דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ט"ו
ישיבה מ"ב
הישיבה הארבעים-ושתיים של הכנסת העשרים-וארבע
יום שלישי, ד' באב התשפ"א (13 ביולי 2021)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3
נאומים בני דקה 3
יסמין פרידמן (יש עתיד): 3
אלון טל (כחול לבן): 4
סימון דוידסון (יש עתיד): 4
אוריאל בוסו (ש"ס): 5
משה אבוטבול (ש"ס): 6
יריב לוין (הליכוד): 6
אבי מעוז (הציונות הדתית): 7
נירה שפק (יש עתיד): 7
בנימין זאב בגין (תקווה חדשה): 8
צבי האוזר (תקווה חדשה): 9
גבי לסקי (מרצ): 10
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 11
רות וסרמן לנדה (כחול לבן): 12
ציון יום ז'בוטינסקי 12
היו"ר מיקי לוי: 12
ראש הממשלה נפתלי בנט: 14
שר המשפטים גדעון סער: 15
אופיר אקוניס (הליכוד): 17
נאומי בכורה של חברי הכנסת 20
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 20
שר התיירות יואל רזבוזוב: 23
מופיד מרעי (כחול לבן): 24
יואב גלנט (הליכוד): 28
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
חברי הכנסת, היום יום שלישי, ד' באב התשפ"א, 13 ביולי 2021.
הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה.
<< דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >>
ברשות יושב-ראש הכנסת, אבקש להודיעכם כי על פי סעיף 96(ה)(2) לתקנון הכנסת, עקב מינויו של חבר הכנסת יואב סגלוביץ' לסגן שר ביום י"ח בתמוז התשפ"א, 28 ביוני 2021, הוא הודיע כי חבר הכנסת יוראי להב הרצנו יהיה יוזם של הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כנגדו צו הגנה), התשפ"א–2021, שמספרה פ/34/24, וזאת במקומו. תודה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה.
<< נושא >> נאומים בני דקה << נושא >>
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
נאומים בני דקה. אני מפעיל את שעון ההצבעה על מנת להירשם, בבקשה.
חברת הכנסת פרידמן, בבקשה.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
חבריי חברי הכנסת, חבריי מהצפון והדרום בוודאי מכירים היטב את תופעת הכלבים המשוטטים, עשרות אלפי כלבים, במדינת ישראל. הכלבים הללו נתונים לחסדי מזג האוויר, נופלים קורבן להתעללות, תאונות, מחלות, הם מוכי פחד ורעב, וליבנו נשבר. מצוקת המקום בכלביות ובהסגרים, אי-יכולת לביית אותם וחשד שאולי הם נגועים בכלבת ובמחלות אחרות גוזרים את גורלם, ואלפים מהם מומתים מדי שנה; כלבים בריאים מומתים.
הכלבים הללו מתרבים במהרה, ואנחנו לא עומדים בקצב. כך גדל בכל שנה מספר הכלבים המועדים לחיי סבל או למוות מיותר. הפתרון הנדרש הוא פשוט: סרס, עקר, החזר. זהו הפתרון היעיל וההומני ביותר על מנת לצמצם את אוכלוסיית הכלבים המשוטטים. יותר מכך, פעולת הלכידה לא תשמש רק לעיקור וסירוס אלא גם על מנת לחסן אותם נגד כלבת. בעת הזאת עלינו לשנות את התפיסה שלפיה כל כלב שנלכד מחויב בשבב ובעלים. עלינו להתאים את עצמנו למציאות בשטח, מה שיהפוך את הסביבה שלנו לבטוחה יותר עבורנו ועבורם.
אני מתכוונת לפעול למען שינוי חקיקה בנושא במהרה, ואני מבקשת מכם, חברי הכנסת, להירתם למהלך. רק ככה נוכל להפסיק את מעגל ההתעללות המתמשך בכלבים המשוטטים. תודה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת טל, בבקשה.
<< דובר >> אלון טל (כחול לבן): << דובר >>
חברות וחברי הכנסת, כבוד היושב-ראש, היום נפגע עין שריג, אחד המעיינות האהובים בהרי ירושלים והשטחים הפתוחים סביבו. מדובר במחלוקת בין חקלאי מושב אורה ומטיילים הדורשים את הזכות ליהנות מפנינת טבע ייחודית. גידור אזור נרחב ונטיעת כרם יוצרים מפגע ופוגעים באסתטיות של המקום, אבל לא פחות חשוב – מוסיפים לסגירת צוואר בקבוק במסדרון אקולוגי כל כך חיוני לבעלי חיים באזור הרי ירושלים. החיכוך הזה בין הטבע ובין החקלאות חוזר על עצמו שוב ושוב ברחבי הארץ, והוא כל כך מיותר. הרי היום ישראל באמת מתמודדת עם משבר של מגוון ביולוגי: 37%, כמעט 40% ממיני בעלי חיים בישראל עומדים על סף הכחדה. מנגד, כולנו מבינים את החשיבות והערך של חקלאות כבסיס לביטחון התזונתי של כולנו. זאת הסיבה שאני מגיש בימים אלה חוק שישמור על המסדרונות האקולוגיים של מדינת ישראל.
כאמור, החקלאות איננה הבעיה אלא הגדרות, ועלינו להבטיח שחקלאי שיוותר על הגידור וכתוצאה מכך ייפגע, יקבל את מלוא הפיצוי על הנזק הזה. יש כאן צורך במדיניות וחקיקה חדשות שישמרו על ההרמוניה בין החקלאות לטבע הארץ ישראלי. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת דוידסון, בבקשה.
<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>
אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, אומנם אני נמצא בבניין הזה רק 24 שעות, אבל אתמול הייתה לי שיחת טלפון בבוקר, ואני פשוט מזועזע עד לרגעים אלו. בדרכי למשכן הזה בהתרגשות גדולה להיות אחד מחברי הכנסת, טלפן אליי המנהל שעובד אצלי, ולאחר כמה שניות התחיל לבכות בטלפון – בחור בן 40, חסון. הצלחתי להוציא ממנו את הכאב ואת הסיבה שהוא בכה. הבן שלו בן השנה לא מתפתח. הגיעו לרופאים, הגיעו למומחים ולא גילו שום דבר. על ידי מצלמות נסתרות בגן של כמה הורים שהתקינו גילו שהגננת – ואני לא מאשים את כל הגננות, הן נפלאות, אבל יש כאלה שהן פשוט אסון נוראי. הן סגרו את הילדים מ-09:00 עד 16:00 בחדר ללא אוכל, ללא מים, בלי החלפת חיתולים. הילדים האלה לא התפתחו. הילדים האלה הפכו לילדים חולים.
אני שואל את השאלה: איך בבניין הזה אנחנו לא מגיעים להסכמה, החלטה, שאפשר להתקין מצלמות במעונות לא מפוקחים, כדי שההורים יוכלו לשבת בשקט ולישון בשקט, ושהמטפלות – לא כולן, כמובן – ידעו שמסתכלים עליהן ושומעים אותן? זה כאב גדול, ואנחנו כהורים צריכים לעשות צעד. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת בוסו, בבקשה.
<< דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כתב עיתון הארץ נחמיה שטרסלר, אוהב חרדים שרוכב על גלי ההסתה, כותב היום בטור בהארץ ודורש מליברמן לבטל לאברכים גם את המלגה שהם מקבלים מהכולל עצמו: "ליברמן עשה בינתיים רק צעד אחד בכיוון הנכון. הוא צריך לדעת שהאברכים מקבלים מהמדינה עוד הרבה הטבות – הם מקבלים דמי כולל של 800 שקל לחודש", וכן 1,200 ש"ח מלגה מהכולל, ובסך הכול 5,000 שקל בחודש למשפחה ממוצעת, כותב שטרסלר. קודם כול חיברתי 800 ש"ח ועוד 1,200 – לא הגעתי ל-5,000. 1,200 ש"ח שהוא מדבר עליהם הם תרומות שמשיגים ראשי הכולל. הכוללים לא מקבלים מהמדינה 800 שקל, היום זה עומד בערך על 400 ש"ח.
אבל הבית הזה צריך להתעורר ולהבין שבסופו של דבר, כאשר אומרים לשלוח לחרפת רעב, גם את הילדים הללו, ולזרוק אותם מתחת לגלגלי הכלכלה הקשה, ההסתה הזאת לא פוסחת על שום מקום. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה.
<< דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, פורסם ביממה האחרונה בתקשורת שצעיר חרדי הובא בעבר לתחנת המשטרה ביום שבת קודש וחייבו אותו לתת טביעות אצבע, שזהו חילול שבת על פי ההלכה היהודית. כיושב-ראש השדולה למען שמירת השבת, אני מוחה על כך שהמשטרה נהגה בניגוד לנהלים שלה, דבר שיכלו למנוע בכך שהעצור היה ממתין עד מוצאי שבת בתחנה, ולאחר מכן היו לוקחים ממנו עדויות או טביעות אצבע, ולא מאלצים אותו לחלל שבת. לא הייתה שום דחיפות בנושא הזה, לבצע את זה דווקא בשבת.
אני מביע גם סיפוק שהנושא הגיע לבית המשפט והמשטרה חויבה לשלם פיצוי לנעצר, אלפי שקלים. אני קורא לשר לביטחון פנים עמר בר לב להנחות ולחדד נהלים בכל מה שקשור לשמירת השבת במשטרת ישראל, כי להזכירו – אנחנו במדינה יהודית. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת לוין, בבקשה.
<< דובר >> יריב לוין (הליכוד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, היום קיבלנו עוד פייק בשורה מבית היוצר של ממשלת ההונאה, והפעם שר המשפטים גדעון סער מקדם את חוק זכויות במשפט. במקום לטפל במה שצריך לטפל בו – שיטת בחירת השופטים, שבה השופטים ממנים את עצמם בחדרי חדרים, בלי פרוטוקול – במקום לטפל בפלישה הבלתי-נגמרת של בית המשפט העליון לתחום סמכותה של הכנסת, רמיסת רצון הציבור על ידי קומץ שופטים שמנסים להשליט את ערכיהם על כלל החברה, נזכר שר המשפטים פתאום באיזה רעיון כדי להסיט את תשומת הלב למקום אחר.
אבל אתם יודעים מה שיא החוצפה? איזו זכות חשובה הוא מתכוון לעגן בחוק-היסוד הזה? את זכות החפות. כאשר הוא יושב בממשלת שנאה שקמה על הבסיס שבו חבריה, מהרגע הראשון ובמשך שנים כאן באולם המליאה ומחוצה לו, פגעו בבנימין נתניהו, בראש הממשלה לשעבר, שפטו אותו כאילו היו תליינים באיזושהי כיכר עיר, התעלמו לחלוטין מזכות החפות שלו, כינו אותו בכל מיני כינויים ששמורים למי שהורשע בדין, עכשיו פתאום נזכרו בחזקת החפות.
אדוני היושב-ראש, התרגילים האלה, ההונאות האלה, בסופו של דבר לא יצליחו, והממשלה הזאת תעבור מן העולם, ואני מקווה שכמה שיותר מהר.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת לוין. חבר הכנסת מעוז, בבקשה.
<< דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >>
תודה. אדוני היושב-ראש, נאום הנדסת התודעה מס' 19, והפעם – על יציאת נשים לעבודה. אישה א' מנהלת משפחתון רב-גילי, פנימייה, ובו עשרה ילדים. את כל-כולה היא משקיעה בניהול המשפחתון, במענה הרגשי והפיזי לילדים ובקידום התפתחותם השכלית, הרגשית והגופנית. החברה סביבה מעריכה אותה ומשדרת הערכה זו במגוון דרכים; "אשת קריירה" היא נקראת, אחת שזכתה לממש את עצמה.
אישה ב' מנהלת משפחה ובה עשרה ילדים. את כל-כולה היא משקיעה בניהול המשפחה, במענה הרגשי והפיזי לילדיה ובקידום התפתחותם השכלית, הרגשית והגופנית. החברה מזלזלת בה ומשדרת זאת במגוון דרכים; "עקרת בית", היא נקראת, סוג של בטלנית שלא זכתה לממש את עצמה.
נשיא ארצות הברית תועד אך לפני כמה ימים כשהוא כורע ברך לפני אם יהודייה, ישראלית, אם ל-12 ילדים. הוא מבין את ערכה של האימהות. אני ממליץ לכולנו להשתחרר מהנדסת התודעה, כאילו הקמת משפחה והבאת ילדים לעולם וגידולם אינן המימוש העצמי הגדול ביותר של האישה. תודה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה, חבר הכנסת מעוז. חברת הכנסת שפק, בבקשה.
<< דובר >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בחרתי לדבר היום על אנשים שקופים וגיבורים מאוד. קוראים להם רבש"צים. אני לא יודעת אם אתם מכירים אותם, אבל האנשים האלה – השם, ראשי התיבות רבש"צ זה רכז ביטחון שוטף צבאי. בשנת 2018 נחשפנו כולנו לסרטון שהיה ממש בכל הרשתות, היה הדבר הכי חם ברשת. קראו לו "סרטון הרבש"צים". ראו אותם נלחמים על כל נגיעה בגדר, מכבים שרפות בציוד שאף אחד לא נתן להם, בהכשרה שאף אחד לא נתן להם, ובעצם עושים את כל מה שצריך בתוך היישוב.
הרבש"צים האלה אחראים לביטחונם של תושבי היישובים שצמודים וסמוכים לגדר. הם צריכים להיות 24/7 ביישובים. אם אין להם מחליף, הם לא יכולים לצאת. כל נגיעה בגדר, בין שזה חתול, בין שזה מחבל, בין שזה סתם תקלה – הם שם. הם אחראים להכשיר את כיתות הכוננות, הם מכשירים אותם, הם לוחמים, הם צריכים לקפוץ איתם לכל אירוע עד שיגיעו הכוחות הרלוונטיים.
הרבש"צים האלה מכבים שרפות, למרות שאף אחד לא הסמיך אותם. אני מכירה כאלה שנכוו במלחמה על השטחים החקלאיים, ושולחים אותם לביטוח לאומי. אני מכירה כאלה ששלחו אותם לפרוס מחסום, שגם לכך אף אחד לא הכשיר אותם, ונפצעו בתאונה ושלחו אותם לביטוח לאומי. מדובר כאן בכוח שלכולנו ברור שהוא צריך להיות, אבל אף אחד לא נותן לו גב, לא מבטח אותם, לא מגדיר אותם.
הם היו שייכים פעם למשרד הביטחון. היום הם שייכים לכל אחד. לכל אחד. פורץ מישהו ליישוב – קוראים להם; נפל איזה משהו על הכביש – קוראים להם. הם מסכנים את החיים שלהם ימים, שבועות, שנים, בלי מענה. אני קוראת לכל מי שכאן: בכוונתי להעלות את חוק הרבש"צים ולהחזיר להם את המעמד שנלקח מהם ב-2018 – להיות תחת משרד הביטחון. אני קוראת לכל מי שכאן לתמוך בחוק הזה ולהראות שניתן להם מענה שהוא לא גדול, יחסית לתרומתם לביטחון מדינת ישראל והתושבים על קו הגבול, ולהצטרף אליי להצעת החוק הזאת. תודה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת בגין, בבקשה.
<< דובר >> בנימין זאב בגין (תקווה חדשה): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי, אתמול בעת הדיון עלה אחד מחברי האופוזיציה, מסיעת האופוזיציה הגדולה ביותר, והטיח בממשלה שהיא לא עושה די לפתור את בעיות ביטחון הפנים בנגב. כידוע, זאת איננה בעיה חדשה, ואני שאלתי אותו בקריאת ביניים כמה זמן הוא שירת בממשלה בזמן שהאירועים האלה, המאוד-משמעותיים, שפוגעים בחיי כל האזרחים בצפון הנגב – כמה זמן הוא בממשלה שלא פתרה אותם?
אני לא מקל ראש בקושי, בייחוד בקושי לפתור את הבעיה היום. לפני כ-10, 12 שנים, חברי אודי פראוור ואנוכי, לבקשת ראש הממשלה דאז מר בנימין נתניהו, פעלנו בעניין זה. הבאנו תוכנית, עברנו בקריאה ראשונה ונתקענו עקב חבלות פנימיות, גם מצד חברי הקואליציה וגם מצד חברי האופוזיציה. כולנו מאז במבוי סתום. להאשים היום את הממשלה שמכהנת זמן כה קצר בכך שהיא עוד לא פתרה את הבעיה הסבוכה, שהייתי אומר שהנחילה לממשלה הזאת הממשלה הקודמת, אני חושב – טוב, לא אכנה את זאת בשם; הייתי אומר: זה לא עניין כל כך נחמד. אני אמרתי פעמים אחדות, ואמרתי גם באוזני חברים כששמעתי את הדברים האלה: חברי הקואליציה דאז הכשילו תוכנית שיכולה הייתה, אולי, כנראה, להביא מזור, ולו אף חלקי, לבעיות האלה.
אני מבקש לציין לברכה ולטובה את התמיכה שקיבלנו אז באופן עקבי מראש הממשלה בנימין נתניהו. כל בקשה שביקשנו – מילא. אין לי שום טענה, רק דברי שבח. אבל היו גם חברים אחרים, והמשמעת הקואליציונית, היא מתבצעת – לא תמיד, גם אני הייתי אשם לעיתים בהפרת משמעת קואליציונית, אז אני יכול גם את זאת להבין, אבל התוצאה ב-2013, כשנאלצנו למשוך את החוק, היא לנגד עינינו. אני מכנה את זה, כשאני מרצה על כך לעיתים במכללה לביטחון לאומי, וגם לאחרונה, ניצחון לאי-רציונליות, כי לא אלה ולא אלה קיבלו את מבוקשם: מימין חשבו שמייד ישתלטו על מאות אלפי דונמים בנגב ויהפכו אותם לאדמות מדינה, אלה האדמות שמצויות תחת תביעות בעלות של בדואים; אלה משמאל חשבו שמייד יכירו בכל מקבץ של פחונים ויאמרו שזהו יישוב, וגם ייתנו פיצוי בקרקע לכל בעלי התביעות. התוצאה של הקיפאון היא לא לאלה ולא לאלה – ניצחון לאי-רציונליות על פי הרציו של אלה ואלה. אז בתנאים אלה אני מבקש מהחברים באופוזיציה מעט יותר צניעות וגישה מציאותית יותר לבעיות הקשות שלפנינו.
אני מאוד שמח שהממשלה הטילה על חברנו מאיר כהן לטפל בסוגיה הזאת. הוא איש הנגב, הוא מנוסה גם באופן יותר מפורט. אני מאחל לו הצלחה. אני חושב שיש לנו סיכוי לקדם את הדברים.
כבוד היושב-ראש, אני מודה לך על סבלנותך. אני מודה שעל פי חשבוני זו הייתה דקה די ארוכה. תודה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת בגין על הדברים המלומדים. אנחנו מודים לך. חבר הכנסת האוזר, בבקשה.
<< דובר >> צבי האוזר (תקווה חדשה): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לספר לך ולחברינו כאן בדקה זו על מחזה לא שגרתי שחוויתי היום בוועדת הכנסת. היה נדמה לרגע פתאום שהרוח הטובה חזרה לבית הזה, כשבערר – אגב, על החלטת הנשיאות, ובנכונות מאוד נדירה שאיננה תקדימית בעניין של תשעה באב, הוחלט להיענות לבקשת הערר ולאפשר להוסיף הצעה נוספת לסדר-היום, למרות סדר-היום העמוס, הן בשל אירועי השעה והן בשל הצעות נוספות לסדר-היום שהיו. לרגע הרוח הטובה, הרוח היהודית, שרתה על הבית הזה.
אני רוצה לחבר את אותו רגע שבו ראו שאפשר לקיים דיון רציני, משותף, ואפילו להגיע להסכמות, ליום ציון זכרו של זאב ז'בוטינסקי, אחד ממנהיגי הציונות וחידוש הריבונות היהודית בארץ ישראל, שממנו אפשר ללמוד רבות. ואני רוצה דווקא להאיר על פינה נסתרת שהיא קצת רלוונטית גם לתרבות הדיון אצלנו, הוויכוח – האיבה המתגלה בין הדברים. זאב ז'בוטינסקי, בנאום בוועידת בית"ר ב-1931, אמר בין השאר את הדברים האלה: ההיסטוריה שלנו חיבלה בנפשנו. נוצרו צורות הווי שאינן מרהיבות ביותר את העין. על המחלה הזאת עלינו להתגבר. היהדות החדשה צריכה להיות מורכבת מבני מלכים שהואילו בטובם לחטוב עצים ולשאוב מים. אצל היהודים לא צריך להיות קיים הטיפוס שאנו קוראים לו "עם הארץ", צריך שלאיש המנקה את הרחוב תהיה נפש של אציל, שדיבורו יהיה בדייקנות ובבירור, שהוא יצטיין בנימוסיות כלפי התקיף, כלפי החלש, כלפי הידיד וכלפי האויב. זה קשה עד לאין-סוף כי יש בזה משום שבירת כל הרגלי הדורות שלנו. אבל כבר היום – אי שם ב-1931 – רואים שבבית"ריות ישנה השאיפה הזאת, לא כדבר הבא בהשפעת גורם חיצוני, אלא כתכונה פנימית. יש דרך ארץ בפני הצורה, יש הרגשה של קדושת הטקס, יש רצון לחיות חיים יפים, למרות העוני, למרות המצוקה בבית והשנאה מסביב.
אז ב-1931 השנאה הייתה מסביב. ב-2021, 90 שנה אחרי הדברים האלה של ז'בוטינסקי, חלילה שהשנאה תהיה בבית. ולכן, כפי שהיה היום לרגע קט בוועדת הכנסת, אני מאחל לכולנו, ברוחו של זאב ז'בוטינסקי, לנהל את הוויכוחים בצורה נוקבת, בזכות הצעקה, בגנות הטיח, אולם בהדר בית"רי ובדרך ארץ. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. חברת הכנסת לסקי, בבקשה.
<< דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >>
תודה, כבוד היושב-ראש. חברי וחברות הכנסת, אני רוצה לדבר על צל והצללה. במדינת ישראל – לא סוד שאנחנו חיים במדינה שברוב ימות השנה יש שמש, ועל אף זאת יש חוסר בצל ובהצללה, בעיקר בהצללה טבעית של עצים. לפי מחקרים רבים שנעשו, גם בישראל וגם בחו"ל, צל והצללה חוסכים למדינה מיליוני שקלים בשנה. לא רק שהצל עוזר להגנה מפני מחלות סרטן העור – לפי דוחות בישראל אנשים רבים חלו במלנומה בין היתר בגלל העובדה שהם נמצאים שעות רבות ברחוב, במרחב הציבורי, ללא הצללה, וכמובן שמדובר בחיסכון רב למשק ולבריאות הציבור – מלבד זאת, צל והצללה מעודדים פעילות גופנית. הרי אנשים רבים מעדיפים לקחת את הרכב הפרטי מאשר ללכת ברגל או להשתמש באופניים, מאחר שאין צל בדרך. יתרה מזו, ברגע שיש לנו צל והצללה טבעית מעצים אנחנו מורידים את כמות הפחמן שיש באוויר, ולא רק שאנחנו מזהמים פחות אלא שאנחנו מנקים את האוויר.
לכן, כבוד היושב-ראש, אני מודה לך על הזמן שניתן לי כדי לעודד את כל העיריות לקחת החלטות שמביאות להגדלת מספר העצים בכל הערים, בכל המרחבים הפתוחים, ואת הרשות – כאשר היא באה לכרות עץ, לשים שלט ליד העץ כדי לאפשר לתושבים, לאזרחים, לערער על הכריתה. אפשר למצוא פתרונות בנייה ללא כריתת עצים. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת אדלשטיין, בבקשה.
<< דובר >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אדוני היושב-ראש, אני קודם כול רוצה להתנצל גם בפניך וגם בפני מכבדי זכרו של זאב ז'בוטינסקי. עוד חצי שעה יתקיים טקס חילופי מנכ"לים במשרד הבריאות, ואני נאלץ לעזוב – דבר שהיה נורא מרגיז אותי כשישבתי על הכיסא שלך, שאנשים לא נכחו, אז אני בין היתר בא להתנצל.
אבל עיקר הדברים – אני רוצה לומר בשם כולנו, אני מניח, תודה רבה למנכ"ל היוצא של משרד הבריאות בתקופת הקורונה פרופ' חזי לוי על כל עשייתו, ולמנכ"ל הנכנס פרופ' נחמן שי – לאחל את כל ההצלחה שבעולם גם במאבק – – –
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
נחמן אש.
<< דובר_המשך >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << דובר_המשך >>
נחמן אש, סליחה. זה היה קורה לי גם כשהייתי קורא לו, אז זה בסדר. לפרופ' נחמן אש חברי, פרויקטור הקורונה, שהופך מהיום רשמית למנכ"ל משרד הבריאות – לאחל לו את כל ההצלחה שבעולם.
אתה יודע, אדוני היושב-ראש, כשביקשתי את תיק הבריאות, רבים שאלו למה השתגעתי ולמה לקחתי את תיק הבריאות, ונמאס לי לענות לכולם ברצינות, אז פיתחתי תשובה שאני לוקח את התיק הזה כדי שגם שונאיי הגדולים יוכלו לאחל לי הצלחה. אני חושב שזה מצבו של פרופ' נחמן אש. כרגע אפשר לאהוב אותו, לא לאהוב אותו, אבל כולנו כולנו כולנו מאחלים לו הצלחה, ולכן אני יכול לעשות את זה בשם 120 חברי הכנסת. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה, ותודה רבה למנכ"ל משרד הבריאות הפורש, שראוי לכל הערכה, בהחלט, ולנכנס – הצלחה רבה. תודה לך, חבר הכנסת אדלשטיין. בבקשה.
<< דובר >> רות וסרמן לנדה (כחול לבן): << דובר >>
כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש, מזכירת הכנסת, חשוב לי להזכיר היום נושא שלדעתי לא נמצא על סדר-היום של רובנו. אנחנו מאוד עסוקים בדברים הפנימיים שקורים במדינה, בעצמנו, בדיונים. בדרום אפריקה, שבה גדלתי, מתחולל סוג של מיני-מהפכה. המצב ברחובות למעשה גורם לכך שיהודים בפרט ואנשים בכלל מוצאים את עצמם בסכנה מאוד מאוד מוחשית.
הקהילה היהודית בדרום אפריקה, שהייתה מפוארת וגדולה, מונה כיום סדר גודל של 47,000 יהודים, בעיקר בערים המרכזיות – בקייפטאון, יוהנסבורג, דרבן, פורט אליזבת. בעיקר ביוהנסבורג וקייפטאון, אבל גם בערים הנוספות, אותם יהודים חווים אנטישמיות משמעותית מאוד כבר שנים. עניין הפשיעה והאלימות ברחובות דרום אפריקה במצב קטסטרופלי כבר שנים, אבל עכשיו, כשהנשיא הדרום אפריקאי זומה – הנשיא לשעבר זומה, יותר נכון – מוצא את עצמו בתהליכים על כל מיני דברים ששמו קשור בהם שקשורים בשחיתות, חלק גדול מהמחוז שהוא ליד יוהנסבורג מתקומם ופורע באנשים ברחובות, בוזז, פוגע וכיוצא בזה.
חברים, אנחנו מכירים מצבים כאלה שבקלות מאוד מידרדרים לכדי אנטישמיות נוראית ואיומה. היה לי חשוב מאוד להביא לתשומת ליבו של הבית הזה את חשיבות בריאות הנפש והבריאות הפיזית ומצבם העדין של יהודי דרום אפריקה, וכמובן נדבר בנושא עוד בהמשך. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה.
<< נושא >> ציון יום ז'בוטינסקי << נושא >>
<< דובר >> היו"ר מיקי לוי: << דובר >>
אנחנו עוברים לנושא הבא – יום לציון זכרו ופועלו של זאב ז'בוטינסקי.
אדוני ראש הממשלה חבר הכנסת נפתלי בנט, שרים וחברי כנסת בעבר ובהווה, מזכירת הכנסת ירדנה מלר הורוביץ, ראש הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית וממלא מקום יושב-ראש הנהלת הסוכנות היהודית מר יעקב חגואל, נציגי המועצה להנצחת אישים במשרד ראש הממשלה, נציגי מרכז מורשת בגין, נציגי מכון ז'בוטינסקי, אשר ישבתי איתם שעה קלה קודם לכן. מאוד התרגשתי מדברים שהם מצאו בארכיון אצלם על גיוסם של אימי ואבי לשירות האצ"ל, והביאו לי עותקים מכך. תודה רבה לכם על המאמץ שעשיתם. ההדר הבית"רי – קיבלתי את החוברת של ההדר הבית"רי, עלעלתי בה ולקחתי אותה הביתה כדי לקרוא את כולה. הם הרחיבו את ידיעותיי בנושא זה, בנושא ההדר הבית"רי: סגנון, שיח, תרבות, שפה, הדברים שהטיף להם ז'בוטינסקי והוכיחו שאפשר.
מכובדיי כולם, נציגי העמותה למורשת בית אורי צבי גרינברג, קהל נכבד, אני מתכבד לפתוח את הישיבה המיוחדת לציון זכרו ופועלו של זאב ז'בוטינסקי. נהוג לומר כי רעיון ואדם חיים כל עוד מישהו זוכר ומזכיר אותם. כבכל שנה הכנסת מציינת היום את פועלו של אחד מענקי האומה, זאב ז'בוטינסקי, כדי להחיות את זכרו ולהרהר בחזונו. ז'בוטינסקי לא היה עוד דמות בתנועה הציונית. הוא עומד בשורה אחת עם ענקים כמו הרצל, שבכוח חזונם ראו למרחוק והניחו את היסודות לדורות של יהודים שהלכו בדרכם. הוא הקים תנועה שערערה על הקו המרכזי של ההתיישבות העובדת ומטרותיה החברתיות, קראה תיגר אופוזיציוני והציגה תפיסת עולם שונה בשורה של תחומי חיים, ממאבק בלתי מתפשר במנדט הבריטי, דרך שלמות טריטוריאלית בלתי מתפשרת של כל ארץ ישראל ועד לכלכלת שוק חופשי תחרותית שמעודדת את הפרט. לצידה לא שכח ז'בוטינסקי את החמלה ואת אחריותה של המדינה לחמשת המ"מים המפורסמים, כדי לספק לכל אדם את צורכי הקיום הבסיסיים.
ז'בוטינסקי היה בראש ובראשונה איש של מילים – עיתונאי וסופר, משורר, מתרגם ופובליציסט – אלא שהמציאות האנטישמית הקשה והפרעות כנגד היהודים אילצו אותו להתעמת עם שאלת היהודים והובילו אותו להנהגה. ז'בוטינסקי ראה למרחוק את העתיד הקודר של היהודים באירופה וקרא נכון את המפה: "כבר שמעתי קולות – – – המנסים להרגיע את הקהל – – – המצב 'ישתפר' רק באותו יום שבו תמוגר ממשלת היטלר בגרמניה, ואפשר שגם אז לא. כל עוד קיים בתוך העולם התרבותי משטר, החושב את היהודים רשמית לחצאי אדם משוללי זכויות, עומד כל העם היהודי תחת הסכין – – – קודם כול צריך להשמיד מן ההיסטוריה היהודית את הזכר האחרון של 'הרייך השלישי'." דברים אלו ואחרים שכתב ניבאו באופן מסמר שיער את הסופה שעתידה הייתה להשתולל. לאור זאת, וכחלק מתפיסה כוללת, פעל ז'בוטינסקי לעלייה מסיבית של יהודים ארצה. ז'בוטינסקי האמין בהקמת כוח מגן יהודי וראה חשיבות בעקרון הקמת כוח מגן שיאפשר ליהודים לשמור על עצמם, עיקרון שמוביל את היהודים ואת מדינת ישראל מאז ועד היום.
ז'בוטינסקי זכה לבקר ולפעול בארץ ישראל אך לא זכה לראות בהקמת מדינת היהודים, שהייתה משאת נפשו. הוא נפטר ב-1940, בהיותו בן 59 בלבד. במשך שנים רבות, רבות מדי, לאחר הקמת המדינה, דמותו ופועלו לא זכו למקומם הראוי ואף נמנעה ממנו באופן מחפיר הזכות להיקבר בארץ ישראל. רק בשנת 1964 הועלו עצמותיו ארצה בהחלטת ממשלתו של לוי אשכול והחסד נעשה. כיום רעיונותיו, התנועה שהקים וממשיכי דרכו הפכו לחלק בלתי נפרד ממוסדות המדינה וממנהיגיה, כפי שהיה ראוי שיהיה. יהיו זכרו ופועלו ברוכים.
