דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת י"ד
ישיבה מ'
הישיבה הארבעים של הכנסת העשרים-וארבע
יום רביעי, כ"ז בתמוז התשפ"א (7 ביולי 2021)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:30
תוכן העניינים
הצהרת אמונים של נשיא מדינת ישראל יצחק הרצוג 3
היו"ר מיקי לוי: 3
נשיא המדינה ראובן ריבלין: 5
יצחק הרצוג: 9
נשיא המדינה יצחק הרצוג: 10
<< נושא >> הצהרת אמונים של נשיא מדינת ישראל יצחק הרצוג << נושא >>
<< קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >>
חברי הכנסת והמוזמנים מתבקשים לקום. נא לקום.
(חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני נשיא המדינה העשירי ראובן ריבלין, הנשיא הנבחר יצחק הרצוג ויושב-ראש הכנסת מיקי לוי.)
<< קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >>
כבוד נשיא המדינה, הנשיא הנבחר ויושב-ראש הכנסת.
(תרועת חצוצרות)
נא לשבת.
<< דובר >> היו"ר מיקי לוי: << דובר >>
היום יום רביעי, כ"ז בתמוז התשפ"א, 7 ביולי 2021. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
על סדר-היום: הצהרת אמונים של נשיא המדינה הנבחר בפני הכנסת.
מכובדי נשיא המדינה ראובן רובי ריבלין ובני משפחתו; מכובדי הנשיא הנבחר יצחק הרצוג, הגב' מיכל הרצוג ובני המשפחה; אדוני ראש הממשלה נפתלי בנט והגב' גילת בנט; נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות ומר דוד חיות; שופטי ישראל; ראש הממשלה החליפי ושר החוץ יאיר לפיד; ראש האופוזיציה חבר הכנסת בנימין נתניהו והגב' שרה נתניהו; הרב הראשי לישראל דוד לאו והרב הראשי לישראל לשעבר ישראל לאו; חברות וחברי הממשלה; חברות וחברי הכנסת בהווה ובעבר; מבקר המדינה מתניהו אנגלמן; נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון; יושב-ראש הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית וממלא מקום יושב-ראש הנהלת הסוכנות היהודית יעקב חגואל; ראש המטה הכללי של צה"ל רב-אלוף אביב כוכבי ואלופי צה"ל; המפקח הכללי של משטרת ישראל רב-ניצב יעקב שבתאי וניצבי משטרת ישראל; נציבת שירות בתי הסוהר רב-גונדר קטי פרי וגונדרי שירות בתי הסוהר; ראש השב"כ נדב ארגמן; ראש המוסד דוד ברנע; ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט; יושב-ראש הכנסת לשעבר דן תיכון והגב' לודמילה תיכון; נשיאי בית המשפט העליון לשעבר השופטים אהרן ברק, אשר גרוניס ומרים נאור; אלמנתו של הנשיא החמישי של מדינת ישראל מירי שפיר-נבון; ראשי הנציגויות הזרות בישראל; ראשי העדות הדתיות בישראל; ראש עיריית ירושלים משה לאון; מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ; מנכ"ל הכנסת גיל סגל; היועצת המשפטית לכנסת שגית אפיק; מכובדיי סגל א' של המדינה; יושב-ראש ועדת החוץ של בית הנבחרים חבר בית הנבחרים גרגורי מיקס וחברי משלחת דו-מפלגתית של ועדת החוץ של בית הנבחרים של ארצות הברית; משפחות שכולות, משפחות החיילים השבויים והנעדרים גולדין וכץ; אורחים יקרים.
טקס השבעת נשיא המדינה הוא יום חג נדיר בימיה של הכנסת. אנחנו עוצרים ליום אחד את המחלוקות, הוויכוחים, הפילוג והשסעים שמלווים את הבית הזה ומשביעים את האיש שיעמוד בראש המדינה ומסמל יותר מכול את האחדות בעם ואת כלל חלקי העם. ממש כפי שהכוהן הגדול תפקד כשליח העם כולו בשמשו בקודש, נשיא המדינה צריך לראות עצמו כמי שעוטה על גופו כל העת את בגד חושן המשפט, שבו שובצו 12 אבנים כנגד 12 שבטי ישראל.
מכובדיי, תפקידו של נשיא המדינה בא לידי ביטוי במלוא תפארתו וחשיבותו דווקא בימים של התרוממות רוח וגאווה לאומית מחד גיסא, ובימים של משברים, מלחמה ויגון, פילוג ושסע מאידך גיסא. אז מתגלה הצורך בדמות ממלכתית שהעם נושא אליה את עיניו ומקבל ממנה תקווה, קריאת כיוון ודברי נחמה. אין להקל בכך ראש. אני זוכר עד היום את החלטתו של הנשיא עזר ויצמן לבקר את כל המשפחות השכולות, ובמיוחד את מסע השכול שאליו יצא בעקבות אסון המסוקים. המשפחות, שנתנו את היקר להן מכול, פגשו את האזרח מספר אחת, שמייצג את כלל החברה הישראלית, וזכו להרגיש כאילו המדינה כולה מחבקת אותם ומעריכה את קורבנם. רגעים מקודשים אלו מזקקים יותר מכול את תרומתו של נשיא המדינה לחברה בישראל, תרומה של תסולא בפז.
במדינה למודת מלחמות, משברים ושסעים, מדינה שיש בה מגוון תרבותי, דתי ועדתי כשלנו, מוסד הנשיאות הוא צורך הכרחי. זה הקול המאחד, הממלכתי, שגורם לכל האזרחים להרגיש חלק.
