דברי הכנסת

דברי הכנסת יז / מושב ראשון / ישיבות מ"ז–מ"ח / י"ז–י"ט באב התשפ"א / 26–28 ביולי 2021 / 17 חוברת י"ז ישיבה מ"ז הישיבה הארבעים-ושבע של הכנסת העשרים-וארבע יום שני, י"ז באב התשפ"א (26 ביולי 2021) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 11 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 11 הצעות סיעות הליכוד, ש"ס, יהדות התורה והרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה בשל: 15 1. ממשלה הנשענת על גורמים השוללים את קיומה של ישראל כמדינה יהודית בניגוד לחוק-יסוד ובניגוד לרוח מגילת העצמאות; 15 2. ממשלת טרפה; 15 3. פגיעה זוחלת בסטטוס קוו במסגד אל-אקצא 15 אלי כהן (הליכוד): 16 שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: 21 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 34 השר לשירותי דת מתן כהנא: 53 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 55 השר לשירותי דת מתן כהנא: 62 מאי גולן (הליכוד): 101 משה ארבל (ש"ס): 104 אבי מעוז (הציונות הדתית): 105 סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 106 מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): 109 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 115 עלי סלאלחה (מרצ): 117 השר לשירותי דת מתן כהנא: 119 נאום בכורה של חבר הכנסת יוסי שיין 151 יוסף שיין (ישראל ביתנו): 151 שר החוץ יאיר לפיד: 155 הודעת הממשלה על מינוי סגן שר 156 השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': 156 הצהרת אמונים של סגן השר יאיר גולן 171 יאיר גולן (מרצ): 175 חילופים בוועדות הכנסת 179 ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): 180 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 180 ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): 180 חילופים בוועדות הכנסת 180 ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): 181 בחירת סגן ליושב-ראש הכנסת 182 ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): 182 ינון אזולאי (ש"ס): 183 אבי מעוז (הציונות הדתית): 184 אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): 186 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 191 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 193 חיים ביטון (ש"ס): 194 מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): 195 משה גפני (יהדות התורה): 196 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 198 אופיר סופר (הציונות הדתית): 199 יעקב אשר (יהדות התורה): 200 דוד ביטן (הליכוד): 202 דוד אמסלם (הליכוד): 205 משה אבוטבול (ש"ס): 206 אורי מקלב (יהדות התורה): 208 צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 38), התשפ"א–2021 214 שר הבריאות ניצן הורוביץ: 214 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 216 יעקב אשר (יהדות התורה): 218 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 220 משה גפני (יהדות התורה): 221 אוריאל בוסו (ש"ס): 222 מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): 223 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 224 יואב בן צור (ש"ס): 226 פטין מולא (הליכוד): 229 אבי מעוז (הציונות הדתית): 232 ינון אזולאי (ש"ס): 233 משה אבוטבול (ש"ס): 236 שלמה קרעי (הליכוד): 238 מאיר פרוש (יהדות התורה): 239 אורי מקלב (יהדות התורה): 241 יואב גלנט (הליכוד): 243 אופיר כץ (הליכוד): 246 גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): 247 קטי קטרין שטרית (הליכוד): 248 אופיר סופר (הציונות הדתית): 250 יואב קיש (הליכוד): 250 דוד אמסלם (הליכוד): 254 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 265 דסטה גדי יברקן (הליכוד): 269 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 275 איתמר בן גביר (הציונות הדתית): 277 שר המודיעין אלעזר שטרן: 288 הצעת חוק הדיינים (תיקון מס' 30), התשפ"א–2021 302 שרת המדע והטכנולוגיה אורית פרקש הכהן: 302 ינון אזולאי (ש"ס): 304 קרן ברק (הליכוד): 309 רם בן ברק (יש עתיד): 312 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 313 משה גפני (יהדות התורה): 322 אוריאל בוסו (ש"ס): 324 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 327 מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): 329 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 330 יואב בן צור (ש"ס): 331 יריב לוין (הליכוד): 332 אבי מעוז (הציונות הדתית): 334 משה ארבל (ש"ס): 335 משה אבוטבול (ש"ס): 337 יעקב מרגי (ש"ס): 338 שמחה רוטמן (הציונות הדתית): 340 מאיר פרוש (יהדות התורה): 344 איתמר בן גביר (הציונות הדתית): 345 אורי מקלב (יהדות התורה): 346 גילה גמליאל (הליכוד): 348 אופיר כץ (הליכוד): 350 קטי קטרין שטרית (הליכוד): 352 יואב קיש (הליכוד): 353 דוד אמסלם (הליכוד): 355 דסטה גדי יברקן (הליכוד): 357 שלמה קרעי (הליכוד): 360 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 363 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 365 אריה מכלוף דרעי (ש"ס): 366 בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): 368 חיים ביטון (ש"ס): 369 אופיר אקוניס (הליכוד): 370 אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): 371 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 373 דוד ביטן (הליכוד): 374 שר המודיעין אלעזר שטרן: 376 השלמת הרכב ועדות הכנסת 395 ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): 395 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 10) 395 גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 396 משה גפני (יהדות התורה): 398 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 407 ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): 407 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 10) 409 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 409 אורי מקלב (יהדות התורה): 420 מאיר פרוש (יהדות התורה): 429 יעקב אשר (יהדות התורה): 439 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 458 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 465 בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): 470 איתמר בן גביר (הציונות הדתית): 489 אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): 493 שמחה רוטמן (הציונות הדתית): 501 דוד אמסלם (הליכוד): 528 דוד ביטן (הליכוד): 542 יריב לוין (הליכוד): 566 שלמה קרעי (הליכוד): 570 אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): 708 יעקב מרגי (ש"ס): 730 יואב בן צור (ש"ס): 757 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 762 אוריאל בוסו (ש"ס): 774 משה אבוטבול (ש"ס): 782 יואב קיש (הליכוד): 795 ינון אזולאי (ש"ס): 820 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 839 סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: 839 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 10) 839 שלמה קרעי (הליכוד): 839 ישראל כץ (הליכוד): 908 חיים כץ (הליכוד): 911 אבי דיכטר (הליכוד): 913 חוה אתי עטייה (הליכוד): 914 אריה מכלוף דרעי (ש"ס): 916 חיים ביטון (ש"ס): 919 משה ארבל (ש"ס): 921 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 923 גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 926 היו"ר מיקי לוי: 1009 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 1023 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 1023 הודעה אישית של חבר הכנסת אלכס קושניר 1023 אלכס קושניר (ישראל ביתנו): 1023 הודעה אישית של חבר הכנסת יצחק פינדרוס 1024 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 1024 נאומים בני דקה 1025 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 1025 יום טוב חי כלפון (ימינה): 1026 אלון טל (כחול לבן): 1027 אבי מעוז (הציונות הדתית): 1027 משה אבוטבול (ש"ס): 1028 ענבר בזק (יש עתיד): 1028 הצעות לסדר-היום: 1029 ציון יום העקירה מגוש קטיף וצפון השומרון 1029 היו"ר מיקי לוי: 1029 אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): 1029 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 1032 ניר אורבך (ימינה): 1034 גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): 1036 צבי האוזר (תקווה חדשה): 1038 משה ארבל (ש"ס): 1040 שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: 1041 נאום בכורה של חברת הכנסת לימור מגן תלם 1044 לימור מגן תלם (ישראל ביתנו): 1044 שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: 1047 נאום בכורה של חברת הכנסת אלינה ברדץ' יאלוב 1048 אלינה ברדץ' יאלוב (ישראל ביתנו): 1049 השר במשרד האוצר חמד עמאר: 1051 נאום בכורה של חברת הכנסת נעמה לזימי 1052 נעמה לזימי (העבודה): 1053 משה ארבל (ש"ס): 1057 הצעת חוק הדיינים (תיקון מס' 29), התשפ"א–2021 1061 גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 1061 מאי גולן (הליכוד): 1063 אורי מקלב (יהדות התורה): 1072 אופיר כץ (הליכוד): 1077 אבי מעוז (הציונות הדתית): 1082 צחי הנגבי (הליכוד): 1105 משה אבוטבול (ש"ס): 1111 יעקב אשר (יהדות התורה): 1114 משה גפני (יהדות התורה): 1118 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 1126 דוד ביטן (הליכוד): 1140 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 1147 חיים כץ (הליכוד): 1152 אלי כהן (הליכוד): 1153 מירי מרים רגב (הליכוד): 1156 ישראל כץ (הליכוד): 1162 אריה מכלוף דרעי (ש"ס): 1165 גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 1169 גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): 1173 שלמה קרעי (הליכוד): 1183 הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 7), התשפ"א–2021 1187 שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: 1187 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 1190 אוריאל בוסו (ש"ס): 1191 ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): 1193 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 1194 דוד ביטן (הליכוד): 1196 ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): 1198 יריב לוין (הליכוד): 1200 שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: 1202 הודעת הממשלה על העברת שטחי פעולה ממשרד למשרד 1206 שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: 1206 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> היום י"ז באב התשפ"א, 26 ביולי 2021. אני מתכבד לפתוח את מליאת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 7), התשפ"א–2021. לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/1845/24 וכלה בהצעת חוק פ/1919/24: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעובדי ענף התעופה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (גיור על ידי רב מקומי וראש ישיבה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, יבגני סובה, אלכס קושניר, יוסף שיין, לימור מגן תלם ואלינה ברדץ' יאלוב; הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון – תעמולה דיגיטלית), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת רם שפע; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – אימוץ על ידי בני הזוג), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול הגבלת רישיון נהיגה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת דסטה גדי יברקן; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – ביקור במוסדות ובמתקנים סגורים ותחולה באזור), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי, משה ארבל, אופיר סופר, יעקב מרגי, משה אבוטבול, מיכל וולדיגר, חיים ביטון, אופיר כץ, חוה אתי עטייה, איתמר בן גביר, אוריאל בוסו, שמחה רוטמן, דוד אמסלם ואמיר אוחנה; הצעת חוק נציב תלונות הציבור על שופטים (תיקון – נציבות תלונות הציבור על דיינים וקאדים), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק הממשלה (תיקון – חוות דעת של רשות ציבורית בענייני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת שמחה רוטמן, בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר, מיכל וולדיגר, יצחק פינדרוס, ינון אזולאי, אוריאל בוסו, יעקב אשר, דוד ביטן, גלית דיסטל אטבריאן, ישראל אייכלר, אורי מקלב, חוה אתי עטייה, ניר ברקת, אמיר אוחנה, דוד אמסלם, מכלוף מיקי זוהר, חיים כץ, אריה מכלוף דרעי, מאי גולן ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – עיגון זכאות לשירותים לילדים עם אוטיזם), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – תוספת לגמלה בעד הילד השלישי ואילך), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת משה אבוטבול, אוריאל בוסו, חיים ביטון, משה ארבל, מאי גולן ואבי מעוז; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה מועדפת בענף המסעדנות בעוטף עזה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת נירה שפק, רון כץ, עידית סילמן, ניר אורבך ואמילי חיה מואטי; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – שיכוך כאב בעת מתן טיפול רפואי לקטין), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור משלוחים חיים לשחיטה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אלון טל; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (הגדרת צמח הקנבוס, מדרוג עבירות ועונשים בסם קנבוס), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק ההתיישנות (תיקון – הארכת התיישנות של תובענה בגין עבירת מין), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מיכל שיר סגמן; הצעת חוק איסור שימוש בחקירה של מי שנפגע מינית, בממצאי טיפול נפשי וביומנים אישיים (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בפשיעה חקלאית), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אופיר סופר, עמיחי שיקלי, רם בן ברק ויעל רון בן משה; הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מספר בתי אב ביישוב קהילתי), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – מסלול מקוצר חובה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק חיזוק מעמד חברי המועצה (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – ביטול חזקת הגיל הרך), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ניר אורבך ועמיחי שיקלי; הצעת חוק סיוע למשפחות ברוכות ילדים (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת משה אבוטבול, אוריאל בוסו, חיים ביטון, קטי קטרין שטרית, שלמה קרעי, מכלוף מיקי זוהר, פטין מולא, משה ארבל, ינון אזולאי, מיכאל מלכיאלי, איתמר בן גביר, אבי מעוז ויואב בן צור; הצעת חוק משק החשמל (תיקון – איסור ניתוק חשמל), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק המים (תיקון – הנחות לבתי תפילה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף, איימן עודה, ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק הסדרת התפילה בכותל המערבי, התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אלון טל; הצעת חוק-יסוד: בחירות אזוריות וארציות (תיקוני חקיקה), מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק הדחת נציג ציבור התומך במאבק מזוין נגד מדינת ישראל (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 116) (תיקון – ביטול החוק), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – פיקוח על מקלטים משותפים), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת דסטה גדי יברקן; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (הוראות בדבר פיזור אספה או תהלוכה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת משה אבוטבול, אוריאל בוסו, יואב בן צור, חיים ביטון וינון אזולאי; הצעת חוק הפקדות וזכויות סוציאליות לעצמאים (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה במסגרות חינוך בלתי פורמלי כעבודה מועדפת), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת גבי לסקי; הצעת חוק ליישוב תחת איום מיידי (הוראת שעה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת שלמה קרעי; הצעת חוק ליישוב תחת איום מיידי (הוראת שעה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק העונשין (תיקון – גזר דין עונש מוות למורשע ברצח בנסיבות טרור), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על מוצרי היגיינה נשית), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק החלת הריבונות הישראלית על בקעת הירדן, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אריה מכלוף דרעי, מיכאל מלכיאלי, יעקב מרגי, יואב בן צור, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, אוריאל בוסו, משה אבוטבול, אופיר כץ, חוה אתי עטייה, אמיר אוחנה, דסטה גדי יברקן, דוד אמסלם, יובל שטייניץ, אופיר אקוניס, צחי הנגבי, יואב קיש, דוד ביטן, שלמה קרעי, מכלוף מיקי זוהר, אורלי לוי אבקסיס, קטי קטרין שטרית, אופיר סופר, פטין מולא, מאי גולן, אורית מלכה סטרוק ושמחה רוטמן; הצעת חוק הקמת המוסד העליון לשפת הסימנים הישראלית, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מיכל וולדיגר; הצעת חוק לקידום מתחרים ולהגברת יעילות במתן רישיונות והיתרים בענף הפיננסים, התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מתן הודעה בכתב לאסיר בדבר מועד שחרור מינהלי והכנת תוכנית שיקום), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת מיכל וולדיגר, אופיר סופר, ינון אזולאי, מיכאל מלכיאלי, משה אבוטבול, שמחה רוטמן וחוה אתי עטייה; הצעת חוק בית המשפט לענייני משפחה (תיקון – בני הזוג מאותו המין), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת מוסי רז; הצעת חוק דיווח שנתי על מצב הטבע והמגוון הביולוגי בישראל, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אלון טל, גילה גמליאל, מופיד מרעי, אבתיסאם מראענה, מוסי רז, אמילי חיה מואטי, ענבר בזק, דסטה גדי יברקן, מיכל וולדיגר, רם שפע, רות וסרמן לנדה, יוסף שיין, נעמה לזימי וגלעד קריב; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס לגמלאים על תשלומי הפנסיה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס למענק כספי בשל הישג בתחרות ספורט), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק השמירה על המקומות הקדושים (תיקון – ייעוץ הרבנות הראשית), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אבי מעוז; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (פסילת ראיה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – קציבת זמן למתן פסק דין בבית המשפט העליון), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – תקופת ההתיישנות), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הצמדת קצבת אזרח ותיק לשכר המינימום), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – תנאי קבלה למוסד להשכלה גבוהה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, עופר כסיף, מאי גולן, אוריאל בוסו ומשה אבוטבול; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת אזרח ותיק וקצבת נכות), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת שלמה קרעי; הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון – טיפול נפשי לילדים שנפגעו מינית), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – גיל פרישה לאישה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – פטור לנשים משירות ביטחון), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת יעקב ליצמן; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – שקיפות הליכים משפטיים בעתירות בעניינים ציבוריים) (הוראת שעה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת שמחה רוטמן; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – שקיפות הליכים משפטיים בעתירות בעניינים ציבוריים) (הוראת שעה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק מענק לבניית מרחב מוגן, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב אשר ומשה גפני; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – הפחתת תקציב או תמיכה בשל פעילות נגד עקרונות המדינה של עובד או נושא משרה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי, ניר אורבך, עידית סילמן, משה אבוטבול, אוריאל בוסו ויעקב מרגי; הצעת חוק לימודי הכנה למבחנים פסיכומטריים לתלמידים, התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הטלת התפקיד להרכיב ממשלה והגבלת מנגנון התפזרות הכנסת), מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור גביית עמלה בעסקה שבוצעה באמצעות האינטרנט), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק הדיור הציבורי (פתרונות דיור עבור ממתינים לדיור ציבורי), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק שידור אירועי ספורט בעלי עניין ציבורי, התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – דירה שאינה בבעלותם המשותפת של בני זוג), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאיים), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת דסטה גדי יברקן; הצעת חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה (תיקון – החלה על עובד המועסק ביהודה והשומרון), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה), מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – החלה על עובד המועסק ביהודה והשומרון), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק; הצעת חוק איסור קבלת ביטחונות מעובד (תיקון – החלה על עובד המועסק ביהודה והשומרון), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (פטור מאגרת רישיון לרכב חשמלי), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאיים), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מירי מרים רגב; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור הפליית מחירים בשל מגדר), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – העברת שירותי הגמילה לתוספת השנייה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון (תיקון – פרסומות מנע של חברות מוצרי טבק ועישון), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מסירת מידע על תאונות דרכים), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת יריב לוין. הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 100 לתקנון הכנסת. החלטה בדבר אישור צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 38), התשפ"א–2021. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה למזכירת הכנסת. << נושא >> הצעות סיעות הליכוד, ש"ס, יהדות התורה והרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> 1. ממשלה הנשענת על גורמים השוללים את קיומה של ישראל כמדינה יהודית בניגוד לחוק-יסוד ובניגוד לרוח מגילת העצמאות; << נושא >>  << נושא >> 2. ממשלת טרפה;<< נושא >> << נושא >> 3. פגיעה זוחלת בסטטוס קוו במסגד אל-אקצא << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו ניגשים לסעיף השני – הצעות סיעות הליכוד בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה – – – << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> אין שר, אדוני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתה צודק, אדוני. אנחנו מייד נדאג לזה. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> אני מציע שתנעל את המליאה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני מודה לאדוני על ההצעה. אני כבר נוקט עמדה זו, סוגר את היום וכולנו נלך. טוב, אני מציע שבכל זאת אנחנו נעבור לסדר-היום, אני אעביר את הנימוקים ונמתין; לא נלך להצבעות ולא לשום דבר לפני ששר יהיה פה. הינה, השר הגיע, הינה – – – << קריאה >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << קריאה >> אני לא שר תורן אבל אני פה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הינה, הגיע שר, ונמנעה סגירת המליאה והכול בא על מקומו בשלום. הצעות סיעות הליכוד בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה, יהדות התורה והשבת אגודת ישראל – דגל התורה והתאחדות הספרדים שומרי תורה, תנועתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, והרשימה המשותפת – חד"ש, תע"ל, בל"ד – להביע אי-אמון בממשלה בנושאים הבאים – סעיף ראשון: ממשלה הנשענת על גורמים השוללים את קיומה של ישראל כמדינה יהודית בניגוד לחוק-יסוד ובניגוד לרוח מגילת העצמאות, של הליכוד בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה. ינמק את ההצעה חבר הכנסת אלי כהן, בבקשה. << דובר >> אלי כהן (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת האי-אמון שאותה הגשנו מתבססת על כך שבפעם הראשונה כאן בכנסת ישראל קמה ממשלה שנשענת על גורמים שאינם מכירים במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אבל לפני שאני אצלול לסוגיה הזו, אי-אפשר שלא להתחיל בניתוק של הקואליציה והממשלה, שרק אתמול מאשרת לאלי אבידר, שדאג להפגין מעל כל במה, להתמנות לשר בלי תיק, עם ההוצאות הכרוכות בכך. וזה לא מספיק – היא עוד דואגת שהוא יתפטר בחוק הנורבגי. כן, שמעתם את הדבר החדש. כלומר, גם מן הצד האחד לא יהיה לו שום תיק – לא קטן, לא גדול ולא בינוני – וגם הוא יפנה את המקום לאחד נוסף. ועל זה נאמר: חטא על פשע. הדבר הזה מוכיח עד כמה הממשלה הזאת מנותקת מהציבור, אותה ממשלת ההונאה. אבל אני רוצה לחזור לסכנה האמיתית שקיימת בקיום הממשלה הזו. אלפיים שנים התפללנו כאן להקים בארץ ישראל מדינה יהודית. 72 שנים, לא בימין ולא בשמאל, לא הקימו ממשלה בתמיכת גורמים אנטי-ציוניים שמתנגדים למדינת ישראל כמדינה יהודית. עד הממשלה הזאת. גם ממשלות השמאל של פרס, של רבין, לא הכניסו לקואליציה גורמים שהם גורמים אנטי-ציוניים. הממשלה הזאת היא סכנה לקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. חוק בסיסי, שהיה עובר על ידי כל קואליציה בנושא של אופייה של מדינת ישראל, בנושא של מניעת כניסה של פלסטינים למדינת ישראל, הם לא הצליחו להעביר. אגב, מי אמר "ביטחון ישראל לא יכול להישאר אפילו דקה אחת על מי ששולל את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית"? נפתלי בנט; מי אמר "אני לא אשב עם מרצ כי הם תומכים בהאג"? אמר בנט; מי אמר, וחתם, שמנסור עבאס עצמו הלך וביקר מחבלים ורוצחים בכלא? אמר נפתלי בנט; מי אמר "אני תעודת הביטוח להקמת ממשלה ימנית"? אמר את זה נפתלי בנט. אותה ממשלה, שהוא עומד בראשה כשאין לו שום תמיכה ציבורית, היא הממשלה הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל שקמה ונשענת על גורמים שהם אנטי-ציוניים. אומר אחרת? בבקשה, נשמע, שיעלו לכאן מנסור עבאס או חבריו ויגידו שהם מכירים במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. חברי הקואליציה הפכו להיות חיילים בצבא השורא של עבאס. הממשלה הזאת מסגלת לעצמה קווים שהייתי אומר שדומים לאיראן: מתנגדים ללהט"ב, לא מסוגלים להעביר כזה חוק, מתנגדים לאי-הפללה בקנביס, מתנגדים לכך שיהודים לא יעלו להר הבית. הם אומרים, אבל בסוף היום מי שקובע זה מנסור עבאס. כל ההצעות שהוא התנגד להן לא עברו. זה הציר שעליו הם נשענים. תמיד יש חילוקי דעות בתוך הבית הזה. גם בתוכנו, בין המפלגות, כמובן שיש חילוקי דעות; גם בתוך מפלגה וגם בתוך הליכוד לפעמים יש חילוקי דעות, אבל היה תמיד דבר בסיסי ועיקרי שעליו הסכמנו – מדינה יהודית ודמוקרטית. ממשלה שנוגדת את רוח מגילת העצמאות, אין לה זכות קיום. בלי מנסור עבאס ובלי אבתיסאם מראענה ממפלגת העבודה ובלי עיסאווי פריג' ממרצ הם לא היו יכולים להקים את הממשלה הזאת, ולכן הם חייבים להיכנע לכל דבר. בשבוע שעבר שמעתי את נפתלי בנט מתקשר למנכ"ל יוניליוור וטוען כנגד החרם של בן אנד ג'ריס. ראיתי את אילת שקד, שאיבדה כל בושה, עומדת מעל כל במה, הולכת למפעל של בן אנד ג'ריס ואומרת: לא ניתן, ונפעל שלא יחרימו אתכם. אבל על זה נאמר: הגמל לא רואה את הדבשת. אותה אילת שקד נמצאת כשרה בממשלה בזכות אותם גורמים שתומכים בחרם – בזכות רע"מ, בזכות חברי הכנסת ממרצ, מיכל רוזין, מוסי רז, ואני בטוח שגם האחרים, שאני שמעתי אותם במו אוזניי תומכים בחרם. ממשלה שגורמים בתוכה קוראים לחרם על חלקים במדינת ישראל, אין לה זכות קיום; בנט ושקד, שהובילו את ממשלת ההונאה הזו, נמצאים בתפקידים שלהם בזכות אלו שמתנגדים למדינת ישראל, בזכות אלו שתומכים בחרם על מדינת ישראל. הממשלה הזו, שהחברים ברע"מ לא קיבלו בה עד עכשיו תפקידים מיניסטריאליים – למרות שהוצעו להם – היא הממשלה המנופחת ביותר מקום המדינה: על 57 חברי כנסת בלבד – יותר מ-30 שרים וסגני שרים, על 57 בלבד. כל מי שקצת – הוא לא צריך לאיים, מה שהוא יבקש הוא יקבל. אני מתפלא על אלי אבידר שביקש שר בלי תיק; אגב, אם הוא היה מבקש להיות שר ביטחון ולפצל את הסמכויות, גם היו נותנים לו. אני רוצה לומר לכם שבכנסת הקודמת היינו 36 חברי כנסת בליכוד, היה אצלנו חבר כנסת אחד בלבד שהיה בחוק נורבגי – מתוך 36. עלות של כל חבר כנסת אחד בחוק הנורבגי זה 9 מיליון שקלים. אני, אגב, לא הרגשתי עם זה בנוח, כי אני יודע מה אפשר לעשות ב-9 מיליון שקלים; אני יודע מה זה משפחה שצריכה עוד 150,000 או 200,000 שקלים לטובת משכנתה שהיא צריכה לעשות ולהשלים. עכשיו, כל יום, יותר מ-25 חברי כנסת שנמצאים כאן בנורבגי – אגב, אין להם שום שיקול דעת; אם הם יעזו לחשוב באופן עצמאי, דקה לאחר מכן הם לא ימצאו את עצמם כאן בכנסת. חברי הכנסת הנורבגים צומחים כאן כמו פטריות. צריך להסתובב כאן עם מילון עברי–נורבגי. זאת ממשלה מנותקת, ממשלה שאין לה בושות, ממשלה שחצתה כל קו אדום, ממשלה שאין לה גבולות. אתם לא עובדים בשביל הציבור, אתם עובדים על הציבור וחוגגים על חשבונו. תראו גם את חוק ההסדרים שהוגש – איזו בשורה יש שם? איפה ראיתם בשורה לזוגות הצעירים? איפה ראיתם בשורה לעסקים? ראיתם רק מיסים על כלים חד-פעמיים, על שתייה, על מס גודש. ראינו, אגב, את הקומבינה שרצו לבטל את המע"מ על האינטרנט על מנת להיטיב עם אותם טייקונים שתמכו בישראל ביתנו ובכחול לבן. ראינו את זה. ראינו את אותה טענה הזויה שהעלאת הארנונה ב-1.5% תגרום ליותר דירות להיבנות – ממש, 1.5% זה מה שיגרום לראשי ערים – וכמובן להוריד לעסקים, ללכת לטובת הטייקונים על חשבון האזרחים. אמר ליברמן שמי שנותן יותר מגיע לו יותר. כמובן אני בעד, ולא רק בעד, אלא גם אומרים: נאה דורש נאה מקיים. אנחנו בממשלה הקודמת פעלנו לתת לאלה שנותנים יותר, עם העלאת שכר המינימום ב-1,000 שקלים. יודעים מה זה, למישהו שמרוויח 4,300 שקלים, עוד 1,000 שקלים? יודעים איך זה משפיע על החיים שלו? על זה שהוא יכול לשלוח את הילד לעוד חוג, או בסוף השבוע לקנות עוד משהו? הורדנו את מחירי הצהרונים, עשינו את מחיר למשתכן, נתנו נקודות זיכוי לגברים שיוצאים לעבוד, העלינו את שכר החיילים ב-50%. אבל כאן – איך אמר ליברמן, מי שנותן יותר מקבל יותר? אז היחיד שמקבל כאן יותר זה 53 מיליארד השקלים שנותנים לרע"מ ומנסור עבאס, כי חס וחלילה שהם יעזו להפיל את אותה ממשלה. סדרי העדיפויות שלכם משובשים. במקום לתת את הכסף למשרד של אלי אבידר, תיתנו אותו לעצמאים; במקום ליאיר גולן – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה לסיים. << דובר_המשך >> אלי כהן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסיים עוד שתי דקות, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא. בבקשה לסיים. << דובר_המשך >> אלי כהן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסיים. במקום ליאיר גולן, שמקבל כבר פנסיה כפולה, לתת את זה לילדים; במקום לעבאס – לעסקים הקטנים. הממשלה הזו, הדבר היחיד שמאחד אותה זה שנאה. ראיתי אתמול חבר, השבוע, שאמר לי: תדע, השנאה חזקה יותר מאהבה. השנאה למסורת, השנאה לנתניהו – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אלי כהן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – השנאה לליכוד, לאנשים שהיו חלק מהליכוד. זו לא ממשלת שינוי, זו ממשלת שנאה. ממשלה ריקה מתוכן – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת כהן, אתה דקה מעבר, דקה וחצי. << דובר_המשך >> אלי כהן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני עוד 20 שניות מסיים, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> אלי כהן (הליכוד): << דובר_המשך >> ממשלה ריקה מתוכן, ממשלת אנטי – אנטי-יהדות, אנטי-ציונות, אנטי-מסורת, אנטי-חרדים, אנטי-ביבי. ואנחנו רואים את ראש הממשלה, שאמור להיות חבר הכנסת החזק ביותר, הוא החלש ביותר, חדל אישים. אין לו שמץ של תמיכה ציבורית – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת כהן, זה באמת לא מנומס. << דובר_המשך >> אלי כהן (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן אני רוצה לומר לכם שאנחנו נאלצים לשלם – כל יום אתם רואים את הסחיטה – על זה שהוא החלש ביותר. ראש ממשלה שחושש לצאת לרחוב – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. לא, אתה עכשיו תפסיק. תודה רבה לך. << דובר_המשך >> אלי כהן (הליכוד): << דובר_המשך >> ולכן אנחנו – ואני אומר בשני משפטים אחרונים – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, במשפט, כי אתה עובר מעבר לשתי דקות כבר. << דובר_המשך >> אלי כהן (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי, אני מסיים. אנחנו רואים את הממשלה הזו שמעדיפה כל יום את הכיסאות על פני טובת המדינה; ראש ממשלה בלי שמץ של תמיכה ציבורית, שהשיקול היחיד שמנחה אותו עם כל דרישה זה לשמור על הכיסא שלו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת כהן, אני מאוד מודה לך. בבקשה לרדת. תודה. << דובר_המשך >> אלי כהן (הליכוד): << דובר_המשך >> ולכן לממשלה הזאת, לממשלת השנאה הזאת, אין זכות קיום. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לך. חברת הכנסת מאי גולן – אה, אתה רוצה להשיב, סליחה. בבקשה. << דובר >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שאני אתייחס לנושא שהוצג בכותרת של האמון – כי חבר הכנסת כהן בחר להקדיש את רוב הנאום שלו לנושאים אחרים, לאו דווקא לנושא שרשום בכותרת – בכל זאת שתי הערות עובדתיות. האחת, תיקון היסטורי: אמרת, חבר הכנסת כהן, שמעולם המפלגות הערביות לא היו שותפות לקואליציות. זה לא מדויק. ממשלת רבין, כשהפכה לממשלת מיעוט, כן נשענה על התמיכה מבחוץ. הם לא היו חברים, שרים בממשלה, אבל תמכו מבחוץ בקואליציה – – – << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> הם לא היו בקואליציה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> הם לא היו בקואליציה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> היו, היו גם היו. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> לא היו. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> כשש"ס פרשה מהקואליציה, ממשלת רבין תפקדה כממשלת מיעוט, 56 ח"כים – – << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> הם לא היו בקואליציה. << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> אבל לא היה איתם הסכם קואליציוני. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – ונשענו על התמיכה. השאלה השנייה – אני מבין את דאגתך, חבר הכנסת כהן, לשאלה של התפקיד של השר אלי אבידר, אז אני יכול להרגיע אותך: הוא יקבל תפקיד מאוד חשוב בממשלה, תפקיד שמוכר לך היטב – הוא יהיה שר לענייני מודיעין – – << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> אז אולי היה אפשר לחכות למינוי? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – וללא ספק, אני בטוח שהוא יעשה איתך חפיפה מסודרת ואתה תוכל להעביר לו את חשיבות המשרד הזה ומה הדברים החשובים שניתן לעשות מהתפקיד של שר לענייני מודיעין, כי אני זוכר אותך בממשלה הקודמת בתפקיד הזה – – << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> אבל הוא לא שר מודיעין עכשיו, נכון? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – ותרמת לא מעט לעניין הזה. << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> ידידי השר, הוא עדיין לא שר המודיעין. הוא שר בלי תיק. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> הוא עדיין לא שר המודיעין. אני לא אני רוצה להזכיר לך הסדר דומה בממשלה הקודמת, אמרת שזה מעולם לא קורה, בין השר צחי הנגבי לשרה ציפי חוטובלי: השר הנגבי התמנה לשר בלי תיק וחיכה כמה חודשים עד שהשרה ציפי חוטובלי תצא כשגרירה, והחליף אותה אחר כך בתפקידה כשרת ההתיישבות – אחד לאחד אותו הסדר. << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> וגם נורבגי. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא זכור לי שאז התנגדת לו, אבל בסדר. זאת הערה היסטורית קטנה. עכשיו לגופם של הדברים. אדוני היושב-ראש וחבריי חברי הכנסת, הכותרת של האי-אמון היא: ממשלה הנשענת על גורמים השוללים את קיומה של ישראל כמדינה יהודית בניגוד לחוק-יסוד ובניגוד לרוח מגילת העצמאות. אז קודם כול נתחיל עם מגילת העצמאות: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות". באותה מגילת עצמאות, חבר הכנסת כהן, שהזכרתם אותה בפתיח לאי-אמון הנזעם, אני שוב חוזר ואומר: "תקיים שוויון זכויות גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". אלה המילים של מגילת העצמאות, זו הרוח של מגילת העצמאות, ועל זה יצא קצפכם. אגב, מגילת העצמאות לא הייתה המסמך הציוני הראשון שהשתמש בביטוי "שוויון זכויות גמור לכל אזרחיה". אני רוצה לצטט לך, חבר הכנסת כהן, ציטוט אחר, שאני מניח שאתה מכיר. הציטוט אומר כך: "לו היה לנו" – כן, אז זה עוד לא היה; היום אנחנו הגענו וחיים במציאות הזאת – "לו היה לנו רוב יהודי בארץ, היינו קודם כול יוצרים פה מצב של שוויון זכויות גמור, מוחלט ומושלם, בלי שום יוצא מן הכלל: יהודי או ערבי או ארמני או גרמני, אין הבדל בפני החוק – כל הדרכים פתוחות לפניו – – – לא רק לאזרחים בתור יחידים היינו נותנים שוויון זכויות גמור, אלא גם לשפות ולאומות". חבר הכנסת כהן, אתה יודע של מי הציטוט? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> ז'בוטינסקי. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> זאב ז'בוטינסקי. זאב ז'בוטינסקי. השנה היא שנת – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יקראו את ההדר הבית"רי, יבינו כולם. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> השנה היא שנת 1929, וב"דואר היום", שהוא היה העורך שלו, כך הוא כתב. זה אותו ז'בוטינסקי, חבר הכנסת – – – << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הוא משיב לך, אז הוא משתמש בשמך. הוא לא תוקף. בבקשה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא, לא, עכשיו להפך, שיבחתי אותך, חבר הכנסת כהן, על תפקודך כשר המודיעין, ואמרתי שאני בטוח שתוכל לחלוק מניסיונך עם השר אלי אבידר ברגע שהוא יתמנה לתפקיד. << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> אני אוכל לחלוק מניסיוני ואני אעשה, אבל אני לא הייתי נותן בחיים את ידי לממשלה ולקואליציה שנשענת על גורמים שלא מכירים – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> תכף נדבר גם על זה. << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> – – במדינה יהודית ודמוקרטית. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> תכף נדבר גם על זה. רגע. << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> והשנאה שלכם העבירה אתכם על דעתכם. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז אותו זאב ז'בוטינסקי, חבר הכנסת כהן, שבדרך כלל חברי סיעת הליכוד, לפחות פעם, היו נוהגים לצטט ולהיאחז בשמו, זאת הייתה תפיסת עולמו לגבי האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל. אגב, אם זה לא מספיק, אני יכול להוסיף לך עוד ציטוט: "אנו כולנו, כל היהודים והציונים מכל הזרמים, רוצים בטובתם של הערבים הארצישראלים – – – אנו רוצים שישגשגו גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה תרבותית". אתה הלנת פה על ה-53 מיליארד שקל, אז אלה הם הדברים של ז'בוטינסקי. "את משטרה של ארץ ישראל העברית היננו מתארים לעצמנו באופן כזה. רוב האוכלוסייה יהיה העברי, אולם שיווי זכויותיהם של כל האזרחים הערביים לא זו בלבד שיובטח אלא גם יוגשם". לא אני כתבתי את הדברים האלה, אלא, שוב, כתב אותם זאב ז'בוטינסקי בכתב העת בדרך למדינה – "שולחן עגול עם הערבים". זאת הייתה תפיסתו. אני מניח שאם הציטוטים האלה היו מצוטטים היום, אדוני היושב-ראש, בלי שהייתי מגלה מי אמרם, היינו שומעים מחלק מחברי סיעת הליכוד צעקות על כך שמדובר על שמאלן קיצוני שראוי לכל הוקעה. ובאמת עולה כאן השאלה לאן נפרדו הדרכים של התורה של זאב ז'בוטינסקי ושל איך שהיום נוהגים להתבטא חלק מחברי סיעת הליכוד. אגב, זאת אולי גם הסיבה שלתדהמתי באזכרה האחרונה של זאב ז'בוטינסקי, על קברו, רק חבר אחד מסיעת הליכוד, המונה 29 חברי כנסת – ראוי לשבח חבר הכנסת אופיר אקוניס – מצא את עצמו מחויב להגיע. אחד מתוך 29 באזכרה לציון 80 – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> גם במליאה עצמה ראש האופוזיציה לא השתתף. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> נכון, צודק היושב-ראש שגם ראש האופוזיציה, יושב-ראש מפלגת הליכוד, לא מצא לנכון לבוא לכאן למליאה. אני כבר לא מדבר על האזכרה בהר הרצל. פעם דבר כזה לא היה קורה. עברו 73 שנים מאז הקמת המדינה, ואני חייב לפרגן דווקא לראש האופוזיציה, חבר הכנסת אלי כהן: המנהיג הישראלי שהכריז, לפחות ברמת ההכרזה, על פריצת דרך בהגשמת החלום הזה של זאב ז'בוטינסקי, היה בנימין נתניהו. כדי להגשים את הרוח הזאת של מגילת העצמאות והחזון של זאב ז'בוטינסקי על מתן שוויון זכויות גמור לכל אזרחי המדינה, יהודים וערבים כאחד, בקמפיין הבחירות האחרון דווקא בנימין נתניהו העלה את המגזר הערבי על ראש שמחתו. הוא חרש את הארץ הנפלאה שלנו לאורכה ולרוחבה, ביקר בכפרים השונים ובערים הערביות בצפון ובדרום, והשקיע בקמפיין בקרב אזרחי ישראל הערבים אולי באופן חסר תקדים, לא פחות ממה שבמגזרים האחרים. הוא היה ללא ספק, בנימין נתניהו, ראשון ופורץ דרך, שחתר לקירוב לבבות ופתח בעבור המגזר הערבי את הדרך לשותפות מלאה בניהול המדינה. אבו יאיר – – – << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> קירוב לבבות כן, אנטי-ציונות לא. את הכתם שיש לכם לא תצליחו למחוק לעולם. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אבו יאיר – מהכינוי הזה התבשם נתניהו רק לפני כמה חודשים בקמפיין הבחירות הרביעיות – דילג מכפר לכפר ומעיר לעיר, הכריז מעל כל במה אפשרית שהפעם זה יהיה אחרת, שהערבים יקבלו סוף-סוף את מה שמגיע להם, הוא שיוביל את השינוי הנדרש והם יהיו שותפים מלאים. ספק אם יש אפילו ילד אחד במגזר הערבי שלא ידע מיהו אבו יאיר באותם ימים. הוא הגיע לשם כדי לחלק סוכריות והבטחות בחירות מפליגות. נתניהו ותומכיו חיזרו במשך חודשים אחרי ראשי מפלגת רע"מ, והציעו להם הצעות מפליגות היסטוריות וחסרות תקדים רק כדי שיצטרפו לקואליציה בראשותו ויעניקו לו רשת ביטחון להמשך שלטונו והישרדותו. נתניהו היה זה שאמר לראשי מפלגת רע"מ שרק הוא יוכל לתת להם מה שאף שותף אחר לא יוכל לתת. הרי כולנו זוכרים את הפרק ההיסטורי הנהדר שלימד אותנו בזמנו חבר הכנסת יעקב ליצמן עם הפתק המפורסם של ציפי לבני, מה היא הייתה מוכנה לתת למפלגות החרדיות. אז גם אנשי מפלגת רע"מ מכירים היטב את ההבטחות שהם קיבלו מבנימין נתניהו, כתמונת ראי לאותו פתק של חבר הכנסת ליצמן – מה נתניהו היה מוכן לתת להם. ולא אחת, אני חייב להגיד, אמרו לנו במהלך המשא ומתן: קשה לעשות איתכם עסקים כי אתם מציעים לנו פחות ממה שנתניהו הציע. ואני כבר לא מדבר על התמונות, אדוני היושב-ראש, שהמליאה הזאת ראתה בתחילת עבודתה של הכנסת, דווקא כשעוד התקיים שיתוף פעולה פרלמנטרי בין הליכוד למפלגת רע"מ בהקמת הוועדות הזמניות, ותמונת החיבוקים והכיפים בין חברי מפלגת רע"מ ובראשם מנסור עבאס לבין הרבה בכירי סיעת הליכוד. התמונות ידועות ושודרו לא פעם בטלוויזיה. אחרי שנתניהו ואנשיו עשו הכול כדי לצרף את רע"מ לקואליציה בראשותו ללא הצלחה, תפיסת העולם המכילה והמחבקת כלפי המגזר הערבי וראשי סיעת רע"מ הפכה לתפיסת עולם של דחייה ובוז כלפיהם. למה? רק מסיבה אחת, כי חברי סיעת רע"מ בחרו ללכת במסלול אחר, רק בגלל שחברו לממשלה שאינה בראשותו של נתניהו. את נתניהו לא באמת מעניין מי שולל את קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, כי הוא היה מוכן לעשות איתם קואליציה. לצערנו הרב, מעניין אותו רק דבר אחד: מי שולל את קיומו של נתניהו כראש ממשלה, וזה החטא הגדול של הממשלה הזאת ושל סיעת רע"מ. אדוני היושב-ראש וחברי הכנסת, שימו לב מה קרה פה. רק לפני כמה שבועות, כשנתניהו היה עוד ראש ממשלה, הוא הסביר לחברי הממשלה בצורה משכנעת את חשיבותו של חוק האזרחות וחשיבותו לביטחון המדינה, אבל ברגע שהגיע לאופוזיציה – והזכיר את החוק הזה חבר הכנסת כהן, וברוב חוצפתו, כמי שהצביע נגד – – – << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> הקואליציה שלכם לא הצליחה להעביר את זה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> ברוב חוצפתו, כמי שהצביע נגד החוק – – << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> אנחנו בחיים לא היינו צריכים את האופוזיציה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – האשים אותנו בהפלת החוק. << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> את הכתם של הממשלה – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני הצבעתי בעדו, חבר הכנסת כהן. מי שיסתכל – – – << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> – – האנטי-ציונית לא תוכלו למחוק. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> מי שיצטרך להסתכל בעיניים של אותם האזרחים – – << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> הקואליציה שאתה מנווט אותה לא הצליחה להעביר את החוק הזה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – ולהסביר להם למה הוא הצביע נגד – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת כהן, לא זכור לי שהשר הפריע לך. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – זה אתה, וחבריך לסיעה. וכך מצא את עצמו בנימין נתניהו, וגרר אחריו את חבריו, את חלקם בניגוד לרצונם. כולנו זוכרים את המאמר של חבר הכנסת אבי דיכטר בישראל היום רק שבוע לפני ההצבעה – איזה אסון יהיה בהצבעה נגד חוק האזרחות וכמה חשוב להצביע בעדו. בסופו של דבר גם עליו נגזר – – – << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> למה לא הצלחתם להעביר את זה? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> בסופו של דבר גם עליו נגזרה הגזרה – – << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> למה לא הצלחתם להעביר את זה? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – וכך למעשה מצאו את עצמם נתניהו והליכוד – – << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> כי אתם ממשלה אנטי-ציונית. זו הסיבה היחידה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – משרתים את הרשימה המשותפת, ונותנים לה את ההישג הכי גדול שאולי היה לה בהיסטוריה. דווקא אותה מפלגה שהם קראו לה גייס חמישי – – – << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> מי שישב כיום עם הרשימה המשותפת זה הנואם וחבר מרעיו. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> דווקא לאותה מפלגה הם הביאו את הניצחון הגדול עם תמונות ניצחון. כאן אני חייב להגיד שאפו לחברי הכנסת מהרשימה המשותפת. שישה חברי כנסת הביאו 52 חברי כנסת לעבוד בשבילם ולהביא להם הישג גדול. פעם נהג בנימין נתניהו להגיד: זה או ביבי או טיבי; הנוסחה החדשה בהצבעה על חוק האזרחות למעשה התהפכה. התברר שאפשר גם יחד, גם ביבי וגם טיבי, וזה עובד מצוין. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> טיבי, ייאמר לזכותך שהוא גם שר בממשלה הישראלית-הפלסטינית הראשונה, מטבע שאתה קבעת. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני מכיר את המשפט הזה. << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> זה אתה קבעת אותו – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה, תודה רבה, חבר הכנסת כהן, מה קרה היום? תודה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> וכך למעשה הנושא, שהיה ביטחוני ברמת מעלה לפי עדותו של בנימין נתניהו וחברי כנסת מסיעת הליכוד, כולל ראש השב"כ לשעבר, הפך למעשה מטבע במשחק פוליטי, ובסופו של דבר מתברר שהנושא פה זה לא ביטחון המדינה, אלא רק דבר אחד: ביטחון וביצור מעמדו של נתניהו כמנהיג, פעם כראש ממשלה והיום כמנהיג האופוזיציה. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> עוד לא נולד כזה, חבר הכנסת ליצמן, אבל אם תציע, אז אולי. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> דווקא חברי סיעת רע"מ, חבר הכנסת כהן – ואני חושב שראוי לך לשים לב לכך שאתה קראת אותם כגורמים השוללים את קיומה של ישראל כמדינה יהודית – דווקא בסיעה הזאת שני חברי כנסת הצביעו בעד הארכת תוקף חוק האזרחות, כשאתה וחברי כנסת אחרים מהליכוד בהובלתו של בנימין נתניהו הצבעתם נגד. << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> לכן אני הייתי מציע לך לחשוב פעמיים כשאתה מדבר על שיתוף פעולה עם גורמים השוללים את זהותה של – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> – – – מה קרה? אתה אדם מנומס בדרך כלל. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> מי שמעיר הוא לא מנומס בדרך כלל. מה זה אומר עליך? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת גולן, ברוכה הבאה. שקט בבקשה. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> ברוכים הנמצאים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. תודה. << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> תספור כמה פעמים הזכירו את נתניהו בנאום, לא מסוגלים להשתחרר ממנו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אלי, מה קורה היום? אלי, מה קורה היום? << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> לא מסוגלים. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת כהן, אתה יודע מה? לסיום דבריי, הרי אתם כל כך דואגים לרוב ציוני וכל כך דואגים לדבר על הבעיה הזאת בשיתוף הפעולה עם רע"מ, אז בואו נדבר על המספרים: הקואליציה הזאת והממשלה הזאת בנויות על כמה סיעות. גם ללא סיעת רע"מ, 2 מיליון ו-108,721 אזרחים הצביעו למפלגות הציוניות שמרכיבות אותה, ואתה יודע כמה – – – << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> אבתיסאם מראענה מה זה ציונית, ועיסאווי פריג' מאוד ציוני, וגב' זועבי – מה שנקרא ציונית ברמ"ח אבריה. מה זה ציונות. אגב, צא ולמד שמפלגת מרצ הסירה את המילה "ציונות" ממצע הבחירות שלה בפריימריז. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת כהן, אני מבין שמפלגת העבודה בעיניך כבר לא ציונית, רק אני מציע לך ללכת ולהתייעץ – – << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> אם אבתיסאם מראענה תגיד שהיא בעד מדינה יהודית ודמוקרטית, אני בשמחה – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – עם בנימין נתניהו איך במשך ארבע שנים הוא בנה איתה ממשלה ושיתף פעולה ולאחר מכן חזר על המעשה הזה רק בכנסת הקודמת. << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> אם אבתיסאם מראענה, שבזכותה אתה חבר כנסת, תגיד שהיא בעד מדינה יהודית ודמוקרטית, שאפו. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אגב, חבר הכנסת כהן, אתה יודע כמה אזרחים הצביעו לגוש שאתה מייצג אותו כאן? מיליון ו-856,932. אז בואו נגיד את האמת: רבע מיליון קולות ציוניים מפרידים בין הקואליציה לאופוזיציה, אם כבר אתם כל כך רוצים לדבר על הלגיטימיות של הממשלה הזאת – – – << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> בשביל זה אתם לא עוברים את אחוז החסימה. אם הכול תקין, למה אתם לא עוברים את אחוז החסימה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת כהן, אי-אפשר שממקום מושבך תנאם שלוש דקות, זה לא עובד. תודה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת כהן, אני מודה לך על הדאגה לממשלה הזאת, אבל תנו לנו לעבוד בשקט עבור אזרחי מדינת ישראל, ושוב, אני סמוך ובטוח שגם בסוגיה שכל כך הטרידה אותך בתחילת דבריך, השר אלי אבידר יבוא אליך ראשון להתייעץ כשייכנס לתפקיד שר המודיעין, על חשיבות התפקיד הזה ומה ניתן לעשות כדי לתרום לאזרחי מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לשר זאב אלקין. << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> השנאה לנתניהו גורמת לכם למכור את המדינה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת כהן. סעיף ב': פגיעה זוחלת בסטטוס קוו במסגד אל-אקצא – הרשימה המשותפת. ינמק את ההצעה חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, הצעת האי-אמון שלנו בממשלה – כותרתה היא השינוי הזוחל במה שקרוי הסטטוס קוו במסגד אל-אקצא, ולמה אני אומר "שינוי זוחל בסטטוס קוו"? א. בגלל המציאות בשטח, שאני מכיר אותה באופן אישי מעדות ראשונה, כך אני רואה; ב. מהצהרות של שרים בממשלה; ג. מכתבות מתועדות היטב, ראה הכתבה של שרקי וערוץ 12 על יהודים שמגיעים ונכנסים לרחבת מסגד אל-אקצא ומתפללים תפילה חרישית כאשר המשטרה נמצאת לידם, מגינה עליהם ומאפשרת להם את התפילה. עכשיו, שיהיה ברור, מה שקרוי סטטוס קוו זה מצב של כיבוש שנוצר ב-67', ואנחנו לא מקבלים אותו, אבל הוא סטטוס קוו שהקהילה הבין-לאומית מדברת עליו; וכאשר בשבועות או בחודשים האחרונים יש טקסים דתיים או תפילות so called חרישיות – לפעמים זה לא חרישית, זה בקול, באופן הפגנתי עם שמירה של המשטרה – ברור שהדבר הזה הוא בחסות ממשלת ישראל באמצעות המשטרה. כלומר, יש שינוי בסטטוס קוו. עכשיו, מי עוד אמר את זה? מי עוד אמר את זה? חשוב שהציבור ישמע את הציטוטים האלה. השרה אילת שקד, שרת הפנים מימינה, בריאיון במקור ראשון, כאשר היא מתייחסת להודעת התיקון של נפתלי בנט, שאמר "זכות תנועה ליהודים ולא זכות פולחן", היא עונה ככה לשאלה של הכתב: זה לא קשור לרע"מ, היא אומרת, זה קשור לשימור הסטטוס קוו בהר הבית, לדבריה – זאת הסמנטיקה שהיא השתמשה בה – כלומר, במסגד אל-אקצא. ציטוט: זו הפעם הראשונה – תקשיבו: זו הפעם הראשונה, אומרת השרה שקד, שבתשעה באב עולים ומתפללים יהודים בהר הבית – כלומר במסגד אל-אקצא. בתקופת נתניהו – היא מוסיפה – בחג הקורבן, עיד אל-אדחא, שיצא עם תשעה באב, נתניהו אסר עלייה – אומרת השרה. בנט אמר מראש: יהודים יעלו כרגיל ויתפללו – ויתפללו – אומרת שרת הפנים, החברה באותה מפלגה של ראש הממשלה בנט. כלומר, רק אדם תמים יחשוב שההודעה של ראש הממשלה בנט על חופש פולחן למוסלמים וחופש פולחן ליהודים הייתה טעות דפוס; היא לא, כי ציטוטים קודמים של נפתלי בנט בדיוק מדברים על כך, על הזכות להתפלל במסגד אל-אקצא. הוא חזר על זה כמה פעמים. הוא חשב שהוא יכול לומר את המשפט הזה מבלי לקבל טלפון כועס מהממשל בארצות הברית. נכון, המשפט הזה הדאיג את ירדן, את מצרים, את טורקיה, והירדנים פעלו מייד בנחישות, גם פנו לישראל וגם פנו לארצות הברית; והגיע הטלפון מארצות הברית, ובעקבות הטלפון הזה הוציא משרד ראש הממשלה הודעת תיקון, שהכוונה לזכות התנועה, כלומר כניסה ויציאה לתוך רחבת מסגד אל-אקצא. זה חמור שבעתיים. זה חמור שבעתיים. אני מתנגד ל"איקתחמאת" האלה, כניסות שהן פריצה, כי גם המשטרה פורצת. והאנשים האלה, היהודים, נכנסים בניגוד לעמדת הווקף והמוסלמים, בעלי המקום. אמרתי תמיד, ואני חוזר ואומר: יהודים מתפללים בבית כנסת, נוצרים בכנסיות, ומוסלמים במסגדים, ומסגד אל-אקצא הוא מסגד תפילה למוסלמים. נקודה. (אומר בערבית ומתרגם:) רק למוסלמים. זה מסגד. נקודה. בעימותים האחרונים, כאשר המשטרה פרצה לפני שבוע, נכנסתי לשם. בהתחלה אמרו לי: אסור לך להיכנס. יש מין הוראה מוזרה שכאילו עושה גזרה שווה בין כל חברי הכנסת, איסור כניסה למסגד אל-אקצא. לח"כים שהם ח"כים חדשים אני אספר: ההוראה של נתניהו אז, שניתנה עקב כניסה פרובוקטיבית של חברי כנסת קיצונים יהודים, גרמה לתסיסה, לעימותים אז, נדמה לי כשג'ון קרי היה באזור. הירדנים התערבו, ואז ראש הממשלה נתניהו הוציא הנחיה, אדוני היושב-ראש, שח"כים יהודים לא יכולים להיכנס לרחבת מסגד אל-אקצא דרך שערי מסגד אל-אקצא באופן חופשי. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> הר הבית. לא מסגד, זה הר הבית. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הם לא יכולים, ואז – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> למה אתה נכנסת חופשי? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> רק שנייה. חבר הכנסת בן גביר, אל – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> איך הוא נכנס? תסביר לי – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר, שב במקומך, שב, בבקשה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> איך נתנו לו ולי לא נתנו להיכנס? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שב במקומך. תגיש תלונה, זה לא הדיון כרגע. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> זו גזענות, זו גזענות. זו גזענות, אדוני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני קורא אותך פעם ראשונה. שב במקומך, בבקשה. בבקשה להמשיך. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ואז למוחרת אני זוכר שאלקין, חבר הכנסת אלקין – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> זו מדיניות גזענית, אדוני יושב-ראש הכנסת, זו מדיניות גזענית. הוא מתבלבל, הוא רואה אותי – הוא מתבלבל, אין לו מה להגיד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שב, בבקשה. די. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא יודע לדבר כאן עם כולם, אבל לא – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר, מספיק. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> לא, זה האמת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הבנו, מספיק. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> היחיד שיודע לענות לך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מספיק. בבקשה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני אוהב שאנשים מנסים להידמות אליי, אבל במקרה הזה יש פתגם בערבית שאומר: (אומר בערבית: לא יעלה בידך, לא יעלה בידך.) << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה גזען, אתה גזען. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתה מדמה את עצמך לח"כ מוסלמי שנכנס למסגד אל-אקצא? אתה יהודי קיצוני, גזען, ואסור לך להיכנס לשם. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אדוני, אתה שומע מה הוא אומר? אדוני מקבל את הגזענות הזאת? הוא – אדוני שומע מה הוא אומר? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, הוא נמנע מלהגיב. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא אמר "גזען". << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתה אמרת את אותן מילים, אם זיכרוני אינו מטעה אותי. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> זה גזענות, זה גזענות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שב, בבקשה. שניכם אמורים לא להגיד את הדברים האלה. בבקשה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> עכשיו – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר, די. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה מדמה את עצמך לח"כ ערבי, אתה שמעת מה הוא אומר? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עד עכשיו היה שקט במליאה. שב, בבקשה – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא גזען, הוא גזען. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שב. זהו. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> מבדיל בין דם לדם – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> קריאה שנייה. אדוני לא יכול להמשיך כך, בבקשה. בבקשה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אחרי שנתניהו הוציא את ההוראה לגבי ח"כים יהודים קיצונים פרובוקטיביים, למוחרת אלקין התערב, מחה – ואז באורח פלא אמרו: טוב, גם ח"כים ערבים ומוסלמים לא ייכנסו. זה הזוי. שח"כים מוסלמים לא יוכלו להיכנס למסגד? למסגד? << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> לא תיכנס. למה אני לא נכנס להר הבית? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> רק בישראל יכול להיות דבר כזה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> זה בית המקדש שלנו – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני מזכיר לך שאתה בקריאה שנייה. אני באמת – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אני לא מבין את זה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני מבקש ממך, אתה תרצה – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה קשה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת טיבי, עוד רגע אחד, בבקשה. אתה לא יכול לבוא לכאן, לעמוד, לצעוק, ואחר כך ממקום מושבך. תבקש רשות דיבור, ואם אתה ברשימה, תעלה. אם הוא יתייחס אליך ואני אמצא לנכון, תעלה. בינתיים אני לא מוצא לנכון, לא כדאי לך לבוא. שב, בבקשה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא מדבר עליי, אומר לי "גזעני" ואני לא יכול – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שב, בבקשה, חבר הכנסת בן גביר. בבקשה, שב. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> "קיצוני" הוא אמר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, שב. די. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תחזור בך, הוא לא קיצוני, הוא מתון לאללה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> הינה החמאסניקים – – – תראה, החמאס בכנסת. החמאס בכנסת. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> החמאס בכנסת, החמאס בכנסת. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> גזען, בסדר; אבל קיצוני? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חברים, נראה לי שאני מסתדר. תודה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה לא מעיר לה. תקרא גם אותה קריאה לסדר. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ולכן ההוראה הזאת הייתה הוראה הזויה, והיא ראויה להיות מבוטלת. אני פונה אליך, אדוני היושב-ראש – אני אפנה אליך בשם הרשימה המשותפת גם באופן רשמי, גם אליך וגם לשר לביטחון פנים: יש להשית את ההוראה הזאת על מי שכניסתו מעוררת פרובוקציות ומהומות, שזה ח"כים יהודים קיצונים – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה, אתה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ולא על ח"כים מוסלמים, שהם חלק מהנוף הטבעי, שזה הבית שלנו, שזה המסגד שלנו. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> בית המקדש הוא לא הבית שלך, אתה אורח. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ולכן אני לא מתכוון – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה אורח, אתה אורח, זה לא הבית שלך. אתה, אחמד טיבי, אורח. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די, באמת, חבר הכנסת בן גביר – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אמר הגנב לבעל הבית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר, חבר הכנסת – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> פשוט תשמע מה הוא אומר. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: אמר הגנב לבעל הבית.) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת טיבי – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא האורח. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אמר הגנב לבעל הבית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מכיוון שמי שעורר את הפרובוקציה זה אתה, בכניסתך – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אדוני – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עד אז היה שקט. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אבל אדוני, יש כאן מדיניות גזענית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, אני נמנע – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> פניתי לאדוני במכתב על זה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> באמת, אני נמנע מלהוציא אותך – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אדוני יודע שיש מדיניות גזענית – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, שב, שב, שב. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אדוני יודע את זה, זאת גזענות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די, שב. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> והוא אורח. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה לסיים, חבר הכנסת טיבי. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> האורח טיבי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אחרי כל – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, אני אוסיף לך. אתה כבר אחרי, מיצית. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מעלה על נס את הסובלנות הרבה שאתה מגלה, אבל לא מיציתי. אני אגיד חלק מהדברים בשפה הערבית. (אומר בערבית: מסגד אל-אקצא הוא מקום תפילה למוסלמים, הוא בית תפילה למוסלמים, נקודה, ולא שום דבר חוץ מזה.) שום דבר חוץ מזה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אין תרגום, אדוני? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ולכן – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> לא מתרגמים כאן? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ולכן, אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אולי הוא מעביר מסרים לחיזבאללה? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: לא הגיוני שיבקשו מכל חבר כנסת ערבי לתאם לפני הכניסה למסגד. הדבר השני הוא הסכנה האמיתית האורבת, המתקפה על המתפללים והירי – –) << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אדוני בטוח שהוא לא מעביר מסרים לחיזבאללה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מותר לו לדבר בערבית. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> איזה מסרים הוא מעביר? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (– – והתקיפות על המתפללים של משטרת הכיבוש. ושינוי המצב, מה שנקרא הסטטוס קוו – –) << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אולי לחיזבאללה – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (– – באמצעות תפילות של יהודים. היום הם פרצו למסגד אל-אקצא והיום התפללו. זה לא קרה בתשעה באב ולא קרה בממשלה הקודמת, קרה בממשלה הזאת.) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת טיבי, הוספתי לך – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (ולכן – – –) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת טיבי, תודה. הוספתי לך המון. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כמה המון? כמה המון? << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא מצפצף על אדוני, במקום שתוריד אותו מהדוכן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר, עוד שנייה, באמת, אני – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא עושה ככה על כולם – – – מה זאת ההתנהגות הזאת? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני עוצר את עצמי. בבקשה, תפסיק להפריע. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> אולי תתרגם את מה שאמרת. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא מעביר מסרים לחיזבאללה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, בבקשה לשבת. זכותו, וזה חוקי, לדבר בשפה הערבית בכנסת ישראל. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> שיהיה תרגום, אנחנו רוצים לדעת מה הוא אמר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תבקש תרגום ממי שאתה צריך. בבקשה, חבר הכנסת טיבי, משפט סיכום. תודה. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> לא, שיתרגם מה שהוא אמר בערבית. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מוכן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת טיבי, לא, לא. אני מבקש לסיים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אם היושב-ראש יסכים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, אין לי זמן כבר, אתה שתיים-שלוש דקות מעבר לזמן שלך. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כי היו רעשי רקע גזעניים ברקע, ולא יכולתי למצות את כל הרעיון. אנחנו נמשיך לגונן על המסגד שלנו, (אומר בערבית: וערביי ירושלים במיוחד, והפלסטינים בתוך ישראל.) גם אנחנו, גם אנשי אל-קודס, ימשיכו להיות שם, גם אם משטרת הכיבוש תמשיך לתקוף אותם וח"כים הזויים ימשיכו לעורר פרובוקציות במקום – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אלפיים שנים יהודים היו בהר הבית – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, תודה. חבר הכנסת בן גביר. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא נקבל שינוי של הסטטוס קוו – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אלפיים שנים יהודים היו בהר הבית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני באמת אוחז את עצמי – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אסור לקבל שינוי של הסטטוס קוו – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אדוני, זה בית המקדש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת טיבי, תודה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – שהממשלה הזאת, ממשלת השינוי, מיישמת אותו הלכה למעשה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ומשפט אחרון – שאלה, היושב-ראש: אני רואה מי עונה לי – השר מתן כהנא. אדוני, אתה שר הדתות. מה אתה קשור לתשובה על מסגד אל-אקצא, שאתה לא אחראי לו? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת טיבי, תודה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתה לא אמור להיות אחראי לו, זה חלק מהביזאריות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אז מי אחראי לו? מי אחראי לו? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה חלק מהביזאריות. למה שר הדתות עונה על מסגד אל-אקצא? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת טיבי, תודה רבה, בבקשה לרדת. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מה הקשר שלך למסגד אל-אקצא? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> לא יהיה פה המערב פרוע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר, די. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> לא יהיה פה המערב הפרוע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני לא רוצה להרחיק אותך עד להצבעות. באמת, די. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אני אומר להם שלא יהיה המערב הפרוע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הבנתי אותך, די, די. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> הר הבית שלנו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הנושא השלישי – כן, סליחה, בבקשה, הסיטו את מחשבתי לרגע. << דובר >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת טיבי, אני שומע את דברי האי-אמון שלך בנושא הר הבית, ואני מבין שהדבר האחרון שמעניין אותך בעולם זה הר הבית. כרגיל, כל מה שמעניין אותך זה לנסות לחרחר ריב וליצור עוד מדון ופרובוקציה. מטריד אותך מאוד שהממשלה הזו מצליחה לדאוג לאזרחי ישראל הערבים, והאלקטורט הערבי שלך בורח אל הנציגים הערבים שבחרו לשרת את הצרכים האזרחיים של הבוחרים שלהם. יש לי חדשות בשבילך, חבר הכנסת טיבי: הפרובוקציות שלך לא יעזרו. הציבור הערבי מתפקח ומפסיק ללכת שולל אחרי פוליטיקאים שכל מה שמעניין אותם זה לחרחר ריב ומדון. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אבל למה לא עצרתם – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> הממשלה הזו תמלא את ימיה, ואתה תמשיך לצעוק מהיציע. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> מתן, למה לא מנעתם מהם – – – להיכנס – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לשר מתן כהנא. די, חבר הכנסת בן גביר, עוד פעם אחת אני אוציא אותך, כי אני מגלה – באמת באמת אני מגלה כלפיך – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> למה אתה מוציא אותי אם אני לא מדבר איתם? כולם צועקים, אבל הם זה בסדר? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני – תקשיב לי – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – שר בממשלה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כשיגיע זמנם, גם הם יגיעו, אבל בינתיים מי שמפריע – מספיק. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – אתה מעיר לי כאילו אתה רואה רק את בן גביר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> קראתי לך איזה עשרים פעם. די. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> להם לא? למה להם אתה לא מעיר? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני מאוד מנומס. די. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אני שואל, למה להם לא. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> זה עניין שלי. כשתשב פה כסגני או כמחליף תעשה מה שאתה מבין. תודה לך. הנושא הבא הוא סעיף ג' – הצעת אי-אמון של יהדות התורה והשבת אגודת ישראל – דגל התורה והתאחדות הספרדים שומרי התורה תנועתו של מרן הרב עובדיה יוסף. ינמק את ההצעה חבר הכנסת יעקב ליצמן, בבקשה. << דובר >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה סתם הערה: שאני אבין, חברי כנסת ערבים, על פי חוק, זה בסדר, מותר להם לדבר ערבית; אני, זכותי כחבר כנסת גם להגיב להם, לפחות קריאות ביניים. אבל מה לעשות שאני לא מבין? תאר לעצמך, חבר הכנסת טיבי, אני רוצה עכשיו לדבר יידיש – מי יקשיב עכשיו כשאני הולך לדבר – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> את זה אתה לא יכול, עם כל הכבוד. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, לא, היושב-ראש, אני רוצה להסביר. חלילה וחס, אני לא מערער על זה, זכותך לדבר. הכול בסדר, אין לי טענות. אבל אני אומר, צריך לחפש איזה דבר אחד, פתרון, שבכל זאת יגידו לנו מה הוא אמר; שאני אוכל להגיד: בראבו, כל הכבוד, או שיש לי ביקורת. זו הערה כללית וזה לא שייך למה שהוא אמר. אני מכבד מאוד, יש לי יחסים טובים עם אחמד טיבי, הוא יודע את זה. גם עם ערבים כללית. אני לא מערער על זה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כבוד הרב, הוא גם הציג נושא שממש – – – בחברה החרדית, אסור לעלות להר הבית. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> הפך להיות רב ראשי, זה. אוסאמה – – – << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – – איתמר, איתמר, רגע, ההבדל זה בגלל הסיבות, למה אסור. זה לא כרגע. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> תסביר להם – – – שזה בית המקדש שלנו. תסביר להם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבו שחאדה, די. חבר הכנסת אבו שחאדה, די, מספיק. תודה. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אוסאמה והוא הפכו להיות רבנים ראשיים. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר, אם אני אצטרך עוד פעם להזכיר את שמך, אתה לצערי תצא עד להצבעות, אז בבקשה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> לא מאמין – – – << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מקסימום, אדוני היושב-ראש, אתה תעשה מה שבנט עשה לביבי – הוא הזכיר אותו כל שתי דקות, כל רבע דקה: נתניהו, נתניהו, נתניהו, נתניהו, נתניהו – הוא היה כמו מעלה גרה. אתה יודע מה זה? זה מה שהוא עשה בנאום המפורסם שלו, ההתקפי כביכול. אדוני היושב-ראש, אני מציע שהממשלה הזאת – במקום ממשלת שינוי אנחנו נקרא לה ממשלת שיסוי. היא משסה, זה מה שהם עוסקים כל היום. משסה את הציבור הכללי נגד המגזר החרדי, נגד הדת, נגד מסורת ישראל. הטפתם לנו מוסר, מכרתם לציבור שאתם נגד שחיתות, נגד ג'ובים, ובפועל הקמתם ממשלת עסקנים קטנים, עסקים קטנים. היום כל העוזרים נהיו חברי כנסת, כל חברי הכנסת נהיו שרים, ואני לא מכיר – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בושה להיות חבר כנסת. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בושה להיות שר, אדוני. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, מבחינתם. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, לא, אני אומר: בושה להיות שר. חבר כנסת זה מכובד מאוד. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כבר לא בא – – – אצלם. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל מה, אולי אדוני היושב-ראש יסביר לי, עשו את הנורבגי – איפה הם היום? אין להם שרים, אין להם משרדים, למה לא רואים אותם כאן, במליאת הכנסת? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הצחקת את פדרו. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה זה פדרו? << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שחקן של ברצלונה לשעבר. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה זה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה מושג. הצחקת אותו. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא יודע מה זה. עוד לא התיישבתם על הכיסא, לא חיממתם את הכיסא, דבר אחד כבר התנפלתם – על כל הצביון היהודי של המדינה. פתחתם במלחמה על הכשרות, על השבת, על הגיור, על הציבור החרדי, על עולם התורה ועל הילדים היקרים שלנו, ובקיצור נמרץ, עברתם את כל עשרת הדיברות. זו ממשלה רפורמית – לא בגלל שהיא עושה רפורמות; היא רפורמית. הרפורמים הרסו את הדת באמריקה, והם מנסים עכשיו להרוס את הדת גם כאן בארץ. כמה התבוללות וכמה זיוף יש באמריקה מהרפורמים. הרי כל חתונה שם זה כומר ורביי רפורמי, באמריקה. ואני רוצה להזכיר לכם עוד פעם את המקרה הזה של הבת של קלינטון: היא התחתנה עם יהודי, זו הייתה חתונה רפורמית – היה כומר והיה רביי. זה מה שאנחנו רוצים, לנהוג כך גם בארץ? על מי אתם רוצים לסמוך לסדר את ענייני הרבנות הראשית, על ליברמן? כשאדוני – מתן כהנא, כשאתה אומר שיש בעיות בכשרות, אני לא יודע, אבל אני יודע דבר אחד: האלטרנטיבה פי עשרה יותר גרועה. אני יודע דבר אחד: כל הכשרויות האלטרנטיביות שיש, אז אם זה חרדי, זה הרבה יותר טוב; אם זה של צהר וכל אלו – פי עשרה יותר גרוע. אז מה אתה רוצה? זה מה שאתה רוצה להנהיג כאן בארץ? בנט, לפיד, סער וליברמן, סיפרתם לנו כמה נתניהו נכשל בקורונה; אבל אתם נכשלתם פי עשרה. היום התברר לנו דבר מדהים, נתון מדהים: ראש הממשלה לשעבר נתניהו רכש חיסונים במיליוני שקלים, שנמצאים באירופה, אם יצטרכו עוד חיסון. ואז, לצערי, הממשלה לא רצתה לחסן; היא לא מביאה את החיסונים. שילמו עליהם כבר, הם נמצאים שם, למה לא מביאים אותם לארץ? הדבר הכי גרוע – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא יודעים איך להביא אותם, שיתקשרו לשאול. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> שמעתם – אתה יודע למה לא עושים סגר היום? כי זה לא נוגע לחרדים. בתל אביב, שזה אדום, אף אחד לא עושה סגר – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מי יעז לעשות? << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – כי זו תל אביב. מ-11,000 מאומתים – קראתי את הנתון – 50 חרדים. אגיד לך יותר גרוע: פתאום מינו פרויקטור לחרדים, על מה? עלה ב-50 מספר המאומתים. לתל אביב לא מינו מישהו מיוחד; לבנימינה לא מינו מישהו מיוחד. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אל תדאג, אומן כבר יהיה נושא נפרד. הם יודעים איך להרוס את זה. תחכה עד ראש השנה, יום כיפור – הם יסגרו את בתי הכנסת. אנחנו מכירים את השיטה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יש שר דתות שידאג לזה. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כשביבי הציל את העסקה עם הנגיף, רק ביקורת הייתה להם. היום יש שתי מפלגות חדשות בקואליציה: אחת – בית משפט עליון, עם 15 מנדטים, ואחת – העיתונות. הם מחפים כל הזמן ומכסים על מה שעושים – הממשלה בסדר. אמרתי אתמול – עברתי בהפגנות של הנכים, אני חייב להגיד דבר אחד, מילה או שתיים על הנכים. א. הנכים צודקים. צריך להעביר להם את הכסף, אף אחד לא דואג להם. אין כסף? בחוק הנורבגי יש כסף. החוק הנורבגי עולה כמה מיליוני שקלים. תעשה את כל הנורבגים המיותרים – יש מספיק כסף לנכים. אז למה לא נותנים להם? החקלאים, שטוענים וצועקים שמחסלים להם את הענף – רבותיי, יש מפלגת מרצ, יש מפלגת העבודה, הם היו אצלנו בסיעה היום, ואנחנו תמכנו בהם – שאסור לעשות את זה. הם מצפים – איווט ליברמן, זה לא מעניין אותו, לא אכפת לו שום דבר, אבל היום הם יכולים ללכת למרצ והם יכולים ללכת למפלגת העבודה ולהגיד: רבותיי, אם אתם לא מסכימים, אם אתם עושים את הרפורמה, תעזבו. לכן אני מציע, רבותיי – אני מקפיד, אדוני, על הזמן. אני מבקש ומציע אי-אמון בממשלה. אני חושב שהממשלה נכשלה כבר בחודש הראשון שלה. היא כבר נכשלה בכל הנושאים, במיוחד הקורונה והדברים האחרים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת ליצמן. אני יכול להגיד לך משהו ברמה החברית? כל מה שאמרת בצורה ראויה, מכובדת – אין לי בעיה גם עם כל מה שאמרת. יש לי בעיה עם הכותרת של הצעת האי-אמון, במחילה. יש שם מילה – אם שמת לב, לא הקראתי אותה. אם אפשר בפעם הבאה לשנות אותה, אני אודה לכם. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> מה, ממשלת טרפה? מה? אתה רוצה שאני אכשיר – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> היושב-ראש, אם לא הקראת אותה, אז צריך מחדש לעשות עוד פעם ולהקריא – – – << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> שמזכירת הכנסת תבדוק במילון מה פירוש המילה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני מכבד אותך מאוד. אני חושב שהמילה הזו – אמרת את כל מה שרצית בצורה מאוד מכובדת, במילים, בלי לעשות חשבון, וזה בסדר. המילה הזו, לטעמי, מביאה לשנאת חינם. זו דעתי הקטנה והאישית. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> אני אשאל את אדוני שאלה: האם אדוני גינה את איווט ליברמן כשהוא אמר שצריך לזרוק את – – – למזבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא הסכמתי. כן, לא הסכמתי עם זה. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> לא הסכמת זה משהו אחר. שאלתי אם גינית ואמרת – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא הסכמתי, לא הסכמתי, אבל לכתוב את המילה הזו פה. אני, במחילה, מחילה – אני מבקש מחילה – אני הייתי נמנע מלכתוב אותה. הייתי כותב דברים אחרים, תודה רבה. השר מתן כהנא, בבקשה. << דובר >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביום כניסתי לתפקיד השר לשירותי הדת הגדרתי שהמשרד שלי לא יעסוק רק בשירותי הדת אלא יהיה המשרד לענייני דת ומדינה. בתור השר לענייני דת ומדינה, שני נושאים רלוונטיים תפסו כותרות בשבועיים האחרונים: אירועי תשעה באב ברחבת ישראל בכותל והתוכנית שלי להצלת מערכת הכשרות. בהתחלה חשבתי לעצמי שאין שום קשר בין הדברים, אבל אז הבנתי ששני הנושאים האלה הם בעצם בדיוק אותו דבר. ההתנהגות בתשעה באב והתגובות לתוכנית שלי פשוט נובעות מפחד, נובעות מחרדה. כי מי שאין לו ביטחון, מי שאין לו ביטחון ביהדות שלו, מי שאין לו ביטחון באמונה שלו, מי שאין לו ביטחון בדרך שלו, מי שאין לו ביטחון בה' – נמצא כל הזמן בחרדה. מי שבטוח בדרך שלו, מי שבטוח באמונה שלו בה', מי שבטוח שהדרך שלו הנכונה לא מפחד כשבני אדם אחרים חושבים אחרת ממנו. מי שבטוח בקדוש ברוך הוא לא נמצא כל הזמן בחרדה. מי שבטוח בדרך שלו, מי שבטוח באמונה שלו, לא צריך כל הזמן לבחור את העמדה הכי קיצונית. רק מי שמפחד, מי שחרד, יכול לחשוב שזה רעיון טוב ללכת להפריע לאנשים שבאים לירושלים בליל תשעה באב להגיד קינות על חורבן ברחבה מיוחדת שהוקצתה להם לשם כך. כמה פחד וחרדה, כמה חוסר ביטחון צריך כדי לגרום לאנשים לחשוב – – – << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> כמה פחד וחרדה, כמה חוסר ביטחון צריך כדי לגרום לאנשים לחשוב שהדבר הכי מוצלח שיש לעשות בלילה שבו מציינים את חורבן בית המקדש, שנגרם בגלל שנאת חינם, זה ללכת ולהפריע לאנשים – – – << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בוסו, אתה לא יכול לנאום ממקום מושבך. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> זה ללכת ולהפריע לאנשים לבכות על חורבן בית המקדש. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> רפורמים. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בוסו, תודה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אבל ברוך השם, אנחנו לא מפחדים. אין בנו חרדה. אנחנו בטוחים בדרך שלנו, בטוחים באמונה שלנו, בטוחים ביראת השמיים שלנו ואנחנו בעיקר בוטחים בה'. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> בוא נזרוק את "שולחן ערוך". איפה הגבולות? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> ולכן כשאנשים שחושבים אחרת מאיתנו באים להתפלל בכותל, גם כשאנחנו בטוחים שהם טועים, אנחנו לא נבהלים – – – << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> זה לא – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בוסו, די. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אנחנו לא נבהלים – – – << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בוסו, די. די, נו, באמת. אי-אפשר שתנאם ממקום מושבך. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אנחנו לא נבהלים. הם אחים שלנו, הם אחים שלנו ואנחנו לא רוצים לריב אתם. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> הרפורמים – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> כי מי שלא מפחד, מי שלא חרד, יודע שהדרך לקרב היא באהבת חינם ולא בשנאה ומריבות. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> – – – שיקר לתורה, מה התורה שלך אומרת? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> מי שלא מפחד יודע שאם יש משהו מקולקל, מקולקל מאוד, צריך לתקן אותו, וזה מה שאני מתכוון לעשות במערכת הכשרות. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אבל אתה שופך את התינוק עם המים. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אחיי החרדים – בוא תקשיב – – – << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> יש בעיה עם מערכת הבריאות – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בוסו, קריאה ראשונה. די, בבקשה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אחיי החרדים, אני חייב להודות שאת הביקורת שלכם אני פשוט לא מצליח להבין. הרי במשך שנים פעלתם כדי לבזות ולהקטין את הרבנות הראשית. הרי שנים הייתם מדברים וכותבים על הרבנים שלנו – – << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> לא נכון. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אתה חצוף. אתה חצוף. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> – – בלי להוסיף את התואר "רב" לפני השמות שלהם. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אתה חצוף, אתה חצוף. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> שנים, שנים. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אנטיוכוס. אנטיוכוס. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת גפני, אתה זקן חברי הכנסת. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אנטיוכוס. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת גפני, זה לא ראוי. המילים האלה מביאות לשנאת חינם, די. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> חצוף – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> שנים הייתם כותבים ומדברים על הרבנים שלנו בלי התואר "רב" לפני השם שלהם. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> חצוף. אנטיוכוס. אנטיוכוס. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת גפני, לא נעים לי אפילו להגיד – – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אנטיוכוס. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> הרי אף אחד מכם לא מכניס לפה שלו מאכל בכשרות של הרבנות. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> אם אתה חושב שהראשון לציון נגד הרפורמה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בוסו, מספיק. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> אבל שאלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, אתה תעלה ותשאל. זכותו של השר להגיד מה הוא רוצה. הייתם בחופשת בין הזמנים, באתם עם הרבה כוח. להירגע. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אנטיוכוס. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> השר כהנא, אתה אמרת שהראשון לציון – – – בד"ץ, הפוך. הרפורמה מחזקת את הבד"צים. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אנטיוכוס. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת גפני, אני חס על בריאותך. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> הרי בדיוק, בדיוק. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> הרפורמה מחזקת את הבד"צים – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אז מה הבעיה? הרי אם הייתם מקדישים – זה בדיוק מה שאני הולך להגיד, חבר הכנסת בוסו – הרי אם הייתם מקדישים דקה וחצי להעמקה בתוכנית, בתוכנית שלי להצלת מערכת הכשרות – – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת גפני, לא נעים לי להגיד לך אפילו קריאה ראשונה. לא נעים לי. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> למה לא נעים לך, אדוני היושב-ראש? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, תאמין לי. הייתי סטודנט שלו. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> יש פה חבר כנסת שצועק – – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> בוגד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת גפני, קריאה – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> מה צעקת עכשיו? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> השר, השר. חבר הכנסת גפני, קריאה ראשונה. אני רוצה להזכיר לך, חבר הכנסת בן גביר, שאתה בקריאה שנייה. אל תכריח אותי, יש לי זיכרון טוב. בבקשה. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> אבל אדוני היושב-ראש, למי כן נעים? << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת גפני, הוא לא פנה אליך ישירות, למיטב הבנתי. בבקשה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> הרי אם הייתם מקדישים דקה וחצי להעמקה בתוכנית שלי להצלת מערכת הכשרות, הייתם רואים שהיא מאמצת את האופן שבו אתם, חבריי, צורכים כשרות כיום מגופי כשרות פרטיים. אתם הרי בוודאי יודעים – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אתה יודע מה הבעיה – – – << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> הרי אתם בוודאי יודעים שהבד"צים – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אזולאי, שב, בבקשה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> הרי אתם בוודאי יודעים – – – << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן צור, באתם עם מצברים מלאים. בין הזמנים קיבלתם חופש. די. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> איזה חופש? איזה חופש – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> הרי אתם בוודאי יודעים – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יכולתי לעשות – האופוזיציה – גם חוקים בהסכמה, ואף אחד לא היה נוסע. אני הייתי לארג'. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא. כולם נסעו לחו"ל, כי היה חופש. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לא. אני הייתי בארץ, פה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כן, כן. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> חברי הכנסת, אתם ודאי יודעים שהבד"צים הרציניים – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אגב, אני רק רוצה להגיד – אני רוצה רק להגיד לשר מתן כהנא – השר כהנא, אני רוצה להגיד לך רק משפט. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> – – אלה שהכשרות שלהם באמת שווה משהו, מרוצים מאוד מהתוכנית הזו. והם גם מצאו את הדרך להעביר לי את שביעות רצונם. אז בכל הכבוד, חברי הכנסת מהסיעות החרדיות – אני לא קונה את הצעקות שלכם, לא קונה את האהבה הפתאומית שלכם לרבנות הראשית. מישהו הזיז את הגבינה שחשבתם שהיא שלכם, אז אתם צועקים. כשיהיה לכם משהו רציני להגיד, אני אשמח לשמוע. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> האמת, אתה צודק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני רוצה לשאול אותך. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> כן. שאל. שאל בני ונען. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> באמת, אתה אוחז מעצמך בחור רציני. עכשיו אני רוצה לשאול אותך: רפורמה מהסוג הזה, 70 שנה, עם הרגישות שלה – בחודש עשית? אתה עוד לא שלושה שבועות בכיסא, אתה כבר מציג אותה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בוא, תעשה דיון – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> חבר הכנסת אמסלם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – תהיה עם החברים, קח לך חצי שנה או שנה. אלא אם כן אתה חושב שהממשלה תיפול בעוד חודשיים, ואתה ממהר. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> חבר הכנסת אמסלם. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> הלוואי שזה היה – – – הלוואי – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> חבר הכנסת אמסלם, סליחה שאתה לא יודע. זה בסדר שאתה לא יודע. במשך שנה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בוא תספר לי. מה דחוף לך עכשיו? מהר, תיק-תק, מהר – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> שאלת שאלה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – כמו גנב בלילה. בוא, תעשה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> שאלת שאלה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> שנה וחצי הובלתי שדולה שנקראת "השדולה לשיפור שירותי הדת". היה לי הרבה זמן – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> שבועיים ונגמרה – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> – – לשבת ולהכין תוכנית רצינית – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> מה פתאום? אתה לא יודע כמה – – – קורונה לא מתעסקים – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> חשבת – – – חיל האוויר – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> תוכנית רצינית. תאמין, גם בחיל אוויר דאגתי לכשרות. תאמין לי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה? מיקי, מי – רק שנייה. מיקי. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> חבר הכנסת אמסלם, גם בחיל אוויר דאגתי לכשרות. הכול בסדר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני מבין. איך קוראים לזה, מהישיבה כבר אתה חושב ככה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אפשר להמשיך? תאמין לי, מאז שהייתי בחיל האוויר דאגתי לכשרות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> טוב, ועכשיו, אני רוצה לפנות – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אני חשבתי – – – הקורונה. בנט אמר לא – – – קורונה. << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> אתה מזכיר את חיל האוויר כמו שבנט מזכיר את ביבי. כל פעם: חיל אוויר, חיל אוויר. מספיק. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> הוא שאל, מה אתה רוצה? ועכשיו אני רוצה לפנות לאלה שאני מאמין בכל ליבי שבאמת אכפת להם מהמעמד של הרבנות הראשית, אלה שכמוני רואים במדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו, אלה שרוצים רבנות ראשית משמעותית, מאחדת – – << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> הרב קוק בוכה בשמיים על ההרס שאתה עושה לרבנות. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> – – כזאת שפונה לכל עם ישראל, כזאת שתהיה מגדלור רוחני ואמוני לכל עם ישראל. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> הרב קוק בוכה עליך בשמיים. מרן הרב קוק בוכה בשמיים על ההרס שאתה עושה לרבנות. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אתה לא יודע. אתה לא יודע על מה אתה מדבר אפילו. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> כל – – – << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> הרב קוק בוכה בשמיים. כואב הלב. מרן הרב קוק לפני 100 שנה הקים את הרבנות, ואתה, מתן כהנא, הורס אותה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, קשה לדבר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די. הבנו, הבנו. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> יחד עם גלעד קריב. תתבייש. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אני, מתן כהנא – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת ארבל, תודה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> – – מציג פה תוכנית להצלת מערך הכשרות של מדינת ישראל. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> יחד עם גלעד, יחד עם הרפורמים. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> מה זה קשור – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> ליברמן עושה את הרפורמה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אזולאי. << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני מבין שאם בנט לא היה משקר, לא הייתה כשרות פה. לא היית שר. אם מנסור עבאס לא היה ממנה אותך, לא הייתה כשרות במדינת ישראל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> השר כהנא. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> כל מי שמכיר את מערך הכשרות היום – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה באמת מזל. << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, אני מבקש שקט במליאה. תאפשרו לשר להגיב. אחר כך יש דוברים סיעתיים. הם יעלו, יגידו את אשר על ליבם. בבקשה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת ארבל, היית בחופש בין הזמנים. באת – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אבוטבול, חבר הכנסת אבוטבול, חבר הכנסת אבוטבול, מספיק. עוד לא הגעת, התחלת לצעוק. מה קרה? << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> לא, רק – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הוא מבין, תאמין לי. השר מתן כהנא הוא בחור אינטליגנטי. הוא מבין. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אתה ידע מה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, השר כהנא. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אוה, פינדרוס, ברוך הבא. נא להיות בשקט. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול, קריאה ראשונה. מספיק. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> כל מי שמכיר את מערך הכשרות כיום יודע שלרבנות הראשית אין שום סמכות בעניין. על פי החוק – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> תקשיבו רגע. בואו תלמדו משהו. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אתה לא מבין מהחיים שלך. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> תפסיק לבלבל את הציבור. תפסיק לבלבל את הציבור. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> בואו תלמדו. אוה, רק אתה מבין. רק אתה מבין. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אתה לא מבין. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> רק אתה מבין. כן, כן. רק אתה מבין. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> למה אתה מבלבל את הציבור? למה? << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – אני נלחם מפה 20 שנה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> על פי – – – הרבנים המקומיים, אלה שמוסמכים לתת כשרות – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אני נלחם מפה 20 שנה – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> – – והם לא מחויבים לרבנות הראשית בכלום, לא בסטנדרטים ולא בשמירה על רמת הכשרות. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> תגיד לי, אם לוקחים לך את הדף, אתה יודע להסביר את זה? אתה יודע להסביר את זה אם לוקחים לך את הדף? אתה לא יודע להסביר את זה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> כל רב מקומי קובע מהם הקריטריונים שהוא דורש לכשרות, וכל רב מקומי, בהתאם לכישורי הניהול, יחד עם המועצה הדתית בעיר שלו, עושה את המיטב לשמור על הכשרות. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> די כבר עם הדבר הזה. אתה הרי לא – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת גפני. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> למי שלא יודע, אנא הרשו לי להזכיר שהכלי היחיד העומד היום בידי הרבנות הראשית להתמודד עם רב מקומי שמתרשל הוא שיימינג. לרבנות אין שום כלי אפקטיבי יותר. << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> כל מי שהקדיש יותר מדקה וחצי לתוכנית שלי יודע שבשני העניינים האלה אני מחזק מאוד את הרבנות. הרבנות הראשית תהיה זו – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת פינדרוס, אתה לא יכול לעמוד ולצעוק. קודם כול, שב. שב, בבקשה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> לפני שנייה חבר הכנסת בוסו צעק פה שהתוכנית הזאת מחזקת את הבד"צים של החרדים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אז מה אתה רוצה, נו? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת פינדרוס. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> אני נגד החרדים, אני בעד היהודים. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אה, הבנתי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כן. חבר הכנסת פינדרוס, קריאה ראשונה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אנחנו נסתדר. אנחנו – – – נסתדר. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> הרבנות הראשית תהיה זו שמוסמכת – – – << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> – – – יחד עם השותף שלו, גלעד קריב – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן צור, תיתנו לשר לסיים ותעלו להגיב. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> קודם כול, אף אחד לא אמר לו לא לסיים. הוא יכול לסיים עכשיו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, השר. חבר הכנסת אזולאי, די. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אתה מפריע לו לסיים? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> הרבנות הראשית תהיה זו שמוסמכת לקבוע את הקריטריונים לקבלת כשרות, וכל מי שירצה שהתעודה שלו תהיה בפיקוח הרבנות יהיה חייב לעמוד בקריטריונים האלה. לראשונה יוקם גוף של הרבנות לפיקוח עליון על מערך הכשרות, גוף עם שיניים – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> די כבר. די עם השטויות. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> – – גוף שיוכל לשלול מתאגידים – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> די – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> – – גוף שיוכל לשלול מתאגידים את האפשרות להעניק כשרות. נכון, יש גם את מסלול שלושת הרבנים, והלוואי שלא היינו צריכים אותו. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> מתן – – – אל תאמין בו. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> הלוואי שהיינו יכולים להיות בטוחים שהרבנות לא תחליט – – – << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> – – – הנאום – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די. אני לא רוצה – באמת, אני מבין שזה – אתם תיתנו לו לסיים את דבריו. << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> הוא יכול לסיים. הוא יכול לסיים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יש אחר כך דיון סיעתי. בבקשה, חבר הכנסת בן צור. << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> סליחה, כתוב: כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. תגיד – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אין. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> טוב. בסדר. תיתנו. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> הלוואי שהיינו יכולים – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. תודה רבה. בבקשה, נא לסיים. תודה. השר כהנא. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אמרת שיש לי זמן בלתי מוגבל. בטח – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נכון. אני אומר: אם סיימת, בבקשה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> לא. לא סיימתי. הלוואי שהיינו יכולים להיות בטוחים שהרבנות לא תחליט שחלב נוכרי זה לא כשר, למרות שמרן הרב עובדיה יוסף כתב שמי שמקל בעניין, יש לו על מי לסמוך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> יש לו על מי לסמוך – יחווה דעת, פרק ז', סימן קי"ז. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – אתה מבין את הבעיה שלך? אתה לא יודע להבדיל – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> הלוואי שהיינו יכולים להיות בטוחים שהרבנות לא תאסור קלחי תירס – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אזולאי. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> רגע, רגע. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> – – למרות שהרב פיינשטיין והרב נחום רבינוביץ' והרב שלמה עמאר והרב אליעזר מלמד – – << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> מתן, מתן, מתן. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> – – ואפילו הראשון לציון הרב יצחק יוסף חושבים – – – << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> מתן, "יחווה דעת", יש לו רק שישה חלקים. מה קרה לך. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אז כדי למנוע – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת ארבל, אני חושב שאתה אמור לעלות ולהשיב. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> לא – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתה אמור להיות בין הדוברים. בבקשה ממך. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אז כדי למנוע את זה החלטתי שיהיה מנגנון – – << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> חלק שביעי ב"יחווה דעת"; כמה כרכים יש ב"יחווה דעת"? שישה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> – – שמאפשר לתת כשרות גם בקריטריונים בסיסיים יותר, קריטריונים שייקבעו על ידי שלושה רבנים שהוסמכו להיות רבני עיר, שאחד מהם לפחות הינו רב עיר מכהן או שהיה כזה. גם המסלול הזה כשלעצמו מחזק את הכשרות פי שלושה ביחס למצב הקיים – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת גפני. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> החברים שלך – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת ארבל. בבקשה להמשיך. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> – – שכן עד כה כל רב מקומי מוסמך לקבוע את הסטנדרטים שלו בעצמו, ובתוכנית שלי חייבים שלושה רבנים כדי לקבוע סטנדרט לכשרות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> שיהיה ברור, כשלעצמי אני סומך על רב שנבחן והוסמך על ידי הרבנות ומונה לרב של יישוב או לרב של עיר לקבוע סטנדרטים של כשרות. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת פינדרוס, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אבל התוכנית שלי דורשת שלושה רבנים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ולמה שלושה? רוב – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> יותר מזה, גם תאגיד כשרות שיבחר ללכת בנתיב הזה יהיה נתון לפיקוח העליון של הרבנות ויהיה תחת כל הסנקציות של גוף הפיקוח העליון. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> ממש לא. ממש לא. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אגב, הינה, שמעו סיפור, שמעו סיפור. אתמול בערב אכלתי קורנפלקס קראנץ' של חברת נסטלה – אני מקווה שאני לא עושה פרסומת אסורה. הקורנפלקס הזה מיוצר – – << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> מיוצר בצרפת, מיוצר בצרפת. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> בוא תקשיב, הרב אמסלם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> הרבנים שלך נגדך. על מי אתה עובד? לך שכנע את הרבנים שלך קודם. תשכנע קודם כול את הרבנים שלך, שנגדך. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> – – הוא מיוצר בצרפת בהשגחת תאגיד פרטי ישראלי – תאגיד פרטי ישראלי, חוג חתם סופר בבני ברק וכשרות Star-K, שזה תאגיד כשרות פרטי מחו"ל, ובאישור הרבנות הראשית לישראל. אז רק תבינו מה קורה פה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> הרבנים שלך נגדך – תתבייש לך. הרבנים שלך נגדך, על מי אתה עובד – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> הוא לא רוצה – שלא ישים, מה הבעיה – – – מה מתאים לו. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> תאגיד כשרות פרטי ישראלי – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בירכת על הקורנפלקס? מה בירכת על הקורנפלקס? << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אבל הרבנים שלך נגדך, מתן. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> תראה, החוכמה זה לברך "מזונות" על הקורנפלקס, ואז "שהכול" על החלב – אתה מרוויח שתי ברכות. אם אתה שם את זה עם החלב, אתה מפסיד ברכה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> לכן, אתה קודם אוכל את הקורנפלקס, מברך "מזונות". ואז, עם החלב, "שהכול" – הרווחת שתי ברכות. הרווחת, בדיוק. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> תאר לעצמך שאני הייתי מדבר על פנטום – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אין לך בושה. אין לך גיבוי אפילו מהרבנים שלך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ממתי הוא מבין בכשרות? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת פינדרוס, לך לשתות קפה. חבר הכנסת פינדרוס. תודה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – מה שלא עשית. היית צריך ללכת לדבר עם הרבנות, היית צריך לדבר עם הציבור – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מה עניינך אתה, עופר, לענייני כשרות? מה התעוררת? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אני רק רוצה להסביר לכם את מה שאמרנו פה על הקורנפלקס. תאגיד כשרות פרטי ישראלי משגיח על תאגיד כשרות פרטי מחו"ל. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> מה אתה צווח כל הזמן, גפני? אתה מחלל שם שמיים. אתה עושה חילול השם. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> גפני, אתה עושה חילול השם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה עושה חילול השם. מה שהוא עושה זה קידוש השם. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אין לך תשובה לזה. אתה לא מבין בזה כהוא זה. אתה לא מבין בזה, תרד מזה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת גפני, בבקשה, תן לשר לסיים את דבריו. תודה. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אני – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> תרד מזה. אם אתה לא מבין בזה – תרד מזה. אתה סך הכול שרברב, פקיד קטן בתוך המשרד. אתה פקיד קטן במשרד. אתה לא יכול להחליט בהלכה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול, אתה בקריאה שנייה, אני מזכיר לך. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> וכל זה קורה אלפי קילומטרים מישראל, עם רבנים שלא אנחנו הסמכנו ומשגיחים שלא אנחנו הכשרנו. אני לא מפקפק בהם, אבל זה קורה אלפי קילומטרים מכאן. אז לסמוך – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> למה בגיורים אתה סומך עליהם שם, אה? בגיורים אתה סומך עליהם, אה? חתיכת שקרן. איזה שקרן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אז למה אכלת את זה? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> זה חוג חתם סופר. אז לסמוך על רבנים אלפי קילומטרים מכאן – אפשר. אבל לסמוך על רבנים שנבחנו על ידי הרבנות שלנו, והוסמכו על ידי הרבנות שלנו, ויפוקחו על ידי הרבנות שלנו במרחק של עד 250 קילומטר מעיר הבירה שלנו – את זה אפשר? << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> כן, אתה ממשיך לעבוד על עצמך. תפסיק לשקר את הציבור. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אז תגידו לי אתם אם מצב הכשרות יהיה טוב יותר או פחות טוב. עכשיו, אני קראתי במרשתת דברים של חבר כנסת אחד שמאוד חרד מהאפשרות ששלושה רבנים שהוסמכו על ידי הרבנות הראשית לישראל יחליטו שמותר לאכול עוף עם חלב. לחבר הכנסת הזה אני רוצה להגיד שאם אכן החשש הזה אמיתי, אז התיקונים שצריך לעשות במערכת עמוקים בהרבה ממה שחשבתי. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> ולסיום, הינה, לסיום. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> לסיום, לסיום – יאללה. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> לסיום – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אזולאי. חבר הכנסת גפני. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> לסיום – תפסיק לעבוד עלינו. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> הוא היה צריך לסיים כבר מזמן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, הוא שר, הוא יכול לדבר. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> לסיום. לסיום. לסיום. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> חבריי, יש לנו מדינה יהודית ודמוקרטית. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> כן. כן. שמענו עליך. אתה – – – על המדינה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – הדמוקרטית בלי היהודית. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> על מי אתה עובד? את מי אתה משקר? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> מדינה שלה חיכינו אלפיים שנה. מדינה שהיא אתחלתא דגאולה. אנחנו לא מפחדים. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אתה משקר. אתה לא מפחד, כי אין לך יראת שמיים. ממי אתה מפחד? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מלכיאלי, הרגע הגעת. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אנחנו לא מפחדים. אין בנו חרדה. יש לנו ביטחון בה'. יש לנו אמונה. יש לנו יראת שמיים. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אין לך שום יראת שמיים. אין לך שום רבנים מאחוריך. הרבנים שלך נגדך. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> זה חילול השם הגדול. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> נמשיך לקדש את שם השם בעולם התורה המשגשג שלנו ובחיי המעשה והיצירה שלנו. נמשיך לגדל תלמידי ותלמידות חכמים. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> הרבנים שלך נגדך – תתבייש לך. הרבנים שלך כועסים עליכם. הרב שלך זה ליברמן. הרב ליברמן הרב שלך. בושה וחרפה. אפילו הרבנים שלו נגדו. מי? מי תומך בך? אין לך אפילו רב אחד שתומך בך. הרבנים שלך נגדך, איך אתה לא חושב על זה? תשמע מה הם חושבים עליך. מה הם חושבים על ימינה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> נמשיך לגדל אנשים ונשים התורמים בכל תחומי החיים. נמשיך לגדל אנשים ונשים שבאים בטוב, שיודעים שרק באהבת אמת מקרבים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה נקרא אהבת אמת? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אין בנו חרדה. אנחנו לא מפחדים. מי שמאמין לא מפחד. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> למה הרב דרוקמן נגד? תסביר לעם למה הרב דרוקמן נגד. תגיד, תסביר לעם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לשר כהנא. אני מבין שהנוכחות – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת גפני, בבקשה, השם שהזכרת היה שונא ישראל, לא ראוי שהשם שלו ייאמר במליאה גם לגבי יריב פוליטי. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> כן, אין לך שום רב שתומך בך בעניין. שום רב לא תומך בך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו עוברים לדיון סיעתי. ברשימה – חברת הכנסת גולן, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת ארבל. מוותרת? חברת הכנסת גולן. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> לא, אני לא מוותרת. לא, אני רק שואלת אם אני יכולה להחליף עם – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עד שלוש דקות. על הכול – חבר סיעה אחת, ותגובה סיעתית. אחריה – חבר הכנסת ארבל. << דובר >> מאי גולן (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני יודעת שהדיון פה היה לוהט ומצפים שאגיב לנושא. אבל תרשו לי, יש עוד נושא מאוד חשוב שבטח לא שמעתם עליו, כי למה שתשמעו? אבל אני רוצה שתשמעו עליו, וזה הגרסה הישראלית – יותר נכון, הגרסה האריתריאית של המסתננים – לתפוז המכני, שקרתה רק בשבוע החולף, ורובכם אולי במקרה ראיתם איזה מבזקון עלוב על זה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, אני ראיתי וקראתי – מזעזע. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> ראית וקראת – מזעזע ואכזרי מאין כמותו. ודממת אלחוט, אדוני היושב-ראש, דממת אלחוט. לפני כמה ימים – תקיפה ברוטלית, אכזרית, בלתי נתפסת, של מסתנן אריתריאי, שמחליט לפרוץ לדירתה של אישה עם מוגבלות שכלית, מבוגרת, שישנה במיטתה, ותוך כדי שהוא לוקח קומקום ומטיח לה בראש, הוא נושך אותה, מוריד את העור ממנה. אונס אותה אונס שבאמת, אני לא יכולה אפילו להגיד כאן אל מול המצלמות – ברוטלי באמת בצורה שלא הייתה מביישת את הסרטים האכזריים והסדיסטיים ביותר. וכמובן, תוך כדי שהוא אונס אותה הוא שובר לה כל עצם אפשרית בגוף. היא הגיעה עם עשרות שברים לבית החולים. עכשיו, אני מספרת לכם על זה למרות שבאמת יש לי המון מה להגיד גם על הדיון הקודם, לא בגלל שאנחנו לא יודעים – אנחנו, תושבי דרום תל אביב – על התקיפות היום-יומיות, על ההטרדות המיניות, על הגנבות, על השודים; לא בגלל שאנחנו לא יודעים על זה, אלא בגלל שאתם לא הייתם אמורים לשמוע את זה. זאת אומרת, זה לא עלה בשום מקום. לא דובר על זה בהתחלה, לא דובר. למה כן שמעו על זה? כי זה דלף. אתה קראת על זה, אדוני היושב-ראש, כי זה דלף, וזה לא היה אמור לדלוף, כי משטרת ישראל לא רצתה שזה ידלוף. עכשיו, נשאלת השאלה למה. בהתחלה זה לא נכתב. אחר כך, כשזה כבר דלף, אז כתבו "נתין זר". ואחרי שכבר לא היה אפשר להסתיר את האמת, אז אמרו את האמת: מסתנן אריתריאי שנכנס ואנס. עכשיו, אני שואלת, לו היה מדובר ביהודי ישראלי, באמת, כל אזרח מהגר, שב"ח או whatever, מה שאנחנו יכולים לחשוב עליו, הרי שזה היה מתפרסם. את מי משרתת מטרת-העל הזו שלא מפרסמים את האונסים, את מקרי הרצח, את ההטרדות המיניות, את השודים האלימים, את אין-ספור המקרים האלה שקורים במדינת דרום תל אביב? ולמה זה קורה? אנחנו מדברים היום כאן, ובינתיים פועל לו במרץ מנזר השתקנים. ומי זה מנזר השתקנים? אותם דגים נורבגיים שישנם בממשלה הזאת – ועזבו, אני לא מדברת על הפמיניסטיות הדגולות שיש פה, ובאמת, יש פה הרי פמיניסטיות דגולות בממשלה הזאת שהוקמה, כאלה שמדברות על זכויות נשים, כאלה שאפילו הפכו את הקריירה שלהן לדיבור בלשון נקבה, עשו מזה קריירה ונהפכו להיות שרות בכירות עכשיו. אבל כל עוד זה לא משרת את מטרת-העל שלהן, את אותה אג'נדה גדולה – אם מדובר במסתננים, אם מדובר בשב"חים, אם מדובר בפליטים מזויפים – דממה, שתיקה, לא תשמעו על זה מילה. אבל מילא הן, יש לנו שר לבט"פ חדש. שר שאמור להיות נקי וחף מאינטרסים כאלו ואחרים, אלא רק לדאוג לביטחון אזרחי ישראל. אני שואלת, האם אותה קשישה ערירית ומסכנה מדרום תל אביב היא לא בגדר אחריותו של השר לבט"פ? כשהוא צייץ אתמול על ההטרדות המיניות בעולם הדוגמנות – שזה נושא חשוב, אני לא אומרת שלא – האם הוא לא יכול היה לצייץ איזו מילה קטנה על מקרה האונס המחריד והמזעזע בדרום תל אביב? אבל מה לו ולדרום תל אביב? בכלל, מה לכל הממשלה הזאת ולדרום תל אביב? אז אני אומרת, השר לבט"פ, אדוני, אני לא צריכה ציוץ. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> עוד 20 שניות. אני לא צריכה תגובה. אבל אולי איזו הוראה לחקור מה קרה שם, אולי איזו קריאה לתגבור של שוטרים? אפס מעשים, דממת אלחוט. הממשלה הנורבגית הזאת במיטבה, משרתת את אג'נדת השמאל הקיצונית גם במחיר של קורבנות אונס, רצח, ואין-ספור הטרדות מיניות. ממשלה נורבגית, עם דגים נורבגיים, שכל מה שהם יודעים זה לשתוק ולשתוק ולשתוק. ממשלת הבושה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ארבל, בבקשה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – סגן השר החדש מר גולן, מברוכ – – – << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, מזל טוב על הג'וב החדש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת. חברת הכנסת גולן, רדי, בבקשה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, אני מודה לך. תודה. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בוסו, אני מזכיר לך שאתה בקריאה שנייה. למה? << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> לא. עכשיו שנייה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא. בבקשה, חבר הכנסת ארבל. << דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, בריאיון מופלא – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא שומעים. << דובר_המשך >> משה ארבל (ש"ס): << דובר_המשך >> יש לנו מיקרופון? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כן, יש לך. דבר. << דובר_המשך >> משה ארבל (ש"ס): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, בריאיון מופלא ליוסי ורטר בהארץ אומר מר מתן קריב כהנא: "כשבאתי לשר האוצר השבוע בישיבת הממשלה ופירטתי לו מה התוכנית, הוא כמעט התעלף מהתרגשות. אמרתי לו: אביגדור, אני רוצה שזה יהיה בחוק ההסדרים המוצמד לתקציב המדינה. הוא אמר: ברור, ברור". ממשיך עוד מתן קריב כהנא: "הרב הספרדי הראשי בכלל לא רצה להיפגש. יש להם אינטרסים. כשרות הרב יוסף, כשרות הרב שלום כהן". תתבייש, תתבייש לך על הדיבור על גדולי ישראל – יש להם אינטרסים. יוסי ביילין, שהיה שר הדתות, לא העז לדבר ככה על גדולי ישראל. תתבייש לך. איזה דיבור זה? פיו של הרפורמי מדבר מתוך גרונך, לא שום דבר אחר. את הרבנות הראשית לישראל שהקים לפני 100 שנים, בתרפ"א, מרן הרב קוק – אתה, מתן כהנא, על שמך ייחרב. הרבנות הראשית נחרבת בגללך על ידי שותפיך. הרבי מלובביץ' מקשה. כתוב: טוב לצדיק וטוב לשכנו, אוי לרשע ואוי לשכנו. לכאורה זו סתירה. אם טוב לצדיק וטוב לשכנו – גם אם השכן רשע, טוב לו. אבל זה גם אותה סיטואציה – אם אוי לרשע ואוי לשכנו, משמע שאם השכן צדיק, רע לו. מה המשמעות? אמר הרבי מלובביץ': תלוי מי בעל הבית ומי השכן. אם אתה בעל הבית הצדיק, והשכן שלך זה הרשע ואתה משפיע עליו, טוב לצדיק וטוב לשכנו. אם בעל הבית הוא הרשע ואתה מושפע ממנו, אוי לרשע ואוי לשכנו. בעל הבית שלך בממשלה זה הרפורמי, ואתה מושפע ממנו. אוי לרשע ואוי לשכנו. בסוף השבוע הזה הייתי בקיבוץ במועצה אזורית גליל עליון. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> משה ארבל (ש"ס): << דובר_המשך >> ניגשת אליי קיבוצניקית בשם אסתר, פגשה אותי במכולת. לא היו לה שרוולים, והיה לה מכנס קצר, וכפכפי הוויאנס. היא לא שומרת שבת. אמרה לי אסתר: אתה חבר כנסת מש"ס, נכון? והתחילה לבכות. היא אומרת לי: מה אתם עושים לכשרות? אנחנו רוצים לאכול כשר. אני נוסעת בשבת, אבל אני רוצה לדעת שאני נכנסת למכולת אני אוכלת כשר, וכשאני נכנסת למסעדה אני אוכלת כשר. ואת זה אתה מחריב בידיים, מתן. עוד לא מאוחר. היהירות והשחצנות הזו בסוף פוגעות במוסד הרבנות הראשית לישראל, פוגעת במדינה היהודית. תתבייש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת ארבל. חבר הכנסת פינדרוס – איננו. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – אדוני השר, מילה אליך: אמרת שאתם לא מפחדים. רק שאלה: אז למה להעביר את זה בחוק ההסדרים? תבוא לפה, נקיים דיון רציני, ונראה אם אנחנו מעבירים את זה או לא. לגבי האי-אמון – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מעבר לאי-אמון שיש להביע בממשלה בגלל הפגיעה בזהות היהודית של המדינה, בגלל המאבק הכושל בקורונה, בגלל הנזקים ביחסים הבין-לאומיים, בגלל הפקרת הביטחון, אני רוצה לדבר על נקודה אחת שאני חושב שהיא המהותית. לראש הממשלה יש דמות לחיקוי. הוא מנסה בכל דרך להיות העתק של אותה דמות; דמות של מי שנכנס לפוליטיקה בגיל צעיר, נואם כריזמטי, דובר אנגלית רהוטה וראש יזמי. זהו כמובן ראש הממשלה לשעבר – ובעזרת השם לעתיד הקרוב – מר בנימין נתניהו. לפני 34 שנים, בערך בגיל 38, כתב נתניהו את ספרו הראשון. ואיך הוא קרא לו? "הטרור: כיצד יוכל המערב לנצח". מוכר? החיקוי – ראש הממשלה הנוכחי כתב ספר, אולי הוא העתיק אותו, שנקרא "איך לנצח מגפה". והינה כעת התממש חלומו והוא הגיע לכס ראש הממשלה. מעבר להבדלים המשמעותיים שיש בין כישרונות הנאום והרטוריקה של השניים, מעבר לפער האדיר ביכולות האנליטיות והכישורים המדיניים ביניהם, יש עוד הבדל אחד מהותי. נתניהו הגיע לכס ראש הממשלה לאחר שקיבל אמון של רוב העם בבחירות מול שמעון פרס. פרס הוביל בכל המדגמים. עד הדקה האחרונה פרס הוביל, ונתניהו זכה ברוב. רוב העם הביע בו את אמונו. בנט, לעומת זאת, הציב את עצמו כמועמד לראשות ממשלה. הוא טען שאין לגיטימציה לדרוש רוטציה עם עשרה מנדטים, וכל המנדטים וכל הסקרים הראו – דמיונות הסקרים – שהוא יגיע לכדי 25 מנדטים. מה הוא קיבל בסוף? שבעה מנדטים. העם אמר את דברו בצורה הכי ברורה: יש אי-אמון מוחלט בהיותו של בנט ראש ממשלה. אבל זה לא הפריע לו. הצמיד אקדח לרקה של מדינת ישראל, ובסחטנות ומרמה שלא מביישת מאפיונרים הציב אולטימטום: או שאני ראש הממשלה הראשון או שהולכים לבחירות. הנקודה הזאת היא האי-אמון הכי מהותי, כי זהו האי-אמון של העם, והעם אמר את דברו. אין לממשלה הזו שום לגיטימיות, ודינה לעבור מן העולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, בבקשה. << דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אנחנו הצענו אי-אמון בגלל הניסיון של ממשלת בנט-ליברמן-עבאס לשנות את הסטטוס קוו במסגד אל-אקצא. רק שהבעיה היא לא רק מה שקורה במסגד אל-אקצא. הבעיה היא שמדינת ישראל היא שלטון של כיבוש בירושלים, והבעיה היא בעיה של ריבונות. הריבונות בירושלים אמורה להיות לפלסטינים, הפלסטינים יחליטו איך יתנהלו העניינים באל-אקצא, כמו שהם יחליטו איך אמורים להתנהל העניינים בשייח' ג'ראח, חי אל-בוסתאן, בתוך העיר העתיקה, מסביב לעיר העתיקה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לסיכום. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ההחלטות בירושלים, שנכבשה בשנת 1967, לפי החוק הבין-לאומי, אדוני היושב-ראש הן אמורות להתקבל על ידי המדינה הפלסטינית ובריבונות פלסטינית. כל מה שקורה באל-קודס, לא רק מה שקורה במסגד אל-אקצא, גם בכנסיית אל-קיאמה, גם בכלל, המרחב הציבורי – כל מה שקורה בירושלים אמור להיות תחת ריבונות פלסטינית. מדינת ישראל טוענת שהיא בכיוון של הסכמי שלום, מאז אוסלו. עבר המון זמן מאז אוסלו. מה שקורה בירושלים מנוגד לכל החוק הבין-לאומי. הרי יש סיבה, אדוני היושב-ראש, למה רוב מדינות העולם לא מעבירות את הבירה לירושלים – כי היא כבושה. ירושלים היא אדמה כבושה. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> ירושלים בירתו של העם היהודי. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נכון, יש פנטזיות יהודיות למיניהן, של בירה נצחית וכאלה. יש כל מיני פנטזיות. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> הפנטזיה – – – << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אבל זה ייגמר. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> עד שלא יקום בית המקדש, אתם יכולים להיות בהר הבית. אסור לנו לעלות להר הבית. אתם יכולים להיות שם. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כל פתרון, כל פתרון שהוא לא פתרון צודק לא יהיה אף פעם פתרון קבוע. בלי צדק, לא יהיה שלום. לא יעזור. חלק מהפתרון יהיה – אם לא עכשיו, עוד מעט – שירושלים תשוחרר, כמו שאר המדינה הפלסטינית. ומי שיקבע שם זה מי שיהיה שם, במדינה הפלסטינית. גם במסגד אל-אקצא, וגם בשאר ירושלים. יש כאלה שחיים בהכחשה, לא רוצים להודות שהם כובשים עם אחר. מיליוני בני אדם תחת כיבוש. אין עוד מקרים מזעזעים כאלה בעולם. את זה יש רק בישראל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> והכיבוש הישראלי אמור להסתיים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אבו שחאדה, בבקשה לרדת. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ועדיף מוקדם מאשר מאוחר, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סמי אבו שחאדה. חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי, בבקשה. << דובר >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי לכנסת ישראל, בדבריי היום אתייחס שוב לתרבות ואיכות השיח והוויכוח במשכן חשוב זה. אמשיך להתמקד ולדבר על השיח הבין-אישי הפוגעני והלא-ראוי כפי שנשמע במשכן על ידי חלק מחברי הכנסת. לא הגיוני ולא עולה על הדעת, ואסור לנו לאפשר ולהסכים לכך, שכל דיון לגיטימי, כל מחלוקת לגיטימית תיגרר להתנצחות ברמה האישית והפוגענית ביותר. מדובר בהתנצחויות מיותרות, שאין להן תכלית ותוחלת, ושכל העשייה היחידה שלהן זה יצירת אווירה לא נעימה, לא חברית, שבולמת כל יכולת לקדם נושאים חשובים כאן, בכנסת זאת. בשבועות האחרונים אנו עדים לאמירות ולהתייחסויות רבות וקשות בנושא החוק הנורבגי. נושא שכשלעצמו הוא מרתק, ואף לגיטימי להתווכח ולהתפלמס עליו, אך לגמרי לא לגיטימי להיגרר באמצעותו להערות פוגעניות ברמה האישית. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> כמו שהקואליציה עשתה שנים רבות. מי שהפך – – – << דובר_המשך >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> לכנות חברי כנסת חדשים ומשובחים, יש לומר, "עובדים זרים" – זו אמירה לא ראויה. לכנות חברי כנסת חדשים באמירה של "מחפשי ג'ובים" – זאת אמירה לא ראויה ולא מכבדת. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> זה לפיד וליברמן, לא אנחנו. << דובר_המשך >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> שמענו חברת כנסת שפונה לחברת כנסת חדשה, ואומרת לה: גברתי, אין לך יכולת לדבר, את נורבגית. חבר'ה, מישהו פה קצת הגזים בסגנון. ברשותכם, אני רוצה להתייחס לחוק הנורבגי – – << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> המנופח. << דובר_המשך >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> – – כדי שנשים את הדברים כפי שהם. החוק הוא חלק מחוקה נורבגית, הפועלת כבר עשרות שנים בנורבגיה ואף במדינות נאורות נוספות, כמו שבדיה, הולנד, צרפת וכמובן ישראל. החוק, וההיגיון העומד מאחוריו, אומרים שצריך להעמיק את ההפרדה בין רשויות השלטון – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> דקה, דקה, אני אתייחס. שנייה, תן לי לסיים. החוק אומר לעשות הפרדה בין רשויות השלטון, בכך שמחזקים את פעילות הכנסת מחד, ומאידך מאפשרים לחברי הממשלה לבצע את משימתם בצורה המקסימלית והמיטבית. הרי ברי לכולי עלמא ששר האמון על נושאי משרדו, רצוי וטוב שיעסוק בהם במלוא כוחו ומרצו – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> תכף אני אגיע לעניין שלכם. שנייה. – – וזאת, כמובן, לטובת תושבי המדינה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> כפי שברור לכול שטוב שחברי הכנסת יעסקו בעבודה הפרלמנטרית תוך שהם מקדמים חוקים לטובת מדינת ישראל ותושביה, ובכך איש איש יעסוק בתחומו. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> – – – אין דמוקרטיה, אין כלום. << דובר_המשך >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> ואם בנושא זה עסקינן, אני ארחיב ואומר שלהשקפתי האישית, ראוי שבית המחוקקים יגדל מ-120 ל-150 חברים, כפי שזה קורה בכל המדינות הדמוקרטיות הנאורות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> דקה, עוד משפט אחד, אדוני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. חבר הכנסת יברקן, מספיק, די. << דובר_המשך >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> אני רק רוצה לספר – גדי, בבקשה, חבר הכנסת גדי. הלכתי לבדוק היכן ומתי צמח החוק הנורבגי. גיליתי – תקשיב רגע, חבר הכנסת גדי – גיליתי שהחוק חוקק ב-2015. אני מניח שאתה יודע מי עשה בזה – – – << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> שנייה, תן לי רגע, לא סיימתי. ואז מצאתי ובדקתי מי היו השרים. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> שנייה, אל תפריעו לי, חבר'ה. בדקתי ומצאתי מי היו השרים, והסתבר שחברי הטוב משולם נהרי החליף – הכניס – את חבר הכנסת גואטה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> ומצאתי שהשר פרוש, שנמצא איתנו, החליף את יעקב אשר; והשר, ידידי יצחק כהן, הכניס את דני סיידה; והשר – עוד פעם – פרוש, החליף את יצחק; והשר אריה דרעי החליף את אוריאל בוסו; והשר יעקב ליצמן החליף את אליהו חסיד. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> אחד מכל סיעה. גם שניים מכל סיעה. לא כל המפלגה. שישה. << דובר_המשך >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> ואורי מקלב החליף את אליהו ברוכי; וידידי יואב בן צור החליף את אשר טייב; וציפי חוטובלי החליפה את אריאל קלנר. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> חבר כנסת – – – שישה – – – << דובר_המשך >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> חבר'ה, לא המציאו את הדבר הזה היום. עכשיו אני רוצה להגיד לכם עוד משהו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת יברקן, חבר הכנסת יברקן, די. חבר הכנסת יברקן. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> שישה חברי כנסת – – – << דובר_המשך >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> גדי, תקשיב רגע. חבר הכנסת גדי, אם דנים לגופם של מחפשי ג'ובים ועובדים זרים, כפי שאתם מכנים אותם, נמצא פה פרופ' יוסי שיין – – – << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> שישה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת יברקן, די. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> לא, הוא מסלף. הוא מסלף את החוק. << דובר_המשך >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> האם לחבר הכנסת יוסי שיין קוראים איש מחפש עבודה? האם לחבר הכנסת – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די, די, תעלה אחר כך לדוכן ותגיד. אתה לא יכול לנאום מהכיסא. די, אני קורא אותך קריאה – – – << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> ארבעה חברי כנסת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בסדר. אני קורא אותך בפעם הראשונה. די. תודה רבה, חבר הכנסת יצחק הלוי. תודה, תודה. << דובר_המשך >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> מדובר פה באוכלוסייה משובחת וראויה, וראוי – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת הלוי, תודה. << דובר_המשך >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> אני מסיים, אדוני. וראוי – אם אתם רוצים לדבר על החוק, תדברו על החוק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת יצחק הלוי. << דובר_המשך >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> תפסיקו לעסוק באנשים ברמה האישית. לא ראוי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי, תודה רבה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מאיר, אל תדבר עם הידיים. דנה וייס לא מרשה לדבר עם הידיים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת פינדרוס, אני אאפשר לך, למרות שלא היית נוכח, שלוש דקות. חבר הכנסת סלאלחה, עוד שלוש דקות, בבקשה. עוד שלוש דקות. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר. << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת פרוש, אתה מפריע לחבר סיעתך. תודה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הטפת לנו מוסר במשך שלושה שבועות, אדוני השר, שנאת חינם. דיברת איתנו שצריך להיזהר בשנאת חינם. בפרשת שמיני אומרת התורה: "אני ה', המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים, והייתם קדושים כי קדוש אני". << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> אין שר במליאה – – – שר אחד. ממשלה מנופחת, כל כך הרבה שרים ואין שר במליאה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בסדר, שמעתי. בסדר. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> השר יצא החוצה. אומר רש"י: על מנת שתקבלו מצוותיי העליתי אתכם, והוצאתי אתכם מכאן. אנחנו באים לארץ הזאת בזכות שמירת הכשרות ושמירה מהטרפות, כמו שרש"י אומר קודם: על כל נמלה, על כל תולעת, כמה לאווין יש. לנו יש – ואדון השר, חבל לי שהוא לא שומע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אה, יש שר, יש שר, יש שר. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדון שר הדתות, חבל לי שהוא לא שומע ולא מקשיב. השר אמר לנו מוסר, ואמר לנו שזה יחזק את הבד"צים. נכון, זה יחזק את הבד"צים. אם היה אכפת לנו מכסף, היינו בעד הרפורמה שלך – זה יחזק את הבד"צים, זה יביא כסף לחרדים. אבל מה עם שני מיליון האזרחים המסורתיים שצורכים כשרות? מה עם אותם שני מיליון שהולכים עכשיו לאכול, בזכותך, נבלות וטרפות? איפה אהבת ישראל שלך? למה שנאת החינם הזאת לאותם שני מיליון אזרחים מסורתיים? אתה יודע שלנו זה טוב. אתה יודע שלבד"ץ בית יוסף הרפורמה הזאת טובה. אתה יודע שלבד"צים החרדיים זה טוב. אתה יודע שההתנגדות שלנו היא בגלל אותם שני מיליון יהודים מסורתיים. איפה אהבת ישראל? למה לא אכפת לך מאותם שני מיליון אזרחים שהולכים לאכול נבלות וטרפות – וזה יירשם על שמך – בגלל איזה רב בשוהם שרוצה להקים מערכת כשרות, והוא גם יפסיד מהמהלך הזה? הוא אפילו לא מבין בזה, הוא יפסיד מהמהלך הזה. הבד"צים ירוויחו, בית יוסף ירוויחו, העדה החרדית ירוויחו, שארית ישראל; אבל אותה מסעודה משדרות לא תאכל כשר, אותו שמעון מדימונה לא יוכל לאכול כשר, אך ורק בגללך. איפה אהבת ישראל? על זה, על זה אכפת לי. איפה אהבת ישראל על זה שאנחנו נסבול פה, בארץ הזאת, כי על זה הובטחה לנו הארץ. על הדבר הזה, כן, על נמלה אחת שתיכנס מירק שלא יצליחו לנקות. על הדבר הזה, שאותם אנשים יאכלו נבלות וטרפות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתה יודע שלא דאגנו לעצמנו. תדאג לאהבת ישראל, כמו שאנחנו עושים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סלאלחה. חבר הכנסת סלאלחה. חבר הכנסת סלאלחה, בבקשה, אתה רוצה לדבר? בבקשה. בבקשה, שלוש דקות. בבקשה, שקט. נא לשבת. סדרנים, להושיב את חברי הכנסת, בבקשה. << דובר >> עלי סלאלחה (מרצ): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, כבוד מזכירת הכנסת, כבוד השרים והשרות, חברי הכנסת וחברות הכנסת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני לא רוצה להפריע לך, אבל שאלה רצינית. תציג את עצמך, אני לא מכיר אותך. << דובר_המשך >> עלי סלאלחה (מרצ): << דובר_המשך >> אני חבר הכנסת עלי סלאלחה מבית ג'ן, מנהל בית ספר מספר אחת במדינת ישראל. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מאיזו מפלגה? מאיזו מפלגה? << דובר_המשך >> עלי סלאלחה (מרצ): << דובר_המשך >> מרצ. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> במקום מי? << דובר_המשך >> עלי סלאלחה (מרצ): << דובר_המשך >> עיסאווי. השר עיסאווי פריג'. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אה, קיבל חדר. עיסאווי, קיבלת חדר. עיסאווי קיבל חדר – – – << דובר_המשך >> עלי סלאלחה (מרצ): << דובר_המשך >> טוב, חברים, אני רוצה להעלות פה נושא מאוד מאוד חשוב לכולנו, לכלל עם ישראל – אני רק מבקש לשמוע אותי בנאום הראשון שלי. בזמן שבעולם ציינו אתמול לראשונה בהיסטוריה את יום האו"ם למניעת טביעות, אצלנו ביומיים האחרונים קיפחו את חייהם שבעה בני אדם אשר טבעו למוות בחופי ישראל או בבריכותיה. מנתוני מגן דוד אדום עולה כי 22 בני אדם מתו בטביעה מתחילת עונת הרחצה, ומתוכם 12 הם ילדים. מתוכם 12 מתים שהם ילדים. חברים, אלו הילדים שלנו. כמו כן, הנתונים מראים כי 132 בני אדם נזקקו לטיפול רפואי כתוצאה מטביעה, חלקם התאשפזו במצב קשה וחלקם במצב אנוש, וכמו כן מונשמים. אני פונה למשפחות של ההרוגים ומביע את תנחומיי על אובדן יקיריהן. אני רוצה לפנות מכאן להורים, למדריכים בקייטנות, לבעלי בריכות שחייה, לצעירים, לצעירות, ולכל אזרחי המדינה: אנא מכם, תישמעו להוראות הבטיחות ותתייחסו לשלטים או למודעות שמפורסמים הן בחופים והן על ידי הגורמים הרלוונטיים והמוסמכים. תשמרו על עצמכם. תשמרו על ילדיכם, על האהובים שלכם. אל תיכנסו לים או לנהר או לבריכה לבד, בלי ליווי, וכמובן לא לשחות ולהיכנס לחופים לא מוכרזים או לא מוסדרים אם אין שם מציל או פיקוח. צד ימין שלי, אם תשמעו אותי, אני אשמח. אני פונה מכאן, מעל בימת הכנסת, לכל הגורמים המוסמכים והאחראיים: בואו ביחד נפעל לקידום הנושא הכואב הזה ונפעל, כל אחד ואחת מאיתנו, להגברת המודעות, הגברת ההסברה, בכדי למנוע את האסון הבא. אני אפעל לקידום יום לאומי – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עלי סלאלחה (מרצ): << דובר_המשך >> – – לזהירות בשחייה ובחופים ואדאג מול שרת החינוך ומשרד החינוך לקידום פרויקט לימודי, בדומה לפרויקט זהירות בדרכים. מניסיוני בחינוך, שינוי תפיסה ותהליך לימודי יביאו לשינוי ויובילו אותנו ואת ילדינו לחוף מבטחים – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עלי סלאלחה (מרצ): << דובר_המשך >> – – גם בנושא הכואב הזה. תודה רבה לכם. בהצלחה לכולנו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. השר מתן כהנא, בבקשה. חברי הכנסת, בבקשה לשבת במקומות. בבקשה לשבת במקומות. חברי הכנסת, נא לתפוס את המקום. חברי הכנסת, מעט שקט ונא לתפוס כל אחד את מקומו. << דובר >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר >> אדוני היושב-ראש – לא שומעים אותי. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> עדיף שלא ישמעו אותך, מתן. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> עוד לא התחלתי, מה אתם צועקים? עוד לא התחלתי. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת ארבל, די. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> פעמיים תחזור על השקרים. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> עוד לא התחלתי, כבר אתם צועקים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הוא מדבר על היסטוריה בכלל, חבר הכנסת ארבל. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> או על מטוסי קרב. או על מטוסי קרב. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, חבריי השרים. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – את ההיסטוריה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – אין לך בושה. כמה – – – ביום אחד. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> הוא מדבר על אנטיוכוס. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די, זה לא מכובד. חברים, זה לא מכובד להגיד את זה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> בכנות, חבריי, אני לא כל כך מבין על מה ההתנגדות. << קריאה >> אופיר אקוניס (הליכוד): << קריאה >> בושה וחרפה – שולחן הממשלה ריק באי-אמון, הממשלה הגדולה בתולדות המדינה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שב. שב. << קריאה >> אופיר אקוניס (הליכוד): << קריאה >> לזה תתייחס. אני אדבר, אל תדאג, נרשמתי לדיבור בחוק הזה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> חבריי חברי הכנסת, צעקתם פה מרה על תוכנית ההצלה שלי למערכת הכשרות, ואני לא כל כך מבין: למה אתם כל כך מפחדים שסוף-סוף – – << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> אנחנו לא מפחדים – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> – – נתקן את מערכת הכשרות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> נתקן את מערכת הכשרות – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת מלכיאלי, חבר הכנסת ארבל, די. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> – – מערכת עם חוליים כל כך גדולים. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> הרב קוק מתהפך בקברו על מה שאתה עושה לו. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אתם יודעים בדיוק מי מתהפך בקברו ומי חושב, ומה הקדוש ברוך הוא רוצה בדיוק. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת ארבל, די, זה לא מכובד. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> זה מה שאתם יודעים. ועומד פה חבר הכנסת – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת יברקן, שב, בבקשה. מספיק. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת ארבל, די. בבקשה. חבר הכנסת אבוטבול, אני מזכיר לך, אתה בשתיים. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> ויושב שם חבר הכנסת גפני וצועק עליי: אנטיוכוס. ואתה יודע מה, חבר הכנסת, זה כל כך עלוב. זה כל כך עלוב – אנטיוכוס, אנטיוכוס. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> הציבור ישפוט. תתבייש לך, אתה עושה כל כך הרבה חילול השם, גפני. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> כל כך הרבה חילול השם. איזה ביזיון, איזה ביזיון. פשוט בושה וחרפה. בושה וחרפה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> תתייחס למהות, מתן. אנטיוכוס רצה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – בושה וחרפה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בוסו, אני מזכיר לך שאתה בשנייה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> בא לפה יהודי ירא שמיים לתקן את מערכת הכשרות, ואתה צורח עליו כמו איזה פרחח. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> סוף-סוף במדינת ישראל, אחרי התוכנית שלי, אחרי תוכנית ההצלה למערכת הכשרות, אנשים באמת יאכלו פה כשר. אנשים באמת יאכלו כשר. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מה תעשה כשגלעד קריב יאכל כשר – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> וחבל, חבר הכנסת, שאתה לא סומך על הרבנות, לא סומך על הרבנים שהרבנות ממנה. חבל. אני סומך על הרבנות הראשית לישראל, חבל שאתה לא סומך עליהם. חבל שאתה לא סומך עליהם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מה תעשה כשהרב קריב – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אבל עכשיו אני רוצה להקריא לכם משהו שהרב יעקב מדן כתב על אירועי תשעה באב האחרונים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – בגלל זה חרב בית המקדש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בוסו, בבקשה לצאת החוצה. תחזור לקראת ההצבעה. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> בגללו חרב בית המקדש. על זה חרב בית המקדש. אתה גורם לשנאת חינם. אתה גורם לשנאת חינם. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> בגלל הרב יעקב מדן – רגע, אני רק רוצה שיירשם בפרוטוקול. בגלל ראש ישיבת הר עציון חרב בית המקדש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת בוסו. בבקשה לצאת החוצה. תחזור להצבעה. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> זה שנאת החינם שאתה עושה – – – (חבר הכנסת אוריאל בוסו יוצא מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> זה מה שחבר הכנסת בוסו אמר: בגלל ראש ישיבת הר עציון חרב בית המקדש. נפלא. כמה נמוך עוד אפשר לרדת. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> פה צועקים: אנטיוכוס, פה צועקים שבגלל ראש הישיבה חרב בית המקדש. מה להגיד? ממש יפה. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אבל ככה כותב הרב: "צפיתי בסרטון הקצר שהראה נערי ישיבות, נערות אולפנה ואנשים נוספים המגיעים בשקט, ביעילות ובסדר מופתי לרחבת ישראל שמדרום לשער המוגרבים בכותל המערבי, רחבה המרוחקת ומבודדת מרחבת הכותל". << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> "רחבה שהוכשרה לצורך מי שאינם מעוניינים בתפילה כהלכתה, תפילה המפרידה במחיצה בין גברים לנשים. הצעירים הנזכרים ירדו לרחבה עם מחיצה מתקפלת, הקימו אותה בזריזות, חילקו את הרחבה בין גברים לנשים ועמדו להתפלל בה ולומר קינות. כשהגיעו אלו שרצו להתפלל בלא הפרדה, כנראה בארגון התנועה הקונסרבטיבית, לפינה משלהם, הפריעו להם צעירינו בקריאות שונות. המהומה והמריבה החליפו את התפילות והקינות. מסתבר שעל פי החוק מימשו צעירינו את זכותם כחלק מעם ישראל להתפלל במקום. אין במקום איסור מפורש על תפילה נפרדת. אינני יודע מה אומר החוק על הצבת מחיצה ארעית. מלבד השמירה על החוק הם גם ביטאו מחאה לגיטימית על הניסיון לכאורה לערער על חשיבות שמירת ההלכה בכותל המערבי, מסורת שנשמרה מאות שנים בכותל. מה היה המחיר של המעשה הזה?" << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אף אחד לא מקשיב. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> "אנשים שאינם שומרי הלכה מובהקים ביקשו להתפלל ולקונן בתשעה באב על חורבות מקדשנו בדרך הנראית להם – אני משוכנע שבטעות – נכונה יותר, נשים וגברים יחדיו. המדינה בנתה להם רחבה זו במיוחד במרחק ראוי מרחבת הכותל, כדי שלא לפגוע ברגשות המתפללים שומרי ההלכה. אנשינו נכנסו לרחבה שיועדה לכך בכוונה תחילה – כאמור, על פי החוק – כדי לפגוע בהם, לצער אותם ולמנוע מהם את מה שתכננו. הדבר נעשה באמצעות תפילה לה' סמוך לחורבות המקדש, וביום שכולנו מצווים בו לכפר ולתקן משהו משנאת החינם ששרפה את מקדשנו, החריבה את ביתנו והגליתנו מארצנו". << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> "מיום שנכנסו הצנחנים וחטיבת ירושלים לעיר קודשנו בששת הימים, מיום מעמד הצנחנים בכותל בניצוחו של הרב גורן, הייתה רחבת הכותל ביטוי עז לכמיהת שבטי ישראל השונים לאחדות בסמוך למקום השכינה. שם מושבעים הצנחנים עד היום, ולשם משתדל כל יהודי לבוא עם משפחתו ולו פעם אחד או לפעמים בודדות". << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – לא שומעים – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> תהיו בשקט, תשמעו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תהיו בשקט אז תשמעו. תפסיקו להגיד שלא שומעים. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הצד הזה מרעיש מאוד. בבקשה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> "ברחבה זו הייתה קבלת הפנים הנלהבת לנתן שרנסקי – –" << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת ארבל, מספיק. די, די, זה לא מכבד אותך. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> "– – בעת שיצא מכלאו, ושם היה לפני מספר שנים מעמד 'הקהל', שנועד לחבר את התורה לכלל ישראל". << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> "ברחבה זו היו דברים נוספים שאיחדו את עם ישראל לרגעים בודדים, רגעים שאנו כה זקוקים להם. המעשה הנזכר ברחבת ישראל בא להביע לפני כל העולם שרחבת הכותל, על כל נספחיה ובכל מרחק, שייכת רק לשומרי ההלכה ולשומרי ההפרדה במחיצות, וכל המגיע לשם הוא אורח של בעלי המקום שומרי הלכה. מחיר ההבנה הזאת עלול להיות כה כבד שאינני מעז לכתוב אותו". << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> עכשיו, אני רוצה להקריא לכם עוד משהו שכתב – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> כמה אפשר לשקר בכמה שורות – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> – – עיתונאי במקור ראשון – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> מתן קריב, גלעד כהנא, גלעד כהנא, מתן קריב, מדבר בנט תרחק. מדבר בנט תרחק. << קריאה >>משה ארבל (ש"ס):<< קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> הדברים – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת ארבל, מספיק. קריאה ראשונה. די, זה לא מכובד. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> חבר הכנסת ארבל, דברים שאמרתי – דברים כאלה נאמרים ואני לא מאמין להם, והוצאתי הבהרה שזה מה שאמרתי. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> מדבר בנט תרחק. מדבר בנט תרחק. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אז חבל שאתה מצטט ציטוט שלא אמרתי. שלא אמרתי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת ביטון. חבר הכנסת ביטון, מספיק. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אני רוצה לקרוא דברים שכתב בשבת האחרונה עיתונאי צעיר במקור ראשון, קוראים לו יאיר אגמון. אהבתי את מה שהוא כתב. יאיר, אני מקווה שאתה סולח לי שאני קורא את הדברים שלך. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> בושה וחרפה. בושה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> "במוצאי השבת שעברה, בערב תשעה באב בלילה, התקיימה בכותל המערבי תפילה שקטה וקטנה של קבוצה קטנה של אנשים מהתנועה המסורתית בישראל". << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> מדבר שקר תרחק. מדבר שקר תרחק. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> "הם הגיעו לעזרת ישראל, רחבה מעורבת, רחוקה ונפרדת שהוקצתה במיוחד לתפילות מעורבות מהסוג הזה. הם ישבו בשקט, בחושך, וניסו לקרוא את מגילת איכה". << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת פינדרוס, בבקשה, החוצה. מספיק. תחזור כשתהיה הצבעה. בבקשה, החוצה. תודה. (חבר הכנסת יצחק פינדרוס יוצא מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> "אבל הם לא הצליחו לקרוא אותה, כי חבורה ענקית של צעירים וצעירות משולהבים וזועמים הקיפה אותם וצרחה לעברם 'שירי קודש', במטרה מוצהרת להפריע להם בתפילתם. אני כותב 'שירי קודש' במירכאות, כי שום דבר לא היה קדוש בשירה שלהם. זו הייתה שירה שכל-כולה שנאה". << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> מתן קריב, מתן קריב. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> "זו הייתה שירה שכל-כולה צרות עין, זו הייתה שירה שכל-כולה חוסר סובלנות, זו הייתה שירה מבישה ועלובה ועצובה ואפילו מסוכנת". << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> מתן קריב, מתן קריב. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> "בערב תשעה באב, מול קיר התמך של המקדש אשר חרב, קבוצה ענקית של צעירים וצעירות מחרחרים שנאה בעולם – – – כאילו, מה אכפת לכם, מה אכפת לכם שאנשים אחרים מתפללים תפילה אחרת, במקום אחר? איך יכול להיות שזה מה שדחוף לכם לעשות, להתקרב לאנשים שאתם לא מכירים, כדי – – –" << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> אנטיוכוס. אתה אנטיוכוס – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת ארבל, החוצה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> "לגשת אליהם כדי לצרוח עליהם. איך יכול להיות שזה מה שמתחשק לכם לעשות". << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עצור שנייה. חבר הכנסת ארבל, אתה לא תקרא במליאה דבר כזה. החוצה. חבר הכנסת ארבל, בבקשה, החוצה. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> שלוש קריאות – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> "איך יכול להיות שהערכים שלכם" – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אל תגיד לי מה לעשות. חבר הכנסת ארבל, בבקשה, החוצה. חבר הכנסת ארבל, על מילה כזאת, החוצה. מספיק עם זה. יש גבול לאמירות האלה. חבר הכנסת ארבל, החוצה – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> למה אתה משקר לציבור? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> איזה בושה. איזה בושה לקרוא לשר בישראל דבר כזה. חבר הכנסת ארבל, החוצה. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> לא קראת אותי שלוש קריאות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אחר כך תגיד שלא קראתי אותך שלוש קריאות. החוצה. בבקשה החוצה. תודה. (חבר הכנסת משה ארבל יוצא מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> עכשיו אני אקריא לכם משהו שכתב מוטי קרפל, ואני אקריא אותו שוב כי הוא כל כך חשוב: "אני יהודי אורתודוקסי לחלוטין, מאמין בתורה מהשמיים ומנסה לקיים תרי"ג מצוות כפי שקיבלנו מאבותינו ככתבן וכלשונן". << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברי הכנסת – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> "בהרבה מובנים אני חרד"לי, ודווקא משום כך אני לא יכול להבין את מה שאירע בכותל המערבי. מתפללים מהציבור הדתי, הציבור שלי, התייצבו עם מחיצות בעזרת ישראל, הרחבה הנמצאת דרומית לרחבת הכותל הרגילה – –" << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> "– – ומיועדת לציבור שמעדיף 'תפילה שוויונית', כלומר בלי הפרדה של גברים ונשים. הרחבה הזו נועדה לרפורמים וקונסרבטיבים ולכל מי שמעדיף להתפלל בלי הפרדה, במשפחות". << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין לך ציבור, אין לך כלום – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> שוב, זו לא רחבת הכותל הרגילה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה כולך אפס, אין לך ציבור בכלל. אף אחד לא איתך – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> "המתפללים ה'דתיים' הביאו מחיצות כדי לארגן ברחבת ישראל תפילה בהפרדה, במחאה ובהתרסה נגד הנוהל המקובל שם". << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> "עכשיו, אני מאמין, כפי שההלכה מורה, שההפרדה הזו חשובה מאין כמוה". << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> "אני גם מבין מצוין את ערכה, אבל קשה לי להבין למה צריך להפריע למי שחושב אחרת". << קריאה >> חיים ביטון (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> "מאיפה הקנאות הזו?" << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> "למי היא מועילה? איך מישהו יכול לחשוב שהיא תשפיע לטובה?" << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. אנחנו נמתין עשר שניות. תאפשרו לאלה שהוצאו החוצה להיכנס להצבעה. נא לתפוס את מקומות הישיבה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> זה אותו דבר בשבילם – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נאפשר לאלה שיצאו החוצה להיכנס. בבקשה, חברי הכנסת, נא לתפוס את מקומות הישיבה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אשר, מה קרה? מה קרה? באת עם גרון – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נא לתפוס את המקומות, אנחנו ניגשים להצבעה על הצעת האי-אמון הראשונה, של סיעת הליכוד. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה – 48 נגד – 65 נמנעים – אין הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 50, יחד עם שני חברי הכנסת ברקת ודיסטל, בסך הכול, 65 – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 65 נגד, 50 בעד. אני קובע שהצעת האי-אמון לא עברה. בהצעת האי-אמון השנייה – פגיעה זוחלת, של המשותפת – ההצבעה היא הצבעה שמית. << קריאה >> שר החוץ יאיר לפיד: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הוספתי. ההצבעה היא הצבעה שמית. מזכירת הכנסת, בבקשה. שקט במליאה, תודה. בבקשה, שקט, אתם לא תשמעו אותה, ואחר כך יהיו טענות לטעויות. בבקשה, שקט, הצבעה שמית. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חבר הכנסת) משה אבוטבול – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הוא מדבר בטלפון. משה אבוטבול. אתה יכול להגיד שאתה לא משתתף, משה אבוטבול? << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> מדבר בנט תרחק. לא משתתף. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא משתתף. תודה. אנחנו צריכים לרשום את זה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה לך. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חבר הכנסת) משה אבוטבול – אינו משתתף בהצבעה סמי אבו שחאדה – בעד אלי אבידר – נגד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – נגד ינון אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח סעיד אלחרומי – אינו נוכח דוד אמסלם – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, למה השעית את ביטן? אני לא משתתף. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בכאב לב. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, לא, ברצינות. למה אתה עכשיו עושה לי כאב לב? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תבוא אליי למשרד, אני אסביר לך. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) דוד אמסלם – אינו משתתף בהצבעה אופיר אקוניס – אינו משתתף בהצבעה משה ארבל – אינו נוכח << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת טופורובסקי, אתה מפריע לה לראות את חברי הכנסת. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד אוריאל בוסו – אינו נוכח ענבר בזק – נגד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> לא רוצה לענות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא משתתף. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> שהוא יגיד את זה בקולו. אני לא יכולה כך. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> אני לא חייב להגיד כלום. לא חייב להגיד כלום. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא משתתף? << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> אני חייב להגיד משהו? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא משתתף. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת ביטן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תשעה אותו גם על זה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת ביטן. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> מה, אני חייב להגיד משהו? לא חייב להגיד כלום. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בסדר. חבר הכנסת ביטן לא משתתף. אני אהיה לך לפה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) דוד ביטן – אינו משתתף בהצבעה ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – נגד אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – אינה משתתפת בהצבעה ניר ברקת – אינו נוכח יאיר גולן – נגד מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – אינו משתתף בהצבעה גילה גמליאל – אינה משתתפת בהצבעה מאזן גנאים – אינו נוכח בנימין גנץ – נגד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צבי האוזר – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו משתתף בהצבעה שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – אינה נוכחת רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו משתתף בהצבעה ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – בעד אלון טל – נגד דסטה גדי יברקן – אינו נוכח מאיר יצחק-הלוי – נגד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח יום טוב חי כלפון – נגד עופר כסיף – בעד אופיר כץ – אינו משתתף בהצבעה חיים כץ – אינו משתתף בהצבעה ישראל כץ – אינו משתתף בהצבעה רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה משתתפת בהצבעה יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – נגד יעקב ליצמן – אינו משתתף בהצבעה גבי לסקי – אינה נוכחת יאיר לפיד – נגד לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – נגד טטיאנה מזרסקי – נגד פטין מולא – אינו נוכח מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – אינו משתתף בהצבעה אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח אבתיסאם מראענה – אינה נוכחת יעקב מרגי – אינו נוכח מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת עידית סילמן – נגד עלי סלאלחה – נגד בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – בעד מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – בעד חוה אתי עטייה – אינה משתתפת בהצבעה יצחק פינדרוס – אינו נוכח שירלי פינטו קדוש – נגד מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – נגד אלכס קושניר – נגד יואב קיש – אינו נוכח גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – נגד שמחה רוטמן – אינו נוכח יעל רון בן משה – נגד מוסי רז – נגד אפרת רייטן מרום – נגד ג'ידא רינאוי זועבי – אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה משתתפת בהצבעה אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – נגד רם שפע – נגד נירה שפק – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת שלא היו נוכחים במליאה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח סעיד אלחרומי – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח חיים ביטון – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת מאזן גנאים – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צבי האוזר – אינו נוכח מיכל וולדיגר – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח דסטה גדי יברקן – אינו נוכח אלי כהן – אינו משתתף בהצבעה מאיר כהן – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח גבי לסקי – אינה נוכחת פטין מולא – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח אבתיסאם מראענה – אינה נוכחת יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח יואב קיש – אינו משתתף בהצבעה שלמה קרעי – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת שמחה רוטמן – אינו משתתף בהצבעה ג'ידא רינאוי זועבי – אינה נוכחת אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח עמיחי שיקלי – אינו נוכח << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> האם יש מישהו באולם המליאה שמזכירת הכנסת לא קראה בשמו ומעוניין או קראה בשמו ומבקש להצביע? הינה, גבי לסקי. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חברת הכנסת) גבי לסקי – נגד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה לסכם. האם יש מישהו באולם המליאה – חבר הכנסת לוין, חבר הכנסת לוין, חבר הכנסת לוין משתתף? לא משתתף. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חבר הכנסת) יריב לוין – אינו משתתף בהצבעה << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תמה ההצבעה, בבקשה לסכם. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: שישה בעד, 53 נגד. הצעת האי-אמון לא עברה. בבקשה לתפוס את המקומות, אנחנו עוברים להצעת האי-אמון האחרונה. חברי הכנסת, בבקשה לתפוס את המקומות. חברי הכנסת, חבר הכנסת גלנט, אנחנו רוצים לעבור להצבעה, בבקשה. אתה לא רוצה להצביע? אני רק מבקש שתתפוס את מקומך. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון האחרונה, של יהדות התורה והשבת אגודת ישראל – דגל התורה. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> מה השם שלה? מה השם? השם של ההצעה? << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> איך קוראים – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אם לא שמת לב, אני לא רוצה להגיד, וגם הערתי את תשומת ליבם. אני לא רוצה להגיד ואני לא מקבל ממך הוראות, חבר הכנסת ארבל. לא מקבל ממך הוראות. עכשיו תהיה בשקט. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> – – – מצביע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עכשיו תהיה בשקט. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עכשיו, בבקשה, תהיה בשקט. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו עוברים להצבעה על הצעת האי-אמון האחרונה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות יהדות התורה וש"ס להביע אי-אמון בממשלה – 49 נגד – 59 נמנעים – 3 הצעת סיעות יהדות התורה וש"ס להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 50 בעד, כולל ניר ברקת, 59 נגד. הצעת האי-אמון נמחקה ולא עברה. תודה רבה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> לך, לך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול, חבר הכנסת אבוטבול, קריאה שלישית. צא החוצה, בבקשה. להסתתר מאחורי המסכה ולהפריע זו באמת חוכמה אחת גדולה מאוד, שלא מכבדת אותך. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> המסכה לא – – – אותנו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, צא החוצה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> בכיף. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> צא החוצה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> באהבה, באהבה. זה לא כבוד להישאר בממשלה הזאת, ממשלת טרפה. (חבר הכנסת משה אבוטבול יוצא מאולם המליאה.) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני – חברי הכנסת, מספיק, היו כאן יותר מדי צעקות. << נושא >> נאום בכורה של חבר הכנסת יוסף שיין << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא, סעיף 3 – נאום בכורה של חבר הכנסת יוסי שיין, בבקשה. אני מצטער, חבר הכנסת גפני, מחילה, היו כאן יותר מדי צעקות בנושא הזה. אני מתנצל, אני לא יכול להמשיך עם הנושאים האלה, בפרט לאחר ההפרעות שהיו פה. תבוא אחר כך. אני רוצה לדבר איתך גם ברמה האישית על הכותרת החברית. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> בהזדמנות אחרת, אבל – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בסדר, מה, כמה פעמים לא אישרת לי? למדתי ממך. בבקשה, חבר הכנסת שיין, נאום בכורה, בבקשה. << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, נבחרתי לכנסת ישראל לאחר כארבעה עשורים כחוקר ומרצה באקדמיה. במשך השנים הייתי מעורב גם בעשייה ציבורית מתוך אמונה באתוס היווני הקדום שלפיו האדם הטוב הוא האזרח הטוב. למרות שפעמים רבות נשאתי דברים על במות חשובות בארץ ובעולם – אפילו בפרלמנט הבריטי – לעמוד על במת הכנסת היא זכות שאין דומה לה והתרגשותי גדולה. בגלריה למעלה יושבים חבריי הטובים, ואני שמח שהם כאן. באולם המליאה נמצאים גם חברי וחברות כנסת שהיו תלמידיי באוניברסיטה ועוד ידידים ותיקים וחדשים המשתייכים לכל הקשת הפוליטית. אני אסיר תודה לכולם על קבלת הפנים החמה שזכיתי לה. תודה מיוחדת לשר החוץ וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד, שהסכים לברך. אני מגיע לכנסת ישראל חדור תחושת שליחות, ומודה על ההזדמנות שניתנה לי לשרת כנבחר ציבור במדינת ישראל. חבריי היקרים, ישראל עבורי היא סיפור אהבה, פלא של ממש. גם כשחייתי תקופות ארוכות בנכר מעולם לא היה בי ספק שזהו ביתי היחיד. גם ילדיי האהובים, איתן ואמילי, שגדלו בארצות הברית לאימא אמריקאית, ידעו תמיד כי הבית שלהם הוא בישראל ואני מודה יום-יום על כך שבבגרותם הם ביססו עצמם בארץ. אדוני היושב-ראש, כחבר כנסת אני גאה לשרת בקואליציה החדשה, שהיא לדעתי ציון דרך חשוב בהיסטוריה הפוליטית הישראלית. הממשלה החדשה מבטאת את רוח ההתחדשות של הדמוקרטיה הישראלית. תהליך חילופי השלטון עצמו הוא קריטי לחיזוק החיים הלאומיים והדמוקרטיים, ובניית הקואליציה הנוכחית היא לדעתי לא פחות דרמטית מחילופי השלטון במהפך של 1977. חילופי שלטון, אדוני, הם הכרחיים למניעת קיבעון וסיאוב, אך הרבה מעבר לחשיבות חילופי השלטון עצמם, הקואליציה שהוקמה חייבת להוות נקודת מפנה בהוויה הציבורית ובתרבות הישראלית כולה. העובדה שהקואליציה משלבת זרמים אידיאולוגיים מכל הספקטרום הפוליטי ונציגים מהקשת המגוונת של החברה הישראלית – יהודים וערבים, דתיים וחילונים, ימין ושמאל, מזרחים ואשכנזים, עולים וותיקים – נותנת תקווה לחיים הרמוניים יותר של הישראלים. ייסודה ותפקודה של הקואליציה מצביעים לדעתי על בגרות ועל מנהיגות של כל חבריה, ושימורה הוא לא רק זכות אלא חובה לעיצוב הבית הישראלי, שסבל בשנים האחרונות מזעזועים וממתחים קשים, שערערו את יסודות הבית עצמו, את הממשל והדמוקרטיה. יש בבית הזה רבים המנסים לטעון שזוהי קואליציה לא טבעית, לא לאומית, ואף לא לגיטימית. לדעתי המציאות הפוכה לחלוטין. זוהי קואליציה שאין טבעית ממנה, והיא נבנתה אחרי שנים שבמהלכן עוותו המושגים "שותפות גורל" ו"המשפחה הישראלית". זוהי קואליציה שנולדה לאחר שנים שבהן נוצרו בקיעים בסדרי השלטון, חוסר איזון עמוק בין חלקי החברה ושנאות בעם. אלה היו שנים שבמהלכן הגדירו הקברניטים את החברה על פי חלוקה בינארית בין טוב לרע, בין עמית לאויב. לא עוד. נפתלי בנט הוא ראש הממשלה של כולם, וכך גם יאיר לפיד. בני גנץ הוא שר הביטחון של כולם וכולם רואים זאת. גם ידידי אביגדור ליברמן הוא שר האוצר של כולם ואין כל מקום לזעקות השבר חסרות הבסיס. גם אילת שקד, גדעון סער, יפעת שאשא ביטון, חמד עמאר, מנסור עבאס, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, מרב מיכאלי, ניצן הורוביץ ועוד רבים וטובות מן השרים הם חלק חשוב מהפסיפס הגדול של הבית הישראלי שהתקבץ כאן. לנגד עיני כולם עומדת אך ורק טובת הבית הישראלי של כולנו. גם מי שאינו שותף בקואליציה אינו אויב, ההפך. כל מי שישראל וטובתה לנגד עיניו ידע שדלת הבית שלנו פתוחה בפניו. אני רואה עצמי מעל הכול כחייל במשמרת הקואליציה הנדירה הזאת. אני גדלתי בישראל של שנות החמישים והשישים של המאה הקודמת. גרתי בשיכון עממי בגבעתיים בעידן התמימות. דוד שיין, אבי, עליו השלום, שירת כנער בנוטרים ולחם במלחמת השחרור. הוא רכב לעבודה על אופניים בלי מנוע, ואימי, חנה שיין ז"ל, זמרת ופסנתרנית מחוננת, הייתה מחנכת דגולה בשכונת התקווה ונסעה 30 שנה מדי יום בשני אוטובוסים על מנת לאהוב ולטפח את הילדים שלה שם. בבניין השיכון שלנו גרו 12 משפחות. כל הילדים שיחקו למטה בחצר, בנו סוכות והלכו לתנועה. הבניין היה מעין לגו צבעוני ישראלי חדש, שבו חיו שורדי שואה שנאחזו בחיים ועולים מכל הגלויות. שכנתי דניס, תיבדל לחיים ארוכים, שהגיעה לארץ כנערה ממרוקו, הייתה עבורי אימא שנייה וילדיה הם עד היום כמו אחיי ממש. בשנות השישים המוקדמות, חבריי, חיינו בלי טלפון, בלי מכונית ובלי טלוויזיה. קראנו עיתונים, שמענו רדיו ומוזיקה מכל הגוונים והלכנו לספרייה להחליף ספרים. אספנו בולים, ומעטפות היום הראשון של השירות הבולאי, שהיו מגיעות בכל חודש, היו אירוע של ממש. גם קניית כרך נוסף של האנציקלופדיה העברית הייתה אירוע. בשבתות היינו מתפללים ולומדים בבית הכנסת הספרדי שמול הבית, שם חילקו לנו ספרים וסוכריות, ואחר כך נסענו לסבא ולסבתא או לים במונית. זה הבית שבו גדלתי ושאליו ערגתי בחיי הבוגרים בנכר, לשם נסעתי כדי ללמוד, לגדול ולהרחיב אופקים. אדוני היושב-ראש, חברותיי וחברי הכנסת, ישראל נולדה כמדינה יהודית שביקשה לשחרר את העם משעבוד מלכויות ומשלטון הגויים. זו הייתה מטרתה וזו תכליתה וייעודה. היא הפכה מקלט ליהודים מכל העולם, ותמיד פתוחה לעוד – חברים, אתם מפריעים – אך מראשית ימי הציונות הייתה גם הבנה או יומרה שמעבר להיותה ארץ מקלט, למדינת ישראל יש מטרה ושליחות מוסרית והיסטורית. הציונות נולדה מתוך תהיות על מהותו של העם היהודי – האם אנו עם ככל העמים, או עם לבדד ישכון – כמו גם סביב ויכוחים נוקבים בנוגע למודל הראוי של המדינה היהודית ולמקומם של ערכי הצדק והמוסר היהודי. השאלות שהעסיקו את האבות המייסדים ממשיכות ללוות אותנו גם היום. האם עלינו להיות אור לגויים? מהי מחויבותנו ליהודי התפוצות ולהגנתם? באיזה אופן על ישראל להיות מדינתם של אזרחיה בני המיעוטים הלא-יהודים? עד כמה המדינה מחויבת לשמור על זיקת החברה למסורת ההלכתית? האם ראוי שהמדינה תעודד דבקות בחיי התורה? כיצד ניתן לבסס ליבה ציונית ומה משמעותה של הדמוקרטיה הישראלית? כל אלה שאלות גדולות, שכולנו בבית הזה מכריעים לגביהן שעה-שעה. חברי וחברות כנסת יקרים, ישראל כיום היא חוד החנית של העם היהודי. אנו חיים במאה הישראלית, אשר בה מדינת ישראל, יותר מכל גורם אחר, היא הקובעת את עתיד היהודים והווייתם והיא מגדירה אפילו את משמעות עברם. עוצמת המאה הישראלית משפיעה על הסדר העולמי, על יחסים בין דתות ומקרינה על כל היהודים בעולם, אם ירצו בכך ואם לאו. אפילו האנטישמיות עברה תהליך של ישראליזציה. מציאות זו מטילה על כולנו כאן אחריות יוצאת דופן, שכמותה לא ידענו מאז תקופת הריבונות היהודית בשלהי הבית השני. המשימות המוטלות עלינו כנבחרי ציבור הן עצומות והאחריות כבדה. עלינו לטפח את כל הכוחות היצירתיים הנמצאים בקרבנו. שילוב נכון של השכלה מעולה ומצוינות מדעית וגיוס הרוח הלאומית והאזרחית הם המפתח לשגשוגה של המאה הישראלית. בעשור השמיני לחיינו הריבוניים עלינו לעבור לתוואי שקול יותר של ניהול המדינה, תוואי שאינו מורכב רק מהכרזות על היותנו אימפריה – או, בצד השני, מתגובות קיצוניות הגובלות בהיסטריה. ליחסי ישראל והעמים חשיבות מכרעת, אבל ההתפתחויות הפנימיות של האופי הריבוני הישראלי הן שיכריעו יותר מכול את חיותו, את תרבותו ואת עתידו של עם ישראל. לכן עוצמת ישראל תיקבע בראש ובראשונה על ידי חיזוק הבית פנימה. הסופר דוד גרוסמן טען ערב יום העצמאות ה-70 למדינה כי ישראל החזקה היא אולי מבצר אבל עדיין לא בית. עם כל הכבוד, לדעתי גרוסמן שוגה שגיאה גדולה. ישראל היא אומנם בית שרחוק מלהיות מסודר, אך לישראלים מכל הגוונים יש בו תחושה חזקה של בית אף יותר מאשר לאזרחי מדינות אחרות ומסודרות. לישראלים כולם יש תחושה עמוקה שיש להם בית חם ושיש להם לאן לחזור. תחושה זו מאפשרת להם לנוע ולפעול בעולם הגדול בהצלחה יוצאת דופן, בנינוחות ובביטחון. גם הישראלי הגלובלי המפאר את שמנו בכל העולם הוא פרי הצלחתה הפנומנלית של הריבונות הישראלית. כל ישראלי מכיר את הסלוגן של חברת התעופה הלאומית אל על, "הכי בבית בעולם". ואכן, התחושות הרווחות של הישראלים אינן רק שהמדינה היא בית אלא שעם ישראל הוא משפחה, גם אם היחסים בתוכה מורכבים ומסוכסכים. דווקא מתוך תחושת הבית מתחדדות הטענות הרעיוניות והאמוציונליות של הביקורת עליו. יש בני משפחה שמביעים אי-שביעות רצון עמוקה ממה שמתרחש בתוך הבית ובתוך המשפחה, אולי מפני שהם עדיין לא נקלטו כהלכה בחברה הישראלית, אולי בגלל תחושות של הדרה וקיפוח מתמשכים; יש החשים כאילו גנבו להם את המדינה; אחרים חשים שהאופי הישראלי המתהווה אינו עונה על ציפיותיהם ועל חזונם בגלל פערים כלכליים או שאלות של דת ומדינה, ויש שאינם שבעי רצון בגלל כשלים שהם מזהים בהתנהלות הישראלית בזירה הבין-לאומית או בגלל התחושה שהעולם גדול וישראל קטנה וחונקת. כל אלה מעידים על המאבק המתמיד על עיצוב הבית, אבל מדובר כאן בבית. לכן שומה על קברניטי המדינה היושבים כאן לנהוג משנה זהירות בעיצוב הבית ובהכרעה למי שייך הבית ולמי לא. העמקת השסעים בשאלות אלה עלולה לערער את יסודות הבית. על פי כל המדדים הבין-לאומיים תחושת הפטריוטיות הישראלית גדולה ומרשימה. בישראל אומנם מתנהל דיון מתמיד, שכולל טענות על תסכול, על קיפוח ועל הדרה, כפי שאנחנו רואים גם בבית הזה, טענות שאופיין משתנה במהלך השנים, אבל דיון זה מבוסס על תחושת שייכות של היהודים ושל ערביי ישראל על זכותם על הבית. שיח זה לא קיים באותה צורה בקרב יהודים במדינות אחרות, לרבות בארצות הברית, שכן הם אינם חשים שהם בעלי הבית, ולבטח אינם טוענים לזכאות על מדינתם בשל יהדותם. הישראלים, לעומת זאת, רואים בישראל בית והם משפרי דיור קבועים. אם בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת נתפסה ההגירה מהמדינה כדרך להשגת חיים טובים יותר, הרי בעשורים האחרונים פחות ופחות ישראלים רואים במקומות אחרים בעולם בית חלופי, וזאת אף שהם מסתובבים בעולם יותר מאי פעם. הישראלי מתאפיין בכך שהוא מאפשר לעצמו לטוס מפה לעיתים, לנשום אוויר ואחר כך לחזור לבית החם. הוויכוח האמיתי, אם כן, חברותיי וחבריי, הוא על השליטה הפוליטית, האידיאולוגית והחברתית בבית ועל עיצוב זהותו, ולא על עצם הזכאות לגור בו. שנים רבות מדי הגדירה הפוליטיקה הישראלית את האומה היהודית ואת העם הישראלי על פי מה שמפריד בינינו. הקואליציה הנוכחית באה לשנות. היא מייצגת את הרוב הישראלי הדומם, שאינו שבוי רק בהגדרות החדות של עמית–אויב, שמבין באופן אינסטינקטיבי כי אחים ובני דודים יכולים לשרת ביחד את המדינה גם אם קיימים ביניהם פערים גדולים מאוד, מתוך אמונה שהחיים בארץ ובבית הישראלי עדיפים על החיים בכל מקום אחר. הבית הישראלי שלנו יכול להפוך לבית הבחירה בכך שאנו בוחרים יום-יום ביחד להפוך את ישראל לביתנו המשותף. אם כך נעשה, נגלה שבית, יותר מכל דבר אחר, הוא מקום של תקווה. לכן, חבריי וחברותיי, הגביהו את קורות הגג. אפשר לעשות זאת, לשאוף גבוה, להציב חזון של ממש שאינו מורכב רק מסך כל הפחדים שלנו. לא די לדבר על הבית, עלינו לבנות אותו מלבנים של עשייה משותפת וממלט של ערכים משותפים. ולסיום, חבריי וחברותיי היקרים, אתם בטח שואלים: אז למה הוא הצטרף דווקא לליברמן? אני חושב שהתשובה היא ברורה: כי ישראל היא ביתנו. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. שר החוץ, בבקשה. בבקשה לשבת. << דובר >> שר החוץ יאיר לפיד: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בעת שפרופ' יוסי שיין, חבר הכנסת פרופ' יוסי שיין, היה מרצה בג'ורג'טאון, היה לו קורס על ציוויליזציה יהודית, ומי שהקשיב עכשיו לנאום שלו אולי הבין משהו על הקורס הזה. כי כל הציוויליזציה היהודית, מהות הציוויליזציה היהודית, הייתה בדבריו – רוחב האופקים, ההשכלה, תפיסת העולם, ההבנה שאנחנו גם קטנים במרחב הגדול אבל גם משמעותיים במרחב הגדול, תחושת האחריות – להיות במקום ולהגיד: אני לא רק נמצא פה אלא אני גם מעצב את המציאות שבתוכה אני חי. מי שמכיר את הביוגרפיה המקצועית שלך, את הביוגרפיה האינטלקטואלית שלך, יודע שאתה – וזה בא לידי ביטוי בדברים שנאמרו פה – אדם של רעיונות גדולים. וזה גזע מסוים מאוד בעולם, אנשים של רעיונות גדולים, והיכולת שלהם לראות את המרחב. אתה מקשיב לביוגרפיה שלך ושואל את עצמך איך בנם של מורה ופועל תעשייה גדל להיות אדם של רעיונות גדולים, והתשובה היא: מפני שהוא חלק מהציוויליזציה היהודית. זה מה שנקלט מן האוויר, מן ההשכלה, מן הספרים שנקראו. אני בטוח שזה מה שהועבר לאיתן ואמילי. והבניין הזה מתברך בך, אדוני, מפני שהבניין הזה זקוק – יותר מכל דבר אחר בימים אלה של מלחמות קטנוניות – לרעיונות גדולים. ואנחנו צריכים את הקול הבהיר הזה, שעלה הנה לדוכן עכשיו ואמר מהי ישראליות, מהו בית; ההבנה הזאת, שהבית הלאומי היהודי הוא לא בית שבנייתו מסתיימת אי פעם אלא שכל אחד מאיתנו חייב מדי פעם להניח את הלבנה שלו. ואנחנו מתברכים בך, פרופ' שיין, ואנחנו יודעים שאתה תניח לבנים גדולות ומפוארות של רעיונות גדולים ומפוארים בבניין הזה, ואנחנו שמחים בך. וברוך הבא. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לשר החוץ. בהצלחה, חבר הכנסת שיין. << נושא >> הודעת הממשלה על מינוי סגן שר << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו נעבור לסעיף הבא – הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 43ה(א) לחוק-יסוד: הממשלה, בדבר החלטתה לאשר את מינויו של חבר הכנסת יאיר גולן, המתמנה על ידי שרת הכלכלה והתעשייה, בהסכמת ראש הממשלה החליפי, לסגן שר במשרד הכלכלה והתעשייה. זיקתו של סגן השר תהיה לראש הממשלה החליפי. יציג את ההודעה השר עיסאווי פריג', בבקשה. בבקשה, אדוני. << דובר >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר >> אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> מה זאת הממשלה המנופחת הזאת? << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת גפני – – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> מה זה – – – שרים, סגני שרים? << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> עכשיו אנחנו ברגעים – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> מה, אתה לא היית – – – בקדנציה הקודמת? << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> – – משמחים, אז בוא – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> למה? למה? למה? << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> אז בוא נכבד את הרגע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. תודה. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אתם לא מתביישים? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת גפני. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> גפני. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> לא מתביישים. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אתם לא מתביישים. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> – – בהתאם לסעיפים 25(א) ו-43ה(א) לחוק-יסוד: הממשלה, אני מתכבד להודיע כי בהתאם לסעיף 43ה(א) לחוק-יסוד: הממשלה, החליטה הממשלה לאשר את מינויו של חבר הכנסת יאיר גולן, המתמנה על ידי – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אבל יאיר גולן אמר שזאת ממשלה מנופחת. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> – – שרת הכלכלה והתעשייה – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – מה? << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> – – בהסכמת – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת גפני. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> מה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת גפני. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> גפני. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אני שואל. מה, אין בושה? אין? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הבריאות. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> הצעקה – – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> הכול בסדר. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת, חבר הכנסת – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> גפני. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת גולן, חבר הכנסת גולן, אנחנו מסתדרים היטב, היטב. עזוב, אנחנו מסתדרים היטב. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> הצעקה כגודל הכאב, אני מבין אותך. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> בושה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> בהתאם לסעיף 43ה(א) לחוק-יסוד: הממשלה, החליטה הממשלה לאשר את מינויו – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אגב – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> – – של חבר הכנסת יאיר גולן – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אגב, כאב על מה? עיסאווי, תסביר לנו, הוא סחב את – – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> – – המתמנה על ידי – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת גפני. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> ובמימון הדגלים השחורים. צריך להגיד את זה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> אוי אוי אוי. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> בושה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת גפני. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> מה קרה? עד – – – << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> צריך למנות שר למחוק את ההיסטוריה של כל הציוצים שלכם עד היום. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> חבר הכנסת גפני, עד שמגיעים למרצ שומעים את הקול שלך? עד שמגיעים למרצ? די. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> עיסאווי, אין לנו בעיה עם – – – מרצ, יש לנו בעיה עם – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> בשם החברות, תן לי לסיים ולרדת. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> כבוד השר – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> אני חוזר, חברים – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתם חמישה ח"כים – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אזולאי, תודה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> חמישה ח"כים, שלושה שרים, עכשיו סגן שר? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. תודה. חבר הכנסת אמסלם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הכי חשוב – סגן שר. סגן שר – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, תודה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> אם כך, אדוני, בהתאם לסעיף 43ה(א) לחוק-יסוד: הממשלה – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא סחב את הפלסטיק של הצוללת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די. די. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> – – החליטה הממשלה – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הבנת את הצבוע הזה? << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> – – לאשר את מינויו של חבר יאיר גולן – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – מושחתים. מה, אתה לא מתבייש? << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> – – המתמנה על ידי שרת הכלכלה והתעשייה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> צא החוצה לפחות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, אתה מפריע לשר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא לא מתבייש. אתה יודע מה, אין לו בושה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> איך אין לו בושה לשבת פה? איך אין לו בושה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בסדר, הבנו, אבל אמרתם את זה. אבל אמרתם. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> איך אין לו בושה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני במקומו הייתי יושב בבית. עכשיו הוא יחייך את החיוך הדבילי הזה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אבל תבינו. אפשר לקרוא – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> תן לי – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> רק שנייה. חבר הכנסת אמסלם, חבר הכנסת קרעי, אפשר לקרוא קריאת ביניים מהמושב, אי-אפשר לנאום שלוש דקות. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> לא נאמתי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הצביעות הזאת, מעולם לא נתקלתי בה, בחיים שלי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> שמענו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יושב ככה, עכשיו מחייך. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> חבר הכנסת אמסלם, אני מבקש ממך, את המנטרה הזו שמענו ממך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה זאת אומרת מנטרה? << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> נשמע שוב, אבל תן לי לסיים את זה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתם חמישה ח"כים, שלושה שרים, כולל אתה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> תן לי לסיים. תתרגלו להיות באופוזיציה. תתרגלו להיות באופוזיציה. אם כך, חברים – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> השר פריג', להמשיך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> לא נתרגל. לא נתרגל – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> – – החליטה הממשלה – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לעם ישראל אין כסף בשביל זה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די. די. די. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> – – לאשר את מינויו של חבר הכנסת יאיר גולן, המתמנה על ידי – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> – – שרת הכלכלה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> קצת כבוד לזקנים, קצת כבוד לנכים, קצת כבוד לילדים – – – << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> מה זה? די כבר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת גפני. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> גפני, כולה חודשיים באופוזיציה, מה קרה לך? כולה חודשיים, מה קרה לך? תירגע. תירגע, באמת. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עיסאווי, במה הוא איים עליכם? במה הוא איים? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מכרתם את כל הערכים שלכם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> לאשר את מינויו של חבר הכנסת – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי, תודה. חבר הכנסת אמסלם, תודה. די. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> – – יאיר גולן, המתמנה על ידי שרת הכלכלה והתעשייה, בהסכמת ראש הממשלה החלופי, לסגן שר במשרד הכלכלה והתעשייה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> זיקתו של סגן השר תהיה לראש הממשלה החלופי. תודה, אדוני. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << נושא >> הצהרת אמונים של סגן השר יאיר גולן << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת גולן, בבקשה לדוכן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שקט. שקט. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בוסו, די. הבנתי, אבל לא נעים לי להגיד לך עוד פעם קריאה ראשונה. באמת. לך תשתה קפה, תחזור, יהיה אחלה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – איך צרחת פה. אתה, כן: יא מושחתים. אתה, אתה, לא מתבייש. יא צבוע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם. חבר הכנסת אמסלם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הצבוע הזה ישב פה כשאנחנו הבאנו נורבגי אחד, וצעק: מושחתים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה, בסדר, הבנו. אבל אמרת את זה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה המושחת הכי גדול פה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אמסלם, תודה, מספיק. << קריאה >> חיים ביטון (ש"ס): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, זה באמת באמת מוזר. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת ביטון, קריאה ראשונה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, קריאה ראשונה. חבר הכנסת קרעי, קריאה ראשונה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תוציא אותנו וזהו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> זהו. לא תהיה ברירה, אני אוציא אתכם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה שעשיתם פה, אתם, הבושה של כולם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. חבר הכנסת אמסלם, תודה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הצבוע הגדול ביותר. לובש חליפה, עניבה. הינה, עכשיו הוא יחייך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די, חבר הכנסת אמסלם. זה לא – הבנו, מספיק, די. אמרת. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> תגיד, אורנה לא נורבגית בכלל, למה היא צריכה שר? << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> במקום "מתחייב אני" תגיד "מתבייש אני". << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. בבקשה. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> לך לבקש סליחה מנתניהו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת גפני. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> מה עושים עם הסרטונים שהוא הצטלם איתם? מה עושים, מוחקים? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת שטרית, קריאה ראשונה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אי-אפשר למחוק. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> התגעגעתי אלייך, חברת הכנסת. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> גם אני. לא, הסתכלתי על הסרטונים אתמול, כשהוא אמר שאנחנו מושחתים. נורבגים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הבנו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה הבנת? תענה. אל תגיד "הבנו". תענה לי באמת פעם אחת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, די. די, זה לא נעים. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – מס עבאס. << דובר >> יאיר גולן (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי אופוזיציה נכבדים, אני יאיר גולן, בן גרשון, זכרו לברכה, ורחל, שתיבדל לחיים, מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כסגן שר ולקיים את החלטות הכנסת. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בושה וחרפה למדינת ישראל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. בהצלחה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בושה וכלימה, אתה באופן אישי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בהצלחה. תודה רבה. די. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> אני רוצה לנצל את הבמה הזאת – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – צעקת עלינו: מושחתים. אתה, כן, בוודאי, תברך אותה. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> – – להודות לחברתי שרת הכלכלה והתעשייה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, די. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> היא כל כך מצוינת, היא לא צריכה סגן שר. היא כל כך מקצועית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת שטרית, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> יאיר גולן (מרצ): << דובר_המשך >> נעבוד ביחד למען חיזוקה של החברה והכלכלה הישראלית. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת גפני, אפילו לא נעים לי להגיד לך קריאה ראשונה. הייתי סטודנט שלך. די. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אדוני, לא אישרו את הרשות הלאומית למניעת אובדנות כי אין כסף. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כמה שקר. כמה שקר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת שטרית, שלישית. לכי לשתות קפה. שלישית. לכי לשתות קפה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> מיקי, לא אישרו את הרשות לטפל בנפגעי נפש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. לכי לשתות קפה. חברת הכנסת שטרית, תודה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא באופן אישי. הוא יושב כאן שנתיים, מקרקר. זה, הנוכל הזה, כמה שקר – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, אתה בשנייה, די. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ראשונה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> ראשונה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נשתדל לא להגיע לשנייה. לכי לשתות קפה, על חשבוני. קחי אותו. חבר הכנסת ביטן, קח אותה לשתות קפה, בבקשה. (חברת הכנסת קטי קטרין שטרית יוצאת מאולם המליאה.) << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תן לו, תן לו אחד חזק, אלי, תן לו חזק. עוד מעט אתה תהיה שר, אלי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> החלום שלי זה להיות שר הסייבר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תן לו חזק. תן לו חזק. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבידר, קריאה ראשונה. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אדוני, אני – – – מגיעות לי הקלות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתה לא שונה מחבר הכנסת אמסלם. אותו דבר. שב. << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> החלום שלי היה להיות שר הסייבר. מה עשית? ישבת פה שנה. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אשר, ראשונה. חבר הכנסת אשר, תודה. << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אוקיי, חברים, תודה רבה לכם. << נושא >> חילופים בוועדות הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו עוברים לסעיף הבא – המלצת ועדת הכנסת בדבר מינוי סגן זמני – – – << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבידר, לך לשתות קפה. חבר הכנסת אבידר. המלצת ועדת בדבר מינוי סגן זמני נוסף ליושב-ראש הכנסת. זה עם הצבעה. יציג את ההמלצה יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת ניר אורבך, בבקשה. חבר הכנסת טיבי, תדאג לשקט, זה המינוי שלך. << דובר >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שאנחנו עוברים להצעה למינוי סגן זמני נוסף ליושב-ראש הכנסת, ברשותכם להלן כמה הודעות. אבקש להודיע על חילופי אישים. בוועדת החוץ והביטחון, מטעם סיעת מרצ, במקום חבר הכנסת יאיר גולן תכהן חברת הכנסת מיכל רוזין. << נושא >> הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת << נושא >> << דובר >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> כמו כן, בהתאם לסעיף 68 לתקנון הכנסת החליטה ועדת הכנסת להקים ועדה משותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט לעניין הכרזה על מצב חירום. הוועדה המשותפת תהיה בת 12 חברים, שישה מכל ועדה, לפי ההרכב הבא: מטעם ועדת החוץ והביטחון – חברי הכנסת רם בן ברק, מיכל רוזין, אלי אבידר, ניר אורבך, נציג סיעת הליכוד, נציג סיעת ש"ס; מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט – חברי הכנסת גלעד קריב, שרן מרים השכל, איתן גינזבורג, נציג סיעת יהדות התורה, אוסאמה סעדי ונציג סיעת הליכוד. יושב-ראש הוועדה המשותפת יהיה חבר הכנסת רם בן ברק. << נושא >> חילופים בוועדות הכנסת << נושא >> << דובר >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> כמו כן, אבקש להודיע על איוש חברים וחילופי אישים בוועדות הבאות: מטעם סיעת יש עתיד – בוועדת הכלכלה, במקום הפנוי לסיעה יכהנו חברי הכנסת בועז טופורובסקי ורון כץ; בוועדת הפנים והגנת הסביבה, במקום הפנוי לסיעה יכהנו חברי הכנסת יוראי להב הרצנו ורון כץ; בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, במקום הפנוי לסיעה יכהנו חברי הכנסת יוראי להב הרצנו ומירב בן ארי; בוועדת החינוך, התרבות והספורט, במקום הפנוי לסיעה יכהנו חברי הכנסת משה טור פז וסימון דוידסון; בוועדה לענייני ביקורת המדינה, במקום הפנוי לסיעה יכהנו חברי הכנסת מירב בן ארי ונירה שפק; בוועדת הקליטה, העלייה והתפוצות, במקום הפנוי לסיעה תכהן חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי; בוועדת המדע והטכנולוגיה, במקום הפנוי לסיעה תכהן חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי; בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, במקום הפנוי לסיעה תכהן חברת הכנסת יסמין פרידמן; בוועדת החוקה, חוק ומשפט, במקום חבר הכנסת רון כץ יכהן חבר הכנסת סימון דוידסון; בוועדה המיוחדת לענייני החברה הערבית, במקום חבר הכנסת ולדימיר בליאק תכהן חברת הכנסת ענבר בזק. מטעם סיעת העבודה – בוועדת הכנסת, במקום הפנוי לסיעה יכהן חבר הכנסת רם שפע; בוועדת הכספים, במקום הפנוי לסיעה תכהן חברת הכנסת נעמה לזימי; בוועדת החינוך, התרבות והספורט, במקום הפנוי לסיעה תכהן חברת הכנסת אמילי חיה מואטי. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> אתה חסר לי בוועדת הכנסת, חבר הכנסת אשר. בוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי, במקום הפנוי לסיעה תכהן נעמה לזימי, חברת הכנסת; בוועדת המדע והטכנולוגיה, במקום הפנוי לסיעה יכהן חבר הכנסת גלעד קריב; בוועדה לענייני ביקורת המדינה, במקום הפנוי לסיעה יכהן חבר הכנסת רם שפע. << דובר_המשך >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> ברשותך, אדוני היושב-ראש וחברי הכנסת, יש לי הודעה נוספת. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> חבר הכנסת אזולאי, אם אתה רוצה, אני אקרא לך את זה עוד פעם כדי שתקלוט. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> הכול בסדר. אין לי בעיה, אני אקרא את זה שוב בשביל חבר הכנסת אשר. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הודעה נוספת – ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום כי הצעות החוק הבאות יועברו לדיון בוועדות, כמפורט להלן: ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – שמירת דגימה פורנזית של נפגעי עבירת מין לצורך הפקת דנ"א ללא הגבלת זמן), התשפ"א–2021 (פ/993/24), של חברת הכנסת מירב בן ארי. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – צמצום פערים בין הפריפריה למרכז), התשפ"א-2021 (פ/432/24), של חברת הכנסת יעל רון בן משה. כמו כן, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעה לסדר-היום בנושא: מצבו המחריד של המרכז לבריאות הנפש מזור בעכו, של חברי הכנסת אופיר כץ ומיכל וולדיגר. עד כאן ההודעות. << נושא >> בחירת סגן ליושב-ראש הכנסת << נושא >> << דובר >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> כעת אני עובר לנושא הבא, ברשותך אדוני היושב-ראש – הצעה למינוי סגן זמני נוסף ליושב-ראש הכנסת. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בהתאם לסעיף 2 לתקנון הכנסת, החליטה ועדת הכנסת בישיבתה היום להמליץ לכנסת לבחור בחבר הכנסת אחמד טיבי כסגן זמני נוסף ליושב-ראש הכנסת. כהונתו תסתיים עם מינוים של סגנים קבועים ליושב-ראש הכנסת. אודה לכנסת על אישור ההצעה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. ראשון הדוברים – חבר הכנסת ינון אזולאי. רשימת הדוברים סגורה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, האמת, רציתי לעלות ולדבר על הנורבגי, לדבר על סגן יושב-ראש הכנסת, שצריכים אותו, אבל אני היום רוצה להתחיל את סדרת הנאומים שלי במשהו שהוא קונסנזוס בין כולנו. היום הלך לעולמו רוני דניאל, כתב מוערך בערוץ 12. היה ציוץ של עמית סגל, שאני חושב שזה הדבר שיכול להיות לעילוי נשמתו, וכך הוא צייץ: "אם אני צריך לסכם את רוני דניאל, זה הסיכום: הוא האיש שרצה לא להתקלקל, היה לוחם צדק והייתה לו ציונות בריאה". רוני תמיד הודה על האמת, ולא נבהל להשיב גם כאשר לא כולם אהבו את הגישה שלו. "במשרד שלו, אפוף העשן, נתלה ציטוט ממסכת אבות" – וזאת המשנה שיכולה להיות לעילוי נשמתו: "שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחוכמה ובמניין, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כעניין ומשיב כהלכה, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע, אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם". אם אנחנו לוקחים את המילים האלה, את המשנה במסכת אבות, שזה היה תלוי וכנראה גם נר לרגליו של רוני דניאל – חברים, אנחנו מדברים פה על בן אדם שנפטר וכולנו מתייחדים עכשיו – אני אומר שאם ניקח את הדבר הזה, וכל אחד מאיתנו ייקח אפילו רק מהמידה הזאת ואפילו לפעם אחת – פעם אחת, כשאנחנו באים רגע לקפוץ, להגיד: רגע, אולי לא נקפוץ לדברי השני. זה לעילוי נשמתו. תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים, יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אמן. חבר הכנסת משה ארבל – אינו נוכח; חבר הכנסת אריה דרעי – אינו נוכח; חבר הכנסת בוסו – אינו נוכח; חבר הכנסת בן גביר – אינו נוכח; חבר הכנסת בן צור – אינו נוכח. חבר הכנסת מעוז, בבקשה. מי שלא נמצא, אני לא נותן לו אפשרות שנייה. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מי שלא היה – חברים, מספיק, אי-אפשר. יש לי סדר-יום ארוך, אני נורא מצטער. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להקדיש לנפתלי בנט, ראש הממשלה, ליאיר לפיד, לגדעון סער, למתן כהנא, לאילת שקד, לזאב אלקין ולאביגדור ליברמן כמה שורות משירו של עמיר בניון "אני אחיך": "אני שומר לך על הזהות / אני מגן לך על הילדים / אני מוסר את נפשי בשביל המשפחה שלך / ואתה יורק לי בפנים // אחרי שלא הצליחו להרוג אותי בחוץ / אתה בא והורג אותי מבפנים – – – יותר מכול, המחשבה הזאת שורפת לי את הנשמה // ואתה, איך אתה עוד לא מבין – – – אתה שונא אותי אני אוהב / כשאני בוכה אתה צוחק מאחורי גבי / אתה הורג אותי/ אתה הרי אחי". למרות שהשורות הללו נכתבו במקורן כנגד אותם ארגונים וגורמים שפועלים כנגד צבא הגנה לישראל וחייליו, הן בהחלט מדויקות גם כלפי מקימי ושותפי ממשלת מדינת כל אזרחיה, וברשותכם אפרט. אנחנו שומרים לכם על הזהות, אומר עמיר בניון – אתם בחרתם להקים ממשלה שהדבק המחבר שלה הוא פגיעה בזהותה היהודית של המדינה ובצביונה: בכשרות, בגיור, בשבת ובמשפחה. אנחנו ניצבים כחומה בצורה להציל את המדינה ואתכם מעצמכם. שורה נוספת: אנחנו מגינים לכם על הילדים ומוסרים את נפשנו בשביל המשפחה שלכם, ולא רק שלכם, אלא גם בשביל הילדים והמשפחות של הדורות הבאים, כי אם זה יהיה תלוי בכיוון שאליו אתם מובילים, מעמד המשפחה ימשיך להתרסק, פחות אנשים יתחתנו, פחות ילדים ייוולדו ושטיפת המוח במערכת החינוך רק תלך ותגבר. אתם יורקים לנו בפנים – לעם ישראל, למחנה הלאומי, לציבור החרדי, הדתי והמסורתי, בבגידתכם בכל הערכים שלכאורה ורק לכאורה הלכתם לאורם כל השנים. אחרי שלא הצליחו להרוג אותנו מבחוץ, אתם באים והורגים אותנו מבפנים – חז"ל אמרו שמחטיא את האדם יותר מן ההורגו, אבל אתם שכללתם את זה עוד יותר, והקמתם יחד עם תומכי אויבינו, שהורגים ורוצחים בנו כבר מאה שנה, ממשלה אנטי-יהודית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה לסיים, משפט אחרון. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אבל יותר מכול, המחשבה הזאת שורפת לנו את הנשמה, גם את הנשמה הפרטית, שלא מסוגלת לתפוס את מעשה ההונאה, הרמייה והפרת האמון, אבל בעיקר את הנשמה הכללית של העם הזה ושל המדינה הזאת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> משפט אחד, אדוני. עוד לא מאוחר לחזור בתשובה, להתנתק מהשותפות הרעה הזאת ולחבור מחדש אל האחים שלכם, אל עם ישראל. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת סטרוק, בבקשה. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא חזרת בזמן, מייד אחרי ההצבעה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> בעיה, ציונה לא הייתה מעודכנת. << דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> קודם כול, אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש: אני מעידה שהרשימה לא הייתה במסכים, וחברי הכנסת שלא היו כאן פשוט לא ידעו שתורם לדבר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הייתה, הייתה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני אומרת לך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בסדר, הייתה, חבל על זמנך. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עומדים, ככה, בשעת הדמדומים, בשעת הערביים שבין – אדוני היושב-ראש, אתה יכול לעזור לי? בין י"ז באב לי"ח באב. חבריי חברי הכנסת, י"ח באב הוא יום תרפ"ט, יום טבח תרפ"ט בכל רחבי המדינה, בכל רחבי הארץ, ובעיקר העיר שהפכה לעיר ההרגה, עיר האבות, חברון. בחברון נשחטו 67 יהודים על ידי פורעים ערבים, יימח שמם. הם נאנסו ונטבחו ונשרפו ועונו בכל מיני עינויים על ידי מי שהיו רגע לפני כן שכניהם וחבריהם הטובים. מספרת ציפי שליסל, שכנתי מחברון, שדודתה הייתה ניצולת הטבח הזה – היא סיפרה איך ילד קטן הביט מהחלון ואמר לאבא שלו: אבא, החברים שלך, החברים שלך באים להרוג אותנו. והחברים אכן באו להרוג אותם. ממש מה שראינו השנה בפרעות תשפ"א התחולל בטבח תרפ"ט, רק שאז התוצאות היו חמורות בהרבה, כי לא היה לנו צבא משלנו ולא הייתה לנו משטרה משלנו. אנחנו יכולים להגיד המון דברים על משטרת ישראל ועל התפקוד שלה בפרעות תשפ"א, אבל לפחות הייתה משטרה. אז הייתה משטרה בריטית, שאמרה ליהודים בחברון: תישארו בבתיכם; אם לא תישארו בבתיכם אנחנו לא נוכל להגן עליכם. היום אנחנו מונים 92 שנים לפרעות תרפ"ט, אדוני היושב-ראש. ואני רוצה להגיד – יש פה בבית הזה, אדוני היושב-ראש, חבר כנסת שהוא אפילו חבר בקואליציה, חבר הכנסת סעיד אלחרומי, ממפלגת רע"מ. והוא, אדוני היושב-ראש, הצדיע לפורעי תרפ"ט, הצדיע להם. הוא החליט שמבחינתו הם גיבורים פלסטינים ראויים להצדעה. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> זה ממשלה עשר מעלות ימינה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זה – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה מאה מעלות הסתה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שאיזה מתנחלת – – – << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מה אתה אומר? הוא מצדיע למי שטבחו ב-67 יהודים – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> את לא צריכה להיות שם – – – << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – למי ששדדו את הרכוש היהודי, למי שאנסו נשים יהודיות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת מלכיאלי, שב, בבקשה, שב במקומך. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני חושבת, אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תתביישי לך, תתביישי לך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, שקט. תודה. בבקשה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני אתבייש על זה שהעם שלך טבח בעם שלי? על זה אני אתבייש? אני אתבייש על זה שהעם שלך שחט ורצח ואנס ושרף חיים ושדד ובזז בחברון? << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אין לך את האומץ – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> על זה אני אתבייש? תתביישו לכם אתם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אוסאמה סעדי, חבר הכנסת סמי אבו שחאדה – – – << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תתביישו לכם אתם. תתביישו לכם אתם. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> את ניסית – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, קריאה ראשונה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יש בהיסטוריה – – – << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא יעלה על הדעת שבכנסת ישראל יהיה חבר כנסת – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> קריאה ראשונה. קריאה ראשונה, קריאה שנייה. בבקשה, תן לה לסיים. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תן לה לסיים. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, זה לא יעלה על הדעת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תהיה לך הזדמנות להשיב לה. משם אתה לא יכול להשיב לה. בבקשה להמשיך. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני חושבת, אדוני היושב-ראש, שהבית הזה צריך להתאחד בקריאה לדרוש מחבר הכנסת סעיד אלחרומי לכרוע ברך ולהתנצל בפני – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט סיום. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – נטבחי תרפ"ט. אין משפט סיום, זה משפט הסיום. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט סיום. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני דורשת שהבית הזה, קואליציה ואופוזיציה יחד, ידרוש מחבר הכנסת סעיד אלחרומי לכרוע ברך ולהתנצל בפני – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – נטבחי תרפ"ט. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מלכיאלי, בבקשה. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת – אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אנחנו, כציבור חרדי, רגילים שמסיתים נגדנו, רגילים שבקורונה הפרצוף זה ילד ואדם חרדי. פתאום משרד הבריאות, נעלמו לו הגרפים של כמה חרדים, כמה ערבים, כמה בציבור הכללי. הרי בגלים הראשונים ידענו בדיוק בכמה החרדים עלו, בכמה החרדים ירדו. זה נעלם. פתאום אין איזשהו גרף. הציבור החרדי – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> ציון לשבח. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, אבל העיתונות, העיתונות. היא לא מביאה את הציבור החרדי עם אפס. זה נעלם. עכשיו, מדי פעם יש עיתונות חוקרת, שבאה לעשות סדר. במה דברים אמורים? אחד מחברי הכנסת הבאמת-חצופים של הקואליציה שלנו, בשם קריב, זה שבנט מינה אותו ליו"ר ועדת חוקה, מגיע לערוץ 12 ומסית בצורה באמת פרועה, ואני מצטט: 90% מתקציבי הישיבות מגיעים מהמדינה. הוא מפרט כמה אברך חרדי מקבל, כמה בחור חרדי מקבל, כמה ילד חרדי מקבל. אני כאדם חרדי שלמד בכולל, הייתי בישיבה, יש לי ילדים בישיבה – אנחנו לא מכירים את הסכומים האלה שהוא מדבר עליהם. פשוט מגיע בן אדם ומבלבל את המוח, מקשקש. ואני רוצה לעלות לכאן, ומבמת הכנסת לשבח את העיתון גלובס ואת האתר משרוקית, שחקרו בצורה יסודית את השטויות של גלעד קריב, זה שבנט מינה ליו"ר ועדת חוקה. הציון שקריב קיבל זה 100% שקרן. כל הנתונים שקריב דיבר זה פשוט דברי הבל וריק. אבל מה, לבוא ולדבר בבמה גדולה, מכובדת, מרכזית, להסית נגד הציבור החרדי, האברכים החרדים – הלוואי והייתה למדינת ישראל הזכות לתמוך בלומדי תורה כמו שהוא ציין. הלוואי. << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> רגע, גלעד שקרן, או מה? << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> הוא שקרן בדיוק כמו ראש הממשלה שלנו. הוא מגיע ומסית נגד תקציבים שלא קיימים. והתחקיר הבאמת-מעמיק של גלובס מעלה – – – << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> היושב-ראש, אתה שומע – – – << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> גלובס, לא עיתון חרדי, רק הוא רוצה לחתור לאמת. אני רוצה לנצל את הבמה ולשבח מאוד את העיתונאי החרדי ישראל כהן, שלא לחץ לו יד בשידור. הוא ניסה להביך אותו, אבל הוא לא היה מוכן ללחוץ יד לאדם שקרן שכזה, אדם שמסית נגד ציבור שלם, נגד אברכים, נגד לומדי תורה, נגד רבנים. הדבר הזה, אסור ללחוץ את היד שלו עד שהוא לא יבוא לכאן ויתחרט. ובדיוק באותה נימה אני הייתי מצפה גם ממתן כהנא לבוא לכאן ולהתחרט על דברי הבלע שהוא מדבר על רבנים, על הראשון לציון, כאילו יש לו איזה אינטרס, בד"ץ בית יוסף. תראה כמה הבל. הרי בסוף הרי זה יחזק את הבד"צים. הראשון לציון דאג למישהו ממשפחתו? כמה שטויות יכול שר בממשלת ישראל לדבר? אדוני היושב-ראש, אני חושב שתפקידך – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לסיכום. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> – – כיושב-ראש הכנסת – להוציא הנחיה לחברי הכנסת: תפסיקו לדבר שטויות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אקוניס – אינו נוכח. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול ברכות לסגן היושב-ראש חבר הכנסת אחמד טיבי, נציג הממשלה הפלסטינית הרפורמית הראשונה במדינת ישראל. מברוכ. אני רוצה לומר לכל האנשים שצועקים פה ומדברים פה נגד השיח שאנחנו מדברים – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני לא רפורמי. אני אתאיסט, אבל. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – כולל, אני מבין, היושב-ראש גם, שאומר: איך אתם מדברים לשר בישראל. ואני שואל: נניח שהייתה פה ממשלה בריטית. האם מישהו היה מסכים ששר האוצר הבריטי יסמן את הילדים היהודים בשכונות היהודיות ואת האימהות היהודיות ויעשה עליהם גזרות ויקבל מחיאות כפיים מהעם הבריטי? מה היינו אומרים על הבריטים? מה היינו אומרים על הטורקים? איך אתם יכולים לחשוב שיהודי חרדי יכול להשלים עם צאר האוצר, שמטיל כתם שחור של אנטישמיות על כל אחד ואחד משרי הממשלה הזאת כל זמן שהוא לא רק גוזר גזרות, לא בא ואומר: אין לי ברירה, אני עושה לכולם. לא. דווקא על חרדים. והוא זוכה למחיאות כפיים. אז יש לכם בעיה עם אחמד טיבי? אני מעדיף 20 שרים וחברי כנסת ערבים שמתייחסים בכבוד ובשוויון לכלל האזרחים ומכבדים את כל האוכלוסיות היהודיות והערביות מאשר שרים שמכריזים מלחמה נגד ה' אלוקי ישראל, נגד היהדות החרדית ונגד האימהות החרדיות. ואני בכלל לא שופט מי שהולך עם כיפה או לא הולך עם כיפה. יש שרים שחובשים כיפה והם באמת לא יודעים למה אנחנו חושבים שהם הורסים את הכשרות בישראל. אני דן אותם לכף זכות שהם לא יודעים. אנחנו צריכים להסביר להם. אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, בכמה פסוקים מפרשת השבוע: "ואמרת בלבבך כֹּחי ועֹצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנֹתן לך כֹּח לעשות חיל – – – לא בצדקתך וביֹשר לבבך אתה בא לרשת את ארצם" וכו'. "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שֹאל מעִמך, כי אם ליראה את ה' אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אֹתו ולעבֹד את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך. לשמֹר את מצו‍ֹת ה' אלוקיך – – – היום לטוב לך – – – ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד כי ה' אלוקיכם הוא אלוקי האלוקים ואדוני האדונים – – – עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה. ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים. את ה' אלוקיך תירא, אותו תעבוד, ובו תדבק ובשמו תִּשבע". תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, אני רוצה להזכיר את ההסכם בינינו, כדי שלא להעלות את חברי הכנסת למרפסות: לעטות בבקשה מסכות, לעטות בבקשה מסכות, תודה רבה. חבר הכנסת ביטון, בבקשה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> גם ישראל ביתנו שיעטו מסכות. << דובר >> חיים ביטון (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שמן הראוי, בבמה המכובדת הזאת, קצת לחדד נתונים, כשלכאורה השר מתן כהנא מנסה לזרות חול בעיני הציבור בכל מיני נאומים כאלה ואחרים שמטרתם בעצם לגרום לכך שיחשבו שהוא עושה משהו כשהוא מתכוון לעשות משהו אחר. אבל צריך לזכור, הציבור לא פראייר, את זה חייבים לזכור. אז כדי לחדד להם, אני רוצה לומר: עמד פה מתן כהנא ואמר שאנחנו, חברי הכנסת החרדים, לא למדנו את הרפורמה שלו. אז נכנסתי עוד לפני נאומו, וגם חידדתי אחרי, כדי להבין על מה הוא מדבר. הרי הוא מדבר לכאורה על לעשות דבר טוב לכשרות, לעזור לכשרות. אז הינה לכם הנתונים: הנתון אומר שבשונה ממה שמועצת הרבנות הראשית היום קובעת, מה שקבע הרב קוק לפני המון, 100 שנה – ואמרו כאן, וצריך לומר זאת שוב, שפשוט אני בטוח שהוא מתהפך בקברו על מה שקורה כאן. בעצם באים לעשות פה כשרות מתקדמת, יש יהדות מתקדמת ויש כשרות מתקדמת. כשרות מתקדמת אומרת שבעצם מועצת הרבנות הראשית איננה הגוף העליון שקובע מה תהיה כשרות, אלא כל שלושה רבנים – לאו דווקא שכיהנו כרבנים, אחד מהם צריך להיות מי שכיהן כרב עיר; שניים שיש להם תעודה של רב עיר. אני לא מזלזל באף אדם, אבל כמובן שיש הרבה אנשים עם דעות והרבה אנשים גם שיכולים לקבל תעודה של רב עיר כשהם לא בדיוק יודעים את כל הכללים או לא בדיוק תומכים בכל הכללים של מועצת הרבנות הראשית. הם אלה שיקבעו את כללי הכשרות לאותו גוף, והגוף הזה צריך להיות, על פי כללי האתר של משרד הדתות, גוף כלכלי חזק, בעיקר זה מה שמעניין אצלו. רבותיי, צריך להבין דבר אחד: אנחנו דואגים לציבור הכללי, שהוא שוחר – שנים רבות במדינת ישראל וגם לפני התקומה, בארצות שבהן גדלנו – שוחר את תרומת הרבנים ומועצת הרבנות הראשית לכשרות. הכשרות הזאת, המדוברת – אני כמעט בטוח שרוב חברי הכנסת החרדים כאן לא בדיוק סומכים עליה כשהם אוכלים, הם יותר סומכים על הכשרויות הפרטיות, אבל אנחנו פה כדי לזעוק את זעקת הציבור המסורתי, שבו הולכים לפגוע, ולגרום לכך שמקומות שמחללים שבת – גם ככה, כפי שאומר מתן כהנא, יש בעיה בכשרות. אין שום בעיה שאתה יכול לפתור אותה, בגלל שאתה זורה חול בעיני הציבור. אתה אומר להם שאתה פותר את בעיית הכשרות כשאתה מייצר מנגנון – שהמנגנון הזה יפרק את הכשרות. המנגנון הזה, לא נוכל לסמוך עליו – לא אנחנו ולא הציבור כולו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> חיים ביטון (ש"ס): << דובר_המשך >> ולכן, טוב מאוד שימשוך את הרפורמה, כמו כל רפורמה, שהיא באה מהמילה – רפורמי ורפורמה זה אותו דבר – ויעזוב את הציבור לנפשו כדי שיוכל לאכול כשר. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רוטמן – איננו; חברת הכנסת וולדיגר, בבקשה. << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, הבוקר קראתי ידיעה של בר פלג, כתב הארץ, שעוסקת בנושא כל כך חשוב שאף אחד כנראה לא שם לב אליו, וזה כואב וחמור ביותר. "י', בן 16 מבני ברק, סובל מבעיות נפשיות והתנהגותיות. בילדותו סבל מאלימות במשפחה, ומגיל שמונה הוא נעדר עורף משפחתי. בינואר האחרון הוא נעצר לאחר שלקח חלק במהומות שפרצו בעיר על רקע אכיפת תקנות הקורונה, הואשם בהצתת אוטובוס ובתקיפת הנהג. לאחר כמה ימי מעצר הגישה הפרקליטות בקשה לשחררו למסגרת טיפולית המתאימה למצבו המורכב." אבל לצערי, בהיעדר מסגרת כזו, י' נשלח למסגרות אחרות, שלא מתאימות לו, אך נפלט מהן, כמובן, כי הן – שוב – לא מתאימות לו. לאחר שתקף מדריך באחת המסגרות הוא שב למעצר והוא מוחזק שם עד היום, עד רגע זה ממש, כשלושה חודשים. חרף הבטחות חוזרות ונשנות של משרד הרווחה, עדיין לא קיימת מסגרת טיפולית לנערים בסיכון במצבו של י' הסובלים מבעיות נפשיות והתנהגותיות. עד כאן ציטטתי רק חלק מהכתבה של בר פלג, ובעיניי זה מבהיל. נער, נער קטן, בן 16, עוד לא התחיל את החיים שלו, נמצא במעצר במדינת ישראל רק כי למדינה אין מסגרת טיפולית להעניק לו. הוא נמצא במעצר, בתנאים שמן הסתם לא נורמטיביים והוא לא מתקדם לשום מקום. ולא רק שהוא לא מתקדם לשום מקום, הוא רק מידרדר, כי הוא נמצא בחברה שלא עוזרת לו לצמוח אלא רק ליפול יותר ויותר אחורה, והוא רק בן 16 – רק כי המדינה חושבת כנראה שזה לא מספיק חשוב. אני דורשת מהממשלה, דורשת: הקימו מסגרות כאלה. תנו לילדים האלה תקווה. הם ילדים, הם לא עבריינים. ורגע לפני שאסיים אני כן אציין שהדבר הזה מזכיר לי את הבדיחה על חלם. כולכם מכירים בטח את הבדיחה על חלם ועל הגשר השבור. אז חכמי העיר, במקום לתקן את הגשר החליטו לשים תחנה של מד"א, של אמבולנסים, מתחת לגשר, שכל מי שייפול, האמבולנס ייקח אותו לבית החולים. ככה אני רואה את המסגרות הללו. המסגרות הללו הן אמבולנס. וזה חשוב, חשוב שיהיה אמבולנס שייקח את הנופלים לבית החולים – או את הנער הזה, ויטפלו בו. אבל לדעתי אפשר להתחיל הרבה רגעים קודם, לתקן את הגשר. בתוך מערכת החינוך – ואני מסיימת – צריך להכניס דרך קבע לכל ילדי ישראל, לכולם, למורים שלהם, הכשרות לבניית חוסן נפשי, חוסן אישי, כדי שהם ידעו להתמודד עם קשיים, כי כולנו נתקלים בקשיים. כך נגדל פה דור הרבה יותר חזק נפשית, הרבה יותר חזק אישית, שלא ייפול למקומות שהוא לא צריך ליפול אליהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת גפני, בבקשה. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גברתי השרה, אני מבקש למסור הודעה אישית. עמד כאן קודם השר מתן כהנא, והוא אמר שאני לא נלחמתי בשביל הרבנות הראשית, להפך, והוא הלוחם הראשי בנושא הזה. האיש הגיע לכנסת לפני שנה ותשעה חודשים. אני כבר עשרות שנים – עשרות שנים שאני מנהל מלחמה על כבודה של הרבנות הראשית, שהותקפה מכל צד. לא היה נושא שלא עמד כאן לדיון, או במליאת הכנסת או בוועדותיה. המפד"ל דאז לא ניהלה את המלחמה הזאת; אני ניהלתי את המלחמה הזאת, כנציגה של יהדות התורה. אני עמדתי כאן כאשר פגעו ברבנות הראשית או ניסו לפגוע בכל תחום מתחומי האחריות של הרבנות הראשית, אם זה בתחומי הכשרות, הרבנות, אם בנושא של נישואים וגירושים – כל הנושאים שנמצאים באופן פורמלי במסגרת הרבנות הראשית, אם זה במועצת הרבנות הראשית, אם זה הרבנים הראשיים. נעמד כאן בן אדם שהגיע לבניין הזה לפני שנה ותשעה חודשים, איננו מבין דבר וחצי דבר, לא ברבנות הראשית, לא בכשרות, לא בשום דבר אחר – ולהגיד לי שאני לא נלחמתי בשביל הרבנות הראשית? שישאל את ותיקי המפד"ל שהיו כאן חברי כנסת, שישאל את הרבנים הראשיים לדורותיהם, שישאל את חברי מועצת הרבנות הראשית לדורותיה, אם אני נלחמתי כל הזמן בשביל הרבנות הראשית כן או לא. הוא מגיע לכאן, רוצה להחריב הכול. הוא רוצה לחסל את כל המערכות שהרבנות הראשית מופקדת עליהן. האיש הזה לא מתבייש להגיד עליי שאני לא נלחמתי בשביל הרבנות הראשית, מה, המצאתי עכשיו מלחמה? אם הוא מוצא פרוטוקול אחד או דיון אחד פה במליאת הכנסת, או בוועדה מוועדות הכנסת, שבו לא ניהלתי מלחמה בשביל הרבנות הראשית, אני מוכן לקום כאן ולהגיד: הוא צודק, ואתם יודעים כמה זה יכול לכאוב לי העניין הזה, שאני אגיד על מתן כהנא שהוא צודק. אני קורא לו, אני מאתגר אותו, שימצא פעם אחת. אני 33 שנה בכנסת; לא נדבר על 33 שנה – נדבר על 20 שנה, 25 שנה. שיביא פרוטוקול, שיביא איזשהו דיון, הוא לא מבין מהחיים שלו. שיביא פעם אחת שלא נלחמתי. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> את ה"למה" אין מה להסביר לו, הוא לא יבין. אבל אני מאתגר אותו, שיגיד פעם אחת שלא נלחמתי. נלחמתי בגלל שלא רציתי שלעם שבשדות, לציבור המסורתי, לא יהיה אוכל כשר, שיבואו כל מיני רפורמים למיניהם וישקרו אותו וייתנו לו אוכל שאיננו כשר. עכשיו הוא בא, במין – אי-אפשר לתאר אפילו את הגאווה והיוהרה הזאת: חילול השם, קידוש השם, כאילו הוא מבין בזה, הוא לא מבין בה' – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – ולא בקידוש השם ובחילול השם. אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על הסבלנות, אבל אני חייב לברך את חברי אחמד טיבי. האיש ראוי לתפקיד, אנחנו פה מתגלגלים עם כל מיני תפקידים, זה מתמנה לשר וזה מתמנה לסגן שר – שווים לכפרות. הוא ראוי, אחמד טיבי. שיהיה בשעה טובה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה, חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת פינדרוס, בבקשה. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שמח שהשרה שנמצאת כאן עכשיו היא שרת הכלכלה, כי אם תישאר לי דקה אני רוצה להתייחס גם לנושא של הכלכלה ובטח עכשיו, כשיש סגן כזה נכבד. אני רוצה קודם כול להתחיל במה שסיים ידידי יושב-ראש יהדות התורה הרב גפני, בברכות לאחמד טיבי על התמנותו לסגן יושב-ראש הכנסת. וכפי שאמר הרב אייכלר, מבין חברי הכנסת אחמד טיבי הוא אחד – באופן יחסי, הייתי אומר – מאלה שאפשר לסמוך עליהם בעבודה. בכלל, כשהביאו לפה למצב, לסיטואציה, שלשון המאזניים פה זו הרשימה המשותפת, אז זה משמעותי מאוד לזה שאחמד טיבי ישב כאן על הכס. בפרט, כמו שאמרתי בדיון הקודם על האי-אמון, שאת הנושא של הממשלה היהודית כבר שרפו. אנחנו בחקיקה, בשבועות האחרונים, גם בנושא המדינה הדמוקרטית – לשרוף, אז לפחות עוד איזשהו סממן דמוקרטי, שמו אותו לסגן יושב-ראש הכנסת. גברתי השרה, מכיוון שאכן נשארה לי דקה וחצי, היום פורסמו נתוני הלמ"ס, מה שאנחנו צעקנו כשאותו שר אוצר שדואג למדינת ישראל כלכלית דאג לכלכלה שלנו. הוא אמר שיש בעיה: צריך לדאוג שגברים יצאו לעבוד, ונשים, שיסתדרו. לא רק שיסתדרו, אלא יישארו בבית, כנראה. אז הלמ"ס אמר את מה שאנחנו אמרנו. יש 7.5% אבטלה בגברים חרדים, 7.5% אבטלה – מחפשי עבודה, לא מקבלי חל"ת; מחפשי עבודה זה 7.5%, שזה גבוה מאוד, בגברים חרדים. יש ירידה של 2.1% בתעסוקת נשים ברבעון הזה, וזו כבר פעם שנייה, זה לא איזשהו תיקון חד-פעמי אלא זו כבר פעם שנייה. עלייה בתעסוקת גברים, עלייה באבטלה אצל גברים, באבטלה ובמבקשי העבודה, ונשים – יש ירידה בתעסוקת נשים. כשמישהו דואג לכלכלת ישראל, ועל שר האוצר אני כנראה לא יכול לסמוך, אז נדרש ממך, גברתי השרה, לקחת את הנושא הזה לידיים ולהחזיר לקדמת הבמה את הנושא הזה, שהוא קריטי לכלכלת מדינת ישראל: נושא תעסוקת נשים, שהוזנח מסיבות פוליטיות הרבה מאוד שנים – לא רק בממשלה האחרונה, לא רק בממשלה לפני כן, הוא כבר הוזנח הרבה מאוד שנים; לקחת את הנושא הזה לידיים, והגברים שנמצאים בשוק העבודה, לסייע להם, ולא לחפש להוציא אנשים לשוק העבודה, אנשים שלומדים תורה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט סיכום. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אולי זה קצת קצת יציל את המציאות של הממשלה הזאת, שנלחמת בכל דבר יהודי ובכל דבר דמוקרטי. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סופר, בבקשה. << דובר >> אופיר סופר (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, שנת שמיטה קרבה, הולכת ובאה, וכך גם אני רוצה להזכיר לכולנו שיש לנו מצוות רבות התלויות בארץ. בדבר הזה אני רוצה להזכיר שבסוף חקלאות ישראלית זה משהו הרבה הרבה יותר מהותי מהחור של הגרוש. הדבר הזה נכון בכלל כלפי ציונות, ובפרט כלפי החקלאות הישראלית. כשאני מדבר על החקלאות הישראלית, אדוני היושב-ראש, אני נזכר איך כנער, בשיאו של קטיף אגסים, כשחלקת האגסים היא למרגלות המושב, חולפות מעל ראשינו שתי קטיושות ונופלות בתוך המושב. אבל הסיפור הזה בעצם הוא לא רק הסיפור האישי שלי אלא זה הסיפור של חקלאי מטולה, זה הסיפור של חקלאי שתולה, של אביבים, של זרעית ושל עוטף עזה וכל אזורי הספר במדינת ישראל. זה הסיפור של החקלאות הישראלית. בימים האחרונים מתנהל איזשהו קמפיין שיוצר תחושה שגדל שמה הרבה זהב על העצים, ושבעצם כשאנשים קוטפים את האגסים או את התפוחים הם בעצם קוטפים זהב, או כשמגדלים ביצים ומטילים שם מעט ביצים, אז מטילים זהב. אני שואל את עצמי, אם כל כך טוב שם והחיים שם כל כך פשוטים, למה אנחנו לא רואים בנייה על הגבול, בעצם, באביבים ובשתולה ובדוב"ב ובעלמה ובדלתון? אם כל כך ורוד שם, למה כולם לא נוהרים לשם? אם כל כך טוב שם וכולם כל כך כאלה עשירים וחיים כל כך על חשבון מדינת ישראל, אז למה בעצם אנחנו רואים שכל כך מעט נשארים לעסוק בחקלאות בדור השני? אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת מדובר במשימה ציונית ולא בשום פטנט אחר. מפלגה כמו ישראל ביתנו, שחרתה על דגלה – או לפחות ככה סיפרה לנו פעם, שדגל הציונות וההתיישבות בארץ, ההתיישבות בגליל, בנגב, בבקעה, חשוב לה – צריכה לדעת גם לשאת את הדגל הזה, ולא רק להסתכל דרך החור של הגרוש, כי אם נסתכל דרך החור של הגרוש לא נגיע לשום דבר. אני שמח מאוד שאני שומע קולות, גם בתוך הקואליציה, ממפלגת כחול לבן, ממפלגת העבודה וממפלגתו של שר החוץ יאיר לפיד, שמתבטאים נגד הרפורמה שאותה מוביל שר האוצר. אני מקווה מאוד שהרפורמה הזאת תמצא את הדרך לרדת מסדר-היום, לצאת מחוק ההסדרים, וכך ייטב. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת סופר. חבר הכנסת אשר, בבקשה. << דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת בקרוב חבר הכנסת אחמד טיבי, אני רוצה לומר לך – אני לא הולך להצטרף פה לחגיגות. אני רוצה לבוא ולומר רק דבר אחד – ביטן, לא להפריע לחבר האופוזיציה. אני רוצה לבוא ולומר דבר אחד, שאני יכול רק להצדיע למפלגה שלכם. ואני אגיד לך למה. יש הרבה דברים שאנחנו חלוקים בהם, יש הרבה דברים שאנחנו אפילו לא נכנסים אליהם, אבל השמירה שלכם על השקפת עולמכם, שאני יכול להסכים איתה או לא להסכים איתה; השמירה שלכם על המסורת שלכם, שנעשית פה על ידי אנשים – אני לא בטוח שאחמד טיבי הוא הנטורי קרתא של הדתיים המוסלמים, אני לא חושב; אני לא יודע אם אתה נחשב לאדם דתי שם, אבל העמידה שלכם על השקפת עולמכם והעמידה שלכם על המסורת שלכם – אתם משלמים על זה מחירים; קואליציות רבות עברו פה, ואתם באופוזיציה. אבל דבר אחד אי-אפשר יהיה לקחת מכם: אין הרבה מפלגות – אולי האחרונות שנשארו פה הן המפלגות החרדיות והמפלגות הערביות – שלא שינו. הרי תראו מה קורה פה. תראה, ידידי ינון, מה קורה כאן. הגיעה מפלגה דתית ופשוט מכרה את כל הסמלים שלה, מכרה את המסורת שלה. תלמדו מהרשימה המשותפת. גם בחלקים המדיניים, הימניים – איפה הם ואיפה ימין – וגם בדברים הדתיים. כדי למצוא חן בעיני ליברמן הם מוכנים להרעיב ילדים חרדים רק בגלל שהאבא יושב ולומד והאימא רואת חשבון או מנהלת חשבונות באיזשהו מקום ורוצה לדעת שהילדים שלה מסודרים במקום נורמלי עד 16:00 – אדוני היושב-ראש, וגברתי השרה, שהנושא על שולחנך. מה קרה? באו, זרקו את הכול. הרבנות – הם באים וטוענים שאנחנו נגד הרבנות. תהיו אחמדים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט סיכום. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מתן כהנא, תהיה אחמד טיבי. הוא לא דתי הרבה יותר ממך, אבל הוא שומר על הדת שלו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הוא שומר על המסורת שלו. הוא שומר על הסמלים שלו. בנט, כולם, תלמדו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה לא חוכמה ללכת עם כיפה ולהפקיר את הכול כשזה מגיע לכורסת עור הצבי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ביטן. חבר הכנסת ביטן, בבקשה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מיקי, לא ידענו, לא אמרו שאפשר להירשם בכלל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עברתי כבר 20 איש. היום צפוף לי. בדרך כלל אני לארג', אתה יודע. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> יש לנו 15 שעות דיבור – – – << דובר >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש – אה, אתה לא? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא. אני לארג' איתך. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת – חבר'ה, אתם מפריעים לי. מפריעים לי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אזולאי, אתה מפריע לביטן. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אחמד, אני מאוד מתפלא עליך. למה? הרי בעקבות ההשעיה שלי כביכול, שהתפרסמה בתקשורת – וליושב-ראש אין סמכות להשעות אותי, דרך אגב. שום סמכות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא השעיתי אותך. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא משנה. התפרסמה הודעה. לא ראיתי שאמרת שזה לא נכון. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> זה לא הודעה מטעמי, אבל לא משנה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא משנה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> טוב. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא הוצאת הודעה אחרת. אז אין להם נציג לאופוזיציה, כי גם הנציג של ש"ס הודיע להם שלא. אז מי עלה התאנה שעכשיו לקחו אותו על מנת שיגידו שיש נציג אופוזיציה? אתה, וזה לא מתאים לך לעשות דבר כזה. קודם כול נתחיל מזה. עכשיו לעצם מה שקרה. אין לך סמכות להשעות אותי. אולי יש לך סמכות להשעות את מזכירת הכנסת, שאותה כן היית צריך להשעות לאור מה שקרה. עכשיו, בוא תראה. אני – ורואים את זה בסרטונים – קיבלתי את התוצאות ממזכירת הכנסת. הודעתי לה – הקראתי את התוצאות. ברגע שהקראתי את התוצאות, אני לא יכול להטעות אף אחד ואני לא יכול לעשות שום תרמית, כי הקראתי את התוצאות, נכון? זה עניין ראשון. עניין שני – שאלתי אותה למה היא לא רשמה את בן גביר בעד. היא התווכחה איתי שתי דקות על העניין הזה, שזה לא נכון. רואים את זה בסרטונים, אני יכול לשלוח את זה, את זה לא הראו בטלוויזיה. ולאחר מכן הגיע סמוטריץ', והגיע קיש, והם היו ליד בן גביר, והם אמרו לי: הוא לא הצביע, וזה גם לא טוב לנו – אמרו את זה. מה זה רלוונטי מה הוא אמר לי? ברגע שהם היו לידו וגם הם התעקשו שהוא לא הצביע, והיא התעקשה – שהוא לא הצביע – אז אמרתי לה: לא צריך, שלא יצביע. מדוע? מכיוון שזה לא קבע את התוצאה, זה לא נתן שום דבר. ולכן, העליהום הזה שעשו עליי נציגי הקואליציה, מעין סיבוב כזה – ואתה השעית אותי בלי סמכות. אז במקום שתוציא הודעה, מה עשית? העברת אותי לוועדת האתיקה. בסדר, אני אתמודד עם ועדת האתיקה, אבל יש גבול, כאשר אני לא עשיתי שום דבר שהוא לא בסדר אלא קיבלתי את העמדה של מזכירת הכנסת, שהיא עוד התעקשה – שוב, ואני אומר לך שהוא כן הצביע, אבל אני ראיתי משהו אחד והיא ראתה משהו אחר. אז על מה כל העניין הזה? ואני לא מקבל את זה, ואני מאוד כועס על זה, אני אומר לך את האמת, ואני מתכוון לטפל בזה. אני לא מתכוון לשבת בשקט בעניין הזה, במיוחד לא על מה שקרה אחר כך, כי ביקשתי ממזכירת הכנסת להוציא הודעה מתקנת, מה היה, היא לא הסכימה. ואני אומר לך שאני אתעקש על זה שהיא תושעה. לא אוותר על העניין הזה. ואני רוצה הודעה ממך, הודעת התנצלות – פלוס להגיד שלא השעית אותי. זו ההודעה שאני מבקש ממך לעשות, בגלל מה שהיה בתקשורת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בסך הכול גם אמרתי שהקפאתי. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לגבי אחמד טיבי, אני תומך באחמד טיבי, אני לא נגד, ודאי שלא נגד. כל השנים שהייתי פה הייתי ביחסים טובים איתו. אבל אני מתפלא עליך. מה אתה עושה? הרי אנחנו, ברגע שאני הושעיתי – שלא כדין, אוקיי? בלי סיבה, ומרגי הודיע שגם הוא לא יהיה, לאור העניין הזה – בשביל מה אתה מכניס את עצמך לעניין הזה? אם אתה שואל אותי, אתה צריך לקום עכשיו ולהגיד: אני לא רוצה להיות זמני. עוד כמה ימים הרי ימנו אנשים קבועים. אגב, אני לא מבין איך אתה משעה מישהו שהוא זמני לשבוע, את זה אני עדיין לא תופס, אבל לא משנה. זה עניין אחר. אתה צריך לקום ולהגיד שאתה לא מוכן להיות עלה תאנה של אף אחד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> למה לשבוע? למה לשבוע? << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> כי זה זמני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בסדר. מי אמר? ההגדרה היא לא שבוע. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר. אני לא יודע. יכול להיות. הזמני זה קבוע, בסדר. אבל אני אומר שאתה צריך לקום ולהגיד: אני לא מוכן להיות סגן לשבוע, שבועיים, לא משנה, זמני, לאור הנסיבות האלה. זה מה שאני מבקש ממך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אם לא – אני אצביע בשבילך, זה לא שאני לא אצביע בשבילך, אבל לדעתי זה מה שאתה צריך לעשות. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת ביטן. חבר הכנסת אמסלם, בבקשה. << דובר >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בואו נעשה סיכום ביניים לאן הגענו בחודש הזה, עד היום, למה כל יום יש תוספות. יש לנו בדרך 29 שרים, שישה סגני שרים, עוד מעט 30 נורבגים, 17 ראשי ועדות – דרך אגב, הציבור בארץ צריך להבין: כל הקמת ועדה חדשה זה לא חינם: אותו יושב-ראש ועדה מקבל עוד עוזר, וצוות הכנסת, צריך לתגבר אותו בעוד, לדעתי, כמה עובדים – בוודאי עורכי דין ומזכירות ועדה. וכל זה בחוצפה. הם אנשים, דרך אגב, בקואליציה של 57 איש, 58, ותומכים בהם גם מנסור עבאס – בסך הכול 60 איש. תראו מה קורה לנו פה. כל ח"כ יש לו את הנורבגי שלו, כל ח"כ יש לו ועדה. אין סידור עבודה – יש איום. אני הולך קודם, אני רואה את ווליד טאהא, אני אומר לו: ווליד, היום איימתם על מישהו. הוא אומר: מה פתאום. אני אומר לו: מה זאת אומרת? שמעתי. הוא אומר לי: זה היה אתמול. היום – משהו חדש. כל יום והאיום שלו. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לחבר הכנסת אבידר, שבדרך להיות השר ה-29. תראה מה עשיתם לו. הבן אדם הזה ישב כאן, צרח וצעק עלינו. לא רצה להתחסן בקורונה, והפלא ופלא, מה קרה? נתנו לו תיק נטול תיק, והביאו לו גם נורבגי. אז אמרתי: רק רגע, אלי, עד היום היית בא לכנסת, יושב פה אצל ציונה, שותה קפה. עכשיו, מה תעשה, אחי? עבודה – אין. אתה יושב בבית משועמם, כי לכנסת אתה לא צריך לבוא בגלל שאתה לא חבר כנסת. איפה תשתה את הקפה, נשמה? איפה, מה תעשה? ופה ישבת, צרחת, ואני לא הבנתי איך בכל הצבעה אתה צועק – בא, צורח. עכשיו פתאום נפל לי האסימון. איך אמרת להם: חבר'ה, לא מקבל תיק – אין תקציב. מה קורה? באותו יום, מר בנט ומר לפיד נכנסים לכוננות ומתאמים עם ליברמן שאתה מקבל תיק – ואתה מזדכה – תיק נטול תיק, מה שנקרא; כולו מלא חיסונים. עכשיו אתה תהיה הפרויקטור של החיסונים. עד היום לא רצית אפילו להתחסן, היית סרבן חיסונים. תראה מה עברת רק בכמה ימים. תראה מה קרה, מה עברת בכמה ימים. כמה קווים אדומים של עצמך עברת. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> עוד מעט יהיה לו סגן – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מאחל לך שתסתובב הרבה ברכב שאתה מקבל כשר. עבודה הרי אין לך, כפי שאמרנו, אין לך תיק, אין לך משרד, אין לך שום דבר, ואתה שואל אותי על הסייבר? אם ימנו אותך לשר הסייבר והדיגיטל, אני אומר לך – קיבלת את התפקיד הכי חשוב במדינת ישראל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> אין שר תורן? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תראו איפה השר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אין להם מספיק שרים, כולה שלושה שרים. אין הרבה, מסכנים. מתוך שלושה שרים, אחד לא יצא לשירותים? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הינה, היא פה. יש שר תורן, חבר הכנסת אמסלם. הכול בסדר, הלכה לנשום אוויר. בבקשה. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> גברתי השרה, עבדת קשה על עור הצבי. חבל לפספס כל שנייה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יש לה במשרד. אל תדאג. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, הממשלה הזו מנותקת לגמרי מהציבור, ב-360 מעלות. והיות שהשרים לא יורדים אל העם – העם יורד על השרים. ואנחנו, כשליחי הציבור, אמורים להבין מה בדיוק חושב עליכם שם אותו ציבור. אבל לפני הכול, ראשית אני רוצה להביא לציבור את המידע המציק והכואב של אריק קלמן, שהוא חשף אצלו בחדרי חרדים. "20 דמויות מפתח של התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות נפגשו בחדר הוועדה לביקורת המדינה עם – – – שר המשפטים וסגן ראש הממשלה גדעון סער ועם השרים תמר זנדברג, נחמן שי וחברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה. במפגש עם השרים הם הציגו את היעד המרכזי שלהם – – – שהוא ביטול הקפאת מתווה הכותל. בתנועות הללו מזהים הזדמנות להעביר את מתווה הכותל", משום שמי שניסח אותו היה שר התפוצות דאז וראש הממשלה בהווה נפתלי בנט. "מנהיגי הקהילות, שהגיעו מחוץ לארץ, הפצירו בגורמי המפתח בממשלה למהר עם ביטול ההקפאה", מחשש שהממשלה תיפול מהר – יש להם ממה לחשוש. גורם במפלגת ימינה אמר כי אין חשש שהשרים אילת שקד ומתן כהנא יתנגדו לביטול ההקפאה וישתמשו בזכות הווטו, על אף הזעם החרדי הצפוי בנושא. באותה פגישה אמר חבר הכנסת אלון טל מכחול לבן לחברי המשלחת הרפורמים והקונסרבטיבים: "'יש ממשלה חדשה שמבינה שיש דרכים רבות להיות יהודי' – בר מינן – 'ונעשה הכול להבטיח לכל יהודי ויהודייה ולכל אדם חופש דת ומצפון במדינתם', והצהיר בפניהם: 'אני הנציג שלכם בכנסת. נציג הרפורמים בכנסת, שמחזיק בעמדת מפתח של ראשות ועדת החוקה", או החוכא והאטלולא, חבר הכנסת גלעד קריב, "אמר לחבריו במפגש: 'חייבים להבין כמה דברים. ציפיות ריאליות וצנועות. קל לעשות את הטעות שעשינו כמה פעמים בעבר כשזיהינו חלון הזדמנויות. העובדה שיש לנו ממשלת אחדות יוצרת הזדמנות וגם אתגר'" – שימו לב. "שר התפוצות נחמן שי ממפלגת העבודה הצהיר בפני המשלחת: 'אני מאמין בשוויון – שוויון בין אנשים, שוויון בין זרמים. ומשרד התפוצות בראשותי יפעל עם כל הזרמים, בעבור כל הזרמים, כדי לחזק את הקשר בין ישראל ליהדות התפוצות'". << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> הדרדור של הרפורמים גבוה – שימו לב, והמון זהירות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מקלב, בבקשה. << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> היושב-ראש – – – ליושב-ראש מרצ שחבר הכנסת ממרצ נהיה סגן שר – – – חשובה למרצ – – – שר הבריאות, יושב-ראש מפלגה – – – סגן שר החוץ. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני לא יודע מי נשאר לעבוד במרצ. במרץ ודאי לא יעבדו בכנסת. בעבודת הממשלה, אני לא יודע, אבל בכנסת לא נראה. אתם דואגים לתפקידים. ואתם אותם אלה שיצאתם חוצץ נגד הג'ובים ונגד מינוי סגני שרים מיותרים. אני לא יודע איך אתם עומדים פה היום ומבקשים את האמון שלנו, והבושה לא מכסה את פניכם. אבל אנחנו כבר התרגלנו לזה. זה קורה יום-יום בכנסת, מינוי-מינוי; אינפלציה ושיטפון כזה של שרים לא מצאנו. אבל עכשיו אני לא רוצה לייחד את הנאום שלי לזה. חבל לי על הדקות הספורות שיש לי. יש לילה ארוך שנוכל עוד לדבר גם על זה, וגם על מה שאמר יושב-ראש המפלגה שלך במענה על שאלה ששאלו אותו היום בישיבת הסיעה. בכל אופן, אני חושב שעצם המינוי הזה שאתם מבקשים עכשיו – הכנסת מבקשת, והממשלה, למנות את חבר הכנסת אחמד טיבי – הוא מינוי של בעל ניסיון. אני שימשתי איתו באותה נשיאות הרבה שנים ביחד. אני יודע את הניסיון ואת המקצועיות, אני לא חושב שיש הרבה. אבל זה שזה רק זמני משקף את העוול שנעשה, שאי-אפשר לקבוע ולאשר את המינויים הקבועים, והכול מתוך כוחניות, ולא בחלוקה כפי שהייתה מקובלת. דווקא בסגנים היה איזשהו סוג של חלוקה שוויונית בין כל הסיעות בבית הזה – לתת לכולם את האפשרות לייצג את הנשיאות ולעמוד פה ולנהל את ישיבות הכנסת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יש חלוקה. אם אתה לא יודע, אני קבעתי 6:5. אני נותן יתרון של אחד בסך הכול לקואליציה – אחד. זה מנדט שלי. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא בא אליך בטענה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> ולכן אני נותן 6:5. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל למעשה זה לא מבוצע היום, בגלל שלא נותנים. אבל כשמקדימים – לא ניכנס לזה, עצם העובדה שזה לא זמני – תוסיף לי עוד חצי דקה בגלל ההערה הזו, ואני מקבל אותה. אני מנצל אותה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתה נחמד. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל אני דווקא רוצה להתייחס אליך, ולכן, גם צריך להיות נחמד איתי. אתה שאלת שאלה, והשארת אותה באוויר, ולא רצית אפילו לבטא בפה שלך את הצעת האי-אמון; זה דבר חריג שהיושב-ראש לא מייצג. אתה מלין על למה אנחנו קראנו לזה אי-אמון בממשלת טרפה. אני מבין את הקונוטציה, שהיא ברובה קונוטציה שלילית, כשאומרים על משהו שהוא טרפה. אבל במקרה הזה, כשמדובר על כשרות של דברים, ובגלל הנושא של הכשרות – וגם בדברי ההסבר הסברנו למה: אנחנו דיברנו על כך שממשלה שפוגעת ברבנות ובכשרות אינה ראויה לאמון. הפוך מכשר זה טרף, וכאן באמת המילה הזאת נכונה. אני רוצה לחזק את דבריך, אבל גם רוצה לחזק את דבריי. התורה מאריכה ומוסיפה ארבע או חמש מילים. כשהתורה מפרטת את הבהמות שאינן כשרות, והטמאות, אז לפני זה היא נותנת כותרת: "ומן הבהמה אשר איננה טהרה". מוסיפים – במקום להגיד "הבהמה הטמאה מייד" – "אשר איננה טהורה". מדוע? כדי לתת כותרת ולצאת בלשון נקייה. אבל כשזה מגיע באמת באופן אמיתי, אנחנו אומרים "טמא", ובמקרה הזה אנחנו אומרים "טרף". ואנחנו יודעים שאחד הדברים שמסמל את הבהמות ואת החיות הטרפות והטמאות זה החזיר. ומדוע? מדוע הוא יותר מכל החיות? בגלל שיש לו סימן טהרה אחד, אבל הוא מנסה להגיד: כשר אני. וזה מה שנעשה שבוע אחר שבוע על ידי השר לענייני דתות. הוא מנסה להגיד: אני לא פוגע בכשרות, אני מחזק את הכשרות. הוא היה חייב להתנצל בפני כל עובדי המשרד שלו על הפגיעה שלו בתפקוד שלהם עד היום. היום, בתוך תקופה קצרה – שאל, אני חושב, חבר הכנסת אמסלם: איך כל כך מהר יש לך רפורמה? זה אימוץ של מערכת כשרות שהייתה בתקופת לפיד ובנט, ואת זה אימצת, כשכולם יצאו – והיום הרבנות לא נותנת לך הסכמה על זה. הרבנות הראשית יוצאת נגד זה. אז תגיד לי מי אתה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת מקלב. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מסיים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ואני שואל: מאיפה הסמכות שניתנת לך לעמוד פה ולהגיד מה טוב ומה לא מובן בכשר, שאתה יוצא נגד הרבנות? האם אתה מנסה כל הזמן, בקרדיט שהיית טייס ושמרת על כשרות כשהיית בטייסת – זה הקרדיט שיש לך? האם בקרדיט הזה של הטייסת היו נותנים לך היום להיכנס לחדר ניתוח? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתה מבין בזה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה הקשר שלך לכשרות, כשהרבנים הראשיים יוצאים נגד הרפורמה הזאת? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מקלב, אני מעריך שלא כל חברי הכנסת והשרים מהקואליציה הם טרפה. אני מעריך כך, שהם לא טרפה. חלקם אנשים דתיים. חלקם שומרים כשרות בבית. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עלה כאן – – – << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה הפוך מכשר? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אבל אתה יודע, אני אגיד לך מה – – << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> – – עלה חבר הכנסת ליצמן ואמר את כל המילים בצורה הכי חדה בלי להגיד את המילה הזאת. ואני חיזקתי אותו. המילה הזו – – – << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> אבל אתה היית אומר עלינו "מושחתים"? הרב גפני – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שנייה, שנייה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מקבל את מה שאתה אומר – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שנייה, שנייה. << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> – – – הרב גפני מושחת? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני לא תלמיד חכם, אבל הסכת. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הוא לא מתווכח. הוא רוצה להסביר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הסכת ושמע. זה עושה שנאת חינם. ואני הייתי רוצה שזה לא יופיע. אפשר היה להגיד את זה בצורה אחרת. תודה רבה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ולכן קיבלתי את מה שאתה אמרת, אבל סברתי שבקונוטציה הזו, כשמדברים על כשרות, זו הקונוטציה הכי – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. אנחנו נישאר ידידים, כנראה. חברי הכנסת, תמה רשימת הדוברים. אני מבקש לעבור להצבעה. המלצת ועדת הכנסת בדבר מינוי סגן זמני ליושב-ראש הכנסת – חבר הכנסת אחמד טיבי. אנחנו הולכים להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד הצעת ועדת הכנסת – 24 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת לבחור את חבר הכנסת אחמד טיבי לסגן יושב-ראש הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 24, נגד – אפס. חבר הכנסת אחמד טיבי נבחר ברוב קולות, נמצא בקונסנזוס. ברוך הבא. אני מתכבד לתת לך את הכיסא. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה, מכובדי היושב-ראש. מה הייתה התוצאה? סליחה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> זה תקופת הרנסנס שלי, לדעתי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חיכיתי שמישהו יצביע נגד, אבל אין. אוקיי, אני אנהל לכמה דקות כדי לומר לכם תודה רבה. אני מעריך את כל מי שדיבר כאן. אין ספק שתפקיד סגן יושב-ראש, גם כחבר נשיאות, גם בניהול המליאה כאן, הוא תפקיד מאתגר. אני עשיתי אותו יותר מעשר שנים, והאמת היא – אל תגידו לאף אחד: אני אוהב את התפקיד הזה. ולכן, תודה לכל מי שתמך. אני רוצה להגיד מילה לחברי חבר הכנסת ביטן. ביטן, אני חושב שאתה מנהל את המליאה באופן מקצועי וחינני; שני חלקי אגפי הבית אוהבים לראות אותך כאן, ואני חושב שלא היה צריך להשעות אותך. ואני מקווה, ורוצה, ודורש להחזיר אותך לניהול הישיבות. אני אשמח לעשות את זה יחד איתך, ולא במקומך. תודה רבה. אני רוצה לקרוא לחברי חבר הכנסת מנסור עבאס לבוא ולנהל את הישיבה, אחרי שהודיתי לאנשים, ואני מבטיח לכם, לאלה שקוראים "תישאר, תישאר" – עוד שעה אני חוזר. << נושא >> צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 38), התשפ"א–2021 << נושא >> [נספחות.] << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום – צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 38), התשפ"א–2021. יציג את הצו שר הבריאות ניצן הורוביץ, בבקשה. << דובר >> שר הבריאות ניצן הורוביץ: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברים, הצו הזה, שמובא לאישור המליאה היום, נוגע לחובת הבידוד לאחר ביצוע הבדיקה בנמל התעופה בן-גוריון, שהחלטנו עליה. כידוע, כל בן אדם שנוחת בנמל התעופה בן-גוריון, כל אדם שנכנס במעברי הגבול לישראל, ממצרים ומירדן, עובר בדיקה, בלי יוצא מן הכלל. הבדיקה הזאת, התוצאות שלה מגיעות די מהר, מקסימום יום. ואנחנו בצו הזה קובעים שעד לקבלת התוצאה הנבדק החוזר מחו"ל יהיה בבידוד, או ל-24 שעות מקסימום. הדבר הזה נדרש מכיוון שבבדיקות האלה, בנתב"ג בעיקר, אנחנו מגלים, לצערי, הרבה מאומתים, ואנחנו רוצים שהאנשים האלה שמקבלים תשובה חיובית – זאת אומרת שהם אכן מאומתים – ימשיכו אחר כך לבידוד ולא יסתובבו וידביקו אנשים אחרים. לכן הבידוד הזה של יום עד לקבלת התשובה הוא חיוני. אני רוצה להדגיש שהבידוד הזה חל על כולם, ומי שלא מחוסן צריך בכל מקרה לעשות בידוד של שבעה ימים. הבידוד הזה של היום חל על כולם. יש שאלה שאנשים העלו לגבי הבידוד, שהרי אחרי הבדיקה בנתב"ג יש כאלה שאין להם מכונית או רכב פרטי ונאלצים לחזור הביתה בתחבורה ציבורית. אנחנו יודעים את הדבר הזה, אבל אנחנו לא בעולם מושלם. אנחנו לא יכולים להסיע כל בן אדם שנוחת בארץ הביתה ברכב פרטי. ולכן אנחנו לוקחים את הסיכון שייסע בתחבורה ציבורית, ישים מסכה, יגיע הביתה וימתין שם עד לקבלת תוצאות הבדיקה או מקסימום 24 שעות. זה נחוץ, זה חיוני, וזה דבר שהוא לא קשה. זה בסך הכול עניין של יום אחד, אבל זה נחוץ מאוד. אז תודה רבה. אני אודה לאישור המליאה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, השר ניצן הורוביץ. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת קרן ברק – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה ארבל, חבר הכנסת משה ארבל – אינו נוכח. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אין רשימת דוברים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי, עוד מעט תופיע. גברתי מזכירת הכנסת, יש כבר רשימת דוברים? יש כבר. חברת הכנסת קרן ברק – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה ארבל. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> אין, אין. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> יש, יש, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יש? אוקיי. חבר הכנסת אלכס קושניר – אינו נוכח. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. אנחנו כבר בדובר מס' 4, אנחנו סוגרים את רשימת הדוברים. בבקשה, עופר. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מאז תחילת המגפה קוראים כאן, מעל בימת הכנסת, חברים מכל סיעות הבית, להגביר את השקיפות, ובצדק. כל גורמי הרפואה המקצועיים אומרים כי ללא שקיפות לא יהיה אמון ציבורי, ללא אמון ציבורי שיעור המתחסנים ייפגע, וללא שיעור מתחסנים גבוה המגפה לא תמוגר. כל עוד שאלות אמיתיות, חשובות ולגיטימיות נשארות ללא מענה, יצופו אמונות חסרות ביסוס. בכל פעם שתושתק תהייה עניינית, תופענה תיאוריות קשר, קונספירציה. מי שמשתיק הטלת ספק מושכלת לא יוצר אמון ציבורי אלא בדיוק להפך, הוא מחזק פקפוק וחשדנות לגבי מניעיו, וממילא – על אודות החלטותיו ומדיניותו. כך, גניזת הפרוטוקולים של קבינט הקורונה מעוררת חששות כבדים בציבור, וכך החיסיון על הסכמי החיסונים של המדינה עם פייזר. כך גם העובדה שגורמי מקצוע בכירים במשרד הבריאות, שאמונים על קידום ההתחסנות כחלק מתפקידם, משתתפים כחוקרים במחקרים הקשורים בחברת התרופות פייזר, ולכן מצויים לכאורה בניגוד עניינים. חברי הכנסת, אני רוצה לשתף אתכם במחקר חדש שערך פרופ' רצף לוי, מומחה לניהול סיכונים ומערכות בריאות מ-MIT. את המחקר הזה הוא ערך עם עמיתיו מ-MIT ובשיתוף מגן דוד אדום. במחקר נמצא כי בחודשים ינואר–מאי 2021, נצפתה עלייה של 25% בקריאות על דום לב והתקפי לב בגיל 16–29 ביחס לשנים 2020-2019. בקרב קבוצות גיל ומגדר מסוימות הגידול הוא משמעותי עוד יותר, למשל עלייה של מעל ל-83% בהתקפי לב בקרב נשים בנות 20–29. פרופ' לוי, חוקר בכיר ובעל מוניטין באחת האוניברסיטאות המובילות בעולם, פנה למשרד הבריאות שוב ושוב כדי שילמדו את תוצאות המחקר ויערכו בדיקה ברמה הפרטנית של מקרי דום לב והתקפי לב בחודשים הרלוונטיים. כך ניתן יהיה לבסס או להפריך את החשדות. אני פונה לשר הבריאות ומבקש שייתן את תשומת הלב הראויה למחקר זה, ולאחרים, המעלים חשש לקשר אפשרי בין התחסנות לבין דלקת שריר הלב, במיוחד בגילים צעירים. החששות כי ישנו קשר בין החיסון – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> משפט אחרון, עופר. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תן לי בבקשה עוד כמה שניות, אדוני. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, משפט אחרון. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> החששות כי ישנו קשר בין החיסון לבין סיכון מסוים לתחלואה לבבית הם חששות ענייניים ולגיטימיים, לא היסטריים, הזויים או קונספירטיביים. הקשר הזה לא הוכח, הוא משוער, והוא דורש בדיקה, לא פניקה ולא דוגמטיות משום צד או מחנה. ברשותך, באמת משפט אחרון. חשוב להקשיב לכל חוקר בעל ידע וניסיון שיכול לתרום למאמץ לבלימת המגפה, גם כאשר המידע שהוא מביא מעורר חששות אמת ועשוי להצביע על טעויות, אם נעשו כאלה. ספקנות עומדת ביסוד השיטה המדעית. בואו נכניס מנה הגונה של ספקנות גם למאמץ נגד הקורונה, למען הבריאות של כולנו. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת עופר כסיף. חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אדוני, אין שר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יש שר לשעבר. כן, כן, אני רואה אותה. לא, יש שרים לשעבר. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> אין ממשלה, אבל יש שרה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, בבקשה. שלוש דקות, חבר הכנסת יעקב אשר. << דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> ברגע שיהיה שקט. אדוני היושב-ראש, מכובדי, הפסדת נאום טוב שלי קודם. ביקשתי מהאנשים הדתיים אצלנו, אלה שדתיים קצת, לא הרבה, שילמדו איך אצלכם שומרים על המסורת גם אלה שהם לא הכי דתיים בעולם. איך אתם שומרים על הדברים שלכם. אבל הפסדת. אני אשלח לך את הנאום, אדוני. אני רוצה לדבר על נושא הקורונה. כידוע לך, אדוני, הייתי יושב-ראש ועדת החוקה בשנה פלוס האחרונה. כל נושא הקורונה התנקז באמת לוועדה. אני רוצה לומר את מה שהיום כולם יכולים לראות – ניהול כושל בצורה בלתי רגילה של ממשלת השינוי, so called. פשוט אנחנו רואים איך העסק לא מנוהל. לא מנוהל. אתם זוכרים שדיברו על הפרצה בנתב"ג? זה היה כמה ימים אחרי תחילתה של הממשלה. כולנו ראינו את ראש הממשלה דוהר בשיירה שלו לשדה התעופה בן-גוריון, מצטלם במסיבת עיתונאים מאחורי תמונה ענקית של מטוס אל על, ואומר לאנשים, ממליץ להם לא לנסוע, ועוד דברים מפה ומשם. אבל על הפצע המדמם הזה של המוטציות שמגיעות מכל העולם אפילו פלסטר לא שמו. כבר עברו חודש וחצי, אדוני היושב-ראש. אז לבוא, להגיד לציבור, שחיכה כל כך הרבה זמן לצאת לחו"ל: אל תיסעו, אבל זאת המלצה? ככה לא מנהלים מדינה, עם המלצות. המלצות זה למישהו שרוצה עבודה, ומביא המלצה מהבוס הקודם שלו שהוא עבד טוב. ככה מנהלים מגפה? חיים פה על ניסים ועל החיסונים הקודמים. בינתיים שום דבר מעשי לא נעשה. ואותם אנשים – עמד פה קודם שר הבריאות, שאצלי בוועדה נאבק נגד התו הירוק, נאבק. הוא אמר שאי-אפשר להפלות את אלה שלא מתחסנים. ולא לדבר על אנשים אחרים, שחלקם גם לא התחסנו פה בבניין, רק אחרי שהבטיחו להם תיק בממשלה. בעצם, אפילו תיק לא הבטיחו להם. תיק ללא תיק. איזה ניהול כושל של הקורונה. אתם לא יכולים אפילו להיות עוזרים של נתניהו בניהול. עוזרים של נתניהו אתם לא יכולים להיות. שום דבר לא קורה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> משפט אחרון, אדוני היושב-ראש. אין אחידות, אין דברים ברורים לציבור. מלל ומלל. מצד אחד לא נותנים לילדים מתחת לגיל 12 לבוא לאירועים מסוימים, לחתונות, אבל אלף ילדים בג'ימבורי יכולים לבוא ולהדביק את כולם, ולחזור הביתה ולהדביק שכונה שלמה, עם הקשישים. זאת ממשלת כישלון, חידלון. ואני לא אומר את זה בגלל שאני אופוזיציה. אני אומר את זה כי זאת האמת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. חבר הכנסת יעקב ליצמן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת משה גפני. שלוש דקות, אדוני. << דובר >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר >> אני לא למדתי ליבה, אני לא יודע מה זה שלוש. אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני רוצה לברך אותך. אני לא זוכר אם דיברתי כשנכנסת. יש לי כמה שאלות שאין לי הסבר להן, אדוני היושב-ראש: א. למה כשנתניהו כראש ממשלה פנה לציבור שמעו לו, ולמה כשבנט פונה לציבור שלא לנסוע למשל לטורקיה, אוטומטית 5,000 אנשים נסעו? מה קרה, מה ההבדל? כאן זה ראש ממשלה וכאן זה ראש ממשלה. אבל בגלל שראש הממשלה הוא שקרן – הוא גונב מפלגות, הוא גונב כל מיני דברים אחרים – בטח שאף אחד לא ישמע לו, כי כל אחד יודע שמה שהוא אומר, צריך לעשות הפוך. הדבר השני – וזה הכי מפליא אותי – היה סיפור מעניין מלפני שבוע ימים: נכנס חבר הכנסת לפיד, השר, והוא היה בבידוד. למה? תקשיב טוב, הוא היה עם מישהו שהיה לו קורונה. את זה גם הממשלה הנוכחית יכולה לעשות. פתאום התברר שהייתה טעות אצל ההוא. טעות. מאיפה באה הטעות? למה אצל כל אחד אנחנו חייבים לשמוע? למה לא כל אחד יכול להגיד שזו טעות? הוא לא היה יכול להיות כאן בדיונים כי הוא היה בבידוד, אבל באמצע הוא ירד מלמעלה למטה וכבר לא היה בבידוד. קיבל הודעה שאין בידוד, שאין קורונה. הדבר האחרון, ובזה אני אסיים, אדוני, מתברר שיש לממשלת ישראל, למדינת ישראל, הרבה מיליוני חיסונים באירופה שראש הממשלה לשעבר נתניהו רכש אותם, שילם, הממשלה שילמה בעבורם, ובגלל אגו – שלא יגידו שביבי סידר – לא מביאים אותם לכאן. משחקים בחיי אדם בגלל אגו. יש חיסונים. מה זה להקדים 200,000 חיסונים, מה זה להקדים? יש לכם? תביאו אותם. לא מביאים. ומכל השאלות האלו, אדוני, אתה מבין שאנחנו כמובן נצביע נגד. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת יעקב ליצמן. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> החזרתי לך שנייה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, אתה עומד בזמנים. גם חבר הכנסת משה גפני יעמוד בזמן. שלוש דקות, אדוני. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני כבר בירכתי אותך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אתה עוד מעט צריך לברך את אחמד טיבי. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> את אחמד טיבי בירכתי. לא, פה על הבמה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי הכנסת, אני רוצה להמשיך את מה שאמר חברי חבר הכנסת הרב ליצמן. המציאות הזאת, אני אמרתי את זה פה כבר לפני שבועיים: הייתה ממשלה קודמת לא מכבר, שהיא טיפלה – ראש ממשלה שטיפל בנושא של החיסונים. הוא הביא את החיסונים לארץ והוריד את רמת התחלואה למצב שכמעט, היו פחות מחמישה נדבקים ביום. היה מצב שהקורונה הייתה מאיתנו והלאה, עד שהגיעה הממשלה הנוכחית. הגיעה הממשלה הנוכחית, והכול מתחיל לעלות חזרה. ההתפרצות היא, לצערנו הרב, התפרצות משמעותית. ואני אמרתי שמי שאין לו סייעתא דשמיא, אז התוצאה היא ברורה. לצערי הרב, אדוני היושב-ראש, היום אני יכול לדבר על המציאות בפועל: החלטות שלא מתקבלות, ויכוחים שיש במשרדי הבריאות והחינוך, ויכוחים שיש לגבי החיסונים שיש כבר בחברת פייזר, שראש הממשלה הקודם, כמו שאמר הרב ליצמן, הזמין אותם. הם נמצאים, אפשר להביא אותם. לא מביאים. יש ויכוחים. והתקשורת נאלמה דום. תקשורת בולשביקית. מה היו עושים כאשר היה מצב כזה בממשלה קודמת או בקואליציה קודמת, מה היו עושים? לא היו מפסיקים – בחדשות, ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונים כל הזמן. ופה? שקט. מדברים ככה – דבר מקצועי כזה, כשאין שום החלטה. אף אחד לא יכול להאמין למה שהממשלה הזאת עושה. אדוני היושב-ראש, אני לא יכול להתעלם ממה שהיה פה קודם – המציאות הזאת של סגן השר יאיר גולן, שדיבר נגד ראש הממשלה הקודם ונגד הקואליציה הקודמת, ונגד הדתיים, החרדים ששותפים לקואליציה הזאת, על איך ממנים סגני שרים שאין להם שום ערך, שלא מועילים בכלום, איך ממנים חברי כנסת באמצעות החוק הנורבגי, מיותר לגמרי. לוקחים כסף מהנכים; לוקחים כסף מאלה שבאמת זקוקים לכסף הזה, ולוקחים רכבי שרד ועוזרים ולשכות. ומתמנה פה יאיר גולן – מושחת, נמאסת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. תודה, חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת אוריאל בוסו. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, היום במסיבת עיתונאים בישיבת סיעה אמר שר האוצר, לגבי המינוי של השר אבידר: לא היה שום דיל. אתם מבינים, לא היה שום דיל. הדיל היחיד שהיה כאן: אם אתם רוצים שאני אצביע בעד התקציב, אתמנה לשר. בממשלת ישראל 2021 זה כבר לא נקרא דיל. זה לא נקרא דיל. היום הקימו את ועדת הפנים – אני רוצה לברך את סיעתך, שקיבלה. ביד אחת מקימים את ועדת הפנים, ביד שנייה מפרקים אותה לכמה ועדות משנה. לא סומכים עליכם? לא מאמינים? לא נותנים סמכויות? אבל מה מפליא, הקימו ועדות וועדות, אבל את ועדת הקורונה ממשלת ישראל לא ראתה לנכון להקים. אני חושב שנפתלי בנט עומד במילתו. שימו לב מה הוא אמר: לא. קורונה לא מעניין. אני רק שמתי את הנקודה במקום אחר. אם זה קורונה, זה לא מעניין. זה מה שאמר נפתלי בנט כשהוציא את ספרו המיוחד: איך לנצח את הקורונה. אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש, הרי בשבוע שעבר שמענו את חבר הכנסת ניר אורבך מרגיע את חברי הציונות הדתית: אל תדאגו, אנחנו נחריג את ילדי הציונות הדתית מגזרת המעונות. עכשיו אני שואל אותך שאלה: אתמול הייתה הפגנת הנכים. פשוט בושה שלא מוצאים כסף לתת להם. תאר לך שחבר כנסת מכאן, מכנסת ישראל, יעמוד ויגיד: חבריי הנכים מבני הציונות הדתית, אל תדאגו, לכם נדאג לתת תוספת, אתכם נחריג. איך זה יישמע? יש יותר גזעני וגרוע מהדבר הזה? אף אחד לא מעלה על דעתו להגיד כזה דבר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת בני בגין. חבר הכנסת בני בגין. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> אבל על המעונות? בטח, אתכם אנחנו נחריג. אין דבר יותר גזעני וחשוך מהמילים הללו. אז אני רוצה, בהמשך לדיונים שהיו פה היום עם השר מתן קריב, להרגיע אותו ולהגיד לו: הרבנות הראשית הייתה הרבה לפניך; היא תהיה גם הרבה אחריך, איתך או בלעדיך. אתה לא תצליח לפגוע ברבנות הראשית. כשאתה מטיף פה לחברי הכנסת מי מכבד את הרבנות ומי דואג לכשרות ומי אוכל ולא אוכל – אתה האחרון שיודע בכלל מהו המושג כשרות. ישבת עם אחד העיתונאים פה בחוץ, ואתה אומר לו: אני לא מבין בכשרות, קיבלתי רפורמה וביצעתי. שימו לב למילים. שר לשירותי דת אומר: אני לא מבין בכשרות, אבל את הרפורמה הגדולה ביותר בכשרות הוא מניח. אז אני רוצה להגיד לכם: זו לא רפורמה שלו בכלל, זו רפורמה של שר האוצר, כי העיניים שלהם בנושא דת הן עיניים כלכליות. זה האסון הגדול. זה חילול השם הגדול ביותר, ממשלת הרפורמים הגרועה הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת אוריאל בוסו. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חברת הכנסת מיכאל וולדיגר – – – << קריאה >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> מיכל. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מיכל, סליחה. מיכל. << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד סגן יושב-ראש הכנסת, כבוד השרה, חבריי הנכבדים, היום י"ז באב, יום השנה הראשון לפטירתו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ. הרב היה משפיע, הוגה, תלמיד חכם עצום, שכיהן, בין יתר תפקידיו הרבים, כנשיא ישיבות תקוע ומקור חיים, ישיבות שבהן בניי התחנכו. לפני 40 שנה הרב עבר ניתוח סבוך, ולקראתו הוא הפקיד צוואה בידי חבר קרוב. לאחר שנותח ויצא בשלום, חזר המכתב לידיו. לפני כמה שנים מסר הרב לידי נאמן את אותה צוואה ישנה, ובתום השבעה על פטירתו היא נפתחה על ידי המשפחה, והיא החליטה לפרסם קטעים נבחרים ממנה. אקרא, ברשותכם, חלק קטן מהצוואה: "ברוך השם אלוקי ישראל עושה נפלאות לבדו. למשפחתי ולידידיי", כך כתב הרב, "אין זו צוואה. אין כוחי לכך ואין ליבי לכך עתה, אבל רצוני לכתוב מילים אחדות באווירה של רצינות ערב ניתוח גדול וארוך וגם מסוכן במידה ידועה. היו כמה דברים, כמה עניינים, שבאמת העסיקו אותי וכבשו את ליבי. אכן, באמת ובתמים רציתי בטובת עם ישראל, רציתי בקשר בין ישראל אל הקדוש ברוך הוא והדבר מילא את ליבי. לקראתו ולמענו עשיתי את מה שעשיתי. אולי התכוונתי גם לעצמי, אבל באמת ובתום לב אהבתי את ישראל, אהבתי את הקדוש ברוך הוא, ורציתי בשניהם. למענם עשיתי; אולי לא מספיק, אולי לא נכון – אבל בכל לב. ואשאיר כמה דברים של בקשה: כל הדברים הגשמיים", כתב כבוד הרב, "של כבוד וזיכרון אינם מעסיקים אותי, אף לא העסיקוני באמת אי פעם. אבל יש לי בקשה מכל ידידיי, אהוביי ואוהביי: לסייע לגדל את ילדיי בדרך שרצינו לגדלם: יהודים שלמים עם אלוקים ואדם, שילכו בדרך החסידות, שיזכרו לאהוב את העם היהודי על חסרונותיו, ואת כל יהודי לחוד; שינסו להכיר את העולם ולא להתיירא ממנו, אלא להאירו באור החיים. ולכל האחרים – בקשה: הרבה הרבה הרבה רציתי לעשות, והאמינו לי, לא לכבוד עצמי. אש בערה בי למען ה' ולמען משיחו. לו ידעתי שאחרים עושים טוב ממני, הייתי מצטנע בפינה קטנה. סהדי במרומים שלא נדחקתי ולא נדחפתי מעצמי לא לכבוד ולא לשררה ולא לכל הדומה לדבר. אבל הרבה הרבה רציתי לעשות. אנא מכם: המשיכו לעשות את מה שרציתי. המשיכו לעשות דברים שיעשו קשר בין אלה: אלוקי ישראל ועם ישראל, העולם ומלואו והתורה, שיהיו ארבעתם כארבע אותיות של שמו הגדול. 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד', והוא היודע עד". כך כתב הרב שטיינזלץ זצ"ל – אהבת ישראל, אהבת ה', חיבור ולא פירוד. יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חברת הכנסת מיכל וולדיגר. חבר הכנסת ישראל אייכלר, שלוש דקות. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, חברת הכנסת וולדיגר, הכנתי נאום בקשר לקורונה, אבל אני חושב שאפילו אם לא יספיקו לי שלוש הדקות אלא רק להתייחס לצוואה הקדושה שציטטת עכשיו מהרב עדין שטיינזלץ, אז זה חשוב יותר. את ציטטת – אני לא יכול להגיד במילים שאת אמרת, אבל אני מניח שאמרת נכון – שהוא ביקש והתחנן שיזכו לעזור לחנך את ילדיו, וילדיו זה גם כמובן תלמידיו, שילכו בדרך התורה ושימשיכו את האור וכל הדברים האלה. אלה דברים מרגשים. כל הצדיקים וכל הרבנים וכל המנהיגים של היהדות הדתית ושל היהדות בכלל שאפו את השאיפה הקדושה הזאת. כל פרשת השבוע, שמשה רבנו נתן לנו בפרשת עקב, זה הקריאה הזאת: "והיה עקב תשמעון", חלק ציטטתי קודם. כמה כואב לראות שבמשך אלפי שנים עם ישראל המשיך ושרד את כל העמים דווקא בגלל אותם רבנים ואותם אדמו"רים ואותם חכמים ואותם קייסים – כל אחד בארצו ובמולדתו – איך הם הצליחו להעביר מאבא לבן, מרב לתלמיד. רק במאה-מאתיים השנים האחרונות, כשהחל המרד של הרפורמה ושל המודרנה ושל ההתחברות אל תרבות הגויים, קרה אסון. בעיניי זה אסון דווקא לאותם צדיקים, לאותם קדושים. קשה לי לעבור לצד הפוליטי של הדבר, אבל בעיניי זה לא פוליטיקה. כשהרב קוק הקים את הרבנות הראשית, מה שהוא כתב על הרבנות הראשית, מה שהוא ציפה מהרבנות הראשית – שתהיה ותהווה ותיצור את העם היהודי השב לארצו, וקדושת הארץ, ושמיטה וכל הדברים האלה. כאשר אני רואה היום ממשלה – ולא רק ממשלה, ממשלה זה רק הסמל – ציבורים כל כך גדולים, תלמידיהם ותלמידי-תלמידיהם של אנשים קדושים שרצו שילכו בדרכי השם, שלא רק שחלק מהם התרחק לגמרי – זה האסון הכי גדול. אמר לי לפני רגע מישהו מחברי הכנסת הלא-דתיים שממש כואב לו שבאוכלוסייה הערבית אין אחד שלא יודע את הספתח הראשון של – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> סורת אל-פאתחה. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> סורת אל-פאתחה. הוא אומר שאין אף אחד שלא יודע, ואם תיכנס לגימנסיה הרצליה – אני מצטט אותו, את מה שהוא אמר לי פה בחוץ – ותגיד "שמע ישראל ה' אלוקינו", נראה כמה ילדים יודעים להמשיך את זה. אבל זה עוד פחות כואב מאשר כשרואים שאנשים עם כיפות סרוגות, חלק קטן מהם, שיושבים בממשלה, ואת מי שהם מייצגים. לא רק שהם התרחקו מהרבנים האלה, אלא הם נלחמים נגד אותם יהודים שבסך הכול – יהודים חרדים, שהם לא מושלמים, אבל בסך הכול הם רוצים להמשיך בדרך אבות, להמשיך בדרך אבותיהם, להמשיך לשמור על הנר, לשמור על התורה ולחזק את התורה. ולכן אני קורא קודם כול לכל הדתיים, לכל התלמידים של מה שנקרא "החדר של הרב קוק" וכל התלמידים של החסידות ושל הליטאים, כולם יחד; לפחות אנחנו לא נגיד: אנחנו נחריג את אלה ואת אלה, אלא כולם ביחד נהיה חזית אחת נגד כל מי שמבקש את רעתנו. אני אסיים, אדוני היושב-ראש, במשפט נוסף, לכל האנשים שהיום נקראים "חילונים": צאו וחזרו אל הספרים של האבות והסבים והסבתות והרבנים והרבניות שאתם צאצאים שלהם או תלמידיהם; למדו מה הם אומרים. תפתחו את הספרים, תחזרו אל המעיין, תשתו מן המים ותתחזקו. חזקו ואמצו למען עמנו ולמען ארצנו. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח. חבר הכנסת יואב בן צור יעלה ויבוא. << דובר >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, לפי התקנון אתה אמור לנעול את הישיבה, כי אין פה שר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> יש שרה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יש שרה. הינה, השרה אורנה ברביבאי. << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> אה, סליחה, סליחה. סליחה, גברתי. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> חבר הכנסת בן צור, אתה כל כך צודק. התרגלנו, ממשלה גדולה אבל כמעט ואין שרים. << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, לא. השרה אורנה ברביבאי – – << קריאה >> שרת הכלכלה והתעשייה אורנה ברביבאי: << קריאה >> גדי, אתה יכול להירגע. אתה יכול להירגע, אני פה. << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> – – היא שרה חשובה, שרה חשובה. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> אתה רואה פה שרים במליאה הזאת היום? יצאו ולא נכנסו. << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> גדי. << קריאה >> שרת הכלכלה והתעשייה אורנה ברביבאי: << קריאה >> לא הלכתי לשום מקום. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> לא את. לא אמרתי שאת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת גדי, תירגע קצת. תודה. חבר הכנסת בן צור, בבקשה, שלוש דקות, אדוני. << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני מתנצל שלרגע לא שמתי לב שהשרה נמצאת פה. אני רוצה לומר לכם, עמד פה היום השר מתן קריב כהנא – בדרך כלל כשאדם לא מרגיש טוב מוסיפים לו שם – עמד פה היום ודיבר על אהבת ישראל, ודיבר על כך שהוא רוצה לשמור – לפני כמה ימים בריאיון שאלו את שר הדתות, שמגדיר את עצמו כשומר תורה ומצוות, אם הוא בעד תחבורה ציבורית בשבת, והוא התחמק מלענות, הוא לא ענה. שומע, אדוני היושב-ראש? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, בוודאי. << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> הוא לא ענה. אני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש, שלפני כשלוש שנים, גם אז עלה הנושא של תחבורה ציבורית בשבת, היו אצלי 13 ראשי ועדים של נהגים בתחבורה הציבורית, ביניהם ראשי ועדים של נהגים ערבים, והתחננו, הם לא רוצים לעבוד בשבת, ולאו דווקא כולם ממניעים דתיים או מסורתיים אלא ממניעים סוציאליים. הם אמרו: בשבת אנחנו רוצים לשבת עם המשפחות שלנו, ללכת לטייל, ללכת לבלות, להיות איתן יחד, אנחנו לא רוצים לעבוד בשבת. כופים עליהם בחלק מהמקומות, ואומרים להם: אם לא תעבדו בשבת, אתם תפוטרו. ועל כך שר הדתות של מדינת ישראל מתחמק מתשובה. זה אומר שאנחנו איבדנו את כל הערכים היהודיים, איבדנו כל צורה וכל צלם של מדינה שיש לה סמל יהודי, שמתבססת בעצם ישיבתה בארץ על הסמלים היהודיים שלה. זה מוביל אותנו לכך, לממשלה כזאת שראש הממשלה שלה מתהדר בכיפתו על ראשו ועדיין מוכן – או לא תהיה לו ברירה – לקבל את כל מה שיכתיבו לו שותפיו הקואליציוניים, שזה באמת הרס וחורבן לדת ישראל. אף אחד לא היה מסכים שיעשו ככה לדתו. גם אתה, אדוני היושב-ראש, כל פגיעה או רצון או ניסיון לפגוע באיזשהו שבב של האמונות הדתיות של המוסלמים – אתה עומד על כך שזה לא יקרה. זכותך. ואנחנו פה נמצאים בממשלה כזאת, ורוב-רובם של חברי הכנסת אנשים מסורתיים ורואים בעיניים כלות איך רוצים לחסל את הדת במדינת ישראל – אם זה כשרות, אם זה גיור, אם זה שבת. הממשלה הזאת מאוחדת בדבר אחד בעשייה שלה: היא מאוחדת ברצון שלה לקעקע את כל יסודות הדת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> אבל בדברים אחרים ממש היא חסרת מעש. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת יואב בן צור. חבר הכנסת פטין מולא – אינו נוכח. << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> נוכח. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אה, סליחה. אנחנו כמובן ננצל את ההזדמנות לאחל לחבר הכנסת פטין מולא הרבה בריאות, אושר ועושר, ורפואה שלמה. << דובר >> פטין מולא (הליכוד): << דובר >> תודה, תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> ולכל חברי הכנסת – גם לחבר הכנסת צבי האוזר. הוא לא נמצא אבל – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בבקשה, אדוני, שלוש דקות. << דובר_המשך >> פטין מולא (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, כבוד השרה, גם אני רוצה לדבר איתכם על הבזבוז של הממשלה החדשה. אני לא מתכוון ל-25 חברי הכנסת שנכנסו בנורבגי, כבוד היושב-ראש, ולא מדבר על סגני שרים חדשים או שרים בלי תיק, אלא על בזבוז מסוג אחר – המצאה חדשה – פיצול מועצה מקומית בתור שוחד פוליטי. חברת הכנסת, ידידתי שרן השכל, ישר מהקמת הממשלה רוצה לקחת את כסרא-סמיע, יישוב דרוזי בגליל, מועצה מקומית דרוזית קטנה, ולפצל לשניים. יש קורונה, יש אי-יציבות פוליטית, יש משבר כלכלי, ומה שהכי דחוף לחברת הכנסת זה לפעול לפצל מועצה מקומית של בקושי 9,000 תושבים. אני לא יודע אם שרן השכל בכלל ביקרה ביישוב דרוזי שלנו מאז שנבחרה לכנסת ואם היא מכירה את היישובים הדרוזיים, את הבעיות האמיתיות של העדה הדרוזית ושל הכפרים שלנו. כששלחו צווי הריסה לבתים בכסרא-סמיע, איפה הייתה חברת הכנסת שרן השכל? כשאני פניתי יחד עם ראשי מועצה לעצור את כל צווי ההריסה כדי לבטל אותם לא שמעתי את השם שלה פעם אחת. השאלה שמתבקשת היא מה לשרן השכל ולמועצה המקומית הדרוזית הקטנה בצפון? התשובה מאוד פשוטה: נקמה בראש מועצת כסרא כי הוא מזוהה עם הליכוד, ושם המעוז של הליכוד, שקיבל שם 1,400 קולות, ותקווה חדשה קיבלה 340 קולות. השאלה המתבקשת היא מה לשרן השכל ולמועצה המקומית הדרוזית הקטנה הזו. אם היא הייתה באמת מכירה את כסרא-סמיע, היא הייתה יודעת שלכפר סמיע אין יכולת להחזיק את עצמו כלכלית. הכוונה שאין אזור תעשייה, אין עסקים, אין הכנסות. מאיפה יגבו ארנונה? אין שום אזור תעשייה שם, אין להם מאיפה אפילו להכניס כסף כדי להחזיק את המועצה החדשה שהיא רוצה להקים, וזה בלי לדבר על ההוצאות שיהיו מיצירה של המועצה המקומית החדשה. שרן וכל תקווה חדשה, שבנויה על שנאה, לא מתעניינים בשום דבר חוץ מלנקום בחברי ליכוד, אם זה חברי הכנסת של הליכוד, מצביעי הליכוד, ועכשיו גם חברי מועצה שמזוהים עם הליכוד. את הקריירה הפוליטית שלך התחלת כחברת הכנסת בליכוד, הבטחת לבוחרים שלך בשורה ליברלית, אמרת שתעזרי להם ותילחמי יחד, לעדה הדרוזית. באת להכניס לכפר הזה שנאה ומריבות מיותרות – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> פטין מולא (הליכוד): << דובר_המשך >> – – היות שנטשת את הבית שלך ועברת למפלגה אחרת. אני מבקש ממך לעצור את המהלך שהולכים להקים במשרד ראש הממשלה מינהלת. המינהלת של הכפרים הדרוזיים מטופלת במשרד ראש הממשלה, העברנו אותה בשנה שעברה, והיום אנחנו רואים מלחמה בין משרד האוצר לבין המשרד לשיתוף פעולה אזורי על מנת לקחת את המינהלת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, תודה. << דובר_המשך >> פטין מולא (הליכוד): << דובר_המשך >> וזה במקום לבוא ולדאוג לתקציבים של הכפרים הדרוזיים – שנתיים בלי חומש, שנתיים בלי תקציבים, כבוד היושב-ראש, וכולם יודעים ממה הם סובלים: מצוקות דיור, ארנונות, הרבה נושאים על הפרק. בזה צריך להתעסק ולא בפוליטיקה זולה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת פטין מולא. שנתיים אין תוכנית חומש, והליכוד היה בשלטון. << דובר_המשך >> פטין מולא (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו הכנו תוכנית חלופית – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> היום אנחנו לקראת תוכנית. << דובר_המשך >> פטין מולא (הליכוד): << דובר_המשך >> – – כי לא היה תקציב מדינה, כבוד היושב-ראש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> פטין מולא (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. תקצבנו 280 מיליון שקל בשנת 2020. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי, תודה, חבר הכנסת פטין מולא. << דובר_המשך >> פטין מולא (הליכוד): << דובר_המשך >> בשנת 2021 – 180 מיליון שקל. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חברת הכנסת מירי מרים רגב נמצאת? אינה נוכחת. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה, אדוני, שלוש דקות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בבקשה. חבר הכנסת פטין מולא, אתה יכול לשבת. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> גם אני מצטרף לברכת ברוך רופא חולים לחבר הכנסת פטין מולא – – << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> תודה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – ולברכת החלמה מהירה ושלמה לחבר הכנסת צבי האוזר. כתב מרן הרב קוק זצ"ל: "מטרת החינוך היא להכשיר את האדם לצורתו המתוקנת, שהנקודה המרכזית שבה היא לעשותו טוב וישר – – – כל מה שתהיה מושרשת בליבו של אדם יותר הקריאה בשם ה', כן יגדל טובו ויושרו, ויהיה יותר מאושר לעצמו ולחברה כולה – – – לקח מקום בראש החינוך הישראלי תלמוד תורה, ודווקא תלמוד תורה ולא ידיעות אחרות שאין מטרתן כי אם להכשיר את האדם למלחמת החיים ולא לעשותו טוב וישר לפני ה' ואדם. זאת היא הדרך העתיקה, אשר בה הלכו אבותינו מעולם, ועל פי דרך זה נשמר שם ישראל בכלל, והצליחו גם עשו פרי, שיצאו מגדולי הדורות המצוינים מאורי אור בעד האומה ובעד כל העולם כולו". במדינת ישראל ישנם תלמודי תורה, חלקם ציוניים וחלקם חרדיים, שמשתייכים למה שקרוי "החינוך המוכר שאינו רשמי". במוסדות אלו שמים במרכז את המגמות הללו: לגדל ילדים טובים וישרים לפני ה' בדרך שבה מקובל לחנך את ילדי ישראל מדורי-דורות. אנשי החינוך במוסדות הללו משקיעים את עיקר מרצם וזמנם ללמד את לימודי הליבה של עם ישראל – תורה, נביאים, כתובים, משנה, גמרא והלכה – ולפתח את מידותיהם ואת יראת השמיים של הילדים. גם עברית וחשבון לומדים בתלמודי התורה, אבל חטאם הגדול הוא שלימודי אנגלית אינם חלק ממערכת הלימודים, ובשל החטא הנורא הזה הם מופלים לרעה מכל מערכת החינוך ומתוקצבים בצורה מופחתת בכמה וכמה פרמטרים. אם לצורך תקצוב מוסדות החינוך היו בוחנים למשל את המוסד על פי ישרותם ומוסריותם של בוגריו, או לחלופין על פי רמת האידיאליסטיות והמסירות שלהם לעם ישראל, אולי הכול היה נראה אחרת והתקצוב היה שונה. אדוני היושב-ראש, ממשלה זו הוכיחה בעבר שהיא רוצה לפעול נגד חינוך ילדי ישראל על הטהרה הזאת, שמודגשת כאן. על פי הביטוי שנאמר במשנה, "לא תהא כוהנת כפונדקית", האם לא הגיע הזמן שבמדינת ישראל, מדינתו של העם היהודי, לא יתייחסו ללימודי התורה שבכתב והתורה שבעל פה לכל הפחות כאל לימודי אנגלית? תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת אבי מעוז. חבר הכנסת ינון אזולאי. שלוש דקות. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי כנסת, ב-20 ביולי, נתב"ג – כ-35,000 נוסעים; 21 ביולי – כ-35,000 טסים; ב-23 ביולי – כ-41,000; ב-25 ביולי – 37,000 נוסעים. למעשה מה שאנחנו רואים זה שבימים האחרונים, בחודש האחרון, בכל יום כ-40,000 נוסעים בנתב"ג. רוב היעדים הם טורקיה ויוון. קודם כול, שאפו. אתם יודעים להביא את היעדים שלכם, אין פוצה פה ואין מצפצף. רציתם שיהיו שם עד יום שישי, שלא יהפכו את זה, הגעתם להבנה, דפקת על השולחן – קיבלתם. אנחנו צריכים את העזרה שלך באומן, כבוד היושב-ראש מנסור. אנחנו לפעמים שואלים את עצמנו: מה אנחנו יכולים לעשות כדי שהמוטציות לא ייכנסו לפה? ואנחנו רואים מוטציות נכנסות – מפעל של מוטציות בנתב"ג. אבל אני רוצה לשמוע אולי לפעמים מהמומחה, ללמוד מהמומחים. יש מומחה בשם נפתלי בנט, שישב והכין ספרון, ואיתו בעצם – אולי הוא חושב כך – ניצח בבחירות. מה הוא כתב, מה הוא אמר? הוא עמד פה, במקום הזה, ואמר: "איך למען השם אפשרתם להכניס אוטוסטרדה של כל המוטציות בעולם לתוך ישראל? התרענו בזמן אמת, זעקנו בזמן אמת, אמרנו: תשתלטו על נתב"ג". זה נפתלי בנט. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> תעשה את זה דרמטי. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> מה אמרה אילת שקד? נתנו לאוטוסטרדה של מוטציות להיכנס לכאן רק כדי שיוכלו לומר שמספר האנשים שמבלה בדובאי ובחו"ל גבוה והכול בסדר, העניינים בשליטה. מי אומר את זה, נפתלי בנט? אומרת את זה השרה שקד. בממשלה' תשאלו את שרי הממשלה, כולם יגידו' נכון, גברתי השרה? שיש דאגה מהמוטציות, יש דאגה. כולנו דואגים, אני מסכים איתך. אבל מה אתם עושים? הדבר היחידי ששר האוצר עושה – מה הוא עושה? מסתכל קדימה, פששש, עוד מעט יבוא אומן, מה אנחנו עושים באומן? כשהגיעו מרוסיה כמויות ולא בדקו, ועולים אחר כך לרכבת, זה לא מעניין אותו, אבל כשיגיעו לאוקראינה, כשיגיעו לאומן בראש השנה להשתטח על קברו של הצדיק רבי נחמן, פתאום כולם יקפצו, פתאום – מידבקים. אבל גם היום לוקחים את המגזר החרדי, ותראו כל מיני ערוצים בתקשורת, ועיתונים, כשזה לא קשור בכלל למגזר החרדי: קורונה – שמים תמונה של חרדי. מה הקשר בין הקורונה לחרדי בימים האלה? כמעט אין קשר, אבל שמים את התמונה שלו. אבל יכול להיות שליברמן באמת צודק – צריך באמת לתת את הדעת על המחדל של מי שהגיע בחודש שעבר מרוסיה. התמונות האלה, של עשרות האלפים שכל יום מגיעים הלוך וחזור, הלוך וחזור – אני אומר לכם שזה לא באמת מעניין את כולם; מעניין אותם מה יגידו כדי שיוכלו לדבר על הציבור החרדי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> ואם אנחנו רק ניזכר – אני כבר מסיים – בשבוע שעבר, כשאותו שר האוצר פרסם את הרפורמה של הכשרות, הרי זה הוא פרסם, מה הוא פרסם? באותו יום שנכנס אלכס ויז'ניצר, ידידו הטוב, מאחורי סורג ובריח, הוא פרסם את רפורמת הכשרות. זה ראש מאפיה; כשהוא רוצה להסיט את העניין הוא מתנהג כראש מאפיה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> זה מה שהוא עושה. עכשיו הוא מדבר על אומן כדי שלא יסתכלו על כל אלה שבאים מרוסיה ועל כל התיירים מכל העולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת ינון אזולאי. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> תודה, אדוני. שוכרן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אהלן וסהלן. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> בגלל שאתם לאחרונה בעמדות מאוד חשובות, אנחנו חייבים להתחיל לעבור קורס בערבית, כדי להתנהל איתכם בצורה נכונה. אין מה לעשות. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> אגב, זה לא בציניות. הערבית הייתה צריכה להיות – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אין מה לעשות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא מזמן דיברתם ערבית. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> דיברנו, נכון. ההורים שלי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> וגם החכמים כתבו את הספרים שלהם בערבית, נכון? << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> נכון, נכון. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הרמב"ם כתב בערבית. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> נכון. עד שבאו האשכנזים וקלקלו אותנו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני לא מתערב בין אשכנזים לספרדים. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> טוב, יאללה, בוא נתחיל ככה. שים שעון. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> יש לך כולה שלוש דקות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שלוש דקות. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבר אמרנו קודם – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> זה מחוץ לפרוטוקול, כל מה שאמרנו. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> קודם. בטח. בוודאי. אז בוא נתחיל מהתחלה, כי כבר עשר שניות לקחת. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבר אמרנו ונאמר שהממשלה הזאת מנותקת לגמרי מהציבור, 360 מעלות. והיות שהשרים לא יורדים אל העם, אז העם צריך לרדת אליהם, ואנו כשליחי ציבור נביא מה בדיוק חושבים שם עליהם בעם. אבל ראשית, רציתי להביא לציבור את העובדה הכואבת והמזעזעת שהדרדור של הרפורמים ממשיך: התנועה הרפורמית – עתירה לבג"ץ נגד הרב הראשי לישראל הגאון הרב יצחק יוסף, שלפיה על שר הדתות להעמיד את הרב יצחק יוסף לדין משמעתי ולבחון את העברתו מתפקידו כדיין ש"שכלל לכדי שיטה את הביזוי של קהלים שלמים בישראל", כך כותבים הליצנים הרפורמים. הם לא אוהבים שרבנים מדברים, הם אוהבים רבנים מגמגמים, בעדיפות לרבנים אילמים. ובאמת ידעו למי לפנות – לשר הדתות, שלאט-לאט מוכיח את חיבתו להם, כהוראת מורו ורבו בנט, שמעדיף את הרפורמים על המגזר החרדי. זה האיש, וכבר אמרנו לגביו: מדבר בנט תרחק. חשוב לקרוא כעת את הדברים החשובים והנוקבים של העיתונאי אמנון אברמוביץ' בטור בחדשות 12: "הממשלה הזאת קטנה וקוטבית מכדי להיות ממשלת שינוי". שינוי הוא תואר כבוד שניתן לה כדי לחסום את התואר המתעתע והערמומי ממשלת מרכז-שמאל. "אנשים הגונים צריכים לסלוד מהפרקטיקה הדורסנית שבה נהגה הקואליציה בכנסת" לגבי הוועדות. היא "ניצלה בגברתנות את הרוב לעשוק את המיעוט" ולמנוע מהליכוד את הזכויות. אם הממשלה איננה מסוגלת, בגין גודלה הזעיר והרכבה, להיות ממשלת שינוי, לפחות שלא תהיה ממשלת המשך. אלה הדברים של אחד שלא נחשב לאוהב של הליכוד או של הדתיים או אוהב של האופוזיציה. ואם הוא אומר עליכם דברים כאלה, כדאי שתתחילו לחשוב איפה אתם טועים. ממשלה כושלת, לכו הביתה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת משה אבוטבול. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת אלי אבידר – אינו נוכח; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת שלמה קרעי, בבקשה. שלוש דקות. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, לא סתם חבר הכנסת, השר המושחת ביותר שקם כאן למדינת ישראל, אלי אבידר, לא נמצא כאן. לא סתם. אחרי כל ההפגנות שלו ואחרי כל הצעקות וההתחסדויות והטהרנות וכביכול ניקיון הכפיים, כשמגיעה ההזדמנות להשיג עוד ג'וב ועוד כיסא ועוד רכב יותר מפואר, כולם נופלים שדודים תמורת נזיד עדשים. אדוני היושב-ראש, ראש ממשלת נורבגיה קצת כועסת על השימוש שאנחנו עושים כאן בחוק הנורבגי. היא לא רוצה שממשלה של מושחתים תקרא לעצמה ממשלה של חוק נורבגי, אז היא שלחה אליי מסר כדי להעביר אליכם כאן בנורבגית. היא אומרת ככה: Dere er alle korrupte. Dette er den storste svindelregjeringen som noen gang er dannet. Ga hjem. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> נשמע כמו שר הטבעות, שלמה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז בוא אני אתרגם בשבילך: כולכם מושחתים, ככה היא אומרת. זו ממשלת ההונאה הגדולה ביותר שקמה אי פעם. לכו הביתה. תודה רבה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> כמה זמן עבדת על המבטא, שלמה? כמה זמן עבדת על המבטא? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת שלמה קרעי. חבר הכנסת שמחה רוטמן – אינו נוכח; חבר הכנסת סמי אבו שחאדה – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה. שלום לך, דוד. יעלה ויבוא ויגיע. אבל שלמה, זה היה באמת בנורבגית או – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה, לא הבנת? אתה רוצה שאני אקריא לך עוד פעם? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> רק השרים הנורבגים מבינים נורבגית. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. שלוש דקות, אדוני. << דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוסקים בצו בריאות העם. למה אנחנו עוסקים בצו בריאות העם? כי יש את נושא הקורונה, נגיף הקורונה המשתולל. כנראה הממשלה לא יודעת בדיוק איך לטפל. היא ידעה רק לצעוק, לצחוק, לגרום לממשלה שלא תדע איך פועלים. מה לא נאמר על הממשלה הקודמת? אני מנסה להיזכר, מנסה גם להזכיר את האווירה. איזו אווירה עוינת הייתה כאן בארץ רק לפני שנה. מה לא נכתב בתקופה ההיא, מה לא נאמר, עם דברי שיסוי, בתקופה ההיא? מה לא נרמז על ציבורים פה בארץ אז? למה? מכיוון שאז הייתה תחלואה יחסית גבוהה יותר בריכוזי הציבור החרדי. כולנו זוכרים את הסגרים שהיו, כמה אנחנו מחינו, כמה אנחנו התחננו, ושאלנו איך וכיצד נקבע שאתם קובעים על שכונה כזו או אחרת, חלק משכונה, שיהיה סגר? לפי מה זה נקבע? ואף אחד לא נתן – אני אומר לכם: עד היום אף אחד לא נתן תשובה איך זה נקבע, אבל הטילו סגרים על הציבור החרדי, על ריכוזי הציבור החרדי בירושלים, בבני ברק. בכל מקום שהיה ציבור חרדי ריכזו אותו. היה לנו את הסיפור המפורסם ברמת גן, ששמו גדר, הוא לא רצה שיבוא אליו הציבור החרדי. איך אנחנו עברנו את חג הפסח תש"ף, לפני שנה וארבעה חודשים? איך עברנו את ראש השנה, שעוד אין שנה מאז? והיום בקושי, ברוך השם, בקושי יש חולים במגזר החרדי – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> ברוך השם. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אמרתי, ברוך השם. אבל מכל עשרה חולים יש אחד בתל אביב. האחוז הוא כזה גבוה שאם הוא היה במגזר החרדי – וכך קרה בשנה שעברה, והטילו סגר. אז בדיוק כמו שלארצות הברית לא הפסיקו אף פעם את הטיסות כיוון שפחדו על היחסים הדיפלומטיים עם ארצות הברית, ככה אף אחד לא יעז לפגוע בתל אביב, המטרופולין של מדינת ישראל. אבל מה לא עשו אז כאשר הייתה תחלואה גבוהה בריכוז החרדי? הטילו סגר, הסתובבה משטרה, לא נתנו ללכת, לא יכולת להיות בבית, לא יכולת ללכת לבית כנסת, לא היו חתונות. שום דבר – לא יכולת לנהל אורח חיים משלך. למה? למה, אדוני? מכיוון שזה היה בריכוז של ציבור חרדי. כך היה. והיום הממשלה הזאת באה לפה, כאשר מה שיש וקורה היום, לצערנו – אחרי שהממשלה שהייתה עד לפני חודש וחצי מסרה לממשלה החדשה – שאתה לא חבר שם – מדינה בלי קורונה, היום יש קורונה והממשלה הזאת לא עושה כלום. היא לא עושה כלום מכיוון שזה ציבור חילוני? אני שואל, אבל זאת המציאות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת מאיר פרוש. חבר הכנסת אורי מקלב. אחריו – חבר הכנסת יואב גלנט. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שרציתי להאריך בנושא של הכישלון הקולוסלי בכל נושא הקורונה, התפרצות הקורונה – שהכול הגיע מנתב"ג, בחוסר הטיפול הממשלתי, בהזנחה. לא הייתה מדינה שהתגברה באופן כזה על הקורונה, ולא הייתה מדינה ולא נראה לי שגם תהיה מדינה שככה הפכה את הגלגל ובכזאת מהירות ובכזאת עוצמה החזירה לעצמה את הקורונה – והכל כשאנחנו יודעים מאיפה, אנחנו יודעים מה קרה בנתב"ג. ומה עכשיו מבקשים מאיתנו? הציבור לא יודע. בצו בריאות הציבור, בריאות העם – מה מבקשים מאיתנו? מבקשים מאיתנו שאנשים יוכלו לבוא מנתב"ג ויוכלו לנסוע בתחבורה הציבורית ללא בידוד, עד שהם מגיעים הביתה. הם יכולים לנסוע עכשיו כמה שעות לאילת, לקריית שמונה, לנסוע לשם בתוך אוטובוס מלא נוסעים – זה הכול בסדר, ועדיין אנחנו מתמודדים עם הנגיף. אחרי זה ניתן לו, גם נכביד עליו – ששבוע שלם הוא לא יצא אפילו בערב, שום דבר, ועכשיו ניתן לו לנסוע כמה שעות בתוך האוטובוס. פשוט, הדברים האלה לא יאומנו, כמה זה דבר והיפוכו. זה גם נכון שבנושא הזה נתב"ג היה חלק מההסתה נגד הציבור החרדי, שציבור מגיע במטוסים – לקחו איזו תמונה ממטוס שהגיע באופן נקודתי ערב חג, עם נוסעים יותר חרדים: ותראו מה שקורה בנתב"ג. עכשיו, ברוך השם, אין חרדים. יכול להיות שגם יהיו, אבל מישהו צריך לבקש סליחה מהציבור הזה. אני רוצה בכל אופן רוצה לנצל את התורנות שיש כאן לשרה כדי לסטות מהנושא ולדבר איתה, עם שרת הכלכלה, על הנושא של המעונות. לא יצא לנו לדבר על זה, אבל ודאי שמעת. במשמרת שלך את צריכה לעשות כל מאמץ – אנחנו יודעים גם מה התפיסה – לא לפגוע בנושא של מעונות מול עבודת האימהות. לכל הדברים האחרים אין קשר, אין קשר למעונות, שנוצרו כדי שהן, עם ילדים קטנים מגיל אפס עד שלוש, תוכלנה לצאת לעבודה. זאת האפשרות היחידה, ולרבות מהנשים, דווקא הנשים החרדיות, אלה שרמת השכר שלהן, לפי מה שאנחנו יודעים – הממשלה יודעת, לפי הלמ"ס – רמת השכר נמוכה, זה יהפוך את זה מייד לעבודה לא כדאית. ועכשיו השאלה היא באיזה מצפון עושים את זה. אין לזה לא היתכנות; זה גם לא נכון כלכלית, בכל מידה – הנשים האלה פשוט לא יוכלו ללכת לעבודה – גם לא חברתית וגם לא אנושית. גם לא חברתית: איך שתי נשים יעבדו באותו משרד רואי חשבון, ולאחת יהיה סבסוד, היא תשלם 500 שקל – זו גם יכולה להיות חרדית שבעלה עובד, ומה זה קשור – ואחת תשלם 2,500 שקל. היא גם לא תשלם את זה, כי כל מה שהיא מרוויחה זה 6,500; עובדות מסורות, שעושות מאמץ לעבוד. זה לא קל להן לעבוד עם שלושה, ארבעה ילדים צפופים. הרבה פעמים האנשים האלה עם שני ילדים בתוך המסגרות האלה. אין להם דרך אחרת. הדרך השנייה תהיה לא לעבוד או לעבוד במקומות שבאמת – גם לא מזיז למדינה. המדינה משקיעה כדי שהם יעבדו. אנחנו באבחה אחת הגענו לרמת העסקה מאוד גבוהה. מי שמספר לך סיפורים אחרים שאצל הגברים יש יותר, שיש גידול בעבודת הגברים בתקופה שעשינו את זה – זה לא נכון. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה לא נכון, זה לא נכון. אני מסיים. זה לא נכון וזה גם לא בא לידי ביטוי עוד, הנושא הזה של כושר השתכרות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה בקצה, ואנחנו מדברים עכשיו על הרבה יותר רחב. לכן זה גם לא נכון, ואני גם אסביר לך למה זה לא נכון. אני מסיים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כל מה שמספרים עכשיו – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הסברת כבר. תודה, תודה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מסיים. לכן, בסופו של דבר, לבוא ולעשות את הדבר הזה, זה יפגע. הלימוד של הבעלים, של הגברים, זה לא בגלל שזה כדאי או לא כדאי אלא בגלל שזה ערך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> על הערך הזה הן הולכות לעבוד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת מקלב. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אם הוא יעבוד, אז היא לא תעבוד, עם חמישה או שישה ילדים. אף אחד לא יכול לכופף. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש: העם שלנו הוא קשה עורף כשמישהו מכביד עליו, כשמישהו מקשה את ליבו ואומר: אני אכוף אותך. אנחנו נמצאים ב-2021, כבר אי-אפשר לכוף מישהו. ואם מכריחים אותו, גם אם הוא צריך לעבוד והוא רוצה לעבוד, הוא לא יצא לעבוד, כדי שלא יגידו שהוא התכופף בפני הפריץ. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, תודה, חבר הכנסת אורי מקלב. חבר הכנסת יואב גלנט, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אופיר כץ. שלוש דקות, אדוני. << דובר >> יואב גלנט (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני באתי לשוחח איתכם על סוגיה שמאוד מדאיגה אותי, והיא ההתנהלות של הממשלה הזו בנושא החקלאות. אני מבין שמי שמכתיבים את המדיניות זה ראש הממשלה ושר החוץ, ולצערי גם שר האוצר. ההסתכלות עוברת רק דרך דבר אחד, והוא החור שבגרוש, רק דרך הכסף. אני רוצה לומר לכם שחקלאות לא נמדדת רק דרך הכסף. הדברים הם פשוטים: אם אנחנו מסתכלים על חקלאות, אז אנחנו שואלים את עצמנו כמה עולים הירקות והפירות או העופות לצרכן, ואנחנו יודעים שאפשר לקנות בשר יותר בזול בארגנטינה, ופירות בטורקיה, וירקות בעזה. אבל מרכיב החקלאות איננו רק מרכיב הכסף. מדוע? כי יש גם את הנושא הבריאותי ויש גם את הנושא של העתודה, כלומר אם יום אחד מישהו יסגור את הברז – מאיפה תביא את החיטה או את הפירות או את הירקות. אבל מעל כל הדברים האלה יש נושא אחד שהוא בעיניי הנושא המרכזי: המדינה הזאת מתבססת על התנועה הציונית. זה הגוף שנושא בנטל הביטחון, זה הגוף שנושא בנטל הכלכלה במאה השנים האחרונות, לטובת כל אזרחי מדינת ישראל. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב גלנט (הליכוד): << דובר_המשך >> אני יודע, איימן עודה, שזה לא מוצא חן בעיניך, אבל זה המצב. זה המצב. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב גלנט (הליכוד): << דובר_המשך >> האוכלוסייה היצרנית במדינת ישראל – – << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יואב, יואב, לא, חיזקתי, חיזקתי. << דובר_המשך >> יואב גלנט (הליכוד): << דובר_המשך >> – – היא האוכלוסייה הציונית – ימנית – – << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב גלנט (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ושמאלית, דתית וחילונית. זה מי שנושא בנטל. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> איפה – – – << דובר_המשך >> יואב גלנט (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו, איפה בעיית הבעיות? הציונות מבוססת על ההתיישבות, וההתיישבות מבוססת על החקלאות. כלומר, אם לא יעבדו שדות בנחל עוז, אם לא יקטפו תפוחים ברמת הגולן, אם לא יהיו בריכות דגים בערבה – אנחנו את המקומות האלה נאבד, כי כל מקום שאנחנו יוצאים ממנו, אנחנו מפקירים אותו לאוכלוסייה אחרת. מי שלא מבין על מה אני מדבר, שילך לנגב, ואם הוא לא הולך לנגב, שילך לגליל המרכזי, ואם לא – שילך למקומות אחרים. לכן, רבותיי, מה שאני בא לומר לכם בזמן הקצר שיש לי: אם אין חקלאות אין התיישבות, ואם אין התיישבות אין ציונות, ואם אין ציונות אין מדינת ישראל. לכן, טוב יעשו ראש הממשלה, שר האוצר וכל מי ששותף לעניין הזה אם יפסיקו להתעלל – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> יואב גלנט (הליכוד): << דובר_המשך >> – – בחקלאים של מדינת ישראל, כי הדבר הזה עלול להיות בעוכרינו ברמה הלאומית לשנים קדימה. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת יואב גלנט. חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש, אתה יודע כבר כמה פעמים פתחתי פה נאום בכך שחשבתי שהגעתם לקרקעית אבל זה שפל חדש? אתה יודע כמה? אבל מה אני יכול לעשות, בקואליציה שלכם כל יום מורידים את הרמה, כל יום נהיים מושחתים יותר, צבועים יותר ושקרנים יותר. אתם כל יום מתעלים על עצמכם ברמת הרפש. והינה אגיד את זה שוב: אתמול כבשתם עוד שפל, הגעתם לתחתית של התחתית, שוב. אני חושב שהאנשים שבזמנו המציאו כל פעם קווים חדשים למפלס הכינרת – האדום, השחור – צריכים ללמוד מכם. אתם אלופים בלייצר רף נמוך, את הרף הכי נמוך שקיים. אחרי שהפכתם להרגל את הכניעה לפרוטקשן פוליטי מצד השותפים החדשים, עכשיו אתם נכנעים לגחמות של אלי אבידר, השר אלי אבידר. תשמע, אלי, אני לא יודע איך לא שלחו אותך לאולימפיאדה מיידי, כי זריקת עקרונות במהירות כזאת זה דבר שלא רואים כל יום. צריך כישרון מיוחד לזה. ציטוט: "מספר שרים ומשרדים בלתי נתפס הוקמו וניתנו כעסקת שוחד פוליטי הגדולה מאז קום המדינה, מציאות ההשחתה הפוליטית של ימינו עולה על כל דמיון". ברור לכם של מי הציטוט, כן? של השר החדש. אבל מה עם המחאה? מה עם כל אנשי הדגלים השחורים שליווית אותם? איך נטשת אותם ככה לטובת הכיסא? הרי ממשלה מנופחת היא שחיתות – אתה אמרת – היא שוחד פוליטי. ומה עם החיסונים, אלי? רבבות של מתנגדי חיסונים בנו עליך כמנהיג להפצת התיאוריות האלו. מי יוביל אותם עכשיו כשנטשת? ואת כל התהילה הזו – תהילה – בשביל מה זרקת? בשביל להיות שר לענייני כלום ושום דבר. הרי גם ראש הממשלה החליפי, ממנהיגי הקואליציה שלך, אמר בעצמו ככה: "אין שום צורך בשר מודיעין כי משרד הביטחון אחראי למודיעין ומשרד ראש הממשלה על המוסד והשב"כ. זה מיותר". הוא גם הוסיף ואמר: "אין שום צורך בשר לענייני ירושלים, אין שום צורך בשר לענייני תפוצות, אלה סתם משרדים. סתם, פשוט סידור עבודה למקורבים וכיבודים לפוליטיקאים שישבו במשרד על כורסאות ממש נוחות וימציאו לעצמם עיסוקים שעולים כסף" את זה אמר יאיר לפיד. אני מקווה שאלקין ונחמן שי שמעו גם הם מה חושב ראש הממשלה על התפקיד שלהם. אלי, אני אשתמש בדבריך שלך לסיום. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. אתם "מקימים את הממשלה הבזבזנית ביותר שאי-פעם הוקמה בישראל"; "ממשלה מנופחת, מנותקת, לא קשורה למציאות ולעם, אני מתבייש". אם אז התביישת, מה אתה אומר לעצמך היום? תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת אופיר כץ. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן. אחריה – חברת הכנסת קטי קטרין שטרית. שלוש דקות. << דובר >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר >> אדוני, יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, אני חשבתי לדבר על משהו אחר, אבל אז שר החוץ יאיר לפיד פרסם ציוץ בטוויטר, ציוץ שנראה כמעט מכיל ובלתי מזיק. ברשותך אני רוצה להקריא את הציוץ הזה ולחוות את דעתי עליו: "מאז שהממשלה הזו הוקמה יש שיפור ניכר, מורגש, באווירה בישראל. הפוליטיקה הרבה פחות מעניינת, וזה טוב. הכותרות הראשיות הן לא הכפשות וכתבי אישום פליליים אלא אולימפיאדה בטוקיו, והמאבק בקורונה, והתקציב. השיח הפוליטי לא חייב להיות מלחמה חומצתית ומגעילה. אפשר להתווכח ולהישאר בני אדם, זה מה שאפשר לנו להקים את הממשלה הזו. כאלה גם צריכים להיות היחסים בין הקואליציה לאופוזיציה". הציוץ הזה מגלם בעיניי את התמצית של ההכחשה של קיומה של ישראל שאיננה ישראל של יאיר לפיד. בישראל של יאיר לפיד הציפורים מצייצות, התקשורת מחבקת, התוכי שבנט הציל הופך לכוכב טלוויזיוני. ושני מיליון אזרחים שבורי לב מרגישים – לא שהם נשדדו מכספם, לא ששלחו יד אל כיסם ושדדו מהם כסף – הלוואי כסף, הלוואי – שדדו את הונם הרוחני, שדדו את הונם הערכי, שדדו את תפיסת עולמם, שדדו את האידיאולוגיה שלהם, כייסו אותם מהמהות של עצם קיומם. זו תחושה בלתי אפשרית. התחושה הזו – ובזה יאיר לפיד צודק – מנותקת לחלוטין מהתקשורת. היא לא מתוקשרת. כאילו התאיינו. מה שיאיר לפיד בעצם אומר זה: אנחנו גמרנו עם להתווכח עם המסורתיים, עם החרדים, עם הדתיים, גמרנו לנהל איתם משא ומתן, הם פשוט לא קיימים. טוב לי, טוב לקואליציה שלי, טוב לישראל הראשונה והפריבילגית, אז טוב. אתם פשוט כבר לא קיימים יותר. החרם שהקואליציה הפריבילגית הזו עשתה נגד שני מיליון אזרחים ציונים, משלמי מיסים, שהולכים למילואים, חיילים, סטודנטים, מורים, רופאי שיניים, עמך ישראל – החרם נגד הלב של ישראל נמצא בציוץ הזה. כאילו התאיינו. כאילו שאנחנו לא קיימים. את המוות, את המוות עשיתם לנו כשאנחנו היינו בקואליציה. המילים "מחדל", ו"כתב אישום", ו"מושחת", ו"ארדואן", ומדים של נאצי, ושרה אפתה עוגה ויאיר נתניהו צייץ – מבוקר עד ערב. את המוות. עכשיו, כשהבריון מבסוט, עכשיו, כשהבריון מרגיש שהוא קיבל את שלו, הבריון שקט, ואם טוב לו, אז טוב לכולם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אדוני יושב-ראש הכנסת, לא טוב לכולם. אנחנו נמצאים כאן, לא התאיינו, ואת הקול שלנו עוד תשמעו. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית. אחריה – חבר הכנסת אופיר סופר. שלוש דקות, גברתי. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברתי השרה הנכבדה, חבריי חברי הכנסת, מה אומר לכם? טעיתי. מודה בכך בפה מלא: טעיתי בגדול. הייתי בטוחה שממשלת השיסוע לעולם לא תצליח לגשר על הפערים האידיאולוגיים, על היריבות הפוליטית, על ההבדלים המהותיים שקיימים בין חבריה כמעט בכל נושא אפשרי. הייתי בטוחה, אבל מה לעשות, טעיתי. מסתבר שלתאוות השלטון של הממשלה הזו אין תחתית. מסתבר שהקואליציה הזו מוכנה למכור כל עיקרון, כל אידיאולוגיה, כל הבטחה, על מנת לשרוד בשלטון. אדוני היושב-ראש, זה התחיל עם המכירה של העקרונות של בנט. זוכרים את כל הסרטונים והכול? זה המשיך עם הממשלה המנופחת של יאיר לפיד. הרי הוא הבטיח 18 שרים. איפה? היד עוד נטויה. 28 כמדומני, 17, אני כבר לא סופרת. החוק הנורבגי – כל יום אנחנו רואים חבר כנסת אחר. ואז באה המכירה הכללית של המוסר האישי והפוליטי עם ההיכנעות המבישה של יאיר גולן ואלי אבידר. מי גרוע יותר? מה גרוע יותר? אללה יודע. העבריין שמבקש פרוטקשן או ממשלה ללא חוט שדרה, שמוכרת ג'ובים ותפקידים רק כדי להמשיך ולשלוט. מה שקורה כרגע הוא מכירת חיסול. לכולם יש כרטיס מועדון עם הנחות מפליגות. לכל אחד מגיעה מתנה שווה ברגע שהוא מציג קופון של הצבעה. אם אתה מצביע, מייד אתה מקבל הטבה. ויש כפל מבצעים למושחתים ביותר. רק תבוא ותיקח. בעל הבית השתגע. אתם זוכרים, היו הפגנות בבלפור, בכל מיני מקומות. היה איזה קומץ שם שבאמת באמת היה אכפת לו ממה שקורה במדינה. ליבי ליבי על אותו חלק קטן שיצא להפגין כי הוא באמת האמין שהוא נלחם למען פוליטיקה אחרת ונקייה. איזה סיבוב עשו עליכם. איך ניצלו את התמימות שלכם. בזמן שהם עמדו עם סיסמאות של מהפכה, שוויון, צדק, הפוליטיקאים שתפסו טרמפ על האשליות שלכם כבר תפרו לעצמם ג'ובים, פנטזו על כיסא, חלמו על השטיח האדום בשדה התעופה. אפילו התקשורת, שהייתה הרוח החיה במפרשי ההפגנות, לאחרונה איבדה את הסבלנות שלה במהלך האחרון של גולן ואבידר. ובין השורות אני קוראת עכשיו שנפתלי בנט ההיסטרי מתכנן מאסר בפועל לסרבני חיסונים – זה שכתב ספר. ליברמן ההומני מצהיר שהמענקים שניתנו בקורונה לא ישובו עוד במקרה של סגר. והמשותפת – את זה אתה חייב לשמוע, היושב-ראש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> המשותפת, אמרו לנו שהם באופוזיציה. איזו אופוזיציה? הם הרי מקנאים במה שאתם קיבלתם אז הם סוגרים שם בחדרי-חדרים את כל העסקאות. תיזהרו, הם עוד ייקחו מכם את המיליארדים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן, אין להם בושה. הכול מותר, הכול אפשרי והיד עוד נטויה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חברת הכנסת קטי שטרית. חבר הכנסת אופיר סופר. אחריו – חבר הכנסת יואב קיש. << דובר >> אופיר סופר (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בערב יום הזיכרון האחרון הזכיר לנו לוחם גולני איציק סעידיאן שלוחמי צה"ל, גיבורי צה"ל, אינם מטופלים כפי שצריך בתהליך שיקומם. ואני רוצה לומר היום, אדוני היושב-ראש, הערב, כמי שמוביל את המאבק של נפגעי פוסט-טראומה הלוחמים בכנסת ישראל, שאני מאוד מוטרד. אני מאוד מוטרד הערב, כי אני יודע שמתקיים רצף של פגישות שתכליתן למסמס את רפורמת נפש אחת, שכולנו מכירים, והתפארו בה – למסמס את רפורמת נפש אחת לכלום; לקחת את כל התוכנית שהייתה – שצריך לומר שזה המעט שאנחנו יכולים לעשות למען לוחמי צה"ל, וזה באמת המעט שאפשר לעשות – ולמסמס את זה לכלום. זה מהלך שמוביל שר האוצר אביגדור ליברמן. אני מבין ששר הביטחון נאבק בזה, אבל בשורה תחתונה אנחנו יודעים שבממשלה הזאת כל אחד בגזרתו, ואני לא אתפלא אם שר האוצר ליברמן יצליח במשימתו למסמס את הרפורמה הזאת. ומפה אני רוצה לפנות לראש הממשלה מר נפתלי בנט ולהגיד לו: זה לא במנדט שלכם למסמס את הרפורמה הזו. הייתה כאן התחייבות ללוחמי צה"ל, הייתה כאן התחייבות לאזרחי ישראל, לחברה הישראלית כולה. אדוני ראש הממשלה, לא העליתי בדעתי שהסוגיה הזאת בכלל תעלה לדיון בימים שמוסיפים עוד שרים, ועוד סגני שרים ותקנים מפה ועד אחר כך; שהמעט שאנחנו נותנים ללוחמי צה"ל, גם את זה לקחת ולגנוז. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת אופיר סופר. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. דוד, מה קורה? החברים שלך לא משלימים את שלוש הדקות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תוסיף לו, תוסיף לו. << דובר >> יואב קיש (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, השרה אורנה ברביבאי, את חברת קבינט הקורונה לדעתי, נכון? << קריאה >> שרת הכלכלה והתעשייה אורנה ברביבאי: << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז הדקות שיש לי – 2:54, אלא אם כן היושב-ראש יהיה נדיב – מיועדות בעיקר אלייך. קצת נתונים: 1,538 מאומתים היום; חולים קשים – 121; מתחילת החודש נפטרו מקורונה 34 איש. לצערי, זה המחיר של תחילת הגל הרביעי, וזה המחיר של חדלון האישים של אפס החלטות בקבינט קורונה. יש לנו קבינט קורונה שלא עושה שום דבר. יש לנו קבינט קורונה שכבר חודש וחצי, אולי כמעט חודשיים, לא עושה שום דבר. יש לנו קבינט קורונה שהתכנס – השרה אורנה ברביבאי – לדעתי שלוש פעמים מאז, סדר גודל. אנחנו התכנסנו בשבוע יותר משלוש פעמים כשהייתה התפרצות כזו. אם זה לא מעיד על זלזול או חוסר הבנה, אני לא יודע לומר. עכשיו, אני רוצה לשאול אותך שאלה, כי היה ציטוט של העיתונאים – לא שלי – לגבי השרה יפעת שאשא ביטון. חברים, אני אספר לכם מה אומרים שרים בקבינט הקורונה – ציטוט על השרה יפעת שאשא ביטון: פופוליסטית שהתאהבה בפוזיציה ועסוקה בעיקר בעצמה ובכותרות לתקשורת. עכשיו, אותי זה לא מפתיע. אנחנו מכירים את זה עוד קודם, כשהיא הייתה יושבת-ראש ועדת הקורונה. זה תיאור די ממצה של העשייה שלה בוועדת הקורונה. עשתה נזק למדינת ישראל בתקופה הקצרה שוועדת הקורונה הייתה אפקטיבית. אנחנו הצלחנו להוציא אותה ממקור הכוח, ולמעשה הוועדה לא הייתה אפקטיבית. אבל הפלא ופלא, קבינט הקורונה היום מנוהל על ידי השרה יפעת שאשא ביטון. עכשיו, אני חשבתי שיש לממשלה הזו ראש ממשלה, אבל כנראה שהוא יכול להפעיל סמכות רק על אילת שקד ומתן כהנא מהמפלגה שלו. אין לו יותר שרים בממשלה. וזה בלי לפגוע בראש הממשלה שמנהל את הדיון כרגע. אז אני אומר – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה מעליב אותו. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> זהו, אז אני אומר: נפתלי בנט, שלמעשה אחראי לביטחון, גם הביטחוני, גם הבריאותי, של מדינת ישראל, לא מסוגל לנהל קבינט קורונה. מולו ניצבת שרה, יפעת שאשא ביטון, במדיניות שבה גם על נושא החיסונים וההתנגדות לחיסונים – היא קוראת לזה: הנושא רגיש. הרי היא לא רוצה להפעיל לחץ שאנשים יתחסנו. אני שמח שרק לאחרונה אתם צירפתם שר חדש לממשלה, ושברוך השם הוא התחסן, כי אחרת היה צריך לעשות בדיקה כל פעם לפני ישיבות הממשלה. אז זו ממשלה בזבזנית, שאוספת שרים פה מהכנסת כדי שלא יהיו התנגדויות להצבעות, דואגת שהם יהיו שר בלי תיק, יתפטרו כדי להכניס נורווגי, ובסוף, כשזה מגיע לחיים של אזרחי ישראל – אני מסתכל פה, אתם יודעים, על המליאה, ואני אומר לעצמי: הממשלה הזו, שאמורה להציל את החיים שלהם, בוגדת בתפקידה, נותנת לקורונה להשתולל, חושבת שלא יהיה לזה מחיר. לפני לא הרבה זמן, שבועיים – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, משפט אחרון, יואב. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרת שלא מסיימים, היושב-ראש, אז אני לוקח את הדקה שלא סיימו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> התנצלנו על ההעלבה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> מתנצלים. הממשלה הזו, שאחראית לביטחונם הבריאותי של אזרחי ישראל – לפני שבועיים היו 56 חולי קורונה קשים, והתקשורת המלטפת אמרה: יציבות בחולים הקשים. אמרתי להם: בקצב הזה אתם מכפילים כל שבועיים. שרת הכלכלה אורנה ברביבאי, כל עשרה ימים אתם מכפילים פה את התחלואה, אתם מכפילים את התמותה ואתם מכפילים את התחלואה הקשה. זה בידיים שלכם – תתחילו לעשות משהו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת יואב קיש. חבר הכנסת יום טוב חי כלפון. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה מכיר אותו? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מי זה? איפה הוא יושב? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, כן. אינו נוכח. חבר הכנסת אלי כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת. חבר הכנסת דוד אמסלם יעלה ויבוא ויגיע. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אתה חייב להודות, אדוני היושב-ראש, נכון? אתה נמצא פה הרבה בשביל לשמוע את דודי אמסלם. נכון? כמו כל עם ישראל. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. אנחנו מבלים ביחד הרבה שעות. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> נכון, נכון. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> וקצת את דודו ביטן. הדודאים נתנו ריח. דוד ודוד – דודאים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איי איי איי איי איי. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> דודי, באתי במיוחד בשבילך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, היום הלכתי במסדרון ופגשתי את חבר סיעתך ווליד טאהא. אמרתי לו: ואללה, שמעתי שאיימתם על הממשלה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, חס וחלילה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> רק שנייה. תיק-תק הסתדר היום. הוא אומר לי: מה פתאום היום. אמרתי לו: אז מתי? הוא אומר לי: זה היה אתמול, מה קרה לך? כל יום יש איום חדש. אתמול היה האיום הזה, היום איום כזה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> מה עם האיום האיראני? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. אני עכשיו שמעתי, קראתי בעיתון – ותתקן אותי, אדוני היושב-ראש – שאלחרומי הנחה את הממשלה באמצעותך לפטר את יאיר מעיין. מי זה יאיר מעיין? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> יושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת אלחרומי. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> סליחה, חבר הכנסת אלחרומי, יושב-ראש ועדת הפנים. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> איזה חלק – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא – הרי המשפחה שלו פלשה ל-65 דונם, בקטנה, אתה יודע; האמת היא שצפוף להם, אני מבין. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כמה עשרות שנים הם נמצאים שם, דוד? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה משנה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בוא נהיה כנים. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בוא, דוד, באמת. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא יודע, לא בדקתי. אני קראתי את קלמן ליבסקינד בשבת, והוא אמר ככה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> עשרות, אם לא מאות שנים, הם נמצאים שם. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אין בעיה. אלפים, למה, אלפי שנים, נשמה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> איזה מאות שנים? לפני 15 שנה לא היה שם כלום. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, בתקופת דוד המלך הם ישבו שם, אני יודע. משפחת אלחרומי ישבה בנגב מתקופת דוד המלך. עכשיו, אימא שלו פלשה ל-6.5 דונם, אח שלו – ל-19.5, ועוד אחד – לאיזה 35. ספרתי את הכול, זה בערך 65 דונם. האמת היא שכאב לי קצת הלב. אמרתי לעצמי: צפוף, כולה כמה משפחות – 65 דונם? למה? הרי כל הנגב פתוח. בנגב יש בדואים שיושבים על אלפי דונמים, אז למה משפחת אלחרומי רק על 65 דונם? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לא נעים, לא נעים. צפוף. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> ויאיר מעיין, למה אתה נטפל רק אליהם? למה? לא יפה. כולה איזה כמה משפחות על 65 דונם. לכן אלחרומי צודק. הוא כל כך כועס שהוא ביקש לפטר את יאיר מעיין, וככה זה עובד בממשלה. קראתי שיאיר מעיין גם פתאום מתחיל לשקול אולי לתת להם בינתיים לגור שם. אז בוא אני אגיד לך, אדוני שר ביטחון הפנים: עבריין זה עבריין, עבירה זו עבירה. איך אמרת לגבי ביתר, יישוב שהוא לא חוקי – צריך להוריד אותו. אבל זה רק אצל היהודים. אצל היהודים בלבד. רם בן ברק, מהערבים אתם מפחדים. אתם מפחדים מהיושב-ראש. אתם לא תהרסו לאלחרומי אפילו לא פחון. אתם עוד תוסיפו לו עוד 100 דונם מחר בבוקר אם הוא רוצה, מבטיח לך. תשנו גם את חוקי-היסוד פה. בית המשפט העליון לא יתערב. למה? זאת הממשלה שלנו. אנחנו לא פוגעים בממשלה שלנו. אתה מבין את החוצפה ואת עזות המצח שלכם? היום אתם תלויים ביושב-ראש, מר מנסור עבאס, ראש הממשלה בפועל; אתם תעזו לגעת במשפחת אלחרומי? עברייני בנייה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> השתלטו על קרקע מדינה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> בוא אני אגיד לך משהו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> דוד, תודה לך. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> חס ושלום. אתם לא תרגיזו את מנסור עבאס. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> בוא אני אגיד לך משהו, חבר הכנסת אמסלם: להבדיל מכם, ש-30 שנה הייתם ולא עשיתם שום דבר ולא פיניתם אף אחד, ועכשיו – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אתם עושים. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> רגע, שנייה, שנייה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם עושים. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו, להבדיל – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> גם בקורונה הרבה, עם המסכות. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> להבדיל מכם – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> מה שמעתי את בנט אומר? אנחנו נילחם עם המסכות. נפלתי מהרגליים. איזה פטנט הוא המציא. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> להבדיל – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> שאלתי את עצמי: מה זה המסכות? ואללה, סחתיין. הבריק הבן אדם. עם מסכות ננצח את הקורונה. אתם בטח פיניתם ימבה של בתים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> דוד, תודה לך. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> ראיתי. אלפי הריסות. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו לא – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני, אני אומר לך, אתם לא תיגעו אפילו בפחון, לא בכבש אחד של משפחת אלחרומי, לא בדיר עיזים אחד הכי קטן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> דוד, דוד, אמרת את זה. תודה לך. מה שאני יכול לעדכן אותך – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אני מציע לך ללכת להיות סטנדאפיסט, כי בזה אתה טוב. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> רם. מכיוון שחבר הכנסת אלחרומי לא נמצא פה – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> באמת, להבדיל ממך, אנחנו מבינים שיש אנשים מאחורי הדבר הזה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> דוד. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה? << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> לא כמו שאתם חושבים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אנחנו סיכמנו עם ממשלת הליכוד בראשות בנימין נתניהו – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עוד הפעם? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> – – את ההחלטה של שלושת היישובים – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עוד פעם? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> מעולם לא נתנו לכם פסיק לעומת מה שאתם מקבלים פה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני אגיד לך את האמת, אני יודע דבר אחד – עוד – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע את זה היטב. מה זה קשור, שלושת היישובים? זאת הממשלה הקודמת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יואב, יואב – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אתם קיבלתם מהם מה שמעולם לא הצענו לכם. מעולם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יואב, יואב. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> מעולם לא הבטחנו לכם גן של שושנים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> וסיכמנו – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני אגיד לך משהו. אתה יודע מה אני – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> מעולם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> עובדה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני אגיד לך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> עובדה. ההחלטה על שלושת היישובים עלתה על שולחן הממשלה. עלתה על שולחן הממשלה, יואב. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני יודע רק דבר אחד – תאמין לי, אם אתה רוצה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מה שאתם עושים לנגב, לתושבי הנגב, אזרחי מדינת ישראל, זה לא הוגן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה לא הוגן? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> זה לא הוגן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה לא הוגן? הרי יש שם – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> זה לא הוגן. אתה יודע מה? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אני מבקש דקה מהצד. אמרת לי לא לצעוק – אני לא צועק. אני אבקש דקה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> מנסור, מעולם לא הבטחנו לכם גן של שושנים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת איימן עודה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> רגע, היושב-ראש, אני מבקש דקה. הזכרת את שמי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יואב, בבקשה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> הזכרת את שמי. אני לא רוצה לצעוק. תן לי דקה. לא אדבר יותר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> תן לי דקה מהצד. אני מבקש לענות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יואב. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אני לא רוצה לצעוק. אני מבקש דקה מהצד. זה לגיטימי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה לך, יואב. תירגע קצת. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אני רגוע. אני רוצה דקה מהצד, לענות ליושב-ראש, שאמר – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת איימן עודה כבר נמצא על הדוכן. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אז אחריו? אחריו? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני אתייעץ ואז אגיד לך. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אחריו, תודה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה זה להתייעץ? נהיית אשכנזי? << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני מבקש את הזמן שלי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שלוש דקות. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לפני שאני אדבר על הנושא שהתכוונתי לדבר עליו, חשוב לי להגיד לכם שתושבי הנגב נמצאים שם לפני קום המדינה; המדינה, שהפילוסופיה שלה היא להקים מדינה למען העם ועל חשבון הילידים – זה המצב. לכן מבחינת הממשלה הנוכחית, ממשלת בנט, והממשלה הקודמת, המתנחלים הם לגיטימיים, ההתנחלויות לגיטימיות, אבל תושבי הנגב, בני המקום, הם לא לגיטימיים. דבר כזה לא יתקבל בשום היגיון, בשום מקום בעולם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אנחנו אמרנו "לא לגיטימיים"? << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מבקש, בבקשה, את הזמן שלי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דבר. אנחנו חשבנו שהבדואים לא לגיטימיים? << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מבקש, אתה לוקח מהזמן שלי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא יוסיף לך. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מבקש מהיושב-ראש שישמור את הזמן שלי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא יוסיף לך. אתה רוצה לדבר לעצמך? אין בעיה, דבר לעצמך. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני לא בטוח. אני – יש לי שלוש דקות. אני רוצה לדבר במלוא הזמן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דרך אגב, מעולם לא שמענו אותך מדבר, מפריע למישהו פה בכנסת. רק אתה. ראש הממשלה עומד פה, אתה לא מוציא מילה. כשנתניהו יושב – צילמת אותו מ-20 סנטימטר, הכול בסדר. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש – – – אני לא דיברתי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אתה תדבר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תדבר כמה שאתה רוצה. תאפס לו את השעון, אנחנו פה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> ביקשתי לענות למנסור אחרי שאמר את שמי לגבי משהו שהיה מחוץ למליאה וקרה פה, ואני מבקש לעלות דקה מהצד אחרי ההצבעה. תן לו עוד דקה, כי אנחנו לקחנו לו דקה מהזמן. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת – סיפור אישי, אבל גם קולקטיבי. ביום רביעי הרגשתי כאבים עזים בגב, אז נסעתי לבית החולים רמב"ם; כאבים עזים מאוד מאוד. חשבתי דווקא על האזרחים הערבים בכפרים הערביים. אמרתי: איך יכול להיות, אנשים שיש להם כאבים כל כך עזים, מתי יגיעו לבית חולים? אין בית חולים אחד בתוך יישוב ערבי. אתם יודעים שתוחלת החיים של ערבים ויהודים – לטובת היהודים. לפי מרכז טאו, היישובים הערביים רחוקים מבית החולים הקרוב יותר מ-22 קילומטרים, בממוצע, לעומת היהודיים – 14 קילומטרים. במדינת ישראל יש 33 בתי חולים רשמיים, כולם במקומות של יהודים או עם רוב יהודי, ואפס ביישובים הערביים. אני אתן לכם עוד דוגמה. למשל, בטמרה או בכאבול, כשירצו לנסוע לבית החולים הקרוב ביותר, שהוא בנהרייה – אין קו אוטובוס ישיר – הם יצטרכו חצי שעה. היום הרשימה המשותפת ישבה עם שר הבריאות ניצן הורוביץ, והייתה ישיבה חשובה. ביקשנו ממנו, בהיותו שר שמאלני ממרצ, שיקים את בית החולים הרשמי הראשון ביישוב ערבי. הוא אמר שהם מתכוונים להקים שני בתי חולים רשמיים – אחד בגליל, אחד בנגב. שאלנו אותו: אז איפה בגליל? והוא ענה: בקריית אתא. למה בקריית אתא? הרי בחיפה יש בית חולים רמב"ם, בית חולים בני ציון, בית חולים כרמל. יש גם בנהרייה בית החולים, גליל מערבי, יש בית חולים זיו בצפת, ויש פוריה, ליד טבריה. אבל, למשל, באזור נטופה או שגור או טמרה, למשל – כולם רחוקים. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כולם רחוקים. אל-בטוף – אבן אל-בטוף, אוסאמה – כולם רחוקים. אז צריך להקים שם. גם בנגב – צריך להקים ברהט. ברהט יש 70,000. הוא הבטיח לבחון את המצב. אנחנו, ברשימה המשותפת, נשב שוב עם שר הבריאות ניצן הורוביץ ונגיד למרצ: לא מספיק שאתם יושבים בממשלה ימנית שמקדמת התנחלויות, שמקדמת התנחלויות בירושלים, שמנסה לשנות את הסטטוס קוו במסגד אל-אקצא, שמנסה להרוס בתים בשייח' ג'ראח – כל הדברים הללו, אנחנו נתנגד להם – אבל בית חולים בצל משרד בראשות ניצן הורוביץ ממרצ זו זכות של האוכלוסייה הערבית, ואנחנו לא נרפה עד שיוקם בית החולים הרשמי הראשון ביישוב ערבי. תודה רבה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת עודה. דוד אמסלם, אני לא קורא אותך לסדר. כל הזמן אתה ומנסור – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני לא יכול להשיב ריקם את ראש הממשלה בפועל. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חבר הכנסת יברקן, תפדל. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע, כבר רוצים לבנות לו גם מקלט ב-15 מיליארד, עם אנטנה, שאם הוא נותן הוראות ויש זה – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> מקלט? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שאלתי, 15. בנט משפץ ב-15 מיליארד. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> מקלט למנסור? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כן. כמו שהוא אמר, אני רוצה בדיוק כמו בנט. מה שתעשו לו – תעשו לי. אמרו לו: אין בעיה. << דובר >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, הבמה שלי? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הבמה שלך כבר לפני 20 שניות. בבקשה. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה, אדוני. אני בטוח שתתחשב בי בעניין. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> כמה זמן? << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> שלוש דקות. אני סומך על אדוני כבוד היושב-ראש, שהוא יהיה הגון. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בבקשה, אדוני. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עכשיו הצבענו על סגן יו"ר. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אתה לא מרגיש בשינוי? זה השינוי האמיתי היחידי שמתרחש. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה זוכר שפעם הפתעת אותנו: אני מבקש בהצבעה את האי-אמון. אתה זוכר? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> גדי, בבקשה. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אדוני היושב-ראש, בבית ספר למנהיגות, בקורסי העשרה ולמנהיגות, מדברים על הרבה דוגמאות, אבל אחת מהן – אומרים: מה ההבדל בין פוליטיקאי למנהיג? שהפוליטיקאי תמיד יעשה את מה שהציבור שלו רוצה, ולעומת זאת המנהיג תמיד יעשה את מה שהציבור שלו צריך. והלכה למעשה על הממשלה הזו זה הקורונה. הפוליטיקאי, ראש הממשלה בנט, עושה את מה שהציבור שלו רוצה; קרי שנתב"ג יהיה פתוח, שהתקשורת תוכל לחגוג, בעצם ללא עמוד שדרה מנהיגותי. והלכה למעשה, המנהיג, זה שהיה ראש הממשלה, העתידי, בנימין נתניהו, עשה את מה שהציבור שלו היה צריך – סגר את המדינה בערב הסדר, על הראש של כל הבייס שלו, של כל הציבור הדתי המסורתי. חגים – סגר את המדינה. למה? כי זה מה שהיה צריך לעשות באותו זמן. המנהיגות הנוכחית מביאה אותנו לשיאי שפל, ואני אקדים ואומר, חבריי חברי הכנסת, את המובן מאליו: אני בעד חיסונים, וצריך לחסן את האוכלוסייה על מנת שכולנו נוכל לעבור את המגפה הזאת ביחד. יחד עם זאת, ראיתי את ראש ממשלת ישראל במופע אימים, במסיבת עיתונאים, מאיים, מפחיד, משסה אזרחים באזרחים. כמעל מיליון אזרחי מדינת ישראל שלא התחסנו, הוא מגדיר אותם מסוכנים. הוא פתאום מצא איום קיומי על אזרחי מדינת ישראל: אזרחים שומרי חוק, שכל מה שהם רוצים זה – כי הם פוחדים על גופם, וזכותם להתחסן או לא להתחסן. אתם יודעים מה היה קורה אם את המילים הללו היה אומר ראש הממשלה נתניהו במסיבת עיתונאים? << קריאה >> גבי לסקי (מרצ): << קריאה >> הוא אמר – – – בבלפור הוא אמר את זה כל הזמן. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> גברתי, את יכולה להיות עם המצפון המקולקל של השמאל, לשבת בצד ולתת לנו להביע את האמת, כי כשאתם הייתם באופוזיציה, אמרתם הכול הפוך ועכשיו אתם עושים הכול הפוך. הרי איך זה יכול להיות, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת? בכנסת העשרים-ואחת, כשאני נכנסתי לכנסת, היו 60:60 בכנסת הזו; היה חסר קול אחד כדי להרכיב את הממשלה. ראש הממשלה נתניהו היה צריך קול אחד. פנו אליי שליחיו כדי שאני אוכל להצטרף אליהם. ראש הממשלה נתניהו אמר להם: גדי לא יבוא בשביל כיסא, תלכו לאנשים אחרים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> גדי. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסיים, אדוני. תרשה לי רק להשלים את המשפט. ואני, אכן, כמו שאתם זוכרים, לא הלכתי בשביל כיסא – נשארתי. אבל עכשיו אני מבין שאם ראש הממשלה נתניהו היה פונה ושולח שליחים לאלי אבידר ולסגן השר יאיר גולן, אני משוכנע שהם היו עוברים בשביל כיסא לממשלת הימין כדי להרכיב ממשלה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> האנשים האלה, שניבלו את פיהם, דיברו סרה על אנשים בממשלה – תראו איזה בושה. איזה כבוד. תתביישו לכם. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> סיום – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> גילה גמליאל? לא כאן. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> סיימת, סיימת, סיימת. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> להזכיר לך משהו. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> לך תגיד לו. לך תגיד לו. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> תודה רבה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חבר הכנסת פינדרוס. < קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, ביום הראשון שאתה בשלטון – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הוא קיבל דקה וחצי יותר מהזמן. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> אני חוזר בי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אדוני הגיע מאוחר. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> אני מברך אותך. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני מודה לך. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> אדוני, בכל זאת, מהפינה – הנושא חשוב לי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בגללך התופעות האלה קורות. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> לא לא, זה חשוב. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> מרגי, אתה אחראי לתופעות האלה. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> לא, לא, אחרי זה. לא, זה נושא חשוב. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, יושב-ראש הסיעה המשותפת, ברכותיי בשבתך על כס סגן היושב-ראש. אני לא יודע אם זכיתי לדבר בכנסת כשאתה היית סגן יושב-ראש, לא זוכר אירוע כזה, אבל אני שמח על שנפל בחלקי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני חייב לומר שהחוק שמגיע לכאן פשוט מצחיק אותי ברמה הכי מטורפת שיכולה להיות. עמד פה מישהו – אני שמעתי, הייתי פה – וצעק על מירי רגב ועל ראש הממשלה לשעבר נתניהו, באיזה צעקות, באיזה פתוס: אתם מכניסים לפה נגיפים, למה לא סגרתם את נתב"ג? למה אתם לא סוגרים את נתב"ג? אנחנו נמצאים פה היום עם מעל 2,000 חולים ביום. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> למה לא סגרו את בנימינה, אתה יכול להגיד לי? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה לא יישוב חרדי, תירגע, לא ערבי ולא חרדי. אין סיבה לסגור את בנימינה. לא יעזור. זה לא יישוב חרדי ולא ערבי, וליצמן הוא לא שר הבריאות, שסוגר את בני ברק. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל איזה מופע: לא סגרתם, הבאתם את המחלות. שכחתם מה היה פה כשהיו 2,000 חולים בימי הממשלה הקודמת. שכחתם את הצעקות. אני עמדתי פה והתחננתי לתת לאנשים להיכנס לישראל, אזרחים שנתקעו. היו סוגרים את שדות התעופה בתוך שש שעות. אנשים היו תקועים בין השמיים לבין הארץ, חודש וחצי. מביאים חוק – הוא לא צריך לדווח על הבידוד; הוא יכול לנסוע בתחבורה ציבורית למקום הבידוד שלו; הוא לא צריך לעדכן. ועל החוק הזה אנחנו צריכים להצביע, כשאנחנו נמצאים היום עם מעל ל-2,000 חולים ביום. והצביעות הזאת לא נגמרת בזה. הצביעות הזאת ממשיכה בדיוק כמו שהיה קודם. גדול הצועקים, גדול הצועקים על הממשלה המנופחת ועל בזבוז הכסף ועל הבושה היה ידידי חבר הכנסת – עוד מעט לשעבר, כי הוא כנראה מתפטר בנורבגי – יאיר גולן, שעמד שם וצעק, וגרונו ניחר: בזבוז, מה אתם עושים, ממשלה מושחתת, מנופחת. לא בגלל שנתניהו גר בבלפור. לא על זה הוא צעק – על הניפוח ועל ההשחתה, על מספר השרים, ועל הללא-תיק. הוא עמד פה וצעק בפתוס מטורף. יושב ראש הכנסת דאז ניסה להשתיק אותו ולא הצליח. והינה, פתאום שקט, דממה. הוא התמנה לסגן שר בשביל לעשות טובה, לתת לנו את יושב-ראש ועדת הקליטה. הודענו לכם: אנחנו לא לוקחים שום ועדות, לא חברים ולא ועדות. זה שעידית סילמן ובועז טופורובסקי צריכים להסתדר זה לא בעיה שלנו. עולה על כולם אביר היושר והצדק אלי אבידר. שנה שלמה – מוביל המחאות נגד השחיתות, נגד הניפוח, ומונה סוף-סוף להיות שר, בלי להיות חבר כנסת. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> נא לסיים, לסיים. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אז את הבדיחות נמשיך במשך הלילה, יהיה לנו מספיק זמן. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת פינדרוס. חבר הכנסת אריה דרעי. חבר הכנסת איתמר בן גביר. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> תברך את הסגן, תהיה ג'נטלמן. << דובר >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר >> יושב-ראש הישיבה, אדוני השר, חברי הכנסת. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> סליחה, חבר הכנסת בן גביר. מקובל לומר: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתה לא אדוני. אתה לא אדוני. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני מבקש להיצמד להוראות. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתה לא אדוני, ותפנה אותי לסעיף בפרוטוקול. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אלה ההוראות של יושב-ראש הכנסת. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> איפה התקנון? איפה זה כתוב בחוק? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אלה ההוראות של יושב-ראש הכנסת. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז תלמד את החוק ואחרי זה תבוא. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אלה ההוראות של יושב-ראש הכנסת. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לפני כשעה – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני מבקש ממך להפסיק בשלב זה. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני לא מפסיק, כי אתה לא תגיד לי להפסיק. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני מבקש לחזור על ההוראות של יושב-ראש הכנסת. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> איפה זה כתוב בתקנון? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אלה ההוראות. אני מבקש ממך להפסיק. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לפני שעה אתה דיברת כאן על הר הבית. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני מבקש ממך להפסיק. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ואתה אמרת: יהודים לא ייכנסו לאל אקצא, כן? נכון? זה מה שאמרת. לפני כמה שבועות, כאשר אני הגעתי להר הבית, אמרו לי – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אתה לא מקיים את ההוראות של יושב-ראש הכנסת. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מי אתה? מי אתה? אתה מחבל. אתה צריך להיות בכנסת בסוריה, לא כאן. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תורידו אותו. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני מבקש להוריד אותו מייד. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא יורד. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. רד. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא יורד. אתה מחבל. אתה לא תיתן לי לא לדבר. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתה לא תסתום לי את הפה. אתה לא תסתום לי את הפה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. אנזל, אנזל. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתה דיברת על הר הבית – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> יאללה, יאללה. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – זה קדוש. זה כי אתם מפנים את הישבנים להר הבית – זה קדוש? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חצוף. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ככה אתה מתנהג? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חצוף. בריון חצוף. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני לא עוזב. אני לא – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תסלקו אותו מייד. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, לא, אני לא מוכן. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אנזל. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני לא מוכן. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אנזל. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני לא מוכן. לפי מה? לפי איזה סעיף? לפי מה בחוק? אני לא מוכן. אין לו סמכות. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> ככה לא מדברים אל היושב-ראש. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> איפה זה כתוב בחוק? איפה זה כתוב? אתם לא – – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> אחמד – – – די. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> איפה זה כתוב בחוק? לא, הוא לא יכול להוציא אותי סתם. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> די, תעזבו אותו. די. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתם לא תסתמו לי את הפה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> חבר'ה, מה קורה פה? << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתם לא תסתמו לי את הפה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני מבקש להוריד אותו. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> באיזה סמכות? באיזה סמכות? << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> קרן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> באיזה סמכות? באיזה סמכות? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני מבקש. אמרת ליושב-ראש "מחבל". קראתי אותך לסדר פעם שלישית. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתה ביקשת להוריד אותי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני מבקש להוריד אותו מייד. מייד. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אין לך שום סמכות. אתה תיתן לי לדבר. אתה לא תסתום פיות. הוא לא יסתום פיות. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> לא מכות. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא במכות. לא במכות. ממש לא במכות. מה זה? המאבטחים הרביצו. לאט-לאט, לא במכות. לא, לא, לא, אתה משכת אותו יותר מדי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אומר ליושב-ראש "מחבל"? אני מבקש להוציא אותו מהאולם. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא לא לא. לא במכות. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> לא אומרים ליושב-ראש "מחבל". << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> ממש לא. ממש לא במכות. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> והוא נקרא שלוש פעמים. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> הוא משך אותו. הוא כמעט עקר אותו. מה זה? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> מותר להוריד חבר כנסת מהדוכן. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא ככה. לא ככה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> וחבר הכנסת צריך להיענות לאנשי המשמר. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> אבל אלה לא התמונות שאנחנו רוצים. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אנחנו לא רוצים תמונות כאלה, אחמד. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> למי את אומרת את זה, לאנשי המשמר? << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> לכולם, לכולם פה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הוא נקרא שלוש פעמים. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אנחנו אומרים לכל אחד: כבוד היושב-ראש. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> הוא לא רצה – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הוא נקרא שלוש פעמים, והוא סירב לרדת ונצמד לדוכן. לא עושים דברים כאלה. זה מבזה את הכנסת. הוא ראה חבר כנסת ערבי שמנהל את הישיבה והתחיל לומר לו: אתה מחבל – על זה את צריכה להעיר. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> על זה את צריכה להעיר. << קריאה >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << קריאה >> אני שמעתי. אני שמעתי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> לא אומרים "מחבל" ליושב-ראש, במיוחד אדם גזען, שמחבל בעקרונות הדמוקרטיה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני גיליתי רמה מקסימלית של איפוק. הישיבה נמשכת. תודה רבה. אנחנו עוברים לדובר הבא. מיכאל מלכיאלי, תפדל. << קריאה >>היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> זה לא ייגמר כך. אני אדאג להרחיק אותו. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> מלכיאלי – לא נמצא פה. << קריאה >>היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> זה לא ייגמר כך. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חבר הכנסת דוד ביטן, בבקשה. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> איך אתה יכול להרחיק אותו לפני ששמעת את הדברים שלו? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני רוצה להגיד לקרן ולקטי: גם סגן יושב-ראש ערבי הוא סגן יושב-ראש הכנסת. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא לא לא, אל תיקח את זה לשם. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> די, די, זה לא מתאים. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אל תיקח את זה לשם. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אתן הגנתן על עבריין שעמד פה וכמעט שבר את הדוכן. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, אל תיקח את זה לשם. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הוא אמר לי "מחבל" כי אני ערבי. << קריאה >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << קריאה >> קטי, קטי – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> הוא לא היה מדבר – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, קטי – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – זה לא קשור – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> לא היית צריכה לגונן עליו. ראית איך הוא נצמד לדוכן? << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> הן לא ראו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אבל הוא לא ירד. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> איך אפשר להוריד אותו? << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אחמד, כל הכבוד לך. אל – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> יכול להיות שלא ראית. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> אני נשבעת לך שלא שמעתי את זה. אני נשבעת לך שלא שמעתי את זה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> לא שמעת, אבל זה מה שהיה. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> זה לא בסדר – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אדוני השר, בבקשה. נא לשבת. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> דרך אגב, ככה זה נראה כשמכניסים טרוריסטים לכנסת. ככה זה נראה. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> איך אתה מדבר? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> נא לשבת. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> – – – מה שהוא עשה עכשיו? אתה אומר עליו "טרוריסט". << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חבר הכנסת ביטן, חבר הכנסת שמחון – אני מבקש מכם לשבת. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> מה ההבדל? בגלל שאתה קיבוצניק? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> די, מספיק, מה זה קשור לקיבוצניק? הוא לא קיבוצניק בכלל. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> קרן, תירגעו. מי שממש לא יכול לשבת יכול לצאת לשתות כוס מים בחוץ. גם קפה אפשרי. תודה, אדוני. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שעד לפני כמה דקות הייתה נכבדה יותר. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הייתה נכבדה, הייתה נכבדה. עכשיו היא ממשיכה להיות נכבדה. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> בדיוק. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה, שר מסכם? << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הוא מסכם. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני מניח שמה שקרה כאן עכשיו לא מקובל על רוב מוחלט, אם לא – כמעט על כל באי הבית הזה. לי, כחבר כנסת, קשה מאוד מה שראיתי כאן. אני חושב שאנחנו חששנו מהתופעה הזאת. זה דבר שלפני שהוא מבזה אותך הוא מבזה אותי, אני רוצה שתדע את זה. ולחברותיי חברות הכנסת מהליכוד, אני רוצה להגיד שאני יודע שאתן לא שמעתן. אני מכיר אתכן. אתן לא הייתן מתערבות ככה. אני לא רוצה לחזור על מה שלא שמעתן כדי לא לתת לזה במה. אבל אני יודע, ואני כבר ראיתי, שגם אתן ניגשתן ליושב-ראש. אדוני היושב-ראש, אני ראיתי שגם חברות הכנסת של הליכוד, שכשהבינו את מה שהן לא שמעו, ניגשו להתנצל על מה שקרה. והאמת, ייאמר לזכותן שהן דיברו רק על הדרך שבה הורידו אותו. אני חושב שלא הייתה ברירה. אני חושב שהתופעות האלה – אין בזה ימין ושמאל, אין בזה יהודים וערבים. אנחנו במקום הזה קידשנו את כבוד האדם באשר הוא אדם, וזה לא מתאים לאף אחד מחברי הבית הזה. אלה תופעות שלא היו פה. אומנם אני לא יכול להגיד שאני יושב פה עשרות שנים, אבל הדברים האלה לא היו, ואני מציע לכולנו יחד להתעשת. אסור לנו, אסור לנו שמחלוקות, כואבות ככל שתהיינה, יביאו אותנו למה שהיה כאן. אני באמת חושב שהאמירות האלה – אני לא רוצה ללכת לביטויים שנשמעו פה אחר הצוהריים כלפי שר אחר בממשלה. ואני לא רוצה לקשור, בגלל שאני יודע שגם חברי הכנסת שקראו את מה שקראו אחר הצוהריים – ואולי זה הדבר המרכזי שאנחנו צריכים להביא בחשבון: כשאנחנו פורצים גבולות, אנחנו לא נדע לשים להם את הגבול. מי שפורץ גבול של דברים מקובלים, וחושב שרק הוא פרץ את זה עכשיו – מחר יפרצו את אותו גבול גם אחרים, וילכו רחוק מאוד. רחוק מדי. ומה שקרה פה עכשיו – אני פה תשע שנים – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, אני רוצה להעיר הערה. אני רוצה שהיושב-ראש – מיקי, מיקי, אני רוצה בבקשה להעיר הערה. אני מאוד מחבבת את המשמר – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איזה מיקי? זה היושב-ראש – – – << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> קטי, סליחה, אני מדבר. קטי, קטי – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אבל לא שמעת אותי. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> היא קראה ליושב-ראש – מירב, מה קרה? << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> קטי, סליחה – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> את לא שמעת, קראתי ליושב-ראש. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> קטי, קטי, יותר טוב שלא תגידי את זה. קטי, תאמיני לי – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> היושב-ראש, היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני מבקש – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> דקה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> קטי, אני לא מאשר לך לומר את הדברים שאת הולכת להגיד. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> קטי, אני מדבר עכשיו, בסדר? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> עדיף שלא תגידי, כי את הולכת להגיד דברים בניגוד לתקנון. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, לא, אני רוצה – – << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> אני יודע מה את רוצה להגיד. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – שהמשמר הנהדר הזה, שעובד שעות, יתנהג קצת יותר בעדינות – – – << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> לא, קטי, אני לא מקבל. את ישבת כאן ולא ראית. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא משנה מי – – – << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> קטי – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> את פוגעת בסדרי העבודה התקינים בגלל מה שאמרת. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, אני לא. אי-אפשר לגרור. אבל אי-אפשר לגרור – – – << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> חברתי חברת הכנסת שטרית – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> זה משפיל לגרור. זה משפיל. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> חברתי חברת – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> מותר לו להשפיל אחרים? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, לא, אני לא מדברת על זה, אני מדברת על הגרירה. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> קטי, אני רוצה להגיד לך משהו. אמרת את המילה הנכונה: זה משפיל. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> מה את קופצת כל פעם. דיברתי ליושב-ראש. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> קטי, קטי, סליחה – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> מה היא קופצת? << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> קטי, אמרת את המילה הנכונה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא להשפיל. לא להשפיל. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> וגם לא להיות – – – << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> אני יודע שלא שמעת את מה שהיה פה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> נכון, אני לא – – – << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> תקשיבי לי, קטי. תקשיבי לי. אם היית שומעת, היית יודעת מי השפיל את מי. את היית יודעת מי השפיל את מי, וזה לא המשמר וזה לא היושב-ראש. אני רוצה להגיד לך עוד משהו: אני לא ראיתי אף פעם, ואמרתי שאני רק תשע שנים פה, שחברי כנסת שהיושב-ראש מבקש מהם לצאת – יהיה היושב-ראש אשר יהיה, יהיה היושב-ראש אשר יהיה. כשמגיע משמר הכנסת – אם חשובים לך הסדרנים, אם חשובים, כשהם מגיעים לחבר כנסת ואומרים לו: בבקשה לצאת – הוא יוצא. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> צריכים לצאת, חד-משמעית. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> אמרו יותר מפעם אחת לחבר הכנסת שעמד פה על הדוכן – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> הייתי מעדיפה שינעלו את המליאה ושלא יהיו מחזות כאלה. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> יכול להיות. יכול להיות. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> היא צודקת. היא צודקת. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> יכול להיות. אבל – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אם אני הייתי היושב-ראש, הייתי נועלת את המליאה ושלא יראו את המחזות האלה. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> היצירתיות הזאת – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אנשים פה נשארים ימים ולילות. זה מחזה מזעזע בעיניי. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> דרך אגב, את יודעת, את יודעת, את יודעת קטי – אוקיי, אני לא רוצה להיכנס לזה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אלעזר, אתה יכול לסכם. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> זהו, נגמר. תמשיך, אדוני השר. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> בבקשה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> כנראה שלא תצליח לשכנע אותה. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> אני רוצה ללכת רגע לדבר אחר – למה שהתכנסנו פה, לקורונה. תראו, אחרון הדוברים דיבר על מספר המאומתים, שמגיע עוד מעט לאלפים. אני לא מציע לעשות תחרות לא על מספר המאומתים ולא על מספר המתים עכשיו. אני, דרך אגב, רוצה להגיד עוד משהו: מי שמחפש כל יום החלטות, צריך ללמוד שגם אי-החלטה היא החלטה. העם בישראל לא צריך לקום בבוקר ולחשוב מה הולכים להחליט היום. החלטנו לא להחליט היום. החלטנו לא להחליט היום – זאת החלטה. לא צריכים לקום כל בוקר ולחשוב איזו גזרה או איזו החלטה יהיו לנו היום. ואני חושב שכשאנחנו מסייעים ליצור את התרבות הזאת – קבינט הקורונה צריך להתכנס היום, הוא לא יתכנס היום, הוא יתכנס מחר, הוא יתכנס מוחרתיים – – – << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> זה מה שאמרת לפני כן. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> לא, אתם מודדים את זה. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> אבל אמרת – – – << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> חברי חבר הכנסת גדי, דיברתם פה על מספרים. באמת, נו. אולי גם במספרים – נכון שהם יכולים לעלות, והם עולים בקצב מסוים – – – << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> לצערנו. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> לצער כולנו, אבל עדיין יכול להיות שמספר המאושפזים שווה את זה שלא סוגרים את המשק, בגלל שגם לסגירת המשק, כבר למדנו, יש מחיר של חיי אדם. אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, ולהתנצל בפניך על מה שהיה כאן. אני רוצה שתדע, אני לא יודע אם אתה נפגעת או לא – אני נפגעתי. תודה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> האמת היא – תישאר, תישאר, ברשותך, אדוני השר – האמת היא שלא נפגעתי, אבל המחזה לא הוסיף כבוד לכנסת. והיחס אל אנשי המשמר ואל הסדרנים היה יחס מבזה. אני יותר ותיק ממך. לא היה שאנשי המשמר מגיעים אחרי שלוש קריאות שנאמרו – ואנשים אומרים לי: למה? הוא קרא לעברי: אתה מחבל. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> אני שמעתי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> וגם: אתה לא צריך להיות פה, מי אתה בכלל. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> לא, אתה צריך להיות בסוריה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני צריך להיות בסוריה. הוא שלח אותי. אני מודה לך על הדברים. והציבור ראה. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הדברים יועברו לוועדת האתיקה, כשתקום. תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. רבותיי אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> כן, הוצאתי אותו, אבל הוא יכול להצביע, יש הצבעה. רבותיי, נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצו – 42 נגד – אין נמנעים – 1 צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 38), התשפ"א–2021, נתקבל. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בעד – 42, אפס מתנגדים, נמנע אחד. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> גם נוכח אחד. למה אתה לא סופר גם נוכח? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חבר הכנסת אוסמה סעדי – בעד; גם אני לפרוטוקול – בעד; חבר הכנסת עופר כסיף, לפרוטוקול – בעד. חבר הכנסת בן גביר, נא לצאת מהמליאה. תודה רבה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> זו הצבעה, בהצבעה מותר להיות. תלמד את החוקים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אנחנו עוברים – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בעד? נמנעת. תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק הדיינים (תיקון מס' 30), התשפ"א–2021 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1436).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הצעת חוק הדיינים – השרה פרקש, את מנמקת? אורית פרקש. אורית פרקש, השרה, אני מבקש ממך לעלות לנמק. גברתי השרה, בבקשה. אני אתן לך אחריה, תזכיר לי. בבקשה, גברתי השרה. << דובר >> שרת המדע והטכנולוגיה אורית פרקש הכהן: << דובר >> אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> מיקרופון, בבקשה. דברי, דברי, דברי, בבקשה. << דובר_המשך >> שרת המדע והטכנולוגיה אורית פרקש הכהן: << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשם הממשלה – התבקשתי על ידי שר הדתות לייצג אותו בחוק הזה ואני אציג את התיקון בקצרה. מדובר בחוק שאני מבינה שלא עבר בשבוע שעבר, ועולה שוב להצבעה. מדובר בתוספת של טוענות, נשים, להרכב הוועדה למינוי דיינים. בשם שר הדתות אני אציג את הצעת החוק. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> לא, לא הבנתם – – – << דובר_המשך >> שרת המדע והטכנולוגיה אורית פרקש הכהן: << דובר_המשך >> כן, שלחו אותי. << קריאה >> גילה גמליאל (הליכוד): << קריאה >> אורית, אורית, באמת – איך הסכמת לעלות לזה? << דובר_המשך >> שרת המדע והטכנולוגיה אורית פרקש הכהן: << דובר_המשך >> מטרת הצעת החוק היא לשנות את הרכב הוועדה למינוי דיינים. << קריאה >> גילה גמליאל (הליכוד): << קריאה >> איך הסכמת להגיש את החוק המבזה הזה? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> איך – – – הוא לא מסוגל לעלות – – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת המדע והטכנולוגיה אורית פרקש הכהן: << דובר_המשך >> הרב גפני, אני פה השליחה של שר הדתות. מטרת הצעת החוק היא לשנות את הרכב הוועדה למינוי דיינים כך שיגדל מספר הנשים החברות בוועדה. הדיינים עושים עבודת קודש בסיטואציות מורכבות ורגישות, ומלאכת בחירת הדיינים היא רגישה. לכן, שילוב נשים בוועדה הבוחרת הוא מהלך ראוי ונכון. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> איזה מצחיק. איזה מצחיק. << דובר_המשך >> שרת המדע והטכנולוגיה אורית פרקש הכהן: << דובר_המשך >> אשר על כן, מבקשים מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. אנחנו לרשימת הדוברים. לפנים משורת הדין, יש סיעה שלא השתתפה בדיון וגם – דקה, דקה. זה לא עולה לפי התקנון, אני מתנצל, אסביר לך אחר כך. תודה רבה. קרן ברק, חברת הכנסת. מי? ינון. אין בעיה. בבקשה, שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, קודם כול, אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בבקשה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> מה זה הדבר הזה? << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> רם בן ברק, תכבד. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> אתה מתקן עוול בעוול? אני לא מבינה את זה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> לא, בגלל שזה ערבי מותר להגיד – – – וליהודי אסור להגיד דבר כזה – – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> לא מותר, אבל גם אסור להגיד את זה. שניהם אסור. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> זה הסיפור. זה הסיפור. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> שניהם אסור. לא, שניהם אסור. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא. זה לא היה מאוזן. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> חוזרים לכאן ומוחאים כפיים, חוזרים לכאן ומוחאים כפיים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא היה מאוזן, זה ממש לא היה מאוזן. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> בושה וחרפה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא מאוזן שקוראים ליושב-ראש הכנסת "מחבל". זה לא מאוזן. עם כל הכבוד. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> גברתי הנכבדת – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין כאן איזונים. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> אסור לקרוא לו "מחבל", אבל חבר הכנסת מסיעתך לא יכול לקרוא למישהו בתמורה לזה "טרוריסטים". זה היינו הך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – מה לעשות שזה ההיסטוריה שלו. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> אז אל תקראו לעצמכם איחוי, ריפוי ושינוי, אם אתם בדיוק אותו דבר. לא מתקנים עוול בעוול. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, פעם ראשונה לסדר, חברת הכנסת קרן ברק. אני התאפקתי מאוד אחרי כל עיוות העובדות שאת מנסה להציג פה. לא היה שום איזון, לא עם בן ברק ולא עם אחרים. בושה וחרפה שאתם מגינים על ההתנהלות הזאת. תתביישו לכם. חוצפה. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, כנסת נכבדה – עד כמה שאפשר שהכנסת תהיה נכבדה, לצערי כל יום הכנסת יורדת דרגה ברמה, בהתנהגות. אני לא רוצה להיכנס למי אשם, מי לא אשם. דברים כאלה לא צריכים להיות פה בכנסת. אבל יש עוד דבר שהכנסת, והממשלה הזאת, מורידה אותנו בו עוד ועוד. בפעם שעברה שלחו לנו את השר עיסאווי פריג', גוי של שבת, שהוא יגיד לנו על חוק הדיינים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני נועל את רשימת הדוברים. אין יותר רישום. בבקשה, תמשיך. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> והיום – עם כל הכבוד שאני רוחש לשרה פרקש, ואני רוחש לך כבוד, באמת, כואב לי שפשוט משתמשים בך ונתנו לך לבוא לפה ולקבל את כל החיצים על מה שלא מגיע לך. כי אני אומר: את השרה בתפקיד שלך. מתן כהנא יודע לבוא לפה ולהציג כל מיני רפורמות, והוא היה צריך לבוא ולהציג גם את זה. בפעם שעברה הוא שלח את עיסאווי פריג', היום הוא שולח אותך, למה? כי הוא מפחד לבוא לפה. כשאני מסתכל ואומר – ראינו בפעם שעברה: החוק הזה, משמיים נפל. אני לא יודע מה יהיה הפעם, אני לא יודע, אני מקבל כל דבר שהוא משמיים, אבל מה שעושים מאז שקמה הממשלה זה לפגוע בכל הסממנים היהודיים שרק יש לנו, בדרך ישירה ועקיפה. חוק הדיינים, הרפורמה בכשרות – מכניסים את הרפורמים מהדלת הראשית; אנחנו רואים את מעונות היום, שרוצים לפגוע דווקא באברכים. כל דבר שבקדושה הם רוצים להחריב. משתמשים בשרים אחרים כי מתן כהנא לא מסוגל לעמוד פה ולהגיד את מה שיש לו, כי הוא יודע שהוא לא יודע אפילו משהו. היום הוא עומד פה וקורא מהדפים, הוא לא יודע מה זה. הוא לא מדבר מהלב, הוא מדבר מהדפים. ניסו לדבר איתו והוא התבלבל, כי הוא לא באמת מאמין במה שהוא אומר. ממשלה שלא דואגת לחולים, ממשלה שלבתי החולים הציבוריים, שמגיע להם 630 מיליון שקל – עדיין לא הביאו להם. בתי חולים קורסים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> עוד דקה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא מעניין אותם. לא מעניין אותם כלום, מעניין אותם רק דבר אחד: איך אנחנו נהרוס עוד חלקה ביהדות, עוד אבן. היום הגדילו לעשות, הביאו עוד שר, השביעו עוד סגן שר, סגן השר יאיר גולן. יכול להיות שאני מברך אותך בתפקיד שלך כסגן שר, אני מברך אותך שתצליח, זה לא קשור אחד לשני, אבל אני רוצה להזכיר לך: ב-31 במאי 2020 בוועדת חוקה – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> ינון, הוספתי לך דקה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> עוד לא עברה. – – "אנחנו כאן יושבים עכשיו בשביל להכשיר את השרץ", כך אמר חבר הכנסת יאיר גולן ממרצ על החוק הנורבגי בוועדת חוקה. "החוק הזה נועד לסדר עוד ג'ובים, נועד לסגור קומבינה פוליטית, מהאפלות והחמורות בתולדות הפוליטיקה הישראלית, בתולדות מדינת ישראל". את זה אמר יאיר גולן. הם דואגים לג'ובים, דואגים לרמוס את היהדות, לא דואגים לחלשים. זו ממשלה רעה, שצריכה ללכת הביתה, וטוב היום ולא מחר, והיה טוב שכבר אתמול הייתה הולכת. תודה רבה, ואדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך שאני התחלתי ולא שמעת: אני מאחל לך הצלחה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> ועם הרבה סבלנות לכולנו. כולנו בבית הזה צריכים סבלנות. לפעמים אנחנו צריכים להיות חכמים ולא צודקים. אני גיניתי את מה שהיה פה, כי אני לא מסכים לכזה דבר, אבל אני מאחל לך שתצליח לקחת ולנווט, ואני אומר לך שלפעמים ההישגים שאתה מביא מהאופוזיציה יותר גדולים משל מפלגת רע"מ, שמביאה מהקואליציה, שתדע את זה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלכס קושניר. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> אני. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> קרן ברק, סליחה. חברת הכנסת קרן ברק, בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> גם חברת כנסת מהאופוזיציה היא חברת כנסת. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בהחלט. << דובר_המשך >> קרן ברק (הליכוד): << דובר_המשך >> ניקח את זה מהסלוגן שלך. אני רק רוצה פה, לקחתי את זכות הדיבור שמגיעה לי כדי שלא תעשה – לא אתה ולא כל האחרים שיושבים פה, כולל רם בן ברק – מניפולציות לדברים שקרו פה. האירוע שקרה פה הוא אירוע שבסוף כולנו נראים בו כמו שאנחנו נראים, כולם בלי יוצא מן הכלל. אני רק לפני שבוע דיברתי פה על שנאת חינם. אני לא יכולה בבית שלי, במקום הזה, לראות אנשים שמבחינתי – אולי אתם רגילים, אני לא יודעת איזה שיטות היו לכם שמה, אבל אני לא אני יכולה שפה, מהבמה הזאת, יפוצצו מישהו במכות ויגררו אותו. לא יכולה בבית שלי, במקום שלי, במקום שאני נבחרתי, במדינה שלי. לא יכולה לראות דבר כזה, ולא משנה מה הוא עושה ולא משנה מה הוא אמר. בנוסף, אני לא חושבת – מי כמוני נותן כבוד לתפקיד הזה של יושב-ראש הכנסת. זה אחד המקומות שברגע שאני מתיישבת עליו אני כולי יראת כבוד, כך שאני מאוד מכבדת את המקום הזה של יושב-ראש הכנסת, שצריך לנהל ישיבה. וצריך לכבד את יושב-ראש הכנסת, זה לא בסדר. אבל שום דבר שקרה בשרשור הזה לא הופך את שאר הדברים לבסדר. זה לא בסדר שהוא קרא לו "מחבל", זה לא בסדר על הדוכן, אבל זה לא בסדר שהרביצו לו פה והורידו אותו בכוח, שאלה התמונות הכי נוראיות שיכולים להוציא מהבית הזה. וזה לא בסדר שאתה, חבר כנסת רם בן ברק, קורא לו "טרוריסט", כי אין הבדל בין המילה "מחבל" למילה "טרוריסט", אין הבדל. אז אם אתה אומר שזה לא בסדר שהוא קרא לו בשם הזה, אז אתה לא יכול להגיד שזה לא בסדר ולהשתמש בדיוק באותו מונח לגביו. זה לא עובד ככה בעולם הנורמלי. גם אם תקראו לעצמכם ממשלת ריפוי ואיחוי ו-love and peace ותדליקו קטורת כל היום ותעשו ככה, זה לא יעבוד. כי אתם כל הזמן חושבים שאם אתם תשימו כותרות אז זה גם ייצוק פנימה תוכן, אבל זה לא יוצק תוכן. לא יוצק פנימה תוכן. אנחנו כולנו כאן יושבים בבניין הזה ועיני המדינה נשואות לפה, ואנחנו לא רוצים את התמונות האלה, לא של אחד מקלל את השני, לא של אחד אומר מילים כאלה, ולא משנה איזה מילים אלה, ולא שמורידים פה באלימות חברי כנסת מהדוכן. אנחנו רוצים רוגע. אמרתם: יש רוגע. אז רוגע זה לא ככה כי לכם מותר ולנו אסור. זה דבר אחד, ועכשיו אני אוסיף על זה עוד משהו לשר אלעזר שטרן, אני לא רואה איפה הוא נמצא. אני רוצה להגיד לך משהו: להגיד שזה נורא קל שייפרצו הגבולות ושנזלוג ונידרדר למקומות – זה גם לא חד-צדדי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> קרן, את סיימת את – – – << דובר_המשך >> קרן ברק (הליכוד): << דובר_המשך >> אני כבר מסיימת. זה גם לא חד-צדדי. << קריאה >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << קריאה >> תקשיבי, תקשיבי. << דובר_המשך >> קרן ברק (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני רק אסביר לך למה. << קריאה >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << קריאה >> לא אמרתי חד-צדדי, אבל תקשיבי – – – << דובר_המשך >> קרן ברק (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך למה. המקום המסוכן הזה, שבו דברים נשמטים לנו מהידיים, אנחנו פורצים עוד גבול ועוד גבול – – – << קריאה >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << קריאה >> שומטים אותם. לא נשמטים. << דובר_המשך >> קרן ברק (הליכוד): << דובר_המשך >> שומטים אותם, ועוד גבול ועוד גבול ועוד גבול. אבל הגבולות הכי קשים שקורים לנו כאן זה מה שקורה באמת בבית הזה, בבנייה שלו ובדמוקרטיה. לקחת את המעוז הזה, את קודש-הקודשים, ולהרוס אותו מבפנים ולשים בתוך הוועדות רוב אוטומטי – למה בכלל שיהיו חברי האופוזיציה בוועדות? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> קרן ברק (הליכוד): << דובר_המשך >> למה שלא יהיה בכלל רק יושב-ראש ועדה וזהו? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> קרן ברק (הליכוד): << דובר_המשך >> גם זה מקום שממנו אנחנו יכולים להידרדר בקלילות לחוסר דמוקרטיה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> קרן ברק (הליכוד): << דובר_המשך >> אז קחו על עצמכם ותיישמו על עצמכם את כל מה שאתם מטיפים לו פה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. אתה לא יכול לעלות מפה, מהצד. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אני רשום לדבר. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני לפנים משורת הדין נותן לך מהצד. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> חברת הכנסת ברק, תראי, אי-אפשר, אי-אפשר, חברת הכנסת קרן ברק, אי-אפשר להחזיק את המקל בשני הקצוות. לא יכול להיות שפעם אחרי פעם עולים לכאן חברי כנסת מהליכוד וממקומות אחרים ומכנים את חברי הכנסת הערבים בשמות גנאי: תומכי טרור, טרוריסטים, מחבלים, תחזרו לדמשק, תחזרו אני לא יודע למה – ואחרי זה באים בטענות על איזשהן אמירות. הייתה כאן אמירה מאוד מאוד חמורה, שלא נשמעה כמותה בבית הזה, ומי שאמר את האמירה הזאת, עם כל הכבוד, התנהג בצורה טרוריסטית על במת הכנסת. את זה את צריכה לגנות. תודה. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. יכול להיות יכול להיות שחברת הכנסת קרן ברק לא שמה לב להבדל. יש הבדל בין להגיד ליושב-ראש הישיבה "מחבל" לבין להגיד לחבר כנסת שיושב שם. גם זו עבירה, אבל לומר ליושב-ראש זו פגיעה בכבוד הכנסת. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> למה לא שמתי לב? אמרתי את זה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש – – – חברי כנסת אחרים בשמות גנאי, שהם טרוריסטים. מה, זה נראה לכם סביר? << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> אני אמרתי לך את זה. זה לא נכון שלא אמרתי. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> זה בסדר – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> רם, רם, תפסיק להתייפייף, נראה אותם מגנים טרור פעם אחת. נראה אותם מגנים טרור – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> – – – טרוריסטים יושבים בחדר – – – מדינת ישראל – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חבר הכנסת קושניר. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אני רואה שגם אבתיסאם בוועדה שלך, כבר תסובב אותך, אבתיסאם בוועדה שלך, שנתנה לך את – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חבר כנסת עופר כסיף, שלוש דקות. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני אגיד פעמיים: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני תכננתי בכלל לדבר על הבושה המתוכננת – כך לפחות בתקשורת – בנושא תקציב המדינה וחוק ההסדרים: ההסרה של הפיקוח על הלחם, הפגיעה בחינוך הממלכתי הציבורי. אבל מה שהיה פה, אי-אפשר לעבור עליו לסדר-היום. עמד פה אדם – נניח, ביולוגית, לפחות – אותו אחד שחגג את רצח רבין, שרואה ברב-מרצחים גיבור, בושה בכלל שהוא נמצא בכנסת, והוא עומד פה ובמפגיע מבזה את יושב-ראש הכנסת ואת הכנסת עצמה. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני רוצה – קודם כול, אל תפריעי לי, קרן, חברת הכנסת ברק, משום שאין לי הרבה זמן, אני רוצה לקרוא חלק משיר באיזושהי פרפרזה שהכנתי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נתן אלתרמן כתב בזמנו את השיר "הנזיפה בתאופיק טובי", אז במקום תאופיק טובי, יש לנו את אחמד טיבי היום בהקשר המדובר. במקום טובי זה טיבי. אני מצטט מהשיר הארוך – אני לא אקרא את כולו, כמובן – של נתן אלתרמן, עם שינויים קלים. ובכן: מי הוא אחמד טיבי? הוא חבר הכנסת. / הוא פרלמנטר ערבי, בבית הנבחרים יושב הינו בזכות מלאה ולא בחסד / כבר עת אולי לזכור זאת, חברים. // ואין הוא חב בזה כל חוב על גודל נפש. / ישיבתו היא חוק. / היא צו./ היא אל"ף-בי"ת. / לא! אין הפרלמנט צריך ביד מונפת / לזרוק לו מדי פעם את הגט. // ואין הפרלמנט, בשום פנים ואופן, / צריך לקרוא: אתה דובר באין מחריד / מפני שטוב אני... נדיב... דוגל בחופש... / אין זה הולם אפילו מסיבה פרטית. // עת להחליט סוף-סוף: ככל צירי הבית / גם טיבי בו יושב בתוקף המשטר! / ואם זה רציני, אין צורך כל יומיים / על זו הפריבילגיה להגיש לו שטר. // זה טיב הדמוקרטיה. אין נושאי כליה, / נושים תודה באיש. חלקה אולי לא קל, / אך אם היא לא תהיה מובנת מאליה, / היא לא תהיה מובנת לנו כלל! תודה רבה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה, עופר כסיף, חבר הכנסת. יעקב אשר. בבקשה, חבר הכנסת אשר. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> עופר, לפחות דבר אחד יצא כאן מהיושב-ראש – הוא גינה את זה – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אחד הפרשנים כתב שכאילו אני הוצאתי את חבר הכנסת בן גביר כי הוא לא אמר לי "אדוני". זה עיוות בוטה של המציאות. טוב שיש סרטון. אני החלקתי לו את העובדה שלא עמד בהוראות, כי זה לא סיבה להוצאה. אני הוצאתי אותו כי הוא קרא לי "מחבל", "לך לסוריה". בבקשה. אגב – – – << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – אמרת לו ודרשת ממנו – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני דרשתי ממנו לפי ההוראות של היושב-ראש. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – לקרוא לך "אדוני", למרות שאין שום דרישה כזאת בתקנון. סתם התגרית בו, סתם נכנסת בו, ואז השפלת אותו. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> יכול להיות שאת לא מכירה את ההוראות של היושב-ראש. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – אין הוראות. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אלה ההוראות של היושב-ראש מיקי לוי. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> נכנסת בו וירדת עליו ודחקת בו. כל אחד – – – בלי זה לא היה קורה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> זאת בקשה ולא תקנון. זאת בקשה. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> לא היה קורה בלי זה. זאת לא הייתה בקשה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הוא סירב, ואפשרתי לו – – – אבל הוא התפרץ. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> זו לא הייתה בקשה. כולם הסתכלו – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> וגם את תשתקי עכשיו, שבי במקום. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> ככה לא נראית בקשה. ככה לא נראית בקשה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> שבי במקום. שבי במקום. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> אני לא יושבת במקום. תתחיל לקרוא לסדר. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני קורא אותך לסדר בפעם שנייה. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – תקרא לי לסדר כמה שאתה רוצה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תשבי, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עשר מעלות היא – – – << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תשבי, בבקשה. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה התגרית בו, התגרית בו, נכנסת בו. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. צאי החוצה. נא לצאת החוצה. תוציאו אותה. נא להוציא אותה. אני מעריך את הסולידריות – – – << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה התגרית בו ונכנסת בו, ואז הוא אמר לך. (חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק יוצאת מאולם המליאה.) << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני רואה. תודה, תודה רבה. תודה. תודה רבה. בבקשה, אדוני. אתה מתחיל מההתחלה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> טוב, בשעה כזאת אין לי כוח להתמודד עם חברי המשמר, אז אני אומר: אדוני היושב-ראש – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> זאת הסיבה היחידה? << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – חבריי חברי הכנסת. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – אתה רואה? קיבלת את מה שרצית. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, אני נראה יותר גדול ממנו. אני כבר עייף קצת. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אחמד, קיבלת את מה שרצית. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תנסה לא לומר, ואתה תישאר על הדוכן. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אחמד קיבלת מה שרצית. אחמד קיבל את מה שרצה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אוקיי. עכשיו תתחיל מחדש את השעון. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני מתחיל. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> טוב, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר באמת, איזה מקצוענות של רמאות שאנחנו חווים, רמאות וצביעות השלובות זה בזה בצורה בלתי מתקבלת על הדעת. אבל בפתח הדברים, רם, ידידי, אני יודע שאתה איש הגון, ואני בטוח שהפריעו לך התבטאויות כמו שמפריעות גם לנו מכל הכיוונים. איפה הייתם כשאמר מישהו שהוא רוצה לקחת אותי ואת הילדים שלי למזבלה? איפה הייתם? למה לא שמענו גינוי אחד מהרשימה הנקייה הזאת, הנקראת נקייה, so called? ואני מדבר איתך ברמה האישית, כי אתה יודע שיש לי המון הערכה אליך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> למה אתה מתחנף? << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא מתחנף. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איזה נקייה? << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הנקייה so called, באנגלית אמרתי; מירכאות בעברית. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – ראש הממשלה קיבל שלמונים. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> איפה הייתם כשדיברו על ציבור שלם, שהמשמעות של לקחת אותו למזבלה אומרת שהוא זבל? אני לא מבקש שתענה לי עכשיו. קח את זה לתשומת ליבך. אדוני היושב-ראש, בואו נדמיין לעצמנו – ידידיי, ידידי דודי אמסלם, תחשוב שאנחנו עכשיו בקדנציה הקודמת, ומגיע הליכוד, ועומד כאן מיקי זוהר או דוד ביטן ומסביר חוק שמדבר לא על הדיינים אלא על הוועדה לבחירת שופטים, ובא ואומר שבשם האיזון הקדוש של נשים וגברים צריך לעשות שינוי. אנחנו כולנו יודעים שזה תרגיל ברמה הנמוכה ביותר, שבמקום לבוא ולומר שבגלל ההסכמים הקואליציוניים השר אלקין לא יכול להיות חבר בוועדת דיינים, באים ותולים את זה בדבר שאמור להיות מקודש. הוא אמור להיות דבר של איזון, של שוויון. אילו נאומים היו פה, רם ידידי? מירב, אילו נאומים היו פה, אם הליכוד היה מביא כזה חוק, שכולו פרסונלי, כדי לשים את אלקין בוועדה למינוי דיינים – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> נא לסיים, יעקב. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – והיו קוראים לזה שוויון של נשים? מה היה קורה פה? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> שִׁוְיוֹן. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> שִׁוְיוֹן. אילו נאומים חוצבי להבות אש היו כאן, ובצדק. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה, יעקב. החלטתי לא – – – << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתם מרמים בגסות, ומחייכים ובאים ונותנים כנפיים, כאילו האנשים הכי טהורים. זה לא הולך. אני לא אומר את זה בהתלהמות. אני אומר את זה בכאב. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. חבר כנסת אשר, תודה רבה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה לא עובד. אתם מתקלקלים, ואולי הייתם ככה מההתחלה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אמרתי בושה? לא. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בושה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה, אדוני. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני מברך אותך על בחירתך לסגן יושב-ראש הכנסת, לחבר הנשיאות. אני מברך אותך על ניהול הישיבה הזאת, בגלל שאני רוצה להבין כמה דברים. קודם כול, למה השרה אורית פרקש הכהן הייתה צריכה להציג את החוק הבזוי הזה? למה שלחו אישה שתתבזה מול כל הציבור? למה? לא יכול לבוא הגבר הזה, אלקין, שרוצה להתמנות לוועדה למינוי דיינים? למה שלחו אישה? למה? מה היא עשתה להם רע? אין להם אומץ. הם חבורת פחדנים. או שהם שולחים את עיסאווי פרג' או שהם שולחים את אורית פרקש הכהן. עכשיו, מה עושים בחוק הזה? עוטפים את החוק בנושא של שוויון. אני לא יודע מי יודע ומי לא יודע: על פי החוק הקיים כבר מזמן היה שמתוך ארבעת אנשי הציבור, שניים מהממשלה ושניים מהכנסת, צריך שיהיו נשים וגברים. שוויון. אבל לא הסתדר בחוק הקיים שאלקין ייכנס לוועדה למינוי דיינים, אז ממציאים המצאות – אומרים לכל התמימים והתמימות האלה שנמצאים בקואליציה שצריך לעשות שוויון, להביא טוענת רבנית שהיא תהיה אישה. << קריאה >> אביר קארה (ימינה): << קריאה >> רפורמית. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא רפורמית, לא כלום. סתם. הפגיעה באינטליגנציה בנושא הזה – פשוט אי-אפשר להאמין שזו תמונת המצב, שככה אפשר לעבוד על הכנסת. המציאות הזאת היא מציאות שבה אף אחד מהם לא מעז לבוא לכאן ולהסביר לכנסת למה צריך את זה. עכשיו, אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך משהו שהוא קצת ממין העניין. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אמרו לנו – שאלנו: למה עשו ממשלת שמאל? למה עשו ממשלה אנטי-דתית? הרי בכל אופן יש פה שתי מפלגות – ימינה ותקווה לישראל – איך קוראים להם? << קריאה >> אביר קארה (ימינה): << קריאה >> לא רציתם להצטרף. יכולתם להצטרף – – – << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> מה פתאום, זו לא ממשלת שמאל. זו ממשלת שמאל? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> למה? תעזוב אותי אם אני אצטרף? תגיד לי, מה, נפלתי על השכל? << קריאה >> אביר קארה (ימינה): << קריאה >> לא – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> על כל פנים, אמרו לנו, הסבירו לנו, שאין ברירה, אחרת נלך לבחירות חמישיות. זאת אומרת, יש מצב שאין ברירה, מוכרחים להקים ממשלה, אי-אפשר אחרת. הם לא מצליחים – הממשלה הזאת לא יודעת לטפל בקורונה, ולא עושה כלום בקורונה; לא מטפלת בנושא המדיני; לא מטפלת בשום נושא רציני שעומד על סדר-היום. הדבר היחיד, חבר הכנסת אביר קארה – להחריב את כל היהדות. אין דבר אחד שנוגע ליהדות שאין בהסכם הקואליציוני. אין דבר אחד. אחד: נישואין וגירושין; גרות; שבת. כל מה שיש ביהדות, כל מה שיש במדינת ישראל מאז שהיא קמה – 73 שנה. אמרו שצריך לעשות ממשלה – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מסיים. – – כי אחרת הולכים לבחירות חמישיות. ככה הולכים לממשלה שהדבר היחיד שעושים – להחריב את היהדות, ושולחים את אורית פרקש הכהן, מסכנה, שהיא תבוא להציג את זה, בגלל שאלקין פחדן. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בוסו, אוריאל בוסו. בבקשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, לפני שנתחיל לדבר, צריך לדעת את הקומבינה האמיתית של הנחת החוק הזה. חבר הכנסת ארבל שלח מכתב ליועץ המשפטי לממשלה ואמר לו: תקשיב, כדי להניח חוק, צריך 21 יום לפני כן להניח תסקיר. איך מדלגים על הבעיה הקטנה הזאת? הוא אומר לו: אין בעיה. נניח את החוק המקורי, שכבר עבר את זמן ההנחה, וככה אנחנו מדלגים, בשביל להספיק להעביר את החוק בזמן. אבל כולנו יודעים שהחוק הזה נכנס א' ויצא בכלל ד'. לא קשור. גם עכשיו אנחנו יודעים שהוא כתוב בצורה אחת והוא יסתיים בצורה אחרת. אבל זה לא מעניין אף אחד. זו בדיוק הקומבינה, בשיתוף עם הייעוץ המשפטי לממשלה. בשביל להכניס חוק, העיקר לדלג – פיקוח נפש, חוק הדיינים. חבר הכנסת האוזר, שאנחנו מאחלים לו רפואה שלמה, אינו מרגיש טוב – יביאו אותו, וכבר הבאתם בחוק אחד אדם מההלוויה של אחותו לכאן. עכשיו, אני מבטיח לך, היושב-ראש, שכמעט 100% מחברי הקואליציה אומרים: ריבונו של עולם, מה זה חוק הדיינים הזה? מה לנו ולזה, בשביל מה, בשביל גחמה של מי? אבל כשיש משהו שרוצים להרוס ביהדות, מפעילים את כל המכבשים, את כל הרעיונות, את כל המניפולציות בשביל לחוקק. משאירים כנסת שלמה ערה בלילה, ולאחר מכן, עד למוחרת. אבל היה פה אחד שהיה פעם חבר כנסת, והיום הוא התמנה לשר, קוראים לו אלי אבידר. הוא תמיד אמר כאן, בסוף הדברים שלו: אנחנו לא ניכנע. אנחנו אומרים לכם: אנחנו לא ניכנע עד שנגיע לתוצאה הסופית, כי הממשלה הרעה הזאת – וכשאני אומר רעה, זה לא משנה ימין או שמאל, אבל הפגיעה בדברים התורניים והערכיים שהממשלה הזו עושה, מעולם לא הייתה ממשלה שחשבה והעלתה בדעתה לעשות כך. כשהיה שר הדתות יוסי ביילין – שהיה הכי גרוע, מבחינתנו – שהוא בא מהשמאל של השמאל, הוא לא חלם ברעיונות. היום אנחנו מדברים עם פקידים מתוך המשרד לשירותי דת, ואומרים לנו: תקשיבו, זה טירוף מה שמעוניינים לעשות פה. אז אני רוצה להגיד לשר מתן קריב כהנא: אתה לא תצליח לפגוע ביהדות, זה לא יעזור. ואני רוצה לספר לכם משהו. פעם הייתה שרת משפטים, קראו לה ציפי לבני, והיא החליטה שהיא רוצה למנות דיינים לפי ראות עיניה. היא באה לרב עובדיה: אני אמנה ואעשה. הרב עובדיה אמר לה: את לא תזכי. יום לפני כינוס הוועדה למינוי דיינים היא פוטרה מהממשלה, מי שזוכר את זה. אני מבטיח לך, ואתם תראו פה שתשנו את חוק הדיינים עוד הפעם. בזבזתם כבר שבועיים של דיונים, ובסוף אצבע אלוקים גרמה לכך שהחוק נפל. וגם עכשיו אל תהיו בטוחים שהחוק לא ייפול, כי זו ממשלה בלי סייעתא דשמיא. אבל למנות דיינים שאינם ראויים, ולא לרוח ישראל סבא הם לא ימנו. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> אבל לא שמת לי שעון. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> לא. אבל ארבע דקות ו-17 שניות. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> משפט אחרון. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אתמול בערב – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> מה עוד שאני ואתה שותפים לתמיכה – – – << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> בחוק, בתמיכה בחוק המתמחים שאנחנו רוצים להעלות אותו, ואנחנו ננסה לדבר עם מנסור עבאס, שנעביר אותו ביחד. משהו אחרון: אדוני היושב-ראש, אתמול השתתפתי במסיבת יום הולדת של אדם מאוד מאוד יקר, יום הולדת גיל 60. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אתה עברת את הזמן. אמרתי משפט אחרון. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> יום הולדת גיל 60, של איש עסקים, זמר, אדם רציני מאוד, דדי גראוכר. היו שם גם ראש הממשלה לשעבר ואנשים. והמיוחדות שבו – הוא היה לפני שנתיים וחצי על ערש דווי. התפללנו. ראית אהבה אמיתית לאדם יקר, שמסר את כול-כולו למען הציבור, באהבה, בחסד, בשמחה ובנתינה, ואנחנו באמת שמחנו לאחל לו רפואה שלמה ועוד הרבה שנים של עשייה ושמחה למען הכלל. תודה רבה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ליצמן. בבקשה, שלוש דקות לאדוני. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני אעדכן אותך: שלוש זה בין שתיים לארבע. << דובר >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, איפה אלקין, האיש שזה החוק שלו, איפה אלקין? היה ראוי שנביא אותו בצו הבאה לכנסת לכאן, שכולם יראו בדיוק על מה מצביעים, על מי מצביעים. איפה אלקין? שלפחות יעבור פה את הבושות על מה שקורה כאן, על החוק מה שהוא רוצה. הוא רוצה מינוי – אף אחד לא רוצה אותו. הוא יודע שאם הוא יבוא לכאן לכנסת לבחירות הוא לא ייבחר. לפי הסקרים הוא גם לא ייבחר בכנסת הבאה. איפה אלקין? מהיום, אנחנו נקרא לחוק הזה: חוק אלקין. אין דיינים. לא צריך דיינים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין דין ואין דיין. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אין דיינים, ולא צריך דיינים. כל הבעיה זה אלקין. צריך ג'וב לאלקין. עוד פעם אלקין. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אל תעשו לכם אלוהים אחרים. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> איפה אלקין? למה לא מביאים אותו לכנסת כאן, שיראה מה שקורה כאן. בגללו, אנחנו צריכים לשרוף כמה שעות. אלקין – איפה הוא? הוא הלך לישון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שאלה טובה. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הממשלה הזו עושה כל מה שהיא רוצה. לא מוצא חן מה שביטן עשה – הדיחו אותו, אף שחבר הכנסת ביטן – אתה לא מקשיב לי. חבר הכנסת ביטן, דוד. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חבר הכנסת ביטן. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בשבוע שעבר היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חבר הכנסת ביטן הוא פונה אליך. תסתובב, כן. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> היושב-ראש במליאה – אני רוצה להסביר לך משהו. אותך הדיחו, השעו לתקופה. בשבוע שעבר יושב-ראש הכנסת ביטל הצבעה אחרי שהייתה הצבעה והפסיד בכנסת. הוא ביטל את ההצבעה האלקטרונית. יכול להיות שצריך להשעות אותו עד שוועדת האתיקה תבדוק מה שקרה איתו. הממשלה הזאת – הצבעות כפולות, גנבו את המפלגות מהעם, עושים כל דבר שעולה על רוחם. זה לא מעניין אותם. ממשלה רפורמית. ולכן אנחנו נצביע נגד הכול. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת ליצמן. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, בבקשה, גברתי. אגב, במוקד ההוא שומעים את הסרטונים מפה. אביגדור, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הוא רגוע. ביטן רגוע באופן כרוני. << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד יושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת הנכבדים – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> שלוש דקות, בבקשה. << דובר_המשך >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> המראות היו קשים לי, בוודאי לילדיי ונכדיי. בעבר ריככתי את כל הסיפור בכך שסיפרתי לכם על סיפור שנכדתי מאוד אוהבת, על אליעזר והגזר. הפעם אספר שבשבת שמתי לב שהיא אוהבת עוד סיפור ישן וטוב המוכר לכולנו. וככה זה הולך: סבתא בישלה דייסה – אבל הפעם זו לא סבתא, זו הקואליציה. הקואליציה בישלה דייסה, נתנה לרע"מ תקציב ענק, נתנה לליברמן לשמור על כל הכסף, נתנה לאלי אבידר שר ללא תיק, ונתנה ליאיר גולן סגן שר. ולמי, למי לא נשאר? לא נשאר למתמודדי הנפש, שנאנקים תחת מערכת מורעבת וחלשה. הם ובני המשפחות שלהם נאלצים לצאת למאבק חסר שיניים מול מערכת שמתישה אותם שוב, ושוב ושוב. לא נשאר לאנשים שמתמודדים עם התמכרות; הם לא מקבלים מענה ומייחלים, הם והסביבה הקרובה שלהם, לטיפול ראוי. לא נשאר למתמודדים עם תחלואה כפולה, הסובלים מהיעדר מענה כפול: גם לא ממערכת הרווחה וגם לא ממערכת הבריאות. באים לרווחה – מפנים אותם לבריאות, באים לבריאות – מפנים אותם לרווחה. והם, הם נופלים בין הכיסאות. לא נשאר לאנשים עם מוגבלויות. גם להם הבטיחו, אבל הבטחות לחוד ומציאות לחוד. וכך הם מוצאים את עצמם צריכים לצאת לכבישים, להפגין ולזעוק, להשמיע קול ולבקש את מה שהובטח להם, מה שמגיע להם. הדייסה, חברים יקרים, נגמרה, התקציב הסתיים. מול עינינו מתרחש הבזבוז הגדול בכספי המדינה בדמות שימוש חסר פרופורציות בחוק הנורבגי ומינוי שרים וסגני שרים ללא תיק וללא כל מעש. סדר העדיפויות הזה, שעליו זעקו וצעקו בדיוק אלה שהם כעת בקואליציה – סדר העדיפות הזה מציב את האזרח בסוף הרשימה ואת האינטרס הפוליטי בראש. זה עצוב וזה שגוי, וזה לא נכון. ממשלת שינוי – ממש לא, ממש ממש ממש לא. תודה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה לך. אני מודיע שאני מפנה את הדוכן באופן זמני בלבד. נא להביא את זה בחשבון. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הממשלה הזאת קמה, סערות גדולות מסביב, לפני תקציב, סכנות מלחמה בצפון ובדרום ובכל מקום, אבל יש הסכמה שלא עוסקים בשום דבר כי אין הסכמות בממשלה, הממשלה מפוצלת. על דבר אחד יש להם הסכמה – על מלחמה נגד היהדות ונגד הדת. וזה האסון הגדול ביותר של הממשלה עצמה ושל עם ישראל. מאיפה אני יודע? כי עצם העובדה שאנחנו יושבים פה בשעה כזאת ובשעות כאלה לדבר על ועדה למינוי דיינים – ויש ועדה למינוי שופטים ואחרים. זה מה שחשוב עכשיו, כאשר לנכים אין כסף, ואני לא צריך למנות את כל הצרות של המדינה. יש שאלה, מי יהיה חבר בוועדה הזאת, אז קודם כול אני רוצה להגיד את הצד הערכי שבדבר. הגמרא אומרת במסכת סנהדרין: עתיד הקדוש ברוך הוא להיפרע ממעמידים דיינים שאינם כשרים, ואסור למנות על הציבור אנשים רשעים ואכזריים. זה כתוב בספר החינוך – ההמשך. אסור למנות על הציבור אנשים רשעים ואכזריים, והממנה אותם פני קרבה או פחד או חנופה, לא תסור רעה מביתו ועל קודקודו. כך אומר ספר החינוך. ויש מצווה גדולה למנות שופטים ודיינים, כי בלעדיהם כל דאלים גבר, כתוב בהלכה. ולכן זה נושא מאוד מאוד חשוב. אבל לבוא ובשם הדמוקרטיה, בשם השוויון, לשלול מהגברים בכנסת את הזכות להיבחר בוועדה למינוי דיינים כי למישהו זה כדאי, כי צריך שם שני שרים, זה ממש לעשות טיפשות, עוול, ואין פלא שהחברה הישראלית כל כך משוסעת והסכנה היא כל כך גדולה. אני רואה את כל הסכנות מבחוץ מזעריות לעומת מה שאנחנו רואים פה במליאה ומה שאנחנו רואים ברחובות, ומה שעלול לקרות פה בגלל ההתנהגות הבריונית הזאת. זה לא פלא שממשלה שהפכה לממשלה רפורמית שראשיה נלחמים נגד הקדוש ברוך הוא, מנסים לקעקע את עולם הדיינות, זה מה שחשוב לה. מאז ומתמיד היה סטטוס קוו לגבי עולם הדיינות, כמו שידעו שאנשים חרדים בדרך כלל לא היו מתמנים לוועדה למינוי שופטים, ואין כמעט בכלל שופטים דתיים או חרדים, ואם כן, הם תמיד בדעת מיעוט. ד"ר וינרוט היה תמיד אומר שהציעו לו להיות שופט בית המשפט העליון והוא סירב. שאלתי אותו למה, למה הוא סירב, אז הוא אמר, כי תמיד הם צריכים את דעת המיעוט של הדתי כדי שיוכלו לכפות את החוק החילוני. אבל בכל זאת, היה איזשהו כבוד, וגם אני עצמי נבחרתי פה פעמיים בכנסת ברוב גדול לחבר בוועדה למינוי דיינים. עכשיו שוללים את הזכות הזאת. הפעולות של הממשלה בחוק הדיינים הופכות את מוסד הדיינות לריב ומדון, במקום של אי שלום ושלווה. ואף אחד לא יסמוך על דיינים שמונו על ידי קבוצה מצומצמת שרוצים לקעקע את הדת וללחום בציבור החרדי. ואם זה מה שאתם רוצים, אז הצלחתם. יש מספיק אנשים פה שרוצים לעקור את הרבנות הראשית משורש, וכנראה שהם יצליחו לעשות את זה. ואתם, שהייתם שותפים לביזוי הזה של הרבנות, כולכם תישאו באחריות למה שיקרה מהם. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח. חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת יריב לוין. << דובר >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לא לחינם שר הדתות מתן קריב כהנא לא נמצא פה היום, בשעה הזאת. זה כנראה כבר יותר מדי. לפני כן, בחוק הקודם או בדיון הקודם שהיה על רפורמת הכשרות, הוא היה בעצם הילד הקטן שנשלח על ידי ליברמן. וברפורמה הזאת שהוא מנסה להעביר הוא הילד הקטן שנשלח על ידי אלקין. ואז זה כבר יותר מדי, פעמיים ביום להיות כתינוק המובל לבית הספר, כנראה זה יותר מדי בשבילו. לכן הוא שלח את השרה פרקש הכהן – ליבנו עליה שהיא צריכה לשמוע את כל ההגיגים שהוא היה צריך לשמוע. הוא בטח יושב באיזשהו מקום, הוא מתבונן ואומר: אוי, מה היה לי אם הייתי מגיע. שלמה המלך אומר: "ככלב שב אל קֵאוֹ כסיל שונה באִוַּלְתו". מי שיצר והגה את החוק הנורא הזה, החוק הפרסונלי הזה, החוק הזה, שנועד בעצם לנסות לשנות את אופיים של בתי הדין הרבניים, הוא פשוט כמו כסיל השב על איוולתו. בפעם הראשונה ניסיתם, וברוך השם הקדוש ברוך הוא עזר ולא הצלחתם, כשיושב-ראש הכנסת בעצמו הצביע נגד החוק. אין לנו ספק, ואנחנו מתפללים, שגם בחוק הזה, גם בהסתייגויות שתהיינה – אנחנו מקווים, בעזרת השם, מקווים, בעזרת השם, ומתפללים – גם כאן הרפורמה הזאת לא תעבור. אף אחד לא מעז לנגוע בוועדה למינוי שופטים, ואפילו לא מעז לנגוע בוועדה למינוי קאדים או למינוי דיינים דרוזים. אף אחד לא מעז להגיע לשם ולנסות לשנות משהו, כי אוי ואבוי מה יקרה. וכאן, בגלל איזו גחמה של אדם מסוים, שרוצה להיות בתוך הוועדה, הופכים עולם. מבזבזים שעות של הכנסת, של סדרנים. מה היה רע? תשאיר את החוק הקיים. תתמודד בכנסת עם הבחירה של חברי הכנסת שנבחרים. תנסה להשיג לעצמך רוב או להשיג לעצמך – יריבים. ממה אתם פוחדים? למה אתם צריכים לשנות את הדבר הזה? למה אתם לא יכולים להשאיר את זה כמו שהוא? תתמודדו. יש לכם רוב גדול, הרי. אין לכם את האומץ הזה, כי אתם חוששים שמא תפסידו במערכה הזאת. ומה זה להפסיד? להפסיד – למנות דיינים לא ראויים, שהצלחנו למנוע את המינויים שלהם כל השנים הללו. בושו לכם. אני מתבייש שיש ראש ממשלה שקורא לעצמו דתי, ושר דתות שקורא לעצמו דתי, ואדם נוסף שרוצה להיות בתוך הוועדה שגם הוא מסתובב עם כיפה גדולה על הראש. כל המטרה שלהם היא מטרה אחת, לא טובה, לשנות את אופיים של בתי הדין הרבניים. מי ייתן וה' לא יצליח דרכם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת בן צור. חבר הכנסת יריב לוין, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת פטין מולא. << דובר >> יריב לוין (הליכוד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני לא יודע למה קוראים לחוק הזה הצעת חוק הדיינים; אני הייתי קורא לזה בשם האמיתי של זה: הצעת חוק הג'ובים האישיים. אתם יודעים, במשך שנים הקואליציה הנוכחית האשימה אותנו שאנחנו רוצים לסדר ג'ובים ורוצים כל מיני דברים. על מה? על זה שאנחנו חשבנו שכאשר שר מקבל אחריות על משרד, ראוי לאפשר לאותו שר להביא איתו צוות רציני, שיהיה מחויב להצלחה שלו, מחויב למדיניות שלו. הוא יישאר ככל שהשר מצליח, נשאר ומקבל את אמון הציבור, וילך לדרכו אם הציבור חושב שהשר או הממשלה איננה ראויה לאמון, ויבחר אנשים אחרים. מה לא אמרתם על הדבר הפשוט הזה? על התפיסה הכל-כך בסיסית, שעובדת מצוין, אתם יודעים, בכל מיני מדינות נחשלות כמו ארצות הברית. אבל עכשיו, בשיא החוצפה, בשיא הצביעות, אתם באים ולא רק שעושים חוק ג'ובים מיוחד, שמייצר הרחבה של הוועדה למינוי דיינים, שמשנה את ההרכב האנושי בוועדה, אלא שאתם עושים את הדבר הזה לא כדי לסדר ג'ובים, כמו שאתם קוראים באופן כללי, אתם עושים את זה כדי לסדר ג'ובים אישיים. אז הינה, מעשה שהיה כך היה. השר זאב אלקין, אחרי שקיבל את משרד השיכון, אמר: אני רוצה עוד. אז אמרו לו: טוב, ניתן לך גם את המשרד לענייני ירושלים ומורשת. שם בכיס, אמר: לא מספיק. אמרו לו: טוב, אתה יודע מה, ניתן לך גם להיות השר המקשר בין הממשלה לכנסת. אמר: מה פתאום, בסך הכול שני משרדים ועוד השר המקשר, לאדם שיש לו ולמפלגתו תמיכה ציבורית כל כך גדולה, עד כדי כך שברור שאפילו את אחוז החסימה הם לא יכולים לעבור? אמרו לו: אתה יודע מה, איך אומרים, כמו בכיפה אדומה: זאב, זאב, אל תכעס, אנחנו נסדר לך גם חברות בקבינט המדיני-ביטחוני. טוב, עכשיו הוא כבר צריך מכנסי דגמ"ח כאלה, עם ארבעה כיסים, כדי לשים את כל המשרדים שקיבל. אבל גם זה לא הספיק. בא ואמר: אני רוצה להיות חבר בוועדה למינוי דיינים. אמרו לו: בסדר, קיבלת גם את זה. אבל פה התעוררה בעיה: יש לנו בממשלה שר, שר הדתות, השר קריב, אם אינני טועה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כהנא, כהנא. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, כהנא. השר מתן כהנא. סליחה, אני חשבתי – לא מצליח להבחין ביניהם, אז אני מתנצל על הטעות. השר מתן כהנא. קריב – כהנא, אתה אומר. גם הוא רוצה להיות בוועדה למינוי דיינים. אז מה עושים? בהתחלה אומרים: פשוט נקבע שלא תהיה אישה בוועדה למינוי דיינים. בניגוד לכל מה שנעשה עד היום, שאנחנו דווקא רוצים לעודד מינוי נשים. אחר כך, כשמבינים שזה לא הולך, אומרים: טוב, נעשה התחכמות אחרת, נרחיב את הוועדה; נסדר ג'וב אישי לכולם. גם השר קריב-כהנא, וגם השר אלקין, שניהם יחד ישבו בוועדה, ובשביל זה אנחנו מתכנסים כאן היום. אז אני רוצה לומר לכם דבר אחד: הצביעות הזאת היא חרפה; החוק הזה הוא בושה; התקדים שאתם יוצרים פה, של חוק ג'וב אישי, הוא תקדים שלצערי הרב מדינת ישראל, אזרחי ישראל וכולנו יחד עוד נשלם עליו בעתיד, משום שהוא ייצור מציאות, שבה מתאימים את החוק לצרכים האישיים של אדם. חבל מאוד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יריב לוין. חבר הכנסת פטין מולא – אינו נוכח; חברת הכנסת מרים מירי רגב – אינה נוכחת. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כחלק מנורמות ההונאה והרמאות של ממשלת מדינת כל אזרחיה מנסה השר כהנא למכור לציבור את השקר כאילו הרפורמות שהוא מקדם בענייני דת ומדינה בכלל והשינויים בחוק הדיינים בפרט נובעים משיקולים ענייניים-ערכיים. מתן, בוא נדמיין מצב שבממשלה היהודית-לאומית שתקום בקרוב, בעזרת השם, אני אתמנה לשר הביטחון, וניזום תיקון לחוק ולפיו את כל הקצינים מדרגת אלוף משנה ועד דרגת אלוף, תמנה ועדת איתור, שבה תהיה נציגות משמעותית לממשלה ולכנסת. וכך אומר בדברי ההסבר להצעת החוק: תיקון החוק הוא בשורה גדולה לצה"ל. יחד עם השרים והח"כים שנכניס לוועדה, יתאפשר לה למנות יותר קצינים שמחוברים להוויה הישראלית ומוכנים לשאת בצורכי ביטחון הציבור באמונה ואהבה גדולה. החוק הזה הוא צעד ראשון לחיזוק והעלאת קרנם של כוחות הביטחון. השר כהנא, מוכרים לך הדברים? זוהי העטיפה הנוצצת שבה ניסית לעטוף את השיקולים הפוליטיים שלך ושל הבוס שלך; כשאתם משנים את החוק בהתאם לצרכים שלכם, על מנת לרצות את אלקין, או להדיר ח"כים חרדים מהוועדה למינוי דיינים, כדי שלא יפריעו לכם להרוס את בתי הדין הרבניים. אז כמו שכל בר-דעת מבין, וכמו שאתה בתור מפקד טייסת היית רוצה שלא תהיה התערבות פוליטית במינוי קצינים, כך אין שום לגיטימציה להגביר את הבחישה הפוליטית במינוי דייני ישראל. כפי שברור לך ולי שאין לי שום מושג בהטסת F-16 ובהובלת טייסת קרב בשגרה ובשדה המערכה, כך הגיע הזמן שתפנים שאין לך מושג בכשרות ממלכתית ובחשיבותה, שאינך בקי באופן שבו אמורים למנות דיינים בבתי דין רבניים, שאתה לא באמת מבין מה משמעותו של גיור על פי ההלכה, ושיש לך עוד הרבה מה ללמוד על קדושת השבת ועל הדרך שבה היא צריכה לבוא לידי ביטוי במרחב הציבורי. הסירו ידיכם, אתה וכל חבריך לממשלה, לממשלת מדינת כל אזרחיה – הסירו ידיכם מזהותה היהודית של מדינת ישראל; כי כפי שכבר הזכרתי באנלוגיה לדבריו של השופט המנוח מישאל חשין, מדינת ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי וזהותה היהודית היא הנשמה של הבית הלאומי הזה, ומי שירים ידו על ביתנו ועל נשמתו, נגדע את ידו. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה. חבר הכנסת משה ארבל, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> אדוני – תגיד "אדוני", "אדוני אחמד טיבי". צריך להגיד "אדוני אחמד טיבי", שלא יוציאו אותך. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני קורא לחברי הכנסת חבר כנסת, אבל בבקשה, אדוני. << דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, על חוק הדיינים הכברנו מילים גם בוועדה בפעם הקודמת לפני נפילתו, וגם כאן במליאה לפני נפילתו. ציינו את המגרעות הקשות, המשפטיות, שישנן בחוק הזה, כפי שציין גם בכתב, במכתב אליי, וגם בישיבת הממשלה, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד רז ניזרי, וכפי שציינה בכתב היועצת המשפטית של המשרד לשירותי דת. רק כאשר זה היה בממשלה הקודמת, חבר הכנסת אמסלם, זו הייתה מניעה משפטית; כאן יש קושי משפטי, אבל אין מניעה. קושי משפטי. אבל לפחות הם אמרו שיש קושי משפטי. חוק שדורס ורומס כל נורמה. ומכיוון שדיברנו – ונדבר – גם על החוק הזה בוועדה, ושנישא תפילה לבורא עולם שיציל אותנו וגם החוק הזה ייפול, בעזרת השם, בקריאה השלישית, או השנייה, אני מבקש לנצל את שתי הדקות שנותרו לי כדי לדבר על חוק ההסדרים. הצעת חוק ההסדרים שמונחת, והונחה, והופצה גם כן לחברי הכנסת, מדברת על הצמדת מחיר הנסיעה בתחבורה ציבורית לשכר הממוצע במשק. חלק מהרעיון הוא שכאשר השכר הממוצע במשק עולה, יעלו גם מחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית. אדוני היושב-ראש, אנחנו בסיעת ש"ס, בפעם האחרונה שהייתה לנו אופציה כזו, לקחנו כספים קואליציוניים – שיכולנו לקחת אותם ל"אל המעיין" ולתרבות – לקחנו את הכספים הקואליציוניים הללו, סכומי עתק של כמיליארד שקל, וביקשנו להוזיל לכלל אזרחי ישראל את המים ואת התחבורה הציבורית. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> ולחם. << דובר_המשך >> משה ארבל (ש"ס): << דובר_המשך >> ניסינו לעשות גם את זה, להוריד מע"מ ממחירי הפיקוח, והייתה התנגדות רבתי באוצר להפחתת המע"מ. ובמקום זה הלכנו למהלך ממלכתי שיעזור באופן רחב לכלל אזרחי ישראל, והפחתנו את מחירי התחבורה הציבורית במאות מיליוני שקלים, מכסף קואליציוני, מתוך מטרה אחת: האוכלוסייה החלשה ביותר היא זו שנוסעת בתחבורה הציבורית, וכל שקל אצלה בהפחתה הוא הרבה הרבה יותר משמעותי. וראה זה פלא: מגיעה הממשלה הזו, שפעם אחר פעם רומסת ודורסת את החלשים ביותר, אם זה במיסוי חד-פעמי ואם זה בפגיעה בנשות אברכים לומדי תורה, מעתיקי השמועה, במעונות, רוצה עכשיו להצמיד את העלייה לשכר הממוצע במשק, במקום להצמיד את העלייה לשכר המינימלי, לשכר המינימום, שאז יש בזה היגיון – מי נוסע בתחבורה הציבורית? מי שמרוויח מינימום, הוא עכשיו צריך לשלם על האוטובוס. עלתה לו המשכורת – תעלה לו את האוטובוס. אבל אם אתה מעלה את זה לפי השכר הממוצע במשק, יהיו כאן העלאות על גבי העלאות של מחירי התחבורה הציבורית, ומי שישלם את זה אלו החלשים ביותר בחברה. אני קורא לכם – זה עוד לא עבר. יש בקואליציה הרעה הזו לא מעט חברי כנסת ממפלגות סוציאליות, שהמצע שלהן הוא סוציאלי, הוא חברתי – גם במרצ, גם בעבודה וגם בכחול לבן. גם אתה, אדוני היושב-ראש, גם חבריך – תיאבקו על הדבר הזה. זה לא הגיוני, זה רע, זה פוגע בחלשים ביותר. בואו ביחד לפחות נמצא את הטוב המשותף ונעזור לחלשים ביותר בחברה. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה על הדברים החשובים, אדוני חבר הכנסת משה ארבל. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חבר הכנסת משה אבוטבול – אינו נוכח. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> למה לא נוכח? מה קרה? << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> פעם ראית שהוא לא נוכח? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> האמת שלא. האמת היא שהופתעתי. הופתעתי. הופתעתי. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> עד שיש לנו משהו לעשות איתכם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. בבקשה, אדוני. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, עכשיו, בשעה כזו מאוחרת בלילה, כשהראש כבר כבד ומלא מהנאומים המבטאים את האכזבות מהממשלה הרעה בכל התחומים, ובפרט בתחום של החוק הנוכחי של הדיינים – לשנות ולהרוס כל חלקה טובה – נעבור כעת לחמשיר שנשלח אליי, שמביע את הכאב והביזיון שהציבור בישראל חש בכל הרפורמה בכשרות, או מדויק יותר: כשרות רפורמית של שר הדלתות, מתן כהנא. שיר זה מוקדש בכאב, בצער רב, מלווה ביגון קודר, לשר מתן כהנא, ליום ההולדת שלו שחל היום, וחובר על ידי מוטי גלרנטר. רפורמה לכולם. כבוד השר, תסלח לי בבקשה, יש לי אליך שאלה קשה: האם תוכל להסביר לי מה ההבדל בין רפואה, הנדסה לכשרות בישראל? למה זה ברור שרופא – הולכים למומחה, אפילו אם הקטן רק קצת בוכה? ואם תרצה לבנות בית חדש גדול, לא תיקח את המהנדס הכי זול. די בטוח שגם עורך דין משפטן – לא תיקח סתם בחור חובבן. יש עוד דוגמאות למכביר, אבל הנקודה ברורה, לא צריך עוד להסביר. כבוד השר, תסביר לי, אם כן – אני רוצה להבין, באמת מתעניין: למה רק בנושא הכשרות אתה נותן לכולם את האפשרות? לתת תעודה יוכל כל אחד, גם כזה שמימיו לא למד. נראה שחסרה לך בעניין הבנה, אז אומר לך, ברחל בתך הקטנה: כשרות זו לא רק תעודה וגם לא רק לסדר למשגיח עבודה. כשרות זה עניין של אחריות גדולה, בדיוק כמו המקצועות המפורטים למעלה. כשרות זה כמו חדר ניתוח – הכול חייב להיות מוקפד, להיות בפיקוח. ובינינו, לרוב האנשים לא אכפת בשביל הכשר טוב לשלם עוד קצת. בבקשה, אדוני השר, תתעסק במשהו אחר, ותן לנו להמשיך לאכול אוכל כשר. השיר מבטא בדיוק את מה שחושבים על השר, שבמקום להתעסק בדברים אמיתיים, דוחף את אפו לדברים שלא קשורים אליו. הלכה זה לא לפקיד, אפילו אם קוראים לפקיד הזה שר הדלתות, או הדתות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה לחבר הכנסת משה אבוטבול. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת אלי אבידר – אינו נוכח; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – מוותר. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה, אדוני. יעלה ויבוא, בבקשה. << דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, גברתי השרה, אני אחרוג ממנהגי ואני אקריא כמה ציוצים מטוויטר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זה יהיה מעניין. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אתה יודע מה, יש לי קצת בעיה שאני תוקף כאן את הממשלה כמקשה – אתה יודע מה – וכחול לבן חברים בה, כי אני יודע מה עשו לכם. אני יודע איזה נאומים חוצבי להבות ואיזה הטפות מוסר ואיזה גינויים, ואני רואה איך התנהלו כל השותפים שלכם לקואליציה – ואני אומר: אתם הצדיקים בחבורה הזאת. אני אומר לכם: אתם צדיקים והגונים בחבורה הזאת, ואני אסביר למה. מצייץ מיכאל שמש – ואני עשיתי ציוץ מחדש: "איפה לפיד? צרכים קואליציוניים? סבבה; תקציב? סבבה; להפר הבטחות?" הוא כתב: סבבה, אני חושב שלא. "אבל מי שהבטיח במשך שנים לבער את תרבות הג'ובים והממשלות המנופחות ועכשיו תפר בשקט-בשקט את עסקת אבידר-ליברמן, ראוי לפחות" – אם לא לנו, חברי הכנסת – "שיתייצב ויסביר את זה לציבור". כמובן שעמיחי שיקלי כותב "כל מילה", ואני מניח שזה לטובת העוקבים שלי בטוויטר. ציוץ של יאיר לפיד: "השר מיכאל ביטון, להיות שר ללא תיק במשרד הביטחון זה להודות שאין לך עבודה, אבל להתפטר מהכנסת כדי לפנות זמן לזה שתוכל להמשיך לא לעשות כלום – זה כבר לגמרי חסר בושה". את זה כתב יאיר לפיד על השר במשרד הביטחון, שאני יודע שהוא עשה כמה דברים טובים, מיכאל ביטון. ואני ממשיך. עכשיו זה ציוץ שלי, אדוני היושב-ראש: "הבושה שוב שוברת שיאים, אלא שהפעם להקת המעודדות" – עליזה אוזן, את מפריעה לי – להקת המעודדות שקטה, נדמה, נאלמה. "אוי לאותה בושה. כמה שרים וסגני שרים לענייני כלום. כמה לשכות שוממות בכנסת לכל הנורבגים. ואל תאמרו לי: אתם התחלתם". למה? "תקראו לפחות את הטקסטים שלכם ותתחלחלו". אני שואל בציוץ – "יש מי שיכול לאתר את התנועה לאיכות השלטון של הימין"?. כנראה שאיכות השלטון חשובה רק כשהימין בשלטון. אדוני היושב-ראש, כותב אברהם גרינצייג: "אנשי 'הריפוי' מישראל ביתנו – שבעה מנדטים, ארבעה שרים, כולל אוצר, ראשות ועדת כספים" ולשכת נתיב. אתה יודע מה זו לשכת נתיב? מבקר המדינה כתב עליה שהיא נוצלה לטובת ג'ובים והעסקת פעילי ישראל ביתנו. אתה יודע מה, אני אומר שגם אלקטורלית, לעתיד, כנראה שהוא בונה על זה. אבל מה לעשות, תמיד החרדים הם הסחטנים, אם זה מיהדות התורה ואם זה מש"ס. בכנסת הקודמת, שבעה מנדטים זה היה שר ושני סגני שרים, וליהדות התורה ראשות ועדת כספים. הוא אמר עליהם: סחטנים, מחזיקים את המדינה, ועוד כל מיני ביטויים. חבר הכנסת יעקב מרגי מצייץ – ובזה כנראה אסיים – כתבה אחת בשם יולן כהן: "כפי שפרסמנו לראשונה, דווקא עכשיו מערך החקירות האפידמיולוגיות הנחה שיש לחקור רק מאומתים בני 65 פלוס, בשל מחסור בעובדים". האפידמיולוגים יחקרו כדי לאתר את המגעים שלהם. "לעומת זאת, לא יעשו חקירות אפידמיולוגיות למאומתים צעירים, למרות שגם הם מידבקים. השאלה שנשאלת היא: מדוע לא נערכו מראש". אז כתבתי לה, אדוני היושב-ראש – ובזה אני מסיים – שהיא לא מעודכנת. יש הנחיה לא לשאול שאלות על הממשלה הזאת, לא לבקר אותה, ונא לא להעיר את הנרדמים והישנים באולפני הרדיו והטלוויזיה. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה על הציוצים המרעננים. חברת הכנסת גילה גמליאל – אינה נוכחת. חבר הכנסת שמחה רוטמן, בבקשה. << דובר >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר >> אה, היא באה. אתה בכל זאת רוצה לתת לה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> יש הנחיה שלא. בבקשה. תתחיל, בבקשה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת – אתה מדבר איתה ואני רציתי להתייחס אליך, אבל בסדר. נמתין שנייה בסבלנות, אין בעיה. יש ברכה שמברכים כשרואים יצור משונה, שנקראת "משנה הבריות". רציתי לברך את הברכה הזאת עליך. אתה יודע למה? כי אתה אחד מהח"כים הבודדים שנבחרו לכנסת כחברי כנסת באחת מסיעות הקואליציה וגם נשאר חבר כנסת. זה אירוע מאוד נדיר. רובם נתמנו לשרים, והחדשים שנכנסו – אלה שנכנסו לא נבחרו, ואלה שנבחרו לא נכנסו, יצאו. אז זה אירוע מאוד מאוד נדיר לראות אדם שהוא גם נבחר לכנסת בסיעת קואליציה והוא גם נשאר חבר כנסת. אז אני רוצה לברך אותך, אדוני היושב-ראש, זה בהחלט מאורע נדיר ואירוע משונה. אז אני רוצה לברך – אני לא אברך בשם ומלכות, כי זה ספק, אז אני משתמש רק בברכה. אז דבר ראשון, רציתי לברך את כבוד היושב-ראש. עלייך אני לא יכול לברך את זה, נכון? או שעדיין כן? כמה זמן יש לי? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> היא שרה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, היא עדיין ח"כית. זו השאלה – לכמה זמן? << קריאה >> שרת המדע והטכנולוגיה אורית פרקש הכהן: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, את לא. נו, עזוב, עלייך אני לא יכול לברך את זה. רציתי לפתוח בזה. האמת היא שאנחנו בדרך כלל מדברים – ובדקות הקצרות האלה אנחנו לא חייבים לדבר על העניין עצמו. בסופו של דבר מדובר בפיליבסטר, ובדרך כלל אנחנו הולכים לכל מיני כיוונים, כל אחד מדבר את הדקות שלו בצורה יותר יצירתית או פחות. האמת היא שאני רוצה לנצל את הדקה – ממש קשה לי להתרכז, אדוני היושב-ראש. אמרת לי שתדברי איתי אחרי שאני ארד, ועכשיו את פה. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני מבקש עוד חצי דקה, אדוני היושב-ראש, גם בגלל הברכה. חצי דקה. האמת היא שאני רוצה לנצל את הזמן שנותר לי דווקא כדי כן לדבר על החוק הזה. החוק הזה מגיע לכנסת בפעם השנייה, פעם שנייה בזמן מאוד מאוד קצר, ומה שמתרחש סביבו זה באמת – עליו צריך לברך בשם ובמלכות משנה הבריות, מפני שהחוק הזה הגיע לכנסת, ושונה לבלי הכר, לא נשארה בו מילה אחת מהמילים שהיו בחוק המקורי כשהגענו לקריאה השנייה והשלישית, והוא ונפל עקב טעות אנוש או טעות יו"ר, אפשר לקרוא לזה איך שרוצים. הוא חוזר אלינו מילה במילה, כמו בחוק המקורי, כאשר ידוע לכל הנוגעים בדבר שמחר, כאשר הוא יגיע, ככל הנראה, לוועדת חוקה – אם לא תתבלבלו פה גם בקריאה הראשונה – יהפכו אותו לגמרי. כלומר לא תישאר פה שוב פעם מילה אחת ממה שנשאר בו. איך זה קרה? איך זה עובר מאוד מהר, ועוד כהצעת חוק ממשלתית? הצעת חוק ממשלתית, מי שלא יודע – תיתן לי עוד חצי דקה – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, שים לב. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תודה. הצעת חוק ממשלתית מקבלת זמן לתזכיר, מקבלת 21 יום לתזכיר. פה לא היה צריך. למה? כי אמרו שזה אותו חוק. אבל זה לא אותו חוק. כולם יודעים את השקר, כולם יודעים שהחוק השתנה, כולם יודעים שלא יישאר ממנו שום דבר, אבל נתנו לו פטור מתזכיר. אז אני רוצה להתחבר למה שאמר חבר הכנסת מרגי לפניי. איפה היועץ המשפטי? איפה בג"ץ? איפה התנועה לאיכות השלטון? אני יודע שהתנועה לאיכות השלטון עותרת על דברים אחרים שאתם עושים. איפה הארגונים שיעתרו על הדבר הזה? מי היה מאשר דבר כזה בממשלה אחרת? אז כמו שאמר ראש הממשלה החליפי: מאז שנבחרתם, הכותרות בעיתונים השתנו. אז באמת, אני מברך את הממשלה הזאת ואת הקואליציה הזאת: כל הכבוד שהצלחתם לשנות את הכותרות. את המציאות – אתם מצליחים רק לעשות למציאות פחות טובה. אבל לפחות כותרות טובות יש לכם. עלו והצליחו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר פרוש, אתה רוצה לדבר? אתה רוצה לדבר או שאתה עושה לייקים? << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << קריאה >> גילה גמליאל (הליכוד): << קריאה >> איתן, זה לא נהוג, אבל בסדר, נכבד אותך. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> יש החלטה של היושב-ראש. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה היושב-ראש. << קריאה >> גילה גמליאל (הליכוד): << קריאה >> אתה היושב-ראש. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה נהיית מרובע כמו אני לא יודע מה. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> היא תקרא לך היושב-ראש, תתפלל – – – מה שתרצה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תגיד לי, מה יש לך? עזוב, אתה – – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> כן, אתה איבדת את זה. << קריאה >> גילה גמליאל (הליכוד): << קריאה >> אמרתי: זה לא נהוג, אבל בסדר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, אדוני, לא. אדוני, לא. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> נהיית – – – הש"ג. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אפילו לא התחלת, אדוני חבר הכנסת פרוש. בבקשה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע מה? אני אספר לך בדיחה כשאני אעלה. << דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> מה, אני? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, אני נותן לחבר הכנסת אמסלם – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, הזמן הוא שלך, והזמן מתחיל. שלוש דקות. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> סליחה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אחד הדברים שאוהבים לסמן בהם את האופוזיציה, או להטיל רפש ובוץ ודופי על חברי האופוזיציה, זה שאנחנו משחיתים את הזמן, לוקחים את המקום הכל-כך מכובד והכל-כך חשוב והכל-כך מכונן לאזרחי מדינת ישראל, ופשוט מתנהלים פה בצורה לא מכובדת, לא מכבדת את המקום, לא מכבדת את המדינה. אני רוצה לומר, וכולם יודעים את זה: חוק הדיינים – אדוני היושב-ראש, שאתה כל כך חרד לכבודה של הכנסת – חוק הדיינים, אתה הרי יודע שהוא לא קשור בלא כלום לאופוזיציה. מי שמבקש להביא לפה את חוק הדיינים, שרק לפני שבועיים נדון כאן במליאה, נדון בוועדת החוקה, חוק ומשפט, ונפל כאן במליאה בגלל טעות – הצבעה שהקדוש ברוך הוא הביא את האצבעות של היושב-ראש מיקי לוי והפיל את החוק הזה. באה הקואליציה ומביאה אותו. אז השחתת הזמן של חוק הדיינים כולה – כולה – על הקואליציה. שלא יבואו ויגידו לכם, אתם, הצופים בבית, שאנחנו האופוזיציה לא אחראים. אתם, הקואליציה, אחראים להשחתת הזמן הזה. עכשיו, למה צריך חוק דיינים? האזרחים רוצים לדעת למה צריכים חוק דיינים. כי אנשי הקואליציה, חברי הקואליציה, לא מסתדרים ביניהם, איך כל אחד מקבל שליטה: אתה בחוק לשופטים, אני אהיה בחוק הדיינים; אתה גם פה וגם בדיינים, אני גם רוצה להיות בשניהם. וזה המשחק, על זה לוקחים לנו את הזמן. לכן גורמים לכך שאנחנו נשב פה הערב והלילה, ונדון – במה? שתקווה חדשה גם תקבל נתח נוסף של שלטון בחוק הדיינים, כדי שיבואו אליהם גם אנשים, יבקשו מהם. זו המטרה. אני זוכר, היה פה פעם חבר כנסת, הרב אלי בן-דהן. אני הזכרתי לו – אפשר לומר שזה היום – שאז, לפני 100 שנה הגאון רבי חיים זוננפלד הכריז יום צום על אותו יום שהקימו את הרבנות הראשית לישראל. הרב זוננפלד היה הרב הראשי ליהדות החרדית כאן בארץ. הוא גר בירושלים, בעיר העתיקה. היו ויכוחים קשים עם מה שקרוי "המזרחי", הוא בכלל לא ראה עין בעין את הדרך, את ההשקפה, כמו שהם. והוא הכריז על יום צום כי הוא פחד – מי יודע מה יהיה עם אותה רבנות, שנשלטת על ידי גורמים שאינם חרדים לדבר תורה ומצוות, והוא הכריז על הצום. אז הרב בן-דהן היה פה, הוא אמר לי: איך אתה מדבר כאלה דברים? אסור. למה אתה צריך להזכיר את זה? מה שקורה היום, כאשר אתה רואה במי, ועל מה, ומי זה שמתעסק בדיינים ובכשרות, אתה מבין, אדוני היושב-ראש, שאולי הצום שדיברו עליו לפני 100 שנה היה מלכתחילה דבר צודק, מוצדק, וחבל שהקימו את המפעל הזה – הדבר החשוב, שרצו להוקיר את התורה ואת הכשרות ואת היהדות, – שנופל לידיים כאלה, של אנשים שלא מעניין אותם מכל מה שקדוש ויקר לנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת מאיר פרוש. חבר הכנסת איתמר בן גביר. << דובר >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, אני רוצה לדבר על האירוע החמור שהיה כאן לפני כשעה קלה, כאשר לא קראתי לחבר הכנסת אחמד טיבי, שישב בראש המליאה, "אדוני". אני מניח, חבר הכנסת גינזבורג, אדוני יושב-ראש המליאה, שאם לא הייתי קורא לך "אדוני", אתה לא היית מביא לי סדרנים, ולא היית דורש ממני לרדת מהדוכן, ולא היית כופה עליי לצאת מהכנסת. ההתנהלות הזאת של חבר כנסת, שאין לו שום סמכות – שאלתי את חבר הכנסת טיבי: איפה זה כתוב בתקנון, איפה זה מופיע בתקנון? הוא לא ידע להגיד לי. אין. זה הנוהל כאן, זה הנוהג. נוהג אפשר לקיים ואפשר לא לקיים. עכשיו, עיון קצר בארכיון – בין שלל אלפי התגובות שאני מקבל, תגובות של חיזוק, שאומרים לי: מה קורה כאן בכנסת? סתימת פיות, מה הולך כאן בכנסת – מלמד שאותו חבר הכנסת אחמד טיבי, כשהוא כיהן כיושב-ראש המליאה, עשה את אותו דבר בדיוק למשה פייגלין, ועשה את אותו דבר בדיוק לזאב אלקין, שהיום שר בממשלת ישראל, ועשה את אותו דבר בדיוק לאורי אורבך. ואני שואל: איך זה יכול להיות? איך נותנים לו להיות סגן יושב-ראש הכנסת, לנצל את הסמכות שלו לסתום פיות, להשתיק אנשים, ואז גם לנסות למכור נרטיב אחר לעם ישראל? ברוך השם שהכול כאן מתועד, יש מצלמות, כולם ראו את הדברים. אבל אני זועק את זעקתה של הדמוקרטיה הישראלית. אמר לי חבר הכנסת מיקי לוי: זה יהיה בוועדת האתיקה. אני מניח שזה לא יהיה רק בוועדת האתיקה. אני חושב שזה אולי גם שווה בג"ץ, ואולי גם שווה תביעה אזרחית, ואולי גם שווה דיון בבית משפט. ואולי גם שווה איזשהו חשבון נפש שאנחנו, חברי הכנסת, נעשה כאן – איך נותנים לבן אדם שמנצל את הסמכות שלו, שמשתמש בכוח הזרוע כדי לסתום פיות, שמנסה להשתיק דעות אחרות. חבר הכנסת טיבי מרגיש – הוא אמר את זה כמה פעמים – שהוא הריבון. לא, אחמד טיבי, אתה לא הריבון. אתה היית יועץ של יאסר ערפאת. יש כאן רוב לכנסת ציונית, אוהבת מדינת ישראל, אוהבת עם ישראל. ואני מצר על דבר אחד: על השתיקה שלכם. על השתיקה שלכם, שאתם נותנים לדבר הזה להתרחש במשמרת שלכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה, איתמר בן גביר. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת גילה גמליאל. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> תודה, אדוני. ובלי להיכנס לנושא של "אדוני" לפני זה, "אדוני" אחרי זה – כבוד היושב-ראש זה הנוסח שאני רגיל כבר הרבה שנים להגיד פה. רק כדי שלא יוציאו אותי, אני אומר קודם "אדוני" ואחרי זה: כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, צר לי לחזור על הדברים שהשר מתן כהנא – שהיה מצופה שיהיה פה, והוא ביהירות הטיח בחברי כנסת אחרים: אני שכבתי במארבים. אותו אחד שהיה אמיץ לשכב במארבים, היום הוא נכנס לבונקר ולא מגיע לפה, לחוק שהוא היה צריך להגיע אליו, ואם לא הגיע, ודאי השר אלקין היה צריך להגיע, מכיוון שזה אינו דומה לחוקים שלא קשורים לנושאים מהותיים קודם כול, וקשורים למישהו פרסונלי, ומדברים על זה פעם אחר פעם. אז מי שרוצה לבוא ולהגן באומץ, שיבוא לכאן למליאה לשמוע את הדברים ולענות על הדברים. אבל לא עושים את זה. בחוק הזה הכנסת סובלת, והיא זוכה, במירכאות, לדון בחוק הזה פעם שנייה, שזה דבר לא מצוי, לא דבר שהוא ברור מאליו, זה דבר שהוא מאוד מאוד נדיר. חלום פרעה מופיע בשתי ורסיות: ורסיה אחת הייתה השיבולים, ורסיה אחת הייתה עם הפרות. יוסף, שנדרש לפתרון, אמר: זה שזה חוזר פעם שנייה – לבוא להגיד שאמת הוא הדבר. זה מראה עוד יותר שהדבר הזה הוא נכון, הוא מציאותי. וזה בא לכאן פעם שנייה כדי להוכיח לכם, לפני קהל עם ועדה, כמה שהחוק הזה חוק מעוות, חוק דורסני, חוק פרסונלי, חוק שדורס כל הליך חוקתי שהיה מקובל פה. אני מציע שגם מי שלא מעניין אותו כל כך הנושא והתוכן, אולי הפוך – הוא אפילו נהנה מזה, שיחשוב על הדרך של החוק הזה. יחשוב טוב, באמת, ויבחן באמת וישמע איך החוק הזה, גלגולו של חוק, שאני חושב שאין הרבה כמוהו, שיכולים ללמוד אולי בצפון קוריאה איך מחוקקים חוקים – ועוד בעטיפה של חוקתיים ושל דמוקרטיה. כל דבר שרק יכול להיות בהליך חוקתי נדרס פה לעיני כולם, והינה עכשיו זה חוזר פעמיים. והפעם השנייה היא גרועה מהפעם הראשונה, לא רק בגלל שזה חוזר, אלא היום אנחנו כבר יודעים את החלק הלא-נכון שיש בחוק הזה. אנחנו כבר יודעים היום שהחוק הזה שמובא בפנינו אין לו שום ערך. זה לא החוק שוועדת החוקה בעוד כמה שעות תתבקש לדון עליו. מילה אחת – אני אמרתי את זה אז, ולכן דרשתי דיון בנושא חדש. אמרתי: לא רק נושא, חוק חדש, ולא זלזלו, וזה לא היה דבר של מה בכך בוועדת הכנסת, על כך שאין אפילו מילה אחת – אתם מכירים עוד חוק שמביאים אותו ואפילו אין מילה מהחוק? אבל זה לא רק מילה אחת. כל המשמעות היא אחרת. כאן דיברו על מי הגוף הבוחר וכאן דיברו על הגדלה – שזה סיפור אחר לגמרי, אירוע אחר לגמרי. לא זו אף זו, אלא שהיום אתה מביא את זה כאן, לכנסת, ואתה יודע שישנו את זה, אתה יודע שזה דילג על כל הליכים של חקיקה, נושאים שצריכים לבוא לידיעת הציבור – כל זה נדרס. אבל גם היום, כדי למנוע את זה, שוב, זו הונאה של הכנסת, הונאה של התהליכים, זה הונאה של הפקידים. אתם הרי יודעים שהיועצים המשפטיים לא נתנו לחוק הזה להגיע בוורסיה הזו. אז איך אתה מביא חוק כשאתה יודע שהיועצים המשפטיים – וגם אתה – יודעים שהחוק הוא לא חוקתי, ושהוא לא יכול לעמוד ואתה לא מעוניין להביא אותו? הכול כדי לדלג על דברים. אתה יודע, מבחינתי – לבוא ולתרץ בתירוצים שגם היועצים המשפטיים כולם נתלים בהם; יש חוק שתוך ארבעה חודשים מכינון הכנסת צריך לקבוע ועדת בחירה, נכון, זו הטענה המרכזית. לכן צריך לדלג על הכול ולשקר את הכול ולחזור על כל דבר פעמיים. אפשר לשנות את החוק הזה. זה הרבה יותר מציאותי, הרבה יותר חוקתי, הרבה יותר סביר. וכל זאת למה? אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אתה כחבר קואליציה – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא לסיים, בבקשה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – וכל החברים שלך, שלילה אחרי לילה נמצאים פה, על מה? על חוק שבא לקחת ולענות ולהשביע תיאבון של שלטון שלא ממין מה שמקובל. שר לענייני דתות – סביר שהוא נמצא בתוך הוועדה הזאת. מה השר הזה קשור לדבר הזה, אין לו שום קשר, הוא לא אמור היה להיות – חוץ מתאוות שלטון ותאוות שליטה. את כל הבולמוס הזה אתם – מילא אנחנו, אבל אתם צריכים, אתם, הקואליציה. למה אתם לא מתמרדים? אני קורא לחברי הקואליציה: תחשבו, תחשבו מה קורה. אתם צריכים להתמרד על ההליך הזה, שכל כולו פרסונלי קטן שלא ממין העניין. אני כבר אגיד: סגן שר זה תפקיד, שר, עוד דברים. אבל על מה שהוא לא תפקיד שלו – על כל מה שיש לך, על החבילה הגדולה? עוד משהו, תיאבון – פרעסריי זה נקרא בעברית. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. חברת הכנסת גילה גמליאל תעלה ותבוא. אני חושב שזו הפעם הראשונה שאת נואמת ואני יושב בראש הישיבה. << דובר >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר >> נו, אז זה כבוד גדול – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כבוד בעבורי, מה זאת אומרת? כבוד גדול בעבורי. בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות. << דובר_המשך >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה. כבוד היושב-ראש, כבוד השרה. תראו איזה מצב אבסורדי, מעין דז'ה וו. רק לפני שבוע בדיוק היינו כאן לילה שלם, שלם, כבוד היושב-ראש, על מה? באמת, על מה החוק הזה מדבר? מה הקואליציה כל כך מנסה להעביר חוק? מה רע בשרה כל כך מוצלחת כמו השרה אורית פרקש שתהיה הנציגה שלכם בוועדת הדיינים? למה צריך לטרלל לחלוטין את כנסת ישראל במשך לילות שלמים. לילות על גבי לילות, שעות על גבי שעות. עכשיו זו רק קריאה ראשונה. מחר תעבירו את זה לוועדת החוקה, אחר כך עוד פעם – אלפי הסתייגויות. על מה? כל זה כי יש לכם איזה שר שאפילו לא טורח להגיע לכאן בזמן הישיבות הללו, וכול רצונו זה לא רק להיות שר לענייני ירושלים, והוא גם שר הבינוי והשיכון, והוא גם השר המקשר בין הכנסת לממשלה. הוא רוצה לבחור את הדיינים. הוא, באופן ספציפי – לא שר המשפטים מטעמו, לא שרה מהקואליציה מטעמו אלא רק הוא. הוא לא סומך עליכם, אבל לצערי אתם כל כך סומכים עליו כי אתם נותנים לו לנהל פה ביד גסה, בצורה הכי קשה כנגד האופוזיציה, ברמות שפוגעות פגיעה חמורה בבית הזה. כל הפרלמנטים בעולם כולו הם מאוד מאוד חזקים, הם לא ת"פ של ממשלות. הם באים על מנת לפקח על פעילות הממשלה. ככזה צריך להבין את תפקיד האופוזיציה. אני כבר דיברתי גם איתך, כבוד היושב-ראש, וגם עם יושב-ראש הכנסת, והבהרתי לכם שצריך להקים פה צוות חשיבה איך אנחנו רוצים לראות את כנסת ישראל מתחת למסך הבערות של רולס, צדק והגינות; לא יודעים, נהיה בקדנציה הבאה אופוזיציה? נהיה בקדנציה הבאה קואליציה? איך באמת קואליציה ואופוזיציה? צריך לדאוג פה להתנהלות בכנסת הזאת. כמה אפשר לדרדר את השיח פה, בבית הזה? כמה אפשר לאבד את אמון הציבור? הציבור לא מסתכם ברוב. הציבור הוא ציבור רחב. הציבור זה גם של שני מיליון שהצביעו כאן לאגף השני, תושבי מדינת ישראל ששלחו את הנציגים והנציגות שלהם לכאן, על מנת לקבל את הביטוי שלהם בהשפעה. ועל כן לא יעלה על הדעת שעכשיו, ערב תקציב – לכם צריך להיות אינטרס, לממשלה צריך להיות אינטרס שתהיה עין מפקחת שכל שקל מכספי הציבור אכן מגיע ליעדו, מגיע בשליחות הציבורית שלו למען הציבור הרחב, ולא כמו שזה קורה עכשיו. מספיק, תראו כבר איזו רמה של שיח. אתה ראית את מחזה האימים שהיה פה? כמה אנחנו יכולים לשתף עם הדבר הזה פעולה? כמה אפשר ללכת עם הדברים האלה כל כך רחוק, ולפגוע בצורה בוטה ביכולת של הבית הזה להשפיע – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ולבצע את השינויים המתבקשים. אז כבוד היושב-ראש, אני בהחלט סומכת עליך, וגם על השרה פרקש, ויש עוד הרבה אנשים מאוד טובים. בסך הכול, כמעט כולם פה בבית הזה טובים וטובות, אבל צריך לצאת מהסחרור הזה שנכנסנו אליו ולייצר פה שיח אחר. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה על הדברים החשובים, חברת הכנסת גמליאל. חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אגב, הוא תמיד מכין. הוא תמיד תמיד מכין. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, תודה רבה. גברתי השרה. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> "אדוני היושב-ראש" זה לא מספיק. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש הנכבד. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> הנכבד, הגדול – – – << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> האמת, במקרה של מי שיושב פה, גם חברי. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעיקר – מכבד את חברי הכנסת. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> מה, מה? אני לא מבינה כלום עם המסכה הזאת. כלום, כלום. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני אומר שבעיקר הוא מכבד את חברי הכנסת. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> היום כשנכנסתי למשכן משהו היה חסר לי, משהו לא התיישב כמו שצריך, בסמלים סביבנו, עם המציאות של היום. ואז נפל לי את האסימון: עוד לא הספיקו לשים פה את השלט "הסטורטינג" ואת דגל נורבגיה. כי הרי אפילו בנורבגיה לא האמינו שתהיה איזו ממשלה שמסוגלת עד כדי כך לחלוב את החוק שלהם. בלי להתבלבל, אחרי שני מינויים מושחתים ושערורייתיים של מתנגדי הממשלות המנופחות – אלה שבאו בטענות, אלי אבידר ויאיר גולן – הגדילה הממשלה לעשות והפעילה את הנורבגי על אותו אלי אבידר. כנראה בגלל התוכן העמוס שיש בלהיות שר ללא משמעות, הוא לא יכול להיות גם בכנסת במקביל. תגידו, כספי הציבור נראים לכם כמו הכסף הפרטי שלכם? העלות של שני המינויים האלה היא 10 מיליון שקלים בשנה, נוסף ל-25 מיליון שקלים על המוני חברי הכנסת החדשים, שהכנסתם בנורבגי, ויחד עם 193 מיליון שקלים בשנה שהממשלה הזאת עולה למשלם המיסים. בממשלה של ארבע שנים וחצי עלות הממשלה הזאת תהיה מיליארד שקלים. איך יש לכם אומץ? איך יש לכם אומץ לקחת את הכסף שאנשים עובדים בשבילו, כסף שאנשים חוסכים, כסף שאמור ללכת להקמת תשתיות, לשיפור מערכת הבריאות, ליצירת שיקום לילדים שעברו התעללות, לכל כך הרכה מטרות, אבל למה הוא הלך? לעוד משרד, עוד ג'ובים, עוד סידורי עבודה למקורבים, עוד נורבגי, עוד משכורות, למה לא? אתם, שזעקתם על השימוש של הליכוד בנורבגי, אתם יודעים בכלל את הנתונים? אז בואו נראה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הליכוד וכחול לבן. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אז בואו נראה את הנתונים – מה לקח הליכוד ומה לקחו כחול לבן ומה לקחו יתר המפלגות. תקווה חדשה הכניסו שלושה חברי כנסת על שישה מנדטים – 50% נורבגי; ישראל ביתנו הכניסו שלושה חברי כנסת, ובקרוב גם ארבעה, על שבעה מנדטים – 57% נורבגי; כחול לבן, שלושה חברי כנסת על שמונה מנדטים – 38% נורבגי; מרצ, שניים מתוך שישה – 33% נורבגי; ימינה, גם כן שניים מתוך שישה – 33% נורבגי; יש עתיד הכניסו חמישה חברי כנסת – כ-30% נורבגי. הליכוד, אותו ליכוד שאתם משמיצים – אנחנו השתמשנו בנורבגי פעם אחת, הכנסנו חבר כנסת אחד באמצעות הנורבגי, שזה 2% בלבד. אתם מדברים על הליכוד? הליכוד צריך להיות מודל לחיקוי בעבורכם. הליכוד זה מה שאתם לעולם לא תהיו. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, גברתי, את היית סגנית יושב-ראש. תודה לחבר הכנסת אופיר כץ. חבר הכנסת ניר ברקת – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל – אינה נוכחת. חברת הכנסת קטי שטרית, בבקשה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברתי חברת הכנסת אורית היקרה, השרה היקרה, תראו, לפני כשבוע ביקרתי בבקעת הירדן. אני מאמצת אל ליבי את החקלאים, את מגדלי התבלינים ואת מגדלי התמרים. למה? כי זו בעצם הגאווה שלנו, של המדינה הזו, ביבול שהיה כל כך כל כך מפורסם ברחבי העולם, בכל השווקים. תמרים ותבלינים תפסו מקום מאוד רציני בכל השווקים באירופה. וראו איזה פלא, תנועת ה-BDS עושה את הכול כדי שהסחורה מבקעת הירדן – האמן לי, ראשי ה-BDS אפילו לא יודעים איפה זה בקעת הירדן. אבל זו בעצם המלחמה, הם לא מצליחים להכות אותנו באמצעות הצבא, כל שכנינו מסביב לא מצליחים לנצח אותנו, עם ישראל חזק, צבא ההגנה לישראל חזק, ויש לנו גם את בורא עולם איתנו; לא מצליחים לנצח אותנו, אז מה הם עושים? הם מנסים לפגוע בכלכלה שלנו. אבל זה לא מה שמציק לי, כי גם לזה אנחנו יכולים. מה שמציק לי זה שיש במדינת ישראל אנשים, גם באקדמיה וגם אנשי צבא לשעבר, גם אנשי עסקים, שחתומים ונותנים יד ל-BDS. כן, "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו". הם מגיעים ממדינת ישראל. אני שואלת את עצמי: מה המטרה שלהם, מה המטרה? הרי לפני כמה ימים ראינו וצפינו כולנו בפרס שהוענק למר לפיד. לא, לא ראש הממשלה החלופי, לפיד הבמאי. בגאווה רבה הוא מדבר על כך שהסרט שלו מראה את הפגיעה האנושה כלפי אותה הנערה שלעגה והכתה ונשכה את הקצין ואת החייל. אז אני שואלת את עצמי, אותה יד שבעצם נותנת את המענקים לאותם במאים – אותם במאים יכולים להסתכל אל פני הדור הבא ולהגיד שהם באמת משווקים את מדינת ישראל? לא. הרי אנחנו יודעים שאותו לפיד אוסף את ילדיו ואת אשתו ועובר לגור בחוץ לארץ, כי אין לו שום יחס למדינת ישראל. אני מסתכלת על הדור הבא שלנו, על כל אותם חבר'ה צעירים שמתגייסים או-טו-טו לצבא וליחידות הקרביות. אל תיפול רוחכם, אנחנו כאן, אנחנו במחנה הימני נגן עליכם; נגן עליכם מפני כל אותם אנשים שמוציאים דיבה גם על צבא הגנה לישראל וגם על המדינה הזו. ולאותם החקלאים נגיד: אנחנו נתמוך בכם ונעזור לכם ונסייע לכם, כי אתם מצילים גם את החקלאות במדינה וגם את המדינה הזו. עם כל הרפורמות שמתעתדות להגיע אלינו למדינה ולהכות בכם – אנחנו נימצא שם כדי להגן עליכם, תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת שטרית. חבר הכנסת אופיר כץ, אופיר סופר, סליחה – אינו נוכח. חבר הכנסת יואב קיש. יואב קיש, בבקשה. << דובר >> יואב קיש (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני ביקשתי מחבר הכנסת מנסור עבאס – דודי, אני יכול לקרוא לו חבר הכנסת מנסור עבאס או בתואר אחר לקרוא לו? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אדוני. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני מבקש לא להעליב. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אל תשכח את המילה "אדוני". << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ראש הממשלה בפועל. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי, הוא ניהל פה את הישיבה והיה פה דיון, אתה עלית והסברת יפה מאוד איך הממשלה הנוכחית נכנעת פעם אחר פעם לכל אותם גורמים קיצוניים. לדוגמה, יושב-ראש ועדת הפנים – את יודעת, השרה, מי זה יושב-ראש ועדת הפנים שנבחר היום? מה? אז יושב-ראש ועדת הפנים שהיום נבחר בכנסת ישראל הוא שותף הקואליציה סעיד אלחרומי, שמשפחתו דאגה להשתלט על 65 דונמים בלתי חוקיים. חבר הכנסת דודי אמסלם בדק – 65 דונמים בלתי חוקיים, ובא מנסור עבאס ואמר מעל הבימה הזאת: אתם בליכוד, אתם הבטחתם לנו שלושה יישובים. אמרתי לו: אין בעיה, אני מבקש לעלות להתייחס. עכשיו בעצם אני מתייחס ואומר: ראשית, אני אומר בצורה הכי ברורה שאנחנו באמת חושבים שבשביל לפתור את הבעיה של גזלת הקרקעות הבלתי-חוקית של הבדואים נכון וצריך להקים יישובים – שלושה יישובים בתוכנית שקיימת. אבל, ופה ה"אבל" הגדול: השאלה היא איך עושים את זה, כי אנחנו עושים הסדרה ולא עושים הפקרה. אני מאוד חושש שהממשלה הזו תוביל להפקרה. אנחנו הקפדנו על שני דברים שהם קריטיים להקמת היישובים: האחד הוא שתהיה מפה שתגדיר בצורה מסודרת מהם האזורים שמהם הבדואים, שהשתלטו בצורה בלתי-חוקית, מתפנים ועוברים ליישובים. זאת אומרת שאנחנו לא סתם מקימים עוד יישובים ואז יקרה מה שקרה בעבר: הם לוקחים את היישובים ולוקחים את הקרקעות הבלתי-חוקיות. לא, תהיה הגדרה ברורה מי האנשים ואיזה שבט עוזב ועובר מהאזור הבלתי-חוקי שהוא נמצא בו להסדרה מסודרת, ואם הם לא עוברים, היישוב לא מוקם. אני חושב שזה הנושא הכי מרכזי: נושא המפות, נושא ההגדרה של מיהם האנשים שעוזבים את ההשתלטות הבלתי-חוקית והולכים. לכן חשוב לי לומר למנסור עבאס ולכל שאר הקואליציה הזו שאנחנו לא הבטחנו שום דבר – לא למנסור ולא לאף אחד אחר – שיפגע בביטחון מדינת ישראל. לצערי, הקואליציה הזו מרסקת את בטחון מדינת ישראל, מוכרת את הנגב, פועלת ללא מגבלות, מונעת הריסות של מבנים בלתי חוקיים ובמו ידיה מביאה לכך שמדינת ישראל מאבדת את הנגב לגורמים בלתי חוקיים בראשות ההשתלטות הבלתי-חוקית של הבדואים בנגב, תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת קיש. חבר הכנסת כלפון – אינו נוכח; חבר הכנסת עבאס – אינו נוכח; חבר הכנסת אלי כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת. חבר הכנסת דוד אמסלם, בבקשה, אדוני. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> את דודי אנחנו לא מוכנים להחמיץ. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> על חשבונך. << דובר >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא, אני די בשוק ממה שקורה עם החוק הזה, לאיזה טרלול בן אדם אחד, אחד, שקוראים לו אלקין, לוקח את כולכם. באיזה סיבוב משנים חוק-יסוד; גם לא עובר – מביאים אותו עוד פעם. בגלל שאני מכיר אותו – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זה לא חוק-יסוד, אדוני. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> מה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זה לא חוק-יסוד. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> חוק הדיינים. לא חשוב. דרך אגב, צא וחשב מה היה קורה – ואנחנו נעשה את זה, אנחנו נשנה גם את הוועדה של הקאדים ואנחנו נשנה גם את הוועדה של בחירת שופטים, בבוא היום. רק אל תפתחו את הפה ותגידו לנו מדוע. אתם התחלתם. אני בעמדה שקורים פה דברים טובים, בגלל שאנחנו עד היום לא ידענו לשלוט. באמת, הימין היה ג'נטלמן, היה הגון. אני טוען שבשלטון אין הגינות. אי-אפשר להיות הגונים, בגלל שאני רואה מה אתם עושים. ולכן, בעיניי זה מהלך טוב, אנחנו לומדים מזה, ואנחנו נדרוס אתכם בהמשך הרבה יותר גרוע מאשר אתם עושים עד היום. מה קורה כאן? יש בן אדם אחד, שקוראים לו, כפי שאמרתי, מר אלקין. בא לו להיות בוועדה לבחירת דיינים. מה לו ולדיינים, אין לי מושג, אבל בא לו. אז לכן מר בנט ומר לפיד וכל אלה הולכים אחרי המטורלל הזה. זה מזכיר לי את הבדיחה, אדוני היושב-ראש – אתה שומע, אלי – זה מזכיר לי את הבדיחה שיום אחד הרמטכ"ל היה צריך לבקר באיזה בסיס. בא הרס"ר, יורד לש"ג, רואה שם את יחזקאל. אומר לו: שמע, יחזקאל, בשעה 12:00 הרמטכ"ל מגיע, איך שהוא מגיע אתה מצדיע, אתה אומר לו: זה אתה הרמטכ"ל? הוא אומר לך: כן. אתה רץ לקרוא לי. הוא אמר לו: אין בעיה. הוא יורד אליו עוד פעם ב-10:00, ואומר לו: יחזקאל, אתה זוכר? הוא אומר לו: כן, בטח, אני זוכר. ב-11:00: אתה זוכר? כן. כל שעה. ב-12:00 הרמטכ"ל לא מגיע. ב-13:00–13:30 פתאום רואים – זה היה בגדוד – רואים איזה אבק כזה, השיירה מגיעה, מצדיע יחזקאל, בא אומר לו: תגיד לי, זה אתה הרמטכ"ל? הוא אומר לו: כן. הוא אומר לו: הרס"ר מהבוקר מחפש אותך. זה מה שקורה פה. מר בנט, מר לפיד, מהבוקר אלקין מחפש אתכם. טוב שהוא לא רוצה להיות דיין. יכול להיות שהוא יחליט שהוא רוצה להיות דיין. אני אומר לך, אם הוא רוצה להיות דיין, אתם עושים אותו דיין. אתם משנים את החוק, משנים את הכללים, משנים בכלל את המבחנים של הדיינים, ומר אלקין יהיה גם בוועדה וגם יהיה דיין. הרי אין לכם ברקסים; אין לכם היגיון. אין לכם. אתם מטורללים. אתם מסתובבים סביב עצמכם כל היום. אתם חיים בפחד. לכל אחד פה יש איזו גחמה. אלי אבידר רק אמר לכם: ואללה, אין תקציב, לא מצביע – השתגעתם. באותו יום עזבתם קבינטים, עזבתם הכול, אלי אבידר הכי חשוב. בוא, בוא, איזה שר אתה רוצה? קח שר בלי תיק. אלי, ראיתי כל כך הרבה תיקים יושבים אצל בנט, הם הזמינו ערמה של תיקים מקרטון, ככה, לחלק לכל מי שצריך. יש לו עכשיו, במשרד ליד, מלא תיקים מקרטון. כל אחד מגיע, הוא אומר לו: קח. אין בו כלום, בתיק, אבל קח אותו. קח אותו. ההוא בכלל לא רצה – אלי אבידר – לא רצה להתחסן, אבל אמר: שמע, נתחסן, לא חשוב. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> כל הכללים נשברים פה. אתם חבורת מטורללים. אתם משגעים אחד את השני, משגעים את עם ישראל, משנים חוקי-יסוד כל רבע שעה. תראו מה קורה פה בכל ערב. אני בשוק. אבל בשום דבר אתם לא מטפלים במדינה – לא בקורונה, לא בכלכלה, בכלום. רק בשיגעון שלכם. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אמסלם. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חבר הכנסת גדי דסטה יברקן, בבקשה. << דובר >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת שתמיד – – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> לא שומעים אותך. תוריד את זה. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> שומעים אותי עכשיו? << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> עכשיו כן. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת שקשה לעלות אחרי דודי, חבר הכנסת דודי אמסלם. כל נאום, כל הופעה שלו פה זו הצגה. אבל אני, הנושא הזה של חוק הדיינים, אדוני היושב-ראש, אתה יודע, זה לוקח אותי למקורות עם ישראל. אני, כשאני רואה את חוק הדיינים והחוק – מה שנקרא הרפורמה, קונסרבטיבים, רפורמים – זה מזכיר לי איך העם היהודי כמעט התנתק ממקורותיו. אדוני היושב-ראש, במקורות של עם ישראל יש עם אחד, עם ישראל, ולו אלוהים אחד. אני נזכר ורואה איך אנחנו, הקהילה האתיופית, ביתא ישראל, שמרנו על דת ישראל כהלכתה, מאז בעצם תורת משה. ולמה אני מתכוון? הוויכוחים בבית הזה ובעם ישראל הם כמעט – באופן אישי אני חושב עליהם ואני אומר: רגע, מה קרה לעם הזה? ואז אני נזכר שהיחידים ששמרו על תורת ישראל ועל מה שנקרא מסורת ישראל זה אנחנו, ביתא ישראל, הקהילה האתיופית, יהדות אתיופיה. ועל זה אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, את הדבר הבא: הרי בתנ"ך מופיע עם ישראל. עם ישראל הוא עם אחד ולו יש אל אחד. אנחנו לא מכירים – הרי כל המושגים האלה שאנחנו משתמשים בהם היום במדינת ישראל, בארץ ישראל, דווקא אחרי שיבת ציון, משתמשים בשמות נוצריים. הרי אורתודוקסים – יש יהדות אורתודוקסית – זה נוצרי. יהדות רפורמית זה מהנצרות. יהדות קונסרבטיבית – זה מהנצרות. כשאתה מדבר על חילונים מול דתיים זה מושגים אחרים. ישראל הוא ישראל – לא רפורמי, לא קונסרבטיבי, לא אורתודוקסי; הוא ישראל. ולכן, גם חוק הדיינים, מה שאנחנו רואים היום, הוא אמור להיות בכלל חוק הכוהן, מלשון – כפי שהיה בבית המקדש – הכוהנים. ואנחנו בביתא ישראל שמרנו על המושג הזה, כוהנים, עד היום הזה. המנהיגות הרוחנית שלנו, הקייסים, ששמרו על הגחלת ועל המורשת והביאו אותנו עד לכאן. כאן אני ממליץ לכלל עם ישראל לאמץ את התרבות של ביתא ישראל, יהדות אתיופיה, וללכת על פי המסורת של עם ישראל, ללכת אחרי הכוהנים כפי שהיה בבית המקדש. מה שאנחנו עושים היום זה בעצם ללכת אחרי הקייסים. לו היו משתמשים, אדוני היושב-ראש, על פי המסורת הזו, עם ישראל היה במקום אחר ולא בפילוג, קבוצות-קבוצות – קבוצות של אורתודוקסים, רפורמים, קונסרבטיבים, חילונים, מסורתיים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> כל עם ישראל צריך להיות עם אחד, כפי שאנחנו, ביתא ישראל, שמרנו אותו, אחרי 2,700 שנה והגענו איתו לארץ ישראל. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> ואני מקווה שכל עם ישראל ייקח, יאמץ, את ההלכה – לא ההלכה אלא את מה שאנחנו שמרנו, בעצם, כפי שהיה מאז ימי בית המקדש ועד ימינו אנו, של תקופת הקייסים, ושנמשיך לעד בארץ ישראל. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת יברקן. חבר הכנסת שלמה קרעי. חבר הכנסת קרעי, אתה רוצה לדבר? אתה רשום עכשיו בסדר-היום, אתה רוצה לדבר? << קריאה >> אופיר אקוניס (הליכוד): << קריאה >> כתוב פינדרוס. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברים, אני קורא בסדר-היום. הוא התחלף עם גילה גמליאל. << קריאה >> אופיר אקוניס (הליכוד): << קריאה >> היא דיברה, מה קורה לך? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מה יש לך? << קריאה >> אופיר אקוניס (הליכוד): << קריאה >> מה קרה לך, אתה עייף? גילה דיברה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מה קרה לך? << קריאה >> אופיר אקוניס (הליכוד): << קריאה >> הוא בלבל את כל הסדר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא עשיתי שום דבר. אני עובד בדיוק לפי הסדר. אתה התחלפת עם גילה גמליאל. עכשיו היה תורה, והיא דיברה לפניך. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אמרתי לך רק שבמחשב מופיע משהו אחר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן, כן, הינה, המזכירה אמרה שהיא התבלבלה בשיבוץ, אבל אני הולך לפי הרשימה שקיבלתי מהמזכירות. בבקשה, אדוני. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תשמע, מה שקורה כאן עם החוק הזה של הדיינים זה ביזיון של הבית הזה. זה ביזיון, שאחרי שנפלתם כאן – לילה שלם היינו כאן במליאה והחוק נפל בקריאה השלישית – אתם לא לומדים מזה משהו. אין לכם איזשהן נקיפות מצפון, איזשהו חשבון נפש עם עצמכם? חוק שלם מטריל כאן כנסת שלמה לילות ושעות ארוכות בשביל שלאלקין יהיה עוד ג'וב. הרי זה כל משמעות החוק הזה, שאלקין ומתן כהנא, זוג הפחדנים שאפילו לא מגיעים לכאן, למליאה, כדי לשמוע את מה שיש לנו לומר להם על העניין הזה – חוק שלם שמטרתו להושיב את אלקין על כס חבר הוועדה למינוי דיינים. והחוק נפל. ואתה יודע מה אני שומע, דודי, עכשיו? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הייעוץ המשפטי של הכנסת – הייעוץ המשפטי של ועדת החוקה מתכוון לאפשר להם להשתמש בסעיף 98 גם אם ההסתייגויות יהיו מעטות. יהיו שבע-שמונה-תשע שעות – מגיע לנו, יש לנו מה לומר, אנחנו רוצים להסתייג, אנחנו רוצים לנמק, אבל בגלל שכבר נאמנו בחוק הקודם שנפל, הפעם הם מתכוונים לתת להם לדרוס אותנו עם סעיף 98. אז אין לכם בושה. אתם לא – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איך אמר אז היושב-ראש, גם לדבר לא נותנים לנו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> גם לדבר לא נותנים, אפילו לא חמש – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אפילו לא חמש דקות לחבר כנסת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> 61 איש, ח"כים, לא נותנים ל-59 ח"כים לדבר, הבנת? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> והם גם לא – – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> הם אפילו לא 61. הם היו פעם 61 – הם 60. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יש להם 60, 60. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הם לא לוקחים מוסר השכל מזה שהחוק נפל להם, דודי. ישבנו פה כל הלילה, והחוק נפל. תבינו, תראו שיש לכם פה אנשים מושחתים, שהם בשלט רחוק עם ג'ויסטיק. אלקין יושב בבית עכשיו מול הטלוויזיה, ועם השלט הוא מכוונן אתכם מה לעשות, איך להילחם בשבילו על עוד מקום. גברתי השרה פרקש, ככה נראה לך שממשלה צריכה להתנהל? להטריל כנסת שלמה בשביל מקום בוועדה למינוי דיינים? למה הוא צריך את המקום בוועדה למינוי דיינים? מה כל הסיפור? מה, את איזה דיין הוא רוצה למנות? מה, הוא רוצה עוד להשיג משהו בציונות הדתית? הוא חושב שהימין, שהציונות הדתית עוד ייתנו להם משהו, לחבורה שהלכו והקימו ממשלת שמאל פוסט-ציונית? ממשלה שחבריה לא מכירים בזכות קיומנו כאן כעם יהודי, אז למנות איזה דיין או שניים למקורבים שלו מהציונות הדתית זה מה שייתן לו לעבור את אחוז החסימה בפעם הבאה? אני לא מצליח להבין את הדבר הזה, ואני לא מצליח להבין אתכם, שאתם הולכים שולל בעיניים עצומות ממש כמו עדר עיוור. הרי אם הייתם הגונים עם עצמכם הייתם יוצאים ומפגינים מול הבית של זאב אלקין, מול הבית של יאיר גולן, מול הבית של אלי אבידר, מול כל אלו שכל מה שהם מתעסקים בו מרגע שהקימו את הממשלה הזו זה רק הטובות וההנאות של עצמם ושל המקורבים שלהם. בושה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת קרעי. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – הוא תמיד כאן, הינה הוא. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איתן, לשלוח איתו סוכריה אליך? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זאת תהיה מחווה נחמדה, אבל – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> למה? אני אביא לו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, בסדר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני אביא לך. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> בגלל שהוא היושב-ראש המהולל – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> קודם כול אני משחד אותך. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בדיוק. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש – ואני אומר את זה על אף שאני לא בטוח שזה כתוב בתקנון, אבל כך אני משתדל – גברתי השרה, עד איפה מגיע חוסר הבושה? עד היכן אפשר להביא את הדבר הזה של חוסר בושה? הממשלה, בחודש וחצי הראשונים לכהונתה – ואני יכול להבין את זה – עסקה בעיקר בסדרי ההישרדות שלה, בחלוקת תתי-ועדות בין הסיעות, ותתי-חברים, ותתי-שרים, וסגני שרים. עסקה בעניין הזה. הלוואי שהליכוד, בפעם הבאה שיחזור לשלטון, יזכור לעשות את זה; אולי אנחנו נהיה מסודרים יותר. אבל בסדר. אתה יודע מה, ניחא. הדבר הראשון במדיניות שהממשלה הזאת הולכת לעשות: לא קורונה – לא נוגעים בנושא הזה; לא שדה התעופה – לא נוגעים בנושא הזה. ראינו את החוק הקודם שעבר. היה פשוט חוק מצחיק. אני מציע לכם לקרוא את זה. אני מאמין שרובכם אפילו לא קראתם אותו. חוק באמת מצחיק. במה עוסקים? בזריקת הטלית והתפילין. עכשיו כבר ניסיתם את זה. ראיתם שעל אף הניסיון שלכם, החוק המשונה הזה שבו אלקין רוצה להדיר נשים מהממשלה מחברות בוועדה למינוי דיינים, החוק הזה לא צלח, לא עבר. אין לכם מה לעשות, אין למדינת ישראל עוד בעיות? וחוסר הבושה – שולחים שרה מכחול לבן לבוא להציג חוק שוביניסטי, שמגדיר שאין צורך בנשים מהממשלה, שהיא תציג את זה, וכולם ברחו לה. איך אמרתי, הוא ברח לבונקר. אדון גדעון סער ואדון אלקין – ברחו לבונקר. << קריאה >> אופיר אקוניס (הליכוד): << קריאה >> הם פה, הם פה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> איך הוא התקשר אליכם באותו לילה באמצע הלילה: תביאו את זה עכשיו לדיון שוב ומייד, כשכולם לא ישנו כבר כל הלילה. בלי בושה. איפה הבושה? על מה? ומה נשאר לכם? הטלית והתפילין. רפורמת כשרות, להוציא אברכים מהכולל. תבואו עם איזשהו משהו, בשורה לעם ישראל. אלה הבשורות היחידות שאתם מסוגלים להביא לעם ישראל? לזרוק את הטלית ואת התפילין? אז אני אזכיר לכם משהו שאנחנו אומרים פעמיים ביום, והשבוע גם נקרא את זה בפרשת השבוע: והיה אם שמוע תשמעו בקול ה' אלוקיכם ושמרתם ואבדתם מן הארץ. אם לא תשמעו, ואבדתם מן הארץ. הדבר הכי מסוכן, והדבר שהכי גורם להיאבד מן האדמה הזאת, זה זריקת הטלית והתפילין. אני מתחנן בפניכם, למענכם: תצאו מהבועה הזאת, תצאו מהשטויות האלה, תעזבו את הטלית והתפילין, אל תעזרו לנו. איך עמד פה אחד, בנט, לפני איזה חודש וצעק: אני אגן עליכם. אל תעזרו ואל תגנו. רק אל תפריעו. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת פינדרוס, שגם עמד בזמנים באופן מדהים. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> כבר פעם רביעית, אתה – – – << קריאה >> אופיר אקוניס (הליכוד): << קריאה >> למה לא? אפשר תשע. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אתה אומר להרחיב בנושא הזה. יעלה ויבוא חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בכבוד. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שכשהתחיל החוק, התחילו לדבר על החוק הזה, אני שאלתי את עצמי למה כל אבירי הקואליציה – אלקין, מתן כהנא – למה הם לא באו לכאן להציג את החוק הזה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הם ישנים, ישנים, נשמה. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני חושב שחוץ מאשר שהם ישנים, אני חושב שגם יש בהם טיפת בושה. טיפת בושה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הם הביאו עובדים זרים. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> עובדים זרים – ילכו ויביאו הרבה הרבה עובדים זרים. בסופו של דבר, גם יש להם, אני חושב, קצת, טיפת בושה לבוא ולהציג גם את החוק הזה. ואני רוצה גם להסביר למה. חבר הכנסת פינדרוס סיים את הדברים שלו בדבריו של בנט בנאום הראשון שלו כאן, כשהוא דילג מעל ראשנו, ראשה של הנציגות החרדית, ואמר: אחיי החרדים – והוא חזר על זה בכמה ראיונות – אל תדאגו, אני פה בשביל לעזור לכם, אני פה בשביל לדאוג לכם, אני פה בשביל לעשות את מה שהנציגים החרדים לא הואילו בטובם לעשות, לא הצליחו לעשות. ויתרה מזאת, הוא גם פנה לנציגות החרדית ואמר: אתם זועקים כל כך, אתם צועקים כל כך, כי אתם מתביישים בזה שלא השכלתם להיכנס לקואליציה, לא השכלתם לעשות את הצעד החכם ולדאוג לאנשים שלכם. אז קודם כול מר בנט יודע שמי שיהיה בקואליציה, מי כן ומי לא – זה בכלל לא בסמכות שלו. בכלל לא בסמכות שלו. אבל דבר אחד חיובי, טוב, שיצא מאותו חורבן נוראי מבחינה דתית, מבתי הדין – ומי שחושב שהחוק הזה, חוק הדיינים, הוא דבר אחד שעומד בפני עצמו, פשוט טועה. יש כאן שרשרת, חוליה ועוד חוליה, שרואים שהממשלה הזאת הולכת ורומסת את דמותה ואת צביונה היהודי של מדינת ישראל. אי-אפשר להתעלם מההתקפות החוזרות ונשנות של השר לשירותי דת מתן כהנא נגד הרבנות הראשית, נגד הרבנים, נגד בתי הדין. אדם שהעז לכתוב שלא היה כזה שפל ביהדות ב-72 השנה האחרונות, ובגלל הממסד הרבני – אתם שומעים, בגלל הממסד הרבני האורתודוקסי היה החורבן והשפל. אמירות מאוד מאוד חמורות. והגדיל לעשות – שמעתי שהיום הוא אמר שזה דבר שהוצא מהקשרו, לא הבינו אותו; תבינו, יושב שר, השר לשירותי דת, השר שאחראי על שירותי הדת, על הרבנות הראשית, על מועצת הרבנות הראשית, ומסביר שההחלטות של הראשון לציון ושאר הרבנים – הכול נגוע באינטרס אישי. מי שעוקב אחרי כל החלטות הממשלה הזאת – אנחנו נמצאים עכשיו בחוק שכל המהות שלו היא שינוי חוקים, שינוי סדרים – שינוי הכול, בשביל אינטרסים אישיים של אנשים קטנים שחיפשו ג'וב לעצמם להיות חברים בוועדה. הוא מגיע ומטיף מוסר לרבנים הראשיים, שדואגים, כאילו יש להם איזושהי טובה אישית, טובת עצמם. הוא מגיע לכאן, למליאת הכנסת, בחוצפה, ביהירות, ומטיף לנו מוסר כאילו אנחנו גורמים לשנאת חינם. הוא היום קורא לנו: אתם גורמים לשנאת חינם, אדם שהולך ומחריב את הרבנות הראשית. אני אומר, הרב קוק, זכר צדיק וקדוש לברכה, מתהפך בקברו, שאדם שנושא כאילו את הדגל של הציונות הדתית – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> – – מגיע ומחריב את פאר היצירה הזאת של הממלכה התורנית היהודית שיש למדינת ישראל. אני אומר: אנחנו נמשיך להילחם בממשלה הזאת, שמתיימרת להיקרא דתית, מתיימרת להיקרא – כאילו לחיזוקה של מעמדה של הרבנות במדינת ישראל. אנחנו מבינים שחוק הדיינים זו חוליה ועוד חוליה בניפוץ דמותה היהודית והזהות היהודית של מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אריה דרעי, בבקשה, אדוני. << דובר >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גיבורי הכוח, חברים וחברות שמדירים שינה מעיניהם בגלל טרלול – סליחה שאני אומר – של אנשים מסוימים. אני יודע, הם לא יודו בזה שרוב חברי הקואליציה היו מעדיפים לא להיות במעמד הזה. הם בעצמם מבינים את הבושה הנוראה בכך שאנחנו מכניסים את כנסת ישראל לאן שאנחנו מכניסים. תראו, אני לא שמעתי את כל הנאומים, שמעתי חלק. אני לא אחזור על הדברים. אנחנו מצביעים כעת בקריאה ראשונה – זו לא קריאה טרומית, קריאה ראשונה זה כבר שלב מתקדם – על חוק שאף מילה בו, אף אחד לא מתחייב שתהיה בקריאה שנייה או שלישית. שימו לב. הרי מה קרה? בפעם הקודמת הביאו את הנוסח הזה. כולם זעקו, ואחר כך למטה, בוועדה, היועצים המשפטיים גם זרקו את שלהם, והבינו שזה דבר מטורף שהממשלה לא תמנה אישה וגם עם הוראה לכנסת שלא למנות גבר. איפה שמענו דבר כזה? הבינו שזה לא יעבור, הדבר הזה. החליפו. היושב-ראש הרפורמי המוכשר מצא פתרונות אחרים. אמר: מה אתם רוצים, להרוויח שני נציגים? נרוויח אותם בצורה אחרת. אז מה אם כתוב: שני שרים – יהיו שלושה שרים. אז מה אם כתוב: טוענת רבנית אחת – יהיו שתי טוענות רבניות. וכך הם מצאו לעצמם את הרוב. אוקיי. זה הגיע לכנסת – נפל. קרה נס שיושב-ראש הכנסת הצביע איתנו ביחד. נס גלוי זה היה. ממש נס גלוי. אוקיי. לומדים לקח, מבינים שיש כאן באמת אבסורד, ומפסיקים. חוזרים לממשלה. רצו לחזור לממשלה עם החוק שנפל כאן, וכאמור, כמה חברי כנסת מוכשרים – אבי מעוז, משה ארבל, כולל עבדכם, אני – פנינו ליועץ המשפטי לממשלה ואמרנו: לא יכול להיות, אין פרסום. צריך פרסום של 21 יום, כיוון שהחוק הזה שרוצים להביא, להוסיף שר בממשלה ולהוסיף טוענת רבנית, לא היה אף פעם בפני הציבור, להערות הציבור. היועץ אמר: נו, כנראה שיש בזה באמת משהו. אבל אם דוחים את זה ב-21 יום או בעשרה ימים, אז לא יספיקו בשבוע הבא, ביום רביעי, 6 באוגוסט או 4 באוגוסט, לבחור את הנציגים על פי חוק. עוד פעם הראש של אלקין ואחרים: אנחנו נביא את הנוסח שכבר פורסם. דרך אגב, הנוסח שכבר פורסם, שנפל בוועדה, פורסם ב-74 שעות במקום 21 יום. ב-74 השעות – גם שבת הייתה בפנים. גם הוא, הורתו שלא בקדושה, החוק הזה. אבל אני צועק ואומר: רגע, רבותיי, אבל זה הכול טריק, זה הכול קומבינה; הרי בין כה לא יצביעו על החוק הזה. אדוני היושב-ראש, אתה שומע? אנחנו מצביעים עכשיו, אתם מצביעים עכשיו, על חוק שבוועדה הנוסח שלו מייד ישונה והנוסח הראשון שנפל יוחזר. לא משנה, הם מנצלים את התקנות. אין מה לעשות. לא אצטט מי שאמר לי: מה אתה רוצה שאני אעשה, מה אתה רוצה שאני אעשה? זה מה שמביאים, מה אני יכול לעשות? ועל זה אנחנו הולכים להצביע היום – על חוק שמחר, או שהיושב-ראש הרפורמי החרוץ כבר הלילה יעשה את הדבר הזה וישנה אותו, ויביאו עוד פעם את אותו נוסח שנפל. וכל זאת למה? רבותיי, תראו, בשבוע הבא ביום רביעי, בעזרת השם, אנחנו נצביע מאחורי הפרגוד על נציגים לוועדה למינוי שופטים, נצביע על ועדה למינוי דיינים ונצביע על ועדה למינוי קאדים. אני לא יודע אם שניהם – אם גם הקאדים של המוסלמים או גם הקאדים של – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן. קאדים וקאדים מד'הב. << דובר_המשך >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << דובר_המשך >> אוקיי. אז תראו, כל ארבע הוועדות הללו – שהן גם על פי חוק, אף אחת לא וולונטרית – לא נגעו בחוק. מישהו היה מעז לנגוע בחוק של הוועדה למינוי שופטים בשביל לשנות הרכבים? חלילה וחס. קאדים? חלילה וחס. קאדים דרוזים? חלילה וחס. אבל בוועדה למינוי דיינים יהודים, בבתי הדין, מהמדינה היהודית, כאן – כיוון שזה לא טוב למישהו. א. הוא לא קיבל ג'וב בפנים שם; כתוב רק שני שרים, ואחת מהם צריכה להיות שרה; או צריכים רוב כדי שלחרדים או כדי שלרבנות הראשית לא יהיה רוב לשופטים, שהדיינים בבית הדין העליון לא יוכלו להשפיע על מינוי דיינים ועל איך ייראה בית הדין כמו בוועדה למינוי שופטים, על זה משנים את החוק. לא הלך פעם ראשונה – ילך פעם שנייה. לא הלך בנוסח הזה – הולך בנוסח אחר. רבותיי, בושה וכלימה. אני אומר לכם, הייתי פה הרבה פעמים בבניין הזה, ראיתי הרבה מאוד דברים. אני לא נוהג לנאום. לא עליתי לכאן עכשיו באמצע הלילה בשביל לנאום. אני מאוד עייף, לא ישנתי הרבה הרבה, מאוד זמן, ואני אומר לכם: זו בושה וכלימה. אם היו לי בגדים מיותרים הייתי עושה קריעה על הדבר הזה. אתם מבזים את החוקים, אתם מבזים את דת ישראל, אתם מבזים את תורת ישראל. אני יודע שכולכם לא נמצאים כאן בגלל שאתם מתביישים בזה, ואלה שנמצאים כאן מורידים את הראש. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת דרעי. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', בבקשה. << דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, תודה רבה לסדרן המתמיד על שמירת הבריאות שלנו. תראו, על הנזק הגדול שהחוק הזה, כמו חוקים אחרים שהקואליציה מעבירה, עושה לדמוקרטיה הישראלית, לכבוד בסיסי שמדינה מתוקנת אמורה לחוש כלפי מסגרת של כללי משחק, שלא משנים אותם כל פעם כמו איזו פלסטלינה כדי לשרת איזה אינטרס פוליטי – על הנזק הזה כבר דיברתי כשהחוק הזה עלה בגלגולו הראשון. וצודק מאוד השר דרעי שזעק על הצביעות הגדולה של מי שלא היו מעיזים בקצה הציפורן של הוועדה למינוי שופטים לגעת כדי לייצר לעצמם איזה רוב מלאכותי ולשלוט במינויים – מה שמותר, כמובן, בבתי הדין הרבניים. ואני רוצה לנצל את הדקות האלה לדבר רגע על המסגרת של שלל הרפורמות שמבקשת הקואליציה הזו ומבקש השר כהנא לקדם בסוגיות שנוגעות לדת ומדינה, ואנחנו באיזה בליץ כזה של שינויים בוועדה למינוי דיינים, בכשרות, בגיורים, בשבת. לוקחים הסדרים שעוצבו במשך הרבה מאוד שנים, מה שקרוי סטטוס קוו, שאפשר לחיות כאן באיזה מסגרת של הסכמות בין ציבור דתי לציבור שאינו דתי, ומשנים אותם בצורה חד-צדדית. אני לא נגד שינויים. אני בוודאי לא נגד תיקונים של דברים שצריך לשפר. יש לנו הרבה מה לשפר בהרבה תחומים במדינת ישראל – וכן, גם בסוגיות של דת ומדינה אפשר וצריך לדון ולתקן את הדורש תיקון. אבל סוגיות כאלה עושים בהסכמה רחבה, כדי לקבל לגיטימציה. וכשקואליציה, שבה מתן כהנא הוא הסמן הכי הכי הכי הכי הכי דתי כביכול – מימינה לו קיר – והשותפים שלו זה מרצ ומפלגת העבודה ואיווט ליברמן ורע"מ, התנועה האסלאמית; כשלוקחים הסדרים של עשרות שנים ומשנים אותם בצורה דורסנית וחד-צדדית, אין סיכוי בעולם שהדבר הזה יקבל לגיטימציה. זה לא יכול לעבוד. כשיש קואליציה שיש בה דתיים וחרדים וחילונים, ויושבים ודנים – כן, עם כללים, עם אילוצים, עם זכויות וטו; יש איזה שיח בין צדדים שונים ששותפים לעניין ואפשר להגיע להסכמות. וגם כשלפעמים מכריחים אחד את השני – כי יש גם בפוליטיקה מושג כזה – יש לגיטימציה לשינוי, וכשאתה עושה שינוי חד-צדדי בסוגיות כל כך מורכבות וטעונות אין סיכוי לקבל לגיטימציה. ואדוני היושב-ראש, מה תהיה התוצאה? התוצאה תהיה אובדן האמון הציבורי בבתי הדין ואובדן האמון בגיור ואובדן האמון במערכת הכשרות, ובסופו של דבר, חלילה חלילה, הפרדת הדת מהמדינה, מכיוון שכשהציבור הישראלי – או בוודאי חלקים גדולים ממנו – יאבד את האמון, אנחנו נקבל הפרדת דת ומדינה. ומי שיודע, כמובן, במדינה היהודית אין דבר כזה – הלאומיות היהודית והתורה חד הם. אנחנו לא מדינה ככל המדינות, אין דבר כזה להפריד דת ומדינה – זאת המשמעות של מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו. ופה אני קורא למתן כהנא, למישהו שיש לו קצת אחריות: אתה רוצה שינויים? תראה שאתה עושה אותם בצורה לגיטימית, שמקבלת לגיטימציה ציבורית באופן שבו זה נעשה. בחד-צדדיות, בהרכב הקואליציוני הזה, כשאתה דורס ומוביל שינויים – מעבר לנזקים; אני עכשיו לא נכנס לפרטים, אין לי זמן לדון בזה; נגיע לכשרות, ולגיור, ונדון בנזקים הגדולים; אני מדבר עכשיו רק על המסגרת: מי שרוצה שינויים עם לגיטימציה ציבורית, לא עושה אותם חד-צדדית, בדורסנות, ומדיר מן השיח את כל הצד השני, שהוא רלוונטי לסוגיות האלה. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סמוטריץ'. חבר הכנסת חיים ביטון יעלה ויבוא, ואחריו – חבר הכנסת אופיר אקוניס. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות מלאות. << דובר >> חיים ביטון (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לצטט לכם ציוץ של ראש הממשלה החליפי שצייץ אתמול, וככה הוא מצייץ: "מאז שהממשלה הזאת הוקמה, יש שיפור ניכר, מורגש, באווירה בישראל. הפוליטיקה הרבה פחות מעניינת וזה טוב; הכותרות הראשיות הן לא הכפשות וכתבי אישום פליליים, אלא האולימפיאדה בטוקיו והמאבק בקורונה והתקצוב". כך כותב ראש הממשלה החליפי, ואני שואל אותך, מר יאיר לפיד: אתה מבין מה שכתבת? שזה מה שאנחנו אומרים וצועקים כל היום? אתה מצהיר בלי בושה שאתם פשוט מאותרגים תקשורתית. לכן אתה מצייץ את המציאות, המציאות התקשורתית כפי שאתה רואה אותה. כי לפי המציאות הזאת, אין באמת קורונה שמתפרצת לכל עבר; אין חלוקת תפקידים כפי יכולתך פה בממשלה החדשה; אין פיזור כספים כפי סחטנותך; אין סחטנות ברורה על ידי חברי כנסת מהקואליציה של תפקידים, כפי שאנחנו רואים, שלאחר מכן נהפכים לשוחד פוליטי, כשהשוחד הפוליטי הוא כל כך ברור, שנהפכים להיות פה סגני שרים, וכל מיני תפקידים, שכל תפקידם הוא לקיים את הממשלה הזאת. לכן, אותם איומים של אותו מרכיב תורן בקואליציה נהפכים – להיות לתפקידים. ומה שכן אפשר לומר הוא שאפילו הדמוקרטיה פתאום מרגישה את הריפוי והשינוי – אתם קוראים לזה ממשלת ריפוי ושינוי? כן, זה ריפוי ושינוי של עולם הצעות החוק. החוק של הדיינים שמובא היום – לא אאריך, דיברו בזה רבות; גם הרב דרעי הבהיר את זה בצורה ברורה. מה האבסורד המדהים שקרה כאן? כל הדבר הזה הוא בלי שום סממן דמוקרטי, והכול הכול כדי למנות אדם ספציפי. גם זה לא מוכר תקשורתית. שוב התקשורת הולכת וישנה את שנת היופי שלה. ובכתב האישום שאתה רומז עליו בדבריך, הרי דובר שם על סיקור אוהד לראש הממשלה לשעבר. לא נראה לך שמה שצייצת כרגע אמור לעבור חקירה בפני עצמה? אתה אומר במפורש שכל התקשורת פשוט מאתרגת אתכם. אתם יודעים מה? אני מציע לכם הצעה: אולי באמת נחוקק פה איזה חוק שאומר שכשאתם בשלטון לא צריך להביא שום דבר לחקיקה. פשוט הכול מותר לכם. סתם זה עובר בכל מיני ועדות ומחלקות משפטיות ובסוף פשוט קורה. אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, רק באקורד סיום ההצבעה הקודמת, כשיושב-ראש הכנסת שגה בהצבעתו. אני אומר: רבותיי, רק דבר אחד יש לומר על זה: "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה". תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת ביטון. חבר הכנסת אופיר אקוניס, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת אורית סטרוק. << דובר >> אופיר אקוניס (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, לישראל יש ממשלה מושחתת. לישראל יש ממשלה שקונה שלטון בכסף. לישראל יש ממשלה, אדוני היושב-ראש, שלמעשה משחדת חברי כנסת כדי שיצביעו בעד התקציב תמורת תפקידי שרים וסגני שרים וסגני שרים מיותרים לחלוטין. גם בעלי התפקידים יודעים זאת היטב. אדוני היושב-ראש, המיצובישי של גולדפרב כבר דהתה לעומת שיירת מכוניות השרד, כיסאות עור הצבי, הג'ובים וסידורי העבודה שהממשלה הזאת, ממשלת בנט-עבאס, מקמבנת לעצמה. זו לא ממשלת ריפוי, אדוני היושב-ראש, זוהי ממשלת חולי. חברי הכנסת, אזרחי ישראל, אזרחי ישראל שצופים בנו – והם רבים – שתדעו, בממשלת נורבגיה האמיתית, זאת שמכהנת באוסלו, מכהנים 20 שרים. בממשלת נורבגיה הישראלית בראשות בנט ועבאס, שמקום מושבה בירושלים, יש כבר הערב הזה 20 שרים וסגני שרים בחוק הנורבגי. עכשיו, אדוני, נותר לשאול, כפי ששאל כבר אדם המכהן בממשלה הזאת: איפה הכסף? איפה הכסף? במקום להציל את ישראל מהקורונה, במקום להיאבק בהתפשטות המחלה, אתם, הממשלה, דואגים לג'ובים שלכם, כדי לשרוד וכדי להמשיך ולהרכין את ראשכם בפני התנועה האסלאמית. מנותקים ומושחתים – נמאסתם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אקוניס. חברת הכנסת אורית סטרוק, בבקשה. אחרייך – חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. << דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת, תכננתי להקדיש את כל הנאומים שלי בלילה הזה לזכר פרעות תרפ"ט, שאנחנו מונים עכשיו 92 שנה להתרחשותם האיומה בתולדות עמנו, ותכננתי לדבר על המחבלים שהיו אז, הערבים השכנים של היהודים בחברון, שקמו עליהם באופן לגמרי בלתי צפוי – אנשים שהיו חברים ושכנים וידידים והתארחו זה אצל זה, וטבחו ושרפו חיים ואנסו ובזזו ועינו בכל מיני עינויים את השכנים היהודים שלהם. תכננתי לדבר על זה, ולא תיארתי לעצמי שנגיע לסיטואציה כמו שהייתה פה הלילה במשכן, שיושב פה על הכיסא שלך יושב-ראש הישיבה חבר הכנסת אחמד טיבי, והוא נעלב. הוא נעלב מזה שחבר הכנסת בן גביר קורא לו "מחבל"; הוא נעלב מזה והוא זורק אותו מהדוכן באלימות. עכשיו, עזוב את זה שכל המצלמות מראות שחבר הכנסת טיבי הוא שהתגרה בחבר הכנסת בן גביר, הפריע לו לנאום, לא אפשר לו לדבר ודרש ממנו בתוקף, ללא שום בסיס בתקנון – ואתה מכיר את התקנון, אדוני היושב-ראש – ללא שום בסיס בתקנון הוא דרש ממנו וציווה עליו שיקרא לו "אדוני", ואם הוא לא יקרא לו "אדוני" אז הוא לא ייתן לו לדבר. הוא ממש התגרה בו. אבל עזוב את זה; לא לעזוב את זה, זה חמור כשלעצמו, אבל אני פתחתי, אדוני היושב-ראש, את יוטיוב, כמו שכל אחד מחברי הכנסת וכל אחד מהאזרחים יכול לפתוח יוטיוב. יוטיוב מלא וגדוש באמירות של חבר הכנסת טיבי, אחמד טיבי, כשהוא מהלל מחבלים. יש נאום שלם שנקרא "נאום השהידים" של טיבי, שהוא עומד ואומר שהשהידים הם שיא התפארת והם לוחמי החופש וכו' וכו' וכו' – ככה הוא מגדיר אותם. אז אני שואלת: אם ככה אתה מגדיר את המחבלים, מה יש לך להיעלב? אם השהידים בעיניך הם שיא התפארת, אז כשקוראים לך "מחבל", נתנו לך אות של כבוד. מה יש לך להיעלב? על מה יש להיעלב כאן? אני חושבת שמחבלים הם נאלחים, אני חושבת שמחבלים ראויים לכל גנאי, ואני קראתי כאן מעל הבימה הזאת לחבר הכנסת סעיד אלחרומי, שהצדיע לרוצחים של תרפ"ט – קראתי לו לכרוע ברך ולהתנצל בפני קורבנות הטבח הזה. אבל חבר הכנסת טיבי, שמהלל את המחבלים – הוא נעלב כשקוראים לו מחבל? אני לא מצליחה להבין את האבסורד הזה. איפה אנחנו חיים? איפה אנחנו חיים? בואו נחליט אחת ולתמיד: הבית הזה יכול בקלות, בקלות, להתחלק לאלה שחושבים שמחבלים הם אנשים נאלחים, הם אויבינו ואנחנו צריכים לרדוף אחריהם – ואז במקרה כזה באמת מי שקוראים לו "מחבל" צריך להיעלב – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – לבין אלה שמהללים את המחבלים, אז מה יש להם להיעלב? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מה יש להם להיעלב? הם מושא הערצה שלהם. אז אני באמת חושבת, אדוני היושב-ראש, שצריכה להיות פה איזושהי יושרה באירוע הזה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> איזושהי יושרה חייבת להיות. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת סטרוק. חבר הכנסת מיקי זוהר, ואחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת דוד ביטן. << דובר >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לנאום הזה אני רוצה לקרוא "אם זה קורונה זה לא מעניין". בזמנו בנט הרי טבע מושג שאנחנו שמענו אותו: לא קורונה – לא מעניין. אבל מה קרה בפועל מאז שבנט הקים את הממשלה המוזרה הזאת? מטפלים בכול חוץ מהקורונה. הווירוס משתולל – מתעסקים בחלוקת ג'ובים; התחלואה ממריאה לגבהים שלא חשבנו שתגיע אחרי שהבאנו את החיסונים לישראל – דואגים לעוד קצת תפקידים לעוד כמה אנשים. אגב, וכל זה על חשבון מי? על חשבונכם, אזרחי ישראל. אתם משלמים כל חודש בתלוש המשכורת שלכם, בדוחות השנתיים שאתם מגישים, בשביל הג'ובים של נפתלי בנט וממשלתו. קראו לזה "ממשלת הריפוי". זו ממשלת הריפוי והעיסוק – דואגים לעיסוק לכל החברים בממשלה ובכנסת, שכולם יהיו עסוקים, כולם יקבלו את התפקידים שהם רוצים. זה בדיוק מה שקרה. לא להאמין, אבל נכנסו לכנסת 20 חברי כנסת חדשים, עם לשכות, עם רכבים, עם תפקידים, עם עוזרים, עם כל מה שאתם רוצים. ואתם יודעים מה קרה? ממשלת נורבגיה מוכה בתדהמה – היא לא חשבה שבנט יהרוס להם את השם. הרי הנורבגים ידועים במדיניות מאוד מאוד ברורה, ובא נפתלי בנט וחירב לנורבגים את השם. אגב, בכל העולם מדברים על החוק הנורבגי המוזר הזה שעשו פה, במדינת ישראל. וכל זה הרי בשביל מה? בשביל שתהיה פה ממשלה שלא עושה כלום למענכם, אזרחי ישראל, אבל כלום. היא רק דואגת לעצמה ולחברים שלה. ואני אומר לכם, זו לא ממשלת עשרה אחוז ימינה, כמו שקוראים לה; זו ממשלה שלוקחת אתכם 180 מעלות אחורה – גם בקורונה, גם בכל מה שאנחנו רואים בהתנהלות הכוללת בנושאים הביטחוניים. ואני אומר לכם בצורה הכי הכי הכי ברורה הערב: כך הממשלה הזאת פועלת. אם זה קורונה, זה לא מעניין. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי זוהר. ינעל את רשימת הדוברים חבר הכנסת דוד ביטן, בבקשה, ותסכם את הדיון השרה פרקש הכהן. << דובר >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, שמעתי את החברים באמת – – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> לא שומעים. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא שומעים? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> שומעים, שומעים. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> למה תמיד אצלי לא שומעים? אה, להעלות? עכשיו שומעים? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני אאפס לך את הדיבור, אני מוסיף לך. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> בקיצור, מה שאני רוצה לומר – תראו, אנחנו יכולים לשבת יום ולילה, אבל אנחנו צריכים ללמוד להסתדר בינינו לבין עצמנו, זאת אומרת, אם נמשיך בהתכתשויות האלה לא נגיע לשום מקום, לא אתם ולא אנחנו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> האמת היא שכל ניסיונות הפשרה שלנו בינתיים לא הועילו, כי מתברר שבהסכמים הקואליציוניים נתתם את הכול; שכחתם שיש גם צד אחר שצריך להשאיר לו משהו. ולא רק שנתתם את הכול, גם הקמתם עוד ועוד ועוד ועדות שלא היו ולא נבראו על מנת להוסיף בהסכמים הקואליציוניים שנתתם. אז במצב הזה מאוד מאוד קשה להגיע להסכמים, גם אם אנחנו היינו רוצים, כיוון שאתם לא מוכנים לוותר על כלום. נכון שבאמת עם הזמן הייתה איזושהי התקדמות במשא ומתן הזה, בגלל שמאיר כהן התערב ועוד אנשים. גם אלקין דווקא בזמן האחרון התרצה והיה מוכן לתת עוד דברים, למרות שהוא אנטי-ליכודי, אבל בסופו של דבר זה לא מסתייע. לא מסתייע? אז אנחנו נמשיך עם העניין הזה. עכשיו, העניין הזה זה לא רק בגלל שאנחנו לא מקבלים איזושהי ועדה או יושב-ראש ועדה. אנחנו חושבים שלאופוזיציה יש תפקיד, ואי-אפשר לדרוס את האופוזיציה. אני חשבתי ככה כשאני הייתי יושב-ראש הקואליציה. תמיד נתתי באופן הגון. למשל, לדוגמה, אם היה 61–59, אז נתנו חוקים, הצעות חוק, לאופוזיציה, בדרך כלל שליש. היינו בכל שבוע מאשרים שליש מהצעות החוק של האופוזיציה, כי אתה לא יכול בלי זה – גם לאופוזיציה היו הצעות חוק טובות, תיקוני חקיקה שהם משמעותיים וטובים, והיינו צריכים ללכת לקראתם. אבל בסופו של עניין אני לא רואה את זה פה. בפעם האחרונה, למשל, שהצבענו נגד הצעות החוק של הקואליציה תקפו אותנו בתקשורת, פתאום ערוץ 12 החליט לעשות שיימינג לכמה ח"כיות מהאופוזיציה. אבל תראו מה קורה – הרי זה הולך יד מול יד. אם הקואליציה תתמוך בהצעות חוק של חברי הכנסת מהאופוזיציה שגם הן טובות, אין שום סיבה שאנחנו לא נתמוך בהצעות חוק של הקואליציה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דוד, עכשיו נכנסתי. אתה יכול לחזור על הדברים מהתחלה? << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> תכף, יש לי – מה אני יכול לעשות? לכן אני אומר – שלא תחשבו שאנחנו נגד הצעות החוק שלכם, אבל אם אתם בוועדת שרים לחקיקה תאפשרו לחברי הכנסת שלנו לבוא לידי ביטוי, אנחנו כמובן באותה מידה נהיה איתכם בהצעות חוק שלכם ולא נלך דווקא. אני אומר לכם: תיתנו ותאפשרו לחברי כנסת מהאופוזיציה להעביר הצעות חוק פרטיות – באותה מידה אנחנו – אפילו יותר, לא באותה מידה – נאפשר לאנשים להצביע בעד הצעות החוק שלכם. ולכן, תפסיקו לקטר, תפסיקו לבכות על העניין הזה. זה לא קשור למה טוב ומה רע, זה קשור לכך שלשני הצדדים יש הצעות חוק טובות, ואתם צריכים ללכת לקראתנו ואנחנו צריכים ללכת לקראתכם. כשזה יבוא, אז לא יהיה מצב שאנחנו סתם נצביע נגד בימי רביעי על הצעות החוק שלכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן. יסכם את הדיון השר אלעזר שטרן. << קריאה >> אופיר אקוניס (הליכוד): << קריאה >> שטרן, בלי חפירת עומק – – – לכבוד התספורת. << קריאה >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << קריאה >> – – – << קריאה >> אופיר אקוניס (הליכוד): << קריאה >> זו תשובה טובה. << דובר >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר >> השר אקוניס ביקש ממני – איך אמרת לי? << קריאה >> אופיר אקוניס (הליכוד): << קריאה >> לא לחפור חפירת עומק. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> לא לחפור חפירות עומק. << קריאה >> אופיר אקוניס (הליכוד): << קריאה >> אז תענה את התשובה. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> אמרתי לו שאני אעשה רק מה שלמדתי ממנו; קצת פחות, קצת פחות. חברי חבר הכנסת דוד ביטן – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> איפה אלקין? זה החוק בשבילו. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> – – אני רוצה להגיד לך משהו. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> איפה אלקין? << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> הייתי שמח לחתום על כל מילה שאמרת. דרך אגב, אני די חותם על כל מילה שאמרת, באמת, דוגרי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> לא לא, אני מדבר אל דוד ביטן. אנחנו, דרך אגב – יושבת לידך חברת הכנסת ברק. אני אגיד לך משהו. תחביא רגע את הסוכריות, שלא יפריעו לנו לדבר. אתה שומע? היום בישיבת הסיעה של יש עתיד – אני מדליף לכם – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> לא, לא. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> כדאי לך. – – נאמר – יאיר לפיד נתן דוגמה, את החוק של קרן ברק – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מי זה? << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> – – שאנחנו הולכים לתמוך בו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מי זה? מי? << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> זה חוק של האופוזיציה. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> של מי, אבל? << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> זה חוק של האופוזיציה. מה אני אומר? דוד, אני עכשיו לא במי יותר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מי אמר? מי אמר? << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> אני רק רוצה להגיב לך, אתה יודע כמוני: אנחנו לא משחקים פה במי התחיל, אבל יש חוקים בולטים מאוד – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> – – שאתם ידעתם שהם חוקים טובים ואתם הצבעתם נגדם רק בגלל שזה חוקים של הממשלה. לכן אני אומר שהלוואי שהיינו יכולים – לא רק על תוכן הדברים, גם על רוח הדברים שאתה מייצג. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אל תצחיק אותנו. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> דרך אגב – דודי, דודי, גם לך אני יכול להגיד. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איך אמר סגלוביץ': איך אתם מתנגדים לחוק טוב? אמרתי לו: אתה יודע מה? אתה תתנגד לכל החוקים הטובים. זה מה שהוא עושה. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> תן לי להגיד לך משהו. א. הינה, נתתי לך דוגמה שזה לא נכון. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – החליפה, שיחק לנו אותה ישר, הגון. איך אתם עושים מתנגדים לחוק טוב – – – בבקשה, סגלוביץ'. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> א. אז סגן השר סגלוביץ' לא צריך לשחק אותה ישר והגון. תלך לרחובות מדינת ישראל – יגידו לך כולם כמה הוא ישר וכמה הוא הגון. תעזוב. תעזוב. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> על איזה רחובות אתה מדבר איתי? << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> דודי, תעזוב. אני אומר לך – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה מסתובב כנראה בפרישמן פינת ירמיהו. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> לא. אל תלך לקורבנות ההסתה. לך לרחובות מדינת ישראל – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שמה – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> תבוא לשלטון, תבוא לשלטון, תבוא לפריפריה. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> – – לאורך שנים – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> גם שם הוא לא היה איי איי איי. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> – – זה מה שיגידו לך. בסדר? אל תלך למקומות האלה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> חזק? לא. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> אבל אני רוצה להגיד לך, לכם – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איך היו אומרים אצלנו בשכונה – – – עלינו? << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> סליחה? דווקא בגלל שאתה עושה לי ככה, אז אני אומר לך – אתה יודע, אני לא עושה לך חזרה ככה. אני אומר לך, הרי אתה יודע את האמת. אתה יודע את האמת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה, מי יודע? << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> האמת, באמת, בוא – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> האמת היא שאתם לא רוצים לתת לנו שום דבר. זה בסדר. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> לא, לא, לא. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתם יודעים שהפלתם את כל החוקים בשבוע שעבר ולפני שבועיים, כשהתחלנו בחקיקה. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> לא, אני מקבל את מה שחבר הכנסת ביטן אמר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הפלתם את כל החוקים בשבוע שעבר ולפני שבועיים. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> לא, לא. להגיד לך מה היה פה בחוק האזרחות? להזכיר לך מה היה פה בחוק האזרחות? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עזוב, אני מדבר איתך עכשיו – אנחנו רואים מה אתם עושים. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> לא. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> אלעזר, שלוש שנים אתה בכנסת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הפלתם את חוק-יסוד: ההגירה. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> כמה שנים? חצי ממך. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> חצי ממני. ראית פעם קרקס כזה? ראית פעם בושה כזאת? << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> לא. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> לא נהיו – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חבר הכנסת שטרן, אדוני השר – – << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> אני כבר אמרתי שלא. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> – – אדוני השר, רק שנייה אחת. חברי הכנסת, ראשית אבקש מכולם לשבת, ושנית, אבקש מכולם לעטות מסכות כפי שנדרש. אנא הקפידו על עטיית מסכה. תודה. אתה לא, אדוני. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> לא. אל תדאג, אבל אם יש הפסקה ארוכה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, אתה יכול. אתה גם במרחק רב מכולם. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> כוננות מסכה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מאה אחוז. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> השר שטרן, אלקין בא לוודא שכולכם מתייצבים לתת לו את הג'וב בוועדה למינוי דיינים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> – – – << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> אני חושב שהוועדה למינוי דיינים זאת ועדה חשובה. אני מקווה שהוועדה הזאת תצליח לרומם את מעמדם של בתי הדין הרבניים במדינת ישראל. ככה אני אומר לך. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> זה עוד ג'ובים לאלקין. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> אני מקווה שגם אתה יודע כמוני, אני מקווה שגם אתה יודע כמוני ושותף כמוני לדאגה למעמדם של בתי הדין במדינת ישראל – דרך אגב, לא בעיני הדתיים דווקא אלא בעיני הציבור בישראל בכלל. אני חושב – אני מקווה, לא יכול להתחייב – שאנחנו בחוק הזה נתרום גם למעמד שלהם, שהוא חשוב לכולם, בעיניי. ככלל – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> ג'וב לאלקין, זה מה שיפתור את הבעיות? בשביל זה אנחנו פה אסירים של הכנסת? << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> חבר הכנסת קרעי, החוק הזה – אתם יכולים להגיד על כל החוקים בנושאי דת ומדינה שעולים כאן שהם חוקים, אתה יודע, לטובת זה או לטובת זה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אין פה שום דבר מהותי. כלום. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> לא, יש דברים מהותיים. יש דברים מהותיים. חבר הכנסת אמסלם, אני רוצה להגיד לך – אתה שומע אותי, דודי? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> ואגב, בחוק-יסוד: ממשלה הבא – – – עוד סגן שר – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. נא לשבת במקומותיכם. חברי הכנסת, נא לשבת במקום, בבקשה. נא לשמור על השקט. הצוותים, מנהלות הסיעה, אנא תפסו את מקומותיכם מאחורי הדוכנים שלכם בתאים. תאפשרו לשר לסכם על מנת שנוכל לעבור להצבעה. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הינה, עכשיו תורך מגיע. חבר הכנסת גפני, תורך מגיע. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> נניח יש לי סתם שאלה – – – אני שאלתי – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני דורש מהשר להשיב לגפני. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> אבל אני רוצה לשמוע את השאלה. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> איך זה – – – << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> זאת שאלה או אמירה? אתה שאלת למה אני לא עונה – אני לא שמעתי שאלה. סליחה? << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – מה החוק הזה? << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> החוק הזה בא לרומם את מעמדם של בתי הדין הרבניים בחברה בישראל. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – זה לא שאלה. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> אתה רוצה שאני אענה לך? << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> תענה לי ואלך. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> מה זה לרומם? מה זה לרומם? << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> אז אני אומר לך. אני חושב, אני חושב – מה זה לרומם? אני אגיד לכם מה זה לרומם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> לא, רגע, סליחה, זה הולך יחד. אני עניתי לך, ושאלה גוררת שאלה וחבר הכנסת מלכיאלי שאל אותי שאלה על מה שעניתי לך. אני רוצה להגיד לך מה זה לרומם. אני חושב שלרומם זה שבהנחה שיש מרוץ סמכויות – ולצערי, יש מרוץ סמכויות; במציאות החוקית היום במדינת ישראל, כשזוג מתחיל לדון שאולי הם ילכו להתגרש, יש מה שנקרא מרוץ סמכויות – מקובל להגיד שהאישה תרצה לרוץ לבית משפט והבעל – לבית דין. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> אני – חבר הכנסת גפני, אתה ביקשת ממני לענות על שאלות, אז אני עונה על שאלות. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> לא, אני נותן לכם תשובה ברורה. אם אתה לא רוצה לשמוע – אתה ביקשת שאני אענה. אז אני עונה. אני אגיד לכם מה החוק הזה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> רגע, אני צריך להשלים תשובה לחבר הכנסת מלכיאלי. רגע, אני רוצה לענות לחבר הכנסת מלכיאלי. מה שאני רוצה לומר זה שלצערנו הרב המצב החוקתי במדינת ישראל יוצר מרוץ סמכויות. מרוץ סמכויות אומר שכשזוג מתחיל לדבר על גירושים – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> – – – הוא מדבר, הוא שאל אותי שאלה. אני עונה לך. אני אומר לך שהמצב הזה שיש בכלל – לא משנה כרגע מה הפתרון – הדבר שקוראים לו מרוץ סמכויות הוא דבר לא בריא. למה? זוג מדבר על גירושים, עכשיו, כל אחד אומר מי ירוץ קודם לפתוח תיק ואיפה. מקובל להגיד שהאישה תרצה בבית דין לענייני משפחה והבעל ילך לבית דין רבני, שנותן לו יתרון, לא משנה אם זה נכון או לא. לא משנה אם זה נכון או לא. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – אלקין יהיה בוועדה או לא? << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> חבר הכנסת גפני, אני לא שמעתי את השאלה. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> יהיה בוועדה, אלקין? אלקין. << דובר_המשך >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << דובר_המשך >> אנחנו כרגע לא מתעסקים בשמות. אני לא מכיר הסכמים קואליציוניים שיש בהם שמות. תודה וערב טוב. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לשר. חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה תהיה הצבעה שמית, על פי בקשת הממשלה. אנחנו רוצים להתחיל את ההצבעה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זוהי בקשת הממשלה. לפעמים, אדוני, אתה מבקש להצביע שמית ולפעמים אחרים מבקשים. הינה, הפעם, באופן פלאי, אחרים ביקשו. על כן נעבור להצבעה. אבקש ממזכירת הכנסת להקריא את שמות חברי הכנסת – מי בעד ומי נגד הצעת חוק הדיינים. בבקשה, גברתי. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד סמי אבו שחאדה – אינו נוכח אלי אבידר – בעד << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, לא להפריע בזמן הצבעה. לא להפריע בזמן הצבעה. אני מבקש לשבת במקום, חבר הכנסת בוסו. במקום. בבקשה, גברתי המזכירה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חבר הכנסת קרעי, אנחנו באמצע הצבעה. כן, בבקשה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – נגד ניר אורבך – בעד ינון אזולאי – נגד << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> פרוש, די, די, מספיק. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) ישראל אייכלר – נגד סעיד אלחרומי – בעד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד משה ארבל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – בעד אוריאל בוסו – נגד ענבר בזק – בעד חיים ביטון – נגד מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – נגד ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – נגד יואב בן צור – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב – בעד קרן ברק – נגד ניר ברקת – נגד יאיר גולן – בעד מאי גולן – נגד איתן גינזבורג – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מאזן גנאים – בעד בנימין גנץ – בעד משה גפני – נגד סימון דוידסון – בעד אבי דיכטר – נגד גלית דיסטל אטבריאן – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צבי האוזר – בעד צחי הנגבי – נגד שרן מרים השכל – בעד מיכל וולדיגר – נגד רות וסרמן לנדה – בעד מכלוף מיקי זוהר – נגד ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח אלון טל – בעד דסטה גדי יברקן – נגד מאיר יצחק הלוי – בעד אלי כהן – נגד מאיר כהן – אינו נוכח יום טוב חי כלפון – בעד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – נגד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – בעד מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – נגד יריב לוין – נגד נעמה לזימי – בעד יעקב ליצמן – נגד גבי לסקי – בעד יאיר לפיד – בעד לימור מגן תלם – בעד אמילי חיה מואטי – בעד פטין מולא – נגד טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – נגד אבי מעוז – נגד אורי מקלב – נגד אבתיסאם מראענה – בעד יעקב מרגי – נגד מופיד מרעי – בעד בנימין נתניהו – נגד יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת עידית סילמן – בעד עלי סלאלחה – בעד בצלאל סמוטריץ' – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח מנסור עבאס – בעד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – נגד יצחק פינדרוס – נגד שירלי פינטו קדוש – בעד מאיר פרוש – נגד יסמין פרידמן – בעד אביר קארה – בעד אלכס קושניר – בעד יואב קיש – נגד גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – נגד מירי מרים רגב – נגד מיכל רוזין – בעד שמחה רוטמן – נגד יעל רון בן משה – בעד מוסי רז – בעד אפרת רייטן מרום – בעד ג'ידא רינאוי זועבי – בעד יפעת שאשא ביטון – בעד אלון שוסטר – בעד יובל שטייניץ – נגד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – בעד יוסף שיין – בעד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – בעד רם שפע – בעד נירה שפק – בעד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח עמיחי שיקלי – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> האם יש מישהו מחברי הכנסת שלא הצביע? אם אין, ההצבעה הסתיימה. נא למנות את הקולות. אם כך, חברי הכנסת, תוצאות ההצבעה הן כדלקמן: בעד – 59, נגד – 51, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הדיינים (תיקון מס' 30), עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היא תעבור לדיון בוועדת הכנסת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> היא תעבור לדיון בוועדת הכנסת לקביעת ועדה – מעמד האישה והסמים. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 10), לקריאה השנייה והשלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. << נושא >> השלמת הרכב ועדות הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לפני כן – הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה. בבקשה, אדוני. << דובר >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> טוב. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש להודיע כי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן תכהן כחברה בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי מטעם סיעת הרשימה המשותפת. תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 10) << הצח >> [מס' מ/1410; דברי הכנסת, חוב' י"ג, ישיבה 35; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה. יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, בבקשה להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. << דובר >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי הנכבדים, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 10), לקריאה שנייה ושלישית. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, נא לשבת. נא לשבת. בבקשה, סדרנים – רוני. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> ועדת החוקה הקדישה שלוש ישיבות רציניות, מעמיקות וממושכות להצעת חוק-היסוד, וזאת מלבד הישיבה שהוקדשה להצבעות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> ששש. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> במהלך ישיבות אלה נשמעו עמדות חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, נציגי משרדי הממשלה ונציגי ארגונים בחברה האזרחית. הוועדה אף נתנה דעתה לפסק הדין המפורט שניתן ממש לאחרונה ובמהלך הדיונים על ידי בית המשפט העליון בעניין העתירות שהוגשו נגד הסדר ממשלת החילופים. דיונים אלו של הוועדה הובילו לשינויים משמעותיים בנוסח הצעת החוק כפי שהוגשה על ידי הממשלה ואושרה בקריאה ראשונה, ובהמשך הדברים אתייחס לשינויים אלה. ככלל, ההצעה מבקשת לערוך שני תיקונים נקודתיים בהסדר ממשלת החילופין שנחקק בכנסת הקודמת ואשר הפך להיות חלק מן המשטר החוקתי בישראל, ולצידם תיקון כללי שיחול בכל ממשלה. התיקון הראשון הנוגע לממשלת החילופין מבקש להוסיף להסדר מנגנונים שיממשו את העיקרון היסודי ביותר של הסדר ממשלת החילופים – ההחלפה בין ראש הממשלה לראש הממשלה החלופי לטובת מימוש מלא של עיקרון זה, שבא לידי ביטוי גם בהשבעת ראש הממשלה החלופי בעת מעמד השבעת הממשלה. מוצע לקבוע כי אם במהלך החצי הראשון של ממשלת החילופים, לפני החילופים, התקבל חוק להתפזרות הכנסת, כאשר לפחות שני חברי כנסת המזוהים כבעלי זיקה לראש הממשלה הראשון ברוטציה תמכו בחוק בקריאה שלישית, או אם בתקופה זו של המחצית הראשונה הכנסת התפזרה בשל אי-קבלת חוק התקציב, ראש הממשלה החלופי ייכנס לתפקיד ראש הממשלה וראש הממשלה המכהן יעבור לתפקד כראש הממשלה החלופי, וזאת לתקופת המעבר שעד לכינונה של ממשלה חדשה לאחר הבחירות. באופן זה יוגשם כאמור ההסדר שניצב בבסיס רעיון ממשלת החילופין. התיקון השני מציע להחיל את מנגנון ההצבעה הפריטטי החל בממשלת החילופים במליאת הממשלה גם על ועדות השרים. ההסדר הקיים קובע כי יש שוויון מספרי בין השרים בעלי הזיקה לראש הממשלה ובין השרים בעלי הזיקה לראש הממשלה החלופי, וכי אם אין שוויון כאמור, תקבע הממשלה מנגנון הצבעה שיבטיח שוויון בכוח ההצבעה של שתי קבוצות השרים או שייקבעו כללים לעניין אופן קבלת ההחלטות שיבטיחו יחס של שוויון כאמור. בתיקון המובא לפניכם מוצע לקבוע כי ההסדר החל במליאת הממשלה לעניין הבטחת השוויון בין שני הגושים יחול גם על ועדות השרים, וזאת, כדי לאפשר לממשלה למנות מספר מצומצם יותר של שרים לוועדות הרלוונטיות ולייעל את עבודת הוועדות תוך הבטחת עקרון הפריטטיות. שני התיקונים הללו מבטאים הפקת לקחים, משקפים הפקת לקחים מן הניסיון שנצבר עם הסדר ממשלת החילופין במהלך השנה החולפת, והם נועדו לאפשר יישום טוב יותר של ההסדר המשטרי החדש. התיקון השלישי נוגע לכל ממשלה ולכל סוג ממשלה, ובמסגרתו מוצע לקבוע הסדר שלפיו ראש הממשלה יהיה רשאי למנות במשרדו שני סגני שרים במקום סגן שר אחד, כפי שניתן לעשות בכל משרד אחר, וזאת נוכח עומס המשימות המוטלות על ראש הממשלה ואשר מטופלות דרך משרדו. אבקש להוסיף כי בהצעת החוק הממשלתית שאושרה בקריאה ראשונה הממשלה ביקשה גם להוסיף הוראה המונעת מראש הממשלה ומראש הממשלה החלופי לכהן כחבר ממשלה, לרבות כשר – לא רק כראש ממשלה אלא גם כשר – בכל ממשלה אחרת שתוקם באותה הכנסת. אחרי שהוועדה שמעה את עמדתי בעניין, יחד עם עמדות חברי כנסת נוספים שהביעו התנגדות עקרונית לסעיף המוצע, הסכימה הממשלה שלא לקדם תיקון זה ולהסתפק בהגבלה הקיימת כיום, שלפיה ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי מנועים רק מלעמוד בראש ממשלה המוצעת במסגרת אי-אמון קונסטרוקטיבי. אני מברך מעל דוכן זה את הממשלה על הסרת הסעיף, שהיה מצמצם באופן מוגזם את מרחב הפעולה של האופוזיציה בכנסת, ואני רואה בתיקון זה בין הקריאה הראשונה לבין הקריאה השנייה והשלישית עדות ליכולתה של ועדת החוקה לשקוד על הסדרים מאוזנים במסגרת תיקון חוקי-היסוד. אבקש לציין כי אני סבור שבמהלך כהונתה של הכנסת הזאת ראוי לערוך בחינה רחבה יותר של מודל ממשלת החילופין, אשר במסגרתו נבחן הן את נחיצותו והן את מרכיביו השונים. מכל מקום, מכיוון שזה ההסדר החוקתי הקיים במועד הזה, ועל בסיסו הוקמה הממשלה הנוכחית, מן הראוי לחזק אותו ולשפר אותו באמצעות התיקונים המוצעים, ולאפשר לוועדה – בתיאום עם הממשלה, ומתוך שיתוף פעולה, אני מקווה, בין האופוזיציה לקואליציה – לבחון בעתיד את המודל כולו. להצעת חוק-היסוד הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שהכינה הוועדה. אזכיר כי מכיוון שמדובר בתיקון לחוק-יסוד: הממשלה, יש לאשרו בקריאה השנייה והשלישית ברוב של 61 חברי כנסת לכל הפחות. תודה לאדוני. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, גם על התיקונים והעבודה שביצעתם לאורך שלוש הישיבות. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להנמקת ההסתייגויות. ראשון המנמקים יהיה חבר הכנסת משה גפני – יעלה ויבוא אדוני. אחריו – חבר הכנסת יעקב ליצמן. בבקשה, אדוני, עד 15 דקות. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, גברתי השרה, יושב-ראש ועדת החוקה הציג כאן את החוק, והסביר במילים מאוד מצועצעות את מה שאחד לא מאמין לשני – ראש הממשלה החלופי לא מאמין לראש הממשלה שמכהן באותו זמן, וכן להפך, ולכן מביאים עכשיו חוק לאישור מליאת הכנסת שייתן ביטחון שאחד לא גונב את השני. בכל אופן, זו ממשלה של גנבים, אז צריך שיהיה ביטחון; הרי גנבו את האנשים, גנבו את המצביעים, אז צריך שיהיה ביטחון שאחד לא יגנוב את השני. אני זוכר, לא לפני שנות דור, אני זוכר לא מכבר את ההתקפה של אלה שמכהנים היום כראש ממשלה, כשר החוץ, כשר המשפטים – ההתקפות נגד ממשלת החילופים שהייתה קודם. המציאות הזאת שבה עומדים כאן עכשיו ומסבירים לכנסת במילים של שבת: המשטר, זה ביסוד המשטר שלנו, הממשלה החלופית – איזה ביסוד המשטר שלנו? גועל נפש. זה כמו גן ילדים. אחד לא מאמין לשני, ולכן צריך להכניס בחוק-יסוד, צריך להכניס את ההבטחות ואת הביטחון שאכן יבצעו את הסיכום שעליו סוכם. יושב-ראש ועדת החוקה, כשהוא הביא את זה, אפילו לא חייך. במקום להגיד: כולם שקרנים, אחד משקר את השני, וצריך שיהיה חוק-יסוד שיבטיח שהחילופים אכן התקיימו. אבל זה לא מעניין אותי. יושב-ראש ועדת החוקה כן הסביר, לא הסביר, חייך, לא חייך – מצחיק כל הדבר הזה. לוקחים את ועדת החוקה, שפעם הייתה ועדה בעלת חשיבות עצומה, שעסקה בחקיקה המרכזית בכנסת, והפכו אותה למין שמרטף כזה של הבטחות כדי שיקוימו. אבל לא זה העיקר, העיקר הוא משהו אחר לגמרי. העיקר הוא שאני רואה – ויכול להיות שאי-אפשר להאמין לזה; אני ננזפתי פעמים רבות, אדוני היושב-ראש, על שאני לא כל כך מסור לארץ ישראל, << אחרי_כן >> אני לא כל כך בימין. אני קיבלתי תוכחות מהרבה אנשים, כמו בנט וכמו אלקין וכמו גדעון סער; קיבלתי מהם תוכחות על זה שאני לא מספיק ימני, לא מספיק חשובה לי ארץ ישראל, לא מספיק חשובים לי כל הדברים שהם ביסוד קיומו של העם היהודי בארץ ישראל. לא ידעתי, אבל התברר לי עכשיו שיש דברים יותר חשובים מארץ ישראל, יש דברים שהם יותר חשובים מלהיות ימני ממש, ככה, כמו שצריך, וזה השנאה לביבי. עומד פה אלקין, שהסביר לי מה החשיבות בארץ ישראל, והולך לקואליציה עם מרצ ועם רע"מ ועם מפלגת העבודה. בעיניי זה לא פסול, אבל אתה, צבוע שכמוך, אלקין, הטפת לי מוסר על ארץ ישראל. אתה צבוע, גדעון סער, שהטפת לי על ארץ ישראל. אתם צבועים, בנט ואילת שקד, שהטפתם לי מוסר על ארץ ישראל. לא אמרתם לי אז שיש ערך יותר חשוב מארץ ישראל – השנאה לביבי. אתם בשביל זה תמכרו את הנשמות שלכם; אתם בשביל זה תמכרו את הדת, את התורה, את הארץ, את הכול אתם תמכרו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה זה אתם תמכרו? הוא כבר מכר הכול. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא מכרו הכול, עוד יש. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא מכר הכול ואין לו אלוהים. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> מה עם אלקין? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אלקין, אין לו שום דבר. כלום. חוץ מאלקין אין כלום. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הטיפו לי מוסר, אדוני היושב-ראש, אני לא אשכח את זה. אני הייתי הרי שותף לגדעון סער, אני הייתי שותף לאלקין, אני הייתי שותף לנפתלי בנט, אני הייתי שותף לאילת שקד, הייתי איתם יחד בקואליציה. אבל אני הייתי נחשב השמאלני של הקואליציה, וידעו תמיד להטיף לי מוסר. כשחיפשו מישהו – הרי לא היה שמאלני בשטח. כשחיפשו מישהו להטיף לו מוסר, להסביר לו מה זה ארץ ישראל – אגב, זה לא נכון, אלא שבשבילי ארץ ישראל זה ארץ ישראל. זה לא יעזור לא הימין ולא השמאל ולא כלום, ארץ ישראל. אבל כשישבו בלילות כי היה צריך לדון בכל מיני נושאים שקשורים לקואליציה, היו מטיפים לי מוסר. היה מסביר לי אלקין, שהוא גר, נדמה לי, ביהודה, הוא גר ביהודה ושומרון, מה זה ארץ ישראל; היה מסביר לי גדעון סער מה החשיבות בימין, הסביר לי על בגין והסביר לי על כל הנושא הזה של הליכוד, והוא הסביר לי מה זה ארץ ישראל. הסביר לי. ואני לא יכול לשכוח את אילת שקד ואת נפתלי בנט – הייתי שותף שלהם, והם הסבירו לי כמה אני טועה שאני לא צועק כל כך על ארץ ישראל. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה מה שנקרא: את חטאיי אני מזכיר. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> את חטאיי אני מזכיר, מודה, מה לעשות. אני אומר גם את האמת תמיד, מה אני אעשה. אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת אמסלם, את חטאיי אני מזכיר היום – האמנתי להם. האמנתי להם. הם דיברו על ארץ ישראל ואני האמנתי להם, וחשבתי שהם באמת אומרים דברים מהלב, דברים רציניים. לא ידעתי. אני כועס מאוד על זה שלא אמרו לי אז, הייתי מחליט אז שיש משהו יותר חשוב מארץ ישראל. אתה רואה את אלקין – יש משהו יותר חשוב מארץ ישראל: השנאה לביבי. בכל אופן, זה יותר חשוב. הולכים עם מנסור עבאס וזה בסדר; הולכים עם מרב מיכאלי וזה בסדר; הולכים עם מרצ – לא הבנתי. הממשלה הזאת הרי ודאי לא תדאג לארץ ישראל, שלא תהיה טעות בעניין הזה. הממשלה הזאת גם לא תעשה בכלל כלום. אין נושא שהיא יכולה לעשות, חוץ מדבר אחד – להחריב את כל נושא הדת שהיה מאז קום המדינה, כל הסטטוס קוו בנושאי דת, שבת, נישואין וגירושין, טהרת המשפחה, גיור, כל הנושאים של חינוך תורני. את זה הם ינסו להחריב. אדוני היושב-ראש, הרי מה הייתה הטענה הגדולה? שלא נצטרך ללכת לבחירות חמישיות, ואני רואה את השר אלקין מסתובב בדיון הקודם – עכשיו זה כבר לא כל כך מעניין אותו, אבל בדיון הקודם הוא הסתובב, על חוק הדיינים – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אבל אל תשכח שהוא נורבגי. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הוא נורבגי, כן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא בא לדאוג שהוא יהיה גם דיין וגם בבחירה של הדיינים. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתה צודק, אבל בחוק הקודם הוא הסתובב פה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ודאי. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ממש. למה? בגלל שיש עוד דבר חשוב שלא שמנו לב אליו: צריך לשנות את החוק, לשבת פה ימים ולילות ולשנות את החוק, כדי שבסוף החוק הזה יאמר שאלקין יהיה חבר בוועדה למינוי דיינים. ואל יהא הדבר קל בעיניך, זה דבר מאוד חשוב. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יש מצב שהוא כבר יבקש להיות דיין בעצמו. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לך תדע. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> דיין נורבגי? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – שיביא לעצמו גם את הנורבגי. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, לא חשבנו על זה. אני מציע שלא תציע, זה עוד יכול להגיע. ולכן, יש דברים שהם בעלי חשיבות יותר גדולה מאשר ללכת לבחירות חמישיות, או ארץ ישראל, או הנושא הזה של כל מה שנלווה לחשיבות של ארץ ישראל. יש דברים יותר חשובים, וזה להיות חבר בוועדה למינוי דיינים. אם אכן היו כנים דבריהם שהם מוכרחים ללכת לממשלה מהסוג הזה בגלל שאחרת נלך לבחירות חמישיות, למה יש חשיבות כזאת גדולה לשנות את חוק הוועדה למינוי דיינים? לאיזה צורך? הרי להשוות בין גברים לנשים – יש בין כה וכה בחוק הקיים. למה צריך לעשות את כל התהליך הזה, שהוא תהליך ארוך ומייגע, ללא סיבה? הסיבה היא אני ואפסי עוד. הוועדה למינוי דיינים לא שווה אם אני, אלקין, לא חבר בה. וזה אותו אלקין שהטיף לי על ארץ ישראל. אני לא סולח לעצמי. למה האמנתי לו? הרי הוא שקרן ופחדן שהוא לא בא לפה להציג את החוק. הוא שולח את אורית פרקש, מסכנה, שצריכה לעמוד פה בחיצי ביקורת לא לה. מזל שהוא לא שלח את עיסאווי פריג' על חוק הדיינים. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> בפעם הקודמת זה היה ערבי. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בפעם הקודמת היה עיסאווי פריג'. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> היה ערבי. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן, עיסאווי פריג' היה. פשוט לא להאמין איך עושים צחוק מהכנסת, עושים צחוק מחברי הכנסת. לא להאמין עד כמה איבדו את הבושה. וגדעון סער, מה קרה? ואני הייתי – באמת, יכול להיות שגם היום, יכול להיות שאני חבר שלו, אבל הייתי חבר טוב, והוא הסביר לי את תורת ז'בוטינסקי ואת תורת בגין. ואני, כזה, אתם יודעים, אני לא כזה – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אתה פשוט מכיר תורה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מכיר רק תורה. בדיוק. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> רק תורה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן. לא, אבל אני לא מכיר – בסדר, לא חשוב, לא חשוב. ואני היום במשבר גדול. גדעון סער חבר למנסור עבאס? גדעון סער חבר למרב מיכאלי – שבעיניי זה כבוד, אבל בעיניו? מה הוא היה אומר לי אם אני הייתי עושה את זה. חבר למרצ? פשוט לא להאמין. ונפתלי בנט זה בכלל שקרן מדופלם. פשוט אי-אפשר להאמין שבן אדם יכול לשקר כך. נופלות רקטות על מדינת ישראל, אנשים נמצאים במקלטים, אנשים נמצאים בחדרים ממוגנים, באמת, והמצב לא הכי נחמד, אם לנקוט לשון המעטה. ויוצא דובר שלו ואומר: ירדה ממשלת השמאל, ירדה מעל הפרק. ובאותו זמן, באותם ימים ולילות שהרקטות נופלות על מדינת ישראל ואנשים נמצאים במקלטים, יושב שלום שלמה עם טל גן צבי, יום ולילה, והם מכינים את ההסכם הקואליציוני שבנט אמר שהוא לא קיים, מכינים את ההסכם הקואליציוני עם כחול לבן, עם מרצ. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> גם מנסור. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> עם רע"מ, מנסור עבאס. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מנסור, מנסור. ידידו מנסור. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן. יושבים שניהם ימים ולילות, והם יוצאים החוצה לאזרחי מדינת ישראל, שחיים בפחד מהרקטות, שנוחתות גם על מרכז הארץ – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כשראש הממשלה נתניהו עסוק בניהול הלחימה, הם חופרים לו בולען. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> נכון. ואז יושבים שם, ובסוף מתברר שהכול שקר. באה גם אילת שקד ומתחסדת. היא אומרת ומסבירה שהיא רוצה ולא רוצה. מה לא רוצה? היא ובנט אותו דבר – שיקרו לאנשים ולאזרחים ולתושבים שהצביעו עבורם. שיקרו. לא היה דבר כזה בהיסטוריה שאנחנו מכירים, וזה לא משכן היושר כאן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דרך אגב, היא יותר גרועה ממנו. אני אסביר לך למה. הוא, לפחות הייתה לו מטרה להיות ראש ממשלה. היא שיקרה בלי סיבה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> על כל פנים, אני אומר לכם, זה דבר – מה הם יסבירו? מה הם יסבירו לילדים שלהם? מה? ישאלו אותם: אבא, תגיד, למה שיקרת? מה הוא יגיד – מדבר שקר תרחק? מה הוא יגיד? מה הוא יגיד לילד? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא אמר לו, דרך אגב, הוא הסביר לו: רק אני יכול לארגן 61. הוא אמר לו: אבל זה מסובך להסביר. בטלוויזיה. איך תסביר לילד בגיל שמונה שאבא שלו שקרן? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה שאני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש – אנחנו לא הרבה אנשים פה, אני רוצה שיחה אינטימית כזאת. אני לא מבין למה שיקרו לי. למה? לא עשיתי להם רע. הם ביקשו ממני להיכנס אז לקואליציה איתם יחד – נכנסתי יחד עם חבריי. ישבו ועבדו עליי והסבירו לי את החשיבות של ארץ ישראל. איך הם אומרים, איך הם יעמדו עכשיו מולי כשאני אשאל אותם מה עם ארץ ישראל? תמר זנדברג תעזור לכם בזה? מנסור עבאס יעזור לכם בנושא של ארץ ישראל? מרב מיכאלי תעזור לכם בנושא של ארץ ישראל? אני לא אומר יאיר לפיד. אפשר להגיד גם יאיר לפיד. אני לא יודע איך זה בכחול לבן, יש כאלה ויש כאלה. אבל היו 65 מנדטים שניתנו על ידי ציבור הבוחרים למפלגות הימין והדתיות. 65 מנדטים זוהי תוצאה חסרת תקדים, התושבים בישראל אמרו: זה מה שאנחנו רוצים. מה תהיה התשובה על הדבר הנורא הזה – השנאה לביבי? מה תהיה התשובה? לא היה אפשר לקחת את אותם 65 מנדטים שהציבור בישראל נתן למפלגות הימין ולמפלגות החרדיות? היינו הולכים יחד, אנחנו לא זגזגנו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה, אני סיימתי? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> ממש כך. 15 דקות עברו ביעף. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אז אני מסיים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני רוצה להגיד לך משהו. אני בטוח שמי שיוכל להשיב לך על השאלה יהיה חבר הכנסת יעקב ליצמן, שיבוא מייד אחריך. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני אהיה פרווה לעומתו. אני מסיים, אדוני היושב-ראש. אני אומר לך, מה שאני אומר, חלק אני אומר קצת בהומור וחלק אני אומר קצת באמירות כאלה, אבל תדע לך – ואני אומר את זה לכנסת – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל הכול מגיע מהלב. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – זה דבר שלא יסולח. ההתנהגות הזאת תעלה להם ביוקר. כל אלה – ניר, אני גם אומר לך: השקר הזה ששיקרתם לי, שכאילו ארץ ישראל היא הדבר הכי חשוב – שקר, שיקרתם לי כל השנים. לכם יש דברים יותר חשובים. האופורטוניזם הזה, תאוות השררה והרצון להיות אלה שעושים הכול רע לחרדים – זאת תאווה בלתי נשלטת. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת גפני. << נושא >> הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לפני חבר הכנסת ליצמן ימסור הודעה יושב-ראש ועדת הכנסת, אבל אתה יכול לעשות את צעדיך לקראת הדוכן בנחת, בשלווה. עד שתגיע הוא כבר יסיים את דבריו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> באמצע הדיון אתה נותן לו למסור הודעה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> – – – הודעה. עד שהוא יגיע, הוא – – – כן, זה מקובל. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה לא מקובל. אני לא זוכר דבר כזה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זה נאמר גם בנשיאות, אדוני. << דובר >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> באמצע דיון אני לא זוכר דבר כזה – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בנשיאות זה נאמר – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – אבל אתה ממשיך עוד פעם בדרככם. רגיל. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> טוב, תודה. << דובר_המשך >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום כי ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק הדיינים (תיקון מס' 30), התשפ"א–2021, מ/1436. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה מבין מה אתה עושה? אדוני היושב-ראש, אם אתה נותן לו להודיע איזושהי הודעה. אני חושב שאתם שרוטים לגמרי. לא אכפת לכם כלום, שום דבר. אין לכם כבוד אפילו לכנסת, גם לך. כלום. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 10) << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת ליצמן. << דובר >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> 15 דקות לרשותך. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כמה יש לי? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> 15. הן עומדות לרשותך, אתה לא חייב לנצל את כולן. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן, כן. אני רוצה להתחיל עם הסיפור של הערב. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נאפס לך ונתחיל מהתחלה. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן, בסדר. אני רוצה להתחיל עם מה שהתגלה לנו כאן הערב. הסתובבה חברת הכנסת סילמן, עידית סילמן, עם מכשיר הקלטה בכיס נגד חברי הכנסת עבור ערוץ 12, והקליטה את כל חברי הכנסת כאן, במליאה. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> היא שאלה אותי אם אני מסכים לעשות איתה דיל על הוועדה למינוי דיינים. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> היא עשתה את הדבר הזה – פשע. פשע כאן. אני וגפני הגשנו תלונה ליושב-ראש הכנסת. הוא הפסיק את זה, לשבחו ייאמר, אני אומר את זה. אבל איך מסתובבת כאן חברת כנסת, בכירה, כביכול, יושבת-ראש של כלום ולא משנה מה, ומקליטה חברי כנסת כאן למטה? אני לא יודע, יש איזו ועדה להתלונן על זה? עידית סילמן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אין כללים. הרב ליצמן, אין כללים. אין כללים. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה נורא ואיום. אני לא יודע איך אתם עוברים לסדר-היום. היא מקליטה כאן, היא הסתובבה כאן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אין כללים. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני אגיד לכם, יותר חמור – רגע, תחכה רגע. אני אגיד לך, יותר חמור: לחברי הקואליציה היא גילתה, ואז הם דיברו יפה, ואת חברי האופוזיציה היא תקפה. בושה מה שקורה כאן בכנסת. בבניין למטה אי-אפשר לדבר כבר. היושב-ראש, לזכותו ייאמר, ניגש אליה וקרא אותה לסדר. איך זה יכול להיות? זה מראה לך קודם כול על שיתוף פעולה עם התקשורת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> היא הייתה מדובבת משטרתית פעם, איתן? << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> עכשיו היא תהיה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יש לה כבר קורס. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אולי היא מחפשת ג'וב אחרי שהיא תעזוב את הכנסת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני אומר לאיתן, לא בסדר מה שעשית קודם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אז מה? יש כבוד לכנסת. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מצפה, אדוני, שגם ממך, כיושב-ראש הישיבה כרגע, וגם מכולם, כל החברים – לגנות. כל אחד שיתחיל לדבר היום לדעתי צריך לגנות את המעשה הזה, מעשה נבלה. אני לא זוכר – הייתה פעם אחת, אתה זוכר, אדוני חבר הכנסת אמסלם? מה היה פעם בכנסת, דבר אחד, שהגישו תלונה וקיבלו עונש. אני לא יודע בדיוק מה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דרך אגב, צריך להגיד ליושב-ראש שיעמיד אותה בפני ועדת האתיקה. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן, אבל אין ועדת אתיקה. לכשתהיה – בינתיים יהיו כבר בחירות. כשתהיה ועדת אתיקה, יהיו כבר בחירות. הוא מחכה עדיין לדודי ביטן. זאת הקדמה, זה לא על חשבוני. לא, אני לא אדבר הרבה – כי זה בסך הכול לשירות – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זה שייך לכולם. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן. זה לא משהו לא נורמלי? זה ממש פשע, אני לא צוחק – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא נתפס, לא נתפס. אבל האמת היא שאתם כל יום עושים פה איזה אירוע דרמטי שאני לא מעכל אותו. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, בוא נדבר עכשיו לא לעניין; לעניין דיברנו כבר. לא, כי זאת הקואליציה. מה התפקיד שלה, דודי אמסלם, מה התפקיד שלה? היא יושבת-ראש של כלום, למה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> קואליציית הקש. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> קש. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> היא לא מבינה מה התפקיד שלה. היא חושבת שהתפקיד שלה זה להקליט אותנו ולהעביר את זה לערוצים. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה מה שהיא עשתה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כן. יכול להיות שהיא מקבלת משכורת מערוץ 12. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> דפנה ליאל. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אנחנו לא יודעים. עבודה נוספת. בושה וחרפה. אין ליגה, אין רמה, אין סטייל. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, היום בערב התבשרנו על מינויים חדשים – אלי אבידר וחבריו, הוא התמנה לשר. בשבוע הבא אתם תמנו סגן שר לאלי, סגן שר לכלום, ואחר כך הוא יקבל נורבגי. סגן השר הזה גם יקבל נורבגי. בקיצור, עוד מעט כל החלק הזה יהיה נורבגי; מכאן עד שם הכול נורבגי, ואנחנו נהיה היחידים שנעבוד כאן בכנסת. ואף על פי כן, אני לא מתחלף איתם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – כשיתעייפו הנורבגים יעשו נורבגי לנורבגים. ישנו את חוק-היסוד, יעשו גם נורבגי לנורבגי, ואז יהיו להם למעלה מ-90 ח"כים בכנסת. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה המסכנות? ראש הממשלה חייב להיות חבר כנסת. הוא מסכן פשוט. צריך לעשות שגם עליו יהיה נורבגי. ראש ממשלה חלופי, וחלופי חלופי, וחלופי חלופי – עד סוף כל הדורות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> האמת היא שעושים עוול לחוק הנורבגי, כי בנורבגיה השיטה היא כזאת שברגע שנבחרת ממשלה מתוך הפרלמנט, הם אוטומטית, כל השרים, עוזבים את הפרלמנט, ונכנסים אחריהם חברי כנסת. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כולם? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן, אבל זה אוטומטי. אין שיקול דעת. פה יש שיקול דעת: אתה יכול לבחור להתפטר, אתה יכול לחזור אם אתה לא רוצה חבר כנסת כזה, אם אתה לא רוצה – – – << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> פה זה שיקול דעת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> פה יש שיקול דעת. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כל מה שכדאי, כל מה שכדאי. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל מה, שם זה מעוגן בחוקה, בקונסטיטוציה, בחוקה. זה חלק מהשיטה של הנורבגים. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> – – – בכוח מול הממשלה – – – אין שום ממשק עם השרים. לא רואים אותם, הם לא באים לפה. אתה לא רואה את שר האוצר, אתה לא רואה שרים אחרים. מכיוון שהם לא נמצאים שם – – – פה אתה ניתקת את זה. הם לא נמצאים פה, אין שום אפשרות, לא לשאול – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חבר הכנסת מקלב, גם אתה היית סגן שר בנורבגי, וגם אדוני היה שר בנורבגי. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל השיטה שם היא אינהרנטית. זה חלק מהשיטה. הפרלמנט הוא במאה אחוז תפוסה כל הזמן, במאה אחוז פרלמנט. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן, אבל אני הייתי שולח כמה אנשים כאן לנורבגי. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> שילמדו. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – – כאלה שמקליטים אותם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אחד הדברים החשובים שיש שם זה חוקה, מה שלנו אין, לצערי. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אה, אנחנו מסתדרים בלי חוקה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נו, אתה רואה? << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אף פעם לא תהיה כאן חוקה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> משנים חוקי-יסוד ככה. כשיש חוקה אי-אפשר לשנות. אולי נחשוב על זה, ליצמן, מה אתה אומר? << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן. אתה רוצה חוקה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> למה לא? << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> עשרת הדיברות זה דבר ראשון. אתה רוצה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זה הבסיס. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> היה פעם רב שבא לעיירה. רב חדש. כל רב שבא – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בדיחה? << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, זה סיפור אמיתי. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה שאני אומר אמיתי. בא רב אחד, רב חדש. לכל רב יש תקנות, הוא עושה תקנות חדשות. בא הרב הזה, ומה הוא כתב בתקנות שלו, שהוא עושה? את עשרת הדיברות. הוא אומר: כשרב עושה משהו, כולם מפחדים שהוא עושה. עשה את זה – לא תגנוב, זכור את השבת, שמור את השבת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כבד את אביך. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כבד את אביך. כאן אין כלום. שבת? הולכים על תחבורה ציבורית בשבת. לא תחמוד – להיות ראש ממשלה; לא תגנוב – הצבעות כפולות כאן. אני אספר לך מה יש כאן? זה נורא ואיום, מה שיש כאן. אין שום דיבר אחד מעשרת הדיברות שמקיימים. הממשלה הנוכחית – אנחנו עוד לא הגענו, אדוני היושב-ראש, לחוק ההסדרים. איווט ליברמן הבריון אמר: מיסים? חלילה וחס. את כל המיסים הוא מעלה בכל מיני דרכים אחרות, אבל רק במה שנוגע לחרדים. מה שנוגע לחרדים, פתאום – דרך מעונות יום, דרך כל מיני דברים אחרים. הוא לא ישבע, ורק יש לי נחמה אחת – השם ישמור, השם יעזור לנו שהקואליציה תיפול במהרה, "תעביר ממשלת הזדון מן הארץ", אנחנו מתפללים לזה עוד מעט, עוד חודש ימים, שישה שבועות. יש לי נחמה אחת: איווט ליברמן לא יכול להחזיק הרבה זמן בתפקיד. בכל השנים שלו הוא כל פעם התפטר באמצע. זה איווט ליברמן, זאת הדרך. ביום שהוא לא מקבל פתאום – קח, לא בא. אין סיבות. ברגע שהוא ירגיש עוד בחירות – חכו, הוא יברח; הוא ישאיר אתכם לבד. רציתי לדבר על עוד דבר, הנושא של הקורונה. הקורונה זה נורא ואיום, ואנחנו חייבים לעשות לחץ שכולם יקבלו את החיסונים, מי שרוצה. אדוני היושב-ראש, לא הבנתי מה קורה כאן. אמרו לנו שמקדימים את החיסונים של פייזר בכמה שבועות, ו-200,000 חיסונים הקדימו. אדוני היושב-ראש, הייתי רוצה את הקשבתך. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> סליחה. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אמרו לנו שהממשלה הצליחה – ראש הממשלה – כאילו להקדים בשבועיים-שלושה את החיסונים, ו-200,000 חיסונים, לא יודע כמה, הוא הצליח. מה שמתברר זה שמדינת ישראל רכשה מיליוני חיסונים; הם נמצאים באירופה עבורנו, אז למה לא מביאים אותם? למה לא מספקים את זה לציבור, לכל מי שרוצה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> למה? << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתה צריך להגיד לי למה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני יושב פה בדוכן היושב-ראש. מאיפה אני יודע? << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה סיפור אמיתי, אגב. ידוע לנו, נודע לנו חד-משמעית. יש חיסונים שהממשלה רכשה, והם נמצאים באירופה, שביבי עשה. מיליוני חיסונים שולמו, ולא מביאים אותם. עשו טובה, 200,000 חיסונים הקדימו בשבועיים-שלושה. למה? מה ההישג הזה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> ברשותך, אני – – – << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן, בסדר. צריך להגיד עוד פעם "אדוני היושב-ראש", או שיורידו אותי? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני פוטר אותך. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתה פוטר? אפשר לקבל את זה בכתב? << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> תראה איזה לארג'. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני רוצה בכתב, כי היום – כל דבר חושדים בנו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הכול בסדר, אנחנו נעשה חוויה מתקנת עכשיו. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> טוב. לכן, אדוני, אני אשחרר אתכם. אדוני היושב-ראש, לא היית קודם כשדיברתי. אני וגפני תפסנו מישהו שמקליט – חברת הכנסת עידית סילמן הקליטה את חברי הכנסת כאן היום אחר הצוהריים, עבור הטלוויזיה. הגשתי תלונה ליושב-ראש הכנסת; היושב-ראש הפסיק את זה. אבל איזו חוצפה שבן אדם מקליט חברי כנסת כאן במליאה, כאן למטה. בתוכו. לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו, כמובן, נתנגד לחוק. תודה רבה, והשארתי לך, אדוני, דקה וחצי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יפה, תודה לך. אני אנצל את זה כדי – – – << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לשבח את חברי הכנסת של יהדות התורה, שהם שומרים על הזמן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שנחזור לדבר בצורה גם עניינית וגם סובלנית. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אה, כן. אני שמח, אני רק מקווה שאתה לא מתכוון שגיליתי שמקליטים אותנו ועוברים על החוק, עוברים על הסדר, שזה לא לעניין. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה לך, חבר הכנסת ליצמן. אנחנו עוברים לדובר הבא – חבר הכנסת אורי מקלב. עד 15 דקות. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> מכובדי יושב-ראש הכנסת – ואם זה לא טוב, אז אדוני יושב-ראש הכנסת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, תודה לך. אני מעריך את זה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> חס וחלילה, שלא נטעה. לא נטעה בעניין הזה, מפחד שאולי יוציאו אותנו. באמת סיטואציות שאנחנו לא היינו רוצים לראות כאן בכנסת. זה לא מכבד אותנו מספיק. יש דברים שלא מכבדים, לא צריך להוסיף על זה עוד משהו. חבריי חברי הכנסת, כל לילה שאנחנו עוברים פה, אנחנו רואים כאן עוד דברים חדשים, תקדימים חדשים: הקלטות סתר בין חברי כנסת, לעבור עם מיקרופון סמוי, עם צוות שמסריט מלמעלה ועם מיקרופון אלחוטי – איפה קצת מוסר? איזה קווים אדומים אנחנו חוצים כאן כל פעם? ההידרדרות מאוד נוראה. זה לא פלא עכשיו שאנחנו גם מביאים אלינו חוקים הזויים מבחינת מי שמביא אותם. קודם כול, בכלל, תקדימים שלא היו. אני רואה את החוק הזה; החוק הזה – יש בו שלושה חלקים: החלק הראשון – חוסר אמון משווע שיש בין ראש הממשלה לראש הממשלה החלופי. ואם יש איזה עוד חשש, אז מבריגים את זה עוד קצת: אם בכל אופן יהיו בחירות ויפילו את הממשלה, אז ראש הממשלה החלופי יהיה מייד ראש הממשלה, כדי שלא – וראש הממשלה לא יוכל ללכת למקום אחר, והוא לא יכול להיות ראש ממשלה גם אם יש רוב. הכול – כל מיני דברים, ורק קרימינלים שחושבים על זה הם אלה שיכולים לחשוב איך עכשיו לעשות את זה. והכול בחקיקה, בחוק-יסוד. שום דבר לא מונע. הכול כדי לתת לממשלה הזאת את האמון, אמון, בחשדנות הבסיסית, שיוכלו בכלל לעבוד. ואחרי זה אנחנו צריכים גם לסמוך – וילדינו צריכים לסמוך – על כך שאנשים כאלה, שמקבלים את ההחלטות הקשות והגורליות, יקבלו החלטות מושכלות והחלטות עם אחריות. אבל לא זה. מה עוד הוא בא להוסיף? עוד שני סגני שרים במשרד רוה"מ. שני סגנים. בכלל, סגן במשרד רוה"מ הוא תופעה שהיא נדירה. כולם יודעים – אולי לפעמים היו מהמגזר הדרוזי. אמרו שבתוך משרד ראש הממשלה – הוא צריך את האוכלוסייה הזאת לקדם מתוך משרד רוה"מ כמשרד מתכלל. יש שינוי מהותי, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בין סגן שר במשרדים שהם משרדים ביצועיים קלאסיים, בוודאי בגדולים, ששם יש לשר הרבה מה לעשות. אני לא אתכחש לכך, אני לא אגיד שלסגן שר אין תפקיד; יש לו תפקיד חשוב, זה תלוי באמת בשר שלך, ביכולות שלך, אבל הוא בהחלט יכול לתת תחומי אחריות לסגן שלו. הוא יכול לפעול, הוא יכול לרדת לעומקם של דברים. משרד רוה"מ זה המשרד היחיד ששונה מכל המשרדים. הוא לא משרד ביצועי, הוא משרד שבעצם מתכלל את כל המשרדים. ראש הממשלה, עם הצוות שלו ועם מנכ"ל משרד רוה"מ, מעבירים את הדברים: קוראים למנכ"לים ומפעילים את הדברים, דברים שחשובים לממשלה לבצע, החלטות ממשלה; ועדת שרים כזאת, ועדת מנכ"לים. סגן שר שם – בכלל, הקשר בין ראש הממשלה לתפקיד שלו כשר, זה משהו אחר בסמכות שלו. שני סגנים זה מאוד מזכיר – אני לא יכול שלא לחזור עוד פעם על האמירה הזאת, שהייתה חצי בדיחה, על אישיות ציבורית חשובה, הוא בנה בניין עצום ולא ידעו למה הוא בונה אותו. לא ידעו בשביל מה הוא צריך כזה, מה הוא הולך לעשות שם. אז כששאלו את המזכיר שלו מה הוא הולך לעשות, הוא אמר שדבר אחד הוא יכול להגיד: אם יש מישהו שיודע להגיד לו מה הוא יעשה בחצי בניין, הוא ייתן לו את החצי השני. תגידו לי מה יכול לעשות סגן שר אחד במשרד רוה"מ, אז אני אבין עכשיו מה יש לסגן השני. אבל גם לסגן הראשון אני לא יודע. ועכשיו על זה אנחנו מוצאים. זה לא דבר שעומד בפני עצמו. זה נכלל בעוד 28 שרים שהממשלה הזאת מכילה היום, וזה מכיל את אותו מספר, 24 – אולי אני טועה באחד, לא, 24 – נורבגים. 24 נורבגים. לא היה דבר כזה. מפלגה של ארבעה יכולה לקבל שלושה נורבגים, או ודאי, מפלגה של שבעה מקבלת ארבעה נורבגים. ארבעה. רוב הסיעה מתחלפת. על מה? איפה נשמע דבר כזה? כל השולחן הזה ריק. הוא לא ריק רק עכשיו; הוא ריק גם בהצבעות, הוא ריק. אין קשר בין הממשלה לבין הכנסת. לא הפעילו מנגנון שנותן איזה כוח לכנסת מול הממשלה. שרים – מי ראה כאן את שר האוצר בכלל, בתקופה? מי ראה את שר האוצר כשדברים כל כך חשובים על הפרק? מתי נראה אותו? אין דבר כזה. שרים בכלל לא מגיעים, אין שום קשר. ולא רק זה. שר הביטחון, רוצים בקרוב לעשות גם אותו נורבגי. שרים מרכזיים שנמצאים בממשלה בכלל לא בכנסת. ולא הפעלנו מנגנון. אומרים לי: נורבגי, עושים את זה שם, ויש מנגנון שיודע לחבר ולאזן בין הדברים; אנחנו לא יודעים לעשות את זה, ולא עושים ולא רוצים לעשות, ומתעלמים מהדבר. אבל הרבה הרבה יותר חמור מכל העניין הזה – מי אלה שבאו ומביאים לנו את החוקים הנורבגיים וחוקי-יסוד? אותם אנשים שלפני כמה חודשים, בקושי שנה, עמדו מעל כל דוכן בכל הזדמנות שיש, ובכל כלי התקשורת טענו על השלטון הקודם, על ממשלת החירום הלאומית, שהייתה הרבה יותר צנועה, במספרים הרבה יותר קטנים. באו ודיברו על כך, על שחיתות שלטונית, על בזבוזי כספים, על ג'ובים ומינויים – – – בלילה, בשביל האאודי. ולא רק זה – הגדילו עוד, על 50 מטר, שני ראשי ממשלה, חלופי, עם האאודי. אותו אחד שבא היום הוא ראש הממשלה החלופי, הוא זה שבא לדבר – איך יכול אדם? יכול אדם לבוא ולבקר את השני, אבל עד איפה יש? אתה עצמך – אתה עצמך משמש כראש הממשלה החלופי. אין לאדם בושה? כשמשמיעים לו את הדברים האלה – אין קצת ערך עצמי? כבוד עצמי? אמינות של עצמי? אני לא יכול לעשות את זה, אז אני אסתפק במשהו הרבה יותר צנוע. לא. עם כל המשמעות של זה, עד הפרט האחרון, ושיהיו גם שני מנכ"לים. שני מנכ"לים, גם על זה לא מתריעים, עם כל הצוותים שיש שם. אי-אפשר להאמין שאלה רוצים להיות נציגי ציבור ושלוחי ציבור, בלי שום בושה. מה היה צריך לצפות ממנו? אחד כזה שבא ועומד מעל הדוכן, ולפני כולם מבקש מהציבור סליחה – הטעיתי אתכם, טעיתי. יש אלף ואחת נוסחאות. אני יכול לבוא אצלי – איך באים בהכנעה, לא ביהירות: באים לציבור, באים לבקש סליחה מראש הממשלה לשעבר נתניהו. באים לבקש סליחה. הדבר הכי אלמנטרי שצריך לעשות: אני באתי וביקרתי אותך, אני לוקה בכפליים. קצת יושרה, תבוא, תבקש: טעיתי, סליחה. הוא עומד, וכששואלים אותו את השאלות הנוקבות האלה – בלי למצמץ, זה לא ייאמן מה הוא עונה. מה התשובה שעונה ראש הממשלה החלופי במיוחד? גם ראש הממשלה הזה, מה שהוא אמר – מה הוא ענה? חבר הכנסת אמסלם, אתה יודע מה הוא ענה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה? ראש הממשלה בפועל, מה? << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> יש כאן אופוזיציה מופקרת. יש פה אופוזיציה מופקרת. בכנסת עכשיו, האופוזיציה שלנו היא אופוזיציה מופקרת. חכה, באיזה טיעון למדני: מכיוון שהאופוזיציה מופקרת והיא לא נותנת לשרים לעבוד, השרים לא יכולים להיות פה בלילות, אז צריך לתת להם נורבגים. איך זה? איך התירוץ הזה? אבל מה לעשות שאת ההסכם הזה הוא כבר קבע עוד לפני שהאופוזיציה קמה ותפקדה? בתוך ההסכמים הקואליציוניים יש את החוק הנורבגי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מנסור, אתם מרשים לנו להיות אופוזיציה? << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הם לא ידעו להיות כזאת אופוזיציה. עם כל הכבוד, אני לא יכול לבוא בטענה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא אמר שאנחנו אופוזיציה מופקרת, למה? כי אנחנו מדברים? אתם מרשים לנו לדבר? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> דוד, בוא נרחיב, נעשה אחדות. בואו תצטרפו לקואליציה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שאלתי אם אתם מרשים לנו לדבר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בואו תצטרפו. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ועד משפט, עוד משפט: זה לא בשביל להתפנק, זה בשביל לתפקד – יש כל מיני סיסמאות כאלה שמתחרזות ביחד, שהן נבובות ואין מאחוריהן שום אמת. מה שהקואליציה הקודמת עשתה, שהיא הייתה הרבה יותר בעייתית, הרבה יותר מורכבת – היא הייתה על יסוד הנורבגי – והיא הייתה 50%. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עזוב את הבדיחה, היינו 61, לא היה אף נורבגי; כולנו היינו פה כל לילה. מי זה השקרן הזה? הרי כל מילה שלהם זה שקר. לפיד שקרן, בדיוק אותו דבר כמו בנט. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – – כל הממשלה היא נורבגית. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אבל אתם יזמתם את זה, אתם התחלתם את זה, הנורבגי. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה זה "אתם התחלתם"? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא אנחנו. זה שקר. מי ביקש? << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא ביקרתי. אני אומר: הנורבגי בסדר. אני אומר: הנורבגי בסדר. אבל אתה אמרת: הנורבגי לא בסדר. אתה אומר לי: שחיתות שלטונית. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אורי, אני אגיד לך. אורי, תן לי לענות לו. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתה בא ואומר שזה במקום כסף לעניים, במקום המובטלים. אתה זה שאמרת: בשביל מה צריך ראש ממשלה חלופי? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בסדר, אבל זה – – – << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא אמרתי, אתה אמרת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני אגיד לך איפה הטעות שלך. מי שרצה את זה, מנסור עבאס, זה גנץ, שיושב איתכם היום. חבר שלך, גנץ, שר הביטחון. הוא רצה את הנורבגי. אנחנו בליכוד לא השתמשנו בזה, חוץ מח"כ אחד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בסדר. למה הוא עשה את זה? למה הוא עשה את זה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בגלל שגם הוא לא רצה לשבת פה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. למה הוא עשה את זה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בגלל שגם הוא רצה ללכת ב-16:00 הביתה, בדיוק כמו שלפיד רוצה, וגדעון סער רוצה ללכת עם דוד לקנות גלידה בשעה 15:00. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, דוד. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני סיפרתי כאן, אני כבר סיפרתי פה – – << יור >>היו"ר מנסור עבאס:<< יור >> אורי לא רוצה שנחליף דברים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> התחיל סיפור על – – – הוא משקר, לפיד משקר. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – שכשניסינו לעשות על שבעה חברי כנסת שלושה נורבגים, מה אבי ניסנקורן, שהוא – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תן לו, תן לו את הזמן. נעשה הפסקה ונדבר. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן. אחרי זה תוסיף לי את הדקה הזאת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> קודם סילמן הקליטה אותנו, אתה יודע? << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן, דיברנו על זה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – של ערוץ 12. אז חשבתי, אולי יכניסו את דנה ויס כנורבגית, בגלל שהיא עובדת בערוץ 12, ואותה כנורבגית, את סילמן, שתלך הביתה, קצת תסתובב. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ועכשיו מה מתברר, מה הגדילו עוד? להביא את חבר הכנסת אלי אבידר, לעשות אותו שר. על מה? על בעיות קואליציוניות נותנים עכשיו תפקיד של שר, עוד מינוי של שר. שאלו אותו בריאיון לאחת העיתונאיות – שלו, אני חושב – מה אתה תעשה דבר ראשון כשתהיה בממשלה? אני, דבר ראשון, אעשה ממשלה אחרת לגמרי בתפיסה, של שמונה-עשרה שרים – דרך אגב, בעברית אומרים "שמונה-עשר שרים"; אני מצטט: שמונה-עשרה שרים. מי שדורש ממני כל הזמן לדעת ליבה, המקצועות המרכזיים, גם לא יודע עברית ואומר "שמונה-עשרה שרים" בריאיון הזה, במקום "שמונה-עשר", עוד בא וכל הזמן מטיף לנו מוסר על ליבה ועל חוסר ידע, ולא משנה איזה הצלחות. ההשכלה הגבוהה, מי שמדבר, איזו השכלה. כל בחור ישיבה בינוני וצעיר, כלי העבודה שיש לו, באמת: כלים, החשיבה, האחריות, הרצינות – הרבה יותר גדולים. אבל בסופו של דבר, על מה הממשלה מושתתת, כולל החוקים שראינו היום? חוק הדיינים הוא חוק שמתחילתו כל לידתו והורתו בחטא. ומי הולך להיות שם? הכול בשביל אדם אחד, שזה גם לא התפקיד שלו, שחשקה נפשו בדיינות. ואני לא רוצה לדבר על ערכים, על יושר, אמון הציבור, הבטחות לציבור. שאלו למה אמרנו "להוריד כיפה"? אתה יודע, אנשים עם כיפה, יש דרישות יותר גבוהות מהם. יודעים מי אתה. יש לך ערכים? אז תוכיח את זה. הדברים האלה הם בכלל נתון. לא על ימין ולא על ארץ ישראל ולא על דברים של דת, על שום דבר. אבל אני חייב להגיד, ואתה הזכרת את זה – לא נעים להגיד, זה רק בגלל שהשעה מאוחרת – אותם שרים שרוצים למנות דיינים, איזו דוגמה אישית בחיים האישיים שלהם הם נותנים? איזו דוגמה, שרים שרוצים להיבחר למעמד של לבחור דיינים? לבחור תלמידי חכמים, לעשות את כל התהליכים, ולהשאיר את כל הכנסת כאן בלילה בגלל הצרכים האישיים? איזו דוגמה אישית לדור? מספרים על החיים האישיים, על בגידות, על דברים כאלה, שהם לפי כל נורמה, כל נורמה שלא תהיה, לא רק כאן – נורמה אחרת – נורמה לא מקובלת. להוציא את זה לעיני כל ישראל, ועוד להתפאר בזה בשביל כתבה. איך עושים דבר כזה? זאת דוגמה של שרים? אי-אפשר להאמין. יש מקומות שאני בכלל לא יכול להגיד את זה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> על זה נאמר: פני הדור כפני הכלב. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תאמין לי שגם כלבים צריכים להתבייש, עם דברים כאלה. יש גם בעלי חיים שהם צנועים יותר. שהם צנועים, ויש מה ללמוד מהצניעות שלהם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> גם מנסור מסכים איתך בסוגיה הזאת. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אלה הדברים שהם מדברים עליהם? אלה הערכים? זאת הדוגמה? זאת הדוגמה, בכלל, על כל הרמייה של הדור? תחשוב על הדור הצעיר. הם יודעים, הם קוראים על כל ההבטחות שעשו והאכזבות שיש להם, אכזבות אישיות. בדבר הזה אין גם הצלחה. הממשלה הזאת לא מתפקדת, ורואים את זה על כל צעד ושעל שלה, זה כל כך בולט. נכון שהקורונה זה דבר שהוא לעיני כל ישראל: כולם יודעים, רואים מה שנעשה בנתב"ג, רואים את הכשלים הקולוסליים, שלא האמינו באיזו מהירות אפשר לדרדר מדינה שלמה, לאילו הידבקות – ועוד לא עושים שום דבר. והיום מביאים חוק, הצעה של משרד הבריאות, שאלה שמגיעים לא צריכים בידוד, יוכלו לנסוע באוטובוס. זאת אומרת, האנשים האלה באים, הם חייבים בידוד, אבל הם לא יודעים איך להתגבר על זה – אז שהם יוכלו לנסוע ארבע שעות לאילת או ארבע שעות לקריית שמונה באוטובוס מלא. לא מגבילים אותם. אתה גם לא יודע מה הוא עושה בדרך ולא עושה בדרך. וזה בסדר. את הכול עכשיו יאפשרו, ואחרי זה, לקראת החגים – אנחנו נראה מה הם יגידו לקראת החגים. וכבר דיברנו על חוק הכשרות הזה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה ליברמן יגיד לקראת הנסיעה לאומן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. משפט אחד, אדוני. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הוא כבר אמר. הוא כבר אמר. לא ראינו פה התבטאות – אנשים באמת מודאגים. אתה יודע שאנשים לא יקבלו – בעוד כמה ימים זה סוף החודש; כל הימים האלה, בתקופה הזאת, אנשים כבר לא מקבלים כסף. הפסיקו את החל"ת, לא משלמים להם, לא מעל גיל 45 ולא לנשים הרות, גם אם הן הרבה יותר צעירות. מדברים על כשרות ומדברים על הונאה בכשרות – מפלגה שעכשיו עשרות מהם, אם לא מאות מהם, נחקרו, עשרות הואשמו. האנשים הכי קרובים לשר האוצר, האישה הכי קרובה – אני הייתי עוד בתקופה שהיא הייתה פה; להגיד שבישראל ביתנו – לעשות דבר בלי שאתה מקבל רשות? לבוא, להתעלם מכל השחיתות המרושתת הזאת, הענפה הזאת, שהייתה קשורה גם למינויים פוליטיים, לרשויות? כל הדברים האלה, שלא היו כדוגמתם, אני לא בטוח שיש עוד מדינות שהיו – – – ועל זה האנשים האלה באים, מטיחים, ויש להם עוד טענות על אחרים, על יושרה ציבורית או יושרה אחרת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, משפט סיכום. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני מסיים. ממשלה שמשילה מעצמה את השורשים שלה, את העבר שלה, ובדבר אחר דבר היא פוגעת בדברים שהיו אבן היסוד במדינה יהודית – ידענו על שבת, ידענו על הייחוס של עם ישראל, על הגרות, להיכנס בדברים כאלה? על כשרות, החמץ בפסח – את כל אלה היא משילה. אנחנו צריכים להיות מודאגים לא רק מהתפקוד הפוליטי, אלא מזכות קיומנו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה לך, חבר הכנסת אורי מקלב. יעלה ויבוא חבר הכנסת מאיר פרוש. דוד, אנחנו צריכים לסכם איתם שייתנו לנו, ככה, לנהל שיחה. ניתן להם לנוח קצת. << דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> מי זה? למי אתה מדבר? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לדוברים. כל עשר דקות, למשל, תנו לי ולדוד, על חשבונכם, כמובן, לנהל שיחה. שתנוחו קצת. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תוך כדי הדיבור שלנו? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה זה משנה’ אנחנו יכולים לדבר. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הוא מוציא אותנו מהריכוז. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> היושב-ראש, יש – – – כל הזמן שלך. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> אנחנו מוכנים שנדחה את ההצבעה בשעה. בשביל זה אנחנו נפרגן לך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> להביא לך כוס תה? סוכריות? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, הכול בסדר. אספרסו יש פה. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כל מפלגה שמתמודדת בבחירות, יש לה עקרונות. עם העקרונות האלה היא פונה לציבור הבוחרים, מנסה עם המצע שלה לומר, לספר, לבקש, לקבל תמיכה. למשל הליכוד, במרכז המצע שלו – החשיבות של ארץ ישראל, העמידה האיתנה מול תומכי טרור, מול מדינות מסייעות לטרור. בקורונה, למשל, הייתה לו סייעתא דשמיא, מבחינתנו לנתניהו איכשהו הצליח עם הדברת הנגיף הזה. בנושאי דת אנחנו יודעים שהליכוד הולך בגישה המסורתית. לא ששם מקפידים להניח תפילין רש"י ורבנו תם כל יום וכולם, אבל האג'נדה היא אג'נדה מסורתית. לעומת זאת, למשל, מה שהיה לנו פעם עם מפלגת העבודה – זה היה מחנה השלום. מחנה השלום. בשבילי, האמירה הזאת – "מחנה השלום" גם העדיפו לא להתעמת עם כאלה שהם תומכי טרור. השאירו את זה בצד. לא עשו מזה את העניין הכי חשוב, הכי מרכזי. המריבות ביניהם, בתוך מפלגת העבודה, בעצם מוטטו את כל המבנה המפלגתי. מרצ הייתה יותר שמאל ממפלגת העבודה. שם, לא הייתי אומר שנתנו גיבוי לטרור אבל הם היו הרבה פעמים מצביעים יחד עם המפלגות הערביות. אבל הם השתדלו להיות אלה שמקפידים ודורשים ומבקשים את זכויות האדם. זכויות אדם לכולם, זה היה הדגל של מרצ, ובשביל העקרונות של מרצ – מרצ הצטיינו בזה – בשביל העקרונות שהם לא ויתרו עליהם הם היו יותר שנים באופוזיציה מאשר בקואליציה. הם היו באופוזיציה, הם לא נבהלו מזה. כדי לתת תשובה לליכוד, למחנה הימין – מה אתה צוחק שם? מי מראה לך משהו? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עוד מעט. יש לי בדיחה טובה. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא עליי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, לא עליך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הוא מאבד את הריכוז שלו. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כדי לתת תשובה באה יש עתיד לעולם, והיא אמרה – היא תיתן את התשובה לכך שמפלגת העבודה מתפרקת, היא זו שמביאה את המחנה האלטרנטיבי לליכוד, היא תשמור על ניקיון כפיים, שם לא יהיו מריבות. לכן לפיד גם דאג שלא יהיו אצלו לא מפלגה, לא מוסדות; הוא הקובע, כדי שלא יהיו כל הבעיות האלו. הוא רצה גם – כדי למשוך קולות מאלה שתומכים בנציגים שהם נקיי כפיים, הוא התחייב – הוא התחייב שהוא ייתן תשובה מדינית לליכוד; הוא ייתן תשובה בנושא זכויות האדם; הוא ייתן תשובה בנושא של נציגות נקיית כפיים. לכן לפיד, כדי לבנות מחנה מול הליכוד, הוא התחייב: אני, כשאני אקים ממשלה, הממשלה תהיה רק 18 שרים. הממשלה שלו. הוא גם התחייב שאצלו, אם הוא יהיה ראש ממשלה, לא יהיה מושג כזה חוק נורבגי – הוא קרא לזה "חוק הג'ובים". לא יהיה חוק נורבגי. הס מלהזכיר את המושג הזה, נורבגי. מאן דכר שמיה. אתה יודע מה זה "מאן דכר שמיה"? אסור להזכיר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. תסביר לנו. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אסור להזכיר. בלשון ארמית אומרים "מאן דכר שמיה" – דכר זה להזכיר; מאן – מי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מאן דכר – – – << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אסור להזכיר את השם הזה, נורבגי. ככה היה אצל לפיד. אנחנו יודעים שלנתניהו היו יותר מ-18 שרים. אצל נתניהו גם היה חוק נורבגי. העניין הוא שנתניהו לא התחייב שאצלו לא יהיו יותר מ-18 שרים. הוא לא התחייב. הלך לבחירות ואף פעם לא התחייב שלא יהיו לו יותר מ-18 שרים. נתניהו גם לא התחייב שהוא לא יעשה חוק נורבגי, וללפיד היה מותר לגחך על החוק הנורבגי עם הג'ובים. האזרח שצופה בנו עכשיו אומר לעצמו: מה רע בלפיד? נתניהו – היו לו 25-24 שרים, וללפיד יש 25-24 שרים, או יותר, אולי, אני אפילו כבר לא סופר מה שיש לו; לנתניהו היה נורבגי וגם ללפיד היה נורבגי. ככה האזרח הפשוט יכול לחשוב, כשהוא לא עושה בדיוק את החשבון, כאשר הוא לא לוקח על עצמו את כל השקלא וטריא, מה שהיה עד היום; אבל אתם, הצופים בנו עכשיו, תדעו שיש הבדל גדול מאוד בין מה שנתניהו כראש ממשלה פעל לבין לפיד. אמרתי קודם: נתניהו מעולם לא התחייב שהוא לא יעשה ממשלה של יותר מ-18 שרים. ניפח – ניפח; עולה יותר כסף – עולה יותר כסף. הוא לא התחייב שהוא לא יעשה את זה. לפיד, בבסיס שלו – הקולות שלו הם מכאלה שהאמינו לו שהוא ישמור על הקופה הציבורית, הוא לא יעשה ממשלה שיהיו בה יותר מאשר 18 שרים, הוא לא יהיה ראש הממשלה הזה שבו יהיה חוק נורבגי. מי מדבר על חוק נורבגי מנופח? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני מקבל הרבה סמ"סים על זה שאתה מדבר עכשיו, מליכודניקים. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ליכודניקים? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה רואה? << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ותראו מה שקרה. מה קרה, אזרחים יקרים? לפיד התהדר שהוא יהיה אדם עם ניקיון כפיים; לפיד התחייב שיהיו רק 18 שרים, הוא לא יהיה בזבזן כזה כמו נתניהו. ומה קרה? לפיד התחייב גם שהוא לא יעשה חוק נורבגי. מה מביאים לנו הלילה הזה? מהו הנושא הלילה? חוק-יסוד: הממשלה. זה כבר היה צריך להידון לפני שבועיים אבל הממשלה לא יכלה להביא את זה, מכיוון שלחוק-יסוד בנושא ממשלה צריך 61 חברים, והרי כל העניינים עוד לא היו מסודרים. לכן אתם שומעים היום שאבידר יקבל שר, ואתם שומעים שסידרו את העניין עם מרצ, ויאיר גולן יהיה סגן שר הכלום. ככה אתם שומעים את העניינים האלה. למה? כי חייבים לגייס 61 חברים. ומה הממשלה של לפיד מביאה לנו היום? מה היא מביאה? התנהלות על דרך בלי ניקיון כפיים; ממשלה עם 25 שרים, והם מבטיחים לנו: עוד היד הנטויה – יהיו עוד; ממשלה עם חוק נורבגי מנופח. אזרח יקר, תבין מה שקורה פה. אנחנו הערב, הלילה, פה, מכיוון שלפיד כח'ליפה מביא לפה חוק-יסוד: הממשלה, שיהיו בו כמה שרים שהוא רוצה – 18, 23, 25. כמה אנחנו היום? יש כבר 29? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> 29. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> 28 – – – << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> 28 שרים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אנחנו בדרך ל-29. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> 28 זה "כח". ללפיד יש כוח, 28 שרים. כמה נורבגים יש היום? בערך 30, אתה אומר? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עוד מעט 30. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> עוד מעט 30. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה 28 בלי אבידר. אבידר יהיה 29. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לכן, צופים יקרים – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כמה שרים צריכים עוד כדי שיעברו את ממשלת נתניהו-גנץ? << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> עברו כבר מזמן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> למה? לא. היו 36, לא? << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> לא היו אף פעם 36. לא היו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כמה היו? << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> היו 31, 32. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> על כמה חברי כנסת? << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> אף אחד לא התחייב – – – << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> על כמה חברי כנסת? היו 74 חברי כנסת, 80 חברי כנסת. על מה אתה מדבר פה? 62 חברי כנסת במקסימום. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לכמה הגיעו שם? << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> 32. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בטוח? אנחנו נבדוק את זה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> 34, אבל מנסור, אתה יודע – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> 34, אז יש להם עוד – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שנייה. אבל אתה יודע, זה הולך מפתח לשר, לאחד. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> דודי, אתה זוכר. כמה היו? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע שיש הבדל בין כמעט 80 לבין 50. דרך אגב – – – בשרים. הם מתחלקים 56 חבר'ה, יענו, אחד לשניים. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> יחי ההבדל הקטן. היה הבדל קטן? הבדל גדול, גדול מאוד. איך היה אומר פריג'? גדול. ניצחון גדול. יחי ההבדל הגדול בין לפיד לנתניהו. לפיד היה גדול הלוחמים נגד הדתיים היהודים, ולפיד הוא המחבק הגדול של נציגי מועצת השורא. איך אני מכבד אותך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. תודה. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מרצ בשלטי חוצות – מרצ, מרצ – מרצ בשלטי חוצות היו כותבים: כאן זה לא איראן. נגד מי התכוונתם? נגד ש"ס, נגד יהדות התורה. מרצ היום – מה שהשורא יגידו, ככה עושים. עומד פה אדוני היושב-ראש, עם העיניים הוא מראה לאלקין: לא ילך לך הקנביס היום – אין קנביס. הבדל קטן? הבדל גדול. ניצחון גדול. על זה אנחנו בוכים הלילה, שאתם עושים את הפוליטיקה. אנחנו יודעים שפוליטיקה זה לא הדבר הכי מכובד בהתעסקות – כן, פוליטיקאים, אבל מה אתם עושים? עומד האדם, ח'ליפה – עוד מעט הוא יהיה ראש ממשלה, אבל כל ההטבות שיש לראש ממשלה יש לו כבר: יש לו סגן שר אצלו במשרד, יש לו מנכ"ל, בנפרד לסגן השר הזה – כל ההטבות שיש לראש ממשלה יש כבר ללפיד. והוא, שהתחייב, ובגלל זה הוא קיבל קולות של מפלגת העבודה בעבר, של מרצ, שהיא כמעט לא עברה את אחוז החסימה, הוא לקח קולות מהם, כי הם, ניקיון כפיים – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> צדיק. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – הם הצדיקים. הוא מראה לכולם שאפשר לשקר. מלכתחילה לשקר. זה מה שכואב, ואנחנו צריכים להיות פה הלילה ולהתעסק עם מה שלפיד רוצה, כי ככה הוא רוצה, כי לית דין ולית דיין. אז זה לא דומה לכישלון הממשלה הזאת עם נושא הקורונה. מסכנים, קיבלו מדינה כשלא היו חולים בכלל. אז אתה יכול לומר: תשמע, לא יודע מה, בא זן דלתא, הודו, לא יודע מה – דחפו פה כמה חולים. מה "דחפו כמה חולים"? אם זה היה קורה לנתניהו, הרי הוא היה מוציא חוברת שלישית; ספר שלישי הוא היה מוציא, בנט. אבל קורה כישלון. זה לא דומה לכישלון בהתנהלות של רוסיה עם סוריה. הוא עושה בסוריה – זה לא פשוט, אבל אתה יכול להגיד: תשמע, רוסיה החליטה שהיא לוקחת את עצמה בידיים, היא לא תיתן שישראל במסגרת ארצות הברית תשתלט על כל המזרח התיכון. אז קורה. זה היה יכול לקרות גם לנתניהו. זה לא דומה לשינויים שמסתמנים במדיניות של ארצות הברית כלפי ישראל. לא, ממש לא. זה היה יכול לקרות גם לנתניהו. לנתניהו היה את טראמפ, היום יש ביידן. הפניית עורף להתחייבויות זה הסמל המרכזי של בנט ולפיד. זה מה שאני רוצה לומר לחברים ולצופים. אתם הצופים תדעו, זה לא שיש כישלון כזה, מעידה כזאת. איך עמר בר לב מייד מגיב? לא צריך את ההגנה של ארצות הברית על רמת הגולן. כל שטות – וזה על העניין של האנטישמים – בכל הדברים האלה אפשר לומר: אתה יודע מה, הם עוד לא מנוסים. הבנתי שהיה גם איזה משבר באיחוד האמירויות, כי הוא לא ידע באנגלית לבטא את עצמו נכון. הינה כישלונות שאפשר להבין, אבל דברים מרכזיים שבגינם אתה נבחרת – אתה התחייבת, אתה, בנט, אמרת לציבור שאתה לא תהיה עם לפיד בממשלה, אתה עשר מעלות ימינה יותר; אתה, לפיד, כשהתחייבת, אמרת: אני אראה לכם שיש ממשלה בלי ג'ובים. כך לרמות את העם בישראל? כך לשקר? למה הם עושים את הנורבגי הזה? כל השרים האלה מתביישים להיכנס לפה. אילת שקד – כאילו הם אשמים, לא אני, סוחבים אותי. מתביישת להיכנס לפה. בנט מתבייש. בנט מחפש דרך לא להיות פה. מתי הוא בא לפה? שולחן מלא? אף פעם לא באים לפה. לא שב-02:00 הם פה, הם אף פעם לא פה. למה? הם מתביישים. הם הורידו את הפוליטיקה לדיוטה התחתונה שבתחתונה. בושה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת מאיר פרוש. חבר הכנסת יעקב אשר. הוא אחרי 02:00 ממש במיטבו. במיטבו אחרי 02:00. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא רגיל לעשות תיקון חצות הרבה שנים. << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> חזק וברוך. תגידו קדיש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> רק 15 דקות יש לך, יעקב. << דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> אני מקווה שאדוני היושב-ראש יוסיף לי עוד דקה אחר כך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יאללה, בסדר. הינה, 15 דקות. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, דודי, כל הכבוד לך, עומד על המשמר, "הינה לא ינום ולא יישן" – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הדובר צריך לראות מישהו בעין. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל זה לא "מישהו" – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שתהיה אינטראקציה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – זה לראות את דודי, עם הלב הרחב, עם החיוך. לא תכננתי לומר את זה, אבל אי-אפשר להשוות בין האנשים שניהלו פה את הקואליציה בפעמים הקודמות לבין מה שקורה היום. עזוב את הסיפור הזה עם הקלטות הסתר שעשו פה היום. לא סתם הקלטות סתר, אלא באו לראשי מפלגות, כביכול להראות שבאים עם הסכם פשרה, אתה מבין? בואו נסתדר על הדיינים, נעשה ככה, נעשה ככה, חיכו להוציא איזשהו משפט, כדי שהיא תוכל להגיד – היושבת-ראש המוצלחת של הקואליציה – שתוכל להגיד – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> האישה הדגולה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל פה היו אנשים – דודי אמסלם, דוד ביטן, מיקי זוהר – היו אנשים של מילה. יכול להיות שמדי פעם פישלו. יכול להיות שפעם הייתה איזו הצבעה שהם סגרו משהו עם ימינה, ואתה התרגזת, אבל ידעת שיש אנשים עם מילה. דוד ביטן נתן מילה כיושב-ראש קואליציה, גם אם הוא היה חוטף על הראש בסוף – "למה הסכמת?" "למה זה?" – על זה הוא עמד. יחי ההבדל הקטן. אלה הבדלים גדולים, תדע לך, כי הכול בסוף בנוי פה על כללי משחק, על אינטראקציה בין אנשים. עזוב, הדעות של כולם פה מעורבבות ושונות והכול, אבל בסוף זה אינטראקציה, אם יש לך את הבסיס. פה הכול שקרי, באמת שקרי. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> היה להם מחדל בשבוע שעבר, בהצבעה של בן גביר על ועדת החקירה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה שקר? זה שקר לעומת השקרים פה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. זה משהו משמעותי מאוד. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא. זה לא שקר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה המחדל? מה המחדל? << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה המחדל? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני עמדתי שם – – – << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בן גביר החליף את רע"מ בשמירה על דברים שרע"מ הייתה צריכה לעשות, אבל לא עשית כי אתה חייב בהסכם קואליציוני. אז בא בן גביר – תראה איזה איחוד. אתם מדברים על איחוד; קראת קודם, אדוני היושב-ראש, לאיחוד. בן גביר בא להצביע במקומך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> והוא הצביע. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הצביע, לא הצביע – יש מחלוקת בין מזכירת הכנסת – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. הוא הצביע. שלוש פעמים סמוטריץ' קורא לו. שלוש פעמים: כן, כן, בעד, בעד. אחר כך שינו את זה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל אם בן גביר בא לכסות – מה שנקרא לעזור לך – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, הוא לא עוזר לי. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא. למה? אם לא היה לך הסכם, היית מצביע כמו שהצבעת? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. אבל יש לנו ועדה מיוחדת לענייני החברה הערבית, לפשיעה ולאלימות. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן, אבל אני שואל אותך. יש דברים דקלרטיביים. כשבאים ומדברים על ועדת חקירה, על נושאים כאלה, קשה לך. אמר בן גביר: אם קשה למנסור עבאס, אם קשה לו, אני אבוא להחליף אותו. תראה איזו אחדות, איזו אחדות עוד יכולה להיות במדינה. אבל אני רוצה לדבר איתך, אדוני היושב-ראש, באמת לנסות להסביר לך למה אנחנו כל כך כאובים. אנחנו – אני מדבר על הנציגות הדתית, החרדית, האמיתית – מה כואב לנו? מה אנחנו כל כך קופצים שפוגעים בהלכה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> למרות שאתה חצית את הקווים היום, היושב-ראש. אתה הרי מוסלמי אדוק, דתי. אנחנו אף פעם לא התערבנו בסוגיות מוסלמיות. אף פעם. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה פעם ראשונה – – – << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בקאדים. אנחנו צריכים לשנות את החוק. בקאדים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה פעם ראשונה הצבעת – אנחנו נשנה לך את הקאדים, אל תדאג, זה יקרה בגללך. אני מכבד את המוסלמים, אבל בגלל מה שעשית היום, אנחנו נשנה את זה כשאנחנו נגיע. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כבר שינו את זה, דוד. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא. נשנה שרק היהודים יקבעו מי יהיו קאדים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נסביר את זה. נסביר את זה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ואז אני אסביר לך – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בכל הוועדות של בחירת קאדים וקאדי מד'הב ודיינים, יש שני נציגים לכנסת, מלבד בחירת הקאדי של המוסלמים, שיש שלושה. לפחות שניים מוסלמים צריכים להיות, והוסיפו אחד שיהיה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל מה, מה שהוסיפו, שינו, עכשיו נבוא עם משהו יותר טוב – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אז עכשיו נביא שלושה יהודים בלי מוסלמים. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – ונגיד שחייבים שני יהודים שיפקחו על זה – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אנחנו נקבע מי יהיו הקאדים. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – ושיהיו נשים, שתי נשים לפחות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שתי נשים וגבר אחד. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ככה עושים לנו. ככה עושים לנו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ואף אחד מהם, דרך אגב, לא יהיה מוסלמי. מה תגיד? תגיד לי אז: אתה עשית. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תאר לעצמך שנפתח את הדלת שיהיה למשל ערבי מוסלמי בוועדה לבחירת דיינים. זה הגיוני? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה רוצה שיהיה דיין מוסלמי? << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> עזוב הגיוני. אני שואל אותך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני שואל אותך, למה אתה נותן יד? << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מנסור, תקשיב. ומה שעושים עכשיו זה הגיוני? כדי להכניס את אלקין הולכים ותופסים שוויון בין נשים לגברים – שהוא ערך, כן? זה ערך; יש כאלה שרואים את זה אפילו – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בסדר. אז אם – – – << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתה בתוך זה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> למה אתה מתערב ליהודים? למה אתה מתערב בדת היהודית? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. חס וחלילה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אנחנו בארבע עיניים, אף אחד לא רואה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה, למה אתה מתערב בדת היהודית? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חס וחלילה, לא מתערבים, דוד. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הינה, התערבת עכשיו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. לא. לא. זו לא התערבות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אל תגיד לי לא. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> זה יכול להיות לטובתך בעוד – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני לא עשיתי כלום. מה פתאום. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתה לא תרצה שאני אקבע לך דברים ואני אגיד לך שזה לטובתך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הרי אם אתה לא נותן להם יד – – – << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תגיד לי: אל תיתן לי לדאוג לטובתי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יעקב, הרי אם אתה לא נותן להם יד, נשאר המצב כמו שהוא, כמו שהיה אוריגינל 70 שנה. כך עוד לא פוגעים באף דיין. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> דוד, יעקב. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אבל אתה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הליכוד תמך אז בחוק של גיוס הבנות – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> נתן לך את זה גם. תגיד: הליכוד גם אמר לי את זה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> – – אנחנו הורדנו את זה מסדר-היום. נכון או לא? << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נכון או לא? << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> נכון, ומה אתה אומר עכשיו? אתה אומר דבר אחד: אנחנו, הציבור החרדי, הנציגות החרדית, והנציגות הערבית – שונים. לא היה לנו אף פעם הסכם כתוב, לא היינו אף פעם קואליציה. אנחנו יודעים שאתם צריכים לדאוג לאינטרס של הציבור שלכם, אנחנו דואגים לאינטרסים של הציבור שלנו, וכלל הציבור. יש הרבה הבדלי גישות. הרבה. אבל ידענו דבר אחד, שבנושאי דת ודברים כאלה, אנחנו לא בוחשים. אנחנו אלה שעצרנו את חוק המואזין – הליכוד, לא רק הליכוד, אלא גם בנט וכל החבורה שלו, וליברמן. עונש מוות למחבלים, אנחנו עצרנו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דרך אגב, למה שלא נעלה את חוק המואזין בפעם הבאה? בגללך. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אנחנו עצרנו. אנחנו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דרך אגב, אני תמיד הייתי בעמדה לכבד את הדת של האסלאם, תמיד. לא מתערב. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני אומר: עזוב. אז הוא ליכוד – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה פעם ראשונה, אתה, כמוסלמי דתי, לא חילוני, באת והתערבת לנו היום מי יהיו הדיינים הדתיים שלנו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חס וחלילה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אוקיי, דודי, אני רוצה רגע להשלים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה מה שעשית. לא חס וחלילה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תיתן לי עוד כמה דקות, כי גם אתה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה מה שעשית הלכה למעשה. למה? אלקין הפחיד אותך? << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך למה זה מרגיז אותנו. אני אגיד לך את האמת. הרי אנחנו נמצאים פה בארץ, אתם מרגישים שאנחנו כובש, נכון? הציבור הערבי – לפחות האג'נדה הפלסטינית באה ואומרת שבאנו לפה, הוצאנו אתכם מכל מיני ערים, חיפה ועכו ויפו, ופה ושם. מה הזכות המוסרית שלנו, האמיתית, בעצם? אם לא, אנחנו באמת סתם עם כובש. למה באנו לפה, שיגענו אתכם? כמה שנים הערבים נמצאים פה בארץ? הרבה שנים, נכון. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> יפה. באו היהודים ואמרו: אנחנו היינו קודם. מאיפה הם לקחו את זה? מאיפה? הם לקחו את זה מהתורה. התורה זה ספר, זה לא רק עמוד אחד, טאבו. הזכות המוסרית שלנו להיות פה – ובסוף להגיע להבנות כאלה ואחרות – אבל להיות כאן, ולהציק לכם, כביכול, הזכות הזאת מגיעה בגלל האמונה שלנו, בגלל התורה שלנו. התורה שלנו היא לא סתם ספר, היא לא סתם חוברת. היא משהו רחב יותר. אני זוכר פעם נאום – זחאלקה היה מהמפלגה שלך? מרע"מ? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, בל"ד. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בל"ד, סליחה. אני זוכר פעם את זחאלקה. אתה זוכר שהיה פה פעם נאום: היינו קודם, היינו אחר כך? ביבי ענה לו וכו'. אבל דיבר זחאלקה באיזה מקום והוא אמר: תקשיב, כשאני רואה את האנשים הדתיים, החרדים, ששומרים על התורה כמו שהיא, 5,000 שנה בערך, שומרים עליה, אני יכול להבין אותם, אבל באים לפה אנשים שבאים ואומרים: הארץ שלנו, ואתם – קישטה. למה? הם אומרים, הקדוש ברוך הוא הבטיח לנו; אבל הקדוש ברוך הוא גם ביקש ממך כמה דברים לעשות, הוא לא נותן מתנות סתם. הוא ביקש לשמור על השבת, הוא ביקש לשמור על מצוות ארץ ישראל, הוא ביקש שהייחוס היהודי יישאר אמיתי, ולא כל אחד יכול להיות פתאום יהודי – מועדון אקסקלוסיבי. הוא ביקש הרבה דברים. אז באים לפה אנשים, חלקם אלופים בצבא, חלקם אנשים שיש לכם חשבון פתוח איתם, אבל הם באים לא ביושר. הם באים לא ביושר. לכן, מה שמרגיז אותנו הוא שאנחנו יודעים שהקיום שלנו, כעם שכל כך הרבה שנים נרדף וחזר לארץ הזאת, וכמה מלחמות עקובות מדם היו פה – אז כשאתה מנהל מלחמה עקובה מדם על ערך, על דבר שאתה יודע שהוא שלך, זה בגלל שאתה מאמין בכל מה שהקדוש ברוך הוא אמר, לא רק במה שטוב לך. אז כשבאים אנשים וזורקים את כל ההלכה ואת כל ספר הספרים, את כל התורה, את השבת ואת כל המצוות והכול, אבל באים ואומרים דבר אחד: בעמ' 17 כתוב: הארץ שלנו, זהו – זה מה שמרגיז אותנו. זה מה שמרגיז אותנו, כי אנחנו יודעים שזה הקיום שלנו כאן. כי אם לא, אנחנו גזלנים. איך אומר רש"י, חמסנים אתם יגידו לכם. מה הגעתם לפה? רש"י אומר את זה. מתי רש"י כתב את זה? לא בקדנציה הקודמת. אם אתה לא בא עם הזכות של תורה, עם הזכות של אמונה, עם הזכות של ההיסטוריה – מה קרה? מה? למה פה? תיקח באיזה מקום, באוגנדה, שיפתחו באוגנדה מדינה. אז הצביעות הזאת היא שמכעיסה אותנו. אני לא רוצה לדבר עכשיו – תכננתי לדבר הרבה על מערכת השקרים. אתה יודע, הכול בנוי פה על שקר. אבל אתה יודע, הגמרא אומרת בארמית: "קושטא קאי, שיקרא לא קאי". קושטא – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תראה איך מלמדים אותך גמרא. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> קושטא – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> קושטא – מה זה? << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> קושטא זה אמת. קושטא קאי. קושטא קיימת. אמת זה דבר יציב וקיים. שקר, "שיקרא לא קאי". << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> דודי, תשמע דבר תורה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תקשיב. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בסוף הוא ידע גמרא. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> "שיקרא לא קאי" – שקר לא עומד. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> הוא יודע מהסורים. הסורים – האשורים – מדברים בארמית. משם הוא יודע ארמית. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> פרוש קודם תרגם לו מארמית. תרגם לו. עכשיו אתה מתרגם לו משפט אחר. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל אנחנו לא נגייר אותו. אין לנו מצווה לגייר אנשים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בסוף עוד תלמד גמרא. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> איש באמונתו יחיה. אבל האמירה הזאת של הגמרא, גם המילה "שקר" – נתחיל באמת: אמת זה אל"ף, יש לה שתי רגליים למטה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מ"ם, יש לה רגל ככה למטה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בסיס, כן. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תי"ו, יש לה שתי רגליים ועוד צ'ופצ'יק שמחזיק אותה. שקר זה שי"ן, ככה, קו"ף זה על הרגל ורי"ש זה על הרגל. זה על רגל אחת. השקר כולו עומד על רגל אחת. ואתה יודע מי הרגל האחת של השקר הגדול הזה פה? כבודו. כבוד היושב-ראש. כל השקר שלהם – אין להם השקפת עולם, אין להם הערכה למסורת, פעם זה חרדים, מחר זה ערבים. אותו ליברמן, שלא היה מוכן להגיד לך שלום מעולם – שלום הוא לא היה מוכן לומר לך, לשבת ליד חברים מהמפלגה שלך הוא לא היה מוכן, הוא אמר שאתם גיס חמישי וצריך לזרוק אתכם לכל הרוחות. זה שקר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דרך אגב, שמת לב שכשישבתם לשולחן, השמינייה, ואתה היית המזרחי היחיד – אתה היית בצד אחד והוא בצד השני, שלא יתפסו בקומפלט קרוב. מרחק. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, זו קונסטרוקציה של שקר. אנחנו רואים את זה. אמר ליברמן בתור שר אוצר – בואו נעזוב אותו עכשיו בעניין חרדים. שר אוצר, מה הוא אמר? לא יהיו העלאות מיסים. אנחנו רואים עכשיו שתחת שמות כאלה ואחרים המדיניות הממשלתית היא שמאל כלכלי על מלא. איפה הסוציאליסטי? אני אגיד לך איפה. קח את המיסוי שעכשיו עושים בגלל כדור הארץ, כביכול, על נושא של חד-פעמי, כשאתה יודע שמשפחות עם הרבה ילדים, משפחות עניות, מזה הם חיים. מזה הם חיים. קח עכשיו את הנושא שנמצא גם בחוק ההסדרים על שתייה ממותקת, בגלל הסוכר – רוצים לשמור שלא נהיה שמנים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, אולי הם רוצים את טובתנו. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מאוד רוצים את טובתנו. בוא'נה, אתה נהיית – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ומה עם השוקולד? << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הוא נהיה. הוא נהיה. הוא נהיה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ומה עם הוופלים? לא יותר מס? ואיפה העוגות של אוסם? תגיד לי אתה. איפה הבואנו? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יאללה, יעקב. משפט אחרון. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אכפת לו רק מהקולה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הוא נהיה סנגור. עכשיו תקשיב דבר אחד, שתבין, שתייה ממותקת – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. אמרתי "אולי", "אולי". אני מנסה לחשוב למה התכוון המשורר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אה, היושב-ראש. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> שתייה ממותקת – משפחות של עשרה ילדים אצלכם, עשרה ילדים אצלנו, זה הרבה כסף. זה הרבה כסף, זה מיסוי. האוצר עושה את זה רק בשביל כסף, לא שום דבר. הם עוטפים. הוא אמר: לא יהיו העלאות מיסים, אבל הוא אומר: בוא נמצא טריק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע מה, אם אתה רוצה לקחת רעיון טוב, תגיד לו: אני הולך איתך על הקולה, תוריד את הדיאט קולה במחיר. תשאיר את הכסף שם. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אפילו הדיאט קולה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שיוריד את הדיאט קולה, בבקשה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מחר גם לבמבה יעלו את הכסף. יעלו את כל המוצרים הבסיסיים. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך דבר אחד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, משפט אחרון. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר לך דבר אחד: יש פה קונסטרוקציה של שקר. אני לא מבקש ממך שום דבר, אבל אני רוצה שתבין דבר אחד: אותנו לא יקנו ולא קנו אף פעם. אנחנו לא נוותר על השבת ולא נוותר על הגיור, גם אם נקבל לא 53 מיליארד – 106 מיליארד. לא נוותר על זה, אתה יודע למה? כי אנחנו אנשים אמיתיים, אנחנו לא גזלנים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא קשור. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תן לי לסיים משפט. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אבל תשאל אותו. תשאל אותו: אתה תוותר על צום רמדאן בשביל 100 מיליארד? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יפה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא. אז אנחנו לא נוותר על השבת בשביל 200 מיליארד, ואנחנו לא נוותר על הגיור בשביל 300 מיליארד, ולא נוותר על הדברים האלה, כי יש פה עם. אנחנו לא גזלנים. לא סתם באו לפה להציק לערבים שחיו פה. עשו את זה רק בגלל דבר אחד: מכוח ההבטחה האלוקית ומכוח התורה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כשזורקים – תן לי משפט אחרון. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כשזורקים את התורה, כשזורקים את ההלכה, כשזורקים את האמונה – אלו רמאים, שקרים וגזלנים, אבל אתה השפיץ שעליו הם עומדים, וכשזה יקרוס, אתה עלול להיות בפנים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> על החבל. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> חומר למחשבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת יעקב אשר. יעלה ויבוא חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. אנחנו צריכים לשמור על הזמן, למה? כי ב-05:15 יעלה דוד אמסלם לדבר, ואני אמסור את ההגה ב-05:30. אני רוצה לשמוע את חצי השעה שלו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה שומע אותי, אדוני? מנסור. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, אבל החפיפה בינינו היא רק עשר דקות. אתה תעלה ב-05:15, ואני אמסור את הניהול ב-05:30, אלא אם היושב-ראש – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אל תעיר אותו, תן לו לישון. תגיד לו עד 06:00, ב-06:00 שיבוא. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני ישבתי איתך כל הלילה, לא עזבתי אותך דקה. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> רבי דוד, אתה מייצג עכשיו 120 חברי כנסת פה, וזה כבוד לי. חבל לי לבזבז את רבע השעה בשעה 03:00 ולחזור על דברים שכולם יודעים, אז אני רק אפתח בכמה מהדקות הראשונות את הבעיות של עכשיו, ונעבור למהות היותר-עמוקה. בכותרת אני רוצה להגיד שכל הדברים שלי רוצים להביא ביסוס מדברי הנביא שאין מדינה יהודית בלי תורה ואין עם יהודי בלי תורה, כי התורה וישראל וקודשא בריך הוא – חד הם, אי-אפשר להפריד את זה. אבל בכל זאת אנחנו עוסקים פה במדינה ומשכיחים כל הזמן את העניין הזה שיש פה עניין של בורא עולם שבחר בעם ישראל ונתן תורה לעם ישראל ולכל האומות גם – כל מוסר הנביאים זה לכל העולם – כדי שאנחנו נתנהג לפי זה. את זה כבר משכיחים לגמרי, עוסקים כל הזמן בפרטים הקטנים, עד כדי כך מי יהיה חבר באיזו ועדה. אבל בואו ניקח נושא כמו קורונה. מישהו קם ואומר: הבה נתפלל לקדוש ברוך הוא כדי שיסיר מאיתנו את המגפה, שזה הדבר העיקרי שעוזר? זה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו חיסונים, זה שבנימין נתניהו זכה להיות השליח להביא את החיסונים האלה – את זה אף אחד לא יכול לקחת ממנו – זה לא בא לבד, זה לא בא סתם, זה בא מהרבה תפילות ישראל. אבל כאשר הייתה התקופה הקשה של הקורונה, אדוני היושב-ראש, ראינו את השקר ואת הרשעות ואת הפיכת האדם לחיה כאשר באה מגפה, כאשר באה מלחמה, כאשר בא מצור ואפשר לשלוט באנשים אחרים. אני רוצה להגיד לכם, כשהייתי בארצות הברית בפעם הראשונה אחרי נפילת מגדלי התאומים והתחילו כל הגזרות על האזרחים, כל הבידוקים הביטחוניים בשם הביטחון, בשם הביטחון, אותה אמריקה, שכל כך הרבה דיברה על חופש האזרח, על זכויות האדם, על כבוד האדם, על חירותו – פתאום הכול התבטל, כל פקיד נהיה עריץ, כל שוטר היה שליט, וכזאת אלימות הייתה אז, עצבנות כזאת – הכול בשם מיגור הטרור. אני לא רוצה להיכנס לכל המערכות הכלכליות שניצלו את העניין הזה שכאילו מעבירים כספים לטרור כדי שהבנקים והשלטונות יוכלו לשלוט על כל הכספים של האנשים כדי למנוע כספי טרור. אבל פה בארץ בעניין של הקורונה ראינו מהרגע הראשון שיש פערים עצומים. אזרח א', מותר לו להפגין ליד ראש הממשלה, בגלל שזה ראש הממשלה נתניהו. אני לא נכנס עכשיו לצד הפוליטי של הדבר, אבל יש מצב שיש אנשים שמותר להם לעשות הכול. סעודות עשו שם, המונים. באותה שעה הלכו שוטרים אלימים, שקיבלו עידוד מהתקשורת האלימה להיכנס לבתי כנסת ולהוציא – סליחה, למשוך – אנשים החוצה, ואפילו לזרוק פצצת הלם על איזו ילדה קטנה במאה שערים, כי צריכים לשמור על החוק. בפארקים ראו שאנשים אלה – לא עושים להם שום דבר, הם הולכים בלי מסכות. למה אתה לא עושה לו דוח ולמשפחה הזאת אתה עושה דוח? כי הוא עישן סיגריה. אז הוא אומר: גם אני מעשן סיגריה. לא, אתה הוצאת את הסיגריה מאוחר מדי. רוע שאי-אפשר לתאר. סגרים – אני זעקתי פה מעל במת הכנסת כשאפילו החרדים חשבו שסגרים זה משהו שמועיל; אני אמרתי: רבותיי, סגר זו לא תרופה. ההפך – אתה סוגר אנשים בבתיהם, ובפרט במשפחות ברוכות ילדים כולם מדביקים את כולם, וכך היה בבני ברק. הפשע, הסגר הראשון היה על העיר בני ברק. לא שמענו עכשיו על בנימינה או על כפר סבא בכלל. אין פרסום באילו ערים בדיוק יש תחלואה גדולה ושצריך לסגור אותן; אין ראש עיר שיעז להגיד שהוא סוגר בפני האנשים את העיר הזאת, שהם מפיצי מחלות. זאת אומרת, הפחד מפני המחלה נתן דרור לכל הרוע ולכל השנאות, מה שקוראים שנאת זרים – אבל זו לא שנאת זרים סתם, זו שנאת האנשים שמסיתים נגדם. בשבוע האחרון שמעתי מומחה גדול – אני לא אגיד את שמו פה, כי אני אהיה חייב לצטט; כשאני מצטט מישהו מעל במה זו, אני חייב להגיד מילה במילה מה שהוא אמר. אבל הוא אחד המובילים של המאבק בקורונה בהתחלה. הוא הודה בתקשורת, שמעתי אותו – הוא אמר: אין לנו מושג מה לעשות, לא היה לנו מושג למה לעשות. ניסינו בלי מסכות והייתה תחלואה; ניסינו עם מסכות והייתה עוד יותר תחלואה; ניסינו בלי סגרים והייתה תחלואה; ניסינו עם סגרים, והייתה עוד יותר תחלואה. היינו כל הזמן בניסויים בבני אדם – הוא לא אמר את המילה; היינו בתעייה וניסוי. ואני זעקתי אז: מה אתם סוגרים אנשים? מה אתם סוגרים בתי ספר? הרי הילדים האלה, כשהם לא בבית הספר, הם ברחוב, או בבית ומדביקים את כולם. בכל אופן, עכשיו יצא המרצע מן השק, שכל זמן שהיה מדובר בתחלואה בציבור החרדי, סימנו אותם ואמרו שהם מפיצי מחלה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר לך, היו במגזר הערבי חתונות גדולות בתקופה מסוימת. הגיע הפרויקטור הזה, זה שהלשין אצל האוקראינים, אמר שהברסלבים הולכים להדביק את כל האוקראינים – הוא נכנס ובא עם המשטרה לראות מה קורה במגזר הערבי. הוא ראה שיש חתונות והיה שם קהל גדול. הוא אומר למפקד המשטרה: תיכנס בהם. אז הוא אמר: מה אני איכנס בהם, יהיו פה הרוגים. השוטרים שלי ייכנסו? יש פה המון אנשים. הוא אמר: תיכנס בהם, זה תפקידך. לא היה אכפת לו שיהיו הרוגים, ובפרט שהוא, שליט הקורונה – זה היה במגזר הערבי. אגב, במגזר החרדי הוא לא היה צריך להגיד לשוטר להיכנס כי הוא נכנס בעצמו. לכן אני אומר גם עכשיו, כשהמחלה חוזרת: אנחנו צריכים לחזור לבקש מהקדוש ברוך הוא ולעשות כל מה שניתן כדי למנוע אותה, אבל לא לאפשר לשלטון לנצל – השלטון זה מלמעלה, השרים, עד אחרון השוטרים; בכלל, המשטרה כבר תפסה בתקופה האחרונה של הקורונה, בגלים הראשונים, שבעצם הפכו אותה לשעיר לעזאזל. מה פתאום שוטר צריך להילחם? הוא צריך להילחם בפשיעה, לא באנשים שאין להם מסכה על האף. עוד נקודה אחת בעניין הקורונה, מדברים עכשיו על נתב"ג. הרוע שנעשה נגד יהודים חרדים שרצו לבוא מארצות הברית, הגזרות המשתנות מיום ליום – אנחנו טיפלנו 24 שעות – בכל יום גזרה אחרת, ותמיד זה מכוון לפי היהודים הלא-אהובים שהם רצו – אם זה מארצות הברית; ראו יהודים חרדים נכנסים – עשו כתבות ומעקבים, ביטלו ועדות חריגים; אני לא יכול עכשיו לפרט כי אני רוצה את רוב הזמן שלי לתת לדברים יותר מהותיים. גם עכשיו – שמת לב, אדוני דוד אמסלם, למה טורקיה, כשהיא הייתה אדומה, נתנו לעשרות אלפי אנשים לצאת לשם? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> 70 טיסות ביום. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> 70 טיסות ביום, כשכולם ידעו שיש שם? לעומת זאת, יהודי ארצות הברית, כשהם רוצים להגיע – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אמרה הגב' שקד, מה זה שווה? כשהם נוחתים, הווריאנטים כבר פה והם חוגגים, זו מסיבת הדבקה. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בכל אופן, אני עד להרבה הרבה רוע. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה מכיר את הצמד בוני וקלייד? << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מנסור, לא ראית את הסרט? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא רואה סרטים, ברוך השם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> צמד שודדים בארצות הברית בתחילת המאה ה-20. בוני וקלייד. שקד בוני והוא קלייד. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בכל אופן, יש לי הרבה מה לדבר; אם הייתה לי שעה, גם היה לי על מה לדבר. גם על בן אנד ג'ריס, שזה בן כהן וג'רי גרינפלד, במקרה מתבוללים יהודים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אחר כך הם מכרו את זה. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הם מכרו את זה, נו – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> ליוניליוור. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> גם שם יש יהודים? << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בכל מקרה, אני רוצה לחזור למהות. המהות של קיומנו כאן, המהות של השלום בארץ, המהות של החיים שלנו היא קיום מצוות התורה. וכך אומר הנביא ירמיהו: "הלוך וקראת באזני ירושלם לאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". עם ישראל – "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", ויצאו ממצרים אל המדבר בלי לדעת מה יהיה, איזו תורה ייתנו להם, מה המחויבויות שלהם, לאן יגיעו. הם פחדו, אבל האמינו. "קֹדֶשׁ ישראל לה' ראשית תְּבוּאָתֹה. כל אכליו יאשמו" – יאשמו, זאת אומרת, מי שאוכל את ישראל, כמו שכתוב: "כי אכל את יעקב ואת נָוֵהוּ השמו" – "רעה תבא אליהם נְאֻם ה'. שמעו דבר ה' בית יעקב וכל משפחות בית ישראל". את זה אני אומר פה לעצמנו, בארץ היהודים, שלצערנו רוב היהודים אפילו לא יודעים את מה שהנביא אומר כי השכיחו מהם. לא שהם אשמים, עם ישראל לא אשם; המחנכים והמורים וההורים והמשטר, שעקר מהם את התורה, הוא האשם. ואת זה שואל הנביא ירמיהו: "כה אמר ה' מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו, ולא אמרו איה ה' המעלה אתנו מארץ מצרים, המוליך אתנו במדבר בארץ ערבה ושוחה, בארץ ציה וצלמות, בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם. ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכל פריה וטובה. ותבאו ותטמאו את ארצי, ונחלתי שמתם לתועבה?" שואל הנביא. אנחנו יכולים להגיד את זה גם בדור הזה. הקדוש ברוך הוא הביא אותנו מכל תפוצות העולם אחרי שואות, אחרי גזרות, אחרי רדיפות. מה הדבר הראשון שהיינו צריכים לעשות בארץ ישראל? לקיים את מצוות התורה, זאת החוקה שלנו. אומרים לי שאין חוקה בישראל; יש חוקה 3,000 שנה, שהייתה לפני ותהיה עד ביאת המשיח. "לכן עֹד אריב אתכם נְאֻם ה' ואת בני בניכם אריב", אומר הנביא. אני מדלג. "ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים, ועמי המיר כבודו בלוא יועיל? שמו שמים על זאת, ושערו חרבו מאד נאם ה'". אומר הנביא: "כי שתים רעות עשה עמי: אֹתִי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארת נשברים אשר לא יָכִלוּ המים". כי אם הם היו הולכים לדברים יותר טובים מן היהדות, האור היה עולה להם, יש להם כבר משהו שהוא מים יותר טובים מהמים החיים של התורה. איזה בורות נשברים הם חצבו? דת האקלים, דת הסביבה, ממש כמו עובדי האלילים נהיו לטבע. בני האדם הפכו למטרד לטבע, יש יותר מדי ילדים בעולם. איך אומר הנביא, "העבד ישראל, אם יליד בית הוא, מדוע היה לבז – – – הלוא זאת תעשה לך עזבך את ה' אלוקייך בעת מוליכך בדרך" – "תְּיַסְּרֵךְ רעתך", אומר ירמיהו, "ומשבותיך תּוֹכִחֻךְ ודעי וראי" – תביני – "כי רע ומר עזבך את ה' אלוקייך". זה לא כמו שאומרים אלה, איך נקרא לזה, עם הליברליזם שלהם, כל אחד יעשה מה שהוא רוצה. כשהוא נוסע בכביש – כל אחד מבין שאי-אפשר שכל אחד ייסע בכביש כפי שהוא רוצה, אבל לנהוג כפי שרוצה, "כי רע ומר עזבך את ה' אלוקייך, ולא פחדתי אליך נאם ה' צבאות". "ואנכי נטעתיך שֹׂרֵק כֻּלֹּה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה" – אני מדלג שוב. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> "כי אם תכבסי בנתר" – תגיד להם, זה לא יעזור להם. "כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך ברית". << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן, אני אגיד את זה. "כְּבֹשֶׁת גנב כי ימצא כן הבישו בית ישראל המה מלכיהם, שריהם וכהניהם ונביאיהם", אומר הנביא. למה? כי "אֹמְרִים לעץ אבי אתה". אתה שמעת שיש היום דת שאומרת שהעצים הם – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> עצים, דמוקרטיה, מה זה משנה? << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, לא, זה עצים ואבנים וחיות ובריאה, אקלים ונהרות ומים ואוורסט. זו הפכה להיות הדת שלהם. הם ממש עובדי עבודה זרה. לאבן הם אומרים "את יְלִדְתָּנוּ". "כי פנו אלי ערף ולא פנים, ובעת רעתם יאמרו קומה והושיענו". אתה יודע נביא, פינדרוס, אז אני לא יכול להכחיש ממך מה שהוא אומר הלאה: "ואיה אלהיך אשר עשית לך? יקומו אם יושיעוך בעת רעתך". << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> "כי מספר עריך" – – – << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> "היו אלוקיך יהודה". בכל אופן, אני רוצה לעבור לפסוקים הבאים: "אם תשוב ישראל נאם ה'", אומר הקדוש ברוך הוא, "אלי תשוב – – – ונשבעת חי ה' באמת, במשפט ובצדקה, והתברכו בו גוים ובו יתהללו – – – נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים. הִמֹּלוּ לה'" – תעשו ברית עם הקדוש ברוך הוא – "וְהָסִרוּ ערלות לבבכם איש יהודה וישבי ירושלם – – – הגידו ביהודה ובירושלם, השמיעו ואמרו ותקעו שופר בארץ – – – שאו נס ציונה, העיזו, אל תעמדו" וכו'. אני רואה שהזמן הולך ואוזל, אז אני אגש לפסוקים האחרונים שהנביא אומר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ישראל, תן למנסור עבאס איזה משפט בארמית כדי שנתרגם לו, לאט-לאט נלמד אותו. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> רק רגע. בוא נגיע – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הרב מנסור. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> רציתי לשאול אותו שאלה, אבל אני אשאל את פינדרוס. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בסדר. אומר הנביא בסוף: "רפאני ה' וארפא, הושיעני ואושעה, כי תהלתי אתה". הוא ממשיך ואומר: "כה אמר ה' אלי הלך ועמדת בשער בני העם אשר יבאו בו מלכי יהודה ואשר יצאו בו ובכל שערי ירושלם, ואמרת אליהם שמעו דבר ה' מלכי יהודה – – – כה אמר ה' השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת, והבאתם בשערי ירושלם. ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל מלאכה לא תעשו, וקדשתם את יום השבת כאשר צִוִּיתִי את אבותיכם". ופה הוא ממשיך ואומר: "והיה אם שמע תשמעון אלי נאם השם לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת – – – ולקדש את יום השבת – – – ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים ישבים על כסא דוד רכבים ברכב ובסוסים המה ושריהם איש יהודה וישבי ירושלם, וישבה העיר הזאת לעולם. ובאו מערי יהודה ומסביבות ירושלם ומארץ בנימן ומן השפלה ומן ההר ומן הנגב, מבאים עולה וזבח ומנחה ולבונה ומבאי תודה בית ה'. ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא וּבֹא בשערי ירושלים ביום השבת, והצתי אש בשעריה, ואכלה ארמנות ירושלם ולא תכבה". יהי רצון שיתקיים בנו הפסוק: "ובאו מערי יהודה ומסביבות ירושלם ומארץ בנימן ומן השפלה ומן ההר ומן הנגב, מבאים עולה וזבח ומנחה ולבונה ומבאי תודה בית ה'", בבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אני אגיד "אדוני היושב-ראש", בשביל שלא יביאו לי מאבטחים להוציא אותי. היום אם אתה לא אומר, כנראה מביאים מאבטחים ומוציאים אותך החוצה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> וואי וואי וואי. אני לא שמתי לב לזה, אבל מרגע שהיה האירוע הזה – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתה שם לב. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני שם לב. אני לא מרגיש בנוח עם התארים האלה, "אדוני היושב-ראש", "כבוד היושב-ראש". << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כנסת נכבדה, אנחנו בדיון בחוק-יסוד: הממשלה. חוק-יסוד. אני רק נזכר בצמרמורת בדיונים שהיו אצל איתן גינזבורג על חוק-יסוד: ממשלה חלופית, שהגיעה מפלגה עם 17 מנדטים – היו לה 30 במקורי, וירדו ל-17 – וניסו לבנות איזושהי ממשלה חלופית. היה אדם, ראש האופוזיציה לפיד, שניהל על זה מאבק אימתני. ואם אתה שם לב, אדוני היושב-ראש – ואני חושב שכחבר קואליציה כדאי לך לשים לב; לא שאני חושב שאני אשכנע אותך, אבל תשים לב – כל הדוברים כולם מדברים על דבר אחד: על ממשלה של שקר. ולמה ממשלה של שקר? בניגוד לחבריי באופוזיציה, הוצע לנו להיות חלק מהממשלה הזאת. הוצעה לנו, אני חייב לומר לך, אפילו עסקה הרבה יותר טובה מאשר נתניהו הציע לנו אי פעם. נתניהו לא מסוגל, במעמד הציבורי שלו, במערכת של האליטות, בתי המשפט, התקשורת – אני לא יודע מה המעמד הציבורי שלו במדינת ישראל; בנט היה מת לקבל 10% מהמעמד הציבורי שלו במדינת ישראל – אתה יודע מה, כולל במגזר הערבי, ואתה יודע את זה – אבל לא יכול היה לתת, כי בסוף יש בתי משפט, תקשורת, מערכות שעובדות מאוד מאוד קשה. הוא לא יכול היה להציע לנו אפילו פחות מזה. והציעו לנו. ואני חייב היום התנצלות בפני החברים שהציעו, כי כשבאו אליי לשיחות, ואני לא אוהב לצטט שיחות אישיות, בניגוד לאותה – אני אפילו לא יודע איך להגדיר אותה, פשוט אותה אחת שהסתובבה פה והקליטה אותי ועוד אנשים פה לצורכי תקשורת, להראות שהיא נחמדה ונותנת דברים לקואליציה. אני חייב להתנצל – ועוד מעט אני גם אתנצל בפני יריב לוין בעניין הזה, אני מקווה שאני אזכור את זה, אבל אני חייב להתנצל בפני אותם חברים. באו אליי חברים ממפלגות so called ימניות, מסורתיות, דתיות, ואמרו: למה שלא תצטרפו לקואליציה הזאת? תהיו במקום האויב הגדול של החרדים, ליברמן, במקום האויב הגדול של החרדים – אני יודע מה, אתם תהיו במקום, תבואו עם 16 מנדטים. אתה יודע מה, עזוב, שלא נצטרך להיתלות על רע"מ – ככה אמרו לנו – תבואו אפילו ארבעה-חמישה, וככה זה לא ייקרא שאנחנו נבנים על רע"מ, זה יהיה לנו יותר נוח, ותקבלו את ועדת הכספים, תקבלו תקציב, תקבלו הכול, תקבלו חופשי. ואני ישבתי והסברתי להם שאני לא יכול להרשות לעצמי – עזבו קואליציה; כיוון שאנחנו מחוברים למסורתיים – אמרתי את זה גם בתקשורת בגלוי במשך כל מערכות הבחירות, שאלו אותי. אמרתי: כן, אנחנו מחוברים לציבור המסורתי. הציבור המסורתי בליכוד. יכול להיות שנתניהו לא מניח תפילין רש"י ורבנו תם, יכול להיות ששבת הוא שומר קצת פחות, ביציאת שבת הוא לא מקפיד על שיעור חזון איש. יכול להיות. אבל בסוף הציבור המסורתי במדינת ישראל והפריפריה נמצאים בליכוד, ולכן אין לנו שום אפשרות אחרת, כי אותם שרים ואותם אנשים יפעלו במשרדיהם במדיניות שלהם נגד הדת. אני חייב להתנצל בפניהם, כי מתברר שמה שיכולות לעשות אותן קבוצות שנקראות, במירכאות, "דתיים" ו"ימניים", לא חלמו אחרוני המפלגות האנטי-דתיות מעולם. הם לא חלמו להגיע לרמאות הזאת, מעולם לא חלמו להגיע לרמה כזאת. הנושא היחיד שעוסקים בו הדתיים הוא הרס דברים שהיו פה 75 שנה בנושא דת ומדינה. 75 שנה. בן-גוריון בשנים הכי חזקות שלו, אחריו שמעון פרס, יצחק רבין, אהוד ברק, אהוד אולמרט – אף אחד מהם לא חלם לעשות אפילו 1% מהדברים שהם כבר בחודש הראשון מצהירים ומכניסים לתוך הלקסיקון ולתוך המערכת. דברים שלא לפיד האבא ולא לפיד הבן ואף אחד לא חלם. ליברמן – בסדר, ליברמן גם חלם להרוג כל מיני אנשים ולהחיות כל מיני אנשים, בסדר. ליברמן תמיד היה מדמיין ומפנטז וזורק מילים בלי קשר למציאות. אבל לא חלמו – באים האנשים האלה בשקר. אז אני חייב דבר ראשון התנצלות. דבר שני, מעשה הרמייה – ואני אומר לך, כשותף, שים לב לדבר הזה: לא הייתה מעולם מערכת ששיקרה בכל הדברים שהיא האמינה בהם. אמרו את זה קודמיי. סיסמת הבחירות של לפיד הייתה: לא יהיה אצלי ראש ממשלה חליפי, לא תהיה אצלי אאודי. זו הייתה סיסמת הבחירות שלו, מי שזוכר. לא תהיה אצלי ממשלה מנופחת. זה היה הנושא. על מה הוא הלך? זה היה הנושא. על מה הלך בנט? "לא קורונה, לא מעניין" – בסוף: "לא דת, לא מעניין"; אם זה לא להרוס את הדת, אז זה לא מעניין. קורונה – מאן דכר שמיה? אין דבר כזה בכלל, זה לא מעניין בכלל, לא רלוונטי. שקר אחרי שקר. מגיעה יושבת-ראש הקואליציה, מסתובבת כאן ומקליטה כאילו היא מנהלת משא ומתן עם האופוזיציה, כאילו התעלמו מהם בצורה מוחלטת. הם מדברים על דמוקרטיה; אני לא דיברתי אף פעם על דמוקרטיה. אף פעם לא קידשתי את הדמוקרטיה, לא אמרתי שהדמוקרטיה היא הדת שלי, לא אמרתי שהיא חלק מהלקסיקון שלי. היא חלק מכללי המשחק שבו אני עובד. הם דיברו על זה תמיד, על הדמוקרטיה. מחקו אותה. מחקו. שלא יספרו לך סיפורים, ואתה יודע את זה. הציעו לאופוזיציה שני סגני יושבי-ראש בכנסת מתוך תשעה, זו הייתה ההצעה. עכשיו הם שדרגו: בואו נשנה את התקנון, נגדיל, ואז נביא לכם עוד שניים. שני סגני יושבי-ראש ושתי ועדות. עכשיו הם הגדילו לעשות עוד ועדה, תודה רבה, אבל בינתיים נקים עוד שלוש ועדות. הכול בשקר, ברמייה. הרי אני הייתי עד לסיפור האחרון שהיה פה עם מאיר יצחק הלוי כשהוא ישב שבעה. זה הרי דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת. מסכמים על קיזוז, ומביאים אותו מהשבעה בשביל להגיד "אתם רימיתם". פשוט חבורת רמאים, נוכלים ברמה הכי – כששמעון פרס זכה בשלטון, או יצחק רבין זכה בשלטון, או אהוד ברק, אף אחד לא אמר שהוא שקרן, אף אחד לא אמר שהוא נוכל. ואני רוצה להזכיר לך, אדוני, גם כשהוחלט על הקמת הממשלה, אנחנו לפחות, המפלגות החרדיות, לא תקפנו. תקפנו ביום שהתפרסמו הצעות החוק הראשונות שהממשלה הולכת לשים על השולחן. ביום שזה התפרסם, שהדבר היחיד שמאחד את כל השולחן הזה זה נושא דת ומדינה; הדבר היחיד שמאחד את כל השולחן הזה – אתה לא יושב שם בשולחן, אתה אחת מהמפלגות. כמו שאמר הרב פרוש בארמית, וכמו שאמר יעקב אשר בארמית, וכמו שאמרו כולם: לשקר אין רגליים. שקר בסוף מתמסמס. כשאדם משקר ליריב שלו, הוא משקר בסוף לשותף שלו; כשאדם משקר לחבר שלו, הוא משקר בסוף לאיש שאיתו הוא הולך; כשאדם עומד ואומר לבוחרי ישראל "לא תהיה ממשלה חלופית אצלי ולא תהיה אאודי", ובסוף הוא עושה את זה בשביל מפלגה עם שישה מנדטים, הוא משקר; כשהוא אומר "לי תהיה ממשלה קטנה", ובסוף הוא נותן שר כי הוא צריך שהוא ילך מהר בנורבגי לפני שהוא יעביר איזשהו חוק-יסוד של תקציב והוא צריך לתת לו שר, והוא, ראש הצועקים, עמד שם למעלה – אני לא אשכח לו את הצעקות על הממשלה הבזבזנית הזאת והשקרית הזאת; הוא מהצד הזה, יאיר גולן מהצד הזה, עומדים וצועקים על כולנו. והם אלה שעושים את זה? יש גבול. תאר לעצמך שיהדות התורה הייתה מנהלת מסע, חוק, נגד קיום התורה במדינת ישראל יום אחרי הבחירות. תאר לך מצב כזה. או בצלאל סמוטריץ' – הציונות הדתית הייתה מנהלת מאבק אימתני על לקיחת העיר העתיקה מידי היהודים ונתינתה לבני ישמעאל. תאר לעצמך דבר כזה. היית אומר: תשמע, אנשים כאלה, אני לא יושב איתם לשולחן, הרי לא יכול להיות שבן אדם, בדבר הכי מהותי שלו, הכי עמוק שלו, שם הוא בוגד, בדברים שהם הבטיחו פעם אחר פעם. ומי הראש, הדגל להילחם בנושא הדת? מי הראש והדגל? שר הדתות, השר אלקין, השרים הדתיים. הם ראשי הלוחמים נגד הדת. אין לך בושה יותר גדולה מזו. תאר לך, עוד פעם, שסיעת מרצ הייתה מנהלת מאבק בכנסת להסדרת ההתיישבות הצעירה, לצורך העניין. היא הייתה מנהלת את המאבק. היית אומר: תשמע, יש פה משהו שלא מסתדר. מי שנכנס עם שקרנים לשותפות, שלא יתלונן אחר כך איך הוא מגיע לסיטואציה הזאת. כאן אני אומר לכם בכנות, פנה אליי היום חבר כנסת נכבד, ביקש ממני קיזוז, הוא נמצא בבית חולים. מאוד מאוד רציתי לתת לו את הקיזוז. באתי ליריב לוין וביקשתי ממנו. יריב אמר לי: אני איתם לא עושה עסקים. אחרי הסיפור שהיה עם יצחק הלוי אני לא עושה איתם עסקים. תקשיב טוב, אחרי מה שהיה פה עם עידית סילמן היום, אחרי מה שהיה פה עם עידית סילמן – בצלאל, אתה יודע את הסיפור, מה שהיה פה עם עידית סילמן? << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> ראיתי אבל הכחשה – – – בערוץ 2 שהיא הייתה באמצע ריאיון, היא כיבתה ונכנסה לשנייה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הסתובבה, היא הציעה אחד אחרי השני לחברי כנסת: בואו נעשה עסקה על הוועדה למינוי דיינים. בצורה כזו תמימה ניגשה למלכיאלי והציעה את אותה עסקה; ניגשה לגפני, הציעה את אותה עסקה; ניגשה אליי, הציעה את אותה עסקה. ניגשה מאחד לשני והציעה את אותה עסקה. ניגשה מאחד לשני והציעה את אותה עסקה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה אתה מאמין להם? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תגיד לי, איך בן אדם מסוגל? והכול בתמימות. ואני חייב להודות שהרב גפני מייד – אני אומר לרב גפני: למה לא ענית לה? הוא אומר לי: לא מאמין לה. לא מאמין לה. רבתי היום עם יריב לוין, אמרתי לו: למה אתה עושה את זה להאוזר? היהודי בבית חולים, בוא ניתן לו קיזוז, בוא נהיה בני אדם, אנושיים, האיש בבית חולים. הוא אומר לי: עזוב, אני לא מאמין להם. אני מתנצל. אני הרגשתי שיריב אולי קצת נסחף – אחרי האירוע שהיה לו עם יצחק הלוי – חשבתי שהוא קצת נסחף. אני מתנצל. תשמע, אנשים שנוהגים בצורה כזאת – אני אומר לך, כל התחייבות שלהם היא על הקרח. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אין לזה שום משמעות, אי-אפשר להאמין להם לאף מילה. אשר ימינם ימין שקר – אין לזה שום ערך. התחייבויות שהם נתנו פה בערב הבחירות, אין להן שום ערך. התחייבויות שהם צעקו פה, דברים שהם הפכו אותם לדגל שלהם, אין לזה שום ערך, שום דבר. פשוט שקר מתחילתו ועד סופו, ולשקר אין קיום. לשקר אין שום קיום. עסקים אפשר לעשות עם אנשים שהם דוברי אמת, עם אנשים שאפשר לעבוד איתם, ואתה רואה שזה עובר כחוט השני בין כולם. ואני אומר שוב, אנחנו לא כועסים שאנחנו לא חלק מהממשלה. ביקשו מאיתנו להיות. אנחנו לא כועסים שאנחנו לא חלק מזה שמקצצים לחרדים כסף, כי נתנו לנו אפשרות להיות, וגם היום אני מאמין שיש דרך להיות, ואתה יודע את זה, אני מעריך שאתה יודע את זה שאם מאוד נרצה גם נוכל להיכנס היום. בשביל מה? 53 מיליארד שקל? כל תקציב הישיבות, כמה זה? 1.2 מיליארד? לא נראה לי שעל זה תקום ותיפול המערכת הפוליטית. אנחנו לא נמצאים שם, כי אנחנו לא רוצים להיות במקום כזה, במקום שהורס והורס והורס כל ערך. "רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני". היום – תאמינו לי – אני לומד פה חומש בכנסת הזאת פעם אחר פעם. רואים מה זה "רק אין יראת אלוקים" – זה לא רק אם אתה לא דתי, או רק אם אתה לא שומר תורה ומצוות. לא. אם "רק אין יראת אלוקים" – אתה יכול להיות שומר תורה ומצוות, אתה יכול להיות הכול; אם אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני. אין כללים, אין שום דבר, אין אנושיות, אין ערך לשום נושא. אני יכול לכבד דעה אחרת, ולכן אני אומר לך – אם בעבר חשבתי שהסיבה שאנחנו לא יכולים להיות בממשלה כזאת זה בגלל לפיד, בגלל מרצ, בגלל מפלגת העבודה, היום אני יודע שהרבה הרבה הרבה הרבה יותר גרוע להיות בממשלה עם אנשים כמו ימינה ואנשים כאלה שהשקר אצלם הוא הרבה יותר גדול, השנאה שלהם לכל ריח של יהדות ולכל דבר שנוגעת בו יהדות היא הרבה יותר גדולה. אם זה הדבר הראשון שמטריד אותנו עם הקמת הממשלה הזאת, שום נושא אחר, שום בשורה אחרת למדינת ישראל, שום נושא של קורונה שקשור, שום נושא שקשור לטובת האזרחים, הכול לטובת נקמנות אישית של איזה רב שרוצה לנקום בפלוני, הכול נקמנות אישית של אלמוני שרוצה לקחת לפלמוני. על הכול מותר לעשות אאודי ומותר לעשות את החוק הזה, שהם תקפו אותו הכי הרבה, ולשדרג אותו, את החוק הנורבגי – לדעתי, לפחות פי שלושה או פי ארבעה ממה שהיה בכנסת הקודמת מספר הח"כים הנורבגים. כל הדברים האלה – עם אנשים כאלה לא עושים עסקים. יכול להיות שבטווח קצר – באותו יום זה נראה טוב, אבל מנסור, תזכור שעמד פה איזה מישהו מירושלים ואמר לך: עם שקרנים לא עושים עסקים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת יצחק פינדרוס. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', 35 דקות. << דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, תודה לסדרן, לסדרנים בכלל, שגם בשעת לילה מאוחרת דואגים לבריאותנו. שרת החינוך, נראה לי שטוב שאת פה, אולי תיהני, כי אני מתכנן במסגרת האוניברסיטה המשודרת של ערוץ כנסת לתת עכשיו איזו הרצאה קטנה במבוא למשפט חוקתי ולחשוף למעשה את אחת השיטות המרכזיות של הביקורת השיפוטית מבית המדרש של האקטיביזם השיפוטי – פרופ' אהרן ברק, תלמידיו, ממשיכי דרכו – שכשיטה, ותכף אני אתן לא מעט דוגמאות, לוקחים ערכים שקופים, ותכף אני אסביר את המושג הזה, ובחסותם מבצעים למעשה מהפכות ערכיות תוך שהם מחביאים את עולם הערכים שמסתתר מאחורי ההחלטה. שמים בפרונט – מתחבאים מאחורי ערכים שהם לכאורה אוניברסליים, ותכף נסביר את המונח "שקופים", ולפעמים אפילו נורא נורא טכניים. זה נראה שהשופט הוא איזה טכנאי רפואי, הייתי אומר אפילו טכנוקרט, שמבצע כמה פעולות טכניות ומגיע לתוצאה ומחביא את כל עולם הערכים מאחור, ותכף נדבר גם – כמה שיאפשר לנו הזמן – על למה הוא מחביא את הבסיסים הערכיים שעליהם נשענות ההחלטות. נתחיל רגע בלנסות לתקוע סיכה בבלון הגדול והמנופח שנקרא "שוויון", אחד המכשירים המרכזיים ביותר שבתי המשפט עושים בהם שימוש היום, בין היתר כדי לפסול החלטות של הכנסת, החלטות של הממשלה, כדי לכפות את עמדתם הערכית, כפי שתכף נסביר, על החברה הישראלית – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זה השוויון, אותו השוויון שאוסר כמובן אפליה, ובחסותו של השוויון למעשה מבטלים את הזהות היהודית של מדינת ישראל כי אסור להבחין בין יהודים למי שאינם יהודים, מבטלים את היכולת לחיות אורח חיים דתי, כי אסור להבחין – להפלות, התבלבלתי בעצמי לרגע במונח – בין נשים לגברים. שוויון. אני תכף אסביר איך במתודולוגיה חוקתית קלאסית של אהרן ברק – וכפי שאמרתי, ממשיכי דרכו – אין שום בעיה להגן על ייהוד הגליל, אין שום בעיה להגן על ייהוד הנגב, אין שום בעיה להגן על ייהוד הערים המעורבות, ותכף ניתן עוד הרבה מאוד דוגמאות. כדי להבין אתה צריך להתחיל עם הקדמה ולהסביר את המונח "שוויון" בהקשר המשפטי שלו. באנגלית קוראים למונח הזה Relevant Equality, שוויון רלוונטי. שוויון איננו מונח פלקטי אלא רלוונטי. נסביר. אומר אהרן ברק: שוויון משמעותו יחס שווה לשווים ויחס שונה לשונים – תעקבו אחריי. יחס שווה לשונים עולה גם הוא כדי אפליה. דהיינו, אם יש לי שני אנשים או שתי קבוצות אוכלוסייה שוות במאפייניהן, השוויון הזה – הזהות הזאת במאפיינים אמורה לגזור שוויון ביחס; אם יש לי קבוצות שונות, כמובן שאני אמור גם להתייחס באופן שונה. איך אני יודע אם שונות מסוימת רלוונטית לעניין שבו אני דן? זו בדיוק המשמעות של ליישם את המונח "שוויון רלוונטי", Relevant Equality, על מקרה ספציפי. אני צריך לבחון אם השונות שיש בין שתי הקבוצות שאני משווה ביניהן היא רלוונטית לעניין שבו אנחנו דנים או לא. אל תלכו לאיבוד למרות השעה המאוחרת, ניתן דוגמאות ונסביר את זה. האם, חבר הכנסת אמסלם, השונות בין גברים לנשים רלוונטית לעניין היכולת להוליד? אגב, כשאני שואל את זה היום בכל מיני קבוצות, אנשים מפחדים לענות. יש איזה מקומות מטורללים שאפילו את זה אסור לומר, אבל ברור שאצל אנשים נורמליים יש שונות בין נשים לגברים, והיא רלוונטית לעניין היכולת להוליד. מה לעשות, נשים יכולות ללדת, גברים אינם יכולים ללדת. ולכן, כשבמשך הרבה מאוד שנים במדינת ישראל חופשת לידה הייתה ניתנת לנשים בלבד, זאת לא הייתה אפליה, מכיוון שהאישה היא זו שנשאה את העובר ברחמה ועבדה קשה תשעה חודשים, והיא זו שעברה את הלידה וצריכה להתאושש, והיא זו שמיניקה ומטפלת בתקופה הראשונה, והיא צריכה חופשת לידה. לתת חופשת לידה לנשים ולא לגברים, לאימהות ולא לאבות, זאת לא אפליה, מכיוון שהשונות בין נשים לגברים רלוונטית לעניין היכולת להוליד, ובהינתן שהתכלית של תשלום – כן, חופשת לידה, דמי לידה – היא לאפשר את אותה מנוחה והתאוששות ותקופת הנקה, זו התכלית של חופשת לידה, מותר. עכשיו, זה לא אומר שאסור להחליט, כפי שהחליטה הכנסת בשלבים מאוחרים יותר, שאפשר לתת חופשת לידה גם לאבות, ובני הזוג יכולים להתחלק ביניהם. זה בסדר גמור. אבל כשקבענו חופשת לידה לנשים בלבד זו ודאי לא הייתה אפליה. למה זאת לא הייתה אפליה? כמו שאמרנו, כיוון שהשונות בין נשים לגברים היא רלוונטית לסוגיית חופשת לידה. האם השונות בין נשים לגברים רלוונטית לעניין קביעת תור טלפוני לרופא כשלשניהם כואבת הברך? מה אומר אדוני היושב-ראש? לגבר כואבת הברך, לאישה כואבת הברך, שניהם מרימים טלפון לקופת חולים, מבקשים לקבוע תור לרופא. האם השונות בין נשים לגברים רלוונטית, לתת העדפה למישהו לפני מישהו? כנראה שלא. לשניהם כואב, שניהם צריכים רופא. ולכן אם נקבע באופן קטגורי שאנחנו נותנים עדיפות לאחד מן המינים – השונות איננה רלוונטית לעניין שבו אנחנו דנים, ולכן אם נקבע עדיפות לאחד המינים, כנראה זו תהיה אפליה. אבל עכשיו בואו נסבך טיפה את השאלה. האם השונות בין נשים לגברים רלוונטית לעניין השירות הצבאי? זו כבר שאלה שאפשר לתת עליה הרבה מאוד תשובות, וחלקן כמובן יהיו מושתתות על השקפת עולם ערכית – אם יש מושג כזה של תפקידי נשים ותפקידי גברים, אם יש ערך לאישה שיולדת ומגדלת ילדים, אם יש מושג כזה של "והיה מחניך קדוש", וצריך לשמור על קדושת המחנה ולהיזהר מערבוב בצניעות ובקדושה, ואחר כך מכל מיני כישלונות, לא עלינו ולא עליכם. אפשר להתווכח על זה מקצועית, ויש בזה גישות שונות. יש אנשי מקצוע בתחום הביטחון והצבא שטוענים שערבוב בתוך היחידות גורם לאווירה מאוד לא טובה, פוגע במקצועיות, וסרגלי הסיבולת, והשלכות בריאותיות על נשים בקרבי – צניחת רחם וכו'. כן, לגיטימי, אני לא רוצה – עמדתי כמובן ידועה, כולם מכירים אותה, אבל כל עמדה היא לגיטימית. אבל כדי להכריע בשאלה אם שונות בין נשים לגברים רלוונטית לעניין השירות הצבאי צריך השופט להביא איתו מהבית בקיטבג את כל עולם הערכים שלו וליישם אותו. במילים אחרות – אמרתי קודם שהשוויון הוא ערך שקוף; זאת משוואה מרובת נעלמים, וכדי ליישם את השוויון הרלוונטי בסוגיה טעונה ערכית כמו השירות הצבאי אני בוודאי צריך להביא איתי את כל עולם הערכים שלי מהבית, כפי שאמרתי, אם יש או אין שונות ואיך היא משפיעה על השירות הצבאי. אז כאשר בית המשפט בבג"ץ אליס מילר, ולאחר מכן בפסקי דין נוספים, מכריח את הצבא לפתוח את שורותיו יותר ויותר לשירות נשים – עוד פעם, אני לא רוצה לדבר כרגע על המחלוקת לגופה; במערכת הפוליטית, הדמוקרטית, לגיטימי שדעות יהיו חלוקות. אני רק רוצה לטעון שההכרעה היא ערכית, ומאחר שהכרעה היא ערכית, היא צריכה להתקבל במגרש הדמוקרטי. כאשר בית המשפט לוקח הכרעה ערכית כזאת, עוטף אותה לכאורה באיזה מכניזם פשוט כזה, שוויון – מישהו נגד שוויון, אדוני היושב-ראש? מי יכול להיות נגד שוויון? כולנו בעד שוויון. מישהו רוצה אפליה? כל השאלה היא איך מיישמים שוויון בכל מקרה נתון ואם השונות בין הקבוצות שמשווים אותן היא רלוונטית או לא. וזו, כאמור, החלטה ערכית. נשאל עוד שאלה: האם השונות בין יהודים לערבים רלוונטית לקביעת תור בטלפון לרופא כשכואבת להם הברך? מה אומר היושב-ראש? אפילו אני אומר שלא. שניהם אזרחים – אני כמובן דורש מאזרחים נאמנות, ולא לכפור באתוס המכונן של המדינה כמדינה יהודית, ולא לתמוך בטרור – אבל הם אזרחים. לשני אזרחים כואבת הרגל. יש מערכת בריאות ממלכתית ציבורית, בוודאי שאין קדימות לאחד מהם. ואם מישהו יקבע קדימות? והאם היא רלוונטית לעניין העמידה בתור במכולת? גם כנראה שלא. נכנסים שני אנשים למכולת, שניהם רעבים, שניהם רוצים לקנות ארוחת צוהריים, מה פתאום לתת עדיפות לאחד מהם? אבל האם השונות בין יהודים לערבים רלוונטית לעניין מגורים ביישובי ספר? אגב, לא אני – בפסק הדין הראשון של בג"ץ כאשר הוא דן באזורי עדיפות לאומית, היו בזמנו, אני לא זוכר בדיוק את המספר המדויק, נדמה לי 509 יישובים ברשימת אזורי העדיפות הלאומית; מתוכם או שלושה או חמישה – מחילה שאני לא זוכר את הפרטים – היו יישובים ערביים. נגד החלטת הממשלה הזו – אז זה עוד היה מוגדר בהחלטת ממשלה – הוגשה עתירה לבג"ץ. המדינה טענה בתגובתה: לא התכוונתי. אומר בג"ץ: חברים, אפליה זה מושג תוצאתי; כוונות – בתפילה. בסוף, עם התוצאה אתה מפלה. אבל אומר אז אהרן ברק בעצמו: לו הייתה המדינה אומרת לי שתכלית עדיפות לאומית היא לעודד התיישבות יהודית, נניח, ביישובי ספר פריפריאליים מסיבות אסטרטגיות, ציוניות, ביטחוניות –אני מזכיר, אירועי הנכבה והנכסה, שהיה אז מעבר של אזרחים מצפון רמת הגולן, מג'דל שאמס, עין קניא, לסוריה וחזור, שאלות של ריגול וכו' – אומר ברק: זה היה לגיטימי לחלוטין. אם הייתה המדינה – זו הבעיה שלנו, אגב, זה תמיד סיבה ומסובב; הפרקליטות מפחדת לומר את האמת ולהשתמש בהנמקות ציוניות לאומיות פשוטות, ביטחוניות, אסטרטגיות. כשאריק שרון, זיכרונו לברכה, הגה את תוכנית חמשת הכוכבים, אותם חמישה יישובים שהיו אומרים לחצוץ בין ההתיישבות הערבית בצפון השומרון להתיישבות הערבית בוואדי עארה, הייתה לזה תכלית אסטרטגית לגיטימית לחלוטין. אם אנחנו לא רוצים – כפי שקורה לנו היום, שכביש ואדי עארה מוקף כולו, מכל צדדיו, בערבים; אם ברגע האמת – וראינו את זה בקטנה במבצע שומר החומות – ויהיה עכשיו להעביר כוחות בסדרי גודל גדולים אל ואדי עארה, לאזור הצפון, חס וחלילה, במערכה, והכביש הזה ייחסם – כן, ההבדל בין יהודים לערבים רלוונטי מאוד, לשיטתי, כאיש ציוני, לאומי. אין בעיה לייהד את הגליל. אין בעיה, גברתי שרת החינוך, להוציא מכרזים לבנייה ליהודים, ליוצאי צבא. אין בעיה לתת תמריצים והתאמות מס ליהודים, מכיוון שאנחנו מסתכלים היום על הדמוגרפיה בגליל, והיא נוראה ואיומה – במונחים ציוניים בסיסיים, לא ימין-שמאל. ואם מדינה יהודית מחליטה שיש לה תכלית ראויה, יעד ציוני, לייהד את הגליל מסיבות לאומיות, ציוניות, אסטרטגיות, ביטחוניות, אז ההבחנה בין יהודים לערבים בהקשר הזה היא רלוונטית. אני לא נכנס עכשיו לכל הסוגיה. עמדתי היא שלא צריך להפלות את הערבים לרעה, ובוודאי שצריך לדאוג להם ביישוביהם, עשיתי זה כשר התחבורה. אבל אפשר לעודד ולתמרץ יהודים, כיוון שיש לדבר הזה תכלית ראויה, וממילא ההבחנה לעניין הזה היא רלוונטית. אז למה בג"ץ מתחבא מאחורי השוויון? למה לא נוח לו לומר שעולם הערכים שלו איננו ציוני, ומבחינתו ייהוד הגליל זאת לא תכלית ראויה – אני אגיד עוד משפט אחד בסוגריים על ייהוד הגליל. תראו, מי שחי טוב עם חוק השבות וישן איתו טוב בלילה, צריך לישון טוב בלילה גם עם ייהוד הגליל, מסיבה פשוטה. הרי חוק השבות הוא מפלה; בסופו של דבר, אתה, אדוני היושב-ראש, לא יכול להביא את כל קרובי משפחתך מכל מקום אחר בעולם לארץ ישראל, ואני יכול להביא את כל קרובי המשפחה שלי. יש איזה ישראבלוף של שופטים בבג"ץ שרוצים, ככה, לישון בשקט ולא נוח להם עם זה. אז הם מספרים שזה לא באמת מפלה, מכיוון שחוק השבות איננו עוסק בתוך אזרחי מדינת ישראל, אלא הוא עוסק במי שנמצאים מחוצה ורוצים לקנות את הזכות לבוא להתאזרח במדינת ישראל. והשוויון הוא בעיקרו יותר אולי זכות אזרח, ולא זכות אדם. אבל אלה באמת דברי הבל. בסופו של דבר, אני יכול להביא את קרובי המשפחה היהודים שלי. ומי שאיננו יהודי, הגם שהוא אזרח מדינת ישראל, איננו יכול להביא את קרובי משפחתו ולאזרח אותם בישראל. אלא מה? יש לחוק הזה תכלית ראויה. מדינה יהודית מבוססת במידה רבה – זו אחת ההגדרות שלה; אני כידוע לא מסתפק בהגדרה זו, אבל אחת מהגדרות היסוד של מדינה יהודית היא רוב יהודי בטריטוריה. וכדי לשמור על הרוב היהודי הזה, אנחנו מאפשרים שבות לבני העם היהודי, ולא מאפשרים שבות למי שאינם יהודים – לשמור על המאזן הדמוגרפי. אם המונח "רוב יהודי" הוא תכלית ראויה בכל המרחב של ארץ ישראל, ממטולה ועד אילת, אז הוא לגיטימי גם בתא השטח כמו הגליל או הנגב, והוא לגיטימי גם בתוך עיר כמו עכו וערים מעורבות אחרות, שבהן יש הגירה שלילית של יהודים והגירה חיובית של ערבים – או הגירה שלילית של ערבים, לצערי, אבל כן, היא חיובית במונחים של דמוגרפיה. "רוב יהודי" זה לא איזה מונח אבסטרקטי כזה רק ממטולה לאילת. לא. יש תכלית ציונית, אסטרטגית, ביטחונית, לאומית. זו תכלית ראויה. אגב, אמרתי "תכלית ראויה" מכיוון שבמבחנים, כידוע, של פסקת ההגבלה אפשר לפגוע בעקרונות חוק-היסוד בארבעה תנאים מצטברים: בחוק, ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידתיות. אז אפשר, אם רוצים ללכת במתודולוגיה הזאת, לומר: כן, זה חוק; הוא הולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית; התכלית היא, כמובן, תכלית ראויה של רוב יהודי; ועושים את זה במידה הנדרשת. אם עקבתם אחר מה שאמרתי עד עכשיו, אז גם בכלל לא צריך להגיע לתוך התוצאה הזו, מכיוון שאין כאן בכלל אפליה. זאת אומרת, אם נקבל את הנחת היסוד הבסיסית שיש כאן אפליה, אז למרות שיש כאן אפליה, היא מותרת לפי העקרונות של פסקת ההגבלה, מכיוון שהיא מבוצעת בהתאם לארבעת התנאים. אבל הטענה שלי היא שאין כאן בכלל אפליה, וגם אם – אתם הרי יודעים שהשוויון לא נמצא בחוק-יסוד: כבוד אדם וחירותו. הוא לא נמצא שם לא בכדי. הוא היה בטיוטה הראשונה, בהצעת החוק הממשלתית שעברה בקריאה ראשונה, והוא יצא בכוונה על ידי המחוקק במסגרת המשא ומתן להעברת חוק-היסוד בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית. ובכל זאת, בג"ץ בשלושה שלבים הרשה לעצמו לקרוא אל תוך חוק-היסוד גם את ערך השוויון, מכיוון שבחוק-היסוד יש כמובן את כבוד האדם, וכאשר יש אפליה היא פוגעת בגרעין היסודי ביותר של כבוד האדם. אני לא אומר, אגב, שאין בזה היגיון, אני רק טוען שעם כל הכבוד זו חקיקה שיפוטית בלתי מוסמכת, מכיוון שהמחוקק גילה דעתו בכוונה – זה לא שהוא לא חשב על זה – שהוא לא רוצה שהשוויון יהיה חלק. אבל נניח שהשוויון הוא חלק – זה אותו השוויון הרלוונטי, שמחייב יחס שווה לשווים ויחס שונה לשונים. ואם השונות בין גברים לנשים לעניין השירות הצבאי, או בין יהודים לערבים לעניין מגורים באזורים מסוימים שבהם צריך לשמור על רוב יהודי – אם השונות הזאת היא רלוונטית, ממילא אין פה אפליה בכלל. אז לא נפגע שום ערך של חוק-היסוד, ואני לא צריך להגיע לכל המבחנים ולמבחני המשנה שנקבעו בפסיקה של פסקת ההגבלה. אגב, יש לזה נפקא מינה גדולה, מכיוון שבג"ץ תמיד יכול להתפלסף במידתיות וכו'. אני טוען שאנחנו בכלל לא באירוע הזה. אין כאן אפליה. אין כאן פגיעה בשוויון, מכיוון שלא מדובר בקבוצות שוות בהקשרים הרלוונטיים. אז למה בג"ץ שם בחזית את השוויון? מכיוון ששופטי בג"ץ יודעים מצוין שבדמוקרטיה הכרעות ערכיות מתקבלות על ידי הריבון, הלוא הוא העם. כאן הכנסת יכולה להתגושש ולהתנצח ולהתווכח, אבל כאן בסופו של דבר זה יוכרע. יש כיכרות, יש הייד-פארקים, יש רבי-שיח תקשורתיים, יש בחירות – שאלות ערכיות שנמצאות במחלוקת ציבורית, כמו שאלות של שירות צבאי ושאלות של ייהוד הנגב והגליל, ויש עוד המון המון המון המון שאלות, אלה שאלות ערכיות שבג"ץ מבין מצוין שבדמוקרטיה מתוקנת הן מוכרעות במערכת הדמוקרטית, ו-15 שופטים, שלא נבחרו מעולם כדי להכריע חד-צדדית בוויכוחים ערכיים, אין להם סמכות לקבל את ההכרעה. ולכן מאוד נוח לבג"ץ לשים את השוויון בפרונט, כי מי נגד שוויון? מישהו מעז להרים את היד ולהגיד: אני בעד אפליה. מה פתאום? אני רק לא חושב שזו אפליה. עכשיו, לא רק אני לא חושב שזו אפליה. אתם יודעים שהיום בית המשפט המחוזי בתל אביב, נדמה לי, דחה עתירה שהוגשה נגד מכרזי דיור בר-השגה לערבים בלבד בעיריית תל אביב-יפו. אומר בג"ץ: זו איננה אפליה. אגב, המושג הזה של העדפה מתקנת, Affirmative Action, הרי זה לא – כל הדוקטרינה הזאת בנויה על זה שזאת לא אפליה אלא כך מגשימים את ערך השוויון. אז החליט עכשיו בית המשפט שהשונות בין יהודים תושבי תל אביב לערבים תושבי תל אביב היא רלוונטית באופן שמאפשר עכשיו להוציא מכרזי בנייה. פתחו סוגריים, הרי ברור שאם היה מגיע מקרה הפוך והייתה באה עיריית נוף הגליל או עיריית עכו ואומרת: אני רוצה מכרזים ליהודים בלבד כי יש לי עניין לייהד את הגליל, בית המשפט היה זורק אותה מכל המדרגות. רגע, רגע, אבל בשניהם העתירה מבוססת על עקרון השוויון. אלא שפה בית המשפט החליט שהשונות היא רלוונטית לעניין שבו אנחנו עוסקים, ולכן אין אפליה והכול בסדר, ופה הוא מחליט שהשונות היא לא רלוונטית. למה פה זה רלוונטי ולמה פה לא? כי לפי השקפתו הערכית, לאפשר מכרזי דיור לערבים בתל אביב יפו זה בסדר, וזו הבחנה רלוונטית בין קבוצות שונות לעניין הזה, ואילו העדפה של יהודים איננה הבחנה רלוונטית, לשיטתו. שוב, לא נוח לו לומר את זה, מכיוון שהוא מבין שזה לא לגיטימי בדמוקרטיה, אז הוא מתחבא מאחורי השוויון. בואו ניתן עוד שתי דוגמאות קטנות. איזון – מי שקורא פסקי דין, בעיקר מינהליים, פוגש על כל צעד ושעל את המונח "איזון". צריך לאזן בין הערכים. הרבה מאוד פניות לבית המשפט עוסקות בהתנגשות בין ערכים. זה מתחיל בבג"ץ הידוע של "קול העם", ואחר כך של הפגנות, עוד בשנות החמישים. מה עושים כשחופש הביטוי מתנגש בסדר הציבורי? בזמנו שר המשטרה סירב לאשר הפגנה, אני לא זוכר כרגע על מה, והעותרים ניגשו ועתרו בגין פגיעה בחופש הביטוי. אז יש איזון אופקי ואיזון אנכי, לא ניכנס כרגע לפרטים. מה עושים כשיש התנגשות בין שני הערכים? אומר בית המשפט: צריך לאזן ביניהם. עכשיו, מי שיקרא פסקי דין שעוסקים באיזון – זה מרתק – יחשוב שהשופטים הם הכי ניטרליים, הכי אובייקטיביים, שזה מתמטיקה, שזה איזה רופא שעומד עם אזמל מנתחים, חותך איפה שצריך, מדביק איפה שצריך, תופר איפה שצריך. אנחנו בסך הכול עורכים איזון. אנחנו טכנאים משפטיים. אלא שאם נחפור קצת מאחורי המונח "איזון", אז הרי מה השלב הראשון? כשיש לי שני ערכים מתנגשים ואני צריך לאזן ביניהם, מה השלב הראשון שאני צריך לעשות באיזון הזה? אני צריך להעניק משקל לכל אחד מן הערכים שניצבים על כפות המאזניים. אחרי שאני אעניק משקל ראוי לכל אחד מן הערכים, אני אקבע את נקודת האיזון ביניהם, נכון? איפה ייעצרו המאזניים, באיזו נקודה המאזניים ייעצרו. אם יש שופט קצת אנרכיסט כזה, שחופש הביטוי הוא בנפשו – וסדר ציבורי? לא קרה שום דבר, שהמשטרה תתמודד, בשביל זה יש לכם תקציבים וכוח אדם – ברור שהוא יעניק משקל מאוד גדול לחופש הביטוי, משקל קטן יותר לסדר ציבורי, הוא קצת נון-קונפורמיסט כזה. ברור שנקודת האיזון תיטה בצורה דרמטית לטובת ההגנה על חופש הביטוי. אם, לעומת זאת, ניפול על איזה שופט יקה כזה, שאצלו בבית לא היו יוצאים מהבית בין 14:00 ל-16:00, ואוכלים עם מפית ועם סכין ומזלג, וכל דבר ביד הנכונה, ואצלו סדר בכלל זה משהו מאוד משמעותי בהוויה, והאדם הוא כידוע תבנית נוף מולדתו – אז שופט כזה היה מעניק משקל מאוד גדול לסדר הציבורי, ומתחיל לדבר על זה ש"אלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו", ואוי ואבוי ויהיה פה כאוס, ויישפך פה דם, ועלולה כאן להיות איזו תקלה גדולה, וחיי אדם. וחופש הביטוי? נו, בסדר. לא קרה כלום, אז תפגינו במקום אחר, אז תעשו הפגנה קטנה, תרחיקו אותם מהבית של ראש הממשלה – בנט; אצל ביבי, כידוע, לא צריך להרחיק, שם מותר להפגין 24 שעות ושבעה ימים בשבוע. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מצווה, לא מותר. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> שני השופטים יציגו לנו מצג שווא של טכנאות משפטית: ערכנו איזון; שניהם יגיעו לתוצאות שונות לחלוטין, כי כל אחד מביא איתו מהבית, בשק, כן, בתיק על הגב, סט ערכים אחר שהוא מאמין בו, גדל איתו, מעוצב על פיו. אז גם כאן לבית המשפט מאוד לא נוח, מאוד לא נוח לשים את הערכים בפרונט, כי הוא מבין שהוא נכנס לזירת התגוששות מאוד מאוד לא פשוטה. זו, אגב, בעיה שנפגוש אותה תמיד במונחי שסתום: "סבירות" – אותו דבר. זה נראה, כשקוראים פסקי דין, שהסבירות היא משהו מאוד – אגב, אתם יודעים איפה האבסורד של הסבירות הוא עצום? אתם יודעים שהסבירות נמצאת במשפט המינהלי, והיא האח התאום של המידתיות במשפט החוקתי, שבו עוסקים בביקורת שיפוטית על חוקים. חוק המסתננים, שאפשר להחזיק את המסתננים במשמורת במתקן חולות, בסהרונים, כדי לעודד את יציאתם מן הארץ, עבר בשלוש כנסות שונות, בשלושה הרכבים קואליציוניים שונים. אי-אפשר לדבר על איזה רוב מקרי, קואליציה. בפעם הראשונה החוק אפשר להחזיק את המסתננים במשמורת במשך שלוש שנים. החוק הזה הותקף בבג"ץ ונפסל. בית המשפט קבע ששלוש שנים זה הרבה מדי. חוקקה הכנסת הבאה – הייתה כבר קואליציה אחרת, נדמה לי, אז עם יאיר לפיד, אפילו – חוק חדש למשך שנתיים. החוק הזה נפסל שוב. חוקקה אותו הכנסת שוב, כמדומני, ל-18 חודש, אולי זה היה ל-24 – כן, שנתיים, 24 חודש, ואחר כך ל-18 חודש, שנה וחצי. את פסק הדין השלישי כתבה הנשיאה דאז מרים נאור, והיא אומרת: תראו, חברים, 18 חודש זה לא סביר; 12 חודש זה סביר. עכשיו, אני אומר: ממה נפשך? אם רוצה בית המשפט לקבוע עמדה עקרונית ולפיה לא ניתן להחזיק אנשים במשמורת ללא הליך משפטי פלילי של עדים וראיות והרשעה, אני יכול לשמוע; אם בית המשפט מקבל את הלגיטימציה של שימוש בפרקטיקה של: נשים אנשים במשמורת למרות שהם לא עברו הליך שיפוטי, כי מה לעשות, מדינה צריכה כלים כדי להתמודד עם תופעה גדולה ובעייתית כל כך – אז במה סברת הכרס של הנשיאה נאור טובה יותר מסברת הכרס של 120 חברי כנסת, של שרי ממשלה, של ועדת שרים לחקיקה, של יועצים משפטיים שליוו את החקיקה הזאת? למה 18 חודש זה לא סביר ו-12 חודש זה כן סביר? תחפש, אדוני היושב-ראש, הסבר, קרא את פסק הדין, לא תמצא הסבר, כי אין הסבר. בסוף זה איזושהי ההכרעה ערכית שמנסה לשים את האצבע איפשהו, באיזו נקודה. ואז אתה שואל את עצמך: רגע, רגע, רגע, לא הבנתי. עזוב את זה שהמחוקק לא נתן סמכות לבית המשפט להחליף את שיקול הדעת – אגב, בתי המשפט, שוב, כאיזה מס שפתיים, בטרמינולוגיה שלהם תמיד יגידו: בית המשפט, חס וחלילה, איננו מחליף את שיקול הדעת של המחוקק או של הממשלה. הוא איננו בא בנעליהם, הוא מתערב רק אם הייתה חריגה קיצונית ממתחם הסבירות. רק הוא קובע מה מתחם הסבירות, אז ממילא הוא קובע – גם המונח "סבירות" הוא איזה מונח שסתום פלואידי וגם המונח "קיצוני" זה מונח שסתום פלואידי. אז זה, כן, אבסורד על גבי אבסורד. חריגה קיצונית ממתחם הסבירות – אתה קבעת את מתחם הסבירות, אתה קובע מה נקרא קיצוני ומה לא נקרא קיצוני. ושוב, לא נוח לבית המשפט להסביר את השקפת העולם הערכית שעומדת מאחור, מכיוון שהוא מבין שזה לא בסמכותו, ולכן הוא מרחיק עדותו אל מחוזות של מונחי שסתום מופשטים. כביכול זה נורא טכני, נורא טריוויאלי – מה, לא ברור שההחלטה צריכה להיות סבירה? שוב, לא ברור, אין עילה כזאת. העילות היחידות שהוכרו היו עילת האי-חוקיות ושיקולים פסולים. כל הסבירות הזאת היא איזשהו יציר בלתי מובן ביחס למקור הסמכות של בית המשפט לדון בו. אז על המידתיות אפשר לפחות לומר, כן, שזה נמצא בהוראות החוק, בפסקת ההגבלה של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ושל חוק-יסוד: חופש העיסוק. גם פה אני לא יודע מי הסמיך את בית המשפט לקבוע דווקא את שלושת מבחני המשנה, והרי גם שלושת מבחני המשנה של המידתיות: קשר רציונלי, מבחן של האמצעי שפגיעתו פחותה, האמצעי שפגיעתו פחותה, הם מושגים כל כך מופשטים שהם מאפשרים לבית המשפט לצקת לתוכם הרים של תוכן ערכי שנוי במחלוקת אבל לברוח מזה ולהתכסות באצטלה כביכול מאוד מאוד טכנית. למה חשוב לי להסביר שמדובר בבלוף? כפי שאמרתי בראשית דבריי, לתקוע סיכה בבלון הזה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תראה, תמתין קצת לפני שאתה מסביר. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> למה? אה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני הקשבתי לך, ונתתי לך הזדמנות לשכנע אותי. כמובן שלא שכנעת אותי. אבל ניסיתי לאבחן – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> רגע, רגע, לא שכנעתי אותך שיש כאן השקפה ערכית או לא שכנעתי אותך במה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הינה, אני נוגע בנקודה הזאת. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אם לא שכנעתי אותך בערכים, לא ציפיתי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> יש לנו עולם ערכים, לך ולי, שונה מאוד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אגע בנקודה הזאת. אני ניסיתי לאבחן איפה לא מסתדרים לך הדברים. במקור, ההשכלה שלי היא רפואית ולכן אני תמיד מנסה לעשות דיאגנוזה של הדברים בלי לעשות סטייה. יש שני ממדים שאתה מדבר עליהם. יש את הממד הערכי, שאמור להיות ערכי-מוסרי מוחלט. מבחינתי, דתיות זה מוסר, ומוסר מוחלט, כי אם היא לא מוסר מוחלט אז היא לא דתית. ומצד שני, יש את הגישה הלאומית, שמטבע הדברים היא מפלה, היא גזענית – לא חשוב, לאומיות יהודית, ערבית. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לשיטתך היא מפלה. לשיטתי היא לא מפלה – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, כן. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – כיוון שזאת הבחנה רלוונטית. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זאת לא אפליה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. אוקיי. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הטרמינולוגיה היא מאוד חשובה. היא מבחינה, אבל היא עושה הבחנה רלוונטית. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, כן. תן לי רק להציג את הדברים. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> סליחה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מטבע הדברים, לאומיות – לא חשוב, יהודית, ערבית, צרפתית – היא מפלה, היא "גזענית", במירכאות. אנחנו מנסים לשלוט בצד השלילי הזה של הלאומיות ולרסן אותו בערכיות המוחלטת. ואני מאבחן שיש לך חוסר איזון כמעט מוחלט בין הערכיות שצריך איש דתי – יהודי, מוסלמי, לא חשוב – להביא ולייצג, לבין הגישה הלאומית, שמסתכלת על האחר כשונה, כלא שווה, כלא ראוי. למרות שהערכיות של הדת – כמובן, היהודית והמוסלמית, וכל דת שמבוססת על מוסר מוחלט – אמורה לבוא בגישה מיטיבה. אתה יודע, יש פסוק אצלנו בקוראן, שאומר: אם תיטיבו עם האחר, אז תיטיבו עם עצמכם. ברגע שאתה עושה חסד עם האחר, בעצם קודם כול אתה עושה את זה עם עצמך. ולכן כאשר אתה רוצה ליישם מדיניות בין קבוצות, בין לאומים שונים, בין אנשים, אם אתה נותן את המשקל ועושה את האיזון הנכון, אתה צריך לכופף את הגישה הלאומית לגישה המוסרית, שאומרת: אני דווקא רוצה להיטיב כדי להיות קרוב יותר למוסר המוחלט שבו אני מאמין. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני אענה, אבל תהיה חייב לתת לי עוד כמה דקות. אחרי שאלה כזאת ארוכה ומורכבת, אני אענה לא באריכות גדולה. אני רק אקדים ואומר – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני רק אקדים ואומר, חבר הכנסת עבאס, שכל מה ששאלת עכשיו לא רלוונטי לדיון – מכיוון שאני לא עסקתי עכשיו בתוכן ההכרעות הערכיות, ובאיזונים, ובסתירות בין ערכים ובאיך מאזנים ביניהם. אני ביקשתי לבסיס תזה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, אבל תפיסת העולם שלך מושתתת על שני הדברים האלה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> רגע, רגע. אני ביקשתי – רק שנייה, אבל אני עוד לא דיברתי עכשיו בכלל על תפיסת עולמי. אני רק הסברתי למה אפשר גם את תפיסת עולמי לבסס בטרמינולוגיה חוקתית, משפטית, של בג"ץ, ושבעצם הוויכוח ביני לבין בג"ץ הוא ערכי, הוא לא משפטי. בג"ץ לא יותר תומך שוויון ממני. הוא רק מגדיר ומאבחן קבוצות שונות על בסיס הבחנות ערכיות שונות – ולכן מיישם אחרת את מונח השוויון הרלוונטי על כל נושא ונושא. זה היה טיעון שלי כרגע, להסביר שכל הטרמינולוגיה של בג"ץ סביב השוויון, הסבירות, המידתיות והאיזונים, כפי שדיברנו, היא לא באמת צורנית, היא לא טכנית, אלא היא ערכית-מהותית. וזה ויכוח. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> זה נכון. אני מסכים איתך. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> עכשיו, אני אענה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הביקורת – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אוה, יפה. אוה, יפה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הביקורת שעשית על בית המשפט ועל השיטה שלו מבוססת על תפיסת העולם שלך. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ועכשיו אני אענה לך. ועכשיו אני רוצה לענות לך. ועכשיו, חבר הכנסת עבאס, אני רוצה לענות לך. אין לי זמן עכשיו להרצאה של חצי שעה עוד. אתה יודע מה, בפעם הבאה אני מוכן להכין – אני אגיד לך עכשיו בכמה נקודות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הינה, יש לך את בן גביר אחריך. קח את הזמן שלו. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ראשית כול – תן לי עוד שלוש-ארבע דקות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה כבר לא – אתה כבר עושה אפליה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר כמה הנחות יסוד. ראשית כול, אתה הצגת עכשיו סתירה בין הערכים הדתיים לבין הלאומיות. בעם היהודי אין דבר כזה. הדת היהודית היא דת לאומית. זאת אומרת, תורה ולאומיות הולכות ביחד. עם ישראל יוצא ממצרים, הופך לעם, מקבל תעודת זהות לאומית, קצת אחר כך הוא עומד למרגלות הר סיני ומקבל תעודת זהות של תורה. ומאז השתיים הללו הולכות ביחד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הינה, זאת הבעיה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> רגע, רגע, רגע, רגע. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שאתה נותן קדימות לגישה – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> רק רגע. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> – – הלאומית על חשבון הגישה הדתית. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> רק רגע. אבל שאלת. זלמה, שאלת, תן לענות. נכון? השאלה שלך הובנה מצוין. פה יש הבדל גדול מאוד בין הדת היהודית למרבית הדתות האחרות. אגב, גם הדת המוסלמית היא דת לאומית. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה גם באסלאם. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הרי הרצון של האסלאם להכפיף את העולם כולו – אומנם לא בדת; אין לכם בעיה שאנחנו כד'ימי נהיה אזרחים נחותים, אבל נישאר יהודים; אגב, זה בשונה מן הנצרות. הנצרות היא דת שרוצה לנצר את כולם; האסלאם לא מבקש לאסלם את כולם, הוא כן מבקש להכפיף את כולם למרות האסלאם. דהיינו, שהמדינה תהיה בשליטה אסלאמית ושכולם יקבלו עליהם את דין האסלאם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, וגם השאר הם נחותים. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אגב, גם את זה האסלאם לקח מהיהדות, את הזיקה הזו. רק שאצלכם הלאומיות היא הטריטוריאלית, ואצלנו היא בראש ובראשונה הבנה – אבל יש פה הסברים הרבה הרבה יותר עמוקים. בסופו של דבר, תורה זה הופעה של דבר ה' בעולם. ואנחנו מאמינים שדבר ה' בעולם מופיע דרך עם ישראל. יש בחינה של תורה שבכתב, שמקבלים אותה כתורה מן השמיים – דיברת קודם נכון על אמיתות מוחלטות: זה לא – מוסר אוניברסלי, זה לא משתנה כפונקציה של גיאוגרפיה או של תקופה. יש ערכי נצח של מוסר אלוקי. אבל אחר כך, עיקר התורה זה תורה שבעל פה: "חיי עולם נטע בתוכנו", וזו כבר התפתחות על גבי המאורעות וההיסטוריה של עם ישראל. עם ישראל, תכליתו זה לקרוא שם ה' בעולם. עם ישראל הוא תורה בעצמו. קודשא בריך הוא, וישראל, ואורייתא – חד הוא. ממילא בגלות, כשנפרדו התאומים התפרקה לנו המסגרת הלאומית, גם לא הייתה תורה. הרמב"ן אומר שכל קיום המצוות בחוץ לארץ הוא בגדר "הציבי לך ציונים" – זיכרון, שכשנחזור לישראל לא נשכח. אין באמת משמעות לתורה כשאין מסגרת לאומית. את זה סתם צריך לדעת. אבל בואו נדבר רגע על מוסר, אפרופו מוסר. אני מאמין שמדינת ישראל – בכלל התנועה הציונית – היא התהליך הצודק והמוסרי ביותר שהתרחש בפרספקטיבה היסטורית ובין-לאומית במאות השנים האחרונות בעולם. ראשית כול, צדק היסטורי לעם היהודי, שגורש מכאן באלימות גדולה ונרדף במשך אלפיים שנה ועבר מסעי צלב, אינקוויזיציה ושואה, וזוכה סוף-סוף – וכאן, בעניין הזה, הייתה זכות גדולה מאוד לעצרת האומות המאוחדות, ועוד קודם לכן הצהרת בלפור, שהכירו בזכות, בצדק ההיסטורי שצריך לעשות עם העם היהודי. אין מפעל צודק ומוסרי יותר – ואגב, מוסריות נמדדת בפרספקטיבה מאוד רחבה. גם במלחמה נפגעים חפים מפשע. זה לא הופך את המלחמה לפחות מוסרית, בהנחה שהמלחמה עצמה היא מלחמת מגן מוסרית. אפשר כמובן להשתדל לצמצם את הפגיעה בחפים מפשע, אבל המוסריות נמדדת בפרספקטיבה רחבה. אבל אני רוצה לומר לך יותר מזה: מדינת ישראל היא הדבר המוסרי ביותר שקרה לערביי הארץ. הרי מה היה פה לפני שהגענו? ביצות, חול, מלריה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אל תגיד לי מה פתאום. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. הנרטיב הזה – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כשאנחנו חזרנו ליהודה ושומרון היו שם חמורים ועגלות, לא היו אפילו סוסים. לא היה חשמל, לא היה מים, לא היו כבישים, לא היה כלום. קצת תודו באמת. מנסור, תהיו הגונים. תסתכלו ימינה ושמאלה, 360 מעלות מסביב, איפה יש למישהו מהאחים שלכם תנאים כמו שיש במדינת ישראל. בסוריה, בלבנון? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אתה רוצה להגיד לי – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אין חופש ביטוי ואין חופש דת ואין חירות ואין קניין ואין חשמל ואין מים. ותראה מה קרה בעזה – כשאנחנו שלטנו בעזה, אני מדבר איתך על לפני הסכמי אוסלו, הייתה פרנסה, הייתה תעסוקה, היה חשמל, היה מים. תיסעו היום ביהודה ושומרון, את החמורים והעגלות החליפו רכבי מרצדס. מאיפה כל הרווחה? מאיפה כל הכלכלה? מאיפה הכול? עם ישראל הביא לארץ ישראל כל כך הרבה שפע וקדמה וטכנולוגיה, אור וטוב, ואנחנו מוכנים שכולם ייהנו מזה ובתנאי שהם מבינים את מקומם ולא כופרים בזכות הקיום שלנו. אל תהיו כפויי טובה. אתה מדבר איתי על מוסר, על תורה? אתה יודע שהכרת הטוב ביהדות זה אחד מהערכים הבסיסיים והחשובים ביותר. אתם לא מפסיקים – אני אומר את זה בכאב – לירוק אל הבאר שאתם שותים ממנה. הרי כשמתריסים לכם לפעמים: לכו לסוריה, לכו לזה, הרי אתם יודעים מצוין – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני לא רוצה להתריס, אני אומר את זה – ניהלנו שיח. הרי אתם יודעים מצוין שבעד שום הון שבעולם – הרי אם אני אגיד לך: קח מדינה פלסטינית, כולכם תעברו להיות נתינים של המדינה הפלסטינית, תוותרו על תעודת הזהות הכחולה – בעד שום הון שבעולם אתם לא תסכימו, וזו הצביעות הגדולה. אין דבר מוסרי יותר, מנסור, חבר הכנסת עבאס, אדוני היושב-ראש, אין דבר מוסרי יותר לכם ממדינת ישראל. במקום שתודו בזה – עכשיו, אתה יודע מצוין, כמו כל מה שקורה במזרח התיכון: אם מדינת ישראל לא תהיה יהודית, היא גם לא תהיה דמוקרטית. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, אנחנו חייבים לחזור – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני רק מסביר. המפעל הציוני, הלאומיות המתחדשת של עם ישראל במדינה ריבונית אחרי אלפיים שנות גלות היא הדבר המוסרי והצודק ביותר בפרספקטיבה היסטורית בין-לאומית ביחס לעם היהודי, אבל גם מתבררת כדבר המוסרי והטוב ביותר לכל יושבי הארץ הזאת, והאסון שמתרחש עליהם רק הולך ומתברר בממדיו בעזה, הולך ומתברר בממדיו ביהודה ושומרון. ברוך השם, תגידו תודה שאנחנו עוד שולטים ביהודה ושומרון. אני נוסע היום בחווארה – בורגר ראנץ', וב-02:00, וחנויות מסחר ורהיטים. איפה יש דבר כזה? אתה הרי יודע את איכות החיים במצרים, אתה מכיר מצוין. האחים המוסלמים שלכם קמו במצרים, אתה יודע מה יש שם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי, חבר הכנסת בצלאל – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז איך אתה יכול לומר שאנחנו לא מוסריים? משפט אחרון, תמדוד מוסריות בפרספקטיבה רחבה וגם תמדוד מוסריות במבחן התוצאה. אלופים בלשווק ריקבונות ושקרים באיזה אריזה נוצצת של מוסר והכול מתברר בסוף כעורבא פרח. אני רוצה, ברשותך, ממש משפט סיכום, לחזור רגע לטיעון שלי. הסברתי שבג"ץ מסתיר, מתחבא מאחורי המונחים הצורניים האלה כדי להסתיר את הוויכוח ואת ההכרעות הערכיות שאין לו סמכות לקבל, ועכשיו אני רוצה לומר דבר אחרון. יש רמב"ם מדהים – אתה תיהנה מזה, זה ממש שווה שתי דקות. אני אומר את זה בעל פה כדי לקצר – יש רמב"ם מדהים בסוף פרק י"א בהלכות מלכים ומלחמותיהם. אגב, הצנזורה השמיטה את זה הרבה מאוד שנים בגלות ובשנים האחרונות, בדפוסים הארץ-ישראליים הוסיפו מחדש את הקטע הזה. אומר הרמב"ם משפט מצמרר – הוא מדבר על אותו האיש, ישו, ואומר שישו, תקשיב טוב, דודי, הכשיר את הדרך למלך המשיח. אז הרמב"ם שואל: היאך? הרי זה משפט מזעזע. הרי ישו הרג והשמיד ורדף את היהדות ואת היהודים, איך אתה יכול להגיד שהוא הכשיר? אומר הרמב"ם דבר פשוט, אני אומר את זה בשפתי: עד שהגיעה הנצרות לעולם, היה עולם פגאני, של עובדי אלילים, עולם מוחשי. נכון? מה שאני מרגיש – קיים, מה שאני לא ממשש – לא קיים. לעולם שחי בתפיסה מושגית כזאת, בטרמינולוגיה גשמית כזאת, אין יכולת להבין מושגים של אלוקות. אומר הרמב"ם: באה הנצרות והפיצה בעולם את המושג המופשט של אלוקות, של שאיפת תיקון עולם, של קשר בין האלוקים לבין האדם, הרגילה את העולה לטרמינולוגיה מופשטת. אומר הרמב"ם: אחרי שהעולם הוכשר לקבל מונחים רוחניים ומופשטים של אלוקות, עכשיו, כשיבוא המשיח האמיתי, המשיח שלנו, אז כולם יבינו ששקר נחלו אבותיהם ושישו משיח שקר וכו', אבל יש עם מי לדבר. אני אומר כאלגוריה, אוחז בשולי גלימתו של הרמב"ם ואומר לכם שאהרן ברק מכשיר את הדרך לסנהדרין, מסיבה פשוטה: הרי אם לפני 40 שנה הייתה קמה סנהדרין והייתה מחליטה לפסול חוק של הכנסת כי הוא סותר את השבת, כי הוא סותר את הכשרות, היו סוקלים אותו באבנים, בעגבניות. הרי דמוקרטיה, שלטון העם, שלטון הרוב. מי אתה? מי שמך? בא בג"ץ והרגיל אותנו במשך העשורים האחרונים לתפיסה דמוקרטית מאוד נכונה, שאומרת: חברים, עם כל הכבוד, דמוקרטיה זה דבר חשוב ומצוין, אבל יש לה גבולות גזרה שבתוכם היא פועלת. גם הרוב, גם הכנסת, איננה יכולה לחוקק בניגוד לערכי היסוד של השיטה. אלא מה? כמו שישו מכר שקרים, אז בג"ץ מבסס את ערכי היסוד של השיטה שלו על כל מיני ערכים שזה מקרוב באו, מעוותים. אבל בעזרת השם, כשתקום לנו סנהדרין וכשתהיה כאן מדינה יהודית, אז ערכי היסוד יחזרו להיות ערכי היסוד הבסיסיים של התורה, ערכי הנצח האלה, המוחלטים, של תורה משמיים, ותהיה דמוקרטיה, ותהיה כנסת, ויהיה שלטון הרוב, אבל הוא יהיה כפוף לעקרונות היסוד של השיטה. אז את השוויון יחליף "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו". הרבה זמן נדון על זה. אגב, אמרת משפט על גזענות, זה אחד המשפטים הכי לא נכונים שיש בעולם. זה ההבדל בין לאומיות ללאומנות. אנחנו לא לעומתיים לאף אחד, אנחנו לא נגד אף אחד. לאומיות היא מונח חיובי, לאומניות היא מונח שלילי. אנחנו לאומיים, לכן זה לא קשור בכלל לגזענות, אבל על זה אני אדבר איתך בהרצאה הבאה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> ההבדל, כאשר – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אבל, אבל, אבל, אני אומר שוב. תדעו לכם, בזכות בג"ץ וההרגלה שלו את החברה הישראלית לשיח חוקתי, שאומר: חברים, יש עקרונות יסוד של השיטה שגם הכנסת, באמצעות הרוב, אינה יכולה לפגוע בהם – זה מכשיר את הדרך למלך המשיח ואנחנו צריכים להכיר לו תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה לך, חבר הכנסת – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תודה לך, ותודה לכנסת ולערוץ הכנסת. אני מקווה שנהניתם מהאוניברסיטה המשודרת ללילה זה. נתראה, בעזרת השם, בלילות הבאים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת סמוטריץ'. חבר הכנסת איתמר בן גביר. << דובר >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר >> יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, אדוני השר, קודם כול, יישר כוח עצום לחברי, יושב-ראש הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ'. יכולת לדבר כאן עוד ועוד ועוד ולהחכים אותנו ולהשכיל אותנו. ברוך השם, דברים נכוחים וחשובים. גם אני רוצה לדבר על נושא מאוד מאוד חשוב. היום בשעה 16:00 הוא יום הזיכרון לנרצחי תרפ"ט. 67 יהודים שנרצחו ונטבחו ונשרפו. היישוב היהודי בחברון מנה אז 800 איש. 20,000 אנשים התגוררו ברחבי חברון. ב-20 דקות שהוקצו לי בחרתי לקרוא מתוך הספר "...לשכים בעיניכם..." של הרב כהנא, השם ייקום דמו, שנרצח, אף בנו נרצח, כלתו נרצחה. הוא הביא סקירה היסטורית של מה שקרה שם. התיאורים, אני כבר אומר, הם תיאורים קשים, תיאורים לא פשוטים, אבל צריך להציף אותם, צריך לומר אותם וצריך לספר עליהם וצריך לדבר בם, כן, בשביל ההיסטוריה; כן, בשביל הדורות הבאים; כן, כדי שנזכור ולא נשכח מה מסוגלים לעולל לנו האויבים שלנו. אני לא מכליל – אני הרבה פעמים אומר את זה, כל הזמן – אין לי עניין עם כל הערבים, אין לי ספק שיש ערבים שרוצים לחיות כאן במדינה הזאת בשלום ובשלווה. יש ערבים שרוצים לחיות בדו-קיום, אבל יש גם אחרים, וצריך לדבר על זה ולזכור את ההיסטוריה שלנו. "היה חם ביום שישי, בבוקר י"ז באב תרפ"ט. שוב לא הייתה מדינה יהודית, אף לא 'כוחות כיבוש' יהודיים, אפילו 'שטחים מוחזקים' לא היו". כלומר, כל הטענות האלה: כיבוש, כיבוש, הרסו לי, לקחו לי, השחיתו לי – לא היו קיימות אז. "בקיצור, לא הייתה כל הצדקה להרים אפילו את קולם נגד הציונות. בחברון חיו כ-500 יהודים, רובם ספרדים, רבים מהם בעלי שורשים בעבר של חברון בני מאות שנים. שבועות אחדים קודם לכן ביקר בעיר מי שהיה באותם ימים הרבי מלובביץ'. הרב משה מרדכי אפשטיין, ראש ישיבת סלובודקה, העביר את הישיבה כולה לחברון ובכך הפיח רוחניות חדשה בעיר העתיקה". נבנו בתי כנסת, מוסדות תורה, ויהודים התפללו, עבדו וחיו – הכי חשוב – חיו בדו-קיום. הוא מספר ש"בכל הארץ גברה המתיחות, כשכנופיות משוטטות הציקו ליהודים", כי יהודי חברון היו רגועים. הם הרי היו בדו-קיום, חיו בשלווה, בשלום, היו להם עסקי מסחר. "בסך הכול, למרות התקריות השונות שקרו בעשור האחרון בירושלים, ביפו, בצפת ובמקומות אחרים, לא היו צרות ממשיות בחברון". ובנוסף לכך, נכבדי העיר הבטיחו ואמרו בצורה חד-משמעית: לא יאונה ליהודים כל רע. "את מידת ביטחונם של יהודי חברון שלא הייתה צפויה להם כל בעיה ניתן לאמוד מהעובדה שרבה של זיכרון יעקב, הרב אברהם יעקב אורלינסקי, הגיע יום לפני כן לחגוג את השבת בחברת בתו וחתנו, אליעזר דן סלונים. משלחת רבנים נפגשה עם המושל בחברון", שעוד פעם, אמר להם: אין לכם מה לחשוש, הכול בסדר, יש דו-קיום. היו לו גם, למושל, מספיק כוחות כדי להגן על אותם יהודים שהתגוררו בעיר. "בשעה 14:30 הגיע אופנוען ערבי וסיפר למתאספים סביבו שזה עתה חזר מירושלים, אשר בה 'נהרגו אלפי מוסלמים ונשפך דמם כמים'". שוב, אותה דיסאינפורמציה, אותו שקר, אותה טרמינולוגיה, אותה מערכת שיטתית של הפצת שקרים – לקחו לנו, הרסו לנו, פגעו לנו. "פתאום הופיע הרב סלונים הקשיש, בדרכו ללשכתו של מפקד המשטרה. ההמון התנפל עליו, הכהו ללא רחם. יהודים נפחדים הביטו מבתיהם וכך עשה גם מפקד המשטרה. הגב' סוקולוב, שצפתה במתרחש מחלון ביתה, לא יכלה להתאפק, אצה למפקד המשטרה, שהודיע לה קצרות שאין הדבר מעניינה. 'ויתר על כן, זו הרי אשמתם של היהודים'. הוא ייעץ לה להתבצר בביתה". זה מזכיר לנו משהו? מזכיר לנו משהו. "ואז פנה ההמון אל עבר משפחת גרודז'ינסקי" ואחד מהילדים של המשפחה העיד מאוחר יותר: "כשהחלו הפרעות היו בביתנו אנשים. בעד החלון ראיתי נער עובר ליד הגדר שמסביב לביתנו ופותח שער החצר. מייד פרצו לתוכה עשרות תושבים מאלה שהקיפו את הבית והתחילו מתדפקים על הדלתות. חשנו מייד אל הדלתות, לחצנו עליהן מבפנים, אבל בינתיים הספיק האספסוף לשבור החלונות והתחיל משליך אבנים לפנים הבית... כשניגש אבא אל החלון" – אומר הילד – "ירו בו, אבל החטיאו את המטרה. עלינו לקומה השנייה של הבית והתחלנו לקרוא לעזרה. מר אליעזר דן סלונים – – – שראה את כל הנעשה מביתו חש לעזרתנו בלוויית שוטרים – – – סוף-סוף עלה בידי השוטרים לפזרם. אימי ואחי", השם ייקום דמם, "הלכו אז לביתו של אליעזר דן, שנחשב בטוח יותר מפני התנכלויות עקב היחסים הטובים שהיו לו". כן, היה תמים. הפורעים "התקדמו אל עבר ישיבת סלובודקה. מפני שהיה ערב שבת נעדרו ממנה רוב התלמידים. רק השמש התימני וה'מתמיד'" – כך קראו לו – "שמואל רוזנהולץ, נמצאו במקום. המון הפורעים המשולהבים פרצו לחצר הישיבה. השמש קפץ אל תוך בור המים ובכך הציל את חייו". אך לא ה"מתמיד", הוא כה היה שקוע בתלמודו "שכלל לא הבחין בפורעים החודרים אל מתחמי הישיבה. רק כשפגעה בראשו אחת ממאות האבנים שהושלכו לעברו", רק אז, כאשר "הותז דמו על דפי הגמרא המונחת בפניו, קם ממקומו וניסה להימלט", אך זה היה כבר מאוחר מדי. הערב ירד על חברון. ההמון שרצח התחיל להתפזר והרחובות החלו דוממים. "המשטרה מגיעה לישיבה ומניחה את גופתו של הקדוש הנרצח על גבי שולחן, שוטר מונה לשמור על הגווייה, ובכל בית יהודי מקבלים את השבת בלב כבד וחוששים למאורעות המחר. בנו של הרב משה מרדכי אפשטיין, ראש ישיבת סלובודקה, נקרא ללשכת המושל הערבי של חברון. ליד המושל ניצבים שני קצינים, אחד אנגלי, אחד ערבי. המושל מייעץ לבנו של ראש הישיבה לבקר בכל בית יהודי ולהזהיר את יושביו לבל ייראו בחוצות. האנגלי מכריז: 'ישבו היהודים בבתיהם ואני אהיה אחראי עליהם'". עוד פעם, אותה תחושה של גלות – יהודים, תשבו בבית; יהודים, תסתתרו; יהודים, אל תצאו; יהודים, אל תלכו; יהודים, אל תזוזו, ואולי ככה החיים שלכם יינצלו. "ביום השבת, השכם בבוקר, היהודים ערים. בשעה 05:00 נועדים מנהיגיהם" להחליט אילו צעדים לנקוט. "מוצע לשלוח מברק דחוף לירושלים להודיע להגנה על המתרחש, אך המברקייה סגורה עד 08:00", ואז – אז זה כבר בלתי אפשרי. "מוצע גם לשגר שליח במכונית לירושלים להודיע להגנה על המצב", אבל לא ברור למה לא עשו כך. ועוד פעם, שוב המושל בא ומבטיח ואומר: תשבו בבתים שלכם, היו בסדר. הכול יהיה בסדר אם אתם תהיו בבתים שלכם. "שעה 06:00. הפורעים נוהרים לחברון מכפרי הסביבה. אליעזר דן סלונים, יחד עם בחור ישיבה, בליווי משטרתי, מבקר בכל בית יהודי ומזהיר את היהודים לבל יצאו החוצה ולבל יציצו דרך החלונות. בינתיים מספרים שכנים – – – בשמחה ל'ידידיהם' היהודים ש'היום יהיה טבח'. הרחובות מלאים – – – החמושים ברובים, בחרבות, בפגיונות. מכוניות ממהרות ברחובות" כשפורעים יושבים על הגג "וקוראים סיסמאות: 'מוות ליהודים'", מוות ליהודים. "והאווירה מחושמלת. ראשי הקהילה היהודית מתכנסים בביתו של החכם הספרדי פרנקו. החשש לשלומם ולחייהם עתה קיים לעין כול – – – גם שעליהם לפעול ולא לשבת בחיבוק ידיים". מחליט יושב-ראש הקהילה "לשגר משלחת למפקד המשטרה הבריטי, כדי להגיש מחאה על כליאת היהודים בבתים". תעזרו לנו, תעזרו לנו, הוא אומר לבריטי. אבל הטבח כבר התחיל להתבצע. "ללא ידיעת המנהיגים היהודים כבר החל הטבח. באחד הבתים המרוחקים יותר ממרכז העיר גרה משפחת אבושדיד. אבי המשפחה, אליהו, בן 55", יצא אל המרפסת וצרח לעזרה, "אבל איש אינו שומע, איש אינו מקשיב". אין שוטרים באזור, כל ההבטחות של המושל שיעזור וכו', לא קיימות. "אבנים מתעופפות אל תוך הבית. חלונות מתנפצים. צווחות אימה נשמעות מבפנים. נשים וילדים אחדים יוצאים אל המרפסת". חרב מונפת שוב ושוב, שוב ושוב. "בתוך הבית שוכבות גופותיהם של אליהו אבושדיד ובנו יצחק בן ה-25, חייט פשוט. גם יעקב גוזלן, בן 45, רתך, יליד העיר, ובנו משה", גם הם בין 18 ההרוגים שכבר נמנים. "ההמון פונה עתה אל ביתו של הלמדן היהודי רבי מאיר קסטל – – – אף הוא יליד חברון". הוא צופה באימה בפריצת דלתו על ידי הפורעים| ואז רוצחים אותו באכזריות, בוזזים את ביתו, מציתים אותו. "רבנו חסון בן ה-65, הוא אחד מראשי הרבנות הספרדית בחברון, אף הוא יליד העיר. הוא ואשתו קלרה, בת 59, חוזים באימה בשרפת דלת ביתם ובחדירת ההמונים. שניהם מומתים במיתה משונה בידי הבוזזים, הנפנים עתה לעבר בית הדסה". בית הדסה, אותו בניין שלימים נילחם עליו, אותו בניין שנשים תושבות קריית ארבע, על ילדיהן, תופסות אותו וחיות בנפרד מהבעלים שלהן במשך תקופה כה ארוכה. אותו בית הדסה הופך אף הוא להיות למרחץ דמים. הפורעים ניגשים שוב ושוב להתקפה. "'חסד לאברהם' הוא מקום פולחן דתי ולימוד, מעבר להיותו מרפאה", שמשרתת גם את היהודים, אבל גם את הערבים, אך אין לכך כל חשיבות בעיני אותם פורעים. אגב, חלקם קיבלו טיפול באותו מקום, אבל הם מנפצים את החלונות, "משמידים בצורה פראית כל חפץ הנקרה לדרכם". משמידים ציוד רפואי, תרופות, הכול נרמס, הכול נשטף בשיגעון. "בית הדסה נהיה לתנור אש, האבנים משחירות – – – בית הכנסת נהיה לאתר השמדה מוחלטת". "בבית סמוך גר בן ציון גרשון, הרוקח הנכה שנהיה לאגדה חיה בשל טוב ליבו" לכולם, גם לערביי חברון. אבל הפורעים לא מרחמים, הם פורצים אל תוך דירתו, מוציאים – אני מצטער על התיאורים, אבל הם חשובים – מוציאים את העיניים שלו, דוקרים אותו פעם אחר פעם, אחר פעם, אחר פעם, אפילו מנסים לאנוס את הבת שלו. "רחובות חברון נהיו לחלום בלהות של יללות", צווחות, "צווחותיהם של הגוססים, של הנאנסות, של תינוקות – – – והפוגרום נמשך. בדרך לבאר שבע עומד בית בורנלד, אכסניה לרבים מתלמידי ישיבת חברון". ההמונים – יש שם תלמיד ישיבה בשם אברהם דב שפירא, שנלחם באומץ לב בסכין אשר בידו, אך גם הוא נופל מת. "העילוי הצעיר דב הלר מוחה בקול 'אני רק נער'" – אני רק נער, תעזבו אותי – אך גם אותו דוקרים. הוא נרצח כאשר מנסים להוביל אותו לירושלים. תלמיד אחר מבקש מרוצחיו לומר וידוי. הוא מתחיל את התפילה ונרצח. "שני תלמידים נוספים – – – נופלים אף הם קורבן" לטבח. "אין בית יהודי בטוח". מגיעים לביתו של השוחט וגם שם פוגעים בו. "לרגע מרפים ממנו, הוא מנסה שוב להימלט", אבל רודפים אחריו, "הוא נופל אל תוך תעלה ושם נופח את נשמתו". ואחריו גם בא ביתו של אליעזר דן סלונים, אותו מנהיג קהילה שנמנה עם חשובי חברון, מכהן כמנהל בנק אנגלו-פלסטין בעיר, החבר היהודי של מועצת העיר, מכיר את כל הנכבדים, אבל זה לא עוזר לו. אפשר לקרוא כאן עוד ועוד ועוד מאותו טבח נורא, אבל מה שיותר חשוב זה ללמוד מההיסטוריה, ללמוד ממה שקרה לעם היהודי. אנחנו, בחברון, ברוך השם, היום נמצאים בתקומה, למרות הגבלות הבנייה, למרות הרדיפות, למרות ההתנכלות, למרות שיש מי שרוצה כל כך להצר את צעדינו. חזרנו אל עיר האבות, אל העיר שבה התהלכו האבות שלנו והאימהות שלנו, שבה התהלך בשבילים אחר כך דוד המלך, שמלך קודם כול בחברון ואחר כך בירושלים. חברון זו ההיסטוריה שלנו, חברון זה הבית שלנו, חברון זה הסמל לקיום שלנו כאן, להימצאות שלנו כאן. אבל בחברון אנחנו זוכרים, זוכרים ולא שוכחים שהיה מי שרצה לטבוח, שהיה מי שטבח, שהיה מי ששרף, שהיה מי שאנס, שהיה מי שבזז, שהיה מי שרצח, ושיש כאלה גם היום, בימים האלה, שרוצים להמשיך ולעשות את הדבר הזה. ולכן אנחנו כאן כדי לעמוד על המשמרת. אנחנו כאן כדי לומר: לעולם לא עוד. אנחנו כאן כדי להמשיך את האבות ואת האימהות. ילד הייתי כאשר אבא שלי סיפר לי גם הוא – אומנם הוא לא גר בחברון אבל היה בפרעות בעיר העתיקה וגם הוא הסתתר במרתף כאשר ראה חבורות, חבורות, חבורות, חבורות של פורעים שרוצים להשמיד ולאבד ולהרוג רק בגלל שאנחנו יהודים. חזרנו הביתה לחברון, חזרנו הביתה לעיר העתיקה, ואין לנו שום כוונה לוותר עליה. עמדו כאן כל מיני חברי כנסת בתחילת הערב שאמרו: אה, זה שלנו, אל-אקצא זה שלנו, העיר העתיקה שלנו, ההוא שלנו, זה שלנו. זה שלנו, של עם ישראל. זו ההיסטוריה, ולא ניתן לאף אחד לסלף את ההיסטוריה. היום, כאשר נציין את זכרם של יהודי חברון שנרצחו, כאשר נציין את זכרם של קדושי תרפ"ט, נזכור ולא נשכח ולא נסלח. נזכור גם בשביל הדורות הבאים. נזכור בשביל עתיד עמנו וילדינו. לעולם לא עוד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק, בבקשה. << דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> ערב טוב. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> ערב טוב. 30 דקות, גברתי. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תודה רבה. תודה רבה לך, חבר הכנסת בן גביר, על השיחה החשובה שנתת בנושא של טבח תרפ"ט בחברון. היום הזה אנחנו מונים 92 שנה לטבח הנורא הזה. אחרי כל הסיפורים והציטוטים הבאמת-קשים לשמיעה ששמענו מאיתמר, אני רוצה לדבר קצת על הלקחים של הטבח הזה ועל הציווי שאנחנו הצטווינו על ידי הנרצחים להמשיך את מפעל חייהם שנגדע. בראש ובראשונה אני רוצה לספר על הרב קוק, שהיה אז הרב הראשי לארץ ישראל, מרן הרב יצחק הכהן קוק, שזמן קצר לאחר הטבח הזדמן לו לפגוש באיזשהו אירוע חגיגי את הנציב העליון הבריטי ששלט אז בארץ ישראל. הרב קוק היה דמות מכובדת, הוא היה הרב הראשי, והנציב העליון מושיט לו את ידו. הרב קוק אומר: אני לא מוכן ללחוץ את היד שלך. אני לא מוכן ללחוץ את היד שלך, משום שאתה לא הגנת על היהודים בחברון, משום שהחיילים שלך לא הגנו על היהודים בחברון. החיילים שלך אמרו ליהודים: תיסגרו בבתיכם, אחרת לא נוכל להגן עליכם, וגם כשהם נסגרו בבתים הם לא הגנו עליהם. הרי הטבח כולו הפסיק משום שהיה קצין משטרה אחד ששני בחורים רצו אליו, אל הסוס שהוא רכב עליו, ונאחזו בארכובות של הסוס כדי להינצל. ואז, כשהפורעים התנפלו על היהודים האלה, כשהם נדבקים לסוס ולרגליים של הקצין, הקצין נבהל וירה באוויר, ופתאום כל הפורעים התפזרו. זה כל מה שהיה צריך לעשות כדי להגן ולהציל חיי יהודים, ואת זה הקצין הזה לא עשה. שימו לב שהרב קוק לא סירב ללחוץ את הידיים של הנציב העליון משום שהנציב העליון השתתף בפועל ברצח, אלא הספיק לו שהוא לא הגן, שהחיילים שלו לא הגנו, שהשוטרים שלו לא הגנו על חיי יהודים כדי לא ללחוץ את ידיו של הנציב העליון. קל וחומר בן בנו של קל וחומר שאנחנו לא יכולים להסכים למציאות הזו שיושבים פה בתוכנו, בכנסת הזו, חברי כנסת שלא רק שהם לא מגנים – הם תומכים במי שרוצח יהודים, הם תומכים. היום ישב פה חבר הכנסת טיבי, והוא נעלב, הוא נעלב שחבר הכנסת בן גביר קרא לו "מחבל". ממה אתה נעלב, חבר הכנסת טיבי? כל היוטיוב מלא ציטוטים שלך, שאתה משבח ומהלל ומעריץ את המחבלים. מה יש לך להיעלב? בסך הכול השוו אותך לאנשים שאתה מעריץ אותם. תהום פעורה בינינו ובין חברי כנסת שמשבחים מחבלים, שמחבקים מחבלים, שמהללים אותם, שחוגגים איתם כשהם יוצאים לחופשי ממאסר שלהם. אגב, אדוני היושב-ראש, אתה עדיין לא ענית לי, ואני מצפה לתשובה, כי אני שאלתי אותך לפני כשבועיים: הרי אתם טוענים שאתם לא תומכים בטרור, אז הצעתי שאתם, מפלגת רע"מ, תתמכו בחוק לשלילת אזרחות ממחבלים. אם אתם לא תומכים במחבלים, אז אתם – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> גם אם הם יהודים? << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> סליחה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> גם אם הם יהודים, גם אז שוללים? << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, אני אסביר למה. שאלה טובה, ואני אסביר למה. הרציונל של הצעת החוק הזו אומר שהמחבלים שאזרחותם תישלל הם אותם אלה שמקבלים משכורת חודשית או תגמולים אחרים מהרשות הפלסטינית על מעשה הטרור שהם ביצעו. ולמה הרשות הפלסטינית משלמת להם את התשלומים האלה? כתוב בחוק הפלסטיני למה היא משלמת. היא משלמת להם על פי חוק, אגב. הרשות הפלסטינית חוקקה חוק שמחייב אותה לשלם לכל המחבלים, ואגב, לא משנה אם הם מטעם הפתח או החמאס או הג'יהאד או מטעם עצמם. זה לא משנה. כל מי שביצע מעשה טרור כלפי מדינת ישראל או חייליה או אזרחיה, הרשות הפלסטינית משלמת לו. והרציונל של החוק הפלסטיני הוא שאדם כזה, מוגדר ברשות הפלסטינית שהוא שליח, הוא סוכן של הרשות הפלסטינית בתוך מדינת ישראל ונגדה. על זה הוא מקבל את המשכורת. ולכן הרציונל אומר שאם הוא סוכן של ישות מדינית עוינת כזו – הרשות הפלסטינית בתוככי מדינת ישראל ונגדה – ממילא באותו מעשה הוא מאבד את הזכות שלו לאזרחות ישראלית, כי זה לא הולך ביחד. על זה אני הצעתי, ואני עדיין מציעה, שתחשוב על זה – ותחשוב על זה, כי עמדה פה שרת הפנים, פה, על הדוכן הזה, ואמרה שהיא חושבת שהחוק הזה הוא חוק טוב, שהחוק לשלילת אזרחות ממחבלים שמקבלים משכורת מהרשות הפלסטינית הוא חוק טוב, והוא חוק שצריך לעבור. אלה המילים שלה. אני הוצאתי מהפרוטוקול. היא אמרה: זה חוק טוב, זה חוק שצריך לעבור. אני מניחה שאחרי שהצעת החוק הפרטית הזו נפלה, אז מן הסתם שרת הפנים, שחושבת שזה חוק טוב וחוק שצריך לעבור, תנסה להעביר אותה בתור שרת הפנים. זה הרי בתחום סמכותה. ומן הסתם היא תזדקק לתמיכה שלכם או לפחות לאי-התנגדות שלכם להצעת החוק החשובה הזו. ואני אומרת: הרי יש ויכוח. יש ויכוח שלא נגמר, לא נפתר עדיין, איזו מין מפלגה זו רע"מ. האם זו מפלגה תומכת טרור, או שזו מפלגה שכל מה שהיא רוצה זה שהערבים ישתלבו בחיים האזרחיים כאן כאזרחים מן המניין, וכן הלאה. אני חושבת שהחוק הזה הוא סוג של מה שנקרא נייר לקמוס, אבן בוחן, שבאמצעותו אפשר לבחון מי אתם. מי אתם.ואני מציעה – אתה לא חייב לענות עכשיו, זה חומר למחשבה, אבל אני מציעה שאתם תתחילו לחשוב על זה, כי אני חושבת שבסופו של יום, אחרי ששרת הפנים אמרה בפירוש שזה חוק טוב וחוק שצריך לעבור, אני מניחה – אתה יודע, היא בכל אופן שרת הפנים, זה בתחום סמכותה – שהיא תנסה לקדם את זה כחוק ממשלתי, וזה יבוא איכשהו לפתחכם. אז כדאי שתתחילו לחשוב על זה. בסופו של יום אתם תיבחנו בחוק הזה לא פחות ממה ששרת הפנים תיבחן בחוק הזה. על כל פנים, מה שאני רציתי להגיד בהקשר של הטבח של תרפ"ט זה שהרב קוק, זכר צדיק לברכה, סירב ללחוץ ידיים לא רק של מי שהיה בעד הרצח, אלא אפילו למי שלא פעל כדי למנוע את הרצח הוא סירב ללחוץ את היד. אז זה לקח אחד שאנחנו צריכים ללמוד מהעניין הזה של טבח תרפ"ט. הלקח השני הוא הלקח שאמרו אותו באמת כל מנהיגי ישראל זמן קצר לאחר הטבח, ואני אביא פה ציטוטים של מנהיגים שונים, ממה שנקרא ממגזרים שונים, ממפלגות שונות, מתנועות שונות בעם היהודי באותה תקופה. אז אני אביא קודם את דבריו של הרב קוק. הרב קוק אמר כך: "גאולת דם קדושי פרעות תרפ"ט לא תבוא אלא על ידי בניין חברון, כראוי לעיר העברית הראשונה". כלומר, מה אומר לנו הרב קוק? אתם רוצים גאולת דם? אז אנחנו יודעים שיש חברות שבהן הולכים ומבצעים גאולת דם בפועל. אחד נרצח, הולכים ורוצחים בצד השני. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נקמת דם. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> נכון, נקמת דם, בדיוק. אומר הרב קוק: זה לא מה שאנחנו מחפשים. אנחנו רוצים שהגאולה של דם קדושי הפרעות האלה תבוא בבניין חברון, כראוי לעיר העברית הראשונה. תשימו לב שהרב קוק מכנה את חברון "העיר העברית הראשונה". לא תל אביב – חברון היא העיר העברית הראשונה, משום שהיא העיר של אברהם העברי. אגב, למה אברהם העברי נקרא אברהם העברי? מה זה המילה הזאת "העברי"? אומרים חז"ל: "שכל העולם מעבר אחד, והוא מעבר אחר". כל העולם באותה תקופה היה עולם אלילי, כל העולם עבד אלילים. היחיד שהאמין באל אחד זה היה אברהם. כל העולם בעבר אחד והוא בעבר אחר, לכן הוא נקרא "אברהם העברי". וחברון נקראת העיר העברית הראשונה על שמו. ואומר הרב קוק: הגאולה של דם קדושי חברון היא בבניין חברון. עכשיו, בואו נראה מה אומר המנהיג של הזרם הרוויזיוניסטי שהיה אז, זאב ז'בוטינסקי. הוא אומר כך: "אנו נקים מחדש את כל אשר החריבו, כי בכישרון זה חוננו, להקים בהיקף גדול פי כמה את אשר החריבו והשמידו". כלומר, בעצם הוא אומר דבר דומה לרב קוק. בעצם הרי מה קרה בעקבות הטבח תרפ"ט? צריך להבין את זה: זה לא רק שנשחטו ונרצחו 67 יהודים – ועוד, אגב, רבים אחרים נפצעו ומתו אחר כך מפצעיהם לא בחברון, חודשים אחר כך, וכן הלאה, בירושלים. זה לא הסתיים בכך; הסיום הנורא של פרעות תרפ"ט בחברון היה שהקהילה היהודית בחברון גורשה, כי הבריטים אמרו: אנחנו לא יודעים להגן עליכם, לכו מפה. לא יודעים להגן עליכם, לכו מפה. אנחנו מחר נציין את יום עקירת יישובי גוש קטיף וצפון השומרון. בעצם זה סוג דומה קצת של אמירה. הם אומרים: אנחנו לא יודעים להגן עליכם כשאתם נמצאים שם בגוש קטיף, לכו. ככה אמרו הבריטים ליהודים, ובזה בעצם חיסלו קהילה שהתקיימה בחברון לאורך מאות בשנים. ועכשיו, בגלל שבאים לרצוח אותם – הם לא פשעו, הם לא עשו כלום, היהודים, אבל אותם מגרשים. מה אומר לנו ז'בוטינסקי? התגובה שלנו צריכה להיות שאנחנו נבנה בהיקף גדול פי כמה את כל מה שהפורעים החריבו והשמידו. והמנהיג של תנועת העבודה, זה הצד השני של המפה הפוליטית, מנחם אוסישקין, מה הוא אומר? "עם ישראל דורש את בניין חברון. לא נוכל לוותר על העיר ההיסטורית הזאת. חברון הייתה ונהרסה", ועלינו לבנותה. כלומר, הלקח שכל המנהיגים הבינו מהסיפור הזה, מהאירוע הקשה הזה של טבח חברון וגירוש הקהילה היהודית העתיקה מחברון, זה שחברון חייבת להיבנות מחדש. עכשיו, השאלה היא איך בעצם חברון תיבנה מחדש. אז פה אני רוצה לספר את הסיפור של הרכוש היהודי השדוד בחברון. זה סיפור קשה מאוד. הוא קשה כי גם אנחנו אשמים בו. היהודים שחיו בחברון השקיעו הרבה מאוד כסף ברכישה לא רק של בתים אלא גם של קרקעות. הם רכשו אפילו קרקעות שלא היה בכוחם לא ליישב אותן, לא לבנות עליהן, לא היו מספיק יהודים כדי לגור בהן ולא היה מספיק כסף כדי לפתח אותן. אבל הם רכשו קרקעות. תפיסת רכישת הקרקעות שלהם הייתה דומה לתפיסה של הקרן הקיימת, שצריך לגאול קרקעות בארץ ישראל. זו הייתה תפיסת העולם. והקרקעות אלה לא היו קרקעות של יהודים פרטיים ברובן, אלא הן היו קרקעות של הקהילה. חלק של הקהילה האשכנזית, והרוב של הקהילה הספרדית שהייתה בחברון. ומצויים בידינו מכתבים קורעי לב שמנהיגי הקהילה הספרדית כותבים ליהודים עשירים ברחבי העולם: המצב של הקהילה, המצב הכלכלי, קשה מאוד, ואין אוכל לילדים, וחייבים עזרה, והם מבקשים תרומות – הגענו לפת לחם וכו'. ואתה שואל את עצמך: איך אתם כותבים מכתבים כאלה כשיש לכם ביד קרקעות רבות כאלה? יש לכם קרקעות. לפני שאתם רצים לבקש תרומות תמכרו את הקרקעות, נכון? בשכל כלכלי פשוט זה מה שמתבקש. אבל לא, הם לא מכרו את הקרקעות, ולא מסיבות נדל"ניות. הם לא מכרו את הקרקעות כי לקנות קרקעות בארץ ישראל זה היה דבר קדוש, זה היה מעשה גאולי, זה היה מעשה של – כל הכמיהה שלהם לשיבת ציון, לגאולת הארץ, התבטאה ברכישת הקרקעות האלה. ואחרי הפרעות היו יהודים שחזרו לחברון וטרחו לרשום ולוודא שהקרקעות היהודיות נשארות רשומות על שם הקהילה היהודית. הם טרחו להמשיך לקיים את הגוף הכלכלי שהחזיק בקרקעות האלה ובבתים האלה. זה נקרא "כוללות הספרדים מגן אבות", זה מין הקדש כזה של הקהילה הספרדית. ויש גם כוללות חב"ד. טרחו לשמר את הקרקעות האלה, כדי שיבוא יום ויהודים יחזרו לחברון ויבנו אותה מחדש, ואפשר יהיה את הקרקעות האלה לגאול, ולבנות בהן, ולהקים מחדש את חברון היהודית. כשאנחנו הגענו לחברון אחרי מלחמת ששת הימים הכול היה חרב והרוס. הרובע היהודי נראה כמו גל חורבות. המקום הכי חרב, הכי בזוי, הכי מסריח, היה המקום שבו עמד בית הכנסת של הרובע, בית הכנסת על שם אברהם אבינו. ממש כמו שכתוב בחז"ל, שכל הקדוש מחברו חרב מחברו, את המקום שהיה בית הכנסת – והערבים ידעו שזה היה בית הכנסת – את המקום הזה הם השכירו לצורכי שלושה מוסדות: דיר עיזים, בית שימוש ציבורי ומזבלה. איך עושים דבר כזה? מקום של בית כנסת – דיר עיזים, בית שימוש ציבורי ומזבלה. ככה מצאנו את הרובע וככה מצאנו את האתר של בית הכנסת. את בית העלמין היהודי של חברון, שהיה במרומי תל רומיידה – ששם גם נקברו כל קדושי תרפ"ט, כל הנרצחים, אבל לפניהם נקברו שמה עשרות רבנים, קדושי עליון, שחיו בחברון לאורך כל הדורות, כי להיקבר בחברון זה היה נחשב מעלה גדולה מאוד – את בית העלמין הזה הערבים השמידו עד היסוד. את המצבות של בית העלמין מצאנו בבתי שימוש וחדרי מקלחת של כל הערבים שגרו מסביב. כל בית העלמין היה חרוש, והיה בו גן ירק. זה היה המצב של בית העלמין. זה פשוט לא יאומן, רמת השנאה והרצחנות, והרצון להשמיד כל זכר יהודי, כל זכר יהודי. זה היה המצב שאליו הגענו. בעבודה מאומצת מאוד התחלנו לחשוף את השרידים האלה של הרובע היהודי. לחשוף אותם. הכול התחיל עם יהודי שציינו לפני שבוע את יום השנה למותו, יהודי בשם פרופ' בן ציון טבגר. אולי אתה שמעת עליו, כבוד השר רזבוזוב? כי הוא היה יהודי עולה מברית המועצות. הוא היה מדען, פיזיקאי דגול. היה אסיר ציון במשך הרבה שנים, וכשהוא הגיע לארץ, הוא התקבל מייד במכון ויצמן. קיבלו אותו בזרועות פתוחות, הוא היה מדען ידוע, מדען דגול. ואז הוא בא לעשות שבת אחת בקריית ארבע והלך לסיור. היה בקריית ארבע יהודי מורה דרך בשם חיים מגני, זיכרונו לברכה, שהיה עושה סיורים כל שבת בחברון, גם לתושבי קריית ארבע וגם לכל מיני אורחים שהגיעו. אז הם הולכים, עושים סיור בחברון, וחיים מגני הזה בכל מקום עוצר ואומר: פה היה הבית של הרב הזה, פה היה הבית של המשפחה הזאת. אתה לא רואה כלום, אתה רואה עיי חורבות, והוא עומד ואומר לך: פה היה גר הרב מני, פה היה גר הרב קסטל. אתה לא רואה כלום, אתה רואה הכול הרוס, כן? ואז הוא עומד ואומר: פה היה בית הכנסת על שם אברהם אבינו, והוא מוציא תמונה יפה של בית הכנסת, כי בית הכנסת הזה היה בית כנסת מפורסם, ומאוד מאוד יפה, הרבה צילמו אותו וציירו אותו. ופרופ' טבגר הזה, שהגיע מברית המועצות, עומד ואומר: אני לא מבין, כאילו, פה היה בית כנסת ומה שאנחנו מרגישים זה סירחון גדול – אמרתי לכם, של דיר עיזים, של שירותים ציבוריים, של מזבלה – זה היה בית כנסת? הוא אומר: אני לא מבין אתכם, אני לא מבין למה אתם לא מפנים את כל הזבל הזה ומחפשים את השרידים של בית הכנסת. אמרו לו התושבים של קריית ארבע: תשמע, אנחנו פנינו לשר הביטחון, פנינו לראש הממשלה – לא מרשים, לא מאפשרים. אומרים לנו שעכשיו זה הושכר לאותו ערבי שהקים פה את המוסדות המפוארים האלה ואין מה לעשות. אומר להם פרופ' טבגר: אני לא מבין מה אתם אומרים. אני בא מברית המועצות. אנחנו, מול השלטון הסובייטי, כשאמרו לנו שפה, ביער של באבי יאר, קבורים יהודים, אז מול השלטון הסובייטי אנחנו הלכנו לחפש את השלדים של היהודים האלה. ואתם מול שלטון הישראלי לא מסוגלים לעשות שום דבר? אומרים לכם שפה היה בית כנסת, אתם לא עושים כלום? טוב, במוצאי שבת הוא הרים טלפון למכון ויצמן, אמר להם: אני לא בא, אני נשאר בחברון, אני למצוא בית כנסת, אני למצוא בית כנסת. ואז הוא קנה דלי וטורייה, ובא לאתר הזה של בית הכנסת, איפה שאמרו לו שהיה בית כנסת, והתחיל לחפור. הוא חופר, חופר, ממלא את הדלי בזבל ושופך במקום אחר, ממלא את הדלי בזבל ושופך במקום אחר. ככה, פרופסור לפיזיקה, זה מה שהוא עושה. אחרי כמה זמן הגיעה משטרה. אומרים לו: אדוני, אתה מסיג גבול. אמר להם פרופ' טבגר: אני למצוא בית כנסת. הרבה עברית הוא לא ידע, אבל את זה הוא ידע להגיד – אני למצוא בית כנסת. עצרו אותו, לקחו אותו לשופט. השופט אומר לו: אדוני, אתה מסיג גבול. אומר לו פרופ' טבגר: אני למצוא בית כנסת. הסיפור הזה המשיך חודשים. האיש התעקש, ולאט-לאט הצטרפו אליו נוספים למצוא בית כנסת. חפרו וחפרו, ויום אחד הייתה התרגשות גדולה כי מצאו את השרידים של בית הכנסת, מצאו את הרצפה של בית הכנסת, מצאו את העמודים של בית הכנסת, מצאו את הגומחה שבה היה ארון הקודש של בית הכנסת. מצאו את בית הכנסת, את כל התשתית שלו, והוא היה נראה בדיוק כמו שהוא נראה – זאת אומרת, התשתית הייתה בדיוק כמו שהוא נראה בתמונות. הייתה התרגשות עצומה. באמת חיים מגני צדק, יש פה בית כנסת, מתחת לכל הסירחון הזה, מתחת לכל הזבל הזה. יש פה בית כנסת. ואז הגיעו חברי כנסת וכל מיני אנשים חשובים וצילמו וזה, והם אמרו: אוקיי, עכשיו צריכים לבנות את בית הכנסת, לשקם אותו. דרך אגב, היה שם תרגיל פוליטי מאוד יפה שעשו ראשי קריית ארבע. ראש הממשלה היה יצחק רבין, ושר הביטחון היה? נו, חבר'ה, אם ראש הממשלה היה רבין, שר הביטחון היה – פרס, נכון? יפה. אז הלכו לבקש מרבין שיאפשר לשקם את בית הכנסת. אמרו לו, הראו לו: הינה השרידים של בית הכנסת וכו'. הוא אמר: לא מסכים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> באיזה ממשלה של רבין, השנייה? << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא. אנחנו מדברים על שנות השבעים. ודאי, ודאי. הלכו לשמעון פרס, אמרו לו: אנחנו רוצים לשפץ את בית כנסת אברהם אבינו בחברון, יצחק מתנגד. מה אמר שמעון פרס? יצחק מתנגד – אני חותם, נכון? ככה זה עבד ביניהם אז, בימים ההם. אז הוא חתם, ושיפצו את בית הכנסת במתכונתו כפי שהוא היה לפני הפרעות. ממש אחד לאחד. תבואו לחברון, תראו, זה משהו פנטסטי. אבל אז הגיע הרגע המרגש מכול. מסתבר שבזמן הפרעות, בזמן שהיהודים היו מסוגרים בבתיהם, היו צעירים יהודים שיצאו החוצה מתוך הבתים ורצו, תוך סכנת נפשות אדירה, לאן? לבית הכנסת, להציל את ספרי התורה. הם הצילו את ספרי התורה האלה בתוך סיכון עצמי עצום. וספרי התורה האלה הם ספרי התורה, אגב, הכי עתיקים שקיימים בארץ ישראל, בני 250–300 שנה, ספרי תורה שנכתבו בבגדאד. וכשסיימנו לשפץ את בית הכנסת ביקשו מאותם זקנים שהם יסכימו להחזיר את ספרי התורה לבית הכנסת, שהרי בית כנסת בלי ספרי תורה זה כמו גוף בלי נשמה. והייתה התהלוכה של הכנסת ספר תורה הכי מרגשת שראיתי מעודי, ואני ראיתי המון תהלוכות של הכנסת ספר תורה, משום שאותם זקנים שהצילו את הספרים בנערותם היו אלה שהחזיקו; כבר היה להם קשה להחזיק את הספרים, אבל תמכו להם בידיים והם הביאו והכניסו את ספרי התורה לתוך בית הכנסת. זו בעצם הייתה ההתחלה של שיקום הרובע היהודי בחברון. אבל הסיפור של בית כנסת אברהם אבינו הוא סיפור אחד מתוך הרבה מאוד סיפורים של בתים ושל קרקעות ששייכים ליהודים בחברון, ואנחנו גואלים אותם אחד-אחד. כל היישוב היהודי בחברון – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תנוחי, חברת הכנסת. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני רואה שאתה נח יפה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני בסדר. יש לך עוד ארבע דקות, וראיתי שאת מתחילה להשתעל, אז – – – << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הקושי העצום שיש בגאולת הבתים היהודיים חברון הוא בכך שחלקם הושכרו על ידי הממונה על רכוש האויב הציוני לעיריית חברון. ומי ניצב היום בראש עיריית חברון? בראש עיריית חברון ניצב היום רוצח. מחבל, מחבל אמיתי. אם אני אקרא לו "מחבל" הוא לא יכול בשום אופן להיעלב כי הוא מחבל עם תעודות. זה אדם שקוראים לו תייסיר אבו סנינה, יימח שמו. תייסר אבו סנינה. הוא רצח בשנת 1980 במו ידיו שישה בחורי ישיבה מול בית הדסה. הוא, במו ידיו. הוא נתפס, הורשע, ישב בכלא שנתיים, שוחרר בעסקת ג'יבריל, חזר לחברון. כשהוא עשה את הקמפיין שלו להיבחר לראש העיר, במה הוא התגאה? במה הוא התפאר כדי שערביי חברון יבחרו בו? הוא התפאר ברצח שהוא ביצע. יש סרטונים שבהם הוא עומד ומספר לקהל שומעיו איך הוא במו ידיו רצח שישה אנשים. בזה יש לו להתפאר. והוא היום ראש העיר של חברון, מטעם – אגב, הוא כאילו בצד המתונים, כן. הוא מהצד של אבו מאזן, הוא מהצד של המתונים. אני לא מדברת על הלא-מתונים. עכשיו, הרוצח הזה בעצם מחזיק בידו חלק מהרכוש היהודי בחברון, משום שהאפוטרופוס על נכסי האויב הציוני – שזה אנחנו – השכיר את זה לעיריית חברון. ועכשיו, כשאתה רוצה להתדיין ולפתח ולבנות, להמשיך לבנות את הרובע היהודי בחברון כמו שאמרו לנו ז'בוטינסקי ואוסישקין והרב קוק, מי שניצב מולך זה הרוצח הזה, והוא הולך מולך לבית משפט והוא מתקבל כאילו הוא ואתה שווים. הוא רוצח, אתה יהודי שבא לגאול את הרכוש של הנרצחים, והיחס הוא שוויוני. זה מצב בלתי נסבל בכל קנה מידה. אבל אנחנו נמשיך. אנחנו נבנה את חברון. אנחנו נפתח את חברון. אנחנו בטוחים שחברון עוד תהיה עיר ואם גדולה בישראל, כמו שאמר הרב קוק, שראוי לה להיות העיר העברית הראשונה. ומחברון עצמה אני רוצה לעבור ולנצל את הדקה האחרונה שיש לי ליישוב סמוך לחברון. ליישוב אדוריים. ביישוב אדוריים – אדוני השר, אני אשמח אם אתה תברר את זה, כי זה נוגע אליך ולממשלה שאתה חבר בה – ביישוב אדוריים יש עכשיו, ברגע זה שאנחנו יושבים פה ומדברים, שבע משפחות צעירות עם ילדים שחוששות שמחר בבוקר יבואו לפנות אותן. הן גרות בשבעה קרוונים ביישוב אדוריים. בכל סביב אדוריים יש מאות-מאות בתים בלתי חוקיים של ערבים שמשתלטים על כל השטח, אבל שר הביטחון, אולי גם ראש הממשלה, החליטו שהבתים שצריך כעת לפנות הם דווקא הבתים של שבע המשפחות היהודיות האלה באדוריים. אנחנו מדברים על אנשים שהם מלח הארץ, אנשים ציוניים, כולם משרתים בצבא, יש להם ילדים קטנים. למה הבתים שלהם מיועדים להריסה ולפינוי יותר מהבתים של כל הערבים מסביב? אדוני השר, אני אודה לך אם עוד לפני שיאיר הבוקר ויבואו בפועל לפנות אותם, אתה תואיל לבדוק את זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק. יעלה ויבוא חבר הכנסת שמחה רוטמן. << דובר >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, כבוד ראש הממשלה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> ישנת טוב, חבר הכנסת רוטמן? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ישנתי טוב, ברוך השם, ערני כולי. אם היית נותן לי עכשיו גם שעתיים זה גם היה טוב, אבל 25 דקות – נסתדר עם מה שיש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תסתדר עם 16 דקות – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> למה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> עם 21 ודקות. המשמרת שלי מסתיימת ב-05:30. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז אצטרך להסתדר גם עם מי שמחליף אותך, בעזרת השם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני רוצה לשמוע את הסיומת שלך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> וואי וואי. הסתבכת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה הבטחת לי שאתה נשאר – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נכון – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הבטחת או לא הבטחת? ב-06:00. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תגידו ליו"ר הכנסת – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ב-06:00, ב-06:00. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תתקשרו להעיר אותו, יש לו עוד חצי שעה לישון. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אנחנו נלך ביחד הביתה, דוד. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שים לב, אני נשארתי איתך – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, אנחנו ביחד, עברנו את זה ביחד. לא כמו שמחה, שהלך לישון. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> יש דבר אחד קבוע במליאה, דודי. יש כלל שאסור לדבר בלי שר ובלי דודי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אה, נכון. אז אני אפסיק את הדוברים – איפה דוד, תביאו אותו. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> טוב, האמת שאני רוצה לדבר, תאמינו או לא, גם קצת על החוק. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כן, לדבר גם על החוק. החוק הזה הוא חוק – בדרך כלל, נראה לי שמי שמדבר אחריי אומר שאין שקרנים יותר גדולים – איך אתה אומר? שקרנים, יש לך איזו שלשה שאתה נותן להם. אבל כל החוק הזה הוא בעצם חוק – אנחנו רואים את זה גם בשבוע האחרון – של ממשלה שאין דבר שמחזיק אותה ביחד. פשוט, אין דבר שמחזיק אותה ביחד, ולכן היא מחוקקת את החוק הזה. החוק אומר דבר כזה: אם שני חברי כנסת יצביעו בעד פיזור הכנסת, מהסיעות ששייכות לצד אחד של המחנה הפריטטי, ולצורך העניין או מימינה או מתקווה חדשה – אולי סוף-סוף הם יתעשתו ויבינו את הנזק שהם גורמים למדינת ישראל כל דקה שהממשלה הזאת קיימת ויצביעו בעד חוק לפיזור הכנסת – מייד לאחר שהכנסת מתפזרת מתמנה לראש הממשלה ראש הממשלה החליפי. זאת אומרת, נפתלי בנט ויאיר לפיד מתחלפים כי שני חברי כנסת מהסיעות שתמכו בנפתלי בנט, בזיקה אליו, הצביעו בעד פיזור הכנסת. אז מתחלף ראש הממשלה. עוד סיטואציה: כאשר התקציב לא עובר. אדוני היושב-ראש, אני חושב שאפשר להסב את תשומת ליבו – אחמד טיבי התחיל להבהב כשדיברתי. רק כשאני דיברתי, לא ראיתי שזה קורה קודם. אולי הוא לא אוהב שאנשים מדברים מהמפלגה שלי, ראינו את זה בתחילת הערב. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, מעניין. הם עושים ברית עכשיו – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אנחנו ואחמד טיבי? לא נראה לי – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, ועדת חקירה – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אה, אנחנו גם היינו – אבל תראה, אנחנו גם הצבענו שאתה תקבל ועדה לענייני ערבים. גם שם אנחנו הצבענו, זה לא דיל איתו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נכון, אתה צודק. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זה דיל עם הציבור הערבי במדינת ישראל, שכשרוצים לפתור להם את הבעיות – ולא רוצים לנהל את המדינה פה ולהפוך ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה או למדינה אסלאמית – כשרוצים לטפל בבעיות האזרחיות אז יש לנו ברית עם הציבור הערבי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> זה הזמן להודות לך על ההצבעה ההיא – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זהו, זו לא ברית פוליטית עם המפלגות הערביות, זו ברית עם הציבור הערבי. אנחנו רוצים שכשדואגים לעניינים האזרחיים – גם כאשר דואגים לאלימות המשטרתית, גם כאשר דואגים לחוסר טיפול, פחות מדי אלימות משטרתית, הכול: גם אם יש יותר מדי אלימות משטרתית, גם אם יש פחות מדי אלימות משטרתית, גם אם צריך לטפל בעניינים אזרחיים אז אנחנו בעד. אבל לא ברית פוליטית, לא נראה לי, זה לא עובד. אנחנו לא שומרים אמונים לאחמד טיבי על חשבונך, אל תדאג. אבל בוא נחזור שנייה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – תרגיע, תרגיע. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בוא נחזור שנייה לחוק: סיטואציה שנייה זה כאשר התקציב לא עובר. עכשיו, אני לא יודע, אני רוצה לתת פה סטרטאפ: אתם בטח יודעים שהממשלה הזאת לא תחזיק מעמד הרבה זמן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כמה אתה מעריך? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא יודע, אבל הרבה זמן לא. וגם אני אגיד לך עצה טובה; הינה, אמרתי לך, אם אנחנו כבר דואגים לציבור הערבי ואחמד טיבי הפסיק להבהב, אתן לך עצה טובה: אם תלך לבחירות מחר, אתה רק תרוויח. כך אומרים הסקרים, נכון? אם תלכו מחר לבחירות, אתה תקבל יותר מהארבעה מנדטים שיש לך, נכון? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, אבל אני לא מחפש רק את טובתה של רע"מ. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז בינתיים אתה עושה עבודה מאוד טובה לדאוג לרע"מ גם כשאתה לא מחפש את טובתה של רע"מ. אבל אתה תעשה את החשבון שלך ועוד מפלגות יעשו את החשבון שלהן, שהליכה לבחירות היא טובה יותר. תחשוב לעצמך: רק רגע, מה אני צריך? מה אני צריך את נפתלי בנט ראש ממשלה? אני יכול להיות ראש ממשלה. עם שישה מנדטים אני יכול להיות ראש ממשלה. עכשיו, אתה כבר ראש ממשלה אבל לא נתנו לך את התואר. תוכל להיות ראש ממשלה רשמית, כמו נפתלי בנט. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ושיפוץ הבית ב-15 מיליון, קח בחשבון. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ומי ילך להפגין, רחוק, אצלך בצפון? אף אחד לא ילך להפגין. תהיה ראש ממשלה גם בלי ההפגנות. תעשה את החשבון הזה, תדע שהליכה לבחירות זה טוב לך – אתה תלך לבחירות, וכמוך במרצ, בעבודה. יגיעו למסקנה שזה לא טוב. אתה הקמת את אביתר, אני לא חושב שכל המצביעים שלך אוהבים שהקמת את אביתר; יכול להיות שתקימו עוד איזה יישוב או שניים, לא לבדואים, אולי ליהודים גם, אחד, וגם את זה לא כולם יאהבו, ויהיה לך למה להפסיד ותלך לבחירות. כנ"ל במרצ, כנ"ל בעבודה. ומהצד השני יראו שהממשלה הזאת לוקחת את כל מה שמעניין את הציבור הימני והורסת. כל אחד מושך לכיוון שלו, והממשלה הזאת תתפרק. מה שעושים עכשיו זה שאם התקציב לא יעבור, לא צריך אפילו שמישהו יצביע נגד. מספיק שאתה, ביום של ההצבעה של התקציב, הולך לישון, והתקציב לא עובר, ראש הממשלה מתחלף. זאת אומרת, אתם לקחתם את נפתלי בנט, שמראש נכנס לסיטואציה שהוא בן ערובה – הינה, שוב אחמד מתרגז; זה מדהים, כשהוא לא פה. אתם לקחתם את נפתלי בנט, שהיה בן ערובה מלכתחילה בממשלה הזאת – בן אדם חסר יכולת ונטול השפעה בממשלה, שכל אחד מחליט והוא חייב לענות "אמן" בעל כורחו – והפכתם אותו לא רק לשבוי שלך, לא רק לשבוי של איווט ליברמן, לא רק לשבוי של יאיר לפיד; כל חבר כנסת היום יכול פשוט לא להגיע להצבעה על התקציב ולהעיף את נפתלי בנט מראשות הממשלה. זה החוק שאתם מעבירים עכשיו, ונפתלי בנט הולך להצביע על זה מחר. אתה מבין כמה הוא שבוי? עד כדי כך. זו ממש סיטואציה של בני ערובה, וצריך באמת לצאת ולשלוח אנשים שיחלצו את האיש, הוא תקוע במערכת. עכשיו, הוא יהיה שבוי של כל אחד, ואנחנו יודעים ששבוי של כל אחד זה אומר שעכשיו יש לנו משחק עם נורבגים. כולם יקבלו סגני שרים. אנחנו גם מגדילים עכשיו את מספר סגני השרים, שהוא יוכל לתת עוד סגני שרים, יוכל לתת עוד שוחד. למה? כי הוא יהיה שבוי של כל אחד. כל אחד שרק יכחכח בגרונו, ויגיד: אני לא הולך להצביע איתך על התקציב, לא רק שהוא יפיל את התקציב – הממשלה תיפול; אם תקציב לא עובר, נפתלי בנט מפסיק להיות ראש הממשלה, ולא משנה, אגב, באשמת מי. גם אם זה באשמת יאיר לפיד. יאיר לפיד, יתחשק לו להיות ראש ממשלה, הוא יצא מהמליאה, הוא יהפוך להיות ראש ממשלה. זה החוק שמעבירים פה עכשיו. עכשיו, למה מחוקקים חוק כל כך טיפשי, מה הקשר? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> – – – זה לא קשור למי מאיתנו ראש הממשלה או לא – – – זה אומר – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מנסור, תפעיל את הרמקול, לא שומעים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אה, כן. עכשיו שמתי לב לנקודה הזאת. בנושא של הצבעה על התקציב – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> טוב שאנחנו מדברים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> – – כן, לא חשובה זהות חבר הכנסת, אם הוא עם זיקה לראש הממשלה או לראש הממשלה החליפי. זה אומר שיש אמון. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הפוך. אם יש אמון, אז היית יודע שכולם היו מצביעים בעד מה שטוב – בעד תקציב. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. אם לא היה אמון אז היו קובעים פה שחבר הכנסת שיפיל את התקציב – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> קצת קשה לזהות – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> – – אם יש לו זיקה לראש הממשלה החליפי, אז זה לא תופס. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> יש אמון, יש אמון בכולם בממשלה הזאת חוץ מאחד, נפתלי בנט. ולכן, אתה מטיל עליו עונש – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אבל בינתיים אתה צריך להודות – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתה מטיל עליו עונש כאשר אתה מאיים עליו. למה אתה מאיים על מישהו? אתה מאיים על מישהו: תדע לך, אתה צריך לדאוג שהתקציב יעבור, ואם התקציב לא יעבור, אתה הולך הביתה. לא אתה ככל הממשלה, אלא אתה מתחלף; יאיר לפיד נהיה ראש ממשלה ואתה הולך הביתה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בסדר, אבל יש בינתיים לראש הממשלה נפתלי בנט אמון של 61 חברי כנסת. שמת לב היום שהוא קיבל 65. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> באמת תהיתי מאיפה הם הגיעו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> המשותפת הצביעה בעד – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ומה אתה הצבעת על הר הבית? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אנחנו יצאנו בחוץ. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הבנתי. זאת אומרת, לא יכולת לתת אמון בממשלה בנושא – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, הם רצו לעשות לנו ניגוח פוליטי ולא משהו – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז אני אומר שלי אין אמון בממשלה לא בנושא הר הבית, לשום כיוון, ולא בנושאים אחרים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אבל תודה שבינתיים הכנסת נותנת אמון בראש הממשלה נפתלי בנט. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בינתיים אתה מוסיף עוד ועוד ג'ובים, בסוף אתה תגיע ל-80 וגם ל-90. יתחילו לחלק פה משרדים לכל אחד. שר בלי תיק – זה באמת חידוש מרענן – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כל הגישה הזאת היא מבית מדרשו של הליכוד ונתניהו. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ייתנו שר בלי תיק – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> וכחול לבן – שנהיה הגונים. נכון? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אוקיי. ייתנו שר בלי תיק – זה באמת חידוש מרענן – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – שר בלי תיק, שאומרים לו: בוא, תהיה נורבגי. אתה כל כך עסוק עם זה שאין לך תיק בממשלה. מה הוא יעשה? באמת, אני תוהה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לפחות רע"מ היא מודל בנושא הזה, ואמרה: אנחנו מעוניינים לקדם את הנושא של האנשים – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתם לא לוקחים שרים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> – – של האזרחים, אנחנו לא רוצים ג'ובים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז באמת אני מאחל לכם שתמשיכו לקדם את העניינים, לא רק בלי ג'ובים בממשלה אלא גם בלי להיות חלק מהממשלה. אפשר לקדם – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> האמת היא שאתם לקחתם מזומנים. אתם חילקתם להם את הג'ובים ולקחתם מזומנים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> איזה מזומנים? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כמה, 53 מיליארד? כמה זה יוצא? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> 53 מיליארד פלוס 500 מיליון, אצלך, קופה קטנה, במזומן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בנושא הזה, דוד, אתה תופתע – אנחנו נהיה מודל בנושא הזה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> שמעתי שכבר התייאשו – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אנחנו נחדש גם בנושא הזה. נתנהל בצורה שקופה, אחראית, ערכית. הכול בסדר. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> התייאשו – הוא החליט ללכת – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אבל אני מדמיין מצב שבו – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה מדבר על ה-500 מיליון או על ה-53 מיליארד? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כולם. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הוא החליט שהוא הולך על הבייס של כולנו, והוא הולך – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תוסיף קריטריונים, אולי גם היהודים יקבלו קצת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יכול להיות. יכול להיות שאפתיע אותך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תעשה לנו מערוף קטן – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הוא מדבר – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מה אמרתי לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'? אם תיטיבו – תיטיבו עם עצמכם. (חוזר על דבריו בערבית.) אם תיטיבו עם אחר – קודם כול אתם מיטיבים עם עצמכם. אז אני איישם את הפסוק הזה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זאת אומרת שיש מצב שאתה מחזיר את כל ה-53 מיליארד והטיפ ליהודים? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בתנאי שהיהודים ייטיבו. בואו נעשה את זה הדדי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הנביא מוחמד אמר, זה מה שהבנתי, שאם אתם מיטיבים, זה כמו שאתה אומר – "נתן", כשאתה קורא את זה, משני הצדדים זו אותה מילה. כשאתה נותן, בעצם אתה מקבל יותר מאשר המקבל מקבל. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זה מוחמד? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> זה פסוק בקוראן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה הפסוק שהוא אמר. זאת אומרת, הוא התכוון שמי שנותן בעצם מקבל יותר. מעצם העניין שהוא נותן – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני לא יודע. הבקיאות שלי – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה מה שהוא ציטט לנו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> דוד, זה יכול להיות, אבל מה? ההקשר – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עכשיו עשית את זה עם תנאי: שהנותן גם יקבל יותר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אבל הינה, תראו, למדת עכשיו את שיטת המשא ומתן שרע"מ עובדים איתה כל הזמן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, אני – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אומרים: עכשיו על ההצבעה הזאת, עכשיו על ההצבעה הזאת, עכשיו על ההצבעה הזאת, ומושכים בחזרה, ברוך השם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, רק לוודא שהנקודה מאוד ברורה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> רק תחזירו לי אחר כך את הזמן, אני מקווה, על כל הדיונים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אנחנו ביחד. אז ההקשר של הפסוק, הוא אומר: אם אתה מיטיב עם אחר – ככה הפירוש, אם אנחנו נעשה פירוש לפי הקונטקסט ולא רק לפי הטקסט עצמו, אז אם אתה מיטיב עם אחר, אתה קודם כול מיטיב עם עצמך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עצם הנתינה, זה הטוב שלך. זה מה שאמרתי לך: אם תחזיר את ה-53 מיליארד יהיה לך אחלה, תקבל יותר. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אנחנו מנסים מהכספים הקואליציוניים של רע"מ להחזיר את המעונות לאברכים. כל מה שיפגעו – אנחנו מנסים את הכול להחזיר משם, כל מה שלוקחים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> החקלאים צריכים 2 מיליארד שלקח להם ליברמן. החבר'ה שלומדים תורה צריכים פחות ממיליארד, אז בוא תבטיח לנו 10% ממה שיש לך, ולדעתי – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בוא נסגור חלק מהפערים העצומים שנוצרים לאורך עשרות שנים. בואו ננסה לגשר על הדברים. בוקר טוב, דוד, מה שלומך? הכול בסדר? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ישנת? << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> ברוך השם. מה שלומכם? שעה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ישן שעה והוא מתלונן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> היית מבלה את הזמן איתנו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אמרתי לו. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> נכון. ואללה, עשיתי טעות, אבל לא נורא. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, שמחה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מרגיש עכשיו לא נעים, שעשיתם דבר תורה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> היושב-ראש, באמת, להביא לך איזה כוס קפה או משהו? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הביאו לי. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני מרגיש לא נעים שעשיתם פה דבר תורה על הקוראן בלעדיי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תראה, אני אגיד לך משהו: קודם, כשהיו אגודת ישראל, לימדו אותו כמה פרקים מהתלמוד. זאת אומרת, הם אמרו בארמית משהו ותרגמו לו. אז הוא נתן לנו בקונטרה פסוק מהקוראן. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> טוב, אני רואה שפספסתי בכל זאת כשלא הייתי, כשהלכתי לישון. אני אלמד לקח. אני רואה שלא שווה ללכת לישון פה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לאט-לאט תבינו שלהיות בלילה עם מנסור – לא הולכים לישון. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בקיצור, אני אומר שהחוק הזה כל-כולו מבוסס על חוסר אמון. כנ"ל הדבר הזה של שני סגני שרים, שגם הוא מיועד לשמן עוד בעל תפקיד, שגם הוא יצביע. אז גילינו שיש לנו שר בלי תיק שגם יהיה נורבגי. וזה, באמת, הוא נורא עסוק, זה שאין לו תיק. שר בלי תיק נורבגי, זו באמת המצאה גאונית. הוא עסוק כל היום להחזיק את האין-תיק שלו, אז הוא לא יכול להיות פה בכנסת. לכן אתה נותן לו שיהיה עסוק בענייני משרדו. אתה רואה שבהנמקה של החוק הנורבגי הם מסבירים: למה אנחנו צריכים חוק נורבגי – את זה הסבירו לנו כשהעבירו פה את החוק – כי השרים כך יהיו יותר טרודים בענייני המשרד שלהם, הם יוכלו להתעסק ולהתמקצע בתחום שלהם. ועם חברי הכנסת גם נייצר הפרדה, כי לא ייתכן שיש לך מישהו שמצד אחד הוא עושה ומצד שני הוא יושב ומפקח על מה שהוא עושה. אז ככה יש לנו מישהו שלא עושה וגם לא מפקח. מצוין, ייצרנו הפרדה כפולה ליתר ביטחון – הוא גם לא עושה והוא גם לא מפקח. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> זה רעיון יצירתי. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> נכון. אז זו הפרדת רשויות כפולה, ליתר ביטחון. הוא החוצץ. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אז עוד מעט אני אענה לך למה הוא – – – את הנורבגי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אבל הוא ישתמש בנורבגי? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ככה אמרו. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> מנסור, אנחנו עושים עכשיו נורבגי לח"כים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זהו, זה השלב הבא. באופוזיציה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> את הח"כים הנורבגים אנחנו עושים נורבגים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אגב, הם עושים לנו גם נורבגי באופוזיציה, שאנשים יגידו: אתה ח"כ אבל אתה לא צריך להיות חבר בוועדה. לך הביתה, אבל זה רק אם אתה באופוזיציה. זה ח"כ נורבגי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שיעשו נורבגי לסגני היושב-ראש. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> סגני יושב-ראש הכנסת. ברור. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – קל וחומר שלסגני היושב-ראש. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני חושב שאם שר בלי תיק מקבל נורבגי, אז אני חושב שסגן יושב-ראש זה הרבה הרבה יותר עבודה, והוא חייב נורבגי. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> יושב-ראש שהוא מושעה, מה הוא מקבל? איזה נורבגי? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הינה, קיבלת. סגן יושב-ראש שהוא מושעה, אז הוא גם לא צריך לעבוד בתור יושב-ראש אבל הוא עדיין נורבגי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ראית? הוא השעה אותו. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> באמת, אתם צריכים לפנות לאחראי – בקיצור, כל החוק הזה, כל-כולו מבוסס על חוסר אמון. כל-כולו מבוסס על שחזור של מה שהתרחש בממשלה הקודמת, שאני חושב שכמעט כולם מסכימים איתנו שמה שהלך בממשלה הקודמת הוא לא רעיון טוב. עכשיו, אתה אומר טענה. אתה אומר: למדו מהליכוד. זו טענה ששומעים אותה הרבה: גם אתם עשיתם. כל הזמן שומעים את המשפט הזה. אז קודם כול, גילוי נאות – אני לא חבר הליכוד. אני לא ח"כ מהליכוד והמפלגה שלי הייתה באופוזיציה בכנסת הקודמת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נכון, נכון. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז אנחנו בעצם מקבלים איזושהי אמירה שבאה ואומרת: חטפתם קודם, אז עכשיו נחטיף לכם שוב. זה, כמפלגה, זה באמת שיקול מאוד מעניין. אומרים: קודם הייתם באופוזיציה של הליכוד והליכוד לא התנהג יפה לאופוזיציה, אז עכשיו אתם באופוזיציה עם הליכוד אז נמשיך להתנהג לא ליפה לאופוזיציה. אז אנחנו יצאנו פה קירחים מכאן ומכאן. אז קודם כול, זה לא הוגן כלפי הסיעה היחידה שהייתה באופוזיציה, לדעתי – לא, יש עוד אחת, אמרת קודם שהם שותפים שלנו. יש עוד סיעה שהייתה – אבל לא, הם באמת לא מהאופוזיציה, הם בקואליציה איתכם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> זה תלוי. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתה אמרת שהם הצביעו אמון בממשלה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> זה תלוי. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כן, הם בקואליציה איתכם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תראה, ביום שני הם בקואליציה, ביום רביעי הם באופוזיציה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הבנתי. אז מה שקורה זה שהמשותפת איתכם בקואליציה, אלא אם כן הם רוצים להביך אותך ואז הם לא בקואליציה. והם גם מקבלים. הינה, הם קיבלו כבר ועדה. סגן יושב-ראש קיבלו – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, זה על חשבון האופוזיציה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – הכול הם מקבלים. זה על חשבון הקואליציה המורחבת שהקימו פה. מקבלים אצבע ספייר. יש גלגלים לממשלה ולקואליציה, ויש גלגלים רזרביים. אז הם הגלגל הרזרבי. יש את הגלגל הרזרבי של הקואליציה, שזה המשותפת. אנחנו באופוזיציה תמיד. אבל אני אגיד דבר אחר: אני חשבתי לתומי שמי שהקים את הממשלה הזאת – אגב, גם אתה אומר את זה כל הזמן בוויכוחים שלך עם הליכוד. אתה אומר: הם נתנו לנו מה שאתם הבטחתם לנו. הם נותנים לנו – הוא כל הזמן, נכון? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זו תגובה פבלובית שלו. מה שאנחנו אומרים – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז אני לא זוכר שהליכוד נתן לך 53 מיליארד, אבל אולי – – – << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> הוא לא יקבל מזה כלום, בחייך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא יודע שהוא לא יקבל. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אם הליכוד היו בממשלה? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתה אומר שהם היו נותנים לך יותר מ-53 מיליארד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הם לא מסתכלים לצדדים, הם דוהרים – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ככה הם. אז אני יכול להגיד לך שאני דווקא מכיר שהם מסתכלים לצדדים, ומסתכלים לצדדים יותר מדי. אבל את זה אני אגיד לזכותם. מותר להגיד את מה שאני אומר בפרסה? אתם מרשים, נכון? הכול מותר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אין בעיה. אף אחד לא שומע. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הכול מותר. אף אחד לא שומע בכל מקרה. אני אומר להם בפרסה, לליכוד: חבר'ה, תלמדו. תסתכלו איך עולה שלטון, לא מעניין שום דבר. חוק-היסוד הזה, כמה זמן היה תזכיר על חוק-היסוד שאנחנו מדברים עליו עכשיו? 74 שעות בממשלה, כולל שישי-שבת. חוק-יסוד מעבירים ככה. חוק הדיינים, שהצבענו עליו לפני כמה שעות – היושב-ראש, בדיוק דיברתי על חוק הדיינים שהצבענו עליו לפני כמה שעות. אז שוב, הוא היה בממשלה אפילו בלי תזכיר. אפילו בלי תזכיר העבירו אותו בממשלה. כל מה שהממשלה הזאת רוצה לעשות היא יודעת לעשות. אף אחד לא מפריע לה בשום דבר. להחליף, להדיח – הכול רץ, הכול חלק. אני אומר לחבר'ה של הליכוד: חבר'ה, למה אתם, כשהייתם בשלטון, לא הייתם ככה? להפיץ תזכיר ב-74 שעות? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הם היו. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מי היה נותן לך להפיץ תזכיר 74 שעות? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שמחה, היו. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, לא. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. לא היו? בוא נהיה הוגנים, היו. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, לא. לא נתנו להפיץ תזכיר – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כולם משחקים את התפקיד הזה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אף אחד לא – וכל דבר לאט, ועד שממנים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מתי? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, אתה לא זוכר? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, לא זוכר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אתה יודע, בקדנציה הראשונה – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הוא חייב לי עוד כמה דקות, הוא לקח לי לשיחה בינו לבין אמסלם – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יו"ר הכנסת, כמובן, בכל רגע הוא יכול לקבל את המושכות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אמרת לי שאתה נשאר. לא, ראית, הינה, הוא יושב, הוא נח, ידיים בכיסים. עשה לי ככה לפני כמה ימים כשהוא דיבר איתי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, בקדנציה הראשונה שהייתה לי, באפריל 2019, אז הביאו חוק-יסוד ושינו את מספר חברי הממשלה. היה חוק שקובע 18, ואני זוכר שאז מיקי זוהר היה יושב-ראש ועדת הכנסת והוועדה המסדרת. הם ממש היו דורסניים. < דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זו הייתה הוראת שעה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני לא זוכר, אבל כן, הם הביאו את זה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז אני כן זוכר. זו הייתה הוראת שעה, שעשו אותה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הם הביאו את זה ותירצו את זה: אנחנו רוצים להקים ממשלה. אז היו להם 60, אתה זוכר, וניהלנו משא ומתן אז. בתחילת התהליך הנפלא. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ולא הצליח, ברוך השם. נכון? ב-2019 לא הקמתם ממשלה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> זה לא הצליח, אבל – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ברוך השם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בכל מקרה ברוך השם, אבל – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> גם נכון. בכל מקרה, מה שאני אומר – אני אמרתי להם: למה אתם לא תלמדו? הינה, תראו את יש עתיד, תראו את ימינה, תראו איך הם עובדים עכשיו. למה לא עשיתם ככה כל הזמן? גם אני לא הבנתי, וביקרתי אותם על זה. ואז קראתי מה שיאיר לפיד כתב. יאיר לפיד כתב בציוץ ואמר: מאז שאנחנו נבחרנו, הכותרות הראשיות הרבה יותר טובות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> יש לקואליציה הזאת שותפים. אנחנו דיברנו קודם: יש שותף אחד – אתה נכנסת, וקיבלת על זה הרבה מאוד דברים; יש את הגלגל הרזרבי, המשותפת, שגם הם חלק מהקואליציה, גם להם משלמים בכל מיני דרכים. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> רוטמן, יאללה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מה, הוא לקח לי חמש דקות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שמחה, אנחנו ניתן הזדמנות לדוד. שעות על גבי שעות הוא ממתין לרגע הזה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מ-08:00 – – – << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> רוטמן, קראת את הבג"ץ – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז אני רק אסיים: אז אתה יודע מה – אני יודע מה המשותפת מקבלים, חלק מהדברים אנחנו יודעים וחלק מהדברים זה מתחת לשולחן ואנחנו לא יודעים. אני רק מנסה להבין – יש שתי מפלגות שהן שותפות מלאות בקואליציה ואני עדיין לא הצלחתי להבין מה הן מקבלות: מפלגת בג"ץ ומפלגת התקשורת. אני עדיין לא הצלחתי להבין מה הן מקבלות בהסכם הקואליציוני, ואתה יודע מה, אולי אתה תסביר כשאתה תעלה. יש לי הרגשה שאתה תסביר. הינה, אני לא חוזר לישון רק כדי לשמוע מה ייחשף פה לראשונה. ואם ערוץ הכנסת יעלה את זה עכשיו בדיגיטל – עכשיו ייחשף אחריי מה כתוב בהסכם הקואליציוני עם מפלגת בג"ץ ועם מפלגת התקשורת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה – סליחה, אדוני היושב-ראש ואדוני ראש הממשלה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת שמחה רוטמן. יעלה ויבוא ויגיע – – – << דובר >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר >> מנסור, אתה הולך? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, אני אקשיב. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה, היושב-ראש לא יכול היה להתאפק, היה חייב להחליף אותו. זה בסדר, אני אדבר אליו פה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראש הממשלה בפועל מנסור עבאס, קודם כול, נהניתי לשבת איתך פה כמעט כל הלילה. באמת, היה מעניין מאוד. תראה, החוק הזה בעצם זה חוק של נוכלים. למה? אף אחד לא מאמין לשני. בנט לא מאמין ללפיד, הוא לא מאמין לבנט. ואז, מה עושים? משנים חוק-יסוד. למה? אמרתי. הנוכל הראשי לא מאמין לנוכל המשני, וכנ"ל הפוך. אתה יודע, מישהו שלח לי בדיחה בנושא הזה. אמרתי, אני אספר לכם אותה: אישה ישראלית מגיעה לשמיים ורואה קיר מלא שעונים. היא באה למלאך ושואלת אותו: תגיד, מה זה הקיר הזה? אז הוא אומר לה: תראי, לכל בן אדם יש שעון על הקיר. אתן לך דוגמה: יש כאן את אברהם לינקולן; השעון זז פעמיים, שתי פעימות – סימן שהוא שיקר פעמיים בחיים שלו. את רואה את השעון השני? זה שעון של אימא תרזה. הוא אף פעם לא זז. למה? היא אף פעם לא שיקרה, אז הוא קבוע. אתה שומע, חבר הכנסת רוטמן? ואז היא שואלת אותו: תגיד, איפה השעון של בנט? הוא אומר לה: השעון של בנט אצלי על השולחן ממול. אז היא שואלת אותו: למה? והוא אומר לה: אני משתמש בו, זה אחלה מאוורר. לא מפסיק הבן אדם לשקר. כל הזמן השעון טס. אני אומר לך, הוא סיפר לי את זה, לדעתי, בשעה 24:00, 01:00, לדעתי עד עכשיו כבר עפו המחוגים מרוב המהירות של תנועת המחוגים בשקרים. תראה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך משהו, חבר הכנסת מנסור עבאס. מה שעשיתם הלילה בחוק הדיינים זה דבר שלא ייעשה. אני חושב שאתם חציתם קו אדום ואני אסביר מדוע. עזוב אותם, אלה מאכערים. כל מה שקרה פה הלילה זה בשביל מר אלקין, זה כל מה שקרה. תבין, שינינו חוק פעמיים. למה? אלקין רצה עוד ג'וב. לא הספיק לו שני תיקים. דרך אגב, אף פעם לא מספיק לו, גם כשהוא היה בליכוד. זה בן אדם, תן לו ארבעה סנדוויצ'ים – ירצה שמונה; תן לו שמונה – ירצה 16. ככה הוא בנוי. אבל אני – עזוב, לא מעריך אותו, בז לו. דרך אגב, לא מעניינים אותו באמת דיינים. מה שעשית אתה והחבר'ה שלך – אתם התערבתם בכל מה שקשור לדת היהודית. אתה תגיד לי "לא", "עזוב", אבל זה מה שקרה בפועל. אתה גרמת לזה היום, בהצבעה שלך, שמשנים את המאזן בבחירת הדיינים, וכידוע לך דיינים זה נושאים דתיים, הלכתיים. כתוצאה מזה הכנופיה הזאת תעשה מה שהיא רוצה עם הדיינים. ואני, עד היום, אני אומר לך, גם כשהייתי יושב-ראש הקואליציה וגם כשהיה ביטן, כשעלה פה חוק המואזין אנחנו לא רצינו לקדם אותו, למרות שיש לו הצדקה מסוימת אפילו, מבחינת הרעש וזה; אמרנו: עזוב. אבל אתם חציתם קו אדום, ולכן יהיה לזה תג מחיר באיזשהו שלב. ואני אגיד לך, לדוגמה: אנחנו לא שינינו את הוועדה לבחירת קאדים. אין שום סיבה, לדוגמה, שבפעם הבאה שאנחנו נהיה בשלטון, לא נחליף אותה לגמרי: שלושה יהודים יחליטו מי יהיו הקאדים. בדיוק כמו שעשיתם היום – אתם ביזיתם את הדיינים והרבנים והרבנים הראשיים במדינת ישראל. אתה – אני לא מתייחס לחבורה. אמרתי – בגלל שאתה איש דת, אתה דתי, ואתה מכיר את הערך של כוהני הדת והאנשים שבעצם מובילים, בוודאי את הדת של האסלאם וכן הלאה, אתם מכבדים, אמורים לכבד, גם את הדת היהודית וכמובן את המנהיגים הדתיים. אבל כאן, הפוליטיקה בעצם שיגעה אותך, ואתה חצית קו אדום, אולי בלי להרגיש. אבל אני חושב שזה יביא זעזוע בהמשך, כפי שאמרתי לכם. ואם נעשה את זה, אל תבוא בתלונות, לא אתה ולא החברים שלך, בגלל שאצלנו, מי שלא מכבד אותנו, אנחנו לא נכבד אותו. אלה הכללים שאני לפחות חושב שהם נכונים. מי שמכבד אותנו, אנחנו מכבדים אותו. אז תחשוב על מה שאני אומר לך. יש לזה השלכות עתידיות, ואני חושב שזה חמור, מה שקרה פה היום. אני לא בן אדם דתי. אני איש מסורת, אני מסורתי. אבל מה שראיתי, מה שעשית היום – אתה, זו החלטה שלך, דרך אגב, אתה מחליט. בקנביס אתה התנגדת, אמרת להם: זה בניגוד לדת שלנו. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> לא רק שלנו. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה אמרת: בניגוד לדת שלנו – ככה אמרת פה. דרך אגב, אני מעריך אנשים שעומדים על העקרונות שלהם ומכבדים את המורשת שלהם. כפי שאמרתי, אתה כאן היום – אני הרגשתי סוג של בושה, כיהודי, שמוסלמי בא וקובע לנו מי יהיו הדיינים שלנו, כשהוא דורך בדרך על שני הרבנים הראשיים במדינת ישראל. זה לא יפה. אני רוצה לעבור, ברשותך, אדוני היושב-ראש, לנושא אחר: אני קראתי היום ב-ynet שמר האוזר – קודם כול, אני מאחל לו רפואה שלמה; הוא מאושפז בבית החולים, ואני באמת מאחל לו רפואה שלמה ושבמהרה יחזור לכנסת – האופוזיציה סירבה לקזז אותו, וזו בריונות. ככה מי אומר? גדעון סער, חבר הכנסת ביטן. האיש הזה חצוף, עז מצח ושקרן. אז אני רוצה לספר לקהל בבית: כשאני הייתי יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת דאז גליק, אשתו נפטרה. הוא ישב שבעה. אני באתי לאופוזיציה וביקשתי לקזז אותו. אמרו לי: לא. שבוע שלם הוא לא היה בכנסת, כמובן – בן אדם שיושב שבעה מבחינתנו לא יוצא מהבית, זו ההלכה; יושב בביתו גם אם יש חוק חשוב בכנסת. ואנחנו נאלצנו להסתדר בלעדיו באותה תקופה. כשהרב שר הדתות דוד אזולאי ז"ל היה תקופה ארוכה בבית החולים, לא קיבלנו שום קיזוז. לפני כשבועיים וחצי נפטרה אחותו של חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי. באותו יום אני בעצם עליתי לכאן – הייתה איזו תלונה שמישהו לא רוצה לקזז אותו. בסופו של דבר דיברנו עם יריב לוין וקיזזנו אותו עם חברת הכנסת גילה גמליאל. בשעה 18:00 פתאום אנחנו רואים אותו נכנס לכאן עם בגדי האבלות, עם החולצה שהוא עשה קריעה על אחותו. מסתכלים, אנחנו רואים – גדעון סער הזעיק אותו מהבית, ועוד צרח עלינו כאן כשאמרנו לו: תגיד לנו, אתה לא מתבייש? הרי אנחנו קיזזנו, עשינו לו כבוד, למרות שאתם לא כיבדתם אותנו. והיום הוא מצפה, אחרי שבוע, שאנחנו נקזז מישהו בכלל מתקווה חדשה. בושה וכלימה. איך אתה לא מתבייש בכלל, איך אתה מספר גם סיפורי עלי באבא ושקרים. וזה עלק שר המשפטים במדינת ישראל, חבר הכנסת ביטן, בן אדם שמשקר במצח נחושה – ועוד על מה? על זה שבעצם אנחנו עזרנו לאיש סיעתו בקיזוז במצב שהיה מתבקש גם שנתקזז, שנקזז אותו. אבל זו הרמה של הבן אדם, ככה הוא מתנהל. אם הוא יכול לגנוב משהו, הצבעה פה, הצבעה שם, גם אם יש סיכום, זה לא משנה לו. זה הדנ"א שלו. אני רוצה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, לעבור למה שקורה בקורונה. חבר הכנסת ביטן, אתה זוכר, שנה וחצי ישבנו כאן, שמענו את לפיד, שדרך אגב, כמעט על בסיס של כל יום, כמעט, עלה לכאן, הוא ובנט: מה אתם עושים? אתם לא מתביישים? סגרנו – אמרו: למה אתם לא פותחים? פתחנו – אמרו: למה אתם פותחים, למה אתם לא סוגרים? כל מה שעשינו. ספרו לנו כאן את המתים; האשימו את ראש הממשלה נתניהו שהוא בעצם כמעט הורג את האנשים. אנחנו מסרנו לכם מדינה עם אפס חולים. מה קורה היום? היום יש כ-100 חולים קשים, אדוני השר, יש למעלה מ-1,000 נדבקים ביום, ואתם מכשכשים בזנב. דבר אחד לא עשיתם. אני שומע את מר בנט. מה הוא אומר? אנחנו ננצח. דרך אגב, זה מה שכתוב בספר שלו – אנחנו ננצח את המגפה עם מסכות. אנחנו ננצח את המגפה עם מסכות. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> איזה סוג? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא נכנס לסוגים, זה, פירוט הסוגים, בספר. האמת היא שאמרתי היום: הוא הפתיע אותי. אני לא האמנתי שהוא גאון כזה, באמת לא חשבנו על מסכות עד היום, אדוני היושב-ראש. הפתיע אותנו, בנט, אמר שיש מסכות בעולם. הוא גם כתב ספר: איך מנצחים את המגפה. רק בן אדם יהיר ושחצן, קטנוני וילדותי יכול לכתוב ספר על דבר כזה תוך שבוע. פרופסורים בעולם, אנשים שעובדים במחקר של המגפה, מחקר, מחקר של וירוסים, שנים על גבי שנים, אף אחד לא העז לכתוב אפילו מאמר קטן על איך מנצחים את המגפה. בא חבר הכנסת בנט, שלא מבין דבר וחצי דבר, בוודאי לא ברפואה – איך אמר קודם מנסור עבאס? אני, ההשכלה שלי היא רפואית. אני לא מכיר – – – << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> הוא כתב את הספר? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא יודע אם הוא כתב או מישהו כתב בשבילו, אבל כתוב – הוא מספר שהוא כתב וחילק אותו. דרך אגב, הוא נתן לי אותו עם הקדשה – איך מנצחים את המגפה – והוא מספר לנו שאנחנו ננצח אותה בעזרת המסכות, דוד. דרך אגב, הנתונים שאמרתי, כבוד השר, הם נתונים שבעצם – נתונים של היום זה נתונים שבעצם היו לפני שבועיים, קרי כל עשרה ימים אנחנו מכפילים את המספרים, את זה אתם יודעים. זה אומר שבעוד עשרה ימים – – – << קריאה >> שר התיירות יואל רזבוזוב: << קריאה >> – – – בכלכלה, אתה יודע כמה אנשים נפגעו במשבר הקורונה? אתה לא יודע כמה אנשים התאבדו, כמה אנשים איבדו את הבתים שלהם, כמה אנשים התגרשו? את הדברים האלה אנחנו מנהלים עכשיו. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה להסביר לך, כבוד השר. אני מסכים איתך בדבר בסיסי אחד – שהקורונה פגעה בכל העולם וגם בישראל. דרך אגב, אני רוצה גם לספר לך עוד דבר קטן: כשהייתי השר המקשר – כשאתם דיברתם, היה נדמה לי שאתם מאשימים את ראש הממשלה שהוא המציא את הקורונה, נתניהו, והוא היה בא בכל לילה ומדביק את האנשים בבתים. << קריאה >> שר התיירות יואל רזבוזוב: << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> הרי ישראל זאת המדינה הראשונה שבעצם יצאה מהקורונה באופן מלא כמעט. מסרנו לכם, כפי שאמרתי, מדינה עם אפס נדבקים. אני אומר לך, אני לא מעלה בדעתי מה היה קורה אם לא היו פה חיסונים והיינו כבר כולנו מחוסנים. מר בנט לא היה מזיע – הייתה לו התמוטטות עצבים. הוא לא היה מסוגל לעמוד אפילו במחשבה. לא הייתם יודעים מה לעשות, כמו שאתם לא עושים היום כלום. << קריאה >> שר התיירות יואל רזבוזוב: << קריאה >> החיסון עובד – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> דקה, אני רק רוצה לספר לך. עכשיו, זה משבר שצריך לנהל אותו, לא לשבת בבית ולהגיד לאזרחים: חבר'ה, תישארו בבתים, או: אל תידבקו. זה בדיחה של ילד. הרי אתה יודע, אנחנו כבר יודעים. אחרי שאנחנו התחלנו עם הקורונה – אני רוצה להזכיר לך שבתקופתנו לא ידענו מה זה. אף אחד בעולם לא ידע מה זה. ראש הממשלה נתניהו כמעט פיתח מה שנקרא תורת לחימה עולמית, מהעולם עקבו אחרי מה שקורה בישראל. << קריאה >> שר התיירות יואל רזבוזוב: << קריאה >> חיסונים. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לפני החיסונים. גם הסגירה, שהוא סגר את שדה התעופה. אני זוכר, זה היה שוק במדינה, אבל הוא הבין שלשם זה אמור ללכת. אני רק מזכיר לך: בהתחלה זה היה בלי ארצות הברית, אחר זה גם עם ארצות הברית – ככה, רק לרענן את הזיכרון. << קריאה >> שר התיירות יואל רזבוזוב: << קריאה >> רק שתדע, סגירת שדה התעופה לא – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> שנייה. היינו עושים דיונים כל יום, עד הבוקר, וכל יום היו החלטות, והחלטות קשות. יצאו להפגנות, ושלטים, וקיללו אותו, קיללו אותנו. מה לא עשיתם. אתם משותקים. אתם חושבים שזה בדיחה. אתם מפוחדים בכלל מהאירוע. בנט מזיע, וגם לפיד, לא יודעים מה לעשות. מדברים, כל היום מכשכשים בזנב, מספרים לנו: תהיו עם המסכות, אבל הם לא מבינים שכל עשרה ימים המספרים עולים. אני לא בא כרגע לספור להם מתים, אני רק אומר להם: רבותיי, תתעוררו. יש פה מדינה לנהל באירוע הזה. צריך לנהל אותו. ומה שקרה היום – ודרך אגב, הנתונים של היום זה נתונים של לפני שבועיים; בעוד שבועיים נראה את הנתונים של היום. ואתה יודע לבד – – << קריאה >> שר התיירות יואל רזבוזוב: << קריאה >> אני קורא עכשיו על – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – שכל יום – כל עשרה ימים, כפי שאמרתי, המספרים מכפילים את עצמם. << קריאה >> שר התיירות יואל רזבוזוב: << קריאה >> יעלו, יעלו. יש סיכון, אין ספק, אבל מחפשים איזונים בין כלכלה לבריאות. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל יואל, אני מסביר: כבר היינו שם. האיזונים והבדיחות – עזוב, מכירים הכול. אני רק אומר: עדיף, מה שנקרא, לבוא ולעשות צעדים כשהעסק עוד נמצא בשליטה מאשר כשאתה מאבד עליו את השליטה. לכן אני חושב שזה הזמן שהממשלה צריכה לקבל החלטות. דרך אגב, לא הבאתם את החיסונים. יש חיסונים שתקועים עוד בחוץ לארץ, שהמדינה בעצם רכשה אותם. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> גנץ, דרך אגב, אז, חבר הכנסת ביטן, לא אפשר לנו להביא אותם, עם מנדלבליט. חוצפה. ראש הממשלה נתניהו בצדק אמר: חבר'ה, בואו, שיהיו לנו חיסונים ביד. << קריאה >> שר התיירות יואל רזבוזוב: << קריאה >> – – – להיות ראש ממשלה עכשיו. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> זה הדבר הכי חשוב. אבל אתם, כמו ילדים קטנים, לא מבינים דבר וחצי דבר. משאירים את החיסונים שם, לא מביאים אותם, ובמה מתעסקים כל היום? איזה נורבגי נכנס ואיזה נורבגי יוצא; כמה שרים אתם מקבלים ומי מקבל; כמה סגני שרים – ואללה, אני כבר לא יודע לספור. זה 30 נורבגים חדשים, ועוד 60, ואתם כבר נהייתם 90, וכבר יש לכם 28 שרים, ובדרך ל-29, ויכול להיות שעוד. כל עצבני פה, דרך אגב, מקבל שר, כל בן אדם עצבני פה. יאיר גולן, דרך אגב, קיבל סגן שר היום, חבר הכנסת ביטן. אתה יודע למה? כשירדתי בזמנו לפגישה באוצר ראיתי אותו חוסם פה את הכביש, כאן, בכיכר, עם איזה 300 איש שקיללו אותי כשהם ראו אותי, שהלכו, לקחו איזה מכל שקראו לו – כאילו דמיינו צוללת. אז הוא לא מספיק זמן; היה שם רק חצי שעה בכיכר, לא כמו אבידר, שהיה כל יום בהפגנות, אז נתנו לו רק סגן שר. יש לו לאן לשאוף, מה שנקרא. הוא יאיים עליהם עוד קצת, יכול להיות שיקבל גם שר. הרי זה חינם, זה סתם תואר, מה זה שר? לא עולה כסף. דרך אגב, כסף זה לא הבעיה שלהם, אף פעם לא היה בעיה. הינה, מנסור עבאס יספר לך איך הוא הגיע ל-53 מיליארד. אין לי מושג. למה דווקא 53 מיליארד, מנסור עבאס? אני חשבתי שתלך על מספרים עגולים: 50, 55, 60. איך הגעת ל-53? הם התחננו שתיתן להם 2 מיליארד – – << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> 3 מיליארד. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – יענו, אתה אמרת: 55, אמרו לך: אתה יודע מה? בוא נלך על האמצע, 52 וחצי; 53, אמרת להם. עשית איתם משא ומתן – – << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> זה – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – הגיע ל-53, ואז אמרת להם: תנו בקשיש, עוד 500 מיליון, ככה לחבר'ה. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> אתה לא רוצה לשמוע – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> נו, בבקשה. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> זה הרף שקבע הליכוד. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> איזה, מספיק כבר, מספיק כבר. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> עוד פעם? אתה כל הזמן מספר את אותה בדיחה. אני אומר לך, לדעתי, תשנה קצת, תשנה. עכשיו אני רוצה, חבר הכנסת שמחה, לספר לך מה קרה, למה אלי אבידר בעצם עשה את הנורבגי. האמת היא, כמו שאתה אומר, ואמרנו את זה קודם; מה שקרה עם אלי אבידר – אני אומר: כל אירוע פה, כל יום אני מופתע מחדש. אתה יודע, אני כבר לא יודע למה לצפות. האמת היא שכבר – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה מופתע, אתה מופתע, דודי? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר לך, אתה יודע, כל אירוע דרמטי פה כבר נראה לי – אתה יודע, יום רודף יום. מה שהיה אתמול כבר קטן לעומת מה שהיה היום. מר אבידר יושב כאן – לא מתחסן, נגד החיסונים, צורח כל הזמן, ונשאר, פורש, רב עם ליברמן, לא רוצה לקבל שר במשרד האוצר. מה שקורה, הבחור נהיה עצבני. לפני יומיים-שלושה הוא אומר להם: חבר'ה, אם אנחנו לא מקבלים משהו, אני לא מצביע עבור התקציב. כמובן, ישר בנט ולפיד נכנסו לכוננות, שלחו לו את מזכיר הממשלה, המופקד על התיק של אלי אבידר. הוא ישב עם אלי אבידר, והחליטו שנותנים לו, שמחה, שר בלי תיק. אבל אמרו לו: תקשיב, היות שבנט גוער בילדים ובאנשים מדוע הם לא מתחסנים, אתה חייב גם להתחסן. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> לא, נתנו לו שר לעניינים אסטרטגיים. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> שכח הבן אדם בכלל את הסיפור של החיסונים, ואמר: אין שום בעיה, מה זה עקרונות, זה קשקוש בלבוש. זה לא משנה שיש בחוץ אנשים שהסכימו איתו וכאילו הוא ייצג אותם בנושא החיסונים. שטויות במיץ עגבניות, נתנו לי שר בלי תיק. אחרי שסגרו איתו על שר בלי תיק – וזה השיא – – << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אמרו לו שיש לו גם נורבגי. אני אמרתי היום בערב, מה שנקרא אתמול בערב, אמרתי לו: תראה, אלי, עד היום היית בא לכנסת, שותה כאן אצל ציונה קפה, יושב כאן, צועק, קצת פה, קצת שם, מה תעשה עכשיו? עבודה אין, התחסנת, עבודה אין לך, אתה שר בלי תיק. אתה גם לא חבר כנסת עכשיו. אבל פתאום חשבתי – תשמע, הוא כל כך עסוק בלחפש את התיק, הוא כל כך יהיה עייף, שבאמת הוא לא יוכל להגיע לכנסת. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> דודי, אני יכול להגיד לך משהו? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא לא יהיה מובטל. הוא יחפש כל הזמן את התיק. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> דודי, דודי, אפשר להגיד לך משהו? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> נו? << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> תגיד לי, מה עם תיק בלי שר? << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> דודי אני יכול להגיד לך משהו? אני רוצה להגן פה על כבודו של אלי אבידר – הוא אמר, כששאלו אותו מי צריך להתחסן, הוא אמר: רק אוכלוסיות סיכון. כך הוא אמר בהתחלה. לא צריך לחסן פה את כולם, צריך לחסן את אוכלוסיות הסיכון. הוא נכנס לאוכלוסיית סיכון. הוא נכנס עכשיו כל יום ראשון להתקהלות המונית של אנשים שהם גם חלקם – אתה יודע, גילאים וכאלו. הוא נכנס לשם כל יום ראשון, הוא הפך להיות אוכלוסיית סיכון כשהוא נהיה שר בממשלה. זה מאוד מסוכן. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לדעתי הוא נכנס, אתה צודק. אני מקבל את הוורט, אבל מסיבה אחרת. יש לי מה שנקרא פירוש אחר. בנוסף, פירוש נוסף: הוא בעצם מחפש כל הזמן את התיק, ומהמתח הוא נכנס לקבוצת הסיכון. המתח שמא הוא ימצא או לא ימצא משהו מכניס אותו כבר ללחץ; הוא עצבני כבר כמה ימים טובים, ולכן כשהוא התעצבן ועף לו הפקק, מה שנקרא – ישר התכנס מזכיר הממשלה, לקח את תיק אבידר ופתר לנו. איך? הוסיפו עוד שר בממשלה, והגענו ל-29, והיד עוד נטויה. הרי אין מגבלה, אין מגבלה להפקרות שלהם; אין מגבלה מבחינתם לכסף. הרי זה כסף של מונופול, סיכמנו. זה לא כסף אמיתי. זה סתם כסף – אתה יודע, של משחק, קורעים אותו, זה שטויות, עוד מיליארד, פחות מיליארד. מה זה, קשקוש בלבוש. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה יודע שמנדלבליט מתנגד לשר בלי תיק – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> מנדלבליט התנגד לשר בלי תיק. כי כשיש שר בלי תיק אי-אפשר להכריח אותו לעשות מה שאתה רוצה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> זה גם נכון. לכן אני אומר – לפעמים, אתה יודע, אני מסתכל עליהם ואני בשוק כל פעם מחדש, לאן הם מדרדרים את מדינת ישראל. איך הם דיברו רק לפני חודשיים, ואיך הם מתנהגים היום. פשוט לא יאומן כי יסופר. פשוט לא יאומן, בדיחה. אני רוצה לומר לך משהו, אדוני היושב-ראש. בתחילת הערב סיפר לנו חבר הכנסת ליצמן שעידית סילמן עברה כאן והקליטה את חברי הכנסת מהאופוזיציה, עבור מי? עבור ערוץ 12, בלי שהם יודעים. אני חושב שזה חמור ביותר. אני חושב שאתה צריך לבדוק את הסוגיה הזאת. אם אנחנו כאן בכנסת, וחבר כנסת – והוא גם טען שלקואליציה היא סיפרה שהיא עם רמקולים, שיש עליה את הרמקול של ערוץ 12, את ההקלטה, אבל לאופוזיציה היא לא סיפרה, והיא באה לדבר אתם, לנהל איתם משא ומתן בתקווה שאחד מהם בעצם יגיד איזה משפט לא במקום או יכעס וכו'. אני רואה את זה כדבר חמור, חבר הכנסת ביטון, למרות שחשבתי על זה קצת. הרי ראיתי את הריאיון של שרת הפנים הגב' שקד אצל דנה ויס במוצאי שבת. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> זה לא ריאיון. זה היא נואמת והיא שומעת. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> זה מה שאני רציתי – שאלה אותה דנה ויס: תגידי, מה שלומך? איך יצאו העוגות שאפית? הלחמניות לשבת? איך אתם מרגישים? איך מנסור עבאס מרגיש? בנט מתקשר לשרים, שואל אותם מה שלומם. כן. אני חשבתי שאם היה דוד ביטן או דוד אמסלם – דרך אגב, יום אחד באתי לאיזשהו אולפן של מצליח; השאלה הראשונה שהיא שאלה אותי – אם היא יכולה להשמיע לי איזו הקלטה. בבקשה. השמיעה לי איזו הקלטה שאמרתי לפני הרבה מאוד שנים. מה אתה אומר? חשבתי שדבר ראשון היא תגיד לשרה שקד: תגידי, השרה שקד, את לא אמרת שלא תשבי עם מנסור עבאס? את לא אמרת שנתניהו בכלל יושב עם מחבק מחבלים? את לא אמרת שאתם תעיפו את ח'אן אל-אחמר ביום הראשון? מה את אומרת? חס ושלום. היא לא שאלה אותה: תגידי, איך את לא מתביישת, הבאתם 30 נורבגים? תגידי, את לא מתביישת עם הממשלה המנופחת והמטורללת הזאת? מה את אומרת על נתב"ג? בהקלטה שבזמנו אמרת על הממשלה הלאומית שהייתה – מה את אומרת על מה שעשיתם איתם? חס ושלום. גב' דנה ויס ירדה ברמה העיתונאית. התעניינה בקשקושי עלי באבא, כאילו בשביל זה יש טלוויזיה במדינת ישראל. והאמת שחשבתי עוד יותר – ואמרתי לעצמי: מדוע היה הריאיון, חבר הכנסת ביטן, בסגנון הזה? הבנתי, אדוני היושב-ראש, לפחות שמעתי – אני לא יודע אם זה נכון או לא, אבל ככה שמענו – שהבוס שלך מבקש, רוצה, יש לו רצון למנות את רינה מצליח לשגרירה בפריז. אמרתי: סחתיין. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> שמעת את זה? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> שמעתי, אני לא יודע אם זה נכון או לא. גם את דקל רוצים למנות לאיזה משהו בארצות הברית. האמת, היא – מגיע לה. זאת מפלגה משמעותית, היא הביאה אתכם לשלטון. ערוץ 12, מגיעה לו נציגות, בוודאי בג'ובים. אז למה לא? לכן כנראה דנה ויס חשבה שבאמצעות הריאיון הזה יכול להיות שגם היא תקבל איזה שגרירה, אני יודע מה, באו"ם, בארצות הברית – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט סיכום. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – בבלגיה, משהו. אתה יודע, שלל בסוף מחולק לחבר'ה. לכן, כשאתה רואה את זה – אני בוש ונכלם בתקשורת במדינת ישראל. הם לא מתביישים. מורידים את עצמם, גם הם, לתת-רמה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> ביקשתי משפט סיכום. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני כבר מסיים. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, דקה, דוד. הם חושבים שהציבור הימני במדינת ישראל טיפש ואידיוט, ולא מבינים שאנחנו מסתכלים עליהם ולועגים גם למקצועיות שלהם. לפחות תהיו קצת קצת אמיתיים עם עצמכם ותנו שירות לציבור, שרובו בעצם מצביעי ימין, ציבור יהודי. ברובו, אני מדבר על הציבור היהודי, מצביע ימין. תנו גם לו שירות, תשאלו את השאלות שמעניינות גם אותו. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ביטן. עד שחבר הכנסת ביטן יעלה, שתדע, קודם כול, הפסקתי את ההקלטה. זה – אחת; שנית, ב-2013, בעודי סגן שר הרווחה – – – הוקלטתי גם כן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> על ידי מי? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> על ידי חברת כנסת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מהליכוד? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> פה במליאה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ואתה מצדיק את זה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> ודבר שלישי, דבר שלישי – תן רגע, לקחתי לעצמי חצי דקה – – – << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> קח, קח, קח. אין בעיה. הכול בסדר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אפשר לבצע קיזוזים. השבוע קיזזתי חברת כנסת בכירה בליכוד שהייתה לה איזו נסיעה עם חינה משפחתית, וקיבלתי את זה. אני קיזזתי אותה. אני. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני רוצה להגיד לך משהו לגבי – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> רגע, שנייה. ולא שאלתי אף אחד. יש כאן שני חברי כנסת – אחד הכניס את נכדו בבריתו של אברהם אבינו, קיזזתי אותו. בעודו בממשלה, אני מהאופוזיציה, ואז כשממש הוא ישב על כס הכנסת הנכד, זכיתי לברכה, והינה עשיתי את המצווה שלי. ועוד חבר כנסת, שהיה בקואליציה גם כן, וביקשו ממנו לבוא להצבעות, אמרתי: אתה לא תבוא, כי אני לא אהיה פה בזמן ההצבעה החשובה הזו. אל תעזוב את הנכדים שלך. אפשר להיות יריבים פוליטיים, אבל צריך להיות בני אדם. חבר הכנסת ביטן, תפדל, מה שנקרא. << דובר >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר >> תודה. קודם כול, דודי, אני רואה שרק אני ואתה נשארנו. אז מה, לדבר אליך? אתה שמעת כבר מה יש לי לומר בכל מיני דברים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הינה, עכשיו אני אעשה ריסטרט – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז קודם כול, כבוד היושב-ראש – "כנסת נכבדה" אני לא יכול להגיד כי אין פה אף אחד, אתה מבין? אז בסדר, אז אני אדבר אליך ולדודי ואל השר, אני מכבד אותו מאוד. אני יודע שאתה עשית כמה קיזוזים בשקט. אנחנו מעריכים את זה. אבל מה שקרה היום, קראתי בתקשורת – לא ידעתי שיש עוד פעם בעיה, ואני מאחל לו בריאות שלמה, באמת; הם רצו לעשות קיזוז חלקי, זאת אומרת, להביא אותו לדברים החשובים, תקווה חדשה, וזהו. אז אם אדם שנמצא בבית חולים יכול לבוא להצבעות, אז הוא יכול לבוא לכל ההצבעות. אני חושב שבעניין הזה אין בינינו ויכוח. אם מבקשים קיזוז, אז נותנים קיזוז. לא נותנים קיזוז חלקי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מסכים. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן, פה הביקורת לא הייתה מקובלת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, אני אומר, קודם כול אנחנו חברים ובני אדם מאחורי הפרסה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסכים איתך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו יריבים פוליטיים. פה אין ויכוח. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> מסכים איתך. קיזוזים צריך לתת במצבים כאלה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתה יודע כמה פעמים התקשרת אליי ב-07:00. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, נכון. אמרתי את זה גם – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 70% מההצבעות שלי היו עם הממשלה. 70%. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מאשר את זה. אתה ישבת בוועדת כספים מהבוקר עד הלילה, והרבה פעמים היית מצביע עניינית – הוא לא מתאפק, הוא לא מתאפק. אתה לא מכיר אותו? הוא דיבר חצי שעה, ועכשיו הוא רוצה לדבר רבע שעה מהזמן שלי. אבל אם היחסים בין האופוזיציה לקואליציה היו יחסים טובים, והם יגיעו בסוף להיות טובים, אז לא הייתה בעיה. אתה יודע את זה. כשהיחסים הם לא טובים, כל אחד מתבצר בעמדתו, ולכן יש בעיות. והבעיות האלה, אני מקווה שהן ייעלמו, כי הציבור הרחב לא מבין מה זה קיזוז, האמת. הוא לא מבין למה יש קיזוז בכלל. אבל יש מצבים באמת שחברי הכנסת מגיעים אליהם, שצריך לתת להם קיזוז. הבעיה שיש חברי כנסת וגם הרבה שרים שהיו מנצלים את הקיזוז בצורה לא יפה. אתה יודע, לא סתם חברי כנסת נתנו קיזוז. אתה נותן קיזוז לשר, בדרך כלל האופוזיציה הייתה נותנת, גם, הרשימה המשותפת הייתה נותנת, אבל זה לא בא בחינם. הם מבקשים דברים. המעמד שלהם אצל השר הוא כזה רק לצורך הקיזוז, וזה פגע. אני לא אהבתי את זה, אני לא אהבתי את השימוש הנרחב בקיזוז. אנשים נבחרו, הם צריכים להיות פה, הם צריכים לעשות את העבודה ולא להתקזז אחד עם השני. היינו נשארים פה 15 – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אילת שקד כמעט לא הייתה פה אף פעם כשהיא הייתה שרת המשפטים. תמיד התקזזה – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. למה? צריכים אותה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – עם מישהו מהרשימה המשותפת. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> שר התחבורה – צריכים אותו; שר הפנים – צריכים אותו. אז מה, הוא בא לבקש נגיד מחבר כנסת מהרשימה המשותפת קיזוז, ואז הוא רוצה פגישה לאיזו עיר ערבית מסוימת – הוא מקבל את זה מייד. לעומת זאת, אני, כשאני מבקש, נגיד – לא הייתי מקבל את זה מייד, כי אני לא מקזז אותו. זאת אומרת, זה מגיע למצבים אבסורדיים, והם לא דמוקרטיים, והם גם לא בסדר. ולכן אני אומר, אנחנו צריכים לחזור ליחסים טובים, כי זה טוב. אבל כרגע המצב הוא לא טוב, ולא רק בגללנו. אני רוצה להגיד לך, ואתה יודע את זה, זה גם הרבה בגלל הקואליציה הזאת. ואני רוצה להגיד לך שהם פשוט מסכנים, כי מה קורה? בגלל החוק הנורבגי, השרים לא פה, הם עושים להם רשימת מטלות כמו בבית ספר, והם צריכים לבצע אותן. אם הם לא מבצעים – הם אומרים לי: תשמע, אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לעמוד בא', ב', ג', ד'. אז מה? אז איפה כבוד הכנסת? איפה הכנסת כריבון, שצריכה לקבל החלטות? אין, אין דבר כזה. הכול נמחק. אני רוצה להגיד לך, כבוד היושב-ראש, שאני תמכתי בעבר בחוק הנורבגי. אבל אני הייתי בדעה שכל השרים צריכים להיות בבית, מה שנקרא, בעבודה, וחוק נורבגי. אני הגשתי גם הצעת חוק יחד עם יואל חסון, כשהייתי יושב-ראש הקואליציה והוא היה מרכז האופוזיציה, בעניין הזה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני אקח לך חצי דקה – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, קח כמה שאתה רוצה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני חושב שאחרי שנגמור את כל זה, נצטרך להקים צוות משותף, אופוזיציה–קואליציה. יכול להיות שלא צריך לקרוא לזה נורבגי בכלל. אני הייתי, יחד איתך וחברי כנסת שמגיעים לכספים, מצביעים על 4, 5, 10 מיליארד שקל, בלי לדעת על מה מצביעים. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני הייתי יושב שם שעות, וזה לא נכון לעשות. מאוד יכול להיות שצריך לעשות בית תחתון, לא לקלקל את ה-120 – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. דיברנו על זה, נכון? להגדיל את – – – ובלי נורבגי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יכול להיות שנעשה סנהדרין משני. צריך להגדיל את הכנסת. אי-אפשר להמשיך ככה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסכים איתך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא קשור מי יושב בצד הזה או בצד האחר. אין פיקוח אמיתי על הממשלה במצב הזה. שרים צריכים להמשיך להיות חברי כנסת, אבל לעבוד במשרדים שלהם. כשהיינו 120 חברי כנסת היינו 900 איש פה – 900,000 איש, סליחה – עם שלוש ועדות, עם שלוש ועדות. היום אנחנו 16 עם כ-10 מיליון איש, עם בעיות אחרות, עם מטרות אחרות, עם בעיות כלכליות אחרות. דברים השתנו בעולם. לכן אנחנו צריכים, באומץ רב, כדי שזה לא יהיה על צד זה או אחר, ואני מקווה שיהיה בכוחי לבוא בדברים – – – ואם הצד הזה. אני משתדל כל הזמן בתפקידי הנוכחי – אוקיי. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לעשות איזונים – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> במצב הזה של היריבות, ברור שזה – אין ספק. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נעבור את זה ונצטרך לעשות איזושהי חשיבה מחוץ לקופסה – אני אחזיר לך את הזמן. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אין בעיה. אני רק אומר – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני רק אגיד לך, דוד, משפט. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> מה, גם אתה רוצה להחזיר לי את הזמן? מה, אני לא מבין את זה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה באת קודם. רק אנחנו פה. שלחו לי הודעה מארצות הברית להגיד לך שגם באמריקה יש אנשים ששומעים אותך. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה. תודה רבה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני אראה לך את זה עוד מעט. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר, אני הייתי בעד החוק הנורבגי, אבל מה קורה? קודם כול, אני אף פעם לא מוכן ואני לא בעד ששינויים לחוק, לחוקי-יסוד, ייעשו רק כדי לפתור בעיות פוליטיות. זאת אומרת, אתם רוצים שיהיה חוק נורבגי? תעשו אותו, הציבור ידע שבבחירות גם מקום – לא יודע – 18 ייכנס לכנסת; הוא יסתכל מי האנשים – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> או שנקרא לו משהו אחר – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> או שנקרא לו משהו אחר, אבל לא לצורך פתרון בעיות. אז הליכוד בזמנו, בהסכם עם גנץ – גנץ, הייתה לו בעיה שהוא קיבל יותר מדי שרים, אז הוא היה צריך נורבגי. יכול להיות. אבל זה לא צריך להיות רק לצורך פתרון בעיות פוליטיות. צריכים להיעשות תיקונים עכשיו, וזה צריך לחול רק מהכנסת הבאה. ואז יודעים כולם שזה המצב. זה דבר ראשון. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני מסכים – – – נקים צוות חקיקה ונוליך מהלך. אני הייתי איתך גם – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני יודע שהיית איתי אז. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הזמן עבר וחבר הכנסת אוחנה אמר לנו תודה רבה. יחד היינו על תוספת של – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בפעם הראשונה – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> משהו קטן, אתה יודע, וזה היה הרעיון. אבל מה, מה קורה פה? כשאני ראיתי היום, בקדנציה הזאת, את היישום של החוק הנורבגי – אני מבין שיש פה בעיה, שאני טעיתי במחשבה שצריך להיות שכל הממשלה תתחלף בנורבגי, חוץ מראש הממשלה, כמובן, כי הוא צריך להיות חבר כנסת. אני אומר, במצב הזה אני רואה שיש בעיה. למה יש בעיה? תראה מה קורה. עזוב את זה שהם כל הלילה – באופן כללי השרים לא מגיעים. אתה יודע, חברי הכנסת, קודם כול, מן השורה, איפה היו פוגשים את השרים? פה. עכשיו, הם מייצגים ציבור. אז אם יש בעיה, הציבור פנה אליהם, איפה הם מבקשים את זה? כאן. היום הם לא רואים את השרים, אנחנו לא רואים אותם. מי יכול לבקש מהם משהו? אתה צריך ללכת אליהם כדי לטפל בזה. ככה היו מטפלים בבעיות – בפניות הציבור היו מטפלים כאן, והשרים היו שומעים. בישיבה אחרי זה אתה רואה אותם עוד פעם, ואומר להם: טיפלת לי בבעיה שבה פנה זה וזה? אז הם אומרים: עוד לא טיפלתי, אני אטפל. אבל בסופו של דבר הוא היה עושה משהו, כי הוא רואה אותו כל הזמן פה. זה דבר ראשון. דבר שני, כדי שיהיה חוק נורבגי, הכנסת צריכה להיות יותר עצמאית. באיזה מובן? לא במובן שקורה פה, שאלקין עושה להם רשימת מטלות והם חייבים לרוץ ולבצע. על מנת שיהיה נורבגי, צריך לחזק את הכנסת, את מעמד הכנסת, את הסמכויות של חברי הכנסת ושל הכנסת מול הממשלה, זאת אומרת, הפרדת רשויות אמיתית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מסכים. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> ולכן צריך לעשות את העבודה כמו שצריך, ואני לא רואה את זה בנורבגי הקיים; חוץ מלפתור בעיות פוליטיות הם לא עושים שום דבר בנורבגי הזה, ולא נותנים לכנסת את הסמכויות המתאימות לה. גם יושב-ראש הכנסת, למשל – אם יש חוק נורבגי, הסמכויות שלו צריכות להיות הרבה יותר גדולות, על מנת לחזק את הכנסת מול הממשלה. ולכן אני אומר שכל מה שאנחנו רואים עכשיו זה לא דבר שהוא טוב לדמוקרטיה. זה הדבר שאני רציתי לומר. ולכן אנחנו צריכים באמת לעבוד על תיקון העניין לפעם הבאה. מה שקרה עכשיו – קורה. חוץ מאשר ביקורת ציבורית על כך שיש יותר מדי אנשים, אפילו אתה – אפילו חניה אתה לא יכול לתת לאנשים, בגלל שיש עוד ח"כים שצריכים – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חדרים. אין לי חדרים. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. אין לך מקומות חניה. למה אין לך? כי הצטרפו 21 חברי כנסת חדשים. צריך לתת חניה להם ולעוזרים. אין לך את זה. אפילו חניה אתה לא יכול לתת בגלל ההצטרפות של האנשים. אי-אפשר לעבוד ככה, לא בצורה מתוכננת ולא בצורה נכונה. עכשיו לגבי החוק הספציפי. עברתי על מה שקורה. קודם כול, לצערי הרב, במדינת ישראל, כשאתה עושה משהו מאילוצים פוליטיים זה פתאום נשאר לך קבוע. עשו את הנושא של ממשלת חילופים, עכשיו – גמרנו. זאת אומרת, מנהלים משא ומתן קואליציוני כשמראש הנושא הזה על השולחן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> כבר אי-אפשר שיהיה ראש ממשלה רגיל; צריך להיות ראש ממשלה וראש ממשלה חלופי, ושניהם ביחד. עכשיו צריך לחוקק חוק. לומדים מטעויות העבר. והחוק הזה הוא מלימוד טעויות העבר שבין נתניהו לגנץ. קודם כול, אם התקציב לא מאושר, אז ראש הממשלה המתחלף נכנס לחלופי, על מנת שלא יקרה מה שקרה בין נתניהו לגנץ, שנתניהו כביכול לא אישר את התקציב. אם הייתה מעל הראש שלו באמת סנקציה בעניין הזה, אז הוא כן היה מאשר את התקציב, כי אחרת הוא מאבד את ראשות הממשלה. אז זה תיקון ראשון שלמדו מהעניין הזה, ויכול להיות שזה בסדר; אם כבר יש ממשלת חילופים, אז – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שתהיה אמיתית. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> יהיה אמיתי. אבל מה שאני לא מבין, אני לא מבין את הסעיף הזה שאומר שאם בהצבעה בקריאה שלישית על פיזור הכנסת שניים מהרשימה התומכת בראש הממשלה הצביעו בעד פיזור – במקרה הספציפי הזה, אני חושב שמי שתומך בראש הממשלה זה בנט וגנץ; לא, לא גנץ, תקווה חדשה – אז אם שניים מהם מצביעים בעד הבחירות, אז ראש הממשלה מתחלף. שניים, ריבונו של עולם. לא יותר מדי. מה זה שניים? אצל לפיד – נגיד שעכשיו לפיד הוא ראש ממשלה, הגוש שלו הוא יותר גדול. שניים יכולים להצביע, לברוח לו ולהצביע. אז לכן אני אומר: זה לא מספיק. אני לא מבין למה הם עשו את זה שניים דווקא. זה באמת לא מובן העניין. ומה קורה? למה צריכים להכניס בחוק-יסוד: הממשלה תיקון שצריכים שני סגני שרים במשרד ראש הממשלה? אני לא מבין את זה. מה, למי הם רוצים עוד לתת סגן? אתה יודע משהו על זה, דודי? מה הם צריכים בתיקון הזה להוסיף עוד סגן למשרד ראש הממשלה? במקום סגן אחד, יהיו שניים. ראית את זה? תסתכל בתוכן. למה? את מי הם רוצים למנות, ריבונו של עולם? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני אגיד לך. אני אגיד לך משהו. כששני נוכלים מדברים, על הדרך הם מכייסים עוד קצת. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> זו הסיבה? לא, יש להם איזה מישהו שהם רוצים להכניס להיות סגן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בוודאי. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> היום יש אביר קארה – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אין להם בעיה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – שהוא סגן שר במשרד ראש הממשלה. אז את מי רוצים להכניס? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני אגיד לך, דוד. אל תחפש במופלא. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> למה הם לא אומרים לנו? שיגידו לנו. אולי יש עוד בן אדם שאנחנו לא יודעים, מה-61, שהולך להיות סגן. אולי בגלל זה נתמוך בחוק? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> סגן ונורבגי. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> יכול להיות שנתמוך בחוק בגלל זה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> סגן ונורבגי? סגן שיהיה נורבגי. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> יכול להיות. אבל שיגידו למי הם מתכוונים. היום אתה לא יודע למי הם מתכוונים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> קודם כול, אני אסביר לך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא. סגן במשרד ראש הממשלה היה נהוג – זה משכבר הימים – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מתי? מי? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> היה חבר הכנסת צחי הנגבי, הייתה חברת הכנסת גמליאל. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. אין בעיה. יש היום סגן. אבל תסתכל – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> ראיתי. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> עוד סגן. על מה? על זה צריך לתקן חוק-יסוד? אז תדע לך שעוד סגן הולך להתמנות, ולא סתם מתקנים. מה, סתם עושים את זה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, דוד. התיקון הוא חוק-יסוד. זה לא זה. התיקון הוא על חוק-יסוד. הרי מה התיקון אומר? שאם שניים עוברים, השני ישר, באופן אוטומטי, מה שנקרא – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. שניים מצביעים על הפיזור. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כן. לפיד רוצה לדאוג לעצמו. הוא לא מאמין לבנט. הרי בנט הוא ראש הממשלה שלו. הוא אומר: תשמע, מר בנט, אם אתה עושה לי עקיצה, אתה עף מהתפקיד – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא. אבל יש לי הפתעה בשבילך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שנייה. אני מחליף אותך. על הדרך כייסו עוד סגן. למה לא? << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. אם לפיד, לפי החוק הזה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה זה עוד סגן? זה עוד 2 מיליון שקל? שטויות. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. זה יותר. יותר מ-2 מיליון. 2.6, לפי האוצר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא. מה זה? קשקוש. קשקוש בלבוש, 3 מיליון, מה זה? אתה נהיה קטן. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אז תראה את החוק טוב. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה קטנוני. 4-3 מיליון שקל? << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אם בעוד שנה, כשנכנס לפיד, בסדר? לצורך העניין – תראה, שים לב מה הם שכחו, אני מבטיח לך שיהיה עוד תיקון בקדנציה הבאה, שבו יחליטו על תיקונים נוספים, שיילמדו מהפעם הזאת. זאת אומרת, אם למשל עכשיו לפיד הופך להיות ראש ממשלה, נגמרה התקופה של בנט והוא הופך להיות – אז לפי השיטה הזאת, אם אחרי שלפיד נכנס להיות ראש ממשלה, שבוע אחרי, יש הצעה לפיזור הכנסת והיא עוברת בקריאה שלישית, ושניים מאצל לפיד מצביעים בעד, אז בנט חוזר להיות ראש ממשלה מייד, אפילו שהוא היה כבר שנתיים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, לא. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> בטח. תסתכל על הנוסח. זה בדיוק המצב. זאת אומרת, על זה הם לא חשבו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> רק שנייה, אז בואו תתקנו. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> הם לא חשבו על העניין הזה. בפעם הבאה נשב פה עוד פעם – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תתקנו את זה. רק שנייה, אז דוד, אני, יש לי רעיון. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – לתיקון הבעיות שהיו בקדנציה הזאת. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני מציע להם – אני מציע לך, אדוני היושב-ראש, תעדכן אותם במה שאמר ביטן, ועל הדרך הם יכייסו עוד סגנים. אז יהיו להם שניים. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> טוב, את זה אני אומר לגבי החוק הזה. אני דבר אחד לא מבין – אני מציע להם, כמישהו שקצת מבין בפוליטיקה, לא הרבה, למה לאכזב? בואו נקים ממשלת חילופים יותר גדולה; שיהיה ראש ממשלה אחד בנט וראש ממשלה שני חלופי לפיד, וראש ממשלה חלופי שלישי גנץ, וראש ממשלה חלופי רביעי גדעון סער, וחמישי שר האוצר, ואז אין בעיות קואליציוניות. אה, ולא נשכח את מפלגת העבודה. אני לא רוצה לקפח אף אחד. מרב מיכאלי, אז יהיו שישה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אין מספיק שנים לחלק. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> למה צריכים שלושה – למה שניים? ואז יגידו שזה בשביל יציבות פוליטית. יציבות פוליטית נעשה – שמעת את ההצעה הזאת? שיהיו כמה ראשי ממשלות חלופיים, ואז כל מפלגה בקואליציה, יהיה לה ראש ממשלה חלופי שלה, ואז זה יהיה יציב. אבל אני רוצה להגיד לך – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> רק שנייה. תעשה לי חשבון רק כמה – – – ירצה? << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא יודע. אני לא ספרתי. אבל אני אומר, למה אתה מתעקש – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כל אחד, שניים חלופיים, ארבעה – כפול, כמה אמרת? חמש? כמה זה, עוד 50 מיליון? << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אבל יש לי הפתעה בשבילך: זה קיים בכל מקרה. למה זה קיים? היום בנט הוא לא ראש ממשלה. כל אחד הוא ראש ממשלה בפועל. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יודע היושב-ראש שבנט זה הבן אדם הכי מיותר בממשלה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> דודי, תן לי רגע לדבר. אתה מתלהב מעצמך. אתה מבין? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא. מרים לך קצת. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> היום, בעצם, מה קורה בפועל? בפועל יש לך – שר החוץ הוא ראש ממשלה בענייני חוץ; שר האוצר הוא ראש הממשלה בענייני האוצר; שר הביטחון – ראש הממשלה בעניין ביטחון. אין מצב שבנט יכול להגיד לו מה לעשות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה פתאום? << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> למה? כי אין לו עוצמה פוליטית. אין לו עוצמה פוליטית. מצד אחד, אין לו מספיק מנדטים; מצד שני, הוא לא רוצה ללכת לבחירות, כי הוא יודע שאם יהיו בחירות, הוא ילך הביתה. < קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני רוצה רק להזכיר שלפיד החליט שהוא מוכר את המטוס של בנט. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> יש דבר כזה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ככה אמר לפיד. נמכור לו את המטוס. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. הוא לא החליט. לא. הוא אומר, אני רוצה למכור, ועדיין לא מכר. זה כן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא צריך לפרסם מודעה בעיתון. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> כי מי מתנגד לזה עכשיו? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אין קונה. אין קונה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אין קונה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> למה אין קונה? שימכרו – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עזוב, המחיר של – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אל תדאג. אתה יודע מה חשבתי? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עזוב, הוא בן 19. עזוב. הוא בן 19. הוא בן 19, ישן – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> היושב-ראש, חשבתי – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אין טייסים באל על אפילו – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, יש טייס – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אין. לא, יש טייס שהוכשר. 44.5 מיליון שקל תחזוקה שנתית. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז למה צריך אותו באמת? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא צריך אותו. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אוקיי, אז ימכרו. למה לא? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אבל אני אגיד לך מה חשבתי. אתה יודע מי יקנה אותו? ליברמן. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> ליברמן? לא. הוא לא צריך למכור אותו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא יטוס בו. יהיה שלו. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> טוב, תן לי. אתה רואה, גמרת לי את הזמן. אין לי כבר זמן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, קח. קח, נשמה. קח. הרי אם אני לא מדבר איתך, אתה אומר לי: דודי, מה אתה אומר? << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני מרים לך להנחתה, אבל אני לא מתכוון שתיקח את כל הזמן. תגיד כמה מילים. תגיד כמה מילים. זה בסדר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, לא. לא מדבר. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה לא עייף, אתה? אתה לא עייף באמת? לא עייף. אתה רואה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הוא שתק כל הקדנציה הקודמת, כשהוא ישב פה. עכשיו הוא משתחרר. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר, היום, המצב הוא שבנט הוא לא ראש ממשלה. אין לו את הכוח הפוליטי לכפות את דעתו איפה שיש מחלוקת, אז הוא חי מרצון המפלגות, כל אחד בשטח שלו. מצד שני, הוא לא יכול לאיים בבחירות. נתניהו היה מאיים בבחירות כל הזמן, אם היו לו בעיות פוליטיות, כי ידעו שהוא מוכן ללכת לבחירות. ולכן זאת ממשלה מקרטעת. אין מה לעשות. היום, ממה הם נהנים? הם אומרים: אנחנו, בניגוד לנתניהו, משתפים פעולה אחד עם השני, מעריכים אחד את השני. זה הכול טוב ויפה; בפוליטיקה לא הולכים לבתי קפה לשתות קפה – בפוליטיקה צריך לעבוד, ואף אחד לא צריך לאהוב אחד את השני. במה הם מתגאים? בזה הם מתגאים? הם מתגאים בזה שבעצם הם נותנים קומפלימנטים אחד לשני. זו לא ממשלה. זה לא דבר שבעצם מה שקובע. מה שקובע זה מה עשית, איזו עשייה אתה עושה. על מה מתגאה הממשלה הזאת? ואתה רואה על מה הם עובדים כל הזמן. הם לא עובדים על העשייה, הם עובדים שהממשלה תתקיים כמה שיותר. על זה הם מציעים הצעות ומציעים יותר שרים, יותר סגני שרים, תקציבים וכו', על מנת להאריך את התקופה. אז הינה, עכשיו הם נהנו. יש להם חודשיים פגרה; אף אחד לא יכול לעשות שום דבר, אתה יודע, בפגרה. הם יכולים לעבוד כביכול במשרדים. אבל הם צריכים לבוא ולהראות מה הם עושים, אז מה הם עושים? תראה את חוק ההסדרים: חוק ההסדרים כזה עבה, עם כל כך הרבה חוקים, ועזוב את המילה "רפורמות", כי אני לא מאמין בכל הרפורמות האלה. בעצם האוצר קיבל – אני לא יודע, שר האוצר, הממשלה הזאת מאפשרת להם לחוקק כל כך הרבה חוקים בחוק ההסדרים, כל מיני רפורמות, הם קוראים לזה, שאף אחד לא נתן להם. זאת אומרת, כמעט אף שר אוצר ב-15 השנה האחרונות לא אפשר להם כל כך הרבה דברים. זה החלום הרטוב שלהם, מה שקורה היום, מבחינת פקידי האוצר. עכשיו, הם אומרים כל הזמן: אנחנו לא נעלה מיסים. מה זה "לא נעלה מיסים"? מה זה חוק ההסדרים הזה? אגרת גודש זה לא מיסים? מה, צריך להעלות את מס הכנסה בכמה אחוזים, ואז יגידו "העלינו מיסים"? אגרת גודש היא כמו מס, מס לכל דבר ועניין. אז תגידו: אנחנו נעלה מיסים כי אנחנו צריכים את זה לתקציב. מה קורה? בכל העולם, למשל, אגרת גודש הולכת לרשויות המקומיות כדי להשקיע בתחבורה המטרופולינית וכדי לעשות דברים; פה זה הולך לאוצר. אז זה מס לכל דבר ועניין. לוקחים את הכסף ומחלקים אותו איך שרוצים. אגרת גודש. רוצים להעלות את מס הארנונה – שזה עדיין לא נכנס לחוק ההסדרים – נדמה לי שב-15%, למגורים. אתה יודע מה זה, אתה יודע איזו תוספת זו לכל משפחה בשנה? אז זה לא מס? אז מה זה מס? מס זה לא רק מס הכנסה ומע"מ ומכס. גם זה מס לכל דבר ועניין. וכל השטויות האלה שמדברים, שאביר קארה אמר שהוא, בלי החוק על הרגולציה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עצמאים. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> באמת, אנחנו יודעים טוב מאוד – הפקידות היא אלופה. אתה מוריד רגולציה – הם עוקפים אותך בסיבוב ונותנים עוד איזה משהו. ואנחנו יודעים שהרגולציה, גם לפי ה-OECD, זה כמעט 6% תוספת במחיר של המוצרים. ככל שאתה מקטין את הרגולציה, המחיר יורד בכמה אחוזים. אבל תכלס, זה לא מה שיקרה, כי הם ימציאו רגולציה חדשה, ואז עוד פעם אנחנו נבוא עוד כמה שנים, ואנחנו נגיד: הינה רפורמה חדשה שאנחנו רוצים לעשות ברגולציה כדי להפחית מחירים. אמרתי את זה על הדוכן פה. מחירים לא ירדו אם הממשלה לא תכניס יד לכיס. בדברים משמעותיים שהיא בעצם עושה אותם ויוצרת אותם, שם היא צריכה לעשות את ההנחה. היא צריכה להוריד את מחיר הדלק ולהוריד את המיסים על הדלק כדי שמחיר החשמל ירד, כדי שהתעשייה, שקונה דלק ומקבלת את החשמל ואת המים – מכיוון שגם את המים צריך לשנע למפעלים, את הגז ואת המים. כל אלה, אם הממשלה לא תשים יד בכיס, אז בוודאי שהמחיר לא ירד. אי-אפשר לעשות רפורמה על חשבון התושבים. לוקחים את התעשיין, ואומרים לו: נעשה רפורמות, ואתה תשלם את זה ואת זה ואת זה; לוקחים את החקלאי: נעשה רפורמות, ואתה תשלם את זה ואת זה ואת זה. מה זה השטויות האלה? הממשלה – ואמרתי את זה גם בתקופת הליכוד, לא רק עכשיו; הממשלה, אם היא לא – האוצר מתנגד לזה, מכיוון שהאוצר לא רוצה לוותר על שקל. אז איזו מין רפורמה להפחתת מיסים זו? זה לא יוריד את המחירים, וכל הרפורמות האלה הן רפורמות שלא מורידות מחירים, והכול שטויות במיץ עגבניות. בעצם זה רק להגיד לתושבים: הינה, עשינו משהו. תכלס, אף אחד לא בודק אחר כך מה קורה. קח לדוגמה את החקלאים – וגם זה בחוק ההסדרים – מה זה רפורמה לחקלאים? קח לדוגמה את הביצים; אני תמיד התנגדתי לרפורמה שקשורה למחירי הביצים. מדוע? אני אגיד לך מה קורה. אם מאפשרים יבוא – אני אתן לך את הדוגמה של הביצים דווקא; אם מאפשרים יבוא חופשי של ביצים – יש כמה משווקים חזקים ארציים; הם יביאו מחוץ לארץ ביצים, הם יורידו את המחירים בהתחלה; כל המתחרים שלהם, המושבניקים הקטנים, יפשטו את הרגל או יסגרו את המדגרות שלהם והכול, ואז, כשהם יהיו לבד ולא יהיו להם מתחרים קטנים, הם לבד יעלו את המחירים. אז בהתחלה תהיה הפחתת מחירים, בחודשים הראשונים, אבל כשהם יישארו לבד, המחירים יעלו, כי הם לבד. אז עוד פעם יצטרכו לבנות את המתחרים הקטנים האלה, לא משנה שהרסו את המושבניקים וכו'. זה לנושא של הביצים. לכן, אני תמיד התנגדתי – ואני לא מדבר על העניין הלאומי. ביצים זה ברוב המושבים בצפון, על גבול לבנון, אז אתה לא רוצה שהם יאבדו את הפרנסה ואז הם יעזבו, יעזבו את המקום. תצטרך להביא אנשים בהשקעות מאוד מאוד גדולות על מנת שהם יחזרו לגור שם, ואז יצא שכרנו בהפסדנו. אז שהביצה תעלה עוד אגורה אחת, ואז אנחנו נשאיר את האנשים שם, ניתן להם פרנסה, וזה הכול, כי בסופו של דבר, בסוף התהליך, המחיר יעלה. אני יכול להציג לך רפורמה-רפורמה, שהיא סתם לא נותנת שום דבר, היא פוגעת בכל מיני דברים. תכלס, היא לא תוריד את המחיר. למה? כי הממשלה לא שמה יד בכיס. קח את הנושא של התחבורה. למה צריך אגרת גודש? פשוט שיפסיקו – האינטרס של המדינה זה למכור כמה שיותר מכוניות. למה? כי הם גובים מעל 30 מיליארד שקל מכס ומיסים על המכוניות. אז אם הם גובים את העניין הזה, אין למדינה אינטרס שמספר המכוניות יפחת. אז מה קורה? בגלל המיסוי הזה רוצים שיקנו מכוניות, רוצים שייסעו על הכביש, וטוב לנו. אבל הם לא לוקחים בחשבון את ההשלכות של זה – לא השלכות בנושא של איכות סביבה, לא השלכות בנושא של הפסדי ימי עבודה ושעות עבודה בזה שאתה נוסע כל היום. אז עכשיו הפתרון שלהם – עוד מס. "אגרת גודש" הם קוראים לזה, שהם מנסים להכניס אותה שנים. בא שר האוצר הזה ומאפשר להם להכניס לחוק ההסדרים הכול. אני לא מדבר על זה שלדעתי חוק ההסדרים הזה, בגודל שלו, ייפסל בבג"ץ. למה הוא ייפסל בבג"ץ? כי בג"ץ כבר בהמון פסקי דין אומר במפורש שחוק ההסדרים חייב להיות מצומצם, בכלל לא צריך אותו. ונכון, לא צריך אותו, כי צריך להביא את החוקים כמו שצריך לכנסת ולדון בזה. אבל נגיד שמביאים, אז זה צריך להיות מצומצם ככל היותר. אלה פסקי הדין של בג"ץ. לכן גם כל פעם אני מזכיר לך – אני מאמין שאתה יודע את זה, גם ביררת את זה – בכל פעם שמביאים חוק הסדרים זה מגיע לשולחן יושב-ראש הכנסת. למה? כי הוא צריך להחליט מה הוא מוריד ומה הוא לא מוריד כדי לצמצם אותו לאור החלטות בג"ץ ולאור העובדה שחברי הכנסת לא יכולים בחודש לדון ב-70 ומשהו חוקים. אז תמיד צמצמנו את החוקים האלה דרך הסמכות של יושב-ראש הכנסת. בלי שיושב-ראש הכנסת מניח אותו על השולחן, אין חוק הסדרים. אז לכן האוצר – בלית ברירה, כי אם לא, הוא לא ינהל משא ומתן – מנהל משא ומתן עם יושב-ראש הכנסת על מנת לקבוע אילו רפורמות ואילו חוקים נשארים בחוק ההסדרים, מה הצמצום של חוק ההסדרים. זה הכוח שלך כיושב-ראש הכנסת. ואז מניחים אותו. ואני מאמין שאתה תקצץ. תמיד במשא ומתן בין הקואליציה לאוצר, וכמובן בפיקוח של יושב-ראש הכנסת, תמיד הורדנו והפחתנו מספר לא קטן של חוקים מחוק ההסדרים. הציבור צריך להבין, זה שכתוב בעיתון על חוק ההסדרים וכל החוקים האלה, חלקם יישאר וחלקם לא יישאר, זה הדבר היחיד שבו הסמכות לו היא בידי הכנסת, מדוע? בגלל בג"ץ, באמת בגלל בג"ץ, כי בג"ץ אמר שזה יותר מדי, אי-אפשר חוק הסדרים יותר מדי מנופח, ולכן אנחנו תמיד הפחתנו, כדי שבג"ץ לא יבוא ויבטל את זה. אומרים: הינה, האוצר הביא הרבה מאוד חוקים, במקום 70–80, עכשיו יש 40. זה דבר שצריך לקרות גם בפעם הזאת, אני לא יודע אם הוא יקרה, זה כבר תלוי בך. מדוע זה תלוי בך? כי אני רואה מה קורה פה, מה שהממשלה רוצה – הקואליציה רצה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הלוואי והייתה, הלוואי והייתה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל זה המצב. עכשיו הכול תלוי בך, אתה צריך להיות החסם בפני חוק הסדרים מנופח. שים לב שהרבה מאוד רפורמות שמביאים לא צריכות להיות, פשוט לא צריכות להיות. קודם כול, זה מנוגד להבטחות של הממשלה הזאת בבחירות, שלא יהיו בעצם מיסים חדשים. מס חדש זה לא רק העלאת מס הכנסה ומע"מ; מס חדש זה גם כל מיני דברים שהתושבים משלמים עבורם בלית ברירה, כי הם צורכים שירותים, אז בצריכת השירותים הזו הם משלמים כסף. אם הם משלמים כסף, אז מה עשינו? עם כל הכבוד, רוצים להפחית מחירים? לא באמצעות הריסת החקלאות ולא באמצעות הריסת התעשייה, אלא בעצם לעשות את הדברים באופן כזה שהממשלה תשים יד בכיס ותפחית מחירים. דבר נוסף שאני רוצה – אני רואה שסיימתי את הזמן, אז אין בעיה. אני אומר לך חד וחלק: כשידונו בדיוני התקציב הפעם, לכנסת יש משמעות. הינה, אני רואה פה את יושב-ראש הקואליציה, אני מקווה שהפעם, בניגוד לריצה שלכם אחרי הממשלה, להיות בעצם העבדים של הממשלה כשהממשלה אומרת לכם מה לעשות – בדיוני התקציב וחוק ההסדרים התיקונים שלכם – שלנו כחברי כנסת – מאוד משמעותיים לצרכים של האזרח הקטן וליכולת שלו לאיכות חיים טובה יותר. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת ביטן. חבר הכנסת לוין, בבקשה. << דובר >> יריב לוין (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, כשהייתי בדרכי לכאן בשעת בוקר מוקדמת שאל אותי מי ששאל אותי אם אני בדרך למוסך, קרה משהו לאוטו אולי, מה פתאום אני ככה בשעה כזאת כבר בדרכים? והאמת היא שאני באמת הייתי בדרכי למוסך, כי אנחנו התכנסנו כאן כדי לטפל במה שהקואליציה של היום הגדירה רק לפני כשנה כ-גלגל רזרבי, הרי כך כיניתם פעם אחר פעם אחר פעם את בני גנץ כאשר הוא קיבל את התפקיד של ראש ממשלה חלופי. לא צריך זיכרון ארוך כדי לזכור את כל העלבונות הקשים שהוטחו בו, אבל צריך לומר שהוא לפחות היה ראש ממשלה חלופי לבנימין נתניהו, מנהיג ענק, איש חזון אמיתי, אדם שהוביל את מדינת ישראל להישגים אדירים, אדם שאין מנהיג בעולם שלא ביקש להיפגש איתו, שלא מעריך אותו. אבל עכשיו, אבוי לנו, הגלגל הרזרבי, כלשונכם, הוא יאיר לפיד, והמכונית, אם אפשר לקרוא לזה כך, היא כבר לא הרולס רויס שהייתה קודם אלא נפתלי בנט, הייתי אומר, ראש ממשלה אבל ראש ממשלה דהוי, אם נאמר את זה בלשון עדינה. הדבר הזה, אדוני היושב-ראש, הזכיר לי כמה דברים שאמר יאיר לפיד אז, בשבתו כראש האופוזיציה – שוב, לא לפני הרבה זמן, לפני כשנה בסך הכול. נמצא כאן חברי השר רזבוזוב, שאיך אומרים, בא לוודא שאנחנו מטפלים היטב בגלגל הרזרבי במקום לראות את קרבות הג'ודו שמתנהלים עכשיו – כן, ראינו, הספקנו לראות, הספקנו לראות את הקרב של שגיא מוקי. ניצח – – – << קריאה >> שר התיירות יואל רזבוזוב: << קריאה >> בשמינית גמר. באיפון. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, ניצח באיפון, נדמה לי ב-36 שניות. אבל אני רוצה להקריא לכם כמה דברים שאמר לא אחר מאשר יאיר לפיד רק לפני כשנה: "בבניין הזה, בפוליטיקה, הקורונה היא תירוץ לעשות מסיבה מושחתת על חשבון משלמי המיסים. אחרי כל הדיבורים הריקים על 'ממשלת חירום'" – הפעם זה שם חדש, מכובס, "ממשלת שינוי" – "מקימים היום את הממשלה הגדולה ביותר, הבזבזנית ביותר בתולדות ישראל". הינה, ממשלה שבפעם הראשונה לא הצליחה להשיג אפילו 61 חברי כנסת, רוב מינימלי, כאשר היא הושבעה – היא הושבעה, אזכיר לכולם, ב-60 קולות בלבד – זה לא הפריע לה למנות 27 שרים, ואנחנו מתבשרים ששר נוסף בדרך, ושורה של סגני שרים. איך אומרים? אמר אז יאיר לפיד: "יש בישראל נכון להיום פחות מ-50 מונשמים מקורונה, יש יותר שרים וסגני שרים ממונשמים". אז זה נכון, כי אנחנו טיפלנו אז בקורונה בצורה מצוינת ולכן לא היו מספרים גדולים של מונשמים. אבל לצערי הרב, עכשיו מה שקורה הוא שמספר המונשמים ומספר החולים הקשים ומספר הנדבקים עולה בעלייה תלולה, והוא עבר כבר מזמן את מספר השרים, לא משום שמספרם של השרים באופן יחסי לגודל הקואליציה פחת אלא בגלל הטיפול הכושל, הכושל מאוד, בקורונה. המשיך ואמר לפיד: "בחיים האמיתיים אף אחד לא רוצה שיגידו עליו שהוא שקרן". שמעתם את זה? אף אחד לא רוצה, חוץ ממי שרוצה להיות ראש ממשלה או ראש ממשלה חלופי. מי שרוצה את זה, נפתלי בנט ויאיר לפיד, לא אכפת לו שיקראו לו שקרן. העיקר הכיסא, העיקר התפקיד. משקרים על ימין ועל שמאל, מבטיחים ימין ועושים שמאל, מבטיחים ממשלה צרה ומקימים ממשלה עם עשרות שרים. צוחקים על ראש הממשלה החלופי ולוקחים בעצמם את אותו התפקיד. מגדיל ואומר אז יאיר לפיד: "אבא שלנו לימד אותנו בגיל שבע – אסור לשקר" – נו באמת, כל כך עלוב – "אם עמדת מול אנשים ונשבעת להם לא תחזור בך". נו, חברת הכנסת סילמן, עמדת מול אנשים בחוגי בית, אני לא רוצה להגיד שנשבעת, אנחנו רק מתחייבים, לא נשבעים; עמדת במשהו מכל ההתחייבויות האלה, באחת מהן? היית מסוגלת היום לנאום כאן מעל הדוכן הזה ולומר את הדברים שאמרת באותם חוגי בית, את מילותייך שלך, לא מילים של מישהו אחר? הרי שנינו יודעים שלא, שאין שום סיכוי. "יש מושג כזה: כבוד עצמי". מה אתם אומרים, באמת, כבוד עצמי. איזה כבוד? שום דבר, העיקר הכיסא. "בחיים האמיתיים אם מישהו מנסה להרוס את המשפחה שלך, אין מזה חזרה", אבל לגנוב את הקולות של האנשים, להבטיח להם א' ולעשות ההפך הגמור, לחתום על התחייבויות ולעשות להפך – זה מותר, זה לגיטימי, זה, הכול בסדר. ואולי שיא השיאים: "יש את ז'אנר המתנצלים. משפילי העיניים, אלה שאומרים: זה לא זה מה שרציתי אבל לא הייתה ברירה". מי אמר את זה רק עכשיו כאשר קמה הממשלה? נכון, אדוני השר? נדמה לי שזה היה ראש הממשלה החלופי הרזרבי לפיד. איך הוא אמר? לא הייתה ברירה. ז'אנר המתנצלים – בושה וחרפה, איזו צביעות. אתם יודעים, אני אגיד לכם את האמת, כשהייתי בדרך לכאן – אתה גם רואה את הצבועים שאחרי השיטוט הלילי חוזרים חזרה לאזור המיוער יותר, לפחות ככה זה אצלי. הרחוב שאני גר בו גובל בשטח פתוח גדול מאוד. התביישתי בשבילם, באמת, איזה עוול עשו להם. איפה הם ואיפה הצביעות המטורפת הזאת? מסכנים הצבועים, באמת, איזה עוול עשו, איפה הם ואיפה הדבר הזה. "זה לא מה שרציתי אבל לא הייתה ברירה", "ז'אנר המתנצלים משפילי העיניים" – אתם יודעים מה, יאיר לפיד אפילו לא משפיל את העיניים, יש לו גם את החוצפה להישיר מבט ולנהוג בדרך הזו. והוא אומר, יש ברירה, "תמיד אפשר לשמור על העקרונות שלך". נכון, רק 18 שרים בממשלה, כמו שחוקקתם; איזו עמידה על העקרונות. אין צורך בראש ממשלה חלופי, זה בזבוז כספי הציבור; כל הכבוד. הכנסת, הדמוקרטיה הם כל כך חשובים, לכן אנחנו ניקח את ועדת הכספים עם 15 חברים ונגיד שסיעת הליכוד, שיש לה 29 חברי כנסת, כרבע מחברי הכנסת של הבניין, וכל ילד יודע בחשבון פשוט שהיא צריכה לקבל ארבעה חברים, במינימום שלושה חברים – אנחנו ניתן לה רק שניים. למה? כי אנחנו רוצים לתת גם לסיעה של שישה חברי כנסת, לרשימה המשותפת, אותו מספר נציגים, בשם הדמוקרטיה, בשם כיבוד רצון הבוחר, בשם הדאגה לבית הזה. איזו צביעות, איזו חוצפה, איזה ביזיון, איזה חוסר אחריות. אני רוצה לומר יותר מזה: אמר יאיר לפיד דבר אחד שאני בהחלט חותם עליו: "לישראלים מגיע יותר, אנחנו נהיה פה כדי להזכיר להם שאפשר גם אחרת, יש אפשרות אחרת להנהגה אחרת. לא הנהגה שמעניין אותה רק כיסאות ותיקים, הנהגה שמחויבת לערכים – – – מגיע לישראלים הטובים שהבניין הזה יעבוד בשבילם. במקום כל הרוטציות" – אה, במקום כל הרוטציות, יאיר לפיד, באמת, אתה רציני? ועכשיו אתה ראש ממשלה חלופי הממתין לרוטציה, וזו לא הרוטציה היחידה. יש רוטציה בתפקיד שר המשפטים, יש רוטציה בתפקיד שר הפנים, יש רוטציה בתפקיד שר החוץ. איזו חוצפה, באמת, איזו צביעות, איזו עזות מצח. "במקום כל הרוטציות ומשחקי הכיסאות מגיעה להם", כלומר לנו, הישראלים, "ממשלה שתטפל בבעיות האמיתיות". ואני שואל אתכם, מה הבעיה האמיתית המרכזית החשובה ביותר שמונחת לפתחנו עכשיו, ברגע זה? לא בעוד שעה, לא בעוד שנה, לא בעוד שנתיים; הרי כל ילד מבין שאנחנו יושבים כאן באולם הזה כאשר כל הנורות דולקות והיציע ריק. כמה זמן זה יימשך, אדוני היושב-ראש, הרי כולנו רואים לאן אנחנו דוהרים, לאיזו תהום. ולמה זה קורה? בגלל היעדר טיפול מוחלט, מוחלט, בנושא הקורונה. לפעמים נדמה של שרי הממשלה הזו יש חוסר הבנה כל כך עמוק שהם אינם מבינים שהמסכה נועדה לכסות את האף ואת הפה ולא את העיניים. הם פשוט לא רואים את המציאות, לא עושים דבר וחצי דבר כדי לטפל בה, והמספרים הולכים וגדלים ומאמירים. ומה הם עושים, מה הם עושים, יש מישהו שמבין בכלל מה הם עושים? לא עושים דבר וחצי דבר. רת החינוך, היא בכלל תפתח את מערכת החינוך כאילו לא קורה כלום. שר הבריאות, הוא מדי פעם אומר איזה מילה בשפה רפה על הצורך לעשות משהו, אבל מייד מתקפל מול לחץ של כמה שרים שממשיכים להתנהל כאילו הקורונה הזו בכלל – כפי שטענו בסיעת ישראל ביתנו בשעתו, אני אזכיר, אותם אלה שגם לא התחסנו, שבאו ואמרו שכל הדבר הזה הוא בכלל המצאה של נתניהו. תראו כמה נמוך, כמה עלוב. והאנשים האלה עכשיו אחראים. אז נכון, יש לנו את ראש הממשלה בנט. הוא כתב חוברת לכבוד הקורונה. נו, ועכשיו מה נעשה עם החוברת הזו, היא תפתור את הבעיה, היא תביא חיסונים, היא תדאג לבריאות של אזרחי ישראל? עוד מסמך של הונאה שאין מאחוריו שום דבר. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, ואני אומר את זה כאן היום, ואמרתי את זה לצערי הרב לפני חודש, ואני חושש מאוד שבעוד חודש כבר נאמר דברים אחרים והרבה יותר קשים: אנחנו נמצאים בתהליך של הידרדרות מהירה מאוד אל מול אפס עשייה ואפס טיפול בנושא הקורונה. הדבר הזה יגבה מאיתנו קורבנות נוראיים, יסכן את מערכת הבריאות שלנו סיכון עצום, יגרום לשיתוק מוחלט של המשק, במקום צעדים מינימליים שאפשר היה לעשות עכשיו כדי שלא נגיע למקומות האלה. וכל זה קורה כאשר ראש הממשלה לשעבר נתניהו דאג – למרות כל ההכפשות וכל ההשמצות – להגיע להסכמים ולייצר מצב שאפשר להביא לכאן חיסונים בזכות ההסכמים וההסדרים והאופציות שהוא דאג שיהיו לנו. אבל יש כאן אנשים – ראש הממשלה בנט, ראש הממשלה החלופי הרזרבי לפיד, חלק משרי הממשלה – שלא מסוגלים להודות שהוא צדק, שלא מסוגלים לומר: בואו נזמין מייד את החיסונים האלה כדי שנוכל לנסות להציל משהו אחרי חודש שלם. וחודש זה המון זמן כשמדובר במגפה, חודש של חוסר עשייה מוחלט. והם מושכים את הזמן, והם מושכים את הזמן, והם מושכים את הזמן, והם יוצרים מצב שכאשר כולם כבר יבינו שאין ברירה יהיה מאוחר מדי, ונצטרך לחכות בתור ונצטרך להמתין שהמשלוחים יגיעו, והנגיף והמגפה ישתוללו כאן. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, זו ממשלה של פשיטת רגל מוחלטת ערכית, פשיטת רגל מוחלטת בטיפול בדברים המרכזיים והחיוניים ביותר לבריאות ולביטחון של אזרחי ישראל ושל מדינת ישראל; ממשלה של כל מיני ציוצים בפייסבוק ואפס מעשים; ממשלה שרומסת את הכנסת – ואני חושב שלנושא הזה עוד אידרש להקדיש דברים נפרדים ונוקבים – באופן שלא רק שלא היה לו תקדים אלא ספק אם אפשר יהיה לשקם אותו אי פעם; ממשלה שפניה הם כפניו הציניות של השר כהנא, שותפו של חבר הכנסת קריב. אדוני היושב-ראש, תם הזמן שלי. יש לי את הזכות להיות, איך נקרא לזה, להקת החימום של חברנו חבר הכנסת שלמה קרעי. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת קרעי, בבקשה. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> נעלי ספורט נביא כשנשבור את השיא של היושב-ראש. עכשיו זה בקטנה, שלוש-ארבע שעות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתה רוצה לאחד? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תשאיר את זה ככה בינתיים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אז בשלב ראשון אנחנו 10:00. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי. טוב, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אזרחי ישראל כולם, אדוני היושב-ראש, כתבתי לכאלו מאזרחי ישראל שצופים בנו עכשיו, כמו בפעם הקודמת – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא מאחדים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> שגית, היועצת המשפטית, קבעה שאפשר לאחד, אם רוצים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתה יודע למה לא? היא יכולה לקבוע, אבל הסמכות היא שלי. כי אם אחריך לא יגיע אז פשוט נדלג. לא מאחדים. אני כבר מ-2013, הרבה שנים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כשאתם רוצים אתם הולכים לייעוץ המשפטי, כשאתם לא רוצים אתם לא. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אבל יש לי סמכות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל היה סיכום אתמול עם הייעוץ המשפטי, כדי שלא נגיש הסתייגויות, את כולן, כמטרת החוק, לפני סעיף 1. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> את זה אני לא יודע. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> היה סיכום כזה אתמול, שנורשה לאחד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תתחיל, יש לך עד 10:00. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> אם אתה מגיש על מטרת החוק – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה עשינו? הגשנו את כולן על מטרת החוק, סתם הסתייגויות, כדי שנוכל שכולן יהיו ברצף. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> לא "סתם הסתייגויות". << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> גם סתם, גם סתם, כדי שלא ייעשה לנו מה שמיקי מנסה לעשות לי עכשיו, לפצל אותי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, אבל אתה צריך להבין שבגלל זה לא הפעלתי 98, כי זה בתחום הסבירות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה נכון, זו הייתה המצאה שלי הפעם. הגשנו אלפי הסתייגויות, והשארנו לכם 100–120 הסתייגויות כדי שלא תפרידו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 150. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הפעם 150 כי זה חוק-יסוד, אבל בחוק הדיינים השארנו 120, בפעם הקודמת. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא, זה לא מכונה. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> אם אתה לא עושה על מטרת החוק, אז מה קורה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אם אתה עושה על כל סעיף וסעיף, סעיף 1, סעיף 2 וסעיף 3, אז הוא תוקע אותך. הוא אומר לך: סעיף 1 – תדבר את הדקות שלך. תעצור. עכשיו סעיף 2. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הוא איחד. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז מה שסיכמנו אתמול עם היועצת המשפטית, עם שגית, והיא אמרה שהיא דיברה עם כל היועצים של הוועדות – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חוץ ממני. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> חוץ ממך, כנראה. – – שכדי שנגיש הסתייגויות – – – << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> דווקא איתך היא הייתה צריכה לדבר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כדי שנגיש הסתייגויות ענייניות, שנוכל להגיש ולא נהיה מוגבלים בגלל זה, אז היא תדאג שנוכל לאחד, אם נרצה. אז בסדר, שלוש שעות, ארבע שעות, אנחנו פה. כמו שאמרתי, אדוני היושב-ראש, כתבתי לאזרחי ישראל שתכף נעשה הפוגות של שאלות מהקהל; מי שרוצה לבקש בקשות לקראת תקציב המדינה מראש הממשלה בפועל מנסור עבאס, יש לו בקשות ישירות, או משרי הממשלה שיושבים כאן, או מהמשותפת ועבאס, שמחזיקים כאן את כל הממשלה על האצבע הקטנה שלהם – אז מוזמן לשאול שאלות, נקריא אותן בהמשך. לפני שאני פותח, אדוני היושב-ראש, יש לי כמה חובות לדברים. אתה זוכר שהוצאת אותי כשראש ממשלת ההונאה נאם כאן, והוא השתמש בביטוי, שבפעם הבאה שתפגוש אותה תמליץ לו לא להשתמש בו. הוא אמר לנו – ככה שמעתי שהוא אמר – הוא אמר: אתם מהרסייך ומחריבייך. הוא לא יודע שנפתלי בנט זה בדיוק בגימטרייה מהרסייך ומחריבייך – 631. אז פעם הבאה שמיקי מוציא אותי החוצה ובנט אומר לכם: אתם מהרסייך ומחריבייך, תגידו לו: אתה בדיוק, בגימטרייה, 631 –מהרסייך ומחריבייך. טוב, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לפתוח כאילו לא נכנסנו כבר לשבעה דנחמתא. אתם יודעים, יש שלוש הפטרות שהן של הפורענות, בימי בין המצרים, שנקראות תלתא דפורענותא; לאחר מכן יש שבע הפטרות שבהן הקדוש ברוך הוא מנסה לנחם את עם ישראל, ומנחם אותם בסופו של דבר – נסביר את זה גם בהמשך – וזה נקרא שבעה דנחמתא. השבת שקראנו זו ההפטרה הראשונה. "נחמו נחמו עמי" זו ההפטרה הראשונה של שבעה דנחמתא. אבל זה נראה כאילו הממשלה הזו עדיין תקועה בתלתא דפורענותא, בהפטרת הפורענות של השבת האחרונה של ערב תשעה באב. למה? אנחנו רואים, זאת ממש ממשלת פורענות, היא תקועה עדיין בשבת האחרונה של הפורענות, של ערב תשעה באב, של שבת חזון. כל יום הנזק שלה, הנזק של אותו יום שהממשלה עושה מרובה משל קודמו. כל יום אתה רואה את זה. אנחנו רואים את זה בכל המישורים, בכל החזיתות שהממשלה מתמודדת איתן, בפרט בפרט בקורונה, שהיא הסמל של הכישלון של הממשלה הזאת, שקיבלה באמת מדינה מחוסנת, נקייה, הייתה סמל עולמי לאיך לצאת מהקורונה – בלי לכתוב ספר – ובא כותב הספר והפך את זה לסמל של כישלון. אנחנו השארנו לו כמעט הכול מושלם. אולי אולי חוץ מדבר אחד שהשארנו לו נזק: השארנו לו את שאשא ביטון. השארנו לו את שאשא ביטון, והוא לקח אותה והכניס אותה שוב פעם לקבינט הקורונה, והיא עושה להם – מטרללת אותם שם, לא נותנת להם לקבל החלטות. אז אולי יש לנו איזה אשמה, דוד, שנתנו לה את הקרדיט כיושבת-ראש ועדת הקורונה והיא נשארה שם הרבה זמן. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> אשמה של מיקי זוהר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אשמה של מיקי, כן. הוא התחייב ובסוף לא קיים את ההתחייבות. אז הממשלה מקיימת – יש דבר אחד שהממשלה הזאת מקיימת למהדרין מן המהדרין – כן, מתן, דבר אחד. בכל הדברים אתם מנסים להיות חלשים, רופסים, קולות; לעשות רפורמות שיאפשרו לגלעד קריב בסוף לכתוב "כשר" על המסעדה שלו ולהכשיל רבים מאזרחי ישראל, אבל יש דבר אחד שאתם מקיימים למהדרין, וזה אותה ההפטרה שאמרנו שקוראים בשבת הזאת של הפורענות: "והנה ששון ושמחה, הָרֹג בקר וְשָׁחֹט צאן, אָכֹל בשר ושתות יין, אכול ושתו כי מחר נמות". הממשלה הזאת פועלת בדיוק ככה, כאילו אין מחר, עכשיו עכשיו, מהר מהר. אלי אבידר לא יכול לחכות, חיכה כל כך הרבה זמן – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> שלמה, פשוט לא התרגלת שיש פה ממשלה שעובדת, ממשלה שעובדת, אז זה קצת מטריד אותך – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> על מה עובדת? מכובדי השר, תשאיר את המסכה, שלא יראו שאתה מתבייש. על מה עובדת הממשלה הזאת? החוקים שהיא מביאה לכאן זה רק חוקים של ג'ובים, אנחנו יושבים פה עשרות שעות על ג'וב לאלקין בוועדה למינוי דיינים; חוק-יסוד: הממשלה, על מה הוא מדבר? על עוד סגן שר במשרד ראש הממשלה. זאת נקראת ממשלה עובדת? באמת. זה נראה כאילו חברי הממשלה הזאת חושבים שאין מחר, שזה עומד להיגמר. עזבו עכשיו, לא תקציב, תקציב אפשר לדחות עד אחרי החגים ועד סוף השנה אזרחי ישראל יוכלו להסתדר בלי תקציב, יוכלו להסתדר בלי דברים נחוצים. העיקר שכולם כאן ייהנו, עוד ג'ובים, עוד רכבי יוקרה, עוד מתנות לחבר'ה, עוד ועדות, עוד נורבגים. חוטפים מכל הבא ליד כאילו אין מחר, בלי חשבון לציבור ובלי שום חשבון נפש אישי. אתה יודע, כשאני רואה את מה שעשו ממש בביזיון, כאילו אין בושה, אבדה הבושה, ממש עקבתא דמשיחא, אני רואה את אלי אבידר ואת יאיר גולן, שני חברי הכנסת הכי צדקנים, עם הזמבורות, עם ההקלטות לכל המפגינים לבוא להפגין כנגד ממשלת השחיתות המנופחת, ממש מצביאי השקר של מחאת האנרכיסטים מול בלפור בכל השנים האחרונות; ממש מצביאים, וכשהגיע לפניהם כיסא עור צבי הם מכרו את כל הכבוד, מה שעוד נשאר להם מהכבוד העצמי, שלהם תמורת נזיד עדשים. אגב אלי אבידר – שומע, דודי? יש פתגם. הגמרא מספרת על בלעם בן בעור. בלעם בן בעור – אני לא מכנה אף אחד בלעם בן בעור, אבל הפתגם בא משם – הלך, אחרי שבלק בן צפור אמר לו: טוב, לך הביתה. הוא נתן לו עצה, אמר לו: "לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים", וככה וככה תחטיא אותם, והוא היה צריך ללכת הביתה – קיבל את השכר שלו והלך. אחרי שבלק החטיא את עם ישראל ומואב נלחמו עם עם ישראל, בלעם רצה לבקש עוד שכר. הוא ראה שמתו במגפה 24,000, אז לא הספיק לו מה שהוא קיבל. הוא הלך לבלק בן ציפור כדי לקבל עוד שכר, שם התערב – הוי "מתעבר על ריב לא לו" – שם בסוף הרגו אותו בחרב. הגמרא אומרת "היינו דאמרי אינשי", זה פתגם שאנשים אומרים: הגמל הלך לבקש לעצמו קרניים וגזזו לו את האוזניים. מי שלא מסתפק, לא מסתפק. אלי אבידר קיבל שר במשרד האוצר. היה לו איזה שם של כבוד בקרב האנרכיסטים בשמאל – אדם ערכי, אדם שמוביל את המחאה, מצביא המחאה. והינה, מכר את הכול, לא נשארו לו האוזניים. גם את האוזניים תלשו לו, נתנו לו שר בלי תיק, בלי תיק ונורבגי. גירשו אותו מהכנסת בבושת פנים, והוא לא יכול לעשות שום דבר. אז אם היה ליאיר גולן ולאלי אבידר ולעוד כמה נורבגים כאן שכל בקודקוד, הם היו יודעים שהם מאבדים את עתידם הציבורי לדעת. מיקי, אדוני היושב-ראש, אתה אחד מהערכיים שהיו כאן, מאלה שנלחמו ללא חת, ללא מורא. אמרת תמיד את הדברים: אין לכם בושה. איך אתה נותן לחבריך להתבזות כל כך? ותישחת הארץ. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כיושב-ראש הרשות המחוקקת אין לי שום שליטה על הרשות המבצעת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זאת אמירה של אחד שנואש. נואש ולא מוכן לקחת אחריות יותר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שאל את חברי חבר הכנסת יריב לוין באיזה מלחציים הוא היה נתון, אתה תוכל רק לרחם עליי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני בטוח שאתה נתון במלחציים, אבל עדיין יש לך את הכוח לפחות לומר את האמירות הערכיות שלך – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בסיטואציה שאתה מצוי בה, אתה צודק. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> באמת, אני אומר: אתה, במפלגה שלכם – בעיה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעיה בשבילי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז זאת ממשלה, ממשלה של ההולכים בחושך. ויש עוד חוב, שאני חייב למשה ארבל מהפעם הקודמת. נתתי בפעם הקודמת פסוק כתוב, "החכם עיניו בראשו והכסיל בחֹשך הולך". אמרתי על הממשלה הזאת, על בנט ועל שני ראשי הממשלה החלופיים: "הכסיל בחֹשך הולך". לא רואים, הם לא מסתכלים קדימה. למה הוא הולך בחושך? הוא לא רואה קדימה, הוא מסתכל רק למטר הקרוב שלו. "החכם עיניו בראשו", צופה, מביט קדימה, אבל "הכסיל בחֹשך הולך". ממשלה כמו שהם מתנהלים היא ממש ממשלת כסלות, ממשלת חושך. ואם תבדקו בגימטרייה "והכסיל בחֹשך הולך", עם הכולל, זה 523. בנט, לפיד וליברמן – גם כן 523. "והכסיל בחֹשך הולך". << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה מבלבל אותי עם גימטרייה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תעשה. תבדוק אותי פעם אחת. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> אנחנו לא בודקים. אתה יכול להגיד לנו כל דבר, לא משנה אם זה נכון. איך נדע שאתה לא עובד עלינו? איך? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תדע לך, תגיד מה שאתה רוצה במספרים – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נעשה חשבון. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> כבוד היו"ר, תשים מישהו שיבדוק אותו. איך יוצא לו בדיוק אותו דבר כל הזמן, מתאים? איך יכול להיות דבר כזה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ואת הפסוק. זה גימטרייה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, זה לא רק זה. הם "הכסיל בחֹשך הולך". אבל מי "החכם עיניו בראשו"? ראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו. ביבי בנימין נתניהו הי"ו – השם ישמרהו ויחיהו – – – << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> בשביל לסדר את זה עשית ביבי – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יפה. עכשיו הבנת את השיטה. ביבי בנימין נתניהו הי"ו – 728 – "החכם עיניו בראשו". עזוב, לביבי מצאנו גימטריות הרבה יותר טובות. ראינו "יפקֹד ה' אלֹהֵי הרוחֹת לכל בשר איש על העדה", ואז כתוב "קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו", אז ראינו – – – << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> אתה מביא לי פסוק שלם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל זה בדיוק. חכה – – << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> זה צחוק? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – זה לא כל הפסוק. "איש אשר רוח בו וסמכת את ידך" – בדיוק ראש הממשלה בנימין נתניהו, 1,604. טוב, זה היה חוב שהייתי חייב למשה ארבל מהפעם הקודמת. מילאנו את החוב. אנחנו לפחות משתדלים לעמוד בהתחייבויות שלנו, להבדיל מהממשלה, שהתחייבה כאן ל-18 שרים, וקשה לספור את הכיסאות. מרוב עצים לא רואים את היער. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא אמר: הזמינו את הנגרים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> עם כל המתנות שהם צריכים לתת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, פעם היה גם שולחן באמצע. זוכר? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא עוד יגיע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הוא עדיין נמצא. הוא נמצא במחסן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תגיד להם שינקו אותו, שינקו את האבק. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> איזה ממשלה יש – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יש שולחן פנימי. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> היו 50 שרים? פה יש של 30. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני מציע לך, תגיד להם שינקו את האבק. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא היו נורבגים, לא היו צריכים מחשב לכל אחד. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לפי האיומים שאני רואה פה, כל אחד – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא התחלפו. היה צריך לשבת, אז היה שולחן פנימי של שישה נוספים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תפעיל אותו. תפעיל אותו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מיקי, כדאי, כדאי באמת להסיר את האבק מהשולחן הזה, כי בקצב הזה של הדרישות והסחטנות של חברי הקואליציה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע מה, לפי האיומים – – – << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע שלפי ההסכם הקואליציוני לבנט מגיע עוד שר? בינתיים את אורבך הוא שם בוועדת הכנסת, אבל בגדול אני חושב שמגיע לו עוד שר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא לא היה פריטטי כמו גנץ, אני חושב. גנץ ביקש אותו מספר שרים. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> לא. לא קשור. בפריטטיות הם מאפשרים גם דרך החוקים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הוא לא קרא את חוק-היסוד. הוא התעסק במספרים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה זה חוק-יסוד? בשבוע הבא תשנו גם אותו. מה קרה? שטויות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כחומר ביד היוצר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בדיוק. השולחן פה עם הנגרים, יותר מסובך מאשר להוסיף עוד ארבעה שרים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני מקווה שאני לא אצטרך להביא אותו. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> איפה הוא נמצא? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> במחסן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> רחוק או בכנסת? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה לוקח את התיירים פה לסיור, את אלה שמגיעים לבקר בכנסת? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה מחסן מחוץ לכנסת או בכנסת? << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> לא. זה עץ מהגוני. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה עץ מהגוני משובח. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> אנחנו עוזרים לך קצת, מעבירים לך את הזמן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מעבירים טיפה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מתן, יש לך גם שאלות לשר? אתה יכול לשלוח בטוויטר או בפייסבוק, אנחנו מקבלים. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> תשמע, אנחנו מאוד מצטערים, אבל אנחנו הולכים לאכול ארוחת בוקר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> עבדתם קשה כל הלילה. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> תמשיך לדבר. תמשיך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> דודי, אתם משוחררים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הסנדוויצ'ים פה, הקטנים, תגיד להם – לשפר טיפה, להחליף. כל שבוע אותו דבר? << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> השאלה היא באיזה כשרות הסנדוויצ'ים. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> לא. אנחנו אוכלים במלון. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זו שאלה טובה איזה כשרות זה. קריב התחיל לתת השגחה פה בכנסת? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הכשרות של קריב, זה הרב בכנסת היום, מה קרה לך. הרב של הקואליציה. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> מה שאני מבסוט אצלו, שהוא צוחק מהבדיחות של עצמו, על כולם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כל הזמן הוא אומר לי את זה, אתה מבין. הוא הורג אותי. טוב, שיצחק. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אם אני לבד במליאה, אני יכול להיות בלי מסכה? כי – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. כן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חד-משמעית כן. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת זאת ממשלה של מומרים להכעיס. לא כולה, חלקה. ליברמן הוא כמו גוליית הפלישתי, שבוקר וערב מחרף ומגדף מערכות אלוהים חיים. ואני אמרתי לשר, לשר הדתות: כשליברמן עומד ומוחא כפיים ומתגאה ברפורמה שאתה רוצה לעשות, ואומר שהיא שלו והיא רעיון שלו, תבדוק את עצמך טוב. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אתה רוצה לדעת איזה דו-שיח היה לנו? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בבקשה. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> האמת לאמיתה היא שהרפורמה הזאת היא רפורמה שלי על מלא, שאני חושב עליה כבר שנה וחצי. ההסכם הקואליציוני, במקרה שקראת אותו, מדבר על פתיחת אזורי הכשרות. הא ותו לא. אבל אני, מתוך רצון לשפר את רמת הכשרות במדינת ישראל – לגמרי זה המקום, לא כלכלי, שיפור רמת הכשרות – באתי עם התוכנית הזאת. זאת האמת. אם זה מסתדר עם האג'נדה הכלכלית של אביגדור ליברמן – מצוין, אהלן וסהלן. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אג'נדה כלכלית? ליברמן זה אג'נדה אנטי-יהודית, זה לא אג'נדה כלכלית. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> חבר הכנסת קרעי, אתה יודע, אתה מכיר אותי זה זמן מה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, אז בוא אני אשאל אותך שאלה. עלה לריאיון ברדיו בשבוע שעבר, יום חמישי, הרב של פתח תקווה. הוא סיפר שהוא ישב איתך והסביר לך עד כמה הרפורמה הזאת מסוכנת, היא יכולה להוביל למצב שאנשים יגיעו למקום, יחשבו שהוא כשר ויתברר שהוא לא כשר לחלוטין. והוא אמר שאתה אמרת לו: אין לי ברירה. השתכנעת, אבל אמרת לו שזה ההסכם הקואליציוני. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אני לא זוכר שפירטתי את התוכנית שלי באוזניו של הרב מיכה הלוי. מחילה מכבודו, אני לא זוכר שהיה שם אקט שאני מתאר לו: הינה התוכנית שאני מתכוון להביא. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל התוכנית פורסמה. מה זאת אומרת? << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אבל אז היא עוד לא פורסמה. אבל אתה יודע מה, אולי הזיכרון שלי בוגד בי. אני לא זוכר שהיה אקט שאני מספר לו על התוכנית שלי, בתור התחלה. זכותו של הרב מיכה הלוי, כבודו במקומו מונח, לחלוק על התוכנית שאני מביא. זה גם בסדר גמור. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. לא זה העניין. הוא אמר שהתשובה שלך הייתה בסוף שזה היה איזה הסכם קואליציוני ואין לך ברירה. זה אומר שזה לא שלך על מלא כמו שאתה אומר. שאם היית יכול, היית משנה את זה בצורה כזאת שלא תפגע. אם אתה כבר שר הדתות, תתייעל, תגרום לרבנות להתייעל. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> לגבי העובדות – עובדות רגע, לא הבטחות. עובדות – התוכנית הזאת לצורך העניין היא מרחיקת לכת הרבה יותר מההסכם הקואליציוני. אם הייתי רוצה להסתפק בהסכם הקואליציוני, כל מה שהייתי עושה זה פותח את אזורי הכשרות לרישום, ועומד בהסכם הקואליציוני. אבל אני בא באמת קצת לתקן את מערכת הכשרות, אז אני מביא תוכנית שבעיניי היא הרבה הרבה יותר טובה לתיקון מערכת הכשרות. תוכנית רצינית, עבדו עליה, גם אני עבדתי עליה כבר הרבה זמן, גם פורום קהלת, שאתה מכיר ומעריך, עבד עליה הרבה זמן. הכול בסדר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תגיד, גם את האישורים של משרד הבריאות אתם מוכנים לפתוח להפרטה? אני, אם יש לי מסעדה, אני יכול ללכת למישהו שייתן לי אישור משרד הבריאות? יכתוב: האישור הזה – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> במקרה שלנו, ה-manual – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> זה לא דומה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> למה לא דומה? משרד הבריאות יהיה המפקח הראשי, כמו שהוא מתכנן ברפורמה שלו, אבל יהיו גופים פרטיים – כל אחד ייתן אישור. למה משרד הבריאות לא והכשרות כן? << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אם אתמול היית מקשיב למה שאמרתי פה’ במקום לצעוק ולהצטרף לחברינו גפני ושות', היית שומע את מה שאמרתי. בסוף, אני הייתי מעדיף שיהיה רק רגולטור אחד, הרבנות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בבקשה. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> הבעיה היא שהרבנות באופן סיסטמטי, כבר לאורך שנים, תופסת עוד ועוד חומרות שהן לא עיקר הדין, רחוק מלהיות עיקר הדין, כולל בניגוד – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו אתה רוצה להתערב גם לרבנים מה עיקר הדין ומה לא עיקר הדין? << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אתה יכול לברר עם רבנים גדולים, איך שהם טענו, חשבו, שצריכים ללכת לכל מיני – להוריד חומרות, אבל מהלחץ החברתי, בוא נקרא לזה, הם נאלצו להסכים תמיד לצד הכי קיצוני. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא מקבל. אני חושב שהלחץ החברתי הוא יותר עליכם, ולכן אתם מבצעים את הרפורמות האלה. ואני אומר לך, אדוני השר, בעיניי זה מדרון חלקלק, זה משהו שבסוף יוביל לכך שיהיה כתוב "כשר", ויהיה מותר לכתוב "כשר" על מסעדה, והיא לא תהיה כשרה. הכלים, יהיו בה כלים שיבשלו בשבת ותהיה בעיה להשתמש בכלים האלה, כי זה נותן טעם וזה מטריף, גם ביום ראשון. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> לגבי שבת, אני מניח שגם אתה פעם היית במלון בשבת וכנראה לא אכלת קופסאות שימורים בחדר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, לא מבשלים. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> כלומר, נכון, מצוין. אז יש דרך. אני לא רב, בסדר? אתה כנראה מבין בזה יותר וגם אני לא רב, אבל יש דרך להגיש אוכל כשר בשבת בלי לחלל שבת, יש דרך. עכשיו, הרבנות הראשית יכולה להחליט פתאום שאם מסעדה תשמור על כל הכללים, כולל תשמור שבת, יכולה להיות פתוחה בשבת? הרבנות יכולה להחליט כזה דבר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אתה לא נותן לרבנות להחליט. אתה נותן לגופים פרטיים להחליט וזאת הבעיה. תגיד, כשגלעד קריב ירצה להחליט שהמסעדה – אמיתי, תענה על השאלה – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> – – – הולך לגלעד קריב – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כי גלעד קריב יבוא ויגיד: הכללים של הכשרות שלי הם כאלה וכאלה, וחזיר, בגלל שהוא מפריס פרסה וגרה לא ייגר – יש לו מפריס פרסה, בשבילי זה מספיק, הוא כשר. הוא יכול לכתוב "כשר" על המסעדה שלו? << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> למה לא? הוא גוף פרטי. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> תקשיב, גלעד קריב הוא רב שקיבל הסמכה מהרבנות הראשית בישראל? התשובה היא לא. התשובה היא לא, ולכן, לפי התוכנית שלי, רק מי שיקבל אישור מהממונה על הכשרות, שזה גוף חדש, שהוא בתוך הרבנות הראשית – רק הם יוכלו להגיד את המילה "כשר" במדינת ישראל. זה אחד. אם אתה מדבר על שסתום הבטיחות לקביעת סטנדרטים של עיקר הדין, גם בשסתום הבטיחות הזה יש שלושה רבנים שהוסמכו להיות רבני עיר, עברו 11 מבחנים של הרבנות להיות רבני עיר, אחד מהם לפחות הוא רב עיר בפועל או שהיה רב עיר שנתן כשרות או נותן כשרות. רק הם יכולים להגדיר סטנדרט שהוא שונה מהסטנדרט של הרבנות הראשית. גם שם – אני, לפחות, סומך על שלושה רבנים שהוסכמו להיות רבני עיר ואחד מהם הוא רב עיר מכהן, שהם כנראה לא יגישו לך עוף בחלב. בסדר? אני מבין את מה שאתם מנסים לעשות, כשרות גלעד קריב וכו' – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא מנסים לעשות, זה אמיתי. אני אומר לך, אני אחד שאתה לא יכול להגיד לי: אתה אוכל בד"ץ, מה אכפת לך. אני אוכל במקומות שכשרים רבנות, ואני אומר לך שכשיהיה מישהו אחר שהוא לא רגולטור מרכזי של המדינה, בנושא כל כך מהותי, בנושא כל כך חשוב להמון אנשים – גם חילונים שומרי מסורת רוצים לראות שכתוב "כשר" ויודעים שאפשר לסמוך על זה. כשמדובר בשוק שמתחיל להיפרץ, אולי בשנה הראשונה תצליח – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> היום השוק לא פרוץ? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> השוק לא פרוץ. מקום שכתוב – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> היום באה בחורה בת 22 למסעדה בשרית ומקבלת קינוח חלבי, ולצערנו מתה מזה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר, דברים קורים. זה לא קשור להשגחה. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> בירושלים – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא קשור להשגחה, השר. בן אדם הלך וקנה קינוח מבחוץ, לא שהכינו במסעדה. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> ביודעין, היה מפקח בירושלים שנתן הכשר לבשר טרף. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה נוכל, צריך להכניס אותו לכלא, אבל לא לפרוץ את זה ביודעין. זה מדרון חלקלק שהוא מסוכן. לטעמי, אמרתי לך כשהתכתבנו בינינו: אתה צריך להתפלל על זה באמת, בכל תפילה להזכיר את העניין הזה, כי אני אומר לך: ההרגשה שלי היא שהדבר הזה יפגע פגיעה חמורה בציבור אוכלי הכשרות. יתחילו להיות כאן אנשים שידעו – זה מקום שאפשר לאכול וזה מקום שאי-אפשר לאכול, זה מקום שככה וזה מקום שככה. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> ראשית, כבר היום שנינו יודעים שיש מקומות שלא נכנסים אליהם, נכון? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זאת אומרת? מקומות שלא כתוב "כשר". אם כתוב "כשר" – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> בסוף, שלמה – רציני עכשיו – הכול יהיה תקן רבנות. גם מי שהולך לא בתקן הזה, מי שהולך על תקן של שלושה רבני ערים, עדיין הוא מייד נכנס למסלול שמפוקח על ידי הרבנות. הרבנות יכולה לשלול לו את התעודה. אם למשל הרבנות אמרה: בלי תותים, והוא אומר: עם תותים – זה כל מה שמותר לו לעשות. בכל שאר הדברים הוא חייב לעמוד בסטנדרטים אחרים. אני מבין איך שאתם פועלים, בסדר, תעשו את העבודה שלכם כאופוזיציה. מצד האמת, הכשרות תשתפר פה מאוד. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מצד האמת אולי תהיה תועלת כלכלית קצת, אבל – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אני לא בטוח. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל הכשרות, האמון של אזרחי ישראל במקום שיהיה כתוב "כשר" ייפגע, ויתחילו להיות כאן כל מיני זרמים שאומרים: כאן אנחנו אוכלים וכאן אנחנו לא אוכלים, ולשם אתה לא רוצה להגיע. ואני מבטיח לך – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הדוגמה של מנצ'סטר, תראה מה זה, אפילו אני למדתי. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אז זה מה שרציתי לשאול. אתה היחיד שמקשיב. למקרה שלא הקשבת אתמול – איך היום עובדת כשרות חו"ל של הרבנות? הרי מה עושים, נציג של הרבנות נוסע למנצ'סטר, כי שם מייצרים קלוגס, והוא בודק רגע ואומר: נראה לי שאתם יודעים לתת כשרות. וזהו, הם נותנים כשרות. וכשאני אוכל קורנפלקס בבית כתוב "בהשגחת רבנות מנצ'סטר", או "בד"ץ מנצ'סטר באישור הרבנות לישראל". זה קורה אלפי מיילים מפה. הרבנות פעם אחת – אני מקווה שיותר – שולחת נציגים לבדוק את נותן הכשרות במנצ'סטר, ומאותו רגע והלאה היא נותנת לו תו תקן באישור הרבנות. אנחנו יודעים לעשות את זה על רבנים במנצ'סטר; הם לא נבחנו ברבנות הראשית לישראל. משגיחים שלא אנחנו הכשרנו אותם, על זה אנחנו סומכים, אבל על שלושה רבנים שעברו 11 מבחנים להיות רב עיר, עליהם אנחנו לא סומכים? אם אנחנו לא סומכים עליהם – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מתן, אני לא מכיר את התהליך במנצ'סטר, אני לא יודע מה רמת הפיקוח של הרבנות שם. אני סומך על הרבנות. כאזרח ישראלי יש לי אמון ברבנות הראשית לישראל. אבל הרבנות הראשית יוצאת נגד הרפורמה שלך. הרבנות הראשית אומרת שזה מסוכן, שזה יפגע, שאנשים לא יוכלו ללכת לאכול במקומות כאלה. אתה לא יכול להתעלם מאמירה של הרבנות הראשית. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אני אומר שגם שסתום הבטיחות הזה, גם שם זה עדיין תחת פיקוח הרבנות. לא ב-5,000 ק"מ, פיקוח ב-250 ק"מ. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני חוזר ושואל אותך, למה לא עושים את זה בעוד דברים? כי אי-אפשר לסמוך על זה בדברים שחוששים להם. למה משרד הבריאות לא עושה את זה? אני אשאל אותך שאלה: יש לי רכב לקחת לטסט. למה לא נותנים למוסך שלי שיאשר לי שהרכב תקין? למה אני צריך ללכת למכון רישוי? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני אתן לך דוגמה אחרת: מכון התקנים, שאני נלחם בו כבר שנים כי הוא מגדיל ומנפח את מחירי המוצרים, הוא צריך לבדוק כיסא שמכון תקנים באירופה – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל הוא הרגולטור. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> – – לא במזרח אירופה, בגרמניה, אישר, כיסא לילדים לאוטו? הוא צריך לבדוק את זה פה כדי לנפח את המחיר, למה? אלה דברים שאני מבין בהם. הדברים שהשר כהנא עשה אלה דברים שהוא מבין בהם יותר ממני. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה לא מכון תקנים שאנחנו רוצים לפתוח את השוק לתחרות. פה הוא הרגולטור, אם הם גובים הרבה כסף, תכריח אותם לגבות פחות כסף. מה זה עוד כמה עשרות מיליונים למערך הכשרות של הרבנות הראשית? מה, רק 50 מיליארד למנסור עבאס אפשר לתת? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הוא אמר מלכתחילה שזה לא כלכלי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא אמר שזה כן כלכלי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אולי זה אפילו יעלה יותר. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> שלמה, מבחינתי כשר לשירותי דת, המשקפיים שאני מסתכל בהם הם לא משקפיים כלכליים. הם משקפיים של שיפור הכשרות. אתה יודע למה זה לא כמו במוסך? כי פה יש לי תקן-על, ותקן-על הוא תקן, ברוך השם, שאתה ואני מאמינים בו על מלא – ההלכה. זה התקן-על שלנו. לכן אני יודע שגם אם עכשיו שלושה רבני עיר שהוסמכו על ידי הרבנות הראשית לישראל, יגדירו תקן שהוא שונה מהתקן של הרגולטור, זה עדין יהיה בתוך הרגולציה הראשית. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לזה אתה מקווה ואתה מצפה לזה, אבל זה פתח שייפתח וזו בעיה. כמו שלא עושים את זה ברישוי ולא עושים את זה במשרד הבריאות – למה רק בכשרות? אני לא יכול להעביר טסט במוסך שלי? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משרד התחבורה אישור ל-20,000 מכוני רישוי – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> יש פה משהו. למען האמת ייאמר פה שאנחנו לא נותנים למשרד רישוי ספציפי לתת תקנים אחרים, בזה שלמה צודק. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> פה לא, פה מאפשרים לקבוע תקנים חדשים. לפי ההלכה, לא לפי הרבנות הראשית. מה ההלכה? קריב חושב שההלכה היא אחרת. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אדוני היושב-ראש, פה יש דברים של אמת במה ששלמה אומר. אבל אם עכשיו הרגולטור היה רואה שמשרד הרישוי הולך עוד ועוד ומקציב עוד ועוד תקנים, היינו רואים שיצרן הרכב הזה טוען שאלה תקנים מיותרים, ויצרן הרכב הזה היה אומר שאלה תקנים מיותרים. היינו רואים גורמי מקצוע רציניים טוענים שהתקנים של משרד הרישוי מרחיקי לכת ומאוד מאוד קיצוניים. אז היינו אומרים: רגע, רגע, בואו נעשה סדר בדבר הזה. ואני מרגיש שהסדר שאנחנו עושים כאן הוא בתוך מסגרת ההלכה, כי לקחתי פה אנשי מקצוע רציניים. בסוף אני מקווה שגם אתה יודע שאני לא בא לפגוע בהלכה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני אומר – אני לא אומר שאני לא דן אותך, אני דן אותך לכף זכות. אבל בעינינו, בעיניי, בעיני הרבנות הראשית, שהיא הגוף שהוסמך עד היום ושלוקחים לו חלק מהסמכויות האלה, זה מדרון חלקלק שיכול להביא לפגיעה חמורה. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אתה רוצה להמשיך את השיח הזה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אני חושב – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אז אני רק רוצה להגיד שני דברים שבהם אני מחזק את הרבנות הראשית. 1. באמת, אמיתי, היום, כשהרבנות הראשית מגלה שרב פלוני נותן כשרות גרועה, היא לא יכולה לעשות כלום חוץ משיימינג ברשתות ולתלות פשקווילים. היא לא יכולה לעשות כלום. אני בונה גוף פיקוח של הרבנות שיכול לשלול מתאגידים את הזכות לתת כשרות. 2. אני כן נותן להם להיות אלה שקובעים את הסטנדרט המחייב ואני אומר לך שיש מספיק תמריצים בחוק הזה שיגרמו לכל נותני הכשרות לרצות מאוד להיות בנתיב הזה, הנתיב הראשי של הרבנות הראשית. אני מקווה שכך יהיה, ותאמין לי, אני אדם מאוד ממלכתי. הלוואי שרק הנתיב הזה שתחת הרבנות יעבוד. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך, אני גם אגיד משפט סיכום לנושא הזה, ברשותך. אני, בעיניי, במקום להרבות עוד ועוד כשרויות, עוד ועוד תקנים, היה צריך לקרות כאן להפך: לייתר את כל הבד"צים וכל הבג"צים וכל הכשרויות הנוספות שצריכות – להפוך את הרבנות לגוף שנותן שתי רמות של כשרות: כשר וכשר למהדרין. אם הרבנות הייתה יכולה להפוך לרגולטור כזה, שיודע לתת כשרות למהדרין – שזה יספק את כל מי שבאמת רוצה כשרות למהדרין, והכשר יספק את המינימום, וזה היה הופך למשהו אמיתי – זה לדעתי רפורמה הרבה יותר מאשר לפתוח לעוד ועוד כשרויות. כבר היום אנחנו טובעים בתוך כשרויות. אתם מוסיפים עוד תקנים ועוד כשרויות. בעיניי, זה גם לא יעיל וגם מדרון חלקלק. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> בסוף השוק יסתדר ככה שלא יהיו המון נותני כשרויות. בסוף השוק יסתדר, זה תחת רגולציה. מה שחשוב שבסוף – שנינו יודעים שמה שחשוב זה שמי שרוצה לאכול כשר יאכל כשר, וכמה שיותר מקומות יהיו יותר כשרים. בעזרת השם, זה מה שהתוכנית הזו תעשה. יש שאלות מהקהל? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תכף אנחנו נראה. נעשה הפוגה תכף. שני הדברים שהזכרת ביחד משאירים חור שחור. מי שרוצה לאכול יאכל כשר – זה תנאי הכרחי אבל לא מספיק, לא מספק. למה? כי הוא יאכל כשר במקום שהוא יכול לסמוך על הכשרות שלו, וכמה שיותר מקומות יהיו כשרים אבל הרבה אנשים לא יוכלו לאכול בהם, כי הם לא יסמכו על הכשרות שלהם. אז שתי המטרות שהצבת משאירות חור שחור, שבדיוק עליו אני מדבר. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> לא, שלמה, ההפך. מי שרוצה, מי שזה ממש בדמו – כמוני, כמוך – יעשה את הבירורים שלו ויבדוק שהוא הולך איפה שהתאגידים שהוא סומך עליהם. כל השאר יעמדו בסטנדרט שהוא סטנדרט שהוא כשר. זה מה שחשוב. עכשיו, בזכות התחרות, בזכות זה שזה יהיה יותר יעיל, יותר מקומות ילכו לעשות תעודת כשרות, ואז יהיה יותר כשר בארץ. הכשר יהיה יותר כשר, ויהיה יותר כשר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אוטופיה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אבל גם היום, אם אינני טועה – תלמדו את חסרי ההבנה בעניין הזה, חסרי הידע – גם היום יש בד"ץ בית יוסף, בד"ץ חרדי, בד"ץ ההוא. זה לא אוכל את זה, ההוא לא אוכל את זה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בדיוק מה שאמרתי. עכשיו מוסיפים עוד, ומשנים תקנים מינימליים אפילו במקומות מסוימים, ואני, שאני אוכל במקום שהוא כשר רבנות – לא אוכל בשר, מקפיד על בשר חלק, אז בשר אני לא אוכל במקום שהוא לא כשר למהדרין, אבל אני נכנס למקום שהוא כשר רבנות ואוכל. גם רבנות חלק, אני אוכל בשר חלק. אני סומך. בעיניי, הגוף המלכתי הזה של מדינת ישראל, שהוא הרבנות הראשית, הוא גוף עם משמעות מאוד עמוקה. כשבאים לסרס אותו קצת ולקחת לו חלק מהכוח, אפשר להציג את זה בצורה כמו שמתן מציג, אבל – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נראה לי שהוא מפשט ברפורמה הזו ממש, אבל ממש – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לפשט זה לא תמיד הפתרון, כי מה זה לפשט? הוא גורם לעוד סוגי כשרויות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יש יותר מדי רגולציה במדינה הזאת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> דווקא מהכשרות צריך להתחיל? אני אתן לך רשימה של רגולציות שבוא, תבטל. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> לסיכום, אני רק אומר: בסוף, התוכנית – אם הייתי נצמד להסכם הקואליציוני זו הייתה תוכנית אחרת לגמרי. לכן, לפחות זה, עכשיו אנחנו יודעים – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> עוד פעם אני שם לך נורית אזהרה, נורית אזהרה קטנה: כשאתה רואה שליברמן רוקד על הרפורמה שלך, תעשה חושבים. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> ליברמן הוא שר האוצר וזכותו לשמוח, ואני לא מנהל את התוכניות שלי לשיפור שירותי הדת לפי שמחה של מישהו כזה או אחר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני אומר לך שכדאי שתעשה חושבים כשאתה רואה שליברמן רוקד ומתגאה ברפורמה שלך. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> דרך אגב, אני אומר לך: כשיש ביקורות ענייניות – נניח, הרב לאו שלח לי רשימה של הערות, ואנחנו מתייחסים אליהן. וארגון כושרות בקשר קבוע איתי ושולח לי כל מיני הערות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ברגע שיבוא הרב לאו ויגיד: אני סומך את ידי על הרפורמה של שר הדתות – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אני רוצה להגיד את האמת, והיא מצולמת פה: הרב לאו לא מרוצה מזה, ואני לא רוצה להפיל עליו דברים שהם לא נכונים. הרב לאו, יש לו השגות קשות. אני רק אומר שהדרך לעבוד זה לא בלצעוק "אנטיוכוס", אלא לבוא עם ביקורות אמיתיות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני חייב להגיד כמה נעים לי לראות את הוויכוח הענייני הזה בין השר כהנא לבינך, חבר הכנסת קרעי. כשיושבים כאן וצועקים לשר במדינת ישראל "אנטיוכוס", זה פשוט באמת לעשות קרע בעם. זה פשוט להוציא דברים מהקשרם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תשמע, אני אולי קטן בהבנה שלי ביחס למה שאולי גפני וליצמן – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> זו שנאת חינם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תראה, עוד פעם, אנחנו משתמשים כאן במילים בוטות ומשתמשים בביקורת חריפה ואני לא חושב שמתכוונים עכשיו – כשאמרו למתן כהנא "אתה אנטיוכוס", זאת אומרת אתה מומר ואתה לא יהודי. האמירה שלהם היא מתוך מקום כואב, שאתה מביא כאן למקום שיבואו ויאכלו לא כשר. גם אנטיוכוס רצה לתת לאכול לא כשר והכריח אנשים לאכול לא כשר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> – – – "תרנגול הודו" ו"בריון", וגם לא כיניתי בכינויים נוראיים שר בישראל. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מיקי, אני אגיד לך באמת עכשיו: אני לא משתתף במשחק של יפי הנפש מהצד השמאלי של המפה, כי אנחנו ספגנו קיתונות של שופכין לא פחות, והכי הרבה ספג בנימין נתניהו, הוא ומשפחתו וילדיו, ואף אחד לא קם וגינה. פה עמדו וצעקו עליהם "נוכלים" – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני מעיד על עצמי שאף פעם לא התייחסתי למשפחתו. כן אמרתי מה כתוב על התיק שלו. אני מודה, חד-משמעית. אבל לא דיברתי בגנותו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אין לי פה ציטוטים שלך, אבל רבים אחרים מהקואליציה שלך כן עמדו פה. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> יש הבדל בין להגיד "אתה אנטיוכוס", לבין להגיד "אתה עושה מעשה אנטיוכוס". << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר, בוא, אני לא מסנגר עכשיו על אף אחד, אבל אני בטוח שהדברים נאמרים מכאב אמיתי, מאנשים שאכפת להם מהיהדות, מהמרחב הציבורי של המדינה היהודית שלנו. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אני רק רוצה להגיד לאדוני היושב-ראש שגם אחרי שהיו פה חברי כנסת שעמדו על הבמה וצעקו צעקות קשות נגדי – חיבוקים ונשיקות בפרסה. אז הכול בסדר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה מה שאני מסביר. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אבל זה חבל, למה זה חבל? כי הציבור לא רואה את החיבוקים והנשיקות בפרסה, הם רואים פה את הצעקות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה מה שאני מסביר, שזה לא ברמה האישית. הכאב כאן הוא כאב ציבורי, וזאת הדרך – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> למען הסר ספק, גפני לא חיבק אותי ונישק אותי בפרסה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נדאג לזה גם כן. בכל מקרה, שלא כמוך, שאותך אני דן לכף זכות, השר, את ליברמן אני ממש לא דן לכף זכות. ליברמן הוא מומר להכעיס, ליברמן בוקר וערב מחרף ומגדף מערכות אלוהים חיים. אתה יודע, תראה באיזו עזות מצח – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> שהיושב-ראש יקשיב. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נמתין, יש לנו זמן. תראה באיזה עזות מצח ליברמן – מה הוא עשה לפני שבועיים? הוא תדרך כתבת ב-ynet, הדר גלעד, בידיעה אנטישמית, לא פחות. ידיעה אנטישמית שבאה מבית מדרשו, מתדרוך של שר האוצר, שהוא אומר כאן: במקום סבסוד מעונות יום לבני ישיבות, 55 מיליון שקל למניעת אלימות במשפחה. זה, אתה יודע, מזכיר את הימים האפלים של ימי הביניים – היהודים שלוקחים את הכסף של המדינה ובגללם אין לכם מה לאכול, אין לנו כסף לתת לכם לטפל בדברים כל כך קשים. באמת ליברמן, לא ממשלת הג'ובים המנופחת הזו, לא השר בלי תיק שלך, שמבזבז עוד כמה מיליונים על הנורבגי שייכנס כאן במקומו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מכיוון שאתה ואני היינו שותפים לדרך של מלחמה קשה באוצר להוציא 47 מיליון שקל בעבור החינוך החרדי המיוחד, ולא עניין אותנו שזה חינוך חרדי אלא מגיע להם בדיוק כמו לכל אחד, אז אני תמים דעים איתך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הביקורת לא מופנית כלפיך – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, להפך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ואתה יודע מה? אני מאוד מאוד מקווה – לצערי זה לא מגיע לכאן בשינוי חוק. זה משהו שנתון לסמכות של שר האוצר ושרת הכלכלה. זה דבר שמטריף אותי, שדבר כל כך מהותי, שיכול לפגוע בעשרות אלפי משפחות, עובר בחתימה של אדם, ששם – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נדחה, אבל לא בגלל החרדים, נדחה בגלל רע"מ, כנראה, ואני מקווה שהם ימשיכו לדחות את זה עוד ועוד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מאוד מקווה שאם זה היה מגיע לכאן, היו נמצאים בקואליציה אנשים ערכיים שלא היו נותנים לזה לקרות. אני מאוד מקווה, למרות שראיתי כבר בנושאים אחרים, חשובים לא פחות, שכולם כאיש אחד כאן הצביעו עם העמדה של הקואליציה ושל הממשלה. בכל מקרה, ליברמן, אין לך בושה. אתה מאשים את החרדים בזה שהם לקחו כסף בשביל הילדים הקטנים שלהם, כמו כל אזרחי ישראל – אגב, כמו כל סטודנט. סטודנט למדעי הרוח הולך ולומד עשר שנים באוניברסיטה כדי להיות דוקטור למדעי הרוח, ויש לי כבוד גדול אליו, אבל באותה מידה יש לי כבוד גדול לאדם שלומד את מדעי הרוח של היהדות שלנו; שיושב בכולל. אגב, הרבה מהם – אם מדברים על יציאה לשוק העבודה – הרבה מהם אחרי עשר שנים רוכשים מקצוע, אם זה רבנות, אם זה שחיטה, אם זה סופרי סתם ואם זה מוהל, ואם זה מורה בבית ספר. הרבה מהם בסופו של דבר כן יוצאים לעבודה. העניין הזה, להפלות דווקא אותם לעומת סטודנטים אחרים שיושבים ולומדים ולפגוע בדבר שקדוש לעם היהודי, לפגוע בילדים הקטנים, ועוד להאשים אותם בזה שעד היום לא היה כסף למניעת אלימות בגלל זה, זה גובל ברמה אנטישמית. אני ממש מתבייש ששר האוצר של מדינת ישראל מעז לתדרך ככה עיתונאים. אני רוצה לומר לו, לליברמן, שכדאי שייטול קורה מבין עיניו. לפני שהוא הולך ומאשים כמה ילדים קטנים, שיסתכל על הנורבגי שלו, על השר בלי תיק שלו, שהולך לבזבז מיליונים רבים לאזרחי ישראל. עשרות מיליונים אתה שופך, שר האוצר, על שיפוץ הבתים של בנט ולפיד במעון הפרטי ובמעון הרשמי. כל מעון כזה, משפצים אותו במיליונים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> – – – בבית. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא, אני חושב שיצא 8 מיליון שקל על שיפוץ הבית של ראש הממשלה החליפי. אני קיבלתי רשימה, הבית של בנט, קרוב – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מחליפים לו מטבח – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא יודע. לא משנה, רק להקים מערכות אבטחה שיאבטחו ראש ממשלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> – – – תאמין לי, זה חונק. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ביחד עם המערכות האלה, בסוף מגיע שיפוץ כללי של הבית. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אתה יודע כמה אני מתחנן – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לפני שבועיים חגגו לי יום הולדת. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> מזל טוב. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפחה וחברים. אחת התחנות הייתה בימ"מ. שמו לי שלוש מטרות גוף, ובמרחק שמו מטרה – – – עם ארבעה בלונים. ונתנו לי להיכנס – – – אני חלוד לחלוטין, הפחד אחז בי. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> הצלחת? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> פגעתי בכול. האיש של השב"כ אמר, בוא'נה, אתה חד – – – לעשות לי מטווח כל שלושה חודשים – – – זה מה שביקשתי. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> שיורידו לך – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל מי הייתה הדמות, אדוני היושב-ראש? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מטרה – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> שלמה, אתה יודע שזה יום ההולדת שלי היום? י"ח באב – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מזל טוב. מזל טוב. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מזל טוב, בהצלחה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> עד 120 בבריאות, בשמחה ובדברים טובים לעם ישראל. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> תודה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אגב, מכובדי השר, אם רצינו שאלות מהקהל, קיבלתי כאן שאלה מהקהל. הוא אומר ככה: אני גדיאל מבאר שבע, חבר ועד המשגיחים. חבריי מהוועד ישבו עם השר כהנא לפני שבועיים. הוא שמע את עמדתנו, משגיחי הכשרות, וכביכול הבין את עמדתנו, והוא הזדעזע. לבקשתנו, הוא הבטיח לשתף אותנו בתהליך – אנחנו שעובדים בשטח – ובסופו של דבר דילגו מעלינו והולכים להעביר 4,000 משגיחים בעלי משפחות לחברות כוח אדם. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> ברשותך, אני אענה לו, בסדר? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בבקשה, בשביל זה אנחנו כאן. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> ישבתי באמת עם נציגים של המשגיחים, ובאמת הזדעזעתי מתנאי ההעסקה שלהם. אני לא יודע כמה אתה מודע לזה. היום המשגיחים, אין להם מעסיק קבוע. לפי המקומות שהם משגיחים, ככה הם מקבלים שכר מבעלי העסקים. הם תיארו שם תמונה שלפיה לעיתים בעלי העסקים משלמים למשגיחים אחרונים מכל העובדים במסעדה. הם מתחילים לעבוד, נניח, בשמונה מקומות, ובדרך נסגרים שניים-שלושה במהלך החודש. הם חושבים שהם יתחילו עם משכורת כזאת ולא עם משכורת אחרת. הם הראו לי שהמשכורות באמת מזעזעות. מה שהם אמרו לי הוא שמה הכי חשוב להם זה יציבות תעסוקתית. יציבות תעסוקתית, זה מה שהם רוצים. אין להם תנאים היום, אין להם כלום. אתה יודע שהיום משגיח משודך למקום. אם עכשיו משגיח חולה, לא עלינו, או יוצא לחופש פעם בשנה, הוא צריך לדאוג להביא איזה חבר שישגיח במקומו, להעביר לו כסף למשכורת שלו, בקיצור בוקה ומבולקה. בתוכנית הזאת סוף-סוף יהיה להם מעסיק, שייתן להם תנאים סוציאליים. הם ידעו מה המשכורת שלהם, בעזרת השם, משכורת טובה וראויה. הכי חשוב להם – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אתה משתף אותם בתהליך? כי נשמע – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> תאמין לי, התייעצתי גם עם משגיחים. הכי חשוב להם – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא עם משגיחים, כנראה יש ועד של המשגיחים. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> זה לא בדיוק. אבל הכי חשוב להם זה שיהיה להם ביטחון תעסוקתי, וזה הדבר שיגיע להם עכשיו, ביטחון תעסוקתי עם תנאים סוציאליים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני השר, אני אשמח אם תקבל את אותם אלה שנפגשו איתך בעניין. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> הם יודעים להגיע אליי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז כנראה שהם לא מצליחים. אגב, עוד מישהו כותב לך: אשמח שתשאל את השר מדוע הוא לא מתראיין לאחרונה, במיוחד בתקופה הזו, כשהוא מדבר על הרפורמה הגדולה בכשרות. לפני הבחירות הוא הרבה להתראיין, כמעט בכל כלי תקשורת אפשרי, ועכשיו כמעט לא שומעים אותו. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> כשיהיה לי משהו חשוב להגיד לאומה, אני אמצא את הדרך לעשות את זה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> טוב, נתקדם. אז לא עשרות המיליונים ששופכים על שיפוץ הבתים; לא עשרות חברי הכנסת הנורבגים, שחוץ מ"קום, שב, הרם אצבע, הורד אצבע", הציבור לא באמת יודע מה עושים בשבילו – או שבעצם כן יודע; חבורה שבלי בושה – אתה יודע, האמת היא שלמעשה אין להם שיקול דעת. אני לא יודע למה אני אומר "בלי בושה". אין להם שום שיקול דעת. אדוני היושב-ראש, לטעמי כיושב-ראש הרשות המחוקקת אתה צריך לעשות מהפכה בעניין הזה. הרי אחד התפקידים המשמעותיים ביותר של הכנסת זה פיקוח על עבודת הממשלה. רבע מחברי הכנסת שיושבים כאן על הספסלים לא מסוגלים לפקח אפילו במילימטר על עבודת הממשלה. ברגע שהם יזיזו אצבע כנגד הממשלה, באותו רגע השר מפעיל את המנגנון לאחור ומעיף אותם מהכנסת. רבע מחברי הכנסת לא מסוגלים להרים כאן אצבע כנגד הממשלה, לא בהצבעת אי-אמון – הרי אם חבר כנסת כזה יצביע אי-אמון, מה יקרה? הממשלה נופלת והוא עף החוצה. הוא לא יכול. הוא חושב שהממשלה עושה טעויות חמורות, ומתנהלת באופן כושל, והוא לא יעשה את זה, כי הוא עף החוצה. יש כאן רבע מהכנסת הזאת שפועלים באופן הפוגע דרמטית במעמדה של הכנסת. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> במה זה שונה מכנסת רגילה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כנסת רגילה? אתה חבר כנסת? תראה את עמיחי שקלי, למשל, יש לו עצמאות. הוא חושב שאתם עושים טעות חמורה, הוא יספוג כנראה, אולי ייחשב כפורש, אולי יחטוף סנקציות, אבל לנבחר ציבור יש משמעות. כאן יש לך 20 ומשהו חברי – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> גם האנשים האלה ברשימה. אני רוצה לטעון טענה, תתווכח איתה. על גודל הממשלה אפשר להתווכח – טוב, לא טוב, גדול, קטן, רע מאוד. אני חושב, וגם חשבתי את זה קודם, שכל שר חייב להתפטר בנורבגי. כל שר. לא כדי שהשר יעבוד, כדי שחברי הכנסת יתפקדו בכנסת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא בנורבגי, שיתפטר. למה נורבגי? << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> כי חשוב שיהיו פה 120 אנשים שעובדים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל לא בנורבגי. שיתפטר. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אנשים שעובדים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> שיתפטר לגמרי מהכנסת. תקום ממשלה, ואם היא תיפול, הולכים הביתה. ברגע שאתה מחזיק אותם כמו בני ערובה, רבע מחברי הכנסת לא יכולים להרים אצבע כנגד הממשלה. לא בוועדות. אני בוועדות הייתי יוצא נגד הממשלה, נגד השר ישראל כץ כשהיה שר האוצר. הוא היה מביא דברים שלא מצאו חן, אתה זוכר, מיקי? הייתי יוצא נגד. הייתי מגיש הסתייגויות נגד הממשלה. חברי כנסת נורבגים לא יעשו את זה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני רוצה להגיד גם לך וגם לשר שהגיע הזמן שבאומץ – וגם אמרתי את זה קודם, שמספיק עם הנורבגי הזה. הכנסת, 120 חברי כנסת, ברור לי לחלוטין שזה אקוויוולנטי לימי קדם. צריך להגדיל את הכנסת. כשנקבעו 120 חברי כנסת כחברי הסנהדרין היו פה שלוש ועדות ו-900,000 איש. המטרות השתנו, האיומים השתנו, האיומים הביטחוניים, האיומים הכלכליים. הכול פה השתנה. יש כאן מעל 15 או 16 ועדות כנסת, יש כאן עשייה רחבה מאוד, ולכן צריך לבוא באומץ ולהגיד: אוקיי, 120 חברי כנסת בבסיס. אולי בית תחתון – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> של עוד 60. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא. לא יודע אם עוד 60, אולי עוד 20. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הממוצע במדינות – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו אחד הפרלמנטים הכי קטנים באירופה, חוץ ממדינה אחת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הממוצע של המדינות הדומות אלינו במספר האוכלוסייה הוא 200 חברי פרלמנט. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני לא רוצה להגיע לשם, אני רוצה עוד 25 חברי פרלמנט כדי שהוועדות יעבדו כמו שצריך, שהשרים יהיו גם חברי כנסת וגם שרים, ויבואו לכאן. כדי לא לפגוע במושג סנהדרין – הרי בסך הכול 70 חברי סנהדרין עברו מירושלים ליבנה עם החורבן. היו רק 70. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> סנהדרין זה 71, סנהדרין גדולה זה 71. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> ואז יש סנהדרין הגדולה, יכול להיות – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – – בגדולה היו 120. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> – – יכול להיות שנעשה סנהדרין הקטנה של עוד 25, עוד 30, כדי לא לפגוע במהות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> סנהדרין קטנה זה 23, אגב. סנהדרין קטנה זה 23. צריך עדה שופטת ועדה מצלת, זה עשרה ועשרה ועוד – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אם אנחנו, לבחירות הבאות, נקים ועדה משותפת, כשהגל הזה של היחסים יעבור, ונקים ועדה משותפת של הצד הזה והצד הזה, של חשיבה מחוץ לקופסה, ונביא אנשי מדעי המדינה, נביא את המכון לדמוקרטיה שייעץ לנו – אני כבר ישבתי איתם, אני מודה. נצטרך להוסיף פה חברי כנסת, כי אי-אפשר לעבוד ככה. אתה ואני היינו צוחקים על חברי הכנסת שמגיעים לוועדת כספים רק להצבעה, מרימים אצבע על 4 מיליארד שקל, ולא מבינים על מה. רק חלק עשו שיעורי בית – אתה, אני, עשינו שיעורי בית. ידענו על כל שקל, לאן הוא הולך. המצב הזה חייב להיפסק, זהו פרלמנט קטן עם בעיות גדולות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסכים. עם זה אני יכול להסכים, אבל מה שקורה היום – לא רק הכמות – זה שיש כאן רבע מחברי כנסת שלא עצמאיים ותלויים מאוד במי שהכניס אותם. זאת פגיעה אנושה. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אני מודה שזה רעיון מעניין, מה שאמרת. לא חשבתי עליו מספיק. ההופכי זה שבממשלה פתאום יהיו שרים שהם שבויים של – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה שבויים? שלנו? כן? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אם אנחנו נגדיל את זה ל-145, בהסכמה, לבחירות הבאות, נגדיל את הכנסת, נעשה – איך אמרת, סנהדרין קטן זה 23, לא ידעתי, אני מודה, תודה לך. נעשה עוד 23, אז לא נפגע במושג סנהדרין של 120, נוסיף סנהדרין קטנה, יהיו עוד 23 חברי כנסת. השרים ימשיכו להיות חברי כנסת, יופיעו כאן, ויהיו חברי כנסת שיעבדו בוועדות. לפני 73 שנה נקבעו 120 חברי כנסת, כשהיו שלוש ועדות, זה אבסורד. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> כשהייתי חבר כנסת, אני אומר לך שהרגשתי שאני לא עושה את התפקיד שלי כמו שצריך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בוודאי. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> כלום. כמו שאמרת, הייתי רץ מוועדה לוועדה, שואל איך להצביע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נכון. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> הייתי לוקח את הנושאים – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני מקווה מאוד שבהסכמה נתקן את זה, ואז, ציבורית, כל חברי הבית יהיו שותפים למחשבה, וציבורית, נסביר שהפרלמנט הישראלי איננו יכול להמשיך לעבוד כך. נקבעו 120 כשהיו פה 900,000 איש ושלוש ועדות כנסת. יש היום קרוב לעשרה מיליון. המטרות, האיומים, הבעיות הכלכליות, החינוכיות – הכול השתנה פה. יש 16 או 17 ועדות. אי-אפשר להמשיך כך. לכן, כשאתה בא, ורק צד אחד פתאום רוצה להגדיל, אז עומדים בטלוויזיה ואומרים: נו באמת, איזה בזבוז – מין חוסר הבנה. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> משתנה כל הזמן בין הצדדים – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נכון, זה משתנה, ואם זה יהיה בהסכמה לקראת הבחירות הבאות, זה ייראה אחרת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה יודע, קודם כול, הלוואי, אני בעד. כמו שאמרתי, יש בעיה חמורה מאוד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אם זה יהיה בהסכמה, אני לוקח על עצמי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש בעיה חמורה עם מה שקורה עכשיו, אבל הבעיה שיכולה להיות זה שתקום ממשלה – לא יודע אם יותר נוכלת מהממשלה הזאת, וגם עם 150 חברי כנסת בסוף תעשה נורבגי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, אז אם אנחנו נביא את זה, אנחנו נדע לבטן את זה, לפחות לכמה שנים. יהיו חבורה של מומחים ממדעי המדינה, מסוציולוגיה, מהמכון הדמוקרטי. נעשה משהו רציני, לא נעשה חאפ-לאפ. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יותר מכל אלה שהזכרת אני סומך על עצמנו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אין בעיה, אנחנו נוביל את זה. אבל בואו נעשה שותפות. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> יש לשלמה קרעי הצעת חוק – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> יש לך עוד חמש דקות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה פתאום, לא. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יש לו עד 10:00. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש לי עוד לפחות שעתיים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לכן כיף לו שאנחנו מנהלים איתו דיאלוג, כי הוא מעביר את הזמן. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> הוא הגיע ב-06:30. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, הגעתי לפני, התפללתי פה בחדר בצד. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> אה, יפה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הוא הגיע לפני, יצא, חזר עם כוס שתייה. אני עוקב אחרי כולם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> טוב, אני רוצה לעשות הפוגה קומית לשאלות מהקהל. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אני ברשותך רגע אעשה דיון קטן. אני במליאה, אני פשוט – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בסדר, כל זמן שאתה באולם, אתה יכול. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אם השר לא נמצא, נשאיר את השאלות מהקהל לכשהוא יחזור. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> לא, לא, אני פה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אבל אתה לא מקשיב, צריך להקשיב. אלה שאלות מהקהל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הוא יסיים ויחזור, ואתה תמשיך – – – << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> אנחנו נשאל, אנחנו נשאל – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אותה חבורה – אמרתי, בלי בושה, אבל אולי לא בלי בושה, כי אין להם ברירה – אותה חבורה, ואדוני היושב-ראש, אתה בכללה, למרות שאני יודע שעשית את זה בכאב, אבל בכל זאת, הצביעו כאן נגד הציבור, נגד הזוגות הצעירים. לפני שבועיים באה הצעת החוק להגברת התחרות במונופול הבנקאי, לביטול עמלת פירעון מוקדם על המשכנתה, הצעת חוק שרבים מחברי הקואליציה, כולל מירב בן ארי, שאשא ביטון וגם אתה, אדוני, הייתם חתומים, ואיכשהו כולם בסוף הצביעו נגד ההצעה הזו, וגרמו – אתה יודע למה הצבעתי נגד, אגב? אתה יודע שהשר, שכאילו הציע לדחות בחודש, שזה אחרי החגים – יש להם הצעה; אנחנו הרי מכירים את ההצעה שלהם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אבל ההצעה שלהם זאת הצעה לפתוח מסלול נפרד, בלי עמלת פירעון מוקדם. זאת בדיחה. זאת הצעה שהם הציעו לנו כבר לפני חמש שנים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> זה לא טוב – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בוודאי, הרי מה יקרה במסלול הנפרד הזה? הם יעלו את הריביות בצורה כזאת שלא תשתלם לאף אחד, ולא עשית כלום. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, אבל זה עדיין יהיה מסלול אחר. כאן עדיין התחרות נושכת אותם. לאט-לאט זה מסתדר, לאט-לאט, ואנחנו נמשיך. תכף, יש לי הרבה מה לדבר על הבנקים, אנחנו נדבר על זה בהמשך. אבל את הסיפור הזה, שהשר אמר: כן, אתה פוגע – הוא בסך הכול מביא הצעה ממוחזרת, ותמיד הפיקוח על הבנקים בא עם איגוד הבנקים והציע את זה, גם אז, לאיתן כבל. אז ישבתי שם עם יואב קיש, וזה עבר, בניגוד לעמדת הפיקוח ואיגוד הבנקים, פה אחד, אושר לקריאה שנייה ושלישית, למרות ההצעה הזאת. ההצעה הזאת נדחתה על הסף, כי היא לא רצינית ולא אמיתית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, אבל כנראה שאפשר. אתמול ראיתי שהקואליציה כן החליטה להצביע בעד הצעה של חברת כנסת מהאופוזיציה. אז כנראה שכשרוצים, אפשר. אני מצר על זה שדווקא הצעה כל כך חשובה, שאנחנו מקדמים כל כך הרבה זמן, נדחתה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מסכים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אולי תצליח להשפיע כיושב-ראש הרשות המחוקקת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> ננסה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הרי אם הממשלה משנה את עמדתה, זה שינוי נסיבות, ואפשר מייד להביא את זה שוב. אגב, ישבתי אתמול עם בועז טופורובסקי, ב-02:00 הוא היה אצלי במשרד, יצאנו להפוגה קטנה. אמרתי לו שזה דבר מאוד מאוד חשוב לי, ודבר חשוב לאנשים. הוא אמר לי: בוא, אני אעשה את זה איתך ביחד. אז אני מקווה שחברים כמוכם – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא צריך להיכנס לנעליך, החוט המשולש, כן? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני מודה שזו הצעה חשובה מאוד. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בכל מקרה, אדוני היושב-ראש, ליברמן, שרוצה לזרוק את החרדים ממריצה למזבלה הקרובה, מעדיף אותם גם רעבים וגם מעונים. בשנאה תהומית הוא גורם לנשים חרדיות שיעדיפו לאכול לחם צר ומים לחץ, כמאמר חכמינו בפרקי אבות: "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים בַמְשׂוּרה תשתה ועל הארץ תישן – – – ובתורה אתה עָמֵל. אם אתה עושה כן – – – אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא". נשים חרדיות לא יצאו לעבוד, או שיצאו לעבוד אבל ישתכרו פחות, בגלל שליברמן לקח את האוכל מהילדים שלהן כדי לחלק ג'ובים לחבר'ה, ואולי אולי עוד כמה מיליונים לחשבונות בנק, שאנחנו לא יודעים עליהם. אז לכבוד ליברמן, שונא היהדות והחרדים, לכבוד קריב, מקעקע היהדות, לכבוד זנדברג, מחריבת דוכני התפילין, ולכבוד שאר עוכרי ישראל, שרוצים להחריב לנו את התורה והיהדות, נאמר כמה דברים בשבח לימוד התורה. נתחיל בענייני דיומא. הזכרנו קודם שאנחנו נמצאים בתקופה של השבעה דנחמתא, שבעה שבועות שבהם קוראים בהפטרות של השבת הפטרות של נחמה. מי שיתבונן בהפטרות האלה – אלה הפטרות שבאות מתוך ספר ישעיה, הפטרות של נחמה מתוך פרקים בספר ישעיה. ומי שיבדוק את הסדר יראה שההפטרות האלה לא מסודרות לפי הסדר של הפרקים, הן לקוחות בצורה שונה, בצורה הפוכה, כן? לסירוגין, פעם מקדימה, פעם מאחורה, ולא לפי סדר הפרקים. ולמה זה? כהערת אגב – תכף נמשיך בשבח לימוד תורה, אבל כהערת אגב, למה הן לא מסודרות לפי הפרקים? האבודרהם מסביר כי למעשה יש כאן איזשהו דיאלוג בין הקדוש ברוך הוא לבין כנסת ישראל, בהפטרות האלה. בהפטרה הראשונה שקראנו השבוע, "נחמו נחמו עמי", הקדוש ברוך הוא אומר בעצם – הוא לא הולך לנחם את עם ישראל בעצמו, אלא אומר לנביאים: לכו תנחמו את עם ישראל, לכו תנחמו את עמי, נחמו נחמו עמי, אחרי החורבן. אבל עם ישראל זה עם שלא מוותר בקלות, הוא מסרב לקבל את הנחמה. הוא אומר לנביאים, בהפטרה שנקרא השבת: "ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני". הוא אומר לנביאים שכשהקדוש ברוך הוא החריב אותנו, החריב את בית המקדש, הוא עשה את זה בעצמו, לא על ידי שליח. כתוב: "ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה". הוא בעצמו שלח את האש. אז עכשיו, כשהוא רוצה לנחם אותנו, הוא שולח אלינו שליחים, "נחמו נחמו עמי"? לא מקבלים. "ותאמר ציון עזבני ה'". << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> הפטרה, פרשת – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> פרשת עקב. אני בדיוק מסביר: לפי אבודרהם, הוא מסביר את הדיאלוג שיש בשבע ההפטרות האלה, אדוני השר. אלה הפטרות שאם תתבונן, אתה תראה שהן לא מסודרות לפי סדר הפרקים בישעיה, אלא בצורה אחרת, והוא מסביר שיש כאן דו-שיח בין הקדוש ברוך הוא לבין כנסת ישראל. הוא אומר לנביאים: "נחמו נחמו עמי", והם אומרים: לא. "ותאמר ציון עזבני ה'". אנחנו לא מוכנים לקבל נחמה ביד שליח, שיבוא הקדוש ברוך הוא בעצמו וינחם אותנו. ואז בהפטרה חוזרים הנביאים לקדוש ברוך הוא ואומרים לו בהפטרה השלישית, בשבוע הבא: "ענִיָה סֹערה לא נֻחמה", כן? כנסת ישראל, עם ישראל לא נוחמו, לא מוכנים לקבל את הנחמה שאיתה שלחת אותנו, ולא באת בעצמך, כמו שאתה בעצמך החרבת את בית המקדש. ואז בא הקדוש ברוך בכבודו ובעצמו בהפטרה הרביעית ואומר לעם ישראל: "אנֹכי אנֹכי הוא מנחמכם", כן? אני לא שולח שליח, אני בא בכבודי ובעצמי לנחם אתכם. ובהפטרה החמישית הוא באמת מנחם אותם, אומר להם: "רני עקרה לא ילדה, פצחי רִנה וצהלי". הקדוש ברוך הוא בא בכבודו ובעצמו ומנחם את עם ישראל, מרגיע אותו: אל תדאגו, אנחנו בסופו של דבר – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> – – – "ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה". << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, אבל עדיין, כמו שאתה רואה, כאן הוא שלח שליח וכאן הוא בא בעצמו. ויאמר להם, באותה הפטרה חמישית: "רני עקרה לא ילדה"; "ברגע קטֹן עזבתיך וברחמים גדֹלים אקבצך". כן? אתה רואה, אלה אמירות בגוף שני, לא בגוף שלישי. לא הנביאים אומרים: ברגע קטון עזב אתכם וברחמים גדולים יקבץ אתכם. לא, זו הפטרה, זאת נחמה שבאה על ידי הקדוש ברוך הוא. והוא ממשיך לנחם אותם גם בהפטרה שלאחר מכן: "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עלַיך זרח, כי הִנה החושך יכסה ארץ וערפל לאֻמים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יֵראה". הקדוש ברוך הוא ממשיך בהפטרה השישית, הנחמה, ורק אז אחרי כל זה – אחרי שעם ישראל כביכול אילץ את הקדוש ברוך לבוא ולנחם אותם בעצמו, בהפטרה השביעית האחרונה של השבעה דנחמתא עם ישראל מתרצה ומתנחם ואומר: "שוש אשיש בה' תגל נפשי באלֹהַי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני". עם ישראל קיבל סוף-סוף את הנחמה, כן? אז זה השבעה דנחמתא. אמרנו שלכבוד כל אלה שמנסים להחריב לנו חלק מהיהדות במדינת ישראל – והם לא יצליחו הרי, כי היהדות היא נצחית. הרבה קמו על היהדות, הרבה רצו לגרום ליהודים לא לשמור את הדת. אמרתי פעם, אדוני היושב-ראש, תראה, אגב אנטיוכוס שהזכרת – לא עליך, חלילה – אגב אנטיוכוס, תראה כמה ימים אנחנו חוגגים את חנוכה וכמה ימים חוגגים את פורים. את פורים חוגגים יום אחד ואת חנוכה שמונה ימים. בפורים, המן רצה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, לפגוע פיזית, להשמיד את כל היהודים. על הניצחון עליו אנחנו חוגגים יום אחד, כי ניצחון פיזי – יום אחד מספיק בשבילו. אנטיוכוס לא רצה להשמיד את היהודים, הוא רצה שלא ישמרו את התורה – חודש, שבת ומילה, שיתנתקו מהיהדות שלהם. על הניצחון על אנטיוכוס אנחנו חוגגים שמונה ימים. תראה כמה גרוע מי שרוצה לאבד את הרוח של העם היהודי, לעומת מי שרוצה לפגוע לו בגוף. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אתה יודע שאנטיוכוס השלישי, שמלך 37 שנים, היה מעולה ליהודים, כך שיש גם אנטיוכוס – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יכול להיות, יכול להיות. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> מה זה מעולה, חבל על הזמן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אז אדוני השר, אולי – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אולי התכוונו לאנטיוכוס השלישי. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אני מניח, אני מניח. אני דן אותו לכף זכות, והוא כנראה התכוון לשלישי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, אז נחזור לענייננו, לשבח לימוד התורה. לפני כאלפיים שנה, ערב החורבן, פנה רבן יוחנן בן זכאי לאספסיאנוס קיסר, כן? הגמרא מספרת ככה: "כי מטא להתם", כשהוא הגיע לשם, רבן יוחנן בן זכאי, אחרי שהוא הצליח לצאת מירושלים הנצורה – והם הוציאו אותו, אגב, בצורה כזאת שהיו חייבים לספר שהוא נפטר, כדי שירשו להם, כדי שהאחיין שלו, בן אחותו, יוכל להוציא אותו מירושלים ושהסיקריקים לא יהרגו אותו, כי הם לא היו נותנים. מי שרוצה לצאת מירושלים זה רק ללוויה, רק אם הוא מת, אחרת לא נותנים לצאת. אז הם הוציאו אותו כאילו מת, ובאו הסיקריקים וראו שהוא מת, אז בואו נדקור אותו בחרב, לוודא שהוא מת. אז הוא אמר להם: מה קרה לכם? יאמרו הרומאים, רבם דקרו בחרב, איך אתם עושים דבר כזה? תראה עד כמה הם היו, מה שנקרא, מוכנים לאבד את הכול, העיקר להמשיך ולהיאבק ברומאים, כן? בסופו של דבר הוא הצליח לצאת, לא דקרו אותו, לא ביזו והוציאו אותו, וכשהגיע לשם רבן יוחנן בן זכאי, אמר: "שלמא עלך מלכא. שלמא עלך מלכא", אמר לאספסיאנוס: שלום עליך, אדוני המלך. אמר לו: "מיחייבת תרי קטלא", אתה מחויב פעמיים עונש מוות. "חדא דלאו מלכא אנא וקא קרית לי מלכא", כן? אתה קורא לי מלך ואני לא מלך. אתה מורד במלכות. המלך שיושב ברומי – עכשיו מרדת בו, כשקראת לי מלך. "ותו אי מלכא אנא" – אם אני מלך, דבר נוסף – "עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי". עד עכשיו, למה לא באת? אם אני מלך, איך זה שלא כיבדת אותי עד היום?   אמר לו: על מה שאמרת "לאו מלכא אנא"; על מה שאתה אומר, שאתה לא מלך, אתה כן מלך. אני אוכיח לך את זה, כי אם לא היית מלך, לא הייתה נמסרת ירושלים בידיך, כי ירושלים, כתוב: "והלבנון באדיר יִפול". הלבנון זה בית המקדש ואדיר זה מלך, שכתוב "והיה אדירו ממנו". אדיר זה מלך, "ואין לבנון אלא בית המקדש", שנאמר "ההר הטוב הזה והלבנון". אז לא יכול להיות שאתה לא מלך. אני בטוח שאתה כבר מלך. ועל זה שאמרת: אם אני מלך, למה לא באת לפניי עד עכשיו? הבריונים שיש בנו, לא נתנו לי, כן, אני אנוס. רציתי לבוא, לא הצלחתי. אז אמר לו שם, אספסיאנוס אמר: "אילו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה לא היו שוברין את החבית בשביל דרקון? אישתיק". אמר לו: אם הייתה לנו חבית של דבש והיה נחש כרוך עליה, האם לא היית שובר את החבית כדי להרוג את הנחש? כביכול הוא רומז לו, הוא אומר לו: יש פה יהודים שנלחמים בנו, הסיקריקים שנלחמים במלכות, והם עוטפים את בית המקדש. לכן כדי להשמיד אותם אנחנו צריכים להשמיד את בית המקדש, ורבן יוחנן בן זכאי שתק, לא ענה לו על הטענה הזאת. ועליו קרא רב יוסף בהמשך את הפסוק או רבי עקיבא: "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל". כביכול הם אומרים שלרבן יוחנן בן זכאי – הסתתמה התשובה שלו, הסתתם הפה שלו, הוא לא יכול להשיב תשובה, למרות שהייתה תשובה מאוד ברורה שאפשר לענות. הרי "איבעי ליה למימר", היה צריך לומר: תיקח צבת, תוריד את הנחש ותהרוג אותו ואת החבית תשאיר. יש כאלה שמסבירים אחר כך שזה שהוא לא אמר לו את זה – כי רבן יוחנן בן זכאי ידע שאין סיכוי להציל את בית המקדש, אז הוא רצה לפחות להשיג משהו, לתת לו איזושהי עליונות בוויכוח כדי לקבל ממנו משהו אחר כך. אז בינתיים, תוך כדי שהם מדברים, באו שליחים מרומי ואמרו לו: קום, שמת הקיסר, "ואמרי הנהו חשיבי דרומי" – מועצת החכמים של רומי החליטה שאתה תהיה הקיסר. זה היה מין סמי-דמוקרטיה. הייתה מועצת חכמים שהייתה בוחרת את הקיסר. אז באו ואמרו לאספסיאנוס: מועצת החכמים ברומי החליטה למנות אותך לקיסר. הגמרא מספרת שהוא בדיוק, תוך כדי שהיה עם רבן יוחנן בן זכאי, הוא היה נועל נעליים. הוא נעל נעל אחת, ותוך כדי זה בישרו לו שהוא קיסר. הוא בא לנעול את הנעל השנייה ולא הצליח לנעול אותה; ראה שהרגל שלו שמנה, לא מצליחה להיכנס לנעל. אז אמר לו רבן יוחנן בן זכאי: אל תדאג, זה לא שקרה משהו, פשוט כתוב: "שמועה טובה תדשן עצם". אתה, בישרו לך בשורה טובה, שאתה הופך להיות קיסר, ולכן העצם שלך התנפחה – התדשנה. תביא מישהו שאתה שונא שיעבור לפניך, והרגל תחזור לעצמה, שכתוב: "ורוח נכאה תיבש גרם". וככה עשו: הביאו לפניו מישהו שהוא שונא, וזה החזיר לו את הרגל לממדים הרגילים שלה. אז הקיסר אספסיאנוס, ופה אני מגיע לנקודה שעליה דיברנו – בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. אני מקווה שערבה עליך שנתך. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני מקווה שאנחנו נבלה את כל המשמרת שלי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש לנו בהחלט משמרת ארוכה לפנינו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תעשה אותה מעניינת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> עד עכשיו היה מעניין, עכשיו נשתדל – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> באתי באמצע סיפור אז אני לא מחובר. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> תשתדל לעמוד בסטנדרט. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא צריך להשתדל לעמוד בסטנדרט של מיקי. אני אותו אחד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זה סטנדרט גבוה, אבל אני אשתדל. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אמר לו – הקיסר אמר לרבן יוחנן בן זכאי: מה אתה מבקש ממני, ואני אתן לך. אמר לו: תן לי יבנה וחכמיה. רבן יוחנן בן זכאי ידע שלא משנה מה הוא יבקש – הוא יכול היה לבקש הצלה של הרבה יהודים ויכול היה לבקש אין-ספור דברים, אולי אפילו לבקש לעצור את החורבן, לשמור על חלק מבית המקדש – שום דבר לא היה חשוב לו באותו רגע, כשהוא ידע שחורבן פיזי מתגשם על עם ישראל, חוץ מלשמר את התורה. הוא ידע שחורבן פיזי, קשה ונורא ככל שיהיה, לא משתווה בכלל לחורבן רוחני. לכן לא ביקש דברים אחרים, אלא רק: תן לי את יבנה וחכמיה – שמור על לומדי התורה. אלה דברים שאני חושב, אדוני היושב-ראש, שצריכים להדהד כאן. אתה יודע, אנחנו העם הוותיק ביותר באומות, עם מסורת מפוארת, ודווקא כאן, במדינתו של העם היהודי, קמה ממשלה כזו, שבתוכה יושבים כאלו שרוצים לפגוע פעם ועוד פעם בלומדי התורה. הדבר הזה, מה שליברמן מנסה לעשות והדה-לגיטימציה שהוא עושה וההודעות שהקראתי קודם, כשלא היית כאן, שהוא תדרך עיתונאים שכביכול בגלל הכסף של הילדים של המעונות לא היה כסף לתת למלחמה באלימות, אלה דברים חמורים מאוד. אני לא יודע, גם אם יש זכויות לממשלה הזו, אז החובות שלה הם מרובים בגלל אמירות ובגלל מעשים כאלו. יש מקור נוסף. אמרנו – אני אסביר לך, אדוני היושב-ראש, איפה אנחנו נמצאים. דיברתי על זה שיש כאן כמה בממשלה – ליברמן, זנדברג וקריב – שמנסים לעקר ולשרש כל דבר שרוח יהדות נודפת ממנו. ולכן, לכבודם – אולי זה ייזקף לזכותם בהמשך, שצופים בנו ורואים ושומעים את דברי התורה שאנחנו אומרים – נאמר כמה דברים בשבח לומדי התורה. אז זה היה דבר אחד. מקור נוסף לחשיבות לומדי התורה, והפעם בהגנה על עם ישראל: לא סתם לומדי התורה הם רק – מקודם דיברנו שהוא מפלה אותם מסטודנטים למדעי הרוח; אלה לא סתם סטודנטים למדעי הרוח שלומדים שם, אלה אנשים שיש להם חשיבות בהגנה על עם ישראל. חזקיהו המלך – בא רבשקה, שליחו של מלך אשור, והוא התרברב ואמר לחזקיהו המלך, אמר לו: מי אתה בכלל? אתה לא מסוגל אפילו להעמיד גדוד, להעמיד פלוגה קטנה. הוא אמר לו: "ואתנה לך אַלְפַּיִם סוסים, אם תוכל לתת לך רוכבים עליהם". הוא אומר לו: אני אתן לך – אני, הצבא של סנחריב – אתרום לך 2,000 סוסים; יש לך 2,000 לוחמים שיוכלו לרכוב על הסוסים ולהילחם בנו? אבל חזקיהו לא התרשם. חזקיהו לא הקים צבא. בתקופתו של חזקיהו הוא נעץ חרב בבתי מדרשות ואמר: מי שלא מגיע ללמוד ייהרג בחרב. בשבילו לימוד התורה היה הדבר הכי חשוב. הוא לא התרשם, והתפלל לקדוש ברוך הוא. ואז כתוב: "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף. וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים". בלי צבא, בלי 2,000 רוכבים – אפילו צבא קטן של 2,000 איש – ובא הקדוש ברוך הוא, שלח את המלאך והיכה את מחנה אשור שהיה סביבות ירושלים. מסופר על סנחריב שכשהוא הגיע לירושלים לכבוש אותה, הוא אמר: מה, זאת העיר שעליה אמרו שהיא לא מנוצחת? מספיק שכל חייל שלי יזרוק אבן קטנה לתוך העיר ואני גומר על העיר הזאת. אין מה למהר, בואו נלך לישון, נקום בבוקר ונחסל אותם. וזה מה שקרה בבוקר. ואתם יודעים למה באמת בא הקדוש ברוך הוא להציל את חזקיה? מה הוא היה שונה מכל המלכים – אמרנו, אבל בואו נראה מה הגמרא דורשת. הגמרא דורשת על הפסוק בישעיהו, כתוב בפסוק: "והיה ביום ההוא יסור סֻבֳּלוֹ מעל שכמך וְעֻלּוֹ מעל צוארך וְחֻבַּל עֹל מפני שמן". ישעיהו אומר "חבל עול מפני שמן" – וזה בעצם משל, הפסוק הוא משל, כי בדרך כלל, מי משחית את מי? העול שיושב על הצוואר של השור גורם לסריטות בצוואר, הוא משחית את הצוואר. העור מחבל בשומן שעל הצוואר של השור, אבל כאן הצוואר של השור כל כך שמן שהעול נשבר מהצוואר של השור, זה "וחבל עול מפני שמן". אז לגבי חזקיה אומר רבי יצחק נפחא: חובל עולו של סנחריב מפני שמנו של חזקיה, שהיה דולק בבתי כנסיות ובתי מדרשות. חובל עול – העול של אלה שרצו להשמיד את חזקיה נשבר; חובל זה מלשון שבר – נשבר מפני השמן שהיה דולק בבתי כנסיות ובתי מדרשות. אנחנו, להבדיל מאלו שרק מחפשים להתעבר על ריב לא להם – ואני עמדתי כאן נדהם, אדוני היושב-ראש, כשבאת וסנגרת על אותם אלו שמבקשים לעצמם חתיכה מהכותל, שאין לו שום משמעות עבורם. הם – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא אתה. השר. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> הוא היושב-ראש, אני השר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרתי "השר". אמרתי "היושב-ראש"? סליחה. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אבל שלמה, אתה יודע מה עשיתי? הקראתי דברים שרבנים, ראשי ישיבות, כתבו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה לא אומר כלום. אתה יודע, הרב שלי, הרב מאיר מאזוז, לימד אותי. אמר לי: גם אם 60 אנשים ייעצו לך משהו, בסוף תשמע בקול עצמך. בסוף אתה תחשוב מה נכון לך. אמר: גם אם אני אגיד לך לעשות משהו, אני לא אדמו"ר. אני לא אומר לקפוץ מהגג ואתה תקפוץ. יש לך שיקול דעת. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> הכבוד של תלמידי חכמים הוא כנראה יותר גדול משלך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יכול להיות. אני לא חושב שזה כבוד. אצל האשכנזים זה יותר מקובל, האמת, שיש את האדמו"ר – אצל החסידים – ומה שהאדמו"ר אומר, זה בעיניים עצומות. זו אמונת חכמים שונה. אנחנו לומדים – הרבנים הספרדים למדו לחקור, לעיין, להבין ולהחליט בסופו של דבר בעצמם. אתה רואה רבנים ספרדים שחלקו על הרבנים שלהם; אתה רואה את הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, הוא חלק על הבן איש חי. בהתחלה כעסו עליו מאוד, אבל יש לנו את היכולת לחשוב ולראות – לחשוב אחרת. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> כוח פסיקתו של הרב עובדיה, ברור שהוא ידוע. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בכל מקרה, בעיניי – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אבל גם לשיטתך, המאבק שאתה נוקט לא יוביל אותך להישגים שאתה רוצה להגיע אליהם – אולי הפוך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא מסתכל על הישגים. לא תמיד אנחנו מסתכלים על הישגים. לפעמים המהות – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אבל אם הדרך מובילה לדברים יותר גרועים – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא תמיד. לא תמיד אנחנו עושים דברים רק בשביל להשיג. לפעמים המהות – המהות של הדבר, המאבק על השורש של העניין הוא חשוב הרבה יותר. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> תראה מה קורה – הינה, אנחנו ממשיכים בשיח הזה, הבאמת-נעים – הרי זה מה שטענתי פה, על הבמה הזו, כלפי גישת הכול או כלום בהקשרים של דת ומדינה. 73 שנה נלחמים בחירוף נפש על הסטטוס קוו, וזה רק מוביל אותנו לעברי פי פחת, לשנאה, למדון ולפגיעה בזהות היהודית של המדינה. אבל לכאורה אתה יכול להגיד עכשיו בדיוק את מה שאומר: המאבק, יש לו חשיבות יותר גבוהה מהתוצאה הסופית. אז התוצאה הסופית – – – יהדות וכו', וזה מוביל רק לדברים רעים, במקום שאם היינו עושים את זה אחרת, עכשיו הזהות היהודית של המדינה הייתה הרבה יותר טובה, הרבה יותר יפה, הרבה יותר בדרכי נועם, והמדינה היהודית שלנו הייתה נראית יותר יהודית. אבל בגלל שחשוב לך להיאבק על הדרך, אתה פוגע בתוצאה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מתן, אני לא יודע אם אתה יודע, אבל בתי ספר תיכוניים – וזה נו"ן מאוד גדול בעיניי לחברי הכנסת החרדים – בתי ספר תיכוניים חילוניים שולחים את הנערים לקראת בר-מצווה, בחלק מהמקומות, לבתי כנסת רפורמיים; ללמוד לבר-מצווה בבית תפילה רפורמי. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> ממה אתה חושב שזה נובע? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ממה זה נובע? << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> מאהבה ליהדות, כמו שאנחנו מייצגים אותה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, זה נובע מבורות. זה נובע מבורות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, אדוני. אדוני. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אז הינה, בוא נשמע אדם חילוני, והוא יספר לנו למה הם שולחים – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה נובע מבורות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני חושב שהשיח חשוב פה – אם אפשר להתערב בו, אם זה בסדר מבחינתך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אגב, מישהו כותב שאנחנו לא בשידור עכשיו. יכול להיות שאנחנו לא בשידור? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אתה בשידור. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא, אומרים – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני רואה את השידור, זה שידור חי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא אומר שמשדרים תוכנית אחרת עכשיו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל השאלה היא מה אתה עושה כדי שאנשים – תראה, יש, נניח, עובדה – וזו עובדה: יש יותר ויותר אנשים שמתרחקים מחתונות דתיות, שלא לדבר על חתונות על ידי רבנים. מחפשים אלטרנטיבות אחרות. ואני מתחבר לשאלה של שר הדתות: ממה אתה חושב שזה נובע? זה לא נובע מבורות. זה נובע מתחושות – לעיתים סיאוב של המערכת ותחושות כפייה. אני חושב שמה שמנסה לעשות שר הדתות זה יהדות מקרבת, יהדות מונגשת לכולם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה – אני בטוח – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אני פועל רק על פי ההלכה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני בטוח. שר הדתות פועל רק על פי ההלכה, זה ההבדל. יש חילוני, שהוא – קשה לו עם ביורוקרטיה, כמו שאתה אומר – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, הוא שואל איך הגענו למצב הזה שאנשים לא רוצים להגיע להיפגש עם הדת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני ציינתי עובדה, ששולחים לבית תפילה רפורמי לקראת – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אבל בוא ננסה להבין למה זה קורה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז קודם כול, לפני שנבין, בואו נבין – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> למה אנשים מתרחקים מהדת, זו השאלה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בואו נבין שבעיני היהדות, היהדות האמיתית, השורשית – אם הרפורמים היו שולטים כאן בכל היהדות, תוך שניים-שלושה דורות לא הייתה יהדות, כולם היו מתבוללים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> עזוב את הרפורמים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע. לא, רגע. ללכת לבית תפילה רפורמי לקראת בר-מצווה זה כמו ללכת להרא קרישנה בהודו. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אבל למה? למה הם עושים את זה? זאת השאלה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אפילו ללכת לשם זה יותר טוב מאשר ללכת לבית תפילה רפורמי. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הסכמתם. הסכמתם, הסכמתם. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> שלמה, אנחנו אומרים את אותו דבר, אבל אתה מבין שהשאלה היא למה זה קורה. ואני טוען שאנחנו צריכים לעשות תשובה, כי זה קורה, כי כנראה אנחנו לא מצליחים להפיץ החוצה את התורה האדירה שיש לנו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר, אז בתפקיד שלך – יכול להיות, אני לא אומר שיש דברים מושלמים. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> זה מה שאני מנסה לעשות. זה מה שאני מנסה לעשות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יכול להיות שיש ביורוקרטיה – לא רק ברבנות, בכל מקום. אגב, הרבנות – אתה יכול להתרחק ולא להתחתן ברבנות, אבל ללכת למשרד הרישוי ולהעביר טסט לרכב – להבדיל, כן – אין לי איפה ללכת, אני חייב לעשות את זה שם אז אני עושה, גם כשקשה לי וגם כשיש ביורוקרטיה וגם כשמציקים וגם כשאני יודע שמעבירים את מי שמקורב. אתה יודע, יש הרבה רגולציה וביורוקרטיה במדינה, לא רק הרבנות. רק הרבנות – אתה יכול להתנתק ממנה. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אני רוצה להגיד ששירותי הדת – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בוודאי שצריך לשפר. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> שירותי הדת, באופן כללי, סובלים מתדמית רעה מאוד, שלא מגיעה להם. עכשיו, ברוך השם, מאז שאני השר לשירותי הדת ואני מסתובב במועצות הדתיות – פשוט תענוג. דרך אגב, הם זוכים פעם אחר פעם בציונים לשבח על השירותיות שלהם, ולצערי הם לא מצליחים להתגבר על רמה יותר גבוהה של שנאה למה שזה מייצר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר, תצא בקמפיין – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אבל אני אומר לך שמי שמגיע – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה צריך – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אני אעשה, אני אעשה את זה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אבל תדע לך שמי שכבר מגיע למועצות דתיות להירשם לנישואים יוצא משם בחוויה חיובית מאוד, חיובית מאוד, והתפקיד שלי כשר לשירותי דת הוא להראות את זה, כדי שיותר אנשים ירצו לבוא ולהתחתן כדת משה וישראל. חד-משמעית. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר, בהצלחה רבה. כל דבר שתעשה כדי להנגיש וכדי לקרב, אבל לא – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אבל על השאלה הקשה שהעלית פה, זה שתיכונים בוחרים ללכת לבתי כנסת רפורמיים – השאלה היא למה זה קורה. וכשניתן לזה תשובה אמיתית, תחקיר אמת, נבין רגע איפה אנחנו נמצאים. הטענה שלי היא שבגלל שעד עכשיו כל הזמן נלחמו על הדרך, כי חשבו שהמלחמה יותר חשובה מהתוצאה הסופית, לכן אנחנו נראים כך. זאת הטענה שלי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא יודע, יכולות להיות הרבה סיבות. בעיניי זה או בורות או כאלה שרוצים – כמו קריב, הם חלק מהעניין הזה שהם רוצים לעקר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> או כאלה שחשו עם הזמן שמי שמייצג את הממסד הדתי האורתודוקסי בישראל זה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל ללכת לבית כנסת זה לא ממסד, איתן. בית כנסת זה קהילה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל מה שזה מייצג זה הרוח. זה הרוח שהוא מייצג. דרך אגב, מהנהגה הדתית הפוליטית העליונה הרבה מאוד נמצאים פה בבית, אבל גם לממסד עצמו יש השפעה כלפי הציבור בסוף. זה תהליך ארוך, זה בעבר לא היה וזה הולך ומתקרב. אני חושב שהשר צודק: צריך לשאול את עצמנו למה זה קרה – וזה קרה. זה לא כמו ללכת לקבל שירותי טסט לרכב, כי פה עוסקים בנושא של אמונה. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> גם בשירות טסט לרכב אתה יכול לבחור במכון זה או מכון זה או מכון זה. לא ניכנס לדיון על הרגולציה, אבל בגדול אתה יכול לבחור. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל עדיין יש לך – גם פה אתה יכול ללכת לרבנות בעיר זאת או לרבנות בעיר זאת. אתה לא חייב ללכת לרבנות מסוימת. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אני מקבל מה שאמרת כעובדה. אני מצטער עליה לפחות כמוך, אבל אני טוען שהגישה שנקטנו לאורך 73 שנה בהקשרים של המתח בין דת למדינה היא זאת שהובילה לכך שתיכונים הולכים לשם ולא לבתי הכנסת שלנו. זאת הטענה שלי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ועדיין, אני מתעקש על מה שאמרתי, שיש דברים שצריך לעמוד בהם על השורש – דברים שהם בשורשי היהדות, דברים שהם היסוד שלנו. אלה דברים שצריך להתעקש למרות שאולי מישהו נפגע בשוליים. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> נכון. זכות הרוב – – – בסדר, אתה צודק. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז כמו שאמרתי, אנחנו, להבדיל מאלו שמחפשים רק להתעבר על ריב לא להם, אנחנו מייחלים לגאולה השלמה ולבניין המקדש. "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. עמדות היו רגלינו בשעריך ירושלים". המדרש אומר – וגם זה בהמשך לנושא של שבח לומדי התורה: "'עומדות היו רגלינו' במלחמה בכל מקום", בזכות שערי ירושלים שעוסקים בהם בתורה. עומדות היו רגלינו במלחמה בזכות שערייך, ירושלים. אני רוצה לעשות הפוגה, השר, כל עוד אתה פה, לפני שיחליפו אותך. אולי יש פה שאלות אליך. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> יש לי עוד שעה וחצי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש לך עוד שעה וחצי, בסדר. עברנו כבר חצי מהזמן אז נעשה הפוגה, כי יש כאן כבר יותר מדי שאלות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> שאלות ממי, מהצופים? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מהצופים, כן. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זה תמיד מעניין. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. יש פה מישהו ששואל: האם צריך לתת נורבגים לנורבגים? על מה שדיברנו קודם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אתמול שאלו אם הולכים למנות דיינים נורבגיים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אפשר לשאול את זה בנורבגית. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אתה, כבר הבנתי, התמחית בנורבגית. אז אולי תשאל בנורבגית, תתאמן. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> צריך לדבר עם ראש הממשלה שם, שתסביר לי איך – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל אתה יודע מה המנגנון הנורבגי באמת בנורבגיה של השיטה הזאת. אתה מכיר את המנגנון של השיטה הנורבגית, למה קוראים לו "חוק נורבגי"? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כי שם השרים כולם הם לא חברי פרלמנט. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> שם זה קבוע בחוקה של נורבגיה, כלומר זה חלק מהשיטה האינהרנטית של השלטון. ושנית, עם כינון הממשלה, שגם נמצאת בתוך הפרלמנט, כל השרים באופן אוטומטי מפוטרים – מתפטרים מהפרלמנט – ונכנסים במקומם, כדי שהפרלמנט יהיה מלא במחוקקים, בחברי פרלמנט. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> דיברנו על זה לפני שהגעת. הצענו כאן כמה הצעות, אבל גם בנורבגיה אין כמות שרים כל כך גדולה ולא משחדים שר – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא לא, אין בחירה. אם בחרת להיות ברשות המבצעת אתה מתנתק מהרשות המחוקקת. אין שם בחירה בכלל. אין פה מצב שאני אבחר אם להיכנס או להכניס את הבא בתור ברשימה או שאני אחזור מתי שבא לי. זה לא ככה. אתה במבצעת – במבצעת; במחוקקת – במחוקקת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה מה שאמרתי. הסברתי קודם – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אנחנו עשינו חוק נורבגי בניחוח ישראל. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – שיש כאן רבע מהכנסת שאין להם שיקול דעת. הם לא יכולים לפקח על הממשלה בצורה אמיתית, לעשות את עבודתם. זו פגיעה אנושה במעמדה של הכנסת ובהפרדה בין הרשויות. 20 ומשהו חברי כנסת שלא יכולים להצביע נגד הממשלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני מזכיר לך שאת החוק חוקקנו אתה ואני ביחד. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> קודם כול, לא אמרתי שהייתי מושלם ולא עשיתי אף טעות מעולם. אבל עשינו את זה במשורה, ועשינו את זה בעיקר כי לא הייתה ברירה – – – שרים, להזכירך. הרי הגוש שלכם הם אלה שמימשו את רוב הנורבגים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בוודאי. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, גם יהדות התורה מימשו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרתי "את רוב", לא אמרתי "את כל", אז כדאי שתבדוק את עצמך. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אז הרוב, הרוב. הרוב היה יהדות התורה, ש"ס – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יהדות התורה, היה לה שר – אולי שניים שנכנסו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, לא, לא, היו ארבעה. שלושה, סליחה. זה המקסימום שהם יכלו. וגם ש"ס היו שלושה, שזה היה המקסימום שהם יכלו, והכנסת הנוכחית הגדילה את זה משלושה לארבעה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> והגדילה את הכמות הכוללת – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל אנחנו נכנסנו עכשיו לשעה השביעית על חוק-יסוד: הממשלה, אז בוא נראה מה יש לצופים לשאול. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש פה כמה הערות שאני מוותר עליהן. אני לא רוצה סתם – לא, הערות לא נגדי. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אנחנו בשידור. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא נגדי, אבל הן פשוט מיותרות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אנחנו בשאלות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בשאלות, כן. אנחנו בשאלות. יש פה מישהו ששואל – אבל אין כאן מי שיענה לשאלה הזאת: מדוע אפי איתם לא התמנה ליו"ר יד ושם למרות שהוא מתאים וראוי? מה הערך המוסף של דני דיין, שמהווה מינוי פוליטי של תקווה חדשה? האם הג'וב גובר על ההוגנות? טוב, אין לנו פה את חברי תקווה חדשה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל יש לומר שגם דני דיין הוא אדם ראוי מאוד. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, אבל אתה יודע, מפלגה של שישה מנדטים – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> והוא גם ארגנטינאי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מפלגה של שישה מנדטים שדאגו לכפול ג'ובים לחברים שלה, עם שלושה נורבגים, עם מינוי לסמנכ"ל משרד החינוך ומינוי ליושב-ראש יד ושם, ועד המספר 11–12 כולם מסודרים – זה נראה לי קצת חורג מגבול הטעם הטוב. טוב, יש פה את הבחור שלכם, שכותב שהוא מתלבט בין זה לבין האולימפיאדה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לצערנו, שגיא מוקי הפסיד בשמינית. לצערנו הפסיד בשמינית הגמר ולא הצליח אפילו להגיע – אבל אנחנו מאחלים מכאן לכל הספורטאים באולימפיאדה הצלחה, ותודה רבה על המאמץ שהם עושים. בכל מקרה, זה שיא ופסגה בקריירה שלהם, בין שהם הצליחו ובין שלא. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש פה עוד שאלה. שאלה לשר כהנא: תקפו את אמיר אוחנה שכשר משפטים הוא היה לעומתי למערכת המשפט. למה זה בסדר שיהיה שר לעומתי למערכת במשרד הדתות אבל לא במשרד המשפטים? גם פה יטענו שזה לא אותו דבר? למה זה בסדר לקדם רפורמה מקיפה במערך הכשרות בניגוד לרבנות הראשית, ואילו רפורמה במערכת המשפט נחשבת לחטא ול-D-9 על המערכת? << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אני לא תקפתי מעולם את השר אוחנה על מה שהוא ניסה להוביל במערכת המשפט. אני חושב שלשרים צריכה להיות סמכות לפעול בתחום סמכותם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי, אנחנו נזכור את זה בהמשך. זה מתועד. בואו נמשיך. יש עוד מקור שאני רוצה להזכיר בהקשר הזה, ואז נסיים עם העניין הזה ונעבור לנושא הבא שלנו. מקור נוסף: "הקל קול יעקב והידים ידי עשו". מצאתי כמה ציטטות מתוך אתר שנקרא אתר מחלקי המים. התוודעתי אליו השבוע. מצטט מבראשית רבה ועוד כמה מקורות. "'הקול קול יעקב' – אמר רבי ברכיה: בשעה שיעקב מרגיז בקולו, ידי עשו שולטות. כמו שכתוב: 'וילן העם על משה' ואז 'ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם'". כשיעקב מרגיז בקולו – זאת אומרת, עם ישראל מדברים באופן לא ראוי – אז ידי עשו שולטות, "ובשעה שהוא מצפצף בקולו" – זאת אומרת שהוא מדבר באופן ראוי – "אין הידיים ידי עשו", אין ידי עשו שולטות. "אמר רבי אבא בר כהנא: לא עמדו פילוסופים בעולם כבלעם בן בעור וכאבנומוס הגרדי. אבנומוס הגרדי, נתכנסו כל עובדי כוכבים אצלו. אמרו לו: תאמר שאנו יכולים להזדווג לאומה זו?" זאת אומרת, האם אנחנו יכולים להצליח לנצח את האומה הזאת, את העם היהודי? "אמר להם: לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהם, ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפים בקולם אין אתם יכולים להזדווג להם" – אם יש תינוקות של בית רבן שיושבים ולומדים תורה, אתם לא תצליחו לנצח אותם – "שכך הבטיחם אביהם ואמר להם: הקול קול יעקב – בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות, אין הידיים ידי עשו. ואם לאו – אתם יכולים להם". וכך אמר דוד לגוליית: "אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון, ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות אלהי מערכות ישראל". וכתוב: "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר. המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד". כן, כל מה שהזכרנו – גם דברים בשבח כללי של לימוד התורה אצל רבן יוחנן בן זכאי, וגם ראינו שהתורה היא זו שמגינה ומצילה ושומרת על העם היהודי, ולכן כדאי שהממשלה הזו תחשוב פעמיים – לא פעמיים, תחשוב מיליון פעם – לפני שהיא פוגעת בלומדי תורה, לפני שהיא פוגעת בילדים של לומדי תורה, כי הקדוש ברוך הוא לא ישתוק על פגיעה בילדים שלו ועל פגיעה באלו שעושים את רצונו. יש כאן שיר, "יעקב ועשו". הזכרנו את "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו" – מתן, אתה מכיר את השיר של חיים נחמן ביאליק. אני אקריא אותו. "עשו משכים לבית המרזח / חבית משקים מפיו תיתן ריח. / אוי, אוי, אוי / לעשו הגוי! / כוסו – חייו" – מלשון החיים שלו – "לשתות חייב, / כי על כן הוא גוי. // יעקב משכים לבית התפילה, / נותן ליוצרו שבח ותהילה. / הו מה טוב / חלק יעקב! / אל צור חייו / להודות חייב, / כי שמו יעקב. // עשו חוזר לביתו בלילה – / אוי לה לאשתו מאגרוף יד בעלה. / אוי, אוי, אוי / לעשו הגוי! / זרועו – חייו, / להכות חייב, / כי על כן הוא גוי. // יעקב חוזר בערב אל נוו / אשתו וילדיו משמחים לבבו. / הו, מה טוב / חלק יעקב! / בניו – חייו, / לגדלם חייב, / כי שמו יעקב". הכוח שלנו, הכוח של האומה הזאת, שהצליחה לשרוד אלפיים שנות גלות ועמדה בכל התלאות וכל הפורענויות וכל הדברים הקשים שעברו עליה בגלות, זה לא מהשרירים ולא מחזה נפוח, אלא מהכוח של התורה, מהכוח של השמירה על המסורת, משומרי הגחלת ששמרו על הרוח של העם היהודי. ואני באמת מצר ודואג כשאני רואה את אלו שאמונים כאן ויש להם כוח לשנות דברים שקשורים ללימוד התורה, שקשורים למסורת, שקשורים לרוח היהדות. זאת הסיבה העיקרית – אתה יודע, אמרו שהממשלה מסוכנת למדינת ישראל, מסוכנת לנגב, מסוכנת לביטחון. הכול נכון, גם זה נכון, אבל בעיניי הסכנה העוד-יותר גדולה זאת ההגנה הרוחנית שיש על עם ישראל בארץ ישראל, שגם את ההגנה הרוחנית הזו יש גורמים בקואליציה שמנסים לשרש ולהרוס. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נתבקשתי רק על ידי הצופה האדוקה ע' לתקן טעות שיצאה מפי, שש"ס השתמשו רק בשני נורבגים ולא בשלושה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי, אז – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זו טעות, אז טעות צריך לתקן, ולפרוטוקול. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז תתקן את הטעות הכוללת, שצדקתי כשאמרתי שרוב הנורבגים – נעשה בהם שימוש על ידי הגוש שלכם. תעשה חשבון. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אעשה חשבון. כן, בהחלט. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> עם ישראל יודע שצריך לכבד את המסורת. עם שמכבד את עברו, צפוי לו עתיד מזהיר. גם בפרשת השבוע קראנו: "לא תֹסִפוּ על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמר את מצות ה' אלהיכם – – – ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה – – – בך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגלה". רק כאשר מכבדים את המסורת ולא מעוותים אותה בהתאם לרוח החדשה – רק אז אפשר לזכות לכבוד כעם הנבחר, כעם סגולה. מסופר על רבי עזריאל הילדסהיימר זצ"ל, שפעם נפגש עימו רבי רפורמי וניסה לשכנע אותו עד כמה נחוץ לעשות תיקונים בדת. כן, הוא היה בעל שאר רוח – רוצה לעשות תיקונים בדת, רפורמות. אם רוצים אנו – כך הוא טען – שצאצאינו ישמרו את המצוות העיקריות בתורה, עלינו לבטל ולשנות כמה מצוות שאינן מדברות לליבם של בני הדור הצעיר. כך אמר הרב הרפורמי לרב עזריאל. השיב לו הרב: הקב"ה לימד אותנו שאסור לעשות ככה. בפרשה, בפסוק שקראתי, כתוב: "ולא תֹסִפוּ על הדבר – – – ולא תגרעו ממנו לשמר את מצות ה'" – אפילו אם ישכנעו אתכם שכדי לשמור את מצוות ה' צריך לגרוע כמה מהמצוות בשביל מטרה קדושה, נאצלת, לשמור את מצוות ה' – בכל זאת לא לעשות את זה. בדומה לכבוד למסורת, מלמדת אותנו הפרשה גם לכבד את הדור המבוגר: "כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך". רבנו סעדיה גאון מסביר ש"למען יאריכון ימיך" זה לא השכר על המצווה, זה לא: תכבד את אביך ואת אימך כדי שתקבל שכר ותהיה לך אריכות ימים. לא, כי הרי ידוע ששכר מצוות בעולם הזה לא קיים – שכר המצוות הוא בעולם הבא. בעולם הזה יש שכר אולי על השמחה של המצווה, על דברים נוספים, אבל לא שכר מצוות. אז מה זה "כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך"? מסביר רבי סעדיה גאון: זה לא השכר אלא זה מעשה ותוצאה. אם אתה תכבד את העבר שלך, תכבד את אביך ואת אימך – הילדים שלך יגדלו בסביבה כזו שיודעת שצריך לכבד את העבר, שצריך לכבד את המבוגרים במשפחה. ואז, כשיגיעו ימי זקנתך שלך, יאריכו ימיך בטוב ובנעימים. קראתי פעם סיפור על – לא זוכר איך קראו לו – ירוחם משל, אני חושב. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> היה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> היה מזכ"ל ההסתדרות – היה גם חבר כנסת. קראתי עליו סיפור שהוא – אני לא זוכר עם מי הוא טס פעם אחת לחו"ל, עם רב אחד, אני לא זוכר את השם שלו, והיה שם ילד של הרב שכל כמה דקות מגיע אליו: אבא, אתה צריך משהו? אבא, להביא לך לשתות?, אבא, מה זה? כל פעם מתעניין בשלומו. ירוחם משל, זיכרונו לברכה, שאל את הרב: הרב, תגיד, מה אתם מאכילים את הילדים שלכם שהם ככה מתנהגים? אז הוא אמר לו: בוא ואני אסביר לך. אנחנו מחנכים את הילדים שלנו שאנחנו צאצאים של אברהם אבינו, צאצאים של הדורות הקודמים, אברהם אבינו, אבותינו הקדושים, דוד המלך, וככל שאנחנו קרובים יותר – החוליה בשרשרת הדורות שקרובה יותר לדורות הקודמים, לאברהם אבינו, היא חוליה יותר חשובה. לכן, הבן שלי יודע שאני יותר חשוב – אני יותר קרוב לאברהם אבינו. אבל אתם מחנכים את הילדים שלכם שמוצא האדם מן הקוף, אז ככל שאתה יותר זקן וככל שאתה חוליה יותר ישנה, אתה יותר קרוב לקוף, ולהפך – הילד שלך הוא כבר זן יותר משופר, ולכן אתה צריך לכבד אותו. אתה עוד לא עברת – – – << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> "חֲנֹךְ לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה". << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. בדיוק. תודה, חברת הכנסת סילמן. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> אני מקשיבה לך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש כאן סיפור בנושא הזה. אני רוצה לקרוא, למרות שאני רואה שהזמן ממש מתקצר ויש לנו עוד הרבה דברים שלא דיברנו עליהם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל אתה רואה? יש לך 77 דקות. זה הרבה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אגב, אמרה היועצת המשפטית – אמרתי אם זה למיקי, ואולי אתה רוצה לברר את זה – היא סיכמה איתנו שנוכל לאחד הסתייגויות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> איחדנו הסתייגויות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא איחדנו. יש לי עוד שעה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> יש לך עוד שעה. אתה רוצה עוד שעה נוספת? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אה, פשוט פיצלו לך את זה, לבקשתכם, אבל – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא לבקשתנו. זה היה לפי הסעיפים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הלכנו לפי – – – הוא יכול – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אה, בגלל שיש הסתייגויות לסעיף 2. יש הסתייגויות לסעיף 2. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, אז אנחנו סיכמנו עם – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אתם רוצים לאחד את הכול לשם? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נוסיף לך עוד 60 דקות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – עד 13:00. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> עד 11:00. לא, סגרנו כבר שב-11:00 מסיימים. השעון לא משחק תפקיד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חבל שאתה ככה. תמשיך כשאני כבר אסיים את משמרתי. חשבתי שתסיים – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מתי אתה מסיים? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> 10:30. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> איי. מי מחליף אותך? ראש הממשלה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הפתעה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מנסור עבאס? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא. אנחנו מכבדים אותו, והוא סגן יושב-ראש הכנסת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי. יש כאן סיפור – אני קורא את זה מתוך הספר "אוצרותינו", שסיפר רבנו יוסף חיים, הבן איש חי, להראות לנו עד כמה חשוב לכבד את הדור המכובד כדי שהדור הצעיר ילמד מאיתנו. זה לא רק הדור המבוגר – זה הדור המבוגר, זה העבר המפואר שלנו; כל זה הוא דבר שהממשלה הזאת צריכה ללמוד לעשות. מעשה בעשיר שהיה לו אב זקן עני וקשה יום. גר האב בבית בנו, אך לא קלים היו חיי הבן בצל אביו. הבלבול שלט באב הזקן; הוא הטריד בבקשות רבות, גרם לתקלות – פה שפך את המרק ושם לכלך את הרצפה, כאן מעד ושבר אגרטל יקר, ופה נקרע ספר שאחז בידיו הרועדות. יום אחד הגיע הקש ששבר את גב הגמל. היה זה כאשר אורחים חשובים הגיעו אל העשיר. בכבוד רב הוא הפנה אותם אל הטרקלין המרווח וישב עימם. והינה הופיע אביו הזקן בסלון, ובהתנהגותו המוזרה גרם לבנו בושה בפני רעיו. פניו של העשיר האדימו, והוא גמר אומר לשלוח את אביו מהבית, שילך לקבץ נדבות יחד עם יתר עניי העיר. מדוע שאסבול כל חיי בגללו? הפטיר בחמיצות. אמר ועשה. אלא שעונת החורף הייתה אז, וכאשר ירד הליל התגבר הקור, ובעוד הבן העשיר גר בחדר מוסק ונעים, ניסה האב הזקן להירדם על מצעי סמרטוטים בקרן רחוב. בן קטן טוב לב היה לו, לעשיר, ולעת בוקר, כאשר הלך ברחוב בדרכו לבית הספר, נחרד למראה עיניו: בפינת הרחוב ישב סבו בבגדים בלויים כשכל גופו רועד מקור. רץ הילד לביתו כד לספר לאביו את אשר ראו עיניו, אולי יחוס על הסב ויחזירהו לביתו. אך מה נדהם הבן כאשר שמע את תגובתו הצוננת של אביו: האב הציע לו ברוב נדיבותו כי יכול הוא לגשת לעליית הגג, שם באחת הפינות, בין החפצים, מונח לו מעיל – תוכל לקחתו לסבא, הפטיר האבא. מיהר הבן אל עליית הגג, ומה עגמה עליו נפשו בראותו את המעיל כה ישן ומרופט. דמעות עמדו בעיניו: האם זה כל מה שיכול אביו העשיר לתרום לסבא האומלל? מה יעשה? כיצד יפקח את עיניו של אביו הטועה? כיצד ירכך את ליבו האטום? לפתע, רעיון עלה בליבו. נטל בידו האחת את המעיל הבלוי, ובידו השנייה נטל מספריים גדולים, ירד חיש למטה והחל לגזור את המעיל לשניים לנגד עיניו של אביו. מה אתה עושה? למה אתה גוזר את המעיל? התרעם האב. הביט הבן בעיניו של האב והסביר בהיתממות: לכבודך, אבא, אני עושה זאת. לעת זקנתך, כאשר תהיה זקן ותשוש ולא אוכל עוד להחזיקך בביתי, לא תצטרך לרעוד מקור עד שילך מישהו להביא לך מעיל. כבר מעכשיו אני שומר עבורך חצי מהמעיל הזה. חציו אלך להביא לסבא, ואת החצי השני אשמור בעליית הגג כדי לשלוח אליך בימי החורף הקרים. כמובן שהאבא קיבל את המוסר מהבן והחזיר את אביו לביתו, אבל מוסר ההשכל שאנחנו לומדים מהסיפור הזה זה כמו שאמרנו: אדם צריך לדעת לכבד את העבר שלו, לכבד את הדור הוותיק, לכבד את העבר, כי רק אם מכבדים את העבר אפשר לצפות לעתיד מפואר. אדוני השר, מכובדי, מסופר על שר אחד שונא ישראל בפראג, שבא פעם לרבי יונתן אייבשיץ, ואמר לו: קובל אני עליכם, יהודים בדור הזה, שבעלי גאווה אתם. אבותיכם היו רוכבים על חמורים, משה רבכם הרכיב את אשתו ואת בניו על החמור, וגם המשיח שלכם עתיד לבוא כשהוא רוכב על חמור, ואילו אתם בזמן הזה מתגאים ורוכבים על סוסים. איזה יהודים גאוותנים אתם. אמר לו רבי יונתן: ומה נעשה אם החמורים בזמן הזה עלו לגדולה, מהם נעשו שרים ומהם נעשו סגני שרים? << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> חבל שאין אנשים – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> חבל שאין פה יותר שרים וסגני שרים לשמוע. ממשלת ההונאה שקמה עלינו, אדוני היושב-ראש, מושתתת על "עולם ישן עדי יסוד נחריבה"; מחריבה את המסורת בכל מפגש שבין המדינה להלכה, מוחקת כל סממן יהודי שלא בא טוב לזנדברג, מיכאלי, ליברמן וחבורתם, ופוגעת פגיעה אנושה בכללים הדמוקרטיים הנהוגים מימים-ימימה, והכול תוך שחיתות, נהנתנות וחובבנות שאין כדוגמתן. עליהם לדעת ולהבין, למרות הבורות המזעזעת בכל הקדוש והיקר לעם ישראל, שאת ההרס והחורבן הם ממיטים רק על עצמם ועל עתידם. כבר אלפי שנים שמנסים לנתק את עם ישראל מתורתו ומאלוהיו, אבל ככל שרודפים אותו יותר, כך תורתו משתמרת וחוכמתו מתגברת. לא לחינם הפך העם היהודי לסמל של חוכמה ותבונה עולמית, "תורת אלהיו בלבו לא תמעד אֲשֻׁרָיו". אמר לי הלילה חבר כנסת מהקואליציה – אני מדבר בלשון זכר, וזה יכול להיות תקף לשני המינים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> יש שם כוכבית למטה: כל מה שנאמר יכול להיות בלשון זכר או נקבה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בהחלט. אני לא מקבל את הכללים של האקדמיה שאומרים שהולכים לפי הרוב. הכללים שהיו נהוגים עד היום הם שמדברים בלשון זכר אלא אם כן כולם נשים. אלה הכללים של השפה העברית. יש כאן כאלו שלקחו את זה יותר רחוק ומדברים תמיד זכר ונקבה ומעוותים לגמרי את השפה, אבל הכלל של האקדמיה הוא הגיוני, אבל אני לא נוהג להשתמש בו. אני נוהג להשתמש במה שהיה נהוג לפני שקבעו את הכלל הזה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מסורתי נשאר מסורתי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. אני שמרן בענייני מסורת של העם היהודי. אז, אמר לי אותו חבר כנסת: אנחנו עכשיו רק בתחילת הדרך, מסדרים את הג'ובים, דואגים שכולם יהיו מרוצים, ואחר כך נתחיל לדאוג למדינה. אדוני היושב-ראש, זה בטח מזכיר לך סיפור – את מי שדוחה את הקץ: קודם כול נדאג לכולם שיהיו מרוצים ואחר כך נדאג למדינה. אז יש לנו עוד סיפור על העניין הזה. שוב, אני פותח את הספר הזה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מה זה הספר הזה? תספר לנו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ספר על פרשת שבוע עם כל מיני סיפורים, משלים – דברים מעניינים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> "אוצרותינו", מה שנקרא. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> "אוצרותינו". זה מתוך פרשת ואתחנן, בדיוק על הפרשה שקראנו: "אשר אנכי מצוך היום על לבבך" – היום תעשה את זה. אל תחכה ותדחה את הקץ. פריץ נבער אחד – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> היום צריך לעשות דברים. כשיש משהו לעשות – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. אבל אתה לא הקשבת למה שאני אמרתי על מה שהממשלה עושה. אמר לי חבר כנסת – וזה לא אתה כנראה – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> או חברת כנסת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> את זה אמרתי. הקשבת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> יש כוכבית למטה. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> יש לי חלוקת קשב. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> טובה. זה מאוד מאוד מטריד. אצל גברים אין חלוקת קשב בדרך כלל. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא. יש, יש. בדרך כלל יש. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> – – – הרוב. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה יודע, זו המצאה, לדעתי. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. תסתכל איך נוהגים בכביש ותבין שזו המצאה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבוי. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> למה אתה מסתבך? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בדיוק. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> עד עכשיו שרדת 67 דקות ו-40 שניות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא כולם. רק אי-אפשר להגיד שזה מגדרי. אני לא חושב שזה מגדרי. יש כאלה שכן, ויש כאלו שלא. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אוי ואבוי. יש ח"כית באולם? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אין ח"כית. יש את עידית – יצאה. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אנחנו מוחים בשביל הפרוטוקול. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן. מוחים ומוחות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אין מוחות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בשם – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הנשים. פריץ נבער אחד הצטיין בחיבה יתרה לכלבים. הוא אהב לסרק אותם, להלביש להם אפודות קטנות, לפנק אותם במיני מטעמים. בקיצור, כל מה שהוא מנע מהיהודים שחיו בכפרו הוא השקיע בכלבים שלו. יום אחד נכנס באותו פריץ שיגעון, והוא החליט ללמד את כלב המחמד שלו לדבר. היות שהוא מעריך את חוכמתם של היהודים ומנגד אוהב גם להתעלל בהם, הוא ניגש למושק'ה וציווה עליו ללמד את כלבו לדבר כאחד האדם, ואם לאו – אבוי לנפשו. מושק'ה חושב קצת ועונה לפריץ במלוא הרצינות: זה יעלה הרבה כסף וגם ייקח לא מעט זמן. כמה?, מברר הפריץ, ומושק'ה עונה: תוך חמש שנים אני חושב שהוא יתחיל לדבר, וכדי להכשיר אותו אתה צריך לתת לי 5,000 רובל. הפריץ מהרהר ומסכים, ואומר: בסדר. הוא נותן למושק'ה 5,000 רובל, ואומר לו: קדימה, קח את הכלב. עוד חמש שנים אני רוצה לראות אותו מדבר. כשהוא מגיע הביתה ורעייתו רואה את הכסף, היא נחרדת ובטוחה שהוא גנב אותו. לאחר שהוא מספר לה את הסיפור, החרדה הופעת לזעזוע והיא צווחת: השתגעת? אתה רוצה להרוג אותנו? איך תלמד כלב לדבר? מושק'ה לא נבהל וענה לה: תראי, אשתי, חמש שנים זה הרבה זמן; עד אז או שהכלב ימות או שהפריץ ימות. מי שלא רוצה לעשות באמת דברים – דוחה את הקץ; דואג בינתיים לג'ובים, בינתיים לחברים, בינתיים לתפקידים, ואת הרפורמות נשאיר לאחרי החגים. אם ננסה לזקק את החיסרון העיקרי של הממשלה הזו, נגיע לכך שבניגוד לציווי בפרשת השבוע של "ועשית הישר והטוב", הממשלה הזו רחוקה מאוד מכך. לכאורה, מה אנחנו רוצים מהממשלה, מתן? << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> מה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה אנחנו רוצים מהממשלה? מה, היא לא פועלת לפי החוק? היא פועלת לפי החוק, ואם צריך – משנה את החוקים כך שיתאימו לה, כחומר ביד היוצר. אז מה לנו כי נלין? אלא שזו בדיוק הבעיה. אוסף של חוקים, ואפילו, להבדיל, אוסף של תרי"ג מצוות, לא מספיק. צריך את הקו המנחה, את הלב, "ועשית הישר והטוב". הפעם אני רוצה לקרוא דווקא מתוך ספר של הרב יונתן זקס, "שיג ושיח", והוא מדבר על "ועשית הישר והטוב". הוא כותב כך: רש"י מסביר שהישר והטוב הם פשרה, לפנים משורת הדין. ההלכה מעמידה כביכול סף מינימום מחייב – כן, מתן? סף מינימום מחייב, לא מינימום שאפשר לפרוץ אותו – אך המוסר שואף לאמת מידה גבוהה יותר. ואכן, האנשים המרשימים אותנו במיוחד בטוב ליבם ובצדקתם אינם סתם שומרי חוק ושומרי מצוות. קדושי המוסר וגיבוריו דורשים מעצמם יותר ממה שהחוק מחייב, לא להפך. לא ממשלה שדרשה מהממשלה הקודמת טוהר מידות, ניקיון כפיים, ממשלה לא בזבזנית, ממשלה שלא מבזבזת את כספי הציבור, לא ממשלת ג'ובים, לא אאודי ושיירה לחבר'ה, ועושה בדיוק את ההפך. זה לא "ועשית הישר והטוב". נכון, הכול חוקי, אבל חוץ מזה שהממשלה לא לגיטימית, גם המעשים שלה לא לגיטימיים. הם לא בתוך המתחם, המנעד הזה, של "ועשית הישר והטוב". הרמב"ן מצטט את רש"י ומוסיף מעט: "מתחילה אמר שתשמור חוקותיו אשר ציווך, ועתה יאמר: גם באשר לא ציווך, תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא" – הקדוש ברוך הוא – "אוהב הטוב והישר. וזה עניין גדול, לפי שאי-אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותיקוני היישוב והמדינות כולם". התורה לא יכולה לתת את כל הכללים. תראו כמה חוקים אנחנו מחוקקים, ולא מצליחים להגיע – מלא לקונות, מלא דברים לא סגורים, ותמיד מוצאים פרצות לעוד שחיתות פה ועוד ג'ובים שם ועוד זה שם. אי-אפשר לכתוב את הכול. אבל אחרי שהתורה הזכירה מהם הרבה – לא תלך רכיל בעמך, לא תיקום ולא תיטור, לא תעמוד על דם רעך, לא תקלל חירש וכיוצא בהן – "חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שייכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין". חוקים הם כללים אוניברסליים, עקרונות החלים בכל המקומות ובכל הזמנים: אסור לרצוח, אסור לשדוד, אסור לגנוב, אסור לשקר. אבל יש בחיי המוסר מאפיינים חשובים שאינם אוניברסליים כלל; הם נוגעים לנסיבות מסוימות ולצורת תגובתנו כלפיהן. מהו להיות בעל טוב או רעיה טובה, הורה טוב, מורה טוב, חבר טוב, חבר כנסת טוב, שר טוב? מהו להיות מנהיג גדול? מתי נכון לשבח? מתי מתאים לומר "יכולת לעשות טוב יותר"? יש היבטים מוסריים שאי-אפשר לצמצם לכדי כללי התנהגות, מפני שמה שחשוב בהם איננו מה שאנחנו עושים אלא גם האופן שאנחנו עושים זאת – בענווה, בעדינות, ברגישות, בהתחשבות, בצניעות. המוסר עוסק באנשים, ואין שני אנשים זהים. כאשר ביקש משה רבנו מהקדוש ברוך הוא למנות לו ממשיך, הוא פתח את בקשתו במילים "יפקד ה' אלהי הרוחת לכל בשר איש על העדה". על פי חז"ל, משה אומר כאן שהיות שכל אדם שונה מחברו הוא מבקש מהקדוש ברוך הוא למצוא מנהיג שיתייחס לכל יחיד כאל יחיד, מתוך ידיעה שמה שמועיל לאדם אחד מזיק לאחר. היכולת הזאת, למצוא את המענה הנכון לאדם הנכון בזמן הנכון, לא מאפיינת רק מנהיגות טובה אלא גם טוב אנושי בכלל של "ועשית הישר והטוב". גם התורה מתחילה בספר בראשית ב"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ", ורש"י שואל שם בפסוק הראשון: למה התורה פתחה בסיפורים? למה הספר הראשון שבתורה הוא סיפורים? למה לא מתחילים במצווה הראשונה? המצווה הראשונה שעם ישראל הצטוו זה על חודש ניסן: "הַחֹדֶשׁ הזה לכם ראש חדשים". התורה הייתה צריכה לפתוח במצווה הראשונה. אז על זה רש"י עונה – בעצם, התשובה של רש"י לא קשורה למוסר אלא קשורה לעיגון זכותנו על הארץ – שאם יבואו אומות העולם ויגידו: הארץ הזאת היא לא שלכם, אתם כבשתם אותה, אתם גזלתם אותה, אז יהיה לנו מענה ונאמר להם: הארץ כולה של הקדוש ברוך הוא. "ברצונו – נתנה להם, וברצונו – נטלה מהם ונתנה לנו". הטאבו שלנו על הארץ הזאת הוא לא הכוח, לא כוח הזרוע. הטאבו הוא התורה. על פי התנ"ך, על פי התורה, הארץ שייכת ליהודים, והארץ קודם כול שייכת לקדוש ברוך הוא והוא מחליט מה לעשות איתה, והוא החליט לתת אותה לעם היהודי. אז זאת התשובה של רש"י. אבל הנצי"ב מוולוז'ין כתב "כי סיפורי בראשית נועדו ללמדנו כיצד ידעו האבות להיות ישרים במגעם ומשאם אפילו עם נוכרים ועובדי אלילים". משום כך, הוא מסביר, מכונה גם ספר בראשית "ספר הישר". זהו גם ההבדל בין אלוהי אריסטו לאלוהי אברהם. אריסטו חשב שאלוהים מכיר רק את האוניברסלי – לא את הפרטי – שהוא עוסק רק בכללים ולא במקרים הפרטיים. זהו אלוהי המדע, אלוהי הנאורות, אלוהי שפינוזה. אלוהי אברהם, לעומת זאת, מכיר בייחודיות האישית שלנו, במה שעושה אותנו שונים מזולתנו, כמו גם במה שמשותף לכולם. זהו שורש ההבדל בין האתיקה היהודית לצדק האוניברסלי. הצדק האוניברסלי נוהג בכל האנשים בשווה, בעשיר כבעני, בחזק כבחלש, אבל האהבה היא פרטיקולרית. הורה אוהב את ילדיו בגלל מה שמייחד כל אחד מהם. החיים המוסריים על פי התורה, על פי "ועשית הישר והטוב", הם שילוב של השניים, ולכן התורה מצווה אותנו לא להסתפק רק בכללים, רק בחוקים הנוקשים, אלא לעשות את הישר והטוב שמעבר למצוות, לעדות ולחוקים. לצערי – כן, אדוני היושב-ראש? אני רואה שאתה פותח את הפה לומר משהו. אז תגיד, כדי שתהיה לי – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא. אני חושב כל הזמן – זה לא מניח לי, וזה לא קשור לשיעור שהעברת לנו עכשיו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, בבקשה. אני – בדיוק בא לצאת מהשיעור לכיוון – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני כל הזמן תוהה ושואל את עצמי מדוע אתה כל כך מתנגד לרפורמה של השר כהנא. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> היה פה דיון ארוך על זה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן? אז, סליחה. לא הייתי קשוב אליו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> היה פה דיון ארוך. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אבל אולי כדאי לחזור עליו לטובת הצופים שהצטרפו אלינו עכשיו. היה פה דיון של איזה חצי שעה. דיון טוב. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה מוזמן לצפות. גם היושב-ראש – אמרתי לך, היושב-ראש היה מאוד פעיל – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא. זה פשוט הטריד אותי, אבל אמרתי – – – טוב – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> – – אני אלך לארכיון. אפשפש בארכיון. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני אחשוב על עוד שאלה אחר כך. לא רק לצופים מותר – גם לי מותר לשאול שאלות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, ודאי. אתה יכול לשלוח לי בטוויטר – אני אענה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אוקיי. נעשה את זה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בטוח. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נעשה את זה. בהודעות האישיות אתה מקבל את זה, או בתגובות? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, בתגובות להודעה. פרסמתי הודעה שאני עולה לכמה שעות נאום ומי שיש לו שאלות לשר שיושב במליאה, לממשלה באופן כללי, מוזמן לשלוח. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> יפה מאוד. זה מה שנקרא נגישות לציבור. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> לגמרי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בהחלט. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן, האמת שכן. הרבה מאוד מהדברים שהוא מעלה כאן במליאה נובעים מפניות ציבור. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> טוב, אל תרבה לשבח, כי זה לא יעזור. בעיניי, הממשלה הזאת היא – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא אומרים שבחו של אדם בפניו, אבל מקצת אפשר. אמרתי את המקצת, אמרתי את המקצת. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> חשבנו – – – שקצת חנופה תעזור לנו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – – אני ניסיתי לרמוז. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, לא. אמרתי את המקצת, ולא אמרתי את – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> חן-חן לך, איתן. את המחמאות לך נשאיר לפעם אחרת – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אתה לא חייב. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – כי עכשיו יש לי בטן מלאה על הממשלה הזאת ואני רוצה – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אני עוקב אחרי חבר הכנסת קרעי במשך שעתיים ושש דקות. אז כבר למדתי שיש איזה ריתמוס לנאום שלו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מהו? << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> זה רצף כזה של דברי תורה – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> פוליטיקה. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> – – דברי שבח מדודים ודברי ביקורת נוקבים. זה בערך – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כמו שצריך, לא? << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> הכול בסדר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אם יש לך רעיונות – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל תראה את הקשב, את רמת הקשב והניתוח של השר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא היה שותף פעיל לנאום, אז הוא בהחלט – את זה שכחת, את השילוב של הגורמים – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> שילוב של הקהל וחברי הכנסת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זה, רק לטייסים יש רמת קשב כזו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> חבל שלא הייתי טייס. האמת שאשתי ניסתה פעם אחת. היא נתנה לי מתנה ליום הולדת להטיס מטוס לפני כמה שנים. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> איך זה נגמר? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> המטוס יצא בשלום? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> באמצע הטיסה אמרתי למדריך: בוא, בוא, נחזור למטה. אני כבר – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> מה שנקרא: כוחותינו שבו בשלום לבסיסם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בקושי, בקושי שרדתי את הנחיתה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> טוב, אז הינה יש לנו פה סיפור. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> – – – עכשיו אתה מעריך אותי יותר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מעריך מאוד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> יש לנו פה סיפור. חבר הכנסת קרעי הטיס מטוס. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, בהחלט. אני אוהב להיות על הקרקע. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> עם שתי רגליים בטוחות, קרוב לארץ. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> אדוני סגן היו"ר, הוא מסיים ב-10:00. הוא לא יצרף. הינה, אני אומר את זה לידו. אין הסכם בעניין הזה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. הוא כבר אישר לי. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> מה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה, ירדנה אומרת שיש הסכם. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> לא, לא. כרגע אני אחרי שיחה נוספת. קודם כול, לא עדכנו אותי. זה לא שייך למזכירת הכנסת, כבודה במקומה מונח, אבל כרגע דיברתי עוד פעם. אין לי בעיה שבהסתייגויות שאתה מביא יש 18 שעות. אין לי בעיה. אבל הפיצול הזה – אין בעיה, אבל לא באמצע הזמן – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מה שאומר היושב-ראש הוא שמכיוון שאין סדרי דיון שצריכים – – – << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> – – עכשיו תצרף את שעה 12:00 לשעה 10:00. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה לא שעה 12:00. זה בגלל שההסתייגויות מחולקות לסעיפים. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> אין בעיה. תחזור בחזרה אחרי שיגיע זמנך. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מה שאומר היושב-ראש הוא שאנחנו כרגע בנימוק להסתייגות מס' 1, ואז יש עוד דוברים בהסתייגות מס' 1 – – << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> בדיוק. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> – – וכשיגיע מס' 2 – תחזור. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש, אל תטיל פצצה ותברח. תקשיב. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> לא. זה לא ביצה. זו ביצה שלא נולדה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> עצרתי את השעון. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר. זה יכול להמשיך. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> זו ביצה שלא נולדה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> השיטה הזאת – זה שאתה לא נותן לנו לאחד הסתייגויות לסעיפים – – – << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> אני נותן לך, אבל מלכתחילה, לא עכשיו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. זה מלכתחילה. מה זה "עכשיו"? זה לא אנחנו הכנו את זה. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> לא. אתה לא ברשימה של אחרי 10:00. תסתכל. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. מה זה "רשימה"? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, לא. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הרשימה הזאת לא רלוונטית. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> פיצול. נכון. יש פיצול. יש פיצול במקור. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> והפיצול הסתיים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. אבל את הפיצול לא אנחנו עשינו. הפיצול מופיע בחוברת. בגלל שזה הסתייגות – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הם בנו את הרשימה לפי הפיצול להסתייגויות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל על זה הוא מדבר. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> על זה אני מדבר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> על זה היושב-ראש מדבר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל זה לא אנחנו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל זמן הדיבור – – – << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> מי אחריו? סתם לדוגמה – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> גלית דיסטל מדברת אחריך. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> – – אם חבר הכנסת מיקי לוי מדבר אחריך, חבר הכנסת מיקי לוי יבוא ב-10:00, ואחריו ב-11:00, ב-12:00 וב-13:00 עד שתגיע אתה עוד פעם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל תבין למה שגית החליטה – אמרה שהיא תאפשר לאחד את ההסתייגויות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל התקנון קובע שזה שיקול דעת של היושב-ראש. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> אבל מלכתחילה, לא עכשיו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> שיקול הדעת הוא של היושב-ראש, לא של היועצת המשפטית. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא. אבל, היה לנו דיון אתמול עם הייעוץ המשפטי, ואמרו: למה אתם מגישים כל כך הרבה הסתייגויות למטרת החוק? תגישו הסתייגויות ענייניות. אמרתי לה: כי לא מאפשרים לנו לאחד את ההסתייגויות. אז אנחנו שמים כל כך הרבה הסתייגויות בהתחלה, ושמים את כולן – – – << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> לא, לא. אם מלכתחילה ההסתייגויות שלך היו שמונה שעות, לא הייתה לי בעיה שתעשה מ-06:00 עד 14:00. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> גם אם זה לסעיפים שונים? << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> אבל מלכתחילה – לא באמצע. כרגע אתה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה "מלכתחילה"? מי הגיש את הרשימה? << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> תראה לו את הרשימה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אין סדרי דיון. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מה שאומר – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אין סדרי דיון. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> הלכו לפי הרשימה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אבל מיקי, הרשימה הזאת היא רשימה שנובעת אוטומטית מההסתייגויות לסעיפים. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> בסדר, אין בעיה. אתה עכשיו מסיים ב-10:00, תחזור ב-12:00 עוד פעם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה בעצם גורם – במה שאתה עושה, אתה גורם לנו להמשיך במתכונת של הסתייגויות, כולם לאותו סעיף. כי אתה לא מאפשר לי לאחד סעיפים. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> לא. אם מלכתחילה הייתם מגישים את הרשימה שאתה במקום – עכשיו היית שלוש שעות – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא הגשנו רשימה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, לא, אדוני היושב-ראש, לא הגישו רשימה. הם הגישו הסתייגויות לסעיף הספציפי. לסעיף מס' 1 הגישו רוב חברי הכנסת הסתייגויות. רק קרעי הגיש הסתייגויות גם לסעיף 2. ולכן, מכיוון שהוא נמצא ברצף ההסתייגויות לסעיף מס' 1 באמצע הרשימה, הוא מבקש לקחת את סעיף מס' 2 ולאחד אותו. ואתה אומר – – – << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> אני אומר לא. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא אנחנו הגשנו. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> סעיף 2 יהיה בסעיף 2. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> את 3, סליחה, את 3. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> הינה, הינה, סגן היושב-ראש הבין היטב, תאמין לי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אני הבנתי, אבל הדיון שהיה עם שגית אתמול – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מה שאומר קרעי הוא שאם הוא היה יודע שמפצלים לו את זה, הוא היה מגיש עוד הסתייגויות לסעיף 1 כדי לקבל את השעה הזאת ומוותר על ההסתייגות ל-2. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> אין לי בעיה, אם מלכתחילה הייתי לוקח – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה מלכתחילה? לא אנחנו קבענו את הסדר. אנחנו הגשנו הסתייגויות בוועדה. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> את הסדר לא אנחנו קבענו, את השעות ואת הרשימה של הדוברים. את זה ירדנה קבעה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> התחלנו את ההסתייגויות – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, מה שאומר קרעי – אני אתרגם. מה שאומר חבר הכנסת קרעי הוא שמי שקבע את סדר ההסתייגויות לסעיף מס' 1 זה לא הליכוד, אלא המזכירות או הוועדה – הוועדה, אוקיי. הוועדה. ולכן הוא לא קבע אם הוא באמצע הדיון של סעיף 1 או בסוף סעיף 1, שמתחבר לסעיף 3. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> מה שצריך לעשות להבא – יש לך ארבע שעות עכשיו, נכון? אז לבוא ולהגיד – את ארבע השעות, מתי התחלת היום? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> למי "לבוא להגיד"? אני לא יכול לומר, זו לא אמירה שלי. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> לא, בוועדה עצמה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אי-אפשר לומר. הוועדה מסדרת את זה לפי סעיפים. הוועדה מסדרת את ההסתייגויות לפי סעיפים. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> אין בעיה. אז תבוא עכשיו – אתה לסעיף 2? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> עכשיו הוא בסעיף 1. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו סעיף 1, ואחר כך יש לי לסעיף 4. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לסעיף 3. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> מאה אחוז, תבוא בסעיף 4 עוד פעם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אין בעיה. אני אעשה את זה, אבל תדע ששגית, אתמול, כשדיברנו על האופן של הגשת הסתייגויות – – << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> הרגע דיברתי איתה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – היא אמרה: אנחנו נאפשר לכם לאחד את הזמנים כדי שתגישו הסתייגויות יותר ענייניות, לפי סעיפים, ולא את הכול בהתחלה. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> תראה מה קורה עם זה. אין בעיה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כי מה שקורה עכשיו זה שאת כל ההסתייגויות אנחנו שמים לפני סעיף 1. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> סגן היושב-ראש חבר הכנסת איתן יאפשר לך לחזור בשעה 12:00 או 13:00 להמשיך. ניתן לך את כל מה שמגיע לך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אין בעיה, הכול בסדר. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> אנחנו ניתן לך את כל מה שמגיע לך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אבל תבין למה זה יגרום. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> אני מבין למה זה יגרום. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה יגרום לכך שעכשיו חברי כנסת שרוצים להגיש הסתייגות לסעיף 1, 2, 4, 8, 12, ויש להם הסתייגויות ענייניות, הם לא יעשו את זה, כי הם לא רוצים חמש דקות ועוד חמש דקות ועוד חמש דקות, אז הם יוותרו על ההסתייגויות הענייניות. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> לא, יש רשימת דוברים של חמש דקות וחמש דקות, יש בקשות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אלו לרשות דיבור. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש את הזמנים שלהם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אלו בקשות דיבור, זה משהו אחר, זה לא הסתייגויות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, לא, לא, הסתייגויות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, את כל ההסתייגויות עשינו לפני סעיף 1 בשביל למנוע את הפיצול הזה. שגית ביקשה שנגיש הסתייגויות ענייניות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הם רוצים גם שיהיה לכם נוח. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אנחנו בקלות עושים את זה, אנחנו פשוט נגיש את הכול לפני סעיף 1. הייעוץ המשפטי ביקש הסתייגויות ענייניות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בוא אני אגיד לך, הרציונל – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז הן פשוט יהיו פחות ענייניות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הרציונל של התקנון הוא שההסתייגויות יהיו באמת ענייניות לחוק, זה הרציונל. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר, הכלי הפרלמנטרי הזה מאפשר לנו גם – – – << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> אנחנו נאפשר לך את כל השעות שמגיעות לך, את הכול, אבל בבוא העת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מציע שתעשה שיחה נוספת עם שגית, לא לעכשיו, לגבי הפעמים הבאות. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> הינה, איל פה. הינה, איל פה, וכשתסיים נעשה סיעור מוחות יחד איתך. אתה בן אדם חושב. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בהחלט. תודה. טוב, אז הזמן קצר יותר ממה שחשבנו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן, ועדיין הוא רב, 53 דקות. אני אמשיך את השעון, ואני בטוח שבשעה הקרובה אנחנו נלמד עוד הרבה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תראה מה הספקתי בשעתיים ומה נשאר לי עוד לשעה שנותרה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אתה רואה. רגע, בפרופורציות זה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, זה, ככה, נקודות, לא את הכול אני קורא. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אדרבה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אחרי שהבנו בשעתיים האחרונות את חוסר הלגיטימיות ואת המוסר הכפול של חברי הקואליציה הזמנית הזאת, יכולנו להתנחם אם היו לפחות לפחות פועלים לטובת הציבור, אבל לא. הם לא פועלים אפילו כסרח עודף אחרי הצעות חוק או תיקונים שהאופוזיציה מציעה. הם מצביעים נגד הציבור – רק שנייה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תגיד להם – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, זה רדיו, אני לא יודע. אז אפשר לשים אותם בשידור אם אתה רוצה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא עזוב, רק רציתי להגיד לך ששאלות שואלים דרך הטוויטר, לא דרך הטלפון. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, את זה צריך להגיד למגיש ברדיו. זה רדיו צפון. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נו, גדי נס. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> גדי נס, כן, יקירנו. בכל מקרה, חברי הקואליציה הזמנית הזאת, אחרי שהבנו את חוסר הלגיטימיות ואת המוסר הכפול ואת הצביעות שחוגגת בכל מהלך ומהלך שלה, פשוט אין יום שהוא יותר טוב מקודמו, כל יום בממשלה הזו הוא יותר גרוע ממה שהיה. גם בפעילות בקורונה, גם בפעילויות האחרות, בנגב ובגליל, גם בממשלת ג'ובים מנופחת ומושחתת. אבל מילא אם לא הייתם עושים פעולות אקטיביות לטובת הציבור אלא רק נגררים אחרי פעולות טובות לטובת הציבור של האופוזיציה. אבל לא, החלטתם לצאת נגד האופוזיציה בכל דבר, גם בדברים שאתם בפירוש מסכימים איתם וחושבים שהם נכונים, ושהרבה מחברי הקואליציה חתומים בעצמם עליהם, כמו הדוגמה של ההצבעה נגד הזוגות הצעירים ונגד הפחתת תשלומי הדיור בנושא של רווחי הבנקים, עמלת הפירעון המוקדם, ועמלות נוספות של הבנקים. עכשיו אני רוצה לעבור – אני אשאיר בסוף עוד כמה דקות אקטואליות, אבל אני רוצה לדבר על הנושא הזה של הבנקים. דיברתי על זה בקצרה בהקדמה – בקריאה הטרומית של הצעת החוק שהקואליציה הפילה, אבל אני רוצה להרחיב קצת יותר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מה שהגשת בכנסת הקודמת על זה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה שהגשתי בכנסת הקודמת והקודמת-הקודמת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> והקודמת-קודמת, והקודמת-קודמת-קודמת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ומה שיואב קיש הגיש בשבילי כשעוד לא הייתי חבר כנסת, והצעת החוק אושרה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכלכלה, בניגוד לעמדת הפיקוח על הבנקים ואיגוד הבנקים. פה אחד זה אושר, ואז אילת שקד הייתה יושבת-ראש ועדת ההסכמות. הכנסת התפזרה שבוע לאחר מכן, והיא לא הסכימה להעלות את זה להצבעה. ועל זה אנחנו משלמים מאות מיליונים של שקלים. 300 מיליון שקל בשנה, לפי הערכת הפיקוח על הבנקים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> איך לא עשיתם דין רציפות? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אי-אפשר רציפות, היו כנסות שלא הייתה בהן כנסת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, בעשרים-ואחת הייתם צריכים לעשות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בעשרים-ואחת לא הייתה כנסת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הייתה, 29 יום, עד שפיזרתם אותה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אבל לא הייתה ועדת שרים, לא הייתה ממשלה אז. זאת כנסת שהתפזרה מייד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> היו 29 יום שיכולת בהם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הייתה כנסת בלי ועדות, בלי הצעות חוק. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הייתה ועדה מסדרת. כנסת שפיזרה את עצמה לדעת, כן, אחרי 29 ימים. ב-29 באפריל. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. לצערנו, לא ידענו לשלם מספיק שוחד לאנשים בצד השני, כמו שאתם עשיתם. נתתם כיסא של ראש ממשלה לבן אדם שיבוא ויגנוב את המנדט מהבוחר. שיגנוב את האמון שנתנו בו הבוחרים, כי אתם יודעים לשחד. השמאל יודע יפה מאד לעבוד. בעניינים האלה אתם אלופים. אז אני רוצה להציג את רווחי הבנקים, דוחות כספיים של הבנקים לשנת 2020, שנת הקורונה, שנה – אני לא יודע עד כמה היית בדיונים בוועדת הכספים, אני חושב שכן היית בחלק מהם. הבנקים באו וממש בכו לנו בחודש מרץ, חודש אפריל, כשדיברנו על דחיית תשלומי הלוואות, דיברנו על הלוואות לעצמאים, לעסקים בבעיה. הבנקים אמרו: אנחנו נקרוס, אנחנו לא מסוגלים אפילו להפחית במעט את הריבית על דחיית תשלומי המשכנתה. לקחו ריבית דריבית באותה ריבית גבוהה של המשכנתה, ואפילו רצו לקחת ריבית יותר גבוהה על זה. רק בהתערבות מאוד נוקבת של ועדת הכספים ושל הפיקוח על הבנקים הם נשארו עם הריבית הנושכת של המשכנתה ולא עם ריבית גבוהה מזו. והבנקים קיבלו, הם קיבלו מהפיקוח על הבנקים, הם קיבלו מהמדינה באותם זמנים מיליארדים רבים של שקלים בריבית אפס, כדי לשרשר את ההטבה הזאת ללקוחות ולעצמאים, והם לא עשו את זה. לא שרשרו, לא נתנו בריביות אפסיות לאותם אלו שהתקשו בקורונה, ותמיד תמיד באו ובכו ואמרו: אנחנו הולכים לקרוס, יש לנו בעיה מאוד גדולה. אגב, זה הזכיר לי – באותם זמנים כבר אמרתי בוועדת הכספים – הדבר הזה הזכיר לי פרוטוקול של הכנסת שקראתי משנות התשעים, בשנת 1990 או 1991 על אותה הצעת חוק של ביטול עמלת פירעון מוקדם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מי הגיש אותה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת אברהם פורז. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> משינוי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> משינוי. הוא הגיש את ההצעה הזאת שנתיים-שלוש בערך אחרי שחוקקו בחוק את העמלה הזאת. היה מצב שוק קיצוני, הריביות ירדו, תיקנו להם עמלת פירעון מוקדם. הם באו ובכו ואמרו: אם לא תיתנו לנו את עמלת הפירעון המוקדם אנחנו נקרוס. נתנו להם, ואחרי שנתיים-שלוש באה הכנסת, וביקשה לבטל את העמלה הזאת. בא שר הכלכלה – הינה, יש לי כאן אולי אפילו ציטוטים שלהם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> שר הכלכלה היה גדעון פת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אני חושב מגן. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> דוד מגן? אה, גדעון פת היה שר התיירות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. רגע. הינה, כן. אברהם פורז במליאת הכנסת בשנות התשעים: "ומה קרה?", ככה הוא אומר, "ב-1989?", שנתיים אחרי שחוקקו את העניין הזה או שנה אחרי, "לשמחתנו התחילה הריבית" – סליחה, זה באותו זמן שחוקקו –"התחילה הריבית לרדת בצורה משמעותית" משיעורים של קרוב ל-15% "עד 4%, שמשלמים היום. ואז – – – הסתבר שהלווה שלקח את ההלוואה, כשהוא בא לפרוע אותה – – – אומרים לו: לא זו בלבד ששילמת כמה שנים ריבית עושק צמודה של 13%, עכשיו תשלם לנו פיצוי שמגלם את ההפסד התיאורטי שנגרם לבנק על זה שאתה פרעת את ההלוואה פירעון מוקדם. והכול מתבסס", ככה אומר אברהם פורז, "על ההנחה, שלדעתי איננה בהכרח נכונה, אולי היא נכונה בחלק מהמקרים, שכנגד ההלוואות שהבנק נתן – – – הוא גם גייס מקורות בריבית מאוד גבוהה" קרובה לזה. אבל הוא אמרת לנציגי הבנקים שבאו לוועדת הכלכלה – "אמרנו להם: תנו לנו דין וחשבון – – – בואו תוכיחו לנו את המקורות שלכם, תראו לי שבאמת לקחתם גם אתם", פיקדונות "ב-13% או 14% ריבית – – – לטווח של 30 שנה, ואז תנוח דעתי. אבל שום הוכחה לא באה". שום הוכחה. הבנקים ואיגוד הבנקים והפיקוח על הבנקים בזמנו, גם ב-2017, 2018, בדיונים בוועדת הכלכלה, לא היו מוכנים בשום פנים ואופן ולתת נתונים, מהן עלויות הגיוס של המשכנתאות, כאשר ברור לכולם שעלויות הגיוס הן אפסיות. על הפיקדונות כמעט בכלל לא מקבלים ריבית, כמעט בכלל, בבנקים; ומצד שני, כשאתה בא לפרוע את המשכנתה, שאין כנגדה כלום ושום דבר, הם דורשים ממך לשלם על הרווח העתידי שהם ציפו להרוויח ממך. תכף נדבר על זה יותר לעומק. אבל אני רציתי להראות לכם את הדוחות הכספיים, ולא רק את הדוחות הכספיים, אלא גם את הפייק הפרשה שיצרו הבנקים בשנת הקורונה כדי להראות שבאמת הרווחים שלהם לא גבוהים. אז הינה, יש לי כאן דוח של בנק הפועלים לשנה שהסתיימה ביום 31 בדצמבר 2020. הרווח הנקי של בנק פועלים: 2.043 מיליארד, לעומת 1.78 מיליארד. 2.04 מיליארד לעומת 1.78 מיליארד ב-2019, כאשר לא הייתה שנת קורונה. זאת אומרת, עוד לפני המשחקים המספריים, שתכף נראה שהם עשו, הרווח שהם הרוויחו על הגב של הציבור, על הגב של הזוגות הצעירים, של מאות אלפי מובטלים ומשקי בית שקרסו תחת הנטל, היה יותר גבוה בכמעט 300 מיליון שקל, רווח נקי של בנק הפועלים. עכשיו, אם נסתכל בדוח הרבעוני שלהם מ-31 במרץ 2021, אנחנו רואים רווח נקי לרבעון של 1.35 מיליארד ברבעון אחד. ממה נובע הדבר הזה? מתיקון ההפרשה. הם הפרישו הפרשה מאוד גבוהה להפסדי אשראי ב-2020, הקטינו את הרווח שלהם ב-2020 כדי לא להראות רווחים מאוד גדולים, והחזירו את התיקון הזה ברבעון הראשון של 2021. זאת אומרת, אם ניקח באמת את הרווחים שלהם ב-2020 ונתקן את הדוחות שלהם – ואני רואה חשבון מבקר אז אני יודע לתקן דוחות, אתה יכול לסמוך עליי בעניין הזה, אדוני היושב-ראש – נגיע לזה שהם הרוויחו באמת בשנת 2020 ל-2.5 מיליארד שקל רווח נקי, בנק הפועלים, לעומת 1.78 מיליארד ב-2019. לא יודע כמה זה, קרוב ל-30%. סדר גודל של 30% רווח נקי, יותר מאשר הרוויחו ב-2019. וכל זה קרה בשנת הקורונה, בשנה שהם באו ובכו ואמרו שהם לא מסוגלים להוריד את הריבית אפילו במעט ללקוחות הבנקים, לאלה שנאלצו לדחות את המשכנתאות. אנחנו רואים גם כן את הדוחות של בנק לאומי. אומנם הם סידרו את המספרים יותר יפה, וב-2020 נראה שהם באמת לא הרוויחו כמו ב-2019. ב-2019 הם הרוויחו 3.5 מיליארד רווח נקי – רק תבינו על איזה סדר גודל מדובר, כמה בנקים מרוויחים על חשבון הציבור וכמה הם נאבקים על כל ניסיון לשנות ולקחת להם איזו אווזה שמטילה להם ביצי זהב שלא רלוונטית. בשנת 2019 הם הרוויחו 3.5 מיליארד, וב-2020 הם מציגים 2.1 מיליארד רווח נקי. לכאורה ירידה, אבל אם נסתכל על ההפרשה המאוד-מאוד גבוהה שהם הפרישו להפסדי אשראי ונחזיר אותה למה שהיה – ואולי נוסיף לה קצת, כן; פייק הפרשה – יש כאן הפרשה מאוד מאוד גדולה שהם הפרישו של 2.5 מיליארד שקל הפרשות להפסדי אשראי. אם נחזיר את זה – בשנה קודמת הם הפרישו 600 מיליון, אז נגיד ניתן להם מיליארד הפסדי אשראי, אולי היו להם קצת יותר, למרות שמבנק הפועלים אנחנו מבינים שלא היו באמת תזוזות יותר מדי גבוהות – נגיע לכך שהרווח האמיתי הנקי בשנת 2020 של בנק לאומי הוא 3.6 מיליארד. יותר מהרווח הנקי של 2019. אותו דבר אנחנו יכולים לראות גם בבנק המזרחי. אם נתקן את הפייק הפרשה שלהם נגיע ל-2.2 מיליארד רווח נקי במקום 1.9 מיליארד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> למה פייק הפרשה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> פייק הפרשה, כי הם הפרישו הפרשות להפסדי אשראי ב-2020, כאילו זו שנה מסוכנת. ברבעון הראשון של 2021 הם תיקנו את הכול. אנחנו רואים את הרבעון הראשון של 2021, שיש בו רווח מאוד גבוה משמעותית ביחס למה שהיה בשנים קודמות. ורואים גם את בנק לאומי וגם את בנק הפועלים, כולם ברבעון הראשון – בעיקר בנק הפועלים עשה את זה בלי להתבייש: מייד תיקן את כל ההפרשה, ורווח ברבעון הראשון של 1.35 מיליארד ברבעון, כשבכל שנת 2019, למשל, הם הרוויחו 1.78 מיליארד. הם תיקנו את הפייק הפרשה הזאת ברבעון הראשון של 2021 כדי לא להראות שב-2020 הייתה להם שנה כל כך רווחית. כן, אותו דבר אמרנו גם לגבי בנק המזרחי, אותו דבר בבנק דיסקונט, הוא גם כן יצר פייק הפרשה, ואם נתקן אותה נגיע לרווח נקי של יותר מ-2019, וכנ"ל לגבי בנק לאומי. כל חמשת הבנקים הגדולים, כולם כולם הרוויחו מיליארדים רווח נקי בשנת 2020, כשהם בכו לנו לאורך כל הדרך שיש בעיה, שיש בעיה מאוד קשה, והם לא מסוגלים אפילו אפילו – איתן, אולי אתה לא התמודדת עם זה אבל היו הרבה מאוד, מאות אלפי משקי בית, שדחו את תשלומי המשכנתה בגלל שהם לא יכלו לעמוד בתשלומים בתקופת הקורונה כשהם השתכרו 70% בחל"ת. והבנקים לא היו מוכנים אפילו להקטין את הריבית דריבית הזאת של תקופת הדחייה לריבית יותר נמוכה. הם לקחו להם ריבית עושק, ואנחנו רואים את התוצאות בדוחות הכספיים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מה עמדת בנק ישראל? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בנק ישראל לא מצליח. הוא ניסה בזמנו. בזמנו בנק ישראל עשה חלק מהעניין: הבנקים רצו לגבות ריבית יותר גבוהה מהריבית הנקובה על המשכנתה בתקופת הדחייה, ואמרו: זאת דחייה שלא קשורה לריבית של המשכנתה, אנחנו יכולים לגבות איזה ריבית שאנחנו רוצים. אז אחרי מאבק שלנו בוועדת הכספים בנק ישראל התערב והנחה אותם, הזהיר אותם שלא יגזימו ושלא יעברו את הריבית של המשכנתה, שגם היא ריבית גבוהה. אבל לפחות את זה הם לא עברו, בזכות ההתערבות של בנק ישראל ושל ועדת הכספים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מה עמדתם לגבי הצעת החוק שלך? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> עם בנק ישראל היינו בתהליך מאוד ארוך. אגב, את ביטול מגבלת שליש הפריים, שגם זה חלק מחוסר התחרות בשוק, את זה כן הצלחנו להביא בהסכמה ולהפוך את זה למגבלת שני-שליש פריים במקום שליש פריים. זה פתח קצת את השוק לתחרות, אבל לא מספיק, כי הבנקים עומדים על הרגליים האחוריות, והם פשוט העלו את כל הריביות במסלולים של הפריים. ולכן, כל עוד לא נכניס תחרות אמיתית של בנקים נוספים, של הקטנת רגולציה, של ביטול עמלת פירעון מוקדם, של הצפת השוק בתחרות – כי היום בעצם מי שלקח את המשכנתה, תכף תבין, אין לו שום סיבה למחזר. אז לגבי עמלת פירעון מוקדם בנק ישראל היה מוכן לבוא לקראתנו, הגענו להסכמה. אגב, מיקי לוי היה איתי באותה פגישה עם המפקח. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> למה הם לא בעד ביטול העמלה הזאת? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הם לא בעד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל למה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תראה, הם בסופו של דבר קשורים. אומנם המפקח של היום הוא מאוד – הוא יחסית בלתי תלוי, אני חושב, הוא לא מתכנן להמשיך לעבוד בבנקים, אבל עד היום הפיקוח על הבנקים היה דלת מסתובבת. המפקחת על הבנקים מסיימת, והולכת לעבוד בדירקטוריון במקום של בנקים. אז הם לא יכלו לצאת – הפיקוח על הבנקים לא אוהב לצאת נגד הבנקים, ולכן הם שומרים על הבנקים במובן מסוים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל זה ברמת הפסיכולוגיה. לא, אני שואל על הנימוק הרשמי של בנק ישראל מדוע הם לא תומכים בהצעת החוק שלך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> קודם כול הם לא אמרו שהם לא תומכים, הם הסכימו להעביר את זה בזמנו בקריאה טרומית. בשנה שעברה המפקח על הבנקים אישר. בכל זאת זה לא עלה, מסיבות של הקפאה של ועדת השרים לענייני חקיקה. אבל הם אומרים שיש לבנקים סוג מסוים של עלויות, ואם אנחנו לא יודעים את עלויות הגיוס אז כן צריך לתת להם משהו, לא צריך לתת להם משהו. הם לקחו את הנימוק של הבנקים, שאומרים: אנחנו צריכים להרוויח את הרווח העתידי, והפכו אותו לנימוק האמיתי כביכול של העמלה הזאת, כשבאמת זה לא מוצדק, כי העמלה הזאת חוקקה כדי לפצות את הבנקים על עלויות גיוס. אני באתי לבנקים ואמרתי להם: בואו, אנחנו מוכנים, תגידו לנו מה עלויות הגיוס שלכם. אפילו אמרתי להם: בואו תגבו את עמלת הפירעון המוקדם לפי הריבית של לקוח טוב. לקוח טוב, שהוא לא מסוכן, מקבל ריבית נמוכה. אז לפי הלקוח הטוב תגבו את עמלת הפירעון המוקדם, ולא לפי ריבית גבוהה של לקוח מסוכן. כי ברגע שאני פורע אני כבר לא מסוכן, אני פורע; למה אתם גובים לי 20 שנה קדימה על הסיכון שחשבתם שאני מסוכן כשלקחתי את ההלוואה? גם את זה הם לא היו מוכנים. הפיקוח על הבנקים הגיע איתנו להסכמה, ולצערי זה עדיין לא יצא לפועל, למרות שאמרו לנו כבר לפני חצי שנה שתוך חודשיים-שלושה או ארבעה חודשים – אני באמת לא יודע למה זה לא התקדם עדיין – שיוסיפו מדרגה של 50% הנחה לעמלת הפירעון המוקדם. תבין שהפיקוח על הבנקים מבין שיש בעייתיות בדבר הזה. הם מבינים, הם גם אמרו בוועדה שיש כאן פגיעה קשה בתחרות – כי אין תחרות, ברגע שלקחת את המשכנתה אתה כבר לא הולך למחזר כי זה לא משתלם לך למחזר. הם מבינים את זה, רק הם לא הולכים לכיוון שלנו בארצות הברית, למשל, אין עמלת פירעון מוקדם, יש אולי בשנה הראשונה, ואחר כך השוק פתוח, אתה יכול למחזר בלי עמלות. לשם אני רוצה להגיע, לשוק פתוח, לתחרות אמיתית שיהיה לאורך כל חיי המשכנתה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נפגשת עם שר האוצר בנושא? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> שר האוצר הנוכחי? אה, עזוב. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בקיצור, אתה מרים ידיים לפני הכול. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא מרים ידיים. בטוחני שזה לא ממש מעניין אותו, ולא הציבור מעניין אותו, והוא פשוט יעשה את מה – אם הפיקוח על הבנקים ישים ברקס, כי הבנקים שמים ברקסים, וכי הם רוצים עוד ועוד שהות ועוד ללמוד, אז זה מה שיקרה בסוף. זה מה שקורה, אגב, בוועדת שרים לענייני חקיקה, שאני חושב שהיא פוגעת פגיעה בהפרדת רשויות, היא פוגעת במעמדה של הכנסת. זו דעתי, אמרתי את זה כמה פעמים גם כשאנחנו היינו בקואליציה. צריך לתת לחברי כנסת אפשרות לדון בנושאים בקריאה טרומית. זה ילך לוועדה, שם תתקעו. שם, אם לא מתאים לכם, תתקעו. אבל לא לאפשר לחברי כנסת אפילו לדון בהצעה בצורה רציונלית, בצורה שקולה, לשבת, לשמוע גורמי מקצוע, זה פגיעה במעמדה של הכנסת, בעיניי. אוקיי, אז דיברנו על – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> על הבנקים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. לא, לא סיימתי עם הבנקים. דיברנו רק על הרווחים שלהם. עכשיו אני רוצה – טוב, אנחנו לא נספיק לדבר על כל הדברים, אבל אני רוצה לתת כמה דוגמאות לעושק הבנקאי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בוקר טוב. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> ברוכה השבה. מן הבידוד. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בוקר טוב. שלום וברכה. טוב, את עמלת הפירעון המוקדם הסברנו כבר, מה היא בעצם עושה. היא לוקחת את הריבית הגבוהה שלפיה לקחת את המשכנתה, ואם היום הריבית נמוכה ואתה רוצה למחזר, הבנקים אומרים לך: לא, תשלם לנו קודם כול את כל הריבית שאנחנו צפינו להרוויח ממך בכל 20 או 30 השנים הקרובות. יש עוד כמה דברים. רק שתבין עד כמה כדי לשנות משהו במערכת הבנקאית זה דבר לא פשוט. יש להם כל כך הרבה לוביסטים וכל כך הרבה כוח פוליטי, ואפילו דבר שאולי אשלים בו את הפרק בנושא של הבנקים. יש דבר שנקרא – מרגי, אתה גם עשית דיון בוועדת הכלכלה, אתה זוכר? על הסיפור של הבנקים. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> אוהו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ו-? << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> פעם דגדגת פיל? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא ניסיתי. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> תשמע, זה דואופול. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה אוליגופול. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> דואופול, יש להם כוחות כלכליים לייצר פתרונות טכנולוגיים, מה שהבנקים האחרים לא יכולים. הם עושים צעד אחד קדימה, מרצים את בנק ישראל. תראה, אין ספק שצריך לעשות את זה בצעדים מדודים, אבל הרפורמה הולכת לאיטה, וצריך ליישם את כל הענפים של הרפורמה. קשה מאוד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> עסקתם בנושא עמלת פירעון מוקדם? << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> אני חושב שכן. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> עמלת פירעון מוקדם זה בעיקר היה איתן כבל. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> אני חושב שצריך לטפל בזה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה בעיקר היה איתן כבל, שבדיונים ארוכים – – – << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> פעם היו פערים, היום הריבית שלנו יציבה כבר שנים. אנחנו יודעים מה עלויות המימון של הבנקים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אין להם עלויות. אין. אנחנו מוכנים לתת להם את עלויות הגיוס. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> אין סיבה שתהיה עמלת פירעון מוקדם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> וזה עשרות אלפי שקלים. אני היום רוצה למחזר משכנתה – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נו, אז יש יושב-ראש ועדת כלכלה חדש, חברתי, אולי הוא ירים את הכפפה יחד איתך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מי יושב-ראש ועדת הכלכלה? << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> הוא לא מחליף את המפקח על הבנקים. הוא לא מחליף את נגיד בנק ישראל, את המפקח על הבנקים, ואת כל – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא, עדיין, מרגי, בכנסת העשרים אני ישבתי בוועדת הכלכלה עם אותה הצעת חוק לביטול עמלת פירעון מוקדם – – – << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> התקדמת – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> היא אושרה לקריאה שנייה ושלישית. מרגי, היא אושרה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכלכלה אצל איתן כבל, פה אחד. רועי, פלוסקוב, וכל מי שהיה שם בוועדה אישרו פה אחד את ההצעה לקריאה שנייה ושלישית, בניגוד למפקחת על הבנקים שישבה שם, חדוה בר, ובניגוד לכל הפמליה של איגוד הבנקים. עשינו את זה. אילת שקד חסמה את זה. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> צריך להמשיך לאט, בנחישות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל רציתי לתת דוגמה – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זו הדרך, בנחישות – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל רציתי לתת עוד דוגמה, שיבין היושב-ראש ויבינו מי שמקשיבים לנו עד כמה העושק הבנקאי ועד כמה הכוח שלהם כל כך גדול, שאפילו דבר כל כך טריוויאלי לא מצליחים לשנות. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> הצלחנו לשנות, ברשותך, בסוף ימיה של הקדנציה, את המעבר בקליק. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> את המעבר בקליק". << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> מבנק לבנק בקליק. זה לקח – אבל הצלחנו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל באמת, כל עוד אין תחרות אמיתית בין הבנקים זה ברכה לבטלה. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> בסדר, נכון. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אתה מבין, קופת חולים אפשר לעבור ככה, אבל בנק אי-אפשר לעבור ככה. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> עכשיו אפשר, אבל אין מוטיבציה. הוא צודק, אין תחרות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל תשמע, אתה יודע מה זה עמלת ערבות בנקאית. ערבות בנקאית, אתה רוצה לשכור בית, לבנות בית, לתת ערבות למינהל, אתה הולך לבנק, ומבקשים ממך ערבות בנקאית. בדרך כלל, בהרבה מקרים, ברוב המקרים – או אני לא יודע אם ברוב המקרים, אבל בהרבה מקרים, במיוחד אם אלה ערבויות לא בסכומים מאוד מאוד גדולים, שהופכים לסוג של הלוואות – כנגד הערבות הבנק לוקח פיקדון ושם בצד. עכשיו בוא תגיד לי, אדוני היושב-ראש, בוא ננחש, נעשה משחק מול הצופים, כמה ריבית הבנק משלם לך על הכסף הזה שהוא שם לך כפיקדון. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> 0.1. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה משלם לבנק 3%–4% ריבית שנתית על הכסף שלך ששוכב בפיקדון אצלו. אתה. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> כביכול נתן 6 שקלים בניכוי מס. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. אתה, אתה משלם לבנק 3% – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני אומר שישלמו לך את הריבית על זה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ועל מה? על מה? על הנייר הזה שיש לך ביד, שהבנק נותן ואומר: לאיתן גינזבורג יש 50,000 אצלנו בחשבון. על הנייר הזה אתה משלם לבנק ריבית שנתית של 3%-4%. אבל זה יכול להיות לשנים. עד שאתה בונה בית זה יכול לקחת חמש שנים. כל שנה 5%, 4%, מהדבר הזה. הלכנו לבנק ישראל, בכנסת העשרים, ישבנו עם המפקחת על הבנקים. אמרתי לה: תני לנו משהו; בסדר, עמלת פירעון מוקדם זה אווזה יותר מדי שמנה, תני לנו משהו. עמלת ערבות בנקאית – היינו אצלה בפיקוח על הבנקים, נסעתי אליה, אמרתי לה: תני לי משהו, שנצא עם הישג. עמלת ערבות בנקאית שמגובה בפיקדון – בואי תסבירי לי את למה אני משלם לבנק ריבית שנתית על הכסף שלי. היא אומרת לי: כי יש לבנק איזשהו גורם סיכון, אני לא זוכר בדיוק איך הגדירה את זה. אמרתי לה: סליחה, גורם הסיכון זה שלי, לא של הבנק. זה כסף שלי. ההון הוא שלי. היא אמרה: כי עלות ההון של הבנק. עלות ההון – זה ההון שלי. למה אני משלם לבנק? היא בדקה, חזרה – נבדוק. שנה וחצי של תכתובות ושיחות. אחרי שנה וחצי הם יצאו, אני חושב, בדצמבר 2017, ואמרו: בנק ישראל החליט להפחית משמעותית את עמלת הערבות הבנקאית שמגובה בפיקדון. בנק ישראל החליט. הפיקוח על הבנקים קיבל את זה והורה להפחית באופן מאוד משמעותי. אנחנו ביקשנו שזו תהיה עמלה קבועה, 200 שקל, 300 שקל, עמלת הוצאת הנפקת מסמך, ולא הגענו לסיכום, אבל בנק ישראל הוציא הצהרה שזה יופחת משמעותית. מה קרה מאז 2017? כלום. כלום. שתבין, הצהרה של בנק ישראל על דבר כל כך טריוויאלי שאין לאף אחד תירוץ למה הוא קיים – זה לא כלכלי, זה מונופוליסטי, זו דריסה של הלקוחות, והבנקים משתמשים בכוח שלהם לעשות מה שהם רוצים. אז תבין, אם על דבר כזה קטן, מה הם יאמרו על אווזה שמטילה להם ביצי זהב, וכמה הם נלחמים על זה. אני בנושא הזה אסיים, את הפרק הזה של הבנקים, בקריאה לחבריי משני צידי המתרס, ואני שמח לראות שיש אוזן קשבת – אומנם האצבע לא הלכה עם האוזן, האצבע לפני שבועיים הצביעה נגד, אבל אני אופטימי ומקווה שעדיין יצא מזה משהו. אז אני קורא לכם, אדוני השר – אמילי, את באת להפריע או באת להקשיב? << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> אדוני השר. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> השר מפריע לה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הדובר פשוט היה רגיל לכך שהשר קשוב לדבריו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> השר היה קשוב. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> עכשיו, כבר גילינו שלשר יש יכולת קשב מדהימה, יש לו חלוקת קשב יוצאת מן הכלל, אבל קצת קשה לעמוד בחלוקת הקשב כשאת יושבת לצידו, כי זו את. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> אוי, מקסים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני קורא לכם, בנושא הזה של הבנקים ושל המאבק ביוקר תשלומי הדיור, חברים משני צידי המתרס: תמכו במאבקם של אנשי העמל מול דורשי העמלה. אל תיתנו לעשירים להתעשר בלי גבול על חשבון העניים, המתרוששים עוד ועוד. ברוח דברי הנביא ישעיה, שהזכרנו אותו רבות הבוקר: "חזקו ידים רפות וברכים כשלות אמצו". עלינו לשאוף לכך, חבר הכנסת מרגי, שבסופו של תהליך הפירמידה הכלכלית הישראלית תשרת את כלל הציבור ולא את אליטת ההון בלבד. קיבלתי כאן מהקהל עוד בקשות. אני רואה כאן – מתן, אתה לא מגלה לנו – פרסום של שירית אביטן כהן מלפני כמה דקות: היועץ המשפטי אישר, הרפורמה במערך הכשרות תיכנס לחוק ההסדרים. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אמרתי מראש שזה מה שאני רוצה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרת שזה מה שאתה רוצה, אבל אנחנו לא רוצים את זה. אנחנו לא רוצים. אנחנו חושבים, וכבר דיברנו, שזו תהיה פגיעה, מדרון חלקלק שתוצאותיו מי ישורנו. טוב, מנדלבליט עובד בשירות הממשלה הזאת. ממשלה שהרי רוצה לתת לו, אדוני היושב-ראש, את הכוח להפוך לממליך המלכים הבלתי-מעורער. מנדלבליט הוא לבדו – אני ואפסי עוד – הוא לבד יחליט מי יהיה כאן ראש ממשלה ומי לא. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אני מזכיר לך שהממשלה הזו – בהסכמים קואליציוניים מדובר על הפרדת התפקיד של התובע הכללי והיועץ המשפטי לממשלה. בוא. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הפיכה לשתי מפלצות. ממפלצת אחת למפלצת דו-ראשית. זה לתת לאנשים האלה, שהפכו את עצמם לנבחרי-על, עוד ועוד כוחות. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> בכנסת הקודמת, או הקודמת-קודמת, אני הגשתי הצעת חוק של מישהו מהליכוד, אני לא זוכר של מי, שזו הייתה לשונה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בוא. בליכוד אנחנו מפלגה דמוקרטית, ויש מגוון דעות, ואני חושב שזה לתת עוד כוח לעוד מפלצת. עוד מפלצת עם המון המון כוח, עם סגנים, ועם משנים ועם כאלו שיוציאו חוות דעת – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> מדינה צריכה תובע כללי, נכון? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מדינה צריכה תובע כללי, אבל אתה יודע מה, ההפרדה הזאת רצויה אם היועץ המשפטי לממשלה יהפוך להיות יועץ ולא יהפוך להיות ראש הממשלה הבלתי-נבחר, ואם התובע הכללי לא יוכל להפיל כאן ולקבוע מי יהיה ראש ממשלה ומי לא. אם אתה תחזיר – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> עמדתי בנושאים האלה דומה לשלך, כמו שאתה יודע. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בבקשה. אם אתה יוצר רפורמה ומאזן ומקטין, מחזיר אותם למצב הטבעי שצריך להיות במדינה דמוקרטית, הכול בסדר. אבל אם אתה מגדיל, בונה כאן עוד מפלצת ומשאיר את אותם כוחות, והם רק ילכו ויעצימו אותם, אז זה רק נזק ולא תועלת. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> לא פעם עמדתי במקום שאתה עומד עכשיו וקראתי את אותם דברים. בסופו של דבר אתה צודק. מי שצריך למשול זה אלה שנבחרו לכך, ואתה צודק. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני מבין שאתה תתנגד להצעת החוק. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נבחרי הציבור צריכים למשול, אבל מי שמפרש את החוק עבור נבחרי הציבור זה היועץ המשפטי לממשלה. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> לא. אין מחלוקת שחוק ההסדרים זה מסלול מהיר ודורסני, שלא מאפשר דיון מעמיק. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> למה? יהיה דיון. יהיה דיון. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> איזה דיון? 1.5 דיונים. זה חוק ההסדרים. יהיה סד זמנים, יהיה לחץ. אין ספק שכשאתה מפרק חוק, מפצל אותו – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> השר לשעבר מרגי, למה לא ביטלתם את חוק ההסדרים? << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> דיללנו אותו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, לא שאלתי למה לא דיללתם, זה נכון שדיללתם. למה לא ביטלתם? << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> הלוואי ויכולנו. צודק. לעיתים ממשלה צריכה את החוק הזה. הכלי הזה הוא חיובי כשמשתמשים בו במידה ובמשורה. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> רגע, בואו נזכור מי הכניס את הכלי הזה. שמעון פרס הכניס את הכלי הזה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אז מה, מה זה אומר? << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל מה זה אומר? הייתה אינפלציה של 400%, גברתי. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> באתם לתקן. אתה נמצא שם, למה אתם לא מתקנים? למה חוק ההסדרים עכשיו, בתקופה כזו, כל כך עבה, במקום להכניס סעיף-סעיף כחוק מרכזי? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הבנתי. אני אחראי גם על שמעון פרס וגם על היום. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ולמה מכניסים רפורמה כל כך מהותית בכשרות, שחשובה למיליונים מאזרחי המדינה, לתוך חוק שיהפוך להיות חותמת גומי של מה שיהיה שם? בכל מקרה, לגבי מנדלבליט, לגבי יועצים משפטיים באופן כללי: יועץ משפטי צריך לייעץ. הוא ייעץ, הוא יגיד את הדברים שלו. ואגב, בכנסת מקפידים על זה בדרך כלל. היועץ המשפטי בוועדות הכנסת אומר את עמדתו, ויש מקרים שמתנגדים לעמדת היועץ המשפטי, אומרים: בסדר, שמענו את עמדתך, אנחנו חושבים כך וכך, אנחנו רוצים כך וכך לעשות, וכך צריך להיות יועץ משפטי. אבל יועץ משפטי לממשלה שלא רק מחליט איפה לייצג את הממשלה, באיזה דברים טוב לו, איפה להקשיב לה, איפה לבטל את דבריה, איפה לקבל את מה שמתחשק לו, אלא גם, עכשיו, לפי החוק של חברך לממשלה שר המשפטים – מתן, שר המשפטים מתכוון להביא לכאן חוק, והוא אומר שיושב-ראש המפלגה שלך תומך בחוק הזה, שנאשם בפלילים לא יכול לכהן כראש ממשלה. מה זה אומר? זה אומר סוף הדמוקרטיה. זה אומר לתת כוח בידי פקיד אחד. פקיד אחד, לא משנה כמה בכיר הוא יהיה, אבל פקיד שבסוף מתמנה גם על ידי מינוי פוליטי, לא נשכח את זה. הוא לא נמשח בשמן, משחת קודש, על ידי שמואל הנביא. מינוי פוליטי. בסוף, כשלא יתחשק לו שלפיד יהיה ראש ממשלה, זה לא יקרה, כן? בג"ץ איתם, היועץ המשפטי איתם אבל נגיד שיתחשק לו שבנט כבר – זהו, הוא סיים. עשינו את שלנו, נתניהו הלך הביתה, יאללה, בואו נגיש כתב אישום נגד בנט, ובנט יוצא החוצה. אולי זו בכלל התוכנית של גדעון סער. מה אתה אומר? יכול להיות שגדעון סער רוצה להסיט מהדרך את בנט עם איזה כתב אישום מופרך שיגיש נגדו מנדלבליט? לא חשבת על זה. אדוני היושב-ראש, אני לא יכול לעבור כאן נאום במליאה בלי להציב תמונת מראה לחברי הקואליציה וחברי הממשלה הזאת. כמה עצים נכרתו – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ברוכה הבאה. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> אני רוצה להגיד לך יישר כוח על העמידה האיתנה שלך. כמה שעות כבר אתה סוגר? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> שלוש שעות, ומיקי לא נתן לי להמשיך את השעה הרביעית. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> את יודעת איך אנחנו נהנים פה? חבל לך על הזמן. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> בגלל זה קמתי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> חן-חן. כמה עצים כרתו כדי להדפיס את כל דברי האיוולת ואת כל המוסר הכפול של חברי הממשלה וחברי הקואליציה הזו, שהייתה באופוזיציה רק לא מזמן? << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> במקרה הזה היושב-ראש לא יסכים איתך בקול, אבל הוא – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אנחנו עוד זוכרים את הציוצים, שאתה בטח תמשיך אותם, לא? או שזה חוק אחר? << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> לא, אנחנו גם נזכיר אותם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> יש לשר לשעבר מרגי רשימה של ציוצים שהוא נוהג להקפיד ולהשמיע אותם. גם הוא משתמש בטוויטר תוך כדי נאום. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> אלה שעוד לא הספיקו למחוק אותם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לבנט יש צוות שלם – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> יש פה מערך – כמעט כמו ב-X-Files. אתה פתאום מגלה שכל התיעודים, וכל הדיוקים וכל הארכיונים של הרבה מאוד מהממשלה הזו פשוט נעלמו. הגיעה ספינת חלל באיזשהו לילה ופשוט מחקה את כל הארכיונים של ההתבטאויות של שרים בממשלה הזו על הממשלה הקודמת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> השמדת ראיות שיטתית. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> לא, באולפנים הם לא צריכים השמדת ראיות. הם יהפכו להיות חירשים, אילמים, עיוורים. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> לא ראינו, לא שמענו, לא ידענו. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> שלושת הקופים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ולא רק זה, כל מה שהם דיברו עליו, הם עושים אותו בריבוע. נורבגי בריבוע. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> אצלנו במגזר אומרים המהדרין מן המהדרין. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרתי. פתחתי את הדברים ואמרתי שהדבר היחיד – הממשלה הזאת נלחמת ביהדות, הורסת את הביטחון, הורסת את הכול; הדבר היחיד שהיא עושה למהדרין זה הפסוק שקראנו בשבת חזון. אנחנו קוראים "משא גיא חזיון" – אני כבר עייף, אז שנייה. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> לא יכול להיות שאתה לא זוכר את הפסוק בעל פה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה: "והנה ששון ושמחה הרג בקר ושחט צאן אכל בשר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות". זה הדבר שהם מקפידים עליו. חוטפים מכל הבא ליד: ג'ובים, מתנות לחבר'ה, שר בלי תיק ותיק בלי שר, וסגן שר בלי תכלית. הכול-הכול הם עושים בריבוע – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> כל דכפין ייתי ויכול, אבל רק משלהם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כי הם יודעים, "כי מחר נמות". הם יודעים. ברור להם שהם לא לנצח פה. לא לנצח הם נשארים. לכן הם אומרים – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> ארבע וחצי שנים זה לא נצח. הכול בסדר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה יודע, אפילו מי שצופה בנו צוחק עכשיו. אז בואו נראה מה כתוב – בטח את המצע של יש עתיד לא לקחת, מרגי. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אין עוד פניות מהקהל? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש, אבל נראה לי מספיק. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> איתן, אבל אתה שם לב? כחוט השני זה עובר, את כחול לבן לא תוקפים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מה? << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> את כחול לבן לא תוקפים בממשלה. יש סיבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בתוך הממשלה או מחוצה לה? האופוזיציה? << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> האופוזיציה לא תוקפת את כחול לבן. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> פחות. לא נגיד שבכלל לא. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> לעיתים יש צדיק בסדום. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני מודה לך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה, לכבודך, אדוני היושב-ראש, נשאל שאלה מהקהל. בר-לב לב שואל: שלום וברכה, השאלה שלי היא כזאת: אתה חושב שבנט מצטער שהקים את הממשלה הזאת או שהוא כבר השלים עם הרע שעשה ושכנע את עצמו שהוא בסדר בסיפור הזה והרע עוד לפנינו? מה אתה אומר, מכובדי השר? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מה התשובה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני חושב שהוא אף פעם לא הצטער, שהכול היה מתוכנן מראש, שכל כאבי הבטן וכל הסיפורים והניסיונות, הכול היה משחק מכור מראש. אז בואו נראה מה כתוב במצע של יש עתיד. "תופעת ה'שרים בלי תיק' היא תופעה מגונה ובלתי מוסרית הגורמת לממשלה לבזבז מאות מיליוני שקלים על כיבודים ועל תפקידים שאינם נחוצים. מפלגת יש עתיד הביאה בעבר לביטול מוסד מושחת זה". מה אתה אומר, אדוני היושב-ראש? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זה מתוך המצע? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> המצע של יש עתיד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כנראה שזה מדויק. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה נאמר לאלי אבידר? בירך אותו יאיר לפיד על השר שלו? << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> הוא האדריכל. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הוא טרם הצהיר אמונים, לטעמי. הוא טרם מונה לשר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מתי הוא מצהיר? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כשיחליטו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מתי מתפטרים ממנו? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, אנחנו לא מתפטרים מאנשים. הממשלה החליטה, הכנסת טרם – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מהכנסת. אתם מתפטרים ממנו. הרי הוא ה-trouble maker של הקואליציה שלכם. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> חבר הכנסת קרעי, הם חושבים שהם יתפטרו ממנו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, יש לו התחייבות, הוא מתפטר מהכנסת. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> כן, אבל בנורבגי הוא יכול לחזור מתי שהוא רוצה. ומי שמכיר את אלי אבידר, צריך רק לא להיענות לבקשותיו, לא מעבר לזה, ולא משנה מה הבקשה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הם לעולם לא יתפטרו. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> זה קרה לו עם ביבי וזה הולך עד הסוף, וזה קרה לו עכשיו עם איווט וזה הולך עד הסוף – חכה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מעניין. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> מה שייאמר לזכותו – הוא מסתכסך פעם אחת עם אותו בן אדם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> עם איווט אי-אפשר להסתכסך פעמיים. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> וגם מבחינתו אי-אפשר פעמיים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> עם איווט גם אי-אפשר. שם זה בעייתי. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> מסיבות אחרות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מיקי לוי, ב-21 במאי 2019: "במקום להעביר את הכסף להגדלת סל התרופות וקייטנות הקיץ הגדול, הממשלה מבזבזת אותו על שרים ללא תיק, ג'ובים לחברי מרכז, לשכות מיותרות ומכוניות פאר". גדעון סער, מרץ 2020: "לא נכון להקים את הממשלה המנופחת ביותר בעת המשבר הכלכלי". יאיר לפיד: ממשלה מנופחת, בזבזנית ומנותקת, "לא צריך יותר מ-18 שרים כדי לנהל את המדינה". איך אמר מישהו ממפלגתו של יאיר לפיד? אז בדבר אחד לא הצלחנו. לא הצלחנו. אז במה כן הצלחתם? תגלה לנו, אדוני היושב-ראש, מה כן. את הקורונה מיגרתם? החזרתם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אדוני, אני לא יודע אם אתה זוכר, אבל אני ויש עתיד כבר לא. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל עכשיו אתם כן. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אנחנו שותפים, אבל לא – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> שותפים. טוב, אתם תמיד מוזמנים – אתה יודע, אפשר להתגרש בפוליטיקה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אנחנו שותפים. אנחנו שותפים. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> עכשיו אני אהיה הסנגור שלהם. תן להם רק שהפצעים יגלידו. תן להם זמן שהפצעים – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בשנייה, בשנייה. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> מה שפצע את כחול לבן – תן להם זמן רק שיגלידו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, רק גנץ מביע את הסכמתו והוא ראש ממשלה, תוך הצבעת אי-אמון אחת, בלי פריטטי. אני מתחייב לך, בלי פריטטי, בלי רוטציה, בלי כלום, הוא ראש הממשלה. מה אתה אומר, אה? << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> ובלי נורבגי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בלי נורבגים. לא, נורבגים ניתן להם. למה לא? << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> להם כן, לא לנו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אנחנו לא. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> להם תן מה שאתה רוצה. "על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו". << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> "על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו". תמר זנדברג – מה היא עכשיו? אה, היא נורבגית גם, שרה נורבגית – "הכנסת הזו עסוקה רק בעצמה, רק בעוד משרדים, ג'ובים, שרים וסגני שרים, שלכנסת כבר לא נשאר כלום". קארין אלהרר: "אם הייתם מוותרים על מספר שרים היו יותר חברי כנסת. אתם שוב פעם משנים חוקי יסוד בשביל סידור עבודה". איפה כל האנשים חסרי הבושה האלה, שיושבים בלשכות המפוארות שלהם עם ג'ובים לכל החבר'ה? איך הם מסתכלים על עצמם במראה, אני לא יודע. את יודעת, אורלי, ראינו אותם פה, בלהט של קדושה ממש, צועקים על הבזבזנות, כואב להם על בזבוז כספי ציבור. קארין אלהרר, כל ועדה נתנה לנו בראש. הרגשתי ממש נבוך לידה כשהיא דיברה. איך האישה הזאת הפכה להיות עכשיו הסמל של השחיתות והבזבזנות של הממשלה הזאת? << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> הם צריכים להוציא גרסה חדשה של "מורה נבוכים" רק כדי ליישב את הסתירה שלהם בתוך האירוע הזה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הם לא מצליחים. הם לא מצליחים. אבל את יודעת מה, אלי אבידר סידר אותם כי עם השחיתות שלו והמוסר הכפול שלו הוא משאיר אותם בצל, כבר לא זוכרים מה הם עשו בכלל. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אדוני, אני רק מתריע שיש עוד דקה. אני בטוח שתדע למצות את הדקה בקרשנדו גדול. קרשנדו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אין פה, אנחנו רגועים על הבוקר. יש לנו עוד שעה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל בכל זאת. זה נכון, כן. אבל זו הסתייגות מס' 3. ואחרי זה יש לך גם הסתייגות מס' 4. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל זה ברצף, השעה הזאת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נכון, כי אין מסתייגים אחרים ב-3 ו-4. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. יבגני סובה – אנחנו כבר נסיים עם זה – "יש תועלת אחת בחוק הנורבגי, תלמידי ישראל ידעו שיש מדינה כזאת נורבגיה. אזרחי ישראל לא יסלחו לכם על המהלך הזה". ומיקי לוי: "זה חוק ג'ובים, חוק ללא סעיף תקציבי, זה לא קרה פה מעולם". אז אני רוצה בהזדמנות הזאת, בינתיים, כהפוגה עד הנאום הבא, להודות לערוץ הכנסת, שסידר מראה ל-20 ומשהו הנורבגים שלכם והעלה את התמונות שלהם על ההמנון של נורבגיה. וכמו שאמרתי כבר הלילה, ממשלת נורבגיה לא אוהבת את השימוש המושחת שאנחנו עושים בשם שלהם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אתה רוצה להגיד את זה בנורבגית? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> פעם אחת מספיק. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> שמע, חייבים לקחת פה קורס, כי בסופו של דבר יש פה – כמה, שליש מהכנסת נורבגים – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת שלמה קרעי, שהנעים את זמן המלאה בדברי תורה, בדברי – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> – – – למחוא לו כפיים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אפשר כך, אם אתה רוצה. גם בשיעורי תורה, גם בדברי טעם וגם בדברי ביקורת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הבאה בתור – תעלה ותבוא חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> חברת הכנסת אורלי, אני הולך. לא משהו נגדך, פשוט נגמרת לי המשמרת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מי השר? << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> לא יודע. << דובר >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר >> למה, למה? תישאר, מתן. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אני רק אומר שזה לא משהו נגדך, פשוט נגמרה לי המשמרת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> היית מאוד רוצה להישאר, אבל. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, דופקים אותך בשמירה? << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> מה זה? << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> מישהו דפק אותך בשמירה כאילו? לא מחליף אותך בתורנות? << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> – – – << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> את יודעת כמה פעמים זה קרה לו בשירות שהוא לא התעורר והשאיר אותי? << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> צריך לספר את זה, כי מרגי, אדוני – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> קיבלתי משמרת בוקר ראשונה, זה – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> טוב, בואו נתחיל במסודר. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל זה טוב שאתה מזכיר את זה, מרגי, כי יש פה הרבה אנשים שחושבים שאם אתה דתי אז אתה גם לא משרת או לא לקחת חלק. אז מדי פעם כדאי גם להזכיר להם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> טוב, בבקשה, גברתי, 30 דקות לרשותך. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, איתן, אני אתחיל איתך, ברשותך, כי אני חושבת שהסאגה שהייתה פה אתמול עם בן גביר – אני לא הייתי בתוך המליאה אבל התבשרתי בה, כמו, אני חושבת, חצי מעמך ישראל – היא תולדה של אירוע מתגלגל שיש מצב שאתה האשם בו. ואני אומר לך למה. בשבוע שעבר אני ישבתי פה במליאה, חברת הכנסת מאי גולן עלתה לדבר, וכשהיא עלתה לדבר היא לא אמרה "אדוני היושב-ראש", ומי שישב בראש באותה עת היית אתה. עצרת אותה ואמרת לה: תגידי "אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה". אני עברתי את 12 השנים בכנסת; מעולם לא תיקנו חבר כנסת בפתיח שלו של הנאום. אני לא זוכרת. חשבתי שאולי אני טועה, ופשוט יש פה איזשהו אירוע ששינו את התקנון, שינו משהו. פתחתי את התקנון, שלמה, וראיתי שלא שינו כלום. אמרתי: רגע, מישהו פה – מרוב שהלעיטו אתכם שאתם אורים ותומים, שאתם התקווה, שאתם המוסר, החלטתם לחנך אותנו ולקחתם את התפקיד יותר מדי ברצינות, עד כדי כך שבאתם לתקן את הנואמים. אז בוא אני אגלה לך סוד, אדוני חבר הכנסת הצעיר – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> גברתי, רק למען דיוק ההיסטוריה: לא אמרתי לה "תגידי", אמרתי לה שנהוג לפתוח נאומים בכנסת במילים "אדוני היושב-ראש" או "גברתי היושבת-ראש", ו"כנסת נכבדה" או "חבריי חברי הכנסת". << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> לא נהוג שהיושב-ראש מפריע לנואם בתחילת נאומו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אגב, אמרתי את זה לא רק לה, גם לחברת הכנסת נעמה לזימי. וזה היה, אגב, כמצוות היושב-ראש לוי, שביקש בישיבת – – – << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה "מצוות היושב-ראש"? מה הוא נהיה, פוסק ישראל? אולי חלק מהרפורמה של שר הדתות שלנו? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> רגע, לא שמעת את שאר הדברים. בנשיאות הכנסת, ששם גם יושב השר לשעבר מרגי, הייתה אמירה של היושב-ראש והסגנים שנקפיד על כך, כי זה הנוהג בכנסת. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא לא יכול לומר דבר כזה, סלח לי. גם אם הוא יושב-ראש הכנסת הוא לא יכול להמציא משהו שאינו בתקנון או אינו בחוק. לא מדובר בפוסק ישראל, לא מדובר בתורת משה מסיני. אנחנו יכולים לדבר ב-freestyle. זו הזכות שיש לנו כחברי כנסת, לומר את שעל ליבנו בסגנון שלנו. לפעמים גם הוותיקים במנהיגי ישראל עשו שימוש בבמה הזו ולא נהגו כל כך כבוד בחברים שלהם, אבל עשו את זה בממלכתיות. כשלא רצו לפנות למישהו בשמו, או כשאתה לא רוצה לומר "אדוני" למי שיושב בראש הישיבה מסיבה כזו או אחרת – ואנחנו יודעים מה היה האירוע של אתמול – היו אומרים: זה שיושב לצידו של חבר הכנסת x – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אגב, יש גם לזה פתרונות. יש גם לזה פתרונות: היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> ולכן אני חושבת שמישהו פה התבלבל. אתם לא המחנכים שלנו, אתם לא המודל שלנו ואתם לא האור שבא ללמד אותנו עכשיו כללי התנהגות, מה מותר, מה אסור, מה יאה ולא יאה. ואני ישבתי פה כחברת כנסת וראיתי את מאי גולן, חברת כנסת צעירה, שחושבת שאולי היא טעתה, והיא אומרת לך: אתה בטוח, אתה רוצה שאני אשנה את זה? והיא חזרה על זה שלוש פעמים. ואתה אמרת לה: כן. ואני ישבתי שם – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא. היא שאלה: זה הנוהג, זה הנוהג? אמרתי לה: כן, זה הנוהג. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ואני ישבתי שם, אדוני היושב בראש – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בואי נדייק, גברתי. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אני ישבתי שם והתכווצתי, כי היה בזה משהו פטרוני, משהו מקטין. זכותי. אתם רוצים לתת גם ציונים? התכווצתי, ואמרתי לה: מאי, זה לא בתקנון, זה לא חוק, ולכן תפני ליועצת המשפטית לכנסת. מאחר שאין ועדת אתיקה עשתה חברת הכנסת מאי גולן את הדבר המתבקש, וזה קרה לפני האירוע של בן גביר ושל חבר הכנסת טיבי, ויש לה את חוות הדעת של היועצת המשפטית לכנסת, הגברת שגית. אתה רוצה לנחש, אדוני היושב-ראש, מה כתוב בחוות הדעת, או שאני אשאיר את זה לה כשהיא תעלה לדבר – אני מקווה אולי היום – ואז היא תקריא לך את זה אחד לאחד? ואני רוצה לומר לכם, טעיתם וטעיתם בגדול, וכשטועים אפשר גם לבוא ולהגיד: סליחה. אבל אני לא באה להאשים אותך, חבר הכנסת איתן גינזבורג. אני מאשימה את היושב-ראש, כי היושב-ראש הטעה אתכם והיושב-ראש ידע – ואם לא ידע צריך היה לבדוק – שזה לא נוהל מחייב. זה אפילו לא נוהג, זה מין, אתה יודע, משהו שאין לו שום יסוד ושום הוראה מחייבת. אבל מתוך המקום הזה שהתלהבתם להיות, אתה יודע מה, איך קראנו לזה בבית ספר? איפה שלמה נעלם לנו – איך קראנו בבית ספר לילד הזה שעומד ותמיד מתקן, לפעמים גם לא רק במספרים, מתי זה זכר, מתי זה נקבה, ולפעמים הוא עושה תיקון שאינו נדרש ושהתיקון בעצמו הוא שגיאה? ולכן אני באה באמת ממקום טוב ומתקנת אתכם. אל תנסו לחנך אותנו, אל תנסו לתקן אותנו, ויותר מכך, בטח ובטח לא כשאתם עושים את זה בניגוד גמור לזכויות שלנו ולתקנון הכנסת. ואפרופו מה שקורה בכנסת הזו וההתנהגות שבמדרון החלקלק, שאתה יודע איך אתה מתחיל את הנפילה ואתה לא יודע איך תסיים אותה, וזה מתחיל ככדור קטן ומתווסף ומתווסף, אתמול שמעתי את חבר הכנסת ליצמן עולה לפה ועל הבמה מאשים חברת כנסת שהקליטה בסתר חברי כנסת תוך כדי שהיא מדובבת אותם להגיע לנקודה מסוימת, כשיש לה מיקרופון מוסתר. זו גם עבירה על החוק. אני חושבת שנבחר ציבור, בין אם זה חבר כנסת או שר, אם מישהו רוצה להקליט הוא צריך אישור של היועץ המשפטי לממשלה. אבל היא הקליטה והגיעה לח"כים, וכשהיא הגיעה לח"כים מהקואליציה היא סימנה להם שלא ידברו כי היא מקליטה. אדוני היושב-ראש, אם הדבר הזה יחזור על עצמו – – – << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> אתמול היא דובבה אותי. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> שנייה, חבר הכנסת מרגי, אני בוודאי אתן לך להתייחס, יש לנו גם הרבה זמן. אם האירוע הזה הגיע לכאן וחברי כנסת מסתובבים עם מיקרופונים סמויים – אתם יודעים, ביהדות יש גם: לא תשים לפני עיוור מכשול. אלה אנשים דתיים, קוראים לעצמם, נכון? אני כבר לא יודעת מהי הדת. אם כך, אני כופרת – או שאתה יודע מה, לא יודעת, נראה לי שאני הצדיקה פה מכולם. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> אתמול היא דובבה אותי. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, גם אותך? << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> אני יושב פה, והיא אומרת לי: תגיד לי, מרגי, מה אתם רוצים לעשות עם הדיינים? למזלי, בבדיחות הדעת אמרתי לה: יש לי יו"ר סיעה. החיים שלי נהיו קלים יותר מרגע שמינו את מלכיאלי ליו"ר סיעה. תארי לך שהייתי מתבדח או אומר דברים בציניות. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> אני ראיתי שהיא ניסתה לעשות דילים עם ח"כים בצורה כזו כדי להפיל אותם או כדי להוכיח איזושהי טענה, אינני יודעת מה. אבל אם יסתבר הדבר הזה כנכון, כל מי שהבית הזה חשוב לו וכל מי שרוצה שמי שמסתכל בבית, הדור הבא של המנהיגים שלנו, ירצה בכלל להגיע לפה – החבר'ה הטובים, לא אלה שמגיעים מהמקומות האפלים של ההקלטות הסמויות – יסתכלו עלינו ויגידו: ראוי להיות בבית הזה. אתם מורידים לא רק את קרנה של הכנסת, אלא בכלל אני חושבת, את כל מה שקשור להנהגה במדינת ישראל. לאן הגענו? בין חברים, בין אנשים, אפילו בין אויבים מקצועית כך או אחרת? אני סולדת מעניין ההקלטות. אבל להגיע לתוך המליאה, בעבירה על החוק, תוך כדי הכשלת החבר שלך, בין אם הוא יריב פוליטי ובין אם לא? זכרתי אירוע אחד, אם אינני טועה בכנסת התשע-עשרה, שהייתה איזו חברת כנסת שגם ניסתה להקליט בחשאי, והייתה פה מהומה רבה. אתה יודע איזה מהומה רבה הייתה פה? וזה היה בקטנה, כי היא לא הספיקה להקליט הרבה. אבל חשבתי שזה היה אירוע קיצוני, חד-פעמי. פתאום אנחנו מגלים שיושבת-ראש קואליציה עושה כדבר הזה? אם זה נכון – אינני יודעת, אבל אם הדבר הזה נכון, אסור לנו, מתוך אחריות לאומית, לעבור על הדבר הזה לסדר-היום. מחר או מוחרתיים כל אחד יסתובב לנו פה עם מכשיר הקלטה, אנחנו נהפוך להיות בדיחה. מה שאולי עוד נשאר מהכנסת הזו מאז הקמת הממשלה הזו, גם המעט שעוד איפשהו נשאר, אמון של הציבור בנבחרים שלו – גם זה יאבד. עכשיו, איפה אדוני השר? אין שר במליאה? לעצור את השעון. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> יש לנו שר. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> אז בוא תשב פה, כי אני רוצה לפנות אליך, אני רוצה לספר לך סיפור. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> על פי התקשי"ר מותר לי לשבת פה. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אבל המליאה זה כאן. שב באיזה כיסא שאתה רוצה, שב במליאה. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> מה שהוא – – – << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, הוא חייב להיות במליאה. על זה אנחנו יכולים להתווכח. הוא חייב להיות במליאה. הוא לא חייב לשבת בשולחן הממשלה, הוא חייב להיות במליאה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הוא נמצא במליאה, אבל לא חייבים לעצור את השעון – – – << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא רואה אותו, אני רוצה לדבר אליו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא חייבים לעצור את השעון. אין קביעה בתקנון איפה הוא חייב לשבת במליאה. ומי שרוצה לפעול בדיוק לפי התקנון ולא על פי הנוהג אז שיבין מה ההשלכות של הדבר הזה. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> אין שום בעיה. אבל אם אתם מתכוונים ככה, אני רוצה בכלל לנאום מהמקום שלי. זכותי המלאה. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> – – – עוד שלוק ואני מתיישב. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> יאללה, קח את השלוק. למה אם לא, אני אחכה לך בחוץ עם פינג'ן על הגז. ותאמין לי, אני מעדיפה שתשתה את הקפה שלך פה. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> הינה, אני שותה שנייה ומתיישב. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי. עכשיו, אני רוצה לדבר קצת על הממשלה הזו. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> לכבוד הוא לי להקשיב לך, חברת הכנסת. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה. אני חושבת שיש לי גם משהו נורא מעניין לספר לך, איזה סיפור מההיסטוריה – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אני אפילו אשים את הטלפון בצד, להקשיב לך. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> אחד הדברים הדי-מעניינים זה המורכבות של הממשלה הזו. אפשר להודות. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> מורכבת. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> מורכבת. עכשיו, בגלל שהיא כזו מורכבת, לא רק מורכבת, זה כמעט מעשה מרכבה, כי אתה לוקח – מין בשאינו מינו, מחבר, ואתה מנסה להדביק את הקצוות של הגורמים המנוגדים – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אני לא רוצה להפריע לך, רק אני זוכר שגם את רצת פעם באיזו מפלגה שהיא – – – << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> גשר. תקשיב לי טוב, מתן, יש שני דברים שאנחנו יכולים לנהל עליהם דיון – אבל להיצמד לעובדות. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> רק לעובדות. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> גשר מאז ומעולם הייתה עצמאית. אני הקמתי את גשר, לא כמו החברים שלך, הנדל והאוזר, שהלכו וגנבו מפלגה בצורה כזו או אחרת בנכלוליות פוליטית. אני, אחרי תהליך הדחה – היחידה שעברה אותו פה בכנסת – באומץ, בלי תקציב בחירות, בלי יכולת להתחבר למפלגות קיימות. קמתי ואמרתי, אני לא נכנעת, אני לא מפחדת ממה שהיום מסתובבים לכולם ומאיימים עליהם בתהליך הדחה. הלכתי והקמתי מפלגה יש מאין. מפלגה עצמאית לחלוטין. אומנם לא היה לי כסף, הלכתי לשנורר ממשפחה, חברים, כל אחד כמה שיכול היה לתרום. הייתה לי קופה קטנה שאולי התאימה למערכת בחירות מוניציפלית בעיירה קטנה בפריפריה, והייתי צריכה לעשות קמפיין ארצי. עשיתי קמפיין ארצי. אולי המצע הכי טוב מכל המפלגות, כי עבדתי עליו חודשים – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אבל אני מדבר על החיבורים. רצת עם מרצ. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> חכה, מתן, בוא אני אספר את כל הסיפור, יש לנו זמן. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> לא, אני אגיד לך מה. מרב מיכאלי – – – << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> אוה, מצוין, אני אתפוס גם אותך וגם אותה. יש לי הרבה מה לדבר על רכבות, ואני חושבת שיש לזה נגיעה לרכבות. אדוני השר, לא רק שהקמתי את המפלגה שלי, את גשר, יצקנו בה תוכן אמיתי. היחידים שהיה להם מצע מסודר, עד כדי כך שזאת שאמורה להחליף אותך לקחה את המצע של גשר – כי למפלגת העבודה לא היה מצע מעודכן – וכל כך התלהב אורי רמתי, מי שהיה קמפיינר, או חלק מאנשי הקמפיין, ואמר לי: אורלי, אנחנו יכולים להשתמש במצע של גשר בשביל החיבור? כל הקמפיין שראית, שהריצו פה, זה קמפיין שאני בניתי. בבקשה, רק שיקיימו אותו, גם אתם יכולים לקחת. עשיתי הסכם עם עמיר פרץ, עמיר, חברתי, שבא אליי ואמר לי: אורלי, תראי, כחלון כבר איננו, אין את כולנו, אני מסתכל על המפה הפוליטית, יש פה ליברטריאנים, יש פה אנשים שלא מעניינים אותם ענייני מצוקה, לא מעניין אותם לא דיור ציבורי, לא אנשים עם מגבלות. אנחנו צריכים להביא איזשהו מסר שכל-כולו חברתי. מה אני אגיד לך, מתן, היו לי הצעות מכולם. הלכתי עם הלב השלי, כי האמנתי לו. בעיניי ראיתי את עמיר פרץ כנושא דגל חברתי שאני בהחלט יכולה להתחבר אליו. אבל שמתי את הכול בהסכם: גשר עצמאית, גשר ימנית, לגשר יש את האוטונומיה המלאה בכל נושא דת, מדינה, מצפון. במדיני אנחנו שונים לחלוטין – ויום למוחרת נפרדים, זה חיבור טכני. העניין היה – וכמובן שאנחנו באים לקדם את הנושאים החברתיים – שמשהו השתבש שם אצלם. ואני, בניגוד אליך, כשאני עמדתי בסיטואציה עם המנדט שלי, שאלוהים בחר להפוך את המנדט הזה להיות המנדט המכריע בסיבוב ההוא, אם להקים ממשלה עם תומכי טרור אבל לקבל ג'וב מטורף, שרה אולי בין הבכירות ביותר אם לא הבכירה בממשלה ההיא – אמרתי לא. אתה זוכר, בפורים יש את המשפט: אולי לעת הזו נועדת, ואם לא, את ובית אביך תאבדו. ואני מסתכלת ואני אומרת: לא, אבל הבטיח לי עמיר שלא הולכים להקים ממשלת מיעוט עם תומכי טרור. הרי אני הייתי בין אלה שביקשו לפסול את היבה יזבק כתומכת טרור מלהתמודד לכנסת. ואני מסתכלת ואני אומרת, עכשיו זה האצבע שלי מול האצבע של היבה יזבק. ואתה עומד מול הרצון של כל פוליטיקאי להתקדם, להביא לידי ביטוי את האני מאמין שלו, לבין צד האמונה שלך. הבית שבו גדלתי, הדגלים שאותם נשאתי מהיותי קטנה, הנושא הימני, שאף פעם לא הסתרתי אותו, והם ידעו שם כולם. ואתה צריך לבחור. אני אגלה לך משהו, מתן: לגבי כאבי בטן – לא היו לי כאבי בטן. היו לי כאבים בלב. לא ברמה כזו שאני צריכה אשפוז, אבל ברמה כזו שאני מסתכלת על השותפים שלך היום, ביניהם חלק שיושבים במקום מאוד רציני, שניסו להוביל אותי באף ולרמות וליצור סיטואציה שבה הם חשבו – בטעות, כי הם התבלבלו בבחורה – שהכול תלוי בגובה המחיר. שכאילו מדובר בשוק סיטונאי או שכאילו מדובר בבזאר טורקי, שאם רק יציעו לי יותר אני אתרצה. הם חשבו שאולי אני עושה אלי אבידר. הם התבלבלו. זה הגיע עד כדי כך שמכל הכיוונים הגיעו אליי מסרים: הכול על השולחן, הבופה פתוח. אתה יודע מה אמרתי, בניגוד אליכם? אני לא אתן לזה יד. בכל מחיר. למרות – ואני אגלה לך סוד, ואללה, אם הבופה פתוח אני יכולה להיות שרת אוצר ולעשות פה מהפכות חברתיות. אבל כשאני הסתכלתי על מה שקורה ידעתי בדיוק לאן זה מוביל. בכל רגע נתון אתם סוחרים לא רק עם עבאס ועם המפלגה שלו; גם ברשת הביטחון של המפלגה המשותפת. וכשאני מסתכלת על הדברים האלה – אני לא האמנתי לרגע שאני יותר ימנית ממך. לא האמנתי שבסוף, במבחן הזה, בנט, אילת שקד, מתן כהנא, כל אלה שכל הזמן עשו. אני זוכרת שהבת שלי אמרה לי, בואי תראי – אתה יודע, יש לנו חבר משותף שגר לידי, ואמרתי, וואי, מי זה מתן כהנא? כשרק נכנסת. ראיתי אותך עומד, עשו לך איזה סרט תדמית כזה, ואמרת: אני חייל אלפיים שנה, אני ימין, אני שומר. ואז אתה קם בעצמך, ועושה את המעשה שאני, האישה הקטנה מבית שאן, נעמדת באומץ גדול ואומרת: אל תספרו לי את האצבע שלי. למה לא אמרת להם לא לספור את האצבע שלך? אתה יודע למה? כי לכם יש מחיר. ובמחיר הזה קונים את המצפון שלכם, את האידיאולוגיה שלכם, את האני מאמין שלכם. אני רוצה להקריא לך עכשיו סיפור – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אני מתנצל, חברת הכנסת – – – << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> סיפור קצר, קצר. שתי דקות. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> שתי דקות, יאללה. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם יודעים – מרגי, יש סיפור יהודי עתיק – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אבל שתי דקות, אני פשוט חייב ללכת. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> שתי דקות, תפעיל שעון. איש צבא אתה, לא? אם אני לא אעמוד בזמנים, אתה תפספס את הסוף. סיפור יהודי עתיק שמספר על ניסיון כפייה, אתם יודעים, ברמה כזו של כומר ביישוב מקומי שהוא שולט והוא רוצה לגרום לכך שיתעללו ביהודים. הוא יודע שאחד הדברים החשובים ביותר ליהודים זה לאכול דג בערב שבת. דג בערב שבת זה איזה סגולה, מצווה גדולה. ואז מאיימים על אותו יהודי ואומרים לו: לא רק שעכשיו אתה לא יהודי, אתה נוצרי – אתה לא יהודי, אתה נוצרי, עם כל הטקס שלהם – הפכו אותו לנוצרי, ואז אומרים לו: תקשיב, מעכשיו ואילך אתה אוכל רק חזיר ביום שישי, אתה לא אוכל דג. עכשיו, הכומר אמר: אני אבדוק את זה, למה מה, אני פראייר? אולי עובדים עליי. אז הוא אורב לו, ומהחלון של הבית בערב שבת הוא מבסוט ממה שהוא שומע – ואל תתקנו אותי עכשיו – כי הוא רואה את אותו יהודי מומר אוכל, מה הוא אוכל? אוכל חזיר. אבל כדי להשתיק את מצפונו הוא אומר לו: אתה לא חזיר, אתה דג. אתה לא חזיר, אתה דג. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> זה סיפור אחר. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> ואל תתקן לי את הסיפור, כי אני אומר לך למה. כי ברפורמה שלך לשירותי הדת אתה רוצה להפוך טרפה לכשר, וככה אתה עושה הלכה למעשה. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> חבל שלא היית פה בשלוש השעות – – – << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> וזה הסיפור בגרסת מתן כהנא, ידידי. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> חבל שלא היית פה בשלוש השעות של שלמה קרעי, היית שומעת איך התוכנית שלי רק מסדרת כסף – – – << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> אז יש לנו עוד כמה – תראה, אנחנו בונים לכם פה מאבקים לא פשוטים, ארוכים, אז יש לי עוד סיפורים להמשך. << קריאה >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אורלי, תודה רבה על הכול. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> זה באמת כמו נושא הכשרות כפי שמציג אותו מתן כהנא. כל שני רבנים או שלושה, לא משנה מאיפה תמצא אותם, בין רפורמים ובין אחרים, תביא מחו"ל – יקימו – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אמרתי שנעשה את זה גם בטסט לרכב. במקום שאני – – – << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> חאפרי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> שהמוסך יעשה לי את הטסט. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. אבל מה שיקרה בסוף – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – באישור משרד הבריאות גם כן. שכל שני פרופסורים – – – << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> שלמה, מה יקרה בסוף? הרי האנשים שרוצים כשר ישלמו פי שניים ממה שהם משלמים היום וייקחו את הבד"ץ בכשרות, ייקחו את בית יוסף, ייקחו אני לא יודעת מה, את החלק של החלק כדי להיות בטוח, ונוציא הרבה יותר כסף – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אבל אורלי, מה יעשו – – – << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> בסוף בסוף זה הפרטה של שירותים. צריך לתקן את הנושאים היום – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> גלעד קריב יכתוב על המסעדה שלו "כשר" ויגיש להם את הטלפיים של החזיר. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה משנה, הרי יגידו לו: אתה לא חזיר, אתה דג. אתה לא חזיר, אתה דג. זה הסיפור של הכשרות. עכשיו, בתור מישהי שומרת כשרות אני גם יכולה להיכנס למסעדה שפתוחה בשבת, אני לא עד כדי כך. אבל יש אלה שחשוב להם גם בדקויות – וכן חשוב לי הבשר וכן חשוב לי דברים אחרים, ואני לא רוצה להתחיל לחשוד בכל מקום שבו אני נכנסת מי הרב שחתם ומי לא. אבל עזבו את זה רגע בצד. הממשלה הזאת, שמורכבת מכל כך הרבה גורמים מנוגדים בתכלית, בין בהשקפת העולם שלהם ובין באני מאמין שלהם, בעמדות שלהם, יוצרת אמת מידה שלטונית חדשה. למה? כי הם אומרים: שום דבר לא חשוב חוץ מהממשלה הזו, חוץ מזה שאנחנו נמשיך ונשלוט. העיקר שנישאר בכיסא. ובאימה המתמדת שלהם אחד מהשני, כי גורלו של כל אחד בידי כולם והגורל של כולם בידי אחד, אז גם דברים מהותיים, אפרופו תקציב, חיי היום-יום שלנו, עתיד הילדים שלנו, הבריאות של הילדים שלנו – הכול למכירה. כל דכפין ייתי ויכול. אין מעצור ואין עוצר. הכול מוכן. כי בשוק הזה לא חשוב בכלל טיב הסחורה, הכסף מוכן ומזומן לתשלום. ואני רוצה לומר לכם, במקום שאתם תצביעו עכשיו על כיווני תקציב, על המשמעות שלהם, אתם מפרסמים אוסף של כל מיני הצעות. אני צללתי לחוק ההסדרים שדיברת עליו. אתה יודע כמה פעמים אני ניהלתי מאבק על חוק ההסדרים? אתה יודע כמה חוקים הצלחנו להוציא ולמשוך מחוק ההסדרים? מי עשה את זה? חברי קואליציה. אני זוכרת שהייתי חברה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, וחיים כץ ואנוכי אמרנו שאנחנו לא נדון עד שלא יוציאו, לדוגמה, את העלאת גיל הפנסיה לנשים מחוק ההסדרים. היום החזרתם אותו שוב פעם לחוק ההסדרים. העלאת גיל הפנסיה לנשים מוחלשות. איפה כל אותן נשים של השמאל, שניהלו איתי בעבר מאבק על אותן נשים מוחלשות, על אותן עובדות של כוח אדם, על אותן נשים שבגיל 60 אף אחד גם לא יעסיק אותן? הן לא מדברות. הן בולעות, כי הן באו רעבות. וכשאתה רעב – פעם סבא שלי אמר: כשבן אדם מאוד מאוד רעב לא אכפת לו שיתפסו אותו אוכל בפה פתוח. הם בולעים: תנו לנו עוד, תנו לנו עוד. ובכל הצבעה המחיר עולה. ואם אלי אבידר צריך תפקיד אז ייתנו לו תפקיד. ואם יאיר גולן ירגיש שלא מכבודו – זה שתקף משרדים שכביכול הם לא מספיק טובים, לא מספיק חשובים, קיבל מינוי להיות הסגן של אורנה ברביבאי. עכשיו, אני לא מזלזלת בשום דבר, אבל סגן במשרד הכלכלה, מה זה אומר? עכשיו, זה גם משרד שלקחו ממנו הרבה מאוד אגפים, זאת אומרת שהוא משרד הרבה יותר מצומצם היום. אז אם הוא היום כל כך מצומצם, למה צריך להיות שם גם סגן שר? אבל הצביעות חוגגת. אני רוצה לומר לך, מרגי – עבאס, בוקר טוב. אנחנו אנשים מאמינים, כולנו בסוף מאמינים באל אחד. ואצלנו אומרים דבר נורא פשוט. אתה יודע מה, אני אתן לך משפט מרוקאי. מרגי, אתה תצטרך להגיד את זה במרוקאית, אם אתה זוכר. אנשים, בדרך כלל יצר האדם הוא כזה שבן אדם לא מעריך את האימא שלו. מתי הוא מעריך אותה? כשמגיעה האימא החורגת. נו, תגיד את זה במרוקאית. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> (חוזר על הדברים במרוקאית.) << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. עד שתגיע האישה של אבא שלך. וזה מה שקורה עכשיו. כי אלה שהתלוננו על הממשלה הקודמת – – – << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> לא תכירי בערך של אימא שלך עד שתבוא – – – << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> עד שלא תגיע האימא החורגת, האישה של אבא שלך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תגידי את זה במרוקאית. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך מה, זה אחד הדברים שאני כל כך עצובה עליהם. כשהיינו ילדים ההורים שלנו לא דיברו איתנו מרוקאית בבית. אבא שלי ואימא שלי רצו שתהיה לנו עברית תקנית. הם רצו שלא נהיה – ולצערי הרב אני אומרת את זה, כי גם כשאני מנסה לדבר מרוקאית זה יוצא לפעמים בכל מיני, באקסנט כזה לא מובן. אני מנסה, והייתה לי פעם תוכנית ברדיו שכל יום, בראי האקטואליה, הייתי מביאה את המשפטים החכמים המרוקאיים, שאין כדוגמתם, על המוסר והלקח. הייתי מתחילה – מייחסת אותם לסדר-היום האקטואלי באותו זמן. ואז הייתי מקבלת טלפונים: תעשי טובה, תגידי בעברית, את התרגום למרוקאית אנחנו יודעים, כי את סתם שוברת את השיניים ואת גם לא מובנת. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> גילוי נאות, מאיר יצחק הלוי העניק לי את ספרון בשם – – – << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> הבית של אבא. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> ספר פתגמים שאשתו כתבה וחיברה. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני רוצה העתק. אני אפנה אליו. יש גם בית שאני שעשה ספר כזה. קיבלתי אותו בעקבות התוכנית שהייתי עושה. הוא אמר לי, בואי, יש פה קובץ של סיפורים. אז למה אני אומרת את זה? כי כל מה שהתלוננתם על הממשלה הקודמת – עשיתם את זה יותר. התלוננתם על הנורבגי? הליכוד עשה נורבגי אחד, רק אמיר אוחנה פינה את מקומו; אתם מתקרבים ל-30. חבר'ה, מה קורה? היום שמעתי שראש הממשלה בנט ביקש שיביאו לו את כל ההחלטות של הממשלה הקודמת בנוגע לסגרים. תגיד לי, כתבת ספר על איך לנצח מגפה, ועכשיו אתה רוצה ללמוד מה אנחנו עשינו? התקשורת השתוללה על נתב"ג, על הכניסות והיציאות מישראל. והיום? פריצות. הכול פתוח. בואו הנה, תביאו איתכם את החברים שלכם, את הווריאנטים. כי נורבגים כבר יש פה, אז בואו נביא עוד מכל העולם. מישהו פותח פה? לא. הכותרות הגדולות יהיו ששרת התחבורה קנתה מיץ תפוזים. הכותרות הגדולות יהיו ששרת התחבורה עולה על רכבת ובודקת את מיזוג האוויר ומתחילה לנהל דיון שלם על המבנה הביולוגי של הגברים מול הנשים ועל רמת מיזוג האוויר. אבל מילה אחת לא שמעתי אותה אומרת על ביטול הקו של הרכבת לאילת, חיבור הפריפריה למרכז. אז כמו הפמיניזם הלבן המדלג הצבוע שלה, יש להם גם הרבה מאוד צביעות בכל מה שקשור לענייני חברה ורווחה. כי כשמדברים על צדק חלוקתי – הם אלופים בלדבר על צדק חלוקתי, אבל היא הכניסה להסכם הקואליציוני שהחברים שלה מהקיבוצים יקבלו הון. עכשיו, הם מסתכלים עליך, עבאס, והם אומרים, אם הוא מקבל כל כך הרבה שטחים ו-53 מיליארד, גם אנחנו רוצים חלק. אז אתה קיבלת את ההתיישבות בדרום, והם, החברים שלהם וילדים שלהם, יקבלו מתנה קרקעות. למי לא נשאר? לשכנים, לעיירות העוטפות. עכשיו, תגידו לי, למה יש עדיין פריבילגים במדינה הזו? למה הם חושבים שמגיע להם מה שלא מגיע לשכנים שלהם? בגלל צבע העור שלהם? אני זוכרת ששרת התחבורה אמרה אז על הנורבגי: אל תחשבו, לא מדובר באיזה נורבגי בלונדיני עם עיניים כחולות, מדובר על נורבגי שהוא מכוער. בעיניה מי שהוא לא עם עיניים כחולות – זה כנראה מעיד על התת-מודע שלה. אבל היום היא בעצמה מקיימת את הנורבגי הזה בשיאים שלא ראינו. צדק חלוקתי? זה לספרים, עזבו אתכם מהמציאות. קווי תחבורה לפריפריה? למה? בואו נעשה גודש ברים המרכזיות, שכל מי שרוצה להיכנס למרכז או לקיבוצים יעמוד בשער, בסלקציה. יש לו כסף, ישלם וייכנס. לא – יהיה מודר. אתם הזויים, אתם חתיכת גזענים כלפי חלקים בתוך הציבור שלכם, בתוך העם שלכם. אתם שונאי יהדות ואתם, כנראה, שונאים כל מי שלא דומה לכם. אבל אני רוצה לומר אולי בדקה וחצי האחרונות שנשארו לי: הם כל הזמן באים ואומרים, חבר הכנסת מרגי: באנו לעבוד, באנו לעבוד. אני מסתכלת עליהם ואני אומרת, רגע, חלקם לא שנה ראשונה; מה עשיתם עד עכשיו? התבטלתם לכם. אז אני אגיד לך מה הם עשו. הם אפילו לא עשו שיעורי בית. למה? יש פה שר חוץ חדש שדיבר על כך שהם מצאו קטסטרופה במשרדים שהם קיבלו. המשרד שלו, למשל, היה קודם המשרד שהחזיק בו אשכנזי. אז הוא אומר שאשכנזי השאיר לו אדמה חרוכה. אבל הבן אדם, יאיר לפיד, לא עושה שיעורי בית. אני חושבת שכבר כמעט שמונה שנים הוא בכנסת – שמונה-תשע שנים – לא עושה שיעורי בית. למה? << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> תקשיב, זה הזוי ששר חוץ ממנה לשגריר במדינות, שאפילו על הסכמי השלום הוא אפילו לא בא להצביע בכנסת, אפילו לא תמך בהם, אבל התהדר, גזר סרטים ונהנה מהקרדיטים של האחרים והשתבח בהישגים של קודמו, ראש הממשלה לשעבר. ובמקום לחזק אותם, כדוגמת היחסים עם האמירויות וכדומה, את מי הוא ממנה לשגריר? את מי שבמוצהר התייצב כנגדם. עכשיו, מי שמבין ניואנסים, בין אם זה בעולם הערבי ובין אם זה בכלל ביחסים דיפלומטיים – לא עושים כדבר הזה. אבל יאיר, יאיר, יאיר, מוזר, מוזר, מוזר – לא עשה שיעורי בית פעם נוספת. למה? השבוע אני קוראת שיאיר לפיד אומר: פעם ראשונה ששר חוץ – שר במדינת ישראל – יגיע לביקור רשמי במרוקו. עכשיו, אני מסתכלת ואני אומרת, תקשיבו לי, זה הזוי. מילא מה הוא יודע או לא, על זה אני לא מתווכחת, כנראה שהוא לא קורא מספיק, לא מתעדכן, אני לא יודעת מה. אבל משהו קצת לא בסדר, הוא לא מכיר מה המקומות הקדושים, מה הסדר שלהם – – – << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> הוא לא יודע מהי אנטישמיות. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא לא יודע מהי אנטישמיות, הוא לא יודע מה המקום הקדוש ליהודים והוא גם לא יודע אפילו את ההיסטוריה של המשרד שהוא יושב בו. עכשיו אני שואלת שאלה: מה, לא עשו לו שם תדרוך לפני שהוא דיבר? לא סיפרו לו שבשנת 1999, כמעט 2000, היה ביקור רשמי של שר חוץ במדינת ישראל אצל מלך מרוקו? דוד לוי. עכשיו, איך אני יודעת את זה? כי גם אני הייתי שם, אדוני היושב-ראש, ולפני שירימו גבה – שילמתי עד השקל האחרון. אני בעצמי הייתי. היה ביקור שלא היה כדוגמתו. כל הרשתות. הם מבחינתם, זה מעשה ידיהם להתפאר. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> המדינה מבחינתו קמה מאז שהוא נולד. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> מאז שהוא נולד. הוא הישראלי. איך הוא אמר זה, מי בעיניך ישראלי – הבן שלי, יאיר לפיד, ישראלי. אנחנו לא. אז אני אספר לך משהו. כשנכנסנו – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> סיפור במשפט אחרון. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> הרי שם הם עושים שיעורי בית לפני כל אחד שבא, וכדומה. אז הם, מבחינתם המקום שאבא הגיע אליו הוא מקום שהיסודות שנבנו לו הם דווקא החינוך שהוא קיבל שם. למה? הוא אמר לו: עקבנו אחריך, אתה סיפור סינדרלה של העולם הפוליטי שלכם. הגעת למעברות, שמו אותך פועל בניין, הגעת בגיל 17, מאז אתה רק במאבקים. זאת אומרת שמה שאתה באת איתו – וסבלת גזענות והיית פועל בניין והיית טפסן והיית עובד בחקלאות בשמש. והגעת לאן שהגעת בגלל שאנחנו נתנו לך – הם גם רוצים על זה קרדיט – נתנו לך את היסודות הטובים פה אצלנו במרוקו. וכשאני מסתכלת, אני אומרת לעצמי, תקשיב, או שיש לו דמנציה, או שהוא לא מבין מה זה שיעורי בית, או שהיו לו חיים כל כך קלים שמישהו היה מכין לו את שיעורי הבית – – – << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> לא, הוא יודע שאף אחד לא מבקר אותו ולא בודק לו. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. ברגע שאתה יודע שלא מבקרים אותך אתה יכול להגיד הכול. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> הוא יכול להגיד הכול. והלשון – – – << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אנחנו נגלה לשר החוץ יאיר לפיד, שהיה שר חוץ עוד לפני למעלה מ-20 שנה שלא רק ביקר וכונן יחסים. לכן גם ישראלים יכולים לנסוע – גם אם הם צריכים לעשות חניית ביניים, כי יש דברים רגישים בחלק מהיחסים הדיפלומטיים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, תודה. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> מרוקו היא אחת המדינות היפות. הזיכרון של העדה שלנו משם הוא לא במקום ארץ ישראל, כי זו הייתה עלייה ציונית: הם עזבו שם נכסים, הם עזבו שם אנשים, הם עזבו שם את הבתים שלהם, את הציוד שלהם, והגיעו ארצה כדי לבנות ולהיבנות בה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, תודה. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל מה, כשהגיעו לכאן ראו אדמה חרוכה. אז לכן אני באה ואני אומרת, ואללה, למי יזיק שיעורי בית? מנסור, כשאתה עושה שיעורי בית אתה עושה פחות טעויות. אז לפני 20 שנה היה שר חוץ שכונן יחסים עם מרוקו, עם המלך שעד היום יושב. וכשהוא יהיה שם בביקור אני מקווה מאוד שיראו לו את התמונות – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הבן שלו היום. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> הבן שלו כבר היה. זה של היום – המלך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, לפני 20 שנה הוא לא היה. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא בדיוק התחלף. אנחנו גם הלכנו ושמנו זרים על הקבר של האבא שלו. ולגלות לך שלפני כן – זה משהו, אלוהים יסלח לי ואבא יסלח לי אם אני מגלה – היו מפגשים בין האבא של מלך מרוקו לבין אבי. מפגשים חשאיים כאלו ואחרים, בנסיבות כאלו ואחרות, שהכשירו את היחסים. אז קצת שיעורי בית. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, אז לא נחשוף סודות – – – << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא, לא, אין פה סודות, זה דברים שגם התגלו אחר כך ופורסמו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יופי. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל שיעורי בית זה חשוב, ככה אני אומרת לילדים שלי. תכף שנת הלימודים מתחילה; אולי מישהו ילמד את התלמיד יאיר לפיד איך פותחים ספר. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, תודה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת. אז יעלה ויבוא חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה. << דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >> כמה זמן יש לנו, אדוני? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> 30 דקות. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – ואני רוצה לומר לכם שמה שנהגו לומר פעם, "כנסת נכבדה", אני לא מוכן לוותר עליה. אורלי, אני רוצה רק להוסיף לך, לא לתקן. להוסיף על מה שאמרת. לא רק שאנחנו זוכרים לטובה את מה שזה, גם האוכלוסייה המוסלמית של מרוקו זוכרת לטובה את הקהילה היהודית, מלאת ערגה וגעגועים והערכה וכבוד. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> אני רוצה לספר לך – כמה זמן יש לך לדבר, מרגי? << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> 30 דקות. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> אני יכולה לקחת לך דקה? << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> כן, כן, אני לקחתי לך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> 15 ועוד 15 זה 30. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> כשגדלנו, הייתה שכנות כל כך טובה, עד כדי כך שהשכנים הערבים היו מספרים לסבא שלי, אבא של אבא, על שטויות שאבא שלי היה עושה, כדי שהוא יתפוס אותו ויחנך אותו והוא יצא ילד מסודר וילד ישר. הייתה שם חברות אמיתית. וכשהגענו לפה הבנו ששכנות טובה היא לא תמיד משהו שנשאר – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא תמיד ערובה – אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, כנסת נכבדה, אמרנו לכם שזו ממשלה לא אחראית. ממשלה שהוקמה בחוסר אחריות ובהסכמים קואליציוניים מופקרים ולא אחראיים. בהומור הייתי אומר – אורלי, בינינו – יכולה להיות ממשלה אחראית אם אני לא חבר בה? אבל עזבי, אני לא אומר את זה, כדי לא להחליש את הטיעונים שלי. ממשלה שכל מרכיב שלה מתנהל על פי הגחמות או האג'נדה האישית שלו, מבלי להתחשב בשאר מרכיביה, ממשלה כזו, לאן היא תגיע? אנו רואים זאת וחשים זאת כמעט בכל נושא. שרים חדשים – הנשיא לשעבר רובי ריבלין היה אומר: "חדשים מקרוב באו" – קודם כול הצהרות בומבסטיות, הודעה לתקשורת על רפורמה כזו או אחרת, ולאחר מכן מתחילים לבדוק, ואז באים הרוורסים. ראו, בתחילת הנאום שלי אתמקד קצת בשר האוצר. שר האוצר התחיל – מכל הבעיות הכלכליות שלו – באותה קופסת קורונה נכבדה שהורעפה על האזרחים. צריך להחזיר אותה קצת. אבל מכל ההצהרות שלו, מה שהפריע לו זה סבסוד המעונות למי שעומד לו בין העיניים, לרועץ, אותו קומץ אברכים לומדי תורה. בהתראה קצרה של חודשיים – תוך חודשיים יבוטל הסבסוד. לא משנה מה ההשלכות, לא משנה אם זה יפגע בתעסוקה בזמן שהמשק סובל מאבטלה גבוהה, לא משנה אם הורים התחייבו כבר, והורים עלולים לאבד את מקום העבודה שלהם בגלל זה. לא משנה אם מנהלי המעונות נערכו בהתאם. לא משנה, יש לי מטרה, החרדים האלה עומדים לי בין העיניים. כמו המן הרשע שהפריעו לו מרדכי היהודי והיהודים לזרוק אותם למזבלה והינה, הצהרה – תוך חודשיים. אומרים לו: חודשיים זה לא רציני. אז הוא קצת מרטיב – אתם יודעים, לצערי הרב עם עולם הדימויים, כשאדם שוכב בבית חולים בטיפול נמרץ, הוא לא יכול לשתות עם הזה, צריך להרטיב לו את השפתיים. אז עשה איווט ליברמן מהלך של הרטבת שפתיים לבתי המשפט, לשופטי בית המשפט העליון, ודחה את זה בעוד חודשיים. ואני אומר לשופטים: אל תתבלבלו, זה לא בשבילכם, זה כדי למצוא פתרון לאברכים של הציונות הדתית. אני לא אלין על כך, אבל זה עדיין רק מחזק את תפיסת העולם ואת המגמות. ואני אומר, רבותיי, אדוני היושב-ראש, שר האוצר מניף חרב חדה על הענף – אולי מבחינתך זה לא, אבל מבחינת רוב חלקי החברה הישראלית – מניף חרד חדה וקטלנית על הענף הכי ציוני של המדינה הזאת, ענף החקלאות. חקלאים, בזיעת אפם, ב-03:00, 04:00, יוצאים לשטח במזגי אוויר כאלה ואחרים, בפגעי טבע כאלה ואחרים. בדורסנות של פערי התיווך של הטייקונים ורשתות השיווק הוא מכריז על הפרטה של כמעט כל ענפי החקלאות, מבלי להתייחס להשלכות ההרסניות. הרי כל בר-דעת יודע שיוקר המחיה נובע מפערי התיווך והחזירות של רשתות השיווק. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> הייתה לי הצעת חוק לזה – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אם חקלאי מוכר לסיטונאי את תפוח העץ ב-7-6 שקלים, ואני קונה אותו ב-12 שקלים, 14 שקלים, או ענבים או כל פרי אחר, יש פערי תיווך של מאות אחוזים. במקום להתמודד עם כמה טייקונים, ואין דרך להתמודד איתם, שר אוצר אמיץ, אני אומר לכם, מה היה עושה? אורלי, את יודעת מה הוא היה עושה? מודיע במסיבת עיתונאים לאותן רשתות שיווק, לאותם טייקונים, שיש להם תוך חודשיים להוכיח ירידת מחירי הירקות והפירות, ולא – הוא יפעל בצעדים רגולטוריים כאלה באמצעות היטלים. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> השאלה שלי, מרגי, היא כזאת: נגיד פתחת את היבוא, אוקיי, הכנסת לפה סחורה טובה, פחות טובה – מנעת את הביטחון התזונתי של מדינת ישראל, כי מחר טורקיה תסגור את זה, יש לה איזה סכסוך איתנו – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, עוד לא הגענו לזה. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> – – אנחנו לא יודעים מה הרמה של זה. אבל, מישהו מבטיח שפערי התיווך לא יהיו גם על אלה שיביאו מחו"ל? << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> ודאי שלא. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> אין שום מנגנון. לא על פערי תיווך של אלה שמיוצרים בארץ ולא על אלה שמייבאים אותם מחו"ל. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אין שום ביטחון. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> לכן הם לא פתרו הבעיה. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> החזירות, החזירות – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> הם מלקקים לבעלי ההון שאוספים את פערי התיווך. זה הסיפור. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> החזירות לא תסתיים. ואני חושב שפערי התיווך יישארו גבוהים, למרות היבוא וביטול המכסים. במקום לטפל באותם פערי תיווך, נותנים מתנה לאותם טייקונים על ידי ביטול המכסים. וכל הרפורמה הזו של שר האוצר – בלי להתייחס להשלכות ההרסניות, כפי שאמרת, הביטחון התזונתי של מדינת ישראל. אנחנו מדינת אי, אנחנו מדינה עם אתגרים ביטחוניים לא קלים; אנחנו, עם כביש ואדי עארה, אדוני היושב-ראש, לא יודעים להתמודד כשיש הפגנות או זעם וסוגרים ציר מרכזי של מדינת ישראל. אני יכול לסמוך על רג'פ טאיפ ארדואן עם הקריזות שלו? אני יכול? הטורקים לא סומכים עליו בגלל הקריזות שלו. אני יכול לסמוך על הקריזות שלו? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> דווקא למרות המשבר המדיני, בוא נקרא לזה, בין טורקיה לישראל – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אז בכלכלה זה לא יפגע. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, אני מבין שבכלכלה ממש, היחסים הכלכליים – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אתה יודע כשאני, הלו, כשאני רק נותן – למה שאתה תתלונן? << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> מה אני, הכלכלה הישראלית שלי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מה המאזן בין שתי המדינות? << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> הינה, תבוא עוד מעט תבוא שרת הכלכלה, ובעזרת השם תשאל אותה מה הפערים. אני לא הכנתי, אם הייתי יודע הייתי אומר. אני ידוע כאחד שלא שולף נתונים. אם הייתי יודע הייתי אומר לך בכיף. אבל יש לזה השלכות מעבר לביטחון התזונתי. רבותיי, אלפי משקי בית בחקלאות, עם עבודה קשה, מפרכת; הם מהמרים על ההכנסה שלהם כמעט בכל גידול. מה יעשו אותם משקים, יפקירו? כל מושבי הצפון וקו העימות, שהמדינה הזו בשום שכל נתנה להם מניה קטנה של 100,000 שקל בשנה לגדל ביצים כדי להחזיק את קו המערכת, מה יעשו? << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> היישובים הכי סמוכים לגדר המערכת. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> סמוכי גדר, מה זה. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> אין שם שום תמריץ להישאר בכלל. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> את רוצה לשמוע בדיחה? הייתי שר מאובטח, והייתי צריך לבקר ביישוב יערה. עכשיו היה לי מאבטח צמוד ומאבטח מקדים, ככה זה הולך. אז המאבטח המקדים שואל את זה שצמוד אליי: תגיד לי איך מגיעים ליערה אומר לו: תקשיב, סע על כביש החוף ישר, ישר, ישר תגיע למחסום של החיזבאללה, תחזור 100 מטר, ככה הוא כיוון אותו. עד כדי כך. זו האמת. אז רבותיי, אני אומר: מה יעשו? איך שר אוצר אחראי – אני בכוונה לא מבקר את שר החקלאות. לא מבקר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה? << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> להבדיל, עודד פורר חבר שלי, אבל אתה יודע כשאומרים, הוא – – – << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> הוא לא מחליט כלום. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> הוא השטן, הוא יצר הרע, הוא הזה – הכול הוא. הוא בעל הבית. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> 70% הממשלה – – – ביצועים – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אין מי יאמר, להבדיל, כביכול להבדיל, אין מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל במפלגה שלו. עכשיו גם בממשלה שלו. אני רוצה לראות – איך אמר הגשש החיוור, שיקום אחד מהממשלה שיכול לחלוק על איווט ליברמן, שיקום. להגיד את זה באותו לחן? << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני יכול לומר את זה באותו לחן, אפילו עם האקצנט של גברי. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> נו, סלאמה מרגי. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אז רבותיי, שיקום מישהו. אז בקיצור הוא בעל הבית, שר אוצר שיכול באבחת חרב לחסל ענף שלם, ענף החקלאות. אני רוצה לומר לך משהו: אני חי בנגב. תארי לך את הנגב בלי המושבים? << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> הוא מבסוט מזה. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> הפזורה הבדואית הייתה מגיעה, את יודעת לאן? לקריית מלאכי. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> אני אגיד לך מה, אני מסתכלת עליך ותוך כדי זה שאתה אומר את הדברים, אני מסתכלת על מי שיושב, שהוא היושב-ראש. הוא כבר מדמיין את הפנטזיה של ההתרחבות של ההתיישבות של הבדואים. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, אני אומר לך, לא. אין לי בעיה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> איזה התרחבות, אורלי? << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> רגע, רגע, אני אומר לך: אני אין לי בעיה שאזרח ישראלי יקבל דיור, דירה וזה. אבל יש לי בעיה עם זה, עם ההפקרות שקורית בשטחי – ואני מאשים גם את ממשלות ישראל – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> בטח. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> – – על היד הרכה, על הגמגום. יש, יש, אני אומר לך, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> מזמן היינו צריכים גם חלוקת גבולות. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני אומר לך, היה בהיסטוריה של מדינת ישראל שחשבו שאם הם לא מאשרים תוכניות מתאר ולא מרחיבים את היישובים, אנחנו דופקים את הערבים – אם זה בגליל אם זה בנגב. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> היום – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> הם דפקו את המדינה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בדיוק. נכון. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> הינה, אני אומר לך, הם דפקו את המדינה. ואתה יודע מה, זה לא ממשלות הימין. הקשים ביותר בשלטון, השלטון הכי דורסני והשלטון הכי אכזרי, ללא ערכים, ללא מוסר – ובזה הוכיח את עצמו – זה שלטון מפא"י והשמאל. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בסדר – – – מי שהתחיל – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אז יפה. אתה אף פעם לא תשמע אותי במי התחיל, אתם התחלתם, לא. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא לא, אני אומר משהו לטובתך – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> הוא אומר, מי שהתחיל לתקן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> – – לטובת הימין. מי שהתחיל לעשות את ההסדרה ולהקים יישובים בנגב הוא הליכוד. אבל עשה את זה מעט ואיטי. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני אומר לך עוד משהו, הייתי בממשלה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> היום יש 144,000 אזרחים – אני קורא להם אזרחים – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> ברור. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> – – שלא נמצאים ביישובים מוסדרים. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני מכיר את – – – הייתי – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אם אנחנו לא מסדירים את זה היום ונותנים פתרון של גם דיור, גם חקלאות, גם מרעה, לתת לאנשים להתפרנס בכבוד – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, בוא אגיד לך, בוא תקשיב – אורלי, אורלי – אבל זה לא חד-ערכי. בוא, אני אומר לך, תקשיב, אני הייתי חבר – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> תבקש מהם – הם ייתנו לך, עבאס. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני היית חבר בממשלה השלושים-ושתיים, אם אני לא טועה, הפסקתי לספור. בין 2009 ל-2013 הייתי שר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> איזה שר היית? << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> שר לשירותי הדת, בעוונותיי הרבים. בסדר? זה מה שרשום. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> אחד השרים החרוצים, שהיה מתעסק גם בנושאים אחרים. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> זה מה שנתנו לי. רציתי להיות שר הביטחון, נתנו לי שר דתות, מה אתה רוצה? << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> כשאתה היית שר, זה היה משרד הדתות. היום זה שר לשירותי דת – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> זהו. גם אז זה היה השר לשירותי דת. זה אחרי החיסול, אני הקמתי אותו. איציק כהן התחיל ואני הקמתי אותו. בוא תקשיב, ואני הייתי כשאודי פראוור קיבל את המתנה. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> וגם בני בגין, בהמשך, קיבל את זה. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> ואני רוצה לומר לך שבתקופה שלנו, יותר ממה שהעגל רוצה לינוק, הפרה רצתה להיניק. הממשלה רצתה והייתה נדיבה. ואתה יודע מה, אני אגיד לך משהו שלא תאהב לשמוע, לצערי הרב, הגורמים הרדיקליים, האסלאמיסטיים, בתוך החברה הערבית הילכו אימים – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> על מי שחותם. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני חי שם. יש לי חברים רבים במגזר הבדואי. הוא אומר לי: עם כל הכבוד, תגיד לחבר כנסת שכשהוא יושב בווילה עם שלושה מפלסים, אני חוטף נחשים ועקרבים בפחון. יש לי שטח – תאפשר לי. מאיימים עליו. אומרים לו: אתה תיכנס לפה, אחת דתך – להמית. אתה מכיר את התרבות הזאת, שכל אחד סימן לעצמו שטח תביעה, ואוי ואבוי למישהו שייכנס. אי-אפשר. אם לא תיכנס פה חקיקה אגרסיבית ורצון של שני הצדדים – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא צריך אגרסיבית. צריך הידברות. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> של שני הצדדים, זה מה שאני אומר, של שני הצדדים. למה צריך חקיקה אגרסיבית? כי תמיד יהיו גורמים קיצוניים, שעליך זה יהיה מקובל ועליו זה לא יהיה מקובל. לכן אני בא ואומר – אני רוצה להישאר בחקלאות – על הערך המוסף של המושבים והקיבוצים; הקיבוצים, אתה יודע, אני לא דואג להם, הם משוריינים בהסכם קואליציוני, שנדבר עליו. נדבר עליו. הינה אני אומר לך, אני רואה את דמעות התנין של הקיבוצים, שמשלבים ידיים עם המושבים. בסוף, הרפורמה הזאת תיגמר כשהקיבוצים יחייכו כל הדרך לבנק והמושבים יישארו, את יודעת עם מה. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> כרגיל. גם היה בהסכם כיסוי חובות של 8 מיליארד שהמדינה נתנה לקיבוצים. הם לא החזירו אותם. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> מישהו סיפר לי פעם – כשהייתי שר, התלהבתי שהגעתי להסדר עם האוצר, אז הוא אמר לי: תקשיב, אל תשמח מהר עם האוצר – גם אתה זה טוב לך, תקשיב – כשהאוצר נותן לך את הלחמנייה עם החרדל והנקניקייה בפנים, אתה לא רואה שיש חוט דיג שקוף. אתה לוקח את הלחמנייה, הוא מושך לך את הנקניקייה ואתה נשאר עם הלחם והחרדל. אז תקשיב. אני אומר שזה מה שיקרה עם הרפורמה הזאת: הקיבוצים יחייכו כל הדרך לבנק, והמושבים – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> תגיד לי, מרגי, אצלנו לדוגמה, במועצה האזורית, היה דבר נוראי, ואני נלחמתי פה – אבל אתה ידעת שחלק מהקיבוצים בעמק המעיינות שילמו על קוב מים חצי מהשכן שלהם המושבניק? << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> ברור. עד היום. עד היום. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> עשינו תיקון בוועדת הכספים. אני הייתי חלק מהתיקון, אז אמרו שאני שונאת את – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> לצערי כל הסוגיה הזו של תאגידי המים – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> אולי אני רוצה איזון וצדק? לא הגיוני. באותה מועצה, תקשיב, עבאס, חלק משלמים מחיר x, וחלק 2x. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אתה יודעת למה? כי העוולה של המדינה – בואי אני אומר לך. את יודעת שחלק מרווחי האגודות הוא מהמים. במושבים אין להם רווחים אחרים, הם נשענים על רווחי המים, ואז הם מספסרים בזה. לתאגיד המים אין מילה. הוא אומר לך: תפנה לאגודה, שתביא לי אישור על החזר מים שמגיע לך כדין. אני כרגע בעיתוי של ויכוח עם האגודה שלי. לקיבוצים אין בעיה, יש להם ענפי רווח אחרים. הוא יכול לתת לו מים ואז הוא מגדל שטחים. זו הפקרות שהרגולטור צריך להיכנס אליה ולחוקק. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> אנחנו – – – עם חבר הכנסת גפני בוועדת הכספים ניסינו לתקן: לאלה טיפה להעלות ולאלה להוריד. אתה יודע למה הפכו אותנו? זה הזוי. אני אומרת לך, עד היום המושבניקים משלמים את המחיר של הקיבוצניקים לאותה מועצה אזורית. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> הייתה סוגיה של הפנסיות של החברי הקיבוצים – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> תראה את המושבים עם הפיתוח שלהם לעומת הקיבוץ ליד. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> הייתה סוגיה בזמנו של הפנסיות. ועדת משנה כדי לטפל בפנסיות, כי הייתה טענה שהעובדים, אלה חברי הקיבוץ, הפנסיה שלהם נעשקת. אני רוצה להגיד לך, לחצים שאני קיבלתי לא לגעת בנושא ולא לפתוח את הנושא, אוהו, אוהו. אבל בואי לא נסטה. אז אני שואל את שר האוצר, רפורמה כזו כבדה אתה רוצה להביא אותה ככה, באבחת חרב? לא שייך. ואני שואל את חברי הכנסת, מה, אתם באמת רוצים לעשות תהליכים כאלה? לגיטימי. יכול להיות שהרפורמה שלו צודקת, בסדר? נראה לכם שזה יעבור ככה בדיון אחד או שניים? בקצב שמעבירים חוקים כאן בוועדת חוקה? ואיפה היועצים המשפטיים של הכנסת? אני צריך לבקש סליחה מהשרה מירי רגב. הייתי יו"ר ועדת החינוך והתרבות. היא העבירה את חוק הקולנוע. שישה דיונים קיימתי – לא, זה היה מחטף, מה קרה לך? << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> באמת? << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> מחטף. ואני הלכתי שבי אחרי היועצים המשפטיים, שקיבלו חלחלה. מה הלחץ? מה החיפזון? וכל אבירי – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – חצי שעה. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> למה? זו מירי רגב. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> תראה מה עושים על נתב"ג. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> היום – להביא חוק-יסוד משמעותי בדיון וחצי של ועדת חוקה. יועץ משפטי לממשלה מקצר מ-21 יום ל-72–74 שעות. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> אם מנסור פה, אנחנו – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, לא. השרה לא עומדת במזגנים בטמפרטורה הנמוכה. אז היא יצאה החוצה. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> אם ראש הממשלה – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> היא מחפשת רכבות ששרדו את – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> טוב. אנחנו נקבל כמה דקות תוספת – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> לא. רגע, שנייה. הם עשו נורבגי כדי שהם יוכלו – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> הינה הגיעה השרה. הינה הגיעה השרה. רבותיי, שר האוצר עוד לא גמר את הגחמות שלו – תקשיבו, אני רוצה לומר לכם: הממשלה הקודמת נתנה פטור ממע"מ על יבוא של מוצרים דרך האינטרנט מבחוץ, מחו"ל, עד סכום מסוים. מי נהנה מזה? ואללה אישי, תגיד לי מי נהנה מזה? חברים שלך, חברים שלי, שמה לעשות, אין להם כסף להיכנס לרשת פוקס – אני לא מבין במותגים – או לקנות – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> – – – יש לך מותגים הרבה יותר – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> רגע. אני לא מכיר, ריפליי וכל השטויות האלה. אני לא מכיר. אני עושה פרסומת: אני לובש חליפות של bamoss ולעיתים של בגיר. בסדר? << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> יש עוד בגיר? << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> יש. פריפריה. תבואי לקריית גת. הם מייצרים בירדן, אל תיבהלי, אבל מוכרים בקריית גת. אז מה אני אומר לכם, תקשיבו, אני לא מבין במותגים, אבל מה, מעמד הביניים – המחאה החברתית קמה בשביל מעמד הביניים, נכון? נתנו להם, מה לעשות? מסכנים, או שהם חוצפנים. אדוני יו"ר ועדת הכספים, אני חושב שמעמד הביניים והשכבות החלשות חוצפנים; איך הם הרשו לעצמם להעז ולהתלבש בבגדים קצת יוקרתיים על ידי כך שקנו אותם באינטרנט? חוצפה. זה רק למדינת תל אביב, למעמד העשירון העליון. מה פתאום? והינה באה ממשלת הריפוי והשינוי ורוצה לבטל את זה. מה זה מפריע? אה, זה מפריע, כי מה לעשות – בוא אני אספר לך דבר שאתה לא יודע: אתה יודע, בערוץ 12 יש שטחי פרסום. איך מחזיקים את הערוצים המסחריים? על ידי פרסומות. מה לעשות, בשטחי הפרסום יש אדם אחד, אני חושב שקוראים לו אבי וייס, והוא שולט בנתח, אני חושב, שהוא הגדול ביותר של הפרסום. הוא יכול להחליט על סדר-היום של ערוץ 12. ואם באות אליו הרשתות האלה ומפעילים יחס הון–שלטון, תקשורת–שלטון, זה לא מפריע. זה רק ביבי. תקשורת–שלטון זה רק אצל ביבי. התנועה לאיכות שלטון הימין, תנועה לאיכות שלטון הימין, כי היא לא בודקת את איכות שלטון השמאל. אז אני אומר לכם, תקשיבו, למי מפריע שתושבת אופקים, ירוחם, רהט, באקה אל-גרבייה, הזמינה נעלי נייקי או נייק, או תקראו לזה איך שתקראו לזה – במקום ב-700 או ב-800 שקל באחת מרשתות היוקרה פה במדינת ישראל, ב-300 שקל? למי זה מפריע, לאיווט ליברמן? למה, למה? זה מעמד הביניים, אלה השכבות החלשות. זה יציל את כלכלת ישראל, הפטור ממע"מ על היבוא דרך האינטרנט? תגידו לי, אתם הזויים? << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> עוד מעט, אני אתן לך, אני אתן לך כמה דקות. עזוב את הפטור מהחבילות האלה מחו"ל. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע שעכשיו מקשיחים את הזכאות למשכנתה? בחוק ההסדרים. משהו הזוי. גם אלה שקיבלו אישור. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני אומר לכם, רבותיי, אבל גם כאן לא בדקו. אתה יודע איזו תעשייה התפתחה, בעקבות האבטלה, סביב המשלוחים האלה מחו"ל? מי ידאג לפרנסה של אותם משלוחנים ואנשים ולוגיסטיקה וזה? אבל זה לא מעניין. רבותיי, זה אותו מעמד ביניים, זה לא חרדים. חרדים לובשים שחור-לבן, קונים בגדים כמו שקנו לי, בראש השנה, פסח, פעמיים בשנה. כל מה שיש להם הם שמים על אוכל ובגדים. וחינוך. על חינוך – גם מה שאין להם הם שמים, בהלוואות. מי זה? זה מעמד הביניים. זה אותו זוג הורים ששניהם יוצאים לעבודה, מביאים שכר ממוצע, משלמים חצי מזה על חינוך והחזקת הילדים במוסדות. רוצים להתלבש כמו בני אדם. לתת להם קצת זקיפות קומה, קצת ביטחון, מה שלנו לא היה. זה מפריע. מה פתאום? חוצפה. אל תשחקו במגרש שלנו, תישארו שם, דפוקים. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> לא, שנדע לזהות אתכם. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> רבותיי, ואני עוד שואל, אדוני היושב-ראש, אתה יודע, יש עכשיו יוזמה של שר האוצר – מאחר שריפאנו את מערכת הבריאות שלנו ויש לנו מערכת בריאות נגישה, ואין פערים בתוחלת החיים בין מרכז לצפון ודרום – ייקור התעריפים לביקור אצל רופאים מומחים. תגידו לי – אני, אם לא הייתי צובט את עצמי כשקראתי את זה, הייתי חושב שאני סתם פרנואיד. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> חכי, נגיע לכיס. יש קינה של תשעה באב, שאומרת: איה סנהדריה ואיה עורכיה ואיה שופטיה. אז אני אגיע לקינה הזאת עוד מעט. ואני אומר: רבותיי, אני חושב שחוק בריאות ממלכתי זה אחד הדברים הטובים שנעשו בעשורים האחרונים. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> למעט ההחרגה של בריאות הנפש והשיניים. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> זה אחד הדברים הטובים שנעשו, שניתקנו את זה מההסתדרות, מהגופים הפוליטיים, והבאנו. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> הפנקס האדום. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> הפנקס האדום על הדלפק. עם הבולים. היה כזה עבה, אדום. זוכר אותו. אדוני היושב-ראש, עדיין יש פערים ברפואה. מה לעשות, יש פערים. תבוא לדרום, אתה צריך רופא מומחה – אומר לך רופא משפחה: וואי וואי וואי. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה מדבר כמו – – – שלא הייתם בממשלה. 12 שנה לא – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תגיד לי, אתה פתחת את חוק ההסדרים? אתה ראית שם את החוק? << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני אענה לך, רגע. רגע. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> למה אתה סתם מדבר? זה בכלל לא נמצא שם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין לי לב לפתוח את זה. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני אענה לך. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> דבר שני – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני אגיע, אני אגיע לחוק ההסדרים. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – כל המסכנים האלה, שמתמודדים עם זכאות לא הוגנת, אז אתה סתם מדבר. סתם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, חבר הכנסת קושניר. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> בלי שום סיבה. חוק ההסדרים – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי, אמרת את ההערה שלך. תודה. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה יודע מה כתוב שם? קראת אותו בכלל? או שאתה רק קורא מה כתוב בטוויטר? נו, באמת. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, לימדו אותי – – – << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אבל לפחות תעשו ביקורת על מה שבאמת קורה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי. חבר הכנסת אלכס קושניר, תודה רבה לך. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני יודע, אם הצלחתי להרתיח מישהו, סימן שהוא מרגיש לא בנוח. זה טוב. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, הוא גם יצא. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> טוב מאוד. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> – – – אלא אם כן אלה עיזים שאנחנו צריכים להוציא אותן. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> רבותיי, בדרום, המציאות – באים אישה או ילד או גבר לרופא משפחה – – – << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה הצלחת להרתיח אותי כי אתם כל הזמן משקרים. אין לכם שום מילה אחת של אמת. הייתם 12 שנים בשלטון, לא עשיתם כלום – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> תגידי, אלכס קושניר, אתה יודע – – – << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> מי אתה בכלל שתגיד "מה עשיתם במדינה"? אתה באת, מצאת הכול מוכן. חצוף שכמותך. באת, הכול מוכן מצאת. חצוף. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> על הגב שלי, על הגב שלי. חצוף. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת, מספיק. לא לא, זה לא יכול להיות. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> על הגב שלי, חצוף. מה עשינו? מה עשיתי? חצוף. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> חצוף, אדוני. חצוף. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> פטרונות. אני אומר לך, אתה תגיד לי מה עשיתי? << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה תגיד לי מה עשיתי? תתבייש לך. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> חצוף. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת אלכס קושניר, בבקשה. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – לא עשיתם אותם 12 שנה. לא עשיתם כלום – – – ותנו לנו לעבוד. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת אלכס קושניר, אוקיי. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> חצוף. אם כעסת, זה סימן טוב. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> – – – אז אמרת שהתגייסת? << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> עד עכשיו הייתי עדין, לא רציתי לשסות ציבור בציבור. אתם יודעים מה המוטיבציה של איווט ליברמן – זה מבורך – להגדיל ב-70% את הקצבאות של אותם קשישים ללא ותק פנסיוני. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> ברור. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> כי נתח הארי זה אותם קשישים ממדינות חבר העמים – ומגיע להם. אם בסטטיסטיקה היו חרדים, הוא היה מקצץ גם את מה שהם מקבלים היום. חצוף שכמותו. ועוד הממשלה הזאת, בשיא חוצפתה, מעבירה לו שליטה בלשכת קשר נתיב. כנראה שבעה המנדטים מאיימים עליו, צריך לייבא עוד עובדים זרים שיצביעו עבורו פה. אני אוריד את הכפפות לחצוף הזה ואפסיק להיות פוליטיקלי קורקט. אני אומר לכם בדיוק, אני אציב לכם מראה בפנים, גזענים שכמותכם, סחטנים שכמותכם וסקטוריאליים שכמותכם. הגיע הזמן שהאמת תיאמר לכם בפנים, חצופים. רבותיי, אותו שר אוצר רוצה להטיל ולהגדיל ולייקר את הביקור אצל רופאים מומחים. בפריפריה, בבאר שבע, אם את רוצה רופא – רופא המשפחה מפחיד אותך, הוא אומר: אוה, צריך לטפל בדבר כזה וכזה, לך לרופא מומחה, תזמין, אם זה רופא עור, אם זה רופא ריאות, אם זה קרדיולוג. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> וחלקם בכלל מחוץ ליישוב. אתה צריך לנסוע. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> תורים של שלושה, ארבעה, חמישה חודשים, שישה חודשים. ואחר כך מתפלאים למה תוחלת החיים קצרה. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> תוחלת החיים בפריפריה קצרה בין שבע לשמונה שנים לעומת המרכז. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אז הם רוצים לייקר את הביקור אצל רופאים. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> כדי שפחות ילכו אליהם. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> איוולת. ממשלה הזויה, אטומה, שלא מבינה לאן היא הולכת ומה היא עושה. לא רק זה, רבותיי. הבדיחה הכי גדולה שסופרה בשבועות האחרונים: איווט ליברמן דואג לבריאות שלנו. ישתבח שמו לעד. דוגרי, בילדות לא יכולתי להתאפק, הייתי שותה הרבה מיצים ממותקים. זה פגע לי בבריאות. אכלתי ממתקים – פגע לי בבריאות, לכאורה. דבר שיש לברך, בסדר, הוא אמר, הוא הצהיר שהוא הולך להטיל מס על משקאות מתוקים, והוא מחריג את מוצרי היסוד. ומהם מוצרי היסוד? חלב? תתפלאו לשמוע, פתאום המשקאות האלכוהוליים, מבחינתו, הם מוצרי יסוד – כנראה לאוכלוסייה שלו, זה פוגע לו באלקטורט. אני אומר דברים שלא העזו לומר לכם אף פעם. עכשיו אומר לכם, למה על משקאות האלכוהוליים לא יגדל המס? זה לא בריא, זה דופק את הכבד, זה מפרק בתים והופך אנשים להומלסים. למה? אה, זה הפך להיות מוצרי יסוד? וודקה? זה הפך להיות משקה בריא? ואני שואל, איפה אתם? איפה הציבור? הרי אתם לא טיפשים. כתבתי את זה – אתה יודע, ניסיתי להיזכר בקינה הזאת. קראנו בתשעה באב לאחרונה, בקינות של המרוקאים יש איזו קינה ששואל: ואיפה הסנהדרין שלה, ואיפה שופטיה, ואיה ואיה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם אצל הירושלמים. לא הכול זה מרוקאים. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> קנאת סופרים תרבה חוכמה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, לא אחרון. אתה תוסיף לי את הדקות של הפורע הזה, התפרע עליי פה בעמידה. אני כיושב-ראש ישיבה לא הייתי נותן לאף אחד לקרוא קריאת ביניים עם אצבע מאיימת בעמידה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> קראתי לו. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> ואיה שופטיה? אתה יודע מה, אני שמח שבית המשפט לא נותן לנו סעד. אומנם זה לא מאה אחוז בטוח שבתקופה שלנו יהיו אותן אמות מידה על בית המשפט, אבל לפחות נוכל להציב לו מראה: לפני שבועיים היה ככה, לפני חודשיים היה ככה, לפני שנתיים ככה. מראה לנו את הדרך. ואיה מבקריה? ואיה יועצי משפטיה במשרדי הממשלה? הייתי שר. תאמינו לי, כמעט קיבלו פרפורי חדרים כשהיינו רוצים לעשות שינויים קטנים. בר מינן, נגענו להם בגבינה. רק באנו לגעת – בר מינן, מי אתה – הזדעזעו אמות הסיפים. בזמנו, שרית דנה ומייק בלס וכל העולם עלינו. מה קרה, איפה הם היום? איפה היועצים המשפטיים של הכנסת? סדרי הדיון והניהול ואורך הזמן – איפה אתם היום? כולם שותקים. ואיפה הפרשנים, שלושת הקופים? איפה הפרשנים, איפה הכתבים? תעשו מה שאני עושה: לא הולך להם לאולפנים. מסרב להם, בז להם. צבועים. שקרנים. שדדתם את העם הזה; שדדתם במשך השנים האחרונות את החוסן, את הגאווה הלאומית של העם הזה. רציתם אנרכיה והבאתם אותה. קיבלתם ממשלה שתוביל לאנרכיה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת יעקב מרגי. יעלה ויבוא חבר הכנסת יואב בן צור, 15 דקות. << דובר >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני שמח שהשרה פה בזמן שאנחנו מדברים. רבותיי, לפני 30 יום בערך מלא חודש לכינונה של הממשלה ההזויה הזאת. סמל של חודש באבל היהודי הוא סמל משמעותי. חודש, זאת תקופה של חשבון נפש; זאת תקופה שבה משחזרים את ההיסטוריה ומנסים ללמוד מה איבדנו במשך החודש הזה. אני ניסיתי לבוא בצורה חיובית ולבדוק, אדוני היושב-ראש, מה היו הדברים הטובים – ווליד, אל תפריע לי. אני רוצה שמנסור ישמע אותי. נו, באמת. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> תעשה כאילו אני לא מפריע לך. << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> לא כאילו. אני לא יכול. אתה עם נוכחות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> החי"ת שלך היא אחת היפות שיש. << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> אני גאה שיש לי חי"ת כזאת. אני חושב שזאת שפה עברית נכונה, ולא משבשים בין חי"ת לכ"ף – אפשר להבדיל – ובין עי"ן לאל"ף. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לגמרי. << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> אני מודה לך, גברתי. אני רוצה לומר שניסיתי למצוא איזשהם דברים חיוביים שבמשך החודש הזה הממשלה הזאת עשתה. ניסיתי ולא מצאתי. אבל אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, מה כן מצאתי. מצאתי ראש ממשלה לחיץ, סחיט, שאתה באצילותך – אתה איש אציל, אתה לא מתלהם, אתה לא צועק. רק בנט אמר משהו על האנשים שעלו בהר הבית – שזאת עבירה, זה נגד ההלכה שיהודים עולים בכלל להר הבית – רק דיבר איזה ציוץ קטן על האנשים שעלו להר הבית, ואתה בהינד עפעף הבעת את סלידתך מהאמירה הזאת שנאמרה, וראה איזה פלא: תוך זמן קצר ביותר פתאום הכול משתנה: אני לא דיברתי על הפולחן, אני דיברתי על הביקור – מי בכלל התיר לעלות להר הבית. אבל נגיד שכבר עליתם. אמרת את מה שאמרת, וראש ממשלת ישראל, אחת המדינות החזקות באזור פה, בקלות, בקלות – באצילותך, אני אומר, שאפו, באמת, יש לך יכולת יוצאת מן הכלל – בקלות הוא כבר חזר בו, שינה את זה מן הקצה אל הקצה. כמובן, גם בהוראת ראש הממשלה האמיתי יאיר לפיד וראש הממשלה החליפי מנסור עבאס. זה הסדר, אני חושב, בערך. משהו כזה. לא בנט; זה לפיד, ואחר כך אתה. אני חושב ככה. ככה זה נראה. כי גם מה שאתה אומר, לפיד מייד מקיים. אולי מתוך תפיסה שלו, הבנה שלו, שלא צריך להיות. כמובן, בנט הרכרוכי והחלש מייד מקיים את מה שצריך לומר. אבל אני מסתכל ומנסה לראות. הרי במערכת הבחירות הבטיחו לנו בנט ושקד שיהיה פה סינגפור. ואנחנו מחכים לראות סינגפור כלכלית, מדינית, רווחתית. זהו, אבל אולי הם חוששים להפעיל את התוכנית הזאת כי עוד לא שילמו לאודי רייטר על התוכנית שהוא עשה. אז יכול להיות שהם מנסים – אם תהיה תביעה, יבואו ויגידו לו: תשמע, בכלל לא מילאנו את התוכנית הזאת, הבטחנו אבל לא קיימנו. אז התוכנית שלך, אין לה ערך. אבל הם לא עשו את זה, כי הם לא יודעים לעשות את זה. הם לא יעשו את זה, כי אין להם יכולת לעשות את זה בשום אופן. הממשלה הזאת, במשך התקופה הזאת, כל מה שהיא עשתה זה לפגוע בכל היקר והקדוש לצביון היהודי של מדינת ישראל. מה שהבינו מייסדי המדינה, מה שהבינו זקני ארץ ישראל – שהבינו שללא צביון יהודי אין לנו זכות פה בארץ ישראל, אין לנו זכות קיום לשבת פה במדינה הזאת; הבינו שמדינה בלי צביון יהודי, אין לה יכולת להתקיים ואין לה יכולת לטעון בעלות על הארץ הזאת – האנשים של היום, ודווקא אנשים דתיים, לא מבינים את זה ורוצים לעשות שינויים מרחיקי לכת בנוסחת הקסם. רפורמה, רפורמה: רפורמה בכשרות, רפורמה בשבת – הינה שרת התחבורה פה, היא לא מסתירה את רצונה שתהיה תחבורה ציבורית בשבת; רפורמה בדיינים, רפורמה במעונות, רפורמה בגיור, רפורמה בחקלאות. ואת כל זה, את כל הרפורמות האלה, מנסים להעביר – חלקן, בכל אופן, חלקן הגדול – באמצעות חוק ההסדרים. זה פטנט. אם רוצים להעביר משהו שחותך באבחה חדה את מה שצריך לשנות, יש פטנט – חוק ההסדרים. פקידי האוצר מאוד שמחים לעשות את הדברים הללו, ובפרט שהם היום צריכים למצוא מקור תקציבי ל-53 מיליארד שהבטיחו לאדוני היושב-ראש ולמפלגתו. אני רוצה לספר לך משהו, אדוני היושב-ראש. דיבר איתי אחד מהבכירים של הבכירים של האוצר, ואמר לי: מה, באמת אתה חושב ש-53 מיליארד שהבטיחו לרע"מ, למנסור עבאס, אתה חושב שבאמת הדבר הזה ייתכן? אז תדע שאין לזה אפילו הווה אמינא כהוא זה, שהדבר הזה באיזשהו שלב בכלל יתקיים. אם יצליחו לממש 10% מהתקציב הזה זה המון, וגם זה לא יקרה. יתרה מכך, ההבטחה שניתנה להסדרה של היישובים הבדואיים – תראו, אני סיירתי שם לפני הבחירות. באמת, אנשים חיים בתת-תנאים. חיים בתת-תנאים. אין ולא צריך להיות בישראל של 2021 שאנשים יחיו באותם תנאים. הם רוב-רובם אזרחי המדינה, מגיע להם לחיות בצורה סבירה ונורמלית. אבל הדברים צריכים להיעשות בצורה מושכלת ומסודרת. וכבר אמר לך, אדוני היושב-ראש, יושב-ראש התנועה שלנו, שר הפנים – שהוא מומחה גדול, אין חולק על כך, בנושא של הסדרות וכפרים – אמר לך: כשיצמחו לי שערות על כף היד תהיה הסדרה בכפרים שלכם. אז אני מתפלא, אתה אדם חכם. כמה זמן ייקח לך להבין שכל מה שסיכמו איתך זה בעצם עורבא פרח? אתה יודע מה זה עורבא פרח? זה משהו שפורח באוויר, אין לזה שום ממשיות. אתמול דיברתי עם אחד מחברי מפלגתך. הוא אמר לי: אין דבר כזה, כל מה שכתוב – יתקיים. אמרתי לו: אינשאללה. בוא נראה. הלוואי. אני אשמח שתהיה הסדרה, אבל בצורה מסודרת. שיחלקו שטחים ואנשים יקנו את השטחים ויבנו בתים. לא איזשהו סוג של פלישה, ואז: אני פה ולא יוציאו אותי מפה וכו'; שתהיה הסדרה בכל הבנייה בחברה הערבית. אבל עדיין, כל זה צריך להיעשות בשום שכל; כל זה צריך להיעשות בהיגיון. אני לא רואה את הממשלה הזאת עובדת באיזשהו סוג של היגיון שיכול בסופו של דבר להביא למשהו. אבל אתה, כמו שאמרתי, מומחה בנדנוד הכיסא של הממשלה. נדנוד הכיסאות של הממשלה הזאת. כמו שאמרתי לך פעם, כנראה כל מה שתבקש יקרה, אבל השאלה היא איך, מתי, כמה, באיזו כמות, באיזו צורה. אני רוצה רק לומר עכשיו – לפני כמה שבועות שמעתי שראש הממשלה אמר שהחרדים הם לא בעלי בתים במדינה הזאת. אני רוצה להבין, אדוני ראש הממשלה, לא נמאס לך להפיץ את השנאה? ישב פה שר הדתות, שאומר: אהבת אחים, אנחנו צריכים להיות ביחד, ואנחנו כולנו צריכים להיות אחים. איפה אהבת חינם? במקום זה יש שנאת חינם. מי מפיץ את השנאה? מי שאומר: מעכשיו אתם לא בעלי בתים במדינה. אתה לא אמרת שאתה מקים ממשלה כדי לאחד את כל חלקי העם? לא אמרת שתטיל וטו על כל פגיעה בציבור החרדי? שר הדתות התחייב שהוא לא יפגע במילימטר בשולחן ערוך. והיום, כששאלו אותו אם הוא בעד תחבורה ציבורית בשבת – שומעת, גברתי שרת התחבורה – הוא התחמק. הוא התחמק. הוא לא ענה תשובה. אתה, בתור שר דתות, שאמר שלא ייפגע השולחן ערוך, צריך לבוא ולהגיד: רבותיי, תחבורה ציבורית בשבת זה משהו שפוגע בצביון של השבת, בצביון של המדינה היהודית, ולכן תחבורה ציבורית לא יכולה להיות בשבת. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> – – – ב"שולחן ערוך" לא כתוב שזה פוגע בשבת. << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> יכול להיות. כמו שהוא אמר אתמול מספרים שלא קיימים. נכון, זאת גם אפשרות. נראה לי שגם שר הדתות וגם ראש הממשלה שכחו, שכחו לגמרי, את הערכים הבסיסיים ביותר של היהדות. למה אתה לא דואג לנהגי האוטובוס שלא רוצים לעבוד בשבת? יש להם נושאי רווחה, הם לא רוצים לעבוד בשבת. למה אתם מכריחים אותם עם התחבורה הזאת? היריקה שאתם יורקים בחודשים האחרונים זה הדבר היחיד שמאחד את הממשלה הזאת. לא קורונה, לא כלכלה, לא שום דבר אחר. מה שמאחד אותם זה המלחמה בערכי היהדות. זה מחבר את כל הממשלה הזאת על כל פלגיה, ואנחנו מתפלאים. תאמין לי, מנסור, אני אומר לך, ידידי הטוב, שאתה לא היית מוכן שיפגעו בערכים של האסלאם כמו שהיום פוגעים בערכים של היהדות. רק ניסו להגיד מילה קטנה, וכבר זזת בכיסאך, והכיסא של ראש הממשלה התנדנד: לא לא לא, אל תכעס, הכול בסדר, אנחנו חוזרים בנו. אנחנו חוזרים בנו. הממשלה הזאת היום לא יורקת רק על הציבור החרדי, היא יורקת על מיליוני יהודים אורתודוקסים בכל העולם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין אורתודוקסיה. יש יהדות. << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> יש יהדות. בכל היהודים שומרי התורה והמצוות שנמצאים בעולם. פגשתי בשבועות האחרונים יהודים מהעולם, הם כולם כואבים את כאבה של הממשלה הלא-טובה הזאת, שמתנהלת בצורה הזאת. הם מורטים את שערות ראשם, להבין שסוף-סוף יש ראש ממשלה דתי במדינת ישראל, ודווקא ממנו באה הרעה הגדולה הזאת. מה שלא העזו לעשות ראשי ממשלה קודמים, שלא היה להם שום זיק לשמירת מצוות, בא ראש הממשלה הזה ועושה. אדוני ראש הממשלה, יהודים שומרי תורה ומצוות הם אחים שלך; הם חלק מהעם היהודי. אתה כל כך שונא אותם שאתה מוכן למכור את מדינת ישראל, להפוך אותה למדינת כל אזרחיה, העיקר שהחרדים והמזרחים שנואי נפשך לא ייקחו חלק בממשלה? גם אתה לא נקרא בממשלה, מנסור. אתה לא סגן, אתה לא שר. אתה יושב-ראש ועדה, בסדר, אולי ועדה חשובה מאין כמוה, אבל עדיין לא נכנסת לממשלה. אולי באמת תאתגר אותם, תיכנס לממשלה ממש. אני יודע שאתה שוקל את זה, אבל אם אתה נכנס – לא כסגן. תיכנס כמו שר. מה, אם עיסאווי פריג' שם, יש לך כבר איזו דרך ללכת. תיכנס. אתה רוצה את יושב-ראש הכנסת? תבקש יושב-ראש הכנסת, ייתנו לך לקבוע. למה אתה צריך סגן, שמדי פעם ייתנו לך לעלות? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, סגן יו"ר הכנסת. << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> למה? תהיה יושב-ראש. מה יש? תבקש, ייתנו לך. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> צריך להשאיר משהו לאחרים. << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, הוא ייתן במקום זה למיקי לוי סגן. מה הבעיה? סגן שר, ואתה תהיה יושב-ראש הכנסת. זה רעיון. פעם ראשונה יושב-ראש כנסת ערבי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אי-אפשר גם ראש ממשלה וגם – – – << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> הוא יכול, הוא עושה את כל התפקידים. הוא אדם אציל ומכובד, הוא יודע לעשות הכול יחד. אין לו שום בעיה. רבותיי, תבינו, יש ערכים שאנשים גדלים עליהם, ולא מוכנים אחר כך, כשנכנסים לכיסא, לשנות אותם. זה לא מה שרואים מפה לא רואים משם; יש ערכים, צריך לעמוד על העקרונות של האדם. ואם הוא לא יודע והוא מקמט את הערכים שלו כדי להישאר בכיסא, כדי למצוא חן, כדי שלא יזיזו אותו מכיסאו, זאת אומרת שהוא איבד את כל האני העצמי שלו, הוא איבד את כל מה שיש לו. אני תקווה שהממשלה ההזויה הזאת, באמת הזויה, תיפול. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, כשאנחנו נהיה בשלטון נמצא לך פתרונות הרבה יותר טובים והרבה יותר מהירים והרבה יותר מעשיים. וימים יוכיחו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת יואב בן צור. תודה לך. יעלה ויבוא חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. 30 דקות. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> בוקר טוב, צוהריים טובים, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, הכנסת במרתון דיון של כ-15 שעות בחוק שמוטב שלא היה מגיע לעולם הזה. מוטב שהיינו שומרים על ערכי הדמוקרטיה, מוטב שהיינו שומרים על הכבוד המינימלי שאפשר להשאיר לבית הזה, לחוק במדינת ישראל, להבדל בין קואליציה לאופוזיציה, לבזבוז הכספים שקיים. אבל על זה נדבר בהמשך. אדוני היושב-ראש, לנו במגזר החרדי יש שלושה שבועות של חופש שבהם נמצאים עם הילדים, מאחרי תשעה באב עד ראש חודש אלול. זה הזמן, שלושה שבועות, שהילדים נמצאים בחופש. ההורים מנסים כמה שיותר בזמן הזה להיות עם הילדים. יצא לי דווקא בשבוע הזה המרתון של הכנסת. האישה, הילדים וכל המשפחה נמצאים בצפון ונופשים, אבל הם מבינים שאבא, חלק מהתפקיד, השליחות הציבורית שלו, זה גם לא להיות עם הילדים בנופש. בסדר, אם זה מה שהקואליציה רצתה, שדווקא בימים האלה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בשבוע שעבר זכית לאתנחתא. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אתה יודע מה, מנסור, אני אגיד לך משהו. בשבוע שעבר גם הייתי קצת עם הילדים. ושאלו אותי הרבה: אה, סוף-סוף אתם פה. אמרתי: תודה רבה לח"כים הערבים. בזכותם יש לנו את החופש. זה נכון. אמרתי בכל מקום, תודה להם, בזכותם יש לנו חופש. נאמר בכל מקום. אבל מה, אתה יודע שחלק מההגבלות שלנו כחברי כנסת באופוזיציה זה לוותר לפעמים על הרבה דברים מאוד מאוד חשובים. מחר, לדוגמה, אדוני היושב-ראש, יש לנו שמחה של חבר יקר – אתם בוודאי מכירים אותו – הפרשן ועורך הדין אבי בלום. הוא כאן, מהתוכנית שחור-לבן בערוץ הכנסת. << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> מה זה מחר? היום. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> היום. הכוונה שאחרי השקיעה זה נקרא מחר. << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> לא, התכוונת לדבר על זה אתמול. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, לא. פה צריך לחשוף הכול. הכוונה היא שאחרי השקיעה זה נקרא מחר. החופה אחרי השקיעה. << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> החופה לפני, לא? << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא. הוא מוכר מאוד מהתוכנית הפופולרית שחור לבן, יחד עם גלסנר, בערוץ הכנסת. הוא פרשן ברדיו קול חי וגם עורך דין בכיר. מחר הוא מחתן בבני ברק, ואני רוצה לנצל את התחילה של הנאום הזה באמת לאחל לו מזל טוב. לצערי הרב, אני אומר לך, משה, אנחנו לא נוכל לבוא לשמחה שלך, בגלל שהקואליציה שלנו עסוקה בדברים מאוד מאוד מאוד חשובים, ולפעמים, בין הבחירה ללכת לחתונה של חבר לבין להתעסק עם הקואליציה ועם האמירות הכל-כך חשובות שלהם, אז אנחנו – יש לנו את הבחירות ההכרחיות. בואו נחשוב רגע: למה בעצם אנחנו נמצאים כאן? יש חוק-יסוד: הממשלה. אדוני היושב-ראש, אני זוכר, כשהיינו בקואליציה, קיבלנו אין-סוף אמירות ומוסר מקבוצת האופוזיציה. אתה יודע מה, יאיר לפיד, נפתלי בנט וכל חברי הכנסת שלהם הטיפו לנו מוסר יום ולילה, יום ולילה, על הבזבזנות של הקואליציה. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני לא תמיד הרגשתי בנוח עם זה. הינה, אני אומר לך את האמת, לפעמים באו ואמרו לנו: תראו, במיליונים שמושקעים בנורבגי – שהקואליציה הקודמת השקיעה, ובחליפי, במנכ"ל החליפי – אנחנו זוכרים כאן את הנאומים של ניסנקורן על הצורך בחליפי, כמובן אחרי שהוא הסתכסך; ויאיר לפיד – כמה לעג, כמה אמירות נגד בזבוז הכספים של המשרד החליפי והמנכ"ל החליפי. זה לא היה לפני הרבה שנים, ואנחנו עמדנו בקואליציה והיינו צריכים להגן על זה; עשינו את זה, אבל אתה אומר לעצמך, רגע, אולי בכסף הזה היה אפשר לממן בריאות, חינוך, תחבורה, יש הרבה שכבות חלשות. בוא לא נדבר על חוק ההסדרים, שכן נדבר עליו בהמשך – שהולך עם גרזן חד מאוד מאוד, עם גרזן אלים, אפילו, נגד השכבות החלשות, ומנפץ כל תחילה של תקווה של אותם אנשים שאולי הייתה להם בוודאי בממשלה הקודמת. עכשיו יותר מזה, אני זוכר שהיה לי מרצה, קראו לו עו"ד מייק בלס, עורך דין מפורסם. שאלתי אותו פעם באחד השיעורים: תגיד, מה ההבדל האמיתי בין חוק לחוק-יסוד? אז הוא אמר לי: תראה, חוק – הכנסת משנה. באה קואליציה – משנה; באה קואליציה אחרי זה – משנה משהו אחר. חוק זה משהו יותר נגיש, דבר שאפשר לגעת בו יותר. חוק-יסוד – שום דבר. לא נוגעים בזה. << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> קודש-הקודשים. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> קודש-הקודשים. להבדיל אלף אלפי הבדלות, מישהו אמר – עשרת הדיברות, לא נוגעים בזה. פעם בכמה שנים מגיעה הממשלה ונוגעת בחוק-יסוד, ובזהירות, וברוב נדרש. בסדר, ככה למדתי כחניך צעיר שהאמין שמה שלומדים זאת האמת. והינה אני מגיע לכנסת – חוקי-היסוד נרמסים, משתנים, לא על פי צורכי ממשלה, לא על פי צורכי קואליציה, לא על פי צורכי העם, לא על פי צרכים של השכבות החלשות; על פי צרכים קואליציוניים של אלקין ובודדים. כל אחד שצריך לעצמו משהו – משנים חוק-יסוד. רגע, לא סיימנו עם חוקי-היסוד – תקנון הכנסת. כל חבר כנסת צעיר, חדש, שנכנס לכנסת, מקבל ממזכירות הכנסת תיקייה שבתוכה יש את תקנון הכנסת. אמרו לי: תקשיב, אתה רוצה להצליח? תלמד אותו. תלמד את תקנון הכנסת, תדע בדיוק מה קורה, במקום לשאול כל כמה ימים שאלה אחרת. וגם את תקנון הכנסת הם הולכים ורוצים לשנות אותו על פי מה שנראה להם. וגם בתקנון הכנסת הם רומסים את הזכויות של האופוזיציה עם כל מיני פרשנויות. אתה מגלה קואליציה שעושה מה שבא לה בראש – מה שבא לה בראש בחוקי-היסוד. בוא ניקח למשל את האירוע שאני חושב שהוא אירוע דרמטי מבחינה דתית, אבל לא רק: שינוי הרכב ועדת הדיינים. הרי כל אחד מבין – מי שלא נסחף אחרי אנשים רדודים. למה אני אומר אנשים רדודים? אני פחות מבין בזה, אבל היום אנשים נמדדים על פי מספר העוקבים שיש להם בטוויטר או בפייסבוק, כל מיני רשתות חברתיות. ראש הממשלה שלנו, שידוע שלא סובל מאהדת יתר של הציבור – לא סומכים עליו, זה לא סוד; הוא מסכן, הוא נמצא בצל של יושב-ראש אופוזיציה חזק, פופולרי, שאוהבים אותו – על פי הפרסומים הוא החליט, ואחרי שנתניהו כתב ספר גם הוא כתב, הוא כל הזמן מנסה לחקות אותו. עשה מעשה ראש הממשלה שלנו, והחליט לקנות עוקבים בטוויטר; יום בהיר הלכו האנשים שלו, קנו 100,000 עוקבים ביום. זה ראש הממשלה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אפשר לעשות את זה? << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> כן, היום הכול אפשר. היום אתה משלם – אפשר להביא לך עוקבים; אפשר להביא לך לייקים; איך זה נקרא, החיצים האלה? אני לא זוכר איך קוראים לזה, כל מיני דברים שיש לך, היום יש הכול. אבל ראש הממשלה שלנו – אתמול הראו לי את זה: ביבי, איך זה נקרא שהוא מראה את עצמו? עושה – 50,000, 60,000 אנשים רואים אותו, ראש האופוזיציה. הוא מסכן, 500, 480, עולה כל הזמן. עכשיו, שאלתי את עצמי: מי אלה ה-480 שמסתכלים עליו? אמרו לי: זה פייק, קונים את זה. בקיצור, פעם חשבתי, אולי אלה הפעילים שלו. אבל גם פעילים אין לו. מי נשאר בימינה? בואו תראו, מהבוקר, מועצת יש"ע מוציאה עליו – כבר נדבר על זה. בקיצור, יושב פה ראש ממשלה, מתוסכל, כל הזמן בתחרות מול יו"ר האופוזיציה: כמה עוקבים יש לי, כמה עוקבים יש לך. בזה הוא עסוק. אוקיי, הלך קנה עוקבים – בסדר, ברוך השם, עכשיו יש לו, בטלפון מספר העוקבים עלה לו, אז ברוך השם, הוא מרגיש יותר בנוח עם עצמו. אבל אנחנו כמדינה, כעם – עזבו קואליציה–אופוזיציה – שואלים את עצמנו במה ראש הממשלה שלנו מתעסק: בתחרות עם יו"ר האופוזיציה כמה עוקבים יש לך בטוויטר? אני אומר, פשוט רחמים. בואו נחזור רגע לחוק-היסוד. חוק-יסוד: הממשלה הולך להחריב בעצם, להחריב קודם כול איזונים שהיו. יש פה כמה חוקים שמקודמים, חלק מהם היום, ואני רוצה להסביר. אני מדבר גם למי שנמצא כאן – אדוני היושב-ראש, השרה, ח"כים – אבל גם לאלפים, אלפים שבערוץ 99, ואני באמת רוצה לנצל את הבמה ולהודות לערוץ הכנסת. בסוף, בערוץ הכנסת יושבים אנשים שלא תמיד מקבלים את הקרדיט שמגיע להם, והם מעבירים את הדברים שלנו לעם. ויותר ויותר, בשנים האחרונות, בפרט מהקדנציה האחרונה, אני חושב שאחוזי הצפייה של ערוץ הכנסת קפצו בכמה רמות. למה? כי יש אופוזיציה מעניינת. סוף-סוף יש כאן אופוזיציה שמדברת ולוחמת ומביאה את הדברים, בשונה ממה שהיה עד היום – אופוזיציה שלא הייתה כל כך מאוחדת כמו האופוזיציה הזאת. אז אני רוצה להודות להם. אני מדבר בעיקר לצופים בבית, שיבינו מה הדרמה. תראו, לנו מותר להיות באופוזיציה. סיפרתי לך פעם, אדוני היושב-ראש, על הפנצ'ר, נכון? אתה זוכר. הרבה הרבה דיברו איתי מאז. עוצרים אותי אנשים: נו, אתה רוצה פנצ'ר? יש גלגל בעולם, אנחנו פעם פה, פעם פה, אלה סדרי עולם. מי שלא בנוי לזה, שלא יבוא לכנסת, שלא יתעניין בפוליטיקה. אבל אני מדבר כרגע כדי להסביר לצופים מה מסתתר מאחורי החוק הזה. בא אזרח, אזרח טוב, מקיים את חובתו הציבורית, הולך, מצביע בבחירות. אומרים לו: תקשיב, אתה מצביע לתנועה. הרי אין אף אחד בעולם שהצביע למלכיאלי, אף אחד לא הצביע לבוסו, אף אחד לא הצביע למנסור; הצביעו לתנועה – לש"ס, לרע"מ, נכון, אני מדייק, למפלגת העבודה. יש תנועה, יש רעיון, יש דרך. ואז אומרים לאנשים: בואו, תתחברו לדרך. התנועה נשארת, אנשים מתחלפים. אני מחר לא אהיה, מישהו אחר יהיה; מחר אתה לא תהיה, יהיה מישהו אחר. ככה העולם עובד, אבל יש תנועה, יש רעיון. אדם שהולך ומצביע לרעיון מסוים מבין שככל שיהיו יותר חברי כנסת יש יותר אפשרויות להשפיע בכנסת, להביע את הרעיון שהוא מאמין בו, את עמדתו. בא אלקין, ברוב גאונותו, ואמר: לא, לא, אנחנו נעודד גנבת קולות, אנחנו נעודד גנבה ממקום למקום. אבל איך עושים את זה? אז קודם כול יש דוגמה: יש לנו ראש ממשלה שהלך והבטיח ימין – נהיה שמאל; נתן נאומים חוצבי להבות נגד נתניהו שעושה מסיבות עיתונאים – הבחור התאהב בזה; האדם הבטיח לדאוג לציבור החרדי – בינתיים אין דבר שהוא לא פוגע בו בעקביות בציבור החרדי, וכבר נאמר במה הוא פוגע. בעצם, אדם חסר עמוד שדרה: כל מה שהוא אמר – שיקר; כל מה שהוא אמר – רימה; כל מה שהוא אמר – הוא חזר בו. בסדר. אומר אלקין: אי-אפשר שזה יהיה רק ברמה של איש אחד, צריך לשבח את הנוכלות. צריך לקחת את הגנבה – להפוך אותה לחוק. צריך לקחת את הרמאות – להפוך אותה לאג'נדה. אתם יודעים, אדוני היושב-ראש, בתורה כתוב שיעקב אבינו רצה להתחתן עם רחל. הלך לבן הארמי, עשה חתונה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> ברחל בתך הקטנה. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> וואי וואי, הרב מנסור. חכם מנסור. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אתה יודע כמה פסוקים למדתי הלילה? << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> לימדת ולמדת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אחרי שלמדת כל כך הרבה תורה, אתה תומך בחוק הדיינים, תגיד לי? החוק הזה הוא נגד התורה שלנו. אבל כבר נדבר על זה. יעקב רצה להתחתן עם רחל. חמיו היה גנב גדול, לבן הארמי, אתה יודע. למה קראו לו לבן, אתה יודע? מי שהוא עובד בלבן, פתאום גם נהיה רמאי – חס ושלום, בצחוק אני אומר, בהומור. בקיצור, הוא רצה להתחתן עם רחל, אבל לבן הארמי, הייתה לו בת גדולה, קראו לה לאה. מה הוא עשה? בלי שהוא ידע, לקח את לאה, ואמר: את תהיי תחת החופה. הכול היה חשוך, והתחתנו. בא יעקב אבינו בבוקר, וראה שזאת לא רחל. מה הוא עשה? אמר בדיוק כמו שאמרת: ברחל בתך הקטנה. למה הוא אמר ככה? הוא אמר, רוצה את רחל? אוקיי, הייתה מגיעה אישה אחרת, אמרו זאת רחל. בתך – הוא מביא בת אחרת. הקטנה. הוא הלך איתו, דקדק איתו למטה ולמטה, למה? כשיש רמאי אתה לא לוקח סיכונים. אתה יודע, אתה מוכר בית לפעמים, אתה רואה את האיש מולך. אם אתה רואה שהוא אדם הגון, אתה לוקח חוזה רגיל, חותם וזהו. אבל אם אתה רואה אדם כזה, אתה לוקח עורך דין טוב, מנסח חוזה, בודק. אין מה לעשות, אתה חושש ממנו. יעקב חשש מחמיו. לא נעים, זה בתוך המשפחה, אבל חשש ממנו. הוא גם צדק בסוף, הוא הבין בדיוק. הוא גם היה צריך לברוח. אתה מבין, חתן צריך לברוח מהבית של חמיו, לברוח באמצע הלילה. הוא רץ אחריו ומה הוא אומר לו? ברור שהייתי נותן לך ללכת, אני רק רוצה את זה בתופים ובמחולות, נלווה אותך. יעקב ידע עם מי יש לו עסק. בקיצור, הדמות התנ"כית של רמאי זה לבן הארמי. נקרא ארמי, רמאי. ראש הממשלה שלנו, אתה יודע, אתה רואה את כל מרכיבי הקואליציה, הכול עובדים ברחל בתך הקטנה. למה, תאמין לו, ראש ממשלה, מכובד. אין דבר כזה. אף אחד לא מאמין. אתה יודע למה? כי מי שרימה בן אדם אחד ירמה גם את השני וגם את השלישי וגם את הרביעי. זה האיש הזה. וגם אתה, כשעשית אתו חוזה, אני לא היית שם, אני לא יודע, אני משער – אתה אל תאשר – שהתייעצת עם עשרות עורכי דין. למה, תאמין לו – כי גם אתה לא האמנת לו, אף אחד לא מאמין לו. למה? אנחנו רואים את זה על בשרנו. הוא מגיע, אומר לנו: אני אדאג לציבור החרדי. רציתי לדבר על זה. אני אגיד לך את האמת, הייתי כאן, באופוזיציה, אמרתי: ברוך השם, יש כאן ראש ממשלה נבחר, רציני, יש לו אאודי עכשיו, יש לו שיירה, קונה עוקבים, ברוך השם מתקדם. הוא אומר לנו, לציבור החרדי: אני אדאג לכם. הרגשתי מיותר פה. אמרתי: רגע, אם הוא דואג לי, אני מסודר. אתה עוקב אחרי חודש שלם של התנהלות הממשלה בנושא הדתי – עזוב כלכלי, כבר נדבר על זה, עזוב בריאותי, נדבר על זה ככל שייתן לנו הזמן – אבל אתה רואה, הוא לקח גרזן ואיפה שקיים נושא דתי – אתה יודע, לא תמיד היינו בקואליציה. בוודאי לפני שהייתה ש"ס הייתה רק אגודת ישראל. הם היו מתי מעט. הייתה כאן מפלגת העבודה עם 40–50, כולם היו חילונים, רובם לא היו דתיים. הבינו שבנושאי דת לא נוגעים. אנחנו מדינה יהודית, יש דברים שלא נוגעים בהם. אבל באים ראש ממשלה כאילו עם כיפה על הראש, שר דתות כאילו עם כיפה על הראש, ועושים הכול בדברים הכי יקרים לנו. אבל מה הפריע לי מאוד? מאוד הפריע לי. בא שר הדתות, הוא מייצג את שירותי הדת. אני למשל יכול לחלוק עליך, לחלוק עליו. יש אנשים דתיים – גם מוסלמים, לא משנה, כל מיני דתות, אני לא אדבר עליו אישית – יש דברים שאתה נזהר בכבודו של האדם. להבדיל, אצלנו יש הראשון לציון, הוא הרב הראשי, אתה יודע, הבן של הרב עובדיה. זו לא עוד דמות, לא עוד אדם בסקאלה הרבנית. קצת מעבר. אדם, שאני אומר לך, אני מכיר אותו – מה זה מכיר אותו, זכיתי ללמוד ממנו תורה, לא מעט, לשמוע שיעורים ממנו. הוא מוסר כל שבוע לעשרות אלפי אנשים. אדם שיצק מים על ידי אבא שלו, ממשיך את דרכו. שר במדינה יהודית, שר דתי במדינה יהודית, לבוא להגיד שההחלטות שלו מגיעות מאינטרסים כלכליים משפחתיים? יש דברים שלא עושים. אתה רוצה לרמוס את הרבנות? בסדר, אתה בקואליציה, אתה בשלטון. אתה רוצה לרמוס את השבת? לא בסדר, אני לא אוהב את זה, זכותך. אבל יש דברים שלא עושים. לבוא לדבר נגד רב ראשי, נגד אדם שכולם יודעים שאין לו שום אינטרס בבד"ץ הזה – ההפך, הרפורמה רק מחזקת את הבד"ץ, כלכלית. אז אחת מן השתיים, או שהשר לשירותי דת לא מכיר את הרפורמה שהוא עצמו מציג, בגלל שזו רפורמה שתחזק את הבד"צים. הרי ההתנגדות של הראשון לציון היא כאילו מזיקה לבד"ץ. אז מה זה הדבר הזה? אם גלעד קריב היה מגיע, מדבר – בסדר, הוא רפורמי והוא נגד האורתודוקסים ונגד הרבנות הראשית; אבל אדם דתי, שמתיימר לכבד את הרבנות הראשית, לכבד את הרב הראשי – זאת הדרך? זאת ההסתכלות? זה מה שצריכים לעשות? עכשיו, זה מתחבר לעוד כמה דברים. כשאתה רואה את ההסתכלות של הממשלה ברפורמה הזאת, של הכשרות – לא יכול להיות בעולם, שעושים רפורמה במשרד הביטחון בלי לדבר עם מנכ"ל משרד הביטחון, עם הרמטכ"ל, עם הגורמים המקצועיים; לא עושים רפורמה במשרד החינוך לפני שמדברים עם ארגון ההורים, עם כל הארגונים הנלווים; לא עושים רפורמה במשרד הבריאות לפני שמתייעצים עם בכירי הרופאים. איך יכול להיות שעושים רפורמה בנושא דת, בנושא כשרות, כשהרבנות מתנגדת ואין שיתוף פעולה? החצוף הזה מגיע לרב הראשי, אתה יודע, לפעמים אתה בא למישהו, עושה לו תנועה של כבוד, יוצא בחוץ ומזלזל. בסדר, בפנים שלו אתה אומר: תקשיב, יש את הדעה שלך, אני פה, אני ריבון, סיפורים. כאילו, מה אנחנו מחנכים את הילדים שלנו, שאין כבוד לרבנים? אין דרך ארץ לזקנים, למכובדים, לאנשים הגדולים? בחודש אחד של ממשלה התהפכו היוצרות? אנחנו בש"ס, כשהיה רוב מובהק חרדי בוועדה למינוי דיינים, יכולנו לעשות מה שאנחנו רוצים. היה לנו רוב. הרב עובדיה, זכר צדיק לברכה, אמר שצריכים לאזן את בתי הדין, שיתאימו לכולם. שליש שיהיו מהציונות הדתית. הם היו באופוזיציה. לא היה להם חבר בוועדה בכלל. ש"ס הקפידה ששליש מהדיינים שייבחרו יהיו שייכים לציונות הדתית. למה? כי היה חשוב לאזן בין הקבוצות בעם; שתהיה נראות טובה, והרבה מעבר. אז מה, אנחנו היינו פראיירים? מה, אנחנו היינו הבעייתיים? אנחנו לא מבינים מה זה שלטון? אנחנו לא מבינים מה היכולות של קואליציה? הבעיה היא בנו? או ההפך, אנחנו היינו אנשים ממלכתיים אמיתיים, כשדאגנו בקואליציה גם לקבוצות שהיו באופוזיציה. האם אנחנו הבעייתיים, או חלילה יש פה קואליציה דורסנית, שרואה אך ורק את עצמה, ולא מעבר לזה כלום? כנראה שזאת התשובה. אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר ביקרתי אצל רב אחד בהר חומה – קוראים לו הרב עמרמי. יש לו מנכ"ל, עשה איתי סיור ביחד, קוראים לו איציק הרוש, חבר שלי. הר חומה זה מקום, לא מקום רק חרדי, יש ציבור דתי, עמך בית ישראל, באמת, קהילה משובחת ומפוארת. אני מדבר עם העם והעם לא מבין, הממשלה הזאת, לאן היא חותרת. אנשים לא מבינים. אם זאת ממשלת ימין, אז תהיו ימנים. אתם שמאלנים, אז תהיו ממשלת שמאל. יש איזושהי אמירה חדשה, ממשלת הריפוי. אוקיי, ריפוי ממה, מביבי? מהחרדים? זה לא נקרא ריפוי. סילקתם אותנו מהשלטון, סילקתם את נתניהו מהשלטון, זכותכם. אבל ריפוי ממה? אם אני לא טועה, אתה גם רופא. אז רופא מקבל את המחלה, מאבחן אותה, מטפל בה בצורת הטיפול, ואומר אחרי זה: הצלחתי או לא הצלחתי. מה המחלה שאתם רוצים לרפא, מה? חרדים היא המחלה, ביבי המחלה, הימין המחלה? מה האג'נדה שלכם, לקראת מה אתם הולכים? אדוני היושב-ראש, אתמול קיימנו דיון רחב מאוד בסיעת ש"ס, יחד עם החקלאים במדינת ישראל, דיון שקדם לו סיור שלי בשבוע שעבר אצל חקלאים באזור הצפון. הייתי ביבניאל ובעוד כמה מקומות, פגשתי את הרפתנים. היה שם סיור מרתק מאוד. אתה יודע מה, יצאתי מהסיור הזה באמת מפוחד. יושבים מאות אנשים – אלפי אנשים – שמתפרנסים מגידולים, מחקלאות, מחלב, מביצים, וכל העתיד שלהם בפחד. הם מנסים להבין לאן הממשלה לוקחת את כל הענף הזה. הרי זה ברור: ביום שייבשו את הרפתות יהיו עשרות דונמים ריקים, יגיעו לשם אנשים עם בנייה לא-חוקית, הפקרות. אין סדר. האנשים האלה לקחו מיליוני שקלים חובות מהרפורמה הקודמת. הם עדיין משלמים חובות. הם עדיין משלמים לבנקים. הם עדיין משלמים ריביות. חלקם לקחו הלוואות פרטיות. חלקם קורסים תחת הנטל. וכשהממשלה הזאת הולכת ומשנה כללים באמצע המשחק – לשנות כללים באמצע המשחק זה אומר שאותם חקלאים לא יודעים אם הם ימשיכו מחר לגדל פרות לחלב, תרנגולות לביצים. הם לא יודעים. הממשלה הולכת לתת בחוק ההסדרים רשימה ארוכה של רפורמות קשות מאוד שיפגעו בכל הפרנסה שלהם, והם אומרים: רבותיי, אנחנו לא מוצאים פתח, לא מוצאים במה להתנחם, לא מוצאים במה להציל את הפרנסה שלנו. מדובר על אלפי בתי אב. רבותיי, זה לא צחוק. יושב שר החקלאות, ובמקום להגן על צורכי החקלאות – הוא שייך למפלגה של שר האוצר, שוועדת הכספים בידיים שלו, כאילו כל השלטון – עכשיו, איפה האיזונים בתוך הקואליציה? גם כשאנחנו היינו בקואליציה, משרד האוצר רצה משהו, שר החקלאות התווכח, בוועדות התווכחנו. אין דבר כזה קואליציה של בריונים, אין דבר כזה. אין דבר כזה, אדם שיש לו וטו בנושא מסוים, מאה אחוז; קצת איזונים, קצת הבנות, קצת התחשבות. אז יש פה נושא – חוק ההסדרים עם כל הרפורמות, הכול בידיים של בריון אחד: ועדת הרפורמות, ועדת הכספים, משרד האוצר, משרד החקלאות, כולם כפופים לבן אדם אחד. עכשיו, לא מדובר באיזה גאון גדול, שאתה אומר: אוה, הגיע גאון גדול שיציל את הכלכלה; מדובר בבן אדם שמכירים אותו פה 30 שנה, לא גילינו יכולות, דברים גדולים שהוא עשה. בהתחלה היה אנטי-ערבים: דיבר כל היום על ערבים, אמר, אתם מחבלים, מוות לזה, אין נאמנות אין אזרחות. סיים עם הערבים, עבר לחרדים. עוד מעט יסיים איתנו ויעבור למישהו אחר. זה האיש. האדם הזה יושב היום בצמתים הכי מרכזיים בלי אף אדם שיגביל אותו, בלי אף אדם שיגיד לו: הלו, יש פה אנשים, יש כאן אנשים עם פרנסה. שום דבר. צריך להבין, אנחנו מדינה שמבינה מה זה חרמות ממדינות אחרות. לתת את כל העתיד – אנחנו זוכרים, בפסח שעבר היה מחסור במדינה בביצים, אם אני לא טועה, ובעוד משהו, היה מחסור בחלב. זה היה לפני פסח. איזה טירוף; איזה פחד. ביצים, אז לא היה הרבה, אבל אנשים פחדו, כי כשאנחנו תלויים ביבוא והמייבא נתון ללחצים בין-לאומיים, לחרמות כאלה ואחרים, זה מסוכן. אנחנו מדינה שאין לה משל עצמה, אי-אפשר להסתמך כל הזמן על האחרים. בא שר האוצר, הולך להפקיר חלק גדול מהחקלאות, מהחלב, בידיים של אנשים שאנחנו לא יודעים מה יהיה איתם מחר. ארדואן, עם כל הכבוד לו, אנחנו לא יודעים מה יהיה איתו מחר. מחר הוא יתפוס קריזה. הרי בסוף זה לא שיש שם איזה דיון; הוא סוגר את הגבולות, נגמר, אין יוצא ואין בא. זה לא רק שם, זה החקלאים בעזה ובטורקיה ובעוד כמה מדינות, אני לא זוכר באילו מדינות אמרו לי. הם מחכים לרפורמה הזאת. יכול להיות, אני לא בטוח, שמבחינה כלכלית יש להם כל מיני חשבונות, אבל יש דברים של בטיחות. אי-אפשר להסתכל על מחר, צריך להסתכל בראייה לטווח ארוך, וזה מה שחסר לממשלה הזאת. הממשלה הזאת עושה תקדימים שמחר יתהפכו עליה. הם לא חושבים צעד אחד – מה יהיה יום אחרי כן. צריך להבין, משפחה שתסגור את הרפת המשפחתית, היא לא תחזור לשם, היא לא תחזור. הם יפתחו צימרים, יתפרנסו יותר. הם לא יחזרו לשם. האם מדינת ישראל, בראשותו של איווט ליברמן, שהטיף אין סוף מוסר – בזמנו, אני זוכר, על המרמרה, על טורקיה, כמה דיבר עליהם – האם הוא הולך להפקיר גורל ענף שלם בידיים של מדינות שלא תמיד היינו בקשרים טובים איתן, שאף אחד לא יודע מה יהיה איתן מחר? אף אחד לא יודע. מלחמה קטנה בעזה, ישר סוגרים לנו הכול. ואז איך ניראה פה? פסח שעבר, עם הביצים, יהיה דוגמית קטנה למה שיהיה חלילה בזמן מלחמה. לצערנו אנחנו מדינה למודת מלחמות; אנחנו לא חיים בשבדיה. אנחנו מדינה שנמצאת בעימותים כל הזמן עם כולן. אי-אפשר להפקיר את הגורל. בא אדון ליברמן, בצורה בריונית, לא חכמה, אכזרית, עם גרזן ביד, והורס ענף שלם. נפגשנו עם חקלאים – דמעות בעיניים. כל האימפריה המשפחתית שלהם – רבותיי, צריך להבין: כשאנחנו הולכים לרמי לוי, לאושר עד, לא יודע, שופרסל, כולם, אני לא עושה פרסומת לאף אחד, וקונים אבוקדו ב-30 שקלים, 35 שקלים, 20 שקלים, זה לא שהחקלאי נהיה מיליונר. החקלאי, מסכן, מקבל כמה שקלים. על הביצים הוא מקבל כמה שקלים. גם ככה הביורוקרטיה ומשרד הבריאות הורגים אותם, כל יום משנים להם את הכללים. אתה יודע, סיפר לי רפתן, אתה לא מבין: יום בהיר מגיע משרד החקלאות ואומר, את כל הזבל צריך לפנות תוך חמישה ימים. לאיפה אני אפנה, איפה אני אטמין? מחר תשימו מאווררים. הכול נכון, אבל אין חשיבה, כאילו יש להם איזה כספומט של כסף – יאללה, תקנו, יאללה, תעשו. ואחרי כל הגזרות האלה, שהן באמת רחבות – צריך להבין, כמו שאמרתי, הם לא עשירים, לא החקלאים, לא הרפתנים, הם עניים מרודים. הם לא השחקן הראשי. הפכו אותם לקבוצה של עשירים. הם לא הלכו קנו רשתות ודברים. הם באמת חיים מהיד לפה, כל בעלי הלולים. ללכת ולקרוא להם כאילו הם יושבים על הקופה הציבורית. כמה עוול יכול להיות בזה? עכשיו, מה הבעיה, שאין קול שני בקואליציה הזאת. כל אחד עסוק בעניינים שלו. אלקין עסוק בשרידות שלו. גדעון סער שומר על שקט בשביל לא להתלכלך מול אחרים. בנט ממשיך עם השקרים, וצריך לבדוק שלא עושים לו כאן בעיות. כל אחד עם האינטרסים שלו. וכאן, ברמיסת הדעת, יחד עם בנט וקריב, ואין אחד בקואליציה – אתה יודע, כשאנחנו היינו בקואליציה היה שר אוצר – היה כחלון, אחרי זה היה ישראל כץ; הם היו מביאים כל מיני דברים, היו מגיעים לוועדת הכספים. חברי הקואליציה התווכחו עם השרים יום-יום. משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, עשה חיים לא קלים לאוצר. לא היה דבר כזה לקיים כל מה שהם רוצים. אני עצמי ישבתי בוועדת כספים כחבר קואליציה ונלחמנו באוצר בדברים שהיו חשובים. מה זה נלחמנו? אנחנו אומרים, מחלוקת לשם שמיים, בסוף נגיע להבנות. אבל היום אין דבר כזה. אין קול שני בקואליציה. רבותיי, הם דיברו שנים על שלטון יחיד, מלוכני, ביבי ורק ביבי; אתם מייצרים היום מלוכות קטנות לכל דבר ועניין. הדבר הזה הוא מסוכן. הדבר הזה לא יכול להוביל לשום דבר. אין מי שיוביל את הקול השני בקואליציה. אדוני היושב-ראש, אני לקראת סיום, האמת היא שהכנתי נאום הרבה יותר ארוך. לא נאום, אני לא מכין נאומים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אתה חוזר לנאום, לא? << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני מאוד אשמח, אבל לא נראה לי. החלפנו שם. לא. אחריי יש את הנאום של הרב בוסו, מטובי הכישרונות של הכנסת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> וינון אזולאי. ומשה אבוטבול. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> גם מטובי הכישרונות של הכנסת. זאת סיעה של אנשים מוכשרים. בקיצור, אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, ולהגיד ככה: אנחנו לא נצעק על נושאים שנוגעים בכסף שלנו – אם מכים בנו, זה לא נעים; אנחנו נצעק על נושאי הדת של מדינת ישראל. אני אסיים. ידידי יושב-ראש הכנסת, מנסור, תדע לך, אני חושב, לא נעים להגיד את זה אבל יש לך תפקיד חשוב מאוד בממשלה, בקואליציה הזאת, כי אתה, בשונה מהרבה אחרים, מבין את המשמעות של דת, מבין את המשמעות של כבוד – לצערנו הרב, אתה מהבודדים שעוד מבין את זה – כבוד לרב ראשי, כבוד לאנשים שיש להם עשרות שנים של תורה מאחוריהם, והקואליציה הזאת רומסת את הדברים העיקריים האלה. אנחנו, בעזרת השם, נעשה הכול, הכול, על מנת להפיל את הממשלה הזאת; לגרום לנפתלי בנט לעוף כמה שיותר מהר מהכיסא שהוא גנב אותו מהעם, גנב אותו מהמצביעים שלו, גנב אותו מהקואליציה, גנב אותו מהימין. אני מסיים, אני מתחבר לקריאה הבוקר של מועצת יש"ע בנושא של הימין, של ההתיישבות, שבנט, לצערי הרב, לא מקדם. נקווה, בעזרת השם, שהעבודה שלנו באופוזיציה תצליח בהפלת הממשלה הזאת כמה שיותר מהר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. חבר הכנסת אוריאל בוסו, בבקשה, 20 דקות. ינון יבוא? << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> אחרי אבוטבול. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ישנם הרבה נושאים שתכננתי לדבר עליהם, הקציבו לי רק 20 דקות – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> היית מגיש יותר הסתייגויות. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> הדבר הראשון שאני חושב שראוי לפתוח בו הבוקר הזה הוא מכתבו של מרן נשיא מועצת חכמי התורה, שהבוקר הופץ באופן חסר תקדים. יהודי, ממרום גילו, 90 שנות תורה, ללא שום טובת הנאה, כותב בכאב ובדמעות. אני, אחרי מכתב כזה, השר, מתן קריב-כהנא, לא יודע איך הוא יוכל לישון. אומר מרן, בהוראה חסרת תקדים לרבני ישראל ולדיינים: "היות ולאחרונה בעוונותינו הרבים קמו אינשי דלא מעלי והרימו יד בתורת משה בהרס כל חומת הדת בארץ ישראל, והכריזו מלחמה בקדוש ברוך הוא ובתורתו, ומבקשים להחריב ולהרוס את יסודות הדת בכל דבר שבקדושה, להביא מכשול ותקלה חמורה בעם ישראל, ומאיימים בשינויים במערך הגיור רחמנא לצלן והחרבת מערכת הכשרות מהנהוג מקדמת דנא, על כן אני קורא לכל רבני הערים ולכל הדיינים בכל אתר וכן לרבנים שיחיו, חברי מועצת הרבנות הראשית, להתנגד בכל תוקף לכל שינוי כלשהו במערכת הכשרות והגיורים ואין לשתף עימם פעולה כלל ועיקר. עליכם לעמוד איתנים כחומה בצורה כנגד רפורמות שונות ומשונות אשר יגרמו להרס וחורבן היהדות בארץ ישראל. ויהי רצון שיזכו לשוב בתשובה שלמה לפניו ונזכה בקרוב לביאת גואל צדק במהרה בימינו, אמן. בברכת התורה, שלום כהן." זה מכתב שמי שיודע מי זה מרן נשיא מועצת חכמי התורה – מרן הרב עובדיה עליו השלום אמר עליו: פה קדוש, כל מה שיאמר – זה אדם של 90 שנות תורה, וראש ישיבה. אין לו לא כבוד, לא פרנסה, שום דבר לא מעניין אותו. הוא מסתכל על טובת הציבור, ומנהיג אותנו, מנהיג את עם ישראל כולו. וכשהוא יושב לכתוב מילה, ומי שמבין בניואנסים – הרי כל מילה מדודה, כן? באחריות אמיתית. כשהוא קורא לאנשים כאלה, לשר לשירותי דת ולעוד רבנים "אינשי דלא מעלי", שהרימו ידם בתורת משה, זה פחד-פחדים. לב מי לא יחרד? ואין לנו ספק – שמעתי הבוקר את הרב שמואל אליהו, הרב של צפת, חבר מועצת הרבנות הראשית, בנו של הרב מרדכי אליהו, שהיה הראשון לציון, והוא חובש כיפה סרוגה. אתם מכירים אותו בטח. הוא ימני בדעותיו, אבל כל אחד היה בטוח שהוא ישמח – מחיאות כפיים – ברפורמה שהשר כהנא רוצה לעשות, והוא דיבר בכזאת חריפות. הוא אומר: רק מי שלא מבין בכשרות יכול להוציא תחת ידו כזה דבר, בלי שום הבנה. כרגע זה מתחיל בכשרות, וממשיך הלאה בגיורים. אגב, אתמול, בישיבת סיעה שר האוצר הכריז שלאחר התקציב אנחנו נעשה רפורמה בגיור. שימו לב לניואנסים. שר האוצר – הוא עושה את הרפורמות בכשרות, הוא עושה את הרפורמות בגיור, והוא עושה עוד ועוד רפורמות שמזיקות לכל אזרח ואזרח, כל אחד בקצה שלו. אם כבר מדברים על רפורמות, אז בואו אני אגיד לכם. למשל, הרפורמה המדוברת בחקלאות – אתמול כל ארגוני החקלאים ויושב-ראש המועצות של החקלאים היו אצלנו, ואמרו: אין בעיה, אתה רוצה לעשות סדר בחקלאות, תעשה, אבל אל תהרוג את החקלאות. הרי חקלאי – אם תעשה רפורמה ותגיד: אחר כך נחזור ונראה, אם זה לא הלך נחזור – חקלאי שיסיים לעשות את החקלאות שלו, עוד שנתיים גמרנו, הוא לא יחזור. הוא לא יתחיל לשתול מחדש ויגיד: עכשיו נשתול. ברגע שהוא עזב את הענף, נגמר. וראינו כמה ענפים שעשו בהם רפורמות, אין לך דרך חזור. איפה אנחנו רוצים להיות תלויים? בטורקים, בירדנים? במקום לחזק את מה שיש כאן. הרי אתה יודע שאבוקדו, היום כשאתה הולך לקנות זה 30–40 שקל לקילו, החקלאי מקבל מזה 6 שקלים לקילו. אז הריכוזיות של הרשתות הגדולות היא הבעיה? אין בעיה, אתה יכול לעשות כמה פעולות, אבל רפורמה ולפתוח הכול? להרוס את החקלאות, את אלה שנמצאים בקצה, בשמש, כשאתה לא יודע איפה הגבול נמצא? מה הם מרוויחים על עגבנייה? 2 שקלים? 3 שקלים? זה שזה מגיע לאזרח בכאלה מחירים מופקעים, זה לא בגללם. תוזיל בעובדים הזרים, תוזיל במים, תעשה עוד אפשרויות. פה במדינת ישראל מגדלים ביצים כמו לפני 70 שנה. תשנה כמה דברים – אבל לא לשפוך את התינוק עם המים. אלו בדיוק הרפורמות שהוא עושה. עוד רפורמה למשל ששר האוצר רוצה לעשות היא במכון התקנים. לפרק רגולציות, נכון? אתה יודע, אדוני היושב-ראש, במי תפגע הסרת החסמים של מכון התקנים? באותם מוחלשים שאנחנו מכירים. הרי מה יקרה כשאתה מוריד את הפיקוח על הצעצועים ושאר הדברים? ברגע שאתה פותח את זה, יקנו את הדברים הזולים. זו סכנה. הרי בן אדם שיש לו כסף, יש לו אפשרויות, יקנה את המוצרים היותר-יקרים מארצות הברית, מאירופה, ולא מסין ומטורקיה, ששם הסכנות. ואני אומר לך, כחובש בארגוני ההצלה, ויודע להגיע למקרים, אני יודע כמה סכנות טמונות במתקנים ובכל מיני דברים שאין להם תקנים. זה לעשות רפורמה ולהוריד את הרגולציה, במכון התקנים. מי כמונו רוצה להוריד חסמים? אבל פעם, כשקצת הבנתי מה המשמעות של מכון התקנים – המדינה לא לוקחת על עצמה הכבדות. צריך לעשות בחשיבה. ודאי שאני גם אגיש בקשה לדיון מהיר בוועדת הכלכלה בנושא הזה. זו עוד פגיעה בחלשים. הבוקר למשל העלתה ציוץ חברת הכנסת מהקואליציה, נעמה לזימי, והיא אומרת: קראתי בחוק ההסדרים את הרפורמה שרוצים לעשות בחינוך – במפורש היא אומרת שמי שכתב רפורמה כזאת, לא מבין בחינוך. שוב מתחת לשרוול לשלוף רפורמות? הרי חוק ההסדרים זה הדריסה הגדולה ביותר של הכנסת. זה מה שאנחנו רוצים להביא על עצמנו בשביל שיבוא שר האוצר עם בשורה? אחר כך כבר לא תהיה דרך חזור. ממשלה שפוגעת באזרחים שלה. אתה יודע, אני רוצה לספר לך, ב-1 בינואר אמור להיכנס החוק שמחייב את הרשויות המקומיות להנגיש את כל המתקנים של הרשויות והעירייה, מוסדות ציבור וכו' וכו'. השלטון המקומי הגיש בקשה לשרת הפנים ולשר האוצר – ומכניסים את זה בחוק ההסדרים – לדחות את כניסתו של החוק לתוקף. לכמה זמן? לעוד עשר שנים. זה הרבה כסף. אני יודע שזה הרבה כסף, אין ספק. בעיריית פתח תקווה הלכו לבדוק את ההנגשה של המתקנים, זה 120–150 מיליון ש"ח. אבל לדחות בעשר שנים? הביאו חברת כנסת, שירלי פינטו קדוש, שעמדה כאן מעל הדוכן ואמרה: אני מייצגת 1.8 מיליון מוגבלים כאלה ואחרים. עכשיו במפלגה שלה, ראש הממשלה רוצה לדחות את הכניסה של הרפורמה להנגשה של מוסדות הציבור בכל הרשויות המקומיות בעוד עשר שנים? איפה הבושה? מה תגידו לה אחר כך? מה היא תגיד למי שהיא באה לייצג? תכניסו את היד לכיס ותחילו את הרפורמה הזאת מייד. אז תדחה בעוד שנתיים, תבוא להידברות עם השלטון המקומי, אבל מי יעלה על הדעת? שוב, איפה? בחוק ההסדרים, ברפורמות, איפה שלא רואים. בין השורות. זאת בושה שצריכה להיאמר. ממשלה שמסוכסכת – אני רוצה לספר לך: אתה יודע שיש דיונים כבר הרבה הרבה זמן בנושא אוניברסיטת בר-אילן, שהיא נמצאת על השטח של עיריית רמת גן. ישבו ועדות גיאוגרפיות, מרחביות ואזוריות, שרוצות לשנות את הגבולות. כבר יש המלצות להעביר את אוניברסיטת בר-אילן לתחום שיפוטה של עיריית גבעת שמואל. ככה ראוי שיהיה, אגב, ואלה המלצות עוד מלפני כן. אילת שקד רוצה לעשות את זה מיידית, להעביר את זה לגבעת שמואל. אבל מה לעשות? מי נמצא מהצד השני? עיריית רמת גן. ראש עיריית רמת גן כרמל שאמה, חבר של גדעון סער, ליברמן, הם לוחצים על אילת שקד שלא יהיה – ממשלה מסוכסכת. ממשלה מסוכסכת. הרי שלום שלמה, שהוא מזכיר הממשלה, אדוני היושב-ראש, הרי אנחנו יודעים שהוא היה אמון על המשא ומתן – תקשיב, חבר הכנסת מלכיאלי – מזכיר הממשלה רשמית היה אחראי למשא ומתן גם מטעם ימינה, גם מטעם יש עתיד מול מפלגת רע"מ. נכון או לא? הוא היה הממונה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> – – – << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> הינה, הוא מאשר. היום הוא מזכיר הממשלה. אתה יודע למה הוא מזכיר הממשלה? לא שהוא כל כך מוכשר. א. לפיד החליט על זה. רצו למנות אותו למנכ"ל משרד הכלכלה, והוא לא עבר את ועדת המינויים, אז מה עושים? מינו אותו למזכיר הממשלה, כדי שיוכלו למנות אותו אחר כך למנכ"ל משרד ראש הממשלה החלופי. בשביל זה היום הוא מזכיר הממשלה. מדברים על מינויים? הסתכלתי על תקווה חדשה. תקשיב, אני רק חושב על זה, זה חסר תקדים. אם ש"ס היו לוקחים את מס' 11, 12, 13 – רשמית, עזבו שלקחו שר שעוד לא יודעים מה יעשו איתו, מינו משנה למנכ"ל משרד החינוך מאותה הסיעה שלה, שעוד לא החליטו מה הגדרות התפקיד שלה, אבל קודם כול היא משנה שנייה. לראשונה במשרד החינוך, מס' 11 מונה ליושב-ראש יד ושם, מס' 19 מנכ"ל משרד ממשלתי. זה עוד לא נגמר. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> – – – למשרד החינוך. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> אמרתי, משנה, כשעוד לא החליטו מה ההגדרות. בפעם הראשונה שיש משנה שני. תגיד לי, איפה? איפה היועץ המשפטי לממשלה? << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> אין בושה. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> תקשיבו, יש יותר מזה שוחד פוליטי? מפלגה שקיבלה שישה מנדטים – אין בעיה, עד מקום 20 כולכם מסודרים. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> עד מקום 20 כולכם מסודרים. אני רק חושב על זה – אם השר היה לוקח את הרשימה שלו עד מקום 20, ויש לו תשעה מנדטים – את זה נמנה יושב-ראש ועדה אזורית, את זה מרחבית. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> השמיים היו נופלים. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> מה זה השמיים? הוא היה אותו יום מוריד ממנו חסינות. באותו יום עוצרים אותו. אבל איפה, לא שמענו. כל מערך הייעוץ המשפטי לממשלה, אגב, יצא לפנסיה בחודש האחרון, לקחו חופש מוקדם. זה חסר תקדים. אבל הכול כשר. אתמול שמעתי – בהגינות – שיושב-ראש ועדת הכלכלה הנבחר, שאני מאוד מקווה שלא יסרסו לו את הוועדה עם הרפורמות שרוצים, חבר הכנסת מיכאל ביטון, איש הגון, אמר בגלי צה"ל: הממשלה הקודמת טיפלה בקורונה בצורה יותר מקצועית. אתם יודעים כמה חולים יש היום, 27 בחודש? 2,112 חולים ו-138 חולים קשים. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> איפה הקרב עם החרדים? כמה חרדים וכמה זה? << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> זה כבר טרגדיה, ממשיכים הלאה. יש לי כאן את הספר איך לנצח קורונה. אני מתבייש להוציא אותו אפילו. אני מנסה לצחוק על מה שהיה, אבל זה אפילו לא בדיחה, זה מעציב, זה מסכן את ההורים שלנו, את הילדים – אבל זאת הממשלה. אבל הדבר החמור ביותר – ואני אומר פה משפט גם אם הוא נשמע קשה: אני חושב שראש הממשלה נפתלי בנט ושר החוץ יאיר לפיד הם סכנה לביטחון המדינה. נפתלי בנט הוא סכנה לביטחון המדינה. תקשיבו, מי שראה לפני יומיים את מה שממשלת רוסיה עם התמרונים עם סוריה – אנחנו רואים עדיין את האזור. כל שבוע אנחנו שומעים על מדינה אחרת שמערערת את היחסים עם מדינת ישראל. אתמול שר הביטחון עמד בישיבת סיעה, ובהגינות, באמת, הוא מדבר ואומר: תקציב הביטחון הוא תקציב שאני לא אוכל לוותר עליו. הוא יודע את הסכנות האמיתיות לביטחון המדינה. ואתה יודע מה, לפחות אם אפשר לסמוך על מי שנמצא בביטחון זה בני גנץ, שר הביטחון. ראש הממשלה לא מזהה את הבעיות, אפילו לא מדבר עליהן. לא שמענו. זו סכנה אמיתית לביטחון המדינה. יאיר רביבו, ראש עיריית לוד, אדוני היושב-ראש, אתמול אמר בכאב – נחרדתי לשמוע את המספר – שמאז אירועי לוד 400 משפחות יהודיות עזבו את העיר. זה לוד, זה לא תל אביב או ירושלים. 400 בעיר כזאת במספר האוכלוסין זה נורא. גם אתה, כמי שמייצג את החברה הערבית בחלקה, לא היית רוצה לראות כזאת תופעה של הגירה שלילית של אנשים שבאו בשביל ליישב את מרכז הארץ. שמענו על איזה תוכנית? כן, שמענו את השר לביטחון פנים שאומר: אני אחקור ואבדוק את האלימות או לא אלימות. תעשו תוכנית חברתית מעמיקה, אמיתית, להציל את לוד, להציל את הערים המעורבות. אני גדלתי בעיר מעורבת, אדוני היושב-ראש, אני גדלתי, כל ימי ילדותי עד החתונה, ברמלה. ידעתי מה זה לחיות בעיר מעורבת אמיתית. אבל בצורה כזאת להפקיר את מרכז הארץ? אבל איפה קולה של הממשלה שלא נשמע ולא מדובר? הדבר הכי חשוב זה להביא חבר כנסת עם סימן של בית חולים, חצי אינפוזיה, לכנסת להצביע. על מה, ריבונו של עולם? על מה? על חוק הדיינים. החוק הביטחוני הכי חשוב בימים הללו לביטחון מדינת ישראל. אתם יוצאים בעוד שבוע וחצי לפגרה, בעוד שבוע לפגרה, איפה כל הוראות השעה, התקנות החשובות, חוק החלב? אפשר לדחות, מקסימום לא יהיה פיקוח. אזרחות, לא אזרחות. קנביס? כמה חשיבות, כמה דרמות. הבנתי, החכם מנסור, שעוד לא אישרתם להם להעלות להצבעה, מבחינתם לא תתמכו בחוק הקנביס, כי זה נוגד את הדת שלכם. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> המועצה תתכנס ותדון. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> לא – – – החליטה. אתה יודע מה – – – << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> המועצה תתכנס. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> ראיתי אתמול בחוץ – אנחנו נמצאים פה שעות – שמישהו מדבר עם מישהו מחברי המפלגה שלו, הוא אומר לו: תסביר לי, מה הכוונה שזה נוגד את הדת שלכם? עמדתי מהצד ואני הסברתי לאותה אחת. אמרתי לה: אתם פשוט מנותקים; לא מבינים את המשמעות של ערך הדת בצד האחר; שזה משהו ערכי-דתי, וזה נוגד. זה לא עניין פוליטי שאתה יכול לשכנע. או שזה נוגד, או שזה לא נוגד. אתה לא יכול להצביע, תחתוך את היד ותצביע. אתה לא יכול. הם לא מבינים את זה. לא מבינים. אצלך לא מבינים את זה בנושא הקנביס, אצלנו לא מבינים בנושא השבת, בנושא הדיינות, בנושא הגיור. אין דברים ערכיים. אבל לשנות את הוועדה למינוי דיינים – ודאי שאפשר. הוועדה למינוי שופטים, חס וחלילה, קודש הקודשים. למינוי קאדים – אף אחד לא ייגע בזה. אלו דברים שהם מקדמת דנא, אבל הסכם פוליטי קטן – מינוי דיינים, צריך לשים מישהו, ועל הדרך למנות מישהו שלא ראוי. אני סמוך ובטוח, אמרתי את זה אתמול ואני חוזר על זה: שרת המשפטים דאז ציפי לבני אמרה: אני אמנה דיינים ראויים. לפי ראות עיניה. היא רצתה להראות למרן הרב עובדיה, זכר צדיק וקדוש לברכה: אני אחליט. היא דחתה את כינוס הוועדה, ועוד פעם, ובסוף הביאה מועמדים שאין להם קשר אמיתי להוויי התורני. הוא אמר לה: את לא תזכי לכך שתמני דיינים לא ראויים. יום לפני כינוס הוועדה למינוי דיינים – כבר זומנה הוועדה לשעה 13:00, כמדומני, במשרד המשפטים – ואז בלילה, בשעה 01:00, כמדומני, היא קיבלה מכתב פיטורים ויצאה מהממשלה והוועדה בוטלה. אין לי ספק שזה יהיה סופו של החוק, גם אם הוא יעבור. בסוף לא יתמנו דיינים, כי אנחנו יודעים שמרן בשמים, כמה היו חשובים לו הדיינות והרבנות. הוא יודע מה ההשלכות. מי מנסה להתערב בנושאים הללו? מי שלא צורך את השירותים הללו? כמה חשובות לנו הרבנות והדיינות? למה? בשביל כל עמך ישראל, בשביל כל הציבור. אנחנו החלוצים, שומרים על הדת ועל הערכים, לאחר מאות ואלפי שנים שנרדפנו בשביל לשמור על הגחלת. אז בוא נעשה רפורמות; בוא קצת נפזר בצד. נהיה יהדות מחבקת. הכול אפשר לעשות, להיות נחמדים, אבל לא על חשבון שום פיפס מחלקי ה"שולחן ערוך". כל יום ויום – גם היום אחרי התפילה אנחנו אומרים, ב-13 העיקרים, שהתורה לא תשתנה בשום זמן חס ושלום. ערך אחד מהתורה לא יכול להשתנות, לא על חשבון נחמדות, לא על חשבון חוקים. וזה מה שאנחנו מייצגים כאן בכנסת. אדוני היושב-ראש, אסיים ואומר לך: אין לנו ספק שהקולות שאנחנו משמיעים זה לא של הציבור החרדי, זה לא של הציבור הספרדי או האשכנזי, זה הציבור הכללי במדינת ישראל, שבא אלינו ואומר: אנחנו ממשיכים לצרוך את הכשרות, אנחנו ממשיכים לצרוך את הרבנות ואת הדיינות, ואת כל מאות אלפי המצביעים, גם של ימינה, שהונו אותם, אנחנו מייצגים אותם, ומשמיעים את קולם כאן בכנסת, שלא ירגישו שהונו אותם ואין מי שישמיע את קולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת אוריאל בוסו. יעלה ויבוא חבר הכנסת משה אבוטבול. אחריו – חבר הכנסת יואב קיש. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, איך הפרעת לאבוטבול באמצע כשנתת לאוריאל בוסו לעלות? אבוטבול עוד בנאום שלו – כמה יש לו? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, אבוטבול הוא מכונת נאומים. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> הוא נואם בכל הזמן של ההפסקות כמו מקדחה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. אפילו לא נותן לנו – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אנחנו בסך הכול יוצאים – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אפילו לא נותן לנו הפסקה לנוח. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> רציתי בלילה לנהל שיחה עם דוד, שהוא ינוח קצת, כמה דקות והוא חרש – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> נהניתי מהשיחה שלך עם סמוטריץ', הייתה שיחה יפה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן? היית ער? << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> הייתי ער – – – << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> 25 דקות, אדוני. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> הורידו את זה? זה היה אמור להיות חצי שעה. ירד קצת? חשבתי שבאמת קיצוצים זה קורה רק בתקציבים שאתם עושים לנו, אבל אם קיצצו ממני, בטח נתנו למישהו טוב לא פחות, שגם הוא ידע – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חמש הסתייגויות כפול חמש דקות זה 25. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> חמש כפול חמש, נכון. האימא שלי טוניסאית, תמיד היא לימדה אותי שחמש זה מספר קדוש. מספר טוב, בלי עין הרע. בוא נתחיל לומר ככה: אנחנו ננסה לשלב גם קצת דברי תורה מפרשת השבוע שקראנו. אנחנו רואים שם שמשה רבנו, עליו השלום, מאוד רוצה להיכנס לארץ ישראל, היו לו תשוקה ותאווה להיכנס. וחז"ל אומרים על הפסוק "ואתחנן אל ה'" – משה רבנו מבקש מהקדוש ברוך הוא: תן לי מתנת חינם להיכנס לארץ הקודש, לארץ ישראל. למה? כי יש בארץ ישראל קדושה חזקה לארצנו. זו לא רק ארץ פיזית – זו ארץ רוחנית. כמו שכתוב בפסוק: "עיני ה' אלוקיך בה מרשית שנה ועד אחרית שנה". יש אחריות למה שקורה כאן לארץ הזאת, ולארץ כזו רצה משה רבנו להיכנס. שואלים חז"ל, "וכי לאכול מפריה או לשבוע מטובה הוא צריך?" אלא בעיקר להיות בה, לקיים את המצוות התלויות בארץ, כמו תרומות, מעשרות, וכן גם בניין בית מקדשנו, מצוות השמיטה, וכבר בשבועות הקרובים אנחנו ניכנס לתוך המצווה החשובה הזאת ונזכה כולנו לקיימה כהלכתה. המדינה צריכה להיות מדינה יהודית ולא מדינה של יהודים. יש הבדל בין מדינה יהודית לבין מדינה של יהודים. יש לנו מחויבות גדולה לכך, כי לכך נוצרנו – אנחנו, הנציגות התורנית החרדית כאן, בכנסת הזו. וכל מי שמגדיר את עצמו דתי, חרדי, מסורתי או תורני, מחויב מאוד מאוד לקו הזה. זה לא דבר שכאילו הוא יכול לחמוק ממנו. אנחנו הגענו לכאן יען כי אנחנו כאן, כדי לבצע את המדיניות שהשולחים שלנו ביקשו מאיתנו, להפוך את המדינה למדינה יהודית. אנחנו לא מתביישים בזה. נלחמנו על המדינה הזאת אלפי שנים, רצינו להגיע לפה. כשאנחנו התפללנו "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", גברתי השרה, אנחנו התפללנו לכך – להגיע למדינה יהודית, שישמרו בה את השבת הקדושה, שבעזרת השם לפחות בשבת התחבורה הציבורית, גברתי השרה, תהיה סגורה; שנוכל באמת לקיים מדינה יהודית. אפילו מנחם בגין, עליו השלום, שהוא סמל ודוגמה, גברתי השרה, הוא סמל ודוגמה לאדם שידע מה זה יהדות. את הרי מכירה את הבן שלו. הוא נמצא פה גם כן. את יכולה לשאול אותו. כשהוא סגר את אל על בשבת, גברתי השרה, שרת התחבורה, הוא סגר את אל על בגלל שהוא הבין שלא ייתכן שבמדינה שלנו, מדינה יהודית, גברתי השרה, יפקירו את הדת, יפקירו את השבת, והיא תיראה כמו בניו יורק, כמו בלונדון, כמו בפריז, כמו ברומא. גברתי השרה, אנחנו מצפים שהמדינה שלנו תישמר כמדינה יהודית. והוא הדגיש ואמר שאפילו בסלוניקי – סלוניקי – סגרו את הנמל, גברתי השרה, ואני בטוח שאת באמצע טלפון חשוב; חשוב מאוד מאוד. אבל כשביקשו שתהיו פה, נציגות של הממשלה – זה קצת להאזין לנו, האנשים הקטנים, שנמצאים בחלונות הנמוכים; לא בחלונות הגבוהים, למעלה, כשאתם מקבלים החלטות. כדאי שקצת תאזיני לרחשי העם. זה דבר שיוסיף לך קצת תובנות לפני שאת מקבלת החלטות כאלה הרות גורל – להפעיל תחבורה ציבורית בשבת, בר מינן. זה לא גב האומה. אני לא חושב שזה גב האומה. גב האומה אצלנו זה לתת גב לאומה הקדושה שלנו, עם ישראל היושב בציון, שמצפה שהמדינה תיראה מדינה יהודית. גם ראשי העבודה בעבר הבינו את זה, ראשי הממשלות דאז, אם זה דוד בן-גוריון, ואם זה יצחק רבין, וכל אלה שהיו ידעו שאי-אפשר להפקיר את רשות הרבים של המדינה. המדינה שלנו היא מדינה יהודית, ובאנו מהגלות לכאן, להתרכז כאן, כדי שניראה יהודים, ולא חלילה שנוכל לעשות את השבת כבימי חול. שמעתי שאת רוצה לעשות עכשיו כל מיני רפורמות ולהפעיל כל מיני תחבורה ציבורית בשבת. תדעי לך, אני אומר לך, גברתי השרה, שזה דבר שהוא לא יעבור בשקט. הציבור לא ישתוק, כי הציבור במדינת ישראל הוא ציבור מסורתי, ציבור שאוהב את השבת, מכבד את השבת. נלחמנו כל הגלות למען השבת. לא נכנסים לצלחת באופן הפרטי של כל אחד. אנחנו לא מדברים על מי שייסע באופן פרטי. אבל לתת לזה ביטוי בהמוניות, ובכך לשבור את המורשת שלנו – את זה לא ניתן. בזה אנחנו נילחם עד זוב דם בכל הכוונות שלכם הזדוניות האלה. למה? כי באמת נבחרתם. בואו תטפלו באמת בדברים החשובים כמו הקורונה. הקורונה זה הרי דבר שבאמת מצופה – כולם מצפים מכם. לפחות תהיו כמו הממשלה הקודמת, שהורידה את האחוזים של הנדבקים, שהפכה את כל הערים לערים ירוקות. אז במקום להתעסק בזה, אתם מתעסקים בדברים אחרים. אני מבין שמזג האוויר ברכבות, גברתי השרה, זה דבר חשוב ביותר; איך ייראה מזג האוויר בתוך הרכבת. שמענו שזה מאוד מאוד מעניין את גברתי השרה. אבל מעבר למזג האוויר, צריכים גם לחשוב על האווירה ששוררת פה, אווירה קשה במדינה. הם לא מבינים מה אתם רוצים. אין תחום, גברתי השרה, שלא נכשלתם בו; גם בתחום החקלאות. אתמול היו אצלנו בסיעת ש"ס החקלאים היקרים, שהם בעצם מלח הארץ, וכולם עובדים שם קשה לפרנסתם. יעיד על זה רם שפע, שנמצא פה איתנו, שהוא בעצמו קיבוצניק לשעבר. הוא יודע כמה צריכים לחזק – – << קריאה >> רם שפע (העבודה): << קריאה >> למה לשעבר? עכשיו. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> גם עכשיו. – – את עולם החקלאות, לעזור להם. אבל לא ייתכן שאנחנו נקדם את כל החקלאים שנמצאים בטורקיה, בכל העולם, על חשבון אותם אלה – איך כתוב שם? הילה זורחת על ידיים מיובלות. מכירים את הפתגם הזה? אלה שבאמת עבדו קשה כדי להגיע לכך שהם יוכלו להאכיל אותנו, להביא לנו בסייעתא דשמיא את תנובת השדה לתוך הבית. ואתם רוצים לעשות שם רפורמה שתהרוס את כל עולם החקלאות ועולם הכלכלה. אין שום חקלאי, אין שום כלכלן, שבא ואומר שמה שרוצה לעשות שר האוצר ושר החקלאות – רוצים להרוס גם את עולם החקלאות, וזה לא קשור לדת, ברוך השם. כלומר, אתם מזיקים ומציקים לכולנו, וזה דבר מאוד יפה. כי בסופו של דבר הזעם של העם יקום עליכם מכל פינה וכיוון. רם, כדאי שתדע את זה. אתה למעשה אדם עם דעות מאוד מאוד הומניות. אני לא אשכח את הסרטון הנפלא הזה, שמאוד חרה לך. רם, אני מזכיר לך את הסרטון המתוק הזה שהופץ בכל הרשתות, שכאב לך על זה שבחור אחד חרדי רצה לקבל איזו עבודה באיזשהו מקום, וההוא שם אמר לו: אתה חרדי, אני לא רוצה אותך, והעיף אותו מאותו מקום עבודה. אתה הזדעזעת. עוד לא היית חבר כנסת, היית אדם מן השורה, וזה כאב לך. אני רוצה להפנות אותך לסעיף אחר של כאב, שכואב לכולנו – זה מה שרוצה לעשות בעל המריצות. שמעת על בעל המריצות, שר האוצר? הוא רוצה להוביל אותנו במריצות למזבלה. אבל לפני זה הוא גם רוצה לחנוק אותנו עם גזרת המעונות. מה אתה אומר על זה, רם? אתה הרי אדם נחמד, אדם לבבי. הייתי חבר אצלך, רם, בוועדת החינוך, כשהיית. איזה מתוק היית שם. ממש ניהלת את זה בצורה עניינית, בצורה מכובדת, ועזרת לכולם, רם; גם לאותם סמינרים – אני מזכיר לך אם שכחת. וחבל לי שחברים שלך מפריעים לך לשמוע קומפלימנטים עליך. לא כל יום האופוזיציה נותנת קומפלימנטים למישהו מרכזי בקואליציה. אז תאפשרו לו לשמוע קצת מחמאות, רם. רם, אני אפריע לך, כי אני רוצה להחמיא לך, ואני יודע שהיית אחד המוצלחים שם, בוועדת החינוך. עזרת אפילו לסמינרים, שיוכלו – – << קריאה >> רם שפע (העבודה): << קריאה >> – – – את כל המחמאות האלה בשלב הזה. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> – – ללמוד בצורה מגוונת. אני אומר לך, שוב: אני לא אעזוב אותך. או שתצא מהמליאה או שתישאר להקשיב לי. זו ההזדמנות שלי טיפה, אם לא לחבוט בכם – להרוג אתכם עם הקומפלימנטים; חיבוק כזה של דוב, שאתם ככה תרצו להשתחרר ממנו, אתה והשרה הנכבדה שעסוקה מאוד, כל שנייה, למען עם ישראל. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תן לה קצת מחמאות. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> מה, קומפלימנטים? הקומפלימנט הכי גדול שלה – אני רוצה להגיד לך שהיא נבחרה לוועדת הדיינים, ולצערנו בסוף היא לא מימשה את זה. אבל אני בטוח שיהיו לי עוד הרבה דברים. אנחנו נשתף עוד פעולה בעתיד, מי יודע מה. אבל על דבר אחד אני מאוד כועס עליה, ואני צריך להגיד לה את זה בפרצוף. מה, חסרים לך כל מיני אנשים תורניים, שאת צריכה להביא לנו רפורמי לתוך מפלגת העבודה? מה הבאת לנו אותו? באמת, דחילק. חסרים אנשים טובים, איכותיים? אני יכול להמליץ לך על שורה של כאלה שמתאימים למדיניות שלכם, של תורה ועבודה. מה הבאת לנו את הרפורמי הזה? אין לו אפילו נציגות פה בארץ, אין לו אפילו 100 קולות. עשית פה, לדעתי, טעות פוליטית של אישה מתחילה, אבל אני מאמין שעוד תתקני את זה. אני מקווה שבעזרת השם, לאט-לאט, נראה לו את הדלת החוצה, והרבי הרפורמי הזה ימצא את עצמו מחוץ למערכת הפוליטית. הוא לא מתאים. הוא לא מתאים לפה. וטעית בזה. אבל אני מאמין שבעזרת השם תמצאי את הדרך. אז רם, אני רק רוצה להגיד לך שכמו שדאגת לאותו אחד שם שיקבל עבודה למרות שהוא חרדי, למה שלא תדאג, למשל, לאותו אברך שאשתו הולכת לעבוד והוא יושב ולומד בכולל, שרוצה בסך הכול לקבל הנחה, כמו כל אחד, כשהוא מכניס את הילד שלו למעון? למה שם קולך המתוק והטוב לא נשמע? פתאום נאלמת דומייה? אז מה, כשנמצאים בקואליציה הכול נראה אחרת? אז כמו שאומרים, שם אתה שוכח את הכול? אתה יודע שיש פתגם שאומר כי את הדג תופסים במכמורת – שים לב לפתגם, אתה תאהב את זה, תשתמש בזה, רם – כי את הדג תופסים במכמורת ואת הבן אדם במשכורת. מה אתה אומר על זה? יש הרבה. כל אלה סביב השולחן הזה – הם שינו את עמדתם ודתם ודעתם, למה? בגלל המשכורת. הם שרים, אז הם חייבים, איך שאומרים, להצדיק את עצמם, ואז הם שותקים גם לגזרות של בנט, שפתאום מתהפך ומבנטט אותנו עם כל מיני דברים והמצאות שלו, שאפילו הוא בעצמו לא קרא את הספר שהוא חיבר. ושם אנחנו רואים פתאום איך שכולם מתקרנפים. שר הדתות פתאום עם איזו רפורמה כזאת מצחיקה, שאפילו לא התייעץ עליה עם הרבנים הראשיים; כאשר הרבנים שלו בעצמו מדברים נגדו, ובאים ואומרים: אתה עושה פה טעות. אז איפה אתה, שר הדתות? אני לא מבין, מי הגיבוי שלך? אם אין לך גיבוי של הרבנים שלך, אז מה, איזה שר אתה? אתה שר שצריך להיות מחויב קצת לשמוע לרחשי לב כוהני הדת פה. אתה מתעלם מהם, עושה מה שאתה רוצה, אז מה הפלא שאתה מתקבל בבוז פה, בקריאות בוז, כשאתה מגיע לפה? כבוד לא יהיה לך מהתפקיד הזה. אתה צריך להבין, שר הדתות, שיש כבוד, ושהכבוד הזה זה קודם כול תלמידי החכמים. אז איך שאמרנו, נחזור קצת לארץ הקודש. המדינה שלנו היא לא סתם מדינה – היא מדינה שמחייבת כל הזמן שימור תורני ורוחני. ולכן באמת משה רבנו, עליו השלום, רצה להיכנס לארץ ישראל כדי שהוא יוכל לקיים את המצוות שתלויות בארץ ישראל. יש הרבה מצוות, כמו שאמרנו, תרומות ומעשרות. הוא לא ויתר על זה. אבל הקדוש ברוך הוא אמר לו: רב לך. משה רבנו לא התפלל תפילה אחת. 515 תפילות התפלל משה רבנו. בגימטרייה – עבאס, אתה יודע מה זה גימטרייה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> כן. אתה מבין, לוקחים אותיות – הופכים אותן למספרים. אז אני לא יודע אם אצלכם יש את זה שם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יש, יש. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> יש את זה אצלכם, כן? גם על האותיות בערבית יש כאילו מספרים? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> שמע, חידוש, לא ידעתי. אז לא משנה, אז אצלנו, "ואתחנן" – זה יוצא בדיוק 515; זה המספר של התפילות שהתפלל משה רבנו, וגם "תפילה" בגימטרייה יוצא 515, אתה מבין? אז תדע לך שזה מספר התפילות שהתפלל משה רבנו. מה אמר לו הקדוש ברוך הוא? רב לך. אני מבקש שתפסיק להתפלל. למה? עוד תפילה אחת אני שומע בקולך – מה זה בא להגיד? בא להגיד שהתפילה היא כזאת חזקה – תפילה אחת אתה יכול לשבור ולהיכנס לשם פנימה. אומרים אצלנו פתגם: כשהנפש נכנעת והעין דומעת, התפילה עד כיסא הכבוד מגעת. אתה מבין מה זה? כשהנפש נכנעת – לא תפילה חיצונית. משה רבנו התפלל 515 תפילות, מכל הלב שלו. כאב לו המצב הזה שהוא נשאר שם במדבר ולא נכנס לארץ; כל כך טרח 40 שנה. מה לא עשו לו? הרגו אותו. להיות מנהיג של העם היהודי זה לא פשוט. עבאס, אל תחשוב. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> למה הוא לא נכנס? << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> הוא לא נכנס בגלל שהקדוש ברוך הוא אמר לו – עבאס – הסביר לו: תראה, עכשיו אני רוצה שתוציא מים מהסלע, אבל מה הוא אמר לו? אמר לו: דבר אל הסלע, (אומר בערבית: דבר איתו,) תדבר. ומה עשה משה רבנו? הלך, נתן מכה לסלע ויצאו המים. ומשה הכה בסלע ויצאו ממנו מים. יצאו מים, השקה את כולם. אבל הקדוש ברוך הוא אמר לו: תדע לך, יכול היה להיות אכבר קידוש השם; קידוש השם יותר גדול אם אתה היית מדבר לסלע. אני שואל אותך, עבאס, אתה קצת מבין בחינוך. אומנם אתה ברפואה יותר חזק, ברפואת שיניים, אבל בוא נשאל אותך מה יותר חזק – אם אתה מדבר לילד והוא עושה מה שאתה אומר לו או שאתה נותן לו סטירה והוא עושה מה שאתה אומר לו? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מה השאלה? << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> ודאי שאם אתה מדבר איתו, אז זה יותר ככה מראה שהינה, אתה רואה, הוא נשמע אליך. גם משה רבנו, לו היה מדבר אל הסלע, היו יוצאים גם מים. למה היית צריך להכות בסלע? ה' אמר לך: תדבר לסלע. עשית פחות קידוש השם. על זה הקדוש ברוך הוא אומר לו: אתה נשאר פה. גם אהרן לא נכנס לארץ בגלל זה. משה ואהרן. אהרן לא התפלל, אתה יודע למה? המפרשים אומרים, כי אהרן אמר: אם אני אתפלל, אז יש הרבה דברים שקשורים למצוות שתלויות בארץ שכוהן מקבל, כמו תרומות, מעשרות, כל מיני דברים כאלה. אם הוא יתפלל, אז יגידו: אה, הוא מתפלל בגלל שהוא רוצה תרומות ומעשרות. לכן אהרן לא דיבר. אהרן לא דיבר ונפטר ועבר את זה ככה. אבל משה רבנו מאוד רצה. הוא רצה, רצה לראות את הארץ. אני אגיד לך את האמת? אם היה יודע שהמדינה הזאת והממשלה הזאת – לא יודע מה הוא היה אומר על דבר כזה; לבוא, ולהגיע ולראות כזה שר בריאות, כזה שר דתות, כזה ראש ממשלה. אתה מבין? כאלה רפורמים מסתובבים לנו פה בין הרגליים; כאלה שהם מכחישים את התורה שלו, לוקחים את הדפים של התורה שלו – כתוב משהו: הם קורעים את זה. הוא אומר: "שמור את יום השבת לקדשו" – באה שרה ומפעילה תחבורה ציבורית בשבת. הוא אומר: לשמור על ברית הזוגיות שלנו, על ללכת בצורה מכובדת – באים חברי כנסת, קורעים את הדפים שלו, של משה רבנו. אני לא יודע, עבאס, שאלה גדולה מה הוא היה אומר על המצב הזה, אם משה רבנו היה מסכים לדבר הזה. אנחנו רואים מה החשיבות של לבוא לארץ ישראל. ארץ ישראל זו לא ארץ רגילה – זו ארץ קדושה, וצריך להתנהג בה בקדושה. אנשים נלחמו כדי להגיע לארץ ישראל. על מה נלחמו? כדי לבוא ולראות פה את תל אביב שהיא כמו ניו יורק? יש לזה מחיר. המחיר צריך להיות איך אנחנו מתנהגים בארץ הזאת. והממשלה הזאת היא ממשלה מנותקת; ממשלה שלא מעניין אותה לא תורה ולא יהדות ולא כלום, שום דבר. כל אחד מהם עסוק בתוך עצמו. אבל מילא היו מטפלים בבעיות – צודקים. אבל לריב עם החקלאים, לריב עם בתי החולים, לריב על כל הנושא הזה – לא מטפלים בקורונה. כל שר יש לו בעיות אחרות. במקום ללכת לטפל בזה, מה מעניין אותם? רק דבר אחד: איך להילחם בדת, איך להילחם בדתיים, איך להביא כל מיני דיינים, איך לסובב כל מיני סיבובים. תבין, עבאס, אנחנו שבורים מהמצב הזה ואנחנו לא מתכוננים לשבת ולשתוק. אתה עוד תשמע עוד הרבה נאומים פה משולבים עם דברי תורה. נראה לי שבסוף אתה עוד תשקול, ככה, להתגייר אחרי כל דברי התורה שתשמע מכולם. אז תשים לב, דיר באלכ, שים ברקסים, אתה מבין? אתה תשמע פה עוד הרבה דברי תורה. נחזק אותך. תראה את קרעי – יש לו הרבה הרבה חידושים. אתה תשמע פה עוד הרבה דברי תורה. אנחנו לא מתכוננים לשבת בשקט. אנחנו נגיד את כל מה שרצינו ואת כל מה שאנחנו רוצים להגיד, למרות שזה שמאחוריי בתמונה, הרצל, אחד הדברים שהוא כתב שם: להכניס את הרבנים לבתי הכנסת ולסגור עליהם, אתה מבין? הוא לא אהב את זה שהרבנים מדברים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, זה החילונים, כמו יואב קיש, ככה הם חושבים. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> לא לא, יואב קיש בסדר. אני מדבר על זה שהרצל רצה, כמו הרפורמים – הם אוהבים רבנים אילמים או מגמגמים, הם לא אוהבים כאלה רבנים שנותנים הוראות. אתה יודע מה זה רפורמים? כן? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> קצת. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> קצת. לך תראה מה זה רפורמים באמריקה, בר מינן – זה מצב על הפנים. בטטה. מה זה בטטה? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> מנסור, החילונים בימין קרובים לדת, הם שומרי מסורת. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> בטח. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אתה התבלבלת עם החבר'ה איתך בקואליציה. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> לא לא לא. תדע, תדע. אני רוצה, עבאס – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> הם עושים את החוקים של הלהט"בים, של הדברים שאתה רוצה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> – – – << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> בדיוק. אתה צריך להבין, עבאס היקר, תקשיב: הרב שך בזמנו נתן הוראה, ביקש ללכת דווקא עם הימין. מה הייתה הסיבה שהוא רצה ללכת עם הימין? אתה יודע למה? כי הוא אומר שהימין יותר קרוב לכל נושא היהדות. אין לנו ויכוחים עם הליכוד שאנחנו צריכים לדבר איתם על הנראות בשבת. הפוך – יש השדולה למען השבת. כל אנשי הליכוד נמצאים שם. למה? אין להם בעיה עם זה. הם מכבדים את זה. הם מכבדים את הנושא של עולם הדת. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> חשובה לנו הזהות היהודית. היא חשובה לנו. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> הזהות היהודית חשובה. הינה, אתה שומע את קיש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת משה, את הליכוד הבאתם למסורת – בואו תנסו עם הצד השני. תתקרבו לצד השני. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> אין סיכוי. אני אגיד לך למה אין סיכוי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תמתנו את החילוניות. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> אני אגיד לך את האמת. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> הליכוד שם – – – << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> הליכוד נמצא שם. מנחם בגין היה שם. כל האנשים, המנהיגים שלהם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בזכות הברית הפוליטית שלכם – – – << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, אז אני אגיד לך את האמת – מאוד מאוד קשה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – ברית פוליטית כשאין בסיס. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> היא נוצרה בגלל המצב החוקי הזה. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> תראה, אני רוצה להגיד לך – כי אצל השמאל, בעצם מפלגת העבודה – – – הדברים האלה. היו ימים שבהם היינו גם עם מפלגת העבודה, עבאס, היו ימים. אבל אז היו מנהיגים שאולי היו אפיקורסים. היום יש עמי ארצות – אתה מבין, עבאס? אלה שני דברים שונים. אז הם היו מכבדים. רבין היה מגיע לרב עובדיה יוסף – היה לו כבוד, היה לו הדר. שמעון פרס היה מגיע – היו לו כבוד והדר. ידעו דברים בסיסיים. לשמעון פרס יש את הזכות – אז, בזמנו, הוא דאג לפטור את בחורי הישיבות מהצבא. אבל כל אלה שנמצאים פה באגף השמאלי שלך, כן, אלה אנשים שמחפשים לקעקע את היהדות. הם מחפשים להרוס כל חלקה טובה בדת, ואנחנו לא יכולים לשבת בשקט. אנחנו חייבים להתריע ולהזהיר את המון העם: תיזהרו. תיזהרו מן הצבועים, תיזהרו מכל אלה, המסוכנים האלה. אתה מבין? אל תאמינו לתקווה חדשה, כי תקוותכם נכזבה. אין מה להאמין, לא בהם ולא בימינה, שהפך להיות שמאלה. אתה רואה מה זה, כמה הם שיקרו לנו, עבאס. אתה יודע מה זה? כואב הלב. אנשים הצביעו לימינה, והבטיחו להם: אתם תקבלו אותנו רק מפלגת ימין, ולא נמליך את יאיר לפיד. והינה, אתה רואה מה זה. הם המליכו אותו ושברו אותנו לרסיסים. אני רוצה לומר לך, עבאס היקר – אני לא אקרא לך "ראש הממשלה החלופי", כמו שפה נוהגים להחמיא לך – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, אנחנו את זה כבר עברנו. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> אני לא רוצה, כן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נכבד את – – – << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> זהו זה. אני אגיד לך למה, כי כגודל התקווה כן גודל האכזבה. אתה צריך להבין, אני אדבר איתך פתוח – אתה יודע מה? אף אחד לא שומע אותנו – מלב אל לב. הם עכשיו רק מנצלים אותך. אל תחשוב שהם צריכים אותך. הכול משחק ילדים. הם רק מנצלים אותך. ברגע האמיתי הם יברחו לך. לכן, אל תאמין לכל המחמאות: ראש הממשלה החלופי, אתה אדון המדינה – עזוב. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חס וחלילה. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> תהיה מנסור עבאס. תדע לך, תנצל את הרגע היפה שאתה נמצא בו, אבל אל תאמין להם, כי כל אחד מהם שקרן יותר מהשני. תראה, הם אמרו, כך וכך אנחנו נעשה בבחירות, ורימו. לא נעשה נורבגי, לא נעשה ממשלה מנופחת. שקרן, יאיר לפיד הזה, אתה מבין? אמר: יהיו רק קצת שרים. אנחנו לא נעשה את הנורבגי. והינה, אחד אחרי השני, אחד אחרי השני. ואחרון חביב, ועוד לא בטוח שהוא האחרון, זה ידידנו אבידר. מי שעושה אבו עלי, כמו שאומרים, מקבל שר. שר לכל אבידר. אבידר לכל שר. אתה מבין? פעם היה שר ללא תיק, היום יש תיק ללא שר. אתה מבין? רק מחלקים תיקים פה. אתה מבין? לכן אני אומר – אתה, קודם כול, סתם ככה, אם יש לך איזה עצבים עליהם, תעשה שביתה איטלקית. תלמד, אני מלמד אותך. תעשה להם צרות גם אתה – למה רק אני אעשה להם צרות? תגיד: אני לא מצביע איתכם עד שתיתנו לי ממלא מקום ראש ממשלה. אני אומר לך, זה יעבוד. תראה איך שאצל אבידר זה עבד. רק עשה להם ככה – ופתאום, אתה מבין? אפילו ליברמן, דוברמן, אתה מבין, הלך. קודם כול נפל, הפיל את עצמו על הרצפה, ונתן לו שר. פחד. אפילו שהוא ספרדי. אתה מבין למה? תבין, הוא לא בדיוק – תראה מה שהוא עשה לאורלי לוי: לא קידם אותה, ברחה לו משם. גם אבידר היה בדרך החוצה. הוא תפס את עצמו. ואני התרעתי על זה אז. אמרתי לאבידר: תדע לך, הוא לא נותן לך בגלל שאתה ספרדי. לכל החבר'ה האחרים הוא נתן. לכן אני אומר לך, עבאס, דע לך – בדקה שעוד נותרה לי אני פונה אליך מלב אל לב – אל תאמין לכל השקרים שלהם; הם מנצלים אותך. הם רק שמים אותך ככה, תפאורה ברגע הנכון. כשהם ימצאו קואליציה יותר רחבה – נניח אם יצליחו לשנות משהו – הם יגידו לך ביי-ביי, ותשכח מה-52 מיליון. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> מיליארד. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> מיליארד, סליחה. אני מציע לך שתבקש מקדמות. נשמה, אם אתה רוצה שלא יעבדו עליך, תגיד להם שאתה רוצה עכשיו שליש, ובעוד חודש שליש, ובעוד חודשיים עוד שליש. אל תוותר להם. יש להם המון כסף. הם לא משקיעים בקורונה ושטויות כאלה. זה לא מעניין אותם, קורונה. אותם מעניין רק דבר אחד: שרידות. ואם הם יכולים לתת לך 52 מיליון לשרידות – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> מיליארד. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> – – אחרי שנה תבקש עוד 52. יש כסף, קופה. לא לחרדים, לא לדתיים, לא למעונות, לא לבתי כנסיות – לא לדברים כאלה, חס ושלום. שמה – לא. גם לאלה שנפטרו במירון אין כסף לפיצויים, חלילה. את זה הם לא ייתנו. אבל אתה, עבאס, תעמוד בתור. תעמוד חזק. אל תהיה פראייר. אל תיתן שיעבדו עליך. תבקש את זה במזומן. תהיה גבר – אל תהיה סמרטוט. תגיד: אני רוצה את זה במזומן. למה? לא סומך עליכם. ויש לך סיבות, כי הם שקרנים. עבאס, עצה טובה חינם, ואני אומר לך את זה בלי שום קשר פוליטי, (אומר בערבית: דבר איתו.) אף אחד לא שומע אותנו. אפילו עיתונאים אין כאן. הכול פה ריק. ואם יצא החוצה – גלש החוצה, לא נורא. בינינו, אל תהיה פראייר. אני אתן לך עוד הרבה טיפים איך אתה שורד את הממשלה הרעה הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת משה אבוטבול. הבא בתור, חבר הכנסת יואב קיש. יש לך 30 דקות, יואב. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תגיד ליואב שיקצר. << דובר >> יואב קיש (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לצערי היום חצינו את ה-2,000 מאומתים בקורונה, וראש הממשלה נפתלי בנט יצא בקריאה להתחסן ולהילחם בכל סרבני החיסונים. אז ראש הממשלה בנט, יש לך בקבינט הקורונה שלך שרת חינוך – יפעת שאשא ביטון – שאתמול אמרה שהיא מתנגדת לחסן ילדים בבתי הספר. כששאלו אותה, ואמרו לה: אבל נגד פוליו מחסנים אז למה נגד קורונה לא? אז התשובה השערורייתית של אותה שרת חינוך, ואני מצטט: אני מגינה על הילדים. זאת אומרת, התפיסה שלה היא שבכך שהיא מונעת מהם חיסוני קורונה היא מגינה עליהם. זו השרה שמובילה את קבינט הקורונה במדינת ישראל. ראש הממשלה נפתלי בנט, אני פונה אליך ואומר: אתה חייב לפטר אותה מקבינט הקורונה מיידית. זה לא משחק. הבריאות של מדינת ישראל זה לא משחק. ולא יכול להיות ששרה שפועלת נגד החיסונים, שאומרת אמירות מזעזעות על קורונה, מכחישת קורונה, יושבת בקבינט הקורונה ומנהלת את מדינת ישראל. אני מבין, בנט, שאתה חלש מדי לפטר אותה מהממשלה. אין לך לא קרדיט ציבורי ולא קרדיט פוליטי לעניין הזה. אבל אם נשארה בך טיפת הוגנות, טיפת חשש לעתיד מדינת ישראל, אז תפטר אותה עכשיו מקבינט הקורונה. אני רק אזכיר עוד כמה דברים שלאחרונה שמענו, פנינים של השרה שאשא ביטון. היא בעצם רצתה לפטר את ראש שירותי הבריאות שרון אלראי פרייס, פשוט כי דעתה לא מוצאת חן בעיניה. אז אני, קודם כול, רוצה לחזק מפה את ד"ר שרון אלראי פרייס, שעושה עבודה מצוינת. אני מכיר אותה אישית, באמת, בשנת קורונה קשה, ואני חושב שהיא אשת מקצוע מצוינת. וגם אם לא מסכימים איתה – ואני מודה, גם אני לא הסכמתי איתה על הכול – אפשר לא להסכים, ואפשר לקחת ולעשות את המדיניות שלך; אבל לבקש לפטר את מי שאומר את דעתו המקצועית, שמנוגדת לעמדתך? זאת יפעת שאשא ביטון, שרק עכשיו התבשרנו שהמתווה שלה להחזרת הילדים לבתי הספר מדבר על 48 שעות בידוד. אתם מבינים מה זה אומר? נפתלי בנט, אתה מבין מה זה אומר? איזה זלזול בקורונה זה שאתה אומר 48 שעות בידוד? הרי כולנו יודעים שהמסה הגדולה של המאומתים מגיעה לפחות ארבעה ימים אחרי, סביב היום הזה. המשמעות היא שאתה מוציא אותם ליומיים, ומחזיר אותם חולים לבית הספר. אתה מייצר עוד ועוד שרשרות. אתה, במו ידיך, מונע את האפשרות להילחם בקורונה. אין לזה שום היגיון אפידמיולוגי. שרים שלך בקבינט הקורונה אומרים על שאשא ביטון, ואני מצטט, וזה גם נאמר בתקשורת: השרה שאשא ביטון פופוליסטית שהתאהבה בפוזיציה; עסוקה בעיקר בעצמה ובכותרות לתקשורת. השרה מרב מיכאלי, את חברה בקבינט הקורונה? השרה מיכאלי, את חברה בקבינט הקורונה? << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> השרה עסוקה בשיחה חשובה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> את לא חברה בקבינט הקורונה? טוב, האמת היא שכל דבר היה יכול להיות עדיף על יפעת שאשא ביטון. אני אשמח אם תגישי מועמדות ובנט יקבל אותה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הם לא יכולים – – – המזגן שם. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו אנחנו מתלוצצים על נושא שלצערי הוא אולי היום הכי כואב במדינת ישראל. מעל 2,000 מאומתים, מעל 130 חולים קשה. אתם יודעים שלפני עשרה ימים – נדמה לי שעשרה ימים, אולי שבועיים – היו במדינת ישראל סביב ה-60 חולים קשה, וכשראינו את קצב ההכפלה, אמרנו: זה יגיע, זה יהיה כפול. ומשום מה היו כמה ימים שאולי הייתה בהם עלייה קלה, אז כל כותרות התקשורת: יציבות במספר החולים קשה, יציבות במספר החולים קשה. אנחנו, לצערי, בדרך לחצות את ה-200 חולים קשה, ויותר מזה. אני אכן מקווה שבנט פועל להביא את החיסון השלישי, כפי שהוא אמר היום שהוא מבין שזה חשוב. אני מאוד שמח שהבנת. אני בטוח שהרבה בזכות ראש הממשלה לשעבר, שעמד על דעתו העיקשת ושכנע – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> הפעיל את קשריו הטובים עם ראשי פייזר. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> כרגיל, הראשון שמזהה את הדבר הנכון לעשות ושמפעיל את הלחצים. ואני שמח, בנט, שאתה מקשיב לראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו. אתה יודע היטב שלך, נפתלי בנט, אין שום מושג מה קורה פה, אין יכולת השפעה. תקשיב ליו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו. הוא הרבה יותר מנוסה ממך. הוא יודע מה לעשות. ואני שמח שאתה מקשיב לו. החיסון השלישי הוא מחויב המציאות, ואני מבין שאתה מבין את זה – וזה לפחות הישג אחד. רק מה, תדאג שהקבינט שלך יהיה מוכן לעשות את הדברים שאתה רוצה לעשות, כי כמו שזה נראה עכשיו הקבינט שלך מנהל אותך. מתחילת הממשלה הזאת, פעמים ספורות שנפגשתם. אולי פעם בשבוע. זה הזוי. אתה בגל רביעי של קורונה. אנחנו היינו נפגשים בקבינט הקורונה כמעט כל יום. דברים הם דינמיים. צריך לעשות, צריך להילחם. אתה לא יכול לשבת על זרי הדפנה ולחשוב שהדברים קורים. אתן לך עוד דוגמה: אתה יודע היטב שיש לנו בעיה אמיתית בשמירה על מבודדים. אנשים לא שומרים על הבידוד, לצערי. עכשיו, הבאנו את הדבר הכי נכון והכי טוב לאירוע הזה – זה הצימוד הדיגיטלי. בחרנו חברה, העברנו חקיקה, יש תקציב, הכול מוכן. לא הצלחנו להוציא את זה לפועל, כיוון שזה דרש אישור ועדה בכנסת, ולא הייתה כנסת פעילה. יש לך עכשיו כנסת פעילה. אז מה אתה בוחר לעשות? לבזבז פה שעות על איזה מצב שאם אתה תפוטר, תתפטר, ייכנס לפיד – אני אפילו כבר לא יודע מה אתם רוצים מאיתנו. במצב הזה אתה משקיע את הזמן בדברים המיותרים האלה ולא בבריאות של עם ישראל. אתה מזניח את הבריאות שלנו. תכניס כבר את הנושא של הצימוד הדיגיטלי. אנחנו לא נילחם בזה. כל מה שקורה בקורונה – אנחנו מאפשרים לו לרוץ קדימה, ונתחיל לשמור על הבידודים כמו שצריך. הרי זו הסכנה הגדולה. היא לא תיפסק. לא אחרי הדלתא, לא הדלתא פלוס, לא הלמדא – יש לנו, לצערי, כולרות אחרות שמגיעות. חשוב מאוד שהנושא של הצימוד הדיגיטלי ייכנס. זה המענה היחידי לבידוד, ובוודאי לבידוד האפקטיבי של החוזרים מחו"ל. אתן לך עוד דוגמה למה אתם לא עושים שום דבר – וזה דווקא מתחומה של שרת התחבורה מרב מיכאלי. שרת התחבורה, את יכולה להסביר לי, שאלה פשוטה: מדוע תחנת הרכבת בנתב"ג, שמביאה נוסעים – מדוע ליוצאים היא פתוחה? למה אנשים שצריכים להיכנס לבידוד נכנסים כל יום באלפים לתחנת הרכבת ונוסעים יחד עם כל עם ישראל? ואני כבר אמרתי לך את זה לפני שבועות, ואתם לא עושים שום דבר בעניין הזה. אתם רק קונים מיץ תפוזים, אבל לעשות אתם לא עושים. שימי את הידיים על העיניים – באמת, זה הדבר היחידי שאתם עושים. פשוט ביזיון. אנשים שצריכים להיות בבידוד – לפחות עד שיקבלו את התשובה. אמרתי להם: תסגרו את התחנה ליוצאים. הם עולים בתחנת הרכבת נתב"ג ויורדים בנהריה, ויורדים בכל הארץ. חלקם בוודאות מאומתים, ומאומתים לדלתא ולדלתא פלוס. אבל לא, זו החלטה קשה. זו החלטה שיש לה מחיר פוליטי. לסגור תחנה שעוזרת לפזר את האנשים – יש לזה משמעות. אבל כן, יש משמעות בקורונה לכל ההחלטות שאתם צריכים לקחת. יש מחיר לעניין הזה. אי-אפשר להמשיך להיות בליטופי התקשורת. אנחנו עוד לא רואים עלייה במספר החולים קשה, יש יציבות. הרי כל בר-דעת היה מבין שאם יש הכפלות במספר המאומתים, ההכפלות במספר החולים הקשים יגיעו גם. זה נכון שהיחס הוא יותר טוב. אנחנו היום באירוע שבו היחס בין חולים קשה למאומתים הוא בערך רבע ממה שהיה בגל הקודם, בזכות החיסונים. אבל עדיין הם חולים קשה. לצערי, גם נפטרו מעל 30 איש בגל הרביעי הזה. וכשאנחנו העברנו את המפתחות זה היה נס גלוי. ברוך השם, לא הייתה תחלואה, לא הייתה תמותה, לא היה שום דבר. אולי חמישה מאומתים, אפס חולים קשים. אתם ריסקתם את הגנת החיסונים במדינת ישראל. אתם לא עשיתם כלום. יושבת לכם השרה יפעת שאשא ביטון בקבינט הקורונה ולא נותנת לכם לפעול, ומצביעה נגד. ובנט מפחד. בנט מפחד ממנה. אותו בנט שכתב ספר, שעמד פה מעל לדוכן הזה וצעק: מה אתם עושים? בנט, אתה לא עושה כלום. אתה פושע, אתה עבריין, אתה פוגע בבריאות מדינת ישראל. תעשה דבר ראשון – תעביר מסר. דיברת על סרבני החיסונים? יש לך אחת שקוראים לה שאשא ביטון, שרת החינוך שלך. היא מונעת ממך לאפשר לבני נוער שרוצים להתחסן בבתי הספר להתחסן. אני דורש ממך לפטר אותה מיידית. אבל כנראה שאנחנו לא נראה כלום מאותו חדל אישים, מאותה ממשלה חדלת אישים. אנחנו רק נשמע רוח וצלצולים, נשמע המלצות, נראה מסיבות עיתונאים. הרי רק לפני שבועיים הוא אמר: מה זה המסיבות עיתונאים, ובדיוק עכשיו עשה אחת כזאת. הבושה כבר לא יודעת איפה לקבור את עצמה. אז אם אני מסכם את דבריי בנושא הקורונה, ואעבור לנושא הבא – זה לא שאני מוותר על 18 דקות – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בנושא הקורונה – כישלון חרוץ, הכותרת "מחדל" הייתה נשמעת בכל מקום כבר מזמן אם זאת הייתה ממשלה אחרת, לא ממשלת הליטוף של התקשורת. אתם פוגעים בביטחון מדינת ישראל. אתם מפקירים את הבריאות, ומי שבראש, שמובילה את המהלך הזה, בנט, זו שרת החינוך שאשא ביטון, שאתה – ואני פונה אליך בדרישה – חייב לפטר אותה מקבינט הקורונה. עכשיו אני אנצל את הזמן, היושב-ראש, שאתה פה, כדי להתייחס לנושא שדיברנו עליו קודם ולא יכולתי לעלות לדבר. הערה אישית. אני רוצה לדבר על התפיסה שלי על מה עושים עם הפזורה ועם גזלת הקרקעות ועם ההתיישבות הבלתי-חוקית בנגב. אני לא מתנגד להקים יישובים לבדואים בנגב. לא מתנגד. הם אזרחי מדינת ישראל והם צריכים למצוא מקום לחיות בו, ואתה יודע את זה. אבל אני מתנגד להפקרות. יש הבדל בין הסדרה להפקרה. עכשיו, מדינת ישראל בעבר – ממשלות הליכוד, בני בגין, אורי אריאל, ניסו להסדיר. מה הם עשו? היו כמה גלים. היה גם שרון, כמובן, שהקים את היישובים וחשב שהפזורה תיכנס לתוך היישובים. אתה ואני יודעים את זה שזה לא קרה. זאת אומרת, הוקמו היישובים, קיבלו את השטחים הנוספים העצומים של היישובים האלה, והפזורה נשארה בחוץ. והיה מהלך שאמרו: בואו ניקח את המקומות שהם כבר נמצאים בהם ונעשה שם קו כחול. גם שם יש בעיות. בכל מקום שיש תביעת בעלות של בדואים, אי-אפשר לעשות שום דבר, אז לא עזר שעשית שם קו כחול. אתה גם יודע שבכל התביעות שהגיעו לבית המשפט, אותו טוען – מי שזה היה; לדעתי, כמה מאות מקרים – הם הפסידו, ואין אף תביעת בעלות של בדואי על קרקע שבה הוא ניצח בבית משפט. עכשיו, מה עושים, איך פותרים את זה? ולמה אנחנו לא מתנגדים לשלושת היישובים האלה? כי הרעיון הוא שאנשים שהשתלטו על קרקעות בצורה בלתי חוקית יעזבו את הקרקעות האלה וייכנסו לשלושת היישובים. אם זה יקרה, אז זו הסדרה. אני מאוד חושש שהאינטרס שלך, שיוביל את הממשלה, הוא לקבל גם וגם, ולא לאפשר יציאה מההשתלטות והחזרת אלפי דונמים, עשרות אלפים, אפילו מאות אלפי דונמים, חזרה לממשלה. עכשיו, אני אומר לך עוד דבר. אני אמרתי לך שאנחנו נסכים לזה אבל אנחנו נעשה ביחד עם זה גם את הסדרת ההתיישבות הצעירה. אתה אמרת לי: עזוב, הסדרת ההתיישבות הצעירה לא קשורה אליי, תעשה מה שאתה רוצה, לי חשובים הבדואים. ואני עכשיו פונה לממשלה ואומר לה: אתם רוצים להעביר את ההסדרה, ואני מקווה מאוד שלא תעשו הפקרה; כי אם הם יעשו הפקרה, אני אילחם בהם. לא אני – כל האופוזיציה. אם הם יבואו להסדרה אמיתית – ואמרתי לך את ההבדל בין הסדרה להפקרה: הפקרה זה לתת גם וגם, והסדרה זה לתת, אבל לפנות את ההשתלטות הבלתי-חוקית. זו הסדרה. אז אני שם את זה בצד. עכשיו אני רוצה לדבר על הנושא של הסדרת ההתיישבות הצעירה, כי באמת אמרת לי, בצדק: זה לא העניין שלי. בסדר, קיבלתי. אני אומר לשר זאב אלקין – מי שלא יודע, השר זאב אלקין, בממשלה הקודמת היה עמוד התווך באמירה שלו: לא מקימים יישובים לבדואים ולא מסדירים את זה אם לא מסדירים את ההתיישבות הצעירה. את זה אתה מכיר, מה היה בממשלה הקודמת? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בגלל הדבר הזה, מכיוון שגנץ לא הסכים לעשות את הסדרת ההתיישבות הצעירה, הצעת המחליטים לא עברה. ולכן אני פונה מפה לאלקין באותה אמירה: אתה השר שעצר את ההחלטה הקודמת בממשלה הקודמת. לא יכול להיות שבממשלה הזאת אתה תוותר ותזרוק לפח את ההתיישבות הצעירה. אנחנו היום מציינים גם את יום עקירת גוש קטיף. אני ממש מסיים פה והולך לוועדת הכנסת לדבר על הנושא של הסדרת ההתיישבות הצעירה. אנחנו הגשנו בקשה לדיון, ומשום מה – לא משום מה, ברור לנו שזה יסורב; הרי בכנסת הזאת נושא ההתיישבות הצעירה לא כל כך חשוב לקואליציה, או בואו נגיד, לרוב-רובה המוחלט של הקואליציה; אולי רק למיעוט קטן מהקואליציה זה חשוב. ואנחנו כן פונים לאותו מיעוט בקואליציה ואומרים לו: תראה שמשהו, משהו נשאר בך. זאב אלקין, אתה טוען שאתה איש אידיאולוגי. הרי רואים מה עשית. רואים שמכרתם הכול. אין שום אידיאולוגיה. רק כיסאות, רק שנאת הליכוד, רק שנאת נתניהו. מכרתם הכול. אנחנו נמשיך לנסות. אנחנו, בשביל ארץ ישראל, נמשיך לנסות, נושיט יד – שלום לשרה קארין אלהרר. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> שלום, אדוני. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> נושיט יד ונבקש את עזרתכם – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הנורבגית. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> שמעתי שדיברת עליי היום. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הנורבגית. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> יא אללה, קרעי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> באיזה להט היית מדברת נגד הנורבגי, נגד המושחתים – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אם היית מתנהל בענייניות, לא הייתי – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה קשור? אתם בעלי הבית. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> לא, לא. אתם לא ענייניים. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אתם בעלי הבית. מי שצריך להחליט זה בעל הבית. אני אומר את זה פה בצורה הכי ברורה. אנחנו אופוזיציה – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אתם מתנהלים לא עניינית. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> זה ברור. לא, זה ברור. כשדורסים אותנו אנחנו לא ענייניים. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אני מבין שזאת התשובה העניינית שלך. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> תגיד לי, באת להילחם או באת לשרת ציבור? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> את יודעת מה, אני רוצה לספר לך משהו – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> רגע, זאת השאלה – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, אל תפריע עכשיו. יש לי 12 דקות. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתה מבין? גם באופוזיציה ככה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הוא שתלטן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> קפץ לו הקיש. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> עוד לא התחיל הקיש, על מה אתה מדבר? אני רוצה לומר לך עכשיו, רגע אחד אמיתי: מה קורה פה בכנסת הזאת? יש פה 28 שרים. מעל 20 מהם לא נמצאים, ואת ביניהם, בנורבגי לא רואים אותם פה. מזל שיש תורנות מליאה פעם בלא יודע כמה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> הייתי שמחה להיות פה כל יום. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר, אז אני מציין את המצב. אז אפשר להגיד: הייתי שמחה להיות פה כל יום ולא לעשות כלום, ואפשר לעשות משהו. ואני רוצה רגע להמשיך את הטיעון. אז מה קרה? הגיעו לפה 20 ח"כים נורבגים, שאת מבינה – עזבי, נגיד, שבממשלה במפלגה טוטליטרית אין פריימריז; עזוב, נשים את זה בצד. אפילו דעתם האישית לא משנה כלום. הם לא כמו מנסור עבאס, שאם הוא אומר, אני לא מצביע, יש לזה חשיבות. אם מישהו מהם, מה-20 האלה, יגיד, אני לא מצביע, הוא לא בכנסת. נגמר הסיפור שלו. למה? ראינו את זה יפה מאוד. ראינו את זה עוד לפני שהיה הנורבגי. אז זה 20 חיילים נורבגים שהגיעו לקואליציה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו דבר שני – הוועדה לקידום מעמד האישה זוכה לקבל, מתוך 13 נציגים, שישה או שבעה נציגים של הליכוד. כבוד. ועדת הכספים – מתוך 15 נציגים זוכה לקבל שני נציגים של הליכוד. למה רק שניים? זה הרי לא פרופורציונלי. כי העבירו אותם למעמד האישה, למדע ולקליטה. זה דבר שלא היה מעולם בכנסת ישראל. זה ריקון מתוכן של כל מה שהבית הזה נוצר בשבילו. עכשיו, תוסיפי לזה עוד דבר אחד: אז אמרנו על 20 הנורבגים, ויש את כל אלה של הממשלה. זה משאיר פה, בערך, מהקואליציה – גם, סדר גודל של 20 ח"כים. כל אחד מהם – אתה שומע, חבר הכנסת קרעי, כל אחד מאותם 20 ישראלים – בואו נקרא להם ישראלים; יש לנו את הנורבגים, את הממשלה ואת הישראלים. כל אחד מהישראלים מקבל את כל מה שהוא רוצה. אז חבר הכנסת מנסור עבאס קיבל 52 מיליארד. חבר הכנסת סעיד אלחרומי קיבל את יו"ר ועדת הפנים. אלי אבידר – שכחנו את אלי אבידר, שבעצם הולך להיות שר מאוד חשוב. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> – – – לא הייתה עסקה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יואב, יש בעיה להיות יו"ר ועדת הפנים, כאילו? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אני נתתי גם את אלי אבידר. אני נותן את כולם. אני לא מחריג לרעה. אני אומר שכל ח"כ ישראלי מקבל שוחד פוליטי. אלי אבידר קיבל – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> למה שוחד? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> שרן השכל, שלא העבירו לה את הקנביס, מקבלת עכשיו יו"ר ועדת חינוך. הישראלים מטופלים – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> מה קשור? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ככה, עד למעלה. הנורבגים לא מעניינים, כי בשנייה מעיפים אותם. הם חיילים פה. הם יושבים בוועדות. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אתה טועה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הם עושים מה שאומרים להם. אין להם מילה. וגם אם הם מתנגדים, לא סופרים אותם. השרים לא נמצאים פה, והח"כים הישראלים מקבלים שוחד פוליטי. מקרה אלי אבידר, מקרה יאיר גולן – זה בדיוק דוגמה, וגם שרן השכל. אני נותן לך דוגמאות לאיך אתם מתנהלים. עכשיו, לבוא ולומר עלינו: אופוזיציה לא עניינית? איך את לא מתביישת? את יודעת שעכשיו – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> כי אתם לא ענייניים. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> ברור שאנחנו לא ענייניים. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> למה הצבעתם – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> ברור שאנחנו לא ענייניים. אני אומר לך עכשיו: אנחנו לא ענייניים, ואנחנו נמשיך להיות לא ענייניים; כי מי שדורס אותנו, אנחנו נילחם בו בכל הכוח. זה מאוד פשוט. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> רגע – – – << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << קריאה >> כל הכבוד לך שיש – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> למה לא? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> למה לא? כי אתם לא פה. לא אכפת לכם ממה שקורה בבית הזה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> לא, אבל למה – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> היא אפילו לא באה להקשיב למה שמדברים. מנסים לדבר איתה, היא לא מקשיבה. אני אומר לך לגבי מרב, לפני שהיא הולכת. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אבל יואב, יואב תקשיב. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> מנסים לדבר איתה, היא לא מקשיבה. אומרים לה דברים ענייניים, היא לא מגיבה. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << קריאה >> אני הקשבתי. אני לא מצאתי לנכון לענות, זה הכול. ענייניים הם לא היו. לא היה, לא היה אפילו ספק – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> היה נראה כאילו לא הסתכלת. אפילו לא הסתכלת. לא הגבת. היית בשיחה. אני מבין את הזלזול הזה. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << קריאה >> או, זה – – – זה הכול. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אני רק אגיד לך: אני שאלתי שאלה פשוטה. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << קריאה >> לכן אני גאה – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> שאלתי שאלה על תחנת הרכבת בנתב"ג, בתחום עניינך. אנשים שיוצאים היו צריכים להיות בבידוד. למה אתם לא סוגרים את תחנת הרכבת ליציאה? תעצרו את זה. אל תיתנו להם לצאת ברכבת. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << קריאה >> משום שזאת מדינה דמוקרטית, זה למה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הבנתי. אז כמו שאמרתי, גם בקבינט הקורונה, אפס יכולת לקחת החלטות קשות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא מעניין אותם הקורונה. אין להם כוח. הם פשוט לא מוכנים לשלם. מה עשה בנימין נתניהו? בנימין נתניהו נלחם בקורונה בכל הכוח, שילם מחירים פוליטיים, עשה מה שצריך. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> הם חולמים – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בגלל שביטחון הבריאות של מדינת ישראל יותר חשוב לו מהפופוליזם הזול של שרת התחבורה, שבאה ואומרת לי: אני אתן – היא אומרת לי, בפה שלה: אני אתן לאנשים שחייבים בידוד לנסוע ברכבת בכל מדינת ישראל. למה? כי זאת מדינה דמוקרטית. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אבל את המזגן יסגרו ברכבת. זה מה – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם פושעים. אני אומר לך את זה. אם זאת הסיבה, אתם פושעים. לא יכול להיות שקבינט הקורונה מנוהל על ידי גברת, שרת חינוך, שמונעת חיסונים מילדים, שאומרת: אני מגינה על הילדים מהחיסונים. בנט, שוואללה, אומר, אני רוצה להילחם במתנגדי החיסונים – באה שרת החינוך שלו ואומרת, אני לא אתן לילדים. אני מגינה עליהם. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> מי היה מאמין לדבר כזה? ושרת התחבורה אומרת שזאת דמוקרטיה; כל אחד יכול לנסוע ברכבת גם אם הוא צריך להיות בבידוד. אתם פשטתם את הרגל כל כך מהר, שאף אחד לא האמין שזה יקרה. לא האמין. אתם נתתם לקורונה פה להשתולל בגלל שאין לאף אחד את האומץ לקחת החלטות לטובת בריאות מדינת ישראל. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> תגיד, אתה אמיתי? אתה אמיתי? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, אני אמיתי. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> כל הדלתא הזה נכנס אצלכם. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> איך הדלתא הזה נכנס אצלנו? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> תגיד לי, אתה לא אמיתי? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו נתנו לכם מדינה עם אפס תחלואה, אפס מאומתים. הדלתא הגיעה בדיוק באותה נקודת זמן. אני, יום אחרי, אמרתי לבנט – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> קיבלתם מדינה – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אל תעשה מסיבת עיתונאים בנתב"ג. הרי הוא עשה מסיבת עיתונאים. הוא הלך לשם. לא הייתה תחלואה אז. הוא לא עשה כלום. אני אמרתי לו: תסגור. אני אמרתי לו: זה הזמן. בקורונה נותנים מכה קשה בהתחלה, לא מחכים. אבל הוא לא עשה כלום. הוא היה סמרטוט. הוא רק הלך לנאום ולדבר. איך את מעיזה להגיד? קיבלתם מדינה נקייה מקורונה, במצב הכי טוב בעולם. תפסיקו לשקר. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> יואב, אם אני אסגור את כל המדינה לתמיד, אף פעם לא תהיה קורונה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך דבר אחד, מה שצריך לעשות, וצריך להבין את זה: כשאתה מדינה מחוסנת, אתה חייב לעצור את הכניסות והיציאות. אתה לא יכול להמשיך לחיות במדינה מחוסנת – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. אבל לא עשיתם את זה. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא עשיתם. אני דיברתי על הבידוד. אתם יודעים שצריך – תקשיבי, זה פשוט מחדל אחרי מחדל. אנחנו יודעים שצריך לשים את האנשים בבידוד. במקום להביא לפה לכנסת את חוק הבידוד שהעברנו ולקבל אישור מוועדת חוקה, והיית עושה צימוד דיגיטלי לאנשים – אנשים צריכים לצאת מנתב"ג עם צימוד דיגיטלי, לא להיכנס לרכבת, וללכת הביתה לבידוד. ואת זה אמרתי מהיום הראשון – לא עושים. אתם לא עושים כלום. אתם יושבים בכיסאות שלכם, משחקים בנדמה לי, מפקירים את הביטחון הבריאותי של מדינת ישראל. וכששרת התחבורה סוף-סוף – הרי גם היא, לדעתי, בנורבגי – כשהיא סוף-סוף מגיעה לפה לתת תשובה אז היא אומרת לי: אנחנו מדינה דמוקרטית. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, היא לא נורבגית. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> מה היא אמרה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, היא לא בנורבגי, שרת התחבורה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> היא חברת כנסת. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז היא באמת נמצאת פה. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> אתמול בלילה היא לא הייתה, אולי עכשיו כן. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז קודם כול, אני מתנצל, היא לא נורבגית, היא ישראלית. אז זה קודם כול לזכותה אני חייב לומר. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> כנראה היא עושה מה שהיא רוצה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר, היא יושבת-ראש הסיעה שלה. היא כנראה החליטה – זה לזכותה. טוב מאוד, וזה חשוב. אני חושב שזה מאוד, כי מה שקרה – ואני עכשיו – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> וואו, אפילו מחמאה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – עוזב רגע את הקורונה וחוזר לכנסת, כי מזה התחלנו. תראי, את תגידי לי: אתם התחלתם. אני חושב שאנחנו ממש לא התקרבנו למה שאתם עושים פה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> לא – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> נתתי דוגמאות על הוועדות, על כמות השרים. אתם מרסקים את הכנסת. זה משאיר שתי רשויות במדינת ישראל. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> זה הורס, זה הורס. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> יש לנו בג"ץ ויש לנו ממשלה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> זה הורס לשמוע את זה מכם. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הכנסת הזו הפכה להיות לא רלוונטית. באמת, אני אומר לך בכנות. אנחנו בוועדות לא משתתפים, כי אתם לא נותנים לנו ייצוג בוועדות. אנחנו עושים פה פיליבסטרים – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> תגיד, אתה – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ואנחנו לעומתיים כי אתם דורסים אותנו בכל דבר. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אתה אמור לייצג ציבור. אתה לא עושה – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני עושה הכי טוב שאני יכול. אבל כשאתם מפעילים – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> וזה שאתה, וזה שאתה – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – רוב של 61 נגד 59 ומונעים ייצוג בוועדות, הרי אתם בחיים – את יודעת שהולכים להקים ועדת בריאות עם תשעה חברים: שישה לקואליציה, שלושה לאופוזיציה, ואני לא יודע אם לליכוד יש אחד מהשלושה האלה. זה נראה לך באמצע משבר קורונה? עכשיו, הייעוץ המשפטי מתנגד לזה, מתנגד. זה אתם, קארין. את עושה את זה, הממשלה שלך. חשבתי שיש בך קצת מצפון. נראה לך הגיוני? עכשיו, את מי שמים בראש הוועדה? את יו"ר הקואליציה עידית סילמן, שגם ככה עסוקה, אבל היא רוצה את הבריאות. למה? כי היא באה מקופת חולים. היא הייתה סמנכ"לית שיווק באחת הקופות. חשוב לה. את יודעת מה היה קורה אם מישהו מהליכוד היה עושה דבר כזה, היה בא – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – הקליטה? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> מה? אני לא יודע. אמרו לי שהיא לא הקליטה אתמול. בסדר. עזוב. אני לא מתייחס לזה. אבל תארי לך, אם מישהו מהליכוד או אם מישהו מש"ס, שהיה בא מאיזה סקטור, היה לוקח את הסקטור הזה לוועדה פרטית שלו, שם יחס של 3:6, עומד בראשות הוועדה – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> יואב, יואב. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> די כבר. מה את רוצה שאני אגיד לך? אל תבואי. אין לך מה לומר. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> זה לא קרה אף פעם? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. זה לא קרה אף פעם. ככה זה לא קרה אף פעם. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – בצדק חלוקתי, לא קרה אף פעם. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא קרה אף פעם. גם בצדק חלוקתי, יחסי הכוחות, שמרנו עליהם, והייתה ועדה של 15, 17. אני יכול להביא לך את המספרים. את יודעת מה, אני אביא לך את המספרים. אם אתם תיתנו ייצוג הולם בוועדות, כל האירוע ישתנה. והרי על מה זה נפל? ממה נפשך, כמו שאומרים? אנחנו ביקשנו פער של אחד של בוועדת כספים. לא היינו מוכנים לוותר. אתם רוצים שניים. על זה הוא נפל. עכשיו, תביני את האבסורד. קיבלתם שניים בחוקה, קיבלתם שלושה בבריאות, השערורייה – כספים: באמת, לקראת התקציב אמרנו שאנחנו לא מוכנים לוותר. וגם אתם לא. אתם מנצלים את הבריונות הפוליטית שלכם בשביל להרוס את הכנסת. אני אומר לך, צר לי, חשוב לי הבית הזה. לכולנו חשוב. יש במדינת ישראל היום – מה שהיה תמיד זה שלוש רשויות, ויש שתיים, יש ממשלה ויש בג"ץ. הכנסת היא ת"פ של הממשלה, לא רלוונטית לכלום. עכשיו, מה הבעיה? שמה שאתם עשיתם עכשיו – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – יואב – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> קארין, מה שאתם עשיתם עכשיו – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> מעולם הכנסת לא הייתה ת"פ של הממשלה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> מה שאתם עשיתם עכשיו – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> מי המציא את השיטה הזאת, יואב? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אתם ריסקתם – הינה, אני אמרתי שתגידי: מי המציא. הינה, אני אומר לך: מעולם לא עשינו את הדברים האלה שאתם עושים. מעולם. נורבגי, גם כשאנחנו עשינו בליכוד – 36 מנדטים – אנחנו הגבלנו את עצמנו לשלושה נורבגים, והשתמשנו באחד. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו לא עשינו את זה מעולם. זה היה כחול לבן שהיה להם קשה. אנחנו מאמינים בכנסת. ולעומת זאת, אתם בחודש וחצי הזה ריסקתם את הכנסת. די, עזבי, למה אני צריך לדבר איתך על שחיתות. ראש המפלגה שלך הרי זה כל הצחוק של כל הסרטים. הוא יושב פה ואומר על הנורבגי, ואומר: דיל בין גנבים. עזבי, אתם צבועים. אני, אין לי מה, אני מאמין בך אישית, אבל כל המפלגה שלך, רוב המפלגה שלך, כולם צבועים, כולם שקרנים, מרסקים פה את הדמוקרטיה. ומה שחבל לי – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> יואב. יואב. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> מה שזה שחבל לי – שזה לא יחזור. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> לא מתאים לך. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> קארין, זה לא יחזור. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> זה לא מתאים לך. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל זו האמת. זו האמת. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אני אומרת לך, זה לא מכבד אותך. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל זו האמת, קארין. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> חבל שבן אדם טוב – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר לך את האמת. אני יודע שקשה לך לשמוע את האמת. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לומר לי שזה לא מכבד אותי שאני אומר את האמת – האמת תמיד מכבדת את אומרה. אני לא מכיר מצב שלא. כל מה שאמרתי פה זה אמת לאמיתה. קשה לך לשמוע את זה. ולבוא ולתקוף אותי ולהגיד לי שזה לא מכבד אותי, אני לא מקבל את זה. האמת מכבדת את אומרה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> והינה, אני אמרתי בעצמי. יאיר לפיד הוא זה שעמד פה ואמר את הדברים שאמר. דיל בין גנבים – אלה לא מילים שלי, אלה המילים שלו. והוא היום יושב בכיסא שהוא קרא לו כיסא של גנב. אז זה לא מכבד אותי לומר? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> זה לא מכבד אותי לומר את זה? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> מי התחיל את האירוע הזה? יאיר המציא – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אמרתי לך שאת תגידי לי שאנחנו התחלנו. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אבל זה – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> זה נכון. זה נכון. אבל אנחנו מעולם לא עשינו את הדברים האלה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, נגמר הזמן? עוד לא. אתה בדרך כלל יותר לארג'. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה בדרך כלל יותר לארג'. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יאללה, משפט. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני קודם כול כן רוצה לומר תודה לקארין, שלפחות באה ומדברת. ראינו את מרב מיכאלי, לא מוציאה מילה. ותאמיני לי, זה נושא ענייני. דיברתי איתך על תחנת היציאה בנתב"ג. קיבלתי תשובה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> זכותה להגיד, אני חולקת – היא מאמינה בתשובה שלה. אני, זכותי להתנגד. ככה זה צריך להתנהל. ואני חושב שבביזיון הזה שמתנהל פה, שאתם לא סופרים את האופוזיציה, דורסים את האופוזיציה, מי שמשלם את המחיר זה העם ישראל, שאיבד רשות אחת. אין לו יותר את הכנסת. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת יואב קיש. יעלה ויבוא חבר הכנסת ינון אזולאי. 30 דקות. לא? 30. כן. עד 30 דקות, בואו נגיד. בבקשה, כן. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חברי חבר הכנסת, האמת, זה מה שנשאר – חברי. שלמה, אתה תורן מליאה? מטעם האופוזיציה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> לא, אמרו לי – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> מה קרה, תגיד שבאת לכבד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נו, חשוב. תראה, ינון, חשוב, חובה שיהיה שר שיקשיב, אבל גם חשוב שיהיה נציג של האופוזיציה שיקשיב. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> כן, הינה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – אבל בשביל הפיליבסטר צריך לישון. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני מסכים איתך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. אבל דוד אמסלם היה התורן הלילה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> הוא גם היה. גם שלמה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אני גם הייתי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אה, גם היית חלק מהזמן. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני יודע שגם היושב-ראש היה, מנסור גם היה. אני לא יודע. אני הלכתי בלילה וראיתי אותו, קמתי עכשיו ואני רואה אותו. לא קמתי עכשיו, אני קמתי ב-05:30. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הוא לא ראה אותי. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> טוב. האמת, אני רוצה רגע להמשיך את חברי יואב קיש. הבוקר שמעתי את השרה קארין אלהרר. נראה לי, שזה היה אצל ערן בנימין, בבוקר. קודם כול, התראיינת יפה, אני חייב לפרגן. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> תודה רבה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אבל אני חייב – גם על השאלות שלו באת ואמרת תשובה. שאלו אותך על הנורבגי. והשרה אמרה – תשמע, שלמה, זו תשובה מקורית, אבל באמת של פוליטיקאית. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מי אמרה? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> השרה. שאלנו אותה מה זה, זה הנורבגי שאתם זעקתם. מה היא אמרה? זה בגלל האופוזיציה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> לא לא לא – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> ב-07:28 בערך זה היה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אם אתה מביא דברים – – – אני מאוד אוהבת את הכנסת – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> חד וחלק. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> רק שנייה. אני משרתת ציבור – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> וגם לעבוד במשרד? במשרד שלך. לא, אבל את אמרת – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> ההתנהגות של האופוזיציה – – – 12, התחייבות שלי, לא הייתי מתפטרת. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> קודם כול, אני חייב להגיד לך שאני לא חושב שזה תלוי בך, זה תלוי ביאיר לפיד. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> לא – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני בעד הנורבגי – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אני מתקנת אותך. אני ביקשתי להתפטר כי רציתי לעמוד במחויבות שלי. בסדר? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני רק אומר דבר אחד: אני בעד נורבגי. אני טוען שבשביל לעבוד טוב, כמו שאת אומרת – וזה לא משנה – להקדיש את הזמן שיכולים להיות שם. השאלה מי הנורבגי. הווי אומר, אם זה שר ללא תיק, עדיף שלא יהיה שר כזה וגם עדיף שלא יקבל; ואם זה סגן שר, שאנחנו יודעים שזה בדרך כלל ללא תיק – אלא אם כן יש מקרים מיוחדים שיש להם סמכויות ואז לתת להם; אם לא, שזה לא יהיה. אני בעד – הינה, שכשאנחנו נהיה שם, שלא יגידו – אני בעד נורבגי. אני חושב שזה דבר נכון, שהוא ראוי לתפקודה של הכנסת. יש בעיה אחרת שאני רואה, ששולחן הממשלה תמיד ריק, גם בהצבעות, ואני חושב שזה לא מכבד. זו הסתכלות, אבל אין מה לעשות, אני לא יכול לקבל גם את זה וגם את זה. בסדר? אני דווקא רוצה לצטט חלק מהחברים שלך על כל הנורבגי. הרי מה כתב יושב-ראש יש עתיד יאיר לפיד – היום הוא ראש הממשלה הרזרבי – שהיה ממובילי המאבק? מה הוא כתב? נראה לי שזה היה ב-2013: "לבזבז כספי ציבור זו לא יציבות. משרות שר הן לא משהו שמשתמשים בו בשביל לשחד את שותפיך הקואליציוניים" – הינה, הוא מדבר על שוחד – "אלא נועדו כדי לשרת את הציבור"; "ממשלה מנופחת היא שחיתות שלטונית". את זה אמר יאיר לפיד. מה הוא עוד כותב? באפריל 2019: "אין שום צורך בשר לענייני ירושלים; אין שום צורך בשר לענייני תפוצות, מדובר במחלקה במשרד החוץ; אין שום צורך בשר לענייני מודיעין, כי משרד הביטחון אחראי על המודיעין ומשרד ראש הממשלה על המוסד והשב"כ. אלה סתם משרדים – – – עכשיו נתניהו הולך להקים ממשלת ענק של 26 שרים ועוד שישה סגני שרים, כי זו הדרך שלו לפתור בעיות פוליטיות – לבזבז את הכסף של אזרחי ישראל, שעבדו קשה בשבילו, על כיבודים ופינוקים לפוליטיקאים שלא יעשו כלום". את כל זה כתב לא פחות מאשר ראש הממשלה הרזרבי יאיר לפיד. מה הוא עושה היום? ממנה סגני שרים, שם לו סגן שר במשרד האוצר, שהאמת אני לא יודע מה יש לו שם לעשות במשרד האוצר. הוא כתב ב-17 ביוני 2020 – כותב לפיד לשר מיכאל ביטון: "השר מיכאל ביטון, להיות שר ללא תיק במשרד הביטחון זה להודות שאין לך עבודה, אבל להתפטר מהכנסת כדי לפנות זמן לזה שתוכל להמשיך לא לעשות כלום – זה כבר לגמרי חסר בושה". אני עומד פה ואני מחייך, מצד אחד, ואני אומר: תשמע, זה היה מביך. מצד אחד אני מחייך על מה שאמר יאיר לפיד, ראש הממשלה הרזרבי היום. אגב, "ראש ממשלה רזרבי" זה מטבע לשון לא שלי, זה שלכם. נראה לי שאת מטבע הלשון הזאת טבע יושב-ראש הכנסת היום, שאני מאוד מעריך אותו, גם למדתי ממנו הרבה, מיקי לוי. בוועדת הכספים למדתי ממנו הרבה, אני תלמיד שלו בעניין. כשאני רואה את הדברים האלה שאומר מי שהיום הוא שר החוץ, והוא מינה לעצמו סגן, תשמע, זה פשוט בושה להסתכל על הדברים היום ולהאזין למה שהיה כשהם עושים את זה היום בשיא החוצפה, בשיא העזות. לכן אני אומר היום שאני לא תוקף את החוק הנורבגי. גם אנחנו השתמשנו בחוק הנורבגי, הוא ראוי ונכון, אבל אני תוקף את אותם אלה שתקפו ולא חשבו צעד אחד קדימה. וגם היום הם לא חושבים צעד אחד קדימה. אלי אבידר זה פרוטקשן לשמו. אין שום מילה אחרת על הדבר הזה. לבוא ולהגיד, אם אני לא אקבל שר אני לא אצביע בתקציב – ולתת לו? כולכם שותפים לזה. כולם, כל ראשי הסיעות, כל ראשי הסיעות שלכם וראשי הממשלות שלכם וכולם שותפים לכך. אתה לא מגיב, כבוד היושב-ראש מנסור, כי נראה לי שאתה לימדת אותו את השיטה איך עושים את זה. אבל הוא למד את השיטה – לא, אתה יודע לעשות את זה בצורה אלגנטית. הוא עדיין לא יודע לעשות את זה בצורה אלגנטית. אתה היית עושה, ואתה עדיין עושה. תשמע, אתה מוציא מה שאתה רוצה, אבל אם היית חרדי, תדע לך – שים כיפה על הראש, אתה תראה שקורעים אותך בתקשורת. התקשורת זו הצביעות הכי גדולה שיש. תסתכל איך שהם תקפו אותנו אז, תסתכל על מיליארד שקל – זה אפילו לא מיליארד – שהחרדים היו מקבלים, ובשביל מה, בשביל הילדים שלנו, כמו כולם. היית שומע את כולם: סחטנים, גנבים, שוחד פוליטי. התקשורת, לא אנשים; עזוב את הפוליטיקאים שפה שהיו אומרים את זה. היום שותקים. כשמנסור לוקח זה בסדר. כשאתה לוקח חצי מיליארד ומחלק אותם לחבר'ה זה בסדר. זה חצי מיליארד כסף קואליציוני? אגב, יאיר לפיד אמר שאצלו לא יהיו כספים קואליציוניים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> – – – אצלו לא יהיה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> מה זה משנה, בממשלה שהוא נמצא בה, הוא ראש ממשלה רזרבי, הוא אמר שבממשלה שלו לא תהיה. תסתכלי על מה שהוא אמר, לא אצלו במפלגה שלו. וחכי, עדיין לא נחשפו הכספים הקואליציוניים – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אגב, מעולם – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> למה את צריכה כספים קואליציוניים אם הכול אצלכם בכיס? למה אתם צריכים, למה? נתתם לשר האוצר, ראש הממשלה הכלכלי, ראש המאפיה אביגדור ליברמן – הוא ראש מאפיה. תשימי לב, אני בחיים לא מדבר פה על בן אדם מילה, לא השתמשתי ב"שקרן" ולא ב"גנב", אבל הוא מתנהל כראש מאפיה. ואני אתן לך שתי דוגמאות – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> תקשיב, אתה בן אדם של כבוד – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אז אני אומר לך, דווקא בגלל שאני בן אדם של כבוד, אני בחיים לא אמרתי פה לא על ראש הממשלה לא "גנב", לא "מושחת", לא "נוכל" – לא משתמש. אבל מי שמישהו מתנהג כראש מאפיה מותר לי להגיד, ואני אסביר לך: כשהיה עניין מעונות היום, כשהוא בא ופגע – הדבר הראשון שהוא עשה זה רפורמה במעונות היום. תסתכלי באיזו ציניות הוא מתנהג. הוא לוקח את זה ממי? מאותם לומדי התורה. זכותך, זו האג'נדה שלך, בסדר, עזבי את הדרך, אבל כשאתה בא ולוקח מהם ואתה מתכנן את זה בדיוק ביום שפאינה צריכה להיכנס, שהיא צריכה לקבל את גזר הדין שלה, ואתה מוציא את זה כדי שכל הכותרות יהיו שם – בסוף דחו את זה, בגלל שביתת הפרקליטים. אני התראיינתי באותו יום בתוכנית הכלכלית ב-103, ואמרתי לה אז – אמרתי לה: תראי, היום זה נדחה. ברגע שהוא יביא את זה עוד פעם, זה יהיה יום גזר הדין של פאינה. שבוע לאחר מכן הוא הביא והוציא את הספין הראשון: שתהיה לציונות הדתית אפשרות להגיש ולנו במגזר החרדי לא הייתה אפשרות. באותו זמן, באותו יום של גזר הדין של פאינה – והייתי אצלה, והיא אומרת: אתה צודק – מה הם עשו באותו יום? גם זה, וגם בשיא הציניות הוא אומר: אני לוקח מפה 55 מיליון, ולאן אני לוקח אותם? לגברים אלימים, לנשים מוכות. אם אני לוקח מהמגזר החרדי ונותן להם, זה לא ציניות? זה לא להתנהג כמאפיה, כמאפיונר? אז מה זה להתנהג כמאפיונר? אז הראה לו אלי אבידר מה זה: מה, אתה רוצה להתנהג איתי כמאפיונר? התנהג איתו בחזרה, ואמר לו: אני אראה לך איך מתנהגים. הוא לא רצה שיהיה שר – קיבל אותו שר, רוצה או לא רוצה. רק היה תנאי: שהוא צריך להתפטר, כדי שיקבל אצבע. אני לא משתמש במילים כאלה, אבל דבר כזה מקומם אותי, ואני מביא ראיות, ראיה אחרי ראיה. בשבוע שעבר הוא פרסם את רפורמת הכשרות. מתי הוא פרסם אותה? את יודעת מה קרה באותו יום שהוא פרסם אותה? אלכס ויז'ניצר, חבר טוב שלו, שהיה איתו בכול, נכנס מאחורי סורג ובריח. כל התקשורת הייתה על זה, ולא הייתה על אלכס ויז'ניצר. כל התקשורת הייתה – אם היית פותח ynet היית רואה איזו כותרת. ynet או ידיעות – אני לא זוכר, זה אותו דבר, אני פחות מתמצא בזה – משהו קטן. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> נראה שאתה מתמצא יפה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני לא יודע, אבל כותרת קטנה הראו לי למטה על פאינה, והכול מרוח על המעונות יום. אז תגידי לי, זו לא תקשורת צבועה? הרי אם היה איזה מישהו מהימין או מישהו חרדי, חלילה, בכל הסיפור הזה במקום פאינה, לא היו מעונות, וגם אם היית מביא מהפך חברתי הכי גדול שיש – לא היינו רואים את זה. לא חסר במה להתעסק. יש לנו להתעסק עם בתי החולים; יש 630 מיליון שקל לבתי החולים הציבוריים. שבעת בתי החולים הציבוריים – יש לנו שלושה בנצרת, יש בירושלים את הדסה ויש את שערי צדק, יש מעייני הישועה ויש לניאדו – קחו אותם. יש הבטחה, הבטחה, הסכם חתום עם האוצר, לא נותנים להם. התלונן מנכ"ל הדסה שהוא לא יכול לקנות תרופות היום, עוד מעט הוא לא יכול לקנות מסכות. הוא לוקח בהשאלה מבתי חולים אחרים. אחות אחת ירדה למטה וקנתה תרופה למען חולה אפילפסיה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> ינון, תגיד לי, זה חדש? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> די, נו. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני קצת מכיר את זה, כי אני התעסקתי עם זה. את יודעת מה, זה חדש, ואני אגיד לך למה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> ינון, אני טיפלתי בזה לפני שנתיים, מה אתה אומר? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, אנחנו מדברים על משהו אחר. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> לא לא, אנחנו לא. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא לא, יש את ה-650 מיליון שהובטחו עכשיו, 630 מיליון שנחתם החוזה שלהם על ידי ישראל כץ. ועכשיו, שתביני, פקידי האוצר לא סופרים, אבל זה הזמן שהם יספרו. פקידי האוצר לא סופרים. את יודעת איך הם לא סופרים? היה בוועדת כספים – אני כחבר ועדת כספים, ולפני משהו כמו חודשיים, ביקשתי דיון על מעונות היום. התבחינים שנמצאים, רק צריך לפרסם אותם. התבחינים הרי נמצאים, צריך לפרסם אותם. הגיע פקיד מהאוצר, או אנשי מקצוע, איך שאתם קוראים לזה – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אני הייתי איתך בדיון הזה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> שמה? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> על מעונות היום, על התבחין שלא פרסמו והם מעכבים – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, היה שם – אבל אני רוצה להגיד לך מה זה פקידי האוצר. אני לא זוכר אם היית שם, אבל גם אם כן, שהעם ידע. העלינו את הדיון הזה, שכולנו – הרי אנחנו גם רואים שעד עכשיו לא פרסמו. ברגע שכבר סיימו, ויש להם עוד שלושה-ארבעה חודשים – ובינתיים ההורים ב-1 בספטמבר, ואגב, המשפחות החרדיות מתחילות עוד שבועיים. עוד שבועיים הולכים לשלם מלא: 2,700–2,800 שקלים. אמר שר האוצר: התבחינים נמצאים? אמרו לו באוצר: כן. הוא אומר: אני מבקש לפרסם אותם עכשיו. אתה מגיע למשרד, זה לא צריך חתימת שר, שלח אותם למשרד הרווחה, הם יפרסמו אותם והכול בסדר. לא עשו כלום. לאחר שלושה שבועות חזרו – ביקשתי עוד דיון – וחזרו. שאלתי. מה אומר לי הפקיד באוצר? אנחנו מחכים לשר הבא שיבוא. אמרתי לו: תחת מי אתה עכשיו? הוא אומר: כרגע תחת ישראל כץ. אמרתי לו: מה זה אתה מחכה, אתה יודע כבר מי השר הבא? הוא אומר לי: עוד לא. אז אמרתי לו: אז מה זה אתה מחכה? כרגע יש לך שר? הוא אומר לי: כן, אבל אני מחכה לשר הבא. את מבינה מה זה כשאנחנו קוראים להם פקידים באוצר שהם מנהלים את המדינה? לזה אני מתכוון. לא מעניין אותם כלום. את יודעת מה, לפעמים אתה יכול להתפוצץ מהדבר הזה. הם מנהלים לנו את המדינה, והם ינהלו לך את המשרד. שלא תביני, את לא מנהלת את המשרד. אולי את רוצה לנהל, ואני מכיר אותך, את באמת אשת עשייה, אני באמת מפרגן, אבל אני יודע מה זה המשרדים האלה, אני באתי ממשרדים כאלה. הם מנהלים אותך, הם מנהלים את השרים, הם מנהלים את הלשכות. שר האוצר, יש בידו את הכוח. יש גם לו כוח מוגבל, אבל היום הוא הולך עם הרפורמות שלהם. תסתכלי, כל מה שפעם הם רצו והם רוצים, הוא זורם איתם. הוא זורם איתם. קחי את הרפורמה בחקלאות, הרפורמה של החקלאים. אני מסתכל על הרפורמה של החקלאים – אתמול היו אצלנו חקלאים בסיעת ש"ס. אגב, דובי אמיתי, אני חושב שהוא בא לכולם, כולם מכירים אותו. הוא לא ש"סניק. אני גם לא יודע מה הוא מצביע. הוא איש צבא, הוא עושה מילואים. השבוע הוא התראיין אצל רינה מצליח בדמעות. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> ראיתי. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> ואני מאמין לדמעות שלו. את יודעת למה? כי אני רואה אותו כשהוא בא לוועדת כספים ואיך הוא נלחם. למי הוא נלחם? הוא יכול ללכת הביתה מסודר. יש לו את המשכורת שלו, את העסקים שלו. הוא יכול להגיע הביתה, לילדים. ברוך השם, הכול בסדר. הוא יכול להיות בשקט. זו הציונות שלו, הוא מאמין בזה והוא נלחם. בנוסף לכול, הוא יודע מה זה חקלאים, הוא בא משם. הוא בוכה על הרפורמה הזאת. אני אומר, 800 שקל בשנה, 850 שקל בשנה, זה המון כסף. יש משפחות שזה הרבה כסף בשבילם. אני לא אומר שלא, לא מזלזל. במיוחד מהמקום ומהמגזר שמהם אני מגיע – ואני הייתי אברך 12 שנה. 12 שנה הייתי אברך. לצערי היום אני פה ולא אברך. אני אומר שזה לצערי, בפה מלא. הייתי מעדיף להישאר אברך, עם שמחת החיים, עם האושר שיש בתור אברך. אתה מרגיש שיש לך הכול בחיים. 2,500 שקל במקרה הכי גבוה שאתה יכול להגיע, והייתי מגיע גם ל-1,600 שקל – והיו לי ילדים. אגב, הייתי חי אז יותר טוב מאשר היום. תגידי, היום אתה חי ברמה; זו לא ברכה לחיות ברמה. אני טוען שלהסתפק במועט זו הברכה הכי גדולה שיש, בסדר? שלא יספרו, כמו – היה פה חבר כנסת רפורמי שאמר ש-90% מהתקציבים של החרדים, המדינה מסבסדת אותם. אתר משרוקית הוכיח לו שזה לא נכון, אז אני לא נכנס כרגע לזה. לכן אני אומר שאני לא חושב שיש פה בכנסת מישהו – מלבד אותם ח"כים חרדים שהיו שם – שהיה מוכן לחיות ב-2,000 שקל ושאשתי תרוויח עוד כמה אלפים, עם ארבעה, חמישה, שבעה, שמונה ילדים. אין אחד שמוכן. גם אם נגיד לו, בוא, תחיה על חשבון המדינה ב-3,000 שקל ותהיה מהבוקר עד הלילה אברך, אין אחד פה שמוכן. אנחנו רואים מה עושים פה כשנמצאים בלילות. הם אומרים: משוגעים, כמה זמן, אתם רק מדברים. מה אני בא להגיד? אז הכסף הזה הוא חשוב מאוד – אני לא מזלזל בו – אבל לפעמים אנחנו צריכים להסתכל על עצמנו ולהגיד מה זה "וחי אחיך עמך". אח שלי, אני צריך לדאוג לו; ולא משנה אם הוא חי לידי, הוא שכן שלי, לא משנה מאיזה מגזר הוא, לא משנה ממה הוא, יהודי, שאינו יהודי, דתי, שאינו דתי, חרדי. לא, זה לא משנה, צריך לעזור אחד לשני. כשהחקלאי צריך את העזרה הזאת, אנחנו, המחויבות שלו לשלם בשבילו. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> חד-משמעית. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> כולנו צריכים להירתם לעזור. היינו בקורונה. מה קרה בקורונה? היה מחסור. פעם אחת זה היה מחסור בביצים, פעם אחת חשבו מחסור בטישו. אתה רואה את כל העולם פתאום הולך עם טישו כמה ימים. אתה לא מבין מה קרה פה. למה מה קרה? אבל ראינו שרק סגרו את השמיים, היה מחסור. אנחנו רואים עכשיו שלהביא מכולה של כל מוצר, זה קפץ אולי – אדוני לא מעודכן – פי חמישה. אמר לי את זה יבואן של אופניים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. יש משבר עולמי. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> יש משבר עולמי. והוא אומר לי: תשמע, לוקח פי חמישה – אני חושב שכך הוא אמר לי – פי חמישה לקחו להם. הוא אומר שבסופו של דבר זה מתגלגל עלינו כאזרחים, מתגלגל על האזרח המסכן. אני אומר דבר אחד: אנחנו נמצאים בשביל לעזור לשני, כל אחד מאיתנו, בשביל זה אנחנו חיים. וזה תלוי גם בנו. אולי היום באופוזיציה זה פחות תלוי. אני לא אומר שכשהיינו בקואליציה הכול היה ורוד. אני גם לא בא לומר מה עשינו ומה לא עשינו, כי גם אנחנו לא עשינו דברים. זה בסדר, גם אנחנו לא הספקנו דברים. היינו בשנה שלא היה תקציב, היינו בקורונה, הכול בסדר. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אני מתקנת אותך. מתי היה התקציב האחרון שעבר? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> 2018, 2019. זה עבר ב-2018 כביכול. אני לא בא ואומר שאנחנו לא אשמים שהתקציב לא עבר. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> מחדל חמור מאוד. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני איתך בכך שהיה מחדל. זה נכון שלא עבר. עכשיו התקציב עובר? יש דברים? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אינשאללה. בטח שיעבור. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אתם תעזרו – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אה, יש לך ספק? אם אני אתן לך רשימה ואתה מביא לי אותה, אנחנו נעזור לך. אתה תהיה המתווך. מה קרה לך, ניתן לך רשימה. תשמע, 53 מיליארד, ניתן לך עוד איזה מיליארד או שניים, ככה, שתשיג לנו, שיהיה 55 מיליארד. שלמה, 55, זה בסדר? זה מספר טוב, 55, לפי הגימטריות שאתה עושה שם? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> זה חמסה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> חמסה. אנחנו נבקש ממך ואתה תעזור לנו, ותראה, יכול להיות שנעשה איזה הסכם ונצליח לעשות איזה – – – אני אומר, הרפורמה של החקלאים הזאת, האנשים האלה מסכנים. בסופו של דבר, אתה יודע מי לוקחים מהחקלאי? הרשתות. מרוויחים 200%, 300%. כמה עולה היום אבוקדו? לך תקנה אבוקדו, זה עולה 25 שקלים קילו. אתה חושב שאתה קונה יהלום. אמיתי, אתה חושב שאתה קונה יהלום. משפחה רגילה, נורמטיבית, לא יכולה לקנות היום אבוקדו. אז בהתחלה מה מספרים לך? לא, תקשיב, עכשיו זה לא העונה, אז קשה להשיג את זה. טוב. אתה מחכה לעונה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אגב, היום אתה בכלל לא יודע מתי העונה כי כל פעם אומרים לך שזה לא העונה. אם הפרי הוא כל השנה, אז אתה לא יודע מתי העונה. כל פעם אומרים לך: תשמע, עכשיו זו לא העונה – ויש לך ב-25 שקלים אבוקדו. בכמה החקלאים מוכרים את זה? 8 שקלים, 7 שקלים. כשאתה מוכר את זה ב-7 שקלים – להגיע ל-25 שקלים? עזוב. הרשתות – עוד מעט יגיע לפה משק החלב, חוק משק החלב. היה הסכם בין הרפתנים, החקלאים, למשרד האוצר, שמורידים במחיר המטרה. למי בעצם הורידו את מחיר המטרה, אתה יודע? למי הורידו? לאותו חקלאי. רק לו. ואני אומר: ומה עם המחלבות? לא, המחלבות אי-אפשר להוריד להן. מה קרה? מורידים לחקלאי. תמיד למי הולכים להוריד? לאותו חקלאי, לאותו מסכן. אני אומר להם: למה? תבואו ותורידו את זה גם למחלבות. אמרו שזה לא ייקר את העסק. אמרתי להם: תתחייבו עכשיו. זה הסכם לשלוש שנים פלוס שתיים, תתחייבו עכשיו לשלוש פלוס שתיים שהמחיר של מוצרי החלב המפוקחים לא יעלה. לא מוכנים להתחייב. תתחייבו שיהיה, לא מוכנים שיהיה. אבל אתה מוריד לו. מי מפסיד? החקלאי. החקלאי מפסיד בפירות, החקלאי מפסיד בירקות, החקלאי מפסיד בדברים האלה. אנחנו צריכים לעזור להם, כי אני חושב שבסופו של דבר החקלאים האלה, איפה הם נמצאים? הם נמצאים בפריפריה הכי פריפריה. הם נמצאים בגבולות, הם נמצאים בדרום הארץ. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> צודק. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> שם צריך לעזור להם. אני אומר לך, צריך גם לעזור לחקלאים שמביאים את הטרפש – אה, מנסור? את יודעת מה זה טרפש? זה כמהין. זה עולה איזה 100 שקלים לקילו. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> מי שרואה את המרוקאים אוכלים אותם, חושב שהוא אוכל יהלומים. הם סופרים לך אותם בצלחת. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – מחיר של יהלומים, לא. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני יודע מה זה להביא לסבתא שלי, להביא לה את הטרפש. אבל הם יודעים להביא את זה. יש את זה בנגב, כשיש ברקים טובים, מביאים אותם. השנה לא היה. אני לא יודע, היו ברקים, היו גשמים, ולא היה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, אנחנו קוראים לזה טרפש, המרוקאים קוראים לזה טרפש – – – זה הבשר של העניים. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> באמת? זה העניים? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> כן, זה העניים, כי זה עם טעם של בשר. אבל צריך לנקות אותו טוב כי זה עם הרבה. צריך קודם כול לנקות אותו מהחולות ומהבוץ כשמביאים אותו. זה בתקופה של פסח. אם את מביאה דבר כזה למרוקאי, קנית אותו. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> מלא בחול. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אז אנחנו לא מדברים על הטרפש, אנחנו מדברים על הפרי העדין הזה שכל ילד מהילדים שלנו רוצה לאכול, הירק, הביצים. מי לא צורך היום ביצים? אני מצפה – בשבוע שעבר עשו את הרפורמה הזו. שוב, הייתי במשרד החקלאות, ואמרו: זה לא על דעתנו. אז אם זה לא על דעתם, ועושים רפורמות לא על דעתם, אני מאמין ומאוד מקווה שכשיגיעו למשרד שלך, יספרו לך מה עושים שם ותוכלי להזיז שם דברים. כי אני בטוח שבמשרד שלך, במשרד התשתיות – נכון? אני לא טועה – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אנרגיה, כן. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אנרגיה, לא הייתה שרה לפני זה, זה שר. תיקנת אותו היום בבוקר. הייתי בדרך, שמעתי. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> נכון, יפה. האזנת רוב קשב. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> האמת, אני אוהב לשמוע אותו. הוא משתדל להיות אובייקטיבי מאוד. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> האמת, הוא אובייקטיבי. הוא לא עושה הנחות. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> כן, כן, אני חייב להגיד. מאוד. הוא שאל אותך שאלות קשות. וכשאני עליתי אליו גם אותי הוא שאל שאלות קשות. זה בסדר. זאת תקשורת הוגנת. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> זה בסדר גמור, ככה עובדת תקשורת. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> כך צריך להיות. איפה שרת התחבורה? פשוט חם לי פה. רציתי שהיא תדליק את המזגן, אם אפשר. עוד שלוש דקות אני מסיים, אם את יכולה. חברים, אני אומר, המטרה שלנו פה – באמת, עשו ממשלה מנופחת, עשו ממשלה מנופחת. כל אחד שיעשה מה שהוא רוצה, כל ממשלה תעשה מה שהיא רוצה. לוקחים כבר מהאזרחים, לוקחים מהעניים, אבל תעשו גם למען האזרחים. תעשו למען האזרחים. אם אתם רואים שהמצב עכשיו זה החולים – אגב, את מדברת איתי על הקורונה. יש תקנים בקורונה שעדיין לא סגרו אותם. הרי אמרו שמפטרים אותם. היו 200 תקנים, צריך להחזיר אותם. עדיין לא כולם קיבלו את הבשורה הזו. אני מדבר איתך על בתי החולים בפריפריה. מצב בתי החולים בפריפריה – בכל יום מתפרסמים עוד ועוד מחקרים שהתמותה שם גדולה יותר. בפריפריה, הרופאים, עם כל הכבוד, פחות טובים. לא שהם פחות מומחים, בואו נקרא לזה כך. הרופא עצמו עושה את המקסימום, אבל אנחנו רואים עד כמה הרפואה במרכז טובה יותר. זה לא צריך להיות כך. למה האישה בקרית שמונה – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> יש רופאים מצוינים בפריפריה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני אומר, יש רופאים מצוינים. לא משלמים להם מספיק, המשמרות שלהם כנראה לא מספיקות. יש פערים, יש פערים, אנחנו רואים את זה. אנחנו יודעים כמה זמן לוקח לקבל תור בפריפריה. אנחנו רואים את כל מכוני ה-MRI – אין עדיין בכל בתי החולים. אלו דברים מינימליים, שאני חושב שמגיעים גם לאותם אלה שחיים בפריפריה. אני גרתי בעכו. גדלתי בעכו. היה שם בית חולים מלבן – היום בית חולים גליל מערבי. זה בית חולים ענק, שמשרת את כל האוכלוסיות. לבית החולים הזה היו כמה משברים. וגם עכשיו הם זועקים לעזרה. שר הבריאות ניצן הורוביץ מעמיד עכשיו אולטימטום, שאם לא – הוא לא מעביר את התקציב. לצערי, אני אומר לך שהוא יעביר את התקציב גם מבלי שייתנו לו את זה. זה ברור לי. זה ברור לי. אני אומר לך, כי אם הוא באמת יעמוד במילה שלו, אין תקציב. חד וחלק. אני מציע לכם, וההצעה שלי הייתה דווקא – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> ינון, עכשיו הוא כבר חודש וחצי – – – כולם רואים שמערכת הבריאות – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> קודם כול, אמרתי מראש בהגינות: לא עשינו את הכול טוב, ולא הצלחנו לעשות את הכול, וגם אתם לא תצליחו לעשות הכול. זה ברור לי. אי-אפשר לתקן הכול ביום אחד. אני לא מאלה: תעשו עכשיו, תהפכו את העולם – הכול. אני לא במקום הזה, אבל אני במקום שאומר: כן לעשות דברים שאפשר. אם אנחנו מדברים על התקנים של הקורונה ועל זה שצריך להביא אותם עכשיו, אסור לחכות. צריך להמשיך את התקנים של הקורונה. אסור להחזיר אותם; צריך לא להפסיק אותם. זה מה שצריך לעשות. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> צודק. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> תסתכל מה קורה כל יום. היום למעלה מ-2,000 מאומתים. למעלה מ-2,000 מאומתים. במגזר הערבי ובמגזר החרדי עדיין, כרגע, ברוך השם, זה בסדר. חכה, עדיין לא ראינו מה קורה מסוף שבוע עם טורקיה, אנחנו עדיין לא יודעים. אתמול הגיעו 40 מאומתים מטורקיה. במגזר החרדי, רק תראי תקשורת, פרסם ערוץ 13 – 235 מאומתים במגזר החרדי בבתי הספר, התפרצות. גם אני, כשאני שומע על 235 ילדים בבתי ספר – התפרצות. בצלאל קאהן וצבי טסלר, שהם כתבים חרדים, בדקו את הנתונים. אז קודם כול זה לא במגזר החרדי. יש פילוח שחלקם נמצאים בכלל בערי הפריפריה, בבתי ספר שהם תחת החינוך העצמאי או הרשת אבל הם לא מוגדרים כחרדים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אבל אתה לא צריך להצדיק את זה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, אין לי בעיה. אני לא מצדיק את זה שלוקחים ומכתימים מגזר מסוים. אני רוצה שיטפלו בכל אחד כאשר המחלה נמצאת בכל מקום, זה לא משנה. לא קמתי פה ואמרתי: החילונים הביאו הפעם את הקורונה. תאמין לי, כולם פה זוכרים את הפעם שעברה: החרדים הביאו את הקורונה, הערבים הביאו את הקורונה. אנחנו זוכרים את זה. הרי הכי פשוט להגיד היום: תשמע, החרדים לא טסו. אבל אל תדאג, כשיבואו לטוס לאומן, אז כולם יגידו: תשמע, החרדים הם אלו שהביאו להתפרצות הקורונה. יעשו גל חדש, וזה מה שמפריע לי. אם אתה רואה התפרצות קורונה לפני שלושה שבועות, כשלא היה אפילו מאומת חרדי אחד, ואתה רואה תמונה של חרדי ברקע, זו לא הסתה? אז מה זו הסתה, מה זו הסתה? זו תקשורת אובייקטיבית? אני אומר, תסתכלו על הדברים האלה. התקשורת שותקת ושותקת ובולעת ונותנת לכם. אני מקווה שאחרי מאה ימי החסד, הם יתחילו לבקר אתכם כי יש מה לבקר. אי-אפשר להגיד שאין מה לבקר. לצערי, התקשורת לא עושה עבודתה נאמנה. אבל אני מצפה מכם, השרים, שתעשו את עבודתכם נאמנה למען אזרחי מדינת ישראל, שמצפים מכם. אני לא יודע אם התקציב יעבור או לא יעבור, אבל לפחות תעשו השתדלות להביא דברים טובים לתקציב הזה, למען החולים והשכבות החלשות. לא ראיתי בהסכמים הקואליציוניים שום דבר שיכול לעזור לשכבות החלשות. מחר תראו שאנחנו מביאים חוק של הנחה במים וחשמל, שעליו אדבר מחר, לאותן שכבות חלשות, שהתנגדתם לו בוועדת שרים. התנגדתם לו. ולכן, אני בא וקורא מפה לממשלת ישראל. חפצי חיים – חיים פוליטיים, כמובן? תעשו למען מדינת ישראל, תעשו למען עם ישראל. כרגע זה לא נראה שזה הולך לכיוון הזה, לצערי. זה לא הולך לכיוון הזה, ולכן אנחנו פה, כדי שאנשים יבינו שאנחנו פה בשביל להפיל את הממשלה, כי אנחנו חושבים שהממשלה הזו לא טובה לאזרחי מדינת ישראל. אנחנו פה בשביל לעשות דברים טובים למען עם ישראל. אנחנו מעבירים פה לילות בשביל אזרחי מדינת ישראל, כדי שבסופו של דבר יקבלו את מה שמגיע להם. אנחנו ניאבק גם מהאופוזיציה, ונביא גם הישגים מהאופוזיציה, למען מדינת ישראל. תודה רבה לך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת ינון אזולאי. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק התוכנית לסיוע הכלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון מס' 6), התשפ"א–2021, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, גברתי המזכירה. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 10) << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יעלה ויבוא חבר הכנסת שלמה קרעי – שעה שלמה. ינון, בואו נפעיל את השעון כדי שנרוויח כמה שניות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, בהחלט. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> לא הייתה לך ברירה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, יש פה עוד כמה, לא? אף אחד. חברי חבר הכנסת. חבריי – אה, היושב-ראש? בסדר. אבל גם חבר כנסת הוא לא נורבגי. יש לנו נורבגית ויש שני חברי כנסת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> המזכירה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> גברתי המזכירה, סגנית המזכירה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> הרשמת הפרלמנטרית. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> קארין, גברתי השרה, אף תירוץ ואף ביטוי ואף תנועת פנים כזו, שתזיז ותסיט בזלזול את הביקורת – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אני יודעת, שלמה, העובדות לא מעניינות אותך. זה לא חדש. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אף תנועת פנים, שתסיט בזלזול את הביקורת שאנחנו מטיחים כאן, לא תקהה את החוד של חיצי הביקורת הנוקבת. ומי כמוך יודעת? ישבתי איתך שנתיים בוועדות הכנסת. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> נהנית או לא? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נהניתי מאוד – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> יפה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ואפילו אמרתי כאן שהייתי נבוך לפעמים מהביקורת המוצדקת שהייתה, ולפעמים הייתי גם שותף לה, בניגוד לעמדת הקואליציה, והייתי אומר את דבריי, והייתי גם חוטף לפעמים, בכל מיני מקרים. אבל את, אחרי שנתיים של צדקנות וטהרנות ואיזו ממשלה מושחתת, הינה, רק בשבילך הבאתי שוב פעם את הדף הזה, ואני רוצה להקריא את מה שאת אמרת שוב פעם – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> יאללה, תזכיר לי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – לפני שנה, יוני 2020: "אם הייתם מוותרים על מספר שרים, היו יותר חברי כנסת". זה לא תקף לגביכם, גברתי השרה? אם הייתם מוותרים על מספר שרים – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> האמת, כן. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יפה, תודה רבה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> רגע, רגע. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> יש לי הצעה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא הצעה, עזבי. אנחנו אופוזיציה. אנחנו אופוזיציה, אנחנו לא – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> רגע, יש לי הצעה. אתה רוצה רק לבקר או אתה רוצה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אני רוצה גם וגם. קודם לבקר, ואחרי שנבקר אפשר גם להיות – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אני מוכן גם לשמוע, אבל הביקורת קודם כול צריכה להיאמר, ואני שמח שאת מודה בכנות, שאת מסכימה עם דברייך מלפני שנה. יש כאלה – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אני מסכימה שצריך שהממשלה תהיה רזה. הצעתי היא שיצביעו יותר ליש עתיד, פעם הבאה תהיה ממשלה של 18 שרים. הלאה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> את יודעת מה כתוב במצע יש עתיד? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> את יודעת למה? כי יאיר לפיד הפך להיות ראש ממשלה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איזה ינון זה, יאללה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא. תכף אני אספר לך. אני מתחיל להבין, חבר הכנסת אזולאי, מה הסיפור כאן של הממשלה הזו. תכף תבין. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אה, יש סטורי? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תכף תקבל את התובנה שלי למה הם נותנים לו להיכשל, למה הם יושבים מהצד. אבל גם מצע יש עתיד: תופעת השרים בלי תיק היא תופעה מגונה ובלתי מוסרית. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> יש לנו שר בלי תיק? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בוודאי, אלי אבידר שר בלי תיק. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אבל הוא לא שר של יש עתיד. הוא לא של יש עתיד. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה לא של יש עתיד? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הוא אמור להחליף את השר אלעזר שטרן. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> עזוב, נו, מה? זה חתול בשק – אמור להחליף. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אתה יודע למה הוא לא התמנה – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אדוני היו"ר, עובדות לא מעניינות אותו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. סליחה, אין לכם אחריות מיניסטריאלית? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> לא, תן לו, תן לו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז בממשלה שלכם יכולים להיות מושחתים ולעשות מה שהם רוצים, אבל זה לא יש עתיד? אז הכושים יעשו את העבודה השחורה והמלוכלכת? אני לא מבין. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> הוא לא אמור להיות שר בלי תיק. אבל בוא נתקדם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש שר בלי תיק. אלי אבידר – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אבל הוא לא אמור להיות שר בלי תיק. בוא נתקדם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, לא אמור להיות. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז מה בינתיים? בינתיים הוא שר בלי תיק, ובינתיים הוא גם נורבגי, כדי שהוא יוכל לעשות עוד יותר את הכלום שהוא לא עושה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> הוא עוד פה, לא? הוא עוד פה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא עוד פה, אבל אנחנו צופי פני עתיד. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אה, אוקיי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בעתיד הקרוב. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בינתיים הוא לא שר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בשבוע הקרוב העניין הזה יסתיים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בחודש הבא. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא, בשבוע הקרוב. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, בחודש הבא. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בשבוע הבא כבר אין מליאה, זה יסתיים עד סוף השבוע הזה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – החיסון השני. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו בחודש עברי, החודש העברי מסתיים רק עוד שבועיים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אה, כן. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אתה עושה ברית לילד שעוד לא נולד, אבל יאללה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, אפשר להוציא מכאן כותרת שאת אומרת שהמהלך הזה עוד ייכשל? שאתם עדיין נאבקים כדי שלא יהיה כאן שר בלי תיק נורבגי בממשלה שלכם? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אני אומרת שמי רוצה ממשלה רזה מאוד יצביע ליש עתיד. בפעם הבאה, ממשלה רזונת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ומי שרוצה ממשלה רזה מאוד ולא מושחתת, ולא נורבגית, ולא פריטטית, שיביא לליכוד 61 מנדטים. אין בעיות. על זה לא חשבת לפני שנה כשאמרת את כל חיצי הביקורת הנוקבת שלך. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> זה לא עבד. זה לא עבד, קרעי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה לא עבד? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> היו לכם 36, מה עשיתם איתם? כלום ושום דבר. את התקציב לא העברתם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ונניח שתיקחי מתקווה חדשה שני מנדטים ונעביר אותם ללפיד, ועוד שני מנדטים מימינה, או שלושה, ונעביר ללפיד, ועוד מגנץ ארבעה מנדטים נעביר אליכם, ותהיו 30 – ישתנה משהו? המסגרת תשתנה? הסחטנות תהיה פחות? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אם לא ננסה, לא נדע. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נו, באמת. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> שלמה, אני רק מבקש להגיש בקשה לממשלה שהתורנית הקבועה תהיה השרה קארין אלהרר. היא נחמדה, שואלים, משתפת פעולה. תאמין לי, כיף. אני אומר לך את האמת, אי-אפשר לצעוק עליה, אי-אפשר, כי היא עונה לך לעניין. אני אומר לך, אני מבקש. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> קודם כול, אל תפרגן יותר מדי. היא לא עונה לעניין, אין לה תשובות. היא עונה לעניין, היא אומרת שהיא מסכימה, וזה גם נקרא תשובה לעניין. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> למה? עצם הדו-שיח – – – לשבת פה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> דבר שני, אני לגמרי מסכים. אני נהנה מאוד שהשרה אלהרר נמצאת כאן, אבל גם השר כהנא, שהיה איתנו בבוקר, גם הוא, שלוש שעות ישב איתי כאן וגם השיב לעניין. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> האמת, צפיתי בך בלילה. בבוקר הייתי בעבודה, אבל צפיתי בך. אין ספק שאתה נותן הופעות מרשימות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> חן-חן. אתם גם עובדים וגם באים לכנסת – משהו מיוחד. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> היית מאמין? אתה לא – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אבל השאלה היא אם את רואה אותו וגם עובדת? זו השאלה. איך את גם שומעת אותו וגם עובדת? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, בלילה היא שמעה אותי. בבוקר היא עבדה והיום היא בכנסת. עושה שליחות ציבורית. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> התפטרה מהנורבגי – – – בלילות, אז היא יכולה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אולי תשתמשי בינתיים באלי אבידר, שיעשה את העבודה כשאת צריכה להיות בכנסת. אפשר שהוא יהיה הנער השליח שלכם לכל מיני משימות מכל המשרדים. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – נפלת על אלי אבידר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נפלתי על אלי אבידר? זה הוא נפל עלינו, וטוב שנעלם מפה, וטוב שייעלם גם מהכנסת. הוא היה המצביא, המצביא המהולל של הפגנות האנרכיסטים בבלפור. כל שבוע טלפונים לראשי המארגנים. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> קרעי, יש לי הרגשה שאתה לא מחבב אותו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> שאני לא מה? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> שאתה לא מחבב אותו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא מחבב. כנראה שאת צודקת. יש לך תובנות מאוד מעמיקות. זה חשוב במשרד – איזה משרד? סליחה שלא עקבתי. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> תלמד, תלמד. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> תשתיות. אנרגיה ותשתיות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תשתיות. רק שלא תשאירו לנו את הגז באדמה, כמו החברה הקודמת שהייתה כאן עם שמיכה על הכיסא. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> קרעי, לא יפה << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> היא רצתה להשאיר לנו את הגז באדמה. את חושבת שהיה לכם כל כך הרבה כסף לבזבז על ג'ובים ועל משכורות מושחתות לכל המקורבים שלכם אם הגז היה עדיין באדמה? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> מה שלום קרן העושר? מילאתם אותה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא עקבתי אחרי זה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> הבטחתם מיליארדים, איפה הם? חיפשתי. הגעתי למשרד – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כמו שאת יודעת, אני לא מטפל בכל הנושאים. אני בוחר כאן את הנושאים שאני מעלה בנאום שלי. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> ביבי הבטיח מיליארדים לאזרחי ישראל לבריאות, לרווחה, מקרן העושר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> והוא נתן? והוא נתן? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> איפה? הקופה ריקה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תגידי, את שמת לב איזו מדינה קיבלתם לידיים שלכם לפני חודש וחצי? שמת לב? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> קרן העושר, קרן העושר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה חשוב מאיפה מגיע הכסף – מהגז, מקרן העושר? העיקר שאזרחי ישראל קיבלו את כל מה שהם היו צריכים. הוא לא חסך שקל – למובטלים, לעצמאים, למערכת הבריאות, לחסן את מדינת ישראל, להוציא אותה מהקורונה, להזניק את הכלכלה שלה. הוא לא חסך בכלום. היה מישהו שדרש ולא קיבל? דרישות מוצדקות? לא היה דבר כזה. אני ישבתי בוועדת הכספים – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אני אפנה אותם אליך, תדבר איתם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, עכשיו תפני אותם אליכם, קארין. אנחנו עכשיו באופוזיציה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אה, אתה לא רוצה לטפל? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אני אשמח, רק את יודעת שזה לא בידיים שלנו עכשיו. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> איזה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אגיד לך עוד משהו לגבי הנורבגים האלה, השרה אלהרר. חשוב שתשמעי. אמרתי את זה בבוקר, אבל חשוב להדהד את זה שוב פעם. תחשבי שרבע מהכנסת הזו – קרוב לרבע מהכנסת – הם נורבגים. הם כמו פלקט, בלי עמוד שדרה, נטולי זכות מחשבה, נטולי עצמאות. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, אני מסביר. אין להם שיקול דעת. אם יעז כאן אחד מהנורבגים האלה לבוא ולהצביע נגד הממשלה, לבוא לעשות לא את מה שהממשלה רוצה, הרי מייד יחזירו את המנגנון לאחור והוא יעוף מהכנסת. זאת נראית לך הפרדת רשויות? זאת נראית לך רשות מפקחת שיכולה לבוא ולפקח על עבודת הממשלה? הרי אתם מנותקים. אתם הופכים את הכנסת לכלי שרת בידיים של הממשלה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> תזכיר לי מי המציא את זה, כי אני לא זוכרת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> קודם כול, מי המציא את זה – ההכרח לא יגונה, בסדר? ההכרח לא יגונה. זה היה במשורה, והליכוד לא השתמש בזה. למעט נורבגי אחד שהליכוד השתמש בו, לא היה שימוש. מי שהיה צריך את זה וזקוק לזה, וזה היה בגללן – כל הקמת הממשלה הרי הייתה בגלל משבר לאומי ועולמי שהיה – זה גנץ. גנץ השתמש, גנץ רצה – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> מתי המצאתם את זה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> עוד לפני כן, אבל במשורה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> ב-2015 לא היה משבר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אבל עדיין היו 61. הייתה ממשלה צרה של 61 והיה מעט מאוד. השתמשו במספר נורבגים שאפשר לספור על כף היד, אם אני זוכר נכון, ולא בקרוב ל-25 או כמעט 30 נורבגים, שנגיע אליהם, בסופו של דבר. העובדות הן שיש כאן בכנסת כמעט 30 חברי כנסת שאין להם שיקול דעת. את יודעת שאני – ואת מכירה אותי טוב – בוועדת הכספים, בוועדות האחרות, כשהייתה לי ביקורת נגד השר, נגד שר האוצר, נגד הממשלה, אמרתי, ואפילו הגשתי הסתייגויות נגד הממשלה. למה? כי יש לי עצמאות, אני חבר כנסת – מנסור, עוד לא הספקתי לדבר אליך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני חייב לרוץ לבית הנשיא. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ראש הממשלה בפועל. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> מה יש בבית הנשיא? יש שם איזו עסקה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כחבר כנסת, כנבחר ציבור – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אהלן. ושוב איתך. שלום, גברתי השרה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה, השעיתם את כל הסגנים, נשארתם פה רק אתה ומנסור, לסירוגין? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני פשוט בודק מי הנואם – לפי זה אני בוחר את המשמרת שלי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> חן-חן לך. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> כן, אמרתי לך, אתה כוכב. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> היום ביליתי איתו כמה שעות בבוקר ושמעתי שיעורים ושמעתי שאלות מהציבור ומהקהל. גם למדנו קצת על הבנקים וגם על עוד כל מיני נושאים – גם על הרבנות. ועכשיו אני ראיתי שהוא פה. אני ביקשתי באופן מיוחד. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> שעות הבוקר. כשיש לי שלוש שעות, אז יש זמן להרחיב ולפתח נושאים. עכשיו יש לנו זמן מאוד קצר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> 48 דקות זה too little. אבל הינה, עצרתי לך, ועכשיו אני ממשיך לך. אני אוסיף לך עוד דקה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה. תודה, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> מה קרה, כמה שניות היו הולכות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא הוגן, קארין. דין פרוטה כדין מאה. כל מילה בסלע. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> כל הכבוד. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> זו קואליציה מתחשבת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> שימו לב, שימו לב, רבותיי, שימו לב, שימו לב לשעון – בבקשה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> איזה יופי. כל הכבוד. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> זה כדי שלא יחבל בקואליציה של – – – << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> אני יכול לומר שהייתי נוכח בזמן שהוסיפו לקרעי דקה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני עצרתי את השעון. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה להשלים את הנקודה הזו, השרה אלהרר. להבדיל ממך, להבדיל ממך, שכחברת כנסת היית יכולה לבוא, להביע עמדה, וגם לצאת נגד הקואליציה וגם לצאת נגד הממשלה בנושאים שהיו חשובים לך והיו מהותיים לטובת הציבור – נורבגי לא מסוגל לעשות את זה. הוא מנוע מלהרים אצבע. אומרים לו: תרים, תוריד, תרים, תוריד, קום, שב, תעלה, תרד. מה שאומרים לו, הוא עושה, כי אין לו שום יכולת להילחם ולהיאבק בעד הדברים שהוא מאמין בהם. זאת אומרת, הוא לא באמת נבחר ציבור – הוא סמי נבחר ציבור. הוא נבחר ציבור שלא נבחר באמת בבחירות, אלא כתוצאה מחוקים. משתי סיבות: גם כי הוא לא באמת נבחר, כי הוא לא נבחר בבחירות לכנסת; כשהתקבלו תוצאות הבחירות לכנסת הוא לא היה חבר כנסת – הוא נכנס באמצעות איזשהו מנגנון שיצרנו בחקיקה. וגם באופן מהותי הוא לא יכול לשרת את הציבור שבחר בו. הוא לא יכול להפעיל שיקול דעת כמו שהוא רוצה, או כמעט בכלל הוא לא יכול להפעיל שיקול דעת. הדבר הזה פוגע פגיעה אנושה במעמדה של הכנסת. פוגע, בעיניי, ביכולת הפיקוח של הכנסת על הממשלה. הדבר הזה צריך לעבור מן העולם. אם התחילו אותו כהכרח שלא יגונה, במספר מצומצם מאוד של כאלו, כשלא הייתה ברירה, זה הפך היום לאינפלציה. אין פה בכלל שרים שמגיעים. יש פה קרוב לרבע מהכנסת שהם כאלו, וזה דבר שפוגע פגיעה משמעותית, ואי-אפשר להשלים איתו ולהמשיך בצורה הזו. ולא רק זה. אפשר לראות מפלגות קטנות; אתם עד כדי כך – וכשאני אומר אתם, זה כולל גם אותך, אבל לא באופן אישי ונקודתי – אתם עד כדי כך שקרנים וצבועים שאחרי כל הטהרנות ואחרי כל העניין הזה, ואחרי כל ההבטחות, באה מפלגה של שישה מנדטים, תקווה חדשה, ולא רק שהם מסובבים את כולכם פה על האצבע הקטנה – אני הרי שומע; אני לא יודע אם את מעורה במה שקורה כאן בין הקואליציה לאופוזיציה. רוב הגורמים המרכזיים בקואליציה אומרים לנו בשיחות סגורות: אנחנו לא יודעים מה לעשות, אלקין לא מוכן להגיע לשום הסכמה, אלקין לא מוכן לעשות את זה בדרך הראויה. לא מוכן – הוא נלחם עם הייעוץ המשפטי של הכנסת, רב איתם. הוא מנסה לעשות הכול כדי לרמוס. איתן, כן, תברר קצת יותר, אולי אתה לא בעניין. אבל אתה יודע מה, גם אם תגיד עכשיו משהו – אותו אחד שדיבר איתי, למוחרת בבוקר שמעתי אותו בריאיון ברדיו מחמיא ומפרגן לאלקין. אז אני לא בונה על זה שאתם תאמרו את אשר על ליבכם כלפי חוץ. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> עצרתי. מכיוון שאני גם התבטאתי – בוא נגיד, לא התבטאתי, אבל הוציאו דברים שאמרתי מתוך ישיבה שבה הבעתי את דעתי על האופן שבו התנהלה הקואליציה, ואחר כך גם התבטאתי בתקשורת בנושא הזה; אני יכול לומר שאולי בהתחלה, מה שנקרא, היה קצת לחץ כלפיכם או הצעה קצת פחות מידתית, אבל נדמה לי שהיום כולם מסכימים – גם בתוך האופוזיציה, גם בכירי האופוזיציה – שההצעה שהועברה אליכם היא הצעה מאוד הגונה, מאוד הוגנת; אין אפשרות לסרב לה באמת. אין באמת נימוקים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> על מה אתה מדבר, איך הוגנת? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אין באמת נימוקים. הייתה מחלוקת על הרכב שתי ועדות – רצון שלכם שיהיה תיקו בוועדת כלכלה ורוב של שניים בוועדת כספים ולא רוב של אחד – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> רוב של אחד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> רוב של אחד ולא רוב של שניים. על כל זה, רק על שתי הנקודות האלו, כל ההצעה שניתנה – והיא הייתה הוגנת גם ביחס לוועדות, גם ביחס לוועדות המשנה, גם ביחס לסגנים, גם ביחס להעברות חוקים בוועדת שרים לחקיקה – את כל זה דחיתם בגלל סיפור הרכב הוועדות בשתי הנקודות שהרגע ציינתי. לא נראה לי שזו עילה להחרים את פעילות הוועדות בכנסת. לא נראה לי שזו עילה לתקוע וליצור כזה כאוס בתוך עבודת הכנסת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני אגלה לך, אדוני היושב-ראש, בחוק האחרון – לא האחרון – שהגיע לוועדת הכספים בנושא של הביטוח הלאומי, לפני שבועיים-שלושה, ישבנו שם, ושר האוצר הביא חוק דרקוני, חוק שרמס מובטלים בני 67 ומעלה, ונשים יולדות, שלא יקבלו דמי לידה לפי השכר שלהן אלא לפי דמי אבטלה, שזה 70%, ועוד פגיעה באוכלוסיות חלשות. אם לא היינו בעלי משמעות ובעלי כוח בוועדות הכספים, שהיא הוועדה המרכזית, שהיא הוועדה שמטפלת בסופו של דבר בציבור שבחר אותנו, אם לא היה לנו כוח בוועדה הזאת, לא היינו יכולים להשיג בסופו של דבר את מה שהשגנו לציבור. אז בעיניך, אתה מציג את זה: או הפרש של אחד או הפרש של שניים, ובעינינו זה דבר מאוד מאוד מאוד מהותי, שימנע מאיתנו בצורה משמעותית להיאבק בוועדה הכי חשובה בכנסת הזו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל לגיטימי שיש לקואליציה רוב. זה היה גם בכנסות קודמות, שיש לקואליציה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בוועדת הכנסת כן – לא בוועדת הכספים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, גם בכספים. היה מצב שבו יש לקואליציה רוב של יותר מאחד – זה לגיטימי. זה עדיין מאפשר לך הרבה מאוד פעילות – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא כאשר הקואליציה צרה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> – – פרלמנטרית, וגם הישגים. יושב פה ינון אזולאי, שהיה מרכז הקואליציה בוועדת הכספים, ועשה עבודה נהדרת, אבל הוא יודע את כל הכלים שיש לו כדי להשיג הישגים גם מתוך ועדת הכספים, גם מתוך האופוזיציה. זה קרה בעבר. אבל אני חושב שהדחייה של כל ההצעה, ההגונה – גם הייעוץ המשפטי בהתחלה אמרו, אתם הלכתם לקצה, ועכשיו אמרו שזו הצעה הגונה לכל הדעות; אני אומר לך מידיעה, ממקור ראשון, מבלי לחשוף את השמות, שגם אנשי האופוזיציה חושבים שזו הצעה הגונה. כרגע אתם פועלים מתוך מקום של מאבק מול הממשלה ויהי מה, ולא משנה מה הנושא, וזה ממש לא ענייני. ממש לא ענייני. אנחנו רוצים שהכנסת תפעל, ואתם מונעים את פעולתה של הכנסת. אני מזכיר לך שאנחנו כבר שלושה חודשים בכנסת לא מתפקדת באופן מלא. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אם תחזור על אותו נימוק מבלי להתייחס למה שאני עניתי לך, זה לא אומר שהנימוק יהפוך למוצדק יותר. אני חוזר ומסביר, ועדת הכספים – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אתה יכול להשיג הישגים עם רוב יותר קטן וגדול. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, בוועדת הכספים, אם לא יהיה לנו כוח משמעותי, כמו שהציבור בחר – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> והתיקו בכלכלה הוא גם משמעותי? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> קודם כול, התיקו בכלכלה הוא מאוד מאוד משמעותי, כי ועדת הכלכלה הייתה באופן – ואת יודעת את זה, קארין. לאיתן כבל, בכנסת העשרים, הייתה ועדת כלכלה עם רוב, לא עם תיקו. עם רוב. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן, אבל צריך להגיד את האמת גם בקשר לזה, אדוני. איתן כבל היה יושב-ראש הוועדה. רוב החקיקה הרלוונטית והמשמעותית של הקואליציה הלכה או לוועדת הרפורמות או לוועדה המשותפת שלא בראשותו של איתן כבל. העיד על זה דוד ביטן, העידו על זה אחרים. ואתה יודע שוועדת הכלכלה הייתה ועדה דקלרטיבית ולא משמעותית. מה שעבר לוועדת הכלכלה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ממש ממש לא. אני הייתי בדיונים האלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מה שעבר אליו היה אחרי שהוא הסכים לא לתקוע את החוק הרלוונטי. זאת האמת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ממש ממש לא. ממש ממש לא. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> קודם כול, גם היום אתם יכולים לתת תיקו בוועדת הכלכלה, ואת מה שאתם לא רוצים – להעביר לוועדה אחרת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אנחנו לא רוצים לקעקע את ועדת הכלכלה. אנחנו רוצים שהיא תתפקד. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ועדת הכנסת עדיין בידיים שלכם. אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אנחנו רוצים שהוועדה תתפקד. אנחנו רוצים ועדה מתפקדת, לא ועדה פריטטית. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה יודע איך עושים את זה – בודקים; רואים אם הוועדה מתפקדת, אם ההרמוניה שבה להיות בין הקואליציה לאופוזיציה. אם לא, תמיד אתם יכולים – כמו שאנחנו עשינו בוועדת הקורונה לאנרכיסטית שעכשיו מובילה את קבינט הקורונה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> והייתה עוד הצעה, ששכחתי להגיד לך אותה, לבחון שוב את הרכבי הוועדות שביקשתם, את הרכבי שתי הוועדות האלה, אחרי העברת התקציב. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אוי, נו, באמת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל גם את זה דחיתם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> סיפרתי את הסיפור בבוקר – או שהכלב ימות או שהפריץ ימות. זה בדיוק מה שאתם מנסים לעשות. אתם יודעים, עכשיו אכול ושתה כי מחר נמות – בואו נסדר את כל הג'ובים, בואו נדחה את כל מה שאנחנו לא רוצים לאחרי החגים. אם הממשלה – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה את אומרת, השרה? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אין לנו עניין מחר למות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אין לכם עניין מחר למות. ברור לי. מבחינה פוליטית. אתם מבינים שיקיץ הקץ לא בעוד ארבע וחצי שנים – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אמר לך שר הדתות שארבע וחצי שנים זה מה שהוא – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה בונה על זה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, ציטטתי דברים בשם אומרם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אז אתה לא בונה על זה. הוא לא בונה על זה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני לא אמרתי שלא. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> זה לא עניין של מי בונה ומי לא בונה. אני אומרת שיש רצון להמשיך להיות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נכון, אני מסכים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> היום נתתי ליושב-ראש רעיון. אמרתי לו: אנחנו מוכנים, כדי להסית את הממשלה הכושלת הזאת, שלא מצליחה לעשות כלום, ותכף נדבר גם על זה – לא לעמוד בשום אתגר – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> יחסית ללא עושה כלום, עושה לא רע. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> את יודעת מה, בשבילך אני אספר סיפור על מישהו שעושה לא רע. את מרשה לי לספר סיפור? אני אספר סיפור. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אני יכולה לעצור אותך? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זה מספר שנקרא "אוצרותינו". << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> "אוצרותינו". << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זה על פרשת השבוע. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> זה מעניין. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש כאן סיפור מעניין. יש סיפור שימחיש את סיפורה של הממשלה הזו. סיפורה של הממשלה – שאני כבר אתן לכם את הספוילר – שבעזרת השם תיקבר קבורת חמור מאוד מהר. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> וואה וואה וואה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> רב גדול נקלע לעיר אחת וביקש לעמוד על טיבם של אנשיה; עצר את היהודי הראשון שנקרה בדרכו ובירר מה מצב שמירת המצוות ולימוד התורה בעיר. ענהו היהודי: רבי, השבח לבורא עולם, בני העיר – אין בהם רוצח ושודד, גנב ונוכל. לו כל היהודים בעולם היו כן, משיח כבר היה בא. שמחתני בדבריך, בני, ענהו הרב, אך מצב שמירת שבת, תפילות, לימוד תורה, חינוך? נבוך הלה וגמגם: למה לקטרג, רבי? דיינו בכך שנמנעים הם מגנבה וגזל וסרים מרע. למה ידרוש מהם כבודו מעבר לכך? מספיק שאנחנו לא רע, לא עושים כלום. טוב. הבין הרב את שפל המצב וחשב מה לעשות כדי שיבינו שאין די, גברתי השרה, בסור מרע, וצריך גם עשה טוב. בעודו הולך תפוס שרעפים הגיע לאפו ריח מבחיל. ויישא עיניו וירא נבלת חמור בצד הדרך. פנה למשמשו וביקש ממנו לרכוש לו בד המשמש לתכריכי מתים. לקח הרב את האריג ועטף בו את נבלת החמור. הוא פנה לשמשו והוראו: צא מייד לרחובות העיר והכרז כי נמצא מת מצווה במבואות העיר והכול חייבים לצאת ללוותו. תודיע שרב גדול יבוא להספיד את המת, וקבורת מת מצווה קודמת לכל המצוות שבתורה; כולם חייבים לבוא – אנשים, נשים וטף. בתוך שעה קלה נאספו ובאו כל יהודי העיר, כשכולם תמהים: מיהו אותו מת מצווה? עלה הרב על אבן גדולה ופתח בקול בכי: אחינו בית ישראל, שמעו, כאשר נמצא חלל באדמה חייבים בני העיר הקרובה אל החלל להביא עגלה ערופה ולומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה". על אחת כמה וכמה, ממשיך הרב, כאשר הנפטר הזה היה מיחידי סגולה, ומימיו לא שח דברים בטלים ואין צריך לומר שלא דיבר לשון הרע ורכילות. ובכלל, כל ימיו שרוי היה בתענית דיבור. לא זו בלבד, המשיך הרב, הנפטר היה מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים. גוו נתן למכים. והכול סבל בדומיה. גם בענייני העולם פרוש היה ומסוגף – מימיו לא אכל בשר ולא שתה יין. מעולם לא ישן על מיטה, מסתפק היה במועט, ולא דרש מעבר למה שקיבל. עניו היה מכל הברואים, ראשו תמיד כלפי מטה. אוי, מי ייתן לנו תמורתו. סיים הרב את ההספד בבכייה וכל העם געו אחריו בבכי מר וקראו בקול: מיהו זה הצדיק אשר לא ידענוהו? חייבים אנחנו לבקש את סליחתו. ירד הרב מן האבן, ולתדהמת הכול הסיר באחת את הלוט. הכול נסוגו אחור מפני צחנת גווייתו של החמור והחלו רוטנים: צחוק עשה לנו הרב. חלילה, בניי, אמר הרב. בכל המעלות שהזכרתי הצטיין החמור הלזה – ענו היה ובעל ייסורים, שמר פיו ולשונו וכו' וכו'. עם זאת, חמור היה וחמור נשאר. מדוע? כי היה בו רק סור מרע, אך חסר היה את העשה טוב, וזה מותר האדם מן הבהמה. מותר האדם מן הבהמה זה העשה טוב. להגיד: הכול טוב, לא עשינו שום דבר רע. לא רע. לא רע לפי זה שאנחנו לא עושים כלום לא רע – או, שהשרה מיכאלי, כשאומרים לה: מה עם נתב"ג, למה אתם לא חוסמים, 2,000 מאומתים אתמול, 2,000, מה היא אומרת? מדינה דמוקרטית, הכול יהיה בסדר. הכול בסדר. הכול חופשי-חופשי, אנחנו רק עומדים בצד ולא עושים כלום. אז הדבר הזה הוא לא תעודת הצטיינות של ממשלה – זו תעודת עניות ותעודת כישלון שלה. אני רוצה – אולי נחכה, יבוא לכאן אותו אחד שזה מכוון כלפיו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> יש לו דף לכל יעד. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> למה, זו הפתעה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> היה פה גם סשן של שאלות מהציבור, מהקהל, מקהל הצופים האדוקים לחבר הכנסת קרעי. אבל אני רואה שעכשיו לא הבאת את – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – שאלה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא הבאתי, כי זה קצר. שעה זה לא מספיק לי לשאלות מהקהל. אבל אם ישאלו – – – << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> קרעי, נגמרה החגיגה. מוכר לכם לוקשים. אני באתי. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> איכשהו נראה לי שאנחנו פה תמיד בהרכב קבוע. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה, מישהו מהקהל כותב למסור לך: אם לדעתך, השרה, אין כסף בקרן העושר, למה הקמתם שוב את הוועדה המיוחדת לקרן העושר? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אולי נאלץ אותם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אולי למצוא קצת שקלים בתחתית של הבאר. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אמיתי. אולי נאלץ אותם להחזיר את התשלומים. תקשיב, זה באמת סיפור הזוי. הבטיחו מיליארדים – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> יש את החוק. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> כן. הבטיחו מיליארדים – הקופה ריקה. איפה הכסף? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הינה, אני עוצר לך גם עכשיו. הוגשה הצעת חוק בממשלה הקודמת, שקיבלה עכשיו – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אני יודעת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> – – דין רציפות, אדוני, קרעי. הצעת חוק מהממשלה הקודמת, בתמיכת שר האוצר כץ, וגם ליברמן עכשיו תמך – החלנו על זה דין רציפות, נקווה שבעוד שבוע זה ייגמר – כדי לחייב את החברות. היום החברות לא משלמות, למה? כי יש בתוך המנגנון – בהסכם שלהם היה כתוב שאם יש חוסר הסכמה על הסכום, הן לא משלמות עד שתהיה הסכמה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> איפה הכסף, קרעי? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אז באופן ברור הם בחיים לא יסכימו; הם תמיד יערערו. אז הגשנו הצעת חוק, שעל הסכום שלא במחלוקת הם יצטרכו לשלם. רק על מה שבמחלוקת – על זה יהיה ערעור. הם יצטרכו לשלם. ואם הם צדקו, יחזירו להם בריבית, והפוך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> התחלה טובה. בוא נאמר שאתם במקרה הזה אולי לא תזיקו למה שנתניהו השאיר לכם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל יש מקום שהוועדה לבחינת קרן אזרחי ישראל תפקח גם על חצי מיליארד שקל. זה לא מעט כסף. גם על זה אפשר לפקח; לא רק כשזה מגיע למיליארד. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה יודע שבסוף ליברמן יפקח לכם פה על הכול; לא ישאיר לכם שקל. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> שם זה מוסי רז. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש לליברמן את האוצר, שר במשרד האוצר – בעצם לא, עכשיו הוא שר בלי תיק – את יושב-ראש ועדת הכספים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא לא לא. אתה טועה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש לו גם שר במשרד האוצר? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> את חמד עמאר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> חמד עמאר – אז יש לו. שר אוצר, שר במשרד האוצר, שר בלי תיק שאולי יעזור קצת במשרד האוצר, יושב-ראש ועדת כספים ויושבת-ראש ועדת הרפורמות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כי יש הרבה משימות שהשארתם פתוחות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נו, באמת. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> חד-משמעית היו"ר צודק. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בגלל זה כל השרים ישנים להם בבית; לא עושים שום דבר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אין להם זמן להיות בכנסת. הם פשוט נורא נורא עסוקים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ממש. מאוד מאוד. רק לאלקין היה זמן לבוא כדי לוודא שהוא מקבל את הג'וב שלו בוועדה למינוי דיינים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מתי? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתמול בלילה. אני רוצה לעבור לנושא – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אולי הוא התגעגע. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> התגעגע? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לכנסת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו לא. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> תשמע, הכנסת זה אחלה מקום. באמת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לשרת האנרגיה היו התלבטויות רבות – אני עד להן – אם לצאת לנורבגי. שלא יקל הדבר בעיניך, באמת, היה לה קשה עם הדבר הזה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מעניין איך נראית התלבטות כשההחלטה, תלויים בה כמה מיליונים שמבזבזים על חשבון הציבור. איך עושים התלבטות כזאת? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, זה היה ממקום אמיתי וכן. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> לא, לא, שנייה. שנייה. קרעי, תאמין לי שאם היית מכיר את האירוע, לא היית מדבר ככה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה מכיר את האירוע? ההתלבטות אם לצאת לנורבגי או לא – נמצאים על כף המאזניים – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני דיברתי על ההתלבטות העמוקה של שרת האנרגיה. אל תיקח את זה למקומות אחרים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה אומר: אם זו לא היא, זה היה מישהו אחר? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני לא מדבר על מישהו אחר. אני אומר לך שהשרה הזאת התלבטה עמוקות וקשות באמת, בכנות, על הצורך, האפשרות והרצון, בעיקר, לעזוב את הכנסת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה לא יכול לדבר איתי במילים סתומות ולצפות שאני אכבד את זה. מה זה אומר? שאם ההתלבטות שלך הייתה מסתיימת בלהישאר בכנסת – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, שהיא התלבטה מאוד, וההחלטה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – היה מישהו אחר שמתפטר בנורבגי? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אני לא יודעת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז מה הועילו חכמים בתקנתם? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אני אומרת לך, אמיתי, אם הכנסת הייתה עובדת, לא עד 07:00 כל יום אלא עד 24:00, 01:00, 02:00, לא הייתי מתפטרת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> גברתי השרה, אם לא הייתם מגישים לכאן חוקים, חוק אחרי חוק, שעוסקים בג'וב לאלקין, בעוד סגן שר במשרד ראש הממשלה, בעוד נורבגי מנופח, תאמיני לי שלא היינו צריכים למשוך כאן את המליאה עד 07:00. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> קרעי, מה הצבעת על החוק לשמירת ראיות פורנזיות? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הצבעתי לפי המשמעת הקואליציונית – האופוזיציונית. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אתה לא בקואליציה. הצבעת נגד – לא ענייני. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> את יודעת שבאותו יום – רגע, רגע, סליחה. קודם כול, אנחנו – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> נגד – לא ענייני. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> קארין, גם אם אנחנו הצבענו נגד, עשינו את זה בידיעה שהחוק עובר. אבל אתם, לעומת זאת – לא את, כי לא היית כאן, רגע, רגע – החברים שלך, שהיו כאן, הצביעו נגד חוקים חברתיים כמו ביטול עמלת פירעון מוקדם על המשכנתה, שתעזור לעשרות אלפי זוגות צעירים, וכמו המון חוקים חברתיים שהאופוזיציה הביאה – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> הייתה אז – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע. כשהקואליציה שהצביעה נגד ידעה שבזה היא מפילה את החוקים האלה. כשאנחנו מצביעים נגד זה רק כהתרסה; זה לא כי החוק ייפול בגלל מה שאנחנו עושים. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> כי הייתה לנו חוות דעת מבנק ישראל שזה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> די, נו, ברור לנו, בנק ישראל הולך עם איגוד הבנקים. זה כבר שש שנים לובי של בנק ישראל. את יודעת שהצעת החוק הזאת אושרה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכלכלה של כבל, בניגוד לפיקוח על הבנקים? רועי פולקמן ישב שם, ואיתן כבל ויואב קיש, וכולם הצביעו בעד. וזה אושר פה אחד לקריאה שנייה ושלישית כי הבינו שיש כאן שוק מונופוליסטי שעושק את משקי הבית ואת הזוגות הצעירים בישראל. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – אני יושבת בוועדת שרים. אף אחד לא בא לדבר עם השרים על ההצעות האלה – רגע. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אדרבה, תזמינו אותנו. אנחנו נדבר. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> כשאני הייתי ח"כית באופוזיציה הייתי מרימה טלפונים וקובעת פגישות עם השרים כדי לשכנע אותם. אתם רק רוצים לעשות פוליטיקה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז להפתעתך, אני – בוודאי, גם אני עשיתי את זה. רק שתדעי שאני כן עברתי – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> ואתה לא עושה את זה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא לא, אני כן עברתי – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> למה? אישרתם הצעת חוק של קרן ברק, אני חושב. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה לא בגלל שהיא דיברה או לא דיברה. אני כן עברתי על הרשימה – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> שלמה, דפקו לנו את הצורה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> על מה? << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> זה לא יסתיים. עשו 98 – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> איך הם עושים 98 לפני שהסתיים הדיון בכלל? << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> אמרתי לך, מדובר בשלטון של פראים, מושחתים – – – עזוב אותך. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> על מה מדובר? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> חוק הדיינים. חוק הדיינים – עוד לא התחיל – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> הזהרתי אותך, התחננתי אליך, שלמה, תוריד את זה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אבל בוועדה – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> לא, עכשיו – – – אתה יכול לדבר בוועדה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. זה מה שאתה – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> מה זה משנה? הדיון יהיה פה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הדיון לא יהיה רק כשתגמור בוועדה. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> מיותר שאתה עומד פה על הדוכן. אתה יכול לרדת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הדיון בוועדה הוא מאוד חשוב, וחבל שאתם מפקירים את הוועדה, רבותיי. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> אתה יכול לרדת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מדבר כאן. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> אתה יכול לרדת – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת הרב דרעי, יש לכם את חוק הדיינים בוועדת החוקה, ויש שם מאות ואולי אלפי הסתייגויות, וצריך לשמור שם כמה שיותר זמן אם רוצים שזה יתעכב. מה אמרתי, בוועדת הכנסת הצביעו כבר – תראי איזו דריסה. הדורסנות הזאת של הקואליציה זה משהו שלא ייאמן. אתה מכיר דבר כזה, ועדת הכנסת כבר דרסה עם סעיף 98 עוד לפני שיודעים בכלל כמה זמן דיון יש בחוק, כמה הסתייגויות יש. עדיין אין, עוד לא התחילו לדון בהסתייגויות. ואם כולן יתקבלו בחוק, נניח? אין זמן דיבור, כולן יתקבלו – עושים סעיף 98? אבל עוד לא היה הדיון בהסתייגויות. עכשיו יש, אבל ועדת הכנסת כבר קבעה סעיף 98. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> זו לא פעם ראשונה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אף פעם לא קרה דבר כזה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> בשבוע שעבר – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא נכון. סעיף 98 בא רק אחרי שמסיימים – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא עשו את זה. לא היה דבר כזה שבוועדת הכנסת – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> תקשיב, יש הבדל בין ימין לשמאל בשלטון. תלמד. אין חוקים, אין כלום. זה עובד אחרת. אתה חי בסרט. שלמה, אתה יודע מה הבעיה? זו הסיבה שאתה אומר הלל ואני לא ביום העצמאות. אתה לא קולט. לא קולט איפה אתה חי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> קודם כול, אני חושב – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> תבדוק איפה אתה חי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני חושב שאתה בהחלט – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> תבדוק איפה אתה חי. אם אתה בשלטון – לא רלוונטי להיות בשלטון. מה שבא להם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני חושב שאתה בהחלט צריך להודות לקדוש ברוך הוא שאתה נמצא וחי במדינה יהודית – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> אתה יודע מה, תשאל אותו – הוא היה תקופה מסוימת עם הימין. תשאל אותו מה הוא עבר עם החוק הנורבגי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – שהילדים שלך יכולים ללמוד בישיבה – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> תשאל אותו מה הוא עבר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – שאתה יכול לשמור מצוות ולקיים בחופשי – בינתיים. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> על אף – – – על אף – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בינתיים. אז הלל ביום העצמאות זה דבר חשוב. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> על אפם ועל חמתם. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> שלמה, אני מבין שיש סיכוי שאתה – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> אני אומר לו הלל, ביום – – – ביום – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כשמי שיהיה פה ראש הממשלה בפועל יהיה מנסור עבאס באופן רשמי, אז תהיה לנו בעיה. אני לא חושב שהיה דבר כזה, אדוני היושב-ראש, שוועדה – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> תשאל את – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> פינדרוס, בסדר. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> בין הממשלה של היום לקודמת. תשאל אותו מה הוא חטף היום – – – הכול בסדר – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ועדת הכנסת מעולם לא קבעה סדרי דיון לפני שהיא ידעה מה הזמן שדרוש אם לא נקבעו סדרי דיון. החוק עכשיו התחיל בחוקה. ב-13:00 התחילו ההנמקות על ההסתייגויות. זה הולך להימשך כמה שעות. לא נורמלי הדבר הזה. ואם אנחנו רוצים למשוך את רוב ההסתייגויות בסוף, להשאיר רק כמה בודדות? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אי-אפשר להשתמש בסעיף הזה לפני שיודעים למה. כשמשתמשים בסעיף 98 – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> רגע, אבל הוגשו 10,000 הסתייגויות, לדעתי, לא? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ואם כולן יתקבלו עכשיו בוועדת חוקה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כל ה-10,000? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נגיד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אז צריך 98. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז לא משתמשים בסעיף 98 לפני שאתה יודע כמה זמן באמת יהיה הדיון אם לא תשתמש. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אבל לא יהיה צורך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל לא עושים את זה. זאת התנהלות דורסנית, שמנסה – כמו שאמרתי: אכול ושתה. הכול עכשיו. מה שאנחנו רוצים זה מה שיהיה. זה לא ייאמן. קארין, את יודעת שאם היו עושים את זה, את עכשיו היית יושבת בוועדת הכנסת וצורחת עליהם מהנשמה: איך אתם מעיזים לעשות דבר כזה? עדיין לא סיימנו את הדיון על החוק בכלל. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אתה יודע על כמה דברים צרחתי ולא עזר לי? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני עד. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> איתן יודע. תשאל אותו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני עד. אני עד. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה לעבור לנושא הקורונה, כי זה באמת הנושא האקטואלי המשמעותי והחשוב ביותר שעומד היום לפתחנו. למרות שאני עדיין אופטימי ועדיין דבק בעמדתי שלא משנה כמה נזק הממשלה הזאת תעשה וכמה שאשא ביטון תסובב את קבינט הקורונה על האצבע הקטנה שלה, לא יצליחו באמת להחזיר אותנו לגל רביעי משמעותי ומסוכן של קורונה, כי השארנו לכם את המצב טוב מאוד, שקשה מאוד לקלקל, אם בכל זאת תצליחו לקלקל, אז נראה לי שאפילו הדגלים השחורים צריכים לבוא ולהגיד לכם, לכו הביתה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – משמרת – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה חשוב? אבל קיבלתם – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> חשוב. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל קיבלתם מדינה נקייה. אפס נדבקים ביום – שלושה-ארבעה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, דלתא, דלתא. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז מה? אבל ידענו לקטוע שרשרות הדבקה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> איך הורדת את ההדבקה לארבעה ביום, לשלושה ביום? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> תגיד לי, אתה עובד עליי? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז מה זה משנה איזה וריאנט? הדבקה זו הדבקה. אדרבה, עם דלתא הורדנו לארבעה נדבקים ביום. עם דלתא. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> לא, לא, לא. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תחשבי קצת על מה שאת מדברת. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> לא, אתה תחשוב. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> עם דלתא אצלנו הורדנו לארבעה מאומתים ביום. זה לא ייאמן מה אתם הצלחתם לעשות מהמרגלית שהבאנו לכם. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> בסוף הממשלה הקודמת, בעזרתכם האדיבה, נכנס נגיף הדלתא. לא ידעתם מה לעשות – אמרתם: נעביר הלאה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ולכן נתנו לכם את הממשלה, כי לא ידענו מה לעשות. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> לא, אבל אמרתם, יאללה, תטפלו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נו, באמת, השרה, את אפילו לא מאמינה לעצמך. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> מאוד מאמינה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הממשלה הזאת כושלת. פתאום יש תחלואה גבוהה אחרי שראש הממשלה נתניהו השאיר שולחן נקי מבחינת מיגור הקורונה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> מה זה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם מתכוונים להשאיר לבאים אחריכם אדמה חרוכה. ממש כמו שאמרתי – אחריי המבול, אכול ושתה כי מחר נמות. השארנו לכם מצב מעולה, כמעט אפס נדבקים. מדינה שלמה כמעט מחוסנת, לעילא ולעילא. רק דבר אחד, האמת, עשינו, וזה, אני מודה ומתוודה, דבר אחד רע שהשארנו לכם בירושה, וזה את האנרכיסטית שאשא ביטון. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> למה אתה אומר – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זאת אנרכיסטית. תראי מה אומרים עליה שרים בקבינט, בואי תשמעי – אני לא יודע אם זה ציטוט שלך; אולי זה שלך בכלל. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> תקשיב, אני לא בקבינט. תקשיב רגע – – – << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> שלמה, תמשיך. לא לקטוע את הרצף, תמשיך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הרב דרעי צודק. אני אקשיב לך מייד כשאני אסיים. << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> באמצע המתח. באמצע המתח. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> שרים בקבינט מצוטטים: היא "עסוקה בעיקר בעצמה ובכותרות לתקשורת. היא התאהבה בפוזיציה ומתעלמת מהמלצות גורמי המקצוע. התנהלותה פופוליסטית; בריאות תלמידי ישראל זה דבר רציני. הגיע הזמן שתבין שהיא כבר לא יושבת-ראש ועדה אלא שרה בתפקיד ביצועי". בקיצור, שאשא פקה, מה שהאנרכיסטית הזאת, שהביאה עלינו – אנחנו ראינו כולנו; את היית בוועדת הקורונה, את ראית את התמונות ואת הסרטונים, איך היא נלחמת בגרוטו ולא מוכנה לקבל את העובדות. העובדות לא מבלבלות אותה. היא הביאה לנו כאן גלים על גלים של קורונה, ואתם שמים אותה בקבינט הקורונה. אז בזה אנחנו אשמים. השארנו לכם ירושה לא טובה בעניין הזה, וזה פשוט לא ייאמן. יותר מ-2,000 מאומתים אתמול, 240 מאושפזים בבתי חולים, ומתוכם כ-140, אם אני זוכר נכון, חולים קשה. המספר הכפיל את עצמו, לפי מה שקראתי בפרסומים. והממשלה, הרב דרעי, חבר הכנסת כץ, מה הממשלה עושה? לא כמו שאתם עשיתם. מה הממשלה עושה עם המצב השערורייתי הזה בקורונה? לא מה שאתם עשיתם. כשלכם הייתה בעיה בקורונה הקבינט התכנס לשעות ארוכות, יום ולילה, לא שבת ולא חג. הקבינט התכנס, קיבל החלטות קשות, היו ויכוחים סוערים, אבל התקבלו החלטות. והממשלה שלכם, השרה אלהרר, מנמנמת לה את שנת הצוהריים. למי אתם מחכים, למי? מה אמר בזמנו בנט, עמד כאן, במלודרמטיות: תגידו, אתם השתגעתם? העם כאן הולך ומת. מה בנט אומר לעצמו כשהוא מסתכל במראה היום? אני לא מצליח להבין. מה קורה איתך בנט, היום, מה קורה איתך? נאלמת דום? השתגעת? מה עם עמ' 122 בספר שלך? הוא אמר: תקראו את עמ' 122 בספר שלי – שם כתוב הכול, זה המתכון לנצח את המגפה. מה קרה איתך, בנט, הפכת לאנאלפבית? אתה כבר לא יודע לקרוא את הספר שלך? באמת, המגפה מתפשטת. נכון שאני חושב שאתם לא תצליחו לקלקל יותר מדי, אבל איפה ראש הממשלה? איפה הספר שלו? איפה הקבינט? כל צעד שמקבלים החלטה לגביו – זה יתחיל מהשבוע הבא, זה יתחיל מיום רביעי, זה יתחיל מיום שישי. מה קורה איתכם? בנט אמר: אם הייתי ראש הממשלה, הייתי סוגר מייד את נתב"ג, הייתי סוגר מייד, ולא נותן לווריאנטים להיכנס. תראי איך זה נראה, ותראי את שרת התחבורה, מה היא אומרת על זה. ממש בושה וחרפה. אני לא יודע איך זה לא פותח מהדורות עכשיו. שרת התחבורה אומרת – שמעת, הרב דרעי? שרת התחבורה הייתה כאן מקודם – ישראל, הייתה כאן מרב מיכאלי, וקיש שואל אותה כאן: תגידי, למה אתם לא סוגרים את הפרצה בנתב"ג? מה היא עונה לו? כי אנחנו מדינה דמוקרטית. שמעת על כזה דבר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ממשלה חובבנית, ממשלה של טירונים. ואני עכשיו אגיד את התובנה שאני חושב למה מתנהגים ככה בממשלה הזאת. אני חושב, השרה אלהרר, שיאיר לפיד נהנה מכל רגע. יאיר לפיד מת שבנט ייכשל. הוא נהנה מזה. הוא יודע שברגע שבנט – יכלו כל הקיצים; בנט לא יעמוד בזה ואולי יתפטר. ואז מי ירוויח מכל זה? יאיר לפיד יקבל את ראשות הממשלה על טס של כסף. קשה לו להתאפק עוד שנתיים. לכן אתם נראים ככה. לכן אתם נראים ככה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אתה – – – מקסים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ותודי שהכול יכול להיות, גם אם זה אולי לא התסריט הנכון. תודי ששום דבר כבר לא נשמע מופרך. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא רק שהוא המרוויח הגדול, השרה אלהרר, ואם תגידי: אם ככה, למה הוא לא מנסה להזיק, למה הוא יושב בשקט, אם הוא רוצה שבנט ייכשל? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> כי הוא עובד. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. את יודעת מה הוא עושה? הוא יודע – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> זה קונספט שאולי אתם לא מכירים, אבל הוא עובד. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> שמענו על העבודה. בינתיים הוא טס לכל הכיוונים כשאזרחי ישראל סגורים בבית וראש הממשלה שלהם אומר להם: אל תטוסו. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> תחליט, הם סגורים או לא סגורים? אתה לא קוהרנטי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו אזרחי ישראל לא טסים לחו"ל. הם שומעים את ראש הממשלה שאומר: אל תטוסו. חלק מצפצפים עליו, כי לא מאמינים לו ולא חושבים שהוא בכלל לגיטימי לתת להם הנחיות, וחלק מפחדים, "אשרי אדם מפחד תמיד", והם לא טסים. אבל ראש הממשלה החליפי מצפצף על ראש הממשלה שלו. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> כרגיל הוא – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך, השרה אלהרר, למה יאיר לפיד לא מפריע. אתן לך גם סיפור כדוגמה לזה. יאיר לפיד מכיר מספיק טוב את בנט, כנראה, אנחנו לא הכרנו אותו מספיק טוב, ויאיר לפיד יודע שלא צריך לעזור לבנט להיכשל; בנט ייכשל מעצמו. מספיק שלא נפריע, ובנט מתרסק לבד. זה הזכיר לי – – – << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> אתה נותן לי עשר דקות? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אי-אפשר לתת לך עשר דקות. זה לא על חשבון – זה לפי הסתייגויות. אתה לא יכול לדבר על ההסתייגויות שלי. הינה, תשאל את היושב-ראש. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל אתה רשום. יש לך רשות דיבור מייד אחריו. אתה רשום שלישי ברשימה. << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> כמה דקות? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חמש דקות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הם לא מגמישים את הכללים כשמדובר בקואליציה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הוא הגיש הסתייגויות למשך ארבע שעות דיבור. השר לשעבר ישראל כץ, השר דרעי – חבר הכנסת קרעי היה חבר כנסת נמרץ וחרוץ, והוא הגיש הסתייגויות ברמה של ארבע שעות דיבור. זו השעה האחרונה שלו. נשארו לו עוד 18 דקות מתוך ארבע. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> שעה אחרונה לפרק הזה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בחוק הבא יש 10,000 הסתייגויות, אז אולי – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש עוד לילה ארוך. זה מזכיר לי איך שלפיד – הרב דרעי, אריה, תשמע סיפור עם מוסר השכל. איך שלפיד מתנהג עם בנט ולא מפריע לו, ונותן לו להיכשל כי הוא יודע שהוא ייכשל לבד, זה מזכיר לי סיפור. כמה פרופסורים להנדסה עלו על מטוס. לאחר שכל הפרופסורים התרווחו במושבים שלהם, הטייס עולה במערכת הכריזה ואומר: רבותיי הפרופסורים, אני רוצה לבשר לכם, המטוס הזה – השרה אלהרר, את מקשיבה? השר שטרן, אני באמצע המתח ואתה, אתה נורבגי. שניכם נורבגים, זה בסדר. << קריאה >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << קריאה >> אני שבדי. אני רוצה להגיד לך משהו. אמרו לי שאם אני נורבגי, אז אני לא אשמע אותך. אז אני לא נורבגי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ראש ממשלת נורבגיה לא אוהבת את השימוש המושחת שאנחנו עושים בחוק הנורבגי שלה. << קריאה >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << קריאה >> אצלנו יש שרים שצריכים לעבוד, אתה יודע. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> צריך לפנות אליו בתור ראש ממשלת היהודים. << קריאה >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << קריאה >> לא, אנחנו לא תופרים חליפות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הוא ישפוט. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מתחיל מההתחלה את הסיפור. כמה פרופסורים להנדסה עלו על מטוס. לאחר שהתרווחו במושבים שלהם, עולה הקברניט במערכת הכריזה ואומר להם: פרופסורים נכבדים, אני רוצה לבשר לכם שהמטוס שאתם יושבים בו – מי שייצר אותו זה הסטודנטים שלכם להנדסה. כל הפרופסורים קמו בריצה, בפניקה, ורצו לדלת היציאה של המטוס. כולם פחדו. לא סומכים על הסטודנטים שלהם, לטוס במטוס שהם בנו. רק פרופסור אחד, יאיר לפיד, נשאר לשבת. רגוע, נינוח. באו אליו ושאלו אותו: תגיד, למה כולם רצים ובורחים ואתה נשארת לשבת רגוע? הוא אמר להם: אם הסטודנטים שלי באמת בנו את המטוס הזה, אני סמוך ובטוח שהוא אפילו לא יניע. בנט לא קיבל מטוס על הקרקע – הוא קיבל מטוס מפואר, את המטוס של מדינת ישראל באוויר, בצורה הכי טובה שיש. אבל מה שהוא עושה עכשיו, כשהוא גנב את הגה המטוס, שהוא גנב את כס הקברניט והתיישב בו – הוא פשוט מוביל אותנו, את המטוס של מדינת ישראל, להתרסקות. ויאיר לפיד נותן לו לעשות את זה, כי הוא יודע שכשהמטוס יתרסק הוא זה שיאחה את השברים. אז הגיע הזמן, גברתי השרה, שתלכו הביתה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> שקלנו, והתשובה היא לא. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אגב, מה שאמרת קודם, הסיפור שסיפרתי על החמור שלא עושה כלום, אז יכול להיות, אני לא יודע, שהממשלה המנומנמת הזאת, שלא יודעת באמת לעשות משהו, אם תעברי אתגר-אתגר – ביטחוני, כלכלי, חברתי, בריאותי, של מדינת ישראל – בכול אתם נכשלים. את הנגב מכרתם; את היחסים עם רוסיה ערערתם; את היחסים עם עומאן יאיר לפיד הרס; הקורונה – הבאתם עלינו מגפה מתפרצת. כמעט כל דבר שאתם צריכים לשמר אותו, אפילו לא לקדם אותו, כל מה שביקשנו מכם – כשעמדנו כאן ביום הקמת הממשלה אמרנו: רבותיי, הצלחתם לגנוב את המנדט, אל תעשו יותר מדי נזק. אז אתם אולי – אבל לא התכוונו, אדוני היושב-ראש, לא התכוונו שלא תעשו נזק במובן שתשבו ולא תעשו כלום וכך הנזק לא ייעשה. כי לפעמים כדי שלא ייעשה נזק צריך לעשות פעולות אחזקה. צריך לשמר קצת כדי שלא ייעשה נזק. אל תצמיחו, אבל תשמרו קצת שלא ייעשה נזק, כמו בשנת השמיטה, אגב. השנה הבאה היא שנת שמיטה, אני הזמנתי גנן אליי הביתה בשבוע שעבר, והוא טיפל בכל העצים בגינה, כי זו ההזדמנות האחרונה, כי בשנה הבאה כבר אי-אפשר לגזום ואי-אפשר לטפל בגינה. מותר לעשות פעולות שנחוצות כדי לשמר. להשקות את העצים מותר, אבל לגזום ולגרום להם לצמוח יותר טוב אסור. אז לפעמים כדי שלא יהיה נזק צריך לעשות קצת פעולות אקטיביות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אז מה אתה מציע לשרה שתעביר לכל שרי הממשלה? מה אתה מציע לעשות כדי לשמר את – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> קודם כול אני מציע להצביע אי-אמון בממשלה הזאת. הממשלה הזו, אין לה זכות קיום. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אי-אמון? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אי-אמון. ממשלת הונאה שאין לה מנדט – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כך משמרים? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – היא ממשלה לא לגיטימית. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בשנת שמיטה אפשר להצביע אי-אמון? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אפשר להצביע אי-אמון, כן. זה פיקוח נפש דוחה הכול. אבל אם אתם לא מצביעים אי-אמון, אז אני אומר, תשמרו, תעשו מעט רק כדי לשמור שלא יהיה נזק. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מה אתה מציע? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה, למשל בקורונה, תחסמו את נתב"ג, תחסנו חיסון שלישי, כמו שראש הממשלה נתניהו כבר חודש מתריע בפניכם, תחסנו מבוגרים חיסון שלישי, תעשו את זה מה שצריך כדי להביא חיסונים. אל תמכרו את הנגב, אל תיתנו הכול לסעיד אלחרומי ולמנסור עבאס, ראש הממשלה בפועל שלכם. תעשו את מה שאפשר. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> תגיד לי – – – משילות בדרום? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה? סליחה? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> מי היה בשלטון 12 שנה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> 14. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה 70 שנה, זה לא 12 שנה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> 14. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה 70 שנה. 70 שנה שהנגב הולך ונהיה יותר ויותר מופקר, ובשנים האחרונות אנחנו הרסנו אלפי מבנים בלתי חוקיים כל שנה. לא מספיק. יש ביקורת. במיוחד לא כאשר בשנתיים וחצי האחרונות לא הייתה ממש ממשלה – אם הייתה, היו בתוכה ניסנקורן וגנץ, שהרסו כל חלקה טובה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> תמיד זה מישהו אחר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אבל תמיד אתם – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אף פעם לא אתם. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> מי שהיה בשלטון היו אסתר חיות ואהרן ברק כבר 70 שנה. הייתה בדיחה כזאת, ישבו פה כמה אנשים. עזבי, אל תתייחסי לזה ברצינות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> השרה, תמיד כשאתם נכשלים אתם אומרים: אבל ביבי. למה אתם עושים נורבגי? אבל ביבי. אבל ביבי לא עשה נורבגי בריבוע. אבל ביבי. הוא התחיל. למה אתם עושים שרים בלי תיק? אבל ביבי. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אני לא ביקשתי 14 שנה בשלטון. תן לי שנה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל תגידי לי מה עשיתם בחודש וחצי. לא השארתם כלום, כיליתם את הכול. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> נו, באמת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תכף אנחנו נכנסים לסגר רביעי. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> קרעי, דבר ענייני – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל זה ענייני. את מוכנה לומר עכשיו – תורידי את המסכה שאזרחי ישראל יראו אותך מבטיחה, מתחייבת להם, שבראש השנה הם יחגגו כולם ביחד בבתים את שולחן החג ויוכלו לטוס לאן שירצו ויוכלו לעשות מה שהם רוצים בתקופת החגים. את מוכנה להבטיח להם את זה? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> כמו שאתה תבטיח להם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אם ביבי היה ראש ממשלה עדיין, בוודאי שהוא היה מבטיח. הבאנו לכם את הממשלה עם ארבעה מאומתים ביום. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אתה שומע את עצמך? כי נראה לי שאתה מאבד קשב. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, כי שולחים פה שאלות מהקהל, שנייה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אה, שאלות מהקהל. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הם מתעקשים, למרות שאין טוויטר. יש פה משהו מהקהל. מישהו בשם דרור כהן, שולח: פעם אחת – לא קראתי עד הסוף, אז אני תוך כדי – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> תקרא קודם, אולי לא כדאי לך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, זה נראה לי בסדר. פעם אחת היה שר בממשלה שהתפטר לאחר שהסתבך. כשהגיע המחליף שלו לחפיפה, אמר לו השר היוצא: הכנתי לך שלוש מעטפות ממוספרות במגירה. אם תסתבך, תפתח אותן לפי הסדר. אחרי שבוע בתפקיד השר החדש הסתבך. אץ רץ למגירה, ופתח את המעטפה הראשונה. מה היה כתוב? האשם את השר הקודם. האשים את השר הקודם ונפתרה הבעיה. שוב, לאחר שבוע הסתבך שוב השר. אץ רץ לפתוח את המעטפה השנייה ובה היה כתוב: תאשים את עובדי המשרד. האשים את עובדי המשרד ובדרך פלא הבעיה נפתרה – כמו ליברמן שפיטר ככל העולה על רוחו במשרד האוצר, ובתקשורת דממה. שוב, לאחר שבוע השר הסתבך, אץ רץ לפתוח את המעטפה השלישית ובה היה כתוב: תכין שלוש מעטפות. אז תתחילו להכין, קארין, כי כבר האשמתם את הממשלה הקודמת, כבר פיטרתם עובדי משרד. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> מי כתב את המייל, זה נתניהו? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מישהו בשם דרור כהן, אני לא מכיר. את רואה, הקהל שולח אלינו. אנחנו מפלגה של מחוברים לקהל, לא מנותקים מהעם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אלה הצופים האדוקים של שלמה קרעי. הוא הזמין את כולם לצפות בו בטוויטר ובפייסבוק, ומכיוון שחבר הכנסת קרעי, יש לו הרבה מאוד עוקבים, אז יש לו – – – << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> אולי כדאי להציע לכנסת, שערוץ הכנסת יעשה – – – כי יש לו הרייטינג הכי גבוה שיש. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני חושב שיש פה מישהו ששבר את הרייטינג. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הם עשו היום – – – << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> שלמה, אם ייוודע שאתה בעל הרייטינג הגבוה, יחליטו לסגור את ערוץ הכנסת. ראה גלי צה"ל. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אדוני, יש היום מנכ"ל חדש ועורך חדש לערוץ הכנסת. בואו נראה, בואו נראה. אנחנו לא יודעים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, מינוי של מי? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זה הדירקטוריון של חברה שזכתה בזיכיון. << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> שלמה, הכול מקצועי. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הכול מקצועי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הנדל עושה את הכול מקצועי. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מה קשור הנדל עכשיו? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא שר התקשורת, לא? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן, אבל הוא לא קובע. מי שמאשר בסוף זה הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. הכול מקצועי. מי אישר את היושב-ראש לרשות הטלוויזיה ורדיו? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אבל עזוב, מה – – – אתה לא רואה שלאורך כל הדרך? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר, הכול מקצועי. למה את חושבת שאני אומר בציניות? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> לא, אני לגמרי איתך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אם את חושבת שאני אומר בציניות, כנראה שאת מבינה שיש סיבה למה זה יכול להיאמר בציניות. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – אני אגיד לך, זה בגלל ששמעתי אותך פעם או שתיים קודם, לא משהו אחר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס בסיום דבריי – ואז אני אסכם את תחלואי הממשלה הזאת. אגב, אדוני היושב-ראש, קיבלת תשובה. שאלת שאלה, מה קארין תמסור. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן, מה המלצותיך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה המלצותיי. תכינו שלוש מעטפות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> טוב, גברתי השרה. דרכך לכל שרי הממשלה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אחרי שבוע האשמתם את ביבי. אחרי שבועיים שמענו על פיטורים ומינויים חדשים. אחרי שלושה שבועות, שלוש מעטפות. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> בסיום הקדנציה אני אכין מעטפה – – – בסוד מה כתוב בה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> רק שנייה, זה שלוש מעטפות לכל אחד מהשרים? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לכל אחד מהשרים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אה, לכל אחד. זה הרבה מעטפות, אדוני, נכון? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כסף לא חסר לכם. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אצלנו אין מעטפות, קרעי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אצלכם אין הגבלת – את יודעת מה, עכשיו אמרת "אצלנו", והזכרת לי משהו. מישהו אצלכם בקואליציה סיפר לי, אמר לי: כשישבנו בתחילת הדרך עם אלקין ועם אילת שקד ורצינו להגיש חוקים, דיברנו על החוק הזה ועל החוק הזה, אז כל הזמן אלקין אמר: החוק הזה לא בגיץ, וההוא אמר: זה לא יעבור בג"ץ. ואנחנו יושבים ומסתכלים עליהם בעיני עגל, על מה הם מדברים? אז קמתי ואמרתי לאלקין, אמרתי לו: חביבי, אתה כבר לא בימין, אתה איתנו בשמאל, בג"ץ בצד שלנו. אין לך מה לדאוג, הכול בגיץ, הכול בסדר, הכול יעבור. אז זה אצלנו. אז תכינו שלוש מעטפות, כי בקרוב בעזרת השם ביבי יחזור לשלטון. אגב, גנץ שוקל ברצינות. אנחנו הצענו לגנץ, עכשיו הצעתי, הבוקר, ליושב-ראש, שבהצבעת אי-אמון אחת גנץ הופך לראש ממשלה עד סוף הקדנציה, בלי פריטטית, בלי רוטציה, בלי כלום. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> נראה לי שכבר לא מאמינים לכם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה לא עניין של אמונה, זו עובדה. תרים את היד, תהיה ראש ממשלה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> ואתם תיתנו לו לכהן בכיף. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> את זה לא הבטחנו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זה נקרא דברים לחוד ומעשים לחוד. כי בעובדה, בכל הצעות החוק שהליכוד העלה, המועמד לראשות הממשלה הוא לא גנץ. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כי אנחנו לא יכולים, אדוני היושב-ראש. במחילה מכבודך, אי-אפשר. << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> אי-אפשר. בשביל להגיש מועמדות אתה צריך הסכמה של המועמד. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בדיוק. אחרת כבר מזמן היינו עושים את זה. תן לנו הסכמה של גנץ ואנחנו נעלה אותו בכל הצעת אי-אמון. בבקשה. הרב דרעי, הוא הבטיח. הסכמה של גנץ, ואנחנו שמים אותו בכל הצעת אי-אמון. דרעי מוותר על הכבוד. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> זה נשמע מפתה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון? לומדים מכם קצת. גם אתם הצעתם כס ראש ממשלה לראש מפלגה עם שישה מנדטים כדי שיגנוב את המנדט מהבוחר שלו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בשבתי כאן כיושב-ראש אני לא יכול להשיב ולהגיב, תסלחו לי. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אם אני גנץ – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בסיום דבריי אני באמת רוצה להתייחס לאירוע שהיה כאן אתמול עם אחמד טיבי ואיתמר בן גביר. אז אני רוצה לומר בעניין הזה, שציפיתי שמישהו מהם יגיע, שיקשיבו קצת למה שיש לי לומר להם, אבל הם כנראה חבורת פחדנים. אחמד טיבי הוא בהחלט תומך טרור; יועץ לשעבר של אחד מגדולי הטרוריסטים שהיו כאן, ערפאת, יימח שמו וזכרו. טיבי עצמו וכל המפלגה שלו הם תומכי טרור במובהק. הם אף פעם לא התביישו בזה, אגב. כשאתה אומר לו "תומך טרור", הוא לא מסמיק, הוא לא מלבין, הוא עוד צועק עליך בחזרה. בכלל, הם מחבקי מחבלים ומהללי שהידים בכל הזדמנות. אני, האמת, כשראיתי את טיבי אתמול אמרתי לו את זה גם: טיבי, כשאתה נפגעת מכך שהוא אמר לך "מחבל", מה זה אומר, שאתה מגנה מחבלים? הוא שתק. הוא היה נבוך. הוא פתח כך את הפה פעמיים – אם תסתכלו בסרטון – ולא הייתה לו תשובה. הוא לא ידע מה לומר, כי הרי הוא מחבק מחבלים. אני ציפיתי ממנו שייקח את המילה "מחבל" ויקשור אותה כעטרה על ראשו. הוא הרי הסמל של האבסורד הישראלי ושל ההלקאה העצמית של השמאל המטורלל – בג"ץ ושאר חבורת השמאל המזוכיסטי, שבלי תומכי טרור שצוחקים עליהם בפנים הם לא יוכלו לישון טוב בלילה. נכון, אני מסכים, כשמישהו יושב בכס יושב-ראש המליאה, יושב-ראש הכנסת, צריך לכבד את המעמד, אבל טיבי לא שה תמים. הוא התגרה והוא מתגרה באופן קבוע, וזאת לא הפעם הראשונה. לא בן גביר הבעיה. בכמה מקרים נוספים, עם כמה חברי כנסת שהיו, כולל אלקין שעמד כאן על הדוכן, וכולל עוד אחרים, טיבי יצא משליטה באותו מעמד, כשהוא יושב כאן וחברי כנסת עומדים על הדוכן. בזמנו זאב אלקין הורד מהדוכן על ידי טיבי כשאמר לו: "כדאי גם להבין למה יוצא אותו גל טרור. לצערי" – כך אמר אלקין – "לך, אדוני היושב-ראש, כחלק מחבריך, יש אחריות כבדה ביותר על הדם שנשפך ברחובותיה של מדינת ישראל". והיום אותו תומך טרור מרגיש שהוא הריבון של הכנסת ושל המדינה הזו, ובצדק הוא מרגיש כך. טיבי מרשה לעצמו, כי גם אם הוא וחבריו באופוזיציה, הרי הם רשת הביטחון של הממשלה המופקרת הזו. לכן הם קיבלו, אגב, שני חברים בוועדת הכספים כמו הליכוד. כל מה שהם רוצים הם מקבלים. הממשלה תלויה בהם וברע"מ. בעיניי, אדוני היושב-ראש, יושב-ראש הכנסת צריך להשעות את טיבי מניהול ישיבת המליאה עד לבירור העניין בוועדת האתיקה של הכנסת. כנ"ל לגבי ההשתלחות שהייתה לו יותר מאוחר אתמול בחברת הכנסת אורית סטרוק. הוא צעק עליה: "עכשיו תשתקי את ותשבי במקום". אם היה מישהו מהימין אומר את זה לחברת כנסת, וואו, איך הארץ הייתה גועשת ורועשת. תודי, השרה אלהרר: "תשתקי את". אמרו כאן למישהי "ילדה קטנה" והמהדורות, המסכים, נחרכו מהביקורת. כן, השרה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> זה מה שאמרו לה? רק "ילדה קטנה"? עזוב. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, כן, על זה יצא הקצף. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> היה מאוד לא ענייני. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> על זה יצא הקצף, לא על ביקורת עניינית. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> לא נכון. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, זה מראות לא לעניין, אבל מי שאחראי להם, רבותיי, זה היה הדיקטטור ביבי – אה, טיבי – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מה היה פרויד אומר על זה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אחרי ארבע שעות. אחרי ארבע שעות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מה פרויד היה אומר על זה, אדוני? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> יאללה. קרעי אמר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה רק מראה מה קורה כאן, אם חלילה – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אתה יודע מי הדובר אחריך? אתה יודע מי רשום כדובר אחריך? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה או ביבי או טיבי. אם חלילה אנשים מסוגו של טיבי באמת היו שולטים כאן בטעות, אוהו, איזו דמוקרטיה הייתה כאן. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מכיוון שאתה אלוף הנאומים היום – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסיים במשפט אחד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> – – אז אני אתן לך דקת סיום. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה, אני לא אנצל את כולה. אני לא מקבל הטפות מוסר ממי שנשען ונתמך – אתמול עמדו כאן מירב בן ארי ורם בן ברק והתחילו להטיף. אני לא מקבל הטפות מוסר ממי שנשען ונתמך – ובעצם שבוי – על ידי תומכי טרור. רם בן ברק, אצלך, בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, יושבת חברה שבמקרה הטוב החלום שלה הוא לא לראות יהודים בארץ הזו. אתה מעז לדבר? אתה, כיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, צריך לעצור לאלתר, להפסיק לאלתר את כל הדיונים בוועדה הזו עד שחברת הכנסת הזו, שוועדת הבחירות המרכזית פסלה אותה מלכהן בכנסת, תצא מוועדת החוץ והביטחון. מכרתם את המדינה לאנטי-ציונים. אתם הורסים כל חלקה טובה. מנין עזות המצח שלכם להטיף לנו בכלל מוסר? תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת שלמה קרעי. אני חייב לומר, היה תענוג. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כרגיל, תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אנחנו נעבור, חברי הכנסת, לבקשות רשות דיבור. ראשון הדוברים, חבר הכנסת בנימין נתניהו – אינו נוכח; יולי אדלשטיין – אינו נוכח. ישראל כץ, בבקשה. << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, נא לציין שזה נאום בכורה באופוזיציה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> נאום בכורה אופוזיציוני. << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> נאום בכורה, ולכן הוא מבקש תוספת אופוזיציה, תוספת בכורה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אדוני, אמרו לי שזהו נאום הבכורה שלך כאופוזיציה. << דובר >> ישראל כץ (הליכוד): << דובר >> כחבר כנסת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לכבוד הוא לי שאני יושב בכס היושב-ראש בזמן שאתה נואם את נאום הבכורה שלך כחבר כנסת באופוזיציה. << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> אני הגעתי במיוחד כדי לשמוע את הנאום שלך. << דובר_המשך >> ישראל כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם מעלים את רף הציפיות. אדוני היושב-ראש, אני שמח שאתה מנהל את הישיבה, אריה דרעי וכל החברים כאן, אני אכן המתנתי לפני נאום הבכורה כדי לראות מה משרד האוצר מביא, מאחר שהייתי שר אוצר וגיבשתי תוכניות. קודם כול, סייענו שנה שלמה לכולם והבאנו את מדינת ישראל להיות מדינה גם מחוסנת וגם מחוסנת כלכלית, עם דירוג אשראי גבוה, עם סיוע לשכירים, לעצמאים ולכולם. << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> וגם לפשוטי העם. << דובר_המשך >> ישראל כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> וגם לפשוטי העם. גם חמלה, גם לכל עם ישראל ולכל אזרחי ישראל. אנחנו גיבשנו עשרות חוקי הסדרים, אתה הכרת אותם כראש סיעת כחול לבן, וחיכיתי לראות. אחרי שבועיים הגישו אותם, ברור שלא יכלו לתכנן מחדש את הכול, ובאופן טבעי הגישו, ורציתי לראות, אולי אני יכול לתמוך בזה. אולי הייתי פונה לידידי אריה דרעי ולחבריי בליכוד ובאופוזיציה, להגיד: תשמעו, החוקים האלה הם לטובת המדינה, בואו נקדם. ואז ראיתי שני דברים ביחס למה שתכננו, כולל באופן מקצועי. קודם כול, התחילה התגרות בחרדים. לא תוכניות שהוכנו, בלי נימוקים מקצועיים: להפסיק תשלומים למעונות יום, אחרי זה סיפור הכשרות שאולתר, ולא במקרה שני הדברים האלה לא נמצאים עכשיו, כי זה לא דברים שהם באמת הכינו. והדבר הדרמטי שראיתי, השינוי הגדול הוא שכל הדברים שאני דחיתי, זרקתי לתוך המגירה האדומה והשחורה, כל העלאות המיסים חזרו. כל מה שאני לא הסכמתי; כל מה שגיבשנו, שנעשה רפורמות, ותחרות, וצמיחה והכנסות למשק כתוצאה מהצמיחה, בלי להעלות מיסים – כל המיסים חזרו. אביגדור ליברמן, שר האוצר, לא רק בבחירות, גם בטקס ההחלפה הקצר, עמד ואמר: אנחנו לא נעלה מיסים. נפתלי בנט הביא את תוכנית סינגפור, שבמוקד שלה התחייבות להפחית מיסים באופן דרמטי. במקום להוריד מיסים הם הביאו מס אחד חדש: מס עבאס. מס עבאס, על שמו של מנסור עבאס. מאחר שהבטיחו לו 60 מיליארד שקלים בתוך כמה שנים הם חיפשו מקורות מאיפה להביא את הכסף מעבר למה שתוכנן וסוכם. ואז אני רואה שהם מתכננים להעלות ארנונה על כל משקי הבית בישראל, במאות ואלפי שקלים, כדי לפנות מיליארדים, להעביר אותם לעבאס, לתנועה האסלאמית. הכניסו את זה להסדרים, הוציאו מההסדרים, רוצים להכניס להסדרים. כל הסיפור של אגרת גודש על כניסת רכבים לתל אביב לפני שתשתית התחבורה הציבורית – ואני לראשונה הוצאתי לדרך את עבודות הרכבת הקלה ונתיבי תחבורה, ושבילי אופניים – לפני שזה מוכן, ברגע שגובים את זה, זה מס על הפריפריה. כל מי שמחוץ לתל אביב ומגיע ישלם מס, ולא תהיה לו אלטרנטיבה כמו בלונדון: תיסע בתחבורה הציבורית, אחרת תשלם. הוא עדיין לא יכול. זאת אומרת עוד פעם מיליארדים. לקחו את הנכים, שאני הובלתי באופן אישי – באופן אישי, התחייבות – לא מתקציב הקורונה אלא מתקציבי המדינה; עומד כאן שר הרווחה – דיברנו על זה ועדכנתי אותו: בשנת 2020 מתוך ה-11 מיליארד שאישרו לנו, קודם כול הנכים קיבלו מעל מיליארד, וב-2021, מתוך התקציב העברנו כאן חוק, חצי מיליארד. עכשיו היה צריך להמשיך את המענקים ולעגן בחוק את הסיכום שרשמנו. הנכים לא הפגינו בזמני, כי הם ידעו שאנחנו מייצגים אותם נאמנה. הינה, הם עוד פעם ברחובות. התוכנית עם החקלאים שאני גיבשתי – אני יזמתי לעבור למודל אירופי: תמיכה בגידולים של החקלאים ולא תמיכה על ידי מכסים ודברים אחרים. אבל קבענו שני דברים עם שר החקלאות הקודם ועם נציגי החקלאים: שהכול יהיה בהידברות ובהסכמה, ודבר שני, שהתשלום יהיה תשלום ראוי במונחים אירופיים. אז אחת הפקידות אמרה: לא, ניתן להם 100 שקל לדונם. אמרתי: אנחנו לא ניתן להם 100 שקל לדונם, כי המשמעות היא חיסול החקלאות. אנחנו לא באים לסדר את החקלאים. להפך, אנחנו באים לעגן את החקלאות והחקלאים באופן שגם יכול להוזיל את המוצרים לציבור, אגב, בתחום הצומח. כל הניסיון להכניס את מגדלי הביצים בגליל, שנהנים היום מחוק הגליל, וזו הפרנסה שלהם וזה הביטחון הסוציאלי האישי שלהם – לבוא ולבטל את המכסות זה מעשה לא ציוני, לא פטריוטי, להעמיד אותם מול החיזבאללה ללא אמצעים. זה בתחום הצומח. אני רואה עכשיו שה-100 שקל חזרו לשולחן. ה-100 שקל חזרו. אומרים להם: חד-צדדית, 100 שקלים לדונם. המשמעות היא לחסל את החקלאות. כך אני יכול לתת תחומים. הסיפור הזה של מס על כלים חד-פעמיים נשמע מאוד יפה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אדוני, יש לך עוד דקה, כי נאום – – – << דובר_המשך >> ישראל כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי. זה נשמע מאוד יפה אלא שזה מס לכל דבר. אתה רוצה לטפל במחזור? תממן מחזור. אתה רוצה לטפל בשתייה? תעשה הסברה. אלה שיטות להעלות מיסים. עכשיו, בדקה הזאת אני אומר איפה הבעיה. בדרך כלל יש ראש ממשלה שיוצר איזונים. יש ויכוח על תקציב הביטחון, יש ויכוח על הנכים, יש ויכוח על הדברים האחרים. היום, אין ראש ממשלה במדינת ישראל. יש פורמלית ואין מעשית. מדוע? יש כמה ראשי ממשלה. אביגדור ליברמן הוא ראש הממשלה הכלכלי. אתה רוצה לטפל בנושא כלכלי? אתה הולך לליברמן. היה ויכוח על הביטחון? אמרו: בנט יכריע. ליברמן אמר: אצלי אף אחד לא מכריע. ראש הממשלה המדיני זה יאיר לפיד. ראש הממשלה הביטחוני זה בני גנץ. עכשיו חשבתי שאולי בתחומים אחרים בנט יהיה מעורב. ראיתי שמשלשום יש גם ראש ממשלה חינוכי. ד"ר יפעת שאשא ביטון, שרת החינוך, מצפצפת על ראש הממשלה, קובעת כללים שלא יוכלו הרי לעמוד בהם. היום ההורים לא יודעים אם שולחים את הילדים לכיתות קטנות עם קפסולות, עם חיסונים. ומנסור עבאס הוא בכלל ראש ממשלה בפועל בנושא דת, מדינה, הריסת בתים, כל הדברים. הוא עמד כאן בנושא לגליזציה של הקנביס, מניעת הפללה, ואמר: מועצת השורא הורתה לא לקדם את זה. לכן, אנחנו בבעיה כפולה. קודם כול, בגלל ההתחייבויות לתנועה האסלאמית ב-60 מיליארד שקלים ביטלו את הרכבת לאילת. מעבירים את הכסף לאלה שהולכים לבנות שם באופן לא חוקי, בנגב, במקום לחבר את הנגב. בכל סדרת התחומים האלה אנחנו רואים גזרות, ואין מי שיושיע ויתערב. לכן, אנחנו נתנגד לחוק ההסדרים – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ישראל כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> – – נתנגד לתקציב. אני מקווה שגם מתוך הקואליציה מי שאכפת לו מהנכים, מי שאכפת לו מהחקלאות, מי שאכפת לו מתושבי אילת והנגב ומי שאכפת לו מתושבי מדינת ישראל, שלא יוכו בתשלומי ארנונה – כולם צריכים להצטרף ולמנוע את זה. אני מקווה, היושב-ראש, שכך הכנסת אכן תעשה. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ישראל כץ. חברת הכנסת מירי רגב – אינה נוכחת; חבר הכנסת יואב גלנט – אינו נוכח; חבר הכנסת ניר ברקת – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי דיכטר – אינו נוכח. חבר הכנסת חיים כץ יעלה ויבוא, אדוני. בבקשה, חמש דקות מלאות. << דובר >> חיים כץ (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני קורא לך "היושב-ראש" למרות שאני לא צריך. אני מכבד אותך, אז אני קורא לך "היושב-ראש", כי כשאני עולה לפה, לדוכן, מספיק שאגיד "כנסת נכבדה". נכון שזו נורמה, אבל הנורמה השתנתה בכנסת הזאת. אני 22 שנה בכנסת. אתם נבחרתם, קיבלתם מנדט. אתם צריכים לשלוט. אתם צריכים רוב בוועדות, אתם צריכים לקבוע את סדר-היום – ככה רצה העם; אתם לא חייבים לדרוס. אין לכם זכות לבוא ולהגיד: אתה תקבל ציר אחד פה וציר אחד שם. אתה, איתן גינזבורג, יודע, שאי-אפשר לנצח ועדה. אם יש לך רוב של אחד ובמקרה הפסדת בהצבעה, אתה עושה רוויזיה. אז מה? אתם לא רוצים לעבוד קשה? להתאמץ? יש לך רוב, קיבלת מנדט מהעם. הכנסת הזאת, חודשיים אחרי כינון הממשלה, לא עובדת. אתם מתייפייפים: אנחנו עובדים בשביל העם, אנחנו עובדים בשביל העם. אתם לא עושים את העבודה שלכם. קיבלתם מנדט? תשלטו. תכבדו את הדמוקרטיה. כי אם אתם לא מכבדים את הדמוקרטיה – אני שקלתי לבוא לפה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> חיים כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> לא חשוב. אני שקלתי לבוא לפה, אתה יודע, עם מכנסיים קצרים, כפכפים וחולצה של ים, כי זה מה שהולך לקרות פה. אם אתם לא מבינים שאתם מובילים את הכנסת הזאת לעברי פי פחת ואתם קובעים נורמות עתידיות, אז אתם לא מבינים איפה אתם חיים. זה לא עוד ועדה כזו ולא עוד ועדה כזו. דוד ביטן, דוד, אם אתה תקבל ועדה מסוימת, לא משנה איזו, והם לא יעבירו אליך לשם נושאים, אז יהיה לך יו"ר ועדה ויהיה לך עוד עוזר פרלמנטרי. אנחנו לא צריכים את זה. אנחנו לא צריכים את זה. אנחנו רוצים כנסת מתפקדת, מכבדת, שהעסק יעבוד. יש הרבה צרות. הרבה בעיות לפתור. ראיתי את חוק ההסדרים, ודווקא אהבתי. מאוד אהבתי את הקטע של העלאת קצבת הבטחת הכנסה. מאוד אהבתי. נכון שזה צריך שיפורים מסוימים, אבל זה בסדר. מי יעשה את השיפורים האלה? אני לא אדרוך בוועדה. אני לא אבוא לוועדה. כל עוד אתם תבזו אותנו ותגידו לנו: אתה תהיה בוועדה הזאת או בוועדה אחרת, ואני לא אקבל את הרוב היחסי שהעם נתן לי – העם נתן לי איקס אחוזים, ולא יכול להיות שאתם תתנהגו כמו בריונים. לא יכול להיות שתבואו ותחליטו איפה אני אהיה ומה אני אהיה. העם אמר דבר אחד: אתם השולטים. זה בסדר, זו ההחלטה הדמוקרטית של העם, אתם צריכים לשלוט. אבל מפה לדרוס, לקבוע, להתנהל? תקשיב, הייתי פה בכמה דברים. אני רואה פה דברים שלא ייעשו. אין כללים, אין משחק, אין כלום – דיונים תוך כדי ועדה. נגמר. אין. תקשיבו, אתם מנהלים את הכנסת. תראו מה אתם משאירים אחר כך. מה יהיה אחרי שתלכו – או שלא תלכו – בעוד ארבע שנים, בעוד שמונה שנים? זו הכנסת שאתה רוצה לראות? כמו שכונה. העסק נראה פה כמו שכונה. כל יום באים חדשים, באים אחרים, הולכים, לא מכירים אחד את השני. אני לא מדבר על הרמה. אני אומר לך: אם זה יימשך – הינה, אני אומר לך, אני בא לפה עם כפכפים, מכנסיים קצרים וחולצת טריקו, כי זה פיקניק. זה מה שיצרתם. זה, באלימות שלכם, בהתנהלות שלכם. זה לא עובד ככה. תנו כבוד – וקבלו כבוד. אני קראתי לך "יו"ר הכנסת", כי אני מכבד אותך, כי אם לא, לא הייתי קורא לך "יו"ר הכנסת" – הייתי קורא לך "נציג כחול לבן על השולחן הזה", ומעבר לזה לא, כי אתם הורסים את הכללים. אתה צריך להבין: יותר מדי זה לא טוב. אימא שלי, עליה השלום, אמרה: יותר מדי יפה – לא טוב, יותר מדי מלוח – לא טוב, יותר מדי מתוק – לא טוב. הכול במידה. אתם דורסים באופן דרקוני את הדמוקרטיה הישראלית ואת האופוזיציה, וחבל שזה מתנהל ככה. תודה רבה לך. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת חיים כץ. חבר הכנסת אבי דיכטר. אחריו – צחי הנגבי. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות. << דובר >> אבי דיכטר (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, מי מאיתנו לא קרא את סיפור הילדים, או הקריא את סיפור הילדים "מעשה בחמישה בלונים". אני אומר לכם: הרשו לי להקריא לכם את הוורסיה הפוליטית-פרלמנטרית של הספר הזה, אבל זה יהיה סיפור בשבעה בלונים, גברתי השרה. שכלול יוצא מן הכלל של ספר הילדים המיתולוגי של מרים רות. מפלגת העבודה, בלון של שבעה מנדטים, ניפחה בלון נוסף, ניפחה אותו – ופוף טראח הבלון התפוצץ. אל תבכי, עבודה – זה סופו של כל בלון. ימינה, בלוק של שבעה מנדטים, ניפחה שני מנדטים נוספים. פוף טראח, ואני לא מתלוצץ – הבלון התפוצץ. אל תבכו אחרי כזה מחדלון, זה סופו של כל בלון. ישראל ביתנו שכללה הלאה. בלון של שבעה מנדטים, ניפחו, ניפחו וניפחו שלושה נוספים, ואז פוף טראח, ואני לא מתלוצץ – הבלון התפוצץ. ואלי, אלי, שלא ייגמר לעולם – הכוונה לניפוח – המנדט הרביעי נישא לו ברוח. כחול לבן, בלון של שלושה מנדטים, ניפחתם לעוד שלושה. פוף טראח, ואני לא מתלוצץ – הבלון התפוצץ. אל תבכה, ילדי הקטון, זה סופו של כל בלון. תקווה חדשה, בלון של שישה מנדטים – החליטה לתת לו תקווה סופר-חדשה וניפחו ממנו 50% נוספים, עוד שלושה מנדטים. פוף, טראח, כמו נפגע מחץ – הבלון התפוצץ. אל תבכו נוכח החידלון – זה סופו של כל בלון. מרצ, המפלגה החוסכת, המפלגה שמתיימרת, מציגה את עצמה כמצפן הפוליטי בכנסת, ניפחה שישה מנדטים והחליטה לנפח עוד שלושה מנדטים. ואיך לא, פוף, טראח – ואני לא מתלוצץ – הבלון התפוצץ. אל תבכו, כשיש חידלון – זה סופו של כל בלון. יש עתיד, anything they can do we can do better – חמישה מנדטים נוספים על ה-17 הקיימים. אז מה הפלא שהבלון התנפח והתנפח, ופוף, טראח – הבלון התפוצץ. ככה זה שרוצים לנפח בלון של 58 מנדטים עם עוד 21 מנדטים. אדוני היושב-ראש, הפיזיקה לא מכירה דברים כאלה – גם לא הפיזיקה בישראל. לכן, יודע כל אחד בכל בית, בכל סלון: זה יהיה סופו של הבלון. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אבי דיכטר. חבר הכנסת צחי הנגבי – אינו נוכח; חבר הכנסת יובל שטייניץ – אינו נוכח; חבר הכנסת גדי יברקן – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת אופיר כץ – אינו נוכח. חברת הכנסת חוה אתי עטייה, בבקשה, גברתי, ואחריה – חברת הכנסת קרן ברק. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות. << דובר >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, בעוד שבועות ספורים או אולי אפילו ימים יעלה על שולחנה של הכנסת נושא חשוב שכרגע נמצא בשוליים: העלאת גיל הפרישה לנשים. כאן במשכן יש נושאים מתוקשרים יותר, אבל לנשים רבות העלאת גיל הפרישה זה הנושא בה"א הידיעה. העלאת גיל הפרישה היא לא סטרטאפ של שר האוצר הנוכחי. מדובר בתוכנית שנמצאת באוצר כבר כמה שנים. היתרונות לקופת המדינה בשינוי המצב הקיים ברורים, ועדיין אני מתקשה להיות תומכת נלהבת של הצעה שבעצם שמה את כל הנשים כמקשה אחת. אני רוצה לדבר על ההצעה לא מהמקום של אישה שעובדת במגזר הציבורי אלא מהמקום של אישה שעובדת, ומתפרנסת מעבודת כפיים. עבור הנשים המוחלשות שרוצות, שלא לומר זקוקות, לפרוש ולהתחיל לממש את קצבת הזקנה ודמי הפרישה שלהן השאלה אם להמשיך לעבוד אחרי גיל 62 היא שאלה קריטית. ישנם סוגי עבודות ששוחקים פיזית וגם נפשית את מי שעובד בהם. אין העלאות שכר משמעותיות בעבודת כפיים. גם ותק הוא לא פקטור משמעותי בעבודות מהסוג הזה. כשראיתי את ההצעה במתכונתה הנוכחית, ראיתי את ההתייחסות למה שקורה במדינות אחרות בעולם. ראיתי את הדגש על הפער בין נשים לגברים ועוד שלל התייחסויות חשובות ונכונות, אבל עדיין הנחות היסוד האלה לא נותנות שום מענה לאותן נשים שעבורן כל שינוי במצב הקיים, אפילו שינוי של חודשים ספורים, הוא קריטי. אני קוראת מכאן לשר האוצר, לבכירי המשרד: תנו את דעתכם על האותיות הקטנות של ההצעה. תנו כלים משלימים ותומכים לאותן נשים שאתם מבקשים להשאיר במעגל העבודה שנים נוספות. מה שנראה לכם כאותיות קטנות, נראה להן כאותיות של קידוש לבנה. כל עוד ההסתכלות על הנושא הזה היא כקולקטיב, מדובר בכישלון שיביא לנזק נפשי ואפילו גופני לאלפי נשים. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת חוה אתי עטייה, ותודה רבה על העמידה בזמנים. חברת הכנסת קרן ברק – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי זוהר – אינו נוכח; חברת הכנסת קטי שטרית – אינה נוכחת; חבר הכנסת פטין מולא – ויתר; חברת הכנסת מאי גולן – אינה נוכחת. חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי, בבקשה. << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חמש דקות. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> אני אעודד אותך, טוב? אריה, אני אעודד אותך. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> שאתה תוותר, אדוני? מליאה שלמה רוצה לשמוע את – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> אופיר אקוניס (הליכוד): << קריאה >> הוא מקוזז עם אזולאי. אזולאי – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אזולאי דיבר חצי שעה. << קריאה >> אופיר אקוניס (הליכוד): << קריאה >> זה הכול? בוא'נה, אזולאי, אומרים שדיברת רק חצי שעה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תמיד כשהרב דרעי מדבר בדרך כלל שורר שקט, ולא בזכות היושב-ראש. << דובר >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << דובר >> אין לי תלונות. באמת אין לי תלונות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> רוצים לשמוע את דבריו. << דובר_המשך >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, באמת הופתעתי. אני יושב פה הרבה זמן. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << דובר_המשך >> מה זה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> שומעים, שומעים. << דובר_המשך >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני יושב פה הרבה זמן. נהניתי מאוד לשמוע את הדוברים. לא שמתי לב שאני – – – << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> לא שמעת אותנו בלילה. << דובר_המשך >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << דובר_המשך >> בסדר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הוא גם היה פה עד די מאוחר. עד 02:00 הוא היה פה. << דובר_המשך >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני רוצה לדבר על נושא מאוד מאוד כאוב: אתמול בישיבת הסיעה אירחנו את החקלאים, את ראשי ההתיישבות וחקלאים מרכזיים מאוד מהנגב והצפון, והייתה השתתפות מאוד ערה. אני מבין שהם היו בעוד סיעות אחרות. מי שראה את המשלחת – זאת משלחת לא פוליטית, ששייכת לכל המפלגות, מכל הסיעות. הזעקה שלהם, אני אומר מראש: אני מאוד מאוד מאוד בעד הורדת יוקר המחיה. הייתי שר הכלכלה תקופה לא ארוכה, וניסיתי לעשות ככל שאני יכול להוריד את מחיר הכלכלה. אין ספק שמדינת ישראל היא מהמדינות, לצערי הרב, היקרות בעולם ביוקר המחיה. כל מי שמסתובב בחוץ לארץ, נכנס לסופרמרקט או נכנס לחנויות גדולות, רואה שהמצרכים, אם זה אוכל או מצרכי ניקיון או מצרכים אחרים, הם הרבה יותר זולים מהמחירים בישראל. אין ספק שיש פה פערי תיווך גדולים מאוד. הבת שלי הקטנה, שנישאה לפני כחודשיים, עלתה לירקן השכונתי אצלנו ורצתה לעשות טוב לבעלה, סלט אבוקדו טעים, ומצאה בסך הכול שלושה אבוקדו בודדים. היא רצתה לקחת אותם – דרך אגב, שם רושמים עליי, אז היא לא הייתה צריכה לשלם, ובכל זאת, היא ראתה שזה בודד ויקר ושאלה כמה זה, ושישקול לה את שלושת האבוקדו – 57 שקלים לשלושה אבוקדו. וזה אבוקדו קטן. אין לזה קילו – כמה מאות גרם. הוא אמר: לא נורא, אבא שלך אוהב אותך בטוח, תרשמי את זה. היא לא רצתה לקחת. אמרה, אני צריכה לשאול את בעלי, והשאירה את זה. זה מצב לא טוב. << קריאה >> אופיר אקוניס (הליכוד): << קריאה >> בשוהם זה יקר. בשוהם זה יותר יקר. << דובר_המשך >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << דובר_המשך >> אין ספק – אני מקדים ואומר שיוקר המחיה בישראל הוא גבוה מאוד. כשביררתי קצת עם החקלאים – הם מקבלים על קילו אבוקדו בין 7 שקלים ל-8 שקלים. 7 עד 8 שקלים מקבל החקלאי. תבין, כשחיים כץ אומר 80 שקל לקילו – לא חשוב, בסדר; מישהו אחר עושה כאן פערי תיווך. אבל מכאן ועד לחסל את החקלאות במדינת ישראל, ולבוא ולפתוח את הכול בצורה חופשית, ללא מכס; לתת מתנה ל"ידידנו", במירכאות, ארדואן בטורקיה, ולידידינו המצרים והירדנים, שכל כך ישמחו להביא את התוצרת שלהם, שעולה פרוטות בגלל שאין להם שכר עובדים, אין להם זכויות עובדים; כל הדברים הללו – לקחת את חוק הגליל, שעבדנו עליו כל כך קשה, מכסת הביצים. גם פה סתם מוציאים דיבתם רעה של כל היושבים, מי שמחזיקים למעשה את קו העימות במדינת ישראל; במקום לשלוח לשם גדודים או חטיבות של חיילים, שישבו על הגבולות הללו, אנחנו מושיבים שם את המשפחות שלנו. רובם ככולם יוצאי עדות המזרח שנמצאים שם עשרות שנים. ומה הם מקבלים? כאילו הם עושקים את המדינה עם מכסת הביצים. משפחה, אדוני היושב-ראש, מקבלת 8,000 שקל לחודש על מכסת ביצים – זה כל הסיפור, 8,000 שקל לחודש. אבל זה דבר קבוע, זה דבר מסודר; הם יודעים שיש להם ביטחון תזונתי לחודש. לא משנה מה יקרה בחקלאות – זאת הפנסיה שלהם. ואת זה רוצים לקחת להם. מה הם יעשו? כולם יעזבו את המקומות שלהם. מה מחזיק משפחה באביבים? מה מחזיק משפחה בעלמה? מה מחזיק משפחה בכל קו העימות, 100 מטר מנסראללה? ולכן, אני לא מבין – דיבר כאן השר ישראל כץ, שגם הוא היה השר בתוכנית הכלכלית, בחוק ההסדרים, כדי להוריד את יוקר המחיה, אבל יחד עם זאת בשום שכל, בתבונה: מה לתת לחקלאים כפיצוי, איך למצוא את שביל הזהב, לשמר. אני לא מדבר על הביטחון של מדינת ישראל, שלא נהיה תלויים בתקופות של מלחמה או בתקופות של קורונה או בתקופות אחרות; שיהיה לנו לפחות את המינימום של המינימום של ביטחון באספקת חלב ולחם ומצרכי היסוד שלנו מישראל ושלא נצטרך לייבא את הכול מחוץ לארץ. לכן הבטחתי – ואני שמח מאוד, אדוני, שגם סיעת כחול לבן הודיעה על תמיכה בהם, וגם סיעת העבודה הודיעה שתתמוך בהם. אני מקווה שעוד סיעות בבית. זה לא נושא פוליטי, זה נושא שחוצה את כל המפלגות בישראל. אנחנו חייבים. מצד אחד כולנו מחויבים להוריד את יוקר המחיה. מצד שני, אנחנו מחויבים לשמור על החקלאים ככל יכולתנו, ואסור לפגוע בתושבי הגליל. הם הביטחון שלנו שם. תחשבו, על כל משפחה שתרד – נצטרך לשים שם חיילים במקומם. זה יהיה לנו יותר זול? זה יהיה יותר טוב? זה דבר אחד. דבר שני – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – הנושא של הנכים, גם זעקתם עלתה אלינו. אנחנו חייבים – זה לא כבוד למדינת ישראל לראות את ההפגנות הללו. ואני לא מאשים עכשיו לא ממשלה זו ולא ממשלה אחרת. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> אריה, הם ייתנו להם, כי הם מבינים את השפה של הנכים. הם ייתנו להם. הם לא צריכים את העזרה שלך. החקלאים צריכים. << דובר_המשך >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << דובר_המשך >> חיים, בדיוק רציתי לסיים במשפט הזה. אני מסכים איתך, אבל אנחנו צריכים לשמור גם על הכבוד של הנכים הללו. למה אנחנו צריכים לתת להם להתבזות בכבישים בכל ההפגנות? << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> אחרת הם לא מרגישים אדונים. << דובר_המשך >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << דובר_המשך >> בסדר, אוקיי. אני מציע לגמור את העניין. יש כבר מתווה שהוחלט – צריך ליישם אותו במלואו ולגמור את העניין הזה, גם של הנכים, וכמו שאמרת, גם של החקלאים; זה אלפי משפחות. זאת החקלאות במדינת ישראל. אני מקווה שהדברים ייפלו על אוזניים קשובות. לצערי, כל מה שנוגע לנושא של חרדים נופל על אוזניים ערלות. אני מקווה שאף אחד לא חושד, לא בחקלאים ולא בנכים, שהם שייכים למגזר החרדי, ולכן יש סיכוי שאולי מישהו יקשיב לדברים שאני אומר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה על הדברים החשובים שאמרת, חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי. חבר הכנסת חיים ביטון יעלה ויבוא. אחריו – חבר הכנסת משה ארבל. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות. << דובר >> חיים ביטון (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אתמול עמד פה שר הדתות ונתן נאום על רפורמת הכשרות שלו. הוא גם אמר שזו לא איזו תוכנית שהוא עשה אותה כלאחר יד אלא טובי המוחות ישבו, כתבו אותה, ישבו על המדוכה והשקיעו ימים ולילות ממיטב זמנם ומרצם, כדבריו, לעשות תוכנית סדורה ומגובשת כדי שתיתן סעד – לדבריו – לכשרות הקלוקלת שהייתה נהוגה עד כה. הדברים, כמובן, נאמרו בצורה מאוד מאוד מזלזלת ובוטה. וכל שאלה שהופנתה אליו מצד האופוזיציה, שהביעה חששות לגבי היישום של המתווה ופחד רציני שכך זה יפתח פתח כפתחו של אולם בשביל שייכנסו לשם כל מיני ארגונים שאינם אורתודוקסיים – הוא ענה על זה בגיחוך, על כל אחת מהטענות הללו. אבל שימו לב, רבותיי, עוד לא יבשה הדיו וכבר הבוקר דווח בכלי התקשורת כי השר מבקש להעביר את החוק לוועדת הכלכלה, מוועדת החוקה, כי הוא פוחד שייעשו בה שינויים בגלל שיושב-ראש הוועדה שם יכול להפנות את הדברים לעבר דברים שהוא לא היה רוצה שיקרו, נקרא לזה כך. כך פורסם בתקשורת הבוקר. ואני רוצה לשאול שאלה: האם הנאום חוצב הלהבות – קבוצה שישבה על המדוכה, קבוצה כל כך מוכשרת, כדי לדאוג שלא יהיו בה חורים שכאלה, לא שמה לב לפיל הגדול שבחדר, שיום למוחרת פתאום נמצא שם? פתאום אתה חושש שזה יגיע לרפורמים. אתה מזיז את זה מהוועדה. הרי הפיל הזה היה לפני כן בחדר. בואו נשאל, אולי באמת הסיבה שאתה מוטרד היא לא בגלל שאתה רוצה לדאוג שלא ייכנסו לשם גופים שאינם אורתודוקסיים אלא בגלל שאתה חושש שהמתחרים הגדולים של הרפורמים, ארגון צהר – שייכנסו בעובי הקורה ואולי ינצחו את הארגון שאתה כל כך דואג לו ושבשבילו אתה כל כך נלחם על הרפורמה הזאת. הרי זה ברור מאליו שאני לא חושש – ואנחנו לא חוששים. בדיוק לאחר שאתמול, מעל במה זו, כמה וכמה פעמים גיליתי אמפתיה והמון המון סובלנות כלפי אלה שרצו להתפלל; אותם רפורמים שרצו להתפלל בעזרת ישראל, ומדוע מפריעים להם. מה פתאום אתה פוחד מהם למוחרת? הרי יש לך כל כך הרבה אמפתיה מולם, למה שלא תיתן להם גם את הכשרות? רבותיי, ציבור נכבד, חבריי חברי הכנסת – מסתתר פה דבר מאוד חשוב: הפחד שלו שהתוכנית שלו לרפורמה לא תגיע ליעדה, לארגון צהר. צריך לומר זאת בקול ולדעת את האמת. ולכן, זה שוב מזכיר לנו את המצב של הממשלה הזאת. הממשלה הזאת כבר הקריבה את היהדות, והיא מקריבה גם את הדמוקרטיה. שימו לב מה קורה פה בכל החקיקה. כל הדאגה המדומה, לכאורה, לכניסתם של ארגונים שאינם אורתודוקסיים היא גם חלק מהעניין של אותה הפקרות שמתנהלת כאן גם בנושא הדת וגם בנושא הדמוקרטיה. אתה יודע מה, השר כהנא? אני לא מאמין לך שתעצור את הרפורמה הזאת בגלל הנזק שהיא יכולה לעשות ליהדות, כי אתה רץ אליה כסוס עיוור בחשכה. אבל אולי תחליט להפסיק עם הרפורמה הזאת רק בגלל ההפסד שעלול להיות לך, לארגון צהר. ועל זה נאמר: אולי בגלל זה יהיה מתוך שלא לשמה, בא לשמה, והרפורמה הזאת לא תצא לאוויר העולם בגלל כמה שהיא רעה לעם ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ביטון, שתמיד תמיד תמיד מסיים את נאומיו לפני השעון. יעלה ויבוא חבר הכנסת משה ארבל. אחריו – חברת הכנסת מיכל וולדיגר. בבקשה, אדוני. חמש דקות מלאות. << דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, כבוד השרה, כיף לראות אותך, למרות היותך נורבגית. חבריי חברי הכנסת, ידידנו יהודה שלזינגר פתח איזו פינה חדשה בענייני מזון וקולינריה, ואני רוצה להקדיש שניונת קטנה מהנאום ולומר שבעבר ידענו שיש שני דברים שאתה לא רוצה לדעת איך מכינים – זה היה נקניקיות וחוקים. אתה לא רוצה לדעת איך חוקקו חוקים. חקיקת חוקים דומה ונמשלה להכנת הנקניקיות, שאין לך מושג מה היה שם. כל זה, לצערי הרב, היה בעבר בנוגע – – – << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה ארבל (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, אני אמרתי "אדוני". כל זה היה – – – << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> משה, שלא יורידו אותך מהדוכן. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> – – – << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> כל אחד, כל אחד שיושב במקום שלך, כי אתם מתנהגים שם כמו בריונים. כל אחד מכם יכול להוריד אותו, כי אתם מתנהגים כמו בריונים. << דובר_המשך >> משה ארבל (ש"ס): << דובר_המשך >> רבי חיים, רבי חיים. פעם, בעבר, הגישה הזאת הייתה נכונה לגבי חוקים רגילים, אבל לצערנו, ביושבנו עכשיו במליאה, בדיון על חוקי-יסוד – שמשמעותם היא שבישיבתנו בבניין, באולם הזה, כרשות מכוננת, שמכוננת חוקה, פרקים מהחוקה הקבועה למדינת ישראל – אנחנו גם מייצרים חוקי-יסוד כמו נקניקיות. ככה זה נראה. בבג"ץ שפיר הידוע כותב בית המשפט העליון בסעיף 38 לפסק הדין: "אחד מסימני ההיכר המובהקים של נורמות חוקתיות הוא מעמדן היציב והבלתי-משתנה. לפיכך, מבחן העזר הראשון שבו ניתן לעשות שימוש – – – הוא מבחן היציבות". וכך כתבה הנשיאה בייניש: "המאפיין המרכזי של חוקה – מאפיין שהוא חלק מהגדרת היסוד של חוקה וגם חלק מהיתרונות הגלומים בעצם קיומה של חוקה – הוא יציבותה. חוקה נועדה לשרוד שינויים תכופים ולעמוד איתנה מול שינויים בהרכב הפוליטי של השלטון ואל מול שינויים חברתיים כאלה ואחרים. חוקה מציבה בפני החברה אמת מידה נורמטיבית. הליך השינוי המורכב של החוקה הוא המאפשר לאמת מידה זו לעמוד איתנה ויציבה גם אל מול חברה גועשת ומשטר משתנה". והינה, אנחנו כאן, מכוננים חוקה. במקביל לכינון החוקה בדיונים חשובים במליאת הכנסת, הוועדות דנות, ולא רק מקיימות דיונים במקביל לכינון החוקה – מקיימות הצבעות; על אחת כמה וכמה אם זו ועדת כלכלה שדנה היום, ועדת הפנים, ועדת החוקה. ככה אנחנו מתייחסים לכינון חוקה – מבשלים נקניקיות, מייצרים נקניקיות. הדבר הזה הוא דבר חמור ביותר. אני באמת חושב שאם יש כאן, בבית הזה, אדם עם מעט יושרה פנימית, עם הבנה – ויש לך את זה, גברתי השרה; אני יודע שאת היום לא חברת כנסת, אבל אם היית חברת כנסת לא היית מאפשרת לדברים האלה להתהוות כאן, בבית הזה. ברגע שאנחנו באמת דנים כאן – ובג"ץ הגדיר מה המשמעות של חוק-יסוד בהוראת שעה, שזה דבר והיפוכו, זה בלתי מתקבל על הדעת. אז מה עשו, אדוני היושב-ראש? מחקו את המילים "הוראת שעה" מהכותרת, אבל תפרו חוקי-יסוד למידתם של הסכמים קואליציוניים – חליפה בהזמנה. מדויקים, לטובת ממשלה ספציפית. כן, כבוד השרה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> זה לא נעשה אף פעם. << דובר_המשך >> משה ארבל (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, אבל בין לבין, אני מכיר את התשובה עם הוואטאבאוטיזם, "איפה אתם הייתם". הבדל אחד קרה: בין לבין ניתן פסק דין בבג"ץ. מה לעשות שפסק הדין ניתן ערב הקמת הממשלה הזו, ממשלת הריפוי והאיחוי? והממשלה הזאת מצפצפת על הנחיות בית המשפט העליון ברגל גסה, ופוגעת בהן, פוגעת בכבודה של הכנסת כרשות מחוקקת, ובכבודה של הכנסת כרשות מכוננת. אנחנו בדיון הזה מכוננים חוקה. בית המשפט העליון מדבר על יציבותה אל מול גלי הים המתרגשים. והינה, שאי עינייך וראי: אולם ריק. שרה אחת עשתה פה טובה, כי יש לה תורנות. ככה אנחנו מכוננים חוקה למדינת ישראל. אלה הפנים שלנו. הדבר הזה הוא דבר באמת קשה. הוא דבר חמור. חמור שבעתיים שאני כבר יודע מראש, לצערי הרב, שאני לא אקבל סעד, כי אני לא מהצד הנכון של המפה. כשאני יוצא כנגד יו"ר הכנסת על מניעת חקיקה פה, בכנסת, בניגוד לסמכותו, ותוך מסירת כזבים לבית המשפט – העליון לא מקיים דיון אפילו. אנחנו מיעוט, אבל גם בדמוקרטיה, ובפרט בדמוקרטיה, מיעוט לא צריך להיות נרמס תחת גלגלי הרוב בצורה כזו דורסנית. יש – ואני יודע, ואני אומר את זה – חברים בקואליציה עם הרבה מאוד יושרה פנימית ועם הרבה מאוד יכולת לשאול שאלות קשות את עצמם ואת חבריהם, והחשיבות של מנהיג בעת הזאת היא בלא לקבל מוסכמות כמובנות מאליהן ולשאול את השאלות הנכונות. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה ארבל, תמיד נעים ומשכיל לשמוע אותך. חברת הכנסת מיכל וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת אופיר סופר – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת סמי אבו שחאדה – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, יעלה ויבוא. אחריו – חבר הכנסת עופר כסיף. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש – חבר הכנסת כץ, אני נותן כבוד ליושב-ראש, ואומר לו "כבוד היושב-ראש", אפרופו מה שקרה אתמול. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> זה הפך להיות אישיו בכנסת. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן, אבל זה צריך להיות לא מן המפורסמות; אפילו לא צריך להיות לא בנוהל ולא בתקנון – קצת כבוד ודרך ארץ. כבוד השרה, עד שאומרים "כבוד השרה" – – – << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> אוסאמה – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אגב, הכבוד הוא לא אליי – הכבוד הוא למוסד. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כבוד השרה קארין אלהרר, כמה טוב להגיד. אמרתי שהתגעגעתי, שאנחנו לא רואים אותך בוועדות, אבל לפחות מקווים שתצליחי. אני הזכרתי אותך היום, כבוד השר לשעבר, כבוד יושב-ראש ועדת העבודה לשעבר. כשהיינו, כשבחרנו את חברת הכנסת אפרת רייטן כיו"ר ועדה, הזכרתי את פועלך כיו"ר ועדה, ושעשית וקידמת דברים טובים, וגם את מתווה הנכים, הקצבאות לנכים. היום הגשתי ערר לוועדת הכנסת, לאחר שדיברתי איתה. אנחנו מקיימים היום דיון בוועדת העבודה על – – – << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> היום בלילה יש זמן. למה השבוע? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן. אני יודע. הנשיאות דחתה את ההצעה הדחופה. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – הנכים פחות חשובים מחוק הדיינים? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בסדר. אני בעניין הזה איתך ועם האופוזיציה, ואנחנו נגד חוק-יסוד: הממשלה. גם בכנסת הקודמת, כשהיה ההסכם של נתניהו-גנץ. גם אז הצבענו נגד, כי אני מסכים עם מה שאמר חברי משה ארבל, חוקי-יסוד הם חוקי-יסוד והם פרק בחוקה. כשמשנים חוקים כאלה, אז צריך לעשות את זה בכובד ראש, בענייניות ולא על פי הסכמים פוליטיים. חבר הכנסת, כבוד יושב-ראש ועדת החוקה, חוקי-יסוד צריך לעשות כפרק בחוקה. לא כל ממשלה לא כל כנסת שבאה, והסכמים קואליציוניים, צריך לעגן בחוקי-יסוד, וראינו בכנסת הקודמת שאפילו את זה לא עזר. תמיד יש את הפרצות ועכשיו מנסים לתקן. אבל אני רציתי לדבר, חבריי חברי הכנסת, על הטביעות ועל המוות הנוראי שקורה בחופי הים בחודש האחרון. המספרים הם זוועתיים. אנחנו מדברים על 22 מקרי מוות. רק בסוף שבוע אחד, השבוע האחרון, היו חמישה או שישה מקרי טביעה. היום, עכשיו, היום, ילד בן שנה וחצי, ג'לאל אבו אל-קיען טבע בדלי בבית שלו. שנה וחצי. המקרה האחרון של סאמר מקאזחה והבן שלו חוסאם מקאזחה מנצרת, שנכנסו לחוף בעכו ומצאו את מותם. אני הייתי בחג, חג אל-אדחא, חג הקורבן, הייתי בחוף טנטורה, עין דור. כשהגענו לשם אמרו: מישהו טבע עכשיו. עדיין מחפשים אחרי הבחור מבית לחם, שטבע בחוף ביפו. עד עכשיו לא מצאו את הגופה שלו. 22 מקרים, אדוני היושב-ראש, מהם 11 ילדים. כבוד שר הפנים הקודם, צריך לעשות משהו בעניין הזה. אי-אפשר שבכל עונת רחצה בקיץ אנשים ימצאו את מותם בטביעה. 22 מקרים מצאו את מותם. ולכן אני חושב שאולי צריך ללמד שחייה בבתי הספר. אם יש תקציבים, ועכשיו מוצאים תקציבים ומיליארדים, אז כמה עולה קורס כזה של שחייה לתלמידי בית ספר? וגם אחריות בעונת הרחצה – במקום בשעה 18:00, שהמצילים יעבדו עד שעה 20:00. למה לא? אני הייתי בחוב טנטורה, אז המציל אומר בשעה 18:00 אנחנו מפסיקים את שירותי ההצלה. חיים, בשעות 18:00–19:00 הכי טוב להיכנס לים בשעות האלה. אז אני אומר שזה קול זעקה, גברתי השרה, צריך לעשות משהו. נכון שבסופו של דבר אנחנו מאמינים, מאמינים בגורל, אבל אני אומר שגם צריך למצוא פתרונות לדברים האלה. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חברת הכנסת גילה גמליאל – אינה נוכחת. אם כך, תמה רשימת הדוברים. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט לבוא ולסכם את הדיון לקראת ההצבעה על הקריאה השנייה והשלישית של חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 10). בבקשה, אדוני. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת הנכבדים, גברתי השרה, אחר צוהריים טובים לכולם. בתום הדיון הארוך שהתקיים כאן, שבמסגרתו נשמעו טיעונים מעטים בלבד ביחס להצעת החוק, לתיקונים שהכניסה בהצעה ועדת החוקה, במהלך דיון ארוך של קרוב ל-15 שעות, שבהן במקום להתייחס עניינית, להסתייגויות הרבות שהוגשו, שמענו דברים רבים. ואני מבקש בפתח הדברים, לפני שאתייחס להסתייגויות, לומר, אדוני היושב-ראש, שאחד הדברים המטרידים ביותר שנשמעו כאן במהלך הלילה הזה – וזו לא הפעם הראשונה – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> לידיעתך, אתה קיימת דיונים בוועדה כשאני עמדתי ונאמתי כאן במליאה. תתביישו לכם, הרמיסה הזאת שלכם – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> – – זו ההתקפה הבלתי-נגמרת שאנחנו שמענו מצד דוברים רבים מאוד מהאופוזיציה – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חבר הכנסת קרעי, תודה. אמרת קריאת ביניים, די. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> – – על הכוונה של הממשלה הנוכחית להשקיע סכומים משמעותיים בסגירת הפערים בין הציבור היהודי במדינת ישראל לציבור הערבי. ופעם אחר פעם, כחוט שני עכור ומכוער, דוברי האופוזיציה תקפו את המהלך הזה – מהלך שזכה לעיגון גם בוועדת החקירה הממלכתית בראשות השופט תיאודור אור; מהלך שהוכר על ידי הממשלה היוצאת; מהלך שלרוב המכריע של אזרחי ישראל ברור שמן הראוי לבצע אותו, להשקיע באופן משמעותי במגזר הערבי במדינת ישראל, ברשויות המקומיות הערביות במדינת ישראל, ולתקן באמת מציאות, שגם מבלי לקרוא לה עוול – מציאות מתמשכת של שנים שגם מבלי לקרוא לה עוול דורשת תיקון. צריך מעל הבמה הזאת לבוא ולומר שהרטוריקה שנשמעת מעל הדוכן הזה כלפי הכוונה להשקיע סכומים משמעותיים במגזר הערבי היא רטוריקה מכוערת, שמנסה לסכסך מגזר אוכלוסייה אחד במגזרי אוכלוסין אחרים, ולהציג את מה שמגיע בדין ובצדק לאזרחי ישראל הערבים כמהלך שבא על חשבון מגזרים אחרים. והדבר המדהים ביותר בכל העניין הזה הוא מידת הצביעות הבלתי-תיאמן של דוברי המפלגה המובילה את האופוזיציה – ואני עוד אתייחס למידת הצביעות שמאפיינת את הנאומים ששמענו כאן הערב. בכל סיעת הליכוד יש מעט מאוד חברי כנסת שזכו לבקר בבית ראש הממשלה בזמן כהונתו של יו"ר האופוזיציה הנוכחי בנימין נתניהו, בהשוואה לביקוריו של סגן יושב-ראש הכנסת מנסור עבאס. והעדות היא עדותו. ראש הממשלה לשעבר, ראש האופוזיציה הנוכחי בנימין נתניהו, הזמין פעם אחר פעם את יושב-ראש מפלגת רע"מ למשכנו הרשמי, למעונו הרשמי. עוד פעם, יותר מאשר זכו לכך חברי סיעתו של ראש הממשלה. אומר סגן יושב-ראש הכנסת מנסור עבאס שכל דבר שסוכם איתו הוצע לו גם על ידי ראש האופוזיציה. אבל מרגע שמפלגת רע"מ והיושב-ראש שלה, מנסור עבאס, בחרו להיכנס לקואליציה הנוכחית, פתאום משוחרר הרסן, ורוב חברי הליכוד שעולים לבניין הזה, ורוב חברי הליכוד שקוראים קריאות ביניים, נוהגים מנהג של שיסוי, חוסר כבוד והייתי אומר אפילו הסתה כלפי הדרישות המוצדקות של חברי הכנסת הערבים וחברי כנסת יהודים רבים שממשלת ישראל תפעל בצורה משמעותית לצמצום הפערים. וצריך לומר, דווקא על רקע אירועי יום האתמול, שלא צריך שחבר כנסת קנאי, קיצוני, גזען, כזה שהורשע בחברות בארגון טרור – לא צריך שחבר כנסת יעמוד כאן ויאמר לסגן יושב-ראש כנסת שיושב בראש הישיבה מילים שאסור שתישמענה בבית הזה; די להאזין לנאומים של חברים בכירים בסיעת הליכוד ולקריאות הביניים שלהם על מנת להבין את עומק ההסתה ואת עומד הגזענות. ואני היום הזה דווקא, ובנוכחותו של חבר הכנסת אחמד טיבי, מעדיף שלא לגנות את איתמר בן גביר אלא לגנות דווקא את אותם חברי אופוזיציה שעולים כאן לבמה ומרשים לעצמם לדבר בשפה בלתי מתקבלת על הדעת במדינה דמוקרטית כלפי הישגים קואליציוניים לגיטימיים של הציבור הערבי, שזועק כבר שנים לצמצום הפערים. והצביעות המכוערת הזאת של ראש האופוזיציה ושל חברי סיעתו היא הדבר החולה של כל התייחסותם של חברי האופוזיציה להצעה שניצבת כאן. לפני רגעים אחדים עמד כאן על הבמה חבר הכנסת משה ארבל – משפטן רציני וחבר כנסת ברוך כישרונות. הוא מלין וזועק על הפגיעה במעמד החוקתי של חוקי-היסוד. הוא מצטט מתוך פסק הדין של בית המשפט העליון ביחס לצורה שבה ניתן או לא ניתן לחוקק חוקי-יסוד, זועק את כבודה של החוקה הישראלית ושוכח את עובדת היסוד – חבר הכנסת משה ארבל היה חבר בכיר בקואליציה ששינתה בתוך קדנציה קצרה אחת את חוקי-היסוד של מדינת ישראל 13 פעמים, ומתוך זה שמונה פעמים את חוק-יסוד: משק המדינה. רוב יוזמות השינוי של חוקי-היסוד נבעו מהתנהלותו של ראש האופוזיציה הנוכחי, שלא היה מסוגל לכבד את ההסכמים שהוא יזם וחתם עליהם, ופתאום חבר הכנסת משה ארבל זועק את כבודם של חוקי-היסוד. הרי פסק דין שפיר, פסק הדין הראשון בתולדות מדינת ישראל שבו בית המשפט העליון הוכרח להתייחס לשאלת החוקיות של חקיקת חוקי-יסוד, כל-כולו, כל פסק הדין הזה הוא תוצר ההתנהלות הבלתי-מתקבלת על הדעת, הלא-חוקתית, של ראש הממשלה לשעבר, יו"ר האופוזיציה הנוכחי. לא היה לי את הזמן לבדוק את פרוטוקול הכנסת הקודמת – איפה היה חבר הכנסת משה ארבל בהגנתו הנחרצת על חוקי-היסוד. ואם לא די בכך, חבר הכנסת משה ארבל הרי ישב בדיוני ועדת החוקה שהתקינה את הצעת החוק הזאת, כשם שהתקינה גם את התיקון לחוק-יסוד: הכנסת, ויודע חבר הכנסת ארבל שבניגוד למה שקרה בכנסת הקודמת, ועדת החוקה, למרות שיש בה רוב, כתמיד, לקואליציה, ועדת החוקה שינתה את הצעות החוק, וועדת החוקה לא רק שדנה בהצעות החוק לעומקן, ולא היה חבר כנסת אחת של האופוזיציה שלא דיבר פעם אחת ופעם שנייה ופעם שלישית – – – << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> מתי היא דנה? מתי היא דנה? << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא לא לא. חבר הכנסת כץ, טעות – – – << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> מתי, ב-02:00? אתה עומד ומדבר בפתוס – מדהים. אני 22 שנה פה – לא הייתה התנהלות בריונית – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> חבר הכנסת כץ, אתה טועה. לפחות תדייק בעובדות. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> ב-02:00, מה אתה אומר לי לא? << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אתה טועה. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> אני טועה? << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אתה טועה. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> חבר הכנסת כץ, אם לפחות טענת טענה, תשמע את התשובה. רגע. בניגוד לחברי הכנסת החרדים אתה אדם הגון, אתה מוכן לשמוע את דבריי, נכון? << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> למה בניגוד, אבל? << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> כי הם יצאו. תכף נגיע ליציאתם, אל תדאג, נמשיך גם לעניין הצביעות הזאת. חבר הכנסת כץ, הטענות שלך בעניין קיום דיונים במליאה בזמן הדיון הזה נשמעו, אבל לעניין הצעת החוק הזאת, הצעת חוק-יסוד: הממשלה לא נדונה במקביל לדיוני מליאה – – – << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> רגע, חבר הכנסת כץ, נשמעת. חבר הכנסת כץ, רגע. אנחנו קיימנו שלושה דיונים רציניים מאוד בחוק הזה. אפשרנו לכל חבר אופוזיציה לדבר ללא הגבלה ויותר מפעם אחת, שמענו ארגונים אזרחיים, ויותר מזה – מכיוון שידענו שעתיד בית המשפט העליון – – << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> אתה תענה לי על מה שאשאל אותך? אתה תענה לי על מה שאני אשאל אותך או שאני – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא. – – מכיוון שידענו שעתיד בית המשפט העליון לפרסם פסק דין בנושא העתירות כנגד ההסדר החוקתי, גם המתנו לקרוא בעיון את פסק דינו, ורק לאחר מכן ניגשנו להצבעות. והינה דבר מדהים: חברי הקואליציה בוועדה הם שהביאו הצעות ענייניות לצמצום תחולתו, הם שבאו בדין ודברים עם הממשלה על מנת לא לבצע שינויים משמעותיים, וחברי האופוזיציה – מה עשו? לא העלו הסתייגות עניינית אחת על החוק, והעלו שורה של מאות הסתייגויות שכל-כולן חוסר כבוד לדיון החוקתי. ולכן צריך לומר בצורה הגונה: חבר כנסת ארבל, שעלה לפה וזעק כנגד הליכי התיקון שגלומים בהצעת החוק הזאת, עלה לבמה כשחמאה מרוחה על ראשו. הצביעות הזאת היא קו מתאר של התנהלות האופוזיציה, וכאן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך דבר לגבי יציאתם של חברי הכנסת החרדים מן האולם ברגע שהתחלתי לדבר: במסכת מכות בתלמוד הבבלי מופיעה אגדה נפלאה, שאומרת שפעם אחת רבי עקיבא וחבריו עלו למקום המקדש וראו שועל יוצא מבית קודשי-הקודשים אחרי החורבן, והגמרא מספרת שחבריו של רבי עקיבא החלו לבכות, ורבי עקיבא החל לשחוק. ושאלו אותו: מה פתאום אתה שוחק כשאתה רואה מראה כזה? ואז הוא מסביר שמכיוון שהגענו לנקודת השפל, מכאן אפשר לטפס. דהיינו, רבי עקיבא הסתכל על המציאות הקשה ומצא גם בה סימנים של אופטימיות. ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שאני מוצא הרבה אופטימיות בזה שהשר לשעבר אריה דרעי קם ויצא מן המליאה ברגע שהתחלתי לדבר בהיותי רב רפורמי. ולמה, אם תשאל אותי, אני אופטימי? כי אני הרי יודע שהבן של אריה דרעי, של חבר הכנסת אריה דרעי, מכהן כיום כראש מחלקה בהסתדרות הציונית מכוח ההסכם הפוליטי שסיעת ש"ס במוסדות הלאומיים חתמה איתנו ועם הקונסרבטיבים. אז האבא יוצא מן המליאה כאשר רב רפורמי שהוא נבחר ציבור מדבר, אבל אני יודע – את זה לא מספרים ביום ליום לציבור שמצביע לש"ס, אבל כל מי שמעורה בפרטים יודע שהבן של דרעי, של השר לשעבר חבר הכנסת דרעי, יושב היום בממשלה – בתוך ההסתדרות הציונית יחד עם ראשי היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית. אז אפשר לומר שזו צביעות, כי כאשר מדובר בסידור ג'וב לבנו של אריה דרעי זה בסדר. אבל אני יהודי אופטימי, אז אני לא הולך לכיוון הצביעות, אלא אני רואה פה סימן אופטימי. האבא חסר גינונים של סובלנות, האבא לא יודע לנהוג במנהג של דרך ארץ ולא יודע לנהל מחלוקת, נוקבת ככל שתהיה, אבל בגבולות של ערבות הדדית ושל אהבת חינם בתוך עם ישראל, אבל לא נורא, כי הינה מסתבר שהדור הבא הולך ומשתפר, והינה מסתבר שבנו של חבר הכנסת אריה דרעי כבר לא מוצא בעיה גדולה בלשבת עם מנהיגי היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית. וכדי להגדיל את ממד השמחה שלנו והאופטימיות לעתידה של החברה הישראלית, נספר שזה לא רק בנו של חבר הכנסת אריה דרעי. גם מהצד של הסיעה החרדית האשכנזית, המנכ"ל לשעבר של עיריית בני ברק, איש שמזוהה כל-כולו עם מפלגת וסיעת דגל התורה, יושב בקואליציה במוסדות הציוניים ביחד עם ראשי היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית. אז עוד פעם, יהיו כאלה שיקראו לזה צביעות, אבל בעיניי זאת זכות גדולה לחיות בדור שבו ההורים מסיתים כאן לשנאת חינם, אבל כנראה משהו הם עשו נכון בחינוך הביתי שלהם, כי הילדים והדור הבא הם כבר קצת פחות עוינים ויותר מיומנים בלנהל מחלוקת לשם שמיים, אבל לעשות את זה בגבולות הסביר. הדבר היחיד שאני מצטער עליו הוא שביתד נאמן לא יספרו שגם הבן של הרב גפני עובד היום במוסדות התנועה הציונית ובעצם פועל ביחד עם רפורמים וקונסרבטיבים. ומכיוון שיתד נאמן לא מספר על זה ויום ליום לא מספר על זה, אז במקום שהרבה מאוד צעירים חרדים ידעו שבשלה השעה להשתלב בכל מסדרונות העשייה הציבורית, ואפשר לשבת גם עם אנשי שמאל, ורחמנא ליצלן גם עם יהודים רפורמים וקונסרבטיבים – וגרוע מכך, עם אנשי הציונות הדתית, כי כרגע לשיטתם הם היריבים הכי גדולים – אז חבל שחבר הכנסת דרעי וחבר הכנסת גפני לא מספרים לציבור שלהם שילדיהם כבר משתלבים ביחד עם רפורמים וקונסרבטיבים במוסדות הלאומיים. זה חבל, כי יכולנו להביא עוד הרבה מאוד צעירים חרדים וצעירות חרדיות מוכשרים להשתלב במסדרונות השלטון. עכשיו, הצביעות הזאת שדיברתי עליה – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> יש לך מים, אם אתה רוצה לשתות כוס מים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא, אני בסדר, זה – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> גרונך ניחר, אז – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> הצרידות שלי היא כבר מגיל שלוש, זה בסדר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אה, אוקיי, טוב. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> תודה, גברתי. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מרינה, תודה רבה למרינה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> עכשיו, למרות שאנחנו לא עוסקים ברפורמת הכשרות אבל אנחנו כן עוסקים בהלכות צביעות ודו-פרצופיות, אז אולי כדאי להזכיר את עומק הצביעות של ההתנגדות החרדית לרפורמת הכשרות – דרך אגב, רפורמה שלא קשורה בדבר וחצי דבר עם הזרמים הליברליים. הרי מי שקורא את פרטי רפורמת הכשרות יודע שהשר לשירותי דת מתן כהנא מכוון את הרפורמה לכך שהרבנות הראשית היא שתקבע מהם התאגידים שיכולים להעניק את תעודת הכשרות, נכון? אז פשיטא שתאגיד קונסרבטיבי או תאגיד רפורמי לא ייכנסו באותו פול. אבל תראה את מידת הצביעות: היום במדינת ישראל פועלים עשרות תאגידים פרטיים של כשרות חרדים, בד"ץ העדה החרדית. משפחת הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, מעורבת בשני בד"צים: בד"ץ בית יוסף, ועכשיו התבשרנו שעוד בן של הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, גם הוא מקים תאגיד כשרות. לחסידות בעלז יש את תאגיד הכשרות שלה, מחזיקי הדת של בעלז. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> תמשיך בינתיים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אה, יש לי הרבה מה לומר על הצביעות החרדית. אז לבעלז יש את תאגיד הכשרות שלה, ואנחנו מכירים את בד"ץ העדה החרדית, ורק בבני ברק פועלים קרוב לעשרה תאגידי כשרות פרטיים. אז כשמדובר בתאגידי כשרות פרטיים של הרבנות של החרדים, אף אחד לא חושש למעמד הרבנות הראשית. התנהלו במדינת ישראל חקירות פליליות – שומע, אדוני היושב-ראש? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בהחלט. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> התנהלו במדינת ישראל חקירות פליליות, איך יכול להיות שרב עיר – אחת מהערים הגדולות במדינת ישראל, שחברי הכנסת מש"ס מכירים אותו היטב, רב עיר גדולה במדינת ישראל – בזמן שכרב עיר הוא היה מופקד על הנפקת תעודות כשרות במערכת הממלכתית, הוא עסק בקידום ענייניו של תאגיד כשרות פרטי שקשור במשפחתו. אם אינני טועה – ואני זהיר בדברים, אני אומר אם אינני טועה – בשל כך אותו אדם לא התמנה לרב הראשי, למשרת הרב הראשי במדינת ישראל. אז כאשר מדובר בתאגידי כשרות פרטיים שמזוהים עם תנועת ש"ס ובתאגידי כשרות פרטיים שמזוהים עם היהדות החרדית האשכנזית אין שום בעיה, זה לא מאיים על מעמד הרבנות הראשית. אבל כאשר באה המדינה, והשר לשירותי דת מבקש להסדיר את פעילות תאגידי הכשרות הפרטיים ולהותיר את מעמדה הבכיר של הרבנות הראשית כגוף המפקח, כאן כבר מדובר על הרס הרבנות הראשית. זו צביעות. ואנחנו מכירים את המקור שבו המלך ינאי אמר על ערש דווי לרעייתו המלכה שלומציון: אל תפחדי לא מהפרושים ואל תפחדי לא מהצדוקים, תפחדי בעיקר מן הצבועים. אז הינה, קיבלנו עוד דוגמה לצביעות החרדית בענייני רפורמת הכשרות, ועד כמה הם באמת חרדים למעמד הרבנות הראשית. כדרך אגב, הלילה אני לא זוכר מי זה היה שדיבר פה על הידיעה שהתפרסמה היום ברשת ב', כאילו ישנו מאמץ להעביר את הדיון ברפורמת הכשרות מוועדת החוקה לוועדת הכלכלה. אלא שבדיקה פשוטה בדברי הכנסת תגלה שמעולם נושאי כשרות לא נדונו בוועדת החוקה אלא תמיד בוועדת הפנים או בוועדת הכלכלה, אז טוב שרפורמת הכשרות תעשה את דרכה באמת לאחת מן הוועדות שעוסקות בנושא. ואני בטוח שבכל מה שקשור לכשרות אורתודוקסית – הרפורמה לא נוגעת לכשרויות לא אורתודוקסיות – הרפורמה רק תעלה את קרנה של הכשרות בישראל, שהיום נמצאת במצב איום ונורא, והדבר משתקף בכל דוחות מבקר המדינה. אז אחרי שדיברנו קצת על מידת הצביעות שמאפיינת את התנהלותם של חברי הכנסת החרדים כאן במליאה, אני, ברשותך, אדוני היושב-ראש, חושב בכל זאת שאנחנו צריכים לכבד את ההליך הפרלמנטרי. וכאשר חברי כנסת מן האופוזיציה טורחים ומגישים הסתייגויות לחוק, גם אם ההסתייגויות הללו לא נוגעות לעניינו של החוק, וגם אם ההסתייגויות הללו עודכנו באיזושהי אפליקציה שמחוללת הסתייגויות – אפרופו איכות הדיונים בבית הזה מאז השבעת הכנסת ומה קורה פה בלילות הארוכים, האם מתקיימים פה דיונים ענייניים או לא ומי אשם בכך – אני כן חושב שמן הראוי שאני אתייחס להסתייגויות שהגישו חברי האופוזיציה. אני לפחות, כיושב-ראש הוועדה שהתקינה את החוק, רוצה לכבד את הפרוצדורה הפרלמנטרית, שאם הגישו הסתייגויות להצעת החוק אני אתייחס אליהן. עכשיו, מכיוון שהוגשו כל כך הרבה הסתייגויות, אני לא אוכל כמובן להתייחס לכולן, אבל סימנתי לי איזשהו מבחר של הסתייגויות שמן הראוי לתת עליהן את הדעת, ולעשות בכך גם כבוד לחברי הכנסת מן האופוזיציה שבאמת נשארו כאן כל הלילה מול מליאה ריקה ונאמו כאן על שלל נושאים שבינם לבין הצעת החוק אין דבר וחצי דבר, אבל בכל זאת נכבד אותם על כך שהם היו כאן כל הלילה, ולכן נתייחס להסתייגויות שלהם. הראשון הוא חבר הכנסת משה גפני, שההסתייגות הראשונה שהוא הגיש, שהיא גם ההסתייגות הראשונה לחוק, הייתה "מטרת חוק זה לאבד את המשילות בנגב". עכשיו אני חייב לומר, אדוני היושב-ראש: הרבה דברים אפשר לומר על חבר הכנסת גפני, אבל יש כאן קונסנזוס בבית הזה שהוא היה ועודנו אחד מחברי הכנסת המוכשרים, וגם שהוא ניהל ברמה את ועדת הכספים במשך שנים ארוכות. לא אחת עיתונאים נהגו לומר שחבר הכנסת גפני הוא באמת המנהיג האמיתי של הקואליציה, שבשבתו בוועדת הכספים הוא מצליח להוביל מהלכים יותר מכל חבר קואליציה אחר ושכוחו גדול מכוחם של בכירי השרים. ואז אני קורא שחבר הכנסת משה גפני אומר שמטרת חוק זה לאבד את המשילות בנגב, ואינני מאמין למקרא עיניי. הרי המציאות הקשה בנגב, המציאות של חוסר ביטחון אישי, המציאות של הזנחה בקרב הפזורה הבדואית, של היעדר פתרונות דיור, של היעדר מענים חינוכיים, העובדה שהמשטרה אינה מצליחה להבטיח את הביטחון הציבורי בנגב, העובדה שיש תופעות של דמי חסות – הרי הדבר לא צמח בחודשיים האחרונים. ואני רוצה לשאול את חבר הכנסת גפני: איפה היית? אתה נחשבת לאחד האנשים החזקים בקואליציה, ישבת על כיסא יו"ר ועדת הכספים במשך שנים, ואתה זה שאפשרת את ההידרדרות הדרמטית של המשילות בנגב, אז מה לך כי תלין? אתה יכולת לדאוג להקצאת משאבים אסטרטגית למשטרה, יכולת לדאוג שהמשטרה באמת תתמודד עם התופעה הזאת עם כוח אדם מוגבר ואמצעים, יכולת אתה לקדם מיזמים בתחום החינוך והדיור בנגב, ובגדול לא עשית דבר, ואתה נושא באחריות ישירה להידרדרות איכות החיים, הסדר הציבורי, הביטחון האישי והקהילתי בנגב. אז אולי מתוך איזשהו ממד של צניעות היית צריך לומר: מכיוון שנכשלתי, אני וחבריי, נותיר את הדבר לממשלה החדשה ונתפלל להצלחתה. בא חברו של משה גפני לסיעה יעקב ליצמן, ומציע שתי הסתייגויות, והאמת שאני קצת מתבייש לדבר על ההסתייגויות הללו, כי הן נוגעות בנושאים שהם בנימי נפשנו. ההסתייגות האחת אומרת: מטרת חוק זה לאפשר לחברת כנסת ממפלגת העבודה לא לעמוד בצפירה, ואני רק רציתי לשאול אם בחסידות גור נוהגים לעמוד בצפירה. האם בחסידות גור מכבדים את המנהג הלאומי החשוב הזה של לעמוד בצפירה, שחבר הכנסת ליצמן, מכל ההסתייגויות שהוא יכול היה להגיש, הוא חשב בהסתייגות שלו לדבר על מקומה של הצפירה? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אתם לא שונים. אבל אתה חוזר. אם הוא אמר את זה, גם לך מותר להגיד? << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אז למה אתה אומר? מה השוני? איפה השוני? << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> חבל על הכעס, חברתי חברת הכנסת שטרית. אני רוצה להתייחס, אני אומר מדוע – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אתם ממשיכים בשנאה, שנאה, שנאה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> זו לא שנאה. אני רוצה להתייחס ברצינות להסתייגויות. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אז למה? תבוא עם משהו אחר. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> בסדר, אז אני אעבור הלאה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> פשוט לא יאומן. או שנאה או – – – זה מה שיש לכם. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני מקבל את עצתך. אומר חבר הכנסת ליצמן בהסתייגות שלו: מטרת חוק זה לאפשר לחברת כנסת להכחיש שואה. אני רוצה להציע כאן הצעה ברוח דבריה של חברת הכנסת שטרית, שבכלל מן הראוי שחברי כנסת מכל סיעות הבית לא ישתמשו בזכר השואה בתוך ההסתייגויות שהם מגישים בצורה לא עניינית. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> זה רק בדם שלכם – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> בואו נחליט שאנחנו משאירים את זכר השואה לא לצורך תרגילים פוליטיים. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> כל הנאום שלו זה – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> נחליט, גם אופוזיציה וגם קואליציה, להוציא את המילה "שואה" מתוך מחוללי ההסתייגויות האוטומטיים. אני בטוח שאפשר להגיע כאן להסכמה רחבה בבית הזה, וכך נכבד כולנו, אופוזיציה כקואליציה, את כבודם של שורדי השואה ואת זכר נספיה. עכשיו נעבור הלאה, ליתר ההסתייגויות. תראו, חבר הכנסת יעקב אשר, שאני ירשתי את כסאו כיו"ר ועדת חוקה – אדם מאוד מאוד רציני – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא ירשת, יורשים רק כשמישהו הולך לעולמו. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> נכון, חס וחלילה. זכיתי להיכנס בנעליו, אני זוכה לשבת על כיסאו. חבר הכנסת יעקב אשר, איש דגל התורה, יש לו הסתייגות מאוד מעניינת: מטרת חוק זה לאפשר לשר החוץ לאשר תחבורה ציבורית בשבת בירושלים. אני לא יודע אם כל חברי הכנסת יודעים, אבל סיעת דגל התורה, מפלגת דגל התורה של חבר הכנסת גפני ושל חבר הכנסת יעקב אשר, של חבר הכנסת פינדרוס, תמכה בבחירה של ראשת עיריית חיפה גב' עינת קליש בבחירות המוניציפליות האחרונות, עד כדי כך שבליל הבחירות, לאחר היוודע התוצאות, התקיימו ריקודי שמחה במוסדות החרדיים בחיפה על בחירתה של ראשת העיר עינת קליש. קודם כול, הינה עוד סימן לאופטימיות – גברים חרדים תלמידי ישיבה רוקדים במעגל על בחירתה של אישה לראשת עיר. הינה, חברים, סימנים של אתחלתא דגאולה. כולכם הרי יודעים שבחיפה יש תחבורה ציבורית בשבת מ-1948. בירושלים אין אוטובוסים; בתל אביב אין אוטובוסים; אזרחים קשישים, ישראלים עם מוגבלויות בכל רחבי הארץ, אין להם תחבורה ציבורית; אנשי הפריפריה, ההתיישבות העובדת, המושבים, הקיבוצים, לא יכולים ביום המנוחה להשתמש בשירותי תחבורה ציבורית, אבל בעיר היחידה שבה דגל התורה המליכה ראש עיר שהוא לא חרדי יש תחבורה ציבורית בשבת. ואני שואל אותך, מר אשר, חבר הכנסת יעקב אשר: איך יכול להיות שתמכתם בראשת עיר שלא התחייבה לעצור את התחבורה הציבורית בשבת בעיר היחידה שיש בה תחבורה ציבורית בשבת? האם ההבטחות של ראשת עיריית חיפה לתמיכה במוסדות חרדים בעיר חיפה, ודרך אגב, תמיכה שכל עוד היא נעשית בקריטריונים שוויוניים זה דבר לגיטימי – אבל זה בסדר לרקוד בחיפה לכבודה של ראשת עיר שממשיכה בהנהגת תחבורה ציבורית בשבת, וזה לא בסדר לדבר על הזכות של יתר אזרחי ישראל ותושבי ישראל ליהנות מתחבורה ציבורית ביום המנוחה. טוב, דיברנו על זה. הינה מגיע חבר הכנסת פינדרוס כאן לקדמת הבמה לדבר – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> אסור להסתכל בפני רשע. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> – – על כך שמטרת חוק זה – אם אתם זוכרים את הנאום האחרון שלי, הארוך, אני כבר הזכרתי שחבר הכנסת פינדרוס היה באולם בן-גוריון בבניין הסוכנות כשחתמנו על ההסכם הקואליציוני במוסדות הלאומיים שהרפורמים והקונסרבטיבים חתומים עליו וש"ס והחרדים האשכנזים חתומים עליו. כבר הזכרנו את זה שחבר הכנסת פינדרוס עמד באולם כשאני חתמתי, הרב גלעד קריב, בשם התנועה הרפורמית. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> שקרן, שקרן. אתה שקרן. אתה שקרן. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני רק מזכיר את זה. רציתי שלא תשכחו. חבר הכנסת פינדרוס – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> אסור להסתכל בפני רשעים. אתה שקרן. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> חבר הכנסת פינדרוס מציע הסתייגות שמטרת החוק היא לסגור את תלמודי התורה. חבר הכנסת פינדרוס יודע הרבה יותר טוב ממני עד כמה עשרות אלפי התלמידים בתלמודי התורה הפרטיים והקטנים – אני לא מדבר על הרשתות החרדיות הממוסדות, אלה שזוכות ל-100% תקצוב, אבל עד כמה המצב של הבטיחות, שלא לדבר על הליווי הפדגוגי והפיקוח הפסיכולוגי – עד כמה המצב בתלמודי התורה קשה ומחפיר, והכול מכיוון שהמפלגות החרדיות וראשי הממסד החרדי לא דואגים להכניס את תלמודי התורה הפרטיים לתוך הרשתות המאורגנות והמפוקחות, ובכך הם מפקירים, הם, חברי הכנסת החרדים, מפקירים את שלומם ואת רווחתם של עשרות אלפי תלמידים חרדים שיכלו ללמוד – – << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> בחיפה התחבורה הציבורית לא עובדת בשבת. אתה טועה ומטעה. רשע, זה מה שאתה. רשע. אתה משקר. אתה שקרן. אתה משקר. אתה משקר. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> – – במוסדות בבתי הספר של הרשתות של אל המעיין והחינוך העצמאי, אבל הם לא עושים את זה. מכיוון שזמננו מגיע לכדי סיום, חברת הכנסת מאי גולן, אני מצטער שלא התייחסתי להסתייגות שלך, כי לא הגשת כאן הסתייגות. זהו, סיימנו? אני הוראות מקבל רק מיושבת-ראש הקואליציה. הכול בסדר. אבל מכיוון שלאט-לאט זמננו קצר, אני מדלג הלאה, להסתייגות הנפלאה שהגיש חבר הכנסת אריאל בוסו מש"ס – ידידיי, אתם סותרים זה את זה. תנו הודעה מוסמכת. חבר הכנסת אריאל בוסו הגיש הסתייגות. אני אקריא לכם אותה, כי היא קצרה: מטרת חוק זה לאפשר לראש הממשלה להמשיך לשבור את מילתו. שמעתם? כנראה חבר הכנסת אריאל בוסו, לא סיפרו לו שהתחלפה ממשלה, והוא עדיין חושב שראש הממשלה המכהן זה מר בנימין נתניהו. הוא רגיל לראש ממשלה שלא מסוגל לכבד את המילה שיוצאת לו מהפה ולכן הוא הגיש את ההסתייגות הזאת. אז הינה, המשפט האחרון – נכון, חברת הכנסת סילמן? חברת הכנסת סילמן, כן? אז המשפט האחרון: חבר הכנסת אריאל בוסו, התחלפה ממשלה במדינת ישראל. לא צריך יותר לחשוש מראש ממשלה ששובר את מילתו, כפי שחוויתם שנים ארוכות עם ראש האופוזיציה חבר הכנסת בנימין נתניהו. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת גלעד קריב. חברי הכנסת, אנא תפסו את מקומותיכם. אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות. אם כך, חברי הכנסת, אבקש גם לשמור על השקט וגם להקשיב. אנחנו עוברים להצבעות על הסתייגויות להצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 10). גברתי המזכירה, אם אפשר לחלק לאופוזיציה ולחברי הכנסת מהקואליציה את ההסתייגויות, אנחנו נודה לכם. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> – – – את חברי הכנסת שאם לא ישימו מסכות, אני מעלה אותם למעלה. תחזור על זה עכשיו, תסתכל כמה בלי מסכות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מאה אחוז. אני אגיד את זה, מאה אחוז. חברי הכנסת, בפתח הדברים נבקש מכולם לעטות מסכות, בבקשה. אנחנו נמצאים כאן כולם בחלל אחד, ועל מנת שלא נעלה למעלה ליציע, אני מבקש מכל מי שלא שם מסכה על פניו לשים מסכה, בבקשה. אין שום סיבה שלא תהיו עם מסכות. ובכן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות. ההצבעה הראשונה, לפני סעיף 1, תהיה הצבעה שמית, לפי בקשת הממשלה ולפי בקשת האופוזיציה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מחלקים, מחלקים לכם, חברים. מחלקים, לאט-לאט. להרגיע, בסדר, שמענו. הצבעה ראשונה – על הסתייגות מס' 1, לפני סעיף 1, של חבר הכנסת משה גפני. מחלקים? הינה, מחלקים. אנחנו נעבור להצבעה שמית. גברתי המזכירה, בבקשה להקריא את השמות. הסתייגות מס' 1, לפני סעיף 1. בבקשה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אבקש לשמור על השקט. בבקשה, גברתי. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד סמי אבו שחאדה – אינו נוכח אלי אבידר – נגד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – בעד ניר אורבך – נגד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד סעיד אלחרומי – נגד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד משה ארבל – בעד יעקב אשר – בעד זאב בנימין בגין – נגד אוריאל בוסו – בעד ענבר בזק – נגד חיים ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד יואב בן צור – בעד נפתלי בנט – נגד אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – בעד ניר ברקת – בעד יאיר גולן – נגד מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד מאזן גנאים – נגד בנימין גנץ – נגד משה גפני – בעד סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – בעד רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – בעד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – אינו משתתף בהצבעה אלון טל – נגד דסטה גדי יברקן – בעד מאיר יצחק הלוי – נגד אלי כהן – בעד מאיר כהן – נגד יום טוב חי כלפון – נגד עופר כסיף – אינו משתתף בהצבעה אופיר כץ – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – בעד רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – בעד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד יעקב ליצמן – בעד גבי לסקי – נגד יאיר לפיד – נגד לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – נגד פטין מולא – בעד טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד אבי מעוז – בעד אורי מקלב – בעד אבתיסאם מראענה – נגד יעקב מרגי – בעד מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – בעד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – בעד עידית סילמן – נגד עלי סלאלחה – נגד בצלאל סמוטריץ' – בעד אוסאמה סעדי – אינו נוכח מנסור עבאס – נגד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – בעד יצחק פינדרוס – בעד שירלי פינטו קדוש – נגד מאיר פרוש – בעד יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – נגד אלכס קושניר – נגד יואב קיש – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – אינו נוכח מירי מרים רגב – בעד מיכל רוזין – נגד שמחה רוטמן – בעד יעל רון בן משה – נגד מוסי רז – נגד אפרת רייטן מרום – נגד ג'ידא רינאוי זועבי – נגד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – בעד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – נגד רם שפע – נגד נירה שפק – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו, בבקשה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה – אינו משתתף בהצבעה יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח חיים כץ – בעד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח שלמה קרעי – בעד עמיחי שיקלי – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> האם יש מישהו מחברי הכנסת שלא הצביע? אם לא, ההצבעה הסתיימה. נא למנות את הקולות. חברי הכנסת, התוצאות הן כדלקמן: בעד – 50, נגד – 61. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים ליתר ההסתייגויות. ההצבעות יהיו אלקטרוניות. אני מזכיר שעל פי החלטת ועדת הכנסת, יתקיימו לא יותר משלוש הצבעות שיתבקשו על ידי הממשלה או הקואליציה ולא יותר משלוש הצבעות – ארבע הצבעות, סליחה, ארבע הצבעות מהממשלה וארבע הצבעות מחברי הכנסת מהאופוזיציה. חברים, אנחנו עוברים להצבעות. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> גינזבורג, תצביע על הכול. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מאה אחוז. ובכן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת. אני לא שומע, אני לא יכול לשמוע. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אביגדור, אפשר לחלק? מה קרה לך, חבר הכנסת גפני? מה קרה? מה קרה? מה קרה? << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – עומד פה – – – בוועדת החוקה – – – ואני מוותר על זה, בגלל שהוא לא שווה את ההודעה האישית – – – בושה – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> טוב, חברים, אנחנו עוברים להצבעה. עד שיחלקו לכם, אני אקרא את ההסתייגות, וכך תדעו על מה אתם מצביעים. אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להסתייגות מס' 2. לפני הסעיף יבוא: "מטרה – 1. מטרת חוק זה לאבד את הריבונות בנגב". הצבעה – מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – 1 ההסתייגות (2) של חבר הכנסת משה גפני לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 60, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מאה אחוז. אני מוסיף את הצבעתו של חבר הכנסת מיקי לוי, שהצבעתו לא נקלטה. אם כך, ההצבעה תהיה 50 ו-61 בעד ונמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 3. לפי הסעיף יבוא: "מטרה – 1. מטרת החוק לאפשר לשר האוצר להחרים את החרדים." הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 61 נמנעים – 1 ההסתייגות (3) של חבר הכנסת משה גפני לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 61, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 4. לפני הסעיף יבוא: "מטרה – 1. מטרת החוק לאפשר לחברת כנסת ממפלגת העבודה להתכחש למדינה היהודית והדמוקרטית." הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 61 נמנעים – 1 ההסתייגות (4) של חבר הכנסת יעקב ליצמן לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 61, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 5. לפני הסעיף יבוא: "מטרה – 1. מטרת חוק זה לאפשר לחברת כנסת ממפלגת העבודה לא לעמוד בצפירה." אנחנו עוברים להצבעה – מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 61 נמנעים – 1 ההסתייגות (5) של חבר הכנסת יעקב ליצמן לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 61, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 6. לפני הסעיף יבוא: "מטרה – 1. מטרת חוק זה לאפשר לחברת כנסת ממפלגת העבודה להכחיש שואה." מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – 1 ההסתייגות (6) של חבר הכנסת יעקב ליצמן לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 61, נמנע אחד, אני קובע כי הסתייגות מס' 6 לא התקבלה. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> בושה וחרפה. יש לי את הסרטון. קראה פעמיים שאשא ביטון על מנת שתתקן. היא לא עברה לשני בתור. זה היא עשתה את זה. כמה אפשר ללכת לקראת? היא צריכה לעשות את העבודה שלה. היא, זה התפקיד שלה, שתעשה אותו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> די, די, לא ראוי. זה לא ראוי, דוד, לא ראוי. אני עובר להסתייגות מס' 7. לפני הסעיף יבוא: "מטרה – 1. מטרת חוק זה לאפשר לחברת כנסת ממפלגת העבודה לטרנספר את תושבי זיכרון יעקב." מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 61 נמנעים – 1 ההסתייגות (7) של חבר הכנסת אורי מקלב לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 61, נמנע אחד. אני קובע כי הסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 8. לפני הסעיף יבוא: "מטרה – 1. מטרת חוק זה לאפשר לשרת הפנים להסתיר את סיבת כאבי הבטן שלה." מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 1 ההסתייגות (8) של חבר הכנסת אורי מקלב לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, נמנע אחד. אני קובע כי הסתייגות מס' 8 לא התקבלה. אני עובר להסתייגות מס' 9. לפני הסעיף יבוא: "מטרה – 1. מטרת חוק לאפשר ליו"ר ועדת הכספים לסגור בתי כנסיות." מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 1 ההסתייגות (9) של חבר הכנסת אורי מקלב לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 10. לפני הסעיף יבוא: "מטרה – 1. מטרת חוק לאפשר ליו"ר ועדת הכספים לקצץ בקצבאות ילדים." מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 61 נמנעים – 2 ההסתייגות (10) של חבר הכנסת מאיר פרוש לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 61, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 11. לפני הסעיף יבוא: "מטרה – 1. מטרת חוק לאפשר ליו"ר ועדת הכספים לקצץ בתקציבי הישיבות." מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – 2 ההסתייגות (11) של חבר הכנסת מאיר פרוש לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 60, נמנעים – שניים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 12. לפני הסעיף יבוא: "מטרה – 1. מטרת חוק זה לאפשר לבדואים לבנות חופשי בנגב." מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (12) של חבר הכנסת מאיר פרוש לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אנחנו נוסיף את קולך, שרת התחבורה. אנחנו נוסיף את קולך. בעד – 50, נגד – 61, בתוספת קולה של השרה מרב מיכאלי, נמנעים – שלושה. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 13. לפני הסעיף יבוא: "מטרה – 1. מטרת חוק לאפשר לבדואים לשלוט בנגב." מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (13) של חבר הכנסת יעקב אשר לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אנחנו נוסיף. אנחנו נוסיף, כבוד השרה. בעד – 50, נגד – 61, בתוספת קולה של חברת הכנסת מרב מיכאלי, שרת התחבורה, נמנעים – שלושה. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 14. לפני הסעיף יבוא: "מטרה – מטרת חוק זה לאפשר לחבר כנסת ממפלגת מרצ לזהות תהליכים בחברה הישראלית." מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (14) של חבר הכנסת יעקב אשר לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, בתוספת קולה של שרת התחבורה מרב מיכאלי, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 15. ההצבעה תהיה הצבעה שמית, לפי בקשת האופוזיציה. בבקשה, גברתי המזכירה, נא לקרוא את השמות. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד סמי אבו שחאדה – אינו משתתף בהצבעה אלי אבידר – נגד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – בעד ניר אורבך – נגד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד סעיד אלחרומי – נגד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד משה ארבל – בעד יעקב אשר – בעד זאב בנימין בגין – נגד אוריאל בוסו – בעד ענבר בזק – נגד חיים ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד יואב בן צור – בעד נפתלי בנט – נגד אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – בעד ניר ברקת – בעד יאיר גולן – נגד מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד מאזן גנאים – נגד בנימין גנץ – נגד משה גפני – בעד סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – בעד רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – בעד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – אינו משתתף בהצבעה אלון טל – נגד דסטה גדי יברקן – בעד מאיר יצחק הלוי – נגד אלי כהן – בעד מאיר כהן – נגד יום טוב חי כלפון – נגד עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – בעד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד יעקב ליצמן – בעד גבי לסקי – נגד יאיר לפיד – נגד לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – נגד פטין מולא – בעד טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד אבי מעוז – בעד אורי מקלב – בעד אבתיסאם מראענה – נגד יעקב מרגי – בעד מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – בעד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – בעד עידית סילמן – נגד עלי סלאלחה – נגד בצלאל סמוטריץ' – בעד אוסאמה סעדי – אינו משתתף בהצבעה מנסור עבאס – נגד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – בעד יצחק פינדרוס – בעד שירלי פינטו קדוש – נגד מאיר פרוש – בעד יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – נגד אלכס קושניר – נגד יואב קיש – אינו נוכח גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – בעד מיכל רוזין – נגד שמחה רוטמן – בעד יעל רון בן משה – נגד מוסי רז – נגד אפרת רייטן מרום – נגד ג'ידא רינאוי זועבי – נגד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – בעד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – נגד רם שפע – נגד נירה שפק – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה משתתפת בהצבעה << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח יואב קיש – בעד עמיחי שיקלי – אינו נוכח << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> האם יש חבר כנסת שלא הצביע או שלא קראו בשמו? אם כך, ההצבעה הסתיימה. נא למנות את הקולות. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית. נא לשבת במקומות. אם כך, חברי הכנסת, תוצאות ההצבעה הן כדלקמן: בעד – 50, נגד – 61, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 15 לא התקבלה. אנחנו עוברים להמשך הצבעה על ההסתייגויות. נא לשבת. ההצבעה תהיה אלקטרונית. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 16. הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 61 נמנעים – 1 ההסתייגות (16) של חבר הכנסת ישראל אייכלר לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 47, נגד – 61, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו להצבעה על הסתייגות מס' 17. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (17) של חבר הכנסת ישראל אייכלר לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 60, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 18. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 3 ההסתייגות (18) של חבר הכנסת ישראל אייכלר לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 19. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (19) של חבר הכנסת יצחק פינדרוס לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 20. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 3 ההסתייגות (20) של חבר הכנסת יצחק פינדרוס לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 21. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – 3 ההסתייגות (21) של חבר הכנסת יצחק פינדרוס לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 61, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 22. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 61 נמנעים – 4 ההסתייגות (22) של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 47, נגד – 61, ארבעה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 23. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 61 נמנעים – 3 ההסתייגות (23) של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 47, נגד – 61, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 24. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 3 ההסתייגות (24) של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 25. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – 3 ההסתייגות (25) של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 61, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 26. בבקשה, מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – 4 ההסתייגות (26) של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 61, ארבעה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 27. מי בעד? מי נגד? נא הצבעה. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – 3 ההסתייגות (27) של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 61, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 28. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – 4 ההסתייגות (28) של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 61, ארבעה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 29. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 60 נמנעים – 4 ההסתייגות (29) של חבר הכנסת איתמר בן גביר לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 60, ארבעה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 30. בבקשה, חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 2 ההסתייגות (30) של חבר הכנסת איתמר בן גביר לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 31. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (31) של חבר הכנסת איתמר בן גביר לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 60, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 32. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 3 ההסתייגות (32) של חבר הכנסת איתמר בן גביר לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 33. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (33) של חבר הכנסת שמחה רוטמן לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 60, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 34. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – 4 ההסתייגות (34) של חבר הכנסת שמחה רוטמן לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 61, ארבעה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 34. מי בעד? מי נגד? הצבעה. ההצבעה היא על מס' 35, אני טעיתי. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 35. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – 3 ההסתייגות (35) של חבר הכנסת שמחה רוטמן לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 61, שלושה נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 35 לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 36. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 4 ההסתייגות (36) של חבר הכנסת שמחה רוטמן לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, ארבעה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 37. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 3 ההסתייגות (37) של חבר הכנסת שמחה רוטמן לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 38. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 4 ההסתייגות (38) של חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, ארבעה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 39. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 41 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 4 ההסתייגות (39) של חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, ארבעה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 40. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 3 ההסתייגות (40) של חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 41. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – 4 ההסתייגות (41) של חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 61, ארבעה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 42. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 44 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 60 נמנעים – 2 ההסתייגות (42) של חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 60, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 43. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 4 ההסתייגות (43) של חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד –61, ארבעה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 44. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 46 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 4 ההסתייגות (44) של חבר הכנסת יואב קיש לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, ארבעה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 45. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – 4 ההסתייגות (45) של חבר הכנסת יואב קיש לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 61, ארבעה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 46. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – 2 ההסתייגות (46) של חבר הכנסת יואב קיש לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 61, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 47. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 49 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 2 ההסתייגות (47) של חבר הכנסת יואב קיש לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 48. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 50 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 2 ההסתייגות (48) של חבר הכנסת יואב קיש לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 49. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 51 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 3 ההסתייגות (49) של חבר הכנסת יואב קיש לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 50, של חבר הכנסת דוד אמסלם. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 52 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 2 ההסתייגות (50) של חבר הכנסת דוד אמסלם לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 51. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 53 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 61 נמנעים – 2 ההסתייגות (51) של חבר הכנסת דוד אמסלם לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 47, נגד – 61, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 52. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 54 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – 1 ההסתייגות (52) של חבר הכנסת דוד אמסלם לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 61, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 53. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 55 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – 1 ההסתייגות (53) של חבר הכנסת דוד אמסלם לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 61, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 54. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 56 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 1 ההסתייגות (54) של חבר הכנסת דוד אמסלם לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 55. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 57 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 2 ההסתייגות (55) של חבר הכנסת דוד אמסלם לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. לפי הודעת חבר הכנסת דוד ביטן, הסתייגות מס' 56 שלו הוסרה. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 57, של חבר הכנסת דוד ביטן. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 58 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 1 ההסתייגות (57) של חבר הכנסת דוד ביטן לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 58. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 59 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 1 ההסתייגות (58) של חבר הכנסת דוד ביטן לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 59. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 60 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 1 ההסתייגות (59) של חבר הכנסת דוד ביטן לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 60 הוסרה על ידי חבר הכנסת ביטן. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 61. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 61 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 1 ההסתייגות (61) של חבר הכנסת דוד ביטן לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 62, של חבר הכנסת יריב לוין. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 62 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 2 ההסתייגות (62) של חבר הכנסת יריב לוין לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 63. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 63 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 1 ההסתייגות (63) של חבר הכנסת יריב לוין לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 64. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 64 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 60 נמנעים – 1 ההסתייגות (64) של חבר הכנסת יריב לוין לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 60, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 65, של חברת הכנסת לוי אבקסיס. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 65 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – 1 ההסתייגות (65) של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 61, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 66 הוסרה. אם כך, אנחנו עוברים להסתייגות מס' 67. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 66 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – 2 ההסתייגות (67) של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 61, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 68. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 67 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – 2 ההסתייגות (68) של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 61, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 69. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 68 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – 2 ההסתייגות (69) של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 61, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 70 הוסרה. אם כך, אנחנו עוברים להסתייגות מס' 71, של חבר הכנסת שלמה קרעי. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 69 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 61 נמנעים – 2 ההסתייגות (71) של חבר הכנסת שלמה קרעי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 47, נגד – 61, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 72. הצבעה. הצבעה מס' 70 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – 1 ההסתייגות (72) של חבר הכנסת שלמה קרעי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 61, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. ההסתייגויות ממס' 73 עד מס' 77 הוסרו. על כן, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 78. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 71 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – 2 ההסתייגות (78) של חבר הכנסת שלמה קרעי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 61, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. עוברים להסתייגות מס' 79. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 72 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – 2 ההסתייגות (79) של חבר הכנסת שלמה קרעי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 61, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. ההסתייגויות מ-80 עד 85 הוסרו. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 86. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 73 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – 2 ההסתייגות (86) של חבר הכנסת שלמה קרעי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 61, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 87. הצבעה. הצבעה מס' 74 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 62 נמנעים – 2 ההסתייגות (87) של חבר הכנסת שלמה קרעי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> 47 בעד, נגד – 62, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 88 – חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 75 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 61 נמנעים – 3 ההסתייגות (88) של חבר הכנסת שלמה קרעי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 47, נגד – 62, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. ההסתייגויות ממס' 89 ועד מס' 93 הוסרו. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 94. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 76 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 3 ההסתייגות (94) של חבר הכנסת שלמה קרעי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 95. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 77 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – 2 ההסתייגות (95) של חבר הכנסת שלמה קרעי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 61, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות מס' 96 עד מס' 100 הוסרו. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 101. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 78 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 3 ההסתייגות (101) של חבר הכנסת שלמה קרעי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 102. נא להצביע. הצבעה מס' 79 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 61 נמנעים – 3 ההסתייגות (102) של חבר הכנסת שלמה קרעי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 47, נגד – 61, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 103. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 80 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (103) של חבר הכנסת שלמה קרעי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 47, נגד – 60, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. ההסתייגויות מ-104 עד 109 הוסרו. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 110, של חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן. נא להצביע. הצבעה מס' 81 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 60 נמנעים – 2 ההסתייגות (110) של חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 60, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 111, של חבר הכנסת יעקב מרגי. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 82 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 61 נמנעים – 3 ההסתייגות (111) של חבר הכנסת יעקב מרגי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 61, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות מס' 112–116 הוסרו. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 117, של חבר הכנסת יואב בן צור. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 83 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (117) של חבר הכנסת יואב בן צור לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 60, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 118. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 84 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 61 נמנעים – 3 ההסתייגות (118) של חבר הכנסת יואב בן צור לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 46, נגד – 61, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. חברי הכנסת, הסתייגויות מס' 119–122 הוסרו. על כן אנחנו עוברים להצבעה מס' 123. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 85 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – 3 ההסתייגות (123) של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 48, נגד – 61, נמנעים – שלושה. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 124, של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 86 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 1 ההסתייגות (124) של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 125. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 87 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 60 נמנעים – 1 ההסתייגות (125) של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 60, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 126 עד 129 הוסרו. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 130, של חבר הכנסת ינון אזולאי. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 88 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 1 ההסתייגות (130) של חבר הכנסת ינון אזולאי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 61, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 131. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 89 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 61 נמנעים – 1 ההסתייגות ( 131) של חבר הכנסת ינון אזולאי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 61. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 132 עד 134 הוסרו. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 135. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 90 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 61 נמנעים – 2 ההסתייגות (135) של משה אבוטבול לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 61, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות 136 ו-137 הוסרו. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 138, של חבר הכנסת אוריאל בוסו. חברי הכנסת, נא להצביע – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 91 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (138) של חבר הכנסת אוריאל בוסו לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 49, נגד – 60, נמנעים – שלושה. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות 139. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 92 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 61 נמנעים – 2 ההסתייגות (139) של חבר הכנסת אוריאל בוסו לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 61, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות 140. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 93 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 61 נמנעים – 3 ההסתייגות (140) של חבר הכנסת אריאל בוסו לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 50, נגד – 61, שלושה נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. משהוסרו ההסתייגות לפני סעיף 1, אנחנו נעבור להצבעה על סעיפים 1 ו-2 כנוסח הוועדה. ההצבעה תהיה הצבעה שמית, לפי בקשת הממשלה. מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות. חברי הכנסת, נא לשמור על השקט, בבקשה. אנחנו עוברים להצבעה שמית על סעיף מס' 1 בלבד. הצבעה שמית. נא לקרוא בשמות. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 1, הצבעה שמית. נא להתחיל בהצבעה, בבקשה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד סמי אבו שחאדה – נגד אלי אבידר – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – נגד ניר אורבך – בעד ינון אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד סעיד אלחרומי – בעד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד משה ארבל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – בעד אוריאל בוסו – נגד ענבר בזק – בעד חיים ביטון – נגד מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – נגד ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – נגד יואב בן צור – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב – בעד קרן ברק – נגד ניר ברקת – נגד יאיר גולן – בעד מאי גולן – נגד איתן גינזבורג – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מאזן גנאים – בעד בנימין גנץ – בעד משה גפני – נגד סימון דוידסון – בעד אבי דיכטר – נגד גלית דיסטל אטבריאן – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צבי האוזר – בעד צחי הנגבי – נגד שרן מרים השכל – בעד מיכל וולדיגר – נגד רות וסרמן לנדה – בעד מכלוף מיקי זוהר – נגד ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אחמד טיבי – נגד אלון טל – בעד דסטה גדי יברקן – נגד מאיר יצחק הלוי – בעד אלי כהן – נגד מאיר כהן – בעד יום טוב חי כלפון – בעד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – בעד מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – נגד יריב לוין – נגד נעמה לזימי – בעד יעקב ליצמן – נגד גבי לסקי – בעד יאיר לפיד – בעד לימור מגן תלם – בעד אמילי חיה מואטי – בעד פטין מולא – נגד טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – נגד אבי מעוז – נגד אורי מקלב – נגד אבתיסאם מראענה – בעד יעקב מרגי – נגד מופיד מרעי – בעד בנימין נתניהו – נגד יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – נגד עידית סילמן – בעד עלי סלאלחה – בעד בצלאל סמוטריץ' – נגד אוסאמה סעדי – נגד מנסור עבאס – בעד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – בעד יצחק פינדרוס – אינו נוכח שירלי פינטו קדוש – בעד מאיר פרוש – נגד יסמין פרידמן – בעד אביר קארה – בעד אלכס קושניר – בעד יואב קיש – נגד גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – נגד מירי מרים רגב – נגד מיכל רוזין – בעד שמחה רוטמן – נגד יעל רון בן משה – בעד מוסי רז – בעד אפרת רייטן מרום – בעד ג'ידא רינאוי זועבי – בעד יפעת שאשא ביטון – בעד אלון שוסטר – בעד יובל שטייניץ – נגד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – בעד יוסף שיין – בעד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – בעד רם שפע – בעד נירה שפק – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח נפתלי בנט – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – נגד חיים כץ – נגד איימן עודה – אינו נוכח יצחק פינדרוס – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> יש מישהו באולם שלא הצביע? אם כך אנחנו נועלים את ההצבעה. נא למנות את הקולות. חברי הכנסת, תוצאות ההצבעה הן כדלקמן: בעד – 62, נגד – 53, אין נמנעים. אני קובע כי סעיף 1 אושר כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 2 כנוסח הוועדה. ההצבעה תהיה הצבעה שמית, על פי בקשת הממשלה. מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. חברי הכנסת, נא לשבת, לשים מסכות וגם להיות מרוכזים. בבקשה, הצבעה שמית על סעיף מס' 2 כנוסח הוועדה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד סמי אבו שחאדה – נגד אלי אבידר – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – נגד ניר אורבך – בעד ינון אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד סעיד אלחרומי – בעד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד משה ארבל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – בעד אוריאל בוסו – נגד ענבר בזק – בעד חיים ביטון – נגד מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – נגד ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – נגד יואב בן צור – נגד נפתלי בנט – בעד אלינה ברדץ' יאלוב – בעד קרן ברק – נגד ניר ברקת – נגד יאיר גולן – בעד מאי גולן – נגד איתן גינזבורג – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – בעד בנימין גנץ – בעד משה גפני – נגד סימון דוידסון – בעד << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, נא לשמור על השקט, מזכירת הכנסת לא יכולה לשמוע את הצבעתם של חברי הכנסת. מי שהצביע, שיצא החוצה או שיהיה בשקט. תודה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אבי דיכטר – נגד גלית דיסטל אטבריאן – נגד אריה מכלוף דרעי – נגד צבי האוזר – בעד צחי הנגבי – נגד שרן מרים השכל – בעד מיכל וולדיגר – נגד רות וסרמן לנדה – בעד מכלוף מיקי זוהר – נגד ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אחמד טיבי – נגד אלון טל – בעד דסטה גדי יברקן – נגד מאיר יצחק הלוי – בעד אלי כהן – נגד מאיר כהן – אינו נוכח יום טוב חי כלפון – בעד עופר כסיף – נגד אופיר כץ – נגד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – בעד מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – נגד יריב לוין – נגד נעמה לזימי – בעד יעקב ליצמן – נגד גבי לסקי – בעד יאיר לפיד – בעד לימור מגן תלם – בעד אמילי חיה מואטי – בעד פטין מולא – נגד טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – נגד אבי מעוז – נגד אורי מקלב – נגד אבתיסאם מראענה – בעד יעקב מרגי – נגד מופיד מרעי – בעד בנימין נתניהו – נגד יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – נגד עידית סילמן – בעד עלי סלאלחה – בעד בצלאל סמוטריץ' – נגד אוסאמה סעדי – נגד מנסור עבאס – בעד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – נגד יצחק פינדרוס – נגד שירלי פינטו קדוש – בעד מאיר פרוש – נגד יסמין פרידמן – בעד אביר קארה – בעד אלכס קושניר – בעד יואב קיש – נגד גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – נגד מירי מרים רגב – נגד מיכל רוזין – בעד שמחה רוטמן – אינו נוכח יעל רון בן משה – בעד מוסי רז – בעד אפרת רייטן מרום – בעד ג'ידא רינאוי זועבי – בעד יפעת שאשא ביטון – בעד אלון שוסטר – בעד יובל שטייניץ – נגד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – בעד יוסף שיין – בעד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – בעד רם שפע – בעד נירה שפק – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא לקרוא בשמות מי שלא הצביע, בבקשה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מאיר כהן – בעד חיים כץ – נגד איימן עודה – אינו נוכח שמחה רוטמן – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> האם יש מישהו שלא קראו בשמו או שלא הצביע? << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חברת הכנסת) גילה גמליאל – נגד << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> עוד מישהו לא הצביע? אם כך, אנחנו נועלים את ההצבעה. נא למנות את הקולות. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעות על הסתייגויות בהצבעה אלקטרונית. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 61, נגד – 56, אין נמנעים. אני קובע כי סעיף 2 אושר כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להמשך ההצבעה על הסתייגויות. הסתייגות מס' 141 הוסרה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 142. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 94 בעד ההסתייגות – 54 נגד – 60 נמנעים – 1 ההסתייגות (142) של חבר הכנסת שלמה קרעי לסעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 54, נגד – 61, בתוספת הקול של אלחרומי, שלא נקלט, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו נצביע על סעיפים 3 ו-4 כנוסח הוועדה. ההצבעה תהיה – נצביע על סעיף מס' 3 בלבד, בהצבעה שמית, על פי בקשת הוועדה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין לכם שמית כבר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> יושב-ראש הכנסת, לפי סדרי הדיון, הוסיף הצבעות שמיות לטובת האופוזיציה ולטובת הקואליציה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין דבר כזה בחוק. הוא לא יכול. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הוא יכול. זה בסדרי דיון, חברים, זה בסדרי דיון. זה קבוע והדבר הזה מגובה. בבקשה, מזכירת הכנסת, נא להתחיל את ההצבעה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בבקשה, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. סעיף 3 – הצבעה שמית. נא להתחיל את ההצבעה, בבקשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חבר הכנסת ביטן, גם לכם יש אפשרות לבקש, 11 הסתייגויות. בבקשה, נא להצביע הצבעה שמית – סעיף מס' 3. נא לקרוא בשמות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> ההחלטה היא לכולם. בבקשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא. חבר הכנסת ביטן, יש לכם עוד הסתייגויות, על מה המהומה? חבר הכנסת דוד ביטן, יש לכם עוד הסתייגויות רבות שאפשר לבקש עליהן שמיות. אנחנו לא עוצרים את ההצבעה. אנחנו מתחילים את ההצבעה על סעיף מס' 3 כנוסח הוועדה. נא להצביע הצבעה שמית, בבקשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתם אפילו לא עדכנתם אותנו כמה הוא מוסיף לקואליציה וכמה לאופוזיציה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עדכנו, עדכנו גם את מזכירת הכנסת. עדכנו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא הגיוני. חבר'ה – – – איתן, אתה לא מתבייש? היושב-ראש, בגלל מה – – – אלקין רוצה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, חברי הכנסת – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה לא מתבייש? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תפסיק לצעוק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אל תגיד לי תפסיק לצעוק. אתה בריון – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> החלטת ועדת הכנסת ברורה. הדבר הזה מאפשר גם לאופוזיציה וגם לקואליציה לבקש שמיות. יש לכם 11 הסתייגויות שאפשר לבקש שמיות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אל תגיד לנו מה לעשות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אנחנו מתחילים בהצבעה: כנוסח הוועדה – סעיף 3. בבקשה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה לא תעשה מה שאתה רוצה פה. אתה לא תעשה מה שאתה רוצה פה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תשב במקומך. תתרחק מהדוכן ושב במקומך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> שב במקומך. בבקשה, תתחילו בהצבעה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, אנחנו לא נסכים לזה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בבקשה, מזכירת הכנסת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חבר הכנסת דוד אמסלם, נא להירגע. מזכירת הכנסת, אפשר להתחיל. נא להתחיל את ההצבעה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, עוד יש לכם הרבה הסתייגויות. יש לכם הצבעות שמיות. אני לא מבין על מה המהומה. נא להתחיל בהצבעה. יש לכם עוד מלא הסתייגויות. מה קרה לכם? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בבקשה, מזכירת הכנסת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תגנוב, ככה. תגנוב. תגנוב מה שאתה רוצה. תגנוב, תגנוב. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, רק למען הסר ספק, עד כה מותר היה לקואליציה להצביע על ארבע שמיות. זו הצבעה רביעית שביקשה הקואליציה. זו הצבעה רביעית. גם אתם ביקשתם שמית, ולכן, אתם סתם צועקים, כי עד כה לא חרגנו ממה שנקבע בהחלטה. אתם סתם צועקים. אתם סתם יוצרים מהומה על כלום. אתם רשאים להחליט מה תעשו. אנחנו עוברים להצבעה. יושב-ראש הכנסת אישר ארבע, אנחנו ברביעית. הוא מאשר עוד שתי הצבעות – עוד לא הגענו אליהן – ולכן, אנחנו עדיין בתוך ההחלטה בלי החריגה, ולכן אין פה שום סיבה למהומה שאתם מחוללים במליאה כרגע. שום סיבה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – יש לכם שלוש – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> ארבע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה לא בסדר. זה לא בסדר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה לא יודע על מה מדובר בכלל. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו הודענו, יש ארבע. דוד, אתם ביקשתם שמית על סעיף מס' 15 ועל סעיף מס' – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> המצאתם דיקטטורה פרלמנטרית – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אתם ממש עוררתם סתם מהומה על כלום. הודעתי בתחילת הדיון: ארבע שמיות בכל צד. יושב-ראש הכנסת הוסיף שתי שמיות. אנחנו בסדר. בתחילת הדיון הודעתי על ארבע לכל צד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל דוד, אנחנו בתוך ההחלטה. נו, באמת, דוד, אתם סתם מעוררים מהומה. באמת, סתם. אתם מחפשים – באמת. חברים, אנחנו נמצאים בהצבעה. זו הרביעית. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, הוא הוסיף שתיים לכל צד. הוספת שתיים לכל צד? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים. כמו שאמרתי בתחילת הדיון, לכל צד – ארבע הצבעות שמיות. בסמכות יושב-ראש הכנסת להוסיף הצבעות שמיות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> – – – כל הכבוד לכם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> טוב. אנחנו ממשיכים בהצבעה. על פי בקשת הקואליציה, אנחנו נעשה אחת שמית בהסתייגויות. בבקשה, גברתי המזכירה. נא לקרוא – הצבעה שמית על סעיף מס' 3 כנוסח הוועדה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח סמי אבו שחאדה – אינו נוכח אלי אבידר – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – בעד ינון אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח סעיד אלחרומי – בעד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – בעד אוריאל בוסו – אינו נוכח ענבר בזק – בעד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – בעד אלינה ברדץ' יאלוב – בעד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח יאיר גולן – בעד מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – בעד בנימין גנץ – בעד << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> משה גפני, אם משתתף או לא משתתף? לא מגיב. משה גפני, חייבים – – – << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חבר הכנסת שנוכח חייב לומר אם הוא לא משתתף. תמשיכי בהצבעה. לא עונה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה גפני – אינו משתתף בהצבעה סימון דוידסון – בעד << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חבר הכנסת קריב, לא להפריע בהצבעה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חבר הכנסת קריב, חבר הכנסת ליצמן, תודה. אנחנו באמצע הצבעה. חבר הכנסת קריב, תודה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה. אנחנו באמצע הצבעה. חבר הכנסת קריב, אני לא יכול להוציא אותך, אנחנו באמצע הצבעה, אז לא להפריע. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צבי האוזר – בעד צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – בעד מיכל וולדיגר – אינה נוכחת רות וסרמן לנדה – בעד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח אלון טל – בעד דסטה גדי יברקן – אינו נוכח מאיר יצחק הלוי – בעד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד יום טוב חי כלפון – בעד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – בעד מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – בעד יעקב ליצמן – אינו משתתף בהצבעה גבי לסקי – אינה נוכחת יאיר לפיד – בעד לימור מגן תלם – בעד אמילי חיה מואטי – בעד פטין מולא – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח אבתיסאם מראענה – בעד יעקב מרגי – אינו נוכח מופיד מרעי – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת עידית סילמן – בעד עלי סלאלחה – בעד בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח מנסור עבאס – בעד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – אינה נוכחת יצחק פינדרוס – אינו נוכח שירלי פינטו קדוש – בעד מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – בעד אביר קארה – בעד אלכס קושניר – בעד יואב קיש – אינו נוכח גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד שמחה רוטמן – אינו נוכח יעל רון בן משה – בעד מוסי רז – בעד אפרת רייטן מרום – בעד ג'ידא רינאוי זועבי – בעד יפעת שאשא ביטון – בעד אלון שוסטר – בעד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – בעד יוסף שיין – בעד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – בעד רם שפע – בעד נירה שפק – בעד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא לקרוא שוב בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו משתתף בהצבעה סמי אבו שחאדה – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח חיים ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח מיכל וולדיגר – אינה נוכחת מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח דסטה גדי יברקן – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – אינו נוכח גבי לסקי – בעד פטין מולא – אינו נוכח מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – אינה נוכחת יצחק פינדרוס – לא משתתף מאיר פרוש – אינו נוכח יואב קיש – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת שמחה רוטמן – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת עמיחי שיקלי – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> האם יש מישהו שלא קראו בשמו ולא השתתף בהצבעה ולא הצביע? אם כך, אנחנו נועלים את ההצבעה. נא למנות את הקולות. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> רגע, אני מבקש הודעה מהצד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן, בבקשה, אדוני היושב-ראש, הודעה מהצד. << דובר >> היו"ר מיקי לוי: << דובר >> שיהיה ברור, אני רוצה פשוט להגיד מה שקרה כאן: ב-98 הסכמנו על שלוש-שלוש, שלוש אופוזיציה ושלוש קואליציה. לאחר מכן הוספתי עוד אחת והוספתי את זה על אותו משקל: ארבע אופוזיציה וארבע קואליציה. סגן יושב-ראש הכנסת, שישב על הכיסא למעלה, על הבמה, הודיע את זה. הודיע את זה לפרוטוקול. יתרה מזו, גם עכשיו בסמכותו של יושב-ראש הכנסת להוסיף עוד שתיים, לשש. אם אני ארצה ואראה צורך, אני אוכל להוסיף גם עוד ארבע או עוד חמש או עוד עשר – זו סמכותו של יושב-ראש הכנסת – ובתנאי שאני עושה איזון: הן לאופוזיציה והן לקואליציה, וכך נהגנו, כמו שצריך, בצורה מאוזנת לשני הצדדים. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> אתה מתכוון אם אלקין יחליט, לא אם אתה תחליט. בושה וחרפה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 61, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי סעיף 3 אושר כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 4 כנוסח הוועדה. גם זאת הצבעה שמית. אני מודיע כי יושב-ראש הכנסת הוסיף שתי הצבעות שמיות לאופוזיציה ולקואליציה. גברתי המזכירה, נא לקרוא את השמות, בבקשה. הצבעה על סעיף 4 כנוסח הוועדה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו משתתף בהצבעה סמי אבו שחאדה – אינו נוכח אלי אבידר – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – בעד ינון אזולאי – אינו משתתף בהצבעה ישראל אייכלר – אינו נוכח סעיד אלחרומי – בעד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח ענבר בזק – בעד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – אינו משתתף בהצבעה יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – בעד אלינה ברדץ' יאלוב – בעד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח יאיר גולן – בעד מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – בעד בנימין גנץ – בעד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צבי האוזר – בעד צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – בעד מיכל וולדיגר – אינה נוכחת רות וסרמן לנדה – בעד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח אלון טל – בעד דסטה גדי יברקן – אינו נוכח מאיר יצחק הלוי – בעד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד יום טוב חי כלפון – בעד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – בעד מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – בעד יעקב ליצמן – אינו משתתף בהצבעה גבי לסקי – בעד יאיר לפיד – בעד לימור מגן תלם – בעד אמילי חיה מואטי – בעד פטין מולא – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח אבתיסאם מראענה – בעד יעקב מרגי – אינו נוכח מופיד מרעי – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת עידית סילמן – בעד עלי סלאלחה – בעד בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח מנסור עבאס – בעד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – אינה נוכחת יצחק פינדרוס – אינו נוכח שירלי פינטו קדוש – בעד מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – בעד אביר קארה – בעד אלכס קושניר – בעד יואב קיש – אינו נוכח גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד שמחה רוטמן – אינו נוכח יעל רון בן משה – בעד מוסי רז – בעד אפרת רייטן מרום – בעד ג'ידא רינאוי זועבי – בעד יפעת שאשא ביטון – בעד אלון שוסטר – בעד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – בעד יוסף שיין – בעד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – בעד רם שפע – בעד נירה שפק – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – בעד אוריאל בוסו – אינו נוכח חיים ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח מיכל וולדיגר – אינה נוכחת מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח דסטה גדי יברקן – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – אינו נוכח פטין מולא – אינו נוכח מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – אינה נוכחת יצחק פינדרוס – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו משתתף בהצבעה יואב קיש – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת שמחה רוטמן – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת עמיחי שיקלי – אינו נוכח << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> האם יש מישהו באולם שלא הצביע? אם אין אף אחד שלא הצביע, אנחנו נועלים את ההצבעה. נא למנות את הקולות, בבקשה. אם כך, חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 61 בעד, אחד נגד, אין נמנעים. אני קובע כי סעיף 4 עבר ואושר כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים הלאה. לנוכח העובדה שהמסתייג חבר הכנסת שלמה קרעי נעדר מאולם המליאה, ולנוכח העובדה שכל ההסתייגויות הבאות הן של חבר הכנסת קרעי, שלא נמצא כאן, אז לא נצביע עליהן. ועל כן, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. ההצבעה תהיה הצבעה שמית, לפי בקשת הממשלה, ההצבעה בקריאה שלישית. חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. בבקשה, מזכירת הכנסת. נא להצביע שמית בקריאה שלישית, לאחר שכל ההסתייגויות לאחר סעיף 4 הוסרו כי חבר הכנסת קרעי לא נוכח באולם. בבקשה, גברתי. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו משתתף בהצבעה סמי אבו שחאדה – נגד אלי אבידר – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – בעד ינון אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח סעיד אלחרומי – בעד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – בעד אוריאל בוסו – אינו נוכח ענבר בזק – בעד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – בעד אלינה ברדץ' יאלוב – בעד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח יאיר גולן – בעד מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – בעד בנימין גנץ – בעד משה גפני – אינו משתתף בהצבעה סימון דוידסון – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צבי האוזר – בעד צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – בעד מיכל וולדיגר – אינה נוכחת רות וסרמן לנדה – בעד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח אלון טל – בעד דסטה גדי יברקן – אינו נוכח מאיר יצחק הלוי – בעד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד יום טוב חי כלפון – בעד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – בעד מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – בעד יעקב ליצמן – אינו משתתף בהצבעה גבי לסקי – בעד << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> את לא יכולה להגיד בשמי. << דובר_המשך >> קריאה: << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> את לא יכולה להגיד בשמי. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אדוני, אם אתה לא אומר מה עמדתך, אז אתה לא משתתף בהצבעה. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> לא למזכירה. אין שום זכות למזכירה להחליט מה אנחנו עושים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אם אתה לא אומר בעד או נגד, אתה לא משתתף. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> היא לא יכולה להגיד "לא משתתף". << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אז אתה לא משתתף בהצבעה. בבקשה. << דובר_המשך >> קריאה: << דובר_המשך >> אני לא יכולה להגיד שהוא לא נוכח, כי הוא נוכח. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא. הוא לא השתתף. לא משתתף. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) גבי לסקי – בעד יאיר לפיד – בעד לימור מגן תלם – בעד אמילי חיה מואטי – בעד פטין מולא – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח אבתיסאם מראענה – בעד יעקב מרגי – אינו נוכח מופיד מרעי – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת עידית סילמן – בעד עלי סלאלחה – בעד בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – אינה נוכחת יצחק פינדרוס – אינו נוכח שירלי פינטו קדוש – בעד מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – בעד אביר קארה – בעד אלכס קושניר – בעד יואב קיש – אינו נוכח גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד שמחה רוטמן – אינו נוכח יעל רון בן משה – בעד מוסי רז – בעד אפרת רייטן מרום – בעד ג'ידא רינאוי זועבי – בעד יפעת שאשא ביטון – בעד אלון שוסטר – בעד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – בעד יוסף שיין – בעד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – בעד רם שפע – בעד נירה שפק – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא לקרוא שוב בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח חיים ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח מיכל וולדיגר – אינה נוכחת מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח דסטה גדי יברקן – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – אינו נוכח פטין מולא – אינו נוכח מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח מנסור עבאס – בעד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – אינה נוכחת יצחק פינדרוס – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח יואב קיש – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת שמחה רוטמן – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת עמיחי שיקלי – אינו נוכח << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> האם יש מישהו באולם שלא הצביע? האם יש מישהו באולם שלא הצביע? אם כך, תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אני לא הצבעתי. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הודעת אחרי שכבר סגרתי את ההצבעה. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> אני לא הודעתי כלום, אתה הודעת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אלה הם הכללים, אדוני. אם כך, חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 61, נגד – שניים, אין נמנעים. אני קובע כי חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 10) עבר, ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הודעה למזכירת הכנסת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הדיינים (תיקון מס' 29), התשפ"א–2021, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה למזכירת הכנסת. << נושא >> הודעה אישית של חבר הכנסת אלכס קושניר << נושא >> << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חבר הכנסת פינדרוס נמצא להודעה אישית? האם הוא נמצא? לא נמצא. חבר הכנסת אלכס קושניר, הודעה אישית, בבקשה. פינדרוס, קראתי לך. יתחיל קושניר, ואחריו תהיה אתה. << דובר >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, במהלך הפיליבסטר שהיה פה נכנסתי למליאה והיה לי ויכוח עם חבר הכנסת מרגי, שכנראה לא קרא את חוק ההסדרים אלא ניזון מהטוויטר על מה שכתוב שם, ולכן פשוט אמר שקרים. כשהתפתח הוויכוח אז הוא אמר לי משפט – אני מצטט: מי אתה שתגיד לי מה עשית. אתה באת ומצאת הכול מוכן. חצוף שכמותך, באת לכול מוכן, על הגב שלי. חצוף. זה סוף ציטוט. אז אני רוצה להגיד לאדון מרגי שאני מבין את אובדן העשתונות ואת הפניקה של אובדן השלטון, ולכן כל הטבע האמיתי כנראה יוצא החוצה. אז אני רק רוצה לספר לחבר הכנסת מרגי מה עשיתי. אני עליתי לפה בגיל 14 יחד עם אימא שלי, ומאז היום העשירי, פחות או יותר, מאז שאני בארץ, לא היה יום אחד שלא עבדתי, חוץ מהתקופה שהייתי בצה"ל. שירתי בצה"ל חמש שנים, הייתי קצין קרבי, השתתפתי בהרבה מאוד פעולות כאלה ואחרות. לאחר מכן המשכתי לעבוד בשירות הביטחון הכללי, ועד לא מזמן גם עשיתי מילואים. לכן אני חושב שא. עשיתי מספיק; ב. לאף אחד, כולל לחבר הכנסת מרגי, אין שום זכות לבוא ומתוך גזענות לנסות להטיף לי מוסר. אני מבין שאתם מרגישים שהשלטון שכל כך התרגלתם אליו, אתם מאבדים אותו, אבל עדיין, אני חושב שגם אתם מסוגלים לשמור על שיח נאות, וגם מדי פעם – לא תמיד, אבל מדי פעם – להגיד את האמת. אבל כנראה שהסימפטום הבולט ביותר של אובדן השלטון הוא שכחה, הכחשה ופשוט שקר. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה. << נושא >> הודעה אישית של חבר הכנסת יצחק פינדרוס << נושא >> << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בבקשה, הודעה אישית לחבר הכנסת יצחק פינדרוס. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, ואני יכול להוסיף גם "ידידי", כי פה זה הפך להיות אישיו אישי, כל אחד עם יושבי-הראש. זו הפעם הרביעית שאני מבקש הודעה אישית, ומסיבות שלא אפרט כל פעם ההודעה האישית נדחתה – פעם שכחו ופעם היושב-ראש נעל את הדיון מכל מיני סיבות, אבל על אותו דבר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל לא בכוונת מכוון. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> עומד כאן אדם שכיאה לממשלה שבנויה על שקר, הוא מונה להיות יושב-ראש ועדת החוקה של השקר – ואני לא אזכיר את שמו, ועל פי רוב אני גם לא נמצא באולם כשהוא מדבר, ואני משתדל גם לא להיות בוועדה שלו, עד כמה שאפשר – ומשקר פעם אחר פעם אחר פעם עם השם שלי, וכל פעם את אותו שקר. מעולם לא ישבתי איתו בחדר להסכם; מעולם לא ישבתי, לא מתכוון לשבת איתו; לא חתמתי, לא אחתום ולא הייתי איתו באף חדר. הוא משקר ומצייץ וכותב פעם אחר פעם. אין לי עסק עם נוכלים שחיים על חשבוננו, חיים על חשבון ישראל ומספרים לכולכם שהם חיים על חשבון ארצות הברית; מקבלים מכספי קק"ל 15 מיליון דולר בשנה לבזבוזים. את המשלחות שאתם רואים פה, של האמריקאים – זה על חשבוננו, כולנו פה, על חשבוננו, משלם המיסים, לא כספים מחוץ לארץ; מסתובבים פה עם לוביסטים ועורכי דין ומגישים תביעות משפטיות מכספנו. התוודעתי לדברים הזויים במקום הזה, והאיש הזה עוד פעם אומר שאני הייתי איתו בחדר בשביל לעשות איתו הסכם. לא הייתי איתו בחדר, סיעת יהדות התורה גם לא תשלח לגוף הזה לעולם שום נציג, כי אנחנו לא רוצים להיות שותפים של פושעים, נוכלים ושקרנים. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יצחק זאב פינדרוס. חברי הכנסת, ברשותכם, נצא להפסקה של עשר דקות. ישיבת המליאה תתחדש בשעה 19:20– נצא ל-12 דקות. הפסקה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 19:09 ונתחדשה בשעה 19:33.) << הפסקה >> << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברי הכנסת, אני מתכבד לחדש את ישיבת הכנסת של יום שלישי, י"ח באב התשפ"א, 27 ביולי 2021. עוברים לסדר-היום הרגיל של יום שלישי. אני רוצה להפעיל שעון לנאומים בני דקה. כל מי שרוצה – בבקשה להירשם. תודה. חבר הכנסת טופורובסקי, בבקשה. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, כמו בכל שבוע, גם הפעם אציין את תאונות הדרכים הקטלניות שאירעו בשבוע האחרון: ביום שלישי, 20 ביולי, נהרגה הולכת רגל, ילדה בת חמש, ברחוב נשרים בצפת. ביום רביעי, 21 ביולי, נהרג צעיר בן 22 סמוך ליישוב כליל. ביום שלישי, 23 ביולי, נהרג רוכב אופנוע, גבר בן 34, בכביש 89 סמוך לצומת כברי; עוד באותו היום נהרג גבר בן 57 בכביש 90, כביש דמים, סמוך לצומת פארן. ביום שבת, 24 ביולי, נהרג הולך רגל נוסף, עוד ילד, בן שבע, ברחוב אלסלאם ברהט. בשבוע החולף נהרגו חמישה אנשים – שני ילדים, שני צעירים ועוד גבר מבוגר – מוות מיותר. כבר חצינו מתחילת השנה את רף 200 ההרוגים בדרכים – עלייה של כמעט 30% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. אנשים ממשיכים למות, ואנחנו שוכחים מהם סדרי העדיפויות החשובים. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת כלפון, בבקשה. << דובר >> יום טוב חי כלפון (ימינה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אומנם טרם נאמתי נאום בכורה, אבל הכנסת מציינת היום את יום העקירה מגוש קטיף וצפון השומרון, ואינני יכול שלא להתייחס. כאן, באולם הזה, לפני 16 שנים, נקבע גורלם של 8,600 יהודים שבמעשה איוולת גורשו מביתם. לצערי הרב, אינני רואה שנעשה חשבון נפש. אני יושב כאן, במליאה, בשבועות האחרונים, ושומע את ראש האופוזיציה חבר הכנסת בנימין נתניהו מדבר – ואני מצטט – על ההונאה הגדולה בתולדות ישראל, כשהוא מתייחס דווקא לממשלה הנוכחית. כך גם חבריו באופוזיציה. אחד מהם דיבר על "לא נשכח ולא נסלח" כשהוא מדבר על הקואליציה הנוכחית, ולא על גוש קטיף. זהו ניסיון להוזיל את המעשה הנורא ולטייח את ההיסטוריה. חברים, ההונאה הגדולה בתולדות ישראל זו ממשלת הליכוד, שהצהירה כי דין נצרים כדין תל אביב ולבסוף החריבה את חבל קטיף. מי שהיה שותף להונאה הזאת והצביע בעד ההתנתקות בכל ההצבעות בכנסת זה בנימין נתניהו, ולצידו 23 חברי ליכוד שחלקם עדיין יושבים כאן היום. את זה לא נשכח ולא נסלח. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת טל, בבקשה. << דובר >> אלון טל (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, ביום ראשון קיבלה ממשלת ישראל החלטה על מעבר לכלכלה דלת פחמן. זוהי בשורה גדולה וצעד הצהרתי חשוב ביותר עבור מדינת ישראל, גם במובן המהותי – יעדים משמעותיים נקבעו – ויש לברך את כל הגורמים שקיבלו את ההחלטה. אולם, סעיפים חיוניים צומצמו ואף נמחקו מההחלטה ברגע האחרון, למשל החלשת היעדים למעבר לאנרגיה מתחדשת, מחיקת היעדים להתייעלות אנרגטית, מחיקת המעבר לבנייה ירוקה, והכי מצער – היעדר כל התייחסות למיסוי פחמני. אלו סעיפים שאסור לוותר עליהם. אני וחבריי, שמבינים את האיום של משבר האקלים, כמובן לא נוותר. ישראל היא חברה בקהילה הבין-לאומית, ויש לה מחויבות שנובעת מכך. כרגע, המדיניות שלנו היא אנמית ביחס להתחייבויות הבין-לאומיות של מדינות אחרות. הגיע הזמן שמעצמת ההייטק, מעצמת החקלאות והמים, תיהפך גם למעצמת הקלינטק, כדי שנוכל להוביל את העולם בפיתוח ובשימוש באנרגיה מתחדשת וצמצום פליטות פחמניות. בקיצור, החלטת הממשלה היא צעד חשוב, אך לחלוטין לא מספיק. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מעוז, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. נאום הנדסת תודעה מס' 22, והפעם על יהודים וישראלים. אחד מהאירועים המכוננים להקמת הממשלה היה ההופעה המשותפת של אברהם פריד ואביב גפן – כשאברהם פריד מייצג את היהדות הדתית, החרדית, אולי הגלותית, ואביב גפן הוא הישראלי החדש, האולטימטיבי. זה חלק מגנבת הדעת של בנט בעשר השנים האחרונות. בתחילה הוא הקים את מפלגת הישראלים, כחלק מטשטוש הזהות הדתית, וכשהבין שאין לו סיכוי לממש את חלומותיו בפלטפורמה ההיא, השתלט על הבית היהודי, הרס אותו מבפנים ורוקן אותו מהתוכן היהודי-תורני שהיה בו; כולל שיתוף של מי שאינם מחויבים לתורה ומצוות, ועד כדי רצון לשתף ישראלים שאינם יהודים במפלגה שהייתה בעבר דתית-לאומית. קו ישיר מתוח מהקמתו את ברית האחים בתחילה ועד הקמת ממשלת מדינת כל אזרחיה הנוכחית, שדרכה סלולה לטשטוש זהותה היהודית של מדינת ישראל. אך באמת זוהי הנדסה תודעה, מכיוון שהיהדות בצורתה השלמה מופיעה בעם ישראל ריבוני בארצו במדינתו הישראלית, והישראליות האמיתית היא זו שנאמנה לעם ישראל ולזהותו היהודית, ללא טשטוש ההבדלה שבין קודש לחול ובין ישראל לעמים. אני ממליץ לאזרחי ישראל לא ליפול בפח הנדסת התודעה של מר בנט ולהמשיך לדבוק בזהות היהודית-הישראלית של המדינה. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, אני מבקש להשתדל להקפיד על דקת נאום. זו המגמה. חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הרימו יד בתורת משה – גדול הדור מרן חכם שלום כהן, בהוראה נחרצת לרבני ודייני ישראל להתנגד בכל תוקף לכל שינוי במערכת הכשרות והגיורים, אשר יגרום להרס וחורבן היהדות בארץ ישראל. הוא מתבטא בחריפות רבה כנגד היוזמים, חברי הממשלה והשר כהנא. הכריזו מלחמה בהשם ובתורתו ומבקשים להחריב את יסודות הדעת, להביא מכשול ותקלות חמורות לעם ישראל. "נשיא מועצת חכמי התורה, גדול הדור מרן הרב שלום כהן", ראש הישיבה, "שיגר אתמול מכתב מיוחד לכל רבני ישראל, ובכללם רבני הערים, דיינים, חברי מועצת הרבנות הראשית, ובו הוראה חריגה ונחרצת כנגד הרפורמות החדשות שיוזמים חברי הממשלה החדשה, שאותן מנסה לקדם שר הדתות מתן כהנא, ומורה לרבנים 'להתנגד בכל תוקף לכל שינוי כלשהו במערכת הכשרות והגיורים', וקורא להם 'לעמוד איתנים כחומה בצורה כנגד הרפורמות אשר יגרמו להרס וחורבן היהדות בארץ ישראל'". תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אבוטבול. חברת הכנסת בזק, בבקשה. << דובר >> ענבר בזק (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ישנם גורמים בכנסת היוצאים כנגד הענקה של זכות לבית מגורים לחברי קיבוצים ולבנים החוזרים לקיבוציהם. גורמים אלו הפכו את הקיבוצים לשק החבטות שלהם משיקולים פוליטיים ופופוליסטיים, ומנסים לייצר מצג שווא כאילו חברי הקיבוצים הם נדל"ניסטים פריבילגיים שמקבלים מתנות חינם מהמדינה. מעבר לכך שמדובר במצג שווא שקרי, אמירות דורסניות ופוגעניות אלה גורמות לפילוג מיותר ומלבות שנאה כלפי בני הקיבוצים. בפועל, המצב האמיתי רחוק שנות אור מהתיאור של אותם הגורמים, וחשוב לי להעמיד כאן דברים על דיוקם. עיגון משפטי של הזכות לבית מגורים – היא זכות יסוד שמומשה בקרב כל החוכרים על מקרקעי המדינה, למעט חברי הקיבוצים. חברי קיבוץ ותיקים, חלקם ניצולי שואה, טרם זכו לזכות מסודרת על ביתם, לאור סחבת קשה, ונותרו ברי רשות בלבד בנכסים. רובם המכריע של תושבי הקיבוצים חיים באזורי הפריפריה המרוחקים בגליל ובנגב, ולא באזורים היקרים והמבוקשים במרכז הארץ. תושבי קיבוצים רבים סובלים מאפליה בתחומים כמו חוק הבטחת הכנסה, הסדרי מס הכנסה, ביטוח לאומי, פיצויים בתקופת הקורונה – והרשימה עוד ארוכה. בחמש השנים האחרונות חלה ירידה של 40% בהיתרי בנייה למגורים בקיבוצים, באופן שצמצם משמעותית את האפשרות של בני קיבוץ לחזור לקיבוצם. בני קיבוץ שבונים בקיבוצים משלמים היטל בדיוק כמו שכניהם בערים ובעיירות הפיתוח הסמוכות ואינם מקבלים מתנות או הקלות מהמדינה. חשוב לחדד: הרצון לחזרת בנים לקיבוצים נובע בראש ובראשונה מהצורך של משפחות צעירות לגור ליד הסבים. זה חשוב לקשר הבין-דורי ומאפשר לילדים לתמוך בהוריהם המבוגרים. מדובר בזכות שקיימת לכל תושב בכל מקום בארץ. אין למנוע אותה דווקא מבני ובנות הקיבוצים. הגיע הזמן לחדול מההסתה ומהסיסמאות הפופוליסטיות; הגיע הזמן שהמידע שנמסר פה, על בימת המשכן הנכבד הזה, יהיה מבוסס על עובדות ועל נתונים אמיתיים. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. תמו הדוברים לנאומים בני דקה. << נושא >> הצעות לסדר-היום: << נושא >> << נושא >> ציון יום העקירה מגוש קטיף וצפון השומרון << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו ממשיכים בסעיף מס' 2: ציון יום העקירה מגוש קטיף, הצעות לסדר-היום מס' 221, 227, 229, 236, 259, 267, 291. חברת הכנסת אורית סטרוק, בבקשה. אני מבקש לעמוד בזמן שניתן לכל דובר ודובר. << דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יום העקירה של יישובי גוש קטיף וצפון השומרון היה צריך להיות יום האבל ויום חשבון הנפש של הכנסת, שמעלה בשליחותה, שמעלה בתפקידה, שמעלה בעקרונות היסוד הכי בסיסיים שלה. הכנסת מעלה בשליחותה הדמוקרטית כאשר חברי כנסת, ובראשם ראש הממשלה דאז אריאל שרון, הפנו עורף לבוחריהם ולהבטחותיהם המפורשות לפני הבחירות, ובראשן ההבטחה: דין נצרים כדין תל אביב, ויזמו, קידמו וביצעו תוכנית של נסיגה ללא הסכם, עקירת 10,000 מתיישבים חלוצים, מסירת חבלי ארץ ישראל למחבלים – כן, כן, עזה היא ארץ ישראל – והפקרת כל דרום הארץ, ובעצם כל הארץ כולה, לירי טילים. חברי הכנסת הפנו עורף לצו מצפונם כאשר הצביעו פעם אחר פעם בעד ההתנתקות בתמורה לטובות הנאה כאלה ואחרות. אני יודעת מקרוב שהם ידעו, חשבו והרגישו שההתנתקות היא עוול אנושי וטעות היסטורית, אבל לא יכלו לעמוד בפני הפיתויים או האיומים של שרון. חברי הכנסת הבודדים שהעזו להצביע בהתאם להתחייבויותיהם לבוחרים כונו "המורדים". מי שנאמן לבוחריו הוא המורד. הכנסת מעלה בשליחותה כמחוקקת. ישבתי בכל הדיונים על חקיקת חוק ההתנתקות. מומחים שונים – ביטחוניים, כלכליים ודמוגרפיים – הופיעו בפני חברי הכנסת. לא היה בהם אחד שהצליח להסביר את ההיגיון, את ההגינות או התועלת שבתוכנית ההתנתקות. מי שיפתח את הפרוטוקולים של ועדת החוקה מאותם ימים ויקרא את השאלות ואת התשובות של המומחים האלה יחשוב שהוא קורא מערכון של הגשש. הבעיה שהבדיחה העצובה והנוראה הזו היא על חשבוננו. חברי כנסת רבים מדי אטמו את אוזניהם בפני האמת והצביעו כמו רובוטים, על פי הנחיית ראש הממשלה. הכנסת מעלה בתפקידה כמפקחת על הממשלה וכמגוננת על זכויות האזרח כשהובאו בפניה, בזו אחר זו, עדויות קשות מאוד על אכיפת חוק דורסנית כלפי מתנגדי ההתנתקות; על ילדות בנות 12 שהושלכו לשבועות של מעצר; על מפגינים שנעצרו כשעמדו על המדרכה עם שלטים; על מעצרי מנע של מפגינים; על מכות רצח שחטפו. וכאשר התברר לחברי הכנסת, כאן, בבית הזה, שקיימים נהלים מיוחדים לאכיפת דרקונית של החוק כנגד מתנגדי ההתנתקות – נוהלי שי ניצן – הכנסת לא פעלה כדי למנוע זאת. חמור מכך, כשבועיים לפני ביצוע ההתנתקות התקיים כאן, במשכן הכנסת, דיון משולב של כמה ועדות כדי לבחון אם אכן יש פתרון לכל מתיישב. זוכרים את הסיסמה הזו. לדיון הגיעו נציגי כל המשרדים: שיכון, חינוך, עבודה חקלאות ועוד. התמונה שעלתה מהדיון הייתה ברורה: כלום לא מוכן. אנשים יושלכו אל הרחוב. הבקשה שהוגשה לכנסת הייתה לדחות את ההתנתקות בכמה שבועות כדי להיערך טוב יותר לקלוט את המגורשים. רוב חברי הכנסת הצביעו נגד. התוצאה העגומה ידועה. המגורשים אכן הושלכו לרחוב ואיבדו לא רק את הבית אלא גם פרנסה, מסגרת חינוכית, ולא קיבלו טיפול נפשי ראוי לטראומה הנוראה שעברו. הכנסת מעלה בתפקידה הציוני. הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון; הנסיגה – ובעצם הבריחה – מפני הטרור העזתי; השימוש המזעזע בחיילי צה"ל, החיילים שאמורים להגן עלינו, לתפקיד האכזרי של המגרשים; השימוש הדוקר והמכאיב בדגל ישראל ובסמל המדינה על כובעיהם ומדיהם של כוחות הגירוש; ההרס הבלתי-נתפס של מפעל חיים שלם, של חיים שלמים של אחינו, שחלקם הגדול דומעים ומדממים עד היום – על כל אלה ראוי לה לכנסת לקבוע לעצמה יום של אבל וחשבון נפש. אבל הכנסת גם החלה לתקן. ראשית היא תיקנה כמה תיקונים בסעיפי הפיצויים של חוק ההתנתקות – יוזמה ברוכה וחשובה של חבר הכנסת דאז אורי אריאל. בהמשך תיקנה הכנסת במידה מסוימת את העוול כלפי מתנגדי ההתנתקות כשחוקקה את חוק החנינה למתנגדי ההתנתקות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט סיכום, בבקשה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ולאחרונה החלה הכנסת בתיקון האמיתי והיסודי ביותר של פשע ההתנתקות; התיקון שיבטל את הנסיגה ויאפשר את חידוש ההתיישבות. החוק לביטול הנסיגה הזו. החוק שיאפשר את חידוש ההתיישבות בצפון השומרון עבר כאן, בכנסת העשרים-וארבע, ברוב עצום של 42 תומכים נגד 29 מתנגדים בלבד. החוק הזה ממתין עכשיו בוועדת הכנסת אצל חבר הכנסת ניר אורבך. צריך לעשות הכול כדי שהוא ימשיך ויקודם, כי הכנסת חייבת לתקן את הפשע הגדול של ההתנתקות – לחזור לכל מרחבי ארצנו ולבנות מחדש את היישובים שנעקרו. זה צו המצפון – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> צו השעה של הכנסת הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת סטרוק. חבר הכנסת פינדרוס, בבקשה. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הכנסת מציינת היום את האסון הנוראי שהיה לעם ישראל בפעולה הנוראית שעשתה הממשלה בישראל לפני סדר גודל של קצת יותר משבוע באותה שנה נוראית. עם ישראל, מאז שחזר לארצו – שמעתי את זה פעם מאחד מרבותיי – שזכה לשוב לארץ ישראל אחרי חורבן בית שני, על אף ההבטחה – לא על אף: יש הבטחה לבני ישמעאל שתהיה להם מציאות בארץ, ויציקו לנו לפני ביאת המשיח, אבל הדרך היחידה שבה הם קיבלו חבלי מולדת הייתה רק אם היהודים נתנו להם את זה. לצערנו הרב, לא הייתה שום מציאות. הערבים לא הצליחו לכבוש גרגיר אדמה ממה שנכבש, או לקבל גרגיר אדמה, אלא אם כן היהודים – מיוזמתם וביוזמתם. תוכנית ההתנתקות, כפי שאני זוכר אז, הייתה החלטה ישראלית ללא התערבות בין-לאומית – אפילו ללא בקשה בין-לאומית, ללא בקשה מארצות הברית. זכור לי שאחד מהאנשים שהוצע לו להיות ראש המינהלת אמר שיש לו כמה הערות על התוכנית, ונשלח, בטיפשות, על ידי מי שאז עשה את המעשה הנורא והנפשע הזה, שהיה אריאל שרון – שבייש את צעירותו בזקנותו – לארצות הברית. נכנס לבית הלבן, לפגישה, ואמר: יש לי הערות, והתגובה הייתה מייד: זו תוכנית ישראלית, למה באת לפה? ביקשו מאיתנו לגבות את התוכנית הישראלית, למה הגעת אליי? האיש היה בשוק. אני לא רוצה לומר: אותו איש גם, בסופו של דבר, הצטרף לקדימה. כנראה שיש אנשים שבשביל תפקיד מסוגלים לעשות הכול. השקר הזה מלווה אותי עד היום – איך הם העזו – שקר שעומד להתגלות – לעשות את הדבר הזה. אנשים גורשו מבתיהם. אנשים סבלו במשך שנים. אף אחד לא דאג להם. מכרו להם סיפורים. יש אנשים שעד היום סוחבים צלקות. רק לפני חודשיים הייתי בפגישה על אנשים שסוחבים צלקות על הבטחות שהיו אז וסיכומים שהיו אז ולא בוצעו עד היום הזה. אדוני היושב-ראש, יותר חמור מזה – ופה אני מצטרף לקודמתי – הכנסת צריכה לעשות מעשה בעניין זה. עד היום, עוד כיבלת, השטח של חומש ושאנור הוא שטח צבאי סגור שאסור לאזרח ישראלי לדרוך שם בגלל חוק ההתנתקות שלא תוקן. אין לזה לא הצדקה מוסרית, לא ביטחונית, לא צבאית. סתם, אסור ללכת לטייל שם. אסור על פי חוק. אני לא מכיר עוד שטח שאסור ללכת לטייל בו. אסור להיכנס למקום הזה. מקום מדהים. חבל ארץ בתוך ארץ ישראל, במקום שהיה נחלה שנים רבות. במדינת ישראל יש עדיין חוק שלא מאפשר לעבור במקום הזה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הצבא יודע לעשות ביישוב קומי אורי סגר גם בלי שיחוקק חוק בכנסת, לצערי הרב; יודע לעשות את זה אם הוא חושב שיש סיבה ביטחונית. אין הצדקה לחוק הזה, והחוק הזה צריך להיות מבוטל. אבל אני רוצה בדקה וחצי שנותרו לי לומר עוד משפט אחד. אם תשימו לב – ואני, כמי שהייתי בביתר עילית בהסכם אוסלו, והייתי בביתר עילית גם בתקופת הגירוש מצפון השומרון ומגוש קטיף, זוכר היטב שתי פעולות. לא הייתה אף פעולה נוראית כזאת של גירוש והוצאת יהודים, או סוג דבר דומה לזה, בלי שקדמו לה דברים שהכינו אותנו לזה. וכיהודי חרדי מאמין, אנחנו מאמינים שלכל דבר יש סיבה, ויש את הגורם שנראה באותו רגע. הגמרא, בשבת, אומרת: "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן". ושימו לב, גם לפני הסכם אוסלו, גם לפני הגירוש מגוש קטיף, במשך שנה עד שנתיים עסקה הממשלה באיך להפסיק לימוד תורה של תינוקות של בית רבן. והיה עוד משהו שקרה: בשני המקרים האלה, הנוראיים האלה, שנה-שנתיים לפני שהממשלה עסקה כאילו בפתרון המדיני, באסון והצונאמי המדיני הזה, הממשלה עסקה בביטול תינוקות של בית רבן, כמו שכתוב בגמרא בשבת, בביטול שבת, בחילול שבת. עסקה גם עסקה, גם בפעם הקודמת, בשתי הפעמים הקודמות. והיא עסקה בעוד משהו שאותה הגמרא בשבת קי"ט אומרת: עסקה גם בלאבד אנשי אמונה; עסקה בתרבות של שקר. זה קרה בכל המקרים, תשימו לב. אני מציע לכולנו לזכור שלכל גורם יש בסוף סיבה שעומדת מאחוריו. חז"ל לימדו אותנו את הסיבות אלפיים שנים קודם. אנחנו צריכים ללמוד את הלקח ולדעת שפגיעה בתינוקות של בית רבן, פגיעה בשבת ופגיעה באנשי אמנה שלא ביקשו משפט מביא אותנו לאסונות כאלו. מי ייתן שזו תהיה הפעם האחרונה שנתנסה בניסיון הזה לאחר שזכינו לחזור לארץ ישראל, ומכאן ואילך רק נראה במהרה שהר השם ייבנה, בית המקדש, ותהיה השראת שכינה. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. חברת הכנסת דיסטל – איננה נוכחת. חבר הכנסת אורבך, בבקשה. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> איפה ימינה? << דובר >> ניר אורבך (ימינה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – – << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> אני לא קיבלתי שום דבר – – – << דובר_המשך >> ניר אורבך (ימינה): << דובר_המשך >> בוא נכבד את המעמד, בסדר? << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> מכבד מאוד, תאמין לי. כואב לי – – – << דובר_המשך >> ניר אורבך (ימינה): << דובר_המשך >> אז בוא נכאב ביחד וננסה להגיד כמה מילים. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ניר אורבך (ימינה): << דובר_המשך >> אני מאוד אשמח אם לא תפריע. אני מאוד אשמח אם לפחות באירוע הזה לא תפריע. תודה רבה. לפני כמה שנים סיפרתי על החוויה שלי כיושב-ראש פורום המדרשות התורניות לבנות טרם הגירוש מגוש קטיף, ממש בשבועות האחרונים לגירוש, כאשר הורדנו את בנות המדרשות השונות ללמוד בבוקר ולעזור אחר הצוהריים למשפחות בגוש. היום הייתי רוצה לשתף אתכם ביום הפינוי עצמו, באירוע המטלטל שחוויתי יחד עם בנות המדרשות והאולפנות בבית הכנסת בנווה דקלים – אני אשמח מאוד, חבר הכנסת פינדרוס, אני אשמח מאוד אם תקשיב. תודה. היו שם מאות בנות בוכות, שרות, כואבות. ראיתי את הבכי ואת התפילה, את התחנונים ואת הזעקה. שמעתי, ראיתי ובכיתי איתן. אני חושב שפינוי הגוש היה טעות נוראה. אני חושב שתחושת הבגידה של אותן בנות ושל כלל הציבור ששהה והזדהה עם מגורשי גוש קטיף הייתה כבדה וקשה מנשוא. אני חושב שהיחס לציבור כמעט הכי ממלכתי במדינת ישראל, בני ובנות הציונות הדתית, ככזה שיגרום כאן לכאוס, היה שגוי ואפילו מרושע. הממשלה ששלחה את אזרחי מדינת ישראל לגור וליישב את חבל קטיף הייתה הממשלה שפינתה אותם, ממשלת ישראל. השימוש בחיילי צה"ל, שמטרת גיוסם היא להגן על החברה הישראלית, היה לא במקום ולא ראוי; שימוש בצעירים וצעירות שרק התגייסו ושנפגעו נפשית מפינוי האנשים והנשים, שנפגעו מהקריעה שבבחירה בין פינוי לסירוב פקודה. הלב עדיין קרוע. עדיין לא התבגרנו וגם לא התגברנו על גירוש גוש קטיף. אנחנו עדיין כואבים ועדיין מתגעגעים. אני מרגיש שאחת הסיבות שבגללן עדיין לא התבגרנו ולא התגברנו היא כי השבר הגדול מול עם ישראל והחברה הישראלית שקרה בגירוש עדיין לא תוקן, ואולי לא עלינו המלאכה לגמור אך ודאי איננו רשאים להיבטל ממנה. היינו שם בחבל הארץ הפורח עם אנשים ונשים שהם מלח הארץ, אנשי תורה וחינוך, חקלאים יראי שמיים, נערים ונערות שעשו מעשה ציוני ממדרגה ראשונה, משפחות שהפריחו את השממה והחיו את האדמה. בתקופת הגירוש הבנתי שהציונות הדתית לבדה במערכה על ארץ ישראל ולבד במערכה הכללית. החברה הכללית לא הבינה אותנו. מי שזוכר את הפעולות האזרחיות הנפלאות של ועד מתיישבי גוש קטיף, מי שזוכר את השרשרת האנושית הנפלאה והגדולה שהקיפה את רחבי מדינת ישראל, מבין על מה אני מדבר. החברה הישראלית לא הבינה את הכאב שלנו, לא הבינה את המלחמה שלנו, לא הבינה את הבכי הגדול והשבר הגדול שחווינו מול המדינה, הממשלה, הצבא והגורמים הממלכתיים שאנחנו חלק מהם באופן אינטגרלי ויום-יומי. החברה הישראלית לא הייתה איתנו. כחלק מהקמפיין נגד הגירוש ניסינו לעשות מפגשים של פנים מול פנים, לצאת לרחובות ולדבר אל האנשים, אבל החברה לא הבינה. באותם ימים הבנתי והגעתי למסקנה שהחברה הישראלית והציונות הדתית עדיין צריכות לעשות פעולות מחברות. אנחנו צריכים למצוא את המילים המשותפות, את המטרות המשותפות, את הדרך שבה אנחנו יכולים ללכת יחד ולהילחם עלינו. זה לא קשה, פשוט צריך לחזור לשורשים והערכים המשותפים של כולנו. אני יודע שעוד יש דרך ארוכה לפנינו. אני יודע כי הגירוש שהתרחש בשבוע של תשעה באב – ואני חושב שלא רק לי חרה שבכל ערוצי הטלוויזיה לא הייתה תוכנית אחת על גירוש גוש קטיף, תוכנית אחת שתראה ותדבר על השבר הגדול שחווינו כחברה, כעם. גם אם אנחנו לא מסכימים על הכול, גירוש גוש קטיף היה ועודנו חלק משמעותי בהיסטוריה של עם ישראל ושל מדינת ישראל, ולא ייתכן שזה לא יהיה ברור שעדיין צריך לדבר על השבר ושעדיין צריך לרפא אותו. אחת המטרות שלי בהגעה לכנסת היא לייצר את החיבורים, לייצר מפגשים ונקודות חיבור בין כלל חלקי החברה הישראלית. במשבר הגדול הבא, לא עלינו, שאחד מחלקי החברה או העם הזה יחוו, חשוב לי שנדע לקחת חלק בבחינת "עִמו אנֹכי בצרה", שנדע להזדהות ולחוש אמפתיה, שנמצא את הדרך לגשר על הפערים ולבכות יחד. אני מבקש בקשה קטנה: לכו לראות קטעים, אפילו קטנים, מתפילת הנערות, מהתפילה בבית הכנסת בנווה דקלים ביום הגירוש. לכן לראות את הבכי של הבנות. אני בטוח שתצליחו גם אתם למצוא את החיבור ולבכות, ולו רק לרגע, יחד איתן. "תפִלה לעני כי יעטֹף ולפני ה' ישפֹּך שיחו, ה' שמעה תפִלתי ושַׁוועתי אליך תבוא, אל תסתר פניך ממני ביום צר לי". תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת דיסטל, בבקשה. << דובר >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. בעברי הלא-רחוק לימדתי כתיבה יוצרת. באחד הקורסים שערכתי בתל אביב הגיע אליי בחור צעיר, הייטקיסט, היפסטר חילוני למהדרין, אלא שלקראת אמצע הקורס הוא שלח לי פתאום סיפור שגילה לי מעט על עברו. נזכרתי בסיפור הקצר של מולי – זה שם הבחור הזה – כשהתכוננתי לנאום הזה. אתמול ביקשתי ממנו את רשותו לקרוא כמה שורות מהסיפור והוא הסכים, אז הינה חלק קטן מהסיפור הזה: ליאת, קטנה ממני בחצי שנה, הייתה האהבה הראשונה שלי, בהנחה שהתאהבות בגיל שלוש נחשבת. היינו חופרים יחד בורות ענקיים בחולות שבין הבתים שלנו, אוספים חיפושיות בבקבוקי פלסטיק ישנים ופעם אפילו התחבאנו במקלט ליד הבית של בלומה המעשנת. כשהייתה בת 11, מפותחת ממני פיזית ומנטלית, היא שברה לי את הלב כשהודיעה לי שהיא כבר לא יכולה להיות יותר חברה שלי. היא החליטה להיות חברה של קובי סלע מהכיתה המקבילה. 14 שנים מאוחר יותר החולות היו מלאים בורות מפצצות המרגמה שנחתו השכם והערב. בלומה המעשנת כבר הפסיקה לעשן אבל חזרה בגלל החרדות, וליאת ואני, אנחנו היינו סתם ידידים טובים. ליאת פתחה ראשונה: מגרשים אותנו מוחרתיים. הצבא הודיע עכשיו שגני טל יהיה היישוב הראשון שיפונה. הם מתחילים למוחרת הצום. את הסיפור האנושי שמאחורי הגירוש התחלתי להבין רק דרך בלומה השכנה המעשנת מהסיפור הנפלא הזה שמולי כתב לי בסדנה. מולי היה זה שפתח לי צוהר ראשוני לכאב הבלתי-נתפס של אדם, כל אדם, שנקרע מעל ביתו ומגורש מנוף ילדותו, מבורות החול שנחפרו בין הבתים, מהחיפושיות, מהמטע, מבית הכנסת, מהשכנים, מההווי, מהחיים עצמם. מולי אחז את ידי בידו, וצעדתי בסיפורו דרך הנופים האנושיים והגיאוגרפיים של גן העדן ההוא שממנו הוא גורש, גן עדן פורה ומרהיב שנחרב עד יסוד. מולי היה הראשון, אבל הוא לא היה האחרון. כמעט בכל סדנה שבה לימדתי היה לפחות סטודנט או סטודנטית אחת ששיתפו אותי דרך הסיפורים שהם כתבו בחוויה המחרידה הזאת של עקירה מהשורשים, של מחיקת הקיום, של חוויית הגירוש, חוויה שלא מרפה גם שנים אחר כך. אני צריכה לבקש סליחה כי אני לא ידעתי את כל זה. לא ידעתי כי אף אחד לא סיפר לי. אף אחד לא תיווך, אף אחד לא עצר לרגע כדי לשקף לציבור הישראלי הגדול את השבר העצום שמגורשי גוש קטיף חוו. את הידע שלי אני שאבתי מהתקשורת, אותה תקשורת שציירה את האנשים הטובים האלה כסכנה ממשית, אולי אפילו אנרכיסטית, שעלולה להתנגד בכוח ואף לפגוע בחיילים בשעת הגירוש. זה כל מה שתיווכו לי. הצער העמוק מני ים, הכאב האנושי הלופת, המשפחות שנעקרו מחייהן, כל אלה רודדו או הועלמו לטובת הנרטיב התקשורתי הקדוש: הגירוש הוא טוב וכל מי שמתנגד לו הוא קיצוני ומסוכן. לאחרונה הייתה לי הזכות לפגוש את התאום הרוחני של מולי, הסטודנט התל אביבי הצעיר. קוראים לו שלמה וסרטיל. שלמה אומנם מבוגר ממולי, הוא חובש כיפה, הוא סבא גאה והוא איש ארץ ישראל מוכר וידוע. אבל הכאב של שלמה ומולי הוא אותו כאב, וזה כאב שעד היום אין לו מרגוע. הפצע הוא אותו פצע והפצע הזה מסרב להגליד. גם שלמה גורש מגני טל, ממש כמו מולי, הסטודנט שלי. אולי הם אפילו היו שכנים, אולי הם מכירים זה את זה, אולי מולי הילד ביקש פעם איזה כוס חלב משלמה וסרטיל. שלמה וסרטיל הקים בירושלים מוזיאון קטן לזכר הגירוש ההוא. הייתי במוזיאון הזה בשבוע שעבר, הבטתי בתמונות התלויות על הקירות, וחשבתי לעצמי כמה העוול שנעשה למגורשים היה כפול. כשהם נעקרו מבתיהם הם חיבקו את החיילים, הם לא היו אלימים והם לא פגעו באף אחד. אני למדתי לפחד מהם רק בגלל התקשורת. התמונות שצרחו מקירות המוזיאון היו מוזרות וכואבות עד אימה. להביט בחייל בוכה כשילד קטן נישא על כתפיו, להביט בחיילת דומעת מלטפת ילדה קטנה, להביט בבחורים צעירים, רגע לפני גיוס, נשענים בוכים על חיילים שמפנים אותם מביתם. להביט בכל אלה ולהבין איך נראה גוף שתוקף את עצמו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט סיכום, בבקשה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא אלימות הייתה שם, רק כאב, כאב בין אחים. כאב בין אלה הנאלצים לגרש לבין אלה הנאלצים ללכת. שאלתי את שלמה וסרטיל: איך סולחים על כל זה? הוא השיב שהשלם גדול מסך חלקיו, שאין ברירה, שאנחנו עם אחד ואין לנו את הפריבילגיה לנטור או לכעוס אלה על אלה. שחובה עלינו לאהוב. לגירוש הקשה ההוא יש גם לקח. והלקח הוא שהשיח הציבורי המושל בכיפה לא תמיד משקף לנו את המציאות. לפני 16 שנים, 26 יישובים משגשגים נעקרו מרצועת עזה ומהשומרון, אלפי אנשים נעקרו מבתיהם, מחייהם ומאדמתם הטובה, שעליה הקימו את חלקת הציונות הנפלאה שלהם. הארץ הזאת ניתנה לנו אבל היא לא שלנו למוסרה לאחרים. קיבלנו אותה למשמרת מאבותינו לעובדה ולשומרה ולמוסרה לדורות הבאים. בסופו של דבר אנחנו רק חוליה בשרשרת הנצחית של עם ישראל, מורשת ישראל וארץ ישראל. או אם לשאול את מילותיו של ז'בוטינסקי בהקשר הזה ובקשרים אחרים: "שלשלת פז נצחית בין שיר תל חי ורעם הפלא של סיני". תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. אני מבקש בכל לשון של בקשה להתכנס לחמש דקות. חבר הכנסת האוזר, בבקשה. << דובר >> צבי האוזר (תקווה חדשה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת, באמירה אישית – חזרתי היום אחר הצוהריים מבית החולים, שוחררתי, וחשבתי שאני אקח לעצמי מנוחה, אבל הנושא הזה הוא מספיק חשוב היסטורית, מהותית, כדי לחרוג מהנטייה הזאת של האדם לקחת רגע לנשימה, כי צריך לדבר על הדברים החשובים גם בפרספקטיבה של זמן. בקיץ 2005 הייתה עקירה מרצועת עזה של 8,600 בני אדם, בראש ובראשונה. גוש קטיף – 22 ישובים, צפון השומרון – ארבעה יישובים. ראוי וחשוב לדבר על מה שהיה אבל אני רוצה להקדיש את מעט הדקות המיועדות או הניתנות לי דווקא לדבר לא על העבר, אלא על הלקחים ההיסטוריים צופי פני העתיד. אני רוצה להביע תקווה, ואולי אפילו קביעה, שאירועי העקירה מרצועת עזה ומצפון השומרון היו הפעם האחרונה שבה מדינה דמוקרטית נשענת על רעיון של העברת אוכלוסייה לצורך פתרון של סכסוך אתני. אי-אפשר להשלים עם רעיון כזה, שמקורותיו, הייתי אומר, במאה ה-20, ואין לרעיון זה הצדקה – לא מוסרית, לא מעשית, ולא עקרונית – במאה ה-21. אתגרי העקירה, כמו שקראו לזה, הם לא אתגרים לוגיסטיים אלא בראש ובראשונה אתגר או שאלה בסיסית, מוסרית, רעיונית וחברתית, שנדמה לי שהתשובה באשר אליה ברורה וחדה. אני רוצה לדבר על הסיפור האמיתי לכאורה שעומד לפנינו. חצי מיליון ישראלים בשטחי C, שיש מי שעד היום מנסה לנרמל את הלא-נורמלי ולהסיק מאותה פרקטיקה שעוצבה לראשונה ב-1981, בנסיגה מסיני, שבה נעקרו 3,000 בני אדם – בנסיגה מרצועת עזה נעקרו קרוב ל-9,000 בני אדם – ויש מי שרוצה להחיל את אותו רעיון, אותה פרקטיקה על יהודה ושומרון, שבהם חיים, ברוך השם – לא מספיק – חצי מיליון ישראלים למעלה מחצי מאה. ההיבט העקרוני של הדיון – אני לא רוצה להיכנס אליו, אנחנו מכירים אותו ואני מניח שעוד נידרש אליו – הוא שחזרתו של עם ישראל לשטחי מולדת איננה עוול. יהודה ושומרון הם שטח מכונן של הציוויליזציה היהודית. איננו מרגישים ביהודה ושומרון כפי שהצרפתים הרגישו או התייחסו לאלג'יר. זה סיפור אחר לגמרי. אבל ההיבט הוא לא רק היבט עקרוני, הוא היבט מוסרי שצריך וחשוב לקבע אותו, לדון בו ולשים עליו את עינינו ודעתנו: הכרה בזכויות אדם. עקירה של אנשים מביתם נוגדת את עקרונות היסוד של השיטה הדמוקרטית, של השיטה של מדינת ישראל, נוגדת את הזכות לכבוד, את הזכות לקניין, ואיננה יכולה לבוא במחוזותינו. אי-אפשר לעקור אנשים מביתם ומנוף מולדתם כאילו היו חפץ להזזה. לא זאת השאלה. והשאלה היא לא רק בהקשר שלנו. אני נותן דוגמה – אולי הכי קרובה גיאוגרפית ואולי גם עניינית: אף אחד לא העלה על דעתו בסכסוך בין טורקיה לקפריסין, בצפון קפריסין, לעקור אנשים מביתם למרות ההתנחלות הטורקית בצפון קפריסין. נדמה לי שבית הדין האירופי שדן בנושא בהקשר המוסרי של זכויות אדם קבע קביעה שאותה גם אנחנו צריכים לאמץ: לא מתקנים עוול באמצעות עוול. אינני חושב חלילה שמישהו יעלה על דעתו שהתיישבות של יהודים בחבלי מולדתם היא עוול. אבל מי שחושב כך ומי שמאמין כך, צריך לפחות בהקשר המוסרי לאמץ את העובדה שלא מתקנים עוול בעוול. זו הפרקטיקה של המאה ה-21. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חצי מיליון ישראלים גרים היום ביהודה ושומרון. לכל איש יש שם, כתובת מגורים, משפחה ויישוב. אי-אפשר, כמו שאמרתי, באופן חד-צדדי לאמץ את אותה פרקטיקה. אי-אפשר להעביר אוכלוסייה, לגרום לקרע ושסע חברתי שממנו החברה הישראלית יותר לא תשתקם. ולכן, כפי שפתחתי ואמרתי, את אותה עקירה מרצועת עזה של אנשים – ואני מתייחס להיבט הזה של הנושא – צריך כל הבית הזה לאמץ כלקח היסטורי ולהגיד: לא עוד עקירות. אפשר לחשוב על פתרונות כאלה ואחרים לסכסוך, אני מניח שעמדתי אולי שונה מעמדתם של חלק מהאנשים כאן, אבל בהקשר המוסרי העקרוני – לא עוד עקירתם של אנשים מביתם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ארבל, בבקשה. << דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, רינו צרור, בסרטו הידוע "תפילת הנערות", בריאיון לוואלה לקראת השידור הראשון, אמר: "לתפיסתי, לפעמים כשאין מכות אבל המתח ברור, ישנו משקל דרמטי הרבה יותר גדול מסיטואציה אלימה. הסרט מציג את הסיפור המלא. הוא מציג גם אם הכיסופים, גם את הלהט, את התמימות, את הדמויות עצמן שלאט לאט אתה מפסיק לחשוש מהן. אתה מבין שמדובר בתמימות באמונה. אתה גם מבין שמדובר בהרבה מאוד כוח, ויותר מכל זה אתה אמור להבין שבשורה התחתונה, כל החבורה הזאת ויתרה על הקרב, ויתרה על מלחמת אחים. ויתרה על הבית והלכה לגור בניצן או במקומות אחרים. אני חושב שמהבחינה הזו, בעשרים השנים האחרונות הכתומים הם החבורה שהוכיחה הכי הרבה נאמנות לארץ ישראל. אני ואתה לא נדרשנו לכזאת נאמנות. לא נדרשנו לוותר על אמת מאוד יסודית בלב ועל בית פיזי". הדברים הללו, שנאמרו על ידי אדם שלא נמנה עם ציבור שוחרי ההתיישבות מחוץ לקו הירוק, ביהודה ושומרון ובחבל עזה, מדברים בעד עצמם. מדברים באמת על אוכלוסייה שהבינה היטב ממלכתיות מהי. לצערי הרב, בשם אותה ממלכתיות יש מי שמנסה – וגם מעל במה זו דיבר לפניי – לקחת את זה צעד קדימה ולהושיב תומכת טרור בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. העמדה הזו, אני יודע שהיא לא נעימה לשמיעה, נאמרה על ידי שופט בית המשפט העליון דוד מינץ, בדעת מיעוט, ביחס לחברת הכנסת מראענה. הוא סבר שעלה כדי מסה קריטית של אמירות שהיא תומכת טרור. זו לא ממלכתיות. לא לזה התכוונתם כשדיברתם על אותה ממלכתיות נדרשת. גם מחברי מפלגת העבודה יכולתם לבקש שיהיה נציג אחר ולא היא. אסיים את דברי בקינה של חיים צבי, שמופיעה באתר "ביכורים", ופורסמה בתשס"ה – קינה על חורבן חבל קטיף. "אלי קטיף ועריה, כמו אישה בציריה, / וכגאולה חגורת שק, על חדות נעוריה. // אלי סיני אשר זומם, באשמת פשע שׂריה, / למסור חינם לישמעאלים את עמל קציריה. // עלי גלות אשר קפצה על בכירי קציניה, / ועל צבאה אשר רדף את בנותיה ובניה. // עלי היגיון אשר אבד, בתביעת פרקליטיה / ועל משפט אשר נמכר, וחסרון סנהדרֶיה. // עלי טִכּוּס יועציה, עומרי, גלעד – נסיכיה, / ועל מוסר אשר נרמס, ברדיפת שלמוניה. // עלי יגון ורוב דמעות, אשר זלגו מעיניה, / ועל אדמת אם אשר זעקה, עת הומרו אדוניה. // עלי שמחת אויביה, שָׂחֲקוּ על שבריה, / ועל עינוי בני חורין, צדיקיה, גיבוריה. // עלי פשע אשר "טוהר", בתוכניות זדוניה, / ועל צבאות שוטרים חוסמים עורקיה וציריה. // עלי שמך אשר חולל, בפי קָמֵי מְצֵרֶיהָ, / ועל תחינות יצווחו לך, ילדי טְהוֹרֶיהָ, // עלי ניסיון אשר הוטל, בשליחות שילטוניה, / ועל כיסוף קרועי בגדים, לא בגדו אֱמוּנֶיהָ". אני, באופן אישי, זוכר היטב את שבת פרשת בהעלותך בשנת תשנ"ז, 1997, הייתה זו שבת בר-מצווה של אחד מחברי הכיתה, שהייתה במלון בנוף דקלים. זו הייתה, מבחינתי, חוויה שהייתה פעם או פעמיים, לראות את חבל הארץ הנפלא הזה – – << קריאה >> שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: << קריאה >> "רני ושמחי בת ציון". << דובר_המשך >> משה ארבל (ש"ס): << דובר_המשך >> אכן, הפטרת "רני ושמחי בת ציון", כפי שאומר לנו השר פורר, הפטרה שהיא גם בפרשת "בהעלותך" וגם בשבת חנוכה. אנחנו סמוכים ובטוחים שלמרות ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו. עם ישראל ישוב לארצו, לכל חלקיה, במהרה בימינו אמן. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בגין אולי הגיע? הוא ביקש ממני. לא. השר פורר, בבקשה. << דובר >> שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יוזמי ציון היום הזה, תודה לכם על היוזמה. הרבה פעמים ביום הזה עוסקים בחידוד העמדות: מי בעד, מי נגד; מזכירים מי תמך, מי הצביע בעד, מי הצביע נגד. אני כשלעצמי לא הייתי פה, אבל כמי שהתנגד להתנתקות, אז כהיום, שמח, גם בדיעבד, להיות בצד שהוביל את ההתנגדות. אבל אני חושב שדווקא בימים האלה צריך לדבר לא על מי היה בעד או מי היה נגד, אלא מה הלקח המשמעותי שאנחנו יכולים לקחת מההתנתקות. ואני רוצה לשתף קצת את תחושותיי אז, באותה תקופה, שהימים הם ימי לקראת ההתנתקות, ימי בין המצרים, מגיעים לתשעה באב. התחושה שאני חוויתי כבחור צעיר, שנים ספורות אחרי השחרור שלו, הייתה תחושה שמתקרבים לאיזושהי מלחמת אחים. הייתה תחושה של קיטוב נוראי, שהיה ציבור שהרגיש – יותר מהרגיש – שפשוט לא הקשיבו לו. דרסו אותו. היה חשש גדול מאוד. היה חשש בקרב כל הציבור הישראלי: מה יקרה? מה יקרה באותו יום? והחשש הזה מצטלב עם המועד, בלוח השנה העברי, של תשעה באב. אתה אומר לעצמך: אנה אנו באים? את האווירה הזאת, באיזה שהוא מקום אני נושא עמי עד היום. ואני חייב לומר שביום הזה צריך לציין דווקא את המגורשים ואת הגבורה שלהם ואת היכולת שלהם בתוך האירוע הזה, כשלא הקשיבו להם, כשדרסו אותם, כשהלכו בניגוד למה שהבטיחו להם – עשו משאל כזה ומשאל אחר – ועדיין האירוע הזה עבר בשלום – תוך מחאה אבל אני חושב שבצורה שכשאתה עוקר את האנשים האלה מביתם, עדיין מדינת ישראל צלחה את האירוע הזה. היא צלחה אותו בזכותם – בזכות אלה שידעו לגלות את גדלות הנפש. אני אומר את זה שוב כי גם עכשיו אנחנו באותם ימים, אנחנו ציינו את תשעה באב רק לא מזמן, וכדי להבין את החשיבות של מה שעשו אז אותם עקורים, אני רוצה לצטט את מה שכתב יוספוס פלביוס בספרו מלחמות היהודים, כשהוא תיאר את מה שקרה אז – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: << דובר_המשך >> אני רואה, אני רואה. אני לא אקרא את כל הספר, אבל בתוכו הוא תיאר במשפט אחד, שכדאי לנו לזכור אותו גם היום, משפט אחד על חורבן ירושלים, כשהוא אמר: "המריבה כבשה את העיר והרומאים כבשו את המריבה, אשר הייתה חזקה יותר מחוסן חומותיה הבצורות". אם אני לוקח משהו, ואם אני מבקש שניקח משהו כשאנחנו מציינים את יום העקירה, זה את היכולת הזאת, בתוך המריבה, לא להפוך אותה למריבה שכבשה את חוסן חומותיה הבצורות של מדינת ישראל. כי אם אותם עקורי גוש קטיף לא היו מגלים באמת אחריות באותם האירועים, אני לא יודע לאן האירוע הזה, בימים האלה, שנקראים מדינת ישראל היו מגיעים. ואני אומר את זה שוב, כאז כן היום, לכולנו, מכל קצות הארץ, נלמד – – – << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> ומה עם האחריות של הממשלה – – – << דובר_המשך >> שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: << דובר_המשך >> אני אדבר על זה. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> אם הממשלה והכנסת של אז היו מגלות יותר אחריות לא היינו נתונים היום תחת הטילים שאנחנו נתונים. מה עם האחריות של הממשלה והכנסת? << דובר_המשך >> שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: << דובר_המשך >> אני חוזר ואומר, בעניין הזה את יודעת את עמדותיי לגבי התוכנית. את יודעת מה אמרתי, לא הייתי פה כדי – – – << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> אי-אפשר לבקש – – – לגלות אחריות – – – צריכים לגלות אחריות. << דובר_המשך >> שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: << דובר_המשך >> לא הייתי פה כדי להצביע. אם הייתי, אני יודע מה הייתי מצביע. אני לפחות שקט שיושב-ראש – – – << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> אני מתכוונת למערכה – – – << דובר_המשך >> שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: << דובר_המשך >> יושב-ראש המפלגה שלי גם עזב את השררה כדי להתנגד לתוכנית ההתנתקות. את הממשלה. אבל אני אומר שוב, בואו נתנתק רגע מהתוכנית עצמה והמשמעויות שלה – אפשר לדבר על זה ימים ארוכים – וניקח – – << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> למנוע את האסון הבא. << דובר_המשך >> שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: << דובר_המשך >> – – לעצמנו את היכולת לנהל את הדיונים שלנו במדינת ישראל כדיונים קשים, מרים, אבל שלא הופכים להיות מריבה, שהיא זאת שכובשת את העיר. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לשר החקלאות. << נושא >> נאום בכורה של חברת הכנסת לימור מגן תלם << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו ניגשים לסעיף הבא בסדר-היום, נאום בכורה של חברת הכנסת לימור מגן תלם. בבקשה. חבר הכנסת עבאס. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בבקשה. << דובר >> לימור מגן תלם (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, שר החקלאות עודד פורר, משפחתי האהובה, אני עומדת מולכם היום, נושאת את דברי הבכורה שלי בבית הזה, ביתו של הציבור הישראלי. זוהי זכות גדולה בעבורי להיות חברת כנסת, ואני מודה, אני נרגשת. נרגשת מגודל המעמד והמחויבות הגדולה שלי לעבודת הכנסת. נרגשת מההזדמנות שנפלה בחלקי לעשות ולעסוק בשורה ארוכה של תחומים: מהדיור הציבורי וזכויות האזרחים הוותיקים, דרך החינוך, שהוא היסוד לכל מה שאנו עושים. לאחר שני עשורים של עשייה ציבורית כיועצת משפטית של עיריית מגדל העמק והוועדה לתכנון ובנייה, בכוונתי לפעול לצמצום פערים בין הפריפריה החברתית והגאוגרפית למרכז. ראיתי מקרוב את הפנים והשמות מאחורי הסטטיסטיקות; את הקושי, האתגר, החלום והמצוקה. לא פעם שאלתי את עצמי: היכן הממשלה? היכן המדינה בסיוע לאותן שכבות שלא תמיד שפר גורלן או שלא הצליחו להביא לידי הגשמה את חלומן? לא פעם תהיתי על מה חולמת הילדה, שכבר בשנותיה הראשונות בבית הספר נתקלת בקשיים כלכליים וחינוכיים. ישראל היא מדינה קטנה עם פערים גדולים; פערים שלצערי רק הולכים וגדלים. ישראל היא מדינה שתפקידה להעניק שוויון הזדמנויות, על מנת שכל אחד ואחת יוכלו להגשים את החלום. שוויון הזדמנויות איננו רק סיסמה חלולה, הוא ייעוד לחברה בריאה ומצליחה יותר. אני מבטיחה לכם, אנשי הפריפריה, לא לשכוח להשמיע את קולכם בדיוני המליאה והוועדות. אבל היום – היום תרשו לי לדבר על משהו אחר. מכובדיי, מגפת הקורונה שהכתה בעולם כולו ועודנה איתנו, הביאה עימה שורת מגפות אחרות: תחושת אובדן השליטה ושינוי סדרי עולם, חוסר בשגרה, ביציבות ובוודאות, הצטיידות חסרת היגיון בכמויות של מזון וקצת ניחומי ממתקים וחטיפים. הבידוד והריחוק החברתי גרמו לבנות ובני הנוער לשקוע ברשתות החברתיות, לשהות בטיקטוק ובאינסטגרם זמן ממושך. ובו בזמן על מסך הטלוויזיה תוכנית אוכל רודפת תוכנית אוכל, ובין לבין, בהפסקת הפרסומות, תרבות השפע מציגה בפנינו אין-סוף אפשרויות לצרוך מוצרים עתירי שומן, סוכר ונתרן. הקורונה ערערה את סדר-היום של כולנו, ופגעה משמעותית באפשרות שלנו לשמר סדר-יום ופעילויות קבועות. עבור מתבגרים ומתבגרות רבים מדי הדרך היחידה להתמודד עם המצוקה, המתח והחרדה המתעצמים הייתה בניסיון להחזיר, או להחזיק, סוג של שליטה במציאות הכאוטית. איך? באמצעות האוכל. באמצעות האוכל, שהיה גיבור תקופת הסגרים. הימנעות ממנו במקרה של אנורקסיה, אכילת יתר במקרה של בולימיה, או פשוט אכילה עד נחמה – נחמה שלא באמת מגיעה. ואז, מגיעות גם הביקורות וההערות. לפעמים ההערות באות מבחוץ ולפעמים מבני הבית. אבל הכי גרועות הן ההערות שמגיעות מבפנים, מבלי שיהיה צורך שמישהו יעיר משהו או יביט במבט לא מרוצה. אנחנו כבר כל כך בטוחים שאנחנו יודעים מה אחרים יחשבו או יאמרו עלינו, עד שדעתם הופכת לחשובה הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים על עצמנו. הפרעות האכילה הללו נולדות מהצורך העז להשיב לעצמנו את השליטה בחיים שלנו, כמו זו שאבדה באופן חריג בקורונה. אלה הפרעות שגורמות, בסופו של דבר, לאובדן שליטה מוחלט. לאחרונה שודר בטלוויזיה סרטה של פאולה רוזנברג, "כמו שאת". אחריו נערה אחת סיפרה: לא אכלתי כי אני רעבה, אכלתי כי לא היה לי אף אחד. נער אחר סיפר שהיה לו כל כך הרבה זמן, שהוא התמקד בלמנות ולפרט את כל הפגמים שהוא הצליח למצוא בעצמו. חבריי וחברותיי חברי הכנסת, התופעות הללו היו כמובן עוד הרבה לפני שידענו שיום אחד מגפה עולמית תשנה את החיים של כולנו. אני הייתי חלק ממה שמכונה עולם הזוהר של הדוגמנות. הייתי ילדה טובה חיפה, קצרתי הצלחות ותארים, עבדתי ברחבי העולם וייצגתי את ישראל בכבוד בתחרות יופי בין-לאומית. אבל מהר מאוד הבנתי שלחיות בתוך העולם הזה זה לשלם מחיר נפשי כבד מאוד. בכל חדר הלבשה או היערכות לתצוגה, המשפטים שהדהדו בחלל האוויר תמיד היו: מה את אוכלת? למה את אוכלת? כמה את אוכלת? לפעמים אפילו לא היה צריך לומר; מבט סוקר, עיקום של חיוך, וביקורת, ביקורת, ביקורת. לי הספיק זמן קצר בעולם הזה. בחרתי לעזוב אותו. סיימתי את לימודיי בבית הספר הריאלי העברי בחיפה ועברתי להתמקד בלימודי משפטים: תואר ראשון ותואר שני. לקחתי את הנחישות וההתמדה לעולם הפריפריה, כעורכת דין. מאז כמובן העולם השתנה. הרשתות החברתיות הוסיפו התמודדויות עם ציפיות ואכזבות, כישלונות וחרדות בהיקפים שלא היו שם קודם, עם תגובות ארסיות וחורצות גורלות, שלא תמיד קל לקום מהן. הערות שלפעמים עלולות להישאר בעומק התודעה שנים ארוכות. אך תקופת הקורונה, לדעת כל המומחים, היא נקודת השיא, שהקצינה את כל המגמות שהיו לפניה. התוצאה היא כמובן עגומה. ילדים וילדות במצוקה אקוטית נשארים בבית וממתינים בייאוש להתקדם בתורם ברשימות המתנה בלתי נגמרות לקבלת טיפול, פשוט כי אין מספיק תקנים ואין מספיק מיטות. במדינת ישראל כולה יש היום תקן רק ל-46 מיטות אשפוז – 46 בלבד – לבנות ובני נוער הסובלים מהפרעות אכילה. גם במחלקות ילדים לא ייעודיות מספר המטופלים מזנק. ולצערי, כאשר אין טיפול מתאים ובזמן, ההתדרדרות היא הרבה יותר מהירה. יש לנו אחריות כלפי בנות ובני הנוער הללו, הם הילדים שלנו; אסור לנו לתת להם ללכת לאיבוד או להרגיש שהם כישלון. מי שלא עשה מספיק ולא התאמץ כדי לשנות את המציאות הזו, אלה מקבלי ההחלטות לאורך כל השנים האחרונות. חבריי וחברותיי חברי הכנסת, המציאות הזאת הולכת להשתנות – לא רק בהגדלה של מספר מיטות האשפוז ותקני המטפלים, אלא גם ברתימה של הגורמים הרלוונטיים לשינוי המסר. אותו מסר שמועבר לנו ולחברינו ולילדנו, שיש אידיאל יופי אחד ויחיד שאליו יש לשאוף, וכל מי שאינם עומדים ברף הזה מוקעים ומובכים. המסר הזה אינו רק שקרי ושגוי, המסר הזה הוא מסוכן. הוא לא רק פוגע באותה קבוצת נערים ונערות הסובלים ממצב אקוטי של הפרעות אכילה, הוא פוגע בכולנו כחברה. בעבור אנשים הסובלים מהפרעות אכילה, המסר הזה הוא לא פחות מהרסני. עלינו לתמרץ חברות אופנה לשדר אנושיות, לא רק מודל; לעודד גופי שידור לקיים שיח ציבורי בנושא; להכניס את נושא דימוי הגוף לתוכנית הלימודים; לספק הכשרות לצוותי החינוך וההוראה, במערכת שחייבת לתת מענים גם להתמודדויות הרגשיות של הילדים והילדות שלנו ולא רק הקוגניטיביות. לעזור לבנות ובני הנוער שלנו לאהוב את עצמם. להאמין בעצמם בכל רגע בדיוק כמו שהם. למזלי, זכיתי לגדול בבית שהעניק לי את התחושה הזו בכל יום. אימי רותי, המנוע של חיי, הקפידה תמיד לדחוף אותי להאמין בעצמי, להצטיין, לכוון גבוה, ולנסות. כך כאשר רציתי כילדה להתקבל לבית ספר הריאלי בחיפה; כך כשנרשמתי ללימודי המשפטים. המוטו שלה בחיים הוא: את ה"לא" כבר יש לך, יכול להיות לך רק "כן". זה משפט שגרם לי לצעוד קדימה בכל פעם שהיססתי לרגע אם לעשות עוד צעד. אז אימא, העובדה שאני עומדת כאן היום היא בזכותך. לאורו של המוטו הזה השתדלתי לחנך גם את ילדיי האהובים: עידן, שהוא אחד היוטיוברים ויוצרי התוכן המובילים בארץ, ועמית, שעוד רגע מתגייסת והופכת להיות חיילת בצה"ל. אני גאה בכם בכל יום יותר ויותר. אבי, מיכה ז"ל, נפטר לפני שנה וחצי. אבא הגיע איתי לכל כנס ולכל כינוס פעילים בכל מקום בארץ, מסור ועוטף, עד שבאמצע מערכת הבחירות בשנת 2020 אבי נפטר מדום לב. הרגע הזה עבורי הוא מרגש ועצוב כאחד. אבי לא זכה לראות אותי ניצבת כאן היום במשכן הזה, ואם הוא היה פה, הוא היה גאה. כל כך גאה. ובן זוגי, יוסי שלי, שיחד אנחנו רוקמים חיים מיוחדים משלנו כבר למעלה מעשור, תודה לך, אהוב שלי על התמיכה והגב העצום שלך, ועל כל מה שאתה בשבילי. אני מבקשת להודות ליושב-ראש המפלגה שלי, שר האוצר אביגדור ליברמן, על האמון הגדול שנתן בי. עכשיו מגיע החלק שלי לעבוד למען הציבור הישראלי, ולמלא את שליחותי הציבורית נאמנה. ואתם, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, לכם אני מבקשת להודות על ההקשבה ומייחלת שיחד נפעל לתקן את העיוותים לטובת הציבור הישראלי כולו. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה לך, חברת הכנסת לימור מגן תלם. ברכות, וכולנו מאחלים לך בהצלחה. אז אחרי הברכות של חברי הכנסת יעלה השר עודד פורר לברך את חברת הכנסת לימור. אלינה, הפסקת להיות היחידה של ישראל ביתנו. נכון? << דובר >> שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: << דובר >> טוב. לימור יקרה, אני רואה את ההתרגשות על פנייך, למרות שאני חייב לומר – תשבי, תשבי – שהקילומטרז' שצברתם כאן בלילות בשבועות האחרונים הוא שווה ערך לקדנציה כמעט, אז כאילו את כבר באמצע קדנציה מבחינת הקילומטרים. אבל בהחלט, אני חושב שיש כאן התרגשות לא רק בעבורך אלא גם עבור החברים שלך. בסך הכול עברת איתנו שנתיים וחצי של מערכות חוזרות ונשנות, שכל עם ישראל חווה אותן איתנו ביחד. אבל בוודאי שברמה האישית – וקצת דיברנו על כך – זה לא פשוט לצאת ממקום העבודה, להיכנס למערכת בחירות, עוד פעם, ועוד פעם, ולחזור ולהתאכזב ושוב, חוסר הודאות הזה. לצערי בדרך הזאת אביך לא זכה לראות אותך כאן, נואמת את נאום הבכורה שלך, אבל אולי תתנחמי בזה שמה שאת תעשי כאן בבניין הזה, הוא לא משהו לנאום אחד או לאירוע אחד, אלא הוא להשאיר חותם לדורות. את זה תוכלי לעשות ותצליחי לעשות – אין לי שום ספק – בדיוק כפי שעשית וידעת למצוא את הנתיבים גם בקריירה שלך – הרבה פעמים בניגוד למוסכמות. את נלחמת, כמו שאמרתי, קשה, כדי להצטרף למועדון הזה של חברי הכנסת ולהיות חברת כנסת. אבל בעצם הכניסה שלך קודם כול עשית דבר טוב לסיעת ישראל ביתנו, כי הכוח הנשי שלנו בסיעה עלה, והצטרפת – היום אנחנו מונים כבר רוב נשי עוד מעט בסיעה. זה יהיה בכלל מצוין. המועדון הזה שאת מצטרפת אליו, המועדון של חברי הכנסת, הוא מועדון שיש לו כללים ויש את תקנון הכנסת, נכון. אבל את רוב הכללים את קובעת. את תקבעי איזה חברת כנסת תהיי, וכמה תצליחי במאבקים שלך על מה שאת מאמינה בו. אם אני יכול לתת לך את העצה שלי אלייך: תילחמי על משהו שאת מאמינה בכל הכוח. בנושאים שבהם את מאמינה שהצדק איתך, גם אלה בהם שצועקים עלייך ונוזפים בך ומקללים אותך בתחילת הדרך. בסוף הם אלה שימחאו לך כפיים על ההצלחות שלך. ואין לי ספק שכפי שתיארת את הקריירה שלך – שהלכת נגד הזרם ויצאת מכל מיני נתיבים כאלה ואחרים – את תצליחי לעשות את זה כאן. אני רק מקווה ומאחל לך ולעם ישראל שהקדנציה הזאת תהיה מאוד מאוד ארוכה. לפחות הקדנציה הזאת. אחר כך יש עוד הרבה קדנציות. אבל אנחנו מדברים על הכהונה הזו. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה לשר עודד פורר. << נושא >> נאום בכורה של חברת הכנסת אלינה ברדץ' יאלוב << נושא >> << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נאום הבכורה הבא של חברת הכנסת אלינה ברדץ' יאלוב, בבקשה. << דובר >> אלינה ברדץ' יאלוב (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת, חברי ממשלה נכבדים, אזרחי מדינת ישראל, אם אתה רוצה משהו אזי כבר אין זה חלום – אמרה בזמנו ראש ממשלת ישראל, ילידת העיר קייב, גולדה מאיר, ראש ממשלת ישראל, זיכרונה לברכה. המשפט הזה הוביל אותי במשך יותר מעשור בשלל התפקידים השונים שמילאתי, וממשיך להוביל אותי גם היום. והינה, כעת אני עומדת פה, גאה ונרגשת, ותוהה עם עצמי, האם הילדה ההיא, אלינה בת ה-13, אשר ניסתה ללמוד לבד עברית במוסקבה וספרה ימים עד עלייתה ארצה, רצתה או חלמה לעמוד כאן על דוכן הנואמים? כנראה שלא, אבל האישה שעומדת מולכם היום, מלאה ברצון להיות חלק מהכנסת – לקדם, ליזום ולפעול למען הציבור. הרצון הזה התעורר בי לאחר שעקבתי שנים אחר שינויים וטלטלות שעברה מדינת ישראל. והשינויים האלה לא היו לטובה. שיח של קיטוב ושנאה השתלט לאט-לאט על המרחב הציבורי. קללות וגידופים ברשתות החברתיות הפכו לדבר שבשגרה. שיימינג וחרמות של ילדים וילדות, נשים וגברים; הדרת ציבורים שלמים ועוד תופעות דומות רבות הפכו לחלק מההוויה היום-יומית שלנו. אך למה ללכת רחוק? גם בבית הזה נאמרים לעיתים דברים שמעולם לא חשבתי שאשמע בפרלמנט של מדינה דמוקרטית מתוקנת. בשנים האחרונות יריבים פוליטיים הפכו לאויבים, ונדמה כי שכחו את המטרה שלשמה הם באו לכאן: ייצוג העם מתוך העם ולמען העם. פוליטיקאים רבים הפסיקו לחלוק כבוד אחד לשני והשיח הרדוד, המאשים והאלים התפשט מעבר לכותלי המשכן, אל אזרחי המדינה. זאב ז'בוטינסקי כתב בזמנו: אמת אינה מה שהתרחש במציאות אלא מה שנכתב ובמה שנשמר לאורך מאות שנים. וראינו בשנים האחרונות לא מעט ניסיונות ליישם עיקרון זה ברמה המעשית באמצעות שיח אלים, מפלה ותוקפני. אבל אני רחוקה מאוד מלהטיף מוסר, אלא רוצה להתחייב מעל הבמה המכובדת הזאת כי בתור חברת כנסת, שניתנה לה הזכות לשרת את הציבור, אקדיש את כל כוחי ומרצי כדי לשנות את אופי השיח וטיבו. חינוך או חינוך מחדש נדרשים כדי למגר חלק מהתופעות שציינתי, אך גם דוגמה אישית של אלו שמסרבים לדבוק בשנאה ומחפשים את המשותף ולא את המפלג. כולי תקווה שבתפקידי כחברת כנסת אוכל לגעת בחלקיה השונים של החברה הישראלית, לתמוך ולעזור – ובפרט לדור הצעיר, אשר עבר טלטלה משמעותית בשנת הקורונה, שלצערנו, מסרבת לחלוף מן העולם. ילדי הגנים, תלמידי בתי ספר, סטודנטים – כל אלה נאלצו בשנה וחצי האחרונות ללמוד ולהתפתח בצל הקורונה. זו משימה שהייתה קשה ומורכבת, אך הם ביצעו אותה בהצלחה. כאימא לבן קטן וכמרצה במוסדות להשכלה גבוהה אני מזדהה עם מה שעברו הצעירים בתקופה האחרונה, ומבטיחה להיות להם לעזר: לפעול למען רפורמות שיקלו עליהם, ייטיבו עימם, ובתוך כך גם לעודד השכלה, ולצמצם ככל הניתן את הפערים התהומיים בחברה שלנו. כמו כן, ארגוני נשים תמיד יוכלו למצוא אצלי סיוע, וסוגיות של גיל הזהב תמיד תקבלנה אצלי מענה. כתושבת הדרום הנושאים שקשורים לפריפריה בכלל, ולעיר אשדוד בפרט, אף הם בראש מעייני, וכולי תקווה שאוכל לעזור בפתרון הבעיות שעולות בהקשרים הללו. אני סבורה ובטוחה, כי בשנים הקרובות הממשלה הנוכחית תטפל בשלל הסוגיות: כלכליות, חברתיות, ביטחוניות, שלא קיבלו מענה ראוי במשך תקופה ארוכה. אני שמחה ומאושרת שאוכל לתרום את חלקי למאמץ חשוב זה. כעת אני רוצה לפנות, במעמד מכובד זה, לאישה החשובה בחיי: לסבתא שלי, נינה פיקו ז"ל, בת ורד וניסן, זכרם לברכה. לפני יותר מ-30 שנה, כשנסעתי איתך, סבתא, לבית הספר שלי ברכבת התחתית במוסקבה, חשבתי לעצמי שאת עושה עבודה מיותרת; שזה מאמץ גדול מדי ושהייתי יכולה ללכת כמו כולם, ללמוד בבית הספר הציבורי שליד הבית שלנו, במקום לנסוע שעה לכל כיוון, לבית הספר המיוחד ההוא במרכז עיר הבירה. כשאמרתי לך את זה, הסברת לי שהחינוך הוא הבסיס לכול, ושאת מוכנה להשקיע שעות מזמנך, רק כדי שאני אקבל את החינוך הטוב ביותר שביכולתך לתת. בתור מורה לספרות ולשון האמנת שהכול מתחיל ונגמר בחינוך, קודם כול בבית, אך גם בחוץ. כשקיבלתי את הדוקטורט שלי לא הייתה מאושרת ממך. אמרת לי אז שאת ממש גאה בי ושאין לך ספק שבעתיד תתגאי בי עוד יותר. צר לי שהלכת לנו ושלא זכית לראות אותי מושבעת לכנסת ישראל ונואמת כאן היום מעל דוכן הנואמים. אין לי ספק שהיית מתגאה בי, כמו שאני תמיד התגאיתי בך, על שלא נשברת, לא בימי מלחמת העולם השנייה ולא אחריה; על שתמיד ידעת להבדיל בין הטוב ובין הרע; לעזור, לתמוך, לעודד וללכת עד הסוף עם האמת שלך. את התאהבת במדינת ישראל מהמבט הראשון. היית אחת התלמידות הטובות באולפן למרות גילך המופלג, והפכת לדוגמה אישית לעולים רבים ולעולות רבות. סבתא, אני גאה מאוד שהייתה לי הזכות להיות הנכדה שלך, ללמוד ממך, ולהפנים כי לכל אדם ניתנת הזדמנות לתקן ולשנות, ואסור לפספס אותה. (אומרת דברים בשפה הרוסית). אני רוצה להודות כעת להוריי היקרים, נאדז'דה ויעקב, לבעלי ליאוניד ולבני חנניאל, על זה שתמכו בי וממשיכים לתמוך בי לאורך כל הדרך. אני מודה ליושב-ראש מפלגת ישראל ביתנו, שר האוצר אביגדור ליברמן, על ההזדמנות שנתן לי לגדול ולהתפתח בתוך המפלגה – מפלגה שהפכה לבית האמיתי שלי. תודה מיוחדת לחבריי, ידידיי ולצוות הלשכה שלי, שתמיד עוזרים לי ודואגים לי. וינסטון צ'רצ'יל אמר בזמנו כי כל הדברים הגדולים הם פשוטים במהותם, ורבים מהם ניתנים לביטוי במילה אחת: חופש, צדק, כבוד, חובה, רחמים ותקווה. אני ניצבת כאן היום, מסתכלת על חבריי לכנסת, ומאמינה שהאחריות והחובה שלנו היא לשנות את המציאות. לשפר את חיי תושבי ותושבות מדינת ישראל, ולשפר את האמון שלהם במערכות המדינה. בשביל זה הגעתי לכנסת, בשביל זה אני מוכנה לעבוד קשה לילות כימים. הדרך לא תהיה קצרה, ולא תהיה קלה, אך תקוותי כי בעבודה מאומצת ומשותפת נצליח להגיע אל היעד ולשמור על כל הדברים הגדולים, אך הפשוטים, שאותם ציין צ'רצ'יל. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> ברכות לחברת הכנסת אלינה. מאחלים לך הצלחה. יעלה חבר הכנסת – השר חמד עמאר, לברך את חברת הכנסת אלינה ברדץ' יאלוב. << דובר >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר >> גם לי קשה – אלינה. אלינה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בבקשה, השר חמד עמאר. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. אני מאוד שמח לברך אותך, אבל אגיד לך את האמת, אחרי הנאום שלך אני גם מתרגש. ואני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת החדשים עברו סדנה – אני לא מאמין שמאז קום המדינה היה דבר כזה. בחודש וחצי הם צברו ניסיון של שנים. הטעות של הקואליציה, שהיא חשבה שהיא תשבור אותם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> לא, אני מדבר על הטעות הקואליציה שהם יישברו. אבל להפך – זאת הייתה טעות גדולה של האופוזיציה. טעות גדולה. כי אם נתנו לכם את הניסיון הגדול – בדרך כלל הקואליציה נותנת לחברי הקואליציה – אבל הפעם האופוזיציה נתנה לכם ניסיון, והוכחתם את עצמכם, שאתם חרוצים, יודעים לעבוד, לא עצלנים, מגיעים בזמן, מצביעים. ואני מאמין שהסדנה הזאת שעברתם רק תביא את הקואליציה הזאת לארבע שנים. ואני רוצה לראות אותך כאן איתנו לא רק ארבע שנים, גם בקדנציה הבאה, כי מגיע לך. אני מכיר אותך אישית שנים רבות, גם כדוברת של יושב-ראש המפלגה אביגדור ליברמן; היית שם איתו, ראיתי את היכולות שלך, את האני מאמין שלך, את היכולות שאת יכולה לנווט את כל הנושאים שנגעו אלייך. והדבר החשוב, אלינה, מי שלא יודע, היא בגיל 27 כבר קיבלה את הדוקטורט שלה מאוניברסיטה באנגליה, ובהצטיינות. היא הרצתה בכמה וכמה אוניברסיטאות בארץ וגם בחו"ל; איפה שהייתה – השאירה חותם, ואני מאמין שגם כאן את תשאירי חותם בעשייה שלך. היא אשת ציבור, אשת חברה, היא אף פעם לא שוכחת מאיפה היא הגיעה; היא תמיד דאגה לדוברי רוסית ועשתה למענם, ועשתה רבות למענם, גם בעיר שלה אשדוד וגם בכל מקום שהיא יכלה. היא דאגה לציבור באופן כללי, ועבדה חזק למען הציבור, למען החברה, למען אנשים ולמען כל אחד ואחד במדינת ישראל. אני רוצה לאחל לך בהצלחה, ואני מאמין שתצליחי במשימה. להיות חבר כנסת – כל אחד שואף להיות שם; הרבה אנשים שואפים להיות כאן, אבל בדרך כלל רק 120 מגיעים לכאן, ואת אחת מה-120. תצליחי, תשאירי חותם, ושיהיה לך רק בהצלחה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, השר חמד עמאר. בהצלחה לחברת הכנסת אלינה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> חמד, רק 1,000 איש בכל ההיסטוריה של המדינה. << נושא >> נאום בכורה של חברת הכנסת נעמה לזימי << נושא >> << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הנאום הבא – – << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> 1,000 איש ב-73 שנים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> – – בואו נקבל את חברת הכנסת נעמה לזימי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה נתון שרץ – – – << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא, זה נתון שמזכירת הכנסת סיפרה לנו כשנכנסנו פעם ראשונה לפני שנתיים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בבקשה. בהצלחה, נעמה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי וחברות הכנסת, כנסת נכבדה, אני רוצה לפתוח בשורה התחתונה של הנאום הזה. אתן ואתם שלחתם אותי; אני עובדת עבורכם. הטלפון שלי הוא: 052-4441435, ואני כאן בשבילכן ובשבילכם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יפה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני עומדת כאן היום, אישה צעירה, בוגרת מחאת 2011, המציינת עשור בימים אלו, כאקטיביסטית ופעילה בחברה האזרחית, אך עוד קודם לכן – כמי שגדלה בבית המאמין בשלום, חברה צודקת ושוויון. אבל לפני ומעל הכול אני קודם כול אימא. כשהבת שלי רונה אסתר נולדה, הרגשתי שכל מה שעשיתי עד אז התנקז אליה. מאישה הפועלת למען הכלל, למען אידיאל נשגב, זה הפך להיות למענה, למען מה שאני רוצה להשאיר עבורה בעולם הזה. כשהיא נולדה קראנו לה רונה אסתר, על שמן של הנשים החשובות בחיינו: רונה על שמה של סבתי, פרחה אפללו, ולימים סימנה, זכרה לברכה, שהביאה שמחה כל כך גדולה לבית הוריה בפס שבמרוקו, ועל כן קראו לה שמחה, פרחה. היא הייתה אישה של אמת, פשוטה, בעלת טוב לב טהור ומוחלט. בדיוק כמו בשירו של סמי שלום שטרית: "כשנולדה פרחיה בדר אל-בידה / קרתה אותה אימה פרחה / שיהיו חייה מלאים שמחה. / פרחה שם יפה, אמרה. / פרחה שם יפה". את אהבת חיי הכרתי דווקא בזירת האקטיביזם המזרחי של הדור השני והשלישי, במקום שמבקש תיקון, המבקש צדק, הכרה וריפוי. כשהקמנו משפחה החלטנו להכיל את התיקון הזה כבר בביתנו, ואת אותו שם שבישראל הפך ללעג ובושה וסמל לגזענות כלפי נשים מזרחיות החזרנו למשמעותו היפה במקור. קראנו לבתנו רונה, על שם השמחה והאור שהכניסה אלינו, כשם שסבתי הכניסה לבית הוריה. בגאווה על השם היפה הזה, המלא בתום ואהבה הורית, על שמה של האישה שאני תמיד נושאת אליה את עיניי בתפילה והודיה ומתגעגעת כל כך. אסתר – על שם שתי האימהות שלנו, הנשים שנתנו לנו חיים; על שם אימא שלי, שהחזיקה ידיי בלידותיי. את הנאום הזה אני מקדישה עבור כל אותן נשים שלא תמיד האירו את הכתבים בספרי ההיסטוריה, אך היו שם, התוו דרך, לקחו חלק. לחיי הנשים שעשו מהפכות בקול ובשקט, בתודה ובתקווה שההיסטוריה תדע למצוא, להכיר ולהכיל אתכן, את אלו שהיו, אלו שכאן ואלו שעוד יבואו. הוריי, אבי ואסתר, שניהם יוצאי מרוקו, גידלו אותי ואת אחותי נטע בבית אוהב ומשפחתי. אבי איש חינוך. אומנם ניבאו לו בילדותו להיות פייטן גדול, אך הוא הלך אחרי תשוקתו הגדולה ועוסק בחינוך ושינוי חברתי כל חייו. תמיד דיבר איתנו על הכמיהה לשלום, לחיים בשכנות טובה לצד חינוך לאהבת האדם באשר הוא. אימי היא זו שלימדה אותי שלתת זו מצווה, בלי שיפוטיות או דעות קדומות. לדעת שאם אדם מבקש עלינו לעזור ולהושיט יד. גדלתי בבית שבו התחנכנו לצדק, אך גם צדקה. בית שבו האנושות והאנשים עומדים יחד בהלימה והדדיות. ילדותי במגדל העמק לימדה אותי מהי קהילה, את הסולידריות של השגרה, של חוויית החיים המשותפת, של אמת פשוטה וערבות הדדית. חיפה היא עירי מבחירה, אהובתי. ממנה יצאתי לפעילות שהביאה אותי עד לכאן, במועצת העיר ובכנסת ישראל. אני שליחה מחויבת לעיר חיפה, למטרופולין הצפוני, זה שפה הממשלות הקודמות שכחו. אהיה פה עבור ציבור שכבר יותר מדי שנים אין לו כתובת לזעוק הזנחתו. המפתח לישראל הצופה פני עתיד נמצא בצעדים שנעשה למען המרחבים שנשכחו והופקרו – בריאותית תעסוקתית, בטיחותית – על ידי ממשלות קודמות, ועוד יותר בממשלות האחרונות, בציניות ואטימות גדולה. אני עומדת פה היום עם תקווה, תקווה שנקיים את הציווי החשוב ביותר במשכן הזה, לכונן פה את ישראל של כולן וכולם: עבור ישראל של אתוס משותף, של שלם המורכב מהפסיפס האנושי המרהיב שלנו; שלם שבו היופי הוא המגוון, והקולקטיב מכיל בגאווה וברצון מיעוטים, קהילות וחברות שונות. שנדע להתעלות מעל מנהיגות הממשלה הקודמת, שכל כוחה שאול מהעמקת שסעים, קטלוג וליבוי שנאות, ונתמודד באומץ עם המטען המורכב של החברה שלנו דרך מנהיגות היודעת לגעת ולרפא פצעים עמוקים וקשים. למען ישראל הדמוקרטית, מדינה עם רשויות ושומרי סף חזקים ויציבים שלא ניתנים לערעור; מדינה שלא משלימה עם מציאות שבה שליש מהציבור לא מגיע אל הקלפי בשל ניכור והיעדר אמון במערכות ומוסדות המדינה, לעיתים רבות בצדק. האחריות לזכות באמון הציבור מוטלת עלינו, זו חובה יום-יומית. למען ישראל של העבודה המאורגנת, המאוגדת והסולידרית, והאדם העובד הוא חלק פעיל ומשפיע בחברה; ישראל שבה הדמוקרטיה לא נגמרת בביקור בקלפי, שבה כל אזרח הוא בעל הכוח לעצב את חייו ולבנות את המציאות סביבו במדינה, במקום העבודה, בשכונה ובכל מקום. כי דמוקרטיה היא גם החברה האזרחית ומידת ההשתתפות בה, והיכולת של כל אדם להתפרנס בכבוד ולצפות אל פני האופק. עבור ישראל של יהדות שוויונית, יהדות של רווחה סוציאלית המאמינה בציווי לשבת, למנוחה ולשמיטה של כלל החברה, הסביבה והטבע; המזהירה אותנו מהמרוץ היום-יומי שנכפה עלינו ומאותה תחרות וצבירת כוח שלא פעם באים ורומסים את האדם ומשאבי הטבע בדרך; יהדות שבה הראייה החברתית היא לא רק צדקה אנושית אלא צדק אלוהי, כי חביב אדם שנברא בצלם. מקום שבו זכויות אדם הן לא עניין שולי ומוקצה, הן אבני יסוד לבניין האומה, לחמלה אנושית, מזכויות הפליט והעובד הזר ועד הזכות לקורת גג וחיים בביטחון, שבהם משיכה מינית וזהות מגדרית הן בחירה אישית לגיטימית, וכל תא משפחתי הוא נורמלי; ישראל השואפת להיות מקום שבו אין אדם המודר מהעין, שבה השקוף מקבל צבע, וצבע הוא לא עול; מקום שבו כל בן ובת אנוש ראויים לחיים בכבוד, ללא אפליה, דיכוי ורדיפה. מנהיג מרד ואדי סאליב, דוד בן הרוש, זכרו לברכה, אמר: אם לא למדתי, אם לא הייתה לי אפשרות ללמוד, אני צריך להקים דור של סבלים? והאקדמאים יקימו דור של אקדמאים? אם אני בור, לא יודע קרוא וכתוב, אולי הבן שלי יהיה גאון? אולי יצא ממנו איינשטיין? עבור ישראל של שוויון, שבה חינוך טוב לא עובר דרך עומק הכיס של ההורים אלא מתוך הכרה ממשלתית בחובה שלנו לאפשר לכל אחד ואחת לממש את הכישרונות והיכולות הגלומים בהם; שמקום מגורים, מוצא, מגדר או מעמד אינם יכולים לחרוץ גורלות. מדינה המבינה שצוואתה הראשית היא לוודא שחיים בעוני לא יעברו בירושה. למדינה שבה לא משליכים משפחה אל הרחוב, שבה לא שולחים הוצאה לפועל לצלק נפשות, כאשר מנגד מוחקים באחת חובות למי שמשחקים ברולטה על הפנסיות שלנו. מדינה שבה היחס כלפי כל אדם לא קשור למצב חשבון הבנק שלו. המשוררת עדי קיסר כתבה: "אני / אישה / שהולכת בפחד בלילות / ברחובות חשוכים שנקראים / על שם / גברים". למען ישראל הפמיניסטית, שבה סחר בנשים וצריכת שירותי מין תהיה היסטוריה רחוקה; שבה אלימות מינית ורצח נשים הן סוגיות לאומיות שמטופלות מכל היבט, עד למיגורן המוחלט. ישראל שבה נשים מקבלות מקום שווה בכל זירה, ובה הן שוברות כל רצפת בטון המושכת אותן כלפי מטה ומנפצות כל תקרת זכוכית מעלה. ישראל של שלום, עם שכניה ובתוכה. ישראל שלא רק מייחלת לשלום בליבה, אלא רודפת אותו בלהט, ככתוב: "בקש שלום ורדפהו". לחיי ישראל שהיא מדינת רווחה הוגנת, יציבה וטובה לכל יושביה. הכנסת היא הסנהדרין של ימינו. עיני העם נשואות אלינו. אנחנו חלון הראווה של האומה. כפי שאמר ברל כצנלסון, אבי הציונות הרוחנית של תנועת העבודה: בנייננו אינו בניין אבנים אלא בניין לבבות. אבן מונחת במקום שמניחים אותה. לב האדם תמיד מפרכס, תמיד זע ונע. בניין זה טעון תמיד התחדשות, בדיקה ובחינה, ותמיד יש לשאול האם הקו נטוי לעומת החזון. הגעתי לפה, לשליחות שאין שנייה לה, בשם כל החברים והחברות הצועדות וצועדים איתי דרך, שהם המצפן של השליחות הזו. אני מבקשת להודות לכל מי שזכיתי שהם בחיי, אשר נעמדו מאחוריי ללא כל היסוס: לחברות הסוציאל-דמוקרטיות ממפלגת העבודה; השותפים מעולם זכויות העובדים והעבודה המאורגנת; השותפות הפמיניסטיות; החברים מחיפה ובכלל; הפעילות למען חיים משותפים ושלום; המאבק המזרחי מאז ועד היום; הפעילים למיגור גזענות, ובמילה אחת – השמאל. תודה. הישראלי על גווניו היפים והרבים – לכל אחת ואחד מכם יש חלק גדול במקום שאני עומדת בו היום. תודתי לכם לעד. תודה אחת גדולה ליושבת-ראש המפלגה שלי, שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי, שהיא זו הראויה באמת לתואר קוסמת. זו שהשיבה מהמתים לחיים שוקקים מפלגה ותנועה. ותודה לחברות וחברי הסיעה שלי. תודה אחרונה למשפחתי שבה בורכתי. לאבא שלי, שלא ויתר והפציר בי להתמודד חודש וחצי לאחר לידה. היה זה הוא שאמר לי, כמו תמיד, שאני מסוגלת, שהוא מאמין בי ויעשה הכול כדי לעזור, וכך היה. לאימא שלי, שאספה את כל המשפחה להתגייס למשימה, שדואגת לכל פרט, מהגדול לקטן, שנמצאת שם תמיד. לנטע, אחותי היחידה, הקטנה והיקרה מכול, ובן זוגה המדהים דניאל. וכמובן לך, אבי שלי, אהובי, כי לא הייתי יכולה אפילו להעז לחלום על זה בלעדיך. אתה החבר, בן הזוג, האבא והאדם הטוב ביותר שיכולתי לרצות למסע החיים המשותף הזה. לילדיי, הלב שלי, רונה אסתר בת השלוש וחצי ואראל ציון בן השבעה חודשים, שנולד לתוך החיים החדשים האלה והאיר את חיינו בקסם שלו באור גדול. אסיים בחלק קצר מתוך שירה ויסלבה שימבורסקה, מסר אישי לבנות ובני הדור שלי, שרבים מדי מהם אמרו נואש על הפוליטיקה הישראלית: אנחנו ילדי התקופה / התקופה היא פוליטית. / כל המעשים היום-יומיים / או הליליים שלך, שלנו, שלכם / הם מעשים פוליטיים. / תרצה או לא תרצה, / לגנים שלך עבר פוליטי / לעור גוון פוליטי / לעיניים היבט פוליטי. / כך או אחרת / לכל דבריך הדהוד, / לכל שתיקותיך השתמעות / פוליטיים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. בהצלחה, חברת הכנסת נעמה. בערבית נעמה – מרב תסביר לך. מי שיברך הוא דווקא חבר הכנסת משה ארבל. << דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >> בנחת, בנחת. סבלנות, יש זמן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בהצלחה. השתכנעתי עכשיו שהחוק הנורבגי הוא חוק טוב. << דובר_המשך >> משה ארבל (ש"ס): << דובר_המשך >> יש דברים בגו, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת משה ארבל. << דובר_המשך >> משה ארבל (ש"ס): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, השרות, חבריי וחברותיי חברי וחברות הכנסת, טרם אפתח בדבריי ובעניין שמה של נעמה, אז כידוע נעמה הראשונה הלוא הייתה אשתו של נוח, וחז"ל אומרים שנקרא שמה נעמה לפי שמעשיה נעימים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יפה. << דובר_המשך >> משה ארבל (ש"ס): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כמובן חברת הכנסת נעמה לזימי ובני משפחתה היקרים, הרשי לי לברך אותך בשם חברי הבית הזה, אותך ואת משפחתך היקרה, את בן הזוג שאנחנו מתגאים על כך שבעבר, אני מקווה שגם בעתיד, הוא נמנה עם חברי המועצה האזרחית המייעצת של תנועת ש"ס, אבי מוטהדה, שאת כמובן מכנה אותו ג'וֹן, שזה נשמה – – – << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> ג'וּן, ג'וּן. << דובר_המשך >> משה ארבל (ש"ס): << דובר_המשך >> ג'וּן, ג'וּן. מחילה. המשמעות היא נשמה בפרסית. איש אקדמיה, חינוך וספר. הילדים, כמובן, רונה אסתר ואראל ציון, כן ירבו, בעזרת השם, וההורים, שגם האב היה מנהל בית ספר שנמנה עם רשת מעיין החינוך של תנועת ש"ס. בקיצור, חשפנו כאן הרבה סודות. נאום הבכורה בכנסת הוא תמיד ציון דרך מרגש ביותר בעבור חברי הכנסת ובני משפחתם. נאום הבכורה של חברת הכנסת נעמה לזימי הוא ציון דרך מרגש גם בעבורי ובעבור הבית הזה, שצמא לכוחות חברתיים חדשים, ששמים את האזרח הקטן במרכז ומבקשים לעשות שינוי בחברה הישראלית. כאחת מחברות הכנסת הצעירות במשכן, את מגיעה לכאן עם ניסיון פוליטי וחברתי עשיר באגודת הסטודנטים באוניברסיטת חיפה, כיועצת פרלמנטרית פה בכנסת של חברת הכנסת שלי יחימוביץ', שלשכתה הייתה בעבר מול לשכתו של חבר הכנסת יואב בן צור, אשר גם אני כיהנתי כיועצו הפרלמנטרי, וכן בארגונים חברתיים ובמועצת העיר חיפה. לאורך דרכך, נעמה, בלטת במחויבות שלך לחלש, למאבק חברתי עיקש, ולעיתים סיזיפי, למען חברה צודקת יותר. הניצוץ הזה שכל כך מאפיין אותך, של אמונה בצדקת הדרך, של רצון בתיקון עולם, הוא נצרך בפוליטיקה, והוא יבוא לסיועך כשתיתקלי בקירות, כשתישארי במליאה לילות ארוכים להצבעות על חוק ההסדרים וחוקים אחרים. הדרך בכנסת ארוכה ומלאת מהמורות. אין לי ספק שבאמצעות הניסיון והתבונה שלך, גם הניסיון הפוליטי וגם ניסיון החיים, תגיעי להישגים כבירים. חברת הכנסת לזימי נולדה וגדלה במגדל העמק. בת לאבי ולאתי, שהחדירו בה שאפתנות ואמונה עצמית. בית של יוצאי מרוקו, שחינכו את ילדיהם שיוכלו להשיג כל מה שהם רוצים, בחיים בכלל, בפרנסה ובאקדמיה. ציפור קטנה לחשה לי שגם הצטיינת בשירה במקהלת מגדל העמק, ולא רק בפעילות חברתית ודאגה לאחר. לפני כמה שבועות קראתי ריאיון עימך, ולא יכולתי שלא להתרגש מהתשובה שנתת כשנשאלת: איך זה שאת יצאת לקצונה והלכת לאקדמיה והשכנות והחברות שלך בחרו שלא? את סיפרת על הביטחון שנתנו לך הורייך, על האמונה העצמית שהחדירו בך, ולצד זה לא שכחת לספר על האחרות, על השכנות ממגדל העמק שלא המשיכו איתך למסלולי הצטיינות באקדמיה. את ענית: ראיתי אצל אחרים שכשאין את הדבר הזה, זה חורץ גורלות. שוויון הזדמנויות צריך להגיע לא רק מהבית, אלא גם מתוך המערכת. כשהמערכת לא מקנה לך את הכלים ואין לך או לך תשתית מהבית, את אבודה. זאת סוגיה שאני רוצה לעסוק בה. עוד הוספת וציינת: ברור שיש ישראל שנייה. היא ישראל של אי-ביטחון תזונתי, של היעדר קורת גג, של חיים ללא קצבת קיום או פנסיה ראויה. עדיין צריכים לדבר על החיבור בין קשר אתני עדתי מובהק למעמד נמוך בדרך כלל. הסיפור הזה שאת מביאה איתך והיכולת לספר על החיים בעיירת פיתוח, על החינוך שקיבלת בבית וגם על הקושי של המערכת להשוות את תנאי הפתיחה ולתת לילדים מהפריפריה סיכוי שווה – הסיפור הזה הוא סיפור שאת מסוגלת להשמיע כאן בצורה הכי אמיתית שיש, ושהבית הזה, ובכלל המרחב הציבורי בישראל, צריך לשמוע. לא מספיק שומעים את הקולות הללו שמייצגים מיליוני ישראליות וישראלים. בעיות של אי-שוויון, בעיות של ביטחון תזונתי, דיור ציבורי, חיים ללא קצבת קיום או פרנסה ראויה, שיפור מערכת החינוך, אלו רק חלק מהבעיות אשר קרובות לליבך ושתוכלי להשתמש בכנסת ובמעמד הציבורי שחברות בכנסת מעניקה לך כדי לקדם. כשתעשי זאת, תדעי תמיד שיש גם במפלגות אחרות, וגם בצד השני, בין אם זה באופוזיציה או בקואליציה, חברי כנסת שדעתם קרובה לשלך ויבקשו להיות שותפים. אני הראשון שבהם. לקראת סיום, בעבודת מחקר מקיפה שעשה צוות לשכתי לקראת נאום הבכורה, הצלחנו לאסוף פריט מידע חשוב מאוד שנוגע גם כן לרפורמה ביבוא בחקלאות. ציפור לחשה לי שאם פרי כמו אפרסק, שזיף או אגס לא קשה כמו אבן, לא תסכימי לאכול אותו. כדאי לקחת את זה בחשבון ביבוא פירות מחו"ל. הפירות חייבים להגיע לכאן טריים ממש. אין לי ספק שכהונתך בכנסת תביא גאווה רבה למשפחתך, למפלגת העבודה שאת מייצגת ולבית הזה, ואני מאחל לך מעומק לב הצלחה רבה בכל מעשי ידייך. ברכות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת משה ארבל. ותרשה לי לברך אותך על ההשקעה בנאום הזה. כל הכבוד, משה. כל הכבוד. חברי הכנסת, אנחנו רוצים לחזור לעבודה. אני אמליץ ליו"ר הכנסת לפזר את נאומי הבכורה בין החוקים השונים כדי שנוכל להתאוורר ולנשום. מדהים, יופי. תודה לכם, בהצלחה לחברות הכנסת. << הצח >> הצעת חוק הדיינים (תיקון מס' 29), התשפ"א–2021 << הצח >> [מס' מ/1436; דברי הכנסת, חוברת זו, ישיבה זו; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> ברשותכם, חברים, נחזור לסדר-היום. הסעיף הבא על סדר-היום: הצעת חוק הדיינים (תיקון מס' 29), התשפ"א–2021, קריאה שנייה וקריאה שלישית. קיבלה פטור כמובן מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט גלעד קריב. אתה שוב בא עם המחשב, גלעד? << דובר >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> כן, אני עוד צריך לעבוד על הטאבלט. אנחנו נעבוד על זה. האמת, אדוני היושב-ראש, אני מרגיש כמו במעבר מקודש לחול. ירידה במעלות הקדושה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, אני מסכים איתך. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> היטבת לתאר את ההרגשה אחרי הנאום של חברתנו נעמה לזימי, אבל גם אחרי הנאומים של שתי חברות הכנסת הנפלאות שהקדימו אותה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כמובן. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> ואולי באמת ראוי להסיר את כל ההסתייגויות שחוזרות פה על ענייני חברי הכנסת וחברות הכנסת שנכנסו מכוח החוק שהזכרת, כי אין ספק שהם והן מביאות ברכה גדולה לבית הזה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת, בפעם השנייה, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, את הצעת חוק הדיינים (תיקון מס' 29), התשפ"א–2021. הצעה זו היא הצעת חוק ממשלתית, שמבקשת לערוך שינוי בהרכב הוועדה לבחירת דיינים. בדומה להרכבה של הוועדה לבחירת שופטים, גם הרכבה של הוועדה לבחירת דיינים מביא לידי ביטוי את קולן של שלוש קבוצות שונות: הקול של הרשות השופטת, שאליה מתמנה בעל המשרה השיפוטית, שופטים – ובמקרה שלנו דיינים; הקול של נבחרי הציבור – שרים וחברי כנסת; והקול של נציגי הפרקטיקה המקצועית שמופיעה בפני בעל המשרה השיפוטית ואמונה על ייצוג האזרח והאזרחית – עורכי הדין, ובמקרה של בתי הדין הרבניים גם הטוענים והטוענות הרבניים והרבניות. הצעת החוק מבקשת לערוך שני תיקונים לגבי הרכבה של הוועדה לבחירת דיינים: הראשון, הגדלת המשקל היחסי של נבחרי הציבור באמצעות הגדלת ייצוגה של הממשלה משניים לשלושה שרים. לצעד הזה שתי הצדקות חשובות: ראשית, בוועדה מכהנים ארבעה נציגים של עולם הדיינות: שני הרבנים הראשיים ושני דיינים בבית הדין הגדול, על פי הכלל שלנבחרי הציבור הייצוג הגדול ביותר אך לא רוב בקרב חברי הוועדה. כך זה קורה בוועדה למינוי שופטים וגם בוועדה למינוי קאדים. יש להעלות את ייצוג נבחרי הציבור בקול נוסף ולייצר מצב של חמישה נבחרי ציבור מול ארבעה דיינים. ההצדקה השנייה נעוצה בעובדה שבתי הדין הרבניים קשורים בקשר של ממש מעצם מהותם הן לשר המשפטים והן לשר לשירותי דת, ומן הראוי להעניק לשניהם ייצוג בוועדה. התיקון השני נוגע לייצוג המינימלי של נשים בוועדה. במסגרת התיקון מוצע להגדיל את הייצוג הנשי המינימלי בוועדה מארבע לחמש נשים, לכל הפחות, באמצעות הגדלת ייצוגן של הטוענות הרבניות בוועדה – מטוענת אחת לשתי טוענות. בכך יישמר ייצוגן המינימלי היחסי של נשים בוועדה תוך השוואה נכונה של מספר הנציגים של עורכי הדין למספר הנציגים של מקצוע הטיעון הרבני. בהקשר זה חשוב להזכיר כי לייצוג מגדרי הולם יש חשיבות גדולה בכל פורום שלטוני, אך בוועדה למינוי דיינים חשיבותו כפולה ומכופלת לאור העובדה שכיום תפקיד הדיינות חסום בפני נשים, למרות שבעולם היהודי כיום, וגם כאן בישראל, תלמידות חכמים ונשות הלכה מובהקות של ממש. בעקבות תיקונים אלה מוצע לערוך גם תיקוני התאמה הנגזרים מהגדלת הרכב הוועדה מ-11 ל-13 חברים: הגדלה יחסית של הרוב המיוחס הנדרש למינוי דיין לבית הדין הרבני הגדול, הגדלת הקוורום הנדרש לצורך כינוס הוועדה והגדלה יחסית של הרוב המיוחס הנדרש לצורך השעיה או הדחה של דיין, והכול תוך שמירה על ההסדרים היחסיים בין הקבוצות השונות בוועדה שנמצאים כבר היום בחוק. כמו כן, נוספה הוראת מעבר שמסדירה את השינויים הנדרשים במעבר שבין ההסדר הקודם לבין ההסדר המוצע, בדגש על הליכי המינוי של הטוענות הרבניות בוועדה. אדוני היושב-ראש, חשוב לציין כי ההסדר המוצע בנוסח שלפני הכנסת הוא תוצאה של שינויים משמעותיים שערכה הוועדה בנוסח המקורי של הצעת החוק הממשלתית, שעורר לדעת הוועדה וגם לדעת הייעוץ המשפטי של הכנסת קשיים של ממש. ההסדר המונח לפני חברי וחברות הכנסת מותיר על כנו באופן מוחלט את אופן בחירת נציגי הכנסת לוועדה, ובמקביל מתקן עיוותים שקיימים בהרכב הוועדה הנוכחי, שעמדתי עליהם בדבריי. גם אם הדבר לא יבוא לידי ביטוי בדברים של חברי האופוזיציה במליאה במסגרת הדיון, אבהיר כי חלק מהשינויים נעשו בעקבות הצעות של חברי סיעות האופוזיציה ומתוך רצון לגבש עד כמה שניתן גם הסכמות סביב החוק. אני מבקש, כתמיד, להודות לצוות הוועדה ולייעוץ המשפטי של הכנסת, לנציגי משרדי המשפטים והמשרד לשירותי דת, וכמובן לכל חברות וחברי הכנסת שנטלו חלק בדיון ובהצבעות. אציין את הנוכחות החשובה של נציגות מרכז רקמן לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר אילן, ולנציגים של תנועת נאמני תורה ועבודה בדיוני הוועדה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מן הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאושר בוועדה. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת גלעד קריב. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים. תחילה עם חברת הכנסת מאי גולן, בבקשה. רבע שעה. << דובר >> מאי גולן (הליכוד): << דובר >> רבע שעה יש לי. זה משהו לא רגיל, אבל הצלחתי היום. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת המעטים שיש פה, צופים נכבדים, שאני יודעת שצופים בנו עכשיו בערוץ הכנסת, "בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי". עד כאן ציטוט של מגילת העצמאות. ועכשיו, הרי אנחנו בעידן של שינוי וריפוי – נכון, אדוני היושב-ראש? לכן אני רוצה דווקא לצטט מן הספר שאני אישית מאמינה שהולך לשנות את כל העולם כולו. חבל שאין פה מספיק אנשים כדי לחזות ברגע ההיסטורי הזה שכולנו הולכים עכשיו להתנחם בו. הוא אגב ספר-הספרים, אדוני היושב-ראש, של הממשלה הפלסטינית הישראלית הראשונה. אתה מחכה להפתעה כמוני? חבריי חברי הכנסת, כולל הנורבגים שבינינו – מחילה, אני לא זוכרת עדיין את שמם של כולם; שתהיו בריאים, באתם ככה באוטובוסים מאורגנים היישר מהמחאה בבלפור, ישר לפה, אז ייקח לנו כמה חודשים ללמוד את השמות של כולם, אבל גם לכם – אני מתכוונת להציג בפניכם – גפני, אני שמחה שאתה פה, יש גם משהו בשבילך עוד מעט. אתה נשאר, נכון? אני מתכוונת להציג בפניכם את המתכון לחיסול כליל של המגפה בחמישה שבועות בלבד של כלל המוטציות והווריאנטים, למעט המוטציה הנורבגית כמובן, שהשתלטה השתלטות עוינת על הכנסת. ובכן, את זה, מסתבר, ניתן לעשות רק בצורה אחת, תתפלאו. איך אמר חכם חנוכה – אתה ראית סרטי בורקס, אדוני היושב-ראש? פחות, נכון? איך אמר חכם חנוכה? רגע, רגע. איזה עמוד זה בכלל? אז הינה, אני אפתח את העמוד. תנו לי רגע. אתם מכירים את הספר הזה? אני קוראת ממנו, אני לא מציגה. זה הספר. אגב, הוא אזל בחנויות. אפשר למצוא אותו ב-19.90, מי שרוצה, "איך לנצח מגפה". אבל תשמעו, אני מתחילה עם הציטוט הראשון: הדבר הראשון זה להעביר את הטיפול למשרד הביטחון – שמענו נכון כולם. נכון? – משרד הביטחון. נמשיך. נעביר דף, בבקשה: הרבה מאוד בדיקות אמונות ומהירות, תשאול מהיר ויסודי של נדבקים לגבי מגעים שהם קיימו עם אנשים אחרים, ובידוד יעיל של כל הנשאים. אני ממשיכה. חברים, אל תתבלבלו, זה לפי הספר. מותר לי לקרוא מהספר. אני רואה שאת מתרגשת. אם זה על זה, מותר לי. בבקשה לא להתבלבל, אנחנו עדיין לפי הספר – הספר, בה"א הידיעה: זה לא מדע טילים – זה ציטוט חשוב, "לא מדע טילים", זה סך הכול פשוט – זה לא בציטוט, הציטוט הוא "זה לא מדע טילים", אבל מה שכן – אני ממשיכה – מגפה עולמית הרי בממשלה הזאת זה קלי-קלות, אז זה לא מדע טילים. אני ממשיכה: זה היגיון פשוט. כך קוטעים את שרשראות ההדבקה ומונעים התפרצות גדולה של המגפה. אני מקווה שאתם שומעים את זה טוב. אני ממשיכה: אבל במקרים כמו הקורונה, חייבים, אבל חייבים, לאמץ גישה אחרת – אחרת, כבוד הרב גפני, גישה אחרת מבקשים מאיתנו לאמץ. מה שדרוש הוא גוף יעיל – יעיל – וזריז – זריז, לא סתם – ודינמי ומתעדכן כל הזמן, כל הזמן, כך כתוב בספר, שמסוגל גם לפעול ולטעות וללמוד ולתקן תוך כדי תנועה. מה שצריך להוביל אירוע בסדר הגודל הזה הוא רוח של – ניחושים? יזמות. אנחנו לא חשבנו על זה, אבל בספר כתוב שצריך רוח של יזמות. זה חשוב. אני מקווה שהצופים שומעים את זה, יש פה רגע היסטורי. אני מרגישה שאתה מתרגש, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> גם את. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מאוד מתרגשת. בכלל עד שהשגתי את הספר הזה הייתה המון התרגשות. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אגב, בינתיים הוא רק טוען, הוא לא רק – – – << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> למה, למה ככה? אנחנו בספר-הספרים, וככה אתה מדבר, חבר הכנסת? תמתין. תמתין. נמשיך. אגב, חבר הכנסת גפני, כשהוא אומר "יזמות", זה א-גרויסע מציאה, נכון? זה משהו חזק. איך אני ביידיש? אתה לא מפרגן לי. לא טוב? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> כמה אפשר לפרגן לך? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> – – – << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני, אני מתנצלת. אני ממשיכה. לא עוצרים בשעה כזאת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מאי, יש לנו – – – << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> יש לי עוד זמן. למה אתה ככה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, לא. זה לא העניין. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> מה העניין? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> החזקת ספר – – – << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אני מקריאה מתוך הספר. עמדו פה חברי כנסת במשך ארבע-חמש שעות, קראו מן הספר. אני קוראת ממנו, אני לא מניפה אותו. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> את יכולה לתלוש את הדפים, יהיה לך יותר קל. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> חבל. ספר שכזה. אוי ואבוי. אתה רוצה להרוס? הינה, אני אנמיך אותו. אני אניח, סליחה. אוי ואבוי. אניח ואסתכל. בסדר? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה. תודה. אני מודה לכם, שלא יורידו אותי כמו אתמול. אוקיי, נמשיך: דבר שני שצריך לעשות, וכמה שיותר מהר, "זה לתת לנגיף מכה" – מכה, שמעתם? במקרה שמישהו לא שמע – "מכה חזקה ככל האפשר, כדי להוריד בחדות את מספר האנשים שנדבקים בכל יום". אני ממשיכה. האמת, תקשיבו טוב, חבריי חברי הכנסת הנורבגים שנמצאים פה, את זה לא תשמעו – את הציטוט הבא לא תשמעו מעיתונאים, לא מפרשני האולפנים, שכבר נופשים בחודשים האחרונים בנורבגיה, מאז שהוקמה הממשלה החדשה הזאת, ואדוני היושב-ראש – אדוני לא ידאג, אתה לא צריך לחשוב יותר מדי, אתה לא צריך לדאוג. חשבו בשבילנו – באמת, הינה, אני לא מניפה – חשבו בשבילנו. אז איך עושים את זה? זה חלק חשוב. גפני, אני מקווה שאתה מקשיב. זה חלק חשוב עכשיו בספר. זה החלק הכי חזק בספר. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אני במתח. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא חראם? אני רואה. ציטוט – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אפילו לי הוא לא מרשה ללכת בגללך. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> זה ציטוט חשוב: עושים זאת רק באמצעות מגבלות טיסה – מגבלות טיסה, כן – כניסה לישראל – אני מקווה שכולם שומעים – ומגבלות שונות בתוך המדינה. אגב, זה, הוא אומר, "שלב הפטיש", כותב הספר. אדוני היושב-ראש, יש לך פטיש? כי הגענו לשלב הפטיש. אגב, גפני, תהיה רגוע, כי אתה לא שמעת, אבל הגענו לשלב הפטיש. אגב, הפטיש בממשלה הזאת, הזאת, במקרה שלנו יגיע רק במקרי הטיסות לאומן, הוא לא יגיע בדברים אחרים. אתה יודע, נכון? לפי כותב הספר המהולל. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> יש להם תוספת – – – << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי, אני מורידה. כרגע זה שלב החגיגות בנתב"ג לחוזרים מחופשות עיד אל-אדחא, נכון? לא יכלו לעצור את הטיסות לטורקיה, לא יעשו דבר כזה, אבל אומן? אויש, אוי ואבוי, זה מסע הדבקה הלוך חזור, אבל לטורקיה ולשאר המדינות, אתה יודע, למגזר, לא יעצרו את זה. בממשלת הריפוי הזאת, מה שחשוב זה לא לעצבן את איימן עודה ועופר כסיף. בסוף אלה הם האנשים החשובים, צריך את האצבעות שלהם לכל הצבעה. אתה הבנת את זה, גפני? אני אשגע אותך בנאום הזה. אני רוצה שתבין את מה – – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> ינון, אני מבקשת שלא תפריע לרב גפני. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר. חשוב שהוא ישמע על הבשורה. המשך ציטוט – אני מעבירה דף, בבקשה: "העקרונות הבסיסיים של התוכנית שהצעתי לא היו מורכבים: צמצום פעילות עתירת הדבקות, שמירה על כללי הריחוק, בניית מערך מדויק ונכון לזיהוי הנשאים, איתור נקודות הדבקה" – זו המצאה חדשה לחלוטין – "אפשרויות ובידוד של הנשאים כדי למנוע הדבקות נוספות". ככה מנצחים מגפה, במקרה שלא ידענו. אז, חבריי חברי הכנסת, אנחנו תכף מגיעים לחלק האהוב עליי. גפני, לא יעזור לך, אני אגיד לך כך הזמן שתהיה קשוב, כי זה החלק הבאמת-חזק. זה לא היה באומן, זה עכשיו החזק. זה עוד מעט נגמר, יהיה לך – – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> הם לא מרשים לי להחזיק. אני לא מבינה למה, אבל אני קוראת. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – רק שידעו מי העורך של הספר הזה – – – << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> ממי גנבו את הספר, אתה מתכוון. לא יצביע. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> את יכולה גם להחזיק את הספר – – – << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> חבל, אנחנו צריכים לתת קרדיט למי שמגיע, ולראש ממששת המנדטים מגיע קרדיט. חבל, חבל, חבל. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אבל עם כל הכבוד, אומרים שהוא העתיק את זה. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> נגיע לחלק הזה גם, בוודאי, אנחנו לא מקפחים אף אחד בציטוטים פה. אבל עכשיו זה החלק החזק, לא סתם אני אומרת לך. בבקשה: "וכאילו הקורונה לא הגיעה אלינו מבחוץ" – לא הגיעה – "אנשים אלה לא נבדקו בנחיתתם וגם לא בימים שלאחר מכן. הם פשוט ירדו מהמטוס בכיף, נכנסו למונית ונסעו", לעבר האופק. הם נסעו. "זו כמובן לא אשמתם של הנוסעים, אלא של החלטה שגויה וחוסר יכולת ביצועית מהמדרגה הראשונה". מהמדרגה הראשונה. זה ספר. זה ספר. אתם מסכימים איתי שזה ספר? אתה מסכים איתי, אדוני היושב-ראש? זה ספר. חבריי חברי הכנסת – אני אוריד את זה – מה אני אגיד? באמת, מה אני אגיד? מי שהעתיק את ספרון ההפעלה הזה, הוא גאון. הוא פשוט גאון. אני מורידה בפניו את הכובע. אני אומרת לו שאפו, כמו שאני אומרת מתחילת הקמת הממשלה ההזויה הזאת. הוא רק לא האמין בחלומות הכי ורודים שלו שהוא יסחט מדינה שלמה ויהפוך לראש ממשלה בשם בלבד, בכותרת, בדיוק כמו שהשמאל היה עסוק בלחלום לעבור את אחוז החסימה. הרי ניצן הורוביץ, שהגיע לאולפנים עם קילומטרים של טישיו, חלם על להיות שר בממשלה? תאמינו לי שלא. הוא רצה רק לעבור את אחוז החסימה. הוא התחנן באולפנים, הוא כמעט בכה. עד שהגיעו מנורבגיה נביאי השקר והמרמה וראש הממשלה הנורבגי בכבודו ובעצמו נפתלי בנט. טוב, נמשיך? חבר הכנסת גפני, נמשיך? עמוד – הינה, מצאתי. זה עוד מעט נגמר, אני יודעת שקשה לך. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> מי חיבר לו את הספר הזה? << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> זו שאלה טובה, שאלה טובה. יש ראש ממשלה נורבגי שטוען שהוא חיבר את הספר הזה. מאידך יש מישהו שתובע וטוען כי הספרון נגנב. ממש. אבל גם אם הספרון נגנב, למה לא מבצעים את תוכנית הפעולה החשובה הזאת? הרי יש פה את כל התשובות, זה ספר הבשורה. אינני מבינה, אינני מבינה. הינה, ציטוט אחרון, אחרון, כי הוא מאוד – אי-אפשר, אי-אפשר. אם הייתי יכולה, הייתי מצטטת את כולו: "מסיבות העיתונאים שמנהלים ראש הממשלה ושר הבריאות אינן חלופה להסברה ואינן כלי מדויק להעברת פרטי הסברה". אני מניחה את הספר הזה, אדוני היושב-ראש. אתם שמעתם? כולם שמעו? גם הצופים שמעו? "מסיבות העיתונאים שמנהלים ראש הממשלה ושר הבריאות אינן חלופה להסברה ואינן כלי מדויק להעברת פרטי הסברה". נו, מה אני אגיד לכם, חבריי חברי הכנסת, הנורבגים, הלא-נורבגים, צופים, כל עם ישראל. הרי רק לא מזמן ישבנו וראינו את נפתלי בנט בהצגה שהוא נתן במסיבת העיתונאים בהדרכת המרפקים. הוא אפילו הציג עם אחת העוזרות שלו איך זה לתת מרפק למרפק, כאילו אנחנו לא יודעים. אתה יודע לתת לי מרפק, אדוני היושב-ראש? אתה לא יודע. אתה יודע בטח, אני לא צריכה ללמד אותך. אבל נפתלי בנט חש שהוא צריך להראות לעם ישראל איך לתת מרפק. זה כן היה חשוב באיך לנצח מגפה. אבל בסדר, העיקר לראות איך הוא עשה. או את הצגת הפרבולות והמטוסים המתנגשים – ראיתם את זה? למעלה, למטה. אתה ראית את זה, חבר הכנסת ינון, את המטוס המתנגש? אתה ראית את זה? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> למעלה, למטה ומטוס מתנגש. למה אתה מזלזל? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה מזלזל. בסדר, תמשיך. אגב, עכשיו אני מבינה למה ארץ נהדרת יצאה לפגרה. יש לה מחליף מארץ המחליפים. היא באמת יכולה לצאת לחופשה הרבה יותר ארוכה. אז מסתבר, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, שבהעתקת ספרונים ומסיבות עיתונאים שנראות כמו ריכוז בגן פעוטות, לא מנצחים מגפה – אח, ככה זה, אתם יודעים ­– ובטח ובטח שלא מנהלים מדינה. מסתבר לנו שהווריאנט הוא לא מהודו והוא גם לא מאנגליה; הווריאנט הנכלולי הזה שישראל מתמודדת מולו הוא בכלל הגיע מרעננה. הייתם מאמינים? זה הווריאנט האמיתי. הוא השתלט לנו על המדינה בדרך לא דרך, בלי שצפינו את זה בכלל. אבל מזלנו שיש לנו תרופה. והתרופה היחידה, מסתבר, נמצאת בקיסריה. אז אחרי ששניים וחצי מיליון איש הלכו לקלפי והצביעו בעד התרופה הזאת מקיסריה ובעד המועמד של המחנה הלאומי לראשות הממשלה, הגיע הזמן שגם מי שעבר את אחוז החסימה בקושי, מר בנט, יבין את זה. הרי אנחנו הבנו מכם, מההסבר שלכם, שישראל היא מעל הכול, לא? אז הספרון הזה, שאזל בחנות – ושוב אני אומרת, 19.90, אפשר להשיג אותו – הוא הדבר היחיד שיש לראש הממשלה המרמה להציג לכם, היחיד, וגם זה גנוב ולא שלו. ובעזרת השם, בעזרת השם, כשהמחנה הלאומי יחזור לשלטון, נראה לכם שלא נדע איך לנהל את זה? לא. אנחנו נראה לכם איך באמת מנצחים מגפה בלי להעתיק שום ספרון עלוב ושקרי, אלא איך מיישמים מדיניות בשטח, כמו שממשלת המחנה הלאומי עשתה. תודה רבה. אתה גאה בי שזה היה בדיוק על הדקה? אדוני היושב-ראש, בדיוק על הדקה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, כל הכבוד לך. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חברת הכנסת מאי גולן. חבר הכנסת אורי מקלב. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> מכובדי ואדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה לך. עשר דקות. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תודה. אם יש פה שר, אז מכובדי השר, אבל אם אין פה שר – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הינה, שם. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אה, נמצא. אוקיי. חבריי חברי הכנסת, באמת, אחד הדיונים הארוכים בחוקים שלכאורה לא ארוכים ולא מסובכים לכאורה, והינה דיון ועוד דיון, כולל גם פסילת החוק או החוק שלא עבר, אי-העברת החוק בוורסיה בפעם הקודמת, ואנחנו נמצאים פה שוב. גם החוק עצמו בוועדה הוא חוק אחר, למי שלא יודע, לא אותו חוק ממשלתי שהגיע אלינו בקריאה הראשונה בפעם הקודמת וגם עכשיו. גם החוק הזה הוא חוק אחר לגמרי, הוא חוק – אפילו מילה אחת מהחוק הקודם שהממשלה הביאה לא נמצאת בכלל בחקיקה. מי שמשפטן ומי שיודע קצת תהליכים של משפטים, זה דבר נדיר, אבל תמיד אפשר – יועצים משפטיים יכולים להתגמש עד אין-סוף כשזה מגיע למשהו שמתאים גם לאג'נדה וגם לרצון שלהם, ולרַצות את הממשלה הזאת. ברצון עושים את זה, מה שבמקרים אחרים כבר מזמן היו עוצרים והיו מוציאים חוות דעת שזה לא תקין ושאי-אפשר לעשות את זה, איך אפשר להביא את זה עוד פעם באותה צורה. הממשלה מקבלת לפני כמה ימים החלטה להביא בחקיקה ראשונה חוק כשהיא יודעת שזה לא החוק שקיים, חוק אחר. ואם חוק אחר, ודאי היה צריך תהליך של שימוע, אבל מדלגים על הכול וכולם נותנים יד לזה. זה רק חלק קטן מתוך העוולות הרבות שיש בחוק הזה. איך שלא הופכים את החוק הזה, תמיד אנחנו מקבלים מכה מרמיסת תובנות שהיינו רגילים בהן, דברים מקובלים, נהלים מקובלים, דברים היסטוריים של איך מנהלים, איך מעבירים ואיך אנחנו יוצרים ועדות כאלה ואחרות. לדוגמה, כשלוקחים מאג'נדה מקצועית ייצוג שהוא מכוון, נניח מהטוענים הרבניים, אומרים: לא – אתם בוחרים שתי טוענות רבניות. הרוב טוענים, אבל לא הרוב – חצי-חצי. רק טוענות רבניות. מפסיקים כהונה של טוענת רבנית באמצע. אני לא ארחיב. אנחנו כבר דיברנו על זה, והזמן קצר. אבל אם מישהו מתוך הקואליציה חושב שמישהו ירצה, באים לרצות משהו, הוא טועה. אנחנו יודעים שהחוק הזה הוא חוק פרסונלי. הוא חוק שכול כולו-בא לרצות אנשים, לתת להם עוד תפקידים – אחד שלא מוותר לשני. כל הממשלה הזאת עסוקה בהישרדות בינה לבין עצמה, בקטבים הגדולים שיש, וכשלא מגיעים להבנה ואין אחדות – מה שעושים זה שמרצים ונותנים, לזה מיליארד ולזה 50 מיליארד, לזה תפקיד, ולזה עוד שר, ולזה עוד סגן שר, ועכשיו אנחנו נגיע לתקציב ונראה כמה מיליארדים. ומי שמשלם את זה זה אנחנו. אנחנו לא מזמן היינו בשלטון. אף אחד לא יכול להאשים אותנו בסדר גודל כזה, ודאי לא כל אלה שיצאו נגד הגישה הזאת, נגד השיטה, זה הדגל, בכל הנושאים – בנושא של מינויים, בנושא של הג'ובים, בנושא הקורונה, בנושא של ההתנהלות ובנושא מדיניות החוץ. ותראו מה קורה, הציבור מאבד את האמון בממשלה הזאת, בגלל שמה שהיא נוגעת בו היא נכשלת. היא לא מצליחה. הדברים הטובים – באיזו מהירות היא הורסת את זה. איך כל מגע יד שלה הוא כישלון קולוסאלי. בושה שעושים לנו במדיניות החוץ. ותכף נגיע גם לנושא הכלכלי, לקראת התקציב. אבל לפני זה אני רוצה להגיד משהו שהוא כואב מאד. אתמול הזכרתי את זה אולי בקצרה, ואני שוב אומר. בסופו של דבר, מדובר כאן בוועדה שבאה למנות דיינים, ואמרתם בתחילת הדברים שהוא מרגיש כאן, יושב-ראש הוועדה – אני לא רואה אותו – בין קודש לחול, מחול לקודש, ומה קודם. הקודש הזה, שאנחנו מדברים עליו, נקרא קודש, שבאים לחלל אותו גם במינוי של אנשים. החוק הזה יביא למינוי מישהו שיבחר את הדיינים, בתי הדין. גם מי שלא מבין מה זה בתי דין, אצלנו אלה אנשים ערכיים מאוד, שצריכים להיות עם יושרה בלתי רגילה, עם ידע, עם הבנה, עם עמקות ועם הכושר הזה לדעת איך לתרגם הלכות לפרקטיקה מיידית עכשווית ולא לעמוד בלחצים; אנשים שצריכים להיות אנשי מעלה, אנשים שצריך לבחור אותם בפינצטה. מי יבחר אותם? מי יבחר אותם? זה ייתן היום את האפשרות שמי שיבחר אותם זה אנשים שרמסו את ערכי המשפחה, את ערכי הצדק, את ערכי הנאמנות בין שני אנשים, בין בני זוג, ועוד מתגאים בזה. אני לא נכנס לאנשים פרטיים, אבל אנשים שמתגאים ברמיסה של ערכי משפחה, של ערכי אמינות בין אנשים, לדוגמה הרס משפחות – ועוד להתגאות בזה? הערכים האלה הם אוניברסליים. אלה יבחרו אנשים, אנשי מעלה? זו תוצאה של החוק הזה. אבל אני רוצה – אני לא יכול בלי זה. כשאנחנו מדברים על נושא הכלכלה מנסים להציג לנו איזה מיצג של רפורמות, של שינויים. מה שהיה – לוקחים את הדברים הקטנים ביותר, ושאולי אולי הם פופוליסטיים, שהם פוגעים באנשים ושהם מעלים מיסים – אותם לוקחים. ועוד באים להטיף מוסר על חינוך: מדוע אנחנו פוגעים במעונות? בגלל שהציבור הזה שבוי בידי עסקנים, זה לטובתם. כל אחד שוחר טובתנו. אנשים שרק מחפשים איך הם יכולים לפגוע מבחינה אישית – זה גם לא מבחינה ציבורית; באחד, בעובד, בכל אימא לילד, בהם מנסים לפגוע. את זה מנסים, בכל מיני דברים הזויים שהם נגד התפיסות הכלכליות, נגד תפיסות חברתיות ונגד מדיניות המשרדים בעצמם, כולל משרד האוצר. באים ומטיפים לנו שילדים צריכים ללמוד כפל, שלא יודעים את לוח הכפל. אלה עלילות של דברים שהן לא פחות מעלילות דם שאנחנו רואים בהיסטוריה. לקחת ציבור ולהכפיש ולהשמיץ – אני מוכן להתמודד מול כל מערכת חינוך אחרת. מישהו יגיד לנו מי לומד לוח הכפל? אני מוכן לקחת כל כיתה בתלמוד תורה ובבית ספר חרדי; שייכנס לכיתה ג' ויבחן אותם בהבנת הנקרא בעברית, יבחן אותם בלוח הכפל בחשבון, בהבנה, בארגז הכלים שיש להם כדי לדעת מה טפל ומה עיקר, באיזו חוכמה ואיך לראות דבר – ללמוד דברים יצירתיים יותר בהבנה עמוקה, בחוכמה מיוחדת, מפתחים את הדבר הזה. מאיפה – אני מכיר גם את החינוך הכללי, את החינוך הדתי בחינוך הכללי. להתחרות באיזה גיל קוראים, באיזו – הבנה? עברית לא יודעים בכיתות גבוהות, וככה נשארים. אני לא צריך להגיד את זה. בואו נראה מול ה-OECD ומול מבחנים בין-לאומיים ואירופיים. אז אנחנו מתגאים בכל נושא. אז אנחנו באים להשמיץ מערכת חינוך אחרת בעלילות דברים? זה לא סתם. אני רק אגיד לכם סיפור, זה רק מעניין אותי. איך במפלגה של אביגדור ליברמן, שר האוצר, שהוא זה שבא ואומר את זה במסיבות עיתונאים שלא קשורות לעניין – אני ראיתי ושמעתי חבר כנסת בכיר אצלו שהילד שלו והילדה שלו לומדים במערכת החינוך החרדית, וכיבדו אותו לדבר במסיבת חומש ובמסיבת סידור, בבית ספר חרדי. הוא אומר: אין בתי ספר כאלה – אפשר לשאול את חבר הכנסת יבגני סובה מה הוא אומר על בתי הספר החרדיים – אני הולך כל שנה, וחבריי הולכים, כל פעם, להיאבק בכל מקום על מקום לימוד, שיהיה להם לבתי ספר, וזה לא משנה, בערים רבות – הם שולחים את הילדים לבתי ספר שנמצאים במערכות החינוך החרדיות, ועוד משמיצים ששם לא לומדים כפל, כשהם אומרים שהמדעים שם ברמה הכי גבוהה. אבל זה לא רק מדעים. זה עצם החינוך: שעת שיעור של 45 דקות זה נטו 45 דקות; יש כבוד למורה לא פחות מאשר יש כבוד לתלמיד ולא מקדשים את כבוד התלמיד וזכויות התלמיד לפני זכויות המורה, אלא רצינות בלימוד. אלה המורים הכי טובים, שלוקחים את העבודה שלהם, את הפרנסה שלהם, בערכים הגבוהים. הם יבואו ויגידו לנו שאנחנו לא יכולים, שאנחנו לא מלמדים, כששר החוץ בכל מקום אנחנו מתביישים בייצוג שלנו על ידו ואיזה דברים בסיסיים הוא לא יודע – – – יושב אחד שהוא ראש הממשלה החלופי. סיפרתי את זה אתמול, שהוא בא להגיד: אני מצטער מאוד, ואני רציתי – מה זה ממשלה אידיאלית? ממשלה של שמונה עשרה שרים, והיום פתאום זה נהיה 28 שרים. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> שמונה עשר. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל לא משנה. אין שמונה עשרה, יש שמונה עשר שרים. אבל לא משנה. סמל לא יודעים, ועוד לא יודעים דברים בסיסיים, ואחרי זה באים להטיף לציבור החרדי. אנחנו עוברים מנושא לנושא. אנחנו רואים איך בכלכלה הציבור מאבד את האמון. מה קרה בקורונה? מה קורה היום בעליית המחירים? בהשתוללות של המחירים? אז מה באים ואומרים: אנחנו נעלה עוד מחירים. מעלים לגבי הכלים החד-פעמיים, וגם: אנחנו ניתן מס על משקאות מסוכרים. הכול זה בגישה של רודנות: אנחנו נכריח את האנשים, אנחנו נכופף, נטיל עליהם קנסות, אנחנו נמנע מהם מעונות. הכול זה בדרכים כאלה שאני לא יודע מאיזה בית מדרש ומאיפה לקחו את זה. בזה הם יצליחו לכופף את האנשים, לכופף ציבורים, את אורח החיים ישנו – הכול בכוח, ברודנות – וחושבים שבאמת בזה יצליחו. מה זה, למשל, חוסר ההתמודדות עם כל עליית המחירים? ועל כלים חד-פעמיים מעלים? אנשים יוצאים לפיקניק. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אנשים יוצאים לפיקניק. וכי מישהו חושב שמישהו ייקח כלי זכוכית מהבית שלו? אז מה, הוא ישלם עוד 40%–50% – לא בזה. קח הסברה, קח, תתמרץ את האנשים. תגיד להם – ערכים אמיתיים. אני רוצה להגיד לך, חברת הכנסת גולן, שבציבור החרדי – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, משפט אחד, בבקשה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – בנושא של מחזור בקבוקים גדולים היה האחוז הכי גבוה שעשו את זה. לימדו אותם. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> את זה לא יגידו, אבל בדוחות יודעים את זה, ומי שאחראים יגידו את הדברים האלה. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> ברור. זה לא משרת שנאת חינם. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, זה לא מספיק: אבל צריך להעלות את הפיקדון כדי לפגוע בהם בכלכלה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מסיים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> וכן בעוד דברים וכדומה. כשאנחנו מדברים על כלים חד-פעמיים, אנשים לא עושים את זה כפינוקים. חלק גדול מהצרכנים הגדולים – זה צורך. האישה עובדת ויש חמישה-שישה ילדים, וזה מה שהיא יכולה. זה נותן להם תמריץ אמיתי לעבוד. אז יכולת לבוא ולהגיד: תביא חומרים שמתכלים, תעודד דבר כזה, ויש היום הרבה דברים שהם מחומרים מתכלים – ואל תטיל מייד את הדבר הזה בתקיפת הציבור ומיסוי הציבור. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת אורי מקלב. יעלה ויבוא חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> עשר דקות, אופיר. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה. – – כנסת נכבדה, אני רוצה להקדיש את תחילת הנאום שלי לסגן שרת הכלכלה החדש, חבר הכנסת יאיר גולן. אתה יודע, יאיר, בין השקפות העולם שלנו ידוע שפעורה תהום. לא פעם התווכחנו על עניינים מהותיים ונושאים מדיניים במליאה ובוועדות. אבל עם כמה שעמדותיך בעיניי שגויות ומסוכנות, האמנתי לך. חשבתי שאתה באמת מאמין לדברים שאתה אומר, שאתה נאמן להם, שגם אם זה עולה לך ביוקר אתה תיצמד לעקרונות שלך. אז חשבתי. וכך אמר סגן השרה החדש יאיר גולן בעבר הלא-רחוק: "קודם מקימים ממשלה מנופחת, בזבזנית ולא יעילה בהכרח, ואחר כך מלינים שלא נותרו ח"כים לעבודת הכנסת. לא די ב-357 התקנים שאושרו עבור משרדי הממשלה המיותרים, עכשיו אנחנו מאשרים עוד עשרות תקנים עבור חברי כנסת מיותרים, על שלל עוזריהם, רכביהם ותקציביהם. בעידן שבו האזרחים נאנקים תחת עולו של המשבר הכלכלי היה אפשר לצפות למינימום דוגמה אישית של נבחרי הציבור". מדהים. פשוט מדהים. גם עכשיו האזרחים נאנקים, ואתם משחקים עם הכסף במנֵה כפי יכולתך. אני נלחם כבר שבועות בוועדת הכספים, ואני מביא את זה גם למליאה. לאחר שהפסיקו את החל"ת יש כמה סקטורים שנותרו ללא מענה, שהמדינה אומרת להם: אתם לא יכולים לעבוד, מצד שני גם לא נותנים להם חל"ת, כמו ענף התעופה, שהינה, אתמול ראינו פרסום שאל על הולכת לפטר מאות עובדים כי אין להם פתרון, ויש כאלה שנמצאים עכשיו בחל"ת ואין להם שכר, ובסוף החודש הזה זה כבר יהיה חודש ראשון שהם לא מקבלים כלום. ואני עדיין לא רואה שום פתרון. אפילו בדיון בוועדה ספציפית לנושא סירבו לקבל משהו שהצעתי. אנחנו רואים כל הזמן את מורי הדרך, שמאוד מאוד רוצים לעבוד אבל לא יכולים כי אין תיירות נכנסת וגם להם אין פתרון. הם לא עובדים, אין להם חל"ת, והממשלה מתעסקת במינויים של סגנים ושרים מיותרים, שסוחטים את המפלגות שלהם. לאזרחים, לדברים החשובים, לאלה שרוצים לעבוד, לא נותנים פתרון. פשוט זורקים אותם, שיסתדרו. אתמול, למשל, בוועדת הכספים העליתי שוב – הייתה הצבעה על החוק של ימי הבידוד והכניסו לשם גם את ה"עזרה" כביכול לנשים בהיריון, שגם להן הפסיקו את החל"ת והן לא יכולות למצוא עבודה, כי, מה לעשות, לא מקבלים אותן לעבודה. אז באמת היו כותרות שהאוצר וכל מיני חברי כנסת מצאו פתרון לנשים בהיריון, וגם אני שמחתי ובירכתי. אם יש פתרון, אני מברך. אין פה ימין ואין פה שמאל, אין פה קואליציה ואין פה אופוזיציה. ואז מציגים את הפתרון: מוסיפים להן 15% על דמי הלידה שהן צריכות לקבל. ואיך עוד מסייעים להן, כאילו מסייעים להן? אומרים להן: אתן יכולות למשוך 50% מקדמה מדמי הלידה שמגיעים לכן. אז מה אתם עושים פה? נותנים להן מהכסף שמגיע להן? הפתרון הזה הוא באמת לא פתרון. גם שמענו בוועדה את נציגות ארגוני הנשים, שאומרות שזה באמת לא יספיק, ועשו לנו חישוב פשוט – אישה שנמצאת עכשיו בחודש רביעי או חמישי תמצא את עצמה, עד דצמבר, חודשיים או שלושה ללא שכר בכלל. ולא מדובר בכסף גדול. זה בסך הכול כמה עשרות מיליונים, כשסגן השר המיותר הזה, ועוד שר שאיים שלא יצביע בעד חוק ונותנים לו שר, זה כמה עשרות מיליוני שקלים. ואותן, את הנשים בהיריון, שגם הן רוצות לעבוד אבל לא יכולות, לא מוצאות עבודה, אז אותן אנחנו מפקירים? את הנשים בהיריון, שצריכות את הסיוע הזה לכמה חודשים? הן לא אומרות: אנחנו רוצות לשבת בבית, שהמדינה תממן אותנו. לא. אלה נשים שעבדו לפני ורוצות לעבוד אבל מה לעשות, הן לא מצליחות למצוא עבודה. אז להן אנחנו – לא אנחנו; אני ניסיתי לעלות את זה, אבל המדינה, האוצר מפנה להם גב. הקואליציה, זה לא כל כך מעניין אותה איך אפשר לסייע. אני הצעתי בוועדה – הגשתי את זה כהסתייגות: אוקיי, לא נעלה להן את זה ל-100% אבל בואו נעלה את זה לפחות מ-15% ל-50%, וכך אנחנו יודעים שעד סוף השנה לפחות, עד הלידה, שהן יתחילו לקבל את דמי הלידה, הן יוכלו להתפרנס, הן יכניסו משהו הביתה. הן כבר ויתרו על דברים. מה עכשיו, רוצים שיוותרו על אוכל? ובאופן לא מפתיע אנחנו באופוזיציה הצבענו בעד ההסתייגות, כן לעלות להן ל-50%, אבל לצערי הקואליציה התנגדה לזה. מחר החוק יגיע למליאה, אני מקווה שחברי הקואליציה יתעשתו ויסייעו, ובאמת ימצאו פתרונות, לא פתרונות לסחטנים פה, לפרוטקשן, שמאיימים בהצבעות – ואז לתת להם על חשבון משלם המיסים תפקידים מיותרים; שנעזור באמת למי שצריך. אנחנו פה בשביל לעזור לאזרחים, לא בשביל לעזור לעצמנו, איך אני משדרג את עצמי. פתאום חבר כנסת – זה נהיה קטן פה על האנשים. לא מספיק להם חבר כנסת. מה זה חבר כנסת? כל אחד שהוא חבר כנסת מתחיל לאיים על הסיעה שלו, על הקואליציה שלו. אנשים נלחמו כל כך, חלמו להיות פה על הדוכן הזה, לנאום מפה. אני חלמתי. זה כבוד בשבילי להיות חבר כנסת. אז יש פה כאלה שזה קטן עליהם. מה זה חבר כנסת? זה מינימום ראש ועדה, ואחרי זה ממשלה. אנחנו נבחרנו על ידי הציבור. אנחנו משרתי ציבור. אנחנו צריכים לשרת את הציבור. במקרה הזה זה אותם הסקטורים שהזכרתי, שלצערי הממשלה הזאת לא רואה אותם, לא סופרת אותם, ואפילו לא מראה נכונות לעזור להם. למרות שאני באופוזיציה וידוע שיותר קשה להעביר דברים, אני אמשיך לנסות וכן לעזור לסקטורים האלה, שיוכלו לקבל שכר עד שיוכלו לחזור לעבוד, ולא יצטרכו באמת להגיע למצב של פת לחם. אני חוזר לעוד ציטוטים, כי יש הרבה, של סגן השרה, שהוא כל כך כל כך נאבק בדבר הזה שנקרא חוק נורבגי ומינוי של שרים וסגני שרים לפני כמה חודשים, כשהוא היה בצד השני. אז כך הוא אמר: "הממשלה הזאת שאתם עומדים להקים לא רק שתהיה בזבזנית, זה ברור. לא רק שהיא מנותקת מהעם" – הוא אומר את זה – "כי בעת הזאת של צרה ומצוקה הדבר האחרון שעם ישראל צריך זה ממשלה מנופחת שכזאת. לא די בכך שזו גם ממשלה לא אפקטיבית, כי אי-אפשר להקים גוף יעיל במעין קונסטלציה רחבת היקף כל כך – – – בלתי אפשרי לעבוד ככה באופן אפקטיבי". זה לא הכול, אני ממשיך לצטט אותו: "כדי לממש שחיתות ציבורית אנחנו רומסים חוקי-יסוד. אין שום דיון מהותי. הכול קומבינה. אנחנו מעבירים חוקים ציניים ומיותרים במסווה של סדרי שלטון תקינים. לצערי, כנסת ישראל נמצאת בשפל של כל הזמנים כי מה שאנחנו עושים כאן ייזכר לדיראון עולם". וגם זה, זה באמת כבר השיא: התפקיד שלנו הוא לשרת את הציבור, לא לשרת את עצמנו. ואני עוצר רגע שוב במשפט הזה. אם אנחנו מפקירים את אותם אנשים, את אותן נשים בהיריון, ואתה דואג לעצמך לסגן שר, איך בדיוק אתה משרת ציבור? איך אתה לא מתבייש? רק לפני כמה חודשים אמרת: אנחנו צריכים לשרת את הציבור, והדבר הראשון שאתה עושה, אתה מתמנה לסגן שר כשלנשים בהיריון לא יהיה מה לאכול עוד מעט? אין לך בושה, יאיר גולן? "החוק הזה", הוא אמר, נועד לסגור ג'ובים, נועד לסגור קומבינה פוליטית מהאפלות והחמורות בתולדות הפוליטיקה הישראלית ומדינת ישראל. אנחנו כאן עכשיו יושבים בשביל להכשיר את השרץ. כל הטיעונים המלומדים איך זה בפרלמנט ההולנדי או בפרלמנט הנורבגי או בפרלמנט הצרפתי הם לא רלוונטיים, כי אנחנו לא דנים פה באמת מהם סדרי השלטון הראויים למדינת ישראל. אנחנו דנים פה בקומבינה פוליטית, צינית, בזבזנית, לא יעילה"; "אדוני, אני לא יכול להצביע, אני יודע שאנחנו עוד רחוקים מהצבעה, אבל אני לא יכול להצביע בעד הסדר שנעשה לא בניקיון כפיים, עתיד להחליש את האופוזיציה בכנסת, שממילא מוחלשת, עוד יותר, ועתיד בסופו של דבר לשתק את עבודת הכנסת. לא לשפר את עבודת הכנסת, לשתק את עבודת הכנסת עוד יותר, כי מי שייכנס לכאן" – שימו לב מה הוא אמר על הנורבגי כשהיום כבר יש לנו נורבגי דה-לוקס, זה מורחב, אבל כך הוא אמר כשנכנסו בעבר בנורבגי – "כי מי שייכנס לכאן יהיה לא יותר מאשר בן ערובה בידי השרים המכהנים ויפגע קשות בין עבודת הכנסת לבין עבודת הממשלה, אין מה לעשות, ויורחב, ומה שאנחנו נקבל, שהמוסד הזה, כנסת ישראל, יהפוך לפחות ופחות רלוונטי. אני אומר פה לכל עמיתיי בוועדה, מה שאנחנו הולכים לאשר פה זו החלשה נוספת של כנסת ישראל. זה לא חיזוקה. אומנם יהיו פה יותר חברי כנסת זמינים לוועדות אבל מה שנאשר באמת זו החלשתה של כנסת ישראל, ובאיזון בין הרשויות נקבל כנסת פחות אפקטיבית, פחות משמעותית, פחות מבקרת, פחות מגבילה את הרשות המבצעת, ואני חושב שהעניין הזה הוא עוד שלב בהידרדרות המתמשכת של הדמוקרטיה הישראלית". << אחרי_כן >> אז אני רואה שכבר נגמר לי הזמן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> האמת שיש לי עוד ציטוטים שלו, אז זו בעיה – בחוק הבא. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> משפט סיום, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << קריאה >> יש לך כל כך הרבה זמן לעלות ולדבר. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה יודע מה יותר חמור, אדוני השר? שיש לי כל כך הרבה ציטוטים להעלות, ולהזכיר אותם פה – מה הוא אמר על החוק הנורבגי ועל מינויים מיותרים. כשאני נאבק ביחד עם חבר סיעתך, אלכס קושניר, לעזור לנשים בהיריון, ובסוף מביאים פתרון עלוב. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, אופיר, תודה לך. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> וזה מה שיאיר גולן עושה – סוגר לעצמו דיל של סגן שר הכי מיותר שיכול להיות, וחבר המפלגה שלך – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> – – עוד שר, שעד עכשיו לא ברור מה הוא הולך לעשות שם, בשביל הכבוד, ומאיים בהצבעה, בזמן שאנחנו נאבקים בוועדה על נשים בהיריון. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת אופיר – – – << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> זו פשוט בושה. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה לך. חבר הכנסת אבי מעוז, אני רואה שהוא מתכונן לעלות, בבקשה. בואו, חברי הכנסת, בואו נירגע קצת. יש לנו נאום של שעה שלמה עם חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – הן לא מוצאות עבודה. הן הולכות לראיונות – לא מקבלים אותן – – – אבל סגן שר ושר –את זה יש לנו, כי הוא מאיים – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אופיר. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> סליחה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לפחות תשב להקשיב לחבר הכנסת אבי מעוז למשך, לפחות, עשר דקות. << דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >> למה? למה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כי הוא הקשיב לך עשר דקות. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אנחנו המשכנו את הדיון. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מאה אחוז, חופשי. << קריאה >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << קריאה >> אבי, אני מבטיח לך שאני אשמע. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, לפחות עשר דקות. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> כי אין לך ברירה. << קריאה >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << קריאה >> אני מבטיח שאני אשמע אותך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> ככה כתוב אצלי, אבי – 60 דקות. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לפחות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> עד. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תלוי אם יגיע זה שאחריי או לא. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נראה. << קריאה >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << קריאה >> אם הוא לא מאותה מפלגה שלך, הוא לא יכול לקחת את הזמן שלך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי, אנחנו נתייעץ בנושא הזה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> למה לא – זה 98. << קריאה >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אני מכיר את התקנון. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, זה 98. אני יכול. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בהתאם להסדר, בסדר. אז חכה רגע, שאוכל ללחוץ, כי אני צריך ללחוץ כמה פעמים. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> היושב-ראש, אמרת לי שזה עשר דקות – לא גילית לי שזה חצי שעה. << קריאה >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << קריאה >> כמה יש לו? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> 60 דקות, בבקשה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בואו נצא ביחד למסע בן 60 דקות לפחות. קצת היסטוריה, קצת אקטואליה. אתמול התרחשו שני אירועים במליאה. יושב-ראש הכנסת, מר מיקי לוי, סירב לומר בקולו את שמה של הצעת האי-אמון של סיעות ש"ס ויהדות התורה. הם קראו להצעת האי-אמון שלהם: ממשלת טרפה, והיושב-ראש סירב לחזור על זה, גם לא בשעת ההצבעה, למרות הפצרות חוזרות ונשנות של חברים באופוזיציה. זה אירוע אחד. אירוע שני: סגן היושב-ראש, חבר הכנסת אחמד טיבי, הפריע שוב ושוב לחבר הכנסת איתמר בן גביר בתחילת נאומו, לאחר שהוא סירב לפתוח במילים "אדוני היושב-ראש", ואף הוציא אותו בסופו של דבר מהמליאה – ואני לא אתייחס לסיבת ההוצאה ולמה שהיה אחר כך. אני רוצה להתייחס לשתי המילים האלה: "טרפה", מצד אחד, שהיושב-ראש, חבר הכנסת, מיקי לוי סירב לבטא את זה בשפתיו, ואני רוצה להתייחס למילה "אדוני" ולהבהיר אותה. ראשית, אני שמח מאוד שחבר הכנסת, היושב-ראש, חבר הכנסת מיקי לוי מזדעזע מהמילה "טרפה", כפי שראוי שכל יהודי יחוש ביחס למה שהוא ההפך מכשר ומותר. אבל יש עוד מובן למילה "טרפה". ביהדות, בהלכה היהודית, משמעות המילה "טרפה" היא אדם או בעל חיים שמחמת פציעה או מחלה הוא עומד למות, וכמעט ודאי שהוא ימות. אותו אדם או אותו בעל חיים נקרא "טרפה". המובן הזה של הטרפה, כפי שאמרתי, המובן השני, מדויק לגמרי לממשלה הנוכחית. הממשלה הנוכחית סובלת מכמה מחלות קשות מרגע לידתה. שיתוף תומכי אויבנו בתוכה, הדרת נציגי הציבור הלאומי המסורתי, הדתי והחרדי, ממנה. אבל החמור מכל זה ההתכנסות סביב הפגיעה בזהות היהודית של המדינה, והמגמה של הממשלה להפוך את המדינה למדינת כל אזרחיה. לכן, לפי המובן הזה, באמת זו ממשלת טרפה, שימיה ספורים, בעזרת השם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> השאלה אם – – – << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אדוני, זה על חשבונך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, זה בסדר. אני בטוח שאתה תשמח שמדי פעם ככה נעשה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בטח. סיכמנו שהולכים לטיול משותף, לסיור משותף. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. האם הם התכוונו לפירוש הזה של "טרפה"? << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הם התכוונו לכלל הפירושים, לדעתי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> יהדות התורה הגישה את זה בתחכום רב ובמשמעות הרחבה של המילה טרפה. אני חושב שזה קולע בול למצבה של הממשלה הזאת. דבר שני – ותכף אני אתייחס למילה "אדוני", כמו שהבטחתי. דבר שני, אני רוצה להראות את הא-סימטריה שיש פה. כאשר יושב-ראש הכנסת סירב, כמקובל, לבטא את נושא האי-אמון, הוא לא אמר את המילים "ממשלת טרפה". אני לימדתי עליו סנגוריה, וחשבתי שזה בגלל שהוא הזדעזע מהמילה "טרפה", שהיא ההפך מכשר. במקרה הזה לא קרה כלום. אף אחד לא הוציא אותו מהאולם. לאף אחד לא הפריע. לעומת זאת, כשחבר הכנסת בן גביר סירב לומר – לפי טענת סגן היושב-ראש, חבר הכנסת טיבי, מקובל לפתוח במילים "אדוני היושב-ראש". אז הוציאו אותו – בהשתלשלות, אומנם לאחר מכן, אבל הוציאו אותו מהמליאה. יש פה א-סימטריה, ואני חושב שזה לא הוגן. אני רוצה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הוא הוציא אותו אחרי שהעליב אותו בביטוי – – – << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ככה הוא טען. אני לא נכנס לזה, באמת. אני לא נכנס למה שהיה אחרי זה. אני רק מתייחס לעצם העובדה שחבר כנסת מסרב לומר "אדוני" כמקובל. הוא גם הסביר את זה. למה? המילים שלו – אני לא משתמש במילים כאלה, אבל יש אי-סימטריה בתגובות. עכשיו למילה "אדוני". יש למילה זו שני פירושים בלשוננו. יש פסוקים שבהם יוסף הצדיק נקרא "אדוני הארץ" בפי אחיו. כשאחיו חוזרים ליעקב אביהם, הם אומרים: "דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות". הם מתייחסים ליוסף, שהיה אז השליט במצרים. אז האדון, במובן הזה, הוא שליט. אבל יש עוד פירוש למילה "אדון", "אדוני", והוא פנייה נימוסית לגבר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, כך מתייחסים לזה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כן. אז אני רוצה להודיע מכאן, קבל עם ועולם: כאשר אני פותח את נאומיי במילים "אדוני היושב-ראש", ובמיוחד כאשר מי שמנהל את ישיבת המליאה הוא מתומכי אויבינו, כל כוונתי היא לפנייה הנימוסית. חלילה אין בכך שום כוונה שהיא למובן של שליט. כי שליט על הארץ הזאת ועל המדינה הזאת יש רק אחד, עם ישראל. אין לי שום דבר אישי לא כנגד מוחמד, לא כנגד אחמד ולא כנגד מנסור כלשהו. ה<< אחרי_כן >> ם זכאים לזכויות אזרחיות ככל אזרח, בתנאי, כמובן, שהם נאמנים למדינה ולא מהווים בה גיס חמישי. אבל זכויות לאומיות יש ויהיו רק לעם ישראל, שהוא, ורק הוא, הריבון על הארץ הזאת, שניתנה לו מידי בורא עולם יתברך, אדון כל הארץ. עד כאן בנושא הזה. אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> גם אנחנו יכולים לפרש "אדוני היושב-ראש" בהקשר שאנחנו נמצאים פה – גם בהקשר של נימוסים, ואני מקבל את זה. כאשר אני גם אומר לך: אדוני חבר הכנסת אבי – אתה לא האדון שלי, ואני לא האדון שלך. אבל אפשר גם לייחס ל"אדוני" פירוש של – בהקשר של יו"ר הישיבה בעצם, לא יו"ר הכנסת – יש יו"ר כנסת אחד – מנהל הישיבה. אז זה תואר. זה לא שליט. זה לא ריבון. כן, גם אפשר לתת את הפירוש הזה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני מסכים. גם הפירוש הזה מקובל. אבל אדם שמפריע לו, חבר כנסת שמפריע לו, כי הוא חושב שמפרשים את דבריו כשהוא פונה במילה "אדוני" כאילו שהוא אדונו, שליטו, ריבונו – אז הוא לא רוצה לנקוט את המילה הזאת. אז הוא יכול לא לנקוט. הוא יכול להגיד "ברשות היושב-ראש", "ברשות יושב-ראש הישיבה". אבל אני מכאן רוצה לעבור לנושא הבא, וכמו שהבטחתי, מסע. אדוני, צריך סבלנות. האמת היא שזו פעם ראשונה שאני נואם במשך שעה, אבל זה יעבור מהר, נראה לי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, אנחנו – – – << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אנחנו ננהל דו-שיח. אדוני, האזנתי ברוב קשב לנאומה של חברתי חברת הכנסת מאי גולן. היא הציגה פה את הספרון שכתב, חיקוי – אני, דרך אגב, עמדתי על כך בלילה הקודם. אני הסברתי איך ראש הממשלה מר בנט מחקה את ראש הממשלה הקודם מר בנימין נתניהו, שהוא המקור. כמו שהוא כתב ספר: "הטרור: כיצד יוכל המערב לנצח", כך גם הוא כתב ספר: "איך לנצח מגפה". אבל אני לא רוצה לדבר על הספר שהוא כתב עכשיו – אני רוצה לדבר על ספר שמהווה, לטעמי, השראה לכל המעשים שעשה במשך הקריירה הציבורית הקצרה שלו ראש הממשלה מר נפתלי בנט. יכול להיות שאני אקרא ואני אצטט קטעים מהספר הזה. המדינאי והפילוסוף הפוליטי האיטלקי ניקולו מקיאוולי כתב לפני 500 שנה את ספרו המפורסם "הנסיך", שנכתב כמקבץ של עצות מועילות לגבי האופן שבו צריך נסיך – כלומר שליט – להשיג את היכולת למשול. כך כותב פרופ' הלי זמורה במבוא להוצאה בעברית, אני מצטט: ניקולו מקיאוולי היה יודע להעריך את האירוניה ההיסטורית הטמונה בכך שהטרגדיה האישית שלו היא שהביאה לתהילת העולם, או לדיראון העולם, שנחל אחרי מותו. בשנת 1494, לפני יותר מ-500 שנה, כאשר היה בן 25, פלש הצבא הצרפתי לאיטליה, כבש אזורים נרחבים בקלות מסחררת והרס את מאזן הכוחות העדין ששרר בחצי האי. בפירנצה, עירו של מקיאוולי, שברה הטלטלה הפוליטית את עוצמתה של המשפחה השלטת, בית מדיצ'י, והביאה להקמת רפובליקה. עד אז שלטה שם המלוכנות. בשנת 1498 נבחר מקיאוולי לשרת את הרפובליקה בתפקיד מזכיר הלשכה השנייה וכמזכיר של מועצת העשרה לענייני חירות ושלום. אולם בשנת 1512 קרס המשטר הרפובליקני, בני מדיצ'י חזרו מן הגלות היישר אל השלטון ומקיאוולי הודח ממשרתו. זמן קצר לאחר הרסטורציה – הרסטורציה זה חזרה של השלטון המלוכני – נחשף קשר להפלתם, ומקיאוולי, שנחשד במעורבות בו, נעצר ונחקר בעינויים. אחרי שלושה שבועות קיבל את חייו במתנה בזכות חנינה כללית שהעניקו אדוני העיר החדשים-ישנים לרגל בחירת אחד מבני המשפחה לאפיפיור. מקיאוולי שוחרר בתנאים מגבילים והשתקע בנחלה קטנה מחוץ לעיר, אבל מנוחה לא מצא. העשייה המדינית הייתה מרכז הווייתו; הדבר שהחשיב יותר מכול. מכל זה הוא הורחק עתה ונגזרה עליו – כך ראה זאת – בטלה מנוונת. לו צלח את המשברים הפוליטיים הללו ללא פגע והמשיך בתפקידיו הציבוריים, ספק גדול אם היו לו לא רק ההזדמנות אלא גם הרצון והריחוק הנפשי הדרושים לכתיבת חיבורים פוליטיים. אך כפי שהתגלגלו העניינים, נכפו עליו זמן פנוי ומרירות יוצרת, והכתיבה סיפקה מוצא לתשוקתו העזה לפוליטיקה. כך החל להיכתב בשנת 1513 הספר המפורסם ביותר והמושמץ ביותר בהיסטוריה של המחשבה המדינית". עד כאן, סוף ציטוט. בספר מקיאוולי מפרט כיצד לדעתו נסיך שאפתן יכול לעלות לשלטון ולהחזיק בו בצורה יציבה, והוא נודע בכך שהוא מעודד את הנסיך לנקוט גם דרכים ומעשים לא מוסריים כדי להשיג מטרה זו. בעקבות פרסום הספר נוסד המושג "מקיאווליזם" כמבטא – מה המושג הזה מבטא? חוסר מצפון, מניפולטיביות, רמאות, ערמומיות בפוליטיקה וביחסי אנוש בכלל. עד כאן ההקדמה לספר. עכשיו בואו נראה איך ראש הממשלה מר נפתלי בנט בתקופתו בחיים הציבוריים – תקופתו הקצרה. נראה כי נפתלי בנט לקח על עצמו, מתחילת דרכו הפוליטית, לממש כמה וכמה מעצותיו של מקיאוולי, היות שגם אצלו המניע המוביל המרכזי, ואולי אף הבלעדי, היה והינו המשילות, השלטון, והתפקיד שאליו הוא כה נכסף והשתוקק – ראשות הממשלה. אני רוצה להציג כאן, מעל במה זו, כמה ציטוטים מהספר "הנסיך", ולהראות כיצד בנט מימש אותם בדרכו הפוליטית. אני מצטט מעמ' 16–17 של הספר: כשנכנס פולש זר רב כוח לתוך ארץ מסוימת, תומכים בו מייד כל בעלי השררה הקטנים שבמקום, מתוך צרות עין כלפי האדם ששלט בהם עד כה; כך שבלי כל עמל מצליח הכובש לרכוש את אהדתם של בעלי השררה הקטנים הללו, כי מייד כולם מצטרפים, כגוש אחד, אל המדינה המספחת. הכובש חייב לדאוג רק שהם לא יקנו לעצמם כוח וסמכות יתר על המידה – ובקלות הוא יכול, בכוחותיו שלו ובאהדתם של אלה, להשפיל את בעלי העוצמה ולהיוותר הוא, ורק הוא, פוסק וקובע בכל באותה ארץ. אדוני היושב-ראש, אחרי שמר בנט הקים את מפלגת הישראלים – כן, הוא בהתחלה הקים את מפלגת הישראלים, אבל הוא ראה שאין לו סיכוי להצליח להתקדם איתה בפוליטיקה – הוא החליט שעדיף לו להשתלט על גוף קיים. היעד שנבחר – מפלגתה של הציונות הדתית, הבית היהודי, לפני קרוב לעשר שנים. לצורך כך כבש בנט בקסמו ובשפתיו החלקות את הציבור הדתי-לאומי, את רבניו ואת אנשי המפלגה. הוא פרט על הנימים של הציבור, שעבר טראומה קשה בחורבן גוש קטיף – רק היום סיימנו את יום עקירת גוש קטיף. ניצל את הטרוניות שקיימות תמיד כנגד ההנהגה הקיימת – ההנהגה הקיימת של הבית היהודי – תוך שהוא לא בוחל אפילו בשימוש בחוקר פרטי כדי להכפיש את מי שיתמודד נגדו. מייד לאחר הצלחת ההשתלטות ושינוי הדנ"א של המפלגה, הוא דאג לשנות את מה שצריך כדי ליצור מצב שבו הכוח והסמכויות יעברו עד כמה שניתן אליו, אליו ורק אליו, כדי לנטרל מראש כל אפשרות של ערעור על מעמדו. אין ספק, לי אין ספק, שהוא עשה את זה בהשראת מקיאוולי. ציטוט נוסף, מס' 2, בעמ' 27: אין שום דרך בטוחה אחרת לשלוט בערים כבושות אלא להחריב אותן – כך כותב מקיאוולי – ומי שייעשה שליט בעיר הרגילה לחיי דרור ואינו מחריב אותה, עליו לצפות שהעיר היא שתחריב אותו. כי תמיד תימצא סיבה למרד בשם החירות ובשם החוק הישן, אשר גם במרוצת הדורות, גם אחרי רוב טובות שתתקבלנה, אינם נשכחים מלב. יעשה הכובש החדש כל שיעשה, יסדיר כל שיסדיר, אם לא יחדיר פירוד בין אוכלוסי המקום ויפזר אותם, הם לא ישכחו את שמם ואת חוקיהם. ומה עשה מר בנט בהשראת אותה פסקה שקראתי? הדבר היסודי שעשה מר בנט למפלגת הבית היהודי זה להחריב את האידיאל של תנועת המזרחי, שהיה לזרוק נשמה בגוף הציוני, זה היה האידיאל. האידיאל שלנו היה לשמור על הזהות היהודית של המדינה, לזרוק נשמה בגוף של המדינה. לפני כן, לפני קום המדינה – בגוף הציוני, בתנועה הציונית, ולאחר קום המדינה – לזרוק נשמה במדינת ישראל. את האידיאל העליון הזה הוא החליף בהמצאה חדשה. מה? מה האידיאל? לשים ידיים על ההגה של המדינה. אידיאל – לתפוס את ההנהגה. שחס וחלילה לא נעסוק בענייני הרוח של המדינה, מה שהוא קרה בזלזול: שלא נהיה משגיחי הכשרות, שלא נהיה מש"קי הדת של המדינה. נמאס לנו להיות מש"קי הדת של המדינה, אלא העיקר שנגיע – כלומר שהוא יגיע – להנהגה. עם הזמן, אחרי שהחריב את האידיאל ואת המטרות; לאחר שהבין כי מיצה את כל מה שהיה יכול ממפלגת הבית היהודי, ולא רק שלא זינק לכמות המנדטים שאליה שאף אלא אף ירד בבחירות לכנסת העשרים מ-12 לשמונה מנדטים, ואולי גם לאור החשש שעם התפוגגות הקסם כבר יעלו סימני שאלה על מנהיגותו, הוא החליט לעבור לשלב הבא. הוא זנח במפתיע את המפלגה תוך שהוא מותיר אותה בחובותיה ובגירעונה העצום. הוא אומנם אמר שהוא פונה לקהלים חדשים ולא יפנה לקהל הבוחרים של הבית היהודי, אבל גם ההתחייבות הזאת, כמו רבות אחרות, התפוגגה ונעלמה. אבל כל זה לא עזר לו, ובבחירות לכנסת העשרים-ואחת הוא כשל בצורה מחפירה ולא עבר את אחוז החסימה, תוך שהוא גורם נזק נוראי לימין באיבוד המנדטים שהיו כה קריטיים, מה שהכניס את המדינה לסחרור הפוליטי. כותב מקיאוולי – ואני לוקח קטע מס' 3, בעמ' 44 ו-45: המגיע לנסיכות בעזרת האצילים, קשה לו יותר להחזיק מעמד מאשר למי שהועלה לדרג זה בתמיכת העם. כי הראשון, מי שעלה בתמיכת האצילים, מוצא את עצמו מוקף רבים הנראים לו שווי ערך לו ועל כן אין הוא יכול למשול בהם ולהפעיל אותם כראות עיניו. יתר על כן, את תביעותיהם הגדולות של האצילים אי-אפשר להשביע בהגינות ובלא לפגוע באחרים. עד כאן ציטוט. בנט, מר בנט, ניסה לפעול במקביל. תוך שהוא פונה אל פשוטי העם, לציבור הדתי והימני – הוא ממתג את עצמו כמנהיג דתי ולאומי, מה שהתברר לבסוף כמי שהוא לא זה ולא זה – הוא גם דאג כל הזמן לנסות לקנות את אהדת מעמד האצילים. מי אלו האצילים באקטואליה? כלומר, האליטות של השמאל, אלו שמסתכלות על עצמן כישראל הראשונה. כך כשהוא פנה מאחורי הגב של החברים שלו במועצת יש"ע, בעודו משמש כמנכ"ל מועצת יש"ע, והלך להתחנף למנהיגי המחאה החברתית ברוטשילד, למרות שידע שהיא מתודלקת מבחינה כספית על ידי קרנות השמאל הקיצוני; כך כשתמך בסגירת העיתון ישראל היום, מכיוון שהוא הפריע לתפוצה ולרייטינג של העיתון של מר נוני מוזס והצליח להציב קצת אלטרנטיבה בעולם התקשורת, שהשמאל התרגל שהוא שולט בו; כך כשבתקופתו כשר לענייני התפוצות הוא הקצה עשרות מיליוני שקלים לארגונים הרפורמיים והקונסרבטיביים; כך כשבתקופתו כשר החינוך ארגוני הלהט"ב זכו לפריחה בפעילותם במערכת החינוך כפי שלא זכו קודם לכן, כולל בתוך החינוך הממלכתי-דתי, וכך כשהקפיד לאורך השנים למצב עצמו כאלטרנטיבה דמיונית לראש הממשלה דאז נתניהו, ובכך זכה לליטופים רבים מהשמאל. וכמובן בחודשים האחרונים, כשמימש את התאווה הענקית של השמאל הפרוגרסיבי להדיח את נתניהו ואת הימין מהשלטון. אני עובר לעוד ציטוט, מס' 4. בעמ' 91 כותב מקיאוולי: אין ספק שנסיכים נעשים דגולים ובעלי עוצמה כשהם גוברים על קשיים ועל התנגדות. על כן יש רבים הסבורים שנסיך נבון, כשניתנת לו הזדמנות, חייב להתסיס בתחבולות איבה כלשהי נגדו, כך שהצלחתו לגבור על אותה איבה תוסיף לגדולתו. כלומר, הוא צריך, אדוני – גם אדוני יכול לקחת את זה כאיזושהי עצה טובה – להתסיס מתוך המפלגה איזושהי התנגדות לאיזשהו מהלך ואז אדוני מתגבר על ההתנגדות הזאת. אוה, מה שנקרא בשפת העם, אדוני יצא גדול. מסתבר – אני חוזר למר בנט – שלצורך הכשרת דעת הקהל, כדי שיצליח לבלוע את עוצמת השחיתות של הקמת הממשלה, אפשר וכשר גם לעשות מניפולציות כאילו יש מתנגדים למהלכים, כאילו יש כאבי בטן והתחבטויות מיוסרות, כאילו באמת קשה לתמוך במהלך, עד שמגיעים להופעה של זמרים ומשתכנעים שנכון לתמוך. אין ספק שגם המהלך הזה, שהיה מתואם לגמרי, שלכל חברי ימינה פתאום היו להם כאבי בטן ולא מווירוס, היה מתואם עם המנהיג. אני מביא דוגמה מס' 5. אני מצטט מעמ' 96: על הנסיך להימנע תמיד מלהתחבר עם החזק ממנו, להילחם יחד איתו נגד האחרים, אלא אם ההכרח לוחץ עליו מאוד, כפי שכבר אמרנו קודם. כי אם תנצחו, אתה נשאר שבוי בידו של הפרטנר שלך, והנסיכים חייבים להימנע ככל האפשר מלהיות תלויים באחרים. מר נפתלי בנט זיהה כבר מזמן מי המנטור שלו, מיהו דמות החיקוי, כמו מי הוא רוצה להיות – כמובן, בנימין נתניהו, המנהיג המוצלח, הכריזמטי, היוזם, המדינאי, הכלכלן, הדובר אנגלית רהוטה. הוא התחיל את דרכו אצל נתניהו בלשכה, אבל מהר מאוד זיהה נתניהו מה המגמות האמיתיות שלו. מאז הקפיד מר בנט לבדל את עצמו מנתניהו, חוץ מהפעמים שההכרח לחץ עליו מאוד. הוא ידע והבין שלהתנהל בצילו של מנהיג כה דגול כמו נתניהו ישאיר אותו שבוי ותלוי בצילו באופן שלא יאפשר לו לפרוץ ולממש את חלומותיו ושאיפותיו האישיות. לסיום, אדוני היושב-ראש, יש לי פה ציטוט טיפה ארוך – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לסיום הפרק הזה, לא – – – << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לסיום הפרק הזה, בטח, הפרק הזה במסע שלנו. אבל זה עדין לא בסיום, יש לי פה עוד שלושה עמודים. אבל לסיום אני רוצה לצטט מתוך הפרק המפורסם ביותר בספר "הנסיך" של מקיאוולי, הפרק שעוסק בשמירת אמונים, ואשר נדמה, כך נדמה לי, שמקיאוולי כתב אותו בהקדשה מיוחדת למר נפתלי בנט. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> עד כדי כך? << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> עד כדי כך. ואני מצטט: כמה ראוי לשבח הוא נסיך שישמור אמונים ושינהג ביושר ולא בערמומיות – זה מובן לכול. אך הניסיון בימינו מראה שדווקא נסיכים שלא הקפידו הרבה בשמירת אמונים ושידעו לבלבל את מוחותיהם של בני האדם בערמומיות, דווקא הם עשו מעשים כבירים ובסופו של דבר גברו על מי שהתבססו על היושר. שליט נבון אינו יכול, גם אינו צריך לשמור אמונים אם שמירה זו נגד טובתו הוא, ואם כבר בטלו הסיבות שגרמו לו להבטיח אמונים. לנסיך לעולם לא תחסרנה סיבות כשרות לתרץ הפרת אמונים זו. כידוע, אדוני, אני האשמתי את מר בנט על הממשלה הזאת בשוחד והפרת אמונים; אנחנו מדברים כרגע על הפרת אמונים. אולם צריך לדעת כיצד להסוות היטב תכונה זו ולדעת להתחפש ולהתנכר היטב – להתנכר במובן של להיות נוכרי לעצמך – ובני האדם כה תמימים הם וכה נשמעים הם לצו השעה, שהרמאי ימצא תמיד מי שיניח לו לרמות אותו. ובכן, לא הכרח הוא שיהיה הנסיך מבורך בכל התכונות הטובות שצוינו לעיל אולם הכרחי בהחלט שייראה כמי שניחן בכל התכונות האלה. הוא רק צריך להיראות כמי שניחן בתכונות האלה. יתר על כן, אעז ואומר – אומר מקיאוולי – שאם תהיינה בו כל התכונות האלה ואם יפעל תמיד בהתאם להן, הרי הן מזיקות לו, אולם אם נראה האדם בעיני כול כניחן בהן, הרי שהן מועילות. לכן, טוב להיחשב רחמן, נאמן, אנושי – מציל תוכי – ישר, ירא שמיים – הולך עם כיפה – ואף להיות באמת כזה. אולם עליך להיות מוכן בנפשך לשעה שאם תוצרך להיות לא כך, תוכל ותדע להשתנות ולנהוג על פי התכונות ההפוכות. אני ממשיך את הציטוט: וזאת יש להבין שנסיך, ובעיקר נסיך חדש, לא יכול להקפיד על שמירת כל אותם הכללים שעל פיהם נחשבים בני אדם לטובים כי כדי לשמור על השלטון הוא נצרך לעיתים קרובות – אומר מקיאוולי – לפעול נגד האמונים, נגד אהבת אדם ונגד יראת שמיים. אדוני, הוא לא כתב את זה בהקדשה למר נפתלי בנט? על כן – אני ממשיך לצטט – על כן צריך שיהיה מוכן בנפשו להסתגל לכל מצב לפי שהרוח הנושבת ותהפוכות המזל יצוו עליו. וכפי שכבר אמרתי קודם – צריך שלא ייטוש את דרך הטוב כל עוד יוכל לעשות זאת, אולם צריך שידע גם ללכת בדרך הרשע אם יהיה מוכרח. הנסיך חייב אפוא לדאוג היטב היטב שלעולם לא ייפלט משפתיו דבר שלא יהיה מלא וגדוש בחמש התכונות שציינתי לעיל, ובעיני כל מי שיראה וישמע אותו, ייראה הנסיך כולו רחמים, כולו נאמנות, כולו יושר. ולשום דבר אין האדם נצרך יותר מאשר לדבר זה – להיחשב גדוש מידה אחרונה זו, ומהי? יראת שמיים. שייראה ירא שמיים. כך כותב מקיאוולי. הרי בני האדם שופטים בדרך כלל לפי מראה העיניים יותר מאשר לפי מגע הידיים כי הלוא כל אחד יכול לראות אך לחוש יכולים רק מעטים. כל אדם רואה מה שאתה מתראה כלפי חוץ, ורק מעטים חשים מה שאתה באמת, ואותם מעטים אינם מעיזים להתנגד לדעת הרבים, שסמכותיות הממלכה מגינה עליהם. יעשה הנסיך – אני מתקרב לסיום הציטוט – יעשה הנסיך לקיומה ולשגשוגה של הממלכה. האמצעים שבהם ישתמש תמיד ייחשבו מכובדים, וכל אדם ישבח אותם כי בני האדם הפשוטים נתפסים רק למראה החיצון ולתוצאה הסופית של הפעולה, ובעולמנו הזה אין אלא אנשי עם פשוטים. עד כאן ציטוט מעמ' 75 עד 77 בספר "הנסיך" של מקיאוולי. אני רוצה לסכם – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לפני שאתה מסכם – – – << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, לסכם את הפרק הזה של "הנסיך". << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אה, אתה עובר לעוד פרק ב"הנסיך"? << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, אבל אני רוצה את הפרק הזה – כן, בבקשה, אדוני. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אדוני חבר הכנסת אבי מעוז, אני מודה שעשית ניתוח מעמיק ומקיף, ועשית יישום על הנסיך שהוא ראש הממשלה נפתלי בנט. השאלה שלי היא האם אתה מסוגל לעשות היום את היישום הזה ואת הניתוח המעמיק והמקיף על נסיכים אחרים שנמצאים היום בכנסת, ושהיו ראשי ממשלה? שאלה שנייה – האם יש "נסיך", במירכאות, שאי-אפשר ליישם את הניתוח המעמיק והמקיף הזה של הספר "הנסיך" עליו? < דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> שאלה מצוינת, אדוני, ואדוני מכוון למה שאני כבר דיברתי עליו אתמול בלילה, בערב, אני כבר לא זוכר מתי, באחד הנאומים שלי – מה ההבדל בין המקור לבין החיקוי. ואני אשיב לאדוני, אבל לפני כן אני רוצה לסיים את הניתוח על מר בנט, ולאחר מכן, מכיוון שאדוני שאל אותי על ראשי ממשלה אחרים שנמצאים היום בכנסת – יש רק אחד כזה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> או אפילו אנחנו נרחיב על זה, אתה יודע. אני לא יודע אם אני – – – << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ואני נותן כבוד לאדוני, אני לא קורא לאדוני ראש הממשלה בפועל כמו שנוהג חברי חבר הכנסת אמסלם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני מאוד מודה לך. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אבל אני אעשה ניתוח תכף, אני אעשה ניתוח לגבי מר נתניהו ואני אגיד את ההבדל. אבל עכשיו אני רוצה לגמור את הניתוח שלי על "הנסיך", ראש הממשלה הנוכחי מר נפתלי בנט. בתולדות הפוליטיקה הישראלית כבר היו רבים שלא עמדו בדיבורם, וידועות האמרות מהסוג של הבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים ודומותיהן. אבל נראה שמר נפתלי בנט הביא את רמת האמינות של פוליטיקאי בישראל לשפל שלא היה כמותו: המוכנות לנהוג בערמומיות; הניצול של התמימות של הציבור הדתי-לאומי ורבניו; המשחק וההתחפשות לאדם ישר, נאמן וירא שמיים, שעמדת הרבנים ודעת תורה חשובים בעיניו; ההסתגלות לכל מצב והזרימה עם הרוח הנושבת והפופוליסטית; ועל הכול – ההונאה, הרמאות והפרת האמונים שהתרחשו במהלך מערכת הבחירות האחרונה וגנבת השלטון שהתרחשה בעקבותיה. << אחרי_כן >> אדוני, עד כאן הניתוח על ראש הממשלה מר נפתלי בנט, בהשראת הספר של מקיאוולי. ועכשיו לשאלתך, אדוני. מר נתניהו, אני קודם כול רוצה לומר שברוך השם – ואני לא אומר מצד שום שמץ של גאווה – ברוך השם, ואני מודה לקדוש ברוך הוא על כך, לא נפלתי ולו פעם אחת בפח של מר נפתלי בנט. לא הצבעתי לו, למרות שהוא כבש את המפלגה שלי. הוא כבש את הבית היהודי. למרות שאני בא מתנועת הציונות הדתית. אני בא מהבית הזה; אני בא מהמפלגה הזאת. לא הצבעתי בשבילו ולו פעם אחת; אפילו לא פעם אחת. אפילו לא פעם אחת האמנתי למה שהוא אומר. ואני לא אומר את זה בתור חוכמה שבדיעבד, אני אומר את זה כי זאת המציאות, ברוך השם. ועכשיו לגבי מר נתניהו. הבדל תהומי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי, אתה לקחת את הדברים נכון, הבנת שאני כנראה מתכוון למר נתניהו, אבל אני יכול לדבר על כל מנהיג אחר של מפלגה או ראש ממשלה בעולם הזה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מר נתניהו לא עשה את הדברים שמוזכרים פה. אפילו אם יש דמיון מסוים, הוא לא עשה את זה לפני שהוא נהיה ראש ממשלה. הוא לא עשה את זה. הוא הגיע לארץ – חזר מהשליחות שלו בתור שגריר ישראל באו"ם – התמודד בבחירות לליכוד, נכנס לליכוד, התמודד בבחירות, לאחר ששמיר הפסיד בבחירות 1992, נתניהו נבחר להיות מנהיג הליכוד, ונתניהו – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אבל – – – << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> שנייה, שנייה. ונתניהו בשנת 1996, כשנהיה ראש ממשלה בפעם ראשונה, זכה לאמון העם. הוא התמודד מול שמעון פרס, זיכרונו לברכה, בהתמודדות ישירה, בבחירות ישירות, וגבר על שמעון פרס. הוא זכה וקיבל את אמון העם. מר נפתלי בנט לא זכה לאמון העם; הוא זכה לאי-אמון העם. הוא קיבל אי-אמון מהעם, כי הוא הציג את המועמדות שלו עם המפלגה שלו בבחירות האחרונות. הוא הציג אותן כמועמדות לראשות ממשלה. הוא גם אמר שהוא ימליץ רק על עצמו לראשות הממשלה, והוא אפילו אמר לפני הבחירות שהוא מבין שעם עשרה מנדטים בלבד הוא לא יכול לדרוש רוטציה. כלומר, כדי להגיע לכס ראש הממשלה הוא השתמש בכל התחבולות שמקיאבלי הורה לו את הדרך אליהן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אבל יבוא אחד מימינה, למשל – – – << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני מקווה, אדוני, שאתה סוגר את השעון בכל פעם שאנחנו מדברים ככה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נראה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תיתן לי יותר, בסדר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הכוונה שלי, מה שאני מנסה להגיד זה שיבוא אחד מימינה, או אחד שככה רוצה להתפלמס, ויגיד לך: גם הוא, הוא לא כבש את הבית היהודי, הוא התמודד בפריימריז של הבית היהודי וניצח מנהיגים היסטוריים של הבית היהודי. אז הוא לא עלה למצודה של הבית היהודי וכבש אותה – – – << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני לא דיברתי על הבית היהודי – שהוא כבש אותה, שהוא עשה תחבולות בשביל לכבוש את הבית היהודי. אני אמרתי שהוא, אז, השתלט על הבית היהודי אחרי שהוא נכשל עם מפלגת הישראלים וראה שהוא לא יוכל להגיע. ואז הוא החריב את הבית היהודי. תראה איפה הבית היהודי נמצא היום, הוא לא נמצא פה היום ולא מיוצג. וזה הכול חורבן שלו. אבל, אדוני, ברשותך אני רק אברך ואני אשתה טיפה, כי גרוני ניחר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, כמובן, רציתי להזכיר לך לשתות מים. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. טוב, זה ויכוח שאנחנו אולי עוד ננהל אותו, ואני מוכן לנהל אותו גם לא מעל הבמה הזאת. אבל את הפרק הזה של המסע המשותף שלנו, שכבר לא נשאר הרבה ממנו – וואו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יש עוד זמן. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אדוני, אני רוצה לדבר על השותף של מר בנט, השר מתן כהנא, שאני הגדרתי שהוא עולה עם D-9 על הזהות היהודית של המדינה, על הרבנות הראשית. אבל לפני כן, השר מתן כהנא עלה לדוכן הזה אתמול בהשיבו לאי-אמון על ממשלת הטרפה של יהדות התורה וש"ס’ ודיבר על מה שהיה בכותל המערבי בליל תשעה באב, והגדיר את זה כשנאת חינם, שבגינה חרב בית המקדש. אז ידוע מאמר חז"ל ש"לא חרבה ירושלים, אלא בשביל שנאת חינם שהייתה בה". זה ידוע. וכשאנשים מזכירים את שנאת החינם הם מייד מזכירים את שורפי האסמים. בדרך כלל זה משמש תירוץ להשתיק ביקורת ולסתום פיות. אני רוצה לומר שמעבר לכך שהדוגמה היותר-מוחשית לשנאת חינם בדורנו היא השנאה הפתולוגית של השמאל לבנימין נתניהו, בתור הסמל והמנהיג של רוב הציבור בישראל בעל התפיסה היהודית-לאומית. השנאה הזאת היא זאת שהיוותה את הדבק של הקמת הממשלה. אבל מעבר לכך, אני רוצה לומר שאני דווקא – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אין שנאה גם מהצד השני? << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא. זה בדיוק מה שאני רוצה לומר לך, אדוני. אני רוצה לומר – תכף אני אתייחס לסיבה נוספת שחרבה ירושלים בגללה, שממנה אני מאוד מודאג. אני מהסיבה של שנאת חינם אינני מודאג, אדוני. אין בנו שנאה. בי – אני יכול להעיד על עצמי – אין שום שנאה. אני אוהב. אוהב כל אדם. "חביב אדם שנברא בצלם", כל אדם נברא בצלם אלוקים, וחביבים ישראל שנבראו בצלם. וחיבה יתרה נודעת להם, לישראל, שנקראו בנים למקום. אני אוהב כל אחד ואחד מישראל, כמו שאני מכבד ואוהב כל אדם. ואני אוהב כל אחד ואחד מישראל כי אני מתסכל אל המקור הפנימי שלו, אל הקודש שבו. ואל הקודש שבו אני מתמלא אהבה, כי הקודש הזה – זה הקודש שנמצא בי. "קֹדש ישראל לה' ראשית תבואתֹה", כך נאמר על עם ישראל. ובהקשר הזה אני לא מודאג. אין בי שנאה, אין בי שנאה. השנאה היא רק בצד השני. אני לא שונא להט"בים, אני אוהב אותם אהבת נפש. אני מצר על כך שהם מתנהגים שלא כמצופה. לא שונא אותם. אמרו עליי – אוהו מה אמרו עליי, אדוני. אדוני לא זכה לכל הכינויים שאני זכיתי, כי לאדוני מתייחסים – אני לא יודע מה – בכבוד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> גם אני בשנה האחרונה זכיתי לכינויים קשים. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אבל אני לא שונא אף אחד. לא שונא נשים. אני אוהב. אני אוהב כל יהודי בישראל. כי כל יהודי בישראל נקרא בן למקום; הוא אח שלי. יש לנו מלחמת דעות קשה; יש לנו מלחמת אחים של דעות, אבל הכול מתוך אהבה. כי זו מלחמת אחים. אני אוהב את אחיי. אוהב אותם. אבל יש סיבה אחרת שחז"ל אומרים שחרבה ירושלים בגללה: "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו בה קטן וגדול". ההשוואה. אדוני נזכר בטח במילת הקסם "שוויון". השוויון גובר על הכול. לא ולא. טשטוש – השוויון הזה הוא טשטוש. לא לעשות את ההבחנה בין קודש לחול; לא לעשות את ההבחנה בין ישראל לעמים – נכון, כולנו נבראנו בצלם, אבל יש הבחנה; לא לעשות את ההבחנה בין איש ואישה; לא לעשות את ההבחנה בין קטן וגדול; לא לעשות את ההבחנה בין עם הארץ לתלמיד חכם עצום. הטשטוש הזה הוא הדבר שממנו אני מאוד מאוד פוחד. זה תוצאה של הפוסט-מודרנה, שהיא מטשטשת את כל הזהויות, היא מוחקת את כל הזהויות. הכול שווה. מתן כהנא, אני משוכנע שהוא לא חושב על עצמו שהוא תלמיד חכם. לבוא ולהגיד שרב – מצא רב, שניים, שלושה; כל המהפכות וכל ה-D-9 שהוא מעלה פה על הזהות היהודית של המדינה, הטשטוש הזה הוא חמור ביותר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אפשר לוודא אם הבנתי נכון? הסיבה השנייה לחורבן זה שלא הבדילו בין קטן לגדול או שבגלל שהפלו בין קטן לגדול? << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, לא, שהשוו בה, השוו בה. עשו שוויון בין קטן לגדול. לא עשו את ההבדלה. לא עשו את ההבדלה בין קודש לחול. לא עשו את ההבדלה בין ישראל לעמים. לא עשו את ההבדלה בין קטן וגדול. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אבל מה הכוונה של קטן וגדול בהקשר היהודי? << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בהקשר היהודי, קטן לא יכול לפסוק הלכות; עם הארץ לא יכול לפסוק הלכות; רק תלמיד חכם יכול לפסוק הלכות. רק גדול גדול בתורה יכול לפסוק הלכות. לא השר מתן כהנא, וגם לא אני. תלמידי חכמים גדולים, ויש לנו רבנות ראשית, הם אלו שיפסקו לנו את הלכות הציבור בעם ישראל. אדוני, אני – מתן כהנא בא לפה כדי לעשות מהפכות: מהפכת הכשרות, מהפכת הגיור, מהפכת הכותל, קוראים לזה "מתווה הכותל". אני רוצה להגיד משהו על מתווה הכותל, so called מתווה הכותל. הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו. הוא קדוש לכל אורכו. יש בו קדושה לכל אורכו של הכותל. אם אינני טועה הוא קרוב ל-500 מטר. נשאר שריד מבית חיינו. קדושה, אדוני, לא ניתנת להיחלק. הפוך, הקדושה היא מקור האחדות. אין חלוקה באחדות. אי-אפשר לחלק אחדות. אחדות – כשהכול מאוחד. כשאתה מחלק – עשית פירוד. מורנו ורבנו, מורי ורבי, הרב צבי יהודה הכהן קוק זכר צדיק לברכה, אמר שכשהוא מגיע לכותל, הוא מרגיש שתי הרגשות. האחת, הוא מרגיש שהוא נמצא במקווה טהרה. הוא מרגיש שהוא נמצא במקום של טהרה. אין שמה כלום חוץ מטהרה. וזה הכול. זאת הרגשה אחת. כך אני, תלמידו, צריך להרגיש כשאני מגיע לכותל. הלוואי ואזכה להרגיש כך. ההרגשה השנייה שמרגיש – הרגיש – רבנו, הרב צבי יהודה, זכר צדיק לברכה, היא שהוא מתרומם למדרגה כזאת, שהוא צופה מסוף העולם ועד סופו. יכולת צפייה אדירה של המגמות של העולם. לשם מה נברא העולם? לאן העולם הזה הולך? לאן האומה הישראלית צועדת? לעבר הגאולה אנחנו צועדים. הוא צופה מסוף העולם ועד סופו. ועכשיו רוצים לקחת לנו את הכותל המערבי. לקחת את קדושתו של הכותל המערבי ולחלק אותה. לחלק. אדוני, לקראת סוף ימי בית שני הייתה מחלוקת גדולה של תלמידי החכמים הגדולים, של רבותינו, זיכרונם לברכה, עם הצדוקים. ולקראת סוף ימי הבית השני הצדוקים השתלטו על בית המקדש, והם ניהלו את בית המקדש. מעולם לא עלה בדעתו של איש לחלק את המזבח – בואו נחלק את המזבח שבבית המקדש. נחלק. בחלק הצפון-מזרחי, נגיד, יעבדו הצדוקים; בחלק הדרום-מזרחי יעבדו הפרושים; בחלק הדרום-מערבי יעבדו הבייתוסים; ובחלק הצפון-מערבי יעבדו הכלליים, עמך ישראל. לא עלה מעולם בדעתו של איש לחלק. אדוני יודע למה? רבנו הרב צבי יהודה, זכר צדיק לברכה, הגדיר את הכותל המערבי כך: יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב אדם. יש שיר אחרי זה, ובשיר הזה כתבו על המשפט הזה. ושם בשיר גם מתואר: עמד הישיש מול הכותל, הישיש זה רבנו הרב צבי יהודה. אז ראו אותו בכותל, כתבו עליו. כי הכותל המערבי הוא הלב הפועם של עם ישראל. אדוני, לב אפשר לחלק? קדושה אפשר לחלק? מאיפה באה האיוולת הזאת לחלק את קדושת הכותל? מאיפה באה האיוולת הזאת לחלל את קדושת הכותל? אז אותם צעירים וצעירות שהתכנסו ברחבת הכותל הדרומית להתפלל ולקונן את קינות ליל תשעה באב, על חורבן הבית שלנו, ליד שריד בית מקדשנו, ורצו לעשות את זה בטהרה, כאילו הם נמצאים במקווה טהרה, כמו שאמר רבנו, ועשו את זה. אי-אפשר לקרוא לזה שנאת חינם. הם לא עשו את זה בגלל שהם מפחדים, כמו שאמר השר כהנא אתמול, הם לא עשו את זה בגלל שהם שונאים. הפוך. הם עשו את זה כי הם כל כך דבקים בקדושת ירושלים, כל כך דבקים בקדושת הכותל, כל כך מרגישים את הלב הפועם החי של הכותל המערבי, ולא יכולים לשאת את המחשבה הזרה הזאת שאפשר לחלק את קדושת הכותל לחלקים. אני, אדוני – ואני שמח שאתה איתי במסע הזה, אני כבר רואה שאנחנו מתקרבים לסיומו. אני כבר רואה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. רציתי לברר משהו בקשר לסוגיה הזאת, אבל אני לא מבין בזה ולכן אחר כך, בשיחה פרטית. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בשיחה פרטית אני אשמח לענות. אני אשמח לענות על כל השאלות ועל כל הטעון בירור. אני רוצה, אדוני – ואני כבר רואה את מחליפי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, הוא מתכונן. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ואני מברך אותו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> עם חליפה והכול. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני מברך אותו. אני רוצה – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אפילו מחליף-מחליפך נמצא כאן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> גם, כן. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זכינו. אדוני, אני לקחתי, אדוני, את רפורמת הכשרות ששותפו של ראש הממשלה, השר מתן כהנא, המציא. לקחתי את אותם עקרונות וניסיתי לראות אם יש היגיון בדבר הזה, והדבקתי את אותם עקרונות על עוד מערכת: מערכת בתי המשפט שלנו. ואמרתי, בואו נבחן אם זה הגיוני לקחת את אותם עקרונות ולשים אותם על מערכת המשפט. ואני, אדוני רואה, אני עשיתי ממש לפי הטבלה שהוא עשה, ולפי פירוט השיטה. תכף אפרט, כי כולנו מסכימים, מערכת המשפט הנוכחית סובלת מבעיות עומס, אדוני מסכים איתי, עינוי דין, ואף טעויות שיפוט שעולות לעיתים לכדי משפטים חוזרים. כמו כן, המערכת סובלת ממונופול שממנה את עצמו, השופטים ממנים את עצמם. ודבר זה, כל הסיבות האלה גורמות לפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט, ומי כמונו יודע כמה מערכת המשפט זקוקה לאמון הציבור. אני חושב שהמהפכה שאני מציע, על בסיס העקרונות של מתן כהנא, תחזק את מערכת המשפט; תשפר את האיכויות; תייצר תחרות ואף תגביר את האמון של הציבור במערכת המשפט, והיא תביא בשורה אדירה לשוחרי הצדק והדמוקרטיה במדינת ישראל. אדוני, בקצרה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני חושב שהניתוח שתעשה עכשיו, ראוי שתקדיש לו זמן משמעותי ולא דקות. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אין בעיה. אני אתחיל, ואם אני לא אספיק, אז יש אחרי זה עוד נאום, ואחרי זה עוד נאום. אדוני, השבת עוד לא הגיעה, אנחנו עוד לא יוצאים לפגרה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אבי, כמו הנדסת תודעה – – – יש חלק א' – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני יכול לתת לך, אבל מחליפך ומחליף-מחליפך, ויכול להיות שמחליף-מחליף-מחליפך – בדרך. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אדוני, אז תהיה פה בתור יושב-ראש הישיבה? מחליף-מחליף-מחליפי? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני עד חצות. יש לי עוד 50 דקות. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז אולי נמשיך עד חצות, יש לי זמן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני לא יודע אם המחליף שלי יגיע. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז בוא נהנה ביחד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> העיקרון הראשון: בית המשפט העליון יקבע סטנדרטים לשיפוט הגון, כמו שבמהפכת הכשרות, הרבנות הראשית תקבע את הסטנדרטים. טוב, אבל מי ישפוט בפועל? מי יעשה כשרות בפועל? תאגידים, נכון? העיקרון השני: המפקח על בתי המשפט יגדיר את הסטנדרטים להגינות שיפוטית, והוא גם מאשר את התאגידים. מה עושים התאגידים? אנחנו נפריט את בתי המשפט. מעכשיו לא יהיו בתי משפט, יהיו תאגידי שיפוט עסקיים, או מלכ"רים, שהם אושרו על ידי המפקח, והם יעניקו שירותי שיפוט לאזרח ובקרה על שירותי השיפוט. ככה אנחנו נייצר תחרות. כל אדם יוכל לבחור איפה הוא רוצה להישפט. נגיד, אני גר בירושלים, אני רוצה להישפט בגליל – יאללה, תלך לתאגיד השיפוט שם, הוא כנראה יעשה זירוז של המשפט. תאגידי השיפוט יהיו חייבים לפרסם את נוהלי השפיטה והקריטריונים לצדק שבהם הם עומדים. בראש כל תאגיד, אדוני, יעמוד שופט שהוסמך לשיפוט על ידי הוועדה לבחירת שופטים. התאגיד הוא שיעסיק את השופטים. כל בעל דין יקבע באיזה תאגיד שיפוטי הוא רוצה להישפט. נקודה אחרונה בסעיף 3, ובו אני מסיים – ולא תיפגע עצמאותם של השופטים וחתירתם לאמת. ההמשך יבוא, אדוני. אני מודה לך על ההקשבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, תודה, חבר הכנסת אבי מעוז. היה נעים, ועל אף חילוקי הדעות – נהניתי. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> טוב, אנחנו בדמוקרטיה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נקדם בברכה את חבר הכנסת צחי הנגבי. בבקשה. אדוני, יש לך רק רבע שעה, אני אומר "רק", כי לחבר הכנסת אבי מעוז הייתה שעה שלמה. בבקשה. << דובר >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר >> מסרו לי, אדוני היושב-ראש, שיש לי 20 דקות, אבל לפי מה שאדוני יקבע, כך יהיה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אנחנו נברר. << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז קודם כול תודה רבה לחבריי בכנסת שהגיעו בהמוניהם לשמוע את הנאום שלי, ובראשם חבר הכנסת משה אבוטבול, ידידי היקר, ראש העיר בית שמש לשעבר, וכמובן אדוני היושב-ראש. פה, מעל הדוכן הזה, לפני קצת יותר מעשר שנים, נדמה לי, עמד חבר כנסת שהיה אז מהבולטים אצלנו בליכוד, ונשא נאום שנקרא בעגה התקשורתית "נאום הסמרטוטים". אדוני עוד לא זכה להיות איתנו פה בפרלמנט. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אולי שמעת על זה. היום הוא מכהן כאחד השרים הבכירים בממשלה. והוא תקף במילים מאוד נוקבות את מפלגת העבודה על כך שהיא העזה להיות שותפה בממשלה. ובאמת, הגדיר את חבריה בביטוי הזה – הייתי אומר פחות או יותר פרלמנטרי, לא גס מדי – "סמרטוטים", אבל הוא הסביר ונימק את הסיבה, מדוע הם זוכים בעיניו לתיאור הזה. ואני באמת תמה איזו הגדרה יאה לחברי הממשלה הנוכחית. באיזה דימוי הוא היה משווה בדעתו לתאר את פועלם היום, לאחר חמישה שבועות, הייתי אומר חמישה שבועות די מבישים, אדוני היושב-ראש, כמעט בכל סוגיה וסוגיה. סמרטוטים זו מחמאה, כי בסך הכול הסמרטוט, יש בו איזשהו ערך, יש לו שימוש. הוא נועד לנקות, לשפר מצב, למחוק כתמים, אולי בסלנג זה הפך להיות מילה שנועדה לפגוע ולהשפיל, אבל כל אחד מאיתנו בביתו, במשרדו, נזקק לעיתים לסמרטוט, כדי שהאינסטינקט הבסיסי שלנו לראות דברים באופן קצת יותר אסתטי, יותר חיובי, שפחות מעיק עלינו – אנחנו לא מנקים עם דש הבגד, אנחנו לוקחים סמרטוט, כך שיש לו איזושהי תרומה. אני לא רואה שהממשלה הנוכחית, אדוני היושב-ראש, למרות המליצות הגבוהות על ריפוי ושיפור, שינוי – ממשלת השינוי – משכילה לשפר את המצב. הם, אני לא אומר "אתם"; אדוני עדיין לא חבר בממשלה, אבל אתה חבר בקואליציה, ובעיקר הטענות שלי הן כלפי השרים, וכמובן לראש הממשלה החלופי והרשמי. בכל אשר תיגע ידם אתה רואה תקלה. אני מניח שלא בזדון, ולא מתוך רצון רע, אבל הם לא מסוגלים לעשות דברים חיוביים. אני בטוח שהם באו מתוך איזושהי אנרגיה חיובית עצומה, לשפר מצב שכנגדו הם זעקו. אפילו בנושא שבאמת לכאורה הייתה אמורה להיות בו כבר התנסות – הקורונה. ראש הממשלה הוביל לאורך חודשים ארוכים מאבק ציבורי, וסייר ברחבי הארץ, ונועד ונפגש, וכתב ספר, והאמין שכל התרופות והפתרונות בידיו, והגיע לנחלה – לא אל המנוחה, אל הנחלה – ובתוך חמישה שבועות הקערה התהפכה על פיה. אני לא מאשים, כמובן, שהוא אשם והממשלה אשמה בווריאנט הדלתא, ובכלל, המגפה תקפה את כל העולם, וגם היום היא מתפתחת בכל העולם. אבל לא היית מצפה מאנשים שכבר עשו קריירה מלנזוף בנו ולחשוף את מחדלינו, ומבוקר עד ערב עמדו כמתריעים בשער ורק הסבירו לנו איך כל מהלך הוא פגום ואיך כל פתרון שהם מציעים הוא האוטופי, הוא האופטימלי, הוא זה שיביא מזור לכל חוליינו – כמשותקים נדמו. אדוני היושב-ראש, אני בטוח שאתה מרגיש את זה. חמישה שבועות, נכון לרגע זה, שכל יום הוא יותר גרוע ממשנהו, שבכל יום נחשפים ממדי התחלואה הגואה, שבכל יום מספר החולים הקשים עולה. אתה מצפה לישיבות חירום, למנהיגות, לשבת מבוקר עד ערב עד בוקר ולנסות לטכס עצה מה המהלך הנכון לעשות. אתה רואה אובדן שליטה, סוג של שאננות, איזה מין נירוונה כזאת, שרובצת על כל המנגנונים שהיו אמורים עכשיו להדליק את כל הנורות האדומות. הם לא רוצים לעשות היסטריה. עמד פה ראש הממשלה ולעג לראש הממשלה הקודם, וניסה להיות קצת יותר קול, לדבר בצורה צבעונית, מבדחת. אבל לא חלפו אלא שלושה ימים והוא נאלץ היה לעשות בדיוק את אותו דבר שכנגדו יצא הקצף, שעליו הוא ניסה לגחך. יש מסיבת עיתונאים ב-20:03, ארשת פנים רצינית, אבל בסוף זאת הייתה רק מסיבת עיתונאים. כשראש הממשלה הקודם נתניהו כינס שוב ושוב ושוב מסיבות עיתונאים זה היה כדי לקבל החלטות קשות, משמעותיות, דרמטיות, ולשמחתנו – בסופו של דבר גם אפקטיביות. ונדמה שכאילו מתוך החרדה הזאת שמא חס וחלילה יפגעו באיזה ענף במשק, כל הענפים האלה שבאמת נפגעו בצורה נוראית – ושהם הלכו מאחד לאחד והסיתו אותם נגד הממשלה ורצו לגייס את כל הנפגעים והמדוכאים וכל מי שגורלו המר עימו כדי שיהיו נגד הממשלה, ולעשות מזה הון פוליטי. בסדר, זה מה שעושה אופוזיציה, אבל כעת, כאשר נדרשות החלטות שהן לא קלות – כי אם הכול קל לא צריך מנהיגים, אם הכול פשוט לא צריך אנשים שיהיה להם את חוט השדרה ואת העוצמה לקבל הכרעות שהן לא קלות. אנשים נבחנים בשעה של אתגרים. הציבור לא שש לקבל על עצמו עול של גזרות כאלה או גזרות אחרות. אני גם לא חושב שבכלל אנחנו נמצאים בסיטואציה שבה הגזרות שנאלצנו ליטול על עצמנו ולהשית על הציבור, הסגרים וכו', שזה כרגע נמצא מעבר לפינה. אבל כן נדרשת החלטה על חיסון שלישי. זה כל כך חיוני, זה זועק לשמיים. אבל קשה להם. למה קשה להם? כי אין היום בישראל 2 מיליון חיסונים, שזה רק החיסון לאוכלוסייה המבוגרת, חלקה, וודאי שאין מיליונים לכל אזרחי ישראל מעל הגיל הרלוונטי, מגיל 12. חלקם לא צריכים לקבל עדיין זריקת דחף כי יש מיליון שלא קיבלו בכלל את הזריקה הראשונה והשנייה, אבל מיליונים חסרים. למה חסרים? מכיוון שאנשים שיושבים פה, אך לפני חודשים ספורים, כשראש הממשלה הבהיר את מה שהוא הבין מתוקף זה שהוא באמת ניהל מבוקר עד ערב שיחות עם כל המומחים הגדולים בארץ ובעולם – הבהיר שהמערכת החיסונית, שמתחזקת כתוצאה מהחיסון הראשון והשני, בפרק זמן מסוים, שלא היה ידוע בעת ההיא אבל ברור מתוך ניסיון של מאות שנים בעולם בחיסונים – חלק מהחיסונים הם לתקופה ארוכה, יש כאלה אפילו לכל החיים, והאחרים הם לשנים ארוכות, אבל חלק מהחיסונים תוקפם פג מהר וניתן לקיים את המשמעות, את התוקף שלהם רק עם חיסון נוסף. ואנחנו חיים עם זה, על הכתפיים של כולנו, בשפעת. מדי שנה בשנה נערך מבצע חיסונים, ואנחנו לא מקוננים על מר גורלנו על זה שאנחנו נדרשים להקדיש עוד כמה דקות מדי שנה לקבל זריקה נוספת. אנחנו מבינים שזה חלק מהעניין. אז ראש הממשלה ניסה להסביר את זה. אז עוד לא ידעו שמדובר רק בזריקת דחף, ולכן הייתה הערכה שמדובר שוב בחיסון ראשון ושני. כלומר, כל אזרחי ישראל שיכולים להתחסן, כפול שניים. חשבו אז שזה בעוד חצי שנה, וכבר להיערך לפעם הבאה, אז דיבר ראש הממשלה על מיליונים. וקמה זעקה, אדוני היושב-ראש, שזה בכלל בשביל הבחירות. אני זוכר את זה, כי אני התעמתי אז באולפני התקשורת מול חבריי מן האופוזיציה דאז, הממשלה היום, שאמרו פה: אתם רק ממציאים את זה. אין צורך בזה; אתם רק חושבים שזה יביא קולות, כי כולם יודעים את מערכת היחסים האינטימית המיוחדת בין ראש הממשלה לבין אלברט בורלא מפייזר, הוא עצמו העיד על כך שהוא קיבל טלפונים מראש הממשלה עשרות פעמים, ושראש הממשלה היה אובססיבי. אז אתם מנסים למנף את זה, ושאנחנו, אזרחי ישראל המסכנים, נחוש שאין אלטרנטיבה, רק ביבי יכול להציל אותנו מהמגפה, ורק הוא יכול להביא את החיסונים. ועכשיו אתה מספר לנו שצריך חיסונים במיליונים וצריך לבחור בביבי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> השאלה שלי היא אם ההחלטה הזאת על חיסונים היא החלטה פוליטית או החלטה מקצועית, רפואית מקצועית. << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> ראשית, היא חייבת להיות החלטה של הדרג הפוליטי, כי מי שמקבל החלטות בכל מדינה דמוקרטית זה המנהיגים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> זה נכון, אבל על סמך דעה מקצועית – – << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה שואל האם – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> – – או לא? << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> בדיוק, אתה שואל אם המנהיגים הפוליטיים צריכים להפקיד את שיקול דעתם בידי הדרג המקצועי. והתשובה היא במידה מסוימת כן. אם הדרג המקצועי מסביר שהדבר הזה מזיק, שיש בו חוסר ודאות, שעלולה להיות לו תופעה הפוכה מהרצויה, ודאי שהדרג המדיני יתחשב בעניין הזה. כאן אין לנו סיטואציה כזאת. כל המומחים בעולם, כולל בישראל, כולל מנכ"ל משרד הבריאות היום, כולל אפילו ראש הממשלה היום, מבינים שאנחנו חייבים לשוב אל פתרון הקסם, שהוא לא קסם, הוא מדע; הוא גם לא פתרון נצחי, הוא פתרון זמני מוגבל כנראה במשך הרלוונטיות שלו, אבל הוא היחיד. אין תרופה בשלב זה לקורונה. כל המהלכים האחרים של סגרים וכו' גורמים נזק קיצוני לכלכלה, והמשמעות שלהם היא פגיעה אנושה בחיים של מיליונים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> כשאין ברירה אין ברירה. לא היה חיסון כשהיו הסגר הראשון והשני, אבל היום יש. ולכן התשובה לשאלתך היא: הדרג המדיני היה צריך לקבל את ההחלטה לפני הבחירות האחרונות כשבאמת הנושא הזה התעורר. נכשלנו ביכולת שלנו לשכנע אז את ראש הממשלה החלופי, את בני גנץ, לאפשר את ההחלטה בממשלה למען התקציב הזה. ראש ממשלה הצליח לחלץ משהו באמצעי תקציבי שלא היה אז כפוף לפריטטיות של הממשלה, באמצעות מה שנקרא הקופסה של האוצר. זה לא חייב החלטת ממשלה, אז הצלחנו, וזה עזר מאוד היום לחיסונים של הצעירים בני ה-12 עד 16. להם יש כמות, שכבר כידוע איבדה את תוקפה בסוף החודש הזה, אבל לפחות מי שרצה יכול היה, הצליח להתחסן. אבל את הכמות הנוספת למה שקרוי זריקת הדחף, לבוסטר, היינו חייבים אז להזמין כדי לקבל בהמשך, כדי שאפשר יהיה היום לקבל החלטה. היום כשהדרג המדיני – אני בטוח שזה מה שהוא יקבל, למרות שיש פה עיכוב של חמישה שבועות, אבל בסוף עוד יום, עוד חודש, עוד שבוע יקבלו החלטה נכונה. רק אז צריך להתחיל להיערך, ואיבדנו זמן יקר מאוד. אנחנו רואים היום שהמכפלה, שאנחנו מכירים אותה מהקורונה, של הטור הגיאומטרי המעריכי, מה שקרוי האקספוננציאלי, של התחלואה והתמותה, ועכשיו התחלואה הקשה, חוזר. הוא חוזר, למזלנו לא בהיקפים שידענו ולא בקצב שידענו, אבל הראיה: ב-13 ביוני, שזה היה היום שבו התחלפה הממשלה ופה עמדו אנשים ונשבעו אמונים, ירדו פה והתחבקו והתנשקו ולחצו ידיים, רגע מכונן וחיובי, באותו יום היו במדינת ישראל 20 חולים קשים. אני לא מדבר כבר על המאומתים, כי המאומתים זה עניין שהפך להיות פחות דרמטי – עכשיו הוא כבר יותר – אבל חולים קשים זה המדד שאנחנו תמיד מסתכלים עליו כדי להבין מה קורה, חס וחלילה, אם מתחילים לאבד שליטה. אז היום אנחנו עם למעלה מ-100 חולים קשים. כלומר, המתמטיקה המינימלית של יחידה אחת, לא צריך חמש וארבע ושלוש: היינו לפני חמישה שבועות 20, עברו חמישה שבועות, ואנחנו ב-100, זאת אומרת בפרק הזמן הזה הוכפל מספר החולים הקשים בחמש. זאת אומרת שבעוד חמישה שבועות נכפיל את ה-100 בחמש, ואנחנו ב-500; עוד חמישה שבועות נוספים, תכפיל את ה-500 בחמש, ואתה מגיע ל-2,500 חולים קשים, עם החיסונים, בנתונים שיש חיסונים. הגענו בשיא המחלה, אדוני היושב-ראש, ל-1,200 חולים קשים, זה המקסימום, וזה אחרי סגרים, זה אחרי שיתוק של המדינה, ואף אחד לא יוצא ולא בא בשערי נתב"ג. אתה מסמן לי שסיימתי – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אז אני אסכם ואומר כך. אז אני לא רוצה לגדף את הממשלה ולהגיד "סמרטוטים" ולהתחיל לכנות אותם בכינויים. רק כואב לי שהזמן שחולף הוא לרעת אזרחי ישראל, גם בני המשפחות של השרים וחברי הכנסת, הנורבגים והלא-נורבגים. כואב לי שהם לא מבינים שזה הזמן להודות בטעות. אני לא מבקש שיתנצלו בפני נתניהו, אני לא מבקש שיכו על חטא. אני מבקש שיתעשתו. ואתה, אדוני, גם מעבר להיותך היום סגן יושב-ראש כנסת ומנהל ישיבה, אתה גם בעל מעמד בקואליציה, ויש האומרים שעל פיך יישק דבר, בנושא הקורונה אולי פחות, אבל בהחלט יש לך מעמד. במגזר הערבי אנחנו מודעים לכך שיש שם בעיית התחסנות, שקיימת ממילא; היום יש גם בעיה של אנשים שחוזרים מחופשות בטורקיה, שהיא ארץ מוכה בתחלואה, ולכן אני חושב שכל מי שמבין שהמצב מחייב קבלת החלטות קשות חייב להתריע בפני הממשלה הזאת שהיא שוגה בשאננות שלה, שהיא צריכה לעשות חישוב מיידי של מסלול מחדש, ולא – בסוף היא תשלם את המחיר האלקטורלי. אבל עד שזה יקרה ועד שהיא תוחלף, אדוני היושב-ראש, רבים רבים ייפגעו. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני חייב להודות שבאחת הישיבות עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, אז הוא היה ראש ממשלה, הוא אמר לי שאנחנו צריכים לדאוג שיהיו לנו 20 מיליון חיסונים אחרי החיסון השני. << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. זה מה שאני אמרתי קודם, שאז לא – גם היום עוד לא נפלה ההחלטה הסופית, אבל אז לא היה ברור אם אותה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, הוא כבר חשב על זה לפני – – – << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא חשב על פעמיים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, אז הוא דיבר על פעם שלישית. << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אני מדבר – הוא חשב על זריקה שלישית פעמיים לכל אחד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אה, אוקיי, נכון. << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> ואז מדובר למעשה על שמונה מיליון אזרחים כפול שניים, וזה 16 מיליון, והוא דיבר על 20 מיליון כדי שיהיה לנו עודף. כי תמיד יכולה להיות בעיה. היום אנחנו במצב שאנחנו ממש, במדינת ישראל, לא 20 מיליון צריכים – קודם כול שלושה-ארבעה מיליון, לאוכלוסייה מעל גיל 50, שהיא האוכלוסייה בסיכון. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת צחי הנגבי. יעלה ויבוא חבר הכנסת משה אבוטבול. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני בוחר להביא בפניכם ובפני הציבור היקר את מאמרו וטורו המבריק בשם "כהנא טעה" מאת שניאור ובר, העורך הראשי של עיתון "מרכז העניינים". הדברים מאוד מדברים בעד עצמם, בעיקר לתועלת מי שנמצא כאן באזור ונקרא שר הדתות. "ממשלת ישראל הנוכחית, שהוקמה בחטא ובהונאה, גמרה אומר לעקור כל זיק יהודי במדינה. זו המסקנה העולה ממעשיה. באצטלה של 'רפורמה' וייעול", בכך "משחיתים, שרי הממשלה סרוגי הכיפה וגלויי הראש, את יסודותיה היהודיים של המדינה. מתן כהנא, השר לשירותי דת, יודע היטב שהרפורמה שעליה הוא הכריז נועדה לצורכי התרסה בלבד. כל בר-דעת מבין שלא ניתן לחולל שינוי חיובי בכשרות באופן הזה, ובה בשעה שהרבנים הראשיים לישראל, אשר אמונים על מתן הכשרות מתנגדים בתוקף" רב "לצעדים הללו, שתכליתם לכרסם בחומת הכשרות. הרושם שנוצר הוא כי כהנא הגיע למשרד לשירותי דת חדור מטרה: לנתץ כל דבר דתי. ניסיונותיו להציג את מעשיו כ'תיקונים'", במירכאות כפולות, "אינם אפילו בדיחה. כך לא נראה תיקון. זאת איננה הדרך לשפר. כהנא מנצל את העובדה שבממשלת הכלאיים הזו שמורכבת מכל כך הרבה קטבים וקצוות, הדבר היחיד שיתקבל בברכה – זהו הרס וחורבן הדת. עדות לכוונות הזדון של כהנא בצעדיו המתריסים אפשר היה למצוא באופן שבו הציג את הדברים, בזלזולו המופגן כלפי הממסד הרבני, וכן בברכות החמות שקיבל מאביגדור ליברמן, שותפו למהלך המסוכן. האדם ששואף להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה, להחריב כל בניין יהודי ולמנוע טרף מפיותיהם של זאטוטים, חרד לגורל ענף הכשרות פתאום. מרענן היה לגלות כיצד אנשים שאכילת נבלות וטרפות היא דבר שבשגרה אצלם מברכים על רפורמת כהנא, שלדידם נעשתה 'לטובת צרכני המזון הכשר'. מעניין לדעת כיצד הייתה מתקבלת התערבות שכזו לו הייתה מתבצעת בידי שר חרדי בנושא חילוני מובהק. לא צריך להרחיק לכת כדי לזהות את חומרת הסכנה. השר כהנא התקשה להסתיר את מניעיו וסיפר בריאיון להארץ כך: 'בתקופת המשא ומתן הקואליציוני אני הייתי האיש שבנט מינה לפקח עבורו על נושאי הדת והמדינה. כשליברמן ולפיד ביקשו להכניס להסכמים את פתיחת אזורי הרישום לכשרות, אמרתי בליבי: הו, חברים, אין לכם מושג כמה רחוק יותר בכוונתי ללכת'. בממשלה שאמורה לנהל מדינה אשר סובלת מתחלואה הולכת וגדלה, מדינה שמאוימת בכל רגע נתון בכל גבולותיה ונמצאת בסכנת קיום ממשית, עסוקים בעת האחרונה בעניינים שברומו של עולם. ראש הממשלה מוצא זמן לטפל בתוכים" בתוך הבית שלו ברעננה, "ואילו חברת הכנסת מיש עתיד, שרק הושבעה הודות לחוק הנורבגי, בחרה להקדיש את נאום הבכורה שלה כדי להודיע לאומה שהיא נצר ודור רביעי למאכילי חתולים ולהפליא בנחיצות הדבר. ואולי מוטב שבזה יתעסקו חברי הממשלה הזו, כך יחסכו מאיתנו עוד נזקים וגזרות". עד כאן, זה לשונו. וכעת משהו נוסף לחידוד. כי בשעות הקטנות הללו של הלילה, החרוזים יותר מתחרזים, ואולי גם מזרזים את אותם הזרזירים שחברו לעורבים ולאחינו הערבים, ועלינו הם צוחקים שהם לדת יהיו ערבים, דברים שממש לא ערבים, כי את כינורותינו תלינו על ערבים. כי לפעמים קל יותר להסביר מסר טעון וכואב בצורה עניינית על ידי חרוזים, שגם גורמים ליותר הקשבה מצד אלו שנדרש מהם לתקן ולשפר את דרכם. אני מבקש לקרוא נאום בחרוזים שנשלח אליי, שאומר את רחשי העם לממשלה המטורללה, המעוררת בציבור בחילה וחלחלה. ואיך קוראים לשיר, שחיבר אותו מוטי גלרנטר? ממשלת שינוי הדעות. בואו נתחיל לקרוא את זה: זוכרים את אלי אבידר, שאמר שאסור שיהיה כזה דבר, ח"כ בלי תיק אבל עם תפקיד שר? אז תקשיבו, קרה פתאום משהו מוזר. מסתבר שממשלת השינוי משנה הכול: את הימין שפתאום הופך לשמאל, וגם דעות שאנשים החזיקו עד אתמול. כמובן, חשוב לציין, המחיר כלל לא זול. כי אלי אבידר בכלל התנגד בצורה נחרצת, גם לא בדיעבד, לרעיון של שר בלי תיק, זה ממש לא מכבד, וחיסונים הוא לוקח, ממש פוחד. ואני ממש לא יודע איך פתאום קרה, שהוא קיבל בדיוק כזו משרה. תפקיד שר בלי עבודה, אבל משכורת יקרה. וגם החיסון, בסוף, לא כזה נורא. נזכרתי פתאום, שלפתי מהארכיון את מה שאמר יאיר לפיד בסרטון. מה זה שר בלי תיק? תחשבו בהיגיון – יש לו לשכה, רכב, ותקציבים במיליון. רק עבודה אין לו, וזה לא מצחיק. שום דבר את הבזבוז הזה לא מצדיק. אבל אל תדאגו, אנחנו את זה נפסיק. 18 שרים, זה מספיק. ועוד ציוץ על מיכאל ביטון חסר הבושה, ובכל במה, בכל ריאיון, הכרזה נחושה: נקים ממשלה צרה, לא חלוקת ירושה, כי אנחנו יוצאים לדרך חדשה. עכשיו אני מבין והאסימון אצלי נופל. אכן, יש לנו ממשלת שינוי בישראל. ממשלה שמשנה דעה בלי להתבלבל, ואף אחד ימין או שמאל לא מסתכל. ומה שהרבה יותר גרוע, זה שינוי הדרך והשיח. מרגילים אותנו לנורמה שאפשר להבטיח, אבל לא צריך לקיים בשביל להצליח, כי הדג הזה, מהראש הוא מסריח. ולסיום, ידידיי, וכבר אמר אדם חכם פתגם שנכון לכל אח"מ: כי את הדג תופשים במכמורת ואת האדם במשכורת. אני רוצה ממש לסיום דבריי רק לקרוא לכם, כי אנשים לא מבינים מה באמת כל כך – אז מה, אז יהיה נורבגים. יש צרפתים במדינות העולם. יהיו נורבגים, יהיו בריטים, יהיו כל מיני. אז יהיו לנו גם נורבגים פה. אבל חשוב מאוד מאוד רק לקרוא, והייתי רוצה לנצל את הזמן שנותר, מתוך גזיר עיתון שראיתי הבוקר, או אתמול, בעיתון יתד נאמן. הכותרת הייתה מבלבלת, כי בדרך כלל, לפעמים, כשמעלים את מחיר העיתון הם כותבים "מנויים יקרים", כן? ומסבירים את האילוץ ושהם צריכים להעלות את מחיר העיתון. אבל פה הם קראו לזה משהו יפה, שצד את עיניי: "מינויים יקרים ומיותרים" – זו הכותרת, כן? "עם המינויים החדשים עולה מספר השרים ל-28 ומספר סגני השרים לחמישה. מנתוני משרד האוצר המעודכנים עולה כי עלות לשכת שר בממשלה ה-36 היא כיום כ-6.534 מיליון שקל בשנה. עלות לשכת סגן שר מגיעה לכ-2.2 מיליון שקל בשנה. עלות שר וסגן שר כוללת את שכרם, שכר יועציהם, מנהלי ורכזי הלשכה, נהגי השר והסגן, ועלויות הכרחיות נוספות של הלשכה. זאת ללא עלות הקמת הלשכה, ריהוטה ומכונית השרד של השר. סך עלות 28 חברי הממשלה בלבד בשנה עומדת עתה על כ-182 מיליון שקל בשנה, ועלות חמישה סגני שרים תגיע ל-11 מיליון שקל בשנה. סך הכול כ-193 מיליון שקל בשנה. העלות בארבע השנים וחצי של השרים וסגניהם תסתכם ב-870 מיליון שקל. לכל זה יש להוסיף את עלותם של 15 חברי כנסת שנכנסו לכנסת בשל החוק הנורבגי המורחב. עלות כל אחד מהם היא 1,700 מיליון שקל, ובשנה העלות מגיעה ליותר מ-25 מיליון שקל, ובארבע שנים וחצי. העלות הנוספת מהחוק הנורבגי מגיעה ל-112.5 מיליון שקל. המשמעות: עלות כל המינויים, שחלקם מיותרים לחלוטין, וכן של החוק הנורבגי, למשך ארבע שנים וחצי, תגיע למיליארד שקל". ממשלת ג'ובים לכל דבר. אז, קודם כול, כדי שלא יעלה הרבה למדינה, אנחנו חייבים לפרק מהר את הממשלה הרעה הזו, ולשלוח אותם הביתה כדי שיעלה לנו יותר זול. אבל משפט אחד שחשוב להגיד לתושבים במדינת ישראל. כשפעם יבואו אליכם שר האוצר או כל מיני גורמים בממשלה ויגידו: אין לנו כסף לכל מיני נושאים, כמו למשל, סבסוד מעונות יום, כמו למשל, אם צריכים להוזיל מחירים בתחבורה ציבורית או כל דבר חברתי אחר; כשהם יספרו לכם את סיפורי הסבתא האלה, תראו להם את הרשימה הגדולה הזו שהם מבזבזים את כספי הציבור על שטויות והבלים. תזכרו את הסכומים ותיכנסו בהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת משה אבוטבול. יעלה ויבוא חבר הכנסת יעקב אשר. << דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אנחנו כבר נהיינו חברותא. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בכל פעם שאני עולה לדבר אתה היושב-ראש כאן בישיבה. אני אנצל את ההזדמנות – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, לשמחתי ולמזלי. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה הדדי. אבל אני רוצה לשאול אותך. אם אנחנו כבר נפגשים שוב, האם חשבת על הדברים שנאמרו אתמול? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תמיד חושב עמוקות. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ניתן לך עוד זמן לחשוב. אבל היום נוסיף לך עוד כמה נדבכים לעניין הזה, אלא אם כן תוכל להסביר לי דברים אחרים. אתה יודע, אנחנו נמצאים פה בהצעת חוק הדיינים. זה נשמע משהו כל כך רציני – כאילו איזושהי רפורמה בנושא הכל-כך חשוב של משפט, של משפט התורה, וכו'. הכותרת שצריכה להיות פה זה הצעת חוק הג'ובים. זה הכול. שום דבר אחר לא. כי מי שכל כך מתעניין היום בנושא הזה, זה אנשים שגם לא מכירים כל כך בערך הזה. קח את שר הדתות – כשיש לו ויכוח עם שכן שלו, הוא הולך לדין תורה? הוא הולך ישר לבית משפט. כולם מתעניינים, כל אלה: הרביי הרפורמי, שר דתות – שאני לא בטוח כמה בחייו בכלל רבנים או דיינים הם האנשים שקובעים לו, כי אני לא רואה אף אחד שבמשך החיים שלו, אין לו איזה מועצת גדולי תורה, רבנים; אני רק רואה שהוא בדרך כלל הולך נגד רוב הרבנים, שרק לפני כמה שנים הוא כאילו התגאה שהוא חלק מאותה קבוצה. יש פה משהו מאוד מאוד מעוות. מאוד מאוד מעוות. מה שקרה פה, וגם מתן כהנא בעצמו יודע את זה. ואיך אני יודע, אדוני היושב-ראש, שהוא יודע את זה? כי הוא מתבייש לבוא, לעמוד פה, ולדבר על זה. אז הוא שולח פעם את עיסאווי פריג'. אתמול, מסכנה, שלחו לפה את השרה אורית פרקש הכהן. היא מסכנה. היא לא ידעה אפילו מה הנושא. תבוא, תגיד אתה. אתה יודע מה זה מזכיר לי? זה מזכיר לי סיפור על יהודי שבא לרבי מקוצק – אנחנו במסגרת השיעורים שלנו עכשיו, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, אני איתך. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתמול היה שיעור בגמרא, היום שיעור בחוכמת התורה או חוכמת הרבנים. אתה שומע, דודי? דוד, יהודי הגיע לרבי מקוצק, והוא אומר לו שחבר טוב שלו שלח אותו לרבי כדי שיעשה לו – אותו אחד עשה איזשהו חטא, עשה איזה עבירה, איזה עוון, איזה חטא, והוא רוצה את התיקון של זה. הוא רוצה לעשות תיקון. אתה יודע, הוא רוצה לבוא ולהגיד ולדעת איך לתקן את זה. אז שואל אותו הרבי מקוצק: אז למה הוא לא בא בעצמו, למה הוא שלח אותך? אמר לו: לא, הוא מתבייש, אז הוא ביקש ממנו שאני אבוא לשאול. מסתכל עליו על הרבי מקוצק, מחייך, ואומר לו: הרי הוא יכול היה לבוא ולהגיד לי שחבר שלו חטא איזשהו חטא והוא צריך תיקון. זה מה שקרה פה. מתן כהנא, יכולת לבוא לכאן ולא לשלוח את השרה אורית פרקש, אלא היית בא לפה והיית אומר: מנסור עבאס ביקש ממני לבוא להציג את חוק הדיינים, כי זה נורא חשוב. יכולת להפיל את זה על מישהו אחר. אתה התחמקת ומתחמק מלעמוד כאן ולהסביר למה הכנסת כבר מבזבזת כמעט ארבעה ימים במצטבר על החוק הקודם, והכול בשביל הכותרת: לא חוק הדיינים, חוק הג'ובים. ולא רק ג'ובים, אלא פשוט הפכו את זה למכונה של ג'ובים, את הדבר הכי קדוש וטהור לעם ישראל, שזה דין תורה. מה שאנחנו צריכים להבין, אדוני היושב-ראש, הוא שהמאבק הגדול שלנו כאן הוא לא עם האנשים החילונים. יש אנשים שהם אתאיסטים, גם בחברה המוסלמית קיימים כאלה. אתאיסטים. ראיתי מחקר שקיים – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יש תמיד. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> גם חילונים וגם כאלה שהם ממש לא מאמינים בכלום. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא מאמינים. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל מה, הם יודעים שהם לא מאמינים. כאן מתפתחת תופעה, ובממשלה הזאת במיוחד, של אנשים שהופכים את האי-אמונה לאמונה. הרי מה זה הרפורמים, מה זה הרפורמים? מה יש לנו נגד יושב-ראש ועדת החוקה – תכף אני גם ארחיב איך הוא עמד כאן והסביר את החוק הזה, בצורה אלגנטית כזאת, לקופים האלה, החרדים, שלא מבינים מה זה חקיקה. חוק מסריח כזה. הוא עמד כאן ודיבר על זה כאילו מי יודע מה. אבל מה זה הרפורמים? הם לקחו את האמונה ואת ההלכה, שהולכת מדורי-דורות, ואמרו: אנחנו נעשה אמונה חדשה. האמונה החדשה אומרת ש-90% מהאמונה הקיימת – לא צריך. לא צריך. כמה פעמים אתה מתפלל ביום? חמש פעמים? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> יפה. אתה נקרא איש דתי. נכון? אם יבוא מישהו לידך ויגיד: צריך להתפלל רק פעמיים ביום, אתה תקרא לו אדם דתי? לא. למה? כי הדת וההלכה הולכות מדור לדור. זה היה חמש לפני 100 שנה, זה יהיה חמש היום. כאן באו אנשים, שרובם בכלל נמצאים באמריקה – ארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות – באים לפה אנשים ומנסים להפוך את האי-דת או את אי-קיום ההלכה לדת. והם נהיים יותר קיצוניים. הם הנטורי קרתא של האי-דת. הופכים את זה לדת. זה מה שאותנו מפחיד – אבל לא ברמה האישית. אני לא מפחד על הילד שלי; אני לא מפחד על הנכד שלי. אבל האנשים המסורתיים, אנשים שבאים ואומרים להם: הינה, המקום הזה זה בית כנסת, והופכים את זה לאולם מופעים ולא בית כנסת, והתפילה היא לא תפילה, והברכה היא לא ברכה, וההלכה היא לא הלכה – כשיושבים אנשים בבית שלהם, וממציאים המצאות, ובאים ומספרים, ושמים פה איזה כיפה וקוראים לעצמם "רב", זאת הסכנה האמיתית. והסכנה האמיתית הזאת נמצאת לא רק אצל הרפורמים, גם אצל אנשים כמו מתן כהנא וחבורתו, שפשוט מתביישים לבוא לפה, לעמוד ולהגן על החוק הזה, על החוק המושחת הזה. אבל הסכנה שבהם זה לא הפשרנות. לפעמים אדם יודע, אדם אומר: אני מאמין אבל אני לא מקיים הלכות. לא מקיים. בסדר, יש מלא אנשים כאלה במדינת ישראל, ואנחנו יכולים לכבד את זה. לא להבין את זה, אבל לכבד את זה. אבל כשבא בן אדם והופך את הדת למשהו לייט כזה, משהו כזה אינסטנט, שאתה יכול לעשות שניים-שלושה דברים, לשים משהו כזה קטן על הראש, ובזה אתה נקרא אדם דתי, זה להרוס את המסורת שאנחנו לוקחים אותה וסוחבים אותה מדור לדור. זאת המסורת היהודית המפוארת. אבל לכל עם יש את המסורת שלו, וברגע שאתה הופך אותה לאינסטנט, אז היא לא קיימת. ואנחנו בדבר הזה ניאבק, ולא מעניינות אותנו כל הטפות המוסר: איך אתם מדברים על הרב הרפורמי; ואיך אתם מדברים על מתן כהנא; אתם הורסים. הפכתם את הזלזול בדת לדת. וזה מאינטרסים. האינטרסים של הרפורמים זה אינטרסים עם הרבה מאוד כסף בעולם כולו. האינטרסים של מתן כהנא זה אינטרסים עם כסף, לא משהו אחר. אבל אתם באים במתק שפתיים ומסבירים לנו כמה אנחנו לא אינטליגנטיים, וכמה אתם – עומד כאן יושב-ראש הוועדה גלעד קריב, ואומר שרוב ההסתייגויות, אתה ודאי שמעת את זה שהוא אמר: ההסתייגויות לא ענייניות. מתוך מאות ההסתייגויות. אנחנו היינו כאן, בבניין הזה, כשהיו ההסתייגויות של יש עתיד, המפלגה האינטליגנטית, ושל מרצ, המפלגה העוד-יותר אינטליגנטית, והעבודה, שבכלל אינטליגנטית. אצלם ההסתייגויות בוועדת החוקה, ואתה גם זוכר בוודאי אצלך – למרות שאצלך הגעת להבנות, כי שם היו מחלקים את הקופה – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מסיים. – – רוב ההסתייגויות, אתה יודע מה היו? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> היו מאות הסתייגויות שאמרו: מטרת החוק לאפשר לראש הממשלה המושחת לעשות כך וכך. מטרת החוק לתת לבלפור כך וכך. דברים טיפשיים כאלה. אז עומד כאן הרביי הזה, שמנסה להרוס את היהדות, כאן מתוך בית המחוקקים, ומטיף לנו מוסר – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – על חוק מושחת. חוק של ג'ובים, ותו לא. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת יעקב אשר. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. עשר דקות, אדוני. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> זה לא יספיק לי, אבל אני אשתדל להצטמצם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני חושב שדבריך חכמים, ויכולים להיכנס לתוך עשר דקות. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש מנסור עבאס, חברי הכנסת, למה אין שר בממשלה? אין להם מספיק שרים? << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> יש. יש שם. חמד עמאר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני חושב שהוא שם. הוא יושב שם. חבר הכנסת חמד עמאר. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> למה אין – – – מחליף? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אה, חמד עמאר, אדוני השר. כדי להיות ממוקד אני אעשה את הכול טלגרפית. נתחיל ביושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת מיקי לוי. אני זוכר את המקרה הזה, ואני ראיתי את זה גם בהסרטה, של מיכל בירן שצותתה לו; הקליטה שיחה כשהוא היה סגן שר האוצר. היא הקליטה כאן, ואז הוא אמר: אני מבקש לעצור את כל הדיונים ולהביא את קצין הכנסת. חבר הכנסת ליצמן ואני, אנחנו יושבים פה, ובאה זאת שהיא יושבת-ראש הקואליציה, עידית סילמן, והיא מקליטה אותנו. היא שאלה אותי על הוועדה למינוי דיינים, והיא מקליטה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הבנו שיש ספק אם היא עשתה את זה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא יודע מה הבנו. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> אין שום ספק, אדוני. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> אין שום ספק. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> ככה נודע לנו. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> היא אומרת – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני לא יודע מה הבנו. לי לא אמרו כלום. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> היא תלך למשטרה, שיחקרו אותה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לחבר הכנסת ליצמן לא אמרו כלום. אנחנו יודעים שאנחנו על ימינה – עד היום חשדנו בהם שהם שקרנים, שהם רמאים, שהמילה שלהם זה לא מילה, כלום. עכשיו הבנו שהם גם מקליטים. אנחנו לא יודעים משהו אחר. אני אומר את מה שיושב-ראש הכנסת של היום, שנפגע אז מההקלטה שהייתה. אני לא יודע מה טופל. בינתיים הוא לקח לה את מכשיר ההקלטה. את זה אנחנו ראינו. מייד כשאתה, חבר הכנסת ליצמן, אמרת לו, הוא הוציא את ההקלטה הזאת ולקח את זה ממנה, אבל אנחנו לא יודעים מעבר לזה שום דבר. המציאות היא שהיא הסתובבה פה עם מכשיר הקלטה. כן מכובה, לא מכובה – אני לא יודע כלום. אני יודע שהיא הקליטה אותנו. אז זה דבר אחד שצריך לזכור. לכן אני אומר לך, חבר הכנסת עבאס, אדוני היושב-ראש, כשאתה מגיע להסכמים עם ימינה תדאג שלא יקליטו אותך. בגלל שלך תדע מה הם יעשו עם זה, הם בסוף ישקרו. אנחנו, יש לנו ניסיון, אנחנו מכירים את העניין, אנחנו רוצים שאתה לא תיכשל בעניין הזה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – המלצתי לו הבוקר: תבקש את כל הכסף עכשיו כי ירמו אותך, את כל ה-52 מיליארד. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני אומר לך, זה מעשה שלא ייעשה. זה פוגע בכבודה של הכנסת באופן החמור ביותר, ולא היה צריך לעבור על זה לסדר-היום בצורה הזאת, ואני מקווה שלא יעברו על זה לסדר-היום. זה כן נכון, זה לא נכון – נדבר. אם זה נכון, שיבדקו את זה, שתהיה חקירה, שיבדקו איך היא מסתובבת פה עם מכשיר הקלטה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בוודאי. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך עוד, בתור הדגמה, אדוני היושב-ראש: היה פה אחד, אני לא רוצה להזכיר את השם שלו, יושב-ראש ועדת חוקה. כשהוא דיבר פה, לא היה לו על מה לדבר בגלל שהוא הביא לפה חוק מסואב ממש, חוק מטופש כזה, אחד לא מאמין לשני אז מביאים חוק וצריך בשביל זה 61 כדי שההוא ייתן את הרוטציה. בקיצור, חוק של גן ילדים. הוא היה צריך 61 אז הוא היה צריך לדבר, אז על מה הוא דיבר? הוא דיבר נגדי, דיבר נגד חבר הכנסת פינדרוס, דיבר, נדמה לי, נגד חבר הכנסת ליצמן – הוא גם דיבר נגדך – הוא דיבר נגד כמה. חשבתי אם לבקש הודעה אישית בגלל שהוא דיבר נגדי, והחלטתי, אדוני היושב-ראש, שאני לא מבקש הודעה אישית. הוא לא ראוי ולא יזכה לזה כל עוד שהוא כאן, שאני אמסור הודעה אישית על מה שהוא מעליב אותי. יש גמרא – הגמרא מדברת על זה, הגמרא שלנו, שהכול לפי המבייש והמתבייש. זאת אומרת, לפעמים מישהו מעליב אותך ואתה נעלב. אני לא נעלב, מבחינתי הוא כמו אוויר. הוא יושב-ראש ועדת החוקה אז בסדר, אז אני בא כשצריך לוועדת החוקה ומדבר. אבל ככה, לא אמסור הודעה אישית על יושב-ראש ועדת החוקה, והוא יכול להעליב אותי במה שהוא רוצה, זה בסדר, בלאו הכי אני לא מתחשב בעניין הזה. עכשיו אני רוצה לומר לאדוני היושב-ראש, לגבי העניין הזה של הקורונה, שבאמת ההתפרצות היא מפחידה. היא מפחידה. היא מפחידה בבתי הספר, היא מפחידה בנמל התעופה, היא מפחידה בנסיעות שמגיעות. ההתפרצות היא גדולה והמחלות – ואני שואל מה הממשלה החדשה הייתה צריכה לעשות? הייתה צריכה לשבת עכשיו יום ולילה ולדבר על הדבר הזה, לחפש פתרונות איך עוצרים את הקורונה. במקום זה יושבים – ואני הולך להתנצל עכשיו בפני השר אלקין, לא להתנצל אלא להבהיר את העניין – במקום זה יושבים פה ארבעה ימים ולילות כדי להעביר את חוק הדיינים. אין דיינים לבחירה, אין עכשיו דיינים לבחירה, זאת אומרת שום דבר לא דחוף בעניין הזה, שינוי חוק הדיינים. אני הבנתי שאת החוק הזה מביאים בגלל שאלקין רוצה להיכנס לוועדה למינוי דיינים. אז כשהוא עבר פה לידנו צעקתי לו: על זה משגעים את הכנסת, עם חוק של הדיינים? אז הוא אומר לי: לא, חבר הכנסת גפני, טעות. אני עשיתי הסכם שאני אהיה בוועדה למינוי דיינים, ואז הגיע מתן כהנא, זה האנטיוכוס הזה, והוא אומר: אני רוצה להיות בוועדה למינוי – אתה יודע מה זה אנטיוכוס? בנאום אחר אני אסביר. ואז בא מתן כהנא ואומר: אני שר הדתות. מה קשור שר הדתות לוועדה למינוי דיינים? אז אנחנו יושבים פה ארבעה ימים וארבעה לילות בשביל מתן כהנא, על זה שהוא ייכנס לוועדה למינוי דיינים, ולא מטפלים בקורונה. ואני אומר לך שאלה שמתים עכשיו מהקורונה – זה נפתלי בנט. הוא הרוצח שלהם. הוא זה שגורם לאנשים למות. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני מבקש ממך – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, לא להשתמש במה? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> במילה "רוצח". << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בסדר, אז אני חוזר בי. הוא אשם באלה שמתים עכשיו מהקורונה, זה בסדר? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> טוב. הרי מה הייתה הטענה שאנחנו שמענו פה כל הזמן? << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> אני חייב לבדוק את זה: הוא יגיד שבנט מחבל ואתה תוריד אותו מהבמה. אני רוצה לראות – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, לא. חבר הכנסת טיבי, היושב-ראש, ואני – אנחנו נסתדר בלי ההתערבות שבעניין הזה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני לא – – – ראיתי שזה גפני. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ולכן, אדוני היושב-ראש, אני זוכר, באמת, זה היה משהו מפחיד. האשימו, בין היתר יאיר גולן, זה שדיבר כל הזמן על זה שסתם ממנים סגני שרים וממנים אנשים, שחבל על הכסף, צריך לשלם את זה לנכים ולכל האלה – פתאום הוא התמנה פה השבוע להיות סגן שר, יאיר גולן. בושה וחרפה. אנשים אפילו לא מסמיקים בבושה הזאת. אני זוכר שהם אמרו על ביבי שבגללו מתו. הוא זה שהביא את החיסונים, שעצר את הקורונה והגענו למצב שלא היו חמישה מאומתים ביום, וזה הגיע כמעט לאפס עד שלצערנו הרב קמה הממשלה הזאת – הממשלה הזאת, שלשמחתי אתה לא חבר בה, באופוזיציה יותר טוב. ואז קמה הממשלה הזאת והמאומתים הגיעו ללמעלה מ-2,000. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> איך אתה מסביר את זה? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אין סייעתא דשמיא. אין סייעתא דשמיא – גם על זה אני צריך, באמת. ממשלה שאומרת שחס וחלילה – מרידה באלוקים, אין כלום, כל הדת היהודית, כל הדברים שהיו הסטטוס קוו מאז ומתמיד, שתמיד שמרנו אחד על השני. הם את הכול רוצים למחוק. אין סייעתא דשמיא, ואם אין סייעתא דשמיא אז יש למעלה מ-2,000 מאומתים. אבל איפה כל אלה שאמרו שביבי אשם בזה שאנשים מתו? אני אומר לכם: בנט אשם. לא אגיד "רוצח", אמרת לא להגיד אז אני לא אומר אבל אני מתכוון. לא אומר. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> ועדת האתיקה לא דנה בכוונות. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> קודם שיעשו ועדת אתיקה. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> האם אדוני יודע מתי ימנו ועדת אתיקה? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בדיוק. עוד אין ועדת אתיקה. פשוט לא להאמין במה הממשלה הזאת עוסקת, על מה היא מטרידה את הכנסת יום ולילה במקום לעסוק בדברים שהם כל כך קריטיים, כל כך חשובים לאזרחים בישראל, שיש את המצב הזה שעכשיו חס וחלילה שוב יצטרכו לסגור. כל הזמן הם מדברים, ראש הממשלה ושר הבריאות, מדברים על זה שלא נסגור ולא נסגור. מה לא נסגור? תראו לאיזה מספר מאומתים אנחנו מגיעים בגלל שאתם לא עושים כלום. אתם רק עסוקים בלתת לאנטיוכוס להיות בוועדה למינוי דיינים. רק בזה, לא – סליחה, מתן כהנא – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> כן, בדיוק התכוונתי לשאול. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מתן כהנא, הוא צריך להיות בוועדה למינוי דיינים במקום לעסוק בדברים החשובים כל כך לאזרחי ישראל, הדאגה שיש להורים לילדים שלהם שהולכים לבתי ספר. ולכן, אדוני היושב-ראש, מי שאשם בזה זה בנט, וזאת, העידית סילמן הזאת, עושה דברו, שפה מפריעה לנו מתי שאנחנו יושבים פה בישיבות של מליאת הכנסת. היא מפריעה לנו, אז היא עוד הולכת ומקליטה אותנו כדי להראות אחרי זה לעם ישראל שהיא האישה הטובה שרוצה שניכנס לקואליציה. אדוני היושב-ראש, אני אומר לך: לא ניכנס לקואליציה הזאת. לא. בשום פנים ואופן. אנחנו נשרת את אזרחי ישראל כמו שאנחנו יודעים לעשות בקואליציה, אבל נעשה את זה באופוזיציה. ולא נאפשר שיפגעו לא בחקלאים ולא העלאת גיל פרישה לנשים, שהתוצאה תהיה שנשים במקצועות שוחקים ייזרקו לרחוב. לא ניתן את זה. ננהל מלחמה על ההתנהגות של שר האוצר – אתה מכיר את שר האוצר? אתה יודע במה המדובר? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> לא אישית. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא אישית, בגלל שבמפלגה אצלו אתה לא יכול להכיר את כולם, חלק נמצאים בבתי סוהר אז אי-אפשר להכיר את כולם. והוא, בכלל – נדבר גם על זה בישיבה נפרדת. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אגב, שמתי לב שליהדות התורה אף פעם לא היה ח"כ בבית סוהר. מעניין. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> נכון. אבל אנחנו הסחטנים. אתה יודע מה? אם אנחנו היינו סוחטים 53 מיליארד שקל – האמת היא שלא היינו סוחטים, בגלל שבלאו הכי לא ייתנו להם את הכסף. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני לא רוצה להביך אף אחד – אין 53 מיליארד שקל. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא משנה, אבל אם אנחנו היינו מגיעים לסיכום לא על 53 מיליארד שקל, על 3 מיליארד שקל, היית צריך לשמוע את יאיר גולן, זה שגנב עכשיו מהנכים – לא גנב, לקח כסף מהנכים בשביל מכונית שרד עם כמה עוזרים ולשכה – מה הוא היה אומר על החרדים? אבל אנחנו מכירים את המציאות, אנחנו חיים איתה. אנחנו נשרת את האזרחים ואת התושבים – אנחנו נשרת באופוזיציה – ואת כולם. אנחנו נשרת את החקלאים, אנחנו נשרת את הנשים שמדברים עליהן לגבי גיל פרישה, אנחנו נשרת את כל אלה שסובלים, והנכים שבמקום לחלק כל כך הרבה כסף, 220 מיליון שקל, על שרים מיותרים ועל סגנים מיותרים ועל חוק נורבגי מיותר ורחב – במקום זה היה צריך לתת לנכים את מה שמגיע להם, מה שבאמת חברה מתורבתת הייתה צריכה לעזור להם. להילחם על זה. אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על הסבלנות, ואני אמשיך את הנושאים האלה בהזדמנויות שיהיו כאן, כנראה קרובות. מכיוון שלא הולכים להביא דברים רציניים בממשלה הזאת אלא כל מיני שטויות, אז אנחנו נדבר על זה. תודה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> שמחתי לנהל את הישיבה כאשר אתה מדבר. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> תודה רבה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חבר הכנסת יעקב ליצמן, בבקשה. << דובר >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, קודם כול, ברכות. אני לא זוכר שבירכתי אותך. אני דווקא רוצה להתייחס ל-53 מיליארד שקל. אני רוצה להתחיל עם סיפור. פעם אחת אבא שלח ילד לפנימייה, ואז הוא ביקש ממנו: אחרי שבועיים תשלח לי מכתב – רבותיי, קצת מפריעים לי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> גב' עליזה בראשי. תודה רבה. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הוא ביקש: אחרי שבועיים תכתוב לי מכתב מה המצב. אחרי שבועיים האבא מקבל מכתב: לכבוד אבא, אני שמח שהמצב מצוין. בפנימייה מקבלים דגים, בורי או לא יודע איזה סוג. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> אחמד, לא הפעלת שעון. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, הוא נתן לי – – – << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> חופשי. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> חופשי, בטח. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> החלטתי לגלות נדיבות כשאני על כס היושב-ראש. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> אז גלה נדיבות גם כשאני מדבר. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> איתך זה – – – << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> אני הבא בתור. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בבקשה, אדוני << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הוא ביקש ואמר: הדגים מצוינים, מרק, כופתאות, הכול מצוין. רק מה? דבר אחד חסר לו – דמי כיס. הוא מבקש שאבא ישלח לו 1,000 שקל דמי כיס. האבא מתרגש. הוא רואה שהכול מצוין, לימודים וחברים ויש לו אוכל טוב, והוא ממהר לענות לו במכתב. הוא אומר לבן שלו: אדוני, שמחתי שהכול בסדר. באשר לדמי כיס, הגיע הזמן, ילד שלי, שתדע ש-1,000 כותבים בלי אפסים – 10 בלי אפסים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> 10 בלי אפסים. הבנו. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> במה דברים אמורים? הגיע הזמן שעבאס ידע שהאוצר, במיוחד שר האוצר הזה, על 53 מיליארד שקל, הוא יגיד לו שזה בלי אפסים. זה מה שהוא יקבל. אולי 53 שקל, אולי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> 53 שקל. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אולי. אדוני היושב-ראש, יש לי כמה דברים להגיד גם לסדר-היום, וקודם כול להמשיך במה שחבר הכנסת גפני הזכיר: עידית סילמן. הביאו לי את ההודעות שלה שהיא כתבה והיא אומרת שאנחנו מבזים אותה בוועדות, תוקפים אותה וזה וזה. יש לי הפתעה בשבילך: עוד לא דרכתי בוועדה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> זהו, רציתי להגיד שלא ראיתי אותך בוועדות. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, עוד לא. קודם כול, לא מינו ועדות, ולא אישרו אותי לאף ועדה עדיין. אז איך היא יכולה? זה איך שהם משקרים. היא משקרת כל הזמן שאנחנו פוגעים בה. היא מסתובבת לנו כל הזמן כאן. ברוך השם, היום זה הפסיק ויותר כמעט לא. חוצפה שהיא מקליטה חברי כנסת שמסתובבים כאן, בלי בושה. חוץ מזה, היא לא יכולה להיות יושבת-ראש קואליציה – אני לא יודע מה התפקיד שלה. היא מתאימה יותר לשרת ההקלטות. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> ברשותך, אני רוצה לברך את שלושת הנכדים של חבר הכנסת גפני, שלושתם. הסבא עלה לשבת איתם. אני רוצה להגיד לכם שיש לכם סבא שהוא חבר כנסת ותיק, מוכשר והגון. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מברך על כל מילה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. כשיבואו הנכדים שלך, אני אעשה את זה באופן שוויוני. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל הם לא באים. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אתה יכול לומר את זה ביידיש גם? << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> רגע, ומה עם הנכדים שלך? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> של מי? שלי? << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> יש לי שתי בנות שעדיין לא נשואות. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> למה אתה לא מברך את הנינים שלי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> את הנינים. תביא אותם, אבל אני מברך אותם אפריורית. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אוקיי. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> אנחנו באותו מצב, אחמד. שתי בנות בלי נכדים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בשמחות. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני ממשיך. היא יושבת-ראש הקואליציה – אני לא יודע איזה תפקיד. כפי שאמרתי, היא מתאימה להיות שרת ההקלטות. היא, מיוחדת, להקליט את האנשים כאן בבניין. אני שמח שיושב-ראש הכנסת אמר לי היום שהוא הולך להעביר את זה לוועדת האתיקה. הבעיה היא שאין ועדת אתיקה, ולך תדע מתי. אדוני היושב-ראש, נראה לי שוועדת אתיקה לא תקום בקדנציה הנוכחית. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אתה אומר את זה על סמך העובדה שהיא תקום כשיוסדר הסכסוך של חלוקת הוועדות. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> נכון מאוד. בזה אני מצפה שבינתיים הממשלה תיפול. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> המוקדם מבין שניהם. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לכן אני לא חושב שזה יהיה. אבל עצם הדבר שבן אדם מסתובב כאן בתוכנו – גברתי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> ח"כ שטרית, אני לא קורא אותך לסדר. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> תודה. אני מאוד מעריכה. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> עצם הדבר שמסתובב אחד בתוכנו ומקליט אותנו? היא אומרת שהיא לא מחזיקה, כן מחזיקה. מצד אחד, היא אומרת שהיא לא יכולה להחזיק בכלל. מצד שני, היא אומרת שהיא סגרה. היא תחליט. לדעתי, צריך להגיש את זה למשטרה. אבל עוד חזון – עוד נגיע לזה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> עד כדי כך – למשטרה. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> עד כדי כך. אני חושב על כך שבן אדם מקליט אותי בלי ידיעתי, כאן בבניין? אנחנו ידענו שזה מחוסן. כאן לא מקליטים, אפשר לדבר חופשי. אי-אפשר לדבר. עוד יותר, זה שבגלל שאנחנו באופוזיציה, לא גילו לנו, ולאחרים – זה חמור מאוד. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> לא, לא. אני אוסיף לך. תמשיך. זו תוספת. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא אקח – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> כמה שאתה רוצה. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא חושב שראוי לעבור לסדר-היום, אבל אנחנו רגילים כאן, בממשלה הנוכחית. היו הצבעות כפולות ועברו לסדר-היום. מטייחים, עוברים. הייתה הצבעה כפולה – נכון, אדוני חבר הכנסת בן גביר, הייתה כאן הצבעה כפולה. מישהו מדבר על זה בכלל? פעם הגישו למשטרה – אל תשאלו מה עשו כאן. היום, חלק. אם היה כאן – מה שהיו עושים כאן. כפי שאמרתי היום כבר באחד הנאומים, אני חוזר על זה: לקואליציה הנוכחית, חוץ מחברי הכנסת בבניין, יש עוד שתי סיעות שתומכות בהם: אחת – סיעה של בית משפט, 15 חברים; ואחת – העיתונאים, סיעה של עיתונאים. הם תומכים. כל מה שהם עושים זה טוב, מצוין, זה הכול בסדר, ומה שאנחנו עושים – זה הכול לא טוב. אני רוצה להתייחס במילה אחת לקורונה. הקורונה – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אפרופו מה שאנחנו עושים, אני חייב, למען ההגינות, להגיד שאחד החוקים החשובים שאני העברתי היה הסדרת מקצועות פארה-רפואיים, שכמעט הפילו לי אותו בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, עד שליצמן – אז היה סגן שר במעמד של שר – התערב והכריע בסופו של דבר בוועדה. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אולי תגיד לי, אדוני, מי סגן השר או שר הבריאות הראשון שביקר בבתי חולים בנצרת? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני השתתפתי בביקור, אז אני זוכר. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> כן. עד שאני הייתי, אף אחד אפילו – בבית החולים בנצרת לא ביקרו אפילו. אני נתתי להם MRI, נתתי להם צנתורים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> צנתורים. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני זוכר כל מה שנתתי להם. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אבל את הכסף של חדר הצנתורים בבית חולים אנגלי אני גייסתי דרך ועדת הכספים; וה-MRI בבית החולים השני זה אדוני. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני נתתי 3 מיליון שקל לכל בית חולים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> לכל בית חולים משלושתם, בנצרת. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> עד שהגעתי אפילו לא היה MRI בבתי החולים כמעט, רק בגדולים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אתה יודע מה הבעיה הכללית שאנחנו אומרים לגבי בתי החולים? יש בית חולים אנגלי בנצרת, בית חולים צרפתי ובית חולים אוסטרי. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> איטלקי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> איטלקי. אין בית חולים ממלכתי של מדינת ישראל, של ממשלת ישראל. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל למה אדוני צריך ללכת לנצרת? אין בירושלים ממשלתי. בירושלים יש הדסה עין כרם, הדסה הר הצופים ושערי צדק. אין בית חולים ממשלתי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> נכון. והיה ביקור חולים. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> גם לא ממשלתי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> לא ממשלתי, אוקיי. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אין. אם אתה מדבר, אז אני אגלה לך עוד דבר: אני השר הראשון, זה היה כשר – עד שהגעתי לא היה תקציב לבתי חולים ציבוריים, רק ממשלתיים. אני הגעתי, הראשון, הבאתי 200 מיליון שקל, הראשונים, גם לנצרתיים, גם ללניאדו, מעייני הישועה, הדסה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> שבעה. שבעה. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> שבעה. אוקיי, עכשיו אני רוצה להגיד לך מילה אחת על קורונה, שממש – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> יש לך דקה, אדוני. אתה ארבע דקות מעבר לעשר הדקות שלך. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> היות שלא למדתי ליבה, אז אני לא יודע לספור. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אצלנו בטייבה למדו, ואני רוצה לעזור לך – זה ארבע מעבר לעשר. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אוקיי. אז תן לי להגיד לך, ובזה אני אסיים באמת. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הקורונה משתוללת ולא עושים כלום. אפשר לטוס. ראש הממשלה מבקש: אל תטוסו לכל מיני מקומות שאסור, בנתב"ג ובכל מיני מקומות לא לטוס. דווקא באותו יום – 5,000 נוסעים לאותו מקום. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> מה ההסבר? << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כנראה שאין בו אמון, כי הוא משקר לציבור, אז למה לא לשקר שם? לא לנסוע לטורקיה – 5,000 איש נסעו לטורקיה אתמול, שלשום. עכשיו, מי שנוסע לשם היום – 50% חוזרים מאומתים, 50% נכנסים מאומתים משם. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני לא חושב שהמספר נכון. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מניח שלא, כי אולי זה 60%. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> לא. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא לא, לא מגזים. אחמד, אני לא מגזים. עכשיו אני אגיד לך נתון שממש מדהים: במגזר החרדי אין כרגע קורונה, ברוך השם. אני מקווה ומתפלל שבעזרת השם לא יהיה. אין. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אבל שמו לכם פרויקטור, או רוצים לשים. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה מה שאני רוצה להגיד לך. אבל בתל אביב לא שמו פרויקטור – שם אדום. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בבנימינה שמו פרויקטור? << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> גם לא בבנימינה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> סגרו את בנימינה? << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אין סגר בבנימינה. פרויקטור מינו רק במגזר החרדי – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> והערבי. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – ואין שם קורונה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> והערבי. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> עוד לא, כי הוא מפחד קצת – אני לא רוצה להגיד ממי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אף אחד לא יתנגד לזה. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> פרויקטור למגזר החרדי. למה? כי שם אין קורונה. למה מינו? שאלתי את רוני נומה, שאלתי אותו: יש? אמר לי: אין. אמרתי, יש פה, ושם – אין. אז למה מינו אותך? צוחק. לכן, אדוני, לא הזכרתי אפילו המילה "דיינים", כי הראש – איך הוא אמר, אנטיוכוס – הוא לא נמצא כאן, לכן אני לא אזכיר. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תודה רבה, ותודה שנתת לי כמה דקות – שאני לא יודע לספור – מעל הזמן. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> שומר לך חסד. חבר הכנסת ביטן, תפדל. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> מעללי ביטן. ברגע שהוא מספר עכשיו בדיחה, יש סרטון בערוץ הכנסת. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> יש לי בדיחה. את רוצה שאתחיל עם בדיחה? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> כן, כן. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> אבל יכעסו עליי התימנים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אין לו שקית ביד. אותה שקית. אה, היא שם? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אבל היא גמורה כבר. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> אבל יש עוד. בשבילך יש. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה, כשנסיים. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> דוד, תיזהר, מקליטים אותך. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> מה, היא הקליטה באמת את האנשים? בשביל הטלוויזיה. האמת, גם איתי היא דיברה. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> אני לא יודע בשביל מי, אבל זה פשע. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> רגע, רגע, טעית. יש לי 20 דקות. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אה, 20 דקות. << דובר >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר >> תודה רבה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, תראה, החוק הזה, חוק הדיינים, הוא בעצם חוק בשביל בן אדם אחד, או שניים – האחד זה אלקין והשני זה שר הדתות. שים לב שהחלום הרטוב של החבורה של בנט, מתן ואחרים, זה להשתלט, זו תחרות על משרות ועל תקציבים מול החרדים. הם תמיד רצו להשתלט גם על התחום של המועצות הדתיות, גם על התחום של הכשרות, גם על התחום של הדיינים, ועכשיו הגיע מזלם הגדול והם מחזיקים בתפקידים. אבל עדיין צריך לנהוג בהגינות, עדיין צריך לנהוג באופן כזה שלא מנסים להשתלט בכוח, אז הם מנסים להציג את זה כאידיאולוגיה. אז כמובן, בחוק הדיינים הם לא יכולים להגיד שזו אידיאולוגיה, כי כולנו מבינים שבעצם מה שהם רוצים – לקבל רוב בוועדה למינוי דיינים על מנת למנות הרבה מאוד דיינים חדשים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> עליזה, גבי, אני פונה לבכירים קודם כול. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> תודה רבה. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> קטי, את מערערת על הקביעה הזאת? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> תודה רבה, אדוני. לא, אם זה עליזה – תפדל. עליזה זה בסדר, היא שולטת על כולנו, מה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> קטי, יש לך קול חצוצרה. זה בעייתי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> עוד פעם התחלת. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> בקיצור, הם מנסים להשתלט על משרות, על תקציבים, ולפגוע בחרדים. אין פה טיפת אידיאולוגיה. כל הנושא של הכשרות – כביכול הם אומרים: מבחינה אידיאולוגית אנחנו רוצים לשנות את הכשרות – זה על מנת לתת לרבנים שלהם את האפשרות לתת תעודות כשרות. ולכן אין פה שום אידיאולוגיה. אז מספיק כבר עם העניין הזה, שהם כל הזמן מנסים לעשות רפורמות. כל המילה "רפורמה" היא כסות לניסיון השתלטות על תפקידים ותקציבים. זה המצב. ומה קרה פה, בדיינים? בדיינים זה עוד יותר גרוע. יש פה איזה איחוד כוחות עם אלקין, שגם הוא אדם דתי, הולך עם כיפה סרוגה, וכל מה שהוא רוצה – להשתלט – – – << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> לא כל מי שהולך עם כיפה הוא דתי. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> זה נכון, זה נכון. כבוד הרב, אני לא מתחרה איתך בעניין הזה. ופה הוא רוצה גם כן להשתלט על עמדות כוח, ומתן רוצה להשתלט על עמדות כוח, ולכן הם איחדו כוחות ובעצם יצרו חוק שחוץ מאשר עמדות כוח לשני האנשים האלה והאפשרות למנות דיינים כנגד המפלגות החרדיות – אין בו שום דבר, אין פה משהו אידיאולוגי. ואני בעניין הזה מתנגד לחוק הזה באופן טוטלי, בגלל האופן שבו הם עשו את זה, האופן שבו הם מציגים את זה והאידיאולוגיה שעומדת מאחורי החוק הזה. האידיאולוגיה היא לא לעזור לדת או לתחום הדת אלא רק לקבל משרות ותקציבים. זה לגבי החוק הזה, ולכן לדעתי צריך להתנגד לו. אנחנו לא צריכים לתת יד למעשים מהסוג הזה ולשיטה מהסוג הזה. עכשיו בואו נדבר רגע על חוק ההסדרים. מה אמרה הממשלה כל הזמן? והמפלגות בבחירות, מה הן אמרו, כבוד היושב-ראש? אנחנו לא – לא יהיו מיסים. אז נכון שהם אולי לא יעלו את מס הכנסה ולא יעלו את מע"מ, אבל יש מיסים, יש מיסים ישירים על האזרח. עכשיו עושים את אגרת הגודש – – – << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> – – – שתייה וחד-פעמי. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> תכף אדבר על זה, כבוד הרב ליצמן. אגרת גודש זה דבר מעצבן ביותר, מדוע? מצד אחד הממשלה אשמה שיש הרבה מכוניות, מכיוון שהיא גובה מכס על כל מכונית קרוב ל-33 מיליארד שקל בשנה מכסים, אז היא לא מנסה למנוע את המכוניות לשטח כיוון שיש לה מזה תקציבים. המכוניות האלה עולות לכביש, מעל 300,000 בשנה, ואז נוצר עומס על הכבישים. עכשיו, הרצחת וגם ירשת? על מנת לפתור את הבעיה הם אומרים: עכשיו אנחנו רוצים אגרת גודש. שנים האוצר מנסה להחיל את אגרת הגודש על הציבור, ועכשיו פתאום החלום הרטוב – חוק ההסדרים הוא החלום הרטוב של האוצר; כל חוק שהם רצו במשך שנים הם הכניסו לחוק ההסדרים הזה. התקציב הזה לא הולך לטובת סלילת כבישים או הרחבת כבישים. אתה יודע שכשאני הייתי יושב-ראש קואליציה דיברנו על הנושא של כביש 6. , << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> כביש 6. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> כשתמכתי בהצעת חוק שלך. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> ובא האוצר ואמר לי: תשמע, יש לנו פה בעיה, מכיוון שההסכם שלנו עם כביש 6 הוא שאם אנחנו נפחית את התשלומים של התושבים התוצאה היא שאנחנו נצטרך לשלם את הכסף הזה ליזם. אז אמרנו: אוקיי, אז תוסיפו עוד מסלול. אז אמרו שהם מבטיחים שתוך שנה יהיה מסלול שלישי בכביש 6. אתה ראית אותו? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> לא היה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אין וגם לא יהיה, כיוון שזה לא מעניין אותם. מה שמעניין אותם זה לגבות את הכספים, להכניס אותם לבנק של האוצר ולחלק את זה איך שהם מבינים. עכשיו באו עם דבר חדש. היום ראיתי שחוץ מהנושא של העלאת מס על כלים חד-פעמיים, הם עכשיו מדברים על משקאות מתוקים. זה מס לכל דבר ועניין. המס הזה, הם מנסים לשוות לזה נופך אידיאולוגי – אנחנו נלחמים לטובת איכות הסביבה – גם זה וגם המשקאות המתוקים. במי הם פוגעים קודם כול? במשפחות ברוכות ילדים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> במשפחות ברוכות ילדים בפריפריה, בעיירות פיתוח, אצל הערבים ואצל החרדים. הם בעצם אלה שמשתמשים הכי הרבה במוצרים האלה. אז שוב פעם מס שמוטל באופן לא שוויוני, ומציגים את זה עם נופך אידיאולוגי. אני אומר, אז תפסיקו עם המיסוי הלא-צודק הזה, שבעצם יכניס מיליארדים למדינה. דבר נוסף, שאתה רואה את זה עכשיו – זה לא נכנס לחוק ההסדרים כי היועץ המשפטי התנגד לעניין הזה, אבל מה הם אומרים? אנחנו רוצים להעלות את הארנונה למגורים. מדובר פה על העלאת ארנונה בקרוב ל-15% חוץ מהעלייה השנתית. למה? כדי לשכנע ראשי ערים לבנות דירות מגורים, כי היום הם מונעים את זה; הם עושים המון בעיות, ואז מחיר הדירה עולה מצד אחד, מצד שני אין דירות להשכרה ומצד שלישי אין מספיק התחלות בנייה, ואז אומרים לתת לראשי הערים יותר ארנונה למגורים אז אולי הם יסכימו. תראה מה קורה פה: מצד אחד, ברגע שתעלה הארנונה למגורים הם יצטרכו פחות לתת מענקי איזון ויחסכו כספים לאוצר המדינה. עיירות פיתוח שיש להן מענקי איזון, או עיירה ערבית – נותנים להן כל שנה מענק איזון, בצדק; ברגע שיעלו את הארנונה למגורים הם ייתנו פחות. אז הם קודם כול חוסכים לתקציב המדינה, זה עניין ראשון. העניין השני הוא שהם רוצים יותר התחלות בנייה. המחיר כביכול ירד אבל הוא לא ירד, כיוון שראשי ערים – לא מחייבים אותם; ברגע שמעלים את הארנונה למגורים, לא מחייבים אותם לאשר כמויות של בנייה למגורים. הם ימשיכו להתנגד, כי במדיניות שלהם הם רוצים פחות – לאשר פחות מגורים מאשר עסקים, תעשייה ומשרדים. אני אומר ששוב פעם נותנים נופך אידיאולוגי, ובעצם המטרה העיקרית היא להעלות את הארנונה. הארנונה היום היא מס לכל דבר. אם היום הארנונה למגורים היא 6,000 שקלים לשנה, אפילו 7,000 שקלים לשנה, אם יעלו ב-15% זה כבר יגיע ל-800 שקלים בחודש. שימו לב, היום בוועדת ההנחות בארנונה למגורים מי שמרוויח 3,000–4,000 שקלים ומעלה לא זכאי להנחה, אלא אם כן הוא חולה סרטן או שיש לו בעיות רפואיות שכרוכות בהוצאות מיוחדות. ולכן בעצם, מי שמרוויח שכר מינימום משלם ארנונה של קרוב ל-700–800 שקלים בחודש, שזה מעל ל-20% מהמשכורת שלו. אז מה הם רוצים? להעלות את זה עוד יותר? לחייב עוד יותר את הצרכן? מי שמרוויח שכר מינימום לא משלם מס, הוא משלם רק ביטוח לאומי, הוא לא עומד על סף המס של מס הכנסה, אז איך גורמים לתוספת מס בלי להגיד שהוסיפו מיסים? מעלים את הארנונה למגורים. עכשיו, איך יצדיקו את זה מול תושבי המדינה? יגידו: אין ברירה, אנחנו מעלים כי ראשי הערים לא מוכנים לאפשר לנו לבנות, ולכן אנחנו מעלים, כדי שמחיר הדירה לא יעלה, והילד שלך, כשילך לקנות דירה, לא יצטרך לשלם תוספת של מאות אלפי שקלים. ואז אנשים יגידו שאם זו המטרה אולי יסכימו שהארנונה תעלה. אבל שוב פעם, אלו שיטות להעלות מיסוי ולהכניס כספים לאוצר, שבחלקם המטרה שלהם היא גם לממן את ההסכמים הקואליציוניים. יש היום הסכמים קואליציוניים עם מנסור עבאס וגם עם ישראל ביתנו ועוד כל מיני הסכמים, גם הממשלה הרחבה וההסכם הנורבגי, כל מיני דברים כאלה שצריכים לממן אותם. הרי איך יממנו אותם? היום יש גירעון תקציבי גדול בגלל הקורונה. אז יממנו אותם באמצעות כל מיני מיסים חדשים. כיוון שאמרו שלא יהיו מיסים, אז עושים מיסים שהם לא ממש מס אבל הם דמוי מס. כן, כבוד הרב – – – << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> ונכים מה? << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו נגיע לנכים. שים לב מה קרה עם הנכים – טוב שאמרת לי, כבוד הרב. מה קרה עם הנכים? אנחנו, בתקופה של הכנסת העשרים, היה מאבק גדול של הנכים כדי להעלות את הקצבה שלהם. מה קרה פה? הקצבה שלהם עמדה על ממוצע של 2,200 שקלים; במשך שנים הקצבה לא עלתה, אולי עלתה ב-100 שקלים; ההצמדה הייתה הצמדה למדד. מה שאנחנו עשינו – על מנת שלא יתוקן החוק, אמרנו שאנחנו נדאג לתקציב שנתי של 4.2 מיליארד משנת 2021. עד אז אנחנו ניתן את זה בחלקים על מנת שהם יתחילו לקבל העלאה מדורגת עד ל-3,800 שקלים. בנוסף לזה הצמדנו בפעם הראשונה בהיסטוריה את הקצבאות לשכר הממוצע במשק, על מנת שכל שנה זה יעלה בכ-2% ולא ב-0%, בגלל שבשנים האחרונות אין אינפלציה. אולי השנה תהיה, אבל עד עכשיו הייתה בכלל אינפלציה שלילית או 0%. לכן הלכנו לקראת הנכים כי מגיע להם, לא בגלל שעשינו להם טובה. הגיעה הקורונה. התחלנו באמת ב-2018 ו-2019 לתת להם את התשלום הראשון, ואז כשהגיעה הקורונה ב-2020 ולא היה תקציב, אז אמרנו להם שאין תקציב. אז שר האוצר, שנכנס עכשיו, הבטיח להם שמה שמגיע להם בדירוג השנתי על מנת להגיע למספר הקובע – 3,800 – הוא ייתן להם בתשלומים חד-פעמיים. הוא באמת התחיל לתת להם את זה בתשלום אחד, ואת התשלום השני היו צריכים לקבל השנה. עכשיו מה הם עושים? בחוק ההסדרים מונעים מהם קרוב ל-600 מיליון שקלים. למה הם עושים את זה? כדי לממן הסכמים קואליציוניים, כדי לממן את הממשלה הזאת, כדי לממן את כל חברי הכנסת החדשים ועוד ועוד דברים שצריכים תקציב. הקורונה עשתה גירעון, אז השלב הראשון הוא לצמצם את הגירעון, אחר כך להוסיף דברים ולהגדיל את ההוצאות הממשלתיות. זה עוול שנעשה לנכים, והפתרון הוא לא להעלות את הארנונה ולהעלות את תשלומי המס על כלים חד-פעמיים והמשקאות הממותקים, שזה פוגע בציבור באופן ישיר. מה שהם רוצים לעשות, הם צריכים לעשות באמצעות הסברה, הם לא צריכים לעשות את זה באמצעות מיסים. גם צריך לתת הסברה. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> הרפורמות שלהם זה לפגוע בחלשים. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אין רפורמות. המילה "רפורמה" לא קיימת. אני אומר לך, מכל הרפורמות של האוצר לאורך השנים, ושל משרדי הממשלה, מחירים לא ירדו. הינה, אתה יכול לראות את זה: אין הפחתת מחירים, הכול בלוף. בסוף המחירים עולים בישראל, אף פעם לא יורדים. אז למה צריך להגיד "רפורמה"? שים לב: כחלון, כשהיה שר אוצר, הביא לנו לוועדה את הרפורמות – אתה זוכר, כבוד היושב-ראש, אתה היית חלק מהעניין – לוועדת הכספים, רפורמות שהוא הבטיח. באו ומומחים, אמרו: אנחנו נעשה את הרפורמה כמו רפורמת הקורנפלקס וכל מיני רפורמות, אנחנו נעשה אותן, והמחיר ירד תוך שנתיים, אי-אפשר במכה אחת. בינתיים הממשלה נפלה, המחירים לא ירדו. ואני אומר לכם, גם מהרפורמות האלה לא יהיה כלום. הדבר היחיד שיהיה זה שאנשים יפסידו בכיס שלהם מיליארדים. זה ייכנס לקופת האוצר והם יחלקו את זה איך שהם רוצים, כולל ההסכמים הקואליציוניים שהם עשו. הפעם הזו אף אחד לא פוצה פה, גם לא בתקשורת, גם לא בשום מקום, למה? כי זה לא חרדים, זה לא הליכוד, זה לא מי שהם שונאים לראות ולשמוע. פה הם מאפשרים להם לשלם כספים בלי שום בעיה. אם החרדים היו לוקחים, כבוד הרב ליצמן, 10% ממה שבעצם הבטיחו לרע"מ, תוהו ובוהו היה במדינה, ואתה יודע את זה. תוהו ובוהו. זה לא מה שקורה. לא משנה שבסוף האוצר יעבוד גם על רע"מ, אנחנו יודעים את זה, והם לא יקבלו שום דבר. תראה מה קורה עם ההסכם הקואליציוני הזה. מה שהאוצר יעשו לו – ואתה יודע את זה. אתם השגתם את הכספים האלה בלי להיות בקואליציה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חצי מיליארד שקל בכמה שנים בוועדת הכספים. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> השגתם. השגתם להם, השגתם לדרוזים, השגתם 15 מיליארד שקל לחומש לכפרים הערביים ולערים הערביות, השגתם השקעה בתכנון, בבתי ספר, בשיטור, במשטרה – זה עניין של תהליך – בלי להיות בקואליציה, למה? כי המדינה מחויבת לתת למגזר הלא-יהודי. זה לא שעושים פה טובה. מה שהם עשו פה, עשו הסכם בעצם שהוא לא אמיתי, כי יבוא האוצר – ואנחנו יודעים את זה, זו השיטה שלו – ויגיד להם: רבותיי, תראו, אנחנו נותנים כספים לבתי הספר לחינוך של המגזר, אנחנו נותנים כספים לעיריות בהשלמות ארנונה שנותנים, אנחנו נעשה זה וזה, זה שווה בשנה 15 מיליארד. יצבעו את 15 המיליארד האלה ויגידו למנסור עבאס: הינה הכסף שהבטחנו ויותר. נתנו כפול שניים. כסף שכבר קיים במערכת. ייתנו לו קצת, אתה יודע, כמה פיסטוקים כאלה, יגידו: הינה, פה קיבלת 4 מיליון לעיר הזאת, 2 מיליון לפה, 4 מיליון – עכשיו בואו נראה. ולכן הוא לא יקבל. עד שהוא יתעורר והוא יבין שעבדו עליו. זה מה שיהיה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> יש בדיחה על זה, אני אספר לך מאחורי המליאה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אין שום בעיה. עכשיו, מה קרה פה? תראה מה קורה. גם את ה-500 מיליון שקל שאמרו לו: אנחנו ניתן לך את זה במיוחד, מעין קופה קטנה שאתה תוכל לעשות את זה, הוא לא יכול לקבל בלי חוק מיוחד. למה? כי מה קורה, היום, כשאתה נותן כסף ייחודי לחבר כנסת או לסיעה, זה הולך לפי כללים מסוימים. אתה לא יכול לעשות עם זה כלום. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> קול קורא. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> קול קורא. מעבירים את זה למשרד ממשלתי, אומרים לך: תקשיב טוב, אתה לא יכול להתערב. אתה לא יכול לפנות לגזבר, ליועץ משפטי, לשר ולמנכ"ל של אותו משרד, גם אם אתה קיבלת את זה לצרכים שהוסכמו והוצבעו בוועדת הכספים. ואז היועץ המשפטי של המשרד פונה ליועץ המשפטי של משרד האוצר, מקבל אישור ומוציאים קול קורא, ובקול קורא כולם יכולים לקבל. מה זה קול קורא? ואז הוא בעצם רואה שכל מה שהוא רצה לעשות עם 500 המיליארד האלה הוא לא יקבל. חבל שמנסור עבאס לא שומע את מה שאני אומר, כי בעצם הוא לא מבין שעובדים עליו בעיניים, ועד שהוא יתעורר כבר יהיו בחירות ולא תהיה ממשלה, ובסופו של עניין תקום ממשלה חדשה והוא לא יהיה בקואליציה הבאה, מה לעשות, ואז הוא לא יקבל שום דבר. זה המצב. אבל בסדר, הוא רוצה ללמוד את זה בכוח? אז הוא ילמד את זה בכוח. עכשיו אני רוצה להגיד לך, כבוד היושב-ראש, שאתם צריכים להתעורר, הרשימה המשותפת צריכה להתעורר. לא בגלל שזה טוב לנו או לא טוב לנו. יש פה מצב שבעצם עובדים על התושבים הערבים במדינת ישראל. מבטיחים להם דברים. השבר יהיה יותר גדול עם האוכלוסייה של המגזר. מדוע? כי בעצם הם אומרים: הבטיחו לנו א', ב', ג', ד', מיליארדים שיסייעו לתשתיות, שיסייעו לבנייה, שיסייעו לחינוך, שיסייעו לרשויות, ובעצם אנחנו לא נקבל כלום. ואז יהיה משבר מאוד גדול. ולמי הם יבואו בטענות? לא רק אליו, גם אליכם, למרות שאתם לא אשמים. יגידו לכם: אתם, אתם הייתם בעניין הזה. אתם לא התרעתם בפנינו, אתם לא אמרתם לנו. ולכן אתם צריכים להתעורר גם כן ולהפסיק את הדבר הזה. לא בגלל שזה טוב לנו. זה טוב לנו, אני לא אומר שלא, אני מודה בזה, אבל תתעוררו. אתם לא יכולים לתת להם לעבוד עליו. הוא חסר ניסיון אז הם עובדים עליו, והוא עובד עליהם, הוא חושב שהוא עובד עליהם, רק שהוא לא מבין שהם כבר את הפוליטיקה הזאת יודעים לעשות מזמן. תודה רבה. הינה, חסכתי לך חצי דקה ותעביר את זה לשני בתור. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> מעריך את זה מאוד. תודה רבה. חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר, ממ"ז. << דובר >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר >> לילה טוב, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אזרחי ישראל, היה לי קשה להירדם בלילה. אני מודה. אז חשבתי שאני אקח ספר כדי שיעזור לי להירדם. בחרתי בספר של נפתלי בנט, כולכם מכירים, "איך לנצח מגפה", ולא תאמינו, אני חייב לעדכן אתכם, הספר עשה עבודה הפוכה. חשבתי שאני אירדם אבל הרגשתי שאני מתעורר. תוך כדי קריאת הספר אני מרגיש שהאדרנלין מתחיל לזרום בגוף, ואני שואל את עצמי: למה התעוררתי? זה בסך הכול ספר שאמור להרדים אותי. אז מסתבר שהשטויות שנכתבו בספר הזה הן באמת הבטחות שלעולם לא יכולות להיות מקוימות וגם לא התכוונו לקיים אותן, אבל הן גרמו לי באמת לפרץ צחוק גדול, לאדרנלין לזרום, ואני, ברשותכם, רוצה להביא לכם כמה ציטוטים מעניינים מהספר. אז קודם כול, הספר נפתח באמת בקביעה אובייקטיבית של אשת ימין מובהקת, שמה טל שניידר, למי שלא מכיר, והיא כותבת על הספר: "זה ספר חשוב, היסטורי, דוח הקורונה הראשון של חצי שנת קורונה קשה שעברה על מדינת ישראל מפיו של פוליטיקאי שהיה שם, נכח במפגשים, בישיבות, וחיפש באופן נואש ונמרץ אחר פתרונות". אכן עמדה אובייקטיבית, רצינית, מקצועית. נכון, מדובר בספר שיצא בתקופה שבנט היה באופוזיציה, כשניסה לנגח את הממשלה, שחשב אולי להחליף אותה, זו הייתה באמת קביעה אובייקטיבית של העיתונאית הזאת, אז רציתי להביא בפניכם את הנתון הזה. ואז נפתלי בנט קובע בתחילת ספרו, בפרק הפתיחה: "נתגבר על המשבר ונוביל את ישראל לשגשוג כלכלי". טוב, אנחנו מחכים שהוא באמת יתגבר על המשבר, שהולך ומתגבר מיום ליום. אנחנו מחכים לשגשוג הכלכלי שהולך להתפוצץ לכולנו בפנים, כי אנחנו יודעים שהכלכלה הולכת להיפגע דרמטית מהעלייה של החולים יום-יום. אנחנו, ברשותכם, נעבור לעמ' 45, ואני מקריא פסקה אחרונה שנפתלי בנט כותב פה בצורה באמת חדה וברורה: "במקרים כמו הקורונה חייבים לאמץ גישה אחרת. מה שדרוש כאן הוא גוף יעיל, זריז, דינמי ומתעדכן כל הזמן" – אני לא מחקה את בנט, אני רק אומר את זה כך, בתקיפות – "שמסוגל לפעול ולטעות וללמוד ולתקן תוך כדי תנועה. מה שצריך להוביל אירוע בסדר-גודל כזה הוא רוח של יזמות, של נטילת סיכונים מבוקרים, של חשיבה שמציבה עלות מול תועלת, של ראייה כללית שמביאה בחשבון שאומנם חייבים לנצח את המגפה". אבל אם במהלך הניתוח של הכלכלה הישראלית היא תתרסק, לא עשינו כלום. נפתלי, מתי זה קורה, כל מה שכתבת פה? אתה רוצה להתחיל ליישם או – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, כן, הינה, אני מראה, זה הספר של נפתלי בנט, "איך לנצח מגפה". << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> קנית את הספר? << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, הבאתי אותו מהספרייה של הכנסת. לא הסכמתי להוציא על זה מכספי, אני חייב להודות. אבל אני אומר, איפה היישום? ואנחנו עוברים, אדוני היושב-ראש, לעמ' 57. אומר נפתלי בנט: לתרגם את הניסיון לתוכנית פעולה. נו, נפתלי, אתה מתכוון לתרגם את הניסיון לתוכנית פעולה או שאתה מחכה ל-10,000 נדבקים ביום? מתי מתחילים ליישם? מתי מתחילים לעשות משהו עם מה שאתה מבטיח בספר הנהדר שכתבת? בעמ' 67 נפתלי בנט מדבר על הצורך בחינוך והסברה. מישהו בישראל יאמין לנפתלי בנט? הוא יכול לחנך או להסביר למישהו מה לעשות אחרי שהוא שיקר לכל הציבור בכך שהוא הבטיח לו משהו מסוים לפני הבחירות ועשה הפוך לגמרי אחרי הבחירות? אז בוא נאמר שגם בחינוך והסברה אל תהיו כל כך אופטימיים לגבי היכולת של בנט. בעמ' 72 נפתלי בנט מדבר על חקירות אפידמיולוגיות. למה זה לא קורה, מר בנט? למה הדבר הזה לא מיושם? האם כתבת ספר רק לשם כתיבת ספר או שמא כתבת ספר כדי אולי ליישם משהו מהספר? בעמ' 83 מדבר נפתלי בנט, כמובן בצורה רצינית ומקצועית – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> כן, מה היה בעמ' 83? << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר_המשך >> בקרה על השבים מחו"ל. זה אומר שנפתלי בנט היה אמור לסגור את גבולות המדינה. האם הוא סגר אותם, אדוני היושב-ראש? לא ולא. כתב בספר? כתב. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אבל לא סגר. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר_המשך >> לממש – לא מימש. זה פשוט מדהים. אני ממשיך, חבר'ה, זה הולך ונהיה יותר מעניין. עמ' 93 – נפתלי בנט אומר: איך אנחנו מנצחים את המגפה? מקימים מטה ביצוע – שימו לב, אני רוצה שתשימו לב לזה – שכפוף – למי? – לשר הביטחון. אדוני היושב-ראש, בני גנץ יודע שנפתלי בנט חושב שצריך להכפיף אליו את טיפול משבר הקורונה? אני לא בטוח שבני גנץ יודע שבנט חושב ששר הביטחון צריך לטפל בזה, כי שר הביטחון של היום, גנץ, לא מטפל בזה. אז בואו, אני לא רוצה לסכסך בין נפתלי בנט לבני גנץ, באמת זו לא המטרה שלי עכשיו, למרות שלא יפריע לי בכלל שהם יסתכסכו, אבל זו לא הייתה המטרה. בני, נפתלי חושב שאתה צריך לנהל את האירוע בכל מה שקשור למשבר הקורונה. אני מציע לך לבוא ולדרוש את זה. אנחנו עוברים, ברשותכם, לעמ' 95 – מערך בדיקה, חקירה ובידוד. מיותר לציין שגם זה לא קורה. נפתלי בנט כתב את זה בספר, אבל לא התכוון ליישם את זה. ובעמ' 108 מדברים על מערך בדיקות סרולוגיות. לא, אדוני היושב-ראש, גם זה לא קורה. נכתב בספר – כן; להתממש? ממש לא. בעמ' 118 – הקמת גוף הסברה מרכזי. לא תתפלא לגלות, אדוני היושב-ראש, בספר זה נכתב; להתממש – לא הייתה שום כוונה, ולא לממש. ובעמ' 125, לסיום דבריי, יש את הפרק האחרון, ואתם לא תאמינו איך נפתלי בנט החליט לקרוא לפרק האחרון בספר שהוא כתב, "איך לנצח את המגפה", הוא קרא לפרק הזה "ממשבר לשגשוג". << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איך קוראים לספר הזה? << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר_המשך >> "איך לנצח את המגפה", כמובן. אבל שמעת, אדון ליצמן, איך הוא קרא לפרק האחרון בספר? "ממשבר לשגשוג". אז אני אומר, נפתלי, בוא נהפוך – בממשלה הזאת זה משגשוג למשבר. זה משגשוג שאנחנו הבאנו למדינת ישראל – – << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> זה לא ספר, זה ספרון. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר_המשך >> – – למשבר גדול שאתה מוביל אותו עם הממשלה המוזרה הזאת. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> זה ספרון, זה לא ספר. למה אתה אומר ספר? << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני אומר, חברים, הספר הזה לא הרדים אותי, הוא בהחלט העיר אותי. אבל אני אגיד לכם מה הספר הזה צריך לעשות – הוא צריך להעיר אתכם, אזרחי ישראל. יש פה ממשלה רעה, יש פה ממשלה מסוכנת, יש פה ממשלה שלא יודעת לנהל את משבר הקורונה, יש פה ממשלה שלוקחת אותנו אחורה, לא קדימה. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> – – – מינו פרויקטור ישראלי – – – אין פתרון. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר_המשך >> איך יכולה ממשלה שקמה בחטא להצדיק את קיומה אם היא לא תנסה להיכנס קצת בחרדים או להציג את החרדים כמשהו שלילי, כמשהו לא טוב? הרי זכות הקיום שלה היא על מה? על שנאת החרדים והיהדות, על שנאת הימין על כל ערכיו, על הדרך שלנו שהם לא מוכנים לקבל, כי העם כן רוצה לקבל אותה. זו הסיבה שקמה הממשלה הזאת. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> – – – שונא חרדים – – – << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, רגע, לא להגזים. יש דברים שאי-אפשר לומר, עם כל הכבוד, גם כשמדובר בדברים רציניים. יש גבול למה שאני מסוגל לומר. אז לסיכום דבריי אני רוצה לומר, חברים, הספר הזה באמת לא ספר מי יודע מה, בלשון המעטה. אני לא יודע אם אנשים גם שילמו עליו כסף, אבל למי ששומע אותי עכשיו וחשב לקנות את הספר של נפתלי בנט, עצה שלי: שמרו על הכסף שלכם, אין שם שום דבר מעניין. תודה רבה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה. אלי כהן, חבר הכנסת, בבקשה. אחריו – ישראל כץ. חמש דקות כל אחד. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> יש לי דקה ממנו? << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> יש לי דקה – – – << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> תן לי דקה לעלות. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> כץ, תעלה כבר. << דובר >> חיים כץ (הליכוד): << דובר >> ערב טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש לי בעיה מאוד קשה. מצד אחד מנסור עבאס מקבל 53 מיליארד, ומצד שני אומרים להוריד את אכסאל ליגה בגלל שאין להם 2 מיליון שקל לבקרה התקציבית, השקעה. אני חושב שמה שנעשה פה הוא לא בסדר. באה קבוצה מהמגזר, התאמצה, עבדה, עשתה – על רישום של 2 מיליון שקל הולכים להוריד אותה ליגה. אדוני היושב-ראש, נו, באמת. זה מה שאנחנו מצפים? אתם לא יכולים לשים מ-53 מיליארד 3 מיליון שקל עבור המגזר? אתה יודע לענות לי? << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> איך קוראים לקבוצה? << דובר_המשך >> חיים כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אכסאל, אכסאל. הפועל אכסאל. זה לא של בני ברק, זה אכסאל. 2 מיליון שקל הולכים להוריד אותם ליגה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה, חיים כץ. אלי כהן. << דובר_המשך >> חיים כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה לכם, אני מקווה שתשיגו 2 מיליון שקל ותשאירו אותם ליגה, כי הם ראויים. קבוצה ראויה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הם קבוצה מאוד ראויה, ואני מקווה שהם לא ירדו. חבר הכנסת אלי כהן, חמש דקות. << דובר >> אלי כהן (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני קמתי היום בבוקר מוקדם לראות את מה שפרסמו במשרד האוצר ביחס לחוק ההסדרים ומה הם מתכוונים לעשות. אני רוצה לומר לכם שיש לנו ממשלה רעה, ממשלה מנותקת, ממשלת תל אביב-רעננה, ומה רוצה לעשות אדון ליברמן? 20 שקלים ממי שמגיע לביקור רופא. הוא היה שם? הוא ביקר בקופות חולים? הוא ראה את האנשים? << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> הוא חולה נפש. << דובר_המשך >> אלי כהן (הליכוד): << דובר_המשך >> השר ליצמן, לשעבר ולעתיד, הוא ראה מי יש שם? אתה יודע מה זה לאותם אנשים עוד 20 שקלים כשהם מגיעים? אותו קשיש, לקחת ממנו את הכסף הזה? אבל לא רק זה, אני רוצה לדבר על כבשת הרש. כולנו שומעים על עליית מחירי הדיור, על הקושי לקנות. אגב, במקום שהשר אלקין יהיה עסוק בנושא של מחירי הדיור, הוא עסוק באיך הוא יהיה במסגרת חברות בדיינים. בזה הוא עסוק. במקום בדיינים, שישקיע את הזמן שלו באיך עוזרים לזוגות הצעירים, איך משחררים עוד קרקעות, איך מפתחים. בזה אמור להיות עסוק שר שיכון? בזוגות צעירים שלא יכולים לקנות עכשיו דירה? אבל תראו עד כמה הניתוק מגיע. הניתוק מגיע כשיש דבר פעוט למי שקונה דירה, למי שאין לו בהכרח תלוש מסודר – אדוני היושב-ראש, גם לחברים במגזר – קוראים לזה משכנתה זכאות. חבר הכנסת גפני, אתה ואני – בעבר הייתה לנו הזכות, כשהיית יושב-ראש ועדת כספים – ואתה תהיה גם בעתיד – הורדנו את הריבית על משכנתה זכאות, לעזור להם. אבל היום, מי שיקרא את החוק שהם פרסמו – הם רוצים לבטל את מרבית משכנתת הזכאות. אותם אנשים, שאתה יודע, עבורם כמה מאות אלפי שקלים לקנות את הדירה הפשוטה, בריבית הבסיסית – בזה הם עסוקים. ואומרת היום שקד: לא נראה לי שמחירי הדיור ירדו. נכון, כי מי שגר ברמת החייל, מי שגר ברעננה, מה זה משנה לו? מה אכפת לו? אבל להוריד את המשכנתה של הזכאות? לצמצם אותה? להוריד את הריבית? זה הלב של הממשלה? זה איפה שהיא נמצאת? בזה עוסק השר אלקין, שאנחנו נמצאים כאן על מנת שהוא יהיה חבר בדיינים, במקום שהוא יישן במינהל מקרקעי ישראל, על מנת להבטיח שישווקו עוד קרקעות? אני אומר לכם, היום כל קבלן במדינת ישראל הוא מלך. המחירים, בגלל שלא יוצאים שיווקים, עולים כל רגע. אבל הוא לא עסוק בזה. לא ראיתי יעדים בתוכנית התקציבית – איך עושים ואיך משווקים. שיתביישו להם. שיתבייש לו שהוא עוסק בדיינים במקום בזוגות הצעירים, במקום במחוסרי הדיור. אם חשבתם שזאת האיוולת היחידה, בואו נדבר על איוולת נוספת – מחירי החניה. מה רוצים לקבוע במשרד האוצר? עד היום קבעו שברשויות המקומיות למחיר החניה יש – חבר הכנסת ביטן – קבעו שגם בראשון לציון במחיר החניה יש מחיר מקסימלי. אבל הם אומרים: לא יהיה מחיר מקסימלי – יהיה מחיר מינימלי. לבטל את מחיר המקסימום, שכל אחד יוכל לגבות איזה מחיר שהוא רוצה, וכמה שיותר גבוה. במקום שיהיה מחיר מקסימום, כפי שאנחנו קבענו, על מנת שלא יעשקו את האזרחים, הם אומרים – חבר הכנסת ניר ברקת, שהיית ראש עיריית ירושלים – שאותו אדם שמגיע לחניה, אומרים: לא, מחיר המקסימום שקיים יבוטל, ויהיה מחיר מינימום, שאסור יהיה לגבות מתחת אליו. במקום לתת פתרונות של תחבורה ציבורית, של רכבות, של הסעות, של שאטלים כאלה ואחרים – לא, יקבעו מחיר מינימום. זאת הדרך של הממשלה. בלי שום חזון, בלי שום בשורה – לא לעסקים הקטנים, לא לזוגות הצעירים, לא לאלה שרוצים לרכוש דירה. והיום אנחנו רואים, אגב, בדיוק איך אמר – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אלי כהן (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם יודעים, הם תמיד מוכרים לוקשים לעיתונאים. אמר ליברמן, אחרי שהפעלנו כאן לחץ, שמע"מ על האינטרנט לא יהיה. היום רוצים להחזיר את המע"מ על האינטרנט, אבל אין שוחד בחירות גדול מזה – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אלי כהן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ואני אגיד לכם גם למה. כי אנחנו יודעים – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – למה. כי ויזל והחברים שלו תמכו בליברמן ותמכו בכחול לבן. אז לוקחים 1.7 מיליארד שקל מהאזרחים ומעבירים לטייקונים. אגב, איך אני יודע שהם תמכו? הם פרסמו את זה בעיתון, שילמו במודעות. אז הוא אמר שהוא חייב לעשות את זה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אלי כהן (הליכוד): << דובר_המשך >> משפט אחרון. אני רוצה לנצל את הבמה ולהגיד תודה לציבור. בכל מקום שאני הולך אליו מחזקים אותנו על המאבק הנחוש ומתפללים ומייחלים לנפילתה של הממשלה הרעה והמנותקת. תודה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. מירי רגב ואחר כך ישראל כץ. אחרי ישראל כץ – חבר הכנסת אריה דרעי, אחרון הדוברים. חברת הכנסת מירי רגב, עשר דקות. << דובר >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר >> תודה רבה לך, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אחרי אירועי היום אין ספק שגם הציבור מבין יותר מכל דבר אחר שהממשלה הזו – הקואליציה הזאת זו הגועליציה הכי כוחנית שהייתה בכנסת. גועליציה שלא יודעת לכבד את רצון הבוחר. להזכירכם, רוב קולות הבוחר ניתנו למפלגות שיושבות עכשיו באופוזיציה – לא לאלה שיושבות כאן, בתוך הכיסאות של הממשלה. אין אף שר שנמצא כאן. כולם מטיילים, והלכו לישון. ישנים צוהריים, ישנים ערב, חוק נורבגי – לא נמצאים פה בכלל. הגועליציה הזאת מורכבת מאנשים ששיקרו לציבור, גנבו את קולו, יושבים עם תומכי טרור ומעודדי שהידים. כל מרכיבי הגועליציה הזאת מכרו את הערכים שלהם – מרצ לא מתעסקת עם קהילת הלהט"בים; ימינה נותנת לאביתר לבעור; אבתיסאם תומכת בחוק האזרחות; רע"מ תומכים בחוק האזרחות. מה מאחד אותם? שקרים, הונאה, שנאה לאדם אחד שקוראים לו בנימין נתניהו. אין דבר אחד שהם אמרו כשהם ישבו בצד הזה והם לא עשו ההפך ממה שהם אמרו כשישבו פה בצד הזה, כשהם ישבו באופוזיציה. זאת גועליציה שדאגה לעצמה לשלושה חיסונים ביום, בעוד שאזרחי ישראל ממתינים למנה השלישית. החיסון האחד זה N12, החיסון השני זה R13 והחיסון השלישי זה K11. למי שלא מבין למה אני מתכוונת בשעה כזאת של הלילה: החיסון האחד זה ערוץ 12; החיסון השני – R13 – זה רשת, והחיסון השלישי זה K11, ערוץ כאן. אלה שלושה ערוצים שנותנים להם את כיפת הברזל. שלושה חיסונים ביום ששומרים על הממשלה הזאת, על הגועליציה הזאת. חונטת אליטות במלוא הדרה. בית משפט? שותק. אבירי הדמוקרטיה? שותקים. היועמ"ש? שותק. הכול בסדר, שקט. אבל הציבור רואה לכם. הציבור רואה לכם. הוא רואה איך בנט משקר, איך האף הגדול כל הזמן מתארך. מה לעשות, פינוקיו, הוא כל הזמן מתארך. ואיך בנט הפך להיות לבובה שמרימים אותה חוטים שונים. פינוקיו. בובה של לפיד, כי הוא ראש ממשלה מדיני. בובה של ליברמן, כי הוא ראש ממשלה כלכלי. ובובה של עבאס. טיבי, עבאס הוא ראש ממשלת העל. איך פספסת את זה, טיבי? איך פספסת את זה, טיבי? הינה השאוויש הגיע. אלקין הגיע. השאוויש. הביא את המפתחות של הגועליציה. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> שאוויש, מה העניינים? איך זה להיות שאוויש? אלקין, איך זה להיות שאוויש, בחייך? איך זה להיות שאוויש, אלקין? מקדימה לליכוד, לתקווה חדשה, ניסה את ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת. לא האמינו לו כבר מראש – אמרו: מה, אחד כזה יהיה ראש העיר של העיר שלנו, ירושלים המאוחדת? מי רצה שאוויש? אף אחד לא רצה שאוויש. אבל בסוף, מה לעשות, הביאו אותך בנט וגדעון – תכף נדבר עליכם, סטייקים מתהפכים. מה שאמרתם פה הפוך למה שאמרתם שם. לא נורא, שאוויש. בינתיים תיהנה. תחזיק את המפתחות. אבל מה? עבאס הוא ראש ממשלת-העל. אז מה אומר בנט לעבאס? כל מה שאתה רוצה, תקבל – רק תשאיר אותי על הכיסא. רק תשאיר אותי על הכיסא. זאת ממשלת סטייקוביץ'. כל ההבטחות שלה לציבור רשומות על הקרח. ליברמן אמר שהוא לא יעלה מיסים. אז מה, הוא אמר. גם מה הוא אמר, טיבי? אם אין נאמנות, אין אזרחות. אז הוא אמר. הוא יושב עכשיו גם עם אחמד טיבי, שנותן לו סיוע מהצד, וגם עם עבאס. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> עכשיו הם חברים. עכשיו הוא יורד על חרדים. << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> בחייך. תראו איזה תקציב הוא הולך להביא. תקציב אנטי-חברתי, אנטי-בריאותי; תקציב אכזרי, שפוגע באזרחי מדינת ישראל, במעמד הביניים, בחלשים. גם בכם, בערבים, הוא גם פוגע. וכמובן, גם בחרדים. בטח שהוא פוגע בהם. הוא פוגע בכולם. למה? כי הוא נותן לאגף התקציבים – ילדים מפונקים שחיים בתל אביב, שלא יודעים מה זה שמשפחה לא גומרת את החודש, לא יודעים מה זה לפתוח את המקרר לילד שאין לו מה לאכול – כולל ליברמן – ומעלה את המיסים. מעלה את המיסים, למי? לנו. לא לנו. אנחנו עוד איכשהו נשלם את זה. אבל מעמד הביניים, המעמד החלש. מי משלם את זה? הציבור. אז מה הוא אומר? הוא מבין גדול בכלכלה – הוא והאוצר. מה הוא אומר? צריך להיות יחס חוב–תוצר של 70%. רק הוא מבין בכלכלה. נגיד בנק ישראל לא מבין כלום בכלכלה, שום דבר. חיים, הוא לא מבין בכלכלה. שר האוצר לשעבר, ישראל, נגיד בנק ישראל לא מבין בכלכלה שום דבר. מה אומר להם הנגיד? למה 70% תוצר? 85%. מה זה אומר? מדובר על 160 מיליארד שקלים, שהנגיד אומר: תשתמשו בהם לטובת אזרחי מדינת ישראל. אבל שר האוצר, שלא יודע מה זה ילד רעב, שלא יודע מה זה משפחה שלא גומרת את החודש, אומר: לא, שהאימהות החד-הוריות ייפגעו, שנשים בגיל הפנסיה ייפגעו, שאנשי הפריפריה ייפגעו; נוריד מילדים של חרדים שלומדים תורה את הלחם; נפגע בחקלאים. כל הגזרות והקיצוצים של האוצר הזה, איזה קיצוצים, איזה ממשלה רעה, איזה ממשלה אכזרית. מי יסבסד את ה-160 מיליארד שקלים? בעלי הלולים ממושבי קו הגבול ששומרים על הצפון שלנו, הם הולכים להיפגע. הולכים להיפגע בעלי הלולים הקטנים; הולכים להיפגע החקלאים של הערבה; החקלאים של הדרום; נשים הולכות להיפגע; אנשי צבא, משטרה, שחסכו כל החיים שלהם, בפנסיות, הולכים להיפגע; עובדי שירות הדואר הולכים להיפגע. אבל למי זה מפריע? לא מפריע לאף אחד, כי האוצר רואה את הכול דרך החור של הגרוש. ומפלגת העבודה, עלק מפלגה סוציאליסטית, מפלגת תל אביב, מפלגת האספרסו, לא מדברת. לא מעניין את אף אחד כלום. העיקר להיצמד לכיסא. מי ישלם את כל השוחד הפוליטי הזה? השוחד הפוליטי הזה לעבאס? השוחד הפוליטי הזה לאלי אבידר? השוחד הפוליטי הזה לכל אחד שמרים את היד ואומר: אני לא אצביע בעד התקציב. עכשיו, השוחד הפוליטי הזה נעשה על השולחן, בלי בושה. תראו מה זה שר המשפטים – שאוויש אלקין, תקשיב, שר המשפטים, ראש המפלגה שלך. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << קריאה >> אולי תספרי איך הוא הכניס אותך לפוליטיקה? << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> הלך – בוא, בוא. אני אגיד לך מה עושה שר המשפטים. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << קריאה >> מירי, אולי תספרי איך התחננת שהוא יכניס אותך לפוליטיקה. << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך, אני אגיד לך מה עשה שר המשפטים שלך, יא שאוויש. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << קריאה >> איך באת אליו, איך ביקשת. אולי תספרי איך בכלל – – – לממשלה. בוא תשתפי, יש הרבה – – – << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא הלך – שלח את שרן השכל להביא חוק על כסרא-סמיע. תגיד לי, למה נזכרתם עכשיו בכסרא-סמיע? למה הבאתם עכשיו חוק לפיצול כסרא-סמיע? הלכה אילת – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> עכשיו הם יפצלו בבית שמש, רמת בית שמש ובית שמש. << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> הלכה אילה חסון ובדקה מה יש לכסרא-סמיע – מה מיוחד אצל יאסר, אצל ראש המועצה הזה, יאסר, מה מיוחד. בואו תשמעו מה מיוחד. בכסרא-סמיע – בסמיע הוא קיבל – – << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> יש שתי חמולות. << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> – – 47% מהמצביעים. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> לתקווה חדשה. << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> בכסרא – – – << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> 351 קולות. << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> בכסרא הוא קיבל 2.5 – הוא אמר: אני אראה להם מה זה. מי שנתן, יקבל. כסרא נתנו לי, לתקווה חדשה – הם יקבלו. אנחנו נביא חוק – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> נביא חוק – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> לא, זה יותר גרוע מזה. << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו נביא חוק – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אבל זה טוב. נלך לבית משפט – – – << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו תקשיבו, איזה שוחד פוליטי – זה שר המשפטים. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> זה תקדים, זה בסדר. << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> שר המשפטים. עכשיו, להזכיר לכם – השאוויש, להזכיר לך ששר המשפטים הזה היה לפני כן שר הפנים. מה שר הפנים אמר? מה גדעון סער עשה כשר הפנים? הוא אמר: נאחד את הרשויות. הוא רצה לאחד את תל אביב ואת בת ים. את תל אביב ואת בת ים. מה הוא נזכר בכסרא-סמיע? דווקא את כסרא-סמיע הוא צריך לפצל – למה? למה? למה? << קריאה >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << קריאה >> דווקא זכור לי שאחרי שהוא שר הפנים כשהוא רצה להתמודד מול נתניהו – – – << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> למה? למה? למה? אתה יודע למה? << קריאה >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> בוא אני אגיד לך משהו, שאוויש – היה מישהו פראייר ששילם לך 6 מיליון שקלים על הגירעון, מזה שהפסדת בירושלים. מה? אז הלכת אליו, מה תעשה? מי ישלם לך את ההוצאות, מי ישלם לך את הגירעונות? אבל אל תדאג, בעוד שנה וחצי נראה איפה אתם תהיו. בוא נראה איפה אתה תהיה והחברים שלך. כי אתה יודע מה קורה לשקרנים ולרמאים? יש מישהו בשמיים שרואה הכול. אין לו עפעפיים, אומרת לי חברה שלי מטבריה. לקדוש ברוך הוא אין עפעפיים – הוא רואה הכול. הוא רואה מי משקר, מי נוכל, מי אומר משהו ומתהפך. איך יכול להיות ששר פנים לשעבר, שהוביל את איחוד הרשויות, מתעסק עם כסרא-סמיע ומפצל אותם. ובלי בושה הוא אומר: מי שנתן לי 47% מהקולות יקבל עכשיו מועצה בפני עצמה. אם זה לא שוחד פוליטי וזה לא פרוטקשן, תגידו לי מה זה. שוחד פוליטי על השולחן. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> ואיפה רשויות החוק? נעלמו. איפה אבירי הדמוקרטיה? נעלמו. איפה כל האנשים שהיו שוחטים אותנו והיו לוקחים אותנו עכשיו, אם אנחנו היינו עושים את זה, ללהב 433; כולנו היינו עומדים בתור. איפה כולם? נעלמו. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה, מירי. << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> למה? כי אתם חונטה של שקרנים. אבל תקשיבו טוב – שאוויש אלקין, הציבור רואה לכם, הציבור רואה לכם. וכשהציבור רואה לכם, שום דבר לא יעזור. האמת בסוף מנצחת. תודה לכם, ציבור יקר, שלכל מקום שאנחנו הולכים אתם נותנים לנו תמיכה ומתפללים שנחזור. בעזרת השם ובעזרתכם נחזור ובגדול. ותזכור, אלקין, יא שאוויש, הגלגל הוא עגול. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. אין ספק שהגלגל הוא עגול. בבקשה, חבר הכנסת ישראל כץ. << דובר >> ישראל כץ (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, המתנתי לראות מה מגיש משרד האוצר מתוך כל הדברים שהכנו. הרי הכנו את התוכניות, והגשנו אותן לראש הממשלה שהיה; הגשנו לממשלה, למזכירות הממשלה, ליועץ המשפטי לממשלה. ואני יכול להגיד, כבר-סמכא, כמי שהיה בדיונים האלה: אני קיימתי דיונים – אני חילקתי את הדיונים לארבעה קטגוריות, ארבעה צבעים: ירוק, צהוב, לבן, אדום. אמרתי: הרעיונות האלה בירוק – אפשר להניע אותם; בצהוב – אני בעד באופן עקרוני; צריך לשקול את הריאליות והישימות; לבן – אני צריך לשקול; אדום – תזרקו בחזרה למגרה. ובאיזשהו שלב הם הביאו גם הצעות להעלאות מיסים, ואמרתי: זה שחור, אני לא מוכן בכלל לשמוע. ואני אומר לכם עכשיו במלוא האחריות: פקידי האוצר תפסו שר אוצר פראייר. בניגוד לכל הדימויים, שר אוצר פראייר. הם הוציאו מתוך המגירות האדומות והשחורות את כל התוכניות שאנחנו זרקנו, את כל העלאות המיסים וכל הגזרות. ואני אומר לכם שהם נדהמים. הם יושבים בלילה וצוחקים – איזה שר פראייר הם תפסו. עכשיו, לכאורה הם מביאים מיסים כדי לעזור לציבור. כלים חד-פעמיים – אז בואו נדאג שישתמשו פחות. אז אם הם רוצים להוריד את הצריכה, למה הם כותבים סעיף הכנסה של 800 מיליון שקלים? אז הם יודעים שהצריכה לא תקטן. פשוט מטילים מס כדי להכניס לקופת האוצר. ועל המשקה הממותק, אם היו חושבים שהעלאת המס תקטין את השימוש במשקה, הם לא היו כותבים: 300 מיליון שקלים לקופת האוצר. עכשיו, אני קיימתי דיון על חיזוק הרפואה הציבורית – ויש את הרפואה הפרטית שרוב הציבור, אגב, משתמש בה. הולכים לרופא – יש ביטוח רפואי משלים. הציעו לי: בואו נטיל מיסים על כל ביקור אצל רופא; בואו נטיל מיסים שחברות הביטוח וקופות החולים ישלמו. אמרתי: בשום פנים. מה קורה עכשיו? מביאים את זה. היום כל אחד שילך להתייעצות או טיפול אצל רופא פרטי – וזו המציאות היום – ישלם כסף, כי חברות הביטוח וקופות החולים ישיתו את זה על אותו אחד. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ישראל כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> ואנחנו יכולים לקחת עכשיו דבר אחרי דבר – מהעלאת ארנונה על כל משפחה במאות ואלפי שקלים עד מניעת דמי חל"ת מבני 45 ונשים בהיריון; עד ייקור המים והחשמל לכל משפחה; עד כל הגזרות האחרות של כניסת רכב לתל אביב, שבהן רוצים לגבות כסף. זה מיליארדים. וממי גובים? ממי שבא מהפריפריה – לא מהתל אביבים. ולכל הדברים האלה יש מטרה אחת: לגבות כסף מהציבור. מאחר שהקואליציה היא קואליציה רובוטית – יש, לא יודע, קרוב ל-30 נורבגים; יש מעל 30 שרים וסגני שרים. זאת קואליציה רובוטית, אין שיקול דעת, אין מי שיילחם. ואם היינו חושבים שאפשר לפנות, ולערער אצל ראש הממשלה – יבואו החקלאים שגזרו עליהם את הגזרות; יבואו הלולנים בצפון שחיים מול החיזבאללה; אלפי אנשים שהולכים לגזול את פת לחמם ואת מטה לחמם ואת הבסיס של הביטחון הסוציאלי שלהם – אל מי הם יפנו? אל ראש הממשלה בנט? הם לא יכולים, מסיבה אחת: שבממשלה הזאת יש כמה ראשי ממשלה. ליברמן הוא ראש הממשלה הכלכלי, ולפיד הוא ראש הממשלה המדיני, ושאשא ביטון היא כבר ראש הממשלה לענייני חינוך. היא אומרת לראש הממשלה: אני מצפצפת עליך, אני אקבע אם יהיו קפסולות או לא יהיו, אם יהיו חיסונים בבית הספר או שלא יהיו. מסכנים ההורים שמחכים. ויש את החבר שלכם עבאס – הוא, בכלל, בשאיפה לנהל את כל הדברים. ולכן, מה שעושים היום שר האוצר ופקידי האוצר, הם מטילים מס שנקרא "מס עבאס". והמס הזה, הוא יחול על כל אחד, על כל אדם נורמטיבי, וייתנו את הכספים. ראיתי אתמול את עבאס, מסתובב עם חבילה כזאת של ניירות. והוא אומר: הינה, אלה הדברים שהולכים לתת לי. כל אחד מהדברים – גם אנחנו סייענו למגזר הערבי. אדוני היושב-ראש, אתה יודע שרק בטייבה עשינו כביש ב-200 מיליון, והיית שותף בדיונים. הכנסנו תחבורה ציבורית, ועשינו המון דברים, כי זה חובה אזרחית של כל ממשלה לעשות. אבל כאן מדובר בשוחד פוליטי, ועל חשבון האזרחים הנורמטיביים בעצם הולכים להטיל מיסים. שר האוצר בטקס החילופין, הוא היה, ואמר כך עם הידיים: לא נעלה מיסים. זה היה טקס קצר שעשינו באוצר. בנט עשה קריירה על תוכנית סינגפור, שהוא כנראה לקח אותה ממישהו – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> ישראל כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> – – והבטיח להוריד מיסים. והיום הם מעלים מיסים, מפירים התחייבויות על חשבון הציבור. אני לא מדבר באופן תיאורטי. אלה אותם דברים שזרקתי למגירות האדומות והשחורות. שמים אותם עכשיו כאן, משיתים על הציבור, עם קואליציה רובוטית שאין בה ערעור, ואין ראש ממשלה שיכול לפסוק בין הצדדים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> ישראל כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> ולכן נצטרך כאן להיאבק למען הציבור. אנחנו נישא את כל הציבור – אני מקווה שגם אתם, אגב, את כל הציבור, והציבור הוא ללא שיוך פוליטי כאן – כי הולכים להטיל עליו גזרות אכזריות שלא לצורך. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> ישראל, אני נתתי לך לפנים משורת הדין ואנחנו חורגים. << דובר_המשך >> ישראל כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> מאה אחוז, ואני מקווה שנצליח לשנות ולמנוע חלק מהגזרות. תודה רבה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת כץ. חבר הכנסת דרעי, אחרון הדוברים. עשר דקות. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> לא אחרון, אחריו יש עוד אחד של הקואליציה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני מדבר על הדוברים. << דובר >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אתמול בלילה, אומנם עם נוכחות הרבה יותר קטנה של אנשים, בדיוק באותה שעה – אני חושב, אני כבר לא סופר את השעות – עמדתי כאן ודיברתי על חוק הדיינים בקריאה ראשונה. אתמול. כנראה שעוד לא התרגלנו לכך שהחוקים תוך פחות מיממה עוברים קריאה ראשונה, שנייה ושלישית. כאילו הסורים שוכבים על הגדרות ויש כאן מלחמת חירום נוראה ואנחנו חייבים לחוקק מהר. אבל אתמול דיברתי כאן על נוסח חוק והכנתי טיעונים כבדי משקל על הנוסח של אתמול בלילה בקריאה ראשונה. וראה איזה פלא, הנוסח הזה, שאנחנו עכשיו מצביעים עליו בקריאה שנייה ושלישית, אדוני היושב-ראש, אינו דומה בכהוא זה – לא בערך – בכהוא זה הוא אינו דומה לנוסח של אתמול בקריאה ראשונה. עוד לא היו דברים כאלה בכנסת. אנחנו יודעים שבין קריאה ראשונה לשנייה ושלישית יש הבדלים בנוסחאות. מוסיפים, הרי זה כוחה של הכנסת, זה כוחה של ועדת החוקה, או של כל ועדה, שהיא מוסיפה. זה כוחם של חברי כנסת לעומת הממשלה. היא מתקנת, כן? אבל אתם זוכרים מושג של נושא חדש, שיכולים ללכת – שום דבר לא קיים. רבותיי, אתם הולכים – לצערי הרב, חלק גדול מחברי כנסת, לא יודע את מה שאני מדבר עליו עכשיו; לא יודע איזה נוסח הוגש אתמול ועל איזה נוסח מצביעים היום. אז אטרח ובדקות שלי אבדיל – למרות שיש לי הרבה מאוד דברים לדבר עליהם. שמעתי את כל חברי כנסת מדברים מהחדר, שמעתי את הנאומים הנפלאים בכל הנושאים, אבל אני אנסה להתמקד דווקא בחוק הדיינים, כיוון שלשמו התכנסנו כאן היום. יהיו לנו עוד הרבה מאוד הזדמנויות לדבר על דברים אחרים. אתמול הכנסת הצביעה על חוק שאומר – יש למעשה כמה חוקים במדינת ישראל שמדברים על מינוי של שופטים, דיינים, קאדים, ויש לכל אחד חוק שלו. חוק השופטים, אף אחד לא נוגע בו. החוק למינוי קאדים, אף אחד לא נוגע בו, לא ראינו שום שינוי, זה נהוג במשך עשרות שנים – אף אחד לא נוגע. החוק למינוי דיינים, כן, הוא החוק היחיד שהכנסת מתעסקת בו היום כבר פעם רביעית. פעמיים לפני שבועיים, בקריאה ראשונה, ואחר כך זה נפל בקריאה שנייה ושלישית, והיום אנחנו דנים אחרי שאתמול דנו בו בקריאה ראשונה. מה בחוק שאתמול בלילה הצבענו עליו בקריאה ראשונה, שהכנסת לצערי העבירה אותו? הממשלה, כמו בוועדה למינוי שופטים ובוועדה למינוי קאדים, ממנה שני שרים: שר הנוגע בדבר, אם זה שר המשפטים או השר לשירותי דת, ושרה, אחת מהשרות של הממשלה; והכנסת ממנה שני נציגים, חבר כנסת וחברת כנסת – כמו שיש בשופטים, וכמו שיש בקאדים. באה הממשלה אתמול והציעה שהממשלה תמנה שלושה שרים. שלושה שרים. למה? כיוון שהשר אלקין – והוא צודק, השר אלקין: הוא ישב הרבה מאוד זמן בכפר המכבייה והוא דאג לעצמו, הוא היה בקי יותר מכולם שם, והוא רצה להיות חבר בוועדה למינוי דיינים. הוא ידע שהממשלה לא יכולה למנות יותר משני שרים; שר אחד זה שר לשירותי דת, והשר השני זה השרה – והשר אלקין, ברוך השם הוא לא שר שירותי הדת, וגם לא שרה – אז הוא דאג שהוא יהיה בפנים. לא מעניין אותו עכשיו איך עושים את זה. הוא צריך להיות בפנים. נקודה. אוקיי, אז מה עושים? אז הממשלה מעבירה חוק. אז תזכרו, הממשלה מעבירה חוק – תשמעו טוב – שאומר שהממשלה לא תמנה שרה; הממשלה תמנה שני שרים. אה, אבל צריך לתת ייצוג לנשים. אז מה עושים? הכנסת לא תמנה חבר כנסת, הכנסת תמנה שתי חברות כנסת. וכך יהיה איזון של נשים וגברים. אוקיי? זה הנוסח שהצבענו עליו אתמול, רבותיי. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> והיום? << דובר_המשך >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << דובר_המשך >> דקה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אבל בש"ס אין חברת כנסת. << דובר_המשך >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << דובר_המשך >> דקה, לא, דקה. עכשיו, מה המטרה של זה? שתי מטרות: אחת, שהשר אלקין יוכל להיות סוף-סוף גם הוא חבר בוועדה, והמטרה השנייה היא שהשר מתן כהנא רוצה רוב בוועדה, רוב נגד החרדים – בגלל שהרבנים הראשיים לישראל, מה לעשות, הם חרדים, ומה לעשות שנציגי בית הדין הגדול הם חרדים, כן. אז הוא רוצה רוב בוועדה. ממנים שתי חברות כנסת, ומה לעשות שליהדות התורה ולש"ס אין חברות כנסת? אז באופן אוטומטי יהיה כבר רוב. יהיה רוב, יהיה רוב למתן כהנא. תראו איך משחקים במשחק. אבל מה, למה היום לא מצביעים על הנוסח הזה? אתם יודעים למה? בגלל שזה נוסח שלא עובר משפטית. האם הממשלה יכולה לוותר על ייצוג נשים? האם זה יעמוד במבחן בית המשפט העליון? האם הממשלה יכולה להורות לכנסת להצביע על לא לבחור חבר כנסת אלא לבחור שתי נשים? גם לא. אז מה עושים? משנים את הנוסח היום. במה הם משנים את הנוסח? פשוט, הממשלה חייבת למנות אישה, אבל היא חייבת למנות גם את השר לשירותי דת, אז מה עושים עם השר אלקין? אז בוחרים שלושה שרים. פשוט מוסיפים עוד שר כדי שהשר אלקין ייכנס. אבל איך עושים שלשר כהנא גם יהיה רוב? איך עושים? יש שם, כתוב בחוק למינוי דיינים שהשר ממנה טוענת רבנית. כן. מה אפשר לעשות שהשר יעקב אביטן, לפני חצי שנה מינה טוענת רבנית? << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> מסלקים אותה. << דובר_המשך >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא. אז נכון, אז מסלקים אותה. אבל איך אפשר? זה מינוי לארבע שנים, זה לא משרת אמון. אז מה עושים? מנסים לתקן את החוק כך שבמינוי של שר חדש פוקע המינוי של הטוענת הרבנית. קמים היועצים המשפטיים סוף-סוף על רגליהם ואומרים: אי-אפשר לעשות חוק פרסונלי. אז נו, אז איך פותרים את הבעיה? אתם יודעים איך פותרים את הבעיה? עכשיו, מה הבעיה בטוענת הרבנית הקיימת היום? יש לה עוד בעיה אחת, גם היא חרדית. היא לא שייכת לציונות הדתית. מה עושים? אז מוסיפים עוד סעיף בחוק, שהשר לשירותי דת יכול למנות עוד טוענת רבנית אחת. הינה, הוועדה גדלה מ-11 ל-13, אחד בשביל השר אלקין, אחד בשביל הטוענת הרבנית, כמו הסבתא שחילקה – אתם מכירים, לזה נתנה ולזה נתנה. העיקר שפותרים את הבעיה של השר אלקין, פותרים את הבעיה של הרוב כדי שהחרדים יהיו מיעוט שם, והינה מה טוב. עכשיו, בכל מה שאני מגלה כאן, אתם יודעים מה האבסורד הגדול ביותר? זה כבר היה בחוק הקודם, שהפלנו אותו כאן בכנסת לפני שבועיים. גם אז הממשלה הביאה את הנוסח של לא למנות נשים בממשלה, וגם אז יושב-ראש הוועדה בוועדת החוקה הבין שאי-אפשר להעביר אותו מבחינה משפטית, והוא שינה את הנוסח למה שאמרתי לכם עכשיו. אז עכשיו, אחרי שזה נפל ולא עבר בכנסת לפני שבוע, אם אתם זוכרים, לפני שבועיים, אז למה הביאו אתמול את הנוסח מהפעם הקודמת, הפסול, שבו עוד פעם הממשלה לא תמנה נשים? ועוד הפעם לשנות אותו בוועדה היום, ועוד פעם יושב-ראש הוועדה הגאון הזה יעמוד כאן יסביר לכם, מה, את כל הדברים, וכמובן יזכיר את הבן שלי ואת הבן של גפני. כן, זה הנאום הקבוע שלו. ואני אענה לו על זה, אבל לא בהזדמנות הזו. אבל למה עשו את זה? אתם יודעים למה, חיים כץ? אני אגיד למה – עוד פעם, עוד טריק אחד: כיוון שאם אתמול היינו מביאים את הנוסח שנצביע עליו היום שהממשלה תמנה שלוש שרים בשביל השר אלקין, ותמנה עוד טוענת רבנית בשביל השר מתן כהנא, היה צריך לפרסם את זה לציבור 21 יום. למה? זה נוסח חדש לגמרי, זה נוסח חדש. ואז, אם מפרסמים 21 יום, מפספסים את יום רביעי בשבוע הבא, שזה תאריך האחרון שממנים נציגים למינוי שופטים ולמינוי דיינים, ואז היו צריכים למנות דיינים על פי הנוסח הישן ולא על פי הנוסח החדש, ואז אין אלקין, ואין רוב בוועדה למתן כהנא. אז מה עושים? תשמע, מביאים לממשלה נוסח שנפסל על ידי היועצים המשפטיים – את אותו נוסח שנפל בפעם הקודמת, כיוון שזה נוסח שכבר פורסם. גם הוא פורסם בחטא – הוא פורסם, במקום 21 יום, 74 שעות, ובתוך ה-74 שעות האלה שישי-שבת. אבל לא משנה, כבר פורסם, אז מביאים אותו – מביאים אותו בידיעה שהוא לא יהיה הנוסח; מרמים את המליאה, מרמים את הכנסת, ומשנים אותו צ'יק-צ'ק, בתוך כמה שעות, לא צריך לעבוד קשה. הנוסח שמצביעים עליו כבר היה מוכן לפני שבועיים, ואת זה מביאים לכנסת. תראו איזה סיבובים, תראו איזה קומבינות, תראו איזה תרגילים, והכול בגלגול עיניים. ועוד מעט תשמעו את יושב-ראש הוועדה, איך הוא ינאם ואיך הוא יגיד לנו: צבועים, אתם רמאים, אתם צבועים, אתם – הכול לשמה. אני, ברוך השם, קיבלתי על עצמי לא לשמוע אותו, אז אני פטור מלשמוע את הדברים שלו, אבל אתם תשמעו את הדברים שלו, וזה הכול צביעות. כמה זמן יש לי? גמרתי? איך הזמן עבר כל כך מהר. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, שלא הפרעת לי. באמת אני מעריך את זה. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> קח את הדקה שלי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> דיברת בלהט. << דובר_המשך >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << דובר_המשך >> אבל אני לא אנצל את זה שהיושב-ראש התנהג איתי – תודה רבה. אני מודה לך. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חבר הכנסת דרעי היה אחרון הדוברים. הממשלה רוצה לעלות? יושב-ראש הוועדה, בבקשה, חבר הכנסת קריב. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה לא מצלצלים? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> צלצלה. << דובר >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות כנסת נכבדים, אני מייד אגש להתייחס פעם נוספת בדבריי להצעת החוק, אבל מכיוון שהאזנתי בקשב לדוברים ולדוברות, אני מוצא לנכון להתייחס בקצרה לשלוש סוגיות, או לשלושה מן הדוברים. האמת שקצת הופתעתי מדבריו של חבר הכנסת גפני, כי אני בדבריי בעניין חוק-יסוד: הממשלה אכן התייחסתי לפער בין חבר הכנסת אריה דרעי לבין בנו שיושב איתנו בקואליציה במוסדות הלאומיים, וגם הזכרתי את מי שכיהן כמנכ"ל עיריית בני ברק, איש דגל התורה, שגם הוא יושב איתנו בקואליציה, וגם הזכרתי שחבר הכנסת פינדרוס היה בבית הסוכנות היהודית כשחתמנו על ההסכם. אבל דווקא את חבר הכנסת גפני לא הזכרתי, ולא התייחסתי לא לחבר הכנסת גפני ולא למשפחתו. עכשיו, כנראה חבר הכנסת גפני נלחץ מהעובדה שהזכרתי את חבר הכנסת דרעי ואת חבר הכנסת אשר ואת חבר הכנסת פינדרוס, אז הוא התנדב לספר שגם בנו עובד בקק"ל. אני לא הזכרתי את זה, אני פשוט חשבתי שאת זה אני אשמור לפעמים הבאות, אז אני לא התייחסתי בכלל לחבר הכנסת גפני. אז הוא קפץ ואמר את זה, ועכשיו חבר הכנסת דרעי פעם נוספת הזכיר שלא רק בנו עובד בסוכנות, בהסתדרות הציונית, מכוח ההסכמים איתנו – שגם בנו של גפני בעניין. אז טוב, אז אם כבר חבר הכנסת גפני התנדב להזכיר את העניין, אז נכון, גם חבר הכנסת גפני יכול להתפאר בבן שמפנים יותר טוב את העיקרון ש"דרך ארץ קדמה לתורה". יישר כוח על חינוכו של הבן, שעובד איתנו ועובד עם ישראל ביתנו ועם מרצ בקואליציה בקרן קיימת לישראל. יישר כוחך. לעומת זאת, חבר הכנסת גפני, בצד השבחים על חינוכו של הבן היותר-סובלני, אי-אפשר לעבור בשתיקה על הדברים שהטחת בראש הממשלה נפתלי בנט כשכינית אותו "רוצח" על מתי הקורונה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הוא חזר בו. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> הוא חזר בו והוא אמר לא "רוצח" אלא "הורג", נכון? זו, אני חושב, הייתה השפה. עכשיו תראו, אני שואל את עצמי מה מביא אדם מכובד כמו חבר הכנסת משה גפני לעמוד כאן על הדוכן הזה ולומר את המילים. ואחד הדברים שאנחנו יודעים על חבר הכנסת גפני – הוא לא נבחר ציבור של פליטות פה – הוא אחד מהמחוקקים הכי מוכשרים בבית הזה, הוא מתכנן בקפידה את הדברים, שום דבר לא נפלט לו בטעות. ואני שואל את עצמי: מה מביא חבר כנסת מכובד לכנות את ראש הממשלה "רוצח" בעניין המגפה, ואז לחזור בו ולדבר "הורג"? ואז אמרתי לעצמי: אנחנו הרי נמצאים לפני חודש הרחמים וחודש הסליחות בעוד פחות משבועיים, ואולי אצל חבר הכנסת גפני יש תחושה קשה, פנימית, מן העובדה שעל פי הנתונים אחוז המבוגרים החרדים במדינת ישראל שנפטרו מן הקורונה גבוה פי ארבעה משיעור המתים המבוגרים באוכלוסייה הכללית. שמעתם? אחד מכל 73 אזרחים ותיקים חרדים במדינת ישראל מת בקורונה – נתון בלתי נתפס. במלחמת העצמאות נפלו 1% מבני היישוב היהודי בארץ ישראל. זה נחשב. על פי הנתונים הרשמיים, 1.2% או 1.3% מהחברה החרדית המבוגרת מתו במגפה הזאת. זה הרי בלתי נתפס. עכשיו, אנחנו, בניגוד לחבר הכנסת גפני, כמובן לא נעז להטיח בפרנסי הציבור החרדי את המילים שהוא הטיח בראש הממשלה, אבל בואו נאמר את האמת: המנהיגות החרדית הפוליטית נכשלה כישלון חרוץ בגלים הראשונים של הקורונה בבניית מדיניות קהילתית אחראית, ואולי חבר הכנסת גפני מתייסר מהעובדה שמאות, ובעצם צריך לומר כמעט אלפים מהאזרחים החרדים המבוגרים מתו בקורונה, וחיבוטי הנפש לקראת חודש הסליחות בימי הדין מביאים אותו לשימוש בשפה הבלתי-נתפסת הזו כלפי ראש הממשלה. שמעתי גם את דבריו של חבר הכנסת אבי מעוז על אחדות ועל פילוג ועל הפרדה בעניין הכותל. נעיר בסוגריים שחבר הכנסת אבי מעוז הוא נאמן ביתו של הרב טאו, שפילג את ספינת הדגל של הציונות הדתית מישיבת מרכז הרב. אם יש קבוצה בציונות הדתית שחרתה על דגלה פילוג בתוך המחנה זו חבורתו של אבי מעוז, והוא פה מדבר: חס וחלילה, יעשו הפרדות בכותל. נכון שבישיבת הר המור ובישיבות הקו לא הגיעו לרמה הגבוהה של ניקיון השפה שלמשל מאפיין את ישיבת פוניבז', שבה קבוצה אחת קוראת לעצמה "מחבלים", וקבוצה שנייה קוראת לעצמה "שונאים"; אלה זורקים גביעי לבן על הרבנים של הקבוצה השנייה ואלה חובטים וזורקים סטנדרים על הרבנים של הקבוצה האחת. אין ספק, באמת פאר, פאר של מסורת ישראל ושל תלמידי חכמים, ה"מחבלים" וה"שונאים" בישיבת פוניבז'. אז ישיבת הר המור לא הגיעה לרמה הזו, אבל ישיבת הר המור פילגה את הציונות הדתית; אבל מה שמטריד אותה זה לא לפלג את הכותל. רק כדי לעמוד על מידת הצביעות, הרי הכותל המערבי באמת נמשך עד הפינה הדרום-מערבית של הר הבית, אבל מ-67' כל האזור של קשת רובינזון היה גן ארכיאולוגי, והרבנות הראשית וכל דובריה כאן מעולם לא טענו שאי-אפשר שיהיו שם סיורי תיירים, גן ארכיאולוגי במקום הקדוש. מתי אבי מעוז וחבורתו נזכרו שזה בעצם חלק קדוש של הכותל? ברגע שיהודים רפורמים וקונסרבטיביים התחילו להתפלל במקום – אז הם גילו את קדושת המחצית הזאת של הכותל. דרך אגב, מנהרות הכותל, שמכניסות הרבה כסף לקרן למורשת הכותל – גם זה צמוד לכותל, מהצד הצפוני, אבל שם אין בעיה שזה לא יהיה אזור תפילה אלא רק אזור תיירות. בקיצור, צביעות, צביעות, צביעות. ולבסוף אני דווקא לא רוצה לגנות אלא לברך, ואני מעל הבמה הזו רוצה לברך את השרה לשעבר מירי רגב, חברת הכנסת מירי רגב, שעמדה כאן על הדוכן ואימצה בשתי ידיים את תפיסת העולם הכלכלית של מפלגת העבודה, שמדברת כבר שנים – גם מרצ – על מדיניות תקציבית מרחיבה. אם לא שמעתם, חברת הכנסת רגב עמדה כאן על הבמה ויצאה חוצץ כנגד שר האוצר ליברמן, שהוא מודאג מהגירעון התקציבי והוא טוען שצריך להעמיד את הגירעון, חוב–תוצר, על 70%, כשנגיד בנק ישראל מדבר על 80%. אני באמת רוצה לברך את ההצטרפות של חברת הכנסת מירי רגב למחנה הסוציאל-דמוקרטי, רק חבל שבמשך שנים היא שירתה את אביר הקיצוץ בשירותים חברתיים במדינת ישראל ושירתה בממשלה שהתנגדה להגדלת הגירעון לטובת השקעה בתשתיות חברתיות. ואני רוצה להזכיר לחברת הכנסת מירי רגב, שעמדה כאן על הדוכן ודיברה על הילדים השבעים בתל אביב לעומת הילדים האחרים, שהממשלה שגרמה לכך שמדינת ישראל תוביל את העולם המערבי בתחלואת עוני בקרב ילדים וקשישים זו הממשלה שהיא שירתה בה כשרה. אז צריך באמת או חוסר מודעות עצמית טוטלי או, לא יודע, קצת חוסר הגינות, לעמוד פה על הבמה ולהטיח בממשלה שמכהנת חודש וחצי את חרפת העוני של ילדים בישראל, כשהנתון המזעזע הזה כל-כולו רשום על ראש הממשלה לשעבר, יו"ר האופוזיציה הנוכחי, בנימין נתניהו. אדריכל הקיצוץ בשירותים החברתיים, אדריכל הקיצוץ בקצבאות הרווחה, אדריכל פרימת מדינת הרווחה הישראלית – הוא, הוא עשה את הדברים, מירי רגב עמדה ותמכה בו ומחאה לו כפיים, והיום, במקום לומר: חברים, טעיתי ובעצם אני מצטרפת למחנה שלכם ותומכת בהרחבה תקציבית, היא מטיחה בנו, שטענו כל השנים שצריך מדיניות תקציבית מרחיבה, את חרפת העוני של ילדים וקשישים, שכל-כולה, כל-כולה רשומה על המדיניות הכלכלית שלכם. << קריאה >> מירי מרים רגב (הליכוד): << קריאה >> תגיד לי, אתה לא מתבייש? << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא, אני לא מתבייש. << קריאה >> מירי מרים רגב (הליכוד): << קריאה >> היא רשומה על עלק מפא"י. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> הינה, תראי, חברת הכנסת מירי רגב, אני עונה לך על השאלה, אני לא מתבייש כשאני מטיח בכם את העובדה שנתוני העוני המחפירים – כולם רשומים עליכם. << קריאה >> מירי מרים רגב (הליכוד): << קריאה >> אתם קואליציית האליטות הלבנה, לא מעניין אתכם לא פריפריה ולא – – – ולא הפריפריה הגיאוגרפית. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אנחנו לא מתביישים להזכיר לכם שאתם מנעתם את ההרחבה התקציבית – – << קריאה >> מירי מרים רגב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> – – וראש הממשלה לשעבר הוא שהגן על המדיניות של אי-הרחבה תקציבית. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << קריאה >> מירי מרים רגב (הליכוד): << קריאה >> הוא רוצה את הוויכוח הזה, גפני. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אחרי שהתייחסנו להערות המקדימות האלה, בואו נדבר באמת על חוק הדיינים. חסד עשה איתנו השר דרעי שניצל את עשר הדקות שלו באמת לדבר עניינית על חוק הדיינים, ותודה לשר לשעבר דרעי – – << דובר >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר >> גלעד, למה אתה מחלק ציונים כל היום? << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> – – תודה לשר דרעי שהזכיר לנו באמת שחוק הדיינים בנוסח הנוכחי שלו נדון לעומקו בשני סבבים בוועדה. למעשה קיימנו עליו במצטבר למעלה מחמישה דיונים, אם אינני טועה, וחקרנו ודשנו בו, ובאמת אני מוצא תעודת כבוד לוועדת החוקה שקיבלה נוסח אחד מהממשלה ולא חתמה עליו כחותמת גומי – – << קריאה >> מירי מרים רגב (הליכוד): << קריאה >> תמשיכו לחזק את החזקים. תפגעו בחלשים. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> חוץ מלחלק ציונים לכל העולם, מה עשית? מי שמך לחלק ציונים? << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> – – וראתה מה ניתן לעשות. עכשיו, מכיוון שהציגו כבר את הרכב הוועדה, אז באמת צריך לדבר על המספרים. מה שמטריד מאוד את חברי הכנסת החרדים בהצעת החוק הוא באמת העובדה שהח"כים החרדים ושולחיהם בממסד הרבני יאבדו בעקבות הצעת החוק את זכות הווטו בוועדה למינוי דיינים. הם באמת צודקים – הם צודקים שעד עכשיו, גם בעידן של חילופי שלטון, בגלל הקול העודף שיש לדיינים ולרבנים הראשיים בוועדה, גם בעידן של חילופי שלטון יש לחברי הכנסת החרדים ולשולחים שלהם וטו בוועדה למינוי דיינים. הווטו הזה בנוי על עיוות בהשוואה לוועדות האחרות של מינוי שופטים ודיינים בבתי הדין הדתיים הלא-יהודיים; שם נשמר העיקרון הבסיסי – אני חוזר על האמירה שאמרתי: שם נשמר העיקרון הבסיסי שלדרג הפוליטי, לחברי הכנסת ולשרים, אין רוב בוועדה, אבל הם הגוש הגדול בוועדה מבחינה מספרית. בוועדה למינוי שופטים יש ארבעה נבחרי ציבור ושלושה שופטים; בוועדה למינוי דיינים יש ארבעה דיינים וארבעה נבחרי ציבור, ובזכות העיוות הזה יש להם זכות וטו מתמשכת. << קריאה >> מירי מרים רגב (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע שיש זכות וטו לנשיאת בית המשפט העליון. מה אתה מדבר? אתה מקשקש. יש וטו של שופטים בבית המשפט העליון. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אז אנחנו באנו ואמרנו לחברי הכנסת החרדים: נבטיח את היכולת שלכם להיבחר בוועדה, כי זה באמת עיקרון דמוקרטי בסיסי, אבל אם אתם חושבים שתשמרו על הווטו שלכם ותמנעו מינוי דיינים מתונים לבתי הדין הרבניים, אז אתם טועים טעות מרה, וזה פשר הצעת החוק וזה פשר החשש הדרמטי שלהם. נכון, אתם עתידים לאבד את זכות הווטו שלכם על מינוי דיינים מתונים שדעתם מעורבת בדעת הבריות. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> אתה תמיד צודק, גלעד. אתה הצדק האבסולוטי. אפלטון מקנא באמת האבסולוטית שלך. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> והאמת היא שרוב ניכר מקרב חברי הכנסת וחברות הכנסת בליכוד, בתוך-תוכם יודעים שהשינוי הזה הוא נכון, והוא משרת את הציבור הישראלי הרחב כל עוד המציאות הזאת שאין נישואים אזרחיים נמשכת. אז די. אז זה בסדר שאתם מצביעים נגד, אבל בתוך-תוככם, ובייחוד חברות הכנסת, אתם יודעים שאנחנו מביאים תיקון. תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> ובכן, תודה רבה. נא לשבת, רבותיי. אנחנו עוברים להצבעה על חוק הדיינים (תיקון מס' 29), ואנחנו נתחיל בהסתייגויות. יש קבוצות של מסתייגים. יש קבוצת הליכוד. נא לחלק. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> עוד פעם חילקו רק לקואליציה? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אתה רוצה שוויון. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> לא, רוצה קצת שכל. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> קבוצת סיעת הליכוד: חברי הכנסת בנימין נתניהו, יולי אדלשטיין, ישראל כץ, מירי רגב, יריב לוין, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, גלית דיסטל אטבריאן, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, דוד אמסלם, גדי יברקן, אמיר אוחנה, אופיר כץ, חוה אתי עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מכלוף מיקי זוהר, אורלי לוי אבקסיס, קטי קטרין שטרית, פטין מולא ומאי גולן; קבוצת סיעת הציונות הדתית: חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', מיכל וולדיגר, איתמר בן גביר, שלמה רוטמן, אורית מרים סטרוק, אבי מעוז ואופיר סופר; קבוצת סיעת ש"ס: חברי הכנסת אריה דרעי, יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, שלמה אבוטבול ואוריאל בוסו; קבוצת סיעת יהדות התורה: חברי הכנסת משה גפני, יעקב ליצמן, אורי מקלב, מאיר פרוש, יעקב אשר, ישראל אייכלר וחבר הכנסת יצחק פינדרוס. ובכן, לפני סעיף 1 – הסתייגויות. הסתייגות מס' 1 – מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 96 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – 3 ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת הציונות הדתית, קבוצת סיעת ש"ס וקבוצת סיעת יהדות התורה לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני מנהל את ההצבעה כאן מול חבר הכנסת דוד ביטן. 59 נגד, 50 בעד, שלושה נמנעים. הסתייגות 1 לא התקבלה. הסתייגות מס' 2 – הצבעה. הצבעה מס' 97 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – 3 ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת הציונות הדתית, קבוצת סיעת ש"ס וקבוצת סיעת יהדות התורה לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> 50 בעד, 59 נגד, שלושה נמנעים. הסתייגות מס' 2 לא התקבלה. הסתייגת מס' 3 – נא להצביע. הצבעה מס' 98 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – 2 ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת הציונות הדתית, קבוצת סיעת ש"ס וקבוצת סיעת יהדות התורה לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בעד – 50, נגד – 59, שני נמנעים. הסתייגות מס' 3 לא התקבלה. הסתייגות מס' 4 – נא להצביע. הצבעה מס' 99 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 59 נמנעים – 3 ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת הציונות הדתית, קבוצת סיעת ש"ס וקבוצת סיעת יהדות התורה לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> נפילה: בעד – 49, נגד – 59, שלושה נמנעים. ההסתייגות מס' 4 לא התקבלה. הסתייגות מס' 5 – נא להצביע. הצבעה מס' 100 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – 3 ההסתייגות (5) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת הציונות הדתית, קבוצת סיעת ש"ס וקבוצת סיעת יהדות התורה לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בעד – 50, 59 נגד, שלושה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 6 – נא להצביע. הצבעה מס' 101 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – 3 ההסתייגות (6) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת הציונות הדתית, קבוצת סיעת ש"ס וקבוצת סיעת יהדות התורה לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> 50 בעד, 59 נגד, שלושה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 7 – הצבעה. הצבעה מס' 102 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 58 נמנעים – 3 ההסתייגות (7) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת הציונות הדתית, קבוצת סיעת ש"ס וקבוצת סיעת יהדות התורה לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> 50 בעד, 58 נגד, שלושה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 8 – נא להצביע. הצבעה מס' 103 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – 2 ההסתייגות (8) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת הציונות הדתית, קבוצת סיעת ש"ס וקבוצת סיעת יהדות התורה לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אפשר לבקש שמקולות המצליפים בסיעת הקואליציה – שיהיה רק קול אחד בלבד שקורא? אי-אפשר? כל סיעה חייבת מצליף? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> נא ללמוד מעליזה. 50 בעד, 59 נגד, שני נמנעים. ההסתייגות לא עברה. אנחנו הולכים להסתייגות מס' 9. נא להצביע. הצבעה מס' 104 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – 3 ההסתייגות (9) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת הציונות הדתית, קבוצת סיעת ש"ס וקבוצת סיעת יהדות התורה לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> 50 בעד, 59 נגד, שלושה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> אחמד, תוריד 20. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> ובכן, חבר הכנסת ביטן ביקש להוריד 20 הסתייגויות – מ-10 עד 30 יורד. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 31. נא להצביע. הצבעה מס' 105 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – 3 ההסתייגות (31) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת הציונות הדתית, קבוצת סיעת ש"ס וקבוצת סיעת יהדות התורה לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> 50 בעד, 59 נגד, שלושה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 32. נא להצביע. הצבעה מס' 106 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 59 נמנעים – 3 ההסתייגות (32) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת הציונות הדתית, קבוצת סיעת ש"ס וקבוצת סיעת יהדות התורה לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> 49 בעד, 59 נגד, שלושה נמנעים. ההסתייגות לא עברה. הסתייגות מס' 33 – נא להצביע, רבותיי. הצבעה מס' 107 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 59 נמנעים – 2 ההסתייגות (33) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת הציונות הדתית, קבוצת סיעת ש"ס וקבוצת סיעת יהדות התורה לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> 49 בעד, 59 נגד, שני נמנעים. ההסתייגות לא עברה. מה יורד, ביטן? << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> אחמד, תוריד 15. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> 15, אז מ-34 עד 49 יורד. אנחנו עד 50, ביטן? << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. הצבעה על הסתייגות מס' 50. הצבעה מס' 108 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – 3 ההסתייגות (50) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת הציונות הדתית, קבוצת סיעת ש"ס וקבוצת סיעת יהדות התורה לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> 50 בעד, 59 נגד, שלושה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה, הסתייגות מס' 50. הסתייגות מס' 51 – נא להצביע. הצבעה מס' 109 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – 2 ההסתייגות (51) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת הציונות הדתית, קבוצת סיעת ש"ס וקבוצת סיעת יהדות התורה לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תוצאות: 50 בעד, 59 נגד, שני נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> אחמד, תעבור ל-122. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> ובכן, מ-52 עד 121 – מבוטל. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> תדגיש את 122, שלא יהיו כל שבוע בחירות לוועדה – שהנורבגים לא יכולים להיות חברי ועדה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> 121 מבוטל. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> תקריא את 122. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אנחנו מצביעים על 122, והם ביקשו שאני אגיד מה זה: "ובלבד שחברי הכנסת אינם מכהנים מתוקף החוק 'הנורבגי'". הצבעה. הם הצבעה מס' 110 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – 3 ההסתייגות (122) של קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת הליכוד וקבוצת סיעת הציונות הדתית לסעיף 1 לא נתקבלה. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> עד 131 – לבטל. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> דקה. בעד – 50, 59 נגד, שלושה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. עד 131 – מבוטל. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הייתי בנורבגיה, פשוט. ביטן, 131 – מבוטל. אנחנו מצביעים על 132. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> ובכן, רבותיי, כל ההסתייגות לסעיף 1 הוסרו, לפי הודעתו של חבר הכנסת ביטן, ולכן אנחנו מצביעים על סעיף 1 בהצבעה שמית, כהצעת הוועדה, אבל זה יהיה שמית. ובכן, רבותיי, הודעת תיקון: ההצבעה לא תהיה שמית, היא תהיה אלקטרונית, ולכן, רבותיי, מי שיצא – שיחזור. אני מאפשר למי שיצא לחזור, ועכשיו אני מפעיל את ההצבעה. בבקשה, על סעיף 1, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 111 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 59 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> 59 בעד, 54 נגד, אין נמנעים. סעיף 1 התקבל כהצעת הוועדה. עכשיו עוברים להסתייגות 132. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> אחמד, עד 140 – מבוטל. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> ובכן, חבר הכנסת ביטן ביקש להודיע: מ-132 עד 140 – מבוטל. רבותיי, היות שהורדו כל ההסתייגות לסעיף 2, ל-3 אין הסתייגויות ולסעיף 4 הורדו, אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים 2, 3, 4 כהצעת הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 112 בעד סעיפים 2–4 – 59 נגד – 54 נמנעים – אין סעיפים 2–4 נתקבלו. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בעד – 59, 54 נגד, אין נמנעים. סעיפים 2, 3 ו-4 התקבלו כהצעת הוועדה. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> עד 160 – יורדות. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> עד 165, כולל. מ-141 עד 165. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין 165. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> עד 160, כולל, ירדו. ובכן – אגב, זו ההסתייגות האחרונה, ביטן. אתה מגלה נדיבות. ובכן, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 161, של קבוצת ש"ס. נא להצביע. הצבעה מס' 113 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 60 נמנעים – 1 ההסתייגות (161) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת הליכוד וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 4 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בעד – 51, נגד – 60, אחד נמנע. הסתייגות 161 לא התקבלה, ולכן תמה הקריאה השנייה. נעבור להצבעה על החוק בקריאה השלישית. יאללה. הצבעה מס' 114 בעד החוק – 59 נגד – 54 נמנעים – אין חוק הדיינים (תיקון מס' 29), התשפ"א–2021, נתקבל. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בעד – 59, נגד – 54, אין נמנעים. חוק הדיינים (תיקון מס' 29), התקבל בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. מיקי, תפדל. בועז, יש לי חשבון איתך כשאני יורד. << נושא >> הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 7), התשפ"א–2021 << נושא >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1438).] קריאה ראשונה << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברי הכנסת, נא לשבת, בבקשה. חברי הכנסת, בבקשה לתפוס את המקומות. אנחנו עוברים לסעיף 7 בסדר-היום: הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 7), התשפ"א–2021, קריאה ראשונה. קיבלה פטור מחובת הנחה. את החוק יציג השר המקשר, השר אלקין, בבקשה. << דובר >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לפני שאני אגש להצגת החוק בשם שרת הפנים, בכל זאת, ברשותך, אני אתייחס – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – הרי הוזכרתי פה לא פעם ולא פעמיים בדיון על החוק הקודם. יש לי רק שתי הערות: 1. אין לי ספק שדווקא אלה שצעקו הכי הרבה לעברי אלה הראשונים – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עוד רגע, בבקשה. אני מבקש מהסדרנים להושיב, בבקשה, את חברי הכנסת, ומי שאינו מעוניין להישאר במליאה בצד הזה, יתכבד ויעזוב את אולם המליאה. אני אודה לו. סדרנים, בבקשה, קצת שקט בצד הימני. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני עם עליזה לא מעז להתחרות. אני מפסיד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בצד השמאלי. בבקשה, השר אלקין. שקט במליאה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> רק שתי הערות על החוק הקודם: 1. זה באמת חוק היסטורי, שמשנה את מערך הכוחות בוועדה למינוי דיינים, ויהיו לו לא מעט השלכות. אין לי ספק שאלה שצעקו עליי פה הכי חזק, הם יהיו הראשונים שלפני כל ישיבת ועדה ירימו אליי הרבה טלפונים עם הרבה בקשות, דווקא בגלל שהשתנו יחסי הכוחות בוועדה. ההערה השנייה, אדוני היושב-ראש – אני ראיתי הרבה אמירות אחרי ההצבעה על החוק הזה לפני שבועיים על כך שהקדוש ברוך הוא תמיד יודע מה הוא רוצה שיצא בהצבעה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> זה לא הקדוש ברוך הוא, זאת האצבע של מיקי לוי. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא, אמרו שהקדוש ברוך הוא כיוון את האצבע שלך. אז אלה שנתנו קרדיט לקדוש ברוך הוא, שזה מה שהוא רוצה בהצבעה לפני שבועיים, אני מניח שלא חושבים שהוא נעלם בהצבעה כרגע, אחרי שעברו שבועיים, אז הם בטוחים שזה מה שהוא רוצה שיצא בהצבעה גם בהצבעה הזאת. << קריאה >>אוריאל בוסו (ש"ס):<< קריאה >> – – – נותן לו סימנים – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בוסו, 02:00 – התעוררת? חבר הכנסת בוסו. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> נתן לו סימנים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בוסו, תודה. שב, בבקשה. תודה. בבקשה, השר. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, בשם שרת הפנים, אני מתכבד להציג לכנסת את חוק קידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), 2021. אדוני היושב-ראש, חבריי השרים וחברי הכנסת, חוק זה שמונח על שולחנה של הכנסת, הקרוי "חוק הוותמ"ל", נועד להגדיל בפרק זמן קצר את היצע התכנון של יחידות הדיור המאושרות במדינת ישראל ולייצר היקף משמעותי של יחידות הדיור להשכרה ארוכת טווח ולהשכרה במחיר מופחת. לאורך שש שנות פעילותה של הוועדה, היא הוכיחה את עצמה. משנת 2014 הוותמ"ל אישרה כ-260,000 יחידות דיור, המהוות כ-35% מסך יחידות הדיור שאושרו בשנים אלו בכל מוסדות התכנון, והיא מהווה עוגן במסגרת מאמצי הממשלה לפתרון משבר הדיור, ועל כן חידושו של החוק חיוני ונדרש. במסגרת החוק נשמרת הקפדה מקצועית חסרת פשרות על תהליכי תכנון איכותיים שיאפשרו סביבת חיים ראויה ובת-קיימא, תוך התייחסות לפתרונות תשתית, דיור בהישג יד ובשילוב מגורים עם מסחר ותעסוקה, תשתיות חיוניות ועוד. חשיבות החוק בכך שהוא יודע לתת מענה לצרכים רבים של שוק הדיור הישראלי, למגוון של אוכלוסיות כגון האוכלוסייה הכללית, החרדית והערבית, ונותן מענה לכל חלקה הארץ, במרכז ובפריפריה. לצד מתן מענה למלאי יחידות הדיור, לוותמ"ל יתרונות רבים, כגון אישור מהיר של עשרות מתחמי דיור גדולים ומרכזיים בלוחות זמנים קצרים בפרק זמן של פחות משנה לתוכנית; הכנה אינטנסיבית של תוכניות לפני קליטה תוך הקפדה על איכות התכנון; שיתוף פעולה בין משרדי הממשלה השונים עבור חתירה לפתרון מלא לכלל החסמים הכלולים בתוכניות למגורים; והכי חשוב – בעולם שבו קשיי המימוש והתכנון הפכו לבעיה משמעותית, תכנון מוכוון ביצוע לפיתוח מהיר ומוצלח למימושה של התוכנית. החוק אשר מונח לפנינו היום מציע מסלולים עבור הגדלת היצע המגורים: מתחמי התחדשות עירונית לחיזוק פנים הערים; מתחמים עבור יישובי החברה הערבית והחברה החרדית על רקע מחסור בדיור לקהלים אלה; מתחמים רחבי היקף הנמצאים בעדיפות לאומית ונדרשים ליצירת מלאי תכנוני, ודרושים לפתרונות תשתית מורכבים; מתחמים מוטי תחבורה ציבורית על ציר המטרו, שעתידים לחזק נקודות מפתח עירוניות. פעילות הוותמ"ל מממשת את מדיניות התכנון הלאומית הנובעת מהחלטות ממשלה, שלפיה מערכות התכנון יגדילו את היצע המגורים בפריסה ארצית. הוועדה מתמקדת בפתרונות מגורים למגוון קהלי אוכלוסייה ומקדמת תוכניות מגורים רחבות היקף ביישובי החברה הכללית, וכן ביישובי החברה הערבית והחרדית, וכן לטיפול בתוכניות בקרקע פרטית מרובת בעלים ובמתחמי פינוי-פינוי. אני רוצה גם לציין שבשונה מהוותמ"ל הקודם, הוכנסו שינויים להצעת החוק הזאת, ובין השאר, הגבלה במסלול של התוכניות לציבור הכללי רק לתוכניות גדולות, מהיקף של 1,050 יחידות דיור; הגבלה על מספר התוכניות בשנה – 15 תוכניות בשנה הראשונה ו-20 תוכניות בלבד החל מהשנה השנייה, כמובן, לא כולל בפסקת המעבר את התוכניות שהוכרזו ואושרו בוותמ"ל הקודם, שימשיכו להתקדם, כי הן אושרו עוד בתנאים הישנים. כמו כן, שמענו, אדוני היושב-ראש, גם שרת הפנים וגם אנוכי לא מעט הערות על הנוסח הזה של הקריאה ראשונה, גם בתחום הסביבתי וגם בתחום החקלאי. אנחנו התחלנו בהידברות מאוד חיובית, בעיניי, בשני הנושאים האלה, כדי להגיע להסכמות לקראת שינויי נוסח אפשריים לקראת אישור החוק בקריאה שנייה ושלישית. אנחנו נמשיך בתהליך הזה כדי להרחיב את בסיס התמיכה בחוק הכל-כך חשוב ולהגיע לניסוח הכי נכון, שייקח בחשבון גם את הצרכים של החקלאים וגם את הצורך לשמור על השטחים הפתוחים ולשמור על הסביבה במדינת ישראל. אני קורא לחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק החשובה הזאת ולאשר אותה בקריאה ראשונה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לשר אלקין. רשימת הדוברים: חבר הכנסת קרעי – אינו נוכח; חבר הכנסת אופיר כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת ארבל – אינו נוכח; חבר הכנסת כסיף – אינו נוכח. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה. חבר הכנסת בוסו, אני אקרא לך מייד אחריו, כי הרשימה לא נקלטה. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מדובר בחוק חשוב מאוד, ואנחנו כרשימה המשותפת תומכים בחוק הזה. הוותמ"ל עבד ועזר להרבה יישובים ערביים בקידום תוכניות מתאר בהליך תכנון מהיר. אני תמיד אומר שאין גנים תורשתיים לאזרחים הערבים לבנות ללא רישיון, אבל כאשר המדינה, במשך עשרות שנים – הייתי אומר במכוון – לא קידמה תוכניות מתאר, ועשרות אלפים נאלצו לבנות ללא רישיון עקב אי-אישור תוכניות מתאר, או אי-הרחבת שטחי שיפוט, או אי-שינוי ייעוד של קרקעות – רוב השטחים היו חקלאים – הם בנו. זאת נקודה חשובה מאוד. האזרחים הערבים בונים על קרקע פרטית שלהם והמדינה לא נתנה אפיקי תכנון, ולכן נוצרו מצבים רבים, עשרות אלפי בתים שנבנו ללא רישיון. המדינה, במקום לבוא ולקדם תוכניות מתאר, תקעה אותן. אדוני היושב-ראש, ישנם יישובים ערביים שחיכו עשר שנים על מנת לאשר תוכנית מתאר. כאשר אושרה התוכנית היא כבר הייתה פאסה, כי היה צריך לחדש את זה – היא לא ענתה על הצרכים של היישובים הערביים של ההתפתחות ושל הגידול הטבעי. לכן, הוותמ"ל בשנים האחרונות עזר להרבה יישובים, ובהרבה יישובים קודמו תוכניות מתאר באופן מהיר. אפשר להזכיר את אום אל-פחם, אפשר להזכיר את טורעאן, ג'יסר א-זרקא; אפשר להזכיר ג'דיידה-מכר; אפשר להזכיר את עראבה. חלק מתוכניות המתאר האלה, הוותמ"ליות, עדיין תקועות, בגלל שהוותמ"ל הוארך מדי פעם אבל בשנה האחרונה הוא לא חודש, ואך טבעי היה הדבר שהוותמ"ל יוארך ואז התוכניות האלה היו מתקדמות ובאות לסיומן. טוב שעכשיו מחדשים את הוותמ"ל – ולאשר את התוכניות האלה גם ליישובים נוספים. אני מתפלא על חלק מחברי הקואליציה וחלק מהארגונים והעמותות שדואגים לאיכות הסביבה, לשטחים הירוקים, לאיכות החיים. אבל חברים, איתן, אנחנו מחפשים בחברה הערבית –נכון שאכפת לנו מאיכות סביבה, מאיכות חיים ומשטחים ירוקים וטבע, אבל קודם לכן אנחנו מבקשים חיים. אנחנו מבקשים חיים. לפני איכות חיים אנחנו מבקשים חיים. החיים זו קורת גג – זכות בסיסית וטבעית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לכן אנחנו נתמוך בחוק הזה, ואנחנו חושבים שצריך לאשר כמה שיותר תוכניות לכמה שיותר יישובים על מנת למצוא פתרונות דיור הולמים וכמה שיותר מהר לאזרחים הערבים במדינה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בוסו, בבקשה. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אני רק אומר משהו קצר. השר אלקין, כשאתה אמרת לגבי הקדוש ברוך הוא שבפעם שעברה אמרו: הקדוש ברוך הוא מראה סימן, אז בטח שעינו של הקדוש ברוך הוא כרגע לא נעלמה, ורואים מה הקדוש ברוך הוא רוצה – אז לומר לך דבר אחד: הקדוש ברוך הוא לא עובד אצלנו, אבל הוא שולח לנו סימנים, אז בהצבעה הקודמת הוא הראה את הכיוון. אבל אני אספר לך משהו אחד: שרת המשפטים לשעבר, השרה ציפי לבני, היא באה לרב עובדיה ואמרה לו: אני אבחר דיינים כפי ראות עיניי ואעשה. אמר לה: תקשיבי, בסוף צריך לבחור לפי רוח התורה. היא אמרה לו: אני אראה לך מה זה. כונסה ועדה ליום מסוים בשעה 11:00 – ב-01:00 היא קיבלה מכתב פיטורין והיא לא זכתה לשבת בוועדה. אז אני אומר, שיהיה לך בראש כחבר ועדה למינוי דיינים, ותזכור את זה, שכשהוועדה הייתה בידי החרדים, היא תמיד חולקה באופן שוויוני לאנשי הציונות הדתית ולחרדים ולספרדים, כי הבינו שכולם צורכים את המצרך הזה. אם בסוף יקרה מצב שהוועדה הזאת תשנה את כל מה שהיו רגילים במדינת ישראל מאז ומתמיד, זה בסוף יפגע במי שימנה, לא במשהו אחר. אבל לומר משהו אחר, אדוני היושב-ראש: החוק הזה שהגיע, חוק הוותמ"ל – אתה הרי יודע שיש מחלוקת עצומה בתוך הקואליציה, אנחנו יודעים שמפלגת העבודה, יש לה בעיה – יש שתי בעיות שמפלגת העבודה ומרצ דורשות: א. להגביל את הוותמ"ל; ב. שלא יפגע גם בקיבוצים, גם במושבים וגם בשטחים הירוקים. הבטיחה להם שרת הפנים שבוועדה הנושא הזה ישונה. אני לא יודע עד כמה ישונה. אבל זו לא האי-הסכמה היחידה שיש בתוך הקואליציה. אביר קארה, סגן השר, בתוך הקבוצה של השולמנים, אני יודע שפנו אליך לגבי הנושא של החד-פעמי והמס על הקולה. אתה אמרת להם: בנושא הקולה אנחנו בעד, בנושא החד-פעמי אנחנו נגד, וזה ישונה בוועדה. << קריאה >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אמיר קארה: << קריאה >> הפוך: חד-פעמי – בעד; קולה – נגד. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> אז אמרת להם קולה – בעד? << קריאה >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אמיר קארה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> יפה. אם אתה חושב ששר האוצר הוא אחד כזה שישנו לו – זה לא יגיע. אבל אני אומר, בסוף בסוף תזכרו שהדברים שאנחנו מעלים פה זה לטובת אזרחי מדינת ישראל. אם הרפורמות האלה בסוף יגרמו לכך – ראינו רפורמות שנעשו בהרבה תחומים ובסוף – – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן): << קריאה >> חבר הכנסת בוסו, לפעמים צריך להבין – – – דברים חכמים – – – << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> מיכאל, בסוף הרבה מהרפורמות יגיעו לפתחך, אני מקווה, לוועדה שלך, ולא יסרסו אותן. תזכור שאתה מגיע מהפריפריה. אל תיתן שהרפורמות יפגעו בסוף באזרחים החלשים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני לא התכוונתי לדבר, האמת, אבל על החוק הזה אני דווקא ארצה לדבר. החוק הזה – רצינו בו, דרשנו אותו, כי התופעה שנקראת בלשון, כשמשתמשים במושג הבנייה הבלתי-חוקית, היא למעשה תופעה של היעדר תכנון. היעדר תכנון של עשרות שנים אילץ את האנשים לבנות את הבתים שלהם על האדמה הפרטית שלהם ללא תהליך של הוצאת רישיון בנייה. אנחנו תמיד אמרנו: כדי להפסיק את התופעה של בנייה ללא רישיון צריך להאיץ את התכנון בכל היישובים הערביים; במקום לפתח אגפים של אכיפה ועובדים, עם כל ההוצאות של זה, אפשר לחסוך את כל הכסף בתכנון, כדי לייתר את העבודה שלה אנשים האלה, שכל הזמן מסתובבים, מחפשים איזשהו אדם שנאלץ, בגלל היעדר תכנון, לבנות את הבית שלו על האדמה הפרטית שלו. אדוני היושב-ראש, בתקופה שהוותמ"ל הופסק – וזה לא רק שנה, אוסאמה, זה בערך שלוש שנים – הגרף של התכנון בחברה הערבית צנח למטה בצורה דרסטית. איתן יעיד על זה. אנחנו אומרים שכל אלה שמתנגדים או התנגדו או הביעו הערות לגבי הפעלת הוותמ"ל – צריך לכבד את ההערות שלהם, אבל החברה היהודית איננה צריכה ותמ"ל, ובצדק יכולים בחופשיות להתנגד לזה. בחברה הערבית זה משהו קריטי. כדי לתכנן יישובים, כדי להפסיק לשמוע על התופעה הזאת של בנייה לא מורשית, הריסות, צווים וקנסות, אנחנו היינו חייבים את זה. טוב שזה הגיע. אני מגיע שזה יעבור, ויעבור ברוב לא רק של הקואליציה אלא רוב מכל חברי הכנסת. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אמיר אוחנה – איננו. חבר הכנסת פינדרוס, בבקשה. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, א. אני חייב לומר בקשר לחוק הקודם – תיקן אותי השר אלקין שבמסגרת החוק שעבר, מי שנכנס כרגע לוועדה בזכות החוק שעבר קודם זה מתן כהנא. אז ברכותיי לשר מתן כהנא על בחירתו לוועדה בעקבות החקיקה שהתנהלה פה חודש. זה מביא אותי בעצם לסיכום קצר. אני אדבר גם על הוותמ"ל בכמה שניות, אבל אני רוצה לומר סיכום קצר: אנחנו נמצאים כאן קצת יותר מחודש אחרי שהוקמה הממשלה, אם אני לא טועה. אני מסכם מה נעשה פה בחודש האחרון – מה היה השיח, מה היו הנושאים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בשבילי – כמו שנה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, מיקי, יש עוד הרבה זמן. בחודש הראשון התעסקו בחלק הכי קל – ברחו לנושא הדתי ולנושא הדת. לזה ברחו. אני מזכיר לכם במה עסקנו כאן רוב הזמן – זה בנושא הדת. בנושאים המהותיים שמפריעים למדינת ישראל לא עסקו – ועסקו בחוק הנורבגי. זאת אומרת, עשו חוק נורבגי, חוק המשילות, ושוב: דיינים, רפורמת כשרות, מעונות יום לאברכים. אלה הבשורות הגדולות שיוצאות מממשלת – איך הם קראו לזה, ניסו לקרוא לזה תקופה מסוימת? ריפוי, שינוי. מהותית, זה הנושא היחידי, כי בסוף, לצערי הרב, זה כמעט הנושא היחידי שאפשר להגיע בו להסכמה בין מרכיבי הקואליציה הזאת. לכן אמרנו: כן, יש אלוקים. אם אחרי מאבק של שבוע, בגלל תקלה כזאת או אחרת, החוק הזה לא עובר, זה לא אומר שהוא לא יעבור. אני רוצה להזכיר לחברי הבית הזה שמי שהיום שר האוצר, איווט ליברמן, הוביל את החוק – מי שזוכר – להעלאת אחוז החסימה בשביל להוציא את חברי הכנסת הערבים מהכנסת, הוא גרם לכך שבכנסת לאחר מכן הגיעו 15 חברי כנסת מהרשימה המשותפת, לצערו הרב. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה קרה? מה קרה? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני אגיד לך מה קרה: לגפני היה עוד מישהו חזק בוועדת הכספים שיעזור לו. היה צריך מישהו לעזור. אז אמרתי: איווט ליברמן לא הרוויח מזה. אחמד, על זה אתה מסכים – שאיווט ליברמן לא הרוויח מהחוק הזה? הוא בטח לא הרוויח ממנו; הוא רק הפסיד ממנו. כשמחוקקים חוק נורבגי מורחב, אם שואלים, בסוף, מי שירוויח מזה יהיה הצד השני; כשמחוקקים חוק לשינוי הוועדה למינוי דיינים, בסופו של דבר, אני לא בטוח שזה שחשב שהוא הולך להציל את עם ישראל ירוויח. מרפורמת הכשרות, ברור לי שמי שמכוון ורוצה את הרפורמה הזאת, שזה רבני צהר – הם הולכים רק להפסיד מבחינה פרקטית. מה לעשות, אני מכיר את השטח הזה כבר 30 שנה – הם הולכים רק להפסיד מהרפורמה הזאת. מי שיפסיד זה גם הציבור המסורתי, אבל הם יפסידו יותר מכולם, כי מי שיתחזק מרפורמת הכשרות יהיו הבד"צים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לכן, כשמציעים סיכום כזה, בסופו של דבר צריך להסתכל לטווח ארוך. אני מקווה, אדוני שר השיכון, שבסופו של דבר גם בחוק הוותמ"לים תמצאו דרך, כי עד היום זה לא סייע במצוקת הציבור החרדי, ומי שסבל מזה יותר מהציבור החרדי זה הציבור הכללי. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת פינדרוס. חבר הכנסת מקלב – אינו נוכח; חבר הכנסת רוטמן – אינו נוכח; חברת הכנסת סטרוק – אינה נוכחת; חבר הכנסת יברקן – אינו נוכח; חבר הכנסת ביטון – אינו נוכח; חברת הכנסת וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת ליצמן – אינו נוכח; חבר הכנסת סופר – אינו נוכח; חבר הכנסת מוסי רז – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חבר הכנסת אבו שחאדה – אינו נוכח; חבר הכנסת גפני – אינו נוכח; חבר הכנסת פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת מולא – אינו נוכח. חבר הכנסת ביטן, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – דוד, 45 דקות. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> רק שתדע, התרגלתי ל-45 דקות. מה יהיה עכשיו? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתה תעמוד בזה. << דובר >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר >> רק שתדעו, באנגלית אני לא חזק, אבל מה, מבין טוב. לדבר – אין לי ניסיון, אבל החלטתי ללכת ללמוד נורבגית. באמת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> זה טוב. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני הולך ללמוד נורבגית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני יכול להגיד לך ששוחחתי עם יריב, ואחרי שהכול ייגמר, נעשה ועדה, כמו שסיכמנו, נראה מה אנחנו עושים לסיבוב הבא. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> החוק הזה – אתה איתי, אבידר? החוק הזה הוא חוק טוב. זה חוק שנעשה אחרי הרבה מחשבה, בניסיון להגדיל את היצע הדירות במדינת ישראל, להקטין את הזמן של הוצאת היתרים, וכמובן, תוכניות בניין עיר. אבל תכלס, זה לא הצליח מי יודע מה. אמרתי כבר שביורוקרטיה – קשה לנצח אותה. זאת אומרת, בסופו של עניין, הם ממציאים את עצמם בכל פעם מחדש, ומאוד מאוד קשה: קודם כול, עד שמקבלים את ההחלטה על שטחים מועדפים, אחר כך יש מלחמה עם מי שלוקחים לו את השטחים – קיבוצים, מושבים – ולמי מעבירים גם יש מלחמה. לכן, זה לוקח המון זמן. התוצאה היא שעד עכשיו יש תוכניות מתאר שמתבשלות באמת די חזק, ובסופו של דבר הן יצאו לפועל, ואז אולי אולי בעוד שנתיים, נגיד, אולי תתחיל בנייה כתוצאה מהעניין הזה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> גם טוב, גם טוב. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> נותנים צ'אנס. מה שהממשלה רוצה זה להאריך חוק שנעשה לצורך העניין של הפחתת מחירי הדיור והגדלת ההיצע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> ב-2013. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> התחילו. כן, אמרתי, זה לוקח המון שנים. יכול להיות שעכשיו, לאור הזמן שעבר ותוכניות המתאר שמאושרות עכשיו, זה כן יעזור להגדלת ההיצע וכן יוכל לעצור את הטירוף של מחירי הדיור. צריך להבין דבר אחד: לא מספיק רק את זה לעשות, זאת אומרת, יש כל מיני דברים שצריך לעשות על מנת להוריד את מחירי הדיור. לצערי הרב, כל מה שאמרתי בזמנו לכחלון ולצוות שלו שצריך לעשות, לחלק גדול הם סירבו. עכשיו באמת הממשלה הולכת על העניין הזה – זה דבר חיובי – זאת אומרת, להפוך משרדים לדירות. המכשול הוא ראשי הרשויות. למה? הם אומרים: איפה שיש משרדים, זה בדרך כלל באזורי תעסוקה. באזורי תעסוקה אין הרבה בתים, אין בתי ספר, אין מקומות לדברים האלה, ואז, הם יהפכו אותם לדירות – לאן ילכו הילדים? איפה יהיו הגנים? איפה יהיו המרכזים הקהילתיים? אין מקום לעשות את זה. אבל אני חושב שזאת טעות גדולה, מכיוון שאפשר בדרכים חלופיות, עד שהרשויות יתארגנו על השירותים לציבור שיגור באותן דירות שהופכות ממשרדים לדיור – אפשר להתארגן ואפשר לעשות דברים. גם זה ייקח זמן, אבל הדבר העיקרי, המחסום הגדול ביותר היום בנושא של הדיור, זה דווקא ראשי הערים – הרצון שלהם לקבל הסכמי גג, תעבורה, בתי ספר וכל מיני דברים כאלה, והגדלת התשתיות מטעם המדינה, מה שמעלה את מחיר למדינה. אין פה משחקים, אין בלוף. המדינה לא נותנת כסף חינם. על מנת לתת את הדברים האלה, הם צריכים למכור קרקע ביוקר על ידי המינהל, הם צריכים להעביר את ההשקעות מבחינת תקציבי המדינה, ואז יוצא שבעצם לא מצליחים להוריד את מחירי הדיור. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> סיכום. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> סיכום. כאשר אתה לוקח ויוצר מצב של הגדלה והגדלה והגדלה של ההוצאות, באופן עקרוני זה מעלה את מחיר הדירה בסופו של דבר, ולכן כל הניסיונות לא מצליחים. פעם, כשיהיה לי יותר זמן – בקריאה שנייה ושלישית אני אקבל יותר זמן – אני אסביר לכם מה לדעתי צריך לעשות על מנת להוריד את מחירי הדירות. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לך. חברת הכנסת שטרית – איננה; חברת הכנסת גולן – איננה; חבר הכנסת בן גביר – איננו; חבר הכנסת אייכלר – איננו; חברת הכנסת דיסטל – איננה; חבר הכנסת גלנט – איננו; חבר הכנסת כהן – איננו; חברת הכנסת רגב – איננה. חברת הכנסת רינאוי, בבקשה. << דובר >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר >> תודה. אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, בואו נתחיל מהסוף: היום במליאה אנחנו מאשרים את הארכת הוראת השעה לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור. מדובר בהחלטה חשובה, ועלינו ליישם אותה בהקדם האפשרי על מנת לטפל במצוקת הדיור ביישובים הערביים. מצוקה זו היא מצוקה גדולה, והפתרון עבורה יכול להגיע אך ורק דרך החלטות ממשלתיות ועבודה קשה של כל השרים וחברי הכנסת יחד, אבל כעת, עד שנגיע למציאת פתרון קבע, יש בידינו את הכוח לאשר את הארכת הוראת השעה ולהעניק חבל הצלה למאות אלפי אזרחים. בשנת 2015 הוחלט בממשלה על הקמת צוות 120 ימים, צוות שהיה מורכב ממומחים שונים שהאמינו בשיח שקוף מול הציבור ובשמיעת כלל הקולות העולים מהשטח. גם אני השתתפתי בחלק מהדיונים, כך שאני יכולה להעיד בוודאות שהעבודה של הצוות הייתה מקצועית ורצינית. לאחר הבדיקה פורסמו המלצות והביאו לגיבוש החלטות ממשלה כמו 922 ו-959, החלטות שעזרו והביאו לשיפור, פיתוח והעצמה של היישובים הערביים בישראל. מתוך שלל ההמלצות של הצוות, צוות 120 הימים, השינוי הקריטי ביותר שהתקבל אז היה ותמ"ל – החלטה שהביאה לקיצור תהליכי הפשרת קרקעות לבנייה. עניין זה הוא אקוטי לפיתוח היישובים הערביים, אשר סבלו ועדיין סובלים מחוסר תכנון ומטיפול ממשלתי ארוך ומסורבל. עד כמה אקוטי הצורך בקיצור התהליך? מתוך סקר שערך משרד המשפטים בקרב תושבי היישובים הערביים נמצא כי 73% מהתושבים רואים בבעיה הזאת של היעדר תכנון הגורם העיקרי שמביא למצוקתם. הוותמ"ל בצורתו הקודמת היה טוב, אבל אינו חף מכשלים. הכשל הראשון היה מבחן היישום, כך שגם לאחר אישור הוראת השעה לקח המון זמן עד שהיא יושמה בפועל. בעיה נוספת היא התנגדויות לתוכניות מכמה מוסדות וארגונים שונים – תנועות הקיבוצים כמובן והתנועה החקלאית, לדוגמה, שטוענות להפקעה חסרת רסן של שטחים חקלאיים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט סיכום, בבקשה. << דובר_המשך >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר_המשך >> ישנם גם ארגונים סביבתיים וארגונים ירוקים שטוענים כי התוכנית מזהמת ופוגעת באיכות הסביבה. אני שמחה שהפעם, לאחר בחינת ההתנגדויות ובעזרת דו-שיח, הדברים נעשים בצורה אחרת. בהזדמנות זו אני רוצה גם להודות לחברתי השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג, שפועלת במטרה להביא לאיזון הנכון שיתקבל אצל כל אחד מן הצדדים. אדוני יושב-ראש הכנסת, הכוח שהופקד בידינו הוא גדול. תפקידנו להתייחס אליו בכבוד ולהבין שמגיעה עימו אחריות גדולה. אני שמחה שהצלחנו להביא להארכה של הוראת השעה של הוותמ"ל ובטוחה שזה יעניק פתרון לאותן משפחות ולאותם יישובים. אני גם בטוחה שהפעם נדאג שהכול יתבצע בצורה טובה יותר, מהירה יותר וכזאת שמביאה בחשבון גם את החשיבות בהגעה להבנות בין הצדדים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אשר; חברת הכנסת אבקסיס – אינה נוכחת. חבר הכנסת לוין. חבר הכנסת לוין, בבקשה. << דובר >> יריב לוין (הליכוד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אדוני, אני לא כל כך מצליח להבין, אולי בגלל השעה המאוחרת – אנחנו לא סיימנו כבר עם חוק הדיינים? אני מבין שסיימנו, כי אני רואה עכשיו שאנחנו דנים בוותמ"ל, וותמ"ל, להבנתי, זה: ועדת תנו מקום לאלקין, אבל את זה עשינו, אני מבין, בסיבוב הקודם. אז אני לא כך מבין במה אנחנו דנים כאן. אבל בכל זאת יש משותף לשני החוקים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נראה לי משרד הפנים, אלא אם כן אני טועה. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה יודע, אומרים משרד הפנים, אבל אני אומר לך, זה – – – << קריאה >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << קריאה >> כנראה לשני החוקים יש דבר משותף. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר, לשני החוקים האלה יש דבר אחד משותף – את שניהם מוביל דווקא שר השיכון זאב אלקין, לא שר הדתות בחוק הראשון ולא שרת הפנים בחוק השני. זאת האמת. צריך לומר אותה. אבל בעוד שהחוק הראשון – אמרתי אתמול – היה חוק ששבר שיאים, מכיוון שהוא לא היה חוק ג'ובים, כמו שאנחנו אולי ראינו בעבר, אלא הוא היה חוק ג'ובים אישיים, שזה שיא חדש; תופרים את החוק לא כדי לייצר עוד איזה תפקיד, אלא מרחיבים את הוועדה כדי לייצר באופן שמי, ספציפי, אישי, מקום לאנשים בוועדה. באמת כל הכבוד. זה בדיוק הרי מה שסיפרתם לבוחרים שלכם בחוגי הבית שצריך לעשות, נכון? או שזה בדיוק היה הפוך? הרי הסברתם להם שצריך לשמור על התקינות והמינהל התקין, ולא עושים חקיקה פרסונלית, ולא סתם מנפחים ומרחיבים, והינה, בדיוק הכול הפוך אבל בשיא חדש, ואתם יושבים פה ולוחצים ומצביעים כמו אוטומטיים. ועכשיו מביאים חוק שרובכם בכלל מתנגדים לו. ואיך אני יודע? משתי סיבות: האחת – שכשאנחנו ניסינו להעביר דבר דומה בקדנציה הקודמת, אתם התנגדתם כולכם מאלף ואחת סיבות ונימוקים, מארגוני הירוקים וארגוני הסביבה, ופגיעה בקיבוצים וכל מיני דברים אחרים, אבל עכשיו פתאום, כששרת הפנים ושר השיכון מאיימים שאולי זה יזעזע קצת את הממשלה, כל הערכים נשכחים. פתאום מפלגת העבודה מוכנה להקריב את התנועה הקיבוצית, לא מטריד אותה בכלל; פתאום מרצ מוכנה להקריב את ארגוני הירוקים, זה כבר בכלל לא מעניין אותה. העיקר לשמור על הכיסאות. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> העיקר לשמור על הכיסאות, נכון? שום דבר אחר לא מעניין אתכם. שום דבר. ומה שהכי יפה זה שאתם הרי לא מסוגלים להישיר מבט לציבור שלכם ולהגיד: הבטחנו לכווץ – אנחנו מנפחים; הבטחנו לשמור על הקיבוצים – אנחנו מפקירים אותם; הבטחנו לשמור על הגנת הסביבה – אנחנו מוכרים את זה בשביל הכיסאות. אלא אתם מוצאים פטנט: נתמוך בקריאה הראשונה ונתקן כאילו בקריאה השנייה והשלישית. אז הינה, אני אומר לכם, אני מכיר את השר אלקין הרבה מאוד שנים. הוא לא ייתן לכם לתקן שום דבר מהותי, תאמינו לי, ואנחנו ניפגש כאן בקריאה השנייה והשלישית ונבחן את זה. תודה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה, חבר הכנסת לוין. תודה רבה, חבר הכנסת. תודה, תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מנסור עבאס, חבר הכנסת עבאס – מוותר; חבר הכנסת קיש – אינו נוכח; חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח. השר זאב אלקין, אתה רוצה בבקשה לעלות? << קריאה >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נראה לי כך. אם כך, בבקשה לתפוס את המקומות, חברי הכנסת. דקה? אתה רוצה להגיד משהו? אוקיי. << דובר >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר >> כי הציבור מבקש, הציבור ביקש. טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני שמח שכנראה הייתי מאוד משכנע בסיבוב הראשון כשהצגתי את החוק, לפי איך שהמליאה נראית ולפי הדברים שאמרו כאן חברי כנסת. אבל אתה צודק, זה לא אני – זו השרה שאני מייצג אותה כאן, אילת שקד, שהביאה חוק נכון שאני באמת מקווה שיטופל על ידי הכנסת מהר ככל האפשר וייכנס לספר החוקים. עד כדי כך זה חוק חשוב שאני רואה שלחלק מהחברים שלנו מאוד חשוב לבוא ולהצביע ולהספיק להצבעה הזאת, ולכן התבקשתי להגיד עוד כמה מילים על החוק. חבר הכנסת טאהא, האם שכנעתי אותך? חבר הכנסת ווליד טאהא, שכנעתי אותך או שאתה צריך עוד קצת זמן להשתכנע? << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא שומע. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> שתי דקות. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> שתי דקות, אוקיי, אז אני אנסה עוד. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא מאמין, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. אני בדרך כלל משכנע אותך הפוך, אז דווקא בחוק הזה, שאחד מהדברים שמאפיינים אותו – זה נכון – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כל המוסיף גורע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני חושב שהחוק הזה צריך לייצר קואליציה של כל מי שמעוניין שייפתרו בעיות הדיור במדינת ישראל. זה גם הציבור הערבי וגם הציבור היהודי, זה גם הציבור החילוני והחרדי והמסורתי, כי זה בסופו של דבר בעיות של כולם – בעיית הדיור, בעיית התכנון, הן בעיות של כלל הציבוריים במדינת ישראל. לכן, אם אפשר להתאחד סביב משהו, זו הזדמנות מצוינת להתאחד קואליציה ואופוזיציה סביב מהלך שהוא מאוד מאוד נכון. אבל המפתח כאן יהיה כמובן לא למרוח את המשך חקיקת החוק. אני מפציר בחברי הכנסת לעשות הכול כדי שעוד לפני יציאתנו לפגרה אנחנו נדע להגיע להסכמות סביב החוק הזה ונדע לקדם אותו לקריאה שנייה ושלישית, כדי שבאמת הוותמ"ל לא יישאר רק דיבורים בכנסת אלא יהפוך לכלי אמיתי שיתחיל לעבוד באופן מיידי, כי אין לנו את הלוקסוס הזה לחכות עוד כשכולנו רואים מה עוצמת המשבר בתחום הדיור. חבר הכנסת טאהא, תמו שתי הדקות שביקשת, אז האם אתה משחרר אותי והאם השתכנעת? השתכנעת, חבר הכנסת טאהא? << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> עוד דקה. צריך לשכנע את חבר הכנסת אורבך. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אה, גם חבר הכנסת אורבך צריך להשתכנע, זה נכון. אני עם יו"ר ועדת הכנסת לא מסתבך. תוך שנייה הוא יוריד את החוק, לוקח אליו לוועדה, לא משחרר חצי שנה. האחרון שאפשר להסתבך בבית הזה זה עם יושב-ראש ועד הבית. כל דייר מתחיל יודע, אז בטח הדייר בבניין הזה. אז בהחלט, חבר הכנסת אורבך, גם ממך אני מבקש לעשות כל מה שתלוי בוועדת הכנסת כדי לעזור לחוק הזה לעבור כמה שיותר מהר. ואין לי ספק שגם חברי ועדת הפנים – אני מניח שחלקם נמצאים כאן באולם – יעשו הכול כדי שנגיע כמה שיותר מהר להסכמות סביב החוק ונוכל לחוקק אותו, כי הציבור מצפה מאיתנו למעשים ולפתרונות, ולא רק לדיבורים על החשיבות של משבר הדיור. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לשר אלקין. אם כך – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני רואה שחבר הכנסת טאהא עדיין לא השתכנע. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> לא, הוא רוצה שחבר הכנסת סעיד אלחרומי יצביע – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> יו"ר ועדת הפנים, ברור. אגב, הגורל של החוק הזה יהיה מופקד בידיו, לכן בהחלט אני מניח שאם מדובר – – – << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> לא רק הוותמ"ל – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> נכון. אגב, חבר הכנסת מנסור, אני חושב שמי שקרא את החוק ראה שבחוק מלכתחילה יש שלושה מסלולים שבהם הממשלה שמה לב לצורך מיוחד, ואחד מהם זה המסלול של הצורך בתכנון לציבור הערבי. אם בציבור הכללי אנחנו מדברים על תוכניות מהיקף של 1,050 יחידות דיור, בציבור הערבי מדובר אפילו על תוכניות קטנות שהוותמ"ל צריכה לטפל בהן, וגם אין הגבלה על מספר התוכניות. זאת אומרת שמבחינתנו כממשלה כל המרבה הרי זה משובח – כמה שיותר תוכניות עבור הציבור הערבי יעברו דרך הוותמ"ל, כך זה יותר נכון. זה נכון גם, אגב, לפתרון בעיות הדיור של הציבור החרדי וגם לנושא של התחדשות עירונית. הינה, אני רואה שהצלחתי לשכנע ציבור גדול בבית הזה, כולל כמובן את יושב-ראש ועדת הפנים שמצטרף אלינו, וכאמור, אני מקווה שהכנסת תאשר את החוק בקריאה ראשונה, תעביר אותו לוועדת הפנים, וגורל החוק יעבור לידיו של חבר הכנסת סעיד אלחרומי, שאני בטוח שהוא יוביל אותו בבטחה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לשר אלקין. בבקשה לתפוס את המקומות, חברי הכנסת. בבקשה לשבת במקום כדי לא לטעות במקום ההצבעה. הצעת החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 7), התשפ"א–2021, בקריאה ראשונה – הצבעה. הצבעה מס' 115 בעד העברת הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 7), התשפ"א–2021, לוועדת הפנים והגנת הסביבה התקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אם כך, הצעת החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור: 28 בעד, מתנגדים – אפס. החוק יעבור להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הפנים. << נושא >> הודעת הממשלה על העברת שטחי פעולה ממשרד למשרד << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הודעת הממשלה – בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד הממשלה בדבר ההחלטה להעביר ממשרד ראש הממשלה למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים את שטח הפעולה של מינהלת תחליפי דלקים ותחבורה חכמה, הכולל עידוד מחקר ופיתוח, יוזמות ותעשייה בתחום התחבורה החכמה בישראל, קידום מדיניות ופרויקטים בתחום, לרבות כלי רכב אוטונומיים, חשמליים ומקושרים, מודלים שיתופיים, טכנולוגיות ניטור ועיבוד מידע תחבורתי ותפיסת חדשנות בהפעלת שירותי תחבורה, וכן קידום קשרים ושיתופי פעולה בין משרדים, בין מגזרים ובין-לאומיים בתחומים אלו. למסור את ההודעה – השר המקשר זאב אלקין. בבקשה, אדוני השר. << דובר >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר >> אדוני, אין לי אלא לחזור על דבריך, כי זאת ההודעה שלי, מה שהקראת עכשיו. אדוני ומכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להודיעכם כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר ממשרד ראש הממשלה למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים את שטח הפעולה של מינהלת תחליפי דלקים ותחבורה חכמה, הכולל עידוד מחקר ופיתוח, יזמות ותעשייה בתחום התחבורה החכמה בישראל, קידום מדיניות ופרויקטים בתחום, לרבות כלי רכב אוטומטיים, חשמליים ומקושרים, מודלים שיתופיים, טכנולוגיות ניטור ועיבוד מידע תחבורתי ותפיסות חדשניות בהפעלת שירותי תחבורה, וכן קידום קשרים ושיתופי פעולה בין משרדים, בין מגזרים, ובין-לאומיים בתחומים אלו. בהתאם לסעיפים 9(א)(11) ו-(ב) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, מבקשת הממשלה להודיע על העברת שטח הפעולה לכנסת. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. אם כך, תם סדר-היום. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום רביעי, י"ט באב התשפ"א, 28 ביולי 2021, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. בוקר טוב. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 02:57. << סיום >>