<< דובר >> ראש הממשלה נפתלי בנט: << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מוקירי זכרו ובני משפחתו של ז'בוטינסקי, יום הזיכרון הממלכתי לזכרו של זאב ז'בוטינסקי, כמו גם חלקת הקבר שלו בהר הרצל, הם אינם דבר מובן מאליו. כפי שאמרת, אדוני היושב-ראש, שנים ארוכות עברו עד שמדינת ישראל, עד שהממשלה של לוי אשכול – מכיוון שבן-גוריון לא היה מוכן – הממשלה של לוי אשכול קיבלה את ההחלטה להעלות את עצמותיו לקבורה בישראל.
קברו של ז'בוטינסקי – סמוך לקברו של הרצל, בעיצוב דומה – מסמל את היכולת שלנו להתבגר, לגשר על מחלוקות, על פערים ועל אידיאולוגיות מנוגדות, לא כי זה נחמד לגשר ולפשר אלא כי יש לנו מטרה משותפת, יש לנו מטרות משותפות, מטרות שכולנו צריכים לפעול יחד למענן. יש מטרות שגורמות, או צריכות לגרום, גם לקואליציה וגם לאופוזיציה לפעול יחד, כתף אל כתף. ז'בוטינסקי הוא זה שלימד אותנו מהי אופוזיציה אידיאולוגית ונחושה, שרתומה לחזון הציוני בכל נפשה, שפועלת לפי העולם הערכי שלה, למען האידיאל, בצורה עניינית. כך הוא עשה וכך ראוי שייעשה גם בימינו.
אבל אנחנו צריכים גם להפיק לקחים מן היחס כלפיו, כי בחייו שלו הוא היה איש עם עוצמה ומנהיגות פנימית חזקה, והוא חזה עמוק לתוך העתיד את השואה הנוראה, ופשוט נלחם בכל כוחו להתריע, לזעוק, למנוע, למנוע את האסון הגדול. דמו בנפשכם שאתם נושאים תובנה בהירה ששואה הולכת להמיט מכה נוראה על העם שלנו ולא מקשיבים לכם, וגרוע מכך – בחייו שלו עשו לו דה-לגיטימציה והפכו אותו למוקצה. זו דוגמה לאיך לא מנהלים את השיח, כי במסלול היסטורי אחר התמונה יכולה להיות שונה לגמרי.
באותה תקופה ז'בוטינסקי הנחיל את אחד העקרונות – עקרון החד-נס. נס זה דגל – דגל אחד – והדגל היה הקמת מדינת היהודים. והוא אמר אז: "בוא יבוא היום ועמי גדול יהא ובן חורין וארץ ישראל תזהר בכל צבעי הקשת של נופה הנהדר בכוח זיעת אפיהם של בני עמי. מלאכתי, מלאכת אחד הבנאים השוקדים על הקמת מקדש חדש לאל יחיד, ששמו עם ישראל".
אנחנו עומדים פה בכנסת ישראל, וזכינו שהנס הזה, הדגל הזה, החלום שהוא לא זכה לראות אלא התקיים רק שמונה שנים לאחר מותו ושמונה שנים, תשע שנים מאוחר מדי, הנס הזה הגיע. אבל עכשיו אנחנו כבר 73 שנה בתוך הנס הזה. עכשיו, כולנו מכירים – כשיש לך איזה חלום וכשהוא מתממש אז השאלה היא מה הלאה. החלום קיים; לאן אנחנו חותרים עכשיו?
ויושבים פה אנשים ששואבים את העומק האידיאולוגי שלהם ממקומות שונים: תורת ז'בוטינסקי, תורת הרב קוק, תורת ברל כצנלסון – כל אחד והאידיאולוגיה שלו. אז מה המשמעות של יום לזכר מורשת מסוימת? האם אנחנו צריכים ללמוד וללכת בדרכו? האם הוא היה רוצה שנלך בדיוק בדרכו, על פי כתביו דאז? התשובה, לדעתי, היא יותר מורכבת. התשובה היא שפה, בבית הזה, אם נסגל כללי משחק של עימותים מהותיים, אמיתיים, לשם שמיים, אז ייווצר חיכוך בריא וטוב בין כוחות שונים בעם; הכוח הלאומי, הכוח הדתי, הכוח האוניברסלי, ייפגשו באיזשהו חיכוך בתוך מציאות אמיתית של חיי היום-יום של מדינה. החיים מזמנים לנו כל הזמן דילמות וכל אחד ימשוך לכיוונו, אבל אם כל אחד יגיע לאותה אינטראקציה, לאותו חיכוך, בצורה שגם מקשיבה, אני חושב שנוכל להגיע פעם אחר פעם לנקודת הזהב.
בוודאי שאנחנו לוקחים – אני לוקח – מז'בוטינסקי קודם כול את היסוד הביטחוני, הקיומי, של קיר ברזל. כמה שאנחנו יכולים לשאוף לרצונות של סובבינו, המציאות היא קשה מאוד. ואני סמוך ובטוח שרק אם אנחנו נתמיד לעבות את קיר הברזל דור אחרי דור בשכבת ברזל, עוד שכבת קיר ועוד שכבת קיר, וכשיבינו שאנחנו כאן לנצח, אז ורק אז יהיה פה שקט ושלום. אני חושב שהציווי הנוסף, של שיח ללא דה-לגיטימציה, שיח מול יריבים פוליטיים קשים מאוד אבל מתוך הקשבה – זה יעלה אותנו לקומה הבאה של הציונות, של הזהות היהודית כאן בארץ ישראל.
אז כאן, מעל בימת הכנסת, שמהווה את מימוש החלום הציוני, אני מתחייב שממשלת ישראל בראשותי תמשיך בכל כוחה למימוש החזון הזה, להגשמת מטרות הציונות. יהי זכרו של זאב ז'בוטינסקי נצור וחקוק בליבנו לעד.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
אמן. תודה רבה לראש הממשלה נפתלי בנט. שר המשפטים השר גדעון סער, בבקשה.
<< דובר >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 81 שנים לפטירתו של זאב ז'בוטינסקי, המנהיג שעם השנים נוספים לו עוד ועוד תלמידים, וחוגים רחבים יותר מזכירים את שמו, זכרו ומורשתו באהבה, בהערכה, בחרדת קודש. מנהיג מרחיק ראות, שבזמן אמת כמעט תמיד מצא את עצמו בעמדת מיעוט, נאבק כמעט נגד כולם, חתר נגד הזרם, הותקף מכל עבר בשנאה ובלעג.
היום ז'בוטינסקי בקונסנזוס, אבל ראוי לזכור ולהזכיר היום גם את תכונות אישיותו שאפשרו לו להוביל את הדרך שבה האמין בכל מאודו. יותר מכל איש ציבור אחר שאנחנו מזכירים, בוודאי דורות אחרי לכתו, הייתה דרכו הפוליטית של ז'בוטינסקי רצופה תבוסות. באוטוביוגרפיה שלו סיכם את זיכרונותיו מחודשי הקיץ של 1915, ויכול היה לסכם באותו אופן תקופות אחרות בחייו הציבוריים, כך – אני מצטט: "אשתדל לקצר. זיכרונות עצובים הם, מלאי אכזבות ומפלות. מצד אחר, גם מתקופה זו למדתי בינה. למדתי, קודם כול, את ערך המפלה דווקא בתור צעד לניצחון. רבבות ילעגו לנופל, אבל יתווספו אליו עשרות תומכים חדשים, אולי מסוג אויביו מאתמול – – – אם לא צדקת – רד מהבמה ושתוק; אך אם צדקת – אז לא תאמין למראה עיניך. מפלה איננה מפלה, 'לאו' אינו מענה. המתן כשעה והתחל מחדש".
דרכו של ז'בוטינסקי הייתה רצופה גם בדבר נוסף – בפרישות. הוא פרש מהחיים הטובים של הספרות והתרבות כדי להפוך לסוכן נוסע של הציונות, ולימים הוא פרש גם מההסתדרות הציונית עצמה על מנת להיות נאמן ליעדיה האמיתיים של הציונות, ובראשם הקמת מדינה יהודית, והקים את ההסתדרות הציונית החדשה. במאמרו "הפורש הגדול" קובע ד"ר יוחנן בדר כי חייו של זאב ז'בוטינסקי היו שרשרת של פרישות. וכך כתב: אשרי האיש שיש לו את הכוח הנפשי, הכנות ואומץ הלב שלא להכיר בשום אדון אלא במחשבתו בלבד; לא להיות צמוד לשום מסגרת מלבד למסגרת מצפונו. אשריו, כי רק הוא הינו אדם חופשי. אין חידוש ואין קדמה ואין שחרור בעולם הזה אלא באמצעות פרישה.
ז'בוטינסקי לא הלך בכביש סלול אלא כבש לו דרך תמיד במסלול חדש, וההיסטוריה הוכיחה ברבות השנים שהשקפותיו עמדו במבחן הזמן. ביחס לערביי ארץ ישראל עמד ז'בוטינסקי בשעתו על שני עקרונות: קיר הברזל המפורסם – הזכיר אותו ראש הממשלה בדבריו – שבחסותו ובחסותו בלבד יתקדם המפעל הציוני למימוש יעדיו; שוויון מלא לתושביה הערבים של הארץ. באותו מאמר היסטורי שקבע דוקטרינה מדינית וביטחונית לדורות ביטא ראש בית"ר את שני העקרונות גם יחד כתפיסת עולם שלמה, ריאליסטית וערכית גם יחד. אני מצטט: את הרחקתם של הערבים מארץ ישראל הינני חושב לבלתי מתקבלת על הדעת בהחלט. שם יישארו תמיד שני עמים. היום, במדינה היהודית והדמוקרטית שעליה חלם ולמענה לחם זאב ז'בוטינסקי, עלינו להתמיד באותה דרך שהוא התווה.
ביום חמישי שעבר, סמוך ליום פטירתו בכ"ט בתמוז, פרסם בית המשפט העליון את פסק דינו בעניין חוק-יסוד: הלאום. לעולם לא נוותר על אופייה ועל זהותה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, אבל לעולם גם לא נוותר על אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל, וגם לא נדחה את ידו של מי מהמיעוט הערבי החי עימנו שיושיט את ידו לשותפות אזרחית שיש בה שוויון בזכויות הפרט וכבוד הדדי. גם זו צוואתו של זאב ז'בוטינסקי.
אני מוכן להישבע בשמנו ובשם צאצאינו שלא נפר לעולם שיווי זכויות זה – התחייב ז'בוטינסקי באותו מאמר היסטורי. ההתחייבות בעינה. השבועה תקוים. יהי זכרו של מורה הדורות חרות בלב האומה לנצח.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה לשר המשפטים. חבר הכנסת אקוניס, בבקשה.
