דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י"א ישיבה ל' הישיבה השלושים של הכנסת העשרים-וארבע יום שלישי, ה' בתמוז התשפ"א (15 ביוני 2021) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3 נאומים בני דקה 3 אוריאל בוסו (ש"ס): 4 אבי מעוז (הציונות הדתית): 4 משה אבוטבול (ש"ס): 5 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 6 ינון אזולאי (ש"ס): 6 שמחה רוטמן (הציונות הדתית): 7 נירה שפק (יש עתיד): 9 גלעד קריב (העבודה): 10 הצעות לסדר-היום 11 ציון שלושים שנה למבצע שלמה 11 היו"ר מיקי לוי: 11 דסטה גדי יברקן (הליכוד): 12 רון כץ (יש עתיד): 15 משה אבוטבול (ש"ס): 15 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 17 ניר אורבך (ימינה): 19 בנימין זאב בגין (תקווה חדשה): 21 גלעד קריב (העבודה): 22 שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: 24 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבריי חברי הכנסת, היום יום שלישי, ה' בתמוז התשפ"א, 15 ביוני 2021. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי על פי סעיף 96(ד) לתקנון הכנסת, משפסקה כהונתם בכנסת של חברי הכנסת אליהו ברוכי, יעקב טסלר ויוסף טייב ביום ג' בתמוז התשפ"א, 13 ביוני 2021, נמחק שמם מהצעות חוק שהיו שותפים להן עם מציעים אחרים. כמו כן, הצעות חוק שמספרן פ/1010/24 ו-פ/1281/24, שהוגשו מטעמו של חבר הכנסת יוסף טייב כמציע יחיד, הוסרו מסדר-היום, וכן הצעות חוק שמספרן פ/1288/24, פ/1396/24 ו-פ/1290/24, שהוגשו מטעמו של חבר הכנסת יעקב טסלר כמציע יחיד, הוסרו מסדר-היום. הונחו היום על שולחן הכנסת: תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (חובת ביצוע בדיקה בכניסה לישראל) (תיקון מס' 4), התשפ"א–2021; תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלות על הפעלת שדות תעופה וטיסות) (תיקון מס' 21), התשפ"א–2021. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה למזכירת הכנסת. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נאומים בני דקה. על פי הרשימה שמונחת לפניי: חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה – לא נוכחת; חברת הכנסת דיסטל – לא נוכחת. חבר הכנסת אוריאל בוסו, בבקשה. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, התבשרנו היום כי התקבלה החלטה במזכירות הכנסת לעצור ולהקפיא את החקיקה הפרטית למשך 30 יום. אנחנו, בלי להבין את המהלך – לאחר שהוקמה ממשלה שכביכול נלקחה מהציבור, עכשיו לוקחים גם את הזכות האזרחית, והכנסת עוברת אולי לחברה פרטית? אני מקווה שההחלטה הבאה בנשיאות לא תהיה לאסור על חברי האופוזיציה להיכנס למליאה או אפילו למשכן הכנסת. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לך. אני אקח את זכות הדיבור ורק אגיד שאין שום כוונה להגביל אלא להתחיל חודש אחרי, בדיוק כמו בכנסת העשרים, בדיוק כמו בכנסת העשרים-ושלוש, כדי לאפשר להתארגן. זה היה בהסכמה גם של הסגן מהאופוזיציה וגם הסגן של הקואליציה, בהסכמה מוחלטת. אפילו לא היינו צריכים להצביע על כך. אז יש לזה תקדים, ורק ביקשתי להשיב. תודה רבה. חבר הכנסת עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת טאהא – לא נמצא; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נמצאת; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נמצא; חבר הכנסת בן גביר – אינו נוכח. חבר הכנסת מעוז, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. נאום הנדסת תודעה מס' 14, והפעם על ריקוד הדגלים. למחות נגד מצעד הדגלים בטענה שזו פרובוקציה ברובע המכונה "מוסלמי" זו הנדסת תודעה. מדובר בחלק הצפון-מזרחי של ירושלים העתיקה, שבו התגוררו למשל אליעזר בן-יהודה, משפחתו של ד"ר מאגנס, ראובן ריבלין, סבו של הנשיא היוצא, ואביו של הנשיא יצחק נבון. 120 שנות התיישבות יהודית מפוארת, שבשיאה כללה 5,000 יהודים, באו אל קיצן בעקבות מאורעות הדמים טרם קום המדינה. ברובע המדובר שכנו ושוכנים עד היום בית הכנסת אוהל יצחק, בית ויטנברג, ישיבת תורת חיים, שבמקומה שוכנת היום ישיבת עטרת ירושלים, חצר רייסין, חצר גליציה וישיבת חיי עולם. זהו עוד חלק מחלקיה של ירושלים עיר קודשנו שזכינו לחזור וליישבה. השר לביטחון הפנים הודיע אתמול שהמצעד יתקיים, כי – אני מצטט: ירושלים היא בירת ישראל הנצחית. אבל אך לפני תשעה ימים, כשעוד היה באופוזיציה, הוא קרא לבטל את המצעד ולהגביל את חופש הביטוי והזכות לצעוד בירושלים. גם הוא שימש חלק ממכונת הנדסת התודעה. אני ממליץ וקורא לכל אזרחי ישראל להשתתף היום בריקוד הדגלים כאנשים המתהלכים בביתם. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת מעוז. חבר הכנסת כסיף – אינו נוכח; חברת הכנסת מראענה – אינה נוכחת. חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, ברכות על היבחרך לתפקיד. שיהיה בהצלחה, בעזרת השם. בשבת האחרונה התרגשתי כשקראתי בעלון השבועי הנכבד עונג שבת, של הארגון לקירוב לבבות הידברות בראשותו של הרב הגאון זמיר כהן שליט"א, על מיזם חדש, "וקשרתם" – אלפי עמדות של הנחת תפילין ברחבי הארץ. המיזם החל כחיזוק תורני כללי שחל בעקבות תקופת הקורונה. העמדות מפוזרות בכל הארץ, בפרט ליד בתי עסקים, וגורמות לאנשים לעצור לרגע משטף חיי היום-יום והעבודה, העסקים והפוליטיקה – והם נעמדים להניח תפילין ולקרוא קריאת שמע. מרגש לראות את חיילינו היקרים נעצרים רגע לפני העלייה להסעה לבסיס, מניחים תפילין ומתחזקים, כמו גם בעלי עסקים ושאר עמך בית ישראל, שמתחילים את הבוקר עם משהו שמחבר אותם למעלה, לבורא עולם, דבר שיסייע להם בוודאי בתפילתם לבריאות, אושר ופרנסה והצלחה. אם אין תורה, אין קמח, ובלי תפילין לא נוגעים בקמח. אנשים לפעמים מחפשים אצל מקובלים סגולות, קמעות להצלחה. הינה לנו קמע עתיק ומוכח של הצלחה, קלף חזק ומנצח מבורא עולם לקשירה על היד והראש כל בוקר בהנחת תפילין. אי-אפשר שלא לציין את זכות הראשונים לדבר, הלוא הם חסידי חב"ד היקרים, שכבר למעלה מעשרות שנים, בהוראת הרבי, מחזקים את העם במיזם החשוב הזה בבחינת "ופרצת". אני מאחל לארגון הידברות המון הצלחה, וקורא לעוד ועוד אזרחים להיות שותפים במיזם, להקים נקודות נוספות, ומאחל גם לשרה החדשה להגנת הסביבה תמר זנדברג לראות את הטוב שבתפילין ובכל מצוות התורה והיהדות. זה בטח ימחק לה כמה הצעות חוק שתכננה בעבר כחברת כנסת ממפלגת מרצ. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. אני לא מפעיל שעון, ואני מבקש להצטמצם קצת. כיוון שעסקת בדברים קדושים, לא הפסקתי אותך. חבר הכנסת אבו שחאדה – אינו נוכח; חברת הכנסת שטרית – איננה; חברת הכנסת ברק – איננה; חבר הכנסת מרגי – איננו; חבר הכנסת עבאס – איננו; חבר הכנסת קושניר – איננו. חבר הכנסת פינדרוס, בבקשה. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> בניגוד להרגלי, אקרא מן הכתב, כיוון שאני מצטט: "בחיים האמיתיים אף אחד לא רוצה שיגידו – – – שהוא שקרן. אבא שלנו לימד אותנו בגיל שבע – אסור לשקר. אם עמדת מול אנשים ונשבעת להם, לא תחזור בך. יש מושג כזה: כבוד עצמי – – – פה בבניין ככל שפוליטיקאי יורד נמוך יותר, הוא מצליח יותר. זה שירד הכי נמוך מכולם, מצליח הכי מכולם. להבטחות אין שום ערך. מילה של בן אדם זה המצרך הכי זול פה. המציאו לזה שם: אומנות האפשר. כל העריקים, גנבי הקולות, כל השרים לענייני כלום ושום דבר הולכים מאולפן לאולפן ואומרים: פוליטיקה היא אומנות האפשר. עד גבול מסוים. יש מקום שבו כבר אי-אפשר, יש קווים אדומים. אתה לא מתפשר עם אנשים שפגעו בכל מה שקדוש ויקר לך, במשפחה שלך, במדינה שלך. יש את ז'אנר המתנצלים, משפילי העיניים, שאומרים: זה לא מה שרציתי, אבל לא הייתה לנו ברירה. תמיד יש ברירה. תמיד אפשר לשמור על העקרונות שלך, בתנאי אחד: שאתה מוכן לשלם את המחיר. אם קנו אותך, לפחות אל תמכור לנו שלא הייתה ברירה. קנו אותך – יש מחיר" לכל מה שזה. אני מסיים. "זה נראה כרגע רחוק. זה לא רחוק. זה נראה בלתי אפשרי. זה ועוד איך אפשרי. כי מתחתם את החבל יותר מדי. כי המרחק בין החיים האמיתיים לפוליטיקה הפך להיות בלתי נסבל". לפעמים עושים טעויות – אבל היא תמיד חוזרת, וכשהיא תחזור, היא תמצא אותנו פה. תודה רבה. שר החוץ, ראש הממשלה החליפי יאיר לפיד, בהשבעת הממשלה הקודמת. אני חותם על כל מילה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת פינדרוס. סגן השר סגלוביץ' – אינו נוכח. חבר הכנסת אזולאי, בבקשה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> ראשית, ברכות לאדוני היושב-ראש, ידידנו מוועדת הכספים. אנחנו מברכים שלא תצא תקלה תחת ידך. אתה יודע, היית פה באמת קונסנזוס בבחירה. גם כשאנחנו שמנו – לא הצבענו נגד, כי אוהבים אותך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. אני מודה לך. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני רוצה לדבר על חברותנו בוועדת הכספים, שהייתה עד לא מזמן. היום בג"ץ פסק שעמותת יחד ברמת השרון תקבל את האישור של סעיף 46 ומוכרת כגוף ציבורי. הדבר הזה, בעצם, דבר שהיה – קיבלנו אותו בקונסנזוס של 15 חברים, מהם שבעה חברי אופוזיציה. בעצם בג"ץ היום החליט שתי החלטות: החלטה ראשונה, שידענו אותה תמיד, שהאטימות שלו כלפי העם, כלפי היהדות, ­פה הוא גילה – שהמיסיון קיבל לגיטימציה ויכול להיכנס מהדלת הראשית. בג"ץ החליט היום שהמיסיון במדינת ישראל זה חוקי, בדלת הראשית. ואני חייב להגיד שגם ראש הממשלה הרזרבי יאיר לפיד אמר אז שהוא נגד זה, וכל האופוזיציה היו נגד ההכרה במיסיון. בג"ץ פה בא והחליט שהוא בעד המיסיון. דבר נוסף: הוא רומס ברגל גסה אותנו כמחוקקים ומכבה את השלטר. אפשר לכבות את השלטר בכנסת, לצאת ולתת לבג"ץ להיכנס לפה. חבל שזה כך, זה כואב לנו שזה כך, אבל זה המצב, וגם הוא מצטרף לחגיגה, לממשלה החדשה, אז קדימה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אזולאי. חברת הכנסת גולן – איננה. חבר הכנסת רוטמן, בבקשה. היי, אני מתנצל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא לא, זה בסדר. איך דילגתי עליה? << דובר >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, השבוע התפרסם שהזמרת אתי אנקרי נאלצה לבטל הופעה שלה. הדבר הזה כמובן נובע מפגיעה חמורה בחופש העיסוק, והיא הסבירה את הסיבה שהובילה אותה לבטל את ההופעה שלה – אמרה שהיא, כשומרת מצוות, מעוניינת להופיע רק בפני נשים, כחלק מאמונתה הדתית. היא גילתה – אולי גם אוימה – שהסדרנים שיעמדו בכניסה וינסו לדאוג שהאירוע יתקיים בפני נשים, כמובטח, עלולים להיות חשופים לתביעה בגין חוק איסור הפליה במוצרים ושירותים. כמובן שמדובר בהפרה של החוק, כי בחוק איסור הפליה במוצרים ושירותים כתוב במפורש: "אין רואים הפליה לפי סעיף זה – – – בקיומן של מסגרות נפרדות לגברים או לנשים, כאשר אי-הפרדה תמנע מחלק מן הציבור את הספקת המוצר או השירות הציבורי, את הכניסה למקום הציבורי, או את מתן השירות – – – ובלבד שההפרדה היא מוצדקת, בהתחשב, בין השאר, באופיו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי, במידת החיוניות שלו, בקיומה של חלופה סבירה לו, ובצורכי הציבור העלול להיפגע מן ההפרדה". החוק הזה נקבע ונחקק בכנסת ישראל, והסעיף הזה הוסף בדיוק כדי לאפשר לאנשים שאמונתם הדתית מחייבת קיום אירועים בהפרדה – לזה התכוון המחוקק. לצערי, הכוונה הברורה הזאת של המחוקק סולפה על ידי פקידי משרד המשפטים, ובשלב מאוחר יותר, בחלק מהפעמים, גם על ידי שופטי בג"ץ. כתוצאה מתרבות האימה שהוטלה על אזרחי מדינת ישראל, דבר שהיה אמור להיות טריוויאלי – זמרת שומרת מצוות מעוניינת, על פי דתה ואמונתה, לקיים מופע רק בפני נשים – הפך להיות בלתי אפשרי במדינת היהודים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני בטוח ששר המשפטים ידע להחזיר עטרה ליושנה בהקשר הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת רוטמן. חברת הכנסת שפק. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – עשרות. זה סתם, פשוט – מה, אין הופעות רק בפני ציבור גברים, רק בפני ציבור נשים? << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> נקיים על זה דיון בוועדת החוקה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אף אחד לא מנע ממנה, זו סתם השמצה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> הדבר היחיד שהם אמרו זה שקונים כרטיסים און-ליין. הם לא יכולים לדעת מי רוכש אותם, גבר או אישה. זה כל הסיפור. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זו פשוט השמצה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אוקיי, אני בטוח שנקיים על זה דיון. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני אשמח. תביאו נתוני אמת, לא סתם – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> בוודאי, בוודאי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, חברת הכנסת שפק. בבקשה. << דובר >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר >> תודה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה – מיקי, אני מפנימה – תודה. היום אני רוצה לדבר על מה שבין הגנה להגנה. בתאריך 15 ביוני 1920 הוקמה ההגנה. ארגון זה הוקם על מנת לתת הגנה כוללת ליישובים. מההגנה צמחו שני דברים מכוננים: הראשון – מפעל ההתיישבות. ההגנה סייעה להקמת יישובי חומה ומגדל, ובין הפעולות המפורסמות הייתה תוכנית 11 הנקודות בנגב: בלילה אחד, במוצאי שבת, מוצאי יום הכיפורים 1946, הוקמו בנגב 11 יישובים. הדבר השני הוא כוח המגן – מאותו ארגון הושמו היסודות לצה"ל, אשר כשמו כן הוא: צבא ההגנה לישראל, והיום, 101 שנים אחרי, חובתנו עודנה להגן על היישובים באמצעות אותו צבא. בימים האחרונים חזר טרור הבלונים. בלוני תבערה ונפץ משוגרים – ולא כמו שנרשם: מופרחים; הם משוגרים לעבר יישובי עוטף עזה והדרום. עד השעה 14:32 יש דיווח על עשרה מוקדי שרפות בשטחי מועצה אזורית אשכול ומועצה אזורית שער הנגב. טרוריסטים – ואני אומרת "טרוריסטים" ולא "מפגינים" ­– הגיעו לגדר הגבול וניסו לפגוע בגדר. אנחנו רואים שגם היום אנחנו נדרשים לתת מענה ולהגן על אותם יישובים, שחלקם הוקמו באותה תוכנית של 11 הנקודות. בכוונתי, כחברת ועדת חו"ב, ליזום דיון בנושא ולגרום לכך שכנסת ישראל וממשלת ישראל ימשיכו לתת תחושת ביטחון למתיישבים בכל נקודה במדינת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת שפק. חבר הכנסת גינזבורג – אינו נוכח; חברת הכנסת זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת סופר – אינו נוכח; חבר הכנסת רון כץ – מוותר; חבר הכנסת גולן – אינו נוכח; חבר הכנסת מוסי רז – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב אשר – אינו נוכח. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אשוב ואברך אותך לרגל המינוי החשוב, וגם – להודות לך על הרגישות יוצאת הדופן שגילית בישיבת ההשבעה, שבה ויתרת על נאום הבכורה על מנת להקל על חברתנו חברת הכנסת אמילי מואטי. מסכת אבות מלמדת אותנו את המאמר החשוב: במקום שאין אנשים היה איש – ואתה הענקת לכולנו שיעור חשוב בעניין זה. בדבריי הקצרים אבקש להמשיך ולהידרש למליאת ההשבעה. אתמול בשעות אחר הצוהריים הגיע לשערי הכנסת חבר יקר וצעיר, עידו מהיישוב נטף שבהרי ירושלים. הוא הגיע לכאן יחד עם חברי וחברות השכבה שלו מבית ספר הראל לציין את קבלת תעודת הזהות במעמד חגיגי. הם הגיעו דווקא לכאן מתוך אמונה שהבית הזה מסמל את הדמוקרטיה הישראלית התוססת, אך גם את היחד הישראלי, מתוך הכרה בחשיבות הוויכוח והדיון הנוקב, אך גם מתוך הכרה בצורך לטפח רוח של ממלכתיות, גאווה ישראלית ואכפתיות. הם הגיעו לכאן מתוך ציפייה שהיושבים והיושבות בבית הזה יהוו דוגמה אישית. לצערי הרב, אדוני היושב-ראש, אינני בטוח שהענקנו להם במליאת ההשבעה את אשר הם ציפו מאיתנו, כאשר ראש הממשלה הנכנס לא יכול היה להשלים ולו משפט אחד מנאומו; כאשר התמונות של נרצחי פיגועים הפכו לכלי מחאה פוליטי ונתלשו, לצערנו, בידי סדרני הבית; כאשר שרים יוצאים לא המתינו לברך את מחליפיהם אחרי ההשבעה. אדוני היושב-ראש, כולי תקווה שתחת שרביט כהונתך והנהגתך תחזור לבית הזה חוכמת השילוב בין ויכוח פרלמנטרי נוקב לבין דרך ארץ בסיסית. זוהי, לטעמי, הציפייה והבקשה של עידו, חבריו וחברותיו ושל כל האזרחים והאזרחיות הצעירים הנושאים את עיניהם לבית הזה וליושביו. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת קריב. חברת הכנסת מואטי – איננה; חבר הכנסת שיקלי – איננו. חברים, אנחנו נעביר את זה גם בנשיאות, אבל אני גם מנצל את ההזדמנות הזאת: לא תוגש יותר רשימה, כי אנחנו מבזבזים את זמננו. אנחנו נחזור חזרה למתכונת הקודמת שהייתה נהוגה כאן: חברי הכנסת יגיעו בשעת הפתיחה וילחצו על הכפתור שמזמין את האפשרות, את הזכות לנאום בן דקה, וככה אנחנו נחסוך את זמננו. בהחלט, מזכירת הכנסת תוכל לקבל כל לחיצה שלכם ותערוך רשימה של מי שאמורים לשאת את הנאומים. זה רק לידיעה כללית. תודה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון שלושים שנה למבצע שלמה << הלסי >> << דובר >> היו"ר מיקי לוי: << דובר >> אנחנו עוברים לנושא הבא: ציון שלושים שנה למבצע שלמה, דיון שיזם חבר הכנסת גדי יברקן – הצעות לסדר-היום מס' 47, 37, 42, 43, 45, 46 ו-48. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה – וחברים, אני יכול להגיד את זה מעל הדוכן: אני מבקש לחזור למתכונת הקודמת. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אנחנו מבקשים להחזיר את אמון הציבור לבניין הזה, להחזיר את השיח. אם אתם – אנחנו, אני יחד איתכם – לא נכבד את הבית הזה, גם בחוץ לא יכבדו אותנו. אז מי שעולה, גם לנאום בן דקה, יגיד את הדברים האלה. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, מבצע שלמה, שאנו מציינים לו היום 30 שנה, הינו אבן דרך היסטורית נוספת בהחזרת העם היהודי לארצו אחרי אלפיים שנות גלות. העלאתם ארצה של 14,000 יהודים מאתיופיה במבצע ההיסטורי הזה מסמלת יותר מכול את המחויבות שיש למדינת ישראל לכל יהודי התפוצות. ישראל הייתה ותישאר ביתו של העם היהודי בכל מקום בעולם, וצריך להמשיך לפעול למען עלייתם של שארית יהודי אתיופיה לישראל. רבות דובר על קשיי הקליטה שחוותה הקהילה המפוארת הזאת בישראל, על המעבר מחברה מסורתית לחברה המודרנית, על הפער שגדל והלך בין הצעירים, שהתערו בחברה באופן מהיר יותר, למבוגרים, וכמובן על משבר המנהיגות שחוו זקני העדה. אך מעל הכול עומדים גילויי הגזענות המכוערים שחוו וחווים יהודי אתיופיה בארץ. מוטלת עלינו החובה שלא לעצום את העיניים, לטפל בכך ולעקור את התופעה הזאת מן השורש. חבריי חברי הכנסת כולם, מכאן ברור כי יש לנו עוד דרך ארוכה לעשות כדי לקלוט באופן ראוי את אחינו יוצאי אתיופיה בישראל. זו חייבת להיות משימה עליונה של כל ממשלה. לחבר הכנסת גדי יברקן, שיזם את האירוע – וציון האירוע ההיסטורי הזה חשוב מאוד – יישר כוח ותודה רבה. אני מזמין אותך לשאת דברים, בבקשה. << דובר >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת מיקי לוי, ראשית, אני מאחל לך הצלחה רבה. הצלחתך היא הצלחה של הבית הזה ושל עם ישראל, ובלב כן ופתוח אני מאחל לך הצלחה רבה. אנחנו זקוקים לזה. גברתי שרת העלייה והקליטה, חבריי חברי הכנסת, מזכירת הכנסת, בדיוק כשחלפתי לכאן כדי לעלות על הבמה לשאת דברים, ראיתי את חבר הכנסת בני בגין נכנס, והרי זה סמלי שביום כזה – אומנם אנחנו מדברים על מבצע שלמה, אבל הראשון שיזם והגה, בשלהי כהונתו, אפשר להגיד, בערך, היה מנחם בגין, ראש הממשלה המיתולוגי של עם ישראל. אני לא אומר שהוא של הימין או של הליכוד; של עם ישראל, כי בגין היה איש ארץ ישראל בכל רמ"ח איבריו ואיש שבכל מילה שיצאה ממנו הייתה ציונות. ראיתי גם שחבר הכנסת בגין יישא דברים בהמשך. אומנם אנחנו מציינים את מבצע שלמה, 30 שנה לעלייתנו, לעליית ביתא ישראל. אני אומר "ביתא ישראל" כי את המושג "יהודים" לא הכרנו, אדוני יושב-ראש הכנסת, משום שאנחנו חיינו בגלותנו כביתא ישראל, וזה גם המקום אולי לחדש. זו הקהילה היחידה ששמרה באופן מזוקק, קנאי ואדוק על השם "ישראל". אנחנו הראשונים שגלינו מארץ ישראל עם השם "ישראל", עוד בימי בית ראשון, וכשהיינו בגלות חיינו עם השם "ישראל" כביתא ישראל, ולימים, בשיבת ציון, כשחזון הנביאים התממש, חזרנו עם השם "ישראל" לארץ ישראל. הסממנים של המנהיגות הרוחנית שלנו הם הקייסים, שלבושים בלבן ועטורים בגלימה לבנה וסגנון תפילתם ותפילתנו הוא כסגנון ימי בית המקדש – במצלצלים ובתופים; כך התפללו בימי בית המקדש וכך עשינו זאת וגם היום. והיום ציינו את אירוע 30 השנה במעמדך, אדוני היושב-ראש – ובהזדמנות הזאת שוב תודה רבה על שכיבדת אותנו ונשאת דברים מרגשים. לקחו חלק גם חברי כנסת מכל הבית הזה: חבר הכנסת פינדרוס השתתף, חבר הכנסת קריב, חבר הכנסת אבוטבול ועוד חברי כנסת רבים הגיעו; ראש האופוזיציה חבר הכנסת בנימין נתניהו; נשיא המדינה הנבחר יצחק הרצוג, יושב-ראש הסוכנות היהודית. האירוע הזה הוא כל כך סמלי שהוא מחבק ומרכז ומפגיש את גדולי העם הזה, וההיסטוריה הזאת – אומנם אנחנו באמת עלינו בעלייה, אבל זה לא שלנו; הסיפור הזה הוא לא של ביתא ישראל, הוא לא של הקהילה הזאת – הוא נחלתו של כל העם היהודי באשר הוא. זה סיפור – יש כאלה שיגידו על מבצע שלמה ומבצע