מכובדיי, חברי הנשיא ריבלין, הבית הזה, שהינך מכיר היטב מתפקידיך הקודמים, מצדיע לך היום באהבה, בתום שבע שנים שבהן כיהנת כנשיא המדינה. הייתה זו אחת התקופות המורכבות שידע נשיא כלשהו. עמדת באופן נחוש ואמיץ אל מול תופעות של גזענות ושנאה. לא החרשת ולא נדמת. הצבת בפני החברה הישראלית מראה, שהיא לא תמיד אהבה להביט בה. דבריך בנאום השבטים שנשאת, מתוך אחריות ודאגה כנה לפילוג ולפיצול שמפרקים אותנו, מהדהדים עד עצם היום הזה. התמודדת ברגישות ובענייניות עם משבר פוליטי שכמוהו לא ידעה מדינת ישראל. ניסית לגשר ועשית רבות, במגבלות החוק והתפקיד, כדי למנוע עוד סבבי בחירות. סייעת בידי ממשלות ישראל לקדם בעולם את האינטרסים של המדינה באמצעות ערוצים דיפלומטיים ואישיים שסללת בעצמך, וכן פתחת את בית הנשיא בפני קבוצות רבות באהבה ובחום שרק אתה יודע להעניק.
לפני כשנתיים בכינו איתך כשנחמה אהובתך, זכרה לברכה, הלכה לעולמה, ואנחנו איבדנו אשת נשיא רגישה, מלאת חמלה וחוכמה. דמותה האופטימית נתנה השראה לרבים.
מכובדי, ידידי ורעי הנשיא העשירי של מדינת ישראל, בשם הכנסת והעם בישראל, אני רוצה לומר לך תודה גדולה על שנים ארוכות של שירות ציבורי למען העם והמדינה. אני רוצה לאחל לך שנים ארוכות של בריאות ואושר מהמשפחה. אין לי ספק שקולך החשוב ימשיך ללוות את החברה הישראלית עוד שנים רבות קדימה.
מכובדי הנשיא הנבחר יצחק הרצוג, בעוד זמן קצר תצהיר אמונים למדינת ישראל כנשיא המדינה האחד-עשר, 38 שנים לאחר שאביך המנוח, הנשיא חיים הרצוג, זכרו לברכה, היה במעמד דומה. אין לי ספק שבעבורך הרגע הגדול הזה מרגש כפליים ומעלה בך זיכרונות רבים. אתה הנשיא הראשון שגדל בבית הנשיא ומכיר מקרוב – מהקרביים – את התפקיד ואת משמעותו האמיתית. אתה מגיע אליו מוכן, אחרי עשרות שנים של עשייה ציבורית ענפה. צברת ניסיון פוליטי ודיפלומטי עשיר, והוכחת במעשים ראייה חברתית חומלת, שבאה לידי ביטוי יותר מכול בתפקידך כשר רווחה, שבו זכית לתשבחות מכל עבר. אין לי ספק שתצליח לצקת תוכן משלך לתפקיד הסמלי והחשוב הזה, וכי תממש את תפיסת עולמך החברתית, שמבקשת יותר מכול לסייע לחלשים בחברה.
מכובדי הנשיא הנבחר, אתה נכנס לתפקידך בתקופה קשה, שבה החברה הישראלית מפוצלת ומפולגת מאי פעם. זהו איום קיומי של ממש על מדינת ישראל. סכנה שגדולה אפילו יותר מהגרעין האיראני. כולי תקווה שדווקא בכוח אישיותך ובנועם הליכותיך, במתינותך ובשיח המכבד שאתה ידוע בו, תצליח להוביל לשיח חדש ואחר בחברה הישראלית; שיח ענייני, שמבוסס על עובדות והשקפת עולם ואשר מנוהל מתוך כבוד הדדי. מי ייתן ותוסיף אחדות בין השבטים שעליהם דיבר הנשיא ריבלין בנאומו.
בשם הכנסת כולה, אני מאחל לך ולרעייתך מיכל בריאות והצלחה רבה בתפקיד. מי ייתן ותמצאו את הקול הייחודי שלכם, שבאמצעותו תפיצו אור בחברה הישראלית. יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך וִיחֻנֶּךָּ. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. בהצלחה, אדוני הנשיא הנבחר.
אני מתכבד להזמין את הנשיא העשירי של מדינת ישראל מר ראובן רובי ריבלין לשאת את דברו. בבקשה.
<< דובר >> נשיא המדינה ראובן ריבלין: << דובר >>
תודה רבה. כמצוותך, אדוני היושב-ראש, לא אזכיר את כל ראשי השלטון בישראל ואסתפק, אדוני היושב-ראש: הנשיא הנכנס יצחק הרצוג, רעייתו מיכל ובני משפחתו, בני משפחתי האהובים והיקרים, כנסת הנכבדה, מכובדיי כולם, שבע שנים הן הרבה זמן, ובפרט שבע השנים האחרונות, שאפשר לקפל לתוכן היסטוריה שלמה. כפי שצוין, בתחילת כהונתי נשאתי נאום שזכה לשם "נאום השבטים". הוא זכה לשמו בשל חלקו הראשון, שבו שיקפתי את המציאות הדמוגרפית והתרבותית המשתנה שבה אנחנו חיים. אולם אילו היו קוראים לנאום על שם חלקו השני, הרי שהנאום היה זוכה לשם "נאום השותפות" או "נאום התקווה" – התקווה הישראלית – שכן בחלקו השני של הנאום ביקשתי להציע יסודות פרגמטיים לשותפות במדינה היהודית והדמוקרטית.
