, שמחזיר לתפקידו עבריין מורשע, מועד לפורענות, שהפיל את משטרת ישראל, חייב לצאת לנבצרות, אני אומרת. האיש הזה מסכן את אזרחי מדינת ישראל, את חיילינו, את החטופים, את הביטחון שלנו, את הביטחון האישי שלנו, את הכלכלה שלנו, את החיים שלנו, את החיים בכבוד. האיש הזה לא כשיר. נתניהו לא כשיר. את נתניהו חייבים להוציא לנבצרות עכשיו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. במקום חברת הכנסת מיכאלי – חבר הכנסת לוי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת טאהא, אחריו – חבר הכנסת כהנא, ואז, אחרון הדוברים – חבר הכנסת לפיד, אם הוא יבוא. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מדברים על צירופם של חבר הכנסת איתמר בן גביר וכל חברי מפלגתו, אבל לרגע הם לא עזבו. הם תלו את התיקים אצל חיים כץ, והציבור לא מטומטם, ואני לא יודע על מה כל החגיגה כאן שהם מצטרפים. הם לא עזבו. אפילו את הנהג של בן גביר לא לקחתם לו, את המנכ"ל, את הלשכה. כלום לא עשיתם. כרגיל, עובדים על הציבור בעיניים, וזה מביך לראות את זה מכאן. אז מאחר שבן גביר לא עזב והוא לא חוזר ולא קורה כאן כלום, אני רוצה לדבר על משהו מאוד חשוב ולפנות לשר הביטחון ישראל כץ. בחודשים האחרונים אנחנו מדברים לא מעט על בריאות הנפש, על הלומי קרב, ונכנסנו עכשיו – סליחה, גלעד קריב. מדברים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ירון פעם גינה אותי בתקשורת. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> גיניתי, ובצדק, אני חושב. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ממש. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו מדברים על החיילים שלנו, על הלומי קרב, על ימי מילואים רבים ועל המחסור בפסיכיאטרים, בפסיכולוגים, אבל אף אחד לא מדבר כאן על ההשפעות של חוק ההשתמטות, שבזה לא מגייסים חיילים ולא מוסיפים עוד כוח, במחסור הגדול שיש לנו כאן בצבא בכוח האדם. אף אחד לא מדבר על זה, ויש כאן מהקואליציה ומהאופוזיציה הורים לילדים שמשרתים למעלה מ-300, למעלה מ-400 ימי מילואים, ואחרי זה שואלים איך הצבא עוזר לאותם מילואימניקים שעזבו את העסקים שלהם, שקרסו, עזבו את המשפחות שלהם, איך הצבא מתווך להם עכשיו את המציאות ואת הזמן. אז הצבא יכול לתווך את המציאות, ויש לו גם מגבלות, כמו שיש בשירות הציבורי, של מחסור בצוותים מקצועיים. אבל הממשלה הזאת צריכה לשנות את סדרי העדיפויות שלה, ואם יש לנו למעלה מ-13,000 פצועים ובזמן הזה החמאס הצליח לגייס 25,000 חיילים ומדינת ישראל לא יודעת לחוקק חוק גיוס, זו בושה לממשלה הזאת, והיא לא ראויה לחיילים, לא לנופלים ולא לאלה שנלחמים. המזל שלנו הוא שיש לנו אזרחים טובים שלא סומכים על המדינה, והם יודעים שהאחריות שלהם לשרת את המדינה גדולה יותר מהאנשים שנמצאים כאן, והם התגייסו למרות – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – העוולה שלכם ולמרות שאתם בורחים מלחוקק חוק שמתייחס לכולם, זכות וחובה במדינה – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – שצריכה להיות שוויונית לכולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת טאהא, בבקשה. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, האמת שבמצבים מתוקנים חברי כנסת צריכים לעלות על הדוכן ולברך ולאחל הצלחה לשר או שרים שייכנסו לתפקיד, אולם במקרה שלנו המצב הוא הפוך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה לא מאחל לו הצלחה, אני מבין. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני והוא לא זהים בערכים. מבחינתו, כמה שיותר ערבים שימותו זו הצלחה, ואני כמובן לא אאחל לו את ההצלחה הזו. שום דבר לא משותף ביני לבינו במערכת הערכים, אז אני לא צופה שום הצלחה שהיא זהה לערכים שלי. אז כן, האדם הזה הוא גזען מוצהר, הוא לא מסתיר את זה; הוא תומך כהנא מוצהר, הוא לא מסתיר את זה. הוא תלה על הקיר בסלון הבית שלו את תמונתו של הרוצח גולדשטיין, והוא מתגאה בזה. היו ימים שהליכוד – המפלגה שלך, היושב-ראש – המנהיגים של הליכוד סירבו להישאר במליאה כאשר כהנא הגזען עלה לדבר. עכשיו המפלגה שלך – המנהיג של המפלגה שלך צירף אליו את תלמידיו וחניכיו של כהנא. אז על אחת כמה וכמה אני לא אהיה שמח מהרגע הזה, כי הניסיון שלנו איתו הוא ניסיון מר מאוד. אנחנו מדברים על אדם שיש לו אידיאולוגיה סדורה של חושך וגזענות, והוא לא מסתיר אותה, הוא מתבטא בה, הוא אומר אותה. אנחנו מדברים על אדם שפרש מהממשלה בגלל שחתמה על עסקה, והוא אמר: אני אחזור אם הממשלה תחזור להילחם, זאת אומרת, אדם שהדם, הדם של בני אדם, הוא זרז שלו להיות בממשלה, הוא הזרז שלו לחזור לממשלה. אנחנו מדברים על אדם מורשע, עם עשרות כתבי אישום שהוגשו נגדו, עם למעלה מ-12 הרשעות, אחת מהן קשורה בתמיכה שלו בארגון טרור. אז זה רגע מבייש של ממשלת ישראל. זה רגע מבייש של מדינת ישראל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת כהנא, בבקשה, אדוני. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, חבר ועדת הכספים. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפנות מפה לכל אחד מחברי הקואליציה, שידע שבתקציב שעומד לעבור, לצערי, בשבועיים הקרובים, אין כסף ליתומי צה"ל שמעל גיל 21. השורות האלה עדיין לא אושרו. אין כסף לאלמנות צה"ל על הפגיעה ביכולת שלהן להשתכר אחרי שהבעל שלהן נהרג. אחרי שהבעל שלהן נהרג. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו מפריעים – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אנחנו מתרגשים. מעכשיו הסדר יחזור לרחובות, לא יהיו נרצחים, לא יהיה דם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אוה, בעזרת השם. בעזרת השם. תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, תודה. תודה רבה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> איתמר, איזה מזל שאתה חוזר. עכשיו הכול יהיה יותר טוב. עוד יותר טוב ועוד יותר טוב. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אנחנו שמחים על ההתרגשות שלך. תודה רבה. בבקשה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זהו, אין יותר נרצחים בחברה הערבית, איתמר חזר. אין יותר גנבות רכבים, איתמר חזר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> גלעד קריב, תודה. בבקשה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> ארגוני הפשע לא ישנים הלילה. מתים מפחד. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני פונה שוב לחבריי מהקואליציה: תדעו לכם שבתקציב שהולך לעבור, לצערי, אין תקציב ליתומי צה"ל שמעל גיל 21; אין כסף לאלמנות, לפצות אותן על הפגיעה ביכולת ההשתכרות שלהן. בתקציב שאתם הולכים להעביר, 1.3 מיליארד לישיבות יש, 60 מיליון שקל לבחורי ישיבות מחו"ל יש, 28 מיליון שקלים למניעת נשירה מישיבות יש, אבל לאלמנות צה"ל וליתומי צה"ל שמעל גיל 21 – לזה אין. לזה אין. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אין 53 מיליארד שקל למנסור עבאס. גם לזה אין. גם לזה אין. 53 מיליארד שקל למנסור עבאס – גם זה אין. יש הרבה דברים. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אתם צריכים להסתכל בעיניים של אלמנות צה"ל ושל יתומי צה"ל. תסתכלו לאלמנות צה"ל וליתומי צה"ל בעיניים ותצביעו על התקציב הזה כשאתם לא נותנים להם כסף, ולסרבני גיוס אתם נותנים כסף. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> יותר טוב 53 מיליארד שקל למנסור עבאס. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אתם מעודדים את אחינו החרדים להמשיך ולסרב לשרת בצה"ל, ולאלמנות וליתומי צה"ל אתם לא נותנים. תדעו לכם, כשאתם הולכים להצביע על תקציב, על זה אתם מצביעים. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> מיליונים לעמותת 48, למחבלים האלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת שקלים, תודה רבה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> על זה אתם מצביעים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יאיר לפיד נוכח? אינו נוכח. אם כן – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> איתמר, ראשי ארגוני הפשיעה משקשקים מפחד כי אתה חוזר. הם לא ישנים, ראשי ארגוני הפשיעה, כי איתמר חוזר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, אני לא רוצה לקרוא אותך בקריאות – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני מברך את השר. אני מברך אותו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> בא לברך ויצא מקלל. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> השר שלמה קרעי, בבקשה, סכם את הדיון. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כמו שאתה עושה, רוטמן, אתה בא לברך – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אני הולך. אני הולך. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, אדוני השר. << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כמו שאמרתי בתחילת השבוע ליועמ"שית הפוליטית: השר בן גביר עוד יצביע, בעזרת השם, על הדחתך ביום ראשון הקרוב, והינה, הערב זה מתממש. אגב, אדוני היושב-ראש, יאיר לא רצה לעלות לנאום? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הוא לא נוכח. קראתי בשמו, הוא לא עשה זאת. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כי קודם הוא נכנס לכנסת. חשבתי שהוא בא לעבודה, אבל כנראה שלא. אתמול בישיבת הממשלה היועמ"שית נתנה מופע, ממש תיאטרון האבסורד. ניסתה שם להציג טענות מטענות שונות, מופרכות לגמרי, וכשהצגנו לפניה את הדברים ואת העובדות, את האמת – אמרתי לה: חוק-יסוד: הממשלה קובע שרק אדם שהורשע בדין, רק אותו אי-אפשר למנות לשר. בא בג"ץ ואמר: לא רק מי שהורשע – נתנו פרשנות מחמירה: שגם מי שיש לו כתב אישום לא יכול להתמנות לשר. זה בניגוד לחוק-יסוד שתוקן. למרות שחוק-היסוד תיקן למעשה את הלקונה שהייתה בהלכת פנחסי, בג"ץ לא התייחס, כאילו הכנסת רק מייעצת לבג"ץ, לאותו מוסד שחושב שהוא שלטון-העל כאן במדינה. ואתם, חבריי באופוזיציה, אני באמת לא מבין אתכם. היועמ"שית לא ידעה לענות על זה. אמרתי לה: כאן אין אפילו כתב אישום. את מביאה לנו נספח, אומרת לנו: מה, לא קראתם את הנספח של כל העמודים שהכנתי על השר בן גביר? פתחנו את הנספח. מה יש שם? השר בן גביר העביר ביקורת על בית המשפט, והשר בן גביר צייץ נגד מח"ש, והשר בן גביר אמר ככה. מה אתם רוצים, שלנבחרי הציבור גם לא יהיה חופש ביטוי? << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> שלמה, אני מתפלא עליך. כתוב בחוק-יסוד: הממשלה במפורש – אתה קראת כנראה חוק-יסוד לא נכון – כתוב: הממשלה מכהנת מכוח אמון היועמ"שית. כל שר נושא באחריות אל מול היועמ"שית. כך כתוב. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אתה לא קראת עד הסוף. השר גדעון סער אמר אתמול מה חוק-היסוד האמיתי שהיועמ"שית קוראת מתוכו. יש לה מילה אחת: לבלט"ב – לא בא לה טוב בעיניים. זה הכלל היחיד שלפיו היא פוסלת ומסכלת החלטות ממשלה ומסכלת מינויי שרים. זה הדבר היחיד שעומד. אז היועמ"שית אתמול, כשאמרנו לה את כל הדברים, כשראש הממשלה סקר לפניה את ההיסטוריה של הדמוקרטיה והסביר לה: תראי לאן את גוררת את הדמוקרטיה הישראלית, את מרסקת את מוסד הייעוץ המשפטי – כשכל זה קרה, היא נכנעה בסוף ואמרה: אני רק נותנת לכם עצה. תעשו מה שאתם רוצים, אבל אני לא אגן עליכם בבג"ץ. אמרתי לה: כאילו שאת מגינה עלינו בבג"ץ עד היום. הרי עד היום את רק יוצאת נגדנו בבג"ץ. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אוי אוי אוי. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אז לא מדבשך ולא מעוקצך, לא עצות ולא הגנות. אנחנו מסתדרים טוב מאוד בלעדייך, ונמשיך להסתדר יותר טוב בלעדייך, כשביום ראשון, בעזרת השם, נשלח אותך הביתה. עכשיו אני רוצה לשאול אתכם – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מה, לא סיימת? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, לא סיימתי. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> תסיים בדרמטיות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> רגע, אני מחכה ליאיר שייכנס, כי יש לי – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, אבל היית בשיא. חבל, מפה אתה רק מידרדר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> של נעליך מעל רגליך. עד כאן – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תכף תשמע את כל הדברים, תראה אם זה שיא או לא שיא. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> היועמ"שית, אתמול הסבירו לה, אמרו לה: תראי לאן את לוקחת את הדמוקרטיה הישראלית. למה את רוצה להפוך אותנו? את רוצה להפוך אותנו למקום שבו נבחר ציבור – חבר הכנסת גנץ, היום מישהו קרא לך "בוגד". האנשים שלכם איבדו כל רסן. הם לא יודעים מימינם ומשמאלם – רק משמאלם, שמאל קיצוני, שאפילו לך קוראים "בוגד". אז אתה תצייץ משהו, תאמר משהו בריאיון, היועמ"שית תגיד: אתה לא יכול להתמנות לשר, כי צייצת נגד חופש הביטוי. זה נשמע לכם דבר שאפשר להכיל אותו במדינה דמוקרטית, שהיועמ"שית היא שקובעת מה יהיה הרכב הממשלה, מי יכול להתמנות? בג"ץ עוד לא נתן צו ביניים. בג"ץ אמר: אין צו ביניים, הממשלה יכולה להתכנס ולעשות את זה, ובאה היועמ"שית ואומרת: לא, אני נותנת לכם צו ביניים. אתם לא יכולים. לאן הגענו? איך אתם מאפשרים באופוזיציה להגיע למצב כזה? אתם חותרים לזה. כמו הקמיקזה של היועמ"שית, שמרסקת את מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה לתוך הדמוקרטיה, ככה גם אתם עושים – אתם מרסקים את האופוזיציה, את המעמד של נבחרי הציבור. כמו שאמר חבר הכנסת דוידסון: אני מעדיף שהשופטים יהיו פה המילה האחרונה, שהם יקבעו כאן, לא איזה 120 חברי כנסת שבאים מההמון הנבער, הלא-יודע, מהפריפריה. אני מעדיף את האליטה. אני רוצה את אותו כוח עליון, את אותם אנשים משכילים, את אותם אפלטונים, שהם יקבעו לנו. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> נתניהו ממש פריפריה. אין פריפריה כמו נתניהו. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הפריפריה בחרה אותו, היא לא בחרה אותך. הפריפריה בחרה את נתניהו כי היא חושבת שהוא הכי ראוי להנהיג את הממשלה הזו, את המדינה הזו. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> גם אם הוא הורס את המדינה? גם אם הוא יחריב את המדינה – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זו הדמוקרטיה. בדמוקרטיה – קודם כול, מי שהרס זה אתם כשהייתם בממשלה. אבל לפחות הדמוקרטיה, עם כל הלא-מושלמות שבה, אומרת: יש קול שווה לכולם. יש קול שווה לחברת הכנסת לזימי, ויש קול שווה גם למסעודה משדרות. כולם בוחרים את הממשלה שלהם. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> היא בחרה את הממשלה התיאורטית, היא לא חשבה שזה מה שיצא לה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אז יהיה לה – אז אנחנו נעמוד למבחן הבוחר בעוד שנה וחצי, ואז נראה מה מסעודה תגיד, אם היא תגיד: יאיר לפיד יהיה ראש ממשלה, חס ושלום, או שהיא תגיד: ממשלת הימין תמשיך להנהיג אותנו. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> בעזרת השם – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הרי אתם רואים מה קורה איתכם בסקרים. אתם הולכים ויושבים שם, יאיר לפיד הולך היום לשבת עם אותם שורפי אסמים, עם כל מובילי האנרכיה הזאת – ואתם לא מבינים איך אתם מידרדרים בסקרים? ברור שתידרדרו. אין לכם ממלכתיות. אין לכם ערכים שאתם באמת דוגלים בהם. לפחות חבר הכנסת קריב עולה לכאן, מייצג ערכי שמאל קיצוני,אבל הוא נאמן, הוא עקבי לערכים ההזויים שלו. אבל אתם – כמו קנה אשר ינוד במים. אני באמת באמת לא מצליח להבין איך אתם באים ומוכנים לרסק את הדמוקרטיה הישראלית במטרה אחת בלבד – רק כדי להפיל יחד איתה גם את הממשלה הזו. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> ואנחנו נפיל. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אתם לא רוצים את שלטון העם. אתם לא מאמינים באמת בבחירות. אתם מעדיפים שהשופטים והיועמ"שית יקבעו גורלות כאן, הם יתוו מדיניות. אבל אנחנו אמרנו אתמול ליועמ"שית: עד כאן. אני כבר אמרתי לבג"ץ לפני חודשיים, אמרתי להם שהצו שלהם יהיה בלתי חוקי, לא נכבד אותו, כי ככה זה בדמוקרטיה – יש איזונים ובלמים מכל הכיוונים. גם הם – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, הם יכולים להעביר ביקורת. אם עשינו משהו בניגוד עניינים, אם עשינו משהו בניגוד לחוק, אנחנו נכבד את זה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אתה כל יום עושה משהו בניגוד לחוק. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אבל אם הם מצפצפים על החוק, אנחנו נאמר להם: אתם לא מעל החוק. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה חושב על קטר, שלמה? מה אתה חושב על קטר? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני רוצה לומר לכם, בואו, כל חקירות ההשתקה האלה לא יעזרו לכם. הציבור מבין. פעם – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מירב, מירב. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> פעם הייתה נפתחת חקירה – היו אומרים: וואו, מה קרה? מה הוא עשה? היום נפתחת חקירה – שואלים: את מי רוצים להפיל? מה האינטרס שעומד מאחורי החקירה הזו? את זה הציבור כבר מבין. אדוני היושב-ראש, רצית לומר משהו? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, לא, תמשיך, תמשיך, רק למירב, לא לך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ואני רוצה לומר משהו, אני רואה שיאיר הגיע לעבודה היום. אומנם הוא נכנס לכנסת רק לפני עשר דקות, אבל אני שמח שהוא איתנו כאן במליאה. אומנם הוא פספס את הנאום האופוזיציוני שלו, הוא פספס את זה, אבל אני רוצה לומר משהו: אזרחי ישראל, תכף תראו כאן יאיר לפיד חדש. לכבוד פורים – עבר פורים, הוא הוריד – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אולי תפסיק כבר? אולי תפסיק כבר עם הדיבור שלך? מה, אתה ילד בן ארבע? << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> כן. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אתה בגן ילדים, תגיד לי? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> כן. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אתה שר במדינת ישראל. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לכבוד פורים – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> תתבייש לך. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> אתה נבחר ציבור, אתה לא יכול – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני מבקש שם מהסאונדמן – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> כמו ילד קטן. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – אדוני היושב-ראש, להגביר אותי קצת, כי לא שומעים אותי. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> איש הסאונד, שומע אותנו? להגביר את השר קרעי, בבקשה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אופיר, תגאל אותנו. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תודה. תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לומר לאזרחי ישראל: תכף תראו כאן יאיר לפיד חדש. אחרי פורים הוא הוריד את הזקן והוריד את המסכות. אבל את הבלופים שאתה מוכר לעם ישראל, יאיר, את זה לא תוכל לגלח. את הבלופים שאתה מוכר לעם ישראל אי-אפשר לגלח. את זה כל הציבור כבר מבין. לא עוזר לכם הדיפ-סטייט שלכם, הקשרים שלכם בתקשורת, במערכת המשפט – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מה אתגרת? אני רק רוצה להבין. מה אתגרת, אפשר לדעת? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> קטר, קטר, קטר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – חקירות השתקה, החקירות שדרכן אתם מנסים להפיל את ראש הממשלה כי אתם לא מצליחים בקלפי. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> קטר, קטר, קטר. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> אל-ג'זירה, אל-ג'זירה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כל זה כבר לא עוזר לכם, כי יש רשתות חברתיות, ויש ערוץ 14, ויש גלי ישראל. חוק השידורים יגיע בקרוב ויפתח עוד ערוצים שישמיעו קולות מגוונים שאתם לא רוצים שיישמעו. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> קטר, קטר, קטר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אנחנו פותחים את שוק התקשורת לתחרות. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אצלך יש סיכוי שאל-ג'זירה תקבל זיכיון. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> קטר, קטר, קטר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> והינה, היועמ"שית הולכת הביתה, ומה לעשות, בסוף בסוף טחנות הצדק טוחנות לאט, אבל הן טוחנות. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> קטר, קטר, קטר. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> טחנות הצדק – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> קטר, קטר, קטר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> והקולות של אלה שניסיתם להשתיק מזה שנות דור, הקולות האלה הולכים ונשמעים, הולכים ומתגברים. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> קטר, קטר, קטר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כמו שאמר ישעיהו הנביא, והרמב"ם חותם עם זה את ספרו – אמר: "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> קטר, קטר, קטר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת שטרן, חבר הכנסת שטרן, די. די, די. כמה פעמים? כמה פעמים? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> קריאה ראשונה לחבר הכנסת שטרן. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הדעה הזאת ממלאה את הארץ, ואנחנו נמשיך למלא אותה. והקולות שלכם – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מה עם קטר? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – וההסתה והניסיונות להפיל שלטון שלא בקלפי לא יצלחו. זה כבר לא עובד לכם. העם יותר חכם ממה שאתם – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ביטן צדק. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אה, נאור, ברוך הבא, חבר הכנסת שירי. שמעתי שהיה לך איזה משפט על שחיתויות בתפקידך כסגן ראש העירייה. שם אמרת לשופט: חבר הכנסת קרעי מגלה במליאה את כל השחיתויות שעשיתי פעם, כשהייתי יושב-ראש דירקטוריון אלומה ולא היה לי אפילו תואר ראשון. מעניין שהדברים האלה הגיעו עד בית המשפט, כשביקשת שם: העיקר – אל תגלו לחבר הכנסת קרעי. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה עם אל-ג'זירה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> העיקר, אל תגלו לו את המשפט הזה. אני מוכן להתנצל, אני מוכן לעשות הכול – רק אל תגלו לקרעי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כולנו ביטן. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זה לא יעזור לך, חבר הכנסת שירי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה לא יעזור לי? אתה מסכן. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא יעזור לך, לא יעזור ללפיד, שגילח את הזקן. כל פעם מנסה להמציא את עצמו מחדש. פעם בצרחות: רוצים מלחמה, פעם הוא פתאום נהיה כבש ממלכתי פה מעל הדוכן, פעם זקן, פעם בלי זקן. יאיר, תלמד מחבר הכנסת גנץ, הוא עקבי, הוא עקבי. הוא מנסה להיות ממלכתי, הוא מנסה ללכת באמצע. זה לא עובד לו, כי אתם לוקחים לשמאל הקיצוני, והעדר, אלה שהתקשורת מסיתה כל היום, נוהרים אחריכם. אבל בסופו של דבר תמיד משתלם להיות עקביים. לא שווה, לא שווה כל פעם לזוז כקנה אשר ינוד במים. זה לא עובד. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> נכניס אותך לרשימה – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לפני סיום אני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת בן גביר ואת חבר הכנסת וסרלאוף ואת חבר הכנסת עמיחי אליהו. שלושתם תכף יהפכו להיות שרים מחדש בממשלה שלנו – ממשלה יציבה, שתמשיך לעמוד מול האתגרים שמדינת ישראל ניצבת בפניהם, שתמשיך את המלחמה הזו עד הניצחון המוחלט ועד השבת כל החטופים הביתה; לא תתעלם מהניסיונות שלכם לשמש כשופרות של החמאס, לצאת נגד ראש הממשלה במקום לצאת נגד החמאס, אתם והשופרות שלכם בתקשורת. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> – – – אתה יכול לרדת. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כל זה כבר לא עוזר לכם. כל זה כבר לא עובד על הציבור. השר בן גביר יחזור להיות השר לביטחון לאומי וימשיך להוביל את המשטרה, ימשיך להוביל את מה שנדרש כאן, הוא ושרי עוצמה יהודית שמצטרפים אלינו. הממשלה הזאת תמלא את ימיה, בעזרת השם. אני כבר שנתיים אומר לכם: הממשלה הזאת תמלא את ימיה. אתם צוחקים, אתם צועקים, אתם משתוללים בהמון המון נפנופי ידיים והמון המון קריאות ביניים, אבל הממשלה הזו ממשיכה לעבוד. והינה, התקציב עובר בשבוע הבא, בעזרת השם. אנחנו ממשיכים לדאוג לאזרחי ישראל ולעשות את מה שטוב למדינה הזו. במקום להיות אופוזיציה לממשלה, אתם מקפידים להיות אופוזיציה למדינה. חבר הכנסת לפיד, ראש האופוזיציה, אם אתה רוצה להתרומם מהשישה מנדטים שיש לך היום בסקרים, כדאי שתתחיל להיות אופוזיציה לממשלה ולא אופוזיציה למדינה. אני שמח על זה שממשלת ישראל – – – << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> כל דקה שהוא שם – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אתמול בעיניי היה דיון מכונן בממשלה, ממש. זה כמו – לא רוצה לומר פעמי משיח. אנחנו שומעים אותם הרבה זמן – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> איזה חורבן. איזה חורבן. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – אבל מה שהיה אתמול בממשלה, כל שרי הממשלה פה אחד, פה אחד אזרו אומץ, אזרו עוז מול הייעוץ המשפטי לממשלה, מול אלו שמנסים להשליט עלינו את שלטון הפקידים כאן במדינה הזו, שמנסים לומר: אני ואפסי עוד. לא משנה מה אומר החוק, לא משנה מה תחליט הממשלה, לא משנה מה תחליט הכנסת – הכול הכול לא מעניין. בסוף יש חבורה של פקידים שרוצה לקבוע כאן את הכול. אתמול ניצב שר המשפטים וניצבו ראש הממשלה וכל יתר השרים ואמרו ליועצת המשפטית: את התבלבלת. את היועצת לממשלה, את לא הקובעת בממשלה. הדעה שלך יכולה להיות עצה טובה או עצה לא טובה, ואנחנו נחליט את זה, לא את וגם לא בג"ץ. גם בג"ץ, שיבוא ויפסוק, ויחליט בצו ביניים אפילו, בלי נימוקים ובלי דיון רציני ואמיתי יבואו ויחליטו שהחוק הזה לא מוצא חן בעיניהם ושאת חוק-היסוד הזה הם מבטלים – כל זה, הציבור מבין שזה כבר לא יכול להיות. אי-אפשר כבר לתת למוסדות, לאותה רשות שופטת, לכרסם עד כדי כך את יסודות הדמוקרטיה. אני יודע שרבים באופוזיציה מבינים את זה. מה זה אני יודע? יאיר לפיד, כשהיועצת המשפטית אמרה לו משהו בתקופתו כראש ממשלת מעבר, ראש ממשלת מעבר חליפי, אמר: אז מה, אמרה היועצת ואנחנו קובעים. אתם עשיתם את זה הרבה יותר בעזות מצח מאיתנו. אנחנו מנסים, הולכים לתהליכים, מנסים להגיע לפשרות, אבל בסופו של דבר, בסופו של תהליך, זו דמוקרטיה. אנחנו לא בשלטון פקידים, אנחנו לא בשלטון פילוסופים, אנחנו לא בשלטון של מועצת חכמים כזאת או אחרת, אנחנו בשלטון העם. הקול של היועצת המשפטית לממשלה, של ראש הממשלה ושל תושבי נתיבות או תושבי קריית שמונה או תושבי תל אביב – הקולות שווים בקלפי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני ממשיך לדבר, אני מדבר עוד. אל תדאג, עד שאופיר כץ לא נותן הנחיה לרדת, אני כאן. תמשיכו, יש לנו את כל הלילה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה יכול לדבר, אתה לא חייב לדבר. אתה יכול גם סתם לעמוד שם ולנצל את זכות השתיקה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זה רעיון. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מותר לך – – – בן גביר, חיכית – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> השר בן גביר, אני רוצה לומר לך משהו. אתה שותף טוב של הקואליציה הזאת, ואני שמח שאתם חוזרים, אבל יש שותף אחד יותר טוב ממך לקואליציה הזאת. אתה יודע מי השותף הטוב ביותר של הקואליציה הזו? שר המשפטי,. השר בן גביר שותף טוב. מי השותף הטוב ביותר של הקואליציה הזו? יאיר לפיד. יאיר לפיד, עם ההתנהלות שלו, הוא מעלה לנו את המנדטים משבוע לשבוע. זה השותף. יאיר לפיד הוא השותף הטוב ביותר של הקואליציה הזאת. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> אם הכול בסדר, אז תרד – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שמענו מספיק. אתה יכול לרדת. סיימת. כל מה שאתה אומר – הכול שקרים, הסתה ופילוג. כלום אין לך מורשת. רק שקרים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ראש הממשלה חזר מקטר. אתה יכול לרדת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> על זה שהוא – – – 40 דקות. די כבר. שירד. עכשיו שירד. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> האופוזיציה – אזרחי ישראל, תראו איך האמת כואבת לחברת הכנסת מירב בן ארי. האמת כל כך כואבת לה כי היא רואה שאני צודק. ראש הממשלה, אמרתי שהשר בן גביר הוא שותף טוב של הקואליציה, וטוב שהוא חזר – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אנחנו זוכרים מה בן גביר עשה לראש הממשלה – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – אבל יאיר לפיד הוא השותף הטוב ביותר של הקואליציה. בזכותו הקואליציה הזו מתרוממת בסקרים שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע. ובעזרת השם אנחנו נמשיך להוביל את הממשלה הזו, נמשיך להוביל. איפה אופיר? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה. תרד כבר, תרד. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אופיר נתן הוראה לסיים? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת כץ. אופיר, פונה אליך השר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זהו? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. יאללה – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תודה רבה לכם. תודה רבה לכם. ברוכים הבאים לשרים החדשים. תודה ליאיר, שבזכותו אנחנו ממשיכים לטפס במנדטים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> רק ההסתה שלך והפילוג – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות. יש לפנינו שתי הצבעות. ההצבעה הראשונה היא על הודעת הממשלה בעניין צירופם של חברי הכנסת איתמר בן גביר, עמיחי אליהו ויצחק וסרלאוף כשרים בממשלה. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה, לבקשת האופוזיציה, ההצבעה הזאת תהיה הצבעה שמית. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – בעד גדי איזנקוט – נגד ישראל אייכלר – בעד דן אילוז – בעד ואליד אלהואשלה – נגד קארין אלהרר – נגד עמיחי אליהו – בעד זאב אלקין – בעד משה ארבל – בעד יעקב אשר – בעד אביחי אברהם בוארון – בעד אוריאל בוסו – בעד מישל בוסקילה – בעד דבי ביטון – נגד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – בעד בועז ביסמוט – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד אברהם בצלאל – בעד אליהו ברוכי – בעד ניר ברקת – בעד ששון ששי גואטה – בעד טלי גוטליב – בעד מאי גולן – בעד גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – נגד משה גפני – בעד סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אלי דלל – בעד שלום דנינו – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – בעד שרן מרים השכל – בעד ניסים ואטורי – בעד מיכל מרים וולדיגר – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – בעד יאסר חוג'יראת – נגד אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – נגד יוסף טייב – בעד אוהד טל – בעד יעקב טסלר – בעד חילי טרופר – נגד אלמוג כהן – בעד מאיר כהן – נגד מירב כהן – נגד מתן כהנא – נגד עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד ישראל כץ – בעד רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד ירון לוי – נגד מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד אביגדור ליברמן – נגד יאיר לפיד – נגד סימון מושיאשוילי – בעד טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – נגד יונתן מישרקי – בעד חנוך דב מלביצקי – בעד ארז מלול – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד צגה מלקו – בעד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – נגד בנימין נתניהו – בעד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד משה סולומון – בעד לימור סון הר מלך – בעד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – בעד משה סעדה – בעד גדעון סער – בעד מנסור עבאס – נגד עפיף עבד – בעד איימן עודה – אינו נוכח יוסף עטאונה – נגד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – נגד צביקה פוגל – בעד עודד פורר – נגד יצחק פינדרוס – בעד משה פסל – בעד יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – נגד מטי צרפתי הרכבי – נגד אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד אליהו רביבו – בעד משה רוט – בעד שמחה רוטמן – בעד עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – נגד אלון שוסטר – נגד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד מיכל שיר סגמן – נגד נאור שירי – נגד אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת מיקי לוי – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת אבי מעוז – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח יסמין פרידמן – אינה נוכחת עידן רול – אינו נוכח << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש מי שטרם הצביע ומעוניין להצביע כרגע? אם אין, תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. להלן תוצאות ההצבעה: 65 בעד, 46 נגד. אני קובע כי הודעת הממשלה אושרה. ההצבעה הבאה תהיה הצבעה אלקטרונית. חברי הכנסת המעוניינים להצביע, אנא, תפסו את מקומותיכם. אנחנו מצביעים על מינויו של השר איתמר בן גביר לתפקיד השר לביטחון לאומי, מינויו של השר עמיחי אליהו לתפקיד שר המורשת ומינויו של השר יצחק וסרלאוף לתפקיד שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי – כולם במקומו של השר חיים כץ שמילא תפקידים אלה במילוי מקום בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 25 בעד הודעת הממשלה – 65 נגד – 46 נמנעים – אין הודעת הממשלה על צירוף השרים לממשלה נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד, 46 נגד. אני קובע כי הודעת הממשלה אושרה. << נושא >> הצהרות אמונים של חברי הממשלה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו נעבור כעת להצהרת האמונים של השרים. אני מתכבד להזמין את השר איתמר בן גביר אל הדוכן, בבקשה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> צלם בהיכל. צלם בהיכל – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב, קריאה ראשונה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> צלם בהיכל. צלם בהיכל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב, קריאה שנייה. השר בן גביר, אנא הקרא את הצהרת האמונים. בבקשה. << דובר >> איתמר בן גביר: << דובר >> אני איתמר בן גביר, בן צדוק ושושנה, זכרם לברכה, מתחייב כחבר ממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ברכות לשר איתמר בן גביר. (מחיאות כפיים) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מתכבד כעת להזמין את השר עמיחי אליהו אל הדוכן, בבקשה. בבקשה, השר אליהו, אנא הקרא את הצהרת האמונים. << דובר >> עמיחי אליהו: << דובר >> אני עמיחי אליהו, בן הרב שמואל וטובה, נכד לרב מרדכי אליהו ז"ל, שהיה הראשון לציון, ולמשה לקס, מתחייב כחבר ממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. בתפילה גדולה לשוב החטופים ולניצחון מלא, בעזרת השם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ברכות לשר עמיחי אליהו. (מחיאות כפיים) << דובר_המשך >>עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מתכבד להזמין כעת את השר יצחק שמעון וסרלאוף לדוכן. בבקשה, השר וסרלאוף, אנא הקרא את הצהרת האמונים. << דובר >> יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר >> אני יצחק שמעון וסרלאוף, בן יששכר, זיכרונו לברכה, ושרה מרים, תיבדל לחיים ארוכים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ברכות לשר יצחק שמעון וסרלאוף. (מחיאות כפיים) << הצח >> הצעת חוק להשגת יעדי התקציב וליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025 (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2025) (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק התחשבנות בין בתי חולים לקופות חולים (בריאות הנפש), התשפ"ה–2025 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) [מס' מ/1822; דברי הכנסת, חוב' ח', ישיבה 231; חוב' י"ב, ישיבה 245; נספחות.] << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – דיון משולב בקריאה השנייה והשלישית בארבע הצעות החוק הבאות: הצעת חוק להשגת יעדי התקציב וליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025 (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025; הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2025) (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025; הצעת חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025; הצעת חוק התחשבנות בין בתי חולים לקופות חולים (בריאות הנפש), התשפ"ה–2025. הדיון יתקיים בהתאם לסדרי הדיון המיוחדים שקבעה ועדת הכנסת. אני מתכבד להזמין כעת את יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני להציג את הצעות החוק שהוכנו בוועדת הכספים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. כן, הוא מפלס דרכו אל הבימה. ראשית, אני רוצה להודות לך על ניהול ועדת הכספים. אני נמצא איתך חודשים ואפילו שנים, ואני לומד כל כך הרבה מהעשייה המדהימה שלך. יישר כוח גדול מאוד. << דובר >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, השרים החדשים-ישנים, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק להשגת יעדי התקציב וליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025 (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, וכן אתה הצעת חוק מסגרות את תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2025). יש שני חוקים שאני מביא, האחד – חוק ההתייעלות הכלכלית, חוק ההסדרים, כפי שאנחנו קוראים לו, וחוק המסגרת של התקציב. ישבנו על זה זמן רב. ועדת הכספים קיימה במסגרת הצעת החוק דיון בכמה נושאים בתחום המיסוי, ובכלל זה שינוי מבנה ומיזוג בחברות ובענף ההייטק, הרחבת חובת הגשת דיווח מפורט, דיגיטציה של חשבוניות מס, הוצאות שלא מותרות בניכוי ושינוי מודל החשבוניות הפיקטיביות. לעניין שינוי מבנה ומיזוג, בהצעת החוק מוצע לתקן את פקודת מס הכנסה ולקבוע הוראות מקילות לעניין שינוי מבנה ומיזוג בחברות בענף ההייטק. בין היתר מוצע לקבוע שחברות המבקשות להתמזג בדרך של החלפת מניות יוכלו לעשות כן ללא חבות במס, ובהעברה של 70% מהזכויות בחברה הנעברת לאחרת במקום 80% כיום; במכירת זכויות בחברה או בהעברת נכסי החברה אגב מיזוג, סך הזכויות של כלל בעלי הזכויות בכל אחת מהחברות המשתתפות במיזוג יהיה 5% לפחות משווי השוק במקום 10% כיום; השוק של כל אחת מהחברות המשתתפות במיזוג לא יעלה על פי 19 משווי השוק של חברה אחרת המשתתפת במיזוג במקום 1:9 כיום. כמו כן, מוצע לבטל את התנאי הקיים כיום לעניין חובת החזקה של בעלי זכויות שביצעו שינוי מבנה להחזיק 25% מכל אחת מזכויות החברה, וכן לבטל את החובה להשלים בניית מבנה על מקרקעין בתוך חמש שנים ממועד שינוי מבנה. במהלך הדיון בוועדה הוחלט לקבוע הקלות נוספות ביחס לפרק זה, וכן הוחלט להגדיל את שיעור התמורה במזומן שבעלי המניות רשאים לקבל במיזוג מ-40% מתוך התמורה הכוללת ל-49%, ואת יחסי הגודל בפיצול – מ-1:4 ל-1:9. כמו כן, סוכם כי עד חודש מאי 2025 תיעשה עבודה משותפת של רשות המיסים והלשכות המקצועיות להביא הקלות נוספות בנושא חקיקה זו. על מנת לאפשר לחברות להתארגן בהתאם להוראות התיקון, מוצע שתחילתו של התיקון יהיה ביום 1 במאי 2025. אדוני היושב-ראש, אני מבקש רגע לעצור לפני שאני ממשיך הלאה את כל הנושאים. אלה דברים – בין היתר, אנחנו נמצא את זה בהרבה נושאים שעולים עכשיו בחוק ההסדרים. אנחנו ישבנו בוועדת הכספים – אנחנו לא ת"פ של משרד האוצר, אנחנו לא מקבלים ספר ממשרד האוצר. יש שם העלאות מיסים, דברים שפוגעים, ואנחנו צריכים לעשות את החשבון, אנחנו אנשי ציבור. ועשינו את החשבון בעבודה קשה, סיזיפית, סעיף-סעיף, עברנו על כל אחד. יש דברים שצריך להביא כסף – אנחנו נמצאים בתקופת מלחמה, צריך להביא כסף לאוצר. יש דברים של לא לפגוע בשכבות החלשות כלכלית, לא לפגוע בהן באופן דרמטי כזה, כפי שהגיע אלינו. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לפגוע קצת. לפגוע קצת, לא דרמטית. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> בסדר. אני מדבר עכשיו ברצינות. אני לא עושה פה – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אבל בקצרה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> ישבנו ועשינו את החשבונות כולנו יחד. לא רק חברי הקואליציה, חברי האופוזיציה גילו אחריות. ישבנו ודיברנו סעיף-סעיף. יש סעיפים שהורדנו, יש סעיפים ששינינו, יש סעיפים שעשינו את זה בעבודה קשה ומאומצת, יום ולילה. עשינו את העבודה. בסוף, מה אני מקבל? אני עושה את העבודה. נכון, אני מודה שאני חרדי, אם מישהו לא ידע. עשיתי עבודה, וזה עשרות תקציבים שעברתי כאן בארץ הזאת, במדינה הזאת. עשינו עבודה, והיו דברים ששינינו. בא אליי העוזר שלי ומראה לי שהוא פותח עיתון חילוני וכתוב שם שאני עיכבתי, עשיתי, שיניתי, בגלל שרציתי כסף לחרדים. לא עלה על דעתי אפילו. הייתה עבודה מקצועית. אתה מכיר את זה, אתה חבר בוועדה. נמצא פה ולדימיר, נמצא נאור. אני עשיתי את הדברים האלה כשישבנו על הסעיפים האלה, ועשיתי את החשבון מה יקרה בדברים אחרים שהם אינם לגופו של עניין? יכול להיות שאני נראה ככה, אבל עברתי עשרות תקציבים. שיניתי יחד עם חבריי, קואליציה ואופוזיציה, אני מעיד גם על עכשיו. עשינו שינויים. אני מקבל כותרות שעכשיו הולכים לעשות קיצוץ רוחבי בתקציב המדינה, מביאים את זה לממשלה, בגלל שאני או אנחנו לא הבאנו את מה שהם דרשו. ממתי אני מחויב? איפה כתוב בתורה שאני מחויב לקבל את מה שאמר משרד האוצר? מה זה, כשהקדוש ברוך הוא חילק את השכל רק הם היו שם? אנחנו לא היינו? מה זה הדבר הזה? מעולם לא היה דבר כזה, שאחרי שוועדת הכספים ישבה ודנה, שינתה, עשתה דברים, הוסיפה, הורידה – ואת הרוב העברנו, תראו בחוק. הולכים להביא קיצוץ רוחבי לממשלה. מורידים – איך הם עשו את זה ברדיו? היה יפה. הורידו במשרד הרווחה – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אישרו אתמול. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אם הממשלה אישרה, מה תעשה? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אישרה אתמול. יש קיצוץ. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> יש קיצוץ. לא היית עם אסי מסינג? היית בחתונה של דרעי שלא – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> עוד פעם החתונה של דרעי. את יכולה להרגיע אותו? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אי-אפשר, אין לי שליטה עליו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> למה לא הזמנת אותנו? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אין לאף אחד שליטה על הדבר הזה. לאף אחד. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> קטי, יש לך ד"ש מאביחי שטרן. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> ליצן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אביחי שטרן מוסר לך ד"ש באהבה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> הי, נאור. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברים, חברים, לאפשר. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני, על כל פנים, כל עוד אני יושב-ראש ועדת הכספים, אני אומר את זה, ואם אני לא נוהג ככה, אני גזלן. אני דואג לאיזה קבוצה שלי ואני לא דואג לכל הציבור? לא יהיה אצלי דבר כזה. אני לא אהיה יושב-ראש ועדת הכספים. זה לא היה בעבר ולא יהיה היום. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> נאור, הוא בתאילנד. הוא בתאילנד, הוא בתאילנד. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני מציע לך לא – – – קטי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת קטי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל מה תעשה עם הקיצוץ? מה תעשה עם ה-3% שאושרו? מה תעשה? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> את זה אני לא משנה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה את זה לא משנה? זה שונה כבר. שונה. מה שאתה מקריא עכשיו, זה שונה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אני תכף אדבר על זה. עזוב, נאור. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> לא, אבל חוקים? בחוק ההתייעלות משהו שונה? אני שיניתי. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא בזה, לא בזה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אתה שינית. אנחנו ביחד שינינו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני? אני הצבעתי נגד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא משנה. אבל ברגע שאתה חבר ועדת הכספים ויצא משהו מהוועדה, כל חברי הוועדה הוציאו. זה מה שהוא אומר לך. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הצבעתי נגד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אבל לא משנה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> כן. אבל זה לא חוכמה. זה לא חוכמה להשאיר אותי לבד – ואני הייתי נגד. בסדר, לא נורא. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> חבר הכנסת – – – משאיר אותם לבד? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> בסדר. בסדר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> עליי, עליי. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> עליך. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> הרב גפני, הם לא מבינים, פשוט לא מבינים. הם לא מבינים. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> טוב, אני מבקש להמשיך – מה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> קטי, לכי תנוחי, תעזבי אותך. מספיק, די. יש לך פיליבסטר. תעזבי אותך. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני ממשיך. הרחבת חובת הגשת דיווח מפורט – בהצעת החוק מוצע להרחיב את חובת הדיווח המפורט במע"מ כך שתחול על כל עוסק שמחזור עסקאותיו השנתי עולה על 0.5 מיליון ש"ח, במקום על מי שמחזור עסקאותיו עומד על 2.5 מיליון ש"ח או על מי שמחזור עסקאותיו עומד על 1.5 מיליון ש"ח. במהלך הדיונים שקיימה הוועדה בפרק זה ביקשו חברי הכנסת כי התיקון ייכנס לתוקפו באופן הדרגתי הן ביחס לסכום והן ביחס לתקופה המוצעת. לנוכח התנגדות האוצר, הוחלט לבסוף לקבוע כי המתווה המוצע ייכנס לתוקפו ב-1 בספטמבר 2025, והוא יחול על דוח שהוגש מ-1 באוקטובר 2025 ואילך, כלומר, בשל תקופת חודש ספטמבר ואילך. פשרות עשינו גם עם האוצר. דיגיטציה של חשבוניות מס – בהצעת החוק מוצע לתקן את חוק מס ערך מוסף ולקבוע שעוסק הרשום בישראל שהוציא חשבונית לעוסק, מוסד כספי או מלכ"ר הרשומים באזור ובשטחי עזה ויריחו – חשבנית I – יגיש חשבונית באופן מקוון, וכן שעוסק שרשום בישראל וזכאי לנכות מס תשומות הכלול בחשבונית שהוצאה לו על ידי עוסק הרשום באזור ובשטחי עזה ויריחו – חשבונית P – יוחרג מחובת הגשת דוח נוסף, ויגיש דוח מפורט בלבד. בהתאם להחלטת הוועדה, ההסדר המוצע יחול על חשבוניות שהוצאו מחודש אוגוסט 2025 ואילך. הוצאות שלא מותרות בניכוי – מוצע לתקן את פקודת מס הכנסה, חוק מע"מ וחוק מיסוי מקרקעין לצמצום השימוש במזומן, ובשל ההפרה כאמור הוטל עיצום כספי לפי סעיף 9 לאותו החוק. אם יתקבל ערעור שהוגש לבית המשפט על החלטה להטיל עיצום כספי כאמור, יוחזר המס ששולם ביתר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו עד יום החזרתו. הצעת החוק הממשלתית ביקשה לקבוע גם הגבלה על עוסקים כך שלא ישלמו תשלומים במזומן בסכום מצטבר העולה על 200,000 ש"ח. אני מבקש להגיד לכם, רבותיי חברי הכנסת, זה אחד המקרים שממש עצבנו. יש חוק של תשלום במזומן. אני לא אוהב את החוק הזה, אבל יש חוק, והחוק קובע מה תשלום במזומן ומה לא. פתאום הם באים פה עם תשלום בסוג אחר של מזומן. במקום לתקן את החוק ולהביא את זה לדיון כאן, הם מכניסים את זה באגב, בתוך חוק ההסדרים פה, של 200,000 ש"ח. ואנחנו שואלים אותם, כל החברים שואלים אותם: למה אתם לא מביאים את זה בחקיקה? הרי תשלום במזומן זה חוק. לא הסכמנו לזה, וזה לא נכנס. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> תגיד על המאבק בהון הבלתי-חוקי? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> על המאבק בהון. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> על המאבק בהון הבלתי-חוקי. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> טוב, אני לא – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הוא התכוון להדגיש כאן את המינוח המאוד-חשוב, וכך ראוי שישתמשו מכאן ואילך, בעזרת השם. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> כן, הוא צודק. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> על כל פנים, אני אתן את כל הצעת החוק הזאת, אני אתן לקלדנית שזה ייכנס לפרוטוקול. אבל אני רוצה להגיד, יש שני פרקים שהוצאו מהחוק. הוצאנו אותם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אוקיי. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> הכרה בהוצאות הכרוכות בהשבחת נכס – בהתאם לחוק מיסוי מקרקעין, ניתן להכיר בהוצאות הכרוכות בהשבחת נכס. הוצאנו את זה מהחוק. הסעיף השני שהוצאנו – לא רק שניים, יש יותר. פרק נוסף עוסק בחובות דיווח של זירות מקוונות לביצוע עסקאות להשכרת מקרקעין. לא הסכמנו שזה יהיה. כשאני אומר לא הסכמנו, זה לא חבר וחצי. ישבנו כולם, ואני משבח את חברי הקואליציה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> והאופוזיציה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> ומשבח את חברי האופוזיציה. לכל אחד היו סיבות למה לא לריב עם האוצר, ולא רבנו עם האוצר. אמרנו את מה שצריך להיות, מקצועית. רבותיי חברי הכנסת, אני מבקש לתמוך בהצעת החוק של ההתייעלות הכלכלית ובהצעת החוק של מסגרות התקציב, לאשר אותן בקריאה שנייה ושלישית. אני מודה לכם על ההקשבה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, על הסבלנות שלך. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה לך על העבודה המקצועית והחשובה יחד עם כל חברי הוועדה, אופוזיציה וקואליציה, שגם אני זוכה להיות חלק מהם. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה למיזמים ציבוריים חבר הכנסת אוהד טל להציג את הצעת חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025, בבקשה. בבקשה. << דובר >> אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי שר האוצר, חבריי חברי הכנסת – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איפה שר האוצר? לא רואים אותך. << דובר_המשך >> אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים): << דובר_המשך >> יושב כאן שר האוצר. יושב, מכבד אותנו בנוכחותו. חברים, אני מתכבד להביא לפני מליאת הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025. אזרחי ישראל, כל הזמן מספרים לכם שנבחרי הציבור עסוקים בעיקר בעצמם, שהכנסת תעסוקה בעיקר בעצמה, שהממשלה דואגת רק לאינטרסים שלה. נכון שאנחנו באמת נמצאים בתקופה מורכבת, מאתגרת מבחינה ביטחונית, מבחינה כלכלית, מבחינה חברתית, אבל תדעו לכם, אזרחי ישראל, יש לא מעט בשורות טובות. יש גם בבית הזה וגם במשרדי הממשלה אנשים מצוינים שעובדים יום ולילה כדי להביא בשורות טובות לעם ישראל. לא הכול רע. לא הכול שחור. כמו שאמר פעם ראש הממשלה, תפסיקו להיות כאלה חמוצים. תפסיקו להיות כאלה חמוצים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הוא לא היה בוועדה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> תגיד, היית בסופר לאחרונה בארץ? לא היית? << דובר_המשך >> אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים): << דובר_המשך >> הייתי, דווקא הייתי. ולדימיר, הייתי, הייתי בסופר. אמרתי, אנחנו נמצאים בתקופה מאתגרת, אבל לא הכול רע. כן, לא הכול רע. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> היית בטיב טעם, בסופר? << דובר_המשך >> אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים): << דובר_המשך >> בצומת גוש עציון, רמי לוי. אתם מוזמנים. בוועדה למיזמים ציבוריים בראשותי הצלחנו להעביר השבוע את הרפורמה הדיגיטלית שתיכנס היום לספר החוקים של מדינת ישראל. הרפורמה הזו היא עוד דוגמה לשינויים מהותיים שמתקיימים כאן בבית הזה, שכל המהות שלהם היא להיטיב איתכם, אזרחי מדינת ישראל. המציאות היום היא שהמגזר הציבורי במדינת ישראל לא מצטיין, אדוני היושב-ראש – בוא נאמר בלשון המעטה – לא מצטיין באיכות השירות שהוא נותן לאזרחים. כמו כל מונופול – מה לעשות, להרבה מונופולים אין תחרות, אז כשאין תחרות השירות ללקוחות, לאזרחים, במקרה הזה, זה לא בדיוק הדבר המוצלח ביותר שהמונופולים מייצרים. את הדבר הזה אנחנו משנים. בעצם, מהיום, כדי לקבל שירות מרשויות המדינה או מהשלטון המקומי לא יצטרכו האזרחים יותר לכלות את זמנם ואת הכוחות שלהם בהמתנה לתור במשרד זה או אחר, או להיגרר לעמדת שירות קילומטרים ממקום מגוריהם. תוכלו לעשות זאת בקלות ישירות מהנייד או מהמחשב. קחו לדוגמה – תושב הערבה, תושב באחד מיישובי הערבה שעד היום, אם הוא היה רוצה להעביר בעלות על רכב של אדם אחר שנפטר, נאמר, היה צריך לנסוע שעות ולבזבז חצי יום על תור פיזי בסניף של משרד התחבורה, או נגיד תושבת שתולה בצפון שהתגרשה, וכל מה שהיא רוצה הוא לשנות את שם המשפחה שלה, אז היא צריכה להגיע פיזית למשרד הפנים בנהריה או בצפת ולעדכן את הפקיד איך היא רוצה שיקראו לה. אז בעזרת השם, מרגע שהרפורמה הזו תתחיל, היא תוכל, הם יוכלו כולם, לעשות את הדבר הזה ישירות מהטלפון או מהמחשב בבית בכל שעה שהם רק רוצים. חברים, חשוב גם שנבין את המשמעות של החוק ברמת המאקרו. מדובר בחיסכון לתוצר של מיליארד שקל בשנה, וזה עוד בחישוב פשוט ושמרני, על בסיס חמש שעות עבודה לפעולה פיזית והשכר הממוצע במשק. רק בשלטון המרכזי יש 6 מיליון זימוני תורים פיזיים בשנה. אם אנחנו חוסכים רק בחצי, מדובר בחיסכון של 15 מיליון שעות בשנה ומיליארד שקל בתוצר, וזה רק בשלטון המרכזי, עוד בלי השלטון המקומי. חברים, ישראל היא הסטרטאפ ניישן, אבל המגזר הציבורי טרם הצליח לרתום את כל הידע והיכולות הקיימים במדינה כדי להיות מהמובילים בעולם בשירותים לציבור. הרפורמה הזאת מייצרת קפיצת מדרגה בהיבט הזה, צמצום משמעותי של תהליכים ביורוקרטיים – טפסים, תשלומים, מסמכים, רישיונות – באמצעות הנגשה דיגיטלית של השירותים בכל זמן, מכל מקום, בכף ידו של הציבור. חשוב גם לציין שלצד המהפכה הדיגיטלית שהחוק מקדם, הוא שומר על זכויותיהן של אוכלוסיות שלא מעוניינות או לא מסוגלות לצרוך שירותים דיגיטליים. החוק לא גורע משירותים פרונטליים, ולראשונה מגדיר את הזכות של מי שאינו מחזיק במיומנות דיגיטלית לקבל מענה הולם ולצרוך את השירותים באופן שאפשרי עבורו. על אף התנגדויות ממגוון גופים בתחילת הדרך, הוועדה הצליחה לרתום את כל הגופים הציבוריים, לרבות השלטון המקומי, לקידום הנושא, תוך אימוץ התפיסה היסודית שאזרחי ישראל הם המרכז ותפקידם הראשי של כל הגופים הציבוריים הוא לתת שירות, לתת לציבור את השירות הטוב ביותר שניתן. החוק הזה לא יפעל בחלל ריק, ומערך הדיגיטל הלאומי יסייע לכל הגופים הציבוריים במימוש החוק, בשאיפה שנוכל להקדים את לוחות הזמנים שהוגדרו ולעצב את השירותים הדיגיטליים באופן הנוח ביותר עבור הציבור. חובת הנגשת השירותים הדיגיטליים מצטרפת אל ההסדרים הקיימים בחוק החלים על גופים ציבוריים, לרבות ההסדרים הנוגעים לדיוור דיגיטלי בידי גוף ,ציבורי שימשיכו להתקיים גם במייל שמעביר גוף ציבורי במהלך מתן שירות דיגיטלי, ואין בה כדי להפחית או לפגוע בהסדרים הללו. אני רוצה להודות לכל מי שהיו שותפים למהלך החשוב הזה. אתם יודעים, אדוני היושב-ראש, הרבה פעמים קצת מזלזלים בנערי האוצר, בכל אותם חבר'ה צעירים במשרדי הממשלה. נוטים קצת לזלזל בהם. אני שומע את זה, לצערי הרב, יותר מדי פעמים. אני חייב לומר שמהניסיון שלי כאן, בבית הזה, מדובר בחבר'ה צעירים ומסורים שבאמת עובדים יום ולילה, בצורה מדהימה, כדי לשרת את הציבור, פועלים למען הציבור בצורה מדהימה ובמסירות גדולה. והם הרבה פעמים מאחורי הקלעים. אף אחד לא יודע להכיר להם תודה. זאת באמת ההזדמנות להגיד תודה רבה – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בהחלט. << דובר_המשך >> אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים): << דובר_המשך >> – – לכל אותם עובדי המשרדים, לאנשי משרד האוצר ואגף התקציבים, לאנשי המערך הדיגיטל ומערך הסייבר, לכל משרדי הממשלה, לרשות להגנת הפרטיות, לביטוח הלאומי, למרכז השלטון המקומי. במיוחד אני רוצה לציין את המנכ"לית לירון דורון לוי, שבאמת התגייסה למהלך הזה בשיתוף פעולה. למרות ההתנגדות שהיו בהתחלה, הצלחנו להגיע להסכמות ולדחוף את הרפורמה הזו קדימה. אני רוצה להודות ליועצת המשפטית של הוועדה נירה לאמעי-רכלבסקי, שעשתה עבודה מדהימה. גם היו הרבה מחלוקות לאורך הדרך, אבל בסופו של דבר הגענו לנוסח טוב, מאוזן, שנותן מענה להרבה מאוד מהאתגרים שעלו לאורך הדרך. אני רוצה להודות גם למנהלת הוועדה אריאלה אהרון. חברים, החוק הזה מדגים באופן ברור יותר מכל נאום או ריאיון בתקשורת שאנחנו עובדים בשביל הציבור. בשביל זה נבחרנו, וכך גם נמשיך לפעול. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הבריאות חבר הכנסת יונתן מישרקי להציג את הצעת חוק התחשבנות בין בתי חולים לקופות חולים (בריאות הנפש), התשפ"ה–2025. אבל תוך כדי זה שאתה עולה, זו גם הזדמנות להודות לשלומית, היועצת המשפטית של ועדת הכספים, על העבודה המאומצת, ימים ולילות, כדי להגיע לתוצר הזה. תודה. גפני סימן לי, ולכן אני אומר את זה כאן. << דובר >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר >> למה הוא היה צריך לסמן לך, אדוני היושב-ראש? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כי הוא שכח. << דובר_המשך >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> אוקיי. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק התחשבנות בין בתי חולים לקופות חולים (בריאות הנפש), התשפ"ה–2025. הממשלה הגישה את הצעת החוק הזו כסעיפים 19 ו-20 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025), התשפ"ה–2024, אך הם פוצלו ממנה ונדונו בוועדת הבריאות כחוק בפני עצמו. אציין כי היה חוק נוסף, סעיף 15 להצעת החוק, שהציע לתקן את חוק ביטוח בריאות ממלכתי ולחייב בהשתתפות עצמית בעד הגעה למיון בבית חולים פסיכיאטרי. הוא פוצל בוועדת הכנסת ונשאר על שולחנה של ועדת הבריאות, ואני יכול להרגיע שהוא לא יקודם. כאמור, הצעת החוק עוסקת בהתחשבנות שבין קופות החולים לבתי החולים לעניין שירותי בריאות הנפש, והיא מתייחסת לשלושה סוגים של מוסדות פסיכיאטריים: ראשית, לבתי החולים הפסיכיאטריים, המרכזים לבריאות נפש; שנית, לבתי חולים ציבוריים כלליים שניתנים בהם שירותי אשפוז פסיכיאטרי. שלישית, לבתי חולים מאוחדים, דהיינו בתי חולים ציבוריים כלליים שאוחדו עם בתי חולים פסיכיאטריים. לעניין בתי חולים מאוחדים, אבהיר כי הצעת החוק אינה קובעת את הכללים לאיחוד בתי החולים. בנוסח שבפניכם הוסמכו שרי האוצר והבריאות להכריז בצו כי יראו צמד של בית חולים כללי ובית חולים פסיכיאטרי כבית חולים מאוחד לעניין החוק המוצע ממועד שיקבעו בהכרזה. ההתחשבנות המפורטת בהצעת החוק מתייחסת לשירותי האשפוז הפסיכיאטרי שנותן בית החולים, ובכלל זה לאשפוז המלא לסוגיו, שלכל אחד מהם קבוע תעריף נפרד לאשפוז היום, וכן לאשפוז בית, שמוגדר כטיפול אינטנסיבי בבית החולה, שניתן לפי הנחיות מנכ"ל משרד הבריאות. לגבי שירותי האשפוז הפסיכיאטרי, ייקבע לכל בית חולים ולכל קופת חולים בסיס התחשבנות פרטני, ומדי חודש קופת החולים תהיה חייבת לשלם לבית החולים את החלק ה-12 של אותו בסיס התחשבנות. זאת, כפוף לכך שאם מדובר במוסד פסיכיאטרי שמשתייך לרשת, כלומר לבתי החולים הממשלתיים או לבתי החולים של קופת חולים כללית, יוכל מנהל אותה רשת לבקש את אישור השרים להורות על חלוקה אחרת של הסכומים בין המוסדות הפסיכיאטריים של הרשת. כמו כן, מנהל הרשת יוכל להחליט בעצמו כי שיעור של עד 1.9% מהתשלומים שעל קופות החולים להעביר למוסדות הפסיכיאטריים של הרשת יועבר לרשת, כדי שיחולק בתום השנה בידי מנהל הרשת בין המוסדות הפסיכיאטריים שבה. אני יודע שזה קצת משעמם, אדוני, כי זו התחשבנות, אבל זה שינוי גדול מאוד. בסוף גם ארחיב על המבנה שאנחנו מביאים בשינוי הזה. בסיס ההתחשבנות הפרטני נקבע לפי שני מרכיבים שמוכפלים זה בזה. המרכיב הראשון מתייחס לפוטנציאל של שירותי האשפוז הפסיכיאטריים בבית החולים, והוא מכפלה של מספר המיטות בתעודת הרישום של בית החולים במספר ימי האשפוז בשנה ובמקדם התחשבנות המבטא תפוסה בשיעור של 95%. אולם אם יש פער של יותר מ-8% בין סכום ההתחשבנות בשנת 2023 ובין החישוב האמור בשנת 2025, לגבי אותו מספר של מיטות שהיו במוסד בשנת 2023, ייקבע רכיב זה לפי סכום ההתחשבנות לשנת 2023, בתוספת החישוב האמור לגבי המיטות שנוספו לתעודת הרישום, לפי תוכנית המיטות הרב-שנתית משנת 2025 ואילך. המרכיב השני הוא חלקה היחסי של קופת החולים בכלל ימי האשפוז לסוגיהם במוסדות הפסיכיאטריים, לפי תעריפיהם המתעדכנים מעת לעת. משמעות הדבר היא שככל שחלקה היחסי של הקופה קטן, היא תשלם חלק קטן יותר מבסיס ההתחשבנות של המוסד הפסיכיאטרי, כך שיש לקופת החולים תמריץ להקטין את מספר ימי האשפוז, ובכך להקטין את חלקה בעוגת התשלום. לנוכח התמריץ האמור של קופות החולים לצמצם את ימי האשפוז, נקבעו בהצעת החוק הוראות המנטרלות בעת חישוב בסיס ההתחשבנות את ימי האשפוז של מבוטחי קופת החולים במוסדות הפסיכיאטריים שבבעלותה. כמו כן, כדי לא להטיל על קופות החולים את ימי האשפוז שבהם מטופל הזכאי לקבל דיור כחלק מסל השיקום שבאחריות משרד הבריאות לספק לו, אם הוא נשאר באשפוז רק משום שלא נמצאה לו מטעם משרד הבריאות מסגרת דיור מתאימה, מוצע כי ימי האשפוז של מטופל כאמור מהיום ה-11 שלאחר ההחלטה על זכאותו לתוכנית שיקום בתחום הדיור, לא יימנו בחישוב בסיס ההתחשבנות. הצעת החוק מסמיכה את שר האוצר ושר הבריאות להגדיל את מקדם ההתחשבנות ואת בסיס ההתחשבנות במקרה שבו הוגדלה עלות סל שירותי הבריאות לקופות לצורך שירותים במוסדות הפסיכיאטריים, או לשנותם במגבלות מסוימות וכו'. וכך גם – לא איכנס לכל הפרטים, יש החלטה של השרים – הצעת החוק גם מסמיכה את השרים להקטין את בסיס ההתחשבנות בתנאים מסוימים. החוק המוצע מסדיר גם את המדד לשיפור השירות שנקבע על ידי משרד הבריאות ונועד לבחון את שיפור ופיתוח השירות במוסדות הפסיכיאטריים – אני חושב שזו אחת הבשורות הגדולות בהצעת החוק הזו – לפי אמות מידה שיכללו לפחות את איכות שירות האשפוז הפסיכיאטרי, את חיזוק הרצף הטיפולי ואת פיתוח החדשנות בשירותים הפסיכיאטריים. לפי המדד, ייקבע ציון לכל מוסד פסיכיאטרי על בסיס נתונים שהמנכ"ל יקבע את דרך הגשתם, תוך הגנה על פרטיות לעניין נתונים פרטניים של מטופלים. משרד הבריאות ישלם למוסדות הפסיכיאטריים שעמדו בתנאי הסף שיכלול המדד תוספת תשלום בסכום שיקבע שר האוצר בצו, בהתאם לציון שקיבל כל מוסד כאמור במדד. הוועדה עמדה על כך שקביעת המדדים תושלם לפני ההצבעה על החוק, על מנת לוודא שמרכיב חשוב זה ייושם כבר עם כניסת החוק לתוקף. הסכום לשנת 2025, שייקבע בצו בתוך 14 יום מפרסום החוק המוצע ושבכניסתו לתוקף מותנית תחילתו של החוק המוצע – זה לא יהיה בצו, כבר כתבתנו את זה בתוך החקיקה, זו טעות. בתוך החקיקה כתוב: יהיה 60 מיליון שקלים לשנת 2025. שר האוצר יוכל לשנות בצו את הסכום, אך הסכום שייקבע יהיה כזה שעדיין יהיה בו לעודד מוסדות פסיכיאטריים לשפר ולפתח את השירות, וכן צו שיפחית מהסכום הוגבל בחוק למועדים מסוימים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> שנייה, אבל אם זה בחקיקה זה לא צו. איך הוא יכול לשנות אם זה בחקיקה? << דובר_המשך >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> לא. בחקיקה כתוב לשנת 2025. בהמשך – החוק הזה תקף עד סוף 2028, עם אפשרות הארכה לעוד שלוש שנים נוספות. אני כבר אגיע לזה. הוא יוכל בצו להבא, אבל בשנת 2025 קבענו סכום מינימלי, 60 מיליון שקלים. הסדר ההתחשבנות אינו חל על שירותי מיון פסיכיאטריים, אולם הצעת החוק קובעת לגביהם כי שר האוצר ושר הבריאות מוסמכים להחליט – לעניין בתי חולים פסיכיאטריים בלבד – כי תיקבע לגביהם תקרת צריכה, שמעבר לה יחויבו קופות החולים – זה מה שנקרא cap – רק ב-30% ממחיר השירות. השרים יוכלו לקבוע זאת רק אם חל גידול של יותר מ-6% בצריכת שירותי המיון והנסיבות מצדיקות זאת, ומטרת ההוראה היא למנוע גידול בפניות למיון הפסיכיאטרי כחלופה לפיתוח שירותים אחרים. המטרה של החוק הייתה, בין היתר, לעודד את הקופות לפתוח חלופות אשפוז בקהילה, שלשם אנחנו הולכים. הוועדה עמדה על כך שתקרת הצריכה לא תפחת מהיקף הצריכה של שירותי המיון בשנה הקודמת, ושמועד קביעת התקרה יאפשר לבתי החולים הפסיכיאטריים לְכַלְכֵּל מראש – לְכַּלְכֵּל מראש – את צעדיהם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, לְכַלְכֵּל. << דובר_המשך >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> לְכַלְכֵּל. מְכַלְכֵּל חיים בחסד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> נכון, לְכַלְכֵּל. הצעת החוק מאפשרת לקופת החולים ולמוסד הפסיכיאטרי לערוך ביניהם הסכם לעניין התחשבנות בעד שירותים פסיכיאטריים אמבולטוריים שאינם נכללים בהסדר ההתחשבנות שבהצעת החוק. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אולי אתה תסכם במקום קרעי? << דובר_המשך >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> עוד מעט. במקום מי? למה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> זה סיכום שלו. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אולי תחליף אותו בכול. << דובר_המשך >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> אוקיי, אתה יודע מה, תן לי לשקול את זה. אני רק אסיים את הנאום ואני אשקול את זה. אתה יודע מה, אפילו מוכן לשקול את זה בחיוב. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הוא נהנה מדבריך, פשוט. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> תעדכן אותי. << דובר_המשך >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> לעדכן אותך? אוקיי. תגיד לי אחרי זה גם באיזו דרך אתה רוצה שאני אעדכן. בהוראת מעבר מוצע כי אם נקבעו בהסכם שלפני תחילתו של החוק המוצע הוראות לעניין התחשבנות לגבי שירותי אשפוז, שירותי מיון או שירותים אמבולטוריים שניתנים לקופת חולים על ידי מוסד פסיכיאטרי או רשת בתי חולים, יהיו הוראות אלה בטלות. הוראות החוק המוצע חלות על שירותים הניתנים למבוטחי קופות החולים, וכן למי שנרשם לקבלת שירותי בריאות מקופת החולים בהתאם לתקנות בעניין או כאלה שנמצאים בישראל ואינם מבוטחים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, אך לא לגבי שירותים שקופת החולים נותנת לפי הסדר אחר, וישנם כמה כאלה. אני לא ארחיב על זה. הוראות הצעת החוק יחולו לגבי שירותים שניתנים לקופות החולים במוסדות הפסיכיאטריים מתחילת שנת 2025 ועד סוף שנת 2028, כמו שאמרתי לך. השרים הוסמכו לקבוע בצו כי הוראות החוק יחולו על שירותים כאמור גם בשלוש השנים לאחר מכן, דהיינו עד שנת 2031, אך צו זה טעון אישור ועדת הבריאות, ועליו להיות מובא לוועדה מראש עם נתונים ומידע על ביצוע ההתחשבנות. בעת הדיונים בהצעת החוק בוועדת הבריאות הועלו פעם אחר פעם החששות מפני פגיעה במענים לאוכלוסייה הנזקקת לשירותים פסיכיאטריים. נציגי משרדי הבריאות והאוצר הציגו את מסכת ההוראות שנועדו להבטיח פיתוח שירותים חלופיים לאשפוז, ובהם גם המדד לשיפור השירות לפי החוק המוצע וגם מבחני התמיכה לפיתוח שירותים של קופות החולים בקהילה וקביעת תעריפים. ביקשנו לעמוד על כך שעבודתה של ועדת המחירים הבין-משרדית בנושא תמחור תעריפי האשפוז בתחום בריאות הנפש תושלם לפני ההצבעה על החוק, כך שמודל ההתחשבנות החדש יבוסס על תעריפי האשפוז החדשים, שהם גבוהים יותר מתעריפי האשפוז הקיימים כיום. במהלך הדיונים הכנסנו לנוסח החוק סעיף דיווח רחב מאוד שבו נתבקשו משרדי הבריאות והאוצר להעמיד לרשות הוועדה רשימת נתונים החיוניים ליכולתה של הוועדה לפקח על יישום מודל ההתחשבנות ויעילותו, לעקוב אחר פעולתן המשולבת של התוכניות שהוצגו לוועדה ואחר השפעת תיקון חקיקה זה ולקבל החלטות מושכלות בדבר הארכתו בתום ארבע השנים הראשונות להסדר. אני מוכרח לומר דבר אחד חשוב מאוד – שההסדר הזה שאנחנו מתעסקים בו עכשיו בעולם של בריאות הנפש הוא אחד מתוך כמה מרכיבים שמשרד הבריאות מוביל בעולמות של פיתוח מענים לבריאות הנפש, ואנחנו שמענו את זה גם בוועדה. הכול זה פסיפס אחד שלם, ולכן החלק הזה שאנחנו מביאים היום הוא חלק מאוד גדול ומשמעותי, אבל הוא לא הכול. מאז פרוץ המלחמה למעשה מדינת ישראל מתמודדת עם אחד ממשברי בריאות הנפש המורכבים שידענו. השפעותיו ניכרות בכל מגזרי החברה – מהלוחמים ששבו מהקרב, דרך משפחות הנפגעים ועד לאזרחים שמנסים לשוב לשגרה לאחר זעזוע עמוק. אל מול האתגר הזה, עלינו להבטיח שהמערכת הציבורית ערוכה להעניק טיפול נגיש, מקצועי ומותאם לכל מי שזקוק לו. ועדת הבריאות עוסקת בכך מתוך מחויבות עמוקה לחיזוק מערך בריאות הנפש ולהבטחת טיפול מיטבי לכלל האוכלוסייה. הצעת החוק שאנו מביאים היום היא צעד משמעותי בכיוון הזה. מודל ההתחשבנות החדש יאפשר יצירת מסגרות טיפוליות שייתנו מענה מקיף בכל שלבי הרצף הטיפולי, מההתערבות הראשונית ועד לשיקום והחזרה לקהילה. הוא ישים דגש על העברת מרכז הכובד בטיפול ממערך האשפוז לשירותים אמבולטוריים בקהילה – צעד הכרחי שיאפשר למטופלים לקבל מענה קרוב לביתם, בסביבה הטבעית שלהם, תוך הפחתת הצורך באשפוזים ממושכים. בנוסף, ההסדר החדש יאפשר פיתוח מערך בריאות הנפש גם בבתי החולים הכלליים, מתוך הכרה בכך שהגוף והנפש אינם נפרדים, וכי שילוב בין טיפול רפואי כללי לבין טיפול נפשי הוא חיוני לריפוי מלא. החוק יביא גם לשיפור בתנאי האשפוז ובאיכות השירות שניתן למטופלים, כך שכל אדם שיפנה לעזרה יקבל מענה ראוי ומכובד בזמן ובמקום המתאימים לו. אני מבקש לעבור בשלב הזה לתודות, כי באמת הייתה פה עבודה גם ארוכה וגם קשה וגם מאוד מאוד מאוד יסודית, וזה תלוי בהרבה מאוד גורמים, מלבד יושב-ראש הוועדה, כמובן. אז קודם כול תודה לשר האוצר בצלאל סמוטריץ', שהביא את החקיקה החשובה הזו והבטיח את המשאבים הדרושים לחיזוק מערך בריאות הנפש בישראל; כמובן כמובן כמובן לשר הבריאות, ידידי חבר הכנסת אוריאל בוסו, על המחויבות שלו, על הליווי המדוקדק והמערבות שלו בכל שלבי החקיקה, והיו הרבה מאוד שלבים; לחברת הכנסת מיכל וולדיגר, שהייתה איתי למעשה יד ביד, חיה את התחום של בריאות הנפש ומובילה פה הרבה מאוד תיקונים, אבל בנושא הזה, בנושא חוק ההתחשבנות, באמת יד ביד איתי בוועדה בכל הדיונים ובישיבות פנימיות לפני ואחרי; לד"ר גלעד בודנהיימר, ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, שיחד עם אורלי מלכה, מנהלת תחום תמחור והתחשבנות במשרד הבריאות, העניקו ליווי מקצועי ויסודי לאורך כל תהליך החקיקה. אני רוצה שתבינו שמדובר פה, אני חושב, ב-13 או 14 ישיבות, שכל אחת מהן של כמה וכמה שעות, במשך למעלה מחודש. אנחנו נפגשנו כמה פעמים בשבוע. היה אינטנסיבי מאוד. בטוח שזה בא גם על חשבון הבית שלהם, אבל הם הקריבו כי הם האמינו שהם עושים פה משהו נכון לטובת אותם אנשים שסובלים מאוד במצבם הנפשי. לתמר צ'ין, רכזת בריאות באגף התקציבים באוצר, שהייתה מנוע עיקרי מאחורי הקלעים ובמהלך דיוני הוועדה, ואני מבקש מכאן לאחל לה ברכת מזל טוב לרגל הולדת בנה גפן מיכאל. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מזל טוב. << דובר_המשך >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> שתזכי, תמר, לרוות ממנו רק נחת, בעזרת השם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> ליועצת המשפטית של הוועדה, המסורה מאוד מאוד מאוד. מי שמכיר איך עובדת ועדה – תמיד מאחורי הקלעים היועצות המשפטיות. הינה, גם שלומית פה. העבודה לא מסתכמת רק בדיוני הוועדה, היא מסתכמת בהרבה הרבה מעבר לזה, בשעות הלילה המאוחרות ובשעות הבוקר המוקדמות, ותמיד זה מאחורי הקלעים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אצלנו בוועדת כספים ב-20:00 מסיימים. << דובר_המשך >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> בוודאי. לא כשינון מנהל את זה, תגיד את האמת, בסדר? כשינון מנהל את זה זה לא לפני 05:00, ואתה יודע את זה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> ינון הוא – – – התייעצות סיעתית. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> הוא לא יודע, כי הוא הלך לישון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מה שנכון נכון. זה מה שקרה. << דובר_המשך >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> מיכל, דיברתי עלייך קודם. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> יוני, תגיד את זה שוב. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה היית שעתיים בדיון? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> סליחה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה בא אליי ב-02:00? << דובר_המשך >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> אני אגיד לך את האמת, לא נעים לי מנעה בן שבת, שהפכנו את זה על חשבונה, אז בוא רגע נסיים. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> רגע, תן לו לדבר עליי. << דובר_המשך >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> דיברתי עלייך, מיכל, כי מה שמגיע מגיע. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> מה זאת אומרת? הכול מגיע. << דובר_המשך >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> את רוצה שאני אחזור על זה? אני אחזור על זה. רגע, תני לי רק לסיים את הפרק של נעה בן שבת. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> זה פרק ארוך? << דובר_המשך >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> לא, תישארי פה רגע. נעה בן שבת, היועצת המשפטית של הוועדה, השקיעה הרבה מאוד שעות, ואני אגיד את האמת, אני לפחות – אני ראש הוועדה – בפרט בנושאים של חוקי התחשבנות, אני מוכרח לומר, אלה נושאים שהם לא כל כך מעניינים. זה חשבונאות ומתמטיקה וכלכלה וכלכלת בריאות, שזה בכלל עוד נושא. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> רק את בליאק זה מעניין. << דובר_המשך >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> לא, אני אומר את האמת. אלה נושאים מאוד מאוד עמוקים וכלכליים, ולפעמים זה אפילו קצת משעמם, ואנחנו חייבים חייבים את העזרה הזו בשביל לקבל את המידע הנכון. לפעמים, אתה יודע, משרדים מובילים כיוון מסוים – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> תגיד, אתה עושה פיליבסטר? << דובר_המשך >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> לא, אני מסיים. – – ואנחנו רוצים באמת לקבל את העזרה הזו, ובאמת נעה בן שבת היקרה הובילה את זה בתבונה גדולה. כמובן צוות הוועדה, מיכל דיבנר כרמל, מנהלת הוועדה המסורה מאוד, סגנית מנהלת הוועדה שירה טחן, וכמובן הרבה מאוד ארגונים שלקחו חלק. אם אני אזכיר את כולם אנחנו לא נסיים פה. יש לי יועץ חקיקה מצוין, קוראים לו אסף רעני, עשה הרבה מאוד תיאומים, הרבה מאוד עבודה מאחורי הקלעים בעניין הזה. אז אני אחזור רגע, מיכל, רק בשבילך, כי זה היה חשוב. אני אמרתי קודם ואני אומר את זה שוב: העזרה שלך הייתה אקוטית. הליווי הצמוד שלך במהלך ישיבות הוועדה, לפני ואחרי ותוך כדי – לא היינו מגיעים בלעדייך להישג המדויק הזה, שאני חושב שהוא הישג טוב; כמובן שאנחנו נבחן אותו לאורך הזמן. את ידועה כמי שמלווה ומרימה ונושאת את הדגל הזה של בריאות הנפש כאן בכנסת, אז אני מודה לך מאוד מאוד מאוד על כל מה שעשית בהצעת החוק החשובה הזאת. אדוני היושב-ראש, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש כמובן לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה, ותודה לכל היושבי-ראש שהציגו כאן. תודה רבה ליושב-ראש ועדת הבריאות יונתן מישרקי. נעבור כעת להנמקת ההסתייגויות להצעת החוק. הנמקת ההסתייגויות ובקשות רשות הדיבור יהיו במסגרת זמן שלא תעלה על עשר שעות. אם כן, אנחנו מתחילים מראשון הדוברים, מרכז האופוזיציה בוועדת הכספים חבר הכנסת ולדימיר בליאק. בבקשה, לרשותך 15 דקות. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת – יש פה שר? כן, אמור להיות, לא? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> יש פה שר. אני לא רואה אותו, אבל יש פה שר. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין פה שר. אז אל תפעיל את השעון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני חשבתי – היו קודם כמה. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> היו כמה, וכולם ברחו. טוב, לא משנה. אני תכף אדבר על התקציב ועל חוק המסגרות. אבל אני לא יכול שלא להתחיל עם חשבון ה-X של ראש ממשלת ישראל באנגלית, שבדרך כלל שומר על סוג של ממלכתיות, ולפני שעה בדיוק צייץ את הדברים הבאים: כמו באמריקה, גם כאן הדיפ-סטייט השמאלני משתמש במערכת המשפט כנשק. בינתיים הציוץ הזה נמחק. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> עבר לעברית. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> עבר לעברית. ואני רק תוהה איך האיש הזה, שישב פה בהצבעה הקודמת ומכהן כראש ממשלת ישראל – איך הוא עדיין בתפקיד. האיש הזה לא כשיר, לא ראוי, והוא לא צריך להיות ראש ממשלה פה. הדבר ההזוי הזה רק מוכיח את זה שוב וביתר שאת. אדוני היושב-ראש, ראשית, היות שקל לי מאוד לנחש כי רוב מוחלט של חברי הקואליציה לא מכירים כלל את החוקים שהם הולכים להצביע עליהם הערב, והם גם לא פה – יכול להיות שיראו בערוץ הכנסת את הנאום, וגם לא ממש או בכלל לא נכחו בדיוני ועדת הכספים; אתה כן – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מה קורה עם האופוזיציה? מה חוות דעתך על האופוזיציה לגבי ההצבעה? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אבל אתה יוצא דופן – אני רוצה לעזור לכם, חברי הקואליציה, ולהסביר, איך אומר חבר הכנסת גפניף בקצרה, במה מדובר. הצעת חוק להשגת יעדי התקציב היא בעצם חלק מערמה שלמה של מיסים וגזרות שאתם הטלתם השנה על הציבור: מס ערך מוסף, הקפאת מדרגות מס הכנסה, קיצוץ בשכר במגזר הציבורי, ביטוח לאומי, מס בריאות, הורדת יום הבראה אחד מכל העובדים במשק, מס על הרווחים הלא-מחולקים, מס יסף, והרשימה עוד ארוכה. בסך הכול 24 מיליארד שקלים. שר האוצר הכושל שלכם מספר כי זה בגלל המלחמה ואין מה לעשות. לא. היה מה לעשות, ולא עשיתם. אם מייד עם פרוץ המלחמה הייתם מקצצים לפחות 80% מהכספים הקואליציוניים וסוגרים בין 12 ל-14 משרדים מיותרים, הייתם מגיעים היום לחיסכון של כ-24 מיליארד שקל, בדיוק אותו סכום, ולא במקרה. אבל מה אכפת לכם ממעמד הביניים? הרי באתם לשדוד את הקופה הציבורית, להעביר מיליארדים למשתמטים ולעסקנים המקורבים לצלחת ולרצות את משפחת המלוכה – האמת העצובה. חבריי חברי הכנסת, חברי הקואליציה, החוק השני הוא חוק המסגרות, אבל לא המסגרות עם התמונות של ביבי שאתם תולים על הקירות בלשכה; אלה מסגרות תקציב המדינה, מסגרת ההוצאה ויעד הגירעון. אבל לאיזה קרקס שר האוצר הפך את משרד האוצר. שימו לב, בהתחלה שר האוצר העמיד את יעד הגירעון בשנת 2025 על 4%, בהמשך העלה אותו ל-4.3%, ואז – ל-4.4%, ואז, לפני כשבועיים – ל-4.7% עם אופציה נוספת להגדלה ל-4.9% במקרה של הסלמה ביטחונית, כרית בהיקף כ-4 מיליארד שקלים. כל זה עוד לפני שהתקציב בכלל הגיע לאישור בקריאה שנייה ושלישית בכנסת. והינה, השבוע החלה ההסלמה, עם החזרה ללחימה עצימה ברצועת עזה, וכבר היום אני חושב שברור לכולם כי כך או אחרת הכרית הזאת לא תספיק. יתרה מזאת, אתמול בלילה – והזכרנו את זה לחבר הכנסת גפני – הממשלה אישרה את הצעת ההחלטה על הקיצוץ הרוחבי, הקיצוץ הטיפש, בכל משרדי הממשלה, בגובה 1.590 מיליארד שקלים. עוד מעט אני אדבר באופן פרטני על סכום הקיצוץ ומה משמעותו לציבור, אבל בינתיים אני רק רוצה לשאול שאלה: חבר הכנסת שירי, לא נראה לך מוזר שאף שר בממשלה לא התנגד ולא התרעם על הקיצוץ של 2.2 מבסיס התקציב של משרדו? משונה, נכון? אז אני אסביר לכם מה קרה: שר האוצר הבין כי עם ההיקף האדיר של הכספים הקואליציוניים, מעל 5 מיליארד שקלים, במקביל להסלמה הביטחונית, אין לו שום סיכוי לעמוד ביעד הגירעון שנקבע בחוק המסגרות. שום סיכוי. במקום להודות בכישלון או לתקן את חוק המסגרות – מה שמן הסתם היה מסכן את העברת התקציב עד הדדליין ב-31 במרץ, כי בכל זאת, אדוני היושב-ראש, יש לו בוועדת הכספים אופוזיציה מנוסה, נחושה, מקצועית – הוא מבצע קיצוץ רוחבי בכאילו, מעביר 1.590 מיליארד שקלים מתקציב ההוצאה לרזרבה, מה שהסביר לנו היועץ המשפטי של משרד האוצר אתמול בלילה בוועדה, ומבטיח לשרים שתוך זמן קצר, מייד אחרי אישור התקציב, אולי קצת אחרי, הקיצוץ הזה יוחזר, ובכך הוא קונה שקט עד 31 במרץ, המועד האחרון להעברת התקציב – והינה, הממשלה לא נופלת. אז ראשית, אני במקום שרי הממשלה הייתי לוקח את ההבטחות של שר האוצר בעירבון מאוד מאוד מוגבל, סתם, על בסיס הניסיון של השנתיים האחרונות. שנית, מדובר בניסיון שקוף מאוד של שר האוצר לרמות שוב את הציבור, את חברי הכנסת, ולא בפעם הראשונה – זה כבר נחשף בעבר – להסתיר את ההסכמים הפוליטיים בכתב ובעל פה שהוא חייב לחשוף כאן על פי החוק לפני ההצבעה על תקציב המדינה. כך או אחרת – וזה העיקר – חוק המסגרות שאנחנו הולכים להצביע עליו, אדוני היושב-ראש, הוא שקר, הוא פיקציה. אנחנו כבר מכירים את סמוטריץ' ואת מדיניותו הלא-מקצועית, מגזרית, מופקרת, לא נכונה, לא קיימת. הגירעון השנה, גם השנה, יהיה הרבה יותר גבוה מהיעד שמופיע בחוק; להערכתי, יותר גבוה מ-5%. יחס חוב–תוצר הולך לחצות את הרף של 70%. ייתכן שנספוג עוד הורדת דירוג אשראי אחת או שתיים, כי מי סופר כבר אחרי חמש הורדות דירוג בשנה האחרונה? ומי משלם על כל זה? מי ישלם על כל זה, גולדקנופ? בבצ'יק? אולי סורוצקין? ממש לא. מי שישלם, כרגיל, הוא מעמד הביניים הישראלי. אבל מה אכפת לסמוטריץ' ולכם ממעמד הביניים? בליכוד כאילו אמורים לייצג אותו, את מעמד הביניים הישראלי – בכל זאת, מפלגה לאומית ליברלית, לא? הייתה פעם – לפי ההגדרה גם היום – אבל לא, לא, ממש לא. אצלכם מה שלא בני ברק, מה שלא מודיעין עילית או קדומים, פשוט לא מעניין. זה לא מעניין אתכם. השנה אנחנו, הציבור הישראלי, הולכים לשלם 55 מיליארד שקלים על החזר ריבית, ריבית בלבד, בלי קרן, שזה כ-10 מיליארד שקלים יותר מאשר בשנה שעברה, אבל למי אכפת? מישהו מהקואליציה מתעניין בזה? אולי איזה חבר ועדת הכספים מהליכוד הגיע לדיון ושאל שאלה מהותית? התשובה היא לא. הציבור חייב לדעת את זה. הליכוד זרק את מעמד הביניים. הליכוד הפקיר את מעמד הביניים. הליכוד במתכונת הנוכחית מחסל את כלכלת ישראל. עכשיו, בואו נדבר על הקיצוץ הרוחבי בכאילו, אשר במהרה יהפוך לקיצוץ בפועל. במה ממשלת נתניהו הולכת לקצץ על מנת לממן את המשתמטים של גולדקנופ ואת העסקנים של סמוטריץ' וסטרוק? שימו לב: משרד החינוך, בעיקר החינוך הממלכתי – קיצוץ של 82 מיליון שקלים; הקיצוץ בהשכלה הגבוהה – 67 מיליון שקלים; הקיצוץ במשרד הרווחה, בשירותים לשכבות החלשות, משרד ללא עודפים – 59 מיליון שקלים; הקיצוץ ברשות לזכויות ניצולי השואה – 1.6 מיליון שקלים; הקיצוץ במשרד הקליטה, אדוני השר, בשירותים לעולים, בסיוע בשכר דירה, באולפנים – 21 מיליון שקלים, וזה מצטרף לקיצוץ בבסיס התקציב של 170 מיליון שקלים; הקיצוץ במשרד הבריאות – דיברנו עכשיו, היה פה יושב-ראש ועדת הבריאות, אז הקיצוץ המתוכנן במשרד הבריאות זה 50 מיליון שקלים. אני רק רוצה להזכיר שלפני כחודש – אני חושב שהיית אפילו, נכון? בדיון על תקציב משרד הבריאות – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כן. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – הגיע השר או מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב ואמר שלא ניתן לקצץ במערכת הבריאות בלי לפגוע בשירותי הרפואה לאזרח – לחולים, לקשישים, לפצועים. אבל מה אכפת לכם? הינה, מקצצים 50 מיליון שקלים. כמו שלא אכפת לכם מהקיצוץ הצפוי בסך 151 מיליון שקלים בתשתיות התחבורה, ותגידו שלום יפה לפקקים חדשים, עם כל ההשלכות הכבדות של הדבר הזה. אבל מה אכפת לשרת התעופה? לא דיוטי פרי – לא מעניין. << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> מה רע בדיוטי פרי? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> במקום למנוע את הפגיעה בשירותים החברתיים לאזרח, במקום לא להעלות מיסים, במקום לשלול הטבות מפליגות ובלתי מוצדקות מאלה שלא עובדים, לא משרתים, לא משלמים מיסים, לא תורמים, אתם מעבירים תקציב שהוא מופקר ושקרי, תקציב שהוא פיקציה. לוקחים 5 מיליארד שקלים של הכספים הפוליטיים מהקופה הציבורית; 1.3 מיליארד שקלים תוספת לאברכים בישיבות. על מה ולמה? כל שקל שהולך לשם – אני קובע שכל שקל שהולך למשתמטים בישיבות פוגע בצמיחה, פוגע בכלכלה, פוגע בכל אזרח שעובד ותורם ומשלם מיסים. כולכם ראיתם אתמולבוועדה, בלילה, את הצ'ק השמן שהצגתי למשרד ההתיישבות של אורית סטרוק. עכשיו, אני, אדוני היושב-ראש, הייתי מציג אותו גם כאן, אבל לצערי – אני מכבד את תקנון הכנסת, אז אין מה לעשות. מה שכן, זה ממש לא מצחיק – משרד פוליטי עם תוכניות הדתה מגזריות, הזרמת עשרות מיליוני שקלים לעמותות של מקורבים. שימו לב: בסיס התקציב – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כדאי שתראה מה היא פרסמה בעניין הזה. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – בסיס התקציב, 122 מיליון שקלים, ואז מוסיפים לבסיס התקציב של 122 מיליון שקלים, 268 מיליון שקלים של הכספים הקואליציוניים, ואז בדיון אנחנו מגלים, חבר הכנסת שירי, שיש עוד 95 מיליון שקלים קואליציוניים למשרד ההתיישבות שנמצאים בבחינה. בסך הכול התקציב של המשרד המיותר הזה, הפוליטי הזה, עלול להגיע השנה כמעט ל-0.5 מיליארד שקל, עם כל המצב הכלכלי המאתגר שהמדינה נמצאת בו. מה זה הדבר הזה? אין לכם בושה? 34 שרים, חמישה סגנים, משרדים כפולים, תכניות לזהות יהודית בשמונה משרדים, 130 מיליון שקלים להילולה במירון, 28 מיליון שקלים לעידוד ההשתמטות בישיבות, מאות מיליוני שקלים לחינוך החרדי הפרטי, שמלמד לבורות ולהשתמטות, ובינתיים משרתי המילואים מקבלים צווים לעוד סבב, ומשלמים עוד מיסים, ויוקר המחיה מזנק. 20% ממשרתי המילואים הם אנשי הייטק, ולכן כבר שנתיים אנחנו בצמיחה שלילית לנפש, כי יש לזה משמעות. אבל מה לכם ולצמיחה? מה אכפת לכם? בואו נפטר את ראש השב"כ, את היועצת המשפטית לממשלה, ובכיליון עיניים נמתין לחתימת העסקה בין גוגל לוויז, אולי הוא תניב עוד כמה מיליארדים לבזוז. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> היא תניב, היא תניב. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו תקשיבו טוב: כנראה שהתקציב הזה יעבור – אני מסיים – כי פשוט לא אכפת לכם ואתם יודעים שהציבור לא סובל אתכם ושום דבר טוב לא מחכה לכם בחוץ. אבל החגיגה המושחתת הזאת הולכת להסתיים בקרוב. הזעם הציבורי הולך להתפרץ בקרוב, ואתם תלכו הביתה ותחזירו לנו את הכסף – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ויהיה כאן שינוי: ממשלה אחרת, טובה, מתפקדת, כי זה מה שאנחנו חייבים, ובטח לא איתכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה. לרשותך 15 דקות. אני אתן לך זמן. יש פה קלסר גדוש. 15 דקות לרשותך. בבקשה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הזמן הוא שלנו הפעם, אז כאילו אתה יכול לתת לה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אתם הגדרתם. אני מקריא מה שהגדרתם. הגדרתם לכל אחד זמן. אתה צודק. אני השארתי את המכלול אצלכם. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הוא אומר לך שלא נחרוג מהמכלול, אז תזרום עם האופוזיציה קצת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אין בעיה. אז זה אומר שאת חורגת בחמש דקות, אני מוריד ממנה חמש דקות? אין בעיה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא. נאור ג'נטלמן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, באמת, כשאנחנו מדברים על צונאמי, בואו רגע ניזכר דקה במה עבר עלינו ביום הזה, על העם הגיבור באמת הזה, שצריך לשאת את כל מה שאנחנו פה חווינו ביום אחד. בשעה 09:00 הייתה הצבעה נוראית על שינוי הוועדה לבחירת שופטים. הממשלה הזאת בהמשך היום הפילה הצעת חוק שלי, שלישית במספר, שבאה לעודד אותה להקים ועדת חקירה ממלכתית. הציבור קיבל בשורות שקבעו ישיבה להדחה של היועצת המשפטית לממשלה ושל רונן בר; הודעה על כניסה קרקעית לעזה, שאומרת שאנחנו נכנסים למצב לחימה שעלול להסתבך, ומדיר שינה מעיני כל ישראלי, גם לחיילים וגם לחטופים. ופה, בערב – חגיגה של כניסת שרי כהנא חי לממשלה. שר משטרה מופרע ועבריין, שעכשיו אנחנו נתחיל – היום ראינו מה קרה בטורקיה, איך נראית משטרה מושחתת, ולמה זה משרת את הממשלה הזאת כולנו מבינים. בשעה הזאת אנחנו מתחילים, אדוני היושב-ראש, לדבר על התקציב. אנחנו מתחילים להצביע על חלקים מפרקים בסדרה שלמה, סדרת בלהות, שנקראת: התקציב של מדינת ישראל לשנת 2025 בזמן מלחמה. התקציב הזה – אדוני היושב-ראש, אתה שמעת אותי הרבה, אתה חבר שלי בוועדת הכספים, וצריך גם להגיד לזכותך שאתה מהבודדים שמגיעים להרבה מאוד מהדיונים – התקציב הזה הוא באמת כמו כל דבר שעושה הממשלה הזאת: מסך עשן; אובדן דרך. איך אני אגיד את זה? יריקה בפרצוף של הישראלים שעובדים ומשלמים מיסים. אני רוצה לחלק את הדברים שלי לארבעה חלקים: קודם כול, נדבר על הדרך שבה מקדמים את התקציב הזה, נדבר על ההבטחות של שר האוצר שלנו מול מה שיש בתקציב הזה, ואחרי זה נראה מה קרה בפועל. אז קודם כול בוא נדבר על הדרך. צריך להבין שהדרך של העברת התקציב הזה היא דרך שכולה מסך עשן. מעבירים את התקציב, אנחנו יושבים, עוברים על כל המשרדים, מפרקים קודם כול את המאסה האדירה ביותר בתולדות ממשלות ישראל של כספים קואליציוניים לתקציבים קצרים, רבים, מרובים. אנחנו כבר מצביעים על התקציב הרביעי, אם אני לא טועה, בשנתיים האלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> שבעה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שבעה תקציבים. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> שבעה תקציבים, כשבאמת באמת יכלו לחבר חלק מהתקציבים האלה. חלק מהדברים האלה נעשו בכוונת מכוון – לפרק לגורמים את הכספים הפוליטיים בימים של מלחמה כדי שיהיה קשה לחשב. אפילו הפעם, בתקציב הזה, האחרון, בעצם עברנו קודם על כל משרדי הממשלה. אחרי זה אתה מקבל דפי החלפה – שם קוד לכספים פוליטיים ששופכים בחזרה לאותם משרדים שכבר דנו עליהם, ועכשיו זו תוספת פוליטית. לך תחשב כמה קיבלה מחדש סטרוק. לך תחשב. אנחנו חישבנו, לא ויתרנו, אבל זו הדרך – "מסך רימון", הסתתרות, תרבות של שקר. גם זה, דרך אגב, לא נגמר. נאור, אתה מכיר את המילה "הבשלה": בהבשלה מלאה הכספים הפוליטיים עוד יגדלו. בהבשלה מלאה. זו עוד לא הבשלה מלאה, כי עוד מאות מיליונים תקועים בייעוץ המשפטי, שרוצה הסברים, שרוצה הסבר לאן הכספים הולכים. אז קודם כול זה על הדרך, שהיא באמת בושה וחרפה. דבר שני, בואו נדבר על התוכן. אנחנו היום נתחיל להצביע – אנחנו נתנגד, כמובן – על הרבה מאוד גזרות שהוטלו על האזרח הישראלי. אנחנו היינו בכל אחת ואחת מהם. אתה יודע – ואני יודעת שהדברים האלה חשובים לך: אובדן דמי הבראה, כל הגזרות, כל עליות המיסים, עליית המע"מ, מס הבריאות, ימי הבראה שתרמנו. הכול כמעט מוטל על הישראלי העובד והמשרת – מס רווחים כלואים, כן? מכריחים חברות עסקיות לשלם דיבידנדים כשיש כמעט 6 מיליארד שקל דיבידנדים של חברות ממשלתיות שאינם מחולקים ועוד ועוד ועוד. אני לא רוצה לדבר על זה. אני רוצה לדבר על לאן כסף של המיסים שלוקחים מאיתנו הולך. אתמול היה יום מדהים, מדהים, שבאיזשהו שלב תפסנו את עצמנו ואמרנו: מה יהיה עם הבושה הזאת? לאן נוליך אותה? אז בואו נתחיל בהבטחות הבומבסטיות של שר האוצר, שחשבנו שאולי יחזור בתשובה קצת מהיהירות הגדולה שלו כל כך, על הפער הגדול שלו בין המילים שלו למעשים שלו. ביום 3 בספטמבר כינס שר האוצר מסיבת עיתונאים שבה הוא בעצם כבר הכריז – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> ב-3 בספטמבר? << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ב-3 בספטמבר 2024. – – איך יראה את תקציב 2025. וכך הוא כינה את התקציב הזה – תקשיב, נאור. תקציב 2025 זכה לשם "אחריות לאומית", אתה יודע? כשסמוטריץ' עשה את מסיבת העיתונאים. אחריות לאומית, מה אתה אומר על זה? יותר כמו – אתה יודע. יעד הגירעון, הוא הבטיח בקולו המהדהד, יהיה 4%, הוא אמר. אנחנו נבצע צעדי התכנסות של 35 מיליארד שקלים. הוא הבטיח שהממשלה הזאת תראה דוגמה אישית. הוא הבטיח שהוא ינסה לסגור משרדים מיותרים. הוא הבטיח שהוא ינסה ככל הניתן להימנע מפגיעה בכלכלה ובצמיחה. הוא הבטיח מפורשות לפזר את העול הכלכלי על כלל אוכלוסיית ישראל, איזה מין שוויון בנטל והכנסת כל המגזרים תחת האלונקה. הוא הודיע שהוא מעדיף הקפאות על פני מיסים. תקציב של אחדות, הוא אמר, ללא מלחמות יהודים, כדי שאף ציבור לא ירגיש שפגעו לו בציפור נפשו. הייתם מאמינים איזה מילים? כל כך יפות. במכתב לשרים הוא גם הצהיר כי בכוונתו לצמצם באופן דרמטי את ההעברות התקציביות כך שהתקציב יהיה מדויק, כלומר פחות כספים פוליטיים. בואו נתחיל מהסוף, כי הסוף כבר ידוע. עברנו הרבה מאז ספטמבר. כבר הזדקנו במאה שנה מהממשלה הזאת. אף משרד מיותר לא נסגר. להזכירכם, יש לנו עכשיו גם שר מינהלות. שר המינהלות, מה הוא עושה, נאור? הוא מתכלל, לא? הוא מתכלל. הוא מתכלל בין המינהלות, שאין להן תקציב, שהן לא מתפקדות, נכון? כספים קואליציוניים – שיא של כל הזמנים, נכון? שיא של כל הזמנים, אנחנו בדקנו את זה. בימים של מלחמה, 5 מיליארד שקל, במילה החדשה שלמדתי, "בהבשלה מלאה". הם יבשילו, כמה שהם יבשילו, לצערי הרב. הגירעון – ההצהרות הגאוותניות והיהירות של שר האוצר שלנו על גירעון 4% כמובן הלכו לפח. אפילו חברות הדירוג, זמן קצר מאוד אחרי ההודעה שלו, כתבו לו באנגלית, חברות הדירוג הבין-לאומיות: שמענו את שר האוצר מבטיח גירעון של 4%. נראה, נחיה ונראה, אמרו, וצדקו. אנחנו כבר מדברים על גירעון של 4.7% מהתוצר; חלק מהעיתונים הכלכליים, או הערכות, חוות הדעת הכלכליות, מדברות על גירעון הרבה יותר עמוק. צריך להגיד את האמת, הדבר שגילינו בדיוני ועדת הכספים הוא שהתקציב הזה לא הפנים בכלל תרחיש של מלחמה, של חזרה למלחמה. כשאני שאלתי את נציג אגף התקציבים: מה התרחיש הבסיסי כשאתם מבזבזים, עושים חגיגה, חגיגה על חשבוננו? לקחתם מיסים מהישראלי שהולך עכשיו לצו רביעי – ותכף אני אספר לאן הכסף הזה הולך. יש כסף אם תהיה מלחמה? אמר לי: לא. ההנחה שלנו לפי משרד הביטחון היא בט"ש מוגבר, זוכר? מה זה בט"ש מוגבר? שאלתי את – מי זה? אוריאל שם טוב מאגף תקציבים? הוא באמת עם שם טוב. מסכן, זה השר שמקלקל לו את השם הטוב. הוא אמר: כן, בט"ש מוגבר. אז תבינו, אזרחי ישראל, התקציב שאתם עכשיו משלמים, הוא משלם, כפי שאני אראה לכם עוד מעט, לסטרוק, לחרדים, לזהות יהודית – לפוליטיקה קטנה, לא למנועי צמיחה. לוקחים את הכסף שלכם וזורקים אותו לפח בשביל הממשלה, בשביל שהיא תישאר שלמה, ועוד לא התחלנו לממן את המלחמה. טוב, לגבי יוקר המחיה, צריך להגיד את זה, נכון? שר האוצר שלנו הבטיח שהוא יטפל ביוקר המחיה, אבל מתי? מתי? אתם זוכרים? אחרי רפיח, הוא הבטיח. אחרי רפיח. אנחנו אחרי רפיח? היינו ברפיח, יצאנו מרפיח. שסטוביץ העלתה מחירים פעמיים, דיפלומט העלתה פעמיים, טרה פעמיים, רולדין פעמיים, שטראוס חמש פעמים, אסם ארבע פעמים, נסטלה פעמיים, יוניליוור שלוש פעמים, כרמית פעמיים, ועוד חברות רבות וחזקות. ברגע שהעלינו את המע"מ, אני הגשתי פה הצעה לסדר-היום יחד עם חברי ועדת הכספים. דרשתי ששר האוצר יענה לי: מה אתה עושה כדי למנוע את זה שבחסות עליית המע"מ תהיה פה עוד חזירות של החברות במשק והשתוללות? אתם יודעים מה הוא אמר לי? אני מאמין בשוק חופשי. אני מאמין שמי שלא נעים לו, שיחליף סופר. זאת התשובה של שר האוצר ברמה הגבוהה כל כך שיש לנו. כן, ניצחון מוחלט עלינו. שוויון בנטל – אפס, כמו שאתם מבינים. חוק גיוס לא יהיה במושב הזה. לא בוער, לא בוער. מנסים לחשוב בינתיים על דרכים עוקפות למימון השתמטות על סנקציות מוסדיות. מה שהיה לא היה. מזכיר הממשלה יושב 24/7 בוועדת החוץ והביטחון, מבקש ייצוג משפטי נפרד, הולך לבג"ץ, מבלבל לכולנו את המוח בשם הממשלה הזאת, מתאבד, מתאבד כדי שהצבא ומאות אלפי החיילים שיקבלו צווי גיוס ונשלחים בפעם הרביעית לעזה יהיו לבד, בלי עוד עשרת אלפים לוחמים שחסרים להם, וגם את הכסף של קצבאות האברכים וסבסוד המעונות שומרים להם בצד. עכשיו אני רוצה לספר לכולם לפני ההצבעה לאן כספי המיסים שלנו הולכים, טעימות קטנות ממה שגילינו בדיוני ועדת הכספים, כי זה התפקיד שלנו. דרך אגב, אני הייתי מצפה לזה גם מחברי הקואליציה. אם לפחות אני לא יכולה לעצור את השחיתות הזאת ואת העוול המוסרי הזה ואת הפקרת האזרחים העובדים במדינת ישראל, התפקיד שלי הוא לפחות לצעוק את זה בקול רם ולהדהד את זה כדי שכולם ידעו מה קורה פה. אז בואו נעשה ככה קצת נקודות, טעימות: סטרוק מקבלת בתקציב הזה – תחזיקו חזק – 0.5 מיליארד שקלים כמעט, לא פחות מ-485 מיליון שקלים לא. נפלה לנו הלסת. אני ביקשתי מהנציג של אג"ת לסכם לי כמה זה יהיה בהבשלה מלאה, כי זה מונח "טריק ספין" חדש – לא בהבשלה מלאה, הבשלה מלאה, הבשלה. תבשילי לנו, כי בסוף הכול יגיע בפירורים. כמעט 0.5 מיליארד שקלים, כש-75% מכספי משרדה הם קואליציוניים. עוד גילינו שבתקציב הזה – כן? כשאין כסף לנשות המילואימניקים – 700 מיליון שקלים שמה הממשלה הזאת בצד, בשביל מה? בשביל כספים שכרגע אסור לה לשלם בגלל בג"ץ לאברכים חייבי גיוס ולסבסוד המעונות של אותם אברכים. אבל היא שמה את זה בצד, שלא יחסר כשהיא תשחרר את הפקק ותעביר את חוק ההשתמטות. ממש. איזה יופי. יש עוד סעיף שהוא מהווה איזשהו – איך אני אגיד את זה? בונקר של כספים פוליטיים, וזה נקרא "פעילויות לזהות יהודית". אז תשימו לב, הממשלה זאת, כנראה שהדבר שהכי חשוב לה זה זהות יהודית. לא שאני מזלזלת בזהות יהודית, אבל אתם יודעים, אם היו באים לישראלי ואומרים לו: מה אתה רוצה, שנעלה לך את המע"מ או שיהיה קצת פחות מ-400 מיליון שקל נגיד ויותר בשנה לזהות לאומית, או שלשמונה משרדים יהיה תקציב של זהות יהודית? הוא היה אומר: נראה לי שעדיף לי לשלם פחות מיסים. אז הינה, שימו לב: יש זהות יהודית בתקציבים ברשות לזהות יהודית במשרד ראש הממשלה, במשרד למשימות לאומיות של סטרוק, במשרד לירושלים ומסורת, במשרד המורשת, במשרד החינוך, במשרד התפוצות, במשרד התרבות ובמשרד העלייה והקליטה. זה מה שבינתיים ספרנו וגילינו בוועדה. מרוב שזה הזיה, יש שולחן עגול לפקידים בממשלה של כל המשרדים האלה לשבת, שלא תהיה כפילות במימון, כי זה כל כך מטופש, שאין להם מה לעשות עם האירוע הזה, עם האנדרוגינוס הזה, על חשבוננו, האזרחים. הם אפילו לקחו חברת ייעוץ – הייתם מאמינים – שתסדר להם את האירוע ההזייתי הזה. הרשות לזהות יהודית בכלל הגדילה לעשות וסיפרה לנו על תוכניות לפיקוח ושקיפות על תוכניות החינוך של ילדי ישראל ב-5 מיליון שקלים, ופרסום וקמפיינים – אלוהים יודע למה – למפלגת נעם בסכום של לא פחות מ-8 מיליון שקלים. זה בשעה שירדן ביבס עושה קמפיין לגיוס המונים, וגם אלי שרעבי, ככה שמעתי. נסכם ונאמר: הממשלה הזאת, גם כדי לממן חלק מהדברים, עשתה קיצוץ רוחבי, לדעתי אמש. אתמול בערב היא קיצצה לנו בחינוך, ברווחה, בבריאות, בתחבורה וכו'. אני עשיתי טבלה חלופית עוד לפני שנדון ביום ראשון בכספים הנוספים שהבשילו לנו – אנחנו מאפייה פה בכנסת – עוד איזה 800 ומשהו מיליון שקלים לחרדים. על זה נצעק ביום ראשון, אבל שתדעו שאנחנו בתהליך שבאמת הפקיר את הציבור כלכלית. אני נתתי כאן רשימה קצרה שאומרת איך יכולנו לעשות אחרת: במקום קיצוץ במשרד החינוך ובהשכלה הגבוהה, יכולנו לבטל את תקציב המשרד של סטרוק – רק השנה, מסכנה, גם ככה נשארו לה מיליון עודפים; במקום לקצץ במשרד הרווחה 115 מיליון שקלים, יכולנו לוותר על משרד ירושלים ומסורת, 118 מיליון שקלים; במקום לקצץ בבריאות 79.5 בקיצוץ הרוחבי, יכולנו לחסוך את משרד המורשת המיותר בסך 78 מיליון שקלים; במקום קיצוץ בחקלאות בסכום דומה של 48 מיליון שקלים, יכולנו לבטל את משרד התפוצות, כשאת השר ואת הכנסים שלו כל העולם ואשתו מחרימים; במקום לקצץ ברשות לניצולי שואה 3.5 מיליון שקלים, יכולנו לקצץ לאבי מעוז, מהרשות לזהות יהודית, 5 מיליון שקלים מה-8 מיליון שהוא מקבל לקמפיין הסברה, ועוד כהנה וכהנה. אז אני אסיים, אדוני היושב-ראש. באמת יום קשה. אני אישית גמורה נפשית, מורלית. אני לא מבינה למה אתם מתעללים בעם ישראל בימים כאלה. בסוף העם הוא כמו ילד שרוצה להסתכל קדימה בתקופה קשה ולראות ממשלה נורמלית, שנותנת לו רוגע, והוא מסתכל ואומר: יהיה בסדר. אנחנו נהיה בסדר. אבל אתם פשוט כל כך מופרעים, שיהיה בסדר רק אחרי שאתם תלכו. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. אני אשתדל לקחת את הדקה מחמד עמאר. בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> הכול בסדר. דקה לפה, דקה לשם, זה לא שזמן שווה כסף. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, אני בוחר לפתוח בדבר חיובי – ברכות לשרים הנכנסים. ראיתי עכשיו שיש פה גם מחשבה על הבינוי מחדש, של איך מסדרים את הכיסאות פה. אז אני מאחל לכם שולם שולם לעולם, ברוגז ברוגז אף פעם. שיהיה לכם באמת בהצלחה. אתם עושים עבודה ממש נהדרת, מביאים את המדינה למקומות שאני אפילו לא חלמתי עליהם, ויחסית היו לי הרבה סיוטים בחיים. אני מניח שגם לכם, אבל אני בטוח שאתם עוד תפתיעו אותנו, ונכונה לנו, מה שנקרא, תקופה נהדרת ותקופה של נס. אדוני השר סופר, אני מניח שקיבלת עכשיו את סדר-היום – אני לא יודע אם אתה מקבל את זה למייל או בווטסאפ – של ישיבת הממשלה. מחר ב-21:30 תתכנס ממשלת ישראל השלושים-ושבע, חברת הכנסת פרקש, לישיבתה – את יודעת איזה מספר? ה-100. הם מציינים: ממשלת נתניהו השלושים-ושבע – – – << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> ישיבת ממשלת הבלהות, anniversary – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, רגע, אנגלית זה שיח אחר, זה על החשבון טוויטר, שיאיר נתניהו השתלט לו ובטעות צייץ מחשבון רשמי. אבל מחר הם הולכים להתכנס בשעה 21:30, כמעט בעוד 24 שעות, לישיבתם ה-100, הישיבה החגיגית שבה הם יחליטו על פיטורי ראש השב"כ. זה אירוע מעניין מאוד, כי לפני שעה וחצי אותו שירות, שחוקר עכשיו את משרד ראש הממשלה, עיכב שני מעורבים בפרשה, שכמובן היא אסורה בפרסום. חבל שאני לא טלי גוטליב ויש לי מקורות מעדנה קרנבל ועכשיו הייתי עולה לפה ושופך את כל הדאטה ונהנה מחסינות אולטימטיבית. השניים נחשדו בשוחד, במגע עם סוכן זר ובהפרת אמונים והלבנת הון. השירות שחוקר את ראש הממשלה קיבל עכשיו הזמנה לשימוע לפני פיטורים, מה שנקרא. סך הכול עוד יום נורמטיבי במדינת ישראל. הרבה פעמים אני תוהה אם מישהו יושב בחדר מסוים, או בכנסת או במקום מסוים, עם מוניטור, ומסתלבט עלינו. הוא אומר: תראו איך אני אעשה – אפילו אם מישהו יחקור אותי, מה אני אעשה? אני אזמן את ראש השירות או את מי שחוקר אותי, אני אזמן אותו לשימוע לקראת פיטורים. איזה כיף, איזה יופי. מה שאני אוהב בכם במיוחד – האמת, זה שום דבר, אבל אני עדיין אציין את זה לחיוב – שאתם עושים הכול בפיילה אחת. עכשיו אנחנו כביכול לקראת מהלך – אני אומר "כביכול", כי אני לא יודע – מהלך מלחמתי נורא גדול, המשמעותי ביותר מאז תחילת הלחימה, ובזמן הזה מצאתם לפטר את ראש השב"כ, להעביר בכנסת את מה שהיה סלע משמעותי במחלוקת טרום 7 באוקטובר. בעיניי עשיתם את זה תוך ניצול ציני ובאמת מגעיל של משפחות שכולות שהביאו מתווה פשרה, הסירו את ידן ממתווה הפשרה, ועדיין קידמתם אותו בוועדה של רוטמן. אבל כרגיל, אמרנו שאנחנו בתקופה של נס, וזה ממש ממש חשוב לעשות את זה עכשיו. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לפתוח דווקא לא בעניין התקציב, אלא בעניין הנושא הקטרי, ואני אסביר למה. מרוב השתלשלות העניינים, היום אני איבדתי את עצמי, ואמרתי שאני רוצה שנייה לחזור ולראות איך הגענו לאירוע הזה, כי לא בא לי סתם לצעוק. לפעמים אנחנו צריכים לחזור, כי למדינת ישראל יש ב-24 שעות חדשות שמספיקות לחלק אחר בעולם לפחות לחצי שנה. אז תראה, אתה זוכר אחד בשם פלדשטיין? זה כאילו פעם, לפני שלושה, ארבעה חודשים או שלושה חודשים, דיברו עליו הרבה. בהתחלה בנימין נתניהו בכלל לא הכיר אותו. הוא נעצר ונחקר על מסמך שהדליף לבילד, שהתקשר לאוריך, שאוריך התחזה לסוכן מוסד, ומה שנקרא "עשו כיפה אדומה" לנגד. בקיצור, לא משנה, כמובן שהכול זה לכאורה, כי אני עדיין חושב שיש משמעות לחפות. הם רצו להעסיק את פלדשטיין, אממה, כמו שאתה יודע, כשאתה רוצה לעבוד במשרד ראש הממשלה, תנאי סף מינימלי זה לעבור סיווג ביטחוני. הנ"ל, לצערו הרב, לא עבר. הגיע אוריך ואמר: לא עברת – הכול בסדר. נעסיק אותך דרך משרת המנכ"ל. אתה עדיין תיתן לנו שירותים, אבל את המשכורת אתה תקבל ממישהו אחר לחלוטין, שזה היה לוט בערפל, לא ידענו מאיפה הכסף. ידענו שאוריך, איינהורן – ומי עוד מקבל מהחברה שלהם לייעוץ לקטר? לא משנה – הם עובדים כבר שנים עם קטר ועושים להם קמפיינים פוזיטיביים. אגב, הם עושים עבודה מעולה, מלבינים את קטר בעולם, ובזמנם הפנוי הם גם נותנים שירותים לבנימין נתניהו. בהתחלה נתניהו אמר: אני לא מכיר אותו, הוא לא עובד שלי, הוא לא ב-payroll, אני לא מכיר אותו בכלל. ואז לאט-לאט, עבר איזה שבוע, ואז במוצאי שבת קיבלנו שמונה וחצי דקות שלמות של סנגוריה אמיתית על פלדשטיין: כמה הוא ציוני וחשוב, באמת, והלך פה, והיה קצין בצבא – שזה בסדר גמור, כן? אתמול נחשף הקשר הפיננסי, מה שנקרא הבנק. אמר איש עסקים ישראלי שהוא העביר לפלדשטיין כסף שקיבל מממשלת קטר. עכשיו, גם הסנגורים של אותו פלדשטיין אומרים בפירוש שהוא נתן שירותים, אבל הוא לא ידע מאיפה הכסף. יכול להיות, אגב, שהוא צודק – הוא לא ידע מאיפה הכסף. תקשיב, זו פרשה, באמת שאני אומר לך. אתה יודע, נגיד, את כמות הציוצים – יש שר מאוד מיוחד בממשלה, חבר הכנסת עמאר, אולי אתה יודע, שהוא ממש אהב את קטר. הוא צייץ עליהם בלי סוף. במשך שנה שלמה כל בערך ציוץ רביעי שלו – מישהו בטוויטר, שכחתי את שמו, הראה כמה ציוצים הוא עשה לקטר. החל מינואר – לא יודע מה קרה בינואר – נעלמה קטר מהפיד. זה לא שקטר לקחה את עצמה והעבירה אותה למאדים, או רחמנא ליצלן הפכה להיות חסידת אומות עולם וחתמה איתנו על הסכמי אברהם, אבל פתאום בינואר שר התפוצות שכח מקטר. בסדר, מה שנקרא בוקר טוב, שבת שלום ובאמת אתם עושים עבודה נהדרת. תראה, כמו שאמרו לפניי ואמרה עכשיו חברת הכנסת פרקש, זה התקציב השביעי שאנחנו מעבירים. שבעה תקציבים – זה כאילו עבודה של שבע שנים בוועדת הכספים. אני לא אדבר על הקודמים, אבל בפרוץ המלחמה עשינו תקציב, ואמר חבר הכנסת גפני, יו"ר ועדת הכספים בערך 30 שנה כמעט ברציפות, למעט שנתיים מינימליות מאוד באופוזיציה, הוא אמר: אני לא אשב יותר בממשלה עם כספים קואליציוניים. שני חברי ועדת הכספים פה, אם אני אומר מילה אחת לא נכונה, אני יורד עכשיו מהדוכן ולקחתם את הזמן. אמר גם שר האוצר: אני אקצץ במשרדים, אנחנו בתקופה חדשה, קשה, מלחמה, נצטרך הרבה מאוד כסף, נצטרך לעשות התאמות. אמרנו כולנו: כמובן. כמה משרדים נוספו מאז המלחמה? לקחתם עכשיו בעבודות הבינוי את אלקין, למשל. במהלך השאלות שלנו – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אחד? איזה? אה, אתה מדבר איתו? אתה עושה לי אחד, אז אתה אומר לי כאילו דקה אחרונה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, יש לך זמן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בלי סימנים מהיציע, ואם יש סימנים – סימנים שמסבירים לכולנו. לא נוסף שר אחד. סימנו לי אחד – לא נוסף שר אחד. בסדר, טעות, טעות סופר, מה שנקרא. נוספו לפחות שבעה שרים. היום, ברוך השם, צירפתם עוד ארבעה. יש עכשיו בעיה לאלקין – הוא שוב יזוז לעמדת אופסייד, ולצערי הרב, ה-VAR יפסול אותו מלהשתתף בשולחן הזה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> היום הצטרפו שלושה, אז ארבעה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שלושה, כן. ארבעה? לא לא לא. ארבעה אמרתי מתחילת הלחימה, אולי. לא משנה. היום עוד שלושה, וזה גרם לאלקין לזוז להם לאופסייד. לאלקין עכשיו יהיה כיסא, אבל בלי שולחן. וכמו שאמר חבר הכנסת אוהד טל, שהזמין אותי לסניף של רמי לוי בגוש עציון – תודה רבה, כאילו הוא מנהל הסניף – אני אבוא ואני אמליץ לאלקין לקנות שולחן פיקניק ולהביא אותו למליאה, שיהיה לו איפה לעבוד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אגב, אלקין גר לא רחוק משם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל אחד איפה שהוא גר, ברוך השם, שילך לקנות שולחן פיקניק. אה, הבנתי עכשיו מה הייתה הדקה – דקה לחילופים. תראה, הוספתם שרים. אני מניח שאני לא אחדש לכם את זה, אבל במהלך דיוני התקציב שאלנו הרבה פעמים שאלות; רמז מטרים – למעלה מ-60 שאלות עדיין לא נענו לנו. לא שיש לי ציפיות גדולות, אבל שאלה אחת מאוד תפסה את עיני, שאלה שאני שאלתי – שאלתי מה תפקידו של אלקין, ואז באמת נאמר לי משפט שאני חושב שאני אקח אותו הרבה מאוד שנים. אתה זוכר את שש השאלות הקבועות שתמיד שאלתי? 