משה: יציאת מצרים המודרנית. אני עובר למבצע הראשון שלנו, הקודם. רבים לא יודעים על המבצע הראשון לארץ ישראל. ההיסטוריה מתארת ולומדים בספרי הלימודים – במערכת החינוך לומדים על העלייה הראשונה, 1882-1881, העלייה הראשונה מחבר המדינות, מרוסיה, אבל איש לא זוכר שהעלייה הראשונה באמת, המתועדת, הייתה ב-1862, של ביתא ישראל שעלו בהובלתו של אבא מהרי. כ-50,000 אנשים עלו לארץ ישראל. למה לעלות? להקים את ארץ ישראל, להקים את מדינת ישראל. אז כמדומני חוזה המדינה בנימין זאב הרצל היה בן שנתיים, כולה, כשהם עשו את המסע. הדבר לא צלח. הם חזרו לצפון אתיופיה והתיישבו באזור תיגראי – אלו שניצלו, כי 50% מהם טבעו בים, כי לא היה נחשון בן עמינדב שיחצה את הים, והם לא צלחו אותו. לימים, יהדות תיגראי היו גם העלייה הראשונה שעלו לארץ ישראל בשנת 1979. ההיסטוריה זוכרת את העלייה של ביתא ישראל באירועים שמדינת ישראל הצטרפה אליהם, אבל אני רוצה לספר את הסיפור הנכון באמת. לראש הממשלה מנחם בגין, זיכרונו לברכה, היה את הכבוד הראשון – הנחשון בן עמינדב הפוליטי הראשון בעם ישראל, שאמר: "הביאו לי את אחיי יהודי אתיופיה". אינני רוצה להיכנס להאשמות לגבי ימים שאני לא יכול לשפוט, מה הייתה קבלת ההחלטה ומה היו הנתונים שעמדו בפני אותם מנהיגים שסירבו באדיקות שבני הקהילה יעלו לארץ ישראל, אבל, חבר הכנסת בגין, מעשה אבות סימן לבנים, ואתה זוכה להיות חבר כנסת, כמנהיג בעם הזה – ואני ברמה אישית חולק לך כבוד גדול, קודם כול על היותך בני ואחר כך כ"בנו של". אז האירוע הזה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה לסיים. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסיים, אדוני, אני מסיים – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כבר תשע דקות. לא רציתי להפסיק. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – במילה הזאת. אתה בהחלט צודק, אדוני. אתה יודע, אני ניסית לבדוק, אתה יושב-ראש חדש, אבל אתה מכיר את הכללים יותר מכולם פה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מפאת כבוד הנושא. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, האירוע. אז אני מסיים במשפט הבא: רבים לוקחים קרדיט על העלייה. על העלייה ניצחו מנחם בגין, לימים גם רבין, ואחר כך שמיר, במבצע שלמה, יחד עם כל מנהיגי העולם היהודי. אבל הגיבורים האמיתיים בעלייה הזאת הם אנחנו וההורים שלנו, כי ללא ההורים שלנו אנחנו לא היינו פה. הגיבורים האמיתיים של ביתא ישראל, של המבצעים האלה, אלו ההורים שלנו, שרובם נשארו במדבריות, ורובם נשארו בהרים באתיופיה, ו-2,700 שנה שמרו על הגחלת. והיום אנחנו זוכים להיות במעמד הזה ולשאת נאום בפרלמנט של העם היהודי בארץ ישראל, שבירתה ירושלים לנצח נצחים, עיר דוד. תודה רבה, אדוני. תודה רבה לך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת יברקן. יישר כוח על היום הזה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> גדי, יישר כוח. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> כבוד היו"ר, כנסת נכבדה, אנחנו כאן היום לציין 30 שנה למבצע שלמה, מבצע הרכבת האווירית הגדולה ביותר בהיסטוריה של המדינה – מבצע לוגיסטי מורכב ומסובך שנשמר בסודיות מוחלטת עד שאחרון המטוסים נחת על אדמת ישראל. במבצע השתתפו אלפי אנשים, מטובי בנינו, בשיתוף פעולה יוצא דופן, ובתוך 36 שעות מורטות עצבים פונו אל ישראל אלפי יהודים מבני העדה האתיופית והובאו ארצה אחרי שחלמו אלפי שנים להגיע לישראל. מבצע זה מסמל, מעבר לעוצמה הצבאית ולתושייה הישראלית, את הרוח והערכים של החברה שלנו, את המחויבות שלנו ליהודים ברחבי העולם. המבצע הזה על מורכבותו מסמל עבור עם ישראל ועבור יהדות העולם שיש לנו בית; שאין דבר שהוא בלתי אפשרי. כשאנחנו מאוחדים ופועלים יחד אין שני לנו. זה מה שמייחד אותנו כעם וכחברה, וזה כוחה של מדינת ישראל. במרוצת הזמן ניתן לומר בגאווה כי בני העדה, למרות האתגרים, משולבים בהצלחה בחברה הישראלית בתפקידי מפתח בכל התחומים: בפוליטיקה, בצבא, בתרבות ובעסקים. אנחנו מתכבדים בשרה יוצאת העדה שיושבת איתנו ובחבר כנסת. למרות זאת, יש לנו עוד דרך לעשות בכל נושא האפליה. העם היהודי, שסבל ועדיין סובל מגזענות ואנטישמיות, צריך לגלות אפס סובלנות לכל סממן של אפליה, ועלינו מוטלת החובה לפעול בכל העוצמה למגר את התופעה הזאת מבפנים ומחוץ. אנחנו חיים בעידן שבו הפילוג והשיסוע נמצאים בשיא, ועלינו מוטלת החובה לפעול יחד על מנת לאחד את העם. זוהי המשימה שלנו, זוהי המורשת שלנו, וכך נעשה. אין לנו ארץ אחרת, וכל יהודי ברחבי העולם צריך לדעת שהמקום הטוב ביותר עבורו הוא מדינת ישראל. אנחנו גאים מאוד במבצע שלמה, אנחנו גאים מאוד בחיל האוויר, אנחנו גאים מאוד במנהיגים שהובילו לדבר הגדול הזה ואנחנו גאים מאוד במדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת כץ. חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השרה, ראשית, אני רוצה להודות לידידי היקר, מי שעד לפני שלושה ימים היה סגן השר לביטחון הפנים, חבר הכנסת גדי יברקן, על האירוע המוצלח היום בצוהריים בכנסת לרגל 30 שנה למבצע שלמה, עם כלל מנהיגי הקהילות האתיופיות מכל רחבי הארץ, בהשתתפות יושב-ראש הכנסת מר מיקי לוי, וכמובן בהשתתפות ראש הממשלה היוצא מר בנימין נתניהו, הנשיא הנבחר מר יצחק בוז'י הרצוג ועוד נכבדים רבים נוספים. זה היה מוצלח, מרגש. יישר כוח לך, גדי. תמשיך לחזק את הקהילה האתיופית היקרה בכל רחבי הארץ. בתפקידי הקודם, לפני חברותי בכנסת, כראש העיר בית שמש, זכיתי לראות מקרוב את חיי הקהילה האתיופית היקרה, שמנתה אצלנו בעיר למעלה מ-700 משפחות, כן ירבו. בראש הקהילה בעיר היה קייס הקייסים היקר הרב רפאל הדנה, זכר צדיק לברכה, שלצערנו בתקופת הקורונה נפטר, בהפרש של כמה שעות מפטירת רעייתו. עליהם נאמר "בחייהם ובמותם לא נפרדו". הם היו סמל ודוגמה טובה לאהבת ישראל, להרמת קרן המורשת של יהדות אתיופיה היקרה – יחד עם הבנים היקרים שלהם, ובראשם הרב הגאון יוסף הדנה שליט"א, תלמידו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, כמו גם שאר הבנים, יצחק, ראובן ועו"ד עמנואל הדנה, והבנות, שסייעו לצורכי הקהילה, שללא ספק סבלו סבל רב באתיופיה על עצם היותם יהודים, ולאחר מכן עם התלאות בעת עלייתם לארץ ישראל במבצע משה ובמבצע שלמה. זכורה וחרותה לנו היטב בזיכרון הצרוב אהבתו הגדולה של מרן, הראשון לציון הרב הגאון הרב עובדיה יוסף, נשיא מועצת חכמי התורה זצ"ל, שעוד בהיותו הרב הראשי לישראל קירב מאוד את בני הקהילה ושינן לנו את פסקו המפורסם בספרו "יביע אומר" על בני הקהילה האתיופית, שהינם יהודים משלנו, משבט דן, ונסמך הוא על פסקי הרדב"ז. ותמיד דרש מאיתנו, נציגי התנועה של ש"ס בכל ערי הארץ, מהשרים ומחברי הכנסת בתנועה שלנו, לקדם ולסייע לכלל צורכי הקהילה. אני שמח שגם זכיתי להקים להם בעירנו בית שמש, ברחוב הנרקיס, מועדון חברתי גדול בשם "מבצע משה", שבו נערכים כלל חיי הקהילה והווייתה בעיר. כעת נערכים בעירייה להשלמת החזון, להקמת קומה נוספת בשם "מבצע שלמה" להשלמת הבניין המפואר. ברוך