שבע השנים שלי כנשיא העשירי היו מפגש עם הרוב – הדומם לעיתים, אני מוכרח לומר – של החברה הישראלית לאורכה ולרוחבה של הארץ, מכל השבטים, מכל קשת הדעות. בתום שבע שנים אני יכול לומר לכם, נבחרי הציבור ומשרתיו – בוודאות אני יכול לומר לכם: יש חברה ישראלית אחת, ורובה ככולה רוצה ומחויבת להפוך את החזון, חזון השותפות בתוכנו, פשוט למציאות. בעת הזאת, יותר מתמיד, ממלכתיות ישראלית היא שותפות ישראלית. השותפות הזאת היא עמוד השדרה שלנו, החוסן החברתי, הכלכלי והערכי שלנו. במשך שבע שנים פעלתי בכל כוחי לחיזוק השותפות הזאת – בישיבות ובאוניברסיטאות, בקיבוצים ובמושבים, מצפון עד דרום, ביהודה ושומרון, בערים ערביות בכל רחבי ישראל; בחינוך, בהשכלה הגבוהה, בתעסוקה, בשלטון המקומי, בתרבות ובספורט.
לכם, מנהיגות ומנהיגי הציבור, אני אומר היום: השבטים השונים בחברה הישראלית נמצאים כאן כדי להישאר. עלינו להבטיח תמיד שבמתח הטבעי בין ממלכה לשבטיות תהיה זו הממלכה, המדינה, שתגבר תמיד – תמיד – על האוטונומיה התרבותית ועל השבטיות הקהילתית, שהיא אפשרית. השאלה היא מה כל אחד ואחת מאיתנו מוכן וחייב לעשות כדי להבטיח זאת, כדי שיבנה כאן אמון, כדי לאפשר ויכוח פורה ולא מפרק, מתוך הבנה שלא נגזר עלינו, אלא נועדנו לחיות יחד. אנחנו מוכרחים לתת סיכוי אמיתי, כן, מחויב לכללי המשחק ולתהליך הזה, כי זה הסיכוי, האופק, העתיד של הילדים והילדות שגדלים כאן.
יקירותיי ויקיריי, העם היהודי שב להיסטוריה והמציא את עצמו מחדש כאומה, כמדינה בעלת עוצמה כלכלית, ביטחונית ומדינית, בזכות היכולת לתרגם חזון לתוכנית עבודה. האבות המייסדים של המדינה, והדורות שבאו אחריהם, יצרו כיסי מצוינות מעוררת השתאות בבריאות, בחקלאות ובמשק המים, בגופי הביטחון, בהשכלה הגבוהה, במחקר ובפיתוח – והייתי פה בכנסת כשהנשיא החמישי שלנו עוד היה חבר כנסת; התכוונתי לנשיא השישי – בתשתית שהם הניחו לדורות הבאים.
אבל לא סיימנו. לדור הבא במדינת ישראל, לצעירים ולצעירות, חשוב לי לומר היום: יקירותיי ויקיריי הצעירים, לא סיימנו. אל תנוחו ואל תשקטו. רק היכולת לשנות ולתקן, להתאים את מערכת החינוך שלנו למאה ה-21, לחשוב מחדש על מערכת היחסים בין השלטון המרכזי למקומי, לחשוב מחדש על השיטה הפוליטית שלנו, על תהליך ההשתלבות שלנו במרחב; רק היכולת להמציא את עצמנו מחדש, ולעשות את זה ביחד, היא שתשמור עלינו. היכולת להפוך כל אתגר להזדמנות היא היתרון האיכותי של מדינת ישראל. מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, הדמוקרטית והיהודית, היא עדיין, ותמיד תהיה, מדינה בצמיחה, יוזמת או לא מקיימת.
יקיריי, יקירותיי, הדור הבא של מדינת ישראל, אנא מכם, המשיכו ליזום. אם משהו לא עובד, תשנו אותו. פשוט תשנו אותו. אל תקבלו את הדברים כמובנים מאליהם, מהסיבה הפשוטה שמדינת ישראל היא לא דבר מובן מאליו. היא נס, ועל הנס הזה צריך לשמור. לשמור מכל משמר בעבור כולנו. היא נס, גם מפני שכל אתגר אנחנו דאגנו – והאבות המייסדים דאגו – להפוך להזדמנות.
ועוד אני רוצה לומר לכם, מדינה יהודית היא לא דבר מובן מאליו. מדינה דמוקרטית היא לא דבר מובן מאליו. ולא תהיה ישראל אם היא לא תהיה דמוקרטית ויהודית, יהודית ודמוקרטית. כל זה בדיבור אחד ובלשון אחת. המתח הפנימי שמבעבע בנו בין שלמות העם לשלמות החברה ולשלמות הארץ הוא מחלוקת שסופה להתקיים רק אם לא נתכחש לה. נצליח רק אם נדע להחזיק במורכבות ולדחות את הפשטנות, שהיא תמיד כל כך מפתה. נצליח. נצליח רק אם נדע להחזיק במתח הזה, למצוא בתוכו איזונים ופשרות. רק אז נוכל לשמור על הנס הזה, שהוא הבית שלנו.
