דברי הכנסת

דברי הכנסת יט / מושב ראשון / ישיבה נ"ב / ג' באלול התשפ"א / 11 באוגוסט 2021 / 19 חוברת י"ט ישיבה נ"ב כנס מיוחד הישיבה החמישים-ושתיים של הכנסת העשרים-וארבע יום רביעי, ג' באלול התשפ"א (11 באוגוסט 2021) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 הצהרת אמונים של חברת הכנסת שרון רופא אופיר 4 שרון רופא אופיר (ישראל ביתנו): 5 חילופים בוועדות הכנסת 5 ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): 5 הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 100 לתקנון הכנסת 6 ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): 6 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 8 דסטה גדי יברקן (הליכוד): 10 גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): 23 דוד ביטן (הליכוד): 36 שלמה קרעי (הליכוד): 80 השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': 107 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 108 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 108 הצעת חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים בתקופת התפשטות נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"א–2021 110 איתן גינזבורג (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 110 אורי מקלב (יהדות התורה): 114 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 123 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 129 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 131 איתן גינזבורג (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 133 חילופים בוועדות הכנסת 136 ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): 137 הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדות קבועות 137 ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): 137 מופיד מרעי (כחול לבן): 140 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברי הכנסת, בוקר טוב. היום ג' באלול התשפ"א, יום רביעי, 11 באוגוסט 2021. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 129) (רכב עצמאי ורכב בעל עצמאות מותנית), התשפ"א–2021. הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 100 לתקנון הכנסת, בצירוף השגות שדחתה הוועדה ביום ב' באלול התשפ"א, 10 באוגוסט 2021. אבקש להודיעכם כי על פי סעיף 96(ה)(1) לתקנון הכנסת, עקב מינויו של חבר הכנסת אלי אבידר לשר ביום כ"ה באב התשפ"א, 3 באוגוסט 2021, נמחק שמו מהצעות חוק שהיה שותף להן עם מציעים אחרים. עוד הונחה היום על שולחן הכנסת אמנה בין ממשלת מדינת ישראל לבין מועצת השרים של הרפובליקה של אלבניה בדבר מניעת כפל מס ומניעת התחמקות ממיסים בזיקה למיסים על הכנסה. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה למזכירת הכנסת. << נושא >> הצהרת אמונים של חברת הכנסת שרון רופא אופיר << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הצהרת אמונים של חברת הכנסת שרון רופא אופיר. אני אקרא את נוסח ההצהרה, וכשאני אסיים, מה שאת אומרת הוא: "מתחייבת אני". חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת שעל פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותו בכנסת של חבר הכנסת אלי אבידר, שנכנסה לתוקפה ביום חמישי, כ"ז באב התשפ"א, 5 באוגוסט 2021, באה במקומו חבר הכנסת שרון רופא אופיר. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, ולפי סעיף 2 לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, אקרא בפנייך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואת תשיבי "מתחייבת אני". וזה נוסח ההצהרה – עמדי, בבקשה, תודה: אני מתחייבת לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת. << דובר >> שרון רופא אופיר (ישראל ביתנו): << דובר >> מתחייבת אני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> ברוכה הבאה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> ברוכה הבאה. מזל טוב. << נושא >> חילופים בוועדות הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו נעבור לסעיף 3 – המלצת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 100 לתקנון הכנסת. יציג את המלצת הוועדה יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת ניר אורבך. בבקשה. << דובר >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. ברשותך, אקריא הודעה לפני כן. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדות הבאות: מטעם סיעת יש עתיד – בוועדה המיוחדת לענייני הקרן לאזרחי ישראל, במקום חבר הכנסת רון כץ יכהן חבר הכנסת יוראי להב הרצנו; בוועדה המיוחדת לעובדים זרים, במקום חברת הכנסת ענבר בזק תכהן חברת הכנסת יסמין פרידמן. מטעם ישראל ביתנו – חברת הכנסת שרון אופיר תכהן בוועדת הפנים והגנת הסביבה, במקום חברת הכנסת יוליה מלינובסקי; בוועדה המיוחדת לעובדים זרים – במקום חברת הכנסת אלינה ברדץ' יאלוב; בוועדה המיוחדת לענייני הקרן לאזרחי ישראל ובוועדת הכלכלה – כממלאת מקום קבועה במקום הפנוי לסיעה. ברוכה הבאה. כמו כן, בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, חבר הכנסת יבגני סובה יכהן כחבר, על מכסת סיעת העבודה. תודה רבה. << נושא >> הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 100 לתקנון הכנסת << נושא >> [נספחות.] << דובר >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> כעת לעניין עצמו. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת הצעה לתיקון תקנון הכנסת, שהכינה ועדת הכנסת. בהתאם להצעה ישונה הרכבן של ועדות הכנסת הקבועות המנויות בתקנון, כהוראת שעה לתקופת כהונתה של הכנסת העשרים-וארבע. לאחר שעברנו שנה מטלטלת ולא יציבה, ראינו צורך לפצל חלק מוועדות הכנסת. יש נושאים ותחומים רבים המצריכים התייחסות מיוחדת, ואני בטוח כי כל אחת מוועדות הכנסת תעשה את עבודתה נאמנה. בחרנו לפצל את הוועדות המיוחדות אשר יפורטו להלן על מנת לשים דגש על התחומים שהשנה נחשף הצורך בתשומת לב מיוחדת שלנו אליהם, כנבחרי הציבור. בוועדות הכנסת אנו, נבחרי הציבור, עובדים באופן ממוקד ומדוקדק בתחום שעליו אמונה הוועדה. באמצעות תשומת לב לפרטים הקטנים נוכל למצוא פתרונות לבעיות שעלו וצפו במיוחד בשנה האחרונה. הוועדות ירדו לשורשן של בעיות, יחזקו את הנקודות הטובות בתחומים השונים ויעצימו אותן, ומנגד ימצאו פתרונות לקשיים שמתעוררים. תחום הבריאות יועבר מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לוועדה חדשה לענייני בריאות, אשר תעסוק בנושאים הבאים: שירותי הבריאות והרפואה; ביטוח בריאות ממלכתי; הגנה על בריאות הציבור; היערכות להתפרצות מגפות והתמודדות עימן; מקצועות הרפואה והבריאות; אתיקה רפואית ושימוש בטכנולוגיות רפואיות. אחרי שנה שבה ראינו את הקשיים העצומים של מערכת הבריאות, גילינו את ההקרבה שצריכים להקריב הצוותים הרפואיים השונים, את המחסור באנשי צוות, את המחסור בציוד, את הצורך בהיערכות למגפה הבאה שעלולה חלילה להתפרץ, אנחנו מבינים כי חובה עלינו, נבחרי הציבור, לשים דגש מיוחד על תחום הבריאות במדינת ישראל. תחום הבריאות הוא אלמנטרי ובסיסי. עלינו לפעול לחיזוקו בהקשר של שיפור מערכת הבריאות הציבורית, הגדלת תקנים ושימת דגש על הבעיות שאנו יכולים לתקן במערכת. יש צורך בפיתוח פתרונות בעת התפרצות מגפה באופן כללי, ובפרט כעת, בהתמודדות המורכבת עם מגפת הקורונה. בשנה האחרונה גילינו יותר מתמיד כמה המערכת זקוקה לכלים נוספים, שאותם אנחנו יכולים וצריכים להעניק לה. בנוסף, חלק מסמכויות ועדת הפנים והגנת הסביבה יועברו לשתי ועדות חדשות: ועדה אחת תיקרא ועדת ביטחון הפנים, והיא תעסוק בשמירת הסדר הציבורי, ביטחון הציבור והקהילה, ביטחון אישי, מלחמה בפשיעה ובפשיעה המאורגנת ובנזקיה, מוכנות לאירועי חירום אזרחיים, משטרה, בתי סוהר ואסירים, כבאות והצלה וכלי ירייה. ביטחון הפנים של מדינת ישראל נצרך כיום, ביתר שאת, בכמה מישורים קריטיים אשר חשיבותם התגלתה בשנה האחרונה: הצורך באכיפת מגבלות הקורונה, המשילות בנגב, עצירת הפרעות בערים המעורבות בעת מבצע שומר החומות – כל אלה הם מעט מהדוגמאות המצריכות דקדוק ותשומת לב מיוחדת על מנת לדאוג לביטחונם של תושבי מדינת ישראל. הוועדה השנייה היא ועדת מיזמי תשתית לאומיים מיוחדים ושירותי דת יהודיים, כאשר לצד נושא שירותי הדת היהודיים, שהסמכות לגביו נתונה כיום לוועדת הפנים, היא תעסוק גם בקידום תשתיות מסוימות, בעלות חשיבות לאומית מיוחדת, כגון הרכבת התחתית במטרופולין גוש דן. שני תחומים אלו הם תחומים רגישים, הנוגעים לאוכלוסיות גדולות ורחבות בחברה הישראלית. אלה נושאים שבהם יש צורך לגשר על פערים בחברה ולזרז תהליכים היכולים לסייע ולשמר את איכות חייהם של אזרחי מדינת ישראל. בפרשת יתרו אנחנו לומדים על עצת יתרו למשה: "ושמת עלהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עֲשָׂרֹת. ושפטו את העם בכל עת והיה כל הדבר הגדֹל יביאו אליך וכל הדבר הקטֹן ישפטו הם והקל מעליך ונשאו אתך". מעצת יתרו אנחנו יכולים ללמוד שני דברים: הראשון, ללמוד להאציל סמכויות ולעבוד בשיתוף עם אחרים. השני הוא היכולת של ההנהגה, בזכות שיתוף הפעולה, לשים לב לפרטים הקטנים. ברגע שעולה סוגיה והיא בתחום מסוים וספציפי, שמצריך העמקה ולמידה, ויש קבוצת אנשים שממוקדת רק בתחום זה, או-אז נוכל לצלול לעומק הסוגיה ולהביא לפתרון הנכון והמדויק ביותר שלה. אני מאחל לנו שעל ידי הקמת הוועדות המיוחדות ושיתוף הפעולה ביניהן ובינינו נוכל אנו, משרתי הציבור, להעניק לאזרחי ישראל את הפתרונות המיטביים המגיעים להם. להצעה הוגשו השגות, אשר נדונו בוועדת הכנסת ונדחו, ולכן יובאו להצבעה במליאה, בדומה להסדר הקיים לגבי הסתייגויות להצעת חוק. אבקש מהכנסת לדחות את ההשגות ולאשר את תיקון התקנון בנוסח שהציעה ועדת הכנסת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. כמובן שהרשימה סגורה. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> אפשר לעדכן את רשימת הדוברים? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אפשר לעדכן את רשימת הדוברים, בבקשה? << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יש פסוק שאומר: הוי האומרים לאור חושך ולחושך אור, למר מתוק ולמתוק מר. כבר הייתי פה וראיתי כמה ממשלות מתחלפות וכמה כנסות וועדות וכל מיני דברים. עוד לא ראיתי ממשלה שלפחות כמה ממרכיביה הכריזו מלחמה פיזית, כלכלית, נגד ציבורים שלמים, והעולם שותק. הכול בשם הדמוקרטיה, בשם האור. אחד הדברים ששמעתי עכשיו מיושב-ראש ועדת הכנסת ניר אורבך זה להקים ועדה לענייני דת, להוציא מוועדת הפנים את נושא הדתות. ולמי נותנים את זה? לישראל ביתנו, שהראש שלהם, שר האוצר ליברמן, הכריז מלחמה – ומבצע מלחמה – נגד אימהות יהודיות חרדיות, נגד צרכני הכלים חד-פעמיים. פשוט, אני חושב שכל ציבור אחר היה כבר יוצא למלחמות ברחובות. הציבור החרדי, בגלל שהוא ציבור גלותי בהשקפתו ובהצהרתו, בגלל שהוא ציבור שחייו מוקדשים לתורה וליראת שמיים ולניהול אורח חיים יהודי, אינו פנוי למלחמות, אבל זה לא מצדיק שהממשלה החדשה תכריז מלחמה על הציבור הזה. זה פשוט: לא רק שזה לא דמוקרטי, זה לא יהודי. אני יודע שיש מרכיבים יהודיים עם זהות יהודית גדולה מאוד שמדברים על חודש אלול – אני לא רוצה לקחת מזמנכם ולהסביר כמה הדבר חמור. עוד לא ראיתי דבר כזה, מימי בן-גוריון, שלא היה יהודי דתי, וכמובן בוודאי בתקופות מפא"י, ועל אחת כמה וכמה בימי בגין ובימי נתניהו. פשוט קמה ממשלה – ממשלת מלחמה ביהדות וממשלת מלחמה בחרדים. כשאני אומר "ממשלת מלחמה", אני לא מתכוון שכל אחד משריה הוא לוחם, אבל כל אחד משריה הוא שותף למלחמה האכזרית שהכריז ליברמן, בחוצפה שאין כמותה בשום מדינה דמוקרטית בעולם. אני גם לא בטוח שבמדינות דיקטטוריות מכריזים כך מלחמה, אבל ממשלת המלחמה מדברת על שיתוף פעולה ועל דברים כאלה. משפט שני, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר בעניין הקורונה. כולם מדברים על הקורונה. נחיה לצד הקורונה, אומרת הממשלה הזאת, אבל מה לעשות שהקורונה לא רוצה לחיות לצידנו. זה מזכיר לי שני חברים שהלכו ביער ופגשו דוב שרצה לטרוף אותם. אחד הספיק לעלות על העץ, והוא רואה איך הדוב מחבק את חברו והוא מתעמת איתו. אומר לו החבר: תגיד לי, אתה השתגעת, מה אתה רוקד עם דובים ביער? אז הוא אומר: אני לא רוקד איתו – הוא רוקד איתי. כך עניין הקורונה. הקורונה נמצאת, ולהגיד שהיא לא נמצאת זו ממש טיפשות. אבל מה, אנחנו רואים שבממשלה הזאת, וגם בממשלות קודמות, התירו כל הפגנה, התירו כל התקהלות והתירו כל דבר, ורק את בתי הכנסת הם סגרו, רק את החינוך הם סגרו, ורק את הדברים שהם מזון לנשמה, שהם לא פחות ממזון לגוף. לכן, לא נשלים ולא נסכים לממשלת: הכול מותר ורק צורכי הדת אסורים. הציבור יתקומם. הציבור לא יקבל את הדבר הזה. לא יהיה דבר כזה שיש זכות הפגנה ואין זכות תפילה. לא יהיה דבר כזה שיש זכות למסחר נחוץ ומזון חשוב, ומזון רוחני ומזון לנשמה לא חשובים. לא יהיה דבר כזה שתפילה, התוועדות והתקהלות יהיו אסורים ודברים אחרים באותה הסכנה יהיו מותרים. יש לנו את הרבנים וגדולי התורה, וכמו שהם כבר קבעו שמוסדות החינוך היו צריכים להיות פתוחים והיום כולם מודים שזו הייתה טעות, כך בדברים האחרים. אני קורא מכאן: אל תזרקו את הסליחות ואת המחזור מבתי הכנסת בימים הנוראים. לא ניתן לכם. פשוט אנחנו לא נלחמים נגדכם. לכם יש כוח, לכם יש אלימות, לכם יש משטר. לנו יש רק את זכות התפילה. אין כוחנו אלא בפה. אדוני היושב-ראש, עכשיו להסתייגות שלי, בדקה וחצי שנשארו לי. הייתי פעמיים יושב-ראש הוועדה לפניות הציבור, ואני חושב שזו ועדה חשובה ביותר. לוועדה הזאת לא נותנים מעמד סטטוטורי. כמה יושבי-ראש כנסת אמרו כל השנים: אי-אפשר לתת ועדות סטטוטוריות נוספות, אבל הסכימו שאם צריך לתת מעמד סטטוטורי לוועדות מיוחדות, זה לזכויות הילד ולפניות הציבור. כך היה מוסכם על כל היושבים בראש – אבל לא פורצים גבולות. עכשיו באים ועושים ועדות סטטוטוריות של פיצולים למיניהם, ורק פניות הציבור ומעמד הילד נשארו מיוחדות. אין בזה היגיון. אני קורא לך, אדוני היושב-ראש, ולוועדת הכנסת: אם עושים את הוועדות הסטטוטוריות, שגם הוועדה לפניות הציבור והוועדה לזכויות הילד יהיו סטטוטוריות. אתה מקבל את הצעתי? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אסביר רק דבר אחד. ועדה שפוצלה מוועדה סטטוטורית, מחוק, הופכת להיות ועדה סטטוטורית. שתי הוועדות האלה, שאני מסכים – אני רק תשע שנים פה, כמעט – אנחנו נקים צוות משני הצדדים ונקבל החלטות. הפיצול הזה הוא במסגרת החוק. בגלל שהוא פוצל מסטטוטורי הוא נשאר סטטוטורי. אבל יש בהחלט מקום לשתי הוועדות האלה, שהן מאוד חשובות בחיי היום-יום שלנו. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מאוד מברך את יושב-ראש הכנסת מיקי לוי. יכול להיות שאתה תעשה פה היסטוריה. אחרי 20 שנה שהוכחו הוועדות האלה – שתיתן להן מעמד סטטוטורי. כל התשובה שנתת היא תשובה משפטית וחוקית, אבל יש גם לוגיקה. צריך שלא יהיה דיסוננס קוגניטיבי בין מתן ועדות סטטוטוריות לפיצולים – שאני קורא להם פוליטיים, ויודעים שהם פוליטיים – לבין משהו, שאתה אמרת נכון, זה דבר של צורכי הציבור ממש. אני מברך אותך, וביום שאתה תעשה את זה, אני אעלה בעזרת השם ואני אודה לך, וזה יירשם לזכותך לעשות את הוועדה הזאת, הוועדה לפניות הציבור, לוועדה סטטוטוריות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בהחלט נפעל. תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת יברקן, בבקשה. << דובר >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה להתייחס לכינוס המליאה היום בזמן פגרה, דבר שהוא חסר תקדים. הכנסת יצאה לפגרה רק לפני שבוע, והקואליציה ממשיכה לרמוס את האופוזיציה ואת הנהלים שנהוגים שנים רבות בבית הזה. אנשים לא דמוקרטיים מנהלים את המקום הדמוקרטי הזה, את בית נבחריו של עם ישראל. והינה, בחטף, הקואליציה פשוט צוחקת על העם. אנשים באמת לא דמוקרטיים. הם מנסים להחיל את התקנון המפלגתי שלהם, קרי החלטה של איש אחד, שהוא ראש המפלגה. עכשיו, בעצם, הכנסת מנוהלת על פי התקנון של יש עתיד. ביש עתיד רגילים לקבל החלטה של פה אחד. המוסד הזה כל כך חשוב לעם ישראל, את כל החוקים אנחנו מחוקקים פה, ובאים אנשים לא דמוקרטיים, שמעולם במפלגה שלהם לא היה דיון דמוקרטי אחד, והם עכשיו מנסים ללמוד דמוקרטיה. זה לא עובד ככה. אפשר לשאול את מי שהקים את יש עתיד, חבר הכנסת לשעבר עפר שלח, איך מתנהלת הדמוקרטיה ביש עתיד. ההחלטות של יש עתיד הגיעו למשכן הכנסת. הם מנהלים את הכנסת בדיוק כפי שניהלו את יש עתיד עד לפני דקה. הרי גם מנכ"ל הכנסת היה מנכ"ל יש עתיד עד לא מזמן, והוא רגיל לקבל הוראות מבן אדם אחד, מיושב-ראש המפלגה, וכך יהיה. אבל הם התבלבלו, הם הגיעו לבית הזה, הם שכחו שזה בית של דמוקרטיה. הכנסת יצאה לפגרה לפני שבוע. בניגוד לכל מה שהכנסת רגילה, הגיעו עכשיו בחטף להעביר חוקים. הרי זה לא יעלה על הדעת, יש כאן דברים מאוד ברורים. עד כמה ניתן לצפצף על החוק ועל הבית המכובד הזה, כנסת ישראל? אדוני היושב-ראש, אתה ותיק ממני בכנסת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מתי נכנסת לכנסת? << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> זו כבר הכנסת הרביעית שלי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> גם אני רביעית. אפריל 2019. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אתה ואני ביחד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> ביחד. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> תראה מה זה. אתה היום ראש ממשלה בפועל – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> סגן יו"ר הכנסת. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ואני הייתי סגן שר – רק ירידה. נקווה שזו ירידה לצורך עלייה. אבל תראה, אדוני היושב-ראש, באמת בנימה של רצינות, יש כאן כללים. יש כאן מדינת חוק. לפני שבוע הכנסת יצאה לפגרה. מרוב שהם התרגלו פה, כמובן, לגנוב ממשלה, לגנוב שלטון, הם כל כך רגילים להעביר פה בדריסת רגל, בבוז, בזלזול, את חוקי הכנסת – כינסו את המליאה בזמן פגרה, מבלי שאנחנו יודעים עליה אפילו. אני היום באתי, אדוני היושב-ראש, כדי למחות על הדבר הזה, ולהגיד כמה דברים באמת חשובים שהציבור צריך לדעת ולשמוע. הרי אין תקשורת שתבקר את המהלך הזה. תארו לעצמכם שאם ראש הממשלה היה נתניהו ויושב-ראש הכנסת היה חבר הכנסת יריב לוין, היינו עושים – לא היינו עושים מהלך כזה – היינו עושים מהלך בזק כזה, במחשכים, לכנס את המליאה בזמן שחברי הכנסת בפגרה, באים להצביע. הרי זה היה פיגוע בדמוקרטיה: פוגעים, רומסים את הכנסת, תראו את חברי הכנסת מהליכוד, תראו את ש"ס, אלה נוער הגבעות, הם לא דמוקרטיים, כל אתרי האינטרנט, מבזקי שעה עגולה, הכנסת נחטפה. אבל עכשיו – דממה אלחוטית. שקט. שקט. בסופו של דבר זה יפגע בכם. אתם אנשים לא דמוקרטיים שרוצים לנהל דמוקרטיה. אי-אפשר. אם אתה לא דמוקרט, אתה לא תדע מה ערכה של הדמוקרטיה. לצערי הרב, התקשורת משתפת פעולה. הוגי דעות, אנשי ציבור, אנשי רוח – כולם שותקים. למה? כי לממשלה הזו יש תכלית אחת, להזיז את נתניהו מהכיסא. אפילו השכילו להגיד לנו לפני כן שהינה, ממשלת נתניהו לא תפנה – שראש הממשלה נתניהו לא יפנה את בלפור – שלא תהיה כאן החלפת שלטון סדורה. גבעת הקפיטול מגיעה לבלפור. לא דובים ולא יער. אבל כל מה שהאנשים האלה עושים עכשיו, אדוני היושב-ראש, ואתה גם חלק מהקואליציה הזאת – באופן אישי יש לי פינה חמה אליך, וזה לא מן השפה אל החוץ אלא באמת; אתה מנהיג ציבור, ואמרתי לך את זה גם במליאה הזאת, ושירבו כמוך אנשים אמיצים שבאים לשנות משהו במדינה הזאת. אבל גם אמרתי לך בעבר, שצבאות ערב לא הצליחו לכבוש את ישראל, ואתה כבשת עם ארבעה אנשים את ממשלת ישראל. אני מסיר בפניך את הכובע. במקרה הזה הפראיירים הם האנשים שנתנו לך להיכנס – לא לך באופן אישי, אלא בהסכמים הקואליציוניים. טירוף. זה בעניין הזה, אדוני. אנחנו, תנועת הליכוד והאופוזיציה כולה, נשקול אם להשתתף בהצבעה היום במליאה. משום שזה נעשה פשוט בגנבה, אין לי מילה אחרת להגיד. הכנסת פוזרה. יש פגרה. לא עבר שבוע, ואתם גונבים את הכנסת. איזה מין דבר זה? איזה מין דמוקרטיה זה? אני לא מאשים אתכם, כי אתם אף פעם לא הייתם דמוקרטיים. אף פעם לא ניהלתם שיח דמוקרטי אחד, כל אחד בתנועה שלו. אני יכול למנות לך: תקווה חדשה – מפלגה של איש אחד. בתוך המפלגה יש עוד מפלגה של איש אחד – דרך ארץ. יש עתיד – מפלגה של איש אחד. תשאל את מי? את עפר שלח, האיש שהגה והמציא את יש עתיד, מס' 2 נצחי. טוב, לא תמיד הוא היה מס' 2; כשהוא רצה להתמודד על ראשות המפלגה, הוא קיבל בעיטה מהדלת, וכרגע הוא בחוץ, עושה חיים. ימינה – ימינה? שמאלה. שמאלה של בנט – סליחה, שמאל קיצוני של בנט, עם שישה מנדטים. חברי הכנסת, כדי שהם ייכנסו לנורבגי, מאיימים עליהם, שולחים אליהם שליחים: אם אתם תיכנסו, האם אתם תתמכו בנו? אם לא, תתפטרו לפני. הינה עובדה, מס' 9 בשמאלה חזק התפטר עוד לפני שהוא נכנס. אז האנשים האלה מנסים לנהל מדינה דמוקרטית? את ישראל היהודית והדמוקרטית? הזוי לחלוטין. דבר נוסף, אדוני, שאני רוצה להתייחס אליו – כמה ההתנהלות הזאת מפריעה, שכבר רואים שינוי לרעה בהתנהלות הממשלה בקבלת ההחלטות. אני מקווה מאוד, משום שזה נושא רגיש – הנושא הבא שאני רוצה לדבר עליו הוא נושא רגיש, ואני לא רוצה להכניס שום פוליטיקה, אבל לפני כחודש וחצי נרצח יהודי בן 74 ברמלה. היהודי הזה, דסטאו ביסט, בן 74, קנה בית, ומשפחה וחברים באו לבקר, לראות את הבית, להגיד לו מזל טוב. באו אליו אנשים. אחרי שהאורחים הגיעו אליו הביתה הוא יצא ללוות אותם, כמנהגו בקודש. זה היה בדיוק בימים של הפסקת האש הראשונה, בימים הראשונים של סיום הפוגרומים של חלק מערביי ישראל ברחובות ישראל. באו שני ערבים, דחפו את האיש, הרגו אותו. הוא קיבל מכה מהכביש, מת. נהרג. האיש הזה נרצח בדם קר. אני הייתי אז בתפקיד. אני מנהל שיח עם בכירים במשטרה, ומוודא שהתיק הזה בחקירה, ואני מורה להכניס את השב"כ לחקור את המקרה הזה. השב"כ אכן נכנס. כמה ימים אחר כך התחלפה הממשלה, ונכנסו למשרד לביטחון הפנים השר עמר בר לב, סגן השר יואב סגלוביץ', שהם אנשים ראויים באופן אישי, ואני מכבד ומעריך אותם. אין לי מושג מה קורה, מה קרה. התיק הפסיק להתנהל כמעט, השב"כ יצא מהתמונה. אחרי רעש ציבורי גדול השר לביטחון הפנים הגיע למשפחה, ועל זה אני אומר לו כל הכבוד, נפגש איתם, שמע מהם. רמלה מרושתת מצלמות. אני כסגן שר, כשהייתי בתפקיד, ביקשתי שהדבר הזה ייחקר. וזה לא משנה מה זהות האדם. נהרג פה בן אדם, זה לא משנה אם הוא יהודי, ערבי, חילוני, דתי, זה לא מעניין בכלל. הסוגיה הזאת צריכה להיבדק. יכול להיות שהמשטרה תבדוק ותגיד: שמעו, אלו ההוכחות, 1, 2, 3, אלו הממצאים ואלו העובדות וזו החקירה, תתמודדו. המשטרה – שאני הכרתי, שאני ניהלתי במשך שנה, ואני מכיר את כל הסגל הפיקודי, הספ"כ של משטרת ישראל, אנשים איכותיים אחד-אחד; את חלקם הגדול מיניתי, והיינו בחתימות על המינויים שלהם, והם אנשים מאוד טובים שעושים את עבודתם על הצד הטוב ביותר. אני מקווה מאוד שאין כאן מרוח המפקד של השר לביטחון פנים במטרה לנסות להכיל, להיות סובלניים, על מנת שלא להרגיז את שותפינו בקואליציה. אני משוכנע, אדוני היושב-ראש, שגם אתה רוצה שיהיה כאן צדק, לא משנה מאיזה צד. אם מי שעשה את זה עשה את זה כטרור, הוא טרוריסט, וצריך להעמיד את הטרוריסט הזה לחקירה. קיימנו פה דיון. העליתי פה פעמיים בכנסת שאילתה על הסיפור הזה, וגם בנאומים בני דקה. אחרי שקמה כאן זעקה ציבורית והמשפחה ואנשים נוספים יצאו להפגין, פתאום יש שינוי בעלילה: מצאו את האשם. עצרו מישהו, ואחר כך – לכן אמרתי, אני מקווה שאין כאן איזה רוח מפקד במטרה להכיל הכול על מנת ששום דבר פה לא יתפרק – העצור שוחרר ואין למשטרה קצה חוט. היום באתי במיוחד כדי לדבר על הנושא הזה. הדבר הייחודי הוא שהבחור הזה, דסטאו ביסט, השם שלו לא מצלצל כשם אשכנזי או שם מרוקאי. הוא אתיופי. אינני רוצה להעלות שום קונספירציה שקשורה במוצא או בצבע, אבל ההתנהלות שכרגע אנחנו מגלים מובילה אותנו לקונספירציות, שמא אולי זה בגלל שהוא אתיופי; שאולי אם הוא היה מישהו אחר – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> גדי, תראה איך כל קו המחשבה שלך הוא קונספירטיבי. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> תקן אותי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בחקירה עצמה ובפענוח התיק יש קונספירציה כי שותפים הקואליציוניים אולי מנסים לשמור על הקואליציה. קונספירציה. גם עכשיו, מכיוון שהוא אתיופי, הוא לא מזרחי ולא אשכנזי – גם זאת קונספירציה. ותמשיך ככה עד סוף הנאום שלך, כמה קונספירציות מסביב לנושא הזה. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, טוב שאתה מעיר – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני אומר לך, גם אצלנו בחברה הערבית יש את תיאוריית הקונספירציה. יש לה הרבה עדויות ויש לה הרבה תומכים. אפשר להמשיך עם התיאוריה הזאת; אפשר לדבר עניינית, אפשר לבקר, אפשר להציג נתונים וזהו. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אפרופו נתונים, אני מאוד שמח שאתה התערבת והעלית, מה שנקרא, "הרמה להנחתה". אני מאוד שמח, משום שבמקרה הזה אני משוכנע במיליון אחוזים – גם כשהייתי סגן השר לביטחון פנים – שאם ההרוג היה בכפר סבא, בכפר שמריהו, בקיסריה, בצפון תל אביב, מבטיח לך שהתשובה הייתה מתקבלת מיידית. אגב, זה לא חייב להיות טרור, זה יכול להיות גם תאונת דרכים, אבל התשובה הייתה מתקבלת. אני ליוויתי את הנושא הזה איך שנכנסתי, ואפרופו נתונים, כשנכנסתי למשרד לביטחון הפנים, אחד הדברים, אדוני היושב-ראש – כמוך בדיוק, שאתה מחויב לציבור שלך, ואני מאוד מעריך את זה, ובגלל זה אני שוב ושוב מציין אותך. על אף חילוקי הדעות ביני לבינך מבחינה מדינית על הארץ הזאת ועל ירושלים – אין אפילו שמאל וימין, אין לו שום קצה, אם אתה רוצה – מהכבוד האישי ביני ובינך אני לא אתבטא על זה. אני שם את זה בצד; בנושאים החברתיים אתה עושה מעשה נכון. אני באתי בדיוק בשביל זה. אני לא באתי לחפש חברים בכנסת, אני לא באתי לחפש שותפים; יש לי משפחה ויש לי חברים מחוץ לכנסת. באתי לעבוד בכנסת, באתי לעבוד בממשלה הקודמת. נכנסתי למשרד לביטחון הפנים – הנתונים היו מזעזעים כלפי יוצאי אתיופיה. הצעירים בפרט. מה היו הנתונים? 4.6% פתיחת תיקים ומעצרים כנגד צעירים יוצאי אתיופיה בישראל, קרי, שחורים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מה השיעור שלהם באוכלוסייה? << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> 2%, << דובר_המשך >>2% וקצת. עכשיו, איך זה יכול להיות? לפני כמה שנים, המפכ"ל היוצא-היוצא רוני אלשיך אמר בכנס באילת – שאלו אותו: איך יכול להיות שיש בעיקר תיקים כנגד צעירים יוצאי אתיופיה? פרופיילינג? הוא אמר: טבעי שיחשדו בהם כי הם שחורים – ציטוט. בראש שלו, כל שחור הוא פושע, כמו שכל ערבי הוא טרוריסט. לא כל ערבי הוא טרוריסט ולא כל שחור הוא פושע. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, כן, הבנתי, זה ברור. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני נדהם. אמרתי שזה עמוק בתוך החינוך של המשטרה ושל החברה. בסוף, השוטר הוא מכלול של דברים. הוא לומד את זה בבית, כאזרח, כילד, סופג את זה בבית הספר, סופג את זה בצבא, אחרי הצבא – את הסביבה, ואחר כך הולך לעבודה, ועם כל מה שהוא ספג הוא מגיע למקום העבודה, במקרה הזה המשטרה. מה קורה באירוע הזה? את כל הבורות והשנאה כלפי מישהו אחר הוא מביא למקום העבודה. אני אמרתי: זה חייב להשתנות, ונכנסתי למשרד לביטחון הפנים עם הנתונים האלה. אני אגלה לך סוד, אדוני היושב-ראש: פורסם דוח של מבקר המדינה – חריף, חשוב מאוד – מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, כבוד המבקר. לפני שנכנסתי לתפקיד אמרתי שיש לי תפקיד חשוב: אולי אני לא אצליח לעשות, אבל לפחות אוכל להציף. נכנסתי לפגישה אצלו, אצל המבקר, וביקשתי ממנו: אדוני, אני הולך ליטול על עצמי תפקיד שאולי יחסל את הקריירה הפוליטית שלי, אבל כפי שאמרתי, לא באתי לחפש חברים. אני נכנס למשרד לביטחון הפנים. אני רוצה שתבדוק, בבקשה, אדוני המבקר, את כל הפרופיילינג, את פתיחת תיקים כנגד צעירים יוצאי אתיופיה בישראל, ותציג את זה, ואני כסגן שר לביטחון פנים, מתוך היותי במשרד לביטחון פנים, אתן לך את כל הגיבוי ואתן הוראה לכל המשטרה לשתף פעולה. זה לא פורסם, אני אומר את זה לראשונה. היה שיתוף פעולה מעולה בין מבקר המדינה לביני. יצא דוח לפני כמה ימים, דוח קשה. עוד כשהייתי סגן שר לביטחון פנים שלחתי לו מכתב תודה על הדוח הקשה הזה. בדוח הקשה הזה אומרים: עד שנת 2019 – פי ארבעה פתיחת תיקים, פי ארבעה הגשת כתבי אישום נגד צעירים יוצאי אתיופיה. בעצם, כמעט כל ילד רביעי, כל צעיר רביעי, המשטרה עוצרת אותו. אני נכנסתי ונתתי הנחיה, אמרתי: הדבר הזה חייב להיפסק. לא כל מי שעובר ליד שוטר, או כל שוטר שעובר ליד בחור אתיופי – צריך לעצור אותו. ואז נתתי הנחיה שקודם כול לא עוצרים יותר קטינים. גיל 12 עד 14, 15 – לא עוצרים, אלא אם כן יש רצח או אונס, חלילה. ואמרו: אנחנו לא יכולים לעשות דבר כזה. אמרתי: אתם כן יכולים. אם אתם יכולים לעשות את זה ל-4% סתם ילדים, אתם גם יכולים לעשות את עבודתכם. ואז טבעתי ביטוי במשטרה, ואני מקווה שהוא ימשיך: "שירות לפני שיטור". השוטר נועד לתת שירות לאזרח; השיטור מגיע רק אחרי זה. אם האזרח, חס וחלילה, עובר את הקו, לשוטר יש מדים. עצם המדים שלו הם כלי עבודה, עוד לפני שהוא בכלל שולף טייזר, נשק, אפילו את העט, ולכן השוטר קודם כול צריך לעשות שירות, ואחר כך שיטור. התחלתי להעביר את זה. עברתי 28 תחנות משטרה ומפקדי מרחבים, עברתי תחנה-תחנה: אני רוצה לדעת עכשיו את הנתונים על זמן של חצי שנה. לא פרסמתי את זה בתקשורת ולא הגעתי לאולפני טלוויזיה ולא הדלפתי שום דבר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יש שיפור? << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> הורדנו את פתיחת התיקים כנגד צעירים יוצאי אתיופיה בשנת 2020 ב-1.9%. חצי. איך זה קרה? חינוך. אז אתה מבין שהקונספירציה שאני דיברתי עליה קודם זה לא קונספירציה, זה תוכנית עבודה; אולי, אני לא רוצה להגיד בטוח. הביטחון הזה שאתה יכול לראות מישהו, ערבי, חרדי, אתיופי, על פי החזות שלו, כבר לתייג ולהחליט מה שאתה רוצה – סכנה לחברה כולה. ולכן כשאני דיברתי קודם על ביסט דסטאו, זיכרונו לברכה, אני יודע איך המשטרה הייתה יכולה לנהל את האירוע הזה. הרי איך קרה? כשאני הייתי סגן שר נתתי הוראה והתחילו לבדוק את הדבר הזה. אז מה קרה? במקרה הזה אני מחוץ לעניין. איך הדבר הזה לא יכול להיבדק? אני לא מאשים אף אחד, אני רק מעלה סוגיה. היום באתי במיוחד כדי לדבר על הדבר הזה. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני האחרון שאעלה פה קונספירציות, ואני גם לא אמרתי שזאת קונספירציה. אמרתי: עלולים להוביל אנשים לחשוב בצורה קונספירטיבית, וזו סכנה. למה אמרתי שזה רוח המפקד – ואני מקווה שלא, וכל הזמן הסתייגתי מזה, אדוני היושב-ראש? כדי שבאמת ננהל דיון ענייני וחשוב. זה הסיפור. כשאני נכנסתי לתפקיד כסגן לביטחון פנים, לפני שהגעתי לתפקיד, לא היו בכירים מהקהילה. ואני אגיד לך מה, היו תפקידים שהיו אמורים לעבור מינויים במשטרה – אני לא אחשוף את כל מה שהיה שם, אבל אמרתי, דרשתי: חייב להיות פה מפקד תחנה, ופתאום – בכירים מבני הקהילה, נשים, חרדים. המשטרה היא גוף שמייצג את אזרחי ישראל, ואני יודע שיש אנשים מצוינים במשטרת ישראל, אבל החינוך צריך להשתנות. אני מקווה מאוד שהמושג שטבעתי ואישרנו בשנה האחרונה, "שירות לפני שיטור", יהיה כלל ברזל לכל שוטר ושוטרת במשטרת ישראל. זה בנושא הזה, אדוני היושב-ראש. אני לא רוצה לדבר על קונספירציות, אבל אני רוצה לדבר איתך על הממשלה הזאת ולנהל איתך שיח שהציבור אולי אפילו לא מבין, משום שהתקשורת מסתירה את האמת, את האמת המרה של הממשלה הזאת. הממשלה הזאת קיבלה כמעט אפס נדבקים ליום, חולי קורונה, והיום אנחנו עם מעל 6,000, נדמה לי, נכון, כבוד השר טרופר? כמה נדבקים ליום יש, 6,000? << קריאה >> שר התרבות והספורט חילי טרופר: << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני שם בצד את הוויכוח הפוליטי, אופוזיציה, קואליציה. בסוף אני רוצה לדבר על החיים עצמם. מישהו אמר פה: מה אתם עושים? אנשים מתים, העם שלנו סובל. איזה נאום, פשוט מדהים, והוא הגיע אחרי שהוא כתב ספר. זה ראש הממשלה הראשון שכתב ספר תוך כמה שבועות והמציא פתרון לבעיה בריאותית גלובלית ונהיה ראש ממשלה. שוב, אני לא מהמקום של להתריס, אני משתדל לנהל שיח ממלכתי, למרות שזה עולה לי בבייס לפעמים, אדוני היושב-ראש, הממלכתיות הזאת, אבל אני מחויב. אני אגיד לך למה אני כל הזמן קורא לראש הממשלה בנט "ראש הממשלה", למרות שחלק מחבריי אומרים שהוא גנב את השלטון וכו'. אני נולדתי בגלות ועליתי בגיל שמונה ומשהו, שמונה וחצי, לארץ ישראל. עבורי מדינת ישראל היא הכול. לפני 73 שנה, 75 שנה, מי האמין שליהודים תהיה מדינה, ואחרי 73 שנה תהיה להם כנסת, תהיה להם ממשלה, והם יריבו אחד עם השני מי ינהל אותה? זה היה חזון, היה חזון מעל 2,700 שנה, אבל חזון שהופך למציאות. אז גם אם ראש הממשלה בנט לוקח את השלטון בנכלוליות, בגנבה, אני גאה על כך שאני חי במדינת ישראל העכשווית, ואת השלטון הזה נפיל עכשיו, מייד, עוד מעט. עוד מעט הם ייפלו, אבל אני גאה על זה. ולכן אני מקפיד לקרוא לו "ראש ממשלה" – לא כי אני מכבד את מעשיו אלא כי אני מכבד את התואר "ראש ממשלת ישראל". זה שהשותפים שלו לממשלה לא מעריכים אותו והם בזים, בישיבה, ממש בזים, הם יודעים שהוא לא מקבל את ההחלטות בפועל, ואני אומר את זה באמת. מבחינת הרבה דברים, אדוני היושב-ראש, לא כדי להתריס, גם אתה יודע שאתה ראש הממשלה בפועל בנושאים מסוימים. אני אגיד לך, למשל בנושאים ביטחוניים אתה היום מתווה את הטון, אם צה"ל יירה או לא יירה, לא בנט. בלבנון חיזבאללה ירה עלינו, בפעם הראשונה מדינה ריבונית, שכנותיה יורות עליה טילים, ומכילים אותם, כי הם פוחדים ממך. אם היום – ואני אשמח שתנהל איתי שיח – אם לא היו מפחדים ממך, אני מבטיח לך שאם רע"מ לא הייתה בקואליציה ומרצ לא היו בקואליציה ואבתיסאם מראענה לא הייתה משנה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, בנט היה עושה מסיבת עיתונאים בערב: חיזבאללה הפר את ריבונותה של מדינת ישראל – יוצא לתקוף. למה? כי זה מביא לו קולות. אבל הוא יודע שאם הוא יעשה את זה, הוא יחזור לרעננה. בלי מראענה אין לו קואליציה. זה הסיפור. הממשלה הזאת מסוכנת, לא לנו; אנחנו נחזור לשלטון. אי-אפשר להחליף את העם, העם הוא ימני מוצק. לממשלה הזאת יש שליחות אחת, אחת, והיא מבורכת בעיניי, וזה פני העתיד: איך ממשלה אמורה לא להיות, איך לא מקימים ממשלה בהרכב שכזה. הרי אין שום דבר טבעי בינך לבין בנט. מבחינה מדינית, אין שום דבר טבעי. מילא אתה בתוך הקואליציה, יש לך הסכם קואליציוני על 53 מיליארד שקל וחצי מיליארד שקל לקופה קטנה, שאתה עושה איתם מה שאתה רוצה בחמש שנים בערך. יש מיליארדים שחברינו באופוזיציה, במשותפת – אינני רוצה להגיד מיליארדים, בוודאי מאות מיליונים – שהם מקבלים פר הצבעה, פר הצבעה. ואת זה – היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, אני קורא לך מעל במה זו לבדוק את זה. אל תקים ועדת חקירה, כי אני יודע שלא תעשה את זה, אבל תעשה רגע בדיקה: האם סוחרים בכספי הציבור בלי שזה הובא לאישור הכנסת? הרי הרשימה המשותפת, אחמד טיבי ואיימן עודה, הם לא מצביעים סתם עם הקואליציה. יש כאן שוד, שוד, אפילו לא בחסות החוק; במקרה הזה – בחשכה. קורה כאן משהו רע, משהו הזוי. אני אומר לך, אני מצדיע לרשימה המשותפת, לך. כך צריכים לדאוג לסקטור. במקרה הזה, מבחינה מדינית, אנחנו רוצים להקים מדינה יהודית; בתנועה האסלאמית – אני לא רוצה להגיד רע"מ – באופן כללי, האידיאולוגיה היא נגד הציונות, שאנחנו כובשים בארץ ישראל. איך זה מתחבר, איך זה מתחבר? הכול בגלל שנאה לאדם אחד? אין לכם חשיבה? מה זה השיח הזה? זה גם זולג לפגיעה במדינת ישראל היהודית. מדינת ישראל היהודית. הממשלה הזאת מנסה למחוק כל דבר ממדינת ישראל היהודית. הרי להוציא את היהדות ממדינת ישראל זה כמו לתת לגווייה ללכת בלי נשמה. אי-אפשר. מדינת ישראל היא לא ככל העמים באירופה או בעולם. זה לא חלילה התנשאות, אבל העם הזה הוא עם מיוחד, שמופיע בכל הספרים, בוודאי בספר הספרים של עמנו, של עם ישראל, ובספרים של הנצרות, בברית החדשה, וגם בספרים של האסלאם. אין עם שמופיע בכל הדתות ככה. אתם לא תוכלו להצליח למחוק את הזהות של עם ישראל בארצו. מדהים – אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שר התרבות, מדינת ישראל ואתה וכולנו, קודמינו, אלה שניהלו את ישראל, הקימו את המדינה, עוד לפני תקומת המדינה, ניצולי השואה והגופים הבין-לאומיים עבדו קשה, הסתובבו בכל העולם ושכנעו, הסבירו שהאנטישמיות היא גזענות, האנטישמיות כנגד היהודים זו סוגיה נפרדת לחלוטין מכל שיח אפליה וגזענות כרגע בעולם, והצליחו להקים מוזיאונים לזיכרון השואה בעולם, באירופה, בארצות הברית ואפילו בחלק ממדינות האסלאם, שמתחילות להכיר בזה. בא שר החוץ לפיד: לא. עכשיו, אינני רוצה להיכנס לתא המשפחתי, אבל אני חייב להגיד שהיותו של שר החוץ בן לניצול שואה – השואה היא לא סיפור פרטי שלו, שהוא יכול להגיד: אני מחלתי, היום אנחנו כמו כל העמים והשואה לא שונה ממה שקורה כשהורגים מוסלמים, הומואים או במלחמת אזרחים ברואנדה או במלחמת אזרחים בסוריה, ומה שדאעש עושה הוא לא שונה. תגיד לי, השתגענו? אתם מבינים איזה אנשים מנהלים את המדינה? אני מאוד מכבד כל אחד מחברי הממשלה, כל אחד מחברי הכנסת, ולא משנה מאיזה מוצא, מאיזה בית הוא מגיע אבל, הלו, יש כאן מדינה. פוגעים ביסודיות ובשיטתיות, כאילו לפי תוכנית כתובה איך מפרקים את ישראל היהודית ורוצים להשאיר אותה רק דמוקרטית. ואנשים יושבים: לא, זה בסדר, אנחנו נחזיק מעמד. איך זה יכול להיות? שר חוץ מדבר נגד כל מה שמדינת ישראל בנתה עד היום, שהעם היהודי בנה עד היום. אלי ויזל, חתן פרס ישראל – מפעל חייו. בא הבן אדם, ורק בגלל שאבא שלו ניצול שואה הוא מרגיש חופשי לדבר בשם העם היהודי, והטרגדיה – שאינני רוצה להגיד שהיא הקשה ביותר בעולם, כי עמים רבים עברו הכחדה, אבל בטח הטרגדיה הקשה ביותר של העם היהודי מאז ימי פרעה: הכחדתנו רק בגלל שאנחנו יהודים. את זה הממשלה הזאת מנסה להגיד לכל העולם: העם היהודי לא שונה. הוא משווה את השואה למלחמה בדאעש. לא יאומן. כמה בוז, כמה בורות צריכים להיות, אדם עם ההיסטוריה האישית שלו? פשוט חלם. אני בתחילת דבריי אמרתי שהאנשים האלה לא דמוקרטיים בכלל. שר החוץ יאיר לפיד אמר, כמעט נתן הנחיות, כשהוא היה יושב-ראש האופוזיציה, להפר את הנחיות הממשלה בסגר הראשון. למה? כי אין קורונה. אל תשימו מסכות בכלל. אתם זוכרים את זה? אל תשימו מסכות – אמר את זה חבר הכנסת ממפלגתו. אם אינני טועה זה היה חבר הכנסת עידן רול, סגן שר החוץ הנוכחי. וקריאה – מישהי מתראיינת בטלוויזיה: יאיר לפיד אמר, אל תשימו מסכות, אז לא שמתי – היא כנראה קיבלה דוח משוטר על אי-עטיית מסכה. שר החוץ ממריד את האזרחים נגד הממשלה לא למלא אחר הוראות הממשלה. אחר כך, ראש הממשלה מביא את החיסונים – עומד במסיבת עיתונאים ולועג לראש ממשלת ישראל ואומר: אולי חמישה חיסונים יגיעו למדינת ישראל. כזאת בורות, כזאת התנשאות, כזה חוסר הבנה, חוסר קריאת המציאות, חוסר פטריוטיות, חוסר לאומניות. הכול במבט ישיר אל הכיסא הזה, כיסא ראש הממשלה. כל המהלכים שהוא עשה – המטרה היא לא לשים את בנט שם, המטרה לשים את לפיד בבחירות הבאות שם. בנט הוא רק כלי. זה מחריד. יושב-ראש האופוזיציה – מגיעים להצביע על שלום במזרח התיכון, מדינת ישראל עושה שלום תמורת שלום, ראש ממשלת ישראל מר בנימין נתניהו מביא הסכמי שלום. יושב-ראש האופוזיציה מתנגד בחדרי-חדרים, ואומר לאנשים: תתנגדו, תצביעו. כל המפלגה שלו באה להצביע, חלקם. מה הוא עשה? ברח. ברח. הוא לא תמך בהסכמי אברהם, הסכמי שלום. היום שר החוץ לפיד מפר כהרגלו את הנחייתו של ראש הממשלה בנט שלא לצאת מישראל בגלל הקורונה, קורא לאזרחי ישראל לא לצאת בגלל הקורונה. מר לפיד, כהרגלו, מצפצף על הנחיית ראש הממשלה. הוא יוצא – לאן? למרוקו. מה לעשות? לחזק את הסכמי אברהם, שהוא בעצמו ברח מההצבעה ולא רצה לתמוך בהם. פשוט חלם. לא יאומן איזה אנשים מנהלים את המדינה. חוסר ציונות, חוסר לויאליות. פשוט לא יאומן. גם אתם לא תמכתם בהסכמי אברהם, אבל מסיבותיכם שלכם, ואין לי טענות, אבל יהודי, ישראלי, שמדינת ישראל חשובה לו, כי האומה חשובה לו – איך הוא יכול להתנגד לשלום עם שכנותינו? פשוט חלם. אמרו: ממשלה מנופחת. אמר כאן אלי אבידר, כוכב התקשורת: אני לא תומך בממשלה אם לא אהיה שר. טוב. ליברמן אמר: הוא לא יהיה שר. הוא אמר: אני אהיה שר, אם לא, אני אעשה שמות בתקציב. זה הציטוט, נכון, חברת הכנסת דיסטל? אני אעשה שמות בתקציב. ליברמן אמר לו: אתה לא תהיה שר. נחשו מי צדק? ליברמן. אבידר הוא לא באמת שר, הוא אפילו שר בלי תיק במשרד ראש הממשלה. הוא מתראיין אצל עמית סגל: אם אני לא אביא שינוי בתפקיד שלי, אני אתפטר. אדוני, תתפטר, אין שום שינוי. מה אתה עושה? אתה, שעמדת, זעקת – פשוט בדיחה. האנשים האלה מנהלים היום כי כל אנשי התקשורת, השנאה שלהם לראש הממשלה נתניהו ולימין ולחרדים – פשוט חלם. אינני רוצה להגיד בושה. אמרתי קודם כי הממשלה הזאת מלמדת אותנו שיעור. אלוהים שלח את הרכב הממשלה הזה לעם ישראל פני עתיד – להראות איך ממשלה אסור שתהיה. השליחות היחידה של הממשלה הזו היא להיות שיעור בהיסטוריה: איך ראש ממשלה עם פחות מ-5% אמון ציבור לא יכול להיות ראש ממשלה. איך מפלגה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> איך מפלגה שמתנגדת לקיומה של מדינה יהודית לא יכולה לשבת באותה ממשלה עם מפלגה שטוענת שקוראים לה "ימינה", כי היא רוצה להיות ימין בישראל אבל היא מפלגת שמאל, שמאל קיצוני. זה אפילו לא שמאל קיצוני, זה פשוט שמאל סהרורי שבא להרוס את המדינה הזאת. אדוני יושב-ראש המליאה, אני מאוד שמח שאתה היית בדיון הזה, משום שאיתך תמיד כיף לי ברמה האישית – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – כי אתה מלמד את כולנו שיעור: איך להוציא כסף באיום על בנט, שהוא בעצם לא ראש ממשלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא באיום. לא באיום. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> תכלס – חוזר בי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> קודם כול, כל הכבוד לך. החזקת מעמד 40 דקות, נתת נאום יפה. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יש חילוקי דעות, כמובן, אבל שפה שוטפת, דברים ברורים – כל הכבוד לך. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יפה. אנחנו ניפגש בסיבוב הבא. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> תשמע, זה אחרית הימים שסגן יושב-ראש הכנסת הוא ערבי מרע"מ, והנואם הוא עולה מאתיופיה ואנחנו מנהלים את הכנסת. ככה צריכה להיראות מדינת ישראל הדמוקרטית. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יפה. הינה, אתה מיישר קו עם הגישה שלי. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, הגישה שלך נכונה. אני אמרתי שבנושאים חברתיים אתה ואני נסכים על חלק מהדברים – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יכול להיות. אנחנו עדיין לא דנים בנושאים מדיניים. יכול להיות שנסכים גם שם. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> תראה, בנושאים מדיניים אתה ואני לא יכולים אפילו לשבת לכוס קפה, אלא אם כן באמת מתעקשים – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> וואי, לא, אתה מגזים. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אתה מגזים. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אלא אם כן אתה אומר לי: תקשיב, אני מוותר על מדינה פלסטינית, בוא נחתום. אז אני אומר לך: בוא, אוקיי. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אז בוא נשמע ביחד מה אומרת חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן. 30 דקות. << דובר >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני נושאת את הנאום הזה כי הוא האמצעי היחיד שיש כרגע לפנות אל – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> את יכולה להרים קצת את זה? זה יעזור לך. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> כאן? ככה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, יותר נוח ככה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה, אדוני יושב-ראש הישיבה. אני נושאת את הנאום הזה לאזרחי ישראל מכיוון שזאת הדרך היחידה שיש לי כרגע לפנות ולהזהיר אותם. התקשורת מסרבת וממאנת ומטשטשת את האמת בפני הציבור. הטיטניק נמצאת באמת על סף טביעה; התהום פעורה, אנחנו סנטימטר ממנה, ולאזרחי ישראל אין שמץ של מושג מה עומד לקרות בעוד משהו בין כשבוע לעשרה ימים. אז כדי להבהיר לאזרחי ישראל מה עליהם לעשות אני רוצה לפנות לשיר. לפעמים שירה מבטאת את הכול: עם ישראל, שמרו נפשכם, שמרו כוחכם, שמרו נפשכם / שמרו חייכם, שמרו בינתכם, שמרו חייכם / שמרו מקיר נופל, שמרו מגג נדלק, מצל חשך / מאבן קלע, מסכין, מציפורניים / שמרו נפשכם מן השורף, מן החותך / מן הסמוך כמו עפר, כמו שמיים / מן הדומם, מן המחכה והמושך / והממית במי באר ואש כיריים. אזרחי ישראל, אל תצאו מהבית. אני מפצירה בכם: לא לצאת מהבית. בעוד משהו כמו בין שבוע לעשרה ימים אין לכם מערכת בריאות, נקודה. אם יש לכם ילדים קטנים, תעשו את מה שכל מומחי החינוך אמרו לכם לא לעשות כל חייכם, תושיבו אותם מול הטלוויזיה או מול משחקי המחשב. קשה נורא להיפצע ככה. אם יש לכם מבוגרים, אל תיתנו להם לצאת מהבית, תשמרו עליהם, אתם היחידים שיעשו זאת. כרגע, מדינת ישראל עם מכונית שנוסעת ללא נהג, או לחלופין עם שישה נהגים, כשכל אחד לוקח לכיוון אחר. אנחנו עומדים בעוד משהו כמו עשרה ימים בפני אי-ספיקה מוחלטת של מערכת הבריאות, בזמן שבו אין הגבלה על התקהלויות בכלל – 100 איש יכולים להתקהל, 1,000 איש יכולים להתקהל, 10,000 איש יכולים להתקהל, 100,000 איש יכולים להתקהל. באמת, בואו נאכל ונשתה עד שניפול ונמות, אבל בהכלה, בהכלה. נכיל את המתים שלנו. בוא נקרא למתים שלנו מעכשיו: קורבנות ממשלת השינוי. נפתלי רצה להיות ראש ממשלה, ולכן כולנו צריכים לשלם על זה בחיים שלנו. כשאני שמעתי אתמול את חברת הכנסת – את השרה, סליחה, סליחה, סליחה – את השרה אילת שקד, שהגיעה לכיסא הזה אחרי הונאת המאה, אחרי הונאה שלא הייתה כמותה מעולם, באף מדינה, באף מדינה; אחרי שהיא שיקרה את כל דרכה לכיסא השרה החשובה; אחרי שאך לפני שנתיים היא קוששה בפחים אחר פתקים כדי לעבור את אחוז החסימה, ואז פנתה לציבור שלם ושיקרה, ושיקרה, ושיקרה, ושיקרה, ושיקרה, ושיקרה, ושיקרה, ושיקרה, ולקחה את הימין שנמצא מימין לנתניהו ונתנה אותו אחר כבוד – מחילה מכבודך, אדוני היושב-ראש מנסור עבאס – אליך, לא בדיוק מפלגה ציונית, אני לא טועה פה; אחרי שהיא עשתה את זה, כרגע היא מבקשת מכם שתכילו את המתים שלכם, שיכולים להיות הסבא והסבתא, שיכולים להיות האימא והאבא, שיכולים להיות גם נערים, וגם אנשים בני 30. היא מבקשת מכם אחר כבוד, תכילו את זה מכיוון שאני רוצה להיות שרה ונפתלי רוצה להיות ראש ממשלה, אז נא להכיל. נא להכיל. עכשיו, זאת לא הייתה פליטת פה. הרבה אנשים חושבים שיצא לה לא טוב. לא ולא, אזרחי ישראל, לא ולא. רק שלושה ימים לפני כן התפרסמה החלטה – החלטה מפורשת – אנשים ישבו ודנו ודסקסו עליה, וחשבו עליה, החלטה בקבינט הקורונה; אותו קבינט שחלק מחבריו הם מכחישי קורונה, שחלק מחבריו מתעמרים כמו בריונים בפקידי ציבור שנותנים את נפשם שם – כמו ד"ר שרון אלראי פרייס – באמת, מתעמרים בהם בצורה הכי בריונית שיש. משרד הבריאות כרגע הוא passé composé, התקשורת מעלימה את משרד הבריאות, התקשורת מעלימה את העובדה – וזה מה שנדב אייל אמר הבוקר: רופאים ומנהלי מחלקות מתקשרים אליו ואומרים לו: אנחנו לא ישנים בלילה. לא ישנים בלילה; כי הקריסה כבר פה. הקריסה כבר התחילה. העומס במחלקות הפנימיות הוא עצום. עכשיו, מה זה אומר, הקריסה הזאת? חשוב שתבינו. אם הילד שלכם שבר את היד במגלשת מים באיזה פארק מים, בעוד עשרה ימים אין חדרי מיון. אין. אם יש לכם ניתוח דחוף שאתם מחכים לו חצי שנה – דחוף, מציל חיים, בעוד עשרה ימים לא יהיה מי שינתח אתכם. הטיטניק התחילה לשקוע ואזרחי ישראל לא מודעים לזה. למה אזרחי ישראל כן מודעים? זה מעניין, זה יפה, אדוני היושב-ראש. רוצה לדעת למה? אולי נתניהו גנב בוטנים מהמיני בר בבית מלון. זה פותח מהדורות; המסמכים שנתניהו כן או לא גרס, זה פותח מהדורות; אם חברי הליכוד עדיין מכנים אותו אדוני ראש הממשלה, זה הרבה הרבה יותר חשוב מהעובדה שמדינת ישראל או-טו-טו הופכת לאיטליה של הסגר הראשון. הרבה יותר חשוב; האם יאיר נתניהו שם גרביים במקרר? זה נורא חשוב; האם שרה נתניהו הקציפה את עוגת הגבינה או לא הקציפה? זה הכי חשוב. השנאה של התקשורת וההגמוניה לאחד בשם בנימין נתניהו גדולה אלפי מונים מהדאגה שלהם או מהסולידריות שלהם או מהאהבה שלהם לעם היושב בציון. את זה, אזרחי ישראל, אתם צריכים להפנים. את זה אתם צריכים להפנים. נתניהו הוא האופיום להמונים. המערכות הפנימיות קורסות – נתניהו; חדרי המיון מתמוטטים – נתניהו. בעוד עשרה ימים 10,000 מאומתים ביום. 1.5% מהם יהיו חולים קשה או מונשמים או חולים במצב קריטי. אלה מספרים שמערכת הבריאות הישראלית לא יכולה להם – אבל נתניהו. אנחנו הגענו למצב של טרלול. טרלול מכוון. טרלול מכוון על ידי מיטב מוקדי הכוח בחברה הישראלית. אנחנו רואים את הטרלול הזה כאן כשיושב פה ראש ממשלה עם שישה מנדטים, שאף אחד, אף אחד לא רוצה לראות אותו היום פה. אני בספק, אם היו היום בחירות, אם הוא היה מגיע לקושש מנדט אחד. הרבה מאוד פחי זבל הוא היה צריך להפוך, הרבה מאוד, כדי לעבור את אחוז החסימה. שם התחיל הטרלול, והוא נגמר עכשיו במגפה שמתפשטת. תוך שישה שבועות הפכנו מהמדינה הכי בריאה בעולם, המדינה היחידה בעולם שיצאה לחופשי באופן מוחלט, באופן אבסולוטי. אתם הרי זוכרים את זה. זה היה כאן. שלושה מאומתי קורונה ביום. כל העולם שלח צוותי צילום לצלם את הפלא התנ"כי הזה שנקרא מדינת ישראל. זה כאילו שאלוהים כתב עוד פרק בתנ"ך, ויצל אדושם את עמו מחרון אפו וממגפה. בשישה שבועות אנחנו המדינה שארצות הברית סימנה כמדינה חולה ביותר, אזהרת המסע הגדולה ביותר. ומה עושה הזיקית האנושית שנקראת ראש ממשלה? מצטלם ומתדרך נגד נתניהו. זה כל מה שמעניין אותו. הוא הציל תוכי, אבל שההורים שלכם יגססו בבית, וזאת החלטת הקבינט, אגב, שהתחלתי לדבר עליה. אילת שקד לא פלטה פליטת פה אמש. היא מתכוונת לזה שתכילו את המתים, כי החלטת הקבינט הייתה אחת: חולים קשים במצב קריטי? קישטה, הביתה. זאת החלטת קבינט. חולים קשים במצב קריטי ישבו בבתים. אנשים ששילמו ביטוח לאומי כל חייהם, 40, 50, 60 שנה, ובפעם ראשונה שהם זקוקים למדינה הזאת כמו אוויר לנשימה, תרתי משמע, יגורשו לבתיהם כדי לגסוס מול הילדים שלהם. עוד עשרה ימים זה כאן. הטיטניק שוקעת. אני צפיתי אתמול במהדורת החדשות של N12; מילת ביקורת אחת, אדוני היושב-ראש, אחת, לא הייתה על התנהלות הממשלה. כשנתניהו עמד על שלושה מאומתים ביום והוציא אותנו ממגפה, כשהיינו נס רפואי, מדיני, בין-לאומי הביקורת עליו והמילה "מחדל" הוסיפו להבהב בכל מהדורה. הוא קם בבוקר ויש לו דופק – מחדל. אנשים הסתובבו פה אבלים וחפויי ראש עם תודעה של כישלון כשהכול נפתח, כשהעסקים נפתחו, כשמקומות האירועים נפתחו ומקומות הספורט נפתחו, כשצוותי צילום מגרמניה באו לצלם את הישראלים הולכים חופשי – אין מסכות יותר. אז המילה "כישלון" הדהדה והבהבה כל הזמן, מהבוקר עד הערב: מחדל נתב"ג, מחדל בתי האבות. מה עם בתי האבות? למעלה מ-100 בתי אבות נגועים בקורונה עכשיו. קשישים אחרי קשישים הולכים לעולמם, כאלה שהיו להם עוד שנה שנתיים, שלוש, ארבע, חמש לחיות. מי יכול לכמת את זה, במחילה מכבודה של אילת שקד על חוסר ההכלה? ההורים שלי בני 78, ואתם יודעים מה הכי מדאיג, אתה יודע מה הכי מדאיג, אדוני היושב-ראש? שאתמול דיברתי עם ההורים שלי, ואמרתי להם: למה אתם לא הולכים לעשות החיסון השלישי? והם אמרו: הכול בסדר. אתה יודע למה הם חושבים שהכול בסדר? כי התקשורת לא משקפת את האמת. לא משקפת. זה דבר שלא ראיתי בחיים שלי. לא רק שהיא לא משקפת היא גם משתפת פעולה עם הזיקית האנושית הקרויה נפתלי בנט. אין קורונה. זוהי לא קורונה. לא לקרוא לזה קורונה – זה משהו חדש. זה הדלתא. זה לא הדלתא, זה הווריאנט ההודי. וכשלנתניהו נפל הווריאנט הבריטי על הראש אף אחד לא עשה לו הנחות. אז בואו לא נעשה הנחות גם לנפתלי ולקלוגהפט, היועץ התקשורתי האסטרטגי המצוין שלו – שווה כל שקל. באמת, אחלה אסטרטגיה דמגוגית. אבל אנחנו לא קונים את זה. זאת קורונה. וכמו שלנתניהו היו וריאנטים גם לך יש וריאנטים, תתמודד איתם. איך הוא מתמודד איתם? הוא מציל תוכי, הוא מצטלם בבית הכנסת, הוא עושה המון המון יח"צ. ממשלת הכאוס ויחסי הציבור ממשיכה, ואלוהים ישמור, אף אחד לא מבין איך זה יכול להיות, איך זה יכול להיות שבשישה שבועות לא התבצעה אף ההחלטה. למתי הם מחכים? שייערמו גופות ברחובות? אני לא מבינה. אני לא מבינה. למה הם מחכים? עוד יום ועוד יום ועוד יום ועוד יום. נתניהו עוד בתחילת יולי מוציא מכתב לשר הבריאות ואומר לו: רכשתי חיסונים, אדוני שר הבריאות. אני מתחנן, אני על הברכיים, תתחילו לחסן. מה הם אמרו לנו? אין אישור מה-FDA, אי-אפשר. גם היום אין אישור מה-FDA, אז איך אתם מחסנים היום? מה שונה היום מלפני ארבעה שבועות, חוץ מעשרות אלפי חולים, כמעט 100 מתים ו-400 מאושפזים קשה? מה היה שונה לפני ארבעה שבועות להיום? שמישהו יסביר לי. ה-FDA אותו ה-FDA, האישורים שלא התקבלו אותם אישורים. מה השתנה חוץ מההפקרות המטורפת שלכם? כלום. אם היינו שמים ילד בן שלוש על הכיסא הזה של ראש הממשלה או את נפתלי בנט – אותו דבר, פשוט אותו דבר. זה אין לתאר. ובואו נדבר רגע על שר הבריאות שלנו. אתמול הוא נשאל ברדיו 103 כמה מאומתים יש היום. שר הבריאות של מדינת ישראל במצב של מגפה מתפשטת לא ידע לומר את הנתון הבסיסי הזה. זה נתון שאמור לרדוף אותו ביום ולרדוף אותו בלילה, להעיר אותו בלילה. זה נתון שהוא אמור לחקוק ולצרוב במוחו בכל רגע נתון, להתעדכן כל שנייה. הוא לא ידע, הוא חיפש בגוגל. זה שר הבריאות. זה שר הבריאות. בואו נדבר על החליפי, על החליפי העצלן והרשלן, מי שעומד להנהיג את המדינה הזאת בעוד שנתיים וחצי, בהנחה שיישאר פה משהו; אם הם הצליחו לקלקל כל כך הרבה בשישה שבועות רק אלוהים יכול לתאר לעצמו מה הולך להיות פה בעוד שנתיים וחצי. החליפי לא מצא לנכון להשתתף בקבינט הקורונה. מה זה נוגע – זה לא בתחום האחריות שלי, זה לא בתחום ההתמחות שלי. ישראל היא לא תחום ההתמחות שלך? אני לא מבינה. מגפה שחולשת על כל תחום, על כל תחום מחייו של בן אדם ממוצע: כלכלי, חברתי, חינוכי, בריאותי, אזרחי. אתה ראש משלה חליפי – זה לא תחום ההתמחות שלך? מה הולך פה? או שר האוצר. שר האוצר שמטיל גזרות על המוחלשים, שבאמת קוטל את השכבה החלשה או את החיילים או כל אזרח שאין לו, בגזרות אכזריות וחסרות בסיס כדי – סליחה שוב, מכבודך, אדוני היושב-ראש – לתת למנסור עבאס 53 מיליארדי שקל. זה בכל זאת סכום גדול, אז שהחלשים ישלמו אותו. גם הוא לא מגיע לישיבות הקורונה. לא מעניין. אגב, החליפי פחות או יותר התנצל. שר האוצר – לא מעניין אותי. הבן אדם מתהלך פה כאילו הוא דיקטטור כלכלי של מדינה קומוניסטית. אין דרך אחרת לומר את זה. לא מעניין אותי, ואני לא אלך. ובינתיים, גבירותיי ורבותיי, ישראל עומדת אל פני קריסה, קריסה של מערכת הבריאות. עכשיו, איך נראית קריסה? זה תהליך איטי. חשוב שתבינו את זה כי רק אני אספר לכם את זה. אמצעי התקשורת, כאמור, עסוקים בבוטנים של נתניהו מהמיני-בר במלון דן. יש להם דברים חשובים יותר. אתם תגיעו לחדרי מיון והתורים כבר עכשיו ארוכים יותר; בעוד עשרה ימים תגיעו לחדרי מיון ולא יהיה מי שיטפל; הניתוחים שקבעתם יידחו; מחלות פנימיות – כבר עכשיו מנהלי המחלקות הפנימיות מנסים, מנסים להגיע לציבור – התקשורת הודפת אותם, התקשורת מונעת מהם. יותר חשוב עכשיו שנפתלי הציל תוכי, מה לעשות. אם מישהו היה מקשיב באמת למה שאומרים הגורמים הרפואיים בארץ הוא היה מתחלחל. יותר מזה, הוא היה נועל את עצמו בבית ולא יוצא. אנחנו עומדים היום על 694 מאושפזים, 400 במצב קשה, 62 מונשמים, כמעט 40,000 חולים כעת. להזכירכם, בזמנו של נתניהו – שלושה חולים. אני רוצה לומר ככה: הכתובת הייתה על הקיר. הכתובת הייתה על הקיר הרבה הרבה לפני שהממשלה הזאת כוננה. אני זוכרת את נפתלי בנט, כותב הספרים הידוע, הזיקית האנושית, זה שעמד פה, על הפודיום הזה, וצעק: העם שלי מת. העם שלי מת. בחיי, אדוני היושב-ראש, אני חושבת שהעובדה שהוא מכהן כיום כראש ממשלה זה בזבוז לעולם השחקנים ולעולם הדרמה. אם הוא היה היום שחקן בהבימה – הוא שחקן נהדר. אני צופה בנאומים שלו, זה נהיה כבר הספורט הלאומי לצפות בנאומים של נפתלי בנט; פעם צעקנו, עכשיו אנחנו צוחקים. מילת אמת אין שם, הכול עשוי. כל הכעס והזעם והכאב, הכאב – העם שלי מת – הכול עשוי, הכול מלאכותי. הוא לבש מדים של מנתח בזמן הקורונה כשנתניהו היה ראש ממשלה, הוא הצטלם בבתי החולים, הוא לבש את הפוזה של המושיע של בעלי העסקים הקטנים. אני זוכרת שבארץ נהדרת הראו איך הוא אומר אותו שם וכל פעם הוא נותן לשם הזה מקצוע ומיקום גיאוגרפי אחר: אתמול הייתי אצל טוביה בעל חנות התכשיטים הקטנה בקריית עקרון; ואז שבוע אחרי זה: שלשום הייתי אצל טוביה המוסכניק מתל אביב; ואז שבוע אחרי זה: היום ביקרתי את טוביה בעל דוכן הירקות מהשוק בפתח תקווה. אותו טוביה כל פעם. הוא המציא. הוא המציא. הוא המציא שקרים מבוקר עד ערב, הוא לבש כמו זיקית דמות, והדמות הייתה שכל מה שנתניהו עושה הוא אסון. הוא ליבה, הוא התסיס, הוא ערער את הפעילות של ראש הממשלה נתניהו בכל דרך אפשרית, ואנשים קנו את זה. ציבור יקר, בפעם הבאה שמישהו אומר לכם: אני אנצח, אני אחסל מגפה תוך חמישה שבועות – תהיו קצת יותר מיומנים. באמת, התמימות הזו היא משהו שאתם לא יכולים לאפשר לעצמכם יותר, אי-אפשר. קצת פחות תמימים. אם מישהו אומר: אני בעד כל מה שטוב ונגד כל מה שרע – אל תאמינו לו, יש לו אינטרס. כי אני רוצה להזכיר לכם מה נפתלי עשה לבנימין נתניהו כשבנימין נתניהו חיסל פה מגפה. אני רוצה להזכיר לכם יותר מזה: נתניהו חיסל מגפה חדשה, שאף אחד לא הכיר. בתקופה שנתניהו קיבל את המגפה בישראל, האוכלוסייה הרפואית בעולם חשבה שכפפות יותר חשובות ממסכה. הם חשבו שריסוס רחובות זה מה שימגר את המגפה. ככה הם התנהלו. נתניהו היה הראשון בעולם להבין שצריך לחסום את השמיים, והוא היה הראשון בעולם שסגר את השמיים, הראשון בעולם שהבין באמת איך עובדת מגפה. ואתם יודעים למה? כי הוא כן הלך לישיבות קורונה והוא כן ישב בקבינט, וכל דקת ערות שהייתה לו הוא ישב ושוחח עם אנשי רפואה, עם אפידמיולוגים מומחים, למד ולמד ולמד ולמד והבין. הוא היה חרוץ ושקדן ורציני, הוא היה מבוגר אחראי. זה, מה עושה חוץ מלהציל תוכי? אני לא יודעת. הוא היה הראשון שסגר את השמיים. המנהיג הראשון בעולם המערבי, העולם השלישי, כל העולם, גלובוס שלם. המנהיג הראשון שסגר את השמיים, כשהוא הבין איך עובדת מגפה אפידמיולוגית, היה בנימין נתניהו. הוא גם היה הראשון להבין שחיסון זה הדבר היחיד שיעזור, ואני זוכרת אותו עוד באפריל מתחנן: 39 מיליון חיסונים. הוא עשה חישוב כזה: כל חצי שנה רמת הנוגדנים של האזרחים יורדת עד כמעט אפס. יש פה תשעה מיליון אזרחים, הם יזדקקו לשני חיסונים פעמיים בשנה, וכשהוא אמר: אנחנו צריכים 39 מיליון, התקשורת לעגה לו והאופוזיציה שישבה בתוך הקואליציה שלו מנעה ממנו לקנות, כי לגנץ היה יותר חשוב להיות שר משפטים מאשר לדאוג לבריאות שלכם. ואז השרביט הועבר אחר כבוד לאסופת הליצנים שיושבים פה ונותנים לעם ישראל בהפקרות פושעת להגיע אל תהום. עוד עשרה ימים, עוד עשרה ימים זה הקו האדום. מה נעשה אחריו? ואחרי כל הדברים האלה, אחרי שישראל יוצאת ראשונה ממגפה שבאמת פושטת בכל העולם, עם ישראל התהלך פה עם סטיקרים: נכשלת, אדוני ראש הממשלה. נכשלת, לך. לך. אנשים פה יצאו לחופשי, עסקים התעוררו, המדינה היחידה בעולם – לך, נכשלת. ומה הוא, הצליח? בשישה שבועות, בשישה שבועות – זה נס פלאי בלתי נתפס; אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, מה הנס הגדול-יותר – שמגפת הדלתא, שהיא שונה לחלוטין מהקורונה, כמו שראש הממשלה שלנו אומר: זו מגפה חדשה, אל תגידו יותר קורונה, תגידו דלתא, אני מתחיל מאפס, אני כתבתי ספר איך לנצח את הקורונה, לא כתבתי ספר איך לנצח את הדלתא, דלתא זאת חיה אחרת – תראה איזה נס רפואי. אתה מאמין באלוהים, אדוני היושב-ראש? גם אני. תראה מה זה אללה. אללה עשה נס סטטיסטי, שבו לגמרי במקרה אותו חיסון מתאים לשתי מגפות שונות. אללה שומר עלינו, אדוני היושב-ראש, איזה דבר זה. איזה דבר זה, לא ייאמן. ואני עומדת פה היום, מכיוון ששוב הקואליציה המקרטעת, הכושלת, המשותקת, הבאמת-לא-מתפקדת הזאת, זאת שנותנת לתשעה מיליון לטבוע יחד עם הספינה, החליטה לשנות סדרי עולם שוב – אחרי שהגבילו לנו את היכולת להציע הצעות חוק פרטיות, חלקן חברתיות, חלקן חשובות מאוד, השביתו אותנו: אתם תהיו קישוטים. אתם תהיו ועדת הקישוט של הכנסת, בסדר, אופוזיציה? אתם רק תשבו כאן, אנחנו ננהל את הכול. אנחנו לא צריכים אופוזיציה, בטח לא את האופוזיציה שעד לפני יומיים הייתה קואליציה שתפקדה כמו שצריך. אנחנו נצליח לבד להטביע את הספינה. לא אפשרתם לנו לחוקק חוקים. לא אפשרתם לנו להציע הצעות אי-אמון. הגבלתם את הצעות האי-אמון. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתם בבונים, בגלל זה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו בבונים. יש סיבה למה הם לא נתנו לנו להציע הצעות אי-אמון – כי אנחנו רואים בסקרים: העם לא מאמין בהם. העם לא מאמין שזיקית אנושית עם שישה מנדטים יכולה לנהל פה את המדינה. הרי זה ברור לכולנו, אני מקווה, שמי שהדליף לתקשורת שהחליפי שלנו, ושר האוצר שלנו, לא טורח להגיע לישיבות הקורונה, כי יותר כיף לשבת בבית מול המזגן – מי שהדליף את זה היה בנט, כנראה, די מסתמן. שימו לב כמה זה חמור. אם זה היה נתניהו, והיה לו שר אוצר או ראש ממשלה חליפי שמנער מעצמו כל אחריות בעיצומה של מגפה מסוכנת, הוא היה קורא לו ללשכה, דופק על שולחן ומיישר אותו תוך שנייה. אבל בנט לא יכול לדפוק על שום שולחן, מי יקשיב לו? מי יקשיב, ליברמן? ליברמן ייקרע מצחוק עם כוס יין כל הדרך מהלשכה שלו הביתה חזרה. אין לבנט כוח, הכוח היחידי שיש לו מול הממשלה שלו זה להדליף, זה המצב, רק הדלפה. הי תקשורת, הי ציבור, תעזרו לי למשמע את השרים שלי, כי לי אין כוח עליהם. ואיך יהיה? איך יהיה לו כוח עליהם עם שישה מנדטים? מה שיש לנו כרגע זה בובה על חוטים שמכרה את כל האידיאולוגיה שלה – לא, סליחה, טעות, אין לה אידיאולוגיה, מעולם לא הייתה לה, לבובה, לזיקית. לזיקית האנושית מעולם לא הייתה אידיאולוגיה. את האידיאולוגיה של הבוחרים שהאמינו בו, את זה הוא מכר כדי לשבת כאן. אני שמעתי השבוע ריאיון עם עידית סילמן – זה, ככה, להמחיש עד כמה הממשלה הזו היא מופקרת ורעה, רעה, רעה, רעה. עידית סילמן – מסתבר, זה יפה – היא שמאל פרוגרסיבי קיצוני. עידית סילמן לא רואה שום הבדל מהותי או אידיאולוגי ביני לבינך, מר עבאס, שום הבדל, אנחנו אותו דבר. כולנו בני אדם. עידית סילמן הפכה לג'ון לנון. דמיינו עולם ללא אלוהים, ללא גבולות, ללא לאום, ללא דת, ככה היא מדברת. זה נורא יפה בעיניי. אני ממש מצטערת שאני פרימיטיבית ופחות כזאת. באמת, הלוואי שהייתי כזאת, רק איפה היא הייתה לפני הבחירות? למה היא לא טרחה לומר את זה דקה לפני הבחירות? איפה ניר אורבך הפרוגרסיבי השמאלן היה לפני הבחירות? איפה מתן כהנא הפרוגרסיבי והרפורמי והמכיל והשמאלני והנאור היה לפני הבחירות? למה כל אחד ואחד מהם נשבע, נדר, חתם, כתב שהוא לא ישב – עזבו עם עבאס – עם לפיד? למה? למה לא גיליתם לנו מי אתם ומה העולם הערכי שלכם שנייה אחת לפני בחירות? ולא רק, לא רק שהם עבדו על הציבור שלהם, אדוני היושב-ראש, הם גם לועגים לו עכשיו. לועגים לו. פה אני מעריכה אותך פי טריליון, ביליארד, מיליון יותר מהם, אתה יודע למה? כי אתה דואג לציבור שלך, אתה לא בוגד בציבור שלך, אתה אוהב את הציבור שלך ואתה עושה כל מה שצריך כדי שהציבור שלך יקבל. אני יכולה לא להסכים איתך, אדוני היושב-ראש, מפה עד טימבוקטו, ואני לא מסכימה איתך על הרבה דברים, אבל אני מעריכה את היושרה ואני מעריכה את הנאמנות ואני מעריכה את כל התכונות שיש בך ואין בהם, כי מכרו אותנו, פשוט מכרו אותנו. זה כמעט כאילו, אדוני היושב-ראש, אתה היית מצטרף לממשלה עם בן גביר ונותן לבן גביר לנהל פה את המדיניות כי אתה לא רוצה לצאת לבחירות חמישיות. זה אסון. זה מה שהם עשו לנו, זה השבר, ואת השבר הזה לא משקפים – דובי אכפת לי, ממשלת קשת בענן וחדי-קרן עפים מעל לקשת. אתם רואים בתקשורת, באמת, אפס מילים על איך שרודים בנו באופוזיציה. אפס מילים על איך שהאופוזיציה הפכה לוועדת קישוט, אפס מילים על קץ הדמוקרטיה. אגב, איפה מנדלבליט, טבע בים? איפה מנדלבליט? איפה מנדלבליט, שעל כל שטות בקואליציה הקודמת היה לו מה לומר, איך לסנדל, איך להרוס, איך להגביל, איך למשול במקום ראש ממשלה שנבחר באופן דמוקרטי? נדם. הבן אדם נעלם. רוב אזרחי ישראל עומדים כרגע מול מערכת אכיפת חוק דיקטטורית, שעובדת בשירות השמאל, לא בשירות העם. הפקידים, השופטים, בכירי המשטרה, כולם עובדים בשבילך ולא בשבילי, זאת האמת. היום, מר עבאס, המדינה הזו היא שלך יותר מאשר שלי. זאת האמת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה לך. חברת הכנסת גלית, את קצת הגזמת. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני חושבת שלא. אני חושבת שהמציאות הגזימה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, לא, את הגזמת. יש ממשלה שמשרתת את כל האזרחים. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> ושיש לה אפס תמיכה ציבורית. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> ראש הממשלה לשעבר עמד, גם בתקשורת וגם ביישובים הערביים, והתגאה שהשקיע 20 מיליארד שקל בשנים האחרונות בחברה הערבית. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אזרחית. אני איתו, אזרחית אני איתו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> את יודעת למה, כי הייתה לו ההבנה שאם משקיעים בילד ערבי, זו אותה השקעה בילד יהודי. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> בוודאי, בוודאי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אם משקיעים בתחבורה ביישובים הערביים זה אותו דבר, זה לא כל האזרחים. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> בוודאי. אדוני היושב-ראש, אתה לא מכיר את מה שאני כותבת כבר עשר שנים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> גלית, אני שמעתי אותך חצי שעה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני ז'בוטינסקאית. אתה אזרח שווה זכויות בדיוק כמוני. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אז למה את – – – << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> כי יש לך אג'נדה לאומית שונה משלי. אני רוצה מדינה יהודית – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> גלית. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה מדינה דמוקרטית יהודית. אני חושבת שהמדינה הזו היא מדינת הלאום של העם היהודי, אתה חושב כמוני? אתה חושב כמוני? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> גלית, שמעתי אותך חצי שעה, תשמעי אותי חצי דקה. אנחנו מקדמים אג'נדה אזרחית, שבה מנסים להגיע לשוויון בין האזרחים עצמם. עכשיו לא דנים בסוגיות לאומיות. התקציבים – – – << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> ומה אתה עושה כשהסוגיות הלאומיות דופקות בדלת? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> את יודעת – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מה אתה עושה כשספינות ישראליות חוטפות טיל איראני? כשהחיזבאללה תוקף? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תקשיבי לי. אוקיי, גלית, אני אתן לך תשובות. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> שמעת את חברת הכנסת זועבי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> גלית, תקשיבי לי. הינה, גם השר חילי טרופר יקשיב למילה הזו. בסוגיה ה"לאומית", במירכאות, שעלתה בכנסת, אני הצבעתי בעד חוק האזרחות, אתם הצבעתם נגדו. את מבינה? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> ברור. היא נתנה לכם חוק אזרחות שפחות או יותר פותח את השערים לכולם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, לא. לכן, אתם לא יכולים לטעון כרגע – – – << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל עיסאווי פריג' סיפר ברדיו, לא בעברית, לא בעברית, כדי שהיהודים בישראל לא יבינו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> טוב, גלית, תם הזמן. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אשמח להמשיך את הוויכוח הזה בהזדמנות אחרת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, כן. תודה לך. כאשר משקיעים בחברה או במגזר מסוים – ערבי, חרדי, אתיופי – זה לא גוזל את זכויותיהם של אזרחים אחרים. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> זה לא מה שאמרתי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> היום ההשקעה בחברה הערבית היא השקעה משתלמת לכל מדינת ישראל. ברמות שונות. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> לא, לא, לא בטוחה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בטוח. לא, בטוח. את יודעת, ברגע שאת מסירה חסמים – – – << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> המון פעמים הכספים האלה – מר עבאס, מר עבאס, אתה יודע שאין פיקוח על הכספים, וזה מגיע לחמולות. אני דיברתי עם בחור ערבי שאמר לי: יש לנו 40,000 מורות ערביות מוכשרות. אף אחת מהן לא מלמדת בבתי הספר. מי שמלמד זה הילדים של החמולות. אין פיקוח. את זה אומרים גם בתוך המגזר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> טוב, אוקיי. אז ממשלת הליכוד שלטה פה 12 שנה, מה היא עשתה עם הדבר הזה? << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> שלטה טוב, שלטה טוב. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, שלטה. כן. מי היה ראש ממשלה במשך 12 שנים? << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> 12 שנים ברוכות, הלוואי היום. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יש הרבה שאלות. עכשיו יעלה ויבוא חבר הכנסת דוד ביטן לתת תשובות. יש לך 70 דקות. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> 70? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> 70, כן. << דובר >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר >> מה, כל זמן שאני מדבר אתה יושב? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, מתאמים כנראה במזכירות הכנסת. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> מסדרים את זה? אין בעיה. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, על מה אתה רוצה שאני אדבר היום? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בוא נסכם את האולימפיאדה קודם – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי, אין שום בעיה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> – – ואז נחזור לעניינים הפנימיים. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל כפי שאמרתי לך – צדקתי, נכון? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אתה צדקת. אני חייב להגיד, צדקת, קודם כול. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרתי לך שהיא תוציא מדליית זהב, וגם שהנבחרת תגיע לתוצאה טובה, ובאמת היא הגיעה למקום שישי. אולי באולימפיאדה הבאה הם יגיעו לתוצאות. זאת אומרת, זו האולימפיאדה הטובה ביותר שהייתה לנו עד עכשיו. הינה, שר הספורט נמצא פה, ואנחנו – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שנינו נפנה אליו. אנחנו רוצים לראות בנבחרת האולימפיאדה ייצוג – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. מנסור אומר שהוא רוצה גם השקעה בדברים שהמגזר הערבי רוצה – כמו למשל, אגרוף ודברים מהסוג הזה – על מנת שיגיעו גם נציגים שלהם לאולימפיאדה ויביאו עוד מדליה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יביאו עוד מדליה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני תומך בזה, אני אומר לך את האמת. זה דבר שצריך לעשות אותו בכל מקרה על מנת שהייצוג של המגזר הלא-יהודי יהיה גם באולימפיאדה. ואתה יודע, בכדורגל משקיעים ואתה רואה אותם בנבחרת ישראל, בכל מקום. כדורסל – הם לא מאלה שאוהבים כדורסל, אבל כדורגל – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> זה לאשכנזים, הכדורסל הזה, לא? << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל בפעם הבאה, אני מקווה, ואני מאחל לישראל, תוצאות הרבה יותר טובות – למרות שהפעם הן היו טובות גם כן – יחד עם המגזר הערבי והיהודי. אז קדימה, אנחנו נתמוך בך בהגדלת תקציבים בתקציב המדינה. בעניין הזה האופוזיציה תיתן מה שהיא יכולה בעניין, כי זה לטובת כל מדינת ישראל. עוד משהו אתה רוצה, כבוד היושב-ראש? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בוא, תפתח את – – – ואז – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי, אני אפתח. קודם כול, אני רוצה לדבר על מה שעל סדר-היום, על נושא תיקון התקנון. קודם כול, גלית, לאורך שנים, מעולם לא הביאו דבר כל כך פעוט כמו תיקון התקנון באמצע הפגרה. בפגרה תמיד מביאים הצעות חוק ממשלתיות, על מנת שאם יש משהו דחוף, ידונו. גם בהצעות חוק פרטיות אי-אפשר לדון בפגרה; גם בהצעות חוק שמגיעות מהוועדות אי-אפשר לדון בפגרה. זה מה שהיה מקובל כאן. אני לא יודע אם התקנון אומר את זה, גברתי מזכירת הכנסת, אבל בכל מקרה זו הייתה המדיניות, וזו הייתה המגמה. אלה היו החלטות ועדת הכנסת לאורך שנים. פה הקואליציה ממשיכה במעשים שלה. זאת אומרת, בפגרה היא מביאה תיקון תקנון, שכל המטרה שלו זה לתת אתנן פוליטי לכל מיני ח"כים, על מנת, לא יודע, או שלא יעשו בעיות או שיהיו מרוצים. זה בכלל לא משנה. עצם הגשת תיקון התקנון בפגרה, המשמעות של זה לא טובה. אני רוצה לומר שבכל מקרה זה היה יכול לחכות. אין שום דחיפות בנושא חלוקת ועדות לחברי כנסת, במיוחד הנושא של יושב-ראש ועדה, זה מה שחשוב לחברי הכנסת מהקואליציה. זה דבר שיכלו לעשות גם אחרי הפגרה, אין שום דחיפות. בינינו, אז תוקם ועדה, ואז מה היא תעשה? תתכנס פעמיים עד תחילת אוקטובר? אז מה הדחיפות? אפשר להגיש את הדיונים האלה גם בוועדות הקיימות שהוקמו. למשל, ועדת הפנים, שפוצלה לשלושה, יכולים לדון בה בדברים בתוך ועדת הפנים של היום. לא צריכים להקים ועדה אחרת כרגע באופן דחוף. אני רוצה להגיד לך שבמשא ומתן שהיה עם הקואליציה, אני אמרתי להם: מה הבעיה, פצלו את ועדת הפנים עוד פעם. פיצלתם לנושא ביטחון הפנים, פצלו גם לאיכות הסביבה, למשל. כי מה שחשוב למנסור עבאס זה בעיקר נושא הפנים ולא הנושאים האחרים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, דווקא איכות הסביבה היום – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, היום חשוב, אבל אתה, לפחות, יותר בנושאי הפנים. כך חשבתי, לא יודע, אולי טעיתי. אז אמרו לי: טוב, אנחנו בודקים. אמרו לי: תשמע, אי-אפשר לפצל יותר. פיצלנו פעם אחת, זה מספיק. פתאום, שים לב, כשהביאו את ההחלטות של הוועדות – וזה מופיע, נדמה לי, גם בתיקון עכשיו, הביאו פיצול של הוועדה שוב פעם, כשאת נושא שירותי הדת היהודיים ונושא תשתיות-העל פיצלו מהוועדה שאתה קיבלת, ועדת הפנים. אני מקווה שאתה יודע. אז כנראה שהסכמת, אחרת הם לא היו מביאים את זה. זה מופיע גם בוועדות החדשות. אז פתאום אין בעיה. זאת אומרת, כשבאתי אליהם בהצעה על מנת להגיע להסדרים בין הקואליציה לאופוזיציה – כדי להתחיל את הפעילות האמיתית של הוועדות, שזה מאוד חשוב לכנסת, וגם למדינה – אמרו: אי-אפשר. אחר כך מנתחים את הרעיון שלי ומביאים אותו לצורך צרכים נוספים של הקואליציה. ויתרו על ועדת הרפורמות ולקחו לך את הדבר הזה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, אבל יש הבדל. יש הבדל בין נושא איכות הסביבה, שזה של כולנו, לבין נושא שירותי הדת היהודית, שראוי – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר, אבל פיצלו. אין בעיה, אז היו אומרים: אי-אפשר לפצל את איכות הסביבה אבל אפשר לפצל למשהו אחר, בסדר? כמו שעשו פה. מה גם שאת מי לוקחים לשירותי הדת היהודיים? את יוליה מלינובסקי, שהיא חברה שלי, אבל בחייך, היא לא זו שצריכה לטפל בשירותי הדת היהודיים, כשהיא ברשימה של איווט ליברמן. אתה מבין? אז יש דברים שהם צורמים, וזה מופיע כבר בתיקון התקנון הזה – מה שהם רוצים ליישם במסגרת תיקון התקנון. זה דבר ראשון, אוקיי? דבר שני, תראה, מה רשות ועדה נותנת, ולמה הח"כים רוצים כל כך רשות ועדה? מכיוון שבמסגרת התיקון שאני תיקנתי בזמנו – שהוספתי – ועדת הכנסת הוסיפה עוד עוזר לכל ח"כ, בכנסת העשרים. הותקפתי על ידי התקשורת – ולא – על ידי הוועדה הציבורית, אבל 119 חברי כנסת תמכו בזה. אחד שלא תמך בזה באופן זה הציע משהו אחר, זה לא שהוא לא תמך בזה. ואז הוספנו עוד נציג ליושב-ראש ועדה, וגם ליושב-ראש הקואליציה עוד נציג. תראה, התוצאה של מה שעושים עכשיו, למשל, היא שיושב-ראש הקואליציה – בזמנו תיקנו שעוד עוזר יכול להיות אצל יושב-ראש הקואליציה ועוזר אצל מרכז האופוזיציה, מכיוון שהם עובדים קשה מאוד, והם צריכים עוזרים, כן, אין ויכוח על זה שהם צריכים עוזרים, ולא רק יושב-ראש ועדה – כמו יושב-ראש ועדה לפחות. לכן הוועדה הציבורית קיבלה את ההמלצה שלנו לתת גם ליושב-ראש הקואליציה. אני לא נהניתי מזה כי עזבתי את תפקיד יושב-ראש הקואליציה, אבל כל יושב-ראש קיבל, ונתנו גם לאופוזיציה וגם לקואליציה. ותראה מה קורה עכשיו. זאת אומרת, עידית סילמן מקבלת עוזר נוסף במסגרת יושבת-ראש הקואליציה, ועכשיו היא הולכת להתמנות ליושבת-ראש ועדת הבריאות, והיא תקבל עוד עוזר במסגרת ועדת הבריאות. זאת אומרת, יהיו לה חמישה. זאת לא הייתה המגמה וכוונת התיקון. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אבל התקנון מאפשר את זה, או שזה – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> מאפשר את זה, כן, בוודאי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מאפשר את זה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני אומר: תואיל בטובה לוותר על העוזר הנוסף. אם היא מסתכלת על העניין כמו שצריך, ברגע שקיבלת הרביעי, שזה מסייע לך גם בתפקיד יושבת-ראש הקואליציה וגם בתפקיד של יושבת-ראש הוועדה, די בזה. לא צריך עוד אחד. עוזר זה משרה נוספת, זו חניה נוספת, וכל מיני דברים שאין צורך בהם כרגע. ולכן, אני לא שמעתי ממנה שהיא הולכת לוותר על עוזר נוסף. זאת אומרת, בגדול יהיו לה חמישה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> זה תלוי אם היא זקוקה לזה. אני אומר לך את – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> בתקנון זה אפשרי. אין בעיה. אבל עדיין – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני רוצה לשקף – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> עדיין לא התכוונו לזה כשעשינו את התיקון. אתה מבין? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. אוקיי. הבנתי. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> התכוונו לסיוע ליושב-ראש הקואליציה. אבל אם יושב-ראש הקואליציה הוא גם יושב-ראש ועדה וגם יושב-ראש הקואליציה, התוצאה היא שהוא מקבל שניים ולא אחד. ואז יוצא שבמקום ארבעה, יש לו חמישה. זאת לא הייתה כוונת התיקון של הוועדה הציבורית, ולא שלנו, כשאנחנו תיקנו את זה בוועדת הכנסת. מה רצית לשאול? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שני דברים. קודם כול, אני רוצה לקוות שכל עוזר שמתמנה, כל יועץ פרלמנטרי, הוא אכן נותן את התפוקה – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> ברור. לא. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> – – נותן את העבודה המתאימה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> ברור. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> ומהניסיון המועט שיש לי בשנתיים האחרונות, אני אומר לך, יכול להיות שיש חבר הכנסת שמספיק לו יועץ פרלמנטרי אחד. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> יש אחד כזה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> והוא יכול להסתדר. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> קוראים לו בני בגין. הוא לא לקח אף אחד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא לא לקח אף אחד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> ואני אומר לך את האמת, יכול להיות שיש חברי כנסת, ויכול להיות שאני אחד מהם, שאם תיתן לי עשרה יועצים – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. אין בעיה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> – – כולם יעבדו ויעבדו קשה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה יכול לקחת, אגב, יועצים, דרך המפלגה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. זה – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה יודע שאנחנו בליכוד נותנים ליושב-ראש הקואליציה מטעמנו, שהיה, ועכשיו מרכז האופוזיציה, שתי משרות במסגרת המפלגה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> זאת אומרת, כדי שהוא יקבל עזרה בתפקיד שלו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא הכול חייב להיות על חשבון הכנסת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, מה שאני מנסה להגיד הוא שזה תלוי איך חבר הכנסת מפעיל את הצוות הזה – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה צודק. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> – – או ממצה את הפוטנציאל שיש לו. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה צודק, אתה צודק. אבל עדיין אני אומר לך שלא הייתה כוונה שליושב-ראש הקואליציה יהיו חמישה על חשבון הכנסת, כי זה על חשבון הכנסת, שים לב. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן כן כן. נכון. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אם היא רוצה – מה שאני קורא לה פה: אם היא באמת שוקלת את זה, אז טוב; אם היא לא שוקלת, אז אני קורא לה פה לוותר על עוזר אחד, כי זאת לא הייתה הכוונה שלנו, שליושב-ראש הקואליציה יהיה גם עוזר מהצד של יושב-ראש הוועדה וגם מהצד של יושב-ראש הקואליציה, כי לא צריך שניים כדי לעשות את אותה עבודה. זה ברור לגמרי. הסיבה שהוספנו עוד אחד לחברי הכנסת נבעה – הרצון היה לחזק את חבר הכנסת מול הממשלה. הרי מה קורה? הממשלה, יש לה – הם באים, גם לשר יש עוזרים למכביר, יועצים למכביר, וגם נציגי הממשלה באים מכל המשרדים. ואז יוצא שבעצם חברי הכנסת היו מוחלשים מול השרים בכל מה שקשור לחקיקה. רצינו לחזק, על מנת שלחבר הכנסת יהיה עוד עוזר לצורך אותה מטרה. ובזה באמת כל הח"כים תמכו – חוץ מהתקשורת. התקשורת לא תמכה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> גם יושב-ראש הוועדה הציבורית לא תמך, עשינו את זה למרות התנגדותו, ואני לא מצטער על זה. אבל בוודאי לא התכוונו שיושב-ראש הקואליציה יקבל חמישה. אף פעם לא התכוונו לזה, ואני מאמין שהיא תוותר על העוזר הנוסף. לא יקרה כלום, כמו שהליכוד עושה, שימינה יממנו עוזר נוסף. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אתה יודע, דוד, אולי צריך גם למצוא מנגנון לפקח על הנושא הזה, לפקח על – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אי-אפשר לפקח, כי העובדים נחשבים עוזרים אישיים שלך, עובדים שלך. הם מקבלים משכורת מהכנסת. אבל על מנת שאתה תוכל לקלוט את מי שאתה רוצה בלי התנאים של – יש תנאים, הרי, כשאתה קולט עובד של הכנסת, עובד ממשלתי. אז על מנת שאתה תוכל לקלוט את מי שאתה רוצה, מעין משרת אמון, הם נחשבים עובדים של חבר הכנסת אבל הם מקבלים את התנאים, את המשכורת, מהכנסת. עכשיו אני רוצה להראות – הרי מה אנחנו עושים פה? אנחנו מחלקים ועדות כל היום, מחלקים ועדות קיימות, מקימים ועדות – על מנת מה? על מנת לפתור בעיות קואליציוניות, גם של האופוזיציה, לפעמים, אבל גם של הקואליציה, בעיקר של הקואליציה. מה יוצא מזה? שכבר הקימו 20 ומשהו ועדות, ומציעים עכשיו לאופוזיציה עוד שתי ועדות קטנות שיקימו בשבילה. אז אנחנו לא צריכים את זה. אנחנו רוצים את הוועדות שלנו ממה שקיים, לא צריכים נוספות. תראה מה קורה. אני אומר לך שכל ועדה זה כוח אדם: זה מנהל ועדה שצריך להיות, זה יועץ משפטי לוועדה, זה עוזר נוסף, כמו שאמרתי, ליושב-ראש הוועדה. וגם אין שום סיבה שחבר כנסת שעוד לא התחיל, עוד לא חימם את הכיסא, כבר ירצה להיות יושב-ראש ועדה, כבר ירצה להיות שר, כבר ירצה להיות – חבר כנסת. לאט-לאט. פעם בכנסת – גם לליכוד הייתה בעיה כזאת, זה לא רק במפלגות אחרות; פעם חבר כנסת שהתחיל הסתפק בזה שהוא חבר ועדה, שהוא הגיש הצעות חוק, שהיה לו זמן דיבור, שהוא עשה את העבודה ולמד אותה. היום כל אחד שעוד לא חימם את הכיסא כבר רוצה להיות שר, כבר רוצה להיות סגן שר, כבר רוצה להיות יושב-ראש ועדה. למה? כי זה נותן לו יותר יכולת להתבטא, זה נותן לו יותר אפשרויות בתחום של החקיקה ובתחומים אחרים, וזה נותן לו עוד עוזר ועוד צוות. הצוות של הוועדה זה גם בעצם – הם עושים עבודה גם ליושב-ראש הוועדה, כן? והנושא הזה צריך – אנחנו רואים את זה פה. מה הם עושים פה? תראה, קח לדוגמה את מפלגת העבודה, בסדר? יש לה שלושה שרים, שני יושבי-ראש ועדות קבועות, ועדות רציניות: ועדת החוקה וועדת העבודה ורווחה, שתי ועדות מאוד מאוד חשובות בכנסת, שרוב החקיקה עוברת דרכן; יש ועדות שבכלל לא מחוקקות כלום ורק עושות דיונים ציבוריים, בסדר? היום דיון ציבורי אתה יכול לעשות גם במסגרת שדולה, אתה לא חייב בשביל זה להקים ועדה, אוקיי. ויש שתי ועדות מיוחדות – הוועדה לעובדים זרים, ורם שפע הוא בוועדת התמכרות ואלכוהול. אחד הוא סגן יושב-ראש הכנסת, שניים התפטרו במסגרת חוק הנורבגי ונכנסו במקומם שני חברי כנסת חדשים. רק מרב מיכאלי לא התפטרה, משיקולים שלה – לא משנה, שיקולים פוליטיים, שיקולים לא פוליטיים. תכלס היא לא התפטרה, אבל היא רשאית להתפטר לפי החוק שחוקקו בכנסת. יוצא שמתוך שישה חברי כנסת – שים לב כמה תפקידים יש להם. אז מי יעשה את העבודה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מפלגת העבודה – שבעה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אה, שישה חברי כנסת. כן, שישה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> שישה. שלושה, ארבעה בוועדות, זה שבעה כבר. סגן יושב-ראש הכנסת זה שמונה מתוך שישה, ועוד שניים בנורבגי. למה הם יכולים לקחת יותר ממספר הח"כים? כי יש להם את החוק הנורבגי. אוקיי, נעבור למרצ. עכשיו שים לב, כל אחד זה עוד משרות, זה עוד תפקידים, זה עוד הוצאה כספית. הליכוד עשה, אבל לא ברמה הזאת, ממש לא ברמה הזאת. זאת אומרת, בקטן, אני קורא לזה. הליכוד עושה את זה מתוך שיקולים ציבוריים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הוא עשה את זה בשרים. במשרדים. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. לא לא. בקטן. תכף נגיע. אם אתה רוצה, נדון על המשרדים. אבל בגדול עשינו את זה בקטן, לא בצורה פראית כזאת, לא בגדול. וגם, אתה יודע – לא נעים לי להגיד פה למה זה קורה. אבל מוגזם. מרצ, בסדר? שלושה שרים, שלושה נורבגים או ארבעה, אני לא זוכר, סגן שר, שני יושבי-ראש ועדות חשובות: 1. ועדת הכספים, שהיא הכי חשובה בכנסת; 2. זו הוועדה שפיצלו ממך, שהיום היא עולה לדיון, וסגן יושב-ראש אחד. שוב פעם, יש להם – כמה יש להם? שבעה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> למרצ שישה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> שבעה או שישה, גברתי מזכירת הכנסת. מה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שישה. שישה למרצ. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> שישה. אז הינה, גם הם אותו דבר. ונעבור עכשיו לישראל ביתנו, שהיא ממש תותחית בעניין זה, כן? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שבעה חברי כנסת. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> שבעה חברי כנסת. ארבעה שרים, שלושה נורבגים, שני יושבי-ראש ועדות קבועות: ועדת הכספים וועדה שבעצם פוצלה ממך – זה לא מרצ, זה ישראל ביתנו; מרצ קיבלו שני יושבי-ראש ועדות קטנות, הם ויתרו על ועדת הקליטה – ובמקום זה הם קיבלו סגן שר, אני מזכיר לך – כדי לתת אותה לאופוזיציה. אחד הוא סגן יושב-ראש. תגיד לי – אותו דבר. זאת אומרת, בגדול, מי יהיה חבר כנסת? אפילו הנורבגי שלהם מקבל ראשות ועדה. אותו דבר מרצ. תגיד לי, לאן הגענו? לאן הם רוצים להגיע, החבר'ה האלה? ואתה בינתיים לא קיבלת כלום. מה קיבלת? יושב-ראש ועדה. למרות שאתה מחזיק את הקואליציה, בלעדיך אין קואליציה, עדיין אתה קיבלת יחסית מעט מאוד. תקווה חדשה – שלושה שרים, שלושה נורבגים, אחד סגן יושב-ראש, שני יושבי-ראש ועדות. אני אומר: כל תיקון התקנון הזה נובע משתי סיבות: דבר ראשון, על מנת להמשיך לפצל ולתת לחברי הכנסת עוד דברים, כדי כביכול "להגיע לידי מימוש", כביכול, כשהם ממש חדשים. ודבר שני, בגלל שיש מחלוקת משפטית עם הייעוץ המשפטי של הכנסת. למשל בוועדת העבודה והרווחה, המלצת הייעוץ המשפטי זה לא לפצל; ועדת הבריאות צריכה להיות ועדת משנה בתוך ועדת העבודה והרווחה. בגלל זה הם צריכים את תיקון התקנון, על מנת להביא את זה להחלטה של המליאה. ברגע שמביאים החלטה של המליאה, אז מה לעשות, זאת החלטה של המליאה ואז היועץ המשפטי לא יכול לעשות שום דבר. דעתו לא נחשבת מול החלטת המליאה, כי זאת החלטת כנסת. המליאה היא הכנסת, היא הריבון. אלה הסיבות לכך שמביאים את הדבר הזה, וזה לא בסדר. גם מביאים את זה בפגרה, שזה לא בסדר, אין שום דחיפות, וגם הסיבות שמביאים – על מנת לפתור בעיות קואליציוניות. ועכשיו באים אלינו ואומרים לנו: תשמעו, חבר'ה, אנחנו נקים בשבילכם עוד שתי ועדות. ההמלצה שלי היא לא להסכים לזה. לא צריך להקים עוד ועדות ועוד ועדות על מנת שהאופוזיציה גם תקבל משהו. הם צריכים לתת לאופוזיציה במסגרת הוועדות שהם הקימו. אתה יודע מה, הקימו 20–21 – מזה תיתנו. לא צריך עכשיו שיהיו 23. ולכן אני אומר שבמצב הזה כל הדיון הזה הוא דיון סתמי. שיבואו ויגידו את האמת, שיפסיקו לעטוף את זה בכל מיני עטיפות שהן לא נכונות. ולכן אני אומר: אין שום צורך להחליט בעד הדבר הזה. אני לא אצביע, כי ההחלטה שלנו היא לא להצביע, מחאתית, אבל אם הייתי צריך להצביע, הייתי מצביע נגד. הנושא הבא שאני רוצה לדבר עליו זה הנושא של הקורונה. אנחנו רואים שהממשלה לא מתפקדת בעניין הזה, היא תמיד מחליטה החלטות מאוחר מאוד, לא מתכתבת עם השלכות הקורונה, בורחת מאחריות, ובכל פעם היא ממציאה המצאות. הרי אחד הדברים שתמיד טענתי כלפי ראש הממשלה בנט, לגבי שרת הפנים, הוא שגם כשהם היו בקואליציה הם היו ספינולוגים, כך אני קראתי להם, זאת אומרת, כל היום עוסקים בספינים, לא בביצוע המעשי של הדברים. נגיד אם נתניהו, כשהוא היה ראש ממשלה, אמר שהוא רוצה לעשות משהו, אז הוא קפץ, בנט, ראשון, ואמר שהוא – הוא אתרג אותו בזה שהוא אמר אותו דבר, במסגרת כל מיני כינוסים ביהודה ושומרון, למשל, כדי לגנוב לו את ההצגה. זאת אומרת, בגדול הוא ממשיך באותה שיטה. הוא לא לקח אחריות על מה שקורה. מה הם אמרו בהתחלה? הם אמרו דבר מאוד פשוט. הם אמרו: אנחנו חיים לצד הקורונה. נכון, זאת הייתה החלטה נכונה לאור העובדה שרוב האנשים חוסנו במדינת ישראל, ולכן היה היגיון להגיד: אנחנו נמשיך, מה שנקרא, להתכתב עם הקורונה, ונמשיך את החיים הרגילים. עושים את זה בעוד מדינות. אבל כשהתחיל העסק להתפתח וגם המחוסנים התחילו להידבק, וגם המחוסנים התחילו להיות חולים קשים, והכול התחיל לעלות, היו צריכים לנקוט פעולות. מה זה רלוונטי כרגע שהם רוצים לחיות לצד הקורונה? אפשר לחיות לצד הקורונה ולטפל בבעיות ובהשלכות של ההידבקויות האלה במסגרת מה שקורה במדינת ישראל. זאת אומרת, את זה הם לא עשו. וכשלאט-לאט זה התחיל להתפתח, הם התחילו להתכנס ולקבל החלטות, אבל הם לא ביצעו אותן בשטח, כמעט, את ההחלטות האלה. ואז, כשהעסק עכשיו התפתח בצורה כזאת שמלמדת אותנו שבעצם הם לא טיפלו בשום דבר – ורואים את זה, לא צריך להיות גאון הדור כדי לעשות ביקורת בעניין הזה – עוד פעם הם שלחו את שרת הפנים, שהיא הדוברת של בנט. בנט לא יכול לבוא לאולפנים ולדבר על הדברים האלה, בדיוק כמו שנתניהו לא עשה – אני לא בא ואומר שהוא עושה משהו אחר. אז הם שולחים נציגים שידברו. היא מסבירה כאילו את ההחלטות, ועוד פעם היום: מכיוון שלא הצליחו לטפל בכלום והעסק הגיע לרמה כזאת מפחידה, גם מבחינת חולים קשים, עכשיו היא אומרת עוד פעם: אנחנו חיים לצד הקורונה, לא עושים שום דבר. בגדול, השיטה היא פשוטה. לא עשית כלום. הסתבכת, אתה אומר: אני לא צריך לעשות כלום. אם אני לא צריך לעשות כלום, אז אין בעיה. זה בדיוק מה שהם עשו אצלך בנגב. מה הם אמרו לפני הבחירות? גם בנט – אז הוא הופיע בטלוויזיה, הוא לא היה ראש ממשלה – וגם שקד אמרו: הממשלה לא מתפקדת, לא תפקדה בנגב, יש שם בנייה פרועה, יש אלימות, אף אחד לא מטפל; אנחנו נטפל, אנחנו נעשה, אנחנו נדאג שזה לא יקרה. ואז, כשהקימו את הממשלה ואתה נכנסת לקואליציה, מה הם החליטו? להכשיר הכול. זאת אומרת, במקום לטפל הם מכשירים. אז אין בעיה. ברגע שאתה מכשיר, אתה לא צריך לטפל בכלום חוץ מההכשרה עצמה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא להכשיר, להסדיר. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> "להכשיר" אני קורא לזה. בנית לא חוקית ואתה מכשיר את העבירה וגם מסדיר את הבעיה. מה שקרה פה בעצם, זו שיטה. השיטה הזאת עובדת גם בקורונה. פה הם מכשירים, הם לא מסדירים. שים לב. בשביל זה אמרתי "מכשיר". למה הם מסדירים? יש כבר 6,000 חולים ביום, 400 חולים קשה, ואז הם אומרים: לא משנה כמה הדבקות יהיו, לא משנה כמה חולים קשה יהיו, אנחנו מסדירים את זה, חיים לצד הקורונה. ואז היא אמרה את הדבר שהיא לא הייתה צריכה להגיד, ואני מאמין לה שהיא לא התכוונה למה שהשתמע מהדברים שלה. היא הייתה צריכה להסביר למה הנושא של החולים קשה והנפטרים קורה, אז היא אמרה: צריך לחיות גם בעניין הזה, כשזה קורה. אבל אני מזכיר לכולם שהאשימו את נתניהו באופן אישי, האופוזיציה: מרצ, בנט, יש עתיד וכולם האשימו אותו ממש בנפטרים, כשבכל העולם היו נפטרים. בכל העולם זו מחלה מתעתעת שהרופאים, קשה להם, הם לא יודעים איך לטפל בה, והם עושים את זה תוך כדי תנועה. בכל העולם יש חולים ונפטרים, ולכן לא היה מקום להאשים בכלל את נתניהו גם בעניין הזה. אבל האשימו אותו, והתקשורת הצטרפה להאשמות האלה ברמה מדהימה, דבר שהיא לא עושה עכשיו. והתוצאה עכשיו היא שלא רק שהם חוזרים לאותו דבר – הפעם הם לא יכולים להאשים את נתניהו בנפטרים; ההפך, בגלל נתניהו והחיסונים יש פחות נפטרים. על זה אין ויכוח וגם המומחים אומרים אותו דבר. אז היא אמרה: צריכים להכיל גם את הנפטרים. כמובן שהיא חזרה בה מהר מאוד, כי זאת לא הייתה הכוונה שלה, ולא צריכה להיות הכוונה שלה. ואני מזכיר לה מונח שיש ביהדות, שהמציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו. יש את זה ביהדות, והיא הייתה צריכה, במיוחד אם היא מימינה, לזכור את הדבר הזה. זה ערך מקודש. אני מאמין שגם אצלכם אולי זה מקודש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אצלנו זה בטח מקודש. לממשלה אין החלטות בזמן. היא לא דנה בהשלכות הקורונה, בורחת מאחריות, וגם ראית את זה אתמול בנאום שכביכול צריך להסביר את הממשלה. עכשיו בוא נלך לאוצר. שים לב, מה האוצר אומר? האוצר אומר דבר מאוד פשוט. האוצר אומר שהם לא מתכוונים הפעם, אם יהיה סגר, או בכלל אם עסקים יפסידו במחזור ויפסידו כספים כתוצאה מהמדיניות המתעתעת של הממשלה ומה שהם עושים – הפעם הם לא מתכוונים לתת שום פיצוי, לא בחל"ת, לא לעסקים ולא לשום דבר. אז מה יעשו אנשים בדיוק? שים לב, כשהממשלה הקודמת נתנה הרבה, מה אמרו? לא מספיק, צריך לתת עוד. עכשיו כשהם בשלטון והם צריכים לטפל בזה, הם אומרים: אנחנו לא נותנים כלום. אני מזכיר לך, הבעיה היא לא רק בסגר. יש לפעמים שינוי התנהגות של הציבור. זאת אומרת, ברגע שיודעים שהולך להיות סגר והמחלה הולכת להכות בנו חזק, משנים דפוסי התנהגות, משנים דפוסים של קנייה ורכישה של דברים. יותר משקיעים, נגיד, במזון, ופחות בבגדים וכל מיני דברים כאלה, בגלל הציפיות שזה מה שהולך לקרות. אז כל היום הם מדברים על סגר, ועכשיו הם אומרים: אבל אנחנו לא מתכוונים לתת פיצוי. אז מתי הם ייתנו? שים לב, זה בדיוק משתלב עם דברים שאומרים מנכ"ל משרד האוצר ואנשי המקצוע שם. זה משתלב עם זה ששר האוצר – איזה מסר הוא מעביר? מעביר מסר שהוא לא מתכוון, הוא לא מגיע לקבינט הקורונה. לא רק שאני לא נותן כסף, זה בכלל לא חשוב לי מה יהיה, כי אנחנו צריכים לחיות בצד הקורונה, הוא אומר, אנחנו צריכים לדעת להסתדר. אז בשביל מה יש ממשלה? הממשלה זה רק לגבות מיסים ולהכניס אותם לאוצר? הממשלה גם צריכה לעזור. ברגע שיש נזקים היא עוזרת לחקלאים, היא עוזרת לעסקים, עוזרת לאנשים שלא עובדים. היא נותנת דמי אבטלה וכל הדברים האלה. אני מחזיר אותך למה שהיה עם ישראל כץ ונתניהו. תקפו – מי תקף כל הזמן את ישראל כץ ואת נתניהו? פקידי האוצר. על מה הם תקפו? שים לב, הם תקפו על זה שהמדיניות שלהם הייתה – אחר כך הם הודו שהם לא ראו את זה, הם לא הבינו את גודל הבעיה, כי הם דיברו כל הזמן שההשקעה של הממשלה בנושא של הפיצויים מקורונה מכל סוג שהוא צריכה להיות 20 מיליארד שקל. אמרו, תראה, איך נחזיר את הכסף? אז אנחנו לא יכולים להחזיר את הכסף כי זה שעבוד של הדורות הבאים, אז אנחנו לא יכולים לתת. זה היה הוויכוח המרכזי בין שר האוצר ובין ראש הממשלה נתניהו לפקידי האוצר, שאמרו: למרות מה שאתם חושבים – וזאת זכותם הלגיטימית של הממשלה ושל השרים שמטפלים בזה; גם ראש הממשלה הוא בעצם שר לכל דבר ועניין, רק הוא מעל כולם במובן הזה שהוא מביא דברים לממשלה. אמרו: לא, למרות מה שאתם חושבים, אנחנו ניתן מה שמגיע על מנת להרים את המשק בחזרה ובסוף אנחנו נסתדר – ועובדה שאתה רואה שיש עכשיו צמיחה הרבה יותר גדולה. ועכשיו תהיה האטה בגלל המדיניות של הממשלה. הדיבורים עושים גם כן בעיות, לא צריך שיהיה סגר בפועל. הדיבורים על סגר יוצרים בעיה כלכלית, ומישהו צריך לעזור כדי שזה לא יקרה, גם לאלה שזה קורה להם וגם כדי שזה לא יקרה בכלל. אז אתה ראית בתזמונים התקפות על ישראל כץ ועל ראש הממשלה, כאילו שהם לא יודעים לנהל, שהם עושים מה שהם רוצים. האופוזיציה שהייתה אז, כמובן, הצטרפה בחגיגות לעניין הזה. אם הם היו שומעים אז לפקידי האוצר, היה תוהו ובוהו במדינה. אנשים לא היו עובדים ולא מקבלים דמי אבטלה, כי דמי אבטלה אתה יכול לקבל על תקופה קצובה. העסקים לא היו מקבלים פיצוי. תוהו ובוהו היה במדינה. אז הם הבינו, ראו את גודל השעה. אמרו: למרות שאתם אומרים – אז הם זכו להתקפות. מה עכשיו קורה? קורים שני דברים. א. שר האוצר הוא החלום הרטוב של פקידי האוצר. כל מה שהם רצו לעשות, רפורמות, כל החיים – שמו לו בחוק ההסדרים עכשיו והוא מייד הסכים. אז הם לא רוצים לתת פיצוי. הוא מעביר מסר שזה לא מעניין אותו והוא לא ייתן פיצוי. הוא בכלל לא מגיע אפילו לקבינט הקורונה על מנת לשבת על ההשלכות של הקורונה בתחום הפיצוי הכלכלי והבעיות הכלכליות. זה דבר שברור שאנחנו נסבול ממנו אם יהיה סגר, ונסבול ממנו גם אם לא יהיה סגר. אמרתי לך ואני אומר את זה, ההשלכות של הדיבורים הן השלכות שכבר יוצרות בעיה בנושאים האלה. לכן אני אומר שזאת בעיה שהם צריכים לשנות אותה מהר, לדבר פחות ולעשות יותר. שר החוץ, שעכשיו שינה את העמדה והתנצל ולא מגיע לקבינט הקורונה – תראה, נכון ששר חוץ לא צריך להיות בקבינט הקורונה כי זה לא העניין שלו, כי הוא לא כלכלי ולא זה. אבל הוא קודם כול ראש ממשלה חליפי; ב. הוא מחזיק מפלגה של 17 מנדטים. זאת אומרת, אתה לא יכול לקבל – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הוא סומך על שאשא ביטון. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אם אתה רוצה אני אגיע לשאשא ביטון, אבל בגדול, אני אומר, בגדול הוא צריך להיות שם. כדי לקבל החלטות צריך להבין את הלחץ הפוליטי הנכון. מי המפלגה הגדולה ביותר? הוא. הוא בעצם הדבק של הקואליציה. הוא נתן מעצמו – מה שהליכוד תמיד עשה, שהיה נותן את רוב תפקידי השרים בעצם לקואליציה ואנחנו בקושי קיבלנו, הוא עשה את זה, ועכשיו הוא צריך להגיד: רבותיי, עד כאן. אבל בשביל זה הוא צריך להיות בקבינט. הוא לא יכול לתת לכל שר לעשות מה שהוא רוצה. לכן, גם הוא, חשוב שהוא יהיה. הוא קלט את זה אבל את הטעות הוא כבר עשה. הוא שוב פעם העביר מסר לתושבים, גם שר האוצר וגם שר החוץ, שבעצם זה לא חשוב. אנחנו לא מטפלים בבעיה, הבעיה תהיה מה שתהיה ואנחנו נעשה מה שבעצם – אנחנו נרוץ אחרי הקורונה כל הזמן, היא תעשה מה שהיא רוצה ואנחנו לא נעשה כלום כדי לטפל בזה. שים לב. מה ראש הממשלה הזה אומר? הוא אמר המון דברים וכל פעם הוא מתהפך. אבל בוא נגיד שהוא אומר: אני הולך לפי הספיקה של – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מערכת הבריאות. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> מערכת הבריאות. זה דבר והיפוכו. למה דבר והיפוכו? אתה מבין, וכל המומחים אומרים, שהנושא הזה של חולים קשים זה כל פעם קופץ בטור כזה שמכפיל את עצמו. אז מתי אתה מתכוון לטפל בזה? כשיהיו 1,000 תטפל בזה? ברור שכשיהיו 1,000 אתה לא תוכל לטפל בזה. למה? כי לוקח לפחות חודש לטפל בזה, חודש וחצי. אז אם אתה לא תתחיל עכשיו לטפל בבעיות ואתה תגיע ל-1,200, 1,000 ואתה תגיע גם ל-2,000. זאת אומרת, אם אתה מדבר על הספיקה של מערכת הבריאות, אז תתחיל לטפל היום על מנת שלא תגיע למצב של חוסר אונים. לכן עוד פעם הוא עושה הפוך ממה שהוא צריך לעשות. טפל בדברים כדי שלא תגיע ל-1,000, 1,200 חולים קשה. אתה כבר ב-400. לפי כל דעת המומחים אתה תגיע ל-600, 700, 800 תוך זמן קצר. אז מתי אתה מתכוון להתחיל? תבוא ותגיד לציבור מתי אתה מתכוון להתחיל לדבר על העניין הזה. אז תתחיל, תתחיל לטפל בזה, ריבונו של עולם. גם לפי הגישה שלך אתה צריך לטפל בזה כבר מעכשיו ולא לשלוח את שרת הפנים לטלוויזיה שתגיד: אנחנו, לא מעניין אותנו, אנחנו נחיה לצד הקורונה. אין בעיה, תחיה לצד הקורונה, אבל טפל בבעיות ובהשלכות שהיא מייצרת. זה לא סותר אחד את השני. ברור שאנחנו לא יכולים – כמו אוסטרליה וניו זילנד וסין, שכשיש ארבעה נדבקים הם עוצרים את כל החיים באותה עיר – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> סוגרים את כל העולם. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – לחודשים, עד שהדברים מסתדרים. אנחנו לא יכולים לעשות את זה במדינת ישראל, גם בגלל סוג האוכלוסייה וגם בגלל שאנחנו לא אוסטרליה. אנשים לא שומעים, עושים מה שהם רוצים בדרך כלל. זה לא אוסטרליה, ניו זילנד וסין. בגלל זה אתם צריכים לטפל מראש בבעיות ולקבל את ההחלטות הנכונות. זה לגבי הקורונה. אתה רוצה משהו אחר שאני אדבר עליו? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. רציתי להגיד שאם רוצים לחיות בצל הקורונה יש שני דברים שלדעתי צריך להתרכז בהם. דבר אחד זה הנושא של החיסונים. יש לעשות המון. יש אנשים שלא התחסנו פעם ראשונה ושנייה, וכמובן, להגביר את הקצב של החיסון השלישי. דבר שני, להשקיע במערכת הבריאות ולהגדיל את היכולות שלה, כי כל השקעה במערכת הבריאות היא לא תחצה 10% מההשלכות הכלכליות של סגר ועוד כל מיני דברים שמתלווים. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסכים איתך, קודם כול. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אבל איפה הממשלה? << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> קודם כול, אני מסכים איתך, אבל – גם הליכוד לא השקיע מי יודע מה במערכת הבריאות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נכון. קנו, קנו, דוד – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> צריך להגיד את האמת. אבל עכשיו לכולם ברור שצריכים להשקיע, אין על זה ויכוח כבר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לך תדע איזו מגפה ואיזה וריאנט עוד יהיו לנו בעוד שנה, שנה וחצי. אבל אני אומר משהו כזה: אני תמיד דיברתי על זה שאנחנו צריכים להשקיע בבריאות כתשתית. כמו שאנחנו משקיעים בתחבורה, למשל, בכבישים, בגשרים. משקיעים כסף של המדינה, לא רק של האזרחים. מה עכשיו הממשלות אומרות? אתה רוצה להשקיע בבריאות? בוא נעלה את מס הבריאות וכו'. אי-אפשר להגיע לרמה שאנחנו צריכים להגיע אליה תוך זמן קצר אם אתה לא משקיע כספים ממשלתיים לתשתית, תשתית של בנייה, של מיטות, תשתית של כוח אדם, תשתית של מכשור רפואי. אם את זה לא נעשה ולא נשים 50 מיליארד שקלים לתקופה של חמש שנים בעניין הזה, לא נגיע לשום דבר. זה גם יכול להכניס כסף, כי בגדול, אתה יודע שהנושא הזה של טיפול רפואי בזרים שמגיעים לארץ כדי לקבל טיפול, זה גם יכניס הרבה מאוד כסף. הם יגיעו – הם מגיעים, אבל הם יגיעו פי שניים ופי שלושה אם ישקיעו. זה ממש יצוא של רפואה בתוך מדינת ישראל. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נכון. ירדן גילתה את זה. בירדן יש תיירות בריאות, קוראים לזה, שהיא אחד ממקורות ההכנסה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> יפה. ירדן, וירדן היא פחות חזקה מאיתנו בתחום הרפואי. תאר לך אם זה יהיה בישראל? אתה תכניס מיליארדים של דולרים. זה יכול להיות ענף יצוא טוב. אתה לא צריך לייצא את הסחורה לחו"ל. אתה עושה את זה בארץ וזה עדיין נחשב יצוא. אני מקווה שהממשלות – ובזה לדעתי יקבלו תמיכה של האופוזיציה בצורה ברורה – ישקיעו בתחום הזה, לא רק על ידי העלאת מס הבריאות אלא לעשות את זה במסגרת השקעה ממשלתית. השקיעו עשרות מיליארדים בנושא של תחבורה, אז שישקיעו גם קצת בבריאות. לא יקרה שום דבר שהכסף הזה יתחלק, ואני בעד זה. הינה, עכשיו יצאה הודעה, שים לב על מה דיברתי: משרד הבריאות הציג לבנט – 2,400 חולים קשה תוך חודש. אני לא יודע אם יהיו 2,400. זה מה שניסיתי להסביר: כאשר זה קופץ כל הזמן, אז מתי הוא מתכוון לטפל? אי-אפשר לדבר על זה שמערכת הבריאות צריכה לקלוט ועל גבול הקליטה שלה – טפל, כדי שהיא לא תגיע לגבול הקליטה. כאשר אתה תגיע לגבול הקליטה, לא יעזור לך כלום. אתה תגיע למצב שבעצם גם אם תעבוד קשה, ימותו הרבה מאוד אנשים בגלל העניין הזה. הינה, כבוד השר, אתה חבר בקבינט הקורונה, אז תעביר את המסר הזה, שיתחילו לטפל, כי לדבר על שיא קליטה של בתי החולים זה לא מספיק, צריכים לטפל שלא נגיע למצב הזה. עכשיו אני רוצה לדבר על עוד משהו. אני קראתי ציוץ, אני מקווה שזה לא נכון, אבל אל תיעלב ממה שאני אומר, כן. פרסם אלי ציפורי ציוץ – לא סליחה, רם בן ברק, יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון ושהיה סגן ראש המוסד פרסם ציוץ שאין לו בעיה שסגן ראש המוסד יהיה ערבי-מוסלמי, גם אם הוא שייך לתנועה האסלאמית. אתה מבין? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> היה ציוץ כזה? << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר לך, אל תיעלב. אני לא יודע אם זה ציוץ אמיתי ולא זיוף, אבל יש לי אותו פה, שלחו לי אותו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא בטוח. לא. אני ראיתי, לא ציוץ, לפני כמה ימים, שהוא אומר – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> ברדיו הוא אמר את זה? יכול להיות שהוא אמר את זה ברדיו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. לא בניסוח הזה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל זה מה שיצא. יש לי את זה, אני אראה לך את זה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> היה לו ציוץ שחברי הכנסת הערבים לא פוגעים בביטחון המדינה. משהו במובן הזה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> זה משהו אחר, לא דובר על זה. דובר על זה שסגן ראש המוסד – אבל זה מה שפרסמו. אז אם זה נכון, זה חמור מאוד. לא בגלל שאנחנו נגדך או משהו כזה, אלא אם זה נכון, אז למה ועדת חוץ וביטחון – אוקיי, אז שיכניסו אותם לוועדת המודיעין. אם הם יכולים להיות סגן ראש המוסד, ודאי שהם יכולים להיות גם בוועדת המשנה למודיעין בוועדת חוץ וביטחון. אני לא רואה אותו עושה את זה. אז רק לדבר ולקשקש זה לא ברמה שלו, של מי שהיה סגן ראש המוסד. דרך אגב, זה עושה נזק לשני הצדדים, גם לנו וגם לכם, תאמין לי. אין צורך להגיד סתם דברים. אתה חושב שזה המצב, שבן אדם יכול להיות סגן ראש המוסד? שים אותו, בבקשה, את חבר הכנסת, בוועדת המשנה למודיעין, שים אותו. למה מגיעים להסכם איתכם ועם הרשימה המשותפת, הגיעו להסכם שאפילו לא יהיו חברים בוועדת חוץ וביטחון? כי גם אתם לא רוצים, אתם לא רוצים אחריות. בדיוק כמו החרדים. גם אם אתם בסדר גמור. החרדים, למשל, לא רוצים להיות שרים. למה הם לא רוצים להיות שרים? עכשיו אין להם ברירה, לא הייתה להם ברירה, אבל הם לא רוצים לקבל אחריות קולקטיבית למה שקורה. ברגע שאתה חלק מהדברים האלה, יש לך אחריות קולקטיבית, והם מעדיפים שלא יגידו להם שהם אחראים לזה. הם לא אחראים לחילול שבת בפרהסיה. ואותו דבר אתם: אתם לא אחראים לא לחיסולים, ולא לפעילות בחו"ל, ולא לשום דבר. אז איך אתם יכולים להיות חלק בעניין הזה? ודאי שלא, כי זה מנוגד לאג'נדה שלכם, מנוגד למדיניות שלכם. ולכן, לבוא ולומר דבר כזה בלי ליישם את זה בוועדת חוץ וביטחון מטעם – כשהוא היושב-ראש – אז מספיק לדבר שטויות. זה לא נותן שום דבר שאומרים את הדברים האלה, וזה מאוד הפריע לי. דבר נוסף שהפריע לי, זה פרסום – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> למרות שבתחילת שנות ה-2000, אולי פעם אחת היה חבר כנסת, אז המנוח האשם מחאמיד, אם אתה זוכר אותו. הוא היה חבר ועדת חוץ וביטחון. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אין בעיה, אבל לא בוועדת משנה. אני אומר בכללי. גם אבתיסאם מראענה היא חברה בוועדת חוץ וביטחון, אבל לא בוועדות המשנה, כך נראה לי. אתה לא יכול להגיד: אם אני יכול להיות – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. היא לא חברה, היא מחליפה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> מחליפה, ממלאת מקום. אם אני יכול להיות סגן ראש המוסד אז אני גם יכול להיות חבר בוועדת חוץ וביטחון, בוועדת המשנה למודיעין. אבל הם לא מוכנים לזה. אנשי הביטחון לא מוכנים לזה, שים לב. אז הוא נגד אנשי הביטחון, שהוא יצא מהם, בעניין הזה? וזה לא בגלל שאנחנו מאמינים שאתה לא בסדר, אלא גם אתם לא רוצים להיות, וזה טבעי. עכשיו, ציוץ נוסף שראיתי זה פרסום של העיתונאי אלי ציפורי, והוא אומר דבר פשוט. ושוב פעם, אני מקווה שזה לא נכון, באמת אני מקווה שזה לא נכון. למה? אני כבר לא מאמין לשום ציוץ. הציוצים לפעמים זה סתם בלופים שמוציאים, אבל אלי ציפורי הוא בן אדם רציני, עיתונאי רציני, לא מאמין שיוציא. הוא אומר: משרד העלייה והקליטה ישלם לקבוצת ידיעות אחרונות מיליון שקל בפטור ממכרז – לידיעות אחרונות – כדי לקיים את ועידת העלייה במתחם ידיעות אחרונות בראשון לציון. אני שואל אותך שאלה: זה התפקיד של משרד העלייה והקליטה, לתת מיליון שקל לוועידה עיתונאית? גם אם היא דנה בנושא שלהם, גם אם היא דנה בנושא של עלייה וקליטה – מה, אין כסף לדברים אחרים. הרי הם תמיד אומרים שאין להם מספיק תקציבים להעלות עולים, לטפל בהם בארץ וכו', ופתאום הם יכולים לתת מיליון שקל לקבוצת ידיעות אחרונות בפטור ממכרז? למה הם צריכים לקבל, ולא מישהו אחר? אולי מישהו אחר גם יכול לעשות? שיוציאו קול קורא, ויגידו: אנחנו נותנים מיליון שקל לוועידה כזאת, ואז, מי שרוצה שיגיש ויעשה את הוועידה הזאת, למה ידיעות אחרונות? אני אומר לך, א. שהיא לא צריכה לעשות את זה; היא צריכה להשתמש בכסף לדברים אחרים ולא ליחסי ציבור; וגם אם היא עושה את זה – היא צריכה לעשות את זה במסגרת של פרסום קול קורא, שכל אחד יוכל לעשות את זה, ולא רק ידיעות אחרונות. דבר נוסף שאז שאלת אותי, והתחלתי לדבר על זה ובסוף נגמר לי הזמן, זה הנושא של מחירי הדיור ומה צריך לעשות כדי לפתור את הבעיה. יש לך משהו אחר, לפני שאני מתחיל בזה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, זה מאוד חשוב. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> זה מאוד חשוב. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בוא נעשה אתנחתה, שתנוח קצת. היום משיקים את התוכנית למיגור הפשיעה והאלימות בממד המשטרתי. ראש הממשלה ב-12:00, וב-18:00 גם השר לביטחון פנים, משיקים את האגף החדש במשטרה. קוראים לזה "סיף", יחידה חדשה במשטרה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל הם השיקו את זה כבר פעם. היה אפילו ניצב מוסלמי בעניין הזה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הכריזו. כן, ניצב ג'מאל חכרוש. אני מקווה שהיום הוא צומת דרכים במיגור הפשיעה והאלימות. למה אני מעלה את זה? כי אתה רוצה לדבר על מצוקת הדיור; אני, בדרך כלל, בסדר שם קודם כול את מיגור הפשיעה והאלימות, ואז את מצוקת הדיור. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> קודם כול, אני מאחל הצלחה בעניין הזה, כי זה אינטרס גם של מדינת ישראל, של כל האזרחים, היהודים והלא-יהודים. מה שקורה במגזר – בערים, במועצות וביישובים הערביים – זה דבר חסר תקדים. זה נובע מכל מיני סיבות, אבל גם מהסיבות של נשק חופשי שמצוי שם. סיבה נוספת היא שבעצם המשטרה קודם כול התלבשה על ארגוני הפשיעה היהודיים, הכניסו את כולם לכלא, ואז ארגוני הפשיעה הערביים התחזקו מאוד, גם כלכלית וגם עבריינית, וזה יצר את המצב שקורה אצלכם. עכשיו, צריכים לטפל גם בהם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> זה נכון. אתה יודע, להתלבש, או לפרק את ארגוני הפשע האלה, זה משתלם מבחינה כספית. ביום ראשון הייתי במטה הארצי, נפגשתי עם המפכ"ל. הם לאחרונה פירקו ארגון פשע ביפו, וחילטו מאה מיליון שקל. נראה לי שאם יצליחו לפרק את כל ארגוני הפשע הם יכניסו לאוצר המדינה מיליארדים. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> הרבה מאוד כסף. נכון. אבל זה לא רק כסף. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> וגם יצמצמו את השוק השחור, ואז היציבות הכלכלית תחזור. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> וגם יצילו הרבה אנשים – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> וגם, כמובן, ערך החיים. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני אומר, כמו שהם טיפלו במגזר היהודי הם צריכים לטפל במגזר – ועובדה שהם הוכיחו שהם הצליחו בהרבה מאוד, והם יכולים להצליח גם פה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל כדי להצליח, הם צריכים להצליח מהר, לא מספיק עם המשטרה. על מנת שהמשטרה תצליח בתפקיד הזה קודם כול צריך שהשב"כ ייכנס גם כן לתוך היישובים הערביים, לא בתחום של מניעת טרור אלא בתחום של מניעת פשיעה. יש להם כלים שלמשטרה אין. והאמת, יש איזשהם פחד ורתיעה מהם במגזר, ולכן הם יכולים לעזור. דבר שני, לא מספיק להקים תחנות משטרה, צריך להגדיל את כוח האדם. צריך להגדיל את כוח האדם באלפי שוטרים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לפחות לפי התוכנית הזאת יש תוספת של 1,100 שוטרים. זה לא מספיק. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> זה לא מספיק. אתה יודע, כשאומרים 1,100, זה לא אומר שזה בסוף – יכול להיות שחמש שנים ייקח להביא את ה-1,100, ועד אז יצטרכו עוד 2,000. אבל קודם כול הם צריכים להגדיל את הסד"כ של משמר הגבול, ספציפית לתוך היישובים האלה, באלפי אנשים. וגם את היס"מ, שזה שוטרים הרבה יותר – אני לא רוצה להעליב שוטרים, אבל בגדול הם יותר – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יש מוכשרים – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – זאת אומרת, הם עברו הכשרה הרבה יותר טובה לעניין הזה והם צריכים לטפל בדברים האלה. קודם כול שזה יקרה, מצד אחד. מצד שני, שהמשטרה תטפל בזה כמו שהיא טיפלה בנושא היהודי, אז זה יכול לתת אפקט יותר גדול. אז זה לא מספיק, החלטות ממשלה. הבעיה בישראל – אתה יודע כמה החלטות ממשלה לא מיושמות? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל על מנת שיתחילו לטפל צריך החלטת ממשלה, כי אחרת האוצר לא נותן את התקציב. אתה מבין? האוצר נותן תקציב, לשמר אותו בתקציב, אם יש החלטת ממשלה. אם אין, הם לא נותנים. תכלס, 1,100 לא מספיק. צריכים להעלות את זה לפחות ל-4,000 או 5,000 עובדים חדשים, ולהכניס את השב"כ גם לעניין הזה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> או לתת למשטרה כלים שיש – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> או כלים, נכון. אבל זהו, כלים אי-אפשר לתת מהר. לכן אתה צריך להכניס את השב"כ, שהכלים כבר בידיו, ולאט-לאט ליצור מצב שהמשטרה תיכנס במקומם; לתת להם כלים, תוספת כוח אדם, ואז אין מצב של ואקום. זאת אומרת, המצב היום – שעד שתיקח את העובדים ועד שיקלטו, והכלים וזה, כבר בינתיים העסק זז לכיוונים לא נכונים ואחר כך עוד פעם תהיה בעיה. ולכן אני אומר שזה מה שאתה צריך לדעתי ללחוץ לגביו. זאת אומרת, זה גם בידיים שלך היום כי יש לך השפעה. לא מספיק שיגידו לך: אנחנו עשינו החלטת ממשלה וכך וכך וכך. אלה הנושאים שאתה, לדעתי – ואני לא רוצה להגיד לך מה לעשות – אבל אלה נושאים שאתה צריך לטפל בהם. אלה נושאים מאוד מאוד חשובים גם למפלגה שלך וגם למדינת ישראל. אז תהיה סיבה להגיד שטוב שנכנסת לקואליציה, אתה מבין? זה כל העניין, שבסוף הקדנציה יגידו: הינה, מנסור עבאס נכנס, זה וזה וזה התקדם. אבל אם בסוף התקופה יגידו שנכנסת ושום דבר לא התקדם – חוץ מאשר לקבל את ועדת הפנים וסגן שר, אני לא יודע אם אתה לוקח את זה – זה לא מספיק – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אתה יודע, נזכרנו מאוחר. אנחנו לא חשבנו, לא על התפקידים, לא על שררה וגם לא על ועדות. אם היינו רוצים לדרוש ועדות, היינו צריכים לדרוש מול כל שר ועדה, כמו שמקבלים. אנחנו בכלל לא חשבנו על תפקידים. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתם מסתפקים ב-53 מיליארד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, לא, זה לא עניין של – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> זה לא רק כסף. אתה צריך להבין. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, זה לא רק כסף. זה לא רק כסף. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> השפעה. מה עם השפעה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. אז התרכזנו – איך אפשר לקדם תוכניות כמו מיגור הפשיעה והאלימות, מצוקת דיור ותוכניות כלכליות וכו'. אז ועדת הפנים, דרך אגב, זה לא – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> ועדת הפנים היא ועדה מאוד חשובה. מה זה דרך אגב? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. מאוד חשובה. בוודאי. אבל אם היינו חושבים שאנחנו רוצים ככה לתפוס עמדות השפעה, היינו אומרים: חברים, בסדר, אנחנו ארבעה חברי כנסת, מגיעים לנו, למשל, שני שרים. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אנחנו רוצים שתי ועדות – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> נו, לא ביקשת. למה לא ביקשת? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא ביקשנו כי אנחנו חשבנו שהנוסחה הנכונה, לפחות עכשיו, היא להיות בקואליציה, לקדם החלטות ומדיניות וכו', ולא להיות בממשלה, כדי שהביקורת שלכם גם תהיה נינוחה כזאת, ולא – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אתה יודע שיושב-ראש ועדה, חוץ מזה שהוא יושב-ראש ועדה – אהלן, מה נשמע? בסדר גמור. יושב-ראש ועדה, יש לו גם ביד דברים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יש לו. נכון. למדנו – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> למשל, לדוגמה, אם לממשלה יש חוק חשוב והוא מגיע לוועדה שלך, אתה יכול לעכב אותו ולהגיד, אתם רוצים שאני אקדם את החוק – א', ב', ג'. זאת אומרת, זה לא רק יושב-ראש ועדה ותקציבים וזה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> זה נקודות לחץ על הממשלה בנקודות מסוימות שחשובות לה על מנת לקבל את מה שהבטיחו לך, לא על מנת לקבל משהו נוסף. גם נוסף. תראה מה גפני עשה בוועדת הכספים. זה בדיוק. הוא היה עושה מה שצריך למדינת ישראל, אבל מצד שני, אמרו: אם אתם רוצים א', ב', ג', אז אני רוצה ד', ה', ו', אתה מבין? וזה גם כן חלק – לקבל תפקידי ראשי ועדות ותפקידים אחרים. בסדר, לא רק שנתת להם, עכשיו עוד חילקת את זה לשלוש, את ועדת הפנים. דיברנו על זה בהתחלה. אתה מבין? אז זו בעיה אחרת. עכשיו אני רוצה לדבר – תראה, התחלתי לדבר על מחירי הדיור. לצערי הרב זה לא ישתנה. לא משנה מה הם מחליטים ומה יעשו. זה לא יכול להשתנות כי לא עושים את מה שצריך לעשות. בזמנו היו לי שיחות עם כחלון, אבל הוא לא קיבל את הרעיונות האלה, הוא הלך על דברים אחרים, על מחיר למשתכן ועוד דברים. מחיר למשתכן לא הוריד את המחירים במדינת ישראל. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, כמעט כל התוכניות שקידמו – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא הוריד. עובדה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> השקיעו מיליארדים ולא הייתה תמורה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא הצליח להקפיא קצת את המחירים, לתקופה של שנה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הקפאה. נכון. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> בתכלס זה חזר, כי זה לא מוריד מחירים. למה? כי אתה נותן מחיר למשתכן, ולוקח חמש שנים לבנות, אבל זה לא מוריד את המחירים של דירת יד שנייה, זה לא מוריד מחירים של דירות חדשות שקבלנים בונים, ואז זה לא עוזר לשום דבר. זה עוזר קצת, אבל זה לא עוזר. ועובדה שזה לא עזר. יש כמה דברים שבלי שיטפלו בהם מחירי הדירות לא יכולים לרדת, אבל זה לוקח זמן. אי-אפשר לעשות את זה ביום אחד. קודם כול, הבעיה המרכזית בתחום הזה זה להגדיל את ההיצע ולהקטין את הביקוש. שוכחים – כולנו רצים כל הזמן על העניין של להגדיל את ההיצע. זאת אומרת, יותר ויותר התחלות בנייה, והם לא מצליחים בזה, כי מי ששולט על הבנייה עצמה זה קודם כול הקבלנים. הם שולטים על הבנייה. הוא רואה שהמחיר מתחיל לרדת טיפה, אז הוא לא בונה. הוא מעכב את הבנייה, הוא לא מתחיל לבנות, למרות שיש לו היתר, כדי שהמחיר יתחיל לעלות, ואז הוא יתחיל לבנות וימכור את זה מייד. כי ברגע שאתה מתחיל לבנות אתה מוציא כסף, אבל המחיר לא מספק, לא פותר לך את הבעיה. זו הבעיה הראשונה. בעיה שנייה זה הוצאת ההיתרים – לוקח זמן רב מאוד. ניסו לטפל בזה ועד עכשיו לא מצליחים. לוקח זמן להוציא היתר. אם לוקח שנה, שנה ומשהו, להוציא היתר, אז איך אתה יכול לשפר? היום יש קודם כול 100,000 יחידות דיור שזה חוסר בהיצע. 100,000. כל שנה זה גדל, כל שנה יש פחות, ואז זה גדל. דבר שני, חוץ מזה הם צריכים לפחות 60,000 התחלות בנייה, אם לא יותר, אפילו 65,000 התחלות בנייה. אם לא יעשו את זה אז תמיד יגדל הפער, וכשגדל הפער המחיר עולה. אם היה לנו, אז סוגרים את הפער, מצד אחד, ומצד שני, מתחילים לבנות מהר, מגיעים ל-70,000 יחידות דיור בשנה. אז את הפער הזה – אם אתה עושה, בסופו של דבר אתה לפחות מקפיא את המחיר אם לא מוריד אותו עם הזמן. את זה הם לא עושים, כמו שאמרתי. ב. הנושא של הקטנת הביקוש. היום בישראל כל אחד רץ לקנות דירה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כי כל הזמן הדירות עולות במחיר, ואז זאת השקעה טובה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אתה קונה היום – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז, קודם כול, זה נכון. זאת אומרת, אנשים ממהרים לקנות, אבל זה גם המנטליות הישראלית, אוקיי? כל אחד רוצה שתהיה לו דירה כי א. כשאתה מזדקן, אם אין לך דירה – מה, בגיל 80 אתה תחליף דירות כל פעם? אז ברור שאנשים צריכים דירה, או דירה בשכירות ארוכת טווח שאתה יכול לקנות אותה, כמו שבזמנו היה בעמידר. אתה זוכר שעמידר, עד שלא התחילו למכור, אנשים היו בדירות האלה 20–30 שנה ולא החליפו. רוב עיירות הפיתוח, רוב שכונות השיקום במדינת ישראל, היו בהן דירות כאלה, מהסוג הזה. בתוך הערים הגדולות – ראשון, בת ים, כל מיני ערים, ואז התחילו למכור. בזמנו, מאיר שטרית החליט, יחד עם רן כהן, אני חושב, ממרצ – הם אמרו: בואו נמכור את הדירות. מכרו את הדירות, אבל לא רכשו דירות חדשות על מנת לתת את זה לזוגות צעירים ולאנשים שצריכים את זה. ופתאום נהיה בלגן שלם, כל אחד רץ לקנות דירה. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> ביטן, אמרת עכשיו שיש לי חמישה עוזרים? << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> יהיו לך חמישה. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> יש לי ארבעה, אבל. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. רגע. לאט-לאט, כי את עדיין לא יושבת-ראש ועדה. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> לא, רונית הביביסטית צייצה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא. אתה לא מבין מה הולך פה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> מי? << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> רונית הביביסטית. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. אמרתי שברגע – תקשיבי, מה שהיא צייצה – צייצה. מה שאני אמרתי, ואני לא חוזר בי – יושב-ראש ועדה, מגיע לו עוזר – – << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> אין כפל מבצעים בכנסת. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ויושב-ראש קואליציה מגיע לו עוזר. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> אבל אין כפל מבצעים – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> זה לא כתוב בתקנות. אז אמרתי, יהיה לך חמישה. אם אנחנו נאשר היום – – – << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> לא, אבל – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> תקשיבי, אם היום אנחנו נאשר את ועדת הבריאות, התוצאה היא שיהיו לך חמישה עוזרים. אז אני אמרתי: אני קורא לך לוותר על אחד. פה אין בעיה. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> אז אני רק אגיד לך שאני עוד הקדמתי אותך ובדקתי את זה עם טובי של הכנסת, ואין כפל מבצעים. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אין דבר כזה. בתקנות לא כתוב. את צריכה לוותר. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> אז תשאל את ירדנה. מי שלקח שניים – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> מה שאני מצפה ממך זה לוותר. לא שיגידו לך שאין כפל מבצעים. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> אבל אין כפל מבצעים. מי שלקח גם זה וגם זה – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז כמה יהיו לך בסוף? ארבעה? << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> ארבעה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> יפה. אז זה מה שהתכוונתי. אל תיקחי את החמישי. זה הכול. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> אבל אי-אפשר. גם אם הייתי רוצה חמישה אי-אפשר. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא נכון, אם היית מתעקשת היית מקבלת. אני אומר לך, מה זה "אין כפל מבצעים"? << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> אז מה, אני רק נחמדה שאני לא מתעקשת? << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרתי שאת לא צריכה להתעקש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> עידית, מה אכפת לך? תגידי: אני מסתפקת בארבעה, למרות שהתקנון מאפשר לי. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> אני רק אומרת שגם אם הייתי רוצה חמישה, אי-אפשר. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> הייתה לה אופציה להתעקש בין עוזר חמישי לבין – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא, לפי הכללים מגיעים לך חמישה – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> יושב-ראש ועדה – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – כי אף אחד לא ציפה שליושב-ראש קואליציה יהיו גם זה וגם זה. אבל בסדר. אז הינה, עכשיו את עם ארבעה? << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> נו, מה, יש לי ארבעה. ארבעה זה טוב? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חסכת לכנסת משרה אחת. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> משרה אחת. יפה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בוא נמשיך עם הדיור, כי שם זה עשרות אלפי משרות. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז מה שעשו – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מנסור, מה זה, שאלות ותשובות? << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – באמת בתקופה של לפיד – – – << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> אתה בשאלות ותשובות, מנסור? << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, למה לא, מעבירים – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כי הנושא של הדיור חשוב לי, ויש שם מצוקה. אני רוצה לשמוע. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> זה טוב, אנחנו באנו לשמוע. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – שלמה קרעי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, אני מקווה ששלמה קרעי גם יביא דברים חשובים שנוכל ללמוד מהם. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> הוא הכין על כל פרשת שופטים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בינתיים דוד שם דברים על השולחן, וזה בסדר. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> חבר הכנסת דוד ביטן, אני רק אגיד שהוא הכין את כל פרשת שופטים, אתה יכול גם להוסיף איזה חידוש. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא יכול על פרשת שופטים. אני אגיד לך את האמת, אני רק שומע את הדברים האלה. אני לא מתמצא ברמה כזאת שאני יכול להרצות על זה במליאה. אני לא אעשה מעצמי צחוק. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> דוד מדבר מהשטח, מהמעשים עצמם. לא תיאוריות. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז באמת, החליטו החלטה נכונה. בזמנו, אני חושב שבשנת 2013, כשהקימו את הממשלה עם לפיד – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מאיר שטרית היה – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, מאיר שטרית היה שר אוצר, שר במשרד האוצר. אבל תראה מה קרה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אבל מאיר שטרית עזב את הליכוד לפני. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אז הוא היה חבר כנסת. הוא הגיש עם רן כהן את החוק הזה שמאפשר למכור דירות עמידר לאנשים ששוהים שם הרבה שנים במחיר מוזל. זה היה טוב מאוד לאוכלוסייה החלשה, אבל מצד שני עדיין היו צריכים לרכוש דירות או לבנות דירות להשכרה, והם לא עשו את זה. אז בא באמת לפיד, ביחד עם נתניהו, ממשלה שהתפרקה מהר, ודיברו על חברה ממשלתית בשם "דירה להשכיר". הכוונה הייתה לבנות מהר 150,000 עד 200,000 דירות. מה קרה מאז? לא בנו כלום. עכשיו רוצים להכריז את זה מחדש. עכשיו, מה קורה? לא צריך כל כך את הממשלה, צריך את המגזר הפרטי. המגזר הפרטי, אם הוא היה מקבל הלוואות מהבנקים לצורך העניין הזה, הוא היה בונה. היה בונה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אבל הוא מקבל. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, הוא לא קיבל. הבנקים שינו את האקסיומה בנושא של דירות להשכרה. הם אמרו: תגדיל את ההון הפרטי שלך בהשקעה הזאת; זה לא רק בהלוואות שלנו, תגדיל, תשנה. בניגוד לבנייה רגילה, שהם נותנים את רוב הכסף. הרי, בינינו, הקבלנים שמים קצת, אבל בסופו של דבר הם מקבלים את הכול מהבנק ומוכרים. פה הם לא מוכרים, פה הם צריכים להשאיר את זה אצלם לפחות 25 שנה כדי להחזיר את הכסף. אז הבנקים אמרו להם: תגדילו את ההון הפרטי. אבל אין להם את ההון, אז הם העדיפו לבנות דירות למכירה ולא דירות להשכרה. בזמנו פניתי למשרד האוצר ואמרתי להם: תקראו לבנקים שישנו את הגישה. תחליטו. גם המפקח על הבנקים וגם משרד האוצר יכולים לומר להם: אנחנו נעזור לכם בעניין הזה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תנו להם ערבות. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> והם לא עשו את זה ולכן גם לא יצא מזה כלום. עכשיו רוצים לעשות. ברגע שאתה מגדיל את ההיצע של דירות להשכרה, א. אתה מקטין את המחיר של השכירות, וגם זה חשוב. במגזר הערבי פחות, כי אנשים גרים יחד עם ההורים, הם לא שוכרים דירות, למרות שעכשיו זה מתחיל להשתנות קצת. במקום זה, אם היו בונים דירות להשכרה, זה גם מוריד את המחיר להשכרה, אבל גם מקטין את הביקוש לדירות: אתה לא ממהר לקנות. אתה יודע שיש לך עכשיו עשר שנים בשכירות מוזלת, אתה לא ממהר לקנות. אתה מתחיל לחסוך, אתה עובד, בינתיים מחיר הדירה לא עולה ברמות גבוהות, כי הביקוש ירד – וגם אמרתי שבד בבד להגדיל את ההיצע, לא רק לעשות את הביקוש. אז היינו מצליחים קודם כול להילחם בעניין הזה. את זה הם לא עושים. בעיה נוספת שיש בתחום הזה, גדולה מאוד, זה ראשי הערים. ראשי ערים לא רוצים לבנות דירות, בגלל הנושא של הארנונה, הם רוצים עסקים. אז הם נלחמים בממשלה, נלחמים בציבור. תמיד אמרתי לראשי הערים: אני לא מבין את זה. אתם מונעים את הנושא הזה, בגלל מה? בגלל הנושא של הארנונה וכו'. א. הממשלה יכולה לתקצב, לתת לערים האלה מענקי איזון יותר גדולים, והממשלה לא רוצה לתת את זה; אז גם היא צריכה להשקיע כדי שראשי הערים יסכימו. זו לא רק בעיה שלהם, זו גם בעיה של המדינה. אבל אני אומר לראשי הערים: תגידו לי, אתם רצים אחרי קול-שניים בכל מיני דברים; מה, הנושא של מחיר הדיור לילדים שלנו – אם אני גר בראשון, אני לא רוצה שהילדה שלי תקנה דירה בראשון במחיר מוזל יותר? ברור שאני רוצה. אז מה, זה לא חשוב לבוחרים שלכם? מה חשוב לבוחרים שלכם, רק דברים אחרים? לא. זה אחד הנושאים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> ברור שהשלטון המקומי הופך במקרה הזה למין ארגון כלכלי. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא חסם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, חסם, כי הוא מתנהג לפי שיקול דעת כלכלי. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> הממשלה יכולה לסייע, להגיד: בסדר, עכשיו אתה לא מקבל, עד שיהיו לך מספיק עסקים על מנת להגדיל את הארנונה, אנחנו נעזור לך. סתם לדוגמה, הממשלה תיתן עוד מיליארד שקל מענקי איזון, במקום 3–4 מיליארד שהיא נותנת היום, לצורך הזה בלבד. אבל הם לא רוצים לעשות את זה. אלה לא עושים כלום ואלה לא רוצים לעשות בגלל הסיבות האלה, ומי נפגע? הילדים שלנו נפגעים, כי המבוגרים, יש להם דירות; לילדים אין דירות, הילדים לא יכולים לקנות דירה. אז זה גם חשוב לראשי ערים, אבל אף אחד לא מתעורר על העניין הזה ולא עושה מה שצריך. עכשיו, זה פגע בתחום הזה של הפיכת משרדים לדירות במקומות שהמשרדים לא פעילים. יש מקומות שעשו קניון והקניון לא פעיל; עשו בניין משרדים והבניין חצי ריק. לפחות במקומות האלה היו צריכים – ואז המלצתי את זה לכחלון, אבל הוא לא רצה לשמוע. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יש לך נתונים כמה שטח כזה יש? << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא בדקתי. אין לי את היכולת לבדוק את העניין הזה, אבל אפשר לבדוק. אבל אני אומר לך משהו אחר. מה אמרתי, שצריכים 100,000–120,000 יחידות דיור כדי ליצור את האיזון, להוריד את החור הזה במשק. את זה אפשר לעשות מהר מאוד על ידי הנושא הזה של בניין, לבנות את זה במקום משרדים; כי מה קורה? המשרדים נמצאים במקום שהוא מפותח. קח לדוגמה בניין משרדים שנמצא באזור משרדים בראשון: האזור מפותח, יש ביוב, יש הכול. מה אין? חסרים בתי ספר וגני ילדים. זה מה שחסר, כל השאר קיים. אז הבנייה היא מהירה, ההפיכה של הבניין לדירות היא מאוד מהירה. זה דבר ראשון. דבר שני, לפצל דירות קיימות. היום יש פיצולים שעושים לא לפי החוק; תן אפשרות לפצל בתים פרטיים – לא בתים משותפים, ששם יש לך בעיה עם ממ"ד וכל הדברים האלה. בבתים פרטיים תן אפשרות לפצל. אז בפיצול בתים – וזה קיים הרבה בפועל, אנשים עושים את זה בפועל, אבל אלה שרוצים לעשות על פי החוק, תן להם את האפשרות הזאת – אתה יכול לייצר בין 20,000 ל-40,000 יחידות דיור תוך שנתיים-שלוש. ודבר נוסף, במקום משרדים ליצור עוד 80,000, נגיד, ואז את הפער בין הביקוש להיצע אתה פותר במכה אחת, אתה מקפיא את המחיר ואפילו מוריד אותו ישר. בנוסף לכל הדברים – אני לא יודע אם יש לי זמן – שתכף הייתי אומר לך. מה מפריע לראשי הערים? קודם כול, עזוב את הנושא שהם מפסידים את הארנונה לעסקים. אז שהממשלה תגיד לראשי הערים האלה: אנחנו נעזור לכם. אתם נתתם בניין משרדים, קיבלתם עליו מיליון שקל בשנה, אתם תקבלו חמש שנים את המיליון שקל האלה, עד שתשפרו את היחס בין עסקים למגורים. אין לכם בתי ספר? תיקחו אותם בהסעות לבתי ספר, אנחנו נממן לכם את הנסיעות. זאת אומרת, בגדול אתה יכול לפתור את הבעיה הזאת בקלות מול ראשי הערים. הכול זה עניין של כסף. אז ראשי הערים יבואו ויגידו – תפתור איתם את הבעיה. עכשיו מדברים על זה בחוק ההסדרים. בחוק ההסדרים אומרים: אנחנו נאפשר את זה. אבל אם לא ייתנו לראשי ערים את האופציה הזאת לעשות את זה ולתת להם את התקציבים שהם מפסידים, זה ילך עוד פעם. הם יעשו בעיות בהוצאת ההיתר וכל מיני בעיות, לא יפתחו בתי ספר. אתה תקנה דירה באזור תעשייה ולא יהיה לך לאן לשלוח את הילד? על מנת לשלוח את הילד, אתה צריך להסיע אותו כל יום? ברור שזה לא ילך, אז אתה לא תקנה. אתה מבין, אז מי יקנה? רק מבוגרים שאין להם ילדים, שהם לא צריכים לשים במעון, הם לא צריכים לשים בבתי ספר. במצב הזה, מי יהיו שם? כולם יהיו מבוגרים במקומות האלה? לא. כדי ליצור חיים נורמליים אתה צריך שיהיו גם מבוגרים וגם צעירים בכל בניין, ולא רק מבוגרים. אז הממשלה צריכה לעשות כלים נוספים. היא לא יכולה רק לומר בחוק: אני מאפשרת. אז מה אם היא מאפשרת? היא צריכה לאפשר את זה כמו שצריך. עכשיו הגענו לאפשרויות הנוספות. קודם כול, כל היום רצים אחרי – אין מספיק תוכניות בניין עיר שמאושרות לבנייה. אז באמת בזה טיפלו בשנים האחרונות. הבינו שזו בעיה, כי בהרבה מקומות אין אפשרות לבנות. זה טוב מאוד שאתה אומר: נבנה מהר, אבל אם אין לך תוכנית? אז מה קורה – קודם כול, המינהל משווק דירות. כשהייתה התוכנית של דירות במבצע הזה, המינהל הפסיד הרבה כסף. אבל מה קורה? המינהל זה הספסר הכי גדול של מחירי קרקע לבנייה. למה? הוא מפרסם מכרז, רושם, לפי השמאי, סתם דוגמה, מחיר של מיליון שקל לקרקע, קרקע לדירה – אני מדבר על מקומות כמו ראשון, תל אביב, חולון ולא מקומות שבהם הקרקע זולה מאוד – ואז הקבלנים ניגשים למכרז ונותנים 1.1 מיליון לשטח דירה, ליחידה, לקרקע ולא לבנייה. בדרך כלל, מחיר הבנייה שווה לכולם – היום זה 700,000. אז מה קורה במצב הזה? מה מחיר המינימום במכרז הבא? 1.1 מיליון. עכשיו, ככה מעלים את מחיר הדירות. כל הזמן מעלים, בזכות המכרזים של המינהל. ברגע שהקרקע של המינהל היא 1.1 מיליון, מי מעלה גם כן? האנשים הפרטיים, שיש להם קרקע פרטית, גם הם מעלים את המחיר לדירה, נכון? כי מה, צריכים לשלם על קרקע פרטית אפילו יותר, כי הטאבו הוא שלך. ככה מעלים ומספסרים במחיר הקרקע. פה צריכים מדיניות ממשלתית לא להעלות את המחיר. הממשלה גם צריכה לתרום משהו. היא לא יכולה לא לתרום שום דבר, והיא רוצה שהכול יהיה על חשבון אחרים ולא על חשבונה. זו אחת הבעיות. דבר נוסף שיש, הוא הנושא של לבנות יותר יחידות דיור, בהנחה שראשי ערים מאפשרים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הכסף שנכנס לרמ"י הולך לאוצר המדינה? << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> הולך למדינה. כן. אז הם רוצים את זה גם כן. זה בדיוק כמו מכוניות. במכוניות מקבלים הרבה מכס, נכון? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> מיליארדים של מיליארדים. אין למדינה אינטרס שלא יהיו הרבה מכוניות. אז עכשיו רצים אחרי הזנב. יש הרבה מכוניות, כי מקבלים הרבה מכס, אבל צריכים לסלול יותר כבישים. זה גם עולה כסף, נכון? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לבנות תשתיות. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא מדבר על זה שאתה נוסע שעה או שעה וחצי בדרך לעבודה. זה חלם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז שנתיים-שלוש תגבה פחות ויהיה לך פחות לסלול ופחות לעשות ויותר להשקיע בתחום הזה של תחבורה ציבורית. אותו דבר פה. המדינה מעלה את המחיר בגלל נושא התקציבים, ואחר כך רצים ואומרים: המחיר עלה. אבל שים לב שחלק גדול ממחיר הבניין, הדירה, זה של הממשלה. מחיר הקרקע זה הממשלה, נכון? היא משווקת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הרישוי עצמו. נכון. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו הגענו לבעיה נוספת, שהמחיר עולה ואף אחד לא מטפל בזה. בכל רשות – כיבוי אש, הג"א, איכות הסביבה – כל אחד שם לך תנאים. מה אכפת לו? זה לא על חשבונו. תנאים כאלה מעלים. כל דבר שאתה שם בבניין – אתה רוצה בנייה ירוקה? זה עולה עוד 5%-6%, אתה רוצה להגדיל את התנאים של הכיבוי אש? עוד 4%. כך מחיר הדירה עולה כל הזמן. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתה שברת שיא. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> למה? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> 70 דקות. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> 70 דקות לא, אבל דיברתי 40 דקות. למה? אתה רוצה? אני מעביר לך עוד דקה. אל תדאג. אני מעביר לך. בסדר גמור. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מה? מה, שלמה? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – כל הכבוד. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, שברתי שיא. אפשר. אין בעיה. זו לא המגמה. אתם ביקשתם שאדבר 70 דקות, אז אני מדבר על כל מיני נושאים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> זה שיא מבחינתך? << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. אני לא נרשמתי אף פעם. אני חושב שלהירשם לשעות זה לא רציני. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אבל אתה יודע למה? אתה יודע למה הוא עושה את זה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> כי הוא היושב-ראש. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הוא אוהב אותך. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. תמיד כשאני מדבר הוא היושב-ראש. מה זה, אתם מתכננים את זה? מסתכלים ועושים את זה? לא יכול להיות דבר כזה. זה גם מעלה את מחיר הדירה. זאת אומרת, אני לא אומר שיקטינו בדרישות של הכיבוי אש, אבל כל הזמן מעלים דרישות חדשות. שים לב: זמן עולה כסף. למה? אמרתי לך שהיזמים עושים את זה לא בכסף שלהם, כמעט, אלא מקבלים כסף מהבנק. כסף שעומד ולא חוזר לבנק, מחייבים אותו בריבית. לוקח לו זמן להוציא היתר – גם בגלל העירייה אבל גם בגלל כל הגופים מסביב: גם בגלל הג"א, גם בגלל מכבי אש – כל התנאים להיתר. זה לוקח, נניח, שנה ומשהו בגלל זה. חוץ מהבעיה של תוספת הכסף, עדיין הוא משלם ריבית על הכסף, שהוא צריך. לכן, התוצאה היא שהמחיר כל הזמן עולה. אז מישהו צריך לטפל בזה ולא רק להגיד: אני עכשיו מאפשר. המילה "מאפשר" לא מספיקה. צריך לעשות עוד הרבה דברים כדי להשלים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בקיצור, צריך רפורמה מקיפה, תוכנית מקיפה, שתטפל בכל ההיבטים. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> רפורמה אמיתית, אבל שתתבצע, ולא רפורמה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרתי לפני כן בהתחלה. אני חוזר למה שאמרתי בהתחלה, על הקורונה: כשמדברים, עושים נזק – אם לא עושים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> מה שקורה במחירים בדיור הוא שכשמדברים לא עושים שום דבר. לא עושים, כי אף אחד לא מטפל. מקבלים החלטת ממשלה אבל אף אחד לא מטפל בזה. תודה רבה, כבודו, ולהתראות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. יעלה ויבוא חבר הכנסת שלמה קרעי – 70 דקות. אז אני אזכה רק לרבע שעה. אני אזכה רק לשמוע ולהקשיב רבע שעה, כי חבר הכנסת אחמד טיבי יחליף אותי. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> אני חושב שגינזבורג – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. לפי הרשימה, גינזבורג יעלה ב-20:00. יש שינויים? אתה תחליף אותי? << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> – – – אפשר עכשיו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אז ב-14:00 מי מחליף אותי? אתה או אחמד? מה? << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> אני חושב שאחמד – – – ועדה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אסתפק ב-60, כי ב-14:45 אני צריך לצאת. אז 60 זה מספיק. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אז רק תודיעו לקטי שתגיע מוקדם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, פרשת השבוע היא פרשה שיש בה כמה נושאים מאוד מאוד חשובים ואקטואליים, ונחלק את 60 הדקות האלה לשלושה חלקים בערך: בפרק הראשון נדבר על מערכת המשפט, כי זה שמה של הפרשה, "שֹׁפטים ושֹׁטרים תתן לך בכל שעריך". אחר כך יהיה לנו פרק על מנהיגות, ואז נדבר על נושא הקורונה, שגם הוא סביב הנושא הזה, חותם את הפרשה. הפרשה אומרת "שֹׁפטים ושֹׁטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק. לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד כי השחד יְעַוֵּר עיני חכמים ויסלף דברי צדיקִם. צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך". היה שופט אחד שהיה ידוע כאוהב שוחד. בשעת הדיון בבית המשפט הוא היה חולץ את נעליו, ומי שהיה מכניס לו שטרות כסף לתוך הנעל, הוא היה מטה את המשפט לטובתו. פעם אחת אחד מבעלי הדין הכניס לו חבילה של ניירות ריקים לתוך הנעל. השופט ראה שהוא דחף לו לתוך הנעל ניירות והכריע את הדין לטובתו. כשגילה השופט שהניירות ריקים, הוא כעס. הוא אמר: תראו איזה נוכלים יש היום. אתה מבין? הפסוק מדגיש "שֹׁפטים ושֹׁטרים תתן לך". מי ממנה את השופטים? העם הוא שממנה את השופטים, ולא השופטים ממנים את עצמם. כאשר השופטים והחברים שלהם הם חסינים מפני כול אין להם לא איזונים, לא בלמים ולא שום דבר – אין מישהו שיכול לעמוד היום בפני בג"ץ ויכול להגיד להם: טעיתם, עשיתם לא בסדר, אנחנו לא מסכימים איתכם, תשנו את החלטתכם. לא. הם ממנים את עצמם, חבר מביא חבר, והם גם חסינים. כאשר יש חומה בצורה שמקיפה אותם וכאשר במענה לתלונה עליהם, כשמתלוננים לנציב תלונות השופטים – שהוא מין ת"פ של השופטים בעצמם – אז מתוך התגובה שלו כאילו מבצבצת לך המילה: חחח, מי אתה בכלל שתתלונן עלינו, אנחנו מורמים מעם, אז ברור לכולם למה צריך "שֹׁפטים ושֹׁטרים תתן לך", למה צריך שאנחנו, הציבור, נמנה את השופטים ולא הם ימנו את עצמם, כשיש להם וטו על כל התהליך וכשיש חבר מביא חבר. אדוני היושב-ראש, האמון במערכת המשפט יורד כמו עקומה של 1 חלקי x. זה קו כזה שיורד ושואף לאפס בסופו של דבר. אסימפטוטי לאפס. מי שאשם בכך, בזה שאמון הציבור במערכת הזו שואף לאפס והולך ומידרדר עם השנים, הם ראשי כנופיית שלטון החוק בכבודם ובעצמם. אתמוך את דבריי בעובדות ובנתונים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שלמה, כאשר אתה משתמש בביטוי "כנופיה", אתה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני למדתי מנשיא המדינה, אדוני היושב-ראש. רובי ריבלין, הוא שטבע את המונח "כנופיית שלטון החוק" – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אפילו. כאשר אתה אומר "כנופיה" – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אז אני נתלה באילן גדול. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> איך יהיה אמון במערכת המשפט כאשר חבר הכנסת מדבר בשפה – "כנופיה", זה מחובר לעולם הפשע. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז בוא תשמע. בוא תשמע. כשאני אסיים לסקור את הנתונים תגיד לי אם עדיין יש לך השגות לגבי השימוש בביטוי הזה. תארו לעצמכם גן עדן של ממש, יפהפה, מלא בעצי גפן מוריקים, אשכולות ענבים עסיסיים תלויים על ענפיהם. הגן הומה פעילות, אלפי עובדים חרוצים וישרים – לא כולם, רוב העובדים – אלפי עובדים חרוצים וישרים מטפלים בגפנים ומייצרים מהם יין משובח. אבל יום אחד מנהל הייצור, היינן הראשי ומנהל השיווק עשו יד אחת כנגד בעלי הכרם. הם תיאמו את פעולות הייצור כך שהיין המשובח יהפוך לחומץ. ברור לכולם שלא משנה כמה טובים וחרוצים אותם אלפי פועלים – ואני מניח ומקווה שרוב אלפי העובדים במערכת אכיפת החוק הם פועלים טובים וישרים והגונים – אבל זה לא שווה כלום, היין יהפוך לחומץ; השם של היקב יירמס, ירד בפי כול. כאשר ראשי הארגון פועלים כמו בתוך כנופיה, אז זה מביא שם רע לכל המערכת הזו. במדינה דמוקרטית יש חשיבות עליונה לגורמי מערכת אכיפת החוק, לעצמאותם ולניקיון כפיהם. על אף חשיבותם העליונה, גם הם כפופים לחוק בכל מעשיהם. אבל אצלנו, במדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, הכול הפוך בהקשר הזה, גם ברמת המקרו וגם ברמת המיקרו. ברמת המקרו בג"ץ הפר את כל האיזונים שבין הרשויות – הכול – וקבע ששיקול הדעת הפוליטי של חברי הכנסת, של נבחרי הציבור, זה שיקול דעת שהם יכולים לשפוט, והם יכולים להגיד להם מה לחשוב ומה להחליט; אפילו בחוקי-היסוד, שהם אבני היסוד, היכין והבועז של כל דמוקרטיה מתוקנת, שמהם בכלל בג"ץ שואב את סמכותו. מאיפה קם בג"ץ? הרי אנחנו יכולים לסגור, לבטל את בג"ץ בחוק, ולא יהיה בג"ץ. בג"ץ שואב את סמכותו מהכוח שלנו. ובא בג"ץ, ולאט-לאט דורס ודורס ודורס עד שהוא מגיע לזה שהאג'נדה שלו, הערכים האוניברסליים שאותה חבורה מאמינה בהם, הם מעל חוקי-היסוד. גם חוקי-היסוד הפכו להיות כחומר ביד היוצר או כחומר ביד הבג"ץ. מחרה-מחזיק אחריהם גם היועץ המשפטי לממשלה, שהוא כבר מזמן לא יועץ. הוא לא יועץ משפטי לממשלה – כן, בעיניי הוא רועץ משפטי לממשלה – אבל הוא לא יועץ, הוא מסכל מדיניות. הוא קובע מה לא מוצא חן בעיניו והוא לא כשר. מה שלא נראה לו, לא יעבור. פקידים שולטים, נבחרי ציבור נרמסים, והציבור זועק לעזרה. אדוני היושב-ראש, מערכת משפט כשלעצמה היא לא ערובה לשלטון צדק ולדמוקרטיה. יש כמה מערכות שמהוות את הדמוקרטיה. אם אין איזונים, ואם יש מערכת אחת שהפכה את עצמה לשליט-על – ודווקא המערכת הלא-נבחרת, המערכת שבוחרת את עצמה כמו בתוך קליקה סגורה – זאת סכנה איומה לדמוקרטיה. תפקיד מערכת המשפט הוא לשפוט על פי החוק, להעביר ביקורת, אבל בשום אופן לא להפוך את עצמה לשליט עליון ששואב את סמכותו מהאג'נדה הפרטית שלו. לשיטתם, לשיטת בג"ץ – והם אומרים את זה בלי למצמץ, חוץ מכמה צדיקים שם, שאומרים שזה לא בסדר מה שעושים, אבל הם תמיד בדעת מיעוט – לשיטתם, החוק הוא המלצה, והפרשנות שלהם היא הקובעת, גם אם הפרשנות היא בניגוד גמור לחוק עצמו. אתה יודע, לא המצאתי את זה. המשנה ליועץ המשפטי לשעבר, דינה זילבר – שעומדים לשים אותה כשופטת בעליון, זה אחד מהדילים שנרקמים בממשלת ההונאה הזו – תיארה את ההפיכה המשפטית הזו ואת הכתרת המשפטנים לנבחרי-על בספרה "ביורוקרטיה כפוליטיקה". היא כתבה ככה: במדינה המינהלית – תשמע, אדוני היושב-ראש, איזה מילים קשות ונוקבות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> במדינה המינהלית חשוב "שהדרג הפקידותי יכיר בכוחו לעצב מדיניות" – הדרג הפקידותי יכיר בכוחו לעצב מדיניות. "המגמה החשובה" – בעיניה, אותה אחת שתהיה תכף שופטת בג"ץ – "היא העתקת מרכז הכוח השלטוני – – – מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג הפקידותי הממונה". "תהליכים אלו" – היא מוסיפה – "מתרחשים במסווה של ניטרליות ושל מומחיות אובייקטיבית, תוך עקיפת ההליך הדמוקרטי וסיכונו", מבלי לתת דין וחשבון לציבור הרחב. מילים שמזעזעות את אמות הסיפים, שמראות מה באמת קורה מאחורי הקלעים, מה מנסים כאן אותם פקידים לעשות, והם מנסים. כאן יש ממשלה שגם מוכנה להקריב את עצמה על המזבח הזה. מבחינתם אין שום בעיה: ניתן להם, נוסיף להם סמכויות, שהם יקבעו. אז למה אנחנו הולכים לקלפי? למה הציבור בא ואומר: אני רוצה את מנסור, שהוא יתווה את המדיניות, הוא יקבע, הוא יגיד מה לבנות, מה להרוס, מה לקדם, לא בג"ץ? כך הם מצפצפים צפצוף ארוך על הציבור, אותם אלה שיושבים בשדות, הלא-אינטליגנטיים כל כך, שהולכים לקלפי וחושבים שהפתק שלהם באמת מזיז למישהו. עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס. הציבור מתחיל להתעורר. במגדלי השן מבינים היום, אולי מאוחר מדי, שמערכת אכיפת החוק והמשפט שואבת את כוחה לא רק מתוקף חוק, אלא גם ובעיקר מתוקף אמון ציבורי גבוה. פוליטיקאים מקבלים את אמון הציבור בקלפי. ראשי מערכת אכיפת החוק מאבדים את אמון הציבור בעקבות מעשיהם, התבטאויותיהם והתנהלותם. הם מאבדים, והאמון יורד. האמון הולך ויורד, לא בגלל מה שאני אומר, אני בא לאחר מעשה. אני בא להגיד: תראו לאן הגעתם, לאן אתם מובילים את עצמכם. בשנים האחרונות האמון הזה בשפל המדרגה. והאם באמת אפשר להאשים מישהו אחר חוץ מהם? בואו נראה. נשיאת בית המשפט העליון, שליטת-העל בעיני עצמה, שמגינה על חסיונה המוחלט – אין שקיפות – של ועדת השתיים, לא מוכנה להוציא פרוטוקולים, ובוחרת באופן אובייקטיבי למראית עין שופטים לדיונים מסוימים. בכל דיון, אתה רואה – יודעים מראש, כולם יודעים: אתה רואה את ההרכב, ואתה אומר, זה יהיה ככה, זה יהיה ככה. אנחנו יודעים. ומי בוחר את ההרכב? שליטת-העל. ההרכב מותאם לתוצאה המבוקשת. חוץ משימוש בסמכותה למימוש האג'נדה הפרטית שלה, היא גם יושבת על כס המשפט – וכל הדברים האלה פורסמו אצל קלמן ליבסקינד ועוד אחרים – ומפנה צדדים לגישור אצל חברתה הטובה; מצביעה בעד העוזרת המשפטית שלה לשעבר לשופטת. כמו, אגב, היועץ המשפטי עכשיו, מנדלבליט. העוזר שלו, חברו הקרוב שנים ארוכות, גיל לימון – הוא לא פסל את עצמו, מינה אותו למשנה. אין להם גבולות. זה בדיוק מה שאמרתי בהתחלה. ראשי מערכת אכיפת החוק לא מתנהלים בסטנדרטים המינימליים שהם דורשים מנבחרי הציבור ובטח לא מהציבור. וזה כמו כנופיה. גם הסכמי ניגוד עניינים לא ממש משפיעים על דעתה העליונה, וגם לא על מנדלבליט. היא מקבלת להתמחות בלשכתה כשופטת בעליון את הבת של חברה הקרוב ביותר, שנמצא בהסכם ניגוד עניינים שלה. היא דנה בהסכם קואליציוני על הוועדה לבחירת שופטים, כאשר היא עצמה חברה בה. אין להם ניגודי עניינים. דעתם טהורה. הם עושים כל מה שעולה בדעתם. היועץ המשפטי – נעבור אליו – ראש התביעה במדינת ישראל, האיש שעל פיו יישק דבר, מסתתר מאחורי חומה בצורה של צווי איסור פרסום. אם אתה נקי כפיים, כמו שאתה מבקש מכולנו להיות, למה צווי איסור פרסום? בוא נדע, תן לציבור לראות. צווים שמסתירים לכאורה הדלפות מחקירה, שיבוש הליכי חקירה בפרשת הרפז. אותו יועץ משפטי גם מתזמן כתב חשדות וכתב אישום לפי צורכי השמאל והתקשורת. אנחנו רואים היום את כתב החשדות, את כתב האישום, נגד נתניהו, איך הוא קורס כמגדל קלפים. יועץ משפטי – נמצא בניגודי עניינים עם פוליטיקאים ולא מקפיד על כך שתוצאות הפעולות שלו לא ישרתו אותם. מגיש כתב אישום – אנחנו נכנסנו ביחד לכנסת, אדוני היושב-ראש – טיוטת כתב אישום חודש לפני הבחירות; שימוע, עוד פעם לפני הבחירות; כתב אישום, שוב לפני הבחירות. טורף את הקלפים בקלפי, מתנהל כמו שחקן פוליטי במגרש, ואי-אפשר להתפלא שהאמון במערכת הזו הגיע לשפל המדרגה. הוא גם לא חוקר הדלפה אחת ממשרדו – כן, מעניין באמת מי המדליף – ומפקיר את הזירה המשפטית לידי כתבי חצר, שמשרתים אג'נדה מסוימת מאוד. הוא לא בודק, בלשון עדינה, מי היה אחראי בפרקליטות להדליף לבג"ץ בזמנו, ולוועדת האיתור, שכאילו התיק שלו נסגר מחוסר אשמה – ככה בג"ץ אמר. היועץ המשפטי וינשטיין כתב שהתיק נסגר בעקבות קשיים ראייתיים על מנדלבליט. וינשטיין גם אמר: גם אם לא נמצאו די ראיות להגשת כתב אישום נגד מנדלבליט, יש להוקיעו ולדאוג לסילוקו מתפקיד מזכיר הממשלה. וינשטיין, היועץ המשפטי, אמר על מנדלבליט ומנדלבליט דאג – או לא דאג לוודא שהשקר שהגיע לבג"ץ כאילו יש כאן חוסר אשמה יתוקן. זהו פרצופה, אדוני היושב-ראש, של מערכת אכיפת החוק בישראל. הוא גם – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, אתה לא מדבר על מערכת אכיפת החוק, אתה מדבר על איש. הרי דיברת בשבחו של היועץ הקודם, וינשטיין, נכון? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מי שהחזיק את היועץ הנוכחי בתפקידו ושדרג אותו ליועץ משפטי לממשלה זאת לא מערכת אכיפת החוק, זו המערכת הפוליטית, נכון? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, והם גם לא ידעו. לא הובא לידיעת ועדת האיתור המידע הזה. לא גילו. יושב-ראש ועדת האיתור אמר: אם היינו יודעים את העניין הזה, שזה הוסתר מבג"ץ שהתיק לא נסגר מחוסר אשמה כמו במידע שהובא לבג"ץ, היינו פועלים אחרת. הוא אמר את זה. הסתירו כאן מידע, והוא הראש של מערכת – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אבל בציטוט שאתה מביא בעצם הכתובת שלך היא לא מערכת אכיפת החוק אלא המערכת הפוליטית. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. נשיאת בית המשפט העליון, זה חבר מביא חבר, הם ממנים את עצמם, זה לא המערכת הפוליטית. ברור שהמערכת הפוליטית בסוף כן, אבל בסופו של דבר הם מעל המערכת הפוליטית. ברגע שהם נכנסו לתפקיד, הם כבר לא סופרים אף אחד. הם עושים מה שמתחשק להם. והדבר הזה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> וזה לא משנה מאיפה הם באים ומי ממנה אותם, כי מי שמינה אותם זאת ממשלת הימין, נכון? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר, עוד פעם – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אז כנראה שיש משהו מעבר לאג'נדה הפוליטית שלך, או של – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אתה רואה שבסופו – שנעלם מידע כשמינו, ואתה רואה את ההתנהלות, אתה רואה את הפעולות. היועץ המשפטי מנדלבליט בעצמו אמר: תופסים אותי בגרון. זאת שיטה בפרקליטות. אתה שמעת את ההקלטות האלה. אי-אפשר לומר שזאת לא כנופיה. התנהלות כזו, כשהיועץ המשפטי לממשלה מעיד שסוחטים אותו בגרון, ששי ניצן סוחט אותו, זה הרבה יותר גרוע מכנופיה. זו חבורה שמנהלת את המדינה, שמטילה את אימתה על כל פוליטיקאי ועל כל נבחר ציבור, על כל ראש עיר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אבל זה בכל מערכת. גם מנהל בית ספר יכול להגיד שהמורים תופסים אותו בגרון, כי זאת מערכת מתפקדת. יש הדדיות ביחסים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה תופסים אותו בגרון? בדברים פליליים? אז זה חמור מאוד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בכל מערכת, משפטית ולא משפטית, אתה תמצא את יחסי הגומלין בין גורמים שונים בתוך המערכת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל שיטה כזאת בפרקליטות, שאמורה להיות נקיית כפיים, שהיא תופסת את היועץ המשפטי לממשלה בגרון? זה חמור בעיניי, זה דבר שמזעזע את אמות הסיפים. הוא גם, לאחרונה, הוא הרי תפס לעצמו – הוא העיף את ממלא מקום פרקליט המדינה דן אלדד, שהעז לרחרח קצת בתיקים שלו, ומינה את עצמו גם לפרקליט המדינה לתקופה מאוד ארוכה. רק לאחרונה הוא מינה את אותו פרקליט שהטריד מינית, וכל ארגוני הנשים ומיכאלי, וזנדברג, וכל אלו, שאם זה היה מישהו מהימין היו צווחות וצועקות עד לב השמים – הכול עבר בדממה, הכול עבר בשתיקה. אז הצביעות הזאת ושיתוף הפעולה שלהן עם המערכת הזו, זה דבר שצריך להוקיע אותו וצריך לומר אותו בצורה מפורשת. באותה מערכת גדל גם שי ניצן, שהזכרנו אותו קודם, שתפס את מנדלבליט בגרון. הוא סמל ומופת של הגינות ויושרה עד כדי כך שבית המשפט קבע שהוא מפלה אנשי ימין. פרקליט שבשש שנות תפקידו טויחה פרשה של דריסה אכזרית של נער צעיר, גל בק. גם פרשת רות דוד, שיכלה להכניס לכלא אותה ועוד הרבה פרקליטים, שמסתובבים בינינו, נגוזה ונעלמה במשמרת שלו. בכל הנוגע לתיקי ראש הממשלה נתניהו הם הפעילו טרור משפטי, החל מטיוח של תצהירי שקר, שהגישה ליאת בן ארי לבית המשפט, לכאורה, עובר לאיומים וסחיטה של מקורבים לראש הממשלה, בדרכים בזויות, כדי להפוך אותם לעדי מדינה, וכלה בהחזקת קלטות מאיימות במיוחד, שהזכרנו קודם, שסוחטות יועץ משפטי לממשלה – על פי עדותו של מנדלבליט בעצמו. הוא גם, אותו שי ניצן, הפרקליט לשעבר, תדרך שופטים מכהנים איך להגן עליו, ונציבת הביקורת על הפרקליטות – אותה אחת שאולי היו לה קצת שיניים וסירסו לגמרי את המעמד שלה – אמרה עליו שהוא לא ראוי לכהן כפרקליט מדינה, נציבת הביקורת על הפרקליטות. והדובדבן שבקצפת, לפני שהוא פרש גם ניפחו לו את הפנסיה התקציבית שלו בכמה עשרות אלפי שקלים. טוב יש כאן עוד המשך. אני לא רוצה, מכיוון שהזמן קצת התקצר, אז אני אדלג קצת על עוד כמה דוגמאות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, אז תרשה לי להיפרד ממך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בבקשה. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה יחכה פה עד הערב, אדוני השר. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> כמה זמן, קרעי? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש לי עוד 40 דקות לסיים, ביקשתי פחות ממה – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> נסבול בשקט. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בבקשה, אתה מוזמן לסבול ואני נהנה כשאתה סובל. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה, תמיד ידעתי שאתה מלא רגש. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כל מה שהזכרתי עכשיו התנקז בסופו של דבר לראש החץ של הפלת שלטון הימין בישראל. הפרקליטה הבכירה בתיקי ראש הממשלה נתניהו, ליאת בן ארי, עצרה את הזמן מלכת, והספיקה לקרוא אלפי עמודים בתוך ימים ספורים. היא יצאה לחופשה בזמן שימוע בתיק שהיא מובילה, ואמרה שלא ידעה על פרסום תוכנית המקור בנוגע למשפט נתניהו. וזה נמשך ונמשך. בכירי השלטון מאותרגים ולא נפתחת כנגדם כל חקירה. ליברמן ופאינה קירשנבאום, גנץ והמימד החמישי, בנט והשערורייה התורנית בכספי הבית היהודי, ועוד ועוד. כל מי שמיישר קו עם השלטון בפועל, עם אותה כנופיית שלטון החוק – מוגן. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> שלמה, חבר הכנסת קרעי, שאלה, אני מאתגר אותך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בבקשה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תראה, ראדה היא סגנית המזכירה, אני היושב-ראש, יש שם שר ערבי, עיסאווי, וחבר הכנסת מנסור עבאס. אם אני אודיע עכשיו על הצבעה על הקמת מדינה פלסטינית, לדעתך יהיה לי רוב להצעה או לא יהיה לי רוב להצעה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לצערי אותה כנופיית שלטון חוק, אותו בג"ץ – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תחשוב טוב על השאלה, אל תענה אוטומט, אל תענה אוטומט. תראה איך הם שניהם נהיו בהיכון. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני עונה. – – הכניס אתכם לכנסת – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> איך? << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אני מחויב להחלטות ממשלה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> זה אחד, כבר הסיכוי שלי ירד, נשאר מנסור. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> טוב, כבר אין לך רוב. הוא הכניס אתכם לכנסת למרות שאתם מתנגדים – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> לא יהיה לי רוב. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – לעצם קיומנו כאן, במדינה היהודית, בארץ נחלת אבותינו, וזאת בעיה בפני עצמה. אז מי שיוצא נגד אותה מערכת, מי שמיישר קו עם המערכת הזו – מוגן. מי שיוצא נגדם – ידוע ידע שחרב המשפט תונף מעל ראשו. וכאן אני משלים את המעגל שפתחתי בו: כך מעלו ראשי מערכת אכיפת החוק באמון הציבור והפכו את אותו יין לחומץ בפי כול. "כרם היה לידידי בקרן בן שמן. ויעזקהו ויסקלהו ויִטעהו שֹׂרֵק ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו. וַיְקַו לעשות ענבים ויעשׂ באֻשים". זאת המערכת הזו, שאמורה להיות נקיית הכפיים ביותר, שאמורה לתת דוגמה אישית. היא גרמה לכך שאמון הציבור הגיע לדיוטה התחתונה במערכת, ואנחנו, בעזרת השם, נדע לשים סוף לעניין הזה. בעזרת השם בקרוב. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, מכובדי ראש הממשלה בפועל, על התנהלות מופקרת של שופט ישראל פותחת הפרשה ואומרת: "שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך". מה זה "תתן לך"? קודם כול תשים עליך שופטים ושוטרים. גם אתה, מנהיג הציבור שבוחר את השופטים וכל שכן השופטים עצמם, צריכים להיות הראשונים לשים על עצמם שופטים ושוטרים ולהיות מחויבים לחוק. יש סיפור בגמרא על רבי ינאי, שהיה דיין, הגיעו אליו פעם להתלונן על מישהו שהעצים שלו, הנוף שלהם נוטה לרשות הרבים ומפריע למעבר של הגמלים, של הסוסים. רבי ינאי שמע את התלונה ואמר להם, אני לא יכול לפסוק עכשיו, תבואו מחר – למרות שלכאורה זה פשוט, מפריע לרבים, צריך לחתוך. רבי ינאי אמר להם, לכו עכשיו ובואו מחר. למוחרת באו, והוא אמר לאותו אחד שהעצים היו שלו: אתה צריך לחתוך את הנוף, שלא יפריע לרשות הרבים. היה שם שכן של רבי ינאי, קפץ, אמר לו, הרב, איך אתה אומר את זה? אתה, העצים שלך בגינה נוטים לרשות הרבים, טול קורה מבין עיניך. אז הוא אמר לו, לך תבדוק את העצים שלי, לך תראה ותגיד לי אם עדיין הם נוטים לרשות הרבים. הלכו וראו שבאמת הוא חתך. באותו ערב הלך רבי ינאי וחתך את העצים שלו שנטו לרשות הרבים. זה לא הפריע לאף אחד, אבל בכל זאת הוא נזהר שלא לפסוק דין, אפילו במקרה שבאמת זה הפריע; קודם כול הוא נטל את הקורה מבין עיניו, קודם כול הוא הלך והיווה דוגמה אישית, ורק אחר כך נתן מוסר ופסק דין לאחרים. חודש אלול, שאנחנו נמצאים בתחילתו, הוא ההכנה לקראת היום שבו "יעמיד במשפט כל יצורי עולם". אין לפניו לא עוולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד. גם השופטים וגם נבחרי הציבור עומדים לדין לפני מלכו של עולם. ומכיוון שכך, עליהם לשבת באימה וביראה בדין. על כתפיהם מוטלת אחריות רבה. במדרש תנחומא מופיע, שאמר יהושפט לדיינים: "כי לא לאדם תשפטו כי לה'", למה הכוונה? "אמר רבי חמא בר חנינא – – – אמר הקדוש ברוך הוא לדיינין: היו נוהגים באימה בעצמכם כאילו אותי אתם דנין". כשבאים לפניכם בני אדם לדין, למשפט, תרגישו כאילו הקדוש ברוך הוא נמצא בדין, כאילו אותו אתם שופטים. למה? כי אם אני גזרתי לאדם מסוים מאה שדות ואתם חייבתם אותו בדין שלא כדין, והוא היה צריך לבעל דינו שדה אחד, אני צריך להשלים לו. אז אתם, כשאתם דנים בדין, אתם נוטלים ממני, אתם דנים אותי כביכול. מסופר על אימא שלום, היא הייתה של אחות רבן גמליאל, אשתו של רבי אליעזר, והיה פילוסוף אחד בשכונתה שהיה לו שם שהוא לא מקבל שוחד. הם, היא ואחיה, רבן גמליאל, ידעו שמי שאין לו יראת שמיים לא יכול לעמוד בפני השוחד, אז ביקשו לשחק בו. הביאה לו אימא שלום מנורה של זהב מתנה והלכה אצלו. אמרה לפילוסוף הזה, אמרה לו, רצוני שיחלקו לי בנכסי בית אבי, אבא שלי נפטר ואני רוצה גם חלק בירושה. אמר להם הפילוסוף, נכון, תחלוקו, מגיע לך. אמר רבן גמליאל, כתוב אצלנו, במקום בן לא תירש הבת. אמר לו הפילוסוף, מיום שגליתם מארצכם ניטלה תורת משה וניתנה תורה אחרת. וכתוב בה: בן ובת יורשים כאחד. למחר, הלך רבן גמליאל ונתן לאותו פילוסוף במתנה חמור לובי, חמור שעולה מאוד מאוד יקר. חזר ואמר, אני רוצה לערער על פסק הדין. שוב ישב אותו פילוסוף ואמר להם הפעם, תקשיבו, אני השפלתי לסוף הספר, אתמול קראתי רק את ההתחלה, היום סיימתי את הספר וכתוב בו: לא לגרוע מתורת משה באתי אלא להוסיף על תורת משה באתי. ובתורת משה – אומר להם הפילוסוף – כתוב, במקום בן לא תירש הבת. אמרה לו אימא שלום: יאיר אורך כמנורת זהב. רמזה לו, מה, שכחת את מנורת הזהב שנתתי לך? אמר לה רבן גמליאל, בא החמור ובעט המנורה. אז זה, שופטים, כאשר אין יראת אלוקים, כאשר השופטים ממנים את עצמם, כאשר הם לא מחויבים לשום דבר, כאשר אין ביקורת, כאשר אימת הציבור לא עליהם, מגיעים לדיותא התחתונה ואמון הציבור יורד. ואם בדיני ממונות כך, בהנהגת הציבור ובדיני מדינה על אחת כמה וכמה. הרי העם מכריז בקלפי מי יוביל אותו ומי יקבע מדיניות, והממשלה נבחרת בהתאם לכך. אומנם הפעם הזאת הממשלה לא נבחרה בהתאם לכך, הממשלה גנבה את המנדט, לא עשתה את מה שהבטיחו לבוחרים חלק מחברי הממשלה וראש הממשלה, ראש ממשלת ההונאה הזאת בעצמו, אבל בדרך כלל, ממשלה היא זו שנבחרת על ידי העם בהתאם לקלפי. ולכן שופטים שבאים ומנסים לשנות סדרי מדינה באופן לא דמוקרטי, לבטל חוקים ולשים את עצמם מעל החוק, משבשים את הסדר ומפירים את האיזון. הפתרון לכך הוא "שפטים ושטרים תתן לך". אם השופטים ייבחרו על ידך, אם יקום כאן בית משפט לחוקה שייבחר על ידי הכנסת, ששופטיו יעברו שימוע במליאת הכנסת או בוועדת החוקה, אז הם יהיו מחויבים לך, לעם ישראל ולא לעצמם. רק אז יהיה: ושפטו את העם משפט צדק. אז זה הפרק הראשון שדיברנו עליו, על מערכת המשפט. העניין השני שאני רוצה לדבר עליו – על מנהיגות, על מלך ומנהיג בישראל. הפרשה מצווה אותנו לשים עלינו מנהיג: "שום תשים עליך מלך – – – לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא אחיך הוא". כן, יש ציווי בתורה שעם ישראל ישימו עליהם מנהיג. הרמב"ם כותב שאי-אפשר להעמיד מלך על ישראל אחד כזה שהאומנות שלו בזויה. למה? כי העם יזלזלו בו לעולם. אם הוא היה בעבר בורסקי למשל, אחד שאומנותו בזויה – נכון שכל אומנות בסוף מכבדת את בעליה, הוא מתפרנס ממנה, אבל מלך לא יכול להיות אחד כזה. כלומר, לפי הרמב"ם מלך צריך להיות אחד כזה שהעם יכבדו אותו, זאת אומרת, שיזכה לאמון העם. מנהיג שהעם מזלזלים בו לא יכול להנהיג. ואנחנו רואים את זה. קל מאוד לנחש מה הרמב"ם היה אומר על מנהיג שקיבל אמון מזערי מהעם, למעשה לא קיבל את אמון העם, רק שישה מנדטים, וגם באמון הזה הוא מעל וחטף לעצמו את השלטון בכחש ורמייה. לא פלא שאף אחד לא מקשיב לממשלה הזאת. לא פלא שהמנהיג אין בו כוח. הרי המנהיג, הקדוש ברוך הוא – יש לו סייעתא דשמיא; מנהיג של עם ישראל זה לא סתם מנהיג, זה מנהיג שהקדוש ברוך הוא צריך להיות איתו, ללוות אותו, להדריך אותו. אנחנו רואים ממשלה מופקרת, ממשלה רופסת, שלא מקבלת את הסיוע הזה, לא מקבלת, שום דבר לא זורם לה חלק, הכול נתקע, בכל האתגרים הם נכשלים. למה? כי זה מנהיג שהעם מזלזלים בו, זה מנהיג שלא זכה לאמון העם, ולכן העם לא מקשיבים לו ואין לו לגיטימיות להנהיג את העם. הרמב"ם כותב גם, שמצווה על המלך לכבד לומדי תורה, וכשייכנסו לפניו חכמי ישראל, יעמוד לפניהם ויושיבם לצידו. וכן היה יהושפט מלך יהודה עושה לתלמידי חכמים. הוא היה המלך, וכשהיה נכנס אליו תלמיד חכם, היה קם מפניו ומנשקו וקורא לו מורי ורבי. זו תמיד הייתה הדרך של מנהיגי ישראל. לומדי התורה הם אבן הראשה של עם הספר, "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". אבל הממשלה הזו החליטה לעקור את הכול, לא תורה ולא מצווה. ומצוות הצר ליברמן, הצר ליברמן, מתעללים בילדי האברכים, גוזרים גזרות קשות על החלשים ואין פוצה פה ומצפצף בממשלה הרעה הזאת. זאת הנהגה שמזלזלת בחוכמה, היא נטולת השכלה בחלקה האחד, ועושה את תורתה קרדום לחפור בה ולהתעלל בחלשים ובעם הספר בחלקה השני. אני רוצה להקריא לכם משהו שכתב הרב יונתן זקס על פרשת שופטים, על המצווה הזאת של השמת מלך ועד כמה יש חשיבות לחוכמה ולעצה ולתבונה במנהיגות של עם ישראל. הוא כותב ככה: פרשת שופטים היא המקור הקלאסי למה שחכמינו כינו שלושה כתרים, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. ואגב, ההמשך הוא: וכתר שם טוב עולה על גביהם. זהו הביטוי הראשון בהיסטוריה לעקרון הפרדת הרשויות שנוסח לראשונה בידי מונטסקיה בספרו "רוח החוקים" באמצע המאה ה-18. פרשתנו עוסקת בכל שלושת התפקידים הללו, אבל את מרב תשומת הלב מושכת בפרשה, פרשת המלכים, ויש לכך סיבות רבות. ראשית, זו המצווה היחידה בתורה שמצוין בה כי כך עושים גם עמים אחרים. בדרך כלל אומרת לנו התורה, לא תעשה כמעשיהם, לא תלמדו מחוקות הגויים, אבל כאן, "ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבתי, שום תשים עליך מלך". זה דבר אחד שהוא יחיד, ייחודי בעניין הזה. שנית, הציווי הזה של המלך הוא למרבה ההפתעה בעל אופי מאוד שלילי, הוא לא אומר מה הסמכויות של המלך אלא הוא אומר לו מה אסור לך לעשות: "לא ירבה לו סוסים – – – ולא ירבה לו נשים – – – וכסף וזהב לא ירבה לו מאוד". כן, כמעט ואין סמכויות למלך אלא אומרים לו מה אסור לך לעשות. זה הדבר השני שמעניין. והדבר השלישי, על פי הרעיון היהודי הבסיסי, מנהיגות היא שירות ולא שררה. המלך מצווה להיות ענו, הוא צריך לקרוא בתורה "כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' אלוקיו לבלתי רום לבבו מאחיו". המלך צריך להיות צנוע, צריך להיות ענו. אבל יש ממד אחד – כן, יש הרבה דברים רבים בממשלה הזאת, אבל יש ממד אחד שהוא כמעט הדבר היחיד שהתורה מצווה את המלך באופן אקטיבי לעשות והממשלה הרעה הזאת פועלת בניגוד גמור לזה, הממד הזה הוא הממד של החוכמה. הממד הזה הוא הממד של החוכמה. "והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר – – – והיתה עמו – – – וקרא בו כל ימי חייו". התורה אומרת לנו: מנהיגים הם לומדים, זה העיקרון שיש כאן. נכון, יש יועצים – לפעמים אפילו יותר מדי יועצים, מבזבזים כספי ציבור. יועצים, זקנים, סופרים, חכמי חצר, הכול טוב ויפה, אבל אלה שגורל האומה מוטל על שכמם אינם רשאים לגלגל מעליהם את מטלת החשיבה. הם לא יכולים לומר: זה לא תחום ההבנה שלי, זה לא תחום העיסוק שלי, אלה דברים שאני לא יודע, אני לא צריך להיות משכיל, יש לי יועצים, חוכמת היועצים. לא, הם אינם רשאים לגלגל מעליהם את מטלת החשיבה, הקריאה, הלמידה והזכירה. אין להם זכות לומר: אני עסוק בענייני המדינה ואין לי זמן לספרים. מנהיגי עם הספר צריכים להיות אנשי ספר. שני מלכיה הגדולים של ישראל הקדומה, דוד ושלמה, היו משוררים. דוד כתב את מזמורי תהילים, ושלמה, על פי המסורת – את שיר השירים, משלי וקהלת. מילת המפתח המקראית הנקשרת עם מלוכה היא חוכמה. שלמה התפרסם בחוכמתו: "וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שפט המלך, ויראו מפני המלך כי ראו כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט". "רק יחידי סגולה מקרבנו עתידים להיות מלכים, נשיאים וראשי ממשלה. אך בכל זאת, ראוי לכולנו ללמוד את העיקרון הכללי הטמון בדברים. מנהיגים לומדים. הם קוראים, הם מקדישים זמן להתיידדות עם עולם הרעיונות, הם רוכשים את הפרספקטיבה המיוחדת שלהם, המאפשרת להם לראות רחוק ולראות שקוף. להיות מנהיג יהודי פירושו להקדיש זמן ללימוד חוכמה וללימוד תורה. חוכמה – כדי להבין את העולם כפי שהוא, ותורה – כדי להבין את העולם כפי שראוי שיהיה. מנהיגים אינם חדלים לעולם מללמוד". עד כאן מתוך הדברים של הרב יונתן זקס. הכנסתי כמובן באמצע גם הערות ביניים. עוד דבר כותב הרמב"ם על המלך: "שכל מעשיו יהיו לשם שמיים". כמו שאמרנו, לשם הנהגה, שירות – עבדות אני נותן לכם, ולא שררה. לא ראש ממשלה שמה שמעניין אותו – אחרי שהוא מדבר על הקורונה וחושב שכיבו לו את הווידיאו, אז הוא שואל: כמה, 1,800? זה מה שמעניין אותך, אתה לא מתבייש? אפילו בינך לבין עצמך, זה לא מבייש אותך להיות ראש ממשלה, שמה שאתה עסוק בו אחרי שעה של שאלות עיתונאיות, של תשובות שאתה עונה, גם אם זה לא אינטראקטיבי אלא קיבלת את השאלות מראש, אבל סוף-סוף אתה מגיב לדברים חשובים שעומדים ברומו של עולם – מה שמעניין אותך זה שהיו לך 1,800 צופים בלייב פייסבוק שלך? לאן הידרדרנו? פני הדור כפני הכלב. מוסיף הרמב"ם – "ותהיה מגמתו ומחשבתו" של המנהיג "להרים דת האמת ולמלאת העולם צדק, לשבור זרוע רשעים ולהילחם מלחמות ה', שאין ממליכין מלך" – לא צריכים מנהיג; מה העם צריך מנהיג? הוא לא מבין לבד דברים? "– – – אלא לעשות משפט ומלחמות". זה התפקיד העיקרי של המלך. אתם שומעים? משפט ומלחמות, בשביל זה צריך את המנהיגות. מה נשאר מהתפקיד העיקרי של ראש ממשלת ההונאה? את דת האמת הוא מוכר לרפורמים. את הצדק הוא מוכר לכנופיית שלטון החוק, ובצריח הוא שם פרחים לזועבי. בנט – אז זועבי היא אותה זועבי, והים הוא אותו ים, ואתה הסתנוורת לגמרי מהשררה ומכס ראש הממשלה, ואתה שוכח מיהם העם שלך, מיהם בני הברית שלך ומי רוצה להשמיד אותך. פורסם השבוע שמוסי רז רוצה לתקצב אתרי מורשת לפלסטינים. מוסי, אתר המורשת הקדום ביותר של הפלסטינים, אתה יודע מהו? זה הקבר של ערפאת, יימח שמו וזכרו. ועמיתתך למפלגה כבר משתטחת על קברו, כבר שמה שם פרחים, יש כבר אתר מורשת. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בדרך כלל, השר עיסאווי, כל אדם אומר דברים על דעת עצמו ועל אחריותו מעל הדוכן, גם אם הם מכוערים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יופי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> כן, כולם, כל חברי הכנסת. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> – – – יש הרבה דברים מכוערים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> זה לא על חשבונך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני שמח שאתה לא כמו הקואליציה, שסותמת לנו את הפיות. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> לא, לא. מותר לומר דברים מכוערים, זו כנסת – פרלמנט, parler. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> – – – תגיד דברים עם טעם, אפילו שלא נסכים איתם, אבל שיהיו עם טעם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה חושב שיש אתר מורשת יותר קדום מהקבר של ערפאת לפלסטינים, השר פריג'? << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אל תיכנס – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> גם חבר כנסת, על פי חוק, מותר לו לומר שטויות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, בגלל זה אני נותן לך לדבר ולא מפריע – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> לכן אתה מדבר שעה. שעה, שעה, שעה. אני מעיר לך – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בגלל זה אני נותן לך להעיר הערות ביניים – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אבל זו זכותך, זכותך המוחלטת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בגלל זה אני לא מפריע לך להערות ביניים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אוקיי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ואם חסר כסף לאתר המורשת של ערפאת, תמיד אפשר לפנות למנסור עבאס. הוא, עם הקופה הקטנה שהוא קיבל, הוא יכול להקים לכם כמה אתרי פייק מורשת שתרצו. "לא תוכל לתת עליך איש נכרי" – זו ממשלה שמכרה את השלטון לאחים המוסלמים. מבחינת יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון רם שפע אפשר לשים מוסלמי מהאחים המוסלמים כראש המוסד, סגן ראש המוסד – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אתה אפילו לא יודע מי זה יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון בכנסת, אתה אומר שזה רם שפע? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא רם שפע, סליחה, רם בן ברק. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אמרתי שמותר לדבר שטויות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> טעות לשונית. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> מותר לו, כי הוא מדבר כבר יותר משעה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לפחות בעברית אתה כבר מפחד לתקן אותי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> לא, אני מודה שאתה לא מהח"כים שמתקנים אותם מדי פעם. אתה עושה את זה בצורה תקינה תמיד כמעט. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> חן-חן לך. בגלל זה אתם לא מגיבים, ועדת החוץ והביטחון, רם בן ברק, על מתקפת הטרור מהצפון? 19 רקטות ואתם שותקים כמו דגים? תגיד לי, לא התבלבלת, רם בן ברק? תפקידך לחזק את הביטחון הלאומי שלנו ולא להחריב אותו. כנראה שאבתיסאם, חברת ועדת החוץ והביטחון, שרצתה להשמיד את זיכרון יעקב, משפיעה עליך לרעה. ועוד לא חסרות התבטאויות של ממשלה שאיבדה לגמרי את הצפון. שוסטר אמר – הזדעזעתי לשמע הדברים, ואני עומד כאן ומוחה בתוקף על הדברים בשם כל תושבי הדרום – הוא אמר: במקום שאתה רואה גרירה לסבב אני רואה בלונים במקום רקטות. ככה אומר שוסטר, סגן שר הביטחון. כששלטונות עזה, ככה הוא אומר, רצו לרמוז שמשהו לא מתנהל נכון – שימו לב, איזה מילים יפות – הם היו יורים עלינו; היום הם משגרים בלונים. כן, תושבי הדרום, תקשיבו מה יש לסגן שר הביטחון שלכם לומר לכם. הוא אומר לכם: כשיורים עליכם טילים זה כי שלטונות החמאס בעזה מנסים לרמוז לנו שמשהו לא מתנהל נכון. איזה יופי, ממש נופת צופים. והבלונים זה שום דבר, זה בלוני יום הולדת, ממש מסיבה. ממשלה שאיבדה את כל הגבולות. פשוט לא נשאר כלום, לא תורה, לא מצווה, לא ביטחון, לא ערכים אסטרטגיים, לא לאומיות, לא ציונות, לא נשאר כלום. והכי הכי הכי בעיניי, יותר מכול, זאת ממשלה שאיבדה את החמלה. אין לה חמלה כלפי החלשים בחברה. התקציב, וחוק ההסדרים, הולך להגיע אלינו מלא מלא מלא בגזרות קשות כנגד כל החלשים בחברה. הרי בנט או לפיד או שרן השכל או כל האחרים שיושבים כאן, להם עלייה של 200 שקל בחודש בחשבון החשמל או עליית מחירי התחבורה הציבורית או מחירי החד-פעמי – להם זה לא מזיז, הם לא מבינים את כאבו של הרעב. הם לא יודעים מה זה ילד שמחכה למנת הבשר היומית שלו או השבועית שלו או רוצה ללכת לחוג או מחכה לגלידה פעם בכמה זמן. הם לא מכירים, לא מבינים את כאבו של הרעב, והם הולכים שולל אחרי השונא הראשי בממשלה הזאת, ליברמן, שלא רואה בעיניים, ונוקם ונוטר כלפי כל האוכלוסיות שלא הצביעו לו. אדוני היושב-ראש, הפרק השלישי שאני רוצה לדבר עליו זה הפרק שהפרשה נחתמת בו, פרשת עגלה ערופה. כתוב, התורה אומרת: "כי ימצא חלל באדמה אשר ה' אלהיך נתן לך לרשתה נפל בשדה לא נודע מי הכהו. ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו אל הערים". ואז הם יוצאים שם לנחל, לנחל איתן, ואומרים: "וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו". והמדרש אומר: "וכי עולה על דעתנו שזקני בית דין שופכי דמים הם", כשהם אומרים: ידינו לא שפכו את הדם הזה? בוודאי שלא. אלא האמירה היא שלא הפקרנו אותו, שלא גרמנו לו למיתה בעקיפין, כי אם היינו גורמים לו למיתה בעקיפין זה היה נחשב שאנחנו שפכנו את דמו. מה זה בעקיפין? "שלא בא לידנו הנהרג הזה ופטרנוהו בלא מזונות, שלא ראינוהו ופטרנוהו בלא לוויה". זה בסך הכול שלא ליוו אותו לדרך. אם היו עושים דבר כזה ושולחים אותו לדרך בלי לוויה ולא נותנים לו מזונות, והיה מת בסופו של דבר, הם היו נחשבים שופכי דמים. חברים, קיבלתם מדינה נקייה, מדינה מחוסנת, פורחת. איך תוכלו לרחוץ בניקיון כפיכם? איך תוכלו לומר – בנט ושקד, שרוצים להכיל פתאום את המתים, אתם תוכלו לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה"? למה לא הקשבתם כשנתניהו פנה אליכם וצעק ואמר: שילמנו על מיליוני חיסונים, תחסנו כבר חיסון שלישי את המבוגרים, אל תפקירו את נתב"ג? אתה יודע, אתמול אמרתי לחבר הכנסת גינזבורג – הוא אומר: הדלתא זה לא קורונה, הדלתא זה משהו חדש. אמרתי לו: אתם החלפתם את דפי המסרים, כי לפני שבוע-שבועיים, כשאני דיברתי על זה, אמרו לי: לא, הדלתא הגיעה בזמן נתניהו, אתם אשמים. אז עניתי, אמרתי: הדלתא הגיעה בזמן נתניהו, ובכל זאת הגענו לאפס נדבקים. השתלטנו על זה, הבאנו לכם מדינה נקייה. אז הבנתם שהמסר לא מתאים לכם, והחלפתם את המסר? הדלתא עכשיו זאת מגפה חדשה? תחליטו, תיצמדו לפחות, תהיו עקביים. איך הפקרתם את שער הכניסה לארץ? איך לא טיפלתם בקטיעת שרשראות ההדבקה כשעוד היה אפשר? איך נתתם לאירוע הזה לצאת משליטה, איך? כותבי הספרים, מחברי הסיסמאות הריקות, עמדו כאן יום ולילה וצעקו כנגדנו, והיו להם עצות כרימון: אנחנו יודעים ואתם נכשלים. נכון, היו טעויות בדרך, אבל התגלחתם כבר על הזקן שלנו, כבר ראיתם מה אנחנו עשינו. מה חשבתם, להיות חכמולוגים, להמציא תורה חדשה? ראיתם שזאת המדינה הראשונה בעולם שיצאה מהקורונה בזכות החיסונים, שנתניהו נילחם בשבילם. ומה עם התקשורת? זה פשוט לא מתקבל על הדעת. הקורונה משתוללת; תקציב עם גזרות קשות לחלשים; שרים בכירים נעלמים מהקבינט, לא רוצים חוכמה, רוצים טיפשות; שר בריאות שבעיצומה של מגפה אין לו מושג כמה מאומתים יש – חכה, אני אבדוק, חצי דקה ברדיו, חכה, אני אסתכל בנתונים, חכה, חכה, חכה – ובסוף גם אומר נתון שגוי; מכחישי קורונה בממשלה; שאשא ביטון שמתעקשת, רוצה שיהיה לה איזשהו הישג בממשלה קצרת הזמן הזאת, אז היא תפתח את הלימודים ב-1 בספטמבר ויהי מה, ימותו כמה שימותו; עשרות נורבגים; רפיסות ביטחונית; ממשלה שבויה בידי מפלגות אנטי-ציוניות. ומה מעניין את התקשורת? ירון אברהם, הכתב הבכיר של חדשות 12 – אני יכול לומר גם ידידי – מה מעניין אותו? מטריד אותו שאנחנו עדיין קוראים לנתניהו "ראש הממשלה". אלה החדשות המסעירות. לא כל המחדלים, לא התוהו ובוהו, לא הקטסטרופה; שאנחנו קוראים לנתניהו "ראש הממשלה". אז כן, נתניהו, ראש הממשלה בעבר, התואר הזה בעינינו שמור לו, בפרט שאין מישהו עם תואר לגיטימי שאוחז בתואר הזה עכשיו, והוא יהיה גם ראש הממשלה בעתיד. אבל בא לנו לקרוא לו "ראש הממשלה", על אפכם ועל חמתכם, מה תעשו? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> איך, איך הוא יהיה בעתיד? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יהיה בקרוב, בעזרת השם. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תראה את הסקרים. אין לכם את נפתלי בנט עוד פעם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה יודע, יש את אלה שמנצחים בסקרים ויש את אלה שמנצחים בקלפי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אתם ארבע פעמים לא ניצחתם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ארבע פעמים לא הפסדנו. שלוש פעמים לא הפסדנו. פעם אחת גנבו לנו. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אתה יודע מה קורה לקבוצה שכל הזמן תיקו תיקו תיקו, ולא מנצחת? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה קורה? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> היא קבוצת מרכז טבלה, זה הכול. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> היא קבוצה – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> מרכז טבלה. היא לא זוכה, לא בגביע ולא באליפות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> היא קבוצה – – – << קריאה >>היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> היא יורדת ליגה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> היא קבוצה שהבוחרים שלה התרגלו – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> ליגה היא יורדת רק אם היא קבוצה ערבית כמו אכסאל, מורידים אותה בכוח, בבקרה תקציבית – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זאת קבוצה שאתם – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> – – כדי להעלות קבוצה אחרת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זאת קבוצה שאתם לא נותנים לה תקציבים, הקבוצה. הקבוצה הזאת שירדה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אכסאל, אכסאל, אכסאל. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, שמנסור לא תרם לה 2 מיליון. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אבל אנחנו אספנו, ואני תרמתי באופן אישי, והם הגיעו לבקרה התקציבית ולבית המשפט ולעליון, ובכל זאת מישהו נחוש שם להוריד אותם ליגה. הם רוצים 2 מיליון בשקיות, הם חושבים שזאת ממשלת נתניהו, בשקיות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, מי שיותר קשור לשקיות של מזומנים ולהעברות של מיליונים לחשבון זה ראש הממשלה הכלכלי שלך, שהסגנית שלו יושבת עשר שנים בכלא על שחיתות והוא לא ידע מה קורה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> איך מייחסים לח"כים ערבים דברים כאלה – לא יודע. ראש הממשלה הכלכלי. ליברמן. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרת שקיות – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הוא מתכוון לשר האוצר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ודאי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אבל מה הרשימה המשותפת קשורה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> שר האוצר, שר האוצר – – – << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> הוא טועה, הוא חשב אותך לעיסאווי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אה, עיסאווי ישב שם, אגב. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אבל אתה רצועת הביטחון שלהם, אתה חלק מהם. הרי אתה לא איתנו. אנחנו רואים בהצבעות. אתם נעלמים פה, נעלמים שם. ההצבעות עוברות בזכות שיתוף הפעולה שלכם. אנחנו כאיש אחד, ואתם מתנדנדים על הגדר. כמו שאמרת, תיקו: פעם פה, פעם שם. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אנחנו פועלים לפי האינטרס של הציבור שלנו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> והאינטרס של הציבור זה לסחוט כמה שיותר את הממשלה הזאת ולשתף איתה פעולה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תקשיב למה שאני הולך להגיד: כשאפשר יהיה להפיל את הממשלה הזאת היא תיפול. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו נראה אתכם, כשאנחנו נהפוך את התקציב לאי-אמון, אם אתם תצביעו. אתם תצביעו אי-אמון בממשלה כשאנחנו נהפוך את התקציב לאי-אמון? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אמרתי את מה שאמרתי וזהו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הרי טופורובסקי אמר שאין לו בעיה גם לשתף פעולה עם בל"ד. הכול כשר אצלם. מכרו את הכול. גם את זה שרוצה לזרוק אותנו לים מכאן. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אף אחד לא אמר שהוא רוצה לזרוק אתכם לים. למדבר הפוליטי כן, אבל לא לים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן? בוא תשאל את אבו שחאדה, איפה הוא רוצה לראות אותנו. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> באופוזיציה. הוא רוצה לראות אתכם באופוזיציה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא, תשאל אותו: במדינה או בים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> ים יקר לו מאוד, כי אני והוא במקור מיפו, ואנחנו אוהבים את הים של יפו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז שלא נטנף לכם את הים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> לא אמרתי ככה. אמרתי: במדבר הפוליטי. ים מבחינתו ומבחינתי זה לא דבר שלילי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, ממשלה כל כך כושלת, ממשלה כל כך רופסת, שלא מסוגלת להתמודד עם שום אתגר, שלא מעניין אותה לפעול באמת לטובת הציבור, לא רוצה להשתתף בכלל בישיבות בנושא הכי קריטי והכי חשוב היום של מדינת ישראל. אתה יודע, אמר פעם חכם: אני לא מפחד מדינה של גיהינום, אני מפחד שלא ישימו אותי בגן עדן של טיפשים. קואליציה של חדלי אישים; ממשלה שעליה נאמר בהפטרת השבוע "אין מנהל לה". אין לה מנהל, אין לה ראש ממשלה, יש לה כמה קברניטים; רופסת, מטופשת ומופקרת. אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> נשארו לך חמש דקות שלמות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אמרתי שאני צריך לסיים ב-14:40. אני צריך לצאת, אז אני אחסוך. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אז משפט המחץ, בבקשה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> את משפט המחץ אמרתי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אה, אוקיי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר שהממשלה הזאת, שהולכת ונכשלת, שהולכת ונופלת, שלא מצליחה להתמודד עם הדבר הכי בסיסי – בסולם הצרכים של מאסלו יש למטה, בבסיס, את הביטחון האישי, הבריאות. אין ביטחון אישי; אין בריאות לתושבי ישראל; גזרות קשות, שיכולות לפגוע בביטחון התזונתי של עשרות אלפי ואולי מאות אלפי משפחות במדינת ישראל. ממשלה כזאת, שלא מצליחה לייצר לעצמה זכות קיום אחת, אני לא רואה איך היא מצליחה ואיך תהיה לה הזכות להמשיך להתקיים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ממשלה שלא דואגת לחלשים, הזמן שלה צריך להסתיים כאן ועכשיו. אני מאוד מקווה, שכמו שאמרת – אם תהיה הזדמנות להפיל, אתם תפילו. אני מקווה לראות את זה. כי הממשלה הזאת, אין לה זכות קיום. אנחנו נמהר את הסוף שלה, בעזרת השם. תודה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה. וכשנפיל אני בטוח שאתם לא תחזרו לשלטון. חברת הכנסת קטי שטרית – איננה; חבר הכנסת ניר ברקת – איננו; חברת הכנסת גילה גמליאל – איננה; חבר הכנסת יואב קיש – איננו; צחי הנגבי – איננו; דיכטר – איננו; חיים כץ – איננו; אלי כהן – איננו; אופיר אקוניס – איננו; שטייניץ – איננו; אמסלם – איננו; אמיר אוחנה – איננו; קרן ברק – איננה; מיקי מכלוף זוהר – איננו; אורלי לוי אבקסיס – איננה; יולי אדלשטיין – איננו; מירי רגב – איננה; יואב גלנט – איננו; אופיר כץ – איננו. מאי גולן – איננה. רבותיי, תם סדר הדוברים. עיסאווי פריג' הוא השר, והשר רוצה לעלות. << דובר >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – אין לי – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> כמה חסכתי לכם. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> שבע שעות. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> תראה, זה היום האחרון למליאת הכנסת, אני מבין, למושב. היום הזה – – << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> הצבעה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> הצבעה? לרדת? הצבעה? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> טוב, אני מסיים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> אז אם כך, תודה. שתהיה לנו חופשה נעימה. אני יורד. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> סיימת? אני עובר להצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת ועדת הכנסת – 2 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 100 לתקנון הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תוצאה דרמטית: שניים בעד, אני נמנע. לפי כל כללי הדמוקרטיה בבית הזה, ההצעה עברה. המלצת ועדת הכנסת התקבלה ברוב מכריע. ברוב ברור, סליחה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, ירדנה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה רבה, אדוני. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לתיקון פקודת המכרות (מס' 13), התשפ"א–2021, שהחזירה ועדת הכלכלה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר_המשך >> תודה לך. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> האמת היא, השר עיסאווי, בתשובה לשאלתך, מאוד רציתי שחברי האופוזיציה יהיו פה. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> היו פה – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני נמנעתי. אני היחיד שהיה פה מהאופוזיציה. אבל כל אלה שהיו רשומים 60 דקות, 70 דקות – למה הם לא היו פה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אלה שהיו רשומים פה. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, הנושא הבא. << הצח >> הצעת חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים בתקופת התפשטות נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"א–2021 << הצח >> [מס' מ/1419; דברי הכנסת, חוב' י"ז, ישיבה 47; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הצעת חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים בתקופת התפשטות נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), קריאה שנייה ושלישית. חבר הכנסת איתן גינזבורג יציג. << דובר >> איתן גינזבורג (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט להביא בפניכם את הצעת החוק לקיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים, אסורים וכלואים בתקופת התפשטות נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"א–2021. זאת גם ההזדמנות, אדוני היושב-ראש, לאחל מכאן החלמה מהירה וטובה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת גלעד קריב, שלא יכול היה להשתתף היום בדיון הזה, אף על פי שהוא עמל עליו קשות והכניס הרבה מאוד תיקונים, שתכף אעמוד עליהם. מפה, גלעד ידידנו, אנחנו שולחים לך החלמה מהירה וטובה, שתחזור אלינו להמשיך לנהל ביד רמה וחכמה את ועדת החוקה, חוק ומשפט. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני מצטרף לאיחולים שלך ומצרף את איחוליי גם לחבר הכנסת עופר כסיף, שגם הוא נמצא חיובי לקורונה. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> נכון. וגם חברת הכנסת ענבר בזק, שנמצאת שם למעלה, שגם נכנסה לבידוד עקב השתתפותה בוועדת החוקה, גם לך נאחל יציאה מהירה מהבידוד ובריאות טובה. אדוני היושב-ראש, לפני שנה, בשל החשש הרב של הממשלה ושל משרד הבריאות מהתפשטות נגיף הקורונה במתקני הכליאה – שלא מאפשרים ריחוק בין אנשים – ובשל החשש מההשלכות של התפרצות כזאת בתוך האוכלוסייה המיוחדת של האסירים והעצורים, נקבע בחוק הסדר המסמיך את שר המשפטים, יחד עם השר לביטחון הפנים, להכריז על הגבלת הדיונים בבתי משפט בנוכחות פיזית של עצורים ואסירים, ובמקום זאת על השתתפותם באמצעות אמצעים טכנולוגיים של היוועדות חזותית – מה שאנחנו מכנים VC, Video Conference. החוק קבע הסדר דומה גם לגבי בתי דין צבאיים, וכן בעתירות אסירים, בוועדות השחרורים ובוועדה לעיון בעונש. הצעת החוק שמונחת כעת לפניכם, חברי הכנסת, מבקשת למעשה בראש ובראשונה להאריך את ההסדר הקבוע בחוק בעוד כמה חודשים, לנוכח העובדה שאנחנו נמצאים עדיין בעיצומה של מגפת הקורונה – אנחנו רואים התפרצות של נגיף, וריאנט חדש של המגפה, ועל כן אין מנוס מהארכת ההסדר. לנוכח התחלואה העולה וחוסר הוודאות לעניין הווריאנטים החדשים, ועדת החוקה, חוק ומשפט השתכנעה שאין מנוס מהארכת ההסדר עד סוף שנת 2021, אבל חשוב להדגיש, חברי הכנסת, שככל שחוק הסמכויות המיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש יפקע לפני סוף השנה, גם החוק הזה יפקע. שנית, מוצע לקבוע בחוק הסדר לעניין עצורים או אסירים מחוסנים – דבר שלא היה בחוק הקודם – כאלה שבאו במגע הדוק עם חולה קורונה. גם מחוסן שיש חשש ממשי שהוא נדבק בקורונה, למרות החיסון, לא יובא לבית משפט אלא ישתתף בדיון באמצעות היוועדות חזותית, במשך תקופה שלא תעלה על 96 שעות, כדי לבצע את הפעולות הדרושות להסרת החשש מהידבקות. הוועדה, ועדת החוקה, חוק ומשפט, וידאה כי הגבלה זו תחול אך ורק במקרים שבהם ישנה החלטה של קצין רפואה בשירות בתי הסוהר שעל העצור או האסיר להיות מוחזק בנפרד מעצורים ואסירים אחרים שלגביהם אין חשש שנדבקו מקורונה. שלישית, החוק קובע הסדר שנועד לאפשר דיון בהיוועדות חזותית גם בתקופה שבה אין הכרזה על הגבלה חלקית או מלאה אבל עדיין קיימות נסיבות שקשורות להתמודדות עם הנגיף שמעוררות קושי בהבאתם של אסירים ועצורים לדיון. הממשלה הציבה להסדר הזה תנאי בסיסי ראשון – שהדיון בהיוועדות חזותית יתקיים רק לבקשת העצור או האסיר שהובאה באמצעות הסנגור שלו, ולא ייכפה על אף אחד, על אף עצור או אסיר, בתקופה הזאת שאין הכרזה, להגיע להיוועדות חזותית. בגלל הרגישות של ההסדר הזה, הוועדה, ועדת החוקה, חוק ומשפט, ביקשה לקבוע כמה תנאים נוספים, וכאן השינויים שאני רוצה להביא בפני הכנסת: ראשית, ש"שער הכניסה" לדיון בהיוועדות חזותית בהסכמה הוא כי קיימות נסיבות אישיות שיש בהן כדי להשפיע על הסיכון הנובע מהידבקות בקורונה או חשש אישי מהידבקות; שנית, שהשופט השתכנע שדי בהשתתפות העצור או האסיר בדיון בהיוועדות חזותית בהתחשב במהות הדיון. אבל מעבר לזה ביקשה ועדת החוקה, חוק ומשפט לקבוע קטגוריות של דיונים שככלל לא יתקיימו בהם דיונים של היוועדות חזותית. הסיפור של זכויות העציר והאסיר מאוד מאוד חשוב. בסוף אין טוב ממראה עיניים, ונוכחותו של העציר והאסיר באולם בית המשפט, כשהוא רואה את השופט והשופט רואה אותו, אין בלתה. ולכן, בקטגוריות שביניהן דיון מהותי במעצר עד תום הליכים, דיון שנשמעות בו עדויות, דיון שנשמע בו גזר דין, יהיה העציר או האסיר חייב להיות נוכח באולם הדיונים בבית משפט. גם דיון בעניינו של קטין או אדם עם מוגבלות ככלל לא יתקיים בהיוועדות חזותית. לבסוף, הוועדה ביקשה להוסיף לחוק סעיף שיחייב את השרים להוציא הנחיות לגורמי המקצוע בתקופת תוקפה של הגבלה חלקית במטרה להגדיל את מספר העצורים והאסירים שיובאו לדיון בנוכחות באולם בית המשפט. לצערנו, חברי הכנסת, ראינו שבשנה האחרונה, בין תקופות של תחלואה גבוהה ובין תקופות של תחלואה נמוכה יחסית ממוצע האסירים והעצורים שהובאו בפני בית המשפט לא השתנה באופן דרמטי, ולכן ועדת החוקה, חוק ומשפט ראתה חשיבות שהשרים ייתנו את דעתם לעניין זה גם בזמן ההכרזה. הסעיף מסמיך את השרים לקבוע, לדוגמה, כי בכל יום יגיע מספר מסוים של עצירים ואסירים לדיון בנוכחות באולם הדיונים או כי קטגוריות מסוימות של דיונים יובאו ככלל לדיון באולם, ומעבר למכסה הרגילה יובאו לדיון בנוכחות גם כל מחוסנים. בהקשר זה יודגש ויוער כי יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת גלעד קריב הודיע שוועדת החוקה, חוק ומשפט תקיים דיונים מעמיקים כדי לעקוב אחרי היישום של ההסדר הקבוע בחוק ואחרי ההכרזות, ככל שיהיו. אני אזכיר במעמד הזה שלוועדה יש סמכות בכל רגע נתון לבטל את הכרזת השרים לעניין זה. בנוסף, אני רוצה להזכיר שוועדת החוקה, חוק ומשפט תמשיך לפקח על פיתוח פתרונות אחרים לבעיות שעליהן שמענו בוועדה, כמו פרקי זמן ארוכים ומתישים להעברת אסירים לבתי משפט ותנאים לא ראויים בהעברה ובשינוע, והכול במטרה למזער את הפגיעה בכלואים. לשם כך הוועדה עדכנה ושיפרה את מנגנון הדיווח אליה. במהלך תוקפו של החוק התקבלו דיווחים שוטפים מהגורמים הרלוונטיים, שאפשרו לוועדה ולציבור לעקוב אחרי השימוש בהסדרים שנקבעו בחוק, ובין היתר מרכז המידע והמחקר של הכנסת סייע לנו רבות מאוד וניתח את הנתונים שהתקבלו לאורך כל התקופה. לאור התיקונים שנעשו בחוק וההערות של מרכז המחקר והמידע, הורחב סעיף הדיווח. לכן אני מקווה שבתקופת הוראת השעה הזאת, שנצביע עליה, נצליח להגדיל את מספר העצורים והאסירים שאפשר יהיה להביא לדיונים באולמות בתי המשפט תוך שמירה על בריאותם, ולצד זה על זכויותיהם להליך ראוי והוגן. אדוני היושב-ראש, לקראת סיכום אני רוצה לומר שלוועדה נמסר שהממשלה מתכננת להביא הסדר כללי של היוועדות חזותית לעצורים ואסירים במסגרת חוק ההסדרים. העניין הזה דורש דיון מעמיק ונפרד, ואני חושב שהוא לא מתאים לחוק ההסדרים. הסיפור הזה של היוועדות חזותית לא מתאים לחוק ההסדרים. אני גם יודע שיושב-ראש הכנסת הקודם – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אתה צודק. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> – – אף שהוא היה חלק מהקואליציה, אמר לאנשי האוצר: אין שום סיבה להביא בחוק הסדרים את ההסדר הכללי של היוועדות חזותית של עצורים ואסירים. בכל מקרה, הוא יהיה שונה מההסדר שנקבע ומובא כאן, שהוא כל-כולו קשור לקורונה, אחרת לא היינו עושים היוועדות חזותית. יש קורונה – מביאים; אין קורונה – אין שום סיבה. לכן אני חושב שצריך לשקול בכובד ראש, ואני פונה מפה בקריאה ליושב-ראש הכנסת מיקי לוי להוציא את כל הסיפור של ההסדר של היוועדות חזותית מחוק ההסדרים. האיזונים הם אחרים, התכליות שונות, ואין להשליך מאחד על משנהו. יש הבדל בין תקופת קורונה לבין הסדר כללי וקבוע בחוק. אלה שני דברים שונים. אני מבקש להודות ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת קריב ולחברי הוועדה שנכחו בדיונים ותרמו רבות לקידום ופיתוח החוק כפי שהוא מובא לפניכם. כידוע וכאמור, הוא לא דומה להצעה שהביאה הממשלה. אני גם אזכיר שלהצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות, אדוני היושב-ראש, ואני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שהכינה הוועדה ולדחות את ההסתייגויות. תודה רבה לך. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת גינזבורג. ובכן, לחוק יש הסתייגויות. להלן שמות חברי הכנסת לפי קבוצות: קבוצת סיעת הליכוד – חברי הכנסת בנימין נתניהו, יולי יואל אדלשטיין, ישראל כץ, מירי מרים רגב, יריב לוין, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, גלית דיסטל אטבריאן, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, דוד אמסלם, דסטה גדי יברקן, אמיר אוחנה, אופיר כץ, חוה אתי עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מכלוף מיקי זוהר, אורלי לוי אבקסיס, קטי שטרית, פטין מולא ומאי גולן. הם לא נמצאים, ולכן ההסתייגויות שלהם, אם לא יהיו – לא יוצבעו. הקבוצה השנייה, קבוצת סיעת ש"ס – חברי הכנסת אריה מכלוף דרעי, יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, שלמה אבוטבול, אוריאל בוסו – כנ"ל. קבוצת סיעת יהדות התורה – חברי הכנסת משה גפני, יעקב ליצמן, אורי מקלב, מאיר פרוש, יעקב אשר, ישראל אייכלר ויצחק פינדרוס. הנוכחות של מקלב בולטת, ולכן ההסתייגות שלו תנומק ותוצבע. קבוצת סיעת הציונות הדתית – חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', מיכל וולדיגר, איתמר בן גביר, שמחה רוטמן, אורית מלכה סטרוק, אבי מעוז ואופיר סופר. הם לא פה – כנ"ל. ולכן, לפני סעיף 1 יש ארבע הסתייגויות של חבר הכנסת מקלב. תפדל, יא מקלב. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. מכובדיי חברי הכנסת, אם יש פה שר – אם לא, אז גם על זה נדלג. קודם כול, אני מתנצל על כך שיכול להיות שאני מקלקל את החגיגה לחלק שחשבו לעזוב. בכל אופן, אגש לנמק את ההסתייגויות. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> זכותך המוחלטת. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן. אני גם חושב שזה מכבודה של הכנסת, אם הגישו כל כך הרבה הסתייגויות. אני חושב שבחוק הזה, כפי שאתה אמרת וכפי שהציג את זה חבר הכנסת איתן גינזבורג, היו לא מעט דיונים, הרבה דיונים. יש כאן באמת שאלות למכביר, מהרשימה המשותפת אוסאמה סעדי היה מאוד דומיננטי, מאוד פעיל. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> כן, הוא היה מאוד פעיל. הוא התנגד בשמנו. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הוא התנגד לכמה דברים, מתוך היכרות, צריך להגיד; מתוך היכרות אמיתית וחשש אמיתי לפגיעה בזכויות. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> נכון. הוא גם יבוא לנמק – רשות דיבור. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה דבר שהוא לא של מה בכך, ולכן יש חשיבות בעניין הזה. אני רק רוצה לבוא להגיד דבר אחד, מה זה הזכיר לי. חבר הכנסת איתן גינזבורג דיבר – דיברנו על טכנולוגיה. אנחנו מדברים היום על כך שאנחנו נמצאים בזמן של טכנולוגיה חדישה ומיוחדת. ויש כאן שאלה דקה: האם גם במשפט, כשצריך להיות מקסימום הצדק ומקסימום הזכויות, האם גם בהיוועדות חזותית יכולים לנהל את המשפט בצורה מקסימלית? זאת השאלה שעומדת בפנינו. אבל אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שזה הזכיר לי משהו, לפי דעתי, משהו כמו 45 שנה אחורנית. הייתי איש צעיר ושמעתי שיחת מוסר שניתנה לנערים בתקופה של חודש אלול. אמרו שצריך לעשות חשבון נפש, וניסו להתאים טכנולוגיה שמאוד התפתחה אז – ואני לא זוכר אם זה היה כבר סופר 8, סרטונים כאלה או משהו מעין זה – ובאו ואמרו: תראה, הינה, הכול יודעים, הכול נראה לעין ואי-אפשר להתחמק, מקליטים, מצלמים. תאר לך מה יהיה כשאנשים יגיעו לבית המשפט בעתיד לבוא, לאחר 120, ואז יראו לפנינו את הסרטונים ואת כל הסרטים האלה. אז בואו נתחזק ונבקש, ולקראת יום הדין נדע שהכול רואים והכול שומעים. ואני רוצה להגיד גם משהו בענייני דיומא, במה שאנחנו עוסקים היום. יש היום טכנולוגיה מתפתחת, ובכל מקום, לא צריך להיות איזה מעצמה או איזה מפיק שמתעד דברים. היום אנחנו חוזרים ורואים כל יום, יום אחרי יום, תיעודים של דברים שנאמרו לא לפני הרבה זמן; אנחנו מדברים על סדר גודל של שנה, פחות או יותר. והאנשים שהיום משמשים בתפקידים הכי בכירים בממשלה – ראש הממשלה, ראש הממשלה החלופי, שר האוצר, שרת הפנים ושר הבריאות, ועוד שורה של אישים שהיום תחת אחריותם נמצא היום המאבק הקשה מאוד והמורכב מאוד – שאנחנו לא מזלזלים בו בכלל, בנגיף הקורונה, במוטציות החדשות, בדברים שבכל יום קשה לנו מאוד להתמודד איתם – בכל ההתמודדויות האלה, ובגישות השונות שאולי יש, גם בגופים המקצועיים, אנחנו רואים התנהלות כושלת מאוד, שהיא ממש טרגית, כשלים קולוסליים. לראות מה שקרה בנתב"ג ובנמל התעופה – לאורך זמן, לא במקרה; לאורך זמן חוסר עשייה, חוסר הבנה של התמונה, אי-התערבות, דברים שרק התפתחו, האפשרות לצאת בסדרי גודל של מדינות אחרות. הרי אנחנו לא נמצאים בפעם הראשונה, הרי אנחנו יודעים ולכל אורך הזמן ידענו מה זה נמל התעופה, באיזה מצב היינו לא לפני הרבה זמן, וראינו מאיפה זה מגיע, ולא נעשה שום דבר. ולא רק זה, עד היום הזה, בעצם גם היום, היום הזה, לא מתמודדים, לא מתמודדים עם שום דבר. ואני פשוט עמדתי מופתע, לא יכולתי להכיל את זה. איך המילה? צריכים להכיל, ולא הכלתי את דברי שר הבריאות של היום, שאמר: מה לעשות, באים אנשים מנמל התעופה. הייתה לי שאלה: איך הם מגיעים? נכנסים לבידוד – איך נכנסים? שייסעו בתחבורה הציבורית. התחבורה הציבורית – קרי, לנסוע באוטובוסים, לנסוע ברכבות, להגיע הביתה, למקום שהם צריכים להיות שם בבידוד; לנסוע במקום הכי ציבורי והכי בעייתי והכי מורכב, ושיכול להיות בו מקדם ההדבקה הכי גדול, לנסוע באוטובוס. אדם גר בקריית שמונה, גר בחיפה, גר בדרום, גם בבאר שבע, גר באילת, גר בירוחם, גר בדימונה, גר בעוד מקומות – אולי האנשים האלה פחות נוסעים לחוץ לארץ, אז אולי לא משם הדוגמה, אבל בכל אופן אנשים מגיעים בנסיעה, ובוודאי שהיא לא תמיד ישירה, תמיד יש עיכובים בתקופות האלה – נסיעה של שלוש וארבע שעות בתוך אוטובוס של 50 איש, בתוך רכבות, והם הפוטנציאל הכי גדול. הרי הם הביאו לפה – אחוז ההדבקה בין אלה שחוזרים מחוץ לארץ הוא כל כך גבוה. אלה פצצות מתקתקות, חולים מאומתים מתקתקים. אנחנו נותנים להם לנסוע במקום שהכי יכול להדביק, אנחנו אומרים: לא נעשה שום דבר, ואחרי זה מדברים על תקנות. אותו שר, אותו שר הבריאות, ולא רק – שר האוצר וכל מפלגתו היו מכחישי קרונה, ישבו פה בלי מסכות, דיברו; כשהיו סגרים ואמרו שלא מגיעים לבתים של אחרים, אמרה כאן חברת כנסת של ישראל ביתנו: אני כן מזמינה לילדים שלי חברות וחברים, והם כן באים אלינו הביתה. דברים שנאמרו פה – דבר-דבר להוציא מורך. ואמרנו: אולי בתוך המטרה הכל-כך נעלה להוריד את ראש הממשלה מכהונתו מותר הכול לעשות, אולי זה לא אמיתי, אבל ראינו עם הזמן שזה מאוד אמיתי. ראינו איך שהנושא הזה היה לא רק בהתרסה אלא רצון שלא יתגברו על זה – לתת לאנשים את חוסר האמון והמורך בליבם על הקושי. אמרו: לא נעשה את זה, והם האנשים שהיום אמונים על כך. תכף נגיע למה שאומר היום שר האוצר, אבל בא אותו שר הבריאות ודיבר כאן בכנסת. מה הוא אמר על התקנות האלה, שהוא עצמו הגיש? פשיסטים. במילים הכי קשות הוא דיבר על התקנות האלה. והיום הוא צריך, נעבעך, להציג את זה פה ועוד לשדר אמון. והם לא משדרים. זה טבע הדברים כשאתה לא מאמין בדברים. ולא פלא שעומדת אתמול שרת הפנים ואומרת דברים נוראיים – מדברת על הכלה של נפטרים. צריך להבין, אלה דברים שלא נשמעו מעולם ממי שנמצא בתוך ממשלה שאחראית. ואתה בזה בא ולמד? זה כבר לא משהו שאנחנו אומרים עליו כשל בעשייה; זה כשל בתפיסה. אפשר בדבר אחד לדון אותה לכף זכות – שהיא אומרת את האמת. מתוך כל הדברים בחודשים האחרונים, מכל ההצהרות, במיוחד אלו שהגיעו מכיוון ימינה ומיש עתיד, אבל במיוחד ימינה – ראש הממשלה ושרת הפנים – לא היה דבר אמת, לא היה דבר אמת, והינה, אתמול אמרו דבר אמת, שצריך להתרגל. אנחנו נמצאים באיזה סוג של מגפה, ובמגפה יש מתים. אנחנו הרי יודעים שכל מה שאנחנו עושים זה כדי למנוע מגפה. אני לא רוצה עכשיו להתפלסף, הגם שיש לי כמה דקות. כולנו יודעים שבמלחמה יש גם נפגעים. זה לא מונע לפעמים ממדינה או מאומה לצאת למלחמה. מדוע? המלחמה היא לא המטרה; הנושאים האחרים הם המטרה. מדוע? מכיוון שיש לפעמים שאלה של ריבונות, לפעמים יש שאלה של גבולות, יש שאלה של לגיטימיות, יש שאלה של חיים, זכות קיום. על זה אנשים נאבקים ויוצאים למלחמה, לוקחים סיכונים. המלחמה שלנו פה היא להשאיר כל אחד. פה אין מלחמה, פה המלחמה היא להשאיר בחיים אנשים מבוגרים ואנשים צעירים וילדים, את כולם. זאת המלחמה שלנו. ולבוא ולהגיד: להכיל את זה? להכיל את הדברים? שאנחנו נגיד: אין מה לעשות, ככה צריך? זאת תפיסה שהיא בעצם תפיסה מעוותת, היא חסרת אחריות, והיא צריכה מאוד מאוד להדאיג אותנו. ואולי יש איזו הרגשה של איזה סוג של שמחה לאיד. אני יודע שזה עובר אולי בליבם של אנשים. אני אתמול גם נשאלתי בתקשורת: אולי יש לכם שמחה לאיד בעניין הזה, שלא מצליחים? אני חושב שדווקא בנושא הזה – בנושאים אחרים יש לנו ויכוחים. זה לא מגיע לידי מבחן תמידי בגזרות החדשות, בעליות המחירים, במיסים שהם משיתים אלינו, אנשים עוד לא מרגישים, אבל בנושא הקורונה זה מיום ליום: יש מספרים, יש מאומתים, יש חולים קשים, יש מאושפזים – יש מדדים שמודדים את זה ואי-אפשר להתעלם מזה. ואז שם נמדדת באמת הצלחה. שמחה לאיד? אני חושב שדווקא האופוזיציה של היום גילתה מהרגע הראשון, וצריך להגיד שגם ראש הממשלה – ראש הממשלה בא ואמר: תעשו דברים. הוא יכול היה לעמוד מהצד ולא להגיד מה לעשות ולא להרים ולא לתת מתוך הניסיון, ולא לתרום ולהגיד: טיפלו בזה. אבל מה לעשות? קודם כול זה רגש של אחריות, וקודם כול זו לא רק שאלה של קואליציה ואופוזיציה. זו שאלה של כלל האוכלוסייה. מי זה? החולים בוחרים צבע פוליטי או צבע משהו? פוגעים בכולם. אנחנו כולנו יודעים. צריך לבוא ולהגיד במאמר מוסגר – אולי לא עכשיו הזמן – על האוכלוסייה החרדית, כמה היא ספגה, כמה נצרב בתודעה של הציבור שהאוכלוסייה החרדית היא זאת שאשמה בהדבקות, כמה הכפשות. כמה השמצות, כמה פגיעות היו בה. כמה נזקים היו לה. מה לא נאמר, מה לא נעשה לאוכלוסייה הזאת. והינה, היום כשנמצאים בוודאי באוכלוסייה – גם המאומתים, לצורך העניין, וגם הערים החרדיות, הם האחרונים ברשימה, לאורך תקופה ארוכה. זה לא איזה מקרה של יום. זה לאורך תקופה ארוכה, בכל המקומות – מאז שזה התחיל לפני שישה שבועות או שבעה שבועות, ועובר לכל התקופה הזאת. גם כיום, כשכבר אין על זה שליטה, יכול לעבור בעל מקצוע מעיר אחרת – יכול לבוא רופא לא מעיר חרדית, והוא נותן שירותים ורואה 140 ילדים בשבוע, ואחרי זה מתברר שהוא היה מאומת, ומשם מגיעה ההפצה. ואנשים גם מגיעים מחוץ לעיר, אין ספק. אבל, בסופו של דבר, אמרנו את זה אז, אבל אני לא רואה היום שיש חרטה. הניסיון היה – גם היום בתקשורת – שוב פעם להעליל ולהטיל על אוכלוסייה חרדית, כי היא האוכלוסייה שהכי קל איתה. לאף אחד לא חייבים דין וחשבון. פעם אולי היינו אומרים שזה ביחד עם האוכלוסייה הערבית, האוכלוסייה החרדית. אני חושב שהיום – גם אתה תודה, היושב-ראש, שהיום כבר יש מי שמגן על האוכלוסייה, ונזהרים לא להגיד – איך אמר שר האוצר? מה לעשות, עם האוכלוסייה הערבית אני לא יכול היום, יש לי מחויבות. הוא אמר את זה, בפיו הוא אמר את זה: את מה שאני רוצה לעשות – שתי האוכלוסיות האלה הן היעד שלי, הן המטרה שלי, הן נמצאות במצע שלי, ואני אחנך אותן, ואני אאכוף עליהן, ואני אחנך אותן מחדש. אבל היום יש אוכלוסייה אחת שאני לא יכול, יש אוכלוסייה אחת שאני יכול. זה אותו שר האוצר שבא – בדברי תשובתו הוא לא משתתף בקבינט הקורונה. אודה על האמת, אני נפגשתי גם עם ראש הממשלה בתקופות האלה. היו לנו פגישות איתו בתקופת הקורונה, ובאמת התפעלתי: מאיפה יש לו את הזמן? צריך זמן, שעות רבות, ימים ולילות לשבת, ועוד עם מומחים ועוד מומחים, ובסוף לקבל החלטות מהדעות השונות ולעשות באמת את מערכת האיזונים. אבל אומר זאת שר האוצר, אומר בפיו – במקום לבוא להגיד: טעיתי, טעיתי, זה לא היה נכון, אני כן צריך לבוא. אין דבר כזה אנשים שלא טועים, אנשים שתמיד מצדיקים את הדרך. התשובה היא הרבה יותר גרועה, הרבה יותר גרועה מעצם העובדה שהוא לא היה. אדם מתכחש למה שהוא צריך לעשות. תמיד גדלנו על סיפור שהיה על מנהל מוסד חינוכי שנכנס לחדר בפנימייה שלו ומצא שלושה חניכים שלו, שלושה תלמידים, שעשו מעשה שהיה נגד התקנות, בלשון המעטה, נגד התקנות של מוסד החינוך. אז הוא ביקש הסברים. אחד בא ואמר: אני לא זכרתי בדיוק שזה – אני חשבתי שזה מותר. בא אחד ואמר: אני מבקש – זה נכון, זה לא היה בסדר מצידי. והיה אחד שאמר: שכחתי לסגור את הדלת. ודאי שלכולם הוא מחל והסתדר איתם; את זה שאמר שכחתי לסגור את הדלת, הוא זרק אותו ממוסד החינוך, עם אחד כזה אי-אפשר. אחד שלא מקבל ולא מבין שהוא טעה, והוא נשאר ודבק בעמדתו, אלה האנשים הכי גרועים, ואיתם אין מה לעבוד. וזה מה שקרה גם עם שר האוצר ודוגמתו, עם אחרים, כאלה שמשמשים דוגמה שלילית אמיתית לאוכלוסייה. אי-אפשר להטיל – כולם צריכים להיאבק. לא נעשית פה הסברה. עוד לפני הסנקציות, לא נעשית כאן הסברה – שאני חושב שהסברה היא דבר שהוא חשוב מאוד. לפני זה, החיוב האישי צריך לשמש; כדי לתת הסברה ולדרוש מאנשים לעשות ולהתרחק חברתית, צריך לעשות את הדוגמה האישית, ברצינות, שבאחריות לוקחים את זה ולא בזלזול באנשים. אתם, בגלל מה שאמרתם, יום-יום מטיחים בכם, ובצדק, איך אתם – מטיחים את קלונכם ברבים. איך אתם אמרתם, מה אמרתם, איך השתגענו ואיך נתנו – איזה צונאמי של מוטציות, הכול. מה לא אמרתם? והכול – על דאטפת אטפוך. בדיוק אותם דברים אפשר לומר, כאילו אתה מדבר לעצמך במראה. האנשים, במקום זה, דבר אחד היו צריכים לעשות: טעינו, חשבנו, אנחנו רוצים ללכת בדרך חדשה. לבקש סליחה. אנחנו נמצאים היום בחודש הסליחות. אדוני היושב-ראש, סליחה זה לא רק סליחה על המעשה שהיה, זה לא רק סליחה על המעשה שהיה. סליחה מזככת את האדם. כשאדם מבקש סליחה, כשהוא מבקש סליחה אמיתית, איך אומרים, לא מהשפה אל החוץ אלא על המעשה, כשהוא מבקש סליחה, זה מעמיד אותו במקום אחר. זה עושה אותו אחרת. אנחנו כולנו יודעים בחיים הציבוריים שלנו שהיכולת לבקש סליחה, שהיכולת להגיד "טעיתי", זה דבר מהותי מאוד, דבר שנותן לך אחר כך תקווה שבדברים אחרים – הכוונה לעתיד – מטבע הדברים, זה יתנהל אחרת. אם לא – בסדר. עד עכשיו הוא היה צריך לעשות את זה, הוא הוכרח. הכול בשביל לעשות, בשביל לקנות משילות. בשביל לעשות את זה עברתם את כל הקווים האדומים בכל הנושאים. כל הרפורמות שאתם מביאים, שהיו שנים על המדפים, שאולי משרד האוצר רצה את זה – שמישהו שמסתכל רק על הכלכלה, רק על הגרוש, תמיד רצה להביא את זה. אבל היו לנו כאן תמיד בכנסת דברים ששנים לא הצליחו להביא אותם. ידעו, ואני יכול לנקוב, מרפורמת החקלאות ועוד, אנחנו תכף נגיד. אני רק עוד אגיד מילה בכל אופן על החוסר, על הדבר הזה שלא אומרים סליחה. כשלא אומרים סליחה, כשלא אומרים שטועים, הציבור גם לא יכול להאמין. אנחנו הרי מדברים על כן סגר, לא סגר. ועד הסגר, מה קורה? נעשה בתאריך הזה. אין חולים ואין נפטרים? זה דבר שצריך הכי הרבה להדאיג אותנו, וזה היה צריך להיות לנגד עינינו. סגר, אף אחד לא אומר שסגר זאת התרופה וזה הפתרון. סגר, מעבר לכול, בכותרת שלו, זה סוג של אמירה שצריך – זה מכניס לסוג של אווירה, של התנהלות, של ריחוק חברתי, של ההתבדלות. זו המטרה, הרי. אתה עושה סגר בתוך השכונה שלך, או בתוך העיר או באזור שיש שלך שם 100,000 איש, ו-50,000 איש שנמצאים בצפיפות יותר גדולה של סגר – זה נותן את הפתרון? לא. הרי לפעמים צריך לעשות דברים. אתה לא נותן ללכת למרכזי קניות לערוך את הקניות, ואתה מצמצם את זה לאזורים. אני יודע מה שקורה בציבור החרדי. כשלא היו לימודים היו הרבה יותר מודבקים ומאומתים מאשר כשהיו לימודים. הם נמצאים בצפיפות, נמצאים ביחד, זה לא מכיל. שם יהיה מסודר. שם יש לך את האפשרות שמישהו יפקח, על מסכות, על בידודים, כשיש לך תופעות. יש לך עוד דברים, זה תחת שליטה, ולא – ואנחנו ראינו זה גם. רק מה, למה בכל אופן הוא סגר? זה הוריד. למה זה הוריד בסופו של דבר? בגלל שזה הכניס לאווירה שצריך. יש עוד דרכים לעשות את זה, ואנחנו לא עושים את זה. ולכן היום יש חוסר אמון אמיתי, ואת זה צריך דבר ראשון לעשות. מה לעשות? הדבר הראשון הוא שצריך להודות באשמה ולהודות, להגיד. אני, אם הייתי איש יחסי ציבור – אני אומר את זה כאן, שיכול להיות שזה טוב לי פוליטית לבוא ולהגיד: תשקעו בבוץ עוד יותר, ואתם תעשו את זה יותר טוב, ולפחות מבחינה פוליטית זה יעזור. אבל מה לעשות? זה שלנו גם כן. זו בעיה של כולם. זו לא בעיה שתלויה בקואליציה ואופוזיציה או במפלגה כזו או אחרת. ובסופו של דבר, הכשלים האלה באו מתוך כך שמסתכלים רק על הישרדות ורק על שיקולים פוליטיים, ומזלזלים בחיי אדם. הזלזול, המסר הנוראי שהיה אתמול, זה מסר כואב, מסר נוראי שבא כאן, בקונוטציה של הדברים וצורת האמירה של הדברים האלה. לבוא ולשכנע אותנו שצריך להחיל מהלך כזה זה דבר שהוא בתוספת לכל מה שקורה, בתוספת לכל מה שאנחנו יודעים שהיה עד היום, בהתנהלות השוטפת והתמידית, ושלא ראינו שינוי בעניין. אנשים עצמם אמרו את הדברים קודם. חשבנו שזו פוליטיקה. כנראה חלקם גם מאמינים, סוג של מכחישי קורונה – סוג של אנשים שלא מבינים ולא רואים את הדברים ככה, והם אלה שהיום, תחת אחריותם ותחת החלטתם נמצא הדבר הזה – ההתמודדות והיכולת להתמודד מאוד מאוד קשה. ואנחנו דיברנו – מבחינתי, זה עוד דברים: כשדיברנו על רפורמות, איפה שהן עוד הצליחו, איפה שהן כן פעלו, ראית זריזות. אחד הדברים שאנחנו אומרים ביום כיפור: על חטא של ריצת רגליים להרע. מה זה ריצת רגליים להרע? זה נקרא זריזות שלא במקומה. אתה רואה איפה אתה זריז, איפה יש לך זריזות, איפה יש לך עשייה – בדיוק בדבר. בן אדם שהוא עצל והולך לאט בכל מקום, אז אתה אומר: תשמע, זה גם בדברים הטובים גם בלא טובים. אבל כשרואים אצלך את ההפרש – כשבדברים הלא-טובים, אנחנו רואים אצלך איזה סוג של זריזות ועמידה על הדברים, לעשות את זה מהר מאוד ומייד, עכשיו, ובדברים שצריך פתאום אתה רואה שם שיש חוסר עשייה, שיש שם עצלות, אימפוטנטיות לגמרי – זה דבר שמבליט הרבה יותר את הבעיה הקשה. וראינו את זה: פתאום בער לשנות חוק הדיינים ופתאום יש לכם רפורמה בכשרות, דברים שהולכים להרוס, הדברים האלה. היום, עכשיו אנחנו בגרות. אתם יכולים להבין דבר כזה, שרוצים לקחת כניסה – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> עוד דקה אתה מסיים. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> טוב שאתה נותן לי אזהרה. עוד דקה ו-16 שניות. היום עסוקים כל-כולם – איפה השרים עסוקים? בכל המאמצים לעשות, להביא את חוק הגרות, יש הבטחה קואליציונית. על מה, מה המדינה – מדינות נחשלות, עד שהן נותנות אזרחות לאנשים שלהן, לאנשים שרוצים לקבל את האזרחות, באיזו מסכת של בדיקות ותהליכים עושים את זה. מישהו יכול לדמיין לעצמו שבכל ממשלה באירופה, לא משנה, בריטניה, צרפת, או בארצות הברית, ייתנו לראשי ערים את האפשרות להחליט על מתן אזרחות לאנשים? מישהו יחליט? אנחנו כולנו יודעים איזה פערים יש או איזה סמכויות ובידול בסמכויות יש בין הנושא הקונסולרי לבין הנושא המדיני, הפוליטי והשגרירות. מדוע? << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> איפה ישראל בנושא הזה – עם המדינות המתקדמות או המדינות הפחות-מתקדמות? << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תלוי במה. תלוי במה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בעניין אזרחות, בעניין אזרחות, למשל לאנשים שהתחתנו עם ישראלים, התחתנו עם ישראליות. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מדבר עכשיו על האזרחות היהודית, לא דיברתי עכשיו על הזהות. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני מבין – – << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה שאתה מדבר עליו זה ויכוח אחר. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – כשאתם אומרים "זכויות" זה זכויות של יהודים, "אזרחות" זה אזרחות של יהודים, "זכויות אדם" זה זכויות אדם של יהודים, כאילו אין אחרים. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אם היה לי זמן הייתי מתפלמס בעניין הזה. זה ויכוח אחר. אני מדבר על האזרחות היהודית. כשאתה בא ואתה רוצה לקבל אזרחות – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תענה לו ותסיים. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בחלק הזה, אתה יכול להאמין שניתנה סמכות כזאת, לתת אזרחות, למישהו שהוא ראש עיר, ראש עיר שכמעט יכולה להיות מדינה בתוך ארצות הברית בגודל של כל המדינה שלנו? מי נותן? אין דבר כזה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> היום מה שמבקשים מאיתנו – לתת לרבני עיר במקום הזה את הסמכות להכניס לעם ישראל – לקבל גרין קארד אי-אפשר, אז לקבל אזרחות? תודה רבה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. אין עוד מסתייגים, נימוק אין עוד, אבל יש רשות דיבור – רשות דיבור לנציגי – – – << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> מוותרים. מוותרים. מוותרים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> לא מוותרים. אתם בממשלה מוותרים. הרשימה המשותפת, הנושא הזה הוא נושא מאוד עקרוני לגביה, ההיוועדות החזותית. אנחנו נגד. חבר הכנסת – (אומר בערבית: מי מכם רוצה לדבר?) אוסאמה סעדי, בבקשה. אפרופו, אתה מבין בספורט, כבוד השר עיסאווי. לפני שעה קלה היה דיון על כדורסל לערבים, והיושב-ראש הקודם מנסור עבאס אמר: זה בשביל אשכנזים, כדורסל. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> לא שמעתי אותו. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> לא, לא. זה מצויץ. כרם – – – מנצרת הוא שחקן בליגה הלאומית בכדורסל. יש בחור שעשה כברת דרך ארוכה, מוחמד אבו ערישה מפוריידיס. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> – – – הולך לחתום – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אבו ערישה. יש לו גם שני אחים, אגב. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> נכון. יש גם – – – << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> יש עוד שחקן שחתם בנצרת. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אבו ערישה הולך לחתום – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא. עבדאללה – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> (אומר בערבית: אתה מדבר על כדורגל, אני מדבר על כדורסל.) ויש קבוצות נשים. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – – כדורגל. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> בכדורגל חתמו שני שחקנים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני מדבר על כדורסל. ויש גם כדורסל נשים ביישובים הערביים. צריך לעודד גם את זה וגם את זה. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> מה זה קשור לחזותי? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> מייד נתחיל בחזותי. זאת הייתה הערה ספורטיבית חשובה, כדי לחזק את הצורך בתמיכה בענפי ספורט נוספים, לא רק בכדורגל. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> נמצא פתרון – – – זה יותר חשוב. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אפרופו כדורגל, עכשיו ראיתי את מסיבת העיתונאים של מסי, אז השאלה ליושב-ראש עכשיו, היא איפה הוא. השאלה היא אם הוא עדיין נשאר עם ברצלונה או שכבר עבר לפריז סן-ז'רמן. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני אוהד של ברצלונה, אבל פריז נהייתה יפה יותר ומרתקת יותר. בבקשה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה, אנחנו אמרנו – חבר הכנסת גינזבורג, הבנתי שאתה הצגת את החוק הזה במקום יושב-ראש הוועדה הקבוע, אז אנחנו שולחים לו ברכת רפואה שלמה. הוא נמצא עכשיו מאומת, חיובי, אז אנחנו מאחלים לו רפואה שלמה וחזרה מהירה לוועדה. אבל בחוק הזה אנחנו עקביים ועקרוניים, ואני חושב שאנחנו הסיעה היחידה – הרשימה המשותפת היא הסיעה היחידה שהייתה, סמי, עודנה ותישאר עקבית בנושאים העקרוניים. אחרים שנלחמו איתנו, נלחמו איתי בוועדת החוקה – – << קריאה >> איתן גינזבורג (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> בקדנציה הקודמת. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – בקדנציה הקודמת, מי שהיו באופוזיציה. ומה זה, איזה ביקורות היו על החוק הזה: שהוא חוק שהוא אנטי-חוקתי – – – << קריאה >> איתן גינזבורג (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> אבל גם אני עקבי. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתה עקבי? << קריאה >> איתן גינזבורג (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> הייתי גם בפעם שעברה בעד. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתה עקבי, זה בסדר. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הוא עקבי בשלילה שלו. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן. יש עתיד, מרצ, כבוד השר עיסאווי – נלחמנו ביחד, נלחמנו ביחד נגד החוק הזה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> (אומר בערבית: למה אתה מביך את מרצ?) << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא, אני מאתגר את כולם. זה לא רק מרצ. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> החוק הזה, שנוגע לזכויות אסירים – חייבים – – – << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> עיסאווי, כבוד השר, חייבים לשים את הכול. אני גם שמעתי את גבי לסקי, היא אמרה בוועדה שהיא נגד החוק הזה, אבל עכשיו הם בקואליציה, אז הם חייבים להצביע. אני אומר: לא. יש דברים עקרוניים. החברים שלנו (אומר בערבית: ברשימה המאוחדת,) איפה הם? אמרתי. איפה? למה? עיסאווי, בחוק הזה הייתם צריכים לבוא ולהגיד: החוק הזה לא יעבור כי הוא פוגע בזכויות אסירים, בזכויות חוקתיות, בזכויות בסיסיות של ניהול משפט הוגן, הליך הוגן, בזכות של האסיר, של העצור, לבוא למשפט שלו. אנחנו יודעים איך זה בזום, אנחנו מקיימים שיחות בזום: זה נקטע, אתה לא שומע את זה, פתאום אתה שומע רעשים, פתאום זה מתנתק. האם ככה אפשר לנהל משפט פלילי, משפט הוכחות, טיעון לעונש, מעצרים? ורק קיבלנו תזכורת לפני יומיים – השייח' ראאד סלאח, שנמצא בבידוד מאז אוגוסט 2020. שמעתם על מקרה כזה – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> נקמה. מתנקמים בו. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – שאסיר שנשפט ומרצה את עונשו, חבר הכנסת מרגי, ומהיום הראשון, מהיום הראשון הוא בבידוד, לבד, בלי אף אחד? << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> התעללות. פשוט התעללות. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> התעללות. פשע. זה פשע, ואז רוצים להאריך לו בעוד חצי שנה את הבידוד דרך הזום, הוא אפילו לא יבוא ויראה את עורכי הדין שלו. זו הזדמנות לראות את המשפחה שלו, קרובי משפחה, חברים. אסור. עכשיו בזום. אז איך אתם רוצים שאנחנו נתמוך בחוק הזה? עקרונית אנחנו נגד, אפילו שנישאר היחידים. ואני נשארתי היחיד בוועדת החוקה והצבעתי נגד, חבר הכנסת היחיד, ואני מתגאה בזה. אני מתגאה בזה שאנחנו עומדים לצד החלשים, לצד האסירים, לצד האסורים. אתה יודע מה, חבר הכנסת עיסאווי, אמרתי את זה לפני שנה, אני כבר הזהרתי והתרעתי שהשב"ס כבר יתכנן ומתכנן להשתמש בזה לא רק בתקופת הקורונה אלא ירצה לעשות את זה באופן קבוע, וזה מה שהכניסו עכשיו בחוק, אדוני היושב-ראש החדש. זה מה שהכניסו בחוק – שעכשיו לא רק בקורונה, אפשר בכל עת. השב"ס יכול להגיד: יש מקרים שאנחנו לא מוציאים, תעשו את זה בזום. ולכן חוק זה הוא חוק אנטי-חוקתי. שמענו, אדוני היושב-ראש, וגם אתה שמעת, שיש אנשים שמתרצים את התמיכה שלהם כי זה יעזור לעצורים ולאסירים. חברי הכנסת טיבי וסמי, אתם שומעים? שמעתם את התירוץ? זה חוסך להם את הפוסטה. (אומר בערבית: אין צורך בפוסטה.) אז במקום לטפל במחלה, אנחנו ממיתים את החולה; אומרים לו: לא צריך לטפל במחלה, לא צריך לטפל בפוסטה, לא צריך למצוא פתרונות לפוסטה. אנחנו אומרים לו – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: התירוץ גרוע מהודאה באשמה.) זה בדיוק מה שרציתי להגיד – לקחת לי את הפתגם בערבית. זה בדיוק (אומר בערבית: התירוץ גרוע מהודאה באשמה.) מכיוון שהעצור והאסיר – וזה נכון, זה סיוט, זה מסע של סיוט. הפוסטה זה לפעמים עשר שעות, לפעמים יומיים. אבל השר עיסאווי, במקום לטפל בפוסטה, שבאמת היא מכה לאסירים ולעצורים, לא צריך להגיד להם: תשמעו, יאללה, נפתור לכם את הבעיה של הפוסטה – תישארו בתא שלכם. אתה יודע, לפעמים – מי שמותר לו לבקר אסיר זה רק בקרבה של דרגה ראשונה. לפעמים מחכים למשפט שיבוא אסיר או עצור, לפעמים מחכים שנה. אני ראיתי במשפט של כרים יונס, שהביאו אותו, אתה מכיר את המשפחה שלו – 38 שנים שהוא לא ראה את האחיינים שלו ואת קרובי המשפחה שלו, דרגה שנייה ושלישית. הוא לא הכיר אותם, לא הכיר אותם, כי אוסרים עליהם לבקר. זאת הזדמנות בבית משפט לבוא ולראות אותם. אז עכשיו אנחנו באים ומונעים מהם את הזכויות האלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בושה וחרפה, מי שיתמוך בחוק הזה ויצביע בעדו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. יעלה ויבוא חבר הכנסת אחמד טיבי, שוויתר על השלטון. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> באופן זמני. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כדי לנאום. ויתר על היותו ריבון בשביל לנאום. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תורת השלבים, ומייד אחר כך – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אוי ואבוי. חמש דקות, אדוני, בבקשה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, זה לא פלא וזה לא מקרה שנציגי הרשימה המשותפת נמצאים כאן ומתנגדים לחוק. מה אומר החוק? החוק אומר היוועדות חזותית באמצעות זום, במקום להביא את האסיר לאולם בית המשפט. אז קורים שני דברים מבחינת זכותו. הוא פונה ישירות לשופט, הוא נמצא אישית בבית המשפט. והדבר החשוב השני, הוא נפגש עם בני משפחת; עם עורכי דינו גם, אבל בעיקר עם בני משפחתו, שתקופה ארוכה הוא לא ראה וזאת הזדמנות לראות. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> למה אי-אפשר מאסר – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> חבר הכנסת אוסאמה סעדי הזכיר מקרים – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הם מרוקנים מתוכן את כל העניין. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – כדי לצקת תוכן להסבר שלנו. הוא הציג את המקרה של שייח' ראאד סאלח, שמהיום הראשון נשלח לבידוד, עונש על גבי עונש. זה נקרא התעללות בכוונה, נקמנות. לפני יומיים ראינו היוועדות חזותית שלו, במקום שהוא יבוא לאולם בית המשפט, יראה את המשפחה, עורכי הדין. אני מכיר אסירים רבים שההגעה שלהם לבית המשפט היא הזדמנות לראות בני משפחה ששנים לא ראו, מדרגה שנייה ושלישית, כמו שאוסאמה אמר. מקרה כרים יונס, מאהר, אבו ג'אבר מכפר קאסם ורבים אחרים. מי שמאבד את חירותו יודע כמה זה חשוב. מי שלא יודע מה זה לאבד חירות, לא מבין כמה זה חשוב. עכשיו יש טענה שאומרים: בפוסטה זה אכזרי, זה קשה. אז נטפל בפוסטה, כמו שמבקשים מאיתנו האסירים והמשפחות שלהם – תטפלו ברעה החולה הזאת שנקראת הנסיעה הזאת בפוסטה. אבל אי-אפשר שגם וגם, סבל כפול. לכן התנגדנו. אני זוכר שהייתי כשחבר הכנסת סעדי ייצג אותנו בוועדה, ואמרתי שאנחנו מתנגדים. מה יקרה לממשלה הזאת אם החוק הזה לא יעבור, חבר הכנסת עיסאווי פריג'? ואללה אישי, ואללה אישי. אם יש הצבעת תקציב, ואללה הצבעה גורלית. והאסון זה מה שאמר היושב-ראש שהחליף אותי באופן זמני – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> שהחליף אותך באופן זמני, שהחליף את יושב-ראש ועדת החוקה באופן זמני. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> באופן זמני. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני המחליף. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> המחליף התורן. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן, המחליף התורן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הוא שאמר שההיוועדות החזותית תבוא גם בחוק ההסדרים. זה נורא. תגידו, מה עוד? מה עוד? לכן ההתנגדות שלנו לחוק הזה היא תקיפה, היא עקרונית, היא מוצהרת. אני קורא לקואליציה לחזור בה מהצעת החוק הזאת, שיש בה ממד לא אנושי מובהק והתאכזרות לאסיר ולבני המשפחה שלו. כבר נתנו דוגמאות מוחשיות, שייח' ראאד סלאח, כארים יונס, מאהר יונס ורבים אחרים. רבים אחרים שמחכים להזדמנות הזאת כדי לראות את המשפחות שלהם. אוי, איזה חוק נורא. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה – מוותר. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חילופי שלטון חלקים ביותר. << קריאה >> איתן גינזבורג (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> אין פה כיבוש. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חלקים ביותר. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה לא כיבוש, זה שחרור, איתן. << קריאה >> איתן גינזבורג (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> שלא יגידו – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חדש בשבילך? חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, חמש דקות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי וחברות הכנסת – בעצם רק חברי כנסת נמצאים באולם. אה, סליחה, חברת הכנסת – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> יסמין פרידמן. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן. האמת, הדיון על החוק הזה מזכיר לי את חודש מאי ואת ההתרוצצויות בין בתי המשפט, כאשר היו הרבה עצורים צעירים שנעצרו בחודש מאי וחלק גדול מהם גם נעצרו ונלקחו על ידי השב"כ לחקירה. בעצם אף אחד לא ידע על תנאי המעצר שלהם, אף אחד לא ראה אותם. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כמעט כולם ערבים. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כמעט, כן. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כולם ערבים. יהודים לא נעצרו בפשעים שהם עשו במאי וביוני. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן, אבל העיקר מה שרציתי להדגיש – ואני חושבת שהעובדה הזאת כולם כבר יודעים אותה, ש-90% מאלה שנעצרו בחודש מאי היו צעירים ערבים: כמעט 85% מאלה שנעצרו, מהערבים, שוחררו ללא כתבי אישום, אבל הם "בילו" הרבה זמן כנראה במרתפי השב"כ בחקירות מאוד קשות, כאשר המשפחות לא יודעות עליהם כלום. היו מגיעות לבית המשפט כדי לראות את הבנים שלהם, כדי להיות בטוחים שהם בסדר. אז היו צריכים קודם כול לא להכניס אותם לדיונים האלה, ולדעת דרך העורך דין שהילדים שלהם מופיעים במסך, כאשר לפעמים לא מצליחים להבין אף דרך המסך אם הוא מרגיש בסדר, אם העצור עובר משהו, אם הוא יכול להחליף אפילו מבט עם המשפחה, שירגיע אותה. אנחנו כמובן לא נדבר על כל השיבושים בתקשורת דרך צורה כזאת של ניהול בית משפט: האם העצור מצליח להבין את כל מה שנאמר, או שלפעמים יש שיבושים בתקשורת? האם לשופט יש את הסבלנות גם לפנות לעצור או לאסיר דרך תקשורת כזאת או אחרת? בנוסף לכך, אנחנו כולם יודעים – אני הייתי בין אלה שיזמו את הדיון בוועדת הפנים על נושא הפוסטה לפני שהתפזרה הכנסת העשרים-ושלוש. אנחנו מכירים את העינוי הזה שנקרא פוסטה. אבל הפתרון לפוסטה הוא לא בלבצע עוד חריגה מהזכויות הבסיסיות של האסירים אלא לתקן את צורת המעבר הבלתי-אנושית הזאת שנקראת פוסטה ולקצר את שעות השינוע של האסירים, ולאו דווקא לגרוע עוד יותר מהזכויות שלהם תחת הכותרת של לחסוך מהם את העינוי של הפוסטה. אני חושבת שמדינת ישראל, יש לה גם את הידע, גם את היכולת וגם את התקציבים לבצע את הדברים ואת המשימות בלי לגרוע מהזכויות של העובדים. אנחנו כולנו ראינו בשבוע שעבר את שייח' ראאד סלאח מופיע דרך המסך, כאשר הוא סובל מבידוד כבר תקופה די ארוכה, בלי אפשרות לתקשר עם המשפחה שלו, בלי שהמשפחה שלו תוכל לראות אותו או לבקר אותו. אני חושבת שהגיע הזמן להפסיק את זה ולא לעשות את כל העבירות על הזכויות הבסיסיות תחת המחסה של הקורונה. אוי ואבוי לממשלה הזאת אם היא תלך באותה הדרך של הממשלה הקודמת – דבר שאתם אוהבים לעשות בהרבה נושאים, אבל אל תפגעו בזכויות בסיסיות תחת הכותרת של הקורונה. אל תבססו גריעה מכל מיני זכויות אדם תחת החסות שמטפלים בקורונה, אל תלכו בדרך הזו. אתם עד עכשיו חיקיתם הרבה מהצעדים של ממשלת נתניהו. אל תלכו גם עכשיו בדרך הזו. תפסיקו עם הצעת החוק הזו ותמשכו אותה בחזרה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> יש רוב. << דובר >> איתן גינזבורג (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ה' עימכם, תקשיבו, לאחר קיום הדיון על הצעת החוק אנחנו מבקשים מחברי הכנסת, לאחר ששקלנו את ההסתייגויות ואת הנימוקים שעלו כאן ברשות הדיבור, של חברי הכנסת שהעלו פה טיעונים כבדי משקל – לאחר דיון ומחשבה, אנחנו מבקשים מחברי הכנסת לדחות את כל ההסתייגויות ולהצביע על הצעת החוק כנוסח הוועדה, כפי שהובאה כאן, לאחר עבודה מאומצת שעשה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט והשינויים הרבים שהוכנסו בחוק. אני רואה פה גם את יושב-ראש הכנסת מיקי לוי, ואנחנו קוראים לו מפה שלא לאפשר את הבאת הצעת חוק היוועדות חזותית במסגרת חוק ההסדרים, כי לא נראה לנו שזה חוק שצריך, שנמצא בליבת התקציב; זה חוק שפוגע בזכויות אסירים וחוק שנוגע לקורונה, ולא משהו כללי. אז אנחנו מעבירים גם פה את הקריאה של ועדת החוקה, חוק ומשפט. אבל מעבר לזה, אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק כנוסח הוועדה ולדחות את ההסתייגויות. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. ובכן, אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> דקה, יש הליך. אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות. חבר הכנסת אורי מקלב, אני לא אפריע לך בשיחה, אני אחכה, כי אני רוצה לשאול אותך משהו. אני רוצה להצביע על ההסתייגויות שלך, מכובדי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני לא שומע. יש הסתייגויות שלך, אני רוצה להצביע עליהן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הוא מתייעץ בזום טלפוני, עם הרב גפני. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חבר'ה, תנו לי לשמוע את חבר הכנסת אורי מקלב, סגן שר התחבורה לשעבר. עכשיו היוועצות אישית. תפדל. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> אנחנו מושכים את ההסתייגויות. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> החלטה מאכזבת. מכיוון שההסתייגויות נמשכו, אני עובר להצבעה על הצעת החוק כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מקלב, תצביע. הצבעה מס' 2 בעד סעיפים 1–16 – 12 נגד – 4 נמנעים – אין סעיפים 1–16 נתקבלו. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בעד – 12, ארבעה מתנגדים, של הרשימה המשותפת, ואין נמנעים. שרון רופא, חברת כנסת חדשה, אהלן וסהלן. אני מוסיף אותך – זה 13, ארבעה נגד, אפס נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה – 13 נגד ארבעה, כנוסח הוועדה, עיסאווי פריג', השר לשיתוף פעולה אזורי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני מיניתי אותה ליועצת בכירה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> עכשיו, רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית, הגורלית, הקובעת. קריאה שלישית. הצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 3 בעד החוק – 16 נגד – 4 נמנעים – אין חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים בתקופת התפשטות נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"א–2021, נתקבל. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בעד – 16, נגד – ארבעה. החוק התקבל בקריאה שלישית. תודה רבה. ובכן, אני רוצה להודיע על הפסקה בישיבה. נודיע לכם מתי הישיבה תתחדש. תודה רבה. שוכרן עליכום. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 15:46 ונתחדשה בשעה 16:22.) << הפסקה >> << נושא >> חילופים בוועדות הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני מודיע על חידוש הישיבה. אנחנו עוברים להודעת ועדת הכנסת. יציג אותה חבר הכנסת ניר אורבך, יושב-ראש הוועדה, בבקשה. << דובר >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, תודה רבה. לפני ההודעה אני אבקש לתקן הודעה קודמת. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אבקש לתקן את הודעתי שנמסרה קודם: ממלא המקום בוועדת הכלכלה מטעם סיעת ישראל ביתנו יהיה חבר הכנסת רם שפע. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הודעה דרמטית. << דובר_המשך >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> כן, בהחלט. בהחלט. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> רם שפע, ישראל ביתנו. בבקשה. << דובר_המשך >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> אני מקווה שהיה פה קשב להודעה הזאת. << נושא >> הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדות קבועות << נושא >> << דובר >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> אני עובר כעת להצעת ועדת הכנסת להרכב ועדות קבועות נוספות בכנסת העשרים-וארבע לאחר תיקון סעיף 100 לתקנון הכנסת. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בהתאם להוראות סעיף 102 לתקנון הכנסת, אני מתכבד להביא לאישור הכנסת את הצעת ועדת הכנסת בדבר הרכב ועדות קבועות נוספות בכנסת העשרים-וארבע. אבקש להסב את תשומת ליבכם כי ההצעה כוללת רק שלוש ועדות חדשות, שיוקמו עם תיקונו של סעיף 100 לתקנון הכנסת. ההרכב סוכם בוועדה המסדרת לצד קביעת הרכבן של כלל הוועדות הקבועות, אולם לא הובא לאישור לפני שתוקן התקנון. לצד כל ועדה יצוין שם היושב-ראש המיועד. בהתאם להוראות התקנון, יושבי-הראש ייבחרו בוועדות השונות לפי המלצת ועדת הכנסת. ישנן סיעות שטרם השלימו את איוש החברים בוועדות, ולפיכך בשלב הזה תימסר רק זכאות אותה סיעה למקומות בוועדות, ללא פירוט השמות, וזאת כדי לא לעכב את הקמת הוועדות, והשמות יימסרו בהמשך. להלן הרכב הוועדות המוצע ויושבי-הראש המיועדים: ועדת ביטחון הפנים תמנה תשעה חברים: סיעת הליכוד – חבר אחד; סיעת יש עתיד – חברה אחת, מירב בן ארי; סיעת ש"ס – חבר אחד; סיעת כחול לבן – חברה אחת, רות וסרמן לנדה; סיעת ימינה – חבר אחד, יום טוב חי כלפון; סיעת העבודה – חבר אחד; סיעת הציונות הדתית – חבר אחד; סיעת הרשימה המשותפת – חבר אחד; סיעת תקווה חדשה – חבר אחד, מאיר יצחק הלוי; יושבת-ראש הוועדה תהיה חברת הכנסת מירב בן ארי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> פי. << דובר_המשך >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> דרמטי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> מאוד דרמטי. << דובר_המשך >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> ועדת מיזמי תשתית לאומיים מיוחדים ושירותי דת יהודיים תמנה תשעה חברים: סיעת הליכוד – חבר אחד; סיעת יש עתיד – שני חברים, ולדימיר בליאק ומשה טור פז; סיעת ש"ס – חבר אחד; סיעת כחול לבן – חברה אחת, רות וסרמן לנדה; סיעת יהדות התורה – חבר אחד; סיעת ישראל ביתנו – חברה אחת, יוליה מלינובסקי; סיעת הציונות הדתית – חבר אחד; סיעת מרצ – חבר אחד, מוסי רז; יושבת-ראש הוועדה תהיה חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. ועדת הבריאות תמנה תשעה חברים: סיעת הליכוד – חבר אחד; סיעת יש עתיד – שני חברים, טטיאנה מזרסקי ונציג סיעת הרשימה המשותפת; סיעת ש"ס – חבר אחד; סיעת כחול לבן – חבר אחד, אלון טל; סיעת ימינה – חברה אחת, עידית סילמן; סיעת יהדות התורה – חבר אחד; סיעת ישראל ביתנו – חברה אחת, אלינה ברדץ' יאלוב; סיעת מרצ – חבר אחד, עלי סלאלחה. ממלאי מקום קבועים: סיעת מרצ – נציג סיעת העבודה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> יש רופא באולם? יש, יש רופא באולם. << דובר_המשך >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> אתה מבקש בשבילי? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> לא. << דובר_המשך >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> יושבת-ראש הוועדה תהיה חברת הכנסת עידית סילמן. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> עידית סילמן. << דובר_המשך >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> אבקש כי הכנסת תאשר את הצעת ועדת הכנסת האמורה. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה, יושב-ראש הוועדה. מי נרשם לדבר? מי רוצה לדבר? מי רוצה לדבר? ובכן, רבותיי, להתכונן. אנחנו עוברים להצבעה על הודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת ניר אורבך על הרכב ועדות הכנסת הקבועות שהוא ציין. הצבעה מס' 4 בעד הצעת ועדת הכנסת – 16 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר הרכב ועדות הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בעד – 16, אין מתנגדים. ההצעה עברה ברוב קולות. חבר הכנסת מופיד מרעי, בבקשה, הודעה מהצד. מין הונכ, מופיד, תפדל. << דובר >> מופיד מרעי (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, היום בשעה 13:00 בצוהריים, בדאלית אל-כרמל, הביאו למנוחות את יו"ר התנועה הציונית הדרוזית אבו יואל יוסף נסראלדין, הסמל לדו-קיום פעיל והסמל לאדם שבאדם. יוסף נסראלדין, זיכרונו לברכה, הקים את התנועה וחרת על דגלו את החיים המשותפים, את הדו-קיום והשותפות בנטל. את מרבית פעילותו הקדיש לתוכנית ברית חיים, תוכנית עתירת פעילות לחיזוק המדינה על כלל אזרחיה. אני שולח מכאן תנחומים לבנו, ראש העיר לשעבר כרמל נסראלדין, למשפחתו, לדאלית אל-כרמל ולעדה הדרוזית בכלל. מורשתו חשובה מאוד, אבל חשוב יותר זה להמשיך ולהנחיל את המורשת לדורות הבאים. יהיה זכרו ברוך. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. ובכן, רבותיי, הודעה חשובה: תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ"ח בתשרי התשפ"ב, 4 באוקטובר 2021, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 16:29. << סיום >>