השם, זכינו גם להקים לקהילה כמה בתי כנסת בעיר, כי זיהינו את היופי הרוחני הגלום והנמצא בתוככי הקהילה המפוארת. כיום, כאשר מוניתי בבחירות האחרונות לכנסת על ידי יושב-ראש התנועה שלנו, תנועת ש"ס, הרב אריה דרעי, ליושב-ראש מטה הקהילות האתיופיות, זכיתי לסייר בלמעלה מ-30 ערים בארץ ולראות מקרוב את הפעילות הרוחנית המדהימה של אל המעיין וארגונים נוספים, שהקימו לקהילות מועדוני נוער, מדרשיות לבנים ולבנות, ישיבות מוצלחות, כוללים ובתי כנסיות רבים. זוהי פריחה של ממש, שמרגשת מאוד ונותנת חיזוק לדברי מרן, שטען שפוטנציאל רוחני אדיר קיים בקהילה האתיופית היקרה. הוא אמר, הוא עשה, והוא גם צדק. כיום, ברוך השם, ישנם אלפי בחורי ישיבות ואברכי כוללים מהקהילה, כמו גם מיטב בניה של הקהילה, שמשולבים היטב בעמדות מפתח במדינה, בעולם המשפט, הרפואה, הצבא ובעולם הפוליטיקה ומשמשים גם כחברי כנסת, כשרים בכנסת ובממשלה. כבוד לראות גם רבנים וקייסים צעירים מפריחים את חיי הקהילה בכל רחבי הארץ. לסיום רציתי רק לבשר לחברי הכנסת היקרים, כמו גם ליושב-ראש ולקהילה היקרה, על הקמת השדולה למען בני הקהילה האתיופית, לעידוד העלאת שארית יהודי אתיופיה לארץ ישראל, לסיוע לקליטתם החומרית והרוחנית בארץ ולקידום ארגונים העוסקים בסיוע לקהילה האתיופית בארץ. בשדולה, שבה אני משמש יושב-ראש, חברים עשרות חברי כנסת מכל סיעות הבית, ובקרוב נכנס את החברים. תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אבוטבול. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית, ברכות ליושב-ראש על תפקידך החדש. אני מקווה ובטוח שתגן על חופש הביטוי של כלל חברי כנסת ישראל בצורה הוגנת וממלכתית ותאפשר להם להתבטא ולייצג את ציבור בוחריהם, כפי שאתה עשית בקריאות ביניים כשהיית באופוזיציה. רבותיי – ותודה רבה לגדי יברקן על היוזמה. בי"ב בסיוון תשנ"א התקיים אחד המבצעים החשובים שהיו במדינת ישראל: בתוך 36 שעות פונו מאדיס אבבה לישראל קרוב ל-15,000 בני ביתא ישראל, כמו שאמרת. הם יצאו מאתיופיה במבצע שלמה לאחר שהופסק מבצע משה באמצע. ימים ספורים לאחר המבצע נפלה אדיס אבבה בידי כוחות המורדים, וכך ניצלו חייהם של אלפי אנשים, נשים וטף שהיו עשויים לסבול ראשונים מנחת זרועם של המורדים. רבותיי, אני גדלתי בשכונת מאה שערים, סמוך לרחוב החבשים, רחוב אתיופיה. כילד סיפרו לי שבאותה סמטה ביקר הקיסר היילה סלאסי בשנת 1936, תרצ"ו. הוא היה פה כמה שנים. סיפרו לנו שבאתיופיה יש גם יהודים מלפני אלפי שנים שהם צאצאי עשרת השבטים. אני זוכר את מבצע משה. אני הייתי אז בחנות רהיטים, אצל אימא שלי, זיכרונה לברכה, בשכונת מאה שערים. נכנס בחור צעיר, סיפר לי שהוא עלה מאתיופיה וסיפר לי על המסורת של יהודי אתיופיה. הוא קרא לעצמו – אנחנו ביתא ישראל, הוא אמר. אז שמעתי את השם הזה בפעם הראשונה, ביתא ישראל. אבל הוא גם סיפר לי על ספר התורה, הנקראת "אורית", מלשון "אורייתא" בארמית, וסיפר לי שזה נכתב בשפת הגעז. לא אשכח את זה. התרגשתי מאוד, כמו לקבל דרישת שלום רחוקה אחרי שנים רבות משבט דן, שנדד מעבר לים לפני אלפי שנים. המבצע המרשים הזה היה קל יותר מתהליך הקליטה הסיזיפי והמתמשך. בעולם המוסר ישנה האמרה שאומרת: קל למות על קידוש השם – קשה יותר לחיות על קידוש השם. כי אדם קופץ לאש – לרגע אחד זה אפשרי, אבל לחיות יום-יום, שעה-שעה, בחיים קשים שאין בהם שום ברק נוצץ ובשגרה היום-יומית המשמימה והמוכרת זה הרבה יותר קשה. באותה מידה קל היה יותר לחלץ את יוצאי אתיופיה מאדיס אבבה מאשר לקלוט אותם כאזרחים שווי זכויות בארץ, כי תעוזה וגבורה חד-פעמיות הן נוצצות, אבל חיי שגרה הם מעיקים ולוחצים. זאת שעת המבחן האמיתית: איך קולטים את העולים. אנחנו מרגישים זאת. אנחנו, החרדים, כבעלי לבוש שחור, מרגישים זאת: יש לנו כיפה שונה גם כשאנחנו עומדים בתור, גם כשמבקשים עבודה, גם בבתי חולים, גם בכבישים, בכל מפגש עם פקידי שלטון המתנכר למיעוטים ושונים. וכשלא מתמודדים עם האפליה, מהר מאוד פורחת לה הגזענות. יוצאי אתיופיה סבלו וסובלים מאפליה חמורה וגזענות בגלל צבע עורם ולשונם. את התחושה הזאת אני מכיר היטב כמייצג בעלי הלבוש השחור. התחושה הזאת של אפליה, הרחקה, הדרה ממוסדת מהמגזר הציבורי, מכל עמדת כוח – אנחנו מרגישים זאת. אחים אנחנו, החרדים והאתיופים, מול אותה הדרה והשפלה הנובעות מדעות קדומות. אתם מרגישים את הגזענות והאלימות השלטונית נגע צבע עור שחור; אנחנו מרגישים את אותה גזענות נגד לבוש שחור. אנחנו נמצאים במקום שבו קל לנו להזדהות עם רגשותיהם של בני העדה כאשר מישהו לא מוכן להשכיר להם דירה או כאשר שוטר מתעלל בהם בגלל מוצאם וצבע עורם – בצורה שונה מאשר היה מתייחס למישהו אחר. אנחנו מכירים את זה מקרוב, מקרוב מדי. ראשי עיר מכריזים שאינם רוצים חרדים בעריהם. איש מהם לא יעז להגיד שהוא לא רוצה אתיופים, כי היום כבר יש להם כבוד, הם כבר לא נותנים שיגידו להם כך. אבל לצערנו, הרגשנו זאת, את ההדרה, את היחס המפלה והשוטרים שנגועים בהסתה המקודמת על ידי תקשורת, שמלבה אותם לפגוע באנשים בעלי לבוש שחור. אך זה לא עניין גזענות ושנאת האחר ביחסים שבינינו לבין האחרים. אני רוצה לציין פרט חשוב נוסף, משמעותי לא פחות, שמאפיין את הציבור החרדי והאתיופי, וזה הדבקות במסורת אבות. שמעתי שלשום את השבעתה של השרה פנינה תמנו שטה, בת העדה האתיופית. בהצהרת האמונים שלה – שלך, הוספת ואמרת את המילים הבאות, והבאת גאווה עצומה גם לי. אחרי שאמרת את נוסח ההצהרה המקובל הוספת: בת לשושלת קייסים יהודי אתיופיה. במשפט הזה אצרה שרת העלייה והקליטה את תמצית עוצמתה של יהדות אתיופיה, שהצליחה לשרוד אלפי שנים נגד כל הסיכויים: השמירה על המסורת, המסורת המשפחתית, המסורת הרבנית בנוסח המקובל אצלם, הקייסים ומסורת הדורות. גם אנחנו, בני המגזר החרדי, וגם אתם, בני העדה האתיופית, רואים עין בעין את ההשקפה על החיים; לא התפעלות מוגזמת מחדשנות ופריצות דרך ומרידות, לא הסתנוורות מליברליזם מזויף, מערכים של עולם שמתיימר להיות נאור אבל שוכח את הערכים הבסיסים הנדרשים לקיומו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה לסיים. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני ממש הגעתי לסיום. הגאווה של השרה תמנו בהיותה נצר לשושלת קייסים היא גאוותו של כל יהודי דתי או מסורתי בישראל; בעצם, גאוות רובו של העם היהודי. הגאווה וזקיפות הקומה מהייחוס, מהשושלת המכובדת, מהתרבות שלנו, מהשמרנות – על כך גאוותנו, ולא על הזיוף המערבי המתחסד. ביום הזה חשוב לזכור את אלה שהוציאו לפועל את המבצע החשוב, מבצע שלמה, אך לא פחות מכך – את המסרים העומדים מאחורי אותה עלייה מופלאה, את המסרים של שמירה על ערכי המשפחה ועל הסמכות הרבנית, ולא פחות מכך – את החשיבות שבמלחמה נגד הגזענות, ולא משנה כלפי איזה מגזר או איזו עדה או איזו אוכלוסייה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת אורבך, בבקשה. << דובר >> ניר אורבך (ימינה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, ביום י"ב בסיוון תשנ"א – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> זה בסדר, אני על כבודי מוחל, אבל "כנסת נכבדה"; אם נחזיר את הכבוד למשכן הזה – או "חבריי חברי הכנסת" – אני מאוד אודה לכם. תודה. << דובר_המשך >> ניר אורבך (ימינה): << דובר_המשך >> צודק לחלוטין. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, ביום י"ב בסיוון תשנ"א מדינת ישראל ביצעה את אחד המבצעים החשובים ביותר שנעשו עד אותו יום, מבצע שלמה – העלאת 14,310 יהודים מאתיופיה בתוך 36 שעות. מבצע מדהים, מבצע כמעט על-אנושי – עם ישראל חוזר לארצו ולמולדתו אחרי אלפי שנות גלות; אחים אהובים שהופרדו שבים לארצם ולמולדתם. ומי דואג לשיבת ציון, לקיבוץ הגלויות? עם ישראל בארצו בעצמו, ובעזרת השם, מדינת ישראל. יהדות אתיופיה היא בעלת מסורת עתיקה, צבעונית ומעניינת, מסורת שאנחנו עדיין צריכים ללמוד ולהכיר. הגזענות והבורות עדיין קיימות, עדיין מפרידות בינינו ובין מסורת יהודי אתיופיה. כחלק מהחיבור שלנו לכלל חלקי העם אנחנו צריכים להכיר ולהתחבר גם ליהדות ולמסורת של עולי אתיופיה המדהימים. אני קורא לכולנו: בואו נלמד ונכיר את התרבות הזאת דרך השירים שלה, התפילות שלה, המנהגים שלה והמאכלים שלה. כל אחד מאיתנו יכול למצוא את הדרך שלו להתחבר, ואני חושב שזו אחת החובות שמוטלות עלינו כחברה היהודית במדינת ישראל. זה עולם ציוני יהודי מרתק, שלם ומלא שלא הכרנו. גם השיח וההתנהגות שנמצאים כיום ומופנים לעיתים ברחוב כלפי יהודי אתיופיה צריכים להשתנות. אני רוצה להאמין שזה מגיע מבורות, מחוסר ידע ומחוסר היכרות. יהדות אתיופיה עברה מסע הירואי וכמעט בלתי ניתן לקליטה בדרכה לארץ, מסע ארוך עם מחלות, מעשי שוד וביזה, פגיעה פיזית עד כדי רצח בגברים ובנשים, בילדים ובילדות של אחינו העולים. גם כשהגיעה לארץ עברה יהדות אתיופיה קליטה לא פשוטה. כמו שראש הממשלה חברי נפתלי בנט אמר בנאומו שלשום במליאה, אנחנו נפעל לקליטת עלייה ראויה ומותאמת, כי אנחנו לומדים מטעויות העבר ובונים תוכניות לעתיד. גם אם נעשו טעויות, זה הזמן שלנו לתקן. אני סומך על חברתי השרה לקליטת עלייה פנינה תמנו שטה – ואגב, האחיינית שלה והבת שלי לומדות באותה האולפנה בהדר גנים – שפועלת לקידום העלייה של כל היהודים המעוניינים בכך בעולם, ובכללם יהדות אתיופיה, אשר ודאי קרובה לליבה. עלינו כחברה מוטלת האחריות לחנך, ללמוד ולהכיר את האחר. יש לנו לפעמים נטייה, לכולנו כחברה, להתייחס לעולים חדשים בצחוק ובזלזול. כל דור מתייחס בזלזול לקליטת העלייה שבזמנו. זה קרה עם עליית יהודי ברית המועצות לשעבר והעולים מרוסיה, זה קרה בעליית יהודי תימן וזה קרה בעליות נוספות, וביניהן גם יהדות אתיופיה. אנחנו לא חפים מטעויות, אבל זה הזמן שלנו להשתנות ולתקן. עדיין לא הכול מושלם; עדיין חלקנו מתנהג בצורה מזלזלת, גזענית ופוגעת. ואני קורא מכאן לכולם: העולים מכל ארץ שבאו ממנה הם גיבורים, גיבורים אמיתיים. כמה מאיתנו עזבו הכול מאחור וקמו ועלו לארץ? העולים כיום וגם בעבר אלה אנשים ונשים שמשאירים מאחוריהם בית, לפעמים משפחה, עבודה, מעמד, קשרים וחברויות. הם יודעים מה עומד לנגד עיניהם – מדינת ישראל, מסורת ישראל ועם ישראל – והם מוכנים לשלם מחיר יקר בשביל להגיע לכאן. אז עם ישראל היקר והאהוב, בואו נשנה את השיח. כחלק מהצורך לשנות את השיח הכולל במדינה – ואני מתחבר מאוד למה שאמרת פה, אדוני היושב-ראש; זה גם מגיע לפה, לבית הזה – בואו נלמד להכיר וללמוד את האחר ואת מה שהוא מביא איתו. בואו נסיר מאיתנו את הגזענות, את הדיבור השלילי, ונגביר את האהבה. זוהי היהדות. בואו נכיר את יהדות אתיופיה. בואו נלמד מהילדים שלנו, שלא רואים את השונה או האחר, שפשוט רואים בני אדם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אורבך. חבר הכנסת בגין, בבקשה. << דובר >> בנימין זאב בגין (תקווה חדשה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברתי השרה, חברי חבר הכנסת גדי יברקן עשה עם משפחתי חסד כאשר הזכיר בדיון הזה את הדברים שאין אדם יכול לומר אותם אלא במדינת היהודים הזאת, כשהוא הזמין אליו את ראש המוסד יצחק חקה חופי ואמר לו: תביאו לי את יהודי אתיופיה. אין מושלו. אין דבר כזה ולא יכול להיות. אבל בכל זאת, כשאנחנו מציינים 30 שנה למבצע שלמה צריך לזכור ולהזכיר את פועלו העצום של ראש הממשלה שהחליף אותו, ראש הממשלה יצחק שמיר, זכרו לברכה, שפעל שנים רבות בנושא העלייה, ובייחוד בנושא העלייה מברית המועצות, כשהדבר נראה רחוק מאוד ורבים אפילו לעגו לרעיון הזה. אחר כך הוא זכה לראות את זאת, וב-1991 הטיל הוא על אורי לוברני את התפקיד לבצע ולהביא את 13,000 או 14,000 העולים מאתיופיה באותו מבצע הטסה מפליא. יצחק שמיר גם סייע בהיותו ראש הממשלה בקליטת העולים. בינתיים, בשנים האחרונות נוספו עוד עולים רבים, בעשור האחרון, בעקבות החלטות אחדות טובות ומצוינות של ראש הממשלה בנימין נתניהו, וקליטתם של רבים אכן צלחה. הוסקו מסקנות מן הקשיים שהיו מנת חלקם או מנת חלקנו כולנו בעקבות זאת באותן שנים. עכשיו אנחנו רואים כבר שנים אחדות לפנינו תוכניות יפות, טובות ויעילות והתקדמות רבה בסגירת הפערים, אבל נותרה עוד כמובן מלאכה רבה: עדיין נותרו גילויים של גזענות שמקשים מאוד; עדיין ניכרות במערכות הסיוע – כולן שוחרות טוב – הטיות מקצועיות מסוימות שתוצאתן, למשל, מידה מעל הממוצע של הוצאת ילדים מבתיהם לפנימיות, מספר רב מן הממוצע של השמת תלמידים בכיתות מיוחדות ומגבילות; עדיין הסיכוי של יוצא אתיופיה להיעצר על ידי שוטר על לא עוול בכפו גבוה פי ארבעה מן הממוצע. חל שיפור גדול בשנים האחרונות לאור מאמצים חינוכיים מיוחדים של המשטרה, אבל עדיין יש צורך לשפר. וגם את זאת צריך לציין: במועצות דתיות לא מעטות טרם נקלטו קייסים; עדיין נותרו כתוצאה מהקשיים כולם פערים ניכרים בהכנסה הממוצעת – היא רק 70% מן ההכנסה הממוצעת אצלנו במשק. וצריך עכשיו ביתר שאת להביא לפתרונות מואצים בהסבות המקצועיות, שזוכות עכשיו לעדנה בעקבות הקשיים שהיו מנת חלקנו כולנו בשנה שעברה. במובן הזה גם זאת עת רצון. אבל מבעד לכל הקשיים האלה, והם אינם מעטים, כדאי וגם צריך לראות את ההזדמנות העומדת בפנינו. שנתון של יוצאי אתיופיה איננו גדול, כ-3,000 בסך הכול. כתוצאה מההתפתחויות – הכול עדיין צעיר – לא התקבעה תופעה קשה של מצוקה רב-דורית שאנחנו מכירים מקהילות אחרות זה 60-50 שנה. אנחנו גם יודעים שבינתיים יוצאי אתיופיה רבים אכן יצאו מן הריכוזים שבהם הם גרו בערים. זה מקל מאוד. עדיין, אנחנו יודעים שקיימת באופן מסורתי המחויבות לקהילה, המחויבות בקהילה, העזרה ההדדית המצוינת. ועדיין, עם כל הסיבות האלה, אפשרית בהחלט ניידות חברתית של בני הקהילה. כתוצאה מכל אלה טווח הזמן עד להקטנה ניכרת מאוד של קליטת העלייה הזאת ובעיותיה הוא של שנים אחדות בלבד; הוא יכול להיות של שנים אחדות בלבד – ממש מעבר לפינה. מבחינה תקציבית השקעה לא מאוד גדולה בשנים הקרובות תישא פרי, תעמיד את הקהילה על הרגליים ותמנע השקעות גדולות יותר בהרבה בשנים שאחריהן, שיהיו כרוכות בבעיות חברתיות מתמשכות – כל זאת על פי ניסיוננו הארוך והמר. ננקטו כבר צעדים חשובים. אני אביא את הדוגמה של תוכנית הסיוע הנמרצת לתלמידים בחטיבה העליונה; ההדרכה המועילה במשטרת ישראל. צריך לשמור על התוכניות האלה, צריך להגבירן, ובייחוד – להמשיך ביתר שאת בפעילות הברוכה של המטה במשרד ראש הממשלה לשילוב יוצאי אתיופיה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> בנימין זאב בגין (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> אני מכיר את החברים. אני יכול לומר שיש מחויבות ממשלתית לשרי הממשלה שתפקידם חשוב בהקשר הזה: לשרת העלייה והקליטה פנינה תמנו שטה, לשרת החינוך יפעת שאשא ביטון, לשר הרווחה מאיר כהן, לשר לביטחון הפנים עמר בר לב ולשר הדתות מתן כהנא. כולם בוודאי יתרמו לפתרונות של הסוגיות הדורשות עדיין פתרון, וקודם כול ישקיעו תשומת לב בעניין החשוב הזה. אדוני היושב-ראש, הזמן לפעולה הוא כעת. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חשבתי שאתה אומר: הזמן – מזמן הכפלתי אותו, אבל זה בסדר. תודה רבה לך, חבר הכנסת בגין. חבר הכנסת קריב, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, המליאה החגיגית לציון 30 שנים למבצע שלמה היא הזדמנות ראויה וחשובה להפגין את תמיכתה של כנסת ישראל בקהילת ביתא ישראל ובקהילת עולי אתיופיה בכללה, ולהצהיר כי אנו יודעים כי במובנים רבים לא תמו המסע ומהמורותיו. ידנו האחת מצדיעה היום לבני ובנות הקהילה המפוארת, שהגשימה את חלום הדורות ושבה לארץ ציון וירושלים. ידנו השנייה מכה על החזה מתוך הכרה כי ישנם כשלים רבים הדורשים תיקון ואתגרים רבים המחייבים מענה. אני מבקש להודות לחברי חבר הכנסת גדי יברקן, שיזם את הכינוס החגיגי במשכן לציון המאורע, ולשרת העלייה והקליטה פנינה תמנו שטה. כחבר מפלגת העבודה אני מברך בגאווה גם את חבר הכנסת לשעבר אדיסו מסאלה, שהיה הראשון מבני קהילת ביתא ישראל שכיהן כנבחר ציבור מטעם מפלגת העבודה. ביום הזה ראוי להזכיר גם את חלקן של הקהילות היהודיות בתפוצות, ובמיוחד הקהילות בצפון אמריקה, במבצעי העלייה, ואת חלקה של ממשלת ארצות הברית. למעלה מכל התודות האלה, ראוי לברך היום את אלפי בני ובנות הקהילה, רבים מהם בני הדור השני, שהפכו לפורצי דרך בכל זירות החיים הישראליות: בשירות הציבורי, בצבא ובמשטרה, באקדמיה, בתקשורת, בעולם התרבות והאומנות ובשלטון המקומי והמרכזי. סיפורי הצלחה מרגשים אלה צריכים רק להעמיק את ההכרה שלנו בכך שישנה עוד דרך ארוכה לפנינו, ותופעות מדאיגות שיש לעסוק בהן באופן עמוק ואסטרטגי, כדוגמת גילויי הגזענות והאפליה, אלימות משטרתית, מפגש מורכב של צעירים רבים מדי עם המסגרת הצבאית ואתגרי ההשתלבות בשוק העבודה וההשכלה הגבוהה. סיפורי ההצלחה הרבים מספור הם עניין לחגיגה, אך גם תזכורת לפוטנציאל הענק שאובד לחברה הישראלית ולקהילה עצמה בחוסר המענה הראוי והמספק למצוקות ולכשלים. כנבחרי ציבור עלינו לחגוג עם קהילת ביתא ישראל ועם כל עולי אתיופיה את יום החג הזה, אך גם להתחייב בפניהם לפעול יחד עימם לתיקון, להשגת שוויון ולהעצמה. אחד מסעיפיו של חשבון הנפש שאנו נדרשים לו בצד החגיגה קשור בדרישה שהציבה מדינת ישראל, הלכה למעשה, בפני בני הקהילה להותיר מאחור את מורשתם הדתית. מעבר לדרישה המשפילה לעבור גיור לחומרה שהופנתה כלפי חלק גדול מן העולים מקהילת ביתא ישראל, נתקלה קהילה זו בבואה למדינת העם היהודי בחומה הבצורה של המונופול על היהדות. קהילת ביתא ישראל, שהביאה עימה מסורת מפוארת ועתיקת יומין, נדרשה הלכה למעשה להכפיף את מנהגיה למסורת ההלכתית האורתודוקסית. התפיסה השלטת בכיפה וגם בחוק שלפיה יש רק דרך אחת להיות יהודי במדינת ישראל כתשה במידה רבה מסורת דתית של אלפי שנים, שייתכן שמשקפת נאמנה מסורות קדומות ומקוריות של העם היהודי כולו. שליחתם של ילדי הקהילה כמקשה אחת לחינוך הממלכתי-דתי רק העצימה תהליך זה והובילה להסתרה והדחקה של המסורת הדתית הייחודית, תוך העמקת הפער הבין-דורי שנוצר באופן טבעי עם העלייה. בצד המפגש המורכב עם ישראל החילונית נדרשו עולי אתיופיה להתמודד עם ממסד דתי ורבני שקרא תיגר על הלגיטימיות של מסורותיהם ומנהגיהם, וממשיך לעשות כך עד היום. לפני כמה שנים פרסם הרב שרון שלום חיבור חשוב ויוצא דופן, "שולחן האורית" – מדריך הלכתי לבני קהילת ביתא ישראל. הרב שלום עלה בגיל צעיר מאתיופיה ולמד בישיבת גוש עציון, ובה קיבל סמיכה רבנית אורתודוקסית. בספר, שזכה להסכמות של רבנים מובילים בציונות הדתית, פורס הרב שרון את המסורות ההלכתיות הייחודיות של קהילת ביתא ישראל, שחבר הכנסת אורבך התייחס אליהן, שאינן עולות בקנה אחד עם ההלכה הרבנית המוכרת. כך מזכיר החיבור את ההיתר לתת כסף לצדקה בשבת או לברך נשים וגברים כאחד בדרך המסורתית המקובלת של הנשיקה על הלחי. מטרת החיבור הייתה להציע מתווה לשמירת מסורות דתיות ייחודיות אלה בקרב בני הדור הראשון, השני והשלישי לעלייה. באופן לא מפתיע נתקל הספר בהתנגדות חריפה מצד גורמים לא מבוטלים בתוך הממסד הרבני המתחרד. הרבנות הראשית אף מיהרה להודיע שעד מיצוי הבדיקה בעניין תינטל מהרב שלום הסמכות לערוך נישואין. התגובה החריפה לא הייתה מפתיעה – פרסום הספר קרא תיגר על הניסיון הכוחני להשליט בבת אחת את ההלכה הרבנית על המסורת של הקהילה. אני מסיים. 30 שנים חלפו מאז ימי מבצע שלמה; פעמיים ח"י שנים חלפו מאז מבצע משה. המסע להשתלבות מלאה, הגונה ומעצימה עודנו בעיצומו. מסע זה לא יושלם באמצעות טשטוש ייחודה של קהילת ביתא ישראל ומסורתה הדתית, אלא ההפך מכך. רק שיבוצה של המסורת הדתית המפוארת של יהדות אתיופיה בפסיפס היהודי המגוון יבטיח את הצלחתו של המסע הזה. זוהי המשימה שלנו. זוהי גם המשימה של בני הדור השני והשלישי של קהילת ביתא ישראל. חג שמח. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה על הדברים, חבר הכנסת קריב. תשיב שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו, בבקשה. << דובר >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר >> אדוני היושב-ראש, תחילה ברצוני לברך אותך עם כניסתך לתפקיד כל כך חשוב ועל ההקפדה על ההדר. זו שעת רצון, והלוואי שנחזיר את הימים לתיקונם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר_המשך >> חברי כנסת וחברות כנסת נכבדים ונכבדות, מכובדיי כולם, אורחים שנמצאים כאן איתנו, שבת אחת קדושה, למעלה מ-14,000 יהודים, 24 מטוסים ואף יותר, 36 שעות, שבעה תינוקות שנולדו במטוס, 30 מיליון ש"ח כספי שוחד, אלפיים – – << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> דולר. << דובר_המשך >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר_המשך >> – – 30 מיליון דולר כספי שוחד, שניתנו למנגיסטו היילה מריאם, אלפיים שנות גלות, מדינה אחת, עם אחד – אחים, כפי שאמר בגין – וחזרנו הביתה. מבצע שלמה הוא אחד המבצעים המפוארים שידעה מדינת ישראל – מבצע שאתה, חברי גדי יברקן, עלית בו, והיום ציינת אותו בכנסת בהובלת טקס חשוב עם בני ובנות הקהילה, מנהיגים; היושב-ראש כיבד אותנו ועוד רבים. המבצע התרחש בשעת הפיכה באתיופיה. אלו היו ימים של שלטונו של מנגיסטו היילה מריאם, מנהיג טוטליטרי אשר עמד בפני סכנת מפלה עקב התקרבות מורדים לעיר הבירה אדיס אבבה. השעון תקתק. חייהם של יהודי