מכובדיי אזרחיות ואזרחי ישראל, אנחנו חיים בעידן של מפנה במזרח התיכון. זהו המרחב שבו אנו חיים, שבו נטועה מדינת ישראל. עלינו לחזק את התהליך הזה בכך שנעמיק את ההיכרות ואת ההבנה שלנו עם השפה, ההיסטוריה והתרבות שסביבנו. זהו תהליך חשוב וחיוני, שאי-אפשר בלתו.
לישראל יש תפקיד מרכזי בעיצוב הסדר האזורי, גם בהיבטים הביטחוניים וגם בהיבטים המדיניים אבל גם בהיבטים הכלכליים והחברתיים: במציאת פתרונות להתמודדות עם מצוקות המים, המזון והבריאות, בהתמודדות עם סכנות משבר האקלים והסביבה. עם זאת, עלינו להמשיך ללכת בה עם כל שכנינו, בתוככי ישראל ומחוצה לה. אני מאמין שאם נצליח לחיות פה יחד, יהודים וערבים, נמצא את הדרך לחיות פה יחד בין הים לירדן, באזור כולו. אנחנו מוכרחים להגביר את האמון כדי לאפשר לילדינו ולנכדינו עתיד אחר – צעד-צעד, לא באוטופיה, לא נגד ההיסטוריה.
מדינת ישראל הייתה ותמשיך להיות ההוכחה לשכנותיה שאפשר להתמודד עם אתגרים ביטחוניים קיומיים ועדיין להיות דמוקרטיה, שאפשר להחזיק בחרב ביד אחת ועדיין לראות בעיקרון היהודי והדמוקרטי הנעלה מכולם, כבוד האדם וחירותו, ערך קדוש.
כבוד הנשיא האחד-עשר, חברי הטוב – אני לא יכול, כנשיא, לומר לך: חברי הצעיר – יצחק – אני לא אומר בוז'י. אני מפקיד בידיך הטובות את העם היקר הזה. העם, עם ישראל כולו. מי ייתן ותהיה לו לרועה באהבה, בבינה ובדעת. בנאום ההשבעה שלי התפללתי כי הלוואי ותהיה לי הזכות ללמוד וללמד הקשבה, שותפות ותקווה. את כל אלה, מכל הלב, למען העם כולו, אני מאחל לך, יקירי. בתלמוד מתוארים חילופי המשמרות שהיו נעשים בבית המקדש בין המשמר היוצא למשמר הנכנס. חכמים קבעו ברכה מיוחדת לאירוע זה, ואין מתאימה ממנה גם לחילופי משמרות נשיאי ישראל. וכך נאמר: "משמר היוצא אומר למשמר הנכנס: מי ששִׁכן את שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחווה ושלום ורעות".
אזרחיות ואזרחי ישראל, אתם הנשמה היתרה של מדינתנו, מדינת ישראל. תודה לכם. תודה לכם על הזכות שנתתם בידי לשרת אתכם כנשיא העשירי של מדינת ישראל. תודה לכם על אין-ספור רגעים של התרגשות עמוקה, של צחוק – כן, אנחנו בירושלים גם יודעים לבכות – של אהבה, של חזון ותקווה.
ילדים שלי, תודה לנחמה שלנו, שאליה אני מתגעגע בכל יום ויום. תודה לבנות ולבנים שלי, תודה לנכדים ולנכדות שלי. עכשיו אני חוזר להיות אבא וסבא, רק שלכם, בגאווה אדירה.
יקיריי, יקירותיי, מנהיגי ישראל, הייתי בן תשע כשקמה מדינת ישראל, אז ראיתי, בה' באייר, ב-15 במאי 1948, את דגל ישראל, כחול-לבן, מונף בראש התורן. בשבילי מדינת ישראל לעולם לעולם לא תהיה דבר מובן מאליו. אנחנו צריכים לדאוג שהיא תהיה מובנת לכול מאליו.
יחי נשיאה האחד-עשר של מדינת ישראל. תחי מדינתנו, מדינת ישראל. תודה רבה.
(מחיאות כפיים)
<< קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >>
חברי הכנסת והמוזמנים מתבקשים לקום.
(חברי הכנסת מכבדים בקימה את נשיא המדינה הנבחר יצחק הרצוג.)
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
חברי הכנסת, בהתאם להוראת סעיף 10(א) לחוק-יסוד: נשיא המדינה, הריני מתכבד להזמין את הנשיא הנבחר להצהיר אמונים.
מר יצחק הרצוג, הנח את ידך השמאלית על התנ"ך, ושא את ידך הימנית. אקרא בפניך את הצהרת האמונים בפני הכנסת, ואתה, חזור עליה בפני הכנסת, ובתום ההצהרה אנא חתום עליה.
וזו לשון ההצהרה:
אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה ולמלא באמונה את תפקידי כנשיא המדינה.
<< דובר >> יצחק הרצוג: << דובר >>
אני, יצחק בן חיים הרצוג, זכרו לברכה, ואורה לבית אמב"ש, תיבדל לחיים, מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה ולמלא באמונה את תפקידי כנשיא המדינה.
(נשיא המדינה יצחק הרצוג חותם על ההצהרה.)
<< קריאה >> נשיא המדינה ראובן ריבלין: << קריאה >>
אדוני הנשיא, כבוד הנשיא.
(מחיאות כפיים)
(תקיעת שופרות)
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
יחי נשיא מדינת ישראל.
<< קריאה >> חברי הכנסת: << קריאה >>
יחי, יחי, יחי.
<< קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >>
חברי הכנסת והמוזמנים מתבקשים לשבת.