1. אם קטר מעורבת; 2. מה צעדי ההתייעלות שנעשים במשרד. אז קטר זה אולי בדחקה, אבל אפס צעדי התייעלות נעשו. בסדר, זה כסף שלנו, אבל מה זה משנה. אבל כששאלתי על משרדו של אלקין, נאמר לי שהוא לא שר המינהלות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הוא שר במשרד האוצר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא שר במשרד האוצר, אבל אתה יודע מה ה-nickname של אלקין, מה ה-topic שלו? שר היישום. אתה זוכר? היית כשדיברתי על זה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, לא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו, אני ישר שמעתי שר היישום – אמרתי: סוף-סוף ממשלת ישראל עושה משהו יעיל. היא לקחה שר ועשתה אותו אפליקציה, שר היישום. אמרתי: כל הכבוד. א' סטרטאפ. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני יכול לקחת לך שתי שניות? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יכול לקחת לי כמה זמן שאתה רוצה על חשבונך. בבקשה, כמובן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני יורד עכשיו, אבל אני מכבד ומעריך את פועלך, ושוב אני מודה לך על השינוי של אותו הון להון הלא-חוקי. אני אפילו לא אגיד מהו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז יש לי חדשות רעות לספר לך. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני יודע, שמעתי את זה אתמול. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למרות שבאת מאוחר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, שמעתי אתמול, ואחד הסעיפים מחולק אחרת. זה לא יופיע. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. נכון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> עדיין השם המקורי לא יופיע, וזה כבר ברכה וטוב. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו אני אומר לך, יש לנו עוד מקומות לשנות את זה, אני הסתכלתי. יש עוד מקומות שאפשר לשנות את זה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> שאכן הופיע שם? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. אנחנו נעשה את זה, ועשינו את זה יפה בהסתייגות. תודה רבה לך. מי מחליף אותך? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה בעיקרון צריך ארבע דקות? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, אל תוסיף לי, הכול בסדר. << קריאה >> משה סולומון (הציונות הדתית): << קריאה >> יש לו עוד דקה. חצי דקה, כן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איך דיברתי, דיברתי 20 דקות? << קריאה >> משה סולומון (הציונות הדתית): << קריאה >> לא, היו לך 15. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> 20. << קריאה >> משה סולומון (הציונות הדתית): << קריאה >> 15. אתם יכולים להחליט להוסיף. אפשר להוסיף לו? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> להוסיף לו עשר דקות? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא נתן לי 15, אז לדעתי עוד חמש דקות. << קריאה >> משה סולומון (הציונות הדתית): << קריאה >> הינה, הוא צודק, תוקן. יש לך עוד חמש דקות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תוקן? אתה רואה, אני לא – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא יודע איך זה קורה, תמיד כשאני עולה אתה מקבל בונוס. תראה מה זה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, מראש. אין לי בעיה, אתה יודע. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה לעשות לו? מה שאתם רוצים. מה אתן צריכות? מה עשר, הוא עשה כבר 15. 25? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה אכפת לך, תגיד? היא רוצה עשר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 20, היא אומרת. << קריאה >> משה סולומון (הציונות הדתית): << קריאה >> זה היה 15, מגיע לו 20. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני יודע חשבון. אל תאמין לארץ נהדרת, אחי, הכול בסדר. אוסיף לך עוד חמש. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה, מה היה בארץ נהדרת? אגב, זה לא עובד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה? זה לא קשור אליי. טכנאי, יש בעיה במיקרופון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה יש לך? זה לא עובד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, זה המיקרופון של מירב בן ארי, תזיז אותו הצידה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שאתם רוצים, שתדעו. נבדוק, אני לא בטוח שעכשיו יש לכם, בתוכנית הבינוי של שולחן הממשלה, זמן למיקרופונים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא נשאר כסף למיקרופון, אחי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר גמור. אז אני אחזור לשר האפליקציה. אז כמה סיכמנו? לא עשר? חמש. לא, בסדר גמור, הם רצו עשר. אדוני היושב-ראש, אנחנו שולטים בזמן עכשיו, רק שתדע. אז בא לי, סתם, שיהיו 40 דקות עכשיו, בשביל הספורט. עד שאנחנו שולטים במשהו בכנסת הזאת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> להוסיף? לא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אחזור לשר האפליקציה. בשר האפליקציה אני ראיתי בשורה גדולה ועבודה מדהימה של ייעול. עכשיו הבנתי, ראיתי גם את התמונה היפה שעשה שר האפליקציה עם שר הנגב והגליל החדש, אמן. ביכולתם עכשיו ממש לעבוד לכיוון הצפון והנגב ומינהלות וכל השטויות האלה. אני רוצה לספר לך, אני לא יודע אם אתה יודע – אתה מכיר את חברת אובר בעולם? לא יודע אם אתה מכיר. אובר, מוניות שירות הסעה עצמית, רצתה לעשות עבודה ולהיכנס למדינת ישראל לפני כמעט עשור. נכון, חבר הכנסת עמאר? בערך לפני עשור רצתה אובר להיכנס. שר התחבורה דאז, לדעתי זה היה ישראל כץ, מנע ממנה להיכנס בטענה הבסיסית – וגם ראיתי את הווידאו של זה בכתבה של יוסי מזרחי בתוכנית המבקר – שבאה ואומרת: מה, נראה לכם הגיוני שאנשים פרטיים יסיעו אנשים במקום נהג מונית שבאופן אמיתי הוא משלם על מספר, יש לו מיסים, יש לו הוצאות וכו' וכו' וכו'? והוא מנע מהם להיכנס, כי הוא אמר: אני לא מעוניין בזה. אני גם זוכר שהיה מהלך מאוד מאוד גדול של נהגי המוניות – פה אתה יכול גם לתקן אותי, אולי אני טועה – שהתפקדו למפלגת הליכוד ובכך יצרו מאזן אימה אל מול הכניסה של אובר לישראל. אממה, לפני כמה ימים התפרסם תחקיר בתוכנית המבקר ב-12 – אתה צופה בערוץ 12? ראית? על עולם הדרייברים. ראית את זה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שלחו לי את זה, כי צילמו אותי במצלמה נסתרת בתוך הכנסת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואללה, לא ראיתי. אה, כן, אבל הפעם אתה לא מושא הכתבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה זה העיתונאי הזה – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הפעם אתה לא מושא הכתבה. אתה עשית שדולה, לדעתי, בגלל זה, לנהגי המוניות, משהו? זה היה זה. נכון, הופעת שם, אבל אתה לא מושא הכתבה, הסר דאגה מליבך. שם מתואר שיש תעשייה שלמה של אוּבֶּר חרדי שעובד בצורה גלויה עם צ'ט בוט בווטסאפ. אתה מזמין מונית במחיר אפסי. אפילו לא שואלים אם לנהג שלך יש רישיון. אתה מקבל אחלה מחיר כצרכן. אממה? רשות המיסים מפספסת פה 4 מיליארד שקל בהכנסות. 35,000 נהגים באירוע הזה, ואת אף אחד זה לא מעניין. אבל אתמול מגיע היועץ המשפטי של משרד האוצר אסי מסינג להודיע לנו בחגיגיות שהתקציב שאנחנו מעבירים הוא תקציב פיקטיבי, הוא פשוט תקציב פיקטיבי, והוא אומר לנו את זה בפנים. התקבלה אתמול החלטת ממשלה על קיצוץ רוחבי נוסף. המספרים שאנחנו מכירים הם לא המספרים בתקציב. החוקים שאנחנו מעבירים הם לא חוקים רלוונטיים. יש להם כסף על הרצפה ואתם לא עושים איתו כלום. אתם לקחתם מאיתנו 24 מיליארד שקל, כשאתם יכולים לקחת מאותם דרייברים 4 מיליארד שקל, להעלות את המס על הסוכר בעוד מיליארד שקל, לצמצם משרדים מיותרים, מבוזבזים, של שת"פ אזורי – אין אזור במזרח התיכון, אין אזור, אין מדינות, אין כלום, אין עם מי לדבר, אבל יש לנו שר לשיתוף פעולה אזורי. מה זה הדבר הזה? מה זה שר התפוצות? מה זה שר ההסברה? לפני שנה התבטא בנימין נתניהו ואמר: מה הבעיה עם ההסברה? היה דיון בוועדת חוץ וביטחון. הוא אמר: תשמעו, יש לידי אנשים שלא יודעים לחבר מילה למילה באנגלית. ואני לא מצביע על שר האוצר, הוא יודע לחבר מילה באנגלית: גרנדמייזר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> סבתא – Grandmother. זה היה בהומור. אתם לא סגרתם שום משרד, אתם לוקחים מאיתנו מיסים ומעלים מס יסף, מס בריאות, מקפיאים שכר, מעלים מע"מ, פנסיות, במה לא נגעתם? חמד עמאר מכיר את זה, ואני אומר את זה בכל פעם. כשאני רואה את רשות המיסים מגיעה לוועדת הכספים, אני מכניס ידיים לכיסים מפחד, בעוד שאתם חוגגים פה. אתם חוגגים. אמר יו"ר ועדת הכספים שלא יהיו יותר כספים קואליציוניים. 5 מיליארד כספים קואליציוניים. למה? מה הבעיה לשים את זה בבסיס התקציב? אתם רוצים לתקצב משהו? שימו בסיס תקציב. אנחנו קיבלנו במשרד של פרוש, מסורת ולא יודע מה, ירושליםף מסורת ישראל וירושלים, ב-24 שעות, 90 מיליון שקלים קואליציוניים. איך משיגים כזה דבר? מה הפרוצדורה, דן? מה הפרוצדורה הפרלמנטרית להשגת 90 מיליון שקלים? אתם עושים את זה כל כך ביעילות? למה לאף אחד לא אכפת מהכסף שלנו? הביזיון הכי גדול באמת הוא שבסוף אתם לוקחים את הכסף של כולנו. היה עוד קטע מצחיק – שלושה קטעים מצחיקים. מעבר לפלאט הגדול שעשו אתמול, בכל שבוע במהלך השבועות האחרונים הייתה מסיבת עיתונאים אחרת על 3 מיליארד שקלים, נגיד, למשרתי המילואים. אל תדאג, זה הזמן שלנו. נכון צדקתי עכשיו שרצית להגיד משהו? 3 מיליארד שקלים. הייתה מסיבת עיתונאים של שר האוצר ושר הביטחון. אנחנו מגיעים לוועדת הכספים, שואלים אותו: תגיד, איפה 3 מיליארד שקלים של משרתי המילואים שנתת להם תוכנית? אין. עושים מסיבת עיתונאים בעקבות דיון שעשה חבר הכנסת חמד עמאר. הוא קבע דיון על החברה הדרוזית; יום לפני, שר האוצר ואני לא זוכר מי עשו לו מסיבת עיתונאים. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> ראש הממשלה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ראש הממשלה. עושים מסיבת עיתונאים ומכריזים על תוכנית חומש חדשה למגזר הדרוזי והצ'רקסי על סך 4 מיליארד שקלים. אנחנו מגיעים לוועדה ביום ראשון, ביום שארגן חמד עמאר, עם ראשי רשויות מהחברה הדרוזית, ושואלים: תגידו, איפה 4 מיליארד שקלים? עזוב 4 מיליארד שקלים, איפה שקל וחצי בתוכנית בתקציב? אין. אני לא יודע אם אתה מופצץ – אני מופצץ כל היום. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, אני לוקח עוד כמה דקות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה, זה אין-סופי? להוסיף לו זמן? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, חמש דקות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אין לי בעיה שהוא ינאם עד הבוקר. אני והוא פה ראש בראש עד הסוף. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מופצץ מהיום בבוקר בעשרות אם לא במאות – אל תדאגו, דקה, אני מסיים – בעשרות אם לא מאות ווטסאפים. גם אתה מקבל על המורים? שמקצצים למורים, לכל מורה, 800 שקל. אבל חתמתם איתם על הסכם. מה זה הדבר הזה? אבל אתה יודע לאיזה מורים לא מקצצים? לאיזה מורים לא מקצצים? למה למורים החרדים בחינוך הפרטי שלכם לא מקצצים? למה לכל המדינה מקצצים אבל לכם לא? למה אתם תמיד כאלה פריבילגים? מילא שאתם לא מתגייסים; מילא שאתם רוקדים עלינו ויורקים עלינו ומשתינים עלינו שאתם לא מתגייסים; מילא שגם את המיסים אתם לא רוצים לשלם. איך הם אמרו באותה כתבה? אנחנו לא מכירים במדינה, לא מכירים בחוק, ולכן גם לא נשלם מיסים. מילא שאתם חוסמים כבישים בלשכות הגיוס, אבל גם בקיצוץ של המורים – המורים שלנו והילדים שלנו הם סוג ב' במדינה. אנחנו הפראיירים. זה לא תקציב של אחדות – זה תקציב של פראיירים שפשוט ממשיכים לשלם, עושים אקזיטים. שר האוצר יגיד עכשיו: וואו, איזה אקזיט – 33 מיליארד דולר. באיזו ישיבה הוא למד, מייסד וויז? באיזו ישיבה הם למדו? באיזה טיש הם המציאו את האירוע הזה? תתביישו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת חמד עמאר. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הודעה למזכירות הכנסת, בינתיים, עד שתגיע. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 12), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק אסטרטגיית הביטחון הלאומי, התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת גדי איזנקוט ויולי יואל אדלשטיין. עוד הונחו על שולחן הכנסת הודעת שר האוצר על מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חברי הכנסת יונתן מישרקי, אחמד טיבי, צגה מלקו ואימאן ח'טיב יאסין בנושא: הדוח הלאומי לאובדן המזון ולהצלתו – כמעט 23 מיליארד שקלים בשנה מתבזבזים עקב אובדן מזון. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, משה טור פז ויבגני סובה בנושא: הנגשת מסגרות החינוך לסטודנטים עם נכויות שקופות לאור אתגרי התקופה והמלחמה. מסקנות הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכל שיר סגמן וחילי טרופר בנושא: הצורך במתן מענים רגשיים לילדי משרתי המילואים. כמו כן, הונחה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 72), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק להשגת יעדי התקציב וליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025 (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2025) (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק התחשבנות בין בתי חולים לקופות חולים (בריאות הנפש), התשפ"ה–2025 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 20 דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושב-ראש, יש שר? אין שר, לא? תראה, אחד הדברים שאני מדבר עליהם: אין מספיק שרים בממשלה הזאת, לכן לא יכול שיהיה כאן שר. אין מספיק שרים. אני כל הזמן שאלתי כמה שרים יש בממשלה. אף פעם לא ידעתי כמה שרים יש בממשלה. זה כל הזמן משתנה – סגני שרים, שרים. אני לא יודע איך יסדרו את הישיבה עכשיו. עוד שלושה שרים – יזיזו את האנשים שיושבים שם. אני חושב שבסופו של דבר צריך לשים עוד שולחן באמצע ולהושיב את השרים. כאן באמצע היה פעם שולחן. יחזירו את השולחן הזה לאמצע, ישימו אותם במקום חברי הכנסת. אבל לדברים החשובים – היושב-ראש, אתה השתתפת איתנו אתמול בהצבעה על חוק ההסדרים. אתה לא היית איתנו בדיונים בוועדת הכספים על חוק ההסדרים, אבל בהצבעה, היית חלק מההצבעה. ישבת, הצבעת כמו שצריך, עם הקואליציה. אני רוצה להגיד לך, חוק ההסדרים הזה, אין בו כלום חוץ ממיסים. במקרה עמדתי בחוץ היום, כאן, מחוץ למליאה, כשהגיע חבר כנסת מהליכוד, ואחד מחברי הכנסת מוועדת הכספים אומר לו: אני רוצה לעלות ולדבר על התקציב. תגיד לי דברים טובים שיש בתקציב, שאני יכול לעלות ולהגיד אותם. מה הוא עונה לו? הוא אומר לו: אין שום דבר טוב בתקציב הזה. חוץ ממיסים, אין שום דבר טוב בתקציב הזה, לכן אני לא יכול להגיד לך שום דבר. מה תדבר על חוק ההסדרים? שהעלו את המע"מ ב-1%? שהעלו את הביטוח הלאומי? שהעלו את מס הבריאות? שהקפיאו את נקודות הזיכוי? מה אני אגיד לך? אין לך להגיד דבר טוב בתקציב הזה. ואני אומר לכם, אזרחי מדינת ישראל, תקציב הממשלה הכושלת הזאת, ממשלת 7 באוקטובר, זה התקציב הכי גרוע שהגיע לכנסת ישראל. כולכם תרגישו את הקושי, את יוקר המחיה, את הירידה בשכר שלכם. אני אף פעם לא הייתי מוצף כך בהודעות ווטסאפ ממורים, לא היה לי דבר כזה. מאות הודעות ווטסאפ קיבלתי. << קריאה >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אבל יש עוד. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> חבל שלא הבאתי את הטלפון, הייתי מקריא לכם אחת ההודעות. אני אזכור מה שקראתי. אתה מכיר אותי. כתב אחד המורים, הוא אמר לי: תשמע, יש לנו מחסור אדיר במורים, ואנחנו צריכים כל מורה. כשאתה מוריד את השכר, אנשים לא יבואו למערכת החינוך. << קריאה >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> יש הרבה מובטלים. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני לא מצליח להבין, כי כל דיון שהשתתפתי בו בקשר למורים בחברה היהודית – אני לא מדבר על המגזר הערבי והחברה הערבית, ששם עוד יש מורים, אבל בחברה הכללית במדינת ישראל יש מחסור אדיר במורים. מה עושים? מקצצים למורים. ואת מי מחריגים מקיצוץ? החינוך הפרטי החרדי, המורים החרדים. אין קיצוץ שם, וזה נאמר באופן ברור בוועדה. לכן אני רוצה להגיד לכם, בטוח שכל אזרחי מדינת ישראל – והיושב-ראש הוא חלק ממפלגת השלטון, הוא בטח זוכר את הקמפיין של מפלגת הליכוד בבחירות האחרונות, את ראש הממשלה ממלא דלק ומבטיח שהדלק לא יעלה, הולך לסופר, קונה ואומר: אני אוריד לכם את המחירים. אני לא רוצה להגיד לכם כמה זה עלה, כי כולכם, אזרחי מדינת ישראל, יודעים מה יוקר המחיה שאנחנו עוברים, ואת סל הקניות שהייתם קונים ב-400–500 שקל אתם קונים ב-700–800 שקל היום, כי המחירים עלו. אבל ראש הממשלה לא הולך לסופר, לא הולך לעשות קניות. זה היה קמפיין בחירות. הוא לא הולך למלא דלק. אפילו אסור להיכנס לתחנת דלק למלא את האוטו של ראש הממשלה כשראש הממשלה בתוך האוטו, לכן הוא לא יודע אם המחירים עלו או לא עלו, כי ועדת שרים לנושא יוקר המחיה בראשות ראש הממשלה לא התכנסה בכלל, ואם היא התכנסה, היא התכנסה פעם אחת. אפילו במשרד האוצר, בישיבת הנהלה, שצריך לדבר בה על כל מה שקורה במדינת ישראל – ידוע לנו ונאמר בצורה ברורה שהייתה ישיבה אחת על יוקר המחיה במשרד האוצר עם שר האוצר. אולי אנשי המקצוע במשרד האוצר קיימו ישיבות, אבל מי שמחליט זה שר האוצר, ושר האוצר לא קיים ישיבה בנושא יוקר המחיה חוץ מישיבה אחת, ויותר משנתיים הוא יושב במשרד. לכן, אני לא יודע, מפלגה כמו ש"ס, שחרתה על דגלה לתמוך, להיות לעזר למשפחות החלשות במדינת ישראל, למשפחות שזקוקות – ואני אומר לכם היום שכמעט כל משפחה במדינת ישראל זקוקה וצריכה עזרה, אבל הם נעלמו, נעלמו בכל נושא יוקר המחיה, אפילו לא עולים לכאן לדבר על זה, אפילו לא מדברים על זה בוועדות, ובעצם לא עושים כלום בנושא יוקר המחיה, לא ש"ס ולא כל מפלגות הקואליציה הזאת. אבל הם יכולים לדבר על דברים אחרים ולדאוג לדברים אחרים. הכספים הקואליציוניים שלהם, שם הם לא מוותרים עליהם ולא יוותרו, כי הכספים הקואליציוניים בממשלה הזאת – עוד לא היו כאלה במדינת ישראל. ואני לא רוצה להפתיע את היושב-ראש ולשאול אותו כמה כספים קואליציוניים היו בשנת 2023, כמה היו ב-2024, כמה היו ב-2025 וכמה היו בממשלה הקודמת, ב-2022-2021. אני לא יודע אם הוא יודע או לא יודע, אבל ב-2022-2021 הכספים הקואליציוניים היו 700 מיליון שקל בשנת 2021 ו-700 מיליון שקל בשנת 2022, וזה הלך לגופים שאני אמרתי, ואני אומר, ואני חוזר ואומר, כמו תנועות נוער, ארגוני נוער, איחוד הצלה – גופים שאתה צריך להכניס להם את זה לבסיס התקציב. זה מה שחילקה הממשלה הקודמת, שאני הייתי בה שר במשרד האוצר ואביגדור ליברמן היה שר האוצר. אבל ב-2023 הייתה ממשלה חדשה, וכמה היו הכספים הקואליציוניים? מעל 5 מיליארד שקל. ב-2024 קפצו לקרוב ל-7 מיליארד שקל, אפילו יותר, וב-2025, עד עכשיו – מה שאנחנו הצלחנו להוציא ממשרד האוצר, מאנשי המקצוע של משרד האוצר שהגיעו לוועדת הכספים, כי נפגשנו איתם שעות על גבי שעות בחודשים האחרונים בשביל לאשר את התקציב – מעל 5 מיליארד שקל. אני אומר לכם שיש 5.4 מיליארד שקל כספים קואליציוניים לשנת 2025. אנחנו עוברים את ה-17 מיליארד שקל בשלוש השנים האלה. אם היינו לוקחים רק את הדברים האלה של הכספים הקואליציוניים ונותנים 700 כפול 3, 2.1 מיליארד שקל, היינו חוסכים קרוב ל-15 מיליארד שקל לקופת המדינה, ואז לא היינו צריכים להעלות את המע"מ, ואז לא היינו צריכים לשלם יותר ביטוח לאומי, ואז לא היינו צריכים לשלם יותר מס בריאות, ואז לא היינו צריכים לשלם יותר מיסים אחרים, ואז היינו יכולים להילחם ביוקר המחיה, ואז לא היינו צריכים לשלם ריבית על הכסף שלקחנו בגלל המלחמה – וצריך לממן את המלחמה, ואנחנו נשלם יותר ריבית בגלל שלקחנו יותר הלוואות, בגלל שהממשלה הזאת הכניסה אותנו ליותר גירעונות. ואם הייתי מוסיף רק את המשרדים המיותרים – שלא רק אני אמרתי, שר האוצר עצמו אמר, כשרצה להכין את התקציב, שצריך לסגור חמישה משרדים, והם מיותרים – אם היינו סוגרים אותם, היינו מגיעים לקרוב ל-17–18 מיליארד שקל, כסף שהיה בא לשרת את הציבור. אבל הממשלה הזאת לא באה לשרת את הציבור; הממשלה הזאת באה לשרת את הבוחרים שלה, לשמר את הבוחרים שלה, לא מעבר לזה. כשאני אומר שהיא באה לשמר את הבוחרים שלה, אני מדבר על משרד ההתיישבות, שיושבת שם השרה סטרוק. התקציב של המשרד הזה היה 122 מיליון שקל, התקציב הזה טס ב-2023, וטס עוד יותר ב-2024, ועכשיו שוב טס, ב-2025, כי עכשיו התקציב שלה יהיה בסופו של דבר אחרי שיבשיל הכול, קרוב ל-485 מיליון שקל, 485 מיליון שקל לעומת 122 מיליון שקל התקציב שהיה ב-2022, אפילו פחות מזה היה. זה כסף קואליציוני. זה כסף שהולך לעמותות, לגופים, לרשויות המקורבות למשרד, למפלגה. זה הממשלה. ואם אני הולך למשרד ירושלים ומסורת ישראל – הוסיפו לו עוד 130 מיליון שקל, 90 מיליון שקל במזומן ו-40 מיליון שקל בהרשאה להתחייב. ואתה יודע, היושב-ראש, הרשאה להתחייב זה כסף. 130 מיליון שקל, אתם יודעים מה זה? אני אמרתי בוועדת הכספים, אחרי שישבתי עם אנשי המשרד, אמרתי להם: אתם לוקחים כסף וזורקים אותו מהמטוס – זורקים אותו כי באירוע של יומיים אתם משקיעים מעל 90 מיליון שקל. לא היה דבר כזה, לא היה דבר כזה במדינת ישראל. ועוד לא הגעתי למשרד החינוך, כי אני לא רוצה לדבר על משרד החינוך. אני אדבר עליו בתקציב, כי אנחנו עכשיו מאשרים את חוק ההסדרים. ביום ראשון מביאים את תקציב משרד החינוך לוועדה, ושם נדון ונראה. אבל אני אגלה לכם משהו קטן: יש שם, מוחבאים בתוך התקציב הזה, יותר מ-1.2 מיליארד שקל כספים קואליציוניים שיעברו. אני אמרתי ששודדים את הקופה לאור יום. הייתי באיזה אירוע אתמול ואמרתי להם שאני חייב לומר שלושה, ארבעה משפטים ולרוץ לוועדת הכספים, אולי נצליח לעצור את השוד הציבורי שקורה שם, אבל לא הצלחנו. ישבנו שעות, שעות, אבל לא הצלחנו, כי בנושא השוד הזה הם מאוד מגובשים, הקואליציה. הם מגיעים, יושבים, מצביעים. ואני אומר לכם, חלק גדול מהם לא ישבו חמש דקות ודנו בתקציב, אבל להגיע להצביע הם יודעים. אני טועה, חבר הכנסת נאור? ישבו יותר מחמש דקות בדיונים? אפילו לא, אבל הגיעו להצביע על דברים שהם לא יודעים על מה הם מצביעים. ואני אדבר עוד הרבה על התקציב, יהיה לי הרבה זמן גם לדבר על התקציב, כי התקציב אמור להגיע בשבוע הבא. אני מקווה ורוצה שהתקציב הזה לא יעבור והממשלה הזאת תיפול ונלך לבחירות, כי לעם ישראל מגיע ממשלה שבאה לדאוג לו, לא ממשלת 7 באוקטובר. ואני אומר לך, היושב-ראש, מה שלא תעשו, מה שלא תעשו – תפטרו את היועצת המשפטית, תפטרו את ראש השב"כ, תגרמו שהרמטכ"ל ילך הביתה – מי שאשם הוא מי שעומד בראש, ומי שעומד בראש זה ראש ממשלת 7 באוקטובר ביבי נתניהו. הוא אשם, הוא הראש. וממשלתו – הם צריכים כולם ללכת הביתה. ואני מקווה ורוצה שבשבוע הבא לא תצליחו להעביר את התקציב, שנלך לבחירות בעוד 90 יום. אבל אני חייב לגעת גם בנושא העדה הדרוזית, כי הממשלה החליטה לחלק מענק מלחמה לתושבי הצפון, ליישובים, לראשי הרשויות ולרשויות בצפון, ואני יודע ואתה יודע, היושב-ראש, כי אתה מרמת הגולן, שכל היישובים הדרוזיים נמצאים בצפון. ואת מי החריגו מתקציב מענק מלחמה של 150 מיליון שקל ולא קיבלו שקל אחד, אתה יודע? שאלה לא קשה, כי אני מדבר על הדרוזים. היישובים הדרוזיים – אף רשות לא קיבלה שקל אחד מענק מלחמה. כאילו שאנחנו לא קיימים. ודווקא כשרצו לפנות יישובים דרוזיים, אמרנו שאנחנו לא מתפנים מהבית, ודרוזי לעולם לא יתפנה מהבית. אם אני אחרוג, היא יכולה להוסיף לי, נכון? אם אני אחרוג מהזמן, את יכולה להוסיף לי, לא תהיה בעיה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אין בעיה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לרשום את זה, בבקשה, בסדר? כי אני כבר לא מוצא את השעות ואת הזמנים. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אין בעיה. אם אני אחרוג; תלוי מתי אני מסיים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא משנה, יש לך מסגרת. אתה יודע, כשהייתי קטן הייתי רושם במכולת. תרשום. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> יש לנו מסגרת שעות של האופוזיציה. ואני אומר לכם, ואני אומר לשר הפנים, כי אני רואה אותו וקורא את ההצהרות שלו וגם שומע אותו אומר כמה הוא תומך ביישובים הדרוזיים, כמה הוא רוצה לעזור ליישובים הדרוזיים. שר הפנים, יש לך 150 מיליון שקל מענק מלחמה ליישובים בצפון, והחרגת את היישובים הדרוזיים, אז תתקן ותן ליישובים הדרוזיים. בני מקום – העליתי שאילתה לפני קרוב לשלושה חודשים, וענה לי שר השיכון בצורה הבאה – וזה רשום כאן בפרוטוקול, מצולם – ואמר בצורה ברורה שהוא בישיבה הראשונה של הנהלת רמ"י יביא את ההחלטה של 100% ליישובים הדרוזיים. שר השיכון, הבנתי שהבאת את זה אבל שר האוצר סמוטריץ' התנגד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הוספתי לו חמש דקות. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> על חשבון המכסה. אמר: זה עלות תקציבית. החשבון הנוסף זה עלות תקציבית. שר האוצר, זה לא עלות תקציבית. זה אומר בני מקום – שמי שיכול לגשת למכרז זה רק בן המקום. ויש לנו כל כך הרבה דרישה, ויש לנו כל כך הרבה צעירים וזוגות צעירים שמחפשים מגורים וחלקת אדמה, והיה כל הזמן רק לבני המקום, אז תעשו מה שהבטחתם. ושר השיכון, מה שאמרת לי בתשובה על השאילתה לפני שלושה חודשים, תקיים. זה קל. וחוק החשמל. כשאני אמרתי ליושב-ראש הקואליציה, כשהעביר את זה בטרומית ועשה חגיגה עם ראשי הרשויות הדרוזיות ויצאו בהצהרה ביחד, שהחוק לא יעבור – וזה היה לפני יותר משנה – אמר לי: נחיה ונראה. אנחנו עדיין חיים ורואים. עברה שנה ומשהו, יותר משנה, ולא היה חוק החשמל. וביום, בבוקר של היום של ההכרה בעדה הדרוזית שאני מוביל כאן, כי אני גם חוקקתי את החוק, אני מקיים ישיבה בוועדת הכספים על נושא התוכנית של העדה הדרוזית, שהייתה אמורה לקבל אישור באוקטובר, לפי הבטחת ראש ממשלת 7 באוקטובר, זה היה רק לפני שבועיים – ראש הממשלה יוצא בסרטון ואומר: היום אישרתי תוכנית לעדה הדרוזית בממשלה, או הוא מביא את התוכנית של העדה הדרוזית לממשלה. הוא מדבר על 3.9 מיליארד שקל ואומר: זה היסטורי. אז קודם כול, זה לא היסטורי, כי בממשלה הקודמת אישרנו 3 מיליארד שקל לשנתיים, ואתה מאשר 3.9 לחמש שנים. ואגיד לך, ראש הממשלה, משרד השיכון רב איתי אז על התקציב, כי שמתי 240 מיליון שקל לחלקות לחיילים משוחררים לשנתיים. הוא אמר לי: זה לא יספיק לי. חייבו אותי להתחייב להם שאנחנו במשרד האוצר נעביר להם עוד כסף אם זה לא יספיק. 240 מיליון שקל לשנתיים. בתוכנית הזאת – 150 מיליון שקל לחמש שנים. אני לא יודע איך זה יספיק, 30 מיליון שקל לשנה, כי הטופוגרפיה קשה מאוד ביישובים הדרוזיים. אם נלך למשרד החינוך: 337 מיליון שקל לחמש שנים, לעומת 447 מיליון שקל לשנתיים. אבל כל זה, מה שאני מדבר עליו – אני רוצה לראות אותו בתוך תקציב 2025. לא את כל ה-3.9 – 445 מיליון שקל, שהם כסף תוספתי ליישובים הדרוזיים. אני אומר לך, היושב-ראש, הפעלתי לחץ בלתי רגיל על האוצר ועל אגף תקציבים. אין ישיבה בנושא תקציב – והיו לנו ישיבות כל יום – שבה לא אמרתי להם: תראו לי איפה התקציב של העדה הדרוזית בתוך התקציב. להפתעתי – כי אני רודף אחרי זה יותר מחודשיים – נאמר לי שבסעיף 70 נמצא התקציב של העדה הדרוזית, 445 מיליון שקל. לא התעצלתי – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מסיים. לא התעצלתי, נכנסתי לסעיף 70 לבדוק, ואז מצאתי שם 124 מיליון שקל רזרבות שבהן יכולים להשתמש, אבל 124 מיליון שקל, לא 445 מיליון שקל. ראש הממשלה, תתעורר. הבטחת – תקיים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. אני חושב שראוי שיהיה כסף – אתה שומע? לפי פריפריה, צפון, דרום. זה מה שעשיתי גם בוועדת הגז. היום ישבתי גם עם חבר'ה של החממות הטכנולוגיות וכל זה, דיברתי על המגזר הדרוזי, והיא אמרה שיש להם תוכניות ממשלה על זה. לא צריך להיות לפי מגזר. תאר לך שעכשיו אני אבקש רק למוסלמים. << קריאה >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> לא, לא, לבדואים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לבדואים, מה זה משנה – אה, בדואים, סבבה. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> עזוב, לא צריך מגזרים, צריך לפי אזורים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אזורים. אנחנו בעד הצפון והדרום. אנחנו גם נציגים של הצפון בכלל, צריך להגיד את זה, נציגים של פאדי חורי – – << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אנחנו בעד המוחלשים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> – – שלא עונה לי לטלפון, אתה יודע את זה? << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> טוב. תקציב זמן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תפדל, תתחיל. מה זה משנה, גם ככה אתם לא סופרים את הזמן. עשר דקות, בבקשה, אדוני. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אתחיל בדברים טובים: הערב התפרסמו תוצאות בחינת הרישוי ברפואה. אני רוצה לברך את כל הרופאים שעברו את הבחינה ולאחל לכל הרופאים שלא עברו, שיעברו בבחינה הבאה. (אומר בערבית: אנו מברכים את כל הרופאים שעברו את בחינת ההסמכה לרפואה, ואנו מאחלים הצלחה לכל מי שלא התמזל מזלו הפעם.) מכאן, אם אנחנו מדברים על הרופאים, אני רוצה גם להזכיר נקודה שאני מזכיר כל הזמן: יש הרבה רופאים, אולי מאות, מהחברה הערבית שמסיימים את הלימודים שלהם, עוברים את הבחינה, עוברים את הסטאז', מקבלים היתר לעסוק ברפואה, ואחר כך הם לא מוצאים עבודה. פנו אליי לפני אולי שבועיים זוג רופאים שסיימו שניהם את לימודי הרפואה ושניהם מובטלים, לא מוצאים אפילו מקום לעבוד כרופא מחליף. ומה עם התמחויות? זאת סוגיה שאני חושב שהעליתי הרבה פעמים גם כאן במליאה, גם בוועדת הבריאות. זו סוגיה חשובה מאוד שצריך לטפל בה ולתת מענה להרבה רופאים. אני אומר, מאות רופאים לא מצליחים למצוא מקום להתמחות. היה דוח רחב של הג'וינט בכל הסוגיה הזאת, שהראה הבדל בנתונים: לכל בוגרי חו"ל לוקח כחמש שנים עד שהם מתחילים התמחות, בהשוואה לבוגרי הארץ, שבעצם תוך זמן קצר מנהלי המחלקות מעדיפים אותם. לכן זו סוגיה – במיוחד כשאנחנו מדברים על מחסור ברופאים במדינה, זו סוגיה חשובה מאוד, שאני חושב שצריך לטפל בה. כבוד היושב-ראש, לפני זמן קצר פרסם ראש עיריית רהט לשעבר והראה תמונה של קליע שנכנס לתוך הדירה שלו. קליע. הם ישבו בבית, הוא ישב עם הנכדים. לא היה אסון. זה אומר דורשני. כל הנושא הזה של יריות ביישובים הערביים, ובמיוחד ברהט – יש הרבה תלונות על זה הרבה זמן, אני חושב, ואנחנו לא רואים שיש טיפול רציני בכל התופעה הזאת. לפני שבוע הקראתי פוסט של סטודנטית מהנגב שגם דיברה על הנושא הזה, על היריות במהלך הלילה ביישובים. איפה המשטרה? מתקשרים אפילו למשטרה, והמשטרה לא מגיעה. היום – לפני שאני אעבור להיום, השבוע ביישוב שלי היה מקרה של רצח מזעזע. אני חושב שזאת פעם ראשונה שנכנסים אפילו לחדר השינה ומחסלים בן אדם. לפי ההיכרות שלי עם אותו אדם, הוא לא אדם מהעולם התחתון, הוא לא מאפיונר. כאילו זה חיסול של איש מאפיה או אפילו של ראש ארגון פשע. הסוגיה הזאת של פשיעה ואלימות – דיברנו על זה הרבה, ונדבר על זה כנראה עוד – אין מענה ואין טיפול. שואלים: פנינו לאן? היום היה שר ששמחנו שהוא התפטר, השר לביטחון לאומי. חשבנו שהמצב ישתפר, אבל היה סיבוב, לקח חופשה של חודש פלוס, והיום בעצם שוב מינוי חוזר לאותו שר, שלא מעניינת אותו החברה הערבית ולא מעניין אותו לטפל בפשיעה בחברה הערבית. זה גם מביא למצב של אי-אמון בין התושב הערבי, האזרח הערבי, החברה הערבית, לבין הממסד, לבין הממשלה. כבר נגמר, אין אמון שבאמת יהיה טיפול לכל הנושא הזה של פשיעה ואלימות. מה יהיה? כנראה אולי הדרך היחידה היא שגם אנשים נורמטיביים יצטרכו להשתמש או לרכוש נשק כדי שהם יגנו על עצמם. כמו שחילקו נשק כמעט לכל אזרח יהודי – אולי זה המצב, אולי בעצם הפתרון הוא לתת ולחלק נשק גם לאנשים נורמטיביים כדי שיוכלו להגן על עצמם, כי המדינה, המשטרה, לא מצליחות להגן על אותם אזרחים נורמטיביים. יש הרבה סיפורים על אנשים נורמטיביים שמאוימים ומתבקשים לשלם דמי חסות. אפילו אנשים שכירים שעובדים, אפילו רופאים, מאוימים, מגיעים אליהם שישלמו דמי חסות. יש הרבה אנשים ביישובים הערביים שעוזבים את היישובים. זה קורה בצפון, זה קורה כמעט בכל יישוב ויישוב ערבי, אבל אפילו בתדירות גבוהה יותר באזור הצפון. הסוגיה הזאת היא סוגיה מאוד כואבת לכל אזרח ערבי במדינה. האזרחים מתוסכלים. הם גם מתוסכלים ופונים למנהיגות שלהם לעשות דבר-מה. אבל אנחנו אומרים: אנחנו כמנהיגים, אנחנו לא המשטרה, אנחנו לא המדינה, אין לנו הכוח לטפל בזה. מי שאחראי לטפל בכל הסוגיה והלחימה בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית זה רק הממשלה. ואני מטיל את האחריות על ראש הממשלה, כי ראש הממשלה הוא האחראי; הוא זה שממנה בפעם השנייה שר שכשל בתפקידו, הוא מחזיר אותו עוד פעם לאותו תפקיד. אז אני מקווה, אני לא יודע אם לקוות או לא לקוות, אבל אני לא מאמין שיקרה דבר. אני חושב שזה תפקידה של המדינה, תפקידה של הממשלה, לטפל בסוגיה הבוערת הזאת, סוגיה שבעצם מדירה שינה מעיניו של כל אזרח ערבי במדינה. ונאמר גם כאן שזה בטוח מתישהו יתחיל לזלוג גם ליישובים היהודיים. אני בטוח שברגע שזה יתחיל לזלוג ליישובים היהודיים יהיה טיפול והמשטרה תדע איך לטפל בזה, איך לפענח ואיך לגדוע את כל הנושא הזה של ארגוני הפשיעה והאלימות בחברה. כבוד היושב-ראש, נוסף על אתגר בנושא הלחימה בפשיעה ובאלימות, יש עוד הרבה אתגרים בחברה הערבית. כל הנושא של דיור גם הוא נושא בוער בחברה הערבית. לפי דוח מבקר המדינה שפורסם בנובמבר 2024, רק רבע מיחידות הדיור שאושרו בעשור האחרון בצפון יועדו למגזר הלא-יהודי, כולל היישובים הבדואיים בצפון. מחצית מתקציב התכנון לא נוצל, מה שהוביל לעיכוב בפיתוח תשתיות ובבנייה ולהיעדר תכנון מתאים. כמובן שכשאין תכנון, האנשים נאלצים לפעמים לבנות ללא היתרים. לדוגמה, באום אל-פחם, מ-2016 עד 2022 נבנו כ-3,000 בתים ומבנים ללא היתרים. הסוגיה הזאת בוערת. אתן דוגמה ליישובים הבדואיים בצפון. לדוגמה, בזרזיר שווקו בשלוש השנים האחרונות כ-20 מגרשים; בבסמת טבעון – כשישה מגרשים, לשנה, אני מדבר; בבועיינה, כעביה-טבאש-חג'אג'רה – 20 מגרשים בשנה; רומת הייב – כשלושה מגרשים לשנה; שיבלי – כעשרה מגרשים בשנה; בועניינה-נוג'ידאת – שבעה מגרשים; טובא – 20 מגרשים; ביר אל-מכסור – כ-25 מגרשים. כמובן, היום מנסים לתת בנייה על אדמה רוויה. המגרשים והמכרזים שיוצאים לא נותנים מענה לצעירים שרוצים לבנות ולהקים את המשפחה שלהם. זו סוגיה שבוערת מאוד בחברה הערבית, ביישובים הערביים בכלל וביישובים הבדואיים בצפון בפרט. סיימתי? טוב, אני אסיים. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. 15 דקות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, בדרך כלל כשמגיעים לדיון על חוק ההסדרים אנחנו מבינים שבתקציב המדינה יש את חוק ההסדרים, שמביא את השינויים המבניים שצריכים להתקיים בתקציב המדינה לאורך השנה או השנתיים – תלוי מה מביאים – ואחר כך אנחנו דנים בתקציב. כשאנחנו מסתכלים על חוק ההסדרים הזה צריך להביא בחשבון שאנחנו אחרי שנה וחצי של מלחמה, מלחמה עקובה מדם, המלחמה הכי ארוכה שידעה מדינת ישראל והכי אכזרית. כנראה הממשלה מתכננת להמשיך את המלחמה הזו עוד ועוד, בלי לחשוב לרגע – ואני לא אדבר עכשיו על העזתיים ולא על הפלסטינים בגדה המערבית, אשאיר את זה לעוד מעט, אבל אפילו לא חושבת על האזרחים שלה, שבעיניי – וכולנו רואים את זה – עברו את השנה וחצי הכי קשות. היא לא חושבת לא על האזרחים באופן כללי וגם לא על הבוחרים שלה עצמה, כי גם בתוך הבוחרים של הליכוד וגם של המפלגות הימניות האחרות, יש מעמד ביניים ויש מעמד נמוך, והוא ייפגע בצורה בלתי מתקבלת על הדעת מחוק ההסדרים ומהתקציב שמביאים. ממשלה שאמורה להתמודד עם האתגרים שיצרה המלחמה הזו מבחינה חברתית-כלכלית – כאשר ריסקה קהילות שלמות וכאשר גם בצפון וגם בדרום וגם במרכז סבלו ממצב כלכלי-חברתי קשה מאוד בתקופת המלחמה – הייתה צריכה, ומצפים ממנה, להעביר חוק ההסדרים ותקציב אשר יענה – שהנתח החברתי-כלכלי יהווה בו הנתח המוביל בתקציב, כדי להתחיל להחזיר את החיים למצב הנורמלי ולנסות לעזור לאזרחים שלה – לאחר שהיא החליטה להמשיך את המלחמה בצורה האכזרית הזו – להשתקם ואולי לבנות את עצמם מחדש. אבל לא. הממשלה הזו בחרה לעזור דווקא לאלה שהרוויחו ממצב המלחמה, החליטה דווקא במקום לקצץ או לפחות להנחית מיסים על רווחי הבנקים, שלא היו כמוהם – לא ראינו אחוזים כאלה גבוהים של רווחים של בנקים, דווקא בתקופת המלחמה – היא לא הנחיתה עליהם מיסוי. היא גם לא העלתה את המיסוי של רווחי החברות הגדולות, שגם הם הרוויחו ממצב המלחמה. במקום זה היא מנחיתה על כלל הציבור, ובעיקר על מעמד הביניים והמעמד החלש, העלאת מע"מ, העלאת מס ביטוח לאומי, הקפאת נקודות זיכוי, הקפאת קצבאות, קיצוץ בשכר עובדי הציבור, גזלת יום הבראה מכל עובד ועובדת ועוד ועוד. כל אחד ואחת מאיתנו ירגיש את זה בכיס הפרטי שלו. את ההוצאות של המלחמה רוצים להוציא ולכסות מהכיס הפרטי של האזרח הפשוט. במקום לקצץ בתקציבי ההסכמים הקואליציוניים המאפיונריים, שלא הכרנו מאז ומתמיד, במקום להוריד את מספר המשרדים ההזויים שניפחה הממשלה הזו, דווקא הולכים ומקצצים במשרדים שאמורים לתפקד בשנה הזו והבאה לא ב-100% אלא ב-150%, כדי לנסות לגשר על הפערים שנוצרו. ואני שואלת את עצמי איך יכול להיות ששר שלוקח את המשימה שלו – ואדבר בשפה שלכם: המשימה הלאומית שלו – ברצינות, לא פותח פה כאשר מקצצים לו. משרד החינוך, כאשר הוא לא יודע לגייס מספיק מורים ומורות למערכת החינוך, לא פותח את הפה כאשר הוא רואה שמבריחים לו את המורים, כאשר מקצצים להם בשכר; שר הבריאות, שישב מולנו ודיבר על המשימות הקשות שעומדות מולו, לאחר שהתווספו כל כך הרבה פצועים שצריכים שיקום ואנשים שסובלים מטראומה, לא מזדעק כאשר מקצצים לו בתקציב שלו; איך יכול להיות שכאשר האנשים נופלים מתחת לקו העוני בגלל המכות הכלכליות האלה, בגלל ששנה וחצי העסקים שלהם התמוטטו, שר הרווחה לא מזדעק כאשר מקצצים לו? מה עוד שהם יושבים אל אותו שולחן שיושבים בו שרים שגוזלים וגונבים את הכסף ואת התקציבים למשרדים שהמציאו פתאום. לא מתקבל על הדעת שאחר כך יבואו בממשלה הזו וידברו על זה שהם מגינים על אזרחי מדינת ישראל ויגידו שהם אלה שעובדים לרווחת הציבור הזה וביטחונו האישי. מישהו מבין בממשלה הזו שיש גם מה שנקרא ביטחון אישי, שכולל את הביטחון הכלכלי ואת הביטחון הבריאותי ואת הביטחון הרווחתי? כנראה לא. והגדילה עוד יותר השרה לשוויון חברתי מאי גולן כאשר היום – אני מכירה גנבים שעושים את זה בלילה כדי שאף אחד לא ישים לב לגנבה שלהם, אבל לבזוז וגם לצאת לתקשורת ולהתפאר בזה שהיא רוצה לקחת 75 מיליון שקל מתוכנית 550, התוכנית שכל מטרתה הייתה לסגור חלק מהפערים בין האוכלוסייה הערבית לבין כלל אזרחי המדינה? ומה התירוץ של השרה? שהתקציב לא נוצל. אז בואי נזכיר לך, כבוד השרה: מי החליט לסגור את מרכז החירום היחידי של האוכלוסייה הערבית בזמן מלחמה? הטילים נפלו על האזרחים כולם, כולל ובעיקר האוכלוסייה הערבית – בצפון 50% מאלה שנהרגו בזמן המלחמה היו ערבים – אבל היא בחרה לסגור את מרכז החירום. ומה לעשות עם התקציב שלו? לשים אותו בצד. השרה טרפדה ומנעה ישיבות של הוועדה המתמדת שאמורה לתכלל את המאמצים לביצוע התוכנית. שנה שלמה לא התכנסה הוועדה. כמובן, היא לא עונה על השאילתות. ניגשתי לחבר הכנסת גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, לקיים לבקשת שליש מחברי הוועדה דיון שאליו תוזמן השרה כדי לתת לנו הסברים למה היא מונעת את ביצוע התוכניות. זה היה לפני חודשיים, שלושה. עד היום לא התקיים הדיון, והיום קיבלתי את התשובה בהצהרה של השרה, שלאחר שמנעה את ניצול התקציב, היא רוצה לגנוב את התקציב הזה. ועוד יעזרו לה ביום ראשון בישיבת הממשלה – היא מביאה הצעת מחליטים להסב 75 מיליון, לא פחות ולא יותר, לדברים אחרים במשרד. אנחנו גם לא יודעים אילו דברים אחרים במשרד יש לה. בטוח לא לרשות לקידום מעמד האישה, כי אנחנו רואים שאפילו עבודה וביצוע אין שם. נגמרה הבושה. גונבים ומצהירים, מתפארים בזה. בזמן שהאוכלוסייה הערבית מדממת, בזמן שלאוכלוסייה הערבית מעכבים את כל התוכניות למיגור תופעת הפשיעה, ובזמן שהמדינה הפריטה את הזכות הבסיסית שלה ואת החובה הבסיסית שלה – הרי בכל מדינה, רק למדינה יש את הזכות להפעיל כוח כדי לשמור על האזרחים שלה. מדינת ישראל הפריטה את הזכות הזו ונתנה אותה לארגוני הפשע באוכלוסייה הערבית. תשתמשו בכוח כמה שאתם רוצים, כל עוד אתם משתלטים על האוכלוסייה ומבצעים את העבודה עבורנו. וכן, לפני יומיים – אני לא אגיד שחזרנו למצב המלחמה, שהממשלה החליטה לפתוח במלחמה, כי המלחמה לא הופסקה. היא עברה לתקופה מסוימת מעזה לגדה המערבית. יום-יום היה הרג והריסת בתים ושרפת בתים בגדה. יותר, ביומיים שהממשלה החליטה להסלים את המלחמה – 570 הרוגים בעזה. ואל תגידו לי אנשי חמאס. הילדים וגופות הילדים שראינו ואתם מונעים מהציבור לראות היו ילדים והיו נשים. ומה הסוף? עוד מלחמה ועוד מלחמה ועוד הרוגים ועוד פשעים. לאן רוצים להוביל אותנו? מוסיפים חטא על פשע כאשר גוזלים מהציבור ומכריחים אותו לשלם את המחיר על ההחלטות הנפשעות להמשיך במלחמה. מפקירים את החטופים ומפוצצים כל אפשרות להחזרתם, ובכל זאת מדברים בשם הציבור, ובכל זאת אומרים שהם אלה שמגינים על הציבור. אני רוצה להגיד רק דבר אחד. כל מה שאנחנו עוברים באוכלוסייה הערבית, לא רק מבחינת הפשע המאורגן אלא גם הדיכוי המסיבי מאז התחילה הממשלה הזו ומאז המלחמה – עכשיו זה עובר הלאה, לעוד אנשים שמרימים את הראש ומתנגדים. מה שקרה לפני חצי שעה נגד חבר הכנסת גלעד קריב בהפגנה, הברוטליות של השוטרים למרות שהוא צעק שהוא חבר כנסת, חבר כנסת, זה דריסה מסיבית, זה העתקת דרכי הפעולה נגד האוכלוסייה הערבית לעוד אוכלוסיות. שמישהו יקום ויגיד לי, אחרי המלחמה, אחרי הדיכוי, אחרי הברוטליות: לאן אתם לוקחים את הציבור במדינת ישראל? מה יהיה? איך יסתיים המצב הזה? מה שבטוח, מי שמקבל החלטות כאלה לא יבקש מהאזרחים הפשוטים לשלם את המחיר. אתם ממשלה שמייצגת גם את ההון וגם את ההתנחלויות וגם את ההזויים ביניכם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, 15 דקות, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, הרשמים הנכבדים, שעושים עבודה מצוינת, אני אתחיל בידיעה, כבוד השר, שהשרה מאי גולן, שאחראית למשרד לשוויון חברתי, החליטה להשתלט על 75 מיליון שקל מתוכנית החומש 550 של החברה הערבית ולהעביר אותם לשימוש המשרד שלה בטענה של תת-מימוש, שזה לא מומש במשרדים. יש ועדה, ועדה מתמדת, שלא כונסה על ידי השרה, ותפקידה לנטר, לתאם את עבודת המשרדים בנושא של מימוש התוכנית. ולכן – יש משרדים שיש בהם תת-מימוש, לא כל התקציבים מומשו, בגלל שיש חסמים. זה אחרי הקיצוץ הראשי שהממשלה החליטה עליו במשרד האוצר. לכן מצופה – ואמרתי את זה לשרה מאי גולן, כמו שאמרתי את זה לשר יריב לוין – שהכספים האלה צריכים לחזור לטובת החברה הערבית, שזועקת ליותר תקציבים, במיוחד מול התגברות הפשיעה, והצורך של הרשויות המקומיות, ותוכנית שנת מעבר, וצעירים חסרי מעש, מערכת החינוך. מכאן אני עובר לקיצוץ שהתקבל לגבי עובדי השירות הציבורי, ולכן המורים זועקים, מוחים על הקיצוץ הזה – 3.3%, מאות שקלים בחודש כאשר זה ימומש. מורים שעושים עבודה מצוינת ויש להם הסכם עם האוצר – וזה התקבל באופן חד-צדדי, בלי להתייעץ עם הארגון היציג, ולכן אנחנו נתנגד לקיצוץ הזה, ותומכים במאבק המורים. כך גם בדרישה שלנו להגברת התקינה של העובדים הסוציאליים. אתמול היה יום השנה של העובדים הסוציאליים, עובדים סוציאליים שעושים עבודת קודש חברתית בכל אזורי הארץ, יהודים וערבים. כך גם המורים, יהודים וערבים. אלה סקטורים ועובדים שעושים את עבודתם נאמנה, והמדינה גומלת להם בקיצוצים, בהיעדר תקינה. היום הצביעה הממשלה, הכנסת, על החזרתו של אדם מורשע במשפט, בבית המשפט, בתמיכה בטרור והסתה לטרור. למרות חוות דעת של היועצת המשפטית שלא להחזיר אותו לתפקיד השר לביטחון לאומי, ראש הממשלה והממשלה עומדים על כך, עמדו על כך שיעשו ההפך. זה שר שהוא כולו כישלון, למרות שהוא מדבר על הצלחה. יכול להיות שהצלחה, מאיר, היא שערבים רוצחים ערבים בפשיעה, יכול להיות שהוא רואה בזה הצלחה, אחרת איך אפשר לפרש את מה שהוא אומר: שנתיים של הצלחה? ילדים נהרגים, נערים, תלמידים, נשים, רופאים, פועלים, מי לא? טרור אזרחי, והוא מדבר על הצלחה. מלבד עבודת המשטרה צריך עבודה מתואמת של כלל המשרדים. את זה עשה סגלוביץ' – עשה עבודה מתואמת של כלל המשרדים. פה, השר הזה ביטל את התיאום בין כלל המשרדים. הייתה היום הפגנה ברחוב עזה, והמשטרה התנהגה בברוטליות לכלל המפגינים, אבל במיוחד לחבר הכנסת גלעד קריב. הם יודעים שהוא חבר כנסת, הוא הזדהה, והצורה שהם נהגו בו היא ברוטלית. לא יודע, אין רסן בהתנהגות הברוטלית הזאת נגד המפגינים ונגד אנשים שיש להם חסינות. הותר כל רסן. ביומיים האחרונים בנימין נתניהו החליט לחדש את המלחמה בעזה, וכך הוא הצליח לתת סולם לבן גביר כדי לחזור, כי בן גביר אמר שיש לו שלושה תנאים: פיטורי מיארה, פיטורי ראש השב"כ וחזרה ללחימה. האמת היא שזה לא רק תנאים של בן גביר, זה גם מה שרוצה בנימין נתניהו כדי לייצב את הקואליציה שלו. זו מלחמת ייצוב הקואליציה, שימור הקואליציה. בהתקפה הראשונה מאות אנשים נהרגו, ובהם ילדים. אנחנו ראינו תמונות. הציבור הישראלי היהודי לא ראה תמונות, כי בערוצים, במדיה הראשית, לא מראים את הזוועות האלה, ואז, כשאתה אומר להם: נהרגים ילדים – אומר לך: לא ראיתי. בטח לא ראית, כי לא משדרים לך. אנחנו רואים, רואים באל-ג'זירה, רואים בתקשורת הבין-לאומית. תסתכלו בטוויטר. אני פרסמתי תמונות של משפחה אחת בדרום עזה שנמחקה, האימא, הדיל חמאידה ובניה, חמישה: מוחמד, טארק, איה, לאנה וואתין. ילדים, ובתמונות הם מחייכים. החיוך הזה לא ישוב, כי מישהו, טייס, פגע בהם בטיל, טיל אמריקאי מדויק. עשרות ילדים נהרגו ונפגעו. עכשיו אני רוצה להגיד משפט. ישראל היא המדינה היחידה שבה המרכז או החצי הליברלי שלו יוצא להפגין נגד פיטורי ראש משטרה חשאית, ראש שב"כ – מרכז ליברלי – באלפים, אבל נאלם דום מול תמונת ילדים פלסטינים הרוגים. זה אוקסימורון. עשרות אלפים יוצאים להפגין נגד פיטורי ראש השב"כ, אבל הם שותקים כשנהרגים עשרות ילדים. קשה לי להבין את הסתירה הזאת. גלעד, בוא, בוא. גלעד, בוא. רק דיברתי עליך ואתה הופעת. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שעה, שעה בן גביר שר, וכבר שוטרים מרביצים לחבר הכנסת. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> יכול להיות שחשבו שאתה חבר כנסת ערבי בטעות. לא היית עם כיפה או משהו? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> יכול להיות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כי היחס אליך אומר הכול – גם זיהו אותו, גם הזדהה וגם הרביצו לו בצורה ברברית. ראיתי את התמונות. ובהפגנה הזאת ראיתי כותרת, גלעד – אמרו למפגינים: בן גביר חזר, הכול השתנה. כאילו בחודשיים האחרונים המצב היה שונה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: כאשר אני מדבר על המלחמה המתחדשת הזאת ועל תקיפת עזה, אני מדבר על רצח הילדים, כמו שאמרתי עכשיו בשפה העברית. משפחה נמחקה, נמחקה, הדיל חמאידה האימא והילדים שלה מוחמד, טארק, איה, לאנא וותים. בתמונות שלהם הם חייכו. החיוך הזה לא יחזור בגלל הטיל האמריקאי המדויק ששוגר על ידי טייס בחיל האוויר הישראלי. שיא המוסר, כמו שאומרים בין סוגריים. זה פשע מלחמה. רצח ילדים הוא פשע מלחמה.) עכשיו, בנוסף, שמעתי היום את מה שקרוי (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: שר החוץ של סומלילנד. הוא אומר שהוא מוכן לקבל פלסטינים מעזה, אבל יש לו כמה תנאים. האמת היא שצריך לומר לו בושה וחרפה על ההצהרה הזאת. אנשי עזה, אחרי כל ההרס הזה והעמידה האיתנה הזו והכאב והדם – הם ילכו אליך, יא חצי שר חוץ שלא מכירים בך? אומר: תכירו בי ואני אקבל את אנשי עזה. היית רוצה. זו התנהגות זולה.) אני רוצה לחזור לנושא הכואב ביותר בחברה הערבית כיום, וזה הפשיעה, פשיעה של אנשים שמרגישים היעדר ביטחון, בטירה, בכפר יאסיף. אתה אמרת לי שביקרת שם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקר כל שבוע. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בכפר יאסיף, באום אל-פחם, במוקייבלה לאחרונה. אתמול – יריות, רימונים, הפחדה. זה נקרא טרור חברתי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זה בגלל שבן גביר לא היה שר בתקופה הזאת. הטרור גבר, הטרור של הפשע. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בנושא הזה – כשהוא היה, הטרור החברתי עלה והפשיעה עלתה. זה נושא שאסור אפילו להתבדח. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני לא מתבדח. אני חושב שהעלייה חמורה וצריך לטפל בה. ויש עלייה. אבל יש עלייה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בשנתיים האחרונות. בשנתיים האחרונות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני לא חושב שזה דווקא בגללו אלא בכלל, יש עלייה, וממשלה שלמה צריכה לשבת על הדבר הזה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> היא לא יושבת. צריך שתשב. חברך למפלגה, רביבו, ראש עיריית לוד, אתה שומע מה אמר. הוא אמר דברים נוקבים, כאילו ככה רוצים לדלל את מספר הערבים בארץ. אמירה קשה, אבל יש שמרגישים שהמשטרה, או המדינה, לא אכפת לה שערבים רוצחים ערבים. אבל צריך שיהיה אכפת לנו, הערבים, שערבים רוצחים ערבים. לכן, צריך גם בבית, גם במסגד, גם ברחוב, גם בבית הספר, גם בתקשורת, לעשות הכול נגד תופעות האלימות – אלימות חברתית מצד אחד וארגוני הפשיעה. אלימות חברתית זה באחריות שלנו. גם אנחנו נושאים באחריות. שכן רב עם השכן שלו, רבים על פיסת אדמה, יורים אחד בשני. ארגוני פשיעה זה באחריות המדינה, באחריות המשטרה, והמשטרה יכולה, אם היא רוצה, כמו שהיא יכלה בנתניה, בנהריה, באשדוד, במרכז, באזור תל אביב. כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אני לא שותף, חבר הכנסת שטרן, לאמירה שאם לא תטפלו בפשיעה היא תעבור אליכם, היהודים. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אני כן שותף. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני לא שותף. אתה יכול להגיד את זה. זו אמירה שאומרת: זה לא נורא כשזה מוכל רק אצל ערבים. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> לא, אליבא דמה שהם אומרים, הם לא מטפלים בגלל שהם חושבים שזה לא אצל היהודים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אגב, כל כנופיה בחברה הערבית, יש לה תאום, joint venture, כנופיה יהודית. הם שותפים – שותפים לפשע, שותפים לדמי חסות, לגביית דמי חסות, לסחר בנשק. בסופו של דבר המדינה צריכה להתמודד, וגם החברה הערבית עצמה. בזה אני אסיים, כבוד היושב-ראש. ראיתי בכפר כנא שראש המועצה יחד עם ועדת הסולחה המקומית הצליחו לפתור סכסוך דמים של שנים שהיו בו רציחות. כל הכבוד גם לראש המועצה עיז אלדין אמארה וגם לכל חברי ועדת הסולחה המקומית שעשו את זה. צריך ללכת גם בכיוון הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. קודם כול, הפשיעה במגזר הערבי פוגעת בכולם, לא רק בערבים. אני רואה את זה גם בפרוטקשן. וסולחות – אני חושב שהמשטרה צריכה להפסיק, לא הוועדה הזאת. אני אומר, המשטרה צריכה להפסיק עם סולחות. צריך לעצור את האנשים האלה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברות הכנסת, אדוני השר – יש פה שר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> קיבלתם שר חוץ, אחי, רמה גבוהה. שר חוץ זה לא – – – << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> מכובד ומקובל. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מכובד ומקובל, אמרת. כאזרח ותיק במדינה הזאת, אני, טיבי, אני חושב מה לעזאזל קרה: מה התזזית הזאת שאוחזת בראש הממשלה להחריב כל חלקה טובה? מה יש לאיש הזה? התווכחנו איתו על אידיאולוגיה, התווכחנו איתו ימין ושמאל ומרכז. אבל אני מכיר אותו הרבה שנים. אני בוודאי מכיר את הליכוד הרבה שנים. מה לעזאזל קרה לאיש הזה שהוא, בשטנה חסרת תקדים, תוקף את שופטי בתי המשפט? אמרה הערב היועצת המשפטית שכל מה שהיא עשתה – היא ביקשה שלפני פיטוריו של ראש השב"כ יש לקבל את המלצת הוועדה המייעצת, ועדת גרוניס. ומפרסמים את סדר-היום לישיבת הממשלה למחר – על סדר-היום נושא אחד: פיטורי ראש השב"כ, ומסתכלים על היועצת המשפטית ואומרים לה: לא סופרים אותך. תקפצי. אתה זוכר, שטרן, שלפני כמה חדשים אמרנו: ואו, אם זה יקרה. וחלק מאיתנו אמרו: זה לא יקרה, אתם תראו שזה לא יקרה. אני אמרתי: תקשיבו טוב לקיצוניים, לעולם אל תזלזלו ואל תקלו ראש. הדיבורים וההצהרות מייד מתורגמים למעשה. אגב, רק שתדעו, ב-2017 ממשלת נתניהו היא זו שפסקה את ההיגד הבא: לא תופסק כהונתו של נושא משרה במהלך תקופת הכהונה שנקצבה למשרה אלא על פי המלצת הוועדה המייעצת למינויים בכירים, הוועדה של גרוניס. מי קבע את זה? נתניהו, לא לפני 50 שנה – ב-2017. ואני רוצה שהציבור ידע שכל מה שהיועצת המשפטית אומרת: תהיו נאמנים להחלטה הזאת. אתם החלטתם. תמתינו, תדברו עם הוועדה, תעשו את זה בהליך כזה או אחר, אפשר לעשות את זה בהליך מהיר. אבל למה שנעשה את זה? למה שביבי יעשה את זה? הוא הגיבור הגדול. הוא טראמפ הישראלי, שזה ממש מביש אותי. גם כשלא הסכמתי עם מנהיגים, תמיד הייתה להם אישיות משלהם. הם לא נתלו בשום אילן. היו כבוד ואהדה למנהיגים של מדינת ישראל, שלעיתים גם הפיצו אור לשאר המנהיגים – כן, גם של ארצות הברית. אבל הינה לנו מנהיג שחוסה בצילו. מאז שטראמפ עלה, הבחור תפס מרפקים: יש לי את טראמפ, הוא מפרסם באנגלית. איי איי איי, כמה כואב הלב, כמה כואב הלב שהוא מכפיש את המדינה הזאת. לצאת נגד בתי המשפט ונגד עצמאותם של בתי המשפט במדינת ישראל, שאנחנו כה מתגאים בהם, להבאיש את ריחם בעולם, לכתוב באנגלית, לצייץ כנגדם. באמת, בתי המשפט הם אלה שרוצים להפיל – הוא אומר, אלעזר – בתי המשפט והשמאל הישראלי רוצים להפיל את הנהגת הימין, והוא מהר מוסיף: כמו בארצות הברית, גם שם; קורץ לנשיא ארצות הברית כמו ילד קטן שנאחז בשולי גלימתו של האח הגדול. זה ביבי נתניהו. מה קרה לך, לעזאזל? מה קרה למחלקת הדגים הקפואים, החברים שלי מהליכוד, שבמסדרונות ובחדרי-חדרים אומרים: אתה צודק, זה לא טוב, אבל באים לכאן ונופלת עליהם אימה לא ברורה? מה, אתם לא מבינים שאתם חלק מההרס של החברה הישראלית? אנחנו יודעים בדיוק מה צריך לתקן במערכת המשפט הישראלית. ואני תמיד אמרתי: לא הכול בגיץ ולא הכול שפיט, וצריכים לבחון את מערכות היחסים האלה. אבל מכאן עד להשתלחות ועד להפיכת בתי המשפט והשופטים והגב' גלי בהרב מיארה לאויבת העם – אני שומע מה היא עוברת בישיבות ממשלה, האישה החזקה והגיבורה הזאת. האישה החזקה והגיבורה הזאת. הדיפ-סטייט השמאלני, הוא כותב, מנצל את מערכת המשפט לסכל את רצון העם. רצון העם זה דמוקרטיה, אדוני, ואין שום דמוקרטיה שמרשה לעם ולרצונו לרמוס את מי שלא מדבר כמוהו. מה ההבדל בינינו לבין מה שקרה היום באיסטנבול? מה ההבדל בינינו? ומי שאומר שזה לא יגיע – יש לי הפתעות: זה יגיע. יגמרו עם בתי המשפט, והאופוזיציה תתחיל לחטוף, והיא כבר חוטפת. עולים לכאן: יאיר לפיד בוגד וגנץ בוגד וזה בוגד וזה בוגד, וזה מחלחל. כל כך הרבה דברים היו לי ויש לי להגיד על ראש הממשלה – מעולם לא כיניתי אותו "בוגד", כי אני יודע את כוחה של מילה. אבל הוא, אין לו שום בעיה לסנן – אתה זוכר, אלעזר: השמאלנים האלה שכחו מה זו יהדות, השמאלנים האלה שכחו מה זו יהדות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> היום קראו לגנץ "בוגד" בהפגנות. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> וגיניתי את זה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ראוי לגנות. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> גיניתי את זה מייד. לא משנה שאני מתווכח עם אנשים בליכוד, ואמרתי בשבוע שעבר: איזה מין ימין זה? חלקם אפילו לא יכולים להגדיר מה זה ימין. ראינו את הימין הכלכלי, ראינו את התקציב שעבר. הלוואי שהם היו ימין כלכלי שפוי, שחושב מצד אחד על החוליות החלשות, מצד שני מגיש תקציב עם מנגנונים ועם מנועים של צמיחה. תקציב שכולו ביזה; תקציב שפורס מיליארדים של שקלים בפני סרבני גיוס – סרבני גיוס שרואים את הבנים שלנו, הבנות שלנו, הבנות של כולנו כאן, חוץ משתי מפלגות, מקיזים את דמם. הם יושבים כאן וכל מה שמעניין אותם זה הדרך מכאן לוועדת הכספים, לשבת ולראות: יאללה – איך אמרו – לפנק, לפנק, כמה שיותר לקחת. ובדקה ה-90 בוועדת הרווחה – עוד 15 מיליון. מישהו היום אומר לי בצחוק: מאיר, מה אתה מתייחס ל-15 מיליון? מיכאל ביטון, תגיד להם מה יכולנו לעשות עם 15 מיליון, אני ואתה, בירוחם ודימונה, שרצנו לפשוט יד לפני פילנתרופים. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> בקרן העושר ביקשנו לתעסוקה 15 מיליון – לא קיבלנו; בנגב, לפי החוק. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. ולכן – אני מסיים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה לא קיבלתם? סליחה. אתה אחד שישב בוועדה שעות. הבאתי לשם 20 מיליון לתעסוקה בנגב. קיבלתי 1,000 הודעות סתם. חבל על הכסף של ההודעות שעשיתם על אוטומט. לא אתה, סליחה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> היושב-ראש, אני שמח שאתה שם, כי חלק מהנאום שלי יהיה על קרן העושר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> או-אה, הולך להיות מעניין. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> עוד חצי דקה, אדוני. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בבקשה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> תמצא לך מחליף. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> זה יהיה באווירה טובה, אבל עם האמת. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לכן אני פונה אליך, ראש ממשלת ישראל: אל תעמוד ותישא נאומים של בן אדם רדוף ובפניקה. אל תעשה את זה. המילים שלך, ההתנהגות שלך, משפיעים על עם שלם, על החברה הישראלית. הקרע שקרעת מסוכן יותר מכל אויב. כשאנחנו נעלה, אנחנו נבטל את זה, ונחזיר את כבודם של בתי המשפט, ונדאג לחוליות החלשות, ונגיש תקציבים הרבה יותר מכבדים והרבה יותר עם מנועי צמיחה, ונסתכל על כולם כשווים בני שווים, ונטפל בפשיעה כמו שהתחלנו לטפל. ואני קורא לכל האנשים שמפגינים: אנחנו מחבקים אתכם מכאן, ונצא איתכם. ואני שמח על זה שגלעד קריב היה שם. הוא סיפר לי מה הוא עבר הערב. אנחנו תומכים ומתנצלים ונזהרים, ואומרים כאן בפירוש לכל קציני המשטרה ולכל השוטרים: אפשר לפזר הפגנות, אבל תמיד תזכרו שמי שמפגינים הם לא האויבים שלכם. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, אדוני השר, עמיתיי השרים – אין פה, אין פה. זה אותו דבר, יש פה, אין פה, זה לא משנה. אין פה שר. נכון אין פה שר? זה כמו שיש. לא, לא צריך לקרוא לו. לא צריך לקרוא. אבל הינה, נכנס שר שהיה שר משפטים. אדוני שר המשפטים לשעבר גדעון סער, יש לי שאלה אליך. לפני שקראת את דף המסרים: דיפ-סטייט, דיפ-סטייט, דיפ-סטייט – היושב-ראש, כבר אמרת את זה מספיק פעמים? אתה יודע להגיד כבר: דיפ-סטייט, דיפ-סטייט, דיפ-סטייט? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני אתרגל בבית. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אני רוצה לשאול את השר גדעון סער. ישבת בכמה קבינטים. השר סער, תקשיב, תקשיב, תקשיב באמת. לא יורדים לפסים אישיים, מדברים לעניין. ישבת בכמה קבינטים. לא שלקבינט מביאים גיוס סוכנים, אבל תחשוב שמביאים לך חומר מודיעיני מלשכה של ראש מדינה, שיש שם מישהו שהצלחנו לרכוש אותו בזכות זה שאנחנו משלמים לו את המשכורת, ונותנים לו עוד כסף מהצד בכל מיני דרכים. תחשוב על זה, גדעון סער, שאותו אחד לא עבר סיווג ביטחוני. תחשוב למה הוא לא עבר. האם מי שעשה לו סיווג ביטחוני עלה עליו, או הוא לא עבר סיווג ביטחוני בגלל שכבר ידעו שיש לו שם קשרים? אתה שומע את מה שאני אומר, נכון? עכשיו, תדמיין שאתה שופט עליון של הדיפ-סטייט. מביאים לך ערעור על החלטה לפטר את ראש השירות החשאי, שאחראי לחקירה הזאת. האם אתה מכיר שופט עליון אחד בישראל שלא יגיד שיש כאן ניגוד אינטרסים? אבל אתה והחברים שלך תגידו: דיפ-סטייט, דיפ-סטייט. זה דף המסרים. אתם לא מתביישים? אתם לא רואים את מה שכל אחד רואה? בלשכת ראש הממשלה עובד משתף פעולה עם מדינת אויב, שמקבל ממנה כסף, שאין לו סיווג ביטחוני, והוא עובד עם ראש ממשלת ישראל, שגם ככה יודע כמה הוא השתמש בכספים של קטר – אולי לא באופן אישי, אולי זה לא הביא לו דמים, אבל זה עלה לנו בדם, בדם ממש. ובשביל לשבת ליד השולחן הזה, של ממשלת החורבן, אתם מעלימים עיניים מדברים שצועקים. אבל אתם צועקים מלפני יומיים: דיפ-סטייט – סיסמה חדשה שתאפשר לכם, וגם לך, להידבק לכיסא, לשנות אידיאולוגיה, לבגוד בערכים ולצעוק: דיפ-סטייט. חלק אתם קונים במיליארדים למשתמטים. שומע, היושב-ראש, את האבסורד? מכרו אתמול חברה ישראלית ב-32 מיליארד. אתה יודע שאסף רפפורט, המייסד והמנכ"ל שלה וזה שהוביל אותה במנהיגות כזאת – אתה יודע מה הוא אמר כל הזמן ועם מי הוא הזדהה. הוא חשב איך להעביר מפה עסקים כדי שלא ייפלו בידי מי שעושה מהפכה משפטית. אתם לוקחים את הכסף הזה ומטפחים איתו יהדות מומצאת שמתאימה לחלק קטן מהעם. נדמה לי ששמונה משרדי ממשלה מפזרים כסף של זהות יהודית. זה לא זהות יהודית שהולכת למי שמביא לנו בסוף סטרטאפיסטים כאלה, אולי גם. לוקחים את הכסף של – איך אמר פה קודם חברי מאיר כהן – של השמאל ששכח מה זה להיות יהודי. ככה נתניהו מסית אותנו אחד בשני, אולי מ-1997. אני אגיד לך משהו. אתה היית בניר עוז, דרך אגב, היושב-ראש? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הייתי בכל מיני מקומות. לאו דווקא שם, כן. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, שם לא היית. הבנתי. אני אגיד לך דבר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה הבנת? הייתי בדרך לשם ועצרו אותנו. אמרו שלא נעבור. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך מה, אז אני מדבר איתך על הדרך לשם. אם היית מגיע לשם ואומר: ראש הממשלה, תשמע, ראיתי, אני חושב שכדאי שתהיה שם. לפחות תיסע עד השער. סע לניר עוז, תראה מה זה השמאל הזה ששכח מה זה להיות יהודי. אתה יודע למה לנסוע לניר עוז? תראה אנשים ערכיים, שיודעים להחזיק תנ"ך, גם אם מפרשים אותו אחרת ממך וממני, גאים בו ומוכנים בשביל המדינה הזאת לגור בקצה הכי רחוק. למה? בגלל שהם ציונים אמיתיים. הם לא שכחו, והם שמאל. אני לא שמאל, הם שמאל, והם לא שכחו מה זה להיות יהודי, כמו ההסתה, שתסלח לי, אבל אתה חלק ממנה; לפחות אתה נותן לה יד. כן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> איך אני נותן לה יד? אתה מסית עכשיו. אתה עומד ואתה מסית. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא מסית. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה יודע מה? אני מסכים איתך. יש כמה גוונים ליהדות, אוקיי? יכול להיות אני, אתה, יש את אלה בעוטף עזה, ויש גם את החרדים. גם זה סוג של יהדות. אתה לא חייב לקבל אותה, אבל אתה לא יכול לתקוף אותה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך משהו. א. אני יכול לתקוף אותם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני אומר, אתה לא יכול להגיד שהאמונה שלו היא לא טובה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. תן לי להגיד לך, תן לי להגיד לך. אני לא נכנס לדיון הזה עכשיו. אני לא יכול לתקוף אותם – אני חייב לתקוף אותם, בגלל שביהדות שלהם הם שוללים את היהדות שלי. ביהדות שלהם. אמרו פה כמה רבנים, חלקם הורים שכולים, ראשי ישיבות: מה שאתה עושה, אתה, כשאתה תומך בהם, כשגדעון סער תומך בהם – מכריחים את הרב בני קלמנזון להוציא תלמידים שלו מהישיבה, אברכים, ללכת להילחם, אולי למות, כדי שהתורה שלהם, אותה הם ימשיכו ללמוד, ואתה תרים את היד, גם בנושא שדנים בו הלילה, בשביל לתת להם כסף על חשבון אחרים. זאת האמת. אל תחשוב שזה קואליציה והסכמים קואליציוניים. תסתכלו במראה פעם אחת ותבינו באמת למה אתם נותנים יד. לזה אתם נותנים יד. מה שאמרתי פה קודם על קטר – נראה לך הגיוני? אתה חושב שגדעון סער, לפני חצי שנה, לא היו סומרות לו השערות מזה שבלשכת ראש הממשלה עובד אדם בלי סיווג ביטחוני שמקבל כסף ממדינת אויב, והיועצת המשפטית לממשלה הייתה אוסרת את זה, והוא היה אומר על זה: אני מצטער שמיניתי אותך? וכשבית המשפט העליון – אני לא מכיר שופט אחד בישראל, שמרן או לא שמרן – שיקימו הרכב שכולם שמרנים בדיון – האם נראה לך הגיוני שניגוד העניינים הצועק הזה בין פרסום פרשיית קטר לבין הרחקת ראש שב"כ שאחראי לחקירה הזו, זה לא ניגוד עניינים? איך הקואליציה הזאת לא רואה את זה? תיקחו אוויר, תגידו: בואו נחכה, תתקדם החקירה, נבין. כרגע זה ברור. ככה מגייסים סוכנים, משלמים להם את המשכורת או מעסיקים אותם בצד בעוד דברים. ככה מגייסים סוכנים של מדינות אויב. ככה שותלים מכשירים. ככה מביאים ציתותים. ככה עובד גוף ביון של מדינת אויב. בסוף, גם כשאומרים לראש הממשלה: אסור לך להעסיק אותו – הוא מעסיק אותו. כאילו אנחנו מדינת האויב של ראש הממשלה. זאת התחושה. אבל אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, גם אני במקומך בשלב הזה הייתי מסמס, מתקשר, עושה צ'אטים עם כל מיני, כדי לא להסתכל בעיניים, להישיר מבט ולחשוב. אבל אני אגיד לכם משהו. גדעון סער לא היה חבר בממשלה הזאת. אבל אתה תמכת בקואליציה הזאת, עד הקבר. הילדים שלכם, הנכדים שלכם, המספידים שלכם, אולי יצליחו להתעלם מלהגיד על הקבר שלכם, כשיגיע הזמן של כל אחד מאיתנו: הוא היה חבר בקואליציית החורבן. הוא ידע שזה בא בגלל שאנחנו אמרנו לו, והוא הרים את היד בעד. כל אחד מכם, כל אחת מכם, לא תתחמקו מזה עד יומכם האחרון, אלא אם כן אולי לפחות תקימו ועדת חקירה. תסתכלו בעיניים של פורום המשפחות השכולות, של החטופים, של ה-59 שעוד שם, ותגידו: אולי בשביל להתחיל תיקון צריך ועדת חקירה, ולא תלכו לכל מיני תירוצים עלובים – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – שאם השופט הזה יקים אז מה יהיה, ואם השופטת הזאת תקים מה יהיה. תקימו ועדת חקירה, נראה אתכם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חבר הכנסת מיכאל ביטון. רציתי להגיד משהו, אבל טוב – רק שתדע, אלעזר שטרן, גם בכנסת, בוועדת החוץ והביטחון, לא עוברים סיווג ביטחוני, לצערי. כולם צריכים לעבור סיווג. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בבקשה, מזכירות הכנסת, הודעה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה השנייה ולקריאה השלישית: הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4) והצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 105), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 256), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק להשגת יעדי התקציב וליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025 (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2025) (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק התחשבנות בין בתי חולים לקופות חולים (בריאות הנפש), התשפ"ה–2025 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 20 דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושב-ראש, יש שר? אין שר, לא? תראה, אחד הדברים שאני מדבר עליהם: אין מספיק שרים בממשלה הזאת, לכן לא יכול שיהיה כאן שר. אין מספיק שרים. אני כל הזמן שאלתי כמה שרים יש בממשלה. אף פעם לא ידעתי כמה שרים יש בממשלה. זה כל הזמן משתנה – סגני שרים, שרים. אני לא יודע איך יסדרו את הישיבה עכשיו. עוד שלושה שרים – יזיזו את האנשים שיושבים שם. אני חושב שבסופו של דבר, צריך לשים עוד שולחן באמצע ולהושיב את השרים. כאן באמצע היה פעם שולחן. יחזירו את השולחן הזה לאמצע, ישימו אותם במקום חברי הכנסת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 25 דקות לרשותך. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אנחנו עושים פיליבסטר על תקציב מדינה שמגיע, תקציב שלא נותן כסף בנדיבות – לא לעסקים בצפון; לא לאזרחים ששבים הביתה; לא למנרה; לא למטולה, שתובעת את המדינה בבג"ץ; לא לשמונת היישובים המפונים בצפון שנפלו בין הכיסאות; לא לשלושת הקיבוצים בדרום שנפלו בין הכיסאות, שתובעים את המדינה בבג"ץ. לכל אלה לא מצאו פתרונות בתקציב. אעמיק בדבר הזה, אבל לפני זה אני רוצה לומר כמה דברים, יותר מהמקום של מה ראוי שנדבר עליו בבית הזה ומה ראוי שנעשה בימים ובלילות. בכל יום בכנסת אני לובש חולצה של חטוף ומספר את הסיפור שלו. אני משתדל, או בוועדה או במליאה, לספר את הסיפור שלו, שיופיע בדברי הימים של כנסת ישראל ושיואר זרקור אחד מיוחד על חטוף או חטופה שטרם השבנו הביתה. היום אני רוצה לדבר על איתן לוי, שאני לובש את החולצה שלו. איתן לוי, זיכרונו לברכה, בן 53, מבת ים. בבוקר 7 באוקטובר איתן הסיע חברת משפחה ממרכז הארץ אל קיבוץ בארי. כשהתחיל את דרכו חזרה, החלה מתקפת הטילים. איתן התקשר לאחותו וסיפר לה על המאורעות. תוך כדי נסיעה, כאשר אחותו על הקו, מחבלים השתלטו על מכוניתו. איתן הספיק להוציא מפיו "אוי ואבוי", ומייד אחר כך שמעו רק קריאות "אללה הוא אכבר" וצרורות ירי. במשך שלוש שעות נאלצה משפחתו לשמוע את מחבלי חמאס נוסעים ברכבו כשהם צועקים בערבית, יורים ומבקשים ממנו לצאת מהרכב. בשלב מסוים הקול של איתן נעלם והמשפחה נותרה באי-ודאות כואבת. תחילה איתן הוגדר כנעדר ולאחר כשבועיים עדכנו את משפחתו כי הוא חטוף, לאחר איכון הטלפון שלו בעזה. בחודש דצמבר, לאחר מידע מודיעיני שהתקבל בעקבות תמונות וסרטונים, התבשרה המשפחה כי איתן נרצח וגופתו מוחזקת בעזה. רוני, לא להרעיש. איתן היה נהג מונית עד לפני שנתיים. הוא עבר תאונת דרכים. לפני כן עבד בסולל בונה וניהל רשת מוסכים בחוץ לארץ. משפחתו מספרת כי איתן היה איש משפחה חם ואוהב שדאג תמיד לסביבתו ולא לעצמו. הוא היה אדם אחראי ומסור בכל מקום שאליו הגיע. הוא אהב מאוד בעלי חיים, וגם גידל שתי כלבות שאהב מאוד. שחר לוי, בן 22, בנו היחיד של איתן, ספד לו בטקס שערכו כאשר גילו על הירצחו. אני מצטט את שחר: אני מפורק כאילו ירו לי ישר בלב. אני יודע כמה שמחה שמחת שיש לי בת זוג וכמה אמרת: אני מחכה רק שתתחתן. אני אגשים לך את החלום הזה ויודע שאתה תלווה אותי בחופה שלי בלב ובנפש. אני מסתכל על התמונות שלנו יחד, נזכר בחוויות מהילדות ורוצה שתבוא ותחבק אותי, אמר הבן. שבוע לפני הטבח רצית שאבוא לבקר והייתי עסוק. ואתה לא היית מתקשר, כי לא רצית להפריע, אבל עכשיו אני רוצה שתפריע לי, אני רוצה שתשב איתי ותחבק אותי. בבקשה תחזור, אני רק רוצה להיפרד ממך כמו שצריך, לא בצורה הזאת. 59 חטופים עדיין נמצאים בשבי של חמאס, אנשים טובים שבסך הכול יצאו לרקוד; חיילים צעירים שהתגייסו לתרום למדינה; אזרחים שנחטפו מביתם בפיג'מה, מהמקום שבו הרגישו הכי בטוח בעולם. נשים, גברים, צעירים, מבוגרים, הורים, חיילים ואזרחים, כולם נחטפו, וכולם צריכים לחזור. כל יום של התמהמהות שעובר הוא יום שבו חייהם בסכנה אמיתית. והם כולם הומניטריים וכולם צריכים לחזור הביתה מייד אל משפחותיהם, החיים – לשיקום, והנרצחים – לקבורה. אני רוצה לספר לך, היושב-ראש, אתמול הייתי באזכרה בירוחם של חלל צה"ל איתי סייף. אפשר להגיד שהבתים שלנו שלובים – הבית של רמי וחיה נושק לבית שלי, עם גדר משותפת. כשקנינו את הבתים כזוגות צעירים ב-1993, באביב, ובאנו לגור שם בקיץ ביחד, בבתים קטנים של 60 מטר שנבנו לעולים חדשים, הייתה לנו מעין גינה משותפת. רמי בנה את המדרגות, ועשינו חיבור בין הגינות עם טרסה כזאת. אז עבדתי בגינון, השלמתי בגרות. הלכנו וקנינו ביחד עצים ושתלנו גינה משותפת. איתי, הבן של רמי וחיה, אח של שחר ואורי ונטע, נפל בקרב בעזה כקצין בגבעתי, ואתמול הייתה האזכרה, שנה. אני חושב שהגיעו לאזכרה הזאת, אני לא מגזים, אולי 600, 700 איש; אזכרה עדינה מאוד, שמשלבת דברים שקרובי משפחה אומרים, וחברים קרובים, והמג"ד שלו והחיילים שלו. אבל באמצע האזכרה הייתה אזעקה, אותה אזעקה של החות'ים, שהשכיבה 700 איש. לא היה לאן ללכת. הסבא שלו והסבתא שלו, של איתי, שהיו באזכרה – הייתי צריך לחבק את הסבא, שירגיש בטוח. ככה, בתוך האזכרה הזאת, אזעקה. הדמות של איתי שעולה מהדברים שנאמרו שם היא דמות של גיבור ישראל, היא דמות של ילד מופת, ילד שהייתה בו ענווה ומצוינות, וחוכמה והומור, ויזמות ויכולת טכנית, ומנהיגות שקטה, והוא היה קפטן של הרובוטיקה בירוחם. ואז הוא הלך לגבעתי וקיבל בני ישיבות לפקד עליהם, מישיבת חיספין – אתה מכיר? התחלף היושב-ראש; קודם היה פה ואטורי – מהגולן, ישיבת חיספין וישיבת איתמר. הוא פיקד עליהם מסלול שלם, מעל שנה, ובראשית אוקטובר הוא סיים, ואמרו לו: אתה, אחרי החג, אחרי חג סוכות, הולך להיות סמ"פ בגדוד צבר. סיימת להיות מ"מ. ב-7 באוקטובר הוא מבין מה קורה וטס – הגדוד שלהם היה בצפון – ומשם יורד עם שלושה, ארבעה חיילים, פוגש את המג"ד ופועל בכפר עזה. והוא כזה צנוע שהוא לא סיפר להורים כלום. רק כשהוא נהרג, באו החיילים שלו. מה היה מיוחד? החיילים שלו השתחררו מהצבא, סיימו מסלול בהסדר, חוזרים לישיבה. הוא פנה לכולם, גם למג"ד, גם אליהם: אנחנו נכנסים להילחם בעזה כמחלקה. אבל שלושה, ארבעה הגיעו איתו לכפר עזה ביום הראשון, ובענווה שלו, הוא לא סיפר לאף אחד שהוא פינה 92 אנשים מהבתים וסוכך עליהם בגופו, ובשקט ובסדר מופתי, בשיטה שהמג"ד קבע, עם איזה סיסמה שהם העבירו, כי לא פתחו בתים. הוא פינה 92. באחד הבתים, של משפחת עובד, ישראל ואופיר עובד – האימא מסכנה, אמרה שהיא לא תפקדה בממ"ד – האבא עומד בדלת עם סכין ואומרים לו: צבא, צה"ל, תפתח, והוא לא פותח. והם מעבירים סיסמה בווטסאפ, והוא אומר מה הסיסמה, והם אומרים את הסיסמה והוא פותח. והאימא מחזיקה תינוק בשם איתי, והיא לא כל כך מתפקדת, אפילו קשה לה ללכת, והיא נבהלת קצת, אבל היא שמחה שבא צה"ל וקצת מאבדת את השליטה באותו רגע, ואיתי, הקצין איתי סייף, לוקח את התינוק הזה ביד, את איתי התינוק, ומחלץ את האימא אופיר ואת האבא ישראל ואת התינוק, ואחרי זה מתארגן ונכנס ללחימה בעזה, כמו כולם. אופיר, האימא, כשקצת התחזקה, רצתה למצוא מי עשה איתה את החסד הזה, וכשכבר מצאה את חיה ורמי סייף אמרו לה שאיתי נהרג. אז הילד הזה חילץ תינוק בשם איתי, ומעטים האנשים שזוכים במלחמה – אני לא יודע אם המילה "זוכים", אבל כן, אנחנו חונכנו כקצינים להתאמן ולהיות מוכנים ולממש את מה שאנחנו יודעים במלחמה. אבל הוא לקח טירונים בני ישיבות הסדר, אימן אותם מעל שנה, לא ויתר להם באימון האחרון. הם היו כבר ותיקים, משתחררים. הוא אמר להם: זה יהיה ליגת-על, אנחנו נהיה הכי טובים. המג"ד היה באזכרה אתמול, והוא אמר: זאת הייתה המחלקה הכי טובה שלי, מחלקת הביינישים האלה. והוא כל כך שמח שאיתי היה איתו בלחימה בכפר עזה. כמה ביטחון זה נתן לו. המחלקה הזאת גם – אחד המפקדים שהיה עם איתי, חייל שלו, איבד יד ורגל. כל הלוחמים באו אתמול לאזכרה. כמפקד הם קראו לו אבא, ולמג"ד זה היה נראה קצת מוזר – מה זה לקרוא למפקד אבא? זה יותר מדי טוב. והמפקד, המג"ד, אמר אתמול באזכרה: אני למדתי מאיתי להיות אבא בבית. לאיתי לא היו ילדים, אבל למדתי מה הערך של המושג אבא, שאבא מצד אחד אוהב אהבת נפש את ילדיו, אבל הוא זה שגם יגדל אותם ויחנך אותם ויביא אותם למקום טוב, להיות אזרחים טובים. הוא אומר: קצת קינאתי בו שהחיילים שלו קראו לו אבא. פעם נסעתי איתו, אולי חודש, חודשיים לפני המלחמה, עליתי לצפון לעבודה של ועדת נגב-גליל, והוא היה צריך להיות בחתונה של חבר קרוב, משפחת קנוהל, אני חושב. הוא רצה טרמפ לצפון, ונסענו איזה שלוש שעות ביחד. אז הוא ישן חלק מהזמן, אבל בחלק הוא היה ער, והתלבט מה לעשות – להישאר בצבא, להתמיד, ללכת לפיקוד, קצונה מתקדמת. שיחת נפש של חייל צעיר עם כל הלבטים, מאוד עייף אבל כזה מחויב, שהוא בא מחתונה ב-02:00, חובר לגדוד בגולן כדי שיעשה את האקט של האימון לפנות בוקר, של העלייה לגולן. זה היה איתי סייף, זכרו לברכה, וזה היה רק אתמול. החיים שלנו בארץ הזאת הם מורכבים. אנחנו הולכים ללוויות, אנחנו הולכים עכשיו לאזכרות של המון נופלים, אנחנו כל הזמן רואים את הכאב. יש לנו 59 חטופים שלא שבו הביתה. איבדנו חיים של עשרות חטופים בשבי. הארץ הזאת לאורכה ולרוחבה זרועה בכאב ובצער כל כך עמוק. ואני רואה לפעמים מה קורה בינינו פה בכנסת, איזו שפה, אילו דיבורים, איזו קיצוניות, איזו פוגענות. וזה משעמם להסביר למישהו במה הוא אשם, במה הוא טועה, ולמה הוא ככה, ולמה הוא מדבר ככה. זה משעמם אותי. מה אנשים צריכים? אנשים צריכים להבין באיזו תקופה אנחנו חיים ולגזור על עצמם איפוק בדיבורים. אני מקווה שאנשי המופת האלה – אנחנו איבדנו מאות קצינים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש אחד, אם תרשה לי, שהייתי אצלם, בוצחק. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> איפה זה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה איפשהו שם בצפון, ליד חיפה, אני לא זוכר בדיוק. אחת הקריות. אני חושב שגם הוא היה בגבעתי, היה קצין צעיר, והוא התהלך בין החיילים שלו בלי דרגות, כי הוא כל הזמן אמר: אני צריך לקנות את האמון שלהם בגלל מי שאני ומה שהם רואים ממני ולא עם הדרגות. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זה מאוד קשה כשהפיקוד לא מבוסס על סמכות אלא על הערכה ויראה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> והוא באמת היה כזה, ושמעת סיפורים. הוא נהרג בעזה. הוא כמובן רץ קדימה וחטף את כל האש. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> איבדנו מאות מפקדים, מאות לוחמים, מאות קצינים. אבל אלה האנשים הכי טובים במדינה, מח"טים, מג"דים, מ"פים, מ"מים, מ"כים, לוחמים אמיצים. לדעתי גם איבדנו כבר אפילו מאות של יחידות עילית – רק ביום הראשון, הסיירות המיוחדות שנכנסו וניסו לפעול ולחלץ. יש לנו כזה מטען רגשי ורוחני והיסטורי בימים כאלה, ואז אתה פתאום שומע איך מדברים ומה עושים ומה היום-יום שלנו, והכול מעורבב בצורה שזה דורש חשבון נפש. אבל בסוף כל אחד צריך לתקן את עצמו. אני לא מאמין בלתקן אנשים אחרים, אני מאמין שכל אחד צריך לתקן את עצמו. התיקון של הבית הזה והתיקון של המדינה זה שכל אחד יחליט אם הוא מחבר או מפלג, אם השפה שלו עזרה למדינה או רק פגעה בה. זו עבודה פנימית. אני כן רוצה לדבר על ענייני דיומא, שדבר אחד מפריע לי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> רק אחד? << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> יש הרבה, אבל נראה מה נספיק. יש פה שניים – יש הרבה. אמרו לי שעוצמה יהודית לא תצטרף לממשלה בגלל שיש הפסקת אש בעזה, והיא לא מוכנה להיות בממשלה שלא נלחמת בעזה, שעוצמה יהודית לא מוכנה להיות בממשלה שהיא לא אגרסיבית ולוחמת. נניח שזה ההיגיון של עוצמה יהודית, שהם לא מצטרפים לממשלה בגלל שאין מלחמה בעזה. אז עכשיו עשינו כמה תקיפות, במטוסים בעיקר, מהאוויר, וזה היה תירוץ שעוצמה יהודית יכולה להצטרף לממשלה. ומה הטיעון? למה הם לא מוכנים? כי הם מאמינים שצריך לחסל את החמאס עד הסוף. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה באמת מאמין שכל הסיפור הזה היה כדי שעוצמה יהודית יצטרפו לממשלה? בחייאת מיכאל. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> איזה סיפור? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שהמלחמה הזו, בשביל זה עשו אותה? << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, זה לא מה שאני אומר. תשמע עד הסוף את השאלה, אולי אתה גם תסכים איתי. אני אומר, אתם לא הייתם מוכנים לקבל הפסקת אש בעזה. נניח שיש לכם היגיון. איך אתם מוכנים לקבל הפסקת אש בלבנון? איך עוצמה יהודית מוכנה להיות בממשלה שלא נלחמת בלבנון? נניח שפגענו בעזה. כל אחד זורק מספר, אבל נגיד שמספרים מנצחים – 10,000, 15,000 מחבלים חיסלנו. טוב, הם מילאו את השורות בילדים בני 17–18, גם אומרים לנו שהם מילאו עוד פעם 20,000–30,000 מחבלים, והם שולטים ברצועת עזה באוכל ומים, ונשארו להם כמה אלפי טילים, להם ולג'יהאד. זה המצב בעזה – 20,000–30,000 מחבלים, כמה אלפי טילים, 12,000 טילים לחמאס, עוד איזה 6,000–8,000 לג'יהאד. אלה היכולות. בלבנון ארגון של 100,000–150,000 לוחמים, הרגנו לו כמה אלפים, עשינו דברים גדולים. עשרות אלפי לוחמים זמינים של חיזבאללה בלבנון. המספרים של הטילים של חיזבאללה בלבנון – מדברים על 40,000 ו-50,000 ו-60,000 טילים זמינים. מישהו לא ישן בלילה בעוצמה יהודית כי לא חזרו למלחמה בלבנון? << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> השר בן גביר הצביע נגד הפסקת האש בלבנון בחודש נובמבר, כמו שהוא הצביע נגד הפסקת האש הזמנית – – – << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל הוא לא אמר שהתנאי שלו להיות בממשלה זה שיעשו הפסקת אש בלבנון. הוא התנה את החזרה שלו לממשלה בכך שלא יהיו הפסקות אש, והאויב הכי גדול של מדינת ישראל כרגע זה לא חמאס. העוצמה של חיזבאללה, בכל יכולת – – – << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> אפשר, אפשר להתווכח על זה. אפשר להתווכח על זה, מכיוון שאתה יודע היטב שהנזק שנגרם ב-7 באוקטובר על ידי פלישה קרקעית של אנשים וטויוטות ורובים הוא פי כמה וכמה מאלפי אלפי טילים ששוגרו למדינת ישראל – – – << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני חושב שצריך לחסל את החמאס ואת חיזבאללה. אני לא מתווכח על המטרות. << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> החמאס נשאר במרחק של 1–2 קילומטר מהקיבוצים ומהיישובים שלנו שם. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לכן צריך לחסל אותו. << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אף אחד לא חולק על כך. אבל ההתניה: אני אבוא לממשלה רק אם לא תהיה הפסקת אש – לא שמענו אותם אומרים את זה על החיזבאללה. << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> חבר הכנסת ביטון, בסך הכול, כשאמר את הדברים השר בן גביר בחודש ינואר, כשזה בא להצבעה לממשלה על עסקת החטופים, אף שהוא אמר את הדברים – הממשלה קיבלה את ההחלטה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בסדר, אבל זה לא מה שאני מנסה להגיד לך, שר החוץ. אני מנסה להגיד לך – אם אתה עקבי ואתה לא מוכן שיהיו הפסקות אש עם האויבים שלנו, נראה שבן גביר די ישן טוב בלילה כשיש הפסקת אש בלבנון. הוא צריך להסביר למה. לא אני צריך להסביר למה. ואם ההיגיון הבריא שלו הוא שצריך לחסל את חמאס, אז מה קרה עם חיזבאללה? הוא הלך לישון, או ששם הוא הבין שיש אילוצים מדיניים וזה לא בדיוק כזה פשוט? או שצריך להחזיר את האזרחים הביתה? אגב, שם אין חטופים, שם אין מורכבות של חטופים ומלחמה. אין שום מורכבות, ולא שמענו אותו אומר: בואו נלך להילחם ביעדים בלבנון, אחרת אני לא בממשלה. ואין לו חטופים שם. << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> אתה יודע היטב שהמטרות שהממשלה קבעה למלחמה בלבנון שונות בתכלית מהמטרות שהיא קבעה למלחמה בעזה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> היא טעתה. היא טעתה, כי ההיגיון של 7 באוקטובר שאתה דיברת עליו – מה שהתרחש בחמאס היה כפסע מלהתרחש בגבול הלבנון, וניצלנו מהדבר הזה לא בזכות צה"ל והממשלה. יותר מזל משכל שלא פלשו חיזבאללה באותו בוקר. << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> אני רוצה להגיד לך שמטרות המלחמה נוסחו בחודש אוקטובר 2023 יחד עם המחנה הממלכתי, שאני אז הייתי חלק ממנו. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל מה מטרות המלחמה? שחיזבאללה יהיה עם 40,000 טילים ויתעצם, ועם 100,000 לוחמים – ובן גביר יגיד: זה בסדר הפסקת אש שם? אין שם חטופים, לך תילחם שם. אתה אומר: אני לא מוכן להפסקת אש בעזה דקה. אנחנו אומרים: תביאו את החטופים קודם, ותעשה הפסקת אש חודשיים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה יודע שאתה לא יכול. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני אומר, אתה זה שצריך להסביר למה אתה חי בשלום עם הפסקת אש עם חיזבאללה בלבנון, שזה האויב הגדול עכשיו, עם יותר טילים, יותר לוחמים. זה חוסר יושרה, כי אתה הולך למקום שנוח, למקום שהזרקור מואר, למקום שכואב. היה נכון וראוי להביא את החטופים ושעם ישראל יצא למלחמה ביחד, שהחטופים לא יהיו בעיה עבור אף אחד מאיתנו, ושנלך באחדות לעשר שנים מלחמה בחמאס. אני לא תמים. לחסל את חיזבאללה ואת החמאס ייקח עשר שנים, אבל בואו נביא את החטופים. ואם יכולתם לחיות בשלום מנובמבר עם הפסקת אש בלבנון, יכולתם לחיות חודשיים בהפסקת אש בעזה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה מדבר גם על עשר הדקות של מתן כהנא? כי הוא לא נמצא פה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> קח חמש ותשאיר לי חמש. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אין בעיה, חלוקת שלל. אני מיציתי את הנושא הזה. אני אעבור לנושא הבא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אז אתה במקום מתן כהנא? << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן, אני במקומו, מראש נתנו לי 25 דקות. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא, אבל הוא לא ברשימה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוא כן ברשימה, הוא מופיע פה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, אני אמור להחליף אותו. אז אני אגיד עוד שתי נקודות. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה לא רלוונטי. שם זאת הרשימה. פיליבסטר זה שם, לא פה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> רגע, רגע, רגע. מה קורה, גבירותיי? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה יכול לרדת אם אתה רוצה, כי נגמר לך הזמן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל הוא רוצה להמשיך, הוא לא רוצה לרדת. יש לכם זמן לתת לו או לא? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חמש דקות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בבקשה. אולי תצליח להוציא מהן יותר ממני. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, לא, אני שמח בדקות שקיבלתי. מביאים תקציב המדינה. עמד פה שר האוצר לפני שנה ובראשית הממשלה הזאת ואמר כך: אנחנו נדאג לכולם, אנחנו נביא תקציב לכולם, אנחנו יודעים לנהל את הכסף ויש מספיק כסף גם להסכמים קואליציוניים וגם לבעיות שנפגוש בדרך. ופתאום, אתה בא לאשר את תקציב המדינה, ואז פתאום מישהו אומר: אני לא מאשר את הטיפול בכסף שחור. ואז זה עושה חור של איזה מיליארד או 1.5 מיליארד. ואז מוציאים דרך לצבוע את התקציב הזה, את הסעיף הזה, עם עוד תקציבים, שכבר לא יהיה ויכוח שזאת פעולה נפרדת או כי הם מתקדמים. אבל אחד הדברים שהם עשו זה לקצץ בשכר של מורים. אמרו: יש כסף לכולם. עכשיו, בתקציב הזה, היו נדיבים בקואליציוני, אישרו אותו, ועכשיו – בואו תחתמו על קיצוץ בשכר של מורים. היום יפה בן דוד אמרה: אני יוצאת לעיצומים ולשביתה. אם מצאתם 5 מיליארד שקל לקואליציוני – בדרך כלל נהוג לעשות מיליארד, 1.5 מיליארד קואליציוני, אבל נגיד שאתם אשפים פיננסיים ואתם יודעים לנהל תקציבים, ידעתם למצוא 5 מיליארד; הדבר הבא, לפני אישור התקציב, אתם מקצצים שכר למורים? ולא רק שאתם מקצצים שכר למורים, אתם עושים איפה ואיפה בין מורים? שר האוצר אמון על החינוך, נגיד מזוהה עם החינוך הממלכתי-דתי. לפי ההצעה של האוצר, יקוצץ שכר של מורים בממלכתי ובממלכתי-דתי, אבל במוסדות פטור הורידו את הגרזן – ביטלו את זה. נגיד הלכתם, פגעתם במורים. זה לא ראוי. באמצע המלחמה פגעתם בשכר של אנשים. אמרתם: יש כסף לכולם, יש מספיק לכולם. אבל הינה, ראיתם שאין מספיק, אז למה לא תעצרו רגע, ואל תפגעו בשכר של מורים? ואם לקחתם ממורים, למה לא לקחתם מכל המורים? מהממלכתי ומהממלכתי-דתי לוקחים משכורת, קיצוץ, שיישאו בנטל, ובמוסדות פטור לא לוקחים. אם יש לכם כסף ואתם יודעים לפתור בעיות, אז איך מטולה הגיבורה תובעת את מדינת ישראל בבג"ץ? איך מטולה הגיבורה מאוכלסת רק ב-15% אחרי שהממשלה אמרה: חוזרים במרץ הביתה, כולם, והם לא חוזרים הביתה? איך מנרה הרוסה עם עשרות בתים? מי יחזור למנרה? לאיזה גן? לאיזה בית ספר? לאילו בתים? אז מה מבקשים במנרה ובמטולה? פתרונות מיוחדים. באמת מגיע להם, הם באמת נפגעו יותר מאחרים. במנרה הושמדו עשרות בתים, אם לא 100 בתים. אי-אפשר לחזור למקום כזה מייד. אז תשאירו אותם בפינויים, אל תאיימו עליהם במענקים. היכנסו לשם, שפצו בתים, תביאו קרוואנים, ואז תגידו להם: שובו הביתה. הם צריכים לתבוע את מדינת ישראל אחרי מלחמה, אחרי שנה וחצי פינוי? ראש העיר של מטולה, מה הוא אומר? נלחמתי פה שנה וחצי, חטפתי טילים, עשרות בתים נהרסו, הרחובות שלי רמוסים – טנקים היו פה – לא נשאר כלום. אני לא יכול להחזיר תושבים. תנו לי עד יולי. תנו לי רק עד יולי. תגידו לתושבים שלי: הישארו רגע עד יולי, אני אכין, ותתחילו לבוא ביולי. אל תפגעו להם במענקים. אל תאיימו עליהם שאם הם לא יבואו עד יולי, לא יישאר להם כלום להתחיל את החיים. כמה זה מטולה, 2,000, 3,000 איש? כמה זה מנרה, 500 איש? פינינו 100,000, 150,000. אין כסף לפתור בעיות? אין כסף לשמונה יישובים שעושים בג"ץ נגד המדינה, כי הם נפלו בין הכיסאות, באצבע הגליל, בגלל מפה ביטחונית מטופשת שלא תוקנה עשרות שנים? הטילים לא מתכתבים עם המפה. שלושה יישובים, אורים וגבולות בדרום, תובעים את מדינת ישראל. שלושה יישובים, 1,000 איש. תעשו איתם דיל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת סובה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, דווקא 00:30 היא הזמן הכי טוב קצת לדבר היסטוריה, ובוודאי אני לא רוצה לעשות פה הטרלות, אני באמת אנצל את ההזדמנות ששר החוץ, לשעבר שר החינוך – נדמה לי שהכרנו, גדעון, כשהיית שר החינוך לפני שנים רבות – כשאתה נמצא כאן. אין זמן יותר טוב מאמצע הלילה קצת לרענן היסטוריה. אני מאלה שחושבים שתלמידי ישראל לא לומדים טוב מספיק היסטוריה, לא רק היסטוריה של עם ישראל, גם היסטוריה עולמית. כאשר שמעתי את הציטוטים – לא שמעתי את ההתבטאות שלך, אבל שמעתי ציטוטים שאתה השתמשת במונח קמיקזה כלפי ההתנהלות של היועצת המשפטית לממשלה. אז חשבתי שני דברים: א. אני לא יודע אם זה אתה, הברקה שלך או של מישהו מהיועצים – לפעמים, אתה יודע, יועץ זורק משהו ואתה הולך על הרעיון. << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> אולי היועצים שלך. אני כותב לעצמי את הטקסטים. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אוה, מצוין, אז אם כתבת פתרת עכשיו תעלומה אחת. אם אתה לקחת לבד את המושג הזה, אני דווקא חושב שנתת מחמאה ליועצת המשפטית, ואני אסביר גם למה. << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> אתה צודק. אני רוצה להגיד לך למה, כי קיבלתי – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אבל לא שמעת מה יש לי להגיד. << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> בבקשה, תגיד, אני אגיד את זה אחר כך. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, לא, בסדר, תגיד אתה. תגיד, תגיד. זה בסדר, תגיד. מה קיבלת? ספר. << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> אני מנסה לחפש את זה. קיבלתי משהו מאוד מעניין מבכיר לשעבר במשרד המשפטים. הבכיר לשעבר כתב לי: הקמיקזה היפנית, התאבדות אישית של אדם לטובת ערכי האומה. התנהלות של ראשי הייעוץ המשפטי לממשלה – ההפך: פגיעה אנושה בערך המוסד שהם מאיישים לטובת אינטרסים אישיים. אז יכול להיות שמה שרצית להגיד עולה בקנה אחד עם ההתבטאות הזאת. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מה שאני רציתי להגידאחר. תכף תשמע את הקישור שאני רציתי להגיד. כמובן שיש הרבה אנשים שאני בטוח שהם רצו לוויקיפדיה לבדוק, אלה שאולי באמת לא כל כך מכירים, אבל יש קישור, יש קישור לשימוש במושג הזה, מאחר שכמו שאמרתי, אם אתה לוקח מושגים היסטוריים ומנסה להשחיל ולראות האם יש לזה השפעה, אז ודאי וודאי טוב ללמוד, וטוב מאוד שבאמירה שלך לפחות חלק מתלמידי ישראל הלכו ובדקו מה זה המושג הזה. אז קודם כול אני רוצה להגיד כמה משפטים: זה בא בשנת 1944 – נעזוב כרגע את תפקידה ומעמדה של יפן במלחמת העולם השנייה, כי ציר הרשע, בוודאי שאנחנו נגד, ובוודאי שמלחמת העולם השנייה היא בעצם הזמן הכי קשה לעם ישראל, וכמובן שאנחנו לא נתייחס למעמדה של יפן בסיפור הזה. באוקטובר 1944 בצבא היפני, בממלכה היפנית, מחליטים להקים יחידות של טייסים שהם בעצם יהוו נשק הכי – לא סודי, אבל נשק הכי נוראי והכי מאיים על הצי האמריקני, שמשתלט לאט-לאט על חלקים שונים של המזרח הרחוק. מגייסים אנשים שיהיו מוכנים להקריב את החיים שלהם למען – בדיוק כמו שאמרת, אדוני השר – למען הממלכה ולמען העם היפני. מי הולך לשם בדרך כלל? מי מתגייס? מגייסים למעלה מ-3,000 איש. הולכים לשם סטודנטים, אנשים צעירים ואנשים שבאמת רובם מבינים שאם תגיע פקודה, הם בעצם יפגעו עם המטוס שלהם בספינות אמריקאיות ובכך יביאו לעצירת האויב. מבחינת היפנים האמריקאים הם האויב הכי גדול. מה שמתברר אחר כך, אחרי המלחמה – במשך שנים רצו לדעת מה גרם לאותם אנשים בני 18, 19, 20, ללכת להירשם ליחידות האלה, להתחייב כמו שכולנו – כחיילי צה"ל אנחנו נשבעים על התורה ואומרים שאנחנו מוכנים ללכת לקרב ואף למות למען המדינה. מה גרם לאנשים האלה לבחור מלכתחילה את המסלול הזה? אקרא לזה המסלול הייעודי ללכת ולהתאבד, כי הם הבינו שרובם כנראה יסיימו את החיים שלהם. החוקרים גילו מהר מאוד שזה עמוק בשורש של התרבות היפנית, שקודם כול טובת העם, טובת המדינה קודם כול. אחר כך – כל הסופרלטיבים שאתה תהיה גיבור ועליך ידברו וילמדו את המעשה שלך, וגם, כמובן, המשפחה תקבל מעמד של גיבור לאומי. מה שהיפנים כנראה לא ידעו אז, שבערך 25–30 שנה לפני זה את המושג הזה כבר טבעו בעם היהודי: טוב למות בעד ארצנו, נכון? אנחנו מכירים את המושג הזה. אנחנו כאן היום, במדינת ישראל, מציגים אותו באמת כאות לגבורה. אנשים נלחמים על המדינה, ומבינים שהם אמורים ברגע נתון להקריב את החיים שלהם למען המדינה, למען העם שלהם. כתוצאה מהמעשים של הקמיקזות, הוטבעו קרוב ל-50 ספינות, 200 ספינות ספגו נזקים אדירים, והדבר הכי מעניין – פה אני מקשר את זה למצב היום – איך נכנעו היפנים? כולנו יודעים. איך נכנעו היפנים, אדוני היושב-ראש? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הירושימה ונגסקי, שתי פצצות אטום. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בשתי פצצות אטום. הבינו שרק בשתי פצצות אטום אפשר להכניע את הנחישות של העם היפני. שוב, אני מדגיש שאני לא רוצה חלילה להצדיק את המעשים שלהם, כי הם היו ציר הרשע. שתי פצצות אטום הכניעו את הקמיקזות, הכניעו את הרוח הלאומית של אנשים שהיו מוכנים להקריב את החיים שלהם. אז אני לא רוצה שאנחנו נגיע – בפרפרזה – לשימוש בפצצת אטום כלפי הדרג המקצועי, כלפי בעלי תפקידים במדינת ישראל. אני רוצה שאנחנו נדע שכל אחד מבצע את תפקידו למען המדינה ולמען העם שלו. אדוני השר, אני רוצה להגיד לך משהו מעניין בקשר לוויכוח או השיחה הלילית שלנו ב-00:30. את זה אתה לא שמעת, ואני מקווה שיהיה מעניין. בשנת 2015, במדינות רבות בעולם עשו סקר: כמה אנשים מהאזרחים מוכנים באמת למות בעד המולדת? יפן הייתה בין המדינות שבהן עשו את המחקר הזה. המדינה שהובילה את המדד הזה בסקר הייתה פקיסטן. גילו שבפקיסטן, למעלה מ-85% מהאזרחים השיבו בחיוב על כך שהם מוכנים למות בעד המדינה שלהם, בעד המולדת. הודו, למשל – 75%. ישראל לא הופיעה בסקר הזה. מעניין אותי לדעת אם היו עושים פה סקר מה היו מגלים, כי יש לנו מספיק אנשים באמת גיבורים, במיוחד אחרי 7 באוקטובר. כמה אתם חושבים אזרחים ביפן השיבו בשנת 2015, כלומר, 70 שנה אחרי מלחמת העולם השנייה, השיבו בחיוב על שאלה: האם אתם מוכנים למות בעד המולדת שלכם, למען המדינה? יש לך הערכה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שום הערכה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לך יש, אדוני השר? << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> אני מצטער, לא הספקתי לשמוע את השאלה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אומר, כמה אתה חושב השיבו על הסקר ביפן: האם אתה מוכן למות בעד המולדת שלך ב-2015? כמה תושבי יפן בסקר השיבו בחיוב? << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> באמת שאני לא יודע. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז לפי הסקר שנעשה ב-2015, רק 11%. יפן הייתה עם המספר הכי נמוך של אנשים שהשיבו בסקר שהם מוכנים להקריב את החיים שלהם למען המדינה, אם היא תהיה בעימות צבאי מול האויב. החוקרים באותו סקר – היו שם עוד שאלות – הסבירו שזאת תוצאה של המדיניות הפציפיסטית שהייתה אחרי מלחמת העולם השנייה. שנים רבות המדינה הייתה למעשה תחת שלטון זר, עם בסיסים צבאיים אמריקניים. ועם זאת, היחס כלפי הקמיקזה בחברה היפנית השתפר משמעותית לחיוב. אם בשנות החמישים והשישים הסתכלו על קמיקזות כמו שאנחנו מסתכלים – סליחה על ההשוואה – על מחבלים מתאבדים, כי אנחנו חושבים שזה לא טוב. זה גרוע. אין דבר גרוע מזה שאתה הולך ולוקח חיים של אנשים אחרים. בוודאי ובוודאי אנחנו נלחמים בזה 77, 78 שנה. אבל ביפן, התהליך היה הפוך. ואז הם גילו שדווקא בשנים האחרונות – וזה הגיע לשנות התשעים, לשנות האלפיים והיום – יותר ויותר אנשים מסתכלים על האנשים האלה כגיבורים. אתה יודע למה? כי אותם אנשים שלא מוכנים למות למען המדינה, רואים באנשים האלה גיבורים לאומיים. אם אני לא מוכן למות ואני גדלתי באווירה פציפיסטית, אז אני אציין לפחות אותו בן אדם שהלך והקריב את החיים שלו למען המדינה. אלה בעצם שתי מגמות שונות לחלוטין: מגמה אחת, כמו שאמרתי, של ירידה במספר האנשים שמוכנים להילחם על המדינה, ולעומת זאת עלייה במדד החיובי כלפי הקמיקזות. כי קמיקזות היום – אני לא יודע אם זה רוב, אבל הרבה אנשים ביפן מסתכלים עליהם כעל גיבורים לאומיים שאכן היו מוכנים לעשות הכול למען המדינה. כמובן, כשמלך יפן – בזמנו, הוא לא היה מלך כאישיות; המלך היה מייצג את כלל המדינה. אם אתה הולך למען המלך, אתה הולך למען המדינה, ובטח לא למען משפחת מלוכה. אם אני עושה פה השוואה ומנסה להסתכל על המדינה שלנו היום, אני אומר, יש לנו גיבורים לאומיים. יש לנו אנשים, כמו שדיברו לפניי חברים וסיפרו סיפורי גבורה ב-7 באוקטובר, אנשים שמוכנים פעם אחר פעם לקבל צווים, להתייצב למילואים, להיכנס לעזה, ללבנון, אם אלה חיילי חי"ר, טנקיסטים, טייסים שטסים רחוק מגבולות המדינה ומסכנים את החיים שלהם, הכול למען ביטחונה ושגשוגה של מדינת ישראל. היום חלק מהאנשים האלה מבטאים את התסכול שלהם. אנחנו רואים את זה גם בסקרים, גם במחאות, גם ברשתות חברתיות. זה לא רק שהם מבטאים את התסכול שלהם, זה בא לידי ביטוי גם במספרים שאמורים להדאיג כל שר בממשלה. אני מדבר על מספרי התייצבות. אם ב-7 באוקטובר המספרים של ההתייצבות עברו את ה-100%, היו מגיעים ל-130%–140% ברוב היחידות שגויסו למילואים, היום, כפי שאנחנו יודעים, ובלי לנקוב בשמות של היחידות, יש מספרים שמגיעים בקושי ל-70%. יש אנשים שאחרי 250 יום במילואים אומרים: ודאי שאני ציוני, ודאי שאני אתייצב, אבל למה זה קורה? למה קורה מה שקורה כאן בבית הזה? ובצדק, ומותר להם לשאול את השאלה הזאת. אפילו הייתי אומר, חובה שהם ישאלו את השאלה הזאת, אחרי שהם עשו למעלה מ-250 יום מילואים, ולפעמים 300 יום. את השאלות האלה אנחנו שואלים כאן. אני לא אומר שאנחנו מייצגים אותם. לא, שהם יבחרו את מי שהם רוצים. כל אחד מייצג. גם בצבא וגם במילואים, ההתפלגות לא שונה מהתפלגות כלל האוכלוסייה. אבל קודם כול צריך להקשיב למה שהם שואלים, למה שהם אומרים, כי זה כבר סימפטום מאוד מדאיג ללכידות החברתית, ליכולת של המדינה להשתקם אחרי האירוע הדרמטי כל כך שהיה ב-7 באוקטובר. כמובן, הדבר הזה מלווה גם בשאלות קשות כלפי הממשלה, כלפי הדרג הנבחר: למה אתם מתחמקים משאלות קשות? למה אתם מתחמקים מהקמת ועדת חקירה ממלכתית? למה אתם מתחמקים מהשאלה הכי בסיסית ומתבקשת אחרי טרגדיה כזאת נוראית, ללכת לעם ולקבל את אמון הציבור בחזרה? מסתבר שהיום, שנה וחצי אחרי המלחמה, השאלה הזאת הפכה לשאלה רטורית, ויש לא מעט אנשים במדינה הזאת שחושבים שזה לגיטימי אחרי טרגדיה כזאת להמשיך כאילו לא קרה שום דבר. הממשלה נבחרה לארבע שנים ומשהו, ארבע שנים וחצי בדרך כלל. לא, התשובה היא לא. מספיק להסתכל על ההיסטוריה של מדינת ישראל ולהבין שלא. אחרי דברים כאלה חייבים לחזור לעם, לקבל את אמון הציבור בחזרה, ושהעם יחליט. הרי כולנו פה רוצים שהדמוקרטיה תמשיך לשלוט במדינה שלנו, אז אי-אפשר להסתתר ולהגיד: אנחנו הריבון כאשר אתם לא חזרתם ולא קיבלתם את אמון הריבון בחזרה. אני חושב שקודם כול, המעשה הזה מתחייב דווקא לאותם אנשים שחזרו מהקרבות, שעדיין בעזה ועדיין בגבולות או בסוריה. האנשים האלה, מגיע להם קודם כול שנחזור לאנשים – אנחנו ככנסת – ונגיד: עכשיו אנחנו מבקשים את האמון שלכם בחזרה. כמובן, זה יכול להיות בהסכמה פה, לפי המועד, אבל אי-אפשר להסתתר ולהגיד: אנחנו נבחרנו ואנחנו נמשיך לשלוט, כאילו לא קרה שום דבר. זה ממש ממש בניגוד לכל התפיסה, ובסופו של דבר זה יגרום לעוד ירידת מוטיבציה ולשאלות הקשות, כשאתם כמובן תמשיכו לשמוע את השאלות האלה, ובצדק. היום אנחנו דנים בחוק להשגת יעדי התקציב. אני בטוח – וחבריי יסכימו איתי – שזה רק מבוא לחוקי התקציב שיבואו בשבוע הבא. שאלו אותי פה היום: מה טוב בתקציב הזה? אתה יכול להצביע על סעיף אחד טוב בתקציב? אמרתי: לא. לא בגלל שאני לא מכיר את סעיפי התקציב – אני דווקא מכיר הרבה דברים בתקציב. קשה לי להצביע משום שאני הייתי – לא רציתי לחפש משהו טוב בתקציב, הייתי מעדיף לחפש משהו לא טוב בתקציב, אבל רוב הסעיפים בתקציב הזה לא תואמים לא רק את ההשקפה הכלכלית שלנו, אלא בעיניי גם לא מביאים שום בשורה למדינה. לצורך השוואה אפשר לקחת למשל תקציב שעבר בממשלה שאדוני שר החוץ היה חלק ממנה, בממשלה הקודמת איתנו. העברנו תקציב בנובמבר 2021. אחרי כמה חודשים הגיעו תגובות טובות מאוד של סוכנויות דירוג האשראי, אנליסטים עולמיים – זה הגיע בערך בפברואר 2022 – שיבחו את התקציב. התקציב היה לא פשוט, היו שם רפורמות לא פשוטות – זו הייתה תקופה של קורונה, גירעון של כמעט 140 מיליארד שקל. הצמיחה של הכלכלה בשנת 2022, אחרי התקציב, הגיעה ל-6.6%, ואני חושב ששר האוצר לשעבר ליברמן הסביר לא פעם גם מהדוכן הזה מהם הצעדים שנעשו על מנת להביא לתוצאה הזאת, כי חוק ההסדרים, שהיה חלק מהתקציב ב-2021–2022, כלל למעלה מ-30 רפורמות, התניע את הכלכלה. כן, היו רפורמות לא פשוטות, למשל העלאת גיל הפרישה לנשים. אנחנו עשינו את זה למשך 11 שנה. קיבלנו ביקורת, אבל הביקורת הייתה לא עניינית, כי כאשר הגיעה ביקורת עניינית, זו לא הייתה ביקורת – הייתה ביקורת חיובית, כי כשנתניהו היה שר אוצר, הוא העלה את גיל הפרישה לנשים ולא חילק את זה ל-11 שנה, הוא עשה את זה בשלוש שנים ופגע באוכלוסיות שלמות. אנחנו בממשלה הקודמת ושר האוצר לשעבר ליברמן עשינו את זה ב-11 שנה, ואכן זה היה דבר טוב וחיובי לכלכלה. זו רק דוגמה אחת קטנה מהרפורמות שהיו בחוק ההסדרים. מה אנחנו רואים היום? אנחנו לא רואים כמעט חוק הסדרים. אין, לא קיים. אנחנו רואים ש-5.4 מיליארד שקלים הולכים ככסף קואליציוני, מאושר בוועדת הכספים. אנחנו רואים שהדרישות של בכירי האוצר – אגב, הדרישות האלה הושמעו גם מלשעברים, גם מכאלה שמכהנים – לצמצום משמעותי של משרדים מיותרים, הן פשוט לא נענו. להפך, התקציבים הוגדלו למשרדים המיותרים במאות מיליוני שקלים ביחס לתקציב המקורי שלהם, ואני כבר לא מדבר על התוספות שכנראה יצטרכו להוסיף למקרה שהלחימה תתחדש בעוצמה רבה במהלך החודשים הקרובים. אז לשאלה שנשאלתי: האם אתה יכול למצוא משהו טוב – אמרתי: זאת הבעיה, שצריך לחפש בתקציב הזה בשביל למצוא משהו טוב במקום לחפש משהו רע בתקציב שאמור להתניע את כלכלת ישראל. אני חושב ובטוח שהתקציב שיעבור – הוא כנראה יעבור, כי אתם חוגגים את הרחבת הממשלה, אז התקציב הזה כנראה יעבור – הוא לא יביא שום בשורה. הרבה אנשים כבר אמרו ויגידו, וזה לא מעניין את הממשלה. אחר כך אתם לא תלכו לארכיונים ולא תבדקו מה אמרו לגבי התקציב הזה – כאשר הדבר הזה הופיע בדוחות שיבואו מאותם גורמים, כמו שאמרתי, של הסוכנויות לדירוג האשראי, אם זה פיץ', אם זה S&P וסוכנויות נוספות, אני לא יודע; הבנק העולמי בטח יתייחסו לתקציב הזה, בטח יתייחסו למלחמה. אני רק נזכר בדוחות האלה, שהיו עוד בטרם 7 באוקטובר, כאשר היו פה הפגנות ובאו חוקי הרפורמה המשפטית, אז חלק מהדברים שנכתבו שם דיברו דווקא על הפרדת רשויות, דיברו על כך שמדינת ישראל מפגרת מבחינת הוצאת המגזרים לתעסוקה; כמובן שאנחנו מדברים על המגזר החרדי והמגזר הערבי, יש שם מספרים שצריכים להשתפר. אם אתה לא מוציא ולא מתניע את המגזר לצאת לשוק התעסוקה, למה אתה מצפה? המגזר הזה רק גדל ואתה לא מוציא אותו, אתה לא עושה את הפעולות הנדרשות בשביל להוציא אותו לשוק התעסוקה. נגיד בנק ישראל חוזר ואומר פעם אחר פעם: אם לא תוציאו ותגדילו את אחוז התעסוקה בקרב גברים חרדים, כשכמעט כל בן אדם שני בריא ושלם לא נמצא בשוק התעסוקה, לפחות על הנייר, אז אתם תאבדו בכל שנה בין 20 ל-30 מיליארד שקלים. זה לא אני אומר וזה לא שר האוצר לשעבר ליברמן אומר; אומר את זה נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון. זו התחזית הכלכלית. אני לא רואה שבתקציב הזה יש כספים שהושקעו בפיתוח משמעותי של תעסוקה בקרב המגזר החרדי, ואני גם כמובן לא רואה פה תקציבים לשיפור משמעותי של מה שקורה במגזר הערבי, שמהווה 20% גם מכוח העבודה וגם 20% מהאוכלוסייה במדינת ישראל. אני כבר לא מדבר על חלוקה תקציבית. דיברנו על זה הרבה. זו חלוקה שפוגעת – פוגעת גם במשרתים, גם באלה שמשלמים וגם כמובן באלה שנושאים בנטל של הכלכלה הישראלית. אני לא יודע, אני באמת מודאג ממה שקורה, ממה שהולך להיות בכלכלת ישראל, בהייטק הישראלי, למרות שאנחנו כמובן נחגוג את האקזיט הגדול, אבל זה לא מעיד על המגמה הכללית במגזר. בשתי הדקות שנשארו לי אני דווקא רוצה לסיים בסיפור טוב. אמרתי לך, גדעון, כשחזרנו מטאלין – אמרתי לך ששמעתי לגבי בקשה שלהם להציב שגרירות בטאלין, אבל לא על זה אני הולך לספר – – – << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> גם להגיד – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, השבת לי על השאלה הזאת. << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> דווקא הרמת לוולה, כי הבוקר דיברתי עם שר החוץ של אסטוניה, שאגב הזכיר את ביקור המשלחת. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לטובה, אני מקווה. << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> ככה התרשמתי. הוא גם אמר לי שם: בהחלט יש לנו עניין לפתוח שגרירות בטאלין. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מצוין. << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> נוכל לבדוק את זה. זה לא יקרה השנה, כי יש לנו אילוצים תקציביים. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אולי תיקח מהאקזיט של ויז קצת. << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> כמו שאתה יודע, השגרירות במולדובה – לפי דעתי, משרד החוץ היה צריך מזמן, עוד בקדנציות קודמות, להקים שגרירות – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> היה לך שגריר, רק לא תושב. << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> לא הייתה שגרירות. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אבל היה לך שגריר, לא תושב. << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> לא הייתה שגרירות. כשאין לך שגרירות, לא ניתן למשל לתת שירותים קונסולריים והרבה מאוד דברים נוספים. גם הודענו שהשנה פותחים שגרירות חדשה בזמביה, כי באפריקה מספר הנציגויות שלנו לאורך השנים ירד, לצערי, אבל בהחלט, אם היינו יכולים ומתי שנוכל, תוך לקיחת – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מקווה שאולי בתוספת תקציבית שמשרד החוץ יקבל בכל זאת אולי הדבר הזה יבוא. אבל מה שרציתי לספר – ובזה לסיים את הדברים שלי – שלפני שהגענו לטאלין, היינו גם בליטא ובלטביה. בליטא יש בית ספר יהודי. דרך אגב, הוא מקבל גם תמיכה של משרד החינוך, כי המורות – – – << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> של חפציב"ה? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן, שלום עליכם. << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> במסגרת פרויקט חפציב"ה – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן. זה במסגרת פרויקט חפציב"ה, נכון. אז בית ספר שלום עליכם, בית ספר אורט, זה משהו שמאוד גאים בו. לאו דווקא יהודים לומדים שם; יש ילדים של אליטה, נקרא לזה ככה, והם מעדיפים לשלוח את הילדים שלהם לבית ספר יהודי בווילנה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בסדר, שתי דקות. נתתי לשר שלך לדבר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> היה שיח, אז אני מאפשר עוד דקה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מה קרה? מה קרה? מה, עליזה? תירגעי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה בסדר, בעשר השעות האלה אנחנו לא נמות. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תירגעי. עוד יש לך להגיע לעליזה, הכול בסדר. מה שאני רוצה להגיד, באנו לביקור שם – עזוב את כל העניין של התרבות ואיך מתייחסים ואיך מדברים, יש לי הרצאה שלמה לתת על זה. בבית הספר היהודי הם נתנו לי מתנה קטנה, לוח שנה, לוח שנה עם תמונות של ילדים יהודים שם, והם בחרו דווקא לשים דגש על מילים בשפה העברית שחשוב להם קודם כול ללמוד. הם לומדים גם עברית, כמובן, גם אנגלית, גם את השפה הליטאית. ואז המילים – הם הדגישו, הם אמרו לי: מה המילים שאנחנו בוחרים בלוח השנה? אז לדוגמה, המילים חוכמה, אחריות, חברות, כבוד, סובלנות, דת. ואז אמרתי: איזה יופי. אמרתי להם משפט שם, למנהלת וגם לאנשים – כמובן שיש הסבר לכל מילה ותמונות – אמרתי: אני חושב שלפעמים לנו במדינת ישראל כדאי ללמוד מכם, מהתפוצות, כי פה אנחנו מתנהגים כאילו אנחנו נלמד אתכם בתפוצות, שאנחנו לא רק אור לגויים, אנחנו גם אור לתפוצות. אז כאשר ראיתי את לוח השנה הזה – והבאתי את זה לפה ללשכה – אמרתי: פשוט חיממתם לי את הלב. עכשיו אני אקח את מה שאתם מלמדים פה בתפוצות, אלמד מכם ואחזיר את זה לפה. כי פה דווקא בשנתיים, שנתיים וחצי, שלוש שנים חסרה הלכידות הזו שיש לכם בתפוצות דרך המילים בעברית שאתם לומדים שם. הם שמחו מאוד ואמרו: בדרך כלל אנחנו שומעים הפוך – שבאים ללמד אותנו תפוצות, אבל פה אמרתי: אני מבטיח שאני אקח מכם, מהתפוצות, את הדברים האלה. חסר לנו פה קצת ללמוד את המילים שהזכרתי. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת מזרסקי, 15 דקות, כן? 20? << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> למה? 20. מי אמר 15? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 15. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> 15. אני אשתדל להתכנס ל-15. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הן אחראיות לזמן, לא אני. זה כאילו עניין איתן עכשיו. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, הכול טוב, בסדר. 530 – עכשיו כבר 531 ימים ל-7 באוקטובר, ו-59 חטופים טרם חזרו הביתה. אתם יודעים, אני שומעת את ההורים של הבנים החטופים. אדוני היושב-ראש, שמעתי את דודתה של ענבר היימן, חנה כהן, שמגיעה לכנסת. אני לא יודעת איך הם חיים. קראתי אתמול בפייסבוק, חנה כהן כתבה בעמוד שלה: פעם היו לי חיים והתלוננתי שמשעמם לי; עכשיו אין לי חיים, ולא משעמם לי. שלשום בוועדה לביטחון לאומי, מייד לאחר הדברים שאמרו המשפחות, הייתי צריכה להציג את נושא הדיון שיזמתי יחד עם חברתי חברת הכנסת מירב כהן, על עושק קשישים. חיכינו לדיון הזה חצי שנה, ולא יכולתי לפתוח את הדיון ולהציג את הנושא. פשוט נחנקתי מדמעות. השבוע העליתי בכנסת שתי בעיות שהמדינה והממשלה פשוט לא מטפלות בהן, כאילו זה לא קיים, כאילו זו לא בעיה של המדינה או של הממשלה. אולי אחדש לכם – לך, אדוני היושב-ראש, לך, כבוד השר: יש בעיות קשות בקרב קבוצת אוכלוסייה מיוחדת. אני לא פעם דיברתי על האוכלוסייה הזו, על הקבוצה, על במת הכנסת, אוכלוסייה של קשישים נכים, אזרחים ותיקים שהגיעו לגיל הפרישה ונמצאים במצב בריאותי קשה. אנחנו זוכרים את המחאות וההפגנות של הנכים לפני כמה שנים. אנשים בכיסאות גלגלים חסמו כבישים. אתם יודעים, המאבק שלהם מוצדק, כי הממשלה לא עוזרת להם. אני לא יודעת איך הם בכלל סוגרים יום וחודש. אני לא יודעת, כי מה שהם מקבלים לא מכסה את ההוצאות שלהם. אני רוצה להדגיש ולדבר על נושא העסקת עובדים זרים בענף סיעוד. נחזור לאזרחים ותיקים שנאלצים להעסיק עובד זר כדי שיעזרו להם בטיפול ובפעולות חיוניות. אלו אנשים שלבד לא יכולים להתלבש, להתרחץ, לא שולטים לבד בסוגרים, לא יכולים להגיש לעצמם אוכל. אתם יודעים כמה מקבלים אנשים כאלה מהמדינה? קודם כול, הם זכאים לקצבת זקנה, שעומדת היום על 1,795 שקלים, מקסימום 2,692 שקלים, ומקבלים תוספת נכות. אם הם מוגדרים כנכים והוגדרו כנכים לפני הגעה לגיל הפרישה – תוספת עבור הנכות היא 2,231 שקלים. זאת אומרת אזרח ותיק שהוא נכה, סובל מבעיות קשות בבריאות, מקבל לחודש 4,026 שקלים בלבד, בסך הכול. זה צריך להספיק לו לכל דבר שצריך למחיה. אם הבעיות הרפואיות של נכה הן קשות והוא אינו מסוגל לבצע פעולות לבד, הוא יכול לקבל זכאות – לעבור ועדה רפואית בביטוח לאומי ולקבל זכאות לגמלת סיעוד. מקבלי גמלת סיעוד יכולים לפנות לכל חברת סיעוד במדינה ולקבל עזרה באמצעות שעות עבודה של מטפל או מטפלת שמגיעים לבית הקשיש או הקשישה, והם מטפלים בו. לאזרחים יש זכות לבחור לקבל חלק מהגמלה בכסף, בהתאם לרמת הגמלה שנקבעה, וניתן לשנות את הבחירה לקבל שני שלישים בשעות ושליש בכסף. אם יש צורך ב-24 שעות השגחה וטיפול ורמת סיעוד מוגדרת 4, 5 או 6 – אז הם יכולים לקבל יותר עזרה ולהעסיק מטפל או מטפלת 24/7. גמלת סיעוד נחלקת לשש רמות, בהתאם לרמת התלות של המבוטח בזולת ובדרגת ההשגחה שהוא זקוק לה. אני אתן לכם דוגמה: גמלת סיעוד ברמה 4 מקנה 18 שעות טיפול שבועיות למעסיק של עובד זר; מעסיק שמעסיק עובד ישראלי, יש לו זכות לקבל 21 שעות שבועיות. אבל הבעיה היא שאין לנו עובדים ישראלים שמעוניינים לעבוד בענף סיעוד, אז בעצם אזרח ותיק שזקוק למטפל 24/7 פשוט נאלץ להעסיק עובד זר, כי אין לו ברירה אחרת. עכשיו, תגידו מה לעשות עם מטופל קשיש שזקוק לעזרה והשגחה 24/7 והמדינה נותנת לו רק 18 שעות שבועיות. מה הוא עושה בשעות אחרות ביממה? האם הוא מתאפק? האם הוא נשאר בחיתול כשלא מחליפים לו? הוא לא שותה תה בערב קר בחורף, הוא לא יכול להדליק לבד מזגן בחום של הקיץ שלנו – מה לעשות איתו? אני אספר לכם דוגמה מהמציאות: במבשרת זוג של קשישים בגיל 80 פלוס קיבלו זכאות לגמלת סיעוד מביטוח לאומי, שניהם. זה הרבה שעות לשניהם. אבל במשך חצי שנה אף חברת סיעוד באזור לא הצליחה לחפש ולגייס בשבילם מטפל או מטפלת. הם נשארו לבד, בלי עזרה. אז בעצם זה שפונים לחפש עובדים זרים בענף סיעוד, זה לא פינוק; זה פשוט כי אין עובדים ישראלים שיכולים לטפל בהם. אני עכשיו אספר לכם כמה זה עולה בכסף להעסיק עובד זר בענף סיעוד. אם בן אדם קשיש מוגדר כזכאי לסיעוד ברמה 4, הוא מקבל 4,049 שקלים לחודש; רמה 6 היא הרמה הכי גבוהה – הוא מקבל 5,945 שקלים. סך הכול, אם אנחנו עושים חשבון, קצבת זקנה עם תוספת סיעוד וגמלת סיעוד, זה יוצא 9,000 שקלים ברמה המקסימלית שהוא מקבל. אז כאן מתחיל הסיפור. אתם יודעים מה עלות העסקה של עובד זר בשביל בן אדם כזה? קודם כול, צריך לקבל היתר העסקה של עובד זר – זה 360 שקלים, משלמים חד-פעמי. אחר כך צריכים לפנות לתאגיד סיעוד, כי אי-אפשר להעסיק בהעסקה ישירה, לבד. צריכים להיות השגחה ופיקוח של תאגיד סיעוד, ומשלמים 2,000 שקלים עבור השמת עובד חדש זר בישראל – 2,000 שקלים זה לחברה, אפילו אם הם לא מגייסים, הם רק מתווכים. המטופל, הנכה, משלם לחברה 2,000 שקלים ואחר כך ממשיך לשלם כל חודש 70 שקלים. אשרת כניסה של עובד זר למדינה עולה כ-300 שקליםץ ביטוח בריאות של עובד זר עולה 270–280 שקלים. ועכשיו השכר עצמו, בתוספת התשלומים של המעסיק לפי החוק – פנסיה, פיצויים, חופשה, הבראה – זה המון המון כסף, אנחנו יודעים שב-1 באפריל השנה שכר המינימום יעמוד על 6,248 שקלים לחודש. אבל מטפלים עובדים זרים לא מסכימים לעבוד עם חולים קשים תמורת שכר מינימום. הם מהר מאוד לומדים ומנצלים את המצב שיש לנו מחסור בכוח אדם, מחסור במטפלים, ואז הם מתחילים להכתיב את התנאים שלהם. אבל נניח שמישהו הוא חדש, עוד לא מכיר את המצוקה שלנו בכוח אדם ומסכים לעבוד תמורת מינימום של 6,248 שקלים, אז המעסיק, אותו נכה, משלם גם את שכר הבסיס, בתוספת 6.5% הפרשות פנסיה – 406 שקלים, ועוד פיצויים – 375 שקלים, 6% מהשכר. נוסף לכך, כל יום שבת או יום חג שהעובד נשאר לעבוד במשפחה, משלמים נכון להיום 400 שקלים ליום, ובחודש זה יוצא מעל 1,600 שקלים נוסף לשכר המינימום. אז הגענו כבר ל-8,979 שקלים, לא כולל הוצאות חד-פעמיות של השמה ואגרות. וזה עוד לא הכול. אנחנו יודעים שלפי חוק במדינת ישראל, כל מעסיק חייב לשלם מס לביטוח לאומי. נכון להיום התשלום הזה עומד על 2% מהשכר שמשולם בפועל לעובד. החל מ-1 באפריל התשלום יהיה 3.6% מהשכר שמשולם לעובד. אז עכשיו עושים חשבון: 3.6% משכר המינימום החדש זה 225 שקלים לחודש. מה המעסיק משלם – כל נכה שמעסיק עובד זר במדינת ישראל? נעשה חשבון בערך, ייתכן שאני לא לוקחת בחשבון את כל ההוצאות ויש יותר, אבל הוצאות חודשיות של אזרח ותיק נכה שמקבל עזרה חיונית יום-יום מעובד זר, יש לו הוצאות מינימום בחודש – לא כולל תשלומים חד-פעמיים – 8,848 שקלים, אם משלמים מינימום. זה לא כולל הפרשות לפנסיה ופיצויים שמשלמים אחר כך, בגמר חשבון, כשהמטפל מסיים לעבוד אצלו. כל יום של שכר למטפל מחליף, כשהוא יוצא לחופש או יוצא לחופשה שנתית – העסקת מטפל מחליף עולה 400 שקלים ליום, וזה משולם במקביל לחופשה בתשלום למטפל הקבוע. אלה סכומים לא נורמליים, פשוט לא נורמליים. אז אם לעשות חשבון, 4,026 שקלים קצבת זקנה עם תוספת נכות, ו-4,049 שקלים גמלת סיעוד – שלא עולה, הקצבאות מוקפאות השנה עם התקציב החדש – זה יוצא כמעט 9,000 שקלים, זה סך כל ההכנסה של נכה אזרח ותיק, והוא משלם כמעט 10,000 שקלים לחודש עבור העסקת עובד זר. מי ישלם הוצאות מזון? מי ישלם הוצאות מחיה – דירה והוצאות נלוות? מי ישלם עבור התרופות? הסעות? ולפעמים אלה הסעות באמבולנסים פרטיים, כי אנשים זקוקים להסעה, הם לא יכולים להתנייד לבד. זה פשוט לא הגיוני, וזו מציאות נוראית במדינה שלנו. אתם יודעים מה הפתרון? מה עושים בפועל אנשים כאלה שלא יכולים לשלם? הם מוצאים את עצמם בבתי אבות זולים, בסיסיים, בתנאים עלובים מאוד. זה רק אם הם מקבלים קוד ממשרד הבריאות כסיעודי מורכב או תשוש נפש, ולא תמיד יש מקום בקרבה לקרובי משפחה או לחברים או למקומות שהם היו גרים. שולחים אותם למקומות נידחים. הם נמצאים לבד ופשוט גוססים שם. מי שלא מסכים להתפנות לבית אבות ולא זכה לקבל קוד של משרד הבריאות פשוט נשאר בבית וגוסס בבית, לפעמים בלי אוכל, בלי תרופה, בלי עזרה ובלי מי שיחליף לו חיתולים ובלי מי שיעזור לו בצרכים בסיסיים. אתמול הזדעזעתי בדיון בוועדה המיוחדת לעובדים זרים. נכנסו והשתתפו בדיון נכים מכל הגילים, כולל נכים צעירים ששיתפו אותנו עם מה הם נאלצים להתמודד. ישבו אנשים חולים קשים מאוד, בכיסאות גלגלים. אני אצטט את אלכס פרידמן, שהוא יושב-ראש ארגון "נכה, לא חצי בן אדם". הוא אמר: כאשר אין אכיפה ויש מחסור בעובדים, העובדים מרשים לעצמם לדרוש כל שכר שנראה להם. בתחילת החודש הבא שכר המינימום יעלה, והעלות הכוללת של העסקת עובד זר בסיעוד, בתוספת שכר שבת, ביטוחים, ביטוח לאומי, מזון ומגורים, תגיע ליותר מ-11,000 שקלים לחודש. זה הסכום המינימלי שיעלה להעסיק עובד זר, ומנגד, הקצבה המקסימלית עומדת על 8,820 שקלים לחודש, ומי שבוחר לקבל את הכסף ולא עזרה של מטפל, מקבל 5,500 שקלים לחודש בלבד. המצב שם את הסיעודיים בסכנת חיים ובדילמה של לשרוד או ללכת למוסד סיעודי בתנאים מאוד מאוד קשים – מה שעולה למדינה פי שלושה, דרך אגב, שיבוץ במוסד סיעודי. פשוט לא נותנים לנכים לחיות. הצעתי – ואלכס חיזק אותי אתמול בדיון – הצעתי לתת פטור מדמי מעסיקים שהם משלמים. מי שמעסיק עובד זר בענף הסיעוד – לתת להם פטור מדמי מעסיקים. זה קצת יעזור להם לפחות לשרוד ולהעביר את החודש. זה לא יעלה הרבה כסף למדינה. אני קיבלתי נתונים מהממ"מ. אם ניקח רק את קבוצת האוכלוסייה אזרחים ותיקים נכים שמעסיקים עובדים זרים, מדובר ב-3,200 אנשים במדינה. לתת להם פטור של 225 שקלים לחודש יעלה למדינה כמעט 10 מיליון שקלים. לתקציב המדינה זה כלום. אם יש מצפון לממשלה, תנו להם את הפטור הזה מדמי מעסיק. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה, חברת הכנסת מזרסקי. נושא חשוב. חבר הכנסת אלהואשלה, תורך. שינו? חברת הכנסת לזימי, בבקשה. רגע, מי מכם? ואליד? בבקשה. חברת הכנסת מזרסקי, לצערי, עם אבי, זיכרונו לברכה, הייתי צריך להתעסק עם מטפל סיעודי. אמרת נושא חשוב, שזה הכסף, אבל במקרים האלה בדרך כלל זה לא הכסף; פשוט אין, אין מטפלים. וגם אם יש כסף, עד שאתה מביא – הנושא הזה הוא כל כך בעייתי במדינה שלנו. הלוואי שזה היה רק כסף. << קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >> אבל לפחות מהמס הזה, של גרושים, אפשר לתת להם פטור. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת אלהואשלה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היו לי שיחות עם אנשים מהליכוד בשיח מחוץ למליאה על כך שנתניהו מצליח ללכד את הקואליציה. עד היום הוא הצליח בזה. אני אומר שהוא צריך ללכד את החברה במדינה, את האנשים, את האזרחים במדינה. זה מה שהוא צריך לעשות. אבל מה אנחנו היום רואים? היום אנחנו רואים שנתניהו עמל קשות על מנת להחזיר את בן גביר לממשלה. החזיר את השר שנכשל בטיפול בעניין הפשיעה בחברה הערבית. בקדנציה שלו מעל 500 נרצחים בחברה שלנו, ומתחילת השנה מעל 50 נרצחים. אנחנו לא צריכים את בן גביר על מנת שיטפל בנושאים של החברה הערבית. הרי הוא נכשל. שר שנכשל בתפקיד שלו, איך ראש הממשלה מעז להחזיר אותו בניגוד לחוות הדעת של הייעוץ המשפטי לממשלה? כן, אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה ראית את חוות הדעת? אלהואשלה, אתה ראית את חוות הדעת? << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני – אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא צוחק, חלילה, ממך, אני צוחק מחוות הדעת. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אנחנו בוחנים את השרים – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חוות הדעת – כשאתה אומר "חוות דעת", בטח בנושא משפטי, צריך להיות שם משהו משפטי. אין שם כלום משפטי. יש שם עמדה לא מבוססת, לא מנומקת, עם אמירות סתמיות, שאם היו מגישים את זה בסמינריון במשפטים זה לא היה עובר. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אבל בכל זאת, אנחנו בוחנים את השרים בתוצאות שלהם. בן גביר נכשל בתפקיד שלו. הרי הוא נכשל בטיפול בפשיעה בחברה הערבית; הוא נכשל עם הבדואים בנגב, אדוני היושב-ראש, כאשר הוא הרס יותר מ-4,000 בתים בנגב. הוא מתגאה, עולה לדוכן פה ומתגאה בהריסות בתים של אזרחים. איפה קיים דבר כזה? ולכן, יש לנו ביקורת על הממשלה הזאת ויש בינינו חילוקי דעות, אבל יש דברים שבהם אנחנו מסתדרים. אנחנו נעזרים בשרים של הממשלה הזאת. למשל יושב כאן גדעון סער, שאנחנו לפעמים פונים למשרד שלו על מנת לטפל בסוגיות שקשורות לאזרחים, ואנחנו מקבלים מענה. אנחנו מקבלים. אפילו אני אגיד לך יותר מזה – המשרד שלו מתקשר ומוודא מולנו אם הסוגיות שאנחנו פונים בגללן למשרד החוץ מטופלות או לא. אנחנו מקבלים מענה. זה שר שרוצה לתת שירות לכלל האזרחים. אבל אצל בן גביר זה לא קיים. עובדה שאנחנו רואים היום פרוטקשן ברהט, בנצרת ובכל מקום בחברה הערבית. ומכאן אני פונה אליך, גדעון, בצורה ישירה: אתה צריך להתערב בנושא הזה של הפשיעה בחברה הערבית. יש לנו ביקורת על הממשלה, אבל אם ראש הממשלה והממשלה יחליטו לקבל החלטה למיגור הפשיעה בחברה הערבית, הם יכולים לעשות את זה. עובדה שהם עשו את זה בגוש דן, בחולון ובבת ים, ולכן אנחנו טוענים שאם הממשלה תחליט לקבל החלטה אמיצה למגר את הפשיעה בחברה הערבית, היא יכולה לעשות את זה. הדרישה שלנו מהממשלה היא שקודם כול היא תתייחס לאזרחים הערבים במדינה בצורה נכונה וברצון טוב. אנחנו דורשים ומבקשים מכל השרים לדבר עם ראש הממשלה, שיתערב בנושא הפשיעה בחברה הערבית. אני פוגש הרבה חברי כנסת ופוגש שרים ומבקש מהם להתערב, אבל עד היום אין שום החלטה. הוקמה ועדה לטיפול בפשיעה בחברה הערבית – הוועדה לא מתכנסת; הוקמה ועדה ליוקר המחיה – הוועדה לא מתכנסת. אתמול הוקמה רשות למאבק בעוני, עם שלושה עובדים. מה תעשה הרשות הזאת? אנחנו רואים שיש ירידה גם מבחינת ההתייחסות של הממשלה לאזרחים בכל הפרמטרים, ואנחנו רוצים שהממשלה תתייחס לחברה הערבית בנושאים האזרחיים בצורה טובה. אדוני היושב-ראש, אני מאוד כועס על כך שהממשלה מפקירה את העניין של הבדואים בידי בן גביר. אנחנו לא רוצים שבן גביר יתנהל מול הבדואים בכלל. יש ממשלה במדינה – אנחנו רוצים שהיא תיתן פתרונות. אנשים חיים בתת-תנאים. לא יכול להיות שהממשלה נותנת לפקחים ברשות מקרקעי ישראל להרוס 4,000 בתים ולהשאיר אנשים בלי קורת גג. שלשום הרסה רמ"י בית אצל משפחת מחאג'נה באום אל-פחם. איך המשטרה קטלגה את הבית הזה? למי הוא שייך? לארגוני פשיעה. זה לא נכון. הבית הזה שייך לאנשים שעובדים יום ולילה, אבל על מנת לכסות על הכשלים שלהם בנושא הפשיעה, אומרים שהבית הזה שייך לארגוני פשיעה. ריבונו של עולם, אנחנו רוצים שהממשלה תיתן פתרונות לאנשים ולא תהרוס את הבתים של האנשים, של האזרחים שלה. דבר שני – היום הרסה המדינה, המדינה הרסה היום, השאירה שש משפחות ללא קורת גג, אצל משפחת אלעתאיקה ברהט, למרות הפניות של טלאל אל-קרינאווי ושל המנהיגים של העיר רהט, גם למפקד המשטרה – מפקד המחוז. אני בעצמי פניתי ללשכת ראש הממשלה על מנת למנוע את ההריסה. גם בחודש הרמדאן הורסים את הבתים של האנשים? איפה החמלה? איפה ההסתכלות על האנשים? איפה הראייה שלנו? איך משאירים משפחה? לאן ילכו האנשים? אבל במקביל צריך להסתכל, לתת פתרונות לאנשים, לא רק להרוס לאנשים, לדרוס את האנשים, לעלות בדחפורים על הבתים של האנשים. צריכים להסתכל על האזרחים בצורה שווה ולטפל בסוגיות האלה. אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני רוצה לעבור לערבית, לדבר על הנושאים שהתייחסתי אליהם. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנשינו המכובדים בחברה הערבית, אמרתי שהיום בן גביר חזר לממשלה הזאת, לממשלה הקיצונית הזאת, ונתניהו רוצה להשאיר את הממשלה הזו עד שנת 2026. אבל בצל הממשלה הזאת אנחנו רואים שרמות הפשיעה והאלימות עלו מאוד: יותר מ-550 נרצחים בחברה הערבית ואלפי פצועים ואלפי יתומים בצל ממשלת נתניהו, בן גביר וסמוטריץ'. עד עכשיו העניין הזה לא טופל, העניין הזה הוזנח על ידי השר הקיצוני, והם לא טיפלו בו. אני כאן מברך את אנשינו בכפר כנא ואנשינו בכפר מנדא על האחריות בטיפול בכמה מקרים בתוך היישובים האלה. הנהגת הישובים האלה פתרה את הסכסוכים בכפרים האלה. מכאן אני מפנה מסר לכל הערים והכפרים הערביים שלנו במדינה, שאם יש בעיות והנהגת היישוב יכולה לפתור את הסכסוכים האלה, שתעשה זאת. זה הדבר המתבקש בצל התרשלות הממשלה ובשל כך שהממשלה נסוגה מהטיפול בתיק הפשיעה והאלימות. עלינו לפעול ברמת היישובים לפתרון המחלוקות האלה. אנו לא נצפה מבן גביר, אנו לא נצפה מבן גביר ונתניהו שיפתרו את עניין הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. הם רוצים בזה. הם קשורים לכל מה שמתרחש בחברה הערבית שלנו. הריסות הבתים עלו במידה ניכרת גדול בצל הממשלה הזאת – 4,000 בתים באזור הנגב נהרסו בידי הממשלה בשנתיים האחרונות. לפני שלושה ימים היא הרסה באום אל-פחם, והמשטרה מתרצת ואומרת שהבתים האלה שייכים לכנופיות הפשע. איפה זה קורה? באיזה מדינה המדינה והממשלה הורסות בתים של אזרחים? היום ברהט אצל משפחת אלעתאיקה הממשלה הרסה בתים של אנשים והשאירה את האנשים מחוסרי הגנה, ללא כל מחסה. למה הממשלה הזאת מבצעת את ההריסות? היא לא תרמה דבר לאנשים ולא סיפקה פתרונות, אבל היא ממשיכה בהריסות. אנחנו לא רוצים זאת. אנחנו רוצים שהממשלה תספק פתרונות לאנשים ושתספק להם את הביטחון והבטיחות ושלא תבצע הריסות של בתיהם, אלא להפך – עליה לתת הזדמנויות לאנשים ולזוגות הצעירים. בזאת אני פונה לכל האנשים, כל אנשינו בחברה הערבית: עלינו לעמוד זה לצד זה, עלינו לפתור את הבעיות שלנו בתוך הערים והכפרים הערבים שלנו, ועלינו לנוע בצל גל הריסות הבתים בתוך החברה הערבית שלנו.) תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת לזימי, את התחלפת עם קריב? כן? אוקיי. 20 דקות? << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כן. תודה. כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, לפני שאני אדבר על התקציב ועל חוק ההסדרים ועל יתר הדברים, אני אקריא נאום שקיבלתי משורדת השבי ליאת אצילי – אני רק רוצה לפני זה לראות. זה הנאום שהיא כתבה עבורי להקריא בשמה בכנסת ישראל: אני ליאת אצילי, בת זוג של אביב, אימא של עפרי, נטע ואיה. גרה בניר עוז, מורה ומחנכת בנופי הבשור. כמה הייתי רוצה להציג את עצמי ככה, פשוט, אבל ב-7 באוקטובר חרב עליי עולמי. העוגנים של חיי נעקרו בזה אחר זה מאדמת הנגב, שאותה אני אוהבת כל כך. ביתי, קיבוץ ניר עוז, נכבש ונחרב. 76 אנשים נחטפו מהקיבוץ. נכון להיום 64 מחברי הקהילה שלי נרצחו בבתיהם, נפלו בקרב הירואי ונואש של מתי מעט מול מאות מחבלים או נרצחו במנהרות החמאס לאחר חטיפתם; 14 מחברי הקהילה עדיין מוחזקים כבני ערובה, ביניהם אביב, בן זוגי, שלחם בכיתת הכוננות, נהרג וגופתו נלקחה לרצועה. אביב היה האדם הטוב ביותר שניתן להעלות על הדעת, איש ברוך כישרונות, אוהב ספר ואדמה, מעמודי התווך של ניר עוז, מלח הארץ. על מותו של אביב נודע לי פחות מ-24 שעות לאחר שחרורי משבי החמאס אחרי 54 ימים. אין לי שמץ של רצון או צורך להודות לכם על שחרורי. זו הייתה אחריותכם וחובתכם המוסרית הבסיסית ביותר להגן עלינו. כשלתם במשימה זו, משימה שאתם ממשיכים להיכשל בה בכל יום שבו ברצועת עזה עדיין מוחזקים 59 בני ערובה, 24 מהם לפחות עדיין בחיים. כולנו שמענו את עדויות השבים, כולנו יודעים מה מצבם. העוול שבהשארתם שם דוקר את העין ומקומם את הלב, אם העין אינה עיוורת והלב אינו אטום או מושחת. אך כישלון זה הוא הקטן שבכישלונותיכם. הכישלון הגדול והנורא יותר הוא שבכל שנותיכם בשלטון לא עשיתם שום מהלך משמעותי כדי שהחיים בארץ הזאת יהיו טובים יותר. אין לכם שום חזון או תוכנית פעולה מעבר לעוד ועוד מלחמה, עוד ועוד שחיתות. הרב קוק בספרו "אורות המלחמה" כותב שממלכה יש לנהל על יסודות הטוב, החוכמה, היושר וההארה האלוהית הברורה. אם אינכם מסוגלים לעמוד בכך, אם אינכם יודעים איך לעשות זאת, לכו הביתה, ויפה שעה אחת קודם. אני רוצה להודות לליאת אצילי על שזיכתה אותי בזכות להקריא את מילותיה כאן במליאת הכנסת. מילים מפי העם. ליאת, אני מאחלת שהמדינה תהיה בדמות מילותייך ושאיפותייך ועינייך הטובות. כל מעבר מהנאום הזה יהיה מעבר חד, אבל אי-אפשר שלא לדבר על הטרלול המופרע שנקרא חשבון הטוויטר באנגלית של ראש הממשלה, הטוויטר של ראש הממשלה בשירות הדיקטטורה. נמצא פה שר החוץ. מעניין מה זה עושה ליחסי החוץ שלנו כשראש הממשלה מצייץ באנגלית: הדיפ-סטייט השמאלני משתמש במערכת המשפט כנשק. באמת, כבר אין מילים. שום הסברה לא תתקן את הטרלול הזה. שום הסברה לא תוכל למחוק את זה שראש הממשלה שלנו איבד את זה לחלוטין, ובעוד ישראל במלחמה, כל העולם צופה ורואה את הטרלול. זה לא נתפס שהציוץ הזה צויץ ביום שבו הוא החזיר עבריין סדרתי למשרד לביטחון לאומי, נתן בפעם השנייה לבן גביר את המפתחות לביטחון האישי שלנו. מה, הביטחון האישי שלנו ככה השתפר בכהונתו? מצב הטרור ברחובות, הפשיעה, רצח הנשים – המצב הזה השתפר בכהונתו? על מה הוא קיבל את הפרס הזה, להמשיך לפגוע בנו? חזרנו היום מהפגנה כשהכו שוב חבר כנסת – את חברי גלעד קריב. הוא רק מונה שוב, והכול השתחרר – אלימות ברוטלית קשה, פצועים – אבל היה חשוב לו להחזיר את בן גביר לממשלה. היום זה גם, היום הזה, היום שבו בוטלה ישיבת הממשלה על מצב החטופים. את זה הסרתם מסדר-היום של ישיבת הממשלה, אבל מה שמתם? ישיבת ממשלה על הדחת ראש השב"כ. חטופים – out, דיקטטורה – in. זאת המציאות. החזרתם את בן גביר, שר ההקרבה, ואתם עומדים במלאכה, מה שנקרא. זה גם היום שבו נמסר לכולנו בתקשורת שנתניהו ידע מהכול על פרשת הקשר עם מדינה עוינת בזמן מלחמה, קטר. אני תוהה מה אתה, גדעון סער, היית אומר פה על פרשה כזאת אם לא היית נכנס לממשלה. מה אתה היית אומר, כאדם שמגדיר את עצמו לאומי, ציוני, אני מניחה שאתה חושב שאוהב את ישראל? מה היית אומר אם היית פה כאופוזיציה על פרשת קטר וראש הממשלה? הרי ברחת ממנו ונלחמת נגדו על הרבה פחות. על הרבה פחות נאבקת בנתניהו. עכשיו, מול חשד בבגידה, אתה שותק, ועוד נכנס שוב למפלגה הרקובה שלו? תסתובב לך בין חברי מרכז, בריתות, בר-מצוות, ותסביר שהוא מלך? אתה חימקת את עצמך. אתה אמרת בקול ברור מה קורה במפלגה הזאת על הרבה פחות – חמור בהחלט אבל הרבה פחות, ואתה החלטת לחזור לחיק הביביזם תחת חשש כבד לבגידה, כשכל לשכתו מעורבת, כשהיא בזמן מלחמה לקחה מאות אלפי דולרים ממדינה עוינת, המדינה שדרך נתניהו מימנה את חמאס. איזה לאומיים אתם? איזה ציונים אתם? אתם גם לא בני אדם. בוועדת הכספים ביומיים האחרונים, אנחנו, חברי האופוזיציה, עושים עבודה – עבודת בירור על השוד, השוד לאור יום, תקציב ההשתמטות והביזה הגדול ביותר שהיה אי פעם. אבל יש לי שאלה ככה: תשעה גופים שעוסקים בזהות ותרבות יהודית, תשעה גופים שונים, בזמן שמקצצים ברווחה, בבריאות, בחינוך – אז מה עם לא תגנוב? את זה מלמדים בכל הגופים הללוף את הציווי הפשוט הזה, לא תגנוב? זה יהודי לשדוד אותנו ככה? זה מחזק את הזהות היהודית, השוד הזה? אני רוצה להגיד שאתם יכולים להתהדר בערכים ובלאומיות וביהדות ובציונות ובישראליות, אבל לא נותר בכם דבר מלבד כוח, כסף, כבוד. את המוסר היהודי איבדתם סופית כבר כשהפקרתם חטופים להירצח כדי להישאר בכיסא. תקימו עוד 20 גופים לזהות ותרבות יהודית, וזה לא ישנה את האמת הברורה הזאת. עכשיו בוא נדבר רגע על מה שלוקחים לנו. מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה תחווה קיצוץ של 288 מיליון שקלים, כן? התוספות במשרד הן לא למערכת החינוך וההשכלה הגבוהה, הן למגזרים סקטוריאליים ולמקורבים. הקיצוץ הזה צפוי לפגוע באופן מיידי בתוכניות של סיוע לסטודנטים במילואים, מלגות לסטודנטים ומענקי מחקר. משרד הרווחה יחווה קיצוץ נוסף, כן? כאילו לא הספיק לו קיצוץ של 116 מיליון שקלים. ככה, מקצצים לעניים, למוחלשים, לאנשים שהכי זקוקים. המשרד מצידו דווקא ביקש תוספת של 0.5 מיליארד שקלים כדי להרחיב את המענה לנפגעי המלחמה. במקום זה הוא קיבל קיצוץ. משרד הבריאות – איך, למען השם, תחילו קיצוץ של 80 מיליון שקלים ממשרד הבריאות? איך? באיזו תעוזה? באיזו תעוזה החלטתם דבר כזה? מנכ"ל משרד הבריאות בעצמו הגיע לוועדת הכספים ואמר שאין לו שקל לקצץ. הוא אמר גם שזה עלול להוביל לקיצוץ במרכזי החוסן. משם תיקחו – מנפגעי הטראומה, מנפגעי הנפש? מאלה שצריכים את המדינה? לא שזה מזיז לכם. הפחתת יום הבראה מהמשכורת של העובדים, כ-450 שקלים מהכיס של כולנו – 1.3 מיליארד שקלים; הפחתת 2.4% מהשכר של כלל העובדים במגזר הציבורי למעט – במחטף – מורים במוסדות הפטור. זה לא ייאמן. פסיכולוגיות בשירות הציבורי, עו"סיות, נהגי תחבורה ציבורית, שוטרים, מורות, מטפלות, יקצצו להם כשיש מחסור אדיר, אדיר, בעובדים, אבל שרידות פוליטית, נכון? ממשיכים את הקומבינות. המשמעות היא קיצוץ של 300 שקלים בחודש עד כ-900 שקלים בחודש, ביחס לגובה השכר. ככה, בלי בושה. עליית על דמי ביטוח לאומי – בוודאי. אם אפשר לקחת מהעובדים עוד, אתם לוקחים. עובדים ישלמו בין כ-700 ל-1,000 שקלים וחלקם אפילו יותר, כי אתם רוצים לממן את הקומבינות שלכם במקום לסייע לציבור העובד והמשרת. גמרתם אותו בתקציב הזה. אחר כך תביאו לפה כל מיני חוקים למילואימניקים עלק, אחרי שקיצצתם להם בלי סוף בחיים עצמם. תיתנו להם הטבות של גרושים בדלת מסתובבת, וגמרתם אותם עם לשלם כ-10,000 ש"ח יותר בשנה כדי לממן את החברים שלכם. עוד גזרה: שינוי מנגנון ההצמדה בביטוח לאומי – לפי מדד המחירים לצרכן במקום השכר הממוצע. שחיקה של 1.5% מדי שנה. אבל לא הכול כל כך שלילי – יש גם מי שמקבלים. משרד ההתיישבות של אורית סטרוק, כן? קודם כול חג שמח ב-7 באוקטובר, זאת האישה – המשרד שלה גדל ב-320%. 268 מיליון שקלים. תגידו לי, תגידו לי, מי שכאן, 80 מיליון שקלים לוקחים לבריאות, אבל אורית סטרוק מקבלת פי כמה יותר? זה נשמע למישהו הגיוני שאלה סדרי העדיפויות בזמן מלחמה? המשרד לענייני מורשת יגדיל את תקציבו ב-420% – עלייה של 90 מיליון שקלים במזומן ו-40 מיליון שקלים בהרשאה להתחייב. אבל זה יעניין אותך, משה: גידול של 1,167% בתקציב הזהות היהודית. כבר אמרתי לפני כן: הדבר הכי בסיסי, לא תגנוב, הא? מישהו מרגיש שזה משפר את הזהות היהודית שלו, השוד הזה? הייתה שמחה שיהיו קודם כול ערכים ומוסר. זוכרים את דמי ההבראה ב-1.3 מיליארד שקלים? תמיכה במוסדות תורניים, משך הסבסוד של ההשתמטות מצה"ל – 1.3 מיליארד שקלים. כשאתם מחרטטים בתקשורת שלא תצביעו על השתמטות או חוק גיוס לא טוב, לפחות תהיו כנים. התקציב הזה הוא תקציב השתמטות על מלא, בזמן שחיילים נופלים בקרב. כן, תוכניות למניעת נשירה בקרב תלמידי ישיבות, כי במקום שתלמידים בני 18, ילדים בני 18 יתגייסו לצבא, נותנים תקציבים עקיפים לישיבות לאלה שנשרו ואמורים להתגייס. ואני רוצה להגיד לכם, זה לא רק תקציב השתמטות ולא רק שוד. זה תקציב הפיכה על מלא, תקציב שאומר שמקורבים ייהנו והציבור ישלם; מקורבים ירופדו עד בלי די, והאדם העובד והמשרת ייאנק תחת יוקר המחיה. תקציב שבעיקר אומר: לאנשים האלה פה אין חמלה, אין מוסר, אין כבוד. אבל כל זה מתגמד, כל זה מתגמד, וחשוב לי תקציב, וחשובים לי שירותי רווחה, וחשובים לי שירותים חברתיים וחיוניים, אבל כל אבל זה מתגמד לצד הפקרת החיים – לצד הפקרת החטופים ולצד הסכנה הביטחונית שבכהונתכם והשתיקה שלכם על הפרשות החמורות עם קטר, על השתיקה שלכם מול הידיעה הברורה שנתניהו אינו כשיר לתפקידו. האיש הזה איבד את זה מזמן, אבל עכשיו יותר מתמיד, והאיש הזה חייב ללכת הביתה. אני אסיים בזה שאני אומרת: קום תקום ועדת חקירה ממלכתית, וכולי תקווה שהיא לא רק תחקור את המחדל הגדול אלא את המחדל שאחריו ואת כל מי שידו בדבר. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת קריב – אינו נוכח. אז חבר כנסת טור פז? גבירותיי, כן? חבר הכנסת טור פז יעלה, יעלה ויבוא. 15 דקות? 20? כמה? 20? 15. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> כמה שתגיד. יש לי נאום לארבע שעות ועד עלות השחר, השר סער. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת הישנים, אני אקדיש את הנאום הזה לחברי הרב אורי, רבו של אחד מהיישובים במרכז הארץ, ששאל בקבוצת הווטסאפ של הישיבה – אתה שומע, חנוך? על מה אנשים מפגינים בעצם? על מה אנשים יוצאים להפגין? אז הרב אורי, זה בשבילך, על מה אנשים יוצאים להפגין בירושלים ובערים אחרות בהמוניהם; בוא נגיד עשרות אלפים, נסכים על זה. "על מה חרבה ירושלים", שאלו חז"ל. "לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין". מה זה אומר? דוגמה, סתם מהימים האחרונים. נכון, לממשלה, לראש ממשלה, יש בתנאים מסוימים סמכות לפטר את הרמטכ"ל, את ראש השב"כ, בתנאים מסוימים אולי גם את היועצת המשפטית – כל אחד. דרג נבחר. יש כזה חוק, אבל על מה חרבה ירושלים? על שהעמידו דיניהם על דין תורה, כי במציאות הדבר הזה יוצר כאוס. כאוס, כן, כאוס, לפטר שומרי סף באמצע מלחמה, אם אנחנו עדיין במלחמה; אני חושב שאנחנו עדיין במלחמה. זה כאוס. אנחנו מדברים גבוהה-גבוהה על משילות, אבל כל המשילות מושקעת בלהוציא את הזעם ואת התסכולים על הדרג המקצועי, שהוא השעיר לעזאזל. נכון, ראש השב"כ צריך ללכת. עכשיו? בסמיכות חשודה עם איזה פרשייה בלשכת ראש הממשלה? זה לפחות מסריח; יש שיגידו יותר מזה. מה עם המשילות בצפון? אתה יודע, אמרו הפסקת אש זמנית, אבל ואללה, כמי שיושב בכמה פורומים כאן, החיזבאללה מתחמש. אז באמת אנחנו מתקדמים בצפון? אתם יודעים מה, נפתח משא ומתן. איזו צביעות. כל אלה שצעקו לפני שנתיים, גם היושב-ראש פה, על חתיכת כמה קילומטרים בים אי שם, משא ומתן על מים מלוחים – עכשיו אנחנו מנהלים משא ומתן על חמש נקודות בתוך לבנון, על 13 נקודות במחלוקת. אנחנו מנהלים את המשא ומתן הזה על אדמה, על הפסקת אש, מול החיזבאללה, גם אם אנחנו נקרא לו "לבנון" עד מחר, כי לכם מותר. לכם מותר הכול. איזה כיף זה להיות ימני היום, אה? גדעון סער, זה כיף. אתה יכול לעשות מה שבראש שלך. במיוחד הציבור שלך אוהב את זה. 59 חטופים בעזה, ואנחנו כמעט חודשיים בהפסקת אש, ואני שמח על הלחץ הצבאי שמופעל עכשיו בעזה. אני חושב שהוא נכון, אם הוא יוביל לשחרור החטופים. אבל מה קורה? מה, אנחנו עיוורים? נתניהו מפטר ומעיף את כל האשמים האחרים – אני מדגיש: לא את החפים מפשע – את האשמים האחרים באסון 7 באוקטובר, ומנער מעצמו כל אחריות. מנקה את עצמו. בולם בגופו, כמו שהוא עושה במשך 15 שנות כהונה, הקמת ועדה ועדת חקירה ממלכתית, זו שקמה בשבריר הרגע כשלא הייתם בשלטון. היא הגיעה אליו אבל לא אמרה: אתה חייב ללכת. היא רק מצאה אותו אחראי. אז הוא נאחז בכיסא. כן, בסרביה עכשיו הציבור יוצא להפגין. מה לעשות? השלטון שם מבין שאין לו לגיטימציה, אז הממשלה התפטרה; הנשיא – עוד נראה. אבל כאן – שום דבר. עברה שנה וחצי מהיום המדמם ביותר מאז השואה – לא צריך בחירות, הציבור בחר בנו. לא צריך חקירה, למה צריך חקירות? הצבא יתחקר, השב"כ יתחקר. הממשלה? אין לה אחריות, ואני מדגיש: ממשלה, כל ממשלה. גם ממשלת ההתנתקות, גם ממשלת בנט לפיד, על השנה וקצת שהיא הייתה, ואתה היית שר משפטים בה, גם הממשלה – או בעיקר הממשלה – שהייתה בתפקיד ב-2018, כשהתחילו מזוודות הכסף, וגם הממשלה שהייתה בשלטון ב-7 באוקטובר. אבל פה, בבית הזה, שתיקת הכבשים: כל השותפים המקצועיים הולכים הביתה, כל השותפים הפוליטיים – צרצרים. צייתנות מבישה. ולכן, אל תתעוררו ותתפלאו על זעם הציבור. אתה שומע, הרב אורי? על זה אנשים יוצאים להפגין. הם מרגישים שיש פה שחיתות עמוקה בשלטון הישראלי. בשלטון הישראלי. במקום הזה. על זה הם יוצאים להפגין. הם יוצאים להפגין כי אותם האנשים שיצאו להילחם – ואלוהים עדי וגם הבית הזה עדי עד כמה נלחמתי אז וגם נלחם היום בכל מי שהזכיר את השורש סר"ב, כל מי שאפילו רמז על סרבנות. יצאתי בגלוי, גם עכשיו. מה שנראה – מה לעשות? כמלחמת שלום התקציב ולא כמלחמת שלום ישראל – ככה זה נראה, ולמראית עין יש הרבה חשיבות. דמוקרטיה בלי אמון היא דמוקרטיה אומללה, אם היא בכלל יכולה להתקיים. אז אתה שומע, הרב אורי? איך ייתכן שעברו 18 חודשים מקום המדינה, ויותר מרבע מהקואליציה הזו מיוצגת על ידי – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חלפו יותר מ-18 חודשים מקום המדינה. התכוונת מ-7 באוקטובר. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> מ-7 באוקטובר, תודה. – – – ואף מנהיג חרדי, רב או פוליטיקאי, לא לקח אחריות על הצטרפות הצעירים החרדים למלחמה? איך יכול להיות שהיועץ שלי, כמו רבים אחרים, יוצא עוד שבוע למילואים הרביעיים שלו? 18 חודשים, ויותר מתשעה הוא נלחם. אני הייתי במילואים רק שלושה חודשים ראשונים. הוא, זה כבר החודש התשיעי שלו. יש לו שלושה ילדים צעירים בבית. הוא שייך לחבורה של 300,000 ומשהו אנשים. אישרתם בממשלה 400,000 שנושאים בנטל של המדינה הזו, חוץ מחיילי הסדיר, אז על זה אנשים יוצאים. איך יכול להיות שהממשלה הזו, שהחרדים הם יותר מרבע מתוכה, לא הצליחה לעשות שום מהלך פרודוקטיבי? הכול באילוצי בג"ץ וגלי? שום דבר ביוזמתכם. שום דבר. שום הוצאת צו, שום פעולה אקטיבית להצטרפות הצעירים החרדים למלחמה. באותה "בריכה", שלפי הדיווח האחרון מונה 82,000 – אני חושב שהמספר הוא קצת יותר גדול – שנתון כיתה י"ב, בני הגיל של הבן שלי, שסיימו עכשיו, 14,500 צעירים חרדים. מהם, על פי ההתנהלות של השנים האחרונות, יתגייסו פחות מ-15% מהשנתון הזה. איפה ה-85% האחרים? בציבור החילוני 88% מתגייסים לצה"ל. בציבור הדתי – 86%. בציבור החרדי – פחות מ-10%; אמרתי, נלך לפנים משורת הדין – 15%. איפה האחרים? מה, זה לא אחריות של הממשלה הזו להקל בנטל? בלי בג"ץ שום דבר לא היה קורה. בלי היועצת המשפטית לממשלה, שהורתה להוציא צווים, שום דבר לא קרה. אז מה את מי מאשימים? אה, כי אתם מפגינים? כי אתם לא מעבירים חוק? נו, באמת. הייתה לי ציפייה, אני אומר את האמת. האמת, לכולנו הייתה ציפייה. ב-7 באוקטובר ובחודשים האחרונים היה וייב, ואז מספרים איזו אגדה: לא רצו אותם. זה נכון שלפני המלחמה צה"ל לא עשה מספיק, אבל על 4,000 שלב בי"תניקים, שזה מה שבא, שמתוכם – אני מכיר את המספרים – 1,027, נכון ללפני חודשיים, גויסו בפועל. מה לעשות? האחרים לא מתאימים, כי לא צריך אותם. הרי צה"ל עכשיו הודיע שהוא הולך לצרף פרופיל 64 לקרבי. זו הצעה שהייתה קיימת גם קודם, אבל עכשיו הבחור בפרופיל 64 יצורף למלחמה. אבל הבחור בפרופיל 97, שיכול להיות לוחם בחץ או בתומר, הפלוגות חרדיות – לא חשמונאים, שקמה אתמול; פלוגות שאני הקמתי לפני עשר שנים, ש-1,500 צעירים חרדים כבר שירתו דרכן – אז אף אחד לא אחראי. כי מה? החרדים הם שותפים שלנו לקואליציה. מה, נערער את הקואליציה? ואז אתה בודק את הכלכלה. כולנו גאים בוויז כזאת, אבל מה עם מיצוי כושר ההשתכרות? 54% מהגברים החרדים עובדים. הם מרוויחים 60% מהגבר היהודי הלא-חרדי – לא כי מפלים אותם לרעה אלא כי הם עובדים פחות, ויש להם פחות כישורים. מי הולך לשנות את זה, מערכת החינוך שלנו? בואו, חברים, אין פה בבית הזה מישהו שמכיר את מערכת החינוך יותר טוב ממני. אין. מערכת החינוך שלנו, גם עם הצעירים החילונים והדתיים, לא עושה עבודה מספיק טובה, אבל עם הצעיר החרדי? אתם מעבירים להם 100% תקציב, 100% תקציב ברשתות החינוך החרדיות – גפני יושב פה מאחור – הם לומדים, הבנים, במקרה הטוב 70%. בכיתות ז' וח', אתם מעבירים להם 100% תקציב, והם לומדים בין 20% ל-30% ליבה. אז בממוצע הם מגיעים ל-70%, הרב-שנתי. בפועל הילדים האלה מגיעים לתיכון חסרי כישורים. אחר כך אין להם אנגלית, אין להם מתמטיקה. אי-אפשר להתחיל ללמוד מתמטיקה ואנגלית בגיל 26 אם אתה לא עילוי, וזה לא ישתנה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> העיקר הם מעבירים חוק עכשיו, החוק של לימור, ללימודים בהפרדה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, בדיוק. העיקר דואגים ללימודים בהפרדה. חברים, אתם יודעים את מי הלימודים בהפרדה ישרתו, החוק הזה? רק את החברים של לימור. החרדים שרוצים היום ללמוד – יש להם איך ללמוד. זה ישרת רק את הציונות הדתית החרד"לית, לא אף אחד אחר. ואז שואלים – כן, הרב אורי: למה האנשים יוצאים להפגין? כי בעיצומה של מלחמה, כשמדברים גבוהה-גבוהה ומוציאים – מוכנים ל-400,000 צווי מילואים – אתם מעבירים מעל הראש שלנו, ואתה עוד מתגאה בזה, את כל המהפכה המשטרית, שלפני שנתיים לא הצלחתם, כשמה שמשותף לזה זה החלשת שומרי הסף בישראל. בימים ההם לא "אין מלך בישראל" – יש רק מלך בישראל. אין שומרי סף, אין איזונים ובלמים, אין שום דבר שירסן את המנהיגות. המודל הוא מעבר לים. ואז אדם אומר, אומר האזרח הפשוט: רגע, מה איתי? מחירי הדיור עולים בטירוף, כל מי שעוסק טיפה בנדל"ן יודע את זה – בטירוף, אבל זה לא מטופל. שנה וחצי ולא הצלחתם לסגור את הפער של הפועלים הפלסטינים. לא הצלחתם. מביאים מסרי לנקה, מביאים מכל מקום, אבל חסרים למשק הישראלי – בעיקר לבנייה, אבל לא רק – עשרות אלפי פועלים אם לא יותר. יוקר המחיה, הבטחת הבחירות של ש"ס, נהדר – מה קורה כשלא מצליחים להתמודד עם יוקר המחיה? מחלקים תלושים. מעולה, כי זה מה שיפתור לאנשים, זה ממש "ניתן להם דגים ולא חכות". הייתה איזו הבטחת בחירות לפני שנתיים, אתם זוכרים? חינוך חינם לגיל הרך. אני אמרתי בכל מקום, לא מהפוזיציה הפוליטית: זה חרטא. אני לא יכול להבטיח, אסור להבטיח חינוך חינם לגיל הרך. לא כי זה עולה 16.5 מיליארד שקלים, שאין למדינת ישראל גם בשנים טובות; כי זה חרטא. עזבו, לא איכנס פה לבעיה המקצועית, אבל זו הייתה הבטחת בחירות שקרית. בפועל קרה ההפך: מצב הגיל הרך – אם יש פה מישהו שיש לו ילדים צעירים – רק הלך והחמיר: חוסר בגננות, חוסר במורים. ככה זה כשמחלקים את משרד החינוך לארבע, והחינוך החרדי זוכה לשר עם אוטונומיה משלו – שגם הוא בחקירות בימים אלה – ושר החינוך, מי שאמור להוביל את העסק הזה, עושה עבודה מזעזעת. אבל לא נורא, דואגים למשרות במשק. חוק הרבנים 1 לא עבד? אז עושים את חוק הרבנים 2. אני בעד רבנים. נזכרתי, רבי ומורי הרב עמיטל היה שר בבית הזה. הוא היה אומר פעם שכל דבר בחיים שאתה עושה, תבדוק, יש רק שתי אופציות: או שאתה עושה חילול השם או שאתה עושה קידוש השם. אני משתדל לעשות קידוש השם ולא חילול השם, הרב עמיטל, אבל ואללה, כמה חילול השם יש במקום הזה, כמה אנשים שמדברים בשם היהדות. מסתובב הישראלי ואומר: אם זו היהדות, אני לא רוצה להיות יהודי. אני יהודי כי נולדתי ככה, אבל לא בא לי על היהדות. ואתה רואה, אנשים באמת מסתכלים ואומרים: רגע, מה קורה בשלטון שלנו? למי הם דואגים? אנחנו באמצע מלחמה, 18 חודשים כמעט. הרב אורי, כן, על זה אנשים יוצאים להפגין, כי הם לא מאמינים שרק הרמטכ"ל ואלוף פיקוד דרום ומפקד האוגדה וראש השב"כ וראש המרחב, רק הם אחראים. לא העירו אותך בבוקר? אולי משהו לא בסדר עם מנגנון ההשכמה שלך? אולי. והם רואים חוסר שקיפות. הם רואים את דפי ההחלפה, הם לא מבינים מה זה – הם מבינים שזה רקוב כשמביאים באמצע הלילה את הדפים האחרונים כשביום ראשון אנחנו נצביע עליהם. אתה יודע מה, השר גדעון סער? יפה מאוד, הבאת הסכם עם 545 מיליון. האמת, אני באמת אומר, אם יש כסף בתוך התקציב הזה שצריך אותו – צריך את התקציב הזה. למה הוא לא היה לפניך זו גם שאלה טובה, אבל ואללה, אחריות על החיילים בחו"ל – קיימנו דיון בוועדת המשנה בראשותי. היא עדיין לא סגורה. יש הצעת מל"ל, צריכים להביא אותה לממשלה, לקבל החלטה. אני מקווה שתעשו את זה עכשיו. מי מתכלל את הסיפור של חיילים בחו"ל שרודפים אחריהם? זה לא סגור עדיין. יש חמישה משרדים על האירוע וזה לא סגור. << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> זה לא מדויק. זה נכון שצריכה להתקבל החלטת ממשלה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> צריכה להתקבל החלטת ממשלה, וגם – ואני אומר שוב – כשמגיע מגיע. << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> אין מקרה אחד – מידיעה ומטיפול בכל מקרה ומקרה – אין מקרה אחד שלא טופל, במהירות, ביעילות ועם תוצאות. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> עד כה. אמת, אמת, אבל לא אלמן ישראל ולא אלמנים האנטישמים בחו"ל. << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> נכון, אבל הנושא הזה מטופל על הצד הטוב ביותר, אני אומר את זה באחריות. כי יש גם נושאים שלא מטופלים על הצד הטוב ביותר, גם זה קורה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, כן. בוא נדבר על האוטובוסים המתפוצצים, שאין לדבר עליהם. בנס מדינת ישראל יצאה מהאירוע הזה, אנחנו יודעים את זה היום. ואללה, איפה השיקוף לציבור? לזרוק את זה על ראש השב"כ יודעים, אבל רגע, זהו? זה רק שב"כ? חברים, כשיש מחדל ביטחוני, איפה זה עומד? על קריסת גג בסרביה, סימון, קריסת גג, התפטרה ממשלה. אני כבר לא מדבר על חוקי התקשורת, שהדבר היחיד שעוצר אותם זה האדון שיושב כאן. על המריבות הפנימיות שלכם בליכוד, תאמינו לי, צריך דוקטורט רק לזה. כן. עומד פה שר תקשורת, מחרף ומגדף את מערכות השם כבר שנתיים, מאז שהוא מונה לשר, אבל העיקר: בואו נדאג לערוץ 14 ולאנשי שלומנו, כי אין לנו מספיק פלטפורמות לדבר בהן. זה פשוט מדהים, מדהים. מיניתם לפני שבוע נציב פוליטי, בן אדם שיחקור את השופטים, והשלב הבא זו ועדה פוליטית, ועדה לבחירת שופטים. וזה יגביר את אמון הציבור. אתה יודע מה, השר? האמון בבית המשפט העליון, נכון ללפני חודש, היה 42%, אחרי הרבה שנים של ירידה. האמון בכנסת הזו הוא 13%. אז מה הרעיון? בואו נגדיל את אמון הציבור בבחירת שופטים על ידי זה שאלה שיש להם אמון של 13% יבחרו ולא אלה שיש להם 42%. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> פי שלושה, פי שלושה. תאמין לי, הייתי יכול לדבר פה עוד שעה. חברים יקרים, הרב אורי, על זה אנשים יוצאים להפגין, כי למען האמת, זה לא משנה אם יש לך רוב בכנסת – אין לך רוב באמון של הציבור. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת טל מירון, 15 דקות? חבר הכנסת דוידסון, אתה אחר כך. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, לילה טוב בשעה מאוחרת זו. אתמול הבת הבכורה שלי, לי, עמדה על מגרש המסדרים בצבא. היא התגייסה לפני חודשיים, והיא סיימה קורס הו"ד בחיל החינוך. אני חייבת להגיד שלפעמים אני עדיין בתדהמה שיש לי בת חיילת שהגיעה למעמד המרגש הזה. אני מרגישה כאילו רק אתמול התגייסתי לצבא. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> ככה זה כשמתחתנים בגיל 13. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> יפה מאוד, סימון, אתה מחונך היטב. קודם כול, עמדתי בגאווה גדולה – לך יש שלוש בנות, אתה יכול מאוד להבין אותי, ויש לך גם בנות שעשו שירות משמעותי, ובת בחיל האוויר, כמו שאני הייתי, עם שירות משמעותי מאוד שהיא עושה. עמדתי והסתכלתי על מגרש המסדרים. אני חייבת לציין שבקורס הזה, בקורס הו"ד בחיל החינוך, יש הרבה מאוד בנות דתיות, בנות מהציונות הדתית או דתיות. לראות את הגאווה הזאת של הבנות האלה, וכמה חשוב להן השירות הצבאי, בטח בחיל החינוך, כשזה עם הרבה מאוד שליחות וערכים. חשבתי לעצמי איך אנחנו חיים במציאות מדומיינת שבה בעוד שאנחנו במלחמה ויש נערות ונערים צעירים שנלחמים כדי להתגייס לצבא, כדי לתרום למדינה, יש מגזר שלם במדינה שלנו שאנחנו פוטרים אותו משירות צבאי, ויותר גרוע מזה שאנחנו פוטרים אותו – אנחנו מחוקקים לו חוק השתמטות. בזמן שטובי בנינו ובנותינו נופלים במלחמה ויש לנו מעל 10,000 פצועים בצה"ל, יש אנשים שמשתמטים משירות. באמת התמלאתי גאווה אתמול באירוע הזה. אני חייבת לציין שבאמצע הטקס הייתה אזעקה בשל הטיל ששוגר מתימן, וככה מאות אנשים השתטחו על הרצפה באמצע הטקס. ואז קרה דבר מאוד מאוד יפה ומרגש: חיכינו, כי צריך לחכות עשר דקות, והקהל והחיילים התחילו לשיר באופן טבעי. הם שרו "עם ישראל חי" והם שרו "השם יתברך תמיד אוהב אותי", וככה הייתה שירה מרגשת. ברגע הזה לא הרגשתי שום הבדל, שום הבדל בינינו. לא משנה מה הדעות שלנו – ימין, שמאל, מרכז – כולנו היינו ביחד ברגע הזה, עם ישראל ביחד. גם חשבתי על זה שלא צריך, לא צריך מיליונים על מיליונים על מיליונים לחיזוק הזהות היהודית כדי שנרגיש את הזהות היהודית שלנו וכדי שנהיה מאוחדים כעם ישראל. אף אחד מהאנשים שם בקהל או מהחיילים לא היה צריך שיזרימו לו כסף לחיזוק הזהות היהודית שלו. הזהות היהודית שלהם שם, והיא אמיתית והיא חזקה, ולא צריך בשביל זה כספים קואליציוניים שהם מושחתים. זו הייתה רק אנקדוטה, על אתמול. אני רוצה לדבר קצת על חוסר האמון שיש לאזרחים בממשלה הזאת ולמה בעצם זה קורה ומה התהליכים שקורים לנו. אני לא יודעת אם ראית, חבר הכנסת דוידסון, הערב, לפני כמה שעות, ראש הממשלה צייץ בחשבון ראש הממשלה – יצא לך לראות את זה? ציוץ באנגלית. תנחש, באנגלית זה תחביב. אני אקריא לך. אני אקריא את זה בעברית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> את יכולה באנגלית, זה בסדר. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> נראה לי שכולם יודעים שאני יודעת לעשות את זה באנגלית. אבל מה שבעצם הוא אמר זה: כמו באמריקה, הדיפ-סטייט השמאלני מנצל את מערכת המשפט לסכל את רצון העם. ראיתי גם שכבוד נשיא המדינה הגיב שמערכת המשפט החזקה והעצמאית של ישראל היא נכס לדמוקרטיה שלנו ונשיא ישראל גאה בה מאוד. קודם כול, אני מניחה שזו הייתה טעות שזה פורסם מחשבון ראש הממשלה ולא מהחשבון הפרטי שלו, אבל באמת אני שואלת את עצמי: אתמול? לפני יומיים זה היה כשראש הממשלה יצא בהצהרה לתקשורת, שהייתה כמובן מוקלטת ומבוימת וערוכה ועם איפור ושיער יותר מוקפדים משלי – כנראה, ככה זה נראה לפחות – כשהוא מדבר על זה שצריך בזמן מלחמה שיהיה אמון מלא בין הדרג המדיני לדרג הביטחוני. אבל בדרך הוא שכח את הציבור, כי אמון ציבורי בהנהגה מדינית וביטחונית הוא קריטי מאוד, אבל בטח ובטח בזמן מלחמה. אני באמת מנסה להבין, איזה אמון אתם חושבים שנותר לציבור בכם בסיטואציה הנוכחית? אפילו בסקרים של ערוץ 14 אי-אפשר לזייף את הנתונים מספיק בשביל לא לראות שהאמון הוא בשפל של כל הזמנים ואנשים פשוט רוצים להחליף את הממשלה הזאת. הם מתנגדים לכל המהלכים שהממשלה הזאת מובילה. יש לציבור הרבה מאוד סיבות למה הם לא מאמינים בכם. ציינתי לעצמי חלק מהן: בראש ובראשונה, אנחנו עומדים כרגע בפני פרשת קטרגייט. הערב, להבנתי, יש שני עצורים בפרשה. לא להאמין, לא להאמין שבמקום הקדוש ביותר בממשלה לביטחון ישראל, לשכת ראש הממשלה, עובדים יועצים שמקבלים כסף מקטר. אני לא יודעת אם יש הגדרה ברורה יותר לבגידה במדינה מהדבר הזה. יותר מזה, חבר הכנסת דוידסון, לא רק שהם קיבלו כסף מקטר ועבדו עבורם, הם גם רצו להעלים מס – שזה הרצחת וגם ירשת, זאת אומרת גם וגם וגם. פשוט מדהים. אני שואלת את עצמי – וראיתי הרבה מאוד פוסטים וציוצים ועוד בנושא – מה היה קורה אם זה היה קורה כשראש הממשלה היה בנט או לפיד. אם היו מוצאים שיועצים שלהם בלשכה עבדו עבור מדינה שהיא מדינת אויב למדינת ישראל, מה היה קורה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת טל מירון, אני רק רוצה לדייק אותך, כי אני יודע שאת חזקה עם עובדות תמיד: הם לא נחקרים, ואין חשד לעבירה שציינת. מה שהם נחקרים עליו זה שוחד ואיזושהי עבירה ביטחונית שהיא לא ברורה. לא מדובר על בגידה, לא מדובר על משהו שמתקרב לזה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. אני קראתי לזה בגידה, לא אמרתי שהם נחקרו על בגידה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסדר, חשוב לציין את זה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אני רק רוצה להגיד, אפילו שאתה מדייק אותי, ואין לי בעיה עם זה שאתה מדייק אותי, כשאתה שומע את עצמך מדבר על זה שבכלל יש נחשדים בלשכת ראש הממשלה בקשרים כאלה עם קטר, זה לא מטריד אותך? זה לא מטריד אותך? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בשביל זה חוקרים את זה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> קודם כול, אני שמחה שחוקרים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל אני לא מוציא כבר גזר דין ולא קורא לאנשים בוגדים. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמובן שלא. אבל אני מוטרדת מאוד מתהליכים שקורים לנו, אני מוטרדת מאוד. זה שבלשכת ראש ממשלה יש נחקרים בנושא כזה זה רעידת אדמה מטורפת לחלוטין, ואסור לנו לנרמל את הדבר הזה. אני בטוחה שאם זה היה קורה בממשלה אחרת, הייתם משתוללים. סיבה ראשונה לחוסר אמון ציבורי. ראש הממשלה ביקש לבטל דיון במשפט שלו בטענה שהוא רצה להיות נוכח בהצבעת אי-אמון במליאה, למרות שבקדנציה הנוכחית, שקיימת מזה שנתיים, הוא מעולם לא השתתף בהצבעת אי-אמון. לפתע פתאום חשוב לו מאוד להשתתף בהצבעת אי-אמון. תראו, בסוף, די, הציבור לא מטומטם. הציבור מבין מה קורה. דירוג פוליטי ביישובים – אתם יודעים, לפי שרת התחבורה, השרה מירי רגב, יש הרי דירוג של יישובים לפי היכולת שלהם לסייע בפריימריז. אולי גם בלשכת ראש הממשלה זה עכשיו ככה? אני לא יודעת. בניר עוז למשל הוא עוד לא ביקר. מצביעים לו, לא מצביעים לו – האמת, זה לא כזה משנה. אפילו ירדן ביבס הזמין אותו באופן אישי: בוא, תלך איתי יד ביד, אני רוצה להראות לך. אני ביקרתי בניר עוז הרבה מאוד פעמים, ואי-אפשר, אי-אפשר, עד שאתה לא דורך שם ונעמד בחצר של משפחת ביבס ורואה את הצעצועים של הילדים בחוץ, להבין את עומק הדבר. ועד שאתה לא צועד בשבילים שם ורואה בעיניים את מה שקרה שם, אתה לא יכול להבין את זה. אני נוהגת להגיד את זה לכל מאות חברי הפרלמנט שבאים לפה במשלחות שאני פוגשת, כמה חשוב שהם ילכו לשם ויראו בעיניים את מה שקרה בקיבוצים. אז אם אני צריכה להסביר את זה לחברי פרלמנט בעולם, אני צריכה להסביר לראש הממשלה שלנו שהוא צריך לבקר בניר עוז ולראות בעיניים שלו את מה שקרה? זה הזוי. עוד סיבה לחוסר האמון זה הניפוח של הממשלה הזאת. בסוף זאת הממשלה המנופחת ביותר בהיסטוריה שלנו. כמות השרים וסגני השרים באמת שלא מביישת מדינות פי כמה וכמה גדולות מאיתנו – 33 שרים ועוד חמישה סגני שרים. כמה זה עולה לציבור בישראל? נעזוב רגע את הכספים הקואליציוניים והתקציבים של המשרדים, אני מדברת רק על עלות הלשכה, על היועצים ועל הרכבים. רק זה – מדובר בסכומי עתק בשנה שמעלים מיסים ושיש גזרות כלכליות קשות מאוד על האזרחים שלנו. עוד סיבה לחוסר אמון – פיטורים. כל בן אדם שמביע ביקורת, שהוא חלק מהסיסטם ושיש לו דין ודברים על הממשלה הזאת, מעיפים אותו או מאיימים להעיף אותו. היה לנו את זה עם השר גלנט, כמובן; יש לנו את זה כעת עם ראש השב"כ רונן בר – הבנתי שמחר נקבעה ישיבת ההדחה; יש לנו את היועמ"שית, שנמצאת תחת מתקפה חסרת תקדים. אפילו הצורה שבה מדברים עליה – עמד פה השר קרעי ודיבר עליה בצורה, באמת, אני נגעלת מזה, זה מבחיל אותי, הגידופים והצורה הנלוזה הזאת שבה הוא מדבר עליה, וגם כשהוא דיבר על ראש האופוזיציה ועוד. באמת, אני מתביישת בכנסת כשאני רואה אותו מדבר. זה מה שמייצג את ישראל? באמת גועל נפש. כספים קואליציוניים למקורבים. בחוות דעת משפטית על כספים קואליציוניים ללימודי תעודה בסמינרים לנשים חרדיות נכתב כי אחד מהסמינרים, שמתוקצב ומקבל תוספת קואליציונית, נמצא למשל בהנהלתה של הבת של יושב-ראש ש"ס. אתה שואל את עצמך כל מיני שאלות. אתה אומר: איך הגענו למצב הזה? באמת, הכול כבר מהמקפצה, לא מתביישים בכלום. בזבוז של כספי ציבור בתקופה של מלחמה, עם יוקר מחיה מטורף לחלוטין, עם העלאת מיסים. לפי סקר שפורסם בהסתדרות לצרכנות, נחשף ש-62% מהישראלים אמרו: מצבנו הכלכלי הורע מתחילת השנה. הרי זה משפיע על כל משק בית. לפי החישובים הכי שמרניים, 10,000 שקלים בשנה יותר יוצאים מהכיס שלנו, שלא לדבר על הקפאת השכר ושלקחו לנו יום הבראה וכו'. יש לנו משרד אחד, משרד ייחודי מאוד, שבמקרה, במקרה, השרה בו, השרה סטרוק – משרד ההתיישבות – היא חלק ממפלגתו של שר האוצר. באורח פלא, כן? 485 מיליון שקלים לתקציב משרד ההתיישבות, מתוכם 75% כספים קואליציוניים. באמת ממש מהמקפצה. המשרד הזה זה ברז שלא נסגר, אי-אפשר לסגור את הברז שם – בכל שבוע עוד תוספת, עוד תוספת, עוד מיליונים, עוד עשרות מיליונים. זה מביך כבר, לפחות תפזרו את זה למשרדים אחרים, שזה ייראה פחות בפרצוף שלנו. באמת ברז שאי-אפשר לסגור אותו. אפילו האבטחה של בנו הגולה של ראש הממשלה היא בעלות של 3.84 מיליון שקלים בשנה, באמת. עם ישראל צריך לשלם את זה. למה? למה? למה עם ישראל צריך לשלם את זה? תיקון החלון בבית ראש הממשלה, שכמובן היה צריך לתקן אותו, אבל 1.8 מיליון. בסוף, עם כל הכבוד, עם ישראל הוא נפגע עבירה, לא רק הזוג נתניהו ומה שקרה להם. עם ישראל הוא נפגע העבירה המרכזי. בדקתי וראיתי שהתקציב של הילולת מירון הוא 130 מיליון שקלים. אני לא אומרת, זה בסדר גמור, זה טוב שיש הילולת מירון, חשוב שיחגגו את הדבר, אבל 130 מיליון שקלים? באיזה עולם? באיזה עולם מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה לשים 130 מיליון שקלים על הילולת מירון בזמן שחטופים ששבו מהשבי עושים קמפיין גיוס המונים? מה זה הבושה הזאת? מה זה הבושה הזאת? למה כל כך הרבה חוזרים מהשבי – לא נעים לי להגיד את השמות שלהם – צריכים לעשות קמפיין גיוס המונים כדי שהם יוכלו לחזור באיזשהו אופן לחיים, כי המענקים שמציעים להם לא מספיקים? איפה המעגלים האחרים של משפחות החטופים, שאנחנו נלחמים בדם שהם יקבלו יותר תקציבים? אחים, הורים, סבים וסבתות – הרי החיים של כולם נעצרו טוטלית וכל מה שהם עושים זה את המאבק להשבת חטופים, ובאותה העת, 130 מיליון להילולת מירון. באמת. תקציב שמקדם השתמטות מצה"ל, כפי שציינתי קודם, שזה באמת אחד הדברים שהכי קשה לי איתם בתוך מה שקורה לנו כרגע בחברה הישראלית. כמובן, מינויי מקורבים לא ראויים ובלתי כשירים לתפקידים הכי חשובים ואי-מינוי של אלה שכן צריכים להיות בתפקידים החשובים. אני כמובן מתייחסת לכך שאין לנו כמעט שרות בממשלה, ואין לנו מנכ"ליות במשרדים הממשלתיים, וזה מאוד מאוד עצוב וקשה ורע. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת דוידסון, בבקשה, 15 דקות לרשותך. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, לילה טוב. השר בן צור, מה שלומך? בדרך כלל כשאני עולה לנאום בשעות כאלה, אני מסתכל מי נמצא במליאה כדי שאוכל גם לעניין אותו. היה פה גדעון סער, הוא יצא, אז שיניתי את כל השיח שלי. לפני שאגע בסעיף עצמו, שאנחנו הולכים להצביע עליו היום, אספר לכם משהו שמאוד מאוד ריגש אותי כאזרח ישראלי, אבל בעיקר כיהודי. השר בן צור, אני מקווה שזה יעניין גם אותך. את חבר הכנסת משה רוט זה בטוח יעניין. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> הוא גם נתנייתי. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יודע, אנחנו פה אחוות נתניה. קריית צאנז, בן צור גדל בנתניה, אנוכי. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> בדרך כלל מה שמעניין אותו, מעניין אותי. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אספר לכם שנולדתי בעיר וילנה בליטא בשנת 1970; בשנת 1972 עלינו לארץ. נולדתי למשפחה שמהצד של אימא שלי – אימא שלי נולדה בקובנה וגדלה בגטו קובנה – כולם נספו בשואה. ההבדל בין יהודי ליטא ליהודים בפולין ובמקומות אחרים הוא שיהודי ליטא נורו למוות וזרקו אותם לתוך בורות. תכף אספר לכם על הבורות האלה. סבא של אימא שלי היה אחד מהרבנים בעיר קובנה, העיר השנייה בגודלה בליטא. כשרואים את התמונה בבית של המשפחה של אימא שלי, כולם היו חרדים לפני השואה. אנחנו משפחה חילונית, אבל עם אהבה גדולה מאוד לדת, למסורת, ליהדות. ככה גדלתי. עלינו לארץ בשנת 1972. מי שמכיר את העלייה, זו הייתה עלייה ציונית אמיתית, מטעמי אהבת ישראל, ללא קשר כלכלי. המטרה והרצון האמיתיים של המשפחה שלי היו לחיות במדינת ישראל, והחלום של אבא שלי היה לגור על שפת הים – בגלל זה הגענו לנתניה. אבא שלי עבד כל חייו בבית החולים הלל יפה כרופא מרדים, ואימא שלי – בקופת חולים כרופאת ילדים. אדוני השר, לפני שבועיים סימון הקטן, שעלה מליטא ומשפחתו נרצחה בשואה, הגיע לליטא כיושב-ראש קבוצת הידידות יחד עם עוד שלושה חברי כנסת, חבר הכנסת יצחק וסרלאוף, קלנר וסובה – קבוצת ידידות – לסיור של חמישה ימים במדינות הבלטיות ליטא, לטביה ואסטוניה. כילד שגדל על כל המסורת שסיפרתי לכם עכשיו, אתם צריכים להבין שעמדתי שם באמת בגאווה מאוד מאוד גדולה כנציג של מדינת ישראל. תחשבו על המעגל הזה של ילד שנולד בליטא, הגיע למדינת ישראל, וחוזר בחזרה לליטא בראש מורם כחבר כנסת ונציג של מדינת ישראל. מי שמכיר את ההיסטוריה של השואה צריך להבין שהליטאים היו חלק בלתי נפרד מהרצח ההמוני של היהודים. כשאני מדבר על יהודי ליטא, צריך להבין ש-94% – תקשיבו למספר המטורף הזה – 94% מיהודי ליטא נרצחו בשואה. מ-220,000 יהודים נשארו כלום, כמה אלפים; מ-40 בתי כנסת בעיר וילנה נשאר בית כנסת אחד, אחד, ובקושי יש מניין בו. כשהגעתי, חבר כנסת, לבית הכנסת הזה שסבא שלי, זיכרונו לברכה, התפלל בו, ממש דמעתי. היינו עם הקהילה היהודית והנציגים של חב"ד, והתפללנו שם בבית הכנסת שבו סבא שלי, זיכרונו לברכה, התפלל אחרי השואה. סבא שלי, שהגיע לארץ למכבייה השנייה כקפטן נבחרת ליטא בכדורגל – אתה מבין למה יש לי את הקשר הזה, ככה זה התחיל, כנראה – חזר אחרי זה לליטא, ועבר את השואה. אתה עומד שם בבית הכנסת הזה ומתפלל, ועוברות לך מחשבות בראש על כל מה שעבר, ההיסטוריה הזאת של היהודים, ולפעמים קשה להאמין שאתה נמצא שם. אחרי שסיימנו בליטא, עברנו לקובנה. אתה מגיע לקובנה, לצריף גדול שבו יש פעילות מדהימה. זה לא של בית חב"ד, אבל זה של איש יקר, הרב שיינפלד, שבעצם כמה שנים מנהל את המקום הזה. יש שם 500 סטודנטים ישראלים שלומדים רפואה, והמקום שלהם הוא הבית הזה. אתה מדבר איתם, והייתה לנו שיחה ארוכה מאוד עם 100 סטודנטים לפחות. חלקם עזבו את הלימודים ב-7 באוקטובר והגיעו למדינת ישראל כדי להילחם; חלקם לא חזרו, לצערי, חלקם חזרו פצועים. יש להם כעס גדול מאוד על המדינה, שאפילו תודה לא אמרה להם, ולא מעריכה ולא עוזרת להם בכלום. חלק גדול מהם גם לא יחזרו לארץ כרופאים, הם כבר חושבים על מקומות אחרים. מאוד עצוב לשמוע את זה. כמי שחלק משמעותי מאוד בחייו הוא בית החולים לניאדו בקריית צאנז, אתה יודע מה המשמעות של לאבד רופאים, כמה חוסר יש ברופאים וכמה קשה להשיג רופאים מומחים. ואנחנו לא שם, אנחנו לא באירוע הזה. אבל אנחנו לא באירועים הכלליים שקורים במדינת ישראל, ומה שאגיד עכשיו זה לא בקטע של לבוא ולתקוף. כל הסיפור שסיפרתי לכם – בסוף אנחנו גדלים במדינת ישראל. גידלתי פה ואני מגדל שלוש בנות לתפארת, אחת ששירתה שבע שנים בחיל האוויר כפקחית טיסה ומפקדת מגדל פיקוח בחצרים וסיימה מילואים לפני חודש וחצי, כי היא פשוט לא יכלה יותר לעמוד בעול הזה, כי היא סטודנטית, השנייה בחיל המודיעין, והשלישית – מדריכת חי"ר בתפקיד משמעותי מאוד. הן עושות את זה כי ככה הן גדלו. כשהילדים של רון כץ יגדלו, הם ילכו לצבא – יהיו לוחמים או לא לוחמים, אבל הם ילכו לצבא ויהיו חלק מהדבר הזה שנקרא צה"ל, כי ככה רון כץ יגדל את הילדים שלו, וככה אני מגדל את הילדים שלי. אנחנו עושים את זה כי זו המדינה שלנו. בכאב גדול אני אומר, אדוני היושב-ראש – אני יודע שזה קיצוניים, ואני יודע שזה לא כלל החרדים, אין לי ספק, אבל כשרואים את האירועים הקשים האלה, אם לא עשרה ולא 100 ולא 200 ולא 1,000 חרדים תוקפים את מדינת ישראל וקוראים להשתמטות, וקוראים בכעס ובשנאה לא לעשות צבא, אני אומר, חברים, יש פה אירוע שאני כבר לא יודע מי יכול לעצור אותו. בקריית צאנז אני יודע שחלק משמעותי כן עושים צבא, וכולם עובדים. מי שלא יכול ללמוד מהבוקר עד הלילה – מחובתו לעשות את זה. בגלל זה אני מחובר גם לקהילה. אבל כשיש קהילות שהן כל כך נגד, ועם שנאה כל כך גדולה, אני אומר: הלו, איפה המדינה? איך אנחנו לא עוצרים את זה, את התקציבים, את התמיכה, את העזרה? ויושב פה שר, השר בן צור, שהוא עצמו היה קצין בצבא. קצין בצבא. ורוב חברי הכנסת של ש"ס שירתו בצבא, וחלקם הגדול היו קצינים ושירתו שירות משמעותי. תשמע, אני מספר לך. אתה יודע, היינו בחתונה של הבן של יוסי טייב, ואבא שלו הכיר לי את כל הבנים שלו בגאווה גדולה: זה לוחם בגולני, זה לוחם במג"ב. חמישה חבר'ה עמדו. אחד היה בכלל עם נשק, כי הוא בכיתת כוננות. ואתה מסתכל ואתה אומר: הלו, הם עושים את זה. אבל בסוף המנהיגים לא מדברים על זה, או פוחדים לדבר על זה, או מישהו אומר להם לא לדבר על זה. ואני אומר: למה? למה לא לעודד? למה לא לתמוך? למה לא לפרגן? למה לא להגיד כמה זה יפה שמהחברה החרדית הולכים ומשרתים ועושים צבא משמעותי או שירות לאומי משמעותי ותורמים למדינת ישראל, למדינה שלנו? במקום זה, עושים את זה בהיחבא ודי מתביישים בזה. למה? ובסוף, כשאני חוזר בכמה דקות שנשארו לי על התקציב הזה ואני קורא אותו: הצעת חוק להשגה להשגת יעדי התקציב וליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025. איזה יישום מדיניות? על מה אתם מדברים בכלל? על מה אתם מדברים? אזרחי מדינת ישראל נאנקים, נאנקים, לא מסיימים את החודש. אין פה אחד באולם הזה שיכול להגיד שהוא מצליח לסיים את החודש ולחסוך ולחיות כמו שצריך. אחד לא יגיד לי את זה, כולל חברי הכנסת. אז איזה יישום מדיניות? תסתכלו על המחירים, תסתכלו כמה יקר לחיות במדינת ישראל, וזה רק עולה ועולה ועולה. אין משהו או פעולה כלשהי שמשרד הכלכלה או משרד האוצר או, רחמנא ליצלן, שראש הממשלה עושה כדי לעצור את זה. אני זוכר שכשהיינו בקואליציה רצו לעלות את מחיר הלחם בחצי שקל. ראש הממשלה דאז יאיר לפיד ושרת הכלכלה אורנה ברביבאי עצרו הכול. דיונים של 24 שעות על חצי שקל. אתה זוכר את זה, רון? כן, הצליחו. עבדו כל הלילה. קמנו בבוקר עם הודעה: לא מעלים. אבל צריך לעבוד כדי להצליח. אבל זה לא מעניין את ניר ברקת, כי הוא חי באולימפוס שלו. אני לא יודע איפה הוא חי. שר הכלכלה שאמור, אמור, לטפל ביוקר המחיה, ומספר לנו סיפורים של מה שטוב לאירופה טוב לישראל. הבבל"ת הזה – אני כבר שמעתי אותו, וזה התחיל עוד בפעילות של אורנה ברביבאי בכלל, ובמקום לקדם את זה, זה נעצר. אני זוכר את הפתיחה של רשת רוקפור? איך זה נקרא? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> קרפור. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> קרפור. זה בכלל לא הם עשו את זה, זה אורנה עשתה את זה. לא שזה שינה משמעותית את יוקר המחיה במדינת ישראל; אולי דאודורנט יותר זול, אבל זה לא עשה שינוי משמעותי. אבל זה עוד דבר ועוד דבר ועוד דבר. תשאלו את בני המשפחות שלכם מה הם קונים כשהם נוסעים לחו"ל. אנשים קונים דאודורנט, מוצרי איפור, דברים שאתה חושב שנורמלי לקנות בישראל. קונים את זה כי זה רבע מחיר. שמפו הד אנד שולדרס עולה פי ארבעה במדינת ישראל. על מה? על מה ולמה? כי לא מטפלים בזה, כי לא עובדים בזה. זה לא מעניין את ראש הממשלה, זה לא מעניין את סמוטריץ', וכמובן לא מעניין את ברקת, אבל את מפלגת ש"ס, שחרתו על הדגל שלהם לטפל ביוקר המחיה? באמת, אני לא מבין את זה. ואנחנו יושבים בוועדת הכספים ולא דנים בזה דיון אחד, ובכלכלה לא דנים דיון אחד. זה כאילו לא מעניין אתכם. מה, זה באמת לא מעניין אתכם? לא מעניין אתכם שבמדינת ישראל כבר אי-אפשר לחיות? ומספרים לי סיפורים: מה, תראה, האנשים טסים. בטח, פורסים את זה ל-24 תשלומים, וכולם חיים מתשלום לתשלום ומתשלום לתשלום ומטלפון של הבנק. והבנקים חוגגים – 30 מיליארד שקל רווחים, וגם בזה לא מטפלים. לא ראיתי דיון אחד מול הבנקים לנסות להוריד את זה, לעצור את הריביות המטורפות שאנחנו, האזרחים, משלמים. הרי כשהריבית עולה, הבנק מרוויח – המשכנתה עולה, הכול עולה. אבל שום דבר לא נעשה. אז יש לי פנייה: אדוני השר ברקת, סמוטריץ', בנימין נתניהו, הגיע הזמן שתתחילו לעבוד למען הציבור. הגיע הזמן שתעשו אפילו דיון אחד. הקימו איזה ועדה מיוחדת ליוקר המחיה. פעם אחת היה דיון. פעם אחת היה דיון. מה, זה נורמלי? הקמתם ועדה. שיהיה לכולם לילה טוב ובשורות טובות. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. 25 דקות לרשותך. בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, לילה טוב או בוקר טוב – מה שלא אומרים ב-03:00. בדרך לפה ראיתי סרטון של ראש הממשלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> כשנפרדים בשעה כזאת אומרים "לילה טוב". כשנפגשים בשעה כזאת אומרים "בוקר טוב". << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוקר טוב, הבנתי. אז בוקר טוב. 02:30 – שעה לגיטימית. סימון, אני לא יודע, ראית אותו? בדרך לפה ראיתי סרטון של ראש הממשלה נתניהו שמדבר על הדיפ-סטייט במדינת ישראל. הוא עשה סרטון מושקע כזה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אבל באנגלית. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, דווקא בעברית. כן. הוא עולה במדרגות, יורד במדרגות, מצביע על עציץ – הם רוצים שנהיה עציצים. מה זה בעצם הדיפ-סטייט, הוא אומר? זה בעצם העובדה שהציבור בוחר את נבחרי הציבור שלו, אבל נבחרי הציבור לא יכולים לעשות כלום כי הפקידים שולטים במדינה. בן אדם רואה את זה ואומר: ואללה, אמריקה. אהלן, טראמפ. וצריך רגע שנייה לחשוב מי מינה את כל הפקידים האלה. בן אדם 15 שנה ראש ממשלה, מינה את כולם. בא 15 שנה אחרי ואומר: רגע, רגע, רגע. כל מי שמיניתי הוא לא טוב. כולם. אין לו מילה טובה אחת להגיד על מישהו. ואז הוא הולך לעשות לנו פה סרטונים מושקעים ונאומים מושקעים בשביל להסביר דבר אחד. הם לא מצליחים להזיז כלום. הממשלה הזאת במשך שנתיים וחצי לא הצליחה לעשות שום דבר טוב עבור אזרחי מדינת ישראל. אז מה עושים במקום לקחת אחריות? כי מדובר בנתניהו. לקיחת אחריות ונתניהו – אין קשר בין הדברים. אז מה עושים? ממציאים. מתחילים לדבר על דיפ-סטייט, מושג שאני לא יודע, אולי נכון לאיזושהי מדינה בעולם, אבל ודאי לא יכול להיות נכון עבור הבן אדם שמינה את כולם. אז במקום לדבר על דיפ-סטייט, צריך לדבר פה על פייק סטייט – על העובדה שראש הממשלה הזה מינה את כל הפקידות הבכירה במדינת ישראל, ועכשיו מנסה להסביר למה הם לא מצליחים לעשות כלום, בכך שהפקידים אשמים. אולי רגע נעלה קומה ונדבר על מי באמת אשם, מי באמת אשם בזה שכל מינוי שראש הממשלה נתניהו עשה לדורותיו פועל נגדו, איך יכול להיות שכל בן אדם שהוא מינה, בסופו של דבר, אומר נתניהו: לא טוב למדינת ישראל. איך זה יכול להיות? ראש השב"כ שהוא מינה לא טוב למדינת ישראל; היועץ המשפטי הקודם שהוא מינה לא טוב למדינת ישראל; הרמטכ"ל לא טוב למדינת ישראל. מי כן טוב למדינת ישראל? האם יש פקיד אחד שהוא מינה במשך 15 שנה שהוא פה שכן טוב למדינת ישראל? האם מפרגנים למישהו, או שעכשיו הגישה החדשה – כמו תמיד אצל נתניהו, להאשים את כולם חוץ מאת עצמך – זה שהפקידים אשמים? הפקידים אשמים שלא הצליחו לעשות שום דבר בממשלה. תראו מה קורה עם משרד התקשורת, בריב עכשיו בין משרד התקשורת לחבר הכנסת דוד ביטן. בא שר התקשורת, אחרי שנתיים וחצי שהוא שר תקשורת – לא הצליח להזיז כלום במשרד, שום דבר לא השתנה מהיום שהוא נכנס עד היום. מה אומר שר התקשורת? אני לא אשם, דוד ביטן לא מעביר. אני חבר בוועדה – אין לנו מה להעביר, לא הגיע שום דבר לוועדה, אין כלום. מה שניסו לעשות זה לרמוס את התקשורת הישראלית, ואת זה לא נתנו. לא הצליחו לעשות כלום. בואו נמשיך הלאה. משרד האוצר. יושב-ראש ועדת השרים למאבק ביוקר המחיה הוא שר האוצר. הבן אדם לא כינס את הוועדה אפילו פעם אחת. הוא לא יודע שיש יוקר מחיה במדינת ישראל. זה לא מעניין אותו שזוגות צעירים לא גומרים פה את החודש; לא מעניין אותו ש-100,000 יהודים עזבו את המדינה, היגרו מפה. וכששאלו אותם למה – זה לא בגלל מצב ביטחוני במדינת ישראל, זה לא, חלילה, כי לא אוהבים את המדינה. לא. שאלו אותם: למה אתם עוזבים את המדינה? מה הייתה הסיבה? למה הם עוזבים את המדינה? כי אי-אפשר לגמור פה את החודש. כי כלכלית בלתי אפשרי להסתדר במדינת ישראל. כי כשזוג צעיר מגדל פה את הילדים שלו, הוא אומר לעצמו: איך, למען השם, אני אאפשר להם לקנות דירה במדינה הזאת? איך, איך הם יקנו דירה אם היום אני לא יכול לקנות דירה, וזה עולה בממוצע ב-10% בשנה? איך הם יקנו דירה במדינת ישראל? מה יש להם לעשות פה? איזה אופק כלכלי יש להם במדינת ישראל? והשר שאמון על הנושא הזה, שר האוצר, יושב-ראש הוועדה ליוקר המחיה, לא עושה עם זה כלום. לא רק שהוא לא כינס את הוועדה, גפ הוא בעצמו לא מקיים על זה שום דיון. תראו מה קורה בוועדת הכספים של הכנסת. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> היום ראיתי בתוכנית בטלוויזיה ב-24i שהתוכנית דירה למשתכן הולכת להיפסק, כי זה עולה למדינה 5 מיליארד שקלים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור שהיא תיפסק. למה לתת דירה לזוגות צעירים שצריכים את הדירה? במקום זה, הסעיף שגדל הכי הרבה בתקציב במדינת ישראל, סימון, אתה יודע מה הסעיף הזה? למי הלך הכי הרבה כסף במדינת ישראל? זרוק ניחוש. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מה, אתה מדבר על חרדים? מה? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני מדבר עכשיו, שר האוצר בנה תקציב, סמוטריץ' חילק עוגה. מי קיבל – מי קיבלה הכי הרבה? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> סטרוק. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור. הקופה הקטנה של שר האוצר, המשרד להתיישבות לאומית מקצועית, או איך שלא קוראים למשרד המומצא הזה, התחיל בכמה עשרות מיליונים ונגמר במאות מיליונים של תקציב ציבורי, מהכסף שלנו, שאף אחד לא מבין מה הוא עושה. אף אחד לא מבין מה הוא עושה כי לא היה המשרד הזה לפני הממשלה המנופחת הזו. ממשלה של 38 שרים, 38 שרים, 9 מיליארד שקל בכספים קואליציוניים, והחצופים האלה עוד מעלים לנו מיסים. הם מעלים את המע"מ, הם מעלים את הארנונה, הם מעלים כל תשלום במדינת ישראל. מים, חשמל – הכול עלה. במקום שהם יגידו לעצמם: זה לא ראוי אחרי מלחמה כזאת ארוכה לנפח משרדים, להגדיל תקציבים, לקחת כספים קואליציוניים – לא. הם אומרים לעצמם: מה אכפת לנו? אנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים, הציבור ישלם, ואחרי זה נמכור לו סיפורים. אז הגיע הזמן שהציבור לפחות יבין על מה הוא משלם. הוא משלם על 38 שרים. היום הושבעו שלושה שרים במדינת ישראל, אחד מהם הוא שר המורשת. תשאלו, מה עושה שר המורשת? אף אחד לא יודע. ולא רק שאף אחד לא יודע מה הוא עושה, גם יש מכל דבר שניים. היום הושבע שר הנגב והגליל. אממה? יש לנו את שר המינהלות, שזה בדיוק מה שהוא אמור לעשות. השר אלקין עושה בדיוק את העבודה של שר הנגב והגליל. הם גם לא מתביישים. אחרי ההשבעה אלקין מעלה תמונה: חוזרים לעבוד ביחד. שים כובע, חוזרים לשדוד ביחד. מה אתם עושים שניכם? למה צריך שניים באותו משרד? אתם שניכם אגף אחד שאמור להיות במשרד הפנים. דווקא וסרלאוף הוא שר רציני, שכן עובד. אז תיתנו לשר הרציני, שכן עובד, את המשרד, ותסגרו את כל האחרים. לא יכול להיות שכל דבר במדינת הם יעשו פעמיים. למה יש כל כך הרבה שרים? כי נתניהו לא יכול להתמודד איתם. הוא לא יכול לנהל את האירוע הזה. כל מי שמאיים עליו מקבל מה שהוא רוצה. איים עליו בן גביר – קיבל תקציבים, קיבל זה, קיבל הכול; יותר מזה, קיבל חזרה ללחימה. מה הוא אמר לו בעצם? עד שלא תחזור ללחימה אני לא חוזר. ניסו להסביר לו: חזרה ללחימה משמעותה ויתור על החטופים. אי-אפשר לעשות את זה, זה לא מוסרי, זה לא יהודי. הוא אמר: זה לא מעניין אותי. אני בלייקים ובטיקטוק. בלייקים ובטיקטוק המשחק הזה עובד. מה עשה נתניהו אחרי חודש, חודשיים של כיפופי ידיים? נכנע, כמו שהוא נכנע לכולם. היום עמד פה אבי מעוז, אמר: אני אצביע נגד התקציב ביום שני אם לא תעבירו לי עוד תקציבים לזהות היהודית שלי. מה זה הזהות היהודית שלו? נחשף, נחשף ששישה, שבעה משרדים מעבירים תקציב לאבי מעוז. מה הוא עושה בחיים שלו? מה העבודה שלו? העבודה שלו היא בעצם לנסות להכניס תכנים לתוך מערכת החינוך שלנו. הוא לא מתעסק עם מערכת החינוך של הציבור הדתי, כי שם אומרים לו: מי אתה בכלל? מה אתה מתערב לנו? הוא בציבור שלנו, הציבור הממלכתי, הכללי – שם הוא רוצה להתערב. אי-אפשר להמציא את הסרט הרע שהממשלה הזו חיה בו. יש לנו שר לעניינים אסטרטגיים שהוא שר החוץ, יש לנו את שר החוץ, יש לנו את שר ההסברה – כולם עושים אותו הדבר, אבל הם עולים לנו מיליארדים. בסוף, במדינת ישראל אי-אפשר לגמור את החודש. אי-אפשר לגמור את החודש פה, ואי-אפשר כבר לשרוד את החודש פה, במדינה הזו, כי פשוט לאף אחד לא אכפת, כי במשך חודשים הבית הזה לא מקיים דיונים על יוקר המחיה. לא אכפת לו. אף אחד בבית הזה לא מקיים דיונים על יוקר המחיה. קחו סדר-יום, אפילו של היום, תראו על מה הם דיברו. תראו איזה חוקים פופוליסטיים הם מעבירים – וסתם. כל הזמן מתעסקים פה בממלכתי, מלחמתי, לאומי – דברים שלא נוגעים לאף אחד. אף אחד מחוץ לבית הזה לא מרגיש את הכנסת. אתה יודע, אני מדבר עם חברים שלי והם אומרים לי: מה אתם עושים שם כל היום? מה אתם עושים שם? ואני מבין למה הם אומרים את זה, כי זה לא נוגע אליהם. זה לא מעניין אותם. בסופו של דבר הם מתמודדים עם גל עליית מחירים מטורף בכל פרמטר – בסופר, במעונות לגיל הרך, בשכירויות, בארנונה, בחשמל, במים. כל תחום שאני אגיד פה זה תחום שמתמודדים בו עם יוקר מחיה מטורף במדינת ישראל. ואם זה לא מספיק, גם מתמודדים עם צו מילואים חמישי שהרגע הכניסו. היום אנשים עושים את סבב המילואים החמישי שלהם. חמישי. הוציאו 400,000 צווים חדשים, תבינו את ההיקפים. מה זה אומר על הציבור במדינת ישראל? זה אומר שחבר'ה צעירים, גברים ונשים, עושים כבר מעל 150–200 ימי מילואים. מה זה אומר על המשפחות שלהם? מה זה אומר על הילדים שלהם? מה זה אומר על מקומות העבודה שלהם? מה זה אומר על העסקים שלהם? אני אגיד לכם מה זה אומר: זה אומר שאם יש לך עסק ואתה מילואימניק, ככל הנראה לא שרדת, העסק הזה ייסגר. זה אומר שמילואימניק נשוי, יהיה לו מאוד קשה לשמור על הנישואים שלו. אבות מילואימניקים – זה באמת כבר שובר לב. אני רוצה לספר לכם על חבר טוב שלי, ליאב – עורך דין מצליח במשרד טוב, בחור טוב, משלם מיסים, אזרח שכל אחד בבית הזה רוצה שכאלה יהיו האזרחים במדינת ישראל. השנה הילד שלו התחפש בפעם הראשונה. הוא ראה את התחפושת שלו דרך הווידיאו. דרך הווידיאו. בזמן שציבור שלם יושב בבית, חוגג פורים ועד לא ידע, הוא קיבל תמונה של הבן שלו מתחפש בפעם הראשונה. וזה גם לא מעניין פה אף אחד. לא מעניין אף אחד שאני אספר את הסיפור זה. זה לא מזיז לכם בכלל. אנחנו עדיין נראה את הקיצוניים שצועקים: בלשכות שלכם לא נתגייס, ובממשלה שלכם אנחנו לא מאמינים. והיום תוקפים את ראש עיריית בית שמש, ועולם כמנהגו נוהג, ואף נציג של הציבור החרדי בבית הזה לא עומד על הדוכן הזה ואומר: עד כאן. עד כאן. לא נסבול את זה יותר. לא יכול להיות שבזמן מלחמת מצווה אנחנו עדיין נתנהג כאילו לא קרה כלום. ואתה מדבר איתם בוועדות, והם אומרים לך: מה, הסתדרנו עד עכשיו. ברור, הסתדרנו עד עכשיו. לא היה 7 באוקטובר עד עכשיו. לא קרה הדבר הזה. עכשיו, איך, איך יכול להיות שהם פשוט עוברים על זה הלאה? עוברים על זה הלאה כאילו לא קרה כלום, בזמן שהאחים שלהם והאחיות שלהם משרתים ומשרתות בפעם החמישית את הציבור במדינת ישראל. ואני שואל באמת, זה לא מעניין אותם? לא אכפת לכם? מה צריך לעשות בשביל שזה ייגע בכם? אתם רוצים ללכת לעשות איתי סיבוב לדבר עם נשות המילואימניקים? לעשות סיבוב בעסקים של המילואימניקים? מה צריך לעשות בשביל שמישהו בבית הזה יבוא ויגיד: עד כאן? עד כאן. צריך לעשות לזה סוף. צריך להגיד שמי שלא לומד, לפחות מי שלא לומד – בוא, שילך לעשות צבא. מי שתורתו אומנותו, שיהיה כמו שחקנים מצטיינים, אין בעיה. נעשה פטור, מכסה לשחקנים מצטיינים, אין בעיה, אבל מי שלא לומד – לכו תתגייסו. אתמול שר הפנים ביקר בבסיס של החשמונאים. למה הוא יכול להגיע לבסיס של החשמונאים ולהגיד: חשוב, חשוב לעשות את זה, וכל השאר שותקים? למה? איך? יש פה שרים וחברי כנסת שלא רק שירתו בצבא, גם היו לוחמים בצבא – כמו השר בן צור, כמו יוסי טייב, כמו רבים אחרים. למה אתם לא יכולים לעמוד פה, להישיר מבט לציבור ולהגיד: אנחנו במלחמת מצווה, אין ברירה אחרת? עכשיו, זה גם הולך לשם. באמת אין ברירה אחרת. אני רוצה לספר לכם סוד, למי ששומע אותנו: לא יהיה חוק גיוס שיפלה בין ציבור לציבור. הצווים שכבר יוציאו, אי-אפשר לבטל אותם. כל מי שיוציאו לו צו, בסופו של דבר הוא יהיה עריק או משתמט. סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי קובע דבר אחד: ברגע שנפתחה עבירה, היא לא נסגרת עד שאתה לא מסגיר את עצמך ומתגייס. זה אומר שאי-אפשר לצאת לחו"ל; זה אומר שאם עברת באדום ושוטר תופס אותך, הוא חייב לעצור אותך באותו רגע. זה אומר ששעון החול יתהפך. זה רק עניין של זמן. בסוף אתם כן תגיעו לבקו"ם, אז אתם לא מעדיפים שהנציגים שלכם לפחות יעמדו פה, יסדירו את מעמדכם – נראה מה עושים, איך קולטים? לא. במקום זה אתם אומרים: נמות ולא נתגייס, בלשכות שלכם אנחנו לא מאמינים, בממשלה – עכשיו, באיזו ממשלה אתם לא מאמינים? הנציגים שלכם מנהלים את הממשלה. במי אתם לא מאמינים? זה שלכם, זו הממשלה שלכם. למי אתם באים בטענות? אתם באים בטענות אלינו באופוזיציה? זאת הממשלה שלכם. הם מנהלים ביד רמה – החליטה שכולם שווים. ברוך השם, הגיע הזמן. לא היא החליטה, החוק החליט, אבל ברוך השם, הגיע הזמן. במקום זה בבית הזה מתעסקים כל היום באיך אפשר לחוקק את חוק ההשתמטות. אז אי-אפשר. לא סתם לא מצליחים לחוקק את חוק ההשתמטות במשך שנה – כי אי-אפשר לעשות את זה. אי-אפשר להפלות בין ציבור לציבור, הכי פשוט שיש. לפעמים ההיגיון גובר על כל דבר אחר. כשאומרים לכם: אנחנו רוצים לחוקק חוק שרק הציבור שלנו לא יעשה צבא, אז שואלים אתכם: למה רק הציבור שלכם לא יעשה צבא? מה מיוחד בכם? יש לכם משהו שלי אין? יש לכם איזה מונופול על היהדות? במה אתם יותר טובים ממני? למה אני הייתי צריך לעשות צבא ואתם לא צריכים לעשות צבא? יש לכם הסבר הגיוני לזה? ואז מתחילים להתפלפל ולדבר על כל מיני דברים של מסורת ישראל ודת ישראל – שאני מאוד מאמין בה, מאוד מאוד מאמין בה, חושב שצריך לשמור אותה ולשמר אותה – ואז אומרים: התאמנו לכם את הבסיסים. יש היום בסיס שמותאם בדיוק לכל הצרכים של הציבור החרדי. הוא נראה כמו ישיבה יותר מאשר בסיס צבאי. ואז אומרים לכם: אוקיי, עכשיו מה הבעיה? קשה לענות תשובה על זה, כי לא אמורה להיות בעיה. לא אמורה להיות בעיה כשמתאימים את הצבא לאורח החיים החרדי. לא אמורה להיות בעיה. להפך, אתם צריכים להגיד שהחיינו שהגענו לזמן הזה, שהצבא מתאים את עצמו לציבור החרדי מאה אחוז – בכשרויות, בלימוד, בכול, מאה ממאה – ועדיין אתם תשבו פה ותנסו למצוא את הדרך להשתמט מצה"ל, ועוד בזמן מלחמה. איך יכול להיות שעושים דבר כזה? איך יכול להיות שבישראל 2025 יעמדו נציגי ציבור וינסו להפלות בין דם לדם? אי-אפשר לעשות דבר כזה בשום מדינה מתוקנת. הדבר הזה לא יכול לעבור, וגם במדינה הזאת זה לא יוכל לעבור. בסופו של דבר חוק ההשתמטות הזה, לא יהיה אפשר לחוקק אותו לעולם. הציבור החילוני והציבור המסורתי והציבור החרדי צריכים להיות שווים בזכויות שלהם וצריכים להיות שווים בחובות שלהם. אין דרך אחרת. אין דרך אחרת לחיות במדינת ישראל, אחרת לא נוכל לחיות פה. אני עוקב בדאגה אחרי מה שקורה בציבור החרדי, כי פעם זה היה המיעוט הקיצוני שצועק "נמות ולא נתגייס"; זה עובר ונהיה המיינסטרים החרדי שאומר "נמות ולא נתגייס". כן, אדוני היו"ר, אני יודע שהסתכלת עליי עכשיו. באירוע האחרון שצעקו את זה בחתונה זה כבר המיינסטרים של הציבור החרדי, זה לא – תתקן אותי אם אני טועה. אני טועה? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> מאוד. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> תסביר לי למה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> זה הסבר ארוך. אני לא יודע אם יש לך 25 דקות. יש לך רק שש דקות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, תן לי ב-30 שניות. אתה יכול? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> כן. כולם רוצים פתרון, זה הכול. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם אני רוצה פתרון, אבל בסופו של דבר – ואתה באמת לא חייב לענות לי – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> לא, אני רק אומר, אלה שהם אנשים רציניים רוצים פתרון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אין פתרון. אנחנו פה חודשים – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> לא, לא, יש פתרון. יש פתרון. הפתרון לא קשור לנושא הפוליטי בכלל, זה נושא חברתי ממדרגה ראשונה, והפתרון הוא משהו – גם בלי שבג"ץ יהיה מעורב בדבר הזה. הפתרון קיים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב, זה צריך להיסגר פה, זה לא – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> יש פתרון. הפתרון הוא שצריכים להסתכל על צורכי הביטחון, וכמו שהזכרת קודם, וכן צריך גם שתהיה אפשרות שנכנס חרדי – יוצא חרדי, הדברים האלה. ברגע שהפתרון הזה יהיה סגור ובאמת מוגן, מה שנקרא, אז בוודאי שיש פתרון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אבל השאלה – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> יש הרבה אנשים שיש להם אינטרסים, ואלה שיש להם אינטרסים מפריעים לפתרון, אבל זה לא מיינסטרים, הגישה הזאת וכל – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אבל אני בתור – לא, אבל אני – אז קודם כול זה חשוב – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> וחוץ מזה, כלל גדול: קיצוניות מולידה קיצוניות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רק רוצה לומר לך, קודם כול, אני משבח אותך, כי זו פעם ראשונה שאני שומע נציג של הסיעות החרדיות אומר – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> כולם יסכימו, תאמין לי. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי. פעם ראשונה שאני שומע מישהו אומר את זה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת, קיצוניות מולידה קיצוניות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסכים איתך לחלוטין. אני חושב שצריכה להיות גישה שאומרת שצריך להתגייס, וזו פעם ראשונה שאני שומע מישהו אומר את זה בציבור החרדי, ואני מברך אותך על זה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמו שאמרתי קודם, בסופו של דבר – ואני שמח שאתה מסכים איתי, אבל בסופו של דבר אין דרך אחרת. בסוף אנחנו חיים פה ביחד, וצריך למצוא פתרון. אתה יודע, אדוני, יש לי חבר שעוקב באדיקות אחרי המליאה. קוראים לו אייל. כל פעם הוא אומר לי: תקשיב, בסוף מה שאני רואה פה זה שאתם רק רבים אחד עם השני. קשה להסביר למישהו שנמצא בחוץ שהריבים פה הם לא ריב לצורך ריב, הם ריב לצורך השגת מטרה מסוימת, והינה, עכשיו זו בדיוק הנקודה. כנראה שזה קורה רק בשעות הקטנות של הלילה, אבל זאת בדיוק הנקודה. הנקודה היא שהריבים פה הם עקרוניים, בדיוק על הדברים האלה, בדיוק על החיים שלנו, כי לצערי, הממשלה הזאת שכחה את התפקיד האמיתי שלה. התפקיד האמיתי שלה הוא לנהל את מדינת ישראל, לדאוג שלתושבים של מדינת ישראל יהיה פה טוב יותר. כשיוצאים החוצה ושואלים את אזרחי מדינת ישראל: האם טוב לכם פה? האם אתם מרגישים שטוב לכם יותר במדינת ישראל מאז שהממשלה הזאת מונתה לתפקיד שלה? הם יגידו לך: לא. הם יגידו לא כי הם לא מרגישים שיש מישהו שדואג להם, וזה בכל הפרמטרים. לא דואגים להם בחינוך, שהוא מתחת לכל ביקורת במדינת ישראל. ואני לא מאשים את הצוותים החינוכיים, שמנסים לעשות את הכי טוב שלהם. בסופו של דבר מערכת החינוך צריכה הנהגה. לא יכול להיות שכל שני וחמישי ייסגרו גנים במדינת ישראל, ואף אחד לא יחשוב לעשות ישיבה מיוחדת. תסגרו את הדלת, אל תצאו משם עד שלא תמצאו פתרון לצוותים החינוכיים. תעלו משכורות, תביאו הכשרות טובות יותר, תעשו כל מה שצריך לעשות בשביל שגנים במדינת ישראל יפסיקו להיסגר. תעלו הלאה, קומה למעלה, לבתי הספר. תייעלו את המערכת. לא יכול להיות שאם תיקח בן אדם מלפני 100 שנה ותביא אותו למדינת ישראל, הוא לא יזהה כלום – הוא לא יזהה את הכבישים, הוא לא יזהה את המטוסים, הוא לא יזהה את הבניינים – הוא לא יזהה כלום. אם תרצו להרגיע אותו ולהסדיר את נשימתו, תכניסו אותו למערכת החינוך, ושם הוא יכיר הכול – אותה כיתה, אותו לוח, אותו מורה. לא יכול להיות. העולם התקדם – מערכת החינוך נשארה מאחור, וזה בכל פרמטר בממשלה הזאת. לא יכול להיות שלא ינהלו אותה. לא צריך ממשלה כזאת גדולה ומנופחת, לא צריכים 38 שרים. לא צריכים. לא צריכים 9 מיליארד שקל בכספים קואליציוניים. לא צריכים. תאמינו לי שהממשלה הזאת, אם הייתה מבטלת 50% מהמשרדים, לא הייתם מרגישים. ואיך אני יודע שלא הייתם מרגישים את זה? אף אזרח במדינת ישראל לא הרגיש שבן גביר ומפלגתו לא היו בממשלה הזאת בשלושת החודשים האחרונים. מישהו הרגיש את זה? למישהו היה חסר שר המורשת? למישהו היה חסר השר לביטחון לאומי? למישהו היה חסר שר הנגב והגליל? הרגשתם שהם לא בממשלה, אזרחי מדינת ישראל? ודאי שלא. ודאי שלא. ומי החליף אותם? השר חיים כץ, שהחזיק ארבעה משרדים – ארבעה משרדים – ועשה את זה יותר טוב מבן גביר. הוא סגר את הסכם השכר, הוא דאג לתנאים של השוטרים והכבאים. הוא עשה בחודשיים מה שבן גביר לא עשה בשנתיים, ואף אחד במדינת ישראל לא הרגיש את זה. אבל תחשבו שאם היו עושים את זה כמדיניות – סוגרים משרדים, מצמצמים את השרים, לוקחים את הכספים שהם גזלו מאיתנו ונותנים לכם בחזרה – איזו מדינה טובה הייתה יכולה להיות פה. איזו מדינה מרשימה הייתה יכולה להיות פה. אני אנצל את הדקה וחצי האחרונות שנותרו לי בשביל לדבר על החטופים. אני לא יודע כמה מכם עוקבים אחרי מה שקורה במשפחות החטופים ומה שקורה לחטופים שחזרו בעצמם. הם לא נושמים, הם לא נושמים ממה שקורה פה. מאז שחזרו ללחימה הם לא נושמים, כי הם יודעים מה קורה שם, כי הם יודעים מה הם עברו. תשמעו את עומר, שמספר מה קרה בפעם הקודמת שהסכם הפסקת האש קרס – איך התעללו בהם, איך הרעיבו אותם, מה עשו להם שם ברגע שצה"ל החל לירות. אני מאלה שאומרים: צריך לחסל את כולם, את החמאס, עד האחרון שבהם, אבל קודם, קודם תחזירו את החטופים. לפני הכול תחזירו את האחים שלנו למדינת ישראל. עכשיו, בזמן שאני עומד ומדבר פה, הם נמצאים במנהרה מתחת לאדמה בשרשראות, בלי אוכל, לא ראו אור יום כבר שנה וחצי. אותם צריך להחזיר לפני הכול. אחרי זה – ותאמינו לי שיהיה אחרי זה, כי החמאס יפר כל הסכם שנעשה איתו אחרי זה – אל תפסיקו את הלחימה עד שלא יישאר מחבל אחד בעזה. אבל סדרי עדיפויות – קודם תחזירו את האחים שלנו החטופים, ואחרי זה תחסלו את החמאס. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה, חמש דקות לרשותך. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, היות שאנחנו מדברים על יעדי תקציב ויישום מדיניות כלכלית, אני רוצה לדבר על הנקודה הזו מהזווית של החברה שאני מייצג, החברה הערבית. אנחנו יודעים ששר האוצר עשה קיצוצים עמוקים מאוד בכל התקציבים הקשורים בחברה הערבית. נוסף ל-5% שנעשו לרוחב בכל המשרדים – וגם הם פוגעים בחברה הערבית – הוא עשה קיצוץ של 15% ספציפית בתקציבים המיועדים לחברה הערבית, כלומר תוכנית תקדום 550. ואם זה לא מספיק, אז מסכת הגנבות של הכסף המיועד לחברה הערבית לא נפסקה, ואז הגיעה השרה לאיכות הסביבה, גנבה כסף המיועד לחברה הערבית והסיטה אותו לייעודים אחרים. השר לביזיון לאומי בזמנו ביטל את תוכנית 549 למיגור הפשיעה בחברה הערבית, שהיה לה תקציב של 2.5 מיליארד שקל לחמש שנים. עכשיו הגיעה תורה של השרה מאי גולן. היא התחילה עם המשרד למעמד האישה – איך קראו לו? המשרד למעמד האישה? וסיימה עם המשרד לשוויון חברתי, שאין בו שום דבר מהשם הזה חוץ מהשם – אין בו שוויון, אין בו חברתי ואין בו כלום – ואז היא מחליטה על קיצוץ של 75 מיליון שקל מהתוכניות המיועדות לחברה הערבית, והיא מחליטה להסיט אותם לצרכים אחרים. מיומה הראשון הממשלה הזו לא התביישה לעשות מדיניות מכוונת כנגד החברה הערבית, לא התביישה לקצץ תקציבים המיועדים לחברה הערבית, למרות שהחברה הערבית מקבלת אחוז חלקי ביותר מהכסף שהיא משלמת למדינה באמצעות מיסים ותשלומים אחרים. כלומר יש פה מדיניות בוטה, גזענית, שמכוונת נגד האוכלוסייה החלשה ביותר באוכלוסיות המדינה. הדבר הכי צורם, השר בן צור, שבממשלה נמצאות מפלגות שהרימו את הדגל החברתי והרימו את הדגל של לזעוק את זעקתם של החלשים, אבל הם לא זועקים שום זעקה כאשר מדובר בחברה הערבית, שהיא החלשה ביותר מבין כל החברות. אתם לא מעלים את הקול שלכם נגד כל הקיצוצים הנעשים במשרדים השונים – ואתם מכירים את זה ויודעים על זה – לא הקיצוצים שעשה סמוטריץ' הגזען, לא הקיצוצים שעשתה עידית סילמן כדי להוכיח משהו למישהו, לא הקיצוצים שעשה השר לביזיון לאומי בתוכניות של מיגור הפשיעה, לא הקיצוצים שמדברת עליהם עכשיו מאי גולן. בערבית אומרים: (אומר בערבית: לא נותר בלול מלבד תלוש-הזנב.) אז זה מה שנותר – מתחרים ביניהם מי מבין השרים יתגזען יותר על החלשים ביותר, מי מבין השרים יחתוך בבשר החי של החברות החלשות ביותר במדינה. באים לכאן, עוסקים שבע, שמונה שעות ביעדי תקציב ויישום מדיניות כלכלית – עלק מדיניות כלכלית. איזה מדיניות כלכלית? המבוססת על פגיעה בחלשים. איזה מדיניות כלכלית? המבוססת על הכשר גזעני. זו לא מדיניות כלכלית, זה פשע שעושה ממשלת ישראל נגד אזרחי מדינת ישראל הערבים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על כמה דברים. קודם כול, לפני הכול, אני חושבת שכל אדם ציוני, ישראלי, יהודי, צריך להיות מוטרד מהפרשייה הזו שנקראת קטרגייט. אני לא יודעת למה יש פה כל מיני אנשים שאולי מעבירים את זה לסדר-היום, אבל העובדה שאיש עסקים ישראלי אומר בקול שלו שהוא העביר כסף מהשלטון הקטרי – שלטון שהזרים מיליונים למחבלי החמאס, כמובן באישור של מדינת ישראל, שלטון שאירח את מנהיגי החמאס ב-7 באוקטובר, שלטון שידוע כתומך טרור – איש העסקים הזה אומר בקולו שהוא העביר כסף לעובד בלשכה של נתניהו, דוברו הצבאי, פלדשטיין. ראש ממשלת "הימין", הוא קורא לעצמו, וכל השופרות, אגב, כל ערוץ 14 – צרצרים. אף אחד לא מדבר. זה לא מעניין אותם. האפוד של הבן של היועמ"שית, הפרגולה של עמית, האסלות – על מה הם לא מדברים? אבל האירוע הזה, שכסף קטרי מוזרם ללשכת ראש הממשלה – כלום, שום מילה. אסור לדבר כנגד המנהיג העליון. אל תשכחו את זה. ובתגובה ראש הממשלה נכנס לאיזשהו התקף טנטרום, אני לא יודעת איך להגדיר את זה – מוציא סרטון עם מוזיקה של סיה ברקע, unstoppable; מוציא הודעה, קודם כול בחשבון הרשמי של ראש הממשלה בהתקף הטנטרום שלו, ואז כנראה העירו לו אז הוא מחק את הציוץ מהחשבון של ראש הממשלה והעביר את זה לחשבון האישי שלו, שם הוא מלין על הדיפ-סטייט ועל השמאל. מה זה קשור לדיפ-סטייט ושמאל? אתה מינית את פלדשטיין ואתה מינית את אוריך. ופלדשטיין, מה אמר? אמר בקולו, אבל בסוג של מגננה, או בסוג של לשרוף את המועדון – אמר שזה אוריך ושזו הייתה הוראה של יונתן אוריך. שני יועצים של ראש הממשלה סוג של מודים. כמובן שנתנו לחוקרים מייד – לא היה צריך להתאמץ בכלל, הם הודו. ואז בתגובה הוא מעלה סרטון אחד שהוא הולך עם מוזיקה וציוץ אחד על הדיפ-סטייט. מה קשור דיפ-סטייט? זה יועצים שלך, לא גלי מינתה אותם – היועמ"שית, יועמ"שית, יועמ"שית, שבתוך טנטרום אתם מדברים עליה. אפילו לא ראש השב"כ מינה אותם, שכבר נקבעה ישיבה תוך כדי מלחמה לפטר את רונן. זה הדבר הכי חשוב? החטופים, אגב – דחו את הישיבה עליהם למוצאי שבת, או לך תדע מתי. מה זה חשוב? מה, יש לחץ? מה זה משנה כמה כאלה חוטפים מכות במנהרות? חטוף שידוע שאיבד את הראייה שלו במנהרות, חטופים שחזרו והעידו שכשיש החמרה וכשיש תקיפות של חיל האוויר, כך גם השובים שלהם מתייחסים אליהם – מה הלחץ? מה הלחץ? בסך הכול הפקירו אותם, אז שיפקירו אותם עוד פעם ועוד פעם. קודם כול חשוב לפטר את ראש השב"כ במהלך מלחמה. ואף אחד מקואליציית הימין – אין שום קשר לימין – אין לו שום דבר להגיד? זה לא נראה לו מוזר? זה לא נראה לו אנטי-ציוני, אנטי-ישראלי, ששני יועצים של נתניהו, בלשכה שלו, קיבלו כסף דרך איש עסקים? אני לא מצליחה להבין לאן הגענו. אבל כנראה מהלחץ הוא הוציא את הסרטון והציוץ, באמת. ולמרות כל הבוטים מהודו ופקיסטן, ולמרות שהוא מקבל אלפי לבבות מהודו ופקיסטן, שם נמצאת רשת הבוטים של נתניהו, יש לו באמת אלפי הערות אמיתיות מאנשים עם פרופילים אמיתיים מהציבור שחרדים היום, חרדים למה שקורה בלשכת נתניהו. וראש הממשלה, במקום לנהוג באחריות, במקום להגיד שהדברים צריכים בירור, ואם זה נכון, מה שקורה בלשכת ראש הממשלה, אני צריך לפעול אחרת, אני צריך לקחת אחריות – לא, הוא לא מברר. הוא ראש ממשלת הימין, וזה הדיפ-סטייט וכל הקשקושים המקושקשים שהוא ממלמל לעצמו. מי רוצה להפיל אותך? זה הצוות שאתה מינית, זה הצוות שאתה בחרת, הכנסת אותו לקודש-הקודשים של החברה הישראלית, ללשכת ראש הממשלה – אנשים שהיום חשודים בשוחד, במגע עם סוכן זר, בהפרת אמונים. בגלל עבירת השוחד הם חשודים גם בהלבנת הון ובעבירות מיסוי. אגב, גם התנאים המגבילים שהם שוחררו הביתה זה קצת מוזר. האנשים האלה זה שלך. את הפלדשטיין הזה הלכו לבקר לימור סון הר מלך, רוטמן וצבי סוכות. הלכו לבקר אותו בכלא, הוציאו הודעה על פלדשטיין שהתנאים הם לא טובים ושהוא מסכן. אף אחד מהם היום לא בא והתנצל ואמר: טעינו. והשרה חדלת האישים הידועה בכינויה עידית סילמן אמרה שזה אירוע חמור, ושרים כאן עמדו במליאה ואמרו פלדשטיין ופלדשטיין. ואי-אפשר לשכוח את יום הרביעי ההזוי הזה שבו שני חברי כנסת, מלביצקי ועמית הלוי, הביאו את חוק פלדשטיין כשכל מערכת הביטחון התנגדה. אבל היה להם נורא חשוב להביא את חוק פלדשטיין, החוק המטומטם הזה, אין לי מילה אחרת. והינה, עכשיו הוא חשוד במגע עם סוכן זר, אבל הביאו את חוק פלדשטיין. הילד של כולם. היו תמונות שהוא ברקע של חטוף. ירידה טוטלית מהפסים. אף אחד מהחבורה הזאת לא טרח אפילו להתנצל ולהגיד: טעינו. טעינו שפלדשטיין הזה, שחשוד – באמת כבר הקראתי לכם את מספר העבירות – קיבל גיבוי כאן מקואליציית הדגים הקפואים, וגם היום הדגים הקפואים לא מעיזים להגיד מילה. הם לא מעיזים להגיד מילה כי אין עמוד שדרה. ואם היו כאן כמה עם עמוד שדרה, הם היו מבינים שיש בעיה אמיתית בלשכת ראש הממשלה, והם היו מצטרפים לאי-אמון, כי אין אמון בראש הממשלה הזה. אבל אין, אי-אפשר. תראו מה קרה לגדעון סער. תראו מה קרה – לא נשאר ממנו כלום. היה שר חינוך, שר משפטים, הביא דברים, עשה דברים – מה נשאר? לא נשאר כלום. אסקופה נדרסת. רוב האנשים בכלל לא יודעים מה זה דיפ-סטייט. מה זה דיפ-סטייט בכלל? מה זה דיפ-סטייט? אתה יודע מה זה דיפ-סטייט? ספר לי. אתה גם אמריקאי, אתה יודע, נכון? אתה אמריקאי, נכון? לא אנגלי. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אני ישראלי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל הגעת. המבטא מאנגליה? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> ארצות הברית. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ארצות הברית, כן. מה זה דיפ-סטייט, אתה יודע? שלא יהיה לך משעמם, מה זה? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> לא משעמם לי. דיפ-סטייט, באופן הגיוני, זה כוחות שעובדים מאחורי אנשים ואומרים להם מה לעשות – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, נכון. נכון. אז יכול להיות שהדיפ-סטייט של מדינת ישראל זה קטר? אתה מבין אותי? אתה מבין לאיזה מצב הגענו? שיש כוחות מקטר בתוך לשכת ראש הממשלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> כוחות עלומים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה מבין את זה? אתה מבין אותי. זה כוחות עלומים. אוי ואבוי, לאן הגענו. לא מספיק 7 באוקטובר, לא מספיק הטבח, לא מספיק מה שעברנו, אז יש עכשיו כוחות בתוך לשכת ראש הממשלה שקיבלו כסף קטרי. אבוי לנו. אני אומרת לך כאדם ציוני, ישראלי – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> לא יודעים את זה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה "לא יודעים"? יש הקלטה שהוא אומר – אגב, ופלדשטיין, אני לא יודעת אם אתה מספיק בקי – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> זו שמועה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה "שמועה"? בא איש עסקים ישראלי, אמר: העברתי כסף לאלי פלדשטיין, ואלי פלדשטיין לא מכחיש, אגב. להפך, הוא הפיל איתו את אוריך. הוא הפיל איתו את אוריך. תתעדכן. לא שמועות, משה רוט, אדוני היושב-ראש. אמיתי. אתה יודע מה היה קורה אם לרגע היו חושדים ביועץ של לפיד שהוא קיבל כסף קטרי? עזוב, אם לי היה יועץ כזה בלשכה, מה זה? הייתי לוקחת את הדברים שלי מחר בבוקר, עוזבת את הכנסת. אוי ואבוי לנו. זו מדינה שאירחה את בכירי חמאס ב-7 באוקטובר. זוכר את התמונה הזאת שהם מתפללים שם עם השטיח? זה בקטר. מה זה? מהלחץ, מההיסטריה, הוא הוציא סרטונים ומוציא ציוצים, שם בחשבון של ראש הממשלה, העביר לחשבון שלו. וגם מה זה קשור לדיפ-סטייט? כמו שאמרתי לך, אנחנו לא מינינו אותם, זה מינוי שלו. בכלל לא ידעתי מי אלה פלדשטיין ואוריך עד שלא התפוצץ כל האירוע הזה. ואני רוצה להגיד לך עוד משהו, כי נראה לי שאת הנקודה הזאת הבנו. ראיתם מה קרה בבית שמש לראש העיר? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> שמעתי, לא יודע מזה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תשמע, משה, רדפו אחריו חרדים קיצוניים, היה בסכנת חיים אמיתית. הוא אדם חרדי. הוא היה בסכנת חיים. אגב, זה קרה גפ לעליזה בלוך בכנסת הקודמת. השתלטו על בית שמש. פעם בית שמש – אני יודעת, כי לי משפחה שם – הייתה עיר כמו כל עיר בישראל, אבל חרדים קיצוניים, קיצוניים, תקפו אז את עליזה בלוך, ותקפו עכשיו את ראש עיריית בית שמש. כמובן שאף אחד לא מגנה, כי זה חרדים, אבל הם לא מבינים שזה לא אותם חרדים, וחבל, כי איזה מין אנשים אלה שתוקפים ראש עיר במדינת ישראל שהוא צריך לצאת עם כוחות של משטרה? אולי אתה תגנה. ראית מה קרה בבית שמש? תסתכל באינטרנט. תקפו את ראש העיר חרדים קיצוניים. תקפו גם את עליזה בלוך חרדים קיצוניים, אבל הצליחו להזיז אותה. הביאו אחר – גם אותו תקפו. מה רוצים שיישאר מבית שמש? מובלעת, מובלעת שבה ראש עיר צריך לצאת עם משטרה? ראש עיר חרדי צריך לצאת עם משטרה? הייתי בסוף השבוע האחרון בערד – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אבל גברתי, את יודעת שבכל עיר יש אנרכיסטים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא קשור לאנרכיסטים. מה קשור אנרכיסט? מה קשור? אנרכיסט יכול לבוא ולצאת נגד הממשלה, אבל מה הוא מרביץ לו מכות? מה זה קשור? זה אנשים אלימים, עבריינים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> ברור. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה מבין? ברור שגם אנרכיסט הוא אדם, אבל בסוף, אם ראש העיר לא יכול לצאת בעיר שלו – בוא, זה הרבה יותר מאנרכיסט, זה אנשים אלימים שצריכים ללכת לכלא. אבל הכול בסדר. כביש 4 חסום היום שעות – הכול בסדר. זה לא כמו האיש המבוגר פה בירושלים, שהיה חשוב לתת לו מכות, או המפגינים שרצו להתחבא מהגשם, נכנסו, אז השוטרים דחפו אותם. אבל את כביש 4, שלוש שעות היום לסגור, עורק ראשי במדינת ישראל – הכול סבבה. וגם למה מפגינים? עוד פעם נגד המדינה: נמות, לא נתגייס, שלטון הכופרים, אנחנו לא מאמינים. לאף אחד כאן לא היה עמוד שדרה לגנות את זה. למה לא גינית את זה, בצלאל? מה זה "שלטון הכופרים"? מה זה? למה כל דבר אתם מקבלים אצלם? למה כשאנשים בקפלן מוחים, זו הסכנה למדינת ישראל? אנשים שהתגייסו לצבא, שעושים מילואים, אבל אלה, עם "שלטון הכופרים" וזה – זה שום מילה, צרצרים, שיגידו מה שהם רוצים. התחלתי להגיד לך שהייתי בערד בסוף השבוע. העיר – יש בעיה רצינית שם. יש בעיה רצינית. גם ערד הולכת ומקבלת את הצביון של בית שמש. וזה מצחיק, כי נבחר ראש עיר חדש במקום ניסן בן חמו, ובסוף יכול להיות שגם הוא לא יצליח לצאת מהבית. אין בעיה עם אוכלוסייה חרדית – שתגור בכל מקום; יש בעיה עם אוכלוסייה חרדית אלימה, ויש בעיה עם זה שאף אחד פה לא מסוגל לגנות אותם. ועכשיו, לסיכום אני רוצה להתייחס לאירוע שהיה אתמול בשדולה של חבר הכנסת אוהד טל, שבה ישב שר האוצר – שבמקרה הגעת, לא תכננתי שתהיה כאן כשאני אומרת את זה – ובמהלך השדולה אמרת לאילה מצגר – משפחה של חטופים – אמרת לה: שומעים אתכם יותר מדי, ואמרת לה: תודה רבה, שלום שלום ולא להתראות. לאותן משפחות, משפחות חטופים, שהמחיר שהם משלמים הוא מחיר מטורף, ולמרות זאת דיברת אליהם בזלזול, דיברת אליהם בצורה באמת – אני הגעתי בסוף, כי אם הייתי שם הייתי אומרת לך את זה כבר ישר בפנים, אבל תאמין לי, זה גועל נפש. לא מדברים כך למשפחות חטופים. לא מדברים כך למשפחות שהיקירים שלהן נמצאים מעל 500 ימים במנהרות, מוכים, רעבים, חלשים. לא מדברים אליהן כך. יש להן זכויות יתר בכנסת. לא אומרים למשמר הכנסת להוציא אותן. מתייחסים אליהן בכבוד. זה קרה במשמרת שלך. אתה שר במשרד הביטחון, זה קרה במשמרת שלך, וזו אחריות שלך. ובמקום לתת להם את כל הכבוד הראוי, ישבת שם בשדולה, והוציאו אותן מהשדולה, הוציאו אותן. כך ביקשת ממשמר הכנסת. הייתי שם וראיתי את זה בעצמי כשהגעתי. כשאחרי זה הגיע האבא של גיא אילוז – אותו דבר. למה? למה אתם לא יכולים להתייחס אליהם כמו בני אדם עם זכויות יתר כי המשפחות שלהם הן משפחות חטופים? למה צריך להגיד להם "שלום ולא להתראות"? למה צריך להגיד "שמענו אתכם"? מה זה הדבר הזה, תגיד? יש להם זכויות יתר, כן. מה שעברו אנשי הקיבוצים לא אתה עברת ולא אני עברתי. מה שעברו תושבי העוטף אף אחד לא יבין, ובטח ובטח משפחות חטופים. אתה צריך להרכין את הראש. אתה צריך להגיד להם עשר פעמים סליחה. אבל הזחיחות שלך והיהירות הזאת וההתנשאות – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – בוא, של נעליך כשאתה מדבר עם משפחות חטופים, ובטח אל תזרוק אותן מהוועדה הזאת. זה לא מתאים ולא מתנהלים כך. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. בבקשה, גברתי, חמש דקות לרשותך. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> מתן צנגאוקר, מתן אנגרסט, זיו ברמן, גלי ברמן, עמרי מירן – לא חזרו. מי חזר? יצחק קרויזר, שמתנגד להחזיר אותם. עפרה קידר, זכרה לברכה, ענבר הימן, זכרה לברכה, ג'ודי ויינשטיין, זכרה לברכה – לא חזרו. מי חזרה? לימור סון הר מלך, שמתנגדת להחזיר אותם. נמרוד כהן, איתן הורן, עידן שתיוי ז"ל, יוסי שרעבי ז"ל – לא חזרו. מי חזר? אלמוג כהן, שמתנגד להחזיר אותם. שגב כלפון, עידן אלכסנדר, יוסף חיים אוחנה, תמיר נמרודי – לא חזרו. מי חזר? עמיחי אליהו, שמתנגד להחזיר אותם. איתן מור, אריאל קוניו, דוד קוניו – לא חזרו. מי חזר? צביקה פוגל, שמתנגד להחזיר אותם. אבינתן אור, אלקנה בוחבוט, בר קופרשטיין – לא חזרו. מי חזר? יצחק וסרלאוף, שמתנגד להחזיר אותם. אלון אהל, אביתר דוד, גיא גלבוע דלאל – לא חזרו. מי חזר? איתמר בן גביר, שמתרברב איך בזכותו – איך הוא הצליח למנוע את החזרה שלהם. נתניהו היה צריך לבחור בין להחזיר לוחמים מצטיינים, קיבוצניקיות וקיבוצניקים, אזרחיות ואזרחים שנחטפו מהבית שלהם והופקרו להתעללויות של חמאס במשמרת שלו, או להחזיר שר כהניסט, עבריין מורשע, שכל מה שהוא נוגע בו הופך למושחת, כושל ומדמם. קל. קל. מה השאלה בכלל? אז תתחדשו, הקואליציה, שבעה חברי עוצמה יהודית שמתנגדים להחזרת החטופות והחטופים שלנו חזרו בגדול; 59 חטופות וחטופים לא חזרו. 59 חטופות וחטופים לא חזרו. 59 חטופינו, שראש הממשלה חוזר ואומר כמה הוא מחויב לעשות הכול להחזיר אותם בקול הזה שלו, לא חזרו. ועכשיו שבעת חברי סיעת הוויאגרה היהודית יצביעו בעד התקציב שיחזיק את הממשלה הזאת, שתמשיך לא להחזיר את 59 החטופות והחטופים שלנו. איך אומרים אצלם? אין כאבי בטן. כפיים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. חמש דקות לרשותך. בבקשה. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת וחברות הכנסת, פתאום מצאו אשם, אשם לכול, וזה סעיד חסנין. פתאום מצאו את השעיר לעזאזל, והוא נמצא בבית הסוהר כמה שבועות בגלל אמירות בטלוויזיה. ואני רוצה לשאול את כולם, את האנשים שנמצאים בבית, עם יד על הלב: עיתונאים שאמרו על עזה "ניצחון מוחלט זה להשמיד עכשיו את כל האזור, זה או הם או אנחנו"; עיתונאי שאמר "בעזה, כמו בעזה, גם בית ספר הוא לא רק בית ספר"; עיתונאי כמו אראל סג"ל, שאמר: "מי שרוצה רגיעה עם עזה טועה, צריך למחוק אותם עד הסוף"; עיתונאי שאומר ש"צריך להפוך את עזה למשחטה"; עיתונאי שאומר: "אין בעזה חפים מפשע"; עיתונאי שאומר "לשטח את עזה" – האם נעצר אחד מהם? האם אחד מהם נקרא לחקירה? רק את סעיד חסנין. בגלל מה שאמר, או בגלל שהוא הכרוז של קבוצת בני סח'נין? הסתה נגדו או נגד הקבוצה שמייצגת את האוכלוסייה הערבית? וגם ממשיכים במעצר עד תום ההליכים. מעצר עד תום ההליכים קורה בשני מקרים: או שבן אדם הוא סכנה לציבור – האם מישהו יכול להאמין בכך? או שהוא עלול לשבש ראיות. הכול נאמר בפרהסיה, בטלוויזיה. והטלוויזיה פה – עצם הריאיון שלו בטלוויזיה נקרא מגע עם סוכן זר. אתם יודעים שאחד התנאים הבסיסיים של מגע עם סוכן זר זה דבר שנעשה בסתר ולא מול כולם, ועצם העובדה שאלפים ועשרות אלפים ומאות אלפים רואים אותו זה מוריד מעליו את הטענה של מגע עם סוכן זר, אז על מה הרדיפה הזו? אני קורא לכם לשחרר לאלתר את העיתונאי סעיד חסנין. כבוד היושב-ראש, אני רוצה להזהיר מפני מה שקורה בגדה המערבית. למה המתקפה נגד הגדה המערבית עכשיו? האמת שזה די ברור. יש פחד שהרשות הפלסטינית תהיה גם בגדה וגם בעזה, אז רוצים לומר: מי שלא שולט על הגדה, לא יכול לשלוט על עזה. הרשות היא גרעין של המדינה הפלסטינית, ורוצים לחסל את הגרעין הזה, אז תוקפים בגדה ותוקפים בגדה ותוקפים בגדה. תגיד לי, בבקשה, למה המלחמה עכשיו על עזה? אני רוצה להגיד לך מה ההבדל בין המלחמה הזו למלחמות אחרות. בשנת 48' היה כמעט עם שלם שמח וכמעט עם שלם עצוב. בשנת 67' היה כמעט עם שלם שמח ועם שלם עצוב. במלחמה הזו אני רואה שני עמים מדוכאים, שני עמים שנמצאים תחת דיכאון. הדבר השני שהמלחמה האחרונה הוכיחה לכולם, לכולם – שאין פתרון צבאי. אם אחרי שנה וחצי, שנה וחצי של המלחמה הארוכה ביותר והמייסרת ביותר, אין הישגים פוליטיים – יש הרג, יש פשיעה, עשרות אלפים, טף, ילדים, נשים, אבל אין מטרות פוליטיות, כלומר אין ניצחון צבאי. נתניהו, שהוא יודע זאת, במידה שהוא עוצר את המלחמה ומפסיק את המלחמה, הוא מבין שהוא יחזור לעם עם הפסד פוליטי. הוא לא השיג את המטרות הפוליטיות שלו, לכן הוא ממשיך, אם זה בעניין הטקטי הקטן של בן גביר ולא בן גביר, ואם זה העניין הטקטי היותר-גדול, שהוא יחזור עם הפסד. לכן הוא מספסר בדם של כולנו, של שני העמים וכל האזרחים, על המזבח של ההישרדות הפוליטית שלו. האנשים יוצאים לרחובות. אני קורא לאוכלוסייה הערבית לצאת לרחובות יחד עם כל האזרחים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לצאת לרחובות יחד עם כל האזרחים עד להפלת הממשלה הזו. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס. 15 דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. שוב, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מוצאים את עצמנו מנסים לשכנע מליאה ריקה, במיוחד מחברי הקואליציה. באופוזיציה ממילא יש הסכמה שצריכים להתנגד לא רק לחוק הזה ולהפיל את הממשלה הזאת ולשחרר את המדינה ואת החברה מהממשלה הזאת. לכן, בפעם שעברה דיברתי בערבית, כי חשבתי שהתקווה באזרחים – מכיוון שדיברתי בערבית, אז האזרחים הערבים – שהם יכולים בבוא היום לצאת ולהפיל את הממשלה הזאת, או למנוע את חזרתה של הממשלה הזאת, כאשר יבוא יום הדין הדמוקרטי לממשלה הזאת. היום אני גם חושב שהתקווה היא באזרחים כולם, יהודים וערבים, שיוצאים לרחובות ומפגינים נגד הממשלה הזאת, וכמובן משקפים את חוסר האמון שיש לציבור היום בממשלה הזאת. בעצם הממשלה הזאת איבדה את אמון הציבור לפני בערך שנתיים, כאשר יצא שר המשפטים ביוזמת ההפיכה המשטרית המשפטית. אז ראינו שכל הסקרים, מאז ועד היום, גם לפני 7 באוקטובר, בוודאי אחרי 7 באוקטובר – כל הסקרים מראים שלרוב הציבור אין אמון בממשלה הזאת. לכן, במקרה כזה היינו מצפים שראש הממשלה, שהממשלה עצמה, או שהם משנים את הרכבה של הממשלה הזאת או שהם חוזרים לציבור. לדעתי, אם הם היו יושבים באופוזיציה, ישירות היו טוענים שהממשלה הזאת לא לגיטימית ואין לה אמון בציבור ואין לה תמיכה, ולכן היא לא יכולה להסתפק רק בתמיכה בתוך הכנסת. בנימין נתניהו עשה הכול כדי להחזיר את בן גביר. זאת למעשה הכרזה על פשיטת רגל מוסרית, פוליטית, חוקית – בכל היבט שהוא. שר שהוכיח שהוא שר כושל, שהוא שר לא מתאים להיות שר הביטחון הלאומי או ביטחון פנים או המשטרה. התוצאות מדברות בעד עצמן: עלייה בפשיעה ובאלימות, לא רק בחברה הערבית. בחברה הערבית זה ברור מאוד: יש עלייה של 130% ב-2023, גם לפני 7 באוקטובר, גם ב-2024 וגם ב-2025, ובכל זאת ראש הממשלה מחזיר אותו להיות שר, והשר לביטחון לאומי. אני שואל את עצמי: מה ההסבר? איך אפשר לקבל את הגזרה הזאת, את ההחלטה הזאת? שר שהוכיח ועוד יוכיח, במשך כל הקדנציה, שהוא השר הכושל ביותר, שאין לו יכולת – אפילו אם הוא רוצה, אין לו היכולת, אבל כנראה שהוא גם לא מעוניין ולא רוצה לטפל בנושא של פשיעה ואלימות בממד הפלילי והחברתי, ובכל זאת ראש הממשלה מחזיר אותו להיות שר לביטחון לאומי ואחראי למשטרה. מה המטרה? ההסבר היחידי שאפשר לקבל הוא שהוא רוצה להשתמש בו כדי לשלוט על המשטרה עצמה, והוא מנסה לעשות את זה. וגם כאשר היועצת המשפטית לממשלה הביעה את דעתה, חוות הדעת – היא הייתה אפילו גמישה כאשר אמרה: אפשר למנות אותו לשר, אבל לא לשר המשטרה, לא לשר ביטחון הפנים או ביטחון לאומי. יש די ראיות שהוא מנסה להשתלט על המשטרה ולא לאפשר למשטרה לקיים את המחויבות שלה, החוקית והסטטוטורית, ובכל זאת ראש הממשלה מחליט להחזיר אותו לשם, כי לא מעניין אותו מספר הרציחות, לא בחברה הערבית ולא בחברה הישראלית בכלל. זה לא בראש סדר העדיפויות שלו. לא שלא מעניין אותו. מה שמעניין אותו – הוא רוצה שרים שמכהנים בתפקידי מפתח, ששולטים בשומרי הסף, ברשויות אכיפת החוק, במשטרה, בפרקליטות. יש לו גם שאיפות לשלוט בבתי המשפט ובבית המשפט העליון, בג"ץ. זה ההסבר היחיד למה בנימין נתניהו מחזיר את בן גביר שוב לשר למשרד לביטחון לאומי. והאזרחים יחכו. לכן אני חושב שתקוותנו היום לא במצפונם ולא ביושרה ולא באחריות שיש לחברי הקואליציה הזאת, אלא תקוותנו באזרחים כולם שיוצאים ומפגינים. ואני קורא גפ לאזרחים הערבים, בהיותם אזרחים, לצאת ולהפגין ולהביע את דעתם, בהתאם לכל כללי השיטה הדמוקרטית והחוק, ולא לאפשר לגרור אותם לכל סוג של התנגשות בכל מקרה. בזמן שנשאר לי אני רוצה לפנות שוב בערבית לאזרחים הערבים, כי אם יש ציבור שהוא כל כך צריך להפנים את תפקידו האזרחי ואת המחויבות האזרחית שלו לצאת וגם להשתתף ולנסות להשפיע – במיוחד ביום הבחירות, שהוא קרוב, לדעתי, ואפילו לא, אם זה בעוד שישה חודשים או בעוד שנה, אפילו בעוד שנה וחצי – מה שחשוב הוא שברגע שנגיע ליום הזה, שכל האזרחים הבוחרים יתגייסו וישתתפו בבחירות, כדי שנוכל למנוע את חזרתה של הממשלה של נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר. לכן, ברשותכם, אני אפנה גם לאזרחים הערבים בשפה הערבית, כדי להמחיש את הצורך הזה מולם. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: האחים והאחיות האזרחים הערבים, עכשיו השעה היא 03:30, וחברי הכנסת, כולם מהאופוזיציה, מנסים ככל שעולה בידם לעכב את אישור מקבץ החוקים הקשורים בתקציב המדינה. אבל לצערי הכלים הפרלמנטריים אינם מאפשרים לנו לעכב את מעשי הממשלה הזאת בכלל, לא באי-אמון בה ולא בהכשלת החוקים שהיא מביאה. כמו שראיתם וראינו אתמול, בנימין נתניהו הצליח להחזיר את בן גביר למשרד לביטחון לאומי ולחזק מחדש את שורות הקואליציה כדי שתגיע ל-68 חברי כנסת. לפיכך, אי-אפשר לנצח בשלב הזה את הממשלה הזו בכלים הפרלמנטריים, ולכן רוב האזרחים במדינת ישראל יוצאים ומפגינים נגד הממשלה הזאת. הם מבקשים להפיל אותה. כך גם אנחנו, האזרחים הערבים, צריך שיהיה לנו חלק והשתתפות בפעולה הזאת. מה שחשוב מזה – אנו נגיע ליום הבחירות או בעוד שישה חודשים או בעוד שנה או בעוד שנה וחצי. החובה המוסרית, האנושית, האזרחית והלאומית שלנו, החוקית, החובה שלנו בכל מובן שהוא, היא לצאת לקלפיות, להשתתף בבחירות. הממשלה הזו הגיעה דרך הקלפיות והיא תלך דרך הקלפיות. אם נישאר בבתינו, אם יישארו 500,000 בוחרים ערבים בבתיהם ביום הבחירות, זה אומר שבנימין נתניהו ירכיב מחדש את הממשלה שלו עם השרים הפשיסטים והגזעניים. אולם אם יצאו 1,150,000 בוחרים ערבים, מיליון בוחרים ערבים, וישתתפו בבחירות האלה פעם נוספת, אפילו אם זה בעוד שישה חודשים או בעוד שנה או בעוד שנה ושישה חודשים – ברגע שיצאו מיליון בוחרים ערבים להשתתף בבחירות, לא תישאר לממשלה הזאת ולקואליציה הימנית הקיצונית כל אפשרות לחזור לשלטון. ואני חוזר ואומר: בכתב האישום של הממשלה הזאת יש הרבה תיקים. כל תיק מספיק כדי להוציא את האזרחים הערבים להשתתף בבחירות: המלחמה הנמשכת נגד אנשינו ברצועת עזה; העלייה שאין לה תקדים בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית שלנו. ולגבי העניין הזה אני חוזר ואומר את המספרים, כי בכל פעם אני מופתע מחדש שיש אזרחים ערבים שהם בעלי תפקידים חשובים ובעלי כישורים ואפילו תארים אקדמיים שהם לא מודעים למספרים שאנחנו, אחינו חברי הכנסת, מדברים עליהם שוב ושוב. לפני יומיים אני הופתעתי – אקדמאי ברמה גבוהה, כשדיברתי על מספרי האלימות והפשיעה, הוא בכלל לא היה מודע לעניין הזה, כשאמרתי לו שיש בשנת 2023 עלייה בשיעור של 130% – 247 נרצחים מול 106 בשנת 2022, שבה הייתה הירידה, ובשנת 2024 אותו הדבר, ובשנת 2025 אותם מספרים. חלק מהאחים לא עוקבים או לא מודעים, ולכן הם שופטים את העניינים הפוליטיים היום באופן שהוא שפיטה שיש בה סוג של בורות בחלק מהצדדים, ועליהם לשים לב אליהם, נוסף על הצדדים האחרים שאני תמיד מדבר עליהם – עניין התקציבים, ועניין הגזענות המתפשטת, ועניין הריסות הבתים והריסות כפרים שלמים בנגב. אז לכן אני חושב שעלינו תמיד לחזור ולדבר על הנושאים העיקריים האלה, ושלא נחשוב שהם מובנים מאליהם ושכל האזרחים הערבים אכן יודעים את כל הנתונים והמידע ושלא אכפת להם. לא. אני חושב שחלק גדול מאוד מהאזרחים הערבים לא שמים לב, לא עוקבים אחרי מה שאכן מתרחש מבחינת נתונים, להבדל המשמעותי בין המצב שלנו בממשלה הקודמת ובצל הממשלה הזאת. לאן עוד יידרדר המצב? יש פעולה של שיבוש התודעה הפוליטית בחברה הערבית שלנו. ולכן הבקשה שלי מכל חברי הכנסת הערבים, אם העמיתים שלי ברע"מ ואם העמיתים שלי בחד"ש ותע"ל, היא להמשיך ולהציג את האמת באמצעות מספרים, כדי שתתפתח מודעות פוליטית. המודעות הפוליטית שלנו כאזרחים ומשתתפים חשובה מאוד לשינוי, ואם לא נשיג את זה אנחנו נאבד עוד ארבע שנים, אז העניין הזה הוא מאוד מסוכן. שוב, לדעתי עלינו להצהיר באופן ברור וכן שאנחנו נמצאים בתוך קמפיין בחירות במובן הזה, כדי שנוכל להכשיר את דעת הקהל הערבי לתהליך של השתתפות. אני מופתע שיש אנשים שעדיין מדברים על להחרים. אדוני, תן לי את האלטרנטיבה שלך, תן לי את הפתרון, תן לי רעיון אחד שנוכל ללכת בדרכו ושדרכו נוכל לטפל במשבר הגדול שבו אנו נמצאים.) אדוני היושב-ראש, תמצתי את הדברים בערבית, ולא חושב שאפשר לתרגם את זה שוב. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. בסדר גמור. חבר הכנסת בנימין גנץ, בבקשה. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. << דובר >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר >> בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. בוקר טוב, חברים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> בוקר אור. << דובר_המשך >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> במהלך הערב תתכנס הממשלה. היא לא תדון בצמצום משרדי הממשלה, לא בתיקונים בתקציב, לא בכסף למשפחות החטופים, לא בהקמת ועדת חקירה ממלכתית ולא בקטסטרופה שקורית בשיקום הצפון. ראו גם את גודל הפרדוקס המצער שבזמן שבשב"כ מכינים מתקפה על החמאס, נתניהו מבשל מתקפה על ראש השב"כ. זה בלתי נתפס. שנה וחצי, מאז 7 באוקטובר, ראש הממשלה שולח את ראש השב"כ כנציגו לשיחות המשא ומתן להשבת החטופים, הוא מקיים איתו התייעצויות ביטחוניות, ואפילו נותן בו אמון שיהיה אחראי למאבטחים שלו ושל משפחתו, ופתאום צצה לה פרשת פלדשטיין-קטר, ונתניהו רץ להדיח את ראש השב"כ. חברות וחברי הממשלה, לא מדובר במשבר אמון עם ראש השב"כ אלא במשבר פוליטי של ראש הממשלה, שיועץ שלו הועסק ללא סיווג וקיבל כספים, במקרה הטוב מאיש עסקים זר ובמקרה הרע מקטר, כל זה בזמן המלחמה הקשה ביותר שלנו. רונן בר הוא איש אמיץ, עתיר זכויות, ואני יודע שהוא יעשה אך ורק מה שהוא רואה כטובת המדינה. הדחתו בעת שיח רגיש על המתווה להשבת חטופינו ועל סף חזרה ללחימה עצימה בעזה, היא הצבת הפוליטיקה לפני הביטחון. אות הקלון יהיה לא רק על ראש הממשלה, הוא יהיה על כל אחת ואחד מהשרים שיצביעו בעד. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, התבלבלתם. אנחנו מצביעים על תקציב המדינה ולא על תעודת ביטוח לממשלה. איך אתם מרשים לעצמכם לשבת במגדל השן, מנותקים מהעם, להמשיך לקרוא למילואימניקים שוב ושוב ולהביא תקציב כזה? באיזו זכות אתם מביאים את התקציב הכי מנותק בשנה שאנחנו צריכים להיות הכי מחוברים? לפני כמה שבועות שוחחתי עם בת של חטוף שחזר מהשבי, והיא שאלה אותי: בני, האם יש לך איך לעזור לנו למצוא דירה שנוכל לגור בה עם אבא? התביישתי. הגעתי לחניתה, וראיתי בתים הרוסים ומפורקים שדורשים מתושבים לחזור אליהם. אני מוכן להראות לכם תמונות. לאחר שירות מילואים ארוך במהלך המלחמה הבן שלי פתח עסק, והוא אמור לצאת למילואים בעוד זמן קצר לסבב השלישי. אתם יודעים מה הוא אמר לי? אבא, השותפה שלי מחזיקה לבד את העסק, ואם לא יהיו לי עובדים, אני לא יודע מה אני אעשה. ברוך השם, לבן שלי יש עורף כלכלי בבית, אבל מה יעשו בעלי עסקים מילואימניקים רבים כל כך שרואים שהמדינה מכניסה את היד לכיס שלהם ובמקום להחזיר להם כסף, לוקחת מהם עוד מע"מ? גם כאן רק האזרחים נמצאים בשטח. חנוך דאום צריך להזרים מיזם למילואימניקים שמחליף את המדינה. תגידו, אנחנו השתגענו? זה סדר העדיפויות שלנו – קודם כול הקואליציה, ורק אחר כך המילואימניקים, החטופים, תושבי הדרום, תושבי הצפון? איך אתם מסתכלים על עצמכם במראה? חבריי חברי הכנסת החרדים, מהציונות הדתית וכל חברי הבית, אני מציע לכם להקשיב לטקסט הבא, שלא אני המצאתי אותו. בספר דברי הימים מסופר על המלך עוזיהו, שביקש למנות את עצמו לעבודת הכוהנים, וכך כתוב שם: "וכחזקתו גבה לִבו עד להשחית וימעל בה' אלֹקיו ויבֹא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטֹרת". וכשהכוהנים אומרים לו שזו לא עבודה בשבילו, נכתב: "ויזעף עוזיהו ובידו מקטרת להקטיר ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו לפני הכֹהנים בבית ה' מעל למזבח הקטֹרת". אני רואה את התקציב שאנחנו מדברים עליו היום ואני שואל אתכם, חבריי בקואליציה: מדוע גבה ליבכם? איך יש מיליארדים לכספים קואליציוניים, אבל אחרי אסון גדול כל כך אין תוכנית שתהפוך את הנגב המערבי והצפון לתמונת הניצחון שלנו? איך אפשר להעלות מיסים, לקצץ בחינוך, ולא לתת אפילו קצת דוגמה אישית ולסגור ארבעה, חמישה משרדי ממשלה מיותרים? << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> בני, בני, אבל – – – למה אתה אומר שאין תוכנית – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אני שואל – – – סיסמאות. << דובר_המשך >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> עוזיהו נענש על כך שגבה ליבו במחלת הצרעת, שהורידה אותו מכס המלכות לבית המצורעים. אני מאחל לכל מי שיצביע בעד התקציב הזה בריאות איתנה, אבל לעד תסתובבו בינינו כמצורעים, שבשנים הקשות ביותר, בתקציב המאתגר ביותר, לא הצלחתם להתעלות לגודל השעה; שגבה לבבכם מול העם, שצריך כל שקל; שבעת שהעם נאבק על חייו, בחרתם להתמקד ולהיאבק על שימור הקואליציה. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> – – – על הדוכן. הוא לא יודע מה הוא מדבר בכלל. מישהו כתב לו את הנאום. << דובר_המשך >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> השעה מאוחרת – – << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אין לו מושג על מה הוא מדבר. << דובר_המשך >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – אבל גם בשעה הזאת עוד לא מאוחר לעצור ולתקן. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> – – – בני – – – << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> למען הכלכלה, למען אחדות העם, למען ביטחוננו, תסתכלו על העם הזה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברי הכנסת, אתם רק עושים את זה יותר גרוע. מיקרופון אחד, עכשיו יש לי בליל של קולות. זה לא עוזר. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – קואליציוניים, אבל מה השארת למי שבאמת זקוק? << דובר_המשך >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> למען הכלכלה, למען אחדות העם, למען ביטחוננו, תסתכלו על העם הזה, ואל יגבה לבבכם. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' יסכם את הדיון. שבע דקות לרשותך. << דובר >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר >> אדוני היושב-ראש, איזה גובה. את זה אי-אפשר לקחת לבני, הגובה של הפודיום. אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, תראו, השמאל חי בעולם של פוסט-אמת. יכול לעמוד איש רציני מאוד, רציני, פטריוט, 40 שנות שירות, רמטכ"ל, שר ביטחון, ראש ממשלה חליפי – פשוט לשקר. אגב, אין לו מושג על מה הוא מדבר, מישהו כתב לו את זה. סיסמאות, כספים קואליציוניים. עוד רגע נדבר על המילואימניקים. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> משקר? הוא לא משקר. אתה משקר. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אין ערך לאמת. אין אמת בעולם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אין כסף למילואימניקים, אין כסף לתוכניות לשיקום הצפון והדרום, אין. אז קודם כול, בני, בוא אני אספר לך שאנחנו לא מצביעים עכשיו על התקציב, אנחנו מצביעים על המסגרות. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> זה לא משנה – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> קודם כול, אני מקווה שתדע על מה אתה מצביע, זה חשוב מאוד. אנחנו מצביעים על חוקי ההסדרים שתומכים את התקציב, ובעיקר עוזרים לנו לעמוד במסגרות הפיסקליות שהאחריות מחייבת אותנו להן. בשבוע הבא, בעזרת השם, נצביע על תקציב מצוין. נצביע על תקציב של 619 מיליארד שקלים שקודם כול נותן את מלוא המענה לצורכי המלחמה בחזית ובעורף עד הניצחון, ובזה נתחיל. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> – – – 59 – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> המחנה הלאומי חותר לניצחון, להכריע את האויבים עד הסוף. אחרי 30 שנות אוסלו וקונספציות על צבא קטן וחכם, 30 שנה של כניעה ונסיגות, ומחשבה שאפשר לברוח מטרור ולהתחבא מאחורי קירות וגדרות, 30 שנה שבהן ניסו לשכנע אותנו שאין פתרון צבאי לטרור ואי-אפשר, ושיש איזה מאמץ צבאי ואחריו יש רגל מדינית מסיימת – אנחנו מוכרחים להשמיד את האויבים שלנו, זה הכול, עד הקצה, עד הסוף. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> וזה לוקח זמן. אומרים שאבן שטיפש אחד זורק לבאר, גם 20 חכמים מתקשים להוציא. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> עשרות שנים הרבה אנשים טיפשים מילאו פה את הבור באבנים, ועכשיו צריך להוציא את זה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> ועזה נבנתה. אני הרי עמדתי – לא עמדתי פה, עמדתי ברחובות, ישבתי במעצר שב"כ שלושה שבועות – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> היית שר בזמן – – – ב-7 באוקטובר – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> – – ניסיתי בגרון ניחר להפציר: אל תלכו למהלך הנורא והאיום של הגירוש מגוש קטיף. עזה הפכה לעיר של טרור, עילית ותחתית, ונתנו לדבר הזה להתפתח לממדים מפלצתיים, ולא הייתה תוכנית בצבא לכבוש את זה. וזה לוקח זמן, וזה עולה המון כסף. אנחנו נותנים מענה לכל הצרכים האלה בחזית ובעורף. אנחנו עוטפים, בני, את המילואימניקים, כמו שמעולם לא עטפו אותם. 9 מיליארד שקלים אני שמתי ב-2024. עכשיו ב-2025 – – << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אתה שמת? אני שמתי, עם ישראל שם. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אתה שמת? זה כסף שלך? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> – – אישרנו בוועדת שרים למילואים עוד 3 מיליארד. היקפים חסרי תקדים. אתם יודעים למה? כי מגיע להם. כי מי שמשרת מקבל. הקואליציה שלנו בסדרי עדיפויות עשתה מה שאף אחד לפנינו לא עשה. מאז קום המדינה לא נתנו השתתפות בהוצאות – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> סדרי העדיפויות של הקואליציה שלך – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> מה עם עדר הצווחנים האלה? אפשר לדבר פה? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אתה פשוט שקרן. שקרן. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – אתם משתמטים. בעיצומה של המלחמה אתם לוקחים מהמשרתים – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברי הכנסת, חברי הכנסת, לא מבינים מילה שאתם אומרים, כי כולכם צועקים יחד. אז אחד-אחד. שנית, סליחה – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> – – – הרסת את הכלכלה. שקרן. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתם לוקחים מהמשרתים ונותנים למשתמטים בעיצומה של המלחמה. זו חקיקה של חוק השתמטות – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברים, חברי הכנסת, חברי הכנסת – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> – – – ועדת הכספים, אפילו לא באת להציג את התקציב. חרטטן. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – משחררים 70,000 בחורים חרדים כשירים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת בליאק, לא שומעים אתכם ולא מבינים אתכם. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתה מחריב את כלכלת ישראל ואתה מפרק את החברה הישראלית. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> שנייה. אין לך עכשיו רשות דיבור. צעקת צעקה, הובן. בסדר. זהו, זהו. אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני מבין את התסכול. אני מבין את התסכול של האופוזיציה, שרואה איך אנחנו מעבירים תקציב חמישי, ונעביר תקציב שישי, בעזרת השם, בעוד כמה חודשים, ל-2026, תקציב טוב; אופוזיציה שלא מפסיקה לצעוק ולקטר ורואה איך הכלכלה צומחת בצורה חסרת תקדים. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מה צומחת? צמיחה שלילית לנפש. חי בסרט. חרטטן. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אתם יודעים, לפני שבוע וחצי הייתי אצל סקוט בסנט, המקביל שלי – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> תגיד, אתה יכול להוציא אותם? אי-אפשר כך. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> כן. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בלית ברירה אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אתה צועק בלי סוף. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> הוא שקרן. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הוא משקר. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת הרצנו, אנא, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> לא, הוא משקר – – – אף אחד לא – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אבל אין צורך לצעוק אותו הדבר כל הזמן. הבנו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> מה, מה 5 מיליארד? מה 5 מיליארד? מה 5 מיליארד? לא שמעתי. תגיד לי, מה הולך פה עם הצעקות? מה קרה לתרבות הדיון פה? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אין לי מושג. בין כה לא קולטים את המילים. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> תתבייש לך. אני מתביישת – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> תרבות הביזה. אתה בוזז כספים מהמשרתים ונותן למשתמטים. בוזז כספים מהמשרתים ונותן למשתמטים – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת הרצנו, אמרתי – אני קראתי אותך לסדר, תכבד. זהו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא תברחו מאחריות ל-7 באוקטובר. לא תברחו בחיים. 7 באוקטובר על הראש שלכם. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> המסר הובן, אתה מתנגד. יופי. השר ימשיך את דברו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> פשוט משקר. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה. חבר הכנסת הרצנו, זהו, מספיק. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי – – – עוד קצת. אין צורך. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני פשוט מרחם עליכם. אני אומר את האמת. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אל תרחם, לך הביתה. חרטטן. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת בליאק, יש צורך? אין צורך. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני פשוט מרחם עליכם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד לי – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> זו כנראה חלוקת העבודה בינינו. אני הרי הצעתי לכם לשתף פעולה, לעבוד ביחד. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מעולם לא היה שר אוצר ליצן כזה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> כבוד השר, עצרתי אותך פה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מילא היו לך מנדטים – – – אתה מגרד אותם מלמטה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, דיברת. היו לכם שעות רבות לדבר, ועכשיו אתם רק חוזרים על עצמכם. זהו, מספיק. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – אפס מודעות. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> תפסיק כבר לשקר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – שר האוצר, ומקפיץ את כל העולם. כולם – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מעולם לא היה שר אוצר כזה – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> השר יגיד את דברו, לא משנה כמה צעקות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מילא היו לך מנדטים, מילא היית עובר את אחוז החסימה. אף אחד לא מצביע לך. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, חברת הכנסת בן ארי – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ואתה זורק עליהם מיליונים ליהודה ושומרון – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, תכבדי, בבקשה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אותי לימדו – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> הבעיה שלא לימדו אותך. אין לך מושג. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אותי לימדו שמי שצועק ומפריע ומשתיק ומנסה למנוע מהצד השני לומר את דבריו, כנראה אין לו תשובות אמיתיות, והטקטיקה היחידה שנשארה לו זה לא לתת למישהו אחר לדבר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין לך תמיכה ציבורית. הלכת, עשית לבנט קמפיין – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אז אני עומד על הדוכן ומנסה להסביר, ואתם יודעים שאין לכם מה לומר חוץ מלצעוק, לצעוק, לצעוק, לצעוק, לצעוק, לצעוק. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> בזמן שאתה מקשקש שטויות – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אין לכם מה לומר, מכיוון שאנחנו מובילים את הכלכלה הישראלית בתקופת המלחמה הארוכה והיקרה בתולדותיה, ומנווטים אותה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> – – – בוא נדבר על הצמיחה, בוא נדבר על דירוג האשראי – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת בליאק, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> ומה לעשות שהתוצאות – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> בוא נדבר על העצמאים, בוא נדבר על הגירעון – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת בליאק, קראתי אותך לסדר פעמיים. אני מבקש. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> בוא נדבר – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> בליאק, בוא נדבר. אם תשתוק, אני אדבר על הגירעון. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> בוא נדבר. אתה תשתוק. אל תגיד לי תשתוק. אני לא אשתוק – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת בליאק, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אם תמשיך לצרוח אני לא אוכל לדבר על הגירעון. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אני לא אשתוק, אני לא אשתוק, מה לעשות – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת בליאק, נא לצאת מהמליאה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> שב ותשתוק. שב ותשתוק, אני אדבר על הגירעון. זה הכול. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא, אני לא אשתוק. אתה תשתוק. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> חוצפן. למה אתה חושב שמותר לך לעמוד ולהפריע ולא לתת לדבר? מה זה הדבר הזה? מי אתה חושב שאתה? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אני קראתי אותך לסדר פעם שלישית. נא לצאת מהמליאה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> כן? אתה לא קראת לי קריאות בכלל. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> קראתי פעמיים. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא קראת לי קריאות. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> תפסיקו עם היהירות, תפסיקו עם השחצנות, תפסיקו עם המחשבה שמותר לכם לא לתת לאף אחד לדבר. מספיק עם זה. צא החוצה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת בליאק. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> צא החוצה, תמשיך לצעוק ולקטר, אנחנו נמשיך לעשות דברים טובים. (חבר הכנסת ולדימיר בליאק יוצא מאולם המליאה.) << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת ביטון, זה לא הזמן. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> לוקחים מהמשרתים ונותנים למשתמטים. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אנחנו מנווטים את הכלכלה הישראלית בתקופה המלחמה הארוכה והיקרה בתולדותיה. ומה לעשות שבניגוד לקשקשת שלכם, המציאות מדברת. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> שקרן בן שקרן. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> והשקל יותר חזק ממה שהוא היה לפני המלחמה, והבורסה הישראלית עושה את התשואות כמעט הכי גבוהות בעולם בשנת 2024 בכל המדדים, והאג"ח הישראלי – אנחנו מגייסים היום אג"ח בשוק הישראלי יותר בזול ממה שאמריקה מגייסת בשוק האמריקאי, ושוק התעסוקה שלנו מהודק, וההשקעות הזרות שלנו חוזרות, וההייטק שלנו בפריחה, והגירעון שלנו הרבה יותר נמוך ממה שתכננו והכנסת הזאת אישרה פעם אחר פעם אחר פעם, והכנסות המדינה גדולות יותר, ואנחנו דואגים למילואימניקים ולעסקים בכל רחבי הארץ במתווים ענקיים – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתה מעלה מיסים. העלית מיסים על אזרחי ישראל. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> – – ולמפונים, ולניצולים, והתקציב שהכנסת הזאת תאשר, בעזרת השם, בשבוע הבא, כולל סכומי עתק, עתק, לשיקום הדרום והצפון – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> הכול מדהים פה. הכול מדהים במדינה – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> – – וכן, חבר הכנסת בני גנץ, נגב מערבי, מה שאתה לא עשית כשאתה היית בממשלה לא פעם ולא פעמיים. מיליארדים על מיליארדים על מיליארדים של כספים טובים. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> קואליציוניים – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אתם מדברים על קואליציוניים? 53 מיליארד שקל קואליציוני זרקתם לתנועת אחות של חמאס, לתומכי טרור, למי שלא משרתים, למי שתומכים – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אתם נתתם מיליארדים על מיליארדים למי שתומכים במי שרוצחים את חיילי צה"ל שמשרתים. אתם לא מתביישים? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> כבוד השר, תודה רבה. כבוד השר. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתה משקר. אתה משקר במצח נחושה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אתם לא מתביישים? הרי הבית הזה עוד רגע – אני עוד לא התחלתי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה. איך אמרת למשפחות חטופים? שמענו אתכם – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> עוד רגע כולנו נטבע מהצביעות שנוזלת לכם מהאוזניים. מספיק עם זה כבר, אתם לא מתביישים? קואליציוני? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> שמענו אותך – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אתם נתתם קואליציוני לחתולי רחוב. איך אתם לא מתביישים? באמת. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני רק רוצה להגיד תודות לאנשים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, חברים. חצי דקה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני אומר רגע לחבריי בקואליציה – אני אומר את זה בכאב, אני באמת אומר בכאב – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> – – אין עם מי לדבר בצד השני, אין טיפת הקשבה, אין יכולת לנהל שיח. וזה כואב, כי אני חושב שצריך לנהל שיח, ודאי אחרי 7 באוקטובר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה , שמענו אותך. נגמר לך הזמן – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, סליחה, את מפריעה לו. את מפריעה לאולם המליאה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> זאת, מירב, נתקע לה השעון ב-6 באוקטובר, היא עוד לא התקדמה ל-7. אמרתי לה את זה עשר פעמים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> כבוד השר, חצי דקה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אין אפשרות לדבר, תשימו לב. רק צועקים, לא מקשיבים. אני רוצה להגיד לכם כמה משפטים ואני מסיים. ממילא השר מסכם אחר כך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני אגיד כמה משפטים לחבריי בקואליציה. קודם כול, תודה רבה לכם על אחריות לאומית. אחריות לאומית. התקציב הזה, אמרתי קודם – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> שמענו אותך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אולי תוציא אותם קצת? אי-אפשר ככה. תן לי שתי דקות בשקט. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> שנייה. חברת הכנסת בן ארי – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – מי הוא בכלל? מי הוא שידבר – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הכול דיבורים – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> הפריעו כל הזמן – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> סליחה, עשר שניות – ואמרת לי לרדת. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני חושב שצריך להוציא. תן לי שתי דקות לדבר ושיחזרו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> בוא נתפשר על דקה אחת. חברת הכנסת בן ארי, בואי לא נמשוך סתם זמן. אני מבקש שיהיה שקט דקה אחת. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני רוצה לומר בראש ובראשונה תודה לכל חבריי לממשלה ולקואליציה על גילוי אחריות לאומית בזמן מלחמה, מלחמת תקומה, שבעזרת השם תביא לניצחון גדול. היכולת לפעול באחריות, לאשר תקציב שהוא לא פשוט – אמרתי, הוא נפלא בהרכב ההוצאה הציבורית שלו; תקציב מוטה צמיחה ותשתיות, תקציב שנותן מענה למלחמה, עוטף את המילואימניקים, את המפונים, נותן מיליארדים לשיקום הדרום והצפון. תקציב טוב, וכן, הוא לפי סדרי העדיפויות של המחנה הלאומי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, אני מבקש ממך. את מפריעה לי לניהול המליאה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שלא יפנה אליי. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> יש בו גם השקעה בחינוך ובתורה ובחברה, יש בו השקעה גדולה מאוד בזהות יהודית, יש בו השקעה גדולה בהתיישבות ביהודה ושומרון, שמעבר לזה שהיא ארץ ישראל, היא כמובן רצועת הביטחון של ישראל. כולם מבינים את זה חוץ מהם, אחרי 7 באוקטובר. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אבל עכשיו אני רוצה להגיד תודה לרב גפני, יושב-ראש ועדת כספים, לכל צוות הוועדה, לשלומית,היועצת המשפטית – באמת, בעומסים אדירים, חבר הכנסת גפני, חודשים על גבי חודשים, אני מזכיר, מתקציבים קודמים וקופסאות. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> איך יכול להיות שלא שומעים? אני רוצה לומר תודה גדולה – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> ששש. לא, לא, סליחה, חברי הכנסת. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> היושב-ראש, אי-אפשר לנהל דיון ככה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, שמענו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברי הכנסת. כבוד השר, אנא, נא לסיים. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני מבקש לומר תודה ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה הרב ישראל אייכלר, שעשה כאן עבודה גדולה; ליושב-ראש הוועדה למיזמים לאומיים חבר הכנסת אוהד טל; ליושב-ראש הוועדה לקרן לאזרחי ישראל חבר הכנסת ניסים ואטורי. אני רוצה לומר תודה רבה ליושב-ראש הכנסת, ליועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד שגית אפיק. אמרתי תודה לראש הממשלה, לחברי לממשלה ולקואליציה, על אחריות לאומית; לאנשי משרד האוצר על אגפיו השונים – הזדמנות נוספת להודות – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> לא נתתם לי לדבר. צווחתם פה כמו כרוכיות, לא נתתם לדבר. – – לאנשי משרד האוצר באגפים השונים, שעובדים קשה על ניווט הכלכלה ועל – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כבוד השר, יש פה – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> לא, אני לא מנהל פה. יש פה יושב-ראש. והזדמנות נוספת להודות למנכ"ל משרד האוצר הקודם, עו"ד שלומי הייזלר, שעשה עבודה יוצאת מן הכלל, וכמובן, לאחל הצלחה לאילן רום, המנכ"ל הנוכחי. ואחרונים חביבים – לצוות התותח שלי, לשריה, לאיתן ולברק. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> כבוד השר, כבוד השר – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> תשמע רגע, שר אוצר מסכם דיון תקציבי, לא נותנים לו להוציא מילה. זה לא עובד ככה. היית צריך להוציא אותם החוצה. אל תטיף לי, סליחה, עם כל הכבוד. שריה, איתן, ברק, בוכריס, אפרים, יוני, יפעת וכל צוות הלשכה שלי, תודה לכולכם. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברי הכנסת. חבר הכנסת פינדרוס, זה לא עוזר. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> נעביר עכשיו את המסגרות וההסדרים, נעביר בשבוע הבא את התקציב, ונעביר בהמשך השנה את תקציב 2026, בעזרת השם. תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> השרה גולן, אני מבקש שקט. תודה רבה. חברי הכנסת, אני מבקש לא לעמוד פה בכלל. ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, תשבו. אני מבקש שתשבו, זה הכול. אל תעמוד לי פה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> – – – הוצאת אותי. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת פינדרוס, תודה רבה. חבר הכנסת פינדרוס, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. השרה גולן, אני מבקש ממך. השרה גולן, את לא שומעת אותי. אני אטפל בזה לבד. תודה רבה. אני אטפל בזה. חברי הכנסת, אני מבקש. בבקשה, אדוני, שבע דקות לרשותך. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – לא אצטרך שמונה, מאיר, אתה מכיר אותי. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לייצג פה, ברשותכם, את בנותיה של נטע אטיאס, מזכירת הסיעה שלנו; כולכם מכירים אותה, ואפילו בצד הזה של הבית מחבבים אותה. לנטע יש שתי ילדות, אחת בת חמש וחצי, אחת בת שנתיים וחצי. הם גרים באשקלון. הם האנשים הקטנטנים שהתקציב הזה דופק – אותן. מהן לקחו כסף, לקחו כסף ונתנו לקואליציוני ונתנו למשרדים ממשלתיים מיותרים. זה המיליארדים שהיו אמורים ללכת לילדות בגן באשקלון, ובמקום זה חילקתם את זה לעצמכם. זו האמת העצובה על התקציב הזה, שלקחתם כסף ממי שצריך אותו באמת. זה הרי הרגע הכי קשה בחיי אדם. נטע, את צריכה לדעת את זה על חייך. לא יהיה יותר קשה מזה – להיות בן 30 ומשהו עם ילדים קטנים זה תמיד השלב הכי קשה בחיים. אחר כך זה תמיד טיפה יותר טוב. ובשלב הזה, אתם בניתם תקציב שלוקח בדיוק מהזוגות הצעירים האלה, מהמשפחות הצעירות האלה, שנמצאות בשיא המאבק, וחילקתם אותם לישיבות, וחילקתם אותם לכל מיני משרדים ממשלתיים שהמצאתם. העם היהודי הסתדר 5,000 שנה בלי משרד למורשת ישראל ובלי משרד למסורת ישראל. כל מה שעשיתם הוא לקחת כסף מילדים בפריפריה, מזוגות צעירים שנאבקים, מהורים צעירים, ולחלק אותו לפוליטיקה מהסוג הכי נמוך, ואז, כשגיליתם שאתם לא יכולים לממן את זה, העליתם מיסים לעם ישראל. עומד פה שר האוצר ומספר לנו שמצבה הכלכלי של מדינת ישראל מעולם לא היה טוב יותר. אם מצבה הכלכלי של מדינת ישראל מעולם לא היה טוב יותר, למה העליתם מיסים? הרי אם לא הייתם מחלקים 13 מיליארד שקל כספים קואליציוניים, לא היה צריך להעלות את המע"מ ולא מס יסף ולא מס על מכוניות. אחרי שהעליתם את המע"מ, כל אזרח נכנס לסופר וראה איך כל המחירים מזנקים. תורידו משרדים ממשלתיים מיותרים, תורידו את הכספים הקואליציוניים – לא היה צריך להעלות את המע"מ ולא היה צריך להעלות מיסים לאזרחי ישראל. העליתם מיסים לא בגלל המלחמה – כלכלה חזקה אמורה לדעת לטפל במלחמה. העליתם מיסים בשביל להוציא את הכסף על עצמכם, על הפוליטיקה שלכם, על השחיתות שלכם – על כל דבר בעולם חוץ משתי ילדות בנות שנתיים וחצי וחמש וחצי באשקלון. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> וכעת אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני לסכם את הדיון. בבקשה, אדוני. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – היו אזעקות בירושלים, למה לא הלכנו למרחב מוגן? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יש עלינו סייעתא דשמיא, אנחנו מוגנים. << דובר >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר >> אדוני היושב-ראש, יש לי הרבה מה לומר, אבל אני לא מתכוון לדבר בשעה הזאת. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, להודות ליועמ"שית של הכנסת עו"ד שגית אפיק וליועמ"שית של הוועדה עו"ד שלומית ארליך; למנהל הוועדה עו"ד טמיר כהן; ליועמ"ש של המליאה איל בן ארי; לצוות של עו"ד עופרי נודל; לצוות הוועדה ליאת, שרי, מיטל, לירז. כל מי ששכחתי – אני מתכוון לכולם. אני רוצה להודות לכולם. אני לא יכול להתאפק, בגלל שיאיר לפיד דיבר על הישיבות. אני זוכר שבזמן שהוא היה ראש ממשלה, הוא נתן כסף לישיבות. אם הייתי הולך איתו לקואליציה, הייתי מקבל הרבה יותר ממה שאנחנו מקבלים היום. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעות. חברי הכנסת, בהתאם להחלטת ועדת הכנסת, תתקיים הצבעה על לא יותר מ-70 הסתייגויות לכל הצעות החוק יחד, כפי שתבחר האופוזיציה. חברת הכנסת בן ארי כבר אוחזת במיקרופון. תחילה נצביע על הצעת חוק להשגת יעדי התקציב וליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025 (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, בקריאה השנייה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי; קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן ואלון שוסטר; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר; קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה; קבוצת סיעת רע"מ – חברי הכנסת מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין ויאסר חוג'יראת; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום; קבוצת סיעת עוצמה יהודית – חברי הכנסת איתמר בן גביר, יצחק שמעון וסרלאוף, עמיחי אליהו, צביקה פוגל ולימור סון הר מלך. אני מציין לפרוטוקול כי כל ההסתייגויות שלא נצביע עליהן מוסרות. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. חברי כנסת המעוניינים להצביע, אנא תפסו את מקומותיכם. ונצביע תחילה על הסתייגות 10. הסתייגות 10, הצבעה על הסתייגות 10. הצבעה. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 10 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 73. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, לפני שנתחיל עם ההסתייגות, אנו מצביעים על סעיפים 1 ו-2 כנוסח הוועדה. סעיפים 1 ו-2 כנוסח הוועדה – הצבעה. הצבעה מס' 27 בעד סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 48 נמנעים – אין סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 48 נגד. סעיפים 1 ו-2, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת נצביע על הסתייגות 73. הצבעה על הסתייגות 73 כעת. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 73 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 217. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לפני שנצביע על הסתייגות 217, נצביע על סעיפים 3 ו-4 כנוסח הוועדה. סעיפים 3 ו-4 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 29 בעד סעיפים 3–4, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 48 נמנעים – אין סעיפים 3–4, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 48 נגד. סעיפים 3 ו-4, כנוסח הוועדה, התקבלו. סליחה, נעשה הצבעה חוזרת על סעיף 3 כנוסח הוועדה, כי הסתייגות 217 היא לסעיף 4. לפני כן נצביע שוב על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 30 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 48 נגד. סעיף 3, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 217. הסתייגות 217 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 217 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על 228. אם כן, כעת, עדיין בסעיף 4, הסתייגות 228 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 228 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 282. הסתייגות 282 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 282 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 285. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, לפני כן, אנחנו מצביעים על סעיף 4 כנוסח הוועדה. שימו לב, כעת הצבעה על סעיף 4 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 34 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד, 49 נגד. סעיף 4, כנוסח הוועדה, התקבל. וכעת, אמרנו, הסתייגות 285 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 285 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת 301. מאה אחוז, מצביעים על הסתייגות 301 כעת. הסתייגות 301 – הצבעה. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 301 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בעד – 50, נגד – 64, נוכח אחד. ההסתייגות לא נתקבלה. כעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 374. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רק רגע, לפני ההסתייגות אנחנו מצביעים על סעיף 5 כנוסח הוועדה. סעיף 5 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 37 בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד, 50 נגד. סעיף 5, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 374. מה, מה – נו? אמרת 375 קודם? אי-אפשר לחזור אחורה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא. לא אמרתי 375, אמרתי 374. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אוקיי, אז הסתייגות 374 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 374 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא נתקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 426. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, נצביע תחילה על סעיף 6 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת על סעיף 6 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 39 בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד, 50 נגד. סעיף 6, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 426. הסתייגות 426 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 426 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא נתקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 514 לחלופין ג'. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כך, נצביע תחילה על סעיף 7 כנוסח הוועדה. סעיף 7 כנוסח הוועדה – הצבעה כעת. הצבעה מס' 41 בעד סעיף 7, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 7, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 49 נגד. סעיף 7, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 514 לחלופין ג'. הסתייגות 514 לחלופין ג' – הצבעה כעת. הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 514 לחלופין ג לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 515. הצבעה על הסתייגות 515 כעת. הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 515 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 596. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רק רגע. אם כן, נצביע על סעיף 8. אנחנו מצביעים על סעיף 8 כנוסח הוועדה. שימו לב, סעיף 8 כנוסח הוועדה – הצבעה כעת. הצבעה מס' 44 בעד סעיף 8, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 8, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד, 50 נגד. הסעיף, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 596 – רגע. בסדר. הסתייגות 596 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 596 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נדווח שחיל האוויר יירט טיל ששוגר מתימן. תודות לחיל האוויר ולצה"ל. ההסתייגות לא התקבלה. כעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 802. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הצבעה על סעיף 9 כנוסח הוועדה כעת. הצבעה מס' 46 בעד סעיף 9, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 9, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד, 49 נגד. סעיף 9, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 802. הצבעה כעת על הסתייגות 802. הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 802 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 65 נגד ההסתייגות. לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 957. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, אנחנו נצביע תחילה על סעיפים 10 ו-11 כנוסח הוועדה. הצבעה על סעיפים 10 ו-11 כנוסח הוועדה כעת. הצבעה מס' 48 בעד סעיפים 10–11, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 50 נמנעים – אין סעיפים 10–11, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד, 50 נגד. סעיפים 10 ו-11, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת נצביע על הסתייגות 957. הסתייגות 957 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 49 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 957 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1276. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, אנחנו נצביע תחילה על סעיף 12 כנוסח הוועדה. הצבעה על סעיף 12 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 50 בעד סעיף 12, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 12, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד, 50 נגד. סעיף 12, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 1276. הסתייגות 1276 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 51 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 1276 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1399. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, נצביע תחילה על סעיף 13 כנוסח הוועדה. הצבעה על סעיף 13 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 52 בעד סעיף 13, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 13, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד, 50 נגד. סעיף 13, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1444. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, אמרת משהו אחר, אבל אם את רוצה לחזור בך את יכולה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא, זה בסדר. אמרתי 1399. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אז נצביע על הסתייגות 1399. הסתייגות 1399 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 53 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 65 נמנעים – אין נוכחים – 3 הסתייגות 1399 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 65 נגד, שלושה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. כעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1444. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רגע. אם כן, נצביע על סעיף 14 כנוסח הוועדה. הצבעה על סעיף 14 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 54 בעד סעיף 14, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 14, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד, 50 נגד. סעיף 14, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת אמרנו הסתייגות 1444, נכון? הסתייגות 1444 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 55 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 1444 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1580 לחלופין י"א. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לפני כן אנחנו נצביע על סעיף 15 כנוסח הוועדה. שימו לב, הצבעה על סעיף 15 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת – סעיף 15 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 56 בעד סעיף 15, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 15, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד, 50 נגד. סעיף 15, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת אמרנו הסתייגות 1580 לחלופין י"א. הצבעה כעת. הסתייגות 1580 לחלופין י"א – הצבעה כעת. הצבעה מס' 57 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 1580 לחלופין יא לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 42 בעד, 65 נגד, שישה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1601. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, לפני כן אנחנו מצביעים על סעיף 16, סעיף 16 כנוסח הוועדה. שימו לב, הצבעה על סעיף 16 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 58 בעד סעיף 16, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 16, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 48 נגד. סעיף 16, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 1601. הצבעה כעת על הסתייגות 1601. הצבעה מס' 59 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 1601 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1814. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, נצביע תחילה על סעיף 17 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת על סעיף 17 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 60 בעד סעיף 17, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 17, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 50 נגד. סעיף 17, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 1814. הצבעה על הסתייגות 1814 כעת. הצבעה מס' 61 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 1814 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 2160. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אז יש לנו סעיפים 18, 19, 20, 21 כנוסח הוועדה. שימו לב, 18–21 כנוסח הוועדה – הצבעה כעת. הצבעה מס' 62 בעד סעיפים 18–21, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 50 נמנעים – אין סעיפים 18–21, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 50 נגד. סעיפים 18–21, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת הסתייגות 2160? הסתייגות 2160 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 63 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 2160 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 2162. הסתייגות 2162 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 64 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 2162 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 2165. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, תחילה נצביע על סעיף 22 כנוסח הוועדה. סעיף 22 כנוסח הוועדה – הצבעה כעת. הצבעה מס' 65 בעד סעיף 22, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 22, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 49 נגד. סעיף 22, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת 2165. הסתייגות 2165 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 66 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 2165 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 2197. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, תחילה נצביע על סעיף 23 כנוסח הוועדה. כעת הצבעה על סעיף 23 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 67 בעד סעיף 23, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 23, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 50 נגד. סעיף 23, כנוסח הוועדה, התקבל. הצבעה על הסתייגות 2197 כעת. הצבעה מס' 68 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 2197 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 2238. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, תחילה נצביע על סעיף 24 כנוסח הוועדה. סעיף 24 כנוסח הוועדה – הצבעה כעת. הצבעה מס' 69 בעד סעיף 24, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 24, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 50 נגד. סעיף 24, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 2238. הסתייגות 2238 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 70 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 2238 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 2252. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תחילה נצביע על סעיף 25 כנוסח הוועדה. סעיף 25 כנוסח הוועדה – הצבעה כעת. הצבעה מס' 71 בעד סעיף 25, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 25, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 48 נגד. סעיף 25, כנוסח הוועדה, התקבל. הסתייגות 2252. הצבעה על הסתייגות 2252 כעת. הצבעה מס' 72 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 2252 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 2253. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, תחילה נצביע על סעיף 26 כנוסח הוועדה. שימו לב, סעיף 26 כנוסח הוועדה – הצבעה כעת. הצבעה מס' 73 בעד סעיף 26, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 26, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 50 נגד. סעיף 26, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת הסתייגות 2253. הסתייגות 2253 כעת, הצבעה על הסתייגות 2253. הצבעה מס' 74 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 2253 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 2255. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תחילה נצביע על סעיף 27 כנוסח הוועדה. סעיף 27 כנוסח הוועדה כעת, הצבעה על סעיף 27 כנוסח הוועדה. שימו לב. הצבעה מס' 75 בעד סעיף 27, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 27, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 50 נגד. סעיף 27, כנוסח הוועדה, התקבל. וכעת הסתייגות 2255. הסתייגות 2255 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 76 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 2255 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 2271. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, יש לנו את סעיף 28 כנוסח הוועדה תחילה. סעיף 28 כנוסח הוועדה – הצבעה כעת. הצבעה מס' 77 בעד סעיף 28, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 28, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 50 נגד. סעיף 28, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת הסתייגות 2271. הסתייגות 2271 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 78 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 2271 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זהו, אנחנו סיימנו עם ההסתייגויות. ההצבעה האחרונה – אני מבקשת שההצבעה הזאת תהיה הצבעה שמית. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מאה אחוז. תחילה נצביע – את רוצה את סעיף 29 בשמית או את החוק הכולל? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> את החוק. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אז 29 – הצבעה אלקטרונית, שימו לב. מצביעים על סעיף 29 כנוסח הוועדה. שימו לב, הצבעה על סעיף 29 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 79 בעד סעיף 29, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 29, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 49 נגד. סעיף 29, כנוסח הוועדה, התקבל. משהוסרו כל ההסתייגויות, אנחנו נצביע על החוק בקריאה השלישית, הצבעה שמית, לבקשת האופוזיציה. בבקשה, מזכיר הכנסת, הצבעה שמית בקריאה השלישית. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – בעד גדי איזנקוט – נגד ישראל אייכלר – בעד דן אילוז – בעד ואליד אלהואשלה – נגד קארין אלהרר – נגד עמיחי אליהו – בעד זאב אלקין – בעד משה ארבל – בעד יעקב אשר – בעד אביחי אברהם בוארון – בעד אוריאל בוסו – בעד מישל בוסקילה – בעד דבי ביטון – נגד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – בעד בועז ביסמוט – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד אברהם בצלאל – בעד אליהו ברוכי – בעד ניר ברקת – בעד ששון ששי גואטה – בעד טלי גוטליב – בעד מאי גולן – בעד גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – נגד משה גפני – בעד סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אלי דלל – בעד שלום דנינו – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – בעד שרן מרים השכל – בעד ניסים ואטורי – בעד מיכל מרים וולדיגר – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – בעד יאסר חוג'יראת – נגד אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – בעד אוהד טל – בעד יעקב טסלר – בעד חילי טרופר – נגד אלמוג כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד מירב כהן – נגד מתן כהנא – נגד עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – נגד ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד אביגדור ליברמן – נגד יאיר לפיד – נגד סימון מושיאשוילי – בעד טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד שלי טל מירון – נגד יונתן מישרקי – בעד חנוך דב מלביצקי – בעד ארז מלול – בעד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – בעד צגה מלקו – בעד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד משה סולומון – בעד לימור סון הר מלך – בעד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – בעד משה סעדה – בעד גדעון סער – בעד מנסור עבאס – נגד עפיף עבד – בעד איימן עודה – נגד יוסף עטאונה – נגד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – נגד צביקה פוגל – בעד עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – בעד משה פסל – בעד יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – נגד מטי צרפתי הרכבי – נגד אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – אינו נוכח אליהו רביבו – בעד משה רוט – בעד שמחה רוטמן – בעד עידן רול – נגד אפרת רייטן מרום – נגד אלון שוסטר – נגד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד מיכל שיר סגמן – נגד נאור שירי – נגד אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת אחמד טיבי – נגד אלמוג כהן – בעד ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח ירון לוי – נגד יוליה מלינובסקי – נגד אבי מעוז – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח יסמין פרידמן – אינה נוכחת שלמה קרעי – בעד פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אנא הפנו את תשומת ליבו של מזכיר הכנסת. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) רון כץ – נגד עודד פורר – נגד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש חברי כנסת נוספים שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם לא, תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. להלן תוצאות ההצבעה: 63 בעד, 50 נגד. אני קובע כי הצעת החוק להשגת יעדי התקציב וליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025 (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, התקבלה בקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים. כעת אנחנו עוברים להצביע על הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2025) (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי; קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן ואלון שוסטר; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה; קבוצת סיעת רע"מ – חברי הכנסת מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין ויאסר חוג'יראת; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום; קבוצת סיעת עוצמה יהודית – חברי הכנסת איתמר בן גביר, יצחק שמעון וסרלאוף, צביקה פוגל, לימור סון הר מלך ועמיחי אליהו. אני מציין לפרוטוקול כי כל ההסתייגויות שלא נצביע עליהן מוסרות. אנחנו עוברים להצבעות. חברי הכנסת, אנא תפסו את מקומותיכם. נצביע תחילה על הסתייגות 134. הסתייגות 134 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 80 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 134 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 44 בעד, 62 נגד. הסתייגות 134 לא התקבלה. כעת הצבעה על הסתייגות 134ג. הצבעה מס' 81 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 64 נמנעים – אין נוכחים – 4 הסתייגות 134ג לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 39 בעד, 64 נגד, ארבעה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 144א. הצבעה כעת. הצבעה מס' 82 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 64 נמנעים – אין נוכחים – 3 הסתייגות 144א לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 40 בעד, 64 נגד, שלושה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 228 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 83 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 228 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 44 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 250 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 84 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 250 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 267, הצבעה על הסתייגות 267. הצבעה מס' 85 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 267 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 280, הצבעה על הסתייגות 280. הצבעה מס' 86 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 280 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 44 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 302, הצבעה על הסתייגות 302. הצבעה מס' 87 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 302 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 309, הצבעה על הסתייגות 309. הצבעה מס' 88 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 64 נמנעים – אין נוכחים – 2 הסתייגות 309 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 40 בעד, 64 נגד, שני נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2003 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 89 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 64 נמנעים – אין נוכחים – 2 הסתייגות 2003 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 40 בעד, 64 נגד, שני נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 2004. הסתייגות 2004 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 90 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 2004 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 44 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, נצביע תחילה על סעיף 1 כנוסח הוועדה. סעיף 1 כנוסח הוועדה – הצבעה כעת. הצבעה מס' 91 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 48 נגד. סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 2041. הסתייגות 2041 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 92 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 2041 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 2108, הצבעה על הסתייגות 2108. הצבעה מס' 93 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 2108 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 2112. הסתייגות 2112 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 94 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 2112 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 2123. הסתייגות 2123 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 95 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 64 נמנעים – אין נוכחים – 6 הסתייגות 2123 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 39 בעד, 64 נגד, שישה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2135 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 96 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 2135 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2246 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 97 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 63 נמנעים – אין נוכחים – 4 הסתייגות 2246 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 42 בעד, 63 נגד, ארבעה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. כעת 2254. הסתייגות 2254 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 98 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 2254 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 2680. הסתייגות 2680 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 99 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 2680 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 2704, הצבעה על הסתייגות 2704. הצבעה מס' 100 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 2704 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 5158. הסתייגות 5158 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 101 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 64 נמנעים – 1 הסתייגות 5158 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 41 בעד, 64 נגד, נמנע אחד וחמישה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 5159. הצבעה מס' 102 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 5159 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, אנחנו נצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה. שימו לב, הצבעה על סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 103 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 50 נגד. סעיף 2, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 5186. הסתייגות 5186 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 104 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 5186 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 5188. הסתייגות 5188 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 105 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 5188 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 5193 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 106 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 5193 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 5197 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 107 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 5197 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 5218, הצבעה על הסתייגות 5218 כעת. 5218 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 108 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 5218 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 5262 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 109 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 5262 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 5306 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 110 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – אין הסתייגות 5306 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 61 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 5380 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 111 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 5380 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 62 נגד, נוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 5427, הצבעה על הסתייגות 5427 כעת. הצבעה מס' 112 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 5427 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זו ההסתייגות האחרונה, 5866. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, הצבעה על הסתייגות 5866 כעת. הצבעה מס' 113 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 5866 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. מאחר שזאת ההסתייגות האחרונה, אנחנו מצביעים על סעיף 3 כנוסח הוועדה. שימו לב, הצבעה על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 114 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 49 נגד. אני קובע כי סעיף 3, כנוסח הוועדה, התקבל, והצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. משכך, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2025) (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025. הצבעה כעת. הצבעה מס' 115 בעד החוק – 62 נגד – 50 נמנע – 1 חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2025) (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 50 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2025) (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, התקבלה בקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025, בקריאה השנייה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי; קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן ואלון שוסטר; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום; קבוצת סיעת עוצמה יהודית – חברי הכנסת איתמר בן גביר, יצחק שמעון וסרלאוף, עמיחי אליהו, צביקה פוגל ולימור סון הר מלך. אני מציין לפרוטוקול כי כל ההסתייגויות שלא נצביע עליהן מוסרות. אנחנו נתחיל בהצבעה על סעיף – הסתייגות? מירב, הסתייגות? עברנו חוק. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, סיימנו, כי היו לי 70. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אה, סיימנו את ה-70? לא אמרת לי. 61, עד כה הצבענו על 61 הסתייגויות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז אין בעיה. אז עכשיו אתה בבתי חולים? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, תקשורת דיגיטלית. אנחנו מצביעים על הסתייגויות. איזו הסתייגות את רוצה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הסתייגות 1. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות מס' 1 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 116 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות מס' 2. הצבעה על הסתייגות 2 כעת. הצבעה מס' 117 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 3. הצבעה על הסתייגות 3 כעת. הצבעה מס' 118 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 4, הצבעה על הסתייגות מס' 4. הצבעה כעת. הצבעה מס' 119 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 4 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 11. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, תחילה נצביע על סעיף 1 כנוסח הוועדה. שימו לב, מצביעים על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 120 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד, 49 נגד. סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות מס' 11. הצבעה על הסתייגות 11. הצבעה מס' 121 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 11 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 16, הצבעה על הסתייגות מס' 16. הצבעה מס' 122 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 16 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 22. הצבעה על הסתייגות 22. הצבעה מס' 123 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 22 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 29. הצבעה על הסתייגות 29. הצבעה מס' 124 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 29 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 37, הצבעה על הסתייגות 37. הצבעה מס' 125 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 37 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. כעת הסתיימו ההסתייגויות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 70? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כן. אם כן, אנחנו מצביעים כעת על סעיפים 2–7 כנוסח הוועדה בקריאה השנייה. שימו לב, סעיפים 2–7 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 126 בעד סעיפים 2–7, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 48 נמנעים – אין סעיפים 2–7, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד, 48 נגד. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025. הצבעה כעת. אנחנו מצביעים בקריאה השלישית על הצעת החוק. הצבעה מס' 127 בעד החוק – 64 נגד – 49 נמנעים – אין חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 49 נגד. אני קובע כי הצעת חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התחשבנות בין בתי חולים לקופות חולים (בריאות הנפש), התשפ"ה–2025, בקריאה השנייה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצות יש עתיד, המחנה הממלכתי, העבודה ועוצמה יהודית. אני מציין לפרוטוקול שכל ההסתייגויות שלא נצביע עליהן מוסרות. מכיוון שעל פי החלטת ועדת הכנסת יש 70 הסתייגויות והן מוצו, אנחנו עוברים להצביע על החוק בכללותו בקריאה השנייה, קריאה שנייה, כנוסח הוועדה. שימו לב, מצביעים על החוק בכללותו בקריאה השנייה כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 128 בעד סעיפים 1–19 – 64 נגד – 50 נמנעים – אין סעיפים 1–19 נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 50 נגד. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק התחשבנות בין בתי חולים לקופות חולים (בריאות הנפש), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה בקריאה השלישית. הצבעה מס' 129 בעד החוק – 64 נגד – 50 נמנעים – אין חוק התחשבנות בין בתי חולים לקופות חולים (בריאות הנפש), התשפ"ה–2025, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 50 נגד. אני קובע כי הצעת חוק התחשבנות בין בתי חולים לקופות חולים (בריאות הנפש), התשפ"ה–2025, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. << נושא >> הסמכת ועדת הכנסת לבחירת נציג הכנסת בוועדה לבחירת נציב תלונות הציבור על שופטים << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הנושא הבא שעל סדר-היום – הסמכת ועדת הכנסת לבחירת נציג הכנסת בוועדה לבחירת נציב תלונות הציבור על שופטים. אנחנו עוברים כעת לדיון האישי, נכון? עוד רגע, בבקשה. אם כן, הנושא הבא שעל סדר-היום – לפי חוק נציב תלונות על שופטים (תיקון מס' 6), התשפ"ה–2025, נדרשת הכנסת לבחור את נציגה בוועדה לבחירת הנציב. לפי סעיף 7 לחוק, בחירת הנציב יכולה להיעשות על ידי הכנסת או על ידי ועדה שהכנסת הסמיכה לפי הצעת יו"ר הכנסת. אני מציע להסמיך את ועדת הכנסת. אנחנו מתחילים בדיון האישי. אני לא רוצה לעבור על כל הרשימה. האם יש מן הנרשמים לרשות דיבור כאלה שמעוניינים לדבר, או שנוכל לעבור להצבעה? יש? חבר הכנסת מיקי לוי, מעוניין? לא; חברת הכנסת פנינה תמנו – לא; חבר הכנסת עודד פורר – לא; חבר הכנסת וליד אלהואשלה – לא; חבר הכנסת אלעזר שטרן, מעוניין? לא מעוניין? לא; חבר הכנסת רם בן ברק – לא; חבר הכנסת נאור שירי – לא; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, מעוניינת? לא; חבר הכנסת רון כץ? לא נמצא; חברת הכנסת מירב כהן, מעוניינת? לא; חברת הכנסת קארין אלהרר – לא; חבר הכנסת סימון דוידסון – לא; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – לא; חברת הכנסת נעמה לזימי – לא; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – לא; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – לא; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אני חוזר ושואל, האם יש מבין הנרשמים לרשות דיבור חברי כנסת המעוניינים לדבר, או שנעבור להצבעה? יש. האמת, סגלוביץ', אתה לא רשום. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> תודה, אדוני. אני רק רציתי להפנות את תשומת לב כל החברות והחברים כאן, וגם את תשומת לב אזרחיות ואזרחי ישראל, לדבר הזה שבא על מקומו סוף-סוף הערב. אפשר לראות את חברי סיעת עוצמה יהודית הולכים עם החזה נפוח, הולכים זקופי קומה. הם חזרו ממנהרות האופוזיציה, מהתנאים האיומים שהם נאלצו לשהות בהם בחודשים האחרונים, מורעבים לשלטון. פשוט רואים, ראו את הרעב ניכר עליהם. הם היו עם הגבלות קשות על התנועה שלהם, כי לקחו להם את כל הנהגים ואת כל תוספות כוח האדם, ועכשיו אפשר לראות אותם מוקפים בחום, בחיק כל הג'ובים שהם חזרו אליהם, וחזרו לעצמם. הכול בא על מקומו בשלום. הבחירה נעשתה: חטופים – לא, כהניזם – כן. הקואליציה שוב שלמה, הקואליציה שוב בטוחה. כולם יכולות ויכולים לנשום לרווחה. יש באמת את העניין הממש-פעוט הזה. אבל מצד שני, על הקואליציה הוא לא מעיק, רק על רוב מכריע של אזרחיות ואזרחי ישראל, על המשפחות שלהם, שכל יום כל יום מתקצרים להם החיים בציפייה מורטת העצבים במאבק להחזיר את האנשים שלהם, וכמובן – 59 חטופות וחטופים במנהרות חמאס. אבל אל תיתנו לזה להפריע לכם. אתם נראים נורא נורא טוב עכשיו כשחזרתם לכיסא כמו שצריך, ממש יופי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, מעוניינת? לא. חבר הכנסת איימן עודה? לא. חבר הכנסת גלעד קריב? לא. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. חברות וחברי הכנסת – – << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> רגע, רגע. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – אנא שבו במקומותיכם. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, אתה לא רשום. לא נרשמת לרשות דיבור. תסתכלו ברשימה. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, אתה לא רשום. אתה לא רשום. נבדוק עוד פעם. בוא, אבדוק את עצמי עוד פעם. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני, אבל לא סגרת את הרשימה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני אבדוק את עצמי עוד פעם. לא, לא רשום. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אבל לא סגרת את הרשימה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני לא מאפשר להרחיב את הרשימה. מי שנרשם – יקבל; מי שלא נרשם – לא יקבל. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להסמכת ועדת הכנסת לבחירת נציג הכנסת בוועדה לבחירת נציב תלונות הציבור על שופטים. הצבעה כעת. הצבעה מס' 130 בעד ההצעה – 58 נגד – 45 נמנעים – אין ההצעה בדבר הסמכת ועדת הכנסת לבחירת נציג הכנסת בוועדה לבחירת נציב תלונות הציבור על שופטים נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 58 בעד, 45 נגד. אני קובע כי ההצעה להסמכת ועדת הכנסת לבחירת נציג הכנסת בוועדה לבחירת נציב תלונות הציבור על שופטים התקבלה. הסדרה עם ארגון הטרור חיזבאללה << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – דיון שהכנסת החליטה לכלול בסדר-היום בנושא: הסדרה עם ארגון הטרור חיזבאללה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אביגדור ליברמן לפתוח את הדיון. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >> לא צריך עשר דקות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הסיפור הוא סיפור מוזר. מדינת ישראל הגיעה להסכם הפסקת אש עם ארגון הטרור חיזבאללה. נוסח ההסכם, פרטי ההסכם, ידועים למחבלים מחיזבאללה; נוסח ההסכם ידוע לממשלת לבנון; נוסח ההסכם ידוע לצרפת. למי זה לא ידוע? לא ידוע לאזרחי ישראל. ממי מסתירים ולמה מסתירים? דווקא מאזרחי ישראל. מה שלמחבלים של חיזבאללה מותר לדעת, לאזרחים של מדינת ישראל אסור לדעת. הגישה מאוד מוזרה. מעבר לכך, מאז אותו הסכם צה"ל ספר יותר מ-250 הפרות. יותר מ-250 הפרות. לכן, המסקנה ברורה: קודם כול לצבא לבנון, צל"ב, אין שום כוונה לפרוק את חיזבאללה מנשקו. לחיזבאללה אין שום נכונות לוותר על הנוכחות שלהם בין ליטני לגבול ישראל. לכן, אנחנו צריכים להודיע פה קבל עם ועדה: אנחנו חייבים ליצור אזור חיץ לאורך כל גבול לבנון. יתרה מזאת, אנחנו חייבים להודיע: כל עוד חיזבאללה לא מתפרק מנשקו, לא נוותר על אזור החיץ. זה במהות נוסח ההחלטה שלנו. אנחנו דורשים שההסכם הזה יפורסם, ובשם הכנסת אנחנו מבקשים מצה"ל לדאוג ליצירת אותו אזור חיץ. כמו שאמרתי, לא נוותר עליו כל עוד חיזבאללה לא ויתר על פירוק מהנשק. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. נעבור לדיון האישי. נעשה את אותו נוהל. האם מבין חברי הכנסת שנרשמו מבעוד מועד יש כאלה שמעוניינים לדבר? אני מזכיר: מאלה שנרשמו. מיכאל ביטון? בבקשה, חבר הכנסת מיכאל ביטון. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רשום? רגע, רגע. כן, רשום, רשום. בבקשה. יש 40 וכמה שמות. בבקשה, חבר הכנסת ביטון. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אני רוצה להודות לשר הביטחון לשעבר על העלאת נושא החיזבאללה דווקא ביום הזה. יש לי רק שאלה תמימה לאנשי עוצמה יהודית, שהתנו את הכניסה שלהם לממשלה בתנאי שיהיה המשך לחימה בעזה: בעזה חשוב להם להילחם, אבל בלבנון, למה להילחם? בעזה חיסלנו יותר מחבלים, לא נשארו הרבה טילים. בלבנון יש לנו 40,000 טילים, 100,000 לוחמים, האיום על הצפון נשאר, אין שם חטופים – למה לא נלחמים? למה לא מחסלים את החיזבאללה? למה עוצמה יהודית לא אומרת: אם לא מחסלים את החיזבאללה, אני לא בממשלה? איפה היא מתנה תנאים? בעזה, שבה יש חטופים, שחיסלנו מחבלים, שנשארו אולי 12,000 טילים ביחד לג'יהאד ולחמאס. שם, היא אומרת, אני אבוא לממשלה רק אם נילחם בעזה. לא מעניין אותה חטופים. אבל האיום הגדול של לבנון, של 40,000 טילים, 100,000 לוחמים, לא הוסר מתושבי הצפון, ושם, היא אומרת, הפסקת אש זה דבר נפלא. אנחנו בעד הצרפתים, בעד האמריקאים, שמכתיבים לנו שלא צריך להילחם בלבנון. אנחנו לא דורשים לחסל את חיזבאללה, הוא לא מהווה איום, אפשר לישון בלילה בשקט. לא יכולתם להתאפק חודשיים, הפסקת אש עם חמאס כדי להביא 20 ומשהו חטופים בחיים, אבל בלבנון – אתם ישנים טוב בלילה. אז אני שואל – – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> תפסיק – – – את החמאס. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> קרעי, אל תפריע לי. אני שואל רק את עוצמה יהודית: למה בלבנון אתם ישנים טוב בלילה ולא דרשתם להילחם כשאין שם חטופים ואפשר להילחם והגענו להישגים, אבל בעזה, שבה יש חטופים – זה התנאי שלכם לממשלה? על השאלה הזאת לא קיבלתי תשובה. אתם מוזמנים לעלות להשיב. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, עד שלוש דקות. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אל תדאג, לא יעלו להשיב לך. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – מה נסגר – – – << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> שמעתי את השאלה שלך, חברת הכנסת שטרית. מה נסגר באמת? מה נסגר? נסגר שהצפון עדיין מופקר. חזרנו ל-6 באוקטובר בדיוק. מצפים שמישהו אחר ישמור על הביטחון שלנו, והמישהו הזה, קוראים לו חיזבאללה, שנמצא ומכין את עצמו מחדש ובונה את עצמו מחדש בגבול הצפון. רק לפני כמה ימים – ירי על אביבים, כדור, כדור. מה קרה? שום דבר, בקושי שומעים על זה, כאילו הכול בסדר. אתם מחזירים אותנו לעידן שבו חיזבאללה ימשיך לחפור את המנהרות שלו, ימשיך לאחסן את האמל"ח שלו, להכין את ההשתלטות שלו על היישובים, ואתם אומרים לתושבים: תחזרו לצפון. אין אמון של התושבים במה שאתם אומרים. הם התשובה. העיר מטולה, שהרוסה לחלוטין, לא שוקמה. באה הממשלה ואומרת: תחזרו מייד, מבטלים לכם את ההטבות, מקצצים לכם אותן. רק 8% מהתושבים חזרו למטולה; רק 8% מהתושבים מקבלים את האמירה של הממשלה שבטוח לחזור לצפון ושאפשר לחזור לצפון. אז בתוך האירוע הזה, שאתם עושים את מסיבות האיחוד מחדש שלכם והחגיגות והחיבוקים, הצפון עדיין מופקר. תושבי הצפון עדיין פליטים בארצם. אתם הממשלה הראשונה במדינת ישראל שעשתה טרנספר לאזרחי ישראל – טרנספר מעוטף עזה ומגבול הצפון. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> היה ב-2005 בכל זאת משהו. היה ב-2005 משהו. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אמת. ראש הממשלה ושר הביטחון הנוכחי הצביעו בעד טרנספר גם לתושבי גוש קטיף. נכון, הזכיר לי היושב-ראש, בדיוק אנחנו מציינים עכשיו שזה לא הטרנספר הראשון. לפני 20 שנה, כאן, בבניין הזה, ראש הממשלה דהיום נתניהו ושר הביטחון דהיום ישראל כץ הצביעו בעד חוק ההתנתקות כדי לגרש אזרחי ישראל מגוש קטיף. עכשיו מגרשים אותם בלי חוק – פשוט לוקחים את תושבי הצפון ומפנים אותם, ואת תושבי עוטף עזה ומפנים אותם. ולאן אתם רוצים שהם יחזרו? לאן אתם רוצים שהם יחזרו? לגור סמוך לחיזבאללה. אז כמו שראש הממשלה הזה חתום על פינוי גוש קטיף, הוא חתום גם על פינוי הגליל ועל פינוי עוטף עזה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> מה אתם בלחץ? מה יש למהר? תתכוננו. תכינו שק שינה לשבוע הבא. תיפרדו מהמשפחה. כמה שיותר תישארו פה, תישנו פה. אל תתפקדו מחר, אתם לא מעניינים אותי. איך אמר ראש הממשלה לתושבת קריית שמונה? את לא מעניינת. אתם לא מעניינים אותי בכלל. תשבו כאן – – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שב בשקט, מסית. שב בשקט, מסית. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר קרעי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אותך אי-אפשר לקרוא לסדר, אז תשב בשקט ואל תפריע לי. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> – – – יאיר הלך לישון? יאיר הלך לישון – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תשב ותכין את השק שינה ותבוא לפה ותישן פה. אתה איש מסית ומפלג. בכל דקה שאתה עומד על הדוכן אתה רק מסית. פעם אחת לא עלית על הדוכן ואמרת משהו טוב. אותי אתה יכול לאהוב, לא לאהוב – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> ממש שפתיים יישק – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אתה יכול להתחבר, לא להתחבר. אני לפעמים אומרת דברים שאולי לא מקובלים, אבל אני רוב הזמן אומרת דברים שהם מקובלים. אתה בחיים לא עמדת פה, בחיים לא עמדת פה ודיברת אל עם ישראל. אתה אחד האנשים הכי מסיתים בכנסת, אבל הטפת לי. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> ממש שפתיים יישק – – – איזה דיבור נעים יש לך. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הינה, אני אומרת לך – תפסיק, אבל. לקרוא אותך לסדר? די, תפסיק. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר קרעי, השר קרעי. רשות הדיבור של חברת הכנסת בן ארי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עצם העובדה שזוגות צעירים עם ילדים קטנים לא חוזרים לצפון, זה על הראש שלכם. וכשאני פוגשת זוג צעיר שהבת שלו עם הבת שלי בבית הספר, הם אומרים לי: אנחנו לא נחזור. את מי תחזירו לצפון, את האוכלוסייה המבוגרת, שאין לה ברירה? איזו משפחה עם ילדים קטנים תרצה לגור במטולה? תגיד לי, מי ירצה לגור שם? העיר היפה בארץ, החריבו אותה לחלוטין. ומי ירצה לגור בקריית שמונה? איזה ביטחון אתם נותנים להם? כלום אתם לא נותנים להם, שום דבר. במקום לבוא ולפה ולהתייצב באומץ ולהגיד: כשלנו, טעינו – אתם מורחים סיפורים. וירי הנק"ל הזה לעבר רכב באביבים היה חייב לגרום לתגובה מסיבית, אבל לא עשיתם את זה. כשבוגי יעלון רץ בפארק וחיזבאללה איימו עליו לא הגבתם, וכשחיזבאללה פתחו אוהל לא הגבתם, וכשחיזבאללה הגיע לצומת מגידו ועשה פיגוע לא הגבתם. מדיניות ההכלה היא מדיניות של פשע. פשע. כשהאוהל של חיזבאללה נפתח, לא עשיתם שום דבר, אז עכשיו תגיד לי, איזה זוג צעיר ירצה לגור עם הילדים שלו בצפון? איזה? אחד תראה לי. אני לא מכירה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> תגידי, איזה זוג – – – צעקות – – – לא יכול לשמוע את הצרחות – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שב בשקט. אי-אפשר לסבול – – – שב בשקט – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת והשר, אנא. רשות הדיבור לחבר הכנסת סגלוביץ'. בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> מחר בשעה 21:30 תתכנס ממשלת ישראל להעביר את ראש שירות הביטחון הכללי רונן בר מתפקידו, בשל בעיה של חוסר אמון של ראש הממשלה. היום מונה בן גביר כשר לביטחון פנים, שבוודאי לעם ישראל יש ביטחון ביכולות שלו. זה ראש הממשלה. על מנת לפשט את האירוע ולחבר אותו לאירוע אחר, אפרופו ההצעה לסדר-היום בעניין החיזבאללה, בואו נדבר קצת על לשכת ראש הממשלה, על הכוורת שנמצאת סביבו, לידו ואיתו. מה לעשות? יש חקירה על הכוורת הזאת, ולא ראשונה. אחד מהם, קוראים לו פלדשטיין – בתחילת הדרך ראש הממשלה אמר: אני לא מכיר אותו. ישר הוא מתנער. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל כמו כל חשוד, הוא החל לחבק את מי שיכול לומר אחרת. ואז היו פרסומים, והיום – בתוך יועציו של ראש הממשלה אנשים מקבלים כסף ממדינה זרה. אני רק מדמיין מה היה קורה אם היה שומע את הדבר הזה בנימין נתניהו. הוא היה אומר: בגידה, זה מה שהוא היה אומר. אני אומר שיש כאן חקירה של שירות הביטחון הכללי ושל משטרת ישראל. אתמול בצוהריים הוציא ראש הממשלה הודעה – אני לא מחדש לכם – הודעה שקרית. הוא בא ואמר שראש אגף החקירות במשטרה לא יודע מה העבירה. המשטרה הוציאה הודעה שזה לא נכון, וראה זה פלא, פתאום בערב עוכבו אנשים לחקירה. מחר אתם בממשלה תשבו להזיז את ראש שירות הביטחון הכללי מתפקידו, אדם שנלחם למען מדינת ישראל בזמן שמיניתם היום עבריין לשעבר לשבת בכיסא השר לביטחון פנים. החקירה הזאת נמשכת והיא תימשך. לא תוכלו להתחמק מהשאלות שלא שאלתם את עצמכם – איך יכול להיות שבן אדם שנמצא עם ראש הממשלה מקבל כסף ממדינה זרה, כשהחיבור הוא לקטר, ואתם פה מספרים סיפורי אל-ג'זירה וחוקים וסיפורים. איזו ממשלה אתם? איך אתם מסתכלים על עצמכם במראה? אני אגיד לכם איך – אתם לא. מה שמעניין אתכם זה לא המראה שמולכם אלא ישבנכם והכיסא שאתם יושבים עליו. אבל יש חקירה ביטחונית בלשכת ראש הממשלה, היא מתקיימת עכשיו. והיום בערב אתם תנסו להזיז את ראש שירות הביטחון הכללי. זה אתם. לא תתחמקו מהעניין הזה לעולם. זה אתם ומורשתכם, זו מורשתו של ביבי – עבריין שעומד היום על דוכן העדים כנאשם ובערב ינסה לגרש את חוקרו מתפקיד ממלכתי. ואתם תצביעו כולכם בעד, כי כך אתם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם מבין הנרשמים לרשות דיבור יש נוספים שמעוניינים לדבר או שנעבור להצעות הסיכום? יש או אין? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תישארו פה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מי, אתה? בבקשה, חבר הכנסת רון כץ. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נישאר פה עד שיצא האור. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני. אני לא הבנתי, מה כל הלחץ שלכם? משלמים לכם כסף בשביל לשבת פה ולעבוד, זאת העבודה, תהיו רגועים. אנחנו נישאר פה ונישאר ונישאר ונעשה את העבודה שלנו. תהיו רגועים. אנחנו עובדים עבודה – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב, בואו נדבר על הדברים החשובים. קודם כול אני רוצה להודות לשר הביטחון לשעבר ליברמן, שהעלה את הנושא החשוב, כי ממשלת ישראל שכחה שיש צפון בכלל. אז ברוך השם, היום מונה שר הנגב והגליל, השר השני שאמור להתעסק בצפון. ברכות, וסרלאוף. תדע שיש צפון, הוא מופקר, 250 הפרות להסכם, ולאף אחד לא אכפת. אזרחי מדינת ישראל לא מכירים את ההסכם, אבל אולי כבוד השר יכיר את ההסכם וגם יעשו עם זה משהו, כי עשיתם שריר כל כך חזק על עזה והדרום, איפה ששם אנחנו כן עובדים וכן תוקפים, ושכחתם את הצפון. אבל זה לא מפתיע – שכחתם אותו כשחיזבאללה נכנס והעמיד אוהל בתוך שטח ישראל ולא עשיתם כלום; שכחתם אותו כשחיזבאללה התעצם ולא עשיתם כלום; שכחתם אותו כשחיזבאללה הפך להיות איום קיומי על מדינת ישראל ולא עשיתם כלום. מתי עשיתם משהו? כשלא הייתה לכם ברירה. אז עכשיו אני עומד פה ואומר לכם מראש: חיזבאללה מתעצם, חיזבאללה תוקף, חיזבאללה מפר את ההסכם, ואתם עדיין לא עושים כלום. ועכשיו, ברשותכם – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אני רוצה לעבור לנושא שיהיה על סדר-היום מחר. מחר אתם הולכים לדון בממשלה על פיטורי – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> היום. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, זה היום. היום אתם הולכים לדון בממשלה על פיטורי ראש השב"כ, אותו אדם שאמור לחקור את הפרשה הכי חמורה שהייתה בתולדות מדינת ישראל. אני רוצה רגע להסביר לציבור על מה מדובר: בלשכת ראש הממשלה הועסק דובר מיוחד לענייני מלחמה. לענייני המלחמה. הדובר הזה נכנס לכל דיון מסווג, לכל חדר סגור. הוא מלווה את ראש הממשלה במלחמה. הוא יודע כל סוד. אממה, אותו דובר לא עבר את הפוליגרף, אז אי-אפשר היה להעסיק אותו בלשכת ראש הממשלה, לא דרך לשכת ראש הממשלה, לא דרך לשכת המנכ"ל, וניסו. בשום דרך לא הצליחו להעסיק את אותו דובר. הוא בעצם עבד בהתנדבות. אבל מי כן שילם לדובר הזה, לכאורה? ממשלת קטר שילמה לדובר הכי מסווג בלשכת ראש הממשלה. דובר המלחמה של ראש הממשלה הועסק על ידי הקטרים. ואתם רוצים לפטר את החוקר שאמור לחקור את זה. מה קורה לכם, ממשלת ישראל? מה קורה לכם, כנסת ישראל? מה קורה לקואליציה ההזויה הזאת של ביבי? לא, אתם לא רוצים לדעת אם הקטרים שילמו מיליונים כדי לדעת מה קורה בתוך חדר המלחמה? אני דורש לדעת מה קרה שם. אתם צריכים לדעת מה קרה שם. אזרחי מדינת ישראל רוצים לדעת מה קרה שם. תתביישו לכם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני, תודה. אדוני היושב-ראש, עמיתיי השרים, תראו מה קורה לנו, על מה הכנסת מדברת. אני אספר לכם איך זה עובד: אתה עולה בצבא מסגן אלוף לאלוף משנה. אתה נחשף בצבא לדברים שלא היית חשוף להם קודם. גם אם אתה אלוף, אתה מתחבר לפוליגרף. אתה יכול להיות אלוף משנה שהרמטכ"ל מאוד רוצה, שראש אכ"א מאוד רוצה. הוא משרת אצלך, אבל לא עבר פוליגרף. לא יעזרו רמטכ"ל, שר ביטחון – הוא לא יהיה. הוא לא ייכנס למשרד שלו, בגלל שביטחון שדה פסל אותו. זה מה שקורה בגוף נורמלי. יכול להיות שזה היה גם בלשכת ראש ממשלה. לכן אולי לא היה אפשר לשלם לו, לא בגלל שלא היה כסף – בגלל שהוא לא עבר ביטחון שדה, משהו שחלק גדול משרי הממשלה הזאת לא מבין, לא יודע מה זה. איך זה הפך להיות דיון בין קואליציה לאופוזיציה? תגידו, אתם השתגעתם? אלה הסודות, אלה הדברים הכי רגישים שיש כאן. זה לא דיפ-סטייט. זה מכשיר פשוט שקוראים לו פוליגרף. זה אירוע פשוט שקוראים לו ביטחון מידע. אז מה עושה הממשלה הזאת, או מה עושה ראש הממשלה? לוקח את מי שמממן את חמאס כבר הרבה שנים, ואומר לו: בוא תמשיך לממן את אויבי ישראל. בגלל שמי שלא עובר פוליגרף, יש לו משהו. עכשיו, אני לא יודע על מה הוא לא עבר פוליגרף, מה הייתה השאלה. יכול להיות שהשאלה הייתה: תגיד, אתה משתף פעולה עם אויבי ישראל? זאת שאלה. אני אומר לכם, יש שאלה כזאת. האם אתה עושה עבירה פלילית? יש שאלה כזאת בפוליגרף. אף אחד לא מרגיש נעים בפוליגרף. אז מה קורה אחר כך? הולכים לאויבי ישראל, שיודעים שיש להם אינטרס לפגוע במדינה, ואומרים: תממנו. תגידו, אתם מכירים גוף ביון שיגידו לו: בוא, אנחנו נשים לך מישהו בלשכה הכי חשובה במדינה – קח כסף, קח כסף. תשאלו את רם בן ברק. אולי הוא יגיד לכם כמה מוכנים לשלם כדי שיהיה בן אדם משתף פעולה, כמה מדינת אויב מוכנה לשלם. וזה נהיה קואליציה ואופוזיציה? תתביישו. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, אני לא מבין את הלחץ שלכם. אני הייתי פה בלילה שלשום, הייתי פה בלילה אתמול, היום אנחנו נהיה פה כמה שצריך. יש לנו זמן, נכון? הכול בסדר. השר קרעי, אתה שר התקשורת מזה שנתיים ושלושה חודשים. כל יום כמעט אתה עולה פה לדוכן ומבטיח לנו את חוק השידורים, נכון? איפה זה? חוק בסיסי, וזה הסיפור שלך. בסוף, עם כל ההסתה ועם כל הדיבורים ועם כל הצעקות, אתה שר שלא יודע לעבוד. אתה שר חסר יכולות. וזה הסיפור של הממשלה הזאת, כי עמד פה גם שר האוצר לפני שעה וחצי וסיפר על כלכלה צומחת. כן, היא הייתה צומחת, לפני שהגעתם. מאז שהגעתם אנחנו כבר שנתיים עם צמיחה שלילית לנפש, וצמיחה שלילית למשקי הבית, וירידה ברמת החיים, וחמש הורדות של דירוג האשראי, וגירעון שכל פעם מחדש שובר שיאים חדשים. זה הסיפור של שר האוצר הזה, שעמד פה תוך כדי שהילדים שלנו היו בבית תחת האזעקות ושיקר. זה הסיפור שלכם – השרים, שהם חסרי יכולות; הממשלה, שהיא לא מתפקדת וחסרת יכולת. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. מבין הרשומים לרשות דיבור, האם יש נוספים או שנעבור? בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קטרגייט זה רק חלק מהפאזל של הלשכה העבריינית הזאת. ענן של עבריינות עוטף את הלשכה הזו, מתחת לרדאר חלף לו בלי שאנשים ישימו לב. אחרי תחקיר שבוצע בשב"כ לאירועי 7 באוקטובר ולקיחת אחריות על ידי ראש השב"כ רונן בר, מה שלא קורה בממשלה הזו, יצא לתחקיר מכתב נלווה. המכתב הנלווה הזה מסכם את האחריות של ראש הממשלה לאירועי 7 באוקטובר. המסמך הזה מפרט את כל ההתרעות שהעביר השב"כ לראש הממשלה – שהעביר ראש השב"כ לראש הממשלה. במסמך הזה מפורטות המלצות השב"כ שהובאו בפני ראש הממשלה לחסל את הצמרת של חמאס. אבל ראש שהממשלה רצה שקט, לכן הוא לא ביצע שום דבר מההמלצות השב"כ. המסמך הזה, חברים, הוא אצבע מאשימה. הוא בסיס לוועדת חקירה ולכתב אישום. זהו מסמך שאי-אפשר להתעלם ממנו. הלשכה הזו, עבריינות אופפת אותה מכל צד. תבקשו, בבקשה, את המסמך הזה. אי-אפשר להשמיד את המסמך הזה שנלווה לתחקיר השב"כ, כי הוא גם נשלח ליועצת המשפטית לממשלה, ויש עותקים בשירות הביטחון הכללי. מי שלא שם לב, זה החלק המרכזי שהביא את ראש הממשלה להודיע לראש השב"כ שהוא מפטר אותו. קטרגייט זה רק חלק מהפאזל. המסמך הזה הוא מסמך קשה מאוד, קשה מאוד, נגד ראש ממשלה, שמצביע עליו כנושא באחריות הישירה לאי-חיסול של מנהגי חמאס, ועל כך שלא עשה דבר וחצי דבר בהתעצמות חמאס, למרות ששירות הביטחון הכללי התריע בפניו. הכול ממוסמך שם, עם תאריכים, עם מסמכים נלווים. זהו הבסיס לכתב האישום ולהקמת ועדת חקירה ממלכתית. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש נוספים מבין הרשומים שמעוניינים לדבר? אם לא, אנחנו נעבור להצעות הסיכום. שתי הצעות סיכום לפנינו. ההצעה הראשונה היא של סיעות הליכוד, ש"ס, יהדות התורה, הציונות הדתית ועוצמה יהודית. יציג אותה חבר הכנסת אופיר כץ. בבקשה, אדוני. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כל הסיעות שמנהלות משא ומתן עם חיזבאללה ותמכו בכסף לחמאס. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> ראש האופוזיציה שלך – – – << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הנציג של אל-ג'זירה בישראל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רבותיי, אנחנו מקריאים את הודעות הסיכום. בבקשה לא להפריע. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> הצעתנו – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת והשר, בבקשה. השר, בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> די כבר, די. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, די. כן, אופיר. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> כדאי שתשתקו בנושא הזה. פשוט תשתקו. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> דבר עם זה שלידך – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת והשר, רשות הדיבור לחבר הכנסת אופיר כץ ולו בלבד. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> הצעתנו היא זו: הכנסת מחליטה – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> נו, מה, מאיר, מה יהיה? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, פשוט תקריא. תקריא. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי. הכנסת מחליטה – זו הצעתנו, גלעד, רגע, תקשיב, אולי תשתכנע – כי מי שכיהן בממשלה שחתמה על הסכם כניעה מביש עם חיזבאללה, מוטב לו להימנע – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, רשות הדיבור לחבר הכנסת כץ. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> תדבר עובדות, מה – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> למה אתם מתעצבנים? אני רק בשורה הראשונה. אני רק בשורה הראשונה, למה אתם יוצאים מדעתכם? זו ההצעה שלנו. אולי תצביעו בעד, אולי לא. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> נישן בים. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> כי אתה משקר. ההסכם לא היה עם החיזבאללה, אז למה לומר את זה? << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אחזור, טוב? תאפשרו לי, בבקשה. הכנסת מחליטה כי מי שכיהן בממשלה שחתמה על הסכם כניעה מביש עם חיזבאללה, מוטב לו להימנע מביקורת על ראש הממשלה נתניהו וממשלתו, אשר באמצעות כוחות הביטחון הנועזים שלנו ובעזרת השם חיסלו את נסראללה ושאר ההנהגה, והנחיתו מכה קשה על ארגון חיזבאללה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. ההצעה הנוספת היא של סיעות ישראל ביתנו והמחנה הממלכתי. יציג אותה חבר הכנסת עודד פורר. מציג את ההצעה חבר הכנסת פורר, בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אז תגידי לדן, כי לא – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נראה לי – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> גם סיעת יש עתיד ביקשה להצטרף. הכנסת קובעת כי מדינת ישראל חייבת להקים אזור חיץ לאורך גבול לבנון כדי להגן על יישובי הגליל. מאז שנחתם ההסכם, צה"ל תיעד למעלה מ-250 הפרות של חיזבאללה, שמהוות הוכחה ברורה לכך שהוא ממשיך להפר את התחייבויותיו ולסכן את ביטחון תושבי הצפון. הכנסת דורשת מהממשלה להודיע כי ישראל תתפוס אזור חיץ שאותו תפנה אך ורק לאחר שחיזבאללה יתפרק מנשקו. בנוסף, הכנסת דורשת מהממשלה לחשוף את מלוא הסכם הפסקת האש שהסתירה הממשלה מהכנסת ומהציבור. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת פורר. אנחנו עוברים להצבעות. שימו לב שעל פי תקנון הכנסת, אנחנו מצביעים תחילה על ההצעה של הסיעה הקטנה יותר. לפיכך, אנחנו מצביעים כעת על הצעת הסיכום שהוצגה כרגע על ידי חבר הכנסת פורר, של סיעות ישראל ביתנו והמחנה הממלכתי. חברי הכנסת המעוניינים להצביע, אנא שבו במקומותיכם. הצבעה כעת. הצבעה מס' 131 בעד הצעת הסיכום – 28 נגד – 40 נמנעים – אין הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת עודד פורר לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 28 בעד, 40 נגד. ההצעה לא התקבלה. כעת נצביע על ההצעה – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מה? איזה מסך לא עבד? של חבר הכנסת קריב. מדור מחשב, תבדקו את המסך של חבר הכנסת קריב. נוסיף אותך לפרוטוקול. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה. כרגע אנחנו מצביעים על ההצעה שהציג חבר הכנסת כץ מטעם סיעות הליכוד, ש"ס, יהדות התורה, הציונות הדתית ועוצמה יהודית. הצבעה כעת. הצבעה מס' 132 בעד הצעת הסיכום – 42 נגד – 28 נמנעים – אין הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת אופיר כץ נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 42 בעד, 28 נגד. ההצעה התקבלה. נציין לפרוטוקול כי חברת הכנסת מיכל שיר סגמן הצביעה בעד בהצעה הקודמת. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה, אבל אנחנו מציינים זאת לפרוטוקול. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני כ"ד באדר התשפ"ה, 24 במרץ 2025 בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. בוקר טוב לכולם. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 05:56. << סיום >>