אתיופיה, נשים, גברים, מבוגרים, צעירים וטף, היו בסכנה. הם, שרצו להגשים את חלום ציון לאחר שעזבו כבר את הכפרים, ורבים מהם עוד ניסו לעלות במבצע משה ולא הצליחו ורבים הגיעו לאדיס בחזרה, המתינו לזרועה הארוכה של מדינת ישראל שתגיע ותושיע, ויחד זה קרה. כך, ימים ספורים לפני נפילת אדיס אבבה בידי המורדים, מבצע שלמה יצא לדרך בעקבות הסכם בין נציגיו של מנגיסטו לנציגי ממשלת ישראל בראשותו של ראש הממשלה יצחק שמיר, ששלח את איש סודו, אורי לוברני, והוא סגר את כל הפרטים. בהרבה מובנים זה היה איש צללים שסגר הכול. לימים הוא שאל שאלה מאוד קשה – הוא אמר שזו הייתה אחת הדילמות הקשות ביותר: כמה עולים חייהם של יהודים? כמה כסף וכמה יהודים אתה יכול לקבל? כמה עולים 16,000 יהודים? ובאמת, בהתחלה הדרישה הייתה מופקעת, ולאחר מכן זה נסגר על 30 מיליון דולרים. יחד עם אנשי הצבא, המוסד, השגרירות והסוכנות היהודית ופעילים בני ובנות הקהילה, זה הצליח: הרמטכ"ל דאז אהוד ברק; מפקד המבצע וסגן הרמטכ"ל דאז, איש יקר, זכרו לברכה, אמנון ליפקין שחק; מפקד שלדג דאז והיום יושב-ראש המפלגה שלי, שר הביטחון בני גנץ; מיכה פלדמן, נציג הסוכנות היהודית, שיודע אמהרית על בורייה – היה שגרירות של איש אחד. וכמו שאמרת, חבר הכנסת בני בגין, אי-אפשר שלא להזכיר גם – לדעתי אתה אמרת את זה – את היהודים של התפוצות, יהודי ארצות הברית, במיוחד אישה מאוד מיוחדת, סוזן פולק, סוזן פולק מהאגודה האמריקאית למען יהודי אתיופיה, AAEJ – חבר הכנסת קריב – ופעילים בולטים בני ובנות הקהילה, שהרבה פעמים לא מקבלים את מקומם, ועכשיו, אט-אט, שלושה עשורים לאחר מכן, אנחנו נותנים ומפנים עצמנו לתוך הנרטיב החשוב ולתוך ההיסטוריה – יש מקום לכולם – גם את השמות של בני ובנות הקהילה. אז אומנם לא אמנה את כולם, אבל בהם שני חברי הכנסת לשעבר, אדיסו מסאלה, חבר הכנסת לשעבר שלמה מולה, רחמים אלעזר, אברהם ירדאי, באבו יעקב ועוד רבים נוספים. כל אחד מהם, בכל אחת מהזרועות האלה, פעל בתושייה רבה, ללא חת ופחד, במסירות ובחירוף נפש אמיתי, כדי להביא לכך שכולם יגיעו ארצה ויוכלו להתאחד עם משפחותיהם ולהקים בית בישראל. מבצע שלמה הוא מבצע יוצא דופן גם בקנה מידה בין-לאומי, כשבמשך 36 שעות, בהובלת חיל האוויר הישראלי, הגיעו ארצה, כפי שציינתי, אלפי יהודים. צריך להבין, כמו שאמרתי, שרבים מהם עשו את המסע המפרך דרך סודאן, הגיעו לשם, נתקעו שנתיים-שלוש והיו צריכים לחזור לאתיופיה. הם איבדו בני משפחה רבים. אנחנו קברנו אלפים באדמה זרה. האחים, יהודי אתיופיה, היו קרועים; סדר גודל של אותו מספר כמעט – חלקם בארץ וחלקם שם. מבצע שלמה הוא נקודת ציון לאומית וגאווה ישראלית, אבל זכורים לי גם הרגעים הפרטיים שלי. הייתי בערך בת תשע, שיחקתי בשכונת ילדותי עם כמה מחברותיי, שגם הן עלו איתי בערך שבע שנים לפני כן לישראל במבצע משה, ואז אנחנו מקבלות "מזל טוב", "מזל טוב" ברחוב. ילדות קטנות, מה "מזל טוב"? "מזל טוב" – ילדים חושבים יום הולדת. לא כל כך הבנו את פשר הדבר. באותם רגעים הבנו שמשהו מתרחש. לא ידענו מה בדיוק. היינו ילדות דתיות, והעוברים והשבים כנראה כבר צפו בטלוויזיה. ואכן, זו הייתה שעה מאוד מיוחדת, גם לי – הדודים שלי, האחים של ההורים, הגיעו ארצה והתאחדנו. כמי שמכירה מקרוב מאוד את סיפורי העלייה וחוותה על בשרה את המסע בסודאן, אני יכולה לומר לכם כמה חשוב לציין את הסיפורים, להעלות אותם על נס, ובמיוחד, כמו שאמרתי, את סיפור הגבורה של העולים עצמם ועולים בכלל, מכלל המדינות. זה הסיפור שלנו, סיפור עם ישראל. קודם שמעתי את חבר הכנסת אייכלר, ואני חייבת לומר שמאוד התרגשתי לשמוע את הדברים שלו. ובכלל, כל מי שנאם פה הביא זווית מאוד מיוחדת, וכל אחד מאיתנו כאן הוא חלק מהפסיפס המיוחד שלנו כחברה. יש לי הזכות לכהן כשרה בממשלת ישראל בפעם השנייה באותו התיק. אומנם הקדנציה החולפת הייתה שונה. זו באמת זכות להיכנס לתיק המבורך הזה, ועליי מוטלת בין היתר החובה, כפי שאמרתי, לדאוג שאנחנו מחנכים את ילדי ישראל לאור גבורתם של העולים מכל רחבי העולם, דואגים שיש מקום בספרי הלימוד לכל העדות והגוונים. עקב כך גם הנחיתי את המשרד שלי להוציא קול קורא, להעמיד תקציב ייעודי – שברשויות המקומיות יוכלו לסייע תקציבית לחגוג ולציין את מבצע שלמה. כמובן, כמי שדוגלת בשילוב ואינטגרציה – המטרה היא לפתוח את זה כך שהקהל הרחב יגיע, ולא שאנחנו נחגוג את זה בעצמנו. אני גם שמחה – וציינת, חבר הכנסת בגין, שמות של שרים נהדרים, ואין לי ספק, אל מול האתגרים הרבים שעומדים בפנינו, כי המסע עוד לא תם, ואני בטוחה שהם יירתמו לסוגיות החשובות שעומדות לפנינו, כי המסע לא תם; אנחנו עדיין מתמודדים עם נתונים אובייקטיביים. הרבה פעמים כשמישהו מתווכח איתי ואומר לי: אתם, יש לכם תחושת קיפוח, תפסיקו, אתם כמו כל הישראלים, אז אני אומרת: אנחנו לא מדברים רק על תחושות, אנחנו רואים עובדות ורואים נתונים אובייקטיביים, ואנחנו רואים את הקהילה מדדה מאחור בכל מה שקשור למצב סוציו-אקונומי, אנחנו רואים את הייצוג של בני ובנות הקהילה בתעסוקה, שהוא מאוד מאוד נמוך, ולצערי – ייצוג יתר בפתיחת תיקים. השנה קיבלתי נתון שזעזע אותי, ואנחנו נעבוד ביחד כדי לשפר אותו: 23,000 תיקים נפתחו לצעירים יוצאי אתיופיה ונסגרו. אנחנו נדאג שהדבר הזה לאט-לאט יקטן, נביא לתיקון המצב. אין לי ספק בכלל שהשר הנכנס, שר הבט"פ עמר בר לב, דלתו תהיה פתוחה והוא יהיה קשוב לכל הנושא של אלימות משטרתית כלפי בני הקהילה. אני יודעת שיש עוד אתגרים בצמצום פערים בנתונים של אחוזי הבגרויות שמסיימים יוצאי אתיופיה, מה גם שאנחנו צריכים לזכור שהעלייה לא הסתיימה ויש את הממתינים באתיופיה. הייתה לי הזכות להוביל את מבצע צור ישראל ולהביא 2,000 בתקופת הקורונה, אבל אנחנו לא יכולים להביא אותם בקצובות כאלה ואחרות. מדובר על אלפים בודדים, ואנחנו יכולים בהחלט להעמיד את התקציב, וביחד עם ראש הממשלה הנכנס נפתלי בנט וראש הממשלה החליפי, ובכלל חברי הממשלה, נשים קץ לסאגה הכאובה הזאת. יש שלל נושאים, ואני בטוחה שיהיה לנו הרבה זמן לטפל בהם. כמו שאמרתי, אני רואה את זה כשעת רצון חשובה. בנוסף, אני חייבת לומר שבשנה החולפת דאגתי לשנות את התמיכות של המשרד כך שהקולות הקוראים לרשויות המקומיות יתקצבו גם חדרי הנצחה של יהדות אתיופיה ומורשתה, כמו גם את מי שיסייע לקשישים בני ובנות הקהילה, שמבחינה תרבותית לא יוצאים לא לבתי אבות ולא משתתפים בסבסוד הקיים, בתקציב הקיים, במסגרות הקיימות, והרבה פעמים אנחנו נדרשים לחשוב מחוץ לקופסה. אני מאמינה שנצליח לעשות את זה ביחד. אני שוב רוצה להודות לכל חברי הכנסת שהשתתפו בדיון הזה, ובמיוחד לך, חבר הכנסת גדי יברקן, ולך, אדוני היושב-ראש, שכיבדת את הכנס באודיטוריום. ביחד אנחנו נעשה ונצליח, לא כל שבט פה יהיה למען עצמו, אלא כעם אחד חזק ומאוחד. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אמן. תודה רבה לשרת העלייה והקליטה פנינה תמנו. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ו' בתמוז התשפ"א, 16 ביוני 2021, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:18. << סיום >>