(מחיאות כפיים)
השיר "חלומות" בביצוע מקהלת מורן, בניצוחה של הגב' נעמי פארן, בבקשה.
(מקהלת מורן שרה את השיר "חלומות".)
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
דברי כבוד נשיא המדינה הנבחר מר יצחק הרצוג, בבקשה.
<< דובר >> נשיא המדינה יצחק הרצוג: << דובר >>
מתוך תפילת הנכנס אל בית המדרש: "יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו שלא יארע דבר תקלה על ידי, ולא איכשל בדבר הלכה, וישמחו בי חבריי, שלא אומר על טמא טהור ועל טהור טמא, ולא על מותר אסור ועל אסור מותר, ולא ייכשלו חבריי בדבר הלכה ואשמח בהם. כי ה' יתן חָכְמָה מפיו דעת ותבונה, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך".
מכובדי נשיא מדינת ישראל העשירי ראובן רובי ריבלין, משפחתי האהובה, מיכל רעייתי, נועה, מתן ורועי, אחיי יואל ומייק ואחותי רונית, אזרחיות ואזרחי ישראל, מכובדיי כולם, אני ניצב לפניכם היום עניו ונרגש, מקבל עליי בהוקרה את אמונכן ואמונכם, חברות וחברי הכנסת, ואת האחריות הכבדה לכהן כנשיא מדינת ישראל האחד-עשר.
אפתח בדברי תודה לכבוד נשיא המדינה העשירי, ידידי הקרוב ראובן ריבלין, על כהונה מבורכת ועל תרומתך הגדולה ורבת-השנים לעם ולמדינה שלנו, כהונה שבמהלכה איבדת את רעייתך האהובה נחמה, זכרה לברכה, ואזלו המילים מלנחם. רובי, ידעת להדביק באהבתך את נפלאות הארץ הזו, את בניה ובנותיה. ייצגת בכבוד רב את מדינתנו במשפחת העמים, כולל בחודש האחרון לכהונתך. זיהית בכאב את קווי השבר בחברה הישראלית. הצבת מראה בפנינו, גם אם מראותיה לא תמיד נעמו לנו.
חברי היקר, תודה על העצות הטובות שהשאת לי לכל אורך שנות היכרותנו הארוכות, וביתר שאת בשבועות האחרונים מאז היבחרי. תודה לך על בית נשיא שהיה בית אמיתי לכל אזרחיות ואזרחי ישראל, מכל מוצא ואמונה, מכל מגדר וגיל. אני מאחל לך בריאות איתנה, רוב נחת ממשפחתך היקרה והמקסימה ודרך צלחה.
אני שולח ברכת הצלחה לממשלת ישראל השלושים-ושש, לראש הממשלה חבר הכנסת נפתלי בנט, לראש הממשלה החליפי ושר החוץ יאיר לפיד ולחברי הקואליציה כולם. אין לי ספק כי כל אדם בישראל שואף שתוכלו לאתגרים הגדולים שבפניהם ניצבת מדינת ישראל שלנו, וכי אם תידרשו לכך, תעמדו איתן מול כל אויב. יש בישראל ויכוחים רבים ולא פשוטים בתוך הבית פנימה. זהו יופייה של הדמוקרטיה הישראלית. בטוחני שכל הבית הזה רוצה בהצלחתכם, שתהיה הצלחתה של מדינת ישראל כולה.
אני שולח גם ברכת הצלחה לראש האופוזיציה חבר הכנסת בנימין נתניהו, ראש הממשלה לשעבר, ולחברי האופוזיציה כולם. אין דמוקרטיה ללא אופוזיציה. המציאות הפוליטית זימנה לי לא אחת למלא את התפקיד שההיסטוריה הועידה הפעם לכתפיכם. אני סמוך ובטוח שתמלאו את שירותכם לעם מהאופוזיציה בממלכתיות, באחריות ובענייניות.
אני גאה בדמוקרטיה הישראלית ובאופן שבו התנהל תהליך חילופי השלטון, שהתקיים כאן לפני שלושה שבועות. כמו הציבור הישראלי כולו, גם אני מייחל ליציבות, לצמיחה ולביטחון, שיביאו ימים טובים לכולנו.
מכאן אני נושא תפילה לשלומם ולביטחונם של חיילי צבא הגנה לישראל, שוטרי משטרת ישראל וכוחות הביטחון וההצלה, ושולח חיזוק מיוחד לאנשי הרפואה, הרווחה והחינוך.
אני מתפלל יחד עם הציבור הישראלי כולו לשובם של הדר גולדין ואורון שאול, בנינו שלחמו על הגנת המולדת ולא שבו והגיעה העת שיחזרו הביתה, ואיתם כלל נעדרי מערכות ישראל, ואברה מנגיסטו והישאם א-סייד, אזרחי מדינת ישראל הנמצאים בשבי. ומכאן אני שולח רפואה שלמה לכל פצועי צה"ל והלומי הקרב וכלל חולי ישראל.
גבירותיי ורבותיי, אני ניצב כאן לפניכם ברגשי תודה עמוקים, בשמי ובשם רעייתי מיכל, לכם ולהמוני ישראליות וישראלים שמילאו את ליבנו באיחולי ברכה והצלחה; אזרחיות ואזרחים מגיל גן ועד גבורות, שהביעו באופן חד וברור את הציפייה המרכזית שלהם ממני ומכולנו: להוריד את הטון, להנמיך את הלהבות, להרגיע.
