דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י"ח ישיבה נ"א הישיבה החמישים-ואחת של הכנסת העשרים-וארבע יום רביעי, כ"ו באב התשפ"א (4 באוגוסט 2021) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 שאילתות דחופות 6 48. בפעם השלישית: רשות מקרקעי ישראל דחתה מועד שיווק יחידות דיור בכפר אכסאל 7 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 7 שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: 8 אורי מקלב (יהדות התורה): 10 פטין מולא (הליכוד): 13 42. המאגר הביומטרי של רשות האוכלוסין 14 שרן מרים השכל (תקווה חדשה): 14 שרת הפנים אילת שקד: 15 גבי לסקי (מרצ): 16 מופיד מרעי (כחול לבן): 17 49. תביעות אזרחיות מטעם המדינה בעקבות פרעות תשפ"א 18 אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): 18 שר המשפטים גדעון סער: 19 אבי מעוז (הציונות הדתית): 21 47. כתובות נאצה על בית הכנסת בבני ברק 21 מאיר פרוש (יהדות התורה): 22 סגן השר לביטחון הפנים יואב סגלוביץ': 22 אורי מקלב (יהדות התורה): 23 משה אבוטבול (ש"ס): 25 איתמר בן גביר (הציונות הדתית): 26 בחירת נציגי הכנסת לוועדות בחירה של נושאי משרות שיפוטיות 29 היו"ר מיקי לוי: 29 נאום בכורה של חבר הכנסת אביר קארה 37 אביר קארה (ימינה): 37 ראש הממשלה נפתלי בנט: 41 שאילתות ותשובות 43 112. אי-יישום חוק תאגידי המים והביוב (תיקון מס' 12), התשע"ט–2018 43 אלי כהן (הליכוד): 43 שרת האנרגיה קארין אלהרר: 43 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 48 ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): 48 הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 80) (התאמות למערכת האזרחית בענייני סדרי דין וראיות), התשפ"א–2021 48 סגן שר הביטחון אלון שוסטר: 48 משה ארבל (ש"ס): 50 משה גפני (יהדות התורה): 51 אוריאל בוסו (ש"ס): 52 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 53 פטין מולא (הליכוד): 55 מירי מרים רגב (הליכוד): 59 בחירת נציגי הכנסת לוועדות בחירה של נושאי משרות שיפוטיות 61 הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 80) (התאמות למערכת האזרחית בענייני סדרי דין וראיות), התשפ"א–2021 64 אבי מעוז (הציונות הדתית): 64 משה אבוטבול (ש"ס): 65 גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): 67 יואב קיש (הליכוד): 68 דוד אמסלם (הליכוד): 69 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 70 אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): 71 דוד ביטן (הליכוד): 73 יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 74 בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): 77 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 80 איתמר בן גביר (הציונות הדתית): 81 חוה אתי עטייה (הליכוד): 82 נירה שפק (יש עתיד): 84 ניר ברקת (הליכוד): 86 סגן שר הביטחון אלון שוסטר: 87 הצעת חוק תכנון משק החלב (תיקון מס' 4), התשפ"א–2021 89 אלכס קושניר (יו"ר ועדת הכספים): 90 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 91 דוד אמסלם (הליכוד): 94 משה אבוטבול (ש"ס): 107 אורי מקלב (יהדות התורה): 110 דוד ביטן (הליכוד): 124 שמחה רוטמן (הציונות הדתית): 136 צחי הנגבי (הליכוד): 143 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 150 שלמה קרעי (הליכוד): 154 בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): 164 יואב קיש (הליכוד): 185 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 195 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 196 סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: 197 הצעת חוק תכנון משק החלב (תיקון מס' 4), התשפ"א–2021 202 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 202 אבי מעוז (הציונות הדתית): 205 אורי מקלב (יהדות התורה): 208 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 149) (חברות גבייה), התש"ף–2020 219 היו"ר איתן גינזבורג: 219 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע (תיקון מס' 3), התשפ"א–2021 223 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 28) (הרחבת מקורות המימון לתאגידים חוץ-בנקאיים העוסקים במתן אשראי), התשפ"א–2021 224 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 224 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לעידוד פיתוח טכנולוגיה בתחום הפיננסי בישראל, התשפ"א–2021 228 הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 7), התשפ"א–2021 229 סעיד אלחרומי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 229 איתמר בן גביר (הציונות הדתית): 232 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 238 היו"ר מיקי לוי: 245 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בוקר טוב. היום יום רביעי, כ"ו באב התשפ"א, 4 באוגוסט 2021. אני מתכבד לפתוח את ישיבת מליאת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אבקש להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת כרך ראשון וכרך שני של דוח ביקורת שנתי 72א' מטעם מבקר המדינה. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה למזכירת הכנסת. << נושא >> שאילתות דחופות << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו עוברים לסעיף השני, שאילתות דחופות. שאילתה ראשונה – שאילתה מס' 48, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי, בנושא: בפעם השלישית: רשות מקרקעי ישראל דחתה את שיווק יחידות הדיור בכפר אכסאל. ישיב על השאילתה שר הבינוי והשיכון זאב אלקין. בבקשה. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מכובדי היושב-ראש, כבוד השר – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> רק שנייה, הוא עוד שנייה – – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא, אני רוצה להגיד לך למה אני ממהר, כי באותו הזמן יש לי הסתייגויות בוועדת הפנים. אי-אפשר לעבוד ככה בכנסת, אדוני. עכשיו מתקשרים אליי ואומרים לי: או שאתה תגיע או שנבטל את ההסתייגויות ונצביע בלי שאתה נמצא. ככה לא עובדת כנסת. אי-אפשר לאשר דיון בוועדת הפנים כאשר אנחנו פה. יש לנו דברים, יש לנו הצבעות, יש לנו שאילתות. אז אני שואל מהר ולא אחכה לתשובה אפילו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני אמסור לך את התשובה, אבל נהוג בשבוע האחרון של הכנסת לעבוד בסגנון הזה. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ביקשתי מיושב-ראש הוועדה, הוא אמר: תעלה. עכשיו אומרים: תרד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> טוב. << שאילתה >> 48. בפעם השלישית: רשות מקרקעי ישראל דחתה מועד שיווק יחידות דיור בכפר אכסאל << שאילתה >> << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> בפעם השלישית: רשות מקרקעי ישראל דחתה מועד שיווק יחידות דיור בכפר אכסאל. מכובדי השר, ב-30 בדצמבר 2020 הציעה רשות מקרקעי ישראל 42 מגרשים, 168 יחידות דיור לבנייה עצמית בכפר אכסאל, בהתאם לתוכנית תמל/1029. חוברת המכרז פורסה באתר של רמ"י ב-10 בפברואר 2021 והמועד האחרון להגשה היה ב-12 באפריל. רשות מקרקעי ישראל דחתה את המועד האחרון להגשה בפעם השלישית, והאריכה את מועד ההגשה עד 1 בנובמבר 2021. כבוד השר, לפי הנתונים שקיבלתי מראש המועצה המקומית אכסאל, ידידי עו"ד מוחמד שלבי, 2,500 תושבי הכפר קיבלו אישור תושבות מהמועצה לצורך הגשה למכרז – 42 מגרשים. רצוני לשאול: 1. מהי סיבת הדחייה? 2. מה יעשה משרדך על מנת שזה לא יידחה שוב? תודה. << דובר >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר >> תודה רבה. חבר הכנסת טיבי, לפני שאתה רץ, אני רק אומר לך שאני מבין את המציאות ולכן נוסף על התשובה הפורמלית, אם תרצה, אשמח לקיים איתך פגישה מיוחדת על הנושא הזה, כפיצוי – – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בהחלט, אני מודה לך. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> כפיצוי זוטא על הסיטואציה. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני מתנצל שוב שאני חייב לרוץ לוועדת הפנים. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> ברור. ברור לי. ברור לי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אבל הינה התשובה הכי טובה, שהוא יקיים איתך שיחה אישית. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כן, כן, אבל אני רוצה לשמוע את התשובה לפרוטוקול. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בוודאי. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> ודאי. עכשיו התשובה הפורמלית. רשות מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי והשיכון, במסגרת המרכזים שנעשים ביישובי המיעוטים, בין השאר, מקדמים מדיניות למתן סבסוד מיוחד למשרתי כוחות הביטחון במגזר הלא-יהודי – גם עדיפות בבחירת מגרשים וכן מתן סובסידיות פיתוח לאוכלוסייה זו. ההחלטות האלה מעוגנות גם בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל. למעשה, בהחלטה האחרונה, ב-16 במרץ 2021, הוארך תוקף ההחלטות הקודמות למתן העדיפות הזאת. למעשה, זה אמור להיות מתוקצב בהחלטת ממשלה מיוחדת. כרגע, הסיבה לעיכוב המכרז היא היעדר תוקף לנושא הזה, משתי סיבות: אחת, עדיין לא התבצעה חתימה של שר האוצר, שהיא מחויבת, על ההחלטות של מועצת רמ"י, נוסף לחתימה של שר השיכון. שר האוצר הקודם לא חתם, ואנחנו עכשיו בתהליך של חתימה מהירה מול שר האוצר הנוכחי, שהתחייב בפניי ואמר שהוא כמה שיותר מהר, בימים הקרובים, יחתום על צבר גדול מאוד של החלטות מועצת רמ"י שהצטברו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת טיבי, זו תשובה נהדרת בשבילך. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> הדבר השני, כמובן, אישור התקציב, שיאפשר הארכת החלטת ממשלה שתיתן המשך לסבסוד הזה, כי כרגע אפילו במכרזים שכבר התקיימו, הכסף שהוציא המשרד הוא יותר ממה שהוקצה לו על ידי החלטת ממשלה, ולכן צריכים פה הארכה. אנחנו סיכמנו בדיוני התקציב שתהיה הארכה להחלטת הממשלה הזאת, אבל כמובן שזה מחכה לאישור התקציב. הנושא הזה, לצערי, חבר הכנסת טיבי, הוא דוגמה אחת מני רבות לנזק שנגרם למדינת ישראל ולאזרחיה בגלל שלוש שנים בלי תקציב שהיו לנו כאן וחוסר היציבות השלטונית. אני כמובן אפעל בכל כוחי כדי להשלים את התהליך הזה כמה שיותר מהר, גם בחתימה של שר האוצר – וכאמור כבר טיפלתי בזה ושוחחתי איתו – וגם בקידום החלטת הממשלה החדשה שתאריך את החלטת הממשלה הקודמת. אם היינו מסיימים את המכרז בלי הדברים האלה, אותם תושבים שכן שירתו בכוחות הביטחון היו נפגעים והיו מפסידים סבסוד גדול מהמדינה. לכן, ההחלטה של הנהלת רמ"י – זה היה טרם תקופתי, אבל אני חושב שזו ההחלטה נכונה – הייתה להמתין ולא לסיים את המכרז כדי לא לפגוע בזכויות של התושבים שמתגוררים ביישובי המיעוטים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> רק שנייה, אדוני השר. שאלה נוספת לחבר הכנסת מקלב, בבקשה. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, כפי שוודאי ידוע לך, בחוזה ממוני שיש בו היבט של ריבית, מי שדתי וחרדי מקפיד על כך שיהיה היתר עסקה. בלי היתר עסקה הוא לא יכול לעשות את העסקה הזו, שמאפשרת לו לשלם ריביות. במשך שנה שלמה נעשתה עבודה במשרד השיכון, עד לפני שנה בערך, על ידי המנכ"ל בפועל מר בני דרייפוס. משרד השיכון חייב את מי שמבקש כך לעשות את החוזה ואת ההסכם יחד עם היתר העסקה. לאחרונה מגיעות ללשכתי פניות רבות, שיש קבלנים לא מעטים, שעל אף ההנחיה של משרד השיכון לא מבצעים את אותו היתר עסקה, מה שגורם לכך שאיש דתי, וחרדי, כמובן, לא יכול לממש את העסקה ולא יכול לממש את זכותו. זה בולט מאוד בוודאי במחיר למשתכן. אז אני שואל אותך: האם אתה מודע לכך, אם לא? מה המדיניות? האם השתנתה המדיניות? יחד עם זאת, רבים שואלים היום בציבור מה המדיניות היום של משרד השיכון בקשר לבנייה לציבור החרדי. האם יש שינוי במגמה? האם בדעתך להמשיך את המגמה לעשות מתחמים ייעודיים בעבור הציבור החרדי, שכפי שידוע לך, הדרישות שלו הן אחרות משל הציבור הכללי? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אומנם נושא השאלה לא קשור בכלל לשאילתה המקורית, ויכולתי להימנע מתשובה, אבל אני אנסה בכל זאת לענות על מה שאני יודע. לגבי הנושא הפרטני של היתר עסקה, מה ששאל חבר הכנסת מקלב, לא הכרתי את הנושא, ואשמח אם תפנה אליי מכתב מסודר, ובעקבות המכתב שלך אני אבדוק מה קורה עם זה. אם אני מבין נכון, הבעיה היא באכיפה של משרד השיכון על הקבלנים ולא בעמדה של משרד השיכון עצמו. גם אין שום שינוי במדיניות של משרד השיכון בנושא הזה, לפחות ככל הידוע לי, ואני גם לא איזום שינוי בנושא הזה. אני חושב שבסך הכול זה היה מהלך נכון ויפה, שמתחשב בצורכי ציבור גדול במדינת ישראל. אם יש בעיה במימוש, אז אשמח לקבל מכתב מאדוני, ואני אפנה את תשומת ליבן של הרשויות הרלוונטיות במשרד השיכון. האם אנחנו יודעים לבצע אכיפה של 100%? כמו שאתה יודע, שום דבר במדינת ישראל לא מצליח באכיפה של 100%. אפילו אכיפה על תחום כמו קורונה לא תמיד, ולא בכל הציבורים, מצליחה להגיע ל-100%, אז בטח גם בנושא הזה. אין לנו כלי אכיפה רבים. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> יכול להיות שנבקש לרענן את המדיניות שלנו בקרב קבלנים, ואם יגיעו תלונות על קבלנים ספציפיים, אז יהיה לנו יותר קל – – – << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> של ראש המועצה משתמש בדבר הזה כדי למנוע מחרדים להיכנס. ראש המועצה – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז שוב, אם אדוני צודק – כאמור, זה שונה מאוד ממה שנשאלתי בשאלה המקורית – אם אדוני צודק והייתה אכן הנחיה של משרד השיכון ויש קבלנים שלא מבצעים את ההנחיה, אז כמובן, אם תפנה אלינו מקרים פרטניים, נוכל לפנות לאותם קבלנים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אם זאת הייתה רק המלצה כוללת – אז זה סיפור אחר, ואני אבחן את זה. לגבי שאלתך הגדולה, הרחבה, רק בשני משפטים, כדי לא לעכב: אכן, משרד השיכון ממשיך לראות בקידום פתרונות דיור לאוכלוסייה החרדית משימה חשובה מאוד ומשימה ייחודית – לאור עוצמת משבר הדיור בקרב האוכלוסייה הזאת – וההוכחה לכך היא מה שקורה בדיוק בדקות האלה בחדר אחר כאן בכנסת, בוועדת הפנים. אדוני בוודאי ראה שבנוסח חוק הוותמ"ל, שאנחנו מקדמים יחד עם שרת הפנים, יש העדפה ייחודית – כמו שיש למגזר הערבי, יש גם לתוכניות במגזר החרדי. ולכן אני מלא פליאה דווקא על זה שהאופוזיציה שם, בדקות האלה, עושה הכול כדי לעכב את אישור החוק במקום לקדם אותו. הייתי מודה – – – << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> בסדר. מה שסוכם, סוכם בוועדה, הרי יש נוסח מסוכם. אבל הגשת הסתייגויות המוניות במטרה לעכב את אישור החוק הזה, ואולי לא לאפשר את אישורו לפני היציאה לפגרה, תפגע בראש ובראשונה דווקא במגזר החרדי, כמו שהיא תפגע במגזר הערבי – כי בחוק הזה יש העדפה גדולה לתוכניות אצלם. לכן הייתי מציע לאדוני, אם הנושא הזה חשוב לו, לשכנע את כלל חלקי האופוזיציה שאת חוק הוותמ"ל צריך לאשר כמה שיותר מהר כדי לקדם פתרונות דיור – – – << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> כדי לקדם פתרונות דיור, בין השאר לציבור החרדי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו נשחרר אותך, אבל אי-אפשר להילחם בעצמכם, וזה מה שקורה עכשיו בוועדת הפנים, וזה חבל. אני אומר לכם שאני נחוש להעביר את חוק הוותמ"ל, גם אם אגיע ל-06:00, אז קחו את זה בחשבון. הייתי ממליץ לחברי הכנסת שיש להם עניין, ולחלק הזה יש עניין שהוותמ"ל יעבור – הוותמ"ל הוא לא של הממשלה, הוא של כל אזרחי מדינת ישראל – מאוד הייתי שמח אם יפעילו שכל ישר. חבר הכנסת פטין. אני מתנצל שהתערבתי. << דובר >> פטין מולא (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר – שר הפנים, שר הבינוי והשיכון ושר המשפטים, היום בבוקר נודע לי: בשעה 04:00 הגיעו לירכא 400 שוטרים להריסת שני צימרים של חיילים משוחררים ביישוב ירכא, שהם באדמות פרטיות של אבא שהיה סוהר במשטרת ישראל, שבנה להם את הצימרים על מנת להתפרנס מהם בירכא. מעשה מזעזע בירכא היום בבוקר – כוחות משטרה והריסות. האם נודע לך? ואתה יודע טוב מאוד, כבוד השר, על מצוקת הדיור, הבינוי והרחבת שטחי המתאר – האם אתה מודע לכל המקרה הזה של ירכא? מה התגובה שלך בעניין כל צווי ההריסה של צימרים, של בתים שנבנו באדמות פרטיות, שהם מחוץ לקו המתאר? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> תודה רבה. כמו שיודע היטב חבר הכנסת פטין מולא, אני אינני שר הבט"פ וגם אינני שר הפנים, ולכן סוגיית ההריסה של הבנייה הבלתי-חוקית היא לא בתחום הסמכות והאחריות שלי. לכן, אני כמובן גם לא מודע למקרה שהתרחש בשעות הבוקר היום, כי זה לא עובר אותי, זה לא תפקידנו. כעיקרון, מדינת ישראל אוכפת בנייה לא חוקית שנעשית ללא אישורים נדרשים, בכל מקום, בהיקף שהיא מצליחה, וזה קורה גם ביישובי המיעוטים, בין השאר ביישובי המיעוט הדרוזי. הפתרון הוא – ועל זה אני כן אגיד משפט – בהחלט, כפי שאדוני ציין, פעולה נמרצת לקדם פתרונות בנייה ביישובי המיעוטים, גם המיעוט הערבי וגם המיעוט הדרוזי, בהיקף שהוא כמה שיותר גדול. לזה, בין השאר, התכוונה גם אותה החלטת הממשלה שהזכרתי בתשובה שלי לחבר הכנסת טיבי: כדי לאפשר לזוגות הצעירים מהמגזר הדרוזי, שרובם המוחלט שירתו בכוחות הביטחון, כידוע, לקבל סבסוד גדול מאוד על הקרקע, ולקדם בנייה חוקית, מסודרת, במחיר סביר, כדי שהם יוכלו לגור ביישובים שלהם. אנחנו נמשיך במדיניות הזאת, ונמשיך לדחוף להחלטות ממשלה, גם להארכה הקיימת, וגם להחלטות דומות מהסוג הזה. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> האם אתם יוזמים הקפאה של צווי הריסה לתקופה מסוימת, עד שהתכנון והבנייה ביישובים הדרוזיים – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> זה לא בסמכותי. אדוני מבין היטב – – – << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> – – יקבלו תאוצה, ולא – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> הסוגיה של צווי הריסה הוא סוגיה משפטית אכיפתית שאיננה בסמכותי, ולכן אני לא חושב שאני מוסמך לענות על השאלה הזאת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. השאילתה הבאה היא שאילתה של חברת הכנסת שרן השכל, שאילתה מס' 42: המאגר הביומטרי של רשות האוכלוסין. בבקשה. << שאילתה >> 42. המאגר הביומטרי של רשות האוכלוסין << שאילתה >> << דובר >> שרן מרים השכל (תקווה חדשה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> רק שנייה, בבקשה. שר המשפטים, אתה משיב לה או שרת – – – << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> לא, לא, שרת הפנים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שרת הפנים פה, אני מתנצל. היא תשיב לה. שרת הפנים, בבקשה. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> אז באמת, אדוני היושב-ראש, לאחרונה התפרסם תחקיר שחשף שרשות האוכלוסין וההגירה יצרה בשוגג מאגר ביומטרי ומעוניינת להכשיר אותו בחקיקה. המאגר לא מאובטח, ומאפשר ריגול אחר אזרחים חפים מפשע. לכן שלוש השאלות הן: 1. כיצד מתאפשר למשרד ממשלתי לבנות מאגרי מידע בניגוד לחוק? 2. אילו פעולות ננקטו למחיקה ולמניעת האפשרות של דליפת המאגר? 3. האם קיימים מאגרים בלתי חוקיים נוספים? << דובר >> שרת הפנים אילת שקד: << דובר >> תודה, גברתי חברת הכנסת. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ובכן, ערכתי ישיבה בנושא, ומסתבר שבערך לפני שנה וחצי הממונה על יישומים ביומטריים התריע בפני רשות האוכלוסין וההגירה שהם מחזיקים מאגר, שהיה אמור להיות בסדר אבל הוא לא בסדר, ואני אסביר. רשות האוכלוסין וההגירה החזיקה מאגר של תמונות מופחתות, בשביל שימוש שלה בלשכות ובנתב"ג, וכל עוד התמונות האלה נחשבות מופחתות – זאת אומרת שאי-אפשר להשתמש בהן במקום אחר, אי-אפשר לזהות אותן כי מטשטשים ומורידים איכות – זה היה בסדר. לפני שנה וחצי הסתבר שהמנועים הטכנולוגיים השתכללו, ככה שהתמונות האלה לא מופחתות מספיק. לכן יש שלוש אפשרויות: למחוק את המאגר או לבצע עוד הפחתה של התמונות – אבל צריך לומר את האמת, עוד הפחתה של התמונות תייצר שוב בעיה בעוד כמה שנים, כי הטכנולוגיה כל הזמן מתקדמת – או לבצע תיקון חקיקה שיאפשר לרשות האוכלוסין להחזיק בתמונות האלה. אני שאלתי – זה היה לפני שנה וחצי: למה לא עשיתם שום דבר? אז הם אמרו: פשוט לא הייתה כנסת מתפקדת ולא היה אפשר להעביר את תיקון החקיקה. בגדול, נתתי הנחיה לעשות עבודת מטה זריזה: או שהמאגר יימחק או שנביא תיקון חקיקה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. שאלה נוספת לחברת הכנסת לסקי. בבקשה, קצר. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> תודה רבה על התשובה של השרה. אני רוצה להמשיך ולשאול: האם נכון שבגלל הפעולה הזאת, שנתגלתה, ישונה החוק כך שיורחב מספר מאגרי המידע הקיימים בחוק, כאשר במשרד כבר קיימים שני מאגרים ביומטריים – אומנם לא זהים, אבל כבר קיימים – תוך הגברת האפשרות לדליפת מידע אישי של האזרחים בגלל הבעייתיות של המאגרים? תודה. << דובר_המשך >> שרת הפנים אילת שקד: << דובר_המשך >> יש מאגר ביומטרי, ומי שאחראי עליו זה הרשות הביומטרית. זה מעוגן בחקיקה. זה נכון שאם – אמרתי שיש שלוש אפשרויות, ואם נבחר באופציה לא למחוק אלא לחוקק ולאפשר את המאגר הזה, אז יהיה עוד מאגר. אומנם הוא של תמונות מופחתות, אבל יצטרכו להשתמש בכל האמצעים הטכנולוגיים כדי להגן על המאגר הזה, אם זה יהיה המסלול שנבחר. אני שוב אומרת, יכול להיות שנבחר פשוט למחוק אותו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת השכל, שאלת המשך? בבקשה. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> מה סד הזמנים? כמה זמן נתת לצוות לעבוד על זה על מנת לתת תשובות ולהחליט לאיזה כיוון הולכים? << דובר_המשך >> שרת הפנים אילת שקד: << דובר_המשך >> תראי, בגלל שעכשיו אמצע אוגוסט ואחר כך החגים, אמרתי להם שיעשו את כל מה שצריך עד אמצע ספטמבר. אני גם נפגשת עם הממונה על היישומים הביומטריים בעצמי, ואז נחליט מה עושים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת מרעי, שאלה נוספת. << דובר >> מופיד מרעי (כחול לבן): << דובר >> גברתי השרה, קודם כול אני מברך אותך על התפקיד. יצא לנו לדבר כמה פעמים בעבר. בהמשך למה שנאמר כאן, היום באמת בוצעה הריסה ביישובים שלנו, בעקבות תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה. השאלה שלי, ואת היית מעורבת בזה בעבר: מתי אנחנו נוכל להשלים את התכנון והבנייה ביישובים כדי שלא נראה מצבים כאלה, שנכנסים לנו לתוך הבתים ומבצעים הריסות באדמה פרטית? כידוע לכם ולכולם, ואמרתי את זה גם בנאום הבכורה שלי, הצעירים שלנו, אחרי שהם חוזרים מהמערכת הצבאית – מהצבא או מהאקדמיה – אין להם איפה לבנות את קורת הגג שלהם בתוך היישובים. הם נאלצים ללכת לאדמה הפרטית שלהם, לבנות את הבית הפרטי ללא היתרים, כי לא הרחיבו להם את תוכניות המתאר. אחד הדברים שחָרַתִּי על דגלי הוא להשלים את התכנון והבנייה ביישובים הדרוזיים. האם אפשר להקים ועדה לתכנון ולבנייה, ייעודית וייחודית, במסלול של ותמ"ל ליישובים שלנו, על מנת לסיים את הסאגה של התכנון? אחרי זה, כל פיקוח מבורך. אנחנו לא נגד פיקוח. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שרת הפנים אילת שקד: << דובר_המשך >> אז היום אנחנו מעבירים את חוק הוותמ"ל, שהוא חוק שהוא באמת חשוב מאוד למגזר החרדי, הערבי והדרוזי. אני מקווה שנוכל באמת לבצע תכנון רחב היקף למגזר. אני יודעת מה הבעיות. צריך לעשות שני דברים: גם להבין שצריך להתחיל לבנות לגובה גם בכפרים דרוזיים, וגם כמובן לבצע הרחבות של תוכניות המתאר – בחלק מהמקומות אין בכלל תוכניות מתאר – אבל לבצע הרחבות שלהן ולאפשר לכם לבנות כחוק. << דובר_המשך >> מופיד מרעי (כחול לבן): << דובר_המשך >> אין בעיה, כדי לבנות לגובה, כדי שהדברים יהיו בהירים לאנשים ולתושבי המדינה, צריך לשנות את חוק התכנון. ביישובים שלנו אנחנו לא יכולים לבנות לגובה. אם אפשר לבנות עזריאלי בירכא או בחורפיש, אין בעיה, מכניסים את כולם למגדל אחד. גם זה אסור, גם רכבות, כמו שהיה לעולים, גם זה אסור, גם לעומק אסור, כי חיזבאללה בונה מנהרות שם. אז לאן נלך? איפה נבנה? << דובר_המשך >> שרת הפנים אילת שקד: << דובר_המשך >> יש היום ראש מטה תכנון ויש את מנכ"לית מינהל התכנון. הם עובדים על זה, אנחנו מודעים לבעיה. אני מקווה שגם הוותמ"ל וגם הוועדות המחוזיות יעזרו לנו לפתור את זה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לשרה. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, שאילתה דחופה 49, של חברת הכנסת סטרוק: תביעות אזרחיות מטעם המדינה בעקבות פרעות תשפ"א. ישיב שר המשפטים, בבקשה. חבר הכנסת פטין מולא, אני כבר בשאילתה הבאה. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה, תודה, תלכו לשתות כוס קפה יחד, חבר הכנסת פטין. חבר הכנסת פטין מולא, תודה. בבקשה, חברת הכנסת סטרוק. << שאילתה >> 49. תביעות אזרחיות מטעם המדינה בעקבות פרעות תשפ"א << שאילתה >> << דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה. אדוני השר, הנושא של השאילתה הוא תביעות אזרחיות מטעם המדינה בעקבות פרעות תשפ"א. באירועי פרעות תשפ"א נגרמו נזקים רבים לקופת המדינה. רצוני לשאול: 1. כמה תביעות הוגשו כנגד הפורעים והמסיתים? 2. כמה תביעות בתהליך הכנה? 3. בגין אילו אירועי אלימות? 4. מה היקף הנזקים שנגרם לקופת המדינה? 5. מה הסכום הכולל שהמדינה תובעת? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אנחנו רואים חשיבות עליונה במיצוי הדיון עם עבריינים פורעי חוק שגרמו נזקים כבדים בגוף, בנפש וברכוש לאזרחי המדינה ולמוסדותיה במסגרת אירועי שומר החומות. בכל מקרה שבו ניתן יהיה על פי הדין לנקוט הליכים, אזרחיים או פליליים, כלפי אותם גורמים עברייניים, כך אכן יעשה. מטבע הדברים, בשלבים הראשונים שלאחר האירועים המאמצים העיקריים מושקעים בהליכי החקירות המשטרתיות, במעצר החשודים ובהעמדתם לדין. לפי הנתונים שבידינו נכון לעת הזאת הוגשו במחוזות הפליליים כ-289 כתבי אישום על עבירות שבוצעו במסגרת שומר החומות. הפעולה היא על מנת שכל מי שפגע בחפים מפשע או הזיק לרכוש במסגרת המאורעות יבוא על עונשו. קידום ההליכים הפליליים נגד העבריינים ניצב כעת בראש סדר העדיפויות של הפרקליטויות, ויש בו אף כדי לתרום תרומה להגשת תביעות אזרחיות לשיפוי נזקי המדינה בעתיד, במקרים המתאימים, שכן פסק דין בהליך פלילי הוא ראיה בהליך אזרחי, והרשעת עבריינים בהליכים פליליים תוכל להיות בסיס להגשת תביעות אזרחיות בעתיד, ותקצר גם את הליכי המשפט. עוד חשוב לציין שבחלק גדול מהמקרים נכון להמתין למיצוי הליכים פליליים בטרם תוגש תביעה אזרחית, כדי למנוע את זיהום ההליך הפלילי. יחד עם זאת, כבר כעת, עוד בטרם הסתיימו ההליכים הפליליים, הפרקליטות האזרחית בוחנת אפשרות להגיש תביעות אזרחיות בגין נזקים שאירעו במסגרת מבצע שומר החומות. למשל, בימים אלה ממתינה הפרקליטות לקבלת נתונים מהביטוח הלאומי בעניינו של המנוח יגאל יהושע, השם ייקום דמו, שנרצח על ידי פורעים בלוד. לאחר שייאספו הנתונים תיבחן האפשרות להגיש תובענה אזרחית נגד הפורעים, בשים לב להליכים הפליליים שמתנהלים נגד הנאשמים ברציחתו. חשוב להזכיר שבעניין הזה הוגש כתב אישום, תקדימי, שמייחס לנאשמים רצח בנסיבות מחמירות. אני מתכוון לשוחח בימים הקרובים עם פרקליט המדינה על מנת לנסות לקדם את נושא השאילתה, דהיינו תביעות אזרחיות נגד הפורעים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. אבל קצר, בבקשה, קצר, כי זה הופך להיות איזה קורס באוניברסיטה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> איך קורס? אדוני השר, אני מברכת על האמירה שלך, שאתה מתכוון להיכנס בעובי הקורה של התביעות האזרחיות, משום שזה כלי משמעותי מאוד בידיה של המדינה, ובאירועים חמורים כמו אלו שאירעו חשוב לעשות בו שימוש. בהקשר דומה אני רוצה להגיד שהחתמנו אתמול במליאה, ואני אגיש לך את זה כעת, מכתב בחתימה של עשרות חברי כנסת, קואליציה ואופוזיציה, שמבקש ממך כשר הממונה להתנגד בכל תוקף לקציבת עונשו של המחבל מליל הקלשונים. יש דיון ביום ראשון הקרוב בבקשה לקציבת עונש, ומשרד המשפטים הוא המשיב הרשמי בדיון הזה. אני מניחה שכמונו אתה מתנגד בכל תוקף לדיון הזה. אנחנו רוצים לחזק אותך – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – בהתנגדות הזו ואני אגיש לך כעת את המכתב בחתימת חברי הכנסת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מעוז, קצר וקולע. תניחי את זה, בבקשה, על שולחנו של השר. בסדר, אין בעיה, זה ייקלט במצלמות והכול בסדר. בבקשה, חבר הכנסת מעוז, קצר וקולע, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר. רצוני לשאול את כבוד השר, כמי שממונה על הנציבות לאנשים עם מוגבלויות, מדוע כבודו לא יפעיל את סמכותו כלפי שר הביטחון, שמונע או מעכב את הנגשת מערת המכפלה לאנשים עם מוגבלויות. לפי הבנתי הכול מוכן לתחילת העבודות ומחכה רק לאישור שר הביטחון. הגיע הזמן שמערת המכפלה, מקום קבורת אבותינו ואימותינו, יונגש לאנשים עם מוגבלויות. << דובר_המשך >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר_המשך >> תודה, למיטב ידיעתי חבר הכנסת מעוז הגיש שאילתה נפרדת, שראיתי הבוקר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> – – – פספסתי אותה. << דובר_המשך >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר_המשך >> לא חשוב, אני מכיר היטב את הנושא. אני פעלתי הרבה במסגרת ועדת החוץ והביטחון לדחוף את ההליך הזה קדימה, גם את תהליך התכנון. בהחלט אדבר על זה עם שר הביטחון. אין לי סמכות עליו, כמו שאמרת בשאילתה, למרות שאני ממונה על הנציבות לאנשים עם מוגבלויות – נציבות חשובה מאוד – אבל אין שום ספק שהנגשת מערת המכפלה זה דבר בעל חשיבות הומנית, אגב, לא רק ליהודים שמגיעים למערת המכפלה, רבים רבים, אלא גם למוסלמים. אין שום סיבה שאותו מעלון, שכל כך הרבה שנים נאבקים על התקנתו, לא יותקן. אני באמת מתכוון לשוחח בעניין הזה עם שר הביטחון. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לשר המשפטים. אני עובר לשאילתה הבאה, שאילתה מס' 47, של חבר הכנסת מאיר פרוש, בנושא: כתובות נאצה על בית הכנסת בבני ברק. ישיב סגן השר יואב סגלוביץ', בבקשה. << שאילתה >> 47. כתובות נאצה על בית הכנסת בבני ברק << שאילתה >> << דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדי סגן השר, בשבת האחרונה רוססו בבית כנסת בבני ברק צלבי קרס. הפורעים הגיעו באופנוע במטרה לחלל את כבוד התורה והיהדות. רצוני לשאול: 1. כיצד המשטרה פועלת למניעת אירועים חמורים כאלה? 2. האם נגבו עדויות? 3. מה באפשרות השר לדווח בנדון? << דובר >> סגן השר לביטחון הפנים יואב סגלוביץ': << דובר >> ברשותכם, אני רוצה רגע ככה קצת לחרוג ולהגיד שתי מילים – אני מייד אענה. אתמול היו שרפות גדולות בכניסה לירושלים. אני מנצל את ההזדמנות הזאת להגיד מילת הוקרה ותודה לכל לוחמי האש, שממש נאבקו שם שעות ארוכות, וגם לנציב כבאות והצלה דדי שמחי, וגם כמובן למפקד המחוז ניסים טויטו, ולכל האנשים, הם פשוט עשו עבודה מדהימה. זאת הזדמנות גם לקרוא לכולם להיזהר באש, הימים מאוד מאוד חמים. זה כפתיח. לגבי השאלה, האירוע שהיה הוא אירוע קשה ונורא בכל מובן שהוא, אתה לא צריך להיכנס לבית כנסת להבין מה המשמעות של צלבי קרס בתוך בית כנסת במדינת היהודים. אני יכול להבטיח לך, חבר הכנסת פרוש, שהמשטרה עושה כל מאמץ. הטיפול נעשה בצוות חקירה מיוחד במרחב דן, עם כל האמצעים, עם כל היכולות, עם כל בדיקות המעבדה באשר הן. אני מאוד מקווה שנשים יד על הפושעים הנוראיים האלה, שמעבר לפגיעה הקשה בעצם העניין – לפגוע ככה בקודש, בתוך בית כנסת במדינת ישראל, זה דבר בלתי נסלח. נעשה כל מאמץ. כרגע, היום, עכשיו, אין כרגע עצורים. נגבו עדויות, נעשו כל הפעולות המבצעיות הנכונות שצריכות להיעשות באירוע של פשע חמור. ככה אנחנו מתייחסים לזה, ואני מבטיח, מעבר לשאילתה, שברגע שיהיו עדכונים שאפשר לעדכן בהם, אני גם אעדכן את אדוני בהקשר הזה. מה שכן, אי-אפשר להתעלם מהאירוע וצריך למנוע גם אירועים נוספים, חס וחלילה. אז גם הפעילות תתוגבר באזורים האלה. גם דיברו עם אנשים, גם גבאים וגם אחרים, על ידי מרחב דן ותחנת בני ברק, זה מה שאני יכול לדווח לכם – לך – בעת הזאת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. בבקשה תישאר, סגן השר. שאלה נוספת מהצד, חבר הכנסת אורי מקלב. סליחה, לא ראיתי. חבר הכנסת פרוש, שאלה נוספת. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> סגן השר, אני מודה לך על דברי התשובה, ואני מתאר לעצמי – אני רוצה לקוות שיש הרבה יותר מוסתר מאשר גלוי שסיפרת לנו, כיוון, כמו שאתה הגדרת, שזה אירוע קשה ונורא, אתם מתייחסים לזה כמו לפשע חמור. השמועות אומרות, שבעל קטנוע הגיע עם הדבר הזה. זאת אומרת, האם אנחנו באיזשהו מצב שאנחנו עם חומה בצורה? אי-אפשר להבקיע שום דבר ממה שנראה לעין ואנחנו לא יודעים שום דבר? זה דבר אחד. דבר שני, אני חושב שהדבר הזה לא מחייב דיווח רק לי אלא קודם כול לכנסת ולציבור הרחב. אני מאוד מעריך את זה שאתה אומר, שתיתן לי דיווח בהמשך. כשאנחנו מדברים על פשע חמור, ההתייחסות צריכה להיות כזו שכל המדינה תדע שיש פה פשע חמור. קרה משהו שלא קרה – אני חושב שהוא לא קרה כאן בעבר, במדינת ישראל, ולכן גם הפרסום מסביב לזה, וההתייחסות וההתעסקות סביב העניין הזה צריכה להעסיק את כולם. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים יואב סגלוביץ': << דובר_המשך >> קודם כול, כשאני אומר שנעשה כל מאמץ זה אומר שכל האמצעים המודיעיניים והאחרים פועלים בעניין. אני לא יודע לגבי מה אנשים ראו. אני לא מצוי בתיק החקירה, אך אני כן מצוי במה שמושקע בחקירה. זאת הבדיקה שאני בתפקידי יכול לעשות. אני יכול להבטיח לך – לא לך; אני יכול להבטיח שייעשו כל המאמצים כי האירוע הזה הוא אירוע חריג בחומרתו. זה – 1. 2. לגבי העניין, אמרתי שאני אדווח לך באופן אישי כי אתה שאלת את השאילתה. אני מניח שברגע שיהיו חשודים יהיה פרסום ויהיה כתב אישום, כולם ידעו מאמצעי התקשורת הרגילים. אני מוצא חובה, בכל מקרה, מאחר שאתה שאלת את השאילתה, אז כנראה שהדיווח אליך יהיה שידור ישיר ממני, לא אליך בצורה מוצנעת ומוסתרת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת מקלב, בבקשה, שאלה נוספת. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי סגן השר, אתה באמת חדש בתפקיד, אז אני רק רוצה ליידע אותך, שבמתחם הזה, איפה שבית הכנסת, באותו רחוב, צמוד לו בית כנסת שני. לידו בפסח זרקו חמץ, לתוך חצר בית הכנסת, לתוך בית הכנסת. היה ניסיון הצתה. כך שבאזור הזה זאת לא הפעם הראשונה וזה לא צריך להפתיע את המשטרה. על מה ששאל גם חברי חבר הכנסת מאיר פרוש – יש עדויות, יש צילומים. רואים מי הגיע לשם. קשה להבין, עושים מאמצים יותר גדולים, כל כך הרבה ימים, ואי-אפשר למצוא את אותם פושעים? כיוון שאם עושים חקירה, והרי אתה בעל מקצוע באופן רחב יותר, מצפים שיגיעו אליהם מהר יותר, כדי לגרום הרתעה. אני מחבר לזה גם את האירוע שהיה אתמול בבוסתן הגליל. שם גם הייתה הסתה והתנפלות על חרדי שבא לבקר או בא לעשות פעולה לגיטימית בתוך בוסתן הגליל. אנחנו רואים שכל זה נעשה מתוך הסתה גדולה שיש בציבור. הדברים האלה זה פרי של משהו; זה לא מגיע כי ביום אחד מישהו חלם באמצע הלילה והוא קם לעשות את זה. כאן התפקיד שלך. אנחנו מבקשים, וגם מצפים, שהמשטרה תהיה שותפה לתהליך של מניעת כל ההסתות האלה שיש, ככל שאפשר, בפעולה משותפת ממשלתית. יש היום את הרשות החרדית. אנחנו לא אחראים, אנחנו האופוזיציה, אבל יש היום פלטפורמה בממשלה, הממשלה הקימה רשות חרדית, ואפשר לעשות פעולות הסברה בין-משרדיות, בין כמה משרדים, כדי למנוע את כל התופעות האלה שיש היום. הרי אם זה היה במדינה אחרת, מה היו דורשים מהמשטרה, על דבר אנטישמי כזה? קל וחומר כאן. יש כמה דברים, כמה תופעות. אתה נמצא פה ובוודאי תענה לשאילתות שלנו. כל מיני דברים קורים בעקבות דברי הסתה, ואחרי כן מגיעים גם לדבר כזה של בית הכנסת. לכן, אנחנו פונים אליך: להעלות את זה על סדר-היום שלכם, של המשרד, למנוע הסתות ופעולות כאלה, שהן התוצאה, ופעולות של הסברה. להגיד את החומרה של הדברים; לשים את זה בראש סדר העדיפות. אנחנו חושבים שאפשר למנוע תופעה מתרחבת, ואנחנו מאוד מודאגים מזה. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים יואב סגלוביץ': << דובר_המשך >> חבר הכנסת מקלב, אני רק אגיד דבר אחד. על כל מה שאמרת אין לי אלא להסכים. הנושא של הסתה באופן כללי נמצא פחות מדי על סדר-היום של כולנו. אני יכול להבטיח לך, שבהקשר הספציפי הזה – גם נשאלתי את השאילתה הזאת, ובכלל – יהיה קשב מאוד גדול. אמרתי ואני חוזר על מה שאמרתי בפתיחת דבריי, הנושא הזה של צלבי קרס בתוך בתי כנסת הוא משהו שכל אדם שחי במדינת ישראל מבין שחייבים להגיע לפושעים האלה. ייעשה כל מאמץ, אני יכול להבטיח לך. בתוקף תפקידי אעשה את כל מה שאני יכול לראות שאכן עושים את מרב המאמצים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה, שאלה נוספת. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד השר, בעבר דיווח על שרפת בתי כנסת בלוד על ידי פורעים ערבים. האם נמצאו הפורעים ומוצה אתם הדין בנושא הזה? כי בחוץ לארץ למשל, מאוד מאוד מחמירים בנושאים מהסוג הזה של עבירות בבתי תפילה, או להבדיל מסגדים וכנסיות מהסוג הזה. דבר שני, האם ברור, שזלזול, חלילה, בטיפול יכול להביא לבעיות המשך כאלה בעתיד? אם לא יהיו משפטי ראווה וענישה קשה, אז בעצם לא יבינו כמה זה חשוב. ואגב, עוקבים אחרינו גם במשטרות אחרות, איך בישראל מתמודדים ומטפלים בפורעים מהסוג הזה. דבר שלישי, האם תואילו להכין תוכנית לימודית והסברה גם בבתי ספר, יחד עם משרד החינוך, על קדושת בתי הכנסת ועל חשיבות נושא שמירת קדושתם, כדי שאותו נוער או האנשים שעשו את זה ידעו להיות זהירים, חלילה, בכבודם של בתי הכנסת. לא צריך להיות דתי או מסורתי כדי להבין שישנם דברים שלא פוגעים בהם ולא נוגעים בהם. תודה רבה. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים יואב סגלוביץ': << דובר_המשך >> אגיד משפט אחד לגבי העניין. משפטי ראווה זה ממקומות אחרים. צריך לתפוס את העבריינים האלה, להעמיד אותם לדין ושבית משפט ייתן את העונש המתאים להם. אם ישאלו את עצתי, זה צריך להיות עונש כבד. לגבי כל מה שקשור לתוכניות חינוכיות, מה שנקרא בין אדם לחברו באופן כללי, אני חושב שכל אחד מאיתנו יודע איך לעשות את זה. לא צריך תוכנית לכל דבר. את דעתי אני אומר עכשיו. אני לא איש חינוך, אבל אם כבר נשאלתי, אז אני אתן את ההזדמנות לענות. אני לא חושב שצריך להסביר כמה חשוב כל דבר שהוא בין אדם לחברו בכל אחד מהתחומים. זה יכול להיות בתחום כזה או בתחום אחר. השיח שלנו חייב להיות אחר. אבל מרגע שהוא הופך להיות עבירה פלילית, שם המשטרה נכנסת. כל מה שקשור לשיח הציבורי זה לא בטיפולה של המשטרה; כל מה שקשור לעבירה פלילית זה בטיפולה. אני מבטיח לך שהנושאים האלה – עסקתי בהם באופן אישי שנים רבות – הם תחומים מאוד מאוד קשים שצריך להתייחס אליהם, ולנו יש תפקיד בסיפור הזה. אני אומר: לנו, כמשטרה. לגבי הדברים האחרים שאמרת – צר לי, אני לא הכתובת לתוכניות חינוכיות. אמרתי רק באופן כללי. אני חושב שכולנו צריכים לדבר בלשון בני אדם אחד לשני. והדבר השני, לא לפגוע בדברים שחשובים – כל אחד עם הדברים שחשובים לו. עבירה פלילית זה סרט אחר. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> בלוד, בלוד – – – << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים יואב סגלוביץ': << דובר_המשך >> עם מה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לוד, לוד. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים יואב סגלוביץ': << דובר_המשך >> אני לא יודע ספציפית על תיק כזה או תיק אחר. אני לא רוצה לתת תשובה לא מוסמכת, אז אני לא רוצה לענות על דברים שאין לי תשובה בדוקה לתת לך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. אל תרד, סגן השר. חבר הכנסת בן גביר, נוצר חלון זמן, אז אני יכול לאפשר שאלה נוספת. << דובר >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר >> אני מודה לכבוד היושב-ראש, אדוני היושב-ראש. סגן השר, רציתי לשאול אותך – שוב, אתה תגיד מן הסתם שאתה לא מתעסק בתיקים ספציפיים, ובוודאי בתיקים שבחקירה. אבל יש תופעה כזאת, ואי-אפשר להכחיש אותה, וראינו אותה מתבטאת אתמול בשיא כיעורה, של גורמים שתוקפים את הציבור החרדי, מתנהלים בגזענות מול הציבור החרדי. ראינו אתמול שהם מנסים לשכנע, להפעיל לחץ, והייתי אומר אפילו סחיטה באיומים. שמענו בטלפון בן אדם סוחט באיומים בן אדם אחר כדי לא למכור בית לחרדי. אין לי ספק שאם היה מדובר בתופעה הפוכה כלפי ערבים, אתם – ובצדק – הייתם יוצאים ומשנים סדרי עולם. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים יואב סגלוביץ': << דובר_המשך >> חבר הכנסת בן גביר, אני פשוט לא לגמרי מפוקס. תגיד לי עוד פעם על מה מדובר. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני שואל לגבי התופעה הזאת שראינו אתמול – ראית מן הסתם את התמונות אתמול של אותו בן אדם בבוסתן הגליל. אדוני סגן השר מבין? << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים יואב סגלוביץ': << דובר_המשך >> לא ראיתי את התמונות, אבל תחבר אותי, אז אני – – – << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז אני אומר: יש אירוע מאוד חמור – כדאי לצפות בו – של יהודים חרדים שמגיעים כדי להתעניין ברכישת דירה ביישוב שנקרא בוסתן הגליל, ולתדהמתי יוצא שם מישהו ומתחיל לצעוק, לקלל, לאיים: פה חרדים לא יגורו. לאחר מכן הוא גם התקשר לבן אדם שרוצה למכור את הדירה ואמר לו: תדע לך, אם אתה מוכר את הדירה, אני הולך למינהל, נגדך. האם אתם מכירים תופעות כאלה? כי אנחנו יודעים על תופעות. ודבר שני, מה היחס שלכם לתופעות כאלה? כי אני יודע שאם זה היה קורה כלפי ציבור ערבי, בצדק הייתם באים ואומרים: קו אדום. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים יואב סגלוביץ': << דובר_המשך >> האמת היא, בעוונותיי אני לא מכיר את האירוע, אבל מספיק מה שאמרת. אני אגיד משהו כללי. משטרה צריכה לטפל במקום שבו מתחילה העבירה הפלילית. אני אגיד משהו כללי, שאני חושב שהתפקיד של כולנו הוא להתייחס אליו. אני לא יודע אם באירוע הזה זה נחצה הרף הפלילי, אני לא יודע. אבל אני כן יודע שכל גילוי גזענות – ולא כל גזענות היא עבירה פלילית – כל גילוי גזענות באשר הוא, כולנו צריכים לגנות אותו. אז למרות שלא ראיתי את האירוע, באמת לא ראיתי אותו – – << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני אראה לך. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים יואב סגלוביץ': << דובר_המשך >> – – אני מעל הבמה הזאת – זה האירוע, ואני מגנה אותו בכל תוקף, בלי כל קשר כרגע לאם בסוף יש עבירה פלילית או אין עבירה פלילית. אני חושב שכולנו, כל חברי הבית הזה בעיקרון – אני מדבר עכשיו בכובע שלי כחבר כנסת, פחות בכובע של סגן השר לביטחון הפנים – צריכים לגנות כל גילויי גזענות באשר הם. אני חושב שזאת חובה של כולנו. יש מקרים שזה עובר איזשהו רף – שזה מאוד לא פשוט: הרבה פעמים יש גם ויכוח, אם עבר את הרף או לא עבר את הרף – שבו צריך להתערב וצריכה להיפתח חקירה על גילויים של גזענות. ובמקום שהיא צריכה להיפתח, מקצועית, צריכים לפתוח בחקירה. אני חושב, באופן אישי, שצריך לפעול בכל חומר הדין בהקשרים האלה של גילויי גזענות בכלל. ולכן לא נותר לי אלא להסכים איתך, ולגנות באופן אישי, כללי, את האירוע שאתה מתאר, כי הוא גזענות. אם הוא נכנס לרף הפלילי, כן או לא, אני לא יודע להשיב, כי אני לא מכיר. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני אתן לך לצפות אחר כך, אתה תראה בקלות. אתה היית במשטרה שנים רבות באגף חקירות. 192 זה קלאסי. עבירה של איומים זה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים יואב סגלוביץ': << דובר_המשך >> אני לא מתווכח. שאלת שאלה – עניתי את התשובה הכי מהבטן שיש לי. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון הפנים יואב סגלוביץ': << דובר_המשך >> צריכים להוציא את זה מהשיח לחלוטין. להוציא את זה מהשיח. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, סגן השר. חברי הכנסת, אני נאלץ לצאת להפסקה של בין חמש לשמונה דקות. אנחנו נצלצל. יש שינוי קטן בסדר-היום. משפחת קארה לא הגיעה, אז אנחנו הולכים להתארגן ואנחנו נודיע לכם, ברשותכם. מאוד מאוד ייתכן שאנחנו נעבור לסעיף הבא, בחירת נציגי הכנסת לוועדת מינויים לנושא משרה שיפוטית. אנחנו עוברים לזה. אנחנו רוצים להתארגן, לתת זמן להתארגן, ולכן, כשמונה דקות הפסקה. אנחנו נצלצל בזמן. תודה רבה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 11:46 ונתחדשה בשעה 12:13.) << הפסקה >> << נושא >> בחירת נציגי הכנסת לוועדות בחירה של נושאי משרות שיפוטיות << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברי הכנסת, אני מבקש לחדש את הישיבה. נאלצנו להמתין עוד כמה דקות כי היינו צריכים לשנות את רשימת המועמדים לוועדה לבחירת שופטים. חבר כנסת נוסף הסיר את מועמדותו ונאלצנו לערוך את הרשימה מחדש. איתכם הסליחה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר >> היו"ר מיקי לוי: << דובר >> לא, זה לא אתה. זה לא אתה. זה לא אתה. בבקשה לשבת. אני רוצה להבהיר את הכללים לנושא הבחירה. אני מבקש מאוד את תשומת ליבכם. חברים, סדר ההצבעה הוא מאחורי – בבקשה, בבקשה. חברת הכנסת פינטו, חברת הכנסת פינטו וחבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, אנחנו פשוט רוצים להבהיר את ההוראות איך מבצעים את הבחירות. אני כבר מקריא אותן. אני רוצה להתחיל. חברת הכנסת רוזין, בבקשה. חבר הכנסת אשר, הסכת. לא תדע איך לבחור. חברת הכנסת שטרית, חברת הכנסת שטרית. אני רוצה להבהיר מה מאחורי הפרגוד – איך כל אחד יצטרך לבחור. אחר כך לא תדעו. תודה רבה, חברי הכנסת. הכנסת בוחרת היום את נציגיה לוועדות המינויים לנושאי משרה שיפוטית – שופטים, דיינים, קאדים וקאדים מד'הב. ההודעה על מועד הבחירות נמסרה לחברי הכנסת מראש, וכל חבר כנסת שאינו שר או סגן שר היה יכול להגיש את מועמדותו לוועדות השונות. הבחירה תיעשה במקביל לכל ארבע הוועדות. מזכירת הכנסת תמסור לכם טופס בחירה שבו תידרשו לסמן את בחירתכם באופן הבא: לגבי שתי ועדות – הוועדה לבחירת שופטים והוועדה לבחירת דיינים – על הכנסת לבחור שני נציגים וביניהם לפחות אישה אחת. לאור העובדה שיש לכל אחת משתי הוועדות יותר משני מועמדים, על כל חבר כנסת לסמן עד שני נציגים. עד שני נציגים. אפשר לסמן שניים; אפשר גם לסמן אחד, על פי בחירתכם, ואפשר שלא לסמן בכלל. אך סימון של יותר משניים יפסול את הבחירה לוועדת המינויים. לגבי הוועדה לבחירת קאדים, על הכנסת לבחור שלושה נציגים לפחות, ושניים מהם צריכים להיות בני העדה המוסלמית. אני מדגיש: שניים מהם בני העדה המוסלמית. הוועדה לבחירת קאדים. אפשר לסמן, כמובן, שלושה; אפשר לסמן שניים או אחד, ואפשר גם לא לסמן בכלל. סימון של יותר משלושה לוועדה לבחירת קאדים יפסול את הבחירה. לגבי ועדת המינויים לקאדים מד'הב, על הכנסת לבחור שני נציגים דרוזים – שני נציגים בני העדה הדרוזית. אפשר לסמן שניים או אחד ואפשר לא לסמן בכלל. סימון של יותר משניים לוועדה למינוי קאדים מד'הב יפסול את הבחירה לוועדת מינויים זו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רגע, תחזור על זה רגע. << דובר_המשך >> היו"ר מיקי לוי: << דובר_המשך >> אני אחזור על הכול מחדש. זה קצת יבלבל – אני חוזר מחדש. אם ייבחר חבר כנסת דרוזי אחד או לא, יהיה על הכנסת לבחור בבחירות נפרדות חבר כנסת דרוזי או חברי כנסת דרוזים – סליחה: לבחור דרוזי או דרוזים שאינם חברים כנסת. שאינם. ואנחנו לא רוצים להגיע למצב הזה. לתשומת ליבכם, אין לרשום שם או סימן מזהה כלשהו על הטופס או על המעטפה. סימון שיש בו כדי לזהות את הטופס או את המעטפה יביא לפסילת טופס הבחירה כולו. מזכירת הכנסת תקרא בשמות חברי הכנסת, וכל אחת ואחד ייכנסו אל מאחורי הפרגוד, יסמנו את בחירתם וישימו טופס במעטפת הבחירה. לאחר סיום ההצבעה תיקח ועדת הקלפי שמיניתי את תיבת הקלפי ללשכת מזכירת הכנסת כדי לספור את הקולות. מייד עם סיום הספירה יימסרו התוצאות. לפני שאני מורה לחבר הכנסת גינזבורג לבדוק אם הקלפי ריקה – חברי הכנסת של ועדת הקלפי הם חבר הכנסת איתן גינזבורג, שישמש יושב-ראש הוועדה, ולצידו חברי הכנסת עופר כסיף, נירה שפק ואופיר כץ, חבר הכנסת כץ. לבקשת חברת הכנסת גולן, אני חוזר על ההוראות לגבי הקלפיות עצמן. מזכירת הכנסת, כמו שאמרתי, תמסור טופס. לגבי שתי הוועדות – הוועדה לבחירת שופטים והוועדה לבחירת דיינים – על הכנסת לבחור שני נציגים לוועדות האלה. שופטים ודיינים – בוחרים שני נציגים בטופס. זה ברור לחלוטין. ואפשר, כמובן, לבחור או אחד או שניים או לא לבחור בכלל. לא לסמן כלום. כמובן שהבחירה המקסימלית היא כמובן שניים, ומהם לפחות אישה אחת. מהם לפחות אישה אחת בשתי הוועדות האלה. לגבי הוועדה לבחירת קאדים, על הכנסת לבחור שלושה נציגים לפחות. שניים מהם צריכים להיות בני העדה המוסלמית. אפשר לסמן שלושה; אפשר לסמן שניים; אפשר לסמן אחד; אפשר, כמובן, לא לסמן בכלל. המקסימום בוועדה הזו לבחירת קאדים הוא שלושה נציגים – שניים מהם בני העדה המוסלמית. לגבי בחירת המינויים לקאדים מד'הב, על הכנסת לבחור שני נציגים בני העדה הדרוזית. שני נציגים בני העדה הדרוזית. אפשר לסמן שניים או אחד ואפשר גם לא לסמן כלל וכלל. לא לסמן על המעטפות כלום – לא את השמות, לא איקסים ולא שום דבר. עד כאן ההוראות. אני מבקש מחבר הכנסת גינזבורג – ספירת הקולות כמובן תלווה על ידי יועץ משפטי, על ידי עו"ד אייל לב ארי – אני מבקש מחבר הכנסת איתן גינזבורג להיכנס מאחורי הפרגוד, לבדוק שהקלפי ריקה ולנעול אותה. בבקשה. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> יש לי שאלה. הרשימה השמית, זה מסומן בעיגול – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> רשום. לא משנה, את יכולה לעשות v. רק לא x. v או עיגול. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> x אפשר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> x אפשר, אין בעיה. x, v, עיגול. מזכירת הכנסת, בבקשה להזמין את חברי הכנסת על פי רשימה שמית. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – מצביע סמי אבו שחאדה – אינו נוכח אלי אבידר – מצביע יולי יואל אדלשטיין – מצביע אמיר אוחנה – מצביע ניר אורבך – מצביע ינון אזולאי – מצביע ישראל אייכלר – מצביע סעיד אלחרומי – מצביע דוד אמסלם – מצביע אופיר אקוניס – מצביע משה ארבל – מצביע יעקב אשר – מצביע זאב בנימין בגין – מצביע אוריאל בוסו – מצביע ענבר בזק – מצביעה חיים ביטון – מצביע מיכאל מרדכי ביטון – מצביע דוד ביטן – מצביע ולדימיר בליאק – מצביע מירב בן ארי – מצביעה רם בן ברק – מצביע איתמר בן גביר – מצביע יואב בן צור – מצביע נפתלי בנט – מצביע אלינה ברדץ' יאלוב – מצביעה קרן ברק – מצביעה ניר ברקת – מצביע יאיר גולן – מצביע מאי גולן – מצביעה איתן גינזבורג – מצביע יואב גלנט – מצביע גילה גמליאל – מצביעה מאזן גנאים – מצביע בנימין גנץ – מצביע משה גפני – מצביע סימון דוידסון – מצביע אבי דיכטר – מצביע גלית דיסטל אטבריאן – מצביעה אריה מכלוף דרעי – מצביע צבי האוזר – מצביע צחי הנגבי – מצביע שרן מרים השכל – מצביעה מיכל וולדיגר – מצביעה רות וסרמן לנדה – מצביעה מכלוף מיקי זוהר – מצביע ווליד טאהא – מצביע בועז טופורובסקי – מצביע משה טור פז – מצביע אחמד טיבי – מצביע אלון טל – מצביע חילי טרופר – מצביע דסטה גדי יברקן – מצביע מאיר יצחק הלוי – מצביע אלי כהן – מצביע מאיר כהן – מצביע יום טוב חי כלפון – מצביע עופר כסיף – מצביע אופיר כץ – מצביע חיים כץ – מצביע ישראל כץ – מצביע רון כץ – מצביע יוראי להב הרצנו – מצביע אורלי לוי אבקסיס – מצביעה יריב לוין – מצביע נעמה לזימי – אינה נוכחת יעקב ליצמן – מצביע גבי לסקי – אינה נוכחת יאיר לפיד – מצביע לימור מגן תלם – מצביעה אמילי חיה מואטי – מצביעה פטין מולא – מצביע טטיאנה מזרסקי – מצביעה מיקי לוי – מצביע מרב מיכאלי תצביע מאוחר יותר. יוליה מלינובסקי – מצביעה מיכאל מלכיאלי – מצביע אבי מעוז – מצביע אורי מקלב – מצביע אבתיסאם מראענה – מצביעה יעקב מרגי – מצביע מופיד מרעי – מצביעה בנימין נתניהו – מצביע יואב סגלוביץ' – מצביע יבגני סובה – מצביע אופיר סופר – מצביע אורית מלכה סטרוק – מצביעה עידית סילמן – מצביעה עלי סלאלחה – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ' – מצביע אוסאמה סעדי – מצביע מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – מצביע חוה אתי עטייה – מצביעה יצחק פינדרוס – מצביע שירלי פינטו קדוש – מצביעה מאיר פרוש – מצביע עיסאווי פריג' – מצביע יסמין פרידמן – מצביעה אביר קארה – מצביע אלכס קושניר – מצביע יואב קיש – מצביע גלעד קריב – מצביע שלמה קרעי – מצביע מירי מרים רגב – מצביעה מיכל רוזין – מצביעה שמחה רוטמן – מצביע יעל רון בן משה – מצביעה מוסי רז – מצביע אפרת רייטן מרום – מצביעה ג'ידא רינאוי-זועבי – מצביעה יפעת שאשא ביטון – מצביעה אלון שוסטר – מצביע יובל שטייניץ – מצביע קטי קטרין שטרית – מצביעה אלעזר שטרן – מצביע יוסף שיין – מצביע עמיחי שיקלי – מצביע מיכל שיר סגמן – מצביעה רם שפע – מצביע נירה שפק – מצביעה עאידה תומא סלימאן – מצביעה << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> נא לקרוא בשמות אלה שלא הצביעו. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה – מצביע נעמה לזימי – מצביעה גבי לסקי – מצביעה מרב מיכאלי – מצביעה עלי סלאלחה – מצביע מנסור עבאס – מצביע << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חברי ועדת הקלפי הנכבדים, נא לגשת לכאן, בבקשה. יהיה מדגם של התוצאות בערוץ הכנסת. זהו. תמה ההצבעה. אתה האחרון. חתמת את המצביעים. יש מדגם מייצג, מייד ישודר בערוץ הכנסת. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> כמו הפייק ניוז של ערוץ 2. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני חייב להודיע מיהם חברי ועדת הקלפי, למען השקיפות. חבר הכנסת עופר כסיף הוא אחד מהם. מי השני או השנייה? נירה שפק. מי השלישי? אופיר כץ ואיתן גינזבורג. ארבעה? אם יהיו חילוקי דעות? זה שניים נגד שניים. זה לא מקום של חילוקי דעות, הכנסת, ממש. הסדרנים יעזרו לקחת את הקלפי למקום מחוץ למליאה. חבר הכנסת קארה, אני נותן לך דקה לשתות לפני נאום הבכורה. בכל זאת, נאום בכורה. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, שר תורן במליאה. מן הראוי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> יש? איפה הוא? מרב? << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> יש שר, שרת התחבורה פה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> איפה אביר קארה? אביר קארה. << נושא >> נאום בכורה של חבר הכנסת אביר קארה << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אביר קארה, בבקשה לדוכן. ברוכים הבאים, משפחת קארה. << דובר >> אביר קארה (ימינה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, חבריי לסיעה, חבריי חברי הכנסת, ידידי חבר הכנסת ישראל כץ, שהיה השר הראשון שפתח עבורי ועבור השולמנים את דלתות הממשלה הקודמת – שולמנים, עצמאים, חופשיים, המאמינים בכל ליבם בשוק חופשי וביוזמה פרטית – ומעל לכול, משפחתי היקרה שנמצאת כאן באולם. לפני שנתיים וחצי ועוד קצת בחדר הלידה נולד הבן שלי אלרואי. איתו נולדה גם מחאת "אני שולמן" – המחאה שאני החייל שלה כאן, היום, בחזית הפוליטית. היינו במחלקת היולדות, אשתי המדהימה, לידן, שנמצאת כאן ביציע, ואני, אחרי מסע ארוך ומאוד קשה להפוך להורים. זה לא היה קל. חיכינו לאלרואי הרבה זמן, ועשינו מאמצים כבירים בשביל הזכות לגדל אותו. יש עכשיו בטח הורים שצופים בי, שעוברים גם טיפולי פוריות ומכירים את הרגעים המאתגרים האלה. במקום שהשמחה על ההגעה עוד רגע ממש של בני בכורי, שחיכיתי לו כל כך, תהיה שמחה טהורה, פשוטה, את הראש מילאו לחצים אדירים. כל בעל עסק מכיר אותם – איך יתנהל העסק מחר? מה נעשה עם העובדים? מי יהיה שם כדי לטפל בספקים, בלקוחות, בתזרים, בפקחים שאולי יגיעו? מה עושים? כמה חודשים לפני הלידה, כשגילינו שלידן בהיריון, כתבתי לאלרואי שיר. אני יודע שאתם והציבור רואים בי בחור קשוח, ולפעמים גם נתתי לכם את כל הסיבות הטובות לעשות כך. השיר לאלרואי פשוט פרץ ממני. אני רוצה להקריא לכם קטע מתוך השיר. תראו, אלה דפים שאני שם כל הזמן אצלי בתפילין – אני שומר אותם, חבריי מש"ס – וכשהילד יהיה בן 13, בעזרת השם, המתנה שלי, חוץ מהתפילין והטלית שכולנו מכירים, תהיה גם השיר הזה, שאני מקווה שיהיה דרך חיים עבורו. ב-18 באוגוסט 2018, לידן ואני התבשרנו שיש לנו בן, וכתבנו את השיר "ואולי": ואולי יום יבוא ואל קרבות החיים תיזרק / אולי תבחר לשבת בצד ואולי תבחר להתמודד / אולי אחרי חלומותיך, כחולם אגדי עיוור, תנסה ותגשים / אולי יהיה זה חלומך המהבהב שאחרים הוא ירשים / אולי אתה, באופייך המקסים, תסחף רבים אחריך לניצחון האדיר / ואולי יהיה זה כישלון צורב / אבל אתה, בני, תדע לא להיכנע ולא להתאכזב / לאסוף את אנשיך במילים חמות וטובות, שכל אחד מהם ידע שזוהי רק ההתחלה. / אולי יהיו ימיך מלאים בתהילה ובמזל / אולי יהיו הם מאתגרים ולעיתים גם מרים / תרגיש, בני, שניצחת בשני המקרים. / אולי יבוא יום שתיאלץ לבחור בין כסף ותהילה מדומה לבין אנשיך הטובים, לבין הדבר הנפלא שנקרא חברים. / בחר תמיד, בני, באופציה השנייה. / על חשבון אחרים, זוהי לא הצלחה. / ואולי יהיה זה קרב על מוות וחיים באחת ממלחמות הצדק בשם ה' / שם תשמור על חייך, אבל גם על אחרים. / אולי, בני, תנסה בדבר אך תיכשל. / בדוק רק את הטעויות שלך בלי להאשים את האחר. / תלמד לעומק כל דבר כדי להתמודד במערכה הבאה כשאתה טוב בהרבה / ושמור על צניעות וענווה. / זכור תמיד, בני, שאין כמו התחלה חדשה, אין כמו להיות חסר ביטחון שוב, אין כמו הרצון ללמידה. / אל תרגיש נחות אז, ולעולם אל תתבשם מהצלחה. / ואולי תהיה מנכ"ל ואולי גנרל של העולם / אבל תזכור, בני, תמיד שאין כמו התואר המושלם והמפואר מכולם: פשוט להיות בן אדם. באותו הלילה בחדר הלידה, כשהלב מתפוצץ מהתרגשות לקראת הגעתו של אלרואי, והראש מתפוצץ מדאגות שכל שולמן מכיר, השיר הזה, האישי, שכתבתי לבן שלי שעוד לא הכרתי, הדהד לי במחשבות: "אולי אתה, באופייך המקסים, תסחף רבים אחריך לניצחון האדיר. / אולי יהיו ימיך מלאים בתהילה ובמזל / אולי יהיו הם מאתגרים ולעיתים גם מרים / תרגיש, בני, שניצחת בשני המקרים". וממש, בלי שהבנתי, אז, באותו היום שאלרואי נולד, נולד מתוכי גם המאבק של שולמן. חברים יקרים, חברי הכנסת, את "אני שולמן" לא בדיוק הקמנו; כלומר, הקמנו עם השקות רשמיות, ובטח כל מיני כאלה שאתם ראיתם, אבל האמת היא שזה היה כמו כדור ענק שנורה מתותח ופשוט פילח את האוויר במהירות עם קצב ותאוצה משלו. מעולם לא חיפשנו להיות עוד קבוצת לחץ ואינטרס, עוד איזה ארגון שמבקש הטבות לחברים שלו. כאלה היו לפנינו, ואני מקווה שבסופה של הדרך יהיו הרבה פחות אחרינו. אז, עוד לא ניסחנו במילים מושלמות את מה שהרגשנו, שיש במדינה מעמד ענק של מאות אלפים, אולי מיליונים, של אזרחים יוצרים, עובדים, יוזמים, אנשי עמל ואנשי מעש, שכל מה שהם רוצים זה להצליח בדרכם. הם רוצים ליצור מבלי שאף אחד יפריע להם, והמדינה מצידה מניחה על מסלול ההמראה שלהם אין-ספור מכשולים. לא רצינו טובות, לא ביקשנו סבסוד, לא רצינו שייתנו לנו פריבילגיות מיוחדות על חשבון אחרים. כל מה שביקשנו הוא שייתנו לנו לחיות בכבוד בארץ הזאת. תנו לנו להתפרנס. שאלנו בתחילת הדרך את החברים בקבוצה, ב"אני שולמן": מה מפריע לכם להצליח? ובכל תחום, חברים, שנגענו, מצאנו משקולות כבדות שמושכות את השולמן האומלל למטה, במקום שימריא: מיסים גבוהים, ביורוקרטיה אין-סופית של טפסים ושל רגולציה, חוקים נוקשים של העסקת עובדים, אגרות, תשלומים, קנסות והיטלים. במקום שקונדיטורית מוכשרת, שעכשיו צופה בי, תהפוך את הכישרון שלה לרווחה כלכלית עבור עצמה, עבור משפחתה וגם עבור המדינה, כל המערכת בנויה כדי להכשיל אותה. היא תבזבז את האנרגיות היקרות ביותר שלה על מרדף אין-סופי אחרי אישורים, ניירות, פקסים, ביקורות, קנסות, מיסים, תשלומים. היא הולכת לשלם למס הכנסה, למע"מ, לביטוח לאומי, לעירייה, ליועצים, למאכערים. ותנחשו למי לא נשאר? לאותה שולמנית קטנטנה. לא דרשנו שייתנו לנו, לא דרשנו שיפנקו אותנו. כל מה שביקשנו הוא שיעזבו אותנו וייתנו לנו להצליח. אבל אז, חברים, הגיעה הקורונה, ואם המשקולות הרגילות שתוקעות את העצמאים בישראל לא הספיקו, הגיעו הסגרים וממש כיבו את האור על מפעל חייהם של לא מעט ישראלים. גם אז לא ביקשנו מהמדינה פריבילגיות, לא דרשנו יחס מיוחד, אבל כן ציפינו לדבר אחד. אחרי שנים ארוכות שבהן טיפחנו בזיעה ובעבודה קשה את עסקינו, והמדינה לקחה בכל חודש חצי מפירות ההצלחה שלנו, דרשנו דבר אחד – אתה זוכר את זה אצלך, כבוד השר לשעבר ישראל כץ: דרשנו שהמדינה תענה לנו בטלפון. אתה זוכר את השיחה הזאת? שתפצה אותנו פיצוי ראוי על הסגר שנכפה עלינו, בלי שנתחנן, בלי שנישאר במשך שבועות ארוכים מבולבלים ללא מענה. במקביל, ראינו גם למרחוק והבנו שגם כשהקורונה תיגמר אנחנו השולמנים הולכים להישאר עם הבעיות הרגילות של המשק. דרשנו מהמדינה להתחיל לקדם פתרונות ארוכי טווח, הורדה חדה של הביורוקרטיה המיותרת ועיצוב סביבה עסקית הוגנת שתאפשר לנו להשקיע ולא לשקוע. אני רק רוצה לתת לכם דוגמה אחת למשהו שהעליתי אתמול אצל שרת הפנים חברתי אילת שקד. קוסמטיקאיות ומספרות בישראל – תקשיבו טוב – כשהן מגישות את רישיון העסק שלהן, צריכות להגיש תוכנית אדריכלית. מה זה תוכנית אדריכלית? למה צריכים את זה? אפילו העיריות, שמאשרות את התוכנית, אומרות שהן לא רוצות ולא צריכות את זה. למה מאלצים ספרים, שהם לא טייקונים, להוציא בין 3,000 ל-12,000 שקלים על תוכניות אדריכליות? בעלי עסקים במדינת ישראל מאבדים מאות מיליוני ימים רק עבור הרישוי הזה. רצים ממקום למקום. כל התוכנית האדריכלית הזאת בסך הכול מראה שהכיור נמצא שם ולא כאן. למי זה עוזר? אז לצד הדרישה שהמדינה – שאנחנו משלמים את משכורותיה ובנייניה – תענה לנו בטלפון ותפצה אותנו על הנזק שנגרם, דרשנו גם שיתחילו לבטל את העיוותים המיותרים וההזויים האלה. לצערי המאבק היה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי. הייתי בטוח שעם ההיגיון הסביר שיש בדרישות שלנו, והעובדה שאנחנו בסך הכול מבקשים בקשות צנועות לאנשים צנועים, יהיה פשוט. אבל כל דבר היה מאבק, כל דבר היה קשה. כך לפני הקורונה, כך בזמן הקורונה, וכך גם כשחשבנו שהקורונה כבר מאחורינו. והדבר המדהים שהבנו – ולקח לאסימון הזה קצת זמן ליפול – הוא שזאת לא הבעיה של השולמנים. מדינת ישראל מהונדסת ככה: כל דאלים גבר. יש לכם קבוצת אינטרס חזקה? יש לכם תקציב לעורך דין, ללוביסטים חזקים? יש לכם מונופול? יש מאחוריך איזה אגודה עות'מאנית או הסתדרות, שמתחמקת מאחריות, אבל יש לה סמכויות אין-סופיות מתוקף חוק? הרווחת. אבל אם אתה, שצופה בי עכשיו, אתה סתם ישראלי שרוצה להצליח; משרת בצבא, משלם מיסים, שומר חוק, מקים עסק, מגייס עובדים – אותך המערכת תגרוס ותדרוס. זה נכון לשולמנים, זה נכון לשכירים, זה נכון לכולם. השולמנים שנלחמו לצידי כתף אל כתף בכיכר כאן בחוץ, בפייסבוק ובכל מקום – תקשיבו טוב – הם ערבים ויהודים, הם חרדים וחילונים, הם ישראל הראשונה וישראל השנייה, והם ישראל השלישית – זאת המעורבבת, שכבר לא ברור מה המוצא. הם שמאלנים וימנים. ולפעמים הם יום ככה ויום ככה. אבל דבר אחד מאפיין את כל מי שצעד איתי בדרך: כולם אזרחים טובים, יצרנים, שומרי חוק שרוצים להצליח. לא בהכרח להיות מיליארדרים, פשוט לפרנס את המשפחה בכבוד, ולעשות משהו טוב בארץ היפה שלנו. אבל המדינה בוזזת מהם את פירות הצלחתם ומעבירה את הכסף – תאמינו או לא – לקבוצות הלחץ והאינטרס. המדינה חונקת אותם באלף חוקים ובנהלים עקומים עד שאין להם כוח למצות את הטוב שבתוכם. אני יודע, אני יודע שחלק מהח"כיות והח"כים שיושבים מולי וחלק מהאזרחיות והאזרחים שצופים בי עכשיו, יודעים בדיוק למה אני מתכוון. המסע הזה, שהתחיל בחדר הלידה, שם נולד הבן שלי, ולצידו נולדה מחאת השולמנים, הוא זה שהביא אותי לכאן. לא, לא חיפשתי כבוד מיוחד. אני אדם פשוט, ז'קטים חונקים אותי ואני מעדיף להיות בטי-שירט. הבנתי שהאדם הפשוט, המשלם, העובד, זה שאין לו קבוצת לחץ עם מתפקדים או עם ועדים, עם הגנות על מונופול – אותו אדם צריך חייל בפוליטיקה. ואני מבטיח, אני נשבע: אני תמיד אהיה החייל שלך, של האזרח הפשוט שרוצה להצליח בזכות עצמו. אני תמיד אילחם בעבורך. מבחינתי שירת בית"ר זה למות או לכבוש את ההר. אני מזמין את החברים שלי מהאופוזיציה לעבוד יחד. אני אספר לכם משהו שלא כולם יודעים. חלק מהצעות החוק שהובלתי מבחוץ – מהכיכר מחוץ לכנסת – עלו פה בכנסות קודמות עם חתימות של ח"כים ערבים ויהודים, ימין ושמאל, חרדים וחילונים. אין סיבה אחת פשוטה שלא נמצא את ההזדמנויות לעבוד יחד בעבור העצמאים, בעבור הכלכלה החופשית ובעבור היוזמה הפרטית. הדלת שלי פתוחה באהבה לשיתופי פעולה, ואני מזמין את החברים מהקואליציה: אני יודע, חברים, יש לנו קואליציה הטרוגנית מאוד ומגוונת. בואו נוכיח שיש הרבה נושאים שחשובים לאזרחים הפשוטים ששלחו אותנו ואפשר לפעול עבורם. בואו נוריד את יוקר המחיה, נסלק את הרגולציה הכבדה והמיותרת, בואו נייעל את השירות הציבורי, שכולנו יודעים שיש הרבה מה לייעל בו. בואו נזניק ביחד את ישראל ונהפוך אותה לגן עדן של יצירה, של הצלחה והגשמה. חברים יקרים – מילה אישית אליך, אדוני היושב-ראש. טרם כניסתי לפוליטיקה אתה היית מיקי לוי, מפקד מחוז ירושלים לשעבר מיש עתיד. מעולם לא חשבתי שנשב ביחד באותה ממשלה ולא ידעתי כמה גורלי קשור בגורלך. מאז הקמת הממשלה למדתי עליך ועליי. אני נכדו של אברהם עבוד לוי, מבוניה וממגיניה של העיר ירושלים. משפחה אורפלית משכונת הכורדים. שם, לפי הסיפור של אימא שלי, שנמצאת כאן, גם אתה גדלת. גם אתה בן לאותה עדה אורפלית מפוארת. החיבור בינך לביני לא הסתיים רק בשכונה המשותפת. כשהייתי ילד ההורים שלי, יגאל ושׂורי, עברו משכונת בית וגן להתגורר ביישוב גבעון החדשה מטעמים אידיאולוגיים ציוניים. שם גדלתי. לפני שבועיים אימא חיברה לי עוד חלק של הפאזל, שלא ידעתי: ב-13 בנובמבר 1990 הצטרף היישוב שלי בגבעון החדשה, קהילה מגובשת שבה חיים כולם כמשפחה ישראלית אחת, למשפחת השכול. היה זה אחיך, פיני לוי, זיכרונו לברכה, רואה חשבון, שהותיר אחריו שני בנים, דורון ורועי. פיני נהרג על ידי מחבל שחדר מירדן בזמן ששירת במילואים. יהי זכרו ברוך. גדלתי, אדוני היושב-ראש, בגן פיני, הקרוי על שמו. גן מופלא, שהוא נוף ילדותי ונוף ילדותם של כל ילדי גבעון החדשה. כשאימי סיפרה לי את הסיפור הבנתי כמה גורלי קשור בגורלך, ואיך כולנו, ימין שמאל, חרדים וחילונים – עם אחד, גורל אחד. אני מבקש להודות לך על התמיכה שלך בי מאז הקמת הקואליציה, בימים המאתגרים שעברנו יחד, ובשמם של כל חברי הקואליציה לומר לך תודה. מחאת השולמנים והרפורמות הכלכליות הופכות למדיניות כלכלית של ממשלה, חברים יקרים. אני רוצה להודות לך, אדוני ראש הממשלה, שבזכות העשייה שלקחת, אתה מתקדם איתנו והופך את המחאה שלנו למדיניות הכלכלית של הממשלה הזאת. אחרי שלוש שנים עבר תקציב – וזה חשוב לכל אדם במדינת ישראל. התקציב הזה עמוס ברפורמות כלכליות, שניסחנו והבאנו אותן מהמחאה שלנו קדימה. אני רוצה להודות לאשתי לידן, שנמצאת שם ביציע, על כל מה שהיא סובלת בעבורי ועבור הקהל שאותו אני מייצג. אני החייל שלכם ואוהב אתכם, אביר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה לא למחוא כפיים. בבקשה לשבת. ראש הממשלה רוצה לשאת דברים. חבר הכנסת קארה, בבקשה לאפשר לראש הממשלה. תודה רבה, חברי הכנסת. נא לתפוס את המקומות. אדוני ראש הממשלה, בבקשה. << דובר >> ראש הממשלה נפתלי בנט: << דובר >> אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קארה, בבקשה. תודה. ראש הממשלה מתחיל לשאת את דבריו. << דובר_המשך >> ראש הממשלה נפתלי בנט: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אביר יקר, משפחת קארה, החברים שנמצאים פה והחברים שבוודאי מתרגשים מהמעמד גם דרך הפייסבוק וקבוצת השולמנים, באמת היה רגע מרגש, רגע שמאפיין את העם שלנו. אני רוצה לספר לכם סיפור מאוד אופייני על אביר. אנחנו היינו באמצע קמפיין הבחירות. זה היה במקביל, כמובן, למצב הכללי, לסגרים השונים שהיו במהלך משברי הקורונה, ובוודאי כמו כולנו, כמו כל אחד מכם, גם אני קיבלתי כל הזמן פניות מאזרחים במצוקה, ובמקרה הזה קיבלתי פנייה מאומן מאזור המרכז שהיה לו עסק שפשוט התמוטט, והוא דיבר במונחים אובדניים. לא כל כך ידעתי במה אני יכול לעזור. שלחתי ווטסאפ לאביר, והוא אמר: תעביר לי – אגב זה מישהו שגם בתיאוריה הכי רחוקה לא היה יכול להצביע לנו, אין סיכוי. העברתי לאביר, ואביר אמר: תן לי לבדוק. מה שלא ידעתי – אביר עוד באותו ערב נסע אליו הביתה, פגש אותו, הבין את הבעיה הביורוקרטית הספציפית בהקשר של הקורונה ופשוט פתר לו את הבעיה והציל אותו. פשוט ככה. אחר כך אותו אומן שלח לי מגילה: מי זה הבן אדם הזה, מי זה אביר קארה? איך יכול להיות כזה בן אדם? תיקחו את זה ותכפילו את זה במאות ויותר ימים, אלפי שעות ורבבות דקות, כי אצל אביר זה אישי. אצל אביר הכול אישי. אישי במובן שהוא לוקח את זה ללב, את העוולה, את הקושי של אנשים שנלחמים, ויוצרים, ויוזמים ונוטלים סיכון אישי, והם המשענת שעליה אנחנו נשענים. והוא חווה את זה, הוא עשה את זה. הוא הקים בעצמו חוות סוסים לרכיבה מכל מיני סוגים, ונלחם, והקשו עליו, ויש הצלחות, ונכשל והצליח. הוא היה בזירה ונשרט וחטף. הוא לא הגיע מהעולם התיאורטי אלא מעולם המעשה, ולכן זה אישי. כן, זה אישי אצל אביר. וכשהוא נלחם, הוא נלחם, כי הוא אביר. ובמלחמה הוא כמו פייטר. הוא פייטר אמיתי בשביל אחרים. גם במהלך הדברים היה שלב שהוא אמר לי: אני חושב שההרכב הנכון זה דווקא אם אני, אביר, לא אהיה ברשימה, נשים את האנשים האלה והאלה, כי זה יותר נכון. כמובן דחיתי את בקשתך. אבל זה לא רק הלב, יש לו גם ראש אדיר על הכתפיים. אני חושב שאביר הוא אחד האנשים הנדירים שיודע לחבר את פרטי-הפרטים של המדיניות, של סעיפים רגולטוריים שנראים לעין כהכי משמימים, אבל אצלו הסעיף הרגולטורי מתחבר עד רמת בעל העסק, שלא מבין למה מערך הכיבוי מפתיע אותו בהתראה אפס לשינוי מקצה לקצה. הוא יודע לחבר את המדיניות לאדם. אני רוצה להודות לך. אביר הוא איש ארץ ישראל, איש עם ישראל, איש תורת ישראל, איש של חיבורים ופייטר אמיתי. אני גאה שאתה בתנועה, תנועת ימינה, לצידנו, וחלק מהנבחרת. אני מעריך את המסירות, את המקצועיות, וכן, גם את הנאמנות, הלויאליות, ברגעים הכי קשים, כי אז אנשים באמת נבחנים. ואני משוכנע שבכנסת הזאת, בממשלה הזאת, אתה תילחם כאביר למען העצמאים בישראל, ולמען האמת, למען כל אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה, אביר. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה, ראש הממשלה. << נושא >> שאילתות ותשובות << נושא >> << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אנחנו חוזרים לסדר-היום. חבר הכנסת אלי כהן, שאילתה לשרת האנרגיה. זאת שאילתה רגילה, אגב, כך שרק אתה יכול לשאול שאלה נוספת, לא אחרים. << שאילתה >> 112. אי-יישום חוק תאגידי המים והביוב (תיקון מס' 12), התשע"ט–2018 << שאילתה >> << דובר >> אלי כהן (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, השאלה שלי מתייחסת לנושא של אי-יישום חוק תאגידי המים (תיקון מס' 12), התשע"ט–2018. על בסיס החוק שעבר ב-2018 אנחנו צריכים לסגור מחצית מתאגידי המים. זה חוק שעמלנו עליו מאוד קשה. נזכיר גם את חבר הכנסת לשעבר איציק שמולי, גם אני הייתי שם, היה שם את "הכול כלול", את סיוון כהן, ופעלנו בצורה מאוד נחושה, ולאחר מאבק מאוד משמעותי של שלוש שנים הצלחנו לקדם את החוק הזה פה אחד, קואליציה ואופוזיציה. אולי אפילו, גברתי השרה, כשהיית חברת כנסת, גם את תמכת בחוק הזה. כולם תמכו בו, מכיוון שהמים זה מוצר בסיסי. אין שום סיבה לתאגידים המנופחים, המיותרים, ולכן אנחנו רוצים ליישם את החוק ככתבו וכלשונו. לא יכול להיות שחוקים שמחוקקים כאן בכנסת ישראל, שחשובים מאוד לאזרחים במוצר כה בסיסי, לא מיושמים. אודה להתייחסותך. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר >> תודה רבה לך, חבר הכנסת כהן, על השאלה. מענה: הקמתם של התאגידים אפשרה את קידומו ואת פיתוחו של משק המים והביוב לרווחת הצרכנים, תוך השקעה בתשתיות מים וביוב שהוזנחו במשך שנים רבות. התאגידים הביאו לצמצום – עובדתית, אני אומרת – של כ-60% בפחת המים ולשיפור משמעותי גם בפחת הגבייה, באופן שמביא לחיסכון במים של כ-90 מיליון מ"ק לשנה, לעומת התקופה שקדמה לתאגידים. רשות המים פועלת באופן עקבי, רצוף ונחוש לייעול מתמיד של כלל מקטעי אספקת שירותי מים וביוב ולהפחתת תעריפי המים והביוב. לפי סקירה כלכלית שערכה מחלקת המחקר והמידע של הכנסת – לא אצלי במשרד – מיולי 2020, נמצא שמחירי המים והביוב בישראל ירדו ריאלית ב-8.8% בעשור האחרון ושהם מהנמוכים ב-OECD ובאיחוד האירופי. אני אגיד רק שלפני שבועיים, לדעתי, פגשתי את שרת המים מהאמירויות, והם רצו ללמוד מאיתנו איך אנחנו פועלים ומצליחים כל כך בנושא של המים. לשאילתה עצמה, רשות המים פועלת ליישום הוראות החוק ולהמשך ייעול פעילותם של התאגידים. אבל צריך לזכור שחובת יישום הליך התיאגוד האזורי חלה בראש ובראשונה על תאגידי המים והביוב, והרשויות המקומיות הן בעלות המניות בהם. אותן רשויות מקומיות מתנגדות להליך התיאגוד האזורי ומסרבות לממש את זה. מועצת רשות המים קבעה, לאחר הליך שימוע מקיף, מפת שיוך כוללת של 30 תאגידים אזוריים. הליך התיאגוד האזורי, לפי המפה, אמור להתחיל באוגוסט 2020 ולהסתיים עד סוף 2020. אבני הדרך למימוש התיאגוד האזורי קבועים בחוק, חוק תאגידי המים והביוב. כן קבעה מועצת רשות המים את כללי תאגידי המים והביוב שמסדירים סוגיות שונות בנושא התיאגוד האזורי, כגון אופן חלוקת הבעלות, מידע, מסמכים נדרשים ושמירה על איתנות פיננסית. תאגיד המים והביוב והרשויות המקומיות, כפי שאתה בוודאי יודע, עתרו לבג"ץ כנגד התיאגוד האזורי, ובמרץ 2021, בהמשך להחלטת בית המשפט, פרסמה רשות המים מסמך הנחיות שמיועד לשמש כלי עזר מנחה עבור תאגידי המים והביוב בתהליכי המיזוג, לרבות עניין אופן בחירת התאגיד הקולט והנקלט וסיוע ביישוב חילוקי הדעות. בהקשר הזה אני אציין כי הממונה על התאגידים – אתה מקשיב, חבר הכנסת כהן? << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> לכל מילה. << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> אני אציין כי הממונה על התאגידים הבהיר לכל התאגידים כי בהתאם להוראות החוק, תאגידים שלא מקיימים את חובת התיאגוד אינם רשאים לחלק רווחים לרשויות המקומיות, שהן למעשה בעלות המניות. רשות המים תמשיך להשתמש בכלים העומדים לרשותה לפי כל דין ובהתאם להוראות החוק. אני אוסיף שבימים אלה אני בוחנת במשרדי, יחד עם רשות המים והרשויות המקומיות, כלים נוספים שיסייעו ביישום מהיר ומלא של הוראות החוק. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> שאלה נוספת, בבקשה. << דובר_המשך >> אלי כהן (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היו"ר, גברתי השרה, קודם כול, חשוב לי להבהיר כמה דברים. רשות המים היא רשות חסרת חמלה, וראינו לאורך כל השנים איך היא פועלת באגרסיביות מול הלקוחות שלה. זה בא לידי ביטוי גם בריביות, גם בתשלומים מיותרים ומנופחים. לכן אנחנו רואים את רשות המים, רשות שפועלת בצורה אגרסיבית מול האזרחים ולא מבינה שהיא צריכה לתת להם שירות. הטיעונים שהעלית ביחס לתאגידי המים נדונו בהרחבה על פני שלוש שנים במסגרת החקיקה. לכן הטיעונים האלה נדחו. הנושא – אפשר לבוא ולתת את אותו שירות, כאשר אפשר לקבוע חשבון נאמנות שאליו הכספים ילכו. אין שום הצדקה שיהיו 56 מנכ"לים, עשרות סמנכ"לים, מאות דירקטורים. זה הפך להיות מפעל ג'ובים מנופח ומיותר. עוולה נוספת שנעשתה במסגרת הקמת תאגידי המים הייתה מעבר מתאגיד עירוני לחברה באופן שהוסיף מע"מ על הצרכנים, שגם זה דבר שהוא לא תקין. שמעתי את התשובה, ואני באמת מצפה ממך לתשובה ברורה ונחושה יותר. יש חוק. הכנסת, כאן, בישראל – זה לא היה חוק פוליטי, זה לא היה ימין ושמאל – קיבלה פה אחד את ההחלטה לסגור את תאגידי המים מיידית. אגב, כשאני אהיה שר האוצר, אני אסגור את כל התאגידים. הם מיותרים, הם מנופחים, ויש לנו דוח שלפיו העלות שלהם היא לפחות 400 מיליון שקלים. את עוד ציינת בעצמך שתאגידי המים מחלקים דיבידנדים. << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> לרשויות. << דובר_המשך >> אלי כהן (הליכוד): << דובר_המשך >> כלומר, במקום שייתנו את המים במחיר עלות, הופכים את המים למקור רווח לרשויות המקומיות. יש כאן בלבול מוחלט, גברתי השרה. תאגידי המים לא אמורים לחלק דיבידנדים. זה לא גוף עסקי, זאת לא חברה. הם אמורים לתת את השירות. ואם יש מקורות, אמורים להוריד את תעריפי המים ברמה ארצית. לכן אני באמת רוצה התייחסות אחרונה ממך: מתי ייושם החוק? מה לוחות הזמנים שקבעת? כי החוק חוקק פה אחד. תודה. << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> חבר הכנסת כהן, אני מודה לך על השאלה. אני רוצה רק לציין, למקרה ששכחת, אתה ישבת בממשלה בשנת 2020 – לא אני. << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> כן, פניתי לשר אלקין בנושא הזה. פניתי לשר אלקין בנושא הזה, שהתמהמה. << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> אז אני יכולה רק לתמוה: אם הנושא כל כך דחוף לך, מדוע שום דבר לא קרה אז. בסדר? << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> תאמיני לי שפניתי אליו, והכול מתועד. << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> אוקיי, אז זה החלק הראשון. בחלק השני אני אומרת לך שהחוק ייושם, ואני אומרת לך שהנושא הזה כרגע בבג"ץ. אני אמרתי בשלהי תשובתי שהנושא הזה בבחינה לבדיקת כלים נוספים. כרגע הכלים הקיימים – משתמשים בהם עד תום. הבעיה היא לא ברשות המים. הבעיה היא בסירוב של השלטון המקומי לעשות כיווץ של מספרי התאגידים. חבל שזה החלק שאתה פחות נותן עליו את הדגש. << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> אנחנו, הממשלה – אנחנו צריכים לדאוג שהחוק ייושם. יש חוק, גברתי. << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> אנחנו מיישמים את החוק. אני מצפה שהרשויות המקומיות יבינו שהחוק חל גם עליהן. אני אפעל בכלים שיש לי, כי אתה בוודאי יודע, כיוון שעסקת בתחום, שלשרה אומנם יש אחריות על תחום המים אבל רשות המים היא גוף עצמאי. אתה זוכר את זה, נכון? << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> לכן, אם צריך, תעשו תיקון חקיקה, עם כל הכבוד. << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> יכול להיות. << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> רשות המים לא כפופה לחוקים? << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> חבר הכנסת כהן, אני מבינה מהדברים שלך שאתה תתמוך בתיקון החקיקה. << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> חד וחלק. << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> חד וחלק? רשמתי לפניי. << קריאה >> אלי כהן (הליכוד): << קריאה >> בבקשה, אתמוך בהחלט. << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << נושא >> הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה. << דובר >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע כי חבר הכנסת יוסי שיין יכהן כחבר בוועדת החוץ והביטחון במקום הפנוי לסיעת ישראל ביתנו. כמו כן, חבר הכנסת יבגני סובה יכהן כממלא מקום קבוע בוועדה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אורבך. << הצח >> הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 80) (התאמות למערכת האזרחית בענייני סדרי דין וראיות), התשפ"א–2021 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1434).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> עוברים לנושא הבא – חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 80) (התאמות למערכת האזרחית בענייני סדרי דין וראיות). יציג סגן שר הביטחון אלון שוסטר, בבקשה. << דובר >> סגן שר הביטחון אלון שוסטר: << דובר >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה לציין בפתח דבריי שמתוך רצון להגיע להבנות בין הקואליציה לאופוזיציה ביום האחרון הזה של המושב, החלפנו את תיקון 78 לחוק השיפוט הצבאי בתיקון 80, כפי שאמרת, אדוני היושב-ראש. אני מבקש להבהיר שתיקון 78, שעוסק ביישום ההשלכות של תחקיר צבאי על חקירה של הפרקליט הצבאי הראשי, יגיע בהמשך. ועוד אוסיף שאין שחר לאמירה, ששמעתי גם כאן וגם ברשתות, שהתיקון שהתקבל על ידי ממשלת נתניהו בשנת 2016 מפקיר, חס וחלילה, את חיילי צה"ל. אחדד שמשרד הביטחון בראשות השר גנץ עומד גם על הצטיינות חייליו בקרב, בתעסוקה מבצעית ובעבודה מינהלית, וכן גם על ההתנהלות הערכית על פי דיני החוק והמוסר. אני עובר להצעה. ובכן, אני מתכבד להביא לאישור מליאת הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 80) (התאמות למערכת האזרחית בענייני סדרי דין וראיות), התשפ"א–2021. מטרתה של הצעת החוק היא לערוך התאמות בין הוראות שעניינן סדרי דין ודיני ראיות בהליך הפלילי החלות במערכת השיפוט הצבאית לאלה הקיימות במערכת המשפט האזרחית, בשינויים המחויבים לפי העניין. בנוסף, מוצע לערוך כמה תיקונים בנושא הדין המשמעתי בצה"ל במטרה לייעל את ההליך המשמעתי. הצעת החוק עוסקת בנושאים רבים. בין העיקריים שבהם: תקרת הקנס בכל סוגי העבירות בחוק השיפוט הצבאי, צבאיות ואלה שאינן צבאיות, תאוחד עם תקרת הקנס הקבועה בחוק העונשין. כן מוצע ביטול המגבלה הייחודית הקיימת לגבי תקרת הקנס לנאשמים בשירות חובה בעבירות צבאיות. מגבלה זאת אינה קיימת בעבירות שאינן צבאיות, ובתי הדין נותנים דעתם בכל מקרה – חשוב לחדד – למצבו הכלכלי של כל נאשם ונאשם. על כן, ניתן להותיר את העניין לשיקול דעת בית הדין. מוצע גם לתקן את הסדר חיוב הנאשם בפיצויים לקורבן העבירה, ולקבוע כי סכום הפיצויים שמוסמך בית דין צבאי לפסוק לטובת מי שניזוק מהעבירה יהיה הסכום הקבוע בסעיף 77 לחוק העונשין. בכך תושווינה זכויותיו של נפגע עבירה שנפגע בידי מי שעומד לדין בבית דין צבאי לזכויותיו של נפגע עבירה אשר נפגע בידי נאשם העומד לדין בבית משפט אזרחי. סוגיה נוספת שבה מוצעת התאמה עוסקת, אדוני היושב-ראש, בדרכי הטלת מאסר במקום קנס. נוסח הסעיף יעבור התאמות לקבוע בחוק סדר הדין הפלילי הנהוג במערכת המשפט האזרחית; זאת, מאחר שהתקרה למאסר במקום קנס במערכת הצבאית נמוכה משמעותית מהנעשה במערכת האזרחית. בחוק השיפוט הצבאי נקבע כי בית דין צבאי רשאי להטיל על נידון בגזר דינו מאסר של עד שלושה חודשים בשל אי-תשלום קנס – כולו או חלקו – במועד. תקרה זו נמוכה באופן משמעותי מזו הקבועה במערכת המשפט האזרחית – שלוש שנים. לאור ההצעה להשוות את הדין בחוק השיפוט הצבאי, את תקרת הקנס, יש מקום להשוות גם את תקרת המאסר בשל אי-תשלום הקנס. בהצעת החוק מוצעים תיקונים נוספים, כגון בסוגית זימון חיילי מילואים לדין משמעתי, השוואת העילות לקביעת דיונים בדלתיים סגורות, בקשות לביטול איסור פרסום, שינויים בתשלום קנסות לשיעורין לפי הסדר דומה בחוק העונשין. אני מציע כי ההסדרים, לפרטיהם, יידונו בוועדת החוץ והביטחון, כפי שנהוג בכל נושא שקשור לחוק השירות הצבאי, בהכנה לקריאה שנייה ושלישית, ומציע למליאת הכנסת לאשר את הצעת החוק הזו. תודה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה לדובר. חברת הכנסת קרן ברק – איננה. חבר הכנסת משה ארבל, בבקשה, מכובדי. << דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, תודה רבה. כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, כבוד סגן השר, אני מקווה שהאוזנייה נשארה כשנאמת פה – אתה מקבל דיווחים שוטפים מהצפון, אני מניח. אני רוצה ברשותכם, במעט הדקות שעומדות לרשותי, להעלות את זכרו של חכם בן ציון הכהן, שהיה רב בלוב וגם בג'רבה, היה תלמיד חכם מופלג. זכיתי למצוא בכתבי סבי – אבא של אימא שלי – ספר ישן בשם "קרן הצבי", שכתב חכם בן ציון הכהן מג'רבה שבתוניס; ספר מלא דרושים נפלאים, שחציו כתוב באותיות עבריות בשפה הערבית וחציו כתוב בעברית. השבוע ציינו את פטירתו, ואני אצטט בשמו דבר חוכמה שאמר. כתוב בתלמוד, משנה, בסוף מסכת יומא: "אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמיים" מטהר אתכם. "ואומר: מקווה ישראל ה'. מה מקווה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל". דרש הרב ואמר, על פי התלמוד במסכת סוכה, שלעתיד לבוא עתיד הקדוש ברוך הוא לקחת את יצר הרע – זה הכוחות השליליים שנמצאים בתוכנו – ולשחוט אותו. ויצר הרע מסמל את הנחש הקדמוני. נחש מורכב מהאותיות נו"ן, חי"ת ושי"ן. כששוחטים אותו, בפרפרזה, באותיות, לוקחים את האות נו"ן, שבגימטרייה היא 50, והופכים אותה למ"ם ויו"ד, והאותיות הופכיות להיות, מנחש למ"מ, יו"ד, חי"ת ושי"ן – אותיות משיח. אמר הרב, לפני שהנו"ן הופכת למ"ם ויו"ד, לפני מי – כדי להינצל מיצר הרע – אתם מיטהרים. אתם צריכים לעשות פעולות מעשיות כדי להתגבר וכדי להינצל. ומי, לעתיד לבוא, מטהר אתכם? אביכם שבשמיים. ואז הוסיף הרב ואמר בדרשה: ערך גדול בדברי חז"ל לנשים צדקניות, שבזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים ובזכותן עתידין להיגאל. ואמר הרב – "אשת חיל מי ימצא". על ידי אשת חיל, על ידי נשים צדקניות, המ"ם והיו"ד יימצאו, הנחש הקדמוני יהפוך לאותיות משיח, ונזכה כמובן לגאולה השלמה במהרה בימינו. אמן. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלכס קושניר – איננו; חבר הכנסת עופר כסיף – סופר קולות; חבר הכנסת יעקב אשר – איננו. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אני עצוב מהממשלה הזאת, אבל כשאני קורא לך "גברתי השרה", אני שמח. אדוני סגן שר הביטחון, שמעתי את הנושא שאתה מביא, שלא מביאים את תיקון 79 אלא את תיקון 80 עם ההתאמות של סדר הדין הצבאי לסדר הדין הפלילי, האזרחי, ועלה בדעתי: האם לא הגיע הזמן גם – אני לא שואל דווקא אותך, אני שואל את הציבור – להתאים את השאגות ששמענו לפני כמה חודשים על הקורונה, של מי שהיום הוא ראש ממשלה נפתלי בנט? השאגות שהיו, שאם הולכים לסגר זה כישלון מוחלט, שומעים את הצעקות האלה. אני מאוד התרשמתי אז. מגיע בן אדם חבר כנסת, שהיה שר בממשלה, והוא צועק שהסגר הוא כישלון. אמר את זה גם, נדמה לי – לא נדמה לי, שמעתי – אמר את זה גם שר החוץ של היום, חבר הכנסת לשעבר מיש עתיד אמר שראש הממשלה הקודם נכשל כישלון מוחלט, שר הבריאות נכשל. שר הבריאות הקודם, הכוונה. ואני אומר שלא נכשלתם. אני ראיתי את התהליך. אני הייתי בזה. ראיתי את המהלכים שהיו. בסופו של דבר, כשהגיעו החיסונים שעצרו את המגפה – הגענו כמעט לאפס מאומתים ביום. כמה? חמישה זה היה הרבה. עמדו וצעקו, והזמינו את החיסונים שיבואו, כי ידעו שאנחנו נצטרך חיסון שלישי. והינה פה, חודש מאז שהמגפה התפרצה מחדש. אנחנו כאנשים דתיים אומרים: אין סייעתא דשמיא. הקדוש ברוך הוא לא עוזר, אז זאת התוצאה. אנחנו מתפללים שהקדוש ברוך הוא כן יעזור. חודש היו פה החיסונים ולא עשו כלום. התברברויות. שמענו כל הזמן שזה אומר ככה, וההוא אומר ככה, וההוא אומר אחרת. האם, אדוני סגן שר הביטחון, לא הגיע הזמן שתהיינה התאמות בין אמירות – הרי האמירה שמה שרואים מכאן לא רואים משם, היא שחוקה לגבי התהליך הזה. רק לפני זמן קצר עמדתם וצעקתם – הוא אפילו הוציאו איזה ספרון, נדמה לי: איך מנצחים את המגפה בחודש. מה בחודש? תראה מה עשית. אתה ראש הממשלה, מה עשית בחודש הזה? קיבלת מדינה עם מאומתים – קרוב לאפס; עם הדברת מגפת הקורונה, ומה אתה מחזיר לנו עכשיו? למעלה מ-3,000 מאומתים ביום. עכשיו אתה נזכר שמגיל 60 ומעלה יקבלו את החיסון השלישי? ואני שומע היום שכבר מדברים על להוריד את הגיל לגיל 40? מה אתה עושה כל היום, חוץ מחוק הדיינים? מה עוד אתה עושה חוץ מלהרוס את הכשרות? מה עוד אתה עושה, מתכנן את הגיורים? זה מה שיש לך לעשות? במקום לטפל יום ולילה בקורונה, במגפה הזאת, שמתפרצת בסדרי גודל מפחידים. עוד מעט יתחילו לדבר על סגר ועל פתיחת שנת הלימודים, ועל כל הדברים הנוראיים האלה. אתה עמדת וצעקת. היה צריך שאף אחד לא ידבר, היה צריך להשמיע פה את ההקלטות של הדיבורים האלה של בנט, של לפיד. להשמיע את זה כאן במליאת הכנסת. האמירה שמה שרואים מכאן לא רואים משם לא נכונה לגבי הדבר הזה. זה שקר, צביעות וחוסר אונים, ואי-יכולת לטפל בבעיות האמיתיות של מדינת ישראל ושל אזרחיה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ליצמן – איננו. חבר הכנסת בוסו – ישנו. אין מצב. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, בדבריי אני רוצה לברך את אלפי ועשרות אלפי בחורי הישיבות ולומדי התורה, שלאחר חופש מאוד מאוד קצר, ביום ראשון הקרוב, בראש חודש אלול, חוזרים לספסל הלימודים. ברקע אנחנו שומעים על קיצוץ דרמטי בתקציבי המשפחות, בתקציבי הישיבות, סגירה אמיתית של חופש דת. עדיין, החלוצים האמיתיים, שמרימים את הדגל של היהדות במדינת ישראל, הם אותם אנשי חיל, גיבורי כוח, שהתנאים מעולם לא היו מבחינתם מדד אם ללמוד או לא ללמוד, אם המשפחה תמשיך את אורח החיים שלה. קחו את הכסף של המעונות, תכבידו בחשמל – אף אחד לא ישנה את אורח חייו. ואני רוצה לברך אותם, את אותם בחורי הישיבות וילדי תלמודי התורה, שחוזרים בראש חודש אלול. אצלנו החופשה מאוד מאוד קצרה – שלושה שבועות – ואנחנו חושבים שמבחינתם הם נהנים וזה מספיק, כי כך מקבלים תוכן. מקבלים תוכן לפני שנכנסים לימים נוראים. תמשיכו בדרכיכם. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר עוד משהו: ראינו כותרות – ללא ספק, אנחנו אמורים לקבל את החגים עם סגר. סגר קשה, ואפילו ארוך. חוסר היכולת לקבל החלטות בממשלה הגרועה הזו הוא נזק, הוא אסון למדינת ישראל. מה, אתם מפחדים להגיד שעוד שבוע, עוד שבועיים סגר? אתם מחכים לחגים? מה, אתם לא רוצים לפגוע בחופשות של אנשים? אם צריך לעשות סגר עכשיו, תעשו סגר עכשיו, כי סגר בחגים זה כישלון. מר נפתלי בנט, קצת להוריד את האגו. יש אנשים מנוסים – שר הבריאות לשעבר נמצא פה – אנשים שבקבינט, שכבר חוו על בשרם משהו שלא היה. אתה באת למשהו שכבר נמצא. תתייעץ איתם, תשאל אותם: מה עשיתם? אבל כשאתה רואה את שר הבריאות אתמול בבית החולים שיבא הולך לעשות מסיבת עיתונאים בדבר שאין לו שום קשר לקורונה – אפילו למחלקת הקורונה הוא לא נכנס. על מה? למה הוא הלך לעשות מסיבת עיתונאים? תחשבו שאם היה עכשיו איזה מבצע צבאי דרמטי, בצפון או בדרום, והרמטכ"ל או שר הביטחון היו עושים מסיבת עיתונאים על איזו רפורמה במזון של צה"ל, היו אומרים להם: תגידו, אתם השתגעתם? הקורונה זו מלחמה. תתעסקו בדברים האמיתיים. שר הבריאות מגיע לבית חולים שיבא, אפילו להיכנס למחלקת קורונה הוא לא דאג להיכנס, כי זה לא העיסוק שלהם. הם לא מבינים את חומרת המצב. תתייעצו עם המנוסים ותקבלו החלטות אמיתיות, לא פוליטיות, בהתאם לגורמי המקצוע. כשעומדת כאן שרת התחבורה ואומרת: אנחנו לא נסגור את הרכבות משדה התעופה כי אנחנו מדינה דמוקרטית, איך תגיד לבן אדם תשים מסכות? אנחנו מדינה דמוקרטית – מי שירצה ישים, ומי שלא ירצה, לא ישים. איזו תשובה זאת? זו תשובה של שר במדינת ישראל, חבר בקבינט הקורונה? זו צורת קבלת ההחלטות? פחד פחדים. נפתלי בנט ואנשי הממשלה, תתייעצו עם המנוסים. תאמינו לי שאם תתקשרו לשר הבריאות לשעבר, לשר הפנים לשעבר, למר נתניהו, לתת את העצות – עכשיו אתם מדברים על החיסון השלישי כשצועקים אליכם כבר חודש וחצי-חודשיים. אנה אנו באים? סגר בחגים זה כישלון. תודה רבה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. מיכאל ויצחק חוזרים? בוסו, מיכאל ויצחק חוזרים, בעזרת השם? חוזרים. עאידה תומא סלימאן – איננה; מיכל וולדיגר – איננה. ישראל אייכלר – ישנו. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו יוצאים לפגרה וביום ראשון ראש חודש אלול. ראש חודש אלול. כתוב בזוהר הקדוש על מה שנאמר "ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים – דא היא ירחא דאלול". חודש אלול הוא החודש של התשובה, של חשבון הנפש, של ההתכוננות לשנה החדשה. ובשבת הזאת אנחנו קוראים: "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלוקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום. והקללה אם לא תשמעו אל מצות יהוה אלוקיכם וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום". נשאלת השאלה למה כתוב בשני פסוקים אותו דבר? נותן לכם ברכה וקללה, הברכה, "אשר תשמעו", והקללה, "לא תשמעו". למה אני צריך פירוש ברכה וקללה? כל אחד חושב שהוא יודע מה זו ברכה ומה זו קללה. התשובה היא – אני אמשיל את זה במשל, וחשוב מאוד להגיד את זה לצופים לפני שאנחנו נפרדים, שלא יחשבו שאנחנו עוסקים רק – כשאני מציב בפני ילד על השולחן שתי סוכריות: סוכריה אחת טובה, בריאה, עם סוכר, לא לפי הדת החדשה שסוכריה לילד זה לא בריא – כמו שחשבו בני אדם במשך אלפי שנים, שסוכריה לילד לא מזיקה והיא טעימה – וסוכרייה אחרת באותו צבע. אבל אני אומר לילד: תדע לך שפה יש רעל ציאניד. ואני אומר לו: הבחירה היא שלך, אבל תדע לך, הסוכרייה הזו טובה והסוכרייה הזו רעה. זה מה שהקדוש ברוך הוא הציב בפני בן האדם, לעומת כל החיות, הבהמות, העופות והצמחים בעולם. את כל הבריאה כולה עשה הקדוש ברוך הוא, אבל כל הבריאה צומחת וכל איתני הטבע פועלים: "משיב הרוח ומוריד הגשם", "משנה עיתים ומחליף את הזמנים" – הקדוש ברוך הוא עושה את הכול, אבל להם אין שום בחירה. לחיות ובהמות יש אינסטינקטים, אבל אין להם בחירה; האדם הוא היצור היחיד שהקדוש ברוך הוא נתן לו בחירה, בחירה בין טוב ורע. אבל בני האדם טועים ואומרים: נתנו לי בחירה להחליט מה הטוב ומה הרע, וזה האסון הגדול של האנושות. ישנם אנשים, אדוני היושב-ראש, שיושבים בבתי הסוהר והם עשו מעשים, פשעים נוראיים, רצחו וגנבו. והם אומרים: אני חושב שאני עשיתי טוב. הם לא חוזרים בהם. למה? כי לו יש ולי אין – אלף תירוצים. יש אנשים שעשו מלחמות. עכשיו ראיתי איזה קטע על מלחמת העולם השנייה, ורואים איך עמים שלמים שילמו מחירים נוראיים על עצם המלחמה; היו החלטות נוראיות, בחירות שאלופים ומנהיגים בחרו בטעות וגרמו אסון לעמם ולכל העמים האחרים, בגלל טעויות, שחשבו שהם מחליטים מה טוב ומה רע. לכן אומרת לנו התורה במילים פשוטות וברורות לכל ילד: "את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלוקיכם". זה לא אומר שאם תשמעו בקול ה' הוא ייתן לכם סוכרייה; זאת הברכה הגדולה ביותר: ללכת בדרך התורה "אשר אנכי מצוה אתכם היום". והקללה הנוראה ביותר על האדם: "אם לא תשמעו אל מצות ה'", ואתה תגיד: אני בוחר "וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום". זאת הקללה הגדולה ביותר. ולכן הקדוש ברוך הוא רוצה לברך את עמו בשלום, נותן לנו את חודש אלול, שנבחר בטוב, נתקרב לתורתו, נחזק איש את רעהו, "איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק". אדוני היושב-ראש, אתה הרי בן העם המוסלמי שמאמין באל אחד, וכתוב בתורה: "והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים". כל מה שאמרתי פה נכון לכל האנושות ולא רק לעם היהודי. ובפרט לעם היהודי, שיוצא עכשיו לחודש אלול. הסכיתו ושמעו מה שאומרת לנו התורה: אנוכי נותן – הקדוש ברוך הוא נותן לכם ברכה וקללה, וייתן לנו ברכה לשנה טובה ומתוקה. תודה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. כמה חברים דתיים יעלו עוד? << קריאה >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << קריאה >> אתה תלמד הרבה תורה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> צריך להמשיך את השיעורים. תודה רבה, חבר הכנסת אייכלר. << קריאה >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << קריאה >> יש בחינות הסמכה לרבנות בסוף התורנות. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני חושש מהבחינה, חבר הכנסת אדלשטיין. אמיר אוחנה; יואב בן צור; יריב לוין. פטין מולא – תפדל, פטין. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא הולך להגיד דברי תורה. << דובר >> פטין מולא (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרה, כבוד סגן השר, כנסת נכבדה, אני רוצה לפתוח את דבריי בגינוי חריף לממשלת השינוי – ממשלה שמתאימה לה המילה "הריסות". ממשלת ההריסות. ב-04:30, היום, ירכא מתעוררת מרעשים של דחפורים שמגיעים להרוס צימרים בירכא. דחפורים שהרסו, בחוסר רגישות, צימרים של משפחה דרוזית. כוח משטרה חסר תקדים: מגיעים ארבעה אוטובוסים של שוטרים ממחוז צפון ליישוב על מנת לבצע הריסות ללא רחמים. מדובר על צימרים תמימים, קירות של אדמות בגובה של פחות ממטר, בתוך אדמה פרטית, אדוני היושב-ראש. אדמה של חיילים משוחררים, אשר קנו אותה מכספם הפרטי על מנת להתפרנס ממנה. בנו אותם צימרים לפרנסה באדמה שלהם ולא אדמת מדינה. הממשלה הזאת נמנעת מאכיפה באוכלוסיות אחרות באזור, שם יש יישוב או מתנחלים. קוראים ליישוב אדמה וכליל, וכולנו יודעים מי יושב שם, איך הם בנו שם וכמה זמן הם גרים שם עם חשמל ומים, בלי תוכניות מתאר, ואף אחד לא נגע בהם. אני שואל: מדוע לדרוזים כן ולאחרים לא? חבריי חברי הכנסת, למי שלא מכיר את האזור הזה, ליד השטח היכן שבוצעו ההריסות נמצאים גם צימרים אחרים, שאנשים בנו אותם וביקשו תוכניות מתאר, ולא אישרו להם על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. חבריי חברי הכנסת, בני העדה הדרוזית קוראים לכם לקום ולעזוב. חבריי חברי הכנסת מהקואליציה, אין לכם מה לשבת בממשלה הזו, אם בממשלה הזו, שלא מלאו לה 100 ימים, הורסים בתים בכפרים הדרוזים. איפה אתם ומה העמדה שלכם? קואליציה שבאה להרוס לבני העדה שלנו – שלכם – את הבתים ואת הפרנסה שלכם ושל הבנים שלכם. מה אתם עושים בממשלה הזו, שלא נותנת לנו מענה; ממשלה שבמקום לתת אישורי בנייה, הורסת מבנים תמימים לאזרחים פשוטים? אדוני היושב-ראש, בזמן שיש הקפאות אכיפה ביישובים של אוכלוסיות אחרות, הדחפורים של ההריסות פועלים ב-04:00 אצלנו, ביישובים הדרוזיים. קואליציה שעושה אכיפות בריוניות צריכה להסתלק מהעולם הזה, ולא צריכה להישאר פה. קואליציה שעושה – בושה לה, שבאמת עוד לא מלאו לה 100 ימים. במקום לבוא ולעשות תוכניות ולתמוך ולתת כספים באים להרוס, לתת יד להריסות. ואני קורא אליך, נפתלי, ראש הממשלה, ההתעלמות שלך מהעדה הדרוזית – לא מספיק שלא הכנסת בתקציב המדינה תקציב לעדה הדרוזית, תקציב שייתן מענה להסדרת התכנון והבנייה. השרים שלך, המופקדים על הנושא, מאפשרים לפקידים הזוטרים ביחידה הארצית לאכיפה ובנייה הלא-חוקית להוציא צווי הריסה, צווים מינהלתיים בסכומי עתק – מ-300,000 שקל ומעלה – לכל מי שבונה בשטח שאין לו רישיון. במקום להקפיא את הצווים עד להשלמת התכנון, באים והורסים בתים וצימרים, שהם מקור פרנסה של חיילים משוחררים חפים מפשע. בושה לך, שרת הפנים, גב' אילת שקד, יוזמת חוק קמיניץ ותיקון סעיף 116 לחוק התכנון והבנייה. את האחראית הישירה על התכנון והבנייה במדינה. ומה עוד שאת משאירה את העדה הדרוזית ללא אפשרות פיתוח. בושה לך, השר לביטחון הפנים, שמופקד על משטרת ישראל, שנתת לכוחות המשטרה במחוז הצפון להגיע בהמוניהם ליישוב ולהרוס צימרים. בושה לך, שר האוצר, אדוני ליברמן, שאתה מופקד על יחידת האכיפה במשרד האוצר, האחראי הישיר על היחידה הארצית. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> פטין. << דובר_המשך >> פטין מולא (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני השר במשרד האוצר, בן העדה הדרוזית, חמד עמאר, בן לעדה הדרוזית, שדפקת כאן ואמרת שאתה בא להגן על בני העדה הדרוזית. איפה אתה במקרה הזה? מה תעשה, מה עשית? אתה אחראי ליחידה הזו – לפקידים זוטרים שמחלקים צווים וצווי הריסה. זה מה שקרה, הריסות צימרים במשמרת שלך, אדוני השר. אני מתפלא עליך שאתה נותן לזה לקרות. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> פטין. << דובר_המשך >> פטין מולא (הליכוד): << דובר_המשך >> ממשלה כל כך חסרת רגישות, חסרת רחמים, חסרת מצפון, חסרת יכולת לקבל החלטות בנושאים חשובים לכל תושבי מדינת ישראל, ומקבלת החלטה כל כך חמורה – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> פטין מולא (הליכוד): << דובר_המשך >> – – להרוס בתים ולהמשך לאיים על תושבים בצווי הריסה מינהלתיים מופרכים. בושה לכם שאתם מתנכלים לאוכלוסייה הנאמנה ביותר למדינת ישראל; עדה אשר הקריבה מאות מבניה למען קום המדינה הזו. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> פטין מולא (הליכוד): << דובר_המשך >> בושה לכם שאתם דואגים רק למי שמאיימים עליכם, כמו עבאס מנסור, אשר סחט מכם, וממשיך לסחוט מכם, כספים וביטול צווי הריסה בדרום. ממשלה שלא נותנת מענה למגורים ובנייה ביישובים שלנו והורסת מבנים פנימיים כמו צימרים, אין לה זכות קיום. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> עלי סלאלחה (מרצ): << קריאה >> פטין, אני מסכים איתך, אבל שכחת דבר אחד – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> (אומר בערבית: נתתי לך שלוש דקות נוספות. שלוש דקות.) << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> אני יכול להציג בפניך, אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני מאמין לך – – – << קריאה >> עלי סלאלחה (מרצ): << קריאה >> שכחת דבר אחד, פטין – שכחת שקמיניץ – – – << דובר_המשך >> פטין מולא (הליכוד): << דובר_המשך >> זה התמונות שהם הרסו שם צימרים, וזו בושה. יש כאן בתים של יהודים שלא הרסו אותם. שמישהו יגיד לי למה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> (אומר בערבית: מספיק פטין. פטין, אסור. אסור. אסור.) << קריאה >> עלי סלאלחה (מרצ): << קריאה >> – – – ב-2017, 2018, וכיעד אנחנו צריכים לדרוש להפסיק את הדברים האלה על ידי כל הבית הזה – אופוזיציה וקואליציה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> טייב, חבר הכנסת סלאלחה. חברת הכנסת רגב. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> פטין, תחלק את התמונות, אל תשאיר אותן ככה. << קריאה >> מירי מרים רגב (הליכוד): << קריאה >> פטין, כל הכבוד לך. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> איזה מילים, חבל על הזמן. << קריאה >> מירי מרים רגב (הליכוד): << קריאה >> איזה מילים, כדרבונות. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בבקשה, חברת הכנסת רגב. << דובר >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר >> תודה רבה לך, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, על הירי מלבנון הגיב בנט: הכול טוב. אתם מבינים, תושבי קריית שמונה? אתם תבלו במקלטים, בנט ולפיד ישתו אספרסו בתל אביב. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה עם חיזבאללה – – – << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> כולם מרימים את הראש: החיזבאללה, חמאס, האיראנים – עוד עדות לרפיסות המדינית-ביטחונית של בנט. התפקיד ענק עליך, בנט. אתה לא יודע לנצח מגפה ואתה לא יודע לייצר הרתעה. פשוט תתפטר. שלשום דיברתי ארוכות על התקציב האכזרי – תקציב שכולו לחזקים, לעשירים, למדינת תל אביב; תקציב שהוא חזק על חלשים, על נשים בהיריון, על אימהות חד-הוריות; תקציב שכולו שנאה למה שלא דומה לדנ"א הלבן של הממשלה הזאת. רבים לא יודעים, אבל הדלק שהצית את חורבן בית המקדש היה הפערים האיומים, הבלתי-נסבלים, בין העשירים לעניים. ברוח הימים האלה, שקרובים לתחילת הימים הנוראים, פספס בנט, בוש הממשלה, הזדמנות אדירה למנוע אסון נורא – הרג של מאות נשים כתוצאה מקריסת גשר המוגרבים, שנמצא ברחבת הכותל המערבי, אותו מקום קדוש שאליו העם היהודי כולו נושא את עיניו. גשר המוגרבים, שהחליף את סוללת העפר, מעלה המוגרבים, ידוע כמפגע בטיחותי וסכנה לציבור, ובעיקר למתפללות בכותל. הוגשו אין-ספור דוחות של מומחים על הסכנה הטמונה בגשר העץ הרעוע. הוגשה לאחרונה גם עתירה של נשים אמיצות, שדרשה מהממשלה להרוס את הגשר המסוכן הזה ולשמור על חייהן של המתפללות בעזרת הנשים. בנט נסע להיפגש עם עבדאללה מלך ירדן. הייתה לו הזדמנות נהדרת לדאוג לאינטרסים המדיניים של העם היהודי, אבל מה הוא עשה במקום זה? ספסר במים של מדינת ישראל – נתן למלך ירדן כמות כפולה של מים, בעבור מה? מר בנט, בוש הממשלה, בשיעור ראשון בדיפלומטיה ציבורית מלמדים שמשא ומתן מנהלים על ידי תן וקח – לא תן ותן. מה, אתה ילד כאפות? מה, אתה רק נותן? מה, אתה לא מקבל? אתה בוש הממשלה של מדינת ישראל. הלכת לירדן, נפגשת עם המלך עבדאללה, נתת לו מים בחינם, מה קיבלת לטובת מדינת ישראל? הייתה לך הזדמנות, לקראת חודש אלול, חודש החגים, לטפל בבעיה של אסון נורא, שגשר המוגרבים ייפול ויקרוס על אלפי מתפללות שם. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> זה לא בחינם. למה את אומרת "חינם"? לא בחינם. << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> תתבייש לך. מה עשית? לא עשית כלום. אתה יודע, בנט, שהגשר הזה אינו חוקי ושהוא לא נבנה כדין. הינה, אני מקריאה לכם מהתגובה לעתירה. טוענים כלפי הקרן שההיתר שניתן לו, ניתן שלא כדין. כאמור, העותרים טוענים שהיתר הבנייה הקיים לגשר המוגרבים הוצא שלא כדין. מאחר שמבקש ההיתר אינה הקרן – לא הקרן אלא החברה לפיתוח מזרח ירושלים – אז אין לקרן עמדה בנושא. מורשת הכותל מגלגלים את זה לקרן, הקרן מגלגלת את זה לעירייה, העירייה מגלגלת את זה לחברה לפיתוח. מה יקרה כשהגשר יקרוס, מי יהיה אשם? אתה, בנט. את מי תאשים בזה שמאות נשים מתפללות – הגשר יקרוס ויגרום למותן? מי יהיה אשם? אתה תהיה אשם. בית המקדש חרב על שנאת חינם, על פערים איומים ובלתי נסבלים, ועל מה ייחרב גשר המוגרבים ברחבת הכותל? על אוזלת היד שלך, בנט. אז למה להקים ועדת חקירה אחרי שהגשר יקרוס? תטפל בזה עכשיו. תטפל בזה עכשיו. תהרוס את הגשר ותבנה גשר בטיחותי, שיאפשר לנשים להתפלל בכותל בצורה מכובדת, כפי שראוי. למקרה, בנט, שעדיין לא חלחל אליך המסר שאמרתי השבוע: אנחנו לפני הימים הנוראים, חודש הסליחות והרחמים. כשאתה תעמוד בפני היכל כל נדרי, תזכור שהמקום אינו מכפר על עבירות של בין אדם לחברו. המקום לא יוכל לכפר לך על ההונאה, על השקרים ועל גנבת הקולות של הבוחרים שלך לטובת תומכי טרור ומעודדי שהידים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת רגב. << נושא >> בחירת נציגי הכנסת לוועדות בחירה של נושאי משרות שיפוטיות << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברי הכנסת, אתם כולכם יכולים, מי שנמצא במליאה, לתפוס את המקומות, בבקשה. אני רוצה להודיע על התוצאות. << קריאה >> מירי מרים רגב (הליכוד): << קריאה >> – – – בשורות טובות עכשיו. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אין, אין. << קריאה >> מירי מרים רגב (הליכוד): << קריאה >> אין? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מאחורה, בפרסה, אין? << קריאה >> מירי מרים רגב (הליכוד): << קריאה >> אוהו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> ובכן, להלן התוצאות: הצביעו 120, מספר קולות כשרים – 120, אין אף קול שנפסל. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ואני מדבר על הוועדה לבחירת שוטרים – שופטים, אני מתנצל – 51 קולות; חבר הכנסת שמחה רוטמן – 53 קולות; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – 67 קולות. לפיכך, נבחרו לוועדה, כנציגי הכנסת בוועדה לבחירת שופטים, חברת הכנסת אפרת רייטן מרום וחבר הכנסת שמחה רוטמן. בהצלחה. << קריאה >> מירי מרים רגב (הליכוד): << קריאה >> שני קולות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני רוצה להגיד משהו אישי. אני לא הרבה שנים כמו חברי כנסת אחרים שנמצאים פה – כמעט תשע שנים – אבל לפני כשש שנים הנציג של הכנסת היה מחולק באופן תמידי אחד לאופוזיציה ואחד לקואליציה. הפעם אני אומר לכם שנעשה מאמץ להחזיר נציג אחד לפחות לאופוזיציה, לאחר שש שנים. אני חושב שכנסת ישראל זה לא אנחנו או הם או אתם, אלא כנסת ישראל יכולה להיות גאה בכך שהחזרנו בעניין הזה עטרה ליושנה, ואני מאוד מקווה שזה יישמר לאורך שנים רבות. ועדת הקלפי למניין קולות המצביעים לבחירת שני נציגי הכנסת לוועדה לבחירת דיינים: הצביעו 120 – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> 67 זה 61 ועוד שבעה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה? מה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ועוד שישה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא. זה גם לא בסדר שנבחר נציג של האופוזיציה, אני רוצה להבין? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, לא. בסדר. תמשיך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> ועדת הקלפי למניין קולות המצביעים לבחירת שני נציגי הכנסת לוועדה לבחירת דיינים: הצביעו 120, מספר קולות כשרים – 120. חבר הכנסת משה ארבל – 59 קולות; חברת הכנסת גילה גמליאל – 67 קולות; חברת הכנסת שירלי פינטו קדוש – 62 קולות. לפיכך נבחרו כנציגי הכנסת בוועדה לבחירת דיינים חברת הכנסת גילה גמליאל וחברת הכנסת שירלי פינטו קדוש. בהצלחה. ועדת קלפי למניין קולות המצביעים לבחירת שלושה נציגי הכנסת לוועדה לבחירת קאדים: הצביעו 120, מספר קולות כשרים – 120. חבר הכנסת ניר אורבך – 61. אוי, לא אמרתי לפי הסדר, ואני מתנצל. לפיכך, אני אהפוך את הסדר: חבר הכנסת ניר אורבך – 61; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – 96; חבר הכנסת מנסור עבאס – 63; חבר הכנסת יואב בן צור – – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת טיבי, זה מפריע לי. חבר הכנסת יואב בן צור – 56. לפיכך, נבחרו לכהן כנציגי הכנסת בוועדת המינויים לקאדים חברי הכנסת הבאים: חבר הכנסת אוסאמה סעדי, חבר הכנסת מנסור עבאס וחבר הכנסת ניר אורבך. << קריאה >> גילה גמליאל (הליכוד): << קריאה >> לא הבנתי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> ועדת הקלפי למניין קולות המצביעים לבחירת נציגי הכנסת לוועדת המינויים לקאדים מד'הב: הצביעו 120. 120 קולות כשרים. חבר הכנסת פטין מולא – 53 קולות; חבר הכנסת מופיד מרעי – 71 קולות; חבר הכנסת עלי סלאלחה – 69 קולות. לפיכך, נבחרו חברי הכנסת מופיד מרעי ועלי סלאלחה להיות נציגי הכנסת בוועדת המינויים לקאדים מד'הב. יכולים להיות גאים ב-120 שבחרו, ו-120 כשרים. בהצלחה לנציגי כנסת ישראל בוועדות השונות, בהצלחה לחברי הכנסת הנבחרים. << הצח >> הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 80) (התאמות למערכת האזרחית בענייני סדרי דין וראיות), התשפ"א–2021 << הצח >> (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבי מעוז, נמשיך בדיון, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברכות לנבחרים, ברכות גם למפסידים. שיהיה בהצלחה לכולם. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתחיל במשהו שאני חושב שהוא מאוד יסודי, וזה הכרת הטוב. זה אולי הנאום האחרון שלי במושב הקיץ. אני רוצה להודות לעובדי הכנסת כולם על המאמץ הגדול; להודות לאנשי משמר הכנסת; להודות לסדרנים המסורים; להודות למזכירת הכנסת ועובדי המזכירות; להודות לתמלילנים, שעושים עבודתם יומם וליל; להודות לציונה ומחליפיה שנמצאים בפרסה ודואגים לנו; להודות לכל אלה שעשו לילות כימים כדי לאפשר לנו עבודה תקינה. אז תודה רבה באמת, ואני מאחל לכם פגרה נעימה וחופשה נעימה. היות שהממשלה הנוכחית הוקמה על בסיס של שקר, מרמה, שוחד והפרת אמונים, אני רוצה להזכיר באוזני חבריה מה נאמר על כך בתורה, בנביאים ובכתובים. אני אקריא כמה פסוקים: "מדבר שקר תרחק"; "וידרכו את לשונם קשתם שקר ולא לאמונה גברו בארץ"; "ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו. למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו"; "דרך שקר הסר ממני"; "ה' הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה". יש פסוק מיוחד, שאני מאוד מתחבר אליו, ואני חושב שהוא משקף את מרכיבי הממשלה ובייחוד את העומד בראשה: "אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר"; "נצר לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה"; "שפטני ה' וריבה ריבי מגוי לא חסיד, מאיש מרמה ועולה תפלטני"; "אהבת כל דברי בלע לשון מרמה"; "מה יתן לך ומה יסיף לך לשון רמיה"; "הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם". ובסופם של דבריי אני רוצה לפנות לראש הממשלה ולומר לו: אדוני ראש הממשלה, בוא נודה על האמת: העסק גדול עליך. מעתה ייקרא לכם "ממשלת גדול עליכם". תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אזולאי – מוותר; חבר הכנסת טיבי – אינו נוכח. חבר הכנסת משה אבוטבול. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> אפשר שיהיה שקט קצת? יותר מדי רעש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אפשר קצת שקט, בבקשה? תודה. קצת שקט. חברת הכנסת שטרית, חבר הכנסת אבוטבול ביקש שקט. בבקשה. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> אי-אפשר ככה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני מאפס עוד פעם. חברים. חברת הכנסת שטרית. תנסה. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו רוצים לדבר היום קצת על הערך החשוב ביותר בעולם היהודי, שאנחנו חיים סביבו את החיים שלנו. כפי שחז"ל אומרים, "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". הערך של גמילות חסדים זהו ערך עליון, כשאנחנו בעצם משתיתים את העולם היהודי על העזרה ההדדית ועל הצדקה ועל החסד שכל אחד ואחד עושה. גם בפרשת השבוע שלנו אנחנו מוצאים כמה דברים חשובים בעניין הזה, ואנחנו יודעים שיש ותמיד תהיה הנקודה, שבעולם שלנו יהיה גם עושר וגם עוני. איך שהתורה אומרת, "אפס כי לא יהיה בך אביון", מצד אחד, אבל גם כן – "לא יחדל אביון" ממך. תמיד יש לנו את המצב שהיהודים נמצאים חלקם במצב של עשירים, חלקם במצב של עוני, אבל הדרישה של התורה מאיתנו היא לחיות ולעזור לאותן הנפשות הללו שנמצאות במצוקה, לעזור להן. ואז חז"ל באים ואומרים לך את זה בכפלי מילים – דברים שבדרך כלל בתנ"ך מורים על חיזוק מאוד מאוד גמור. כשאומרים בתורה את הפסוק "כי פתח תפתח את ידך לו", לאותו עני, לפתוח – "פתח תפתח" – זה מחזק מאוד, המילים האלה, שעליך לפתוח את היד ולעזור ולתת לאותו אחד עני. או דבר אחר, אנחנו אומרים לו: "נותן תתן". אומרים חז"ל: נתון תיתן אפילו אלף פעמים. צריך לעזור לו. "העניק תעניק לו". גם הענק תעניק – הכפילות של המילה באה להורות לנו שאנחנו חייבים לעזור ולתת לאותם העניים האלה, לאותם המסכנים. כפי שבאמת מסביר אחד המפרשים, פירוש מאוד יפה: מה זאת אומרת שאומרים "פתח תפתח את ידך לו", למה הכוונה? הכוונה היא שלפעמים באים לבן אדם: תעזור לאיזה עני או לאיזה מסכן, והוא אומר לא. הוא מראה לך את היד הקפוצה ואומר לך: כל האצבעות שוות, ושאותו אדם ילך לעבוד, להשיג שכר משלו. אומרים לך: לא, "פתח תפתח את ידך". תראה, כשאתה פותח את היד, יש הבדלי מעמדות בין האצבעות, כך גם בעם שלנו יש הבדלי מעמדות. והדבר החשוב ביותר זה שאנחנו אומרים לו: הקדוש ברוך הוא אומר לך שלא תקפוץ את ידך ולא תאמץ את לבבך. אומר הרב הירש בפירושו שהכוונה היא שהקדוש ברוך הוא לכתחילה ברא לבן אדם לב רחב, ליהודי. אל תקפוץ את לבבך – אל תתאמץ לעשות פעולה הפוכה ממה שקיבלת מבורא עולם: להיות עם לב רחב. אנו מצפים מהממשלה היקרה שלנו: מעבירים ספר תקציב – תחשבו על המשפחות ברוכות הילדים, על המשפחות הנאנקות תחת הסבל, ותבינו שבלעדי זה שאנחנו ניתן להם את כל מה שהם צריכים, הם יכולים חלילה לקרוס. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח; חבר הכנסת מרגי – אינו נוכח; חבר הכנסת קרעי – אינו נוכח; חבר הכנסת רוטמן – אינו נוכח; חבר הכנסת אבו שחאדה – אינו נוכח; חבר הכנסת פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת מקלב – אינו נוכח; חבר הכנסת גלנט – אינו נוכח; חבר הכנסת כץ – מוותר; חבר הכנסת ניר ברקת – אינו נוכח. חברת הכנסת דיסטל, מוותרת או עולה? << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עולה, בבקשה. << דובר >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני יושב-ראש הכנסת. חיילי צה"ל ניצלו בעור שיניהם בזכות – באמת, הם היו תלויים על חוט השערה – בזכות ההתנגדות האפריורית של האופוזיציה. אבל חשוב לי מאוד שהציבור יבין מה הקואליציה הזאת, ובראשה המופלאים ממפלגת ימינה וממפלגת תקווה חדשה, עודדו. הם רצו, וזה באמת נבלם בדקה ה-99, על חוט השערה – הם רצו להעניק לפצ"ר יכולת כמעט אין-סופית ובלתי מוגבלת מול חיילי צה"ל. עכשיו, אני רוצה לומר לכם משהו: הדבר הזה מעורר אסוציאציה אצלי, ואני מניחה שאצל רבים, לשם אחד: אלאור עזריה. אלאור עזריה לא היה גיבור בעיניי. אין שום גבורה בירייה של כדור באדם ששוכב מנוטרל על הרצפה. אפס גבורה. אלאור עזריה הפך לגיבור בעל כורחו ובעל כורחי, כנגד כל התפיסה המוסרית והאתית שלי, מסיבה אחת: כי אני ראיתי איך צה"ל שוכר פרקליטים בין היקרים בארץ, פרטיים; איך עמד פה, ממש כאן, שר ביטחון, ואמר "חייל שסרח" על בחור שהגיע ממקום סוציו-אקונומי קשה והפך בכל זאת לחייל מצטיין; איך כל המורכבות של הסכסוך הישראלי–פלסטיני נחתה על הכתפיים הצרות של הבחור הזה; וכדי שפקידים וכדי שמשפטנים וכדי שמפקדים עם פנסיות צבאיות ענקיות יוכלו לצחצח את מצפונם, להביט במראה ולהגיד: אני מוסרי – על חשבון הבחור הזה. אני ראיתי אותם קוברים אותו בעודו חי. מה שהממשלה הזו – גדעון סער, נפתלי בנט, תקווה חדשה, ייאוש ישן ומפלגת ימינה – כמעט עשו, זה להעניק למגמה הזאת עוד כוח, להעניק למגמה הזאת, למשפטיזציה, שפושה בכל תחום – על חשבון האלקטורט הדמוקרטי, על חשבון רצון העם, על חשבון הקשר הייחודי הבלתי-נתפס בין עם לבין צבאו. כל מדינת ישראל, כל אזרחי ישראל שולחים את מיטב בניהם לצבא הזה, זה לא דבר של מה בכך. הם כמעט ירו בנגמ"ש הזה. הנזק שהם עשו, בין העם לבין הממשלה, לבין הפרקליטות, לבין העליון – הנזק הדמוקרטי שהם עשו זה דבר אחד; עכשיו הם כמעט גרמו לחבלה אין-סופית בין העם לבין הצבא שלו. ובדקה ה-99 הממשלה חסרת האחריות הזאת, שאין מבוגר אחראי אחד שמשגיח עליה – כי התקשורת שלהם וכל מערכת המשפט היא שלהם, לא היה מבוגר אחראי. אני באמת רוצה להודות לחברי האופוזיציה שרקעו ברגליים ומנעו בגופם את הצעת החוק הפושעת הזאת, שהייתה ממוטטת לא רק את הציבור הלאומי אלא גם את הקשר הקדוש בין החיילים לבין העם, תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שטרית – אינה נוכחת; חבר הכנסת אופיר סופר – אינו נוכח. חבר הכנסת קיש, בבקשה. << דובר >> יואב קיש (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, למי שלא מבין, אחרי שהוקמה הממשלה הזו אנחנו במלחמה על זהותה של מדינת ישראל. הממשלה הזו, שהשמאל מניע אותה, ביחד עם בג"ץ ועם כיפת הברזל התקשורתית, עושה כל מה שביכולתה בשביל להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה. עלתה לפניי חברת הכנסת גלית דיסטל שדיברה על החוק שאתם רציתם להביא לקריאה. נמצא פה סגן השר שוסטר, דיברנו על זה בטלפון. אמרת לי: החוק הזה, הממשלה הקודמת רצתה להעביר אותו. ואמרתי לך: לא, החוק הזה נעצר על ידי הממשלה הקודמת. כשאנחנו הבנו את המשמעות של החוק הזה, אנחנו עצרנו אותו. ומה המשמעות? המשמעות של החוק הקודם הייתה להקל בחקירה פלילית כנגד חיילי צה"ל אחרי אירוע מבצעי. אנחנו לא רואים שום סיבה להקל בדבר הזה, ולכן זה נעצר. אבל מצד שני יש לנו את אותם – לפעמים הם משפטנים לפעמים הם אנשים עם אג'נדה שונה; דרך אגב, אנשי שמאל אומרים בצורה ברורה: אנחנו רוצים לעשות פה מדינת כל אזרחיה – שמחפשים לפגוע בדברים האלה, שאותנו מאחדים; בדברים האלה, שמגדירים את אופייה של מדינת ישראל, ובוודאי שצבא ההגנה לישראל הוא אחד הגורמים הכי חזקים באירוע הזה. צבא ההגנה לישראל קיבל היום את כיפת הברזל שלו מהאופוזיציה. ההתעקשות שלנו לא להעלות את החוק הזה היום במליאה, אני מקווה, סגן השר שוסטר, שתגרום לכך שאתם תשנו את דעתכם ותורידו את החוק הזה מספר החוקים בדיוק כפי שהממשלה הקודמת עשתה. ואני אומר לך יותר מזה: כן, יש גורמים, ביניהם הפצ"ר, ביניהם אולי גם בייעוץ המשפטי, שירצו להכניס את החוק הזה, אבל אותם גורמים הם הגורמים המסוכנים לזהותה של מדינת ישראל, הם גורמים שרוצים לאתגר את זה. אנחנו עצרנו את זה היום, אבל לצערי עדיין הסכנה קיימת, ולכן אני פונה אליך, סגן השר שוסטר: היטב שימו לב למה שאתם עושים. המאבק הזה על זהותה של מדינת ישראל מתחולל לנגד עינינו כל יום פה, במליאה הזו, ועדיין יש גם בקואליציה שלכם אנשים שמבינים את זה. אל תתפתו, אל תלכו למקומות המסוכנים האלה. אל תלכו לכך שראש ממשלה חליפי, חבר הכנסת לפיד, קורא לקרבות של ההוטו ברואנדה אנטישמיות. זו לא אנטישמיות, זו שנאה אחרת, אבל זו לא אנטישמיות. וכשחושבים שהדבר הכי קדוש לעם ישראל זה הכותל, אז לא, זה הר הבית. הר הבית, זה מה שאמרו הצנחנים: הר הבית בידינו. כשמתבלבלים בדברים הכי בסיסיים האלה, וכשרואים שמאתגרים אותנו עכשיו בטילים שנופלים באזור קריית שמונה, מבינים שאנחנו צריכים לשמור על זהותה של מדינת ישראל; מבינים שיש לנו קרב קשה, והממשלה הזו, אני מאוד חושש למה שהיא תחליט, כי היא מורכבת מהרבה מאוד גורמים שיפעלו לשנות את זהותה של המדינה. הישמרו לכם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת קיש. חבר הכנסת כלפון – אינו נוכח; חבר הכנסת עבאס – אינו נוכח; חבר הכנסת אלי כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת בן ארי – אינה נוכחת. חבר הכנסת אמסלם, בבקשה. << דובר >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שמעתי את דבריו של חבר הכנסת יואב קיש, ואני רוצה לומר משהו הרבה יותר עמוק מזה: אתם הפקרתם את חיילי צה"ל במובן הכי בסיסי. אתם בעצם – שר הביטחון עולה לפני כמה ימים לכאן, לדוכן, מדבר על ביטחון ישראל, כשמי שמינה אותו לשר הביטחון באצבעו זה אנשים שקוראים לחיילי צה"ל "מחבלים", סגן השר שוסטר. ווליד טאהא, אם אתה לא יודע אני אשלח לך, לא מזמן מה הוא אומר על חיילי צה"ל? שהם מחבלים, מחבלים, הילדים שלנו מחבלים. ומה אתם עושים? מתנשקים איתם ונותנים להם 53 מיליארד שקל. למה? בגלל שאחרת לא יהיו לכם ג'ובים. אז אתה מדבר איתי עכשיו על איזה הצעת חוק שאתם רוצים בעצם לבוא ובעצם לגרום לכך שיהיה יותר קל להעמיד את חיילי צה"ל לדין? אתם לא מתביישים? אתם כופרים בעיקר. זה מעולם לא היה במדינת ישראל. אתם פוגעים בכבוד הלאומי של עם ישראל. כל חייל צה"ל שעכשיו רואה אותי יודע: מנסור עבאס קורא לך מחבל, ושר הביטחון קיבל את התפקיד בגללו. והיום אנחנו מתפלאים. חבר הכנסת קיש מדבר איתנו על כך שהורדנו את החוק שהם רוצים, לפגוע בחיילי צה"ל. דרך אגב, אתם פוגעים בחיילי צה"ל כמעט בכל דבר, אתם לא סופרים אותם, אתם לא רואים אותם ממטר. אין לכם כבוד לאומי, אתם פוגעים בכבוד הלאומי של עם ישראל. מי? שר החוץ, שלא שירת בצה"ל, הוא עצמו. באופן מעשי, היה בעיתון המחנה, היום יושב לי כנראה בקבינט הביטחוני ואולי גם מצביע לאן לשלוח את החיילים, מעבר לקווי האויב. מי? לפיד. תבינו באיזה ליקוי מאורות אנחנו נמצאים. תבינו באיזה כשל ערכי אנחנו נמצאים פה. לא יאומן כי יסופר. אמרתי קודם, דיברתי. השר לביטחון פנים מבקש שיביאו לאישורו כל הריסה בנגב, אצל הבדואים, ובמזרח ירושלים. זה מה שמעניין אותו. הוא רוצה לאשר באופן פרטני. אני אומר לסגלוביץ' – א. זה לא חוקי. זה פלילי; ממתי שר מתערב בנושאים פליליים במדינת ישראל באופן פרטני? ואני מבין שמה שמעניין אותו זה רק הבדואים ומזרח ירושלים. מערב ירושלים לא מעניינת אותו, שיהרסו את כולה, את כל מדינת ישראל, אין בעיה. אבל תבינו לאן אתם יורדים. תבינו באיזה מדרון אתם נמצאים. תבינו איזה ממשלה הקמתם. אין קשר בין אחד לשני, אתם מוכרים את ביטחון מדינת ישראל, אתם מחריבים כל יסוד במדינת ישראל, הכול. אני רוצה להגיד לכם עוד משהו לסיכום. אני קראתי היום – התנועה לאיכות השלטון, שהיא תנועה שלכם, דרך אגב, זה אנשי שמאל, חלק מהתנועות שלכם, אבל הם עושים קצת רעש ולפעמים מדייקים בכמה עובדות. 21 חוקים אתם העברתם בכנסת; רק שבעה חוקים, אדוני היושב-ראש, היו, מה שנקרא, פתוחים להערות הציבור. זה לא קרה אף פעם בכנסת, אף פעם, ודרך אגב, זה מנוגד להחלטת בג"ץ ולהחלטתו של מנדלבליט עצמו. אבל מנדלבליט הרי הפך להיות היועץ המפלגתי, הוא חלק מהארסנל שלכם, הוא קשור אליכם, הוא יודע שאם הממשלה הזאת תיפול הוא עצמו ייפול, אנחנו נעיף אותו ביום הראשון, הוא יודע את זה. לכן הכול כשר, חבר'ה. אין חוק ואין בטיח, לית דין ולית דיין, הכול מותר. לכם מותר לעשות הכול, להרוס כל חלקה טובה שנבנתה במשך 72 שנה, והוא, כמובן, אצלו החוק לא קיים כשמדובר פה – ומדובר בממשלת הימין. דרך אגב, כשאנחנו היינו בממשלה הוא לא אישר לנו. תמיד היה טוען: לא קושי – יש מניעה משפטית. היום המניעה הפכה להיות קצת קושי בבטן. לקח קלבטן והעביר לכם את הכול. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת וחברות הכנסת, מדי שנה אני מעדכן את המסמך שמדבר על חלקם של משקי הבית הערביים בתשלום המיסים במדינת ישראל. לא כי אני מאמין שאנשים צריכים לקבל את הזכויות שלהם מכיוון שהם משלמים מיסים, הם אמורים לקבל זאת בהיותם אזרחים, ובכל זאת, עקב הוויכוח על תרומתן של האוכלוסיות, אמרתי: אני רוצה לראות כמה מיסים אנחנו משלמים. הינה, לפני כשנה, על פי נתוני שנת 2019, משקי הבית הערביים שילמו בסך הכול 9.2% מסך כל המיסים ששילמו משקי בית בישראל. משקי הבית הערביים שילמו 5.2% מתשלומי מס הכנסה, 6.5% מדמי הביטוח הלאומי ו-8.7% ממס הבריאות. מסך כל המיסים העקיפים שילמו משקי הבית הערביים כ-12.8%, 11.5% מסך כל המע"מ, 27.5% מסך כל המס על טבק, לצערי הרב, 11.2% מסך הבלו על הדלק, כ-10.7% מתשלומי האגרות וכ-10.2% מתשלומי הארנונה. ערך המס העקיף, האגרות והארנונה, ששילמו משקי הבית הערביים מהווה 24.8% מההכנסה נטו למשק בית, לעומת 15.5% בקרב משקי בית יהודיים. בסך הכול האזרחים הערבים שילמו 42 מיליארד שקלים מיסים למדינת ישראל. 42 מיליארד בשנה אחת. בחמש שנים זה מגיע ל-210 מיליארד שקלים. והינה, אנחנו רואים את תקציב המדינה וכמה האזרחים הערבים מקבלים. דרך אגב, אנשים שמשלמים מיסים, זה לא אמור לחזור היישר רק אליהם, כי יש מה שנקרא טובת הכלל. חלק ממה שנקרא טובת הכלל, מן הסתם אני לא מסכים לו, כמו הכיבוש, למשל. לחלק אני מסכים, כמו איכות הסביבה, כמו עורק ראשי, כמו דבר שמוסיף לכולנו, ואז בוודאי, לא כולם צריכים לחזור, ובעיקר בדמוקרטיה מגיעות לאנשים זכויות ללא התניות. אבל בשביל להבין, מדובר על תוכנית חומש, חומש, של 30 מיליארד, אני רוצה להזכיר לכם את 922. 922 הייתה לערבים, שזה 15 מיליארד שקלים, וצריך להוריד את הבדואים בצפון ואת הבדואים בדרום וגם את הערבים הדרוזים. כולם ביחד היו 24.5 מיליארד שקלים. נוסיף גם את התוכנית למאבק בפשיעה, 2.5 מיליארד, כלומר כמו 922, אותו הדבר גם התוכנית הנוכחית. עכשיו, כשרע"מ נכנסו לקואליציה, ואני לא מקבל את זה כלל וכלל מבחינה עקרונית, אמרתי, ואללה, יכול להיות שבתקציב הם ישיגו בפעם הראשונה עיר ערבית. כבוד היושב-ראש, מדינת ישראל מאז 48' ועד עכשיו בנתה 940 יישובים חדשים, כולם ליהודים ואפס לערבים; אמרתי, אולי בית חולים, בפעם הראשונה: יש 33 בתי חולים רשמיים במדינת ישראל, אין ביישוב ערבי. אמרתי, יכול להיות משהו איכותי מסוים. עכשיו, לבוא ולהצביע בעד תקציב, ש-50% ממנו למה שנקרא ביטחון – אבל לא רק, גם להעלות את החשמל; החשמל זה לא רק עבור הבתים. חשמל – כלומר, להעלות את המוצרים בכל מקום. אותו דבר הדלק ודברים אחרים. פשוט מאוד, המדינה רוצה לתת יד ולהחזיר בעשר ידיים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יברקן – אינו נוכח; חברת הכנסת גמליאל – אינה נוכחת; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח. חברת הכנסת סטרוק, אינה נוכחת? נוכחת. נוכחת גם נוכחת. << דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החוק שאנחנו עוסקים בו עכשיו הוא ברוך השם לא החוק שהיה על סדר-היום קודם לכן. הוא לא החוק שהיה אמור להפקיר את חיילי צה"ל לחסדי פרקליטים שיושבים בכל מיני לשכות ממוזגות ומעמידים אותם לדין על מעשים שהם עושים כדי להגן על כולנו. ברוך השם, את זה הקואליציה החליטה ברגע האחרון להוריד מסדר-היום. אבל אני לא יכולה להבין, אדוני היושב-ראש, איך קרה בכלל שחוק כזה נכנס לסדר-היום? איך זה קרה? איך זה קרה לנפתלי בנט? איך זה קרה לבני גנץ? איך זה קרה לאילת שקד? איך זה קרה לזאב אלקין? חוק כזה. לגדעון סער? אתם לא רואים מה אתם מעלים על סדר-היום? אני לא מבינה. אני אתמול צבטתי את עצמי כמה וכמה פעמים ואמרתי: זה לא ייתכן. רצתי מהר וחיפשתי התבטאויות של נפתלי בנט על הנושא הזה בדיוק. אני אקריא כמה מהן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא צריך את זה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> צריך. דודי, תעשה לי טובה. מה הוא אומר, נפתלי בנט? "קודם כול אני מגבה את חיילי צה"ל – – – אני מעדיף חייל צוהל מאבא מתאבל". ואז הוא אמר: "אני לא שופט את חיילי צה"ל בנימוסי שולחן, אלא רוצה שהם ישמרו עלינו, ואני מעדיף חיילים התקפיים, שמונעים מהמחבלים להיכנס לישראל, מחיילים שיפחדו מה לעשות כי אחר כך ישפטו אותם בבית דין". את זה נפתלי בנט אמר, לא אורית סטרוק. הוא אמר: "אני הייתי מפקד, מ"פ, ב'ענבי זעם', והייתה לנו תקלה מבצעית חמורה מאוד, גרמה למוות. אבל כשיצאתי, אלוף פיקוד צפון עמירם לוין בא ואמר: אני מגבה אותך". נפתלי בנט. ועוד: "חיילי צה"ל שומרים על חיינו ואנחנו שומרים עליהם. לא מפקירים חיילים" – דברי נפתלי בנט. אז אני לא מבינה. אני באמת לא מבינה איך זה קורה. איך קורה שהדבר הבסיסי הזה – עזוב אותך ארץ ישראל השלמה, כן ריבונות, לא ריבונות, הסדרת ההתיישבות הצעירה שהבטחת, לא יודעת – חיילי צה"ל. לאיזה תהומות אפשר להידרדר? אני רוצה להבין, זו הייתה רשלנות שהחוק הזה עלה, לא שמו לב מה כתוב? זה הורד בגלל שפתאום נזכרו שזה לא בסדר, או שזה הורד בגלל שאנחנו עשינו שריר? או בגלל שזה לא נעים? אני לא מבינה איך הקואליציה הזאת מתנהלת. אדוני היושב-ראש, אתה יכול להסביר לי? מה סדרי העדיפויות, סדרי הערכים המשונים האלה? איך הידרדרנו למצב הזה שבכלל מעלים על סדר-היום ואנחנו צריכים לצעוק ולזעוק ולהתריע ולהיאבק ולנהל משא ומתן כדי שיורידו את החוק המחפיר הזה מסדר-היום? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לסיכום? << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לסיכום: לאן הגענו? לסיכום: איך אתם מתנהלים? לסיכום: אתם לא שמים לב מה אתם שמים על סדר-יומנו? זה מסוכן מאוד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מסוכנת מאוד צורת ההתנהלות הזאת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אקוניס – אינו נוכח; חבר הכנסת טאהא – אינו נוכח. חבר הכנסת ביטן, בבקשה. << דובר >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר >> טוב, קודם כול, נתנו הסכמה לקואליציה ולשר האוצר לעשות ניסוי לסוכריות שאני מביא, אבל רק לסוכריות שאני מביא. לא לכל הסוכריות, כן? אז יש הסכמה בין קואליציה לאופוזיציה, לא? אני רוצה להגיד לכם שהלכתי והסתכלתי על הסרטונים. יש סרטון של נפתלי בנט, הוא ארוך, אז רק תראו מה הוא אמר: סגר הוא תוצאה של כישלון, כישלון נורא. צעקתי כל הזמן – תכינו את המערכת. זה נפתלי בנט כשהיה חבר כנסת וכתב ספר. ויאיר לפיד, גם נאם ואמר: "הסיבה לסגר היא לא הקורונה, הסיבה לסגר היא הניהול הכושל – – – וההיסטרי. אין תוכנית. הממשלה לא הציגה כל רעיון. אין להם תוכניות עבודה, זה מחדל". זאת אומרת, תראו מה קרה – אני יכול לקחת את הדברים האלה ולהראות להם את זה, אולי הם דיברו על עצמם. ההבדל הגדול ביותר הוא שאנחנו קיבלנו את הקורונה כשהייתה דבר חדש, כשהכתה בכל העולם ואף אחד לא ידע לטפל בה, היו צריכים תוך כדי תנועה לטפל בעניין של הקורונה, ובסוף, ברוך השם, הצלחנו. אבל אצלם, הם קיבלו את הקורונה כמעט באפס חולים, ועם חיסונים. הרי מה היה קורה אם הם היו מטפלים ולא היו חיסונים? אז בכלל היה פה אסון נורא. מה שקרה פה רק לפני שבוע, אני חושב, כמה ימים – הוא נאם לאומה, מהנאומים שהוא אמר שראש הממשלה הקודם ושר הבריאות הקודם היו נואמים. אתה זוכר את זה, אדלשטיין? הוא אמר: בשביל מה נאמו, אני מעביר את ההנחיות בלי לבוא ולעשות דרמות. אז הינה, עכשיו הוא נואם כל יומיים. ומה הוא אמר? אני נגד סגר. אני אדאג שלא יהיה סגר – את זה הוא אמר בהתחלה. אחר כך הוא נאם אחרי יומיים שוב פעם, ואמר: יכול להיות שיהיה סגר אבל יהיה סגר מהיר, קצר ולעניין, מה שנקרא. הוא חושב שהוא קובע לווירוס איך להתנהל ומה לעשות. בסוף, היום פתחתי את העיתונים, ואני רואה שמדברים על סגר של חודשיים. חודשיים סגר. זה מראה שהם לא מטפלים. קודם כול, משנים החלטות, בכל שני וחמישי – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> זה סגר שמח. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – או בכל יום, אפילו. הם הרי ספינולוגים. הם קוראים כל הזמן בכל מיני שמות תקשורתיים לכל דבר ועניין, אבל בתכלס אין כלום. אני הייתי בחתונה אתמול והייתי בחתונה שלשום. אף אחד לא הסתובב עם מסכה, אף אחד חוץ ממני. גם אני לא, האמת. אף אחד לא הסתובב עם מסכה ולא היה שום פיקוח של בעל האולם על העניין הזה. אז על מה מדברים פה בעצם? סתם סיפורים. אין אכיפה, אין כלום, אין תוכנית, אין ביצוע, אין שום דבר, ובסוף יהיה סגר – דבר שהם אמרו כל הזמן – אבל ההבדל הוא שאצלנו הסגר היה כתוצאה ממה שקרה; אצלם הסגר הוא תוצאה של מחדל, של אי-עשייה, של לא לעשות כלום ולהתנהג בהיסטריה. ולכן, אני קורא לנפתלי בנט: אתה יודע מה, תן לנתניהו ולאדלשטיין, הם עשו את זה טוב והם יעשו את זה עוד פעם טוב. תפנה את המקום, תן להם את התפקיד, תאמין לי שהם יביאו תוצאות מהר מאוד. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חברת הכנסת מאי גולן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל שיר – אינה נוכחת. חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין, בבקשה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אפילו בנתב"ג – – – << דובר >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, כך יוצא שעוד כמה פרקים, ואת כל תורתי בנושא הקורונה אתה תלמד מפי הגבורה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אם כי חוויתי אותם, ובהצלחה, יש לומר. << דובר_המשך >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, לפני חצי שעה דיבר כאן חבר הכנסת אבי מעוז. אני רוצה להצטרף לדבריו: אנחנו ביום האחרון של הכנס הזה, ואני הייתי רוצה להודות מכאן לכל העובדים המסורים של הכנסת, שעברו תקופה מאוד לא פשוטה, החל באמת במנכ"ל ומזכירת הכנסת והצוותים שלהם, והמשך – עד עובדי קבלן, שדואגים כאן לניקיון ולקפה בשבילנו ולעוד כל מיני דברים. באמת, תודה רבה מכל הלב לכולם. אדוני היושב-ראש, באמת בהמשך לפרק הקודם אני רוצה לספר לך ולחברי הכנסת על החלומות שלי: עברתי שנה לא פשוטה בשנה האחרונה, בתפקיד שר הבריאות. שאלו אותי גם פעם באיזה ריאיון: אתה ישן טוב בלילה? ברגע הראשון נורא קסם לי לתת תשובה מצ'ואיסטית ולומר: כן, אני ישן מצוין. אבל תפסתי את עצמי ואמרתי: לא, אני לא כל כך מצליח להירדם, וכשאתה לא כל כך מצליח להירדם – גברתי חברת הכנסת מלינובסקי – – – << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> שלום. << דובר_המשך >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << דובר_המשך >> שלום גם לך. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> איך היה בחופש? << דובר_המשך >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << דובר_המשך >> היה מצוין. היה מצוין, ואם לא תפריעי לי, אני מאוד אודה לך. אתה לא חייבת להקשיב אבל חייבת לא להפריע. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני מפריעה לך בזה שאני פה, זה בסדר. אנחנו כולנו מפריעים לכם. << דובר_המשך >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא יודע למה את כל כך ממורמרת ומה עשו לך החיים שאת כל כך ממורמרת, לי את ודאי לא מפריעה. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני ממורמרת? דווקא אני מרגישה שאתם ממורמרים – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> טוב, חברת הכנסת מלינובסקי, נא לאפשר לחבר הכנסת אדלשטיין לומר את דברו בלי הפרעה. << דובר_המשך >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << דובר_המשך >> יופי. אני אשמח עוד יותר אם לא יפריעו לי. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני אוסיף לך את הזמן. << דובר_המשך >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. אז כמו שאמרתי, כשקשה לישון אז יש חלומות, ואתה חולם בלילה שבבוקר, מוקדם מאוד, אתה תושיט כרגיל את היד לטלפון לקבל את העדכונים על המספרים, ופתאום אתה תראה שהמגמה התהפכה, ושאין יותר עלייה במאומתים, ואין עלייה בחולים קשים ופתאום הכול נעצר והמספרים מתחילים לרדת. וזה ודאי לא קורה, אדוני היושב-ראש. ואתה גם נזכר שאתה לא יוסף בעל החלומות, אלא אתה שר, ובמקרה שלי שר הבריאות בממשלה, שאחראי על המצב, ושצריך לקבל החלטות קשות. ואני לא נביא ולא בן נביא, וכפי שאמרתי כבר, אנחנו יוצאים לפגרה. זה לא שלא ניפגש גם במהלך הפגרה פה ושם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כבר הודיעו לנו מתי. << דובר_המשך >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << דובר_המשך >> כבר הודיעו לנו, בדיוק. אז אני לא אדבר על העבר וההווה, אני אדבר על העתיד. כנראה שהסגר הוא בלתי נמנע. ואני אפתיע אתכם, אבל אני, דרך אגב, לא כל כך חולק על האמירות האלה שסגר זה לא הישג. כמו שניתוח קשה גם אם הוא עובר בהצלחה הוא לא הישג – כי יש סיבה בהרבה מאוד מקרים. אני לא רופא, אדוני. העובדים הנחמדים של משרד הבריאות, בטקס הפרידה, נתנו לי תעודת כמעט רופא, אבל קיבלתי את זה בחיוך. ודאי שאני לא רופא ולא כמעט רופא, אבל אני מבין שעם רפואה מונעת נכונה ועם טיפול מונע טוב אולי, בחלק מן המקרים לפחות, אפשר להימנע מניתוח. לא היה טיפול טוב. לא היה טיפול מונע. לא היה שום טיפול. לא הייתה קבלת החלטות. היה אותו חלום שהכול יעבור מעצמו. לא. הקורונה לימדה אותנו פעם אחר פעם שהיא לא עוברת מעצמה. כמה שדוחים את ההחלטות הקלות-יחסית, כך מגיעים להחלטות קשות יותר. אני מקווה מאוד שלפחות את ההחלטות הקשות, שניתן היה למנוע, ידעו לקבל בזמן, ולא ניכנס באמת לסגר של חודשים, שעוד לא יודעים בכלל אם הוא ייתן את תוצאותיו או לא. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אדלשטיין. חבר הכנסת חיים ביטון – אינו נוכח. בצלאל סמוטריץ', בבקשה, אדוני. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. אחריו – חברת הכנסת רות וסרמן לנדה. << דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לך היה פור ללמוד את החוק הזה לפני כולם. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני מברך את הקואליציה – ואתה הובלת את המהלך הזה ומגיע לך בהחלט פרגון על ההחלטה להסיר מסדר-היום את החוק הקודם, שאמור היה לעלות עכשיו, חוק השיפוט הצבאי, שהגדרתי אותו החוק להפקרת והפללת לוחמי צה"ל. אני מקווה שתעשו על כך דיון מחדש ותגנזו אותו בכלל. אני רוצה, לקראת סיום המושב – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> רק למען הסר ספק, ואני אעצור את השעון בשביל זה, אנחנו מתכוונים להביא אותו לדיון, אבל יתקיים שיח, והכול בסדר. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני מקווה שבדמוקרטיה מותר לי להעלות את תקוותי ותפילתי – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מאה אחוז, רק – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – שהשכל הישר יגבר ותבינו שהוא חוק לא נכון. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מאה אחוז. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני אנסה לשכנע גם את שר הביטחון. יש לי מספיק זמן עכשיו, נכון? חודשיים, חודשיים וחצי פגרה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן, בהחלט. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני מקווה שאני אצליח. אני רוצה לנצל את שתי הדקות הללו, עם סיומו של המושב הזה, כדי להאיר שתי נקודות חיוביות בממשלה הזו. אני מקבל מעת לעת ביקורת מאנשים: למה אנחנו לא מפרגנים? למה אנחנו לא נותנים מילים טובות לממשלה? למה אנחנו רק תוקפים ומבקרים? אז יש בהחלט שני יתרונות גדולים מאוד לממשלה הזאת. הראשון: הממשלה הזאת מסירה את המסכה מעל פניו של השמאל הישראלי ומגלה עד כמה הוא אכן עגלה ריקה. תמיד נעלבים כשאנחנו משתמשים בביטוי הזה של החזון איש על העגלה המלאה מול העגלה הריקה. אומרים לנו: תראו, גם אנחנו עגלה מלאה. לכם יש עולם ערכים מסוים – זהות יהודית וכו'; גם לנו, גם לשמאל יש ערכים אחרים – דמוקרטיה, טוהר מידות, מאבק בשחיתות השלטונית. שמענו טענות על זה שהרבה מאוד שנים בשלטון השחיתו את הימין, כי השלטון משחית, אז אתכם הוא השחית בתוך פחות מחודשיים. אתם מדברים על דמוקרטיה? אתם רומסים אותה כאן בכל צעד ושעל, כי זה מסתדר עם איזה אינטרס פוליטי רגעי שלכם. אין כללי משחק; אין משהו שאתם לא משנים תוך כדי תנועה. אמרתי כבר אתמול בלילה שההבדל בין מדינה דמוקרטית למדינה לא דמוקרטית זה האם יש כללי משחק שהפוליטיקה מתנהלת בתוכם, או שהשליט קובע לעצמו כללי משחק בכל פעם כדי להגיע לתוצאה שהוא רוצה. אז אתם משנים את חוקי-היסוד, את כללי המשחק. מרצ ניהלה עתירה בבג"ץ, במקביל, נגד חוק נורבגי ונגד ממשלת חילופים ונגד ראש ממשלה חילופי, בה-בעת שהיא כבר יושבת בממשלה שעושה בדיוק את אותם הדברים, שהיא צעקה עליהם רק אתמול בבוקר. מאבק בשחיתות שלטונית? אני אומר את המילים "אלי אבידר" ומתפוצץ מצחוק. עוד תפקידים לענייני כלום ושום דבר; מתפטרים עם נורבגי ומכניסים – כל מה שצעקתם נגדו. אתם חושפים את הפרצוף האמיתי: אין לכם אידיאולוגיה, אין לכם ערכים, אין לכם דרך. אתם רציתם את השלטון, תקפתם את הימין, והינה, הציבור הישראלי רואה שאין לכם מה למכור. והנקודה השנייה, ובזה אני רוצה להודות לכם, אדוני היושב-ראש: אנחנו מסתובבים בתקופה האחרונה – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> ומשפט לסיום. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ממש משפט סיכום. אנחנו מסתובבים עם פנקס ועט ולומדים מכם לשלוט. נכון, יותר מדי שנים הימין היה בשלטון פורמלית ולא שלט, כי הוא התחשב, כי הוא אדיב. אנחנו לומדים מכם בית ספר לשלטון, ואת כל מה שאתם עושים עכשיו, את כל התקדימים המשפטיים שאתם מקבלים, את כל היועצים המשפטיים שזורמים איתכם ומלבינים את כל חטאיכם, מה שבעבר היו מניעות משפטיות – אנחנו לומדים את השיטות, והימין יחזור, בעזרת השם, להוביל את מדינת ישראל מהר מאוד, פשוט כי הוא הרוב בעם, ואז סוף-סוף, בשיטות שלכם, ניישם את עולם הערכים שלנו. אז תודה לכם על שתי נקודות האור הטובות והחשובות שיש בממשלתכם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. חברת הכנסת רות וסרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אריה דרעי – אינו נוכח. חבר הכנסת יצחק זאב פינדרוס. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, התחלתי לפנות בוקר – בלילה – "ימינם ימין שקר". פרשנות חדשה למה זה "ימינם ימין שקר". לאזרחי ישראל אני רוצה להקריא את החוק שהממשלה – אתם אומרים שאנחנו לא אומרים את זה, אז נגיד – בראשותו של מר נפתלי בנט, וועדת שרים לענייני חקיקה בראשותו של גדעון סער, הביאה לכנסת ישראל היום בבוקר, עד השעה 10:45, כשהאופוזיציה התחילה פיליבסטר על נושא חוק הוותמ"לים. שאלו אותנו למה אנחנו עושים פיליבסטר, אז אני רוצה להקריא לאזרחי ישראל: הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 78): "מוצע לקבוע כי חובת ההתייעצות של הפרקליט הצבאי הראשי בקצין בדרגת אלוף לפחות, לפני קבלת החלטה על פתיחה בחקירה בעקבות ממצאי תחקיר צבאי, תתקיים בתוך 15 ימים מיום פנייתו של הפרקליט הצבאי הראשי, וכי אם לא תתקבל עד אז עמדת האלוף, הפרקליט הצבאי הראשי יהא רשאי לפתוח בחקירה גם ללא עמדתו". אז אמרנו אתמול: יושב-ראש מפלגת ימינה נגד זה שמקדשים את הימין ומדברים נגד השמאל. שמענו את הנאום בפתוס. ואתם שואלים למה אנחנו משתמשים במילים נוראיות, נוכל. מי שעמד בפתוס וצעק: נוציא את הפוליטיזציה מצה"ל, היה מי? תזכירו לי איך קראו לו. איך קראו לו? מתחיל גם בנ'. מדברים על נוכלות. אין דבר אחד שהממשלה עשתה. היה פה קודם – מי שישב פה היה שר הבריאות לשעבר. אילו התקפות על זה שהוא לא סגר את נתב"ג; אילו התקפות על ראש הממשלה, שלא עצר את המוטציות. מי הנ' שלא סגר שום דבר חודש וחצי ועומד לסגור בחגים, והוא תקף את ראש הממשלה על החולשה בסגר? נוכלות, נוכלות, ונוכלות. אין דבר אחד, אחד לא במערכת הזאת שהיא לא נוכלות. המסית הכי גדול נגד השמאל, שדיבר כל היום נגד השמאל, מדבר אתמול על הטנקים בלבנון, במלחמת לבנון השנייה, כשישבו יחד. זה שנאם בפתוס על הפוליטיזציה של צה"ל והדליף לתקשורת תוך כדי קבינט, יושב כאן. אני לא יודע איך אתם ישנים בלילה. אני ישן בלילה כי אני סומך על הקדוש ברוך הוא. מי שסומך על ממשלת ישראל, אני לא יודע איך הוא ישן בלילה. כל מילה – ואם אתם רוצים לדעת מה הולך להיות הצעד הבא של הממשלה – רק מה שהוא הצהיר שהוא לא יעשה אלה הדברים היחידים. מה שהוא עשה מהיום הראשון: לפגוע בכל דבר שקשור ליהדות, כי הוא מפלגה דתית; לפגוע בכל דבר שקשור בימין, כי הוא מפלגה ימנית; לפגוע בצה"ל, שהוא כאילו – ובחייל ובפוליטיזציה של צה"ל, סליחה, במשפטיזציה של צה"ל – מי שצעק על זה, בזה הוא יתחיל. ואחרי זה ישאלו אותנו למה אנחנו מתנהגים בצורה הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת פינדרוס. חבר הכנסת בן גביר, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת עטייה. << דובר >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה לברך את הנבחרים כאן לוועדות המשפטיות השונות, בבחירות שעשינו כאן, ובראשם את חברי חבר הכנסת שמחה רוטמן, שבוועדה החשובה הזאת, הוועדה למינוי שופטים. אין לי ספק שחבר הכנסת רוטמן יפעל כדי להוסיף יותר ויותר שופטים עם אג'נדה ציונית ויהודית – אפרופו החוק שלא עלה, ואדוני היושב-ראש, במליאה כאן הודיעו שהם מתכוונים להעלות את אותו חוק. אנחנו מאוד מאוד מוטרדים, ונדמה לנו שהפגיעה הזאת בחיילי צה"ל – חשבנו, סברנו, קיווינו שזה יהיה משותף לכולנו שאסור לעשות את זה. אבל כנראה שיש כאלה שלא יהיו מסוגלים להסתכל לחיילי צה"ל בעיניים. בזמן שנותר לי אני רוצה לומר דברים, ולצטט אותם מפי אדם – עוד מעט נגיד מיהו – שעלה כאן על דוכן הכנסת ואמר את הדברים הבאים כלפי מי שהיה אז ראש הממשלה בנימין נתניהו: "אדוני ראש הממשלה, אתה יודע למה יש כזה אובדן אמון של הציבור בממשלה? בגלל שאתה לא אומר אמת"; "יש עוד סיבה שהעם איבד את האמון בך: כי אתה לא מאמין בעם. מי שמאמין בעם לא משתמש בסגר ומתגאה"; "בחודשים מאי ויוני – – – לא הכנתם את המערכת והגענו לסגר שני. סגר הוא לא הישג. סגר הוא קו הגנה אחרון אחרי שנכשלת"; "מי שאומר שכולם מגיעים לסגר משקר. רק מדינות שמתנהלות רע מגיעות לסגר". וכמובן, מי שאמר את הדברים הללו היה לא אחר מאשר מי שהיום יושב בכיסא ראש הממשלה, ראש ממשלת ישראל נפתלי בנט. ואני שואל: אין לך בושה? אין לך בושה לומר את הדברים האלה, לבקר את ממשלת ישראל על שהלכה לסגר, והיום אתה הולך לעשות את אותו דבר? ומה אתה הולך לעשות? לא חלילה סגר בחגים של המוסלמים; לא חלילה סגר בחופש הגדול, אלא סגר בחגי היהודים. יש כאן פגיעה קשה, ויש כאן אמירה, אולי בצורה הכי חד-משמעית, שנפתלי בנט נגד ציבור חרדי, נגד ציבור דתי. לא הפריע לך שלטורקיה טסים; לא הפריע לך שיש רכבת אווירית לאירופה; לא מפריע לך ש-100,000 מוסלמים מגיעים להר הבית; אבל כן מפריע לך שבחגי ישראל, בראש השנה, אנחנו נחגוג כמו שצריך. ונפתלי בנט, ממשלת ההונאה הזאת שאתה עומד בראשה צריכה ללכת הביתה. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה. בבקשה, חברת הכנסת אתי עטייה. אחריה – חברת הכנסת שפֵּק. וינעל את רשימת הדוברים – חבר הכנסת ברקת. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> שפָּק. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> שפָּק. בסוף אני אלמד. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני סגן השר חבר הכנסת אלון שוסטר, ראשית גם אני שולחת מכאן ברכה לכל הנבחרים ומאחלת להם הצלחה רבה בתפקידם החדש. לא פרנסה – לא מעניין; זאת הייתה סיסמת הקמפיין של בנט בתקופה שבה ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו נלחם והצליח להוציא את מדינת ישראל ממשבר הקורונה. התקציב שהממשלה מגבשת בימים אלו הוא על רקע משבר הקורונה. אי-אפשר לבנות תקציב ולהתעלם ממה שעברה ועוברת האנושות בשנה וחצי האחרונות. מן הראוי היה לצפות שמי שהתהדר בסיסמה "לא פרנסה – לא מעניין", יטרח לבנות תקציבים שיתאימו לרקע המשבר הכלכלי; משבר שפגע בכיס של כל אחד ואחת מאיתנו, אזרחי מדינת ישראל. כרגע מה שמסתמן בתקציב הוא רצף של גזרות כלכליות שפוגעות בכיס הפרטי של אותם אנשים שזה עתה יצאו ממשבר חסר תקדים. התייקרות בחשמל, התייקרות בתחבורה הציבורית, התייקרות בארנונה, התייקרות במחירי הלחם וברכישת מוצרים חד- פעמיים. אני בכוונה נוקבת ברשימה של דברים שברפורמות הנוגעות אליהם אין תועלת חברתית חוץ מהגדלת קופת המדינה. אני רוצה להפנות כמה שאלות לפקידי האוצר. ניקח לדוגמה את העלאת המס על רכישת מוצרים חד-פעמיים. האם נבנתה תוכנית ממשלתית על הדבר הבסיסי הזה? אני יודעת שצמד המילים "תוכנית ממשלתית" בנוגע לממשלה הנוכחית נשמע כמו משהו ממדע בדיוני. אבל עדיין הרי מדובר בפגיעה כלכלית קשה באותם אנשים שמכירים את המילה מינוס בחשבון הבנק שלהם. עוד שאלה – הרפורמה בחקלאות. שוחחתי השבוע עם חקלאים בעוטף עזה, חקלאים פטריוטים, שדבקים במקצוע הזה על אף הסכנות והשרפות הבלתי-פוסקות. מה בעצם אומרת להם המדינה בתקופה הקשה שבה הם נתונים? טורקיה ועוטף עזה הם אותו הדבר. האם אין לנו אסטרטגיה לקדם מוצרי כחול לבן? האם יש משהו יותר כחול לבן מפירות שהשתבחה בהם ארץ ישראל, ארץ זבת חלב ודבש? נניח, ורק נניח, שכוונת המחוקק היא להוריד מחירים – האם בדקנו את הפער בין המחיר שנוקב החקלאי למחיר שמופיע בפועל על המדפים ברשתות המזון? שוחחתי עם מובילי מאבק החקלאים. אחרי שיחה ארוכה וחשובה על ציונות פטריוטית, כחול לבן וארץ ישראל, דיברנו גם על המחירים. שיהיה ברור: התוכנית החדשה תהרוס את ענף החקלאות בישראל, והמחירים, במקרה הטוב, לא ישתנו. לייבא סחורה סיטונאית מחו"ל בלי להתערב במחיר לצרכן שנקבע ברשתות זה לבנות בית חולים מתחת לגשר; זה לייצר מצג שווא של פייק תחרות – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא לסיים, בבקשה. << דובר_המשך >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ולפגוע בציונות ובערכים שכולנו אמורים להאמין בהם. ואסיים דווקא בזווית דתית. השנה העברית הבאה עלינו לטובה תהיה שנת שמיטה. עבור ציבור גדול השומר מצוות ישנן מגבלות רבות בצריכת פירות תוצרת הארץ, משום שההלכה אינה מאפשרת לחקלאים יהודים לסחור בפירות שביעית. טכנית, אם תשאלו כל אדם חרדי הוא יאמר שבשמיטה קל יותר לאכול פירות של יבול חו"ל. ובכל זאת, דווקא הציבור החרדי, שאנחנו נוטים לזלזל בציונות שלו, משתמש בפתרונות הלכתיים שמאפשרים לאכול, אומנם בתנאים מגבילים, פירות ארץ ישראל גם בשנת השמיטה. חבל, חבל, שבקלות דעת אנחנו מוותרים על הזכות לצרוך מפירותיה של ארץ ישראל, מפירותיהם של אנשים שזרעו בדמעה ומגיע להם שנעמוד בתור כדי לאפשר להם לקצור ברינה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר_המשך >> חיסול החקלאות זה ויתור על אדמת ארצנו המבורכת. תודה רבה ופגרה נעימה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת חוה אתי עטייה. חברת הכנסת נירה שפק. אם מישהו תהה, זו נירה שפָּק. ואחריה, אחרון הדוברים, זה שמקרוב הגיע, ניר ברקת. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר >> תודה. אני מאוד רוצה – שוסטר, אני צריכה אותו פה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> גברתי, נהוג להתחיל נאומים: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. << דובר_המשך >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר_המשך >> סליחה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כנסת נכבדה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> עכשיו שלוש דקות. << דובר_המשך >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. אני מאוד ארצה, אני מבקשת – חבר הכנסת ניר ברקת, אלון שוסטר, ניר, כל מי שפה, ביטן – אני נורא רוצה שתקשיבו לי עכשיו. מאוד חשוב. << קריאה >> ניר ברקת (הליכוד): << קריאה >> אנחנו מקשיבים. << דובר_המשך >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר_המשך >> היום – סליחה, ייקח לי זמן. דקה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הוספתי לך עוד 30 שניות. << דובר_המשך >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. היום חלפו בדיוק שבע שנים מאז היום הנוראי ההוא: יום שישי, כ"ו באב, 22 באוגוסט 2014. היום הייתה צריכה להתקיים אזכרה לזכרו של דניאל טרגרמן. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> רוטמן, היא מבקשת תשומת לב. << דובר_המשך >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר_המשך >> נורא חשוב. היום שבע שנים בדיוק חלפו מאז היום הנורא ההוא: יום שישי, כ"ו באב, 22 באוגוסט 2014. היום הייתה צריכה להתקיים אזכרה לזכרו של דניאל טרגרמן. מכיוון שחלק מבני משפחתו בבידוד הם ביטלו את האזכרה. אני בחרתי לשתף אתכם, ושנעשה לו פה אזכרה ונזכיר אותו. נזכיר את דניאל: דניאל נולד בט' באדר תש"ע, 23 בפברואר 2010, בקיבוץ נחל עוז. בן בכור להוריו גילה ודורון, ואח ליובל ואורי. דניאל, ילד יפה תואר, זהוב שיער ושובב, אהוב וחביב, אהב לשחק עם אחיו, אהב דמויות של גיבורי על, התחפש לספיידרמן, אהב כדורגל. כולנו זוכרים את התמונה שלו עם החולצה של נבחרת ארגנטינה. זאת התמונה שפורסמה ברשתות. תמיד עיניו זרחו משמחה, הוא ידע לחיות את הרגע, להבין סיטואציות באופן מאוד בוגר – כך הספיד אותו הדוד שלו. בשנת 2014, ב-8 ביולי, החל מבצע צוק איתן בהפצצות מהאוויר. ואנו, תושבי האזור, יודעים שהירי הרקטי על האזור החל עוד הרבה קודם, עם חטיפתם של שלושת הנערים: גיל-עד מיכאל שאער, יעקב נפתלי פרנקל ואיל יפרח. זה היה מבצע "שובו אחים". בעקבות המבצע הזה החל ירי על העוטף. משפחת טרגרמן, כמו עוד הרבה משפחות בעוטף עזה, יצאה מהאזור כדי לשמור על חייהם של הילדים והתארחה ביישובים מארחים. גם משפחת טרגרמן התארחה אצל משפחות ברמת נגב ובקיבוץ דורות. המשפחה, כמו משפחות נוספות מהעוטף, רצתה מאוד לחזור הביתה, אבל הם הבינו שהם חייבים לשמור על הילדים. לאחר שהוכרזה הפסקת אש, שבה משפחת טרגרמן, כמו הרבה אחרות, חזרה לביתה בנחל עוז, הופרה הפסקת האש. הגיע מטח לאזור, ולאחר שהתפוצץ פצמ"ר ליד מבנים בקיבוץ החליטה גם המשפחה להתארגן שוב ולחזור למרכז הארץ. הם היו ממש כמה דקות לפני היציאה. גילה הלכה לאסוף את המנשא של התינוק מבחוץ, וכשחזרה צבע אדום נוסף פילח את האוויר בקיבוץ נחל עוז. אני לא יודעת אם אתם יודעים – בעצם כולנו כבר מנוסים באזור – כשיש אזעקת צבע אדום, המשמעות היא שפצצת מרגמה נורית לעבר היישוב. באותו זמן דניאל שיחק עם אחיו, היו באוהל שהיה בתוך ביתם. בשניות הבודדות מרגע האזעקה ועד הפיצוץ – גילה אומרת שממש שלוש-ארבע שניות, הם לא הספיקו להיכנס לממ"ד – דניאל נפגע מרסיסים של פצצה שנחתה סמוך לבית שלהם, ונהרג במקום. דוד של דניאל אמר שאם היו שואלים אותו איך הוא היה קורא לדניאל – הוא היה קורא לו "חצב". כי חצב זה פרח שמתחיל בפריחה מפוארת. הוא הדור, זקוף, מרשים וייצוגי בתחילת חייו. דניאל היה כזה. בחרתי לשתף אתכם על דניאל, ולהזכיר לכולנו – א. שלא נשכח אותו; ב. שיש לנו חובה לשמור על כל הילדים האלה והמשפחות האלה, שצפוי להם עתיד מזהיר אם רק נצליח לשמור עליהם. תודה שהקשבתם לי. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת נירה שפק. חבר הכנסת ניר ברקת, אחרון הדוברים, בבקשה. אחריו נעבור להצבעה. << דובר >> ניר ברקת (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת היקרים, אני סיימתי לפני שבוע וחצי מסע לארצות הברית. פגשתי שם אנשים אוהבי ישראל: דמוקרטים, רפובליקנים שמחפשים את הדרך לחבר ולחזק את הקשר. אבל גם גיליתי שיש את הפלג הפרוגרסיבי בתוך הדמוקרטים, שדוחף למחיקתה של מדינת ישראל מהים עד הירדן; אני גיליתי שחלק גדול מהאמריקנים, לפחות הממשל הנוכחי, חותר להקמת שתי מדינות ולהקמת בירה פלסטינית בירושלים. את המסר הזה הם העבירו ומעבירים לממשלת ישראל – לראש הממשלה, לשר החוץ. חברות וחברים, אני רוצה להסביר לכם במסגרת זאת מה הם מתכננים: הם מתכננים להקים קונסוליה פלסטינית בירושלים, והמטרה של הקונסוליה – היעד שהם רוצים לשים לקונסולרים שיהיו שם הוא לשרת את הפלסטינים בסדר-יומם; לבנות את התשתית לחלוקתה של ירושלים; לבנות את התשתית להרחבת הפגיעה בהתיישבות ולהקמת מדינה פלסטינית. אני אומר לכם כראש העיר ירושלים לשעבר – אני אומר לכם שהדבר הזה הוא אסון לירושלים; זאת פגיעה קשה מאוד בירושלים. המשמעות של הדבר הזה היא לחזור לימי אוסלו; לחזור לתחושה שבה תושבים סביבנו יבינו שמדינת ישראל חלשה – היא מוכנה לעשות ויתורים. וההישגים הרבים שהשגנו בהעברת השגרירויות לירושלים, האמריקאית והאחרות – סוף-סוף הגענו למצב שהעולם מבין שאנחנו מדברים מעוצמה, שאנחנו מדברים עם ירושלים חזקה – כל ההישגים הללו בסיכון גדול. 75% מתושבי מדינת ישראל מאמינים באחדותה של העיר, ואותם 75% מבינים שאנחנו מדברים על סכנה קשה, פגיעה קשה בירושלים, ומתנגדים להקמת הקונסוליה הפלסטינית בירושלים. 90% מהמצביעים של ראש הממשלה נפתלי בנט וימינה מתנגדים למהלך; למעלה מ-80% של מצביעי תקווה חדשה מתנגדים למהלך; אני גם אומר לך ש-60% ממצביעי לפיד מתנגדים למהלך. אז אני קורא מעל הבמה הזאת לכל אוהבי ירושלים שמבינים כמה חשוב לשמור על אחדותה לא לאפשר את המהלך. כל מה שצריך לעשות הוא שראש הממשלה ושר החוץ – בידיהם הדבר. בידיכם הדבר. ברגע שתגידו לנשיא ארצות הברית: לא לקונסוליה, הוא יקבל את הדבר. אני יודע, אני בא מארצות הברית. כשהוא יבין שעם ישראל נגד חלוקתה של ירושלים, נגד הפעולה של הקמת הקונסוליה הפלסטינית בירושלים, הנשיא האמריקאי יכבד את האמירה. כך עשינו במחנה הלאומי, כך נמשיך לעשות. בידיכם הדבר. אני אומר לכם: עם ישראל לא יסלח לכם, אדוני ראש הממשלה ושר החוץ, אם תוותרו על ירושלים. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת ניר ברקת. ישיב סגן שר הביטחון, חבר הכנסת אלון שוסטר. מייד אחר כך נעבור להצבעה. נא לצלצל לחברי הכנסת כדי שיוכלו להגיע לעמדותיהם. בבקשה, סגן השר. << דובר >> סגן שר הביטחון אלון שוסטר: << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי שנמצאים פה, אלה שייכנסו מייד, אני מרגיש חובה לחדד את הפערים שהתגלעו בדיון המהותי, והיה כאן דיון, בניגוד לחלק מהדיונים שמתקיימים במליאה הזאת, כאשר כל אחד בא ומהגג את אשר על ליבו. לגיטימי. חלק מהדוברים עסקו בסוגיה רלוונטית לחוק השיפוט הצבאי, ועוד יותר מכך לשאלת הזהות של המדינה שלנו, של החברה שלנו, של אמות המידה שעליהן אנחנו מתבססים. אז אכן, למען שלום הבית, תרתי משמע, וכדי שנוכל לצאת בהרגשה טובה לפגרה, הנחנו חוק אחר מטעם משרד הביטחון שקשור בחוק השיפוט הצבאי. אבל החוק יחזור, כפי שאמר היושב-ראש. תיקון 78 עוסק בעיניי באחת הנקודות החשובות ביותר שמאזנות בין המקצוענות, הקרביות, הנחישות שאנחנו דורשים – אני אומר "אנחנו" בתור לוחם במערכות ישראל – מהחיילים שלנו, מהקצינים שלנו, לבין השמירה על אמות מידה של חוק ושל מוסר. אמר את הדברים הללו, כבר בעיצומה של מלחמת העצמאות, בן-גוריון, מייסד הרפובליקה שלנו, בעיצומם של הקרבות – יש דברים שלא עושים. ועוצמתו של עם ועוצמתו של צבא ועוצמתו של ארגון הם לא רק ביכולותיו הטכניות, המקצועיות, הקרביות: הנחישות, היכולת לקלוע אל חוט השערה, אלא גם לדעת מתי נוצרים את הנשק, מתי שומרים על רכוש ציבור ומתי מתנהלים על פי החוק. שמעתי בדיון הזה אמירות קשות, שבאו מתהומות לב על כך שחלילה הפרקליט הצבאי הראשי ואנשי הפרקליטות פועלים כדי לשנות את אופייה של מדינת ישראל. אני רוצה להאמין שהדברים נעשו או נאמרו כדי להבהיר את חילוקי הדעות המהותיים לשם שמיים, ולגיטימי שלא נסכים על כל תג וכל סעיף, אבל אני מבקש למחות על האמירה הזאת. אני אומר את הדברים המובנים מאליהם: קציני צה"ל, עד האחרון שבהם, בוודאי אלו שיושבים סביב שולחן המטה הכללי, מחויבים לזהותה היהודית והדמוקרטית של מדינת ישראל ולניצחון בקרב על האויבים שלנו. זה ייעשה בין השאר על ידי שמירת החוק. אסור, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, ששמירת החוק והמוסר ישמשו אותנו – שנתייחס אליהם כאל מפלצת. אדוני היושב-ראש, הבן שלי וחבריו, יחד עם מאות חיילים קרביים צעירים, התחילו לפני שלושה ימים את קורס הקצינים. מסלול חדש. ואני מצפה מהמפקדים שלהם שיעמידו אותם על כך שחובתם להיות חיילים מנוסים, חזקים, קרביים, ויחד עם זה – שומרי חוק. שמירה על החוק לא מנוגדת לזהותה של מדינת ישראל, היא חלק ממנה. אנחנו נפעל, חברות וחברים, ביחד עם האיזונים המתאימים, לשמירה על צבא שהוא גם מקצועני וגם מוסרי. אני מבקש שתאשרו את תיקון 80 לחוק השיפוט הצבאי – זה מה שעומד על הפרק – ותעבירו בבקשה את הדיון לוועדת החוץ והביטחון. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לסגן שר הביטחון. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 80) (התאמות למערכת האזרחית בענייני סדרי דין וראיות), התשפ"א–2021, בקריאה הראשונה. ההצבעה כמובן אלקטרונית. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 80) (התאמות למערכת האזרחית בענייני סדרי דין וראיות), התשפ"א–2021, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק השיפוט הצבאי עברה בקריאה הראשונה ותועבר להמשך דיון בוועדת החוץ והביטחון. << קריאה >> אלינה ברדץ' יאלוב (ישראל ביתנו): << קריאה >> תוסיף אותי, בבקשה. במחשבים שם לא עבד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> המחשב שלך לא עבד? מאה אחוז. אנחנו נוסיף: תשעה בעד. מאה אחוז. זה לא משנה את התוצאה. חברת הכנסת אלינה ברדץ' יאלוב, אנחנו נוסיף אותך. בכל מקרה, החוק עבר, והוא יעבור להמשך דיון בוועדת החוץ והביטחון. << הצח >> הצעת חוק תכנון משק החלב (תיקון מס' 4), התשפ"א–2021 << הצח >> [מס' מ/1414; דברי הכנסת, חוב' י"ג, ישיבה 37; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק תכנון משק החלב (תיקון מס' 4), לקריאה השנייה והשלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים של הכנסת חבר הכנסת אלכס קושניר. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> איזה מזל שזה אתה ולא בוועדת חוקה, שאני לא צריך לצאת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אתה לא צריך לצאת, אתה בוחר לצאת, אדוני. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> חייב לצאת. << דובר >> אלכס קושניר (יו"ר ועדת הכספים): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק תכנון משק החלב (תיקון מס' 4), התשפ"א–2021, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. חוק תכנון משק החלב, התשע"א–2011, מסדיר את ענף החלב כענף מתוכנן בשל מאפייניו הייחודיים. החוק הזה נועד למנוע עליית מחירים של מוצרי החלב על ידי קביעת מחיר מטרה המבוסס על עלויות ייצור יעילות יותר. החוק מסדיר את מחיר המטרה בין הרפתות למחלבות בהתבסס על עלויות ייצור יעילות, וכך מונע את עליית מחירי החלב ומוצריו. על מנת לשמור על הרפתות הקטנות, וכחלק מההסכמות שהושגו בין הממשלה לבין נציגי הענף ביוזמת חברי הוועדה, הוספנו הוראה שלפיה מנגנון החישוב החדש, המתבסס רק על חישוב עלויות ברפתות הגדולות, לא יוארך אוטומטית כחלק מהארכת הוראת המעבר, אלא יהיה צורך בבחינה נוספת של עלויות הייצור. חברות וחברי הכנסת, אני מבקש מכם לאשר את הצעת החוק בנוסח שאותו אישרה הוועדה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ולדחות את כל ההסתייגויות. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכספים. אני פותח את הדיון. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת אריה דרעי – אינו נוכח; חבר הכנסת יולי אדלשטיין – אינו נוכח. חבר הכנסת יצחק זאב פינדרוס. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אין רשימת דוברים. אין בלוח. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> יש רשימת דוברים, זה בהסכמה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זה לפי הסתייגויות, אדוני. חבר הכנסת אמסלם, זה לפי הסתייגויות. מה? << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> יש רשימת דוברים בהסכמה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אז תעדכנו את רשימת הדוברים במחשב. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> לא, יש רשימה בהסכמה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> המזכירה מעדכנת. היו גם שינויים, אני מבין ממנה, אז יעדכנו גם את השינויים. בבקשה, אדוני. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אמר קודם סגן שר הביטחון – ולא ביקשתי הודעה אישית – דיברו על החוק ודיברו על הערכיות של צה"ל. אני ממש לא דיברתי ולא ביקרתי את הנושא העקרוני, איך צריך חייל לנהוג בשדה הקרב. לא אתפלא אם מרב מיכאלי תעלה לדוכן ותגיש אפילו הצעת חוק מסודרת בעניין, שכל חייל צריך עורך דין. גם על זה אני לא אתפלא. ואתה יודע מה, אני גם לא בטוח שאני אוכל לתקוף אותה על העניין הזה, כי זו עמדתה, וזכותה להביע את עמדתה. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> אבל מה הייתה ההצעה? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תשמעי עד הסוף. אבל מה שכן מפריע לי, ועל זה כן דיברתי, זה שאדם שעומד בשער במשך יותר מעשור והדגל שלו, הדגל שלו זה להוציא את המשפטיזציה מצה"ל; הדגל שבו הוא תוקף את הליכוד ובו הוא מסביר שהוא יותר ימין מימין זה הנושא של המשפטיזציה של צה"ל – נושא הדגל של העניין הזה מביא את חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 78) לכאן. וכמו שאמרתי, אלמלא הפיליבסטר שהאופוזיציה עשתה על הוותמ"ל, החוק הזה היה עולה לכאן ומאושר בקולות הקואליציה שלו. ואיך קוראים לה, זאת שמקליטה – הינה, היא שם, עידית סילמן – הייתה דואגת שכל הקואליציה תצביע על החוק הזה. הצביעות הזאת, זה מה שהפריע לי. אבל אני עכשיו אגש גם לחוק של מועצת החלב. תראו, שר האוצר הביא לממשלה חוק הסדרים עם פתיחת היבוא מחו"ל. הוא הסביר, ובפתוס, השר שלו כאן הסביר בפתוס שהוא הולך להקל על האזרחים ולהוריד את מחירי הפירות והירקות והביצים, שעולים הרבה בגלל החקלאות הישראלית. ביקשנו בקשה אחת בוועדת הכספים: אנחנו רוצים לאפשר לשר החקלאות להעלות את מכסות החלב בלי היוועצות עם מועצת החלב, בלי לתת לחתול לשמור על השמנת; לתת לשר החקלאות אפשרות לחלב ישראלי ליצור תחרות. כן, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, אתה יודע שזה מה שביקשנו – לשר חקלאות ממפלגה לא שלי, שר חקלאות שהוא ממפלגה של שר האוצר, שרוצה לפתוח את השוק לתחרות. מה ביקשנו? אל תיוועץ במועצה ששומרת על עצמה, אל תיוועץ בה ותהיה מחויב למועצה שנועצת בעצמה. אז מצד אחד אתה מביא חוק שפוגע בחקלאות ואומר: אני רוצה לפתוח את השוק לתחרות, ומצד שני אתה מביא תקנה – וזה מה שהוא מביא לפה היום – שאומרת: לא, מועצת החלב תמשיך לשמור על המכסות של עצמה, שר החקלאות לא יוכל לפתוח את השוק הישראלי. לא מבחוץ. הוא לא יוכל לפתוח את השוק הישראלי. אתם מצליחים להבין את ההיגיון של הדבר הזה? אז אני אגיד לכם מה ההיגיון. ההיגיון הוא בדיוק כפי שאמרתי בחמש הדקות שהיו לי בחוק הקודם – ההיגיון זה שעושים בדיוק הפוך ממה שמצהירים עליו, עושים הפוך ממה שמאמינים בו. עודד פורר היה ראש הלוחמים נגד מועצת הלול ומועצת החלב וכל המועצות האלה ששומרות על עצמן ובוחרות את עצמן; כשהוא הגיע לשלטון הוא זה ששומר עליהן מצד אחד, ומצד שני הולך להביא יבוא. זאת אומרת, הוא פוגע בישראלים פעמיים. כן, מפלגה שחרתה על דגלה כאילו שהיא מפלגה ימנית עושה כל דבר הפוך מהימין. מפלגה שחרתה על דגלה את נושא הדת – אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילו מגן מערכת המשפט, לצורך העניין ניקח את אבי ניסנקורן, שר המשפטים לשעבר, היה מקים מפלגה להגן על המערכת המשפטית, והוא היה מציע, ביום הראשון שהגיע למשא ומתן הקואליציוני, הגיע לשולחן הממשלה – לעשות מהפכה במערכת המשפט ללא היוועצות בפרקליטות, ללא היוועצות ביועץ המשפטי לממשלה, ללא היוועצות בשופטי בית המשפט העליון, ללא היוועצות באף אחד. וראו זה פלא, מפלגה שקוראה לעצמה ימינה – וכבר קיבלנו את ההתנצלות שזאת לא מפלגת ימינה, כי אנחנו נגד התיוגים האלה, כי אמר נפתלי בנט שהוא נגד התיוגים האלה – שחרתה על דגלה שחובשי הכיפות יהיו בכל מקום והדתיים יהיו בכל מקום, הדבר הראשון שהוא עושה – הוא עושה מהפכה בכשרות, ובלי להיוועץ עם ועדה ציבורית, ולא רק זה, אלא נגד מועצת הרבנות הראשית; לא דיבר איתם, לא ניהל איתם דו-שיח, לא ניהל איתם דיאלוג. היא הוציאה אתמול הודעה, כולה על דעת כל חברי מועצת הרבנות – לא בדעת רוב, בדעת של 100% מועצת הרבנות הוציאו הודעה של התנגדות נחרצת למהפך הזה. ואני אומר לך, האנשים שעוסקים בעניין הזה אפילו לא מודעים למשמעות של זה. המשמעות של זה היא 127 רבני ערים – לקחת להם את הסמכויות. 127 רבני ערים במדינת ישראל – לקחת להם את הסמכות. 