<< דובר >> אופיר אקוניס (הליכוד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ראש הממשלה, שרים, מכובדיי כולם, גם ביציע, ראשי מכון ז'בוטינסקי, מוקירי זכרו, אנחנו מציינים היום 81 שנים לפטירתו של זאב ז'בוטינסקי, ממקימי הציונות, מאבותיה וממניחי אבני היסוד שלה. ז'בוטינסקי הוא אחד מגדולי הדור שקוממו את העם היהודי, את מדינתו, את כוחו הצבאי ואת שפתו ב-120 השנים האחרונות; תלמידם של בנימין זאב הרצל, נורדאו ואחד העם, ומוריהם של מיליוני מאמינים, מעריצים נלהבים של הגותו בכל העולם, יהודים וגם שאינם יהודים, ובהם שלושה ראשי ממשלה בישראל: מנחם בגין, יצחק שמיר, זכרם לברכה, ובנימין נתניהו, ייבדל לחיים ארוכים.
ידידיי, במרכז השקפתו של ז'בוטינסקי, שבלעדיה אין קיום לימין הישראלי, שלמותה הטריטוריאלית של ארץ ישראל. עליה כתב בתחילת דרכו, בעברית מופלאה של אדם שנולד בנכר: על אדמת ארץ ישראל נוצר העם העברי. כל אשר עברי בקרבנו ניתן לנו על ידי ארץ ישראל. ישראל וארץ ישראל – חד הם. ובכן, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדם לא יכול להגדיר עצמו ז'בוטינסקאי בלי לתמוך ברעיון של שלמות הארץ. כל שאר רעיונותיו, והם רבים וחשובים לא פחות – חלקם הוזכרו כאן על ידי ראש הממשלה, שר המשפטים, על ידיך, אדוני היושב-ראש – כל שאר הרעיונות לא יכולים לעמוד בלי הדבקות ברעיון ארץ ישראל השלמה. בלי האמונה היוקדת והבלתי-מתפשרת הזאת אי-אפשר להיקרא ז'בוטינסקאי. הכלכלה החופשית – יסוד חשוב; המאבק למען העברית – יסוד חשוב; הליברליזם – יסוד חשוב מאוד; ההדר – עקרון יסוד, שלצערי איננו קיים עוד כמעט בשיח הציבורי הישראלי מכל צדדיו, ובתוך כך בתקשורת הישראלית. כל העקרונות חשובים, אבל ללא תורתו – ציון כולה שלנו – אדם איננו יכול להגדיר את עצמו תלמידו או ממשיך דרכו של זאב ז'בוטינסקי.
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, מוקירי זכרו שנמצאים כאן ורבים אחרים שאינם נמצאים כאן, ז'בוטינסקי לא היה רק המנהיג הציוני הראשון שעמד על שלמות הארץ, במידה רבה מאוד הוא גם היה הדמוקרט הראשון של התנועה הציונית. הדרך היחידה ליצירת הנהגה היא המצווה הנאה והישנה של זכות בחירה כללית וישירה. אומנם ביסודו האמין ז'בוטינסקי במשטר הבנוי על מינימום של שלטון התלוי ברובו ברצונם החופשי של מה שהוא כינה "בני המלכים" – האזרחים, כלשוננו – אך בשל הצורך במסגרת – וכל מדינה צריכה מסגרת כלשהי – העדיף את המסגרת הטובה ביותר מבין כל המסגרות שיכולות להיות, והיא, כמובן, אדוני היושב-ראש, המסגרת הדמוקרטית.
בנאומו בקונגרס הציוני בציריך בשנת 1929 זיקק את תפיסתו הדמוקרטית, וכך אמר שם: אני מכריע, עליי מוטלת האחריות. אני יכול לגרום לכך שעם ישראל ילך בדרך טובה או רעה. אני, למרות שאביון אנוכי ואתה העשיר, לכל אחד משנינו יש בשעת הכרעה רק דעה אחת. שווים אנחנו, אזרחים אנחנו.
עכשיו, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, נשאלת שאלה שהיא שאלה היסטוריוסופית מאוד מעניינת: האם בשל עמידתו על עקרונות הדמוקרטיה, שלמות הארץ והכלכלה החופשית הוכפש בידי יריביו? הרי בסיס תפיסותיו של ז'בוטינסקי עמדו בניגוד מוחלט לתפיסות השמאל הסוציאליסטי. היהודי הזה היה אדם אמיץ שלא נרתע ועמד באומץ על עמדותיו, הלא-פופולריות אז, מול תפיסות השמאל והסוציאליזם. ולצערי – ואני באמת אומר את זה בצער, את הדברים הבאים אני אומר בצער, ואני מוכרח להגיד לך, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת בני בגין, אני התלבטתי אם בכלל לומר אותם – לצערי, שר המשפטים, ראש הממשלה, ז'בוטינסקי היה גם המנהיג הראשון, הציוני הראשון, שמערכות של הסתה מאורגנת פעלו נגדו ולא בחלו בשום אמצעים. הכפשות, הכפשות קשות מאוד, נבזיות, ירודות. הדמוקרט הגדול זכה לכינוי "הפשיסט". האיש אשר – יש עם מאוד מיוחד שיכול לבוא ולומר על אדם שמזהיר מפני עליית הרייך השלישי וגרמניה הנאצית, מזהיר מפני הדבר הזה, להיקרא "משתף פעולה עם הנאצים". דבר מדהים. היו שכינוהו, חברת הכנסת שטרית, "ולדימיר היטלר". "ולדימיר היטלר". וכמובן, אדוני היושב-ראש, הסיסמה החביבה על מתנגדי הימין האידיאולוגי לדורותיו – לא מתנגדינו בשנים האחרונות, או בעצם מאז 1977; מסתבר שכבר לפני, חבר הכנסת בני בגין: "סכנה לדמוקרטיה". הדמוקרט הגדול הפך לסכנה לדמוקרטיה.
לדאבון הלב החרמות וההכפשות נמשכו אפילו אחרי מותו – – –
<< קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >>
מה עם הסזון?
<< דובר_המשך >> אופיר אקוניס (הליכוד): << דובר_המשך >>
חברת הכנסת רוזין, יש לה מנהג: כאשר אני עולה לנאום בנאומים אידיאולוגיים שיש בהם תפיסת עולם השונה מתפיסתה, היא תמיד תזכיר את אחד מן העלובים, המכוערים, הציניים, האומללים שבמעשה השמאל – הסזון; כן, אז בכל דיון, בכל דיון, עוד כשהייתי פה חבר כנסת צעיר, נדמה לי בכנסת השמונה-עשרה או התשע-עשרה, היא תמיד הקניטה מספסלי האופוזיציה ואמרה לי: אולי תאמר משהו על אלטלנה והסזון. כל חיי אני אזכיר ליריבים הפוליטיים האידיאולוגיים את שני מעשי התועבה המכוערים ביותר בתולדות הציונות. זה לא בנאום, אבל כיוון ששמעתי את קריאת הביניים של חברת הכנסת רוזין, אני אתייחס לזה.
שני מעשים נוראיים, אין נוראיים מהם בתולדות הציונות: הסזון הנוראי באמצע שנות הארבעים, ולאחר מכן – וכן, חברת הכנסת רוזין, בכל פעם שאני עושה דרכי ברחוב גורדון לחוף בוגרשוב בתל אביב עירי אני אומר לכל אדם: פה עלתה באש אלטלנה מיריות, לדאבון הלב, שהתקבלו בהחלטה של דוד בן-גוריון. תמיד אזכיר את זה. 16 לוחמות ולוחמים ועוד שלושה חיילות וחיילי צה"ל.
ובכן, אדוני – וזה ממש לא בנאום, זה דבר שלא התכוונתי לעסוק בו.
<< קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >>
זה כי הם לא השיבו אש.
<< דובר_המשך >> אופיר אקוניס (הליכוד): << דובר_המשך >>
ובכן, החרמות וההכפשות – אגב, זה מדהים שחברת הכנסת רוזין העירה את הערתה בדיוק בזמן שאני אומר שהחרמות וההכפשות נמשכו אפילו אחרי מותו. אתה הזכרת, אדוני היושב-ראש, נדמה שגם ראש הממשלה, את ראש הממשלה לוי אשכול, זכרו לברכה, שבשנת 1964, קצת פחות משנה אחרי שקיבל את תפקיד ראש הממשלה, או נבחר לתפקיד ראש הממשלה, 16 שנים אחרי ההכרזה על עצמאות ישראל, הורה על העלאת עצמותיו של זאב ז'בוטינסקי, שנפטר בארצות הברית. הוא הורה על העלאת עצמותיו, על קיום טקס ממלכתי, בעצם הבאתו לקבורה ממלכתית בהר הרצל בירושלים. בכך מילא ראש הממשלה אשכול את צוואתו של ז'בוטינסקי עצמו, שהורה שייקבר במדינת ישראל שתקום. ואני חייב להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שאנו, תלמידיו, מכירים לראש הממשלה לוי אשכול, יריב פוליטי אידיאולוגי, חברת הכנסת רוזין, מכירים לו את תודתנו עד היום, ולקברו של ז'בוטינסקי עלינו ביום חמישי האחרון בירושלים בירתנו.
"היום חל מפנה בתולדותיו של העם היהודי והתנועה הציונית", כך אמר במצודת זאב בתל אביב אור ליום 18 במאי 1977 תלמידו המובהק, מנחם בגין, זכרו לברכה, באותו לילה, אדוני, שבו – בעצם זה כבר אור ליום הבחירות שבו נודעו תוצאות הבחירות הסופיות או כמעט הסופיות לכנסת התשיעית. 37 שנים לאחר פטירתו באו לידי ביטוי תפיסותיו גם בניצחון תלמידיו בבחירות דמוקרטיות לכנסת ישראל.
כתביו, נאומיו, מאמריו והרעיונות שלו שכנעו רבים בציבוריות הישראלית שהם הנכונים והם הראויים לשמש עקרונות מנחים לניהול המדינה אז וגם היום. אלה, אדוני היושב-ראש, הרעיונות שזוכים לאמון העם, כולל בבחירות האחרונות, הם ולא אחרים. בכ"ט בתמוז ת"ש כבה עמוד האש. ננצור את זכרו של זאב ז'בוטינסקי ובדרכו נלך.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת אקוניס.
תם ציון יום זכרו ופועלו של זאב ז'בוטינסקי. יהי זכרו ברוך.
<< נושא >> נאומי בכורה של חברי הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
אנחנו עוברים לסעיף הבא – נאום בכורה של חברי הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.
<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>
אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, כבוד השרים, משפחתי היקרה, אזרחי מדינת ישראל, אני טטיאנה מזרסקי, בת לאנה ומארק מזרסקי, אימא לתמיר בן ה-15 ובת זוג לאלכסנדר, נבחרתי לכנסת העשרים-וארבע כנציגה של מפלגת יש עתיד בראשותו של יאיר לפיד, איש ערכים ומנהיג ראוי.