לכם, אזרחיות ואזרחי ישראל, אני מבקש לומר: אתן ואתם השליחות שלי. עם הציפייה שלכם, עם התקוות והחלומות שלכם, אצא למלא את המשימה בכל בוקר: להיות נשיא של כולם. נשיא של כולם, בימים כתיקונם זו משימה שנשמעת כמעט נאיבית, אך הימים האלה, לצערי, אינם ימים כתיקונם. אלה הם ימים שבהם הממלכתיות ניגפת בפני הקיטוב; ימים שבהם האתוס המלכד והערכים המשותפים שבריריים יותר מתמיד; ימים לא פשוטים, המגיעים לאחר שנתיים וחצי של מערכות בחירות סוערות שרדפו זו את זו, ומשבר פוליטי שלא היה כמותו במדינת ישראל – משבר שהיסטוריה של העת המודרנית מלמדת אותנו שהצליח בעבר להחריב אומות ותיקות ומבוססות הרבה יותר ממדינת ישראל הצעירה, שהיא רק בת 73.
גם לוח השנה קורא לנו לעצור, שהרי ימים אלה הם ימי בין המצרים, ימים שבהם אנו מצווים לזכור ששנאת חינם היא שהביאה לחורבן הבית הראשון והבית השני; אותה שנאת חינם, אותם פלגנות וקיטוב אשר גובים מאיתנו מחירים כבדים גם היום ובכל יום. המחיר הכבד מכולם הוא הכרסום בחוסן הלאומי שלנו. כשכל קבוצה חשה מאוימת, כשכל אחד מתכנס בעמדותיו ובהשקפותיו ובטוח שהצדק רק איתו, הניכור מעמיק יום-יום; ניכור בין אנשים ובין קבוצות, שעלול, חלילה, להידרדר לכדי ניכור בין אזרחים למדינתם.
מילים כמו "דמוקרטיה", "ממלכתיות", "סדר חברתי", "מערכת משפט ואכיפת חוק עצמאית ובלתי תלויה", "אתוס ומורשת", הן מילים גדולות ומופשטות שקשה לכמת אותן לסיסמה קצרת מילים, אך הן הבסיס האיתן שמחזיק אותנו כאן יחד, למרות כל האי-הסכמות שבתוכנו. זהו מרחב של הסכמה שבלעדיו אין קבוצה אנושית שיכולה לחיות ביחד. ואנחנו חייבים לחיות כאן ביחד, לא רק בגלל מה שאמר הנשיא ראובן ריבלין, אלא בגלל שזו איננה גזרת גורל, זו שותפות גורל.
מכאן אצא אל משכן נשיאי ישראל, וממנו – אל מסע בין קווי השסע והשבר בתוככי החברה הישראלית; מסע שמטרתו למצוא את המאחד בתוך ההבדלים, את המאחה בין הקרעים; מסע המיועד למצוא מחדש אותנו. אצא לדרך הזאת במטרה לפגוש את הכאב, להישיר אליו מבט, להטות אוזן ולב לקושי ולחששות, גם בנקודות הנפיצות ביותר. במסע הזה, כפי שעשיתי לכל אורך שנותיי בציבוריות הישראלית, אני מסרב – ואסרב – לראות את האדם העומד מולי רק בשל זהותו. כתמיד, אבחר לראות את תוכו של העומד מולי, בן אדם, בת אדם, בני אדם; את מהותם, את הסיפור של כל אחת ואחד, את המורכבות והייחוד, את ההצלחות הקטנות והגדולות, את הקשיים והכאבים שנערמו בדרך. אשא עימי את מילותיו הנפלאות של המשורר ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן, שאמר: "המציאות של אדם אחר לא נמצאת במה שהוא חושף בפניך, אלא במה שאיננו מסוגל לחשוף". אל תקשיב רק למה שהוא אומר, תקשיב גם למה שהוא איננו אומר.
מכובדיי, הפצעים שנפערו בחברה שלנו, לאורכה ולרוחבה, עודם שותתי דם. הבעיות המבניות והחברתיות שהופכות קבוצות שלמות למוחלשות מנציחות את הקושי. עלינו להכיר בכך שיש רבים בינינו, רבים מדי, שהיום-יום שלהם איננו פשוט ואיננו הוגן; רבים שאינם זוכים לסיכוי אמיתי; רבים ששוויון ההזדמנויות הוא מונח הרחוק שנות אור ממציאות חייהם. להתעלם מכך לא יקדם אותנו לשום מקום.
כמדינה יהודית ודמוקרטית עלינו לעשות הכול למען השתלבותם של המיעוטים החיים בתוכנו. כאן, בארץ שבה צעדו אברהם, יצחק ויעקב, כאן, בארץ שבה צעד גם ישמעאל, עלינו לעשות הכול כדי למלא את חובתנו לאפשר לתקרות הזכוכית להתנפץ, למגר בכל הכוח כל תופעה חמורה כמו האלימות הנוראה והרצחנית הפוקדת את היישובים הערביים, לצמצם את הפערים ולהרחיב את ההוגנות ביחס מצד מוסדות השלטון. אבל לפני כל אלה – זה אומר שצריך להיות לנו אכפת. אכפת מהשותפות, אכפת מהחיים, אכפת מאובדן החיים הבלתי נסבל בחברה הערבית, אכפת מהכאב. ואז, עלינו להתחיל לתקן יחד. רק ביחד.
ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן-גוריון, אמר: "מולדת אי-אפשר לקנות בכסף או לכבוש בחרב. צריך אתה ליצור אותה בזיעת אפיך". ואני מוסיף: לשמור עליה בזיעת אפיך. זה, בדיוק, מה שבכוונתי לעשות. זו אחריות של כולנו, שלנו. זו משימת דורנו, זו שליחותי. זו משימת כהונתי: לעשות הכול כדי לבנות את התקווה מחדש.
הצעד הראשון הוא לעצור את הפחד. הפחד הוא זה שגוזל מאיתנו את התקווה. הוא מייצר חשדנות תהומית, הוא מאכל את האמון בינינו ובתוכנו, הוא נפוץ מדי ונפיץ מדי. הוא מתודלק בעיקר במילים – מילים שכולנו נוטים לעיתים להקל בהן ראש, טועים לחשוב שהשפעתן חולפת עם תומו של נאום, של פוסט, של קללה. יש להן כוח עצום, למילים – כוח לברוא, כוח לשנות, כוח להרוס וכוח לבנות מחדש, וגם לכלות עולם ערכי שלם. ואז, כפי שכתב המשורר רבי שלמה אבן גבירול, מענקי הרוח של יהדות ספרד: מי שזורע שנאה – יקצור חרטה.
לכן, בימים האלה כל מנהיג ציבור חייב לנהוג באחריות, להיות קול ממתן ומרגיע, להקפיד להיזהר בדבריו, להבטיח את חופש הביטוי ולמנוע בכל דרך את חופש השיסוי. לזכור את מה שאמר יהודה עמיחי: "בארץ הלוהטת הזאת, מילים צריכות להיות צל", שהרי היחידים שמבדילים בינינו הם אנחנו עצמנו. אנחנו רואים כל הבדל, כל תו פנים, כל צבע, כל העדפה וכל תירוץ להתרחק ולהתנגש ולהתנצח ולנצח. אבל הטילים לא מבחינים בינינו, גם לא מגפת הקורונה, לא אויבינו ולא חורשי רעתנו. המצבות הדוממות בבתי העלמין הן אחידות, וגם מדי הרופאים והאחיות בבתי החולים.
לכן עלינו להפסיק לראות בהבדלים בינינו מכשלה. הם, בעצם, מקור כוחנו. בזכותם העוצמה הישראלית נגלית במלוא עוזה. הרי לא היינו מי שאנחנו כאומה ללא המגוון האנושי הרעיוני העצום שהתקבץ כאן, פסיפס שבו שזורים יחד המשפחתיות הישראלית עם אזרחיות ואזרחים נפלאים, התושייה והאופטימיות, עקרונות הצדק והסולידריות, החמלה והערבות ההדדית, שהם מרכיביה של חברת מופת. שזורות בו החדשנות, הנחישות, הדבקות במשימה, היצירה וההתחדשות, המעניקות לנו אפשרות של מגע באין-סוף האנושי, כפי שתיאר זאת באופן יפהפה דויד גרוסמן.
לכן, עודני מאמין בנו. אני מאמין שזה אפשרי, זה במרחק הושטת יד זה לזו. אז בואו נבחר כל יום מחדש בנו. נבחר לנצח ביחד, לא רק אחד את השני. נבחר להאיר פנים, לכבות את הבערה והשנאה עם הרוח הישראלית המיוחדת, להרבות באהבת ישראל, להיות מאוחדים לא רק בעקרונות ובערכים אלא גם בתקוות ובחלומות שלנו. נבחר לקבוע שעת נעילה לקרע המחרב בנו, כולנו יחד.
מכובדיי, גדלתי בבית שלימד אותי את כל גוני הקשת הרחבה של תפוצות העם היהודי: מדורות של רבני קהילות במזרח אירופה וברוסיה, דרך חלוצים שהיו בין מייסדי מוצא וחדרה, מיהדות מצרים וסודאן, מקהילות אירלנד, צרפת ובריטניה. מהוריי למדתי את המחויבות העצומה לעשייה הממלכתית הישראלית, את חובת העשייה הבלתי-פוסקת, יום וליל, למען עם ישראל ולמען מדינת ישראל. אך השיעור החשוב ביותר שקיבלתי היה ההכרה העמוקה בנצח ישראל ובנס קיומה של מדינת ישראל. אבא, חיים הרצוג, זכרו לברכה, יליד בלפסט שבאירלנד, שעשה כנער את הדרך לבדו מאירופה כדי ללמוד בישיבה בירושלים, התגייס להגנה וזכה להיות בין משחררי מחנה המוות ברגן בלזן מידי הנאצים – שבו מצא אחים, אודים מוצלים מאש; אלוף בצה"ל; שגריר מדינת ישראל באו"ם, שלבסוף הושבע מעל בימה זו כנשיא מדינת ישראל השישי. אימא אורה, תיבדל לחיים ארוכים, בת משפחת אמב"ש – אני מאמין באמונה שלמה – שנולדה באיסמעיליה שבמצרים; בוגרת קורס הדיפלומטים הראשון של הסוכנות היהודית; הוגת חידון התנ"ך; מייסדת המועצה לארץ ישראל יפה. אימא, שממנה אני לומד יום-יום שיעור על דרך הייסורים של הזקנה.
ואז הגיעה מיכל, רעייתי אהובתי, עוגן חיי, הרואה תמיד את הטוב שבאדם ומאירת דרך לרבים מאוד. בת למשפחות חקלאים ממייסדי עפולה וכפר יונה, שילוב מופלא של הוריה, הפלמ"חניק והמחנכת, שאול וצביה אפק, זכרם לברכה, שמהם נפרדנו בצער ובסמיכות זמנים כואבת אך לפני חודשים אחדים.
