דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י"ד ישיבה ל"ט הישיבה השלושים-ותשע של הכנסת העשרים-וארבע יום שלישי, כ"ו בתמוז התשפ"א (6 ביולי 2021) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 הודעת הוועדה המסדרת 7 איתן גינזבורג (בשם הוועדה המסדרת): 7 נאומים בני דקה 7 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 7 רון כץ (יש עתיד): 8 יסמין פרידמן (יש עתיד): 9 אבי מעוז (הציונות הדתית): 10 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 10 שר המודיעין אלעזר שטרן: 11 טטיאנה מזרסקי (ישראל ביתנו): 14 אבתיסאם מראענה (העבודה): 15 גלעד קריב (העבודה): 16 ינון אזולאי (ש"ס): 17 רם בן ברק (יש עתיד): 18 נעמה לזימי (העבודה): 20 אמילי חיה מואטי (העבודה): 21 אפרת רייטן מרום (העבודה): 21 נירה שפק (יש עתיד): 22 מופיד מרעי (כחול לבן): 23 משה ארבל (ש"ס): 24 יעל רון בן משה (כחול לבן): 24 רות וסרמן לנדה (כחול לבן): 25 בנימין זאב בגין (תקווה חדשה): 26 אלון טל (כחול לבן): 27 אלון שוסטר (כחול לבן): 28 ענבר בזק (יש עתיד): 29 השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': 29 הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 51) 32 גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 32 דוד אמסלם (הליכוד): 34 מאיר פרוש (יהדות התורה): 46 אוריאל בוסו (ש"ס): 52 אבי מעוז (הציונות הדתית): 60 השר לשירותי דת מתן כהנא: 64 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 64 יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 66 ינון אזולאי (ש"ס): 70 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 81 אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): 84 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 90 אופיר כץ (הליכוד): 92 יואב קיש (הליכוד): 94 משה ארבל (ש"ס): 96 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 99 סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: 100 הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 51) 100 סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 100 אורי מקלב (יהדות התורה): 102 איתמר בן גביר (הציונות הדתית): 112 שר התקשורת יועז הנדל: 116 אופיר אקוניס (הליכוד): 118 שר התקשורת יועז הנדל: 120 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 121 יעקב אשר (יהדות התורה): 125 שר התקשורת יועז הנדל: 127 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 132 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 136 שמחה רוטמן (הציונות הדתית): 137 בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): 140 גלעד קריב (העבודה): 145 יואב קיש (הליכוד): 148 הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 49), התשפ"א–2021 214 גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 214 דוד אמסלם (הליכוד): 216 שלמה קרעי (הליכוד): 219 אוריאל בוסו (ש"ס): 225 אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): 229 חיים ביטון (ש"ס): 231 משה גפני (יהדות התורה): 235 מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): 239 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 244 משה אבוטבול (ש"ס): 247 דסטה גדי יברקן (הליכוד): 251 אופיר סופר (הציונות הדתית): 258 אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): 262 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 274 אורי מקלב (יהדות התורה): 285 מאיר פרוש (יהדות התורה): 295 אבי מעוז (הציונות הדתית): 301 פטין מולא (הליכוד): 310 יעקב אשר (יהדות התורה): 312 יואב קיש (הליכוד): 318 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 323 גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 326 אופיר אקוניס (הליכוד): 332 שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: 333 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 120) (תיקון מס' 2), התשפ"א–2021 384 אלכס קושניר (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים): 385 גילה גמליאל (הליכוד): 393 אוריאל בוסו (ש"ס): 397 מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): 402 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 405 אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): 412 שמחה רוטמן (הציונות הדתית): 419 דוד אמסלם (הליכוד): 434 שלמה קרעי (הליכוד): 446 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברי הכנסת, היום יום שלישי כ"ו בתמוז התשפ"א, 6 ביולי 2021. על סדר-היום כרגע – הודעה למזכירת הכנסת, הודעה של חבר הכנסת גינזבורג ונאומים בני דקה. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. אני אפעיל בינתיים את ההצבעה ומי שלוחץ בעד – יירשם. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה, אדוני. ברשות יושב-ראש הכנסת, אבקש להודיעכם – על פי סעיף 96(ה)(1) לתקנון הכנסת, עקב מינוים של חברי הכנסת שלהלן לסגני שרים ביום י"ח בתמוז התשפ"א, 28 ביוני 2021, הורדו מסדר-היום הצעות חוק שהגישו כמציעים יחידים כמפורט להלן: חבר הכנסת עידן רול – הצעות חוק שמספרן פ/125/24, פ/577/24, פ/689/24, פ/555/24, פ/942/24, פ/564/24, פ/936/24 ו-פ/934/24; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – הצעת חוק שמספרה פ/34/24; חבר הכנסת אביר קארה – הצעת חוק שמספרה פ/1134/24. כמו כן, נמחק שמם מהצעות חוק שהיו שותפים להן עם מציעים אחרים. על פי סעיף 96(ה)(2) לתקנון הכנסת, חבר הכנסת עידן רול הודיע כי חברי הכנסת שלהלן יהיו היוזמים של הצעות חוק אלה במקומו: חבר הכנסת ולדימיר בליאק – הצעות חוק שמספרן פ/127/24 ו-פ/123/24; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – הצעת חוק שמספרה פ/1103/24; חבר הכנסת בועז טופורובסקי – הצעת חוק שמספרה פ/457/24; חבר הכנסת רון כץ – הצעות חוק שמספרן פ/769/24 ו-פ/938/24. חבר הכנסת יואב סגלוביץ' הודיע כי חברי הכנסת שלהלן יהיו היוזמים של הצעות חוק אלה במקומו: חבר הכנסת בועז טופורובסקי – הצעת חוק שמספרה פ/945/24; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – הצעות חוק שמספרן פ/83/24 ו-פ/932/24; חברת הכנסת נירה שפק – הצעות חוק שמספרן פ/41/24 ו-פ/940/24. חבר הכנסת אביר קארה הודיע כי חברי הכנסת שלהלן יהיו היוזמים של הצעות חוק אלה במקומו: חברת הכנסת עידית סילמן – הצעות חוק שמספרן פ/1272/24, פ/1596/24, פ/1241/24, פ/448/24, פ/1293/24 ו-פ/1136/24; חבר הכנסת ניר אורבך – הצעת חוק שמספרה פ/549/24. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << נושא >> הודעת הוועדה המסדרת << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הודעה לחבר הכנסת גינזבורג, בבקשה. << דובר >> איתן גינזבורג (בשם הוועדה המסדרת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי הכנסת, ברשות יושבת-ראש הוועדה המסדרת, הריני להודיע כי הוועדה המסדרת החליטה בישיבתה היום על ממלאי מקום קבועים בוועדה המסדרת: חבר הכנסת מוסי רז, מטעם סיעת רע"מ; חברת הכנסת אורית סטרוק, מטעם סיעת הליכוד. ההודעה הזאת אינה מצריכה הצבעה. אני מודה לך מאוד על הזמן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת גינזבורג. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו נתחיל על פי סדר הדוברים בנאומים בני דקה. חבר הכנסת טופורובסקי, בבקשה. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי, חברות וחברי הכנסת, זה כבר הפך להיות בשגרה – עוד שבוע נוראי, עוד סוף שבוע רווי טרגדיות בכבישי המדינה. ביום שני, 28 ביוני, נהרג הולך רגל, גבר בן 88, ברחוב ארלוזורוב בחולון. עוד באותו היום נהרג גבר בן 62 בכביש 35 בסמוך לצומת הזית. בהמשך היום הנורא הזה נהרג צעיר בן 27 בכביש 6. ביום שלישי, 29 ביוני, נהרג צעיר בן 26, תושב ג'דיידה-מכר, בתאונת דרכים סמוך לצומת התשבי. בפתחו של סוף שבוע הדמים, ביום חמישי, 1 ביולי, נהרג גבר בן 57 בכביש 1 סמוך למחלף שפירים. בהמשך היום נהרג רוכב אופנוע, ה-50 במספר מתחילת השנה – חן גודוסי, בן 34, ברחוב תש"ח בראשון לציון. בשעות אחר הצוהריים נהרג הולך רגל, גבר בן 50, בבית דגן, סמוך למחלף שפירים. למוחרת, 2 ביולי, נהרגו באותה תאונה בכביש 77 רותם זיסק בן 35 ופעוט בן שנתיים. ביום שבת, 3 ביולי, נהרג נהג טרקטור בן 61, תושב בוקעתא, בשטח חקלאי בסמוך ליישוב. ביום שני, 4 ביולי, נהרג הולך רגל בן 58 מפגיעת אוטובוס בכביש הערבה, סמוך לנמל התעופה רמון. 11 אנשים נהרגו בכבישי ישראל בשבוע החולף. 186 הרוגים מתחילת השנה. כל חודש-חודש וחצי, יש לנו כאן אסון מירון בכבישים. כל חודש-חודש וחצי נהרגים אנשים כמו באסון מירון. אין ועדת חקירה, אין התנהלות כאילו זה משבר, אין פעולות חירום בשביל להציל חיים שאפשר להציל אותם היום. אני קורא כאן לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים החדשה: שימי את המאבק בתאונות הדרכים בראש סדר העדיפויות שלך, ותעזרי שזה יהיה בראש סדר העדיפויות של ממשלת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת כץ, בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני. כנסת נכבדה, ברשותכם, ארצה לדבר על נושא הגיל הרך, נושא שכרגע אמור להיות מוסדר בהסכמים הקואליציוניים ולעבור בחזרה למשרד החינוך – כיום הוא נמצא במשרד הרווחה. אבל בתור אחד שמגיע מהרשויות המקומיות, עדיין לא נותנים את הדעת – חוץ מיוזמות מקומיות כאלה ואחרות – איך אנחנו מרימים את הנושא הזה ואיך אנחנו תורמים לו. אני רואה כל מיני פרסומים של הרבה מאוד רצון טוב, גם של משרד האוצר, גם של משרד החינוך, איך אנחנו בונים את המנגנון הזה. מפה אני רוצה לקרוא גם לשרת החינוך וגם לשר האוצר, שכרגע עוסקים בנושא הזה, להיוועץ בראשי הרשויות. ראשי הרשויות הקימו את המנגנון, הם מכירים אותו. לא כולם, אבל הרבה מאוד כבר הקימו את המנגנון ומכירים אותו. חשוב מאוד לאגור את הידע הזה. אני יכול לספר מהיכרות אישית שבעיריית פתח תקווה יש אגף שהוקם שכל תפקידו לפקח ולהדריך את מעונות היום. מה זה אומר? זה אומר שיש שם מישהי, מנהלת היחידה, שקמה בבוקר והתפקיד הבלעדי שלה, הייחודי שלה, הוא לדאוג לפעוטות מגיל אפס, מגיל לידה, עד גיל שלוש – תחום שהוא פרוץ לחלוטין. אנחנו מכירים, אנחנו כל יום שומעים הרבה מאוד דברים בעייתיים שמתקיימים שם, אם זה בנושא של הבטיחות ואם זה בנושא של ההכשרה – הרבה מאוד נושאים, לא איכנס לכולם. אבל היום, בממשלה החדשה, סוף-סוף יש רצון להסדיר את הנושא. ומפה אני קורא לאיחוד כוחות של השלטון המקומי, של משרד האוצר, של משרד החינוך – להקים את הגוף הכל-כך חשוב הזה ברשויות המקומיות. לדאוג לתקצוב, ולא פחות חשוב – לדאוג לתקן קבוע ברשויות המקומיות. כי אם אנחנו לא נעזור להן, זה פשוט לא יקרה. זה יהיה עוד איזשהו דבר שנוסף לתפקיד של אגף גני ילדים או יחידת גני ילדים כזו או אחרת. מדובר באוכלוסייה הכי רגישה שקיימת בתוך מערכת החינוך, אוכלוסייה שלא יכולה לדאוג לעצמה, אוכלוסייה שלא יכולה לדבר ולהסביר מה קורה שם. וכל המחקרים הפדגוגיים מוכיחים שהיפוך הפירמידה, השקעה דווקא בגיל לידה, יניב תוצאות סופר-משמעותיות בהמשך ובעתיד. ולכן מפה אני קורא לראש השלטון המקומי, לראשי הרשויות, לשרים הרלוונטיים וכן למי שהיום מוביל את התחום הזה גם באופן פרטי – לאחד כוחות. אני כבר מזמין אתכם – אני מקיים הרבה מאוד פגישות בנושא הזה, ואני מזמין אתכם ואת עצמי לקחת איזשהו חלק בתהליך הכל-כך חשוב הזה, ולייצר איזשהם כתובת ומנגנון אמיתי לגיל הרך במדינת ישראל. זה חשוב. אני בטוח שכולנו רוצים לעשות את זה ואני בטוח שנצליח לעשות את זה, כי יש רצון טוב בממשלה הזו. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת פרידמן. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> שלום רב. זה הנאום הראשון שלי, ואני שמחה שהנושא שאעלה עכשיו הוא הראשון. בישראל שלנו, המדינה שאנחנו כל כך אוהבים, מתקיימים בכל רגע פשעים אכזריים נגד בעלי החיים. המניע היחיד שלהם, לרוב, הוא בצע כסף. ממש עכשיו שוכבות בכלובי ריסון מאות חזירות, במשך חודשים רבים. כלובי הריסון, למי שלא יודע, לא עולים על גודל גופן. הן שוכבות במאונך, ללא יכולת לזוז, במשך חודשים על גבי חודשים. למי שעוד לא יודע, חזירים הם החיה כמעט הכי אינטליגנטית שיש, אפילו נחשבים אינטליגנטיים כמו ילדים בני חמש. היום הובאו לידיעתי מקרים נוספים של התאכזרות לחזירים, שחיטה איטית וכואבת, היעדר פיקוח ושקיפות. אני יודעת שלכאורה זה נשמע מנותק משאר האתגרים שעומדים לפנינו. תמיד בעלי החיים הם בתחתית הרשימה, תמיד הם מתוקצבים הכי מעט ותמיד לא דואגים להם. הם אף פעם לא בראש סדר העדיפויות. אבל אני מאמינה שחברה מתוקנת לא יכולה להרשות לעצמה התעללות מתמשכת ואכזרית בבעלי חיים, ובחלשים בכלל. אני קוראת כאן לכל הרשויות ולמשרד החקלאות בפרט לקום, לאכוף ולתקן ללא דיחוי. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מעוז, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. נאום הנדסת תודעה מס' 17, והפעם – הדגמה חיה מהשעות האחרונות ומההצבעה האחרונה: מי שהפרו את כל ההבטחות שלהם לציבור אומרים על מי שנשאר נאמן לערכיו ולהבטחותיו לבוחר: אי-אפשר לסמוך עליו. מי שמכרו את הערכים בשביל לממש פנטזיה על שלטון וראשות ממשלה אומרים על מי שבוחר באידיאולוגיה: בא לחפש כיסא. מי שהפנה עורף לרבותיו ולדרכו אומר על מי שהציג עמוד שדרה ערכי: עשה מעשה נבלה ולא מעשה אידיאולוגי. ומי שהתגלה כגדול הקומבינטורים בפוליטיקה הישראלית, ומכר את זהותה היהודית של מדינת ישראל ואת ביטחונה תמורת תואר ראש הממשלה, אומר על המחנה הלאומי-יהודי בכנסת שהם פגעו פגיעה ישירה בביטחון המדינה מתוך איזושהי מרירות ותסכול, ובחרו בפוליטיקה קטנה על פני טובת אזרחי ישראל. ככה מהנדסים תודעה. אני ממליץ לאזרחי ישראל לדבוק באמת, בערכים ובהבטחות, כי סוף האמת לנצח. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת להב – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כן, נראה לי שלהגיד "להב" יותר יפה, לא? << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> היושב-ראש, כל הדרכים מובילות לרומא. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברשותכם, שלושה ציטוטים קצרים, באדיבותו של עקיבא נוביק: "שפל מוסרי חסר תקדים"; הופכים "את הוויכוח הפוליטי למפגן של חוסר אנושיות"; איך אפשר "להיות אטומים לאנשים הנמצאים ברגעיהם הקשים ביותר". מי הדוברים? אריה דרעי, יולי אדלשטיין ויריב לוין, חברי האופוזיציה, או יותר נכון חברי הפוזיציה, שאינם מאפשרים לחברנו מאיר יצחק הלוי להתקזז במליאה כדי לשבת שבעה על מות אחותו, ואפילו לא להתקזז בשעות הלוויה. אז חבריי בליכוד ובש"ס, פושטי הרגל המוסריים, יש לי רק דבר אחד לומר לכם: אתם צודקים. זוהי אטימות, חוסר אנושיות ושפל מוסרי. תתבוננו היטב במראה, חבריי, ותתביישו לכם. אני מבקש, בשם כל חברי הבית, להשתתף בצערו של מאיר. יהי זכרה של יהודית ברוך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> סיימת? תודה רבה. סליחה, השר שטרן. בבקשה. << דובר >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, אתמול בלילה מישהו זרק לחברים שלנו מתנועת ש"ס שהתנועה היא לא ציונית, ש"ס. אני מכיר אותם, הם ציונים. למה אני אומר את זה? כיוון שאנחנו עסוקים הרבה בקירוב ובאיחוד ובפנייה לציבור הישראלי כולו, ומעמד היהדות והרבנות הוא חשוב לנו. אתמול פורסמה ציטטה בשם הראשון לציון הרב יוסף: לגור ליד חילונים – עדיף שלא יעלו לארץ. עדיף שלא יעלו לארץ – זה ההפך מציונות. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> למה אתה מחבר את הרב הראשי לש"ס? הוא לא פוליטי. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> אוקיי, בסדר. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> הוא נושא משרה שיפוטית. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> אז אני אגיד ככה, אני אגיד ככה – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זה מה שמטריד אותנו. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> אני אגיד ככה: דווקא, ידידיי מש"ס, דווקא בגלל – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> למה – – – ציונים? בכלל לא ציונים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – שותפים בהגנת הארץ. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> מילא, בכלל הגיורים הרפורמיים, בכלל ספק אם יהודים; אתה מדבר איתי על ציונים? מה, הם לא יהודים בכלל. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> זה נאומים בני דקה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> די. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> טוב, תעזרי לי, נו, הם בהכנה נפשית לימי תשעה באב. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לא נורא – – – << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> אלעזר, בין המצרים, למה אתה מעורר מדנים? למה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די, די, נאומים בני דקה, חברים. לא נהוג בבית להפריע לנאומים בני דקה, בבקשה. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> שתהיה לי בריא. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> כיוון שחבר הכנסת ארבל שואל אותי למה בין המצרים, אני מעלה את מה שאמר הרב יוסף בין המצרים, זה בדיוק מה שאני שואל: למה הרב יוסף, בין המצרים, צריך להטיל דופי ברוב אזרחי מדינת ישראל, בערי ישראל? אני רוצה להגיד משהו: אני מקווה שהוא לא התכוון לזה. אני מקווה שהוא יחזור בו, אולי שהוא יפרש. לא יכול להיות שרב ראשי בישראל אומר לאנשים שרוצים לעלות: אם אתם רוצים לעלות לדוגמה להרצליה, או לערים אחרות – תישארו שם. ואדוני היושב-ראש, בכלל על חינוך, אני רוצה להגיד משהו. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> גדול המחטיאו יותר מן ההורגו. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> כן, ככה הוא כתב. אוי ואבוי לנו, אוי ואבוי. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> בחז"ל כתוב. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> לא. אבל הוא כתב את זה בהקשר של לא לעלות לישראל. וחבר הכנסת ארבל, אני רוצה להגיד לך משהו: אבא שלי בא ממקומות שהרבנים אמרו שם לא לעלות לישראל לפני השואה, ומה קרה מזה אנחנו יודעים. ולכן אני חושב שהאמירה הזאת שלא לעלות לישראל היא אמירה שאני מקווה שהרב יוסף לא הובן בה כראוי, או הדברים הוצאו מהקשרם, ושדווקא בימי בין המצרים הוא ימצא את הדרך לתקן. לא על כך תהיה תפארתו, לא על כך תהיה תפארתה של היהדות במדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לראשונה אני נואמת כאן באולם, במליאה. נאום הבכורה שלי טרם נקבע, אני חושבת שבשבוע הבא או בעוד שבועיים, אבל יש לי הזדמנות עכשיו לומר, ולחלוק איתכם, לשתף אתכם, מה התרשמותי הראשונה מלהיות חברת כנסת. אני מסיימת שלושה שבועות כאן בתפקיד נבחרת ציבור, חברת כנסת מטעם מפלגת יש עתיד, חברה בקואליציה. לפני כן כיהנתי גם כנבחרת ציבור ברמה המוניציפלית: סגנית וממלאת מקום ראש עיריית כרמיאל. המועצה שלנו, מועצת העיר, מורכבת מ-17 חברי מועצה. כל אחד מייצג את הדעה שלו וחבר במפלגה פוליטית אחרת, אבל ידענו לעבוד ביחד. ראש העיר תומך במפלגה אחת; שלושת הסגנים – נציגים של שלוש מפלגות שונות. ידענו להסכים על הדברים ולקבל החלטות לטובת התושבים, תושבי כרמיאל. כאן התרשמותי הכי חזקה הייתה מביטויים ומשפטים הזויים ופוגעניים בין חברי כנסת. איך חבר כנסת, נבחר ציבור, שהגיע לכאן – כל אחד שעומד כאן, ויושב כאן בכיסא במליאה, יש מאחוריו דרך מאוד מורכבת: דרך של עשייה לטובת הציבור, אחרת לא הייתם נבחרי ציבור. איך אנחנו יכולים לפגוע אחד בשני, להשתמש בביטויים ולרדת לרמות אישיות במטרה לפגוע ולהוריד את המוטיבציה ואת המורל? אני קוראת לכם לשמור על האתיקה. אנחנו מתחילים את הנאום שלנו ב"כנסת נכבדה", "היושב-ראש הנכבד". אם אנחנו נשמור על האתיקה ועל האווירה בכנסת, אני בטוחה שנצליח להגיע להסכמות, ונהיה באמת חברי כנסת שמייצגים את כל הקשת של החברה הישראלית שלנו – וזה רק לטובת האזרחים, אזרחי מדינת ישראל, במדינה יהודית ודמוקרטית. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מראענה, בבקשה. << דובר >> אבתיסאם מראענה (העבודה): << דובר >> אהלן, אדוני יושב-ראש הכנסת, גברתי מזכירת הכנסת, כנסת נכבדה, חברות שלי המכובדות, חבריי המכובדים. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << קריאה >> אבתיסאם מראענה (העבודה): << קריאה >> שלום, אזולאי. האמת היא שאני רוצה לדבר על משהו נישתי מאוד, פוליטי מאוד מאוד, וזה נושא – בדרך כלל לא נהוג פה בכנסת, במליאה, כשאנחנו עולות ועולים, לפנות למזכירת הכנסת כמכובדת. לפני כמה זמן, מהנאום הראשון שלי במליאה, כן הדגשתי את זה, כי אני חושבת שיושבת כאן מזכירה שעושה עבודה מדהימה – כולל הסגניות שלה, כולל כל המערכת מאחור – ואני חושבת שמן הראוי להתחיל להתייחס לתפקיד הזה בלשון מכובדת; לראות כך את העבודה של מזכירת הכנסת. אני יודעת שהיא מובכת. היא לא אוהבת שאני מדברת על זה. היא תפסה אותי באיזו קפטריה באיזה בוקר ואמרה לי: אבתיסאם, הנוסח הוא כזה – את עומדת מול המיקרופון ואת אומרת: אדוני יושב-ראש הכנסת, את פונה לחברות שלך, הח"כים והח"כיות, וזהו, עליי את לא אמורה לדבר. אמרתי לה: תודה, שמעתי, אבל אני מצטערת להגיד לך – אני רואה אותך; אני רואה את הלילות שלכם; אני רואה את העבודה האינטנסיבית שלכם. במדינה אחרת בעולם, אני חושבת שמזכירת הכנסת – במהות שלנו, כלפיה וכלפי העבודה שלה, לפחות כאן, מן הראוי שנתחיל כולנו ביחד להסתכל על התפקיד שלה, על המקום שלה, וגם לפנות אליה בצורה מכובדת. אני חושבת שזה יכול להיות התחלה של היכולת שלנו כנבחרות וכנבחרי ציבור לדבר על שוויון, לראות את החצי השני – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אבתיסאם מראענה (העבודה): << דובר_המשך >> רגע, אדוני. – – 51%, חלק מהאוכלוסייה, הנשים. אנחנו עושות עבודה מצוינת בדיוק כמו הגברים, או שהם כמונו. אז הגיע הזמן שנתחיל לשלב את ירדנה, גברתי מזכירת הכנסת, והסגניות שלה, שאילולא הן והעבודה המדהימה שלהן, אני חושבת שהמליאה הזאת הייתה ממש מתפרקת. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אבתיסאם מראענה (העבודה): << דובר_המשך >> שיהיה הרבה בהצלחה. לא למחוא כפיים, בנות. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת קריב. הכי טוב שתגידי בפעם הבאה "כנסת נכבדה" – זה יענה על הכול. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גם מזכירת הכנסת הנכבדה – אני לא יכול שלא, אחרי, לצורך העניין רק כך – אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אצמצם בדבריי המקוריים כדי להצטרף לחברי ולהביע שאט נפש מהיחס שזוכה לו חברנו חבר הכנסת יצחק מאיר הלוי, ולקרוא מכאן לחברי הכנסת של האופוזיציה, שיושבים כאן, לעשות מעשה ולסגת מן הכוונה במקום להתבייש. אני מתקשה להבין כיצד אנשים אמוניים, שמכירים בכבוד המת וכבוד החי כערכים מכוננים במסורת היהודית, מעיזים לעשות מעשה כזה, ולאחר מכן לשאת את שמה של מסורת ישראל. דבריי המקוריים – ואקצר בהם – נועדו להזכיר לנו שהיום הזה הוא היום האחרון של הנשיא ריבלין בכהונתו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מוחרתיים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> ומן הראוי למסור לו ברכה נאמנה מן הבית הזה, ובעיקר הכרת תודה והכרת הטוב על תרומתו המכרעת לחוסנה של החברה הישראלית בתקופה שבה גורמים רבים, כולל גורמים בבית הזה, היו עסוקים בפרימת ערכי הממלכתיות הישראלית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> ואצטט רק מדבריו של הנשיא, ובכך אסיים: "אזרחי ישראל, ישראל היהודית והדמוקרטית, הדמוקרטית והיהודית, זקוקה היום לקריאת השכמה. ישראל של מגילת העצמאות, של חזון נביאי ישראל, של החמלה והחסד. לא נהיה קנאים. לא נהיה בריונים. לא נהיה לאנרכיה. מדינת ישראל הייתה, ותמשיך להיות, מדינה של חוק ושל משפט, של חירות, של סובלנות ושל צדק". תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אזולאי, בבקשה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – השר נמצא? אין שר במליאה, כבוד – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אין שר במליאה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אין שר במליאה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> יש שר. השר נמצא כאן. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אוקיי. רציתי את שטרן, אבל בסדר, ימסרו לו. אמר רבי יוסי בן קיסמא: פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ואמר לי אדם אחד: רבנו, רצונך שתדור עימנו במקומנו, ואני אתן לך אלף אלפי דינרי זהב, אבנים טובות ומרגליות? אמרתי לו: אפילו אתה נותן לי אלף אלפי דינרי זהב אבנים טובות, איני דר אלא במקום של תורה. עלה קודם השר שטרן ואמר על דבריו של הרב יצחק יוסף. אז בואו נדגיש ונגיד שהרב יצחק יוסף, הרב הראשי לישראל, בנו של מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה – אין גדול ממנו באהבת ישראל ובחיבור שלו בין העם. הוא מסר שיעור, כשיעורו השבועי, ולצידו ישב רבה הראשי של תוניס, והוא קרא לכולם לעלות לארץ ישראל. ואמר שאדם ששומר תורה ומצוות שמגיע לארץ ישראל, או כל אדם, עדיף שיהיה במקום שנמצאים בו שומרי תורה ומצוות, והוא קרא משם לכולם לעלות. הוא לא אמר לא לעלות לארץ ישראל. הוא קרא לכולם לעלות לארץ ישראל. וחבל שמעוותים את דבריו החשובים. מי כמונו יודע מה זו עלייה, מה זו אהבת ישראל ומהן ארץ ישראל ואהבת הבריות. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בן ברק. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. רבותיי חברי הכנסת, ביום ראשון מתכוונת שרת הפנים להביא לשרים לאישור – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אתם לא מבינים מה זה תורה שבכתב ומה זה תורה שבעל פה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> ינון, אתה מפריע לי. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לפחות אנחנו מבינים בדרך ארץ. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אם הייתם יודעים מה זה דרך ומה זה ארץ. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, הם מפריעים לי לדבר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברים, נאום בן דקה אנחנו מכבדים בלי קריאות ביניים. בבקשה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> ביום ראשון הקרוב מתכוונת שרת הפנים להביא לאישור ועדת השרים לחקיקה את הארכת חוק הוותמ"ל. אנחנו שלחנו לה מכתב שחתומים עליו כל ראשי המועצות בארץ וחברים רבים מתוך הכנסת, ובו אנחנו מבקשים ממנה מאוד להגביל את הוותמ"ל להתחדשות עירונית ולהרחבה של ערים ערביות וחרדיות בלבד, ולא באופן גורף. אני שמח ששרת הפנים מבינה את העניין והולכת איתנו בכיוון הזה. היא מבינה את חשיבות החקלאות הישראלית ואת חשיבות שמירת השטחים הפתוחים לחקלאות, כך שגם בעוד 30, 40 ו-50 שנה מדינת ישראל תהיה יכולה להמשיך לגדל את המזון של תושביה על שטחים שיהיו פנויים, ולא נעשה היום נזקים שנצטער עליהם שנים רבות. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מואטי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני אתן לה כשהיא תיכנס, בסדר. חברת הכנסת לזימי, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> שלום, אחר צוהריים טובים. זאת הפעם הראשונה שאני מדברת במליאת הכנסת, וזה בטח מרגש ומפעים עבורי. אני דווקא בוחרת לדבר על המהות של המשכן החשוב הזה. אני אספר שלפני שהגעתי לכנסת ישראל הייתי חברת מועצת העיר בעיריית חיפה, וממש שבוע לפני שהושבעתי העברנו הצעה לסדר-היום, שהגשתי יחד עם חברתי שרית גולן, הצעה שבעצם מחייבת את הרשות להעסיק ישירות את כל מנקות הרשות. עוול מתמשך, ארוך שנים, שבו עובדות ניקיון במוסדות ציבור, ומוסדות בכלל, הן עובדות קבלן – דבר שלא היה ככה בעבר. בעבר ידענו להסתדר עם עובדים ועובדות שמועסקים ישירות, והמקומות עדיין היו נקיים. כן, וגם לא קרסנו כלכלית. זה עבר פה אחד, למרות ויכוח מאוד סוער שהיה במועצה, פשוט כי זה הדבר הנכון והמוסרי לעשות. גם היום מסתבר שזה לא כזה כלכלי לנצל. אני שמחה לבשר פה, במליאה הזאת, בפעם הראשונה שאני מדברת, שיחד עם חבר הכנסת חברי יוראי להב הרצנו אנחנו נגיש הצעה להעסקה ישירה של עובדי ועובדות משכן הכנסת. כי בהיכל הזה אנחנו מקדמים חברה צודקת וחברה שוויונית ומקדמות ומקדמים גם ערך. כשהמקום הזה יהיה מגדלור ליתר החברה דברים יקרו. אני גם אספר שמאז שההצעה הזו עברה דיברו איתי לא מעט סגני ראשי ערים וחברי וחברות מועצה לבקש את נוסח ההצעה; כי כשמישהו עושה מעשה, פתאום אחרים גם רואים ומבינים את זה. אני מקווה שדווקא מההיכל הזה, כשנגיש את ההצעה, כשבעזרת השם היא תעבור במליאה – אני מקווה – על ידי כל הכוחות, אנחנו נקרין לחברה בכלל. כי זה כבר לא רק לא כלכלי – זה באמת לא מוסרי, וההיררכיה הזו בין אדם לאדם היא דבר שאנחנו חייבים להעביר מהעולם. דבר אחרון שאני רוצה לספר: סבתי היקרה, כשעלתה ממרוקו, עבדה בניקיון. אבל יש לה פנסיה מלאה, והיא פרנסה ככה משפחה שלמה, למרות שסבא שלי נפטר לפני שהם עלו. כי בזמנו הן היו עובדות לכל דבר ועניין – עם תנאים, ותק וזכויות. גם אם היית פועלת ניקיון כל ימי חייך והגוף נשבר מהעבודה הסיזיפית והקשה הזו, עדיין יכולת לקיים משפחה, ואת יכולה להזדקן בכבוד. זה דבר בסיסי בחברה ששואפת להיות חברה צודקת וערכית. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת לזימי. הייתי היום לארג' איתך. עשית איזה שלוש או ארבע דקות. פעם ראשונה. הנושא היה חשוב ומעניין, אז זכית, מה שנקרא. ברוכה הבאה ושיהיה בהצלחה. חברת הכנסת מואטי, אני חוזר אלייך. בבקשה, אבל בבקשה להקפיד על הזמנים. << דובר >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << דובר >> כנסת נכבדה – יש לי טיימר שם או שזה רק לאחרים? אם כן, אני אשמח ואני אעמוד בזמן. תודה. כנסת נכבדה, מכובדיי כולכן וכולכם, היום הוא היום האחרון לכהונתו של נשיאנו ראובן רובי ריבלין, ואני רוצה לממש את הדקה הזאת כדי להודות לו על כהונה נפלאה, מפייסת. אני יודעת שאנשים רבים חששו, ובעיקר אחרי שמעון פרס, היונה הצחורה של המחנה שלנו. אז הגיע ראובן ריבלין, והיה נשיא מפייס, מאחד, אכפתי, שחזר והזכיר שלא נגזר עלינו לחיות יחד אלא נועדנו לחיות יחד. זה משפט שאני אקח איתי לכל חיי הציבוריים, וגם לאחר מכן. אני רוצה לאחל בהצלחה. מחר, בעזרת השם, יושבע הנשיא הנכנס יצחק בוז'י הרצוג, ואני רוצה לאחל לו בהצלחה, שייכנס לנעליים הנפלאות של ריבלין, או ייצור נעליים אחרות משלו, ושיהיה מצוין, מפייס ואכפתי, עם הפנים החוצה ועם הפנים פנימה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת רייטן, בבקשה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תודה רבה. כבוד יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, אני חושבת שאין דבר יותר יפה מאישה בהיריון. זה משמח, זה מרגש, זה באמת מרומם נפש. זה אחד הדברים – כשאני מסתכלת על אישה בהיריון, או נזכרת בי כשהייתי בהריון, אני מתרגשת. אני מביאה חיים לעולם. זה דבר שהוא קסום, והוא באמת מחולל מציאות. אתמול הגיעו אליי לכנסת 30 נשים בהיריון בוכות. בוכות ובוכות, כי המדינה נטשה אותן. לראות 30 נשים שמספרות לי: עבדנו, עבדנו לפני הקורונה, אבל כשנכנסנו להיריון אף אחד לא רצה יותר להעסיק אותנו. כשהעסקים נסגרו ואמרנו: אבל אני בחודש שני, תנו לי לעבוד, ואף מעסיק – כי גם הם היו בקשיים, אפשר להבין גם את המעסיקים – לא רצה לתת להן לעבוד. כשהן הלכו ללשכת האבטלה, רק הסתכלו עליהן ואמרו להן: אין לכן מה לחפש כאן, לכו הביתה. הלב שלי נכמר. בשבוע שעבר ישבתי בוועדת הכספים בדיון על המשך מתווה החל"ת – הן לא עלו שם, לצערי. עלו דמי הלידה ועלו מגזרים אחרים ועלו גילאים אחרים, שבאמת כולם כולם צריכים שם את העזרה. באמת, הלב נכמר על כולם. אבל כל הנשים – ומדובר על כמה מאות נשים בחודש, בחצי שנה הקרובה – בחודש אוגוסט אין להן ממה להתפרנס. יש שם נשים שעברו טיפולי הפריה; יש שם נשים שיש להן שלושה ילדים בבית. יש שם נשים שיש להן בעל שגם הוא מובטל. אני לא חושבת שיש לנו זכות כלשהי, חובה, יכולת, להיות אטומים למצב הזה. אני נשבעתי להן שאני אעשה כמיטב יכולתי. אני מדברת היום בשמן כאן, בכנסת. באמת ליבי נשבר. אני חושבת שכל חברי הכנסת במקום הזה, האופוזיציה – שיש לכם לב רחב ואתם יכולים ברגע הזה כן להיות איתנו; הבנות שלכם, הנכדות שלכם, הנשים שלכן – וכמובן אנשי הקואליציה, וכל גורם שעכשיו שומע אותי, יכולים להצטרף למקום הזה. הן לא יכולות לעבוד באף עבודה כרגע, בניגוד לכל מגזר אחר. אני מבקשת שתקשיבו ותעזרו לפעול לתקן את המצב. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. הנושא הזה מאוד חשוב וקרוב גם לליבי. הדבר חמור שבעתיים כשמדובר בנשים בהיריון חד-הוריות. יש כאלה רבות. צריך לעשות תיקון. אני קורא לחבריי בוועדת הכספים לנהל על זה מאבק. עשינו את זה בעבר בהצלחה. חברת הכנסת שפק. << דובר >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מצטרפת לכל מילה, ואנחנו בוועדת כספים עובדים על זה גם היום כדי למצוא את הפתרונות, ונשמח לפתרונות טובים. אני רוצה לדבר על עוד דבר שהיה בוועדת כספים היום – מדובר על הטבות מס ליישובים. כחברת קיבוץ כפר עזה, שחוותה את התהליך הזה באזור עוטף עזה, אני שותפה לתהליך היום גם עם מועצות אזוריות וגם עם יישובים שבהם לא מוארכות ההוראות. היום ב-24:00 – אשמח אם יקשיבו. מיקי, זה יהיה נחמד. אבל אם לא, לא קרה כלום, זה כנראה לא חשוב, לטפל ביישובים סמוכי גדר שצריכים לקבל הטבות. אני רוצה להעלות שניים-שלושה נושאים שהם כל כך לא רלוונטיים בקבלת ההחלטות, ולהזכיר לנו שיש לנו אחריות כלפי העשייה. נקבעו שלושה קריטריונים ליישוב שזכאי להטבה, זה הריחוק הגיאוגרפי ממרכז הארץ, דירוג חברתי-כלכלי וסמיכות לגבול. רוב היישובים שמופיעים ברשימה הזאת – לפחות 25 מתוך ה-30 – נמצאים בטווח ירי של בין כלום ל-30 שניות, והם לא נכללים, או ירד להם האחוז, או מצאו קריטריון שהם במצב סוציו-אקונומי מאוד גבוה, ולכן לא ניתן. תראו את האבסורד שבזה: מצד אחד נותנים הטבה כדי להביא אנשים במצב סוציו-אקונומי גבוה כדי לחזק את היישובים. ומצד שני, באים ואומרים: אתם במצב סוציו-אקונומי גבוה, אז בוא נבטל לכם את ההטבה, מבלי להתייחס לזה שגם במקצועות היותר-רווחיים שיש, מה שנקרא, מקבלים ביישובי הצפון, הדרום או הפריפריה, נקרא לזה, בין 30% ל-40% פחות ממה שמקבל באותו מקצוע, באותה הכשרה, אדם שבמרכז. האבסורד הוא כזה שבעצם לא נעשה מ-2012, מהבג"ץ – 2015, דחו ל-2016, דחו ל-2017, דחו ל-2018, עם הוראות השעה, ופתאום עכשיו צריך לטפל בכול, כשיש לנו תפוגה של כמה שעות עד זה. אני חושבת שכולנו פה צריכים להתארגן לדבר הזה, לאשר את ההוראות האלה, ללמוד את המשמעויות שלהן ולוודא שאלה שמדליקים את האור מול גבול הצפון, דרום, מרכז – כל אחד שמדליק אור על הגבול, יש לו משימה נוספת, מעבר למצב סוציו-אקונומי ורווח. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מרעי, בבקשה. הגיע תורו של חבר הכנסת ארבל, אבל ראיתי שהוא יצא. << דובר >> מופיד מרעי (כחול לבן): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני דווקא רוצה לדבר על מה שלא רואים במליאה או בוועדות. זה קורה בכנסת. אירחתי היום קבוצת נערים בכיתה י"ב משדה בוקר – תוכנית קו לזינוק, תוכנית של הפריפריה החברתית שמאתרת ומכשירה בני נוער להיות ההנהגה שלנו לעתיד לבוא. נהניתי מאוד לפגוש ילדים שמנתחים את החברה הישראלית לעומק, וגם נותנים פתרונות – החל מהעיוורים בדימונה, דרך הבדואים, דרך הנכים של מערכת הביטחון, דרך החרדים וכלה בקהילה הלהט"בית. הם ידעו לנתח, ידעו להציג את הדברים וידעו גם להציג פתרונות. קיבלו חיזוקים – ואלה הם דור העתיד שלנו. אני מאוד מאוד מבקש מכלל חברי הבית וחברות הבית שאנחנו נהווה דוגמה לאותם נערים, כדי שהם יובילו אותנו בעתיד. מה שכרגע רואים, גם בוועדות וגם בכנסת – אני חושב שזה לא דוגמה. אנחנו צריכים להיות שם כדי שהבנים שלנו יובילו אותנו בעתיד. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ארבל, בבקשה. << דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אני הבוקר באמת ראיתי פרסום על ידי הכתב מוחמד מג'אדלה שעל פיו חבר הממשלה השר עיסאווי פריג' הודיע – ואחר כך גם הבהיר – שההבטחה שהייתה אתמול, שפורסמה בכנסת והובאה לכנסת לבקשתו של חבר הכנסת יריב לוין, על פי סעיף 1 לחוק הממשלה, הייתה לכ-3,000 משפחות פלסטיניות, ולא 1,600, כפי שציינה שרת המשפטים. מתן מסירה כוזבת לכנסת, שעל סמך זה חברי הכנסת מצביעים בעד או נגד – לטעמי היא עולה לכדי מרמה והפרת אמונים. היא פעולה חמורה מאוד. פניתי בנושא הזה ליועץ המשפטי לממשלה, ואני מקווה מאוד לקבל מענה. ממשלת ישראל – וזה לא משנה אם אנחנו קואליציה או אופוזיציה – חייבת לומר אמת לאמיתה לכנסת ללא כחל וסרק. אני בטוח שגם אתה, כיושב-ראש הבית הזה, תסכים איתי שנתוני אמת חייבים להינתן לכנסת לפני כל קבלת החלטה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חד-משמעית. תודה רבה לך. חברת הכנסת רון בן משה, בבקשה. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן): << דובר >> תודה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי, וגם ראש המועצה האזורית מטה אשר שנמצא ביציע והשתתף בישיבה בוועדת כספים עם ראשי ערים ומועצות נוספים. היה איתנו גם ראש המועצה המקומית שלומי וראש המועצה האזורית גליל עליון וראש המועצה האזורית מגילות ים המלח ומשגב ורבים נוספים. בדיון בוועדת הכספים עסקנו בנושא החשוב שחברת הכנסת שפק ציינה – פקיעת הוראת השעה בנושא הטבות מס ליישובים, שממש עוד כמה שעות פגה מן העולם, בניסיון למצוא פתרון. אז ראשית אני רוצה לברך את יושב-ראש ועדת הכספים על שנעתר לקיים את הדיון. בסך הכול היה דיון חיובי – הסכמה מקיר לקיר של כל חברי הוועדה שצריך למצוא פתרון בהקדם, כולל נציגת שר האוצר, שהייתה בדיון והבינה את חשיבות העניין, וקבענו המשך דיון למחר בבוקר. פה, בפורום הזה, אני רוצה לשתף בסיפורה האישי של אורלי מקיבוץ חניתה, אשר גם הגיעה לוועדה, אבל מפאת קוצר הזמנים לא ניתנה לה זכות הדיבור. כך היא כותבת – תושבת חניתה, יישוב שהגדר שלו הוא קו הגבול עם לבנון; מי שעוקב אחרי החדשות, זה יישוב שבערך פעמיים בשבוע מאוים בחדירה, לפעמים על ידי מהגרי עבודה, מסתננים, אבל לפעמים, חס וחלילה, זה יכול להיות גם אירועים ביטחוניים. וכך היא כותבת: הבת שלי ליה אובחנה על הרצף האוטיסטי לפני כמה שנים. בגלל שאנחנו מתגוררים בפריפריה אין עבורה מסגרת חינוכית מותאמת. למשרד החינוך לא משתלם להביא אנשי מקצוע לפריפריה בגלל המרחק. בית הספר שנמצא מתאים לה הוא ליאו בק בחיפה – מרחק 52 ק"מ ממקום מגורה בחניתה – שעתיים נסיעה לכל כיוון. בגלל תשתיות תחבורה לא מתאימות לילדה עם למעלה מ-100% נכות אפשרות זו נפסלה. אף אחד מאיתנו לא היה שולח ילד נכה עם 100% נכות לנסיעה של שעתיים לכל כיוון כל בוקר. ובעצם כל הנטל הטיפולי, כולל הסעות, כמובן, כי אין תחבורה ציבורית, נופל עלינו, ההורים. אורלי, לשמחתנו, היא אישה מובילה, מנהיגה, מנכ"לית במגזר הציבורי, ויכולה לשאת את העול הזה. אני ורבים רבים נוספים רוצים לעודד את אורלי להמשיך לגור סמוך לגבול הלבנון, ולהמשיך לדאוג לביתה, על כל צרכיה. והתפקיד שלנו הוא לסייע לה לעשות את זה ולא לפגוע במאמץ. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת וסרמן, בבקשה. << דובר >> רות וסרמן לנדה (כחול לבן): << דובר >> כבוד היושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, לכבוד הוא לפי לפנות היום אליכם בנושא שמאוד מאוד יקר לליבי. לפני כמה חודשים נסעתי לג'לג'וליה, ובג'לג'וליה פגשתי אם של ילד בן 14 שישב מחוץ לבית שלו ואכל פיצה עם חבר. הילד הזה לא היה מעורב בשום אופן בשום דבר שהיה קשור לפשיעה או אלימות. למעשה, במשפחה המורחבת שלו היו ככל הנראה אנשים שעצבנו אנשים אחרים מארגון פשע. זה היה מקרה אחד. אני ישבתי עם אימא של אחמד ועם אבא של אחמד, ובכיתי יחד איתם. אבל אחמד הוא לא הסיפור היחיד. מה שקורה בחברה הישראלית מבחינת הפשיעה והאלימות זה דבר שאף מדינה ריבונית שמכבדת את עצמה ואת היציבות שבתוכה לא יכולה להרשות לעצמה. ומתוך פריזמה ציונית ממלכתית, מתוך נקודת מבט של אהבה של המקום הזה, החשיבות שאנשים יחיו בו בביטחון, אני שואלת: האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו שפשיעה ואלימות ישתוללו באופן כל כך מטורף ברחובות של המדינה? והרי אני מזכירה לכם, שבועיים אחרי המאמר האחרון שלי בנדון במעריב, קרה מה שקרה בינינו לבין רצועת עזה והחמאס. בלוד, בעיר שאני חייתי בה קרוב לעשר שנים, תיבת הפנדורה הזאת התפוצצה בפרצוף של כולנו. אני רוצה לומר פה ולהצדיע לתושבי לוד היהודים, שעדיין בטראומה מהסיפור, וכן, גם לאלו הערבים שלא היו מעורבים בפשיעה ובאלימות, וגם הם בטראומה ממה שקרה. ואני קוראת לכולנו – לשר לביטחון פנים, לקואליציה, וגם לאופוזיציה, כי אני יודעת שגם אתם אוהבים את מדינת ישראל: בואו נפקח את עינינו – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> רות וסרמן לנדה (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – ונטפל בבעיה הזו, שהוזנחה כבר הרבה מאוד שנים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בגין, בבקשה. << דובר >> בנימין זאב בגין (תקווה חדשה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, דקה על שמחה. בדרך כלל, ככל האנשים כמעט, אני שמח לראות אנשים שמחים. אני שמח בשמחתם גם אם אינני מבין בדיוק את מקורה. הבוקר, באשמורת האחרונה של הלילה, ראיתי קבוצה גדולה של אנשים לא רק שמחים – צוהלים. ובכל זאת שאלתי את עצמי: לשמחה מה זו עושה? כפי שסיפרתי בבוקר בבוקר לחברי הוותיק דודי אמסלם, במשך השנים יש לי, היו לי, היסוסים לגבי חוק האזרחות. אבל דווקא בחודשים, בשבועות האחרונים, בזמן שמשלה בנו הממשלה הקודמת, השתכנעתי שיש טעם ביטחוני עמוק להעברת החוק הזה. גם קראתי שהשרים כולם נועצו במומחים של שירות הביטחון הכללי, ששכנעו אותם שלמען ביטחון ישראל צריך להעביר את החוק הזה. ומה מה קרה הבוקר? אותם אנשים ממש שכמעט שכנעו אותי, צהלו שהם הצליחו למנוע את העברת אותו חוק. אני סברתי בבוקר שההסכמה שהגיעו אליה בלילה היא הסכמה טובה. היה זה חברנו עיסאווי פריג' שהעלה את הרעיון היסודי – הסכמה. אני חשבתי שזה רעיון טוב. אבל לראות אנשים צוהלים ביודעם, על פי הצהרותיהם, שצהלתם נובעת מהכשלת ביטחון ישראל לשיטתם, הדבר הזה נעלה מבינתי. אני משרת בבית הזה שנים לא מעטות, למדתי לחפש היגיון גם אצל חבריי שאינני שותף לדעתם, ובדרך כלל אני מוצא היגיון. במה שקרה הבוקר לא אוכל למצוא אפילו בדל של היגיון. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה, חבר הכנסת בגין. חבר הכנסת טל, בבקשה. << דובר >> אלון טל (כחול לבן): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, החיפזון הוא מהשטן. ב-2014 נחקק חוק שהביא לעולם את הוועדה הארצית לתכנון ובנייה של מתחמים מועדפים לדיור, הרי הוא הוותמ"ל. ומאז ראינו הרבה מאוד תוכניות בנייה שאושרו בצורה מהירה, והייתי אומר חפוזה, בתכנון שלא היו בו המקצועיות, היעילות והחשיבה לטווח הארוך. כתוצאה מזה עשרות אלפי דונמים של קרקע חקלאית פורה פשוט נמחקו. כתוצאה מזה שכונות נבנו ללא תשתיות ביוב. כתוצאה מזה פתרונות תחבורה בסיסיים לא היו, והתושבים סובלים. ביום ראשון הקרוב תובא לממשלה הצעה להאריך את ההסדר של הוותמ"לים, ואני רוצה להציע לממשלה לשקול אם באמת אנחנו צרכים את ההסדר הזה, כאשר יש כ-300,000 יחידות דיור שמחכות לאישור, כאשר מינהל התכנון כבר מזמן אמר שאינו נחוץ והחסמים לבנייה אינם קשורים בתוכניות מאושרות אלא בתשתיות. ולכן אני מציע שאנחנו נעצור, ואם נאשר את הוותמ"ל – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אלון טל (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – אז אך ורק בהקשר של מה שנקרא פינוי-בינוי לציפוף עירוני ולפתור בעיות דחופות במגזר הערבי. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת שוסטר, בבקשה. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי וחברותיי בכנסת, היום אירחנו במשרד הביטחון, במטכ"ל, את כבוד הנשיא העשירי של מדינת ישראל במפגש מרגש, מרשים, שהסתיים בהרכנת ראש של ראש המדינה שלנו בפני דגל ישראל. ואני נזכרתי בסיסמה, בשילוש הערכים של המהפכה הצרפתית: צדק, אחווה ושוויון. וחשבתי לעצמי שהנשיא בשנות כהונתו קידם את העקרונות הנעלים הללו. ואולי כאשר אנחנו כאן, בבית הזה, מטיחים אלו באלו לעיתים הטחות משונות על שיתוף בני אדם שהם ערבים או מוסלמים באיזה מין פשע כנגד העם היהודי או כנגד מדינת ישראל או כנגד שלטון ראוי, אני נזכר, ואיזכר – ואלווה באהבה גדולה ובהערכה את המורשת המלכדת של הנשיא היוצא, שמעודד אותנו למצוא את המשותף בין השונים. והבית הזה הוא כמו אזרחי מדינת ישראל כולם: יש בהם שונות, אבל יש מכנה משותף, שרוב גדול תומך בדמוקרטיה, ויש רוב גדול – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – שתומך בהיותה של המדינה מדינתו של העם היהודי. יש רוב גדול שתומך בשיתוף כולם במלאכת העשייה הציבורית. אני גאה בכך שהממשלה הזו משתפת ציבורים רחבים, או נציגי ציבורים רחבים, בעשייה הפוליטית, בקביעת סדר-היום, בחלוקת המשאבים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן): << דובר_המשך >> זהו כבוד גדול למדינת ישראל. נברך מחר את הנשיא היוצא ואת הנשיא הנכנס בהיצמדות לאותם ערכים נעלים. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברים, אני מבקש להקפיד על הזמנים. חבר הכנסת האוזר – איננו; חברת הכנסת השכל – גם לא. חברת הכנסת בזק. << דובר >> ענבר בזק (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה, כבוד היושב-ראש, לפני שעה קלה יצאתי מישיבה בוועדת הכספים שדנה בהטבות המס ליישובי הפריפריה. לישיבה הזו הגיעו הרבה מאוד ראשי רשויות מהצפון ומהדרום, הגיעו מרחוק. בין השאר הגיעו שני חברים קרובים שלי: גיורא זלץ מהמועצה האזורית גליל עליון, ודני עברי, ראש המועצה שלי, מועצה אזורית משגב. הם עשו את כל הדרך הארוכה מהגליל, ומי כמוני מכירה את הדרך הזאת – אני עושה אותה פעמיים בשבוע בבואי לכנסת וכשאני חוזרת. ממשלות ישראל בשנים האחרונות, ב-20 השנים האחרונות, פשוט הפקירו את הגליל; הפקירו את הפריפריה אבל בעיקר הפקירו את הגליל. תוחלת החיים בגליל נמוכה בכמה שנים מתוחלת החיים במרכז הארץ, השכר הממוצע נמוך בכ-30%, התשתיות רעועות, הכבישים. שנים שממשלה בראשות הליכוד הפקירה את הגליל. אני רואה בכנסת הזאת הזדמנות, הזדמנות פז, לתקן את המעוות. בכנסת הנוכחית אנחנו 14 חברי כנסת תושבי הגליל מכל סיעות הבית. אני קוראת לכל חברי הכנסת מהגליל, מהפריפריה, וכמובן גם חברי הכנסת מהדרום ומהנגב, בלי קשר לאופוזיציה או לקואליציה, להתגבש ביחד, ויחד עם חברת הכנסת יעל רון, שפנתה אליי השבוע, להקים את השדולה לגליל, ולפעול למען השוואת הפערים בין הגליל לבין מרכז הארץ, וכמובן בין הנגב לבין מרכז הארץ, כי הגיע הזמן שנתחיל להתייחס לגליל ולנגב כאל שווי זכויות במדינה הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רוטמן – איננו. הודעה לשר פריג'. בבקשה. << דובר >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, חברים וחברות, וגם יש לנו חבר מהאופוזיציה שמתעקש לשבת ולהיות בשעה כזאת איתנו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה טוב או רע? << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> לא, לא, לא, לא. זה טוב שאתה איתנו. מקומך הטבעי – אתה יושב בו. זה בסדר גמור. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> חברים, ראשית כול – – – << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> – – – אני מהאו"ם? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה מהאו"ם. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> סליחה, חבר הכנסת פרוש. שכחתי לציין אותך. תמיד העין שלי הלכה שמאלה. << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> אתה לא שומע את הקול שלי אף פעם. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> העין שלי תמיד פונה שמאלה, והיא קלטה את השמאל. חברים, ראשית כול, בשמי, אני משתתף בצערו של חברנו חבר הכנסת מאיר הלוי במות אחותו, ואני שולח את תנחומיי. עצוב לי מה ששמעתי היום בדרך בחדשות, ושמעתי עכשיו מחברים, והייתה שיחה ביני לבין חברתי חברת הכנסת עאידה על הנושא. לשמוע שבן אדם שנמצא באבל, אבל על בן משפחה מדרגה ראשונה, והוא מקבל סירוב מהאופוזיציה על קיזוז בשעות האבל, זה דבר שלא זכור לי בכנסות הקודמות. זה עצוב שאנחנו הגענו למקומות כאלו. אני מאוד מקווה שהאופוזיציה תבין את חומרת מעשיה ושתדע: הגלגל מסתובב. בסופו של דבר ולפני כל דבר, אנחנו בני אדם. הנושא השני שרציתי להתייחס אליו, התחיל אותו חברי חבר הכנסת בני בגין, והוא לגבי צהלות הניצחון שראינו אתמול הן מהשמאל והן מהמרכז. ראיתי את זה אצל סמוטריץ' וראיתי את זה אצל איימן עודה – חיבוקים וצהלות. שאלתי את עצמי: ריבונו של עולם, מה קרה, איזה ניצחון נפל בחלקנו? הרי מדובר בחוק אנטי-דמוקרטי, בחוק שאין לו מקום בכנסת ישראל ואין לו מקום במרחב הדמוקרטיה. על מה כל הצהלה הזו? מה קרה? מה קרה פה? אני לא מצליח להבין את החיבור שקורה בין כל המרכיבים שנמצאים. אני רוצה להבהיר סוגיה נוספת, אני לא מסתיר את זה. נכון, לפני שהחוק עלה לכאן, הוראת השעה לחצי שנה, עלתה השרה אילת שקד, שרת הפנים, להסביר מה עומד מאחורי הצעת הוראת השעה והורדתה לחצי שנה. החברים מהאופוזיציה ביקשו הבהרות אם יש הסכמים, ואכן היא עלתה והסבירה ואמרה את זה בשקיפות מוחלטת, אמרה את כל הדברים שהיו ודיברו עליהם. ואכן היו שיחות, היו הבנות, אנחנו הצגנו בקשות והסברנו שמשפחות קרועות ושצריך להתחשב ולבוא ולמצוא פתרונות לאנשים שחיים איתנו בלי מעמד. היום אני קם בבוקר ואני רואה שחבר הכנסת משה ארבל, ששמעתי אותו גם בנאום בן דקה, והוא יושב איתנו, ואללה – – – << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> ומכבד אותך. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> זה לא קשור. גם אני מכבד אותך. אנחנו נמצאים – – – << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> לא, אני מאמין לך פשוט – לא לאחרים. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> כן. לא, תאמין גם לאחרים. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> חבר הכנסת ארבל מעלה ומשגר מכתב ליועץ המשפטי ומאשים את השרה שקד בהפרת אמונים ומרמה, והעט יכול לכתוב כל דבר. אני רוצה להבהיר נקודה ברורה: מה שאמרה השרה שקד כאן לגבי ההבנות שהיו איתה בנוגע למספר המינימלי שצריך לשחרר, שהוא 1,600, זה מה שהיה. בנוסף לזה – אני לא מסתיר, ואמרתי את זה גם ברדיו ואני אומר את זה לכם – אנחנו ביקשנו בדיקה פרטנית לבקשות שנמצאות בקנה, שהן בסך הכול 12,000 בקשות, ולהתייחס לעניינים בצורה הומנית, עניינית פרטנית, ואם אין מניעה ביטחונית – לאפשר ולתת לאנשים לקיים אורח חיים נורמטיבי. אני הערכתי שעם קיום המהלך הזה אנחנו מסוגלים להגיע עד 3,000 איחודי משפחות, בקשות לתת מעמד ארעי. זה דבר טבעי, הומני ומקובל. אבל חבר הכנסת ארבל, מכאן עד להתחיל להאשים את השרה בהפרת אמונים – אני חושב שאתם מאבדים את הדרך. אני חושב שזאת לא הדרך להפגין אופוזיציה חיה ובועטת. זה איבוד דרך. אז תעשו חושבים, תעשו חישוב דרך מחדש, ואני חושב שאין מקום למכתב כזה. תודה לך, אדוני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לשר פריג'. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 51) << הצח >> [מס' מ/1411; דברי הכנסת, חוברת זו, ישיבה ל"ח; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו ניגשים לסעיף 3 בסדר-היום – הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 51) – קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת גלעד קריב. בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 51) בקריאה שנייה ושלישית. הצעת החוק כוללת שני תיקונים עיקריים. במסגרת התיקון הראשון, המפורט בסעיף הראשון והשלישי של ההצעה, מוצע כי במצב שבו מוקמת ממשלה חדשה ומתכנסת כנסת חדשה, יידחה היום הקובע להתפזרות הכנסת, אם לא נתקבל חוק התקציב, כך שיחול ביום ה-145 לכינון הממשלה – במקום היום ה-100, כפי שקבוע כיום בחוק-היסוד – כאשר מועדי ישראל וערביהם אינם באים במניין הימים. ועדת החוקה שוכנעה כי על אף הצורך באישור מהיר של תקציב המדינה – ובמיוחד בשנה הזו, נוכח חשיבותו של חוק התקציב ככלי מרכזי בקביעת המדיניות של הממשלה, ועוד יותר מכך, העובדה שהצעת חוק התקציב מובאת ביחד עם הצעת חוק ההסדרים – יש מקום לקבוע פרקי זמן מספקים לממשלה חדשה ולכנסת על מנת להכין את הצעת חוק התקציב ולדון בה בכובד ראש וביעילות, בהתאמה. הוועדה שוכנעה כי 100 הימים הקבועים בחוק-היסוד בנוסחו הקיים הם בבחינת גזרה שהממשלה והכנסת אינן יכולות לעמוד בה, והראיה היא שבפועל, ברבות מהשנים הקודמות, כאשר גובש תקציב לאחר בחירות או כינון ממשלה חדשה, הוארך פרק הזמן המדובר באמצעות הוראות שעה. בהצעת החוק הממשלתית בנוסחה המקורי ביקשה הממשלה שתחת פרק הזמן של 100 הימים מיום כינון הממשלה ייקבע פרק זמן של 135 ימים ממועד זה לאישור התקציב, ומהם 85 ימים הנתונים לממשלה ו-50 ימים הנתונים לכנסת. אחרי שהוועדה שמעה את עמדות חברי הכנסת מן הקואליציה ומן האופוזיציה, ובכלל זה של חברים בולטים ומנוסים בוועדת הכספים, החלטנו שלצד ההארכה המשמעותית של פרק הזמן שניתן לממשלה על מנת להכין את הצעות חוק התקציב ההסדרים, יש מקום להאריך גם את פרק הזמן הנתון לכנסת כדי לדון, להכין ולאשר את שני החוקים החשובים. בהתאם לכך, בנוסח שאישרה הוועדה נקבע כי לרשות הכנסת יעמוד פרק זמן של 60 ימים לדיון והצבעה על התקציב ועל חוק ההסדרים, ומסגרת הזמן הכללית לאישור התקציב הוארכה בהתאם – מ-135 ימים ל-145 ימים ממועד כינון הממשלה. עוד החליטה הוועדה כי אם הממשלה מביאה מיוזמתה את הצעת חוק התקציב בפני הכנסת לפני תום מניין הימים שהוקצו לה, הזמן הנותר יתווסף לכנסת לצורך דיוניה, והכול על מנת להבטיח את יכולתה של הכנסת לפקח על עבודת הממשלה ולבקר אותה ועל מנת להבטיח את איכותה של פעולת החקיקה בתחום התקציב וההסדרים הנלווים לו. התיקון השני בחוק, אדוני, עוסק בהסדר החוקתי שזכה לכינוי "החוק הנורבגי". במסגרת התיקון מוצע לשנות את המספר המרבי של חברי הכנסת שיוכלו להפסיק את חברותם בכנסת בעקבות מינוים לתפקידי שרים וסגני שרים, כך שהמתכונת החדשה תתבסס על נוסחה פשוטה של גודל הסיעה בלבד, מבלי להתייחס למספר חברי הכנסת ה"פנויים", במירכאות, של כל סיעה וסיעה שאינם נושאים בתפקידים בממשלה. על פי רוב, הנוסחה החדשה תוביל להגדלה מתונה של מספר השרים וסגני השרים שיכולים להתפטר מהכנסת במסגרת ההסדר בהיקף של חבר כנסת נוסף בכל סיעה לעומת המצב הקיים. ההסדר, הראוי יותר לכינוי העברי "הסדר ההחלפה", כבר נטוע בשיטתנו כמה שנים – ראשית כהוראת שעה מצומצמת, ואחר כך כהוראת קבע במתכונת מורחבת יותר. נראה כי ההסדר הוכיח את עצמו. הוא מוביל לשיפור בעבודת הרשות המחוקקת על ידי הגדלת מספר חברי הכנסת ממפלגות הקואליציה שפנויים לפעול ברצינות בוועדות ובמליאה, וכן לשיפור בעבודת הרשות המבצעת, שכן הוא מאפשר לשרים ולסגני השרים להתמקד בעבודתם הממשלתית. עם זאת, ובניגוד לדעות שונות שהושמעו בוועדה, איננו סבורים שיש מקום להחיל בצורה מלאה את מודל ההחלפה, קרי, להציב דרישה שכל השרים וסגני השרים יתפטרו מן הכנסת כעניין מחייב. זאת, מתוך רצון לשמר זיקה בין שרי הממשלה ובין הכנסת ברמת היום-יום מעבר לכהונתם המתחייבת של ראש הממשלה וראש הממשלה החליפי כחברי כנסת מכוח החוק. בהערת סוגריים, אדוני היושב-ראש, אבקש בהקשר זה למחות על הכינויים המוטחים בימים האחרונים מעל במה זו בחברי הכנסת שהחלו את כהונתם בכנסת זו בעקבות יישום ההסדר הנוכחי שקיים כיום בחוק-היסוד. כינויים אלו אינם מוסיפים כבוד לבית, אינם הולמים את הוראות תקנון הכנסת, המחייבים אותנו בכבוד חברינו למשכן גם בעת חילוקי דעות קשים, והם גם אינם מכבדים את המשמיעים אותם. בחתימת הדברים, אדוני, אבקש להדגיש כי ועדת החוקה קיימה דיון משמעותי בהצעת החוק במסגרת כמה ישיבות ממושכות. כל חברי הכנסת, מן האופוזיציה ומן הקואליציה, שביקשו להתייחס בהרחבה להצעת החוק עשו כן, ויותר מפעם אחת. הוועדה ישבה על מדוכת ההסתייגויות במשך שעות רבות. כך אנחנו מתכוונים לנהוג גם בעתיד בעת שנידרש לעסוק בתיקון חוקי-היסוד של מדינת ישראל בוועדה – דיון ממצה וסובלני, שבו תישמענה כל העמדות בנחת, גם אם המתח הפוליטי מתקרב לשיא. אבקש להודות לצוות הוועדה ולצוות הלשכה המשפטית של הכנסת המלווה את הוועדה. שני הצוותים ליוו את עבודתנו במקצועיות רבה בכל אשמורות הלילה ובמהלך שעות היום. להצעת חוק-היסוד הוגשו אלפי הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מחברי וחברות הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שהכינה הוועדה והונח בפניכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. הדובר הראשון – חבר הכנסת אמסלם. עשר דקות. זה החלוקה הפנימית שלכם. אין לי בעיה. זה הרי מתחלק בין כולם. << דובר >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היות שהזמן מצומצם ממה שתכננתי, אז אני בקצרה אתייחס לחלק מהדברים של הדוברים שדיברו כאן, וגם, בוודאי, להצעת החוק. אני רוצה קודם כול למסור את תנחומיי לחברי חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי על פטירתה של אחותו. אני שמעתי את זה עכשיו; האמת היא שלא ידעתי. הייתי נוסע גם ללוויה בבוקר. ולכן, מאיר, אני בעצם רוצה לנחם אותך, שלא תדעו לדאבה עוד ובאמת מן השמיים תנוחמו. לגבי מה שקרה כאן בנושא הקיזוזים – האמת היא, ברמה האישית אני לא אוהב את זה. אני חושב שזה לא נכון ולא קולגיאלי. אני רוצה להסביר לך; השר עיסאווי אמר: הגלגל מתגלגל. אתה צודק. אנחנו הגענו לנקודה הזאת – אני אסביר לך למה. אני לא הייתי כאן. לא שותף להחלטה. הייתי יושב-ראש הקואליציה, ולצערי באותה תקופה נפטרה אשתו של חבר הכנסת יהודה גליק. אני התחננתי פה לקזז אותו – לא רציתם. לא רציתם בשום פנים ואופן. אני ראיתי את זה כדבר שהוא כמעט לא אנושי. עמדתם ולא הסכמתם כל השבוע לקזז אותו. תזכור, אז – אנחנו גם כנסת 61 – כשהרב דוד אזולאי, זיכרונו לברכה, שר הדתות דאז היה חולה, אתם לא הסכמתם לקזז אותו. אז אתה צודק – הגלגל מתגלגל, ובגלל זה הגענו לנקודה שאני חושב שהיא לא טובה. לא קשור עכשיו שמאל–ימין – אנחנו פה חברי כנסת, 120 ח"כים, יש פה קולגיאליות. אני מקווה שאף אחד, בוודאי בתקופה שהוא פה, לא ייקלע למציאות שהוא צריך לשבת שבעה על קרוב משפחה כזה או אחר. לכן אני, בהזדמנות הזאת, רוצה לפנות ליושב-ראש: תראה, אני חושב שכדאי לשבת בין כל מרכיבי הקואליציה ולקבוע כללים מסודרים בעניין. באמת, זה עניין של כבוד. זה לא חשוב – חס ושלום, זה יכול לקרות לכל אחד. אני לא חושב – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> דודי, דודי, אגב, אנחנו לא נרד לשפל מוסרי כמו שתיארת. יריב העביר כבר לשרן השכל הצעה איך להתקזז. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו, אני אומר בגדול – אני חושב שצריך להסדיר את זה במסגרת התקנות של הכנסת. אלה צריכים להיות דברים ברורים. כשמישהו יושב שבעה הוא לא צריך להתחנן שמישהו יקזז אותו. לא רק שהוא בצער גדול – הוא בוודאי לא צריך להיכנס לסוגיה כזאת, כי זה לא מכבד אף אחד פה. בכל מקום עבודה הכי בסיסי במדינת ישראל אני מניח שחברים היו באים ועוזרים לקולגה אם קרה משהו. אז גם אם נעשתה פה טעות, אני מקווה שמעז יצא מתוק ואיכשהו נתקן את זה קדימה. לכן, דרך אגב, אני אומר: הגלגל מסתובב. לכן אני חרד ממה שקורה פה בשבועיים האחרונים, בגלל שהגלגל מסתובב, וכל אחד לוקח את התקדים עוד 2 מטר קדימה. לכן, אני פונה ליושב-ראש ואני אומר לו: בוא תראה מה קורה בוועדות; בוא תראה איך אתה רומס את הדברים פה בכנסת – דברים שלא היו כאן, שאני לא זוכר, כולל מה שקרה אתמול בערב, הסיפור של ההחלפה של החוקים. אז בסוף, אתה יודע, זה מתחלף. ואז אנחנו מתקדמים והורסים את כל המערכת, שבנו אותה הרבה מאוד שנים כאן – בגלל שיש פה גם נהגים; יש פה תקנון, אבל גם יש נוהג, ויש לכם כבוד ויש גם היגיון. אני רוצה להתייחס בעצם למה שאמר חבר הכנסת בני בגין. אתמול בני בגין – באמת, בסוף הדיון אנחנו ישבנו כאן; היינו ארבעה אנשים: היושב-ראש ועוד איזה שלושה-ארבעה. שמענו אותו. אני רוצה לומר למר בגין למה צהלנו אתמול. דרך אגב, אם זה היה הפוך – כשאני הייתי יושב-ראש כאן בקואליציה, כאשר העברתם החלטה נגד הקואליציה, צהלתם וצעקתם וצרחתם, וזה בסדר. דרך אגב, לרוב הממשלה מביאה חוקים טובים. במציאות – לכן, עיסאווי פריג', אני מתפלא עליך. אתה צעקת פה. אתה היית קופץ פה כמו יו-יו כזה. קופץ ויורד, קופץ ויורד. אני רוצה לומר מה היה הסיפור כאן. אנחנו לא הצבענו בחוק האזרחות בגלל שחשבנו שהוא חוק רע. הצענו הצעת חוק אחרת, הצעת חוק-יסוד: ההגירה, שבאה להסדיר את העניין אחת ולתמיד – לא כל שנה הוראת שעה; באים לפה, מתווכחים, עושים מסחר עם מנסור עבאס וממשיכים. רצינו לקבע את העניין. באנו אליכם ואמרנו: חבר'ה, בואו קחו גרייס של חודשיים-שלושה. ראש הממשלה יצא לתקשורת ואמר: חבר'ה, בואו ניקח את החוק הזה כמו שזה, נצביע בשבילו, ניתן לו גרייס שלושה חודשים, ובמסגרת הזמן הזה נביא את חוק-יסוד: החקיקה. אבל גב' שקד – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> ההגירה. חוק-יסוד: ההגירה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> ההגירה. אבל שרת הפנים בשום פנים ואופן לא הסכימה להיפגש עם אנשי הליכוד, ובוודאי לא עם המפלגות הציוניות. עם מי היא נפגשה? עם מנסור עבאס. מנהלת איתו מסחרה. הוציאו את הקוביות וזרקו. בא מנסור ואמר: אני רוצה 20,000. אמרו לו: לא, קח 1,600. אמר: לא מסכים. וככה התנהל סחר מכר. על מה? על אנשים שיושבים בחברון וברמאללה. ומה שאמר חבר הכנסת ארבל – צודק בכל מילה. הרי היא לא רצתה לעלות, השרה שקד. היא התביישה, בגלל שהיא ידעה שדברים כאלה לא עושים. היא לא באה לכאן בגאווה, עלתה ואמרה: ואללה, תראו איזה חוק. היא לא רצתה לעלות עד שהיושב-ראש קרא לה, ואנחנו הפסקנו את הדיון – היא לא באה. ומה היא אומרת? 1,600 מקרים. קודם כול, אזרחי מדינת ישראל – זה 1,600 משפחות, זה לא בודדים. ואנחנו שומעים באמת אותך – – – << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> – – – שלא מבין מה הנושא. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> יכול להיות. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> זה מקרים. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אחרי זה תעלה ותגיד מה שאתה רוצה. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> כל משפחה, כל מי שמתחתן – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי. אני רוצה להתגלגל. אני רוצה לתת לך – – – << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אבל הם מחנכים את הילדים. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אין לי הרבה זמן. אני אומר, בסופו של דבר מה קורה? הסיפור בפועל הוא כזה: בא אזרח ישראלי ערבי, נוסע לשכם, מתחתן עם שתיים-שלוש נשים ומביא אותן למדינת ישראל. בערך לפי הממוצע של משפחות במגזר הערבי, יש לו ארבעה, חמישה ילדים. צאו וחשבו ותראו שבתוך חמש, שבע שנים אנחנו מדברים על 20 איש. כל אחד – 20 אנשים סביבו. דרך אגב, זו זכות השיבה שאתם אומרים. עכשיו, אני אגיד לך, מנסור עבאס, אנשים מזלזלים בך פה, חלק מהם, לדעתי. הם לא מבינים אותך. אתה הבן אדם הכי מתוחכם פה. אתה מכניס את זכות השיבה במתק שפתיים. אתה עובד בשיטת הנקניק. אתה אומר: היהודים האלה אהבלים, במיוחד הצפונבונים האלה – הם לא מבינים כלום. אנחנו נכניס לכאן עשרות אלפים, עשרות אלפים – רק ככה. ולכן, חבר הכנסת בני בגין – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עכשיו יש לך הארכה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, עכשיו יש לי. לכן התנגדנו לחוק. עכשיו אני רוצה לומר משהו: בני בגין טען שהוא חשב – הרי מה הפרמטרים של החוק הזה? בואו נבדוק. יש שלוש סוגיות שעומדות על הפרק, עם שני וקטורים הפוכים. יש וקטור אחד שאומר: שמע, אנחנו פוגעים בזכויות אדם. בא בן אדם, רוצה להתחתן עם פלונית-אלמונית – אנחנו לא מאפשרים לו להיכנס למדינת ישראל. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אין שר, דודי, תמשיך חופשי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יש שר. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> איפה עיסאווי? אה, יש שר הדתות. מתחלפים כמו בנורבגי, רבאק. אז תרימו שלט: אני פה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו, זה פקטור אחד. אתה פוגע בזכויות אדם, לכאורה. אבל הפקטור השני – יש לנו גם סיפור דמוגרפי במדינת ישראל. אנחנו לא שווייץ, לעולם. אנחנו חיים כאן, בסביבה מוסלמית סביבנו, וחלק גדול מאוד רוצה להעלים אותנו. ויש גם סוגיה ביטחונית. שני הפקטורים האלה בעצם מושכים לכיוון של לא לתת ולא לאפשר את הכניסה. עכשיו, מה טוען בני בגין? שהוא שמע את אנשי הביטחון – הרי אמרתי לו אתמול: לכולי עלמא לא פליגי שמערכת הביטחון טוענת שחלק מאלה שנכנסים, הילדים שלהם הם מפגעים. אז בוודאי ובוודאי, אם הייתה לה אופציה, היא הייתה מונעת את זה באופן מעשי, במאה אחוז. זה לא שהם המליצו במערכת הביטחון – בואו נביא 3,000 איש, משפחות, או 4,000; לא צריך להיות איש ביטחון דגול כדי להבין שאם יש לך קבוצת סיכון מסוימת, אז עדיף שהיא לא תהיה פה. << קריאה >> גבי לסקי (מרצ): << קריאה >> אבל הם פה. הם פה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> שנייה, אני אומר. הוא אומר לי: שמעתי את אנשי הביטחון, ואני סומך עליהם. על מה אתה סומך? הרי אין איש ביטחון שיגיד לך שאין פוטנציאל של פיגועים מהקבוצה הזאת בתוך במדינת ישראל. אלא מאי? יש איזון. בא בג"ץ, שהוא אולטרה ליברלי, ורוצה למחוק את הסממנים היהודיים במדינת ישראל. הוא אומר: חבר'ה, תכניסו את כל הפלסטינים, יש פה בני אדם. אנחנו אומרים: רבותיי, אנחנו מדינה יהודית, אנחנו רוצים לשמור על הזהות היהודית פה. אם נכניס את כולם, לא יהיו פה יהודים, אנחנו נאבד את הרוב היהודי במדינת ישראל. ומערכת הביטחון ואומרת: גם זה מסוכן. אז, בני, אתה מבין למה אנחנו לא רוצים להכניס 3,000 משפחות, שבסופו של תהליך גם פוגעות בקטע הדמוגרפי, באיזון הדמוגרפי במדינת ישראל, וגם יש סוגיה ביטחונית? זאת היא הסיבה. לכן הבאנו, הצענו להגיש הצעת חוק מאוד מסודרת בעניין, על מנת להסדיר את זה. עכשיו, אני רוצה לומר מילה רק לגבי גלי צה"ל. שמעתי ששר הביטחון רוצה לסגור את גלי צה"ל. נדהמתי. דרך אגב, אני נדהם כל פעם מהאלימות, הבוטות, הנחרצות והדורסנות שלהם. יש שם בן אדם אחד שמפריע לו. קוראים לו יעקב ברדוגו. זה לא משנה שיש שם את רינו צרור ויעל דיין ואילנה דיין וקרן מרציאנו ורזי ברקאי – כל אלה לא מעניינים, ועוד חברים. זה שטויות. יש אחד, ברדוגו, שמפריע לי. אני לא יכול לשמוע אותו בשעה 17:00 עד 18:00. דרך אגב, זה הרייטינג הכי גדול שיש לתחנה. לא משנה רייטינג, נזרוק הכול. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> – – – את הנאום שלך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, חבר הכנסת דוד אמסלם. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרת לי שתוסיף לי זמן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תוסיף לו, תוסיף לו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הוספתי לך. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> דרך אגב, אני רוצה לומר לך: בכל מקרה, אף אחד כרגע לא עולה מהסיעה שלי. אנחנו בדיון סיעתי, אני לוקח את הזמן, עוד חמש דקות מהזמן של השני. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> יורידו מהשני, בסדר? תוסיף לי דקה. אתה הפרעת לי. אמרת לי שתוסיף לי. נו? תוסיף לי דקה ועוד חמש – זה שש. לכן אני אומר – תראו לאן זה הולך. תראו איך המפא"יניקים עובדים. אין להם אלוהים. אתם זוכרים שרצינו לסגור את ערוץ 1, דבר שמצריך 800 מיליון שקל; היום לא יסגרו אותו בגלל שאשתו של שר המשפטים עובדת בערוץ. דרך אגב, כל מערכת הבחירות היא עבדה שם. היא לא יצאה אפילו לחופשה בשביל מראית עין. הוא רץ לראשות ממשלה, ואנחנו מממנים את הערוץ. אבל לא חשוב. גלי צה"ל – גם אם יש סיבה ויש רצון ויש מחשבה לסגור, עושים דיון ציבורי, מסודר, לא חאפ-לאפ ובגלל שאתה רוצה להיפטר מיעקב ברדוגו וממנהל התחנה ואתה לא יודע איך לעשות את זה. אבל ככה עובדים המפא"יניקים, וכפי שאמרת, עיסאווי פריג', הגלגל מתגלגל. הכול רשום אצלנו בראש, מר לפיד, מר גנץ, ואנחנו נסגור את המערכות שהכי קשה לכם להכיל, בבוא היום, רק בגלל הדורסנות שלכם, וקחו את זה בחשבון. אני רוצה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, להתייחס להצעות החוק. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> דוד, אתה רוצה חמש דקות ואז נוריד מיואב גלנט חמש דקות? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, הוא לא פה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בסדר. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אדבר עד שהוא יבוא. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הגיע? אוקיי, אז יש לו חמש דקות. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> חבר'ה, רק הדיבור עכשיו עוד 30 שניות. הוא עומד לנו, ככה, עם סטופר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני עומד עם סטופר? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה, עכשיו אמרת. עכשיו, אני רוצה לומר לגבי הצעת החוק: הצעת החוק באה – מה שבעצם דיבר קריב – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> דודי, דבר בכבוד אל ראש הממשלה בפועל. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> ראש הממשלה בפועל. אני אומר, איך אמר אתמול אחמד טיבי, והוא צודק – הוא קיבע לי את המשפט: יש פה ממשלה יהודית-פלסטינית. זאת הממשלה האמיתית – יהודית-פלסטינית. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אמר את זה אחמד טיבי? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, אתמול. עכשיו אני רוצה להתייחס להצעת החוק. אתם בעצם מציעים ככה: במקום 100 ימים, להאריך את זה ל-145 ימים, את מה שנקרא הגשת התקציב, ולא כולל חגים ושבתות, לא כולל שבתות ומועדי ישראל. דרך אגב, זה בטוח אלקין, לא כולל מועדי ישראל. למה, הוא רוצה לגנוב עוד כמה ימים. אז היית כותב מראש 160 ימים. לכנסת אתם אפשרתם 60 ימים לדון. דרך אגב, תמיד הכנסת דנה הרבה יותר, בגלל שזה בא עם חוק ההסדרים, ובכנסת צריך הרבה יותר זמן כדי להעביר את התקציב. תמיד הפרופורציה הייתה הפוכה, אולי לממשלה היו 30, 40, 50 יום, והכנסת הייתה דנה כמעט 80 יום. אבל מה מפריע לי כאן? הרי אתם בכיתם כאן והתלוננתם, ותקפתם את הממשלה הקודמת על שאין תקציב שנתיים. עכשיו אתם בממשלה, שר הדתות, אז בואו, תרוצו לעשות תקציב. אל תלכו הביתה, תישנו כאן, תעבדו, אל תסתלבטו. דרך אגב, אני אומר לך, השר כהנא, ב-60 יום אפשר לעשות אחלה תקציב שבעולם, אין שום בעיה. אבל אתם, הרי באמת התקציב לא עניין אתכם. אתם רוצים להביא תקציב דו-שנתי; אני מניח שתבואו בסוף השנה ותגידו: טוב, כבר הגענו לסוף השנה, מה, נעשה תקציב לחודשיים, לחודש? אז בואו נעשה כבר לשנה הבאה ולעוד שנתיים ולעוד שלוש. לכן אני חושב – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> דודי, כשאנחנו דחינו את התקציב, בג"ץ אמר שאם עוד פעם יעשו דבר כזה, הוא יבטל את ההחלטה, כי זה שימוש לרעה בסמכות – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> רגע, דקה, הוא מפריע לו. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, גם זה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> שיוסיף לך דקה, כי הוא הפריע לך. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר. עכשיו דבר שני: בא לכאן חבר הכנסת גלעד קריב ומדבר איתנו על החוק הנורבגי, כבוד היושב-ראש. זה לא חוק – התיקון כאן הוא לא בגלל הגדלת השרים בממשלה והגדלת החוק הנורבגי. זה חוק שצריך לקרוא לו "חוק מיכל שיר". אני אגיד לך למה: גדעון סער, עם המפלגה הגדולה של שישה המנדטים, אני רוצה להגיד לכם שהוא קיבל ארבעה שרים – אתה, כלום: חמישה תיקים – אלקין שני תיקים – וכמובן שני נורבגים. הוא הגיע והכניס רק את האוזר, חסרה לו מיכל שיר. מיכל שיר הייתה חברת כנסת כאן, ואתם זוכרים, הוא הריץ אותה מהחניה להצביע על הפלת הממשלה. הם חיילים, היו פה חיילים שלו. כשהוא פרש הוא השאיר לנו סוסים טרויאניים בתוך הליכוד – היא וגב' שרן השכל. אז היא במקום התשיעי. הוא טעה בחישוב, הוא חשב שהוא יקבל 30 מנדטים, שכנע אותה שהמקום התשיעי זה אמצע הכרכרה, אבל היא לא נכנסה. אז לכן מתקנים חוק-יסוד במדינת ישראל, אדוני היושב-ראש. מתקנים אותו ואומרים שמפלגה שיש לה שישה מנדטים יכולה לעשות שלושה נורבגים. דרך אגב, מזל שהיא לא במקום העשירי, בגלל שאז הוא היה צריך לעשות ארבעה נורבגים, ואם היא הייתה ב-11 אני אומר לכם שגם ראש ועדה היה נכנס לנורבגי, היו אומרים שיושב-ראש ועדה צריך לעבוד קשה. חבר'ה, הם מתייחסים לכסף של מדינת ישראל כמו למונופול. השמאל מעולם לא ספר כסף, לא מעניין אותו כסף, כלום. זאת רכבת שנוסעת קדימה ודורסת כל ערך, כל מוסר. דרך אגב, לא תשמעו על זה בשום מהדורת חדשות. ואם כן, אתם תראו שזה בקצה של העיתון ידיעות האחרונות, בסוף, ליד איפה שכתובות המודעות של הדרושים, הקטנות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> או מודעות אבל. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> או האבל, כמו שאומר היושב-ראש, באמת אבל לחוק כזה. עם ישראל צריך באמת להיות עצוב. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, משפט אחרון. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, כבר גמרתי? יש לי 19 שניות. איך משפט אחרון? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, משפט אחרון. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> משפט אחרון זה דקה וחצי. לכן אני אומר: יש כאן סולם של צביעות שאני לא יכול להכיל אותו, אפילו, אדוני היושב-ראש. אני אומר גם לך: אתה רוצה משהו? בוא, תבוא, שים על השולחן, תהיה גבר. תגיד להם: זה מה שאני רוצה. קיבלת – קיבלת, לא – לא. אל תבוא מסביב, לא בשקרים, לא בתחמנויות, לא בכל מיני סיפורי מעשיות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, תודה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> תבוא ותגיד, תסביר לציבור מה הסיפור. לכן אני רואה את זה כדבר באמת עצוב. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה לך. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> כל החוק הזה הוא חוק מושחת ביותר, והם גם – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת מאיר פרוש. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> שנייה. למה, הוא קורא? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, הוא עולה לדוכן. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא נרדם. לכן אני אומר, בסך הכול מדובר בחוק שהם שמו בו שני סעיפים שלא קשורים אחד לשני, דרך אגב. אין שום קשר, וגם יכלו להכניס לך פה את ה-53 מיליונים שלך, בסעיף הזה. וכל זה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, תודה, תודה, חבר הכנסת דוד אמסלם. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אין בעיה. וכל זה בשם, תזכרו: ממשלה חדשה – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – באנו לעבוד; הם לא עבדו, באנו לעבוד; המשרדים – כאילו אנחנו הבאנו גם את כל הפקידים לשם – לא עובדים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, תודה, חבר הכנסת דוד אמסלם. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה. << דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני הייתי 13 שנים חבר בעיריית ירושלים – רובן הייתי חבר עירייה ובחלק מהן הייתי סגן ראש העיר. כשהייתי חבר בעירייה בחמש השנים הראשונות הייתי באופוזיציה. לפי הסדר, חבר אופוזיציה יכול להגיש שתי שאילתות, ובתחילת הישיבה ראש העיר מתעניין ועונה תשובות על השאילתות. פעם אחת – זה לא פעם אחת, זה היה הרבה פעמים, טדי קולק התעצבן כשהייתי שואל את השאלות. פעם אחת הוא שאל אותי שאלה: תגיד לי, למה אתה שואל בקשר לזבל בגאולה ובמאה שערים, מה, לא מעניין אותך מקטמון? לא מעניין אותך מה שקורה ברחביה? למה כל הזמן אתם חושבים רק על הציבור הדתי? אמרתי לו: תראה, לפי החוקה, לפי פקודת העיריות, מותר להגיש רק שתי שאילתות, ואם אני אגיש שאילתה על רחביה ועל טלביה אז מי יגיש שאילתה על מאה שערים? אין לי ברירה, אני מתייחס קודם כול לציבור שלי. לכן, לפעמים, כשחברים פה שומעים שאנחנו מדברים על חוסר תקצוב במוסדות חינוך שלנו, או חוסר תקצוב לכל הצרכים שלנו, שיעורי תורה וכל מה שצריך לפעילויות עם נוער וכדומה – למה אנחנו מדברים רק על הנושאים הדתיים? לא מעניין מה שקורה, למשל, במגזר הערבי? גם במגזר הערבי, מתוקף זה שבאופן טבעי הוא לא בשלטון, אז גם שם יש הרבה קיפוחים. למה אני אומר את זה? כי הם מוצאים אותנו – את החרדים מוצאים תמיד בקואליציות מסוימות, לא בכל סוג קואליציה אפשר למצוא אותנו. זה לא אומר – עם קום המדינה, כאשר הלכו בפעם הראשונה לבחירות, והיהדות החרדית הלכה ברשימה משולבת יחד עם המזרחי והפועל המזרחי, ואז מי שהיה ראש הממשלה זה היה בן-גוריון, גם אז השתתפנו בממשלה, והשר הראשון מטעם אגודת ישראל היה הרב יצחק מאיר לוין, זיכרונו לברכה. דרך אגב, אם אני מדבר על הנושא הזה, שנדע – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> שנדע, בתזכיר שהוגש על ידי אגודת ישראל ב-Salt Lake City לפני קום המדינה, כשהאומות המאוחדות ישבו ודנו בעצם הרעיון, אם כן להקים מדינה או לא להקים מדינה, הייתה שם משלחת של אגודת ישראל העולמית: הרב יעקב רוזנהיים, הרי גודמן מלונדון וסבי, זיכרונו לברכה, הרב משה פרוש. ובתזכיר שהם הגישו אגודת ישראל אומרת כך: אנחנו כן נבקש להיות שותפים בממשלה; ברור שאנחנו לא יכולים להיות שרים בכל נושא, כי להיות שר – אתה לוקח אחריות, אבל ודאי שבתיקים מסוימים נסכים להיות. ואז כתוב שם הנושא של בריאות ורווחה. אחר כך אגודת ישראל הייתה 25 שנה באופוזיציה, מתשי"ג עד תשל"ז היא הייתה באופוזיציה. כאשר היה מהפך ובגין קיבל את ראשות הממשלה ממפלגת העבודה – אז אני רציתי לספר לחבר הכנסת בגין, שאז מנחם בגין, אביו, התקשר – מנחם בגין התקשר אז. אתה רוצה לשמוע מה שהיה עם מנחם בגין או לא? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כן, כן. בוודאי. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כי בני בגין קודם דיבר על משהו אחר, אבל רשמתי לומר לו את זה. ב-1977, כאשר הליכוד עלה לשלטון, בגין רצה להקים קואליציה. אז הוא פנה לאבא שלי ואמר: רב מנחם, לך לרבותיך, תגיד להם אם אי פעם – אני יושב איתך שנים בוועדת חוקה, חוק ומשפט – אם אי פעם אני פעלתי בניגוד לדעת רבותיך; לך לרבותיך, תגיד להם את זה. הוא רצה להיות בטוח שאגודת ישראל הולכת איתו. אז עוד לא הייתה ש"ס ועוד לא הייתה דגל התורה. אז אני אומר, הוא רצה שהחרדים ילכו איתו. אבי, זיכרונו לברכה, היה מספר שהוא הלך לרב שך לשאול אותו. אז הרב שך אמר לו: אני מבקש שתלך לבדוק אצל פרס אם אפסו סיכוייו. אז הוא שאל אותו: למה? אז הוא אומר: צריך לזכור טובה לפרס, כי הוא הגן על ההסדר של בני הישיבות. אני לא בטוח אם היום אנחנו היינו צריכים לעשות ממשלה עם בני בגין, שבני בגין היה יכול לומר לנו: לכו לרבותיכם ותגידו להם עד כמה בני בגין תמיד מצביע עם מה שרבותיכם אומרים. למה? בני בגין אומר קודם: בצהלה שראיתי היום בבוקר, מאלה ששמחו על כך שחוק הכניסה והאזרחות נפל, לא היה לי בדל – איך הוא אומר – בדל של הצדקה לשמחה של אלה ששמחו על מה שנפלו האחרים. ככה בני בגין אומר. למה בני בגין אומר ככה? האם הוא לא יודע שמי שמייצג את מסורת ישראל – ולא ניכנס לשאלה של דתיים, חרדים – מי שמייצג את מסורת ישראל, ולו כדי שאלה שמייצגים את המסורת יישאר מהם ותהיה להם את האפשרות לחיות פה את החיים שלהם לפי ההבנה התורנית, התורתית, החרדית – בשביל זה לבד הרי צריך גם לדעת לחזק את אותו ציבור. כאשר מנחם בגין אומר לאבי, זיכרונו לברכה: לך לרבותיך, האם אני אי פעם הצבעתי בניגוד לדעה של רבותיך – זה לא בגלל שמנחם בגין הלך בדיוק כמו האדם החרדי, אבל הייתה לו את האהדה למסורת, היה חשוב לו שכאן, בארץ ישראל, יהיו גם אותם יהודים ששומרים על המסורת, שומרים על אורח החיים החרדי. וכולנו יודעים בדיוק מהי הממשלה שבנט ולפיד הקימו. הם הקימו את זה דווקא בלעדינו. זה שבנט אומר אתמול: אנחנו קראנו לחרדים ואף אחד מהם לא בא – אני יודע לומר לך שבקרבתנו בנט לא קרא לאף אחד, בנט לא קרא לנו. אני סיפרתי כאן אתמול, לא היה לכם זמן לשמוע, שבתשע"ג, 2013, כאשר בנט הלך עם לפיד פעם ראשונה, בנט ישב אצלי בבית, ורציתי לשמוע ממנו בדיוק את הפרטים, למה הוא אומר שהוא יכול ללכת איתנו. ואז הלכתי לרב משה גפני בתל אביב, לבית הפועל המזרחי, ואז הוא שמע מאיתנו בדיוק איך אנחנו יכולים להבטיח לו שכל הדתיים הולכים איתו – ובכל אופן בנט החליט ללכת עם לפיד. אז אם אנחנו רוצים לדון איך הממשלה הזו ומהי הממשלה הזו, אז אני מבין שבני בגין תומך בממשלה זו; הוא בוודאי לא יכול לומר לנו: לכו לרבותיכם, תגידו להם שאני תמיד מצביע בתיאום עם עמדת רבותיכם. מהי הממשלה הזו שהוקמה עכשיו? המשנה אומרת בפרקי אבות: "הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם". אני לא יכול לומר שלסער, אלקין, בנט או לפיד אין משהו מהקנאה כלפי נתניהו. אני גם לא יכול לומר שאין להם את התאווה הזו להיות ראשי ממשלה, להיות אלה שמנהיגים את העניין הזה, את מדינת ישראל. ואני גם לא יכול לומר שהם לא מחפשים את הכבוד הזה. ובעצם אפשר לומר עליהם את שלושת הדברים: הקנאה והתאווה והכבוד. אם לא יודעים איך לשמור על שלושת הדברים האלה, אז שלושת הדברים האלה, אומרת המשנה, מוציאים את האדם מן העולם. מה זאת אומרת "מוציאים את האדם מן העולם"? הוא יכול להמשיך לחיות פה; ההתנהלות שלו כאן בעולם היא ממש ממש דרך ההתנהלות כמו שאתה לא נמצא בעולם הזה. מופקר לגמרי. פעולות שלא מקובלות. אפשר להקים ממשלה – הינה, נכנס לפה ראש הרשימה המשותפת – אפשר לעשות ממשלה בלי לפגוע, חלילה, באוכלוסייה הערבית. אבל גם האוכלוסייה הערבית, מסיבה כזאת או אחרת – כמו שהחרדים לא תמיד רוצים חלק בשלטון האוכלוסייה הערבית, מסיבה כזאת או אחרת, לא מעוניינת להיות חלק מהשלטון. למה? יש הרבה דברים שהם בחילוקי דעות שורשיים בין היהודים לאלה שלא יהודים פה. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כבוד הרב, אפשר הערה? << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אם זה על חשבון היושב-ראש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. יש לו הזדמנות לדבר עוד מעט. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אז אני אומר כך: הסיבה שהם מכירים – אני כבר לא זוכר, הוציאו אותי משיווי משקל, לא ישנו בלילה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, אתה – – – << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם, כי הרי באופן טבעי אין סיבה שבנט יקים ממשלה כאשר הוא מחפש דווקא להיות מחובר אל מנסור עבאס. אין, אין סיבה. זה לא הדבר הטבעי. למה הוא בכל אופן עושה את זה? כי הקנאה שיש לו, התאווה, הכבוד שיש לו – נגד זה שעומד היום בראשות ממשלה – מוציאים אותו משפיות הדעת – – – << קריאה >> יוסי שיין (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מוציאים אותו משפיות הדעת, מוציאים אותו מיישוב הדעת. אין לו שכל שחושב בצורה חלקה, ישרה. הוא עשה דברים לא מציאותיים, הוא עושה דברים שהם בניגוד לשכל האנושי. ומכאן אתה בא לחיבור כזה, שהוא חיבור לא מציאותי, הוא לא חיבור שמלכתחילה. אפשר, למה לא, אפשר לשבת במפגש אחד, בכנסת אחת, אבל מלכתחילה לנהל את המדינה בחלקים האלה זה לא הדבר הסביר. ואם בכל אופן זה קורה, אז זה רק מכיוון שהקנאה והתאווה והכבוד הם אלה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זהו? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. סיימת. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כמה זמן יש לי? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> עשר דקות. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> רבע שעה, אמרו לי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אתה סיפרת לנו על ההיסטוריה הפוליטית של החרדים. היה מעניין. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אפשר לקבל תמיכה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – שתיים, שלוש. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> עשר דקות לא עברו, עשר? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דבר, נו. דבר כמה שאתה רוצה. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> עוד לא התחלתי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, מה. עשר דקות נגמרו. תודה. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אוקיי. שכולם יזכרו שאני אוחז במשנה "הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם". << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מפה יש לנו המשך. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת מאיר פרוש. חבר הכנסת אוריאל בוסו. 15 דקות יש לך, אוריאל. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, לראות אותך רענן אחרי לילה כזה – האמת היא שיש לך על מה. כששמענו בבוקר את השר עיסאווי פריג', שדיבר על העסקה הנפלאה, אז אמרנו שבאמת לפחות מתברר שבקואליציה הזו יש מישהו שיודע לעשות עסקאות, עסקאות של ממש. אבל אני רוצה לפתוח קודם כול בדברים שאתמול אמר השר מאיר כהן, שבא והטיף לי על הסגנון – למה אמרתי: העמדת צלם בהיכל, מבחינתנו, שאנחנו מדברים על סוף היהדות, סוף העולם, למה הסגנון. אז אתמול ביקשתי להגיב בהודעה אישית ולא הסתדר, אז היום אני אגיב. כששר האוצר ליברמן אמר: לקחת את כל החרדים במריצה ולזרוק אותם, לא שמעתי גינויים ולא שמעתי שהאמירות הללו הן כל כך מסוכנות. זה עבר. ותשימו לב לסגנון, למילים: לקחת ציבור שלם ולזרוק אותו. כשהוא אתמול, ממש אתמול, התבטא ואמר: החרדים והבדואים זו ילודה ובטלה – זו ההגדרה, לקחת ציבור שלם ולהכליל אותו. אנחנו, ברוך השם, גאים במשפחות הברוכות שלנו. גדלנו בבתים לא עם כפית של זהב. רובם כאן, באמת, מי שנמצאים בצד הזה דווקא – בדרך מקרה, אולי – הם יוצאי עדות המזרח, שגדלו בשניים-שלושה חדרים ועשרה ילדים, שמונה, 12, באהבה אמיתית. אתה יודע, משהו אישי. אני גדלתי ברמלה, משפחת אבוחצירא. סבא שלי הוא הבאבא חאקי, רבי יצחק אבוחצירא. אני הילד התשיעי מתוך עשרה ילדים, ובסוף אחותי ואני נשארנו האחרונים בבית. אתה יודע, אולי כשנהיה לבד, כל אחד יישן בחדר אחר – היום, כל ילד צריך חדר, חדר וחצי – אנחנו לא הסכמנו. הרגשנו את החיבור המשפחתי, להיות ביחד. ישנים במיטות קומתיים, מזרנים – זה היה החיבור האמיתי. לא, היום אתה רואה וילות ברעננה, בהרצליה, של 300 מטר. אתה בא, אתה מסתכל, שני ילדים וכלב, עם כל הכבוד. אבל ככה ליברמן מתייחס אלינו, כעם היהודי, ולא שמעתי גינוי מאף אחד בממשלה פה נגד הסגנון הזה. אבל לנו מטיפים. הרי להגיד – המושג העמדת צלם בהיכל זה ביטוי של המשנה, ביטוי של התלמוד. מה יותר מכך? כן. מבחינתנו להכיר ברפורמים כזרם נוסף ביהדות זה העמדת צלם בהיכל, אנחנו לא מתכחשים לזה. נמצא פה השר כהנא. באמת, אתמול במה שדיברת ניכרים דברי אמת, וזה הגיע בדיוק אחרי שגם כן הרב הראשי, הרב לאו, ביקש לא לפגוע במעמדה של הרבנות. אבל בכל זאת, כשאמרת שאתה רוצה לעשות רפורמות, רפורמות בגיור, רפורמות בכשרות – כבוד השר, רפורמות עושים בכלכלה. תגיד למנסור עבאס, או תגיד לאחמד טיבי, או לאיימן עודה – להבדיל אלף אלפי הבדלות, מבחינתנו – לעשות רפורמות בנצרות, או באסלאם? יש דברים שהם נתונים לנו מבחינתנו כהלכה למשה מסיני. אין רפורמה במשהו שהוא בסיס מהותי וייחודי לכך. צריך גם בדברים האלה לתת את הדעת, במחשבה אמיתית, כי אם אנחנו לא נשארים נאמנים לדרכנו – הרי על עם ישראל כתוב שלא שינו שמם ומלבושם, זה מה שהשאיר אותם כעם יהודי, עם נצחי, למרות התלאות שעברו. אז אחרי שלושת אלפים שנה, כשבאנו לפה – אתה יודע שבדיוק הסתכלתי: השר יצחק רפאל, כשהיה שר הדתות, הפיל את הממשלה על חילול שבת. בכל זאת ראש הממשלה רבין אמר לו: אני לפני כניסת שבת סיימתי את הטקס, אבל הוא לא קיבל את זה והפילו את הממשלה. זה היה – איך אומרים, כשדיברת על 70 שנה שלא נעשה ברבנות, אתה צריך לזכור ש-70 שנה מי שהיו ברבנות ובמשרד הדתות היו אנשי המפד"ל, ובכל זאת, אתה יודע, שמרו על כך. לכן אני אומר, כשאומרים "רפורמות", צריך גם על כך להסתכל. זה לגבי מה שדיבר השר מאיר כהן. בלילה עמדה פה שרת הפנים אילת שקד, ואמרה: אין עסקאות. ובבוקר שמענו את השר עיסאווי פריג' שאמר: יש עסקה, ועוד איך יש עסקה. אבל אתם יודעים מה יותר מזעזע? היא סיפרה שהשר הקודם, שר הפנים הרב אריה דרעי, גם ככה נתן 1,600 אישורים א5, אישורים זמניים. זה בסדר, אבל כשהשר דרעי נתן אישורים אחרי פסיקת בג"ץ, עם מי הוא ניהל משא ומתן? עם גורמי המקצוע במשרד המשפטים, משרד הפנים, השב"כ. הוא נתן אישורים לפי הצורך. אבל פה אתה רואה את שרת הפנים מנהלת משא ומתן – במילים אחרות, מי שרוצה לקבל אישורים זה כמו לנהל עסקת החלפת שבויים: תגידו לי איזה שבויים אתם רוצים להחליף, מי מבחינתכם מוגדרים מחבלים, מי לא, ונשחרר. אתם מבינים את מהות העסקה ואת הבעייתיות שיש כאן? זה מה שהממשלה הזאת הציפה לנו. איך אומרים, כואב הלב. בסופו של דבר, התוצאה – כן צריך להיות חוק-יסוד: ההגירה, בסיסי, אמיתי, אבל בטח לא בצורה שהוצגה על ידי הממשלה. רק הערה קטנה. שרת הפנים העלתה ציוץ בבוקר, ככה, נגד החלטת האופוזיציה. ראיתי שם קודם 1,787 לייקים ו-2,500 תגובות. ומי שקצת מבין ויודע, צריכות להיות איזה שליש תגובות לעומת לייקים – אתה יודע, אנשים מגיבים, בכל זאת, לא כולם שלמים איתך. אבל לפעמים כשיש לך כמעט כפול תגובות מלייקים – ותקראו את התגובות ותבינו – איך אומרים, גם הציבור בטוויטר לא קונה את מה שהיא אמרה. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> מנהלים את המדינה לא דרך הטוויטר. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> אתה צודק. ועדיין, אתם בכל זאת מעלים ציוצים, כי אולי שם אתם רוצים להסדיר את דעת הציבור. וגם שם דעת הציבור לחלוטין לא נמצאת איתכם, אז כדאי לעשות גם שם שיעורי בית. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> אם אתה מומחה – – – אני אשמח לשכור את שירותיך. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> אני מוכן לסייע לך ולתת עצה. אבל את יודעת מה, זה לא הרבה למידה. תיכנסי ותראי את התגובות, תראי שאני מבין. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> לא – – – << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> עכשיו, משהו אחד קטן לעמיחי שיקלי. קודם כול, אדוני היושב-ראש, אני חושב, אם קודם מי שהיה תומך בממשלה צריך אבטחה, אולי גם כן צריך לשקול מתן אבטחה לעמיחי שיקלי, כי כבר פתאום אנחנו רואים שהוא המזגזג. ניר אורבך אמר שהוא סטה מהדרך, וראש הממשלה בנט אמר שעמיחי שיקלי ואנחנו נצטרך לתת דין לציבור על מעשינו. טול קורה מבין עיניך, מר בנט. מי יצטרך לתת דין לציבור על מעשיו? האם מי שהלך על אותה אידיאולוגיה שאיתה הוא הלך עם הפתק, נאמן לבוחריו – וזה מה שהוא עשה הלילה, וזה מה שהוא עשה בהצבעה על הקמת הממשלה הזאת – או מי שסטה לחלוטין מן הדרך והונה את בוחריו וממשיך להונות את בוחריו? בחלק הזה, אני חושב שעמיחי שיקלי עשה מעשה אמיתי, גבורה, שהוא מאמין בו. הוא התברר כאידיאולוג אמיתי, ועל כך מגיע לו יישר כוח. הוא לא חשוד – אף אחד באמת לא מכיר אותו לפני כן. אז אולי דבר אחד טוב שנפתלי בנט עשה בכל זאת ברשימה שהוא גיבש זה שהוא הכניס את עמיחי שיקלי לרשימה, ועל כך אנחנו מודים לו. מתברר שיש גם דברים טובים שהוא עשה בהקמת הרשימה הזו. הצעת החוק שאנחנו מדברים עליה, חוק-יסוד, וגם החוקים שמגיעים היום, אלו חוקים פרסונליים לחלוטין, שמבקשים לתחזק ולהאריך את קיומה של הממשלה. אבל שימו לב. יש זמן מאוד מאוד ברור. אגב, הממשלה הקודמת נפלה בגלל אי-הגשת תקציב – הגיע הזמן. הפעם אומרים: אנחנו לא נצליח להביא תקציב, אנחנו גם ככה קואליציה מאוד צרה, בוא נאריך את הזמן גם של הצגת התקציב בממשלה וגם של ההגשה לכנסת. אותו דבר גם כן מבחינת ההחלטה לפרק סיעות ולתת אפשרות לארבעה להתפלג גם כן, אם לא שליש. אלו חוקים פרסונליים, שנועדים לנסות לתחזק את הממשלה בדרכים כאלה ואחרות. אגב, לגבי החוק הנורבגי, אני אמרתי את דעתי גם בוועדה. באמת, הרי אני נכנסתי בחוק הנורבגי. וצריך לזכור, למה כל כך שונה החוק הנורבגי הקודם במהותו מעכשיו? << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> זה היה – – – כשהיית בקואליציה. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> לא. בחוק הנורבגי הקודם היו ארבע סיעות מתוך כל הממשלה הזו. ולכן, גם כשאתה נותן אפשרות לסיעה, מבחינת החלוקה – כל מה שהיה בממשלה הקודמת הוא שכשהם היו למעלה מ-72 חברי כנסת בקואליציה היו 12 חברי כנסת נורבגים; הפעם, הממשלה הזו נמצאת עם פחות מ-60 כמעט, כי הרי – – – << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> עבדת פחות טוב בתור נורבגי? הקלת על עבודת השרים שלך? הרגשת שאתה תורם, והמשכורת שהרווחת – הצדקת אותה? כי אם כן, אז אתה יודע, אתה רוחבי. אי-אפשר איפה ואיפה. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> חייבים לתת גיבוי לממשלה, רק לא בצורה סיטונאית. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> מי קבע – – – << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> ואמרתי, אבל עכשיו מדובר בממשלה שנמצאת עם פחות מ-60, איך אומרים, 60 צפוף, אבל שמונה סיעות – כבר עכשיו בחוק הנורבגי הם 16 או 17, והחוק הולך לאפשר לעוד כמה. לכן, גם צריך לתת את הדעת על הדבר הזה. יש – – – << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> נורבגי זה טוב או לא טוב? << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> אבל לא רק בנורבגי. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> אני שואלת. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> נורבגי במהותו הוא טוב, אבל לא כחוק פרסונלי, לתחזק. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> מי קובע? << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> יש סיעה – אז אומר לך – – – << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> מה שאתה אומר לי זה שעשית, אז אני אומרת שווה. אם תגיד לי שלא עשית – לא שווה. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> חברת הכנסת נירה שפק, אני אומר משהו. הרי אף פעם לא היה מושג של מפלגה עם שישה מנדטים שמקבלת ארבעה שרים ועוד שני ראשי ועדות. הרי זו שוב הנקודה שכאן מדובר בחלוקה סיטונאית ועוד הקמת ועדות. הרי לא הייתה אף פעם ממשלה כזאת מנופחת במספר השרים. הרי צריך להסתכל פר שרים לעומת חברים בקואליציה ובוועדות. חוץ מהוועדות, מדובר לפחות על הקמה של עוד שש – – – << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה בוחר את הקריטריונים? << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> שמונה ועדות. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> בוא נדבר במספרים. כמה שרים היו בממשלה הקודמת? << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> תסתכלי פר שרים לעומת חברי כנסת בקואליציה. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה לא עונה על השאלה? << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> ותסתכלי אחר כך, מעבר לשרים, על מספר הוועדות. לכן אני אומר: את צריכה להסתכל על ראשי ועדות ושרים פר חברים בקואליציה. מדובר בממשלה – לא רק לפי מה שאני אומר – – << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> לא יודעת. אני יודעת שכתוב "ממשלה". כמה יש בממשלה? << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> – – לפי הגופים הדמוקרטיים שבדקו, המכון לדמוקרטיה שבדק את זה – באחת הממשלות המנופחות שהיו אי פעם. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> אני מבינה שאתה לא רוצה להגיב. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, הסברתי. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> כי בממשלה הקודמת היו יותר. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> ממש לא. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו ניבחן במבחן המעשה. היום – – – << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> נירה, אולי את למדת ליבה יותר ממני, אבל אני יודע גם כן לספור את מספר חברי הכנסת בקואליציה, את חלוקת הוועדות ואת השרים. אז כשאני לוקח ועושה אחד ועוד אחד, לא תמיד במקרה הזה אחד ועוד אחד הם שניים. צריך להסתכל על זה. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> אני רוצה לומר לך ברמה חברית שבמעט הזמן שאנחנו פה כמות הפקקים ששחררנו של שנתיים, שלוש וארבע, של הוראות שעה שלא הפכו לחוקים, של דברים שהגענו ופג התוקף שלהם והיינו צריכים לאשר אותם, אתה יודע – – – << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> את לא תשכנעי אותי שהממשלה הזאת זה הגאולה של עם ישראל. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> הרי את יודעת שהממשלה הזו – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בואי ניתן לחבר הכנסת להשלים את דבריו. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> לא, אנחנו נהנים מהשיח, נראה לי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, אבל אחר כך הוא ידרוש ממני תוספת זמן, ואני – – – << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> אתה רואה, אבל אין כאן הרבה אנשים להתמודד איתו. זה בסדר. אני לא רואה – – – << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> בשבוע הבא ימלאו 11 חודש להירצחו של הרב שי אוחיון. הרב שי אוחיון, תושב פתח תקווה, נרצח בצומת סגולה. אבא לארבעה ילדים שחזר מהכולל נרצח בצומת סגולה, במרכז הארץ, רק בשל היותו יהודי. הוא השאיר ארבעה ילדים ואלמנה. אלו מהדברים שהם חולפים – נמצאים איתנו. אגב, לפתוח פה לשטן, אתם יודעים שבשנה שעברה, אני לא אשכח את הרגע הזה, יצא בבוקר איזה פוש: לראשונה אחרי כל כך הרבה שנים, שנה שלמה בלי פיגוע ובלי רצח. אחרי שעתיים בוצע הרצח הזה. אחרי שעתיים. ממש ככה זה היה. זה לפתוח פה לשטן כשאומרים, זה מה שקרה עם הרב שי אוחיון. אני מכיר את המשפחה, מכיר את האלמנה, מלווה אותם מאז הירצחו. הגעתי לשם גם אז, לאירוע, ולאחר מכן. צריך לזכור שישנם מקרים שבהם הזמן שחולף לא מחליש את הכאב. אדרבה, הוא מחדד אותו עוד יותר והוא מעמיק את הכאב, כי אחר כך מתמודדים עם הגידול של הילדים, עם הטראומה שנמצאת שם. ולפעמים נשכחים האנשים הללו; אנחנו נזכור ונמשיך הלאה. לסיום, אדוני היושב-ראש, אתמול אמרתי את זה למזכירת הכנסת, ואני אומר את זה גם עכשיו. אלה ימים מרתוניים של דיונים. לפני כן הייתי בוועדת חוקה עד 05:00-04:00, לאחר מכן במליאה, ויש בסוף את עובדי המשכן – אני מסתכל על מזכירת הכנסת, על סגניתה – שנמצאים פה שעות על גבי שעות; ציונה, שנמצאת שם ונותנת קפה; עובדי המשמר שנמצאים – לא מובן מאליו. בסוף זה אנשים שנותנים עבודה. אזרחי ישראל מסתכלים ורואים, אבל אנחנו באים, יש לנו דפים מוכנים, עולים לדבר, חוזרים, סוגרים את החדר, ישנים; חוזרים אחרי שעתיים, כבר החדר נקי, וזה כמו איזו מכונה. אז באמת בימים הללו – ויהיו להם עוד ימים כאלה, אני מאמין – צריך להגיד להם את הערכתנו, כאן, מול המצלמות וכל אזרחי ישראל. אנחנו מעריכים, כי אתם בסוף נותנים למחוקקים את הכלים האמיתיים והנוחים בשביל שיוכלו לפעול בשיקול דעת, לפי מצפונם, ולהביא גם את החקיקה וגם את הבעת הדעה של כלל אזרחי ישראל מעל הדוכן בזכות המסירות שלכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כולנו מצטרפים, חבר הכנסת אוריאל בוסו. תודה לך. חבר הכנסת אבי מעוז. רשום אצלי: עשר דקות. << דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >> רשום, לא נתווכח. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אני כבר נרשם להגיב אחריו, נראה לי. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> איך ידעת? התכוונתי להגיע אליך אחרון. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שהכנתי הרבה דברים, אבל אני רוצה להקדים הקדמה. אני רוצה לספר סיפור אישי. אבי, זיכרונו לברכה – אני אתחיל ככה, אצלנו ביהדות כתוב שאדם צריך לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. כלומר, באותה מידה של אמונה שמה שהקדוש ברוך הוא עושה זה לטובה הוא צריך לברך על הרעה, אם באה לו חס ושלום רעה, כשם שהוא מברך בשמחה על הטובה כשבאה לו טובה. וזה מאוד קשה להסביר את הדבר הזה, איך אדם בשעת הצער שלו צריך לברך בשמחה כאילו באה אליו שמחה. אז אני מסביר את זה תמיד לילדים שלי באופן הזה. אבי, זיכרונו לברכה, נולד בגרמניה, בברלין, להורים שבאו מגליציה. הוא נולד בשנת 1926 למניינם, תרפ"ו, והוא היה האמצעי מבין חמישה ילדים. אביו, בשנת 1932 למניינם, תרצ"ב, יצא לעבודה. הם היו משפחה אמידה בברלין. האבא, סבא שלי, עסק בניהול נכסים, ובשנת 1932, כמו שאמרתי, יצא מביתו, קיבל שבץ מוחי ונפטר על המקום. ונשארה אלמנה עם חמשת היתומים. האלמנה הזאת, סבתא שלי, התמוטטה. הילדים פוזרו בבתי יתומים ברחבי ברלין, וגם ניתנו לדודים שלהם. ואחרי עליית היטלר לשלטון, בשנת 1935, ההורים, הסבא רבא שלי, ההורים של הסבתא שלי, הצליחו להביא את האלמנה עם חמשת היתומים לפה לארץ. חמשת היתומים גדלו בבתי יתומים, בית יתומים דיסקין פה בירושלים ובית יתומות וינגרטן. עכשיו, בואו נתאר לעצמנו את סבתא שלי כשחרב עליה עולמה ונפטר בעלה והשאיר אותה עם חמישה יתומים קטנים בברלין בשעת עליית הנאצים לשלטון. חרב עליה עולמה. אם היא הייתה יכולה להסתכל בפרספקטיבה, לראות איפה המשפחה נמצאת היום, כל הצאצאים וכל השבט הזה, כמה ילדים יש וכמה נכדים וכמה נינים יש לה פה בארץ, אם היא הייתה יכולה לראות את זה אז בפרספקטיבה – אני אומר תמיד לילדים שלי: אתם רואים, זה מצב שאנחנו יכולים להסתכל בפרספקטיבה. ולכן כשם שהוא מברך על הטובה ככה אדם יכול לברך על הרעה. כי אם חס ושלום – אני לא אומר "אם חס ושלום"; אם לא היה קורה המוות של הסבא שלי, מי יודע איפה הייתה המשפחה היום. בברלין הם היו. אז בימים האחרונים, בשבועות האחרונים – עם ישראל נמצא בתהליך של גאולה, בתהליך של שיבת הארץ, שיבת ציון, ויש עליות ויש מורדות. אנחנו נמצאים במורד עכשיו. יש נסיגה בתהליך שיבת ציון. אין נסיגה, כלפי חוץ יש נסיגה. קמה ממשלה בשיתוף מפלגתו של אדוני היושב-ראש – שותפות בממשלה. רבנו הרב צבי יהודה קרא לזה חילול השם. אנחנו יודעים בוודאות שהתהליך נמשך, ואנחנו יודעים בוודאות שכשם שיש ירידה, כך תבוא עלייה אחריה. אנחנו מקווים שהעלייה הזאת תבוא במהרה, והיא תבוא במהרה. אין לנו ספק בוודאות של גאולת עם ישראל בארצו. אין לנו ספק בזה. מכאן אני רוצה לפנות לאקטואליה. אדוני, כשאדם רוצה להתמנות למנהל באיזשהו מפעל, באיזשהו משרד, הדבר הראשון שהוא עושה – הוא מגיש מועמדות. וצמוד למועמדות שהוא מגיש, הוא מגיש את קורות החיים שלו. אני החלטתי לבדוק את קורות החיים של ראש הממשלה מר נפתלי בנט, ולראות – כי הרי כל אדם שקולט עובד בכיר לחברה שלו בודק בקורות החיים שלו אם הוא יכול לזהות סממנים שיראו לו איך האיש שהוא קולט לעבודה יתנהג. אז אני רוצה ברשותך, אדוני היושב-ראש, לסקור נקודות מתולדותיו של ראש הממשלה בנט בחיים הציבוריים, ולטעמי נקודות אלו מתחברות לקו אחד, שהתגלה לעינינו במלוא עוצמתו בימים האחרונים. לפני עשר שנים, בזמן המחאה החברתית ברוטשילד, קיבלו במועצת יש"ע הזמנה להשתתף במחאה. במועצת יש"ע הבינו שמדובר במחאה של השמאל שממומנת על ידי קרנות זרות, אבל מנכ"ל מועצת יש"ע דאז מר נפתלי בנט, למרות שקיבל מידע מדויק מי עומד מאחורי אותה מחאה, הלך מאחורי הגב של חבריו לבקר במחאה. על רקע זה הוא סיים את תפקידו במועצת יש"ע. שם החלה להתגלות הנטייה החזקה שלו לחבירה לשמאל. לאחר ההבנה שלמפלגה שהקים עם שקד – קראו לה "הישראלים" – אין שום סיכוי להצליח, הוא החליט, מה לעשות, להשתלט על מפלגה קיימת, מפלגת הבית היהודי. והכול כשר בדרך. כאשר הוא התמודד על ראשות הבית היהודי לא הייתה לו בעיה לשכור את שירותיו של חוקר פרטי בשביל להכפיש את חבר הכנסת לשעבר זבולון אורלב, שמולו הוא התמודד. ולאחר שניצח, ברוב חוצפתו הוא הגיש את החשבונית של החוקר הפרטי למפלגה. כשהוא הצליח להשתלט על מפלגת הבית היהודי, החלו השינויים להגיע. המפלגה שינתה את פניה, זהותה הדתית הלכה והיטשטשה. בנט זלזל בתפקיד ההיסטורי של תנועת המזרחי ונציגיה כשומרי הסף של הזהות היהודית של התנועה הציונית. מש"קי כשרות, הוא קרא להם בזלזול, מש"קי דת, נמאס לנו להיות מש"ק הדת של המדינה. הוא רק רצה – מה רצה? להיות ראש ממשלה. לשים את הידיים על ההגה של המדינה. כמובן שמייד לאחר ניצחונו הוא דאג לבצר את מעמדו כשליט יחיד במפלגה. לאחר הבחירות הוא כרת את ברית האחים, עם מי? עם ראש הממשלה החלופי דהיום, מר לפיד; עם מי ששמו להם למטרה – יש עתיד – להילחם בציבור הדתי ובזהותה הדתית של המדינה ולהוביל להקמת ממשלה ללא המפלגות החרדיות. מדיר חרדים עקבי. לראשונה מאז קום המדינה לא הופיעו בהסכמים הקואליציוניים המילים "סטטוס קוו", כפי שבנט תכנן מראש, כי בעיניו זה לא דבר חשוב. כבר אז, לא הייתה לו שום בעיה, והוא אף רצה בשינויים מבית מדרשם של הארגונים הליברליים הדתיים הממומנים על ידי הקרן החדשה וחברותיה; שינויים שכללו חקיקה אנטי-דתית ופגיעה בתלמודי תורה ובציבור החרדי. בבחירות לרבנות הראשית בחר בנט להתעלם מעמדתם של גדולי ישראל, כולל אלו של הציונות הדתית, ובהתאם למשנתו האידיאולוגית תמך באופן אקטיבי במועמד מהקצה הליברלי של רבני ישראל. אני יודע שזמני תם, אז אני אסיים במשפט אחרון, ואני אראה את זה בתור התחלה. אם אזכה לשאת פה עוד נאום במהלך הלילה, אני אמשיך בזה. האיש בנט, שהציג את עצמו כל הזמן כאיש ימין, תמך בסגירת עיתון שהצליח קצת לאזן את השיח התקשורתי המאוד-מאוד מוטה לצד שמאל. וההמשך יבוא. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת אבי מעוז. חבר הכנסת איימן עודה. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> – – – שתי דקות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אז ניתן לשר להגיב בשתי דקות, ואז חבר הכנסת איימן עודה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> זאת הודעה מיוחדת? אתה רוצה להודיע משהו – – – << קריאה >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << קריאה >> על שם העתיד, על שם העתיד. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> לא. אולי הוא רוצה להוציא הודעה מוקדמת? << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> לא, יש פה סוף-סוף כנסת רגועה. אפשר לדבר. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> יש אנשים שלווים – – – << דובר >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר >> חבריי, ממש בקצרה: חשוב לי להגיב על הדברים דווקא שאוריאל בוסו אמר פה על הרפורמות שאני מנסה להוביל בשירותי הדת. מנסה וגם מצליח, בעזרת השם. אמרתי גם לאוריאל בוסו בפרטיות: אוי ואבוי לי אם אני אפגע במילימטר בשולחן ערוך. אוי ואבוי לי. השינויים שאני מנסה להוביל זה רק כדי לייעל ולשפר את שירותי הדת ולחזק את זהותה היהודית של מדינת ישראל. זאת כוונתי, ואני חוזר ואומר: אוי ואבוי אם אני אפגע במילימטר בהלכה היהודית. אני אומר פה גם שהפעולות שאני אעשה בעיניי מחזקות את מוסד הרבנות הראשית ומרוממות את קרנו. לגבי הסטטוס קוו, ידידי חבר הכנסת אבי מעוז, המלחמה הדווקנית בסגנון הכול או כלום על הסטטוס קוו הובילה אותנו לפגיעה בזהות היהודית של מדינת ישראל; זהות שהיא יקרה לכולנו. חבר הכנסת אבי מעוז, אני אומר לך, בעיניי – אנחנו יכולים להיות חלוקים – אני חושב שזה רק פגע בזהות היהודית. בסוף, כשהלכנו בדרך מסוימת – אני חושב שלקרוא, למשל, לרב מדן, שאנחנו תמכנו, ועדיין אני תומך בגישה הזאת של אמנת גביזון-מדן, "הקצוות הליברליים של הציונות הדתית", נו, הייתי בוחר דברים אחרים. עזבו, על כל השאר אני אוותר. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, השר מתן כהנא. חבר הכנסת איימן עודה, עשר דקות. << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, ברשותכם, אני רוצה לדבר בשפה הערבית אל הציבור שלנו על החוק שהצלחנו להפיל אתמול – חוק איחוד משפחות. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: בני עמי היקרים, אני רוצה לדבר איתכם על ההישג החשוב שהשגנו אתמול בהפלת חוק מניעת האיחוד. אני רוצה לדבר על ארבע השלכות: ראשית – מהו החוק; שנית – מהיום בבוקר מהו המעמד החדש, במיוחד של מבקשי איחוד המשפחות; הנושא השלישי – מה תעשה הממשלה אחרי שהפסידה בהצבעה אתמול; הסעיף הרביעי – איך נתנגד לו ונצליח להתנגד לו. בנוגע לעניין הראשון, החוק הזה הוא אחד החוקים הנפשעים, הפשיסטיים ביותר ברמה העולמית. החוק הזה אומר שבמקרה של נישואים בין שני פלסטינים משני צידי הקו הירוק, אסור לתת לבן הזוג לא אזרחות ולא זכויות ביטוח ולא זכויות בריאות ולא אפשרות לנסוע מחוץ לארץ והגבלות נוספות. עד לרמה הזאת החוק הנפשע הזה רוצה לקבוע לאנשים לא לאהוב, לא להתחתן ואיך לחיות. אין חוק כזה בשום מדינה בעולם. החובה המוסרית שלנו הייתה להתנגד לחוק הזה ולהפיל את החוק הזה. העניין הזה הסתיים אתמול – הישג חשוב מאוד. השאלה היא מה המצב הנוכחי. המצב הנוכחי הוא שלפי החוק אסור לכל אדם מעזה להגיש בקשה. החשיבו את עזה כישות טרוריסטית, ואנחנו חושבים שהמצור הוא הטרוריסטי, הכיבוש הוא הטרוריסטי. אנשי עזה הם כולם גאווה ושייכות, ומגיע להם לחיות בכבוד. עניין נוסף הוא שלכל אדם מתחת לגיל 35 אין זכות להגיש בקשה; גבר – מתחת לגיל 35, אישה – מתחת לגיל 25. כל העניינים האלה התבטלו. עכשיו כל אדם – אני פונה אליכם, אתם ששומעים אותי עכשיו: כל אדם יכול עכשיו, מהיום, להגיש בקשה לאיחוד משפחות. השרה הגזענית אילת שקד תפעל כדי לסרב לבקשות, אבל יש חוק בישראל שמכריח אותה להגיש תשובה מפורטת בתוך שלושה חודשים, והתשובה חייבת לספק טענות ביטחוניות ברורות – המילה "ביטחוניות" היא במירכאות, במובן האידיאולוגי. במקרה שאילת שקד מסרבת לנושא הזה, אתם יכולים לפנות לבית המשפט, ושם היא צריכה לשכנע את השופט. אנחנו יודעים שהתשתית הגזענית של המדינה היא עמוקה, גם בית המשפט, ואנחנו יודעים שהמושג "ביטחון" הוא פרה קדושה, אבל עם זאת יש שטחים גדולים שבהם שרת הפנים הגזענית לא יכולה להציג הוכחה בנוגע למעורבות ביטחונית לפי הגדרת הרשויות. לכן, מה שעשינו פותח אופקים מעשיים ואמיתיים להשיג בפועל את הזכויות של האנשים האלה, וזה כמובן הישג גדול למי שהצביע נגד החוק הזה והפיל את החוק הזה. השאלה החשובה עכשיו: מול העניין הזה, כיצד תפעל הממשלה? זו ממשלה גזענית. בנט ואילת שקד לא יעזבו את הנושא. הם רוצים לנסות בשבוע הבא, בשבוע שאחריו, בין שיביאו את החוק על ידי שכנוע נוסף של חברי הקואליציה ובין על ידי הסכמה עם האופוזיציה, עם הליכוד, להגיש חוק דוגמת חוק ההגירה כחוק-יסוד עם החוק הזה, ואפילו אם יעזבו חלק מהקואליציה שהצביעו נגד – לא נורא, הם, עם הליכוד, יש להם רוב. והממשלה תנהג באופן הזה בין שהיא באה כקואליציה לבדה ובין בתיאום עם האופוזיציה. ככה תנהג הממשלה. השאלה היא איך ננהג אנחנו. אני אומר לכם בבירור ובביטחון עצמי שאנחנו יכולים להפיל את החוק הזה במאה אחוז. במאה אחוז. איך? למשל, עם הקואליציה. אנחנו נצביע נגד, ואני פונה אל הערבים שיושבים בקואליציה שלפחות – מספיק שנכנסתם לקואליציה הגזענית הזאת. לפחות תצביעו נגד החוק הזה, לפחות. כמו כן נקיים ישיבה במיוחד עם מרצ. אנחנו, הרשימה המשותפת, נקיים ישיבה מיוחדת עם מפלגת מרצ ונאמר להם: באיזו זכות הצבעתם בעד? בפעם הקודמת הצבעתם נגד. זה – דבר ראשון. דבר שני, אם הממשלה תלך עם האופוזיציה, מה יהיה? נפנה אליהם פעם נוספת ונגיד להם: תראו, בנושא הזה אתם יכולים לומר שזה עניין שאין ברור ממנו. אם אתם רוצים להיות עם האופוזיציה נגד העם שלנו, אנחנו נפיל את הממשלה. אין דבר יותר ברור מזה. תחשבו שבנט לא עובר את אחוז החסימה. הוא רוצה בחירות? אילת שקד לא עוברת את אחוז החסימה. היא רוצה בחירות? גדעון סער לא עובר את אחוז החסימה. הוא רוצה בחירות? אני אומר לכם במאה אחוז: יש ביכולתנו למנוע מהממשלה להחזיר את החוק הנפשע הזה. אנחנו, כאשר אנחנו מתפללים: אלוהים, תפזר אותם, הכוונה היא לגזענים, לכיבוש, לכנופיות, לעוול. לא לפזר את העם שלנו, את האנשים שלנו, את המשפחות שלנו, את התינוקות שלנו והילדים שלנו. אנחנו לא רוצים שהקואליציה תהיה מאוחדת, אנחנו רוצים איחוד של המשפחות והילדים. לפעמים העניין נכפה עלינו, אבל לפעמים – כמו הפעם הזאת – העניין בידיים שלנו במאה אחוז. במאה אחוז. העניין בידיים שלנו, למנוע את החוק הזה לחלוטין וסופית, וזה מה שנעשה. אבל עד אז אני אומר למשפחות האלה, אני אומר לילדים, שאני מנשק את המצח שלהם, אני אומר להם מברוכ. זה לא ניצחון במובן הזה שמחר העולם יהיה ורוד במאה אחוז, אבל אין ספק שזה צעד חשוב מאוד בדרך לחיות בכבוד כמו שמגיע לכם. הרשימה המשותפת על כל מרכיביה, על כל חבריה, לעולם – לעולם – תהיה לצידו של העם שלנו. אללה ייתן לכם בריאות.) << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין. אני אתן לך את הדקות שנשארו מחבר הכנסת עודה. << דובר >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << דובר >> אתה לא תתנה את זה בזה שאני אדבר ערבית? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אה, נכון. אתה לא מכיר בכלל ערבית? << דובר_המשך >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << דובר_המשך >> רק ברמה של שוק. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, קודם כול, אני חייב להתחיל במשהו אישי. כמו שכולנו היינו כאן עד הבוקר בעצם, אחרי זה הגעתי הביתה, ואני מודה – את חטאיי אני מזכיר היום – הצלחתי לתפוס קצת תנומה, כמה שעות. התעוררתי וחשכו עיניי. פתחתי את הטלפון וראיתי הודעה שאומרת שלחברי הטוב מאיר יצחק הלוי נפטרה אחות. ואני שולח מכאן ודאי את תנחומיי לו ולמשפחה. אבל בנוסף היה גם רשום באותה הודעה שהאופוזיציה הודיעה שלא יקזזו אותו. אני ממש, אדוני היושב-ראש, הרגשתי עם זה נורא. אני זוכר מה אמרתי במשך שבע שנים לאופוזיציה ולקואליציה כאחת כשהיו מקרים דומים, למשל כשחבר הכנסת יהודה גליק איבד את אשתו יפי, ישב שבעה וניסו להביא אותו לכנסת. היו עוד מקרים, לא נזכיר את כל הדברים העצובים. התקשרתי מייד ליריב לוין, יושב-ראש סיעת הליכוד. הוא אמר לי, לשמחתי – לא מדובר פה בשמחה גדולה, נפטרה אישה, אחות של חבר כנסת, אבל לשמחתי הוא אמר שזה שקר גס ושכבר הודיעו לקואליציה שידאגו לקזז את מאיר יצחק הלוי. אני מציע, אדוני היושב-ראש – כמו שתמיד לימדתי את כולם כשפנו אליי כיושב-ראש הכנסת, שזה לא עניינה של המליאה להתעסק בקיזוזים, זה עניין פוליטי ואישי בין אנשים. אני שומע שצריך לעשות משהו פורמלי עם זה; צריך לעשות פורמלית רק דבר אחד: להיות בני אדם. כל השאר יסתדר. אני מבטיח לך, אדוני היושב-ראש, לא צריך לרשום שום דבר בתקנון ובחוק ובנוהל בכנסת, רק להיות בני אדם, ואז הדברים יסתדרו ולא יהיו עוד מקרים נוראיים ומצערים כאלה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אתחיל במשהו שאני חושב שנוגע לכולנו: הבית הזה עומד – זה נורא משעמם מה שאני אומר – הבית הזה עומד על פרוצדורה, על הליך תקין. לצערי הרב, אני חייב לומר שמול ההליך התקין תמיד יש צרכים – ברוב המקרים של הקואליציה, לפעמים של האופוזיציה. יש דרכים לטפל בזה בהליך תקין. היו מקרים בעבר שהיה צורך לזרז איזשהו תהליך. הינה, הסתבכה אתמול הצעת חוק מקורית שהביאו לכנסת, עשו בה שינויים, וזה בסדר גמור, ורצו להביא הצעה חדשה. ההליך התקין – יושבת כאן מזכירת כנסת, שהיא יותר ותיקה אפילו ממני, שבימים אלה זה כמעט בושה – אפילו ממני. ההליך התקין זה לכנס את הנשיאות, אדוני, ולקבל החלטה, כי כפי שלימד אותי במשך שנים רבות היועץ המשפטי דאז של הכנסת, שהיה לי תענוג לעבוד איתו, עו"ד איל ינון, גם שינוי של נקודה אחת בהצעת חוק זה שינוי בהצעת חוק. אז אפשר לכנס את הנשיאות, לכנס את הוועדה המסדרת, לעשות דיון בוועדה המסדרת – לא חייבים 20 שעות, שלוש דקות לדובר זה גם בסדר – ואז להביא את הכול למליאה. חבל, חבל שעל הדברים הקטנים האלה נשאר לא רק איזשהו טעם לפגם אלא נשאר גם תקדים. כל דבר, אדוני, בבית הזה, זה תקדים. מחר יסתובב הגלגל בפעם הנוספת, בפעם המי יודע כמה, ויגידו: מה פתאום, איזו פרוצדורה? היה פה איזה נודניק אחד, אדלשטיין, שישב וכל הזמן אמר "תהיו הגונים, תהיו הגונים", מה זה עזר לנו שניסינו להיות הגונים? הינה, רומסים אותנו אז עכשיו גם אנחנו נרמוס. חבל, אדוני היושב-ראש. וגם הדיונים שמתקיימים עכשיו – אפילו התלבטתי אם לעלות לדבר או לא אבל אמרתי שיותר חשוב לדבר מאשר למחות בזה שאני אשב בחדר. כשרוצים להפעיל את סעיף 98, וזה לגיטימי וגם בתקופתי זה היה, צריך לשים לב לכמה דברים: ראשית, לאופוזיציה תמיד בא לטרטר את הקואליציה, זה בסדר, אז צריך קודם כול לבדוק אם זה חוק מהותי. אתם יודעים מה, יש חוקים חשובים – את חוק הניקיון חוקקנו פה לפני יומיים? חשוב. לא חייבים דיון של יומיים על חוק הניקיון. על החוק הזה המוצע, על התיקון לחוק-יסוד: הכנסת ותיקון לחוק הכנסת, הייתי עושה דיון גם של עשר שעות וגם של עשרה ימים, כי האסון שטמון בחוק הזה – אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, חבר הכנסת קריב, חבר הכנסת חדש – האסון שטמון בחוק הזה עלול להישאר פה לדורות. ולכן לעשות, בקווץ' כזה, דיון של שלוש שעות זאת טעות מרה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא היה דיון של שלוש שעות, אדוני השר. << דובר_המשך >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << דובר_המשך >> אני בטוח שהייעוץ המשפטי בוועדת הכנסת, היום בוועדה המסדרת, מחה נגד זה. רמסו אותו. היו תמיד מטיפים לדיון מול הייעוץ המשפטי ומציאת פשרה. היה אפשר למצוא פשרה – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << דובר_המשך >> – – 10 שעות לדון, 20 שעות לדון, לא חייבים להשבית את הכנסת לשבועיים. אני תכף אתייחס למה אני חושב שזה חוק מאוד מהותי ואסוני. אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, למען גילוי נאות – אני רגוע אישית. בכנסת החמש-עשרה, כשאז להתפלג, פילוגים בסיעות, עוד נחשב למשהו שלא מדברים עליו ככה, לא בגאווה בטלוויזיה, העברתי הצעת חוק. רציתי להעביר הצעת חוק על איסור פילוגים במשך שלוש שנים אחרי הבחירות. לא נתנו לי. משרד המשפטים, כרגיל, הצדיקים, אמרו שזה חמור מדי. בסוף הגענו להצעת חוק – ודרך אגב, גם בכנסת וגם בשלטון המוניציפלי עד היום מברכים עליו – שמי שמתפלג שנתיים לאחר הבחירות ייקח איתו את החלק היחסי של החובות של הסיעה, כי המקרים שהיו היו ידועים – בורחים והחובות נשארים לסיעת האם. נו, החוק הזה התקיים תקופה. אחר כך ודאי היה מאוד חשוב לאפשר לשאול מופז להתפלג מקדימה, ואז הופיע חוק מופז, ועל הדרך ביטלו את החוק שלי, ואז מופז ודאי לא התפלג מקדימה, בניגוד למצופה. ואני רוצה לומר לך, חבר הכנסת גלעד קריב, ולכל מי שעומד מאחורי החוק הזה – אני יודע שזה לא אתה באופן אישי: החוקים האלה הם תמיד בומרנג. הם תמיד משיגים מטרה הפוכה מן המטרה המוצהרת. ואני יודע שאפשר, ואני בטוח שיושבים גם חברי כנסת עכשיו בחדרים ואומרים: אה, עכשיו הוא עוד יגיד לנו שצריך להיות מנומס ולא יפה לחטט באף וכל מיני שטויות, ופוליטיקה זה פוליטיקה, תפוס מה שניתן. אז אני אגיד לכם, חברים: לא צריך ללכת 40-30 שנה אחורה. לפני זמן לא רב באה הצעת חוק נהדרת: להעלות את אחוז החסימה. הייתה לה מטרה מוצהרת, אפילו לא במחשכים: לדפוק את החרדים ולדפוק את הערבים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << דובר_המשך >> לדפוק את החרדים ולדפוק את הערבים, זאת הייתה המטרה. תסלחו לי על השפה, אבל היוזמים של הצעת החוק – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << דובר_המשך >> – – חברי הכנסת, השרים דאז, סליחה, לפיד וליברמן, דיברו על זה בגלוי. נמאס מכל השטויות האלה – לדפוק את החרדים ולדפוק את הערבים. מה יצא כתוצאה מזה? רשימה משותפת של 15 מנדטים, בדיוק כפי שיושב-ראש הכנסת דאז, שאני במקרה מכיר אותו טוב מאוד, אפילו אולי הכי טוב בעולם, היה מסביר לכולם. הייתי לוקח – אני זוכר, חבר הכנסת איימן עודה – את דב חנין יחד איתי, יחד עם מאיר פרוש ועוד אנשים נוספים לכל מיני פגישות לשכנע שהתוצאה תהיה הפוכה. לא רצו להקשיב, כי הרי זה כל כך קל לסדר את החקיקה בהתאם לאיזושהי מטרה פוליטית שכרגע נראית ממש בהישג יד. אז אני אומר כאן ועכשיו, חבריי: אני שונא גימיקים, אתם יודעים את זה. אני חשבתי לעשות פה, אדוני היושב-ראש, מעטפה. להכניס לתוכה פתק בכתב היד שלי – מה תהיה התוצאה של הצעת החוק הזאת, לסגור ולתת למישהו שאני סומך עליו לפתוח בסוף הקדנציה. אבל אמרתי: אני לא צריך גימיקים. אני רק אגיד לכם שהתוצאה של הצעת החוק הזאת – אם תעבור, אולי עוד יתעשתו – תהיה בדיוק הפוכה ממה שמתכוונים המגישים. ולסיכום, אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, לסיכום – פתחתי במשהו אישי ואני אסיים במשהו אישי: היה מקרה לא מזמן שמישהו ניסה לחפש עליי חומר, לכלוך, מה שנקרא. אני לא מדבר על שום דבר פלילי – דברים מותרים, מה כתוב באינטרנט, בתקשורת, שנים אחורה. אבל אנחנו מדינה קטנה. אותו אחד שביקשו ממנו לעשות את זה, הסתבר שהוא החבר הכי טוב של מישהו שעבד איתי באותה תקופה. הוא בא אליו ואמר: חיפשתי על הבוס שלך חומר, אני בוודאי לא אגלה לך מה כן, מה לא, מה מצאנו, אבל דבר אחד עולה מכל החומר שעברנו עליו – הוא עקבי. אני לא מסכים לפעמים עם מה שהוא אומר ועושה אבל הוא עקבי. אני מאוד ממליץ לחברי הכנסת, במיוחד לעשרות רבות של חברי כנסת חדשים, לא לקבל את זה כאיזושהי הטפת מוסר; לקבל את זה כדרך פעולה. בסופו של דבר זה משתלם, בסופו של דבר, השר עיסאווי פריג', לא תצטרך לעמוד פה כמו שעשית לפני כמה ימים ולשכנע שבתקופת קורונה – אני במקרה ישבתי באולם – הייתה אופוזיציה אחראית, ובהרבה מאוד מקרים שיתפו פעולה. קל לי מאוד לומר לך כשר הבריאות בעבר הלא-רחוק – היום ניצן מתמודד עם זה, חבר סיעתך: לא היה חבר כנסת אחד, אחד, במשך כל התקופה, שהצביע עם משהו של ההגבלות ההכרחיות כל כך, מצילות החיים, שמשרד הבריאות הביא באותה תקופה. בכל האופוזיציה כולה לא נמצא חבר כנסת אחד שפעל ככה. ועכשיו פתאום אותם חברי כנסת, בתור שרים וסגני שרים, עומדים כאן ומסבירים שההגבלות והקנסות זה משהו שמציל חיים וצריך לתמוך בזה. מאוד מביך. אני מבין לליבם. אפשר להימנע מזה במידה ואתה עקבי גם באופוזיציה וגם בקואליציה. אדוני היושב-ראש, תודה על הסבלנות, אני יודע שחרגתי בדקה. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה לחבר הכנסת יולי אדלשטיין. חבר הכנסת ינון אזולאי. חבר הכנסת ינון אזולאי, 15 דקות. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 15 דקות? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> ככה רשום אצלי, אתה רוצה פחות? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אם מישהו מפה ירצה, אתן לו. אתה יודע, אין בעיה. אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יש, משה ארבל בדרך, ועוד. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אלה החברים שהכי קל לי להסתדר איתם, זה בסדר, חבר הכנסת משה ארבל. כבוד השר, האמת, גם אני אתחיל במשהו אישי. קודם כול, תנחומים למאיר יצחק הלוי. כולנו משתתפים בצערו, וגם אני באופן אישי אומר לך, חבר הכנסת יולי אדלשטיין, אני בעד, צריך לתת במקרים כאלה בלי להתחשבן, גם אם אנחנו יכולים להפיל ממשלה, בסדר? זאת הדעה שלי. ואני לא אומר את זה סתם, אני בא ממקום שהרגיש את זה על בשרו. כשמו"ר אבי, השר לשירותי דת, היה חולה, חולה אונקולוגי, והייתה – אם אני לא טועה, זה היה בהצבעה של המרכולים. והיה הקול שלו. ביקשו קיזוז. ישב פה מהאופוזיציה יואל חסון, היה רכז האופוזיציה, ונלחם שלא ייתנו לו קיזוז, עד כדי שיבוא לפה עם רופא צמוד, רצה שיגיע, ועם כל מה שצריך, וחבל על התיאורים. פעם אחת הוא הגיע ככה. אתה יודע מה, אחרי זה הוא בא אליי ואמר לי – אבא ישב פה – ינון, דבר אחד: זכיתי שלפחות חוק המרכולים עבר על חודו של קול בגללי. אז זאת הייתה הזכות שלו, וברוך השם, הוא זכה. ואני בטוח שבשמיים נותנים לו על זה שכר, עם כל הקושי שהיה. אבל אני חייב להזכיר עוד פעם שהיה עוד חוק, אני לא זוכר אם זה היה לפני או אחרי, את זה מזכירת הכנסת בטוח תזכור יותר טוב ממני. לא רצו לתת לו קיזוז. אילן גילאון, חבר הכנסת אילן גילאון, אמר: אותי לא מעניין כלום, אני נותן לחבר הכנסת אזולאי, לשר אזולאי, קיזוז, ותעשו מה שאתם רוצים. העליהום שהיה עליו בתקשורת, פה מהאופוזיציה – גמרו אותו, גמרו אותו. אז באתי לאילן ואמרתי לו, נכנסתי לפה ואמרתי לו: אילן, אני חייב לך הכרת הטוב. הוא אומר לי: איזה הכרת הטוב, על מה אתה מדבר? אני לא אוהב להגיד את המעשים שאני עושה, אבל בגלל שאשתו אמרה את זה, אז אספר: כשאילן היה בבית חולים, גם אבא היה שם. אני לא ידעתי. הגעתי לבית החולים ובמקרה ראיתי את אילן, ואבא היה מאושפז במחלקה אונקולוגית בשערי צדק. נכנסתי לאילן, היה מולי, אילן גילאון, נכנסתי לשם. ראיתי אותו וקודם כול חיבקתי אותו. מה הייתה הבקשה שלו? אני רוצה ללכת לאבא שלך לשבת איתו. תבינו, הכנסת הייתה אחרת. אחר כך הלכתי, באתי לאבא לתת דברים לשבת, לקחתי לאילן. אשתו בריאיון, נראה לי שזה היה בידיעות, אני לא זוכר איפה, סיפרה את הסיפור הזה. אלה המעשים הקטנים, אולי, אבל זה הדברים הגדולים שלנו, שאנחנו צריכים לפעמים לקחת, לשים ולנתק, ולא משנה מה שאנחנו. לא משנה איפה שאנחנו נמצאים, לא משנה עם מי אנחנו נלחמים. יש פה אופוזיציה, קואליציה, נכון; יש לנו מספיק רגעים לריב, מספיק – זה לא רגעים, זה כבר לילות, זה ימים, זה שבועות שאנחנו רבים. אבל אנחנו הרי רואים, אתה יודע, הצופים מסתכלים עלינו לפעמים – אנחנו רק יוצאים מחוץ הפרסה, אנחנו יודעים שאנחנו צוחקים ויש בינינו דיבור ושיח. יש לפעמים שהכנסת יורדת לרמת שיח באופן אישי. אני אומר: יכול להיות, אפשר לריב ואפשר להגיד הכול. תמיד צריך להשתדל להשאיר את האישי בצד. לפעמים קורה שגם אני ואולי כל אחד מחבריי גם פתאום יורד על מישהו מסוים באופן אישי. זה לא ראוי וזה לא נכון, ואני אומר את זה גם על עצמי. וגם מותר להראות לפעמים, ולהתנצל שפגעתי בבן אדם באופן אישי, ואת זה גם למדתי ממו"ר אבי, שלא פעם אם היה לו, אם היה קורה דבר כזה, היה קם ומתנצל. זה בסדר. וכשאנחנו נלחמים – ומתן, תילחם על הדרך שלך, אל תילחם באדם מולך. כי תאמין שגם האדם מולך נלחם על הדרך שלו. וגם אם אני לא מכבד את הדרך שלו, וגם אם הדרך שלו – אצלי, תמיד שואלים אותי על מישהו מסוים, אני יכול להגיד: אני מכבד אותו, לא מכבד את הדרך שלו. אני יכול להילחם בדרך שלו מלחמת חורמה, מלחמת חורמה, כי אני לא מאמין בדרך הזאת, כי יש לי דרך ואיתה אני הולך ורק איתה אישאר. כי אני מאמין בדרך הזאת. אבל כשיש רגעים בכנסת שאנחנו צריכים להתעלות – אגב, היום זה לא משהו שאנחנו יכולים להפיל ממשלה על דבר כזה, ולכן בסופו של דבר אני מבין שהגיעו ונתנו למאיר יצחק הלוי. בא אליי גם – נראה לי זה היה ראש המטה של שר המשפטים, ודיבר איתי. אז אמרתי לו: תשמע, אני אישית באמת בעד זה, תן לי לדבר. כשבאתי כבר לדבר, הייתי בוועדת הכספים, יצאתי, אמרו לי: העניין הסתדר. אני שמח שהעניין הסתדר בבגרות, בצורה – באמת, אדם הולך לשבת שבעה. נכון, גם ליהודה גליק לא נתנו, גמרו אותו גם. בן אדם ישב שבעה, ואחר כך כל מיני. אבל זאת הייתה הצבעה שהייתה חשובה, לא מוכנים לשום קיזוז. אנחנו לא צריכים לקחת דוגמה. הדוגמה שלנו, אם אנחנו רוצים את הנקמה הכי טובה, זה לעשות טוב לזה שעשה רע. זאת הנקמה הכי טובה והכי מתוקה. ככה למדתי, ואני אומר לכם, אני הקטן, זה גם עובד. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> זה לנטור. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, לא, זה נטירה טובה. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> זה נטירה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> זה נטירה טובה. אתה יודע מה, שאלה יהיו הנקמות והנטירות שלנו. בסדר? << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> הלוואי שכל מה שאמרת יתקיים. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני אומר: תשמע, אתה יודע מה, עצם זה שעכשיו אני – עוד דקה אני מתחיל לתקוף, אבל עצם זה ששש דקות בינתיים אני רק מדבר טוב, אז זה בסדר. אבל באמת, אני בא ואני אומר את זה מהלב שלי. אני אומר את זה מהמקום שחוויתי. ולכן אני אומר – לפעמים פרופורציות למקום שאנחנו נמצאים בו. ואתה יודע מה, מתן, אני לא תכננתי לדבר על שירותי הדת. אבל אני מדבר על זה בנועם ולא תוקף. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> רק בנועם. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> הרב פינדרוס, עד שהוא רוצה להקשיב לי, אתה בא עכשיו. אתה יודע איזה אווירה טובה יש פה? אל תהרוס. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אווירת – – – השחור. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> סיכמנו שלא משתפים עם הקואליציה. מה זה הדבר הזה? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אגב, זה לא שיתוף פעולה, זה חילוקי דעות, אנחנו חולקים את הדעות ביננו. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> – – – בסדר. << קריאה >> ניר אורבך (ימינה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> בהכירי מעט את המשרד לשירותי הדת – אגב, משרד שעושה עבודה טובה, יש להם עובדים טובים, צוות טוב. גם המנכ"ל שלך היום טוב. תשמע, אני לא הולך להכחיש דברים – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> עכשיו אתה אומר שהוא רק בא לרוץ ולהסביר לי שהכול בסדר. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אתה רואה, אני אמרתי לך, אני מכיר את מוני ממשרד הפנים, באמת איש מקצוע. אני מכיר אותו והוא איש מקצוע, איש ישר. המשרד לשירותי דת הוא משרד שיש בו עובדים טובים, עובדים מקצועיים. אני יודע שאתם רוצים להביא כל מיני רפורמות בכשרות, ובשבוע שעבר – או שבעצם כל שבוע אתה עולה ואתה אומר: תשמעו, אנחנו עוד נראה, שמה, שגם מהרבנות תאכלו. הינה, אתם לא מוכנים לסמוך על הרבנות, אז מה שווה הרבנות הזאת שלכם, שאתם עשיתם, שאתם זה. קודם כול, אנחנו לא המצאנו את הרבנות. הרבנות קיימת שנים. היא עברה גלגולים. אני לא אוהב לקרוא לזה שהיא עברה גלגולים אצל המפד"ל דאז, אצל ש"ס, לא. כי אני טוען שכשהרבנות קיימת, יש בה רבנים, בכל אזור יש רב; פעם הרב הזה חרדי, פעם הרב הזה דתי-לאומי. זה ככה מתנהל. לפעמים יש גם את הנושא שנכנסת הפוליטיקה. אני לא נכנס לזה, בסדר? כשמדברים על רבנים – אני לא נמצא במקום של רבנים שהם רבנים. מה שכן אני אומר, אני בא ואומר דבר אחד. אמרת: תשמעו, אנחנו רוצים שתאכלו את הרבנות. אתם תראו שבעוד כמה זמן יאכלו את הרבנות, וזה שאתם לא סומכים, אז אני לא מסכים איתכם, אז זה הרבנות שלכם. אני חייב לספר לך סיפור. ב-2010 ניהלתי והקמתי פרויקטים של נוער מתמודד, נוער בסיכון, או בסיכוי, במגזר החרדי באשדוד. הקמתי שלושה פרויקטים כאלה, ואת אשדוד גם לקחו כפיילוט בגלל שזאת עיר שבעצם יש בה מכל המגזרים, אנשים דתיים ולא דתיים, ובתוך המגזר החרדי יש לך את הספרדים, ליטאים, חסידים, הכול יש שם. לקחו ועשו כמה פרויקטים, אחד היה הפיילוט, ואני הייתי אותו אחד שמנהל וגם זכה להקים את הפרויקט. יום אחד אמרו: בוא, אנחנו רוצים לראות מה כל אחד תורם. לקחו את כל – היה גם נוח"ם אז, מכל הארץ. אנחנו רוצים לראות כל אחד מה שיש לו לתרום, נעשה יום השתלמות, יום עיון. הגענו ליום העיון הזה, זה היה פה בירושלים, והייתה מנהלת אחת המחוזות. ערכו לנו את השולחנות, ובאמת זה היה מיוחד, אז היא רצתה לעשות לנו טוב: היא עברה עם פסק זמן, נתנה לכל אחד פסק זמן, ואמרה: שיהיה לכם מתוק, והינה, פה כתוב מאחורה שזה כשר לאוכלי אבקת חלב נוכרי. קיבלנו, אמרנו תודה רבה, הכול בסדר. אגב, זה בהכשר הרבנות, כי יש רבנות שאפשר לאכול. ואז נתנו לי לדבר. כמובן שפרגנתי, כי באמת היא אישה מיוחדת, מנהלת המחוז. היא הייתה מבינה. היא לא הייתה דתייה – ותכף אני אגיד גם למה אני אומר את זה – היא לא הייתה דתייה, אבל היא הייתה מבינה, והיה לה רגש מיוחד. מאוד התחברנו אליה, גם הרכזים, המנהלים. התחברנו. הייתה לה אוזן קשבת. ביקשו מכל אחד לדבר. קמתי ודיברתי. דיברתי בשבחה, ואז אמרתי: בבוקר גב' חנה עברה וחילקה לכל אחד פסק זמן כדי שיהיה לו נעים וטוב ומתוק. ומה היא אמרה לנו? אתם יכולים לאכול, זה כשר לאוכלי אבקת חלב נוכרי. זה בדיוק המקום – בשביל זה אנחנו מקימים את המסגרות של הנוער החרדי שמתמודד. הייתה שאלה: למה צריך להקים במיוחד? אמרתי דבר אחד: כשאנחנו לוקחים את פסק הזמן הזה, אנחנו מסתכלים – כיהודי חרדי, על מה אני מסתכל? יש את הרכיבים. הרכיבים – זה עובר תהליך שלם; מאיפה זה הגיע. ובסופו של דבר, על מה אני מסתכל? על החותמת. יש חותמת בד"ץ, אני אוכל. אין חותמת בד"ץ, אני לא אוכל. זו ההסתכלות הדקה. היא באה ועל מה הסתכלה? כתוב: "כשר לאוכלי אבקת חלב נוכרי". מבחינתה, אם כתוב "כשר", זה בסדר גמור. זה בדיוק ההבדל הדק בין כשרות בד"ץ לרבנות – לא בחלב הנוכרי. כלומר, אני כיהודי-חרדי, שמנהל את הבית שלי באורח חיים חרדי, אני בא ואני אומר דבר אחד: אם אני רוצה שהבית שלי יתנהל באופן חרדי, אני מחר לא אוכל רבנות. הינה אני אומר: אני לא אוכל רבנות. לא שחס ושלום אני אומר שהרבנות פסולה, כי אם היא הייתה פסולה, הייתי יוצא בכלל נגד זה. ואולי לא הייתי אוכל בכלים של מישהו אחר, כי אולי הוא חטא. אבל זה לא נכון. לרבנות יש את הכשרות שלה, רק שאני מחפש – מחמיר עם עצמי בדרגה יותר. כשאני מחמיר עם עצמי בדרגה יותר – גם אם מחר מתן כהנא יהפוך את הרבנות וייתן הקצאות להחמיר עוד יותר, זה עדיין לא מביא אותי למקום שאני יכול לסמוך על זה. אני לא יכול. זה לא מביא אותי למקום הזה. ולכן גם כשיבוא כבוד השר ויאמר לנו: אני אהפוך, אני אתן לכם, אתם עוד תאכלו – אני מאמין שאתה לא רוצה לכפות עליי לאכול רבנות. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> התוכנית שלי, בעזרת השם, היא שתוכל לאכול איזה כשרות שתבחר בה, וזה יהיה יותר זול. שתהיה כשרות לכולם. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אגב, אם אתה מצליח לעשות את זה, אני שם אותך שר הבריאות, שגם נוכל להיות אצל איזה רופא שאנחנו רוצים במחיר הכי טוב. בזה אתה כבר לא מוכן לקחת את הסיכון. למה? למה? אני אגיד לך. כי כשמדובר ברופא, אתה אומר: הרופא הזה ייקח לך 100 דולר לשעה או 100 שקל לשעה – זה שווה. 1,000 שקל – זה פרופסור. כל אחד, תביאו את התואר שלו – אנחנו מוכנים לקבל את זה. ההפך, דווקא ממך – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אתה מבין שאתה משלם על – – – עזוב, זכותך לאכול בד"ץ, אבל אתה משלם כפול. אתה משלם גם לרבנות וגם לבד"ץ. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני מסכים איתך. אני מסכים איתך שיש פה איזה לקונה, כי אני צריך לשלם גם רבנות וגם בד"ץ. אבל מה הבעיה? כשאני רוצה להביא את הבד"ץ, אומרים: אתה לא יכול להביא את הבד"ץ בלי הרבנות. ולמה, למה? כי עושים כל מיני סייגים. מי כמוך יודע – ואני לא רוצה להיכנס, כי באמת התחלנו באווירה טובה. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> יש. יש לי את הזמן, אל תדאג. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אין לך זמן לתקוף. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני לא תוקף, אחי. אל תדאג. משה נותן לי עשר דקות. משה ארבל, חבר הכנסת ארבל, אם אני רוצה – הוא לא עונה; אם אני צריך עשר דקות בשביל לתקוף, אתה נותן לי? << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> יש לי שיקול דעת? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> תודה. יכול להיות שהנושא הזה, שאתה צריך לשלם על שתיים או שלוש כשרויות – אבל אתה יודע מי בוחר את זה? המייצר. אותו מפעל – הוא בוחר בזה. כשאני הולך לרופא – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> יש לך ספק שמישהו היה רוצה את – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> יש לך ספק שהייתי רוצה את הרופא הכי טוב במחיר אפס? אלא מה, אומרים לך: תשמע, יש לך רופא של הקופה. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אתה צריך לשלם גם על הרופא הזה וגם על הרופא הזה? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> בוודאי, כי אני משלם לקופת חולים. אני בקופת חולים כללית לצורך העניין. אני הולך לקופת חולים, ואני משלם ביטוח בריאות. אני משלם כל פעם. כל רבעון – אם אני הולך לרופא, אני משלם? << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> תשב איתי לישיבת עבודה ותיתן לי את ההערות שלך על התוכנית. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אוקיי. אתה זורק פה כדור, אני צריך לראות אם אני תופס אותו. אני אומר דבר אחד: כשאני הולך לרופא – אני משלם לקופת החולים; למה אני צריך לשלם לפרופסור שאני רוצה, פרופסור בכיר? למה? כי הוא בכיר יותר? אבל אני משלם – מה אכפת לך, תגיד לי: אל תשלם החודש, תשלם פה. אין דבר כזה. כשאתה רוצה כשרות טובה יש לה יותר הוצאות. יש כאלה שאומרים לך: תשמע, יש משגיחים שלא מגיעים, לא רואים את המקום שלהם. אני איתך. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אין לך מושג כמה אני חושב בדיוק כמוך. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> יופי, אז בוא ניקח את המערך הזה, שיהיה גם לבריאות, גם לכשרות. אבל זה לא הולך. למה להתחיל דווקא בכשרות? למה? עזוב. כי שם הכי קל לנו. כי שם אנחנו מקבלים כותרות טובות. לא אתה, כשר, שמקבל כותרות. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא אתה. עוד פעם אני אומר: לא אתה, כשר, שמקבל כותרות. זה הדבר שתמיד נתפס הכי הרבה. כולם – עליהום צריך לעשות שם. מה, לך תפתור את הבריאות. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> בינתיים הכותרות היחידות שאני מקבל זה כותרות מיתד נאמן על הראש שלי. הכול בסדר. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> מהפלס, לא? אני אומר: גם שר הבריאות, שיהיה פה, בבקשה. כשפתאום אנחנו הולכים לאיזה בעל מלאכה טוב, אנחנו אומרים: תשמע, תשלם גם פה וגם פה. בריאות גם פה וגם פה. כשמגיעה כשרות, מה קרה? זה מדינה יהודית, מה קרה, אז משלמים גם פה וגם פה. אתה יכול לומר: אני רוצה להוזיל. בוא נעשה תחרות. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> לפני שנכנסת, עליתי להגיב פה על דברים של חברך בוסו, ואמרתי: אוי ואבוי לי אם אפגע במילימטר בשולחן ערוך. אוי ואבוי. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אם זו הדרך – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> זאת הדרך. זאת הדרך. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אם זו הדרך שתוביל אותך – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> זאת הדרך. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אם זו הדרך של ה-100% שתוביל אותך, אני מאמין שגם נצליח. אגב, אני ראיתי גם – אתה יודע, הרב לאו – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אתה נכנס לזמן של משה ארבל. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> שטויות, הכול בסדר. חוץ מזה, איפה הזמן שלך, שאתה נותן? אתה כבר מקפח אותי? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אתם רגילים שאני תמיד נותן. אני צריך להתחיל להקשות. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> למשה תוריד דקה. אין בעיה. למשה תוריד דקה. האמת, לא ידעתי אפילו על מה יש לי לדבר רבע שעה, והייתה שיחה נעימה, ולכן אני אומר את זה. אני אומר דבר אחד: לא לפגוע בשולחן ערוך – בסדר; אבל גם ראיתי שהרב לאו, לצורך העניין, יצא – אפילו לא שמעתי את ההתבטאות. אבל אתה יודע, אם הרבנים הראשיים פתאום יוצאים נגד, כנראה יש איזה משהו. אולי במקום שאנחנו נמצאים צריך לחשוב לפני זה, לפני זה, ודווקא לתת את המקום לרבנות, לרבנים, ולא משנה כרגע איזה רב יש שם; כל עוד – אתה יודע מה, אני חייב איזה תקיפה קטנה – כל עוד זה לא רב רפורמי, אין בעיה. בסדר? אם זה רב רפורמי, זה כבר משהו אחר. זה בעוד שעה, אני הולך לתקוף. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מזלך שחבר הכנסת קריב לא נמצא. תודה, חבר הכנסת ינון אזולאי. יעלה ויבוא חבר הכנסת ישראל אייכלר. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> מה עם משה ארבל? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> משה בהמשך. בסדר, משה, אנחנו לא נגרע ממך דקה. על חשבון רע"מ. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> התורנות שלי נגמרת בעוד ארבע דקות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> עשר דקות. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה להביע תנחומים לחבר הכנסת מאיר יצחק הלוי, ראש עיריית אילת. תנחומיי, חבר הכנסת. אני גאה בכך שהאופוזיציה דהיום, שזה הליכוד, ש"ס, יהדות התורה, הציונות הדתית, למרות היכולת לנצל את העובדה הזאת שהוא יושב שבעה, לא קיבלה את הפיתוי, וכן נתנה לו את אותו קיזוז. "ראו מה בין בני לבן חמי" – כאשר אנחנו היינו בקואליציה, והיו כמה וכמה אנשים חולים או ישבו שבעה, האופוזיציה לא רצתה לתת קיזוזים. זה דבר אחד. דבר שני, אני רואה שיושב פה השר מתן כהנא. היום שמעתי איזה דו-שיח רדיופוני בין שני הטייסים. אני רוצה לציין, למדתי ממך משהו אתמול, השבוע, שיכולת לעלות על במת הכנסת ולהביע התנצלות על דברים שאמרת ושהובנו אולי אחרת ממה שהתכוונת. אני רואה בזה גבורה. חכמים אמרו: "היזהרו בדבריכם". מה הפשט של "היזהרו בדבריכם"? הם צודקים או לא צודקים, הדברים? שמעתי את זה, קראתי את זה גם פעם: לפעמים כשאתה מדבר על משהו – ואני אדם שמדבר לא מעט – אל תחשוב רק מה אתה אומר במוח שלך, אלא איך האוזן של הזולת שומעת את זה. וכבר הוכח שאם עשרה אנשים שומעים את אותה מילה, אחד יבין את זה כך, אחד יבין את זה אחרת, ואתה צריך להביא בחשבון איך כל אחד מבין את זה. לימדו את זה גם בשיעורי נהיגה, שכשאתה יוצא לכביש ועושה איזו פעולה, אל תחשוב מה אתה חושב לגבי הנהג ההוא או הולך הרגל – תחשוב איך הולך הרגל ההוא חושב שאתה הולך לנסוע כאן או לא לנסוע כאן. אז אמרתי: רגע, צריך אלף עיניים ושבעים אוזניים בנהיגה. אז הוא אומר: ככה נכון. ככה נכון. על אחת כמה וכמה בדיבור. זה קשה. למה זה קשה? אנחנו נמצאים בזירה שיש בה מלחמה, מלחמה קשה מאוד, קודם כול מלחמה קיומית. הזכרתי אתמול את המאבק של חבר הכנסת מנסור עבאס לגבי איחוד משפחות ואת כל הרעיון שבין דמוקרטיה לבין – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> דמוגרפיה. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – דמוגרפיה, עצם הגישה לדמוגרפיה בדמוקרטיה. למשל, בארצות הברית ובאירופה של 70 השנה האחרונות, זה הדבר הכי נורא לחשוב על דמוגרפיה מסוימת. אני יודע שבארצות הברית יש אזורים שלא רצו בהם יהודים חרדים, כמו שיש פה ראשי ערים – אבל שם אף ראש עיר לא אומר את זה. אבל היה איזה ראש עיר באזור מונסי שהתחיל לעשות תעמולה שהוא לא רוצה יהודים חרדים שם, ועשה חוקים כדי למנוע מיהודים חרדים להגיע לשם. זה הגיע עד לבית המשפט העליון האמריקאי. הוא שלל את זה בכל תוקף. אין דבר כזה שאמריקה תגיד לאדם, בגלל שהוא שייך לאוכלוסייה מסוימת או בצבע מסוים, עור מסוים, או שפה מסוימת או דת מסוימת, שלא רוצים אותו. כך שהמאבק הזה של שניהלתם אתמול בעניין איחוד משפחות, אז חילקנו את זה לשני דברים. קודם כול, העניין הביטחוני. על זה אין ויכוח. הרי אף אחד לא רוצה לסכן את חייו של אף אדם אחד. אנחנו רואים מה שקורה היום לא רק ליהודים. אתם עצמכם, חברי הכנסת הערבים, צועקים כל הזמן, ובצדק, לגבי הנשק הבלתי-חוקי שמסתובב בכפרים והורג הרבה אנשים, כך שבאמת חשוב מאוד לדעת על כל מי שבא אם יש בו סכנה ביטחונית, ובזה אין שום פשרות. אבל אדם שאין בו סכנה ביטחונית, אז הזעקה הזאת שהייתה לכם בעניין הזה של האפליה בין מישהו שבא מאירופה, מאסיה או מאיזו מדינה אחרת, והוא יכול לקבל פה אזרחות בגלל שהתחתן עם מישהו, למרות שאינו זכאי לחוק השבות, והוא לא יהודי ושום דבר, לעומת מי שבא מהשטחים – לכן אני הבנתי לעניין הזה. אבל בעיניי, למשל, ההצדקה של החוק הזה היא רק העניין הביטחוני. מבחינתי זאת הצדקה בסדר גמור. ולמה אני אומר את זה? כי דווקא אנחנו כיהודים חרדים בארץ ישראל לא האמנו שזה יכול לקרות. כשבן-גוריון בא לאימא שילדה עשרה ילדים ונתן לה פרס – היא הייתה אישה עולה, חרדית, דתית והוא נתן לה פרס על זה שיש לה משפחה ברוכת ילדים – לא עלה על דעת איש להגיד שהילדים האלה מיותרים לנו, או שיש יותר מדי ילדים, יש ילודה של בטלה ודברים כאלה. דברים נוראיים ואיומים. הם נשמעים בצורה הכי גזענית, והם נמצאים פה, ולכן יש פה מלחמה. כשיש מלחמה יש פגזים, ופגז שנכנס לבית לא נראה טוב, לפעמים זה גורם אפילו לפגיעה בחפים מפשע; כך גם הדיבורים והמלחמות שלנו פה. ישנם שרים שלא מבינים שכשהם אומרים משהו באיזה כנס ואומרים: החרדים והערבים הם ילודה של בטלה והם לא תורמים למשק שום דבר, אני אתן כסף לאימהות רק אם שני בני הזוג עובדים ולא לאימהות של משפחות ברוכות ילדים, שבהן רק אחד מההורים עובד – הוא מדבר ככה בין הג'מעה שלו והוא לא מבין שהוא שר, והוא מחזיק את הכסף שלנו, של כל האזרחים. אין בשום מקום בעולם מקום להגיד דברים כאלה. חשבתי שעשר דקות זה הרבה זמן, אני רואה שהזמן בורח. אז בואו ניגש לעצם העניין של החוק הזה, של חוק-יסוד: הכנסת והממשלה החדשה. רבותיי, קראתי פעם שורה באיזה מקום שבית הקברות של המצליחנים מלא במאות אלפי אנשים שלא הצליחו. רק אחד מצליח, וכל אחד שבא חושב שהוא יהיה זה שמצליח, עושה את אותן טעויות והולך לבית הקברות של המצליחים. ככה זה זמרים מצליחים, שחושבים שהם יהיו הזמרים, ובסוף הם קבורים שם בבית הקברות של ההצלחות. על זה לא מספרים. מדברים רק על הסטרטאפיסט שהצליח לעשות משהו שכן הצליח: מיליארדים, עשרות מיליארדים, סטרטאפ. ראש הממשלה נפתלי בנט, כך מספרים עליו, עשה פעם סטרטאפ. נדמה לי שאמרו שזה היה קשור אפילו לחברה Waze, לא שאלתי אותו, וזה הצליח. הוא עצמו סיפר פעם כמה שזה היה חסר סיכוי להשיג כסף וכל הדברים האלה, וזה הצליח. כשהוא הלך להקים ממשלה כזאת, ממשלה המורכבת מכל הניגודים ששייכים, זה סטרטאפ. אם היית לוקח – מה זה סטרטאפ? אני אגיד את זה במשפט אחד: לוקחים מיליונים מאנשים שיכולים להפסיד מיליונים, לוקחים אצלם השקעה. או שזה הצליח ואז הם נהיים מיליארדרים, או שזה לא הצליח, אז הוא קבר עוד 100 מיליון דולר. אבל כשמדברים על מדינה ועל חברה כל כך שסועה, כל כך כאובה, כל כך מרוסקת, לעשות סטרטאפ – אדוני ראש הממשלה, מר בנט, זה לא עסק של סטרטאפ שאם הפסדת אתה הפסדת או המשקיעים שלך הפסידו, ולא קרה שום דבר. אם הוא הפסיד אז כל אזרחי ישראל הפסידו; אם הוא עשה עוול, אם אחד משריו עשה עוול, אז כל אזרחי ישראל סובלים מזה. לכן, מלכתחילה הוא היה צריך לדעת שממשלה כזאת, אין לה סיכוי להצליח אלא של אחד לאלף, ולא עושים סטרטאפ עם מדינה, בפרט מדינה שנמצאת במצב ביטחוני שכזה. זה לא איזו תיאוריה, השלט הזה, שדיברנו עליו, שבאיראן סופרים לאחור את קיומה של מדינת ישראל עד להשמדתה. הם מכינים את עצמם לזה, וגם החיזבאללה וגם כולם. זה מבחינה חיצונית. היה מצופה שיהיה כמו בתיבת נוח: כשכל החיות היו בסכנה של מבול אז לא הן טרפו אחד את השני. במשך שנה שלמה היו כל החיות מכל הסוגים ואף אחד לא טרף את השני. למה? כי הם היו בסכנה. ברגע שהם יוצאים, אחד טורף את השני. מדינת ישראל היא ספינה בסכנה, גם מבחינה פיזית, גם מבחינה תרבותית, גם מבחינה רוחנית, גם מבחינה ערכית, גם מבחינה מוסרית, גם מבחינה חינוכית וגם מבחינה בריאותית. במדינה כזאת לא עושים סטרטאפים על חשבון הדרת קבוצות ואוכלוסיות שלמות והכרזות מלחמה נגד ילודה של ילדים יהודים וערבים, משפחות ברוכות ילדים. להפך, משפחות ברוכות ילדים הן ההשקעה הטובה ביותר לכל מדינה בעולם. תראו מה קרה לצרפת כשהפסידה במלחמת העולם השנייה, כשהגרמנים כבשו אותה ברגע. אומרים ההיסטוריונים שהסיבה הייתה פשוטה: כי הייתה אידיאולוגיה, תיאוריה, או סתם היה נוח לצרפתים לא לקיים משפחות גדולות. כשהגיע זמן מלחמה או זמן של התמודדות, הם נכבשו ברגע. אין לי זמן להרחיב בעניין הזה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לנאום הבא. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לנאום הבא. אני לא צריך להוכיח למה ילדים זה ברכה. היום זה הפך לבדיחה. ילדים זה ברכה. לכו תראו כמה אנשים שאין להם ילדים משקיעים ורוצים ומתפללים ובוכים כדי שיהיה להם ילד, כדי להבין כמה ילדים זה ברכה. לכן אני אומר לראש הממשלה: אתה יכול לחשב מסלול מחדש, אתה יכול להקים ממשלה אחרת, אתה צריך להקים ממשלה אחרת, יותר הומוגנית, יותר ברורה, עם יותר הסכמות. וגם אם יש לך ממשלה – גם לכבד את האופוזיציה והאוכלוסיות שנמצאות באופוזיציה גם כשאתה בממשלה, ולא להגיד הכול או לא כלום. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת ישראל אייכלר. חברת הכנסת אורית סטרוק, עשר דקות. << דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני מאוד שמחה שיוצא לי לדבר כשאתה יושב כאן על הדוכן. אני גם שמחה מאוד שיוצא לי לדבר כשחברי השר גדעון סער יושב מולי, כי זה בעצם נושא השיחה שלנו. זה גם קשור להסתייגות שאני הגשתי לחוק-יסוד: הכנסת. אני בעצם מתבוננת על החוקים האלה שאתם מביאים, אדוני השר, חברי. אתם מביאים שלל חוקים שתפקידם לחזק את הקואליציה המאוד-מאוד משונה, מורכבת, מגוונת ומסוכנת שאתם הקמתם. הקואליציה שלכם היא רבת ניגודים. בעצם, אתה אדוני השר, כשאתה יושב על הכיסא הזה, הכיסא שלך יושב על הכתפיים של היו"ר, של מנסור עבאס. כי אם הוא רגע אחד עושה ככה עם הכתפיים, או ככה, ומזיז אותך קצת, אז אתה נופל. לא רק אתה נופל, גם נפתלי בנט נופל וגם יאיר לפיד נופל וגם אילת שקד, חברתי הטובה, נופלת. נכון, אדוני היושב-ראש, אתה קצת זז ככה באי-נוחות וכל העסק מקרטע. בעצם כל ראשי הקואליציה הזו שמו את הצוואר שלהם בתוך הידיים שלך ותלויים בך. הם תלויים בך על כל צעד ושעל. אנחנו צריכים לרדת לעומק העניין הזה ולהבין עד כמה זה מסוכן. מה בעצם המטרות שלך ושל חבריך ושל התנועה האסלאמית כשאתם חוברים לממשלה כזו? מה היכולות שלכם, לאן אתם עלולים לדרדר אותנו? וכשאתם מדברים על עיסוק בנושאים אזרחיים, למה באמת אתם מתכוונים? אז דיברנו על זה בשיחה הקודמת, אם אתה זוכר. אתה לא כל כך אהבת את הציטוטים שהבאתי בשמך, נכון? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בתרגום מוטעה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אבל כל הציטוטים הם שלך, ואני מזמינה אותך בהזדמנות לתקן את כל התרגומים. אבל חשוב שאזרחי ישראל יבינו את זה, וחשוב שהשר שיושב כאן, ובעצם הפקיד את עתידו הפוליטי וגם את עתידה של מדינת ישראל בידיך – שיבין באיזה ידיים הוא הפקיד. אז בעצם, אתם, יש לכם פסק הלכה, נכון? פסק הלכה אסלאמי שמכוון אתכם איך להשתמש בכל הכלים האזרחיים כדי לקדם את האינטרסים – לא רק האינטרסים הדתיים שלכם כתנועה אסלאמית אלא גם את האינטרסים הלאומיים שלכם, כי אתם מתייחסים אל עצמכם כאל עם שיש לו זכויות בארץ הזאת לא רק במובן של חלוקת הארץ. אני יודעת, אדוני השר, שאתה מתנגד מאוד להקמת מדינה פלסטינית בארץ ישראל ממערב לירדן, נכון? זה שיטה חדשה, שלא מסתכלים עליי, או מה בדיוק? גדעון סער, חברי, ידידי, כבוד השר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> דברי איתו. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני מנסה. אתה יודע, הוא לא מקשיב. לא נעים לשמוע. אז השר שיושב פה, הוא מתנגד לחלוקת הארץ אבל הוא לא מבין שאתם לא רוצים את חלוקת הארץ במובן הגיאוגרפי, כלומר החלק הזה יהיה לערבים והחלק הזה יהיה ליהודים; לא, אתם רוצים את חלוקת הארץ באופן רוחבי, כלומר שכל המדינה, כל הארץ הזו בעצם תהיה הארץ של שני העמים, כמו שאתה אמרת בנאום הראשון שלך – של שני העמים ושלוש הדתות. נכון, זה מה שאמרת? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, אני דיברתי על חזון ששני העמים יחיו בשלום, בביטחון ובשותפות, בסובלנות. לא חשוב החלוקה המדינית. את זה ראשי הממשלות יקבעו. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בדיוק. בדיוק כך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> זה חזון ערכי. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זה החזון שלכם, שמדינת ישראל תפסיק להיות מדינת הלאום של העם היהודי – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> זה לא קשור. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – שלערבים יש בה זכויות פרט מלאות אבל אפס זכויות לאום. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא קשור. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אפס. אני יודעת שאתה מנסה להכחיש את זה, אבל זה הכול מתועד בכתובים, גם בנאומים שלך בערבית וגם בראיונות שלך וגם בפסקי הלכה שלאורם אתם הולכים. אתם רוצים שהמדינה הזאת תהיה מדינה של שני לאומים. עכשיו, אני חושבת שכשאנחנו באים לחוקק חוקים שבאים לחזק את הממשלה המסוכנת הזו, אנחנו צריכים להסתכל במראה ולראות את האמת מול עינינו, ולא לעשות לעצמנו כל מיני הנחות וכל מיני טיוחים שמסתירים את האמת. זאת האמת, וראינו אותה אתמול בלילה. ראינו אתמול בלילה איך אתם לא הצלחתם לעשות משמעת קואליציונית על החוק הכי בסיסי, הכי מינימלי של מדינת ישראל; החוק שקובע שמי שיכול להיות אזרח במדינת ישראל זה קודם כול עם ישראל, והערבים – זה תלוי בנסיבות. ועל הדבר הבסיסי הזה לא הצלחתם או לא רציתם או פחדתם להטיל משמעת קואליציונית. פחדתם, אדוני השר. פחדתם, ולכן הפסדתם, ומסרתם את עצמכם, התמסרתם לשותפים שלכם, גם מרע"מ וגם ממרצ. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אבל את הצבעת נגדו. איך את מביאה את הטיעון הזה? << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> נכון מאוד, כי אחרי שהממשלה הזו חוררה את החוק הזה והפכה אותו ליותר חורים מגבינה, הפכה אותו לכלי חסר ערך, הפכה אותו, כמו שסיפר פה עיסאווי פריג', לכלי שבעצם רק מצ'פר את הערבים, בוודאי שהצבענו נגדו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> עיסאווי הצביע בעד החוק ואת נגדו. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> נכון, בצדק. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תראי איזה סתירות. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> עיסאווי הצביע בעד חוק שמאפשר את זכות השיבה לערבים, ואני הצבעתי לא רק נגד החוק אלא נגד לתת אמון בממשלה שמוסרת את הזהות הלאומית של מדינת ישראל בידיים שלך. נגד זה. ונגד זה שאתה יכול בכל רגע, בכל דקה שאתה תרצה, לקבוע את גורלה של הממשלה ואת גורלה של המדינה. שום ראש ממשלה נורמלי ושום שר נורמלי, אדוני השר, לא היה מוסר את עתידה של מדינת ישראל בידיים של מנסור עבאס. רק אתם עשיתם את זה. רק אתם עשיתם את זה, בגלל שאתם מעדיפים את מנסור עבאס על בנימין נתניהו. זה כישלון ערכי שאין לתאר אותו. זה אובדן עשתונות ערכי. ממש. זה העניין. אז עכשיו אל תתחבאו לנו מאחורי כל מיני חוקים יפים. אז אני החלטתי לקחת את החוק הזה שאתם רוצים לחוקק אותו, ולהכניס בו איזשהו תבלין שיזכיר לכולנו על איזו ממשלה מדובר. ובמקום בחוק שבו מדובר על מועדי ישראל אני מציעה להוסיף שזה לא יהיה רק מועדי ישראל. למה רק מועדי ישראל? הרי אתם רוצים מדינת שני לאומיה ושלוש דתותיה, נכון? זה מה שאתם רוצים. אתם רוצים שתהיה מדינת כל אזרחיה. לא ייאמן, לא ייאמן, גדעון סער, אתה לא מעז להסתכל עליי כשאני אומרת לך את הדברים האלה, נכון? זה עצוב. זה עצוב. זה מביש. אז אני מה אני מציעה להוסיף בחוק? אני מציעה להוסיף אחרי מועדי ישראל – מועדי ישמעאל, ואני נוקבת בשלושה מועדים של ישמעאל. אני בכוונה לא אומרת את המועדים הדתיים שלכם. בכוונה. יש לכם הרי עיד אל-אדחא ועיד אל-פיטר ורמדאן ויום הולדת של מוחמד. אני מכירה את כל המועדים, כי אלה המועדים שבהם הערבים מקבלים את מערת המכפלה מלא, ולא הזכרתי אותם כי אני חושבת שזה תרמית. אתם מסתתרים מאחורי השם "התנועה האסלאמית" כאילו מדובר רק באסלאם, אבל בעצם מדובר בתנועה לאומנית. ולכן המועדים שאני מציעה שהחוק יזכיר אותם הם יום הנכבה, יום הנכסה, יום האדמה וערביהם – כי כתוב גם על מועדי ישראל "ערביהם". << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מה זה? << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ערב החג. לא יודעת, יום הנכבה, ערב הנכסה. ערביהם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אה, וערביהם. כן, סליחה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> יום הנכבה, יום הנכסה, יום האדמה וערביהם, כי באמת, חבריי חברי הכנסת, היושב-ראש הזה שיושב כאן, שמעמיד פנים שכל מה שמעניין אותו זה רק דת, כל מה שמעניין אותו זה רק האסלאם, הוא בסך הכול רוצה פה משהו דתי – באמת באמת הוא חותר לאיין את מדינת ישראל מהזהות הלאומית שלה כמדינת הלאום של העם היהודי. לאיין אותה, בדיוק לשם הוא חותר. כל המטרות שלו – הקראתי ציטוטים שלך של כל הנושא של כן הריסות ולא הריסות בנגב ובגליל; וכל הכסף, לאן ילך הכסף הזה? אנחנו יודעים לאן הולך הכסף הזה – לא רק למטרות דתיות; הכסף הזה הולך למטרות לאומניות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> פערים, פערים. אורית, פערים, במשך עשרות שנים. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתם רוצים – אוי, איזה יופי. אדוני השר אלקין, אני כל כך שמחה שבאת. ברוך הבא. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> משפט אחרון, בקצרה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> משפט אחרון לחברי השר אלקין. אני רק רוצה להגיד לחברי השר אלקין שאתם בעצם מסרתם את עצמכם בידיים של היושב-ראש שיושב כאן, מנסור עבאס – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה לך. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – שברגע הזה שאתה מתיישב על הכיסא שלך, הכיסא שלך יושב על הכתפיים של היושב-ראש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתה תלוי ביושב-ראש. אתה יכול ליפול בכל רגע שהיושב-ראש רוצה שתיפול. אתה מתמסר ליושב-ראש הזה – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – ללא הפסקה. אתה מוסר לו אינטרסים חיוניים של מדינת ישראל. בוש והיכלם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, עשר דקות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת הנכבדים, זה קצת קשה לדבר אחרי לילה סוער שעברנו בכנסת ולפני עוד לילה שכנראה נעבור בכנסת הזו, אבל בעיקר קשה לדבר לאחר כל הסערה שהתחוללה סביב חוק האזרחות, חוק מניעת איחוד המשפחות הפלסטיניות, שניסו להאריך את תוקפו והצלחנו באמת לעצור את זה ברגע האחרון. ואני אומרת "הצלחנו", למרות שמהבוקר מנסים להגיד לנו: חברתם לליכוד וחברתם לכל מיני מפלגות אחרות, שתהום גדולה פעורה בינינו לבינן. נכון, ההצבעה הייתה הצבעה דומה, אבל מה שעמד בעיקרון מאחורי ההצבעה הזו הוא הבדל גדול. ההצבעה שלנו ברשימה המשותפת הייתה הצבעה עקרונית, הצבעה שיש בה הגנה על עקרונות השוויון והדמוקרטיה, שמתכרסמים והולכים ונכחדים יום אחרי יום. ההצבעה שלנו הייתה עמידה איתנה על זכותן של המשפחות ליחס שהוא שוויוני, בדיוק כמו לשאר האזרחים במדינה. רבים נוטים לדבר על בני הזוג, או על חלק מהמשפחה, בן או בת הזוג שהגיעו מהפלסטינים בשטחים הפלסטיניים הכבושים, כי שם קל יותר להסית, להאשים ולדבר על טרור ולדבר על פגיעה בביטחון מדינת ישראל, ומתעלמים טוטאלית מכך שיש חלק נוסף בתוך המשפחות האלה שהם אזרחי מדינת ישראל, הנשים והגברים הפלסטינים שהחליטו להתחתן, ומגיעה להם אותה זכות של כלל אזרחי מדינת ישראל היהודים לבחור את בחירי ליבם, להקים משפחה, וכחלק מזה – ליהנות מאזרחות שוויונית שאפשר להעביר אותה לבני הזוג. אז מה קרה? החוק הזה נפל אתמול. אפשר לחשוב, כי חלק מהשיח הביטחוני הוא שאנחנו עומדים עכשיו בפני טרור שישטוף את המדינה, וכשאני אומרת "טרור", אני משתמשת במושגים שלכם, לא שאני מאמינה בהם. אתם יודעים טוב מאוד שזו לא המציאות. מה שקורה עכשיו הוא שהמשפחות הפלסטיניות חזרו למצב הנורמלי, שהן תחת אותו חוק שנמצאות תחתיו המשפחות היהודיות במדינת ישראל, או בני הזוג היהודים אזרחי מדינת ישראל, שזה חוק האזרחות. אוי ואבוי, הגענו למצב שאזרחי מדינת ישראל הערבים נהנים באופן שוויוני, כאילו, מאותם חוקים. הרי אתם יודעים שמשתמשים בכל הכלים הדכאניים, במיוחד בידיים הטובות של מי שיכולה להפעיל את הכלים הכי דכאניים, שרת הפנים, כדי לעצור את האפשרות ליהנות מהחוק השוויוני, חוק האזרחות, כביכול. מה שקורה זה שגם מדינת ישראל – כשנפל החוק אתמול, אחד מהזרועות והכלים לדיכוי נגד האוכלוסייה הפלסטינית, שזה השב"כ, איבד חלק מהכוח שיש בידיים שלו כשהפלנו את החוק הזה אתמול. מעכשיו והלאה השב"כ לא יוכל לסחוט את המשפחות האלה, לא יוכל לארגן אותן כדי שיהיו משת"פים – חס וחלילה אם כשאני מדברת כאילו זה נשמע על כל המשפחות – אבל להפעיל את זה כלחץ: אם אתם רוצים לקבל איזושהי צורה של שהייה, אז אתם תהיו משת"פים. ואתם יודעים מה, המשת"פים של השב"כ, אנחנו יודעים טוב ממה הם נהנים. הרי רק לפני שבוע במשטרת ישראל בכיר מאוד אמר שחלק – כאילו – מהאי-יכולת של המשטרה לאכוף את החוק ולהעניש את גורמי הפשע בתוך האוכלוסייה הערבית זה כי הם משת"פים של השב"כ, והשב"כ נותן להם חסות ונותן להם חיסיון, ואתם יודעים מה, הם נהנים מזה כאשר אנחנו רואים איך לא נוגעים באנשים האלה. חס וחלילה, זה לא שאני מנסה להכתים אוכלוסייה, אבל אני כן מאשימה את השב"כ, שמשתמש גם בצורך האנושי הבסיסי של האנשים להיות עם המשפחות שלהם כדי לנסות ולהשתמש בזה כדי לנצל אותם. אני חושבת שהגיע הזמן להגיד בצורה הכי ברורה: בשבילי ההישג הגדול שהיה אתמול הוא קודם כול להגיד בצורה מאוד ברורה למי שלא הבין עד עכשיו: זכויות משיגים במאבקים. המשפחות, הילדים, הנערים, שהתדפקו על דלתות הכנסת וששהו בהפגנות בשבועיים המאוד-חמים בחוץ, ילדים שראיתי שחם להם בחוץ, שהתעייפו בסוף היום ונרדמו על הכיסאות בכנסת כי באו לחפש את הצדק, באו לחפש את הזכות הבסיסית שההורים שלהם יוכלו לשהות בארץ בלי איומים ובלי סחיטות ובלי ניסיונות לשבש את חיי המשפחה שלהם, הם אלה שמגיע להם היום להרגיש טוב על הפלת החוק – לא לי ולא לאופוזיציה הזו, שהצביעה מה שהצביעה רק כי רצתה להתנגח עם הממשלה. תעשו את זה, מבחינתי. המשפחות נהנו מההתנגחות הזו, כל הכבוד. אנחנו מאוד שמחים על זה. אבל מי שחשב שאפשר לייפייף חוק כזה ולנסות לעשות ממנו משהו סביר, משהו שאפשר לחיות איתו דרך עסקאות כאלה או אחרות, נוכח לדעת אתמול שזה לא עובד, שהמשפחות רוצות לחיות בכבוד ולקבל את הכבוד שלהן כאזרחים שווים בתוך המדינה הזו. אני מאוד מקווה שאת מה שלמדנו מאז שהחוק הזה נפל היום בבוקר נשאיר בתודעה שלנו לעת שיביאו בממשלה הזו עוד פעם, אולי, את החוק הגזעני הזה, וכולם יבינו פעם אחת – רוצים לדבר על השינוי? תתחילו לעשות את השינוי. אל תדברו על השינוי, תעשו את השינוי במדיניות, תעשו את השינוי בערכים, תעשו את השינוי בפוליטיקה שאתם מנהלים. אל תלכו על אותה הדרך ותתהדרו רק בשינוי פרסונלי. אפרופו, אם כבר רוצים לדבר, שלשום פניתי לשר הבט"פ, ביטחון פנים, בתלונה על מה שקורה בתחנת המשטרה, מה שקרה בתחנת המשטרה בנצרת. פורסמו עדויות מזעזעות על התנכלות ועל אלימות וברוטליות ועינויים נגד העצורים בחודשים האחרונים, על התנכלויות לעורכי הדין שהגיעו כדי לתת ייעוץ, שהוא מחויב על פי החוק, מניעת עורכי דין מלהיכנס ולפגוש את העצורים, תקיפות אפילו על עורכי דין ועורכות דין שהגיעו לתחנת המשטרה. אני מהדוכן הזה פונה לשר לביטחון פנים ומבקשת ממנו לערוך חקירה על אותו חדר מצד שמאל בכניסה לתחנת המשטרה בנצרת, איפה שמתקיימים העינויים האלה, איפה שהצעירים קיבלו מכות, איפה שהצעירים קיבלו מכות עד כדי כך שכאשר הם הופיעו בפני שופטים במדינת ישראל, השוטרים הפנו אותם למח"ש וביקשו שיפתחו בחקירות נגד המשטרה, נגד אנשים בתוך המשטרה שעשו וביצעו את העינויים האלה. אני ממשיכה להעלות על הדוכן הזה את ה"אני מאשים" שלנו כאוכלוסייה הערבית נגד זרועות מה שנקרא הביטחון במדינת ישראל, שפוגעות יום-יום בביטחוננו האישי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה. חמש דקות. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני שר המשפטים, חברי הכנסת, מצב מדינת ישראל טוב יותר היום אחרי שהפלנו את חוק האזרחות. אם הכיסוי שאילת שקד רצתה היה עובר, המוני פלסטינים היו נכנסים לישראל. היא כנראה חושבת שאנחנו מטומטמים, או חושבת שהציבור מטומטם. אחרי שהבטיחה שתביא את החוק כלשונו, ואז שינתה אותו באמצע הלילה, היא ממשיכה להסתיר. חברי מרצ ורע"ם מתראיינים כל היום, אף אחד מהם לא אמר 1,600. כולם מדברים על דילים מורחבים של אלפי פלסטינים שייכנסו לפה. מה הקואליציה לא ניסתה לעשות בשבוע הזה? לדחות, להעלות, להוריד מסדר-היום, להחזיר לסדר-היום, להביא את הדיון ב-09:00, לדחות ל-10:00, לבטל הצבעה, לעכב הצבעה, הכול. הפכו את כל סדר-היום מלמעלה למטה, הזיזו, קידמו, איחרו – הכול בשביל הסיכוי הנואש שלהם לקבל את תמיכתה של המפלגה האנטי-ציונית. ולבסוף ראינו את מכירת החיסול שהתקיימה – סכנה למדינה. ההתנהלות של הקואליציה הזו בשבועיים הראשונים שלה מדליקה את כל הנורות האדומות. ואני רוצה לשאול אתכם, בכנות: זה לא קצת גדול עליכם? אתם לא חוששים מה יהיה הלאה? איך תנהלו מדינה? מה, כל פעם תרוצו אלינו, האופוזיציה, שנציל אתכם מעצמכם? ראיתי את חבר הכנסת טופורובסקי, שבאמת עושה את עבודתו נאמנה, נמרץ, איך הוא אץ ורץ בשעות האחרונות לפני ההצבעה סביבכם, סביב רע"מ, לראות שהכול בסדר, שאף אחד לא בורח. איזו בושה. לאן הידרדרתם? על כל ח"כ מרע"מ היו ארבעה חברי כנסת שלכם. השרה שקד, אתם חושבים שכל התדרוכים שלכם וזריקת האשמה מטייחים את זה? הציבור ראה מה עשיתם והוא גם רואה לאן זה הולך. הזמן שלכם שאול, אתם בדרך למטה מהר, ואנחנו לא נהיה אלו שיצילו אתכם מעצמכם. אנחנו פה בשביל להציל את הציבור מכם. בניגוד אליכם, אנחנו אחראים, ואני קורא לכם עוד היום להביע תמיכה בחוק ההגירה, שנותן מענה כולל לסוגיה הזו. בואו נקדם אותו יחד. אני יושב בוועדה המסדרת מאז שהתחלתם עם קואליציית השקרים שלכם ונחשף לתופעה מדהימה: בהילות מטורפת לקדם חוקי עסקנות פוליטיים בזמן שהוראות שעה שנוגעות לחיי היום-יום של האזרחים, שאמורות לפוג בכל רגע, נדחקות הצידה. אני רואה חברי כנסת מהקואליציה, כמה לא נוח להם עם האופן שבו מבקשים להעביר את החוקים האלו. מי מכריח אתכם? מי גורם לכם להתבזות ככה בוועדה? אין לכם עמוד שדרה? עד שהיועצת המשפטית לא התערבה הם גם לא התכוונו להביא את החוקים האלה, שנמצאים היום, כי מה עוד יותר חשוב מחוקי ג'ובים ועסקנות. בפעם הבאה שיהיו חוקים דחופים אל תבקשו מאיתנו הליך מזורז. תישאו בתוצאות של סדרי העדיפויות המעוותים שלכם. אתם מביאים היום את החוק הזה, את חוק הפיצול, בהמשך, כאילו זה הדבר הכי חשוב עכשיו, במקום שתביאו חוקים להצלת עובדי ענף התעופה והתיירות – שמסתובבים פה בכנסת כבר כמה ימים ומבקשים עזרה – מלהגיע עד פת לחם; במקום שתביאו הצעת חוק להארכת הטבות המס לעשרות יישובים בפריפריה שהוראת השעה שלה מסתיימת היום. מבחינתכם הבעיה הכי דחופה כרגע היא ריפוד הקואליציה המביכה שלכם. הרי חוק הפיצול הזה שהבאתם, במי הוא עלול לפגוע? בשלוש מפלגות, מנסור: הליכוד, שזה אנחנו, יש עתיד ורע"מ. אני מקווה, מנסור, שאתה מבין שהם רוצים להחליף אותך ברגע הראשון שהם יוכלו. לא סתם הם שמו את המספר – ארבעה חברי כנסת. אז אני מציע לך לסחוט אותם כמה שיותר. מה, לא ככה, מיקי? << קריאה >> יושב-ראש הכנסת מיקי לוי: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> שליש, רק במפלגה מעל 12 – זה הליכוד ויש עתיד – הם ארבעה, כדי להחליף את יושב-ראש הכנסת כרגע, מתי שהם רק יוכלו. לא מסובך. אז אני מציע לך באמת: תנסה להוציא כמה שיותר, ונראה אותם, כמה נמוך הם ימשיכו לרדת בשביל להתיישר לדרישות שלך. תקווה חדשה כנראה חושבים שזה קל להביא עריקים. הם חושבים שכמו רוב חברי המפלגה שם, מדלגים בקלילות ממפלגה למפלגה ומטנפים בדרך קבע על האחרונה. אבל אני רוצה להגיד לכם, אנשי תקווה חדשה: תעשו פיצול של ארבעה, תעשו פיצול של שלושה, של אחד, של חצי, פיצול של רבע – זה לא יעזור לכם. נגמרו בליכוד האנשים עם שם המשפחה אלקין. הרי כל החקיקה המטורפת הזו – מניעת התמודדות לכנסת, פיצולים ועוד טרלולים – נובעת מסיבה אחת: אתם לא יכולים להתמודד במבחן הציבור. נכשלתם, ונכשלתם מהר מאוד. יש עתיד – אדוני יושב-ראש הכנסת, מיקי – החוק הזה עלול לחזור אליכם כבומרנג. אולי לא היום, אולי לא מחר, אבל קחו בחשבון שהחוק הזה של הפיצול – יום אחד החקיקה הזאת יכולה לפגוע בכם. אל תהיו עדר עיוור אחרי הגחמות המטורפות של תקווה חדשה. אנחנו רק התחלנו. אנחנו נהיה פה שעות וימים ונילחם עד שתיפלו. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת אופיר כץ. יעלה ויבוא חבר הכנסת יואב קיש. רק חמש דקות? << דובר >> יואב קיש (הליכוד): << דובר >> התחלקנו. אני מודה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> נתתי לו. היו לי עשר. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה. קודם כול אני מודה לחבר הכנסת אופיר כץ, שחלק איתי את זמנו. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – ראינו אותך אתמול מתרוצץ ככה עם שיקלי ועושה את עבודתך נאמנה. נגיד לך לא עכשיו? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה. לצערי אתמול לא הספקתי לדבר, ואני מבקש להקדיש את הזמן שיש לי באמת להסביר לכל מי שצופה בנו מדוע כשאנחנו קוראים לקואליציה הזאת קואליציה מסוכנת – מהי המשמעות של הדבר הזה. מה שקרה אתמול, בעצם נחשפה פעולת הקואליציה לכל עם ישראל. בעניין הזה אפשר לומר תודה לשרה שקד. היא הרי התחילה באמירה מפוצצת: אני מביאה את החוק ככתבו וכלשונו. וראינו – אני לא יודע אם זו המציאות או שהיא כבר תכננה לשקר מראש, אבל בסופו של דבר כמובן שזה לא מה שקרה. ב-03:00 מגיעה לפה, בהליך שרמס את הכנסת, הליך לא תקין, הצעה חדשה עם קיצור של לוחות הזמנים ועם סיכומים קואליציוניים מסוכנים. אני אומר "סיכומים קואליציוניים מסוכנים" כי סיעת רע"מ וסיעת מרצ תמכו בהצעה שהביאה שקד בגלל שהם ידעו שאלפי פלסטינים ייכנסו תחת מסווה, וזו בדיוק הנקודה. אנחנו היינו יכולים לחשוב שיש חוק, אבל למעשה החוק הזה מחורר על ידי השרה שקד, שיודעת שאם היא לא תחורר אותו אין לה כיסא. ואז, כשאנחנו מתעוררים היום למצב שאין חוק, לעומת המצב שהיה אמור להיות, אני אומר לכם עכשיו, מעל הבימה הזו: המצב, גם הביטחוני, של מדינת ישראל יותר טוב לאין ערוך. ולמה? כי היום כל אחד הוא בבדיקה פרטנית. אם השקר של שקד היה עובר במליאה אתמול, היו נכנסים ברכבות אלפים, ושמענו את השר עיסאווי פריג' אומר. אנחנו יודעים היטב שעלתה פה השרה שקד והסבירה חלק מהדברים. אלפים היו נכנסים בהסכמה תחת האישור של הצעת החוק הזו. עכשיו, יש אנשים שזה מתאים להם – אני לא בא ומתווכח – כמו היושב-ראש וכמו חברי סיעת מרצ, שבהתחלה אמרו "נגד" ולבסוף החליטו לתמוך בחוק. אנחנו התנגדנו בצורה מובהקת כי אני אומר בצורה הכי ברורה: אנחנו לא ניתן להתנהלות הזו לנצח בכנסת. איפה אנחנו לא שולטים עליה? אנחנו לא שולטים עליה בממשלה. ההתנהלות שנחשפה לכנסת אתמול – אני אומר לכם, אזרחי מדינת ישראל: ההתנהלות הזו קורית כל הזמן במשרדי הממשלה, עם מזכיר הממשלה, שאתמול כינס רשימה מכובדת של אנשים מהקואליציה כדי לעשות את הדבר הזה. הוא עושה את זה כל הזמן. אבל אנחנו לא יודעים על זה כי זה לא מגיע לכנסת, כי זה נסגר בתוך הממשלה. לכן כשאני אומר "ממשלה מסוכנת", בדיוק לכך אני מתכוון. הדברים האלה, אותם אינטרסים שנסגרים במחשכים, שמובלים ומוכתבים על ידי מפלגות פוסט-ציוניות או אנטי-ציוניות – זו הממשלה שהיום מובילה את מדינת ישראל. אני רוצה לומר לבנט – שמעתי אותו מדבר, שמעתי אותו מדבר על כך שיש אירוע קשה, ביטחוני, מהדבר הזה, אז אני אומר לו בצורה מאוד פשוטה, אני מסתכל לו בעיניים ואומר לו: בנט, שים לב. את הקטע הזה של דבריך אני שומר. עוד שבועיים אנחנו נביא להצבעה את חוק-יסוד: ההגירה. זה ייתן מענה כולל לכל הדברים שאתה מעלה. אני אסתכל לך בעיניים, בנט, ואני אגיד לך: אם זה מה שאמרת, בוא תצביע בעד איתנו ותן לנו באמת לטפל בצורה הוליסטית בכל נושא הכניסה לישראל. חוק-יסוד: ההגירה זה הפתרון האמיתי. זה גם מה שיכול למנוע מקואליציה אנטי-ציונית, שמובלת על ידי גורמים אנטי-ציוניים, להכתיב את הקו. אנחנו נדאג שהדבר הזה יגיע למליאה, ואנחנו נסתכל עליך ונראה היטב איפה – האמת שאנחנו כבר יודעים היטב שאין לו אמת. הוא יבנטט אותנו ככה או אחרת – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> כן – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ואנחנו לא נתרגש. אז בנט, אפשר לבנטט חלק מהאנשים כל הזמן או לבנטט את כל האנשים חלק מהזמן, אבל בנט, אתה לא יכול לבנטט את כל האנשים כל הזמן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת יואב קיש. חבר הכנסת משה ארבל. << דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, כבוד שר המשפטים, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח את דבריי בהכרת הטוב. לפני כמה חודשים הייתה לי פריצת דיסק חריפה מאוד, ובעקבותיה הרופא אסר עליי לנהוג באופן ממושך. מנכ"ל הכנסת אישר, יחד עם החשב, תקן של נהג לכמה חודשים – אסף. היום אסף סיים את תפקידו, אסף מסמי. אני באמת רוצה להודות לו על תקופה של אדיבות ומסירות, ומאחל לו הצלחה בכל אשר יפנה. אני את הדקות הבאות רוצה להקדיש, לדבר על כבודו של הראשון לציון, הרב הראשי לישראל הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, זכר צדיק לברכה. חברי אופיר טובול ערך ספר נפלא בשם "קול התור", ספר שבו הוא קיבץ מאמרים רבים וחשובים על חכמי ספרד וצפון אפריקה – חכמי וחכמות – וכך הוא כותב על הרב עוזיאל: דומה שאין אדם במדינת ישראל שלא שמע על הרב עובדיה יוסף, מי שבמידה רבה ייסד את הזרם החרדי-ספרדי. מפתיע לגלות שאחת הדמויות שהשפיעו על הרב עובדיה ביותר היה רב דתי לאומי. בנו, הראשון לציון הנוכחי הרב יצחק יוסף, העיד כמה פעמים שכאשר היו שואלים את אביו בצעירותו: מיהו המודל הרבני שלך? נוהג היה לענות: מורנו הרב עוזיאל. קשה לדמיין תקופת חיים סוערת יותר מתקופת חייו של הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, אדם שחי 73 שנים – מ-1880 עד 1953 – שקיפלו לתוכן שתי מלחמות עולם ושלושה משטרים בישראל: המשטר הטורקי, הבריטי והישראלי; תקופה שהיו בה נוראות הגלות והחיים בצל שלטון אכזר ועוין, ושיאן בשואה, ולעומתן שיאה של גאולה עם הקמת מדינת והניצחון במלחמת העצמאות. אומנם רבים חיו בתקופה הזו, אך חוו אותה מבחוץ, בהתאם למיקומם הגיאוגרפי; לא כן היה הרב עוזיאל. דומה כי שר ההיסטוריה התלווה אל הרב עוזיאל, ובכל מקום שאליו הוא הלך, שם התרחשה הדרמה היהודית המרכזית. הרב עוזיאל כיהן כרב במעוז היישוב החדש ביפו, במרכז היישוב הישן בירושלים ובאחת הקהילות המפוארות בעולם – בסלוניקי שביוון, שם ניסה הרב לגרום לקהילה להבין את הסכנה שבה היא נמצאת. הוא קרא ליהודי סלוניקי לעלות לארץ ישראל ובכך להינצל טרם יתקדרו שמי אירופה בענני הנאציזם. לאחר שחזר ארצה התמנה לתפקיד רב העיר המתפתחת תל אביב, ולימים זכה במשרת הראשון לציון, הרב הראשי לישראל. כך היה הרב עוזיאל לרב הספרדי הראשון של מדינת ישראל. כמובן, תפקיד הראשון לציון הוא ותיק הרבה יותר. קורות חייו של הרב עוזיאל נכרכו בתהפוכות חייו של העם היהודי במאה הסוערת ביותר אשר ידע ב-1,000 השנים האחרונות, אך גם קורות חייו כאדם פרטי לא היו פשוטים כלל ועיקר. הרב עוזיאל התייתם מאביו בגיל 14, וכבן בכור נאלץ לשאת באחריות הכלכלית על אימו ועל אחיו. שנתיים לאחר מכן נשא לאישה את רוזה ברוך, נכדתו של הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר, ה"יישא ברכה" – כמדומני, מועד פטירתו ממש השבוע – נדמה היה שבכך תם פרק הצרות בחייו, אך לאחר שילדה לו חמישה ילדים חלתה אשתו ונפטרה באופן פתאומי, והוא בן 35 שנים בלבד. בדרך העולם, בני האדם שונים הם זה מזה בתכונותיהם וברגשותיהם. שמא תאמרו שהיה הרב עוזיאל אדם תקיף וקר רוח ולכן הצליח להמשיך בחייו בקלות למרות צרותיו, אך אין הדבר כן. מתוך כתביו ונאומיו של הרב עוזיאל ניכר כי היה הוא אדם רגיש. באחד ממכתביו הוא התנצל על כך שלא ענה למכתב במשך למעלה משנה לראש רבני טורקיה הרב חיים נחום, והסביר זאת בכך שלא התאושש מפטירת אשתו: "האסון הפתאומי אשר קרה במות אשת נעוריי דיכא את רוחי מאוד מאוד עד כי ניטל ממני ששון החיים", כך הוא כותב. שיתף בכאבו על שאיננו מצליח לתפקד כדבעי. נראה כי הצער הגדול שחווה חישל בו את כוחות הנתינה והשליחות, והוא הצליח להפוך את הכאב לכוח מניע של חמלה והזדהות כלפי הסובלים באשר הם. כך, ישב הרב וכתב מכתב לבקשת עזרה מיוחדת מהברון רוטשילד עבור 200 משפחות שרוצות לעלות מפולין ומסרביה; דאג הרב לזכויות הפועלים, ולא שכח לדאוג שהתשלום לעוזרו משה שרתוק – לימים ראש הממשלה השני של מדינת ישראל משה שרת – יגיע בזמן. חלק מן החוסן והאיתנות להמשיך הלאה ולא לשקוע ברחמים עצמיים יש לזקוף לטובת החינוך האצילי שקיבל בביתו. הרב נולד להורים אשר באו ממשפחות מיוחסות במיוחד. אביו, הרב יוסף רפאל עוזיאל, נשא על גבו 15 דורות של רבנים שנשאו משרות ציבוריות בכירות; אימו, הרבנית שרה לבית חזן, הייתה נצר למשפחת רבנים בעלי שם עולמי, כמו הרב יוסף חזן, בעל ספר שאלות ותשובות "חקרי לב". כבן למשפחה שכזאת, גדל הרב במוסדות החינוך הספרדי הטובים ביותר שידעה להציע ארץ ישראל של אותן שנים וזכה להסתופף באוהלי צדיקים ולעמוד בסוד שיח חסידים. כבר מנערותו נחשב הרב לעילוי, ובגיל 20 נתמנה למורה בתלמוד תורה תפארת ירושלים וכתב תשובות הלכתיות בהנחיית חמיו, הראשון לציון, ה"יישא ברכה". הוא יועד על ידי אביו ושאר גדולי ירושלים למנהיגות. ואכן, הרב עוזיאל גדל והיה למנהיג פעלתן. רק לאחר ארבע שנים כמורה, שבהן הספיק להקים ישיבה לאברכים ספרדים בשם "מחזיקי הדת" ולייסד בית חינוך ליתומים, הוא כבר הפך למנהל הישיבה. גם בהמשך פעילותו כרב ראשי ביפו, בסלוניקי ובתל אביב פעל בעוז ובגאון, שפעמים רבות השאירו את המנהיגים הציונים ואף את מנהיגי אומות העולם פעורי פה. הרב ניצב מול שליט האימפריה העות'מאנית, שראה בפלשתינה חלק אינטגרלי מממלכתו, והסביר לו שארץ ישראל ניתנה לעם היהודי מאת הקדוש ברוך הוא. כאשר זלזל בכבודו נציג הצבא העות'מאני חסן בק – שהיה מפקד העיר בזמן מלחמת העולם הראשונה – והזמין אותו בתגובה לשיחת נזיפה בשבת, העמיד אותו הרב במקום על מעשיו ומייד לאחר מכן הגיש אה התפטרותו. כאשר ראש מחוז יפו פנה אליו בבקשה להישאר בתפקידו הוא סירב. לבסוף גרם למושל ג'מאל פשה בעצמו לבקש ממנו לחזור לתפקידו. גם במישור הבין-לאומי לא טמן הרב ידו בצלחת. הוא שכנע את פייסל, מלך עיראק, לאפשר פעילות ציונית בארצו, עמד מול הממלכה הבריטית ותבע את ביטול הספר הלבן. סיפור פטירתו מראה כי אף לדרכו האחרונה הלך בראש מורם. הדבר קרה ביום שישי על מיטת חוליו. הוא שאל את היושב ליד מיטתו מתי זמן הדלקת נרות שבת במדויק, וכשקיבל את התשובה קרא קריאת שמע, אמר וידוי והחזיר את נשמתו לבורא עולם בדיוק בזמן קבלת שבת. אני מדלג מעט. הרב עוזיאל מחה נגד התפיסה של רבנים כספקי דת. בכל הצמתים המרכזיים שבהם עבר לא פספס אף הזדמנות לנסות ולהשפיע על מהלך העניינים. היה זה ממש חלק ממשנתו, שמנהיגות רבנית ארץ-ישראלית חייבת להיות רלוונטית ולהתאים את התורה לחיים. בדיון שנערך בעיריית תל אביב הביע הרב את התנגדותו להעסקת ילדים. הרב הדגיש: הרבנות הארץ-ישראלית תשמח להיות בקשר תמידי ולהביע השקפת היהדות בכל השאלות שתעמודנה על הפרק בחיינו, בהתאם למבנה החברה והעבודה הטבעית בדורנו. הרב לא רק הגיב למציאות אלא הקפיד לנקוט עמדה יוזמת ומשכללת. ניקח כדוגמאות כמה סוגיות יסוד שהעסיקו את היישוב היהודי בארץ. הסוגיה הראשונה, שלא נפתרה עד ימינו אנו: בשנים שקודם הקמת מדינת ישראל התעורר ויכוח משמעותי בדבר השאלה מה תהיה חוקת המדינה שבדרך. מכאן ומכאן נוסחו הצעות, ועוררו פולמוס רחב מכל צדי המתרס. ימין ושמאל, דתיים וחילונים, כולם בחשו בקלחת. הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל ניגש למלאכה וניסח הצעת חוקה למדינת ישראל. בחודש כסלו תש"ח, 1948, הגיש הרב את הצעתו הראשונה לחוקה, ומאז הגיש כמה מאמרים בדבר סדרי השלטון והמשפט הראויים למדינת העם היהודי. מה שהניע את הרב עוזיאל לכתיבת הצעותיו היה היכולת לחיות ביחד. רוח אחדות זו מרחפת על פני כל אחד מסעיפיה של ההצעה. מעניין לציין כי סובלנותו ורגישותו כלפי הזולת ניכרות גם בהתייחסות נרחבת למיעוטים היושבים בציון ואף לבני דתות אחרות. הרב כותב שבמדינה שבדרך יישמר חופש דת מלא לכל העדות והמגזרים, שוויון זכויות וחובות. אף על פי שהוא הציע מנגנון שבו תישמר מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, הוא קבע כי יש לאפשר לתושבי הארץ הערבים לכהן כשרים בה. שמעת, חבר הכנסת אבו שחאדה? הרב היה בעד. שנים אחרי לא הצלחנו להגיע להסכמה כלשהי בעניין החוקה – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בתקופה של הרב עוזיאל היהודים היו המיעוט. << דובר_המשך >> משה ארבל (ש"ס): << דובר_המשך >> בסדר, ברוך השם, "עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל". – – והדיון עולה לכותרות מעת לעת סביב הפרת הסטטוס קוו בעיני כל אחד מהצדדים. גם כיום הצעת החוקה של הרב עוזיאל עדיין רעננה, והיא בהחלט עשויה להיות תשתית לדיון ציבורי מחודש בנושא. סוגיה נוספת שעסק בה היישוב היהודי באותם ימים הייתה שאלת – אני רואה שאת הסוגיה הנוספת לא נספיק, בעקבות לוחות הזמנים. אני מבקש רק לסיים את דבריי במילותיו של ארז ביטון, וכך הוא כותב בשירו "פיגומים": "על סף חצי בית בארץ ישראל / עמד אבי / מצביע לצדדים ואומר: / בהריסות האלה, / נבנה פעם מטבח / לבשל בו זנב לווייתן / ושור הבר, / ובהריסות האלה / נקים פינת תפילה / למצוא מקום / למקדש מעט. / אבי נשאר בסף / ואני כל ימיי / מציב פיגומים / אל לב השמיים." תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת משה ארבל. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הודעה למזכירת הכנסת. << דובר >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אבקש להודיעכם, כי הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 5), התשפ"א–2021, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה לך. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 51) << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת סמי אבו שחאדה. עשר דקות. << דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אתמול היה דיון מאוד חשוב, רק שרמת הדיון בכנסת בכל מה שנוגע לזכויות אדם היא מאוד בעייתית, בלשון המעטה. אני מרגיש שחלק גדול מחברי הכנסת עולים פה כדי לדבר על זכויות וזכויות אדם, ומה שעולה להם בראש זה זכויות האדם היהודי בלבד. אז אני אמרתי שאני רוצה ללכת לבדוק את מגילת זכויות האדם. האם מגילת זכויות האדם של האו"ם ככה היא כתובה? ככה היא מעניקה זכויות יתר ליהודים או לכל מישהו אחר? וכמו שאני מניח שאתם לא תופתעו, אני החלטתי לקרוא מהטקסט. אולי זה יעזור לנו להרים קצת את רמת השיח ברגע שאנחנו מדברים על זכויות אדם, זכויות אדם בסיסיות, כמו מה שקרה אתמול, בכל מה שנוגע לנישואים, חתונה והקמת משפחה. אז מתברר קודם כול בסעיף הראשון שמבחינת מגילת זכויות האדם של האו"ם, "כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם" – וכתוב "כל בני האדם", לא כתוב "ליהודים יש בונוסים"; כתוב: "כל בני האדם", ו"שווים ובני חורין". ו"כולם חוננו בתבונה ובמצפון", לפיכך צריכים להתייחס אליהם בצורה שווה ואנושית. בסעיף ב': "כל אדם" – כתוב עוד פעם "כל אדם", וגם פה הוא לא נותן בונוסים ליהודים – "זכאי לזכויות ולחירויות שנקבעו בהכרזה זו ללא אפליה כלשהי מטעמי גזע, צבע, מין, לשון, דת, דעה פוליטית או דעה בסוגיות אחרות, בגלל מוצא לאומי או חברתי, קניין, לידה או מעמד אחר". סעיף ב'(2) אומר: "גדולה מזו, לא יופלה אדם על פי מעמדה המדיני, על פי סמכותה או על פי מעמדה הבין-לאומי של המדינה או הארץ שאליה הוא שייך" – גם אם הוא תחת כיבוש, כמו במקרה הפלסטיני, שישראל כובשת כבר עשרות שנים. גם הפלסטינים נכללים במגילת זכויות האדם. כדאי שבישראל יכירו. בסעיף ג' כתוב: "כל אדם יש לו הזכות לחיים, לחירות ולביטחון אישי", כך שמתברר שישראל לא עושה טובות בדבר הזה. מתברר שאלה זכויות של בני אדם. בסעיף ו': "כל אדם זכאי להיות מוכר בכל מקום כאישיות" בעלת זכויות "בפני החוק". סעיף ז': "הכול שווים לפני החוק וזכאים ללא אפליה להגנה שווה של החוק. הכול זכאים להגנה שווה מפני כל אפליה המפירה את מצוות ההכרזה הזאת ומפני כל הסתה לאפליה כזו". מצבה של ישראל ממש לא טוב. "כל אדם זכאי לחופש תנועה ומגורים בתוך הגבולות של כל מדינה". אני אחזור על זה, שנדע לפחות איך העולם רואה את זה: "כל אדם זכאי לחופש תנועה ומגורים בתוך הגבולות של כל מדינה", כולל מדינת היהודים. כמובן שלא כתוב במגילה שזה כולל מדינת היהודים, אני רק אומר את זה, זו תוספת ממני. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> אתה מכיר במדינת היהודים? << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> "כל אדם זכאי לעזוב כל ארץ, לרבות ארצו, ולחזור אל ארצו". ככה כתוב. כולל הפלסטינים. סעיף ט"ו: "כל אדם זכאי לאזרחות". מתברר שגם פה לא עושים טובות. "לא תישלל מאדם אזרחותו דרך שרירות, ולא תקופח דרך שרירות זכותו להחליף את אזרחותו". בסעיף ט"ז: "כל איש ואישה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית הנישואין ולהקים משפחה, ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת. הם זכאים לזכויות שוות במעשה הנישואין, בתקופת הנישואין ובשעת ביטולם. נישואין ייערכו רק מתוך הסכמה חופשית ומלאה של בני הזוג המיועדים. המשפחה היא היחידה הטבעית והבסיסית של החברה וזכאית להגנה של החברה והמדינה". אז מי שקצת קורא במגילת זכויות האדם של האו"ם מגלה שמה שנאמר פה אתמול לא קשור, ושכנראה השיח לגבי זכויות אדם במדינת ישראל רחוק איזה מרחק שנות אור מאיפה שאנחנו צריכים להגיע אליו. ויש לי המלצה. יש לי תוכנית ייעול, מה שנקרא. אני רוצה להמליץ לחבריי וחברותיי חברי הכנסת במדינת ישראל לקרוא את מגילת זכויות האדם. אני פונה אליכם וממליץ לכם בחום לקרוא את מגילת זכויות האדם, כי זה ישרת אותנו בכמה רמות: א. העניין הזה של עליונות יהודית, תחשבו עליו מחדש. יש בזה היבט גזעני. כדאי להפסיק אותו, כמי שנלחמו נגד גזענות בכל מיני מקומות אחרים בעולם יצרתם פה ישות גזענית. זה לא טוב, לא טוב גם בשבילכם. גזענות היא לא טובה לא רק כשהיא נגד יהודים; גזענות היא דבר שצריך להביס, להוריד מסדר-היום, להוריד מכל חברה, לחסל, להוציא את זה מהשיח הפוליטי והחברתי, גם אם היא נגד יהודים וגם אם היא נעשית על ידי יהודים. יעני, זה שיהודים הם הגזענים לא עושה את הגזענות לדבר טוב. חוזרים למגילת זכויות האדם מ-48'. כבר עשרות שנים עברו מאז, מקום המדינה. לדעתי, ככל הנראה לא יצא לכם לעבור על הטקסט הזה, טקסט לא מי יודע מה גדול, לא מי יודע מה קשה, גם חברי כנסת במדינת ישראל מסוגלים להתמודד איתו. היינו מתחילים בחלק הבסיסי שלו, שזה שוויון, והשוויון לפי המגילה הזאת – נאמר שהוא אמור להיות ללא אפליה. זה שבן אדם מתפלל כמו יהודי או מתפלל בדרך אחרת, או לא מתפלל, זו אמורה להיות בעיה שלו. המדינה לא נותנת לו זכויות לפי הדת שלו. המדינה אמורה לתת לו את הזכויות שלו בהיותו אזרח. ומתברר שגם לפלסטיני מותר להתחתן על פי חוק, והוא גם יכול לבחור עם מי הוא רוצה להתחתן. ומותר לו להקים משפחה, זו זכות להקים משפחה ולהתחתן. ברית נישואים זוהי זכות. עכשיו, הרמה הזאת של הדיון שהייתה אתמול התעלמה לגמרי, לצערי הרב, מכל ההיבט הלא-אנושי של החוק שמפריד בין משפחות, וזה הפך להיות דיון ציני ופוליטי בין מי שחוקק את החוק הגזעני הזה למי שתמך בו ולא תמך בו. התברר שיש רוב לגזענות בכנסת ישראל. אני אשמח מאוד שנתקדם קצת והרוב הזה יהיה ללא גזענים בכנסת בישראל. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אם יש שר, אז מכובדי השר, ואם לא – אז חבריי חברי הכנסת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> השר נמצא. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בסדר גמור, עם המסכה ביחד קשה לראות. זה בסדר גמור, עכשיו אני יותר רגוע. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל יודגש שהוא תמיד בודק אם יש שר. בכל פעם הוא מחפש את השר. << קריאה >> שר המשפטים גדעון סער: << קריאה >> מצוין. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> קח בחשבון שפעם הייתי סגן יושב-ראש הכנסת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בהחלט, בהחלט. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אז נכנס משהו בפנים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בהחלט, טוב להקפיד על הכללים. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ברשותך, ברשותכם, אני רוצה להתמקד בדברים שלי דווקא בהסתייגויות שאני הגשתי, לא אוכל להספיק את כולן, לקחתי חמש הסתייגויות מתוך רשימת ההסתייגויות לגבי הצעת החוק הזו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> עם הקיגל או בלי הקיגל? << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> עם הקיגל או בלי הקיגל? << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, לא, זה – אישרתי לך להפיץ את זה, זה היה – זה בעצם נלקח, זו לא יצירה שלי לגמרי. עוד לא הספקתי לברר עם העוזר שלי שכותב את ההסתייגויות אם הוא כתב את זה לגבי חוק אחר או שלקח חלק והשביח את זה לקראת הדיון הזה. באמת תודה רבה לך, אתה הפצת את זה, ושמעתי שזה היה להיט ברשתות החברתיות. אבל זו לא הייתה הסתייגות מהותית. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אין ספק שהייתה בזה יצירתיות רבה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה הווי, זה הכניס אותנו להווי, וראיתי שבחלק זה עורר, אחרי כל כך הרבה שעות, את הריר של התיאבון אחרי הדיונים האלה, במיוחד ביום חמישי בלילה. זו הייתה הצעה טובה לקבל גם צ'ולנט ודברים בסגנון כזה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בזכות זה, אדוני, קיבלתי הזמנה לסיור במאה שערים, לחוות את הדבר הזה. אני כמובן נעניתי להצעה. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל אני רוצה רק להגיד לך – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> סליחה? << קריאה >> חיים ביטון (ש"ס): << קריאה >> – – – אל תלך. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך דבר אחד, שתדע שזו לא התרבות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני מוכן לבוא לפתח תקווה, אדוני. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> עלא עיני. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד ליושב-ראש שהתרבות – גם אם הוא יבוא לירושלים וגם אם הוא יבוא לבני ברק – זו לא תרבות של חלות ויז'ניץ' ולא תרבות של צ'ולנט וקיגל וכל הדברים האלה. אם היית יודע בכלל איך נוצר המושג הזה של קוגל – זה רק בגלל בעיה הלכתית איך עושים קידוש בבית הכנסת ולא קובעים סעודה אבל מברכים מזונות. זה הדבר היחיד שמשלב משהו שאפשר לעשות על זה קידוש בלי לקבוע סעודה. << קריאה >> חיים ביטון (ש"ס): << קריאה >> גם גפילטע. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> יש הרבה דברים – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בקיצור, ההלכה גם מביאה מתכונים טובים, לא רק – גם מתכונים יש בהלכה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> גם התרבות שלנו, כולל החמין, זה הכול תרבות שבאה מתוך הלכה, זו לא תרבות גשמית, ממש לא. אבל את זה אל תיקח מהדקות שלי, זה דבר אחר, זה משהו כללי. אבל אני כן אתן לך – אני לא יכולתי לצטט מתוך כחול לבן, מההסתייגויות שלהם, בגלל שכחול לבן בעצם – גם בפעם הקודמת הם היו שותפים לחוק הנורבגי, אז לא יכולתי להביא הסתייגות, אבל יש לי כן משהו, אני לא יודע אם שמעת אותי, משהו שהיה מאוד מאוד ייחודי, התרשמות שלי שתישאר לי מימי כהונתי בכנסת מהסתייגות שלכם, של כחול לבן, אבל לא רשמית. אני מייד אגיע לזה, אני אשאיר אותך במתח דקה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כולי מתוח. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה סיפור, בדידי הווה עובדא, כלומר אני חזיתי במו עיניי בהסתייגות ובהתנגדות של כחול לבן, התנגדות נחרצת מאוד, להוספת מספר של יותר משלושה נורבגים, מארבעה עד שבעה. אני אגיע לזה, אני רוצה לעשות סדר בדברים. אני רוצה להקריא, כמה אמרתי? חמש הסתייגויות: מטרת חוק-יסוד זה היא להביא להחלשת הכנסת; ההסתייגות השנייה: להביא להחלשת הרשות המחוקקת; ההסתייגות השלישית: להביא – אדוני היושב-ראש – להביא לריסוק הדמוקרטיה הישראלית; ההסתייגות הרביעית: להביא לסידור עבודה לחברי סיעת כחול לבן – זה במקור; עוד הסתייגות אחת: להביא להוצאה כספית מיותרת בשל מינוי שרים וסגני שרים; וההסתייגות השישית והאחרונה: להביא לקניית שלטון בכסף ציבורי. מי אתם חושבים שכתב את כל את כל ההסתייגויות האלה? מי כתב את זה? זו הייתה הסתייגות של יושב-ראש הכנסת – הפעם של הממשלה הזו – חבר הכנסת דאז מיקי לוי מיש עתיד. אלו ההסתייגויות שמיקי לוי, בשם יש עתיד, הביא על הצעת החוק הנורבגי. עכשיו אני אעשה איתכם קל וחומר: אם לחוק-יסוד: הכנסת, הנורבגי, שהגיע לפני שנה – שהיה הרבה הרבה הרבה יותר מצומצם, וההשלכות ממילא היו הרבה יותר קטנות, הייתה כזאת התנגדות נחרצת להוצאה כספית בשביל מינוי שרים וסגני שרים – אבל לקנות שלטון בכסף ציבורי, כשזה בא לסדר עבודה, חוק הג'ובים, שיביא לי לריסוק הדמוקרטיה הישראלית, להחלשת לכנסת? ואם אנחנו רוצים לדעת מה לא אמר חבר כנסת מיקי לוי אלא מה אמר יושב-ראש מפלגת יש עתיד, ראש הממשלה הרזרבי של עכשיו, החליפי של עכשיו, החליפתי של עכשיו: "ראש הממשלה מנסה להעביר חוק" – הוא מדבר על החוק הזה, היותר-קטן והיותר-מצמצם, יאיר לפיד – "שכל מטרתו לייצר סידור עבודה לחברים שלא נכנסו לכנסת ולאפשר לשרי הממשלה להתחמק מדיון ומאחריות ציבורית". הוא מתכוון לכך ששרי הממשלה לא יצטרכו להגיע לכנסת. ואם זה היה נכון אז, זה נכון שבעתיים עכשיו. מה המשמעות של הצעת החוק הזו, שאנחנו עכשיו דנים בה? בסיכומו של דבר היא מאפשרת הרבה הרבה יותר נורבגי מכל מפלגה; היא מאפשרת, גם במפלגה שיש בה ארבעה חברי כנסת, שלושה נורבגים; הרבה יותר מ-50% – 75%; היא מאפשרת חמישה נורבגים, חמש החלפות, על סיעה שהיא בת שבעה חברים, וכמובן מאפשרת יותר מחמישה. המשמעות היא שמתוך ממשלה של 28 שרים, אם אנחנו נוריד את שני ראשי הממשלה – ראש הממשלה וראש הממשלה הרזרבי, החילופי – נשארו 26 שרים, ומתוכם אפשר להחליף 24. אתם רואים את השולחן הריק הזה? שמתם לב שעכשיו, כשהחוק הנורבגי לא הושלם, כמעט שלא רואים את השולחן הזה? שר פה ושר פה וזהו – הם לא נמצאים פה. בגלל שאיפה השרים נמצאים בנורבגי? אתם יודעים מה המשמעות ששר האוצר לא יגיע לכנסת אף פעם, גם לא בשביל הצעות לסדר-היום ולא לדברים אחרים, ולא שר הביטחון, ולא שרים אחרים, ולא שר הבריאות, שיהיה לו סגן שר, ועוד אחרים שיהיו להם סגנים שיעלו לכנסת? בכלל לא נראה אותם. אתם יודעים מה המשמעות? עכשיו יבוא זה שיבוא ויגיד שיש מדינות – כפי שנאמר אולי אפילו על ידי היושב-ראש עכשיו, סגן היושב-ראש – אם אני לא טועה, אתה אמרת שיש מדינות ששם נורבגים כמעט כל הממשלה. אי-אפשר להביא ראיה ממדינות אחרות, כל מדינה כשלעצמה, זה תלוי במשטר של הכנסת. אנחנו יודעים מה המשמעות של המפגש והחיכוך שיש לנו עם השרים, כאופוזיציה וגם כקואליציה. גם כקואליציה, אני אומר לכם, כשאנחנו באים לכנסת, כל פעם יש לי רשימה של דברים שאני צריך לסדר עם השרים שאני פוגש פה, ישר, בלי המנכ"ל, בלי ישיבות בעוד שבועיים-שלושה ובלי שאילתות. כאן מסדרים את זה בשולחן כשאנחנו נמצאים בפרסה, יש כאלה שעדיין ממשיכים לעבוד ומגיעים עם רשימת משימות. אני אומר את זה ואמרתי את זה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לדעתי גם כשאתה היית סגן שר היית בנורבגי, והשרה שלך – לא ראינו אותה פה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, היא הייתה חברת כנסת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל היא לא הגיעה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא עשיתי נורבגי איתה. היא הגיעה, היא הייתה חייבת להגיע, יש לה הצבעות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן, אבל אתה היית פה – – – << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה נכון שלגבי תחבורה – אבל יכולת לשאול אותה, אתה ראית אותה, בנאום שלך כשהיא באה לקראת ההצבעה יכולת לדבר. ככה הוא מנותק, הוא לא יגיע לכאן ולא נראה אותו בכלל כשיש לו גם סגן. עכשיו, על זה התחלתי להגיד, חשבתי שאתה מתכוון אליי, אני גם הייתי סגן שר, ואני לא חושב שסגן שר זה לגמרי דבר מיותר. אני לא אומר את זה, אני חושב שזה דבר חשוב. אני לא רוצה לדבר על עצמי, אבל אני חושב שהוא יכול לקחת ולהוביל דברים, להתמקד בנקודות רבות שמטבע הדברים שר או שרה לא יכולים להשתלט על זה, או יש לו נקודות מבט שלו כשהוא עומד מול הפקידות והם מחויבים לו, בהחלט יש בזה תועלת, אבל מכאן ועד לניתוק לגמרי, שאין קשר לשרים? ההרחבה הזאת, בלי שגם יצרנו יחד איתה מנגנונים, מנגנונים שמאפשרים את עבודת הכנסת עם הממשלה – זה משהו אחר לגמרי. אבל עכשיו, יותר מזה: אני לא צעקתי נגד זה. לא שמעתם אותי כאן במליאה בכנסת, וחבריי לא דיברו נגד בצורה חריפה. אתם – מי דיבר? יש עתיד דיברו, העבודה דיברו, מרצ דיברו, והם עצמם היום – ולא רק זה; אנחנו מדברים עכשיו על מי שעמד בראש המבקרים, ראש הממשלה הרזרבי יאיר לפיד, שהיה ראש הדוברים, כמעט בכל נאום הוא לא הניח, ודיבר על הג'ובים, ודיבר על בזבוז כספים, ודיבר על הניתוק של השרים מהממשלה. איך הוא דיבר – חוק הג'ובים, הוא קרא לזה. הוא דיבר על הדמוקרטיה הישראלית, שנולדה מתוך צורך פוליטי – ודיברנו אז על הממשלה, שהיא ממשלת חירום: אפילו מסך עשן של סיסמאות נבובות ותירוצים לא יכלו להכשיר את השרץ. לחוק הזה הוא קרא שרץ, והיום הוא שחקן ראשי בתוך הנורבגי הזה. כמה הוא דיבר בתוך 50 מטר; כמה הוא דיבר בתוך 50 מטר על שתי לשכות, על שני מנכ"לים. ואנחנו עוד שומעים שאנחנו צבועים. אדוני היושב-ראש, כאחד שבקי בתוך חברי הקואליציה, ודאי מכיר את זה שמדברים גם על שני סגנים לראש הממשלה הרזרבי. שני סגנים – גם זה עוד יגיע אלינו. ואני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש, ולחבריי חברי הכנסת, זו לא צביעות – זו עזות מצח. אי-אפשר לקרוא לדבר כזה. מי שהיה בראש המאבק בקואליציה בממשלה הקודמת ובראש המדברים ובראש המבקרים – לעמוד עכשיו, להחיל את זה להבא, איך אפשר לעמוד בזה? אני לא הייתי מעז לעמוד בזה. זו עזות פנים לעשות את זה, וככה לצפצף. ואין שום סיבות אחרות. ועוד להרחיב את כל החוק הזה הרבה יותר – הרחיב את הממשלה. הוא צעק על הממשלה: לא יותר מ-18 שרים; עכשיו אנחנו מדברים על 28. לכול יש צרכים ולכול יש תירוצים. אבל האמת – האמת זועקת. עכשיו אני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש, בכמה שניות: ההסכם בין כחול לבן לבין הליכוד כמובן כמעט התפרק שעה וחצי לפני שהיו צריכים להניח את ההסכמים. וכל זאת למה? אני הייתי בחדרו של יריב לוין, שהוא אז ריכז את המשא ומתן, ולחדר נכנס – ואיתנו סגרו די מאוחר, עם יהדות התורה; אנחנו דיברנו על כך – ביקשנו שיהיו שלושה נורבגים לסיעה של שבעה. והתפרץ לחדר אבי ניסנקורן, קרא את ההסכמים ושאג כך שהקירות רעדו. אני לא רוצה להגיד מה קרה בחדר. זאת אומרת, אני הבנתי אותו, לא שיש לי עכשיו ביקורת עליו. הוא טען: אנחנו לא נסכים – העסק מתפוצץ, ואתם עושים את זה בכוונה. לא, אנחנו לא נסכים בשום אופן שיהיו שלושה נורבגים על שבעה חברי כנסת. הוא אומר: זה ייפסל בבג"ץ. הייעוץ המשפטי לא מקבל את זה. כל חוות הדעת שלי הלכו על זהירות מאוד מאוד גדולה. לא נוצר מצב שיותר משליש מסיעה ייעשו נורבגים. וכשזה היה, אז הוא אומר: טוב. והייעוץ המשפטי בסוף אמר: כן, לעגל את זה. הוא אומר: לא, זה לא יעמוד בבג"ץ ואני לא מוכן, בכל ההסכם הזה – והבנו. הוא אמר שכחול לבן לא תוכל לעבוד כשאין לה כל כך הרבה שרים מול מספר החברים. אז לא יהיה מי שיעשה את העבודה. ולכן הנורבגי היה מאוד מאוד חשוב ונחוץ בשביל עבודת הכנסת. אני מקבל את הדבר הזה. אבל הוא ידע בעצמו – אני לא מדבר עליו עכשיו – הוא ידע בעצמו שהדבר הזה הוא לא חוקי. ועכשיו שקט. אף אחד לא מדבר, כמו בכל הדברים. הצבעה כפולה, ואף אחד לא מדבר. יכול להיות הכול, כל מה שקורה בממשלה הזאת – בזבוזים כאלה על חוק נורבגי, וקול ענות חלושה. תגיד לי, איפה מדברים על זה? מה לא עשו. אין – תמצא, תחפש קטעי עיתונות. בעתיד, בעוד שנה, בעוד שנתיים, אולי אנחנו נעשה את זה – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חבר הכנסת, חבר הכנסת. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – ואתם באופוזיציה – אם תרצה לחפש דברים, כמו שאני חיפשתי ומצאתי את זה, לא תמצא, בגלל שהעיתונות לא מביאה את זה. גם את מה שאני אגיד עכשיו אף אחד לא יביא ואף אחד לא יצטט. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל אני חייב להגיד לאדוני: אני מזכיר לך שבהסכמים היה חוק הנורבגי המדלג, ואת זה בסוף – שהיה בהסכם הקואליציוני – ואת זה בסוף – – – << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הייעוץ המשפטי – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> פה בייעוץ המשפטי בכנסת, ואמר שזה לא חוקתי. הוא לא חושב שאפשר להגן על זה. ולכן זה בסוף שונה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אז זה היה בסדר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אז גם סגרו דברים בתוך ההסכם הקואליציוני שהיו – – – << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, לא. אבל לא זה – – – ההסכם הקואליציוני היה מוכן. זה כבר היה אחרי שידענו שלא – זה היה שעה, או שעה ורבע, או שעה וחצי, לפני שהיו צריכים להגיד, ב-24:00, את ההסכמים עצמם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בהסכם הקואליציוני היה כתוב: מדלג. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> יכול להיות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בוועדת הכנסת, אחרי שהוקמה הממשלה ושכבר היינו פה תקופה, שינינו את זה לצורה, לאופן אחר, מכיוון שהייעוץ המשפטי אמר את מה שאמר. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אמר, אז תאר לך – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> רק למען הדיוק ההיסטורי. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בסדר, בסדר. אבל זה קל וחומר – אם על המדלג, שהוא באמת בעייתי, כתבתם את זה, ואחרי זה הייתם צריכים למשוך את זה, אז קל וחומר על החלק הזה על שלושה, שהיה – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זה משהו אחר. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> וזה לא רצה לכתוב – לא העזו לכתוב על הארבעה – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> והיה כאן בקושי ניסנקורן, לא – – – עמדתו. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> על שלושה לא כתבו, על שלושה. וכאן אנחנו מדברים שיכולים להיות ארבעה חברי כנסת, יכולים להיות שלושה נורבגים. אבל אתה יודע, דבר אחד – ובזה אני אסיים – דבר אחד לא הבאתם. מה שכן היה בחוק הנורבגי הקודם הוא שסיעה של שניים, של שלושה, שהתפלגה תוכל לעשות נורבגי אחד, שזה היה מאפשר – את זה מחקתם. ביררתי את זה. זה לא היה במקרה, באיזו טעות קולמוס. בכוונת מכוון הממשלה לא רצתה. בנאום הבא אני אגיד גם מה הסיבות. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת מקלב. חבר הכנסת איתמר בן גביר, בבקשה. << דובר >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צריך לומר כנסת ריקה, אבל – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> יש פה את השר. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אה, הינה השר, כבוד השר נמצא כאן. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> יש פה שני חברי כנסת מכובדים. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כן, השר לשעבר וחבר הכנסת מקלב. ראשית, אולי לפני הכול, לפני שאני אדבר על מהות ועל איזשהו נושא שחשוב ויקר לליבי, הגיעו לכאן, לכנסת, אורחים חשובים שלי, הילדים שלי. איך אומרים, אם אבא לא מגיע לבית, אז הילדים באים לאבא. לא, לא, הם כבר – לקחתי אותם לכאן, לגן שליד, ואחרי זה לקניון לארוחה. עכשיו הם לא נמצאים כאן, אבל הייתה חוויה. אני ממליץ באמת לכל אחד מחברי הכנסת – אנחנו כאן עובדים יום ולילה, ובשבועות האחרונים ממש מסביב לשעון. אבל איך אומרים, אין יותר חשוב מהילדים. אנחנו כאן כולנו, אני משוכנע, בשביל הילדים, בשביל הדור הבא. המלצה לכל חברי הכנסת וגם לשרים – להביא את הילדים לעבודה. אין יותר טוב מהדבר הזה. אדוני היושב-ראש, אני רציתי לדבר כאן – עלתה כאן הסוגיה; לפניי דיבר חבר הכנסת מקלב, שהוא באמת בית ספר מהלך לחברי כנסת; איש ציבור, נבחר ציבור, שעובד יום ולילה. הייתי כאן עוזר פרלמנטרי של ד"ר מיכאל בן ארי – ואיך אומרים, תמיד הסתכלנו על דמותו – – << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> הזכור לטוב. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – הזכורה מאוד מאוד לטוב. תמיד הסתכלנו על דמותו של חבר הכנסת מקלב, שהוא באמת שליח ציבור אמיתי. חבר הכנסת מקלב העלה את הנושא הזה של החוק הנורבגי. וכמובן, כולנו מכירים, מי שהיה באופוזיציה והיום הוא בקואליציה – פתאום זה בסדר, פתאום הכול טוב. שמענו אותם כשהיו כאן באופוזיציה – קיתונות של בוז, טענות מטענות שונות, גם על כספים, כספים שונים שיוצאים, גם על העובדה שהפכנו להיות איזשהו סוג של משטר נשיאותי. מה פתאום עוד נורבגי ועוד נורבגי. והיום, כשהם בשלטון, הם שכחו מהכול. אבל זו ההתנהלות, אדוני היושב-ראש. זו הגישה של הממשלה הזאת. אילת שקד – שמענו אותה היום מדברת על הפגיעה בביטחון ועל איך יכול להיות שהאופוזיציה פוגעת באינטרסים של מדינת ישראל. אדוני, מי שהולך עם התנועה האסלאמית הוא זה שפוגע באינטרסים של מדינת ישראל; מי שמפקיר את הנגב, מפקיר את שלטון החוק. נמצא כאן אדוני שר המשפטים, איך אתם מרשים לדבר הזה להתרחש? איך יכול להיות שיש איזשהו סיכום, שפונים ליועץ המשפטי לממשלה ומבקשים מהיועץ המשפטי לממשלה: תבטל קנסות, תבטל כל מיני הליכים משפטיים. הרי אם היה עושה את זה מישהו מיצהר, היו, בצדק, צועקים אנשי השמאל ואומרים: איך יכול להיות? מה הדבר הזה? ופתאום ראש הממשלה, לפי הפרסומים, פונה ליועץ המשפטי לממשלה ומבקש ממנו לא לאכוף את החוק? לא לשמור על שלטון החוק? ואדוני, הצביעות הזאת – אנחנו רואים אותה לאורך כל הדרך, לאורך כל הדרך, בהתנהלות של השלטון הזה ושל חברי הקואליציה הרעה הזאת; חלקם אנשי שמאל – לא כולם, יש כאן גם מתוכם אנשי הימין, שלצערי טועים טעויות מאוד מאוד מאוד חמורות. אבל אותם אנשי שמאל – אנחנו לאורך כל השנים רואים את הצביעות שלהם. ראינו את הצביעות שלהם באין ספור מקרים. אני זוכר שד"ר בן ארי ואני אמרנו שנעשה איזשהו ניסוי, נעשה ניסוי בשכונת התקווה. אותם אנשי שמאל אומרים: חיה ותן לחיות. כבד את האחר. בואו, למה שלא יהיו מסתננים בשכונת התקווה? נכון, כבוד השר הנדל – שיהיו, מה קרה? זה לכבד את הגר. ואז, יום אחד ד"ר בן ארי ואני לקחנו את אותם מסתננים – – – << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> אתם אנשי מעשה חבלה. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ל-hight society, לבריכה של כל המפונפנים, בריכת גורדון, בריכה של החברים שלך מהקואליציה. כן, גבי לסקי. גם אתה שוחה שם? << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> לא, אני מאוד הייתי רוצה – – – << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אה, אתה מאוד היית רוצה. לא, אל תדאג. הם שוחים שם, חלק מהחברים שלך בקואליציה. זה בסדר. אנחנו בעד לשחות בבריכות, אבל זה היה פשוט מדהים. הבאנו אותם – איך אומר לי שם השומר בכניסה? לא, הם לא נכנסים. אמרתי לו: למה, בגלל צבע העור השונה שלהם? וכשהם נכנסו, פתאום אנשי השמאל יוצאים. אנשי השמאל יוצאים. ואתה שואל את עצמך: מה זאת הצביעות הזאת? הרי אתם אלה שהטפתם מוסר. אתם אלה שהבאתם אותם לכאן. אתם אלה שאמרתם שצריך לקבל אותם. אתם אלה שאמרתם שצריך להעניק להם. וכשהם נכנסים לבריכה שלכם, פתאום זה לא מתאים. והצביעות הזאת – אנחנו ראינו אותה גם במקרים אחרים; גירוש גוש קטיף, אדוני היושב-ראש. יש כאן אנשים שכל כך חסים על כבוד האדם, על חירותו, ופתאום לקחו 10,000 יהודים. 10,000 יהודים, ובמחי יד החריבו את הבית שלהם – על מה ולמה? פתאום אין זכויות ואין אזרח. פתאום בית המשפט העליון, שאם היו עושים את זה ל-10,000 תושבים באום אל-פחם, מן הסתם, היו קופצים השופטים בפיג'מות, בפיג'מות, ועוצרים את הדבר הזה – פתאום זה חוקתי. פתאום זה בהתאם לאמות המידה שקבע החוק. פתאום ילדות שהפגינו וחסמו כבישים נעצרות עד תום ההליכים המשפטיים בכל מיני המצאות מהמצאות שונות – על חסימת כביש, אדוני. סעיף 151, התקהלות, אולי סעיף 152. אפשר לתת לזה גם סעיף של התפרעות, אבל פתאום הפכו את זה לסעיף של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, סעיף שטומן בחובו 20 שנות מאסר. צבועים. צבועים. הרי לפני זה ואחרי זה הפגנתם וחסמתם כבישים. לפני זה ואחרי זה – אנשי השמאל – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מה זה, למה לסיים? עברו שבע דקות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כל כך מהר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> ככה זה כשנואמים. << קריאה >> אופיר אקוניס (הליכוד): << קריאה >> מה לעשות. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> טוב, בסדר. באמת, הצביעות הזאת זועקת. אדוני היושב-ראש, אתה ביקשת ממני לסיים, אבל יש המון, המון דוגמאות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אדוני, זה לא אני. הוועדה המסדרת קבעה את זה. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ואני אומר דבר מאוד פשוט: כן. האנשים האלה כאן, שיושבים בספסלי הקואליציה והיום מתנערים מכל האמירות שלהם ומכל הדיבורים שלהם, הם לא רק צבועים; הם פשוט פוגעים בבוחרים שלהם, פוגעים באמון הציבור ומביישים את כולנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה. יש בקשה של השר הנדל. מייד אחריו – חבר הכנסת אקוניס. << קריאה >> אופיר אקוניס (הליכוד): << קריאה >> בקשה למה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לשר יש אפשרות להתערב באמצע דיון. אתה כשר ותיק ודאי יודע זאת. << דובר >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר >> אדוני השר לשעבר, אתה בוודאי מכיר את זה. אני רק רוצה להגיד משפט: איתמר בן גביר הוא לא ציוני. הוא וחבריו, שלא שירתו בצבא, הצביעו אתמול נגד חוק ציוני. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה בתנועה האסלאמית – אתה הציוני. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> הוא והרשימה המשותפת. הציונות זה לא אצלו. כל מי שרוצה – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> עם התנועה האסלאמית, אתה הציוני, וגם השקר הזה – מי לא גייס אותי לצבא? אתה ושכמותך. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> גם לא שירת בצבא, גם לא עשה כלום למען המדינה וגם אתמול הצביע נגד חוק ציוני. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אני הרי רציתי להתגייס לצבא. אני רציתי להתגייס, אבל אתה ושכמותך. מנסור עבאס ואתה הציונים. אתה ומנסור עבאס הציונים. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אם הייתה עכשיו התנתקות, אתה והסמוטריצ'ים שלך הייתם מצביעים בעד ההתנתקות. בושה וחרפה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> מנסור עבאס ואתה ציונים. אתה ומנסור עבאס – שניכם הציונים. יועז הנדל – בושה. << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> אני לא מתבייש בשירות הצבאי שלי. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה צריך להתבייש בזה שאתה הולך עם מנסור עבאס, עם התנועה האסלאמית. בגדת בכל הערכים שאתה אמרת, אתה דיברת עליהם: לא אלך עם טרוריסטים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בבקשה, אדוני. חמש דקות לבקשתך. << דובר >> אופיר אקוניס (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, שבע דקות, ושלוש דקות לפטין מולא. שבע ושלוש – כמדומני זה ביחד עשר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בסדר. יש שאומרים משהו אחר. << דובר_המשך >> אופיר אקוניס (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כשחשבנו שראינו הכול, שהממשלה הזאת דרדרה אותנו לתהומות העמוקים ביותר; כשחשבנו שכבר ראינו הכול בבית הזה, מצליחה הממשלה הזאת, המסוכנת הזאת, להעמיק את התהום עוד ועוד ועוד ועוד. והדוגמה האחרונה, אדוני היושב-ראש, השינוי אתמול בחוק האזרחות. כגנבים בלילה – תרתי משמע, גנבים בלילה – בעזות מצח, בחוצפה, בשקר ובהונאה, שעליהם מתבססת הממשלה הזאת כולה, עלתה לכאן שרת הפנים, וכלאחר יד הודיעה: כן, שינינו. זה לא שנה, זה חצי שנה; יהיו 1,300. ברדיו, שר בממשלה אומר את האמת, בערבית כמובן. בעברית – דבר אחד; בערבית – בדרך כלל, אני חייב להגיד לך, האמת היא בערבית. כי גם ראש הממשלה בפועל מנסור עבאס, כאשר הוא מתראיין, השר הנדל, מספר מה תהיה התוכנית המדינית: שתי מדינות, נסיגה לקווי 4 ביוני, זכות השיבה בפועל. הרי מה היה פה אתמול בלילה, מה היה אתמול בלילה? 59–59, זו התוצאה של הצבעה. אבל מה התוכן? זכות השיבה, the right of return, הבקשה הפלסטינית ארוכת השנים לחזור ליפו, לרמלה, ללוד, לבאר שבע, לקיבוצים, שמהם גורשו אלפי ערבים – חבר הכנסת אוסאמה סעדי, הקיבוצים, הצדיקים הגדולים. כן, הצדיקים, ועוד, ועוד, ועוד. כניעה, חולשה, התרפסות – בפני מי? בפני התנועה האסלאמית. אדוני היושב-ראש, החוק הנורבגי הוא צביעות. הוא צביעותה של יש עתיד, אשר הבטיחה באינפוגרפיות תל אביביות כאלה, מגניבות כאלה, קוליות כאלה, כן, 18 שרים. אנחנו מתחייבים: 18 שרים; בראש ובראשונה, יש עתיד במעשה הצביעות והשקר וההונאה – זה הכול כל הזמן; כל הזמן זה שקר כזה, זה שקר אחר. זה כבר לא משנה, אי-אפשר לספור, כי השקר הפך לדרך חיים. 18 שרים. אבל אדוני היושב-ראש, אם החוק הנורבגי הוא צביעות, אז חוק הפיצול – סליחה על הביטוי הלא-פרלמנטרי – הוא טמטום. הוא פשוט טמטום; כי כל אדם שמכיר את המערכת הפוליטית הישראלית יודע שכאשר מנסים להתחכם, או להשתמש בתחכום, התוצאה היא הרת אסון. ואני אתן כמה דוגמאות. האחרונה שבהן – חוק מופז. מופז קיבל את קדימה עם 28 מושבים. לאחר הפיצול הוא הגיע לכאן עם שני מושבים. הוא ישב שם – נדמה לי שכתוב, אני לא יודע מי יושב שם היום, איתמר בן גביר, נדמה לי אפילו. ישראל ביתנו – הגאונות של אביגדור ליברמן, מקים הרשימה המשותפת. אביגדור ליברמן הקים את הרשימה המשותפת – מדוע? משום שהוא בא אלינו, חבר הכנסת כהן, בדרישה אולטימטיבית, השר הנדל. הוא אמר: אם אתם לא מעלים את אחוז החסימה – הקים. הקים את הרשימה המשותפת. אדוני היושב-ראש, חברך שר האוצר ליברמן, אמר: אם אתם לא מעלים את אחוז החסימה ל-3.75%, אני מפרק את הממשלה. אגב, הוא גם פירק את הממשלה וגם העלה את אחוז החסימה. << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אופיר אקוניס (הליכוד): << דובר_המשך >> וגם העלה את אחוז החסימה. והדוגמה – חבל שהחלפת את שר המשפטים, שר התקשורת. שר המשפטים הוא יוצא תנועת התחיה. הוא התחיל את דרכו הפוליטית בתנועת התחיה, הוא לא התכחש, הוא גאה בזה. תנועת התחיה כאן – נדמה לי שגם חבר הכנסת האוזר, אם אינני טועה – באה ליצחק שמיר ואמרה לו, בתחכום, אדוני היושב-ראש: אנחנו נתחכם, אנחנו נשנה את כללי המשחק תוך כדי משחק. תעלו את אחוז החסימה ל-1.5% – תלמד, השר הנדל, כדי שתבינו. ומה קרה? אכן העלו, ומי לא נכנסה לכנסת? מי לא נכנסה לכנסת? כמובן התחיה. מפלגת העבודה הקימה ממשלת שמאל, אוסלו הגיע לעולם, והתחכום של 0.5% בחסימה הביא לבית הזה את מה? את מה שנראה היום, השר הנדל, כאיזו הרפתקה שולית בחיי הפוליטיקה הישראלית, המיצובישי של גולדפרב. אבל לכם אין מיצובישי אחד, לכם יש 40 מיצובישי. היום זה משהו אחר, כן? שרים על שרים על שרים, חוק נורבגי, חברי כנסת, סגני שרים מיותרים, תחכומים. המסקנה העיקרית, אדוני היושב-ראש, ממה שקרה כאן אתמול בלילה – השר הנדל, אתה אומר על עצמך שאתה אוחז בדעות ימניות לאומיות ציוניות. לא היית כאן, משום שנדמה לי עשית כבר את החוק הנורבגי. זה היה באמת מעשה של הונאה נוראה, בעיקר בכמות הבלתי-נשלטת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בכמות? << דובר_המשך >> אופיר אקוניס (הליכוד): << דובר_המשך >> בוודאי, בכמות. משום שכזאת כמות של חברי כנסת חדשים – מי שנכנס לכאן, אדוני היושב-ראש, זה כרגע במספר יותר גדול מהממשלה בנורבגיה בעצמה. אבל הדבר שרציתי להגיד לשר הנדל, ובזה אני אסיים: מה המסקנה העיקרית שלקחנו? זה כבר היה בבוקר, נדמה לי שהשמש כבר עלתה, ואמר חבר הכנסת טיבי שהממשלה הישראלית-פלסטינית – הוא דיבר על מעשיה של הממשלה הישראלית-פלסטינית, השר לשעבר ליצמן. ואתה שותף לממשלה הישראלית-פלסטינית, הרעה והמסוכנת הזאת, שכל דקה שהיא פועלת, כל דקה היא נזק לעם ישראל, לארץ ישראל ולמדינה היהודית, וגם סכנה לדמוקרטיה. כן, גם סכנה לדמוקרטיה. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה. ותודה רבה גם על העמידה המדויקת בזמנים. << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> אני רוצה, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> אופיר אקוניס (הליכוד): << קריאה >> מה, כל דבר – – – << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> כן, מותר, מה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בבקשה. << דובר >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר >> הליכוד מפלגה מסואבת. אחרי עבר ציוני – שהזכיר אותו חבר הכנסת אופיר אקוניס, שגם לו יש עבר ציוני – אתמול מחאו כפיים, ביחד עם הרשימה המשותפת ובל"ד, על הצבעה על חוק אנטי-ציוני שפוגע במדינת ישראל; סיאוב שכמוהו לא נראה מאז ימי ההתנתקות, שהליכוד הצביע בעדה. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה, השר הנדל. חבר הכנסת פטין מולא, בבקשה. << קריאה >> אופיר אקוניס (הליכוד): << קריאה >> יצא. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הוא יצא. אם כך, נעבור לאוסאמה סעדי, בבקשה. גם יצא וגם נתן לך דקות. בבקשה, אדוני, עשר דקות. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר הנדל, נכון שחגגנו אתמול, ובצדק, מגיע לנו. סוף-סוף החוק הגזעני הזה, שמחצית משופטי העליון – אפילו יותר ממחצית, שישה משופטי העליון אמרו בעצם שהחוק הוא חוק לא חוקתי, פוגע בזכויות חוקתיות, בזכויות בסיסיות להקים משפחה. אנשים שהתחתנו מלפני החוק – אתה יכול להסביר לי, אדוני היושב-ראש, משפחות שהתחתנו מלפני 2003, ועוד לא היה חוק, למה הן צריכות עדיין, כעבור יותר מ-20 שנה, לעבור אותו מסלול ייסורים וכל שנה או כל שנתיים לפנות למשרד הפנים או למת"ק – מת"ק זה מינהלת קישור ותיאום, מי ששאל אותי – במינהל האזרחי, ולהביא כל שנה או כל שנתיים אותה שרשרת של אישורים בלתי נגמרים ולעבור אותה מסכת של השפלות? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> האמת שאני לא יכול כל כך להסביר לך, כי גם אני – המדינה מונעת ממני להקים משפחה, וצריך בשביל זה להביא הרבה מאוד מסמכים, והשפלות ולהוציא 600,000 שקל כדי להביא ילדים בישראל. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ואתה נאבק נגד זה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נכון. לצערי אתם לא עוזרים לי בזה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ואם אתה מצליח, אז אתה חוגג. אז למה אתם באים אלינו בטענות? אנחנו ברשימה המשותפת, כבוד השר הנדל, לפחות היינו עקביים לאורך כל הזמן, ועדיין עקביים. << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> אני לא בא אליך בטענות, אני בא בטענות לשותפים שלך. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אנחנו, אין לנו שותפים. << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> השותפים הציונים בליכוד – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אנחנו – אין לנו שותפים, לא פה ולא פה. אנחנו חלק מהאופוזיציה נגד ממשלת השינוי, שאין בה שינוי בינתיים. אין בה שינוי. אתם ממשיכים באותם חוקים של הממשלה הקודמת. אני כל יום בוועדת חוקה – רק מאריכים אותם חוקים שהממשלה הקודמת. אז בסדר, אתם אומרים: אנחנו עוד לומדים, עוד בודקים ועוד נביא את השינוי. אבל בינתיים, השינויים, אני לא רואה אותם. אני רואה אותה מדיניות, ולכן אנחנו לא נוכל – אנחנו איננו חלק מהקואליציה, ולכן אנחנו נאבקים בחוקים ובהחלטות הגרועים של הממשלה הזו. מצד שני, כאשר אתם מביאים חוקים טובים אנחנו תומכים ואנחנו לא עושים לא פיליבסטר ולא מגישים – – – << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> – – – חוקים טובים. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני יכול להגיד לך שכן, ולכן זה ההבדל בינינו לבין גוש נתניהו. אתמול כשהביאו חוק עבודות שירות משישה חודשים לתשעה חודשים, אנחנו כן תמכנו. כשמביאים חוקים לחדלות פירעון, אנחנו תמכנו. כשהביאו היום חוק שהממשלה הקודמת הביאה, צו הוצל"פ שמקל על חייבים בתקופות הקורונה, תמכנו. אני יכול לספור את הבעד יותר מאשר הנגד. אבל זה ענייני. ולכן כאשר אני שומע עכשיו – אני באתי מהבית, גנבתי קצת מנוחה, מזל שאני גר כאן קרוב, בבית צפאפא – באתי, ושמעתי בחדשות כאן 11 את שרת הפנים אילת שקד. אז היא, במקום שתבוא ותגיד: אנחנו נלמד מתוך העניין הזה, אנחנו נביא חוק שיהלום את הערכים הבסיסיים וישמור על הזכויות הבסיסיות, אז היא אומרת: אני מנסה עכשיו לגבש תוך כמה שבועות עוד רוב לחוק הזה, ואני אביא אותו חוק, אותו חוק. והיא מתגאה שאתמול לא היה שינוי, ואפילו במילה אחת, בצו הגזעני הזה. אבל היא אומרת: אני השתמשתי בשיקול הדעת המוקנה לפי הצו לשר הפנים, ואישרנו 1,600 אישורים לשהות ארעית ל-1,600 משפחות. ובזה החברים שלנו, שהיו איתנו במאבק הזה לאורך כל השנים, כל השנים – מרצ, העבודה, החברים ברע"מ, שבפעם הראשונה בהיסטוריה, אדוני היושב-ראש, הם מצביעים בעד. אז חלק נמנעו, אבל ההימנעות הזאת כמעט גרמה שהחוק יעבור. שיקלי בסוף הצביע גם נגד. אם שיקלי לא היה מצביע נגד, החוק היה עובר ואז ההימנעות כמוה כתמיכה. אבל ריבונו של עולם, יא אללה, מפלגות שנאבקו איתנו במשך שנים על גבי שנים, עם המשפחות, רק אתמול ושלשום ובשבוע שעבר באו להפגנות של המשפחות והכניסו את המשפחות וקיבלו אותן בלשכות שלהם בכנסת – – << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> הכול בלוף. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – והבטיחו להם: אנחנו לא נצביע בעד החוק הזה ואנחנו נתמוך בכם – הם בסופו של דבר מצביעים בעד. ובסוף באים ומאשימים אותנו? חברי סמי אבו שחאדה, מאשימים אותנו, המשותפת, שאנחנו עשינו דיל עם הליכוד? << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> לא, לא מאשימים אתכם, מאשימים את הליכוד ואת הציונות הדתית – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הליכוד, תאשימו את הליכוד. << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> – – שהם מצביעים איתכם. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אבל אני אומר, אנחנו מבחינתנו לא שינינו את דעתנו. מי ששינה את דעתו אלה אותם חברים ואותן מפלגות, שבמשך 20 שנה – יוסי שריד ממרצ אמר על זה: פשע חוקתי נגד האנושות. זהבה גלאון – ועכשיו יוסי בטח מתהפך בקברו כשהוא רואה את החברים שלו היום במרצ מרימים יד בעד החוק הזה. זהבה גלאון. אתם מתגאים שהבאתם פתרון ל-1,600 משפחות תמורת תמיכה בחוק? הרי עמותות עדאלה, המוקד, עורכי דין הביאו את אותו הישג. הרי מה שאומרת הממשלה הזאת: מה שמכשיר ביבי, אנחנו עושים; מה שעושה ביבי, אנחנו נעשה; ביבי נתן 1,600 אז אנחנו ניתן 1,600, אם ביבי היה נותן 2,000 היינו נותנים 2,000. אבל חברי יעקב אשר, ה-1,600 האלה זה לא אזרחות וזה לא תושבות קבע. אתם יודעים על מה אנחנו מדברים? נותנים לאנשים האלה שחיים כאן במשך שנים על גבי שנים. ואם הייתה מניעה ביטחונית – השר הנדל, אתה יודע שאם הייתה מניעה ביטחונית לא היו נותנים להם אפילו אישור מת"ק, אישור מת"ק לא היו מקבלים. אז האנשים האלה, שנה אחרי שנה, שנה אחרי שנה, מקבלים אישורים. למה אחרי 20 שנה הם לא מקבלים תושבות קבע? לא מדברים על אזרחות, הם לא רוצים אזרחות. יצא הגורל והם התחתנו, אישה התחתנה עם איש, או איש התחתן עם אישה מעבר לקו הירוק, בני אותו עם. אתם רוצים גם לעצור את זה? אז במקום לבוא ולהגיד: הגיע הזמן, אחרי 20 שנה, שהוראת השעה הזו תעבור מן העולם, תעבור מן העולם ואנחנו נביא סוף לסבל המתמשך למשפחות האלה, היא דיברה על מקרים הומניטריים וועדה הומניטרית. תבדקו כמה בקשות אישרה הוועדה ההומניטרית הזו במשך כל השנים האלה. אין שום הומניות בוועדה ההומניטרית הזו. ולכן אנחנו גאים על מה שהיה אתמול וחושבים שזה רגע היסטורי למשפחות האלה. אבל המערכה עוד לא הסתיימה, צריכים להמשיך ולעמוד לצד המשפחות האלה ולהמשיך וללחוץ עד אשר יושג הפתרון ההומניטרי למשפחות האלה, שהן יקבלו סוף-סוף – אתמול השרה שקד אומרת: הבעל נוסע בנתב"ג והאישה נוסעת בגשר אלנבי; הילדים – אני לא יודע איך הם נוסעים, יכול להיות שהם לא נוסעים בכלל. אלה המקרים. עושים לנו טובה, עושים טובה למשפחות האלה? זאת זכות בסיסית שמשפחה תיסע יחד ותחזור ביחד. לכן אנחנו, אדוני היושב-ראש, נמשיך לעמוד לצד המשפחות האלה, עד שיושג פתרון צודק, מקיף, כולל, לכל המשפחות האלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת סעדי. חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה. בבקשה, אדוני, עשר דקות. << דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מוכרח לומר לך, אדוני השר, אני יודע שאתה תגיב גם אחר כך, וזה בסדר, אבל המסקנה הבלתי-נמנעת, במיוחד אחרי הערב של אתמול, היא שאתם פשוט חבורה של נהנתנים שרוצים לשלוט וחבורה של נקמנים שיצאו למסע נקמה נגד איש שהעסיק אותם ופרנס אותם במשך שנים. כי הרי אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אם ניקח את כל המרכיבים הדומיננטיים של הקואליציה הזאת, רובם הם אנשים ששתו מים מאדם שהעסיק אותם, היה הבוס שלהם. מה לעשות, יותר נחמד, פחות נחמד, הוא היה אולי בוס קצת קשה, קצת נוקשה, אולי הוא לא היה האיש הכי אמיתי, אבל אתה לא יכול להשוות את זה, זה מחוויר מול השקרים היום. אבל יצאו חבורה של אנשים והחליטו לנקום נקמה אישית, וכל זה לגיטימי, זה בסדר, מה אני מתערב? מה, אני ההסתדרות? מה פתאום אני צריך להתערב בעניין הזה? הדבר שמדהים אותי – כי אני חבר במפלגה אידיאולוגית, אני חבר במפלגה ששילמה המון מחירים והרבה מאוד דברים על כך שלא שינתה את האידיאולוגיה שלה. כולנו יודעים עם מה אנחנו באים למשא ומתן קואליציוני, כולנו יודעים את מה אנחנו רוצים לשמר ולשמור. אבל כאן מדובר באנשים – אם אתה רוצה, אני יכול לתת לך רשימה מהירה: גדעון סער, אילת שקד, יועז הנדל, צבי האוזר, תקן אותי אם שכחתי עוד מישהו – שבגלל מסע הנקמה הזה ובגלל הרצון עכשיו להידבק ולשלוט, להראות לו, לראש הממשלה לשעבר נתניהו: תראה, אנחנו היום על הכיסא שלך, איזה כיף, איזה כיף, אין הנאה צרופה יותר מזה. אבל כל אלה הם דברים אנושיים. כל אלה דברים אנושיים, אדוני היושב-ראש. אבל כשזה בא על חשבון האידיאולוגיה שלהם, האנשים שישבו כאן והטיפו – אתה יודע מה, זה לא סוד שבמפלגה הקודמת שהיית בה, אדוני השר יועז הנדל, או בקיבוץ הגדול הזה שנקרא כחול לבן – יש לי שם ידיד טוב, לידיד הזה קוראים בני גנץ. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אפשר לא להפריע לי? תודה. לידיד הזה קוראים בני גנץ. ואתה יודע, למרות הרבה חילוקי דעות ולמרות שאולי באמת אנחנו לא בשותפות פוליטית עד הסוף, רחוק מזה אפילו, אני לא אשכח, ואף אחד בבית הזה לא ישכח, איך שצבי האוזר ואתה בעצם בשלב מסוים הלכתם יחד איתו והלכתם נגד חצי מפלגה אחרת – שהיום הוא ראש הממשלה הרזרבי, פעם קראו לזה, יש עתיד קראו לזה "ראש ממשלה רזרבי". ואתם לא הסכמתם בשום פנים ואופן שתהיה ממשלה שתישען באיזושהי צורה כזו או אחרת על מפלגות ערביות, ולא משנה מיהן, לא הסכמתם. זאת אידיאולוגיה, והיא אידיאולוגיה שאפשר לכבד אותה. אבל אי-אפשר שלא לבוז לה היום, כי הרי מה אתם טוענים? אתם אלה שעבדתם עם בנימין נתניהו, ואתם טוענים שהוא אדם לא ראוי ושהמעשים שלו לא מעשים ראויים, וההבנה שלו היא לא הבנה נכונה וחייבים להחליף אותו לטובת המדינה. הוא היום המשענת. אתם באים ואומרים – למה אתם היום הפכתם להיות קואליציה פלסטינית-ימנית-שמאלית במדינת ישראל? למה, שיניתם אידיאולוגיה? איפה קרה לך המשבר הזה, אדוני השר? איפה זה תפס את גדעון סער, איפה זה תפס את אילת שקד, שפתאום הופכים להיות פרו-פלסטינים? איפה זה תפס? מה אתם אומרים? אנחנו שומעים את זה כל היום פה, מעל הבמה הזאת: נתניהו הכשיר אותם. אותו נתניהו שאתה לא סומך עליו, שאתה אומר שהיו חייבים להחליף אותו, שגם מידת הכרת הטוב על השנים שהייתם איתו לא הייתה, כי זה לטובת המדינה. זרקתם את האידיאולוגיה. אדוני היושב-ראש, נעלם לי שר אחד מהממשלה הזאת. מדי פעם אנחנו מקבלים דרישות שלום חמות משר האוצר ליברמן, שאת הבניין הזה כנראה לא יראה הרבה אחרי הנורבגי – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא פה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אה, הוא פה? תמסור לו ד"ש. ולאן הוא נעלם? אני רוצה להזכיר לכם קצת. הוא איש אידיאליסט. אצלו, כשהוא שונא מישהו, זו אידיאולוגיה צרופה ואמיתית. אז אני אזכיר לכם שאותו ליברמן – כמה ציטוטים אני אתן לכם מדברים שהתפרסמו. ב-18 בספטמבר 2019, ליברמן: "לא נשב עם הערבים, גם ביקום מקביל". אידיאולוגיה. מותר לו; באותה שנה, ליברמן: "יש לשפוט ח"כים ערבים כמו בנירנברג". והוא מסביר: "בסוף מלחמת העולם השנייה הוצאו להורג במשפטי נירנברג לא רק הפושעים, אלא גם משתפי הפעולה. אני מקווה שזה יהיה גורלם של משתפי הפעולה" – הח"כים הערבים – "כאן בבית הזה"; עוד ליברמן קטן, אידיאולוגיה: "יש להפריד בין יהודים לערבים כמו בקפריסין". כמה עודד פורר – שנמצא פה, ראיתי אותו בחוץ – היה מתריס כל הזמן כלפי המפלגות החרדיות וכלפי הרב גפני, הרב ליצמן ואחרים על שיתופי פעולה בוועדת הכספים או בוועדות אחרות עם אחמד טיבי; אתם פתחתם קומונה ביחד. מי שראה אתמול מה שהתחולל מאחורי הקלעים – ותרשה לי, אדוני היושב-ראש, להאמין יותר לידידי חבר הכנסת עיסאווי פריג' מאשר להאמין לשקרים שבמשך כל היום, לצערי הרב, נאלצה השרה אילת שקד למכור בכל ערוץ אפשרי ולכל מיקרופון פתוח. אני מאמין לפריג'. אנחנו ראינו את התהליכים בחוץ, ראינו איך ח"כים – אגב, אני רואה בזה לגיטימיות. אנחנו שיתפנו פעולה בהרבה דברים שלא קשורים לדברים לאומיים בכלל. אתם הלאומנים הגדולים, אתם הלאומנים הגדולים, ובמיוחד ימינה וליברמן, שהייתם מוכנים לשרוף את הבית הזה על חוק המואזין, לשרוף את המדינה ולהגיע לאינתיפאדה שלישית על חוק המואזין או על חוק עונש מוות למחבלים. אותו ליברמן, שאמר – שלא היה מוכן לשבת כאן כי יצא שהמקום שלו, כשהוא היה באופוזיציה לפני כמה שנים, המקום שלו יהיה ליד איימן עודה. מה זו הצביעות הזאת, מה זו ההתחסדות הזאת? אבל הגעתם לנקמה הגדולה. או-טו-טו האוטומובילים מוציאים את תכולת משפחת נתניהו מבלפור, הגעתם לסיפוקכם, תוכלו להראות לו: הינה, אנחנו יושבים על הכיסא שאתה ישבת עליו כשעבדנו אצלך. בנקמה הזאת וברגש הזה זרקתם – ליברמן זרק את כל האג'נדה הימנית שלו, אתם זרקתם את כל האג'נדה הזאת. ישבתם אתמול כמו סוחרים בשוק פרסי ועבדתם על אנשים; פה היא עמדה ואמרה שהשר דרעי נתן ל-1,600 משפחות. אדוני היושב-ראש, 1,600 משפחות בשלוש-ארבע שנים; היא התחייבה לזה בחצי שנה. בושו והיכלמו, אין לכם אידיאולוגיה. תגידו את האמת, תפסיקו לעבוד על אנשים, כי לא יאמינו לכם בכל מקרה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת יעקב אשר. << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> אני רוצה – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בבקשה. עד שהדובר הבא יגיע, חבר הכנסת יצחק פינדרוס. << דובר >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר >> אני רוצה לנצל את זכותי ולענות לידידי חבר הכנסת יעקב אשר. קודם כול, אני מתקשה להבין על איזו אידיאולוגיה אתה מדבר – של הרב קנייבסקי שבעד או שלך שנגד? של יום ככה, יום ככה? << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> של נעליך מעל רגליך. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> לא יודע איזו אידיאולוגיה. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> של נעליך – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> לא משיל שום דבר. אני שואל איזו אידיאולוגיה. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – של נעליך מעל רגליך. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אבל תראה, אני לא מצפה ממך, יעקב אשר – – – << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – עם הבוס שלך, עם המעביד שלך. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> יעקב, אני הקשבתי לך קשב רב. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חבר הכנסת אשר, תודה. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אני לא מצפה ממך להיות ציוני. אתה וחבריך לא שירתם בצבא – – – << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> אני יותר ציוני ממך. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אתה לא ציוני – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חבר הכנסת אשר, הוא לא הפריע לדבריך. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> – – זה בסדר גמור, אבל אני מצפה ממך להיות יהודי. לא תעשה לך אלוהים אחרים. כל מה שנתניהו עושה, אתה עושה בדיוק. הוא אומר לך להצביע בעד, אתה מצביע בעד. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> תגיד, למה אנחנו צריכים לחכות כדי שיחליפו חבר כנסת שמלווה את אחותו בדרכה האחרונה? למה אתה, יהודי צדיק כמוך, לא בא ומתנדב ראשון לעשות את זה? << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> אתם משקרים. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אתה לא מתבייש? אל תהיה ציוני, תהיה יהודי. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> אני יותר ציוני ממך. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> לא מספיק שהצבעתם אתמול נגד חוק ציוני – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> לא אתם. אליכם אין לי תלונות, אתם לא ציונים. אבל הם הציונות הדתית, מה נשאר ממנה? דתית בקושי. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> יותר ציונים ממך. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> גם הליכוד – איך הליכוד מצביע נגד חוק ציוני? זכר תנועת החירות. בושה וחרפה לדיראון עולם. כמו שהצבעתם בעד ההתנתקות ותמכתם – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> לא הצבענו בעד ההתנתקות. אתה משקר. גם בזה אתה משקר. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> – – כך הצבעתם נגד חוק ציוני. התמונות האלה יהדהדו שוב ושוב ושוב, וכולם יזכרו שמה שקיים פה בבית הזה, בספסלי האופוזיציה, זה כלום. זה אנשים שעשו להם אלוהים אחרים. לא תעשה לך אלוהים אחרים, יעקב אשר, גם לא נתניהו. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> גם לא קואליציה אחרת. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> תשאל את מנסור עבאס כמה אתה ציוני. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> עכשיו אפשר להתחיל. << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> אני לא צריך אישור על הציונות שלי. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> בטח שלא – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לפני שתתחיל, נאמר לי שאתה חוגג יום הולדת – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מזל טוב. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> – – אז צריך לברך על יום הולדתך, ושתזכה להרבה מאוד ימים ושנים טובות ומאושרות ובריאות. הרבה מאוד בריאות טובה. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השר, אני חייב לומר לך דבר אחד: אני פעם ראשונה עולה לדוכן ומרגיש לא בנוח שאני מוקצב לחמש דקות, כי על פי רוב צריך להכריח אותי להישאר קצת יותר על הדוכן, אני אוהב לקצר. קודם כול, כשאתה מדבר על ציונות, של נעליך מעל רגליך. אתה האחרון שיכול להטיף לנו על ציונות. אנחנו היינו פה לפני שהתנועה הציונית התחילה, נשארנו פה לפני התנועה הציונית, נהיה פה אחרי פוסט-הציונות. תאמין לי, במסירות. << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> מי זה "אנחנו"? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> היהודים החרדים שבאו ונהרגו להגיע לפה – תלמידי הגר"א, תלמידי הבעל שם טוב, תלמידי החתם סופר, שבנו את היישוב היהודי בארץ ישראל, ואתם באתם לגנוב להם את היישוב. האחרון שיכול להטיף לנו מוסר; האחרונים שיכולים להטיף לנו מוסר על ציונות. << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> הציונים באו לפה – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אחרי מופע האימים של החוק, שבאה מישהי ציונית ומסבירה לנו בפתוס כזה שצריך לדאוג לביטחון המדינה, ושעתיים אחר כך, בשביל להחזיק את הממשלה שלה – האינטרס הציוני התהפך בתוך שעתיים, אז אתה תטיף לנו על ציונות? והשקר הזה – מעולם לא הצבענו בעד ההתנתקות. מעולם לא הצבענו בעד ההתנתקות, אף שהציונים החילונים, הימנים, הצביעו בעד ההתנתקות. ומי כמוך יודע את זה. << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> הם לא ימנים. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מי כמוך יודע את זה. כל החברים שלך כולם, כולם, מימין ומשמאל – – – << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> נתניהו הוא חבר שלך, לא שלי. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אנחנו היחידים, היחידים פה בבניין הזה שנשארים עם אותה עמדה – לא 100 שנה, לא 200 שנה, לא 300 שנה. אף אחד מכם לא ילמד אותנו מה זו ציונות, לא אתה ולא הרפורמים שהוציאו את "ותחזינה עינינו" מהסידור, ולא החילונים, שיום אחד הם בעד ההתנקות וביום השני הם נגד. אף אחד מכם לא ילמד אותנו מה זה ציונות. אנחנו הציונים, היינו פה לפניכם, נהיה פה אחריכם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא באנו לפה כאיזה תחליף וסידור חיים, באנו לפה כאידיאולוגיה – – << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> ואתה ציוני? אתה ציוני? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן, כן – – – << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> מתי התחילה התנועה הציונית? אתה חלק מהתנועה הציונית? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מהתנועה הציונית המקורית, גנבתם לנו את השם. גנבתם לנו את השפה ואת השם. אנחנו התנועה הציונית המקורית. אנחנו אמרנו "ותחזינה עינינו", לא התנועה הרפורמית. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה בדיחה. אתה מדבר עברית בגלל הציונים – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כי כאן קלקלו לנו – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד עוד משהו אחד על מופע האימים של הצביעות, של צביעות, שמסבירים לנו את החשיבות של הביטחון ותוך שעתיים זה משתנה לצורך הקמת ממשלה. אותם אנשים שמסבירים לנו את החשיבות – כן, כן, הם יום אחד בעד ההתנתקות וביום השני נגד. שאל אותו שואל על דעת תורה, הוא כבר יצא על מרן שר התורה – כן, אנחנו שיתפנו פעולה עם כל מי שאנחנו יכולים למען בניין הארץ, למען האינטרס של בניין הארץ ובניין העם היהודי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> למען איזה אינטרס אתם משתפים פעולה? למען איזה אינטרס? אינטרס אחד ויחיד – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חבר הכנסת קריב, תודה רבה. תודה רבה, חבר הכנסת קריב. חבר הכנסת, תודה רבה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> משנאת נתניהו. הייתם רוצים שנהיה חלק מהקואליציה – אולי ליברמן לא רצה, אני גם לא בטוח – הייתם רוצים. בגלל סיבות אידיאולוגיות ועקרוניות של אנשים כמו אותו אחד שמרעיש פה, שהם חלק מהקואליציה – זאת הסיבה שאנחנו לא רוצים, ומוותרים מראש על מנעמי השלטון ואין לנו שום עניין, ונעשה הכול, אבל הכול, בשביל לשלוח אתכם לספסלי האופוזיציה. אני רוצה להגיד לך עוד משהו אחד: מבחינתנו, קואליציה–אופוזיציה זה הרבה פחות רלוונטי; עולם התורה ייבנה, הציבור החרדי ייבנה, הציבור התורני ייבנה, התורה תיבנה, כי זו הזכות שלנו בארץ הזאת, ולא יעזור לכם שום דבר. שום תרגיל פוליטי כזה או אחר חולף לא יישאר, כי אנחנו נשארנו עקביים בדעותינו, ולא משנים אותן לפי הצורך הפוליטי של אותו יום; לא פותחים מחדש את הצורך הפוליטי. אנחנו לא מוסי רז, שידבר שנים על החוק הכי גזעני בספר החוקים, ובסוף בשביל איזו עסקה יצביע בעד; אנחנו לא רע"מ, שידברו על חוק גזעני וירוצו לבג"ץ, ותמורת עסקה כזאת ואחרת יצביעו בעד; אנחנו לא מיכל רוזין, שתדבר נגד ובסוף בשביל איזה צורך תצביע בעד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אנחנו נשארים עקביים. תודה רבה לך. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יעקב ליצמן, בבקשה. חמש דקות לרשותך. << דובר >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לייעץ לחבריי: כל הוויכוח הזה שהיה כאן עם יועז הנדל וכל הסיפורים האלה – חבר הכנסת פינדרוס, אני רוצה שתקשיב לי טוב – חבר כנסת שעובר ממפלגה למפלגה, בכל בחירות למפלגה אחרת, בגלל ששם הוא לא עובר אחוז חסימה וכאן כן עובר אחוז חסימה, אוטומטית הוא משנה גם בהצבעות, אוטומטית אין לו שום יסוד. כל דבר זה מה שכדאי לו. עובדה שהוא עשה את זה כשהוא החליף מפלגות. יועז הנדל, כמו האחרים כאן, הוא כמו אני לא יודע מה, כמו גלגל – כל אחד מהם מסתובב במפלגה אחרת, ואוטומטית מסובב הצבעות והחלטות גם. שים לב, אדוני היושב-ראש, שמרצ בגדה אתמול ביסודות שלה. מרצ. עכשיו אני רוצה להגיד כמה מילים על שר האוצר. ברור שאנחנו, הציבור החרדי, סבלנו, נסבול וסובלים. כל יום הוא מחפש משהו אחר: פעם הוא אומר שהנשים לא עובדות; אחר כך, כשהן עובדות, הוא אומר שלא צריך לתת להן מעונות יום – כל יום יש לו משהו אחר. אני מבטיח לך, איווט ליברמן החליף קואליציות כמו גרביים; כל פעם הוא בא לחצי שנה – הוא מחליף; יוצא מהקואליציה, יוצא מהממשלה. הוא יכין לנו תקציב, שעכשיו – אני בטוח ששמת לב שבשבועיים האלה אנחנו נמצאים במשבר אחרי משבר. אין סייעתא דשמיא, דיברנו קודם, אין שום דבר, הם הולכים ליפול כמו זבובים בכל ההצבעות. גם היום אני מקווה שיורידו הצבעות, ייפלו הצבעות, הכול יהיה בסדר. אני מציע, רבותיי, הגשתי הצעת חוק להעלות את קצבאות הילדים ב-30%, לא הרבה. לפי הגזרות של ליברמן זה כמעט כלום, צריך פי שניים, פי שלושה, פי ארבעה. צריך לחזור אולי אפילו להלפרט, למה שהיה. עכשיו, הוא ישב במשרד האוצר, מובטל, אין לו מה לעשות, הוא מחפש כל הזמן מתוך תוספת התקציב במה הוא יכול לפגוע. יש דבר אחד, פה ושם, שאולי לא יפגעו בישיבות או כן, כי זה נוגע גם לישיבות של המפד"ל, אבל בעיקרון, כל היום רק רע, רק רע כל היום. זו הממשלה החדשה. ממשלה רפורמית, שבכל חתונה כומר ורבי מחתנים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ואני מציע, רבותיי, שאנחנו נתאחד בחוקים האלה, נעזור לחלשים, מה ששר האוצר לא עושה, שום דבר. אני מציע גם שנעזור לפריפריה, הוא לא עושה שם כלום, זה לא מעניין אותו. מעניינת אותו רק תל אביב, מעניינים אותו רק המקומות של העשירים, לא מעניין אותו שום דבר בקשר לחלשים. ולכן, צריך לעזור לחלשים. אין מנוס, הממשלה לא תעשה את זה, אז אנחנו נעשה את זה. אני מודה לך, אדוני, שנתת לי להגיד. היו לי כמה דברים להגיד כמחאות, אבל הבטחתי לך שאני אחזיר לך. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה. אני מאוד מודה לך, אדוני. חבר הכנסת שמחה רוטמן, בבקשה. עשר דקות. << דובר >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת – איך עשר הדקות מתחילות ואפילו עוד לא אמרתי "אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה"? תחזיר לי בסוף. תודה. אנחנו עוסקים כאן בתיקון של חוק-יסוד: הכנסת. במשך הרבה מאוד שנים הכנסת חוקקה חוקי-יסוד בלי לדעת או בלי לחשוב או בלי להסכים שמדובר בחוקים שיש להם מעמד מיוחד. בית המשפט העליון התייחס לחוקי-יסוד כאל חוקים רגילים, הכול זרם על מי מנוחות. הכנסת ידעה את הכלל הבסיסי של הלוגיקה – הפה שאסר הוא הפה שהתיר. אם האנשים שיושבים פה מסביב לשולחנות יכולים לקבוע חוקי-יסוד וחוקים רגילים, הם יכולים לבטל חוקי-יסוד וחוקים רגילים, והם כפופים אך ורק לשיקול הדעת שלהם עצמם. מדוע? כי הם נבחרי הציבור, הם הכנסת, והם יכולים לקבוע את ההסדרים של מדינת ישראל. הדבר הזה, המציאות הזאת לא מצאה חן בעיני הנשיא – אז הוא היה עוד שופט של בית המשפט העליון, השופט ברק. הוא החליט שהכוח הרב הזה שיש לעם במדינה דמוקרטית מפריע לו, הוא צריך לגנוב אותו. איך גונבים? מנסים לפתח כל מיני שיטות שבהן החוק יהפוך לאין ואפס. הוא התחיל לעשות את זה בשיטה שהוא קרא לה שיטת הפרשנות התכליתית: יבואו המחוקקים, יקבעו מה שיקבעו, ובסופו של דבר אני אחליט – אני אחליט מה המשמעות של החוק; אני אחליט מה המשמעות האובייקטיבית ומה התכלית האובייקטיבית של החוק, ומילותיו של החוק פשוט לא יהיו רלוונטיות, או בלשונו: מילותיו של החוק אינן מבצרים שיש לכובשם באמצעות מילון אלא עטיפה לרעיון חי ונושם, זאת אומרת, אני אחליט מה המילים אומרות. אתם חושבים שחוקקתם חוק שאומר שצריך לתת הטבת מס מסוימת, ליטול הטבת מס; אתם חושבים שצריך להטיל עונש פלילי, לבטל עונש פלילי – מי שיחליט בסופו של דבר מה אומר החוק הוא הפרשן. ומה שאתם התכוונתם פחות חשוב ופחות משנה. לא נחה דעתו אחרי שגזל ממשמעותן של המילים את התוכן ואת הערך שהכניסו המחוקקים, והוא החליט שהוא עובר שלב. מה קורה אם באמת, כבר מוגזם, החוק ברור מאוד מאוד, וגם בפרשנות יצירתית מאוד מאוד לא ניתן יהיה לגנוב את משמעותו מפי העם ומפי נבחריו? אז הוא התחיל לבוא ולהגיד: בית המשפט יוכל לבטל חוק אם החוק לא עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד של השיטה. אם החוק לא תואם את מה שנראה לי, השופט, כחשוב – אני מבטל את החוק. למה? כי אני יכול. כי אני רוצה. מישהו הסמיך אותי לזה? לא. את התזה הזאת הוא התחיל לפתח, כי הוא הבין שזאת תהיה הדרך היחידה שלו לגנוב מהציבור את הקול, בק', וגם את הכול, בכ'. רק שאז הוא גילה איזושהי הזדמנות היסטורית: הכנסת העבירה שני חוקי-היסוד תמימים למראה, לא ברוב מיוחד ולא בטקס חגיגי, באישון לילה, בתקופת בחירות, העבירו את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק. והשופט ברק, שאך שנה-שנתיים-שלוש קודם לכן החליט שהוא יכול לבטל חוקים גם בלי חוקי-יסוד ואמר זאת בפסקי הדין שלו, אמר: אוה, יש לי עכשיו הזדמנות. אם הייתי עושה את זה קודם, היו אומרים שאני גנב. עכשיו אני אגיד: אני לא גנב, הכנסת העניקה לי את הסמכות. ומחוקים שהיה ברור מאוד מאוד שלא הייתה בהם שום הענקת סמכות לבית המשפט, ובזמן שחוקקו אותם אמרו במפורש: לא מעניקים סמכות לבית המשפט לפסול חוקים, בא בית המשפט וגנב את הסמכות והחליט שעכשיו על בסיס החוקים האלה הוא מבטל חוקים רגילים. כדי להצדיק את הגזל הזה ואת השוד, בנה השופט ברק תזה: כאשר הכנסת מחוקקת חוק-יסוד, דעו לכם, היא לא יושבת ככנסת, כבית המחוקקים – היא יושבת כרשות המכוננת, בטקס מלא הוד והדר, וכאשר היא מחוקקת חוק-יסוד, היא לא עושה מעשה חקיקה רגיל – היא עושה מעשה חקיקה מיוחד. האם מה שאנחנו עושים עכשיו שונה בצורה כלשהי ממה שעשינו לפני יום או לפני יומיים ומה שנעשה בהמשך הערב כאשר מעבירים חוק רגיל? לא שונה במאומה. אנחנו מחוקקים חוקי-יסוד בדיוק כשם שאנחנו מחוקקים חוקים רגילים. הקריאה הראשונה היא אותה קריאה ראשונה; הקריאה השנייה היא אותה קריאה שנייה; הקריאה השלישית היא אותה קריאה שלישית; הפטור מחובת הנחה הוא אותו פטור מחובת הנחה, ותאמין או לא, אדוני היושב-ראש, אפילו הפיליבסטר הוא אותו פיליבסטר. ובכל זאת בא בית המשפט ואומר: לא, לא, לא, אתם מחוקקים חוק-יסוד, יש לו חשיבות, יש לו משמעות. דעו לכם. ויש אנשים שקנו את השקר הזה. גם בתוך הבית הזה יש אנשים שקנו את השקר הזה. והם אומרים: כן, וכל פעם שבישיבות ועדת חוקה של גלעד קריב, וגם לפניו, כאשר מחוקקים חוק-יסוד, בא היועץ המשפטי ואומר: דעו לכם, אתם עכשיו יושבים כרשות המכוננת, ובא יושב-ראש הוועדה ואומר: אתם עכשיו מחוקקים חוק-יסוד, וזו הכנסת בכובעה כרשות מכוננת ולא בכובעה כרשות מחוקקת. החלפנו כובעים. ואז מסתבר שאפשר להעביר חוק-יסוד כזה כגנבים בלילה, בהליך מזורז, בהליך ללא דיון, כאשר הממשלה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> שנייה, שנייה, כאשר הממשלה מפיצה תזכיר חוק-יסוד להערות הציבור, ולא רק שזה לא עם עודף זמן וחשיבה ויצירתיות – תזכיר חוק רגיל מפיצים 21 יום; תזכיר חוק-יסוד מפיצים 74 שעות – – << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> שבת ביניהם. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – כאשר שבת ביניהם. תזכיר חוק רגיל מגיע אחר כך לכנסת, ואם זה חקיקה ממשלתית, הוא מונח על שולחן הכנסת במשך יומיים כדי שלפחות נוכל לנשום; פה יש פטור מחובת הנחה. חוק רגיל, שבוודאי בוועדת חוקה אנחנו זוכרים את הרצינות – מגיעים ארגונים, בודקים חלופות, מעלים דיונים כאן; כל הארגונים שהגיעו, ימין ושמאל, כולם אמרו: מדובר בחוק שערורייתי; כולם עד אחד, גם מימין וגם משמאל. כולם ביקרו את הליך החקיקה. כולם ביקרו את החקיקה שנעשית לצורך – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתה יכול, אתה יכול להגיד זאת, אבל אני מציע לך לפנות ולקרוא מה כתבו – מה כתבו גם התנועה לאיכות השלטון, גם המכון הישראלי לדמוקרטיה וגם משמר הדמוקרטיה, ולהבדיל, גם התנועה למשילות ודמוקרטיה. כולם באו ואמרו: חוקקים חוק-יסוד בהליך מזורז ואד הוק וקובעים נורבגי בהתאם לצרכים הקואליציוניים, ועושים משחקים. ועוד קוראים לזה כביכול – זה לא הוראת שעה; כולם הסבירו שמה שנעשה פה הוא מעשה מגוחך, כאשר באים ומחוקקים חוק-יסוד בתוך יומיים ועוד קוראים לזה הוראת קבע – אפילו אין את ההוגנות הבסיסית לקרוא לזה הוראת שעה – והכול כדי לסדר עוד קצת ג'ובים לחברי יש עתיד ועוד קצת ג'ובים לחברי תקווה חדשה. ופתאום נגלה האור, למרות שבשנה שעברה נחקק חוק-יסוד נורבגי אחר, ובאו ואמרו: אנחנו רוצים לחוקק הסדר קבוע, וקבעו שלושה פרמטרים שלפיהם הם מחלקים נורבגי, איזו נוסחה משוקללת שמחלקת כמה אנשים יש, שמגיעים, כמה שרים מונו וכמה חברי כנסת יש, ולא יותר מדי ולא פחות מדי, לנסות למצוא איזשהו איזון. חלפה שנה, אפילו לא היה לנו טסט לראות איך ההוראה שקבענו בחוקי-היסוד שלנו רק לפני שנה עובדת או לא עובדת – אנחנו מאריכים בכל ועדות הכנסת עכשיו, כמעשה שבשגרה, אפילו הוראות זמניות; אנחנו נותנים להן כל מיני הארכות, כי אנחנו אומרים: עוד לא היה מספיק זמן. במאגר המנהלים המיוחדים של ההוצאה לפועל אנחנו נותנים צ'אנס, כי לא חלף מספיק זמן; בפטור משירות ביטחון אנחנו נותנים צ'אנס, כי לא חלף מספיק זמן. אבל חוק-יסוד? לא, לא. עברה שנה, צריך להחליף אותו, אפילו בלי סיבה, אפילו בלי טיעון. חברים, אני מאוד שמח שכנסת ישראל עושה צחוק מחוקי-יסוד, כי כך לכולם ברור שמה שאמר ברק, כאילו חוק-יסוד נעשה כרשות מכוננת, היה שקר מלכתחילה, וכל-כולו נועד לטובת גנבת שלטון על ידי בית המשפט, וכאשר אתם מחוקקים חוקי-יסוד אתם עושים זאת לטובת גנבת שלטון היום. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה. אחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', בבקשה, אחריו יוכל לסכם יושב-ראש הוועדה, ונעבור להצבעות. << דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> יש שר? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> יש. הרגע ראיתי אותו. הינה, עומד שם, השר מאיר כהן. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, גברתי המזכירה, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני ממש ממש מבקש שתקשיבו רגע. יש לי הודעה מאוד חשובה כדי לשמור על שלומכם, על חייכם, על שלמות גופכם. חבר הכנסת בן ברק, כדאי, כדאי רגע להקשיב. מי זה שם עם הגב? חברת הכנסת שרן השכל, באמת יש לי הודעה מאוד מאוד חשובה. אתם כולכם יקרים לי מאוד, מימין ומשמאל, בריאותכם ושלמות גופכם מאוד מאוד חשובים לי, ולכן כדאי שתקשיבו. חבר כנסת גולן, אתה מקשיב, יאיר? זה חשוב מאוד לבריאות שלך, באמת. נורא חשוב שתקפידו שאם אתם נכנסים לאחד מאולפני החדשות של 12, 13 או כאן11 בימים הקרובים, תיזהרו מאוד בכניסה, כי הרצפה שם חלקה מאוד. הכול שם מרוח עכשיו בחמאה. נורא חשוב שלא תשברו ידיים ורגליים בטעות. הרצפה שם מלאה בחמאה שנזלה עכשיו בכמויות סיטונאיות מהראש של אילת שקד, שנתנה שם עכשיו איזה סיבוב הופעות, אפרופו סיקור אוהד, עם הנהוני מראיינים, וטענה שאנחנו – אגב, ראש הממשלה נתניהו, הטעות במקור – ואני וחברי האופוזיציה פגענו בביטחונה של מדינת ישראל. אז מי שסיכלה במו ידיה הקמה של ממשלת ימין; מי שחברה לשמאל קיצוני ופוסט-ציוני ולתומכי טרור אנטי-ציוניים שרוצים להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, וגרוע מכך, כל לאומיה; מי שהקימה, ויושבת היום בממשלה מסוכנת שלא יכולה לשמור על אף אחד מהאינטרסים הכי בסיסיים ביטחונית, יהודית, דמוגרפית, ציונית, מסתובבת בשמש הקופחת עם הררי החמאה שמונחים לה על הראש – והרצפה חלקה, חברים; תיזהרו לא לשבור את הידיים והרגליים – היא מטיפה לנו מוסר על אחריות לאומית ועל אחריות לביטחונה וליהדותה ולפיתוחה ושגשוגה של מדינת ישראל. מה שהוכח כאן הבוקר זה שהממשלה הזו לא יכולה לדאוג למדינת ישראל, היא פשוט ממשלה מסוכנת. הממשלה הזו לא תוכל להביא אף הצעת מחליטים ציונית טובה. שרים בממשלה הזו לא יוכלו לקדם מדיניות ציונית, יהודית, לאומית. חלקם אולי לא רוצים. הם בעצמם משתייכים לאגף הפוסט-ציוני של המדינה הזאת. חלקם אולי ירצו. אבל מה לעשות, כשהשרידות הפוליטית שלך תלויה בתומכי טרור, שבהחלטה אחת, בפוף כזה, מפילים את הממשלה, אז אתה בן ערובה. זה נורא נחמד. אתה בכלוב של זהב. כמה אפשר, אתה שואל? שוב ושוב ושוב, כמו קאטו הזקן, א. כדי שתבינו ששקר שחוזרים אחריו עשר פעמים לא הופך לאמת; ב. כדי שהציבור הישראלי יבין את חוסר האחריות – עד כמה השיקולים האישיים, השאיפות והאמביציות הפוליטיות הבלתי-נשלטות, המשקעים, הכעסים, חוסר היכולת להתגבר עליהם ולשים במרכז את טובתה של המדינה ואת האחריות האמיתית שיש לנו למדינה היהודית והדמוקרטית, זו שזכינו לה אחרי אלפיים שנות גלות ונדידות – שהציבור ידע את זה; ג. כי יכול להיות שאני קצת נאיבי שאני מאמין שיש כאן אנשים אחראיים בכנסת הזו ובממשלה הזו, ולאט-לאט נקיפות המצפון שלהם יחזירו אותם בחזרה למוטב, יחזירו אותם חזרה הביתה, אל המחנה הלאומי, אל השותפות הטבעית שלהם, יעזרו להם להשתחרר מהלפיתה, לפיתת החנק ההרסנית והמסוכנת הזו – כמו שאמרתי – של הכנף השמאלית-רדיקלית של הכנסת, ובעיקר של תומכי הטרור האנטי-ציוניים ברע"מ. אם יהיו אנשים כאלה, שמתישהו היושרה הפנימית, האחריות, השכל הישר, ההיגיון הבריא, יגברו על המשקעים ועל הקשיים ועל השאיפות האישיות שלהם, אז אפשר יהיה להקים ממשלה טובה. כן, ממשלה יהודית, ציונית, ימנית, גדולה, יציבה, כזו שתוכל לתפקד – ואתם יודעים מה, אפרופו החוק שאנחנו דנים בו עכשיו – כזו שלא תצטרך לעוות ולהרוס את המבנה הדמוקרטי, את כללי המשחק הבסיסיים. הורגלנו – כך היה מקובל במשך הרבה מאוד שנים – שיש איזה כללי משחק שמעוצבים כסוג של חוקה בחוקי-היסוד שלנו, ובתוכם אנחנו משחקים ומתמודדים עם אילוצים פוליטיים. לצערי זו כבר הקדנציה השנייה – התחילה בחטא הזה הממשלה הקודמת, שבה אין כבר כבוד לכללי היסוד, לכללי המשחק הבסיסיים שמעוצבים בחוקי-היסוד. אין כבוד בכלל לחוקי-יסוד. הכול הפקר. כל קוניונקטורה פוליטית; כל אינטרס פוליטי – מייד מלבישים לו חליפה בצלמו ובדמותו, ועושים את חוקי-היסוד ואת כללי המשחק הבסיסיים של שיטת המשטר הדמוקרטית שלנו לפלסתר; למשהו כל כך בזוי וחסר משמעות. חבר הכנסת בגין. חבר הכנסת בגין, אשמח אם תאזין לי רגע. האזנתי הבוקר לדבריך בקשב רב כשתיארת את המעורבות של שירות הביטחון הכללי. אומנם הדגשת שהוא לא היה מעורב בהליכים הפוליטיים, אבל את העובדה ששירות הביטחון הכללי נתן את הסכמתו לאותה פשרה – שבעיניי היא נוראה ואיומה: זכות שיבה על מגש של כסף לתומכי טרור; מתן היתר לאלפי משפחות להתאחד, גם כן איזה מילה מכובסת, בשל אינטרסים כלכליים, לאומיים וביטחוניים – על כל פנים, אמרת ששירות הביטחון הכללי נתן חותמת כשרות למהלך. ואני שואל אותך, מכיוון שאתה איש חכם – אגב, אני אשאיר לך זמן לעלות, אם תרצה. אני אשאל את השאלה בחצי דקה, ואם תרצה להשיב מכאן, אתן לך את זמני. אותו שירות ביטחון כללי שלח נציג בבוקר יום האתמול לוועדת החוץ והביטחון כדי להסביר מדוע חיוני להעביר את הצו כפי שתוכנן היה להעביר אותו, ובלי מכירת החיסול הזו של המפעל הציוני והענקת זכות השיבה. עכשיו אני שואל את עצמי אם יכול להיות שנציג שירות הביטחון הכללי לא אמר אמת ולא הייתה מניעה ביטחונית אמיתית לאפשר לאלפי המשפחות האלה להתאחד עם יקיריהן? עוד פעם, מכבסת מילים – אני אומר את זה, כמובן, בציניות – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> חבר הכנסת סמוטריץ', הוא אמר אמת, אבל צריך גם להבין: אתה לא יכול להגיד שכולם כולם באים ממניעים כלכליים, שכולם טרוריסטים – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא. לא. לא. זה לא מה שאמרתי. אני רק רוצה רגע להבין. אם הייתה הצדקה ביטחונית, ומאחוריה אנחנו עומדים אחר כך בבג"ץ, לאשר את הצו בלי לאפשר כל מיני הקלות שאתמול ניתנו כאן ביד רחבה לעבאס ולעיסאווי פריג' על ידי אילת שקד, אז אני לא מבין איך הוא נתן את ההסכמה בלילה, מסיבות פוליטיות, כן להסכים? ואם מסיבות פוליטיות זה בסדר לתת לאלפי המשפחות האלה מעמד א/5 כאן בישראל, אז מדוע בבוקר זה היה לא בסדר? ואני שואל אותך: האם אתה חושב שאפשר יהיה לבוא לבג"ץ ולשכנע אותו בתכלית הביטחונית, שלפתע פתאום התפוגגה לה לחלוטין בתוך החדר הסגור באישון לילה כשהיו אילוצים פוליטיים? אתה רוצה לבוא להשיב כאן. אני נותן לך את שתי הדקות שנותרו לי, כי אני באמת מעריך את עמדתך. אדוני היושב-ראש, האם אפשר לתת לחבר הכנסת בגין להשיב לי מן הצד בדקה וחצי שנשארו לי? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מדוע לא? אני מעריך אותו כאיש רציני ואחראי. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> גם אני מעריך אותו, אבל – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז תבקש הודעה אישית אחרי ההצבעה. יש לך סמכות, על פי התקנון, מאחר שהזכרתי את שמך. אתה יכול לראות בכך מתקפה. כי אם אני תוקף אותך, אתה צריך להגיב. << קריאה >> בנימין זאב בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> את זה כבר עשיתי בבוקר, והבהרתי זאת. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אבל האזנתי בקשב רב לדבריך, ועל זה אני שואל כרגע. << קריאה >> בנימין זאב בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> – – – אני מתייחס להסתמכות שנשמעה, שהוצגה בממשלה הקודמת על – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז אני שואל אותך. אני שואל אותך איך אתה מיישב – – – << קריאה >> בנימין זאב בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> – – – בצלאל – – – כלפי אלה – – – << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> אני רק שואל אותך. חבר הכנסת בגין, רק רגע. הבנתי עכשיו את תשובתך המפורטת. אני רק שואל אותך איך אתה מיישב את שתי עמדותיו השונות של שירות הביטחון הכללי, שניתנו בהפרש של פחות מ-24 שעות? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> והתשובה על כך תינתן בפעם אחרת. תודה רבה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בבוקר הוא הסביר מדוע צריך להעביר את הוראת השעה בלי חבילת ההקלות הזאת, והסביר למה זה חיוני ביטחוני, ובלילה הוא נתן גושפנקה so called ביטחונית לפשרה פוליטית. אני מעדיף להישאר עם קושיה טובה ולא עם תירוץ דחוק. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אבל אתה יכול לבקש לענות לי אחר כך. אם תהיה תשובה, אני אשמח מאוד. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה, אדוני. << קריאה >> בנימין זאב בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> זה לא אותו דבר. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זה לא אותו דבר – זאת לא תשובה טובה, חבר הכנסת בגין. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, תודה רבה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אם כך, תמו הדוברים, חברי הכנסת. יושב-ראש ועדת חוקה חוק ומשפט, האם תרצה לסכם את הדיון? בבקשה, אדוני. << דובר >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, אבקש לסכם את הדיון בהצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 51) לקראת ההצבעה. אך קודם לכן, אדוני, אני לא יכול שלא להתייחס לדברים שנאמרו כאן, מעל הדוכן הזה, על ידי חבר הכנסת פינדרוס. אומנם השבוע, או הפעם הזאת, חבר הכנסת פינדרוס לא קרא, כפי שהוא עשה לפני שבוע, לבצע מעשה של קנאות, שלא לומר שפיכות דמים; ייתכן שפרשת השבוע שלנו, מטות-מסעי, לא נתנה לו עוגן תורני לקריאה לביצוע מעשה של קנאות ושפיכות דמים כפי שהעניקה לו פרשת פינחס רק לפני שבוע. לכן, על מנת למלא את הזמן הנותר שעמד לו – כי הוא לא מצא את הפסוק המתאים לקרוא גם הפעם למעשה של שפיכות דמים – בחר חבר הכנסת פינדרוס להשמיע כאן טענות שלא ייאמנו. התנועה הציונית, לשיטתו, גנבה את היישוב הישן. ולא די בכך – היא גנבה ליהדות החרדית את השפה. עומד חבר כנסת, מחוקק בכנסת ישראל, דובר בשפה העברית המתחדשת, והוא מנצל את השפה העברית המתחדשת – אולי הגדול שבהישגים של התנועה הציונית לאחר הקמת מדינת ישראל – על מנת לתקוף את הציונות. לא ייאמן. הרי אלמלא אליעזר בן יהודה, שהוחרם על ידי אנשי היישוב הישן, ואלמלא המורים והמורות המסורים של התנועה הציונית, שנאבקו במלחמת השפות על כך שהעברית תהיה השפה המדוברת של היישוב היהודי בארץ ישראל, היה עומד כאן חבר הכנסת פינדרוס ונושא את נאומו בשפת היידיש. אך אצל חבר הכנסת פינדרוס היושרה מעולם לא הייתה ערך מכונן, ולכן אין כל בעיה לעמוד כאן, על הבמה של הבית הנכבד הזה, שכולו סמל להצלחתה של התנועה הציונית בהקמת מדינה יהודית ודמוקרטית, ולהפיץ שקרים ובדותות, והכול מכיוון שהוא לא מצליח למצוא את העוגן על מנת לקרוא הפעם הזאת למעשה של קנאות, למעשה של אלימות ולמעשה של שפיכות דמים, כפי שהוא עשה כאן אך לפני שבוע. ובשולי דבריו ההזויים של חבר הכנסת פינדרוס התפתח כאן במליאה ויכוח יסודי על עמדתה של היהדות החרדית ביחס לשלמות הארץ. אני מבקש – מכיוון שחבר הכנסת פינדרוס טען שאין כמו החרדים בהגנה על עקרון שלמות הארץ, אקריא לפרוטוקול ממכתבו של הרב שך, זכרו לברכה, לראש הממשלה המנוח מנחם בגין משנת תשל"ח, 1978, מכתב המציג את עמדתו ההלכתית והרבנית בשאלת שלמות הארץ ובסוגיית הוויתור על שטחים תמורת שלום. כותב כך הרב שך בשנת 1978 לראש הממשלה מנחם בגין: "לכן אני חושב שמן הראוי להיזהר מלדבר גבוהה-גבוהה, ולדעתי כדאי שלא לעמוד על עניין ההתנחלויות, וברצוני שכבודו ידע, שוויתור שייעשה רק למען השלום, איננו ויתור, וכאשר ה' ירחם עלינו ויגיע זמן הפקודה הכול יוחזר לנו. ואינני מהסס לקבוע שלפי ההלכה אין כל מניעה לוותר על חלק מארץ ישראל למען השלום, ולפי ההיסטוריה סבלנו יותר במדינות אירופה מאשר במדינות הערביות". אלה הם דבריו המפורשים, אדוני היושב-ראש, של הרב שך בעניין מסירת שטחים תמורת שלום, דברים מפורשים שלו לגבי העמדה החרדית המסורתית ביחס לסוגיית שלמות הארץ. אבל מכיוון שישנם חברי כנסת חרדים שאינם מתבלבלים מן האמת, אין בעיה לחבר הכנסת פינדרוס לעמוד כאן ולספר לחברי ולחברות הכנסת שהיהדות החרדית היא הנאמנה ביותר מבין כל פלגי הבית הזה לרעיון שלמות הארץ. כמובן, מתעלם חבר הכנסת פינדרוס מן העובדה הפשוטה שאומנם חברי הכנסת החרדים התנגדו לתוכנית ההתנתקות שהוזכרה כאן, אבל חברי הכנסת של סיעת דגל התורה הם אשר הבטיחו את המשך כהונתה של ממשלתו של ראש הממשלה המנוח אריאל שרון כאשר הם אפשרו את העברת התקציב ומנעו את נפילת הממשלה. אך גם העובדה היסודית הזאת, שחקוקה בדברי הכנסת, לא מטרידה את חבר הכנסת פינדרוס. נזכיר בהקשר הזה שחברי הכנסת של יהדות התורה, הן בדגל התורה והן ביהדות התורה, או נמנעו או נעדרו בהצבעה על החוק שקבע, או שביקש לקבוע, דחייה של תוכנית ההתנתקות למשך שנה. לכן הדברים שנאמרו כאן על ידי חבר הכנסת פינדרוס הם במקרה הטוב טעות מוחלטת ובמקרה הרע הם שקר. הדברים האלה כמובן מתכתבים עם המשך השקרים שמפיצים חברי הכנסת החרדים על עמדתה של היהדות הרפורמית ביחס למפעל הציוני. אנחנו, אנשי היהדות הרפורמית, להבדיל מאנשי היהדות החרדית, מוכנים להביט בעיניים פקוחות על ההיסטוריה, להודות על הדברים הטובים שירשנו מדורות הקודמים וגם להכיר בטעויות או בדברים שטוב שאבותינו ואימותינו שינו בהם את הגישה. אכן, בראשית דרכה של הציונות הממוסדת, התנועה הלאומית של העם היהודי, חלקים גדולים ביהדות הרפורמית התנגדו למהלך הזה, כשם שהתנגדו לו הרבנים החרדים. אך לשמחתי היהדות הרפורמית מעולם לא פחדה לבחון את דרכה ולבחון את עמדותיה, ועוד לפני השואה שינתה את עמדותיה ביחס למפעל הציוני. וכל מי שמכירים את תולדות התפילה בקהילות הרפורמיות יודעים עד כמה האמירה שזכרה של ארץ ישראל ושל ירושלים הושמט מסידורי התפילה של היהדות הרפורמית – עד כמה האמירות הללו מופרכות. ואם כבר, הסידורים שבהם לא מופיעה היום התפילה לשלומה של מדינת ישראל, בתי הכנסת שבהם נאמר התחנון ביום העצמאות, שלא לדבר על כך שאין כל ממד של חג באותו יום, הם בתי הכנסת החרדיים, בעוד שבבתי הכנסת של היהדות הרפורמית, בבתי הכנסת של היהדות הקונסרבטיבית וכמובן בבתי הכנסת האורתודוקסיים מבית מדרשה של הציונות הדתית, חוגגים את יום העצמאות בהלל, בקריאת הפטרה. יש מן הקהילות, כדוגמת הקהילות הרפורמיות, שקוראות בתורה, שהתקינו נוסח מיוחד של "על הניסים", אבל בבית הכנסת של הרב פינדרוס ביום העצמאות אומרים תחנון, והוא בא ומטיף לנו. ובבית הכנסת שלו לאחר קריאת התורה וההפטרה בשבת איש לא מעלה על הדעת לומר תפילה לשלומה של מדינת ישראל, אבל בבתי הכנסת שלנו אומרים גם אומרים. פה במדינת ישראל וגם בתפוצות, בבתי הכנסת החרדיים ברחבי העולם וגם כאן, לא תמצאו את דגלה של מדינת ישראל, אבל בבתי הכנסת שלנו כאן ובארבע כנפות העולם מתנוסס בגאווה ובגאון דגל ישראל. אז יש אמת ויש שקר, יש יושרה ויש צביעות, וכל מי שמסתכל נכוחה יודע מי אוחז באמת ומי אוחז בשקר. ונוסיף על זה רק עוד אמירה אחת, משום שנשמעו כאן אמירות חסרות בסיס לגבי תהליך הדיון שקיימה ועדת חוקה, חוק ומשפט בהצעת החוק הזו. רק נאמר שוועדת החוקה ביצעה תהליך מסודר וראוי, רציני וממושך, ויעידו על כך חברי הכנסת שהיו בדיון בהצעת החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, אנא תפסו את מקומותיכם. אנחנו רוצים לעבור להצבעה, או יותר נכון הצבעות. חבר הכנסת יריב לוין, מול מי אני עובד? << קריאה >> יריב לוין (הליכוד): << קריאה >> מול מיקי זוהר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני לא רואה אותו. איפה מיקי זוהר? אם כך, חברי הכנסת, נא לשבת, בבקשה. סגן השר שוסטר, השר עמאר. הודעה לחבר הכנסת קיש. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מצביעים מייד על הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 51). מדובר כמובן בחוק-יסוד. חוקי-יסוד דורשים 61 אצבעות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> לא. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> רק שנייה, אני יכול לסיים את השאלה שלי? אתם יכולים לענות אחרי זה. אני שואל שאלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בבקשה, אדוני. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> חוקי-יסוד דורשים 61 אצבעות לטובת העברתם. אני מבין שפה יש אמירה כאילו זה לא דורש 61. הייתי רוצה לקבל הבהרה בנושא הזה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אם כך, חבר הכנסת קיש, יש חוקים מסוימים בחוק-יסוד: הכנסת שמשוריינים ברוב 61. החוקים שנדונים היום בחוק-יסוד: הכנסת אינם משוריינים ברוב של 61, לכן אין צורך ברוב של 61. אם כך, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות. יש כמה הסתייגויות של חברי הכנסת. קבוצת סיעת הליכוד – חברי הכנסת בנימין נתניהו, יולי יואל אדלשטיין, ישראל כץ, מירי מרים רגב, יריב לוין, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, גלית דיסטל אטבריאן, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, דוד אמסלם, דסטה גדי יברקן, אמיר אוחנה, אופיר כץ, חוה אתי עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מכלוף מיקי זוהר, אורלי לוי אבקסיס, קטי קטרין שטרית, פטין מולא ומאי גולן. קבוצת סיעת ש"ס – חברי הכנסת אריה מכלוף דרעי, יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו. קבוצת סיעת יהדות התורה – חברי הכנסת משה גפני, יעקב ליצמן, אורי מקלב, מאיר פרוש, יעקב אשר, ישראל אייכלר ויצחק פינדרוס. קבוצת סיעת הציונות הדתית – חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', מיכל וולדיגר, איתמר בן גביר, שמחה רוטמן, אורית מלכה סטרוק, אבי מעוז ואופיר סופר. חבר הכנסת זוהר, האם אתה מדבר בשם כל הקבוצות? << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כל הקבוצות דרכך. זה מקובל על ראשי הקבוצות? כן? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה, חבר הכנסת זוהר. לפני סעיף 1 – אנחנו מתחילים בסדר שקבוע? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן. אם כך, אנחנו מצביעים לפני סעיף 1, הסתייגות מס' 1, של הקבוצות יהדות התורה, ש"ס, הציונות הדתית והליכוד. זה הסתייגות מס' 1. מי בעד? מי נגד? להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – 1 ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת הציונות הדתית וקבוצת סיעת הליכוד לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אם כך, חברי הכנסת, 59 נגד, 50 בעד, אחד נמנע. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו ממשיכים, חבר הכנסת זוהר, ברצף? << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> הסתייגות מס' 2 – לסדר ג'ובים לחברי תקווה חדשה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הצבעה על הסתייגות מס' 2, לפני סעיף 1. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – 1 ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת הציונות הדתית וקבוצת סיעת הליכוד לפני סעיף 1 לא נתקבלה << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> 50 בעד, 59 נגד, אחד נמנע. ההסתייגות לא התקבלה. הצבעה על הסתייגות 3. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 59 נמנעים – 1 ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת הציונות הדתית וקבוצת סיעת הליכוד לפני סעיף 1 לא נתקבלה << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 59, אחד נמנע. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות 4. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 59 נמנעים – 1 ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת הציונות הדתית וקבוצת סיעת הליכוד לפני סעיף 1 לא נתקבלה << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 59, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת זוהר, 5? << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> גם סעיף 5. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אם כך, הסתייגות מס' 5 – הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות (5) של קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת הציונות הדתית וקבוצת סיעת הליכוד לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> סעיף 6 זה ג'ובים למפלגת העבודה. גם על זה צריך להצביע. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 59, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 6. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 59 נמנעים – 1 ההסתייגות (6) של קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת הציונות הדתית וקבוצת סיעת הליכוד לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 59, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 7 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 59 נמנעים – 1 ההסתייגות (7) של קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת הציונות הדתית וקבוצת סיעת הליכוד לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 59, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 8. הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 59 נמנעים – 1 ההסתייגות (8) של קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת הציונות הדתית וקבוצת סיעת הליכוד לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 59, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 9. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – 1 ההסתייגות (9) של קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת הציונות הדתית וקבוצת סיעת הליכוד לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 59, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 10. חברי הכנסת, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? בבקשה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> סידור עבודה לחברי כחול לבן, זאת ההסתייגות. לפחות תדעו שאתם משקרים כשאתם מצביעים. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 59 נמנעים – 1 ההסתייגות (10) של קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת הציונות הדתית וקבוצת סיעת הליכוד לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 59, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 11. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 59 נמנעים – 1 ההסתייגות (11) של קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת הציונות הדתית וקבוצת סיעת הליכוד לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 59, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 12. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – 1 ההסתייגות (12) של קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת הציונות הדתית וקבוצת סיעת הליכוד לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 59, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות מס' 13 עד מס' 45 הוסרו. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 46. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> רגע, רגע, רגע, רגע. על אובדן המשילות בנגב אנחנו רוצים לעשות הצבעה שמית. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> שמית, בבקשה. הצבעה שמית על הסתייגות מס' 46. מזכירת הכנסת, בבקשה, נא לקרוא את שמות חברי הכנסת. בבקשה. בבקשה, גברתי. חברי הכנסת, נא לשמור על השקט, בבקשה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> הסתייגות 46, כן? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> 46. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד סמי אבו שחאדה – נמנע אלי אבידר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד ניר אורבך – נגד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד סעיד אלחרומי – נגד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד משה ארבל – בעד יעקב אשר – בעד זאב בנימין בגין – נגד אוריאל בוסו – בעד ענבר בזק – נגד חיים ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד יואב בן צור – בעד נפתלי בנט – נגד אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – בעד ניר ברקת – בעד יאיר גולן – נגד מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – נגד בנימין גנץ – נגד משה גפני – בעד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – בעד רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – בעד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד אחמד טיבי – נמנע אלון טל – נגד דסטה גדי יברקן – בעד מאיר יצחק הלוי – אינו נוכח אלי כהן – בעד מאיר כהן – נגד מירב כהן – נגד יום טוב חי כלפון – נגד עופר כסיף – נמנע אופיר כץ – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – בעד רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – בעד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד יעקב ליצמן – בעד גבי לסקי – נגד יאיר לפיד – נגד לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – נגד טטיאנה מזרסקי – נגד פטין מולא – בעד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד אבי מעוז – בעד אורי מקלב – בעד אבתיסאם מראענה – נגד יעקב מרגי – בעד מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – בעד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – בעד עידית סילמן – נגד בצלאל סמוטריץ' – בעד אוסאמה סעדי – נמנע גדעון סער – נגד מנסור עבאס – נגד איימן עודה – אינו משתתף בהצבעה חוה אתי עטייה – בעד יצחק פינדרוס – בעד שירלי פינטו קדוש – נגד מאיר פרוש – בעד עיסאווי פריג' – נגד יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – נגד יואב קיש – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – בעד מיכל רוזין – נגד שמחה רוטמן – בעד עידן רול – נגד יעל רון בן משה – נגד מוסי רז – נגד אפרת רייטן מרום – נגד ג'ידא רינאוי זועבי – נגד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – בעד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח רם שפע – נגד נירה שפק – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא לקרוא בשמות של אלה שלא הצביעו עכשיו. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אלי אבידר – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת צחי הנגבי – אינו נוכח מאיר יצחק הלוי – אינו נוכח מאיר יצחק הלוי – נגד חיים כץ – בעד עמיחי שיקלי – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> האם יש מישהו מבין חברי וחברות הכנסת שלא הצביע? אם כך, אני נועל את ההצבעה. נא לספור את הקולות, בבקשה, גברתי. מייד לאחר מכן אנחנו חוזרים להצבעה. נא לתפוס את מקומותיכם, בבקשה, חברי הכנסת. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, יכול להיות שאתם לא עומדים עוד פעם בסיכומים? היה קיזוז שביקשתם כקואליציה. << קריאה >> שר המשפטים גדעון סער: << קריאה >> בבית הקברות הוא אמר לי שהוא מקוזז. בבית הקברות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תתביישו לכם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שקרנים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם. חברי הכנסת, השרים, בבקשה, נא לשבת במקומות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חבר הכנסת מלכיאלי, נא לשבת במקום. חבר הכנסת גולן, נא לשבת במקום. חברי הכסת, השר רזבוזוב. השר, בבקשה לשבת במקומות. נא לשבת במקומות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתם נוכלים – – – נוכלים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חבר הכנסת סמוטריץ', חבר הכנסת סמוטריץ', השר סער. השר סער, נא לא להפנות את הגב, בבקשה. תודה. השר רזבוזוב, נא לשבת במקום. חבר הכנסת בן צור, לשבת במקום. בוסו. סדרנים, נא להושיב את חברי הכנסת, בבקשה. אנחנו עוברים להצבעות. חברי הכנסת, אני מקריא את התוצאות: בעד – 50, נגד – 60 וארבעה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת זוהר, על מה אנחנו מצביעים? חבר הכנסת מיקי זוהר, על מה אנחנו מצביעים? על מה אנחנו מצביעים כרגע? << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> – – – במקום. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> על מה מצביעים? על איזה סעיף אנחנו מצביעים? איזה סעיף? בוא, אל תנהל את הישיבה. על מה אנחנו מצביעים? אני אמשיך לסעיף הבא, אדוני? אנחנו עוברים לסעיף 47, כן? << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> 48. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> 48. הסתייגות מס' 47 הוסרה. 47 – הוסר. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 48. חברי הכנסת, נא לשבת. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (48) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << קריאה >> מירי מרים רגב (הליכוד): << קריאה >> – – – גועל נפש. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> נוכלים הייתם ותישארו נוכלים – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 60 ואין נמנעים. אני קובע שההסתייגות, הסתייגות 48, לא התקבלה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בבקשה, מיקי זוהר. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, לא. אם לא, אני אמשיך ברצף, אדוני. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> שנייה אחת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – לא מתביישים. חוצפנים. בחוק – – – בגלל – – – תקשורת – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, לא. אדוני, אנחנו באמצע הצבעה. אתה רוצה להגיד לי מה המספרים או שנמשיך ברצף? << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> אז תמשיך. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זה מה שקבעה הוועדה המסדרת. להמשיך ברצף? << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> כמה – – – יותר טוב. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מה שאתה רוצה – תגיד לי. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> תעשה מה שאתה רוצה. אתם עושים מה שאתם רוצים. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> אנחנו – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אנחנו נתנו קיזוז, והוא בא. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אדוני, אני לא עוסק בקיזוזים. אנחנו לא עוסקים בקיזוזים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אל תגיד לי לא. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני מנהל הצבעה כרגע. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> חוצפנים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אנחנו עוברים להצבעה. אדוני, אנחנו עוברים להצבעה. אתה רוצה להגיד לי סעיף? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – החוק הזה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חבר הכנסת זוהר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני עובר להסתייגות מס' 49. בבקשה, חברי הכנסת. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> – – – אני רוצה להציע משהו. אני מבקש – רגע, רגע. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – בתקשורת. הוא קבע כמה אנחנו לא בסדר. אז סיפרתי שהם לא – – – תסתכל מה קורה. << קריאה >> יריב לוין (הליכוד): << קריאה >> איתן – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אין מה – – – << קריאה >> יריב לוין (הליכוד): << קריאה >> לא יהיה. עזוב. אי-אפשר לנהל ככה את העניינים. אי-אפשר לנהל ככה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> יריב לוין (הליכוד): << קריאה >> אנשים ירדו מהפסים. אנשים ירדו מהפסים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> – – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> אנשים ירדו מהקיזוז. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> מה זה קשור אליו? << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> אז אין את זה. אין את זה יותר. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> מה זה קשור ליושב-ראש? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הבנתי. אנחנו ממשיכים בהסתייגויות. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להסתייגות מס' 49. חברי הכנסת, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה הבנת? מה הבנת? מה הבנת? הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 60 נמנעים – 2 ההסתייגות (49) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << קריאה >> אופיר אקוניס (הליכוד): << קריאה >> – – – יריב, שלא יהיו עוד הסכמים. דרך אגב, להצביע על כל ההסתייגויות. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> כל ההסתייגויות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> להצביע על כל ההסתייגויות. יש פה חוק. תצביע על כל ההסתייגויות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – נגמר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 60, שני נמנעים. אני קובע שהסתייגות מס' 49 לא התקבלה. יושב-ראש הישיבה לא עוסק בקיזוזים. אם יש הסכם קיזוז בין הקואליציה לאופוזיציה, תפתרו את זה ביניכם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא שמעתי, הבנתי – – – עכשיו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חבר הכנסת זוהר, אתה רוצה להגיד לי על מה להצביע עכשיו? נמשיך ברצף ההצבעות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> על כל ההסתייגויות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להסתייגות מס' 50. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – 2 ההסתייגות (50) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אל תגיעו איתם להסכם יותר על שום דבר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אם כך, בעד – 50, נגד – 60, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת זוהר, אני אמשיך ברצף עד שתגיד לי שאתה רוצה לעשות אחרת. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 51. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 60 נמנעים – 2 ההסתייגות (51) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> הצבעה שמית גם על ההצעה הבאה. אנחנו נבוא כל פעם עם עוד שמיות, בלי סוף. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 60 ושני נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 51 לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 52. על פי בקשת האופוזיציה, אנחנו עוברים להצבעה שמית. מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת, בבקשה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד סמי אבו שחאדה – נמנע אלי אבידר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד ניר אורבך – נגד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד סעיד אלחרומי – נגד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד משה ארבל – בעד יעקב אשר – בעד זאב בנימין בגין – נגד אוריאל בוסו – בעד ענבר בזק – נגד חיים ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד יואב בן צור – בעד נפתלי בנט – נגד אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – בעד ניר ברקת – בעד יאיר גולן – נגד מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – נגד בנימין גנץ – נגד משה גפני – בעד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – בעד רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – בעד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד אחמד טיבי – אינו משתתף בהצבעה אלון טל – נגד דסטה גדי יברקן – בעד מאיר יצחק הלוי – נגד אלי כהן – בעד מאיר כהן – נגד מירב כהן – נגד יום טוב חי כלפון – נגד עופר כסיף – אינו משתתף בהצבעה אופיר כץ – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – בעד יריב לוין – בעד נעמה לזמי – נגד יעקב ליצמן – בעד גבי לסקי – נגד יאיר לפיד – נגד לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – נגד טטיאנה מזרסקי – נגד פטין מולא – בעד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד אבי מעוז – בעד אורי מקלב – בעד אבתיסאם מראענה – נגד יעקב מרגי – בעד מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – בעד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – בעד עידית סילמן – נגד בצלאל סמוטריץ' – בעד אוסאמה סעדי – אינו משתתף בהצבעה גדעון סער – נגד מנסור עבאס – נגד איימן עודה – אינו משתתף בהצבעה חוה אתי עטייה – בעד יצחק פינדרוס – בעד שירלי פינטו קדוש – נגד מאיר פרוש – בעד עיסאווי פריג' – נגד יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – נגד אלכס קושניר – נגד יואב קיש – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – בעד מיכל רוזין – נגד שמחה רוטמן – בעד עידן רול – נגד יעל רון בן משה – נגד מוסי רז – נגד אפרת רייטן מרום – נגד ג'ידא רינאוי זועבי – נגד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – בעד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח רם שפע – נגד נירה שפק – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא לקרוא בבקשה בשמות של אלה שלא הצביעו. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אלי אבידר – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת צחי הנגבי – אינו נוכח עמיחי שיקלי – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> האם יש מי מחברי הכנסת שלא השתתף בהצבעה? אם כך, אני נועל את ההצבעה. גברתי המזכירה, נא למנות את הקולות, בבקשה. חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו מייד עוברים להצבעה. אם כך, חברי הכנסת, התוצאות הן כדלקמן: בעד – 50, נגד – 60, נמנע אחד. אני קובע כי הסתייגות מס' 52 לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 53. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – 1 ההסתייגות (53) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 60, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. עוברים להסתייגות 54. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – 1 ההסתייגות (54) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 60, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 55. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – 1 ההסתייגות (55) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 60, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 56. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (56) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 60, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 57. חברי הכנסת, נא להצביע – מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – 1 ההסתייגות (57) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 60, נמנע אחד, אני קובע כי הסתייגות מס' 57 לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 58. חברי הכנסת, נא להצביע – מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – 1 ההסתייגות (58) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> 50 בעד, נגד – 60, נמנע אחד, אני קובע כי הסתייגות מס' 58 לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 59. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – 1 ההסתייגות (59) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 59, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 60. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 60 נמנעים – 1 ההסתייגות (60) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 51, נגד – 60, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 61. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 60 נמנעים – 1 ההסתייגות (61) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 51, נגד – 60, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 62. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 59 נמנעים – 1 ההסתייגות (62) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 51, נגד – 59, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 63. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – 1 ההסתייגות (63) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 60, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 64. חברי הכנסת, נא להצביע – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – 2 ההסתייגות (64) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 59, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עברים להצבעה על הסתייגות מס' 65. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (65) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 51, נגד – 60, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 66. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – 3 ההסתייגות (66) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 59, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 67. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (67) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 51, נגד – 60, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 68. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 58 נמנעים – 3 ההסתייגות (68) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 51, נגד – 58, שלושה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 69. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 54 נמנעים – 3 ההסתייגות (69) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא נלחץ לך? אנחנו נוסיף אותך למניין. ההצבעה של גבי לסקי לא נקלטה. אנחנו נוסיף אותך להסתייגות. בעד – 51, נגד – 54, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 70. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 60 נמנעים – 1 ההסתייגות (70) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 51, נגד – 60, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 71. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 59 נמנעים – 2 ההסתייגות (71) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אנחנו נוסיף את ההצבעה של יושב-ראש הכנסת מיקי לוי. בעד – 51, נגד – 60, עם תוספת של מיקי לוי, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 72. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 60 נמנעים – 2 ההסתייגות (72) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 51, נגד – 60, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 73. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות –51 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (73) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 51, נגד – 60, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 74. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – 3 ההסתייגות (74) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אנחנו נוסיף את קולו של חבר הכנסת מיקי לוי, יושב-ראש הכנסת. בעד – 50, נגד – 60, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 75. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – 2 ההסתייגות (75) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 60, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות 76. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 41 בעד ההסתייגות –51 נגד – 60 נמנעים – 2 ההסתייגות (76) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אם כך, 51 בעד, 60 נגד, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 77. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגות –51 נגד – 59 נמנעים – 3 ההסתייגות (77) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 51, נגד – 59, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 78. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגות –51 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (78) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 51, נגד – 60, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 79. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 44 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (79) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 60, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 80. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגות –51 נגד – 60 נמנעים – 2 ההסתייגות (80) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 51, נגד – 60, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 81. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 46 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – 2 ההסתייגות (81) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 59, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 82. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 60 נמנעים – 2 ההסתייגות (82) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 60, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 83. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – 2 ההסתייגות (83) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 60, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 84. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 49 בעד ההסתייגות –51 נגד – 60 נמנעים – 2 ההסתייגות (84) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 51, נגד – 60, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 85. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 50 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – 2 ההסתייגות (85) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 60, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 86. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 51 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 58 נמנעים – 2 ההסתייגות (86) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 59, בתוספת הצבעת של חברת הכנסת אמילי חיה מואטי, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 87. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 52 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – 2 ההסתייגות (87) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 59, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 88. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 53 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 59 נמנעים – 3 ההסתייגות (88) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 59, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 89. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 54 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – 2 ההסתייגות (89) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 59, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 90. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 55 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 59 נמנעים – 2 ההסתייגות (90) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 59, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 91. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 56 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 59 נמנעים – 2 ההסתייגות (91) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 59, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 92. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 57 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – 2 ההסתייגות (92) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 59, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 93. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 58 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 59 נמנעים – 2 ההסתייגות (93) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 59, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 94. חברי הכנסת, הצבעה, מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 59 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 59 נמנעים –1 ההסתייגות (94) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 59, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 95. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 60 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 59 נמנעים – 1 ההסתייגות (95) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 59, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עובדים להסתייגות מס' 96. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 61 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 59 נמנעים – 2 ההסתייגות (96) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 59, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 97. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 62 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 59 נמנעים – 2 ההסתייגות (97) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 59, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 98. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 63 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 58 נמנעים – 3 ההסתייגות (98) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 58, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 99. חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 64 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 58 נמנעים – 3 ההסתייגות (99) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 58, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 100. מי בעד? מי נגד? ההצבעה. הצבעה מס' 65 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (100) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד 60, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 101. מי בעד? מי נגד? ההצבעה. הצבעה מס' 66 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – 2 ההסתייגות (101) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, ו-51 בתוספת הצבעתו של יואב בן צור, נגד – 60, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 102. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 67 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (102) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 51, נגד – 60, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 103. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 68 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 60 נמנעים – 2 ההסתייגות (103) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 51, נגד – 60, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 104. מי בעד? מי נגד? ההצבעה. הצבעה מס' 69 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (104) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 51, נגד – 60, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 105. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 70 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (105) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 51, נגד – 60, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 106. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 71 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 60 נמנעים – 2 ההסתייגות (106) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 51, נגד – 60, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 107. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 72 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 60 נמנעים – 2 ההסתייגות (107) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 46, נגד – 60, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 108. מי בעד? מי נגד? ההצבעה. הצבעה מס' 73 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 59 נמנעים – 3 ההסתייגות (108) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 51, נגד – 60, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 109. מי בעד? מי נגד? ההצבעה. הצבעה מס' 74 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 59 נמנעים – 3 ההסתייגות (109) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 51, נגד – 59, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 110. מי בעד? מי נגד? ההצבעה. הצבעה מס' 75 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 58 נמנעים – 3 ההסתייגות (110) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 58, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 111. זאת תהיה שמית, לפי בקשת האופוזיציה. מזכירת הכנסת, נא לקרוא את השמות, בבקשה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד סמי אבו שחאדה – נמנע אלי אבידר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד ניר אורבך – נגד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד סעיד אלחרומי – אינו נוכח דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד משה ארבל – בעד יעקב אשר – בעד זאב בנימין בגין – נגד אוריאל בוסו – בעד ענבר בזק – נגד חיים ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד יואב בן צור – בעד נפתלי בנט – נגד אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – בעד ניר ברקת – בעד יאיר גולן – נגד מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – נגד בנימין גנץ – נגד משה גפני – בעד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – בעד שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – בעד רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – בעד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד אחמד טיבי – נמנע אלון טל – נגד דסטה גדי יברקן – בעד מאיר יצחק הלוי – נגד אלי כהן – בעד מאיר כהן – נגד מירב כהן – נגד יום טוב חי כלפון – נגד עופר כסיף – אינו משתתף בהצבעה אופיר כץ – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – בעד נעמה לזמי – נגד יעקב ליצמן – בעד גבי לסקי – נגד יאיר לפיד – נגד לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – נגד פטין מולא – בעד טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד אבי מעוז – בעד אורי מקלב – בעד אבתיסאם מראענה – נגד יעקב מרגי – בעד מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – בעד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – בעד עידית סילמן – נגד בצלאל סמוטריץ' – בעד אוסאמה סעדי – אינו משתתף בהצבעה גדעון סער – נגד מנסור עבאס – נגד איימן עודה – אינו משתתף בהצבעה חוה אתי עטייה – בעד יצחק פינדרוס – בעד שירלי פינטו קדוש – נגד מאיר פרוש – בעד עיסאווי פריג' – נגד יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – נגד אלכס קושניר – נגד יואב קיש – אינו נוכח גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – בעד מיכל רוזין – נגד שמחה רוטמן – בעד עידן רול – נגד יעל רון בן משה – נגד מוסי רז – נגד אפרת רייטן מרום – נגד ג'ידא רינאוי זועבי – נגד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח רם שפע – נגד נירה שפק – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא לקרוא בשמותיהם של אלה שלא הצביעו. בבקשה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אלי אבידר – אינו נוכח סעיד אלחרומי – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – בעד יואב קיש – בעד יובל שטייניץ – בעד עמיחי שיקלי – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> האם יש מי מחברי הכנסת שלא הצביע? אך כך, אני נועל את ההצבעה. נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו מונים את הקולות ומייד עוברים להמשך הצבעה. אם כך, חברי הכנסת, בעד – 51, נגד – 60, נמנעים – שניים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו חוזרים להצבעות. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 112. אני קורא לכולם לשבת, אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 76 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 60 נמנעים – 4 ההסתייגות (112) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 60, נמנעים – ארבעה. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 113. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 77 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (113) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 60, נמנעים – שלושה. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 114. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 78 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 59 נמנעים – 3 ההסתייגות (114) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 47, נגד – 59, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 115. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 79 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – 4 ההסתייגות (115) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 60, ארבעה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 116. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 80 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 59 נמנעים – 3 ההסתייגות (116) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 51, נגד – 59, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 117. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 81 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – 4 ההסתייגות (117) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 60, ארבעה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 118. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 82 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – 2 ההסתייגות (118) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 59, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 119. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 83 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (119) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 60, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 120. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 84 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (120) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 51, נגד – 60, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 121. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 85 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (121) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 51, נגד – 60, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 122. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 86 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – 1 ההסתייגות (122) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 60, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 123. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 87 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (123) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 60, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 124. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 88 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – 2 ההסתייגות (124) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 59, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 125. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 89 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – 2 ההסתייגות (125) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 59, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 126. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 90 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – 2 ההסתייגות (126) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 60, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 127. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 91 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – 2 ההסתייגות (127) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 60, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 128. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 92 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – 2 ההסתייגות (128) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה, וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 60, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 129. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 93 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 59 נמנעים – 2 ההסתייגות (129) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 59, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 130. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 94 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – 2 ההסתייגות (130) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 60, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות האחרונה, מס' 131. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 95 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 60 נמנעים – 2 ההסתייגות (131) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 60, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. חברי הכנסת, לאור החלטת הוועדה המסדרת, בכך תמו ההצבעות על ההסתייגויות, ואנו עוברים להצבעות על הסעיפים, כנוסח הוועדה. חברי הכנסת, כמו שאמרתי, תמה ההצבעה על ההסתייגויות על פי החלטת הוועדה המסדרת. כל יתר ההסתייגויות – רואים אותן כאילו הוסרו, ואנחנו עוברים להצבעה על שלושת הסעיפים שנותרו, על החוק כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 1, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 96 בעד סעיף 1 – 60 נגד – 57 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 60, נגד – 57. אני קובע כי סעיף 1 התקבל, כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצביע על סעיף 2, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 97 בעד סעיף 2 – 60 נגד – 56 נמנעים – אין סעיף 2 נתקבל. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 60, נגד – 56, אין נמנעים. אני קובע כי סעיף 2 אושר, כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 3, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 98 בעד סעיף 3 – 60 נגד – 56 נמנעים – אין סעיף 3 נתקבל. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 60, נגד – 56, אין נמנעים. סעיף 3, כנוסח הוועדה, התקבל. תמה הקריאה השנייה, חברי הכנסת. אנחנו עוברים לקריאה השלישית. על פי בקשת הממשלה, ההצבעה תהיה הצבעה שמית. מזכירת הכנסת, בבקשה, נא לקרוא את השמות. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד סמי אבו שחאדה – אינו נוכח אלי אבידר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד ניר אורבך – בעד ינון אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד סעיד אלחרומי – בעד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד משה ארבל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – בעד אוריאל בוסו – נגד ענבר בזק – בעד חיים ביטון – נגד מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – נגד ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – נגד יואב בן צור – נגד נפתלי בנט – בעד אלינה ברדץ' יאלוב – בעד קרן ברק – נגד ניר ברקת – נגד יאיר גולן – בעד מאי גולן – נגד איתן גינזבורג – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מאזן גנאים – בעד בנימין גנץ – בעד משה גפני – נגד אבי דיכטר – נגד גלית דיסטל אטבריאן – נגד אריה מכלוף דרעי – נגד צבי האוזר – בעד צחי הנגבי – נגד שרן מרים השכל – בעד מיכל וולדיגר – נגד רות וסרמן לנדה – בעד מכלוף מיקי זוהר – נגד ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד אחמד טיבי – נגד אלון טל – בעד דסטה גדי יברקן – נגד מאיר יצחק הלוי – בעד אלי כהן – נגד מאיר כהן – בעד מירב כהן – בעד יום טוב חי כלפון – בעד עופר כסיף – נגד אופיר כץ – נגד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – בעד מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – נגד יריב לוין – נגד נעמה לזמי – בעד יעקב ליצמן – נגד גבי לסקי – בעד יאיר לפיד – בעד לימור מגן תלם – בעד אמילי חיה מואטי – בעד טטיאנה מזרסקי – בעד פטין מולא – נגד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – נגד אבי מעוז – נגד אורי מקלב – נגד אבתיסאם מראענה – בעד יעקב מרגי – נגד מופיד מרעי – בעד בנימין נתניהו – נגד יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – נגד עידית סילמן – בעד בצלאל סמוטריץ' – נגד אוסאמה סעדי – נגד גדעון סער – בעד מנסור עבאס – בעד איימן עודה – נגד חוה אתי עטייה – נגד יצחק פינדרוס – נגד שירלי פינטו קדוש – בעד מאיר פרוש – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד יסמין פרידמן – בעד אביר קארה – בעד אלכס קושניר – בעד יואב קיש – נגד גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – נגד מירי מרים רגב – נגד מיכל רוזין – בעד שמחה רוטמן – נגד עידן רול – בעד יעל רון בן משה – בעד מוסי רז – בעד אפרת רייטן מרום – בעד ג'ידא רינאוי זועבי – בעד יפעת שאשא ביטון – בעד אלון שוסטר – בעד יובל שטייניץ – נגד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – בעד יוסף שיין – בעד עמיחי שיקלי – אינו נוכח רם שפע – בעד נירה שפק – בעד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא להקריא את שמות אלה שלא הצביעו, בבקשה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה – נגד אלי אבידר – אינו נוכח מאיר פרוש – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> האם יש מישהו מחברי הכנסת שלא הצביע? אם כך, ההצבעה הסתיימה, נא למנות את הקולות, בבקשה. חברי הכנסת, אם כך, תוצאות הקריאה השלישית: בעד – 60, נגד – 57. אם כך, אני קובע כי חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 51) התקבל בקריאה השלישית, ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. << הצח >> הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 49), התשפ"א–2021 << הצח >> [מס' מ/1412; דברי הכנסת, חוב' י"ג, ישיבה 35; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 49), התשפ"א–2021, לקריאה השנייה והשלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת גלעד קריב. בבקשה, אדוני. << דובר >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת הנכבדים, בפתח הדברים אני מבקש, אני בטוח שבשם כולנו, להשתתף באבלו של חברנו חבר הכנסת יצחק מאיר הלוי. המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד. בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 49), התשפ"א–2021, לקריאה השנייה והשלישית. עיקרה של הצעת חוק זו הוא תיקון דיני ההתפלגות, המעוגנים בסעיף 59 לחוק הכנסת. סעיף זה קובע שלושה מקרים שבהם התפלגות של חבר כנסת או קבוצת חברי כנסת לא תביא להגדרתם כחברי כנסת פורשים בהתאם להוראות חוק יסוד: הכנסת. המקרים הם התפלגות עקב התמזגות של סיעה בסיעה אחרת; התפלגות של סיעה המורכבת מכמה מפלגות שהסכימו בינן בעת האיחוד שניתן יהיה לפרק את השותפות; התפלגות של שני חברי כנסת ומעלה המהווים שליש מהסיעה. במסגרת התיקון המוצע יעוגן תרחיש רביעי של התפלגות מותרת, והוא התפלגות קבוצה של לכל הפחות ארבעה חברי כנסת מסיעתם, גם אם הם אינם מהווים שליש מהסיעה. דיני ההתפלגות מבקשים לשקף איזון בין הצורך לקיים את רצון הבוחרים והבוחרות, אשר בחרו ברשימת מועמדים מסוימת לכנסת ומצפים שנציגיה יפעלו בהתאם להחלטות המפלגה, ובין ההכרה בקיומן של התפתחויות פוליטיות שלא ניתן לצפותן מראש המצדיקות חבירות פוליטיות חדשות והתפלגויות של סיעות הבית. הוועדה סברה כי כאשר קבוצה של ארבעה חברי כנסת, מספר המשקף את אחוז החסימה הנוהג כיום על פי החוק, מבקשת להתפלג מן הסיעה שלה, הדבר מעיד על מחלוקת אידיאולוגית או פוליטית מהותית, ובאותם המקרים רצוי לאפשר אותה, ולא לראות בחברי הכנסת כפורשים באופן המצדיק הטלת סנקציות כלשהן. בנוסף, התיקון לחוק הכנסת כולל הסדר משלים להסדר הנוגע לדחיית המועד לאישור תקציב המדינה הנכלל בתיקון מס' 51 לחוק-יסוד: הכנסת, שאושר זה עתה במליאה. ועדת החוקה שקדה על הצעת החוק בשני דיונים, שבהם התאפשר לכל חבר וחברת כנסת, מהאופוזיציה ומהקואליציה, להציג את עמדתם בהרחבה. תודה לאותם חברי וחברות כנסת שבחרו להשתתף בדיונים. כמו כן נשמעה התייחסותם של ארגונים אזרחיים שונים. אני מודה לצוות הוועדה ולצוות הייעוץ המשפטי שליווה את עבודתנו. להצעת החוק הוגשו מאות הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מחברי וחברות הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שהכינה הוועדה. תודה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה לך. חבר הכנסת דוד אמסלם. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, מעכשיו, לפחות ארבע שעות יש לך – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני יודע, אני מכיר. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> רק רציתי לומר – – – בא בחשבון. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> כן, כן. זה לא כולל. חמש דקות. << דובר >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס למה שקרה פה היום, מהבוקר ועד עכשיו, ולהלן העובדות: בצוהריים עליתי כאן לדבר על חוק אחר ואז עלה השר פריג' ושאל איך יכול להיות שאנחנו לא מקזזים את חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי, שהיום קבר את אחותו, ואיך יכול להיות שהאופוזיציה לא מקזזת אותו. איך הוא אמר, יש מה שנקרא "הגלגל מסתובב לו", אדוני היושב-ראש. אז עליתי לכאן והסברתי שכשהייתי יושב-ראש הקואליציה חברנו חבר הכנסת דאז יהודה גליק, נפטרה אשתו. ביקשנו לקזז אותו כי הוא ישב שבעה, והאופוזיציה דאז לא הסכימה בכלל לשמוע על זה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> שרן. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> היה לנו מקרה דומה, ששר הדתות דאז – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> חבר'ה, שרן, גילה. גילה ושרן, אני מבקש שתפסיקו. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> גב' השכל, את מפריעה לי לדבר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא ראיתי דבר כזה. אתן מוכנות להפסיק? לא ראיתי דבר כזה. מה, אתם נורמליים? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – חבר הכנסת דוד אזולאי ז"ל היה חולה תקופה ארוכה. ביקשנו לקזז אותו, וגם שם, כמובן, לא נענינו. בכפוף לזה, אני אמרתי ליושב-ראש שאני אדבר עם חבריי גם במקרה הזה, ואמרתי לשר פריג': באמת אתה צודק, הגלגל מתגלגל. והינה הגענו לזה שחבר קואליציה צריך היום קיזוז בנסיבות באמת כואבות ובאמת רגישות. ואמרתי, הצעתי, ליושב-ראש להסביר את זה באופן מסודר שזה לא יעלה על הדעת שמי שיושב שבעה צריך לארגן לעצמו קיזוז. אנחנו לא נמצאים שם, זה לא קולגיאלי וכו'. פניתי גם ליריב לוין וביקשתי ממנו לטפל בנושא. ואכן, מצאנו בסופו של דבר קיזוז לחברנו מאיר יצחק הלוי. אלא מאי? השר גדעון סער – דרך אגב, זה האופי של גדעון סער ומר אלקין. ככה הם עובדים. זה מבוסס בהם. הרמאות זה חלק מהדנ"א שלהם, הם חושבים שהם עושים לנו טריקים. באנו להצביע, ופתאום אנחנו רואים את חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי נכנס פנימה עם בגדי אבל. הוציאו אותו מביתו. דרך אגב, גם אם לא היה קיזוז, אני לא הייתי מוציא בן אדם מהאבל. דרך אגב, זה חוק לא כל כך חשוב, תדחו אותו, בשביל חבר שלכם, נניח. אבל גם גילה גמליאל קוזזה, גם שר המשפטים – עאלק, האיש הכי עקום שאני מכיר; הכי הכי לא ישר שאני מכיר, למרות שהוא בא עם הארשת של הבן אדם הצדיק, נוגע תמיד במשקפיים ומתחיל לצטט לנו כל מיני פסקי דין; והוא עוד שר המשפטים של מדינת ישראל – לא מתבייש: מתקשר אליו ומכניס אותו והבן אדם נכנס לכאן אבל וחפוי ראש. במצב רגיל אני מניח שהוא לא היה בא, אבל היות שהוא בנורבגי שלו, הוא נמצא פה שבוע, אז מאיר לא רצה לשבור את הכללים. וכל זה כשהגב' גילה גמליאל, שלחנו אותה לביתה בגלל שהיא מקוזזת והשבנו אותה בסוף ההצבעה. דרך אגב, מה שמפתיע כאן, חבר הכנסת סגלוביץ', שהקיזוז, או ההצבעה לא הייתה נדרשת. הוא משקר גם כשלא צריך. הפער היה פה עשרה. אז ראשית, פגעת בחבר שלך, השפלת אותו, ביזית אותו כאילו שזה שהוא יושב שבעה על אחותו זה לא דבר כל כך חשוב. שטויות. אם אנחנו צריכים להביא אותו לכאן להצביע בעבור החוק הנורבגי שלו, להחליף את מיכל שיר – זה הדבר הכי חשוב. זה לא יכול להיות בשבוע הבא. עכשיו. מיכל שיר צריכה לקבל משכורת מיום ראשון. למה? זאת היא הקרטון, שהוא הפעיל אותה, בוגדת בתוך הליכוד, שחיכתה בחניה, הוא הפעיל אותה לבוא ולהפיל לנו את הממשלה הקודמת. זה גדעון סער, זה אלקין, עם זה יש לכם עסק. סמכו עליי, אנחנו מכירים אותם שנים. הם חושבים גם שהם עשו לנו איזה טריק, הם מתוחכמים. הם משנים חוק-יסוד בגלל אותה גברת, ואתם הולכים איתם? בגלל שהם כאלה, זה אנשים שלא מסתפקים בכלום אף פעם. אל תסמכו על אף מילה שהם אומרים לכם, אף פעם. תמיד כשיהיה איזה סיפור, הם יעזבו אתכם, כשיש להם טובת הנאה כלשהי. אז אנחנו כיבדנו אתכם. אני, אני פשוט מרגיש מבוזה. אני. בגלל שאני טיפלתי בזה בצוהריים. הרגשתי שזה לא הוגן – עזוב מה היה. לא קיזזתם אותנו אז, לפני שנתיים, עבר, ואני גם אמרתי ליושב-ראש, בוא נסדיר את הנוהל בכנסת שזה לא יהיה עניין של רצון טוב אלא ככה נקבע. אנחנו כולה 120 איש, ולא יכול להיות שאנחנו לא מכבדים אחד את השני – לא חשוב מי זה ומאיזו מפלגה, בוודאי לא בנסיבות כאלה. בהתחלה יריב החליט שאין קיזוזים, אני הולך ומשכנע אותו, ובסוף אני יושב פה כמו אהבל ורואה שמכניסים את חברי הטוב מאיר יצחק הלוי עם בגדי אבלות. הוא לא החליף, הוא לא יכול להחליף בגלל שזה הדין. אני לא מבין איזה צער עשו לו, ולמה? גדעון סער, בפער של עשרה קולות, רצה שיהיה 11. כל זה בגלל – אזרחי מדינת ישראל, הוא הביא חבר כנסת אבל, שהיום אחותו נקברה. בבוקר נפטרה. הוא הביא אותו מהבית, למרות שקיזזנו אותם למרות שהם אף פעם לא קיזזו אותנו. כל זה בגלל שהוא רצה להכניס את מיכל שיר, שממחר – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הזמן שלך עבר ממזמן. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> יש לנו ארבע שעות, תוסיף עוד שלוש דקות. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא משנה, אני אוריד מקרעי שתי דקות. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> יפה. זה פשוט דבר שמצמרר. אני כבר אמרתי את זה, חבר הכנסת סגלוביץ', אנשים בלי קשר לשום מפלגה, אנשים כמו גדעון סער, אנשים כמו בנט ואלקין, לא צריכים להיות בציבוריות הישראלית, בגלל שהם אנשים לא הגונים, לא ישרים ושקרנים ונוכלים. לא קשור לאיזו מפלגה, דרך אגב. בציבוריות הישראלית צריך להיות ניקיון, קצת. כשאני אומר "חבר כנסת", אומרים לי: תשמע דודי, הפוליטיקה זה ככה, זה רק שקרים. אני אומר להם למה? למה זה חייב להיות ככה? למה אתם חושבים שלא יכולה להיות פוליטיקה ישרה? שאנשים באים, נבחרים כאן, נשארים כאן? אנשים אומרים מילה ומקיימים אותה. למה הכול רק תחבולות? למה הכול רק כל היום תחמנויות? זה גדעון סער וזה אלקין וזה בנט. ומה שמצחיק הוא שהם חושבים שהם מתוחכמים, שהם אנשים מבריקים. אתם פשוט אנשים שקרנים ונמוכים. תודה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת שלמה קרעי. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> קרעי מת על הנוכלים האלה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לרשותך 15 דקות. הורדתי לך בגללו. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מה 15? 20. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אנחנו צריכים ארבע שעות, אני מוריד ומעלה, מה אני יכול לעשות? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> לפי דעתי 18, דוד. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> בסדר, אני אוסיף לך בסוף. קודם כול תתחיל. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> כבר אתה מתחיל איתי. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת אמסלם, את הנכלוליות ואת הערמומיות ואת השקרים, כמו שאמרת, אנחנו כבר מכירים. זאת ממשלת הונאה, היא קמה בגנבת קולות. אבל את חוסר האנושיות – את זה פעם ראשונה ראיתי עכשיו במליאה. חוסר אנושיות. יושב כאן אדם אבל. הלכתי אליהם, ואמרתי להם: חבר'ה, חראם, אסור לו להיות כאן, הוא יושב שבעה, זה היום הראשון של האבלות שלו, זה מדאורייתא, תנו לו ללכת הביתה, הוא מקוזז. אנחנו נתנו, למרות כל המחלוקות, באנו ואמרנו: אנחנו לא כמוכם, לא כמו שעשיתם ליהודה גליק, אנחנו אנושיים. אבל רק כדי לא להודות בטעות שלו, שר המשפטים סער השאיר אותו כאן עד סוף ההצבעות, ואולי ישאיר אותו גם כאן כל הלילה. בושה וחרפה. אזרחי ישראל, הממשלה הרעה הזאת – חברת הכנסת סילמן – הממשלה הרעה הזאת לא מסוגלת לזוז סנטימטר אחד בלי תמיכת תומכי הטרור והגורמים האנטי-ציוניים שלה. הינה, רק עכשיו היינו צריכים להצביע על חוק אחר וזה ירד מסדר-היום. למה ירד מסדר-היום? רע"מ לא רצתה לתמוך. רע"מ, השותפה הקואליציונית המשמעותית. ברגע שמנסור, לא מוצא חן בעיניו משהו, זה נגמר. הקואליציה מתיישרת לפי מנסור עבאס. פורסמה גם ידיעה: הקואליציה פנתה לרשימה המשותפת כדי להשיג רשת ביטחון בהצבעות. אז הם תלויים ברע"מ, הם זקוקים למשותפת והם ימכרו את נשמתם, כדי להמשיך להחזיק בכיסא. לפני שנעבור לדבר לגופם של שני החוקים שהיו כאן – הקודם וזה שעכשיו – אני רוצה לדבר על החוק שהצלחנו להפיל אתמול בלילה, או הבוקר, כאן, במליאה, החוק שרצה לאפשר את זכות השיבה לפלסטינים בדלת האחורית של מדינת ישראל. אז הם באו ואמרו – עמדה כאן אילת שקד ודרשנו ממנה לגלות את כל הדברים ולעמוד ולהיות ישרה ולומר לנו מה הסיכומים שהיו? חבר הכנסת קארה, עמדת וצעקת פה, והינה, היום הכול מתפרסם. סוף האמת להתגלות, וכל הבושה שלכם נחשפת כלפי כולם. אז דפנה ליאל מפרסמת את פרטי ההסכם שהושג בלילה בין בנט לבין חברי מרצ ורע"מ. ככה: דבר ראשון, תוקם ועדה בראשות מזכיר הממשלה שתשפר את התנאים של בני זוג שחיים בישראל. כל אותן משפחות, גם אלו שלא יאשרו – ואת רובם מתכוונים לאשר, כמו שתכף נראה, השר אלקין – גם אלה שלא תאשרו אותם, תהפכו אותם בפועל לאזרחים. תיתנו להם להרגיש נוח כאן, להמשיך לחיות כאן בתוכנו, עם כל ההקלות, רישיונות נהיגה וכל מה שצריך, ותכניסו את הטרור ואת זכות השיבה בדלת האחורית. ובכל 30 יום – למי תדווח הוועדה שתתכנס? אתה יודע, אדוני היושב-ראש? ליושב-ראש ועדת הפנים. מי זה יושב-ראש ועדת הפנים? מנסור עבאס. מנסור עבאס מנהל את הממשלה הזאת, הם מעבירים לו דיווחים שוטפים, והוא יאשר או ידרוש מהם דברים נוספים. ושימו לב, זה לא 1,600 בחצי שנה כמו שאמרה שקד. מספר המשפחות שיקבלו מעמד לא יפחת מ-1,600. 1,600 זה המינימום. ההישג הגדול ביותר שלהם – ולא סתם עיסאווי פריג' אמר היום שלבין 3,000 ל-5,000 ייתנו אישור. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> משפחות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> משפחות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה 50,000 איש. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הדרישה של מרצ – מרצ, עוכרי ישראל, שיותר גרועים מרע"מ בדרישות האלה, הם אוהבים את אלה ששונאים אותנו ושונאים את אלה שאוהבים אותנו – ההחלטה שלהם, שהתקבלה בתוך ההסכם הזה, היא שכל אדם שהגיש בקשה לאיחוד משפחות ייבחן פרטנית, בכפוף להיעדר מניעה ביטחונית. חוץ מה-1,600, שהם כוללים גם כאלה של מניעות ביטחוניות, שזה כלול ב-1,600 – חוץ מהם, כל בקשה ובקשה תבוא לאישורו של מנסור עבאס, ומנסור עבאס יאשר את הכול. אז תתביישו לכם. אתם כאן מציגים תמונה שלכאורה יש רק 1,600, וזה מה שעשה דרעי – למרות שאז זה היה בכלל בג"ץ שהכריח אותנו – אבל אתם כאן עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס. טוב מאוד ותודה לאל שהצלחנו להפיל אתכם הבוקר, וזו תחילתה של הנפילה שלכם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שלמה, רק תדגיש שהוא מדבר על 3,000 משפחות. כל משפחה זה אצלם סדר גודל של 15, 15 איש. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה כל הילדים שמקבלים את החינוך של הטרוריסט שהגיע מרמאללה. חברת הכנסת סילמן, תצטלמי, הכול טוב, הכול ורוד. תכניסו לנו את הטרור מהדלת האחורית. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> אני שומעת אותך – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תתביישו לכם. לאן הגעתם? תפתחו את העיניים. שקד ובנט מסובבים אתכם, באמת. את יושבת עם ציונית אמיתית, חברת הכנסת וולדיגר. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> חבר הכנסת קרעי, נשארתי במליאה לשמוע אותך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לאן את הולכת? לאן אתם הולכים? שמעת את ההסכם? גילו לך את ההסכם, שהם הולכים להכניס 5,000 ולא 1,600? באמת. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> מה פתאום. נראה לך? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, החבר'ה האלה, בנט, שקד, אלקין וסער וכל החברים שלהם, איבדו את הצפון. הם הפכו את הממשלה שלהם לממשלה של ברית האחים המוסלמים. הממשלה של עשר מעלות ימינה או של אישור כל ההתיישבות הצעירה, כמו שהבטיח ראש ממשלת ההונאה ביום הראשון של הממשלה הזאת – הממשלה שאמרה שהיא תלך עשר מעלות ימינה – – – << קריאה >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא לא יכול, הוא לא יכול, יש לו את רע"מ. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא פשוט הוסיף עוד כמה מעלות, חברת הכנסת וולדיגר. << קריאה >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> חוק השירות ירד כי הוא לא מסכים לחתום. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> במקום עשר מעלות ימינה, הם הלכו 180 מעלות ימינה. הוא חשב שזה יותר, אבל הוא לא הבין שהוא בקצה השני, עמוק עמוק בשמאל. נדבקתם באידיאולוגיה המעוותת של מרצ. מה האידיאולוגיה שלהם, יחד עם רע"מ, שכולכם הלכתם שולל אחריה, ימינה ותקווה חדשה? נהיה עם ככל העמים ונלך בעיניים עיוורות אחרי המילים היפות, אחרי המילים הריקות מתוכן, חברת הכנסת סילמן. מרצ, שרוצים לשלוח את חיילי צה"ל לבית הדין האנטישמי בהאג – אתם איתם משתפים פעולה. אתם מעדיפים אותם על פני האחים שלכם כאן מהמחנה הלאומי. אתם הולכים כסומים באפלה אחרי המילים המחבקות של מנסור עבאס, אבל אתם לא רואים ולא שומעים את הנאומים שלהם בערבית ואת חיבוק המחבלים שלהם. אתם הופכים את עצמכם לממשלה שמתנהלת על פי מועצת השורא, והדבר הזה מעולם לא היה כאן במדינת ישראל. אתם פתחתם כאן פתח ומובילים את מדינת ישראל למדרון חלקלק שתוצאותיו מי ישורנו. אדוני היושב-ראש, בדיוק לעניין הזה, שהממשלה הזאת מעדיפה ללכת בעיניים עיוורות אחרי המילים היפות של מנסור עבאס ושל כל אלו שמחבקים את אויבינו, קראנו בפרשת השבוע, פרשת פינחס. דוד, תקשיב לדבר תורה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בבקשה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> קראנו בפרשת השבוע "צָרור את המדיָנים והכיתם אותם". למה? "כי צֹררים הם לכם", לא כי צררו הם לכם. הרי הם פגעו בנו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בהווה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בהווה, "כי צררים הם לכם". ר' שמעון בן יוחאי אומר: "הלכה היא, בידוע שעשו שונא ליעקב". לא התבקשנו ללכת ולהיאבק במדיינים, להילחם בהם, בגלל מה שהיה, לא כנקמה, אלא "הבא להורגך השכם להורגו" – הם עכשיו, עכשיו, כל הזמן רוצים להרוג אתכם. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> זה דברי תורה לעילוי נשמת ר' אלעזר אבוחצירא – – – הלילה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אמן, כן יהי רצון. אני לא מצליח להבין את חברי הממשלה האלה שמשחקים אותה שהם ימנים. אתם פתאום מסתנוורים – אדוני היושב-ראש, עוד דקה על הצלצול. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אל תדאג. אל תדאג. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש משל שבא להמחיש את העניין הזה שהולכים בעיניים עיוורות אחרי נופת צופים של אויבי ישראל, ואני רוצה לספר את זה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, תקשיב. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> שומע. שומע. אני צריך להיבחן על זה אחר כך? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. זו בדיחה שתספר אחר כך. יש סיפור שממחיש את העניין – מביאים אותו בספר "אוצרותינו", שהזכרתי אתמול, בשם רבי מאיר ורגאני הכהן: בני זוג חכרו מלון אורחים על אם הדרך, והציעו אכילה ושתייה, לינה ומרגוע. אורחים רבים פקדו את המקום, וההכנסות היו נאות. אבל אליה וקוץ בה – השלום לא שרר בין בני הזוג, וכל היום הם רבו והתקוטטו, קיללו וגידפו – כמו בממשלה הזאת. החליטו האורחים כי "טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב", והדירו את רגליהם מהמלון הזה. ראו בני הזוג המסוכסכים – – – << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> אין שר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש שר, הוא יושב שם. הם תמיד מתחבאים, לא רוצים לשמוע מוסר. ראו האכסנאים שהאורחים מדירים את רגליהם, ואמר האכסנאי לאשתו: אם נמשיך לריב, לא תהיה לנו פרנסה. אמרה לו אשתו: אתם אשם. אמר לה: את יודעת מה, מסכים איתך, אני אשם. אבל מה נעשה? האורחים לא יבואו. יש לי רעיון, אמרה האישה, נמשיך לריב, אבל בלשון סגי נהוג. כשתרצה לקלל אותי, תהפוך את הקללה לברכה, ואני אענה לך באותה מטבע. אנחנו נקלל, אבל בלשון של ברכות. לאט-לאט פשטה השמועה שבני הזוג השלימו והשלום והשלווה שוררים במעונם. האורחים נהרו ובאו, נהנו מקבלת הפנים ומהשירות ונהנו שבעתיים מהכבוד שהפגינו בעלי הבית אחד לשני. אין מילים בפי, אשתי היקרה, אמר האכסנאי במתק שפתיים. הנזיד שהכנת היום היה התבשיל הטעים ביותר שאכלתי מעודי. את הטבחית הטובה בעולם. השבח כולו מגיע לך, בעלי היקר, ענתה האישה. הבשר שקנית היה המעולה ביותר, לא ניתן היה להשיג טוב יותר. אוה, זה משום שאיני חוסך בכסף עבורך, אשתי היקרה. ודאי, ענתה האישה ועיניה יורות זיקים. אינך חוסך בכסף, בייחוד בכל הנוגע לצורכי הבית. תודה לך על שהשארת דמי כיס כל כך נדיבים. כיד המלך, הסכים הבעל. במיוחד לאור העובדה שאת כה מחושבת בהוצאותייך ואינך מבזבזת פרוטה מיותרת. אשת חיל את במלוא מובן המילה. ואתה בעל מתחשב כל כך ונענה ברצון לכל משאלה, השיבה האישה בקול מלא ארס. כמובן, ענה הבעל מדושן עונג. ואז – טראח, פגע בו המערוך; בום, פגעה בה צלחת מטווחת מידו. והאורחים נדהמים, איך עם כל הברכות ביניהם פתאום התחילו לזרוק דברים אחד על השני? מהר מאוד הבינו, אדוני היושב-ראש, כי עדיין בני הזוג האלה רגזניים, שונאים אחד את השני, וכל מטבע הברכות שהם השתמשו בו, זה רק כי אין להם ברירה. אותו דבר גם אצלנו, מוסר ההשכל. הלכה היא: עשו שונא ליעקב. האחים המוסלמים לא רוצים לראות יהודי אחד כאן בארץ ישראל, הם רוצים להשמיד אותנו, אבל מה הם מבינים? שבלי מתק שפתיים, בלי חיבוקים, הם לא יקבלו את זה. אז הם אפילו מצהירים הצהרות מתחסדות בעברית, מחבקים. ומי הולך שולל אחריהם? בנט ושקד וכל החברים. אני לא בטוח שהם הולכים שולל. אתה יודע, דודי? לא בטוח שהם באמת לא רואים. אלא מה, כשברית האחים המוסלמים פוגשת את ברית האלקטורט הנעלם אז פתאום הכול נהיה ורוד, העיניים נעצמות והשכל הולך הביתה. << קריאה >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> הכול נהיה שחור. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הכול נהיה ורוד אצלם. << קריאה >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> אצלנו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אצלנו. אנחנו רואים את הדברים בצורה מאוד ברורה. אדוני היושב-ראש. אני רוצה בזמן שנותר לי – עוד חמש דקות, נכון? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הוספתי לך דקה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה הוספת דקה? אתה גנבת לי חמש, אתה מוסיף לי דקה? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> שאנשים לא יחרגו. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> תן לו עליי. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אתה כבר היית. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מבקש להשלים, זה חשוב לי. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> קח שתי דקות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש כאן שני חוקים, אני אדבר עליהם בקצרה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> ביחד אתם 25 דקות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> שני חוקים: חוק ראשון זה חוק מיכל שיר והעובדים הזרים, החוק שבלי בושה הביאו לכאן אבל מבית האבל שלו כדי להכניס את מיכל שיר כמה שיותר מהר. מה עוד יש בחוק הזה? שני סגני שרים במשרד ראש הממשלה, ושניהם, אגב, יכולים להתפטר בנורבגי. עכשיו, אני לא מבין – סגן שר זה הרי הנורבגי של השר; כשהשר צריך לעבוד, סגן השר מגבה אותו, הוא כמו הנורבגי שלו. אז מה, אנחנו נותנים כאן נורבגי לנורבגי ושני נורבגים לאותו שר? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> זה לא כתוב ככה בחוק. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> שני סגני שרים ששניהם יכולים להתפטר בנורבגי. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא, סגן השר לא מתפטר בשביל השר, הוא מתפטר בשביל כל אחד. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל הוא כמו הנורבגי. מה התפקיד, מה המהות של סגן שר? הנורבגי של השר. יש שני דברים בדבר הזה: אמרתי את העניין הראשון, והדבר השני, החמור ביותר בחוק הזה, זה התקציב. בא בג"ץ ואמר: אתם עושים שימוש לרעה בסמכות הרשות המכוננת, אנחנו נבטל דחיות תקציב. ומה עושה הממשלה הזאת, שמתהללת ברוממות מערכת המשפט? נותנת כאן הארכה לתקציב עד סוף השנה. פתאום התקציב לא דחוף; פתאום אין שום בעיות; פתאום הרשויות לא צריכות את התקציב. הכול מותר. תתביישו לכם. החוק השני שעומד כאן לפנינו זה החוק לנטרול אלי אבידר ורע"מ. הממשלה הזאת מבינה שיש לה סדקים, שהיא לא מצליחה לתפקד, והיא מנסה לנטרל כאן את החוליות החלשות – את אלי אבידר ואת רע"מ – ולהכניס ולפצל סיעות אחרות מהאופוזיציה כדי שיעזרו להם להתגבר. אז רבותיי, קודם כול, אני לא מבין איפה התקשורת, התקשורת הצבועה, עם מהנדסי התודעה. פתאום עריקים זה בסדר, פתאום הכול מותר, הכול כשר כדי שממשלת ההונאה הזאת תמשיך לתפקד. הדבר השני – אני רוצה לומר לכם ששנים שנים השמאל מנסה לפצל ולסכסך את הליכוד ולא מצליח בכלל. הדבר היחיד שהצלחתם זה לקחת כבר את אותם ארבעה, אותם ארבעה מתוסכלים, צבועים, שהצלחתם כבר להעביר לצד שלכם בתקווה חדשה, אלה שרצו כיסא יותר גבוה מהכיסא שקיבלו לעצמם. אתה מכיר את הסרטון של גדעון עם הכיסא, ששמו לו כיסא נמוך אז הוא רצה כיסא יותר גבוה. לקח איתו – הוא ועוד שלושה מתוסכלים. אז אלה הארבעה היחידים שהצלחתם. יותר מזה אתם לא תצליחו. אנחנו מאוחדים כנגדכם. אנחנו נעשה את הכול כדי שתתפרקו מהר מאוד, שממשלת ההונאה המסוכנת הזאת תלך הביתה ולא תחזור לעוד הרבה זמן. תודה רבה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אורלי לוי, חמש דקות. << דובר >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, הייתי אומרת "חברי הכנסת, כנסת נכבדה", אבל חברנו פינדרוס, חברי יברקן – רגע, אין שר במליאה? << קריאה >> שר התרבות והספורט חילי טרופר: << קריאה >> יש, יש. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הוא מתחבא. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> חילי, לא מזהים אותך בשעת לילה מאוחרת. אני אדבר, כי היום אני חושבת שנחצו כמה קווים, ואולי נתחיל ברמה האנושית דווקא, אדוני היושב-ראש. לאחר שעשו סיבוב על האופוזיציה במשך שעות היום, עד כדי כך שגם אני התרעמתי – בכל זאת יש לנו חבר, גם אם הוא חלק מהקואליציה, שאיבד את אחותו; אני מדברת כמובן על חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי. אמרו בהתחלה כאילו האופוזיציה מסרבת לתת קיזוז, מה שלא היה נכון, כמובן, כפי שיודע היושב-ראש, וכל השאר. לא רק שעשו לנו ביוש, שיימינג, קיבלו את הקיזוז, ובכל זאת, כאשר הגיעה שעת השין, ראינו שתיזזו חבר כנסת, את החבר שלהם מהסיעה שלהם ומהקואליציה. במקום שישב כמו כל יהודי ויתאבל ויתנחם ביחד עם משפחתו וחבריו, הוא נאלץ לבוא הנה אחר הקבורה, לא בגלל שהאופוזיציה הייתה רעה אלא בגלל שחבריו בקואליציה היו מספיק רעים לתזז אותו למרות שיש לו קיזוז. אדוני היושב-ראש, יש סיכומים, יש גם מילים, יש גם אירועים שאנחנו פה מכבדים אחד את השני, וברגע האמת בוטל הקיזוז – לא על ידנו כמובן, על ידי הקואליציה, שאחר כך אמרה לאחד העיתונאים: תראה, אנחנו חששנו שהאופוזיציה תעשה לנו תרגיל, אז אמרנו: נעשה להם תרגיל. הבה ונתחכמה לו. יש רגעים שבהם אפשר לשים את הפוליטיקה בצד ולהיות בני אדם, ואלה הרגעים האלה, אלה הרגעים המורכבים של החיים, אדוני היושב-ראש. אבל בעבור מה הם עשו את זה? אם היינו מדברים על חוק שמדבר על ביטחון המדינה, שמדבר על אוכלוסיות מוחלשות, שמדבר על אירועים שאי-אפשר לחזור לאחור; אבל בסך הכול היה מדובר על הרחבה של החוק הנורבגי כדי שיוכלו להכניס עוד ועוד ח"כים – שלצערי הרב עושים סוג של עבדות חדשה, אדוני היושב-ראש. למה אני אומרת את זה? אני גם משוחחת איתם. אנחנו צריכים לזכור שלא מעט מאותם אנשים הם הורים לילדים קטנים, חלקם אבות, חלקן אימהות, והילדים האלה נמצאים היום, בחופש הגדול, בבית. אז לא רק שמעבידים בעבדות החדשה נוסח הקואליציה את הח"כים הנורבגים, הם גם לא רוצים להגיע לסיכומים. כי מה אכפת להם, לשרים שהתקזזו ועברו – סליחה, לא התקזזו אלא הוחלפו במי שאמורים לעשות, קבלני המשנה של הקואליציה, כל אותם ח"כים שנכנסו בנורבגי. השרים לארג'ים על חשבונם, על חשבון הזמן שלהם. לא רק שאנחנו פה 24 שעות נואמים, נמצאים במליאה – השרים לא עושים את זה. הנורבגים, הזמן שלהם לא חשוב בעיניהם. אפשר לבטל להם את הזמן. כל תפקידם בקואליציה הזאת זה לשמש מריונטות, להרים ולהוריד, להרים ולהוריד את האצבעות ברגע שאמרו להם. אז מילא, אנחנו אופוזיציה, התפקיד שלנו לעבוד קשה, להביך ולנסות להשיג משהו בכלים הפרלמנטריים שלנו, אדוני היושב-ראש. זה כלי פרלמנטרי – אתה עושה פיליבסטר כדי להגיע לסיכומים שבדרך כלל הם סיכומים שבמיינסטרים, סיכומים שהם לטובת הציבור. אבל למה הקואליציה תגיע איתנו לסיכומים אם יש להם עבדים? כשאני מסתכלת על הדברים, חלק מהאנשים פה גם נאלצים להצביע, ברובם, בניגוד לצו מצפונם. כשאני מדברת איתם ואני אומרת: כשתסיימו את עבודתכם האוטומטית להיות מריונטות, כשיהיו פה אירועים אמיתיים והם יחזרו לתפקיד, אתם תחזרו הביתה. מה תגידו לילדים שלכם, מה תגידו לעצמכם? מה עשיתם בכנסת, מה עשיתם בכנסת? << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> את שואלת אותי? << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסתכלת עליכם כי אני יודעת כמה שעות אתם מבלים בוועדות. אתם רואים אותם. הם מרוסקים פיזית ונפשית, כי נפשית הם מצביעים בניגוד להשקפת העולם שלהם. הם לא מקדמים שום דבר שהם מאמינים בו. ומה גם – לא סופרים אותם. יושב לו אלקין בבית, במיטה שלו, בנוחות שלו, ומסמס להם מה לעשות. עכשיו, כמו שחקנים על לוח דיגיטלי כזה, הוא מזיז אותם ממשבצת למשבצת, כשהוא צופה בהם בטלוויזיה בנינוחות, בטח בין לבין מעביר גם ערוצים לראות כדורגל, כי עכשיו זה מין תקופה כזאת, והם עובדים פה, ועובדים קשה, ולא רואים את הילדים שלהם אבל גם לא רואים לא את המצפון שלהם ולא את האני מאמין שלהם, וזו קצת בושה, אדוני היושב-ראש. ברשותך, אני רוצה לומר רק עוד משפט אחד. אתמול היינו פה עדים לעוד אירוע מכונן של הקואליציה הזאת, שככה, עובר מתחת לרדאר. באמצע הלילה הביאו לנו צו חדש לגבי חוק האזרחות, הכניסה לישראל, צו שמשנה לחלוטין את מה שהיה קודם. לא רק ששרת הפנים אילת שקד הסירה את האיום הביטחוני, כביכול, שהיה הסעיף – או אולי התמריץ לחוק הזה – אלא הפכה אותו בעצם מביטחוני לכל המקרים, הומניטריים. אני שמעתי את אילת שקד פה, במליאה, נושאת את הנאום שלה, ולרגע חשבתי שאני שומעת את גבי לסקי. היא דיברה אך ורק על כמה זה לא בסדר, על כל אותם אנשים. תגידי לי, מה היה עד עכשיו, מה היה עד היום? לא היו שיקולים ביטחוניים? מה, רימו אותנו? אדוני היושב-ראש, אנחנו יושבים פה ורואים את הצביעות. אבל יותר מכך, כאשר נדרשה שרת הפנים לבוא ולהציג את הסיכומים מתחת לשולחן שהיא ניהלה, והגיעו להסכמות עם רע"מ ועם מרצ, היא נעמדה פה ובלשון חלקלקה ניסתה לשקר למליאה. והיא שיקרה למליאה, כי לא רק שהיא לא חשפה את כל ההסכמים – היום שמענו את השר עיסאווי פריג' מדבר ברדיו ואומר: חבר'ה, אנחנו – לא 1,600. זה כפול מזה, זה אפילו יותר מ-3,000, זה בין 3,000 ל-5,000 משפחות. אבל למה לא רצינו לפרסם? בגלל הימין – לא לעצבן את הימין, וגם לא להביך את שרת הפנים. אז אני אומרת להם: אתם מביכים את עצמכם, אתם מביכים את השותפים שלכם. אתם מטרידים את החבר שלכם, שאמור היום לשבת שבעה, אתם מזלזלים בהורים ובאימהות לילדים שהם מבחינתכם נורבגים שבאו להיות הגלגל הרזרבי שלכם. תתביישו לכם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה, חברת הכנסת אורלי לוי. חבר הכנסת חיים ביטון. לרשותך 15 דקות. << דובר >> חיים ביטון (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ניסיתי קודם כול קצת לסבר את האוזן של אלה שמנסים להבין מה קורה כאן בכך שאנחנו מתלוננים על כל מיני דברים כמו החוק הנורבגי, שלכאורה זה דבר שבעבר השתמשו בו. מה פתאום אנחנו כאילו באים בטענות לגבי מה שנעשה אצלנו בעבר. אז קודם כול בואו נעשה סדר עם עניין החוק הנורבגי. החוק הנורבגי במדינת נורבגיה מדבר על 19 מחוזות שקיימים בנורבגיה, ובעצם החוק שם נותן לכל מחוז אפשרות אחת, לראש המחוז, להפריד – לאור הצורך שלו לא לשרוף את זמנו, נקרא לזה כך, בחקיקה; כך זה נראה פה היום, לפי מה שיעשו כאן – אבל הגדירו את הזה במפורש כאחד לכל מקום. מה שקרה כאן בעצם זה שאותם אנשים נאורים, לכאורה נאורים, שטענו וזעקו מעל בימת הכנסת – וחבריי כבר מזמן הראו והשמיעו את אותם דברים שנאמרו על ידי אותם אנשים שהיום הם ראש ממשלה חליפי, ראש ממשלה, וכל מי שבאמת התלונן בעבר על אותם דברים. הם באו ולקחו את זה ומינפו את זה בצורה כזאת ששולחן המליאה, שהוא יותר רחב ממה שאני חושב שראיתי, ריק בהצבעות. הוא פשוט ריק, אין פה אנשים. יחידי סגולה – גם שמעתי שחלקם עדיין – מדוע הם צריכים להישאר? כי באמת, אם כך, אולי צריך לחוקק חוק חדש, ששר איננו יושב בכנסת, ולא צריך לעשות חוק נורבגי. וזה הדבר שמקומם, כי הרעיון הבסיסי של הרשות המחוקקת גורם לכך ששר אמור לשבת ולהיות פה בשביל שתהיה איזושהי התייחסות לכך שהרשות המחוקקת היא ששומרת על הרשות המבצעת. אבל לצערנו הרב, במסגרת הרצון לקיים קואליציה וממשלה שנבנתה מקבוצת אנשים שחשקה בשלטון בכל מצב – אף אחד לא חלם ולא פילל ולא האמין בסוג החיבור הזה, ובסוף החיבור הזה לא רק זה שהוא חיבור שהוא לא הומוגני, ואנחנו כבר רואים, ועוד רגע נדבר על מה שהיה פה אתמול ומה כנראה יהיה פה היום, אלא זוהי קואליציה שאין לה שום זכות קיום מעצם החיבורים שלה. קואליציה, בהבנה הבסיסית שלה זה דבר שהוא בעצם עושה חיבורים, חיבור שיכול לעשות ולהניע ממשל. אני שומע פה עוד דובר ועוד דובר מצד הקואליציה שמספרים על כך שהדברים השתנו כבר, ויש סדר, ופתאום הציבור כל כך מרוצה. התקשורת מרוצה, כנראה; אני אומר לכם, כנראה לא לאורך זמן – יש גבול כמה הם יוכלו לספוג את המצב הזה שהם יצטרכו כל היום לחפות. אתם יודעים, הבוקר, אחרי שיצאנו מכאן וראינו את הסיטואציה הזאת שהקואליציה לא הצליחה להעביר חוק שכל כך הייתה בטוחה בו, והטיחה בנו שזה נושא ביטחוני – לא נאריך כאן בדברים שכבר נאמרו – מסתבר שבתקשורת זה כמעט לא הופיע. ניסיתי, ככה, בדרכי הביתה – הייתה פה איזושהי צהלה בצד של האופוזיציה, שהצליחה בעצם להעמיד את הקואליציה הזאת ולהסביר לה שבמבחן הראשון שלה, המבחן הראשון הקטן שלה – היא לא הצליחה לעבור. אני צעיר מדי כאן במליאה לומר: אמרנו לכם, אבל הכול מוקלט. בנאומים של אתמול לא רק אני, עוד רבים אמרו: חברים, הקואליציה הזאת לא הומוגנית, והיא לא תצליח, ובמבחן הראשון שלה היא תיפול, וזה מה שקרה אתמול. נו, והיום? כבר מושכים את חוק הביטחון, כנראה שמושכים את החוק שאנחנו מדברים עליו – חוסר יציבות שלטונית כזאת בהתחלה. אנחנו רק בהתחלה. אלה החוקים הראשונים שהייתה בהם איזושהי נימה, או איזה קשר בין הציבור שלכאורה מיוצג בתוך הקואליציה הזאת, בין הציבור שלכאורה שמאל ולכאורה ימין. לא שמאל ולא ימין. שמעתי פה חברים שאמרו: במקום ימינה – שמאלה. כן, נראה לי יותר מתאים שמאלה. שמאלה, שמאלה, שמאלה. כי אם עומדת פה שרה ועומד פה ראש ממשלה, וזה טוב שהוא עדיין קורא לראש האופוזיציה – לצערנו, זה המצב עכשיו – ביבי נתניהו, הוא קורא לו ראש ממשלה, בהתבלבלות במקור; הוא לא מתבלבל סתם, הוא מתבלבל בגלל שחוסר היציבות שיש להם היום הוא חוסר יציבות שאפילו מקומם את אלה שבצד ממול. אני אומר לכם, זה משמח במידה מסוימת את מי שרואה את הדבר הזה כדבר קלוקל, כממשלה קלוקלת, שבאה להרוס כל חלקה טובה ביהדות ובדת ובכל הדברים שהם קדושים לעם ישראל. אבל מצד שני, זה אפילו פתטי, אפילו עצוב לראות ממשלה שעוד לא התחילה להתחבר, שהיא לא מצליחה להרים חוקים ראשונים. ואני אומר לכם, רבותיי, לא צריך להיות נביא, לא צריך להיות חכם, לא צריך להיות מנוסה למדי כמו ותיקי הבית האלה שנמצאים כאן, שבאמת פתאום אף אחד לא הבין מדוע הם מוצאים, בזמן שלהם – לוקחים מהזמן היקר שלהם ויושבים פה על הכיסאות ימים ולילות. הם מבינים הרבה יותר ממה שאנחנו מבינים. ציבור יקר, הם לא סתם יושבים. הינה, הם בזמן קצר מאוד כבר הפילו להם את החוק הראשון, והינה, היום כבר מושכים חוקים. מחר זה כבר יהיה נחלת העבר, ממשלה שכנראה תוגדר כקצרה ביותר מקום המדינה, וכל זאת למה? כל זאת בגלל שהדבר הכי חשוב שהיה לממשלה הזאת הוא פשוט כיסאות. זה מופיע בכל אחד מהנושאים שעליהם עומדת הממשלה הזאת. דיברנו על הנורבגי; דיברנו על זה שזה חיבור בין שמאל לימין, שלא יכול להיות קשר כזה בחיים. לכן החיבור היחיד הוא הכיסאות, ריבוי הכיסאות בממשלה הזאת. לכן, רבותיי, אני אומר לחברי הקואליציה, שנמצאים פה בסיטואציה לא נוחה – זה לא נעים. זו סיטואציה מאוד לא נוחה ללחוץ היום 100 פעמים על הכפתור בהסתייגויות, פעם חוזרת ועוד פעם ועוד פעם, באיזשהו לחץ כלשהו שעדיין הרוב פה הוא רוב כל כך דחוק, שכולם בלחץ אדיר על הסתייגויות, על 100 הסתייגויות. ואז מגיע החוק, ופתאום גם אלה המסתייגים או הנמנעים מצטרפים נגד. זו לא ממשלה שמדינת ישראל – רבותיי, אנחנו לא חיים בסקנדינביה. מדינת ישראל זו מדינה שנמצאת תחת לחצים אדירים, תחת איומים מכל הכיוונים, ואנחנו פשוט נותנים מתנה, נותנים מתנה גדולה לאויבינו, שמסתכלים מסביב, רואים את הפארסה הזאת, רואים את הסיטואציה הזאת, שאף אחד לא מאמין או לא האמין שיכולה לקרות אחרי 12 שנות יציבות של ראש ממשלה – שעדיין מתבלבלים וקוראים לו ראש הממשלה כל הזמן. מותר שתהיה ביקורת, אבל לומר שאתם איזשהו תחליף מהיר שמסדר – והינה, כל אחד מגיע למשרד ממשלתי ואומר שמשרדי הממשלה נמצאו הרוסים. יפה שחלקכם הודיתם וחזרתם בכם, או סתרתם את חבריכם בכך שזה לא נכון, וחלקכם גם כבר הספיקו להתנצל על התנהלות. ואני אומר לכם, רבותיי, אם אנחנו מדברים על השר כהנא – אני לא בעניין של לדבר על אנשים ברמה האישית, אבל ראיתי כבר היום עוד איזו כותרת חדשה. בכל יום יש כותרת. מסתבר שיש צורך גדול מאוד להופיע בכותרות התקשורת, וכשאתה נמצא בעמדה כזאת מול התקשורת עצמה, אתה בטוח שכל איזה ציוץ קטן שתוציא ולא משנה מהו, אז תהיה בכותרת. זה יפה. מה עכשיו? שר הדתות החליט לקצוב את הימים או את השנים שרב עיר יהיה רב עיר. אני לא יודע מאיזה בית מדרש מישהו שנמצא רק בתקופה הזאת – עוד פעם, אני לא רוצה להיכנס לנימה אישית, אבל ממה שאני שומע ורואה ויודע, ואנחנו מכירים את המשרדים האלה – עוד לא התחלת ללמוד וכבר יש לך כל כך הרבה כותרות להביא? כל כך הרבה? אתה יודע מה זה רב עיר, אתה יודע מה המשמעות של רב עיר? אז נכון, גם בהיסטוריה קבעו שרב עיר אחרי גיל מסוים כבר יפרוש, וכמובן שיש כללים וחוקים שזה משנה מסוימת וכו'. אבל עצם האמירה הזאת שלוקחים רב עיר – כל דבר שבקדושה – והופכים אותו לאיזשהו פקידון, פקיד שמתחלף. אנחנו צריכים להיבחר בכל פעם, זה לגיטימי. מה אנחנו? אנחנו פקידים, אנחנו אנשים שמנסים לחוקק. רב עיר – אני לא נכנס כרגע לעצם הדיון, אבל עצם החשיבה מראש שכל דבר שבקדושה – במקום יש מה לומר, במקום יש כללים חדשים, רפורמות. המילה הזאת, "רפורמות", כאילו מתחבא מאחוריה איזשהו סדר עולמי חדש, איזושהי התנהלות חדשה, מסודרת וטובה. מי שמבין קצת בניהול יודע: כשאתה בא למשרד, חכה, תלמד קצת, תראה. אני בטוח כמעט במאת האחוזים שהוא קיבל כבר רשימה – קיבל רשימה: איך אנחנו פוגעים, איך אנחנו מדירים. ראינו את זה בחוקים שכבר ניסו להעביר. והינה, רבותיי, אנחנו עומדים עכשיו שוב בחוק נוסף שמנסים להעביר, שגם הוא חוק פרסונלי ומתייחס לסיטואציה ספציפית מאוד של המצב הקיים: הרצון לגרום ליכולת הזאת שלפי חוק אפשר להיפרד ממפלגה, לקחת ארבעה חברי כנסת ולמשוך אותם ולהפוך אותם למפלגה בלי שהם ייקראו פורשים על פי חוק וכו'. הרי מה המטרה כאן? המטרה כאן היא הרי בעצם – חוסר היציבות השלטונית שנוצרה כאן עם רע"מ, שהביאו להם ארבעה חברי כנסת. האמת היא שאני מבין לליבם, אני רואה את הסיטואציה. איזו קואליציה זאת שכל שנייה רועדת מפחד מה יקרה בהצבעה הבאה? ולפני כל הצבעה – אפילו הקואליציה עשתה פה מהלך אופוזיציוני ומשכה דיבורים מפה עד להודעה חדשה כדי שבחוץ, בחדרים – על חוקים פשוטים, זה לא עולם ומלואו, לא חוק תקציב, לא שום דבר – על חוקים כל כך פשוטים דיונים חוזרים ונשנים. ושוב, מי שנמצא פה במרכז הבמה – אין לי בעיה, אני מכבד כל אחד ואחד מחברי הכנסת, וזה דמוקרטי לחלוטין. אבל במרכז הבמה נמצאים פה כאלה שהייתי אומר שמעולם – אולי המילה "מעולם" כבדה, אבל לא היה דבר כזה שכל היום מחכים לראות מה הם אומרים ואיך הם אומרים בזמן שמי שכל הזמן לחוץ מהסיטואציה הזאת הם האנשים שבבמה הזאת – שרת הפנים, ראש הממשלה וכל מי שנמצא היום בעמדה הזמנית הזאת, לחוצים; אותם אנשים שעמדו פה וצעקו "שלמות ארץ ישראל". ימינה זה השם שלהם, ופתאום זה נהפך להיות שכל הימינה הזאת כל היום מתחננת לצד ההפוך ביותר – לאנשים שלכאורה כל השנים לא רוצה להגיד שהם תיעבו, אבל בוודאי לא יכלו לצייר אותם ביחד. אז מילא, אומרים שהם עשו הכול כדי לקבל את הכיסאות, אבל כמה אפשר להתבזות? ברצינות. אני אומר לכם כחבר כנסת חדש בכנסת, זה פשוט לא ייאמן לראות את הדבר הזה. אני יושב בכיסאי ואני משפשף את עיניי כל הזמן – גם עייפים, בלי קשר לזה, אדוני היושב-ראש; אנחנו משפשפים בלי קשר – אבל עם כל הכבוד, להסתכל לראות: מסתכלים בעיניים, מסתכלים אחורה, מסתכלים ימינה, מסתובבים אחורה, למי? לאותם אנשים שלכאורה בחיים לא היה סיכוי שמישהו יחשוב שיקימו איתם ממשלה. אז רבותיי, פוליטיקה זו פוליטיקה. זה אף פעם לא היה משהו שמתהדרים בו יתר על המידה כמשהו מלא אמת ואמונה וכל הדברים שמסביב. אבל אני חושב – ואני באמת קורא פה מעל בימת הכנסת המכובדת לחברים מהקואליציה: תתעוררו. תתעוררו על עצמכם. תבינו לאיזו סיטואציה אתם הולכים. ניסיתם. אתם יודעים מה, אפילו אפשר לכבד את הניסיון. אבל הניסיונות הראשונים שלהם כושלים. לאן אתם רוצים לדרדר את זה? גם התקשורת המחבקת תבין – עד כמה היא יכולה? עד כמה היא יכולה לחזור ולשנות ולחבק ולומר? בסוף, בשורה התחתונה, אין לזה תוחלת. אין לזה עתיד. ומה הבעיה? בינתיים מי שמפסיד זה הציבור, ובינתיים אתם מוכרים את המדינה, אתם מוכרים את הדת. אתם מנסים בזמן הזה להוכיח לאותם אנשים שסגרתם איתם עסקאות אפלות כמו שנסגרו אתמול – אני לא רוצה, אני מאוד נזהר ומשתדל שלא לחזור על כל מה שנאמר פה היום בנושא של מה היה פה אתמול בלילה. כל אותם האנשים הללו – מכרתם להם את כל הדברים. אתם רוצים להוכיח להם שאתם עושים את השינוי, שאתם תצליחו לשנות בזמן הקצר הזה את משרד הדתות, את משרד הפנים, את משרד ראש הממשלה. זה לא יעבוד. זה לא יעבוד כי אין לזה היתכנות, ולכן, כמה שיותר מוקדם תתעוררו ותפרשו מהדבר הזה. אני חושב שזה יהיה טוב לכם – קודם יהיה טוב לכם, בגלל שזה לצאת מאיזה חלום שאתם נמצאים בתוכו, וגם יהיה טוב לציבור, כי באמת באנו בסוף לשרת את הציבור. תודה רבה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה לך, חבר הכנסת ביטון. חבר הכנסת משה גפני. עשר דקות. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני יהודי מאמין. אני מאמין שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן גזרו עליו מלמעלה. הקדוש ברוך הוא מנהל את העולם, אנחנו לא סומכים על הנס, ויש לנו חיובים, מה שאנחנו צריכים לעשות כדי שהדברים האלה אכן ייעשו, דברים חיוניים ופחות חיוניים. אבל אנחנו יודעים שבסופו של דבר הקדוש ברוך הוא מנהל את העולם. מה צריך לקרות, אדוני היושב-ראש, כדי שאלה שנמצאים היום בראש המערכת השלטונית – בנט בראשות הממשלה, אילת שקד במשרד הפנים, גדעון סער במשרד המשפטים, אלקין במשרד השיכון, לפיד וליברמן – מה צריך עוד לקרות בפרק הזמן הקצר הזה כדי שהם יבינו שהם לא ראויים לתפקיד? מה צריך לקרות? בוא נתחיל, אדוני היושב-ראש, עם הקורונה, הנושא הכאוב הזה. ראש הממשלה הקודם והממשלה הקודמת סילקו אותה מחיינו, היא כבר כמעט ולא הייתה כאן. ולפתע הגיע שלטון חדש והכול מתחיל לחזור. ואני אומר לכם, לא יכול להיות שיכריזו קבל עם ועולם שאין כאן יהדות, יגידו שאין נישואים וגירושים, אין משפחה יהודית, אין שבת יהודית. אין, את כל הדברים האלה מבטלים בהסכמים הקואליציוניים. אני מקווה שזה לא יתממש, אבל הסכנה גדולה, ואני לא שמעתי דבר כזה מאז קום המדינה. לא היה דבר כזה שמכריזים קבל עם ועולם וכאילו אומרים, חס וחלילה: אין לנו חלק ונחלה באלוקי ישראל. והינה התוצאה שאנחנו כולנו סובלים ממנה. היה דיון בוועדת הכספים היום, אני לא השתתפתי בדיון הזה, אבל הייתה פה חברת כנסת ששאלה אתמול במליאה על הנושא הזה של הטבות מס ביישובים. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אני העברתי יחד עם כל חברי הוועדה את החוק של הטבות מס ליישובים. ממשלת ישראל נתנה 2.4 מיליארד שקל לנושא הזה. נתנה. אתה מכיר את זה, אתה יודע את מה שהיה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא, אני – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> עכשיו, מה היא צריכה? הרי יש שם הוראות שעה, החוק בנוי בין היתר גם על הוראת שעה. מה הייתה צריכה לעשות ממשלה נורמלית שהיא יושבת ורואה את סדרי העדיפויות, מה צריך לעשות? היא צריכה להקים צוות – אנחנו בעצם הקמנו צוות כבר בשלהי הקדנציה הקודמת, אבל יכולים להקים צוות חדש ולהגיד מה עושים בינתיים: מאריכים את הוראת השעה, לא מאריכים; ולדעתי צריך לעשות חוק חדש, מכיוון שהיישובים השתנו, המציאות השתנתה. מה הם עושים? הם יושבים ומביאים חוק שאנחנו צריכים לשבת עליו עכשיו חצי לילה, אולי יפרשו ארבעה חברים מאיזושהי מפלגה והם יוכלו לבנות על הפרישה הזאת, יכולים לבנות שלטון חדש, במקום לדון על הטבות המס ליישובים. שלא לדבר על החוק שיושבים עליו, החוק על הוועדה למינוי דיינים. אדוני היושב-ראש, אין דיינים למנות עכשיו. מינו. עכשיו זה לא דבר שהוא דחוף, שבוער על הרגע. אולי צריך פה ושם, אבל מעבר לזה לא צריך. אז הם יושבים, המוחות הגדולים של הממשלה המטומטמת הזאת: איך מוציאים את החרדים מהוועדה למינוי דיינים. אז יש חוק שהעבירו ברוב שכל של אלקין, שהוא כנראה המוח המתכנן בעניין הזה יחד עם אילת שקד, ואומרים שמהממשלה יבואו שני גברים, שני שרים, אבל מהכנסת – ששם אנחנו נמצאים, הסיעות החרדיות – יבואו שתי נשים, כדי שאנחנו לא נהיה שם. לא השתנה מספר הנשים בוועדה למינוי דיינים על פי ההצעה הזאת – אני מקווה, אגב, שההצעה הזאת תיפול. לא השתנה: מתוך הארבע – שתי נשים, זה החוק הקיים. אבל במקום לטפל בהטבות המס ליישובים, שזה קריטי ליישובים בצפון, בדרום, בפריפריה בכל המקומות האלה – הנושא הזה היה צריך להיות בראש סדר העדיפויות – דנים בוועדה למינוי דיינים. לא ראיתם איך שאתם מביאים את הדבר הכי חשוב מבחינתכם, הנושא הזה של החוק שמכונה חוק איחוד משפחות – אתם מביאים את זה ועובדים כמו אני-לא-יודע-מה, ובסוף אתם נופלים כמו זבובים כאן, במליאת הכנסת. ממשלה בשבוע השלישי שלה, אחרי שבועיים וחצי שהיא נמצאת בשלטון, לא מצליחה להעביר חוק כזה. יתרה מזו, אני לא חושב שתהיה על זה הרבה תקשורת, אבל הביאו לכאן היום את חוק שירות ביטחון. למה לא דנים על זה? אני כבר הכנתי נאום שלם. נעלם. לא מביאים. למה לא מביאים? בגלל שאין להם רוב. מה, מה המציאות הזאת? לא ראיתם? אתם, אלקין וסער ובנט ושקד וליברמן – שהוא יודע להגיד שאישה עובדת, הבן שלה לא יהיה במעון; אגב, זה חל גם על הערבים, לא רק על החרדים. הוא התכוון לחרדים – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> הוא אמר אתמול שחרדים ובדואים זה ילודה ובטלה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן, בסדר. לא חשוב השטויות שלו. זה בכלל לא רלוונטי. אני מדבר לגופו של עניין. הוא יכול בכלל להעביר את זה? מה, הוא ילך נגד הציבור הערבי ומנסור עבאס ייתן לו? סתם. יש פתגם בערבית שאומר: אין מכס על המילים. הוא מדבר כדי להראות שהוא נגד החרדים – יש לו איזה אג'נדה כזאת, לדבר. אגב, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מה המשמעות של העניין? המשמעות של העניין היא שאישה עובדת שיש לה ילד וצריך לשלוח אותו למעון ויש לה בעל שלומד תורה, אז הבן שצריך להישלח למעון ישלם מחיר מלא, אפילו אם מצבם הכלכלי קשה. זה מה שהרשע הזה רוצה, הרשע שקוראים לו ליברמן – שהאישה הזאת, שיוצאת לעבודה, שצריך לעודד אותה ביציאה לעבודה, שיש לה בעל שלומד תורה. אין מה לדאוג, למזלנו יש ערבים במדינה. הוא לא יוכל לעשות את זה. אז בזה הם מתעסקים? כל היום עוסקים בדברים שאינם רלוונטיים אלא רק נקמנות כזאת קטנה, רשעות כזאת קטנה שאין מאחוריה ולא כלום, במקום לטפל בבעיות האמיתיות שאנחנו יודעים שהממשלה הקודמת טיפלה בהן. אני יודע שבספר שכתב נפתלי בנט – בקורונה צריך לטפל מהר, בספר כתוב. ואני מסתכל – כמה ימים כבר עברו מאז שהחלה לצערנו הגדול ההתפרצות של הקורונה עד שקבינט הקורונה יושב כדי לדון מהר? כמה זמן כבר עבר, חמישה ימים? כמה זמן כבר עבר עם הנושא של נתב"ג, שעל זה הוא כתב כמו אני-לא-יודע-מה? מה הוא עשה? מה הוא עשה למען עם ישראל? יושב פה על החוק של הכלנתריזם הזה, הוא ויאיר לפיד וגדעון סער, ומזל שאילת שקד לא פה, מכיוון שהיא עם הנורבגי ברחה. וליברמן – מה הם, איפה הם? זה מה שהם חושבים שהם עושים למען עם ישראל, לא מתביישים? היה צריך מישהו, אם היה לו אומץ, לקום ולהגיד: הקדוש ברוך הוא, אני נבחרתי להיות ראש ממשלה, אבל אני לא מתאים, תיקח ממני את המפתחות. מה, תגידו, מה עשיתם לעם ישראל בשלושת השבועות האלה, כמעט שלושה שבועות? מה עשיתם למען עם ישראל, שנזקק לשירותים של שלטון נורמלי שעובד מהר? מה עשיתם בשביל הקורונה? איזה הסכם עלוב שנעשה עם הרשות הפלסטינית, עם חילופי – נתניהו היה ראש ממשלה. אגב, אפשר – אני לא רוצה להרחיב בעניין הזה, אבל תראו את החוצפה על הג'קוזי בקיסריה אצל ראש הממשלה הקודם, נתניהו, שבנו שם ג'קוזי על חשבון משלם המיסים הישראלי – נתניהו ואשתו לא אשמים, הם לא נמצאים בעניין הזה – וזה על חשבון משלם המיסים הישראלי, והתברר שאין ג'קוזי. אבל מה זה משנה? האזרח הרגיל, מה שנכנס לו ליד האוזן זה שנתניהו קיבל כסף לג'קוזי בדירה שלו בקיסריה. אם מישהו חשב שאנחנו נמצאים במשטר דמוקרטי עם עיתונות חופשית, שיעשה מהר הטבת חלום. פשוט לא להאמין. אנחנו רואים את מה שנעשה, אני יודע, אם הדברים האלה, מה שקרה פה ביממה האחרונה, אם זה היה בממשלה הקודמת, העיתונות הייתה מלאה, הרדיו והטלוויזיה לא היו מפסיקים לדבר על הדבר הזה. במיוחד היום – זה מה שיש לכם לעשות כשהקורונה מתפרצת? לנסות לחוקק חוק על כלנתריזם, שחברים יוכלו לפרוש? אתם לא מתביישים? חלקכם גם הולכים עם כיפה. כשצריך רחמי שמיים צריך לבקש מהקדוש ברוך הוא על ישראל, גם עם הקורונה וגם עם מה שקורה בעוטף עזה, עם כל הדברים האלה – זה מה שצריך לעשות, וזה מה שאתם עושים? אני קורא מכאן, מהבמה המכובדת הזאת – אני צריך לסיים? אני קורא מהבמה הזאת לנפתלי בנט, אני קורא לו: בבקשה ממך, תשחרר את עם ישראל מהעונש שלך. תעזוב את ראשות הממשלה. זה לא בשבילך. זה לא רק בגלל שאתה ראש – איך אתה קוראים לזה? ראש – – – << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> ראש ממששת – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מנדטים. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ששת הזה. זה כבר לא זה. היכולות שלך שואפות לאפס. אתה לא מסוגל לתפקד בשום תחום שאנחנו מכירים במשך כל השנים, גם השלטון הקודם, וגם אנחנו, כשהיינו בוועדות של הכנסת והיינו צריכים לטפל בחקיקה. בכל הנושאים האלה, גם בקורונה וגם בנושא של הטבות המס, מה שעלה כאן במליאה ומה שהיה היום בוועדה, בכל הנושאים האלה ועוד רבים אחרים היית צריך לטפל. במקום זה אתה יושב פה ומתלוצץ עם אסופה של חוקים שאתה גם לא מצליח להעביר אותם, שכולם לא נוגעים לעם ישראל – נוגעים לכם, הפוליטיקאים הקטנים, שאתם חדורי רצון נקמה. עד מתי תנקמו בנתניהו, עד מתי? תגידו את התאריך, כדי שנדע שאז ניפטר מהעונש שלכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה, חבר הכנסת גפני. חברת הכנסת וולדיגר. 20 דקות. << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> תודה, יושב-ראש הישיבה. כנסת נכבדה, אני רוצה לספר לכם סיפור אישי, שאולי הוא אישי, אבל הוא יכול, מבחינתי, לייצג סיפור גנרי, שמתאים לרבים אחרים. סבתא מכלה וסבא אברום נפגשו לראשונה על אם הדרך הארוכה מקרקוב ללובלין. סבתא מכלה הייתה בכורה במשפחה של שמונה ילדים – שלוש בנות וחמישה בנים – משפחה חרדית מכובדת ואמידה שעסקה במסחר קמעונאי בקרקוב. אבא שלה יצא לישיבת לובלין לחפש את החתן הכי ראוי לבת שלו, לבת המוכשרת שלו, הבכורה שלו. הוא הגיע לישיבה ולא דרש ייחוס או ממון אלא ביקש לדעת מי התלמיד המבריק ביותר, התלמיד החכם הטוב ביותר, המתמיד והחרוץ, וכך נבחר אברהם וואלדיגער, בחור ירא שמיים, רחב לב, גאון ועניו. אברום עזב את בית הוריו, משפחה מחסידי גור, גם היא בת שמונה אחים ואחיות, כדי לחבוש את ספסלי הישיבה בלובלין וללמוד תורה. סבתא מכלה הייתה בת הכרך הגדול, רחבת אופקים ומתקדמת, והיא קצת נבהלה ממראהו החרדי של סבא אברום, אבל הספיקה לה פגישה קצרה איתו כדי להבין שאיתו היא רוצה לבנות את ביתה. טוב הלב שלו, חריפות שכלו ונועם הליכותיו כבשו מייד את ליבה. בני הזוג התחתנו ועברו להתגורר סמוך לבית הוריה של סבתא מכלה בקרקוב. בעת ההיא הקהילה היהודית בקרקוב הייתה מרכז יהודי עצום וחשוב ביותר, כ-45,000 יהודים שניהלו שם חיים שוקקים, מסחר משגשג וחיי קהילה תוססים. בשנות נישואיהם הראשונות סבתא מכלה עבדה בחריצות בחנות של אביה והפכה לסוחרת מצוינת, ואברום חילק את זמנו בין ספסלי בית המדרש לבין הפרנסה. הכול היה נפלא – רק פרי בטן אין. בינתיים, הזוג התפתח כלכלית. הם פתחו בעצמם עסק מצליח למכירה סיטונאית של קפה, תה, סבון וכו'. העסק גדל, הצליח ועשה חיל. המחסנים היו גדושים מאחור, והחנות מלפנים הייתה פתוחה לקהל רחב ועצום. הם שירתו באמת קהילה מאוד מאוד גדולה של בעלי חנויות קטנות שהגיעו מכל הסביבה. מכלה ניתבה את מרצה וכוחותיה לטובת החנות וסחרה בחריצות ובחוכמה, ואברהם ניהל את כל ענייני החנות מבחינת הכספים בצורה יעילה, ועדיין הקפיד בדבקות על רוב היום באוהלה של תורה. הם ראו ברכה בעמלם, ושמה של החנות יצא למרחוק. שנים חלפו, ופרי בטן אין. יהודים רבים יעצו לאברהם לשאת אישה אחרת שתלד לו בנים, אך הוא מעולם לא שקל את זה, לא שקל את האפשרות הזאת להתגרש, ואמר לה: את טובה לי יותר מעשרה בנים. מכלה לא ויתרה. היא כיתתה את רגליה בין רופאים שונים בכל מקום. הם לא ויתרו ולא הרימו ידיים. 17 שנה חולפות, סביבם גדלות המשפחות, ורק במעונם שקט. אין ילדים, אין בכי, אין חיתולים – רק הם. בעת ההיא האדמור מבעלז, ר' אהרון רוקח בכבודו ובעצמו, הגיע לביקור בעיר. אברום, שהיה למדן, לא התרגש מהביקור הזה, כיוון שהיה חסיד ברסלאו. הוא היה אפילו אחד מאלה שהקימו את השטיבל של ברסלאו בקרקוב. אבל מכלה, שכה נכספה לילד, הלכה לפגוש את האדמו"ר מאחורי גבו של בעלה, לבקש את ברכתו. כעת חיה – הבטיח לה האדמו"ר, ממש כך – כעת חיה בעוד שנה תחבקו בן. מכלה הנרגשת חזרה לבעלה ושיתפה אותו, אבל אברום גער בה וכעס שפנתה לרב. הרי הוא ברסלאו. אבל כן, כעבור שנה, בכ"ו תשרי התרצ"ו, ב-12 באוקטובר 1936 למניינם, נולד חמי, 18 שנה לאחר נישואי הוריו. כל קהילת קרקוב השתתפה באירוע הברית שלו – אירוע המוני ובלתי נשכח, מפגן של אושר שאין לתארו. אברום, שוב, כחסיד ברסלאו וכאחד, כמו שאמרתי לכם, שייסד את השטיבל של ברסלאו בקרקוב, קרא לבן שלו – אתם יכולים להבין לבד – נחמן. מספרים שעם השנים חמי פגש יהודי זקן שהשתתף בברית וסיפר שאבא שלו, אברום, רקד על השולחן מרוב אושר על לידת בנו אחרי 18 שנות נישואים. אבל האושר הזה לא היה ארוך. מהר מאוד הוא פג, כי ממש ממש סמוך ללידתו של נחמן, חמי היקר, נכבשה פולין על ידי הגרמנים. המציאות סביב חמי הלכה והשתנתה ללא הכר, אבל הוא עצמו לא הרגיש בכך ולא שמע את קולות המשפחה. הוריו שמרו עליו מכל משמר. אבל בשל הגזרות הקשות, כולל האיסור על היהודים להחזיק בבתי עסק, כשהיה חמי כבן שלוש בלבד עברו הוריו לעיירה סמוכה – לא כל כך סמוכה, קצת יותר רחוק – לעיר פושוביץ, ששם עוד היה אפשר לחיות איכשהו בשלווה יחסית. אבל גם שם רדף אחריהם הצורר הנאצי, והם רכשו במיטב כספם מחבוא להם ולחמי. כך הם חיו שנה-שנתיים, עד שהמצב גם שם הלך והחמיר. כשהשוטרים הגרמנים פשטו גם על פושוביץ ורצחו יהודים ללא הבחנה, ביקשו הוריו של חמי להיכנס לאותו מחבוא שהם קנו בממון רב, אבל הגוי שמכר להם את המחבוא הזה התחרט. הוא הסכים להכניס רק את המבוגרים – רק את אברום ומכלה – ולא את נחמן הקטן, שפחד שיבכה ויסגיר אותם. הוריו, נחמן ומכלה, הסכימו – סיכמו ביניהם שאברום יישאר במחבוא, כי חזותו היהודית בולטת לעין, ואילו מכלה תיקח את נחמן הקטן יחד איתה חזרה לקרקוב, כי שם היא הצליחה, בכישוריה הרבים, למצוא גוי נוסף שהסכים לגדל את נחמן הצעיר אצלו בבית כבן שלו. בדרך-לא-דרך הצליחה מכלה, יחד עם בנה הקטן, להגיע לקרקוב. הנסיעה כבר הייתה אסורה. היא הצליחה לטפס מעל משאיות ומתחת לעגלה וסוס – באמת סיפורים הזויים. הם הצליחו להגיע לקרקוב, נפגשו עם אותו גוי, אבל הסתבר שגם הוא, כל מה שהוא רצה זה רק בצע הכסף, לקבל מהזוג וולדיגר ובעצם אחר כך להסגיר או לזרוק את נחמן. היא הבינה שגם משם לא תגיע אליה הישועה. בגעגועיה לאברום היא החליטה, בקור רוח, לחזור חזרה לפושוביץ ולהתאחד עם בעלה, ואז לחשוב ביחד מה לעשות. כשבוע ימים היא הייתה בדרכים. באותו שבוע נכנסו הנאצים יימח שמם גם לפושוביץ – זה היה ב-19 באוגוסט 1942, בהיות נחמן כבן חמש וחצי – והתחילו לנקות אותה מיהודים. הם עברו בית-בית, אספו את כל היהודים – מי שהתנגד, כמובן שירו במקום – ושלחו אותם למחנה ההשמדה. אברום הצליח להסתתר בתוך אותו מחבוא והוא יצא רק למוחרת, כשהוא שמע את פעמוני הכנסייה מבשרים בשמחה שפושוביץ נקייה מיהודים. הוא יצא מהמחבוא, הסתכל סביבו ולא מצא אף אחד. מתוך עצבות – הוא גם לא ידע מה קורה, הוא חשב שהוא היהודי האחרון בעולם, הוא גם לא ידע מה קורה עם בנו ואשתו – הוא החליט להסגיר את עצמו לגרמנים, ואלה שלחו אותו למחנה עבודה. יום-יומיים אחר כך מכלה ונחמן הגיעו בחזרה לפושוביץ, אבל כבר לא מצאו את אברום, המחבוא כבר היה ריק. הגוי סיפר להם בדיוק מה קרה, אבל מכלה, כמו מכלה, לא ויתרה, ותרה וחיפשה אחר בעלה וגילתה איפה הוא נמצא, באיזה מחנה עבודה, לא רחוק משם. בכישוריה הרבים, בכישורי המסחר שלה, היא הצליחה לשחד את אחד השומרים על אותו מחנה והעבירה פתקים לאברום, והם קבעו להיפגש ביום פלוני במקום אלמוני ולהמשיך את חייהם במשותף. כשהיא הגיעה לשם בעצם היא לא ראתה את אברום, היא ראתה את אותו שומר יחד עם פתק מאברום. היא לא לקחה בחשבון שאברום הצדיק שלה בעצם לא יסכים לברוח, כי באותו מחנה עבודה היה נוהג כזה שאם אחד בורח, אזי הנאצים לוקחים עשרה גברים באקראי מאותו בלוק שהיה הבורח ופשוט היו הורגים את כולם. לכן הוא לא הסכים לברוח, כי אז בעצם ייהרגו עשרה במקומו. אותו שומר בעצם העביר פתק קטן למכלה, ועליו היה כתוב: מצטער, לא יכולתי להגיע, לא יכולתי להסכים שיהרגו תחתיי עשרה אחרים. סלחי לי, אך בבקשה גדלי את בננו, את נחמן, כיהודי שילמד תורה, יאהב תורה, בדרך התורה. וזהו, מאז כבר לא פגשו את אברהם. עם חלוף השנים נודע להם שזמן קצר אחר כך נורה אברהם למוות בשעה שניסה לעבור משורת הנידונים למוות לשורת הכשירים לעבוד. חמי היה כבן שש כשהוא התייתם מאביו, ואימו שמרה עליו בכל כוחותיה, לקיים את צוואת בעלה המנוח. היא החזיקה אותו בכוח רב כיהודי שומר מצוות גם בתקופת התופת הזאת, תקופת השואה. היא לקחה אותו איתה על כתפיה, בציפורניה, ושמרה עליו מכל משמר. אני לא אספר לכם עכשיו את כל הסיפור כולו, כי הוא סיפור ארוך, איך גם בגטו היא שמרה עליו, איך היא הצילה עוד משפחות, איך חוסלו לאט-לאט כל בני משפחתה, כל חמשת אחיה. בסופו של דבר היא ועוד שתי אחיותיה ניצלו בדרך לא דרך. משפחתו של בעלה, כולם נספו, אין תמונות, לא מכירים אף אחד. אבל מה שכן חשוב לי לספר הוא שחמי, שהיה פה בטקס ההשבעה, מאמין גדול במדינת ישראל, וכל רצונו שנדע לשמור עליה, לשמור על המדינה שלנו כמדינת היהודים, המדינה הלאומית שלנו, מדינה אחת לעם אחד. ואני חושבת שזה מה שחשוב פה. אומנם לא יושבים פה באולם לא ראש הממשלה בנט ולא אילת שקד ולא אלקין ולא גדעון, אבל כן, אני פונה אליכם בשמו של חמי, שנאבק בציפורניו, יחד עם אימו, כדי להגיע לארץ המובטחת – לארץ ישראל, למדינת ישראל, למדינת היהודים. הוא לא העלה בדעתו שדווקא היהודים – חלקם עם כיפה, חלקם בלי, וזה לא משנה – מוכרים את מדינתו לעם אחר; מוכרים את מדינתו, שכל כך כל כך חשובה לעם ישראל. ואני פונה אל אותם אנשים יקרים: בואו, אפשר עוד לעצור את זה, אפשר לעצור את המכירה של המדינה שלנו. אנחנו מדינה יהודית – דיבר פה לפני כן הרב גפני – אנחנו מדינה של יהודים, אנחנו צריכים לשמור על הרוב היהודי. חוק האזרחות – באמת, בחוקים שאנחנו מעבירים פה אנחנו בעצם רואים שמי ששולט לנו במדינה זה בעצם רע"מ. כל חוק שלא מוצא חן בעיניהם – נופל; חוק שהם מצביעים בעדו – עובר. הגיע הזמן להפסיק את הגיחוך הזה ובאמת להעביר בחזרה את הממשלה, את הממשל, את השלטון, לשלטון ימני אמיתי, לאומי, ציוני מובהק, ולא לכזה שמזייף. אז אני אקצר, כי אני יודעת שגם אורית רוצה – אני מקווה שסידרו את העניין הזה, אני אשאיר גם לה את הזמן. אני קוראת בשמו של חמי לחברי הממשלה ולנפתלי: בבקשה, תחזרו הביתה, תחזרו למקום הנכון שלכם, תחזרו לציונות האמיתית – לא המזויפת, לא שנאמרת סתם, אלא האמיתית. תתחברו לשורשים בחזרה ונצליח באמת לקדם את המדינה שלנו למקומות נכונים, ששם היא צריכה להיות. תודה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה לך. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – לא נמצא כרגע; חבר הכנסת אופיר כץ – לא נמצא כרגע; חבר הכנסת משה אבוטבול – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הינה, הוא הגיע. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> בסדר, בסדר, יש לנו ארבע שעות. אל תדאגו, אני יכול להחזיר אחורה. משה אבוטבול נמצא? איננו. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – איפה הוא, אוסאמה? אני לא רואה אותו. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> עופר במקום אוסאמה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הוא יודע מזה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> האמת היא שאוסאמה היה צריך להיות במקומי, אז אני אהיה במקומו. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> טוב, בוא. אחר כך נראה איך נפתור את הבעיה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אל תעשה בעיות, אתה יודע – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא, הוא לא רשום. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כן, כי התחלפתי עם אוסאמה. לא משנה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> מחקו אותך. היית רשום, מחקו אותך עם אוסאמה. אז בוא. יש לך עשר דקות. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תודה רבה. יש שם כדורגל, זה קשה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> היה משחק טוב? << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> היה משחק טוב, כן, רק שהתוצאה קצת מאכזבת אותי. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> בפנדלים הכול יכול להיות. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להקדיש את הדקות שניתנו לי לדבר על המצב של מורי הדרך, מצב עגום ביותר לאחר שנת קורונה. ענף התיירות נחשב לענף השישי בחשיבותו להכנסות המדינה. בשנת 2019 הוא הכניס 23 מיליארד ש"ח, עם כניסתם של 4.6 מיליון תיירים. הוא מפרנס מאות אלפי עובדים באופן ישיר ועקיף: מסעדנים, עובדי בתי מלון, חנויות, חקלאים וכמובן מורי דרך. ענף התיירות היה הראשון להיסגר בחודש מרץ 2020, הוא גם יהיה האחרון להיפתח. עיניכם הרואות, הוא עדיין לא נפתח באמת. בשלב הזה כבר ברור שבכל פעם שהקורונה תרים את הראש ענף התיירות יהיה הראשון להיפגע, ובפרט תיירות בין-לאומית. אני רוצה להגיד כמה דברים על התיירות הבין-לאומית הנכנסת לארץ – יותר נכון, התיירות הבין-לאומית שכבר שנה וחצי לא נכנסת. הרבה נאומים נישאו בשם המסעדנים, המלונאים, עובדי ענף התרבות – ובצדק; לא מספיק דיברו בשם מורי הדרך, כ-6,000 מורות ומורי דרך, המכירים את הארץ הזו על כל גבעה ושביל בה ומהווים גורם מתווך קריטי בין מיליוני התיירים הנכנסים לאלפי האטרקציות והעסקים שהם פוקדים כאן. בשל אופי העבודה רובם של מורי הדרך הם עצמאים קטנים, מה שנקרא. התמיכה שקיבלו מהמדינה היא מזערית וזניחה, ויש כאלה שבשל עניינים ביורוקרטיים – שלא ארחיב על אודותם כאן – לא קיבלו כלום או שקיבלו אפילו פחות ממה שהיו אמורים לקבל. כמו רבים אחרים, חלק גדול מהם נתלה בתשלומי דמי האבטלה, שהוארכו ושהופסקו כעת עבור אנשים מתחת לגיל 45. אבל למורה דרך מתחת לגיל 45 אין דרך לחזור לעבודה, כי הקורונה עדיין איתנו במובנים רבים, ואנו יודעים שנזקי הקורונה לתיירות יכו בנו עוד חודשים ארוכים. למרות שבשל המגבלות בארץ ובעולם הענף מבושש להשתקם, האוצר לא מציע פתרונות כלל אלא הצעות מבזות בלבד. כל עבודה מכבדת את בעליה, כמובן, אך להציע לאנשי מקצוע בתחום התיירות ללכת ולעבוד במקצועות אחרים, שאין להם דבר וחצי דבר עם עיסוקם – זה לא פתרון, זה עלבון. לא יעלה על הדעת שהממשלה תקרא למורי דרך, אנשים שלמדו מקצוע במשך שנים רבות, מומחים בתחומם ודוברי שפות שונות, לוותר על מקצועם וללכת, למשל – כפי שאכן הציעו להם – לנהוג על משאית או להיות סייעים בקייטנה. אני חוזר ואומר: אין שום בושה, חס וחלילה, להיות נהגי משאיות, מסייעים בקייטנה או כל דבר אחר, אבל לא עבור זה אותם אנשים למדו והשקיעו מזמנם ומכספם. הכישורים הנדרשים במקצועות אלו, של מורי הדרך, שונים לחלוטין מאלה שנדרשים למקצועות שמציעים להם. האוצר פועל שוב בהתנשאות ובניתוק מוחלט, זורק ענף שלם של אנשי מקצוע אל מתחת לגלגלים – אולי של אותן משאיות שבהן מציעים להם לנהוג – שולח אותם לעסוק בתחומים זרים להם, שלא יאפשרו להם לבטא את כישוריהם והניסיון שרכשו במשך שנים. אבל זה לא רק נזק כלכלי קשה ולא רק עלבון כאשר דוחקים את מורי הדרך אל מחוץ לתחומי המקצוע שלהם; היחס של האוצר מסוכן לכלכלה הישראלית כולה ולענף התיירות בפרט. קוצר הרואי שבדבר הזה פשוט מהמם. ענף התיירות מכניס מיליארדים בשנה ומפרנס מיליוני ישראלים. חיסול ענף מורי הדרך יפגע קשות בתיירות בכל התחומים, יוביל לכניסה של פחות תיירים ולמיצוי נמוך יותר של פוטנציאל ההכנסה מהתיירים הנכנסים. ולבסוף, לאחר שמשבר הקורונה יעבור באמת, אנו נישאר כאן ללא מורי דרך – אולי תרתי משמע, אפילו – מול שוקת שבורה ועם קשיים משמעותיים לחדש את התיירות. 16 חודשים ריסקו את הענף ואת העוסקים בו. מי שלא היה לו גב כלכלי נוסף ניזוק עד פת לחם. אם יתמיד האוצר בהתעלמותו מזעקת מורי הדרך, ניוותר גם ללא ענף תעסוקתי שלם שמפרנס משפחות רבות ומכניס הכנסה חשובה לאוצר המדינה. אני רוצה גם להזכיר בהקשר הזה שכבר היו כמה וכמה מקרים של התאבדות של מורי דרך. אני פונה פה לממשלה. אדוני השר, אני פונה לממשלה – לתת פתרון הולם ומיידי לאסון שכבר התרגש על מורי הדרך, בעיקר כשמדובר על מורי הדרך של התיירות הנכנסת. כפי שאמרתי, האנשים האלה נמצאים על סף פת לחם, פשוטו כמשמעו – פשוטו כמשמעו, לא סתם כמטפורה. האובדנות בקרבם עלולה, חס וחלילה, לגדול, והיא כבר קיימת. אז אני פונה פה לממשלה לתת מענה מיידי והולם. אני רוצה לנצל את הזמן שנותר לי, לא יודע אם את כולו אבל לפחות את חלקו, להעלות עוד דבר. ראינו אתמול את מה שאני – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> דיברת על התיירות. מה עם המחירים במלונות בארץ? << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כמובן שזו סוגיה שכבר הרבה שנים מדברים עליה, לא רק עכשיו. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> היא קפצה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אין שום ספק. אדוני, אם אתה מזכיר את זה אז אני אגיד על זה שתי מילים. אכן, התיירות בארץ, עם כל מה שנגזר מזה – זה לא רק המחירים של המלונות אלא גם כל מה שמסביב לזה – המחירים האלה מחירים מופרעים ומופקרים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> יש פה גם חוסר מחשבה מלכתחילה. הרי אם רוצים לשקם את ענף התיירות, וכולנו רוצים הרי לשקם את ענף התיירות, כולנו רוצים שהוא ישגשג, איך אפשר שהענף הזה ישגשג כאשר דווקא בזמנים הקשים ביותר מבחינה כלכלית המחירים הם יותר גבוהים, אפילו? זה דבר הזוי, זה דבר שאין בו שמץ של היגיון. אני כסוציאליסט גם אוסיף שזה חלק מהכשלים הפנימיים של הקפיטליזם, אבל אני מניח שבהזדמנות נתווכח על זה. אבל אני מסכים עם אדוני, בהחלט. הדבר הזה גם כן דורש – וגם פה אני פונה לממשלה לעשות ככל הניתן כדי לטפל גם בבעיה הזאת. אגב, אחרי למעלה משנה שתקופה ארוכה המלונות, או לפחות רוב המלונות, לא יכלו לעבוד ואנשים גם לא יכלו לבלות במלונות – זאת אומרת, זה הולך לשני הצדדים – יש היום הזדקקות. אנחנו כולנו יודעים שהצרכים שלנו הם לא סטטיים. הצרכים של אדם בחברה כמו שלנו שונים. כמובן שיש את הצרכים הבסיסים האוניברסליים, אבל יש צרכים שמשתנים עם השינוי בחברה. הצרכים של היום הם לא הצרכים שהיו לפני 100, 200, או 1,000 שנה, כמו שהצרכים בחברה שלנו ובמעמדות מסוימים שונים מהצרכים של מעמדות אחרים וחברות אחרות. לאחר למעלה משנה של קורונה בהחלט צריך לעשות מאמץ-על, וזה אפשרי. גם פה אני פונה לממשלה – לעשות הכול כדי ליצור מצב שבו אירוח במלונות, ובכלל, כל מה שנקרא מיצוי של זמן הפנאי, יהיה אפשרי ונגיש לכל אדם. ודרך אגב, ככל שאדם עובד בעבודה והוא יותר קשה-יום, כך ההזדקקות שלו עולה, ודווקא אותם אנשים במעמדות המנוצלים ביותר והמוחלשים ביותר יש להם פחות ופחות את האפשרות לנפוש, כך שהפער בין הצורך לבין המימוש של הצורך דווקא הולך וגדל ככל, כמובן, שאנחנו מדברים על מעמדות יותר מוחלשים. אני רוצה בזמן המאוד-קצר שנשאר לי ממש בקצרה להתייחס למה שהיה פה אתמול בהצבעה על מה שמכונה חוק האזרחות, ורוצה להפנות פה ביקורת לחבריי בקואליציה ממפלגת העבודה, מרע"מ וממרצ. כאשר אתם באים ואומרים שאתם מצביעים בעד או אפילו נמנעים כדי לשמור על שלמות הממשלה – ואני לא מתייחס כרגע לחוק הגזעני הזה, שאתם התנגדתם לו, או לפחות חלקכם התנגד לו מראשיתו ב-2003. אני דווקא רוצה לקחת את זה לכיוון אחר, כי על העניין הגזעני כבר דובר ואפשר עוד להמשיך לדבר. בכל זאת אני רוצה לקחת את זה לכיוון אחר. כאשר אתם מדברים על כך שאתם מצביעים, או כאשר אתם מצביעים עם הממשלה או לפחות לא נגדה, מה הטענה שלכם, בעצם? הטענה היא שאתם רוצים לשמור על שלמות הממשלה. ואז אני שואל אתכם: לשם מה? ממשלה זה אמצעי, זו לא המטרה. כאשר אתם אומרים שאתם מצביעים בעד הממשלה כדי לשמור על קיומה אתם בעצם הופכים את קיומה של הממשלה למטרה בפני עצמה ולא לאמצעי. זה דבר שמעבר לכך שהוא מופרך, הוא גם מנוגד למה שאתם עצמכם, בזמנו, הייתם אומרים. אם אתם חושבים שממשלה צריכה להתקיים, מן הסתם אתם חושבים שהיא צריכה להתקיים כאמצעי להשגת דברים מסוימים. אבל אחד מהדברים המסוימים האלה זה בדיוק מה שהצבעתם נגדו אתמול. אז הפכתם את כל העניין של הממשלה למטרה ולא לאמצעי. אני לא מבין את ההתנהלות הזאת, תודה, אדוני. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת משה אבוטבול, יש לך 15 דקות. אחר כך גדי יברקן. ואחר כך אופיר סופר. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול, ביום שני, כ"ה בתמוז, חל יום ההילולה של רבי מאיר הלוי רוטנברג מאפטא, בעל הספר "אור לשמיים", שהשאיר תפילה מיוחדת שמחזקת מאוד כל יהודי גם בזמנים הקשים ביותר, כמו בימים האלו, עם ממשלה שהיא קשה ואכזרית ומאיימת על עולם התורה והיהדות ומנסה לפגוע בלומדי התורה ושומריה. ודאי שמעבר לזה שזה סגולה לפרנסה והצלחה, בהתבוננות במילים ניתן לקבל חיזוק גדול לבל ניפול חלילה ברוחנו, והינה מילות התפילה: "ריבון העולמים, ידעתי כי הינני בידך לבד כחומר ביד היוצר, וגם אם אתאמץ בעצות ובתחבולות, וכל יושבי תבל יעמדו לימיני להושיעני ולתמוך נפשי – מבלעדי עוזך ועזרתך אין עזרה וישועה". ללא ספק, עונג רב יותר יהיה לשמוע את המילים המחזקות הללו יחד עם הלחן המרגש והמפורסם והמתוק של ידידי הרב אברהם פנחס ברייער, שכבר מפורסם בכל העולם כולו. אל לנו, שומרי התורה ושוחרי המורשת והמסורת היהודית, ליפול ברוחנו, חלילה, למרות האיומים הרבים מצד שרי הממשלה, ובפרט מצד צאר האוצר, המניפים ידם על לומדי התורה ושומריה. נזכור תמיד את דברי בעל חובת הלבבות, פרק ג': "אין ביד אחד מהברואים להועיל את נפשו ולא להזיקה, ולא לזולתו כי אם ברשות הבורא יתברך. וכשירגיש האדם שלא יועילנו ולא יזיקנו אחד מהנבראים, אלא ברשות הבורא, ישוב ליבו מיראתם ותקוותם, ויבטח על הבורא לבדו". אנו כיהודים מאמינים, בעלי אמונה וביטחון בה', נמשיך לחזק ולהתחזק, ונזכור תמיד שאין עוד מלבדו, ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים. אני מבקש בהמשך דבריי להתייחס מעט לדברים מפרשת השבוע עם ניחוח אקטואלי, גם עלינו. בפרשת השבוע מטות-מסעי מצוין בפסוק: "וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה'. איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו, לא יחל דברו. ככל היצא מפיו יעשה". נשאלת השאלה: מדוע הפרשה נאמרה בעיקר לראשי המטות ולא לכלל ישראל? הרי נדרים כל אחד – כל איש מישראל נודר בשלב זה או אחר. למה נאמרה הפרשה בעיקר לראשי המטות? אלא ששמעתי מאחד המפרשים שבא כאן הפסוק ללמד אותנו בעיקר שישנה נטייה למנהיגים, שהם ראשי המטות, המעוניינים להיבחר למשרה כזו או אחרת, לתת ולפזר הבטחות טרם בחירתם כדי למצוא חן בעיני הציבור, שיפעל ויצביע עבורם. ואכן הם עלולים לאחר בחירתם לפתע לשכוח מכל ההבטחות, להתעלם מהן ולחזור בהם ממה שהבטיחו ברבים. והיו גם כאלה, כמו נפתלי בנט, שגם חתמו באולפנים שלא ייתנו יד, חלילה, להמלכת לפיד לראש ממשלה; הבטיחו – ואפילו פעמים רבות. ואיך אמרה אילת שקד? אנחנו משתדלים לא לשקר. הם משתדלים. והינה, הכול היה כלא היה. הכיסא קרץ להם. ברגל גסה הם הפרו את כל ההבטחות לבוחרים, העומדים בעיניים פעורות ותמהות: הזה נפתלי? הזוהי שקד? ממש פנים חדשות באו לכאן. מזהירה אותנו התורה הקדושה, את ראשי המטות, לא לשקר: מדבר שקר תרחק. כן, כן. או מדויק יותר: מדבר בנט תרחק. "לא יחל דברו" – לא לחלל את הדיבור שאמרת. "ככל היצא מפיו יעשה" – מה שהבטחת, תקיים. אחרת, זוהי עבירה ונוכלות, ובטח אדם החובש איכשהו כיפה עליו להישמע יותר ויותר לצו האלוקי "לא יחל דברו". הדוגמה האישית של איש ציבור חייבת להיות ברורה. קיום ההבטחה לבוחר זה חלק בלתי נפרד מרצון הבוחר. ואם הוא הצביע עבורך, זה בגלל שהוא נתן אמון מלא בהצהרות שלך. אחרת, זו רמאות וגזל דעת, וקשה לסלוח על כך, בפרט שזו עבירה מתמשכת וכל יום נעשה שימוש בתפקיד שהושג במרמה לביצוע חוקים נגד רצונו של מי שתמך בתום לב בימינה וקיבל שמאלה. בושה וחרפה, דבר שמוזיל ומבייש את העשייה הפוליטית. הייתה פעם אישיות ציבורית שהתחכמה ואמרה: נכון שהבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים את ההבטחה; או ראש ממשלה אחר, שכאשר פנו אליו שותפיו לקיום ההסכם הקואליציוני, הוא אמר להם: נו, טוב, תתלו במסגרת בסלון של הבית את ההסכם. היו אלה אנשים מהעבר שלא חבשו כיפה, כך שמנפתלי בנט חובש הכיפה, שמכיר היטב את הפסוקים ואת המשמעות של "לא יחל דברו", מצופה יותר לקיים את ההבטחה. כדי להבין כמה ביהדות ישנה חשיבות גדולה לקיום המילה הנאמרת, ולא, חלילה, לזלזל בדברים, ישנה אמירה תורנית שאומרת את הפסוק בצורה מעט שונה: "ככל היוצא מפיו יעשה; לא יחל דברו". מי שזוכה לקיים את החלק הראשון, "ככל היוצא מפיו יעשה" ודבק בכך, אזיי הקדוש ברוך הוא נותן לו כוח מיוחד בפיו שלא יחל דברו: בקשותיו ותפילותיו לא מתחללות אלא מתגשמות ומתקיימות. זוהי המתנה והברכה שלו. כך שגם שווה מאוד לשמור על המילה ועל קיום ההבטחה בצורה מכובדת. כמה נלעג היה הבוקר לשמוע את ניר אורבך שמטיף לשיקלי על הצבעתו שזה לא אידיאולוגי. פשוט כמעט פרצתי בצחוק. איך אומרים אצלנו? מי שמדבר. האיש שבעצם הפר את כל מה שהרבנים ביקשו ממנו. הרב דרוקמן, כמעט בדמעות שליש פנה אליו, לניר: תישמע לדבריי, אל תקים ממשלה כזאת, אל תיתן יד לממשלה כזו. והוא היום בא ומטיף, מטיף הטפות כאלה – למי? לשיקלי – למה הוא הצביע, זה לא אידיאולוגי. הוא יודע בכלל, ניר, מה זו אידיאולוגיה? הרי הוא מכר את האידיאולוגיה שלו בעבור כל מיני דברים, תופינים כאלה ואחרים, הוא יכול לבוא ולהטיף? בושה וחרפה. או כל ההערות שבאה ואומרת גב' שקד על כל הדברים האלה שקרו פה היום. יש לה עוד טענות על מה שקרה. הדברים צריכים להיות ברורים. אסור לנו לתת יד לנושא הזה, ובכל פעם שאנחנו עולים לבמה, לבוא ולדבר על הנושא הזה. ואחרי זה עוד בא ראש הממשלה, מדבר, מגיב על החוק, ואומר שהאופוזיציה פגעה פגיעה ישירה בביטחון המדינה, כן, שמתוך מרירות ותסכול הם בסוף פגעו בטובת המדינה. מר בנט היקר, מי שפגע במדינה זה אתה, בעצם זה שהקמת ממשלה שמושתתת על אנשים שלא אוהבים את התורה, לא אוהבים את לומדי התורה, לא מקיימים צווי התורה, וכל ראשם ורובם ושולחנם עסוקים כדי לראות איך להציק ללומדי התורה – בחוק הזה, בחוק אחר. די אם רק ניזכר ונשמע את דבריו של צר האוצר שאז אמר, ואני שמח שעכשיו מתחילים כבר לחקור את האמירות שלו. הוא אמר: אנחנו נוביל את החרדים במריצות לפח האשפה. אלה דברים אנטישמיים. כנראה שמאותה ארץ מוצא שממנה הוא הגיע הוא הביא איתו במזוודה קצת כמויות של אנטישמיות, ולכן הוא מדבר כך. אדם יהודי לא מדבר בסגנון הזה, לבוא לדבר ככה על יהודים – לקחת אותם במריצות לתוך פח האשפה? והחוק שלו, הוא מנסה לשנות את העניין גם של הילדים במעונות, שעל ידי שינוי החקיקה שלו הוא יוכל לא לתת את אותן הנחות או את ביטול התשלום למשפחות ברוכות ילדים שבהן ההורים יושבים ולומדים בכולל – זה סוג של אמירה על מה בדיוק מתחולל אצלו. השנאה שלו לעולם התורה מורגשת על כל צעד ושעל. כמובן שאנחנו נמשיך הלאה להתנגד לממשלה הזו. אנחנו נמשיך הלאה לטרפד כל דבר שלהם. ומה שהיה אתמול היה רק סנונית ראשונה כדי להוכיח להם שהרוב שלהם הוא לא רוב, ושאין שום דבק שם חוץ מהשנאה שהייתה להם לראש הממשלה בנימין נתניהו. ואת השנאה הזאת אנחנו נצטרך לעקור. אני רק רוצה בקצרה, אדוני היושב-ראש, כמה דברים, ככה, בזמן שנותר, מתוך תוספת לגיליון מעיתון המודיע. מאוד נהניתי לקרוא את ההשוואות שעושים, כדי שנבין את זה; סיכום שבועי חלקי של אירועי זלד"א. זלד"א – זלא"ד זה ראשי תיבות של זה לא אותו דבר. לפעמים אנחנו רואים שיש את השינוי בין התייחסות שלהם כלפי דברים לבין ההתייחסות שלנו. ניקח דוגמה. למשל, יאיר לפיד ומרצ עתרו לבג"ץ נגד חוק-יסוד: הממשלה של ממשלת החילופים בטענה שבג"ץ חייב לפסול אותו, אפילו שהוא חוק-יסוד, בשל היותו פגיעה קיצונית בדמוקרטיה. והינה שודרג החוק והורחב על ידי אותם אנשים של מרצ ולפיד, ואין עותר ואין פוצה פה לטובת הדמוקרטיה האומללה. אז יש איזו סיבה. מישהו יכול להבין את זה? איך אותם אנשים, שאני עוד זוכר את ההתנגדות שלהם פה, כמה הם דיברו, צווחו וצרחו – ופתאום הכול כבר מותר. המאחז הבדואי הבלתי-חוקי ח'אן אל-אחמר – קיבלו אישור פינוי – קיבלו אישור פינוי מבג"ץ, והוא לא מפונה. לעומתו, אביתר היהודית כבר מפונית בשל היותה בלתי חוקית. מישהו יודע מה ההבדל? למה ישנה איפה ואיפה בין הדברים? ניקח עוד דבר. חבר הכנסת יריב לוין אמר שלמעלה משנה שממרים את חייו של בנימין נתניהו ומשפחתו ושכניו – מקללים, מרעישים, מאיימים, צורחים בשעות לא שעות. והתקשורת לא מארגנת כתבה על השכנים שכל כך סובלים; במשטרה לא מסדירים שום מתווה, אפילו בקיסריה, ועזבו את הבדיחה של המעון הרשמי שלו. ברעננה פתאום יש חוק מיוחד: כמה אנשים מותר שיבואו להפגנה, באיזה שעות. הפלא ופלא, רואים את הצביעות, הצביעות מתגלמת. אי-אפשר לא לשים לב לזה. יש 50,000 בתים לא חוקיים של בדואים בנגב. מול 50 קרוואנים של יהודים שהיו באביתר. 50,000 מול 50; את מי הולכים להכשיר, ואת מי רוצים לפנות? יש מקום כזה בעולם שמפלה בין יהודים לבין ערבים? אם זה היה קורה במקום אחר בחוץ לארץ, הייתה קמה זעקה. בואו ניקח עוד דבר. שיקול דעתו של בית-המשפט להתערב בהחלטת יושב-ראש הכנסת מצומצם – כך כתבו אנשי בג"ץ, ודחו את עתירת חבר הכנסת חברי משה ארבל נגד יושב-ראש הכנסת מיקי לוי, שהקפיא את הגשת הצעות החוק תוך השתלטות הרוב הדורסני של הקואליציה החדשה. מדוע אפוא אז, בזמנו, רצו אנשי בג"ץ, כן, להתערב ולהכריח את יושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין לכנס מייד את הכנסת בניגוד לרצונו, בהקדמה של יום אחד בלבד, כדי לבחור יושב-ראש, ואיימו עליו בכל מיני דברים, על יולי אדלשטיין? נו, צביעות בהתגלמותה. כלומר, הבג"ץ, מתי שטוב להם הם אומרים ככה; מתי שאומרים אחרת, הם יכולים אחרת לומר. אז זו באמת מדינת דמוקרטיה – גדי, זה דמוקרטיה או דמוקרציה? דמוקרציה יותר מדויק. כשרוצים – עושים ככה בג"ץ, וכשרוצים עושים ככה בג"ץ – אז אנחנו נצטרך לדעת את זה. אני רק רוצה לסיים בשר לביטחון פנים עמר בר לב. הוא אומר: מאחז בלתי חוקי יש לפנות, פשוט כי הוא בלתי חוקי. במדינת חוק אסור שפלגים כאלה או אחרים יעשו משפט לעצמם. ובכן, להלן נתון שנלקח מוויקיפדיה. מה כתוב שם? "בשנות התשעים הוקמה באופן בלתי חוקי שכונת מגורים פרטית על הר אליעזר, ממערב למושב" שדה אליעזר, "במקום שיועד להיות חוות סוסים. כעבור מספר שנים, הוכשר המקום על ידי מינהל מקרקעי ישראל, וכיום במקום יש עשרה בתי מגורים בשכונה פרטית ומגודרת. בין בעלי הבתים במקום", ניחוש – נכון, "חבר הכנסת עמר בר לב". כלומר, אפשר לעשות ככה: להתנגד לאביתר זה לא-חוקי, ואתה בעצם, איך שאומרים, דבר שהיה אצלך זה כבר כן כשר. אז חבר'ה, אם זו לא דמוקרטיה, זו דמוקרציה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה, חבר הכנסת אבוטבול. חבר הכנסת גדי יברקן. יש לך עשר דקות. << דובר >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר חילי טרופר, חז"ל אומרים שהטיפה חודרת אל הסלע לא מתוך עוצמתה אלא מתוך התמדתה. אני נושא את הנאום הזה כבר בפעם הרביעית, ואולי בזכות ההתמדה בנאום הזה, אני מקווה שאצליח להעביר את המסר למה הממשלה הזאת מסוכנת, הממשלה הכי פחות ציונית שקמה בישראל מאז ומעולם. מה שצבאות ערב לא הצליחו לעשות, אדוני היושב-ראש, במלחמות ישראל, לכבוש את ישראל – מנסור עבאס כבש את הממשלה, את ממשלת ישראל, עם ארבעה מנדטים, ושולט בממשלת ישראל ובאדמות הנגב עם תקציב עתק של 53 מיליארד שקלים וקופה קטנה של חצי מיליארד שקל לבזבוזים, לנרגילות, ובעצם עוד למה שהוא ירצה. בזכות התנגדותו גם חוק האזרחות נפל. חוק האזרחות לא רק נפל בגללנו, בזכות האופוזיציה; הוא נפל כי מנסור עבאס החליט ששניים מתנגדים – שניים נמנעים ושניים מצביעים. אדוני, מה שקורה בממשלה הזו הוא פשוט חרפה, מה שמאפשר הלכה למעשה בפתיחת זכות השיבה באופן שקט של הפלסטינים אל ארץ ישראל, בזכות קולות הימין שנגנבו לאור יום. ממשלה שהוקמה ברוב של 60 מול 59, על חודו של קול, בחיבור מלאכותי. כל מה שמחבר ביניהם הוא שנאתם לאדם אחד בלבד, בנימין נתניהו, תחת כסות של ממשלת שינוי. יהיו שיטענו שזו לא הפעם הראשונה שממשלה מושבעת בפחות מ-61 קולות. אכן, הם צודקים, זה קרה גם בעבר. הפעם הראשונה הייתה ב-1951, אז הצביעו בעד הממשלה השלישית של בן-גוריון. ב-1964 ממשלת אשכול השנייה הושבעה כאשר רק 59 מחברי הכנסת הצביעו בעדה. הפעם השלישית הייתה בהשבעת ממשלת שמיר הראשונה ב-1983; אז, בדומה לממשלה האחרונה שהוקמה, הצביעו בעדה רק 60 חברי כנסת. אבל כל הממשלות האלה, כולן היו ציוניות, והיו ביניהן מחלוקות לגיטימיות של שמאל וימין, מדיני ובטחוני. אלה היו המחלוקות שבגינן הושבעו ממשלות בפחות מ-60, אבל מעולם לא נכנסו לממשלה מפלגות שמתנגדות לקיומה של מדינת ישראל היהודית, ומעולם לא היו שותפים שמגדירים את עצמם וגאים בזה שהם לא ציוניים. גדולי האומה היו מתהפכים בקברם מול מה שמתחולל לנגד עינינו בכנסת הזו ובממשלה הזו. הממשלה הזו בלתי נסלחת. ככל שעוברים הימים והשעות, אנחנו מבינים עד כמה הממשלה הזו מסוכנת למדינת ישראל. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> התחלת ברגל ימין, תמשיך ברגל ימין. שוואיה-שוואיה. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> מצוין, כבוד השר עיסאווי פריג'. אני אסביר לך עד כמה היא מסוכנת. עכשיו, ברגע זה, הקואליציה חטפה את אחמד טיבי, הכניסו אותו לחדרים כדי שהוא יימנע. כי אם הוא לא יימנע, הם יפסידו בהצבעה. דרך אגב, אחמד טיבי הוא בכלל מהאופוזיציה. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> בגלל זה היא מסוכנת? << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> היא מסוכנת כי היום מדינת ישראל תלויה בקולותיהם של חברי כנסת שמתנגדים אידיאולוגית לקיומה של מדינה ישראל היהודית. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> שלא יטעו אותך, ידידי גדי, שלא יטעו אותך. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> למה שיטעו אותי? אנא, אשמח מאוד שאתה תאיר את עיניי, כבוד השר. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> תקבל ייעוץ מכבוד היושב-ראש. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> עיסאווי, אתה לא כמו כולם, אבל אתה יודע את זה. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> בדיוק. אתה יודע את האמת. אתה בעצמך אמרת היום ברדיו שמכרו לכם וקיבלתם את הכול, 3,000 משפחות. אתה, בקולך אמרת את זה ברדיו: לא רצינו להגיד את זה כדי שאנשי הימין לא ייעלבו. אתה שותף בתוך הקואליציה הזאת, ואתה מצדיק בדיוק את הנאום שלי למה הממשלה הזו מסוכנת – מסוכנת לערביי ישראל, וליהודים שחיים בתוכה, ולכולנו. היא מסוכנת לאג'נדה שלך. אתה, כאיש מרצ, ואתם חרתם על דגלכם את כל הנושא הזה בייסורי מצפון – ואתה יודע שאני מאוד מעריך אותך. אני מעריך אותי כאדם אידיאולוג, עיקש, ואני לא מסכים עם שום דבר מהדברים שאתה אומר. אני מכבד אותם. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> לא בשום דבר, בכמה דברים. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> בכמה דברים. ואתה יודע מה? בוא נהיה יותר מדויקים. בנושאים המדיניים אתה ואני אפילו לא שמאל וימין, אין קצוות. ואני מכבד את דעתך; כמובן, היא לא דעתי. אבל הממשלה המסוכנת הזאת שקמה היום – ואתה כמובן הצבעת נגד כל מה שגדלת וחונכת עליו פוליטית ואידיאולוגית, התהפכה לך הבטן. הרי כמעט הפלתם את הממשלה. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> ואתה, איך הצבעת? << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך. אני הצבעתי בלב שלם נגד, כי הממשלה הזו מסוכנת יותר מכל חוק שאנחנו נצביע עליו פה. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> היא לא מסוכנת. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אתה הצבעת הפוך ואנחנו הצבענו הפוך, אתה מבין? מה הבעיה? רק אנחנו יותר מכם בכנסת, ואז זה מה שיצא. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני השר, מה שאני בא להגיד, ואפילו את מה שתכננתי להקריא בגלל שנכנסת לפה – ואני דווקא מאוד שמח שיותר מכל השרים אתה נמצא פה, גם כמישהו שאני יכול לנהל איתו שיח מכובד ומכבד. אבל אידיאולוגית אתה בעצם הוכחת לכולנו איך אנשי ימין מכרו את ארץ ישראל, את מה שהם מאמינים בו. הם אנשים טובים, אני לא חושב שהם אנשים, חס וחלילה, בכל מיני שמות גנאי שקוראים להם. הם אנשים מאוד רציניים. הם נכנסו לממשלה אולי מתוך מחשבה שהוקוס-פוקוס והם יצליחו לסדר את המצב הזה, ואנחנו, בהצבעות פה, מתוך האופוזיציה, נשלים להם אצבעות. זה לא קרה. מדינת ישראל היא לא משחק ילדים. מדינת ישראל היא מדינה שקמה אחרי חזון של 2,700 שנה של יהודים שחזרו לארצם, וצריכה לאפשר לכל מי שחי בתוכה, יהודים וערבים, שוויון מלא, שוויון אזרחי. והיום, מה שניסו לעשות – אמר את זה אחמד טיבי בלשונו: הממשלה הפלסטינית הישראלית הראשונה נכשלה. והוא צודק. זו הממשלה הראשונה – והאחרונה, אני מקווה – שההיסטוריה הישראלית תזכור אותה שהושבעה בקולותיהם של אנשים שמאמינים שמדינת ישראל היהודית לא צריכה להתקיים. הרי כשאנחנו חוגגים, מציינים את יום העצמאות שלנו, מציינים את יום הנכבה. נכון? << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> לא בדיוק, תמשיך. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא, אשמח שתאיר את עיניי. כי אני לא רוצה, חס וחלילה, להטעות את אזרחי ישראל במשהו. אתה יודע, אני בא להגיד עובדות. אם אני טועה, אשמח – – – << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> רק אל תדבר בקולקטיב, הבנת? << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, רובם. אבל בתוך המפלגה, רע"מ לא מאמינים במדינה יהודית. חברי המשותפת, שעכשיו חטפו חלקים מהם, הקואליציה חטפה אותם, ממש נעלו אותם בחדר כדי להפעיל מכבש לחצים – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני לא מבין, נעלו את אחמד טיבי בחדר? << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> תקרא את הדיווחים, הציוצים בטוויטר. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אבל איך ד"ר מנסור ואחמד טיבי קובעים לך את סדר-היום וצורת הנאום? אתה רואה איך הם שולטים בך בלי שתרגיש? << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה אולי לא שמעת מה שאמרתי. מה שצבאות ערב לא הצליחו, לכבוש את ארץ ישראל, מנסור עבאס עשה עם ארבעה מנדטים. עסק חסר תקדים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הוא מצא פראיירים. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא מצא פראיירים על המשמר, אנשים שמוכרים את ארץ ישראל בנזיד עדשים. עם אנשים כאלה אני לא אישן לילה אחד במדינה. צריך לעשות הכול כדי להוריד אותם מהשלטון. כי אלה שמסוגלים למכור ציבור שלם – אתה לא היית עושה את זה; השר, אני מכיר אותך, אתה לא היית עושה את מה שבנט עשה, את מה שאילת שקד עשתה. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אבו יאיר חשוב לכם. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> איך הגעת לאבו יאיר פתאום? << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> איך אנחנו הגענו לאבו יאיר? אגב, מי שמכתיב את סדר-היום זה בהחלט אבו יאיר, כי הוא ראש הממשלה האמיתי באמת. אתה ראית, אומרים לראש הממשלה בנט: ראש הממשלה, ראש הממשלה, מפה – והוא אפילו לא מסתובב, הוא מצפה שנתניהו יסתובב, כי הוא מאמין בתוכו שראש הממשלה זה נתניהו. אילת שקד הולכת לאולפן, אומרת: ראש הממשלה נתניהו וסמוטריץ'. רגע רגע, ראש הממשלה כבר התחלף, תתעדכני, הוא גם מס' אחת שלך ברשימה. כל מדינת ישראל יודעים שמי שאמור לשבת בכיסא הזה זה בנימין נתניהו ולא בן אדם עם שישה מנדטים שהתיישב שם בנכלוליות ובערמומיות. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הוא קיבל 30 מנדטים, בכל זאת. קצת כבוד, פריג'. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> ומילה אחת, אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אני השר התורן, נפל בחלקי שאני אפול תורן יחד איתך. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני לא מתערב, אני לא מתערב. אני רק מנהל את הישיבה. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> כבוד השר פריג', אני רוצה עכשיו באמת משהו לא פוליטי: אני חושב שנעשתה כאן טעות אסטרטגית של מדינת ישראל מאז שהיא קמה שלא נתנה שוויון ולא דאגה לערביי ישראל. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> גדי, סיום. עכשיו ראית את פריג', התלהבת, אבל צריך לסיים. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסיים. מה שצריך להיות, פה, במדינת ישראל, צריך ללמד את השפה הערבית כשפת אם בכל בתי הספר, וזה מה שאנחנו צריכים להשקיע בו. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> בזה אני איתך. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה לא תאמין, מסתבר שאנחנו בהרבה דברים גם מסכימים, בחלק מהם. אבל אף שר, יהודי וערבי, שלא ישכח שזו מדינה יהודית. תודה רבה. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> ודמוקרטית. אל תשכח, דמוקרטית. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה, גדי. חבר הכנסת אופיר סופר, עשר דקות. << דובר >> אופיר סופר (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברי השר, ערב טוב, מה שנקרא, ואזרחי ישראל, מי שאיתנו בערנות. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> יש הרבה אנשים שמסתכלים על זה, אתה יודע? << דובר_המשך >> אופיר סופר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> קיבלתי אתמול תשובות. אמרו לי: כדורגל וכנסת, אנחנו מזפזפים. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> אנחנו ניצחנו את הכדורגל. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> נגיד מזל טוב לאיטליה. אבל עכשיו, בשעה זו, יש יום הולדת לחבר הכנסת פינדרוס. << דובר_המשך >> אופיר סופר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז אנחנו מפה מאחלים גם יום הולדת שמח לחבר הכנסת פינדרוס. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> בשביל זה החליפו אותו? << דובר_המשך >> אופיר סופר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ומזל טוב לאירוסים של הבת של השר. לצערנו הוא לא הזמין אותנו. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> – – – << דובר_המשך >> אופיר סופר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אבל בטח הוא הזמין את שקד. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אנחנו פה, איך הוא יזמין אותנו? << דובר_המשך >> אופיר סופר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על מדוע אני מאמין שאנחנו מהר מאוד נחזור להנהיג את ישראל. אתה יודע, אני יושב כאן לימינך, כמה כיסאות ימינה. וכשאתה עומד פה מהצד ואתה מתבונן על כל מה שמתחולל פה בשבועיים האחרונים – אני מתבונן לא מעט על הקואליציה ואני רואה את עבאס, אני רואה את הורוביץ, אני רואה את אלקין, ואני שואל למה הם פה, מה בעצם הם רוצים לעשות ביחד. אתה מזהה גם התנגשות חזיתית, אידיאולוגית, אם עדיין קיימת אידיאולוגיה, בין המפלגות. אני חושב שעם ישראל יודע מה הם רוצים לעשות ביחד, אבל אני לא חושב שזה יחזיק מים. כי כשאני מסתכל עלינו, אדוני היושב-ראש, על המחנה הלאומי, ואני שואל למה אנחנו פה, אז התשובה היא מאוד ברורה: אנחנו רוצים מדינה, מדינה יהודית שחשובה לה המסורת, מסורת ישראל, חשובה לה התורה, חשובה לה ארץ ישראל. ואת כל זה, אדוני היושב-ראש, אנחנו רוצים לעשות ביחד – חרדים, מסורתיים, דתיים, חילונים, וכן, גם עם אחינו לנשק בני בריתנו הדרוזים והצ'רקסים. אני חושב שבסוף זהו המחנה הלאומי. ומכאן, חברתי חברת הכנסת סטרוק, אני רוצה לעשות זום-אין לציונות הדתית, עם סיפור קטן, קצת אישי, הייתי אומר – כן, אישי – על סבי זיכרונו לברכה, זכר צדיק לברכה, הרב כמוס סופר, הרב של עלמה, שלא זכיתי להכיר אותו, נולדתי כשנה לאחר פטירתו. הגיע אליי איזה גזיר עיתון מהצופה, כנראה משנותיה הראשונות של המדינה, ואני אקריא את הסיפור. זה הגיע אליי לפני איזה שבועיים, כמדומני, ולא הכול פה כל כך ברור, אבל זה הסיפור: בימים הראשונים לבואם לשם הביאו להם ספר תורה – "להם", זה לבני המושב – מתנת המרכז החקלאי של הפועל המזרחי. בבוא ספר התורה לכפר יצאו לקראתו כל תושבי הכפר בתופים ובמחולות והכניסו אותו לכפר בשירה ובריקודים. בה בשעה הביאו להם באי כוח הסוכנות היהודית גם את הטרקטור הראשון. האנשים היו אובדי עצות, מה לעשות? את כל תשומת הלב הם מקדישים לספר התורה, אבל אסור גם לבייש את הטרקטור, ובפרט כאשר באי כוח הסוכנות עומדים עליהם. התחכם הרב כמוס סופר, זכר צדיק לברכה – סבי – תפס את ספר התורה בידיים ואיתו טיפס על הטרקטור המתקדם, וכל הקהל אחריו בשירה וריקודים. זו תורה וזו עבודה, ואנשים הפטירו בלו-לו-לו, כמו שאנחנו מכירים. ושמחה זו הייתה במעונם. מה ראינו כאן? ראינו כאן את כבודה של תורה, ראינו כאן את כבודה של מלכות, הכרת הטוב. ראינו כאן דרך ארץ, ראינו כאן, אדוני היושב-ראש, תורה ועבודה. זה סיפור של למעלה מ-70 שנה. אני אומר, הדרך אותה דרך והדברים לא משתנים – לא משתנים חדשות לבקרים. אנחנו היום רגילים לראות כאלה שכל פעם לא משתנה רק הסלוגן שלהם של הבחירות, אלא מהות דרכם משתנה. בהתחלה סיפרו לנו שמשהו חדש מתחיל, זה עבר כל מיני ורסיות והגיע אל: לא קורונה – לא מעניין, ולקחו אותנו לטיול בסינגפור ועוד. ואני אומר, כשאתה כל פעם ממציא משהו חדש, סימן שאין לך משהו אמיתי למכור. והסיפור הוא שהכול הכול הכול, בסופו של יום, תרגיל בהישרדות. כבוד השר, כשאנחנו עסוקים בהישרדות, אז אנחנו עסוקים בפרסומים, שאני מניח שאתה לא תכחיש אותם, פרסום של דפנה ליאל על הסכמי פשרה חסרי תקדים. שאפו, שאפו, אדוני השר, איך אתה מחייך בשעת לילה ככה? איזה חיוך. 1,500, 3,000, 5,000, אלוקים יודע על איזה מספרים דיברתם אתמול, אני רק מקווה, אתה יודע – לא מקווה, אבל אתה צריך לקחת בחשבון שלא תמיד מקיימים פה את ההבטחות; אבל הבטחות והסכמים יש – בכתב, לא בכתב. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אתה יודע – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> נגיד שזה היה עובר ולא היו מקיימים, אחרי חצי שנה צריכים לאשר את הצו עוד הפעם, נכון? << דובר_המשך >> אופיר סופר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הם ישתו להם את זה עם קשית. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> – – – מה מפריע לי – – – << דובר_המשך >> אופיר סופר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> שנייה, אני אגיד לך, אני שמעתי היום בחדשות 12 את חבר הכנסת עבאס מתראיין על הישגים חסרי תקדים. הוא אומר: 17 שנים לא היו כאלה הישגים. אני אומר: למה 17 שנים? מקום המדינה לא היו כאלה הישגים. אני רוצה לומר לכם שאפו. אתם עובדים בהרמוניה, אבל רק החבורה הזאת של עבאס, קצת מרצ ומראענה והחבר'ה האלה. אבל אנחנו, המחנה הלאומי, אנחנו עסוקים כאן כדי לבנות חזון, חזון של דרך, של מדינה יהודית, עם מסורת, עם תורה, עם התיישבות, ואנחנו עסוקים בלעשות את זה ביחד. הם עסוקים בלהרוס את זה, וזה במקרה הטוב. אדוני היושב-ראש, אני אסכם, כי אני רוצה לתת לחברתי חברת הכנסת סטרוק לדבר קצת יותר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> היא רשומה, היא רשומה. << דובר_המשך >> אופיר סופר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ניתן לה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> יותר? אוקיי. << דובר_המשך >> אופיר סופר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זוהי הסיבה למה אנחנו נחזור מהר מאוד להנהיג את ישראל, כי להם אין סיבה אמיתית להיות במקום שהם נמצאים בו. תודה רבה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה. חברת הכנסת אורית סטרוק. << קריאה >> אופיר סופר (הציונות הדתית): << קריאה >> מגיעות לה עוד 13 דקות. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אל תדאג, אין לך מה לדאוג. << דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> גם מיכל אמרה שהיא שמרה לי. יש לי עשר דקות מאופיר, עוד שלוש דקות מאופיר, עוד חמש דקות ממיכל, אשריי וטוב לי. מי שיש לו חברים – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> למיכל היו שלוש דקות. הינה, אני מוסיף לך אותן. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ברוך השם, מי שיש לו חברים טובים, מה הוא צריך יותר. עשה לך רב וקנה לך חבר. תודה רבה, אופיר. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשם שינוי לדבר על החוק שאנחנו עוסקים בו. אנחנו עוסקים בחוק הכנסת, בתיקונים שהממשלה רוצה להכניס לחוק הכנסת, ואני רוצה לעשות הרמת מסך מעל התיקונים האלה, כדי שנבין מה המהות של החוק, מה מסתתר מאחורי התיקונים האלה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> את הולכת לדבר כל הזמן על החוק עצמו? << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> על החוק ועל – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני מוסיף לך עוד שתי דקות בזכות זה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> איזה אלוף אתה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> כי כולם מדברים על משהו אחר, ואת מדברת על זה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, אני ממש רוצה לדבר על החוק הזה, כי נורא חשוב שנבין מה זה החוק הזה, מה הוא בא לעשות, מה המטרה שלו, מה מסתתר מאחוריו. אני רוצה להגיד כבר בפתיח שזה החוק המושחת ביותר שעלה אי פעם על שולחן הכנסת. כי זה חוק שקורא לגנוב, זה חוק שקורא לגנוב. החוק הזה רוצה להתיר לנבחרים לגנוב את קולות הבוחרים. זה החוק, אדוני היושב-ראש, זה החוק. זאת אומרת, אנשים נבחרו לכנסת על בסיס מפלגה מסוימת, מצע מסוים, דעות מסוימות, הבטחות מסוימות, בא החוק ואומר להם: חבר'ה, מותר לגנוב. אנחנו מסדרים לכם חלון כזה, חלון מיוחד בחוק, וארבעה ח"כים שנבחרו לכנסת מטעם מפלגה מסוימת יכולים פשוט לעבור למקום אחר, כאילו אין בוחרים, כאילו אנחנו לא חייבים כלום לבוחרים האלה. תבינו, אנחנו יושבים לנו פה בזכות הבוחרים שלנו. אנחנו יושבים פה כשליחים שלהם. אנחנו צריכים כל דקה, כל רגע בחיים שלנו כאן, בבית הזה, לחשוב: איך אני עושה הכי טוב, הכי נכון, הכי ישר, הכי מבטא את מה שהבוחרים שלי רוצים, איך אני שליח נאמן. זה מה שכל אחד מהח"כים פה בבניין צריך לשאול את עצמו כל הזמן. זה לב העניין, זה התפקיד שלנו כחברי כנסת. וכשבא חוק, כשהצעת חוק אומרת: אנחנו נפתח לכם חלון שדרכו אתם תוכלו לגנוב את הקולות של הבוחרים האלה – זה חוק מושחת. ועכשיו אני רוצה לרדת לפרטים, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אין בעיה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מה החוק הזה אומר – אדוני השר, מכובדי השר, אני חושבת שאתה נמצא פה כדי לכבד את המעמד, ואתה בדרך כלל גם אדם מאוד מכובד. דרך אגב, אתה אדם שנאמן לבוחרים שלו. מה החוק הזה אומר? הוא בעצם סוג של חליפה ליתום. החוק לא בא ואומר באופן כללי: בואו נסדר – זה בעצם החוק הקיים היום. החוק הקיים אומר שסיעה יכולה להתפלג בצורה שוויונית, זאת אומרת כל סיעה, אם יש בה לפחות שני ח"כים, שליש סיעה – זהו, זה מה שיכול להתפלג. פתאום באים ואומרים: לא, סיעה בגודל מסוים, מסוים מאוד, מתאים לסיעה מסוימת מאוד, במקרה הסיעה של אדוני היושב-ראש, יכולים להתפלג ממנה ארבעה חברי כנסת. למה? למה? ככה, יש לזה שתי סיבות, הן נסתרות, הן לא כתובות בחוק, ואני רוצה לחשוף אותן כאן. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני חושב שזה כולל גם את יש עתיד. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> גם את יש עתיד, נכון. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> היא הסכימה לחוק. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> יש עתיד הסכימה לחוק של גנבת דעת הבוחרים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> באמת, היא רוצה לגנוב לנו, לא אנחנו להם. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני לא חושבת שהיא יכולה להשתבח בזה שהיא הסכימה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אבל אני רוצה להגיד לך דבר אחד: תנוח דעתך, אף אחד לא יכול לקחת מהליכוד אף חבר כנסת. אין לך מה לדאוג. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בסדר גמור. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> גם אם היו שניים, גם אם לא היו – – – << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני לא מדברת אם יגנבו או לא יגנבו. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני רק אומר לך שזה לא משנה מה הם יחוקקו – – – << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני לא יודעת אם יגנבו או לא יגנבו, אני מדברת על עצם הרעיון הזה שחברי כנסת מעיזים – מעיזים לחוקק חוק שעניינו, מטרתו, גנבת דעת הבוחרים. זה דבר שלא ייעשה. למה הם רוצים לעשות את זה? למה דווקא ארבעה חברי כנסת ולמה דווקא מסיעה בגודל הזה? יש לזה שתי סיבות שונות, כי יש פה שני מחותנים לאירוע הזה. יש מחותן אחד, שזו סיעה מסוימת פה, סביב שולחן הממשלה, שרוצה פשוט לדפוק את הליכוד. נגיד את הדברים כהווייתם. אלה אנשים שפרשו מהליכוד, יש להם הרבה כעסים על הליכוד, יש להם הרבה כעסים על יושב-ראש הליכוד, והם פשוט רוצים להציק לליכוד, לפגוע בו, להרוס לו, להרוס אותו מבפנים. זאת המטרה שלהם, וזה כבר, על גבי העבירה החמורה של גנבת דעת הבוחרים, זו שנאה לשמה. אין לי מילים אחרות, זאת שנאה, זה פשוט "לא תשנא את אחיך בלבבך" – זה זה. יש עוד מטרה לחוק הזה, וזאת המטרה של חברים אחרים שבדרך כלל יושבים פה סביב השולחן, שהם, לא כל כך נוח להם שהממשלה שלהם נשענת על רע"מ, על מנסור עבאס. לא נוח להם, לא מתאים להם. הם יודעים שמנסור עבאס הוא פוליטיקאי במפלגה שמתנגדת למדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, הם יודעים שהוא פוליטיקאי ממולח, הם יודעים שיש לו תוכנית ארוכת טווח לפגוע בזהות של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, ולא נוח להם שהם יושבים על הכתפיים שלו, שהם תלויים בו בכל דבר ודבר, שהידיים שלו סביב צווארם. רק אתמול בלילה ראיתי פה מחזה מביש, מזעזע, איך שרים שהיו אמורים להיות חלק אינטגרלי מהמחנה הלאומי, בגלל שהם נתונים בידיים של מנסור עבאס הם מבצעים מכירת חיסול של כל הערכים שלהם, ולא נוח להם עם זה. יש להם, כמו שהם בעצמם אומרים, כאבי בטן. אז במקום ללכת לרופא שיש פה בכנסת עם כאבי הבטן ולבקש משהו נגד כאב בטן, הם רוצים לעשות, מה שנקרא, "הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת". זה הצד השני של החוק הזה. הם אומרים: בואו נחליף את עבאס. אומנם הוא עזר לנו להקים פה את הממשלה, אומנם רק בזכותו אנחנו יושבים על כיסא ראש הממשלה וכיסא שרת הפנים וכיסא שר המשפטים וכיסא – מה שכחנו, לא זוכרת, תעזור לי קצת, לא חשוב – אבל אנחנו רוצים לרדת מהכתפיים שלו. אנחנו רוצים להיפטר ממנו. אז בואו נביא ארבעה חברי כנסת מהליכוד, מקווים כך – דרך אגב, אני די מאמינה לך, אדוני היושב-ראש, שלא יצליחו להביא מהליכוד – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא יצליחו. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – אבל זאת המשימה שלהם – בואו נביא ארבעה ח"כים מהליכוד וניפטר מעבאס. אה, יש קצת עניין של הכרת הטוב כלפי מישהו שעוזר לנו, גם אם הוא לא בדעה שלנו. יש מצווה של הכרת הטוב. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, כתוב על אברהם אבינו "וילך למסעיו". מה הכוונה ב"וילך למסעיו"? אומר רש"י שכשאברהם אבינו יצא מארץ ישראל למצרים הוא לא היה עשיר כל כך גדול. הוא התארח בכל מיני בתי מלון כאלה פשוטים, לאנשים, אתה יודע, שלא מעשירי העם. כשהוא חזר ממצרים והוא כבר היה כבד מאוד במקנה, היה לו הרבה כסף, הוא חזר לאותם מלונות שהוא היה בהם. הוא אמר: הם עשו לי טובה ואירחו אותי כשלא היה לי הרבה כסף, עכשיו אני אכבד אותם בחזרה ודווקא אצלם אני אהיה. יש עניין כזה שאתה מכיר טובה למי שעוזר לך, נכון? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> כן, נכון. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז הם אומרים: לא, אנחנו נעשה למנסור עבאס "הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת". זאת אומרת, יש פה חוק שמכל כיוון שלא תסתכל עליו הוא חוק לא מוסרי בעליל. והכנסת, שאמורה להיות, בין היתר – אתה יודע, חלק מהתפקיד שלנו זה להיות דוגמה לציבור במעשים טובים, בהנהגות נכונות; פה באים ומחוקקים חוק שכל-כולו עוול. מראשיתו ועד סופו הוא עוול. אני רוצה להגיד מה אני עשיתי עם החוק הזה. אני הגשתי הסתייגות לחוק הזה. מה כתבתי בהסתייגות? אמרתי לעצמי, ננסה להכניס קצת מוסר בחוק הזה. זה נורא שיש על שולחננו חוק – אני באמת אומרת; ראיתי הרבה, אני חושבת, ואני לא אגיד שזה החוק הכי לא מוסרי. אתה יודע, היה פה למשל החוק ליישום תוכנית ההתנתקות, וזה עוד יותר לא מוסרי, בסדר? אבל זה אחד החוקים הכי לא מוסריים שאי פעם היו על שולחן הבית הזה, וזה בלתי נסבל. אז אני הכנסתי הסתייגות כזאת, אני אקרא אותה רגע, ואז אני גם אסביר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> בבקשה, יש לך את הדקות שלך, את יכולה לדבר על מה שאת רוצה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תודה רבה. אז הצעתי כך: איפה שכתוב לגבי ההתפלגות של חברי כנסת מסיעה הצעתי להוסיף שיאפשרו גם התפלגות של חבר כנסת אחד אם עשה זאת בעקבות הפרת הבטחת בחירות של סיעתו, ובתנאי שסיעתו מונה שבעה חברים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> מי זה החבר כנסת הזה? << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז אני רוצה פה להצדיע לו. אדוני היושב-ראש, בשביל מה עליתי לבמה? כל מה שאמרתי עד עכשיו זה היה הקדמה. עכשיו אני רוצה להצדיע לחבר הכנסת עמיחי שיקלי, חבר הכנסת הכי מוסרי בבניין הזה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא הצלחנו לנחש לבד, תדעי לך. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בלי לפגוע באף אחד מכם, הוא החבר כנסת הכי מוסרי בבניין הזה, הכי אמיץ, הכי ישר, הכי בעל תודעת שליחות אמיתית. תראו מה קרה לו. אתם צריכים להבין משהו, אני שייכת לסיעת הציונות הדתית. בבחירות אנחנו סוג של התחרינו עם ימינה. בכל מקום שהגעתי אליו בבחירות, תמיד אמרו לי אנשים: אנחנו מתלבטים ביניכם לבין ימינה. כאילו, התייחסו אלינו בתור שתי מפלגות, סוג של אחיות, סוג של תאומות, כאילו לכאורה אותו דבר, אולי עם איזה ניואנסים קטנים לפה ולשם. ומאז הבחירות אני לא מפסיקה לקבל – זה כבר הגיע למאות רבות של פניות מבוחרים שבחרו ימינה ואומרים לי: אנחנו מצטערים, אנחנו מתחרטים, אנחנו לא מבינים איך זה קרה לנו, אנחנו מרגישים שגנבו לנו את הכול, יותר לא נעשה דבר כזה. כי בעצם מפלגת ימינה בגדה בבוחרים שלה בצורה הכי קיצונית. אדוני היושב-ראש, אתה ממש מפריע לי לדבר. מה אני אמורה לעשות עם זה? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> כן, כן, את צודקת. נגמרה לי הבטרייה אז אמרתי שנעשה משהו. אל תשכחי שנתתי לך עוד כמה דקות. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> טוב, בטרייה זה דבר חשוב, רק אל תגמור לי את הבטרייה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אל תדאגי. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז אני באמצע לדבר על הדבר האיום ונורא שקרה כאן בבחירות, שאנשים ששייכים לימין ושייכים לאוכלוסייה של הציונות הדתית הלכו והצביעו למפלגה שאשכרה גנבה את הקולות שלהם. כל הבטחה שהם נתנו הם הפרו ברגל גסה. אבל ממש כל הבטחה. אפשר לספור, אתה יודע, את ההבטחות היותר-ברורות. למשל, נפתלי בנט אמר שבישיבת הממשלה הראשונה בראשותו הוא יסדיר את ההתיישבות הצעירה. הסדיר? עיסאווי, עלתה אצלכם בישיבת ממשלה החלטת ממשלה להסדרת ההתיישבות הצעירה? אני לא שמעתי. נכון? לא קרה. לא הסדיר. לא הסדיר. או למשל, הוא הבטיח שהוא לא ישב עם מרצ. אני אשאל רגע את עיסאווי: הוא יושב איתכם? יושב איתכם, נכון? בסבבה יושב איתכם. אפילו אתמול ישב איתכם כמה – – – << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> לא שמעתי אותו אומר שהוא לא ישב עם מרצ – – – << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, הוא אמר. אמר, אמר. אני אגיד לך מה, אתה לא היית צריך להקשיב כי לא שקלת לשים את הפתק שלו בקלפי, אבל מי ששקל, היה לו חשוב לדעת שהוא לא ישב עם מרצ. עכשיו, לא רק שהוא יושב איתכם באותה ממשלה, אתמול הוא ישב איתכם, כמו שאומרים, עד שיצא עשן לבן ועד שהרס לחלוטין את חוק האזרחות, איחוד משפחות; הרס אותו, חורר אותו, ריסק אותו, זה מה שעלה מהישיבה שלו עם מרצ. נכון? אתה בעצמך סיפרת. אמר נפתלי בנט: אני לא אשב עם יאיר לפיד כראש ממשלה, גם לא ברוטציה. מה קרה עם זה? אותו דבר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> עוד הבטחה שהופרה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כן. אבל מה, יש לו פטנט. הוא אומר שכל – – – << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אתה נהנה לשמוע את הדברים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> קודם כול, אני נהנה, כן. אבל גם אין לי מה לעשות, למה שאני לא איהנה? << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני לא חושבת שאפשר ליהנות ממצב – אני אומרת לך באמת, עיסאווי; אנחנו יכולים להיות חלוקים בדעות שלנו, ואנחנו חלוקים מאוד בדעות שלנו, אבל אני מקווה שאנחנו לא חלוקים בעניין הזה שכל אחד מאיתנו שיושב פה בבית הזה חייב להיות ב-100% נאמן לבוחריו. אנחנו יושבים פה בתור שליחים. מי אנחנו אם אנחנו לא שליחים? אני אספר לכם סיפור. כשבפעם הראשונה נבחרתי לחברת כנסת – הרי הרבה לפני כן הסתובבתי בכנסת. הייתי פעילה, אתם יודעים, הייתי פה המון כפעילה חוץ-פרלמנטרית – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אפשר לשאול אותך שאלה? << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> פילוסופית. לפעמים אין ברירה אלא להפר הבטחת בחירות. מה התשובה שלך לגבי העניין הזה? << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני לא מכירה מה זה "אין ברירה". מה זה "אין ברירה"? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> יש טענה כזאת. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לאדם יש תמיד בחירה חופשית. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> יש טענה כזאת, אז מה התשובה שלך בעניין הזה? << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לאדם יש תמיד בחירה חופשית, והוא תמיד – אדם שיושב פה, בבית הזה, תמיד צריך להרגיש שהוא זרוע ארוכה של שולחיו. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> למה כשעמיר פרץ ואורלי לוי הפרו את ההבטחות לבוחרים – – << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אותו דבר. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> – – לא שמעתי אותך – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא. אורלי לוי הייתה מפלגה בפני עצמה בתוך הרשימה של מרצ-העבודה. היא הייתה גם חלק, היא יכולה לעשות את זה. יש הבדל. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> עיסאווי, אני לא באתי לומר – רק בשביל לחדד – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> זה היה רצף של מפלגות. העבודה-מרצ ואורלי לוי היו רצף של מפלגות. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> רק בשביל לחדד. אדוני היושב-ראש, אני אסביר לך משהו. לא באתי לומר שזו פעם ראשונה שנבחרים מפירים את ההבטחות שלהם לבוחרים. אף אחד לא יכול לומר את זה. היו דברים מעולם. אבל לבוא עם הצעת חוק ולהגיד: חברים, הצעת חוק – תפרו את ההבטחות לבוחרים. זו הצעת החוק. הצעת החוק אומרת: תגנבו את דעת הבוחרים שלהם, זו הצעת החוק. אתה יודע, מה הייתה הבעיה בסדום? שהם לא הכניסו אורחים, שהם התנהגו לא יפה? הרבה אנשים לא מכניסים אורחים, קורה. אבל להפוך את זה לחוק – בסדום זה היה חוק שאסור להכניס אורחים. להפוך את העוול לחוק זה דבר נורא. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> מה תגידי, שנתיים אין יציבות בממשלה וצריך יציבות. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> מה זאת אומרת? אז למה על חשבון ההבטחה שהוא נתן לבוחר? << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> חסר עם מי להקים ממשלה בבית הזה? << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> שנתיים אין ממשלה יציבה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> העיקרון הוא, למה קבעו שליש? כי אמרו, אם שליש עזבו אז כנראה יש איזושהי בעיה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז כנראה יש איזושהי בעיה. גם זה נכון. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> למה אתה לא עושה בן אדם אחד? תעשה בן אדם אחד. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> גם זה נכון. גם זה נכון. אני יכולה להבין אותך, עיסאווי, שאתה שמח לשבת בשולחן הממשלה, זה האינטרס שלך – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> למה לא? ברור שהוא ישמח. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – אבל לנפתלי בנט לא היה חסר בבית הזה עם מי להקים ממשלה. אבל מה הוא אמר? הוא אמר: אני מבדיל בין הבטחה ליבתית להבטחה לא ליבתית. עכשיו, בתוך כל הסדום הזה קם צדיק אחד. קם צדיק אחד שלא מפחד, שיודע שזה יכול לעלות לו ביוקר בהיבט האישי, בהיבט של הקריירה שלו, בהיבט של היכולת שלו להיבחר שוב לכנסת, והוא אומר: אני פועל לפי צו מצפוני ולפי צו שולחיי. הבן אדם הזה, שמו חבר הכנסת עמיחי שיקלי. אני חושבת שזה לא משנה בכלל מה הדעות הפוליטיות שלנו, אנחנו כולנו צריכים להצדיע לו על זה שהוא נאמן לשולחיו – הינה, חבר הכנסת מרגי מצדיע – כולנו צריכים להצדיע לו על זה שהוא נאמן לשולחיו. ולכן, ההצעה שלי, ההסתייגות שלי בחוק הזה, אדוני היושב-ראש, היא בדיוק להפוך את זה ולבוא ולהגיד – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני רוצה להגיד לך שעמדת במה שאמרת, שאת תתייחסי לחוק עצמו. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> נכון. וגם אתה עמדת במה שאמרת, שאתה תיתן לי זמן. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> מאה אחוז. נתתי לך. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה לך. חבר הכנסת אוסאמה סעדי. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> גילית נדיבות עם חברת הכנסת – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא, יש לי ארבע שעות. אני יכול לשחק עם הזמן הזה, אין בעיה. זה לא יותר מארבע שעות, נכון, גברתי? יפה. עד עכשיו דיברו שעתיים. אוסאמה, יש לך עשר דקות. בסדר? עשר דקות, אוסאמה? << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר עיסאווי פריג', אל-וזיר עיסאווי פריג' (אומר בערבית: בן כפר קאסם). << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תגיד לי, בכפר קאסם מי מנצח? << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> השר פריג', בדרך כלל מי שעוזב – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> פריג', מי מנצח בכפר קאסם? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא. הוא מקום שני. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הרשימה המשותפת או – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הוא מקום שני. הוא מקום שני. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> הגוף החזק ביותר בכפר קאסם הוא התנועה האסלאמית. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> התנועה האסלאמית. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> כן. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> בדרך כלל מי – – – << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אני, השיא שלי הוא 20%. קיבלתי פעם 38%, אבל התנועה האסלאמית מספר אחת, מה לעשות. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> זה המצב, אתה אומר? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן, כן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נכון? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> אתה יודע, בדרך כלל אני שואל: היכן השר התורן – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מרגי, מה אתה מביא תלמידים בשעות – עכשיו השעה 02:00. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> זה חינוך, חינוך. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> במסגרת הכשרה חלופית הם חייבים לראות איך דיון בכנסת מתנהל, 30 שעות במצטבר למושב. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> בלילה אחד הם מחסלים את השעות, בחייך. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בדיון אחד עם הסתייגויות, עם זה, אתם תמלאו את המכסה. זה בסדר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תגידו לי, למדתם משהו מזה שאתם יושבים? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתם עכשיו תשמעו עוד מעט את חבר הכנסת מקלב. אז תפתח בכמה דברי תורה, הרב מקלב. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> דברי תורה – – – בלילה – – – הם צריכים ללמוד בלילה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני גם אדבר על הצעת החוק הזאת בהתחלה – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ואני אתייחס לעוד נושאים, נוספים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> רק על הנושא הזה? אם אתה מדבר רק על הנושא הזה אתה מקבל ממני עוד שתי דקות. אם אתה מכניס עוד דברים, לא. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני אגלוש, אני אגלוש עוד. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אז אם אתה גולש, אני לא יכול – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אין בעיה. אדוני היושב-ראש, בוועדת חוקה אנחנו התנגדנו לחוק הזה ואנחנו גם מתנגדים לחוק הזה. אני חושב שחוק זה, שבא לעודד פלגנות בתוך הסיעות, ובמקום לעמול על סיעות גדולות – וגם סיעות קטנות שנבחרות, זה לגיטימי, ואנחנו מעודדים את זה. אנחנו היינו נגד, אתה זוכר, העלאת אחוז חסימה בכלל. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ואנחנו אפילו ביקשנו. הייתה הצעה בכנסת העשרים, כשהיית יושב-ראש קואליציה מצוין, אדוני היושב-ראש. עבדנו ביחד בכנסת העשרים והגשנו הצעות חוק להוריד את אחוז החסימה אז, כי אמרנו שאם באמת יש ציבור בוחרים שרוצה להיות מיוצג כאן בכנסת ולהביע את עמדותיו, אז זו זכות לגיטימית. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מה שלא לגיטימי זה שהציבור בוחר ברשימה מסוימת – והבחירות הן בחירות ארציות, לא בחירות אישיות, לא בחירות אזוריות – ואז אתה בא ולמעשה מעודד בחוק הזה שחברי כנסת יפרשו או יתפלגו מסיעת האם וילכו לדרך חדשה. החוק הקיים עד היום, יש בו היגיון מסוים, כי אתה אומר, אם יש שליש, שזה שליש – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> שליש זה סביר. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> שליש סיעה זה סביר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> זה אומר שזה ממש גוש כזה שיש לו עמדה מסוימת. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נכון. זה גוש גדול, משמעותי, שכנראה – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> גם קשה להגיע אליו. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בדיוק. אבל אם אתה מתחיל לפרום את האחוז הזה, פעם ארבעה – אתה זוכר שבאיזושהי כנסת – בטח התלמידים לא זוכרים את זה כי הם תלמידים צעירים, אבל היה פעם חוק שעשו שבעה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> זה היה מופז. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה היה בזמן מופז, תפרו. ברגע שאתה מתחיל לתפור חוק לפי צרכים פוליטיים, אז זה כבר מסוכן. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> זה בעיה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ולכן, אנחנו מתנגדים לחוק הזה. אני רוצה לדבר גם – אני דיברתי בחוק הקודם עשר דקות על חוק האזרחות, חוק שאוסר איחוד משפחות, ואני שמעתי היום את שרת הפנים שאומרת: היה הסכם עם מרצ, עם רע"מ, עם מפלגת העבודה, ובמסגרתו יאושרו 1,600 משפחות, ויעברו מהיתרים לפי מת"ק מינהל אזרחי לתושבות ארעית. אף אחד לא יקבל תושבות קבע אלא תושבות ארעית, 1,600. אמרנו: זה לא הישג, עם כל הכבוד, כי ב-2017-2016 השר הקודם אריה דרעי נתן 1,600 אישורים אחרי שהיו בג"צים. אבל מה שתמוה בדבריה של שרת הפנים – היום בריאיון בערוץ כאן 11 שאלו אותה: אבל ההסכם הזה, את תיישמי אותו עכשיו? מה היא ענתה, אדוני היושב-ראש? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> מה? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא. היה הסכם, החוק לא עבר ולכן אני לא – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> עכשיו היא אמרה את זה? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן. ולכן אני לא מקיימת את ההסכם. אז רציתי לשאול – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אז איפה מנסור עבאס? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אז רציתי לשאול גם את חברי מנסור עבאס, גם את השר פריג' – שהוא היה בסוד העניינים האלה; הוא אמר שזה 3,000 ואז הוא הסביר את זה היום, שזה 1,600, ועם בדיקות פרטניות הוא חשב שזה יגיע ל-3,000. אבל אני שואל על ה-1,600. הרי הם מילאו את חלקם בהסכם. פעם ראשונה, אדוני היושב-ראש, שחברי כנסת ערבים מצביעים בעד החוק הזה – זה היסטוריה, תקדים – אז לפחות תכבדי את ההסכם ותני את האישורים האלה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> מה שהבטיחה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מה שהבטיחה, מה שהצהירה מכאן, מעל הדוכן הזה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אתם סומכים על בנט ועל שקד? בחייך. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני לא סומך, ולכן אני לא תומך ולא תמכתי בממשלה ואני לא חלק מהממשלה ולא חלק מהקואליציה, אבל תכף יבוא השר פריג' ואז אני אפנה אליו. נושא אחרון, אדוני היושב-ראש. אתה זוכר שבהסכם עם רע"מ היה חלק שמתייחס להקפאת צווי הריסה – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – והקפאת חוק קמיניץ. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> כן. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ואני מזכיר לך שאנחנו, אז בדיונים שהיו בוועדת הפנים – אתה זוכר שהיית – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> כן. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – יו"ר הקואליציה, דיברנו על זה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> דיברנו על זה, נכון. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> והיה חבר הכנסת אמסלם יו"ר ועדת הפנים, ואז היו עשרות דיונים ואנחנו הגשנו אלפי הסתייגויות, ובסוף הגענו למדיניות אכיפה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> פריג', בוא, יש שאלה אליך. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> שמעת? אז אני שואל אותך, השר עיסאווי. אני חושב ששרת פנים שישר מתנערת מההסכם – עכשיו, אני לא מתייחס לכל התלונה, אני דיברתי איתך וגם עם חבר הכנסת ארבל, זה לא במקום ולא צריך, אבל אני שמעתי אותה והייתי בהלם. הרי אתם קיימתם את חלקכם. פעם ראשונה שחברי כנסת ממרצ, חברי כנסת ערבים, גם מרע"מ, תומכים בחוק הזה. עוד לא היה תקדים כזה. אתם נאבקתם בחוק הזה באופן הירואי במשך כל השנים – – – << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אני מזכיר לך שהייתה הצבעת אי-אמון בממשלה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נכון, אז בסדר, אז הצבעתם. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אז אנחנו בקואליציה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> מה, זה סיבה לא לעמוד בהסכם? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא, אבל הצבעתם, אז אני שואל – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא סיבה. זה מעצבן אותה? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – למה השרה שקד היום, שאלו אותה, והיא אומרת: אני לא מקיימת את ההסכם – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> היא יודעת שהיא לא תעמוד בזה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – כי החוק לא עבר. הרי אתם, זה לא בגללכם לא עבר, אתם הצבעתם בעד, אז לפחות את ה-1,600 ואת הבדיקות הפרטניות – אתה יודע, השר פריג' – היה צריך, אתה יודע, לקיים בדיקה פרטנית, פר קייס, בלי כל ההסכמים האלה. כל תיק לגופו, אתה בודק אותו. עכשיו, כל הזמן מדברים על מניעה ביטחונית ועל סיכון ביטחוני. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, וגם השר פריג' יכול לאשר את זה: אם מישהו היה רק מתקרב – אתה יודע מה זה – לא למניעה ביטחונית, אלא מתקרב כמה מאות מטרים ממניעה ביטחונית, לא היו נותנים לו בכלל היתר כניסה לישראל. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא. מה שאומרים הוא שהבעיה זה בדור השני. ככה שמעתי. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בסדר. לא, אז דורשים מהם – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא מאלה שמתחתנים אלא הדור השני. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אז דור שני, אם יש מישהו שעובר על החוק, מענישים אותו – תופסים אותו, עוצרים אותו, מגישים אותו לבית משפט – אבל למה העונש הקולקטיבי הזה? אתה יודע שיש 15,000 משפחות – גם אלה, ה-3,500 שקיבלו א/5, כל שנתיים הם צריכים ללכת ולחדש את זה, לעמוד בתור ולהביא מסמכים. 15 שנה, אנשים שאין להם שום בעיה ביטחונית, לא מאשרים להם. נקודה אחרונה, השר פריג', ואני פונה אליך. אני בקשר ואני מלווה את תושבי הכפר ולאג'ה. כפר ולאג'ה, אדוני היושב-ראש, זה ליד בית לחם, כשאתה עולה – איך זה נקרא שם? מהקניון אתה עולה – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> איפה? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – איך זה נקרא שם? הר גילה? << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> הר גילה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הר גילה? אז יש כפר ולאג'ה. כפר ולאג'ה, חלק מהכפר סופח לעיריית ירושלים וחלק עדיין בשטחים ששייכים למינהל האזרחי. התושבים שם הלכו והגישו, כבוד השר, תוכנית מתאר. לקחו מהנדס, גייסו כסף, עשו תוכנית מתאר. הגישו את זה. שנים על גבי שנים עיריית ירושלים לא דנה ולא מאשרת והוועדה המחוזית לא מאשרת. הלכו לבג"ץ, בג"ץ חייב אותם לדון בתוכנית המתאר. חזרה הוועדה המחוזית ודחתה את התוכנית. אתה יכול לבקש מהם תיקונים, אתה יכול לבקש מהם שיפורים – היא דחתה את זה על הסף ואמרה: שם אנחנו הולכים לעשות פארק עירוני. אנשים גרים שם מלפני שנת 67', לפני הכיבוש. ועכשיו, עד היום, אדוני השר, הרסו 25 בתים ויש עכשיו צווי הריסה כנגד 38 בתים בכפר ולאג'ה. זה מאות אנשים. פנו, עתרו לבג"ץ, יש ב-11 ביולי דיון בבג"ץ. הם פנו וביקשו פגישה גם עם ארז קמיניץ, המשנה ליועץ המשפטי, וגם עם אבי כהן, מנהל רשות האכיפה. אני בעצמי דיברתי עם אבי כהן, והוא אמר לי שייפגשו עם מנהל מרחב ירושלים. מורחים אותם, בקיצור. חייבים. פה זה כמו שייח' ג'ראח, זה לא פה ושם. אנשים, שכונה שלמה, כפר שלם מגיש תוכנית, לא מאשרים אותה. לטיפולך. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> טוב, תודה, אוסאמה. חבר הכנסת אורי מקלב, יש לך 15 דקות. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> תגלה לנו בן כמה חבר הכנסת פינדרוס. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> בן כמה פינדרוס? << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> כן. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> אני אגיד מה שראש הממשלה אמר. אני אמרתי לו שאת יום ההולדת שלי הזה עשיתי עוד בעיריית ירושלים, אז יש לו עוד עתיד רחוק – היינו עכשיו ביום הולדת. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, והכנסת הכמעט-ריקה. אנחנו, יום-יום יש לנו הפתעות בדיונים הארוכים. לפעמים אנשים שואלים אותנו: בשביל מה אתם מקיימים? אם לא היינו מקיימים את הדיונים הארוכים האלה, כנראה לא היו לנו את ההפתעות הרבות שיש לנו כל יום: פעם הצבעה כפולה ואחרי זה הפסד בהצבעה, כמו שהיה אתמול בחוק האזרחות. והינה, מתברר לנו היום שיש איזה הסכם שלא גילו לנו אתמול, שהוא הרבה יותר רחב ממה שהציגו לנו, אבל זה המשך ההונאה והשקר, שזה הפלטפורמה של הממשלה הזאת. ראינו היום גם איך נאלצו למשוך חוק – את חוק משרד הביטחון – תיקון חוק משרד הביטחון שהביאו לפה, יחד עם כך שעברנו גלגולים שלמים בתוך הוועדות. כן, יש רוב בוועדות, אין רוב בוועדות, עד שמצליחים להגיע וגם כשמגיעים לפה – ומסביב לחוק הזה הדבר שהוא באמת מעל כולם, דבר מביש. לאחר יום שלם של השמצות נגד הקואליציה, שלא מוכנים לעשות קיזוזים עם מישהו שנאלץ לשבת שבעה על פטירת אחותו – וזה לא נכון וכן מתבצע וכן יש קיזוז – בסופו של דבר מפירים את הקיזוז, עם כל הנלווה לכך. מאלצים מישהו לבוא משבעה. משפחה שומרת מסורת מאוד מאוד גדולה, ומה שאנחנו יודעים זה שהשבעה זה לשבת באותו מקום – במיוחד בעדה שאליה משתייך חבר הכנסת יצחק מאיר הלוי – וודאי שהפגיעה יותר מדי גדולה. אבל הכול הולך כאן בעריצות, בשרלטנות. לצערי, זה נהפך לתרבות בממשלה הזאת. אבל ככל שעובר היום, אנחנו עכשיו חוזרים, אדוני היושב-ראש, מאיזו ישיבה קטנה – ששאלת אותי – שגם ראש הממשלה השתתף בה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> וראש הממשלה בא ואמר שהוא מקבל באמת פידבקים טובים מאוד – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שלא תהיה טעות: ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כמו שאנחנו קוראים לו, אנחנו ממשיכים לקרוא לו ראש הממשלה לשעבר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שלא יחשבו – – << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ודאי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> – – ילמדו ממך תלמידים וילכו לראש הממשלה – – – << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא ניתן לבלבל אותם בשעת לילה כזאת מאוחרת, אבל אנחנו ישבנו עכשיו עם נתניהו והוא אמר שהוא מקבל מאות פידבקים על הגיבוש באופוזיציה. הרבה זמן לא הייתה אופוזיציה שהיא מאוד הומוגנית, שהיא מקשה אחת. קשה להחזיק גיבוש באופוזיציה, מכיוון שכשזה מכמה מפלגות ואין משהו שמחייב אותך. כשיש לך ממשלה, כשיש לך תפקידים, יש גם את חלק הסנקציות שאפשר לנקוט נגדך והמשילות כשאתה נמצא. יש לך תמיד מה להפסיד. כשאתה לא נמצא, כשאתה באופוזיציה, קשה מאוד, מפני שכל אחד חי לעצמו ואין משהו שהוא עם אחריות ועם איזה תפקיד. ולכן, לגבש קואליציה זה קשה – במיוחד שלא קל גם כמובן לליכוד, שנמצאים ברצף של הרבה שנים של משילות, שרים אפילו לא ראו את הכנסת מהכיוון של חברי כנסת רגילים, והם היו מייד בתפקידים ממשלתיים, ואם לא, כיושבי-ראש ועדות, והם מייד צריכים לחזור לעבודה ה"אפורה", במירכאות, של הכנסת. אבל עם כל זה אנחנו מצליחים בגלל שאנחנו חשים ומרגישים את הסכנה הגדולה, את החשש המאוד-גדול שלנו, כשמיום ליום מתברר שהחשש והסכנה הם באמת גדולים, ליכולת המשילות. ההתרוצצויות שאנחנו רואים כאן בכנסת, איך יושבת-ראש הקואליציה רצה כל הזמן לראש הממשלה ולראש הממשלה הרזרבי, או החלופי, וההתייעצויות וחוסר הבהירות, ויש כמה יושבי-ראש סיעות, יש לך את נירה ויש לך את בועז – התהליך הזה, שמתבזים, הוא בעצם מפחיד, אדוני השר, בגלל שאם זה כך בדברים כאלה, שהם גלויים וידועים ויש כבר הרבה ניסיון, מה קורה אם צריך להחליט בדברים הרבה יותר חמורים? ואז גם כן ההתרוצצויות וחוסר הניסיון, ושהלמ"ד נמצא לך כל הזמן על הגב, ולא מצליחים לראות אותו. אמרנו גם כן, שככל שעובר הזמן אתה רואה כמה שהפערים הם גדולים. בלי לפגוע בך, אדוני השר, שאתה מביא איתך סוג אחר של פעילות ושל תובנות, ואני בטוח שאתה משפיע ואתה עושה את כל מה שאתה יכול, אבל אתה אחד מ-28 חברי הממשלה. דיברנו בחוק הקודם, שמהם – אם אנחנו מורידים את ראש הממשלה וראש הממשלה הרזרבי אנחנו נתקלים ב-24 שרים שאמורים להחליף אותם, שהם לא יהיו כאן בכנסת. אמורים להחליף 24 מתוך 26. אני לא יודע אם גם אצלך תעשה את הנורבגי או לא, אבל אם גם אתה תעשה את הנורבגי, אז גם אותך אפילו לא נזכה לראות, אולי כתורן. אבל שרים שיש להם גם סגני שרים, משרדים שיש להם סגני שרים, אז בכלל. המשרדים הגדולים והמשמעותיים בכלל לא נמצאים פה, כמו משרד הביטחון, משרד האוצר, משרד הבריאות, ומשרדים שיש בהם שרים שניים, כמו שיש במשרד הביטחון, או סגני שרים. בכל אופן, אנחנו רואים את הפערים האלה. כמו שאתה רואה הר מרשים, הר גבוה, עם עוצמה גדולה מאוד – כשאתה נמצא קרוב אליו אתה לא יכול לראות את עוצמתו. ככל שאתה מתרחק ממנו, כך אתה רואה את העוצמה שלו, וככל שעוברים הימים אנחנו מודאגים יותר ומפוחדים יותר. אבל בכל אופן, אם אני מבקש לסיים את הפרק הזה, אנחנו באים ואומרים: אוקיי, גם לגיטימי שבממשלה שאין לה הרבה ניסיון יהיו קשיים. אבל מה זאת היהירות הזאת? קצת יושר וקצת ללכת עם יושרה אמיתית ולא בדורסנות כזאת. איפה שיתוף הפעולה? אתם לומדים את זה מאוחד מדי. לכל אורך הדרך הלכתם בדרך הזו. עם כל הכבוד לאלקין, שאנחנו באמת מאוד מעריכים אותו, את השר המקשר, הוא הסתובב פה כמו מצליף הקואליציה ולא כשר המקשר בין הממשלה לכנסת. נכון, הוא עבר מפלגה – לא רק מפלגה אחת הוא עבר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עשינו לו חניכה טובה, תקופת הכשרה מצוינת. אנחנו משלמים על זה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בדיוק. אז תדע לך, שיש חוק שאומר היום שעובד ממשלה – – – << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> ברשותך, חבר הכנסת מקלב, מעניין אותי: מכל השיח, כבוד היושב-ראש, אתה מדבר כאילו אתה חלק אינטגרלי מהליכוד. זה מעניין אותי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> רוב השנים שלי – רק ברשותך, זו פעם שלישית שלי באופוזיציה: 2003 כשהגעתי, 2013 אחרי שהייתי שר, ועכשיו. מתוך כמעט 19 שנים, רוב הזמן זה קואליציה. אני לא מדבר כחבר הליכוד. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> ב-2013 אתה לא היית בליכוד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הייתי באופוזיציה. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אופוזיציה – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא קשור. אבל כשאני אומר: עשינו לו חניכה – גם מקלב וגם אני חברים לאותה קואליציה, אנחנו – – – << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כל הטריקים ואת כל הניסיון, שהבאנו מהם הרבה, יש לנו עליהם זכויות יוצרים. אחד החוקים, פקיד ממשלה למשל, שעובד במשרד, והוא קיבל מיומנות מאוד גדולה – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני זוכר כשאלקין נכנס לכנסת. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מקווה שגם תזכור כשהוא יצא – חס וחלילה, לא מבחינה אישית אלא מבחינת התפקידים שלו, ועכשיו לקחת את כל זה למפלגה אחרת, כדי להעצים אותה הרבה יותר. הוא לא העז. היו אצלנו בלמים שלא נתנו לו לעשות רעיונות כאלה. לא כל רעיון שהיה למישהו – הוא היה יודע שצריך להתחשב. אבל אנחנו עכשיו נאלצים גם להחזיר באותה מטבע, ואנחנו רואים שהמטבע הזו מצליחה יותר. אנחנו מוכנים תמיד להגיע להבנות, אבל שיהיו הבנות, ולא כל יום איזו פרשייה אחרת שבאמת שוברת את כל האמון. גם כיום, סעיף 98, שהוחל בוועדה המסדרת, שוב רק בעזרת איומים בבג"ץ – בסופו של דבר מתן של שעה וחצי של דיבורים על אלפי הסתייגויות בדברים מהותיים וחוקים משמעותיים. החוק הזה הוא בעצם נלווה לחוק-יסוד: הכנסת, שזו אותה משפחה, זו אותה סריה של חקיקה. כאן אני רק באמת אתייחס גם לגופו של החוק הזה. יש בחוק הזה שני חלקים: חלק אחד, שאף אחד לא התייחס אליו, זה הנושא שלא יחשיבו את ימי החגים וערבי החגים בימים שהכנסת צריכה להגיש את התקציב. קיבלנו את זה, ושאלתי: כמה ימים זה בגלל תקופת החגים? אז יש כשמונה ימים. זה אף פעם לא היה. אבל צריכה גם בזה להיות יושרה: אם אתה מבקש שהימים האלה לא ייחשבו במניין הימים שבהם הכנסת והממשלה צריכות לדון ולאשר את התקציב, אז באמת שלא יעבדו ושלא נימצא במצב כזה שבו אתה לוקח – אם אתה כבר באמת משתמש בזה, אנחנו יודעים היום שעובדים מתלוננים ובאים אלינו בגלל שהם נאלצים לעבוד בלחץ גם בימי החופש, אבל זה לא ימי חופש, זה חגים וערבי חגים. אז אני מצהיר כאן, ואני אומר לך שזאת תהיה עבירה על החוק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זו הייתה חד-צדדיות. כשהממשלה מפרסמת תזכיר היא צריכה לתת 21 יום לציבור להגיב. היועץ המשפטי לממשלה נתן להם פטור והעמיד את זה על 74 שעות, שמתוכן שישי ושבת. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ואתה מדבר על חוק-יסוד, חוק מכונן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חוק-יסוד. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה לא עוד חוק. לא היה תקדים לדבר הזה, שהיה אפשר להעביר את זה – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שמע, אין ספק שהקואליציה הזו מקבלת חיפוי אווירי וחיפוי של חילות רגלים גם כן. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתה רואה גם את החיפוי של כלי התקשורת. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אני שואל את עצמי: בהצעת החוק, כשמבקשים להוריד את מניין ימי החגים – – – << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> חגים וערבי חגים. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> וערבי חגים, שמונה ימים, בשביל לתת אפשרות לנהל דיון תקציבי אמיתי, מה רע? << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא אמרתי רע. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני אומר לך: התקציב יבוא לכנסת, אתה יודע מתי? בנובמבר. אני זוכר כמה מלל נשפך פה, שתקציב צריך לעבור ויש גופים חוץ-ממשלתיים, וגופים במערכת החינוך ובמערכות הרווחה שהתקציב שלהם בנוי על תמיכות. עכשיו אתה תרגיש את זה. אם המשרד שלך, לא יודע אם היו שם מבחני תמיכה – אתה לא יכול לפרסם אותם. מה עוזר לי, אני, גוף שמתפקד כל השנה, ואני צריך להיות באי-ודאות בנובמבר: מה יתוקצב לי, אם יתוקצב לי, בתמיכה? וצריך לעשות את זה רטרואקטיבית. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> ב-2021 יש בעיה, נכון. אבל – – – << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני רוצה לענות באמת לשר: לא על זה אני מלין. נתנו את זה. נתנו. אבל אני אומר: בוא תקיים את זה. מה אתה מבקש? לא לעבוד בימים האלה. אז אל תעביד את העובדים. גם תיקח את הימים האלה וגם תעביד את העובדים? אנחנו נמצאים במצב, גם בכנסת וגם בממשלה, שאנחנו מאלצים עובדים לעבוד בימים האלה. אז תיקח את הימים האלה, תדע שהם לא בספירה, אבל גם אל תעביד אותם. לא מעבר לזה. ואנחנו קיבלנו את זה. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> עובדים עובדים בימי חגים? << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> וערבי חגים. מה זה חגים? מוצאי שבתות וערבי שבתות. יש לו עבודה לגמור. אתה מטיל עליו ואתה לא יודע מתי הוא יעבוד, אתה מאלץ אותו לעשות גם כשהוא לא מסכים. אז תיקח את זה בחשבון, שבימים האלה הוא לא יעסוק. אני אמרתי את זה כהערת ביניים, אבל בעיקר אני רוצה להתייחס לחלק הקטן הזה – זה יוצא ארבע או חמש מילים, שזה תיקון – שגם אפשר פיצול של סיעה, וגם סיעה של ארבעה חברים יכולה להיות סיעה בעצמה. אנחנו צריכים להבין שסיעה יכולה להיות גם של שניים אם היא התפצלה מסיעה של שישה חברים. סיעה יכולה להיות גם שלושה – על זה לא מלינים, וזה החוק הקיים כיום עם סיעה של תשעה חברים. החוק הזה לא בא עכשיו באוויר. מה קרה לממשלה, שהיא מביאה הצעת חוק? איזו לקונה היא מצאה? איזה קושי היא מצאה? מה התברר, שיש איזה בעיה, שעכשיו הממשלה רואה לנכון להביא הצעת חוק שגם בכל סיעה של ארבעה – כולל אם התפצלו מסיעה של 30 ו-30 וכמה חברי כנסת? זה לא איזו לקונה שקיימת, זה לעשות לקונה. זה בעצם לאפשר חתרנות למפלגות אחרות, לערער את האופוזיציה או לערער מפלגה אחת. שתי מפלגות בכלל קשורות לפרשה הזאת עכשיו בממשלה הזאת. כולם מונות או תשעה חברים או פחות מזה. למי זה נפקא מינה? רק ליש עתיד, שהיא נמצאת היום כמפלגת השלטון – הגם שהוא לא ראש ממשלה, היא מפלגת השלטון – והליכוד, המפלגה היחידה. כל המפלגות האחרות, איך הן נכנסות לתוך החוק הקיים? אני בכלל תוהה, וגם שאלנו את זה: מדוע זו בכלל הצעת חוק ממשלתית? הממשלה מביאה גם את החוק הקודם וגם את החוק הזה, שבו היא מדברת על נורבגי. נורבגי היה עד היום בהצעות חוק פרטיות, לא הצעות חוק ממשלתיות. מה הממשלה ראתה לנכון? אם זה היה מצדיק משהו, אם החוק היה נותן בימינה – ימינה עברה טלטלה. ימינה בולטת בזה שהיא יצאה לבחירות באמירות מסוימות, בתפיסה מסוימת, בהכרזות, בהתחייבויות מסוימות לקהל הבוחרים; באמת, בכל דרך שהיא, בתנאי כפול, לא הייתה איזו הבטחה שהם לא הבטיחו אותה ובסוף עשו מהפך של 360 מעלות. אז אם הייתה בקשה לפיצול של חלק מהחברים והם לא היו מאפשרים להם, היה צריך אולי לבוא לתקן חוק. על מה אתה מדבר עכשיו, אילו בעיות יש? זה מראה משהו על חתרנות, שמנסים – בהחלט אתה לא קשור לזה במרצ, אבל בהחלט יכול להיות שרוצים להוציא את רע"מ, שלא יהיו בממשלה. רוצים לפגוע בליכוד, רוצים לחפור ולחתור מבפנים. זה דבר שהוא מאוס, ואנחנו צריכים באמת להוקיע אותו. וזה נמצא בתוך החוק הממשלתי של 72 שעות. עכשיו, עוד משהו קטן בעניין הזה. היום פרקליט המדינה ענה במכתב על אמירתו של שר האוצר בריאיון באחד מערוצי הטלוויזיה. הוא אמר: את החרדים אני מעיף במריצה אחד למזבלה, או שהציטוט יכול להיות טיפה אחרת – אולי את החרדים ואת ביבי הוא יעיף במריצה למזבלה. זאת אמירה מאוד חמורה, והיום פרקליט המדינה ענה לעו"ד גליק, שפנה אליו, ואמר לו שזו באמת אמירה מקוממת ופוגענית, אבל הוא לא יפתח בגינה בחקירה פלילית. שי גליק, מנכ"ל ארגון בצלמו – צריך להגיד בשם אומרו. אז הוא כותב: לאחר עיון בפנייה – בכל אופן אנחנו חושבים שזאת אמירה באמת מקוממת, פוגענית, אבל היא לא בחקירה. ולמה? אין בה עבירה של הסתה לאלימות, והאמירה לגבי ההשלכה למזבלה נראית יותר כהבעת רגשות תיעוב כלפי הגורמים שכלפיהם התבטא ליברמן, להבדיל מקריאה או עידוד לבצע מעשה אלימות. כמו כן, ההתבטאות אינה עולה כדי עבירה של הסתה לגזענות. עכשיו, אני לא רוצה להתווכח איתו, אבל כולנו יודעים שההתבטאות "לקחת מריצה" – הוא היה אומר: אני אשליך אותם לאשפה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הוספתי לך את הדקה שלקחתי. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני בזה אשלים. הוא היה אומר: אני אשליך אותם לאשפה, כמו שאנחנו אומרים. לאשפה – זורקים, משליכים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לקחתי לו, אני חייב להחזיר לו. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מייד מסיים. אבל כשאתה בא ואומר: במריצה, זה ביטוי שלקוח – כל אחד יודע את מי לקחו במריצות. זה לא נקרא הסתה? איזו אמירה, באמת מקוממת, מתועבת מאין כמוה, מזעזעת. ואני רוצה להגיד לך שהחלק הטוב בעניין – זה באמת זעזע גם אנשים שלא מחוברים לחרדים, שלא יכלו לסבול את האמירה הזאת, וראיתי גם לפי שפת הגוף שלך. לכן היה צריך למצוא איזה מנגנון הרבה יותר ממכתב, שלא פורסם, כמובן, כמו עוד דברים שלא פורסמו בתקשורת. בסופו של דבר – אני רוצה לסיים בזה, אדוני היושב-ראש – ראיתי כאן היום גם ניסיון לשכנע מפלגות שיצביעו בעד הצעת החוק שהביא שר הביטחון, תיקון בחוק הביטחון. ניגשו למפלגות ערביות, הרשימה המשותפת, ושכנעו אותם מדוע הם צריכים להגן על כך, שהחוק הזה הוא חוק חשוב לגבי מי שמשרת בצבא. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ואותנו כל הזמן מייסרים שאנחנו מגיעים ומסכימים – אתמול נפתלי בנט, ראש הממשלה, קם מכיסאו אחרי ההפסד. מה הוא אמר, מה הוא אמר? הוא לא אמר שום דבר. הוא אמר דבר אחד – הוא אמר: תראו את ביבי וטיבי, זה החיבור. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> והוא לא מסתכל על הגב שלו והוא לא מסתכל על החיבור שלו. למי הוא מתחבר, למישהו יותר טוב או פחות טוב? זה פחות קיצוני, יותר קיצוני? הוא מדבר על מפלגות שעד היום בכל אופן לא היו בתוך הממשלה, בגלל השקפת העולם שלהן, בגלל ההכרזות שלהן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> עכשיו הם אומרים: אתם הולכים עם מפלגות ציוניות, משתמשות ביחד. אז טלו מבין עיניכם, ודי לצביעות הזאת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. חבר הכנסת הרב מאיר פרוש, בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> – – – יש פתגם בערבית שאומר – – – אנחנו אומרים לאנשים המבוגרים, שפתאום כשהם מתבגרים הם מקבלים רוח צעירה. אל-דהן – זה שומן. אומרים: אל-דהן באל-עתאק. איך אני אתרגם את זה לעברית? זה מתאים לחבר הכנסת פרוש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הוא נתן לך מחמאה. << דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> לא שמעתי. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> שאתה משתבח עם השנים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> משתבח עם הזמן. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ככל שמזקינים, דעתם – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מתיישבת עליהם. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברשותך, השר התורן, ראשית אני רוצה לברך בברכת מזל טוב את ידידי משכבר הימים חבר הכנסת רב אבי מעוז, שיש לו יום הולדת היום. אומנם זה באופן צנוע, בלי פרסום – אולי זה יפורסם כרגע. אני מאחל לך מזל טוב, עד 120. רק התברר שאני מבוגר ממך – לא בהרבה, אבל מבוגר ממך. אנחנו נמצאים פה בכנסת, מקום שבו אנחנו מתגוששים. בשבועיים האחרונים אפשר לומר שמתגוששים בצורה יותר תקיפה, יותר חזקה. האמת שטוב לומר לעצמנו, ואם מישהו אחר מעוניין לדעת מה עמדתה של יהדות התורה, מה עמדתו של הציבור החרדי ביחס למקום הזה. אז האמת היא שאין לנו נחת רוח מהפעילות של המקום הזה. המקום הזה, לצערנו הגדול, מוציא גם הרבה הרבה הרבה מאוד דברים שהם בפועל חקיקה נגד התורה, חקיקה נגד ההלכה, ומבחינתנו כל יום שהמקום הזה לא פעיל והוא מחוקק מה שפחות, ופחות נגד חוקי התורה, עדיף לנו. אבל אנחנו נמצאים פה מכיוון שאנחנו נמצאים במדינה מסוימת, והמדינה הזאת קובעת דברים שונים. בעקבות זה שהיא קובעת דברים שונים – ואלה שקובעים לא יודעים בדיוק מה אנחנו רוצים וחושבים ורוצים שיהיה וצריך שיהיה – אז אנחנו נמצאים פה כדי לשמור ולהציל, כמו שאם עוד מעט יהיה לי זמן, אני אתייחס לניסיון להעביר היום בקריאה שנייה ושלישית את החוק של המעקב כנגד אותן בנות שמקבלות פטור בגלל ההכרה הדתית – לא נוסעות בשבת ושומרות על כשרות – שלא העברנו את זה, אבל זו פגיעה באורח החיים החרדי שלנו. המקום הזה, כמו שאמרתי, הוא עם חקיקה נגד התורה. המשנה בפרקי אבות אומרת כך: "אמר להם – – – איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם? רבי אליעזר אומר: עין טובה. רבי יהושע אומר: חבר טוב. רבי יוסי אומר: שכן טוב. רבי שמעון אומר: הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר: לב טוב – – – איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם? רבי אליעזר אומר: עין רעה. רבי יהושע אומר: חבר רע. רבי יוסי אומר: שכן רע. רבי שמעון אומר: הלווה ואינו משלם, אחד הלווה מן האדם כלווה מן המקום – – – רבי אלעזר אומר: לב רע". זאת אומרת, אנחנו רואים בהדרכה למה אנחנו צריכים לשאוף, מהי הדרך הטובה. אני אומר את זה מכיוון שמעבר לבעיה הזאת שאתה כאן בכנסת מחוקק דברים נגד התורה ונגד ההלכה – ואני לא בא להגיד שמה שמנסים לחוקק עכשיו זה נגד התורה ונגד ההלכה – החקיקה הזאת של לגרום לכך שאם יש קבוצה של חברי כנסת מעל עשרה או 12, נוכל לגרום לכך שהם ייפרדו, זה לא בא מעין טובה, זה לא בא מלב טוב, זה לא בא מלהיות חבר טוב, שכן טוב. זה בא מעין רעה, מלב רע. המושג הזה של לגרום לכך שיש קבוצה של חברי כנסת – בואו נהיה במצב שאפשר לגרום שהם יתפוררו בתוכם, בינם לבין עצמם – תארו לכם שברשימת תקווה חדשה, שהיא של שישה חברי כנסת, מישהו ימצא את הדרך והוא יתפלג מגדעון סער, כמה גדעון סער ירצה להתנקם באותם אלה שפרשו מהמפלגה שלו, שגרמו לו למיעוט כוח; כמה נפתלי בנט כועס על חבר הכנסת שיקלי, שבגלל שיקלי הוא נחשב היום לראש ממששת המנדטים, וכך הוא היה עם שבעה מנדטים. אומר לו לפיד: מה אתה שווה בכלל? אני עם 18 מנדטים, אתה בקושי עם שישה. כל אחד צוחק עליו: שישה מנדטים. מה זה ללכת כאן ולעשות חוק כדי לגרום לכך שארבעה יכולים לפרוש מקבוצה גדולה יותר, כדי לעודד בוגדנות? זה הרי חוץ – אני מפסיק כי אני נותן לו לנאום מלמטה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה מפריע לדובר. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> חוץ ממה שאמרתי קודם, שהמקום הזה בא גם לידי חקיקה נגד התורה ונגד ההלכה, לעשות חקיקה של להיות בעין רעה, בלב רע, חבר רע – לצורך מה זה נעשה? אנחנו יודעים שפוליטיקה זה לא הדבר המובחר מהדברים שבן אדם צריך לבחור לעצמו, אם הוא רוצה להתנהל ולחיות את החיים כאן בעולם הזה ולעשות את הדברים הטובים. בוודאי שאם אתה עוסק בצורכי ציבור אתה יכול לעשות הרבה טוב, אבל אסור חלילה להימשך אחרי הדברים הרעים. לחוקק חוק כדי לגרום לתהפוכות – אני לא יודע לומר אם זה נכון שאחוז החסימה מדבר על כך וכך קולות כדי שיוכלו לעבור את אחוז החסימה, אבל אם אתה בא ומבקש לגרום לכך שכשיש סיעה של 30 מנדטים או 18 מנדטים, ארבעה יוכלו להצטרף יחד ולגרום למהפכה, לגרום לכך שהשלטון לא יהיה שלטון יציב – את זה עושים אנשים שכאילו באים ואומרים: אנחנו הממשלה, שרוצים לשרת את הציבור, רוצים שיהיה טוב לציבור. מה, ככל שנתפורר אז יהיה יותר טוב לציבור? הדבר הזה שהם מחנכים לבוגדנות זה דבר שצריך פשוט לקעקע אותו מההתנהלות שלנו כאן. את זה אתה יכול לראות בקבוצה הזאת שמנהלת היום את הממשלה. אני יודע שהייתה אתמול בלילה – היום בבוקר, אני כבר לא יודע; אתמול בבוקר – ממש שמחה גדולה. קבוצה עם שישה מנדטים ושישה מנדטים, הלכו וחברו ל-18 מנדטים, לקחו עוד שמונה מנדטים ועוד שבעה – אוסף שאנחנו רואים אותם. תראה איך שהם מצטופפים פה בראש השולחן: שישה כיסאות, התגוששות, ואת גנץ, שלא רוצים לחבק כל כך, שמו אותו קצת בפינה, לא בראש השולחן. אבל כל ההוויה של ההרכב הזה היא: איך אנחנו בינינו חיים יחד כדי להפריע לשני. על מה? מה רע עשה נתניהו לבנט שבנט צריך לעזוב את העקרונות שלו, את האמונה שלו בתפיסת העולם, ולהקים ממשלה אחרת, להפסיד את כל מה שהוא יכול היה להרוויח עם העקרונות שלו אם היה עושה ממשלת ימין? להתנקם באחד שפעם אולי לא הסתכל עליו יפה ואולי דיבר אליו לא יפה. לפני שנה הבית היהודי, עם שבעה מנדטים, ביקשו שר החינוך, שר התחבורה, שר, שר, שר. נו, אז מה? עכשיו יש להם ממשלה שבלעדיהם אי-אפשר להקים שום דבר, אז זה שר, וזה שר, ונורבגי ועוד משהו. בשביל נקמה בנט עושה דבר כזה לנתניהו. בשביל נקמה. אני לא אומר שזה בסדר שאחרי הפריימריז נתניהו לא נתן לגדעון סער להיות שר. הוא לא נתן, הוא לא בסדר, אבל בשביל נקמה אתה עוזב את הדרך שלך, את העקרונות שלך, שבעיניך הם קדושים, בעיניך הם סמל, שבגללם אתה מבקש מאנשים שייתנו לך את האמון? אתה תביע את הדרך של ימין בממשלה שתוקם – גדעון סער אמר: אני לא אלך עם נתניהו, אבל בוודאי שלא תבגוד בדעות שלך. בשביל הנקמה, בשביל השנאה, כך מתנהגים. זו דרך שאנחנו יכולים לחיות בה? בגלל הרבה סיבות אנחנו לא יכולים לחיות – אנחנו לא חיים ולא רוצים לחיות איתם. למה? כי הם אלה הראשונים. זה עוד לא קרה. אלה הראשונים – תשמע, השר פריג', אלה הראשונים מבחינתנו. אולי אצלכם, לפי האמונה שלך, זה לא. אלה הראשונים בממשלה שמקימים וחותמים הסכמים להפעיל תחבורה ציבורית בשבת; לפגוע בקדושת הייחוס; לפגוע בקדושת המשפחה במדינה שהשלטון בה הוא הרי בידי יהודים. בוודאי שיש עוד מפלגה, כמו רע"מ או אתה בתוך מרצ, אבל מה הממשלה הזאת, שהיא שלטון של יהודים, מה היא צריכה לסמל – לפגוע בקדושת המשפחה? לפגוע בקדושת הייחוס? לפגוע בשבת, שזה "האות ביני ובין בני ישראל"? << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> איפה פגעה? אני לא זוכר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> היא הצהירה. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> חתמה. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> עזוב, הרבה אנשים מצהירים – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, זה בהסכמים. זה בהסכמים. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> יש לך טעות. אם אנחנו נזוז הצידה, תן למרב מיכאלי לבקש מבנט או ממי שהיא צריכה לבקש, מהחליפק'ה הזה – יבקשו ממנו ליישם את ההסכם הקואליציוני. מה הוא צריך ליישם? להפעיל תחבורה ציבורית בשבת. אתה עושה מזה ככה, אבל זה לא ככה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כפי שאמר חבר הכנסת הרב פרוש, אם הוא מפקיר את הזירה, אתה כבר לא עיסאווי פריג', אתה הופך להיות "פריג'ה". << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מרב מיכאלי תבקש להפעיל תחבורה ציבורית בשבת, וזנדברג תבקש לפגוע בקדושת הייחוס, והשלישי יבקש לפגוע בקדושת המשפחה. מה, אנחנו יהודים בשביל מה? להיות כמו, סליחה, בהמות? << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אתה מייצר פחדים ובונה תיאוריות. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> איזה תיאוריות? יש הסכם קואליציוני של מרצ עם הח'ליפה הזה, עם לפיד. יש הסכם קואליציוני של מרב מיכאלי ומפלגת העבודה – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> למה? רק עכשיו אני מתרומם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מה אני אעשה, כל דבר טוב נגמר בסוף. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אף אחד לא יפגע בך, לא בבני ברק ולא באלעד ולא – אף אחד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> השר פריג', ניתן לו דקה נוספת על ההפרעה, אבל נא לסיים. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> השר פריג', אנחנו, בהרבה דברים, ממשיכים בדרך כמו שזה היה במעמד הר סיני, לפני שלושת אלפים שנה, לא משנים שום דבר ושומרים על כל דבר. אין אצלנו להסכים ולחתום על נייר, אם יש שם דברים שלא מקובלים באמונה שלי. אנחנו לא עושים כאלה דברים. אני לא יכול להיות פה כשהשלטון כאן יהיה של כאלה שהם שואפים – אין להם אולי את הכוח, כי אני מפריע, כי אתה אומר להם: חבר'ה, אל תעשו את זה, אבל זה הרצון שלהם, זו השאיפה שלהם – להפעיל תחבורה ציבורית בשבת, לפגוע בקדושת הייחוס, לפגוע בקדושת המשפחה, להכיר בגרות. על בנות, אם הן כן הצהירו שהן שומרות שבת, לא נוסעות בשבת, אוכלות כשר – בודקים אותן ורוצים לקחת אותן לצבא. ואם מישהו יקפיד שאתה לא יכול להיות יהודי, אדוני, אם אתה לא מקיים את כל המצוות כמו שההלכה מצווה – אז הרי פתאום הכול בוער פה. אנחנו, עם כאלה שרק רוצים, שואפים לכך – לא רוצים. הליכוד, מה הוא רוצה? מעולם הליכוד לא כתב כאלה הסכמים. לכן אנחנו מבקשים להתנער מהם, מבקשים שהממשלה הזאת – חלילה, אין לי שום דבר נגדך אישית – פול תיפול במהרה בימינו. אמן, תגיד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה, ואחריו – יעקב אשר חילק עם פטין מולא את זמן הדיבור, לכן חמש דקות לפטין מולא, ואחריו יהיה חבר הכנסת יעקב אשר. זו אחוות לוחמים. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות עומדות לרשותך. << דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> – – – כדי להישאר ער. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ראשית, תודה על הברכות. מאחל לכולם רק טוב. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> – – – << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> קצת יותר. בסדר, זה המע"מ. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שיראה ברכה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אמן. אני רוצה לדבר קצת – התחלתי בנאומי בתחילת הלילה, יותר נכון בתחילת הערב, לדבר קצת על הממשלה, ודיברתי על ראש הממשלה, על קורות החיים שלו, מה הוא עשה בפעילות הציבורית ואיך אפשר היה לקרוא את התוצאה שאנחנו – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כבר אז. האזנתי בחדר. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – רואים אותה היום. השרים נכנסו לתפקידם – במה הם עוסקים? נתחיל עם מרב מיכאלי, שרת התחבורה – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברת הכנסת טייבי, שומעים אותך כאן. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> תקרא אותה לסדר פעם ראשונה. << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> וממלאת המקום של ירדנה, ששומעים אותה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מותר לה, היא מזכירת הכנסת. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אדוני, אני מבקש להוסיף לי זמן, גם על היום ההולדת וגם על ההפרעות. << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> – – – לאף אחד פה, כל אחד בזמנו החופשי – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הוספתי לך. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מרב מיכאלי, שרת התחבורה – אני מאזין בקשב רב לנאומים בני דקה. מדי שבוע עולה חבר הכנסת בועז טופורובסקי ומקריא את רשימת ההרוגים בתאונות דרכים. זה כל כך חשוב – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הוא מסור לזה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – שזה ייכנס למודעות שלנו, של כולנו. זה באחריות משרדה. במה עוסקת שרת התחבורה? במזגנים של הרכבות – להשוות בין הבנים לבנות. עכשיו, חשבתי: רגע, משהו לא בסדר אצלי? << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> לא צריך שיהיה לנו נוח בנסיעה ברכבת? << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בטח שצריך שיהיה לנו נוח. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, תקשיב לפאנץ'. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> רק רגע, רק רגע. כבוד השר, תאמין לי – אדוני התעורר – לבנות יותר קר מאשר לבנים. העולם קצת מתנהל על ידי בנים, ולכן המזגן מכוון לפי הבנים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עד כאן, סוף ציטטה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> א. אני מברך אותה. ברוך השם השרה מרב מיכאלי מודה שיש הבדל בין בנים לבנות. הרי הם טוענים שאין הבדל. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> ביולוגית יש הבדל. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא. ביולוגית בטח, אבל מזגן? זה הבניה חברתית. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> זה משליך. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זה הבניה חברתית. אתה יכול להחליט שלא קר לך, ואתה יכול להחליט שכן קר לך. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אבל הגוף, יש לו – – – << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> רק רגע, אני באתי בהצעת ייעול לשרה. באמת, אני רוצה לייעל את העניין הזה. אני רוצה שהיא, את הבעיה הזאת תפתור כמה שיותר מהר כדי שהיא תתעסק באמת בתאונות הדרכים. אני מציע שני פתרונות אפשריים: פתרון אחד – תעשה הפרדה: קרון בנים, קרון בנות. למה לא? מה, בגלל שדתיים רוצים הפרדה? אז זה יפתור את הבעיה. מזגן בנים יהיה על קור רציני, מזגן בנות יהיה על פחות קור. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> יחסוך בחשמל, אתה אומר. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא יודע אם חיסכון בחשמל. זאת אפשרות אחת. אני חושב שהיא סבירה, אני לא חושב שזה מצריך שינויים טכנולוגיים ברכבות. יש עוד אפשרות, אדוני כבוד השר: נגיד יום ראשון, כל המזגנים בכל הקרונות מכוונים לפי המזגן של הבנים, הקור של הבנים. מה יעשו הבנות? מה, לא ייסעו ביום ראשון? ייסעו. אלא מה, כל בת יודעת שביום ראשון היא צריכה לבוא עם הבניה חברתית שהיא בן; באותו יום היא לא בת, היא בן. ביום שני בדיוק הפוך – הבנים ידעו שהם צריכים לבוא עם הבנייה חברתית ותודעה עצמית שהם בנות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אבל מחילה, אם כבר עושים את זה, רק שבשלט יהיה כתוב: קרונה, לא קרון. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כן, כן, בטח. אנחנו מדברים על קרון וקרונה, ואנחנו מדברים על פקקים ופקקות. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> כושר היצירה של חבר הכנסת מעוז הוא חבל על הזמן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבל על הזמן. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני מקווה שהתעוררת, כבוד השר, ואנחנו נעבור הלאה. אני באמת רוצה שהשרה, מרב מיכאלי – אני מאחל הצלחה בתפקידה, ואני מבקש שתתעסק בדברים החשובים באמת. יש לנו מכת תאונות דרכים. הלוואי שהיא תהיה הזוכה להוריד את תאונות הדרכים ואת ההרוגים בתאונות הדרכים, את הפצועים בתאונות הדרכים, לרמה מינימלית. הלוואי. אני מאחל לה את זה, ואני מנסה לפתור לה את כל הבעיות האחרות שהיא מתעסקת בהן כמה שיותר מהר. במה מתעסק אדוני שר החוץ, ראש הממשלה החליפי? איך שהוא נכנס למשרד – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> דגל. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ההוראה הראשונה – כן, הוא מתעסק בדגל. אחד מהדגלים יהיה מה שהם קוראים "דגל הגאווה", דגל צבעי הקשת. בסדר. אז הוא הניף את הדגל במשרד החוץ וכתוצאה מכך גם הונף הדגל בשגרירויות, למשל בלונדון, באוסלו, בווינה. משרד החוץ, בשגרירויות שלנו שם, הניפו את דגל הגאווה, ונזכור שהיה "חודש הגאווה", מה שהם קוראים. בשבוע שעבר שר החוץ, אחרי שהוא הניף את דגל הגאווה, נסע לאבו דאבי, ושם הוא חנך את השגרירות. אני רוצה לשאול: דגל הגאווה הונף בשגרירות באבו דאבי – בשגרירות ישראל באבו דאבי? לא שמעתי על זה. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אתה משקיע יותר מדי לא במקום הנכון. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה נקרא "הצבת מראה". הוא מציב מראה. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אני מבין מה שהוא אומר, אבל אני חושב שאתה לא קולע למטרה. אתה מתמקד בסוגיה שבה אתה יורה לעצמך ברגל. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> למה? << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> למה? ברגע שאתה לוקח את משרד החוץ ומה שעשה יאיר לפיד – הרים את דגל הגאווה – ככה הבן אדם מאמין, ככה הוא רואה את הדברים. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני הולך איתך, כבוד השר. על זה בדיוק אני מדבר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עצרת אותו באמצע. עכשיו הוא הולך איתך. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אם אתה מאמין ככה, למה לא הנפת את דגל הגאווה על שגרירות ישראל באבו דאבי? כי שם, אם מישהו מעז להרים את דגל הגאווה – זה עונשים אחרים, זה משהו שאנחנו לא מכירים במדינת ישראל, נכון? << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אני לא מסכים איתך. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא? בבקשה, יכול שזה עומד להשתנות. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אני לא מסכים איתך. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> רק רגע, כבוד השר. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אני חולק עליך בכל התיאוריה הזאת, ואני לא רוצה להיכנס לעימות בסוגיה הזאת. זהו זה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בסדר. כבודו מתיר לי להמשיך? מותר לי להגיד מה אני חושב. אני חושב שכשאנחנו מדברים על הכבוד היהודי ואז מניפים את דגל הגאווה – זה פוגע בי, בי זה פוגע. אבל כשמדברים על הכבוד של המוסלמים באבו דאבי, ששם אסור – לאן נעלמה הגאווה? לאן היא נעלמה? רציתי להקריא משהו, אבל לא אקריא אותו מפאת קוצר הזמן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> פחדתי שאתה הולך לעבור על כל השרים. זה מספר רב של שרים. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, לא. יש לי עוד – אני לא אעבור על כל השרים. האמת היא שתכננתי לדבר על עוד שר. לא אדבר על השר הזה, אני רוצה לעבור למשהו הרבה יותר חגיגי. היום – ותרשו לי לקרוא, כי אני בעיקר מקריא – היום יושבע ידידי יצחק הרצוג כנשיאה האחד-עשר של מדינת ישראל. זה מתקשר למה שדיברתי קודם. אני מדבר על הזהות היהודית של המדינה, מדינת הלאום של העם היהודי. היות שהנשיא הנבחר הוא נכדו של מי שהיה הרב הראשי לישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, זכר צדיק לברכה – דבר שהוא רואה בו כבוד גדול, ובצדק – אני רוצה לקרוא שני מכתבים של הרב הרצוג, זכר צדיק לברכה, ביחסו לדמותה של מדינת ישראל, דברים שאני בטוח שיהיו נר לרגליו של הנשיא הרצוג. אני מאחל לו הצלחה בתפקידו, הצלחה מרובה. כך כתב הרב הרצוג לוועידת המזרחי הל"ג באטלנטיק סיטי: קשים ומרובים הם המאבקים של תנועת המזרחי המפוארת במדינת ישראל לעיצוב דמות חייה של המדינה על יסודות התורה והמצווה. רבים הם הפעולות והמפעלים ולא מעטים הם ההישגים אשר עשתה ויצרה התנועה הגדולה והחשובה הזאת, אם כי לא קלה המלאכה ולא מעטים הצללים, המכשולים ואבני הנגף. במיוחד עליי להעלות כאן על נס את חוק השיפוט הרבני (נישואין וגירושין), אשר נתקבל באחרונה על ידי הכנסת הודות ליוזמתם, מאמציהם ומאבקם של נציגי המזרחי והפועל המזרחי בכנסת. זהו יום גדול לישראל. מכתב נוסף שכתב הרב הרצוג זצ"ל לראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון על עולם הישיבות ולימוד התורה, ואני מצטט: "אישי ראש הממשלה, נחרדתי עמוקות וליבי נשבר בקרבי לנוכח השמועה כי נתעוררה כוונה להכניס שינויים במעמד הקיים של תלמידי הישיבות, שגיוסם נדחה כל עוד הם יושבים בחצרות בית ה' ומקדישים את ימיהם לתורה, ומצאתי לי לחובה לבוא לפני כבודו בדברים הבאים: זכויות היסטוריות, שגודלן עד שמי רום, נפל בחבלו של כב' להחזיר תפארת החירות והפדות לישראל ולכונן ממלכתו העצמאית במכורתו. נתקיים בכבודו 'ויהי דוד לכל דרכיו משכיל'. בטוחני שכבודו ראה יותר מאשר מישהו אחר את נפלאות הבורא וניסיו הגלויים, אשר חפפו בשטח המדיני ועל שדות הקרב, אשר מהם ועל ידם הגענו עד הלום". << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יאללה, סכם. זה אחרי התוספת. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> היה משא ומתן. "זכינו בעזרת השם לפלא הנשגב הזה, שמתוכו נשמע גם פעמי גאולתנו כפי שהובטח לנו על ידי נביאנו, מסורתנו ומורשתנו. אבל לא זכינו שמיליוני אחים ואחיות מאירופה ישישו איתנו משוש בשמחתנו זו. אלה הושמדו בחמת פתנים, הורמה העטרה ונאות יעקב נחרבו בחורי אף בגלות אירופה, אולם במותם צוו לנו את החיים, חיי עם, לבנות את הנשמות ולהקים את ההריסות בחומר וברוח. ידוע ידע אותו רשע יימח שמו, כשם שידעו רבים שקדמו לו, כי נשמתה של אומה זו היא רוחה, הצפונה והטמונה בספרי הקודש ובתורה הכתובה והמסורה, ולכן התנכל לגווילי הספרים עוד טרם שפגע בגופות האנשים. לאסוננו ולהוותנו הוא בא על תאוותו זו, ועם תום המלחמה נתברר, כי לוקינו בכפלים: בגוף וברוח, ויחד עם חורבן קהילות ישראל ספו תמו כל מרכזי התורה המפוארים בגולה זו. ואירופה ערש הישיבות, חרבה גם מבחינת התורה, יודעיה ולומדיה". אולם 'חסדי השם לא תמנו כי לא כלו רחמיו'. ארצנו שהועדה והתייצבה כמקום כינוס לנידחי ישראל ולשיירי הטבח באירופה קלטה במידה יתרה גם את שרידי תלמידי הישיבות וראשיהן". << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני מדלג. "חובה מוטלת על העם היושב בציון, תחת שמי חיי עצמאות, להעניק לבני הישיבות אשר הופקדו לשמור על נכסי הרוח של האומה, והם עושים זאת במסירות נפש ובהקרבה לא ישוערו, במצב כלכלי כבד מנשוא שלא יתואר בדברים, שחרור מכל חובת גיוס כל דהו, כל עוד הם יושבים באוהלה של תורה. כי אף הם מגויסים ועומדים הם על ביטחונה של תורת ישראל ומורשתו אשר בהן תפארתו ובגללן הגענו עד הלום. אלה כאלה שומרים המה על קנייניה היסודיים של האומה, של תורת ישראל וארץ ישראל". תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת פטין מולא, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יעקב אשר. חבר הכנסת מעוז, תמשיך לאסוף לנו קטעים היסטוריים להזכיר פה לאנשים. "זְכֹר ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך וְיַגֵּדְךָ". << קריאה >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << קריאה >> זה לכבוד ההשבעה שתהיה עוד מעט, עוד כמה שעות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> פטין מולא (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, תרשו לי קודם כול לברך את חברי חבר הכנסת אבי מעוז ליום ההולדת, וגם את חברי חבר הכנסת יצחק פינדרוס, גם הוא ליום ההולדת שלו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הינה, הוא בדיוק נכנס. חבר הכנסת פינדרוס, הוא מברך אותך ואתה נכנס. << דובר_המשך >> פטין מולא (הליכוד): << דובר_המשך >> בן 50, עד 120. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ילד. << דובר_המשך >> פטין מולא (הליכוד): << דובר_המשך >> תרשו לברך היום גם את נשיא המדינה החדש, השר לשעבר חבר הכנסת יצחק הרצוג. אני מאחל לו הצלחה רבה. וגם לנשיא היוצא המון בריאות והצלחה רבה. חבריי חברי הכנסת, אחרי שאתמול הזדעזענו לראות שהממשלה הנוכחית מוותרת על ערכי הציונות, היום הם מנסים לעשות מניפולציה על הדמוקרטיה. בקושי עבר חודש וכבר אתם, חבריי חברי הממשלה, הקואליציה, מנסים להעביר עוד הצעות חוק שהמטרה היחידה שלהן היא הישרדותכם הפוליטית. כל מה שהתנגדתם לו עד לפני חודש, היום אתם מריצים על סטרואידים. הרחבתם את החוק הנורבגי – צוחק כבוד השר. החוק הנורבגי, אנחנו רואים היום 31 חברי כנסת – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני אהבתי את הסטרואידים. עולם הדימויים, כמה שזה נכון. לתת קצת סטרואידים לממשלה עם החוק הנורבגי. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> צריך לדאוג לשר התורן לסטרואידים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ניתן לך, יש. בבקשה. << דובר_המשך >> פטין מולא (הליכוד): << דובר_המשך >> הרחבתם את החוק הנורבגי. שר החוץ שלכם, יאיר לפיד, מתפנק בלשכת ראש הממשלה החלופי, לשכה שהוא חושב שהיא מיותרת, מושחתת – זה מה שהוא אמר – בזבזנית. ועכשיו, חוק שאומר שרק ארבעה חברי כנסת מספיקים כדי לפרק מפלגה. אתם מפוררים כל יום, עוד ועוד, כל נורמה פרלמנטרית, נורמות שקיימות כבר עשור בכנסת ישראל, שהן אלה שמאפשרות פעילות ציבורית תקינה. בקושי חודשיים עברו ותראו מה יצרתם: ראש ממשלה עם שישה מנדטים; קומבינה שהכניסה עוד 30 חברי כנסת. חשוב לזכור שזה עולה למשלם המיסים יותר מ-100 מיליון שקלים לקדנציה. מה החוק הבא שתעבירו? שמותר להצביע כפול? שהמספר 50 יותר גבוה מהמספר 62? ברור לי שאתם מבינים שהממשלה היא בינתיים התאבדות פוליטית לכולם, אבל זה לא אומר שאתם צריכים לתת גם לכל המדינה ליפול יחד איתכם. לא רק שהחוק הזה לא יעזור לכם, כי הליכוד נשאר ויישאר מלוכד, הליכוד נשאר ויישאר מלוכד, אתם אלה שיכולים להיפגע ממנו בעתיד. כמו שראיתם, הגלגל מסתובב ובעוד זמן קצר אתם יכולים לשבת באופוזיציה. אני מבטיח לכם שבאמת תשבו באופוזיציה בימים הקרובים, ואותו חוק שאתם מעבירים עכשיו יכול לפרק את המפלגה שאתם נמצאים בה כרגע. אני מבקש מכם, תפסיקו עם הטריקים, תפסיקו להרוס כל חלקה טובה רק לשם הממשלה המעוותת שהקמתם. אמרתם בעצמכם שתשאירו את האידיאולוגיה בצד כדי להקים את הממשלה, אבל אי-אפשר לזנוח את הדמוקרטיה וגם את הציונות. בכל יום שעובר אתם מוכיחים לנו כמה אתם ציניים, מנותקים, מסוכנים ושטופי שנאה לאדם אחד, שנאה שגורמת לכם להפיל את מדינת ישראל יחד איתכם. הגיע הזמן לעשות לזה סוף. המזל של מדינת ישראל הוא שאנחנו פטריוטים ואנחנו נעבוד ימים ולילות עד שהממשלה הזאת תיפול ונחזיר את ישראל למסלול הנכון. שוכרן, תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת פטין מולא. יעלה ויבוא חבר הכנסת יעקב אשר. חמש דקות לרשותך. בבקשה, אדוני. אתה מבין איזה כבוד: הנואם, חבר כנסת דרוזי, השר מוסלמי, חבר כנסת דרוזי. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> מסכנה הממשלה. אני יושב כאן, כל אחד נותן לה את המכה מזווית שונה. קצת רחמנות. << דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> אנחנו עושים ניתוח של הממשלה. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> כל אחד נותן לה את המכה – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בוא, אני אגיד לך. עיסאווי, תקשיב, Welcome to the club. אין השתלמות לפני שמתמנים שרים, אבל הזיכרון שלך היה צריך להוכיח שמה שעברה הממשלה הזאת בראשותו של בנימין נתניהו זה לחימה קונבנציונלית ולא קונבנציונלית. זה עדיין בבחינת ליטופים, מה שאתם עוברים. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, ידידי עיסאווי פריג', שזכינו לשרת ביחד באופוזיציה – – << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> זה נכון. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – ונלחמנו כתף אל כתף נגד העוולות של הממשלה דאז. ופטין, יישר כוח על הדברים שלך, זכיתי לחלוק איתך את עשר הדקות. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> את האמת, הנאום הזה היה אמור להיות בחוק הקודם, אבל היושב-ראש שהיה, איתן, זו פעם שלישית שהוא מנע ממני לעלות לדבר, משום מה, אני לא יודע. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא יודע. היית צריך לדאוג לזה לפני כן, להיות ברשימה. זה לא דיון אישי. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> – – – נרשמתי. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, לא נרשמים. דרך הסיעה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה דרך הסיעה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל לא משנה. אני רוצה לומר לך, עיסאווי, ידידי היקר, אמרתי לך את זה גם בפרסה, אנחנו יושבים ביחד לפעמים, מעלים קטורת. הממשלה הזאת היא ממשלה משונה. היא ממשלה שלא בנויה בפירמידה שבדרך כלל נבנית בה ממשלה או נבנה תאגיד מסוג כזה. בדרך כלל מה שצריך להיות זה שבראש הממשלה עומד אדם שכל אלה שיושבים סביבו בטוחים שהוא ברמה אחת מעל כולם, שהוא ברמה אחת מנהיגותית מעל כולם – אם זה בגלל ניסיון, אם זה בגלל כישרון, אם זה בגלל הרבה מאוד דברים. בוא נאמר, בלי להיות גרופי או אוהד של אף אחד, אין שום ספק שאם אנחנו משווים, בכל פרמטר שהוא, את ראש הממשלה הקודם, בנימין נתניהו, אל מול האוסף הזה שיש כאן, באחד על אחד אין תחרות אפילו. אין תחרות. יכול להיות שיש חסרונות, יכול להיות שיש דברים – – – << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, אני אגיד לך, אני עושה איתך ניתוח. עכשיו אתה יושב על הכורסה ואני עושה איתך עכשיו מה שנקרא טיפול פסיכולוגי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> היית בתנועת נוער, עיסאווי? << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> הייתי. א << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אנחנו מרגישים כמו בתנועת נוער עם הממשלה הזאת. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל זה לא הנוער, זו לא השאלה של הנוער. אני אגיד לך – אתה יודע מה, כדי להיות יותר מדויק, בוא ננסה לרגע להיכנס למוח של אנשים שיושבים פה ביחד. אחד מסתכל על השני, הרי כל אחד הוא פיגורה בפני עצמו – חושב לפחות. אחד אומר לעצמו: אני הייתי יושב-ראש הקואליציה דאז, הייתי זה, אני יודע יותר טוב מכולם; אחד, ראש הממשלה החלופי, יושב עם הסטופר לבדוק מתי ראש הממשלה הנוכחי אמור לסיים, וגם יש לו חשש שאולי בסוף הוא יבנה לעצמו איזה מצנח זהב, כי אין לו לאן לחזור אחר כך. ולא רחוק מהם יושב רמטכ"ל לשעבר – שאמור היה להיות ראש ממשלה עכשיו – ואיך שלא יהיה, מסתכל על כולם ואומר: אלה, עם כל הכבוד, מה עשו בשביל מדינה? איך היה אומר פלאטו שרון, "מה הם עשו בשביל מדינה?" ואתה יודע מה, אפילו בקבינט הקורונה היום יושב שר בריאות, שעם כל הכבוד וההערכה – ויש לי אליו המון המון הערכה – הוא לא ניהל מערכות גדולות. הוא מגיע לשם, לקבינט הקורונה, ויושבת לידו שרת החינוך, שלא קשורה בעצם לקורונה, אבל היא אלופת הקורונה בארץ. היא יודעת הכי טוב איך הקורונה נכנסת ואיך היא יוצאת. שר הבריאות מתחיל להסביר מה הוא הולך לעשות, והיא אומרת לו: מה פתאום? אני רוצה לראות נתונים. למרות שאין דבר כזה נתונים. נתונים אתה יכול לעשות על דברים שאתה מכיר היטב, לא על מחלה והתפרצות כזאת שאתה לא יודע. ככה זה גם בנוהל בוועדת הקורונה. לא צריך לעשות כלום עד שלא יביאו נתונים. בינתיים ימותו אנשים אבל עד שיביאו נתונים. ואנחנו רואים את זה גם כלפי מטה. אנחנו יושבים בוועדה המסדרת. הוועדה המסדרת. הוועדה המסדרת זה לב-ליבה, כרגע, של החונטה הזאת. ואתה רואה ככה: שמו יושבת-ראש זמנית, לידה סגן קבוע לזמנית, לידם את אורבך, שאמור להיות יושב-ראש הקואליציה הבא, הביאו לחיזוק את מירב בן ארי, ואחרי שראו שכל הדבר הזה לא עובד הביאו גם את איתן גינזבורג, שגם הוא יחסית חדש אבל עבר טבילת אש קשה מאוד בתחילת הקדנציה שלו. אתה רואה חבורה שלמה, בלי היררכיה, כל אחד חושב שהוא מבין יותר טוב מהשני, רצים. תגיד לי, אתה ראית מה קורה פה במליאה בזמן – לפני הצבעות? זה לא היה פה אף פעם. מה שעליזה אחת הייתה עושה עם קול גבוה, שישה חברי כנסת רצים אחד אחרי השני, ובסוף הם גם נכשלים. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אבל גם עליזה התחילה במשהו. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תקשיב לי, אבויה. תקשיב טוב. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מה אתה רוצה להגיד לי, שאנחנו הולכים לשלם שכר לימוד כל כך ארוך? << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתה יושב ומסתכל על הדבר הזה, על הקונפדרציה הזאת: אחד לא חושב שהשני ראוי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסכם. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה סיכום ארוך, אדוני היושב-ראש. סיכום ארוך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש מחיר לנדיבות. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני אומר דבר אחד: עם כל הכבוד, אז זה נכון שהוא שונא את נתניהו כי הוא זרק אותו מתפקיד. ההוא לא אוהב אותו כי הוא ימני, ההוא לא אוהב אותו כי הוא חושב שהוא שקרן, בינתיים כל ההתארגנות הזאת של אנשים, שאגב, שונים אחד מהשני גם בדעות ובהשקפות עולם, השאלה היא מי ימכור יותר מהר את השקפת עולמו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מסיים. הדבר הזה, אני מרגיש – אני אומר את זה כאדם דתי ולכן היושב-ראש פה לא יעצור אותי – זה בדיוק כמו דור הפלגה. רצו, מה שנקרא, להתאחד, והאיחוד שהיה להם היה נגד הקדוש ברוך הוא. והעונש שהקדוש ברוך הוא נתן להם היה שכל אחד דיבר בשפה שלו. ההוא ביקש מברג, בנו בניין גבוה – נתן לו פטיש. ההוא ביקש זה – התחילו לריב אחד עם השני, וכל המגדל הזה, מגדל בבל, קרס. זה מה שיקרה כאן. משהו שקם על שנאה, על קנאה, על נקם ועל חוסר חברות אמיתית בין אנשים – ככה זה ייראה. ואנחנו פה כדי לחשוף את זה. אבל לך אני אאחל בהצלחה, עיסאווי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה לחבר הכנסת יעקב אשר. יעלה ויבוא חבר הכנסת יואב קיש, ואחריו, אם תהיה כאן – חברת הכנסת מירי רגב. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> מה זה דור הפלגה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מגדל בבל. דור הפלגה. פילוג. מלשון פילוג. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, ספר מה היה שם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> סיפרת היטב. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> זה מחייב אותי לחזור לגוגל כדי ללמוד. איזו מכה עכשיו אתה הולך לתת לממשלה היציבה שיש לנו. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> חס וחלילה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה מזמין את זה. אחר כך אתה אומר: מה עושים לממשלה. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> כי אין שיח אחר, אין שיח אחר. איזו כאפה לתת. << דובר >> יואב קיש (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה. אתה יודע, היו לי כל מיני רעיונות על מה לדבר, גם השעה המאוחרת או מוקדמת, אני לא יודע. אבל אתה יודע מה, אני אדבר על רצועת הביטחון. רצועת הביטחון של הקואליציה, השר עיסאווי פריג'. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> על המשותפת. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה, אתה רואה, אתה עונה בעצמך: על המשותפת. אתה יודע, שאלו אותי אתמול בתקשורת – חשבתי שזה היום, זה אתמול – איך כל האופוזיציה, הליכוד שמח. הפלתם את הקואליציה, יחד איתכם הרשימה המשותפת, אין פה איזו בעיה? אז אני אומר להם בצורה מאוד פשוטה: תראו, זה נכון. הממשלה הזאת נסמכת על הרשימה המשותפת. ראינו את זה. אתה זוכר מתי הייתה ההצבעה הראשונה שראינו את זה? איפה? מתי? << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> כשיצאו ונכנסו? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> רצועת הביטחון זה נקרא. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. צודק השר פריג'. בהצבעה על הקמת הממשלה ראינו שהרשימה המשותפת נותנת גב לממשלה הזאת. יותר מזה אני אגיד לך, השר עיסאווי פריג', את כל ההצבעות מאז עד עכשיו הממשלה הזאת הצליחה להעביר כי היא נסמכה על הרשימה המשותפת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> רק ברשותך, אני מודיע מראש לכל הדוברים: חמש דקות עומדות לרשות כל דובר, כי אנחנו מגיעים ל-03:30. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני רוצה לחזור לפואנטה. מתי בעצם הממשלה הזאת נפלה בהצבעות? כאשר הרשימה המשותפת החליטה להתנגד לה. עכשיו, אתמול הצבענו על נושא חוק איחוד משפחות. עיסאווי, אתה הצבעת בעד, לדעתי. אני צודק? << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אני חבר ממשלה, הייתה הצבעת אמון. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז באותה הצבעה הרשימה המשותפת החליטה שהיא לא תומכת בממשלה, והצביעה נגד מהכיוון שלה. אנחנו – אני חושב שהחוק שאתה מסכים לו, ואני מכבד אותך, אתה יודע, אני חושב שהוא חוק נורא. שמענו אותך אומר ברדיו: אלפי משפחות נכנסות. אחרי זה אני חושב שחזרת בך מדבריך, אבל אני נוטה להאמין לך יותר ממה שאני נוטה להאמין לשקד, אני אומר לך בכנות. זה הניסיון שלי בקואליציה הזאת. << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> בפרט כשהוא אומר את זה בשפה הערבית. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> במיוחד כשהוא מדבר לציבור הערבי. זה גם נכון. האמת, גם כשאתה מדבר בעברית. גם כשהוא מדבר בעברית, השר דרעי, גם כשהוא מדבר בעברית, אני מאמין לו יותר מאשר אני מאמין לשרה שקד. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> הבעיה שהערבית התחילה להגיע לפה יותר מהר מהעברית. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> ואז, מה שנוצר פה, השר עיסאווי פריג', זה בעצם 62 בדרך כלל מול 52. זאת הקואליציה. ולכן, רק כאשר המשותפת נגדכם אתם נופלים. עכשיו, אנחנו – אני אומר לך עוד פעם, אתה הצבעת בעד? אני אומר את זה בצורה ברורה מאוד: החוק, כנראה, בנושא הזה שאתה מצביע בו בעד, אני מתנגד לו, מתנגד לו תמיד. הפשרה שהשגתם בעיניי היא נוראית ואני מאוד שמח שהחוק נפל. במצב מדינת ישראל, גם עניינית וביטחונית – יותר טוב שכולם מבקשים בקשות פרטניות והשרה שקד יכולה לסרב לכולם, מאשר לתת חוק ודרכו לפתוח את השערים לאלפי משפחות. אז לכן אני מודה, גם עניינית, גם עקרונית וגם בגלל שבסוף, עם כל הכבוד, אני אופוזיציה ולא חייב שום הסבר לאף אחד, נכון? הקואליציה צריכה להתמודד ולהפסיק לתלות את כישלונותיה באופוזיציה. אז אני אומר בעצם לכל אלה שבאים ואומרים: איך אתם והמשותפת – ההפך. אני אומר: תשימו לב מה קורה פה. הממשלה הזאת היא ממשלה שבתוכה גורמים פוסט-ציוניים ואנטי-ציוניים, והיא נשענת על הרשימה המשותפת. זה המצב. שיהיה ברור לכל מי שלא הבין את הסיטואציה. עכשיו, למה אני עוד פעם מחדד את זה? כי תראה מה קרה היום רק לפני כמה שעות. היה אמור להיות חוק אחר, ששר הביטחון גנץ רצה להעביר אותו, ואני גם אומר בכנות: באופוזיציה יש אנשים שחושבים כך או אחרת. האמת? זה לא משנה. האופוזיציה מתנגדת, כי זה תפקידה. תפקידנו להביך אתכם, להפיל אתכם, ואנחנו נעשה את זה הכי טוב שאנחנו יכולים. אבל אני שואל את גנץ, שהיה רמטכ"ל, ומנהל את משרד הביטחון, איך הוא מרשה לעצמו לשבת בממשלה כזאת שהוא צריך ללכת עכשיו לרשימה המשותפת, ללכת לרע"מ ולנסות לשכנע אותם לעשות מהלכים, שלתפיסתו הם ביטחון ישראל? זאת הממשלה שהוא נמצא בה. אני חושב שהאירוע הזה צריך להדליק אצלכם, הגורמים הציוניים, נורת אזהרה אדומה גדולה. אני אומר יותר מזה, גם לאותם – אתה יודע, אני כבר לא יודע לומר אנשי ימין, כי אין לכם אנשי ימין; יש לכם אנשים שמכרו את כל האידיאולוגיה בשביל כיסא, ועכשיו, בסיטואציה הנוכחית הם מחליטים מה הם עושים. אז אנשי הכיסאות, איך אתם קמים בבוקר ומסתכלים על עצמכם בראי? עיסאווי קם בבוקר, מסתכל על עצמו בראי, יש לו סיבה טובה, אני חושב, להיות מרוצה. זה הניתוח שלי, אני אומר בכנות. אני לא זוכר מתי מרצ הייתה בפעם האחרונה בתפקידי שרים. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> 21 שנים. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> 21 שנה? אז הוא מוכן לשלם מחירים מסוימים על האידיאולוגיה שלו, אבל יש לו בצד השני הישגים, והישגים לאידיאולוגיה שלו. ראינו אתמול מה שהם כמעט הצליחו לעשות, חוק איחוד משפחות. לעומת זאת, אני שואל את נפתלי בנט: איך אתה יכול לקום בבוקר, להסתכל על עצמך בראי, ולהיות מסוגל להתחיל יום עבודה? אני לא יכול אפילו לדמיין איך הגענו למצב שצמרת בכירה של שרים ושל הקואליציה הזאת, שמכרו את כל העקרונות שלהם, ממשיכים לנהל את המשרדים שלהם ועולם כמנהגו נוהג. אני חייב לומר שאני מאוד גאה בעבודה של האופוזיציה, שמצליחה פעם אחר פעם לפגוע ולהקשות ולמנוע מהקואליציה הזאת לתפקד. אני אמרתי עוד פעם: היתרון הגדול שלהם והיכולת שלהם להתמודד מולנו היא ברצועת הביטחון, שמיכת הביטחון שלהם, מהרשימה המשותפת. ראינו שהם נופלים רק כאשר המשותפת מתנגדת להם. אני יכול לומר לשרים פה, שאולי הם לא משלמים מספיק למשותפת, אני לא יודע. אולי הם צריכים להתייעל יותר – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אל תדאג למשותפת, הם סוחרים מצוינים. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> האמת היא שבזה אני כנראה מסכים עם האמירה שלך. אני מבין שאני עוד מעט עומד לסיים את הזמן, אז חשוב לי רק להתייחס לנושא נוסף שהוא באמת בנפשנו, וזה נושא הקורונה. בנושא הקורונה אנחנו בהתפרצות נוספת. יש פה אירוע של וירוס שמדביק גם קהל של אנשים מחוסנים, כולל בחיסון פייזר. לצערי, אין אף אדם בממשלה הזאת שמסוגל לקחת החלטות, שהן החלטות לא קלות. השר דרעי, אני חושב שאתה היית דוגמה לשר שהבין את החשיבות של העניין בקבינט הקורונה הקודם, ולקח החלטות קשות, קשות לציבור שהוא מאמין בו. פיקוח נפש היה בסוף מעל לכול. אני חושב שזאת הייתה ההבנה, ושילמנו – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה לא הפריע לקמפיינרים לומר שההחלטות הן פוליטיות. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הם היו הכי לא אחראים והכי מסוכנים, כולל – אני אומר לך בצורה הכי ברורה – הם ידעו שהם פוגעים בבריאות הציבור, ועושים פה אירוע. הרי איפה הצביעות הכי גדולה שלהם הייתה? כשחוק הקורונה, הם קראו לו חוק שבר לדמוקרטיה, שראש הממשלה נתניהו מחוקק אותו רק בשביל למנוע מאנשים לצאת לרחובות. דברים הזויים שנאמרו על ידם. השר הורוביץ היה פשוט לוחם בחוק הזה. החוק הראשון, אני חושב, שהשר הורוביץ – מסיעתך, השר פריג' – שהגיע לפה ואמר שהוא רוצה להעביר, ורוצה את אמון הבית הזה, היה חוק הקורונה. זה הוכיח לנו שכל האמירות שלכם, הכול היה – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הכיסאות האלה הופכים את האנשים לממלכתיים. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא זה לא ממלכתיים, זה פשוט כשהם ישבו על הכיסא השני הם היו צבועים. אף מילה של אמת לא הייתה בדבריהם. הכול נעשה מתוך פופוליזם, גם כשזה היה פיקוח נפש. אנחנו לא במקום הזה. אני אומר לכם לגבי הקורונה: אין לכם קבינט קורונה שמסוגל לקחת החלטות קשות. אתם זורמים עם הפופוליזם. עם ישראל משלם, לצערי, וכנראה ישלם, מחירים קשים בעניין הזה. וכשאתה מנהיג אתה צריך לדעת שני דברים: 1. כשצריך לקחת החלטות קשות אז אתה צריך לעשות אותן; 2. שהאחריות בידיים שלך. אני חושב ששני הדברים האלה לא ברורים כמעט לאף אחד מהשרים בקבינט הקורונה, והם – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסכם. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר עוד פעם: שני הדברים האלה, חוסר מנהיגות וחוסר אחריות, מאפיינים את הממשלה הזאת. בקבינט הקורונה אנחנו לא רואים לא את המנהיגות ולא את האחריות, ואני חושש שמדינת ישראל תשלם את המחיר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירי רגב – אינה נוכחת. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשותך. בבקשה, אדוני. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בימי בין המצרים. אנחנו מדברים פה כל היום וכול הלילה על הממשלה הזאת, על המצב הזה ועל ההתנהגות הזו והאחרת. אנחנו צריכים לזכור שכל מה שקורה, "כל דעביד רחמנא לטב עביד", כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה הוא לטובה, אבל לפעמים זה הולך בדרך הקשה. זה ימי בין המצרים. אדוני היושב-ראש, אני חשבתי שיש לי יותר זמן, אבל גם בדקות הספורות שיש לי אני רוצה להבהיר לצופים שרואים אותנו עכשיו את העניין הזה של בין המצרים – מה המשמעות של זה? אדוני היושב-ראש, להבדיל מאומות העולם, שיש בהן כאלה שחותכים את עצמם, "לא תִתְגֹּדְדוּ ולא תשימו קָרְחָה בין עיניכם לָמת", כי אם מישהו מת העולם נגמר, אין נשמה ולא מאמינים בהשארת הנפש, ואותו הדבר לגבי אירועים של ימי אבל לאומיים: בוכים על מה שהיה – עם ישראל איננו בוכה על מה שהיה. הוא בוכה על מה שנאמר, "כל מי שבית המקדש לא נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו" – על ההווה ועל העתיד. אני לא צריך להגיד שום דבר, אני מצטט את הרב חיד"א, "מורה באצבע", סימן ח': "בין המצרים ייזהר מאוד במיעוט שחוק במיעוט תענוג, ויאמר תיקון חצות בבכיה – – – כי כל העולמות מצטערים בחורבן הבית והכל תלוי בתשובה". זאת אומרת, אומר לנו הרב חיד"א, זה לא סתם לבכות על חלב שנשפך, אלא כדי לעורר בתשובה. "ובעוונותינו הרבים כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו – – – ונוסף צער בדור האחרון, ואם יתבונן בזה יקרע סגור לבו". יקרע סגור לבו, זה נקרא לפתוח את הלב לתשובה. "וכשייתן צדקה בימים אלה" – רבי אריה, תשמע דבר שאולי לא שמענו אף פעם; החיד"א אומר שבימים אלה כשנותנים צדקה – "יוסיף בכוונתה לעילוי שכינת עוזנו, כי בפשענו שֻׁלחה אימנו זה רבות בשנים, אוי לנו, אהה עלינו". כך אמר הרב חיד"א. הוא מוסיף ומספר כי "בארעא קדישא", בארץ ישראל, "לא נמצא איש מפקפק על שום דבר תורה וחז"ל, חס וחלילה, וכולם מתאבלים על החורבן בעוונותינו הרבים ומתאמצים" – כלומר, כל לילה, בתיקון חצות שסידר רבנו האר"י. והוא ממשיך לספר על איך המנהגים פה בירושלים היו. אם היה זמן הייתי מפרט את זה. "בימי בין המצרים בבית הכנסת הגדולה וקהילה קדושה, תלמוד תורה, נאספים כל יום קהל גדול ומקוננים ובוכים כל יום כמצוות רבנו האר"י". אני לא אמשיך יותר, כי הזמן קצר. אני רק אלמד מה שהוא אומר, בעצם, הרב חיד"א: שאנחנו צריכים לנצל את ימי בין המצרים בשביל לתקן עולמות, עליונים ותחתונים, ובעיקר את עצמנו. ועל ידי זה אנחנו נסיר מעלינו את הדברים הקשים שכתוב על ימי בין המצרים ש"כל רֹדפיה הִשִּׂיגוּהָ בין המצרים", ונהפוך את המצב הזה לטובה. עד כאן לגבי המצב הכללי של כל עם ישראל. לגבי מה שאנחנו מדברים פה עכשיו, לא לחינם נפלנו פה בתקופת בין המצרים עם הממשלה הזאת; עם תרכובת כזאת; עם כל כך הרבה צרות, בעיות וסכנות. ולכן, הדרך שלנו היא לתקן בתשובה. אני חושב שאם נעשה – שמעתי שראש הממשלה בנט היה מוצע כמנכ"ל Waze, אבל הוא לא קיבל את המשרה הזאת. הוא סירב לקבל אותה. אם הוא היום ב-Waze הוא היה יודע על המושג שנקרא "חשב מסלול מחדש". זאת אומרת: זה לא הולך, מה שניסית לעשות. כשעוסקים בסטרטאפ, כשמשקיעים, אז או שהפסדת או שהרווחת, ולא קרה שום דבר. במדינה ובעם לא מתנהלים ככה. אי-אפשר ליצור קיטוב בעם; להעמיד שרים שנלחמים נגד קבוצות אוכלוסייה. אני לא צריך להגיד אפילו את השמות, כולם יודעים על מה ועל מי אני מדבר. עצם העובדה שלהרכיב ממשלה עם כל כך הרבה ניגודים, כל כך הרבה סתירות – זה סטרטאפ שלא יצליח – כמו שרוב הסטרטאפים לא מצליחים. כולם בונים על אותו סטרטאפ שכן הצליח. היא לא תצלח. למה? כי זה נגד הקדוש ברוך הוא. מי שקרא את ההסכמים הקואליציוניים וראה כמה גזרות – על שום דבר הם לא הסכימו. הם הסכימו לא להסכים ולא לעשות שום דבר שאין בו הסכמה. אבל על דת ומדינה – לעקור משורש ולהפוך את ימי בין המצרים חס וחלילה, להביא חורבן לא רק פיזי אלא בעיקר רוחני – על זה הם הסכימו. ואלה הדברים הראשונים שהם רצו לעשות, והקדוש ברוך הוא לא ייתן להם לעשות, בעזרת השם. אם עם ישראל יחזור בתשובה ויתחזק ביחד – ואני רואה שיש חיזוק בעם ישראל יותר ויותר – אנחנו נשרוד גם את הממשלה הזאת, והם לא יזכו לעשות דברים רעים. מי ייתן ויזכו לחזור בתשובה ויעשו מעשים טובים, דברים טובים. אמן, כן יהי רצון. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לרב אייכלר. חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח; חבר הכנסת הרב אריה דרעי – מוותר. השר מסכם? << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> אין שר מסכם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש ממשלה? << קריאה >> שר החוץ יאיר לפיד: << קריאה >> יש ממשלה, יש שר, יש שר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מי השר המסכם? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא השר, גלעד. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> זה ועדה. יו"ר הוועדה. << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> אין יושב-ראש ועדה. << קריאה >> שר החוץ יאיר לפיד: << קריאה >> הינה, הגיע יושב-ראש הוועדה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אז בבקשה. יכולנו להצביע, אבל שמרנו על כבודכם. << דובר >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> לא היינו פה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא הייתם פה. לא היית פה. לא משנה. בבקשה, בבקשה, אדוני, סיכום. לא, זה מוסר השכל וגם קצת שילמדו מאיתנו בוועדה המסדרת איך נוהגים בהגינות ובהוגנות. בבקשה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת הנכבדים, בסיומו של הדיון הארוך על הצעת החוק אני מבקש לחזור על עיקרי הדברים שאמרתי בעת הצגת החוק, כי אין ספק שההצעה נוגעת לפעולתו החשובה של הבית הזה ולסדרי העבודה שבו. בצד אותו סעיף שמשלים את המהלך שנוגע למועדי התקציב ומסדיר את ההוראה שלפיה מועדי ישראל וערביהם לא יימנו במניין הימים שעומדים הן לממשלה והן לכנסת להכנת התקציב, עניינו המרכזי של החוק הוא בסוגיית ההתפלגות שאינה עולה כדי הכרזת חבר כנסת או קבוצה של חברי כנסת כפורשים. ברשותך אגש ראשית לאותו סעיף שעוסק במועדי הכנת התקציב. מה שעמד לנגד עינינו, הן בדיונים בסעיף בחוק-יסוד: הכנסת שעוסק במועדי הכנת התקציב והן בהצעת חוק הכנסת, הוא הרצון לאפשר גם לממשלה אבל גם לכנסת פרקי זמן מספיקים להכנת התקציב ולהכנסת חוק ההסדרים. העובדה היא שבכל השנים שבהן הוקמה ממשלה או נערכו בחירות כך שלא ניתן היה לעמוד במועד המקורי, 31 במרץ – בכל אותן שנים הוארך פרק הזמן שעמד לרשות הממשלה ולרשות הכנסת באמצעות תיקון חוק-היסוד וקביעת הוראת שעה. ובניגוד לדברים שנאמרו כאן מפי נציגי האופוזיציה, הקואליציה הנוכחית מתייחסת לחוקי-היסוד בכבוד רב, ואין בכוונתנו להגיע לאותו מצב שנסקר לעומקו בבג"ץ של חברת הכנסת סתיו שפיר, בג"ץ שפיר, שבו חוקי-יסוד מתוקנים במהלך כהונה קצרה של כנסת לא פחות מאשר 13 פעמים, כאשר שמונה מתוכן הם תיקונים בחוק-יסוד אחד וספציפי, חוק-יסוד: משק המדינה. הכוונה שלנו היא להגיע למצב שבו התיקונים בחוקי-היסוד אינם תכופים וחוקי-היסוד אכן זוכים למעמד החוקתי שיש להם. ואשר על כן, מן הראוי לוודא שחוק-יסוד: הכנסת וחוק-יסוד: משק המדינה מעניקים באמת לממשלה את הזמן הראוי והמתבקש להכנת תקציב. טוב עשתה הממשלה שביקשה מראש להעניק לעצמה, ברשות הכנסת, כמובן, את פרק הזמן הנדרש להכנת התקציב, אחרי שנתיים ימים שבהם מדינת ישראל מתנהלת ללא תקציב לאומי; אחרי שנה של מגפה, שבה יש הכרח בקביעה של סדרי עדיפויות שיתמודדו עם נזקי אותה מגפה. טוב עשתה הממשלה שביקשה את רשות הכנסת להתקין פרק זמן מספק להכנת התקציב. אנחנו בוועדה, בתיאום – – – << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> אתה יכול להתייחס – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אנחנו בוועדה, בתיאום – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת משה ארבל, לא לחינם הוא דיבר על הכנסת, על הנדיבות של הכנסת. הציבור היה מקופח כאן. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> 74 שעות להפצת תזכיר. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני אמשיך ומייד נענה גם לחבר הכנסת ארבל על קריאת הביניים. טוב עשתה הכנסת – וכאן צריך לשוב ולשבח את ערנותם של חברי הכנסת בעלי הניסיון בוועדת הכספים, הן חברי האופוזיציה והן חברי הקואליציה, שסייעו לוועדה לעמוד על כך שכשם שלממשלה ישנו פרק זמן איכותי וארוך דיו להתקנת התקציב, כך יהיה גם לכנסת. שהרי תפקידה של הכנסת הוא הן לחוקק את חוק התקציב ואת חוק ההסדרים והן לרדת לשורש סדרי העדיפויות של הממשלה ולבצע בכך את עבודת הפיקוח והבקרה. הבקשה שמועדי ישראל וערביהם לא יבואו במניין הימים, סוגיה שמוסדרת גם בחוק שלפניכם, בחוק הכנסת – העובדה הזו רק מעידה באמת על המחשבה כיצד מבטיחים שפרק הזמן שעומד הן לממשלה והן לכנסת הוא פרק זמן יעיל ואיכותי שאינו מושפע מן השאלה אם בתוך התקופה חלים חגי תשרי, שיש בהם הרבה מאוד ימי מנוחה. ואכן צריך לומר שהשנה הזו רוב מניינם של מועדי ישראל וערביהם, שלא יבואו במניין הימים, הוא באותו פרק זמן שעומד לרשותה של הכנסת ולא לרשותה של הממשלה, כך שבתקופת 60 הימים שעומדת לרשות הכנסת הם לא יימנו. לפני שאעבור להסדר השני, שהוא עיקר עניינו של החוק, נעיר לקריאת הביניים החשובה של חבר הכנסת ארבל. מועד פרסום הצעת החוק להערות הציבור על ידי משרד המשפטים הוא סוגיה שמצויה באחריותה של הממשלה, וטוב יעשה משרד המשפטים אם ייתן את דעתו על ההערות החשובות של חברי הכנסת שנשמעו בוועדה בדבר הצורך להעניק לציבור את הזמן לעיין בהוראות ההצעה ולהגיב אליה – ואני מקווה שכך הם יעשו. אבל כפי שנאמר – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אבל כפי שכבר נאמר גם על ידי הייעוץ המשפטי, גם אם יש כאן מקום לתיקון, אין כאן פגם שירד לשורשו של מעשה החקיקה, בוודאי בכל מה שנוגע לפעולתה של ועדת החוקה, חוק ומשפט. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ממשלה שלמה – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> גם כאן, למרות פרק הזמן הלא-ארוך מבחינת מניין הימים שבו עסקנו בתיקון החוק – וחשוב לומר שלא מדובר בתיקון חוק-יסוד הפעם הזו אלא בתיקון חוק רגיל – למרות מניין הימים, כל מי שיעיין בפעילותה של ועדת החוקה לא יוכל לטעון ביושרה שלא ניתן זמן ראוי לדיון רציני בהצעת החוק, שהרי כולנו מסכימים שהצעת החוק עוסקת בסוגיה חשובה, סוגיה מהותית, סוגיה שגם אם איננה חוק-יסוד, יש לה נגיעה והשלכה על תפקודו של הבית החשוב הזה. וכאן חשוב לומר שאנחנו קיימנו דיון רציני. אני עמדתי על הכלל שכל חבר כנסת, יהא מן האופוזיציה או מן הקואליציה, שיבוא וייטול חלק באחד מן הדיונים הארוכים והממושכים שקיימנו, הן בהצעת חוק-היסוד והן בהצעת החוק, יוכל לשאת את דבריו – – – << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> פחות משבוע. פחות משבוע. ייאמר לפרוטוקול: פחות משבוע. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> זה בסדר, רק שאני הייתי זה שאמר שההצעות נדונו במניין ימים לא ארוך אבל הדיונים עצמם – כל מי שהיו בוועדה, בין אם חברי הכנסת, בין אם נציגי הממשלה ונציגי הייעוץ המשפטי, יכולים להעיד על כך שניתן פרק זמן בלתי מוגבל לכל חבר כנסת להתייחס להצעת החוק. כל ארגון אזרחי שעוסק בסוגיות משפטיות ומשטריות יכול היה לבוא לוועדה ולהציג את דבריו, הוזמנו מומחים שונים מן האקדמיה להשמיע את דברם. אני חייב במאמר מוסגר לציין שלצערי לא רבים מחברי האופוזיציה טרחו להגיע לדיון, שדרך אגב, התקיים בשעות היום; שלא יספרו כאן על מחטפים ליליים, הוא התקיים בשעות היום. אומנם הוא חייב חברים מן הבית המכובד הזה להגיע לירושלים ביום שבו אולי הם אינם רגילים לכך מדי שבוע, אבל כל חבר כנסת שרצה יכול היה להתבטא, ולצערי לא רבים מחברי האופוזיציה טרחו להגיע לדיון. בשלב של הדיון המהותי החדר היה מלא בתשעת נציגי הקואליציה בוועדת החוקה ולא זכינו לפגוש בכל נציגי האופוזיציה. האמת היא שעד לרגע זה חלק ניכר מסיעות האופוזיציה אפילו לא טרחו לקבוע מיהם החברים הקבועים בוועדת החוקה, ועדה שהוקמה מכוח החלטת הוועדה המסדרת באישורה של המליאה, אחת משלוש ועדות הבית שעובדות, ועד לרגע זה סיעות האופוזיציה לא מינו חברים וחברות קבועים לוועדה, ואנחנו ראינו תחלופה ערה של נציגים של סיעות האופוזיציה בדיון. אז אם באמת סיעות האופוזיציה רואות בהצעת החוק הזו, ובזו שאישרנו בתחילת הערב, ובכלל בכל הנושאים שבהם דנה ועדת חוקה, סוגיות בעלות משקל, אולי ראוי שיטרחו וימנו חברים וחברות קבועים בוועדה כדי שנוכל להבטיח את איכות פעולתה. כך או כך, קיימנו דיון מהותי ורציני, שבו נשמע בעיקר, לצערי, קולם של חברי הקואליציה, שטרחו ובאו לדיון. את אותו דבר, אגב, אפשר לומר על ההסתייגויות שהגישה האופוזיציה. אני אומנם חדש בבית הזה, אך ברור לי שישנם כללים או מסורות בדבר השימוש בכלים הפרלמנטריים. אין לנו תלונה על כל שימוש שעושה האופוזיציה בפרוצדורות שעומדות לרשותה, ואנחנו קיבלנו באהבה את רצונה של האופוזיציה להגיש אלפי הסתייגויות להצעת החוק הזו, וגם, אם אינני טועה למעלה מ-10,000 הסתייגויות להצעת חוק-היסוד; אבל חבל שאף אחת מן ההסתייגויות, למעט שתי הסתייגויות של חבר הכנסת אורי מקלב להצעת חוק-היסוד – אף אחת מההסתייגויות מיותר מ-15,000 ההסתייגויות במצטבר לא הייתה הסתייגות עניינית. אתה אומר, בסדר – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתה לא קראת אותן. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> להבדיל ממך, אני קראתי. אתה השתמשת באפליקציה של מחולל הסתייגויות. אני, מכיוון שאני ישבתי כל הלילה ועברתי על ההסתייגויות, בחדר ריק – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתה מוציא דיבה, כמו כל הקואליציה הזו. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> שמע, אני ישבתי בחדר ריק שבו לא ישבו נציגי האופוזיציה, שכל כך זעקו על הצעת החוק הבעייתית. מכיוון שאני ישבתי בחדר בעצם לבדי בחלק גדול מן הערב, עם חבר כנסת סמלי מטעם האופוזיציה, אז עברתי הסתייגות-הסתייגות. ואני יכול לומר עוד פעם שלמעט שתי הסתייגויות ענייניות וחשובות שהציג חבר הכנסת מקלב להצעת חוק-יסוד: הכנסת, שאושרה הערב – הסתייגויות שלצערי, למרות נכונות מצד הקואליציה לדון בהן, לא היה רצון אמיתי מצד כל סיעות האופוזיציה לקדם אותן מתוך הסכמה – כל אלפי ההסתייגויות היו הסתייגויות קנטרניות, הסתייגויות מגוחכות, הסתייגויות שלא מכבדות את הבית הזה. אז אפשר להבין שאחוז ניכר מן ההסתייגויות משמש את האופוזיציה לצורך עיכוב הליכי החקיקה, והדבר בסדר ולגיטימי, אך עדיין ניתן לצפות שבתוך 15,000 הסתייגויות לשתי הצעות חוק שמוצגות על ידי האופוזיציה כמשנות סדרי עולם, פה ושם תהיה הסתייגות עניינית. לא ארבעה חברי כנסת אלא עשרה חברי כנסת – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> – – שיכולים להתפלג, לא ברצפים חסרי הפשר שהגשתם – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> קרא את הסתייגות 242, מהותית מאוד. אתה אולי לא מבין. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> שמעתי, שמעתי אותך. רק אתה מבין, וגם בכוחם ובעזרתם של המספרים רק אתה מבין. אנחנו מבינים קטנים בכל עניין. אז ראוי היה – – – << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> חבר הכנסת אשר, כבר עמדתי על הסוגיה הזו ואמרתי את הדברים ביושרה. אני, אין לי אלא להעיד על הנושאים שעליהם אני אחראי, וכיו"ר – – – << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא, חבר הכנסת אשר, מכיוון שאמרתי את הדברים, אז לא צריך לחזור לדרוש ממני לומר אותם שוב. אמרתי אותם, ואנחנו נעשה מאמץ שאותו הפגם לא יחזור על עצמו, אבל דבר אחד ראוי לדרוש. אם מצפים ממני לומר ביושרה מה לא היה, ראוי שחבריי לאופוזיציה יאמרו ביושרה מה כן היה. ומה כן היה? דיון רציני בהצעת החוק, שבו כל חבר אופוזיציה וכל חבר קואליציה – אני אחזור על הדברים – יכול היה לומר את דעתו. ולכן, כמובן האופוזיציה יכולה להתנגד אבל מן הראוי שתעיד ביושר שגם הצעת החוק הזו, כמו הצעת חוק-היסוד, נדונה לעומקה והוכנה כראוי בוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה רבה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה לשבת. חבר הכנסת ביטן, או מיקי מכלוף זוהר, חבר הכנסת זוהר, מול מי אני עובד? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מולי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מולך? אוקיי. חבר הכנסת קרעי, תודה. הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 49), התשפ"א–2021. להלן שמות חברי הכנסת לפי קבוצות: קבוצת סיעת הליכוד – חברי הכנסת בנימין נתניהו, יולי יואל אדלשטיין, ישראל כץ, מירי מרים רגב, יריב לוין, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, גלית דיסטל אטבריאן, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, דוד אמסלם, דסטה גדי יברקן, אמיר אוחנה, אופיר כץ, חוה אתי עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מכלוף מיקי זוהר, אורלי לוי אבקסיס, קטי שטרית, פטין מולא ומאי גולן; קבוצת סיעת ש"ס – חברי הכנסת אריה מכלוף דרעי, יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול ואוריאל בוסו; קבוצת סיעת יהדות התורה – חברי הכנסת משה גפני, יעקב ליצמן, אורי מקלב, מאיר פרוש, יעקב אשר, ישראל אייכלר ויצחק פינדרוס; קבוצת סיעת הציונות הדתית – חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ; מיכל וולדיגר, איתמר בן גביר, שמחה רוטמן, אורית מלכה סטרוק, אבי מעוז ואופיר סופר. חבר הכנסת אקוניס, אתה רוצה לשאול שאלה מהצד? << דובר >> אופיר אקוניס (הליכוד): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשאול את חברי הממשלה ואת ראשי הקואליציה ולדרוש מהם אם התשובה היא חיובית: האם הובטחו הבטחות בכתב או בעל פה לחברי הרשימה המשותפת או לחלקים מן הרשימה המשותפת, הבטחות כלשהן והסכמים כלשהם תמורת הצבעתם עבור הצעת חוק הכנסת? וביתר שאת את השר המקשר זאב אלקין. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. בבקשה, השר המקשר. << קריאה >> מירי מרים רגב (הליכוד): << קריאה >> אלקין, בוא נראה מה אתה אומר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ממילא הם משקרים, גם אתמול הם שיקרו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת טיבי, תודה. בבקשה. שאלתם שאלה, אז בבקשה, שקט. בבקשה, שקט. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> פריג' אמר 3,000 – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הבנתי אותך, חבר הכנסת אמסלם. תודה. << קריאה >> מירי מרים רגב (הליכוד): << קריאה >> זה הכול באמת שקר – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת רגב. בבקשה, ישיב. << דובר >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, בתור שר מקשר לא ידוע לי על שום סיכום בכתב או הבטחה בעל פה לחברי הרשימה המשותפת. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת קרעי, עוברים להצבעה. לפני סעיף 1 – כן, בבקשה, חבר הכנסת נתניהו. אפשר שקט באולם? בבקשה. << קריאה >> בנימין נתניהו (הליכוד): << קריאה >> אני פה לא מעט שנים. השאלה הזו נשאלה פעם אחר פעם. אני לא זוכר שנאמר: לא ידוע לי לי. << קריאה >> גילה גמליאל (הליכוד): << קריאה >> צריך תשובה, כן או לא. או שאין או שיש. << קריאה >> בנימין נתניהו (הליכוד): << קריאה >> אין תשובה. זאת איננה תשובה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. גם אני לא זוכר. אני לא הרבה שנים כמוך אבל כל פעם כששאלתי זו הייתה התשובה. תודה רבה. << קריאה >> בנימין נתניהו (הליכוד): << קריאה >> השאלה נשאלת מחדש. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. חבר הכנסת קרעי, נעבור – לפני סעיף 1? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני לא יכול לשמוע אותך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כשאתה שאלת את אותה שאלה אמרתי לך לא. אמרתי לך לא. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני זוכר שענית לי בתשובה אחת: לא. זהו. נתן תשובה. בבקשה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא לא אמר: לא. הוא אמר: לא יודע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הבנתי. חבר הכנסת קרעי, בבקשה. סעיף 2? תודה רבה. הסתייגות 2? תודה רבה. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> מה הבנת? לא הבנת – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו מדלגים על 1? את 1 אני מוחק, כן? << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> אתה מבין שיש הבדל בין התשובות או לא? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי, חבר הכנסת קרעי. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> למה אנחנו לא יכולים לבקש תשובה ברורה מהממשלה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> קיבלת תשובה ברורה. אני לא מבין. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> לא, הממשלה לא יכולה לומר: לא ידוע לי. האם הייתה הבטחה או לא? לא ידוע לי – זו לא תשובה. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> אולי מישהו אחר הבטיח? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הבנתי, הבנתי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה זה "הבנתי", אדוני היושב-ראש, מה זה "הבנתי" – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אבל הבנתי, חבר הכנסת אמסלם, מספיק. השר אלקין, התשובה היא לא? << קריאה >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << קריאה >> אני חושב שנתתי תשובה ברורה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> לא, לא, לא. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> התשובה היא לא, התשובה היא לא. הבנו. התשובה היא – שמעתם? התשובה היא לא. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> גם אתמול שיקרו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי. חבר הכנסת אקוניס, נתתי לך, עם כל הכבוד, לשאול מהצד. בבקשה. חבר הכנסת קרעי. חבר הכנסת קרעי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> גם אתמול שיקרו לנו. אילת שקד אמרה משהו, ועיסאווי פריג' אמר ברדיו משהו אחר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי. הוסרה הסתייגות מס' 1. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 2. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 99 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 57 נמנעים – 2 ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 57; אני אוסיף אתכם, חבר הכנסת אופיר כץ, פטין מולא, הוספתי את שניכם. אצל אופיר בסדר, אז חבר הכנסת פטין מולא, הוספנו אותך. 57 נגד. כן, שר המשפטים. << קריאה >> שר המשפטים גדעון סער: << קריאה >> לדעתי אצלי זה לא נלחץ. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> טוב. אנחנו כבר בודקים לפי הרישום בסטנוגרמה. עוד שנייה, בבקשה. אוקיי, אנחנו נבדוק, שר המשפטים, ואם אינך מופיע נוסיף. חבר הכנסת גפני? << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> לא נקלט. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא נקלט. גם אותך אנחנו נבדוק. חבר הכנסת קרעי, לאיזו הסתייגות לעבור? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 3. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הסתייגות מס' 2 נדחתה. הסתייגות מס' 3 – מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 100 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 52, נגד – 60. לפיכך אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת קרעי? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 4. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הסתייגות מס' 4 – הצבעה. הצבעה מס' 101 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. לפיכך אני קובע שההסתייגות לא עברה. חבר הכנסת קרעי? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 7. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 5 ו-6 הוסרו. אני עובר להסתייגות מס' 7. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 102 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (7) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 60 נגד, 52 בעד. לפיכך, אני קובע שההסתייגות לא עברה. חבר הכנסת קרעי? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 8. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הסתייגות 8 – מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 103 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (8) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 60 נגד, 52 בעד. לפיכך אני קובע שההסתייגות לא עברה. חבר הכנסת קרעי? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 23 עד 25. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בנפרד, כן? זאת אומרת: הסתייגויות מס' 9, 10, 11, 12, 13, 14, 15, 16 – עד 24 הוסרו? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> לא, עד 22. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עד 22. עד 22, כולל? חבר הכנסת קרעי, עד 22, כולל? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> כולל 22. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אז אני עובר להסתייגות מס' 23. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 104 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (23) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 51. ההסתייגות לא עברה. הסתייגות 23 לא עברה. חבר הכנסת קרעי? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 24. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 24. הסתייגות מס' 24 – הצבעה. הצבעה מס' 105 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (24) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. ההסתייגות לא עברה. הסתייגות מס' 25 – הצבעה. הצבעה מס' 106 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (25) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 60 נגד, 52 בעד. ההסתייגות לא עברה. אם כך, אנחנו מורידים מ-26 עד 51. אני עובר להסתייגות 52. הצבעה. הצבעה מס' 107 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (52) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. ההסתייגות לא עברה. מ-53 עד 57 הוסרו. אני עובר להסתייגות מס' 58. הצבעה. הצבעה מס' 108 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (58) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו נוסיף את הצבעתו של ראש הממשלה. נגד – 60, בעד – 51. ההסתייגות לא עברה. << קריאה >> אופיר אקוניס (הליכוד): << קריאה >> סליחה, הצבעתי בטעות נגד במקום בעד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כי נשאר לנו מאוזן, אז עכשיו זה בסדר. << קריאה >> אופיר אקוניס (הליכוד): << קריאה >> לא, זה אצלי. טעות שלי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אוקיי, אנחנו נתקן. בסדר גמור. בבקשה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 59. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הסתייגות מס' 58 לא התקבלה. אני עובר ל-59. הצבעה. הצבעה מס' 109 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות (59) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 62 נגד, 51 בעד. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת קרעי? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 66. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לפיכך, מ-60 עד 65, כולל, הוסרו. אני עובר להצבעה על הסתייגות מס' 66. הצבעה. הצבעה מס' 110 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (66) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 52, נגד – 60. הסתייגות 66 לא עברה. חבר הכנסת קרעי? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 69. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 67 ו-68 הוסרו. עובר להסתייגות 69. הצבעה. הצבעה מס' 111 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (69) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 52, נגד – 60. הסתייגות 69 לא עברה. חבר הכנסת קרעי? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 70. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הסתייגות מס' 70 – הצבעה. הצבעה מס' 112 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (70) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. הסתייגות 70 לא עברה. חבר הכנסת קרעי? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 78. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 71 עד 77 הוסרו. אני עובר להצבעה על הסתייגות מס' 78. הצבעה. הצבעה מס' 113 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (78) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. הסתייגות 78 לא עברה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 79. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני עובר להצבעה על הסתייגות מס' 79. הצבעה. הצבעה מס' 114 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (79) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. הסתייגות 79 לא עברה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 80. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הסתייגות מס' 80 – הצבעה. הצבעה מס' 115 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (80) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. הסתייגות 80 לא עברה. בבקשה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 81. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הסתייגות 81 – הצבעה. הצבעה מס' 116 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (81) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. הסתייגות 81 לא עברה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 82. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 82 – הצבעה. הצבעה מס' 117 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות (82) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 59, בעד – 52. הסתייגות 82 לא עברה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 83. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 83 – הצבעה. הצבעה מס' 118 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (83) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. הסתייגות 83 לא עברה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 84. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 84 – הצבעה. הצבעה מס' 119 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (84) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. הסתייגות 84 לא עברה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 85. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 85 – הצבעה. הצבעה מס' 120 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (85) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. הסתייגות 85 לא עברה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 87. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הסתייגות 86 הוסרה. עוברים להסתייגות 87. הצבעה. הצבעה מס' 121 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות (87) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 59, בעד – 52. הסתייגות 87 לא עברה. חבר הכנסת קרעי? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 94. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מ-88 עד 93 הוסרו. אני עובר להצבעה על הסתייגות מס' 94. הצבעה. הצבעה מס' 122 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות (94) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 59, בעד – 52. הסתייגות 94 לא עברה. חבר הכנסת קרעי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מ-95 עד 105 ברצף. מ-95 עד 105 – להצביע ברצף. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הסתייגות מס' 95 – הצבעה. הצבעה מס' 123 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (95) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. הסתייגות 95 לא עברה. הסתייגות 96 – הצבעה. הצבעה מס' 124 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (96) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 58, בעד – 50. ההסתייגות לא עברה. הסתייגות 97. הצבעה מס' 125 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (97) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. הסתייגות 97 לא התקבלה. עוברים להסתייגות 98 – הצבעה. הצבעה מס' 126 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות (98) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 59, ועוד ההצבעה של ראש הממשלה – 60, בעד – 52. הסתייגות 98 לא עברה. הסתייגות 99 – הצבעה. הצבעה מס' 127 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות (99) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 59, בעד – 52. הסתייגות 99 לא עברה. הסתייגות 100 – הצבעה. הצבעה מס' 128 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (100) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. הסתייגות 100 לא עברה. הסתייגות 101 – הצבעה. הצבעה מס' 129 בעד ההסתייגות – 53 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (101) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 53. הסתייגות 101 לא עברה. הצבעה על הסתייגות 102. הצבעה מס' 130 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (102) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. הסתייגות 102 לא עברה. הסתייגות 103 – הצבעה. הצבעה מס' 131 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (103) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. הסתייגות 103 לא עברה. הסתייגות 104 – הצבעה. הצבעה מס' 132 בעד ההסתייגות – 53 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (104) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 53. הסתייגות 104 לא עברה. הסתייגות 105 – הצבעה. הצבעה מס' 133 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (105) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. הסתייגות 105 לא עברה. חבר הכנסת קרעי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 107. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 106 הוסרה. עוברים ל-107 – הצבעה. הצבעה מס' 134 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (107) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. הסתייגות 107 לא עברה. הסתייגות 108 – הצבעה. הצבעה מס' 135 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (108) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 51. הסתייגות 108 לא עברה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 109 – לממש רעיונות פשיסטיים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הסתייגות 109 – הצבעה. הצבעה מס' 136 בעד ההסתייגות – 53 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (109) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 53. הסתייגות 109 לא עברה. הסתייגות 110 – הצבעה. הצבעה מס' 137 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (110) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. הסתייגות 110 לא עברה. הסתייגות 111 – הצבעה. הצבעה מס' 138 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (111) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. הסתייגות 111 לא עברה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 130. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מ-112 עד 129 – הוסרו. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 130. הצבעה. הצבעה מס' 139 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (130) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. הסתייגות 130 לא עברה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 138. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לפיכך, מ-131 עד 137 – הוסרו. עוברים להצבעה על הסתייגות 138. הצבעה מס' 140 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (138) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. הסתייגות 138 לא עברה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 146. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לפיכך, מ-139 עד 145 – הוסרו. אני עובר להצבעה על הסתייגות 146. הצבעה מס' 141 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (146) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. הסתייגות 146 לא עברה. הסתייגות 147 – הצבעה. הצבעה מס' 142 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (147) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. הסתייגות 147 לא עברה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 159. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לפיכך, מ-148 עד 157 הוסרו. עוברים להצבעה על הסתייגות 158. הצבעה מס' 143 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (159) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הוסרו עד 158, ולכן הצבענו על 159: נגד – 60, בעד – 52. הסתייגות 159 לא עברה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 161. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הסתייגות 160 ירדה. עוברים להצבעה על 161. הצבעה מס' 144 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (161) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הסתייגות 161: בעד – 52, נגד – 60. לא עברה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> איפה היינו עכשיו? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 162. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 175. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מ-162 עד 174 הוסרו. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – ג'ובים לממשלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו עוברים להסתייגות 175. הצבעה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – זה בדיוק מה שאתם עושים, כי אתם מקבלים ג'ובים. הצבעה מס' 145 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (175) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. 175 לא עברה. בבקשה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 176. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 176 – הצבעה. הצבעה מס' 146 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות (176) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 59, בעד – 52. 176 לא עברה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 177. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 177 – הצבעה. הצבעה מס' 147 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (177) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. 177 לא עברה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 179. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 178 הוסרה. עוברים ל-179. הצבעה. הצבעה מס' 148 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (179) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. 179 לא עברה. חבר הכנסת קרעי, בבקשה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 181. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 180 הוסרה. עוברים ל-181. הצבעה. הצבעה מס' 149 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות (181) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אנחנו נגד חוק לבזבז כספי ציבור, לברוח מעבודת הכנסת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 59, בעד – 52. 181 לא עברה. בבקשה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 182. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 182 – הצבעה. הצבעה מס' 150 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (182) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> דודי רוצה להוסיף הסתייגות. אפשר? דודי, תגיד לו, הוא מקשיב. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 60, בעד – 52. 182 לא עברה. בבקשה, חבר הכנסת קרעי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 187. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 183 עד 186 הוסרו. עוברים להצבעה על 187. הצבעה. הצבעה מס' 151 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות (187) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 52, נגד – 59. 187 לא עברה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הצבעה שמית על הסתייגות – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> איזה מספר? רק תגיד איזה מספר. מספר. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – מנסור עבאס – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. איזה מספר זה? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 191. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אז 188 עד 190 הוסרו. עוברים להסתייגות 191. הצבעה שמית – חתימות יש? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא צריך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא צריך. תודה רבה. מזכירת הכנסת, בבקשה להקריא את השמות. תודה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה על הסתייגות 191. אוקיי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הסתייגות 191. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד סמי אבו שחאדה – אינו נוכח אלי אבידר – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד ניר אורבך – נגד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד סעיד אלחרומי – נגד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד משה ארבל – בעד יעקב אשר – בעד זאב בנימין בגין – נגד אוריאל בוסו – בעד ענבר בזק – נגד חיים ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד יואב בן צור – בעד נפתלי בנט – נגד אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – בעד ניר ברקת – בעד יאיר גולן – נגד מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד מאזן גנאים – נגד בנימין גנץ – נגד משה גפני – בעד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – בעד שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – בעד רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – בעד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד אחמד טיבי – אינו משתתף בהצבעה אלון טל – נגד דסטה גדי יברקן – בעד מאיר יצחק הלוי – נגד אלי כהן – בעד מאיר כהן – נגד מירב כהן – נגד יום טוב חי כלפון – נגד עופר כסיף – אינו משתתף בהצבעה אופיר כץ – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – בעד יריב לוין – בעד << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – למה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שקט, לא להפריע באמצע ההצבעה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שקט. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) נעמה לזמי – נגד יעקב ליצמן – בעד גבי לסקי – נגד יאיר לפיד – נגד לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – נגד טטיאנה מזרסקי – נגד פטין מולא – בעד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד אבי מעוז – בעד אורי מקלב – בעד אבתיסאם מראענה – נגד יעקב מרגי – בעד מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – בעד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – בעד עידית סילמן – נגד בצלאל סמוטריץ' – בעד אוסאמה סעדי – אינו משתתף בהצבעה גדעון סער – נגד מנסור עבאס – נגד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – בעד יצחק פינדרוס – בעד שירלי פינטו קדוש – נגד מאיר פרוש – בעד עיסאווי פריג' – נגד יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – נגד אלכס קושניר – נגד יואב קיש – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – בעד מיכל רוזין – נגד שמחה רוטמן – בעד עידן רול – נגד יעל רון בן משה – נגד מוסי רז – נגד אפרת רייטן מרום – נגד ג'ידא רינאוי זועבי – נגד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – בעד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח רם שפע – נגד נירה שפק – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, לחזור על שמות חברי הכנסת שלא היו נוכחים או לא הצביעו. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח עמיחי שיקלי – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יש מבין חברי הכנסת באולם מי שלא הקריאו בשמו? בבקשה לבדוק את סיכום ההצבעה. 61 נגד, 51 בעד. הסתייגות 191 לא עברה. חבר הכנסת קרעי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> סיימנו את ההסתייגויות – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כל ההסתייגויות מ-192 עד 210 הוסרו. אם כך, כל ההסתייגויות לפני סעיף 1 הוסרו. לפיכך, אנחנו עוברים לסעיף 1, הסתייגות מס' 211. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – סיימנו – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הסתייגות 211, אחרי זה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אם אתה עובר לדף של 15, על ההסתייגות ואחר כך לחלופין. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> גם – – – ההסתייגויות גם של סעיף 1. << קריאה >> קרן ברק: << קריאה >> לא. אתה עובר – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתה מוריד כל סעיף 1? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> כן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא. הוא התכוון לפני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אמרת נכון. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – על 224. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אז רגע. קודם כול, כל ההסתייגויות לפני הסעיף הוסרו? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> וגם לסעיף 1 הסרת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מ-211. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נכון. מ-211 עד 224 הוסרו. לכן נצביע על סעיף 1, כנוסח הוועדה. סעיף 1, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 152 בעד סעיף 1 – 61 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 61. אני מוסיף את חבר הכנסת דרעי ואת חבר הכנסת מלכיאלי. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, לחצתי בטעות בעד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עוד פעם, למי לא עבד או למי – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – נלחץ בטעות – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> רק שנייה, רוטמן וולדיגר הצביעו בעד במקום נגד. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << קריאה >> מה לעשות? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, אורית סטרוק. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> אין דבר כזה. אתה הצבעת עכשיו בעד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שנייה. זה רק לפרוטוקול, זה לא משנה את ההצבעה. בבקשה. נגד – 51, בעד – 61. סעיף 1 התקבל כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 2. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 242 – שמית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לסעיף 2, עד 240 אתה מסיר? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> כן. הסתייגות 242 – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מ-225 עד? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> עד 241. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עד 241 הוסרו. זה בעמ' 24. ההסתייגויות האלה הוסרו. חבר הכנסת קרעי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הסתייגות 242 – הצבעה שמית, חברי הכנסת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הסתייגות 242 – הצבעה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> לא, שמית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שמית. ההצבעה בטלה. לא שמעתי. אנחנו עוברים להצבעה שמית על 242. מזכירת הכנסת, בבקשה. 242. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד סמי אבו שחאדה – אינו נוכח אלי אבידר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד ניר אורבך – נגד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד סעיד אלחרומי – נגד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד משה ארבל – בעד יעקב אשר – בעד זאב בנימין בגין – נגד אוריאל בוסו – בעד ענבר בזק – נגד חיים ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – נגד אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – בעד ניר ברקת – בעד יאיר גולן – נגד מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד מאזן גנאים – נגד בנימין גנץ – נגד משה גפני – בעד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – בעד שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – בעד רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – בעד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד אחמד טיבי – אינו משתתף בהצבעה אלון טל – נגד דסטה גדי יברקן – בעד מאיר יצחק הלוי – נגד אלי כהן – בעד מאיר כהן – נגד מירב כהן – נגד יום טוב חי כלפון – נגד עופר כסיף – אינו משתתף בהצבעה אופיר כץ – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – בעד יריב לוין – בעד נעמה לזמי – נגד יעקב ליצמן – בעד גבי לסקי – נגד יאיר לפיד – נגד לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – נגד טטיאנה מזרסקי – נגד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אפשר קצת שקט במליאה? קצת שקט. מזכירת הכנסת אינה שומעת את התשובות. תודה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) פטין מולא – בעד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד אבי מעוז – בעד אורי מקלב – בעד אבתיסאם מראענה – נגד יעקב מרגי – בעד מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – בעד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – בעד עידית סילמן – נגד בצלאל סמוטריץ' – בעד אוסאמה סעדי – אינו משתתף בהצבעה גדעון סער – נגד מנסור עבאס – נגד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – בעד יצחק פינדרוס – אינו נוכח שירלי פינטו קדוש – נגד מאיר פרוש – בעד עיסאווי פריג' – נגד יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – נגד אלכס קושניר – נגד יואב קיש – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – בעד מיכל רוזין – נגד שמחה רוטמן – בעד עידן רול – נגד יעל רון בן משה – נגד מוסי רז – נגד אפרת רייטן מרום – נגד ג'ידא רינאוי זועבי – נגד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – בעד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח רם שפע – נגד נירה שפק – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נכחת << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת שלא היו נוכחים. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה – אינו נוכח אלי אבידר – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח יצחק פינדרוס – בעד עמיחי שיקלי – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> האם מי מבין חברי הכנסת שלא הוקראו על ידי המזכירה נמצא באולם? בבקשה לסכם. להלן תוצאות ההצבעה: 60 נגד, בעד – 51. לפיכך הסתייגות 242 לא עברה. חבר הכנסת קרעי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מסירים את כל ההסתייגויות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מסירים את כל ההסתייגויות מ-243, חבר הכנסת קרעי, עד הסוף? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> עד הסוף. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עד הסוף. כל ההסתייגויות הוסרו עד לסוף רשימת ההסתייגויות. אנחנו נצביע על סעיף 2, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 154 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 59 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 54, בעד – 59. סעיף 2 אושר כנוסח הוועדה. בזה תמה הקריאה השנייה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השלישית. בבקשה לשבת. הצבעה. הצבעה מס' 155 בעד החוק – 60 נגד – 54 נמנעים – אין חוק הכנסת (תיקון מס' 49), התשפ"א–2021, נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 54, בעד – 60. לפיכך תמה הקריאה השנייה – סליחה, החוק התקבל כנוסח הוועדה בקריאה השלישית. חברת הכנסת סילמן, בבקשה לגשת. חוק הכנסת (תיקון מס' 49), התשפ"א–2021, עבר ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 120) (תיקון מס' 2), התשפ"א–2021 << הצח >> [מס' מ/1415; דברי הכנסת, חוב' י"ג, ישיבות 35 ו-37; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת סילמן, תיגשי, בבקשה. חבר הכנסת קושניר, תיגש, בבקשה. ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 120) (תיקון מס' 2), התשפ"א–2021. יציג את הצעת החוק יושב-ראש הוועדה הזמנית לענייני כספים חבר הכנסת אלכס קושניר, בבקשה. << דובר >> אלכס קושניר (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים): << דובר >> בוקר טוב, חברות וחברי הכנסת. אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 120) (תיקון מס' 2), התשפ"א–2021, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. עניינה של הצעת חוק זו הארכת הוראת מעבר שנקבעה במסגרת הרפורמה בענף מוניות השירות. הרפורמה, שאושרה בוועדת הכלכלה בכנסת העשרים ונכנסה לתוקף בפברואר 2018, נועדה לפתוח לתחרות את ענף מוניות השירות כך שרישיונות לקווי השירות למוניות יינתנו בהליך תחרותי, כלומר במכרז. לגבי בעלי הרישיונות הוותיקים, דהיינו אלה שהפעילו את מוניות השירות לפני תחילת הרפורמה, נקבעה בחוק הוראת מעבר שבה הוסמך המפקח על התעבורה לחדש את רישיונותיהם עד ל-1 בדצמבר 2019 לכל המאוחר, וזאת בהתחשב בין היתר בהתקדמות התהליכים התחרותיים. הוראת המעבר נועדה לאפשר רצף שירות הניתן לציבור בקווים הקיימים עד לסיום ההליך המכרזי לגביהם. מאחר שלא הושלמו ההליכים התחרותיים לבחירת כל בעלי הרישיונות החדשים עד סוף שנת 2019, הוארכה תקופת המעבר בפעם אחת עד ל-31 בדצמבר 2020. כעת מוצע להאריך פעם נוספת את תקופת המעבר בשל עיכוב בהתקדמות ההליכים התחרותיים. העיכוב נובע בעיקר מהקושי להפיק לקחים מהפעלת הקווים החדשים בתקופת משבר הקורונה, שהציב כידוע אתגרים חסרי תקדים בכל הנוגע להפעלת התחבורה הציבורית, וזאת לקראת פרסומם של המכרזים החדשים. לפיכך מוצע להאריך את תקופת המעבר עד ל-31 בדצמבר 2021, כדי למנוע פגיעה בציבור הנוסעים ולאפשר את הפעלתם הרציפה של קווי השירות למוניות עד להשלמת ההליכים התחרותיים לבחירת בעלי רישיונות חדשים. אני מקווה כי משרד התחבורה יפעל במרץ להשלמת התהליכים התחרותיים עד תום השנה וליישום מלא של הרפורמה בענף מוניות השירות. להצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות. אני מבקש מכם לדחות את כל ההסתייגויות, ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת קושניר. להלן שמות חברי הכנסת על פי קבוצות: קבוצת סיעת הליכוד – חברי הכנסת בנימין נתניהו, יולי יואל אדלשטיין, ישראל כץ, מירי מרים רגב, יריב לוין, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, גלית דיסטל, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, דוד אמסלם, דסטה גדי יברקן, אמיר אוחנה, אופיר כץ, חוה אתי עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מכלוף מיקי זוהר, אורלי לוי אבקסיס, קטי שטרית, פטין מולא ומאי גולן; קבוצת סיעת ש"ס: חברי הכנסת אריה מכלוף דרעי, יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול ואוריאל בוסו; קבוצת סיעת יהדות התורה: חברי הכנסת משה גפני, יעקב ליצמן, אורי מקלב, מאיר פרוש, יעקב אשר, ישראל אייכלר ויצחק פינדרוס; קבוצת סיעת הרשימה המשותפת: חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, סמי אבו שחאדה, עאידה תומא סלימאן, אוסאמה סעדי ועופר כסיף; קבוצת סיעת הציונות הדתית: חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', מיכל וולדיגר, איתמר בן גביר, שמחה רוטמן, אורית מלכה סטרוק, אבי מעוז ואופיר סופר. האם יש מי מבין חברי הכנסת שהקראתי שרוצה לעלות לדוכן המליאה ולהסתייג? בבקשה. חבר הכנסת קרעי, בבקשה. בבקשה, 15 דקות לרשותך. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> לא, אדוני היושב-ראש, יש לי זמן בלתי מוגבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, 15 דקות כל אחד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין כאן הסדרי דיון. חמש דקות לכל הסתייגות – – – רבע שעה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> למה? יש לנו – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אין, אין. 15 דקות. נבדק. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> לא, לא, רגע. אני הגשתי 600 הסתייגויות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בסדר, אבל לך יש 15 דקות. לכל אחד יש. זה קבוצה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה קבוצה. זה לא שלך. לך יש רק שלוש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יתכבד ויתחיל, אני רוצה – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> רגע, אז אני פונה – זה נכון, כי אנחנו אישרנו שלוש הסתייגויות לחוקים האלה לכל אחד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נכון. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אז תדאג שיהיו פה עוד אנשים, לתפוס את המליאה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, התחלתי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> בסדר, התחלת, הכול בסדר, אדוני היושב-ראש. שר המודיעין אלעזר שטרן: – – – הנץ – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אל תדאג, העוסק במצווה פטור מן המצווה. יריב, יש לנו רק שלוש הסתייגויות כפול כל חברי האופוזיציה. אני יכול לדבר רק רבע שעה. זה לא כמו שחשבנו. כדאי שיהיו כאן עוד מספיק אנשים, שיתפסו את המליאה עד 07:00. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בואו נשמע את דברי – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> עד מתי אתם מתכוונים להשאיר את המליאה פתוחה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אין סוף. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> לא, אמרנו עד 07:00. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עד 16:00. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אבל היה סיכום שב-07:00 המליאה נסגרת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא היה סיכום. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> היה סיכום בוועדה המסדרת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא היה סיכום, אני החלטתי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתה החלטת? אז יש סיכום כזה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> זאת ההודעה שהודעתי, חבר הכנסת אמסלם. יש יום עמוס מחר, זה יום חג למדינת ישראל. << קריאה >> יריב לוין (הליכוד): << קריאה >> עם כל הכבוד, אין דבר כזה. היה סיכום שכל אחד מדבר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> זה גם מה שהודעתי בנשיאות. << קריאה >> יריב לוין (הליכוד): << קריאה >> יש לנו מכסת זמן, אנחנו מחלקים אותה איך שאנחנו רוצים. זה היה הסדר הדיונים. אי-אפשר עכשיו – – – הכול מחדש. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אני גם חושב ככה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עד 15 דקות לכל אחד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לזה אין הסדרי דיון. << קריאה >> יריב לוין (הליכוד): << קריאה >> לזה אין הסדרי דיון. אוקיי, אז לכל אחד יש רבע שעה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יש חברי כנסת שנוכחים, כל אחד יכול לעלות לרבע שעה. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> יריב, אתה תגיע ל-07:00. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כי אין הסדרי דיון. עד 07:00 אנחנו איתכם. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מצוין. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ואם אני רוצה לדבר שעה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני אומר, לכל אחד יש 15 דקות, כי אין הסדרי דיון. תעלו כמה שרוצים. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אין הסדרי דיון. << קריאה >> גילה גמליאל (הליכוד): << קריאה >> קרעי, למה אתה עולה ראשון? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מה זה משנה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כל חבר כנסת יכול לעלות 15 דקות. << קריאה >> גילה גמליאל (הליכוד): << קריאה >> משנה, משנה – – – אמצע הלילה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אני אהיה בעונש עד 07:00? גם ככה צריכים כל רבע שעה להחליף מישהו. << קריאה >> יריב לוין (הליכוד): << קריאה >> אין שום בעיה, אני אעלה אחרון. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> זה בסדר, לא אכפת לי. אם מישהו רוצה ראשון, אז אין בעיה. << קריאה >> גילה גמליאל (הליכוד): << קריאה >> אני, אני אעלה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, ניתן לחברת הכנסת גמליאל? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אבל אתה התחלת. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אבל דנו פה – לא ידענו – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אין בעיה, בסדר גמור. חברת הכנסת גמליאל אחריך. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> לא, היא רוצה ללכת לישון ואני יכול להיות פה עד 07:00. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אם שניהם קובעים בהסכמה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, תתכבד. לא, בוא, בוא, דבר, היא תמתין כולה 12 דקות. בבקשה. נשמע את דברי האמת שלך. בבקשה, חבר הכנסת קרעי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני אגיד לך משהו, גילה, כבר עברו שלוש דקות, הוא לא רוצה לאפס את השעון ל-15. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> לא, זה בסדר. אז תן לה 12. << קריאה >> גילה גמליאל (הליכוד): << קריאה >> אני אדבר 12. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בואו, תתחלפו. על זה לא נלך לרב. << דובר >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אנחנו נמצאים פה בכנסת כל לילה עד השעות הקטנות מכיוון שכנסת ישראל דרדרה את השיח שלה לרמות מחפירות. הקואליציה מנסה בדרך דורסנית לפגוע בזכויות האופוזיציה, ביכולת שלה לבוא ולבצע את הפעילות הפרלמנטרית המוקנית על פי חוק על מנת לבוא ולנהל את יכולת הפיקוח של חברי וחברות הכנסת על פעילות הממשלה. הייתי מציעה לאנשים פה ללמוד מה קורה בפרלמנטים בעולם. בכל הפרלמנטים בעולם זה המקום שבו יש את האפשרות והכלים לנבחרי ונבחרות העם לבוא ולייצג את הציבור, בין יתר הדברים על ידי הפיקוח על הממשלה. אבל מה שאני רואה כאן זה שר מקשר בין כנסת לממשלה שמנהל את הכנסת, מנהל את הקואליציה, מנהל את הפעילות כאן, וככה זה גם נראה. אתם צריכים להתחיל לחשוב איך אתם רוצים שהבית הזה ייראה. מה הכללים. אני תמיד אומרת, יש את מסך הבערות של רולס, שקבע את כללי הצדק כהגינות, בניסיון לקבוע כללים איך זה אמור להיראות כשלא יודעים מה קורה מבעד למסך הזה – האם האנשים יהיו באופוזיציה או האם הם יהיו בקואליציה. את הדברים הללו הגיעה העת, לטעמי, לבוא ולקבוע כאן בכללים מובנים, סדורים וברורים, ולמנוע את הביזיונות הללו. לראות כאן חבר, קולגה של כל חברי וחברות הכנסת, חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי – במקום לשבת שבעה על אחותו הוא נמצא כאן, בבית הזה, ויש פער של שמונה חברי כנסת בקואליציה. זאת חרפה עבורכם. אני לא יודעת איך אתם יכולים לחיות עם הנתון הזה. איך אתם יכולים לבוא ולהעביר החלטה זניחה, שכל המהות שלה לפרק את תנועת הליכוד; לבוא ולנסות לגרוע ארבעה חברי כנסת, ובגין זה אתם גורמים לחבר כנסת מטעמכם לא לשבת שבעה. אתם צריכים פשוט להתבייש אם כבר דרדרתם את עצמכם למצב מן הסוג הזה. דבר שהוא פשוט בלתי נסבל. אנחנו כקואליציה בניסיון לדאוג לקיזוז במהלך כל השבעה. ניסיתם לבוא ולהציג מצג שווא בהקשר הזה, ולבוא ולנסות לפגוע באופוזיציה, שניסתה לתת את המענה אנושי עבור חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי. אני רוצה לומר לכם דבר אחד, אני פה ותיקת חברות הכנסת, זילות כזאת של חברי וחברות הבית הזה לא ראיתי שנים. יש פה ניצול ציני של חברי וחברות כנסת חדשים, שלא יודעים בדיוק עדיין את הכללים ואיך הם מתנהלים. אתם עדיין נמצאים בימים הראשונים שלכם פה בכנסת, בתוך ההרכבים של ממשלות. כשתסתכלו בדיעבד, המחזה המביש הזה – לראות כאן את חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי נשאר, לא יושב שבעה ומצביע על הצעת חוק כזאת שולית בספר החוקים של מדינת ישראל, שטוב היה אם בכלל לא הייתה עולה בבית הזה – אני לא יודעת איך אתם תוכלו לישון טוב בלילה, כי לי, לי קשה לראות את זה. << קריאה >> אביר קארה (ימינה): << קריאה >> גילה, אז תתחייבי עכשיו – – – << דובר_המשך >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם תתביישו לכם, אל תטיפו לנו, אל תטיפו לנו. אני הראשונה שהתקשרתי אליו היום, והצעתי לו את הקיזוז הזה. אתה אל תטיף לי. << קריאה >> אביר קארה (ימינה): << קריאה >> לא, אבל עכשיו תתחייבי למחר. הבן אדם יושב שבעה. תתחייבי למחר, הבן אדם יושב שבעה. << דובר_המשך >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר_המשך >> אני באמת לא רוצה לפגוע באופן פרסונלי, אז כדאי שנהיה בשקט. אתם צריכים להתחיל לעשות קצת שיעורי בית לגבי עצמכם. צריכים להתחיל ולראות קצת איך באמת זה צריך להתנהל. לנו בטח לא צריך להטיף. אנחנו את העבודה כבר יודעים, ואנחנו גם עושים אותה בצורה קצת יותר הגיונית. << קריאה >> אביר קארה (ימינה): << קריאה >> יוצאת דופן. << דובר_המשך >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר_המשך >> אין ספק, אני חייבת לומר שאני ערה לכך שהיו גם נפגעים בהתנהלות כשאנחנו היינו בקואליציה. אני התרעתי עליהם גם בזמן אמת, בזמן שאני הייתי שרה בממשלה. עמדתי גם על הדברים האלה, שחלקם לא היו אמורים להיות. אבל כפי שאמרתי, אפשר לקבוע כללים, לא מכאן והלאה, שלא תתבכיינו לנו שאנחנו רוצים לפגוע בכם, אבל מהכנסת הבאה והלאה, על מנת שהכנסת הזאת באמת תתנהל כמו שצריך, ולא כפי שזה מתנהל כיום. על כן, אני אומרת, כבוד היושב-ראש מיקי, כיושב-ראש הכנסת, הצעתי לך כבר בעבר ואני מציעה לך את זה גם כאן היום. צריך להקים כאן צוות מוחות של חברי וחברות כנסת. אפשר להיעזר גם בנבחרים ונבחרות לשעבר, ולבנות כאן כללים סדורים איך הבית הזה אמור להתנהל, על מנת שאנחנו כנבחרי ונבחרות העם באמת נוכל לייצג את העם בצורה נכונה וטובה, ולא כפי שזה קורה היום. עכשיו אני פונה לקולגות שלי, באמת בניסיון להבין. יש אנשים רציניים בבית הזה. מה היה דחוף לכם באמצע הלילה להטריד את ציונה, שאמורה ללכת לישון בלילה במקום להכין לכם פה נס קפה בשעות לילה מאוחרות ובשעות הבוקר? מה היה דחוף לכם שירדנה תהיה באמצע הלילה עד שעה – מה השעה עכשיו כבר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עד 07:00. << דובר_המשך >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר_המשך >> עד 07:00. על מה? מה היה דחוף, שמנהלות ומנהלי הסיעה, שהשומרים בכניסה יבואו ויהיו עד 07:00? מה היה דחוף לכם להציג, את מה? לנסות ולגנוב, כביכול, ארבעה חברי כנסת מהליכוד, זה הנושא המרכזי? ממשלת השינוי, ממשלת המהפך, שמה בדיוק רוצה לעשות, לנסות ולייצר בקיעים במפלגה אחרת? הרי היום החוק מאפשר שליש סיעה למי שרוצה לפרוש. הרי החוק מאפשר היום שבעה חברי כנסת. מה כל כך בער לכם להטריד את המנוחה של בית הנבחרים במדינת ישראל על מנת להפוך את זה לארבעה נבחרים שיוכלו לערוק? אני חייבת להבין את ההיגיון. אני חייבת להבין את השליחות הציבורית הנועזת שבוערת בעצמותיה של המפלגה שנקראת התקווה. באמת תקווה לישראל. אני רוצה לומר לכם שאני פשוט מתביישת בסגנון, ברצון לבוא לשלוט בדרכים נלוזות במקום לייצר פה באמת שיח אחר. הבית הזה התנהל בעבר גם בצורות אחרות. אתם פשוט מתנהגים בצורה מבישה, ולא בכדי האמון של הציבור בנבחרי ונבחרות העם הולך ונמוג. השיח פה מתלהם; השיח כאן הפך להיות דבר בלתי נסבל. אתם פשוט מביישים את הבית הזה. אני רוצה לומר לכם, כוותיקת חברות הכנסת, ככל שזה ימשיך בצורה כזאת, אני לא רואה באמת את דור העתיד. מיקי, אתה יודע, הבית הזה גם הפך להיות עם יותר ויותר ממונים וממונות ופחות ופחות נבחרי ונבחרות העם. אתה הפסדת חבר יקר, את חבר הכנסת לשעבר עפר שלח, אחד האנשים הטובים, המוצלחים והמקצועיים שהיו כאן, בבית הזה, הרבה כתוצאה מהדרך והשיטה. אם לא נשכיל לשנות את שיטת הבחירות במדינת ישראל אנחנו נראה יותר ויותר מפלגות של נבחרים שהם בוחרים וממנים את הרשימות בבית הזה. יותר ויותר ממונים וממונות, חסרי דעה, חסרי רצון. אפילו דבר בסיסי כמו לשבת שבעה על המשפחה שלהם – זה לא בנמצא. למה? כי אחרת הם לא ייבחרו על ידי הממונים עליהם. אני רוצה לומר לכם, באמת עם הרבה כאב אני צועקת את הצעקה הזאת: בואו ניקח אחריות לנבחרים הבאים של עם ישראל, של כנסת ישראל. נשנה את השיטה, שתהיה הגיונית, שתהיה שיטה שיכולה באמת ליצור כאן ייצוג הולם, ייצוג מייצג של עם ישראל ואזרחי מדינת ישראל בכללותם, אבל שיטה שתוכל באמת לייצר פה אפשרות לקדם את הצרכים של אזרחי מדינת ישראל ולא לבוא כל היום וכל הלילות ולבזבז אותם בשיח, ממש – לא רק לא מעניין, אלא מבייש בכלל את עצם הנבחרות שלנו כאן; מבייש את עצם המקצועניות שנמצאות כאן לשמאלך, מיקי; מבייש את כל עובדי ועובדות הכנסת הזאת. לא רק שאנחנו מקצרים להם בחוצפתנו את הפגרה, אנחנו מקצרים להם אותה – על מה? בואו נשאל את עצמנו: על מה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, לא נקצר. << דובר_המשך >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו באים לקצר להם את הפגרה על מנת שבאמת נישאר פה לילות, באיזו חקיקה, מה זה, אני חייבת לציין – מדהימה, מאוד מעניינת. חוק נורבגי – וואו; חוק של אולי עריקים בתוך מפלגות גדולות – וואו. זה באמת מה שאנחנו רוצים להראות לציבור? זה מה שאנחנו נראה, ונקרא לצעירים ולצעירות שלנו: בואו בהמוניכם, תתמודדו כאן בבית הזה? עזוב שכבר לא נשאר להם למה להתמודד כי כבר לא נותרו כמעט בכלל מפלגות. אז גם מפלגות שמתמודדות ויש להן פריימריז, בואו נעביר חוק ואולי נגנוב להם איזה ארבעה עריקים, ככה, על הדרך, בצורה של מחטף. לאן עוד רוצים לדרדר את הבית הזה? יש פה אנשים מצוינים; יש פה אנשים שגדלו איתי באגודות הסטודנטים. גם שם ידענו להילחם, כל אחד, אבל לדעת שיש כללים. הכללים פה נעלמו; הכללים בבית הזה התפוגגו. אנחנו יוצרים פה שיח שהופך להיות שיח פרסונלי, שיח פוליטי רדוד, שיח שפשוט אין בו עומק מתבקש על מנת שנוכל לייצר את השיח הזה. אני קוראת לך עוד פעם, מיקי, אתה יודע שאני מאוד מוקירה אותך ומעריכה אותך, אתה באמת בן אדם רציני. יש פה צעירים וצעירות בבית הזה שיכולים לעשות את המהפך לכנסת הבאה. איך אמר לנו פעם ראש הממשלה נתניהו? יש הצבעה אחת שכל אחד יכול להצביע, מבחינתו, כמו שהוא הצביע בזמנו על שינוי שיטת ממשל – כל אחד צריך לפי צו מצפונו. כאן אני ממש באה בקריאה לכל הצעירים והצעירות בחבורה, כל החדשים והחדשות כאן, שבאים עם שליחות אמיתית למען אזרחי מדינת ישראל וארץ ישראל: בפעם הזאת נבנה ביחד שיטת בחירות, שנוכל להרים כולנו את הראש יום למוחרת. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בוסו, בבקשה. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עוד לילה, ליל שימורים שחברי הכנסת עושים כאן באמת במסירות. אני כבר ציינתי בנאום הקודם שלי את עובדי המשכן, עובדי המשמר, אבטחה, סדרניות. לא מובנת מאליה כל הארת הפנים הזאת, כשנותנים לחברי הפרלמנט הישראלי את הכלים לתת את השירות. על כך מגיע להם יישר כוח. אזרחי ישראל, חשוב שידעו על מה כל המשיכות האלה. למה מתנגדים, לכאורה, לחוקים מסוימים. יש עכשיו חוק תעבורה – למה מושכים? וגם בחוק הקודם ראינו שהיה פה שיתוף פעולה פורה עם הרשימה המשותפת לצורך העברת החוק; כמו אתמול, בחוק האזרחות, כשהיו צריכים לעשות עסקאות בשביל לנסות להעביר את החוק, שהגדירו אותו כל כך מסוכן. אז אני אספר משל קטן. היה פעם אדם אחד שלאחר עשרות שנים התגרש, עזב את הבית שלו. אחרי הפצרות – אומרים לו: למה אתה עוזב את הבית? נשאר – עזב את הבית. אחרי חצי שנה הוא חוזר הביתה לבקש אוכל. הוא אומר: תנו לי לאכול. אמרו לו: למה לתת לך לאכול? הוא אמר: אני רעב, אין לי מקום לאכול בשום מקום, לא מקבלים אותי באף מקום. לא קיבלו אותו בחזרה לאכול. אחר כך הוא אמר: אם לא תיתנו לי לאכול ואני אמות, האחריות עליכם. זה למעשה מה שאומרים עכשיו חברי הקואליציה לאופוזיציה. יש לנו חוקים. הינה, אני קורא עכשיו ציוץ של שר הביטחון מר בני גנץ: "נאלצתי למשוך הלילה חוק חשוב מאוד, שמטרתו מניעת השתמטות – – – של נשים, שנתנו הצהרות שווא על דתיותן. המשמעות היא, שהוועדה שיכלה לבטל פטורים כאלה – תפורק, ואנחנו במערכת הביטחון ניוותר בלי הכלים להתמודד עם התופעה". ואז הוא אומר: "צר לי מאוד שמפלגת הליכוד ומפלגות ציוניות נוספות מביאות לפגיעה בביטחון ועידוד השתמטות". ריבונו של עולם, אדוני שר הביטחון, אתה מודאג מהפגיעה של חברי האופוזיציה? קודם כול תדאג מהשותפים שלך בקואליציה. לא מדאיג אתכם שלכאורה השותפים שלכם, גם בחוק האזרחות, מטרתם לפגוע בביטחון המדינה? פונים אחר כך אלינו בתלונות? אני אסביר את הסכנה של מה שעשתה אתמול שרת הפנים בהצהרה שלה כאן, מעל הדוכן. היא דיברה על הנושא ההומניטרי ועל פתיחת האישורים. התברר שזה לפחות כפול מהמספרים שהיא דיברה כאן. אבל אם עד עכשיו יכול היה שר הפנים ללכת לבית המשפט או למשרד המשפטים ולא לאשר בקשות מטעמי ביטחון, נגמר הסיפור הזה של "מטעמי ביטחון". כי כבר אומרים לו: לא, זה לא מטעמי ביטחון, אלה טעמים הומניטריים. אלה כבר עסקאות פוליטיות. זאת הסכנה האמיתית, העסקאות הפוליטיות לצורך הכנסת עוד אזרחים ואזרחים. בשביל מה? בשביל לתחזק את הממשלה. ולמי באים בתלונות? אלינו, חברי האופוזיציה: תעזרו לנו, תיתנו לנו קרש הצלה, תנו לנו גלגל כי אנחנו טובעים. וחוק אחר חוק – בעוד חוק מסוים שרצו להעביר, בנושא פיצול סיעות, צריך לבוא לרשימה המשותפת. אבל מה, עכשיו זה לכאורה חוק בנושא תיקון פקודת התעבורה לגבי המוניות. אז אזרחי ישראל צריכים לדעת, יש חוקים שהם הוראות שעה שפוקעות, לפחות 18 חוקים, אבל לקואליציה יש דברים יותר חשובים מהוראות השעה שהם באים אלינו בתלונות עליהם. צריך להעביר את חוק-יסוד: הכנסת בשביל להכניס עוד חברי כנסת נורבגיים; צריך להעביר חוק על פיצול. אלה הדברים החשובים של מדינת ישראל, לפני ביטחון המדינה שמדבר עליו מר גנץ. ואז, נאלצים למשוך חוקים, נאלצים למשוך את החוקים בגלל אי-יכולת להעביר אותם. זה מראה על אי-משילות, וזה מה שאזרחי ישראל צריכים לדעת, הסכנה של הקואליציה הצרה הזאת היא שהיא שנשענת על מי שלא יכול להיות שותף באמת. שמונה מפלגות שחברו להן בשביל הסמנטיקה, בשביל הכיסאות, בלי שום חיבור אמיתי למשול. לא היה כזה דבר אף פעם במדינת ישראל. שימו לב: שבוע שני לקואליציה, שבוע שני, ואנחנו רואים שבחוק אחרי חוק הם צריכים לגייס את כולם בשעות הקטנות של הלילה, אבל את הדברים החשובים האמיתיים לא מעבירים. דיברתי כאן, מעל הדוכן, על הנושא, על האמירה שהצהרתי, שמבחינתנו הכרה בזרם הרפורמי כחלק מעוד זרם ביהדות זו העמדת צלם בהיכל, ועל הסכנה שכרוכה בכך. אבל בפרשת השבוע הקודמת, פרשת פינחס – אדוני היושב-ראש, אני יודע שאתה אוהב לשמוע דבר תורה – לפינחס הכוהן היה ויכוח עם נשיא בית אב לשמעוני. למה? הוא רצה לישא בת אם נוכרייה. היה לו ויכוח עם משה רבנו. הוא אמר לו: בת יתרו – מי התיר לך לשאת אותה? למרות שכתוב שהיא התגיירה כדין וכהלכה. ראה פינחס את הוויכוח שמתנהל, עשה מעשה והרג את האיש ואת האישה. לכאורה, היו צריכים להגיד לו: מה הקיצוניות הזאת? בוא, תבוא להידברות, בסך הכול הוא רצה לשאת אישה שאולי התגיירה בגיור רפורמי ואולי לא כהלכה. הייתה אנדרלמוסיה מסוימת כלפי פינחס. ראה הקדוש ברוך הוא – שחלילה לא יפגעו בפינחס שאולי הוא עשה מעשה לא נכון, ואז אמר הקדוש ברוך הוא: פינחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן "השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי. לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום". שים לב איך הוא קרא לפינחס במעשה הקנאות הזה: שלום. אומר הקדוש ברוך הוא: עם ישראל, תדעו, מתי שמישהו עושה משהו שקשור להלכה, בשביל ההקפדה על ההלכה, לא בשביל להיות נחמד עם האנשים, הוא ההגדרה של השלום. שלום עושים עם הקדוש ברוך הוא קודם כול, ולאחר מכן – עם האחים. המושג הזה של יהדות מחבקת – אין ספק, מרן הרב עובדיה, עליו השלום, בדרכו הנעימה והנפלאה לחבק כל אחד ואחת מעם ישראל – וכי מישהו מעלה בדעתו שאולי הוא היה מעגל את ההלכות? הרי יש לנו ארבעה חלקי שולחן ערוך שכל פיפס ופיפס שם הוא האלף-בית של ההלכה, ומשם אנחנו בונים את החיים שלנו. לא בונים את השולחן ערוך לפי החיים, אלא החיים נבנים לפי השולחן ערוך. סבא, עליו השלום, היה חבר מועצת הרבנות הראשית והיה הרב הראשי של רמלה-לוד, רבי יצחק אבוחצירא הבאבא חאקי, זכותו תגן עלינו, והוא היה ידוע באמת כבן אדם נעים הליכות ומאיר פנים לכל אחד. הוא היה גבוה, 2 מטרים פלוס, והוא היה הולך כל שבת מהבית לבית הכנסת ברמלה – גם אני גרתי שם, ברמלה – ממש מול המשטרה, והולך לשוק. היה הולך את ההליכה הזאת. הייתה לו גלימה, היה לבוש כמו הראשון לציון, והייתה לו הדרת פנים מיוחדת. היה איזה יהודי אחד שכל שבת, כשסבא היה עובר, היה משקה את הגינה ומתריס ומראה חילול שבת. סבא היה עובר כל שבת ואומר לו: "שבת שלום, אדוני", ובחזור: "שבת שלום". אחרי שלוש שבתות, כמובן שהוא התבייש. אחרי תקופה הוא חזר בתשובה והקים משפחה, והוא תמיד היה אומר לי: הארת פנים של סבא שלך. אבל סבא היה מקפיד על ההלכה קלה כבחמורה – לא מעגל את ההלכה ואת היהדות בשביל להאיר פנים לאנשים. לכן אני אומר: הארת פנים, יהדות מחבקת, צריך להכניס לתוכה משמעות. צריך להיות נחמדים וצריך להסביר את היופי שבתורה, אבל לא לשנות את התורה בשביל להיות נחמד עם האנשים. זו המשמעות של העמדת צלם בהיכל. זו המשמעות של לקחת את התורה – אתה יודע מה, תמיד עם המשמעות של הקראים. השבוע בוועדה, יושב-ראש הוועדה גלעד קריב, דיבר גם אודות הקראים ולא רק הרפורמים. הקראים לוקחים את הטלית, תולים אותה על הקיר – "וראיתם אותו", זו המשמעות. כתוב ששומרים שבת בבית – בבית אסור לחלל שבת ובחוץ מותר. יש להם עיוות של התורה. אבל, זו המשמעות: עיוות אמיתי. זה גם הרפורמים, זה גם הקראים. מבחינתנו, הכרה בזרם נוסף של יהדות – רפורמות, אמרתי, הסברתי, לשר לשירותי דת, עושים בכלכלה, עושים בדברים אחרים, אבל לא ביהדות. אנחנו הולכים כל פעם להכנסת ספר תורה, ורואים את הספר המהודר, שנקנה בעשרות אלפי שקלים, ולא שמענו שמישהו בא ואומר: חבר'ה, אולי צריך לשנות את הפונטים, אולי קצת תגים להוריד. כל הספר הזה, 600,000 ומשהו אותיות, אם יש איזה תג אחד שלא במקום, הספר פסול. זה לא כמעט פסול. יש או פסול או כשר. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – בזכות התורה? << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> ראיתי שאתה בירכת ברכות התורה. אז אמרנו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא. כי אפשר לומר – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אני רק מזכיר לו – – – << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> אמת. אתה עכשיו עוד מעט עולה לתת פרשת שבוע שלמה, חבר הכנסת שלמה קרעי, ותספר. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> דרשן בחסד עליון. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> ואתה, היושב-ראש, אין ספק שאבותיך וסביך, באמת במקורות האמיתיים, לא פיללו ולא יפללו להכיר בזרמים נוספים של יהדות – המסורת והשורשים. הסבירו פה כבר לפניי שאם היינו לוקחים את המספרים היינו רואים כמה יהודים היו אמורים להיות היום בארצות הברית, כללית בעם ישראל ובארצות הברית, במכפלות לאורך השנים, וכמה יש בפועל – ולמה? בגלל ההתבוללות הנוראה שקיימת בארצות הברית ובמקומות אחרים, בגלל ההכרה בזרמים הנוספים של הרפורמים והקונסרבטיבים ועוד גופים, שבסוף גרמו לטשטוש היהדות. לכן אנחנו כאן, במדינת היהודים, מדינת ישראל, מדינת הלאום שלנו. נרדפנו אלפי שנים בכל מקום בשל היותנו יהודים בלי לוותר על ההלכה. אנשים מסרו נפש בשואה על הנחת תפילין, כדי לקיים מצוות תקיעת שופר, בסכנה אמיתית ובחירוף נפש. הם לא עיגלו את עצמם ואמרו: בואו נהיה נחמדים בשביל להציל את עצמנו. הם מסרו נפש בשביל לקיים מצוות כזית של מצה בפסח. מה הם לא עשו? ואנחנו כאן, כשיש לנו את האפשרות ברוחב לקיים את התורה כהלכתה מבלי לפגוע במעמדם של אחרים, אז אנחנו נכניס לעצמנו עוד רעיונות שבסוף, בעוד כמה שנים טובות, בעוד 20 שנה, הנכד שלי ישאל אותי: סבא, איך הייתה נראית השבת במדינת ישראל, בוא ותספר לי, ואז אני אגיד לו: פעם לא היו נוסעים אוטובוסים בשבת. כשיצאת מבית הכנסת עם טלית בשבת, הייתה הרגשה אחרת. היום, לצערנו, יש אוטובוסים, יש מוניות וקניונים פתוחים. איך השבת שלנו תיראה עוד כמה שנים? הרי כאן הגבול המסוכן. כשאנחנו שומעים את שרת התחבורה: לאפשר תחבורה ציבורית בשבת – זה הפחד האמיתי. זה לא בשביל שאנחנו ניסע במכונית בשבת. אבל לא כפינו. לצערנו – הלוואי שכולם היו שומרים שבת, אבל מי שנוסע ברכבו הפרטי בשבת – אוקיי. אבל במרחב הציבורי? הרי ברגע שתפתח תחבורה ציבורית בשבת אתה גורם לכך שיהיו נהגים שלא מחללים שבת שלא יוכלו לעבוד, ותצטרך לפתוח חנויות שנותנות שירות לאותם הנוסעים, תחנות רכבת. זו בדיוק הפגיעה במרחב הציבורי וטשטוש היהדות במדינת היהודים, מדינת ישראל. זו המלחמה העיקשת שלנו, שאנחנו עושים אותה בגאון ובעוז ונלחמים עליה גם כאן, עכשיו, בשעה 05:15, לפנות בוקר, לילה אחרי לילה. היום בבוקר הייתה אפשרות – לאחר שסיימנו כאן בשעה 07:00, זה היה היום בבוקר, נסעתי הביתה אפילו לשעתיים, למרות שהיינו צריכים אחר כך לחזור לוועדות, בשביל לראות. הילד שלי אומר לאשתי: אימא, איפה אבא? מה, עוד לילה הוא יישן פה? בצוהריים, לפני שבאתי, הוא אמר לי: אבא. אמרתי לו: בני היקר, אנחנו נשלחנו לחוקק חוקים ולעמוד על הקדושה ועל היהדות של מדינת ישראל והעם היהודי, וזה מה שאנחנו עושים. לפחות הילד יודע וגאה בכך שאבא שלו, שלא נמצא לילה אחרי לילה וימים שלמים, מוסר את הנפש, כמו כל החברים כאן שנמצאים באופוזיציה, למען הקיום של היהדות, ואנחנו עושים את זה בגאווה אמיתית, ואנחנו מקווים, סמוכים ובטוחים שגם היושב-ראש וגם החברים הנוספים באופוזיציה, כשיראו את הטשטוש ואת הסכנה – לא ייתנו לחוקים הדרקוניים לפגוע במדינת היהודים, בקדושת המדינה לאורך דורותיה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת בוסו. חבר הכנסת קרעי, אתה רוצה? כי יש רשימה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אוקיי. בבקשה, חברת הכנסת וולדיגר. << קריאה >> אביר קארה (ימינה): << קריאה >> כמה זמן יש לוולדיגר? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הרבה. בבקשה. << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי הנכבדים, ראיתי שאני כבר לא זוכרת באיזה יום זה היה כי כל הימים מתערבבים לי, אבל אני כן זוכרת שנדמה לי שהשבוע ישבה כאן חבורה בצד הקואליציה ותוך כדי המליאה ראתה את היורו, את הכדורגל. כשאני יוצאת החוצה לפרסה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מה, זה היה בשבוע שעבר? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא יודע, לא ראיתי. הייתי – – – << דובר_המשך >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא משנה. אני פחות מחוברת לזה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הייתי עסוק בעבודה. << דובר_המשך >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אבל אני כן רואה, גם כשאני יוצאת לפרסה, את החבורה מתלכדת כולה סביב הטלוויזיה ורואה את היורו. הכדורגל הזה, יחד עם הטרלול שקורה לנו במדינה, יותר נכון בממשלה, עם ההתחברות לרע"מ; יחד, לצערי, עם המאורעות שהיו פה לפני פחות מחודש, בסביבות חודש, ברמלה, בלוד ובכל הערים המעורבות, שאני נכחתי בהם וראיתי במו עיניי קבוצות ענקיות של ערבים שמסתובבים עם הדגלים של אש"ף ובעצם צועקים חמס על מדינת ישראל – נזכרתי באיזה מאמר יפה שכתב אורי אורבך, זיכרונו לברכה, חבר כנסת שלנו יקר ואהוב, איש מוכשר ומדהים, ואני חייבת לקרוא את המאמר הזה – הוא לא ארוך – ברשותכם. הוא קרא למאמר "זה לא הליגה הערבית". כך כותב אורי אורבך, זיכרונו לברכה: "האוהדים חסרי התרבות של בני סח'נין השתוללו בזמן נגינת 'התקווה' בטדי, שרקו בוז וקראו קריאות לאומניות בערבית. אבל, כפי שרגילים אצלנו, נהוג לתת להם 'הנחת-ערבים'. כאילו ככה זה אצלם, מה לעשות – – – קריאות גזעניות נגד ערבים – מעשה פסול המזכה אותך בצדק בשלילת נקודות ליגה; אבל ביזוי ההמנון הלאומי שלנו עובר לידנו כאילו כלום לא קרה", וכבודנו – "כבודנו מחול". ממשיך אורי אורבך וכותב: "כי אצלנו התרגלנו למחשבה הנואלת שלערבים מותר הכול. כי הם נורא מקופחים. והכיבוש, והקשקוש", ואין להם ביוב, "אין להם ביוב זורם וכל ההבלים האלה. אז בגלל שיש להם ילדות עשוקה, מותר להם להוציא לנו אצבע משולשת בהמנון הלאומי שלנו". ואז, הוא ממשיך וכותב, שוב, אני מזכירה, אורי אורבך – רגע, חכו, זה פשוט בווטסאפ שלי – הוא כותב: בגלל שהייתה להם ילדות עשוקה, מותר להוציא לנו אצבע משולשת. "צריך לומר לאוהדי סח'נין, באמצעות עונש ראוי, כי אנחנו לא מוכנים לעסקה הזו. כן, אנחנו פטריוטים ויהודים לאומיים, ואצלנו לא מבזים את ההמנון בציבור. נכנסים על זה לכלא, מקבלים על זה קנס, יורדים על זה ליגה. ושלא יתבלבלו בין ליגת העל לליגה הערבית". ושוב, ממשיך לו אורי היקר והאהוב כל כך וכותב: "אני לא מצפה שהם ישירו במלוא הגרון את 'נפש יהודי הומייה', למרות שעדיף לכל ערבי במזרח התיכון לחיות בחורף היהודי בישראל מאשר באביב הערבי בסוריה או במצרים, אבל זכותנו לדרוש שמי שלא רוצה לשיר, שלפחות יסתום. אתם אזרחים? אם כן, תתנהגו כמו אזרחים, לא כמו עדר פראים מוסתים שאף אחד לא רוצה להתעסק איתם. לא מדובר פה על כדורגל אלא על תרבות. סח'נין יכולה להבקיע שלושה ואפילו, חס וחלילה, שישה שערים לרשת של בית"ר, אבל על קריאות לאומניות במשחק כדורגל ועל התפרעות בזמן ההמנון הלאומי שלנו הם צריכים לחטוף כזה עונש שכל סח'נין תשיר בפעם הבאה לא רק את 'התקווה' אלא גם את 'עם ישראל חי'. בינתיים, לאוהדים המתפרעים של בית"ר ירושלים צריך להביא משטרה, לאוהדים של סח'נין צריך להביא את המדינה". כך כתב אורי אורבך בידיעות אחרונות, כנראה בעיתון הספורט, ב-2 בפברואר 2012. לצערי הרב, לא הרבה דברים השתנו, או שבעצם להפך – השתנו אבל לרעה, כי אני מרגישה שאנחנו מוכרים את המדינה שלנו. אנחנו לא מספיק גאים במה שיש לנו. אנחנו מתביישים להגיד שזו מדינה יהודית, שהרוב צריך להיות פה רוב יהודי. לא צריך להתבייש בזה. זו לא גזענות. כמו שאמרתי בנאום הקודם שלי, חמי, זכרו לברכה, איבד את כל משפחתו בשואה, והוא רק ציפה, הוא לא האמין שיכול להיות דבר כזה שקיימת מדינה ליהודים. זה לא רק מדינה בשביל להגן עליה אלא זה ראשית צמיחת גאולתנו. זה המקום שבו עם ישראל חי, ואנחנו לא צריכים להתבייש בזה. שוב, זו לא גזענות. זה שלנו ומותר לנו. לכן ללכת ולעשות ממשלה יחד עם מפלגה שהיא לא ציונית – היא לא מאמינה שהמדינה הזאת היא מדינה יהודית, היא רוצה את מדינת כל אזרחיה, היא רוצה שתי מדינות לשני עמים – עם כזה דבר אי-אפשר להקים ממשלה. ממשלה צריכה ללכת לכיוון אחד נורא ברור, שזה מדינה של יהודים. ולכן אני פונה, כן, גם אלייך, חברתי; עידית, גם אלייך וגם לאלקין: איך אפשר להקים ממשלה עם מפלגה כרע"מ, או אפילו, ויסלחו לי חבריי, גם עם מרצ או כל מי שלא חושב שזו מדינת היהודים, שמותר לנו להיות פה? לא שמותר לנו – זו זכותנו, זכות אבותינו, לגור פה במדינה יהודית. בלי להתבלבל, בלי להתבייש, כן לשמור על הדמוגרפיה ולהגיד שלא רק שאי-אפשר להכניס פלסטינים בגלל ביטחון, אלא גם דמוגרפית – שתהיה מדינה יהודית, הרוב היהודי. אז אני קוראת גם לך, עידית, וגם לך, מר אלקין, וגם לבנט וגם לאילת: תחזרו הביתה לצד הלאומי, לצד הציוני המובהק, וכך נוכל באמת להוביל את המדינה שלנו למקום הרבה הרבה הרבה יותר טוב. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא. אבל אמרו לי עשר דקות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, לא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, לא. רבע שעה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. בבקשה, לרדת. << דובר_המשך >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> רגע, הם אמרו – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת פינדרוס. יש לכם מספיק זמן. אל תדאגו. בבקשה. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שרים וחברי כנסת ואנשים נכבדים עד מאוד, קודם כול, מכיוון שבחוקים הקודמים ומאז האירוע של ההצבעה שהייתה כאן לפני כשמונה-תשע שעות לא עליתי לכאן לדוכן, אני חייב לדבר קודם כול על התרבות הקלוקלת והייתי אומר תחושת הגועל שהרגשתי היום. זה שפוליטיקה היא אומנות השקר – מכירים אותה, יודעים על זה, וזה בסדר; זה לא בסדר, אבל עוד איכשהו התרגלנו. אבל החוויה שאני עברתי היום, אני חושב שזו חוויה שאני לא מכיר כמוה הרבה מאוד שנים ברמה האישית. אחרי לילה לבן שבו היינו כאן אתמול, התעוררתי היום בסביבות 13:30. לא עוברת שעה ואני מקבל טלפון מיושב-ראש סיעת הליכוד ויושב-ראש האופוזיציה יריב לוין, והוא מספר לי שידידנו, אחותו נפטרה והוא היה הבוקר בלוויה של אחותו והוא אבל ויושב שבעה, ואף שיש לנו החלטה שאין קיזוזים הוא שואל את ראשי סיעות האופוזיציה אם מקובל עלינו שיהיה קיזוז. התשובה שלנו ליריב הייתה: נא להודיע למי שמרכז את האופוזיציה – סליחה, את הקואליציה – שאנחנו מתקזזים. אני מגיע לכנסת ואני מקבל הודעות לעיתונות מכאן ועד להודעה חדשה. הודעות מתחילות לזרום: האופוזיציה אינה מוכנה להתקזז עם אדם ביום פטירת אחותו. אני זוכר בעבר בכנסת מקרים כאלה. אני זוכר שהיו דברים כאלה, זה היה בזמנו עם כמה אנשים. הרגשתי לא בנוח, אבל אמרתי: כנראה טעות סופר. הם לא יודעים שהסכמנו, מישהו לא יודע, מישהו לא הבין, מישהו הוציא את ההודעה, הודעה שקרית. קורה. אני מגיע לכאן ושואל שוב את יריב, והוא אומר לי: כן, התקזזנו, הכול בסדר, הודעתי למרכזת הקואליציה, הודעתי והכול בסדר. הגדילו לעשות והפרו קיזוז. זאת אומרת, "ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און". גם השמיצו אותנו שאנחנו לא אנושיים – ומה לעשות, הימין, גם אם הוא רוצה לא להיות אנושי, אין לו בכלל את הפריבילגיה הזאת במדינת ישראל – וגם בסוף עשו מעשה אשר לא ייעשה: הפרת קיזוז. יש דברים שהם באמת – התחושה הזאת היא תחושה באמת לא נעימה. למה דבר צריך להיות בנוי על רמאות? למה – מערכת מינימלית של יחסים בין אנשים שעובדים ביחד. אדוני היושב-ראש, אתה יודע, אני בבניין הזה כמעט שנתיים או קצת פחות. אני כבר לא זוכר באיזה בחירות אבל באחת הבחירות יצאתי לכמה חודשים. ישבנו פה, ואפשר לומר שהיית החבר הכי בכיר באופוזיציה, תקפת את הממשלה ותקפת אותה חזק. היו עוד חברים כאלה וכולם היו, ברמה האישית, ידידים, אמיתי. אני אומר את זה, ואתה יודע את זה. אני לא אומר את זה היום כי אתה יושב-ראש הכנסת. זה גם אתה וגם אלי אבידר, שהיה עומד ותוקף, וגם אחרים. בסדר, יש מערכת פוליטית שתוקפים בה, אבל במערכת האנושית ההתנהגות האנושית היא האלף-בית, היא האלף-בית ביחסים. כל אחד מאיתנו מייצג עמדות. הרי אנחנו לא מייצגים פה את עצמנו, אנחנו לא נמצאים פה בגלל המערכת האישית. אנחנו נמצאים כי אנחנו מייצגים עמדות ציבוריות, ובעמדות ציבוריות צריך להתלהט לפעמים וצריך לומר. אבל צריך להוציא את הפן האישי ההתנהלותי היום-יומי מתוך השיח הזה. ואני לא מצליח להבין, בשלושת השבועות האחרונים שאני מסתובב פה, למה החלק הזה לא נשאר מחוץ למערכת. הדבר הזה – ואני אומר לך בכנות – זה משהו שאני באמת באמת לא מצליח להבין. למה אנחנו צריכים להיות במצב הזה? והדבר הזה דורש מאיתנו – אמיתי – תיקון. זה נושא אחד, וכבר רציתי לדבר עליו קודם. הנושא השני זה נושא שדובר עליו קודם, וגם כן משם – אני חושב שיש בזה משהו מתרבות השקר. תראה, תראו, חבריי כולם, אנחנו, באמת, יש לנו ויכוחים. יש אנשים שרואים את מדינת ישראל יותר פלורליסטית ופתוחה, ויש אנשים שרואים את מדינת ישראל יותר דתית. האמונה הפשוטה שלנו שזכותנו על ארץ ישראל היא בגלל מי שאנחנו, בגלל מה שקיבלנו, בגלל התורה הקדושה שקיבלנו, בגלל ההבטחה האלוקית שקיבלנו, והדבר הזה הוא דו-צדדי. הוא מחייב אותנו. יש, לצערי הרב, יהודים שלא חושבים כך. אבל זה ויכוח. אבל מגיעים אנשים, ובשם הדת – דרך אגב היו הרבה כאלה בהיסטוריה היהודית – מנסים לסלף את הדת. כל זמן שהם לא מסלפים את הדת, יש לנו ויכוח אם זכותנו היא זכות אלוקית או זכות לאומית. זה ויכוח. אבל אם בשם הדת הם באים לסלף את הדת, זה דבר שהוא – אני חוזר שוב על ההגדרה שאמרתי קודם – הגדרה של שקר. זו הגדרה של דבר לא אמיתי. זה דבר שהוא שקרי. באה תנועה שיכולה להתחלף כמו גרביים ונותנת לי מוסר על ציונות? תנועה שבשנים מסוימות התנגדה להקמתה של מדינת ישראל, למי שיודע היסטוריה. הוועידות שלהם סירבו להכיר במדינת ישראל – בארץ ישראל כמקום מושבם של היהודים – סירבו בתוקף. לשמחתנו, אחת הסיבות לסטטוס קוו במדינת ישראל, למי שלא יודע היסטוריה: איך הגענו לסטטוס קוו? הרי בקום המדינה החרדים היו פה 2%, דתיים היו 10%–15%. איך הגענו להסכם סטטוס קוו במדינת ישראל עם האבות המייסדים? אחד הדברים – ואיפה נחתם ההסכם הזה, היסטורית, ולא כולם יודעים את זה: שהגיעה גולדה מאירסון, גולדה מאיר, לארצות הברית ורצתה את סיועם של היהודים בארצות הברית מול הממשל האמריקני – כי בשביל החלטת החלוקה באו"ם היה צריך את ארצות הברית. למה היה צריך את ארצות הברית? כי כל מדינות דרום אמריקה וצפון אמריקה כמובן חיכו למוצא פיה; קנדה, אבל גם מדינות דרום אמריקה, שהיו להן הרבה קולות באו"ם, חיכו למוצא פיה של ארצות הברית. וראה זה פלא, היא מגיעה לארצות הברית והיא לא מוצאת שותפים, כי מי ששולטות בארצות הברית הן התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית. חוץ מיהודי קונסרבטיבי אחד, בשביל האמת ההיסטורית, ואי-אפשר לקחת לו את זה – אף שיש לי איתם ויכוח על דברים אחרים ועל האמיתות של היהדות – אבא הלל סילבר. אבל חוץ ממנו אין מי שמסייע לה. היא מגיעה לוושינגטון, והיחידים שהיא פוגשת הם אגודת ישראל של ארצות הברית, ששם זה יחד עם דגל התורה. זה בשביל לא לפגוע. הרב גפני פה היה קופץ אם הייתי אומר רק אגודת ישראל בלי דגל התורה. אגודת ישראל בארצות הברית. הם מגיעים אליה בשביל שיעזרו לקבל את ההחלטה, שישפיעו על טרומן, ואמר להם הרב קוטלר, זיכרונו לברכה – דרך אגב, הוא דוד של הרב שך: בסדר, אתם תקימו מדינה, אבל במה היא תהיה יהודית? נסגרו שלושת ההסכמים – בעצם, ארבעה סעיפים: סעיף ראשון היה ששבת תהיה יום המנוחה הרשמי. כי תארו לעצמכם שאז היו יהודים שהתלבטו אם זה יהיה שישי כמו במזרח התיכון או שזה יהיה יום ראשון, כמו שהתרגלנו באירופה, או שבת כמו שקיבלנו בהר סיני. אז יום המנוחה הרשמי יהיה שבת ותהיה שבת בפרהסיה במדינה שתקום; החלק השני בהסכם היה הנושא שגם עכשיו מנסים לפגוע בו: הנושא שגירושים ונישואים יהיו על ידי הרבנות הראשית לישראל. כל הנושאים של דת, של גירושים ונישואים יהיו על ידי הרבנות הראשית לישראל. החלק השלישי, שתהיה כשרות במוסדות המדינה הרשמיים. אלה היו שלושת הדברים. היה עוד סעיף רביעי – הרי כמו תמיד, ואתם מכירים את זה, צריך סעיף רביעי – שהחינוך החרדי יישאר אוטונומי. בעצם, זה מה שקראו לו אז: הזרם הרביעי. משם נולד הסטטוס קוו. אבל למה אני מספר את כל ההיבט ההיסטורי הזה, מעבר לזה שאני צריך להעביר פה רבע שעה על הדוכן כרגע, בהוראת ראשי האופוזיציה? אם לא הסירוב של התנועה הרפורמית לסייע לגולדה מאיר, ואם לא הסירוב של רוב מניין ובניין של התנועה הקונסרבטיבית לסייע לגולדה מאיר, לא היינו מגיעים בכלל להסכם הזה. הם באים היום פה לכנסת בחוצפתם ואומרים לי מוסר. עמד פה יושב-ראש ועדת החוקה עם הכיפה הגדולה על הראש והסביר פה במשך עשר דקות שאני לא ציוני. הסביר פה שאני לא ציוני. אז, יש פה את ראש העיר לשעבר של ירושלים, ניר ברקת, ידידי, שהייתי ממלא מקום שלו, והייתי תמיד מראה לו: אנחנו נישאר בירושלים אם יהיו תנאים או לא יהיו תנאים, אם יהיו כבישים או לא יהיו כבישים, אם יהיו פקקים או לא יהיו פקקים. אנחנו נישאר בירושלים בכל מחיר. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זה המדד לציונות? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הרי הציבור שאתה מייצג יברח מהעיר אם לא. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זה המדד לציונות, בעיניך? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מדד לציונות זה כמה אתה אוהב את הארץ הזאת, ואתה לא תזוז ממנה בשום תנאי ולא רק בגלל נוחות ולא בגלל שכדאי לך. המדד לציונות זה כמה אתה מחובר. גוף דתי שעוקר מהתפילה את "ותחזינה עינינו" כי זו בכלל לא השאיפה שלו, לחזור לציון, הוא בטח לא ציוני. קודם כול, נתחיל מזה. קודם כול, נתחיל מזה שבן אדם שלוש פעמים ביום, ובשבת ארבע פעמים ביום, וביום כיפור חמש פעמים ביום, אומר: כל מה שאני רוצה זה רק דבר אחד – לחזור לציון. לא רוצה שום דבר אחר. הוא אומר את אותו דבר באתיופיה, בתימן, בארצות הברית ובאירופה, ואז בא גוף ואומר: רגע, לא בטוח שזו השאיפה שלי. בוא נעקור את זה מהתפילה. "וקרב פזורינו מבין הגויים" אני עוקר מהתפילה. הוא, קודם כול, לא יכול להטיף לי על ציונות. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתה רוצה שאני אתווכח עם מתן כהנא אם שירות בצה"ל זה ציונות? זה ויכוח לגיטימי. אבל מי – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> שנייה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני קודם כול מדבר ברמה הדתית. אם בן אדם זה מה שהדת שלו אומרת, שכל השאיפה שלו – זו שאיפת חייו – לחזור לציון; זה מה שמעניין אותו באלפיים שנות גלות, וגם כשהוא נמצא פה מעניין אותו בניין ירושלים כערך עליון דתי – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> כלומר – – – אורתודוקסים? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> שנייה. ובאה התנועה ואומרת שלא, הוא לא יכול להטיף לי, קודם כול, להיות ציוני. עכשיו אתה בא ואומר לי: תשמע – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> פינדרוס, האורתודוקסים שחיים בחו"ל, בברוקלין ובקהילות באירופה – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן, ברוקלין. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – שלא מממשים את הצו שלהם להגיע לפה לארץ אבל הם תומכים בקיומה של ישראל, לא ציונים בעיניך. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אז אני אגיד לך: הוא פחות ציוני ממי שמשאיר את עגל הזהב האמריקני ובא לארץ. ההוא יותר ציוני ממנו. והוא באמת פחות – אני מסכים איתך – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> חסידי סאטמר בישראל הם ציונים? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> דרך אגב, כמו שאני פחות דתי מאחים שלי, שמקדישים את כל חייהם ללימוד תורה ואני מבזבז את זמני פה, באופן יחסי לפחות אליהם – אני משתדל לא לבזבז את הזמן, אבל זה באופן יחסי למה שהם עושים ביום; אתה יודע, אין מה לעשות, יש אחד שעושה מיליארדים באקזיט ויש אחד, מה לעשות, שהוא סנדלר ועושה 50–70 שקל בשעה. תמיד יש. יש מעמדות. אבל אתה שואל – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> איך אתה – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, אני אומר באופן יחסי: אין ספק שיהודי שנמצא פה ועוזב את עגל הזהב שלו שם ונמצא פה הוא הרבה יותר ציוני מיהודי שלא עולה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אין זיקה למדינת ישראל בעיניך? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כשהוא אומר "ותחזינה עינינו", איך הוא משקיט את המצפון שלו? אבל מה לעשות, אין לי עבודה שם, זה לא מסתדר לי, אם היה מסתדר לי אני רוצה. אז הוא רץ וקונה בית. אני לא יודע אם אתה מכיר את היהודים האורתודוקסים האלה, חלקם הגדול לפחות – בירושלים היו דיונים על דירות הרפאים בגלל זה. הוא קונה בית ואומר: תקשיב, אני גומר את הביזנס שלי, כבר מעביר את הביזנס שלי, והוא מעביר חלק. אתה יודע שיש בירושלים – עברנו את זה בקורונה עכשיו – מעל כמעט 60,000 אנשים שגרים כאן קבוע מעל 15 שנה במעמד תייר? אתה יודע את זה? למה? כי הם כל הזמן: אנחנו מנסים, אנחנו לא בטוחים, לא בטוחים שנצליח, אבל אנחנו מנסים. הם משלמים על זה מחיר יקר. הם הלוך-חזור על הקו, המשפחה שלהם פה. יש לך עשרות אלפי יהודים אמריקאים שנמצאים פה בארץ והם כל הזמן בלחץ, כי הם רוצים לעבור, רוצים להיות פה. ההורים שלהם קונים דירות פה ואומרים: אנחנו נבוא, נפרוש לפנסיה, אני מחפש עבודה כמורה. הם ציונים, בעיניי, כי כל הוויי החיים שלהם והכול מסתובב סביב בניין ציון. הוא אומר: יש לי בעיה עם חינוך ילדים. אני יכול להתווכח איתם ואני מנסה לשכנע אותם לעלות לארץ, אבל הוא אומר: יש לי, טכנית, בעיה. הוא הרבה יותר ציוני מאשר יהודי שיושב שם, סליחה, ומוחק מספר התפילות שלו ומהבקשות שלו ומהמאוויים שלו את "ותחזינה עינינו". עכשיו, נכון, יש לי עוד ויכוח איתם, אבל זה ויכוח אחר. זה הוויכוח שלי. יש לי ויכוח עם מישהו אחר – עם מתן כהנא, שאומר לי: תקשיב, הציונות שלך תיבדק בכמה תשרת בצה"ל. על זה אני מוכן לשבת ולנהל דיון, אבל זה דיון אינטליגנטי. זה – דיון שקרי. ההבדל בין הדיון האינטליגנטי הזה לדיון עם בן אדם שאומר: לא מעניינת אותי ישראל. ו-100 בוגרי קורס, דרך אגב, כתבו מכתב תמיכה ב-BDS ונגד ישראל עכשיו. 100 בוגרי סמינריון רבנים רפורמים בארצות הברית, עכשיו, לפני חודשיים, כתבו מכתב נגד ישראל, נגד מדינת ישראל ובעד ה-BDS. אתה יודע, יש הבדל בין שקר למשהו שאני מתווכח איתך, שזה לא שקר – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כשאתה אומר לי: תקשיב, לא שיננת איתי, אתה לא נמצא איתי במכינות – אני, אין לי איתך ויכוח. האם בלימוד התורה שלי אני תורם יותר למסורת, אני תורם יותר ליהדות – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – אני תורם יותר לישראל. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> היושב-ראש ביקש שאני לא אגיב לך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. אני מצומצם היום מאוד בזמן. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא כל כך מצומצם, הדוברת הקודמת ויתרה על שבע דקות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני מודה לה. יש לנו יום עמוס מאוד, גם בכנסת, ויום חשוב מאוד. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, על האפשרות לפחות רבע שעה להגיב. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני אשתדל להגיב במסגרת החוק הבא עוד רבע שעה. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. תודה לך. חברת הכנסת סטרוק. << דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בוקר טוב לך. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> חבריי חברי הכנסת, אתם כבר יודעים שבשעה הזאת של הבוקר אני מתגעגעת למערת המכפלה. אני כבר שנים שים פותחת כל בוקר בתפילה במקום הזה, במערת המכפלה, מקום שנותן לי המון המון כוחות, מקום שאני מרגישה זכות עצומה להתפלל בו. אני לא מחמיצה יום, ועכשיו, בגלל הלילות הארוכים האלה בכנסת, אני כבר החמצתי כמה ימים, וזה מאוד קשה לי, ממש קשה לי. הדבר שהכי קשה לי בימים הארוכים האלה בכנסת זה שאני חסרה את תפילות הבוקר במערת המכפלה. אפילו כשחזרתי בסוף השבוע שעבר, הדבר הראשון שעשיתי – רצתי להתפלל במערה. אני רוצה לשתף אתכם קצת בחשיבות של המקום המיוחד הזה, מערת המכפלה, ובעוצמות שיש בו. אני רוצה להגיד לכם שחברתי שרן השכל – שרן? בוקר טוב. זוכרת שנפגשנו ליד מערת המכפלה? << קריאה >> שרן מרים השכל (תקווה חדשה): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בוקר אחד אני הולכת למערה, ואת מי אני רואה יורדת מרכב? את שרן השכל. אני אומרת לה: יש לך פה פגישות, בחברון? היא אומרת לי: לא, מה פתאום, פשוט התגעגעתי למערת המכפלה, אז באתי. את זוכרת? אז מי שבא פעם אחת, הוא נדבק וקשה לו להיפרד. גם בועז היה במערת המכפלה, והיה גם בקבר ישי, כי בועז הוא ממשפחת ישי, והוא נקרא בועז על שם בועז ממשפחת ישי. אם לא ידעתם, אז תדעו עכשיו. אני רוצה לדבר קצת בשבחו של המקום הזה ובתעצומות הנפש שהוא נותן לנו ובזכות העצומה שיש לנו להתפלל בו. אני רוצה לפתוח בזה שמערת המכפלה – כך אומרים לנו חז"ל בספר הזוהר – מערת המכפלה היא פתח גן עדן. המדרש מספר שכשאברהם אבינו ישב בפתח האוהל וראה את המלאכים מגיעים והוא רצה לארח אותם והוא רצה לטובת האירוח הזה לשחוט בן בקר, אז בן הבקר נמלט, ואברהם אבינו רץ אחריו, ואז הוא הגיע לפתח המערה. בפתח המערה, כשהוא נכנס, הוא ראה את אדם וחווה ישנים ונר דולק לראשם, וככה אברהם אבינו הבין שזה פתח גן עדן, ולכן הוא החליט לקנות את המקום הזה עבור קבורת אשתו, רעייתו, שרה אימנו. אז המקום הזה, שהוא פתח גן עדן, כתוב בכמה וכמה מקומות שכל התפילות שכל יהודי מתפלל בכל מקום בעולם, הן עולות לקדוש ברוך הוא דרך מערת המכפלה. אני יכולה אפילו לשתף אתכם שפעם היו אצל הרבי מלובביץ' אנשים מחברון, והם הביאו לו פתק שהוא יתפלל עבור יהודי שחי בחברון והיה חולה מאוד. אז הרבי מלובביץ' לקח את הפתק הזה, ראה את השם של היהודי ואמר: אני לא צריך להתפלל על היהודי הזה, הוא צריך להתפלל עליי, כי הוא מתפלל כל יום בפתח גן עדן, במערת המכפלה. אז אני מרגישה שיש לי זכות עצומה להתפלל כל יום במקום הקדוש הזה. והרבה פעמים אנשים, גם מהכנסת, פנו אליי וביקשו ממני שאני אתפלל עבורם, ובאמת כל בוקר, כשאני מסיימת תפילת שחרית, יש לי לא מעט פרקי תהילים שאני אומרת עבור פלוני ועבור אלמוני ועבור כל מיני אנשים שיש להם כל מיני צרות ובקשות, ואני משתדלת להיות שליחה נאמנה. כמו שאני משתדלת להיות שליחה נאמנה בכנסת לאנשים שבחרו בי, ככה אני משתדלת להיות שליחה נאמנה לאנשים שמבקשים ממני להתפלל עבורם במערת המכפלה. אבל מעבר לזה שהמקום הזה הוא פתח גן עדן, המקום הזה, יש לו גם ערך לאומי מאוד מאוד גדול, כי בעצם מערת המכפלה, כמו שידידי אבשלום קור מכנה אותה, היא חלקת גדולי האומה שלנו. היא חלקת גדולי אומה אמיתית. במקום הזה קבורים כל אבות ואימהות האומה, מלבד רחל אימנו, ובעצם זה הפנתיאון שלנו, של עם ישראל, וזה גם מקום הקניין העברי הראשון בארץ – המקום הראשון שאבינו הראשון קנה בכספו, בכסף מלא, זו מערת המכפלה. בעצם הקרן הקיימת לישראל הוקמה במערת המכפלה. המקום הראשון שבו יהודי בכסף מלא קנה חלקת אדמה זה שם. מעבר לזה זה כמובן גם המקום של השורשים של כולנו. במקום הזה בעצם אנחנו כולנו משפחה אחת. כולנו ילדים של אותם אבות ואימהות. לכן, כשאני מגיעה למערת המכפלה אני מוצאת שם תמיד את כל הילדים של אבותינו ואימותינו מכל הסוגים. אני לא מוצאת שם רק אנשים עם לבוש חרדי או עם כיפות סרוגות – אני מוצאת שם יהודים מכל הסוגים, מכל המינים, מכל העדות, מכל המנהגים. כולם מגיעים להתפלל, ויש שם אולמות שונים והתפילות מתערבבות זו בזו. אני, למשל, כשאני מתפללת במניין אחד, אני שומעת בצד השני שלי מניין אחר, בנוסח אחר, ובצד אחר אני שומעת מניין שלישי, בנוסח אחר לגמרי. כי אתם יודעים, יהודים, כל אחד אוהב להתפלל בנוסח שלו, אז אתה שומע בצד אחד את התימנים, בצד אחד את המרוקאים ובצד אחד את האשכנזים. במנייני ותיקים – יש תמיד לפחות שלושה מנייני ותיקים שמתפללים שם בנוסחים שונים וקריאות תורה בנוסחים שונים. זה בעצם מקום שעושה את כל עם ישראל לעם אחד, בלי לוותר על הגוון המיוחד שיש לכל אחד ואחד מאיתנו, מקום שבו כל יהודי יכול להרגיש בבית כמו שכל אחד יכול להרגיש בבית אצל אבא ואימא. וכמו בבית של אבא ואימא – אתם יודעים, הבית שלנו, למשל, שאנחנו כבר הורים מבוגרים, וחלק גדול מהילדים שלנו נשואים, ויש גם נכדים, אז אני תמיד אומרת שהבית שלנו הוא כמו אקורדיון. כמו אקורדיון – בימות החול הוא לפעמים כמעט ריק, ובימי שבת וחג הוא כל כך מלא ומתרחב, כי מגיעים כל הילדים והנכדים וכו'. אותו דבר מערת המכפלה: לפעמים אני יכולה להגיע למערה ולהיות שם לבד – קורה שאני מגיעה למערת המכפלה ויכולה לתפוס פינה להתפלל לבד, רק אני והמערה – ולפעמים קשה להיכנס מרוב שהמערה עמוסה בהמוני המוני אנשים שמגיעים לשם, בעיקר בימי חג, בימי מועד. בימי שישי, כשאני מגיעה – ביום שישי אני מרשה לעצמי לישון עד מאוחר, אז אני מגיעה למערה קצת מאוחר – אני בקושי מצליחה להידחק בין האנשים ולמצוא איזו פינה משלי להתפלל שם, כי הרבה אנשים, בגלל שיום שישי זה יום חופש, הם מנצלים את היום הזה כדי להגיע להתפלל במערה. לפעמים שואלים אותי אנשים: איך זה לחיות בחברון, זה לא קשה לך, לא מפחיד? איך את מצליחה, איך את מתמודדת? אני אומרת: מה פתאום, זו זכות כל כך גדולה. בכל מציאות אחרת, אם היו אומרים לאנשים: אתם יכולים לחיות ליד אנשים צדיקים כמו אברהם אבינו, שרה אימנו, יצחק אבינו, רבקה אימנו, יעקב אבינו ולאה אימנו – כמה היינו מוכנים לשלם כדי לחיות לידם. פה אנחנו יכולים לחיות לידם ולבוא כל יום לפגוש אותם, והקשר הנפשי שאנחנו, תושבי חברון, מרגישים כלפי האבות והאימהות הוא קשר כמו במשפחה וכמו בין שכנים. מתחת לבית שלי יש בית כנסת מיוחד, בית כנסת אברהם אבינו. ולמה הוא נקרא בית כנסת אברהם אבינו? כי האגדה מספרת שהיו שנים שהיו מעט מאוד יהודים בחברון, והיהודים נאחזו בעיר האבות ולא עזבו למרות שהם היו כל כך בודדים בין כל כך הרבה ערבים. הייתה שנה אחת, אחרי מגפה קשה, שלא היה להם מניין. היו כל כך מעט יהודים בחברון שלא היה מניין. מכירה את הסיפור הזה, ירדנה? התקרב יום הכיפורים. יום הכיפורים זה היום הקדוש ביותר בשנה, זה היום שבו התפילות צריכות להיאמר במניין – התפילות המיוחדות של יום הכיפורים, הסליחות, אלה תפילות שבלי מניין אתה לא יכול להגיד אותן. היהודים שחיו בחברון ידעו שאם הם יישארו בחברון לא יהיה להם מניין, לא יהיה להם מניין, והייתה להם התלבטות אם לעזוב את חברון כדי ללכת לירושלים, כדי שיהיה להם מניין ליום הקדוש ביותר בשנה, או להישאר חברון. והם נשארו בחברון. התאספו בבית הכנסת באותו ערב יום כיפור, לקראת תפילת כל נדרי, והם מסתכלים סביבם ורואים שהם תשעה יהודים וחסר להם אחד למניין, והם עלולים לעבור את היום הקדוש בלי התפילות המיוחדות שדורשות מניין. הם מסתכלים ורואים שמגיע אורח מרחוק – אדם ישיש עם זקן לבן, הדור פנים, והינה יש להם מישהו שישלים להם מניין. הם כל כך שמחו לקראתו. הוא מגיע, והם אומרים לו: אולי האורח רוצה לאכול משהו לפני הצום, לפני כניסת היום הקדוש? הוא אומר: אני לא צריך לאכול שום דבר, באתי להשלים לכם מניין. הוא התפלל איתם כל היום הקדוש. בזכות האורח הזה היה להם מניין. בסוף יום הכיפורים, כמובן היהודים מתחרים ביניהם מי ייקח את האורח לאכול את הסעודה שאחרי הצום. כל אחד רוצה לארח את האורח הזה. עשו ביניהם הגרלה, ואחד היהודים זכה והתחיל ללכת איתו בסמטאות הצרות של חברון. אלה סמטאות כמו בעיר העתיקה, שאתה לא יכול ללכת בשניים, אחד ליד השני; אחד הולך אחרי השני. באחד הסיבובים הוא מסתכל אחורה והוא פתאום רואה שהאורח שלו נעלם. הוא התחיל לחפש אותו בכל המקומות, בכל הסמטאות, ולא מצא אותו. צער גדול – איך נעלם האורח, ומה קרה לו, ואיך הפסדתי אותו. ואז בלילה, כשהוא הולך לישון, מגיע האורח בחלום ואומר לו: אל תצטער, אני אברהם אביכם. ראיתי את המסירות שלכם לחברון עיר האבות, ראיתי את הצער שלכם על זה שאין לכם מניין ביום הכיפורים ובאתי להשלים לכם מניין. זאת הסיבה שבית הכנסת נקרא "בית הכנסת על שם אברהם אבינו". עכשיו תשאלו אותי: האם הסיפור הזה היה באמת או לא היה באמת? נשמע אגדה. אני לא יודעת להגיד לכם אם הוא היה באמת או לא. מה שאני יודעת להגיד לכם זה שהסיפור הזה משקף את התחושות של יהודים שגרים בחברון, גם באותם ימים וגם היום. מצד אחד – התחושה של מסירות הנפש שצריך בשביל לגור במקום הזה; מצד שני – התחושה שהאבות לידינו הם לא משהו ערטילאי. הם כמו חברים טובים, הם כמו שכנים טובים, הם יכולים לבוא להשלים לנו מניין. כשקורה לנו משהו קשה במשפחה, כשקשה לנו על הלב, כשאנחנו רוצים לשמוח במשהו או כשאנחנו רוצים לבקש ולהתפלל על משהו, אנחנו הולכים למערה ואנחנו מרגישים בבית. אנחנו מרגישים שהגענו לאבא ולאימא. אנחנו מרגישים שהגענו לפתח גן עדן. אנחנו מרגישים זכות עצומה להתפלל במקום הזה. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שאני במשך השנים הבאתי, אני חושבת, מאות רבות של חברי כנסת – אני מדברת על לאורך 25 שנים שאני פעילה בבית הזה, לא כחברת כנסת אבל כפעילה. רבים רבים הגיעו להתפלל במערה. גם כאלה שהם לא ממפלגות הימין או ממפלגות דתיות הגיעו. הינה, סיפרתי שבועז היה במערה, נכון? התרגשת, בועז? << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> רציתי לרדת למטה ולא נתנו לי. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> נכון, בועז רצה לרדת למטה ולא נתנו לו. אבל התרגשת? << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> ברור. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מאוד, נכון? << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> מאז שאני ילד אני קורא על זה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> עוד לא פגשתי בן אדם שהגיע למערת המכפלה ולא התרגש. עוד לא פגשתי. עוד לא פגשתי בן אדם שהגיע למערת המכפלה ולא נקשר למקום הזה והרגיש שזה המקום שלו. כל אחד נקשר ממקום אחר, מנקודה נפשית אחרת, כי כל יהודי במקום הזה מרגיש את הקשר המיוחד שלו, גם לאבות האומה וגם לקדוש ברוך הוא. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אולי תקדישי מילה למה שקרה באירוע ב-1994 במערת המכפלה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני מוכנה להקדיש מילה, אבל אני רוצה להגיד לך – אתה מדבר כמובן על הטבח של ברוך גולדשטיין. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך שאני, בתור מישהי שחיה בחברון 39 שנים – אז נכון, הייתה פעם אחת שיהודי רצח ערבים, והיו מאות פעמים שערבים רצחו יהודים בחברון, מאות, כולל שלושה ילדים שלי, שברוך השם לא נרצחו – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אלפי, אלפי. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> סליחה, אלפי, נכון, אלפי. אתה לא יכול ללכת ממערת המכפלה, למשל עד הבית שלי, שזה מרחק הליכה של בערך שתי דקות – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט אחרון, בבקשה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> פשוט הוא ביקש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הוא ביקש, אבל לי יש יום עמוס, לנו יש יום עמוס. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כן, כן, לא נורא, אתה תיתן לי כי מיכל דיברה פחות. מרחק הליכה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, אבל באמת, לפנות בוקר – – – << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מה, אתה מתעייף, או מה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, יש כאן עובדים שצריכים ללכת הביתה ולחזור ב-14:00 כדי להמשיך להכין את האירוע של הנשיא. אז רבע שעה – בבקשה לדייק. זה המון זמן. זו הבקשה היחידה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי רוצה להחליף אותי? << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> על הזמן שאתה מתווכח איתי אני כבר הייתי גומרת לענות לו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> – – – יריבים פוליטיים, וזה בסדר, וחברים כמוני וכמוך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא לא לא לא לא. אני אבוא אליכם למטה, אבל אני רוצה גם להגיד את זה מעל הדוכן. אני רוצה להגיד לך שבשבע דקות הליכה שיש ממערת המכפלה עד הבית שלי אתה עובר עשרות פיגועים – אני מדברת רק על פיגועים עם נפגעים, לא מדברת על ניסיונות פיגוע שלא יצא אף אחד נפגע – עשרות פיגועים עם נפגעים יהודים בשבע דקות הליכה מהמערה לבית שלי. עשרות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. תודה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז בואו ניכנס לפרופורציה. ואני אומרת לך שאתה חייב לבוא למערת המכפלה, כי אחרי שתהיה שם פעם אחת אתה תרגיש את מה שבועז הרגיש, את מה ששרן הרגישה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. חבר הכנסת קרעי, אתה עולה? בבקשה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתה תרגיש שהמקום הזה הוא המקום שלך לא פחות ממה שהוא המקום שלי. זה הכול. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת רוטמן יתכבד ויבוא, בבקשה. היא יורדת. חברת הכנסת סטרוק יורדת. תודה. << דובר >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני אנסה לחלק את דבריי לכמה חלקים. אני הבטחתי לכל מי שראה בטוויטר להתייחס לאירוע גזעני וחמור שהתרחש בקייטנה של ילדי גוש עציון, ואני קיבלתי לזה הדים גם מתושבי היישוב שלי וגם מאחרים. הבעיה הגדולה היא שכפי שאנחנו יודעים היום, זה גזעני לדבר על גזענות, שזה דבר באמת מפליא. ואולי זה גם קצת קשור למראות שראינו אתמול והיום – מי בעצם השולט במדינה. נמכרנו, אנחנו ועמנו, בידי עם זר. זה קשור למהומות שהיו בערים המעורבות, קשור לאוזלת היד של המערכות השונות בטיפול בתופעות של יהודים שנרדפים בשל יהדותם במדינת ישראל. אז אני אקריא, ואני אקריא חלקים, כי אני לא בטוח שאני מסכים למסקנה, אבל אני אקריא חלקים מפוסט שכתבה קרני אלדד, בתו של חבר הכנסת לשעבר אריה אלדד – כתבה ופייסבוק מחקה לה אותו, וזה פוסט מאתמול, משלשום, זה מתחילת השבוע. "אתמול הלכה קייטנה מגוש עציון לסופרלנד. נשמע כיף, נכון? אז לא. למה? כי קבוצת נערים ונערות בדואים מהנגב הגיעה במקביל והבהירה להם מי בעל הבית, כאן, שם ובכל מקום: עקפו בתורים, דחפו, הציקו. קבוצת נשים מבוגרות מעכה ילדה עד שהצליחה להיחלץ מהם בבכי. נערים חטפו אגרופים. קבוצת ילדים נמחצו על ידי קבוצת בדואים עד סף אובדן הכרה. במכוון ובמזיד. נערות זכו לתנועות מגונות, צביטות ואחת הוטרדה מינית", והאחת הזאת שהוטרדה מינית גרה אצלי ביישוב, כך שאני יודע את הסיפור הזה מכמה גרסאות ומכמה כיוונים. קבוצה שמגיעה למקום ומטרתה בסופו של דבר היא ליהנות ולבלות, ומה שמעניין אותה זה לפגוע בילדים אך ורק בגלל שהם יהודים צריכה לקבל מענה אבטחתי, נכון? יש אבטחה לסופרלנד. "המדריכים פנו מייד לאנשי האבטחה של המקום, שמצידם לא עשו כלום. אחד מהם אמר להם בסוד שהם לא יכולים לעשות שום דבר כי ידיהם כבולות. הם לא יכולים להוציא אף אחד מהערבים מהמתחם, כי בפעם הקודמת הם הפסידו בתביעה, ואם זה יקרה שוב, הם ייאלצו לסגור את המקום. הוזמנה משטרה" – טוב, זה כבר בטח לא מפתיע אף אחד – "היא לא הגיעה". מזמינים משטרה והיא לא מגיעה – זה כבר תופעה, תופעה שמסכנת חיים, תופעה שבהרבה פעמים מסתיימת בפגיעות בגוף, לפעמים גם במוות. יואב, זה דבר שדורש טיפול אמיתי. זה נכתב בדם, באמת, שכשמזעיקים משטרה היא לא רוצה להתערב במהומות האלה כי היא חושבת שהיא אולי בצורה הזאת תייצר שקט. אסור שזה יקרה. הוזמנה שוב. בסוף היא הגיעה. היה צריך שמשטרה תגיע כדי שילדים יוכלו לבלות בסופרלנד. "העניינים נרגעו. הטראומה לא, גם לא הבושה הפרטית והלאומית. והידיעה המוחלטת שזה קורה עכשיו בעוד מקומות ושזה יקרה גם מחר. ומוחרתיים". כותבת קרני אלדד: "אני לא נערת גבעות חמומת מוח, אני לא רוצה להתנכל לערבים, אני לא רוצה לפגוע בחפים מפשע. אני רוצה שהילדים שלי יוכלו ללכת לסופרלנד בלי שאני אחשוש שבדואי ידקור אותם, או ללכת לקמפינג – סיפור אחר שגם זכה לפרסום ולהתייחסות בתחילת השבוע – ללכת לקמפינג בלי לחשוש שנערים ערבים ישרפו אותי ואת הילדים שלי חיים. אני לא שונאת ערבים, אני מפחדת מהם, ואני לא מוכנה לחיות במדינה שלי בפחד". עכשיו היא כותבת: "אין לי אמון בהם ואני לא מאמינה שאי פעם נוכל לחיות זה לצד זה, בטח לא בדו-קיום. אז או שיעשו שינוי מהותי בכל הגישה שלהם ושיבינו שהם אורחים כאן, במדינת היהודים" – עכשיו, הביטוי הזה, אני בטוח שיפריע להרבה מאוד אנשים. אני רואה שגם ראש הממשלה בפועל, מנסור, יושב פה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני באמת לא מפעיל אפילו רמקול – – – תכבדו אותו – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אנחנו – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> רגע – – – הפניות האישיות האלה כל פעם – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> חלילה וחס. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כל פעם האמירה הזאת – – – << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> מיקי, זה לא נועד להעיד עליו שום דבר רע, זה נועד להעיד משהו רע על ראשי הממשלה האחרים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני אגיד שני דברים. שנייה, מיקי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> המיקרופון. המיקרופון. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני לא רציתי לקחת את הזמן – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא. זה לוקח את הזמן גם כשאתה מדבר לא למיקרופון, אבל בסדר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני אחזיר לך את הזמן. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, דבר ראשון, לא נראה לי שהביטוי "ראש הממשלה בפועל" מעליב את מנסור עבאס. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא. זה לא מכבד את האומר. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> שנייה. אותי – זה דיון אחר, אבל אני לא חושב שזה ביטוי מעליב. להפך, זה מראה את שליטתו בממשלה. מה שכן – ואני אגיד יותר מזה: זה גם לא מכוון לפגוע בו. אבל אני אגיד במי זה כן מכוון לפגוע: זה מכוון לפגוע בכם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> במוסד של ראש הממשלה אתה כן פוגע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כשאתה אומר דבר כזה, זה הלצה – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> שנייה. זה לא הלצה. זה לא הלצה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אה, זה עניין אחר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> שנייה. שנייה, אני אגיד – אני אומר את זה, ואני אומר כאן לפרוטוקול – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – אני אומר כאן לפרוטוקול, אני אומר כאן לפרוטוקול – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> גינזבורג, חבר הכנסת גינזבורג, אופוזיציה לא בוחרים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. תודה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתם בחרתם לשבת עם – – – אנטי-ציונים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הבנו. אני מבקש לתת לחבר הכנסת – חברת הכנסת סטרוק, בבקשה לאפשר לחברך לסיים את דבריו. תודה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת שפק, תודה. חברת הכנסת שפק, תודה. חברת הכנסת סטרוק, 06:07. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – מיקי, אתה כבר יודע שעל הנושא הזה אני אצעק תמיד עד שתוציא אותי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה, תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת – – – << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – שאתם מוסרים לו את המדינה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אבל את לא יכולה – – – << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת סטרוק, הבנתי. את לא יכולה לשבת ולנאום. את יכולה להעיר הערה, את יכולה משפט, אבל את יושבת ונואמת. זה לא מכובד. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת שפק, תודה רבה. בבקשה, ימשיך חבר הכנסת רוטמן. תודה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני אומר, אמרתי את זה שוב, ואני אומר את זה אפילו לפרוטוקול: כמובן, חס ושלום, אין לי כוונה לפגוע בחבר הכנסת מנסור עבאס. אם הוא יגיד שזה פוגע בו, הביטוי, אני כמובן לא אשתמש בו. אבל אני אומר שוב: אין לי כוונה לפגוע בו, אבל בהחלט יש לי כוונה לפגוע בכם. יש לי כוונה לפגוע בכם על זה שאתם נתתם לו להיות ראש הממשלה בפועל. הוא לא אשם שנתתם לו להיות ראש הממשלה בפועל. הוא פעל בחוכמה, מבחינתו, הוא פעל לטובת שירות הבוחרים שלו. כל הכבוד לו. יש אנשים שפעלו בניגוד לרצון הבוחרים שלהם, בניגוד להבטחות שלהם לבוחרים שלהם, ונתנו לו להיות ראש הממשלה בפועל, ובהם אני בהחלט מתכוון לפגוע – לא אישית; פוליטית, אבל בהחלט מתכוון לפגוע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> עכשיו נחזור לנושא, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – פקודת התעבורה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כן כן כן, זה על פקודת התעבורה. מה שקורה פה זה שאנחנו לא יכולים לאפשר – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> להקשיב או לא, בועז? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אנחנו מקשיבים, אבל זה על חשבון הזמן שלך, שמחה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתה יכול להמשיך, חבר הכנסת רוטמן. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בסדר גמור. אז אנחנו מעוניינים להגיע למציאות שאזרחי מדינת ישראל היהודים לא יסבלו מפוגרומים וממתקפות גזעניות על בסיס היותם יהודים. תפקידה של משטרת ישראל הוא אחד ויחיד. האמת היא שהוא לא אחד ויחיד, יש לה תפקידים רבים, והרבה מאוד מהתפקידים האלה מתבצעים בצורה סבירה, טובה, כל אחד לפי עניינו. אבל יש תפקיד אחד למשטרה במדינה יהודית – שהספורט שהיה נפוץ במשך אלפיים שנה שנקרא "פרעות ביהודים" יהפוך מספורט רגיל לספורט מסוכן. זה התפקיד שלכם – שזה יהיה מסוכן. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> אתה יכול לקשור לי את זה לנושא המוניות בפקודת התעבורה? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני תכף תכף תכף אקשור את זה. אל דאגה. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> כאילו, אני לא יודעת – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> נירה, אל דאגה, הכול יהיה קשור בסוף. ולכן, הדבר הזה והמאורעות האלה, והעובדה שמקום כמו סופרלנד פוחד מתביעה ולכן מאפשר לאנשים לפגוע ביהודים בגלל שהם יהודים והמשטרה לא באה – הדבר הזה חייב להיפסק. הוא חייב לקבל טיפול. כמה זמן נשאר לי, אדוני היושב-ראש? האמת היא שתכננתי לחלק לשלושה חלקים, ויש איזה דקה, שתיים, שאתה חייב לי, לדעתי, בגלל המהומה שעוררת לי עם מנסור עבאס, אדוני היושב-ראש, אבל אני אמשיך. אני ביקשתי בטוויטר מאנשים לשאול שאלות – אני שמעתי שזה באופנה – אז אני אשתדל לענות במבזקים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, ראיתי שגם קרעי עושה את זה, וסמוטריץ'. כן, זה אופנה, נכון? שאלות בטוויטר, לענות, בעזרת השם. דודי, אם אתה רוצה לשאול, אתה יכול להגיד ישר, במקום לעבור דרך הטוויטר, כמובן. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> אם לא כתבתי בטוויטר אתה יכול לענות לי למה מדצמבר 2020 הממשלה הקודמת לא טיפלה בחוק על המוניות והתעבורה עד עכשיו וחיכתה לנו שנסדיר לכם את העניינים? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אין בעיה. אין בעיה – – – << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> אני נורא רוצה לדעת למה שנה חיכיתם לנו. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> נירה, אני אענה לך בקצרה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת שפק, מספיק. תודה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> נירה, אני אענה לך בקצרה. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> היושב-ראש, הוא הזמין אותנו לשאול. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אין שום בעיה, רק את יכולה דרך הטוויטר, לפחות תיתני לי טראפיק קצת. למה כאן? << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> יש לך, יש לך טראפיק. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> נירה, אני אענה לך בקצרה: הממשלה הקודמת הייתה ממשלה נוראית; בכלל ממשלה פריטטית זה דבר מזעזע. ולכן אני מודה מאוד, בחום, לראש המפלגה שלי בצלאל סמוטריץ', שישב פה באופוזיציה ועשה כל מה שהוא יכול כדי לקצר את ימיה של הממשלה הנוראית שהייתה פה עד לפני זמן קצר, ואני מקווה לאחוז בשיפולי גלימתו, וללמוד ממנו איך מקצרים את ימיה של ממשלה רעה. אבל אני חושב שאז המפלגה שלי מנתה רק שני חברי כנסת; היום אנחנו מונים שבעה. אני מקווה שנצליח לעבוד בקצב מהיר לפחות פי שלושה, אם לא יותר, ולקצר את ימיה של הממשלה הרעה הזאת כשם שהוא קיצר את ימיה של הממשלה הקודמת. תשובה טובה, נירה? << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> אני בודקת – – – אם זה אקספוננציאלי או ליניארי. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני מקווה שזה יהיה מעריכי. כמו הגידול בקורונה שאתם מייצרים לנו – גם הגידול הזה. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> אז לא חיברת לי את זה למוניות. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> עכשיו השאלות שקיבלתי הן כדלקמן: האמת היא שיש שאלה למנסור עבאס, לראש הממשלה בפועל, אולי הוא ירצה לענות אחריי: איך רע"מ בכלל שוקלת לתמוך בחוק פיצול הליכוד? זה הרי נועד לפגוע בהם. האמת היא שגם אני שאלתי את זה, ואז גם גיליתי את התשובה. התשובה היא שכדי להעביר את החוק הזה הקואליציה החליטה שלשתף פעולה עם רע"מ זה לא מספיק לה והיא רוצה לשתף פעולה גם עם המשותפת. אז הוא הבין שהולכים לאגף אותו משמאל או מימין – אני כבר לא יודע איך זה עובד אצל הסיעות הערביות, מה נקרא שמאל, מה נקרא ימין. הוא הבין שהולכים לאגף אותו אז הוא אמר: אני אקדים רפואה למכה ואנסה לפצל סיעות אחרות ואולי בדרך הזאת לעשות הפרד ומשול. אבל באמת תמוה בעיניי מדוע רע"מ הצביעה בעד החוק הזה, אבל אולי זה חלק מהמהלכים בקואליציה הזאת, שפועלת אחד כנגד השני. דבר אחד די ברור לי, אדוני ראש הממשלה בפועל מנסור עבאס, דבר אחד די ברור לי: כשם שראש הממשלה הזמני נפתלי בנט פועל נגד עצמו ונגד האינטרסים של הבוחרים שלו, אולי קיבלת ממנו קצת השראה היום, ולכן אתה הצבעת בעד חוק שהוא נגד האינטרסים שלך, בסופו של דבר, בקטע של הדוגמה האישית. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> – – – הצטרפו לרע"מ. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הצטרפו לרע"מ. השאלה היא אם מועצת השורא תאשר. עכשיו שאלה נוספת: איך אילת שקד מתכוונת להעביר בכל זאת את חוק איחוד משפחות ומה ישתנה? היא לא נמצאת פה אז אני לא יכול לשאול אותה, אבל אני חושב שאתמול אילת שקד ניסתה להעביר את חוק איחוד משפחות. האמת היא שהשם הזה הוא מאוד מאוד בעייתי. קוראים לחוק הזה "חוק איחוד משפחות", אבל למעשה, החוק שהיה עד היום היה חוק שנועד למניעת איחוד משפחות. כמו כשרצו להעביר פה את חוק לשון הרע, התנגדו מאוד לשם החוק, כי אמרו: אם יהיה "חוק לשון הרע", יחשבו שיש חוק במדינת ישראל שחייבים לדבר לשון הרע, אז לכן שינו את שם החוק וקבעו: חוק איסור לשון הרע. מה שאילת שקד ניסתה לעשות אתמול זה באמת להעביר חוק איחוד משפחות. היא הגיעה לפשרה, שוב, עם ראש הממשלה בפועל וגם עם מפלגות אחרות בקואליציה שלה והעבירה חוק לאיחוד משפחות. ניסתה. ברוך השם, הוא נפל על חודו של קול, וכך נמנע איחוד משפחות גדול. שמענו את הצער של השר עיסאווי פריג' בעניין, על כך שהוא לא הצליח – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הצער העמוק. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הצער העמוק על שהוא לא הצליח להעביר ולא הצליח לייצר עוד איחוד משפחות ל-3,000 משפחות. המספרים גם הולכים וגדלים, מאחר שלמעשה, זה מה שעמד לעבור פה אתמול, ואני מאוד מאוד שמח שהצלחנו איך שהוא לשכנע את המשותפת לגלות אחריות לגורל מדינת ישראל ולדאוג שלא יהיה איחוד משפחות עם יהודה ושומרון. וכשאנשים שואלים את עצמם מה האינטרס של המשותפת – האמת היא שחברי הכנסת של המשותפת משחקים משחק כפול כל הזמן: מצד אחד הם יודעים כמה טוב לחיות במדינת ישראל – ולדימיר, כאשר ראש המפלגה שלך הציע חילופי שטחים, הם נזעקו נגד זה, כי הם לא רוצים באמת – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אני לא מישראל ביתנו. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני כל הזמן מתבלבל איתך. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> כבר דיברנו על זה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זה בעיה, נכון. אתה יודע, אני אגיד לך אבל למה אני מתבלבל, ולדימיר. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אני אגיד לך למה אתה מתבלבל. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני אגיד לך. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אני אגיד לך. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני אגיד לך. אתה יודע למה אני מתבלבל? בגלל שישראל ביתנו לקחו גם את משרד האוצר וגם את יושב-ראש ועדת כספים, ורק טבעי שהם ייקחו גם את מרכז הקואליציה בוועדת כספים. ולכן, כל פעם שאני אומר: לקחתם את הכול, נתתם לישראל ביתנו – כנראה שגם את מרכז הקואליציה לקחתם. לכן אני מתבלבל, לא בגלל שאתה רוסי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כי אתה לא רוסי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> הוא גם לא רוסי. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כי אתה לא רוסי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כי אתה לא רוסי. אמרתי, לא בגלל שאתה רוסי כי אתה לא רוסי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אדוני היושב-ראש, א. הוא גזען, וב. נגמר לו הזמן. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אני ישראלי דובר רוסית. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> החיבור של כולם בעם ישראל – ישראלים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא ניתן אותו. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני יודע, אני יודע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, הוא גם גזען וגם נגמר לו הזמן, אז תראה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תשע שניות. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> עוד תשע שניות? אז אני אסיים, אדוני היושב-ראש. אוה, עיסאווי בא בדיוק כשסיימתי לדבר עליו. אני אסיים, אדוני היושב-ראש – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – ואני אשאל את עצמי: האם מקבלים בהנהלת הקואליציה תוספת לפי מספר הח"כים שצריכים לנהל? מאחר שהיום התווספו להם עוד שישה ח"כים של המשותפת – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – האם יש לזה השלכה בשכר חברי הכנסת? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת קרעי, בבקשה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. אה, אתה מתחלף? בבקשה, חבר הכנסת אמסלם. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> רבע שעה דיברת ולא הזכרת מוניות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. חברת הכנסת שפק, תודה. תודה. לפנות בוקר – מאיפה הכוחות האלה? << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אתה לא מתעייף? << דובר >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר >> מתעייף, אבל עושה את העבודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רגיל כבר מזמן שגם כשאני עייף, אני בא לעבוד. אתה יודע, יש כאלה שלא באים לעבודה גם כשהם לא עייפים. אתה יודע שכשהיינו פה בקואליציה אז לא ראיתי את לפיד פה כמעט שנתיים או שלוש. הוא היה בא פעם בחודש, ככה, אתה יודע. אז אני, גם כשאני עייף, אני מגיע לעבודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת רוטמן, אני רוצה להסב את תשומת ליבך לאיזושהי נקודה בנושא הפריטטי: תראה, בממשלה הקודמת נקלענו לאיזשהו מצב שאני חושב שצריך לתת את הדעת על החוקיות של העניין. מדוע? בגלל שלפי תפיסתי והבנתי אין מצב שיש מנגנון שיש לו אחריות ואין לו מנגנון הכרעה. אין דבר כזה. גם פה, בכנסת, אם יש תיקו, אז אנחנו יודעים מה קורה בתיקו. לכן, מה קרה לנו? כשהייתה ממשלה פריטטית עלה הסיפור שבג"ץ אילץ את הממשלה לבחור שר משפטים קבוע. היות שהייתה מחלוקת בממשלה מי יהיה שר המשפטים – שים שנייה בצד את הסיפור הפוליטי או הסיכומים הפוליטיים, זה לא קשור לסוגיה משפטית כזאת או אחרת, זה לא רלוונטי לעניין. אז – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה טוען שבית המשפט לא פוליטי? לא הבנתי. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. אני אומר: שים שנייה את ההסכמים הפוליטיים בין המפלגות, מה שנקרא, רשמי. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה אומר: הם לא – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> יכול להיות שאני עושה איתך הסכם פוליטי ולא מקיים אותו – זו לא עילה משפטית לבוא ולתבוע אותם. תאמין לי, זו סוגיה אחרת, שהיא לא במגרש המשפטי. ואז, מה שקרה הלכה למעשה – בג"ץ חייב את הממשלה לקבוע מי זה שר המשפטים, למנות שר משפטים; אנחנו חשבנו שזה צריך להיות מישהו א', הצד השני חשב מישהו ב', ולא היה מנגנון הכרעה. מצד שני, אתה אמור לקבל החלטה ואתה לא יודע איך לייצר אותה. במצב רגיל היית אומר: תשמע, אם אנחנו לא מסכימים, מביאים את זה לממשלה בהצבעה – הרוב קובע. ולכן, הגעתי למסקנה שהסיפור של הפריטטיות במצבי קיצון מייצר לך חוסר הכרעה, שלדעתי – – – << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אבל דודי, אתה מערבב פה משהו. לפני ההסכם שהיה לכם – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אני התייחסתי לזה. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – אז – – – של שר המשפטים הייתה צריכה להיות בגוש השני. ואתם החלטתם שאתם שוברים את זה לחלוטין וממנים מישהו מהגוש – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני אתן לך את התשובה גם לזה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא אמר לך שהסכם קואליציוני זה לא – – – << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אבל זה גם היה כתוב בחוק – – – מה לא? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אני הסברתי לך מה הייתה הבעיה שם. דבר שני – אני רוצה לומר לך גם לגבי זה: הסכם קואליציוני יש כשיש מפלגה מסוימת שאנחנו יודעים מה גודלה. ברגע שהיא מתחילה, מה שנקרא, להתפרק – אתה לא עומד בהסכם. אם אני סגרתי איתך שיש לך 20 ח"כים – – – << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> למה? כי כל – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> בוודאי. הרי מה שקרה פה – זה התפטר, זה הצביע נגד הממשלה, ההוא עשה מה שהוא רוצה – כל המארג המפלגתי לא היה קיים. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> ובחוק-היסוד – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> שנייה. אתה שאלת שאלה אז אני נותן לך תשובה. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא, לא, אבל אתה מעוות את המציאות. בחוק-היסוד כתוב מה הזיקה של השר, ושרק ראש הממשלה ששייך לגוש הזה, לפי הזיקה, יכול לפטר אותו או למנות אותו. אתם החלטתם לשבור את זה, ולכן כל התיאוריה שלך פשוט לא נכונה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לשיטתך – בוא נלך למצב קצה, בוא נניח שגנץ היה נשאר לבד. באופן תיאורטי, נגיד שכל הח"כים פורשים והוא נשאר לבד. אתה טוען שהיות ויש איתו הסכם, אז צריך לתת לו 17 תיקים כשהוא לבד. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתם כותבים את ההסכם, דודי. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> שנייה, אני רוצה להתקדם. זאת הייתה הערת אגב – עניין אותי מה אומר על זה רוטמן כמשפטן, לא כחבר כנסת. זה הציף לי פתאום איזושהי נקודה, שהבנתי שאין מצב שממשלה לא מקבלת הכרעה. אין אפילו מצב תיאורטי כזה שאין מנגנון הכרעה, ובנקודה הזאת באמת נתקענו. דרך אגב, גם חוות הדעת של היועץ המשפטי הייתה לא בהיבט של ההסכם הקואליציוני בכלל, זה לא רלוונטי, אלא בהיבט אחר לגמרי, של החלטה, כפי שאמרתי, שהייתה של בג"ץ בנושא של העצירים, ובתואנה המגוחכת הזאת הם אילצו אותנו לבחור שר משפטים ולא שרים אחרים. הרי על הפרק עמדו שישה שרים, והם בחרו רק את שר המשפטים כי זה מה שעניין אותם. אז לכן, חבר הכנסת שמחה, חומר למחשבה בעניין הזה. באמת היה חשוב לי לשמוע את עמדתך המקצועית בנקודה הזאת – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא, לא עכשיו, לא משנה. יותר חשוב לי שתקשיב. ולכן חשוב לי שתחשוב על הנקודה ותשיב לי אולי בשבוע הבא – איך יכול להיות שיש מצב שלממשלה אין מנגנון הכרעה? ברגע שאין מנגנון הכרעה, ממילא אני מבין שאותו מצב לא יכול להיות חוקי, כי הממשלה חייבת להכריע בכל סוגיה שקשורה לממשלה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> דודי, אתה צודק. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרתי. לכן סיפור הפריטטי הוא בעייתי בהגדרה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> דודי, אתה צודק – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> רבותיי, אני רוצה לעבור לנושא הבא. אדוני היושב-ראש, אתה גם עם הגב אליי ואתה גם מדבר. אם זה הייתי אני, היית מוציא אותי. עכשיו, אני רוצה לומר לך משהו, אדוני היושב-ראש. כפי שאמרתי, אנחנו כל יום – יש פה ממשלה שלדעתי מכהנת פלוס-מינוס חודש ימים, ולהערכתי, אתה יודע, אני כבר לא יודע במה להתחיל ובמה לגמור בכל ההפרות ובכל הדריסות שאתם עושים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> שנייה, חבר'ה. אדוני היושב-ראש, אני יכול לדבר? אני רואה אותך בכנסת, אתה אחראי על הכנסת, אתה יושב-ראש הכנסת, לא יושב-ראש הקואליציה. אני אתן לך דוגמה, אתמול עלתה כאן השרה שקד וסיפרה לנו – דרך אגב, זה מחויב על פי חוק, בגלל שיריב לוין שאל את השאלה; כל הסכם קואליציוני חייב לבוא ולהיות מונח בפני הכנסת, בין שבכתב ובין שבעל פה. היא עלתה כאן, אמרה שההסכם שלה עם מנסור עבאס היה 1,600 משפחות; הוא יגיד לך 1,600 מקרים. אנחנו שומעים את השר עיסאווי פריג' – זה לא איזה רכלן, הוא היה חלק מהממשלה – מדבר ברדיו ואומר: 3,000, אבל לא רצינו להרגיז את הימין, זה בינינו. לפי תפיסתי, הבנתי, מדובר בהפרת אמונים מינימום. יגיד לך את זה לפחות סגלוביץ'. אני מניח שאם זה היה אזרח מן השורה – בוודאי, זה דיווח שקרי שעל בסיסו הכנסת מקבלת החלטה. יכול להיות שאם חברי הכנסת היו שומעים 3,000, היו אומרים: מה פתאום? לא מסכימים. וזה עובר ככה. והיום, האופוזיציה שואלת שאלה נוספת: האם יש הסכם עם הרשימה המשותפת? בגלל שמנסור עבאס כבר לא מספיק, צריך גם את הרשימה המשותפת, בגלל שהם נעלמו מפה באופן אקראי, באופן פתאומי, וכידוע לך הם לא נעלמים מבלי שהם מקבלים איזשהו אתנן. ואני מספר לך את זה. אז נשאלה השאלה. מה ענה השר המקשר, המתחכם? לעניות דעתי – אני לא יודע. מה שקשור בי, אני לא יודע. אף אחד לא שאל אותך, שאלו את הממשלה. אתה, באופן תיאורטי, היית צריך לעבור שר-שר בממשלה ולשאול אותו אם הוא עשה הסכם. אז תענה – או כן או לא. הרי לכאורה, מחר נניח שיסתבר שכן נתנו להם, אז הוא יגיד: תשמעו, אני לא ידעתי. זאת דעתי, אני לא ידעתי. והסיפורים האלה – אנחנו שואלים את השאלות, מה התשובה שלך? שמעתי. אתה ממשיך כאילו הכול כאן כלאם פאדי, זה שטויות. פה אנשים שאלו מה שאתם רוצים, אנחנו מתקדמים. הרי השאלה הזאת, יש בה הרבה עומק והרבה עניין, והחובה שלך לא לשרת את הקואליציה – אתה לא תסתכל על לפיד כדי לראות מה הוא מסמן לך; אתה צריך לבוא ולדאוג שהכנסת תקבל את התשובות על פי החוק, והתשובה הזאת צריכה להיות חד-חד-ערכית, כמו שאמרתי: או שכן או שלא. כפי שאמרתי, אף אחד לא שאל את השר אלקין "האם אתה יודע" – הממשלה נשאלה. אז לכן אני מצפה ממך כיושב-ראש הכנסת שתכבד את הכנסת. אחרי זה אתה שואל למה מדי פעם אנחנו צועקים. בגלל שאני רואה שאתם מפירים את הכללים באופן גס ואתם די משפילים אותנו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חס וחלילה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אם נשאלה שאלה כזאת, תענו כמו שצריך. דרך אגב, כשאני נשאלתי על ידך, כשאני הייתי השר המקשר, אני עניתי לך תשובה אחת: לא. לא אמרתי לך "עד כמה שידוע לי". אני ביררתי ואמרו לי שאין, אז אמרתי לך: מה שיש – יש, מה שאין – אין. אם היינו משקרים, היית תופס שאמרתי את התשובה החד-משמעית, והיית אומר: רבותיי, שיקרתם. אז לכן, אני מבקש ממך לחשוב קצת קדימה, היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> – – – שאלתי אותו פעם שנייה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לא חשוב. תראה, אתה, יש לך אחריות כלפי הכנסת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אם הוא – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אם הממשלה לא משיבה לכנסת תשובה נכונה, אתה צריך להתעקש על זה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, אם הממשלה התחכמה, הכרחתי אותו להגיד עוד פעם את התשובה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אבל תראה, אם בן אדם בא ומדבר באופן כפי שאלקין התחכם פעמיים – זה לא עושה את זה טוב. אז אם הוא משקר פעמיים, אז מה? אז זה עושה את זה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אבל אמרתי – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תאמין לי, חבר הכנסת רוטמן, הוא עשה שעורי בית, הוא אמר את זה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> זה מה שאני אומר ליושב-ראש: האחריות שלך היא כלפי כלל הכנסת. כשיריב לוין ישב פה, הוא היה מוציא אותנו, הוא היה נוזף בנו, הוא לא היה מאפשר לנו לעשות דברים; לא היינו מעלים חוקים כאלה, לא היינו מחליפים חוק תוך עשר דקות, כי הוא לא היה מאפשר. אתה יודע שאני – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני השתמשתי בתקדימים, תאמין לי. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> תראה, היושב-ראש, מה שעשיתם פה בחודש לא עשו בכנסת ארבע שנים. אני אמרתי לך, אני כיושב-ראש הקואליציה מעולם לא השתמשתי בסעיף 98, אף פעם. דרך אגב, תשאל את מזכירת הכנסת. היה אפילו ויכוח פעם אחת, ובסוף הסכמנו איתם לעשר שעות, 12. הם רצו 50. את זוכרת את הוויכוח הזה, ירדנה, בגלל שלא רציתי אף פעם להשתמש – – – << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אני, כשהייתי בכנסת, השתמשתם בסעיף 98 – – – אני זוכר. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני הייתי שנה וחצי יושב-ראש קואליציה. אני מעולם לא השתמשתי בסעיף הזה. דרך אגב, ביטן השתמש בזה אולי פעם-פעמיים. אז בסדר, אני לא אומר שהסעיף הזה – צריך להשתמש בו, הרי בשביל זה הוא קיים, אבל במשורה, בשכל, במצבי קיצון. אז יושבים עוד, רבים עוד בחדר, עוד חצי שעה, עוד שעה, בסוף מגיעים להבנה. הוא רוצה 24:00, זה רוצה 03:00 – בסוף תיפגשו באמצע, אבל בוודאי לא באים כל היום עם האקדחים, יורים. זה לא עובד ככה, רבותיי. בסוף, בגלל זה, אין שיח בכלל בכלום, אין טעם להבנה, אז תעשו 98, אז מה? אז עכשיו כל חוק יהיה 98? הרי זה הלכה למעשה מה שיהיה. אין חוכמה, הרי על כל חוק מגישים הסתייגויות באורך הגלות, מה שנקרא, לשבועיים דיבור. לכן אני חושב שכל הפרקטיקה פה היא קצת מטורפת. וכל זה, אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, זה אחריות שלך, בגלל שאתה, בסוף, זה התפקיד שלך. עכשיו אני רוצה להתייחס לחוק הקודם דווקא. תראו, בא גדעון סער, תקווה חדשה, באמת רצו להפיח תקווה חדשה במדינת ישראל, עלק. באו לכנסת – תראו במה הם עוסקים, איך שהם נכנסו, זה הדבר הראשון. אם היינו הוגנים, אתם – מישהו שאל אותי: תגיד, דודי, מה עם נהגי המוניות? למה העניינים לא נגמרים? אמרתי לו: תשמע, אתה יודע מה, לאורך כל הדרך זה מה שאתם עושים. זה בדיוק כמו הסיפור שלכם עם מנסור עבאס. הרי יכולתם להעלות את החוק הזה בתחילת הערב, למה היה חשוב להביא היום את החוק הזה של התפלגות הסיעה? הרי זה החוק הכי מטורף שאני מכיר, רק גנבים עושים את זה. הרי מה אתה אומר? בוא נאפשר לאנשים אחרים לבגוד במפלגות שלהם, נוריד את הרף. הרי פעם כל בן אדם היה יכול לעבור, באה הכנסת, אמרו: תשמע, אנחנו לא רוצים תרבות כזאת, והגביהו את הרף, ובצדק. בן אדם שנבחר במפלגה מסוימת, לפי תפיסתי, אם זה היה תלוי בי, לא יכול לעבור; ואם עובר – רק מהקואליציה לאופוזיציה, לא הפוך. זאת אומרת, אם אתה עובר ואתה מפסיד, סימן שאתה בא עם המצפון שלך. אבל אם אתה עובר כדי להרוויח – לא. בדרך כלל הרווחים הם בקואליציה, לא באופוזיציה. היות שהקואליציה היא מחוקקת את החוקים, אז בוודאי היא לא תחוקק חוק נגד עצמה. לכן אני חושב שכבר נקבע, יש מצב של שליש. איך אתם נותנים לזה יד? בגלל שגדעון סער רוצה להכניס את מיכל שיר? אני מספר לכם, זו האמת. למה? בגלל שהיא הייתה חפ"שית שלו פה, והיא בגדה בתוך הליכוד, והוא הריץ אותה במסדרון כדי להצביע כאן על הפלת הממשלה מהחניון, והוא חשב שהוא יקבל 30 מנדטים – בגלל זה הם הלכו איתו, והוא שכנע אותה שהיא במרכז הכרכרה, כמו שאמרתי, לכן הוא מיקם אותה במקום התשיעי, ולא במקום הרביעי. ומה לעשות שהוא קיבל שישה מנדטים? עכשיו צריך להכניס את החבר'ה מאחורה. פרנסה. איך אמר בנט? לא פרנסה, לא מעניין. אתם נותנים לזה יד. אתם נותנים יד להתפלגות של מפלגה. על מה ולמה, סגלוביץ'? הרי גם אתה, אני בטוח שבעולם המושגים שלך אתה לא תסכים לכך שאנשים יעברו מכם אלינו. דרך אגב, אני אספר לך, יום אחד אמרו לי לדבר עם מישהו שרוצה, אמרתי: לא. גם אם יש מישהו שאני קורא לו איש לא מוסרי, אני לא מדבר עם אנשים כאלה, לא מוכן לעשות פעילות כזאת, לא מוכן לדבר עם אף אחד כזה, אלא אם כן הוא עובר ממניע אידיאולוגי אמיתי, אמרתי, שהוא מפסיד, לא מרוויח. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כבוד היושב-ראש, נגמר הזמן. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה שאת עוזרת ליושב-ראש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני תמיד שמחה לעזור. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן אני מתפלא עליכם שאתם הולכים עם האנשים האלה, שהדבר היחיד שעניין אותם – שני חוקים: ההתפלגות והקנביס. זה מה שמעניין את תקווה חדשה. גדעון סער, האוזר – כל אלה, החכמים והנבונים, המשכילים, המתנשאים – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט אחרון, בבקשה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – מה שמעניין אותם זה הנורבגי, ההתפלגות, כי הם חושבים כאילו הם מפחידים אותנו, והנושא של הקנביס. רק עוד מילה אחרונה, אדוני היושב-ראש, שמעתי ששר הביטחון רוצה לסגור את גל"צ. תראו, הסיפור הזה נמשך שנים, מדברים על זה הרבה מאוד שנים – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני נגד. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אבל אני סבור שהסיבה האמיתית – אין לי בעיה, דרך אגב, בכל סוגיה, כולל הנורבגי, שנדון, שתהיה ועדה, תקום, תעשה דיון עמוק, יש צדדים לכאן ולכאן, וגם תביא את זה למרכז. אין לי התנגדות עקרונית לנושא. יש לי התנגדות כשזה אתנן פוליטי. לכן אני אומר גם פה: אני חושב שאם רוצים לסגור את גלי צה"ל, אז צריך – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני נגד. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אין בעיה, אבל צריך לעשות משהו עמוק. לא בגלל ברדוגו סוגרים את גלי צה"ל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא. אני לא חושב שזאת הסיבה. אני חושב – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר לך. לא, רק ברדוגו. סמוך עליי. לכן אני אומר, זה ביזיון. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> גלי צה"ל כבר נדון הרבה זמן. אני מתנגד בעיקרון. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> זה שאתה שר הביטחון, זה לא עושה אותך פנצ'ו וייה, אתה לא יורה גם במה שמרגיז אותך. אם אתה רוצה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הזכרת את השם שלו, אבל אני אומר לך שהנושא של סגירת גלי צה"ל נדון כבר לאורך שנים רבות – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> ודאי, אבל לא נסגר – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> – – עוד לפני. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לא הבנת. עוד לפני קום המדינה רצו לסגור את גלי צה"ל שעוד לא קמה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אסור לסגור כלי תקשורת. אסור במדינה דמוקרטית. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> תראה, אדוני היושב-ראש, אני אומר: כל סוגיה, אפשר לדון עליה, זה בסדר, וגם צריכים לדון עליה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני בכלל לא מקבע שום דבר היסטורית כל דבר – צריך לבחון אותו אחרי כמה שנים אם הוא רלוונטי או לא – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אבל בוודאי ובוודאי לא יורים ככה בגלי צה"ל בגלל ברדוגו. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי, בבקשה. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לנו שר באולם? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יש מה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש שר באולם? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא חשוב. תדבר. תדבר. לא חשוב. תעשה להם הנחה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ראש ממשלה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ראש הממשלה בפועל כאן. אם אין שר, אני מדבר חופשי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דבר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אין שר באולם, אני מבקש לא להפעיל את השעון. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> היה שר, היה פה שנייה, יצא לשירותים. תמשיך לדבר, לא חשוב. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי יגיד את דברו. בבקשה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אין שר באולם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יגיד את דברו, נביא את השר. לא יהיו הצבעות בלי. תדאגו בבקשה לשר. << קריאה >> יריב לוין (הליכוד): << קריאה >> אני חושב שהשר הלך להתפלל – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת קרעי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, כבר מזמן סיימנו את התפילה. הוא היה איתנו, יריב – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תישא את דברי החוכמה, חבר הכנסת קרעי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לומר – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אל תהיה קטנוני בפרוצדורות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה יודע מה, גם ככה הם עושים מה שהם רוצים עם הפרוצדורות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר לאזרחי ישראל בוקר טוב, ושתדעו, חברים, שאת החוקים החשובים באמת, החוקים שהם לטובת אזרחי ישראל, חוקים שיש לגביהם קונסנזוס – אותם קואליציית השחיתות הזאת השאירה לשעה האחרונה לפנות בוקר, וכנראה גם לא נספיק לדון לעומקם של דברים, ולא נסיים את הדיון גם היום. מה היה חשוב להם להביא? איזה חוקים ראשונים היו כאן, אדוני היושב-ראש? חוקים שנועדו לסדר ג'ובים למקורבים. לחוקים האלה היה לכם זמן, היה חשוב מאוד להביא אותם ראשונים: חוק-יסוד: הכנסת – חוק הג'ובים לממשלת הרמייה הזאת – וחוק הכנסת, שזה, אפשר לקרוא לו, חברת הכנסת השכל, "חוק מיכל שיר", כי כל-כולו נועד שתוכלו להכניס עוד כמה כאלה שצריכים סידור עבודה ונשארו בחוץ כי לא קיבלתם מספיק מנדט מהעם. ואת החוקים הטובים והחשובים באמת, לא מספיקים לדון בהם. ככה זה כשמתעסקים בטפל, ואת העיקר – משאירים לו את הפירורים של סוף הדיון. כנראה לא נספיק לסיים את הדיון על החוקים האלה, שהם באמת חשובים. ולא סתם, לא סתם עברו, אדוני היושב-ראש, החוקים הקודמים. חוק הכנסת, שעבר קודם – ואני מצטרף לדברים שאמר קודם חבר הכנסת אמסלם – עבר כאן בשקר. הממשלה כאן, בעזות פנים, נציג הממשלה, אלקין, מעז פנים ואומר: לא ידוע לי על הסכם, כשכל עם ישראל יודע, אדוני היושב-ראש, שזה שנעלמו כאן כמה חברי כנסת מהמשותפת, זה לא כי הם התעייפו. לא. המשותפת נלחמת כאן, נמצאת כאן כל הזמן בדיונים, ומצביעה נגד. אלא מה, הממשלה ראתה שיש את אבידר, שהוא החוליה החלשה, והוא לא רוצה שיפגעו לו במעמד שלו בתוך הקואליציה; הממשלה ראתה שלרע"מ אולי תהיה בעיה, למרות שבסוף לא, והיא הייתה צריכה לקנות את המשותפת, אז שילמו להם, שילמו להם בלי לגלות מה שילמו להם. כמו שאתמול, אגב, אילת שקד עמדה כאן ואמרה: 1,600, זהו, לא יותר, אין שום סיכומים, ואז קם השר עיסאווי פריג' ואמר: לא, 1,600 זאת רק ההתחלה, אבל יש ועדה שתדון בכל מקרה לגופו ותביא את זה ל-3,000, ל-5,000. אז אתמול אילת שקד שיקרה לנו בחוק הזה, והיום אלקין בא ומשקר לנו לגבי חוק הכנסת. בושה וחרפה, אדוני היושב-ראש, אי-אפשר ככה להמשיך להתנהל, כשאנחנו רואים פעם אחר פעם שמנסים בלשון חלקלקה לבוא ולשקר כאן לאזרחי ישראל. ואתה יודע מה, אני יכול להבין אותם, אדוני היושב-ראש, כאשר יש כאן אינטרסים משותפים שנפגשים כאן. האינטרס הראשי של הממשלה הזאת היה שנאת נתניהו, הרצון להפיל את נתניהו, ולא משנה, ויהי מה, בכל מחיר. אבל מה האינטרס עכשיו שמחזיק עדיין את ההרכב הצולע, שאין בינו לבין עצמו שום הסכמה אידיאולוגית כמעט בשום דבר? יש כאן שתי בריתות: יש את ברית האחים המוסלמים, שהיא תופסת צד אחד של המשוואה – ראש הממשלה בפועל, שיושב כאן איתנו – ויש את ברית האלקטורט הנעלם. יש כאן שתי מפלגות ימין שהפרו אמונים כלפי בוחריהם, גדעון ובנט נשבעו והבטיחו ואמרו "עשר מעלות ימינה", והלכו 180 מעלות ימינה או שמאלה, זה לא משנה. הקימו כאן ממשלת שמאל מסוכנת. אז הם יודעים שאלקטורט בימין כבר אין להם, ולכן אומרים: אם אין אלקטורט בימין, לפחות נחזיק בכיסא. כמו ש"אחוז בכיסא כבודי", אז "אחוז בכיסא שחיתותי" ותן להם תשובה. אז הם מחזיקים בכיסא השחיתות הזה ומוכרים את הכול לעבאס. ואפשר להבין. אפשר להבין את זה. אז אנחנו מתפללים על ממשלה כזאת: "כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ", במהרה בימינו. אדוני היושב-ראש, מדברים כאילו הממשלה הזו – הם אומרים: אתם מדברים דברי שנאה; אתם מדברים במקום לשבת, ממשלת אחדות, תיתנו לנו כתף, אנחנו רוצים לאחד את עם ישראל. אז אני רוצה לומר לך שזו לא ממשלת אחדות, זאת ממשלת שנאה, רמייה, שהיא מעדיפה אחדות עם שונאי ישראל, עם כאלו שרוצים לא לראות אותנו כאן בארץ הזאת, עם כאלו שמחבקים את האויבים שלנו, מאשר עם החלק הימני, עם המחנה הלאומי, שעד היום תמיד הם היו חלק אינטגרלי מתוך המחנה הזה. אני רוצה לספר לכם סיפור, שנבין את המשמעות של מהי אחדות אמיתית ומהי אחדות מזויפת, מהי אחדות שלא יכולה להתקיים. אז מסופר על זלמן, שהיה בעל עגלה. בוקר אחד, בעלות השחר, זלמן רתם את עגלתו החורקת לסוסיו, סוסיו הכחושים, ויצא לשגרת יומו העמוסה. בדרכו פגש את הפריץ המקומי כשהוא יושב בכרכרתו המפוארת הרתומה לשלשה סוסים אבירים. לפתע, כרכרתו ההדורה של הפריץ שקעה בביצה טובענית, וככל שהפריץ הצליף בסוסיו האבירים שיחלצו אותו מהצרה, ככה הלכה הכרכרה ושקעה עמוק יותר בתוך הביצה. פנה זלמן לפריץ ואמר לו: אדוני הפריץ, אני יכול לעזור לך. תן לי לשחרר את הסוסים שלך, שלושת הסוסים האבירים, ואני אחבר לעגלה שלך, לכרכרה, את שני הסוסים הכחושים שלי, ואני אעזור לך להיחלץ. הפריץ התחיל לצחוק עליו, ללעוג לו. אמר לו: תגיד, אתה שפוי? אם הסוסים החזקים שלי לא הצליחו לחלץ את הכרכרה שלי מהביצה, אז סוסיך החלושים יצליחו? תן לי לנסות, אמר זלמן. אם לא יועיל, לא יזיק. הסכים הפריץ. רתם זלמן את סוסיו הצנומים לכרכרתו של הפריץ, התיישב במושב העגלון, והינה הפלא ופלא: מייד כאשר הרים את זרועו להצליף באחד מסוסיו, פתחו שניהם בצהלה, ובמאמצים משותפים חילצו את הכרכרה. נדהם הפריץ ואמר לזלמן: תגיד לי, איך יכול להיות שסוסים דלי בשר כאלה שלך הצליחו במקום שסוסיי האבירים לא הצליחו? אמר לו זלמן: אני, יש לי הבנה בסוסים. ראיתי שהסוסים שלך, אחד סוס מצרי משובח, השני סוס הולנדי מגזע נדיר והשלישי זן קנדי מובחר – כל אחד מהם חזק וחסון מאין כמוהו, אבל הם שונים אחד מהשני, והעובדה הזו היא זאת שעמדה לך כאן לרועץ, כיוון שכאשר הצלפת בסוס האחד, הכאב שלו לא נגע לסוסים האחרים, וסוס אחד לבד לא יכול לחלץ את הכרכרה. הסוסים שלי אומנם דקים וחלשים הם, אבל אֵם אחת להם, וכבר שנים שהם אוכלים מאבוס אחד ושותים משוקת אחת. כשהאחד רואה שחברו מתעתד לקבל הצלפה, הוא מזדהה עם כאבו ורגשותיו ולא נותן לזה לקרות. ולכן בכוחות משותפים, כשהם מתאמצים ביחד, הם יכולים לחלץ את הכרכרה, כך שאף אחד מהם לא יסבול מההצלפות. אז הממשלה הזו, אדוני היושב-ראש, היא כמו הסוסים האבירים של הפריץ; סוסים יפים ואמיצים. התקשורת גם נוהגת להראות עד כמה הם אבירים, שריריים, צוללנים, וממשלת יפים ואמצים – סוסים אבירים. אבל אחדות מכם והלאה, רבותיי. האחדות מכם והלאה: שנאת חרדים – רוצים לזרוק את החרדים ממריצות למזבלה; שנאת יהדות; שנאת חיילי צה"ל – שנאה של כל מה שקדוש ויקר לעם ישראל. כל חלק בקואליציה הזאת שונא משהו אחר. ועולה על כולנה התקווה החדשה. התקווה החדשה הזאת שולטת בכל הקואליציה. אלקין מהמיטה בבית שלו מסמס ושולט בקואליציה, והם כבר מתמרמרים. קואליציה ממורמרת, מסוכסכת, והתקווה החדשה הזאת לא נותנת לה לנהל כאן באמת אורח חיים קואליציוני, שיתוף פעולה, הרמוניה, גם עם האופוזיציה. תמיד היו כאן קואליציה ואופוזיציה, אדוני היושב-ראש, אבל מה שאנחנו רואים כאן זאת קואליציה שאין בינה לבין עצמה אחדות. קואליציה של שנאה, שבאמת אי-אפשר לעבוד ככה. אני מוכן להמר על כך שיחסי הגומלין בין הקואליציה לאופוזיציה והיחסים בינם לבין עצמם בתוך הקואליציה לא יימשכו יותר מדי זמן. קואליציה שכל אחד דואג רק לעצמו ומנסה לשלוט על כל היתר. אז קואליציה כזאת, כמו הסוסים האבירים של הפריץ, כשלמישהו כואב, כשמישהו לא מצליח, כשקשה לו – לא אכפת להם, כל אחד דואג רק לעצמו. זו לא קואליציה של אחדות. רק הערב, אדוני היושב-ראש – ואני חושב שזאת הייתה ממש חרפה, ממש חוסר אנושיות, כשראיתי כאן את חברי חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי, שביום הראשון של האבל, ביום של הכאב – זה שלושה ימים לבכי – שזה יום קשה מאוד לבן אדם, בא היושב-ראש שלו ומאלץ אותו לשבת כאן כל הלילה. כשאנחנו אומרים – והיה סיכום מאוד ברור, ואמר לו גם בן צור, קרוב משפחה שלו: גילה גמליאל היא זאת שמקוזזת איתך. אמרנו את זה להם, הם ידעו את זה, אבל כדי שסער לא ייתפס אולי כמישהו ששגה ועשה טעות, השאיר כאן אבל כל הלילה, אבל וחפוי ראש, בחוסר אנושיות שכזה. אדוני היושב-ראש, אני באמת חושב – אתה תפרת לעצמך חליפה של ממלכתיות – שאתה לא יכול להרשות להתנהלות הדורסנית הזאת, התת-אנושית הזאת, להמשיך ולהתנהל כאן. אתה צריך לזמן אליך – תזמן את אלקין, תזמן את מי שצריך, תגיד להם: רבותיי, אי-אפשר להמשיך ככה. אני רוצה לראות כנסת שפועלת בהרמוניה, לא כנסת שפועלת בשנאה אחד כלפי השני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זימנת. אני שמח לשמוע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא אחת. זאת אומרת שזה לא עוזר. אנחנו נקווה, נתפלל שהדברים שלך בעתיד ייפלו על אוזניים קשובות ולא על אוזניים ערלות, כי באמת, אין לנו מטרה פה לריב. המטרה היא לא לריב. כל הזמן – אני רואה את יריב – ישבנו היום בוועדה המסדרת ועדיין אין הסכמות על שום דבר, אבל עדיין אנחנו אומרים: בסדר, בואו נסכים על זה, בואו נלך עם זה, נלך לקראתכם. כל פעם באים ומנסים להגיע להסכמות למרות שבמהות אנחנו במצב שמרגישים נרמסים ונדרסים על ידי גלגלי הקואליציה הזו, אבל מנסים בכל זאת להגיע להסכמות, ופעם אחר פעם תקווה חדשה בראשות אלקין וסער רומסת את הכול. יש עוד הרבה על מה לדבר, אדוני היושב-ראש, אבל אני לא אפתח בנושא חדש. אני רוצה כן לומר, באמת בשמי ובשם כל האופוזיציה, כל חבריי לאופוזיציה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ההנהלה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ההנהלה. ההנהלה והחברים, בשם ראש האופוזיציה, סגן ראש האופוזיציה וכל מי שבאמת יושב כאן יום ולילה ורואה את העבודה המסורה של עובדי הכנסת: את ירדנה, שנמצאת כאן איתנו, את ציונה, שנמצאת שם – באמת עבודה מסורה. ואנחנו, אתם יודעים שלא אתכם – אני בטוח שאתם מחזקים אותנו במאבק הזה, אתם יודעים שיש לנו כאן מאבק למען עם ישראל, למען שלא תהיה כאן קואליציה שתטשטש את המדינה היהודית והדמוקרטית שלנו. אני גם שומע – אתם באים ואומרים לנו: כל הכבוד. חלקכם באים ואומרים לנו: תמשיכו ככה, אנחנו פה שומרים עליכם. אז תודה לציונה, לירדנה, תודה לעובדי הכנסת, למשמר הכנסת, לערוץ הכנסת, שעוקב כל הלילה ומשקף לציבור באופן מקוצר – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שוטף. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, שוטף וגם חד ומדויק, לוקח את הדברים העיקריים ומשקף את מה שקורה כאן. תודה גם למחלקת הפרוטוקולים, אדוני היושב-ראש, הם צמודים אלינו לאורך הדרך, 24 שעות. תודה לכולם, ואני מקווה שבאמת קודם כול נצליח להפיל אתכם כמה שיותר מהר, אבל שעד אז תורידו את רף השנאה, תורידו, תרגיעו את תקווה חדשה. אי-אפשר להמשיך ככה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת קרעי. למרות שנותרו עוד כתשע-עשר דקות, אני נאלץ להפסיק, למרות שנשארו שני דוברים, חבר הכנסת משה אבוטבול וחבר הכנסת יריב לוין. חברי הכנסת, בהתאם להחלטת הוועדה המסדרת באשר לסדרי הדיון והמשכיות הדיונים עד לשעה 07:00, הדיון בקריאה שנייה יופסק עתה ויימשך מנקודה זו ביום שני הבא. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום רביעי, כ"ז בתמוז התשפ"א, 7 ביולי 2021, בשעה 16:30 – ישיבה מיוחדת חגיגית להצהרת האמונים של נשיא המדינה הנבחר מר יצחק הרצוג. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 06:53. << סיום >>