חז"ל דיברו על שלושה דברים שעליהם העולם עומד: על הדין, על האמת ועל השלום – מסכת אבות, פרק א'. שלושה דברים הביאו אותי ליש עתיד, והם אהבת ישראל, זהות יהודית וערכים אנושיים. הערכים שעליהם חונכתי הם יושר, נאמנות, עזרה לזולת, כבוד, אמפתיה ופטריוטיות. את הערכים האלה אני מביאה איתי לכל מקום, ואיתם אני מגיעה גם לכנסת. תמיד שאפתי להשקיע, לשפר ולהשפיע כדי שהמקום שבו אני נמצאת יהיה טוב יותר. "אין בכוחו של אדם לעקור מתוך ליבו את התקווה לעתיד טוב יותר", אמר זאב ז'בוטינסקי. היום אנחנו מציינים את יום זכרו ופועלו של זאב ז'בוטינסקי, ולכן החלטתי ובחרתי לצטט אותו בנאומי.
על העתיד האפשרי, הטוב יותר, של מדינת ישראל, קראתי בספרו של יאיר לפיד "מסע אל העתיד". האידיאולוגיה של המרכז המתוארת בספרו משנה את השיח הישראלי. אני מסכימה שבזמננו החלוקה לימין ולשמאל היא מלאכותית, ואני רוצה להאמין שכן, בכנסת אנחנו נוכל לעבוד יחד לטובת כל אזרחי מדינת ישראל האהובה, ואם אפשר, אז נעשה זאת כפי שכתב ז'בוטינסקי במאמרו "מבוא לתורת המשק": "את טעם הדמוקרטיה יש לבקש בתורת ההסכם ופשרה".
כבר מגיל צעיר, עוד בברית המועצות, הייתי פעילה חברתית ומנהיגה בכיתה. נבחרתי שנה אחר שנה ליושבת-ראש ועד הכיתה. בגיל 12 נחשפתי בפעם הראשונה לאנטישמיות בבית הספר ונשבעתי לעצמי: ילדיי לא יתביישו בלאום שלהם. לא היה פשוט להיות יהודי ולשמור על הזהות היהודית בתנאי המשטר הקומוניסטי. תמיד נתנו לנו להרגיש שאנחנו, היהודים, זרים במדינה שנולדנו בה. האנטישמיות העממית דחפה את היהודים לשני כיוונים: או להתבולל לגמרי או להתחזק בלאומיות היהודית. אני גדלתי בבית יהודי חילוני שבו בשבוע של פסח מצה הוחבאה בתוך מזוודה מיוחדת מתחת למיטה. לא ידעתי מה המשמעות של מצה, לא חגגנו סדר פסח ולא שמעתי כלל על יציאת מצרים, אבל סבתא לימדה אותי כמה מילים וביטויים ביידיש.
לאחר התפרקותה של ברית המועצות עלה גל של התעוררות לאומית. התגברה גאווה לאומית בקרב העמים השונים במדינות המעצמה הסובייטית לעבר, וביניהן התחזקה גם הלאומיות היהודית והכרה במדינת ישראל. כך נחשפתי לראשונה ליהדות ולישראל.
בגיל 17, בשנת 1993, עליתי ארצה יחד עם בני נוער כמוני מכל רחבי חבר המדינות. הגענו לפנימיית אורים בקריית טבעון במסגרת התוכנית "עלייה 16" של הסוכנות היהודית, שכעבור שנה התמזגה עם התוכנית נעל"ה הידועה לכולם. תוכנית נעל"ה, נוער עולה לפני הורים, התקדמה מאז מאוד והתרחבה לכל העולם היהודי והביאה עד כה לישראל 19,000 תלמידות ותלמידים. הגדולים והבוגרים של התוכנית עכשיו בני גילי, בני גילי בערך, והם כבר הקימו את המשפחות שלהם בארץ, מעורים היטב בחברה הישראלית, בצבא, ברפואה, במוסדות להשכלה גבוהה, בתעסוקה ובעולם ההייטק.
כבוגרת התוכנית קיבלתי על עצמי גם לייצג את תוכנית נעל"ה בכנסת ולעזור ככל יכולתי לקידומה ולפיתוחה. אני מקווה שכל משרדי הממשלה הרלוונטיים, ובראשם משרד החינוך, עושים הכול כדי שכל תלמידי נעל"ה, הוותיקים והחדשים, יגיעו לתוכנית ויצליחו להיכנס לארץ גם בזמן הקורונה, בתחילת שנת הלימודים הקרובה – וזו תהיה שנה מיוחדת שבה נציין 30 שנה לתוכנית נעל"ה.
עליתי ארצה ללא משפחה במסגרת התוכנית של עליית הנוער בגיל שבני נוער עדיין מחפשים את זהותם. רציתי מאוד להשתלב בחברה הישראלית. התחושה שגם בישראל אני זרה לא עזבה אותי במשך תקופה. לא הבנתי את הבדיחות, את ההומור, ובכלל היה לי קשה להתחבר לתרבות בארץ ולא הרגשתי שייכות וביטחון. ואז התחלתי להתעניין בהיסטוריה של עם ישראל וביהדות, והתחביב שלי מהר מאוד הפך למקצוע. עשיתי תואר ראשון ותואר שני בהיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת חיפה. שאפתי לחלוק את הידע שלי עם אחרים. פעלתי בעמותות ובמועדוני עולים והעברתי הרצאות בנושאי תולדות ישראל ומורשת.
שנים עסקתי בחינוך בלתי פורמלי, גם במסגרת מלי"ץ – מכונים לחינוך יהודי ציוני, גם במכון ללימודי יהדות וגם בסוכנות היהודית. אני מרגישה שליחות לפתוח את הדלת לעולם היהודי לעולים החדשים אשר מגיעים מהתפוצות, וזאת הסיבה שבמשך 13 השנים האחרונות, בכל ליל סדר אני מגיעה יחד עם משפחתי היקרה למרכז הקליטה בכרמיאל להנחות את סדר פסח. יחד עם העולים שנמצאים חודשים ספורים בארץ אנחנו קוראים את ההגדה, מברכים, שרים משירי חג החירות. זהו סוג של תיקון של החוויה השלילית שהייתה לי בפסח הראשון שלי בארץ, שבו אני הרגשתי זרה, לא שייכת, ורק בגלל שהסדר נערך בשפה העברית ללא שום הסבר או תרגום.
ההתנדבות והעבודה בקהילה לאורך שנים הפכו אותי מעולה חדשה לפעילה חברתית ישראלית. תמיד, במקביל לעבודה העיקרית שלי, למדתי משהו חדש, והשתתפתי, יזמתי והובלתי תוכניות ופרויקטים למען הציבור, וביניהם גם הקמת מערך מתנדבים למען קשישים בודדים וניצולי השואה בעיר שלי, בכרמיאל. למדתי הרבה במהלך 28 השנים שלי בארץ, ועד עכשיו איני עוצרת. סיימתי קורסים רבים, הכשרה בתחומים שונים, וביניהם גם המדרשה לפוליטיקה של עמותת כ"ן – כוח נשים, עמותה שמעצימה את הנשים ומכשירה אותן לתעסוקה בתפקידים בכירים ובפוליטיקה. במהלך השתתפותי בקורס הפכתי מפעילה חברתית לדמות פוליטית. בסיום הקורס, ב-2018, בבחירות לרשויות המקומיות נבחרתי והתמניתי לתפקיד של סגנית וממלאת מקום ראש עיריית כרמיאל.
וכעת יש לי הזכות והכבוד לעמוד כאן על הבמה. יש שני תחומים עיקריים שארצה לעסוק בהם בכנסת: אחד מהם – צמצום פערים בבריאות בין הפריפריה למרכז הארץ. הידעתם שתושבי הפריפריה הולכים לעולמם 12 שנים לפני אזרחים שמתגוררים במרכז הארץ? הידעתם שתושבי כרמיאל שעברו אירוע לב במקרים רבים מוותרים על השיקום, שיקום לב, אשר מגיע להם בסל הבריאות? אני אסביר לכם מדוע: השירות ניתן בבתי חולים עם מחלקה קרדיולוגית בלבד והחולה לא יכול לנהוג לבד כדי להגיע לטיפול, הוא חייב שמישהו יסיע אותו למרכז הרפואי, והנסיעה ברכב פרטי תימשך 40–50 דקות. אבל יש עשרות אנשים שהם בודדים ויצטרכו לנסוע לשיקום בתחבורה ציבורית לבד, הנסיעה תימשך שעה, שעה וחצי, והם ישקלו אם בכלל כדאי להגיע ולסבול כל הדרך או לוותר לגמרי.
אתם יודעים מה זמן ההמתנה לתור אצל רופא מומחה כירורג? בקופת חולים בפריפריה הממוצע הוא חודש ימים. בבתי חולים ממתינים לניתוחים אלקטיביים כשנה, שנה ומעלה. מה יכול לקרות לבן אדם, לילד, במהלך חודש ויותר כאשר נדרשת התערבות רפואית? חובה למצוא פתרונות תקציביים להוספת תקנים ברפואה ובסיעוד, להקמת מרכזים רפואיים, בתי חולים, עם מגוון שירותים רפואיים בפריפריה.
התחום השני שאעסוק בו – סיוע בקליטת עולים חדשים, בדגש על אינטגרציה תעסוקתית בארץ. אנחנו מכירים אלפי אנשים משכילים, אקדמאים, מומחים, שנאלצים לעבוד כפועלי ייצור ועובדי משק משום שנתקלו במחסומים ביורוקרטיים למיניהם. כמה תועלת למדינה ולחברה הישראלית יכול להביא מהנדס חשמל? כמה ילדים יכולה להציל רופאה מומחית לנוירולוגיה ילדים? אבל לוקח שלוש–חמש שנים עד שהם עוברים את תהליכי הקליטה המקצועית שלהם בארץ. אני מדברת גם על תהליך אישורי השכלה ורישיונות וגם על מקומות לסטאז', שהוא שלב הכרחי בקבלת תואר מומחה בארץ. אני יכולה להביא מאות דוגמאות מהשטח, גם מהמבט של העולים וגם מהמבט של הצד קולט העלייה. אני בטוחה שאתרום מהניסיון והידע שלי בתחומים האלה.
אני אסירת תודה להורים היקרים שלי על התמיכה לאורך כל הדרך עד הלום. האמנתם בי, עודדתם אותי, טיפלתם, טיפלתם בבני היחיד והמיוחד, וליבי היה שלם ורגוע כי סמכתי עליכם, ידעתי שתמיר שלי בידיים טובות. יכולתי להשקיע זמן וכוחות בעבודה ובלימודים. נתתם לי גב, בסיס חזק להשכלה, חינוך וערכים. אני השילוב של שניכם, אימא ואבא יקרים.
אני רוצה להודות לשר התיירות יואל רזבוזוב. בשנת 2015 גייסת אותי ליש עתיד, הצעת לעבוד ביחד, ליווית אותי ותמכת בי לאורך כל השנים האלה עד עצם היום הזה, והינה, אני חברת כנסת. תודה רבה, קוסטה. כעת אני עומדת כאן, במקום שבו מקבלים החלטות על ההווה ועל העתיד של מדינת ישראל. אני מתחייבת לשרת את המדינה נאמנה ולפעול למען אזרחיה בשקיפות ובאהבה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. בהצלחה. השר יואל רזבוזוב, בבקשה.