אזרחיות ואזרחי ישראל, נשבעתי כעת אמונים למדינת ישראל על ספר תנ"ך שסבתי, הרבנית שרה הרצוג, עליה השלום, קיבלה ערב נישואיה לסבי מאביה, הרב הדגול שמואל יצחק הילמן, זכר צדיק לברכה, בגלזגו שבסקוטלנד; התנ"ך שליווה את סבי, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל כאשר פדה, במסע הצלה גדול עם תום מלחמת העולם השנייה, אלפי ילדים יהודים אבודים, שהוחבאו במהלך השואה על ידי הוריהם בבתי יתומים, בכנסיות, במנזרים ובמשפחות נוצריות. אותם ילדים וילדות, שארית הפליטה, נאספו אחד לאחד, והובאו לארץ ישראל בדרכים שונות ומגוונות; אותו תנ"ך, שעליו נשבע אבי זכרו לברכה אמונים לפני 38 שנים כנשיא המדינה; ספר ששרד את מלחמת העולם הראשונה והשנייה, את העלייה לארץ ואת המצור על ירושלים ואת הפרעות על היישוב היהודי, והיה עד לתקומת מדינת ישראל; ספר שעבר טלטלות ומסעות; ספר שבו מצוינים ימי שמחה וזיכרון משפחתיים; ספר החיים, ספר הספרים.
אני מגיע לכאן מבית המוסדות הלאומיים בירושלים – הבית שבו הושבע ד"ר חיים ויצמן, זכרו לברכה, כנשיאה הראשון של מדינת ישראל – בתום תפקידי כיושב-ראש הנהלת הסוכנות היהודית לארץ ישראל; ארגון שהוא הגשר שעליו צעדו, ועדיין צועדים, עשרות בשנים מיליוני יהודים מכל רחבי תבל, שהתפללו: לשנה הבאה בירושלים, והגשימו את חזון שיבת ציון. ועוד רבים צפויים לעזוב בשנים הקרובות את בתיהם ולהגיע אלינו הביתה. קשרתי חברויות אמיצות עם אחינו ואחיותינו בקהילות היהודיות בתפוצות והכרתי את עושר מורשתן; זכיתי להתייצב לימינן ולהבטיח את ביטחונן, לחבר אותן למדינת ישראל ולעודד את הדור הצעיר לאהבת ישראל. אמשיך לפעול למען מטרה זו בכל כוחי.
בתפקידי כנשיא מדינת ישראל אני מתחייב לסייע לממשלת ישראל – כל ממשלה שתהיה – בהגנה על צדקתה של ישראל בעולם ועל זכותה להגן על עצמה; לסייע להיאבק באנטישמיות ובשנאת ישראל ולמען השגת השלום המיוחל עם שכנינו; לעמוד לצידם של חיילי צה"ל ומפקדיו, גם במאבקים הניטשים בזירה הבין-לאומית והמשפטית, ובמאבק מול האיומים האסטרטגיים כנגד ישראל, ובראשם תוכנית הגרעין של איראן.
לחברינו בעולם, ובראשם ידידתנו הגדולה ארצות הברית של אמריקה, אני אומר מכאן: מדינת ישראל ניצבת איתן לצידכם בחזית הבין-לאומית בהתמודדות עם האתגרים הגדולים והמורכבים שניצבים בפני האנושות, ובהם מגפה שהכתה בעולם כולו ועודה איתנו; הטכנולוגיה שמתפתחת בקצב מהיר כל כך, שחייבת להיות מכוונת לפיתוח ולקידום הישגים אנושיים ולא להפצת שנאה והסתה, ומשבר אקלים, שמחמם את כדור הארץ שלנו ומחייב את העולם כולו להתעורר ולשנות הרגלים.
כנסת נכבדה, אני מודה לכם. מודה לכם מקרב לב, על האמון הרחב שהבעתם בי, נבחרות ונבחרי העם, אמון שחצה מחנות וסיעות. מי ייתן ויהיה זה סימן לבאות ולרוח גבית במילוי השליחות והאחריות המוטלות על כתפיי, רוח טובה שתסייע אל מול האתגרים המורכבים שבפניהם ניצבים מדינת ישראל והעם היהודי כולו. אני מודה לכם על ההקשבה, מודה לכם על שהפקדתם בידיי את הזכות לשרת את הציבור הישראלי כולו בנאמנות ובאהבה.
אני מודה לאזרחיות ואזרחי מדינת ישראל ומבקש מהיושב במרומים כי יעניק לתושבי ארצנו כולם את שנאמר בתפילה לשלום המדינה, שאותה חיבר סבי, הרב הרצוג, זכר צדיק לברכה: "ונתת שלום בארץ ושמחת עולם ליושביה". לו יהי. תחי מדינת ישראל.
(מחיאות כפיים)
<< קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >>
חברי הכנסת והמוזמנים מתבקשים לקום לשירת "התקווה".
"התקווה", מקהלת מורן והקהל הנכבד.
(שירת "התקווה")
<< קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >>
כבוד נשיא המדינה.
(תרועת חצוצרות)
<< קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >>
הקהל יישאר במקומו עד יציאת נשיא המדינה מהאולם.
(מחיאות כפיים)
<< קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >>
נא לשבת.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
חברי הכנסת, חברי הכנסת, תמה הישיבה המיוחדת להצהרת האמונים של נשיא מדינת ישראל. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ג' באב התשפ"א, 12 ביולי 2021, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:30. << סיום >>