127 מועצות דתיות – לקחת להן את הסמכות ולסגור להן את המערכת. מאות עובדים ילכו הביתה; אלפי חנויות שמקבלות שירות מקומי מתוך המועצות הדתיות לא יוכלו יותר לקבל את השירות הזה, שהם מקבלים קרוב לבית: בעל הפלאפל בדימונה לא יוכל לגשת למועצה הדתית לקבל כשרות; בעל הפלאפל בשדרות לא יוכל לגשת למועצה הדתית לקבל כשרות; בעל הפלאפל בכפר יונה לא יוכל לגשת למועצה הדתית לקבל כשרות, הוא יצטרך לחפש איזושהי חברה מתחרה של איזשהו קרטל, שטוב לו לעשות את זה בתל אביב, טוב לו לעשות את זה בירושלים. למה שהוא ירד לדימונה לעשות את זה לכמה חנויות בודדות? ואת זה מי עושה, מי עושה? לא סיעת מרצ לקחה את משרד הדתות; לא סיעת יש עתיד, לצורך העניין, שאומרת: אנחנו רוצים להפריד דת ומדינה; הסיעה שחרתה על דגלה ונתנה לנו, החרדים, כל היום מוסר על זה שאין לנו אחריות קולקטיבית ולא מעניינת אותנו הדת במדינת ישראל, מעניין אותנו רק מעצמנו – אותה סיעה עושה את ההפוך ואת ההפך מכל מילה ומכל דבר שהם האמינו בו ומאמינים בו. ולכן, אדוני, כמו שאמרתי לך בלילה, אני אומר את זה שוב ושוב עד שאזרחי ישראל ידעו: לשקר הזה אין רגליים. השקר הזה ייפול. השקר הזה לא יעמוד. כשאתה, אדוני היושב-ראש, או אלון שוסטר, או כפי שאמרתי שרת התחבורה, כשאנשים עומדים על דעותיהם ואומרים את דעותיהם ועושים את דעותיהם זה דבר לגיטימי, בטח במדינה דמוקרטית, אבל עומדים אנשים שהעמדות שלהם במשך עשורים הן הפוכות וכל מה שהם הצהירו הם עושים הפוך. אמרו: נסגור את נתב"ג ולא נעשה סגר – פותחים את נתב"ג ועושים סגר; אמרו: נדאג שלא תהיה פרקליטות צבאית שתשלוט על החיילים – מגישים תיקון 78; אמרו: אנחנו נהיה ימין אמיתי ולא פייק ימין – הופכים להיות לפייק ימין הגדול ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. ולכן – ובזה אני אסיים – חייבים לומר תודה לשלושה גורמים היום, כשאנחנו מסיימים את מושב הקיץ: לראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, שעשה – ותקפנו אותו, אני תקפתי אותו כאן מעל הבמה הזו, אתה יודע, גם בתקופה של הקואליציה הקודמת. צריך להתנצל בפניו ולהגיד לו תודה על מה שהוא עשה למען אזרחי ישראל בקורונה, על מה שהוא עשה בהבאת החיסונים, על זה שהוא עשה סגרים מוקדמים ולא חיכה לרגע האחרון. על הדברים האלה מגיעה לו תודה. מגיעה תודה גדולה מאוד לשר הבריאות, על העבודה, על מה שהוא עשה – ותקפנו אותו. והיום, כשרואים את חוסר התפקוד של הממשלה ושל השר, יודעים על מה להודות. ולאופוזיציה, שהצליחה היום עוד פעם, כמו במשך השבועות האחרונים, בחודש וחצי הראשונים של הממשלה, למנוע את התקלות והדברים שמנסים להגניב לפה. על ידי זה שאנחנו נמצאים כאן יום אחרי יום, שעה אחרי שעה, ולא מוותרים על אף פסיק ועל אף הסתייגות, הצלחנו למנוע היום את הביזיון הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יצחק זאב פינדרוס. אנחנו נעבור לדוד ביטן? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, לא, לא, אני. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אה, סליחה, דוד אמסלם. סליחה, סליחה. נא להיפרד לשלום מהשיח, נגמר השיח. << דובר >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח, ברשותך, בכתבה שקראתי היום באחד מהאתרים. חבר הכנסת קרעי, תראה איך זה עובד. אני קורא ששר הבריאות חתם על הסכם עם ניסנקורן כיועץ שלו ב-50,000 שקל. אחלה, עיני לא צרה. עכשיו, הוא השתתף בישיבות התקציב, והאוצר, הכוונה לפקידים, החרים את הנוכחות של ניסנקורן – עכשיו אני מקריא – "בדיוני התקציב, ולא הסכים לשבת איתו במקום עם אנשי משרד הבריאות. אנשי האוצר אף פנו ליועץ המשפטי", מר אביחי מנדלבליט, כדי לבחון את החוקיות, "ונענו כי אין מניעה משפטית בהשתתפותו בדיונים". אני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש, ולחבר הכנסת קרעי: כשהייתי שר היה לי יועץ תקשורת שנתן לי ייעוץ חיצוני. הוא השתתף בכל מיני ישיבות עם פקידים. הגב' ברנע, היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, באה אליי לפגישה ואמרה לי: תשמע, זה אסור. אמרתי לה: מה זאת אומרת אסור? היא אומרת לי: זה לא חוקי, הוא לא יכול לשבת עם פקידים. אמרתי לה: תקשיבי, את הזויה. אני פקיד מספיק שנים כדי להבין שכל היועצים המקצועיים ששכרנו, בזמני, בוודאי ישבו עם הפקידים שלנו. אז מה, הוא יועץ לעצמו? הוא יועץ רק לי, רק כשאני יושב? רבותיי, זה רק מראה לכם איך זה עובד. איך אמר ראש הממשלה נתניהו, לא נתניהו – לא חוקרים; לא ליכוד – אי-אפשר. תראה מה קרה לפקידים בחודש וחצי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> לא ליכוד – הכול מותר. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> הכול מותר. זה לא יאומן. קציני המשטרה שומעים מהשר שלהם שהוא רוצה לדעת על כל הריסה במזרח ירושלים ובנגב, לקבל החלטה פרטנית, השר, הוא וסגלוביץ', ראש אגף החקירות, שיודע שזה לא חוקי, שזאת עבירה פלילית. דרך אגב, ליצמן רק דיבר עם שני פקידים, תראה מה עושים לו; להם מותר הכול, הכול מכול. למה הם צריכים את זה? לא בגלל שהם חושבים שלא נעשתה עבירה, אדוני היושב-ראש. זה לא הסיפור. הרי איך אמר השר לביטחון פנים לגבי אביתר – ראיינו אותו: חייבים להרוס, ועכשיו. מבנים לא חוקיים – מה זה, אנחנו לא נמצאים פה באיזה מדינה נטולת חוק. אבל 400,000 עבירות בנייה במגזר הערבי, בדגש על הנגב ומזרח ירושלים, חס ושלום לגעת, למה יש לנו את אלחרומי, ואיך אנחנו נישאר שרים אם אלחרומי יתרגז? הוא לא אמר על כל ירושלים, דרך אגב, רק מזרח ירושלים. במערב ירושלים תהרסו כמה שאתם רוצים. אצל היהודים תעשו מה שצריך; אצל הערבים – לא לגעת. זה השר לביטחון פנים וסגנו סגלוביץ', שהיה ראש להב, ראש אגף החקירות במשטרה. הם יושבים מול מי, מי יושב בישיבה? המפכ"ל וצמרת פיקוד המשטרה, והם מפחדים מהם. למה? בגלל שהם יודעים איך זה עובד, בגלל שהם יודעים שהיו פה הפגנות והם התרגזו, בשמאל, אז הם החזירו את המכת"זיות והתנצלו והעמידו שוטרים לדין. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> החזירו להם את כל הקנסות עכשיו. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> ככה זה עובד. כן, אבל כשהם מפגינים ליד הבית של בנט עכשיו, מכסחים אותם במכות. ככה זה עובד. אדוני הארץ ככה עובדים, 30% מאוכלוסיית מדינת ישראל מכתיבים את מה שקורה במדינה. בושה וחרפה. אני רק מראה לכם. אתה יודע, כל יום זה מפתיע אותי מחדש. אדוני היושב-ראש, אני אפילו לא יכול לשאת את כל הדברים האלה. אני לא מאמין. הרי על כל דבר כזה, אם זה היה בתקופתנו, היו מדברים חודש. כל יום יש פה איזה עשרה אירועים, גל רודף גל. אני כבר לא יודע עם מה להתעסק, אפילו. זה מדהים אותי. אני רוצה לעבור לנושא אחר, ברשותך. דרך אגב, זה ממשיך, כפי שאמרתי קודם. כמו שאמרתי, התנועה לאיכות השלטון היא חלק מאורגן השמאל במדינת ישראל. היא אומרת ש-21 חוקים עברו – דרך אגב, ככה חאפ-לאפ, בלי לפרסם אותם, והם לא היו פתוחים לעיון הציבור, כמו שצריך בחוק, כמו שבג"ץ קבע, ומנדלבליט. הם קובעים רק לנו, לגביהם זה לא משנה, בגלל שהם חלק מהחבורה. זה יכול להיות גם שישי-שבת – היה כאן חוק שהונח ביום שישי עד יום ראשון, שישי-שבת. כשאנחנו היינו בממשלה, אני זוכר את הוד מעלתו מנדלבליט הצדיק אומר לנו: אי-אפשר. אבל כפי שאמרתי, כשזה מגיע לשמאל הכול מותר. לית דין ולית דיין. המדינה זה אתם. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לעבור לסוגיה אחרת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> משק החלב. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, עוד מעט נגיע גם אליו. אני הבנתי שמערכת הביטחון קיבלה עוד 7 מיליארד שקל תוספת תקציבים. סיכמה עם גנץ – דרך אגב, את גנץ הם לא מרגיזים. הוציאו את כל הפקידים מהחדר: ישב בנט, ישבו איתו ליברמן וגנץ, ישבו ושיחקו במספרים. אין פקידים, אין כלום, אין דרג מקצועי. דרך אגב, אנחנו היינו מעיזים לעשות דבר קטן כזה – ישר הדרג המקצועי היה מדליף החוצה הכול והיו תוקפים אותנו מבוקר עד לילה, איך אנחנו. ואני רוצה לומר לך, הם בעצם מבקשים להעלות את הפנסיות של הפנסיונרים בצה"ל. היום החוב האקטוארי של צה"ל עומד על 366 מיליארד שקלים. זה כמעט כמו תקציב המדינה. הם הוסיפו עוד 15 מיליארד שקל לפנסיונרים. אבל למה לא היה למר גנץ כסף? לחיילים, שמרוויחים 1,000 שקל, רוצים קצת לקנות איזה ארטיק, ופלים, מצופים – לזה אין כסף. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> יאיר גולן וגנץ צריכים לקבל – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אין כסף. אבל כשאתם יושבים ומקבלים החלטה גם לגבי עצמכם – בגלל שגם אתה, מר גנץ, ומר גולן, כמעט רבע מהאנשים שיושבים כאן הם אנשי מערכת הביטחון, ואתם גם מקבלים החלטה לגבי עצמכם; לחיילי צה"ל בסדיר אין לכם כסף, אני מבין. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> משכורת כפולה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה מבין את שיקול הדעת? ומר ליברמן לא קיים. איך הוא אמר, ושמענו גם את יושב-ראש ועדת הכספים: אנחנו נעלה את המשכורת של החיילים. איך אומר ליברמן, "נתגמל משמעותית חיילי סדיר. נעלה אותם לא רק על ראש שמחתנו אלא גם על ראש תקציבנו". אבל הכול כלאם פאדי של כל החבורה שיושבת כאן. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> ממש משורר. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> בגלל שהוא יודע וכל עם ישראל יודעים שהכול שקרים. הם אנשים שבאמת רמסו כל ערך, כל מילה, כל עיקרון, כל התחייבות ציבורית. פשוט לא יאומן. דרך אגב, גם כשלא צריך. לפעמים אתה נאלץ – אתה מבטיח משהו ולפעמים חלק מהגורמים לא מאפשרים לך. ניחא. מתוך 7 מיליארד שקל או 9 מיליארד שקל, כמה לירות לחיילי הסדיר לא היו לך? מה, אין לך נשמה? לא הבנתי, אין לך מצפון? רק אלה שמרוויחים משכורות גבוהות מאוד – לחלקם גם מגיע – לפנסיה, הרי גם לא מדובר לשוטף – לפנסיה? זה מה שמעניין אותך? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> במקום זה הם רצו למכור אותם לפרקליטים. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> בוודאי. לפעמים אני אומר לעצמי, אדוני היושב-ראש: כל הערכים מתבלבלים, הכול מתהפך, ואתה לא מבין, אתה לא מצליח להבין את שיקול הדעת של האנשים. פשוט לא יאומן. הם חושבים שזה ביניהם, הם חושבים שהם משחקים בכסף של מונופול ביניהם ואף אחד לא שומע. גנץ אומר לליברמן, ליברמן אומר לו: אין בעיה, וכאילו בנט רק מזיז את הראש והכול בסדר – למה? אסור להרגיז את גנץ. דרך אגב, כפי שאמרנו, יש שישה ראשי ממשלה במדינת ישראל. לבנט אין say בעניין. הדבר היחיד שעניין אותם – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בשבוע שעבר היו ארבעה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> שישה, אני טוען, שישה – חוץ ממנסור עבאס, דרך אגב. שמונה איתו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> ראש האופוזיציה נתניהו אמר שלושה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני חולק עליו, מותר לי. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל לא לחלוק כמו קרעי. קרעי החליק, לא חלק. אתה החלקת בלשונך. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אנחנו מפלגה דמוקרטית. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר לך עוד משהו, אדוני היושב-ראש, בוא תראה למשל דוגמה: באוגוסט 2020 יאיר לפיד מגיש הצעת חוק, אותו צדיק, יאיר לפיד, זה שלא שירת בצה"ל באופן מעשי, זה שאין לו השכלה תיכונית – שהיום, דרך אגב, או בכלל בהתפתחויות האחרות, הוא אמור לשבת בקבינט וגם אולי להכריע אם לשלוח אתכם, חיילי צה"ל, לחרף – יכול להיות אפילו את נפשותיכם, חס ושלום. זה אותו פוחז שישב בקפה דובנוב, שתה קפה, יצא בלילות לפאבים, עישן סיגריות, שתה בירה, כשאנחנו – הוא בגיל שלי, פחות או יותר, או קצת יותר קטן – עד גיל 40 החזקנו עוד קווים במשך חודש וחצי בכל רחבי מדינת ישראל, מגיל 18. וזה אמור לשלוח אתכם. אני מתבייש שזה עולם הערכים שהגענו אליו במדינת ישראל. אבל מה הוא אומר, כרגיל, אדוני היושב-ראש? הוא הגיש הצעת חוק שאוסרת חלוקת כספים קואליציוניים. אני זוכר, הוא היה עולה לפה כל תקציב והיה מתחיל להשמיץ את החרדים: איך אתם מקבלים כספים קואליציוניים. דרך אגב, בדברי ההסבר שלו לחוק הוא כתב, מר לפיד: "שיטה זו גורמת להעברת מיליוני שקלים מהקופה הציבורית ללא דיון", ללא העדפות ומטרות; כל זה משרת רק את "המטרות של חבר הכנסת לצורכי פריימריז", אבל אצלם אין פריימריז, וכמובן "תמיכה במקורבים". הוא צודק, מה שנשאר להם זה רק תמיכה במקורבים. ומה בתקציב הזה הבשורה הגדולה, אדוני היושב-ראש? אני אספר לך. 700 מיליון שקל כספים קואליציוניים, חוץ ממנסור עבאס – 53 מיליון שקל. דרך אגב, למנסור עבאס, חיילי צה"ל, יש הרבה כסף. לכם אין כסף, אתם תמשיכו לקבל 1,000 שקל, 800 שקל, כל חודש, כשאתם יושבים בגבולות מדינת ישראל ושומרים על עם ישראל. אבל הממשלה המנותקת הזאת, 53 מיליון שקל נתנו למנסור עבאס – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מיליארד. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> מיליארד. – – שיחלק אותם לבדואים בדרום. דרך אגב, יכשירו להם את כל עבירות הבנייה, ישימו שם לכל אחד כמה מגרשים, לו, לילדים שלו, לבנות וילות חינם על חשבון המדינה, אבל לכם אין כסף. זה ליברמן וגנץ. למה? בגלל שמנסור עבאס בעצם הוא הבן אדם שקבע שהם יהיו בתפקידים שלהם. מחר בבוקר מנסור עבאס קם בבוקר ולא בא לו, שניהם הולכים הביתה. לכן, תבינו, אין פה ביטחון מדינת ישראל, אין פה עם ישראל, יש כאן אנשים שדואגים לכיסאות שלהם. לכן אנחנו בליכוד ובכלל במחנה הימני לא הסכמנו לשבת עם מנסור עבאס – זה שקר שהם כל הזמן ממחזרים – כדי לא להגיע לסיטואציות האלה. הם גם אמרו, דרך אגב, שהם לא ייתנו לצה"ל לפעול בעזה או אפילו בלבנון כל עוד הם נמצאים בתפקידים, כל עוד מנסור עבאס קובע, כל עוד מראענה יושבת בוועדת החוץ והביטחון. תראו לאיזה תחתית הגענו במדינת ישראל. זה פשוט לא יאומן. הרי מקימי המדינה, שהיו מאנשי השמאל, מתהפכים בקבריהם, לא מאמינים שהגענו לאן שהגענו. פשוט לא יאומן. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, בין היתר ליברמן לקח – אתה שומע, חבר הכנסת קרעי – 158 מיליון שקל בתקציב הייחודי. למה? לסיוע לשכר דירה לעולים הממתינים בתור לדיור ציבורי ומתגוררים בגפם. דרך אגב, נושא חשוב, אבל מר ליברמן, לא נראה לך לא פחות חשוב לדאוג לאלה שעומדים בתור לדיור הציבורי שנולדו בארץ וקיבלו את העולים החדשים, לא נראה לך? לא נראה לך, כשהציבור שנולד בארץ, שירת בצה"ל, עם משפחות, עם ילדים, אלפים מהם ממתינים לדיור ציבורי ולא מקבלים, לא נראה לך? תגיד, אתה חושב שהכסף שלך באמת? אתה מחלק אותו רק למי שאתה רוצה, זה נראה לך הגיוני? מר מנדלבליט, זה נראה לך הגיוני? הרי כל דבר שאנחנו רצינו, חבר הכנסת קרעי, מר מנדלבליט קבע לנו קריטריונים – אתם צריכים קריטריונים. רצינו לחלק הטבות מס במדינת ישראל – קריטריונים. כל דבר – קריטריונים, ובצדק. נראה לך סביר שמחר לא נוכל לקבוע איזשהו קריטריון שכל כסף שאנחנו רוצים אנחנו יכולים לפזר איך שאנחנו רוצים, לכאורה? לבנות קריטריון הזוי? זה נשמע לך קריטריון שמתקבל על הדעת? למה, אזרחי מדינת ישראל האחרים הם לא אזרחים? אלה שנולדו במדינה – מה הם, דרג ב'? לא הבנתי. ואלה שיש להם משפחות עם ילדים, זה לא נראה יותר סביר מאשר למישהו שמתגורר בגפו? האחריות כאן היא על משפחה עם ילדים, ברור, שאין להם דיור ומתגלגלים ברחובות, או נמצאים אצל ההורים. לא, אלה לא מעניינים, למה הם לא מצביעים לליברמן. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אותם לזרוק במריצות למזבלה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. בחלקם. למה הוא דואג? לעולים החדשים הממתינים בתור לדיור ציבורי ומתגוררים בגפם. הוציא איזה סעיף. פשוט בכל פעם אני משתומם מחדש. אני לא מאמין, צובט את עצמי כדי להאמין איך זה עובד אצלכם, אדוני היושב-ראש, בממשלה הזאת. פשוט זה שיאים, אתם שוברים שיאים כל יום. אני רוצה להתייחס לנושא האחרון, ברשותך – – – << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> דודי, לא הבנתי, יש לך בעיה עם זה שהעולים מקבלים דיור ציבורי? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> חס ושלום. אני בעמדה שקודם כול הישראלים צריכים לקבל את הדיור הציבורי לא פחות מהעולים. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> בוודאי, אנחנו מדברים על הדיור הציבורי. << קריאה >> אלינה ברדץ' יאלוב (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה: נראה לך סביר? לא הבנתי, אתם מחלקים את הכסף רק לעולים שצריכים דיור ציבורי והישראלים שצריכים דיור ציבורי לא צריכים? מה החוצפה הזאת? << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אז תקשיב, קודם כול, זה לא נכון מה שאתה אומר. דבר שני – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מקריא. אני מקריא. תראה, אלכס, אני – – – << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> רגע. שנייה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> קודם כול, אני שמח שאתה אומר שזה לא נכון. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> ראש המפלגה שלך, אם ככה, שקרן. למה? כי כל הקמפיין שלו בשפה הרוסית במשך 12 שנה היה על הדיור הציבורי. אז תחליט, או שראש המפלגה שלך שקרן או שהוא מבלבל את המוח. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך מה אני חושב. א. אני חושב – – – << קריאה >> אלינה ברדץ' יאלוב (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> את מפריעה לי. אני לא יודע מי את, אבל את מפריעה לי. << קריאה >> אלינה ברדץ' יאלוב (ישראל ביתנו): << קריאה >> עולים לא ישראלים? יש עולים ויש ישראלים? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> הפוך. אני אומר: מי שצריך לקבל דיור ציבורי, צריך לקבל דיור ציבורי. וצריך, יש הרבה אנשים במדינת ישראל, עשרות אלפי משפחות. << קריאה >> אלינה ברדץ' יאלוב (ישראל ביתנו): << קריאה >> ועולים יסתדרו לבד. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> דרך אגב, זה לא משנה אם הם עולים או לא עולים. בוודאי ובוודאי לא צריך לתעדף את העולים על הישראלים. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אף אחד לא מתעדף אף אחד. זה לא נכון. << קריאה >> אלינה ברדץ' יאלוב (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> דרך אגב, זה מה שקראתי היום בדה-מרקר. קח את דה-מרקר. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה שקר. זה שקר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה, חבר הכנסת. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני שמח. אני שמח שזה שקר. << קריאה >> אלינה ברדץ' יאלוב (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תקשיב, אתה חבר כנסת מקצועי, נכון – – – אתה לא יודע – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה. תודה. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני מתפלא עליך, היית שר לפני יומיים, תקרא את החוק. זה דבר אחד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חבר הכנסת, קריאת ביניים – בסדר, לא נאום מהמקום. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך, היות שהחוק עוד לא נמצא פה – – – << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – זה דבר אחד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה. תודה, אלכס. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> ודבר שני, אני רק מבין שראש המפלגה שלך במשך 12 שנה שיקר – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> את זה כבר אמרת. תודה. תודה רבה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה אמרת את זה. נו, אמרת. << קריאה >> אלינה ברדץ' יאלוב (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברת הכנסת ברדץ', תודה רבה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן אני אומר: זה לא כסף פרטי שלכם, שאתם מחלקים אותו לאיזה קבוצה מסוימת – שיכול להיות שמגיע לה, אבל יש פה בוודאי ובוודאי גם אזרחים ישראלים, שנולדו פה בארץ, עבדו פה, שילמו מיסים, שירתו בצה"ל ונקלעו למצב כלכלי קשה שהם צריכים דיור ציבורי. הם לא פחות חשובים מאף קבוצה אחרת, עם כל הכבוד לה. לכן אתם צריכים לדאוג לכלל עם ישראל. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> משפט אחרון, בבקשה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אחרון? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן, הוספתי לך – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי, אז אני אשאיר את הנושא הזה. זה נושא כבד, חשבתי שנשאר לי יותר זמן. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> ניצלת את כל 20 הדקות, ומעבר. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני אגיד עוד משפט, באמת אחרון, שלא קשור לנושאים שרציתי לדבר עליהם. אני רוצה גם לחזק את מה שאמר חבר הכנסת אדלשטיין. אני באמת רוצה להודות לכל עובדי הכנסת, לכל הסדרנים, ובאמת לכל האנשים שמפעילים פה את הכנסת, ולמזכירת הכנסת. פעם אמרתי שיש אנשים שבאים לאירוע וכו', והם לא חושבים שמישהו עשה את כל זה. זה לא איזה גמדים קטנים, זה אנשים. לכן אני אומר לכם: שאפו גדול, אתם אנשים נהדרים. אתם נמצאים לפעמים בסיטואציות לא פשוטות, כמו שהיה פה עם אבשלום, באמת. אני מחזק אתכם, ובאמת מודה לכם, אם אני יכול, בשם כל חברי הכנסת. אני מניח שאני משקף את העמדה של חברי הכנסת, בוודאי רובם אם לא כולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אמסלם. אנחנו בהחלט מצטרפים לברכות לכל עובדי הכנסת בכל המחלקות והאגפים, ממנכ"ל הכנסת, מזכירת הכנסת וכל הגורמים, משמר הכנסת, וכל העובדים בכל מקום, שאמונים על כל פעילות הבית הזה. תודה רבה על כל הפעילות לאורך כל הכנס. אנחנו כמובן נודה להם בתום סדר-היום בצורה מסודרת. בינתיים נזמין רק את חבר הכנסת דוד ביטן – שאינו נוכח; אורי מקלב – אינו נוכח. משה אבוטבול, זמנך הגיע. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דוד יצא שנייה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> שנייה ארוכה, מה שנקרא. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> ביטן הלך להביא סוכריות וכבר הוא יחזור. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני לא יודע, יש לי פה עמדה מלאה בסוכריות. מישהו שם סוכריות של ביטן לידי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, שיניתם עכשיו עוד פעם את סדר-היום? זה לא סביר. אחרי החוק הזה באות הודעות במקום החוק הבא? למה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חוק הוותמ"ל עדיין נמצא באגף הנוסח של הכנסת, ועל כן הם הודיעו שהם לא יספיקו להביא את זה בסדר-היום מייד אחרי זה, ולכן ביקשו לדחות את זה באחד. אני לא רואה שיש פה איזו בעיה גדולה. גם כך היום אנחנו נמצאים ביום של הסכמות. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> לא קשור. אדוני היושב-ראש, אנחנו יושבים פה ורשומים לדיבור בחוק. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל אדוני, הנוסח עוד לא מוכן. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> ואם יהיה מוכן? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> ברגע שיהיה מוכן הוא ייכנס. אני לא אעכב. הודיעו לי מהנסחות שהוא עוד לא מוכן. על מנת שלא נעשה הפסקה, אנחנו מקדימים את הסעיף הבא שאחריו. בבקשה, אדוני חבר הכנסת משה אבוטבול, עשר דקות. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, לפני שנאמר את דברנו, היות שאנחנו יוצאים לפגרה, אני רוצה בהזדמנות הזאת להודות כמובן לכל עובדי הכנסת מכל המחלקות, מכל האגפים של הכנסת, שעושים עבודה נהדרת במשך כל השנה ומתאמצים עבורנו, גם במשרדים, גם במזנונים וגם בחדרים, בכל מקום ומקום. באמת זה המקום להודות לכם על כל עבודתכם המאומצת – לקצרניות, לכל הצוות הנפלא. אני רוצה לומר שבאמת אתם עוזרים לנו לעשות את עבודתנו נאמנה, אז גם בשמי וגם בשם שאר חבריי בתנועת ש"ס ויושב-ראש התנועה הרב אריה דרעי, אנחנו מנצלים את ההזדמנות להודות לכם. כעת אנחנו נעבור לניסים. בעצם אנחנו סבורים, גם מבחינה רוחנית, שאם רוצים הצלחה בחיים, רוצים הצלחה לא רק במשק המים אלא גם במשק החלב ובכל משק במשק, אז כבר קיבלנו את הרמז לכך: "לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה". השבת היא המקור של הברכה של כל העם היהודי, ומי ששומר את השבת, השבת שומרת עליו. וכמובן, כפי שאמר מי שאמר, יותר ממה ששמרו עם ישראל את השבת, השבת שמרה על עם ישראל. אז אנחנו, בעזרת השם, רוצים לקרוא כתבה מאוד קצרה אבל יפה ומעניינת על כך שבאמת יש אנשים ששומרים שבת ומרגישים טוב עם הנושא הזה. אז הכתבה היא מתוך עלון של "הידברות", של הרב הגאון הרב זמיר כהן. כתבה של "עודד בדרכים", של עודד הרוש, כאשר הכותרת היא באמת שהסטנדאפיסט המצליח בן בן ברוך אומר, ומצטטים אותו: השבת שאני שומר עשתה לי רק טוב. הוא קומיקאי מצליח, וכמו כל שאר האומנים גם הוא נפגע בשנה הזו מהקורונה. הרבה יותר קשה להופיע עם שפה נקייה ויש לזה ערך מוסף אדיר, כך הוא אומר. אז בן ברוך הוא אחד הקומיקאים המצליחים ביותר בישראל אבל כמו כל התחום הזה ותחום האומנות בכלל, גם הוא נפגע בשנה האחרונה מהקורונה. אבל הוא ראה אותה דווקא כמקפצה, כשנה שיש בה המון מה ללמוד ממנה. הגענו לפגוש אותו כדי לדעת איך הוא עבר את השנה הזאת, מה הלקחים שלו ומה הוא לקח על עצמו כקומיקאי, בשונה מהרבה קומיקאים בתחום הזה. שאלו אותו: אני שם לב שבהופעות שלך אתה משתדל לשמור על שפה נקייה, בעוד שאני רואה הרבה קומיקאים שרחוקים מכך. זה משהו שלקחת על עצמך, הוא טבעי לך? ואז הוא עונה: קודם כול, זה משהו שהכי טבעי לי בעולם, אבל הוא לא היה תמיד ככה; זאת אומרת, זה לא התחיל מהיום הראשון. כשהתחלתי לעשות סטנדאפ אז יש לך כאילו את האורים והתומים, אנשי המקצוע שאומרים לך, ככה עושים סטנדאפ: אם אתה רוצה להצחיק אנשים אז אתה צריך לדבר בצורה לא ראויה. זה נורא הפריע לי. למה? כי תמיד היה לי בראש איך אני מזמין את אבא ואת אימא שלי לאולם הסטנדאפ, ואת חמי וחמותי ואת הילדים שלי, אם אני מדבר בשפה זולה ולא נעימה, כמובן. שאלה: אתה אומר שגם אם הם לא באולם אתה תמיד רואה את דמותם? עונה: כן, אני תמיד רואה את דמותם. הם יראו את זה. אתה יודע, אני תמיד רואה אותם מולי. אימא שלי תראה עכשיו את הקטע הזה, זה יביך אותה, זה ישמח אותה, זה יצחיק אותה, זה יפגע בה? זה מה שתמיד עומד לי מול העיניים, כך הוא מספר. זה כמו שאומרים על יוסף, שמה שהציל אותו מאשת פוטיפר הוא שראה את דמות דיוקנו של אביו. אתה אומר: אני כל הזמן רואה מול עיניי, גם אם הוא לא פה, את האבא שלי, זה עושה לי כבוד וזה עושה גם לו כבוד. אז הוא אומר: בדיוק. ואז: אתה יודע שזה לא קרה ביום אחד. הבנתי מה אני רוצה להגיד ואיך אני אומר את זה. הרבה הרבה יותר קשה להופיע ולהיות ממלכתי מאוד ולשמור על שפה נקייה. ברגע שאתה עושה את זה מאוד מאוד מסודר וממלכתי ונקי יש לזה ערך מוסף אדיר. אני כל הזמן נתקל בזה ואני כל הזמן מקבל הודעות: איזה כיף לראות. גם ביוטיוב, כל קטע שאני מעלה: איזה כיף לשבת עם הילדים, לשים קטע חדש שלך ולדעת שגם הם הילדים יכולים לראות את הקטע הזה, בלי להיות מודאגים משפה זולה של הרחוב. שאלה: בהרבה דברים שאתה בוחר לצחוק עליהם אני רואה שאתה משווה את היום לפעם. יש לך איזה קטע שאתה צוחק על זה שפעם בקבוק קולה אוטומטית היה הופך להיות בקבוק מים במקרר, והיום כולם זה תמי 4, ואם זה לא תמי 4, זה בקבוקי מי עדן. מה קרה למים של פעם? יש לך געגועים לימים של פעם? ואז הוא עונה: אז קודם כול אני בן אדם שמאוד מאוד מאוד מחובר לעבר שלו. מצד שני, אני גם חי כמה שאפשר בכל הכוח את ההווה וחושב קדימה ומסתכל על העתיד. אני נותן, איזה ארגז כלים אני נותן להם לילדים, איך אני יכול להיות האבא הכי טוב באופן טבעי. כשאני רואה סיטואציה כעת שאני יושב איתך עכשיו, בריאיון הזה, ואני מדבר איתך, אז באופן טבעי אני חושב. אני מסתכל אחורה, לעבר, על כל מיני אנשים שהייתי רואה בתור ילד – איך הוא היה מתנהג ואיך אני. זה אוטומטית זורק אותי לשם. עכשיו, כשיש לי איזה סיטואציה עם הילדה אז אני שואל את עצמי: מה אבא שלי היה עושה, מה סבא שלי היה עושה? אני גדלתי בבית של סבא וסבתא. זה משקל מאוד כבד בילדות שלי. אז הוא נשאל: האם בהומור אתה רק צוחק על ההקבלה בין פעם להיום או שאתה גם עוקץ? אז הוא אומר: אני ודאי גם פה אומר משהו מאחורי הבדיחה, וזה עובר. ואז אני חייב להודות שצחקתי, באמת צחקתי, אבל זה עובר גם כן. בכך הוא צודק. הרבה אנשים באים אליי אחרי ההופעות או שכותבים לי במדיה: תשמע, יצאתי מההופעה שלך, מעבר לזה שצחקתי ונהניתי, עם חומר למחשבה. זה דבר חשוב. כמה העולם הרוחני נוכח בימים, בחיים היום-יומיים שלך? אז הוא מסביר פה – וזאת הנקודה שרציתי יותר להדגיש: אני לא יכול להסביר לך אפילו עד כמה, זה כל רגע ורגע. כל רגע ורגע אני חי אמונה והשגחה פרטית. אני מאמין שהכול מהקדוש ברוך הוא. כל צעד וצעד שאני עושה זה נטו השתדלות, הכול מה' יתברך. זה באמת ברמה הזאת. אני אדם דתי במהות שלי. אני כמובן שומר שבת, מתפלל כל יום, נוטל ידיים, מברך, הכול. עשתה לי רק טוב השבת שאני שומר עליה. עשתה לי רק טוב, ועדיין עושה לי טוב. אני מאמין שמקור הצניעות ויישוב הדעת של האדם זה בא מהשבת. כשבן אדם יום אחד בשבוע אומר לעצמו, אין לי פייסבוק, אין לי אינסטגרם, אין לי טלפון, אין לי הודעות, אני עכשיו עוצר הכול, בלי טכנולוגיה, בלי כלום. אני יושב נהנה, אוכל טוב, ישן טוב, מתפלל, קם בבוקר. זה נותן לי – הוא אומר – יישוב הדעת. בשנה הזאת התחלתי לקרוא בתורה כל שבת, הוא מספר. כמובן, יש לנו בעל קורא שהקים את המניין, רועי כהן. הוא מדהים, הוא קורא בתורה ברמה יוצאת דופן, אבל הוא כל פעם אומר לי: קח, תלמד עלייה, תילמד שתי עליות. אז אני חזרתי ככה לנבכי תת-המודע ונזכרתי ככה בסבא שלי, שלימד אותי לבר-מצווה, ונזכרתי בניגון המרוקאי של הקריאה בתורה, טעמי המקרא במרוקאית, והתחלתי לקרוא ונהייתי גם חזן של המניין, מתפלל את התפילות של שישי ושבת. כן, את כל זה אני קראתי על הסטנדאפיסט המצליח בן בן ברוך, שאומר בתמצית: השבת שאני שומר עשתה לי רק טוב. כל הדברים האלה אמורים לתת פרספקטיבה קצת אחרת ושונה לכל אלה שחושבים שכדי להתקדם בעולם הזמר, הבידור, בכל מקום אחר, אתה חייב להשתחוות לאותה תפיסת עולם שלהם – אולי לחלל שבת, אולי לנבל את הפה, או כל דבר אחר כדי להיות מקובל בחברה של אנשי הבוהמה וכל הדברים האלה. בן בן ברוך הוא בדיוק ההוכחה ההפוכה: אדם יכול גם כן להיות מכובד, גם בשפת הדיבור שלו, גם בערכים שלו, גם באמונה שלו, וגם לשמור שבת, ולא להפסיד – והפוך, גם לשגשג מבחינה כלכלית. זה מה שהוא מעיד. אנחנו קוראים פה עדויות כדי להביא את דבר העם לכאן, לכל אותם נבחרי ציבור שנמצאים כאן, שידעו שאפשר גם אחרת. כי לפעמים בני אדם חושבים שזהו, אי-אפשר לשמור שבת אם אתה מגיע לאיזה תפקיד מסוים, או מגיע לאיזו פסגה מסוימת, זה נעצר אצלך. אותם אנשים טובים, מפעם לפעם אני אקריא כאן ואני אביא את דבריהם כאן, במקום, לאותו פרלמנט ישראלי, לאותו מקום שראוי להעביר בו את דבר העם, להוכיח קבל עם ועדה שבאמת אפשר גם אחרת. השבת היא המלכה, היא מקור הברכה. זה הדבר שליווה אותנו אלפי שנים, אנחנו חייבים לשמור על זה בכל כוח. אני שמח שכיושב-ראש השדולה למען שמירת השבת כאן בכנסת אנחנו מביאים את דבר השבת לכל מקום ומקום, ולכם גם כן, ולקבל את זה בהבנה: השרים או סגני שרים, או כאלה שהם סמלי שלטון, אם הם שוגים ומחללים את השבת בפרהסיה הישראלית, הם זוכים לקבל מהשדולה למען שמירת השבת תזכורת במכתב, שמבקשת מהם: אנא, כבדו את שבת המלכה, כי "לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה". << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת משה אבוטבול. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה, אדוני. בבקשה, עד עשר דקות. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדיי חברי הכנסת, ראשית, גם אני אפתח בדברי ברכה לעובדי ועובדות הכנסת בכל המחלקות וכל האגפים שיש פה. הם עשו בתקופה מתומצתת מאוד זמן רב. לנו הייתה אפשרות להתחלף, לנוח קצת באמצע – לאופוזיציה יותר, לקואליציה פחות – אבל העובדים האלה נתנו ועבדו הרבה מעבר למה שהם היו מחויבים. זו הייתה תקופה עמוסה עבורם. אנחנו אולי צריכים להגיד להם תודה רבה שבזכות העמידה על הזכויות שלהם נאלצנו גם לצמצם את הזמנים שלנו ולהגביל את הישיבות, שהן היו יום ולילה, לילה ויום ברצף, אולי אפילו דברים תקדימיים, ודאי בדיונים רגילים, לא בדיוני תקציב או בדיוני שלום. אבל אנחנו רואים גם את הדיונים האלה כדברים מאוד מאוד חשובים, כדברים אקוטיים. בסופו של דבר, בתקופה הקצרה שאנחנו פועלים, כולם התאמצו. הינה, עכשיו יוצאים למנוחה, להיות יחד עם המשפחה. אנחנו גם מודים להם וגם מאחלים להם שהכול יעבור בשלום, ושנוכל כל אחד לבלות, לצאת ולנוח, ולא להיות עם מגבלות. יותר ויותר אנשים צופים וחוששים ממה שהיה נראה פעם רחוק – אנשים כבר זרקו מסכות מהבית. פשוטו כמשמעו, אנשים לקחו את המסכות וזרקו אותן. אספו ואספו וזרקו, והינה זה חזר אליהם. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אנשים מטלפנים אליי עם כל מיני אירועים וחתונות ודברים כאלה. הם לא יודעים. הם שואלים אותי מה קורה – להקדים, לא להקדים, מה אנחנו צריכים לעשות? זה מאוד לא ידוע, וזה מצער מאוד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> רק בהזדמנות זו אולי גם אפשר לברך ולהודות לעובדי ערוץ הכנסת שמשדרים את פעילותנו כאן במליאה ובוועדות לאורך כל השעות והימים לאורך כל השנה, והם אלה שמאפשרים לנו את התקשורת עם אותם צופים רבים רבים, שרבים מהם גם עוקבים אחרי חבר הכנסת שלמה קרעי בשעות הלילה המאוחרות ומעבירים לו שאלות ותהיות. אז אנחנו מברכים גם את עובדי ערוץ הכנסת, שימשיכו ויעקבו אחרינו כפי שהם עושים עד כה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> וצוות הפרוטוקולים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן, כן, את זה כבר הזכירו קודם. מכיוון שערוץ הכנסת אינם חלק מעובדי הכנסת, חשבתי שיש מקום לייחד להם תודה מיוחדת, כי הם גם עושים עבודה – הם תלויים בשעות שלנו ואנחנו בשעות שלהם. תודה רבה גם לערוץ הכנסת. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אין ספק, גם להם. אתה הזכרת שהם מבררים לנו כל מיני תהיות ושאלות, וגם אולי גורמים לנו לכך שאנחנו נהיה יותר בסדר, או שנאחל. בזה שיש שקיפות וזה שהכול רואים לעיני כל ישראל, אז אנחנו צריכים אולי קצת לחשוב ולא להתרגל שהמצלמות נמצאות פה, אלא לחשוב שהינה, המצלמה מולך ואולי זה צריך לגרום לנו להתנהל, לדבר, לפנות באופן כזה שלא יבזה אותנו גם כן ושישמור על הכבוד שלנו. לכן יש להם עבודה כפולה ומכופלת – לא רק על העבר, אלא גם על מה שיהיה בעתיד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הם אלה שמאפשרים את המעקב אחרינו, אבל הם אלה שעוקבים אחרינו. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך שצריך לציין שאמרו לי אנשים: ראיתי אותך כאן, ראיתי אותך כאן. אני שואל מה? אחד סיפר לי: הוא נמצא במחלקה של דיאליזה. הוא אומר שיושבים שם על מיטות 20 איש. הוא אומר שהרוב בוחרים את ערוץ 99, ערוץ הכנסת. שאלתי אותו למה: הוא אומר שאנשים לא רוצים איזה סוג – הם לא בזמן הזה שהם יכולים לראות דרמות. הם רוצים משהו לשמוע, שירכז אותם. אז זה מחייב אותנו יותר, להוציא אותם קצת מהדברים שהם נמצאים בהם, לשמוע את הדברים. יש איזו אחריות על הדברים. לכן אני מצטרף לברכה שלך, ולצלמים, שעושים עבודה מיוחדת. הדברים האלה נכתבים להרבה זמן. מכובדי היושב-ראש, בכל אופן, אנחנו דיברנו על האי-ודאות. על האי-ודאות והתוצאות – כשאנחנו מדברים על הסגר. ועוד לפני הסגר: אנחנו מדברים על הסגר בחגים? קודם כול נדבר על מספר החולים המאומתים בכל יום. בואו נדבר על מספר החולים הקשים שגדל, ועל הנפטרים, שהמספר שלהם גדל. על זה אנחנו צריכים לבכות ועל זה צריך לזעוק, למה אנחנו צריכים להגיע לזה? קורונה זה לא דבר חדש שאנחנו לא היינו מודעים לו. נכון, המוטציה חדשה, לא חשבנו, הכול זה כבר תירוצים, אבל ידענו את העיקר ואת הבסיס. ואין ספק בכך שלא ידענו איך מונעים את ההדבקות, אבל מה שקרה בנתב"ג זה כישלון שיירשם רק פה. זה דבר שהיה בידינו, ואנחנו בכוח דחפנו לדבר הזה. אנחנו לא עשינו שם שום דבר במשך תקופות ארוכות, אנחנו משלמים מחיר גדול מאוד וכבד מאוד על החלפת השלטון. ומתברר יותר ויותר שלהתמודד עם דברים ולעמוד בראשות ממשלה, אחריות של ראש מדינה, בראשות המדינה – אני לא אומר "בראש", אלא "בראשות". אצלי "בראש" אלו אנשים שלאו דווקא נבחרים, אלו גדולי ישראל ורבנים, אלה אצלי עומדים בראש. אבל מי שאנחנו אומרים שהם "בראשות", שקיבלו את האחריות, שליחי הציבור האלה – לראות מה התפקיד. מספרים על אחד שבא לקנות בשר באטליז והוא לא ידע אם זה כשר או לא. הוא שואל: תגיד לי, אתה כשר, אתה שוחט? מי הרב, מי מפקח עליך? הוא אומר: מה זאת אומרת אם אני כשר, אתה יודע מי היה הסבא שלי? תראה את התמונה שלו – יהודי שנראה ירא שמיים, זקן גדול, פאות. הוא אמר לו: אם זה היה הפוך, שהסבא שלך היה עומד פה ואתה היית תלוי על הקיר, הייתי יכול לקנות, אבל בגלל שזה הפוך, שאתה פה והסבא שלך פה, זה לא נותן לי שום דבר בזה שהוא תלוי על הקיר. אני אומר, זה שכותבים ספר – סופר יכול לכתוב רעיונות מאוד טובים איך להתמודד; לא בזה קונים ולא בזה מנהלים ולא בזה מתמודדים עם הקורונה. צריך להתמודד בפועל. מפני שבפועל לא התמודדנו ולא מתמודדים היום, אנחנו כבר יודעים לקראת מה הולכים. מתברר היום יותר ויותר שהדברים היו לנגד עיניהם של חברי הממשלה. אנחנו משלמים מחיר כבד על הלמ"ד שנמצא על ראש הממשלה, על ראש הממשלה החלופי, על חברי הממשלה. יש להם למ"ד שהם עוד לא הורידו אותו, וכבר אנחנו נותנים להם להנהיג רכבת כבדה, משאית ענק, סמיטריילר דאבל, כפול, עם מטען כבד. את כל זה – אנחנו מושיבים אנשים שעוד לא למדו, שבאמצע הלימוד. מה שצריך תלמיד זה מורה, שאומר לו מה לעשות, והוא שומע. אם גם את זה הוא לא עושה, זו סכנת נפשות. זה נקרא פצצת זמן שמתהלכת, שנוסעת על הכביש, במקרה הזה – מי שהרכיב ממשלה ומנהיג את הממשלה ומנהל בזה את המדינה. אלה דברים חמורים מאוד, דברים קשים מאוד, דברים שעד היום זה נעשה, גם אחרי הכול. אנחנו חוזרים ואומרים: אנשים חוזרים מחוץ לארץ, ומתברר שאחוז גדול מאוד מאוד הם חולים מאומתים. שולחים את כולם הביתה לפני קבלת התוצאות בכלל, ובמה שולחים אותם? באוטובוסים, ברכבות, במה שלא רוצים. הם יכולים לנסוע עד אילת בדרום, עד קריית שמונה בצפון, לנסוע ארבע שעות, שלוש וחצי שעות, שלוש שעות ושעתיים באוטובוסים מלאים – היום עם הפקקים זה הרבה יותר זמן, שעות רבות לנסוע; אנשים שאחוז גבוה מהם הם מאומתים בסוף. זה דבר שאי-אפשר, זה לא יעלה על הדעת. אנחנו סוגרים את המשק בבידודי-בידודים ולא נותנים לצאת, וכאן שולחים אותם לבידוד באוטובוסים וברכבות. ואני אומר הרבה יותר מזה. צריך לבקש היום סליחה; סליחה מהממשלה הקודמת, מראש הממשלה הקודם. אתם האשמתם את הממשלה הקודמת, האשמתם את קבינט הקורונה, האשמתם את ראשות הקואליציה, ודאי את ראש הממשלה – האשמתם אותו בפוליטיזציה של הקורונה, שלוקחים את הקורונה לכיוון פוליטי. מה לא אמרתם, מה לא עשיתם, איזה הכפשות, איזה השמצות, באיזה האשמות האשמתם את כולם. והינה, היום מתברר הרי, למפרע: יש ראש ממשלה לשעבר שאומר את הדברים; הוא היה צריך להגיד בדיוק הפוך, לתת לכם לשחק ולתת לכם לראות איך אתם מתנהלים, ומהרגע הראשון הוא אומר: רבותיי, צריך לעשות משהו, צריך להביא את החיסון השלישי. הוא משמש דוגמה אישית בכל מקום שהוא נמצא בו, עם הפחד, עם הדברים שהוא אומר: כן, זה מסוכן, וזה יגיע, צריך מאוד להיזהר וצריך לעשות ולפעול – מתוך דאגה אמיתית. עכשיו זו לא פוליטיקה; הוא באופוזיציה, לא פוליטיקה, לא בהטחה הוא עושה את זה. הוא אומר את זה הפוך, הוא אומר: תצאו ותעשו ותעשו, וצריך להיזהר. מתברר שהוא לא עשה מזה פוליטיקה, והממשלה לא עשתה פוליטיקה. צריך לבקש סליחה. כמו הרבה דברים שהם לא עשו, כל מה שאמרו על הממשלה הקודמת, על הנורבגי הקודם – כמה זה שימש אתכם בתוך מערכות הבחירות, על שחיתות שלטונית, על הוצאות כספיות, על אי-דאגה לנכים, אי-דאגה לכאלה עובדים, ואתם היום, לא רק שאתם חברים, אתם עצמכם משתמשים בראש ממשלה חלופי; אתם, אתם, לא מישהו אחר. אתה עצמך, אתה היום ראש ממשלה חלופי, אתה היום לא מתמודד עם הקורונה. אז דבר אחד שאפשר לעשות אולי, אבל המינימום זה לעמוד באומץ ציבורי ולבקש סליחה. לא עושים את זה בכלל. לבקש סליחה מהציבור: טעיתי, חשבתי אחרת. זה לא מעיטות כבוד וזה לא פחדנות וזה לא כישלון לבקש סליחה. זו גבורה, וצריך להיות אומץ. זה שלא מבקשים זה גם מראה על הילדותיות הזאת, שאי-אפשר לבוא לעשות את זה. זה היה אומר לציבור גם משהו, זה היה אומר שרואים את התמונה כמו שרוצים, כמו שמצפים מכם, וממילא גם היו יכולים לשמש כדוגמה. היום לבוא ולהגיד: לעשות חיסונים – לא רואים את האנשים האלה, אין אמון במערכת. צריך לקנות, צריך לשמש דוגמה אישית. להנהיג זה נקרא לשמש דוגמה אישית, ומשם ללכת, להתקדם הלאה. אי-אפשר להנהיג כשאתה בצורה הפוכה. במסורת היהודית למלך אסור שיהיו הרבה כספים, הרבה סוסים – הפוך מכל המקומות. מדוע? לא בזה שאתה יותר גדול מהם ויש לך הרבה, אז אתה מנהיג. הפוך: אתה מטיף לצניעות, אתה מטיף לבריאות, אתה צריך להתנהג באחריות, ואז אתה יכול. אנחנו גם לימדנו – הורה: מה התפקיד המרכזי של הורה בבית, של אבא לילדים, מה התפקיד המרכזי? זה דוגמה אישית. הדוגמה האישית. אפשר לחנך בדוגמה אישית. בוודאי שאם רוצים לחנך אז צריכה להיות דוגמה אישית טובה. בדוגמה שלילית – אז ברור, ברור, כולנו יודעים. אנחנו נמצאים פה היום, ואנחנו רואים איך שאתם לא מבקשים – אבל ההנהגה ממשיכה. אנחנו עומדים בשער, ומה אנחנו מבקשים מכם? תעשו. פחות מאשימים ויותר אומרים: תעשו, תעשו ותלמדו, כדי שתוכל היום לעשות, ותוכל לבוא לציבור אחרי זה. כך שאם אתה עושה סגרים ודברים כאלה, עשית את הכול עד שהגעת לזה. סגר זה לא כישלון – נניח שנקבל את זה. אבל אני רוצה גם להגיד שזה לא רק זה, זה לא רק הסגר; דיברנו על ההרוגים בזמן ההחלפה, החולים, הנפטרים. אלה הדברים. אבל מה זה סגר בחגים? אפשר לחשוב שסגר בחגים זה דבר קל בגלל שאז פחות עובדים. אין מסחר בחגים? כמה אנשים תלויים בתקופות האלה? בתקופה הזאת זאת העבודה שלהם, מכירת הדברים – מביגוד ועובר הלאה לדברי חשמל, מוצרים, ענפים שלמים שחיים על החגים האלה. בחגים, אז התנופה, דווקא אז המחזור שלהם. אני יודע מהאוכלוסייה החרדית: החגים זה זמן הקניות. ערבי חגים ומוצאי חגים, כמו שראינו את זה בחגים האחרים. על מה התלוננו? אנחנו עושים את רוב המחזור שלנו בזה. דיברנו על התנצלות, אני רוצה עוד משהו על התנצלות. העלינו היום שאילתה דחופה בנושא פגיעה בבתי כנסת, מקום קדוש. אני מבין שגם היושב-ראש מזדהה, כמו שאנחנו מזדהים כשפוגעים ברגשות הדתיים של אנשים אחרים. אפילו לא הרחבנו מה עשו שם – צלבי קרס ועוד עוד דברים היו שם. לא מזמן היה שם ניסיון הצתה. ולא רק זה, בפסח באו וזרקו חמץ בתוך בית הכנסת, שמו שם, כדי לפגוע ברגשות הדתיים. אבל אחרי זה היה מה שהיה אתמול בבוסתן הגליל – התקפה מכוערת ביותר, מבישה מאוד. אדם בודד, יכול להיות שזה אדם בודד, אבל אנחנו יודעים שמאחורי אדם בודד כזה – אני רוצה להניח שהוא לא כזה, שהוא לא איזה חריג. אנחנו יודעים על עוד דברים, אנחנו רואים נהגי אוטובוסים ואנחנו רואים לפעמים, לצערי, כל מיני אנשים – אני לא רוצה להגיד דווקא ממגזר מסוים – שרואים איך שהם מתנהגים מול אוכלוסיות, בגלל ההסתה, ההכפשה וההשמצה. בתקופה הזאת יותר. דווקא הממשלה הזאת צריכה להיזהר מאוד. לא בגלל שאנחנו לא חברים בקואליציה, בגלל שאנחנו צועקים ובאים ואומרים על פגיעה ברגשות, על פגיעה באורח החיים שלנו, על ניסיון לשנות את אורח החיים שלנו. ואז הם באים, וכדי להצדיק את עצמם עומדים פה שרים ומתחילים להגיד על מערכת הכשרות שהיא מושחתת ולא הייתה טובה, ומשמיצים אותה מכל כיוון. ראש הממשלה אומר את זה על מערכת הכשרות; אתה, שמגיע מהציונות הדתית, שבמשך שנים רבות – או גם היום – ברובן אתם ניהלתם, פחות או יותר, את נושא הכשרות. נושא הכשרות הוא לא בדיוק הציבור החרדי, הרבנות הראשית. אנחנו חושבים שצריך לתמוך ברבנות הראשית ולא לפגוע בה, בגלל שהיא נותנת כשרת בסיסית לאנשים עם מסורת. רוב אזרחי המדינה היהודים, אדוני היושב-ראש, הם שומרי מסורת. הם שומרי מסורת; הם לא אוכלים חמץ בפסח, מגיעים ביום כיפור, או בכל אופן יודעים מה זה, שומרים על מסורת מאבא, מסבא. כמה אנשים, אחוזים, לא שותים חלב אחרי ארוחה בשרית או לא שותים כוס קפה עם חלב בארוחה בשרית? דווקא אנשים שבכלל לא כאלה, אנשים שהם רחוקים מהדברים – או לא נראים כאלה, ודאי – הם שומרים, יש מסורת כזו. כמה אנשים בחוץ לארץ לא אוכלים במקומות רבים, לא אוכלים כל דבר? זה בגלל שהם שומרים כשרות, יש בהם איזה סוג של מסורת של כשרות, גם של אמונה, גם של תורת ישראל, אבל גם מאבא ומאימא, מהסבא, מה שהם ראו אצל הסבתא, מה שהם ראו אצל האימא, מה שהיא סיפרה להם שהיא ראתה אצל הסבתא שלה. אנחנו בוכים על כך שהולכים לעקר את זה. זה מה שהם דורשים, וזה מה שצריך לתת להם. אנו, זכותנו להקפיד יותר. אנחנו מקפידים יותר, אבל ודאי שאנחנו חושבים ואנחנו רואים את זה כדבר בסיסי וחשוב. אז להטיח בנו, להטיח בנו שאנחנו לא נמצאים ברבנות ולכן אין לנו זכות להגיד את הדבר הזה? גלוי וידוע שבמשך שנים רבות מה שאנחנו עושים פה – אנחנו יכולים לעשות מגילת יוחסין שלנו, אנחנו יכולים לשמור על הכשרות שלנו, אנחנו יכולים לחיות בתוך מקום שבו פחות אכפת לנו השבת. שבת זה דבר שעד לא לפני הרבה שנים הוא לא היה שאלה של דת או לא דת, זה היה יהודי או לא יהודי – זה היה הנושא של שבת. גם אם אדם לא הקפיד יותר, הוא ידע – זה מסמן אותך. אני גם שואל: במה זה נקרא – אנחנו אומרים שאנחנו נמצאים במדינה יהודית. אנחנו פה שומעים: מדינה יהודית ודמוקרטית, יהודית לפני דמוקרטית, אבל אנחנו עדיין, רובנו רוצים, וודאי אנחנו חושבים שכל הזכות שלנו, זכות הקיום שלנו – שאנחנו מדברים פה – זה בגלל שאנחנו יודעים שקיבלנו את ארץ ישראל בתור מתנה מאלוקים, כעם הנבחר שצריך להיות פה, בהבטחה האלוקית שיש פה. והוא גם אומר עוד דברים, הדברים הם שהוא עשה איתנו ברית. החוזה שהוא חתם איתנו, יש בו הרבה סעיפים, אבל הסעיף הראשי, הסעיף שהוא היסוד, הפלטפורמה לחתימה הזאת, זה שלושה דברים: אחד מהדברים האלה זה הנושא של שבת. אני לא מדבר גם על המדינה הזאת, שקמה על בסיס של התחייבות של שמירת שבת במקומות האלה, והכשרות היא חלק מהדברים האלה. ובזה ובעוד אנחנו עדים לכך שכל הזמן מנסים לקעקע ולקעקע בתוך הדבר הזה, בלי טיפת אחריות, ולהכפיש ולהשמיץ את הדברים שנמצאים ולהכפיש את הציבור החרדי. איפה ראש הממשלה, שראה את הדברים האלה? הוא שומע כל דבר, על כל ציוץ. הוא לא הגיב ולא בא ואמר שהוא מגנה את הדברים האלה, בין אם זה פגיעה בבית הכנסת, בין ההתנפלות והניסיון המביש הזה לא לתת לאנשים להסתובב או לקנות משהו – בגלל שאתה חרדי, כחרדי לא תיכנס למקום, לא תהיה במקום הזה, תלך מפה. איזה מילים בוטות, איזה מילים מכפישות, משמיצות. אני רק רוצה להגיד לכם דבר אחד: אני שמתי לב לכל הגזרות שיש לנו. יש משהו אחד – כל דבר שונה, וזה לא משנה אם זה נושא המשקאות, נושא הרב-קו, נושא החד-פעמי או נושא המס על הבריאות – יש בזה צד שווה אחד: הניסיון לשנות את אורח החיים של האנשים. לשנות אותם. זו נקודות המפתח. מה אני עושה להם? אני לא מסביר להם, אני לא מדבר איתם. סוג של חינוך; סוג של לכפות את אורח החיים; לשנות את ההרגלים שלך. אומרים: שלא תחשבו. מה זה המשקאות? המשקאות, מה שאומרים לך: מס בריאות, כלומר אנחנו יודעים כבר שאדם מתנהג בבריאות והוא כבר יודע מה הוא עושה לבית. למשל, לא מגבילים אותנו בקנייה של דברים לא בריאים: של שמן, חמאה, גבינה שמנה וסוכר. לא עושים על זה מס. תעשה על זה מס. הרי אלה דברים שבסופו של דבר הם דברים לא בריאים. אני אומר לך: משקרים אותנו וזורים חול. אז תגיד שאתה רוצה מס על הציבור. תגיד. הרי בכלל זה הגיע ממשרד הבריאות? בכלל, משרד הבריאות – אנחנו יודעים איפה נמצא שר הבריאות? אני לא יודע איפה הוא נמצא. מה שכן אנחנו יודעים זה שהוא יכול לקנות את השירותים של אבי ניסנקורן, שזה איש מאוד מכובד, בעשרות אלפי שקלים לחודש, כדי לייעץ לו לעמוד מול האוצר. לא שומעים. הגמגומים האלה בנושא ארנונה, לא מרגישים בכלל שיש שר. ותראו, אני דיברתי קודם על ההבדל. תבקשו סליחה מהאנשים הקודמים שבאחריות. לא היה פופולרי שר הבריאות. שר הבריאות שילם מחיר פוליטי מאוד מאוד כבד – הוא היה עלול לשלם – בגלל שהוא עמד מול הציבור בדבר הזה. גם אם היינו חלוקים עליו בהרבה דברים, אנשים עשו את שלהם. הם עשו את שלהם בתחבורה, עשו את שלהם בבריאות ועשו את שלהם במשרדים אחרים, כל אחד במקום שלו. שר הפנים עשה את זה, ואחרים עשו את זה. אנחנו גם עשינו: עמדנו מול ציבור ושילמנו מחיר יקר מאוד. הציבור בא אלינו בטענה על כך שלא התמודדנו ולא נלחמנו עם הרשויות, עם הממשלה, על כל מיני גזרות. כשהגיעו החגים ואנחנו אסרנו על אנשים לבוא לבית הכנסת, אסרנו עליהם להתכנס והגבלנו אותם בלימודים. יש לי תלונות – בחינוך החרדי מעולם לא הייתה שביתה. מעולם לא שבתו. בחינוך החרדי לא הייתה שביתה, ולא קשור על מה. ויש בעיות: תנאי שכר שילמו שם? אין לנו כסף. יש קשיים כלכליים. ידעו דבר אחד – מי שבא ללמד יודע דבר אחד: זה ערך. אתה לא סוגר חמצן לחולה. אתה לא מפסיק לימודים. קודם כול, אתה מלמד. עם כל זה אמרנו: יש לנו מתווה חינוך שלנו, שהיום הוא הרבה הרבה יותר מקל – ואתה מכיר את זה – תלוי בשר. באנו ואמרנו: אנחנו לא מוותרים על הרבה דברים, על הפגנות. ראיתם איזה דגלים? עד כדי כך שבג"ץ ביטל היום את הקנסות שניתנו במשך חודש. הוא ביטל את הקנסות. למה? אי-אפשר למנוע לצאת להפגנה. אם אתם גם מנעתם הפגנות ונתתם דוחות, ולא משנה על מה זה היה, אז עכשיו הכול בטל. זו תפיסה אחראית. אנחנו רואים פה איך מתמודדים עם בריאות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני, אני מסיים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> משפט אחד. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> יש לך עוד חמש דקות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> למה? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> רוטמן נותן לך תרומה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה בתוך האופוזיציה. אתה לא מתערב לנו, נכון, אדוני היושב-ראש? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שמחה רוטמן נותן לו חמש דקות? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> יש לו חמש דקות. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מודה לך. מה שנקרא: בשמחה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אבל אנחנו צריכים את הסכמתו. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הוא בא ואמר לי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי. לא, הוא מסמן שלא. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בסדר, אורי, אנחנו נסיים. משפט אחרון. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש אני אומר לך שבסופו של דבר אם נעבור על כל הגזרות – גם נושא הרב-קו, מה זה? להכריח אותך להשתמש באפליקציה. נושא הבריאות – לא הלכו על מסעדות ועל כבד אווז. תראה מה קרה כאן בשירות הרפואי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שלמה, איפה דוד וישראל כץ? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> דוד צריך להגיע. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתה רופא, ואתה מכיר את הדבר הזה והיית רופא בשירות הציבורי, אבל אתה גם רופא פרטי. אני לא יודע בדיוק מה היית. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> רופא שיניים. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> רופא שיניים. לא עמדת רק במה שאנחנו – בזכותנו יש בריאות שיניים ורפואת השיניים – – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה זה? מי? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> דיבר, דיבר. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> דיבר? << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – – רוטמן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי, אז אנחנו צריכים להתקדם, חברים. הזמן קצר. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> שמחה נתן לי. שמחה נתן או לא נתן? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> נותן חמש דקות מהזמן שלו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, אנחנו לא יכולים. לא יכולים. איפה שמחה? איפה שמחה? << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> את כל השינויים האלה עושים רק דרך המזכירות. אין אפשרות – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי. אז תודה, תודה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל זה בהסכמה. הרי זה לא בדברים – – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> לא. אני – – – לא רוצה להקשיב. הוא לא רוצה להקשיב ליושב-ראש. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אז אני מסיים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> סיימת. בבקשה. אני מאוד מודה לך. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מסיים. אני רק – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני מאוד מודה לך. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> חצי דקה על מס הבריאות. אדם משלם מהמשכורת שלו מיסים מלאים. הרופא משלם מיסים על הרווח שלו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> זה בהסכמה. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> לא – – – << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה זה עכשיו שאתה בא ואומר – אני מסיים, אני במשפט סיום – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני מאוד מודה לך. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – – תשלם 40% על זה שאתה הולך לרופא פרטי. לחזק את הרפואה הבריאותית הציבורית, שגם היא לא טובה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה לך. חבר הכנסת דוד ביטן – אינו נוכח. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> אבל יש כאן מרכז. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> – – – ורק להעביר משמחה רוטמן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שיצא מולי בטלפון שלו. אין בעיה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אבל תן את הזמן זה בינתיים, כדי שלא יהיה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. הוא סיים. מבחינתי, הוא סיים. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אני לא רוצה שתהיה בעיה עם – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הוא סיים. הוא כבר שתי דקות או שלוש דקות מעל. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אז תן לו חמש דקות על הזמן של שמחה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. חברים, זו לא השיטה. טוב, תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הינה שמחה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שמחה, אתה נותן לו חמש דקות? << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> כן. אם יתברר כאמת – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בבקשה, יש לך שלוש דקות. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תראה איך אנחנו עומדים על משמרתנו בחירוף נפש. מי היה מאמין שאני אעמוד פה ואחרף את נפשי כדי לדבר עוד חמש דקות על זה שמבקשים. אבל אני יודע שזה התפקיד שלנו ולכן – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אתה יודע מה? תודה רבה לך. הינה דוד הגיע, אז התור מתארך. תודה רבה, חבר הכנסת אורי מקלב. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בסדר. תודה. אתה עולה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת דוד ביטן. בסדר. הצלתם את המצב. בסדר. << דובר >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר >> תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מזל שזה דוד. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אין לי בעיה. כמה זמן יש לי? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> 20 דקות, דוד. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> יפה, יפה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> איפה היית? << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> הייתי בפגישה עם נתניהו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי. אז עשר דקות ועוד עשר דקות כמה זה? 20. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> מאה אחוז. עוד פעם אני מדבר ואתה יושב-ראש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יאללה, בוא ונדבר על דברים אחרים. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כן, מה השאלה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מה דעתך על תוצאות הוועדה לבחירת השופטים? << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> התוצאות היו ברורות מראש, מה שנקרא. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הקואליציה מתפקדת. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> בנושאים האלה ודאי. הם עשו מהלך יפה אחד, שאנחנו לא עשינו אותו, לצערי הרב. הם הלכו על בן אדם אחד. אז הם ריכזו כוח. אצלנו הלכו על יותר מאחד, ואז הכוח קצת התפצל. הוא לא צריך להתפצל בהרבה, הוא צריך להתפצל קצת. זה דבר ראשון. דבר שני – האמת היא שהם דאגו שאורלי לוי לא תיכנס, למרות שאורלי לוי יותר מתונה מבחינת העמדות שלה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אבל הייתה תחרות. התחרות בעצם הייתה בתוך האופוזיציה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. הם בעצם יראו פה – הם הלכו נגד אורלי, ובעצם שכנעו כמה ח"כים להצביע אולי רק לרוטמן. אין לי בעיה עם רוטמן. רוטמן בסדר גמור מבחינתי. הוא מייצג אותנו יפה מאוד. מה שהם עשו הוא שהם הוכיחו שלא משנה, כי רוטמן הוא לעומתי לבית המשפט העליון, ולמרות זאת הם נתנו לו להיכנס, כי היה חשוב להם שאורלי לוי לא תיכנס. למה? בעיקר בגלל יושב-ראש ישראל ביתנו איווט ליברמן. זאת אומרת, זה מראה שהכול אישי. כשיש דברים אישיים – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יש ממד אישי. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> כשיש דברים אישיים, האידיאולוגיה זזה הצידה. זה מה שאפשר ללמוד מפה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יש ממד אישי. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל, לנו זה לא משנה, כי בוועדה למינוי שופטים, אין לנו שם אפילו say. נו, אז מה הוא יעשה שם? יש שם רוב מוחלט. היתרון שהיה לשקד הוא שהיה לה הסכם עם יושב-ראש לשכת עורכי הדין, ואז היא שינתה את האיזון שהיה בוועדה. לנציגי בית המשפט העליון היה רוב מוחלט. היום זה השתנה. הפוך. נציגי לשכת עורכי הדין הולכים עם נציגי השופטים, ואז נציג אחד – אם אתה לוקח את הממשלה, כשהממשלה גם שמה נציגים, אז בן אדם אחד לא יכול לעשות כלום. שקלנו בכלל אם להגיש מועמדות כרגע לוועדה הזאת. בסוף הגשנו. אמרנו: זה לא נראה שלא נגיש, אבל התוצאות לא משנות כלום. הרוב קיים בוועדה, הם יעשו מה שהם רוצים. בזה נגמר הסיפור. זה רק מראה משהו לגבי מה קובע, בעצם, את העניינים. מה שקובע זה בעיקר העניינים האישיים ולא משהו אחר. לגבי יתר הוועדות, ידענו שאנחנו נכניס אחד, ולדיינים ניסינו שיהיה עוד אחד, רק חבל שאף נציג של החרדים לא נכנס לוועדה למינוי דיינים. זה גם כן לא בסדר, נקווה שבעתיד דברים ישתנו. זה בעיקר בגלל שגם מתן כהנא וגם אלקין, יש להם עניין לעשות – אמרתי את זה גם בפעם אחרת כשדיברתי, שמה שמתן כהנא עושה, הוא מייצג בעצם את בנט, את כל הגוורדיה הזאת, הם מציגים כאילו אידיאולוגיה בנושא הכשרות, ונושאים אחרים, ובעצם מה שהם רוצים זה לתת פרנסה ותפקידים לחבר'ה שלהם נגד החבר'ה של החרדים. כאילו, אתם דפקתם אותנו לאורך תקופה, עכשיו אנחנו נדפוק אתכם. משהו כזה. אתה מבין? לכן, זה המצב. אנחנו ידענו שלא ננצח בקרב הזה, כי הקואליציה, יש לה יחד איתכם ויחד עם הרשימה המשותפת 68 חברי כנסת, אז מה רצית שאנחנו נעשה? במיוחד שהם באו ואמרו: אנחנו מרכזים את הכוח רק בבן אדם אחד לכל ועדה – הינה, אני רואה שגם אתה נבחרת, אז מזל טוב. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. תודה לך. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לנושא של הקאדים, בסדר גמור. כל הכבוד. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> דוד, אני לא מבין. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, מה רצית? << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרתי שאצלנו – הם ריכזו את הכוח, מסיבות שלהם, בעיקר בגלל שאם רייטן לא הייתה נבחרת הקואליציה הייתה מתפרקת על הרקע הזה, כי יש להם הסכם – – << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ששרת הפנים תצטרך לוותר על המקום שלה לשרת התחבורה אם רייטן לא נבחרת. אתה יודע מה זה היה עושה לממשלה? זה היה הורג את הממשלה. אז לכן הם ריכזו את הכוח, שלא יהיו להם בעיות. אנחנו לא ידענו לרכז את הכוח. נתנו שני מועמדים לכל אחד ופה הייתה נפילה. אבל בסדר. אנחנו יכולים להפסיד, אתה יודע. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אופוזיציה יכולה להפסיד. כשהיא מנצחת, עלא כיפאק, אבל היא יכולה להפסיד. קואליציה חייבת לנצח בכל פעם. זה כל העניין, זה כל המשחק. מספיק שאנחנו מנצחים בשתיים-שלוש פעמים, מספיק, כי זה יוצר בעיה. זה מראה על חוסר לכידות של הקואליציה; מראה שיש להם בעיות, אבל הם חייבים לנצח כל הזמן. אני הייתי יושב-ראש קואליציה, הייתי חייב לנצח, וניצחתי כל הזמן. אתה מבין? שאלה הבאה, אדוני היושב-ראש. יש? או לדבר על מה שאני רוצה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> על האולימפיאדה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> האולימפיאדה. מה אתה רוצה לדעת על האולימפיאדה, מה אתה רוצה לדעת? תראה, אמרתי לך שאנחנו נזכה בעוד מדליה לפחות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אשרם, שהיא הכי טובה. לדעתי, אנחנו כן נקבל מדליה, אני מקווה שהיא תהיה זהב. יש עוד סיכוי גם לנבחרת המתעמלות, שגם היא חזקה, ואם יהיה לנו מזל, נקבל. שם זה לא בטוח בכלל, אבל לגבי אשרם, אם לא נקבל מדליית זהב, זו תהיה אכזבה מאוד מאוד גדולה. אני לא רוצה לגרום לה להיות בלחץ, אבל היא השיגה תוצאות בהרבה מאוד תחרויות והיא בטופ העולמי, אין סיבה שלא לקבל. קיבלתי את ההערה שלך שבאמת צריך להשקיע קצת גם בתחומים של המגזר הערבי, כמו למשל אגרוף ודברים מהסוג הזה. צריכים לתת להם את האפשרויות להגיע להישגים, ואתה צודק בעניין הזה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אולי באולימפיאדה הבאה ישראל תזכה – – – << קריאה >> אלון טל (כחול לבן): << קריאה >> סימון ביילס – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> שמע, זו בעיה. היא הציגה בעיה. הרי רוב הספורטאים, יש להם בעיות מנטליות ופסיכולוגיות כתוצאה מהתחרות – הלחץ של התחרות, האימונים, זה שאין להם חיים, מה שנקרא. אתה רואה את זה בהרבה מקרים. ראית את זה בנבחרת ההתעמלות האומנותית אצלנו בארץ. היו הרבה כתבות על זה. היא הציגה את הבעיה במלוא חומרתה, ואני מקווה שהיא תצא מהעניין הזה. חוץ מהנושא הזה של כספים, תקציבים לאליפויות, לנסיעות, למאמנים, צריך גם המון פסיכולוגים שילוו את הספורטאים. למדנו שזה חלק מהעניין. לא פסיכולוג שיבוא לאיזה דקה, ממש ליווי מקצועי קבוע, כדי שלא יקרו הדברים האלה. כי אנשים אחרי הספורט צריכים להמשיך לחיות. זה לא שרק הם באים לקחת מדליה. מה יקרה אחרי זה? יש להם חיים מלאים, אז לכן הפגיעה הנפשית היא דבר שצריך לטפל בו, והיא הפנתה את תשומת ליבנו. אני לא ידעתי שהמצב הוא עד כדי כך, ראינו שזה מה שקורה. טוב, יש לי עוד 12 דקות, אז אני יכול לדבר על משהו אחר, אדוני? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מה יש לך להגיד על משק החלב, תכנון משק החלב? << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> תשמע, הרי מה קרה במשק החלב? ניסו להגן על החקלאים, במובן הזה שהם נתנו מחיר מינימום שמתאים ל-2011 על מנת שהם לא יפסידו כסף. כי מה קורה? כמו עכשיו עם הביצים ועם הפירות: יש יבוא, יבוא גדול מאוד של מוצרי חלב, גבינות וכו', אז לכן אתה צריך לחזק את החקלאים המקומיים. אז מה שעשו, על מנת שלא יפגעו ביכולת הכלכלית שלהם, אמרו – שים לב: אנחנו ניתן להם את המחיר של 2011, כאילו הם מקבלים מחיר מלפני הרבה מאוד שנים, על מנת שהמחיר לא יזוז לכיוון השני – והוא היה זז אם יש יבוא. זה בדיוק מה שצריכים לעשות עכשיו, זאת אומרת צריך להבטיח לחקלאים – אם יהיה יבוא צריך לתת להם פיצוי נאות. זה לא רק לתת להם – אני לא יודע, רוצים לתת להם 100 שקל, לא יודע כמה – האמת, לא בדקתי את זה, אבל זה לא מספק אותם, ה-100 שקל האלה לא מספקים. תראה מה קורה בארצות הברית. בארצות הברית מסייעים לחקלאים המקומיים, המון. ברור. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> גם באירופה, כן. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> באירופה גם, בארצות הברית, אז מה הבעיה שאנחנו נסייע גם כן? איזה בעיה? אני לא מדבר על זה שאנחנו רוצים להסתובב במדינה ולראות את עצי האבוקדו ואת עצי הבננות ואת פרי ההדר, לראות את זה בשטחים. אתה לא חייב לראות את זה רק באירופה ובארצות הברית ובכל מיני מקומות. תראה, קח את מרוקו. במרוקו יש חקלאות, שטחי חקלאות די גדולים, יכולים לגדל שם ולהביא את זה לישראל. אז מה עשינו פה? לא עשינו כלום. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אתה יודע, יש משקיעים, נקרא להם, ערבים אזרחי המדינה, שהתחילו להשקיע בחקלאות במרוקו, בעצי הזית. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, נכון. רק תבואו. המלך במרוקו – רק תבוא ותגדל אצלו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא מוכן לתת לך מה שאתה רוצה. הם מבינים שאנחנו יודעים לעשות חקלאות, וזה טוב להם שאנחנו נבוא ונשקיע. אבל זה פוגע בחקלאות שלנו, כי ברגע שיזם ישראלי הולך לגדל במרוקו גידולים, אז נראה לך שהוא לא יביא את הגידולים לישראל? איפה הוא ימכור? ימכור גם בישראל. לכן, אנחנו צריכים להגן על התוצרת הישראלית. אני לא מדבר על מצב של מלחמה, על מצב של מגפה, כמו שהייתה, שאתה פתאום נשאר בלי כלום, כל אחד מתכנס לחקלאות שלו ולא נותן לך שום דבר. אז אנחנו צריכים את זה, וצריכים להגן על החקלאות שלנו. אם צריך, לשים כסף ולשלם, לעשות. נכון שאי אפשר לשלם על קילו 80 שקל ו-70 שקל ו-50 שקל, צריך למצוא פתרון לעניין הזה. אבל הפתרון הוא לא בהרס החקלאות, כי בסוף המשווק יקבע את המחיר. אם אתה נותן בהתחלה, המשווק יוריד את המחיר. הוא יביא מחו"ל, יוריד את המחיר בארץ, אבל ברגע שהוא הורס את החקלאות ולא מגדלים בישראל, הוא כבר קובע את המחיר לבד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> על פי מה שהוא מביא. הוא המשווק. בשביל זה התנגדתי לרפורמה בביצים. כי מה היו עושים? יש כמה משווקים חזקים מאוד. הם יביאו ביצים, יהרסו את כל מגדלי הביצים בארץ ואחר כך הוא יקבע את המחיר של הביצה, כי הוא היחיד שמייבא. אתה מבין? אז מה עשינו פה? מה, אנחנו מורידים מחירים לטווח קצר? אנחנו צריכים להוריד את המחיר לטווח ארוך, לא לטווח קצר. ככה עם החלב ועם הגבינות. אם אתה לא תאפשר לאנשים לגדל פרות על מנת שיהיו חלב ומוצרי חלב מקומיים – אין בעיה, תייבא, את הגבינות אתה מייבא, בעיקר כי גבינות, חמאה, מרגרינה, כל אלה, זה מיוצר בחו"ל; אבל צריך חלב טרי, אתה לא יכול להביא חלב מחו"ל, ששבועיים יהיה באונייה, אתה צריך חלב טרי טרי. ופה, בלית ברירה הממשלה סייעה לחקלאים, כי אם לא, לא היה חלב טרי בישראל. עכשיו, אני רוצה להגיד לך. תראה, נכון שיש את הוותמ"ל, ואנחנו נדבר על זה אחר כך, אבל הממשלה לא עושה מספיק כדי להפחית את מחירי הדירות. בעצם, הם מנסים לעשות אבל לא מצליחים. למה הם לא מצליחים? דווקא לפיד התחיל טוב, כשהיה שר האוצר הוא הקים חברה להשכרה, של השכרת דירות, אני לא זוכר איך קראו לה – "דירה להשכיר" קראו לה, כמו הסרטון לילדים הקטנים, שהיינו מראים את זה לילדים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הסיפור. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> את זוכרת את זה? אני הייתי רואה את זה יחד עם הילדות שלי כשהן היו קטנות. קראו לחברה "דירה להשכיר". דווקא רעיון מצוין. הרעיון הוא להגדיל את ההיצע של דירות להשכרה במחיר מוזל ולהקטין בעצם את הביקוש לקנייה, לרכישה. זה רעיון מצוין. אלא מה, החברה כמעט לא עשתה כלום. מעט מאוד דירות, במשך – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> למה? << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אף אחד לא דחף את זה, מצד אחד, ומצד שני, הבנקים לא היו מוכנים לתת לקבלנים הלוואות להקמת הדירות, כי זה בניגוד לדירה שאתה בונה – כשאתה בונה דירה ואתה מוכר אותה, אז צ'יק-צ'ק אתה מגלגל את הכסף; פה, אתה משכיר ל-20 שנה, ל-25 שנה, אז אתה צריך להחזיר את הכסף לאט-לאט. הבנקים היו צריכים לתת הלוואות. מה הבנקים דרשו? הבנקים דרשו הון עצמי. אם קבלן צריך להשקיע הון עצמי כל כך גדול, אז אין לו. הקבלנים אולי בונים הרבה, אבל אין להם הון עצמי אדיר. פה הבנקים היו צריכים לדאוג שהבנקים ישנו את הכללים על מנת לתת הלוואות לעניין הזה. הממשלה הייתה צריכה לעשות את זה, והיא לא עשתה את זה. הממשלה לא בנתה מספיק דירות להשכרה מיוזמתה, לא הוציאה מספיק נכסים, אז יוצא שרק עכשיו התחילו לבנות דירות להשכרה. אנחנו מדברים, מהתקופה שלפיד היה שר אוצר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> ב-2013. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> 2013 – עברנו כמעט עשר שנים, אז מה עשינו פה? אז קודם כול, כישלון ראשון – שלא עבדו על העניין הזה. דבר שני – וזו הייתה הבעיה העיקרית, וכחלון למד אותה אבל עשה אותה לא מספיק טוב – זה שהמדינה היא הספסרית העיקרית של מחירי הקרקע. למינהל יש עניין לגבות כמה שיותר, וגם לאוצר יש עניין, כי הוא מקבל מהמינהל את הרווחים לתקציב המדינה. אז מה עשו? היו מפרסמים מכרז, הקבלנים היו מתחרים על המכרז, נותנים מחיר גבוה, ובמכרז הבא מחיר המינימום היה המחיר הגבוה של המכרז הקודם, ואז יצא שמחירי הדירות כל הזמן עלו, בעיקר בגלל מכרזי המינהל. זו הייתה הבעיה השנייה. בא כחלון, עשה את התוכנית שלו – הוא קבע בעצם שמחיר הקרקע יהיה כמה שיותר נמוך, אבל מוגבל, זה לא לכל המכרזים של המינהל. עכשיו בא שר השיכון החדש ואומר: אני קובע מחיר מטרה, מחיר גבוה, קובעים מחיר ואתה מתחיל להוריד ממנו. אז קודם כול צריך לשנות את השיטה, שמחיר הקרקע לא יהיה כל כך גבוה. למשל, ברמת הגולן אתה קונה קרקע במעט כסף ובונה, ובעצם אתה מקים וילה בסכום מאוד נמוך, כי מחיר הקרקע הוא נמוך. בישראל מחיר הבנייה הוא ברור, יש אותו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> סביר. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> מחיר הקרקע הוא המשתנה העיקרי. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> יכול להיות. עוד מעט יתחילו לייבא את הדירה עצמה, ואז לא תהיה בעיה, נכון? כמו הביצים. בעיה שלישית שקיימת: איפה שמחיר הקרקע הוא הכי גבוה זה במרכז הארץ, נכון? במרכז הארץ רוב הקרקע במרכזי הערים הגדולות – תל אביב, ראשון, חולון, בת ים, הרצליה – היא קרקע פרטית, לא קרקע של המינהל, במרכזי הערים, איפה שהקרקע מאוד יקרה. אז במקום שיאפשרו יותר זכויות בנייה לאלו שעושים פינוי-בינוי או שבונים – נגיד שמותר לבנות 10 דירות לדונם? תן לו 20, לקבלן, על מנת שיהיה לו שווה לבנות יותר דירות, ואז יהיה היצע דירות גדול יותר. עכשיו, בעניין הזה יוצא שלא נתנו. למה? כי המינהל – המדינה, בכל הוועדות, אתה יודע איפה היא נותנת זכויות בנייה גדולות? בקרקעות של המינהל, לא בקרקעות הפרטיות. אז עוד פעם המינהל מתחרה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כדי להצדיק את המחיר הגבוה של הקרקע. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, לא, המינהל מתחרה בעצם באזורים הפרטיים. מה קורה? אם עכשיו יש תוכנית תב"ע בקרקע של המינהל, היא עוברת מהר ונותנים כמה שיותר זכויות. תוכנית בקרקע פרטית – מלחמות עולם, הרבה זמן, ולא נותנים הרבה. למה? הרי הרוב בערים הגדולות, זה בעצם הקרקע שצריך להגדיל בה את ההיצע. אתה לא יכול להגדיל את ההיצע רק לדירות מינהל; אתה צריך להגדיל גם בקרקע פרטית. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מה האינטרס של המינהל? << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרתי לך מה: להרוויח כמה שיותר כסף ולתת אותו למדינה. הרי מי מנהל את המינהל? האוצר. אז הם צריכים לשנות כיוון. דבר נוסף זה ראשי רשויות. ראשי רשויות לא רוצים שתבנה דירות. אז בזמנו הצעתי, ועכשיו אני רואה את זה בחוק ההסדרים סוף-סוף: יש בנייני משרדים באזורי תעשייה שהם לא פעילים מי-יודע-מה – תהפוך אותם לדירות. אז כמובן שראשי ערים מתנגדים התנגדות מוחלטת בגלל הנושא של הארנונה, בגלל שהם צריכים לתת שירותים ליותר תושבים. בעצם היום, על כל דירה שאתה בונה, אתה צריך להשקיע הרבה יותר ממה שאתה מקבל בארנונה. זה בערך ב-66% – אז 33% אתה מוסיף על כל דירה. אז הם אומרים: אין לנו מספיק כסף. הם מעדיפים לבנות לתעשייה ולמסחר. אז צריך להכריח את ראשי הרשויות, עם כל הכבוד, לאפשר את זה, ואחר כך יפתרו להם את הבעיה, או באמצעות תקציבי איזון מהמדינה או בדברים אחרים. הם גם רוצים המון תשתיות. נותנים לך תשתיות בעד מיליארדי שקלים, מה שמעלה את מחיר הדירה, אתה מבין? זה לא שהתשתיות באות מהאוויר. פעם אחת היה לי ויכוח במועצת עיריית ראשון. באו הירוקים ואמרו: אנחנו רוצים שהבנייה תהיה ירוקה. בנייה ירוקה מעלה ב-6% את מחיר הדירה. בסדר, גם אני בעד בנייה ירוקה, אבל מה קורה? באים הירוקים, מעלים ב-6%; באים מכבי אש, מציבים תנאים, מעלים ב-4%; באים הג"א, מעלים את זה עוד. אז מרוב שאתה מעלה את מחיר הדירה יוצא שבעצם המחיר עולה כל שנה. הוא לא עולה רק בגלל האינפלציה, הוא עולה גם בגלל דרישות בתשתיות דרישות בבנייה, שהן טובות, אבל תחליט מה אתה רוצה: להוריד את מחירי הבנייה או לעשות את זה הכי טוב בעולם. אז כל הדברים האלה הם דברים שמישהו צריך לטפל בהם, ולא מטפלים, אתה מבין? מתחילים, רוצים, ובסופו של דבר לא עושים, ויש עוד הרבה בעיות אחרות. בסופו של דבר, אם לא יתכננו את המערכת כמו שצריך, אני אומר לך, מחירי הדירות בחיים לא ירדו, ולא משנה מה הם עכשיו עושים, חוק ההסדרים וחוק זה. אני מדבר על זה בכל המקומות, כולל בכפרים הערביים וכולל בערים הערביות. צריכים להגדיל את היצע הדירות. את היצע דירות אתה לא יכול להגדיל מהיום למחר – אתה צריך לעשות תכנונים, תוכניות מתאר, להריץ אותן מהר, ליצור היצע במתאר ואחר כך ליצור היצע בבנייה ואחר כך ליצור הקטנה של הביקוש. הקטנה של הביקוש אתה יכול לעשות רק באמצעות דירות להשכרה. אם זוג צעיר יודע שהוא יכול לשכור עכשיו דירה לעשר שנים במחיר של 3,000 שקלים במקום 5,000–6,000, ואחר כך יביאו לו את זה בחשבון במחיר הדירה אם ירצה לקנות אותה, תאמין לי שאנשים לא ימהרו לקנות דירה. לא ימהרו לקנות דירה, אז לא יהיה ביקוש כזה גדול לדירות. לא מצליחים לייצר כל שנה היתרים למספר הדירות שיש ביקוש לגביהן – יש ביקוש לפחות ל-60,000–70,000 בשנה, וההיתרים היום ירדו לכדי 40,000–45,000, אז איך אתה רוצה שיצליחו? תמיד יש מחסור. את המחסור אתה יכול לתקן רק בדבר אחד: בזה שאתה יוצר דירות למשל במקום משרדים, כי הבניין בנוי, החנייה בנויה, התשתית בנויה, הביוב בנוי, ואתה רק צריך לעשות החלפה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה צריך ב-100,000 כאלה לעשות החלפה, ואז אתה עוצר את ההפרשים בביקוש. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה רבה, אדוני חבר הכנסת דוד ביטן. סקירה מקיפה ועניינית. יעלה ויבוא חבר הכנסת ישראל כץ – אינו נוכח. חבר הכנסת שמחה רוטמן. אחריו – חבר הכנסת צחי הנגבי. שלמה, קח פיקוד ותדאג שהחברים שלך יגיעו בזמן. שמחה, חמש דקות. << דובר >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר >> רק חמש? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> רק חמש. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> רק חמש? מה קרה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כי אורי מקלב לקח חמש דקות מהזמן שלך. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אבל היו לי 20. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, רשום אצלי עשר דקות. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אה, עשר דקות בסך הכול? טוב, בסדר גמור. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חמש דקות מספיק. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> חמש – גם זה טוב. כולם רוצים ללכת הביתה, שמעתי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> ברכות על בחירתך לחבר הוועדה למינוי שופטים. אנחנו בטוחים שתדאג שיהיה לנו ייצוג הולם בבית המשפט העליון ובבתי המשפט האחרים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני מקווה. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לקחת, לקחת. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הוא רוצה ללכת הביתה. למה אתה לא נותן לו? אבל הינה, כבר עכשיו הוא סופר לי את הזמן, תראה מה זה. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נתתי לך ונתתי לדוד ונתתי לכולם ואני נותן לכם. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תכף הוא יתחיל שוב את הזמן. הכול בסדר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בסדר, הוא רוצה ללכת הביתה, הוא גר רחוק. האמת היא שאני רציתי לבקש ממך, אדוני היושב-ראש, אולי תיתן גם לנו ייצוג הולם בבית המשפט, ואולי נצליח להכניס גם כיסא יהודי לבית המשפט העליון, אחרי שלקחת לנו את ראשות הממשלה. אבל בסדר, בעזרת השם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לפחות בזכות הקולות שלי פעם ראשונה שיש ראש ממשלה עם כיפה סרוגה על הראש. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בזכות הקולות שלך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בזכות הקולות שלי. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> טוב, תיקח אחריות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני מקווה שבזכות הקולות שלך כחובש כיפה סרוגה יהיה שופט ערבי בבית המשפט העליון. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בעזרת השם. בעזרת השם, יהיו הרבה שופטים. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> גם מבחינה הלכתית זה טוב שיהיו שם שופטים ערבים מאשר יהודים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> נתת לי משהו לספר. אתה תצטרך לתת לי יותר זמן, כי שים לב, עוד לא התחלתי לדבר – כבר שלוש וחצי דקות. בסדר, נסתדר בזמנים אחר כך. גם ערוץ הכנסת יגדיל את הזמנים. שמעתי את כל הברכות לעובדי הכנסת שאמרו קודמיי, ואני רוצה להצטרף. לקראת סיום התקופה ותחילת הפגרה הבאה עלינו לטובה – ובעיקר גם עליהם, נראה לי – באמת תודה רבה על כל העבודה הקשה, וכמובן, לערוץ הכנסת, ונראה לי שאני מדבר גם בשם יושב-ראש הישיבה, על הסרטונים והתמונות והגיפים וכל הדברים שמשמחים – הגיפים והכיפים. אבל אני רוצה להגיד תודה רבה. היום הכנסת בחרה גם אותי – גם הרבה הרבה בעלי תפקידים, אבל גם אותי וגם את חברתי חברת הכנסת אפרת רייטן להיות בוועדה לבחירת שופטים. המספרים הם מספרים, אבל בסופו של דבר הכנסת בחרה שני נציגים. אני מתחבר למה שאמר יושב-ראש הכנסת על המאמץ או ההשקעה של הקואליציה, שיהיה נציג של הקואליציה ושל האופוזיציה בוועדות הללו, בכך שהוצבה רק מועמדת אחת. אני חושב שמדובר בדבר יפה, בדבר ראוי, ואני מאוד מאוד מקווה שנדע לייצג את כלל הכנסת. בסופו של דבר, נכון, העמדה ברורה, והכנסת בחרה, ואני לא חושב שיש מישהו שבחר אותי לתפקיד שלא יודע מה עמדתי על בית המשפט; אני לא חושב שיש מישהו שלא בחר אותי, שלא יודע מה עמדתי על בית המשפט. יכול להיות שנשארו עוד כמה וכמה חתולים במדינה שלא יודעים מה עמדתי על מערכת המשפט – אני לא נעול על זה – אבל כל השאר יודעים. ובכל זאת, הבחירה הזאת חשובה, ואני רואה אותה כצעד מאוד מאוד גדול בדרך למה שנקרא "אג'נדה", במסע שאליו יצאתי לפני תשע שנים, אפילו קצת יותר, עם חברי יהודה עמרני, כשהקמנו את התנועה למשילות ודמוקרטיה, ואמרנו: מערכת המשפט צריכה איזון. מערכת המשפט חייבת להגיע למקום של כבוד לרשויות האחרות. מערכת המשפט צריכה לדעת את גבולות סמכותה. מערכת המשפט צריכה להשיב לעצמה את אמון הציבור. אמון הציבור במערכת המשפט ירד שוב ושוב, פעם אחר פעם, שנה אחר שנה, בכל הסקרים. ואני אגלה סוד: זה היה עוד לפני שהקמנו את התנועה למשילות ודמוקרטיה. כלומר, הייתי בכיף לוקח את הקרדיט על זה, אבל זה לא – זה קרה הרבה קודם, והיה מישהו שהזהיר מפני ירידת האמון הזאת הרבה, הרבה, קודם. נשיא בית המשפט העליון, השופט לנדוי, הזהיר שכאשר בית המשפט העליון ילך למקום של פסיקה בנושאים פוליטיים ומדיניים הוא יאבד את אמון הציבור. ואני חושב שהדבר הזה חשוב, שהשופטים כבר בשלב המינוי ידעו לאן בית המשפט הולך. בזמנו הייתה פרופ' רות גביזון, זיכרונה לברכה, שלא מונתה לבית המשפט העליון, והדיבור היה על כך שיש לה אג'נדה, ובגלל זה היא לא מונתה לבית המשפט העליון. אז האג'נדה הזאת, האג'נדה של ריסון שיפוטי; האג'נדה של מה שנקרא לפעמים באופן לא מאוד מדויק מילולית אבל ציבורית זה מותג, "שמרנות משפטית" – האג'נדה הזאת היא אג'נדה שהיא הכרחית לבית משפט חזק, טוב, מתפקד, שיודע לתת סעד למי שצריך ולמי שנפגע, ולא מפחד מזה שיגידו לו שהוא מתעסק בפוליטיקה. פשוט כי מראש בהרבה מאוד מהנושאים הוא אומר: את זה אני משאיר לממשלה, לכנסת, לנבחרי הציבור, לקבל את ההחלטות המדיניות בעצמם. אני מאוד, מאוד, מקווה שהבחירה בי משקפת רצון עמוק של חברי הכנסת לשינוי הדבר. כן, איתן, כן, קרן – אני יודע ששניכם מאוד מאוד מאמינים בריסון שיפוטי, מאוד מאוד רוצים; קראתם שניכם את הספר "מפלגת בג"ץ" – – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני יודע, אני יודע. אנחנו עושים מבחן בסוף. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> איתן לא קרא. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני לא מאמין. אני אדאג לו. איתן, הינה, פה מעל הבימה – התחייבות. יהיה את הספר. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> עם הקדשה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> עם הקדשה אישית. אני מודה מאוד לכנסת ישראל; מודה מאוד לכל מי שבחר בי. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> את רוצה הקדשה אישית? ותודה רבה לקרן, שבחרה לא להציב את מועמדותה כנגדי. תודה, קרן. בכל מקרה, תודה רבה, ואני מאוד מאוד מקווה שבעזרת השם נעשה ונצליח למערכת משפט שמרנית, טובה, שזוכה לאמון הציבור. ואנחנו נדבר, בעזרת השם, ציבורית, ואולי גם נצליח להכניס, למרות ראש הממשלה, מעט שופטים יהודים לבית המשפט העליון. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אז יש לך הגדרה מאוד צרה למה זה יהודי. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, לא, אתה אמרת שאת ראשות הממשלה לקחת. אולי תשאיר לנו את בית המשפט. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נעלה עכשיו את חבר הכנסת צחי הנגבי. הוא קצת יותר ממלכתי ממך. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא מאמין. הוא ביקש ממני שופט ערבי. אני אמרתי שאני אבקש ממנו, מראש הממשלה, שופט יהודי. הכול בסדר, זאת חלוקה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת צחי הנגבי, היית שר המשפטים, נכון? אני זוכר את זה, והוא היה ממלכתי. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> יותר ממני? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני מקווה שהממלכתיות תגבר עליו. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני לא מאמין שתופעה כזאת קיימת. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת שמחה רוטמן. יעלה ויבוא חבר הכנסת צחי הנגבי. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> חבר הכנסת רוטמן, מה עמדתך ביחס לחוק תכנון משק החלב? << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אני מנוע מלהגיד. << דובר >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר >> אני מודה לחבר הכנסת רוטמן, ואני יכול לברך אותך עם בחירתך. אני בחרתי בך. הייתי שמח לבחור גם בקרן, אבל זה לא הסתייע, ובחרנו נציגים ונציגות טובים לכל הוועדות. חלק נבחרו, חלק פחות. אני מאחל לך הצלחה. זכיתי לעמוד בראש הוועדה לבחירת שופטים לאורך שלוש שנים, בשנים 1996–1999, שנים סוערות במערכת המשפט. גם בחרנו שופטים ושופטות – מאות שופטים ושופטות איכותיים. חלקם ברבות השנים עדיין מכהנים במערכת המשפט ותורמים לחוזקה. אני מעיר לאדוני היושב-ראש, שחבר הכנסת רוטמן הוא בהחלט אדם ממלכתי, אפילו מאוד – כל אחד עם גישתו שלו. הוא בהחלט אדם שהממלכה, שהצדק, שהחוק, שהמוסר, הם לנגד עיניו. אני מאחל לו הצלחה רבה. 20 דקות כבר לא יהיו לי. דקה כבר נגזלה לברכות, אז אני אנצל את הזמן עכשיו בצורה קפדנית. ואני אתחיל בשיח, אדוני, עם הציבור בנושא שנוגע לדבר המטריד ביותר שעל סדר-יומה של הכנסת – אם אפשר רק להרגיע שם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, חברי הכנסת, ברשותכם, שלמה ודוד, אנחנו מעוניינים להקשיב. << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> דוד, ידידי. חבר הכנסת ביטן, זה מפריע לי קצת, ברשותך. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חברת הכנסת קרן ושמחה, ברשותכם, נקשיב לחבר הכנסת צחי הנגבי. מנהלי הסיעות, בבקשה. << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> דוד, אתה רוצה לעלות? תחליף אותי. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> סליחה, סליחה. << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> קולך הרועם מפריע. תודה. אנחנו למעשה עדים לימים מאוד מאוד כואבים ומעיקים בנושא הקורונה. יש דברים אובייקטיביים ויש דברים שלא היו צריכים להיות. אובייקטיבית, יש אכן וריאנט, זן בעברית, שהתפתח לאורך השנה האחרונה וכופה את עצמו על הזנים הקודמים, והוא יותר אלים והוא יותר מידבק והוא יותר קטלני והוא יותר בעייתי. והדבר הזה אכן – קרן, זה מאוד מפריע; אם היו פה 120 איש, זה היה קל. כשיש פה שלושה-ארבעה אנשים והם מדברים, זה מפריע לי. אז ברגע שיש וריאנט מן הסוג הזה, נדרשת פעולה. ובכל העולם מתלבטים, אדוני היושב-ראש, מה הפעולה הראויה. במדינת ישראל, הממשלה לא קיבלה, נכון לרגע זה – וזה כבר חודש וחצי מתחילת כהונתה – את ההחלטות הראויות. אני לא יודע לרדת חדרי לב וחדרי בטן ולהיות פסיכולוג ולהבין מה גרם להתמהמהות, לתזזיתיות, להססנות. אני מניח שכולם רוצים טוב ודורשים טוב, ולכן אף אחד לא עשה בכוונת מכוון, ובוודאי לא בכוונת זדון, אבל התוצאה היא מאוד-מאוד קשה, אדוני היושב-ראש. במשך חודש וחצי, כשהייתה צריכה להתקבל החלטה מהירה על אכיפה משמעותית, על חזרה כוללת לתו הירוק, על חיסון שלישי – כל הדברים האלה לא פוגעים בכלכלה, כל הדברים האלה לא מהווים מגבלה על אורח החיים שאנחנו כולנו רוצים לשמר, לכל הדברים האלה גם אין עלויות. פשוט נדרשת מנהיגות. ועשה ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו מעשה. הוא היה יכול להתרווח בכיסא כאן; הוא נמצא איתנו עשרות שעות בשבוע – הוא היה יכול להביט בעיניים אפילו עולצות, הייתי אומר, במחדלי הממשלה ובשיתוקה, ולהגיד: בסופו של דבר, הכול לטובה, הם ייכשלו – הציבור יתגעגע אלינו, אנחנו נחזור בגדול. ראש הממשלה לשעבר נתניהו עשה ההפך: ב-4 ביולי – נדמה לי שזה בדיוק חודש, היום אנחנו באזור 4 באוגוסט – הוא ישב, לאחר שיחות שהוא קיים עם מנכ"ל פייזר ואנשי מודרנה ואנשי מקצוע בארץ ובעולם; אנשים שהיו איתו בקשר שוטף לאורך למעלה משנה וחצי של קרבות הקורונה, ונוצרו ביניהם גם מערכות יחסים אישיות, והוא היה יכול לשאול את דעתם ולדעת מי מהם, לאורך השנה וחצי, היה יותר מדויק, פחות מדויק, מוגזם, אמין. הוא עשה את התחקיר שלו והגיע למסקנה, שאותה הוא העלה על הכתב ב-4 ביולי ושלח אותה לשר הבריאות ולממשלה. הוא אמר: הגעתי למסקנה שנדרש כרגע לבצע מהלך כלל-ארצי מקיף, כמו המבצע שעשינו בדצמבר 2020, של חיסון שלישי לאוכלוסייה הפגיעה. יש את החיסונים, ועשינו הסדרים שאפשרו לרכוש אותם. שילמנו עליהם. זה אפילו לא עולה לכם כסף. רק צריך לבצע מהלך של תוכנית פעולה שמחייבת את קופות החולים, את כל המערכות שצריכות להתארגן, והתוצאה היא שאנחנו מייד נתפוס את התחלואה, כשהיא עדין באיבה. אני רוצה להגיד לאדוני, בכאב, שהמכתב הזה, שהוא גם נתן לו פרסום פומבי בדף הפייסבוק שלו וגם התקשורת סיקרה את הבקשה הזאת, את ההצעה הזאת של ראש האופוזיציה – על המכתב הזה לא היה אפילו מענה. תענו. תגידו: תודה, אדוני ראש האופוזיציה, נביא את הנושא הזה שאתה מציע לנו לדיון דחוף; נכנס את קבינט הקורונה, נעלה את זה לממשלה. או: אנחנו דוחים על הסף את ההצעה הזאת מטעמים כאלה ואחרים. לא התייחסות; לא איזושהי אמירה שלפחות מראה על מחויבות לבחון. בסך הכול, האדם הזה היום נערץ בקרב מנהיגים רבים בעולם כמי שהוביל את ישראל בתקופה קשה, כשכל העולם היה בחוסר ודאות – גם אנחנו. כל העולם עשה טעויות, גם אנחנו, אבל מדינת ישראל השכילה להפיק לקח מהטעויות שלה, שנעשו בתנאים מאוד מאוד קשים של מגפה שהייתה ראשונה בטיבה ובטבעה זה למעלה מ-100 שנים – סליחה, חבר הכנסת כסיף, זה מפריע קצת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חברים. << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> פשוט האולם ריק וכל התהודה נשמעת, זו בעיה. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> עופר, שב, עופר. << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> וראש האופוזיציה נתן ביטוי באמת למה שהוא העריך שזאת ההחלטה הנדרשת לאותו רגע. לא הייתה תשובה. וזה פחות חשוב, התשובה, זה עניין של נימוס. מה שלא היה זה מנהיג או מנהיגים שיודעים לתרגם מהר את המצב המשברי לקבלת החלטות. עכשיו אנחנו עושים את כל הדברים האלה – את התו הירוק, את המגבלות, אני מקווה גם את האכיפה, את הבדיקות, אני מקווה גם את הנושאים שנוגעים לנתב"ג ולפרצות שלו, וכמובן החיסון השלישי – הכול חודש וחצי מאוחר מדי. התוצאה כבר ברור שהיא תהיה פחות יעילה, כאשר כבר יש אלפים מדי יום. תחשבו מה זה חודש וחצי כפול אלפים? זה אין-ספור אנשים שממשיכים וימשיכו להדביק; חלקם מגיעים לתחלואה קשה. זה באמת כואב, כי יש דברים שהם באמת לא בהקשר האידיאולוגי. זה לא קשור להשקפת עולם של ימין ושמאל, ערבים ויהודים, חרדים וחילונים. כל השסעים והמאבקים בתוך השבט הישראלי של אזרחי המדינה לא רלוונטיים לעניין הזה, כך שאפשר היה לקבל את סדרת ההחלטות הנדרשת. אנחנו נמשיך לעמוד, אדוני היושב-ראש, לצידה של כל החלטה ראויה ונחזק אותה; כפי שגם בכנסת הזאת – אתמול היו חוקים שנוגעים לקורונה, ואנחנו לא גייסנו את הכוחות, כמו שאנחנו רגילים לעשות בימים המיליטנטיים האלה, למרות כאב הבטן הגדול שיש לנו על ההתנהגות הדורסנית של חלק מאנשי הקואליציה, ונמשיך בדרך הזו, כמובן, גם בהמשך. נושא אחר על סדר-יומנו נוגע לסיפא של דבריי – אדוני היושב-ראש הוא אדם מתון, ובאמת מהווה סמל היום לסובלנות ולהבנה של איך אפשר להתגבר על משקעים כדי לנסות להגיע לתוצאות חיוביות. אבל רבים מחבריך אינם כאלה, ואנחנו רואים שהגענו למצב שהכנסת כוננה באפריל, ואנחנו באוגוסט, וזה ארבעה חודשים אף אחד מחבריי כאן באופוזיציה – למעט בודדים שמונו בוועדות הראשונות שהיו בתחילת כהונתה של הוועדה המסדרת – לא יכול להשמיע את קולה של האופוזיציה בוועדות הכנסת. אני לא זוכר מצב שבו לא הייתי שר, מצד אחד, וגם לא יכול להיות חבר כנסת באופן מעשי, מלבד להיות פה בלילות ובימים. עבודת הכנסת נעשית בוועדות. הייתי יושב-ראש ועדת הכלכלה לפני דור, והייתי יושב-ראש ועדת הכנסת, והייתי יושב-ראש הוועדות החשאיות של ועדת החוץ והביטחון, והייתי יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון שש שנים. אני יכול לומר לך – ואתה כבר ודאי מכיר – שבוועדות נעשית העבודה היסודית, המעמיקה, העניינית התכליתית. היא לא נגלית לציבור, כי הציבור בדרך כלל רואה בעיקר את הצעקות והצווחות כאן, אבל בוועדות עושים, מה שנקרא, את החקיקה או את הפיקוח הפרלמנטרי על הרשות המבצעת באופן מיטבי. אבל אנחנו לא יכולים להיות בשום ועדה – לא כי אתם מונעים מאיתנו להיות חברי ועדה אלא כי אתם נקטתם שיטה שמעוותת את יחסי הכוחות בכנסת בדרך מלאכותית, כדי להבטיח בכל מחיר תפקוד של ועדות מסוימות; לא משנה מה תוצאות הבחירות, לא משנה שפה היו 59:60 ביום השבעת הממשלה, לא משנים המסורות והנוהגים שהיו פה לאורך עשרות שנים – אנחנו, בכל הכוח, נגזול מהאופוזיציה את היכולת לאתגר אותנו בוועדת הכלכלה או בוועדת הכנסת או בוועדת הכספים. זה לא דבר שאנחנו יכולים לקבל. זה לא צודק, זה לא הגון. ואם נשלים עם זה, זה אומר שאנחנו למעשה חוטאים למנדט שהציבור נתן לנו. אני יכול להבין את הלחץ שיש לקואליציה צרה. הייתי יושב-ראש הקואליציה ב-2015, בשנה הראשונה והאחרונה בתולדות הכנסת שבה הייתה ממשלה ששלטה ב-59:61. גיהינום יום-יומי במליאה ובוועדות. אז מה? אי-אפשר להתמודד עם המצב הקשה הזה, המעיק הזה, המאתגר הזה, המצאה מחדש של כללי המתמטיקה של הוועדות בכנסת. זה לא דבר הגיוני. ולכן חיינו, גם בוועדת הכלכלה – דרך אגב, נתנו את ועדת הכלכלה. לא רק שנתנו אותה לאופוזיציה, שבראשה עמד אז איתן כבל, אלא שנתנו רוב בוועדת הכלכלה לאופוזיציה, רוב מודע מראש. לא שמרנו על יתרון של שניים-שלושה או ארבעה, בניגוד להתפלגות של יחסי הכוחות. אפילו לא אחד. איתן ביקש שניתן לו רוב, ואמר: תסמוך עלינו, ביום שאתם תזדקקו לי אני אהיה יו"ר שלכם. זה לא היה הכי מדויק, כי כשנזקקנו לו במאבק על הוצאת הגז מן המים – ופה האופוזיציה נלחמה מלחמת עולם כדי למנוע את הוצאת הגז הטבעי מן המים – הרוב הזה היה נגדנו בוועדה. אבל התמודדנו, לא עשינו שינויים. לא הדחנו את היו"ר, למרות שהרוב יכול להדיח את היו"ר. כיבדנו את העניין. אני זוכר את ראש הממשלה, בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל, מתייצב בוועדה של הכנסת כאחרון הח"כים, ומנסה לשכנע את איתן כבל ואת חברי הוועדה, שהמדיניות שראש הממשלה אז הוביל והממשלה אימצה להוצאת הגז מן המים היא מדיניות נכונה. דרך אגב, הוועדה לא אימצה את הבקשה שלו. בסופו של דבר במליאה הצלחנו, באמצעות הרוב הדחוק שהיה לנו, להפוך על פיו את המצב שהיה בוועדה, ולתת אור ירוק למדיניות הממשלה. אבל לא נמנענו מן הקשיים שנגזרים מהעובדה שאנחנו קואליציה צרה. כתוצאה מזה שזה קשה לנו, אז אנחנו הופכים על פיה את הקערה, ומקבלים החלטות שמשנות סדרי עולם? לכן בעניין הזה, אדוני היושב-ראש, אני עוד אחזור לכאן, אני מניח כשהחוק הזה יגיע לפרקו ויעברו 45 יום מהנחתו. הנחתי על שולחן הכנסת את הצעת החוק שלמעשה אמורה לעגן את המסורת שהייתה נהוגה כאן עשרות בשנים, ועל פיה חלוקת הוועדות נעשית בדרך הגונה. האופוזיציה, כל אופוזיציה, זכאית לעמוד בראשות ועדות מסוימות, שהחוק נוקב בהן; חלוקת חברי הכנסת של הוועדות תיעשה בהתאמה ליחסי הכוחות בין הקואליציה לאופוזיציה במליאה; גם יושב-ראש האופוזיציה יהיה מוזמן קבוע לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת המשנה החשובה והיוקרתית שלה, ועדת המשנה למודיעין, לשירותים חשאיים ולשבויים ונעדרים – מכיוון שאם אתה עוד גוזל מאיתנו את המיקום ההגון בוועדת החוץ והביטחון, אז אתה כאילו מכניס את ראש האופוזיציה למצוקה: מצד אחד הכי טבעי שהוא יהיה שם, כיוון שהוא – כל ראש אופוזיציה היה בעבר מנהיג כזה או אחר, מודע לנושאי הביטחון ונושאי החוץ, עסק בהם עשרות בשנים, וזה טבעי שגם היה שר חוץ או הביטחון או ראש ממשלה, ואם אתה קובע מספר מקומות מוגבל לאופוזיציה ואחד מהם נלקח על ידי יו"ר האופוזיציה, אז אתה פוגע למעשה בסיעה שלו, בחברים שזכאים להיות חברים מן המניין בוועדה. לכן הדבר הזה מופיע בחקיקה. אני דרך אגב עשיתי את זה ללא חוק. כשהייתי יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון שש שנים, בין השנים 2006 עד 2010 – ב-2012 וב-2013, 2014 כבר לא זכור לי, אבל שש שנים עמדתי בראש הוועדה ומיניתי לחברים בוועדת החוץ והביטחון, וועדת המשנה שלה, החשובה שהזכרתי, את מי שהיו בעבר בעלי תפקידים בממשלה כשר חוץ או שר הביטחון, מחוץ למכסה של חברי המפלגה, למרות שאלו היו במקרה אנשי אופוזיציה. היו ציפי לבני, שרת החוץ לשעבר, עמיר פרץ, כשר הביטחון לשעבר. לא עשיתי חשבון אופוזיציוני. הכנסתי אותם, ועשיתי את הכלל הזה, מכיוון שברור שאנשים שעסקו בנושא של חוץ וביטחון יום-יום, שנים על גבי שנים, יכולים להפרות את דיוני הוועדה, יכולים להיות, למעשה, מעין עולם תוכן, שחי את הנושאים האלה לא פחות מכל החברים האחרים, ואולי יותר. טבעי שיותר. הם תורמים לעבודת הוועדה, כי הוועדה איננה ועדה של גוון פוליטי כזה או אחר. לאחר מכן – אני כבר לא הייתי בוועדה, הייתי כבר בממשלה – הנושא הזה למעשה השתנה מכיוון שהייעוץ המשפטי של הכנסת מצא לנכון, וזו החלטה לגיטימית, שלא יהיו חברים אקס-אופיציו, חברים מכוח תפקיד שהם מילאו בעבר – ולמעשה בזאת הם גם מעלים את מכסת האנשים שמשתתפים בדיונים, ואני מכבד את זה. אבל אני רוצה לקבוע בחוק את מה שציינתי, והחוק הזה יגיע לכאן, אני מקווה שמייד לאחר הפגרה. יכול להיות שלא נאלץ להגיע לחקיקה. אין באמת צורך, אם אנחנו יודעים לכבד אחד את השני, מתוך הבנה שכולם מגיעים בסוף לאופוזיציה. זה אולי כלל הברזל שמלווה את עשיית הפרלמנט במדינה דמוקרטית. אני פה 33 שנים, מאז 1988. היו כבר שבעה מהפכים. שבעה מהפכים. יש לי איזו תחושה, שבגלל שבשנים האחרונות, אדוני השר, לא היו הרבה מהפכים – 12 שנים היה שלטון של מפלגה אחת או של השקפת עולם אחת, אז שכחו שזה היה. היו הרבה. אני נכנסתי ב-1988, ב-1992 שמיר הוחלף על ידי רבין; ב-1996 נתניהו החליף את פרס שהחליף את רבין, שנרצח, עליו השלום; ב-1999 ברק החליף את נתניהו; ב-2001 שרון החליף את ברק, וכן כהנה וכהנה. תמיד יש מהפכים, זה דבר טבעי ונכון, ולפעמים אפילו מרענן את המערכת ואת שורות ההנהגה. אבל אופוזיציה צריכה לזכור שבשלב כזה או אחר היא תהיה בקואליציה, וצריכה להבין איך לנהוג תוך כיבוד כללי המשחק. אני מקווה שזה מה שאנחנו עושים. גם קואליציה צריכה להבין שהיא תהיה בשלב כזה או אחר באופוזיציה. אני מקווה, לגבי הקואליציה הנוכחית, שזה יהיה מהר. אבל גם אם זה יהיה פחות מהר, זה קורה, ולכן צריך אחת ולתמיד להסיר מסדר-היום את הגישה הזאת, הדורסנית, שמאפיינת את הסיפור של הוועדות. חבר הכנסת ביטן מופקד מטעמנו על הניסיון להגיע להסכמות, מנהל דיאלוג, אני מכיר אותו שנים רבות. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> יש בג"ץ ביום – הגענו – – – << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. בלית ברירה הגשנו עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק בנושא הזה. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> יש לנו דיון בשני הבא. << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> ב-9 בחודש נדמה לי שיש דיון. << קריאה >> השר במשרד ראש הממשלה אלי אבידר: << קריאה >> ביטן, תסדר את זה בלי בג"ץ. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> מה? << קריאה >> השר במשרד ראש הממשלה אלי אבידר: << קריאה >> אתה תסדר את זה בלי בג"ץ. << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> ואני רק רוצה לומר שאני מכיר את חבר הכנסת ביטן הרבה שנים, לא לחינם הפקדנו בידיו את המשא ומתן. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> צחי, הרעיונות שלי – הם לקחו אותם בשביל עצמם. אתה לא מבין מה הם עשו? אתה לא מאמין. עוד לא ראיתי דבר כזה. נתתי להם רעיון, גייסו אותו לגבי הקואליציה. << קריאה >> השר במשרד ראש הממשלה אלי אבידר: << קריאה >> חבר הכנסת הנגבי, ביטן מסוגל לעשות משא ומתן, לנצח, ולגרום לנו לחשוב שניצחנו. << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> זאת המומחיות הכי גדולה של נושא ונותן. אבל אני אומר, למה בחרנו בביטן? ביטן הוא אדם, כמו שאתם מכירים אותו, נעים הליכות, איש רעים להתרועע, הוא לא רב בדרך כלל עם אף אחד. הוא יודע לעמוד על שלו ולהיות נוקשה כשצריך, ויודע גם לוותר ולעגל במקומות הנכונים. ודווקא למרות הערכים האלה, שמאפיינים את דוד ביטן, הוא לא הצליח להגיע להסכמות. אז אני אומר, אם דוד לא הצליח להגיע להסכמות – ואני יודע עד כמה הוא אדם גמיש וריאליסט – זה אומר שבאמת לא מדובר פה בכלל בעניינים של היגיון. מדובר פה באיזה קו שמישהו כופה – אני לא יודע מי, אתם ודאי יודעים יותר – ומעוות את המסורות שנקבעו כאן. ואת הדבר הזה אנחנו לא נקבל. אני מבקש באמת, אם מישהו מאזין ושומע, אל תגררו אותנו עוד להחרפת מערכת היחסים כאן. מספיק, היו שנים קשות, וצריך לנסות לעבוד יחד. נשארו לי, אדוני? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אנחנו סיימנו את הזמן. << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי, אז אני אשמח להיפגש איתך שוב בעוד חודשיים ונמשיך. אולי יהיו לי דברים משמחים יותר לומר על הממשלה. מסופקני. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת צחי הנגבי. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. רבע שעה, אדוני. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הכותרות צעקו: תוספת של מיליונים לבריאות, אבל זה לא פחות מאשר הטעיה של ממש. התקציב הבא עלינו לרעה לא כולל תוספת בכלל, אלא דווקא צמצום. לאמיתו של דבר התקציב כולו, מלבד תקציב הביטחון, הוא תקציב מצמצם. חברי הכנסת, תקציב לא מודדים במספרים מוחלטים, אלא באחוז מן התוצר. אם היינו משאירים את תקציב הבריאות כפי שהיה בתקציב האחרון לפני שלוש שנים – כלומר באותו אחוז מן התוצר של הטווח הארוך – היו נוספים לו היום 4.7 מיליארד שקלים – כלומר גידול של 10.9%. בפועל הוסיפו לו רק 2 מיליארד, שזה גידול של 5% בלבד. למעשה, אם כך, קיבלנו צמצום בתקציב הבריאות. אם לא די בכך, הרי שבתקציב כולו ישנו קיצוץ רוחבי של 1.5% בכל שאר המשרדים, מלבד משרד הביטחון כמובן, ובהתאם – פגיעה קשה בכל השירותים הציבוריים. זה רק קצה הקרחון של פגעו הרע של התקציב החדש. תקציב שמרני ואנטי-חברתי, הפוגע בעיקר במעמדות המוחלשים ובאוכלוסיות המופלות כגון ערבים, נשים, חרדים ותושבי הפריפריה – ברובם מזרחים. איך הממשלה הזאת קוראת להעלאת גיל הפרישה לנשים? צמצום פערים מגדריים. ואיך היא מכנה מיסוי שייקר שירותי בריאות? חיזוק הרפואה הציבורית. ומה לגבי הרפורמה שתייקר את מחירי האוטובוסים ותטיל אגרת גודש על אנשים שנוסעים למרכז כדי להתפרנס? חיזוק התחבורה הציבורית. ומה לגבי העלאת מחירי הלחם? זו תכונה כנראה "הרפורמה בענף העוגות", שהרי אם אין לחם, כנראה שעוגות זה מה שיציע מארי אנטו-איווט להמוני ישראל לאכול. חברי הכנסת, ג'ורג' אורוול קרא את הצעת התקציב של הממשלה, וככל הנראה הוא חוגג עכשיו עם צ'ייסרים בקברו. באמת שכזה שימוש בשיחדש – הביטוי שהמציא כדי לתאר מילים שאומרות את היפוכן – לא נראה כאן מאז פורסם ספרו 1984. התקציב הזה הוא תקציב אנטי-חברתי חמור ומסוכן, שיש בו ערמות של כזבים וגזרות, ומעט מאוד, אם בכלל, פתרונות למצוקות הציבור. לכאורה כדי לטפל בפקקים מטילים מס גודש על אנשים שנוסעים לעבוד במרכז. לא עדיף לחזק את התחבורה הציבורית ולהוזיל אותה? מדוע, לכל הרוחות, התקציב הזה כולל העלאה במחירי התחבורה הציבורית? למה לעזוב דווקא את הפריפריה לאנחות, באל"ף, במקום להנחות, בה"א? לכאורה כדי למנוע זיהום סביבתי מעלים את מחירי החשמל. למה לא לקדם פרויקטים של הצבת פאנלים סולריים? האם הדלקת מזגן בקיץ הלוהט היא פריבילגיה? האם הסקה לקשישים בחורף היא פינוק? לכאורה כדי להבטיח את גובה הפנסיות מעלים את גיל הפרישה לנשים, ועוד קוראים לכך, כאמור, צמצום פערים מגדריים, ומגדירים מחדש מהי שפה אורווליאנית. במקום להחזיר לביטוח הלאומי 250 מיליארד שקלים שהמדינה חייבת לו; במקום להוריד את גיל הפרישה לנשים ולגברים גם יחד ולשחרר את הציבור, שגם כך עובד כ-10% שעות יותר בחודש מאשר הממוצע ב-OECD, גוזרים על נשים לעבוד עד זקנה – חלקן בעבודות פיזיות קשות. כסף לא חסר, הוא פשוט מנותב למקומות אחרים. ומי בעיקר ייפגעו? נשים ערביות, נשים יוצאות אתיופיה ויוצאות ברית המועצות. אלו שעובדות בפרך יעבדו עוד בפרך. זה לא שוויון מגדרי, זה לשבור את הגב למי שממילא שברו את הגב; לנצל את העובדות עד תום ובגילים אלו לעיתים ממש עד מוות. והעניין של מיסוי של רפואה פרטית – אני הראשון שאתמוך בכל מהלך שיחזיר רופאים מהקליניקות הפרטיות לציבוריות, אבל מיסוי זה לא הדרך להשיג זאת. אנשים הולכים לרופא כשהם חייבים לראות רופא. בן אדם שצריך בדיקת רופא בדחיפות ולא מקבל את זה מהמערכת הציבורית בפרק זמן סביר יוציא גם אלפי שקלים – שאין לו – כדי להגיע לרופא פרטי. הורים שהילד שלהם סובל גם ימשכנו את הבית בשביל לטפל בו. הפתרון הוא לא להטיל מס על הרופאים, מה שייקר את השירות לציבור, אלא לתקצב את המערכת הציבורית כך שתורים יהיו זמינים מהר ולכל הציבור ללא עלות. להטיל מגבלות, לא מיסים, על הרפואה הפרטית. התקציב מחזק עוד יותר את החלוקה לרפואה זמינה לעשירים ורפואה מוגבלת לכל השאר. בחינוך מוצעת כביכול רפורמה שתיתן עצמאות ניהולית, אך בפועל תאפשר תקציבים נרחבים לבתי ספר של עשירים ותכפה צמצום תקציבי וכפייה מלמעלה על בתי ספר הפועלים בקרב אוכלוסיות מוחלשות. זו, הלכה למעשה, חזרה למדיניות ההסללה האגרסיבית בחינוך. שילוב נפשע של גזענות, קפיטליזם קיצוני ודרוויניזם חברתי. כפי שאנו רואים כבר היום, ישנו מתאם חזק מאוד בין המעמד הסוציו-אקונומי של תלמידים לבין ביצועיהם במבחנים המשווים ובלימודיהם בכלל. יש גם מתאם עדתי מובהק. בתי הספר המוחלשים ביותר הם של החברה הערבית, וכך במקום שנעצים ונתקצב דווקא את המוחלשים, כדי לצמצם את הפערים, תקצה המדינה תקציבים וסמכויות מרחיקות לכת דווקא לבתי הספר של העשירים. עם מה ייוותרו העניים? עם תקציב בסיסי ומועט, ללא כלים שייתנו מענה טוב יותר לתלמידים ולצורכיהם. האפליה הזאת לא רק מעמדית, היא גם ללא ספק גזענית, נגד החברה הערבית ונגד יהודים יוצאי אתיופיה ויוצאי ארצות ערב והאסלאם. חברי הכנסת, הרפורמה הזאת תמשיך ותיצור דורות של חוטבי עצים ושואבי מים, ולכן היא תהיה בכייה לדורות. במה שמכונה בעיית הרגולציה, שבה מתיימר חוק ההסדרים לטפל, צומחת לה רשות ממשלתית חדשה, בשליטת האוצר כמובן, שתדרוך על משרדי הממשלה האחרים ותמנע מהם לבצע את עבודת הפיקוח שלהם. בין הנזקים שתגרום הרשות הזאת, לקיחת הסמכות המוגבלת ממילא של המשרד להגנת הסביבה לשלול רישיון עסק. המשרד יישאר כמעט ללא כוח להגן על הסביבה, וממילא על הבריאות של כולנו. כך, בדלת האחורית של חוק ההסדרים יוכל לפעול משרד האוצר, בהתאם למדיניות הנאו-ליברלית המובילה אותו, כדי לסכל את הפיקוח של משרדי הממשלה ולתת הקלות לבעלי עניין ולטייקונים. ביוקר המחיה – וספציפית יוקר המזון – מבטיחה הממשלה לטפל באמצעות יבוא של תוצרת חקלאית. ברור לכל בר-דעת למה זה יוביל. חברות יבוא ורשתות השיווק יציפו את השוק בסחורה מיובאת זולה וימחקו את החקלאים המקומיים. לאחר שסוגי תוצרת שונים ייעלמו מהחקלאות המקומית, נראה את המחירים מטפסים שוב למעלה, והפעם ללא כל יכולת להיאבק עליהם. ומה במקרה של מלחמה או מגפה עולמית, לא עלינו? אם ייסגרו שערי הכניסה לישראל, נישאר כולנו ללא ביטחון תזונתי. במקביל לכל הגזרות הללו, תקציב מגרסת הכסף – המכונה מערכת הביטחון – יגדל בעוד 7 מיליארד שקלים, שהיו יכולים בקלות להבטיח קורת גג ל-30,000 הממתינים לדיור הציבורי בישראל, בתוכם אלפי נכים וקשישים ותושבי שכונות העומדים לפני הרס בתיהם וגזלת אדמותיהם, למשל בגבעת עמל, אבו כביר, שכונת נס לגויים בתל אביב. במקום זאת הכסף יממן אבטחה על כנופיות מתנחלים טרוריסטים, שמציתים שדות ופצצות שיהיה אפשר להפיל על עזה. עוד ב-2007 ועדת ברודט לבחינת תקציב הביטחון האשימה את הצבא כי הוא מבצע סלקציות ומניפולציות בנתונים המוצגים לממשלה, במטרה להגדיל את התקציבים. היא הציעה קיצוץ של 30 מיליארד בתקציב הביטחון. איזה קיצוץ ואיזה נעליים? תמיד יש כסף לכיבוש, לאפרטהייד, לטיהור אתני ולטבח. לשכונות ולנכים – כלום ושום דבר. מה עוד יש לנו? מלחמה של האוצר נגד ענף החקלאות, העלאת תשלומי ארנונה, מיסוי על משקאות ממותקים במקום הורדת מחירים של מזונות בריאים ועוד ועוד. התקציב שמביאה הממשלה הוא תקציב קיצוצים אגרסיבי. זה לא 1.5%, כפי שאומרת הממשלה, אלא הרבה יותר; כי בשלוש השנים שעברו מאז התקציב הקודם גדלו האוכלוסייה, התוצר הלאומי וכן עלויות השירותים. דווקא בשעת משבר, שבה ממשלות רבות בעולם הפנימו כי צריך להגדיל את ההוצאה הציבורית כדי לצאת מהבוץ, בוחרת ממשלת השינוי להמשיך במדיניות הביביסטית של פגיעה בשירותים הציבוריים ובמוחלשים ביותר. מעובדי האלילים הסוגדים לכסף ולכלכלת השוק הפרועה אין לי ציפיות. אבל מה עם אלה המתיימרים לפעול למען המודרים והמופלים? האם בוערת בכם תאוות השלטון עד כי תקריבו את האזרחים הערבים הקורסים תחת נטל העוני והפשיעה? האם אש השררה דבקה בכם עד כדי הפקרת נשים הסובלות מאלימות, עובדי אדמה קשי יום וילדים רעבים? האם הכה בכם העיוורון למצוקות תושבי הפריפריה מוכת האבטלה? ומה עם הקשישים והחולים? התקציב הזה, חברי הכנסת, הוא קורונה כלכלית שצריך למגר בטרם תכה שורש ותפשה בכול, ויפה שעה אחת קודם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת עופר כסיף. אחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי, עשר דקות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מה? תיקון. אז שלמה קרעי לוקח את הזמן? << קריאה >>היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> אני מבקש לתת לחבר הכנסת קרעי לדבר על חשבון חבר הכנסת אוסאמה. הוא זכה בכל כך הרבה קולות, שעל כל יום הוא מוכן – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, הוא נמצא בקונסנזוס בבית. אז יעלה ויבוא חבר הכנסת שלמה קרעי – 20 דקות. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. מכובדי יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, הגיע לידי מסמך – דוח של אגף המחקר במשרד המודיעין שהתפרסם בחודש יוני. הדוח היה צריך לזעזע את אמות הסיפים, אבל – דממה. חלק מהדוח פורסם בביטאון פורום ציון וירושלים, בראשות אביחי בוארון, ואני רוצה להקריא לכם כמה שורות מהדוח הזה: מדינת ישראל, משרד המודיעין, אגף המחקר – הגם שאין בידינו מסמך שקובע את יעדי המערכה העיצובית הפלסטינית, המעשה בשטח, כמו גם התוכניות הנמצאות בשלבי קידום שונים, מלמדים בבירור על כוונת הפלסטינים להשיג את יעדי המערכה הבאים: "א. עיצוב מדינה – – – בעלת רצף טריטוריאלי". כן, זה לא דוח של מתנחלים – זה דוח של אגף המחקר במשרד המודיעין; יצירת רצף של שטח פלסטיני מיושב בין איי שטח A ו-B, המאפשר חיבור בין כלל חלקי יהודה ושומרון, וביניהם לבין מזרח ירושלים ובקעת הירדן, "ויצירת תנאים לחיבור עתידי בין המדינה הפלסטינית לאזורים בעלי רוב ערבי בשטחי מדינת ישראל ועם ההתיישבות הבדואית בנגב". זה היעד הראשון של הרשות הפלסטינית. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה אתה מדבר – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה לא אני כותב. זה אגף המחקר. לא רוצים לחבר רק בתוך יהודה ושומרון; רוצים לחבר את מזרח ירושלים ואת ההתיישבות הבדואית בנגב, שיהיה רצף טריטוריאלי, שמדינת פלסטין – שלא תהיה, בעזרת השם – תשלוט גם על שטחים בתוך ארץ ישראל, שיש לה, במתיישבים שלה. ב. עיצוב המרחב – "בנייה סמוך לעורקי חיים מרכזיים או מתוכננים, עיצוב מרחב התפר", שחיקת רלוונטיות הגדר כמעצב גבולות השטח, השתלטות על שטחי אש, "בנייה מחוץ למקבצים בשטחים הפתוחים" וכו'. "ג. פגיעה במפעל ההתנחלויות על ידי קטיעת רצף התיישבותי, יצירת מובלעות והעמקת ניתוק ובידוד של 'התנחלויות מבודדות'". "ד. נישול ישראל מנכסים ביטחוניים – – – שחיקת אפקטיביות הגדר הביטחונית וגדר עוטף ירושלים – – – שחיקת תפקודו העתידי האפשרי של מכשול התפר – – – ופגיעה בערך הביטחוני של הנכסים המוחזקים בשטח על ידי צה"ל ויצירת מציאות המקשה על בט"ש אפקטיבי במרחב"; שוב, זה לא דוח של מתנחלים, לא דוח של ימין קיצוני – זה דוח של אגף המחקר במשרד המודיעין. "ה. יצירת אילוץ על תנועה ישראלית במרחב – – – מפרוזדורי תנועה לנתיבים" מאוימים. "פעילות זאת מוכוונת, קודם כול, לפגיעה במרקם החיים של ההתיישבות היהודית, אך בנוסף גם נועדה להקשות על היערכות ביטחונית במרחב". זה דוח של אגף המודיעין, ותראו מה הם ממליצים כאן: "לפיכך, אנו ממליצים כי כלל מהלכי ישראל יתוכננו בראייה שתכלול גם מעקב ומענה לפעילות הפלסטינים בשטחי A ו-B, בדגש לאלה הסמוכים לשטחי C, בעלי פוטנציאל השפעה ביטחונית עתידית על שטחי C". תגידו לי, איפה בנט? איפה גדעון סער? גדעון סער, שאמר: "בשטחי C, השאלה היא פשוטה: מי בעל הבית – ישראל או הרשות הפלסטינית, הפועלת בסיוע האיחוד האירופי כדי לקבוע עובדות בשטח – – – עתיד יהודה ושומרון ייקבע במעשים ולא בדיבורים". כך גדעון סער. איפה גדעון, שעמד בראשות ועדה מיוחדת בוועדת החוץ והביטחון למאבק בהשתלטות הפלסטינית על שטחי ארץ ישראל? איפה ממשלת העשר מעלות ימינה? אדוני היושב-ראש, אתה יודע יותר מכולנו שזאת ממשלה שמכרה את עצמה לדעת לאחים המוסלמים; ממשלה שמוכנה לפגוע באינטרסים הכלכליים, הביטחוניים והמדיניים של מדינת ישראל. אני רוצה לומר לך כהערת אגב – למרות שקיצרתי מאוד את הנאום שתכננתי, אבל אני לא יכול להישאר אדיש לפגיעה שפוגעים בך בקואליציה הזאת. שמעתי על אותה פייק שיחה שעשו איתך, שליברמן כאילו התקשר אליך, ונראה שהקואליציה הזאת החליטה להחליש אותך מאוד. אתה הפכת להיות, לפי השיחה, נער שליח כדי לשכנע את טיבי לבוא ולהיות רצועת הביטחון של הקואליציה. אפילו בשיחה הזאת נשמעת כאילו אם לא משאירים לך ברירה אתה מוכן לוותר בקלות על 25 מיליארד. ככה ירדו לך. הוא אמר לך: אין לנו ברירה, ואנחנו צריכים לרדת מ-53 ל-25 מיליארד. לא צעקת, לא אמרת: אני קובע. כנראה שמשהו נחלש במעמד שלך, אדוני. מה קורה איתך? אני באמת מתפלא. כששמעתי את השיחה, אמרתי: משהו קורה כאן. הקואליציה הזאת, כנראה, חושבת שיש לה אולי על מי לבנות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> השיחה הזאת הייתה לפני שהממשלה קיבלה החלטה על תוכנית כלכלית ב-30 מיליארד שקל ועוד תוכניות אחרות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא משנה. אבל על 53 מיליארד כולנו ידענו. לא משנה מה ההחלטה. זה היה בהסכם הקואליציוני. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> זאת פעם ראשונה שהיה לנו הסכם קואליציוני, ומי כמוך יודע שהסכם קואליציוני, אין לו מעמד משפטי. נכון? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל יש לו מעמד – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> זאת פעם ראשונה שממשלת ישראל מקבלת החלטה בנושאים האלה. בעצם היא הופכת את ההתחייבויות בהסכם הקואליציוני להחלטת ממשלה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אתה אומר שכדי שלא ירמו אותך הסכמת לוותר על נתח משמעותי ממה שהבטיחו לך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, לא הסכמתי. אני אשלח לך את החלטת הממשלה, ואתה תראה שם את אותם מספרים שפרסמנו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אני אומר שבשיחה נשמעת כאילו אתה בבעיה, אתה חלש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, אז תשאל את יואב קיש. הוא מומחה לשיחות האלו. הוא יודע את השיטה שלי. אני רגוע – אני לא – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל בוא אני אגלה, אדוני יושב הראש, שתדע – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אני אבקש לדבר אישית – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, אז אני חוזר בי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אגלה לך, אדוני היושב-ראש, שהממשלה הזו חלשה מאוד. היא ממשלה נואשת. תחשוב, העבירו כאן את החוק, שאני קראתי לו "לבעיטת רע"מ מהממשלה", שאפשר לפצל ארבעה ח"כים מתוך הליכוד. תנחש למי הם פנו ואמרו לו: בוא תקבל תפקיד בכיר ותביא איתך שלושה חברים מהליכוד. למי נראה לך שהם פנו? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> למי? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אליי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שלמה קרעי? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> פנו אליי בעל פה ובכתב. יש לי את זה בכתב. ואמרתי לו, למי שכתב לי: כנראה שהמצב שלכם מאוד מאוד נואש אם אתם פונים אליי וחושבים שאני אעזוב עם ארבעה חברים את הליכוד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אבל שלמה, זה היה הדדי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז תדע שהמצב שלהם נואש, ואל תוותר להם. אל תוותר בקלות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> זה היה הדדי. גם הצד השני ניסה לגייס עריקים משורות הקואליציה היום. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא משנה. עכשיו העבירו חוק – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כולם משחקים אותו משחק. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – כאילו להראות תמונה שיש להם אופציות, אבל תדע שפנו אליי, ולכן אין להם אופציות. אז אתה יכול להילחם בגזרות הכלכליות, ברמיסה של החלשים בחברה, אתה יכול. אולי רק בשביל זה אתה יושב שם בממשלה; כי כל הממשלה הלבנה הזאת, שלא מעניין אותה, לא יודעת איך הרעב מרגיש בכלל – אתה, שם, אולי יכול לשמור על זה. אני רוצה לחזור לממשלה המסוכנת שדיברתי עליה. אחרי כל מה שאמרתי, הגדיל לעשות שר החוץ של מדינת ישראל, ובאמירה מיותרת מאוד ומזיקה, ללא שום מחשבה – או אולי עם מחשבה, כדי לקבל עוד קצת תשומת לב ציבורית – פגע פגיעה קשה במאבק של מדינת ישראל כנגד האנטישמיות. זו, אדוני היושב-ראש, ממשלה שכאילו תוקפת בארטילריה את עצמה; פוגעת ביחסים עם רוסיה; מסכנת את מדינת ישראל מול איראן; מחזקת את אלו שלא מכירים בזכות קיומנו כאן בארץ הזו – מחזקת אותם כאן, בכנסת, וגם מחוצה לה. אז יאיר לפיד אמר: "האנטישמים לא היו רק בגטו בודפשט. האנטישמים היו סוחרי עבדים שזרקו מספינות עבדים למי האוקיינוס עבדים כבולים בשרשראות. האנטישמים הם בני – – – ההוטו ברואנדה". זוהי תפיסה מעוותת, שמזיקה למאבק של מדינת ישראל באנטישמיות. אתה יודע, לא מסוגלים להחזיק כוח מול איראן, מול רוסיה, הורסים את יחסי החוץ של המדינה כמדינה, אבל גם פגיעה לא רק במאבק הלאומי של הממשלה אלא של כל אזרח ושל כל ארגון שנאבק למען מדינת ישראל. אני אקצר את הדברים, כי הזמן קצר. אני רוצה להביא בפניכם את דבריו של אביו של יאיר לפיד, יוסף טומי לפיד זכרו לברכה, שנאמרו בכנסת, בישיבה מיוחדת תחת הכותרת "גילויי האנטישמיות בעולם ומחויבותה של מדינת ישראל להיאבק בהם". לאביו של יאיר לפיד, זכרו לברכה, לא היה ספק מה זאת אנטישמיות. הוא מספר כך: "כאשר חזרנו מהגטו ומהמחנות לעיר נובי סאד, שלחו אותנו לבית הכנסת הגדול. שם אספו את מה שנותר מהרכוש היהודי של העיר. 7,000 יהודים חיו בה, והנאצים גנבו כל דבר בעל ערך. מצאתי את אלבום המשפחה, הייתי אז ילד. ובאלבום המשפחה יש צילום שתלוי היום בסלון של ביתנו. הצילום הזה הוא הניגוד הגמור של השואה. בצילום הזה רואים זוג יהודים מהודר, ההורים שלי. הגבר בפראק ובצילינדר, והאישה בשמלת ערב ארוכה לבנה. הוא צולם בשנות השלושים. ואת הצילום הזה אני רואה – – – כתזכורת למוות; כי כשאני רואה את הצילום הזה, מה אני חושב תמיד? הינה יהודי חכם, עורך דין מצליח, עורך עיתון, נשיא בני ברית, מזכיר ההסתדרות הציונית. היטלר כבר בשלטון, והוא הולך בצילינדר לנשף כי הוא לא מבין מה הסכנה המאיימת. זאת מפני שאבא שלי לא האמין להיטלר. להיטלרים", אומר יוסף טומי לפיד, זכרו לברכה, "צריך להאמין. הם מתכוונים למה שהם אומרים. אני אומר את זה כדי שלא יבוא פעם צאצאים שלנו ויביטו בצילום שלנו, והצאצא יגיד: איך הם לא האמינו לנשיא איראן? איך הם לא הבינו מה מאיים עליהם? איך הם לא רצו לדעת מה צפוי להם? איך הם לא למדו את לקח השואה? זה הנושא המרכזי של יום אושוויץ, שהאו"ם הואיל בטובו להכריז עליו". אני מדלג קצת: "אני אומר זאת מפני שאנחנו מזהירים את העולם כבר שנים" – ממשיך יוסף טומי לפיד זכרו לברכה – "שהאסלאם הפנטי הוא סכנה לא רק לישראל. מה שקרה בבחירות לרשות הפלסטינית – כשהציבור הפלסטיני, באופן חופשי ומיוזמתו, בחר בחמאס, שמצהיר שמטרתו היא להשמיד את מדינת ישראל – הוא חזרה על מה שראינו לפני 70 שנה. העולם כבר מתחיל להבין כי כאשר בהתחלה הזהרנו אותו, אמרו: זאת בעיה שלכם עם הפלסטינים". הוא מספר כאן על עצמו, שבתור ילד הוא עמד רועד מפחד, והוא אומר ככה: רבותיי, כל החיים שלי זה רודף אותי. כשאני טס ברחבי תבל, גם בשליחות הבית הזה, ואני רואה מתחת לכנפי המטוס את טקסס שמשתרעת ואת אוסטרליה שמשתרעת ואת האלפים השוויצריים, הכול ריק. "הכול היה ריק מאדם בדצמבר 1944, כאשר ילד יהודי עם טלאי צהוב על מעילו עמד בחורף בכפור בבודפשט וידע שהולכים להרוג אותו רק מפני שהוא יהודי ומפני שאין לו לאן ללכת. מדינת ישראל זה לא קדימה וזה לא העבודה וזה לא הליכוד, וזה אפילו לא שינוי" – ואני מוסיף: וזה לא ימינה ולא תקווה חדשה וגם לא יש עתיד – "מדינת ישראל היא דבר אחד: לא יכול להיות עוד פעם שבאיזה מקום בעולם יעמוד ילד יהודי חסר אונים מפני שאין לו לאן ללכת. ישראל היא התשובה לשואה". ואני אסיים בעניין הזה עם כמה דברים שכתב עו"ד דן אילוז מארגון ציוני אמריקה ליאיר לפיד על דבריו. הוא אומר לו: הצטערנו מאוד לשמוע את הנאום שלך בכינוס השביעי של הפורום הגלובלי למאבק באנטישמיות. "בנאום הזה שיחקת לידיים של שונאי ישראל, כשגם אתה ערערת על הייחודיות שיש באנטישמיות. כשר החוץ של מדינת ישראל, נאמת נאום שמנוגד לחלוטין לאינטרסים של העם היהודי, ופגעת ביכולת שלנו להמשיך להילחם נגד האנטישמיות בקמפוסים, בארגונים בין-לאומיים, בממשלים ובמוסדות". חברים, באמת קשה לתאר את – אני לא רוצה לומר פחד, כי אנחנו עדיין במדינת היהודים, עדיין יש לנו כאן ממשלה; אבל מיום ליום, כשאתה רואה את ההידרדרות של הביטחון, של היחסים עם מדינות העולם, של הבורות העצומה שיש בקרב חברי הממשלה הזו – מהו המקום הקדוש לעם היהודי, מהי אנטישמיות – כשאתה רואה מיום ליום איך שהכול מידרדר, אתה מפחד, אתה פוחד על עתידנו. ואני אומר לכם: זה לא רק זה, לא רק הפחד מהעתיד ולא רק ההרס של הנכסים האסטרטגיים של מדינת ישראל; אדוני היושב-ראש, "אם אין יראת ה' במקום הזה והרגוני". זו ממשלה שלא מסתפקת רק בזה. היא דורסת ורומסת את החלשים בחברה, מוכרת את ערכיה היהודיים. כשאתה יודע איך מכבדים יהודים שגאים במסורת שלהם, יהודים שיודעים מה העבר המפואר שלהם – לא יהודים שמנסים להיות ככל אומות העולם; אומות העולם מעריכות את היהודים כשהם מתנהגים כמו יהודים. הממשלה הזו מוכרת את כל נכסיה הביטחוניים והאסטרטגיים של מדינת ישראל, ואפילו את יכולת ההרתעה שלנו – בלי לגלות לארצות הברית מול איראן – גם את זה זרקו לכל הרוחות. פרשת השבוע פותחת כך: "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו" – הקדוש ברוך הוא אומר, אני מאמין בכם, עם ישראל; "אשר תשמעו", לא "אם תשמעו". "את הברכה אשר תשמעו", אבל "והקללה אם לא תשמעו". אגב, שים לב, לא כתוב, על "והקללה" או "והברכה", אם לא "תקיימו". לא: אם לא תקיימו את מצוות ה' – אם לא תשמעו את מצוות ה'. למה? אור החיים הסביר שהברכה והקללה תלויות בשמיעה. מספיק שלא שומעים, שלא מקשיבים, שהאוזן אטומה – כבר סרים מן הדרך. מסופר על המגיד מדובנא שפעם אחת פגשה אותו קבוצת רפורמים משכילים. הם ביקשו ממנו למשול להם את אחד ממשליו, אבל תנאי התנו איתו, אמרו לו: בתנאי שלא תאמר לנו שום פסוק. אמר להם: משל למה הדבר דומה? למלמד דרדקי שיצא עם תלמידיו מחוץ לעיר. הרב אמר לתלמידים: ילדים, אם תראו כלבים שבאים אליכם, אל תפחדו, תאמרו את הפסוק "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשֹנו" והכול יהיה בסדר. תוך כדי דיבור הגיחה לעברם חבורת כלבים. מייד נשא הרב את רגליו וברח, וכל התלמידים אחריו. אחרי שיצאו מכלל סכנה, אמרו התלמידים לרב: הרב, למה לא אמרת את הפסוק "ולכל בני ישראל"? אמר להם הרב: שאלה מצוינת, אבל מה אעשה שהכלבים עזי נפש, שאפילו פסוק הם לא רוצים לשמוע. אדוני היושב-ראש, זאת ממשלה שלא מוכנה להקשיב; זאת ממשלה שלא רוצה לשמוע; אוטמים את אוזנם מזעקת דל; נוהגים כמו עיוורים באפלה, ואפילו להקשיב לעצות של גדולים וטובים מהם הם לא מוכנים. רק תארו לעצמכם מה היה קורה אם ראש ממשלת ההונאה בנט היה מקשיב למי שהיה כאן כבר 15 שנה ראש ממשלה, למי שטיפל ביד רמה בקורונה ואמר לו: תדאג מהר לחיסון השלישי. תסגור מהר את נתב"ג. תארו לכם מה המצב היה היום. היום אנחנו בכישלון. ממשלה שנוחלת כישלון חרוץ בכל אתגר שניצב בפניה. ממשלה שגוזרת גזרות קשות על החלשים. גזרות קשות. אתה תראה, כל דבר ודבר שיש בחוק ההסדרים – זה לא על הבנקים, שהרוויחו 10 מיליארד שקל רווח נקי בשנת הקורונה; לא, שם הם לא נוגעים. הם קשורים, הון-שלטון. במי הם נוגעים, במי הם מעיזים לנגוע? רק בחלשים. מס על החד-פעמי, מס על השתייה הממותקת אבל לא על השתייה היוקרתית, לא על השתייה החריפה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אבל יש כבר מס על השתייה היוקרתית. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> גם יש מס על השתייה הקלה. גם יש מס על השתייה הקלה. משלמים מיסים, חברות השתייה הקלה. אבל לא מספיק לכם, אתם רוצים לייקר להם עוד יותר. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אפשר לשאול אותך שאלה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> רק אם הוא יעצור לי, כי נשארה לי עוד דקה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> יש שתי דקות. אז מה, אז עדיף שלוש שנים בלי תקציב? אני שואל אותך, אתה מבקר עכשיו תקציב שעבר. אז אתה מעדיף ששלוש נהיה בלי תקציב? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> קודם כול, עם תקציב כזה, שהוא דגל שחור למדינת ישראל, עדיף בלי תקציב. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה אתה חושב, זה אתה חושב. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ב. לא היינו בלי תקציב, היינו עם תקציב המשכי – – << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא נכון. אז יש לי חדשות בשבילך – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – תקציב המשכי, שלא היה מאה אחוז, לא הכול מושלם, אבל הוא עדיין נתן מענה מספק לעצמאים, למובטלים, לכל מי שהיה צריך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נסה לסכם, חבר הכנסת שלמה קרעי. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> תן לי חצי משפט, בבקשה, ברשותך חצי משפט. אתמול בכנסת היה יום עיון לח"כים בעניין התקציב, והיועצת המשפטית של הכנסת הסבירה בדיוק מה ההבדל בין תקציב לתקציב המשכי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בוודאי שיש הבדל, בוודאי שיש הבדל. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה שבתקשורת אתם תגידו שתקציב המשכי זה אותו דבר – זה לא נכון. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בוודאי שיש הבדל, אבל גם אל תשכח – – – << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> כי תקציב המשכי משתק את כל המשק, שלמה, אתה יודע את זה. כי אתה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אמרתי שיש הבדל, אבל גם אל תשכח את ליל החניונים. מי שבא והפיל פה את התקציב שרצינו להעביר – הסכמנו בסופו של דבר על תקציב ד-שנתי – זה החברים שלך, שיושבים איתך בקואליציה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא, זה אלה שחתמת איתם הסכם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אבל אני אומר לך, אל תגיד שתקציב המשכי זה כמו תקציב. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא אמרתי "כמו", אמרתי שהיה סוג של תקציב. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> בוא נדייק – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסכם, אדוני היושב-ראש. זאת ממשלה מנותקת, זאת ממשלה שאין לה זכות קיום, ממשלה שכדי לממן שר בלי תיק – שיושב כאן לפנינו – גוזרת גזרות על החלשים בחברה. ממשלה שנתפלל עליה ועל גזרותיה ב-40 הימים הקרובים: אבינו מלכנו קרע רוע גזר דיננו והעבר את ממשלת הזדון הזו מן הארץ. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת שלמה קרעי. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', בבקשה. 35 דקות שלמות. אחריו – חבר הכנסת יואב קיש, ומסיימים את רשימת הדוברים. << דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אנחנו עכשיו בכחצי שעת שאלות מהציבור, לסיכום המושב. כולם יודעים שאני מחזיק מאוד מקשר בלתי אמצעי עם הציבור; בסוף אנחנו נבחרי ציבור, שליחי ציבור, אמורים לתת דין וחשבון לציבור. זו לא הפעם הראשונה שאנחנו עושים את זה כאן על הדוכן, זה כמובן משודר גם בערוץ הכנסת – ותודתנו לו – וגם בדף הפייסבוק שלי, שאתם שולחים בו שאלות, בפייסבוק ובטוויטר, ואני אשתדל להשיב. יהודה מפסגות שואל אם באמת אילת שקד ניסתה לקדם את המועמדות של אוסאמה סעדי במקום שמחה רוטמן ואיך זה יכול להיות. האמת שחבל, חבר הכנסת סעדי היה כאן עד לפני רגע, יכולנו לשאול אותו. לצערי הרב – אני אומר את זה באמת בכאב – התשובה היא חיובית. אילת – והיא לא לבד בעניין הזה, גם זאב אלקין – הם אלה שהפצירו בחבר הכנסת אוסאמה סעדי להציג את מועמדותו. ראיתי את שירית אביטן מגדירה, בשם גורמים בקואליציה, שאוסאמה סעדי – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> על מה אתה מדבר? << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אוה, חבר הכנסת סעדי, נשאלתי איך יכול להיות שאילת שקד פעלה כדי שאתה – ביקשה ממך להציג מועמדות לוועדה לבחירת שופטים. אתה הרי לא תודה, זה בסדר, אני לא מצפה ממך לשרוף – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה יודע – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני לא מצפה ממך לשרוף גשרים – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בצלאל, תשאל את היושב-ראש; היחידה שהתנגדה בתוקף – היא וסער התנגדו למועמדות שלי, הם רצו אחד ימני, וקיבלו את רוטמן. אז מה אתה מלין על זה, אני לא מבין את זה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני לא מצפה, אוסאמה, שתשרוף את קשריך הענפים עם אילת ותחשוף מה היה, אבל לצערי הרב כן, הקואליציה, ואילת שקד בכללה, ביקשו מאוסאמה סעדי להציג מועמדות כדי לפגוע בסיכוייו של ידידי וחברי עו"ד שמחה רוטמן להתמנות לוועדה. יש מי שבפוזיציה הנוכחית שלהם שמחה רוטמן פחות נוח להם, עושה קצת יותר "בעיות" – במירכאות כפולות ומכופלות. אני אומר את זה בכאב גדול, כי בסופו של דבר לאילת שקד אמור להיות אינטרס שלפחות יהיו שלושה אנשי ימין בוועדה ואז יהיה בלוק. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה מה שהיה. זה מה שהיה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כן, זה היה אחרי שאתה הבנת, אוסאמה, שאתה הולך להפסיד ולהתבזות בענק. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> למה? << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מכיוון שהאופוזיציה קיבלה החלטה לא לתמוך בך. החלטת שאתה לא מתבזה, ולכן קצת לפני ההצבעה – נדמה לי חצי שעה או שעה – הסרת את מועמדותך. אתה הצגת אותה לבקשת זאב אלקין ואילת שקד, וכמובן צר לי על כך מאוד. כך נראה אובדן דרך מוחלט. אופק מהושעיה שואל: לאור דוח מבקר המדינה בנגב, האם לדעתך יהיה שינוי במצב בממשלה הנוכחית? האמת, אוסאמה, את זה הייתי אולי צריך – את השאלה הזו – להציג ליושב-ראש הישיבה שמנהל אותה עכשיו. תראו, המצב בנגב – ואנחנו צועקים את זה כבר שנים רבות – הוא באמת בלתי מתקבל על הדעת. הנגב הוא כבר מזמן מדינה בתוך מדינה: אין ריבונות, אין משילות. אתם יודעים, ריבונות איננה מושג תיאורטי; אם היא לא נאכפת היא לא קיימת. וכשיש מרחב שלם שהוא אקס-טריטוריה, שנים, שנים, עד שהקמנו את רגבים – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מה אני יכול לעשות? נו, ניסיתי חמש פעמים, לא עובד. יש פה מיקרופונים טובים, מי ששומע שומע. שנים, עוד מתקופת רגבים, צעקנו שהבנייה – – – << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יש לך חצי, אפשר לשאול שאלה? << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אם תמתין שנייה רק לסוף השאלה הזאת. אני עונה רגע לשאלה של אחד מהגולשים, מייד אחר כך אני בשמחה גדולה – פעם קודמת דודי אמסלם שאל על דגים חריפים של אשכנזים, אתה יכול גם לשאול, בשמחה גדולה. שנים שנים צעקנו שהבנייה הבלתי-חוקית איננה נעצרת שם. היא נמשכת לפרוטקשן, לגביית דמי חסות; היא נמשכת לנהיגה עבריינית פרועה; היא נמשכת לאלימות; היא נמשכת לפשיעה חקלאית; היא נמשכת לפוליגמיה. היא רעה לבדואים עצמם; היא רעה לאזרחי הנגב היהודים; היא רעה להתפתחות של המשולש הזה של באר שבע-ערד-דימונה; היא רעה למדינת ישראל. כולנו נחשפנו לתמונות ולסרטונים המזעזעים של הטרקטורונים נכנסים לשטחי אש – בצאלים, מתחת לאף של החיילים, גונבים, בוזזים – הכניסה לבסיס חיל האוויר. בסופו של דבר, או שיש חוק ויש ריבונות ויש אכיפה, או שאין חוק. אתם מכירים את עמדתי: העבריינות של רבים רבים מערביי ישראל, לצערי הרב, היא תוצר – ולזה הם מתכחשים, גם אלה מקרב ערביי ישראל שתובעים מהמדינה לעשות יותר, כן? ואז כשנכנסות ניידות שורפים אותן, כידוע – העבריינות הזו נשענת בבסיס, בשורש העמוק שלה, על תודעה של שלילת הלגיטימציה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. וממילא אם המדינה היא לא לגיטימית, אין צורך לציית לחוקיה. הגיע הזמן להחזיר את המדינה לנגב, ולאכוף שם את חוקי התכנון והבנייה, ואת איסור הפוליגמיה, ואת הפשיעה, ואת העבריינות, ואת הגנבות, ואת גידול הסמים בשטחי האש של צה"ל, ואת הברחות הנשק והסמים והזנות. אפשר וצריך לעשות את זה. אני אומר לכם באחריות, ושוב, אני פעם שנייה כאן על הדוכן אומר: היכנסו לאתר של רגבים, תראו את מבחן הנגב. תוכנית שפורסמה כשאני עוד הייתי – בתקופתי קראו לה בשם אחר. תוכנית להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, שיש בה יחס אל הבדואים כאל אזרחים שווי חובות וזכויות. בקצה שלה היא טובה מאוד, אני חושב – אזרחית – לאזרחים הבדואים, אבל היא בשום פנים ואופן לא מקבלת את שלילת הלגיטימציה שלהם את מדינת ישראל, והיא מחזירה את הריבונות לנגב. השאלה בעצם הייתה, של אופק היקר, אם אני חושב שזה ישתנה בממשלה הנוכחית. ואני אומר בכאב גדול: ממשלה שתלויה על האצבע של סעיד אלחרומי – כולנו ראינו איך האיש פעל כדי להקפיא את פעולות האכיפה מול בני המשפחה שלו – לצערי הרב לא תוכל לעשות את זה. ואני חושש מאוד שהיא רק תעמיק, תיכנע, תמסור עוד שטחים וקרקעות ואדמות מדינה, ותאפשר את המשך ההשתוללות. חשוב לומר שפה המחדל הקולוסלי הזה הוא באחריות של ממשלות ישראל לדורותיהן. הממשלה הזו כמובן לא התחילה. ואני חושב שהימין, כשהוא יחזור בעזרת השם להנהיג את מדינת ישראל במהרה – והרוב האמיתי שיש בעם יבוא לידי ביטוי גם בכנסת ובממשלה – יהיה חייב לעשות חשבון נפש גדול על מה שהוא לא עשה מספיק קודם, ולתקן. חבר הכנסת איימן עודה, אתה רוצה לשאול שאלה? אסאל, יא זלמה. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אסמע, מדינת ישראל, מאז 48' עד עכשיו, הקימה 940 יישובים חדשים. כולם ליהודים, ואפס לאזרחים הערבים. אני לא מדבר על הכרה; לא מדבר על שבט קיים, שנתנו לו סמל יישוב, אלא שבנו יישוב חדש בשביל ערבים. אז אתה מבין שזו לא טעות סטטיסטית; אתה מבין שזה לא רק אפליה, לעומת – אם זה אפליה, אז מ-940, אנחנו 20%, אמורים להקים לנו משהו כמו 150 או 200. אני לא מדבר על אפליה; לא שיקימו 70 ולא 200, שזה אפליה. זה אפס, כלומר זו אידיאולוגיה. אז מה אתה עונה לאנשים בנגב? << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> איימן, אני אענה. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה, אנחנו רוצים כמה שיותר ערבים בכמה שפחות אדמה? כמה שיותר ערבים בכמה שפחות אדמה? או מגיע לאזרחים הערבים – אנחנו חיים בכפרים, לא רק בישראל – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בסדר, השאלה הובנה. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא, לא, בצלאל, אני מביא לך בשביל שתענה. אנחנו חיים בכפרי בטון. בטון על בטון על בטון על בטון. יישוב, זה יישוב כמו שצריך. אז מה אתה עונה? << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני אתחיל קודם כול בפרטים. מכיוון שאתה, בדמגוגיה, כמו כל סטטיסטיקאי, לוקח את הנתונים שמתאים לך להראות, אני אתן לך נתונים הפוכים. הרבה מאוד שנים במדינת ישראל, 80% מהמכרזים לבנייה במגזר היהודי הם לבנייה רוויה, ובסך הכול 20% הם לבנייה צמודת קרקע. אצל המגזר הערבי התמונה היא הפוכה – 80% מהמכרזים במגזר הערבי, במגזר המיעוטים בכלל, של רשות מקרקעי ישראל, הם מכרזים בבנייה צמודת קרקע, ורק 20% הם לבנייה רוויה. אתה יודע מצוין שאתם לא גרים בבנייה רוויה. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> רגע, שנייה, אסמע. סטנה שוואיה, יא זלמה. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא, אתה על הבמה, אתה על הבמה, ויש לך 20 דקות. אתה על הבמה ויש לך 20 דקות. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – – אבל יש לי הרבה שאלות של הגולשים. חכה רגע. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אבל זו אדמה פרטית, פרטית. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> איימן, איימן, רגע, עכשיו אתה כבר מעלה עוד שאלה. אתה שאלת למה המדינה לא מקימה יישובים. חכה רגע, חכה רגע. רוב מוחלט של החברה היהודית במדינת ישראל חי בערים גדולות ובבנייה רוויה ובהרבה מאוד קומות. הרבה יותר מדי קומות. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני בעד בנייה רוויה. תקים עיר ערבית – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מיעוט קטן – אתה לא בעד בנייה רוויה. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תקים עיר ערבית עם בנייה רוויה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתה לא בעד בנייה רוויה, תכף נדבר על זה. אתה לא בעד, והמצביעים שלך לא בעד. תכף נדבר על זה. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני בעד, תקים עיר ערבית חדשה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מיעוט קטן, מיעוט קטן מאזרחי ישראל היהודים חי במגזר כפרי. רוב אזרחי ישראל הערבים חיים במרחב כפרי ולא חיים בבנייה רוויה והם לא רוצים. וכשיש מכרזים, כשהוציאו בדאלית אל-כרמל, אחרי שעשו שם תב"ע, ובתב"ע יש שש יחידות לדונם, אז בנו יחידה לדונם. אז מה אם בתב"ע כתוב שש יחידות לדונם? << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יאללה, בוא נעשה הסכם, עיר ערבית חדשה עם בנייה רוויה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בוא, אני אומר לכם שנכון להיום למגזר הערבי – תקשיבו טוב למה שאני אומר – נכון להיום למגזר הערבי יש תוכניות מתאר בתוקף שמאפשרות בנייה לקיבולת אוכלוסייה, לפי נתוני הלמ"ס, עד 2030, דהיינו עוד עשר שנים קדימה. היום. רק מה? יש תוכנית בנייה עם צפיפות של שש יחידות בדונם, באים החבר'ה ובונים יחידה אחת בדונם. אתה רוצה לדבר על התכנון במגזר הערבי, למה הוא לא מצליח? אני אספר לך למה הוא לא מצליח, ואתה יודע את זה יותר טוב ממני: מכיוון שחלק גדול מהקרקעות הן קרקעות פרטיות. וכשעושים תכנון, צריך להקצות 40% לשטחי ציבור – כבישים, בתי ספר, מוסדות ציבור. אף אחד, כמובן, לא מוכן שייקחו את שטחי הציבור מהקרקע הפרטית שלו. עכשיו מה קורה? המבנה הוא מבנה חמולתי. נבחר ראש מועצה או ראש רשות מחמולה מסוימת, הוא מתחיל לקדם תכנון שבו את כל שטחי הציבור הוא שם בחמולה האחרת. עכשיו מה לעשות שבמדינת ישראל הליכי תכנון לוקחים הרבה זמן – הרבה יותר מדי זמן, אגב, בכל המגזרים? באמצע יש בחירות. מתחלף ראש הרשות. עכשיו ראש רשות הוא מהחמולה השנייה, עכשיו הוא מתחיל מחדש. כשהייתי ברגבים הגשתי עתירה לבג"ץ, למה אין תוכנית מתאר לבית ג'ן. אתה יודע? בבית ג'ן שלוש פעמים התחלפו תוכניות. הרשות משכה – הגישה, משכה – הגישה, משכה – הגישה. בכל פעם מתחלף ראש רשות והאינטרסים מתחלפים. אתה יודע מה אומרים לי ערבים בשקט בשקט? חבר'ה, קחו אחריות. עזבו, הרשויות שלנו לא מסוגלות להתנהל, בגלל המבנה החמולתי והאינטרסנטי. תפקיעו. תעשו בכוח. רק מה קורה כשמפקיעים? יש התפרעויות, יש ימי זעם, יש שביתה של ועדת המעקב הערבית. אני בעד, אני בעד שמדינת ישראל תיקח אחריות. אגב, עוד נתון שאיימן עודה בחר, כמובן, שלא לומר: המגזר היחיד שבו מדינת ישראל הממלכתית משלמת על הליכי תכנון מכספה, מהכסף של כולנו, הוא המגזר הערבי. אין כמעט תקציבי תכנון במגזר היהודי. יש יזם, הוא רוצה לקדם תוכנית, הוא משלם את כל הליכי התכנון. המקום היחידי שיש בו תקציבי תכנון שהמדינה עושה, זה במגזר הערבי. עכשיו, אני בעד שהמדינה תמשיך את המהלך, תיקח אחריות, תזיז הצידה את ראשי הרשויות הערבים ואת האינטרסים שלהם ותקדם את התכנון על הראש של כולם, ותקדם את ההפקעות. השאלה אם לכם יהיה אומץ לעמוד מול הציבור שלכם, מול ראשי הרשויות שלכם, ולהגיד להם: חברים, אנחנו לא מגבים אתכם ודיר באלכ אם תשתוללו. המדינה עשתה, המדינה תכננה, זאת התוכנית, עושים אותה על פי עקרונות תכנון מקובלים: איפה יהיה הבינוי, איפה יהיו שטחי הציבור, איפה יהיו הכבישים – כן, להרוס איפה שבונים על כבישים. בונים איפה שרוצים. אני אספר לכם כמה דוגמאות יש לי לתוכניות שבהן המדינה שילמה במיטב כספי כולנו, ויום אחרי שקיבלה התוכנית תוקף, מישהו מחליט לבנות על הכביש, על תוואי שמתוכנן לכביש. אתה מדבר על הבדואים בנגב? 200,000 תושבי באר שבע יושבים נדמה לי על איזה 40,000 דונם. אתם יודעים מה השטח? עכשיו, עכשיו, אתה מקדם, אדוני, שלושה יישובים, נכון? אתה מקדם עכשיו הלבנה של שלושה יישובים. אתה יודע שבשטח של שלושת היישובים האלה ביחד, 11,000 דונם, מכניסים את כל תושבי דימונה, ערד, ירוחם. ביחד. על מה אתם מדברים? על מי אתם עובדים? אז אתם לוקחים את הסטטיסטיקה שמתחשק לכם לקדם, לתפוס. הסטטיסטיקות הן הפוכות. ביחס לחלקם היחסי באוכלוסייה, ערביי ישראל לסוגיהם השונים, יושבים על הרבה יותר שטח מהציבור היהודי. אמרתי לפני שהיית פה – רוב מוחלט של היהודים נמצאים בבנייה רוויה בערים גדולות, ומיעוטם במגזר ההתיישבות הכפרית. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> – – – הרשויות המקומיות שמות כסף ציבורי לתכנון של שכונות, לתכנון הערים שלהן היישובים שלהן. גם המדינה שמה, ולא יזמים שמים. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני אומר עוד פעם – – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> יזם ישים אולי על חתיכת קרקע מצומצמת – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> שנייה, שנייה, לא, לא, יש הבדל, איתן, יש הבדל בין תוכניות מתאר גדולות לבין תב"עות שעושים. את זה עושים היזמים ומשקיעים בזה המון כסף. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> לא – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני אומר לך שבמגזר הערבי עד רמת הפרט, עד רמת הפרט, המדינה משלמת על זה. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> לא, לא. היזמים לא עושים שכונה, אדוני, היזמים לא עושים שכונות. המדינה או הרשות המקומית – שזה מבחינתי גם מדינה – משלמת על שכונות. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זה תלוי. זה תלוי. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> והיא מסייעת לערים – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני רק רוצה, ברשותך, חבל שאיימן עודה הלך, כי הוא פתח בזה שהמדינה הקימה 900 ומשהו יישובים יהודיים ב-73 שנות קיומה ולא הקימו יישובים ערביים. אני רוצה לגלות לו סוד, ואני לא יודע אם הוא יודע את הסוד הזה: מדינת ישראל הוקמה כדי לשכן בה את העם היהודי, שחזר ארצה אחרי אלפיים שנות גלות ונדידות. אגב, את זה אני כן רוצה לומר לאלה מאזרחי ישראל היהודים שצופים בנו. ואגב, זאת השיטה, השיטה של ערביי ישראל כבר שנים שנים שנים שנים, וזה לטפח אצלנו נקיפות מצפון שאנחנו לא בסדר: אנחנו מקפחים, אנחנו מדכאים, אנחנו מדירים, למרות שזה שקר. אתה יודע, פילחתי פעם את התקציבים של יישובי אבו בסמה, אחוז התקציב הממשלתי מסך תקציבי הרשות המקומית. אין לזה אח ורע בעיירות הפיתוח הכי חלשות, היהודיות, בדרום, בדימונה, בירוחם. אין אח ורע. זה מגיע ל-80% – אני לא זוכר כרגע – 74%, 76% מסך תקציב הרשות מקורו בתקציב מדינה. אין גביית ארנונה, אין סקר נכסים בכלל. בונים בלי לקבל היתר בנייה, לא משלמים אגרת בנייה, לא משלמים אגרת ביוב, לא משלמים ארנונה אחר כך במשך שנים. אחוזי גבייה מצחיקים, זה לא מגיע ל-10% גבייה, והמדינה משלמת את הכול. אבל אני כן רוצה לומר בצורה חד-משמעית: מדינת ישראל בעשורים הראשונים לקיומה השקיעה בלקומם את העם היהודי מעפר ומאפר אחרי שואה איומה, אחרי אלפיים שנים של גלות ואחרי שואה איומה. מישהו יכול לבוא אלינו בטענות שאנחנו השקענו את המשאבים, את המוטיבציות, את היכולות בבנייה מחדש של העם היהודי שמופיע מעל בימת ההיסטוריה? ונכון, פחות השקענו בשיפור החיים של מי שהיו אויב – ולצערי נשארו אויב בחלקם הגדול אבל בוודאי ובוודאי לפני 48' לחמו נגדנו במשך שנים, הצרו את רגליהם של היהודים בפרעות, במרד הערבי הגדול נלחמו נגדנו יחד עם כל צבאות ערב, ניסו להשמיד אותנו. מה מצפים, יום אחרי שהצלחנו להיחלץ, בסייעתא דשמיא בניסי-ניסים – הקדוש ברוך הוא עזר לנו, הצלחנו ברוך השם לנצח כנגד כל הסיכויים את מלחמת השחרור, אחר כך את מלחמת ששת הימים? אנחנו השקענו כל טיפת אנרגיה, ולא היה. גייסנו את יהדות העולם. אתם זוכרים את כל הסערות הגדולות על הסכם השילומים. גייסנו תקציבים מכל העולם כדי באמת לנסות לקומם את העם היהודי, ובניסים. מדינת ישראל היא נס. תנופת הפיתוח פה היא נס. כן, השקענו את המשאבים ואת היכולות בבניית העם היהודי אחרי שואה איומה ואחרי אלפיים שנות גלות ולא השקענו באויבים שלנו. ובעשורים האחרונים אנחנו משקיעים הרבה, וכפי שאמרתי, משקיעים בחוסר פרופורציה ביחס למה שמושקע ביישוב היהודי. וכפי שאמרתי: חסמי התכנון מקורם בדרך כלל בחברה הערבית עצמה, בחוסר המנהיגות של מנהיגיה, באינטרסים הסותרים וגם בתרבות ובמנטליות: לא בונים בנייה רוויה. אתה רוצה עוד נקודה – – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> איתן, מחילה. עוד שנייה. עוד רגע. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> המדינה הוקמה על ידי מייסדיה, ואמרו במגילת העצמות שהיא תשקוד גם על פיתוח הארץ – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני לא נגד. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> – – גם לכל תושביה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני לא נגד. ועדיין הדבר הכי טבעי בעולם, וזה היה, תסלח לי, מטורף אם זה לא היה ככה: השקענו את כל האנרגיה, והיכולות והמשאבים בבניית העם היהודי – שכפי שאמרתי, קוממנו מאפס – ופחות במי שהיו, ואמרתי שבעיקר נשארו, אויב. כי אני מאוד בעד, ואני אומר את זה בכל פעם. שאף אחד לא יספר לי סיפורים ולא יטיף לי מוסר. אני כשר תחבורה בעשרה חודשים נתתי למגזר הערבי בכבישים יותר ממה שישראל כץ נתן להם בעשר שנים קודם. אין לי בעיה. אני חושב שכמדינה, כשר, יש לי אחריות לכל אזרחי המדינה, אני רק רוצה שהם באמת יהיו אזרחי המדינה ולא יזדהו עם הגרועים שבאויביה ולא ישללו את הלגיטימציה של עצם קיומה. אנחנו נגררים לזה יותר מדי, אני רק אמרתי, אני אומר את זה לציבור היהודי: שאף אחד לא יעשה לכם ולנו נקיפות מצפון. אנחנו הצודקים ביותר, המוסריים ביותר, האנושיים ביותר. אנחנו באים לקראת החברה הערבית פי אלף ממה שמגיע להם. ואנחנו בדרך כלל מקבלים אחר כך סטירת לחי ויריקה אל הבאר בכפיות טובה שאין למעלה ממנה. היושב-ראש ואני דיברנו על זה גם פעם הקודמת שדיברתי פה. פנחס ממודיעין שואל: האם לדעתך הממשלה מחכה לסגר בספטמבר כי יותר נוח לה לא לפגוע בציבור הדתי בחגי תשרי? תראו הייתה לי ביקורת קשה גם על הממשלה הקודמת ויש לי גם ביקורת עכשיו. כלכלה ופרנסה זה חשוב ובריאות וחיים זה בוודאי חשוב, זה עוד יותר חשוב, אבל במדינה יהודית יש עוד ערכים. וכשיש צריך החלטה קטגורית לא לפגוע בפרנסה – אני מזכיר לכם, לא לפגוע בחופש הביטוי; מסיבות הדבקה המוניות שהיו פה בבלפור בחסות היועץ המשפטי לממשלה. פה הייתה מסיבת הדבקה עצומה, שאני חושב שהיא התחילה את כל ההתפרצות, את כל הגל הזה; לאף אחד אין אומץ לומר את זה, כי זה לא פוליטיקלי קורקט, אבל מצעד הגאווה, ההשתוללות הגדולה שם בתל אביב, היא הייתה הסטרטר של הדבר הזה, של ההתפרצות הזאת. לא רוצים לפגוע בחופשות ביולי-אוגוסט, אנשים טסים; לא רוצים לפגוע בחג הקורבן, אז נוסעים לטורקיה, למדינה אדומה בוהקת, טסים אלפים, אולי עשרות אלפים, טסים וחוזרים ומדביקים. אז איפה נעשה את הסגר? נו, אז החגים של היהודים, זה לא נורא. אז לא נתפלל בבית הכנסת, אז לא נרקוד עם ספר התורה בשמחת תורה, אז נצום יום שלם ביום כיפור, ונתפלל תחת השמש הקופחת; ולא נחגוג עם המשפחה ולא נלך עם הסבא והסבתא ועם ההורים בחג. כן, כי יותר נוח לשים שם. זה הכי קל לשים שם. אתם יודעים, גם התסריט כבר ידוע מראש. אז יהיה סגר בחגים, ויהיו מי שלא יצייתו כי אין להם אמון בממשלה, ואז התמונות יהיו עוד פעם על החרדים. והמשטרה – שם פתאום אתם תראו משטרה נחושה, לא כמו היום. שם פתאום יהיו אלות, ומכת"זיות, ודוחות וקנסות. מה, לא ראינו את התמונות האלה בשנה שעברה? ואיזה יופי, איווט ליברמן ובנט, שעמד והטיף פה על היהדות הלא-מכילה – כן, מטיף לנו מוסר על הדתיות שלנו – הוא יגיד: אתם רואים, החרדים מפיצי המחלות. וזאת בושה וחרפה. ואני רוצה לומר משהו יותר מזה: כל המומחים כבר במשך למעלה מחודש אומרים שצריך לנקוט הגבלות, וזה פשוט ושכל ישר. אם אתה נוקט הגבלות רכות יותר בשלבים מוקדמים ומונע את ההתפשטות של המגפה, אתה מונע את הצורך אחר כך. אגב, בנט הגדיר את זה בזמנו, כשהוא עוד היה באופוזיציה, כתב ספרים והטיף מוסר מבחוץ. הוא אמר: אני רוצה פינצטה ולא פטיש. מה שקרה לו בחודשיים שהוא בתפקיד זה שהפינצטה הלכה כנראה לאיבוד והוא נשאר רק עם הפטיש, והוא נמנע מלהטיל מגבלות רכות, סבירות, אבל הוא נמנע מלקבל החלטות בזמן אמת ולהטיל מגבלות – אתם יודעים למה? כי האגו לא מאפשר לו, מכיוון שהוא יצא נגד זה כשהוא היה באופוזיציה, מכיוון שהוא כתב ספר נגד זה, מכיוון שהוא עמד כאן על הדוכן וסיפר כמה סגר זה אסון וכמה סגר זה כישלון. יש לו גם מכחישי קורונה בממשלה. הינה עכשיו הוא צירף לממשלתו – רציתי להגיד שר לענייני כלום ושם דבר, אבל יכול להיות שזה שר למאבק בחיסונים. השר אלי אבידר למאבק בחיסונים. הוא צריך לעבוד כל כך קשה להיאבק נגד החיסונים, כפי שהוא עשה במשך השנה האחרונה, שהוא חייב להתפטר מהכנסת בחוק הנורבגי. הוא לא יכול לעבוד כל כך קשה גם וגם, זה יפגע בעבודת הממשלה והכנסת. << קריאה >> השר במשרד ראש הממשלה אלי אבידר: << קריאה >> – – – וגם שקרן. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אוי, אוי, אלי אבידר, היתרון – – – << קריאה >> השר במשרד ראש הממשלה אלי אבידר: << קריאה >> אתה גם שקרן. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אלי, היתרון היום – – – << קריאה >> השר במשרד ראש הממשלה אלי אבידר: << קריאה >> יש לך כיפה, ואתה לא מתבייש לשקר. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> היתרון היום – – – << קריאה >> השר במשרד ראש הממשלה אלי אבידר: << קריאה >> אין שום יתרון כשאתה מדבר. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> היתרון היום זה שהטרלולים שלך בשנה האחרונה נמצאים ברשת. << קריאה >> השר במשרד ראש הממשלה אלי אבידר: << קריאה >> תקשיב טוב, תקשיב טוב, אתה שקרן. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הרי אם אלי אבידר היה צריך לדבר על אלי אבידר של היום, הוא היה בז לו. הוא היה בז לו, הוא היה מוקיע אותו. << קריאה >> השר במשרד ראש הממשלה אלי אבידר: << קריאה >> אתה שקרן. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הוא היה קורא לו "מושחת", והוא היה קורא לו "שקרן", והוא היה קורא לו "שר בלי תיק לשום דבר", והוא היה הולך לבלפור להפגין נגד אלי אבידר. ואז הפוזיציה – – – << קריאה >> השר במשרד ראש הממשלה אלי אבידר: << קריאה >> אתה לא מתבייש לשקר. על מסיבות הדבקה אתה מדבר? << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כל הסיפור הזה הרי היה לתת לאלי אבידר תפקיד שר כדי מצד אחד להעיף אותו מהכנסת, כדי שתהיה להם עוד אצבע, ושסוף-סוף הוא לא יהיה במפלגה של איווט ליברמן; מצד שני, צריך פרנסה. אי-אפשר להתפרנס מ-Crime Minister, כן, מטרלולים. אז בסדר, אז זה אלי אבידר. << קריאה >> השר במשרד ראש הממשלה אלי אבידר: << קריאה >> אתה משקר ללא בושה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אבל נפתלי בנט, פשוט אין לו אומץ להטיל מגבלות. ומכיוון שאין לו אומץ להטיל מגבלות, שזה גילוי מנהיגות וזה הצעד הנכון, והיום עוד אפשר להסתפק במגבלות רכות, אז אין לו ברירה, והוא יגיע בסוף גם לסגר כשאפשר היה להימנע ממנו. אין מערכת לקטיעת שרשראות הדבקה, ואין בדיקות, ואין בדיקות בנתב"ג, ואנשים לא מקבלים את התשובות, ואין חיסונים. וכמה זמן לקח לו לקבל החלטה על חיסון שלישי? כשנתניהו, אני אומר את זה – כן, נתניהו פשוט למד את העסק לעומק. נתניהו, אמרו שהוא אובססיבי – כן, הייתה לו אובססיביות לקורונה, הוא למד אותה. חודשיים הוא כבר צועק, חודש וחצי, שישה שבועות, שצריך להביא חיסון שלישי. כמה זמן לקח לכם לקבל את ההחלטה? אתם לא מטפלים במבצע חיסונים כדי לשכנע את מי שלא התחסן להתחסן. ולכן לא תהיה ברירה, וחס וחלילה יגיעו לסגר בחגים. וכן, זה בהחלט מתסכל, כי במדינה יהודית שיהודים יוכלו לחגוג את חגיהם, ולא רק האחים המוסלמים יוכלו לטוס לטורקיה לחג הקורבן ולחזור, זה גם כן ערך. << קריאה >> השר במשרד ראש הממשלה אלי אבידר: << קריאה >> העיקר שמצעד הגאווה היה מצעד ההדבקות. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> טוב, אתה כבר רגיל למסיבות הדבקה בבלפור. אתה היית מאלה שצעק אותם, וזעק אותם ויצר אותם. << קריאה >> השר במשרד ראש הממשלה אלי אבידר: << קריאה >> אתה לא מתבייש לשקר. לפחות תוריד את הכיפה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הפגנת על האלי אבידרים של הממשלה הקודמת. תקשיב, אלי, באמת, אם הייתה לך טיפת כבוד עצמי – – << קריאה >> השר במשרד ראש הממשלה אלי אבידר: << קריאה >> לפחות תוריד את הכיפה כשאתה משקר. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – לפחות היית מתבייש להוציא את האף מהבית עכשיו איזה תקופה, עם הסתירות הפנימיות האלה שלך. << קריאה >> השר במשרד ראש הממשלה אלי אבידר: << קריאה >> אם היה לך כבוד עצמי, לא היית מתמנה לשר תחבורה – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זה שאתה מסתובב פה, זה בעיקר מלמד על עצמך. << קריאה >> השר במשרד ראש הממשלה אלי אבידר: << קריאה >> – – נכנס לקבינט ולא מפנה את ח'אן אל-אחמר. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הנחמה היחידה – אלי, באמת, הנחמה היחידה שלי זה שהסכסוך שלך עם ליברמן כנראה יפטור אותנו ממך בקדנציה הבאה. << קריאה >> השר במשרד ראש הממשלה אלי אבידר: << קריאה >> אל תדאג. תקוע לך. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> טוב. אשמח שתמליץ על מקומות יפים לטיול עם הילדים בקיץ, לא רע קצת לגוון. אז האמת שזה לא התחום החזק שלי, אני לא טיילן גדול, אני בדרך כלל לוקח את הילדים – ולי, ברוך השם, משפחה ברוכת ילדים, אז גם אין לנו תקציב גדול לאירועים האלה; אנחנו ישנים על הכינרת, בדרך כלל בחוף צאלון, עם אוהל, מטיילים בנחל הקיבוצים, מטיילים בקיבוצי העמק, מטיילים ברמת הגולן. אני נולדתי ברמת הגולן. בכל פעם כשאני מגיע לרמה אני פותח את החלונות, שואף את האוויר הטוב. הבזלת, את שטחי המרעה, את הפרות, הרבה מאוד נחלים. אז אני איש הצפון, אבל באמת, יש אנשים שטובים ומבינים ממני ויכולים לייעץ טוב יותר איך לטייל עם הילדים. מהו החוק להפקרת חיילי צה"ל – אני מניח שהכוונה למה שאמור היה וברוך השם הצלחנו לבטל היום – ואיך יכול להיות שאנשים טובים כמו בני גנץ יכולים לקדם חוק כזה? תראה, אני אומר את זה ממש בקצרה. יש איזה מגמה של פליליזציית יתר של פעילויות מבצעיות של צה"ל. אין לי זמן עכשיו, יכולתי לתת על זה עכשיו – אולי בפרק הבא, במושב הבא, בפרק הבא של האוניברסיטה המשודרת, אולי נדבר על זה. לפעמים הכוונות הן טובות. יש איזה עיקרון במשפט הבין-לאומי, עיקרון המספיקות – שאם המערכת הישראלית הפנימית יודעת לחקור כמו שצריך, אז ממילא לא צריך התערבות של גורמים בין-לאומיים, וכדי לחסן את עצמנו טוב שאנחנו נדע לחקור את עצמנו. אבל התוצאה של הדבר הזה היא הרסנית, מכיוון שמכניסים יועצים משפטיים על כל צעד ושעל. הם נמצאים בחמ"לים, הם מאשרים כל תקיפה. בסוף, כאשר יש תקלות, גם זה מגיע ליותר ויותר דברים שהיו צריכים להישאר במסגרת תחקיר מבצעי שנועד להפקת לקחים, ובמקום זה מגיעים לחקירות פליליות והגשת כתבי אישום. הפליליזציה הזאת מייצרת הרתעה שלילית, פוגעת במוטיבציה, נותנת תחושה של חוסר גיבוי ולא פעם הפקרה של חיילים, שפעלו בסוף בסיטואציות מבצעיות מסובכות. מאוד מאוד "קל", במירכאות כפולות ומכופלות, לשפוט חייל לוחם שהיה בסיטואציה מבצעית בלתי אפשרית, בחדר ממוזג, מתחת לפלואורוסצנט של איזה משפטן שמנתח את הכול באיזה אזמל מנתחים, כאילו שלא שורקים כדורים מסביב ואפשר לקבל החלטות ב-100% שיקול דעת. והחוק הזה היה אמור להקל על הפצ"ר, ובעיקר להפר את האיזון שיש היום בין הפצ"ר לבין הדרג המבצעי. את הדיאלוג ביניהם החוק הזה מעקר מתוכן, ובעצם הופך את הפצ"ר למחליט יחיד בשאלות האם ומתי לפתוח בחקירה פלילית על סיטואציות מבצעיות של צה"ל. זה דבר שפוגע בביטחון מדינת ישראל, פוגע במורל של החיילים. אני, שוב, מניח – אמרת נכון, איש טוב כמו בני גנץ. הוא בהחלט איש טוב. אז אני מניח שהסבירו לו שזה נורא חשוב וזה דווקא מה שיספק לנו מטריית הגנה מול הקהילה הבין-לאומית. אגב, זה לא עבד עד היום. התובעת של האג – כידוע, האג זה מוסד פוליטי לחלוטין; כל מי שלומד משפט בין-לאומי יודע שהאג ומשפט זה שני קווים מקבילים שמעולם לא נפגשים. אף אחד לא יפתח בכל מיני חקירות מול מדינות חזקות. איכשהו תמיד זה הופך לגוף אנטישמי שרודף את מדינת ישראל, למרות שצה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם, עם כל השלייקעס וחגורות הבטיחות. אגב זהירות היתר, אתם יודעים, גם פה יש עיוות מוסרי מאוד גדול. אני מוכן שימותו 10 ו-1,000, אם צריך, מחבלים בצד השני ולא חס וחלילה נחזיר חייל אחד בארון כשיכולנו להחזירו בחיים להורים היהודים שלו – פשוט כי אנחנו הצד הצודק במלחמה הזאת והם הצד הלא-צודק במלחמה. הצד הלא-צודק, הצד התוקפן, הוא זה שצריך לשלם את מחירי המלחמה, ולא חס וחלילה הצד שלנו. אבל למרות שאנחנו נוקטים היום איזה מוסר מעוות עם אובר זהירות על חיי אדם, זה לא מנע מהתובעת לקבל החלטה לחקור "פשעים בין-לאומיים" שאנחנו ביצענו בעזה. חמאס יורה טילים על ישראל ויחקרו את מדינת ישראל, זה פשוט לא יאומן כי יסופר. אני שמח שהחוק הזה ירד. אני מאוד מקווה שעד המושב הבא נצליח לשכנע, באמת, אנשים טובים כמו שר הביטחון ואחרים שזה חוק שצריך לקבור ואסור לקדם. ינון מראש העין שואל: האם תוכל לשאול את יושב-ראש הישיבה אם הוא מתנגד לפגיעה בחיילי צה"ל? אני לא אעשה את זה, מכיוון שהיושב-ראש – אני הייתי פה ארבע שנים. היושב-ראש, כיושב-ראש – אם הוא רוצה להתערב זאת זכותו, אבל הוא אמור להיות ממלכתי והוא לא אמור להביע את דעתו, ולא פייר שאני אתקוף אותו. אם היושב-ראש רוצה, הוא תמיד יכול להתערב, אבל אני לא אשאל אותו כשהוא יושב כאן על הכיסא הזה ולא אערב את השקפותיו ודעותיו האישיות עם תפקידו הממלכתי. פלג ברעם שואל בטוויטר: האם תוכל להסביר מדוע אתה מתנגד לרפורמת הכשרות של השר כהנא? טוב, אני כמובן פירטתי את זה בנייר עמדה מפורט. יש בזה המון המון סוגיות, חלקן הלכתיות. צריך להבין שהשר כהנא, ככותרת, בא ואומר: אני לא מתעסק בהלכה. אני לא נוגע בהלכה, את זה תעשה הרבנות הראשית, אני מתעסק בנהלים. מה שהוא לא מבין זה שבענייני כשרות, כמו בסוגיות אחרות, הלכה ונהלים הולכים ביחד. בסופו של דבר, כל סוגיית הכשרות הציבורית בנויה על כמה וכמה קונסטרוקציות הלכתיות מאוד מורכבות. הרי הבסיס מונח על "עד אחד נאמן באיסורין", נכון? "וספרה לה", לעצמה, ומזה לומדת הגמרא "עד אחד נאמן באיסורין". כשאתה נכנס לאכול אצל מישהו, והוא מעיד לך – למרות שבכל דבר שבתורה על פי שניים עדים יקום דבר, עד אחד נאמן באיסורין, ובסוגיות של איסור והיתר אני יכול לסמוך על האדם עצמו. האישה יכולה להעיד על זה שהיא טהורה, "וספרה לה", ואדם שאתה נכנס אליו לאכול בבית יכול להעיד שהאוכל הוא כשר. איפה זה מסתבך? יש לנו סייג לכלל של עד אחד נאמן באיסורין, שמחריג את מי שחשוד על הדבר. דהיינו, אדם שלא שומר כשרות בעצמו לא יכול להעיד למישהו אחר שמה שהוא מוכר או מה שהוא מבשל הוא כשר. הסיבה היא פשוטה: מי שלא שומר על הדבר בעצמו כנראה לא מספיק מבין את החשיבות של זה, ומי שלא מבין את החשיבות של זה גם עלול להכשיל מישהו אחר. אם אני יודע שמשהו הוא רעל, אני ודאי לא אתן לאף אחד לשתות רעל, אבל אם אני חושב שמשהו זה סתם, זאת איזו אמונה טפלה של דתיים, זה חסר משמעות, הרי האוכל נראה אותו דבר וטעים אותו דבר – אני לא מבין את המשמעות הרוחנית של לאכול לא כשר ושלהכניס אוכל לא כשר לפה זה ממש להכניס רעל, אז אני מוכן להקל ראש ולהגיד: נו, הרי הוא לא ידע, הוא יחשוב שזה כשר אז לא יהיו לו נקיפות מצפון, הוא לא ידע שהוא עבר עבירה. מאוד קל לעגל פינות. תוסיפו לזה כמובן שבסוגיות של כשרות מעורב המון המון כסף. לא פעם הפער בחומרי גלם בין מוצרים כשרים למוצרים לא כשרים, בשר בוודאי וירקות עלים, יכול להגיע למאות אחוזים. לפעמים יותר מזה. כשאתה מדבר על עסק גדול זה יכול להגיע לאלפי ועשרות אלפי, ועוד יותר מזה, מאות אלפי שקלים בשנה. אז הפיתוי הוא מאוד גדול, ומול הפיתוי הגדול הזה אני אומר לעצמי: מה קרה, נו, אז הוא יאכל לא כשר, הוא הרי לא ידע מזה, זה לא באמת חשוב. לכן צריך מערך של השגחה. אלא שהמערך של ההשגחה בחלקים גדולים מן המקרים הוא לא מערך צמוד, אז זה כבר בנוי על יסוד של מירתת. דהיינו, יש סברה שאומרת שמכיוון שבעל עסק מפחד, חושש – כי המפקח, המשגיח יכול להיכנס בכל רגע נתון – אז הוא יפחד לעגל פינות גם אחרי שהמשגיח יצא. בקיצור, נתתי דוגמה לכמה וכמה קונסטרוקציות משפטיות. המירתת הזה בנוי על הרבה מאוד הנחות יסוד. כשהתחרות תהיה תחרות כלכלית ובעל העסק ידע שהוא מחזיק את הגוף העסקי – הרי בסוף התחרות היא כלכלית ובסוף אנשים רוצים להשיא את רווחיהם; יהיו כמובן גורמים צדיקים שירצו לשם שמיים לתת כשרות, אבל יהיו המון שחקנים אחרים שייכנסו למגרש ויחשבו שזה עסק טוב שמכניס כסף. את הכסף הזה מספקים להם בעלי העסקים, אז מערכת היחסים מתהפכת פה: במקום שבעל העסק יחשוש מחברת הכשרות, חברת הכשרות לא רוצה לאבד את הפרנסה ולא רוצה להפסיד את בעל העסק לחברה אחרת. זאת אחת הבעיות המרכזיות. שוב, לא פעם אלה שאלות הלכתיות. הלאה, בוא נלך עוד פעם לנהלים. המרחק בין כיור בשרי לכיור חלבי, הפרדת מקררים, עמדת ממכר כזאת, עמדת ממכר אחרת, זאת שאלה של נוהל או שאלה של הלכה? גם זה בנוי על המון המון הערכות מציאות. אגב, עיקר הביקורת שלי על מתן כהנא, וגם על לא מעט אנשים שתומכים ברפורמה שלו – אני חושב שהם מעולם לא נתנו כשרות לחנות פלאפל אחת. גם מיעוט הרבנים שתומך ברפורמה הזאת לא עסק בעצמו בכשרות. אני לא מכיר אדם – חוץ מרבני צה"ר; הם נוגעים בדבר, מכיוון שבמשך שנים הם מנסים להיכנס לתוך המערך הזה ולא נותנים להם. אבל הרבנים, תלמידי חכמים, רבני ערים, אנשים ששנים שנים שנים עסוקים בלתת כשרות ומבינים איך זה נראה באמת, לא על שולחן המנתחים בתיאוריה – כמו שדיברנו קודם על היכולת של היועמ"ש לחקור את הסיטואציה שבה היה הלוחם בקרב – מתנגדים לרפורמה מכול וכול. התוצאה שלה תהיה הרס הכשרות במדינת ישראל. אין לי זמן להאריך, אבל תקראו את נייר העמדה שכתבתי. הסברתי את ההבדל בין זה לבין ארצות הברית, הסברתי את המושג של תחרות שבנויה על ידע, ופה אין ידע, כי רוב צרכני הכשרות הם לא אנשים דתיים בעצמם. הם אנשים מסורתיים, אנשים חילונים, שחשוב להם לשמור כשרות והם סומכים על המדינה. אין להם יכולת באמת להשוות בין הגופים השונים, כי כשאין לך ידע, אין לך בסיס, אין לך כלים להשוואה. הרפורמה הזאת היא רפורמה רעה. יש בה מרכיבים מסוימים טובים, שצריך לעשות אותם ממילא, אבל יש בה גם הרבה מאוד דברים רעים. אגב, אלה שתומכים היום ברפורמה הזאת – אני הבאתי בכנסת העשרים חוק שביקש לקבוע סטנדרטים אחידים בכשרות ולהסמיך את הרבנות הראשית להדיח רבנים שיפעלו אחרת; היינו מקבלים שקיפות, אחידות ושירותיות טובה, כולל כמובן שעות השגחה שאפשר לגבות פר בית עסק. זאת אומרת, גם נהלים שנוגעים לחומרי הגלם, גם נהלים שנוגעים לאיך מכינים, איך צריך להיראות בית העסק, ונהלים בענייני כספים. ואז היו לצערי הרב אנשים, נשמות טובות, שטרחו לטרפד את זה מאחורי הקלעים, כשהגישה שלהם הייתה: אני רוצה שמערך הכשרות ברבנות יהיה דפוק ואז אני אוכל לתקוף אותו ולעשות לו דה-לגיטימציה, ואם אני אעשה לו דה-לגיטימציה אני אוכל אחר כך להסביר למה צריך להוציא את זה מהרבנות. לצערי בעניין הזה יש לא מעט. יניר קוזין, ידידי היקר, שואל: יש לך מיקרופון על דש הבגד. האם אתה מקליט את חברי הכנסת? ליצמן וגפני מתעניינים. אז יניר יקירי, אני עושה את זה אך ורק כשאני עולה כאן לשעת שאלות. היא משודרת בפייסבוק לייב. המיקרופון הזה מחובר אל הטלפון הנייד שדרכו אנחנו מצלמים את שידור הפייסבוק לייב. איכות הסאונד פשוט טובה יותר, אבל אני אינני מקליט את חברי הכנסת. עצוב לי שעידית סילמן עשתה את זה. עצוב לי מאוד מאוד על שבירת עוד איזה סטנדרט של קולגיאליות, של חברות. דיברנו הרבה פה על שבירת כללי המשחק. דניאל ינובסקי שואל – – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> יש עוד שאלה מהקהל. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כן, כן. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> מה עמדתו של חבר הכנסת סמוטריץ' בעניין הצעת חוק תכנון משק החלב? << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תשמע, זו שאלה כבדה. באופן שבו הוא מובא היום, אני תומך בו. יש הרבה שאלות של תכנון בכלל, מה המשמעות של זה. אני כן אני אנצל את זה לומר מילה אחת. צריך נורא להיזהר, אנחנו הפכנו את התחרות והשוק החופשי לאיזה סוג של דת. אנחנו חיים במדינה יהודית, יש בה עולם ערכים – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> מי השר? השר פה? << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> כן, השר אבידר. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> עולם ערכים שלם. עולם ערכים שלם. בסוף חקלאות והתיישבות אלה ערכים ציוניים לאומיים של חיבור לקרקע, של אהבת הארץ, של דבקות בארץ, אמצעי ייצור ביישובי ספר. אוי ואבוי לנו אם נסתכל על הכול דרך החור שבגרוש ודרך התחרות, ולא נוקיר ונרים על נס את החקלאות ואת מי שנושאים אותה, את שומרי הגבולות, את שומרי ההתיישבות, את שומרי הקרקעות ואת אוהבי הארץ. זה חינוך כל כך חשוב, אוי ואבוי לנו אם כולנו נתכנס במדינת תל אביב עם התרבות המערבית בתוך הבניינים האלה, אנחנו נאבד המון מהערכים שעליהם נשענת מדינת ישראל. צריך לשמור על החקלאות כערך גדול, לאזן את זה עם יוקר המחיה, שאלות שבוודאי צריך לטפל בהן. בשום אופן לא ללכת לקיצוניות, לזרוק את כל הערכים וכולנו נהיה עכשיו חסידי דת התחרות והשוק החופשי בלי להבין לא פעם את ההשלכות של זה. יש הרבה מאוד דברים שחשובים לנו. אין לי זמן כבר, אני מילאתי את זמני. היו פה עוד הרבה שאלות טובות וחשובות, אבל נתנו פה עדיפות לשאלות מן הקהל הביתי. תודה רבה לכולם. אני עוד אתן, בעזרת השם, בחוק הבא נאום סיכום של המושב הזה. בעזרת השם נעשה ונצליח. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. אחרון הדוברים, חבר הכנסת יואב קיש. יואב? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> חיכיתי שכבודו יגמור לנקות. << קריאה >> השר במשרד ראש הממשלה אלי אבידר: << קריאה >> – – – מסיבות הדבקה. חתיכת חוצפן. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> אני לא הייתי בבית סוהר אף פעם. אני לא הייתי בצד הלא-נכון של בית הסוהר. << קריאה >> השר במשרד ראש הממשלה אלי אבידר: << קריאה >> לא הבנתי. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> אני אף פעם לא הייתי עצור. אף פעם לא הייתי בבית הסוהר. << דובר >> יואב קיש (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, היו לי כמה נושאים שרציתי לדבר עליהם, אבל אני חושב שאי-אפשר היום שלא לדבר על מה שקורה בחוץ, ומה שקורה בחוץ זו הקורונה. נפתלי בנט נכשל כישלון חרוץ. הכישלון שלו ושל קבינט הקורונה שלו, ושל הממשלה שלו, לצערי עולה לנו בחולים קשים ובתמותה. אני פשוט לא יכול לתפוס איך ביום כמו היום מגיע שר הבריאות ניצן הורוביץ לבית החולים שיבא, לא מבקר במחלקת קורונה, בוחר לבקר נושא של תמיכה בטרנסג'נדרים וניתוחים – שזה כמובן נושא חשוב בפני עצמו, אבל בלב המאבק של הגל הרביעי הוא לא מוצא את הזמן להיכנס ולראות מה קורה במחלקת קורונה. אולי הוא מתבייש. זה קצת דומה, אם אני אתן אנלוגיה, למלחמה אמיתית שמשתוללת בגזרה הצפונית, ומגיע שר הביטחון לביקור בפיקוד צפון ולא הולך לבקר את מרכז הלחימה ואת האלוף, אלא הולך לבקר – נבחר משהו רק כדי שיבינו, יחידה חשובה אחרת, ודיברו פה על הרבנות – את מי ששומר על הכשרות. זה האירוע. אתם לא מבינים איפה אתם נמצאים. איך יכול להיות שדבר כזה קורה? איך יכול להיות שבמשך חודש וחצי שאנחנו אומרים לכם – לא רק אנחנו, דרך אגב, מי שעוד אמר לכם זה כל הנהלת משרד הבריאות, שאמרה לכם בקבינט הקורונה לפעול, לקבל החלטות, לעשות. וכל הזמן האמירה של קבינט הקורונה – אני לא יודע אם להגיד קבינט שאשא ביטון – היא: פשוט לא עושים כלום. אנחנו מחכים. הרי מה המשמעות של הדבר הזה? זה או סגר או קריסה של מערכת הבריאות, ואתם מובילים אותנו לשם בכל הכוח. האמת, אני לא יודע, כיוון שלמחלה הזאת יש delay, ואתה בכל פעם מגלה את המצב שלך רק שבועיים אחרי, יכול להיות שאנחנו כבר שם. יכול להיות שהכישלון כבר כתוב, שלא נוכל לצאת ממנו. ואני מאוד מברך ושמח על הבוסטר, על החיסון השלישי לגיל 60 ומעלה, זה הכרחי. קראנו לעשות את זה מזמן. אני שמעתי לא מזמן את השרה שקד בטלוויזיה אומרת: כולם עכשיו דחוף, תלכו בשישי, הכי מאוחר ביום ראשון. קודם כול, אני מצטרף לקריאה שלה. כל מי שמעל גיל 60 וצריך לקבל את הבוסטר, ללכת להתחסן, חד וחלק. אבל למה זה צורם לי? כי אמרנו לכם את זה חודש לפני. אמרנו: תתחילו, נצטרך את זה. ועכשיו אתם נלחמים על יומיים – לפה הגעתם? למה הגעתם לזה? כי אתם פשוט לא מקבלים החלטות. גורל מדינת ישראל בידיים שלכם, הביטחון הרפואי של כל אחד ואחת מאיתנו בידיים שלכם, אתם יושבים בקבינט קורונה, שומעים את בכירי משרד הבריאות אומרים לכם מה לעשות, ואחרי כל זה אתם לא עושים כלום. ועכשיו אתם מדברים על 1,600 חולים קשים, חס וחלילה, וקריסת מערכת הבריאות, סגרים, סגרים לתקופה ארוכה, כל החגים נהיה בסגר. זה פשוט המחדל שקשה אפילו לחשוב – הרי יש הבדל עצום בין עולם עם חיסונים לעולם בלי חיסונים. עצום. והצלחנו לייצב ולהגיע למצב – עד שהדלתא נכנס – שהחיסונים הביאו אותנו לזירה שהיינו המדינה שהייתה, אני חושב, בשלישייה הכי טובה בעולם. ואז המפתחות עברו לידיים שלכם – של בנט, של שאשא ביטון, של לפיד. סליחה, לגבי לפיד הסתייגות – הבנתי שפורסם עכשיו שיאיר לפיד, ראש הממשלה החליפי, לא השתתף אף פעם בקבינט קורונה. ככה פורסם, אני לא יודע אם זה נכון, הוא מוזמן לתקן אותי או לתקן את הפרסום הזה. כנראה לפיד הבין שקבינט הקורונה הזה הוא קבינט כושל וניסה לא להתחבר לזה. אבל יש לי חדשות בשביל שר החוץ, ראש הממשלה החליפי – אני לא יודע כמה תארים הוא צריך: אתה חבר ממשלה ויש לכם אחריות קולקטיבית, ואתה חבר קבינט קורונה, וההחלטות שם הן על דעתך. אתה לא יכול לחמוק מהדבר הזה. ואתם ממשלה של חדלי אישים, לא עשיתם כלום. לא עשיתם כלום. פגעתם בביטחון הבריאותי של מדינת ישראל. עוד הודעה שמעתי, גם לאחרונה, שגם חסרים חיסונים. מקווים שיגיעו בתוך כמה ימים, אבל חלק מעמדות החיסון לא ייפתחו. אני לא יכול לחשוב על אירוע קטסטרופלי יותר ממה שאתם עשיתם למדינת ישראל. לא היינו מאמינים, וכשהתחלנו ואמרנו – נתנו דוגמאות לדברים שצריך ונכון לעשות; ישבתי פה לפני שבועיים, לדעתי, ואמרתי לשרת התחבורה: במינימום, יש לך חייבי בידוד שנוחתים מחו"ל; תסגרו את תחנת הרכבת ליציאות; לכניסות בסדר – ליציאות. לא יכול להיות שחייבי בידוד, שאנחנו יודעים שהם מידבקים, עולים על הרכבת ונוסעים עם כל עם ישראל ומתפזרים בכל הארץ. אחרי זה מתפלאים שיש לנו כבר כמות נכבדת של ערים אדומות. מי בכלל זכר את המושג הזה? אז כן, יש הרבה מאוד ערים אדומות במדינת ישראל. ואני אומר לה את זה, והתשובה של שרת התחבורה מרב מיכאלי: ככה זו דמוקרטיה. זו דמוקרטיה לתת לחבי בידוד לנסוע בתחבורה ציבורית. כל עוד אתה עוסק ב"נדמה לי" ובעולם של אופוזיציה ואתה מבקר את הממשלה – ויש אנשים בצד שלכם שחשוב להם, שדמוקרטיה זה מושג יפה – ניחא, זה לא עושה נזק. אלו דיבורים, דיבורים בעלמא. אבל כאשר אתה האחראי, כשהכתובת עכשיו היא לא בצד השני, היא בידיים שלך – זו התשובה? זה המסר שאתם מעבירים לאזרחי מדינת ישראל? אחרי זה אתם מתפלאים שלא שומרים על תו ירוק, שלא מקפידים, שלא הולכים להתחסן. אתם משדרים מתחילת האירוע שאתם לא רוצים לעשות שום דבר, שהכול יהיה בסדר, שיטת הבת יענה – מכניסים את הראש עמוק עמוק לחול וחושבים שהגלים יעברו. אז נכון, יש לכם תקשורת מלטפת, אני מודה. אם זה היה קורה לנו, אני כבר יודע איזה כותרות היו בעיתונים, ואני יודע מה היו אומרים בתקשורת ומה היו אומרים בטלוויזיה וברדיו וכמה היו עוסקים בזה. וכנראה שזו עדיין תמשיך להיות תקשורת מגינה, אבל בסוף מערכת הבריאות יכולה לקרוס, אנשים מתים. אתה יודע, אנשים מתים, לצערי; אני הולך לנחם אבלים – זה מגיע. שתי משפחות – ברוך השם, אנחנו מפלגת העם, מכירים הרבה אנשים, אבל שתי משפחות: אחד איבד את אחיו, אחד את אימו, לקורונה. זה לא היה צריך להיות. זה לא היה צריך להיות, זה קרה בגלל שלא עשיתם כלום חודש וחצי במדינת ישראל בכל מה שקשור לקורונה. הדבר האחרון רק שאני מבקש, שלפחות על המשפט הזה תדלגו; אל תאשימו את הציבור במחדל שלכם. השרה שקד, אל תגידי: לא הלכתם להתחסן אז אנחנו עושים סגר. זה לא עובד ככה. האחריות היא אצלכם. אם אתם רוצים שילכו להתחסן, אתם צריכים לדאוג שילכו להתחסן, וזה לא מספיק לומר: לכו להתחסן. אני אומר עוד פעם, הינה – אני, לפחות, כדי שלא יהיה ספק, מעל הבמה הזו קורא לכל מי שעוד לא התחסן להתחסן, והכי מהר שאפשר, בין אם זה בוסטר ובין אם זה חיסון ראשון ובין אם זה מעל גיל 12, הם נכנסו לקטגוריה לא מזמן. אבל אני לעולם לא אאשים את הציבור אם אני אגלה שזה לא קרה כמו שאנחנו רצינו. אנחנו צריכים לפעול. חלק מהמשמעות של התו הירוק הייתה לדרבן גם את העניין הזה, ויש עוד דברים נוספים שאפשר לעשות, ואפשר להעביר הסברה יותר טובה, וצריך להשקיע בזה משאבים. ואני כבר רואה איך פתאום יאשימו את הציבור: לא התחסנתם – קרסנו. זה אתם אשמים. אבל הציבור לא מטומטם, הציבור מבין היטב מה היה פה לפני חודש וחצי ומה קרה פה בחודש וחצי האחרון. חבורה של קבינט מסורס, של אנשים חסרי אחריות, שלקחו את המצב אולי כמעט הכי טוב שהיה בעולם בלחימה בקורונה – וריסקו אותו, וגרמו למדינת ישראל ולתושבי ישראל ולאזרחי מדינת ישראל נזק עצום – בכל המגזרים, שלא יהיה ספק. זה התחיל מהמגזר הכללי, ואנחנו נראה את זה יותר ויותר, לצערי, במגזרים הנוספים. אז פותחים את הדסק בחזרה, הדסק של המגזר הערבי במשל"ט, והדסק החרדי, ואנחנו רואים, לצערי, שהרבה חזרו מטורקיה במגזר הערבי. ולמה לא עצרתם את זה? אמרנו לכם: למה אתם מחכים עם הבידוד מטורקיה? למה? כי רצו לתת – באיזה חג זה היה, הקורבן, נכון? – רצו לתת להם לנסוע. אבל אתה מבין שזו ההחלטה הכי שגויה, הכי קלה והכי חסרת אחריות. האחריות של קבינט הייתה צריכה להיות: לא, אסור לנסוע, זה מסוכן עכשיו, ומי שחוזר יחזור לבידוד ושאנשים ירדו מטיסות. אבל יש לזה מחיר – מחיר פוליטי, מחיר ההצבעות, מחיר פופולריות, מחיר – ואני לא מתכוון דווקא, אני מדבר על קבינט הקורונה, אלה שמשדרים את השידורים האופטימיים שלהם. וראינו את זה לא רק באירוע של חג הקורבן – בכל המלצה של משרד הבריאות. לדעתי היום או אתמול, מתי שזה היה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יואב – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, שנייה. זו הייתה הפעם הראשונה שקיבלו את המלצות משרד הבריאות. איזה מין קבינט קורונה, ששומע את המלצות משרד הבריאות פעם אחר פעם, מנפנף אותן – מנפנף אותן – ופועל כאילו אין קורונה, ועכשיו בא בטענות לציבור שלא התחסן? זה פשוט אירוע שמתחילתו עד סופו בידיים של בנט, של שאשא ביטון, של לפיד – של כל חברי קבינט הקורונה שלא עשו כלום. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יואב – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בקשר לנושא של חג הקורבן, אני לאורך השנתיים האחרונות של הקורונה תמיד טענתי שהניהול של האירוע הזה צריך להיות ניהול מקצועי וכמה שפחות פוליטי. להגיד לך שאנשים לא פנו אלינו בתקופת חג הקורבן בקשר לטורקיה? פנו. האם פנינו לממשלה ודרשנו ממנה לא לעשות בידוד וכו'? לא. אנחנו נשארנו צמודים לעיקרון הזה, שההחלטות צריכות להיות ענייניות ולא פוליטיות ולא – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני מבין שאתה הבנת מדבריי כאילו האשמתי אתכם בפנייה לממשלה בעניין הזה. לא. אני אמרתי אבל דבר אחר, ואני חושב שהדבר הזה הוא החשוב: הפנייה המקצועית של משרד הבריאות באותה נקודת הזמן סורבה; כל המלצות משרד הבריאות בקבינט הקורונה סורבו, עד הקבינט האחרון, עד שפתאום התעוררו. זה העניין. לא קיבלו את חוות הדעת המקצועיות, וכל פעם אתה בפיגור טקט. עכשיו, אני זוכר את זה, אני אמרתי – היינו עם, נדמה לי, 57 חולים קשים; ראינו את ההכפלות במאומתים, ומה אמרנו? אמרנו: חבר'ה, זה יגיע. אני אמרתי: אנחנו עד סוף החודש נהיה מעל – לצערי, היינו הרבה מעל 100. אני אמרתי את זה, זה יגיע. ופתאום היו איזה יומיים-שלושה שזה לא עלה, יציבות בחולים הקשים – כותרת ענקית בידיעות. למה? כי זה מתאים למדיניות של הממשלה: אנחנו מנהלים את האירוע לפי החולים הקשים. הינה השרה שקד, בדיוק דיברתי על הדברים האלה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרתי – השרה שקד, אמרתי: אל תאשימו את הציבור. בכל מה שאתם עושים, בכל הכישלון שלכם בקורונה, לפחות דבר אחד – אל תאשימו את הציבור, כי אני כבר שומע את הקולות: לא הלכתם להתחסן אז הגענו לסגר; אתם לא הייתם ככה. אז את השפה הזו, אני אומר, תחתכו עכשיו ומהר ומוקדם. אתם אחראים, אתם אחראים לכל המחדל הזה של הקורונה. יש לכם קבינט קורונה כושל שלא קיבל אף החלטה בזמן, שפעל בניגוד להמלצות משרד הבריאות. יש לכם ראש ממשלה שלא מסוגל לשלוט על השרים שלו, שנותן החלטה מסוימת ושרת החינוך חושבת אחרת, אז מה קורה בשטח? מה ששרת החינוך רוצה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> דווקא כתב ספר, מעניין, חשוב. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> כתב אגדות. אבל גם אם הוא היה רוצה – אני אומר: הוא רוצה – הוא לא יכול. יש לו הרבה ראשי ממשלה בפנים, הוא לא יכול להגיד לשרת החינוך: שמעתי את דעתך, את תעשי מה שנכון. הוא לא עושה את זה, הוא לא מסוגל. אין שום בעיה לחסן בני נוער גם בקיץ, אבל צריך להמשיך ולחסן גם בתקופת הלימודים, זה לא סותר. אני שמח שהצטרפה השרה שקד לדיון, ואני אולי אחזור על כמה דברים שאמרתי, כי חשוב לי שהיא תשמע אותם גם. הבעיה המרכזית של הממשלה שלכם, של ראש הממשלה שלכם, של קבינט הקורונה, זה שאתם לא עשיתם כלום. חבורה של קבינט מסורס, שאפילו ראש הממשלה החליפי בחר לא להגיע לשם, ואתם עוד מחפשים להאשים את הציבור. אתם פושעים שלא הקשבתם למשרד הבריאות. האחריות לתחלואה קשה היא עליכם, האחריות למהלך המאוחר. אמרנו לכם את זה חודש לפני כן, לצאת לחיסון שלישי, ועכשיו את מוצאת את עצמך בטלוויזיה מתחננת – ובצדק, ואני מצטרף לקריאה שלך – לכו להתחסן, מי שעוד מספיק – היום; אם לא, אז מחר וביום ראשון. אבל איך הגעת למצב הזה? למה הגעתם לשם? למה לא אמרתם יותר מוקדם לצאת להתחסן? ועכשיו שומעים שגם אין חיסונים ושיש תחנות שאין בהן חיסונים. ניהול גרוע, שעולה בחיי אדם, וזה על הידיים שלכם. בקשה אחרונה, השרה שקד: אל תאשימו את הציבור, כי מי שאחראי זה אתם. באותו עניין אני רוצה לדבר גם על המדיניות הביטחונית של מדינת ישראל. גם פה ההססנות שלכם, חוסר האונים שלכם וחוסר היכולת שלכם למשול ולשלוט גורמים לכך שבצד השני מבינים את זה. אז מאתגרים אתכם – מאתגרים אתכם בגזרה הצפונית, מאתגרים אתכם במפרץ הפרסי, כי אתם חלשים, כי אתם לא פועלים; כי כשאומרים לבנט "נפלו קטיושות בקריית שמונה", התשובה שלו – אני לא יודע אם את יודעת מה הייתה התשובה, השרה שקד, את יודעת מה הייתה התשובה של בנט? כנראה היא לא יודעת: הכול טוב, הכול טוב. כשאומרים "הכול טוב" לאירוע שאסור שיקרה, אנחנו בבעיה קשה. אותה בעיה מלווה אתכם גם בקבינט המדיני-ביטחוני, ששם אנחנו לפחות לא יודעים מה קורה, כי אנחנו לא מקבלים משם את ההחלטות, אבל חוסר יכולת לקחת החלטות, חוסר יכולת לפעול, אפס השפעה על השרים. איך הממשלה הזאת מסוגלת לתפקד? איך אתם מצפים לשלוט פה? איך אתם מצפים להתמודד עם האתגרים הביטחוניים האלה? יכול להיות שאתם חוששים מלפעול? יכול להיות שהחשש מלהגיב על תקיפה שהייתה על קריית שמונה וסביבותיה היום – ואנחנו לא עשינו שום דבר – יכול להיות שזה כי אתם מפחדים שאולי משהו יתפרק לכם בקואליציה הרעועה שלכם? אתם אסון למדינת ישראל. אתם מובילים אותנו לאירוע מסוכן מאוד, לא רק בקורונה, שנכשלתם – את המחירים אנחנו כבר משלמים – גם האירוע הביטחוני בכמה גזרות הולך ומתנפץ למול עיניכם ואתם לא מסוגלים לעשות דבר. זו ממשלה מסוכנת, ממשלה מסוכנת לישראל. היא מסוכנת בגלל הקורונה, ממשלת שיתוק בקורונה, שפשוט לא עושה כלום ונכשלה כבר, ואת המחיר כבר שילמנו; היא מסוכנת בנושא הביטחוני, כי בנושא הביטחוני אתם חלשים, אתם לא נותנים תשובות, ואתם פורמים צעד אחר צעד את ביטחון מדינת ישראל בגזרות השונות; וגם בגזרה המדינית, גם בגזרה המדינית אתם נותנים לכל העולם להיכנע בפני איראן, ומאפשרים לאיראן לחתום על הסכם שגם יאפשר לה להתחמש ולהפוך להיות גרעינית. הכניעה לארצות הברית, לומר: אנחנו לא נפתיע אתכם, זה ניהול – חוסר הבנה בסיסית של איך צריך לעשות את המהלכים המשמעותיים האלה. הדבר הזה זה אסון לדורות. בחודשים ספורים הנזק שאתם עושים למדינת ישראל זה משהו שאני אפילו לא יודע כמה זמן ייקח לתקן. אתם מסוכנים מעבר לנושא הביטחוני ולנושא הקורונה. אתם מסוכנים כי – אני לא בטוח אפילו ששמת לב לכך, השרה שקד – יש פה קרב על זהותה של המדינה. יש פה קרב בין קבוצה רחבה בשמאל, שרוצה להפוך את המדינה האת למדינת כל אזרחיה; אותה קבוצה כבר שנים ארוכות מקבלת מטרייה חוקתית מבג"ץ, שצעד אחר צעד מנסה לפרום את הזהות של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, ומלווה בכיפת ברזל תקשורתית. ואת יושבת בממשלה שעושה את הדברים האלה ומוכרת את ערכייך. הרי הממשלה שאת נמצאת בה היום לא הייתה מעבירה את חוק הלאום – לא הייתה מסוגלת להעביר את הדבר הבסיסי הזה, שמדינת ישראל, מדינה יהודית דמוקרטית, היא מדינת הלאום של העם היהודי. את זה אתם לא מסוגלים לעשות. זה הקרב המרכזי. אנחנו רואים את זה. אנחנו רואים זה בצעד אחרי צעד בהחלטות בג"ץ; אנחנו רואים את זה בפעולות של השרים במשרדים שלהם ומה שהשרים מובילים כאג'נדה. ואת יודעת מה? אין לי טענות. אני מבין היטב את מה שניצן הורוביץ מנסה לעשות. אני מבין, זו האג'נדה שלו, הוא לא מסתיר אותה; מה שאבתיסאם מראענה תנסה לעשות בוועדת עובדים זרים, שאתם מיניתם אותה – מבין. מה שאני מלא מצליח להבין זה איך אנשי ימין, שמבינים את החשיבות של הזהות היהודית – ותראי, אני כמוך, אני לא חרדי, אני לא דתי, אני לא הולך עם כיפה, ואני גם אומר: איש באמונתו יחיה, אבל אני כן רוצה לגדל ילדים במדינה יהודית דמוקרטית. אני לא אוותר על הזהות היהודית של המדינה הזו. ואתם בממשלה המסוכנת הזאת, צעד אחר צעד, נכנסתם למלכודת הזאת, ואתם מוותרים, מוותרים ומוותרים. לכן, אנחנו נמשיך קודם כול לשקף לכם את זה. את יודעת, אני אפילו לא יודע אם את מבינה – את בנורבגי, והסיכוי שאפגוש אותך פה במליאה מאוד נמוך, אבל הינה הוא קרה – והינה אני אספר לך, ואני לא יודע אם את יודעת: שר הביטחון רצה להעביר היום הצעת חוק בנושא השיפוט הצבאי, שהמשמעות שלה מאוד פשוטה. החוק אמר ככה: כשהפצ"ר רוצה להגיש תביעה פלילית כנגד חייל, לוחם, שהיה מעורב באירוע מבצעי, הוא כבר לא יצטרך להתייעץ עם אלוף. הפקרת חיילי צה"ל. את נלחמת נגד זה, את עצרת את זה אולי בממשלה הקודמת. אני לא יודע מי בממשלה הקודמת עצר את זה. אבל הינה, את נכנעת, ואפילו על צה"ל אתם מוותרים. איך העזתם לתת להם להעביר את הצעת החוק הזו? לתת לפצ"ר – ואנחנו יודעים היטב כמה, איך נקרא לזה, כמה החופש השיפוטי הופך להיות בסוף עמדה – לתת לפצ"ר להחליט על תביעה פלילית כנגד לוחם באירוע מבצעי ללא התייעצות עם האלוף, זה, השרה שקד, חוק שהממשלה שלך מקדמת. אם האופוזיציה לא הייתה עומדת על הרגליים האחוריות ועוצרת את זה היום, ואם זה לא היה במקרה סוף של לקראת יציאה לפגרה, אז היה לנו את השוט הזה – אז החוק הזה היה עובר, והנורבגית שלך או הנורבגי שלך היו מצביעים בעד. נכון, את כבר לא צריכה להצביע, אבל את מפקירה את חיילי צה"ל. את מפקירה את זהותה של מדינת ישראל. את פוגעת בערכים הכי קדושים שבשבילם אנחנו הגענו לפה. אתם ממשלה מסוכנת. אנחנו נפעל בכל כוחנו לסכל אתכם. אני מאוד מקווה שזה יקרה בקרוב. יש הרבה נזקים שכבר נעשו, לצערי. בקורונה את המחיר אנחנו כבר משלמים בהתנהלות חסרת אחריות; מחדל מיותר בגלל אפס מנהיגות, אפס הובלה, בגלל קבינט מסורס ובגלל חוסר יכולת לקחת החלטות, ואת, השרה שקד, שותפה. זה לא ירד מכם. האחריות הזו לכישלון הזה, למחדל הזה שלכם תלווה אתכם. חבל מאוד שההגה עבר לידיים שלכם. אני בטוח שיותר יותר אזרחי מדינת ישראל היום מבינים את זה, למרות התקשורת המלטפת ולמרות כל הדברים שפתאום השתנו. אז לא השתנה דבר, נהיה הרבה יותר גרוע. אתם עושים את הכול פשוט יותר גרוע, מסוכן, ואת המחיר משלמים אזרחי ישראל. אני אסיים בנושא נוסף, שגם פה האחריות המלאה היא שלכם. אני לא יודע אם את יודעת, אבל הרוב שלכם הוא 58:62 בכנסת הזאת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> 61. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. רשמית, 62. זה נכון שהם נבחרו 59:60. אם כבר נגיד איך נבחרה הממשלה, 59:60, זו הייתה תוצאת ההצבעה לממשלה. לא יכול להיות שבוועדת חוקה לליכוד יש שני נציגים ולתקווה חדשה יש שני נציגים – שישה מנדטים ו-30 מנדטים. למה? כי אתם נותנים לליכוד את הכוח בוועדה למעמד האישה, שם יש לנו שבעה נציגים. לא יכול להיות שבוועדת הכספים לליכוד יש שני נציגים ולרשימה המשותפת שני נציגים. למה? כי זה מה שאתם רוצים. אתם לקחתם ועשיתם דבר שלא ייעשה בכנסת ישראל. מילא ריסקתם אותה עם הנורבגים, אבל אתם מעוותים את רצון העם, את תוצאות הבחירות. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> על הדבר הזה אנחנו לא נוותר לכם, אנחנו נמשיך להילחם בכם. לא יכול להיות שאתם תעשו מה שאתם רוצים בחלוקת הוועדות, תפגעו ביכולת שלנו – – – << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יואב, כל הסיפור שלא הצלחתם לשכנע את סמוטריץ' לקחת – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, ממש לא. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה כל הסיפור. תעזוב מהשאר. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך יותר מזה. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תעזוב מהשאר. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> איימן, אני מבין שיש לך הרבה דברים משותפים עם הקואליציה הזו ושאתה רוצה להגן עליהם. אני אומר לך בצורה הכי ברורה: פער של אחד בכספים והשוואת קולות בוועדת כלכלה זה המינימום. אחרי מה שהם עשו, היינו מוכנים ללכת על זה. נתנו להם הפרש של שלושה בוועדת הכנסת, שזה חריג ליחס הזה, נתנו להם הרבה דברים אחרים. לא יכול להיות שלקראת תקציב הם יקבלו פער לא הגיוני בוועדת הכספים; לא יכול להיות שהליכוד יסורס מכל הוועדות החשובות ויקבל את החברויות שלו בוועדות שבוא נגיד שהן חשובות אבל הרבה פחות משמעותיות בכנסת הזו. על זה לא נוותר. ואתם גרמתם לנו להיות בכנסת לעומתית, באופוזיציה לעומתית, והבעיה שזה ימשיך איתנו מפה והלאה. מה שאתם עשיתם ימשיך בכל כנסת, זה תקדים והוא ייקבע, ואנחנו נראה את זה. המשמעות של זה היא שכנסת ישראל הפכה להיות הרבה יותר חלשה, הפכה להיות ועדת משנה של ממשלת ישראל, וממשלת ישראל היא רשות, בג"ץ רשות, והכנסת, שהייתה רשות, הופכת לצערי להיות ועדת משנה של הממשלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> משפט סיום, ברשותך, היושב-ראש. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר שאם אנחנו רוצים לראות בכנסת הזו התנהלות אחרת – אנחנו חותמים מושב מאוד לעומתי – אני אומר לכם, לקואליציה: תשנו את התנהגותכם, אל תשימו אותנו עם הגב לקיר, תתקנו את היחס בוועדות, ויכול להיות שנחזור לכנסת שתתפקד. אם לא, אנחנו נמשיך ככה כל הזמן. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת קיש. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – ועדות משנה? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> הוותמ"ל הוגש כבר? הדפסתם? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זה נמצא בהדפסה אחרי ניסוח. חבר הכנסת איימן עודה. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> יש לי – – – << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> איימן – – – << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שלוש דקות. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> ואחר כך יש עוד מישהו, איתן? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אוסאמה סעדי. אחריך יהיה אוסאמה סעדי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל איפה הוא? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הוא בטח ייכנס עד אז. << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> אז עד שהוא יגיע. שלוש דקות, או עד שהוא יגיע. יש לי עשר דקות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> עשר דקות. זה מחולק, שלוש ושבע. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> שלוש דקות, או עד שהוא יגיע. כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, עוד מעט הכנסת תביא את חוק הוותמ"ל. האמת, הוא מועיל, חשוב, לאוכלוסייה הערבית בפרט. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, יו"ר ועדת הפנים, יביא את החוק. אני מברך על כך. אנחנו ברשימה המשותפת מן הסתם נתמוך בחוק החשוב הזה. כמה פעמים אמרתי שבכנסת הזו יש חברים בקואליציה שמצביעים לפעמים לא לפי מצפונם, אלא מטרתם העיקרית לשמר את הקואליציה, ויש אנשים באופוזיציה שלפעמים מצביעים לא לפי העקרונות שלהם, העיקר מבחינתם זה להפיל את הקואליציה. יש רק סיעה אחת ויחידה שמצביעה כל הזמן אך ורק לפי המצפון שלה, וזו הרשימה המשותפת. אני פונה לחברים ברע"מ ואומר להם: הינה, אנחנו מצביעים בעד חוק הוותמ"ל. זה כל כך ברור. חבל שלא הצבעתם לפי המצפון שלכם בהצבעה על איחוד משפחות. דרך אגב, זה נושא יותר חשוב מכל תקציב, יותר חשוב. חבל שלא הצבעתם עם ההצעה לחבר בתים לחשמל אפילו אם אין להם טופס 4, זה היה תלוי אך ורק בכם. חבל שלא הצבעתם בעד ההצעה שלי להקים ועדת חקירה בנושא הקשר בין השב"כ לבין ארגוני הפשע המאורגן. ממש ממש חבל, אבל אנחנו, הרשימה המשותפת, מנסה. זה כל כך ברור, נצביע בעד חוק הוותמ"ל. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת איימן עודה. אני חושב שכל הכנסת מחכה כבר לחוק הזה שיעלה. יעלה ויבוא חבר הכנסת אוסאמה סעדי, והוא גם יהיה אחרון הדוברים לפני ההצבעה. << קריאה >> יושב-ראש הכנסת מיקי לוי: << קריאה >> אני מעלה גם את חבר הכנסת מעוז במקום ותמ"ל, עכשיו. הביתה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> יושב-ראש הכנסת מיקי לוי: << קריאה >> אין בעיה. אני לא מכריח – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אוסאמה סעדי, בבקשה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> עד אז, הודעה לסגנית מזכירת הכנסת. << דובר >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 7), התשפ"א–2021, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; לוח תיקונים להצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 7), התשפ"א–2021. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2072/24 וכלה בהצעת חוק פ/2186/24 – הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – צמצום פערים בין הפריפריה למרכז), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק חופש הבחירה במזון מן הצומח, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעה באמבולנס), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – חזרה לעבודה מתקופת לידה והורות), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה על תקיפת קטין או חסר ישע), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק לתיקון פקודת הדיג (איכון ספינות דיג), התשפ''א–2021, מאת חברי הכנסת רם בן ברק, יוראי להב הרצנו, עמיחי שיקלי, מוסי רז, אלון טל, יעקב מרגי, גבי לסקי ועופר כסיף; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח שאירים לאלמן), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת שלמה קרעי; הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון – יציגות ארגון עובדים והגנה על הפרט), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת שמחה רוטמן, יצחק פינדרוס, עמיחי שיקלי ואמיר אוחנה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת נכות לשכר מינימום), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק נציבות זכויות האדם, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק לעידוד בנייה בת-קיימא (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק הגנת הסביבה (יחידה סביבתית ברשויות ציבוריות), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק איסוף ופינוי פסולת למחזור (תיקון – חובת מחזור בבית עסק גדול), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מיסוי תרומה מישות מדינית זרה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; הצעת חוק למדיניות לאומית לשמירה על שטחים פתוחים, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – מעמדם של ארגוני סביבה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אלון טל, מופיד מרעי, אבתיסאם מראענה, רות וסרמן לנדה, ענבר בזק ודסטה גדי יברקן; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – השתתפות בטיפולי שיניים, פה ולסת לנפגעי שיתוק מוחין), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס; הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – מתן תעודת הכשר על ידי רב מקומי), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת משה טור פז; הצעת חוק הפקדות וזכויות סוציאליות לעצמאים (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – מינוי נציגות ציבור), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הגנה על זכויות הדורות הבאים, התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אלון טל; הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון – איסור גביית דמי שמירה בלא רישיון), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת עמיחי שיקלי, אופיר סופר, אורית מלכה סטרוק, מיכאל מרדכי ביטון, שרן מרים השכל, ניר אורבך, יום טוב חי כלפון, מירב בן ארי ורם בן ברק; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על מענק זכייה אולימפי), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – הזכות לשוויון), מאת חברת הכנסת רות וסרמן לנדה; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (החזקה או שימוש לצריכה עצמית של סם מסוג קנבוס או שרף של קנבוס), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת גבי לסקי; הצעת חוק ארוחת בוקר במוסדות חינוך, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס; הצעת חוק שמירת הסביבה החופית (תיקון – התאמת תכניות ישנות), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת טובין ממוחזרים), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת טובין בעלי תו תקן ירוק), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – שלילת השתתפות בתקציב עקב הפליה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק שיקום, פיצוי וסיוע משפטי לנפגעי עבירות מין, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר שלם), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותים ותרופות בסבסוד מלא לאזרחים ותיקים), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק להפחתת סכום הפיצוי הכספי בשל נסיעה ללא תיקוף כרטיס בתחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס; הצעת חוק גירוש משפחות מחבלים, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מירי מרים רגב; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – ביזוי אדם מחמת משקל), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הגנה לעובדת העוברת טיפולי פוריות), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – הקמת קרן למימון תרופות לאזרחים ותיקים מעוטי יכולת), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – אי-חידוש חברותו של שר או סגן שר כחבר כנסת), מאת חבר הכנסת שלמה קרעי; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – תובענת תושב אזור עימות), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – חובת מסירת תכניות הדירה לקונה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס; הצעת חוק לצמצום השימוש במזומן (תיקון – העברת אסמכתאות לאמצעי תשלום כתנאי לאישור העסקה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת שמחה רוטמן, בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר, מיכל וולדיגר, דוד ביטן, גלית דיסטל אטבריאן, חוה אתי עטייה, ניר ברקת, דוד אמסלם, מכלוף מיקי זוהר, אריה מכלוף דרעי ומאי גולן; הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול סעיף העלבת עובד ציבור), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת גבי לסקי; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – ייצוג הולם בתאגידים ממשלתיים וגופים סטטוטוריים), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי, משה ארבל, זאב בנימין בגין וגלעד קריב; הצעת חוק ביטול מאסר חלף קנס (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת נעמה לזימי, משה ארבל, ינון אזולאי ואבתיסאם מראענה; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת לידה והורות להורי פג), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק העמותות (תיקון – חובת גילוי תרומה אנונימית), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון – תוספת מכסה אישית לגדל בלול בלא כלובים), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יסמין פרידמן, יוראי להב הרצנו ואלון טל; הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם לנשים בוועדות ציבוריות ברשויות המקומיות), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תוספת לקצבה של מי שמעסיק עובד בענף הסיעוד), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הספקת החשמל (הוראת שעה) (תיקון – הארכת תוקף), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת מנסור עבאס, מאזן גנאים, ווליד טאהא וסעיד אלחרומי; הצעת חוק לתיקון חוק שמירת הניקיון (תיקון – תמיכה באירגוני סביבה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אלון טל, יוראי להב הרצנו, אבתיסאם מראענה, גלעד קריב, מופיד מרעי, רות וסרמן לנדה, אמילי חיה מואטי, נעמה לזימי, רון כץ, מיכאל מרדכי ביטון, ענבר בזק ומוסי רז; הצעת חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ ישראל (תיקון – ביטול תיקון מס' 2 והחלת חופש מידע), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – תשלום חודשי בעד שירותי מים וחשמל), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק האקלים, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, מאי גולן, אוריאל בוסו ומשה אבוטבול; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – הגדרת מסוכנות של פוגעים בבעלי חיים), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יסמין פרידמן, יוראי להב הרצנו ועופר כסיף; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הסדרי תנועה בקרבת בית ספר), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ווליד טאהא, מנסור עבאס, מאזן גנאים וסעיד אלחרומי; הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – הפחתת ריבית פיגורים על חוב חלוט), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת מנסור עבאס, מאזן גנאים, ווליד טאהא וסעיד אלחרומי; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – פיצוי בשל מעצר), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת גבי לסקי; הצעת חוק התחרות הכלכלית (תיקון – תוצרת חקלאית גולמית), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק משק החשמל (תיקון – איסור ניתוק חשמל), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת מנסור עבאס, מאזן גנאים, ווליד טאהא וסעיד אלחרומי; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – הגבלת משך הזמן להגשת תסקיר), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת גבי לסקי; הצעת חוק סיוע לנפגעי אסונות לאומיים אזרחיים, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אפרת רייטן מרום, איתן גינזבורג, מיכל רוזין, מיכל וולדיגר, רם שפע, מירב בן ארי, יעקב מרגי, שירלי פינטו קדוש, עאידה תומא סלימאן, זאב בנימין בגין, משה גפני, צחי הנגבי ואלינה ברדץ' יאלוב; הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – פטור מאגרה בשל האטה ממהירות הנסיעה המותרת), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת מנסור עבאס, מאזן גנאים, ווליד טאהא וסעיד אלחרומי; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – אמות מידה לתקצוב), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על מענק ששולם לספורטאי עקב זכייה במדליה במשחקים האולימפיים או באליפויות העולם בספורט), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יוסף שיין, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, אלכס קושניר, לימור מגן תלם ואלינה ברדץ' יאלוב; הצעת חוק איות שמות רחובות, דרכים ומקומות ציבוריים (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וארבע, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק מניעת עבירות מין בקטינים (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הכרה בהוצאות עבודה מהבית בתקופת התפשטות נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ווליד טאהא, מנסור עבאס, סעיד אלחרומי ומאזן גנאים; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הוראות לעניין סככות המתנה בתחנות אוטובוס), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ווליד טאהא, מנסור עבאס, מאזן גנאים וסעיד אלחרומי; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – כשירות משפטית לכהונת ראש ממשלה וראש ממשלה חלופי), מאת חברי הכנסת מיכל שיר סגמן, מאיר יצחק הלוי, זאב בנימין בגין, שרן מרים השכל וצבי האוזר; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – הנגשת אוטובוסים בין-עירוניים), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – עבירות נוספות שבהן ניתן להורות על הגשת תסקיר קורבן), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון – טיפול נפשי לילדים נפגעי אלימות במשפחה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון – העברת תשלומים להורה אומנה במקרים מיוחדים), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; הצעת חוק העתיקות (תיקון – הודעה ומחיקת הערה בפנקסי המקרקעין), התשפ"א–2021, מאת חברות הכנסת גלית דיסטל אטבריאן ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – פסילת רשימת מועמדים או אדם המועמד לבחירות לכנסת בשל תמיכה או העלאה על נס של רוצחי יהודים), מאת חברי הכנסת אופיר סופר, מיכאל מלכיאלי, מכלוף מיקי זוהר, דוד אמסלם, מאי גולן, מיכל וולדיגר, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון – עידוד ייצוג נשים במועצות אזוריות), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת נירה שפק, רון כץ, עידית סילמן, ניר אורבך ואמילי חיה מואטי; הצעת חוק נציב תלונות הציבור על שופטים (תיקון – פרסום שם שופט), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת שמחה רוטמן, בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר, מיכל וולדיגר, יצחק פינדרוס, ינון אזולאי, אוריאל בוסו, יעקב אשר, גלית דיסטל אטבריאן, ישראל אייכלר, אורי מקלב, חוה אתי עטייה, אמיר אוחנה, ניר ברקת, דוד אמסלם, מכלוף מיקי זוהר, אריה מכלוף דרעי, מאי גולן ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון – הרחבת תחולת החוק), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס; הצעת חוק הסדרת מקומות רחצה (תיקון – ייעוד זמנים לרחצה נפרדת באתרי טבע), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב, יעקב אשר, יצחק פינדרוס, מיכאל מלכיאלי, ינון אזולאי, שמחה רוטמן, משה ארבל, בצלאל סמוטריץ', אבי מעוז ואורית מלכה סטרוק; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – העברת שירותי הגמילה לאחריות קופות החולים), התשפ"א–2021, מאת חברות הכנסת מיכל וולדיגר ואמילי חיה מואטי; הצעת חוק התרבות והאומנות (תיקון – הפחתה או שלילה של תמיכה בשל פעילות נגד עקרונות המדינה), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מירי מרים רגב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה מועדפת באילת), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת מאיר יצחק הלוי, מיכל שיר סגמן, נעמה לזימי, צבי האוזר ורות וסרמן לנדה; הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – הקצאת קרקעות בנגב ובגליל לחיילים משוחררים), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר קאסם, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ווליד טאהא, מנסור עבאס, סעיד אלחרומי ומאזן גנאים; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – פטור מתקופת המתנה לסטודנטים הלומדים בחו"ל), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת מנסור עבאס, מאזן גנאים, ווליד טאהא וסעיד אלחרומי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי ביטוח מופחתים לסטודנטים), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת מנסור עבאס, מאזן גנאים, ווליד טאהא וסעיד אלחרומי; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – מועד בחינה מיוחד בשל שירות מילואים), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; הצעת חוק הפיקוח על מעונות (תיקון – חובת פיקוח של מנהל מעון), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הקמת המוסד העליון לשפת הסימנים הישראלית, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק להפחתת השימוש ברכב פרטי ולעידוד שימוש בתחבורה הציבורית, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס; הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – ציון עובר בבחינת ההתמחות), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת ווליד טאהא, מנסור עבאס, מאזן גנאים וסעיד אלחרומי; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – הגבלת כהונת שופט בית המשפט העליון), מאת חבר הכנסת אבי מעוז; הצעת חוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון (תיקון – איסור פרסום בעיתונות המודפסת), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – זכות למגורים בדירה ציבורית לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מירי מרים רגב; הצעת חוק הסדרת השימוש בקנביס למטרות רפואיות, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק תגמול מדליסטים אולימפיים, התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, יבגני סובה, אלכס קושניר, יוסף שיין, לימור מגן תלם ואלינה ברדץ' יאלוב; הצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון – הפקעת כסף קידושין), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת התקנת לחצן מצוקה באוטובוס), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת מנסור עבאס, מאזן גנאים, ווליד טאהא וסעיד אלחרומי; הצעת חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה) (תיקון – פינוי קשישים), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, מאי גולן, עופר כסיף, אוריאל בוסו ומשה אבוטבול; הצעת חוק הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות (תיקון – הכרה בניסיון פיקודי כניסיון ניהולי), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת משה טור פז; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור לסטודנטים מתשלום דמי ביטוח לאומי), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מירי מרים רגב; הצעת חוק שירותי רווחה (זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון – מענק חודשי), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת אבתיסאם מראענה; הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – בירור יהדות), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אבי מעוז; הצעת חוק הכנסת (תיקון – ייצוג האופוזיציה בוועדות הכנסת), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת צחי הנגבי; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – פטור זקן לחיילים), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – סיוע טיפולי לבוגרי השירות הצבאי), התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת משה טור פז; הצעת חוק שכר לחיילים בשירות סדיר, התשפ"א–2021, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק השתלת אברים (תיקון – הפנייה להסכמה לתרומת אברים בטפסים מקוונים), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – מקדמות על חשבון חוב מזונות ילד), התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק נישואין וגירושין, התשפ"א–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – קביעת מותבים בבית המשפט העליון), התשפ"א–2021, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, יריב לוין, שמחה רוטמן, אורי מקלב ומשה ארבל. נוסח מתוקן להצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – העברת שירותי הגמילה לאחריות קופות החולים וטיפול בהתמכרויות), התשפ"א–2021, של חברת הכנסת עידית סילמן. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יעל רון בן משה, רם בן ברק, רם שפע, משה ארבל ומיכל רוזין בנושא: רפורמת ענק בענף החקלאות. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה לסגנית מזכירת הכנסת. << הצח >> הצעת חוק תכנון משק החלב (תיקון מס' 4), התשפ"א–2021 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בבקשה, אדוני, שבע דקות לרשותך. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת – יש מיקרופון? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן, שומעים אותך. צוותי הסיעות, נא לשמור בבקשה על השקט. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כבוד השרה אילת שקד, עוד מעט יאשימו שאת עכשיו תורנית בדיוק בזמן שאני מדבר וזה חלק – – << קריאה >> שרת הפנים אילת שקד: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – מהקנוניה הגדולה והקונספירציה. ואני רוצה להגיב לדבריו ההזויים של חבר הכנסת סמוטריץ', שכביכול המועמדות שלי לוועדה למינוי שופטים הייתה בתיאום עם השרה אילת שקד. אז אני אומר: לא דובים ולא יער, ולא היה שום תיאום. נהפוך הוא – מי שסיכלו במודע את המועמדות שלי לוועדה למינוי שופטים הם לא אחר מאשר השרה שקד והשר גדעון סער, שרצו בבחירה של אחד מהאופוזיציה – בין אם זה שמחה רוטמן או אורלי לוי אבקסיס – על מנת שיהיה בלוק של שלושה בוועדה למינוי שופטים, במיוחד שיש מינוי של ארבעה שופטים. אז מי שישמע את דבריו של סמוטריץ' בוודאי לא יאמין לדברים שלו. אני מודה לכל החברות והחברים שנתנו בי אמון חסר תקדים של 96 תומכים במועמדות שלי לוועדה החשובה למינוי קאד'ים שרעיים. אני מקווה שנמשיך ונעשה עבודה כפי שעשינו בוועדה אז, בכנסת העשרים, וקידמנו את מערכת בתי הדין השרעיים. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על מה שקרה היום בכפר ירכא. שמענו את זעקתו של בן המקום חברנו פטין מולא. כוחות ההרס והדחפורים הרסו מבנים, צימרים, בשטחים של תושבים מירכא, ובאותן שעות גם היו הריסות של שטחים בעיר ליד, למשפחת אלנאקיב. זה המשך של מסע ההרס וההריסות, במיוחד גם בנגב, למשפחת זיאדנה, שהם מאוימים בהמשך ייעור הקרקעות שלהם בנגב. אנחנו עוד מעט נצביע על החוק החשוב, חוק הוותמ"ל. אנחנו תומכים ותמכנו בוועדה, אדוני היושב-ראש, אבל בהמשך לחוק הזה ובמקביל לחוק הזה חייבים לתת פתרונות ולהקפיא את כל ההריסות האלה ביישובים בנגב, בדרום, במרכז. חברי אחמד טיבי ואני קיבלנו אתמול והיום טלפונים מקלנסווה שיש איומים להרוס בתים שם. אנחנו רוצים – אדוני היושב-ראש, וגם שרת הפנים, שיצאה, אנחנו רוצים להסדיר את הנושאים האלה, ולכן קידמנו ואנו מקדמים ומצביעים היום על תוכנית, על חוק הוותמ"ל. אבל תנו לעיריות, למועצות, זמן לנשום ולהתארגן ולבנות תוכניות מתאר ולהכין תוכניות ולקדם את התוכניות האלה, ואז ניתן להכשיר את כל הבתים שנבנו ללא רישיון. המשך ההרס וההריסות יביא בסופו של דבר לפיצוץ, כפי שראינו היום בירכא: 400 שוטרים באו להרוס שני צימרים שהם בבנייה. אני רוצה לנצל את שתי הדקות שנותרו. שמעתי את דברי ההסתה הבלתי-פוסקים של חבר הכנסת סמוטריץ', שעדיין חושב, אולי, שהוא מתפקד כיו"ר תנועת רגבים, מתנהג כאילו הוא עדיין יו"ר תנועת רגבים ולא חבר כנסת. הוא ממשיך להסית ולהסית, והיום הוא השתמש בדוח, אני לא יודע איך נקרא לדוח הזה, דוח מבקר המדינה על "היבטי המשילות בנגב". אני רק קורא את הכתובת הזאת בדוח של מבקר המדינה וזה כאילו הוזמן על ידי תנועת רגבים. הסיכום שלו – תקראו, חברי הכנסת טיבי, מאזן, ווליד, תראו מה המבקר אומר בסיכום: הוא אומר: "דוח זה דן במכלול השירותים והתפקידים המוטלים על רשויות המדינה כחלק ממחויבותן כלפי תושביה באזור הנגב. מן הצד האחר עומדים אכיפת החוק ומילוי החובות המוטלות על התושבים. בהיעדרם של שני אלה נפגעת המשילות באופן ממשי. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בסוף שנת 2018 מנתה האוכלוסייה הבדואית בנגב כ-268,000 איש, שהם כ-20% מכלל האוכלוסייה בו, אך לפי הנתונים" – תשמעו – "העולים בדוח, שיעור מעורבותה באירועים הקשורים לפגיעה במשילות גבוה משמעותית. זאת, בין היתר, בנוגע לנושאי תעבורה, איכות סביבה, תשלומי מיסים, פוליגמיה, תשלומי דמי חסות ופגיעה בתשתיות אזרחיות וצבאיות". את זה כותב דוח מבקר המדינה. יו"ר ועדת הפנים, בן הנגב – – – << קריאה >> סעיד אלחרומי (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> זה מוזמן. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה מוזמן, אמרתי, זה מוזמן מתנועת רגבים. << קריאה >> סעיד אלחרומי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << קריאה >> זה הוזמן – – – מבקר המדינה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אפילו הכתובת, "היבטי המשילות". אדוני יושב-ראש ועדת הפנים, גם דיברתי איתך. הדוח הזה לא יכול להישאר ככה, בלי דיון, בלי שאנחנו נביא ונקיים דיון על הדוח זה; להזמין את המבקר הזה ולקעקע את התשתית, כי הוא כבר יצא מנקודת הנחה שאין משילות בנגב, שהבדואים פורעי חוק. תראו, אפילו נתון אחד – תשמע, זה משהו מדהים, הוא אומר: מתוך 2.38 מיליארדי שקלים יתרות חוב בשנת 2019 למשרדי המע"מ בבאר שבע, 1.2 חייבים מהאוכלוסייה הבדואית. אפילו הלכו לבדוק דוחות מע"מ, מי משתמט מתשלום מע"מ. אם זה לא דוח מוזמן, אז אני לא יודע מה זה דוח מוזמן. אני חושב שזה המשך של ההסתה הממוסדת והעקבית נגד האוכלוסייה ונגד אחינו הבדואים בדרום, ואני מבקש ממך, יו"ר ועדת הפנים, חברי סעיד אלחרומי, לקיים דיון דחוף בנושא הזה על מנת שבאמת נדון ונזמין את כותב הדוח הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי, וברכות על הבחירה הקונסנזואלית. בבקשה, חבר הכנסת אבי מעוז, עד 15 דקות. << דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, את תודותיי לכל עובדי הכנסת כבר אמרתי בנאום הקודם יותר מוקדם היום. בעוד שבוע יחול יום הזיכרון של מרן הרב קוק זצ"ל, ואני רוצה לפתוח את דבריי בדברים שהוא אמר בנוגע לאיסור העלייה להר הבית, ואני מצטט: "אחינו היקרים הבאים לעיר קודשנו לירושלים תיבנה ותיכונן מקרוב ומרחוק, הישמרו נא מהאיסור החמור של הכניסה למקום המקדש והר הבית"; "תחת להתנהג עם המקום הקדוש בדרך גסות וכניסה של טומאה – – – הרחיקו אותנו חז"ל מלהתקרב אליו, אפילו לשם רינה ותפילה, שאין הרווח הזה כלום לגבי ההפסד של גסות הלב במקום המקודש הזה, והיננו עומדים ביראה מרחוק ומצפים לחסד ה' שישוב ירחמנו ויאר לנו באור גדולה שלמה, שנזכה על ידה לטהרה גמורה, באופן שנוכל להתקרב לבית תפארתנו בכל מידת הקדושה הראויה לו". "טמאי מתים אנחנו, ועד הזמן אשר תבוא טהרתנו, בעת אשר הישועה השלמה תופיע, אין אנו דורכים במקום הקודש, רק עומדים אנחנו באימה ופחד, עשיר הישועה שלמה תופיע אין אנו דורכים במקום הקודש, רק עומדים אנחנו באימה ופחד, בגודל רוח וביטחון נמרץ, לפני הכותל המערבי ושם שופכים את ליבנו, את הלב הישראלי, ועד אז כל ישראל חברים יתאגדו לאגודה אחת לכוון את ליבם לאביהם שבשמיים בלא פרץ ובלא יוצאת, בלא שום הריסות גדר ובלא שום חשש איסור של חילול הקודש וטומאת מקדש וקדשיו, כי אם ביראת ה' טהורה וברוח קדושה וטהרה". ראוי לציין את תגובתו החריפה של מרן הרב קוק זצ"ל לכניסתו של הברון רוטשילד למקום המקדש. אני מצטט: "– – – ליבי נחמץ מאוד מפני חילול השם של היות במקום המקדש וביותר על מה ששום איש לא העיר אותו שהוא דבר האסור. פגימה אחת במקום קדושת בית חיינו עולה לנו על כל מקם של יישובים מעשיים". עד כאן דברי מרן הרב קוק זצ"ל, שבשבוע הבא, ג' באלול, יחול יום הזיכרון שלו. << אחרי_כן >> אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר אמר כאן חבר הכנסת אחמד טיבי את הדברים הבאים, ואני מצטט: "יהודים מתפללים בבית כנסת, נוצרים בכנסיות, ומוסלמים במסגדים, ומסגד אל-אקצא הוא מסגד תפילה למוסלמים. נקודה". סוף ציטוט. הגיע זמן שנעשה קצת סדר בעניין. במקורות אסלאמיים קדומים כתוב שמסגד אל-אקצא, כלומר המסגד הרחוק שמוזכר רק פעם אחת בקוראן, היה אחד משני מסגדים ששכנו על יד כפר בחצי האי הערבי, סעודיה של היום. רק 50 שנה אחרי מות מוחמד, לאחר שנמנע מבני דמשק לבוא למכה, הם בחרו בירושלים, בלית ברירה, כמקום אלטרנטיבי לחאג'. לצורך כך הם המציאו את השקר שלפיו מסגד אל-אקצא המוזכר בקוראן לא נמצא בחצי האי ערב אלא בירושלים. זהו מקור התפיסה של האסלאם הסוני שירושלים היא המקום השלישי בקדושתו. אגב, אצל השיעים העיר השלישית בקדושתה היא נג'ף שבעיראק. רק אחרי המהפכה של חומייני בשנת 1979 העלו השיעים, האיראנים וחיזבאללה בעיקר את ירושלים על ראש שמחתם. הדבר השני הוא המיקום של מסגד אל-אקצא בהר הבית. עד מלחמת ששת הימים, בתואר "מסגד אל-אקצא" כונה רק המסגד בדרום ההר. הר הבית כולו נקרא אצל המוסלמים חראם א-שריף, כלומר, המקום הקדוש המכובד. רק לאחר שחרור ירושלים, מקום המקדש, הוחל השם "אל-אקצא" על כל הר הבית, הר המוריה. וכיצד מתייחסים אל המקום המוסלמים, שטוענים שזה המקום השלישי בקדושתו באסלאם? מאפשרים משחקי כדורגל על ההר, צבירת אבנים וכלי נשק קרים בהתפרעויות כנגד השוטרים ומתפללי הכותל. אם זה היחס למקום הקדוש והמכובד בעיניהם, זה מלמד בצורה הכי טובה על היחס האמיתי שלהם למקום. אצל עם ישראל, לעומת זאת, הר המוריה הוא מקום מקודש כבר מעל 3,000 שנה. זהו מקום עקדת יצחק, שאותו קנה דוד המלך מידי ארונה היבוסי, שעליו בנה שלמה המלך את בית המקדש הראשון, ועליו נבנה בימי שיבת ציון גם בית המקדש השני. עם ישראל לא חדל מעולם מלהתייחס למקום זה כאל מקום המקודש ביותר בעולם. דווקא בגלל אמונתנו בקדושתו הגדולה והמיוחדת של המקום אנחנו מתייחסים אליו בצורה הפוכה לגמרי. כותב הרמב"ם מה היחס הנכון אל המקום. אני מצטט: "מצוות עשה ליראה מן המקדש, שלא ייכנס אדם להר הבית במקלו ובמנעל או באפונדתו באבק שעל רגליו, או במעות הצרורין לו בסדינו. ואין צריך לומר שאסור לו לירוק בכל הר הבית. ולא יעשה הר הבית דרך שייכנס מפתח זו ויצא בפתח שכנגדה כדי לקצר הדרך, אלא יקיפו מבחוץ. ולא ייכנס לו אלא לדבר מצווה – – – כל שהשלים עבודה ונסתלק לו, אינו יוצא ואחוריו להיכל אלא מהלך אחורנית מעט מעט ומהלך על צידו עד שיצא מן העזרה. וכן אנשי משמר ואנשי מעמד ולויין מדוכנן, כך הם יוצאים מן המקדש, כמו שפוסע אחר תפילה לאחוריו. כל זה ליראה מן המקדש. לא יקל אדם את ראשו כנגד שער מזרחי של עזרה, שהוא שער ניקנור, מפני שהוא מכוון כנגד קודש הקודשים. וכל הנכנס לעזרה יהלך בנחת במקום שמותר לו להיכנס לשם ויראה עצמו שהוא עומד לפני הארון, האדון ה' – – – ומהלך באימה ויראה ופחד ורעדה – – – אף על פי שהמקדש היום חרב, בעוונותינו, חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבניינו". עד כאן סוף ציטוט מדברי הרמב"ם. אשר על כן אנו, כמו שמקובל ומוסכם בעם ישראל מדורי-דורות וכפי פסקי הרבנות הראשית וגדולי הדורות האחרונים: לא נכנסים להר הבית. זהו לא ריחוק נפשי אלא ריחוק פיזי, שנובע מיחס של כבוד והערצה; ריחוק פיזי, שיוצר ומחזק את הציפייה, הקשר וההשתוקקות. ודאי שצריך שכוחות הביטחון, הצבא והמשטרה ינכחו בהר הבית. גם מבחינת שמירת השלטון שם וגם מדין פיקוח נפש, כי אחרת הערבים יוכלו לזרוק אבנים על המתפללים בכותל. אבל זה לא מתיר לאנשים פרטיים לעלות לשם. הר הבית אינו דומה לשאר המקומות בארץ ישראל. התרגלנו לעיקרון שלפיו הריבונות מתחזקת במקום שבו בונים בתים, סוללים כבישים, מאכלסים ומסתובבים. עיקרון זה נכון בשאר הארץ. אבל אדוני היושב-ראש, הר הבית זה משהו אחר. הר הבית אינו מקום של התיישבות ומגורים. הריבונות בהר הבית תתחזק אם נדע איך להתייחס אליו. ההסתובבות שלנו שם כמקום טיול והפגנת נוכחות לא תגרום להר הבית להישאר בידינו. שמירה על קדושת הר הבית ועל מוראו היא המהות של המקום, ודווקא היא נותנת ותיתן לנו זכות שייכות ובעלות על המקום. האם נעלה להר הבית רק כי חמאס אינם רוצים בכך? וכי לעשות כל מה שאויבינו אינם רוצים שנעשה נקרא כיבוש? אין שום קשר בין העלייה להר הבית לבין כיבוש הר הבית. כיבוש משמעותו שמונעים מאיתנו בכוח לעשות דבר שאנחנו צריכים ומצווים לעשותו ואז קמים ועושים אותו. זהו כיבוש. אבל להר הבית אנחנו לא נכנסים לא בגלל פחד מחמאס אלא כי אנחנו לא רוצים. כי, אנו יודעים, בגלל האיסור ההלכתי לעלות, ובגלל מצוות מורא מקדש. הר הבית בידינו, הריבונות הישראלית בהר הבית קיימת. זו עובדה שאינה תלויה במספר היהודים או הערבים שנכנסים לשם. ודאי שהיה ראוי לאחר מלחמת ששת הימים לסגור את דלתות ההר על מנעול ובריח ולא לאפשר כניסה של אדם יהודי או נוכרי מלבד כניסת כוחות הביטחון של מדינת ישראל. אך בסופו של דבר המדינה היא שמאפשרת לערבים להסתובב בהר הבית, מפני שכרגע אנו לא רוצים למנוע זאת, בגלל שיקולים מדיניים וביטחוניים כאלו ואחרים. העלייה להר הבית, אדוני היושב-ראש, לא רק שאינה מחזקת את הריבונות בו אלא אף מחלישה אותה ועלולה לגרום, חס ושלום, שהוא לא יהיה בידינו. כי בזה שאנחנו יודעים את ערך המקום ושומרים על כבודו וקדושתו, רק על ידי כך נזכה שהוא יהיה בידינו באופן שלם. אם חס ושלום אנו מזלזלים בקדושת המקום, אנו עלולים לאבד אותו. הכניסה להר, כפי שהיא נעשית היום, רחוקה מאוד ממידת היראה הנדרשת למקום עליון ונורא זה. ראשית, הגבולות אינם ברורים דיים, נכנסים לספקות חמורים של טומאת מקדש וקודשיו. נוסף על כך, גם אם נניח שאדם נכנס למקום המותר ללא ספק, רבים רבים מהעולים אינם נוהגים במורא מקדש כראוי. העלייה להר הבית כיום היא ברוב המקרים ההפך הגמור מדברי הרמב"ם שהזכרתי. נעשים שם סיורים מודרכים כאילו זה אתר תיירות, עלייה בתערובת המינים, הפעלות לילדים בהר הבית, לעיתים עלייה בלבוש לא צנוע, ורבים מהעולים אף מסתדרים ומצטלמים בהר כמו בתמונת מחזור. איך אפשר לטייל ולהצטלם בהר הבית? עומדים אנו לפני ה' בהר קודשו, והראש עסוק בכך שתהיה תמונה יפה למזכרת להראות לחברים? האם ליד ארון הקודש בבית הכנסת היו מעיזים להצטלם כך? כמה רחוקה התנהגות זו ממורא מקדש, וכל זה נעשה בהפקרות ובקלות ראש. כשיגיע הזמן, אדוני היושב-ראש, כפי שאנו מתפללים בכל יום ויום, ועם ישראל יהיה במדרגה המתאימה לכך, ייבנה בית המקדש, ומה שיצא משם הוא לא בשורה של חרב ודם אלא אורה וברכה לכל העולם, במהרה בימינו אמן. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה, יעלה ויבוא. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. יש שר? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> יש שרה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> השרה נמצאת? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> השרה אילת שקד נמצאת, בגודל טבעי. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן, בטוח? אני לא רואה בלי משקפיים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן, אבל תעקבו אחרי הראייה שלי. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> השאלה אם היא שומעת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זו כבר פריבילגיה שלה, אם לשמוע או לא, אבל נוכחותה ניכרת. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני כן חושב שהיא צריכה לשמוע. אני חושב שביום הזה, שאנחנו נמצאים היום ביום האחרון של המושב לפני הפגרה, היום הזה היה מיוחד בכך שהצפנו לכל הציבור את המצב הקשה של התחלואה, ושאין מנוס מלנקוט אמצעים קשים. אנחנו לא מדברים דווקא על סגר, כפי שאמרתי. לפני הסגר יש תחלואה, יש חולים קשים, יש נפטרים וזאת הבעיה הכי גדולה. אני שואל את השרה: האם עשיתם חשבון נפש – על האישי אני לא מסתכל – אבל חשבון נפש ציבורי? חשבון נפש ציבורי, כי היה ברור על מה הולכים, לקראת מה הולכים. היה מי שגם זעק ועורר וצלצלו הפעמונים. בסופו של דבר, לא נעשה, ואנחנו נמצאים דווקא בדבר שעליו כמעט הייתה מערכת הבחירות: הדרישה להחלפת השלטון ועל הכשלים בניהול, המאבק במגפה קשה מאוד – על זה הלנתם על הממשלה הקודמת, על ראש הממשלה הקודם. מינימום מגיעה בקשת סליחה ציבורית. בקשת סליחה ציבורית זה המינימום שנדרש מבן אנוש לעשות. ההתעלמות הזאת וההתנכרות הזאת והיהירות – זה משולב עם יהירות. מותר לבוא ולהגיד: חטאתי, עוויתי, פשעתי. אנשים עשו את זה בעבר, וזה נותן לציבור המשך של אמון. אנחנו נמצאים היום בתהליך, ויש חוסר אמון. רוצים להביא אנשים למאבק קשה, אנשים ייפגעו כלכלית, נפשית, חברתית, לימודית, חינוכית – צריך להכין אותם לקראת זה ולתת להם את החוסן הנפשי לעשות את זה. זה כשבאים המנהיגים באומץ ואומרים: אנחנו עשינו וטעינו. אבל יותר מזה, "על דאטפך אטפוך", דהיינו, פירוש המילים: על מה שאתם עשיתם, בזה, על זה, מענישים אתכם. על זה עצמו, על העונש, על הביקורת בזמן חירום, בזמן שהיה צריך גיבוש של כולם, כי עשיתם את זה, על זה היום מאשימים אתכם. "על דאטפת אטפוך". צריך לבקש בקשה, וזה אולי הדבר השני, שהוא דבר גשמי יותר, ועל כך הביקורת החריפה מאוד: על הממשלה המנופחת, על ההוצאות, על תפקידים מיותרים, על ראש ממשלה חילופי, על לשכות, על שני סגני שר במשרד ראש הממשלה – דברים שלא מקובלים. על חוקים מיוחדים. על זה צריך לעשות את זה? זה שום דבר. ועכשיו, יותר מזה, אני שואל את השרה – היא לא נמצאת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> השרה נמצאת, נמצאת. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא רואה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> השרה, הרימי את ידך. פשוט לא מאמינים לי כשאני אומר שהיא נמצאת, אז מבקשים לראות את זה בעיניים. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> היא מסתובבת במקום אחר, ואנחנו רוצים לדבר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אז מה? זו זכותה, יש חופש תנועה. חופש התנועה חל גם במליאה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני שואל אותך, בזמן הזה: איך את, במשמרת שלך, נתת לפגוע בנשים עובדות. כל בקשתן הייתה רק לצאת לעבודה, כדי לפרנס את המשפחה ולקבל את מה שמקבלת כל אישה ואם בישראל, שהיא אימא לילדים קטנים עד גיל שלוש, לתינוקות עד גיל שלוש, היא מקבלת את הסידור הזה ואת העזרה מהממשלה לצאת לעבודה בתפיסה כלכלית נכונה, בתפיסה חברתית, ודאי אנושית בעניין הזה. ובזה אתם נלחמים במשמרת שלכם, כמעט כדבר הראשון. אתם לא מרגישים שיש מישהו שמבקר אתכם בשמיים? זו לא בושה? אני הרי מבין את הבושה. איך אפשר להסתכל לאנשים בפנים כשאתם עושים את מה שאמרתם עד עכשיו, בתוך תקופה קצרה. מטיחים בכם – ובצדק בדבר הזה. אבל יש אפשרות. מה לעשות? צריך לעשות באומץ ציבורי. בשביל להנהיג צריך אומץ ציבורי. ואני מנמק גם את הבקשה, את ההסתייגויות שלנו. שאלתם למה ביקשנו את ההסתייגות על דברים שעברו בקריאה ראשונה. כמו שסיכמנו, אני אדבר גם על הנימוק – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מבקשים עליהם דין רציפות. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – להחיל עליהם דין רציפות, אבל מה לעשות – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> של הממשלה הקודמת, יש לומר. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הממשלה הקודמת – אבל מה לעשות שאתם לא מחילים דין רציפות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אלא? << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא רק שאנחנו לא מאמינים בדברים, אתם לא מחילים דין רציפות. רק היום העברנו ובחנו את הוועדה לבחירות דיינים ולבחירת שופטים. חוק מיוחד עשיתם פה. מה עשיתם בחוק הזה? לקחתם אנשים שבחרו בהם למשך ארבע שנים, כמו הטוענת הרבנית, שבחרו בה לא כמינוי פוליטי ולא כמשרת אמון, אלא היא עמדה לבחירה, בחרו אותה לפני פחות משנה – למישהי שתהיה מייצגת את הטוענות הרבניות והטוענים הרבניים בוועדה לבחירת דיינים. אתם מפסיקים באמצע, ואיזו רציפות? מפסיקים את המינוי שלה באמצע – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, לא. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – תוך שנה היא מפסיקה. מה זה לא? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מאריכים לה את המינוי. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא מאריכים. היא נבחרה, שום דבר היא לא עשתה כדי שיהיו צריכים להפסיק אותה. עשינו חוק חדש, ויכולנו באותה מידה להגיד שצריך לעשות מה שעושים עם כל הדירקטורים, בכל המינויים, בכל המשרדים. עשיתם חקיקה חדשה בכלל, עם גוף בוחר הרבה יותר גדול, עם כך שצריך לבחור שתי טוענות רבניות – וזו גילדה מקצועית. יש שם 90% גם טוענים רבניים. למה אתה מונע מהן? למה אתה מדיר אותן מהאפשרות? איפה היה עובר דבר כזה? היית יכול לבוא ללשכת עורכי הדין ולהגיד: אתם תבחרו שני עורכי דין, אבל רק שתי עורכות דין? מישהו היה מקבל דבר כזה? קבענו שמינימום צריך להיות אחד, אבל הגילדה הזאת היא גילדה מקצועית, מבחינה מקצועית. את זה עשיתם, אבל לא רק זה. הגדלתם לעשות וביטלתם והפסקתם תוך תקופה קצרה את המינוי שלה וזה דבר שלא נעשה בשום דבר אחר. אז זה דין רציפות? עכשיו אני רוצה להגיד מילה אחת, בכמה הדקות האחרונות, על הרפורמה בחקלאות. אני רק אגיד יותר מזה: מבקרים אותנו, שואלים אותנו: למה אתם נוקטים לשון חריפה על הממשלה הזאת? אנחנו ממקדים את הדברים על אלה שמנסים להטעות את הציבור ולהגיד: אנחנו רוצים את החרדים. אנחנו קוראים לכם. הם כבר נכנסו. כדי להצדיק את הקיום שלהם, הם אומרים: אנחנו לא בממשלה שבה התחברנו לשמאל. מה פתאום? גם החרדים תכף נכנסים. על הדבר הזה אנחנו מתבטאים בחריפות, כדי להוציא מליבם ומדעתם של אנשים. מנסים להטעות אותם ולהגיד: לא, זו ממשלה שלא יכולה. הרי אתם יודעים שלא יכולתם. התחייבתם לישראל ביתנו, התחייבתם בסדרת חוקים שהם נגדנו, אז איך אנחנו יכולים להיות שותפים בזה? והדבר הראשון, כפי שראינו בכל הנושאים שבאמת יש בהם דברים של אווירה, של הצביון של המדינה, דברים שיש בהם שורשיות, ההלכה היהודית, המסורת היהודית – את כל זה אתם שיניתם, אז אנחנו יכולים לבוא ולהיות שותפים בדבר הזה? היעלה על הדעת דבר כזה? אבל אני רוצה בכל זאת לומר משהו על הנושא של הרפורמה בחקלאות. באים ואומרים לנו: אתם מתנגדים, הרי זה יגרום לירידת מחירים. ירידת מחירים אפשר גם היום לעשות. החקלאים לא מקבלים, ולא אלה הגורמים למחירים הגבוהים של הפירות והירקות. המתווכים למיניהם – בואו נטפל בהם באומץ. בהם לא מטפלים, מטפלים בחקלאות. ועכשיו אני רוצה להגיד: בחקלאות מופתעים? החקלאים כבר לא מופתעים שהחרדים והנציגות החרדית תומכים בהם בחקלאות. תמכנו בהם בקדנציה הקודמת וגם היום, לא בגלל שאנחנו אופוזיציה, אנחנו נגד מהלכים של האופוזיציה, אנחנו בעד מהלכים נכונים; אנחנו נגד מהלכים פוגעניים. הענף הזה של חקלאות – מדינת ישראל מרשה לעצמה, ולא בכדי, לקחת את ענף החקלאות ולהעביר אותו מהענף המרכזי בהקמת המדינה – על זה קמו התיישבויות. איך יישבו יישובים? גם מפעלים וגם תעשייה, אבל לקחנו את הענף המרכזי ושמנו אותו בענף החקלאות. חקלאים עוברים מדור לדור. מסורת של חקלאות. אנחנו מכירים את זה מקרוב. כשאבות משפחתי עלו לארץ לפני 120 שנה, לפני 130 שנה, הם לא היו חקלאים, וכן רבים שעלו. הם לא היו חקלאים. כן רבים שעלו, הם לא היו חקלאים, הם היו תעשיינים. << אחרי_כן >> הם עבדו בטקסטיל, בעורות – – – צורפים. היו להם מלאכות. הם לא היו חקלאים כשהיינו בחוץ לארץ. כשהיינו בגלות חקלאות לא הייתה בכלל הענף המרכזי, המקצוע. עברו לכאן, למדו פה, עשו הסבה. למה? את כל זה הם עשו כדי שהם יוכלו לעבד את האדמה בארץ, בארץ שלנו, בארץ הזאת, כמצווה מיוחדת, כאהבת הארץ. לא רק שבאים לגור פה ועובדים את האדמה – החקלאות היא אחד הדברים. אם רוצים לראות את החקלאות עם שורשיות ועם מסורת – כמה חקלאים הולכים לשמור שמיטה ולא לעבד את האדמה שלהם בשנה הבאה? את רוב האדמות במדינת ישראל לא יעבדו בשנה הבאה בגלל שמירה, בגלל מסורת, בגלל ציווי, מתוך אהבת הארץ. ודאי שחלק מהציווי מגיע מתורת ישראל. אנחנו על זה. זה דבר הרבה יותר ערכי. חקלאות זה לא עוד ענף. יש בזה חלק מהמצווה של יישוב ארץ ישראל. יש מצוות שרק פה – אפשר להביא מחוץ לארץ את כל הפירות וירקות. הרבה דברים אפשר להביא – וכן, יותר זולים או יותר יפים – אבל מה שיש בארץ, גם את אותו טיב שיש בארץ, אין באף מקום. אין עוד ארץ שיש לה את מגוון האפשרויות לגדל פירות, את הפירות הטובים. בפרשת השבוע האחרונה שקראנו – שם באים ואומרים במה טובה הארץ, במה הארץ מיוחדת; הארץ, האדמה הזאת, הארץ הטובה שהבטיחו לנו. אנחנו יודעים את הדברים. כמעט שאין מדינה שיש לה אקלים כזה, שיכולים באמת לגדל בה את מה שרוצים; מפתחים פה בענף הזה. זה לא סתם עוד איזה משהו, ענף יהלומים, שיכולים פעם כן פעם לא – זה ענף מרכזי. דרך אגב, הקדוש ברוך הוא הבטיח שיש הכול בארץ ישראל. דבר אחד הוא לא הבטיח: מרבצי נחושת כן, אבל לא כסף וזהב. הדבר היחיד שאין בה. הוא אמר, וכתוב בפירוש: אנחנו לא נתנו כסף וזהב. אלו דברים חומריים. על זה לא צריך להתחייב. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> ארץ זבת חלב ודבש. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ארץ זבת חלב ודבש. יש עוד דברים – גם דברים שהם בחומר; חומרים כמו נחושת גם כן; אבל לא כסף וזהב, שזה כבר מראה על משהו, על רכושנות, על משהו שהוא לא מקור החיים, על דברים אחרים. כמה מדינות אתה מכיר שהן לא מדינות מדבריות, שהן מדינות מהסוג של מדינת ישראל, שלא יורד בהן גשם בכלל בקיץ? מדינה שיש בה כזה אקלים. על זה אנחנו נוותר? על הטיב הזה? על האופי, על העושר הזה שנתנו לנו אנחנו רוצים לוותר? ולכן, בעניין הזה, אנחנו באמת חושבים שראוי לחזק את האנשים האלה גם מבחינה אישית וגם מבחינה ערכית, מבחינת אהבת ארץ ישראל שאנחנו צריכים לתת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> משפט אחרון, בבקשה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> וזה חלק מהדברים שאני חושב שאנחנו מאבדים. מאבדים. יש לנו כמה דברים שצריכים לאפיין אותנו. אנחנו אומה יהודית, אנחנו נמצאים בהתיישבות הזאת שיש כאן – נכון שהאקלים טוב – לא סתם; בגלל שיש לנו כאן את הקשר החזק, בגלל שאנחנו לא מדינה שהדבר המרכזי בה הוא פולקלור. כאן יש לנו הרבה יותר מכך. ואנחנו פוגעים בכל הדברים האלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אז שלא יתפלאו אחרי זה – ועם זה אני מסיים – שלא יתפלאו אחרי זה שאנחנו צריכים להתמודד עם קשיים כאלה, שאנחנו לא מצליחים בזה – עם קשיים כלכליים, קשיים ביטחוניים שיש לנו, ומדיניים, ועכשיו גם בריאותיים. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. חברי הכנסת, אנחנו לקראת הצבעה. האם יושב-ראש ועדת הכספים רוצה לסכם? אין צורך. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, להצעת חוק תכנון משק החלב (תיקון מס' 4) הוגשו הסתייגויות. לפני – – – << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> יאללה, רגע, אין הסתייגויות? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אדוני, גם את ההסתייגות היחידה הורדת? << קריאה >> יושב-ראש הכנסת מיקי לוי: << קריאה >> יש הסתייגות אחת. לא להתווכח. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מאה אחוז. רק שנייה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> סליחה, חברים, תנו לי לנהל את זה. אני מכיר את כל הסיכומים. לפני סעיף 1, אני מקריא את חברי הכנסת, כי זאת מצוות התקנון. חברי הכנסת בנימין נתניהו, יולי יואל אדלשטין, ישראל כץ, מירי מרים רגב, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופי אקוניס, יובל שטייניץ, דסטה גדי יברקן, אמיר אוחנה, חוה אתי עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מכלוף מיקי זוהר, קטי קטרין שטרית, פטין מולא, מאי גולן, אריה מכלוף דרעי, יואב בן צור, חיים ביטון, משה ארבל, אוריאל בוסו, משה גפני, יעקב ליצמן, יעקב אשר, ישראל אייכלר, מיכל וולדיגר, איתמר בן גביר, שמחה רוטמן, אורית מלכה סטרוק ואופיר סופר הגישו הסתייגויות. לפני סעיף 1 – הסתייגות 1 הוסרה. רגע, הם לא נמצאים פה. אנחנו עוברים – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> לא, לא, אני נמצא, ואני מסיר אותה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נכון, נכון, הוסרה. אמרתי: הוסרה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 2, לפני סעיף 1, של חבר הכנסת יצחק פינדרוס. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 13 נמנעים – 2 ההסתייגות (2) של חבר הכנסת יצחק פינדרוס לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – שלושה, נגד – 13, שני נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> מבקש לבטל את ההצבעה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> סליחה? כן, כן, יתר ההסתייגויות, על פי הודעת – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא לא מצביע – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> הוא מבקש לבטל את ההצבעה שלו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אה, הצבעת בעד במקום נגד? אז אנחנו רק מודיעים שההצבעה של מקלב היא – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> איתמר – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> לבטל את ההצבעה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לבטל את הצבעתו. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> בדיוק. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מאה אחוז. אז שניים בעד – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> לא צריך לעשות הצבעה חדשה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אנחנו רק רושמים את זה לפרוטוקול, אדוני. הוא ביקש להסיר את הצבעתו בעד. אז אנחנו מסירים את הצבעתו של חבר הכנסת מקלב. שניים בעד, 13 נגד, שני נמנעים. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> השאלה, אדוני היושב-ראש, אם צריך לעשות הצבעה חדשה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> התוצאה לא השתנתה. חברי הכנסת, שאר ההסתייגויות, על פי הודעת המציעים, המסתייגים, הוסרו. על כן, אנחנו מצביעים על כל סעיפי הצעת החוק, כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה, כמובן. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד סעיפים 1–2 – 14 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> 14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי כל הסעיפים, על פי נוסח הוועדה, התקבלו בקריאה השנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד החוק – 15 נגד – אין נמנעים – אין חוק תכנון משק החלב (תיקון מס' 4), התשפ"א–2021, נתקבל. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 15, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק תכנון משק החלב (תיקון מס' 4), התשפ"א–2021, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ונכנסה לספר החוקים של מדינת ישראל. ברכות לשר החקלאות ולכל העוסקים במלאכה. << נושא >> הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 149) (חברות גבייה), התש"ף–2020<< נושא >> [מס' מ/1344; דברי הכנסת, חוב' ט"ו, ישיבה 41.] << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 149) (חברות גבייה), התש"ף–2020. ההודעה נמסרה ביום 12 ביולי 2021. אנחנו עוברים להצבעה לאחר שהונמקה. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? הצבעה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברים, זאת לא הסתייגות. חברים, זאת לא הסתייגות. אני עוצר את ההצבעה. הצבעה מס' 5 << קריאה >> יושב-ראש הכנסת מיקי לוי:<< קריאה >> עצור, עצור, עצור. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> מה זה "עצור"? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הכול בסדר, הכול בסדר. הכול בסדר. אני ביטלתי את ההצבעות לפני שהסתיים השעון. אנחנו מצביעים – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, אתם לא תבינו אותי, שבו. ראשית, תשבו. גם קארה, גם סילמן, שבו, בבקשה. אתם מדברים עם אחרים ולא שומעים את מה שאני אומר. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אני לא ראיתי דבר כזה, מה זה "עצור"? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> סליחה, אדוני, דבר ראשון, שב, בבקשה. שב במקומך, שב במקומך. יש ליושב-ראש הישיבה סמכות לעצור את ההצבעה לפני שההצבעה הסתיימה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> על מה ולמה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כי הייתה פה אי-הבנה על מה מצביעים, ולכן אני מבהיר שוב על מה ההצבעה. אנחנו מצביעים על הודעת הממשלה על החלת דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות, כפי שהדבר הובא לפני כשבועיים למליאה. ברור לכולם? לא הסתייגות – דין רציפות. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אחרי שהבקיעו שער מבקשים לעצור. מה זה הדבר הזה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברים, אני עובר להצבעה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> יושב-ראש הכנסת מיקי לוי: << קריאה >> חברים, מה קרה לכם? דין רציפות – בעד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברים, חברים, חברים, אנחנו מצביעים בעד או נגד הודעת הממשלה, אוקיי? << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> איזו ממשלה? << קריאה >> יושב-ראש הכנסת מיקי לוי: << קריאה >> בעד, מה לא ברור? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הממשלה הלגיטימית. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> ויש שני ערעורים שאני מנמק. אני אמור לנמק, אני מזכיר לך. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן, אחרי זה. בסדר. אתה מנמק שניים. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> שניים אני מנמק. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל לא על זה, לא על זה. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> שניים נומקו. שניים אני מנמק. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אדוני, מאה אחוז, זה נכון. אני חוזר להצבעה, נא להקפיד. אנחנו עכשיו מצביעים על הודעת הממשלה, בסדר? הודעת הממשלה – מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד הודעת הממשלה – 14 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת החוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 149) (חברות גבייה), התש"ף–2020, נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 14, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 149) (חברות גבייה) חוזרת לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. << הצח >> הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע (תיקון מס' 3), התשפ"א–2021 << הצח >> [מס' מ/1400; דברי הכנסת, חוב' ט"ז, ישיבה 44.] << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע (תיקון מס' 3), התשפ"א–2021. ההודעה נמסרה ביום 19 ביולי 2021. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד הודעת הממשלה? להצביע בבקשה. הצבעה מס' 7 בעד הודעת הממשלה – 13 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע (תיקון מס' 3), התשפ"א–2021, נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 13, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות אושרה, והצעת חוק מיסוי רווחים ממשאב טבע (תיקון מס' 3), התשפ"א–2021, תחזור לדיון בוועדת הכספים של הכנסת. << הצח >> הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 28) (הרחבת מקורות המימון לתאגידים חוץ-בנקאיים העוסקים במתן אשראי), התשפ"א–2021 << הצח >> [מס' מ/1389; דברי הכנסת, חוב' ט"ז, ישיבה 44.] << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברים, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 28) (הרחבת מקורות המימון לתאגידים חוץ-בנקאיים העוסקים במתן אשראי), התשפ"א–2021. הודעה נמסרה ביום 19 ביולי 2021. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק פינדרוס לנמק את הערעור של סיעת יהדות התורה והשבת, אגודת ישראל. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> את שני הערעורים, כדי שיהיה לך קל. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מאה אחוז. אם כך, אתה תנמק את שני הנושאים, גם סעיף 10 וגם סעיף 11. עשר דקות יעמדו לרשותך. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, 9 ו-10. לא 11. בלי 11. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, אדוני. סעיף 9 כבר נימק – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הוא נימק 8 ו-9. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, תקשיב מה שאני אומר לך. הוא נימק בהצעת חוק פקודת העיריות והצעת חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע. אתה תנמק בהצעת חוק הבנקאות (רישוי) ובהצעת חוק לעידוד פיתוח טכנולוגי בתחום פיננסי, התשפ"א–2021. על שני הנושאים האלה. בסך הכול עשר דקות נימוק. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אין הבדל בין מה שאני אמרתי למה שאתה אמרת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מפני כבודו של הרב מקלב אני רק רוצה – לחברי הכנסת, שאני מאמין שהם יודעים על מה הם מצביעים – אבל אני רוצה לתת לכם קצת רקע. אנחנו הצבענו היום על חוק שמירת הניקיון, ובחוק שמירת הניקיון הממשלה חיפשה מה לעשות עם הכסף שאגרו, איך מוציאים את הכסף שאגרו באיזשהו מקום, ברמייה מתושבי מדינת ישראל. כשהתחיל הסיפור הזה – ואחרי זה תבינו למה אני מדבר גם על זה – כשהתחיל הסיפור של חוק שמירת הניקיון, הייתי ראש רשות בביתר עילית, ועלות פינוי האשפה גדלה פי ארבעה. ב-400% עלתה עלות פינוי האשפה בגלל האגרה הזאת. הממשלה הסבירה לעם ישראל למה היא עושה את זה – וכמובן שזה הכביד בנטל המס על התושבים. זה בשביל שהכסף הזה – זה לא מס חדש – ישרת את ההפרדה במקום, זה ישרת את הניקיון, זה ישרת את הבינוי. אני נמצא כאן היום בכנסת, 15 שנה לאחר מכן, והממשלה, יש לה קרן גדולה והיא מנסה להכניס את היד פנימה ולראות איך היא מוציאה את הכסף. אז בחוק הרציפות בסעיף הקודם, מה שעשו לכם במחצבות, זה בדיוק מה שהמדינה הולכת לעשות. זאת אומרת, היא לוקחת מס, היא אומרת שזה בעבור משהו מסוים, ובעוד עשור ישבו פה חברים ויגידו: עכשיו זהו, יש פה איזו קופה לאוצר, איך אנחנו גונבים את הכסף ומכניסים פנימה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זה לא החוק הזה, אדוני. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בחוק הקודם, אמרתי. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא. חוק מס רווחים ממשאבי טבע? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, זה לא זה. אדוני, חוק משאבי טבע זה בעיקר נושא הגז. זה על קרן הגז. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה על ההיטלים שעושים על המכרות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, זה על קרן הגז. היטלי קרן הגז. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> רגע, היו לנו פה שלושה. על החוק מיסוי רווחים ומשאבי טבע – נכון, אתה צודק. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זה רווחי נפט. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל היה גם על המכרות, כנראה הורידו את זה. היה גם על המכרות ערעור שלנו. היה גם ערעור, והערעור כנראה עוד לא הגיע. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זה לא היום. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה לא הגיע. זה יגיע מחר. אבל רק שתדעו מה התוצאה של זה. אבל מכיוון שזה סיום מושב הקיץ, ומנהלות הסיעה ביקשו שלא אאריך, אז אני אשתדל לא להאריך ולא לסיים בעשר דקות אלא לסיים בפחות, ואני רוצה אכן להגיד תודה רבה לעובדי הכנסת המסורים, שעשו פה עבודה ימים ולילות, ולהתנצל בפניהם שבלית ברירה – וראיתם היום למה עשינו את הלילות כימים כאן. הם עבדו עבודה קשה. הם היו צריכים לסבול בגלל המציאות הפוליטית שנוצרה. ואני רוצה לומר משהו. אתם יודעים למה אנחנו היום מסיימים – ואני חושב שחובה לומר את זה – אתם יודעים למה היום אנחנו מסיימים הרבה יותר מוקדם מאשר סיימנו בחודש וחצי האחרון? אתם יודעים למה השעה 21:55 ביום רביעי, והולכים ללכת? כי הגיע מבוגר אחראי בקואליציה, יושב-ראש הכנסת, ולקח אחריות, והגיע לדיאלוג סביר ונורמלי, ומגיע לו על זה שאפו. אני מציע לאנשי הקואליציה לקחת את זה לתשומת ליבם, את מה שקרה כאן היום, כי אני חושב שיש לזה הרבה הרבה משמעויות. יגיד השר אלקין שאני מדבר על הבחירות לשופטים ודיינים. ממש לא. לא על זה אני מדבר איתך; על מה שהיה כאן היום בהסדרי הדיון. הגיע יושב-ראש הכנסת, לקח אחריות, ניהל דיאלוג נורמלי עם האופוזיציה, וסביר. ב-24 השעות האחרונות הייתי מעורב בדיאלוג בנושא הוותמ"לים. אני יודע מה הייתה המשמעות של מה שהוא עשה. הייתה לזה משמעות. אם יבוא מישהו מהקואליציה באמת לדיאלוג נורמלי, וינהל דיאלוג נורמלי עם האופוזיציה – ולא שהוא עסק באיזושהי הצעת חוק חדשה ולא שקיבלנו איזשהו תקציב חדש, וזה לא היה סחר-מכר פוליטי, אלא היה סחר-מכר על התנהלות, ובהתנהלות סבירה ונורמלית כולם מרוויחים. רוב חברי הכנסת יכלו היום ללכת הביתה בשעה 17:00, 18:00. בצורה סבירה. גם המעטים שנשארו, נשארים עד שעה סבירה, ואני חושב שרק על זה בהחלט בהחלט מגיע יישר כוח ליושב-ראש הכנסת מיקי לוי. אני מקווה שזה יהיה סימן לבאות למושב החורף, שההתנהלות בו תהיה התנהלות סבירה, מכבדת, מכילה, ואז נוכל להגיע להסדרים הרבה הרבה יותר טובים. תודה רבה לכם, ואני מקווה שנתראה כאן בשנה הבאה לשנה הרבה יותר טובה ופורה. מודה לכולם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת פינדרוס. כמו שיושבת-ראש הקואליציה עידית סילמן הייתה אומרת, ה' עימך. אנחנו עוברים להצבעה, חברי הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה על הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 28) (הרחבת מקורות המימון לתאגידים חוץ-בנקאיים העוסקים במתן אשראי). חברים, אני חוזר: ההצבעה היא בעד או נגד הודעת הממשלה. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד הודעת הממשלה – 12 נגד – אין נמנעים – 2 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 28) (הרחבת מקורות המימון לתאגידים חוץ-בנקאיים העוסקים במתן אשראי), התשפ"א–2021, נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 12, אין מתנגדים, יש שני נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 28) חוזרת לדיון בוועדת הפנים של הכנסת. << הצח >> הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לעידוד פיתוח טכנולוגיה בתחום הפיננסי בישראל, התשפ"א–2021 << הצח >> [מס' מ/1390; דברי הכנסת, חוב' ט"ז, ישיבה 44.] << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אנחנו עוברים, חברים, להצבעה על הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לעידוד פיתוח טכנולוגיה בתחום הפיננסי בישראל, התשפ"א–2021, שהודעה עליה נמסרה ביום 19 ביולי 2021. אנחנו מצביעים בעד או נגד הודעת הממשלה. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד הודעת הממשלה – 12 נגד – אין נמנעים – 1 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לעידוד פיתוח טכנולוגיה בתחום הפיננסי בישראל, התשפ"א–2021, נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 12, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת חוק לעידוד פיתוח טכנולוגיה בתחום הפיננסי בישראל, התשפ"א–2021, חוזרת לדיון בוועדת הכלכלה. << הצח >> הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 7), התשפ"א–2021 << הצח >> [מס' מ/1438; דברי הכנסת, חוב' י"ז, ישיבה 47; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 7), התשפ"א–2021, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, חבר כנסת סעיד אלחרומי, להציג את הצעת החוק, בבקשה, אדוני, יעלה ויבוא. אחריו – חבר הכנסת איתמר בן גביר. << דובר >> סעיד אלחרומי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 7), התשפ"א–2021, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד–2014, נחקק בשנת 2014 כחלק מהצעדים המרכזיים להתמודדות עם משבר הדיור, והוא נועד להגדיל את היצע יחידות הדיור בישראל. מכוחו של החוק הוקמה הוועדה למתחמים מועדפים לדיור, המוסמכת לאשר תוכניות הכוללות היקף גדול של יחידות דיור באופן מהיר ובאפשרות לסטות מהוראות של כל תוכנית אחרת שחלה, למעט תמ"א 35 – תוכנית המתאר הארצית המשולבת לבנייה, לפיתוח ולשימור. החוק נקבע כהוראת שעה לשם התמודדות עם משבר הדיור לארבע שנים, עם אפשרות להאריכו בשתי תקופות נוספות של שנה כל אחת. כמו כן נכללו בחוק מסלולים ייחודיים לשם קידום תוכניות לדיור ביישובי החברה הערבית ומיזמי פינוי-בינוי. למרות המאמצים בשנים האחרונות, הצורך בקידום מהיר של תוכניות בוועדה עומד בעינו, בשל המשך קיומו של משבר הדיור. לכן מוצע כעת לקבוע כי החוק יחול לתקופה נוספת של ארבע שנים, ולתת אפשרות להאריכו בשתי תקופות נוספות של שנה כל אחת. כמו כן מוצעים כמה שינויים נוספים בחוק, שנדרשים כדי לתת פתרונות לאתגרים נוספים שנמצא כי יהיה נכון לטפל בהם במסגרת הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים. כך, מוצע כי סמכויותיה של הוועדה יורחבו לטיפול גם בקידום תוכניות בנושאים אלה: א. קידום תכנון במתחמי פינוי-בינוי במסגרת התחדשות עירונית – מוצע להרחיב את הסמכות הקיימת של הוועדה בהקשר זה, ואף להרחיבה גם לקרקע משלימה; ב. קידום תכנון ביישובים של האוכלוסייה הערבית, לרבות הדרוזית והצ'רקסית, וכן במתחמי דיור מותאמים לאוכלוסייה החרדית – בשל מצוקת הדיור במגזר החרדי ובמגזר הערבי מוצע כי הוועדה תמשיך לעסוק בתכנון. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> אני מצטער שאני צרוד קצת, לאחר ארבעה ימים רצופים של עבודה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> תודה, סמי. בשל מצוקת הדיור במגזר החרדי ובמגזר הערבי, מוצע כי הוועדה תמשיך לעסוק בתכנון ביישובים המשתייכים למגזרים אלה, לצד הרחבת הסמכתה לעסוק בתכנון מתחמים שהתכנון בהם יותאם לצורכי האוכלוסייה החרדית, לאחר שמתחמים אלה יוכרזו על ידי הממשלה, לפי המלצת מנהל מינהל התכנון, לשם עמידה ביעדים שנקבעו בהחלטות הממשלה בעניין זה. ג. קידום מתחמים מועדפים לפיתוח מוטה תחבורה – מוצע להרחיב את סמכות הוועדה ולהסמיכה לאשר תוכניות מתחמים מוטי פיתוח תחבורה סמוך לתחנות הסעת המונים שייקבעו בתוכנית מתאר ארצית לעניין זה. זאת, כדי להביא לייעול השימוש בקרקע ולהגברת השימוש בתחבורה ציבורית. לאור זאת מוצע לאפשר לוועדה לתכנן תכנון מפורט של השטחים הסובבים את תחנות המטרו, כפוף להסדרים שייקבעו בעניין זה בתוכנית המתאר הארצית. הוועדה בראשותי קיימה בימים האחרונים דיונים אינטנסיביים להכנת הצעת החוק לקריאה השנייה והשלישית. במהלך הדיונים קיבלה הוועדה כמה שינויים משמעותיים ביחס להצעת החוק שהגישה הממשלה. בין היתר עסקה הוועדה רבות בקביעת הגבלות על האפשרות להכרזה על מתחמים מועדפים שנמצאים בשטחי משבצת ביישובים חקלאיים. הוועדה קבעה בין היתר הגבלות על האחוזים משטח המשבצת שניתן לגרוע מיישובים חקלאיים, כדי לשמר את אופיים הכפרי ולשמור על השטחים הפתוחים. בהקשר זה נקבע מנגנון ביקורת של המועצה הארצית על התוכניות שתאשר הוועדה אשר גורעות מהשטחים הפתוחים שנקבעו בתוכנית האסטרטגית שאישרה המועצה הארצית. עוד נקבעו הוראות לעניין הכוונת שיקול הדעת בהכרזה על מתחמים מועדפים כך שיובאו בחשבון גם שיקולים הנוגעים להיבטים סביבתיים. כמו כן נעשה שינוי בהרכב הוועדה כך שמעתה תיכלל בה נציגות של ראש רשות מקומית שהיא יישוב של בני האוכלוסייה הערבית, לרבות הדרוזית והצ'רקסית, וכן משקיף מטעם המועצות האזוריות או מטעם משרד הרווחה. לדעתי, הוועדה איזנה איזון נכון יותר מזה שהיה בהצעת החוק הממשלתית בין הצורך לאפשר קידום מהיר של פיתוח מתחמים לדיור ולתחבורה לבין ההגנה הנדרשת על שטחים פתוחים ועל השטחים החקלאיים. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות, אך אבקש כי הכנסת תדחה הסתייגויות אלה ותתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על ידי הוועדה. חברים, לאחר הנאום הרשמי אני רוצה להגיד לכם שזאת טבילת האש הראשונה שלי כיושב-ראש ועדה שמטפל בחקיקה כל כך גדולה וכל כך רצינית. עשינו מאמצים גדולים – למרות שזה חוק שהבאנו בתיאום הממשלה, בהסכמות עם המפלגה שלי, עם רע"מ, כחלק מההסכמות הכלליות, אבל עשיתי כל מאמץ כדי להגיע להסכמות גם עם חברי הכנסת שהיו בוועדה – חברי היושב-ראש היה נוכח בכל הדיונים – עם חברי כנסת מכל סיעות הבית, גם עם החקלאים, גם עם השלטון המקומי, המועצות האזוריות – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> – – עם כולם – גם איתם – והגענו בסופו של דבר להצעה מוסכמת על כולם. אז אני רוצה להודות קודם כול לחברי הוועדה ולחברי הכנסת שהשתתפו בדיונים ולנציגי המשרדים השונים, שסבלו את הלחץ שהפעלתי עליהם תוך כדי הדיונים האלה. אני רוצה להודות לראשי הרשויות ולראשי הארגונים השונים, לצוות הוועדה הנפלא, שעזר לי המון, ולצוות המשפטי של הוועדה. אני חייב לציין כאן את עו"ד רעות בינג, שזה החוק הראשון שלה, והיא עשתה מאמץ גדול. תודתי לכולם. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> בפיקוח תומר. << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> בוודאי. תומר הוא המפקח הראשי. כמה מילים בערבית: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: משפחות ובני עמנו, אנשים יקרים, עבדנו במהלך הימים האחרונים בכל הכוח לאישור החוק הזה, משום שיש בו בשורה גדולה לבני עמנו הערבים, יש בו בשורה גדולה לכפרים והערים הערביים שלנו. יש 35,000 יחידות דיור שמחכות לאישור החוק. זוהי בשורה לעשרות אלפי זוגות צעירים. מברוכ לכולם.) תודה, אדוני היושב-ראש. תודה, חבריי חברי הכנסת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סעיד אלחרומי, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. אנחנו עוברים לדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת איתמר בן גביר, ואחריו – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. << דובר >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השרה, אני רואה שהשרה אילת שקד נעלמה לה, ולא בכדי, וחבל שכך. אבל בסדר, מה לעשות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> היא פשוט סיימה את תורנותה, ונמצאת כאן השרה אורית פרקש הכהן, שזאת התורנות שלה. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> או לא רצתה לשמוע אותי ואת בצלאל סמוטריץ', אבל זה בסדר גמור – אתה תשמע והקואליציה תשמע ועם ישראל ישמע. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> ודברי הכנסת ישמעו. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ודברי הכנסת ישמעו. אני רוצה, בפתח הדברים, קודם כול, להביע תנחומים על מותה של אימו של קובי סלם, פעיל שלנו מגבעת שמואל, גב' סלם, זכרה לברכה, ועל מותו של הפרסומאי בני גיל, אוהב ארץ ישראל, איש ארץ ישראל. יהי זכרם ברוך. אני משתתף בצער המשפחות. אדוני, אני יצאתי לכמה דקות – יותר נכון אפילו קצת יותר מכמה דקות – בהפרשים כאן בין ההצבעות, וסוף-סוף פגשתי את הילדים המתוקים שלי – את שובאל צדוק, את הלל שושנה, את אמונה אסתר, את דוד ציון, את שירה חדשה ואת אורי צבי – והלכתי איתם לקניון מלחה. עברנו שם בין הדוכנים, ואחד אחרי השני באו אלי יושבי הקניון, מי שמבלה בקניון, ואמרו לי: בן גביר, מתי הם הולכים הביתה? מתי הממשלה הזאת הולכת הביתה? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> לא הולכים. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בעזרת השם תלכו, תלכו מהר. ממשלה של מנותקים. ממשלה של אנשים – חלקם חברים שלי, באמת אנשים טובים שמסתובבים כאן, אבל הם מנותקים ממה שהציבור חושב עליהם. הם מנותקים ממה שהציבור במדינת ישראל רואה, את הממשלה הרעה הזאת, מנותקים מכל הצרות של עם ישראל, מנותקים מהעם. אביר, הייתי בדרום, הייתי בבאר שבע. אני מסכים – אתה עוד מעט תגיד לי, אחרי שאני אסיים את הנאום שלי: זה לא רק בתקופה שלנו, זה היה גם בזמן הליכוד. אתה צודק, זה היה גם בזמן הליכוד. אבל עברתי שם בין האנשים – איזה תסכול, איזה עצב, איזה יגון. סגן ראש עיר בא אליי ואומר לי: איתמר, אשתי לא יוצאת בערב למתחם ביג. אני אומר לו: למה היא לא יוצאת בערב – לא למתחם ביג ולא לג'וגינג? והוא אומר לי: אשתי מפחדת, כי מטרידים אותה, כי פוגעים בה, כי האלימים והעבריינים והבריונים הרימו את הראש. היינו בסיור בחורה, בלקיה – איזה יופי של פיתוח. מדינת ישראל רק אומרת להם: בואו תיכנסו, בואו תיכנסו, אבל הם לא רוצים, כי הם יודעים שיש פראיירים, כי אנחנו פראיירים. מנותקים משכונת התקווה, מאותה אישה קשישה. כן, כולם מדברים, ובצדק מדברים, וטוב שמדברים, על המעשה הנורא שעשו כלפי גל גברעם, על המעשה הנורא של סוכן הדוגמניות שי אביטל, אבל מה עם הקשישה בשכונת התקווה שאנסו אותה? מה איתה? מה עם מה שקורה שם – שילדים מפחדים לצאת לגני משחקים, כי מטרידים אותם ומרביצים להם ומכים אותם, ואומרים להם: אתם יהודים מלוכלכים? זה במדינת ישראל, זה במשמרת שלכם. מנותקים מהשכבות החלשות. אמרתם שתביאו בשורה, הבטחתם הורדת מיסים, סיפרתם סיפורים, והינה – מיסים על המשקאות הממותקים והעלאת מחירי הלחם והעלאת התחבורה הציבורית ומס על רכישת מוצרים מחו"ל ומס על ביקור רופאים ועוד ועוד, כשעוד פעם, מי סובל? אותם אנשים שקשה להם, אותם אנשים שאין להם. מנותקים מהיהודים, מהציבור היהודי, ברמלה ובלוד ובשמעון הצדיק, אלה ששורפים להם ופוגעים בהם וזורקים עליהם אבנים, ואין משטרה ואין חוק ואין סדר. מנותקים גם בחוק הזה, חוק הוותמ"לים. לכאורה – איזה יופי, מאפשרים בנייה, מתחמי בנייה, תכנון, אבל כולנו יודעים את האמת כאן: החוק הזה נועד להרוס את כל דיני התכנון והבנייה, החוק הזה, ולא סתם ברע"מ עבדו עליו גם בשעות היום, גם בשעות הלילה, כי הם יודעים שזה חוק שעוד פעם בועט בשלטון החוק. מנותקים מחיילי צה"ל – כן, מיקי לוי, כן, אדוני יושב-ראש הכנסת, מנותקים מחיילי צה"ל. בוא איתי לחברון, מיקי. בוא, בוא נפגוש את חיילי צה"ל. בוא נדבר איתם על חיילי גולני וגבעתי, בוא נשאל אותם מה הם חושבים על הממשלה הרעה הזאת. אני מסכים איתך, זה לא רק מהתקופה שלכם, אבל בתקופה שלכם זה גדל ובתקופה שלכם זה מתעצם. אם קודם זרקו עליהם אבנים והם היו צריכים לשתוק, היום יורים עליהם והם צריכים לא להגיב, כי יש ממשלה, כי יש פוליטיקה, וצריך לתחזק את הממשלה. זו, אגב, הסיבה לחוסר האובייקטיביות שלך כאן, כשאחמד טיבי העיף אותי מהדוכן כי לא אמרתי לו "אדוני", ואתה יודע שאני צודק, אבל לא עשית כלום עם זה. למה? כי אתה צריך אותו לקואליציה שלך. חבריי חברי הכנסת, אנחנו בחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, חודש של חשבון נפש שכל אחד ואחת צריכים לעשות, ואני שואל אתכם: חבריי, ברוך השם, אתם בתפקידים באמת מכובדים – גב' סילמן יושבת-ראש הקואליציה, אביר סגן שר, אילת שרת הפנים, נפתלי ראש ממשלה – באמת מעריך, באמת חשוב מאוד, אבל יש עוד דבר שאתם תצטרכו לעשות בסיום התקופה הזאת. ויכול להיות שזאת תהיה תקופה ארוכה, יכול להיות שתחזיקו מעמד, יכול להיות שהממשלה הזאת תאריך ימים, חס ושלום. << קריאה >> אביר קארה (ימינה): << קריאה >> – – – צד שלא משפיע. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כן, אני יכולתי להשפיע, אביר, אתה צודק. אתה צודק, אני יכולתי להשפיע. הציעו לי. הציעו לי צ'ק פתוח. << קריאה >> אביר קארה (ימינה): << קריאה >> – – – מציע לך. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הציעו לי צ'ק פתוח: בוא תהיה שר, בוא תהיה שר. הציעו לי, אתה צודק. << קריאה >> אביר קארה (ימינה): << קריאה >> לא לא – – – << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתה צודק. לא לא, אביר, לא סגן שר, הציעו לי להיות שר. רק תסכים למנסור עבאס בממשלה – תהיה שר. << קריאה >> אביר קארה (ימינה): << קריאה >> איתמר, אבל – – – בצד שמשפיע – – – פוזיטיבי ולתמוך במנכ"ל מועצת יש"ע. מרצ בחרו את מנכ"ל מועצת יש"ע לראשות הממשלה אחרי ארבע מערכות בחירות. בוא, תהיו חיוביים. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בטח שיבחרו, מוכר להם את המדינה. בוודאי שיבחרו, הוא מוכר להם את המדינה. << קריאה >> אביר קארה (ימינה): << קריאה >> – – – אני אוהב אותך. בוא תהיה חיובי וקח את זה למקום טוב. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני זקוק לסיוע כאן, כי אני רוצה להשלים את המילים. אביר, יהיה לי מה לדבר איתך בחוץ, אבל אני כן אשלים את המילים שלי. אני כן אגיד לך בצורה הכי פשוטה, אביר, את הדברים הבאים: אתה צודק – אתם משפיעים, אתם חשובים, אתם בעלי תפקידים – אבל אני שואל אותך ומסתכל לך בעיניים, אני מסתכל לעידית שלידך בעיניים: אתם תוכלו להסתכל להיסטוריה בעוד כמה שנים? אתם תוכלו להסתכל בפנים של הילדים המתוקים שלכם, כשאתה יודע שאני, לדוגמה, שכשרצו להפגין מול הבית שלך, אני אמרתי: לא, כי אני לא רוצה שהילד שלך יראה את הדבר הזה, גם אם הוא קטן מאוד? אבל אני שואל אותך, אביר, אני שואל אותך שאלה: האם אתה תוכל להסתכל בעיניים של הילד שלך בעוד כמה שנים על הדבר הזה? אז נכון, יש תפקידים, אתם משפיעים ואתם חשובים, אבל אם במחיר הזה ממשלת ישראל מוכרת את מדינת ישראל, אם במחיר הזה אנחנו מאבדים את הדרום ומאבדים את הצפון – לך לחקלאים בצפון, לך לאנשי העסקים בצפון שהתחילו לדרוש מהם פרוטקשן. אם במחיר הזה, אביר, אנחנו מאבדים את מדינת ישראל – אני מכיר אותך טוב ואני מכיר את עידית, אני מכיר את כולכם. אני חושב שיש איזשהו רגע שאתם צריכים להגיד: עד כאן, עד כאן. זה לא יהיה. זה קו אדום. מה הקווים האדומים של הממשלה הזאת? תראו את מעללי השהידים תומכי הטרור, חוגגים – חוגגים כאן ביום, חוגגים כאן בלילה, חוגגים כאן בכל רגע, שולטים על מדינת ישראל, שולטים על ממשלת ישראל, מנהלים את מדינת ישראל, ואני שואל אותך ושואל אתכם: עד מתי? ערב ראש חודש אלול, ועוד חודש – – – << קריאה >> אביר קארה (ימינה): << קריאה >> אבל אתה רוצה לעשות חשבון נפש אישי, את החשבון שלך. תעשה את החשבון שלך, מפלגת סמוטריץ תעשה את החשבון שלה – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> סגן השר קארה, מכיוון שזמנו של חבר הכנסת בן גביר הסתיים, הוא רוצה משפט אחרון בלי הפרעות, בבקשה. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> סגן השר קארה, אין לי ספק שכבוד היושב-ראש מר גינזבורג ינהג בי בשוויון ויגיד: היו כאן הפרעות, אז אני נותן לו עוד דקה וחצי, כי אני עושה את זה ככה כלפי כל אחד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אם ההפרעות היו במשך דקה וחצי, אני אתן לך דקה וחצי. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> וכמה ההפרעות היו? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הן לא היו במשך דקה וחצי. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> דקה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> גם לא. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני לא אתחנן. אתה רוצה שאני ארד? אני ארד עכשיו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> משפט אחרון. אדוני, לא אמרתי לך לרדת, אמרתי לך – – – << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בסדר, היו הפרעות. היו הפרעות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אדוני, חבל שאתה מתווכח איתי. אני הערתי לחבר הכנסת קארה לא להפריע לך לומר את משפט הסיום, לא אמרתי לך: תרד, אמרתי לך: תאמר את משפט הסיום. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני ידיד של אביר, וזה בסדר, אני מרשה לו להפריע לי, אני רק אומר לך דבר אחד, אני אומר לכם דבר אחד, אני אומר לך, כבוד השרה, דבר אחד: ערב ראש השנה, ואתם באמת צריכים לשאול את עצמכם: מה קורה כאן? אתם בשלטון, זה נכון, אבל נתתם במחיר הזה שאתם בשלטון את השלטון גם לאנשים שבסופו של דבר מסתכלים על הילדים שלי ועל הילדים שלך ועל הילדים של אביר ועל הילדים של עידית אותו דבר, והחלום שלהם זה לעשות לכולנו את אותו דבר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת איתמר בן גביר. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אחרון הדוברים, ולאחר מכן נעבור להצבעות. בבקשה, אדוני, חמש דקות. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, חברות הכנסת, מדובר בחוק חשוב מאוד, במיוחד לחברה הערבית ולחברה החרדית, אבל אנחנו, כמייצגים את החברה הערבית, היה לנו חשוב מאוד לקדם את החוק הזה. למי שתקף את החוק הזה בצד הזה – ואף אחד לא נמצא כאן – אז החוק הזה התחיל בתקופה שלהם. זה התחיל ב-2013, בזמן של ממשלות הימין, בנימין נתניהו, כחלון, והוארך מדי פעם. אני בזמנו התווכחתי עם חברי ווליד אם זה עד שלוש שנים או זה, אז זה הוארך עד יוני 2020, וביוני 2020 זה הפסיק, למרות שהיו ניסיונות של משרד הפנים ושר הפנים הקודם לחדש את זה. חשוב מאוד שזה הגיע עכשיו לסיום, אף שהיו ניסיונות של הצד הזה – ותראו מי לא כאן. חשוב לראות מי לא כאן ומי לא מצביע על החוק הזה ומי ניסה להכשיל בקריאה הראשונה את החוק הזה. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> איפה חברי הקואליציה? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אין אף אחד ממרצ, אין אף אחד ממפלגת העבודה, לכחול לבן, יש להם נציג שהיה בזה, אבל הוא עכשיו על תקן של יושב-ראש, הסגן התורן – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, אדוני, אני ממלא מקום, אבל מבחירה אני פה, וגם השרה פרקש הכהן. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אוקיי, אתה נמצא, אבל כל החברים לא פה. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> איפה המפלגה של – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> וגם בקריאה הראשונה, כאשר היו ניסיונות מצד של חלקים מהקואליציה לעכב את החוק הזה, אנחנו באנו ברשימה המשותפת ואמרנו: אנחנו כן רשת ביטחון, ואנחנו נצביע, ואנחנו לא נעשה ולא נשחק משחקים בחוק הזה, כי זה חוק שמחכות לו הרבה עיריות והרבה מועצות על מנת לקדם תוכניות שהן כבר הכינו, ובגלל אי-חידוש ואי-הארכה של החוק הזה התוכניות האלה תקועות. לכן אנחנו השתתפנו בכל הדיונים, לא שיחקנו משחקים, לא היינו שותפים לכל הפיליבסטר של הליכוד ואלפי ההסתייגויות שהוגשו, משום מה. חשוב מאוד שהחוק הזה הגיע לסיום ואנחנו עוד מעט נצביע עליו בקריאה שנייה ושלישית. אנחנו תמכנו, תומכים ומברכים על החוק הזה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: החוק הזה הוא חוק חשוב מאוד למועצות שלנו, לעיריות שלנו, לאנשינו בגליל, במשולש ובנגב, בשל קידום נושא התכנון והבנייה ואישור מהיר יותר של תוכניות מתאר. יש עשרות אלפי יחידות דיור שמחכות לחוק הזה. ברכות לאנשינו בשם הרשימה המשותפת וגם בשם הרשימה המאוחדת. אנחנו מברכים את אנשינו על החוק החשוב מאוד הזה. תודה, סעיד, יושב-ראש ועדת הפנים, על העבודה בימים האחרונים. גם אנחנו ברשימה המשותפת היינו שותפים לחוק הזה. אלפי ברכות. כל הכבוד.) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אלחרומי, אתה רוצה לסכם? מוותר. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני מודיע שהרשימה המשותפת מורידה את כל ההסתייגות שלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כן, כן, למעט סעיף 1, למעט הסתייגות 1, הסתייגות – אתה מושך את 31, חבר הכנסת טיבי? << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> את כל ההסתייגויות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הכול. יפה. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> היושב-ראש, אנחנו מושכים את כל שאר ההסתייגויות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתם מסירים את כל שאר ההסתייגויות. זאת אומרת שכל ההסתייגויות, הן של קבוצת ש"ס, הן של קבוצת הרשימה המשותפת, הן של קבוצת הציונות הדתית – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> לא לא לא. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> – – והן יהדות התורה – כל ההסתייגויות הוסרו. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> לא לא. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא? בבקשה. בבקשה, חבר הכנסת בן גביר. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> שנייה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אוקיי, אז שנייה אחת. קבוצת סיעת הציונות הדתית: חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', מיכל וולדיגר, איתמר בן גביר, שמחה רוטמן, אורית סטרוק, אבי מעוז ואופיר כץ. תאמר איתי על איזה הסתייגות, בבקשה, חבר הכנסת בן גביר. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> בהתחלה, לפני סעיף 1. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> יש לו רק את 3 ו-4. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מה יש לו? << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> רק את סעיף 3 ו-4. שתי הסתייגויות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יש לך רק את 3 ו-4, חבר הכנסת בן גביר. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> רק את זה הוא יכול. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נכון, רק 3 ו-4, חבר הכנסת בן גביר. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> בוא נצביע על 3 ו-4 ונגמור עם זה. אדוני היושב-ראש, בוא נצביע על 3 ו-4 ונגמור. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> על מה ששלי. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> שלו זה 3 ו-4. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו נעבור לקריאה שנייה, כולל לוח התיקונים. לסעיף 1 אין הסתייגויות. נצביע על סעיף 1 כנוסח הוועדה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו נגיע, אנחנו נגיע. אנחנו נצביע על סעיף 1 – נא לשבת – כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 10 בעד הסעיף – 17 נגד – 1 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 17, נגד – אחד. לפיכך סעיף 1 התקבל כנוסח הוועדה. לסעיף 2 – – – << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> – – – הם לא נמצאים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לסעיף 1 ו-2 – הם לא נמצאים, הם גם הודיעו לי שהם משכו אותן. הסתייגות 3 – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, הם הודיעו שהם משכו – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> זה של חבר הכנסת בן גביר. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> הם ביקשו להודיע שהם משכו את כל ההסתייגויות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בסדר, אני הורדתי את זה. הם גם אמרו לי והורדתי ואמרתי לפרוטוקול. אני מדבר על הסתייגות 3, לסעיף 2. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 1 נגד – 16 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת הציונות הדתית לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 16, בעד – אחד. ההסתייגות לא עברה. הסתייגות מס' 4, לסעיף 2 – הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 1 נגד – 16 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת הציונות הדתית לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 16, בעד – אחד. ההסתייגות לא עברה. אנחנו הולכים להצביע על סעיף 2 עד סעיף 38, כולל. מי בעד? מי נגד? כולל לוח התיקונים, כולל לוח התיקונים, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 2–38, כהצעת הוועדה – 17 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 2–38, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 17, נגד – אחד. התקבלה – סעיפים 2–38, כולל, כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים. אוקיי. התוצאה: 17 בעד, אחד נגד. למעשה הקריאה השנייה תמה. אנחנו נעבור מייד לקריאה שלישית כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים – הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד החוק – 17 נגד – 1 נמנעים – אין חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 7), התשפ"א–2021, נתקבל. << דובר >> היו"ר מיקי לוי: << דובר >> לא ללכת, בבקשה, לא ללכת. אני מבקש עוד שתי דקות. לא ללכת, בבקשה. בעד – 17, נגד – אחד. לפיכך אני קובע כי הצעת החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור עברה, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. לא ללכת, בבקשה. עוד מילה וחצי. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מסיימים הערב את כנס הקיץ של המושב הראשון בכנסת העשרים-וארבע – חבר'ה, אני מבקש עוד דקה. אני רוצה להגיד תודה לחברי הכנסת ולסכם. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> – – – מה הולך כאן? << דובר_המשך >> היו"ר מיקי לוי: << דובר_המשך >> חבר הכנסת טופורובסקי. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מסיימים הערב את כנס הקיץ של המושב הראשון בכנסת העשרים-וארבע. זו הייתה תקופה עמוסה ומלאה בלילות לבנים וימים ארוכים. הכנסת השביעה ממשלה והקימה את ועדות הכנסת, ובקרוב נתחיל לעבוד על תקציב המדינה. הכנסת שלנו חזרה לעבוד במלוא המרץ, וטוב שכך. אני רוצה להודות לכל עובדי הכנסת המסורים, שמתפעלים את המשכן 24/7. בלעדיהם לא היינו לא יכולים לעבוד למען הציבור. אתם הלב של הבית הזה, ואני רוצה להביע הערכה אישית לכל אחת ואחד מכם. חבריי חברי הכנסת, עשיתי הכול בתקופה הקצרה שאני מכהן בה כיושב-ראש כדי לגשר בין הקואליציה לאופוזיציה ולהגיע להסכמות. אני מביע תקווה שבכנס החורף נזכה ליותר שיתופי פעולה, ובעיקר – לשיח אחר בבית הזה, שיכבד אותנו וישמש דוגמה לציבור. זה בידינו. תודה לכולכם. חופש נעים. תודה רבה למזכירת הכנסת וסגניתה. אני מודה לכולם. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום רביעי, ג' באלול התשפ"א, 11 באוגוסט 2021, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 22:33. << סיום >>