<< דובר >> שר התיירות יואל רזבוזוב: << דובר >>
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרה, באמת מעמד מרגש לברך את חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – טניה, בשבילי – חברה שאני מלווה אותה באמת, כמו שהיא ציינה, כבר שש שנים, בשש השנים האחרונות. אני יכול להגיד לכם שבפגישה הראשונה שלנו, כשנפגשנו, ראיתי משהו אחר – ראיתי את הציונות במיטבה: מישהי שבנתה את עצמה לבד בארץ וגם עזרה לאחרים, וזה משהו שלא רואים כל יום; אישה שבאה להילחם, באה לעשות. אתה רואה אש בעיניים, ניצוץ שאפילו קשה לתרגם ולהשוות למשהו אחר, כי אתה יושב ואתה מדבר עם מישהי שעלתה בגיל 17, בתוכנית עליית הנוער, שכמו שטניה ציינה הפכה לתוכנית נעל"ה הפופולרית, שהצליחה להוציא – הבוגרים שלה הם באמת מטובי אזרחי ישראל. ואז אנחנו יושבים עם טניה והיא לא מפסיקה לספר בהתלהבות על דברים שהיא עושה לטובת החברה. אני אומר: רגע, עצרי, מה איתך? היא אומרת: עזוב אותי, אני עוזרת לניצולי שואה, אני מתרגמת את הספרים שלהם, ואני עוזרת לעולים חדשים. אתה רואה כמה תשוקה, עד כמה היא שליחת ציבור אמיתית.
כשעכשיו את הודית לי כאן על זה שאני ליוויתי אותך ושאת נמצאת כאן, אז אני רוצה להגיד לך תודה בשם מדינת ישראל. זה שאת כאן במשכן הזה ואת שליחת ציבור שהיא ישרה, הגונה, שכל כך רוצה לעזור, כל כך רוצה לתת מעצמה בשביל לעזור לאזרחי ישראל, זה פשוט – קשה לי אפילו, כמו שאמרתי, להשוות את זה למשהו אחר, כי אני מכיר, אני מכיר את מי שאת באמת, ואני בטוח שכאן חבריי חברי הכנסת יכירו אותך ויבינו איזה חומר משובח.
גם הנושאים שאת מביאה הם נושאים מיוחדים. בסופו של דבר את מגיעה מהפריפריה. היית עכשיו סגנית ראש העיר, ממלאת מקום ראש העיר בכרמיאל, ולפני כן ניהלת שני מרכזים רפואיים בקופת חולים. יש לך גם הנגיעה בפן הבריאותי, ואמרת, ואנחנו רק עכשיו נחשפנו בכותרות להבדלים ברפואה, בשירות הרפואי, בין הפריפריה למרכז. והעניין של העלייה, וגם העלייה בפריפריה, זה הסיכוי ושוויון הזדמנויות. אז את מביאה איתך גם את הרצון ואת המוטיבציה ואת האמביציות שלך לעבוד, להוכיח את עצמך, אבל את מביאה גם את הבעיות האמיתיות של מדינת ישראל, שצריך לטפל בהן מייד. ואני כל כך בטוח שאת תצליחי לעשות את זה, כמו שאת יודעת לעשות הכול.
אמרתי, לפני שש שנים – פעילה חברתית, ישבנו לקפה, והיום – חברת כנסת במדינת ישראל. מאוד מאוד מאוד מרגש. אז טניה, חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אני צריך להתרגל לתואר הזה, ואני חושב שכולנו – מדינת ישראל זכתה בך, ותצליחי ותייצגי את כל אזרחי מדינת ישראל בכבוד. אנחנו סומכים עלייך. אנחנו יודעים שתעשי את זה בהצלחה, שתעשי את זה בצורה הטובה ביותר. אוהבים אותך. שיהיה בהצלחה.
<< קריאה >> טטיאנה מזרסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >>
תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה לשר רזבוזוב.
נאום בכורה של חבר הכנסת מופיד מרעי, בבקשה.
<< דובר >> מופיד מרעי (כחול לבן): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, השרה אורית, חברי הכנסת, המשפחה וכל הנוכחים, חברים, מי שחפץ בשינוי יציב לעצמו חזון ויוביל תהליכים למימוש החזון. לא די בלהציב חזון. כשאני מסתכל על העתיד דרך החזון, אני רואה את כל היישובים במדינה, ובמיוחד בפריפריה, יהודיים ולא יהודיים, בצפון, בגליל וגם בנגב – למרות שאני לא מהנגב – חיים ביחד בהרמוניה מלאה, בשוויון חברתי, תכנוני, כלכלי ועוד.
מכובדיי, מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, עם ששרד את השואה כמיעוט על אדמת אירופה. כמפקד במשלחת "עדים על מדים", שראה מקרוב את שרידי השואה על אדמת פולין, מחנות ההשמדה, את מחנות העינויים ואת שתיקת האפר, וכישראלי, אני אומר ותובע בלב שלם: המדינה חייבת לאפשר למיעוט שאינו יהודי בה לחיות בשוויון ברמת החיים, בחובות, בזכויות, בכלכלה, בתשתיות, בתעסוקה ועוד. אך לצערי, אין קשר בין החזון שדיברתי עליו לבין המציאות. קיים פער גדול, פער שמנציח את השוני, פער שמתבטא בהזנחת התכנון שנים ארוכות – הזנחה שיצרה מצוקה אמיתית בכל פינה ובכל תחום בחיים.
אני יודע ומכיר את קשיי התכנון, במיוחד באדמה פרטית, כשמדובר באדמות טאבו, לעומת תכנון באדמות מדינה, אך הדבר אפשרי. ולמה אני אומר אפשרי? כפי שהרצל, שתמונתו מכבדת כאן את המשכן, אמר, אם תרצו, אין זו אגדה. כך עשיתי בחורפיש, היישוב שלי, בהפקדת תוכנית מתאר שפתרה את בעיות התכנון בכל התחומים שנים קדימה, וכך אפשר לעשות בכל היישובים הדרוזיים, הצ'רקסיים, הערביים. לתפיסתי התכנון חייב להיות תכנון צופה פני עתיד, תכנון מודרני, תכנון שמשלב את כל תחומי החיים, תכנון שמשולב גם בתכנון אזורי, ולשמחתי היום גורמי התכנון מתחילים לדבר במונחים של תכנון אזורי, ולא רק נקודתי, יישובי; לדוגמה, תוכנית אב גליל מערבי 2040 שמשרד השיכון הוביל – לדעתי מהתקופה שלך, חבר הכנסת יואב, השר לשעבר – או חשיבה לתכנון פרויקט לאומי לרכבת הרים ומערכת רכבלים בגליל, בדומה לאירופה, דבר שיהווה חלק מהפיתוח הכלכלי והתיירותי של האזור. יש עוד הרבה דוגמאות, וזה לא המקום כמובן לפרט אותן. אני אומר שתכנון כזה ייעשה על ידי ועדת תכנון ייחודית ומיוחדת במסלול מהיר, מה שיביא להסרת כל החסמים ולתכנון אפקטיבי הרבה יותר ממה שקיים כיום.
כנסת נכבדה, חשוב לי להדגיש שהצעיר הדרוזי – אגב, בדומה לעמיתו המוסלמי, הנוצרי או הצ'רקסי – כשהוא חוזר לכפר אחרי השירות הצבאי ואחרי הלימודים ורוצה לבנות בית ולבנות משפחה, ואין לו איפה לבנות כי לא הרחיבו לו את תוכנית המתאר, הוא נאלץ לעקור מטע זיתים או מטע תפוחים או דובדבנים שפרנס אותו ואת משפחתו כדי לבנות לו בית. מאחר שזה לא בתוכנית המתאר, אין לו היתר בנייה ואין לו גם משכנתה. הוא לוקח הלוואות, לוקח את החסכונות של ההורים שלו. במקביל, מביאים אותו לבית דין, הוא נשפט וחוטף קנסות במאות אלפי שקלים. כל חייל מוצא את עצמו מחזיר הלוואות, מחזיר קנסות לבתי המשפט, והוא המפרנס היחיד. אשתו מלומדת בדרך כלל, עם תעודת מקצוע, אבל אין אזור תעסוקה ותעשייה שיוכל להעסיק אותה, אז היא מובטלת, והוא נושא בנטל הפרנסה לבד. אני אומר לכם, רק מזוכיסט, מי שאוהב להתעלל בעצמו, מסוגל לעשות לעצמו דבר כזה.
על כן, אני אומר שלא די בתכנון. נניח שסיימנו את תהליך התכנון. חשוב לא פחות זה יישום התכנון. יישום התכנון יביא לעלייה ברמת החיים על ידי בניית יחידות מגורים, מוסדות חינוך, אזורי תעשייה ותעסוקה, דבר שיוביל לפיתוח כלכלי, העלאת רמת החיים והורדת רמת האלימות. הנוסחה מאוד ברורה: רמת החיים עולה, רמת האלימות יורדת, ולשם אנחנו צריכים לשאוף כולנו. וכמובן, זה יבטל את הצורך בחוק קמיניץ. דובר רבות על חוק קמיניץ – חוק שמגביר את הפיקוח. לא יעלה על הדעת שהפיקוח קודם לתכנון. תנו לנו לסיים את התכנון ואחרי זה תביאו כל חוק אפשרי. על כן דינו של החוק הזה להיות מוקפא עד גמר התכנון.
אני מבקש כאן להזכיר שסעיף 7 בחוק הלאום, שלא כולם נכנסו לעומקו, אומר שמדינת ישראל תתכנן ותפתח את היישוב היהודי בלבד; לא כתוב "בלבד", אבל תתכנן ותפתח את היישוב היהודי. לא יעלה על הדעת שבמדינת העם היהודי לא ניתן לפתח יישוב שאינו יהודי על פי חוק, ומה עוד – איזה חוק? חוק-יסוד, משהו שלא מובן. סעיף זה מנציח את הפער, ועל כן דינו של הסעיף הזה להיות מבוטל, וחוק הלאום דינו להיות מתוקן בהתאם לרוח הדברים והמשך העשייה של כחול לבן בממשלה הקודמת בקידום חוק השוויון, חוק-יסוד – דבר שהתחילו בממשלה הקודמת. חברים, אני אומר שהטיפול בשאר הפערים יהיה קל יותר אחרי שנסיים את התכנון ונתחיל ליישם את הפיתוח. כשיש תוכניות, הנושא פשוט יותר.
כדרוזי ישראלי – ואני גאה במדינה שלי – אני אפעל לשוויון כך שכל תושבי המדינה ללא הבדלי דת, גזע ומין יחושו את אותה שייכות למדינת ישראל ואת אותה גאווה. אנו נמשיך להוביל את המדינה בהצטיינות בחינוך – הוכחנו את זה בעבר; נקדם את תעשיית ההייטק; נשלב את הנשים שלנו בתעסוקה שמתאימה למקצועות שהן רכשו באקדמיה.
