דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ט"ז ישיבה מ"ה הישיבה הארבעים-וחמש של הכנסת העשרים-וארבע יום שלישי, י"א באב התשפ"א (20 ביולי 2021) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3 נאומים בני דקה 3 מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): 3 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 4 משה אבוטבול (ש"ס): 5 סימון דוידסון (יש עתיד): 5 אלון טל (כחול לבן): 6 נעמה לזימי (העבודה): 7 אוריאל בוסו (ש"ס): 8 מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): 8 נירה שפק (יש עתיד): 9 אבי מעוז (הציונות הדתית): 10 יעקב אשר (יהדות התורה): 10 משה טור פז (יש עתיד): 11 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 11 רון כץ (יש עתיד): 12 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 13 נאומי בכורה של חברות הכנסת 14 ענבר בזק (יש עתיד): 14 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 17 יסמין פרידמן (יש עתיד): 19 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 21 הצעת חוק הכניסה לישראל (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א–2021 23 גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 23 אורי מקלב (יהדות התורה): 25 מאיר פרוש (יהדות התורה): 28 שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: 32 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברי הכנסת, היום יום שלישי, י"ד באב התשפ"א, 20 ביולי 2021. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה וקריאה שלישית: הצעת חוק הכניסה לישראל (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א–2021, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון) (תיקון מס' 3), התשפ"א–2021; הצעת חוק הדיינים (תיקון מס' 30), התשפ"א–2021. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה למזכירת הכנסת. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נאומים בני דקה – אני מפעיל את השעון. מי שרוצה להירשם, בבקשה. חברת הכנסת מיכל, את הצבעת? מיכל וולדיגר, בבקשה, את רוצה להיות ראשונה? כי עד שהפלט יצא – בבקשה. תודה לך. << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, יום ראשון הקרוב, 25 ביולי למניינם, הוא יום הסכיזופרניה הבין-לאומי. מה זה סכיזופרניה? סכיזופרניה איננה פיצול אישיות, כפי שרבים חושבים. מדובר בהפרעה נפשית אשר משבשת לעיתים את הדרך שבה אדם חושב, פועל ומביע את רגשותיו ותופס את המציאות שלו. סכיזופרניה מתפתחת לרוב בגיל ההתבגרות, בטווח גילים שמ-16 עד 30. שכיחות ההפרעה בקרב האוכלוסייה העולמית היא כ-1%. הגורם למחלה אינו ברור וככל הנראה מדובר בשילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים. אנשים המתמודדים עם סכיזופרניה מתמודדים עם סטיגמה קשה מהחברה עצמה ואף מעצמם. יום הסכיזופרניה נועד להעלות את המודעות למאפייני ההפרעה והקשיים המלווים אותה לצד ההתמודדות איתה, ואת התקווה להשתלבות טובה יותר בקהילה. בהזדמנות זו אני רוצה לברך את מרכזי יה"ל, מרכזי ייעוץ והכוונה למשפחות של מתמודדי נפש, שיזמו כנס לרגל יום הסכיזופרניה הבין-לאומי. הוא מתקיים ביום ראשון הקרוב בזום, והוא מיועד גם למשפחות וגם למתמודדים. הוא נועד לתת היבטים שונים של התמודדות עם סכיזופרניה, ואתם באמת מוזמנים להצטרף וללמוד יותר. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת טופורובסקי, בבקשה. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חברי וחברות הכנסת, אתמול הקראתי את שמות ההרוגים בתאונות דרכים, והיום הרגשתי צורך לעלות עוד פעם ולהגיד כאן משהו. התברר ששרת התחבורה והבטיחות בדרכים החליטה להמליץ לדחות בשנה את החובה לשים מערכות שמונעות שכחת ילדים ברכבים. אנחנו בחודשי הקיץ, ילדים הולכים למות, הולכים לשכוח ילדים ברכבים, ואין שום סיבה לדחות את זה. יש כן סיבה להתאמץ ולמצוא פתרון שממומן על ידי המדינה בשביל למנוע שילדים ימותו סתם ברכבים וסתם יישכחו. נכון, האחריות היא על ההורים, אבל המדינה יכולה וצריכה להציל את החיים של הילדים. עשינו על כך כמה דיונים בוועדת הכלכלה, דיונים רציניים. אני, עוד כשהייתי חבר באופוזיציה, תמכתי בזה, ואז, כבר אז, פניתי גם למשרד התחבורה ומשרד האוצר: בואו נממן את זה במקום להשית את זה על ההורים. לצערי, מסתבר – ככה קראתי – ששרת התחבורה והבטיחות בדרכים – היא פשוט לא דיברה איתנו; החליטה פשוט לדחות את זה במקום לבוא ולממן את זה, וזה חבל. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת טופורובסקי. חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אמרנו: דברים שרואים מכאן לא רואים משם. מבחן נוסף לישראלי הנמצא במבוך יומי מהממשלה שלא יודעת לכלכל את צעדיה במשבר הקורונה – או בגלל שבנט לא מוצא את הספר שהוא בעצמו כתב, או שבאמת חייבים להתחיל להאמין שבכלל לא הוא כתב את הספר, ומה רוצים ממנו בכל הסיפור הזה. אז בואו נשמע מי אמר את הדברים האלה: איך, למען השם, אפשרתם להכניס אוטוסטרדה של כל המוטציות בעולם לתוך מדינת ישראל? ועוד משהו: ראש הממשלה נתניהו והשרים האחרים נתנו לאוטוסטרדה של מוטציות להיכנס לכאן. אז אני רוצה להגיד לכם שאת הראשון אמר נפתלי בנט כשחלם להיות ראש ממשלה וידע להאשים את כל האחרים בכישלונות. האמרה השנייה – זו אילת שקד, כשהיא לא הייתה שרת הפנים וידעה היטב להטיף לכל העולם על המחדל בנתב"ג. בינתיים, הכותרת הראשית בידיעות אחרונות מהבוקר אומרת הכול הכול הכול: כישלון וביזיון של הממשלה. בושה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אבוטבול. חבר הכנסת דוידסון, בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר דיברתי דקה על הנושא של התעללות בילדים קטנטנים בפעוטון בכפר יונה. אז קודם כול אני רוצה לברך את ראש הממשלה מר נפתלי בנט, שר החוץ יאיר לפיד ושרת החינוך יפעת שאשא ביטון על ההחלטה להעביר את אגף מעונות היום לאחריות משרד החינוך. אולם עלינו להבין ולזכור כולנו, כהורים, כסבים, כסבתות, כי בכל יום ישנם עשרות פעוטות שנפגעים נפשית ופיזית מהתעללות מטפלות במעונות ומשפחתונים ברחבי הארץ. כמו שאמרתי, רק לפני שבוע הצגתי מקרה מזעזע בעיר כפר יונה, הזנחה פושעת של ילדים חסרי ישע. לשמחתי, אותו גן נסגר היום ל-60 יום בעזרת התערבות אנשים טובים. יש לזכור שהמצב היום בעייתי מאוד בעיקר בשני חוקים מרכזיים בנושא: חוק המצלמות – החוק היום אוסר על בעלת הגן לאפשר להורים לצפות במצלמות באופן ישיר, ובכך אנו מונעים מההורים שקט נפשי וביטחון שילדיהם מטופלים כראוי. רק המשטרה רשאית לצפות במצלמות, וזאת לאחר שאחד ההורים מגיש תלונה במשטרה. גם אם בעלת הגן מעוניינת שההורים יצפו במצלמות, החוק אוסר עליה. היום במדינת ישראל – לא תאמינו למספר – יש רק 23 פקחים שאחראים לכל נושא פיקוח מעונות היום בכל מדינת ישראל. עלינו להגדיל באופן משמעותי את מספר הפקחים ולדאוג לאכיפה משמעותית. לכולנו ילדים ונכדים, ואנו מבינים היטב את חשיבות הנושא שהצגתי. הילדים הללו חסרי ישע, וההורים מרגישים חסרי אונים. בואו נפסיק את הנושא של התעללות בילדים. נמצאות איתנו למעלה שירן יחיא ואלונה דניאל, שמייצגות את מטה המאבק נגד התעללות בגיל הרך. אני מבטיח שלא נוריד את הנושא מסדר-היום עד שהנושא ייפתר. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת טל, בבקשה. << דובר >> אלון טל (כחול לבן): << דובר >> כבוד היושב-ראש, מפרץ חיפה הוא ההחמצה הגדולה בתחום הסביבה של מדינת ישראל. נוף הכרמל, שיורד לים, מתחרה עם ערי החוף היפות בעולם, לרבות סן פרנסיסקו וונקובר, רק מה, מאז ימי המנדט חיפה סובלת מזיהום אוויר, נחל קישון רעיל ותדמית בעייתית. לאחרונה התכנסה ועדת מנכ"לים של משרדי ממשלה רלוונטיים והמליצה על תוכנית מקיפה להוציא את התעשייה המזהמת ממפרץ חיפה ולהחליף אותה באזור תעסוקה ומגורים משוכלל. השיקולים היו בריאותיים אבל גם כלכליים. הרי במתחם מת"ם עובדים 11,000 עובדי הייטק, ואילו במתחם בתי הזיקוק, שתופס פי תשעה שטח – 1,300 בלבד. חברות וחברים, אני מתנגד באופן עקרוני לחוק ההסדרים, שעוקף דיונים מעמיקים בכנסת. אבל אם יש צורך בחקיקה שמטפלת בבעיות דחופות שלא סובלות דיחוי, אני שואל מה יכול להיות יותר דחוף מהאתגרים של מפרץ חיפה, עם כל התחלואה העודפת ושיעור הסרטן הבלתי-סביר. למרבה הצער, חוק ההסדרים בכלל לא מתייחס לאתגר לאומי זה, ואני אומר לכם, אין בעיה דחופה יותר ממפרץ חיפה. זאת הסיבה שאני וחבריי בכחול לבן – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אלון טל (כחול לבן): << דובר_המשך >> – – מגישים בימים אלה הצעה לתיקון לחוק ההסדרים שיוציא את התעשייה המזהמת תוך שש שנים ויביא לסגירה הדרגתית של חוות מכלי תש"ן כבר בשנה הבאה. חברות וחברים, תושבי חיפה סבלו מספיק. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אלון טל (כחול לבן): << דובר_המשך >> גם כאן הממשלה צריכה לתת את השינוי. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, נאום בן דקה – אפשר לגלוש טיפה, אי-אפשר לגלוש שלוש דקות. חברת הכנסת לזימי, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> בשבוע שעבר הגשתי, בסיוע הקליניקה המשפטית לזכויות אדם בחיפה, את הצעת החוק שלי לביטול מאסר חלף קנס. אני מניחה שהרבה לא יודעים מה זה הדבר הזה, זה בליל של מילים. בעצם היום להיות עני זה אפילו, אפשר להגיד, פשע. במקרים בישראל של אי-עמידה בתשלום קנס במסגרת גזר דין פלילי מופעל עונש המאסר המכונה מאסר חלף קנס. המשמעות היא שניתן לשלוח אדם לכלא בגין קנס שלא הצליח לשלם בגלל עוניו. העונש הזה שולח אלפי אנשים בישראל מדי שנה לכלא. הרעיון של המאסר היה לתמרץ אנשים לשלם את הקנסות שבית המשפט הטיל עליהם, וזו אכן מטרה ראויה, אבל בפועל מאסר חלף קנס הפך להיות עונש על עוני. עלות אדם בכלא, אגב, היא 10,000 שקלים בחודש. המדינה משלמת ומסבסדת בעצם את התיוג של אנשים עניים בחברה כפושעים. יש אישה, נקרא לה מ', לצורך העניין. בעקבות קושי נפשי מ' התמכרה לסמים, התמכרות שהובילה אותה לקנסות ולאחר מכן למאסר ולכלא. מאז מ' השתקמה, אבל העבר המשיך לרדוף אותה. מ', שעדיין סובלת מקושי נפשי, מתקיימת מקצבת נכות בלבד. דרשו ממנה לשלם קנסות או שתיכנס שוב לכלא. מ' היא אחת שבסיוט הזה, אך כמוה יש עוד אלפים. הצעת החוק שלי לביטול מאסר חלף קנס – שאני מקווה בכל ליבי שתעבור – תעזור להקטין את הצפיפות הנוראה בבתי הכלא, תחסוך למדינה הון של כסף לטיפול ומחיה של אסירים, אבל הכי חשוב – היא תגדיר שעוני איננו פשע; ששום אדם ואישה לא צריכים לשבת בכלא רק בגלל שידם אינה משגת לשלם קנס. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בוסו, בבקשה. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, היום חבר הכנסת ניר אורבך התראיין ואמר בקולו בצורה ברורה באתר סרוגים שהם יפעלו להחריג מגזרת המעונות את בני הציונות הדתית. לפני כן שמענו מזה בשבוע שעבר. חשבנו שאין כזה מושג, בטח זו אפיזודה שזרקו באוויר, בלון שאין לו משמעות, אבל כשהיום אומר חבר הכנסת בצורה ברורה להפלות בין דם לדם, בין ילד לילד, אני שואל כאן, בבית הזה, לאן התהום מגיעה ומה עוד צריך לעשות בשביל שהבושה תגיע כאן לממשלה הזאת, וקצת חמלה לילדים הללו. אני פונה גם אליך, היושב-ראש, להפעיל את הסמכות שלך ואת הרגש האמיתי שיש לך בשביל שלא יקרה כזה דבר כאן במדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. הייתי אומר לך כפרלמנטר יותר ותיק להגיש הצעה דחופה לסדר-היום גם בוועדת הכספים, כדי שיהיו איזונים בין כל אוכלוסיות מדינת ישראל, ואני מקווה שזה יעזור. אני גם אפנה בעניין הזה. חבר הכנסת יצחק הלוי. << דובר >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי לכנסת ישראל, זו השנה ה-16 שעובדי עיריית אילת ומתנ"ס אילת, בשיתוף משרד החינוך והתוכנית הלאומית 360 מעלות, מפעילים את התוכנית קיץ בטוח באילת. תכלית התוכנית היא לתת מענה חברתי, טיפולי ואכיפתי לעשרות אלפי בני נוער הפוקדים את העיר אילת בתקופת הקיץ. תוכנית קיץ בטוח פועלת ברוב חופשת הקיץ, והיא משלבת פעילות אקטיבית כמו פעילות מובנית ומבוקרת במגרשי ספורט, הפעלת בריכה עירונית חינם, סרטים חינם, סיורי צוותים לאורך הטיילת ובמרכזי הבילוי, וגולת הכותרת היא אוהל הידברות שאליו מוזמנים בני הנוער לקבל סיוע, תמיכה, חיזוק, הנחיה וחיבוק. באוהל פועלים כל הצוותים הרלוונטיים, והם הופכים את לילם ליום ועובדים – מדובר בעובדים סוציאליים, פסיכולוגים, מדריכי נוער, מתנדבים ועוד – וכל זאת כדי לתת מענה לבנות ובני נוער מכל רחבי מדינת ישראל. השנה צה"ל הצטרף למיזם ומציג את חילות הצבא כדי לעודד אותם לגיוס איכותי. אין ספק שמדובר בפעולה שהיא פעולה חריגה, שבה רשות מקומית לוקחת אחריות על עשרות אלפי בני נוער מכל רחבי המדינה. בקשתי בשידור זה היא פנייה בראש ובראשונה להורים, לגורמי החינוך הרלוונטיים, לראשי הרשויות וכמובן לבנות ובני הנוער: אנא סייעו לצוותים המדהימים מאילת להצליח במשימתם. חשוב שכל הגורמים יגלו סקרנות והתעניינות בתוכנית הילדים והנוער שמגיע אלינו. חשוב שיימצאו מנגנוני בקרה ואכיפה עוד בטרם הם יוצאים מביתם בצפונה של העיר אילת לעיר, כי אנחנו לא יודעים עד הסוף אילו רמות שליטה ובקרה יש לנו על כל נער ונערה, וחשוב לגלות כאן מעורבות רצינית. ואני ממש פונה – מנצל את הבמה הזו, אדוני, לבקש מההורים, מהמורים, מראשי הרשויות: הקפידו. מדובר בעשרות אלפי בני נוער שבאים לאילת לתפוס ראש, וכדאי שהראש שלהם יהיה ראש מסודר, נקי, הגיוני. זה הדבר החשוב. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שפק. << דובר >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שרציתי להגיע לנאום בן דקה לנאום על נושא אחד, והחלטתי לעבור נושא למשהו שממש מרגיז אותי. אני רוצה לדבר על איך מסתכלים עלינו ועל העבודה שלנו כחברי הפרלמנט, הכנסת. אני רוצה לספר לכם שבשומר החומות – שהיה מזמן, כבר שכחנו – הייתה החלטה לתת פיצויים לעצמאים. בוועדת הכספים נקבע שלמרות שהמבצע היה ב-x, את הפיצויים אפשר יהיה להזין למערכות רק ביולי, חודשיים אחריף זאת אומרת, העסקים הקטנים מושכים את זה חודשיים. נקבע בסיכומים על פי חוק שב-16 בחודש, 16 ביולי, המערכת תיפתח ברשות המיסים להזין את הפיצויים. 16 בחודש – יום שישי, יום גרוע. פותחים – ואין, המערכות לא קיימות. אין גם למי להתקשר, כי משרדי הממשלה סגורים. כשאני מבררת נותנים לי תשובה שזה ייפתח רק ביום שני, כי יום ראשון זה תשעה באב. כאילו, הופתענו שראש השנה בא' תשרי ואנחנו מופתעים שיש תשעה באב. ביום שני נכנסתי עם העצמאים למערכות – לא נפתח. עוד פעם הגשתי שאלה – אמרו לי: אל תדאגי, ביום שלישי זה יהיה. יום שלישי פעמיים כי טוב. נכנסתי למערכת היום ומופיעה הודעה שהיא פשוט לעג בעיניי: המערכת ירדה לתחזוקה למען שיפור השירות. נחזור במהרה. מה אני רוצה להגיד? יכול להיות שזו תקלה על תקלה, אבל בואו נראה איך מסתכלים עלינו, איך אנחנו מושכים חודשיים אנשי עסקים שצריכים לתת ולפרנס, וגם ככה נושאים על עצמם את הקורונה. אם אמרנו תאריך, בואו נעמוד בו, ואם לא התכוונו, בואו לא נגיד אותו. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מעוז, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. נאום הנדסת תודעה מס' 21, והפעם על הכותל המערבי והר הבית. שר החוץ לפיד ממשיך להביך את עצמו ואותנו. ההברקה החדשה הפעם – המקום המקודש ביותר ליהודים הוא הכותל המערבי. חבר הכנסת לשעבר יעקב חזן אמר: "רצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי ארצות". אם דבריו של לפיד נאמרו בתמימות, מתוך העמרצות שלו, זה חמור, אבל אם הוא אמר זאת במודעות, במגמה להנדס את תודעתם של אזרחי ישראל, זה חמור פי כמה. אז רציתי להזכיר ללפיד דברים יסודיים במורשת ישראל. כפי שאמרו חז"ל בפרק א' במסכת כלים, "ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות – – – לפנים מן החומה מקודש מהן – – – הר הבית מקודש ממנו – – – ההיכל מקודש ממנו – – – בית קודש הקודשים מקודש מהן". לידיעת השר לפיד, הר הבית הוא המקום המקודש ביותר עלי אדמות. אכן, הכותל הוא המקום המקודש ביותר שאליו מותר לנו לגשת בינתיים, אבל זה לא מתיר, גם לא לשר החוץ, לעוות ולהנדס את התודעה בצורה כה מביכה. אני שב וממליץ לשר לפיד להתמקד אך ורק בנושאים שבהם הוא מבין, לטובתו ולטובת כולנו. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אשר, בבקשה. << דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אנחנו היום בכנסת דלילה בגלל חג הקורבן. אני באמת מאחל חג שמח לכל המאמינים. לכל קבוצה יש את החג שלה; יש חג הקורבן, יש כאלה שזה חג הנסיעות לחו"ל, חג הילדים בחופש. אנחנו באמת זהירים ורוצים לשמור על הדברים הללו, ואפילו כאן בכנסת, למרות כל הלחץ בקואליציה, הבינו שאין ברירה. אך יש לי חשש, אדוני היושב-ראש, שדווקא החגים היהודיים – אנחנו עוד פחות מחודשיים נגיע אליהם – אנחנו רואים שכולם מתכווננים עם כל המטלות וההגבלות לכיוון החגים הללו. אנחנו רואים את זה בהתבטאויות. אנחנו רואים את זה, וחווינו את זה כבר בפעם הקודמת, לצערי הרב. החגים היהודיים, הימים הנוראים, חג הסוכות אחריהם ושמחת תורה – זה לא הזמן שצריך לתכנן מראש כשיש מגפה מתי יסירו את ההגבלות ואת הדברים הללו. אם יש צורך לעשות הגבלות, תעשו אותן היום, אל תבנו על החגים. מספיק שהפכו את השבתות לחג העבודה לבניית גשרים ודברים כאלה, שגם זה דבר חסר תקדים, בטח במדינה היהודית. החגים הם דברים מקודשים. החגים זה הזמן שלנו לבקש את הסליחה והמחילה מהקדוש ברוך הוא. לצום ביום כיפור, להיות בסוכות, להיות עם המשפחה, זה המסורת שלנו, אלה השורשים שלנו. אני פונה לאנשים חובשי הכיפה בממשלה הזאת: אל תהפכו את החגים לזמן של פעילות הקורונה כדי לכסות על הכשלים של היום. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אשר. חבר הכנסת טור פז, בבקשה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, דניאל לא למד כבר שנה וחצי. בתקופת הקורונה הוא השאיר את מצלמת הזום סגורה. כשכולם חזרו לבית הספר הוא נשאר במיטה. עכשיו חופשת הקיץ. בלילות הוא משוטט בין כיכר החתולות בירושלים לבין הברזלים שליד בית הספר הישן שלו. לאט-לאט הוא פוגש ילדים כמוהו – משועממים, חסרי עניין, חסרי בית. מדי פעם הם עושים שטויות, מתגרים בשוטרים, מתחילים עם עוברים ושבים. לדניאל אין מבוגר שיראה אותו. המחנך כבר שכח ממנו. מי יראה את דניאל? במערכת החינוך בישראל למדו את מספר ימים הנמוך ביותר ב-OECD בתקופת הקורונה. האם יינתן מענה לדניאל ולעוד אלפי ילדים כמוהו? האם נהיה רלוונטיים עבור הנוער הנושר ברחבי הארץ? תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוראי, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום בעיר העתיקה בבאר שבע נכרתו עצים בני עשרות שנים בשכונה כחלק מעבודות פיתוח, קבלן. זה מחזה עצוב בעיניי; זה עצוב כי כריתת עצים מזרזת את משבר האקלים, שכולנו חווים עכשיו ביתר שאת. עכשיו, ברור לי שצריך לאזן זאת עם הצורך להתפתח, לפתח ולבנות, אבל יש צורך לאזן את אותם ערכים עם ערכים של הגנת הסביבה, ובתוכם הגנת העצים. אני מודאג ומוטרד, כי הממצאים של הממ"מ מהכנסת הקודמת, משלהיה, באוקטובר 2020, מלמדים שבחמש השנים האחרונות נכרתו כמעט 400,000 עצים, מה שמלמד אותנו ששיקולים של הגנת הסביבה ובתוכם הגנה על עצים נדחקים ולא מטופלים בדרך הראויה להם. עצים, חבריי חברי הכנסת, הם פתרון קריטי למשבר האקלים, כי הם סופחים פחמן מן האוויר, הם לוכדים מזהמים כמו חנקן דו-חמצני ומזהמים שנפלטים מתחבורה, והם מאיטים באורח אקטיבי את החרפת משבר האקלים. עלינו, חבריי, מוטלת החובה להגביר את ההגנה על עצים בוגרים, וכך בכוונתי לפעול: ראשית, לשקף את התהליך לציבור כדי שהציבור יוכל להתנגד אקטיבית לכריתת עצים בסביבת המגורים שלו, ולהרחיב באופן מלא או כמעט מלא את ההגנה מפני כריתה כברירת מחדל. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת כץ, בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חוזר עכשיו ממפעל בן אנד ג'ריס. ודאי כולם ביממה האחרונה שמעו על ההתרחשות, אבל לא כולם מכירים את הפרטים, ואלה פרטים שמאוד מאוד חשוב לדייק בהם. יש זכיין ישראלי, שמעסיק 160 משפחות, שנקלע לסיטואציה שהחברה העולמית נכנעה לארגוני BDS. היא החליטה להפסיק למכור את המוצרים שלה באזורים מסוימים במדינת ישראל. הזכיין הישראלי – ופה חשוב לחדד את זה – סירב, ובגלל שהוא סירב, החברה העולמית החליטה לבטל את הזיכיון שלו. כלומר, יש לנו פה סיטואציה של חברה ישראלית, זכיין ישראלי בשם אבי, שהתייצב לצד מדינת ישראל ואומר: אני לא מוכן לשתף פעולה עם ה-BDS, לא מוכן לשתף פעולה עם החברה העולמית בנושא הזה – למרות שהפגיעה הכלכלית בו תהיה גדולה. ודווקא החברה הישראלית שלנו, בכל השטף של המידע, אני חושב שלא כל כך הבינה שאנחנו דווקא צריכים לחבק עכשיו את המוצר הישראלי הזה ולהילחם בחברה העולמית. אין שום טעם שגם אנחנו פה במדינה נחרים את בן אנד ג'ריס ישראל, כשבעצם אנחנו פוגעים בזכיין הישראלי ולא מרכזים מאמץ מול החברה העולמית. עכשיו, אני שאלתי אותו: הפתיעה אותך הסיטואציה הזאת? והוא ענה לי ואמר לי: תשמע, אני בקשר מול משרד החוץ במשך כמה שנים. אנחנו ידענו שיש ארגוני BDS שעושים לחץ מאוד גדול על החברה העולמית. ההתפתחות של התהליך הזה היא התפתחות שהם הכירו, שהם ידעו, אבל לא היה מישהו שידע לעצור את זה בזמן, ולא היו הכלים הנכונים בשביל להתמודד עם זה. אז עכשיו, בממשלה החדשה הזאת, אני בטוח שמשרד החוץ יתגייס למען החברה, למען המשפחות, וידעו איך למצוא את הפתרון, שהחברה בן אנד ג'ריס הבין-לאומית תבין שהיא לקחה את הצד הלא-נכון. אני חושב שגם ברמה הכלכלית וגם ברמה העסקית היא לקחה צעד לא נכון, כי כוח הקנייה הישראלי יהיה משמעותי הרבה יותר ממה שהם מתארים לעצמם. הייחוד שלנו והאחדות שלנו, אני חושב, יצאו לפועל פה. אבל כן היה לי חשוב – והבטחתי היום לאבי שאני אחדד את הדברים: הזכיין הישראלי הוא איתנו כתף אל כתף במאבק מול החברה הבין-לאומית. אסור לנו להחרים אותו. אנחנו עושים חטא על עוול בהחרמה של המוצר הישראלי. כן, אנחנו צריכים לכתוב לבן אנד ג'ריס העולמית, להתגייס למאמץ של משרד החוץ, לעודד את כל מי שיכול לפנות ולעזור לזכיין הישראלי, אבל לא לשכוח שיש 160 משפחות שחרדות עכשיו לפרנסה שלהן בגלל כל הסיטואציה האחרונה. אני מבטיח להתגייס למען המפעל הישראלי הזה, ואני בטוח שעם הממשלה החדשה הזאת, עם שר החוץ ועם כל האנשים הטובים שרוצים לקחת חלק ולמצוא פתרון באמת לדבר הקשה הזה, גם נצליח. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מזרסקי, בבקשה, אחרונת הדוברים. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני יומיים אני וחברת הכנסת יסמין סאקס פרידמן קיימנו שיחת זום עם קבוצת נציגי הורים שהילדים שלהם, בני נוער, סובלים מבעיות והפרעות אכילה. 90% מהסובלים מהפרעות אכילה הם נשים צעירות ונערות. 5% מהן אינן שורדות במצב. יש שיטות שונות לטיפול בבעיות הרפואיות האלה. הטיפול אמור להיות טיפול כוללני – שילוב של טיפול תרופתי, ייעוץ רפואי, ייעוץ תזונתי וטיפול וליווי נפשי. עובדה היא שברוב המקרים מי שסובל מהפרעות אכילה אינו מודע לכך. הוא או היא ממשיכים להכחיש את הבעיה, והקושי לטפל בבעיה גובר והולך. יתרה מזו, ככל שהמחלה נמשכת ללא טיפול או ללא התערבות רפואית יותר זמן, יותר קשה לטפל בה. נכון להיום, ההמתנה לקבלת טיפול מקצועי הוליסטי בבתי חולים ארוכה מאוד. להמתנה הזו יש מחיר, מחיר של חיים. אני קוראת לחברות ולחברי הכנסת ולצוותי משרד הבריאות להצטרף אליי ולפעול למען צמצום הפער במתן שירות רפואי זה במערכת הבריאות בישראל. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << נושא >> נאומי בכורה של חברות הכנסת << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו עוברים לסעיף הבא – נאום בכורה של חברת הכנסת ענבר בזק. בבקשה. זו המשפחה ביציע? משפחת בזק, ברוכים – – – << דובר >> ענבר בזק (יש עתיד): << דובר >> גם פריד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא חשוב. ברוכים הבאים כולם. << דובר_המשך >> ענבר בזק (יש עתיד): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי וחברות הממשלה, משפחה אהובה, שמי ענבר בזק, בתם של צבי פריד, זיכרונו לברכה, ורותי פריד, תיבדל לחיים ארוכים, ילידת קיבוץ דן ותושבת יובלים שבמשגב. מאז נכנסתי למשכן, לפני קצת פחות מחודש, אני מרגישה כמו שחקנית בהצגת תיאטרון. אולי בגלל שאני חדשה כאן אני רואה את הדברים בעיניים אחרות, רעננות. למעשה, אני מרגישה שכולנו פה שחקנים. אנחנו משחקים בהצגה, כזאת מהסוג שהיו כותבים אפרים קישון או אולי חנוך לוין, כי זה סוג של סאטירה ריאליסטית שיש בה מצד אחד את הסוגיות הכואבות והמדממות של החברה הישראלית, ומהצד השני יש פה גם לא מעט רגעים של ציניות והומור. בכל פעם שאנחנו יוצאים מהמליאה ועוברים למה שמכנים כאן הפרסה – שזה בעצם מעין סלון גדול שנמצא פה מאחור – כולנו פושטים את המסכות והתחפושות. שם, איפה שאין מצלמות, אנחנו מרשים לעצמנו להפסיק לשחק ולהיות מי שאנחנו באמת. אלו הרגעים הקסומים שאני הכי אוהבת מאז שנכנסתי למשכן, רגעים שבהם אני מוצאת את עצמי שקועה בשיחות עומק מרתקות עם חברי כנסת מכל הסיעות על מגשים של כריכי טונה וירקות חתוכים. בחדר ההלבשה, כפי שאני קוראת לו, נעלמות המסכות של קואליציה ואופוזיציה וכולנו יושבים יחד. בחדר ההלבשה תמצאו את חברי הכנסת מרע"מ יושבים ליד חברי הכנסת מש"ס, ישראל ביתנו ביחד עם יהדות התורה ומרצ, גונבים דקות יקרות מפז של משחק חצי גמר גביע אירופה בין אנגליה לדנמרק; או את חברי הכנסת של הליכוד יושבים לצידם של חברי הכנסת וחברות הכנסת של יש עתיד וימינה, מדברים על הבית ועל הילדים ומשתפים כמה קשה לנו לשבת פה לילות ארוכים בלי לראות את המשפחה. באותם רגעים קסומים אני לא מרגישה שאני חלק מהצגה שבה אני מחויבת לשנוא את הצד השני. אלו הרגעים שבהם אני מגלה שיש לי הרבה יותר מהמשותף עם חבריי מהצד השני של המתרס הפוליטי מאשר מהשונה. מאז שהגעתי לפה אני שואלת את עצמי: האם ההצגה שאנחנו משחקים זו ההצגה שאזרחי המדינה שבחרו בנו מבקשים לראות? האם השיח הפוליטי האלים, המקוטב והקיצוני הוא חלק מההצגה שעלינו לשחק או שאולי הגיע הזמן להחליף את המחזה? אתם יודעים מה? אולי עדיף שפשוט לא נשחק, נהיה מי שאנחנו באמת, כמו כשאנחנו נמצאים שם מאחור, בפרסה. השיח של "אנחנו והם" כל כך הוטמע בפוליטיקה הישראלית שלפעמים אני חושבת שנבחרי הציבור, כלומר אנחנו, שוכחים שיש לנו מטרה משותפת, לכולנו, קואליציה ואופוזיציה כאחד, והיא ליצור מדינה טובה יותר ומציאות טובה יותר לאזרחי ואזרחיות מדינת ישראל. ובחיים האמיתיים של כולנו, בארץ הכל-כך מורכבת ומעניינת הזו, אין באמת אנחנו והם. בתיאטרון הפוליטי, העובדה שגדלתי בבית חילוני והתחנכתי על ברכי האידיאולוגיה של השומר הצעיר משמעה שמצפים ממני לסלוד מכל מה שמריח ממנו ניחוח של