מכובדיי, לכנסת הגעתי מהשלטון המקומי, כראש מועצה מקומית חורפיש לשעבר וראש ראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות בישראל. לכן אני מכיר היטב את המצוקה של כלל הרשויות בארץ, לא רק של הדרוזיות, וכל מה שחסר להגיע לרמת חיים נאותה לתושבים. לפני השלטון המקומי ניהלתי את אגף המגזרים ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ולפני זה ניהלתי את מערך הביטחון בצפון ואת אגף הביטחון של המוסד לביטוח לאומי. לשם הגעתי כמובן אחרי שפרשתי מהצבא אחרי שירות של 25 שנה.
נולדתי וגדלתי בחורפיש. חברים, אני גדלתי בעוני רב – משפחתי נמצאת כאן – בן למשפחה של פלאחים שגידלה טבק למחייתה ומכרה לחברת דובק. גידול טבק בהרים ללא גישה וללא דרכי גישה לאדמה, במונחים של היום זאת עבודת פרך אמיתית, וכשמה כן הוא. עבדתי בכל עבודה אפשרית כדי להיות שותף בנטל הפרנסה של המשפחה: ניקיון לולי עופות במושבים, קטיף פירות, טרקטוריסט בפלחה, ממושב מבקיעים בדרום דרך מרבית המושבים שלנו בצפון ועד לחרמון.
העוני וחוסר מוסדות החינוך התיכוניים בחורפיש הביאו אותי לפנימייה החקלאית כפר גלים, ושם למדתי, בחוף הכרמל. לצבא התגייסתי לנח"ל יחד עם חבריי לפנימייה במסגרת גרעין התיישבותי למושב הר אודם ברמת הגולן, יחד עם חברי וידידי בני גנץ, יושב-ראש הסיעה שלי, שאני אודה לו בהמשך. משם המשכנו לקורס קצינים ביחד, ודרכנו, גם הצבאית וגם האזרחית, המשיכה במעלה הדרך.
השירות היה מאתגר ובתקופות גורליות לעתידה של המדינה, מפינוי סיני ויישום הסכם השלום עם מצרים, דרך מבצע ליטני, מלחמת לבנון הראשונה, האינתיפאדה הראשונה, יישום הסכמי אוסלו ואירועי פתיחת מנהרת הכותל בשנת 1996. במהלכם שכלתי את אחי נביה, זיכרונו לברכה, סגן מפקד אוגדת עזה, שנפל במהלך קרב במוצב טרמית רפיח.
אין לי ספק שהמסלול המאתגר שעברתי עיצב את דרכי עד לכנסת. כנסת נכבדה, אני מבקש להדגיש לכולם שהדרוזים, כ-140,000 אנשים, הם הון אנושי עצום, בעל ערך מוסף למדינה בכל תחומי החיים; עם ערכי, מוסרי, שנאמן לדרכו ונאמן למדינה, ועל כן אני מצפה ומבקש – וגם מקווה – מכל חברי וחברות הבית לתמוך בכל פעילות וחקיקה לקידום כל האזרחים במדינה, קודם כול, והיישוב הדרוזי והצ'רקסי וגם הערבי, למען עתיד בנינו והדורות הבאים.
לקראת סיום, אני מבקש להביע תודה לכל מי שבזכותו אני עומד כאן: למשפחתי היקרה בהרכב חסר, ההורים שלי, זיכרונם לברכה, ואחי נביה, לאשתי שאדיה, שיושבת כאן, על הגיבוי שנתנה לי לאורך כל הדרך בכל תפקידיי בחיים, לבנים תימור ואשתו רובא, טירן ומיראל, לבנות יארה והאיה ובעלה סאמר, שלא נמצאת כאן, אבל מפה אני שולח לה בריאות שלמה, כי היא בחדר יולדות בדרך לנכד נוסף.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
מזל טוב.
<< דובר_המשך >> מופיד מרעי (כחול לבן): << דובר_המשך >>
אז אני מפה מאחל לך לידה קלה. תחזרי הביתה עם נכד, אמן ואמן. למנאל, הבת של נביה ובג'את, וכמובן לכל המשפחה של הבת של נביה ושל בג'את, לאחותי, לאחים שלי, לדודים, לקרובים, למקורבים, ראשי המטות, כל התומכים, הנהלת המפלגה, חברי הכנסת וחברות הכנסת בכחול לבן. תודה מיוחדת לבני, שלא נמצא כאן, שבאמת נתן בי את האמון להיות חבר כנסת במפלגה, על הגיבוי שאני זוכה ממנו לאורך כל הדרך – בני, איש של אנשים, איש שתרם רבות למען המדינה והמשך קיומה.
לסיום, הפערים הקיימים בחברה הישראלית הם ללא ספק תוצאה של החלטות ממשלתיות. אין בעיה בין העמים, בין העדות או בתרכובת הישראלית. אני שמח להיות שותף בממשלת השינוי הזאת כדי להביא את השינוי שהציבור כל כך צמא לו. אני חוזר ואומר שאני כאן לשרת אתכם ואתכן ולהשמיע את קולכם, כל אזרחי המדינה. תודה רבה ובהצלחה לכולנו.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת מופיד מרעי.
יברך חבר הכנסת יואב גלנט, בבקשה.
<< דובר >> יואב גלנט (הליכוד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ידידי חבר הכנסת מופיד מרעי, בני משפחתו, קהל נכבד, עבורי זוהי זכות לברך את מופיד, לאור בקשתו, וזה גם כבוד להיות כאן כמפקדו בעבר של מופיד ולזכות בהערכתו ולהתבקש לברך אותו כאן, מעל במת הכנסת. מופיד, באופן טבעי, הוא קודם כול אזרח במדינת ישראל, לוחם, מפקד, מנהיג, נבחר ציבור ואזרח דרוזי.
ואני רוצה לפתוח בכמה מילים על העדה הדרוזית. זכיתי להכיר את הדרוזים לאורך 45 השנים האחרונות, מהימים שמפקד הפלוגה המקבילה בגדוד 202 היה קצין צעיר, קצין דרוזי צעיר בשם אמל אסעד. הלכתי עם הדרוזים לאורך שנים בהרבה מאוד מבצעים – בלבנון, בעזה, ביהודה ושומרון, בדברים שאי-אפשר לספר עד היום. אני גם מכיר היטב את יישובי הדרוזים. לצערי הרב חלק מזה נובע מביקורים אצל משפחות שכולות; רבים נפלו תחת פיקודי, גם לידי, ואחרים במקומות אחרים, מהגוש המזרחי שהיישוב הצפוני בו, הצפוני בין יישובי הדרוזים בישראל, הוא חורפיש, שכולל גם את בית ג'ן ואת ראמה ואת פקיעין וסאג'ור וכסרא-סמיע ובית ג'ן – ואני מקווה שאני לא שוכח אף אחד – ועבור לגוש המערבי, עם ירכא וג'וליס, אבו סנאן וכן הלאה, יאנוח-ג'ת – יש לנו חבר גם שם – וכמובן כפרי הכרמל, דאלית אל-כרמל ועוספיא.
אני לא חושב שיש במדינת ישראל עדה שהמסירות שלה וההתנדבות שלה היא גדולה כמו של העדה הדרוזית. הדבר הזה בא לידי ביטוי קודם כול בדבר הבסיסי ביותר, וזה שהדרוזים לוקחים על עצמם להתגייס בהיקף הנרחב ביותר מכל המגזרים האחרים במדינת ישראל, כולל המגזר היהודי. הדבר השני – שמתוכם רבים מאוד, אולי הרוב, הם חיילים קרביים, ועל זה תוסיפו את עשרות השנים שהם משרתים בכל שירותי הביטחון, בין כקצינים, בין כנגדים, כולל קצינים בכירים, בדומה לאלוף משנה מופיד מרעי.
ומהכלל אל הפרט, אני רוצה לומר שהגעתי אל הפיקוד על אוגדת עזה בתחילת שנת 1997. האירועים שנקראו "אירועי פתיחת מנהרת הכותל" עוד הדהדו באוויר, ושמו של אל"מ נביה מרעי נישא בפי כול כמפקד נערץ, גם באוגדת עזה בכל חלקיה, גם כמובן באתר שבו הוא נפל, מוצב טרמית, ציר פילדלפי על גבול רצועת עזה – מקום שהציבור בישראל למד לצערי להכיר אותו בשל מחיר הדמים ששילמנו בו פעם אחר פעם – אבל אולי יותר מכול בזכות המנהיגות ובזכות ההובלה והכיוון, והדבר הזה היה משותף לכל סגל הפיקוד הבכיר בצה"ל.
זמן קצר לאחר מכן התייצב גדוד 299 בפיקודו של מופיד במקום שבו אחיו נפל. אני התייחסתי לעניין הזה בחרדת קודש. זה לא שביקשתי ממופיד פחות – ביקשתי ממנו יותר, וגם אם הייתי מבקש ממנו פחות, היה עושה יותר, כי אנחנו מכירים את האיש. אבל האחריות רבה, היריות לא נפסקות, המטענים מונחים, הפיגועים קורים כל הזמן, ומופיד בראש החיילים שלו, כשהוא מפעיל גם כוחות חי"ר מיחידות אחרות וגם כוחות שריון – ואנחנו מדברים על לפני שנות דור – מפקד בכישרון רב, בהצלחה רבה, על גדוד חרב וגדוד 299. ההכשרה שעשית כמי שהתגייס כלוחם הדרוזי הראשון ליחידת נח"ל ובהמשך כלוחם ומפקד בסיירת שקד והלאה בתוך המערכת הצה"לית – כל הדברים האלה הכינו אותך לתפקיד שלדעתי היה תפקיד חייך, כי הוא משלב גם פיקוד קרבי וגם פיקוד על מה שהיה הגדוד הדרוזי הראשון והיחיד בתולדות צה"ל ומדינת ישראל. ואני חושב שאנחנו זכינו והתברכנו ביכולות ובכישורים שלך.
השנים חלפו, אבל אנחנו נפגשנו שוב – אתה בהתחלה כראש המועצה חורפיש ובהמשך גם כיושב הפורום של הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות בישראל ואני כשר הבינוי והשיכון – וראיתי גם אז שרוח ההתנדבות והעשייה למען הציבור לא פסקה. אני שמח, שמח מאוד, שאנשים כמוך מגיעים לכנסת ישראל, על כל הייצוג שיש בעניין הזה במורשת, בשורשים, בתפיסת העולם, בהקרבה, בנתינה. ואני חושב שזו דוגמה טובה, מערכת היחסים שתהיה בינינו, בין שני אנשים שנמצאים משני עברי המתרס הפוליטי אבל מכבדים זה את זה, גם בדעותיהם וגם בעשייתם.
אני מאחל לך ולמשפחה הרבה הצלחה. זה לא אומר שלא ננסה להוריד אתכם מהממשלה ומהקואליציה, אבל נעשה את זה – לפחות ככול שזה תלוי בי – בכבוד, בהערכה ותוך הצגה של עמדות נכונות. אני מאחל לך מקרב לב, ולעדה הדרוזית ולמשפחה, הרבה הצלחה. תודה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת יואב גלנט.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ה' באב התשפ"א, 14 ביולי 2021, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:47. << סיום >>