דת, שאני נדרשת למחות בתוקף נגד כל מהלך של המפלגות החרדיות, שנלחמות בלהט על זהותה היהודית של מדינת ישראל – בעוד שעבור רבים מאיתנו, החילונים, אותו מהלך ממש מתפרש ככפייה דתית ופגיעה בחירויות האזרח. אבל בחיים האמיתיים גדלתי בבית – בת לאב שגדל בבית חרדי ואימא שגדלה בבית חילוני. הוריי הכירו במסגרת גרעין הנח"ל ובחרו לגור בקיבוץ דן שבגליל העליון. כך למעשה הייתה לי משפחה מהצד של אבא – משפחה חרדית, ומשפחה מהצד של אימא – משפחה חילונית. הוריי לימדו אותי לכבד ולהוקיר את המנהגים של שני הצדדים. כשהיינו נוסעים לבקר את הסבים ברחובות, מהצד החרדי, ידענו שאצלם בבית אין טלוויזיה, שמברכים על המזון ושלא אוכלים חמץ בפסח. לעומת זאת, כשנסענו לבקר את סבא וסבתא בחולון, מהצד של אימא, היינו נוהגים אחרת. כילדה לא ראיתי שום הבדל בין סבתא וסבא החילונים לסבא וסבתא החרדים. כל הסבים והסבתות שלי אהבו ופינקו אותי כמו שרק סבתות וסבים יודעים לפנק. בתיאטרון הפוליטי שאותו מציגים סוכני השנאה בכנסת, העובדה שנולדתי וגדלתי בקיבוץ משמעה שאני פריבילגית שגדלה עם כפית של כסף בפה, נדל"ניסטית, יש האומרים, שחיה על אדמות יקרות ערך שקיבלו הקיבוצים. אבל בחיים האמיתיים הוריי בחרו לעזוב את בתיהם בחולון וברחובות ולהצטרף לגרעין נח"ל כדי לתמוך בקיבוץ צעיר על גבול הצפון. הם גידלו ארבע בנות במציאות ביטחונית לא פשוטה, עם ניסיונות חדירה של מחבלים וירי קטיושות. זיכרון הילדות הראשון שלי הוא שומרת הלילה שמעירה אותי באמצע הלילה בבית הילדים, באמצע התקפת קטיושות, ומאיצה בי לרדת למקלט. את הלילות הארוכים במקלט, שהפכו לימים ולעיתים לשבועות, העברתי עם חבריי מקבוצת אלון כשאבא ואימא שלי לא לצידי. בחיים האמיתיים אבא שלי היה משכים קום מדי בוקר לעבודתו ברפת או בבריכות הדגים של הקיבוץ, כמו מאות אלפי חקלאים אחרים, שבזכות עבודתם המסורה אזרחי ישראל נהנים מתוצרת חקלאית טרייה ואיכותית מתוצרת הארץ ומביטחון תזונתי. ואימא שלי – עכשיו היא תכעס עליי שאני אומרת בת כמה היא – אימא שלי בת ה-84 עדיין עובדת, וכמו שאני מכירה אותה, היא תמשיך לעבוד ולפרנס את עצמה כל עוד תהיה לה היכולת הפיזית והמנטלית לעשות כך, כי בחיים האמיתיים אחד הערכים המרכזיים שעליהם חונכנו בקיבוץ הוא ערך העבודה. שולבנו בעבודה בענפי המשק כבר מגיל 13, ומרגע שהשתחררתי מהצבא לא היה יום בחיי שלא עבדתי לפרנסתי, אם זה בטיפול בקשישים, בעבודה בחקלאות או בניקיון. חבריי ואני מעולם לא קיבלנו קצבאות, מלגות או מתנות מאף אחד. כל מה שהשגתי בחיים השגתי בזכות עבודה שלי ושל זיו, בן זוגי, שגם הוא בן קיבוץ. בתיאטרון הפוליטי, כילידת קיבוץ בגליל העליון אני אמורה לחיות בקונפליקט תמידי עם שכניי תושבי עיירת הפיתוח קריית שמונה, אבל בחיים האמיתיים התאמנתי שש שנים בנבחרת האתלטיקה הקלה של הפועל גליל עליון עם אשר ואבי, עם עדנה וחיימק'ה, כמובן עם האחים אזולאי המפורסמים – כולם תושבי קריית שמונה, וכולם היו החברים הכי טובים שלי. היינו מבלים שעות ביחד על מגרש האתלטיקה הקלה ובנסיעות לתחרויות בכל הארץ, ולא ראיתי מעולם שום הבדל בין החברים שלי מקריית שמונה לחברים שלי מהקיבוץ. גם הקטיושות לא הבחינו בין תושבי קריית שמונה לבין תושבי הקיבוצים והמושבים. הן גרמו לכולנו להיכנס למקלטים בדיוק באותו הזמן. וכמובן, כשהפועל גליל עליון לקחה ב-1993 את אליפות המדינה בכדורסל, בניצחון ההיסטורי על מכבי תל אביב, לא היה הבדל בין השמחה שלנו, הקיבוצניקים, לשמחת אנשי קריית שמונה, כי הפועל גליל עליון הייתה הקבוצה של כולנו. בתיאטרון הפוליטי, העובדה שנולדתי לשני הורים יוצאי עדות אשכנז משמעה שאני לא יכולה לשבת באותה מפלגה או באותו מחנה פוליטי עם ישראלים ממוצא מזרחי, ואוטומטית אני מתויגת כמי ששייכת למחנה האשכנזים האליטיסטי. אבל בחיים האמיתיים, מתוך שלוש אחיותיי, האחת נישאה לגדי אפוטה המרוקאי והשנייה נישאה לפיצ'ו מזרחי העיראקי, ומתוך 18 האחייניות והאחיינים שלי, יש עשרה שהם ערבוב של גנים מזרחיים ואשכנזיים; ואתם יודעים מה, אלה הילדים הכי יפים. בתיאטרון הפוליטי, כיהודייה שחיה ביישוב קהילתי בגליל, חבל ארץ שיש בו רוב ערבי, אני אמורה להרגיש שהערבים שחיים סביבי מאיימים על האיזון הדמוגרפי, ויש שיאמרו שהם מסכנים את ביטחוני וביטחון משפחתי. אבל בחיים האמיתיים, אבראהים, ראשיד ומוחמד הם האנשים הראשונים שמברכים אותי בכל בוקר לשלום ומחייכים אליי, והם שהופכים את הבקרים שלי להרבה יותר יפים. משגב, מבחינתי, היא אחת הדוגמאות המוצלחות לחיים משותפים, לחיי שכנות, שיתוף פעולה וערבות הדדית. במועצה אזורית שיש בה יישובים חילוניים, יישובים דתיים ויישובים בדואיים, זה לא תמיד פשוט. זה מצריך מכולנו הרבה פשרות, אבל אם אנחנו מצאנו את הדרך במשגב לחיות ביחד, אין סיבה שזה לא יעבוד במקומות אחרים. יש לי תחושה מאוד חזקה שאזרחי ואזרחיות מדינת ישראל לא מעוניינים לצפות בהצגה שהמשכן הזה מספק להם, אלא שהם מעדיפים לראות אותנו, נבחרי הציבור שלהם, מייצגים את החיים האמיתיים שלהם ומתייחסים לבעיות היום-יום שעימן הם מתמודדים – עם הקשיים הכלכליים, עם יוקר המחיה, האתגרים בחינוך, העומס בכבישים, נושאים של איכות סביבה וזיהום אוויר. אלה החיים האמיתיים של רוב אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל. המטרה שהצבתי לעצמי פה בכנסת היא להביא את החיים האמיתיים לשיח הפוליטי; להזכיר לכולנו שיש בינינו הרבה יותר מהמשותף מאשר מהשונה. אני בוחרת להסיר את המסכות ואת התחפושת ולא להשתתף בהצגה. בכוונתי להביא לכנסת את קולם של האנשים האמיתיים – את קולם של תושבי המרחב הכפרי, שהפכו בשנים האחרונות לשק החבטות של פוליטיקאים ציניים; להביא את קולם של תושבי ותושבות הצפון שהמדינה פשוט שכחה; להביא את קולם של העצמאים, העצמאיות ובעלי העסקים הקטנים, שהופקרו במשך שנים על ידי המחוקק, והם נכון להיום המגזר העובד היחיד שאין לו רשת ביטחון סוציאלית. ובעיקר – להשמיע את קולם של מיליוני ישראלים שבחרו בממשלה שפויה, ושעבורם שפיות היא מערכת פוליטית שחותרת לאחדות ולא לפילוג, לשיח מחבר ולא להסתה; להשמיע את קולם של מיליוני האזרחים ששואפים לחיים משותפים וטובים יותר ביחד, למרות הפערים האידיאולוגיים ולמרות המחלוקות הפוליטיות. אני אסירת תודה שיש לי את הזכות לקחת חלק בקואליציית השינוי, שבעיניי מייצגת בדיוק את העיקרון הזה. לסיום, אני רוצה להגיד תודה לאנשים הכי יקרים בעולם, אלה שנמצאים פה איתי היום – לאימא רותי, שהגיעה כל הדרך הארוכה מקיבוץ דן, לזיו, בן זוגי היקר, שיושב פה – ולילדים האהובים שלי, מור, רז וגיל, שלא אישרו להם להגיע בגלל הגבלות הקורונה והם צופים בנו מהבית. אוהבת אתכם הכי בעולם. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. בהצלחה. סגן השר סגלוביץ', בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – ענבר, קודם כול מסתבר שכאשר אומרים "צפונית" זה לאו דווקא צפון תל אביב, זאת אומרת, יש צפוניות שהן לא מצפון תל אביב. אז באמת, ענבר, אשת הצפון, ילידת קיבוץ דן, היום מתגוררת ביובלים, בת לצבי פריד, זיכרונו לברכה, ולרותי, תיבדל לחיים ארוכים, נשואה לזיו ואימא למור, רז וגיל – אז ברכות גם לכם. התרגשות גדולה. ענבר ככה נגעה בזה בקטנה, אבל מגיל צעיר ענבר עסקה בספורט, בריצה, ייצגה את ישראל, הייתה במכביה והייתה אלופת ישראל. אז מי שרץ – ואני לא מהאצנים הגדולים, אבל בכל זאת – מי שרץ בדרך כלל יש לו כיוון, יש לו דרך, הוא יודע לאן הוא רוצה להגיע, הוא יודע מתי להאט, מתי להגביר, ויש לו יעד. והיעד המרכזי הוא לנצח. אז הניצחון של מה שהיה אז כשהתחרית מתחלף במשהו אחר, שזה לא ניצחון מהסוג הרגיל – זה להשיג יעדים לטובת הדברים שאת מאמינה בהם, לדברים חברתיים, לדברים שקשורים לייצוג הצפון, לעסקים הקטנים, לפורום שיחד עם חבר הכנסת ולדימיר בליאק ייסדת ביש עתיד בנושא העצמאים והמאבק על הזכויות שלהם, עוד לפני שהיית בכנסת, ופעילות בתוך הכנסת, בוועדות השונות. הכנת את עצמך לתקופה שאת עכשיו נכנסת לכנסת. חלק מהדברים שמענו כאן ולחלק אני אולי אוסיף כמה מילים. אנחנו לא מכירים הרבה זמן. אנחנו מכירים יותר לעומק פחות או יותר מהתקופה שאנחנו נמצאים יחד בכנסת ומתקופת הקמפיין, לא עלינו. אבל בתקופה הזאת למדתי להכיר אדם, אישה, חברה, שיודעת לרוץ לכל מקום, לאו דווקא בריצות של פעם, ולהגיע בלי בעיה לכל משימה, לכל מקום, מצפון ועד דרום, מקרוב ומרחוק. אני חושב שהתכונות האלה כולן, עם הניסיון המקצועי שלך כעצמאית שנים רבות – אני חושב שהן ברכה גדולה לכנסת ולבית הזה. אני אגיד משהו כללי, אבל אני אגיד את זה אישית אלייך. הרבה פעמים כשמדברים על פוליטיקה, אומרים: לא, לא, לא, פוליטיקה ורגש לא עובדים ביחד; גם כשמדברים על מנהיגות ועל פיקוד אומרים: לא, לא, לא, פיקוד ורגש לא עובדים ביחד. אבל גם בפיקוד, גם במנהיגות וגם בפוליטיקה אמיתית, שהמטרה שלה היא בסופו של דבר להיות כלי למימוש יעדים, לשיפור איכות החיים במדינת ישראל, במקרה הזה חייבים רגש. לפני שבוע או שבועיים, ככה, באמצע הלילה, הפריע לך – היה צריך להעביר את הזמן איכשהו ועלית, ככה, די בספונטניות ודיברת על איזה טופס שעצבן אותך, שכתוב בכותרת שלו: קרוב נטול יכולת. אמרת שאת מתרגשת. אני רוצה להגיד לך – לא שאני כזה ותיק, אבל אני כן יותר מבוגר בגיל – שרגש זה כלי עבודה, והעובדה היא שנגעת באנשים, וגרמת לשינוי דבר "קטן", במירכאות, אבל הוא גדול להרבה מאוד אנשים. אני רוצה להמשיך בהקשר הזה ולחבר את זה לכל הדברים שאמרתי קודם. הרגש הוא כוח מניע. יש לך את היכולת לרוץ, את יודעת מה את רוצה, יש לך את היעדים; תעשי את זה עם רגש – אני בטוח שתצליחי מאוד מאוד. תודה על ההזדמנות לומר עלייך מילה טובה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לסגן השר סגלוביץ'. הסעיף הבא – נאום בכורה של חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. ברוכים הבאים, משפחת פרידמן. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, שר החקלאות עודד פורר – נראה לי שלא במקרה אתה כאן היום תורן – חבריי חברי הכנסת, מכובדיי כולם, "חביב אדם שנברא בצלם" – מסכת אבות, פרק ג' – הוא המשפט האהוב עליי ביותר. כל אדם באשר הוא זכאי לאותו היחס, הכבוד והאהבה. משפט זה הוא נר לרגליי והמצפן שמוביל אותי כל חיי. לא תכננתי להיות פוליטיקאית, אך מגיל צעיר מאוד הדברים לא עברו לידי, הם עברו דרכי, ישר בבטן הרכה. בגיל 15 כל עולמי השתנה. פגשתי ילדה חדשה בבית הספר, עיניה היו מעט כבויות, ומהר מאוד סיפור חייה נפרס בפניי: ילדות לא פשוטה, מעברים, נטישות, והדבר שהיה לי קשה במיוחד – ללא עורף משפחתי. עבורי, ילדה שגדלה בבית חם, אוהב ודואג, סיפור החיים שלה היה בלתי נתפס. אותה ילדה עברה במהרה לגור בביתנו. הרווחתי אחות נוספת, ומסלול חייה השתנה, אבל גם שלי. מאותו היום הסתכלתי על המציאות אחרת, ועם צורך תמידי להסתכל לצדדים ולבחון אם יש משהו שאוכל לשפר. מהר מאוד התחלתי בעשייה חברתית. פעלתי בנושא הדיור הציבורי, הקמתי קבוצות חסד רבות, שיפצנו בתים, חילקנו מזון ועזרנו לכל אדם שנקרה בדרכנו. הסיפוק שהפעילות הזאת נתנה לי והנגיעה האישית בחיים של אנשים היו אדירים מבחינתי, אך ככל שהזמן עבר וכמות הפניות גדלה, הבנתי שזה לא מספיק. כדי לבצע שינוי אמיתי ולהשפיע על מדיניות צריך לרדת לשורש העניין ולשבת סביב שולחן מקבלי ההחלטות. כיהנתי במשך שבע שנים וחצי כחברת מועצת העיר באר שבע, חלק מהן כאישה הראשונה העומדת בראש סיעה. בתקופה זו למדתי המון, וגיליתי שגודל התפקיד ומשמעותו ייקבעו מהתוכן שאתה יוצק לתפקיד. הרצון לשנות ולהיות חלק ממשהו גדול יותר הוביל אותי גם להצטרף, בשנת 2012, למפלגת יש עתיד כראש המטה בבאר שבע. הרגשתי שמצאתי את הבית הפוליטי שלי, משפחה מורחבת חדשה, וזכיתי ללמוד מהטובים ביותר מה המשמעות של להיות משרתי ציבור. היום, בכנסת העשרים-וארבע, אני עומדת כאן על הדוכן ביראת כבוד, ועם רצון להיות הקול של בעלי החיים, של משפחות מעוטות יכולת ושל תושבי הנגב. אני דור רביעי למאכילות חתולים – הנינה של אספרנסה, שהייתה מאכילת חתולים ידועה עוד בקורפו. חונכתי על המשפט כי זה המאכיל חיה רעבה, מזין את נפשו. האהבה לבעלי חיים טבועה בי מלידה, והיא חלק בלתי נפרד מהחיים הפרטיים והציבוריים שלי. הדאגה לרווחתם של בעלי החיים היא אחת הסיבות העיקריות שאני עומדת כאן. אנו, בני האדם, מנצלים, משעבדים והורסים כל חיבור עם בעלי החיים והטבע לאורך דורות. עלינו לתקן את זה במהרה, כדי שילדינו יגדלו בעולם שבו החמלה חשובה יותר מהאוכל בצלחת ומהון כלכלי. תעשיית הבשר וניצול משאבי כדור הארץ עד תום ללא התחשבות בסביבה הובילו למשבר אקלים המאיים לא רק על מדינת ישראל אלא על העולם כולו. את הגלגל כבר לא ניתן להשיב לאחור, אך אנו כנבחרי ציבור חייבים לפעול במהרה בנושא ולא לגלגל את האחריות לדורות הבאים. לצד החמלה לבעלי החיים ולטבע, דרושה גם אחריות חברתית כלפי אלו הזקוקים לעזרתנו והגנתנו. לא עוד קשישים שנאלצים לחטט בפחים, לא עוד ילדים רעבים, לא עוד שנים על גבי שנים של קיבוע עוני, דור אחרי דור. על המדינה מוטלת האחריות לפעול למען דיור ציבורי ראוי ומכבד, שיפור הביורוקרטיה, גמישות התהליכים והתנאים. עלינו להבין שחברה מתוקנת נמדדת ביחסה לאוכלוסיות מוחלשות. כאדם פרטי עסקתי בנושאים אלו כל חיי הבוגרים, אך המשאבים היו מוגבלים. כיום אותם ערכים מגיעים איתי לכנסת. ולך, באר שבע אהובתי, העיר שלי, שבה אני מכירה כל ספסל ועץ; העיר שיש בה למעלה מ-200,000 תושבים ועדיין יש תחושה שכולם מכירים את כולם; העיר שלא מפסיקה להתפתח, ומנגד לא שוכחת מאחור את אלו הזקוקים לעזרה; שיש בה את ההון האנושי הכי חם ואיכותי שיש – העיר הזו היא שלי, מקור גאוותי. לא משנה כמה פעמים שאלו אותי בחודש האחרון את השאלה: מאיפה את בארץ? אני תמיד מחכה שמישהו נוסף ישאל זאת, רק כדי שאוכל להשיב לו בביטחון ועם חיוך ענק על הפנים: אני באר שבעית. חשוב לי שתושבי העיר שלי יהיו גאים בי, ולא משנה לאיזה צד של המפה הפוליטית הם משתייכים, מפני שקידום הנגב אינו קשור בדעה פוליטית אלא אך ורק בציונות ואהבת המולדת. אני האישה הראשונה שנבחרה לכנסת מבאר שבע, ואני גאה לקחת חלק בממשלה היסטורית שבה יש תשע שרות ועשר מנכ"ליות במשרדי הממשלה החשובים ביותר. כל אחת מהנשים הללו נבחרה בגלל מקצועיותה ולא בגלל המגדר שלה. אומנם הדרך לשוויון מלא עוד ארוכה, אך ניכר כי אנחנו בדרך הנכונה. ביציע פה למעלה נמצא כל עולמי, כל האנשים שבזכותם ובתמיכתם זכיתי לעמוד פה על דוכן הכנסת. אני בתם של ד"ר ז'ק סאקס, שעלה ממצרים, הוצא בגיל מוקדם מבית ספר כדי לעזור בפרנסת המשפחה, אך בזכות סקרנותו וחריצותו הצליח להתגבר על פערים אלו, וסופי סאקס, שעלתה מבולגריה ושוכנה בילדותה בתוך בית הקברות הישן ביפו, והיא הפמיניסטית הראשונה שהכרתי. אני אחות לגלית, נפשי התאומה, אם לבר, שהוא מהות חיי, ובת זוגו של שרון, שצועד איתי כבר 20 שנה כסלע איתן אל מול נחשולי החיים. תודה על הכול. אני אוהבת אתכם. ופה במשכן – משפחתי השנייה, משפחת יש עתיד. אני רוצה להודות לשר החוץ וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד על הבעת האמון והתמיכה בי – הענקת לי הזדמנות יוצאת דופן, ואני מבטיחה להוכיח שהבחירה בי לא הייתה לשווא; לשר הרווחה והעבודה מאיר כהן, המנטור שלי, שמלווה אותי שנים רבות במקצועיות ובחום; ליעל זילברמן ולמטה יש עתיד באר שבע, הגב והכוח המניע שלי – אתם ההוכחה שהתמדה לאורך שנים, מחויבות ואמונה בצדקת הדרך מניבות תוצאות. תודה מיוחדת לראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ' על שותפות רבת-שנים וחברות אמת, ולחבריי חברי הכנסת ועובדי המפלגה על שקיבלתם אותי בזרועות פתוחות ועל כך שאתם עוזרים לי יום-יום להיות יותר טובה בתפקיד שלי. לסיום, אני קוראת מכאן לחבריי חברי הכנסת ולאזרחי ישראל: זכרו כי בבסיסנו כולנו בני ובנות אדם שווים. אנחנו לא פועלים בריק וללא הקשר, ועל כן ההיסטוריה והמורשת שלנו מחייבים אותנו לחיות לפי הערך הפשוט של חמלה ואנושיות. לאלה אין אופוזיציה וקואליציה. גורל ילדינו זהה, ועל כולנו לפעול יחד על מנת להשאיר מאחורינו עולם טוב יותר. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת טופורובסקי יברך. בבקשה. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. יסמין, אני שומע אותך, אני רואה אותך וזה מזכיר לי סרט שראיתי כשהייתי ילד, של באטמן עם קאטוומן. אז גם בלוק, גם באופי, גם בלוחמנות וגם בווינריות את בהחלט קאטוומן. אני אפילו זוכר שנפגשנו ב-2012 וסיפרת לי איך את עוזרת לבעלי חיים ולאלה שאין להם דיור ואין להם איפה לגור, ואני שאלתי בבדיחות, שאלתי אם את עוזרת גם לאנשים שמצביעים בבחירות או רק לאנשים שלא מצביעים, ובמקום שתצחקי את באת ואמרת: מה, תראה, מלא אנשים דואגים לבעלי חיים ודואגים ועוזרים וזה, וכולם יצביעו לנו, וכל זה. ובדיוק חבר הכנסת יוראי להב הרצנו הזכיר לנו בבחירות האחרונות שהיה חוג בית שארגנת, ואחת אחרי השנייה הן עלו והציגו את עצמן: אני זלדה, מאכילת חתולים; אני סווטה, מאכילת חתולים; אני עליזה, מאכילת חתולים; לצורך העניין, רק בשביל שלא לא יריבו איתנו: אני סימון, מאכיל חתולים, למרות שאני לא זוכר סימון, אבל לא משנה. בכל מקרה יש לך שתי כלבות ו-16 חתולים, ככה את אומרת. אני הייתי אצלך בבית. לדעתי יש הרבה יותר. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה מגלה? שרון לא יודע. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שרון, תכף נגיע אליך, אתה בכלל גיבור-על, אבל זה משהו אחר. מישהי שעומדת על דוכן הפודיום ומתגאה שהיא דור רביעי למאכילות חתולים זה בהחלט משהו שאני חושב שהוא פעם ראשונה בכנסת ובהחלט נכנס לדברי הימים של הכנסת. עדיין צריך לזכור שעל אף האהבה שלך לבעלי חיים, כולנו יודעים מה יקרה אם תראי ג'וק בטעות על הרצפה. עם כל האהבה, את כיפת ברזל תזמיני בשביל להגן עלייך מהטיל הזה שנקרא "ג'וק". יש לך המון המון זכויות, המון המון דברים שאפשר להגיד ולא יספיקו אף פעם למלא נאום שמכיר לך תודה, אבל הדיור הציבורי ובעלי החיים חייבים לך המון. אני יודע שאם המזימה שלך תצליח והם יקבלו, בעלי החיים, זכות בחירה, את לא תהיי רק ראש הממשלה – את גם תשתלטי על העולם. אנחנו נדאג שהם לא יקבלו כל כך מהר זכות בחירה. יש לך משפחה נהדרת: סבתא שהגיעה מקורפו, האי, שהחלום של כולנו לבקר שם, אבל איכשהו את באה ממשפחה שגרה שם; את אימא לבר המושלם; בת זוג לשרון, שאמרנו שהוא גיבור-על ומבשל ברמה הכי גבוהה שיש; ד"ר ז'ק סאקס, אבא שלך, בן אדם מדהים שעלה ממצרים; אימא שלך, סופי, שהגיעה מבולגריה – ממש כל העולם הגיע לכאן ויצר את הדבר הזה המושלם שנקרא יסמין סאקס פרידמן. את האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד ראש סיעה במועצת העיר באר שבע; האישה הראשונה שהיא חברת כנסת שהגיעה מבאר שבע, חברת מועצה שבע וחצי שנים, שרק הכניסה כאן לתפקיד הפסיקה את הכהונה שלה. וכמו שאמרנו, את ביש עתיד מההתחלה. כולך לב, כולך עשייה, כולך טוב ורק מתן לכל מי שסביבך. שנים היית ברמנית בפורום בבאר שבע ועד היום אנשים שגדלו – אני לא אגיד מתי – מספרים שהם הגיעו לפורום בבאר שבע רק כדי שאת תיתני להם משקה. שרון, אני לא רוצה לסכסך, אבל אני רק אומר מה ששמעתי. אני לא הייתי בפורום בבאר שבע באותה תקופה, אז אי-אפשר להאשים אותי. היית במלא מדינות, אבל כל מי שירצה איכשהו לנסות לשחד אותך, להציע לך דברים, אין לו סיכוי, כי הוא יודע שהחופשה החלומית מבחינתך, הדבר שאת הכי אוהבת, הכיף הכי גדול שלך זה אוהל עם האנשים שאת אוהבת על שפת הים; עדיף בסיני, אבל כל עוד אין סיני – ומאיר יצחק הלוי היה כאן קודם – על הגבול, ככה, באילת. אז יסמין, המון המון הצלחה. חברת הכנסת סאקס פרידמן, תעשי עבודה נהדרת. כנסת ישראל זכתה בחברת כנסת כמוך, אנחנו במפלגה זכינו בחברת משפחה כמוך, וכולנו זכינו בעובדת ציבור מן המעלה הראשונה. תודה ובהצלחה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. בהצלחה לשתי חברות הכנסת. << הצח >> הצעת חוק הכניסה לישראל (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א–2021 << הצח >> [מס' מ/1425; דברי הכנסת, חוב' ט"ו, ישיבה 41; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא – הצעת חוק הכניסה לישראל (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א–2021, לקריאה שנייה וקריאה שלישית; קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת קריב, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הכניסה לישראל (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א–2021, לקריאה השנייה והשלישית. סעיף 3א(ב1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952, מסמיך את שר הפנים להאריך את שהותם בישראל של עובדי סיעוד זרים מעבר לתקופות המרביות הקבועות בחוק מטעמים הומניטריים מיוחדים וחריגים המתקיימים במטופל הסיעודי. בקשות הארכה אלה עשויות להידחות בין השאר בשל אי-עמידה בתנאי הסף שבסעיף או בשל טעמים מהותיים שנמצאו לאחר שקוים דיון בבקשה בוועדה המייעצת שהוקמה לפי סעיף זה. בעקבות התפשטות נגיף הקורונה והמגפה שנוצרה, בעקבות התפשטות זו, הוטלו בעולם כולו, ובישראל בפרט, הגבלות שונות על האוכלוסייה במטרה למנוע את התפשטות המגפה, לרבות הגבלות על כניסה למדינות שונות ויציאה מהן. בעקבות זאת הצטמצם בתקופת ההגבלות גם מספרם של עובדי הסיעוד הזרים מהגרי העבודה שנכנסו לישראל בהשוואה לשנים קודמות. צמצום מספרם של עובדי הסיעוד ממדינות זרות בשל מגפת הקורונה כאמור יצר צורך חריג ובלתי צפוי לתת פתרונות טיפול זמניים לאוכלוסיית המטופלים הסיעודיים בישראל המחזיקים בהיתר להעסקת עובד זר לסיעוד לפי חוק עובדים זרים, התשנ"א–1991. בעקבות האמור, החל מחודש מרץ 2020, שהוא המועד שבו החלו עיקר ההגבלות, הודיעה רשות האוכלוסין וההגירה כי החליטה על מתן תקופת היערכות ליציאתם מישראל של עובדי סיעוד זרים שבקשות הארכה לגביהם נדחו כאמור, ובה לא תיאכף הדרישה ליציאה מישראל. הודעות על תקופת היערכות ליציאה כאמור ניתנו גם לגבי עובדי סיעוד זרים שהחלטה סופית של ערכאה שיפוטית קבעה כי עליהם לצאת מישראל בחודש מרץ 2020 או אחריו. מזמן לזמן פרסמה הרשות הודעות המאריכות את תקופת ההיערכות, שבפועל היו לתקופות שבהן לא בוצעה האכיפה כנגד אותם מהגרי עבודה. בשנת 2021, עקב ירידת התחלואה בישראל והגדלת מספר הטיסות הנכנסות למדינה, ניתנה הודעה על הפסקת תקופת ההיערכות ליציאה מישראל של עובדי הסיעוד הזרים האמורים, ונמסר כי עליהם לצאת מישראל עד יום 30 ביוני 2021. עם זאת, בשל פניות רבות ממטופלים סיעודיים ומבני משפחותיהם, שלפיהן נוצר קשר טיפולי משמעותי בין עובדי סיעוד זרים שלגביהם ניתנה תקופת ההיערכות הארוכה לבין המטופלים הסיעודיים שבהם הם טיפלו בתקופה זו, ועל מנת למנוע ניתוק קשר טיפולי ארוך טווח זה, הציעה הממשלה בהצעת החוק לאפשר, באופן חריג, בהוראת שעה התקפה למשך שלושה חודשים מיום פרסומה, בחינה מחדש ואישור של בקשות ההארכה שנדחו בתקופת מגפת הקורונה. זאת, כאשר הקשר הטיפולי בין המטופל לעובד הזר נמשך מעל לחצי שנה, בשל ההסתמכות על תקופת ההיערכות הארוכה שניתנה בעקבות המגפה, ובלבד שבעת הגשת הבקשה העובד הזר לא שהה בישראל מעל 13 שנים. במהלך הדיונים בהצעת החוק בוועדת החוקה, חוק ומשפט החליטה הוועדה, בתיאום עם נציגי הממשלה, על כמה שינויים משמעותיים בהצעת החוק אשר ירחיבו באופן משמעותי את תחולתה ויאפשרו למאות רבות של מטופלים סיעודיים נוספים להישאר עם המטפל הסיעודי שאותו התחילו להעסיק במהלך התקופה הקובעת. ראשית, הוחלט להאריך את תוקפה של הוראת השעה בחודש נוסף, כך שניתן יהיה לבדוק באופן מקצועי וענייני את כל הבקשות שיוגשו להארכת הרישיונות. בנוסף, בשל העובדה שגם בתחילת 2021 היה קושי בהבאת עובדים חדשים עקב הגבלות שהוטלו על הכניסה לישראל, הוחלט להאריך את הגדרת התקופה הקובעת עד לסוף חודש מרץ 2021, כך שמשך הקשר הנדרש בין המטופל למטפל יהיה של כשלושה חודשים, ולא שישה חודשים כפי שנדרש תחילה. עוד החליטה הוועדה כי שרת הפנים תוכל גם להאריך את רישיונם של עובדים אשר שוהים בארץ בין 51 ל-63 חודשים ואשר העסקתם אצל מטופל סיעודי מסוים אושרה בתקופה הקובעת, אף שככלל, לאור הוראות החוק הם נדרשים לשמש אך ורק מטפלים מחליפים – והכול על מנת להגדיל את מספר העובדים מהגרי העבודה ממדינות זרות היכולים לשמש מטפלים בתחום הסיעוד. במהלך הדיונים התעורר קושי משפטי בהצעת החוק, מפני שהיא אינה מאפשרת את הארכת רישיונם של עובדים אשר לא הוגשה לגביהם בקשה בתקופה הקובעת, אף אם הועסקו בפועל במהלך תקופה זו. עמדת משרד המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה, כפי שהוצגה בדיון לאור שאלות הוועדה, הייתה כי קושי זה אינו עולה כדי מניעה חוקתית לקידום הצעת החוק. על מנת להקל על מטופלים המעסיקים עובדים אלה הודיעה שרת הפנים באמצעות נציגיה בוועדה כי תקופת ההיערכות ליציאה מהארץ של מטפלים כאמור תוארך בשלושה חודשים נוספים, בניגוד לכוונה המקורית. כך לא תיהפכנה מאות משפחות ישראליות למעסיקות של עובדי סיעוד באופן לא חוקי בן לילה. אני קורא מעל דוכן זה לשרת הפנים לנצל תקופה זו על מנת לבחון שוב את עמדת הממשלה ביחס לעובדים אלה, בשל הקושי המשפטי המתואר, שעליו עמדה הוועדה בדיוניה. לבסוף, אבקש לציין כי במהלך הכנת החוק נשמע ברמה בחדר הוועדה קולם של ארגונים, קבוצות ויחידים רבים הטוענים כי קיים היום מחסור משמעותי בעובדי סיעוד בישראל באופן הפוגע בכלל האזרחים והתושבים הזקוקים לשירותיהם, ובמיוחד באלו המתגוררים בפריפריה, אלו הסובלים ממצב סיעודי מורכב ואלו המצויים במצב סוציו-אקונומי קשה. תיאור מצב זה נתמך, למיטב שיפוטי, על ידי הנתונים הרשמיים המפורסמים על ידי רשות האוכלוסין וההגירה. לצערי הרב, מסד הנתונים שהוצג בפנינו על ידי נציגי רשות חשובה זו לא היה מספק, ודומה כי ניתוח המצב הנוכחי וגיבוש תמונת מצב מלאה נמצאים רק בחיתוליהם. גם עובדה זו, והיעדר תשובה ברורה על השאלה אם קיים כיום בישראל מחסור אמיתי בעובדים זרים בתחום הסיעוד – מצב זה חייב לעמוד לנגד עיני מקבלי ההחלטות בממשלת ישראל בחודשים הקרובים בבואם לדון בסוגיה. היכולת להסתייע בעובדי סיעוד היא תולדה ישירה של הזכות החוקתית לכבוד, ויש לה משנה חשיבות דווקא מכיוון שהיא נדרשת בשעה שבה המצב הגופני והנפשי של האדם מהווה לא אחת ערעור על כבודו וחירותו. הדיון בסוגיית הגירת העבודה בתחום הסיעוד הוא מורכב וכולל שיקולים רבים, שכולם נוגעים לטובת הציבור הישראלי. עם זאת, ההכרה כי אנו עוסקים בזכות היסוד לחיים בכבוד היא שחייבת להכתיב את הטון. אני מבקש להודות לחברי וחברות הכנסת שנטלו חלק בדיונים, לצוות הוועדה ולצוות הייעוץ המשפטי של ועדת הפנים והגנת הסביבה שליווה את הכנת החוק, לנציגי רשות האוכלוסין, לשרה שקד, שסמכה ידיה על הצעות השינוי של הוועדה, לשרה מירב כהן וצוות משרדה, שהיו שותפים לדיון, ולכל נציגי החברה האזרחית שנטלו בו חלק. הצעת חוק זו מוגשת ללא הסתייגויות, עם בקשות לרשות דיבור, ואני מזמין את חברי וחברות הכנסת לאשר את הצעת החוק בנוסח שאושר בוועדה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת קריב. חברי הכנסת, להצעת החוק לא נרשמו הסתייגויות אלא אך ורק בקשות דיבור. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, כפי שנאמר קודם על ידי יושב-ראש ועדת החוקה, רק אתמול דנו באריכות על השלכות הקורונה לגבי עובדי הסיעוד הזרים, והינה היום המשכנו, עד לפני כמה דקות, דיון בוועדת החוקה על התחלואה הגוברת והמתפרצת ותקנות חדשות, החמרות חדשות, קנסות בגלל התחלואה הגבוהה והמתפרצת. ההשלכה של כל הדברים האלה – הדילמה בעניין הזה זה היא ההשלכה על המשק, ובאמת זה צריך להטריד את כולנו. בסופו של דבר, היינו בטוחים ששר האוצר – הוא צריך להתמודד, זה לפתחו, באחריותו ובסמכותו, ההשלכה של כל החולים, הקורונה המתפרצת והגל הרביעי, ולדאוג באמת; לעמוד כאן ולהגיד לציבור מה התוכניות שלו, איך הוא מנהל משק בתקופת הקורונה, תוכנית כלכלית גלובלית בגלל השנה וחצי שאנחנו מתמודדים איתה. הוא לא מדבר על זה בכלל, לא שומעים אותו בכלל מדבר. לא שומעים אותו. הוא לא מדבר על העונש הכבד שהמקורבת אליו ביותר קיבלה בימים האחרונים. הוא גם לא מדבר על נתיב, על הבעייתיות הגדולה מאוד באחריות ובבקשתו להיות אחראי לכך. הוא כן מדבר על הפסקת הסבסוד לאימהות עובדות, והוא מדבר כבר על אומן, מה שיהיה בעוד שבעה שבועות. והיום הוא מדבר על דבר חדש, יחד עם השר מתן כהנא: על רפורמה בכשרות, על שינוי מה שהיה מקובל מדור-דור, מאימא לבת, מסבתא לנכדה וכן מאב, על השורשים ועל ההלכה המסורה מדור לדור לגבי מה נקרא כשרות; להציג כשרות שהיא ריקה מתוכן, כשרות מזויפת. כשרות היא לא תחרות מסחרית וגם לא סטנדרטים קבועים מראש. כשרות דורשת מיומנות, ידע רב, פיקוח, יושרה והסמכה, ואת כל זה אתם רוצים לכלול בתוך רפורמה אחת, שתרוקן מתוכן את כל נושא הכשרות, בסופו של דבר. מישהו היה מעז לעשות רפורמה במערכת הבריאות? היינו קובעים שרופא משפחה יעשה ניתוחים על פי סטנדרטים קבועים, יהיה רופא כירורג? היינו עושים אותו דבר בבתי משפט, לפי סטנדרטים קבועים, כדי להוריד את העומס? היינו עושים עוד תחרות, עוד מערכות משפט בישראל? מישהו היה מעז לעשות דבר כזה? בכשרות כן אפשר לעשות את זה? אי-אפשר ולא ניתן להוליך שולל ולזרות חול בעיני הציבור המסורתי שמבקש כשרות. מערכת הכשרות רק גדלה, הדרישה היא גדולה, וזה לצנינים בעיניהם שאנשים רוצים דווקא – ודווקא נלך למקומות חדשים שאף פעם לא הייתה כשרות, לא הייתה דרישה לכשרות. אף אחד לא מכריח מישהו לדרוש כשרות. אף אחד לא מכריח מישהו לאכול כשר. יש היום בתי מסחר – לפי החוק, אם אתה לא תולה שלט כשר, אם אתה לא תולה את זה, הכול בסדר, אף אחד לא מפריע לך. מי שרוצה כשר רוצה כשר. הציבור המסורתי רוצה כשר באופן אמיתי, ולא לקבוע את זה בסטנדרטים קבועים ולהפוך את זה למשהו תחרותי ומסחרי. ואת זה, את הדבר הזה – לא ניתן לזרות חול בעיני הציבור. ויותר מזה, הבעייתיות בדבר הזה זה לא להגיד שאני רוצה לעשות כשרות מקילה, סוג של כשרות אחרת. הייתם מציגים: אנחנו רוצים כשרות אחרת – מי שלא עומד בסטנדרטים של הרבנות, יכול גם לקבוע לעצמו סטנדרטים חדשים. תגידו שיש לכם משהו שאתם רוצים לקרוא – איזה הווי מסורתי. למה אתם נושאים את השם הזה של "כשר" לשווא? אל תונו את הציבור בעניין הזה. ועוד מילה אחת, אדוני היושב-ראש, על משהו שמאוד תפס את עיניי בנושא שבו גם מדובר בסטנדרטים של יושרה בכנסת, במיוחד עכשיו, בקדנציה הזו. הראו לי איזה כתבה של העיתונאי – אני עובר במעבר חד – אבל לא רק במעבר חד, קשה לי לעבור על זה כסטנדרט – לכך שעמית סגל שאל שאלה מאוד מאוד כואבת את שר החוץ ואת ראש הממשלה החלופי. והוא שואל אותו: הרי אתה הגבת מאוד מאוד חריף – אתה יודע את זה טוב, אדוני היושב-ראש – על החוק הנורבגי. אתה הגבת וטענת שזו שחיתות ציבורית, ואתה טענת שזה חוק הג'ובים, ו-110 מיליון שקל לכיסאות למקורבים, ועוד איזה אאודי 8 לחליפי, והממשלה שוברת את כל שיאי הניתוק והאטימות, וב-50 מיליון שקל יש שני ראשי ממשלה, שני מנכ"לים, והיום כבר דבר חדש: שני סגני שרים – אני ממש חותר לסיום. והוא שואל אותו: תענה לי על זה, איך אתה מסתדר עם זה? הוא אומר לו: תשמע, מה אפשר לעשות? יש עכשיו צורך. למה? יש הבדל גדול מאוד. למה? לנתניהו וגנץ הייתה ממשלה רחבה ולנו יש קואליציית 61, שלא תתפקד בלי מחליפים. הרי כולנו יודעים שכחול לבן הייתה ממשלת חירום, שהיא הייתה ממשלה פריטטית, שכחול לבן התמודדה עם חוסר בחברי כנסת, וזאת הייתה אז הדרך היחידה להקים את הממשלה – רק על ידי נורבגי. ועשינו את הנורבגי הרבה יותר מצומצם ממה שהממשלה הזאת עושה. להגיד שלנו יש סטנדרטים אחרים, שלנו יש קשיים אחרים? ולא רק זה אלא עוד דבר – הסיבה העיקרית: מעולם לא הייתה אופוזיציה מופקרת כזאת. מעולם לא הייתה אופוזיציה מופקרת כזאת. ואני שואל: אין סטנדרטים שמחייבים איש ציבור? מאיפה לפיד ידע, מאיפה שר החוץ ידע שאמורה להיות אופוזיציה מופקרת? בהסכם הקואליציוני שנחתם ב-11 ביוני 2021 – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מסיים. ב-11 ביוני 2021 נחתם כבר הסכם קואליציוני שמחייב את כולם על נורבגי מורחב. איך אז ידעו שהאופוזיציה תהיה מופקרת? איך אפשר לעמוד מול הציבור וככה לשקר, ככה לרמות אותו? תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אמסלם – איננו. חבר הכנסת פרוש, בבקשה. << קריאה >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> – – – << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> מה שאלת? << קריאה >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> – – – להגיד משהו על הצעת החוק – – – << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> דיברתי. << קריאה >> שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: << קריאה >> – – – << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> – – – הישיבה האחרונה שהייתה עכשיו – – – << דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הכנסת דנה כעת בחוק הכניסה לישראל לקריאה שנייה ושלישית. הדבר הוא כל כך פשוט. כשאתה מדבר על חוק כניסה לישראל – ברור, כל מי שמכבד את עצמו, כל מי שמכבד את הגוף שאותו הוא מייצג, שואף לקבוע כללים מי נכנס, מי לא נכנס, מי ייכנס, שאם הוא ייכנס זה רק בתנאי שיעשה כך או כך. הרב מקלב נגע, הייתי אומר, על קצה המזלג באותו האיש ליברמן. אבל האמת, למה אנחנו לא מתרגשים ממה שאותו האיש אומר ופוגע, והייתי אומר גם רודף אותנו? כי לכל אחד מאיתנו, אדוני היושב-ראש, יש שעות של אותו האיש ליברמן. אם אני הייתי צריך להגדיר את איווט ליברמן, הייתי אומר כך: מבין החילונים שנציגי הציבור החרדי היו עימם בשיג ושיח, במשא ומתן, ליברמן נתפס בעיני נציגי הציבור החרדי כאדם הנוח ביותר שיש לציבור החרדי. ליברמן תמיד שידר שהוא מוכן אפילו לקפל כל דגל, כל דגל הוא מוכן לקפל – דגל שייתכן שהוא חשוב בעיניו – והעיקר זה שהחרדים יהיו איתו. כשהוא רצה להגיע לאיזשהו דבר פוליטי, דבר ציבורי, לכבוש יעד מסוים, כל דגל היה בעיניו דבר שהוא בכלל לא חשוב; העיקר: בואו נסתדר, נלך יחד, נלך במהלך אחד, בכיוון אחד. מה בכל זאת קרה? כשאני מתעמק בעניין של הכניסה לישראל, חוק הכניסה לישראל – מה קרה? אני מניח שיש תמותה גדולה בקרב האוכלוסייה הבוגרת של הרוסים שהגיעו לארץ, העלייה הברוכה משנות השבעים וכן הלאה. אם לישראל ביתנו היו בעבר 15 מנדטים, הם היום מגרדים את השבעה. כנראה שבכל בדיקה כזאת או אחרת מה שמגלים בישראל ביתנו זה שאם אנחנו נניף את הדגל האנטי-חרדי – זה המתכון שאולי אנחנו נישאר לחיות. ולכן, כאשר ליברמן חושב לעצמו: איך אני נכנס שוב לפוליטיקה? איך אני נכנס לכנסת העשרים-ואחת? איך אני נכנס לכנסת העשרים, לתשע-עשרה? איך אני נכנס לכנסות האלה? הדרך היחידה אצל ליברמן זה לפתוח את הפה – לא הייתי רוצה להגדיר את זה מעל במת הכנסת כלפתוח את הג'ורה, אבל לפתוח את הפה, וכל מה שאפשר רק לדבר נגד החרדים. למה לא? אני הייתי אצל ליברמן כשהוא היה שר החוץ עם משלחת של רבני ברסלב, וביקשנו שמשרד החוץ ייצג את העמדה – שלא יצטרכו ויזות להיכנס לאוקראינה, כי חסידי ברסלב באים באלפיהם, בעשרות אלפיהם, ובמהלך כל השנה באים לאוקראינה, אז למה שיצטרכו ויזה? ליברמן כשר חוץ ייצג את העמדה הזו. ליברמן כל כך כיבד את הרבנים האלה, כל כך כיבד אותנו כקבוצה כשבאנו לייצג את העמדה הזו. הוא רק שמע אתמול – אנחנו כבר שומעים מישיבת הממשלה – הוא רק שמע אתמול: אני שומע שמדברים על אומן. משהו לא סביר – הוא כבר מייד בוחש. למה? כי הוא רוצה להיכנס למליאת הכנסת, הוא רוצה להיות שר, הוא רוצה שחמד עמאר יהיה שר, הוא רוצה לעשות נורבגי כדי שיהיו לו עוד אנשים בעלי השפעה. זה מה שליברמן עושה. הוא מתעסק בחוק הכניסה למליאת הכנסת, לא לישראל. הוא כבר עלה, בשנות השבעים הוא עלה. אני זוכר אותו, נדמה לי שהוא היה העוזר של חברי מועצת העירייה מטעם הליכוד אז, בשנים ההן. אבל הוא כבר נכנס לישראל, את זה הוא כבר עבר. עכשיו הוא מתעסק – איך הוא עובר את תפיסת העולם של אותם אלה ששונאים את החרדים. אם הוא שמע או שהוא כנראה בא למחשבה, בא למסקנה שבמגזר החרדי, עם ריבוי של ילדים – אני מעריך שכל אחד שיש לו שתי כלבות ו-16 חתולים, הכול בסדר. בבית שלי אני מכיר שיש לי 12 ילדים, ואני מכיר את אשתי, שגידלה 11, חיתנה אותם; אחד מהם יהיה בבית מכיוון שהוא לא מסוגל להתחתן כבעל צרכים מיוחדים. אני מעריך את אשתי, אני לא רוצה לפגוע בנשים אחרות שמגדלות כלבות וחתולים. הכול בסדר. ליברמן שמע שכנראה במשפחות החרדיות הולך הרבה הכלים החד-פעמיים, אז הולכים להעלות מיסים. << קריאה >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> אוי, נו, באמת. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אסור לי לדבר על מי שמגדל חתולות? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> לא, כי זה רע לכדור הארץ, לא כי זה נגד חרדים. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, ודאי שצער בעלי חיים זה דבר שאסור לפגוע, חלילה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מה קשור צער בעלי חיים? זה קשור לכדור הארץ, פרוש. זה קשור לכדור הארץ, ליכולת של הילדים שלך להמשיך ולהתקיים כאן. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל אני מעריך מי שמגדל 12 ילדים, מי שמגדל 16 ילדים. מותר לי, מותר לי, כאדם חרדי, להעריך מי שמגדל ילדים, לאו דווקא כלבות. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אבל מה הקשר לבעלי חיים? << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא אמרתי שיש קשר. אמרתי שכאן, בכנסת, יש כאלה שהם הורים ל-12 ילדים, 16 ילדים, ויש כאלה שמגדלים בבית כלבות. אז הציבור שופט מה בעיניו חשוב יותר. יש כאלה שיגידו שזה חשוב יותר ויש כאלה שיגידו שזה חשוב. על כל פנים, ליברמן, כשהוא שומע שיש משהו – – – << קריאה >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> יש כאלה שגם מגדלים ילדים וגם מפרנסים אותם וגם מחנכים אותם לעמוד ברשות עצמם. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתה, אל תפריע לי. אל תפריע לי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתה, אל תפריע לי. << קריאה >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> גמרתי. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ליברמן, כאשר הוא יודע שהוא יכול לעשות משהו שפוגע בחרדים, אם זה מכניס אותו למליאת הכנסת – זו הכניסה שלו. חוק הכניסה לישראל נאמר על ליברמן. תכה בחרדים – תיכנס לכנסת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> אבל על הצעת החוק יש לך מה לומר? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אשר – איננו; חבר הכנסת אייכלר – איננו; חבר הכנסת פינדרוס – איננו; חבר הכנסת קרעי – איננו; חבר הכנסת רוטמן – איננו; חבר הכנסת מעוז – איננו; חברת הכנסת וולדיגר – איננה; חבר הכנסת ביטן – איננו; חבר הכנסת אזולאי – איננו. השר רוצה לדבר? בבקשה, השר. << דובר >> שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת מקלב דיבר קודם על רפורמת הכשרות, אז אני חייב לתקן אותו, כדי שיבין גם מה עושה הממשלה וגם מה עשו לא נכון במשך כל השנים האחרונות שמצריך את הרפורמה הזאת. הרי אף אחד בממשלת ישראל לא חושב שהממשלה היא שקובעת את דיני הכשרות. זה לא מתפקידה. לא רק שזה לא מתפקידה, זה גם לא מתפקידה של הרבנות הראשית להחליט מהם דיני הכשרות. כמו שאמר הרב מקלב, כשרות נשמרה בעם ישראל עוד לפני שהייתה רבנות ראשית ועוד לפני שהייתה מועצה דתית בירושלים, מועצה דתית ברחובות ומועצה דתית בכל מיני מקומות. שמרו כשרות. אבל מה קרה עם מערך הכשרות במדינת ישראל, עם הרבנות הראשית? מה שקורה הרבה פעמים לארגונים כאלה – זה הפך להיות ארגון מסואב, פוליטי, של חלוקת משרות; הפך להיות מקום להתעמרות בבעלי עסקים ובאזרחים שרוצים לשמור כשרות, שרוצים לאכול כשר; הפך להיות מקום של קומבינות, ואין אחד שניהל מימיו בית עסק של אוכל שלא מכיר בדיוק את הסיבובים שעושים מסביב. עכשיו, יסביר לי חבר הכנסת מקלב – ואני חייב לומר שבדיני כשרות אתה מבין יותר ממני – מדוע בית מלון שמעסיק גוי בשבת שעומד על מכונת הקפה בלובי, יש לו אורח גוי שמגיע לשתות קפה בבית המלון הזה והוא לא יכול לשתות קפה הפוך? אין קפה הפוך במדינת ישראל; אין אספרסו בשבת לגוי שבא לקנות מגוי כוס קפה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> למה ליהודי אין? << דובר_המשך >> שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: << דובר_המשך >> לא, אני מדבר עכשיו רק על כשרות. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מה הקשר? << דובר_המשך >> שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: << דובר_המשך >> עכשיו, אני אשאל יותר מזה: תסביר לי אתה למה בר במדינת ישראל – שאגב, היה לא כשר והחליט להפוך לכשר, ואחרי שהוא הפך לכשר ועמד בכל התנאים של הרבנות, והוא בר. ברים, למי שלא יודע, מוכרים בירה; בירה בפסח זה לא כשר. מה השבוע שבו הבר ימכור הכי הרבה בירה? בר כשר – בשבוע שלפני פסח. בשבוע שלפני פסח הוא ימכור הכי הרבה בירה. אז מה ההוראה שנתנה לו הרבנות? בשבוע הזה תסגור. למה? כי המשגיחים שלנו כן יכולים, לא יכולים. הוא אמר להם: תגידו, אתם השתגעתם? זה השבוע שאני עובד בו. אז מה קרה לאותו בר? החזיר את תעודת הכשרות ואמר: תודה רבה, אני לא רוצה. אני רוצה להיות כשר, אבל אני לא מסוגל להתמודד עם זה. בית קפה ירושלמי מאוד מאוד מפורסם שמר כשרות מיום פתיחתו. מה הנחיית הכשרות? אני חיפשתי – אולי ייתן לי הרב מקלב את המראה בשולחן ערוך שלפי הכשרות קרואסון צריך להיות משולש. האם יש הנחיה כזאת בשולחן ערוך? << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> כן – – – << דובר_המשך >> שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: << דובר_המשך >> שקרואסון צריך להיות משולש? לא. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: << דובר_המשך >> לא. עכשיו, הקרואסון הזה כשר עד לפני חודש, עד לפני שנה הוא היה כשר, כשהוא לא משולש. לפתע פתאום הוא הפך להיות – מסעדה של 40 שנה. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> אתה – – – בשר וחלב – – – << דובר_המשך >> שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: << דובר_המשך >> מסעדה של 40 שנה עם תעודת כשרות בירושלים, מפורסמת, טובה, נהדרת, שאנחנו הרבה מאוד אוהבים לאכול בה, גם אני, והיא כשרה – – << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: << דובר_המשך >> – – לפתע פתאום היא בחרה לוותר על תעודת הכשרות של הרבנות הראשית. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: << דובר_המשך >> למה? אולי פעם אחת תבינו שכשאתם הופכים את הדת, את הכשרות ואת מסורת ישראל לקומבינה פוליטית, אתם פוגעים בדת פי כמה וכמה ממה שאתם חושבים שמישהו אחר עושה פגיעה כזאת. ומה שתעשה הרפורמה הזאת בכשרות – היא תחזיר את הכבוד למסורת ישראל, היא תחזיר את הכבוד לכשרות, והיא גם תעשה פה אפשרות לעסקים גם להיות כשרים וגם להתנהל בכבוד. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> לכן ישראל ביתנו – – – אתה לא מבין בזה. מה אתה עונה? זה לא ממין העניין. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לשר פורר. אם כך – חבר הכנסת מקלב. אם כך, נעבור להצבעה על החוק בקריאה השנייה. הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד סעיף 1 – 6 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> מי שלא רוצה – – – בית מלון – – – לא כשר. הם רוצים להרוויח כסף, הם רוצים כשרות, ואחרי זה מתלוננים – – – << קריאה >> שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: << קריאה >> תעשה לי טובה. כשאתם רוצים סוף שבוע, אתם יודעים למצוא את הפתרונות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << קריאה >> שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: << קריאה >> פתרון – – – סוף שבוע בבית מלון. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> אנחנו לא – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> השר פורר, השר פורר, אנחנו בהצבעה. השר פורר, אנחנו בהצבעה. אם כך, בעד – שישה, אין מתנגדים, אין נמנעים. זו הייתה הצבעה בקריאה השנייה. אנחנו נעבור להצבעה על החוק בקריאה השלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד החוק – 7 נגד – אין נמנעים – אין חוק הכניסה לישראל (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א–2021, נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שבעה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, הצעת חוק הכניסה לישראל (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א–2021, התקבלה בקריאה השלישית. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"ב באב התשפ"א, 21 ביולי 2021, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:37. << סיום >>