דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ב ישיבה רע"ד הישיבה המאתיים-ושבעים-וארבע של הכנסת העשרים-וחמש יום שני, כ"ד באדר התשפ"ה (24 במרץ 2025) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 7 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 7 הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 6) (סמכות כריכת מזונות ילדים), התשפ"ה–2025 8 שר המורשת עמיחי אליהו: 9 עודד פורר (ישראל ביתנו): 10 אבי מעוז (נעם): 11 דבי ביטון (יש עתיד): 13 נאור שירי (יש עתיד): 14 מאיר כהן (יש עתיד): 15 חנוך דב מלביצקי (הליכוד): 16 מירב בן ארי (יש עתיד): 17 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 21 שרון ניר (ישראל ביתנו): 21 סימון דוידסון (יש עתיד): 22 רון כץ (יש עתיד): 24 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 26 טלי גוטליב (הליכוד): 27 גלעד קריב (העבודה): 29 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 31 נעמה לזימי (העבודה): 32 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 33 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 34 מיקי לוי (יש עתיד): 34 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 35 יסמין פרידמן (יש עתיד): 36 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 38 אלעזר שטרן (יש עתיד): 38 ירון לוי (יש עתיד): 39 גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): 41 שלי טל מירון (יש עתיד): 42 רם בן ברק (יש עתיד): 43 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 44 משה טור פז (יש עתיד): 45 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 47 מירב כהן (יש עתיד): 48 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 48 אפרת רייטן מרום (העבודה): 50 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 51 חילי טרופר (המחנה הממלכתי): 52 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 53 מרב מיכאלי (העבודה): 54 השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: 55 הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (הוראה שעה) (בקשה מקוונת להנפקת תעודת זהות), התשפ"ה–2025 71 שר המורשת עמיחי אליהו: 72 נעמה לזימי (העבודה): 72 דן אילוז (הליכוד): 75 עודד פורר (ישראל ביתנו): 76 אבי מעוז (נעם): 78 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 79 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 79 הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (הוראה שעה) (בקשה מקוונת להנפקת תעודת זהות), התשפ"ה–2025 80 מירב בן ארי (יש עתיד): 80 אלעזר שטרן (יש עתיד): 81 חנוך דב מלביצקי (הליכוד): 82 רון כץ (יש עתיד): 83 דבי ביטון (יש עתיד): 87 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 91 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 92 מיקי לוי (יש עתיד): 93 הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025 95 שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: 95 עמית הלוי (הליכוד): 96 מרב מיכאלי (העבודה): 98 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 100 הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025 106 שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: 106 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 108 מאיר כהן (יש עתיד): 112 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 112 טלי גוטליב (הליכוד): 113 גלעד קריב (העבודה): 115 עמית הלוי (הליכוד): 117 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 118 אושר שקלים (הליכוד): 127 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 73) (תחליף המצאת התראה וזכות להתגונן בתביעה על סכום קצוב), התשפ"ב–2022 129 שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: 129 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 130 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 130 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 130 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 131 הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2025, התשפ"ה–2025 132 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 132 יאיר לפיד (יש עתיד): 135 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 136 אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): 145 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 156 נאור שירי (יש עתיד): 168 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 211 נעמה לזימי (העבודה): 216 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 233 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 248 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 260 שלי טל מירון (יש עתיד): 335 מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 342 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 362 סימון דוידסון (יש עתיד): 367 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 380 יסמין פרידמן (יש עתיד): 385 מירב כהן (יש עתיד): 401 שרון ניר (ישראל ביתנו): 409 דבי ביטון (יש עתיד): 414 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 420 משה טור פז (יש עתיד): 426 משה סולומון (הציונות הדתית): 432 מיקי לוי (יש עתיד): 437 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 443 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 446 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 457 פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): 461 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 465 מאיר כהן (יש עתיד): 469 אלעזר שטרן (יש עתיד): 472 רם בן ברק (יש עתיד): 474 אפרת רייטן מרום (העבודה): 477 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 480 גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי): 486 מירב בן ארי (יש עתיד): 489 מרב מיכאלי (העבודה): 499 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 502 מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 511 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 514 בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): 519 שר האוצר בצלאל סמוטריץ': 521 יאיר לפיד (יש עתיד): 546 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 549 שר האוצר בצלאל סמוטריץ': 555 מרב מיכאלי (העבודה): 562 שר האוצר בצלאל סמוטריץ': 562 פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): 563 גלעד קריב (העבודה): 563 שר האוצר בצלאל סמוטריץ': 564 אופיר כץ (הליכוד): 564 שר האוצר בצלאל סמוטריץ': 639 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבריי חברי הכנסת, היום יום שני כ"ד באדר התשפ"ה, 24 במרץ 2025. זהו היום ה-535 למלחמה שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים ש-59 מאחינו ואחיותינו שתמונותיהם מביטות עלינו כאן ממעל עודם נמצאים בשבי, ואנחנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5649/25 וכלה בהצעת חוק פ/5672/25: הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – חופש דת ופולחן דתי לתלמידים במוסדות חינוך), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק פיצוי נפגעי אסון טבע (פיצוי בשל נזקים לתשתיות לחקלאות) (תיקון – פיצוי בשל אסונות מעשה ידי אדם), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק החברות (תיקון – מכסות ייצוג לנשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק האזרחות (תיקון – אי-מתן אזרחות לילדו של אדם שנכנס לישראל שלא כדין), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק האזרחות (תיקון – אזרחות למי שנולד במדינת אויב), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק הגנה על קטינים (הזכות למחיקת מידע אישי), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מיכל שיר סגמן; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת הפעלת קווי תחבורה ציבורית ישירים לבתי חולים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת משה רוט; הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון – חובת הצבת מכשיר החייאה בבניין רב-קומות), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – הפצת כרטיסי אשראי של כלל חברות כרטיסי האשראי), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הוראות לשמירת זכויות פנסיוניות למשרתי מילואים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קרן השתלמות לחקלאי שומר שמיטה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (הצבת מערכת צילום ביומטרית לצורך מניעת אלימות במגרשי הספורט) (הוראת שעה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת צביקה פוגל, לימור סון הר מלך ויצחק קרויזר; הצעת חוק לידה שקטה (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת לימור סון הר מלך, יצחק קרויזר וצביקה פוגל; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – דיווח לכנסת על תלונות בגין הטרדות מיניות בצבא הגנה לישראל ועל אופן הטיפול בהן), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת לימור סון הר מלך; הצעת חוק למאבק באלימות משטרתית (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק מדיניות שווה באכיפת החוק כלפי מפגינים, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת לימור סון הר מלך, יצחק קרויזר וצביקה פוגל; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (הסדרת הפעלת מכת"זית ותיעוד חזותי של ההפעלה), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הרשות הלאומית למאבק בסמים ובשימוש לרעה באלכוהול, התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק חיוב ספק תכנים בהשקעה בהפקות מקומיות, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת שלום דנינו, חוה אתי עטייה ואלי דלל; הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – הרחבת הזכאויות לחטופים ששוחררו), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הצמדת קצבת נכות מעבודה לשכר הממוצע במשק), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – שינוי יעד של משלוח טובין), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק להגדרת רצועת עזה כאזור עוין ואיסור יחסי מסחר, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – מניעת טיפול רפואי למחבלים במערכת הבריאות הציבורית), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה למזכיר הכנסת. << הצח >> הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 6) (סמכות כריכת מזונות ילדים), התשפ"ה–2025 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1851).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הנושא הראשון שעל סדר-היום: הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 6) (סמכות כריכת מזונות ילדים), התשפ"ה–2025, לקריאה הראשונה. אני מתכבד להזמין את השר למורשת חבר הכנסת עמיחי אליהו להציג את הצעת החוק. בבקשה, עד עשר דקות, אדוני, לרשותך. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> עשר דקות? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמרתי "עד", לא חייבים למצות את עשר הדקות. << דובר >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני צריך להציג את הצעת החוק של שר הדתות, מטעם הממשלה. מכיוון שהדברים אינם כתובים לפניי, אני יכול לומר על בסיס ההבנה שלי וההיכרות שלי עם הנושא – עם השנים בג"ץ, כחלק מהתהליך הארוך שהוא עושה לכרסם בסמכות של בתי הדין הרבניים, פגע ביכולת של בתי הדין לדון בחלוקת מזונות על פי הדין היהודי כפי שכותב החוק. אני מזכיר לכולם שכשאנחנו מדברים על הפרדת הרשויות של מונטסקיה, בג"ץ, תפקידו – או מערכת המשפט, תפקידה לשפוט ולא לחוקק; תפקידה לפרש את החוק ולא לייצר חוק חדש. אנחנו עדים, מהאקטיביזם השיפוטי שהחיל עלינו אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר – שאנחנו גם שומעים גם את דבריו לאחרונה – אנחנו עדים לכרסום מתמיד בסמכויות המחוקק פה במשכן הכנסת. אנחנו עדים לניסיון לבטל את האות והמילה הכתובה, ולהפוך את המילה הכתובה, שהיא היסוד הפשוט של שלטון החוק, לבטל אותה ולהפוך אותה למשהו פלואידי, למשהו שאנחנו לא יכולים לעקוב אחריו ולא יכולים גם לצפות כיצד יתנהגו בתי המשפט ביחס לאות הכתובה. ולכן, במסגרת זו מבקש השר מלכיאלי, מבקש משרד הדתות ומבקשת הממשלה לתקן את החוק כדי שהדברים יהיו ברורים הפעם, אם כי מניסיון שלנו גם דברים שהם ברורים, כגון חוק השב"כ, שברור מה הייתה הכוונה בחקיקה שלו ומה הכוונה שלו ביכולת וברשות של הממשלה לפטר את ראש השב"כ – גם שם נראה שבית המשפט עושה כבשלו. אני רוצה לקרוא: "לבית הדין הרבני נתונה סמכות לדון במזונות ילדים - - - במקרים שבהם עניין המזונות נכרך כדין בתביעת גירושין - - - סמכותו של בית הדין לדון במזונות הילדים היא כאמור סמכות ייחודית-מקורית, כפי שכתוב בחוק, המוציאה את סמכותם של בתי המשפט לענייני משפחה", זאת, בלא שהדבר יסתור את הלכת שרגאי, שלפיה הכריכה היא במסגרת "תביעת אחד מהוריהם להשבת הוצאות שהוציא בגין מזונות הילדים", וכו' וכו', בסדר? ולכן מגיעה הצעת החוק שמתקנת. "בחוק שיפוט בתי הדין הרבניים - - - יבוא: מזונות לאישה, מזונות לילדי הזוג והשבה של הוצאות מזונות לילדי הזוג שהוציא אחד ההורים, להורה השני. בסעיף זה, 'מזונות לילדי הזוג' – כלל ענייני צורכיהם הכלכליים של ילדי הזוג, ובכלל זה הוצאות למדורם, לחינוכם, לרפואתם. הם אינם מחויבים במזונותיהם לפי כל דין, לרבות ההלכה הפסוקה". אני מקווה שהאיזון והסדר והפרדת הרשויות יחזרו להיות נוהג קבוע במדינת ישראל על מנת להוציא את הפוליטיזציה ממערכות המשפט, להחזיר את החקיקה למקום החשוב הזה, לכנסת ישראל, ולעשות סדר כדי להוביל את מדינת ישראל ליישוב הדעת טוב יותר ולהתנהלות נכונה יותר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה, חבריי חברי הכנסת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לשר. אנחנו נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח. סליחה, סליחה, לא ראיתי. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אתה יודע, אנחנו נמצאים בבוקר אחרי שנשלחים עוד ועוד צווי מילואים למילואימניקים, כשהחיילים שלנו נמצאים בחזית גם בדרום גם בצפון, ומשום מה החוק שאתם בוחרים לקדם הוא עוד חוק שנוי במחלוקת של יצירת מערכת משפט מקבילה למערכת המשפט הישראלית. זה חלק מהמדיניות שמובילה הממשלה הזאת, שיודעת לדבר יפה מאוד על אחדות ועל הצורך בליכוד השורות ולזנוח הצידה את מה שלא חשוב ולהתעסק במה שחשוב, ובזמן שהחיילים שלנו נלחמים – מתעסקת בכל מה שלא חשוב. אבל אני לא יכול לעלות כאן ולדבר על הבמה הזאת הבוקר בלי להתייחס לריקוד המזוויע של שר השיכון אתמול, עם השיר הנודע שהפך להיות פה כבר מין המנון, שכל פעם מצטטים לכם אותו ואנחנו חושבים שתתנערו ממנו, ואנחנו פשוט מקבלים עוד ועוד סרטונים של השיר הזה. אז כולם מזדעזעים מהריקוד של גולדקנופ עם השיר "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים" – אגב, בלשכות הביטוח הלאומי הם כן מתייצבים – אבל אני גם מזדעזע כשאני רואה את שר הביטחון עומד מול אותו זמר ומברך אותו על השירה שלו, כששר הביטחון, במקום ללכת למכינות הקדם-צבאיות, לישיבות ההסדר, ששילמו במיטב בניהן, הולך דווקא לבית"ר עילית כדי לברך את הזמר הזה. ואני רוצה לומר גם לך, השר, שאני יודע ששירת בצבא, ודרכך גם לשרים אחרים שבכלל לא מופיעים כאן; חלקם, אגב – שר החינוך עשה קמפיין לכנסת על נושא הגיוס לכולם. הכול מקדש את הכיסא, אדוני היושב-ראש? הכול מקדש את שלמות הקואליציה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן, הכול. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז בעניין הזה אולי אני אצטט לכם. בעניין הזה, אדוני השר, אני אבקש לסיים בציטוט משיר ישן של ביאליק, שמבטא את מה שאני מרגיש בדיוק על כל אחת ואחד מחברי הקואליציה. "ראיתיכם שוב בקוצר ידכם ולבבי סף דמעה. / איכה דלותם פתאום, איכה חדלתם ישע! - - - האין אחד בכל מערכותיכם / גבר חיל - - - תקיף ובר לבב - - - אשר יאחזכם בציצית ראשכם וינערכם בחוזק יד - - - למען השב רוחכם וכוחכם אליכם". הייתי מצפה מראש הממשלה שיאחז בציצית ראשו של השר גולדקנופ ויפטר אותו אחרי מה שראינו אתמול. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השר גולדקנופ רקד לצלילי המילים הבאות: "בשלטון הכופרים איננו מאמינים, ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים. נמות ולא נתגייס. נקדש שם שמיים". אני, ששירתי שירות צבאי מלא וארוך שנים בסדיר ובמילואים, נלחם כדי שלא תהיה כפיית גיוס על לומדי התורה, ושכל חרדי שמתגייס יוכל לשמור על אורח חייו ולצאת מהצבא לא פחות חרדי ממה שנכנס. אני יצאתי שוב ושוב כנגד ההסתה כלפי הציבור החרדי, אבל השיר הזה הוא תקיעת אצבע בעין לכל הלוחמים שמוסרים נפשם, לפצועים ולנופלים שקידשו שם שמיים, ואין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם, ולבני משפחותיהם. לכן, אני מברך את השר גולדקנופ שמייד כשהבין את טעותו, התנצל והתנער מהשיר הזה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה לברך - - - << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> הקפלניסטים האנרכיסטים - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הקפלניסטים לפחות מתגייסים לצבא. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תברך את השר גולדקנופ - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תברך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, תודה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> - - יחד עם ראשי האופוזיציה, ראשי מערכת המשפט וכל מיני לשעברים, שרים בעצם כך: בשלטון העם אין אנו מאמינים. ובהחלטות נבחרי הציבור אין אנו מתחשבים. במלחמת אזרחים נאיים. נסרב ולא נתגייס עד שנפיל את ביבי. גם הגישה והדרך שהמילים הללו מבטאות חמורות ביותר. חוסר המוכנות שלכם לקבל את ההכרעה הדמוקרטית של העם ואת ההחלטות החוקיות של נבחריו מוביל אותנו לאנרכיה ומסכן את כולנו. לפחות תתנצלו, תוקיעו ותגנו את הסרבנות ואת הקריאה למרי אזרחי, כמו שהתנצל, הוקיע וגינה השר גולדקנופ. אבל אנחנו, רוב העם, נמשיך לשיר במלוא גרון: בשלטון הדיפ-סטייט אין אנו מאמינים, ובהחלטותיהם הבלתי-חוקיות אין אנו מתחשבים. בשיטת המשטר הדמוקרטי נמשיך ללכת ונוסיף לחזק את המדינה היהודית. הגיע הזמן שתפסיקו לשרוף את המדינה. סוף-סוף יש לנו אחריות על המדינה, על הצבא ועל לימוד התורה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אמרת "יהודית". למה אתה לא אומר "יהודית ודמוקרטית"? עכשיו דיברת על דמוקרטיה. למה לא "יהודית ודמוקרטית"? << קריאה >> אבי מעוז (נעם): << קריאה >> דמוקרטית. ודאי דמוקרטית – איזו שאלה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> לא, גם ודאי, שיהיה ברור. אמרת "יהודית" – "יהודית ודמוקרטית". אני רוצה לשמוע אותך. יא חייל - - - היושב-ראש, הוא היה איתי בצבא. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, 535 ימים, 59 חטופים. בימים האחרונים אנו עדים להפגנות סוערות, למהלכים שקורעים את העם. לצאת לרחובות ולשמוע דמוקרטיה או מרד זה לא ייאמן אחרי 7 באוקטובר – התקופה הכי רגישה שעברה מדינת ישראל. קיים קרע עצום בעם שלנו, ואתם יודעים למה? כי כשאני שואלת את חבריי מהקואליציה, אז הם אומרים לי: נבחרנו בדמוקרטיה. אז בואו נכין קצת שיעורי בית, למי שלא מבין את המשמעות של דמוקרטיה. הדמוקרטיה הישראלית, באופן כללי, לא נחלשת – היא מותקפת. לא במקרה ולא בטעות, אלא במכוון. בצעדים שקטים, מחושבים, הממשלה הזו מנסרת את הענף שעליו כולנו יושבים. כשמעבירים את הסמכות למנות שופטים לידיים פוליטיות זו לא רפורמה – זו הפיכה. כששרים תוקפים את בג"ץ, מכנים אותו "אויב העם" ומתעלמים מפסקי הדין שלו זה לא ביקורת לגיטימית – זו הסתה ממוסדת. כשהממשלה מקצצת בחינוך, ברווחה ובבריאות ומזרימה מיליארדים להתנחלויות ולמקורבים זו לא אידיאולוגיה – זו שחיתות בשידור חי. וכל זה קורה כשאנחנו בעיצומה של מלחמה, כשילדים ישנים במקלטים, כשאימהות חיות בפחד, כשחטופים עדיין בשבי, והעורף מנסה לשרוד. דווקא עכשיו, כשהמדינה זקוקה לאחדות, לשקיפות, ליושרה, הממשלה בוחרת לדכא, להשתיק ולנצל את הכאוס כדי להעביר חוקים שפוגעים בלב הפועם של הדמוקרטיה. וזה לא נגמר בחקיקה. עיתונאים מאוימים, פעילים נעצרים, תקשורת מתויגת כשמאלנית, ארגוני חברה אזרחית מוגדרים כאויבים. זו לא דמוקרטיה בריאה – זו דמוקרטיה מדממת. אני מודאגת, לא בשם הסיעה או מחנה פוליטי, אלא בשם אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל, בשם הדורות הבאים, בשם המדינה שאנחנו אוהבים. הם מצפים שנשתוק, אבל אנחנו לא נשתוק. לא ניתן להשתיק אותנו, לא ניתן להפוך את המדינה הזו לדיקטטורה בחסות החוק. לא ניתן להרוס את שומרי הסף, את חופש הביטוי, את שלטון החוק, בשם הרוב. אנחנו כאן כדי להיאבק בכנסת, ברחובות, בבתי המשפט ובלבבות. כי כשעם שלם מתעורר, שום ממשלה לא תוכל לו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מי יכול להשתיק אותך, חברת הכנסת דבי ביטון? חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. נשבע שלא רציתי לדבר על גולדקנופ כי מיציתי את זה כבר אתמול בערב. אבל אז עלה אבי מעוז ואמר לי שהבעיה היא הקפלניסטים. כאילו אנחנו הבעיה, החבר'ה מתל אביב, או החינוך הממלכתי, שמגייס 88% מהזרם – אנחנו הבעיה, לא הגולדקנופ. זה היה מאוד מצחיק היום. כי היום קמתי בבוקר, ובמקום שתהיה הוקעה מלאה, כל אחד התחיל להיות לי שופט בנולד לרקוד, בואכה אנה ארונוב. מה זה הדבר הזה? הוא כן קפץ, לא קפץ, כן פיזז, לא פיזז? מה נסגר איתכם? מה זה הדבר הזה? מישהו חושב שזה לא באמת האג'נדה שלו? מישהו באמת חושב שהוא לא חושב ככה? בחתונה של סורוצקין, מה, זה לא היה ההם שקפצו? למה אתם ממשיכים כאילו לטמון את הראש בחול? הרי הם חושבים בדיוק ככה. וזה מצטרף לזה שלפני יומיים ראש הממשלה ושר הסרבנות עשו סיור בבקו"ם. כאילו לא מספיק גולדקנופ צוחק עלינו ומשתין עלינו בפנים, באו שרי השתמטות – ואני רוצה להזכיר לכל הציבור הישראלי, מיוני 2023 כולם מחויבים בגיוס; הם מגיעים לבקו"ם, מצטלמים ליד כאלו שהתגייסו – כאילו להגיד לכם: הינה, בפנים שלכם, אתם תתגייסו וגולדקנופ רוקד, ואם הוא לא רוקד, אז הוא מפזז, ואם הוא לא מפזז, הוא רק הרים את הרגל ולא אמר. וכן, מה זה הדבר הזה? איפה אנחנו נמצאים? מה זה השטויות האלה? ולמה הוא עדיין שר בממשלה? הכי מצחיק היה הגינוי של ראש הממשלה אתמול. היה גינוי כאילו נשפך לו בטעות קפה על השולחן. אוי, אוי, אוי, נשפכו קצת מים. לא נורא, הוא לא התכוון. הוא לא ראה. הוא לא ראה את הכוס. מה זה השטויות האלה? באיזה מציאות אנחנו חיים? תפסיקו כבר לעבוד על עצמכם. מילא אתם שנים עובדים על הציבור – תפסיקו לעבוד על עצמכם. זה בדיוק מה שהוא חושב, זה בדיוק מה שציבור המצביעים שלו חושב. הם לא רואים אותנו ממטר, הם לא סופרים אותנו ממטר. הם צוחקים עליכם, ואתם יודעים את זה, בני הציונות הדתית בטוח, ואתם מאפשרים את זה. זה לא גולדקנופ המשתמט אלא זה ראש הממשלה שמשתמט. זה לא גולדקנופ שרוקד על הדם שלנו וצוחק עלינו – זה סמוטריץ' שרוקד על זה. כי סמוטריץ' ידע, בוועדה בכנסת – הוא מוציא בטוויטר והוא מגנה, וכל השרים שלו מגנים, אבל בוועדה הוא משמן אותו במיליארדים, במיליארדים. תתביישו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני כן אדבר על גולדקנופ. אני חושב שזה אירוע קשה מאוד, וככל שאנחנו נסתפק בחצי התנצלות – אנחנו צריכים להוקיע את זה מקיר לקיר. החיילים הטובים שלנו אינם לא מהשמאל ולא מהימין, הם גם מכאן וגם מכאן; פה אין שום תהום שמפרידה. ושר במדינת ישראל שניזון מהמדינה הזו, מכספיה, מתקציביה, מההגנה שלה, עומד באירוע ששרים בו את מה שכולנו יודעים: לא נשב בממשלת הכופרים, לא נלך ללשכותיהם, נמות ולא נתגייס. מה שמעניין, אדוני היושב-ראש, הוא שלמפלגה של האיש הזה קוראים "יהדות התורה". איפה יהדות ואיפה תורה? זו יריקה, ואנחנו, כולם, צריכים להבין את זה ולהוקיע את זה. זו יריקה בפרצופם של חיילי וחיילות צה"ל; זו יריקה בפרצופם של כל כוחות הביטחון; זו יריקה בפרצופן של משפחות השכול. אל תקלו ראש. צריך להוקיע את זה, ולהוקיע את זה במלוא החומרה. ואילו בידי הייתה ההחלטה, בוודאי ובוודאי שהוא היה מפוטר חצי דקה אחרי זה. וזה לא עניין פוליטי. זה לא עניין פוליטי. יש דברים שהם קודש-הקודשים, שאם אנחנו – דווקא בעת הזו, כשהכול לוהט, וכשהחברה הישראלית נמצאת בשיא השסע שבה, לפחות על הפרות הקדושות האלה אנחנו מחויבים לשמור, ולעלות לכאן ולהוקיע את מה שהשר גולדקנופ עשה. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת כהן. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, בבקשה. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. << דובר >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, אנחנו, חברי הכנסת של הליכוד, לא שבעים נחת משר האוצר הזה, חשוב לדעת. יחס כזה – אני עבדתי במשרד האוצר כשישראל כץ היה שר אוצר, וראיתי את היחס של משרד האוצר לכנסת. השנתיים פלוס האחרונות מתאפיינות ביחס מחפיר של הלשכה של שר האוצר – אם תרצו, של שר האוצר עצמו, לכל מה שאנחנו מביאים אליו. אני לא יודע מה קורה בממשלה, אדוני, אני לא יודע מה קורה עם השרים. אבל זה פשוט לא ייאמן. אבל מה שקרה אתמול זה באמת שיא, וקשה לי מאוד להבליג על זה, ולכן אני לא מבליג. האחים הדרוזים שלנו מתגייסים, באחוזי גיוס, יותר מהיהודים. האחים הדרוזים שלנו שופכים את הדם שלהם במלחמות האלה פעם אחר פעם. האחים הדרוזים שלנו, מינואר 2024 לא יכולים לקנות קרקעות ביישובים שלהם מכיוון שהוראת השעה שמאפשרת את השיווק לבני המקום הוקפאה ולא חודשה. למה היא לא חודשה? מכיוון שלשר האוצר יש וטו, ושר האוצר החליט, מכל מיני שיקולים שלו – לא נראה לו איזשהו משהו עם השיווק ליהודים, הוא לא רוצה שישווקו קרקעות לערבים המוסלמים, אני לא יודע, אני שומע כל מיני סיבות, אבל בסופו של דבר מינואר 2024 ועד היום האחים הדרוזים שלנו לא יכולים לקנות קרקעות ביישובים שלהם. הדבר הזה גם הגיע לפתחה של ועדת הכספים, ובעזרת היושב-ראש משה גפני ובעזרת ינון אזולאי ובעזרת אנשים אחרים אנחנו הפעלנו לחץ על משרד השיכון, והגיעה החלטה לרשות מקרקעי ישראל, שהייתה אמורה לעלות היום, שסוף-סוף מאריכה את התוקף של הוראת השעה שמאפשרת לבני המקום לקנות – הגידול הטבעי ביישובים של הדרוזים – להתפתח. ואתמול בערב מגיע מכתב ממנכ"לית משרד ראש הממשלה שמבקש מרשות מקרקעי ישראל להסיר את זה מסדר-היום. למה? כי כך שר האוצר רוצה. אני לא יודע, ואני באמת לא מבין את עזות המצח שיש לאיש הזה לעשות את הדברים. יכול להיות שאתה לא מסכים, אבל כמו שאתה לא היית עוצר שיווקים ברעננה כי יש לך בעיות, ולא היית עוצר שיווקים בירושלים כי יש לך בעיות, ככה אתה לא יכול לעצור שיווקים לדרוזים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה תעשה? << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> ולכן, אני – הבטיחו לי וליושב-ראש הקואליציה פגישה מחר עם ראש הממשלה בנושא הזה, ואני מקווה שתצא משם בשורה. אבל אני מאוד מאוד קורא, גם לאחים שלי בליכוד וגם לאנשים פה, להרים קול על הדבר הזה. כל פעם אנחנו באים ואומרים שזו ברית דמים אמיתית – צריך גם להתנהג ככה, ואי-אפשר ליפול לשיקולים הקטנים האלה כל הזמן. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי כעת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה תרצה לעשות, חנוך? אני הקשבתי לכל מה שאמרת, חנוך. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> מירב, תתייחסי למה שחברת הכנסת טטיאנה הוציאה – מכתב נגד גם - - - זה מאוד דחוף - - - << קריאה > מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני עכשיו גיליתי את זה, ואני אבדוק את העניין. תודה רבה. אני רואה שיש הרבה פניות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא שמעתי אותך, עמיחי. אוקיי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רבותינו, חברי הכנסת, רשות הדיבור של חברת הכנסת בן ארי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כנסת נכבדה, אני רוצה קודם כול להגיד מילה על החוק הזה. כי לפעמים אנחנו מדברים על הרבה דברים, אבל החוק הזה גרוע. החוק הזה, אנחנו נתנגד, כל האופוזיציה, ואולי כמה ח"כים מהקואליציה יבינו שלא יכול להיות שנושאים אזרחיים, אזרחיים, שבית המשפט אמר במפורש: לא צריך להידון בבית הדין הרבני. עכשיו תבוא ותגיד לי: אבל למה? הם שניהם רוצים, נכון? הגיוני. בסוף, עשיתי התמחות בדיני משפחה. בעוונותיי, אני גם עורכת דין. הדבר הבסיסי הוא שכשאישה מגיעה לבית דין רבני, אין אפילו אישה שהיא דיינית. אין אישה. זה מראש מקום שוביניסטי. מראש היא מחכה לגט, הוא נותן לה את הגט, היא בעמדת נחיתות. אין שוויון בבית הדין הרבני. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני קראתי את החוק. תקשיב, אין לי זמן לספר לך, אבל חצי שנה מההתמחות שלי הלכתי לבתי דין רבניים. ואני רוצה להגיד לך, לא משהו אישי, יש אנשים נפלאים שם. אבל זה לא מקום שוויוני. כי כשאין אישה דיינית, כמו שיש אישה שופטת, אז מראש האישה בעמדת נחיתות. אין דבר כזה. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> אני דווקא מכיר שיש נשים שהולכות לשם בכוונה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז סבבה. אבל רוב הנשים נמצאות בבית משפט לענייני משפחה, כי שם הן שוות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הולכים לבתי הדין היום. לא. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> סבבה. תגידו מה שתגידו. אבל מה לעשות - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תבדקי מציאויות. בתי הדין נותנים לנשים היום יותר מזונות מגברים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה תבדקי? אני – אבל אני התמחיתי. אם אתה מתערב, אתה נותן לי זמן, נכון, מלול? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן. גם אם אני לא מתערב. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. סבבה. אז אני רוצה להגיד לך משהו, כי אני התמחיתי בדיני משפחה – מה לעשות, זה המשרד שבו עבדתי – ואללה, בבית דין רבני אין שוויון לנשים. אין. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הפוך. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין. יש רבנים שהם יותר פרו-נשים, אבל אין, כי היא מחכה לגט, והיא זאת שנשפטת מול גברים, אז אין שוויון. אבל אני חייבת להגיד משהו על אירוע גולדקנופ אתמול. כי האירוע – באמת אין לי מילים לתאר, קיבלתי תחושה של גועל. גועל. מי אתה בכלל? מי אתה בכלל? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אבל הוא התנצל. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> התנצל? שיתפטר. את יגאל גואטה ­זרקתם על חתונה של אחיין גיי. מה עשו לו בש"ס – חרבו דרבו על יגאל גואטה, שהוא הלך לחתונה של גיי, של אחיין שלו. זה שר שצריך להתפטר. וחוץ מכמה קולות כאן, במחלקת הדגים הקפואים, מישהו פתח את הקול? משה סעדה; בצלאל אמר: נו נו נו. אף אחד לא אמר לו להתפטר. אף אחד. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אמרו. דן אילוז. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> דן אילוז. וואו, מדהים. וראש הממשלה, אתם יודעים מאיפה – הוא אפילו לא גינה, כן? הוא הוציא איזו הודעה פרווה. מאיפה הוא מוציא? מהחשבון בטוויטר של ראש הממשלה נתניהו. יעני, מבנימין נתניהו, בזה – שם הוא לא מתייחס, בחשבון הרשמי, שיש לו איזה, לא יודעת, כמה אלפים; שם הוא מתייחס. ואני רוצה להגיד לך, גולדקנופ, אני לא יודעת אם תשמע אותי. אתה יודע? הינה, אני אגיד לך, כי אתה יושב פה. הנזק הכי גדול שהוא עושה, אתה יודע למי? אל תגיד לי. אני יודעת שאתה אומר את זה בלב שלך, כי אני מכירה אותך, מלול. הנזק הכי גדול שהוא עושה הוא לחרדים. הנזק הכי גדול – שהוא מרבה שנאה נגד חרדים. ואם הוא חושב שהוא ימשיך להסתובב בחתונות כאלה ולקחת חלק ואנחנו נשתוק – הוא טועה. שיתפטר מהממשלה. בושה וחרפה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> העיקר הקפלניסטים - - - << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בושה של ממשלה שמתקפלת מול שר אוצר שלא יודע כלום. כלום לא יודע. חלוקת חלקות לבני מקום – קודם כול זה לא עולה שקל אחד למדינת ישראל. זה אומר שתושב בית ג'ן יקבל חלקה בבית ג'ן, ולא יכול להגיע מישהו מיישוב אחר ולהתמודד על החלקה. הרי ממילא חסרות לנו חלקות לחיילים משוחררים. הייתה אמורה לעלות היום במועצת רמ"י ההחלטה, וגם ההחלטה על 90% הנחה לחיילים משוחררים דרוזים, שאני השגתי את זה כשלפיד היה שר האוצר. ישבנו ביחד והצלחנו להגיע להסכם על 90% הנחה לחיילים משוחררים דרוזים. שרים קמים נגד זה – סמוטריץ', סטרוק, דיכטר, שיקלי, ועוד חברי כנסת אצלכם. טטאינה שולחת מכתב נגד זה, וגם אלון שוסטר. חבר הכנסת גנץ שולח מכתב נגד זה. אני לא יודע מה זה מפריע להם שחייל משוחרר דרוזי יקבל הנחה 90%. שייתנו לכל חייל משוחרר, יהודי כדרוזי כבן מיעוטים – שיקבל 90%. שהממשלה תביא את זה ותחליט. אבל למה לעצור את החלוקה לחיילים משוחררים דרוזים, כשכבר שנה וחצי לא חולק מגרש אחד אצל הדרוזים? בושה של ממשלה, בושה של ראש ממשלה. בושה של כל שר ושר שיושב כאן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 15 שעות חלפו מהרגע ששר בכיר בממשלה רקד והתמסר לקצב ולקריאות ההשתמטות: "בשלטון הכופרים אין אנחנו מאמינים, ובלשכותיהם אנחנו לא מתייצבים". אז מה הפלא ששולחים 10,000 צווים ורק 177 אנשים מתייצבים? וראש הממשלה, במקום לפטר את השר הבכיר לאלתר, משבח אותו על התנצלות רופסת. עם תגובה כזאת, ראש הממשלה, עדיף שלא היית מוציא תגובה בכלל. שר שהתגאה בבוקר שהוא העביר בקומבינות דירות מהציבור הכללי לציבור החרדי, פגע ביודעין בזכויות אנשי מילואים ובציבור המשרתים, בזכויותיהם לדיור, פגע בלוחמים שמחרפים נפשם, אותם אנשי מילואים – שממשלת החרפה נותנת לו את הזכות המוסרית להצביע בעד שליחתם לשדה הקרב, למות, להיפצע, להגן על הארץ. כן, כן, אין ספק שגולדקנופ היה הראשון שהצביע כששלחו 400,000 צווים עכשיו לאנשי מילואים. אבל בממשלת החרפה, במקום להעיף על טיל שר כזה הביתה, הוא ממשיך בתפקידו. במקום לגנות אותו לאלתר, משמנים אותו ואת הציבור שלו בתקציבי עתק במסגרת תקציב השתמטות. ממשלת החרפה מוסרת מסר אחד, חד וברור: משרתים ייתנו, וגולדקנופ יקבל. הכול כשר כשזה משרת את הקואליציה ואת יציבות הקואליציה. ההתנהלות שלכם היא סכין בלב הציונות. אתם פוגעים בצה"ל, אתם פוגעים במשפחה שכולות. אתם פוגעים בחיילים שנפצעו, בלוחמים, במשרתי המילואים. בכל אלה שנאנקים ממש ברגע זה תחת הנטל. פורים עבר, אבל המסכות שלכם מזמן הוסרו. השר גולדקנופ הוא פרצופה של הממשלה הזו. כששר בממשלת ישראל רוקד לצלילי "נמות ולא נתגייס", סימן שכל האורות כבו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השבוע מתחילים האודישנים לרוקדים עם כוכבים, אחת התוכניות הכי פופולריות בערוץ 12. רשמתי את השר גולדקנופ כאחד המועמדים לתוכנית. ואני שואל את טלי, כרקדנית ריקודי עם, מה את אומרת על הצעדים של גולדקנופ? מוכשר? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סליחה, רגע. כל הכבוד שהוא ביקש סליחה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה את אומרת על שר במדינת ישראל שרוקד עם אנשים שקוראים להשתמטות? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סליחה, שנייה אחת, סליחה. הוא התנצל, והשיר המקורי הוא - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא מעניין אותי שהוא התנצל, זה לא מעניין אותי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בסדר. אל תפנה אליי. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> עמד שם שר במדינת ישראל, יחד עם קבוצה שלמה של חרדים שקוראים נגד מדינת ישראל. אמרת על זה משהו? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> והתנצל. זו אכן בושה. הוא התנצל, די. זה היה בושה. יש לך בוס שקורא למרד מיסים, זו גם בושה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> על הטייסים – אמרת, על המפקדים – אמרת, על ראש השב"כ – אמרת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בטח. ביקש סליחה. התראיינתי על זה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> על השר העלוב הזה אמרת משהו? העלוב הזה, עלוב. זה מה שאני יכול להגיד עליו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא אקרא "עלוב" לאף שר בישראל. הוא ביקש סליחה וגינה את השיר. תפסיקו. לא תקין. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> שר עלוב, אדם עלוב, שעומד ורוקד עם אנשים נגד החיילים, נגד מדינת ישראל. אני אגיד לך עוד משהו. אתמול ישבתי יום שלם בוועדת הכספים בנושא תקציב החינוך. אני אגיד לך משהו, זה היה השוד המתוכנן הכי גדול שראיתי בחיים שלי, שוד לאור היום במדינת ישראל. ראיתי שם איך מצליחים בצורה של תמנון לגנוב את כל הכסף של אזרחי מדינת ישראל רק לסקטור מסוים. הכסף של הילדים שלנו, של הילדות שלנו, של הילדים של הלוחמים, של המילואימניקים – הכול מגיע לסקטור מסוים, בחוכמה. חשבו שלא נרגיש. כל הכספים הקואליציוניים נגנבים מידי הילדים שלנו, במרמה. ולאן זה הולך? כתוב שם: ארגוני נוער; אתה אומר: יופי, זה הולך לארגוני נוער. מה אתה מגלה? רק לחרדים, רק לכיפות הסרוגות, שום דבר לא לחילונים. שקל אחד לא היה. ישבתי עשר שעות, לא היה שקל אחד שהולך לילדים שלי, לילדים שלו. שקל אחד לא היה. הכול בגנבה ושוד לאור היום. ואחרי זה, בערב, אתה רואה את השר עומד עם אנשים שלא עושים צבא, משתמטים, לא עובדים, מקבלים כסף במרמה על ידי מדינת ישראל. והוא רוקד איתם לאור המצלמות. ואתה אומר: זה נורמלי? זה נורמלי? מה חושבים החיילים שלנו שנמצאים עכשיו בעזה? איך הם מרגישים כשרואים שר במדינת ישראל רוקד ושר לא להתגייס? מה קורה לכם? מה קורה לכם? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא ביקש סליחה, גינה את זה. מה אתה רוצה? << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> את גינית את זה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בוודאי. התראיינתי על זה. למה, אתה ראיינת אותי על זה? שאלת אותי על זה? בוודאי, מה השאלה? באמת. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם חייבים לגנות כל דבר כזה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> כשקורה משהו כזה קיצוני, טלי, אז אין ברירה. חייבים להתייחס אליו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כן, כמו הקריאה לא לשלם מיסים של הבוס שלך. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבל שאתם לא מתייחסים אליו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בגלל זה אתם עם שישה מנדטים בסקרים. העם לא רוצה יאיר גולן, העם רוצה - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כשתתייחסו לנדב ארגמן, אנחנו נתייחס לזה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, וכל להקת הצעקנים, אני רוצה לדבר איתכם על הנושא היחיד שאתם צריכים לדבר עליו היום, על שר השיכון שלנו גולדקנופ, שנכנס אתמול לחתונה – ממש למרכז החתונה התקדם, שלא יגיד: לא שמעתי את הלהקה, כי ללכת מתחילת האולם עד לאיפה שהוא הגיע לוקח לפחות חמש דקות. בקצב שלו, עם נישוקי הידיים, זה שבע דקות. שמעו את השיר. סביבו עשרות צעירים ששרים: נמות ולא נתגייס, ללשכות שלכם לא נגיע. כופרים בממשלת ישראל, כשהוא השר בממשלת ישראל. אף פעם לא הבנתי את השיטה ההזויה הזו שהם לא רוצים להיות שרים בממשלת ישראל. עכשיו אני מבין, אני מבין למה – כי הם עצמם בקונפליקט פנימי אישי. הם לא מבינים איך הם, מצד אחד, שר, ומצד שני, כופרים במהות של ממשלת ישראל. איך אפשר לחיות ככה? ברמה האישית של השר, איך אפשר להיות ככה? גם שמעתי שהוא התנצל. הוא התנצל. הוא לא שמע, הוא לא ידע. איך הוא ישמע על זה? רק להקה אדירה עם מיקרופונים מטורפים. איך אדע? איך שמע? אני רוצה להסביר לכם משהו על הציבור החרדי. אילו היה רוצה באמת להפסיק את זה, היה עושה ככה – בהינף יד הלהקה הייתה מפסיקה. טלי, את מכירה את הציבור החרדי, את מכירה את הכבוד בציבור החרדי. אם היה רוצה להפסיק את זה, היה מפסיק את זה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אני אספר לך עוד מה עשה שר השיכון שלנו גולדקנופ. אני רוצה לספר לך עוד מה עשה שר השיכון שלנו. הוא גם דיבר בכנס על איך הוא לוקח מכרזים מציבור חילוני ומעביר אותם לציבור חרדי. על זה הוא לא התנצל, כי זה הבייס שלו. אז אני רוצה לספר לכם שבשנים האחרונות מכרזי הדיור בבית שמש התמקדו בעיקר בציבור החרדי. איזו הפתעה. לדוגמה, בפברואר 2025 המדינה שיווקה 1,100 קרקעות. נחשו מי היחידים שהיו יכולים לגשת למכרז? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> חילונים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, יוראי, רק חרדים יכלו לגשת. ולמה זה? כי הם מצפצפים עלינו. כי הם צוחקים עלינו. כי אנחנו משלמים את המיסים והם לוקחים את הכסף. תראו מה קורה במדינה הזאת. קואליציה שלמה של דגים קפואים מסבירים לכם שהוא לא שמע, הוא לא ידע, הוא לא ראה. הוא גם לא שמע שהוא לוקח את הקרקעות. הוא גם לא שמע שהוא לוקח את המכרזים. הוא גם לא שמע שהוא לוקח מיליארד שקל בכספים קואליציוניים רק בשביל להצביע על התקציב – בהתחייבות, כמובן, שהם לא יתגייסו לצבא, חס ושלום. 400,000 צווי מילואים. אנשים פה אוכלים חול, כבר שנתיים עושים מילואים, משפחות מתפרקות, עסקים מתפרקים. כולם קורסים פה, חוץ מהציבור שלכם. פרזיטים, תפסיקו עם זה. תתגייסו לצבא. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, 535 ימים חלפו מאז 7 באוקטובר. 59 חטופים עדיין בעזה. במהלך הבוקר פורסמה ידיעה שהחמאס הסכים לחזרתם של חמישה חטופים חיים בתמורה לאספקה הומניטרית, מאות מחבלים שיחזרו. זה נמצא על סדר-יום, אבל זה לא באמת נמצא על סדר-יום, כי הממשלה הזאת מייצרת מסך עשן כדי שלא נדבר על החטופים בעזה, שלא נדבר על הכישלון וההפקרה. חג החירות עוד שבועיים וחצי. נשמע פה נאומים, בטח גם ברכה של ראש הממשלה לציבור בישראל לחג החירות, על יציאת מצרים. מה הממשלה הזו עושה עכשיו ליציאת עזה? אז מה היה לנו בזמן האחרון? אותו מסך עשן שנתניהו, בכוונת מכוון, עושה אותו כל הזמן, שלא נדבר על החטופים, שלא נדבר על שלב ב', שלא נדבר על העובדה שחייבים להחזיר אותם. אין קיום למדינה הזאת באמת אם לא נחזיר אותם. זה על ראשכם, ועל ראשך, ארז. מה אתם עשיתם? האם סגרתם את הדלת לראש הממשלה ואמרתם: עד כאן, אם לא אז, כמו שבן גביר עשה? אז מה קרה? מלחמה חדשה בעזה; ראש שב"כ ביום חמישי שעבר מפוטר בישיבת ממשלה בהליך בלתי חוקי במקום שיהיה דיון קבינט, שדחו אותו; יועצת משפטית זוכה לישיבת ממשלה מיוחדת. וכולנו יודעים שהיא לא תפוטר מחר, וזה ייקח זמן, אבל זה דיון ועל סדר-יום. וכן, שמענו גם על חוק ההשתמטות, והיום אנחנו נדבר, כולנו, על השר המרקד ועל תקציב הביזה שיהיה פה במהלך השבוע ועל חוק-יסוד: השפיטה והמהפכה המשטרית הנוראה הזאת שמביאים על ראשנו כבר עוד לפני 7 באוקטובר. אבל מה לא על סדר-היום? על מה לא מדבר ראש ממשלה? על מה לא מדבר אף שר פה? על 59 חטופים מופקרים בעזה. ואני אומר לכם כאן: צריך להחזיר את כולם, וצריך להפסיק את המלחמה. וכל דיבורי הרהב מקבינט של משתמטים ששולח חיילים למלחמה, עליי לא עובדים. בוודאי לא על משפחות החטופים. תתעוררו על עצמכם. חג החירות בפתח ואתם לא עושים דבר. אתה רואה הודעות של ראש ממשלה, מופרעות לחלוטין. הוא איבד את זה, אבל גם אתם איבדתם את זה יחד איתו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. הצלתי אותך, אופיר. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אדוני ראש השב"כ רונן בר, מה היה התפקיד שלך עובר ל-7 באוקטובר? נכון, לאסוף מודיעין בעזה, לעבד את המודיעין להתריע בפני הממשלה ובפני הדרג המדיני מה קורה בעזה. מה עשית במקום זה? מה עשית? סמכת על ראש המודיעין המצרי ובתחקיר שהגשת, לא ב-15 בפברואר אלא באיחור ניכר, מה כתוב בתחקיר? רבותיי, עם ישראל, תקשיבו על מי אתם נשענים, איזה ראש שב"כ יש לנו: לא אספו מודיעין; לא ידעו בדיוק את שיתוף הפעולה עם הצבא; חלוקת התפקידים בין אמ"ן לבין השב"כ לא הייתה מספיק ברורה; לא הפעילו סוכנים בעזה. נכשלו כישלון קולוסלי, ואתם רוצים להשאיר אותו בשב"כ. מחיאות כפיים סוערות. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> ומי היה ראש הממשלה? מי היה ראש הממשלה המכהן? איפה - - - << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> ראש השב"כ מגדיל ועושה ומשקר לעם ישראל. קבלו: ראש השב"כ רשם לי במכתב שמור שלא היה צוות טקילה, והעובדה שאני עומדת כאן בכנסת ונואמת על זה – זאת לא האמת. ועוד ראש השב"כ אמר לי שזו לא אמת, שהוא בכלל לא דיבר עם ראש המודיעין המצרי. ובכן, רונן בר, אתה גם חתרן וגם שקרן וגם מסוכן. ובגלל שאתה יודע את אחריותך לתופת אוקטובר, שלא לומר אשמתך לתופת אוקטובר, אתה עסוק בלשלוח מסרים מאיימים על הממשלה ועל ראש הממשלה בצורה מעוותת. ואני אומרת לכם את הדבר הבא: תגידו לי, עם ישראל הנכבד, מה קורה לכם? מה נדמה לכם קורה עכשיו עם החמאס והחטופים? רונן בר, בעובדה שהוא מנהל מאבק על הפיטורים שלו, גורם לזה שהחטופים החיים נמקים במנהרות חמאס. מה עובר לחמאס המרצח בראש? שכל הוויכוח הזה בין ראש שב"כ – אגב, חמאס נתן פידבק לרונן בר, חמאס פרגן לראש השב"כ, לרונן בר, ואמר שאוי אוי אוי, זה מאוד עצוב שמפטרים אותו. ובכן, עם ישראל הנכבד, אני לא רוצה, לא רוצה לעבוד ולא יכולה לעבוד עם ראש שב"כ בעליל לא מקצועי – זה מילא – בעליל רשלן גמור – מילא, אבל שקרן וחתרן שאני לא יכולה לסמוך עליו כשאני נמצאת עכשיו בלחימה עצימה, עם כל הכבוד. ונשכבים בשבילו על הגדר, הופכים אותו לשומר סף. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ומה עם ראש ממשלה שקרן? << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> קבלו את ההזיה. משטרה חשאית – הופכים אותה לשומר סף. עד כמה רפיון שכלי יש בצד השמאלי הקיצוני של המפה הפוליטית. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברי הכנסת, לא להפריע. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> ובכן, רבותיי, אני הולכת להקדיש לכם פה היום בנאומים שלי – מביאה לכם את העובדות ואת האמת. רונן בר רשם שלא היה צוות טקילה. בתחקיר שלו, אדוני היו"ר, הוא דווקא רשם שהיה צוות טקילה. הוא הקפיד לא לציין את השעה. לא לא, למה לציין את השעה אם אפשר לא לציין אותה? ובכן, צוות טקילה הוקפץ בסביבות 03:30, 04:00, לפנות בוקר, חבר לצוות ימ"מ מהמרכז. אם אתה, אדוני ראש השב"כ, שאלה אחת תיתן לציבור: אם לא האמנת ולא נשענת על ראש המודיעין המצרי, למה הקפצת את צוות טקילה? ואם האמנת לו והקפצת את צוות טקילה, למה לא הפסקת את הנובה ולמה לא הודעת לרבש"צים? 1,200 נרצחנו זועקים לנו את החובה לברר את אשמתך, את מה שקרה כאן, ואתה לא תישאר פה ותשחק איזה משחק מאותרג שאתה עסוק בהלבנה עצמית על חשבון חוסנה של המדינה הזו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, האמת שתכננתי לומר דברים שנוגעים לענייני השעה הגדולים – גם שוד הקופה הציבורית, שהוכרע אתמול בוועדת הכספים, תקציב שערורייתי ומסוכן, גם כמובן ההתנפלות של נתניהו ושותפיו על שלטון החוק בהדחה של היועמ"שית, בהדחת ראש השב"כ – אבל יש לפנינו עוד יום ארוך, ואני אנסה אולי לומר משהו על הצעת החוק הזאת, כי בסופו של דבר אנחנו גם צריכים להתייחס למהלכים של הממשלה שאולי לא מגיעים לכותרות של העיתון אבל משפיעים על מאות אלפי אזרחים. הצעת החוק שאנחנו דנים בה היא חלק מהאתנן הבזוי שמפלגת השלטון העניקה למפלגות החרדיות על מנת להבטיח את העברת התקציב. במה מדובר? אחרי שנים של חוסר בהירות נקבע על ידי בית המשפט העליון שנושא מזונות ילדים לא צריך להיות חלק מהקרב בין בני זוג על הסדרת הגט; שבמדינה מתוקנת, במדינה מודרנית, רואים את הילדים ואת טובתם כדבר שאי-אפשר לכרוך או לגרור אחרי המאבק היצרי בין בני זוג שמתגרשים, מאבק שלצערנו, הרבה פעמים יש בו תחושות קשות של רצון לנקום ולהחזיר ולשלם מנה אחת אפיים. בפסיקה חשובה בית המשפט העליון עשה את המהלך המתבקש, ואמר שבמדינה מתוקנת נושא מזונות הילדים קשור במערכת היחסים בין ההורה לבין הילד, ולא בין בני הזוג המתגרשים. לכן הנושא הזה צריך להידון – איפה? בבתי המשפט לענייני משפחה, שהם המומחים בתוך מערכת המשפט בעניין טובת הילד. קמו המפלגות החרדיות ואמרו: מה פתאום שתיקחו משהו מבתי הדין הרבניים? משהו שדרך אגב, המחוקק מעולם לא נתן להם. אנחנו רוצים שהדיינים, שבקיאים במשפט העברי – אבל מה בינם לבין עיסוק יום-יומי בטובת קטינים? אנחנו רוצים שהם, אגב אורחא של הסכסוך בין בני הזוג – שגם נקבע את מזונות הילדים; שהגבר יבוא לאישה ויאמר: את רוצה שאני אשלם מזונות גבוהים לילדים? תסכימי לגט בתנאים שלי. או להפך ­– שהאישה שמסרבת לגט או מעכבת את הגט תאמר לגבר: אתה רוצה שאני אסכים? תוסיף לי עוד 1,000 שקל למזונות. מסחרה על גב ילדים. וזאת הצעת החוק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. בבקשה לסיים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> הצעת החוק היא לתת לטריבונל רבני, שנשים לא יכולות לשבת בו כשופטות, שנשים מופלות בו לרעה מעצם ההגדרה של הדין על פי תורה – שם רוצים שענייני המזונות של הילדים שלנו יידונו. הצעת חוק שלא מתאימה למדינה מתקדמת במאה ה-21. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - אתה לא מסכים איתי? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בכלל לא. אחרי זה אני אסביר לך למה – חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – כי אתה טועה בנתונים, אתה מציג את זה עיוות שקר, ממש מעוות את המציאות. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> תודה. כנסת נכבדה, אני רואה שיש במליאת הכנסת, ביציע האורחים, תלמידי תיכון, נניח י"א–י"ב, שבקרוב יתגייסו לצה"ל וישרתו את המדינה. אני משוכנע שראיתם כמו כל עם ישראל את השר המפזז שרקד אתמול לצלילי "נמות ולא נתגייס" ו"אנחנו לא מאמינים בשלטון הכופרים, ולא נתייצב בלשכות". אני משוכנע שכמוכם, כמו כל עם ישראל, גם אתם הזדעזעתם. אתם יודעים למה השר המפזז לא יפוטר? אתם יודעים למה כל הודעות הגינוי והזעזוע ודרישות הפיטורים הם מס שפתיים? כי "נמות ולא נתגייס" זה המדיניות של הממשלה הזאת. הממשלה הזו מאמינה ב"נמות ולא נתגייס", או ליתר דיוק: אתם תמותו – ואנחנו לא נתגייס. אין דרך אחרת להסביר למה בחודשים האחרונים הממשלה הזאת עובדת במלוא המרץ על חוק ההשתמטות, שיסדר לעשרות אלפי צעירים חרדים פטור גורף משירות צבאי בחסות החוק; אין דרך אחרת להסביר למה הם רוצים לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, שמכריחה אותם להוציא צווי גיוס לחייבי גיוס חרדים; אין דרך אחרת להסביר למה בתקציב המדינה, שעובר הלילה, הולכים להעביר כסף מאנשים עובדים ומשרתים בצבא לאנשים שמשתמטים מצה"ל, למימון השתמטות המונית. אתם יודעים ש-26 מיליוני שקלים מתקציב המדינה הולך למניעת נשירה מישיבות? 26 מיליוני שקלים לכך שאם תלמידי ישיבה, חס וחלילה, רוצים להתגייס לצה"ל, אז יהיו כספים שישכנעו אותם להישאר בישיבה למרות שהם לא רוצים ללמוד. זאת המדיניות המוצהרת של ממשלת ישראל הזאת בעיצומה של המלחמה הכי ארוכה והכי קשה בתולדות המדינה. אני רוצה להגיד לכם שאתם תתגייסו לצה"ל ותשרתו את המדינה, כי אתם פטריוטים ישראלים. בזמן שאתם תשרתו את המדינה, יהיו כאלה שדמם אחר, שווה יותר, שלא יצטרכו להתגייס לצה"ל, שיישארו באוהלה של תורה וילמדו שם או לא ילמדו שם. העיקר שגלגלי הממשלה הזו ישומנו, שהכספים הקואליציוניים במיליארדים ימשיכו לזרום. בישראל של 2025, בעיצומה של המלחמה הכי קשה, כשמאות רבות של חיילים וחיילות נפלו על הגנת המולדת, עדיין יש רבים מדי בבית הזה שחושבים שיש משהו לא יהודי בשירות בצבא ההגנה לישראל, שלשרת בצבא העברי, שבזכותו – ורק בזכותו – אנחנו יכולים לקיים פה מדינה יהודית ודמוקרטית, זה מנוגד לאיזשהו דין תורה או ליהדות. לא, לא, חבריי לקואליציה, אני אומר לכם ההפך: בתור מתנדב לצה"ל שצה"ל פטר אותו משירות צבאי, ושירת בגאווה שש שנים כקצין בתוך גבולות המדינה ומחוצה לה, אין זכות גדולה יותר מלשרת בצה"ל, מלהשתתף בהגנה הקדושה על המדינה היחידה שיש לעם שלנו ברחבי העולם הזה. כן, אני עושה את זה עכשיו כי אבותיי עשו את זה לפניי, וילדיי יעשו את זה אחריי, כי זאת הדרך היחידה להבטיח שנוכל לקיים את המדינה הזאת. אין דבר יהודי יותר מלהתגייס לצה"ל. אתם כולל השר המפזז ובראשו ראש הממשלה מחללים את כבוד הבניין הזה. זה כתם גדול על העם היהודי, על הממשלה הזו. הגיע הזמן שתישאו בנטל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כבודו העומד בראש, כנסת נכבדה, אתמול בערב, בזמן שאנחנו בעיצומו של השוד, תקציב ההשתמטות הגדול, תקציב הביזה והגזל מהציבור הישראלי, שר השיכון יצחק גולדקנופ מפזז, שמח: "נמות ולא נתגייס". אתם מוציאים לתמרון קרקעי – והוא: "נמות ולא נתגייס", ומעבירים לו תקציב השתמטות על מלא. התקציב הזה הוא באמת באמת יריקה בפני המשרתים והציבור העובד; תקציב רווי בתקציבים קואליציוניים מיותרים, בעוד השיתו גזרות על כולנו. משק בית בישראל, הורים ושני ילדים, ישלמו עוד כ-10,000 שקל בשנה, כי צריך לממן השתמטות, כי צריך לרפד מקורבים. אתמול בדיון על תקציב החינוך – מיליארד שקלים רזרבה שממתינים בחניית ביניים להסדיר חוקית את השוד, כי אין – אין יכולת חוקית להעביר את הכספים האלו, כי הם בניגוד לכל הנהלים והמינהל התקין. מה זה אומר? שהגדילו גירעון, ששמו עלינו גזרות, כדי לשים להם כספים ברזרבה. לא נשמע כדבר הזה, לא נשמע כדבר הזה. נמצאים כאן אנשים שפשוט החליטו שהציבור הישראלי הוא בנק פרטי ששם עליהם כסף – לחברים שלהם, לג'ובים שלהם, להכשיר פה סדרי עולם מעוותים. אבל שהשר, שאמר שמתים יותר באוהלה של התורה – יפזז וישמח? על מה, על זה שהוא שולח חיילים שלנו לתמרון קרקעי נוסף בעודם בממשלה מפקירים את האחים שלנו על גב החטופים? הכול כאן מעוות והכול כאן חולה. אבל אני אגיד לכם, אני אגיד לך כאן, היושב בראש, אני אגיד לעמיחי אליהו, השר התורן: תתביישו לכם. תתביישו לכם להכשיר השתמטות כשחיילים מתים ויוצאים אל הקרב. איפה אתם ואיפה הם? איפה אתם ואיפה הרוח הישראלית? תתביישו לכם להעביר תקציב שהוא שוד, בלי מנועי צמיחה, עם גזרות, עם גזרות על כל הציבור העובד בישראל, רק כדי לא להוציא אנשים לשוק העבודה. אבל תתביישו לכם עוד יותר להפקיר את האחים שלנו בעזה רק בשביל אתנן פוליטי. שרידות פוליטית לפני הצלת חיים – אתם בושה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני דווקא בוחר לדבר על תקיפות השנאה בנגב. כבוד היושב-ראש, אזרחים מותקפים בנגב רק בגלל דבר אחד: בגלל זהותם הלאומית, בגלל שהם ערבים. אתמול ראינו שנהג אוטובוס, ריאד אבו הדובה, הותקף על ידי בני נוער בנתיבות במסגרת העבודה שלו; התגרו בו, תקפו אותו, הרביצו לו – והוא הגיע לבית חולים אך ורק בגלל שהוא ערבי. יש עיקרון מנחה בתקופה הזאת, כי מערך ההסתה כלפי האוכלוסייה הערבית ומסע הדה-לגיטימציה שלה נמשך על ידי הממשלה הזאת ובכהניזם שבתוכה. כשכהניזם משתלט על המשטרה, אחרון האזרחים ובני הנוער מקבלים אור ירוק לתקוף כל אזרח ערבי. זה מה שקרה אתמול עם ריאד אבו הדובה בנתיבות. לכן אני קורא מכאן לראש הממשלה – כי אי-אפשר לפנות לשר המשטרה, כי הוא בעד הדברים האלה, הוא קורא לדברים האלה, הוא מעודד את הדברים האלה, הוא נותן רשת ביטחון לכל מי שפוגע באזרח ערבי – הדברים האלה צריכים להיפסק בנגב. זה לא רק נגד ריאד אבו הדובה בנתיבות; בביר הדאג' היו תקיפות שנאה בשבוע האחרון, כבוד היושב-ראש. מי שדיבר רבות על משילות – בעצמו – אין משילות. כשיש רעולי פנים ליד היישוב ביר הדאג' במדים של צבא, שעוצרים אנשים, רעולי פנים שמרביצים לאנשים, מרביצים לילדים, רעולי פנים שגם יורים בגמלים ובעדרים – וכשאתה פונה לצבא – מי היחידות האלה, מי הם רעולי הפנים – אף אחד לא עונה. כשאתה פונה למשטרה, למפקד המחוז, גם הם לא יודעים מי עשה את הדברים האלה. לכן, מה שקורה בביר הדאג', מה שקרה בנתיבות, מה שקורה בנגב מבחינת הפקרות ותקיפות שנאה, זה משהו שהשר והממשלה הזאת מובילים. אי-אפשר לדבר על משילות כשאין משילות במשטרה עצמה, כשרעולי פנים, עבריינים, פושעים – תוקפים אזרחים בביר הדאג' על בסיס שבועי. על ראש הממשלה להפסיק את המדיניות הזאת. לא יכול להיות שאזרחים, אזרחי המדינה, לא יכולים לנסוע בכבישים לקראת ביר הדאג' או מסביב לביר הדאג' או בנגב או בכל כביש אחר בנגב, כי יש כנופיות של רעולי פנים. אני מניח שרעולי הפנים האלה הם מכיתות הכוננות שהשר הכושל מתגאה בהן. אני אומר מכאן בצורה חד-משמעית גם לשר בן גביר: התופעה הזאת בנגב, שבה רעולי פנים יתקפו אזרחים ערבים בדואים בנגב – גם אנחנו כערבים בדואים בנגב, אזרחי המדינה, נדע להגן על עצמנו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום 535 ימים למלחמה, ו-59 אחים ואחיות שלנו עדיין נמקים במרתפי הגיהינום. אני קוראת לממשלה: תחזירו את כולם הביתה – עכשיו. כל רגע שעובר מסכן את חייהם. אבל אי-אפשר בלי מה שקרה אתמול בערב: קרחנה, מסיבה. שר בכיר בממשלת ישראל הריבונית, שפועל רק על מנת להבטיח שציבור מסוים ימשיך לא לשרת, לא יתגייס, לא יישא בנטל – השר רוקד. שר השיכון, ששותף לביזת תקציב המדינה במיליארדים – רוקד; שר שמחזיק את הקואליציה בגרון, קובע את סדר-יום הממשלה – רוקד. וראש הממשלה הסחיט מתקפל פעם אחר פעם, כי הוא יודע ששרידות הממשלה מעל הכול. אז השר סוחט – ומייד מקבל. אתמול בערב – קרחנה, מסיבה. השר רוקד לכבוד פרויקט ההשתמטות הלאומי. רוקד באמת, בלי בושה, בקלות רגליים, לצלילי מילות השיר, הפסקול של הממשלה: "נמות ולא נתגייס" – כן, נמות. לא נשרת. נשרוף את הכול – העיקר שלא נתחלק בנטל. לא מדובר בטעות, לא במוזיקת ברקע – פשוט רמיסה ברגל גסה של כבודם של כל חייל, כל חיילת, כל הורה שכול, כל אלמנה, כל יתום. מדובר בריקוד שפוגע בבטן הרכה של כולנו. הרי אם הייתה – אני שואלת, אם הייתה שירת נשים, נכון שהוא היה נמלט במהירות? ומה התגובה של השליט העליון? תגובה רפה, טכנית. וראש הממשלה בקול ענות חלושה ממלמל חצי משפט: טוב עשה שהביע צער; זהו – לא פיטר, לא גינה באמת, לא הציב גבול. כי מבחינתו, כל עוד הקואליציה שורדת, אפשר לדרוך גם על צבא העם. מותר לבזות את המשרתים, את אלה שהקריבו ומקריבים את חייהם למען המדינה. העיקר עבורו הוא יציבות השלטון. אין קווים אדומים, אין כבוד, אין בושה – יש רק שרידות פוליטית. אז כששר בממשלה רוקד לצלילי "נמות ולא נתגייס", זה יותר מבושה, זה יותר מכשל לשון – זה רגע שחושף את קרקעית השפל המוסרי: ממשלה שנשלטת על ידי קומץ, ראש ממשלה חלש וסחיט שנשלט על ידי הכול – חוץ מאשר על ידי ערכים. ואנחנו? אנחנו כפסע משפת התהום. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, אתמול השתתפתי בדיוני ועדת הכספים, הגעתי כדי לטפל בסעיף תקציבי המיועד לנוער בסיכון. תקשיב, אדוני היושב בראש – התקציב עבור נוער בסיכון – 3 מיליון שקלים. תגידו, אתם רציניים? איזו בדיחה. על פי הנתונים של משרד החינוך, ישנם 11,000 נערים בסיכון. איני מתווכח עם נתון זה, למרות שיש עשרות רבות נוספים – כ-100,000, על פי ההערכה. 11,000 נערים בסיכון – 3 מיליון שקלים? איזה בושה. אם לא מטפלים בנערים האלה, אדוני היושב בראש, בתפקידי הקודם אני מקבל אותם נעצרים על ידי מחלק נוער, ובשלב השני – מאחורי סורג ובריח. כך אנחנו מאבדים אותם. לאחר שהעליתי את הנושא לדיון, סמנכ"ל הכספים של משרד החינוך נאות להשלים את הסעיף התקציבי ל-6 מיליון שקלים, כפי שהיה בשנת הכספים 2024. אדוני, 6 מיליון שקלים לחלק ל-11,000 נערים, לחלק ל-12 חודשים – התוצאה: 45 שקלים ליום לטפל בנער בסיכון במדינת ישראל. ביקשתי להגדיל ל-10 מיליון, התשובה הייתה: נבדוק. נשתדל. איזו בושה – זו מדינת ישראל, כל חלקה טובה אתם הורסים. נציגי האוצר ביקשו לפרט – 28 מיליון שקלים עבור נוער נושר מהישיבות, 28 מיליון שקלים; 6 מיליון שקלים עבור סיורים ביד ושם למגזר החרדי. למה צריך להתאים סיורים ביד ושם למגזר החרדי? זו חובה של כל תלמיד במדינת ישראל לבקר שם ולהכיר את ההיסטוריה היהודית, אבל לשם קל לתת 6 מיליון. באופן תמוה, ללא מכרז הועברו 30 מיליון שקלים למתנ"סים עבור טיפול בנוער בסיכון. החברה למתנ"סים תחת אחריותו של השר ביטון; כל אחד מכם יכול להבין לאן מגיע הכסף, איך הוא מחולק, איך מטפלים בהם. 11,000 נערים בסיכון ממשפחות קשות יום, סוציו-אקונומי בדרך כלל נמוך – בדרך כלל. אם לא נעזור להם, נמצא אותם מאחורי סורג ובריח. אני לא מתכוון לרדת מהנושא הזה. אני אביא את כל הנוגעים בדבר אליי לוועדה לביקורת המדינה שייתנו דין וחשבון לאן הולך הכסף. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, הפילוסוף הצרפתי וולטר אמר פעם משפט מאוד מפורסם: אילו אלוהים לא היה קיים, היה צריך להמציאו. זו התחושה שלי לגבי הממשלה – אילו האשם לא היה קיים, היה צריך להמציאו. כל פעם הממשלה עסוקה בלמצוא את האשם או האחראי למחדל, כאשר בכל תחום, בכל תחום בשנתיים וחצי האלה, יש אחראים, יש אשמים. זה לא רק מלחמה, זה לא רק המצב כלפי האויבים, זה בכל נושא: הכלכלה, תאונות הדרכים, החברה הישראלית, חינוך, גיוס. בכל דבר כולם אשמים חוץ מהממשלה, שהיא בעצם אחראית לכל מה שקורה במדינה. זו ההתנהגות של הממשלה, זו ההתנהגות של מי שעומד בראשות הממשלה, וזאת התנהגות שלא מפתיעה אותי. במשך שנים, שנים כאן בבית הזה מדברים על בנימין נתניהו, וכל הזמן, אפילו בצחוק, אומרים: אבל הוא ימצא תמיד מישהו שאחראי ואשם. מה אתם רוצים, הרי זה ביבי, הוא אלוף הספינים, הוא אלוף בלנקות את עצמו מכל אחריות. ואז הוא מוכר לציבור שהוא נשאר כל כך הרבה זמן ראש הממשלה בגלל שהוא מסוגל להעיף את האחריות מעצמו. אתם גאים בזה? תהיו גאים בזה. אני רק לא מבין, כאשר אומרים על נתניהו – אגב, חבריי מהאופוזיציה אומרים – הוא חלש וסחיט. לא, הוא לא חלש וסחיט. הוא חזק. הוא חזק בגלל שאף אחד במפלגה שלו לא פוצה פה. אף אחד לא מסוגל להגיד לו: אדוני ראש הממשלה, אתה לא מבין לאן אתה מוביל את המדינה. אף אחד מהשרים שלו לא מסוגל להגיד לו: אדוני, תסתכל מה קורה בחברה הישראלית, בהנהגתך ובהובלתך. שרים שב-2008, בקדימה, באו לאולמרט ואמרו לו: אתה לא מסוגל להמשיך לכהן כראש הממשלה בגלל שנפתחה חקירה נגדך – היום חלקם מכהנים כשרים בליכוד, ולא פוצים את הפה. אז הוא לא חלש, הוא חזק. והוא לא סחיט, הוא פשוט מסוכן. הוא מסוכן לביטחון ישראל בקבלת ההחלטות שלו, בהתנהגות שלו. הוא פשוט מסוכן. והוא מפחד מוועדת חקירה ממלכתית שתחקור את כל הסכנה שלו למדינה, לביטחונה של מדינת ישראל, שנים אחורה. את זה צריך לחקור. ואם אנחנו לא נחקור את זה, אם אנחנו לא נקים ועדת חקירה ממלכתית, הסכנה הזאת למדינה תמשיך להיות. אז אל תגידו שאתם מובלים עם ראש הממשלה. אתם השרים – ואני פונה בעיקר לשרי הליכוד – אתם אלה שאחראים, יחד עם ראש הממשלה, לכל מה שקורה במדינה, ולא תוכלו להתנקות ולהילחם על המקום אחריו כאילו שאתם לא אחראים לדבר הזה. זאת האחריות שלכם. זאת האחריות של כל שר שיושב היום ולא פוצה את הפה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן. אני נועל את רשימת הדוברים. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. לפני כמה שבועות או כמה חודשים ראיתי בטלוויזיה איזשהו תחקיר על מוקד חרמות שנפתח, מוקד שהיה אמור לתת מענה גם להורים וגם לילדים שעושים עליהם חרם. בתחקיר הזה הראו שלא מוקד ולא נעליים, מה שנקרא. אף אחד לא עונה, ואם עונה, מפנה לרווחה. זאת אומרת – שום דבר. מפנים אותם ליועצת בבית הספר, כאילו שהם לא יודעים, כולם יודעים שאפשר לפנות. היה אמור להיות שם משהו אחר. ולמה אני מספרת את זה עכשיו? זה תסכל אותי אז, אבל נזכרתי בזה גם עכשיו כי הושקעו בזה מיליונים וכלום לא יצא מזה. ועכשיו אני רואה שגם בתקציב הזה מפנים מיליונים למוקד לפניות הציבור בראשות אבי מעוז. ולדימיר, אתה בטח תוכל להגיד לנו אפילו כמה מיליונים בדיוק הולכים להשקיע בזה, נכון? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אצל אבי מעוז? יש להם עתודה ל-50 מיליון שקל. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. כמה מתוך זה הולך להיות מושקע על מוקד לפניות ציבור ברשות לזהות יהודית - - - << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מיליון שקל. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> על מה? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> על כלום. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כאילו, מה המוקד הזה אמור לתת? על איזה שאלות הוא אמור לענות? כאילו אנחנו זורקים מיליון שקלים. אתם יודעים מה אפשר לעשות עם מיליון שקלים? בכמה דברים באמת אקוטיים אפשר לטפל. פשוט, הלב שלי נשבר. זה כבר לא כעס, זה שברון לב מכספים שנזרקים, שאמורים ללכת למקומות סופר-חשובים, לפערים בבריאות, לפערים ברווחה, לנוער בסיכון, שמיקי הרגע דיבר עליו, לילדים שבאמת סובלים ממצוקת רעב, לדיור הציבורי. ובמקום זה אנחנו משקיעים את הכסף הזה בכל מיני מוקדים על גבי מוקדים שאין מאחוריהם כלום. אבל הינה, אני אומרת כאן, לא מתוך רוע אלא מתוך תחושת אחריות: אני על המוקד הזה אשב; באמת, אני רוצה לדעת, בעיניים, כמה אנשים עובדים במוקד הזה? איזה שירות נותן המוקד הזה? איפה הוא יושב? מה שעות הטלפונים? לאן זה מגיע? ולאן הכסף הולך? התקציב הזה הוא כל כך מתסכל, הוא כל כך קשה, הוא כל כך עצוב, שאין בכלל מילים. והינה אני רואה, מולי יושבים אנשים שהגיעו לכנסת, יש לי הרגשה שחלקם אולי כבר מתקרבים לגיל השלישי. אז אני רוצה לספר לכם שלפחות בכנסת הקודמת – שהשארנו עודף של 10 מיליארד – התוכנית שלנו הייתה להגדיל את הקצבה של הגיל השלישי, וכבר הייתה תוכנית מסודרת. כי צריך. כי אתם לא צריכים לעשות בחירות. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אתמול בסביבות השעה 22:00 פורסם הסרטון של השר גולדקנופ רוקד לצלילי השיר הנודע "נמות ולא נתגייס", ונרשמה איזושהי התרגשות בקואליציה. ראיתי ששר האוצר צייץ ושר אחר גינה, ובטח עוד חברי כנסת התבטאו. ואני, אני לא התרגשתי כי אני בטוח שבקואליציה מכירים את השר הזה. זה אותו שר שלא מכיר איפה מטולה. וזה אותו שר שאמר בעיצומה של מלחמה: מה רע פה? וזה אותו שר שרק בשבוע שעבר הודה בקולו שהוא גנב את הדירות של הציבור הכללי לטובת הציבור החרדי בבית שמש. אגב, אנחנו הכרנו את האירוע מהגרלה שנערכה בספטמבר 2024 בכל רחבי הארץ, ובאופן מפתיע או לא מפתיע, 46% מהדירות הלכו לבית שמש. ועכשיו אנחנו יודעים מדוע. אבל אתם יודעים למה עוד אני לא התרגשתי? כי אתמול, בדיוק בסביבות 22:00, סיימנו ישיבה של ועדת הכספים על תקציב משרד החינוך שנמשכה כמעט 13 שעות. לא היו שם חברי הכנסת של הליכוד, הם באו רק להצביע, באופן לא מפתיע, כי חינוך ילדינו לא מעניין אותם. אבל בישיבת ועדת הכספים על תקציב משרד החינוך אנחנו ראינו כיצד אתם משלמים לגולדקנופ כסף. אתם משמנים אותו, את כל מערך ההשתמטות שלו – ועוד כסף ועוד כסף, 1.3 מיליארד שקל לישיבות ו-28 מיליון שקל למניעת הנשירה מהישיבות, ועוד מינהלת לזהות יהודית בשמונה משרדים. מיליארדי שקלים אתם משלמים לו, לשר שהוא לא חלק מהעם הזה. הוא לא חלק מהאתוס של העם הזה. הוא לא חלק מאיתנו, אבל הוא חלק מהקואליציה שלכם, ולכן אתם לא תפטרו אותו. ולכן ראש הממשלה, אתמול, אחרי פרסום הסרטון, הוא כמעט חיבק אותו, הוא חיבק אותו. כי אתם מקדשים את ההשתמטות למען שימור הקואליציה, ואתם צריכים היום להתבייש, להסתכל בעיניים של אנשי המילואים, עשרות ומאות אנשי מילואים שמקבלים עכשיו צו רביעי, ואתם פשוט יורקים להם בפנים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-בראש, עמיתיי חברי הכנסת, אפשר לתת כל מיני שמות לריקודים אצל גולדקנופ, אפשר לתת כל מיני שמות לריקודים אצל סורוצקין. יש ריקודי הורה, יש ריקודים חסידיים, יש סמבה, יש צעד תימני, אבל מה שאנחנו רואים בחתונה אחרי חתונה בציבור המשתמט זה ריקוד על הדם. זה ריקוד על הדם. אין הגדרה יותר טובה למי שבחתונות רוקדים: על שלטון הכופרים, בלשכותיהם אין אנו מתייצבים – ששכננו, משפחותינו, כולם, אבל גם ובעיקר מבחינת מסוימות, בני הציונות הדתית, שופכים את דמם כדי שאנחנו נחיה. ומה עושה סמוטריץ'? ומה עושה אופיר סופר? ומה עושה משה סולומון? שופכים עליהם דמים. הפעם הדמים הם כסף. כן, גם כסף זה דמים. אבל כסף שגורם לכך שתהיה אפליה בין דם לדם הוא דמים תרתי משמע. מה אתם חושבים, בתקציב שסמוטריץ' מארגן לנו כאן בלילה הזה שהעברנו בוועדת הכספים, את מי אנחנו ממנים? את אותם מוסדות חינוך ששם מחנכים לא לשרת, ששם מחנכים: ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים. זה לא קורה בגיל 18, זה קורה מגיל עשר ו-12 ו-14 ו-16. וסמוטריץ' ממשיך לשלם להם. והציונות הדתית, המפלגה הגזלנית הזאת שלקחה מאיתנו את השם של התנועה היפה, היא מממנת את זה. היא מממנת את זה שהילדים שלנו יעשו 200, 300, 200 ימים, כמו רבים מבני הציונות הדתית, כמו רבים אחרים בעם הזה. אבל הם יממנו את הריקודים על הדם. סורוצקין וגולדקנופ זה רק דוגמה אחת לאיך הם רוקדים על הדם, הדם שלנו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני עומד כאן ואני רוצה לשאול שאלה, ואני מאמין שכל אזרח במדינה שואל את השאלה הזאת: בזה, בחוק הזה יש לכם זמן להתעסק? בפיטורי היועצת המשפטית יש לכם זמן להתעסק? בפיטורי ראש השב"כ יש לכם זמן להתעסק? האם הדבר החשוב ביותר שאנחנו צריכים להתעסק בו – חברת הכנסת גוטליב – האם אנחנו - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סליחה, ירון, סליחה. כי לחבר הכנסת לוי אני מאוד אוהבת להקשיב, ולכן ביקשתי ממנו סליחה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> איזה פריבילגיה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא קשור. הוא אומר דברים שאני רוצה לשמוע. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> האם יש אחד בבית שחושב שאזרח או אזרחית שרואים כאן את כל הכותרות בערוצים השונים לא תוהים לרגע למה חוק הגיוס לא מדובר? כי הם גורמים לכך שהחוק לא ידובר. אנחנו במלחמה, עדיין במלחמה, למעלה מ-13,000 פצועים בגוף ובנפש. צריך לדאוג לחוק גיוס, אבל כל הכותרות מוכיחות שהממשלה לא מתעסקת בדברים שחשובים באמת, ולא סתם. לא סתם הם לא מתעסקים. כי הם יודעים שהחיילים שנשלחו להם צווים, צווי גיוס, סבב רביעי, הם יגיעו, כי הם ציונים, הם ערכיים, הם מאמינים במדינת ישראל, גם אם הם לא מאמינים בממשלה. הם יודעים שאין ברירה וחייבים להילחם על המדינה הזאת. אבל צריך לדבר על ציבור שלא מתגייס, ואף אחד לא מדבר על זה כי אתם מעסיקים אותנו ביועצת המשפטית. האם זה לא יכול לחכות? אתם גורמים לנו להתעסק במה שאנחנו לא צריכים להתעסק בו, להתעסק בכול כדי שלא נדבר על המחירים בסופר. אפרופו הסרטון של ראש הממשלה, לפני כמה שנים, עם החמוצים – אם הוא היה רואה את המחירים של מלפפון חמוץ, הפנים שלו באמת היו נחמצות. טלי, מלפפון חמוץ, מבצע, שלושה ב-20, ירד לשניים ב-20. מה עם העוף? מה עם אורז? אנחנו לא מדברים על זה. על מה אנחנו מדברים? על היועצת המשפטית. חזרנו ל-6 באוקטובר, לצערי אני אומר את זה. יש לנו כל כך הרבה במשותף וכל כך הרבה דברים שאנחנו צריכים להסכים עליהם – שכל אזרח ואזרחית שמלאו להם גיל 18 צריכים לשרת בצבא. אין פטור גורף לכולם. לא צריך לדבר על יעדי גיוס, צריך לדבר על יעדים של תלמידי חכמים. ואני אומר לכם, אני לא נגד עולם התורה. צריך ללמוד תורה, חובה ללמוד תורה במדינת ישראל, אבל חובה גם לשרת את המדינה בצבא, כי לכולנו זכויות ולכולנו חובות. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, תספרי לנו גם מה שלומך? הכול בסדר? << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> ברוך השם. עוד לא הספקתי להגיד הגומל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תגידי, בעזרת השם. סומך עלייך שתגידי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה קרה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> היא עברה תאונת דרכים. התפללנו לשלומך. << דובר >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הבוקר שמעתי אצל בועז גולן על זה שבבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה שבירושלים אחד המיצגים האומנותיים היה מיצג נגד ראש הממשלה: סוג של פח זבל זרוק על הרצפה עם המילה שקרן. במאמר מוסגר אני רוצה לומר שלימדתי בבית הספר הזה בצעירותי, כשהייתי בשמאל. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> בת כמה את היום? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> היום אני צעירה, בת 54. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> צעירה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> כששואלים אותי הרבה פעמים מה היה המעבר שלי מהשמאל לימין – חלק גדול מהמעבר הזה הייתה שנת הלימוד הזאת בתיכון ליד"ה. זה היה בשנה של רצח רבין, אני הייתי בהפגנה, אני הייתי בכיכר, אני שרתי את שירי המחאה ואת שירי השלום בקהל המאוד-אופטימי שהיה שם. וכשהגעתי לתיכון הזה התחלתי לשים לב שמתקיימת שם הסתה בלתי נתפסת כנגד ציבור חובשי הכיפות. והייתי אז שמאלנית, ומתוך מקום שבתי השמאלני הרגשתי שמשהו פה לא בסדר. משהו פה לא בסדר. ואני זוכרת שהיו שם שתי מורות שבאו לעשות איזושהי הכנה לחגים, והן היו עם מטפחת. הן ניסו לשכנע את הסגל, ובאיזשהו שלב, כשהן לא הצליחו לשכנע את הסגל בתיכון הזה איכשהו לציין את חגי תשרי – או אני לא זוכרת איזה חגים זה היה – אחת מהן אמרה: תדמיינו שאנחנו מדברות על בודהיזם. עד כדי כך האוריינטציה האנטי-יהודית בתיכון הזה,. והאוריינטציה האנטי ציונית בתיכון הזה הייתה כל כך חזקה שזה באמת היה ה-shift שלי. יושב כאן לצידנו שר החינוך יואב קיש, שההתמודדות שלו עם הסיפור הזה, עם מה שקורה במערכת החינוך, היא קודם כול הירואית וחשובה. וטוב שאתה שם, אדוני שר החינוך, וטוב שאתה עושה את העבודה הזאת. אבל גם אתה יודע, כמוני, שמדובר במלאכה מרובה וקשה. אנחנו יודעים שיש בתוך מערכת החינוך מערכת חינוך אלטרנטיבית שבה – כמו שראינו בתיכון בתל אביב וכמו שאנחנו רואים הבוקר בליד"ה – מורים ומנהלים מרשים לעצמם לפעול בניגוד לחוק המפורש, לחוק החינוך. והם עושים את זה בערמומיות, והם עושים את זה בהסתר, והם עושים את זה על חשבון התלמידים, שהרבה פעמים מרגישים שלא בנוח כי הם באים מבתים עם אוריינטציה או אידיאולוגיה אחרת. זה מצטרף למהפכה של הדיפ סטייט בכל התחומים, בתקשורת, במשפט. רק שלא מדברים על מה שקורה בחינוך, על מה שאי-אפשר לעקוב אחריו, על מה שמתרחש במחשכים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> ואני פה כדי לומר: גם הסיפור הזה חייב להיות בלב העשייה שלנו כממשלה. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה סולומון – אינו נוכח. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, ברוכים הבאים לכנסת ישראל, לשבוע תקציב הביזה של אזרחי ישראל. ואם זה לא מספיק, יש לנו השבוע כל כך הרבה סקנדלים לדבר עליהם – אם זה התקציב הבזוי הזה, אם זה הוועדה למינוי שופטים שתגיע בהמשך השבוע, אם זה פיטורי ראש השב"כ, פיטורי היועמ"שית, וזה אחרי שהזזנו את הרמטכ"ל. יש לנו את קטרגייט על הראש, ועכשיו יש לנו פרשה חדשה, חקירות של השר בן גביר. כל הדברים האלה שאנחנו מדברים עליהם, ובעצם, מה אני רואה עכשיו, מה פורסם בתקשורת? שבשבוע האחרון – תקשיבו טוב – בשבוע האחרון, הסיקור של החטופים בתקשורת ירד ב-76%. ככה פורסם בחדר המלחמה – לדעתי זה פרסום של יפעת, אם אינני טועה. ב-18 בחודש היו 1,019 אזכורים של החטופים; ב-22 בחודש ירדנו ל-244. אני שואלת, האם זה מקרי שאין שיח על החטופים? אני חושבת שזה לא מקרי. ככה עושים הנדסת תודעה במדינת ישראל; ככה מסיטים את השיח הציבורי ממה שאנחנו צריכים לדבר עליו, שזה קודם כול השבת החטופים הביתה, 59 אחים ואחיות שלנו שעדיין שם, 535 ימים, ומעבירים את השיח לדברים אחרים. שמתי לב שלהקת המעודדות, בכל הקואליציה אבל בעיקר בליכוד, משתמשת בשבוע האחרון הרבה הרבה, הרבה, הרבה במילה "דיפ סטייט". אז כשאומרים את המילה "דיפ סטייט" ומצייצים את זה ומתראיינים על זה ואומרים את זה, מנחילים את הדבר הזה בתוך הנדסת התודעה ומפסיקים לדבר על מה שחשוב באמת, שהוא החטופים שלנו. אבל האמת היא שתכננתי לדבר פה גם על הפרשייה החדשה, אבל לא הראשונה, של שר השיכון, הלוא הוא השר גולדקנופ, שכל פעם יש לנו את פניני הלשון שלו והיציאות החדשות. מול כל הטירוף שקורה במדינה, אנחנו שומעים שהוא מקפץ, מרקד, מפזז, מזמר לצלילי הלהיט החדש: נמות ולא נתגייס, ובשלטון הכופרים אין אנו מאמינים. ואני שואלת, האם זה מה שאנחנו רוצים לחנך את החבר'ה שם ביציע, שכנראה יתגייסו וישרתו את המדינה וייתנו מעצמם, כמו שהבת שלי כרגע נמצאת בצבא, או שהם יתנערו בחוק השתמטות המוני שהממשלה הזאת מקדמת? והשר גולדקנופ – היו לו כבר כמה אמירות בעבר. אני רק רוצה להזכיר שהוא סיפר לנו בזמן המלחמה: מה רע פה? והוא שכח שמטולה בכלל פונתה. הוא לא זכר איפה היא יושבת על המפה. ואדם כזה, שאפילו גדנ"ע לא עשה, אמר שיותר קשה להיות תלמיד בישיבה מאשר לוחם בחזית. בושה וחרפה. בושה וחרפה. אני רוצה להזכיר לכולנו את הלוחמים הקדושים והנפלאים והנהדרים שלנו, שבזכותם כולנו עומדים פה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, יש לנו היום 59 חטופים שיושבים בעזה. למעלה מ-20 מהם בוודאות בחיים. הם חיילים, חיילי צבא הגנה לישראל. הם אזרחים ואזרחיות שנמצאים בעזה ונותנים אמון בממשלת ישראל שתעשה הכול בשביל להחזיר אותם. ואני שואל אתכם: האם באמת עושים הכול בשביל להחזיר אותם, או שיש כוונות אחרות לממשלה הזאת? אני פונה מפה לממשלה ואני אומר לה: יש בינינו הרבה חילוקי דעות, אבל אני מקווה שאין חילוקי דעות על זה שחייבים להחזיר את כולם. יש עכשיו, לפי התקשורת, אני לא יודע את זה מאמצעי אחר – לפי התקשורת, יש עסקה מצרית על הפרק, של הפסקת אש של מספר שבועות, למול שחרור של חמישה חיים. אני לא רואה שמישהו מהצד הישראלי אומר: אנחנו מוכנים לדון בזה. חמישה אנשים חיים, חיילים – יכולים להחזיר אותם הביתה. אתם לא רוצים להרים את הכפפה? לא שווה לעצור את המלחמה בשביל חמישה אנשים חיים ולהמשיך אותה אחרי זה? אני קורא גם למפלגת ש"ס, אתם אומרים שצריך לעשות עסקאות, תשמיעו את עמדתכם. תבואו ותגידו לנתניהו: אתה יודע מה, יש תקציב מחר. אנחנו שוקלים אם להצביע על התקציב. תראה לנו שאתה עושה פעולות בשביל להחזיר את החטופים. חיילים ישראלים יושבים קשורים בשרשראות במנהרות החמאס. אנחנו צריכים להחזיר אותם. אנחנו יכולים לנצח את החמאס גם במועד יותר מאוחר, ואנחנו ננצח אותו ואנחנו נשמיד אותו. אבל אם יש אפשרות להחזיר את החטופים, תלכו על זה. היום זה החייל שנמצא במנהרה, ומחר זה יכול להיות חייל שצריך להילחם בעזה. אם החיילים יאבדו אמון במדינה, הם לא יהיו חיילים. לכן אני פונה גם לממשלה וגם לחבריי בקואליציה: תפעילו את הכוח הפוליטי שלכם. אני מתחנן בפניכם, תפעילו את הכוח ותביאו לעסקה. אסור לנו לתת לאנשים האלה להישאר, ולו דקה אחת נוספת, במנהרות. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. רם, שאפו שדיברת נאום שלם על החזרת חטופים, בלי כל מיני הסתות. אתה יודע מה? מצדיע לך. מגיע לך. אסור לשכוח אותם. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> תודה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> נכון. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מזכירים לעצמנו, לכל העולם, שהיום 535 ימים מאז 7 באוקטובר, ואותם 59 חטופים טרם הוחזרו הביתה. צריכים לעשות הכול כדי להחזיר אותם. זה כואב וממלא את נפשנו וראשנו, קשה לחשוב על משהו אחר. אבל אשתף אתכם שאמש פניתי במכתב דחוף, שאליו הצטרפו חברי הכנסת מיכאל ביטון, אלון שוסטר ועודד פורר. המכתב הוא לראש הממשלה, בנימין נתניהו ולשר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ בדרישה לעצור את הצעת רמ"י להעניק הנחות מפליגות של עד 90% ברכישת קרקעות ליוצאי צבא בני מיעוטים בלבד. ההצעה הזו סותרת את הצהרת ראש הממשלה, שהבטיח הנחות משמעותיות לאנשי מילואים ולמי ששירת שירות צבאי משמעותי כלוחם, קצין או תומך לחימה. המאבק הזה לא היה לחינם. בעקבות הלחץ שהפעלנו, לצד גורמים מהקואליציה והקריאה של עמותות שפועלות בנושא, כמו לב בגליל, ההצעה המסוכנת הזאת התבטלה וירדה מסדר-היום. הקריאה של כולנו ברורה: אין מקום לאפליה בין חיילים ואנשי מילואים שמוסרים את חייהם למען המדינה. כל חייל ששירת שירות משמעותי צריך להיות זכאי לאותן הטבות, בלי הבדל דת, גזע ומין. שמעתי אתמול גם את דבריו של השר שיקלי על השר הרקדן גולדקנופ, שגינה את המדיניות המפלה שלו לטובת הציבור החרדי ואת ההתנהגות הביזיונית שלו אמש, כשהוא בלי בושה רוקד ושר לצלילי "בלשכותיהם אין אנו מתייצבים". אני רוצה לשאול את השר שיקלי, שמדבר גבוהה-גבוהה על ציונות ונגד סרבנות: איך אתם בליכוד יושבים בממשלה אחת עם מישהו אנטי-ציוני כמו יצחק גולדקנופ? גולדקנופ, שלא הגיע לישיבה אצל ראש הממשלה בנושא ההטבות לאנשי המילואים, שלא מיישם את ההבטחות שהממשלה נתנה לאנשי המילואים, ובמקום זה הולך לרקוד עם אנשים שקוראים: נמות ולא נתגייס. מצד אחד, שיקלי וח"כים נוספים בליכוד מגנים את גולדקנופ, אבל באותה נשימה הם מתעלמים מכך שהממשלה שלהם מעבירה תקציב ביזה, מחלקת מיליארדים בכספים קואליציוניים לחרדים, וממשיכה לקדם את ההשתמטות על חשבון הציבור העובד. שיקלי, נתניהו, דן אילוז, כל מקהלת המגנים, הגיע הזמן שתבחרו צד: אתם או עם הלוחמים, לוחמי צה"ל ואנשי המילואים, או שאתם רוקדים יחד עם המשתמטים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, המדינה כולה סערה בעקבות הסרטון שפורסם אתמול של השר גולדקנופ רוקד בחתונה. ובאמת, למי שלא מכיר את השר, את חסידות גור, את החברה החרדית, הדבר הזה היה הפתעה. קודם כול, את השיר "בשלטון הכופרים" שרים כדחקה, כצחוק, בציונות הדתית, כבר 40 שנה לפחות, בתור בדיחה על מה ששרים נטורי קרתא. צריך לומר, זה לא שיר מיינסטרים כמו שהוא הפך להיות בחודשים האחרונים, זה תמיד היה ההמנון - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> חברה קיצונית - - - << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה, טלי. זה ההמנון של נטורי קרתא. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כן, נכון. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה שבחודשים האחרונים הוא הפך להיות דחקה, לא של הציונות הדתית על החרדים, אלא שבתוך החרדים שרים אותו – אפשר לראות את זה כהידרדרות הדורות. אבל אני את השר גולדקנופ מכיר כבר לא מעט שנים, למעשה 12 שנה, ולפני שנתיים, בעיצומה של ההפיכה המשטרית, באתי לפגוש אותו. ישבנו וניהלנו שיחה, השיחה עסקה בהפיכה המשטרית מצידי, אבל דיברנו גם על הגיוס, כי למרות שאנחנו מדברים על יותר מחצי שנה לפני המלחמה, אני חושב כבר הרבה מאוד שנים שהאתגר של החזקת מדינת ישראל בכלל וצה"ל בפרט בלי החרדים, הוא אתגר מספר אחת של מדינת ישראל. התובנה הזאת השתרשה אצלי כשהפכתי להיות אחראי על החרדים – בכלל על החינוך בירושלים, ובתוכו כמעט 40% תלמידים חרדים, שהם כ-30% מהחרדים בישראל. ישבתי עם גולדקנופ לפני שנתיים ואמרתי לו: תקשיב, בוא לא נדבר על כל החרדים, לא נדבר עליך; בוא נדבר על חסידות גור. חסידות גור, למי שלא יודע, מונה מבחינת גודל כ-12,000 משפחות, ומבחינת מצביעים זה ממש מנדט. יש במדינת ישראל מנדט של מצביעי גור. כשאתה מסתכל על זה, בחורים שגומרים כיתה י"ב – אם הציבור החרדי כולו שולח 14,000 בחורים בסוף כיתה י"ב, שסיימו באוגוסט האחרון בגיל 18, והם חייבי גיוס, אצלם זה ישיבה גבוהה, חסידות גור זה למעלה מ-1,200 מתוכם. אמרתי לגולדקנופ לפני שנתיים, ואני אומר לו גם עכשיו: 1,200 בחורים רק חסידות גור, עזוב את כל שאר החרדים, ונגיד שכמו בשאר החברה, שליש מהם כשירים לקרבי, שליש, אחד משלושה, זה הממוצע הישראלי – זה אומר שמתוך שנתון של 1,200, יש לנו 400; 400, למי שמכיר, זה גדוד. היות שאנחנו לא עוסקים רק בשנתון אחד אלא בכל שנה, לו היה גדוד אחד מחסידי גור מתגייס והשאר לא, היינו עם גדוד נוסף בצה"ל. תכפילו את זה נגיד בארבעה שנתונים, זו חטיבה. יכולה להיות במדינת ישראל, משליש מחסידות גור – שליש, לא כולם – חטיבה צה"לית שלמה כשירה, לוחמת; חטיבה, למי שלא יודע, משחררת 12 חטיבות מילואים. זה אומר שיכולנו לשחרר כרבע מהמילואים החוצה. מה הדבר הזה אומר? חברים יקרים, אל תסתכלו על גולדקנופ, אל תסתכלו על החברה החרדית; חסידות גור, זה אתם, זה עליכם. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זה כל כך מפתה להתייחס למיני מלחמת האזרחים שבנימין נתניהו מוביל אותנו אליה. זה כל כך מפתה, וגם כל כך חשוב, לצאת לרחובות ולהילחם נגד הסיכול הממוקד שנתניהו עושה בכיכר העיר לראש השב"כ; שלא תטעו, נכון וראוי שהוא יוזז מתפקידו בשל אחריותו לטבח, אבל בטח שלא כחלק מקמפיין של האחראי המרכזי לטבח, רק כדי שהוא יוכל לברוח מהאחריות שלו. גם ניסיון החיסול של היועמ"שית וקמפיין השטנה העברייני הזה שנגדה, והחזרת ההפיכה המשטרית על כל חוקיה בשעת מלחמה – אתם יודעים, נאום הדיפ סטייט של נתניהו, שנראה שלרגע הוא התבלבל וחשב שהוא נשיא ארצות הברית בנג'מין ניתאי. כל יום הוא מטריף את הציבור הישראלי בהקצנה חדשה, בהסתה חדשה, ברעל חדש. הוא רוצה את הזעם ברחובות, הוא ניזון מזה. וחשוב, חבריי לאופוזיציה, שכולנו לא ניפול למלכודת שלו, זה הרי בסך הכול מסך עשן. הדבר היחיד שמעניין אותו זה לשרוד עוד יום בשלטון ועוד יום ללא לקיחת אחריות על המדיניות שלו, שלמעט החמאס הייתה הגורם הגדול ביותר לטבח הגדול ביותר בעם היהודי מאז השואה. כל יום הוא מוסיף עוד קיסם למדורה, וכל יום הוא יבעיר עוד אסם, יחסל עוד שומר סף, העיקר שלא יעסקו במה שחשוב לו באמת, שרידותו הפוליטית. ואנחנו לא ניתן לו את העונג הזה. כן נילחם נגד חיסול מדינת ישראל הדמוקרטית. כן, אנחנו נילחם נגד הקמת ביביסטאן, המממנת של חמאסטאן, אבל יותר גרוע מכך, אנחנו פשוט לא נאפשר לו רגע אחד של מנוחה פוליטית. נתניהו הרס כל חלקה טובה בישראליות, בישראל, בקהילה שלנו. לנשיא ארצות הברית אכפת מאזרחי מדינת ישראל יותר מאשר לראש ממשלת ישראל, וזה כבר אומר הכול. לביבי אכפת רק מנתניהו, ושכולנו נמות או שנירקב במנהרות או ניפול בקרב. דמעות התנין שלו כבר לא עובדות על אף אחד. נתניהו בגד בערכי הליכוד, בגד בערכי המחנה הלאומי, בגד בערכי הציונות, בגד בערכי מדינת ישראל ומכר אותנו עבור קואליציית משתמטים וגונבי הקופה הציבורית. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה, יש לנו, לעם היהודי, קטע לא פתור עם ריבונות על הארץ הזאת. תראו מה עברנו: אברהם היה צריך ללכת מארצו, מהמולדת שלו, לעזוב את בית אביו ולחצות את הנהר הגדול כדי להגיע הנה. ואז מצרים, ועבדות, ו-40 שנות נדודים במדבר כדי לחזור לכאן. ופה הקמנו ממלכה, אבל איבדנו אותה. איבדנו אותה בגלל מנהיגות רעה. נבוכדנצר לא היה יכול אם היינו מאוחדים, אבל אנחנו כבר היינו מפוצלים ומסוכסכים והחורבן היה בלתי נמנע. הייתה לנו ריבונות ובזבזנו אותה על מדיניות אטומה ואכזרית של שוטים ועקרבים. הוגלינו, ולמרות הכול חזרנו. ושוב הגענו לריבונות. ושוב קיבלנו הנהגה מושחתת, שבמקום לראות את העם, הייתה מרוכזת בעצמה ובהעמקת המחלוקות בינינו. ולכן, זה לא ייאמן, שוב בזבזנו את הריבונות וזימנו לעצמנו חורבן וגלות. וכנגד כל הסיכויים, כנגד כל השונאים והמשמידים, שוב שרדנו וחזרנו, והקמנו בית, ונלחמנו והשגנו עצמאות. זאת ההיסטוריה שלנו. וכמו שחזרנו לארץ הקודש, שוב חזרנו על אותן טעויות – זה בלתי נתפס. שוב הרימו ראש כל המושחתים המרוכזים בעצמם, שורפי האסמים, אלו ששנאתם אומנותם. הממשלה הזאת מנסה לגרור אותנו, את כולנו, אל חורבן הבית השלישי. איך אנחנו לא רואים את זה? אבל אולי, אולי מה שיש כאן זה לא גזרת גורל, אלא הזדמנות ללמוד ולתקן. אני עוברת בימים האלו מהפגנה להפגנה, כבר תקופה ארוכה, ואני רואה אנשים פטריוטים ששוטפים את הרחובות, שלא מוכנים לוותר. ואנחנו רבים מספור. וכמה שעכשיו הוא שחור ומדאיג, אני רואה את האנשים המודאגים ברחובות, וברור לי גם בדיעבד שנוכל להסתכל אחורה על התקופה הזאת, על התקופה הקשה הזאת ולומר – במקום לתת לממשלה הרעה הזאת למוטט את קירות הבית המשותף שלנו, העם הזה הראה לה את הדרך החוצה. הלוואי שנוכל לומר: הייתה זו שעתם היפה ביותר של הישראלים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי – מוותר. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, (אומר בערבית ומתרגם:) אני רוצה לדבר על סעיד חסנין. זה העיתונאי העצור עד תום ההליכים. אחד הסעיפים החמורים נגדו הוא מגע עם סוכן זר כי הוא התראיין לתחנת אל-אקצא. מגע עם סוכן זר בגלל ריאיון. עכשיו אני רוצה לספר על עיתונאי מדהים, איתי אנגל, שביקר בסוריה לפני כמה שבועות. הוא נכנס לבסיסים איראניים, כדבריו, ונפגש עם אנשים שישראל יכולה לתאר אותם כגורמים עוינים, במדינה המוגדרת כמדינת אויב. מה אמרו כל מי שהגיבו על הביקור והדיווח של איתי אנגל? איזה עיתונאי מוכשר הוא. איזה עבודה עיתונאית. מאות אלפי לייקים. לסעיד לא קוראים איתי, ולאיתי לא קוראים סעיד, ולכן הוא עצור עד תום ההליכים. יכול להיות שיש ערך מוסף לרדיפה של סעיד, שזאת קבוצת בני סכנין. הוא היה הכרוז. והוא עצור עד תום ההליכים. למה הוא לא משתחרר? אני מכיר אנשים שמקבלים כסף ממדינות שחצי מכם מגדירים אותן בהגדרה אחרת, והם מסתובבים חופשי. פלדשטיין מסתובב חופשי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מצוין. מצוין, סוף-סוף השתחרר. ברוך השם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת טלי גוטליב. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ולכן יש איפה ואיפה, יש מוסר כפול. גם מערכת המשפט נפלה מזמן. מזמן נפלה. מערכת המשפט היא מערכת מפלה כלפי האזרחים הערבים. אגב, יש מחקר על זה, מחקר של פרופ' אריה רטנר. לא רק המשטרה, גם הפרקליטות שאישרה מעצרים המוניים בתחילה, מייד אחרי 7 באוקטובר. אבל עכשיו, למה הוא לא משתחרר? למה הוא לא משתחרר? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נעצרו מחבלים - - - מחבלים - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לכן הקריאה שלנו, של כולנו היא שצריך לשחרר את סעיד חסנין. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת טלי, די. אני אתחיל עם הקריאות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הקריאה הזאת צריכה להדהד, כי המעצר הזה הוא מעצר נקמני, אכזר, בלתי צודק. והצדק חייב לצאת לאור. וישוחרר סעיד - - - << קריאה >>טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> עבר הזמן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טלי, אני רואה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: סעיד, והחופש לסעיד חסנין.) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, אני מבינה שוועדת חקירה אתם לא רוצים, אבל השר הכהניסט, שר המשטרה, רוצה כבר להקים ועדת בדיקה, ועדת בדיקה ממשלתית, שתחקור את ניסיון ההפיכה של רונן בר. כן, זה המצב שאליו הגענו. הפירומן והגזען, ממשיך דרכו של כהנא, שקיבל אליו את הצעצוע הנחשק ביותר, את המשטרה, בזכות הרסניותו של ראש הממשלה נתניהו, מתכוון ויוצא במסע הרס מטורף וחורבן נגד ראש השב"כ. זה העולם שבו אתם חיים. זה העולם שאותו אתם מקדמים בהשקפת העולם שלכם. כשאני אמרתי, לפני הבחירות האחרונות, שכבר אין הבדל בין הליכוד לבין בן גביר וכהנא אנשים הזדעזעו, הרימו גבה – איך את מדברת? והינה לכם, הינה לכם עכשיו הדוגמה, בדיוק מה שקורה. אגב, זה בדיוק אותו מבצע תודעה. מזכיר לכם מבצע תודעה אחד שבו ראש הממשלה, נתניהו, הפך אותנו, את הצד הכחול, אזרחי מדינת ישראל, לאלה שעליהם הוא עושה את מבצע התודעה. אני מזכירה לכם, זה היה כשנרצחו ששת החטופים במנהרות על ידי חמאס. יצאו המונים לרחובות, ואז לשכתו עשתה את המעשים האסורים, הפסולים, המזעזעים, והדליפה ניירות שעכשיו נחקרים, לבילד ולמקומות אחרים, כדי לעשות עלינו, אזרחי ישראל, לעשות עלינו מבצע תודעה הרסני, לדכא את האזרחים, ולדכא את המחאות נגד נתניהו, שהלכו והתעצמו בזעם הגדול. היה מבצע תודעה אחד, והינה הוא עכשיו לפניכם, בדיוק אותו דבר. אותו מבצע תודעה שפל ונתעב של לשכת ראש הממשלה וחבר מרעיו עלינו, על הציבור, בכל מה שקורה עכשיו לראש השב"כ. שימו לב איך פתאום, לפתע פתאום, יצא והודלף לו מסמך שנראה שהגיע היישר מלשכת ראש הממשלה – מסמך שבו השב"כ חוקר את המפכ"ל והשב"כ חוקר את בן גביר – בעיתוי מאוד מוזר, ונראה שזה יצא אפילו מאותה מדפסת. אנחנו רואים את אותה שיטה של הפרד ומשול, אבל הפעם הפירומן משחק באש, אש רצינית, ומסית את אזרחי מדינת ישראל נגד שירות הביטחון הכללי של מדינת ישראל. זה דבר שהוא בלתי נתפס. הממשלה דוהרת להמשיך לפרק, לפרק, לפרק את יסודות מדינת ישראל, כשברקע וכל אותו זמן היא ממשיכה להפקיר. היא מפקירה 59 אזרחים וחיילים שלנו בידי החמאס. ממשלת הפקרה, ביזיון והרס. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, ב-1995 חוקקה כנסת ישראל את חוק בתי הדין למשפחה. אני זוכרת שעבדתי מאוד קשה, שש שנים, כפעילה חברתית פמיניסטית אז, עד שהצלחנו לשנות את החוק כך שיכלול גם את המוסלמים ואת הנוצרים וינגיש את בתי הדין למשפחה לכלל האוכלוסיות במדינת ישראל. אז זה היה נושא לוהט וכולם דנו בו. אחד מהנושאים שלא הצלחנו לפתור אז היה מרוץ הסמכויות שבגינו אנחנו יושבים היום ומחוקקים את החוק הזה, ולצערי הרב אף אחד מהדוברים לא באמת התייחס לנושא הזה. למה אני אומרת את זה? כמובן שאני נגד החוק הזה. אני נגד כל חוק שסוגר את האנשים בגישה אחת ומכריח אותם להתדיין בצורה מסוימת ורק בבתי דין מסוימים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, זה לא החוק. לא קראת אותו. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ברגע שאתה כורך את המזונות עם הגירושים באופן כפוי בבתי דין רבניים, אתה לא מאפשר לבחור ללכת לבתי דין אחרים. אני לא איכנס לאיך מתדיינים פה בנושא הזה ומה ההחלטות בסוף, אבל תראו מה קורה – חוק כזה עובר כאילו בלי כלום. בלי דיון רציני בתוך המליאה, בלי ניסיון להתייחס אליו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> על זה אנחנו מסכימים. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> למה? כי הכאוס במדינה כל כך גדול, שנושאים כאלה שקשורים לחיי היום-יום של האזרחים הפכו לדברים בנליים שאף אחד לא רוצה להתייחס אליהם, לא נראים. באמת, בעיניי, הנושא חשוב, אבל מה שיותר חשוב הוא שלצערי הרב הממשלה הזאת מנצלת את הכאוס שהיא בעצמה יוצרת. כאוס על הצד הפוליטי, כאוס של מלחמה, כאוס של הרג, של נושאים שקשורים להריסת כל סימני החוק והתקשורת והבקרה במדינה. הכאוס הזה מאפשר לה להעביר מתחת לרדאר הרבה החלטות והרבה חקיקה, ולצערי הרב רק כשנצליח להיפטר מהכאוס הזה, להיפטר מהממשלה הזאת, יתגלה עומק השינוי שהשאירו לנו כחברה ונצטרך לטפל בזה, כולל בחוק הזה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. חבר הכנסת חילי טרופר. חברת הכנסת עאידה, שתי נקודות: א. החוק הזה בא רק בגלל החלטת בג"ץ, אם לא הייתה החלטת בג"ץ ששוללת מבתי הדין; דבר שני, אני מבין שאת נגד פיטורי ראש השב"כ. את תומכת בראש השב"כ. רק להבין. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אני לא תומכת לא בראש השב"כ ולא בשב"כ. לצערי הרב, אפשרתם להפוך את זה - - - << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שר בממשלת ישראל בעיצומה של מלחמה שר ורוקד "נמות ולא נתגייס. נקדש שם שמיים" – הכי רחוק מקידוש השם, שיר שכולו חילול השם. ממשלה של שרים משתמטים, שמקדמת חוק השתמטות, כולל בתמיכת רבים מחבריה שגינו והזדעזעו אתמול בערב, ושר שיורק בפניהם של המוני ישראלים שעל בשרם יודעים שבדיוק להפך. רבים ממי שהתגייסו חירפו את נפשם ונפלו. צבי זוסמן, שבנו בן נפל בלחימה בעזה, כתב הבוקר: השר גולדקנופ טען להגנתו כי לא רצה לפגוע במשפחה ובחתן, אבל לפגוע באלפי משפחות שכולות, יתומים ואלמנות, פצועי צה"ל ואזרחים טובים – בהם הוא מוכן לפגוע. התנהלותו של השר הרוקד ומחלל שם שמיים היא בושה. אבל גם שותפיו לממשלה לא יוכלו להתנקות מהאשמה ומהכתם. שרים וחברי כנסת מהקואליציה תקפו בחמת זעם את השר גולדקנופ; ראש הממשלה אפילו את זה לא הצליח לעשות. פוליטיקה לפני מדינה. אבל כשאבק המילים הגדולות שקע, נותרנו עם השאלה הפשוטה: שרי מפלגות הציונות הדתית, עוצמה יהודית והליכוד, מה עשיתם בשנה וחצי של מלחמה כדי שחרדים יתגייסו? תציינו פעולה אחת משמעותית. כמובן שלא התניתם את המשך ישיבתכם בקואליציה בכך שצעירים חרדים ישתתפו בזכות ובחובה לשרת, וכך יקלו על מי שכן משרת. זה לא מספיק גבוה בסדרי העדיפויות שלכם. יתרה מזאת, אתם מעניקים גב להמשך ההשתמטות בשותפות פוליטית ובהעברת תקציבים. אחרי שנה וחצי של מלחמה, למעלה מ-1,800 הרוגים, עשרות אלפי נפגעים ואין סוף סבבים של מילואים, מילים כבר לא יספיקו. הכתם עליכם. לוחמי צה"ל, דתיים וחילונים, הנלחמים כתף אל כתף, ראויים להרבה יותר. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח. חבר הכנסת מתן כהנא. אה, הינה, הוא פה. לפנים משורת הדין, ידידי. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> שלום, אדוני היושב-ראש, תודה רבה. חבריי וחברותיי, אני מבקש לנצל את הזמן כדי לבקש מגורמים אלמוניים שמקורבים לגורם מדיני רם-דרג להימנע מתיאוריות קונספירציה. על פי החוק, מותר להחליט שרוצים לפטר את ראש השב"כ, אבל אי-אפשר להניח, אי-אפשר להניח ואי-אפשר להניח למציאות הזאת שגורמים בכירים נותנים יד לאמירה, למחשבה, ולו הקלה שבקלות, שראש שירות הביטחון והסובבים אותו, מונעים ידיעה ברורה, גמורה, ואפילו קרובה לכך, של פשיטה של אויב, של תקיפה קרובה לוודאות, כשהם שומרים את זה לעצמם – לא מעירים את זה, ולא אומרים להוא ולא מתייעצים עם כולנו. מה זה הדבר הזה? מאיפה זה מגיע? חברות וחברים, אני מבקש לעשות לעניין הזה סוף. יש גבול למהלכים הפוליטיים, יש גבול לעירוב מחשבות נלוזות בתוך קודש הקודשים של ניהול המערכה המשותפת שלנו. תנו לי לספר לכם סוד: אנחנו נישאר חבוקים איש בזרועות אחותו, גם אם לא נרצה. נהיה חייבים להמשיך לעבוד, להילחם, ללמוד, להתחתן, ליצור כאן, בארץ חמדת אבות המשותפת הזאת. יהיו לנו המון דברים שלא נסכים עליהם, אבל אי-אפשר לייצר מציאות שבה אנחנו, חס וחלילה, אדוני היושב-ראש, חושדים בבכירים כל כך שהם מרשים לעצמם לא לשתף את מי שצריך, לא לבצע את המהלכים הראויים כפי הבנתם; ייתכן שכפי הבנתם הכושלת, הקלוקלת אם תרצו – אם תרצו להתנסח כך. אני משוכנע שהטובים ביותר – יש טובים כמוהם – הטובים מאוד היו בראש המערכות הביטחוניות שלנו ב-6, ב-7, ב-8 באוקטובר, ונגזר עליהם להיכשל מסיבות שונות שייבחנו. אני מקווה שתהיה בחינה רצינית באותה ועדה חקירה ממלכתית מסודרת שקום תקום. אבל ברור, אי-אפשר להניח שמזימה הייתה בליבם. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח. אחרונת הדוברים, חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> הממשלה הזאת לא מהססת להקריב כל מי ומה שצריך, והפעם על הפרק: ילדות וילדים. אני לא יודעת אם אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אבל מחקרים מראים שעבור ילדות וילדים, ולפעמים גם עבור ההורים, גירושין זה האובדן הכואב ביותר והקשה ביותר אחרי מוות, מבחינה רגשית, מבחינה פסיכולוגית, ומאבקי הגירושין הם הדבר שמחמיר את הפגיעה, במיוחד בילדות ובילדים, יותר מכל דבר אחר. והינה מביאה הממשלה חוק שהולך להעצים, להגדיל, להחמיר את מרוץ הסמכויות ואת מאבקי הגירושין על ספידים. כמו כל דבר שהממשלה הזאת אוהבת, כל נזק – על ספידים. כי לא מספיק ילדות וילדים כבר נפגעו בשנה וחצי האחרונות; לא מספיק ילדות וילדים איבדו את ההורים שלהם, או צריכים וצריכות להתמודד עם הורים שנפצעו פציעות אנושות וסובלות וסובלים מפוסט טראומה שתלווה אותם עכשיו חיים שלמים; ילדות וילדים בעוטף, אחרי שנים של טראומה מריצה מאזעקות, עם הזוועה שעברה עליהם ב-7 באוקטובר; ילדות וילדים בצפון שכבר שנה וחצי אין להם בית; ילדות וילדים בכל רחבי הארץ שחיים תחת מלחמה, שחלקה הגדול מיותר כבר הרבה מאוד זמן; עכשיו הילדות והילדים האלה מוקרבים לעולת בתי הדין הרבניים. סמכויות בתי הדין הרבניים. מי תשמע, סמכויות שבית המשפט העליון גזל מהם. אוי-אוי-אוי, כמו שאומרים אצלנו. באמת, בית המשפט העליון גזל מבתי הדין הרבניים את הסמכות לקרוע זוגות וילדות וילדים לגזרים. אז, חברות וחברים, מה שנדרש כדי להסדיר מזונות ילדות וילדים בישראל הוא חוק שיעשה קריטריונים איך פוסקים מזונות, ולא לפי מה שבא למי שבא ברגע נתון. צריך קריטריונים לפי מה נקבעים המזונות האלה, גם בצד של הילדות ושל הילדים וגם בצד של ההורות וההורים – ההכנסות שלהם, העבודות שלהם. ואתם יודעות ויודעים מה צריך עוד יותר? צריך שיהיו הכנסות להורים, שהם יוכלו לפרנס את הילדים שלהם. כי אתם יודעות ויודעים מה הגורם מספר אחת לגירושין במדינת ישראל? אדוני היו"ר, אתה יודע מה זה? קשיים כלכליים. אתה יודע כמה החמירו הקשיים הכלכליים של ההורים בישראל בשנה וחצי האחרונות, וכמה התקציב שאתם תביאו הערב הולך להחמיר אותם עוד יותר? כמה גירושים אתם תביאו על ישראל? אז מה אתם מביאים? עוד החמרה במרוץ הסמכויות על הגירושין. באמת, לא מספיק ילדות וילדים שילמו את המחיר, בואו, בואו נוסיף עוד קצת לערמה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי לסכם את הדיון. בבקשה. << דובר >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר >> תודה רבה, אדוני יושב-ראש הישיבה, מציע החוק - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, זה חוק ממשלתי. זה חוק ממשלתי, זה של הממשלה, זה שלך. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> תודה רבה, סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת מלול. גם לך יש הצעת חוק פרטית כזאת, אם אני לא טועה. למה לא הצמדת? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה יוצמד בקרוב. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אחרי ראשונה? לפני ראשונה עושים הצמדה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן, לא עברו 45 יום, עזוב. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> טוב, האמת היא ששמעתי חלק מהדוברים. חלק, כדרכם, דיברו דברי טעם, וחלק, כדרכם – פחות. חברת הכנסת מיכאלי דיברה קודם דברים – הינה, היא פה איתנו – ואני חושב שאם רוצים לבקר את בתי הדין אפשר לבקר. למשל, מה אפשר לבקר? שלפתוח תיק בבית המשפט לוקח פי 20 זמן מבית דין. למשל. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> למה אין דיינות, למשל. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> מה הקשר? << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> השר מלכיאלי - - - אני שנים, שנים - - - אני למשל נכנסתי עם אישה, ולא אחת - - - שאישה תרגיש גם בנוח. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אבל זו עוד סוגיה. שנייה, זו עוד סוגיה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו כעורכות דין - - - << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> הבאתן סוגיה. בסדר, זו סוגיה, נדבר עליה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> גם דיינות, בשביל התחושה של האישה - - - << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> בסדר, סוגיה יפה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד, יהיו פעם דיינות בבית הדין הרבני? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז למה אתה רוצה שנסכים לחוק הזה? שמעת את הדברים שלי, שאמרתי? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא. מירב, אני רוצה להגיד לך משהו, סתם שתדעי, החוק הזה הוא חוק שמיטיב עם גברים או עם נשים? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מניחה שלטעמך הוא מיטיב עם נשים. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא לטעמי. ארגוני הנשים – ארגוני הגברים הם נגד החוק הזה. הינה, טלי נמצאת כאן - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, ארגוני הנשים נגד. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא לא לא. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל הם כתבו - - - תן לי ארגון נשים - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא צודק. מי עתר לבג"ץ? למה החוק הזה נולד? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> מי עתר לבג"ץ? ארגוני הגברים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ארבעה גברים, לא ארגוני הגברים. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> מותר לנו לריב. מותר לריב – לא על עובדות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אבל לא על מציאות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני לא רבה איתך. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא, בכללי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מותר לחלוק, לא לריב. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> מירב, החוק הזה הוא חוק שמיטיב רק עם נשים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תסביר. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני אסביר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תודה רבה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא תודה, מה זה קשור, תודה? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני אסביר. כי בתי הדין, במזונות, נותנים לנשים יותר מאשר בתי המשפט ובתי הדין למשפחה. זו לא סטטיסטיקה, זה 100%. יש פה עורכי דין של משפחה. קודם טלי אמרה לי: תגיד לי, איך אתה, כגבר, מעז להגיש הצעת חוק כזאת? לא אכפת לך? אתה לא מבין שמחר אתם תאכלו אותה? אתה לא מבין את המשמעות של זה? אמרתי לה: את צודקת, ואני מבין, ואני מגיש את זה. ארגוני הנשים, רובם המוחלט, שלחו מכתבים בעד החוק הזה. מהפסיקה של בג"ץ, הרבה גברים קפצו והגישו עתירות לבטל פסקי דין שהיו. לכן רצנו עם החוק. כלומר, דיינים-דיינות – סוגיה יפה, לא במקומה. כי החוק הזה מיטיב רק עם נשים. תשאלי עורכי דין למשפחה, לא אותי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תקשיב, אני התמחיתי בדיני משפחה. אתה יודע, אני גם עורכת דין. חצי שנה מההתמחות שלי הייתה בדיני משפחה. אחד הדברים הקשים בבית הדין הרבני – הינה, אני אומרת לך, גם דבי – היא עסוקה בעצמה, רגע, שנייה – אני אומרת לך, אחד הדברים שאתה מרגיש, שבגלל שהאישה היא זו שמקבלת את הגט מהגבר, היא מראש בעמדת נחיתות. אתה מסכים איתי? אין שוויון בגט. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> נכון, כי הגבר נותן, הוא המקדש. אבל זה לא החוק הזה. את רוצה דיון פילוסופי? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא. אבל הכניסה לבית הדין הרבני מראש - - - << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אבל הנשים רוצות, כי החוק הזה לטובתן. עוד פעם, כשבג"ץ ביטל את החוק הזה הנשים קפצו, כי זה הזיק להן, ביטול החוק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני אוסיף. מירב, מאז שנהייתה משמורת משותפת, בתי המשפט למשפחה אומרים: משמורת משותפת – חצי-חצי בכול. בתי הדין אומרים: למרות שזה משמורת משותפת, הבעל צריך להביא עוד – בגלל שהוא כאילו אחראי למזונות של הבית – גם במשמורת עוד יותר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד, מלכיאלי, במשמורת משותפת בית הדין הרבני פוסק מזונות? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא נותן מזונות. נותן לבעל. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> בטח, בוודאי. הוא נותן, כן, לכן ארגוני הנשים רוצים את החוק הזה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זו הנקודה. בית המשפט לא נותן כלום. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> רגע, חכה, נראה לי שהוא שולט בחומר. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> הוא גם יודע. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> גם אני עורך דין. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אולי יותר טוב ממני. הוא גם ממשרד הדתות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ארז, היית עורך דין - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא, אבל עזרתי לו. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לארז יש גם הצעת חוק כזאת והוא הגיע למשרד הדתות - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> קראתי את פסק הדין של סולברג, של השופטת וילנר, בעיון, כמה פעמים, ולמדתי את הנושא. מ-1969 – לא 1959 – הלכת שרגאי, ועד היום. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אגב, מירב, מעניין שהשופטות - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - זה יעלה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תקראי את פסק הדין עכשיו, תאמיני לי - - - << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> המעניין הוא שהשופטות בבג"ץ היו נגד החוק והשופט היה בעד החוק. עולם הפוך. אבל בסדר, עזבי, לא משנה. המושג שאת אומרת, כניסה של אישה לבית הדין –­ אפשר לדבר על זה. בסוף צריך להבין מה המעמד של דיינים. יש עמדת ההלכה. אי-אפשר לדרוש מבתי הדין להיות משהו שהוא נגד עמדה של ההלכה. בסדר. אבל בסוף, אם אנחנו רוצים לבחון את הצעת החוק הזאת, למי היא מיטיבה – היא מטיבה עם נשים. כניסה של אישה לבית הדין – אפשר לדבר על זה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> באמת אני שואלת אותך, למה אתה חושב שלא צריכות להיות דיינות? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא אמרתי שלא צריך, אמרתי שההלכה מתנגדת לזה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> את רוצה שיעור הלכה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא. אני שואלת למה שופטות כן - - - << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> שופטות זה לא משהו הלכתי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל יש שופטות דתיות. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> נכון. צריך לשאול אותם איך - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יש שופטות דתיות. שופטת בית משפט עליון - - - << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> הם פוסקים על פי ההלכה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה תמיד הולך לפי ההלכה? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יש גם עין תחת עין, שן תחת שן. אתה יודע שאני למדתי משפט עברי? יש קטיעת איברים. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אין הלכה כזאת בכלל. אין הלכה כזאת של עין תחת עין. את מצטטת דבר לא נכון. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה אומר לי? יש קטיעת איברים? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא. לא. לא. אין דבר כזה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד לי, אתה למדת – משפטים למדת? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> משפטים לא, תורה – כן. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> משפט עברי למדת? במשפט עברי יש קטיעת איברים. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אין עין תחת עין. לא נכון. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה אומר לי? עשיתי על זה סמינריון. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אז הסמינריון שלך – קיבלת ציון בטעות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל אני למדתי משפטים, לא אתה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> מירב, אין דבר כזה. מירב, תעשי לי טובה. אין בהלכה קטיעת איברים. לא היה ולא נברא. את מצטטת - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד, את פרופ' קירשנבאום, זיכרונו לברכה, אתה מכיר? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> על הרמב"ם שמעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני שואלת אותך - - - << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> על הרמב"ם, יותר מהפרופסור, שמעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ברור ששמעתי. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אז הרמב"ם אומר שאין קטיעת איברים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יש לי שאלה אליך. שנייה, מנהלים את הדיון. במשפט - - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> הרמב"ם גם אומר שבמקרה - - - << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אתה לא יודע לקרוא רמב"ם. שנייה. אני אביא לך רמב"ם מנוקד, שתי דקות. שתי דקות – רמב"ם מנוקד. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> במשפט העברי, יש או אין קטיעת איברים? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> מעולם לא היה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זאת אומרת שהם המציאו אירוע שלם שמעולם לא היה? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> כן, כן, כן. אני מוסרט פה – ערוץ הכנסת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד לי, כל דבר שאתה הולך היום – לפי ההלכה? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כל דבר. אז איך – אני מנסה להסביר דברים, שיש אנשים מהציונות הדתית, לצורך העניין נגיד שהם מתגייסים לצבא. אה - - - << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא "אה". לא "אה". נכנסת לסוגיה - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה אומרת ההלכה על גיוס לצבא? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני אענה. את נכנסת פה לסוגיה פוליטית, שאני חושב שזה לא המקום לדבר על זה. אני אקיים איתך על זה שיח, אין בעיה. עזבי. אבל - - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אלעזר, מה אתה מעיף יד? מה, מה? לזלזל הכי קל. תתעמת איתי הלכתית, לא סיפורים. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אתה רוצה שאני אענה לך? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא, אל תענה. כי אתה לא יודע. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> - - - מזלזל - - - << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> בסדר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד לי מה אומרת ההלכה על גיוס לצבא? פעם אחת ולתמיד. אתה אמרת לי: קטיעת איברים – אין. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אין דבר כזה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יפה. אז מה אומרת ההלכה על גיוס לצבא? בעד או נגד? אל תלך לסוגיה פוליטית. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> בעזרת השם, אני אתן לך סוגיה הלכתית, אבל זה לא מתאים פה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אה, אז איפה מתאים? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> נקיים שיח בינינו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד, זה שגולדקנופ רוקד בחתונה שאומרים שם את מה שאומרים – אני מזועזעת להגיד את זה – מה דעתך על זה? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> הוא גם מיהר להתנצל, אני חושב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה הוא התנצל? אתה ראית את ההתנצלות שלו? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא ראיתי, קראתי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד, את יגאל גואטה מש"ס העפתם על זה שהוא שהלך לחתונה של גיי. למה עליו אתה לא אומר? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא, לא, לא קראתי. שנייה. אני חושב שההתנצלות שלו הייתה במקומה, וזה בסדר גמור. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שב, שב, וסרלאוף, אנחנו מדברים. מה, נהיית מרכז הקואליציה? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני חושב שההתנצלות הייתה במקומה – את רואה, אופיר אומר לי לרדת. איך אני יכול להסביר לך סוגיה כזאת גדולה - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ואללה, הציל אותך. לא ענית לי אם ההלכה בעד או נגד גיוס לצבא. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא, לא הציל. עד ארבע שעות – אני אסביר לך. מבטיח לך תשובה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ולא ענית לי על גולדקנופ. אבל את יגאל גואטה זרקתם על חתונה של גיי. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא, על גולדקנופ עניתי. רבותיי, אני קורא לכולם לתמוך בהצעת החוק. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ירדת בדיוק בזמן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה לשר לשירותי דת. חבריי חברי הכנסת, בבקשה תפסו את מקומותיכם. הצבעה שמית. מירב, הצבעה שמית? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מושכת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אז תעדכנו אותי קצת, מדי פעם. מדי פעם תעדכנו. אם כך, ההצבעה היא הצבעה אלקטרונית. חבריי חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 6) (סמכות כריכת מזונות לילדים), התשפ"ה–2025, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 58 נגד – 43 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 6) (סמכות כריכת מזונות לילדים), התשפ"ה–2025, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אלקין, אלקין, גדעון סער הצביע נגד. הוא טעה, לדעתי. להלן תוצאות ההצבעה: 58 בעד, 43 מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 6) (סמכות כריכת מזונות לילדים), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. לפרוטוקול, שר החוץ גדעון סער הצביע בעד – התכוון להצביע בעד. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה. << הצח >> הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (הוראה שעה) (בקשה מקוונת להנפקת תעודת זהות), התשפ"ה–2025 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1844).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר–היום: הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (הוראת שעה) (בקשה מקוונת להנפקת תעודת זהות), התשפ"ה–2025, לקריאה ראשונה. המזכיר, מי מציג את החוק? אני מזמין את השר עמיחי אליהו להציג את החוק. בבקשה, לרשותך עד עשר דקות. << דובר >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שרים שנמצאים פה, הצעת החוק שלפנינו היא המשך ישיר למאמץ המתמשך להנגיש שירותים חיוניים לאזרחי ישראל. לפני כשנה, על רקע אתגרי התקופה והשלכות מלחמת חרבות ברזל, אימצה הכנסת הוראת שעה שאפשרה הגשת בקשות מקוונות להנפקת תעודות זהות ודרכונים. המטרה הייתה להקל על תושבים מפונים, על חיילי סדיר ומילואים הפועלים בגזרות השונות ועל לשכות רשות האוכלוסין וההגירה שנדרשו להתמודד עם העומסים הכבדים. ומאז הנתונים מדברים בעד עצמם – במשך שמונה חודשים, מאז כניסתה לתוקף של אותה הוראת שעה, למעלה מ-92,000 אזרחים קיבלו מסמכי זיהוי לאחר הגשת בקשה מקוונת, מתוכם 78,000 אזרחים הנפיקו תעודת זהות ללא צורך בהתייצבות פיזית בלשכה. כעת מוצע להאריך את ההסדר לגבי הנפקת תעודות זהות באופן מקוון לתקופה של שנה, עם אפשרות להארכה נוספת של עד שנה, מתוך הבנה שהצורך בכך עדיין קיים. הצעת החוק צפויה להקל באופן משמעותי על אזרחים רבים שעדיין מתמודדים עם מצב הלחימה והשלכותיו, וכן להקל על לשכות רשות האוכלוסין אשר פועלות תחת עומס רב, שצפוי רק להתעצם, בין היתר לאור חזרת הפעילות של חברות התעופה הזרות. לפי ההצעה, ובדומה להסדר הקודם, תעודות הזהות שיונפקו באמצעות הגשת בקשות מרחוק, יהיו בתוקף למשך חמש שנים בלבד. חשוב להדגיש שלאחר התייעצויות ודיונים שהתקיימו בנושא, לרבות דיונים עם הממונה על יישומים ביומטריים, הוחלט לאפשר את השירות להוצאת תעודות זהות בלבד, בשל המאפיינים והשימושים השונים של תעודות זהות ושל דרכונים. התיקון המוצע יאפשר להמשיך ולשרת את הציבור ביעילות. אני קורא לכם לתמוך בהצעת החוק בקריאה הראשונה, ולסייע לנו להמשיך ולהעניק שירות טוב, מהיר ובטוח לכל אזרחי ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה לכבוד השר. נעבור לדיון האישי. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הממשלה האנטי-ציונית הראשונה זאת הממשלה הזאת. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> איך הגעת לזה - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ממשלת הדיפ סטייט האמיתית של ישראל. בממשלה הזאת - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת אושר שקלים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> בממשלה הזאת משרתים את קטר במקום את המדינה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> - - - בדרכים הרבה יותר - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לפחות לא משת"פים של קטר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת מירב, זה לא בסדר. חבר הכנסת אושר שקלים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ממשלת ישראל בשירות מדינה עוינת, וכולם מחפים. אפילו מפטרים ראש שב"כ רק כדי לחמוק מהפרשה עם החשדות הכבדים בבגידה במדינה. ממשלת הדיפ סטייט האמיתית היא זו שחותרת תחת כל נורמות השלטון והחוק. לפטר את כולם, רק לא להודות במה שנעשה כאן. ממשלה ששולחת חיילים אל הקרב רק כדי לשרוד פוליטית; ממשלה שמפקירה את האחים שלנו מעונים בשבי החמאס רק כדי לשרוד פוליטית; ממשלה שמחזירה כהניסט מורשע, שכשל בתפקידו בכל פרמטר, רק כדי לשרוד פוליטית. והינה, ראש השב"כ לשעבר בורח מכיסאו. גם הוא יודע שכל מה שאני אומרת אמת לאמיתה. אמת לאמיתה. אתם החלטתם להחריב את כל מוסדות השלטון והחוק במדינה הזאת, היקרה הזאת – כדי מה? לשבת על הכיסא שלכם? הכיסא שלכם עדיין נוח? הוא שווה את הקורבן? הוא שווה את ההקרבה? אתם יכולים להסתכל בעיניים של המשפחות כשהעדפתם הכול על פניהן? יכולים להסתכל למילואימניקים בעיניים כשאתם שולחים אותם שוב אל הקרב, ועבור מה? כדי שבן גביר יחזור לכיסא שלו? כדי שנתניהו יזכה בעוד כמה חודשים? תחריבו פה הכול? עבור מה תחריבו פה הכול? עבור כיסא? איפה אהבת ישראל שלכם? שכחתם את אהבת ישראל. איפה המוסר היהודי שלכם? אתם מזמן שכחתם מה זה להיות יהודים. איפה החמלה והאנושיות שלכם? אתם לא יודעים מה זה להיות בני אדם. אני אגיד לכם את זה, כי זאת האמת: אתם הממשלה האנטי-ציונית הראשונה לישראל, ממשלה שכל-כולה דיפ סטייט אמיתית, שבה חותרים תחת החוק, שבה מאיימים לא לקיים את הוראות החוק, שבה מכופפים את החוק או מחוקקים חוקים נגד החוק הקיים, רק כדי לחמוק מאימת הדין. פיטורי יועמ"שית, ראש שב"כ, מינוי מפכ"ל מטעם – כל מה שבא, לא תבחלו בכלום. אני רוצה להגיד לכם: ישראל האמיתית תנצח. ישראל של אהבת האדם והערבות ההדדית תנצח. התקווה תנצח. אתם תיפלו, אנחנו נתקן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת דן אילוז, בבקשה. << דובר >> דן אילוז (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הגיע הזמן להגיד את האמת, בלי מסכות, בלי פוליטיקלי קורקט. שנים מוכרים לנו את האשליה שאפליה מתקנת היא צדק היסטורי, אבל בפועל מדובר באפליה נגד הרוב הציוני של מדינת ישראל. אפליה מתקנת לא מתקנת, היא מקלקלת. היא לא יוצרת הזדמנות שווה, היא מחסלת את העיקרון הכי בסיסי של חברה בריאה: לתגמל את מי שתורם. במקום לאפשר לכל אחד להתקדם בזכות כישרון, עבודה קשה ומאמץ, המדינה קובעת מראש למי מגיע יותר – לא לפי תרומה, אלא לפי זהות. וככה היא פוגעת בלוחמים ובמילואימניקים, ולא רק בהם. היא פוגעת גם בכל אזרח יצרני. ככה זה נראה: שני צעירים מסיימים תיכון, הראשון מתגייס לקרבי, תורם שלוש שנים, עושה מילואים. רק אחרי השירות הוא מתחיל ללמוד. השני לא משרת, לא תורם. אבל כששניהם נרשמים לאוניברסיטה, דווקא זה שלא תרם מתקבל ראשון, מסיים את לימודיו לפני שהראשון אפילו ניגש להתקבל אליהם. ובקבלה – יעדיפו את מי שלא שירת. למה? כי המדינה החליטה להעדיף זהות ולא עשייה. זה ממשיך בדיור, בשוק העבודה, במשאבים ציבוריים. מי שלא משרת ולא תורם מקבל עדיפות, וחייל משוחרר נדחק לאחור כאילו היה אזרח סוג ב'. המסר ברור: תורם? פראייר. לא משרת? מתוגמל. ותשאלו את חיילי המילואים שעשו 250 ימי מילואים בשנה. בזמן שהם נפרדו מהמשפחה, מהעבודה, מהחיים, המדינה בחרה להעדיף את מי שלא הרים אצבע להגנתה, לעיתים גם מי שפועל נגדה בגלוי. זה לא רק עוול מוסרי, זו התאבדות לאומית. כלכלה לא יכולה לצמוח כשהמדינה מתגמלת לפי שיוך ולא לפי תרומה. הציבור היצרני נשחק, הכישרון נדחק, והמוטיבציה בצניחה חופשית. ושלא יעזו להאשים אותנו בגזענות. התנגדות לאפליה מתקנת זו לא גזענות, זו מלחמה באפליה, זה מאבק על שוויון אמיתי שבו כל אזרח מתקדם לפי המאמץ שלו ולא לפי הזהות. מדינה שמתגמלת חוסר תרומה, תקרוס. הגיע הזמן להפוך את המשוואה: מי שתורם יותר, יקבל יותר. לכן אני קורא לממשלה: תבטלו את מנגנוני האפליה המתקנת. תחזירו את הערכים הבסיסיים של צדק, שוויון הזדמנויות וציונות. די לעיוות, די לאבסורד. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. אני נועל את רשימת הדוברים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> דן, כל הכבוד - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אילוז, אל תפחד. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אל תפחד, אל תפחד - - - << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה לברך אותך על חזרתך לממשלת הכול דיבורים, ואני אסביר לך למה הממשלה הזאת היא ממשלת הכול דיבורים. בסוף השבוע האחרון נורו שישה טילים על מטולה ויישובי אצבע הגליל, ומייד שר הביטחון מוציא paroles et paroles, דיבורים: דין ביירות כדין מטולה, ודין מטולה כדין ביירות. משמע בביירות יחטפו על הירי על מטולה – אגב, אותה מטולה שהממשלה הזאת התעקשה שאפשר לחזור אליה ואין שום מניעה ביטחונית, אותה מטולה שעומד ראש העיר ואומר: העיר הזאת מופקרת. לצערי, הסתבר שהוא צדק. פתאום, לא חלפו ארבע שעות ומוציאים הבהרה מלשכת ראש הממשלה שביירות בכלל לא על השולחן בבנק המטרות שנותנים לחיל האוויר, וחזרנו לקונספציית הפגזת גבעות החול הריקות. משמע, צה"ל מגיב, האויב מורתע, והינה עוד מעט הם מתחננים שוב להפסקת אש. לצערי, חזרתם בדיוק לאותה קונספציה. ואז נזכרתי ששר הביטחון הזה, ב-7 באוקטובר הוא היה שר האנרגיה והמים, ומייד אחר כך, ב-12 באוקטובר, הוא מפרסם: אף מתג חשמל לא יורם, שיבר מים לא ייפתח ומשאית דלק לא תיכנס לרצועה. לא היה צריך הרבה, רק ארבעה ימים, כדי להפוך את הדברים האלה ולהכניס משאיות דלק ומים וחשמל. ושוב הממשלה הזאת הוכיחה לנו שהיא טובה בדבר אחד: בדיבורים, באיומים. אבל במה שנוגע לביטחון מדינת ישראל, מדינת ישראל נמצאת בסוף סדר העדיפויות של הממשלה הזאת. ולצערי, אותה קונספציה שהובילה אותנו ל-7 באוקטובר, אותה קונספציה שהוביל ראש הממשלה – שאמר נקנה שקט לטווח הקצר במחיר הטווח הארוך, נעביר כסף לחמאס כדי שהוא לא יירה עלינו, ובדרך הזאת תדלק את מנהרות הטרור – אותה קונספציה בדיוק שולטת עכשיו, אותה קונספציה שמאפשרת לממשלה הזאת שוב להבליג ולהכיל את הירי על יישובי הצפון. אז אני אומר לכם, לא תהיה ברירה, אנחנו נקים כאן ממשלה ציונית. אנחנו נקים כאן ממשלה שתעבור מהכלה להכרעה ושתקבע שחייבים לתפוס אזור חיץ בין הלבנון לבין יישובי הצפון עד שחיזבאללה יפורק מנשקו. זאת הדרך היחידה להחזיר את הביטחון לתושבי הצפון, ואנחנו נעשה את זה, אחרי שתסיימו עם הדיבורים שלכם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שמת מכתב אצל ראש הממשלה? היה דיווח שאתה מתפטר. תאיר את עינינו. אבי, תאיר את עינינו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חכה, בוא נשמע מה - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה איתך, אתה מתפטר בסוף, או מה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מירב, הם שואלים אותו יפה, פתאום את קמה. שאלו אותו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני לא מבין, אתם בעד או נגד? << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חלל צה"ל גיא שבתאי, השם ייקום דמו, היה כדורגלן מצטיין, שדווקא בשהותו בארצות הברית מצא את יהדותו. הוא חזר לארץ, חזר בתשובה, הלך ללמוד במכון מאיר בירושלים, התחתן ולמד בישיבות נוספות. בהמשך הוא החל לשמש גם כאיש חינוך בישיבת חורב בירושלים. בסוף חודש תשרי השנה, בקרב בלבנון שבו נפלו חמישה לוחמים נפצע גיא, השם ייקום דמו, ששירת באותו גדוד מטעם הרבנות הצבאית. לאחר שבועיים, ב-ז' בחשוון, הוא השיב את נשמתו הטהורה לבוראו. גיא השאיר אחריו אישה ושלוש בנות. אחת מבנותיו לומדת בבית ספר ששייך למוסדות המוכר שאינו רשמי. בית ספר תורני-לאומי לבנות ממשפחות כמו משפחתו של גיא, השם ייקום דמו; בית ספר שגם הוא מקופח בצורה חריפה בתקציביו לעומת מוסדות החינוך האחרים במדינת ישראל; בית ספר שבו הורים משלמים מאות שקלים בחודש עבור לימודיה של כל בת, רק בשביל שיוכלו לחנך אותן בהתאם לאמונתם ולערכיהם; בית ספר שהמורות שבו נאלצות להסתפק במשכורת רעב, כי מבחינת הדיפ סטייט במשרד החינוך של המדינה היהודית, חינוך תורני לאומי שכזה אינו זכאי לתקצוב כמו החינוך הממלכתי, הממלכתי-דתי או הרשתות החרדיות. נושא זה של השוואת התקציבים לתלמודי התורה הלאומיים ובתי הספר לבנות מופיע בהסכם הקואליציוני, ועל מימושו אני נאבק מאז כניסתי לממשלה. כמו בתו של גיא, השם ייקום דמו, ישנם עוד אלפי ילדים, שהוריהם שמשרתים בסבבים חוזרים ונשנים של מילואים בשנה וחצי האחרונות ממשיכים להיות מופלים במוסדות החינוך של ילדיהם בתקציבים שמופחתים בעשרות אחוזים לעומת מוסדות החינוך הממלכתי, הממלכתי–דתי והרשתות החרדיות. כאשר הגעתי לבית האבלים של משפחת שבתאי לניחום, אלישבע, אימא של האלמנה, פנתה אליי בשאלה נוקבת: מה עם תיקון העוול בתקציב לתלמודי התורה ובתי הספר לבנות? מה, אין להם לב שם למעלה? הם לא מבינים? אני משאיר את השאלה פתוחה לראש הממשלה ולשר החינוך. אבל אני לא מתכוון לעמוד עוד מנגד. לצערי, היות שהסוגיה הזאת לא נפתרה והיות שנודע לי ממזכיר הממשלה ושר החינוך שהם לא מתכוונים להשוות את התקציבים, אגיש היום מכתב התפטרות מתפקידי כסגן שר ואצביע נגד התקציב. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 162) (הגדלת חיבור החשמל), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת יעקב אשר; הצעת חוק יום הוקרה ממלכתי לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון וקבוצת חברי הכנסת. הודעות שר החינוך על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת פנינה תמנו, רון כץ, לימור סון הר מלך ומשה סולומון בנושא: הצורך הדחוף לצמצום פערים בהשכלה גבוהה של יהודי אתיופיה ופיקוח על מלגות לבני הקהילה; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת משה טור פז, סימון מושיאשוילי, חילי טרופר ומיכל מרים וולדיגר בנושא: הלנת שכרן של עשרות מדריכות השתלמויות לגננות ומורים במרכזי פסג"ה; בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת משה טור פז בנושא: פיקוח על מתן התאמות לסטודנטים שבמילואים וסיום שנת הלימודים האקדמית לסטודנטים משרתי מילואים. המלצות הוועדה הציבורית לקביעת שכר ותשלומים אחרים לחברי הכנסת בנושא: גילום מס בשל לינת חברי הכנסת בבית מלון בירושלים, ובנושא: שינוי אופן התשלום עבור שירותי תקשורת לחברי הכנסת. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (הוראה שעה) (בקשה מקוונת להנפקת תעודת זהות), התשפ"ה–2025 << הצח >> (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. נראה לי שאבי מעוז יתקזז עם עידן רול. אם הוא יתפטר אז הוא יתקזז. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> נכון. אחד לכם, אחד לנו. תודה רבה, אדוני היושב בראש. זה – לשמור על איזונים ובלמים. אני מרגישה שהנושא של גולדקנופ, עוד לא מיציתי אותו, ולכן אני רוצה להגיד לך על זה משהו. חשבתי לעצמי משהו. לפני שבוע וחצי כל המדינה רעדה. למה היא רעדה? כי לפיד התראיין באיזה פודקאסט – פודקאסט, שאני לא יודעת כמה מאזינים לו. לא מזלזלת, אבל בוא נגיד, שטויות – ואמר מה שאמר על אורית סטרוק. לא היה שר אחד או חבר כנסת אחד שלא גינה. מה זה גינה? מיקי, הייתה תחרות מי מגנה יותר את לפיד, על זה שהוא אמר שכשהוא רואה אותה הוא צריך העלאה. אין שר שלא גינה. המגישים בתוכניות, לא רק בערוץ של צפון קוריאה, בערוץ 12, ב-13, ב-11, בכל ריאיון שעלינו, אמרו לנו: אבל מה את חושבת על מה שלפיד אמר? וברדיו – העלו אותי אצל ספי ויניר: מה את חושבת – שלפיד אמר? כולם. ואתמול – עזבו רגע, שנייה אני שמה את גולדקנופ בצד – השר העבריין, הלוא הוא איתמר בן גביר, תקף פיזית את ראש השב"כ. תקף אותו פיזית. הייתה ישיבה על סוריה - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> חבל שלא נתנו לו, היה מכסח אותו. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תבין, הוא יצא החוצה - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני עדיין לא מאמין לזה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא יצא החוצה, שמע על הדיווח ב-12 – הרי אין נרקומן תקשורת כמו בן גביר – חזר ותקף פיזית. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רונן בר בכושר. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזבו רגע, אין כוחות, כן? זה לא כוחות. בין – בוא, קצת קציצה, אין מה להגיד, לבין ראש השב"כ, שהוא אדם חזק. בוא נגיד, הוא הגיע מפעילות השטח הכי מבצעית של השב"כ. זאת אומרת, בוא נגיד במילים שלנו, זה לא כוחות. הוא, העבריין, שהניסיון הכי – יש לו תמונות שהוא בועט בשוטרים. אתה מכיר אותו, היית מפקד מחוז ירושלים, מתמודד – זה כמו העכבר שצועק על האריה. תגיד לי, מה, באמת באת לתקוף פיזית את ראש השב"כ? אני שמחה שאתם מבסוטים. עזבו שנייה איפה הוא ואיפה זה, עזבו שזה לא מלחמה בכלל, אבל אף אחד מכם לא מגנה ששר בממשלה תוקף פיזית? עזבו שזה לא כוחות, עזבו שזה עכבר וזה אריה, עזבו שזה קציצה וזה לוחם, עזבו. אף אחד לא בא ואומר לא תוקפים ראש שב"כ? הבנתי שהשרים היו בהלם. הבנתי שהעובדים היו בהלם. הלם. היו בשוק, לא האמינו שזה קורה מול העיניים שלהם. למה אף אחד מכם לא מגנה? למה? אבל מהאמירה של לפיד על סטרוק – כל הדגים הקפואים התעוררו. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. מישהו שם מפעיל – להוריד את הווליום, בבקשה. חבר הכנסת דן אילוז, שלום. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> בוועדת החוץ והביטחון התגלגל לאיטו חוק גיוס, או חוק השתמטות. התגלגל, התגלגל, התגלגל, עד שנעצר. אין דיונים בוועדת החוץ והביטחון על חוק הגיוס. אין. הלוא איפה יש דיונים על חוק הגיוס? בוועדת הכספים. סמוטריץ' – הוא מוביל את חוק הגיוס; משה סולומון בא להרים את האצבע בוועדת הכספים על חוק הגיוס. הרב סורוצקין ושר השיכון גולדקנופ מוציאים להם אצבע משולשת, ואומרים: נראה אתכם. אנחנו נשיר "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, נמות ולא נתגייס, בלשכותיהם אין אנו מתייצבים", ואתם תמשיכו לממן. הילדים שלנו, של הציונות הדתית, ילכו למילואים, יפסידו עסקים, המשפחות יקבלו טיפולים פסיכולוגיים, ואתם תממנו את ההשתמטות, גם כשהיא תרקוד על הדם של כולנו – לא שלה. גם כשסורוצקין וגולדקנופ, בתירוצים עלובים של עמדנו, קפאנו, לא אנחנו שרנו – כאילו הם לא ידעו לאיזה חתונות הם הולכים, כאילו הם לא ידעו מה ישירו, כאילו הם לא שולחים גם את הנכדים שלהם למוסדות שלא רק שמחנכים שם לא לשרת, בשיעורי זמרה מלמדים אותם: "בלשכותיהם אין אנו מתייצבים". ואחרי זה הם יוציאו – זה מצחיק אותי, סליחה שאני מחייך – הודעת גינוי לגולדקנופ. הם חושבים שהציבור שמצביע למה שנקרא הציונות הדתית הוא ציבור מטומטם. כאילו הנשים של המשרתים, האימהות של הילדים שההורים שלהם פעם חמישית בעזה, לא מבינות שסמוטריץ' דואג שגם הילדים הקטנים יהיו פעם עשירית בעזה, בגלל שהוא ממשיך לממן בחוק הגיוס האמיתי, שהוא תקציב המדינה, את ההשתמטות, או ליתר דיוק גם את החינוך להשתמטות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן – מוותרת. חבר הכנסת חנוך מלביצקי, בבקשה. << דובר >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בזמן האחרון אנחנו עדים לאסקלציה באלימות, לאסקלציה באיומים, לדיבורים על מלחמת אזרחים, על שפיכות דמים. לא אזהרות, אלא איומים. ובאים אלינו ואומרים: אתם אחראים. אתם על ההגה, אתם צריכים אולי לוותר, אתם צריכים אולי לעצור – כמו שאמר גם נשיא המדינה – אתם צריכים להתקפל, אתם צריכים להתכופף. רק שוכחים שכבר ניסינו את זה. ניסינו את זה לפני 7 באוקטובר. בספטמבר ובאוקטובר 2023 כבר לא הייתה חקיקה משפטית. אנחנו ויתרנו עליה. למרות זאת, ביום כיפור של אותה שנה הותקפו מתפללים ברחובות ישראל; בסוכות של אותה שנה שרפו סוכות במדינת היהודים. יהודים שרפו סוכות, נגד הדתה במרחב הציבורי. אז אל תספרו לנו סיפורים, מכיוון שאלה שמדברים על מלחמת אזרחים ועל שפיכות דמים לא עושים את זה בגלל סיבה. אי-אפשר באמת לדבר איתם, אלא הם החליטו שזה יהיה דרכם או שלא יהיה בכלל. לא אכפת להם לשרוף את הבית, לא אכפת להם להטביע את הספינה, לא אכפת להם שום דבר. רק הם ומה שהם רוצים. אז לא. זה נגמר, זה לא יהיה. אנחנו נעמוד על שלנו, אנחנו נתקדם בחקיקה המשפטית כפי שאנחנו חושבים לנכון, אנחנו נפטר – הממשלה תפטר את מי שהיא חושבת שהיא צריכה לפטר. ולא תהיה פה מלחמת אזרחים ולא תהיה פה שפיכות דמים, מכיוון שהרוב המוחלט של עם ישראל לא עם המטורפים האלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. חנוך, תשמע, מילים כדרבונות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> עוד לא שרפו סוכות. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> עוד לא שרפו סוכות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, על הרעיון. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> ברחובות שרפו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חנוך - - - את המילים, תביא דורבנות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> תאמינו לי, אין לתאר. אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, קודם כול, בראשית דבריי אני רוצה לברך את עידן, היועץ שלי, על הולדת בתו אתמול, נסיכה חדשה שהצטרפה למשפחה. קודם כול נתחיל בחיובי. אחרי שאמרתי את הדברים האלה, קפצה לי עכשיו הודעת דוברות של שר הפיתות והטיקטוק בכבודו ובעצמו. לא שמישהו הוציא את זה, הוא בעצמו מוציא סינק - - - << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> שר שנבחר בבחירות דמוקרטיות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> השר וסרלאוף, תקשיב לדברים ואחרי זה תענה, אני חושב שגם אתה תסכים איתי. אם יש משהו טוב במפלגה שלכם, זה רק אתה. שר הפיתות והטיקטוק, שמוציא את הדברים מטעמו, אומר כך: ראש השב"כ בדק חשדות לחתירה תחת הדמוקרטיה וסדרי השלטון. לא צריך את השב"כ לדעת שבן גביר חותר תחת הדמוקרטיה, לא צריך אותו. למרות שהוא מוסמך, סעיף 7א קובע בדיוק את זה. זה מה שהשב"כ צריך לעשות. ומה אומר בן גביר? << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> אבל השב"כ חוקר חקירות - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אחרי שסיים עם היועצת המשפטית לממשלה – תקשיב עד הסוף – אחרי שסיים עם היועצת המשפטית לממשלה, שהיא הראשונה שזיהתה את הסכנה, אז הוא סימן אותה ואמר: אני לא אחזור לממשלה עד שתדיחו אותה. עכשיו הוא עובר לראש השב"כ, שגם זיהה את הסכנה ואומר: בן גביר הוא סכנה למשטרה, הוא סכנה למדינה, הוא סכנה לכל מוסדות השלטון במדינת ישראל. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> חקירה פוליטית נגד נבחרי ציבור. זו בושה וחרפה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין ליצן כזה שנולד בממשלת ישראל. אין. השר וסרלאוף, אני רוצה לספר לך סקופ. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> בושה וחרפה. מי שחרד לדמוקרטיה צריך לגנות את זה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> השר חיים כץ החליף את בן גביר לחודשיים, ואף אחד, אפילו בבית הזה, לא שם לב. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> חוקרים נבחרי ציבור. זה פוטש, זה ניסיון הפיכה. זה ניסיון הפיכה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע מי כן שם לב? מי שכן שם לב אלה אותם כבאים ושוטרים שקיבלו תוספת שכר. למה השר חיים כץ הצליח לתת להם את תוספת השכר ושר הטיקטוק והפיתות לא הצליח? קוראים לזה תהליכי עבודה, קוראים לזה ניהול, קוראים לזה ארגון. מעולם האיש הזה לא ניהל שום דבר מלבד את עצמו ואת הסיעה הקטנה שלו. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> מצחיק אותי שאתה מגן על רונן בר, שראש הממשלה אומר שאין בו אמון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> האיש הזה מעולם לא ניהל שום דבר חוץ משתי עיזים. אז עכשיו אני רוצה לומר לך משהו, השר וסרלאוף. דווקא אתה, שכן עושה עבודה טובה, צריך לצאת נגד הדברים האלה. לא יכול להיות ששר בממשלה יעמוד ויגיד - - << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> אני יצא נגד מציאות שראש שב"כ חוקר שרים, מחפש להפליל שרים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - שראש שב"כ צריך ללכת לכלא. לאן נגיע? לאן נידרדר? ראש שב"כ, האיש ששומר עליך מתחת לבית שלך ומאבטח אותך, וכשאתה נוסע לחו"ל הוא מאבטח אותך, ומאבטח את שר הטיקטוק והפיתות. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> זה מאפשר לו לנהל חקירות פוליטיות? כמה צביעות, כמה צביעות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה צריכים לחשוב עכשיו הלוחמים שלו שנמצאים בעזה ובמקומות אחרים שלא נרחיב עליהם? מה הם צריכים לחשוב כשהם שומעים את שר הטיקטוק והפיתות, שגם אחראי על המשטרה, אומר: את ראש השב"כ צריך לשלוח לכלא. האם זו הנחיה? האם זו פקודה? ומשפט אחרון לסיום, אדוני. היום פורסם שרשתות התקשורת הורידו את הסיקור של החטופים ב-78%. לא יכול להיות. לא יכול להיות שנשכח את האחים שלנו שנמצאים עכשיו במנהרות ונמקים שם, בזמן שאנחנו נתעסק עם שר הפיתות והטיקטוק וחבריו. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. רון, אתה מסכים איתי – עזוב איך הוא התנהג – אם 50% אחוז ממה שנחשף נכון, ממה שעמית סגל חשף - - - << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> הוא צריך ללכת הביתה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מה? שהשב"כ עשה את העבודה שלו? עשה את העבודה שלו. צריך לחקור. אם יש חשדות – חוקרים. איזו מדינה נהיינו שלא חוקרים יותר? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עזוב, נו. עזוב, ההתנהגות – אני לא יודע. מה, השב"כ? שרים - - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מה זה שרים, מה, הם מעל העם? << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> עברו כמעט שנתיים - - - ראש הממשלה את החקירה - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אז המשטרה תגיש תלונה. יש יועץ משפטי ­- - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> - - - זה לא משטרה, זה התפקיד של שב"כ. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> סליחה, שנתיים. שנתיים. מה נסגר? הוא היה כזה טוב עד שהתחילה החקירה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אז אין בעיה. למה כולם - - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> זאת ממשלה של עבריינים שמפחדת - - - זאת הבעיה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עזוב, נו. יאללה. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה חושב שאתה שר אז אסור לחקור אותך? מה זה, מי אתם חושבים שאתם? יא חיים בסרט. אתה חי בסרט. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> אני רוצה להגיד לך, נאור, שאתה מה זה חזק בטיקטוק, חבל על הזמן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מי אתם? מי אתם? << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> אני אומר לך: הסרטונים שלך הפכו לוויראליים. אני חושב שזה בזכותי, אגב. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כן? אני מצלם את עצמי כמו איזה מרים משקולות? << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> אני לא צילמתי את עצמי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אז אתה שר, אסור לחקור אתכם? מי אתם? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> לא. לא. לא. זה לא הדיון. תנו לחברת הכנסת דבי. היא לא מפריעה לכם, אז אל תפריעו לה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> וסרלאוף, מה צייצת היום? << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> צייצתי כי זה אמיתי. מי שאכפת לו מדמוקרטיה - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה מפריע לחברת - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> הצביעות הזאת חצתה את הקווים האדומים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זה התפקיד של השב"כ. אתם לא יודעים לקרוא עברית? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, לא יפה. לא מכובד. נאור. נאור, לא מכובד. תנו לי. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> כן. לחפש ראיות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כן. כן. לחפש ראיות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי, במשמרת הזאת לא הייתה לי קריאה אחת. תשמע, פעם ראשונה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כמה אתה רוצה לקרוא לי? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא. אני אומר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תקרא לפסל. פסל - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תן לי. תן לי לסיים את המשמרת. עוד דקה אני מסיים בלי קריאות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> - - - אני הולך. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, 535 ימים, 59 חטופים וחטופות. כבוד השר, אני רוצה את תשומת הלב של כבוד השר, וגם כבוד היושב-ראש. אני רוצה להפנות את תשומת ליבכם לנתון מדאיג מאוד, ואני מאמינה שהוא צריך להדאיג את כולנו. בשבוע האחרון, לאחר הציוץ המפורסם על הדיפ סטייט, הנתונים מראים שחלה ירידה דרמטית בעיסוק הציבורי והתקשורתי בנושא החטופים. ב-18 במרץ נרשמו 1,019 אזכורים בנושא בתקשורת, רק חמישה ימים לאחר מכן, ב-22 במרץ, המספר ירד ל-244, ירידה של יותר מ-75%. הרי מי לא מבין מה הייתה מטרת הציוץ הזה? הרי את מי לא קראנו מזמן? את מי לא האשמנו מזמן? איך נכניס עוד רעל ונסיט את השיח מנושא החטופים? האם אנחנו כחברה מוכנים להשלים עם זה שנושא החטופים דוהה בשיח הציבורי? האם העיסוק הפוליטי בסוגיות אחרות מאפיל על הסוגיות הכואבות והבוערות ביותר בתקופה? החטופים הם לא מספר. הם לא ידיעה חולפת. הם אנשים, גברים ונשים, שכל יום שעובר במציאות הבלתי-אפשרית שלהם הוא נצח. התפקיד שלנו, היושב-ראש, הוא להזכיר, להתעקש, ולזעוק ולעשות הכול כדי שהם יהיו כל הזמן במרכז הבמה. הירידה באזכורים היא לא רק תמרור אזהרה. אסור לנו לתת לזיכרון הציבורי להתעמעם. אנחנו נמשיך להיות הקול שלהם, להזכיר את שמותיהם ואת פניהם, את הסיפורים שלהם, עד שאחרון החטופים ישוב הביתה. תודה, אדוני. ונתפלל באמת שישובו בחג החירות, זה צריך להיות גם חירותנו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אמן. בעזרת השם, נראה אותם. בעזרת השם, ובטעם, אמן. סוף-סוף נאום ענייני. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולדבר על שתי תופעות. אני רוצה להתייחס לשתי תופעות שעולות בתקופה האחרונה מהנגב. הראשונה זה שיש יחידה, יחידה סודית של הצבא, שמסתובבת מערבית להר קרן בנגב, ומטילה אימה על האנשים, מתנכלת להם. לפני כמה ימים הם שרפו עגלה למשפחה, תקפו אנשים, תוקפים ילדים, עוצרים אותם. אומנם זה קרוב (אומר בערבית: לאזור אל-עג'רה באל-בראסה,) אבל זה לא אומר שהיחידה הזאת תיקח את החוק לידיים ותפגע באנשים. לטענת התושבים, גם לפני כמה ימים הם ירו בארבעה גמלים, באותה נקודה, ופנינו ללשכת מפקד מחוז דרום על מנת לברר את הנושא הזה. מקובל עלינו שיהיה שיח עם התושבים להבהיר לאזרחים שלא להתקרב לבסיסים ולנקודות שהצבא משתמש בהן, אבל לא מקובלת הגישה הזאת שהיחידות האלה מתנכלות לאזרחים. אנחנו רוצים שהכול יהיה דרך - - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> שטח אש? << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> זה לא בדיוק. זה שטח אש רדום. ולכן ההתייחסות צריכה להיות התייחסות אחרת. כמובן, אנחנו לא רוצים שום יחידה שתתנכל לאזרחים בכלל. מכאן אני פונה למפקד מחוז דרום חיים בובליל, על מנת לעמוד בראש צוות ולחקור כל מה שקורה באזור הדרום, מערבית להר קרן, על מנת להסיק מסקנות ולהפסיק את ההתעללות ואת ההתנכלות של היחידות האלה לאנשים שלנו, במיוחד באזור ביר הדאג' והסביבה. הנושא השני, אדוני היושב-ראש, וזה העניין - - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> דרך אגב, יש לי המלצה, שתזמין את הוועדה לביטחון לאומי למקום. אני ממליץ. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אפשר. תודה. הנושא השני, ברשותך אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים אותו בקצרה, אולי אני אחרוג בכמה שניות, זה הנושא של אנשים שנוסעים לחברון, סטודנטים אזרחים. הם נתקלים ביציאה שלהם בהתנכלות של חיילים במחסומים, במיוחד במחסום פרש אל-הווא וראס אל-ג'ורה, וגם ביציאה מדאהרייה. כאשר כל הכניסות לדאהרייה סגורות נאלצים אנשים להיכנס, וכשהם יוצאים, החיילים לוקחים מהאנשים את המפתחות שלהם, גם בזמן האפטאר, משאירים את הרכבים שלהם ללא מפתחות, לפעמים גם מפנצ'רים את הגלגלים של הרכבים של התושבים, של האזרחים הבדואים מהנגב. ולכן הייתה פנייה גם ללשכת שר הביטחון, על מנת להפסיק את ההתנכלות לאזרחים. אנחנו חוזרים ומבקשים מהצבא לבדוק את כל ההתנכלויות, גם בחברון ודאהרייה וגם באזור ביר הדאג'. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אין ספק שהתקציב שמונח להצבעה מחר, והיום יתחיל הדיון עליו, הוא תקציב רע, הוא תקציב גרוע, הוא תקציב מלחמה, הוא תקציב של הסכמים קואליציוניים ושל התנחלויות. זה תקציב שבא בעיקר לדבר אחד: לשמר את השלטון של נתניהו. לא מספיק שהתקציב הזה הוא רע וגרוע, שפוגע בכל האוכלוסייה, גם הערבית וגם היהודית, בכל אזרחי המדינה – כולנו נרגיש בכיס את התקציב הזה, שעוד פעם בא במטרה לשמר את המשך שלטונו הרע של נתניהו והקואליציה הכהניסטית שלו. כולנו כאזרחים נשלם את המחיר, אבל יש קבוצה, שהיא האוכלוסייה הערבית, שתשלם מחיר כפול על התקציב הזה, בגלל הרכבה של הממשלה, ובגלל התחרות בין שרי הממשלה המרכיבים אותה מי פוגע יותר באוכלוסייה הערבית. ושיא החוצפה הגיע כשהשרה לאי-שוויון חברתי מודיעה חד-משמעית שלא תצביע עבור תקציב המדינה אם לא יעבירו אליה בתוך התקציב את התקציב של האוכלוסייה הערבית, התקציב שבא בעיקר לצמצום פערים שהם תוצאה של אפליה של שנים רבות, כשהממשלות לדורותיהן פוגעות באוכלוסיות הערביות ומגדילות את הפער בין ערבים ליהודים, ויש חוסר בתקציבים, במיוחד ברשויות. התקציב שמאי גולן מדברת עליו, שהיא רוצה לקחת אותו למשרד שלה, הוא תקציב לחינוך בעיקר, לבניית כיתות בחברה הערבית. זה תקציב לבני נוער, זה תקציב לרשויות המקומיות. כולנו מודעים למצב שהאוכלוסייה הערבית נמצאת בו, בעיקר תחת הכוח של ארגוני הפשיעה וגל הרציחות, ולכן צריך את התקציבים האלה כדי לבנות תוכניות לבני נוער, תוכניות לחינוך, כי אין דרך אחרת מאשר להשקיע ולהתמודד עם תופעת האלימות שקיימת ללא השקעה בחינוך. ובאה השרה לאי-שוויון חברתי – וזה מראה על הפרצוף האמיתי, הגזעני, של הממשלה הזאת, שפוגעת בכולנו, כולנו, אבל בעיקר באוכלוסייה הערבית. ולכן אנחנו נצביע נגד התקציב, כי הוא תקציב שבא לפגוע בעיקר בשכבות החלשות, הוא בא בעיקר לפגוע בכלל האזרחים, ולכן נתנגד לתקציב הזה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. תראו מה אתם עושים. תראו מה אתם עושים לחברה בישראל – מפרקים אותה. תביטו מה קורה לדמוקרטיה בישראל – משמידים ערך. תראו מה עשיתם לכלכלה – מקריסים אותה. תראו איזה תקציב מדינה לשנת 2025 אתם מביאים – תקציב עלוב, ללא מנועי צמיחה, תקציב שיורק בפרצופם של המשרתים והעובדים, מעמד הביניים במדינת ישראל, ומעמיס עליהם עוד ועוד מיסים. ולמי הוא מעניק מיליארדים? נכון, לציבור החרדי, אותו ציבור ששר ורוקד יחד עם שר בממשלה: בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, בלשכותיהם לא נתייצב, נמות ולא נתגייס". נכון, אנחנו נמשיך למות ולהגן על המדינה. ומה עושה הממשלה הרעה הזאת? אתמול מעבירה בוועדת הכספים עוד 1.3 מיליארד שקלים, כספים קואליציוניים עבור מגזרים. הממשלה הרעה הזאת יורקת בפרצופם של האזרחים המשרתים והעובדים, מעמד הביניים. מעמיסה עוד ועוד מיסים כדי לשבור את הגב של מעמד הביניים. אתם לא תצליחו. עיקר העיסוק שלכם – לפגוע בחברה, בכלכלה ובדמוקרטיה, לפגוע ביועצת המשפטית לממשלה, בצה"ל ובשירות הביטחון הכללי. שום דבר אינו קדוש בעיניכם. מישהי פעם אמרה: ושתישרף המדינה. מה שקדוש בעיניכם זו ההישרדות הפוליטית שלכם. גם זה ייגמר יום אחד. יהיו בחירות והעם, העם הזה, היקר כל כך, מעמד הביניים, יבוא איתכם חשבון. ההיסטוריה תבוא איתכם חשבון. ההיסטוריה תבוא איתכם חשבון על ריסוק ערך, ריסוק ערך מדינת ישראל. תתביישו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת אטבריאן – אינה נוכחת. צריכים לאחל לה רפואה שלמה? שמעתי משהו. נכון? היא הייתה בבית חולים? שתהיה לה רפואה שלמה, שאף אחד לא יוכל לפגוע בה. חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חברת הכנסת פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה סולומון – אינו נוכח; חברת הכנסת טל מירון – אינה נוכחת; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת מלינובסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת וולדיגר – אינה נוכחת; חברת הכנסת שיר סגמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; חברת הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חברת הכנסת תומא סלימאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חבר הכנסת מרדכי ביטון – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אני פה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה. הוא מוותר. חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. מי מסכם? אין מסכם. אם כן, נעבור להצבעה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (הוראה שעה) (בקשה מקוונת להנפקת תעודת זהות), התשפ"ה–2025, בקריאה הראשונה. נא לתפוס מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (הוראה שעה) (בקשה מקוונת להנפקת תעודת זהות), התשפ"ה–2025, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תשעה בעד, אחד מתנגד. אני קובע כי הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (הוראה שעה) (בקשה מקוונת להנפקת תעודת זהות), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת הכנסת לצורך קביעת הוועדה שתדון בהצעת החוק. << הצח >> הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1849).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025. אני מזמין את השר וסרלאוף להציג את הצעת החוק. בבקשה. רשימת הדוברים סגורה. << דובר >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הממשלה מבקשת להאריך את הוראת השעה המסמיכה עובד מוסמך במערך הסייבר הלאומי, בשירות הביטחון הכללי או בממונה על הביטחון במערכת הביטחון, להודיע לספק של שירותי אחסון או שירותים דיגיטליים, או למי שעיסוקו באספקת שירותי תחזוקה, ניהול או בקרה של שירותים כאמור, על קיומו של חשש לתקיפת סייבר חמורה נגדו, ובהמשך לכך, במקרים מסוימים, לתת לספק הנתקף הוראות לצורך איתור התקיפה, מניעתה או בלימתה, עד ליום ט' בחשוון התשפ"ו, 31 באוקטובר 2025. אבקש מחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. רשימת הדוברים סגורה. חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת דן אילוז – יש מישהו שרוצה לדבר מכל הרשימה? יכול להיות שאנשים חושבים – חבר הכנסת פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת מעוז – אינו נוכח; חברת הכנסת ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת שטרן – אינו נוכח; חברת הכנסת פרידמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת מלביצקי – אינו נוכח; חברת הכנסת בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלהואשלה – אינו נוכח; חברת הכנסת ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת סגלוביץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת דוידסון – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת קלנר – אינו נוכח; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת הרצנו – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חברת הכנסת פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת סולומון – אינו נוכח; חברת הכנסת טל מירון – אינה נוכחת; חבר הכנסת שירי – אינו נוכח; חברת הכנסת אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת מלינובסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת וולדיגר – אינה נוכחת; חברת הכנסת שיר סגמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת טור פז – אינו נוכח; חבר הכנסת טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת מזרסקי – אינה נוכחת. חבר הכנסת עמית הלוי, שלוש דקות לרשותך. בבקשה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, אנחנו ערב חג החירות, חג הפסח, חוגגים את המתנה הגדולה, מתנת החירות שהעם היהודי הוריש ביציאת מצרים לעולם כולו, לכל העמים ולכל יחיד. "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים". אומר הרמב"ם בעקבות חכמינו, שנאמר "ואותנו הוציא משם" – על דבר זה אומר הרמב"ם: "וזכרת כי עבד היית", כלומר, כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית. לקח הרבה זמן לתרבות האנושית, אדוני היושב בראש, להפנים את הבשורה הישראלית הזאת ולהשתחרר מהתרבות האלילית שהייתה תרבות של כוח וניצול, תרבות שבה החזק הוא השולט, והספיחים של התרבות ההיא של העת העתיקה המשיכו לאורך כל ימי הביניים. אמת המידה תמיד הייתה גודל החרב, החרב של הדוכס, של האימפרטור, של הכנסייה. כך זה היה עד העידן המודרני, עד המהפכות הגדולות בארצות הברית, בצרפת, בבריטניה, שאימצו את בשורת החירות הישראלית ואת העיקרון הקדוש שלה, שכל אדם נברא בצלם אלוהים, והוא מקור החירות והחופש. העיקרון הזה הוטמע בשיטת המשטר הדמוקרטית המודרנית – לא זו האתונאית, שרובם היו עבדים או זרים שלא היו להם זכויות, אלא זו המודרנית. יש בה גוונים שונים, אבל העיקרון נשמר בכולם: האדם אחראי לגורלו, חופשי לקבוע אותו. זה קורה באמצעות אותו פתק קטן שאזרחים במדינות דמוקרטיות משלשלים לקופסה הקטנה הזאת. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> זה הרפובליקה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. זה פתק קטן שמייצג את הערך הגדול והקדוש של החירות, מייצג את רצון האזרחים שהפכו בעידן המודרני לריבונים על עצמם, ריבונים על מדינתם. החירות הזאת שלנו, החירות הישראלית הזאת, כאן בישראל, מאוימת בזמן האחרון. זה לא התחיל בשבועות האחרונים, אבל בשבועות האחרונים קרו שלושה דברים חמורים שאסור לנו כחברי כנסת ובכלל לעבור עליהם לסדר-היום. זה לא היה אמור להיות עניין של שמאל וימין, זו צריכה להיות דאגה של כל אזרח חפץ חירות. זה התחיל בראש שב"כ לשעבר שמאיים למסור סודות מדינה, ולא חשוב איזה סודות, אם לא ירצו אותו, אם הוא יחליט שראש הממשלה מתנהל לא כראוי לפי דעתו. הוא יחליט. לא העם יחליט, לא הציבור יחליט, לא הדמוס יחליט. הוא יחליט; המשיך בראש שב"כ שמסרב לקיים את החוק, החוק הברור והפשוט: שממשלת ישראל יכולה להפסיק את כהונתו. הוא – לא. החוק מחייב את כולם, אבל אותו הוא לא מחייב; והסתיים אתמול כשמתברר שלא זו בלבד שהוא לא מוכן לקיים את החוק, כלומר, לא סרבנות פסיבית, אלא הוא משתמש בארגון, בשירות החשאי של ישראל, כדי לעקוב אחרי הדרג הנבחר המכהן. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם מדברים על קטרגייט, חברת הכנסת מיכאלי, זה ווטרגייט על סטרואידים. ראש השירות החשאי, הוא משתמש בארגון כדי לעקוב אחרי שר מכהן. אני מסיים, אדוני היושב-ראש. זה לא איום על הממשלה, זה לא איום על חברי הכנסת, זה איום על החירות של כולנו, של כל יחיד, של כל אדם בישראל. אסור לעבור על זה לסדר-היום. נשמור על החירות שלנו. חג חירות שמח. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חברת הכנסת תומא סלימאן – אינה נוכחת. חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> הממשלה כמרקחה. השב"כ פועל בהתאם לחוק. לא, לא. זאת לא ממשלה שמוכנה שיפעלו אצלה בהתאם לחוק. אצלה, אם לא עוברים על החוק, אם לא דורכים על החוק, אם לא זורקים את שומרי הסף של החוק ­– לא, לא, לפעול בהתאם לחוק, חלילה. ובכן, מבזק חדשות לממשלת נתניהו המושחתת, המסוכנת וההרסנית: הכהניזם אסור בחוק בישראל, ולכן כשיש כהניסטים שחודרים לתוך מוסד כל כך רגיש כמו המשטרה, חובתו של השב"כ לחקור את הדבר הזה. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> אבל אין שום הוכחה לזה. זה אפקט שהמציאו כדי לספר סיפור. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> הלוואי ואמן שאכן נצליח לעקור את נגע הכהניזם - - << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> אתם כל דבר חוץ מדמוקרטיה. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> - - שהממשלה הזאת שמה בראשות המשרד לביטחון פנים, שהוא הפך אותו לביטחון לאומי, עלק. הלוואי שנצליח לעקור אותו מהשורש, ואז אולי נצליח לעקור אותו גם מהראש. אבל מה לא תעשו כדי למנוע את החזרת החטופות והחטופים - - << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> מה הקשר? << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> - - תפטרו את ראש השב"כ, תפטרו את היועצת המשפטית לממשלה, תחזרו להילחם בלי שום הצדקה ובלי שום תוחלת. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אין עוד אף מפלגת שמאל בעולם שמדברת כמו שאת מדברת על שירות חשאי שעושה חקירות כאלה. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> הכול כדי לא להחזיר את 59 החטופות והחטופים שלנו, שנמקים, שנמקים בהתעללות חמורה בעזה, בסכנה מוחשית שהם לא יישארו בחיים – אבל הכול, כדי לא להחזיר אותם. על הדרך גם עושים – קראתי אתמול ששר האוצר מודיע בהתרגשות על מהפכה – מהפכה: עוד 13 יישובים בגדה המערבית, ביהודה ושומרון, ייפרדו מיישוב האם שלהם ויוכרו כיישובים עצמאיים. וואו, משגע. במקביל, אגב, הממשלה הזאת הודיעה שהיא כובשת שטחים בעזה ומקימה מינהלת הגירה מרצון, טרנספר מעזה. איזה דברים נפלאים קורים. יש לי רק שאלה אחת אליכם, חברי ממשלת הימין המושחתת וההרסנית, ממשלת בן גביר: מה הגבול של מדינת ישראל? באמת, עם כל היישובים הנפלאים האלה, למה אתם לא רוצים להכניס אותם לתוך שטחה הריבוני של מדינת ישראל? תחליטו מה הגבול, שימו אותו איפה שאתם רוצים, איפה שאתם מחליטים שימו את הגבול, וכל מי שבפנים – שוות ושווי זכויות; וכל מי שבחוץ – תגידו: אדרבה, בואו תעשו איתנו משא ומתן על הסדר. תחליטו מה הגבול במקום כל הקומבינות האלה, עוד ועוד התנחלויות, עוד ועוד טיפוח חמאס, "חמאס הוא נכס", עוד ועוד נמוטט את הרשות הפלסטינית, אבל לא נמוטט אותה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> מה הגבול? גבול למדינת ישראל. על הגבול הזה אנחנו נדע להגן, רק תחליטו מה הגבול. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח. אחרון הדוברים, חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, לפני יומיים משפחה בשלמותה, כולל חמישה ילדים, נהרגו בהפצצה של טיל מדויק, משפחת אבו דקה בעזה. בלחיצת כפתור טייס מחק את המשפחה הזאת, והיא לא קיימת יותר. זהו פשע מלחמה. לפניה נהרגו גם עוד מאות ילדים. לפני שבוע – משפחת חמאידה, האימא וארבעת ילדיה. אני מבין שדרום אפריקה הגישה תלונה על ג'נוסייד, אבל מתחת לג'נוסייד ומעבר לג'נוסייד יש ביטויים אחרים. כאשר מחריבים את בתי החולים, הורסים את מערכת הבריאות, זה medicide. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> בתי החולים שהכניסו לשם את החטופים, החמאס – זה נקרא בית חולים? לא מחריבים ולא מפציצים בטילים בתי חולים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ואת המחבלים במפקדות טרור שם, מפקדות טרור. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא חשוב מה הסיבה, לא מפציצים בטילים בתי חולים. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> מה זה לא חשוב? איפה שיש מחבלים – מפציצים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איפה שיש מחבלים - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איפה שיש מחבלים – מחריבים. למחבלים אין ביטחון בשום מקום. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברי הכנסת. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא מפציצים בתי חולים, גם אם תשתגעו. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> איפה שיש מחבלים – מפציצים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איפה שיש מחבלים - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברי הכנסת. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא מפציצים בתי חולים, כי נהרגים אזרחים, נהרג צוות רפואי, נהרגים חולים, נהרגים ילדים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לך אל המחבלים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה לא מעניין אתכם - - << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אז למה מחבלים נכנסים לשם? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - אתם רוצים שייהרגו ילדים וחולים וצוות רפואי. זה מה שמעניין אתכם. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אז תבוא בטענות למחבלים שנכנסים לשם. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברי הכנסת. חברי הכנסת. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני חושב שהצעקות האלה, עוד עשר שנים ייכנסו לפרוטוקול של בתי משפט בחוץ לארץ. הצעקות האלה, הצעקות האלה - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תראה מה הוא אומר עלינו. אתה, אדוני, תומך הטרור, תרד מהמליאה. אתה פוגע בלוחמינו. אתה מוציא לחיילים שלנו רע. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כשאני מדבר על הרג ילדים והרס בתי חולים, אתם צריכים לשתוק. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה חותר תחתינו. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתם יכולים להירגע, אתם יכולים לשתוק כשאני מדבר על בתי חולים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה חותר תחת המדינה הזאת, ואתה תומך טרור כאן בכנסת. פה בכנסת הוא מוציא את דיבת לוחמינו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, שומעים אותך מהמקום שלך, זה בסדר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מוציא את דיבת לוחמינו שלוחמים בעזה. רד משם, תומך טרור שכמוך. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> עזבי לוחמינו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> זה בסדר, אני מקשיב. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לחץ. כפתור. טיל. הרס. חמישה ילדים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מוציא דיבת לוחמים. לא ניתן לו. לא ניתן לו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, ביקשתי, אנא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> קריאה שנייה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני בקריאה שנייה? לא שמעתי את הראשונה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> עכשיו אני מקשיב, ואגן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל לא שמעתי את הראשונה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> יש ביטוי אחר, scholasticide – זה החרבת בתי ספר, זה החרבת מערכת החינוך, אוניברסיטאות, בתי ספר, באופן סיסטמטי – אוניברסיטה, בית חולים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> המרכז היחיד לטיפול בסרטן הוחרב. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> המרפאה היחידה לטיפול בפוריות. (אומר בערבית: מלחמת ההשמדה נמשכת.) << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> עבר הזמן. עבר הזמן. עבר הזמן. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת טיבי, אמרתי. מישהו מסכם את הדיון? אין שר מסכם. יופי. אם כן, נעבור להצבעה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025, בקריאה הראשונה. חברי הכנסת, נא לתפוס את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> 16 בעד, שניים מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה, ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון, לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1846).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025, לקריאה ראשונה. אני מזמין את השר וסרלאוף להציג את הצעת החוק. בבקשה. << דובר >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא לאישור מליאת הכנסת בקריאה הראשונה את הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025. החוק בנוסחו הקיים מסדיר בין השאר את הסמכויות החוקיות להחזקה במשמורת של לוחם בלתי חוקי, וקובע את בעלי התפקידים המוסמכים לכך ואת תקופות הכליאה טרם הבאה לביקורת שיפוטית בבית משפט. החוק כולל הוראות שונות אשר חלות על כליאת לוחמים בלתי חוקיים בעת שגרה, ולצד זאת הוראות מיוחדות אשר חלות במצבי לחימה. כבר בתחילת מלחמת חרבות ברזל עלה הצורך לקבוע הסדרים ייחודיים לנסיבות החריגות שבמסגרתן נתפסו מחבלים רבים העונים להגדרת לב"ח – לוחם בלתי חוקי – בחוק, ושהיו מעורבים במתקפת 7 באוקטובר. בתחילה הותקנו תקנות שעת חירום שעיקרן הורדת הדרג המאשר את החזקת הלב"ח, והארכת המועדים הקבועים בחוק להבאה בפני שופט ולמניעת מפגש עם עורך דין, בהתאם לצרכים שנבעו כתוצאה ממלחמת חרבות ברזל. לאחר מכן, עם הימשכות הלחימה, הומרו תקנות שעת החירום בחוק שהתקבל בכנסת בדצמבר 2023 כהוראת שעה לתקופה של ארבעה חודשים. במסגרת הוראת השעה בוצעו התאמות נוספות, ובכלל זה הארכה נוספת של חלק מהמועדים, לאור הנסיבות הביטחוניות שהיו באותה עת. מאז הוארכה הוראת השעה שלוש פעמים: באפריל 2024, ביולי 2024 ובנובמבר 2024, וזאת לאחר הימשכות הלחימה, והמשך תפיסתם של לוחמים בלתי חוקיים רבים על ידי מערכת הביטחון. במסגרת הארכות השעה האמורות בוצעו התאמות בנוגע למועדי הוצאת הצו הקבוע, הבאת הלב"ח לביקורת שיפוטית ותקופת מניעת המפגש עם עורך דין, וזאת בהתאם לנתונים העדכניים והיקף הלב"חים הכלואים כפי שהשתנה מעת לעת. בנוסף, במסגרת הארכת הוראת השעה ביולי 2024 התווסף מנגנון המבקר הרשמי. מאז ההארכה האחרונה של הוראת השעה בחודש נובמבר האחרון, עלה מספר העצורים מכוח החוק על רקע ההתפתחויות בלחימה והמשך התמרון הקרקעי של כוחות צה"ל ברצועת עזה. הוראת השעה הנוכחית צפויה לפקוע ביום 31 במרץ 2025, ובהתאם לעמדת גורמי הביטחון, לנוכח שבריריות הפסקת האש וההערכה כי לא מן הנמנע שהלחימה תחודש בזמן הקרוב, נדרש להאריכה בארבעה חודשים נוספים, עד ליום 31 ביולי 2025, וזאת ללא שינוי של המועדים הקבועים בהוראת השעה הנוכחית. צריך לציין שכבר חזרנו ללחימה, זה כנראה לא מעודכן. יחד עם זאת, ככל שיהיה שינוי במצב הביטחוני ותחודש הלחימה ברצועת עזה, באופן שיביא לעלייה נוספת בהיקף הלב"חים המוחזקים, תיעשה תוך כדי הליכי החקיקה בחינה עדכנית של המועדים הקיימים. ככל שיידרש תבקש הממשלה להאריכם בהתאם לנסיבות הביטחוניות העדכניות. אני מבקש כי מליאת הכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה הראשונה ותעביר אותה להמשך דיון והכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוץ והביטחון. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. רשימת הדוברים סגורה. חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת מזרסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת שוסטר – אינו נוכח; חברת הכנסת תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל ביטון – אינו נוכח; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רגע. אני - - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה. סליחה. סליחה. טעות. טעות. טעות. הרשימה מתחילה מחדש. עוד פעם, הרשימה סגורה. חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. טעות לעולם חוזרת, אפשר לחזור על אותה טעות. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת ינון אזולאי, הממשלה שאתה חבר בה, אתה מאלץ אותנו לצאת ולהציג את האמת הקשה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אבל רק את האמת. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> רק את האמת, וכל האמת. ינון אזולאי, בשעות אלה, עכשיו, בחודש רמדאן, בכפר אום בטין בנגב, כוחות ההרס של רמ"י הורסים בתים של החברה הערבית הבדואית בנגב. בחודש רמדאן אין ממשלה, אין ממשלה שהורסת בתים לאזרחים שלה. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> יש חסינות? << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כבוד השר, תקשיב פעם אחת. תקשיב רק למשפט אחד. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> אבל אין חסינות בחוק, גם אם זה בחודש רמדאן. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אין בנייה לא חוקית בכפרים האלה. אנשים לא בחרו בזה שהם לא רוצים היתר, זה המדינה שנים על גבי שנים לא נתנה להם שום אפשרות להוציא היתר. במקרה, ביישוב הזה, 14 שנים - - - << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> לא. הם ביקשו היתר למפרע. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> שנייה. שנייה. ביישוב הזה במיוחד, 14 שנה הכירו ביישוב, זה הסדרה במקום, אבל יש רשות להסדרת הבדואים ויש את רמ"י, שצריך לסיים את העבודה שם, לשבת עם האנשים, להוציא היתרים. אנשים מתחננים. אני פניתי לרשות, אני פניתי לרמ"י, ישבנו עם הוועד המקומי באום בטין, ואנשים רוצים פתרונות. אבל הממשלה שאתה חבר בה, השר שלך שאחראי לאכיפה, הוא בכל שבוע פונה לפקידים ברמ"י וברשות ההסדרה, הוא קובע מכסת הרס. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> הוא קובע מדיניות של הריסת בתים בלתי חוקיים. זה הדבר הכי חשוב במדינת ישראל. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כנראה, אתם נהנים ממראות הרס. אתם יודעים רק להרוס, אתם לא יודעים לבנות, אתם לא יודעים לתכנן, אתם לא יודעים לתת לאנשים אפשרות לעשות את זה. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> אנחנו רוצים לאכוף את החוק. החוק הוא שוויוני, הוא חל על כולם. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אי-אפשר להרוס לאנשים באמצע חודש רמדאן ולהשאיר אותם ללא פתרונות. אי-אפשר רק להרוס ללא פתרונות. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> מה זה קשור לרמדאן? << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתם לא מסוגלים לייצר שום פתרון, כי התפיסה שלך - - - << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> אנחנו מייצרים פתרונות, אתה רוצה לעקוף אותם. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> התפיסה שלך היא תפיסה גזענית, כי אתה רק רוצה להרוס. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> אצלכם כל דבר גזעני. כשהורסים ברמת ארבל, זה בסדר. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אנשים מחפשים לדבר, אתם מחפשים רק דרך הדחפורים - - - << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> הם הורסים דברים בלתי חוקיים. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתה מוצא דרך להכשיר חוות בודדים, אבל ביישובים שלמים שקיימים לפני קום המדינה, אתם לא רוצים להכיר. אנשים מבקשים הכרה - - << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> כמו שמסבירים ליהודים. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - ואנשים מבקשים לשבת סביב שולחן - - << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> הלוואי, הלוואי שהיו מסבירים ליהודים כמו שמסבירים לבדואים. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - אבל חוץ מלהרוס, אתה לא יודע כלום, לא אתה ולא הממשלה שלך; כי אתם רואים בערבים בנגב או בגליל אויב וסכנה דמוגרפית, ולכן אתם מתייחסים ככה - - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אי-אפשר להבין איך אתם הורסים לאנשים ללא שום מענה, ללא שום אלטרנטיבה, ללא שום פתרון. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת עטאונה, תודה. תודה רבה. חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני מסתכל על התקציב שאנחנו אמורים להצביע עליו מחר, ותסלחו לי, למרות שאני עומד כאן ומדבר בשקט, הכעס גואה בי, וצריך לגאות גם בכם, על השוד והביזה חסרי התקדים האלה של קופת המדינה. אני מסתכל על כספים שנלקחים ממעמד הביניים, מאנשים שעובדים, שהולכים למילואים, שהולכים לצבא; כסף שנלקח ממשלמי המיסים, גם מאלה שמרוויחים שכר מינימום – אתם לא פוסחים על אף אחד. והכסף הזה עובר בחלקו לקבוצות לחץ, לסרבנים, למשתמטים; כשמגדיל לעשות השר שמייצג אותם, ורוקד, תסלחו לי, על הדם, באירוע שזועקים בו: אנחנו לא נתגייס, נמות ולא נתגייס, אבל לקחת את הסעיפים האלה הם כן יודעים. בואו אני אקרא לכם. טלי, תשמעי. בואי אני אקרא לך: 75 מיליון רק עכשיו לפעילות סמינרים לבנות. למה? ככה; 70 מיליון – תמיכה לתרבות חרדית. אחרי שהם לקחו תמיכה, אתי. עוד 70 מיליון, ואת רצה בוועדת הרווחה להשיג 2 מיליון שקל; 68 מיליון לרשות לפיתוח כלכלי של המגזר החרדי. כבר נתנו, אבל נותנים עוד 68 מיליון; 63 מיליון לדבר עלום – תקציבים לחברה החרדית לעיריית ירושלים. ניסיתי לבדוק מה זה, לא יודעים; 60 מיליון, תקשיבו טוב, לחרדים שבאים מחו"ל. למה? ככה. אבל השר שלהם הולך לחתונה, יורק בפניהם של המשרתים, של המשפחות השכולות, של הנופלים; 50 מיליון – סבסוד יותר גבוה לצהרונים. למה? למה הבן שלי ישלם על צהרון מחיר מלא? ולמה הם לא? למה? מילא שיש לי ויכוח איתכם על הישיבות, אבל למה? למה עוד 1.2 מיליארד? למה? ואתם שותקים. של מי הכסף הזה? ממי לוקחים אותו? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת מלביצקי – לא מדבר; חבר הכנסת אלהואשלה – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון – אינה נוכחת; חבר הכנסת סגלוביץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת דוידסון – אינו נוכח. חבר הכנסת טיבי. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אני רוצה לדבר על כביש 6, על התלונות הרבות של משתמשי הכביש הזה, על הפקקים, על אובדן הזמן. זה כביש אגרה, ותמורת האגרה צריכה להיות תמורה. ומשתמשי הכביש הזה, למרות שהם משלמים ממיטב כספם, לעיתים לא מגיעים בזמן בגלל עבודות בכביש או בגלל לחץ, גודש. הגשתי הצעת חוק לגבי כביש 6, שמטרתה, נאמר כך: אם לא מגיעים – לא משלמים. הכוונה היא אם לא מגיעים בזמן. אם מתעכבים בכביש 6 – לא משלמים; במקטע שיש בו עבודות, או במקטע שיש בו גודש ופקק. רבים מחברי הכנסת תומכים בהצעה הזאת, אבל לצערי הרב משרד התחבורה אומר שמשרד האוצר מתנגד כי יש הסכם בין המדינה לבין החברה המפעילה. הרי מה מטרת הכביש הזה? המטרה היא להקל, לנצל את אלמנט הזמן, שזה כסף, שזה עבודה, באמצעות תשלום. זאת האגרה. ומה שקורה הוא סבל רב של כלל הנהגים שמשתמשים בכביש הזה. הדבר השני, לפני כמה ימים ראיתי וקיבלתי תלונות, שבכביש 6, בחזרתם של המתפללים ממסגד אל-אקצא אל ואדי עארה, אל הצפון, הם גילו שהחברה המפעילה סגרה את השירותים שנמצאים בתחנות הריענון, שזה אטימות, היעדר רגישות והתעמרות. למה לעשות דבר כזה? למה לעשות דבר כזה? לכן, אדוני היושב-ראש, אני אמשיך להציג את הצעת החוק של הקלה על הנהגים בכביש 6, עד שמשרד האוצר או משרד התחבורה יסכימו לתמוך. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> יש לי שאלה ליועמ"שית: גב' יועמ"שית, אני חייבת להבין משהו, את עורכת דין? זה לא תנאי סף ללימודי משפטים, לדעת מה כתוב בחוק, איך החוק מתכתב עם חיקוקים מסוג אחר? רק רציתי להבין. אני אגיד לך למה אני רוצה לשאול אותך את זה, גב' יועמ"שית. דרך אגב, את תמיד יכולה לשאול אותי. תפרסמי משהו, אני ישר אתייחס למה שאת כותבת. ראיתי שכשראש הממשלה הודיע שהוא מחליט להביא להחלטת ממשלה את פיטורי ראש השב"כ, כתבת מכתב בן ארבע שורות, שאפילו המתמחה של אחרון המשרדים לא היה רושם, וכתבת שם: אתה לא יכול, אתה צריך להתייעץ איתי, אין לך סמכות. ובכן, כתבתי לך בתשובה, ד"ש חם: חוק שירות הביטחון הכללי קובע בסעיף 3 איך מפטרים ראש שב"כ. כתוב שם שהממשלה רשאית לפטר ראש שב"כ לפני תום תקופת כהונתו. ועוד משהו שכתבתי ואמרתי לך: איך אנחנו יודעים שזה סמכות של רשות בלי שום התניות? כי בסעיף הקודם, כשמדובר על הארכת כהונה של ראש שב"כ מעבר לחמש שנים, צריך נסיבות מיוחדות. הבנת את זה, לקחת אוויר, חיפשת תירוץ נוסף, כתבת עוד מכתב בן ארבע שורות, שלפי החלטת ממשלה מ-2016, בהחלטת הממשלה כתוב שפיטורים של נושאי משרה בכירים יהיו תוך כינוס ועדת המינויים. וואו, מרתק. כתבתי לך בתשובה: גברת, אני מפנה אותך לעובדה שבאותה החלטת ממשלה דנו בפיטוריהם של נושאי משרה בכירים, שהפיטורים שלהם לא קבועים בחוק, וגם הפניתי אותך לעוד סעיף קטן באותה החלטה. אם זה לא ברור, סעיף 4(ג) לאותה החלטת ממשלה אומר שאין בהחלטה הזאת כדי לנגוד דין קיים. נתת לי ללכת לישון בשקט. האמת היא שישנתי די טוב, ואז אני קמה בבוקר, עוד לפני שאני נושמת אני רגע פותחת לראות מה הגית בראשך הקודח, ואז ראיתי שיש לך עוד מכתב, והפעם את כותבת שזה חייב להיות הליך סדור. איזה קטע שבג"ץ שהוגש על ידי חברייך, שופרותייך, קבע, מה לעשות, שאכן זה בסמכות הממשלה להחליט אם היא מפטרת את ראש השב"כ. אז דאגת, אגב, שתוגשנה עתירות שבהן יירשם "ניגוד עניינים". לא הבנתי, ניגוד עניינים בין כל הממשלה לראש השב"כ? נתראה בבג"ץ, אגב. זה לא באמת מרשים אותי, אבל הייתי ממליצה לך באמת – יש כבר גבול, זה כבר מהמקפצה, אבל ממש מהמקפצה, התירוצים המשפטיים שלך. את התרגלת שנים שאין פה הרבה עורכי דין שמצויים בדין, שיודעים במיומנות למצוא את הדין שאליו את מפנה ואליו את מתייחסת. אני אזכיר לך שאפילו השופט סולברג התייחס לאמירות של גיל לימון, בהתייחס לייצוג עצמי לממשלה – הוא אמר שהוא הופך והופך בדברים שהוא כותב, ואין בהם ממש. לכן לסיום, אני אציע לממשלה – הרי אנחנו לא באמת נפטר את היועמ"שית, עד שזה יקרה יצא לנו האוויר והנשמה. לכן מה שאני מציעה: אל תביאו אותה לישיבות ממשלה, אל תכניסו אותה לישיבות ממשלה, היא מיותרת. תביאו מיקור חוץ של יועצים משפטיים, בעלי קומה, עם שיעור קומה, שייתנו לנו עצות. היא ממילא מדליפה מה שבא לה, ולכן אני אומרת: אנחנו צריכים לנצח אותם בשיטה שלהם ובמגרש שלהם. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> ומיארה, גברתי, אם את צריכה עצה, הווטסאפ שלי גלוי בטוויטר. תרשמי לי, אין לי דובר, אני עונה לכולם. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, מכובדי השר הישן-חדש. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל הטוב. השר הישן, החדש והטוב. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> והאיכותי. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> ברמה המקצועית הוא בהחלט היה ועודנו מהשרים הטובים, ברמה האידיאולוגית יש לנו מחלוקות נוקבות. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> ולא בחקירות פוליטיות. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> חקירות פוליטיות זה באמת דבר שאתם מבינים בו. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> ככה מתנהלת דמוקרטיה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אתה צודק. בהשתלטות פוליטית על גופי חקירה אתם בהחלט מבינים, אבל לזה חכה. תהיה פה בנאום הבא שלי. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> כשלא מתאים לך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איזה נאום? זה האחרון. זה בלילה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברי הכנסת. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני חייב לומר שמאוד התרשמתי ממסכת הגינויים של לא מעט שרים בממשלה לסרטון הריקודים של שר השיכון והבינוי, השר גולדקנופ. אינני יודע אם השר גולדקנופ שם את ליבו למילים שהתנגנו ברקע או לא. אני מוצא טעם לפגם בעצם העובדה שהשר מוקף בעשרות בחורים צעירים שנמצאים בגילי גיוס, ואף אחד מהם לא טורח לצאת ולהיחלץ להגנת גבולות המדינה. לא בדיוק אכפת לי שיר כזה או שיר אחר. ואם היה שם מתנגן שיר של "שוש תשיש ותגל העקרה", אז היה בסדר שעשרות בחורים צעירים שיכולים לשרת בצבא, בסדיר ובמילואים, קופצים סביבו? אבל הדבר שהכי הדהים אותי זה הגינוי הנחרץ של שר האוצר סמוטריץ'. ולמה זה הדהים אותי, חבר הכנסת הלוי? כי ממש באותן השעות שבהן שר הבינוי קיפץ וריקד לפני החתן, אז ממש באותו זמן קיימנו דיון בוועדת הכספים על תקציב משרד החינוך, ושם הסתבר – חבר הכנסת כץ היה בדיון – שם הסתבר שבהתאם למצב המשפטי ניתנה הוראה והתקבלה החלטה להוריד 550 מיליון ש"ח מתקציב המוסדות התורניים, בגין התשלומים שבשנה שעברה ניתנו לאנשים שהם היום חייבי גיוס. זה הגיוני, נכון? אדם שהוא חייב גיוס, המדינה לא אמורה לתמוך בלימודיו. לאור המצוקה התקציבית, אם הורידו 550 מיליון ש"ח היית מצפה שהם ילכו למיתון הקיצוץ בתקציבי הרווחה, החינוך, הבריאות, אולי למנוע העלאה של המע"מ. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> תגלה מה, חבר הכנסת לוי? שמו את זה בצד, קופה סודית – להחזיר למשתמטים. אז מה שווים כל הגינויים של שר האוצר, שהוא בעצם בסוף קורץ עין ומעניק כסף למי שמשתמט משירות? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חברת הכנסת פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה סולומון – אינו נוכח; חברת הכנסת טל מירון – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת וולדיגר – אינה נוכחת; חברת הכנסת שיר סגמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מלינובסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת. חבר הכנסת עמית הלוי. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, עליתי לכאן עכשיו, עליזה, לכבודם של אזרחי טורקיה, שנלחמים ונאבקים בימים האלו על חירותם, גם על חירות העם הטורקי, גם על חירות של כל יחיד מפני האידיאולוגיה המאיימת של הסולטאן בעיני עצמו, ארדואן, שרוצה להחזיר את טורקיה לימי הביניים, רוצה להחזיר אותה באופן עקרוני למאה השביעית. ויש לי זיקה מיוחדת, עליזה, לעם הטורקי, כיוון שהמשפחה של אבא שלי עלתה מאיזמיר, אחרי גירוש ספרד ונדודים באירופה, ומצאה בית בטורקיה במשך לא מעט שנים. אני בדרך כלל לא אוהב להתערב בעניינים פנימיים של מדינה אחרת – מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך – אבל במקרה הזה, במאבק הזה על החירות שמתנהל בימים האלה בטורקיה, זה לא עניין פנימי. למעשה כל העולם המוסלמי ניצב בצומת הזה, בבחירה הזאת בין כמאל אטאטורק, אם ניקח את המקרה הטורקי, לבין חסן אל-בנא; בין מי שרוצה להצעיד את העם ואת החברה קדימה לבין מי שרוצה את הסלפיה, לבין מי שרוצה לחזור ולהחזיר את כולנו לתרבות הכוח, לדין מוחמד בסיף. המפגינים הללו באיסטנבול ובכל המקומות בטורקיה למעשה נלחמים על החירות שלהם, אבל אנחנו יודעים שזה לא נעצר בגבולות טורקיה. אנחנו בוועדת החוץ והביטחון יודעים היטב מה טורקיה עושה בסוריה – השתלטות של הימים האחרונים ביתר שאת. מה היא עושה בלוב – אנחנו מכירים. העובדה שהיא הבית החם של חמאס, העובדה שהיא חלפן הכספים, לאחרונה, גם של חיזבאללה. ואני אומר כאן, אני אומר פה לראשי המדינה, ובעיקר לראשי הממשל האמריקני: אנחנו חטאנו בעניין הזה בהפגנות של האיראנים ב-2009, ואני עוד זוכר שהנשיא אובמה הצטער על זה בדיעבד – לאחרונה – הצטער בדיעבד על זה שלא הושיט יד לאיראנים בזמנו, ואנחנו נמצאים איפה שאנחנו נמצאים היום עם שלטון אייתוללות שרק הלך והתעצם – חוץ מהדיכוי שהוא עושה כלפי פנים, כל מה שהוא עושה בכל העולם. ולחטוא פעמיים זה חמור במיוחד. אסור לנו לחטוא שוב. העם הטורקי קורא לנו, לא רק לשם השינוי הדרוש בטורקיה, כפי שדרש ראש האופוזיציה בטורקיה עכשיו, לאחרונה, מראשי האופוזיציה – לבחירות. הם לא נלחמים בשביל להשתלט, הם לא נלחמים באלימות, הם רוצים בחירות, הם רוצים חופש. הדרישה הזאת צריכה להיענות על ידי המערב, צריך לעזור להם, צריך לגבות אותם. זה נכון בטורקיה, וזה נכון באיראן. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> פה. פה. פה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה. שלוש דקות. בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אני רוצה לדבר על שני אנשים שדווקא נקלעו לכותרת של החוק הזה – חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים. אחד, ד"ר עדנאן אל-ברש, שלצערנו הרב נהרג – תגידו נהרג, תגידו נרצח – כשהוא עדיין בחזקת כלוא בשדה תימן. וד"ר חוסאם אבו ספיה, שהעולם כולו ראה אותו כאחרון היוצאים מבית חולים כמאל עדואן לפני שהצבא הישראלי השתלט עליו. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> צבא ההגנה לישראל. צבא ההגנה לישראל - - - מחבל. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ד"ר חוסאם אבו ספיה יצא לאחר שטיפל בכל האנשים שהיו בתוך בית החולים, שירת כמו כל רופא שיודע לשרת, עד הרגע האחרון, ויצא בעצמו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סליחה, את לא תוציאי דיבה על החיילים שלנו - - - אנחנו לא שכחנו מה אמרת על שיפא. לא שכחנו. הרחיקו אותה מהכנסת, הרחיקו אותה, והיא ממשיכה באותו אופן. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת. שנייה, בסדר. האזהרה נקלטה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> היא לא תדבר על הלוחמים שלנו ולא על החיילים שלנו. את לא תדברי. אנחנו לא ניתן לך. לא ניתן לך, לא ניתן לך. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, את חוזרת על עצמך. האזהרה נקלטה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> למה את חושבת שאת יכולה לאיים עליי? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא ניתן לך לדבר. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מי את בכלל, שאת חושבת שאת יכולה להגיד לי מה להגיד ומה לא להגיד? חתיכת צעקנית. למי את חושבת את עצמך? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא ניתן לך לדבר על החיילים - - - לא ניתן לך לדבר על החיילים והלוחמים. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תמשיכי לצעוק. אני אגיד מה שאני רוצה להגיד. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת גוטליב. אני מבקש ממך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא ניתן לך לדבר על החיילים - - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ד"ר חוסאם אבו ספיה נמצא עכשיו עדיין כלוא. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> המחבל. המחבל. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> המחבל, ארכי-מחבל. ארכי-מחבל. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ד"ר חוסאם אבו ספיה - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - היא עושה בכוונה. אדוני, אל תיתן לה. היא מדברת על מחבלים. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - שריפא הרבה אנשים, עדיין נמצא בכלא. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדוני, אל תיתן לה. אל תיתן לה, אדוני - - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, שמעתי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל איך אפשר? היא מדברת על מחבל. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ועדיין מתייחסים אליו כלוחם. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> היא לא אמרה "מחבל". שמתי לב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא ניתן לך להשתלט פה על המליאה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> שמנו לב. היא לא אמרה "מחבל". << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> רק היום, רק היום מגלים שתת-אלוף ואך כנראה נתן הוראה לפוצץ בית חולים טורקי בלי אישור מתאים. בלי אישור מתאים. << קריאה >>קריאות:<< קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> גם מנגלה זה דוקטור. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> מחבלים צריך להרוג. מחבלים צריך להרוג. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בלי שאפילו פנה לרמטכ"ל וביקש את האישור. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - לא ניתן לך - - - << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ככה בדיוק נלחמים? זה מה שצריך לדבר עליו או לא? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שמונה, שבע, שש, חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת. עבר הזמן. עבר הזמן. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני יודעת ש-50,000 הרוגים בעזה לא מעניינים אתכם. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> שיעניין אתכם. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברים, בסדר, תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> עבר הזמן. עבר הזמן - - - << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני רק רוצה להגיד משפט אחד. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אבל ממש משפט אחד, חמש שניות. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> משפט אחד. זכותי להגיד את הדברים שלי בלי הרעשים האלה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברים, היא סיימה לדבר. בסדר. חברת כנסת גוטליב, חברת הכנסת, גוטליב, היא סיימה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בלי הצעקות האלה. את לא תגידי לי מה להגיד. נגמרו הימים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. לא מהדוכן, לא מהדוכן. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> נגמרו הימים שלכם. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברים, גם מנגלה זה דוקטור. המחבל זה דוקטור, אז גם מנגלה זה דוקטור. יימח שמו וזכרו. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> לא ראית איך היא מדברת? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא ניתן לה ולשכמותה להוציא את דיבת הלוחמים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל ביטון – אינו נוכח. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא אתן לך, לא אתן לך - - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת גוטליב. הובן. חבר הכנסת מיכאל ביטון – אינו נוכח; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא אתן לך - - - לא אתן לך. אני סדין אדום שלכם. שבי בשקט. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת גוטליב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שבי בשקט, שבי בשקט. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, שימי לב, החלק הזה – להושיב, להשתיק וכל אלה, זאת העבודה שלי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני אגיד מה שאני רוצה, אבל החלק של להגיד מה שאני רוצה זה החלק שלי. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אבל זהו, החלק שלך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אמרתי לה לשבת בשקט. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אבל לשבת ושקט – את זה תשאירי לי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אסביר לך, אדוני היו"ר. אדוני היו"ר, היא אמרה שיש ריח של זרחן בשיפא. היא אמרה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> לא שמתי לב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הרחיקו אותה מהכנסת. היא ממשיכה להוציא את דיבת לוחמינו. לא אתן, לא אתן לך, לא אתן. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, בואו נמשיך. חבר הכנסת שקלים, יש לך זכות דיבור. << קריאה >> קריאות << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברים, המליאה רוצה לשמוע את חבר הכנסת. חברת הכנסת גוטליב, שימי לב, ידידנו - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סליחה, חברי אושר. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> בסדר גמור. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אתייחס רגע, במשפט אחד, למה שראינו כאן. לכל תומכי הטרור למיניהם שידברו נגד חיילי צה"ל, חיילינו הקדושים שעושים את מלאכתם נאמנה, אני אומר שצבא ההגנה לישראל יגן על עם ישראל ויחסל את כל המחבלים, תרצו או לא תרצו. ואם לא תרצו, אתם מוזמנים לשתות את הביוב של תל אביב. ותאמינו לי, בתור מי שמגיע מהשפד"ן, תאמינו לי שאני מכיר טוב טוב את הביוב של תל אביב. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> בתור מי שמגיע מתל אביב. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> עבדתי בשפד"ן הרבה זמן. שוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברים, בלי תיאור, בבקשה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> שתהיה בריא, אבל - - - אחרי מה ששתית - - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> לא צריך תיאור. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> אתמול, במהלך הפגנת המחאה, ראינו תיעוד של מפגינים שמסירים את השילוט של חיילינו הגיבורים שנפלו למען הגנת המולדת. אותם אלה שכביכול מגינים על הדמוקרטיה, הממלכתיות, קבלת האחר, לא מסוגלים להסתכל בעיניהם של חיילינו הקדושים, ואף פוגעים בכוונת מכוון ברגשותיהן של המשפחות השכולות. ואני שואל שאלה פשוטה: איפה כל אנשי האופוזיציה? איפה כל ראשי האופוזיציה הצבועים, המופקרים? אף מילת גינוי, שום דבר, שום כלום. פוגעים בכבודם של החיילים שלנו, ברגשות של המשפחות השכולות, ואתם לא מסוגלים אפילו לבוא ולהגיד מילה אחת. מילה אחת. עד כדי כך אתם מפחדים להתעמת עם המפגינים שלכם, שזה אולי, חלילה, יוריד לכם איזה חצי מנדט בסקרים הווירטואליים. בושה וחרפה. גנץ, לפיד, ליברמן, תתביישו לכם. איפה אתם? מקרה נוסף שממחיש את הצביעות שלכם. אנחנו ראינו בסוף השבוע בחדשות 12, כשכתב בכיר, גיא פלג – אני פשוט מתבייש להגיד את השם שלו כאן. לשיטתו של גיא פלג, מותר לו לעלוב, להשפיל, לפגוע, באב שכול, ועוד בפריים טיים, בסגנון דוחה, מגעיל, עלוב. ושוב, אף מילה. אף מילה מאותם ראשי אופוזיציה. אני רק רוצה לחשוב אם, חלילה, נגיד, ינון מגל, ריקלין, אראל סג"ל, היו אפילו מתעמתים עם משפחה שכולה, או משפחה של שכולים מהצד הנכון של המפה, איך הייתם זועקים שהשופרות, השופרות, הם אלה עושי דבריו של נתניהו, נכון? הרי הפוסל במומו פוסל. זה מעיד עליכם כמה אתם צבועים וכמה אתם לא ענייניים. אפילו הזיכרון והקדושה של החיילים הקדושים שלנו ושל המשפחות השכולות הפכו לכלי פוליטי. ולחברנו דדי שמחי, אני עדיין לא יודע באיזו מפלגה אתה תהיה, אבל בעזרת השם, דדי שמחי, אם אתה תהיה חבר כנסת, אתה תכבד אותנו כאן בנוכחותך ואתה תוסיף המון כבוד לעם ישראל. ברוך הבא למשכן, בעזרת השם. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת. אחרון הדוברים, חבר הכנסת ינון אזולאי – מוותר. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025, בקריאה הראשונה. חברים, נא לתפוס את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> 11 בעד, שלושה מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << נושא >> הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 73) (תחליף המצאת התראה וזכות להתגונן בתביעה על סכום קצוב), התשפ"ב–2022 << נושא >> [מס' מ/1575; דברי הכנסת ה-24, מושב שני, חוב' ל"ה, ישיבה 151.] << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: החלטת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 73) (תחליף המצאת התראה וזכות להתגונן בתביעה על סכום קצוב), התשפ"ב–2022. אני מזמין את השר וסרלאוף להציג את החלטת הממשלה. << דובר >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בהתאם לסעיף 1 לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, החליטה הממשלה להודיע במליאת הכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תחליף המצאת התראה וזכות להתגונן בתביעה על סכום קצוב), התשפ"ב– 2022 – החלטת הממשלה מס' 1575 מיום 15 באוגוסט 2022. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> מזכירות הכנסת, בבקשה, הודעה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 81), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הכלכלה. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת דבי ביטון, ינון אזולאי, יוסף עטאונה וואליד אלהואשלה, בנושא: מחדל חמור של דליפת מידע רגיש של ילדי החינוך המיוחד; בהצעתם של חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, טטיאנה מזרסקי, צגה מלקו ויוליה מלינובסקי בנושא: סמל מוסד חינוך מיוחד רפואי נפשי בקהילה, הכרחי במיוחד לאור חרבות ברזל. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, נצא כעת להפסקה ונחדש את הישיבה בשעה 20:00 לצורך דיון בהצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2025, התשפ"ה–2025. הפסקה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 15:11 ונתחדשה בשעה 20:00) << הפסקה >> << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברות וחברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2025, לקריאה השנייה והשלישית. הדיון יתקיים בהתאם לסדרי הדיון המיוחדים שקבעה ועדת הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. הודעה למזכירות הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה וקריאה שלישית: הצעת חוק הרשות הלאומית למאבק בעוני, התשפ"א–2025, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה; הצעת חוק למניעת הפליה ברישוי מחמת מצב בריאותי (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2025, שהחזירה ועדת הבריאות. עוד הונחו על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 26) (דיווח על מגיש בקשה להחזיק בכלי ירייה), התשפ"א–2025, של חברי הכנסת צביקה פוגל ולימור סון הר מלך; הצעת חוק הבעת עמדה של נפגע או נפגעת עבירה בנוגע לשחרור על תנאי ממאסר (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2025, של חבר הכנסת חילי טרופר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 27) (שינוי ברירת המחדל לעניין הרשאה לשאת ולהחזיק כלי ירייה המשמש לשירותי שמירה), התשפ"א–2025, של חברת הכנסת לימור סון הר מלך; הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 10) (דיווח שנתי לוועדת הכלכלה של הכנסת), התשפ"א–2025, של חבר הכנסת אריאל קלנר. נוסף על כך הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת ינון אזולאי, נאור שירי ויצחק קרויזר בנושא: התמודדות מערכת החינוך עם תופעת החרם והשיימינג בקרב תלמידים; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת משה טור פז, יוסף עטאונה ואליד אלהואשלה בנושא: אלימות חמורה בבתי ספר יסודיים וכשל מערכתי בטיפול באירועי אלימות. תודה. << הצח >> הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2025, התשפ"ה–2025 << הצח >> [מס' מ/1821; דברי הכנסת, חוב' ח', ישיבה 231; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בבקשה, אדוני. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, אפשר, טיפה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> רגע, המשפחה שלי במקלט, בגלל הניצחון המוחלט. שנה וחצי ניצחון מוחלט. הפרצוף שלכם – המלחמה הזאת. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> עצם זה שאת פה והם שם זה הניצחון המוחלט. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להגיש לכנסת את הצעת החוק לשנת 2025. הצעת חוק – שעבדנו גם על חוק ההסדרים שנלווה אליה וגם על התקציב עצמו בתקופה מאוד קשה, תקופת מלחמה, תקופה שצריך כסף לכל הנושאים הללו, צריך לפצות את תושבי הצפון, תושבי הדרום. אגב, אנחנו אמורים לקבל – וקיבלנו בעצם, ואני הולך להביא את זה לדיון – פיצויים לצפון לחודשים האחרונים. המציאות הזאת היא מציאות מאוד קשה. אני מאוד התקשיתי בהעברת התקציב הזה. כל החברים האחרים – ניסיתי שאכן יהיה שיתוף פעולה בין החברים בוועדה הכספים, גם מהקואליציה, גם מהאופוזיציה. לא היה קל, לא היה פשוט, אבל אנחנו עשינו מאמץ שזה יקרה, ובסופו של דבר זה קרה. אין שינויים דרמטיים חוץ מהעניין הזה של המלחמה, שצריך לעניין הזה כסף. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לנצל את הבמה הזאת. זה מאוד אקטואלי, ואני רוצה לדבר על זה. הדבר הראשון שצריך לעשות זה להחזיר את החטופים. זה הדבר הראשון. לא, אל תמחאו לי כפיים, אני אומר באמת את העמדה שלי. אני חושב שאין ביהדות דבר כזה שמחכים לפיקוח נפש עתידי. כשיש פיקוח נפש, ספק פיקוח נפש - - - << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> ברי ושמא – ברי עדיף. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> ספק פיקוח נפש, שיכול להיות ביום כיפור, מחללים את יום כיפור בשביל הפיקוח נפש של עכשיו, ולא עושים חשבון מה יהיה בעתיד. לא עושים את החשבונות האלה, אין דבר כזה ביהדות. והמציאות הזאת היא מציאות שהחטופים האלה נמצאים במקומות כאלה של פראי אדם, חיות אדם, שהסכנה שם היא סכנה ברורה. ולכן העמדה שלי הייתה ונשארה שאת החטופים צריך לשחרר כמה שיותר מהר, ואת כולם. אבל אני רוצה להגיד לכם: לפני שעליתי בדקתי דבר שלא כל כך פרסמו אותו. תדעו לכם שהחטופים שחזרו – הייתה אצלם היהדות, המציאות הזאת שאי-אפשר להתעלם ממנה. אגם ברגר, התצפיתנית, חזרה ואמרה שהיא שמרה על הצומות, היא התפללה. היא אמרה: את האמונה בחרתי ועם האמונה שבתי. דניאלה גלבוע שרה אשת חיל בערבית. עומר שם טוב עשה קידוש במנהרה. אליה כהן התפלל במנהרות. קית' סיגל בירך ברכות על האוכל בשבי. סשה טרופונוב - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> טרופנוב. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> טרופנוב הניח תפילין מייד עם חזרתו. דרך אגב, אני יכול לספר לכם, הרב זילברשטיין, שהוא חבר מועצת גדולי התורה אצלנו, הוא באופן קבוע, יום-יום, התפלל כשהתמונה של החטוף הזה הייתה מולו, והוא התפלל לחזרתו. וכשהוא חזר הוא הביא תמונה שלו, קנה טלית ובירך איתו ביחד ברכת שהחיינו. הקשר שיש לעם היהודי האחד עם השני, ואני לא עושה את החשבון: זה שייך לזה וזה שייך לזה – אנשים מתפללים, מתפללים ומבקשים שהחטופים יחזרו בשלום. שיחזרו, לא לעשות שום חשבון אחר. אלי שרעבי, שאמר שמע ישראל – באמת, אלה דברים שאצלי לא יכול להיות ספק. זה מה שצריך לעשות. אדוני היושב-ראש, אני מבקש לומר: תדעו, אני, כאדם חרדי – לא קל היום כאן במדינה. לא קל, אני גם מבין את זה. אבל תדעו, האמת היא שאין עם יהודי בלי לומדי תורה שתורתם אומנותם. אין דבר כזה. אין מציאות כזאת. צריך להתפלל על החיילים, צריך לעשות, לקרוע שמיים שהמלחמה הזאת תיפסק. אבל בלי לומדי תורה שתורתם אומנותם היינו נטמעים בעולם – באירופה, באמריקה, בכל המקומות האלה. לא היינו חוזרים. ואחרי אלפי שנים חזרנו לכאן, מכיוון שהייתה לנו שפה משותפת. צריך להיזהר כשמדברים האחד על השני. צריך להיזהר בלשון, צריך לדבר בשפה. אני מתפלל לקדוש ברוך הוא שלא תהיה מחלוקת כזאת, שלא תהיה מציאות כזאת שקשה מאוד לחיות בצורה הזאת. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, המציאות היא שאנחנו צריכים להעביר תקציב. אם לא נעביר תקציב, יהיה מצב הרבה יותר גרוע. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> יותר גרוע מעכשיו? השם ישמור. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> בלי תקציב אתה יודע שהמצב יהיה גרוע מאוד. ולכן אני מבקש, אדוני היושב-ראש, שמליאת הכנסת תתמוך בתקציב על מנת שאנחנו נוכל להתקדם, ואחרי זה גם נעשה שלום. אני רוצה לחיות איתך ביחד. למה אתה אופוזיציה ואני קואליציה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא חי איתי ביחד? ראיתי אותך יותר מאשר את אשתי והילדים בחודשיים האחרונים. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> לא, זה נכון. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. נעבור להנמקת ההסתייגויות. בהתאם להחלטת ועדת הכנסת, הנמקת ההסתייגויות ובקשת רשות הדיבור תהיה במסגרת זמן שלא תעלה על 15 שעות. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה, אדוני. עשר דקות. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשעה זו מול מצלמות הטלוויזיה מתחיל השוד הגדול בתולדות המדינה. מה שמתרחש פה עכשיו ויתרחש פה ביומיים הקרובים נראה כמו הצבעה על התקציב, נשמע כמו הצבעה על התקציב – זו לא הצבעה על התקציב, זו גנבה עלובה וחסרת בושה. מה שאתם רואים בערוץ הכנסת, אלה מכם שרואים את ערוץ הכנסת, זה אנשים שיושבים ומדברים ואז מצביעים. מה שקורה באמת הוא שממשלת ישראל נכנסת אלינו הביתה, חודרת לחשבונות הבנק שלנו, גונבת את כספו של הציבור היצרני והעובד ומעבירה אותו למשתמטים ומושחתים. הממשלה אפילו כבר לא עושה את עצמה שהיא מנהלת את הכלכלה. תשימו לב איך נתניהו מרחיק את עצמו מהתקציב הזה, לא אמר מילה על כלכלה כבר חודשים ארוכים, ולא במקרה. הוא יודע מה מונח פה לפניכם, נתניהו יודע שהתקציב הזה דופק קודם כול את המצביעים שלו, שהם ברובם אנשים עובדים. הוא הקריב אותם על מזבח הפוליטיקה, גונב את כספם ומעביר אותו לשותפים הקואליציוניים. תסמכו על נתניהו שאם זה היה תקציב טוב, אם הייתה בו איזושהי בשורה, הוא הרי היה עומד פה עכשיו בחזה נפוח ומסביר שהכול בזכותו, שבעצם הוא האדריכל התקציבי, מר כלכלה. הסיבה שהוא לא פה, ושהוא מסתתר ושהוא לא מציג את התקציב, זה מפני שהוא יודע שהתקציב הזה הוא לא כלכלה – הוא קלקול. אם אתה לוקח 1.3 מיליארד שקל מדמי ההבראה של אנשים עובדים ונותן אותם כשוחד קואליציוני לאנשים שלא עובדים – זה לא תקציב, זו גנבה. אם אתה בזמן מלחמה מחלק 5.4 מיליארד שקל כספים קואליציוניים לעסקנים מושחתים בישיבות של משתמטים – זה לא תקציב, זו גנבה. אם אתה מתחזק 15 משרדי ממשלה מיותרים, ואני עדין עכשיו, שעולים בלי סוף כסף וגם מייצרים עוד ועוד ביורוקרטיה על הראש של האזרחים – זה לא תקציב, זו גנבה. אתם לא ממשלה, אתם לא כלכלה, אתם חבורת גנבים שמנצלת בלי בושה אנשים שעובדים קשה, משלמים מיסים, עושים מילואים בעזה ובלבנון בזמן שעתידם נשדד מהם. אתמול פגשתי זוג כזה, הייתי בלילה בעמק חפר, סימון היה איתי, עופרי וטליה, הוא מהנדס אלקטרוניקה והיא עובדת במד"א. הוא עשה 200 ימי מילואים, הבן שלהם גם הוא התגייס, הוא בתותחנים. הם תרמו למדינה יותר מכל הממשלה הזו ביחד, ואותם אתם גונבים? אתם לוקחים את הכסף שלהם ובמקום להפוך אותו לצמיחה, לפריון, למקומות עבודה, להשכלה, לבריאות; במקום להשתמש בו כדי שהם לא יעמדו בפקקים שעתיים כל יום, אתם מייצרים איתו רק שני דברים: ג'ובים לעסקנים, ועוד ועוד תלמידי ישיבות שלא מתגייסים ולא עובדים. התקציב הזה פוגע בשני מקומות: בציבור העובד ובילדים שלו. הוא פוגע בילדים שלו כי הוא מקרב אותנו קרבה מסוכנת לנקודה שבה המדינה הזו לא תוכל, לא יותר, להחזיק את עצמה. הציבור היצרני הזה, מעמד הביניים הישראלי, הולך ומתכווץ. הוא לא יוכל להחזיק לנצח את הספינה על המים, הוא לא יכול לנצח להחזיק גם תקציב ביטחון שהולך וגדל – והוא הולך וגדל מסיבות לגמרי מוצדקות – אבל גם לספוג העלאות מיסים, וגם לגדל עוד ועוד ילדים שהם לא שלו, ילדים שלא לומדים מתמטיקה ואנגלית אבל יודעים מצוין לחיות על חשבונו. 2025 היא שנה כלכלית אבודה. מדינת ישראל תעבור אותה כי אנחנו יודעים לעבור משברים. אבל זה מוכרח להיות התקציב האחרון שזה סדר העדיפויות שלו, כי אם יהיה עוד תקציב אחד כזה, אז אחריו כבר לא יהיה. אנחנו צריכים תקציב שלא מבריח רופאים לברצלונה, ולא מרסק אחיות בראשון, ולא פוגע בעובדי הייטק בכפר סבא, ולא לוקח כסף מהחינוך של הילדים בפריפריה, ולא מגדיל את הפקקים בירושלים. אנחנו צריכים תקציב שמעודד אנשים לעבוד, שמעודד צמיחה, שמבין שהנכס העליון של הכלכלה הישראלית היה ונשאר אנשים עובדים. מעמד הביניים הישראלי צריך ממשלה שעובדת בשבילו, לא ממשלה שגונבת ממנו. מה שמונח פה הוא תקציב של גנבים, שמיועד לגנבים, על חשבונם של אנשים ישרים. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת בליאק, 35 דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני שר החינוך, שמאוד עסוק בטלפון כבר דקות ארוכות – זה כנראה יותר חשוב. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לפחות טלפון כשר. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> איך אתה אומר, ברוך השם? זה קצת גם עצוב וגם סימבולי שאנחנו מתחילים את דיוני התקציב במליאת הכנסת, תקציב 2025, כמעט 17 חודשים בתוך המלחמה, ולפני שאני עולה לדוכן אני בודק אם הילדות שלי נכנסו לממ"ד. אנחנו גם זוכרים ש-59 החטופות והחטופים שלנו עדיין נמקים בשבי של החמאס. אין יותר כישלון ומחדל מהמציאות הזאת. התקציב הזה הוא חלק מהכישלון ומהמחדל הזה. אדוני היושב-ראש, התקציב הזה, תקציב 2025, ללא ספק ייכנס למוזיאון הישראלי לתקציבים שיש עימם קלון. הוא נולד בחטא, הוא קודם בחטא והוא מאושר בחטא על ידי קואליציית המחדל חסרת הלגיטימציה הציבורית המינימלית. התקציב הזה, במקום לנסות לפתור את בעיות היסוד של החברה הישראלית, של כלכלת ישראל, הוא מקבע ומעמיק אותן. אף משרד ממשלתי מיותר לא ייסגר, למרות כל ההבטחות של שר האוצר – ואפשר, וצריך וחובה לסגור בין 12 ל-14 משרדים מיותרים. שקל אחד, שקל אחד מההיקף האדיר של הכספים הקואליציוניים לא קוצץ. ומדובר, נכון להיום, ביותר מ-5 מיליארד שקלים. כל שנה מחדש בתוך המלחמה הממשלה הזאת שוברת שיא חדש בהיקף הכספים הקואליציוניים. התקציב הזה לא נותן לאף אברך או אף תלמיד ישיבה תמריץ מינימלי כלשהו להתגייס או לצאת, חלילה, לשוק העבודה. כמה אנחנו מפסידים על אי-תעסוקה של 50% מהגברים החרדים? היום אנחנו מפסידים בין 25 ל-30 מיליארד שקלים בכל שנה. בכל שנה בין 25 ל-30 מיליארד שקלים בתוצר. אבל זה היום. אנחנו מכירים את המגמה הדמוגרפית. כמה נפסיד בעוד 20 שנה? בין 100 ל-120 מיליארד שקלים לפחות כל שנה. מה זה יעשה לכלכלה שלנו? לחברה שלנו? זה יחייב את הממשלה העתידית להעלות באופן דרמטי מיסים על מעמד הביניים הישראלי – את נטל המס על כל ישראלי שעובד ומשלם מיסים. וכמובן, ההיתכנות של קיום כלכלת ישראל כפי שאנחנו מכירים אותה היום היא מוטלת בספק. כמובן שנטל המס הזה יוטל בעיקר על מעמד הביניים הישראלי, מעמד הביניים, שכבר השנה סופג את מרב הנזק מחבילה אדירה של מיסים בסך של כ-24 מיליארד שקלים שהקואליציה הזאת הטילה על הציבור הישראלי. יש לי חדשות עצובות בשבילכם, אזרחי מדינת ישראל. זה לא היה מחויב המציאות. את ערימת המיסים הזאת היה אפשר למנוע. יתרה מזאת, הייתה חובה למנוע אותה. אם רק בתחילת המלחמה, מייד אחרי 7 באוקטובר, שר האוצר וכל הממשלה היו מפנימים את גודל האירוע הזה, סוגרים את המשרדים המיותרים ומקצצים לפחות – לא רוצה להיות פופוליסט, ולכן אני אומר: מקצצים לפחות – 80% מהכספים הקואליציוניים, הצעדים הללו, שהם אגב לא מאוד מורכבים לביצוע, היו מביאים לחיסכון בסך כ-23-20 מיליארד שקלים, בדיוק בגובה ובסכום של המיסים שהוטלו על הציבור. אבל את שר האוצר שלנו זה פשוט לא עניין, זה לא מעניין אותו גם היום. הוא בכלל לא שר האוצר, הוא שר המגזר. הסיסמה: לא קדומים, לא מעניין, לא הייתה אקטואלית יותר ממה שהיא אקטואלית היום. אני לא רוצה, מסיבות מובנות, בטח תחת האזעקות בכל רחבי הארץ, לדבר במונחים של מלחמה, אבל הממשלה הזאת, ראש הממשלה הזה, שר האוצר הזה, פתחו במאבק, במבצע, נגד הישראלים שעובדים, שמשרתים, שמשלמים מיסים, שמחזיקים את המדינה הזאת, גם בשגרה, וגם ב-17 החודשים האחרונים בחירום, תוך כדי המלחמה הגדולה והקשה בתולדות מדינת ישראל. תראו באיזה אי-סדר התנהלה העבודה על התקציב הזה שאנחנו מתחילים לדון בו עכשיו. הוא הוגש לכנסת באיחור של כחודשיים, שלזה אנחנו כבר לצערי רגילים בקדנציה של הממשלה הזאת; הוא מאושר באיחור של כמעט שלושה חודשים, שלושה חודשים פחות שבוע. המשק כבר שלושה חודשים מתנהל על פי התקציב ההמשכי. עכשיו אף אחד לא הסביר לי למה. למה. לכאורה לקואליציה יש רוב, היה אפשר – בין שאני מסכים עם התקציב הזה ובין שלא – לפחות לאשר אותו בזמן. לא להכניס למצוקה את כל משרדי הממשלה ואת הציבור הישראלי, שבסופו של דבר משלם את המחיר של האי-תפקוד של הממשלה הזאת. עכשיו שימו לב, הגירעון שהוכרז בתחילת העבודה על התקציב עמד על 4%, ואז הוא עלה ל-4.3%, ואז ל-4.4%, ואז ל-4.7%, עם אפשרות להגיע ל-4.9% כבר היום. ואני אומר לכם, וזה ברור לכם, שזה לא ייעצר כאן. אגב, יש עוד משהו שאולי קצת חמק מהעין הציבורית – הקיצוץ הרוחבי כמעט בסך 1.6 מיליארד שקלים, 2.2%, בכלל לא הוטמע בתוך התקציב הזה. הממשלה קיבלה החלטה לפני כמה ימים על הקיצוץ הרוחבי – אגב, כמובן קיצוץ הכי טיפש שיכול להיות, בבריאות, בחינוך, ברווחה, כמעט ב-150 מיליון שקל בתשתיות – והוא בכלל לא מופיע בתקציב. אין, אין אותו. אמרו לנו שזה יופיע אחרי אישור התקציב בהעברות תקציביות. זה לא תקין. לא עובדים בצורה כזאת. אז התקציב הזה, שחברי כנסת צפויים להצביע עליו כנראה מחר, הוא פשוט לא נכון. המספרים בתקציב לא נכונים. זה תקציב שקר. תקציב שהוא פיקציה. אגב, כל מה שאמרתי על 2024 התממש לי, לצערי, אז סביר להניח שגם ב-2025, בסופו של דבר, הגירעון יחצה את הקו של 5%. ואני אומר 5% לפחות. ושוב יוכח כי שר אוצר הזה פשוט לא יודע לעבוד. בכלל, הכנסת – שירי, אני מסתכל על סמוטריץ' נואם כאן, מגדף, משקר, מחלק ציונים ביהירות ובהתנשאות, שבאמת אין לתאר. עכשיו תגיד, בצלאל, באיזה עולם אתה חי? קיבלת מממשלת לפיד בסוף 2022 משק בריא, חזק, עם מוניטין איתן, עם עודף תקציבי, עם צמיחה יציבה ורמת חיים בעלייה. בקושי עברו שנתיים, ותראה לאן הבאת אותנו. מזה שנתיים נרשמת צמיחה שלילית לנפש גם למשקי בית וגם לעסקים, שאני באמת לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה; רמת החיים בירידה, וכמובן כל אזרחי מדינת ישראל מרגישים את זה היטב. יוקר המחיה משתולל, ואף אחד לא מטפל בזה. יש איזה קבינט חברתי-כלכלי, או ועדה למאבק ביוקר המחיה, שלא זה ולא זה, לא מתכנסים ולא מתפקדים; לראשונה בהיסטוריה, חמש הורדות דירוג אשראי, תוך כדי ששר האוצר, מתוך אי-הבנה או מתוך ההתנשאות המוכרת, מזלזל בהחלטות של חברות הדירוג. וברור שהמחיר של הדבר הזה מאוד מאוד כבד; הגירעון בתקופה הזאת, בשקלים, כבר חצה את הרף של 200 מיליארד שקלים, ואני רוצה להזכיר שהוא התחיל מעודף של כמעט 10 מיליארד. זה חורבן הבית של ממש. חורבן הבית הכלכלי. אבל הוא עומד פה וצועק ועושה תנועות עם הידיים, מתרברב. מה זה הדבר הזה? מה זה התופעה המשונה הזאת שנקראת בצלאל סמוטריץ'? לא מזמן – זה מצחיק – לא מזמן הוא התגאה כי העביר כבר חמישה תקציבים. כן, בשנתיים העביר חמישה תקציבים. עכשיו, למה הוא העביר חמישה תקציבים? כי הוא הביא לא פחות מארבעה תקציבים בשנה שעברה. למה? כי הוא לא יודע לעבוד. אתם יודעים מה זה עושה למוניטין של הכלכלה שלנו? לדירוג האשראי? איך מסתכלים עלינו מבחוץ? מה זה המדינה הזאת? מה זה שר האוצר הזה שמביא ארבעה תקציבים במהלך השנה ולא פוגע באף אחד? וגם בתקציב האחרון הוא לא פגע, לא ביעד הגירעון ולא בשום דבר. רק לפני שבוע הוא עמד פה ואמר – אגב, אחרי שכבר זרקו אותי מהמליאה, ושמעתי את זה אחר כך – כי ישראל היום מגייסת חוב במחיר זול יותר מארצות הברית. אז הלכתי ובדקתי. שימו לב, עכשיו, במרץ 2025, המרווח בין תשואות אגרות החוב של ישראל לעשר שנים לאלה של ארצות הברית באותה תקופה עומד על 1.28% לטובת ארצות הברית כמובן. ההפך הגמור ממה ששר האוצר אמר. הפרמיה הזאת גבוהה יותר מהפרמיה של צ'ילה, מהפרמיה של פולין, ומעוד כמה מדינות שאנחנו לפני שנתיים לא חלמנו בחלומות הרעים שנהיה באותה שורה כלכלית יחד איתן. אז או שלשר האוצר אין מושג, או שהוא משקר ביודעין. ואני באמת, באמת, כבר לא יודע מה יותר גרוע. כל אדם שטיפה מחובר למציאות היה כבר מזמן מתפטר. מתפטר בבושת פנים ומתחבא בביתו. אבל הוא עומד פה ומספר לנו סיפורים, ושקרים וגידופים, ומנהל קמפיין שבמסגרתו הוא כל הזמן טוען שסותמים לו את הפה. וכמובן שהוא לא סותם את הפה לרגע, כי בכל רגע נתון אפשר לפתוח תחנת רדיו או ערוץ טלוויזיה ולראות את הריאיון שלו. אבל בואו נעזוב רגע את שר האוצר, כי ביזת הכספים הקואליציוניים היא אירוע שהוא באמת בלתי נתפס, בטח במציאות של 16 חודשי מלחמה. 1.3 מיליארד שקלים לישיבות, שזה כסף דוחה צמיחה. זה כסף לפח. זה כסף שפוגע בעתיד שלנו. 28 מיליון שקלים למניעת נשירה מישיבות, שבתרגום חופשי זה עידוד להשתמטות נטו. 267 מיליון שקלים למשרד המיותר, המשרד האגדי של אורית סטרוק, שזו הגדלת הקופה הקטנה של מפלגת הציונות הדתית על חשבון הציבור הכללי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> יש לה עוד בהבשלה שם. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע. אגב, יש עוד כ-90 מיליון שקלים בדרך, בהבשלה, בעתודה לכספים קואליציוניים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זה נהיה כמו אבוקדו, הכספים הקואליציוניים. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> מעיין השחיתות הזה לעולם לא מתייבש. כל הכבוד לשר האוצר ולשרה סטרוק. רשימת כספי השוחד הקואליציוני הפעם ארוכה, ארוכה מאוד אפילו. ואין ספק כי כמעט כל שקל, כל שקל ברשימה הזאת, גורם נזק לכלכלה שלנו. עכשיו בואו נדבר בכמה מילים על חוק ההסדרים, שהפעם, ייאמר לזכותו, היה רזה מן הרגיל. אני גאה שהצלחתי, דווקא מהאופוזיציה, יחד עם חבריי, להשפיע באופן מהותי על חוק מיסוי הרווחים הלא מחולקים. אני חושב שבמהלך מאות שעות של דיונים הצלחנו לשפר ולדייק אותו, כמובן בשיתוף פעולה עם מספר חברי ועדת הכספים מהקואליציה. החוק הזה היום הוא הרבה יותר נכון. הוא עדיין חוק רע. הוא עדיין חוק רע, ולכן הצבענו נגד, אבל הוא הרבה יותר נכון מהגרסה הראשונה שלו. אני מודה כי היו עוד כמה צעדים בכיוון הנכון, שהגיעו בעיקר מרשות המיסים, אבל במקרו הממשלה הייתה כל כך עסוקה בחלוקת ההטבות הקואליציוניות, שזנחה כמעט לחלוטין את הצעדים המבניים החשובים שהיה אפשר לבצע. היה אפשר לבנות תקציב נכון יותר וחכם יותר, הרבה יותר חכם; למשל לא לחתוך סתם בשכר במגזר הציבורי – אגב, חתכו בשכר והחריגו את מי שצריך להחריג, מי שיותר קרוב לקואליציה, שזה באמת אירוע שהוא מקומם, אבל כבר התרגלנו, לצערי. אז לא לחתוך סתם בשכר במגזר הציבורי אלא לקדם רפורמה מהותית, רפורמה מהותית במגזר הציבורי, כולל צעדי התייעלות במשרדי הממשלה – כי חיפשנו את צעדי ההתייעלות ולא מצאנו שום דבר, למעט השולחן - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> העגול. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - הגדול הזה, העגול והגדול, בין המינהלות לזהות יהודית. זהות יהודית בשמונה משרדי ממשלה, אני חושב שזה שיא עולמי שבאמת לא יישבר לעולם. היה אפשר להחזיר את המיסים הנכונים – כן, יש כאלה מיסים, מיסים נכונים, מיסים שתורמים גם לתקציב המדינה, גם לבריאות הציבור וגם להגנת הסביבה, כמו מס על משקאות ממותקים ומס על הכלים החד-פעמיים. זה היה מכניס, להערכתי, כ-1.5 מיליארד שקלים לתקציב המדינה. היה אפשר למנוע שורה של גזרות על הציבור, אבל למה שהממשלה הזאת תעשה אי פעם משהו שהוא נכון? היה אפשר כמובן לבטל שורה ארוכה של הטבות ופטורים מיותרים, וגם זה איכשהו נעלם מהשולחן; לקדם רפורמה נחוצה בחקלאות, ובמקום זה ממשיכים להצניח את השיטה הסובייטית, שרק מעמיקה את המשבר ומתקפלים פעם אחר פעם מול הלובי החקלאי. אפשר היה להשקיע בהגדלת הפריון, בהכשרות מקצועיות באופן מהותי, בחינוך. בכלל, הממשלה שמכנה את עצמה ממשלת ימין על מלא, בתחום הכלכלי היא קרובה הרבה יותר – ואני לצערי מכיר את זה – הרבה יותר למדיניות הכלכלית של ברית המועצות או ונצואלה. אתם ימין כלכלי? אתם שמאל קומוניסטי על מלא בשורה ארוכה מאוד של צעדים, בשורה ארוכה של חוקים. יש הרבה מאוד דוגמאות. ימין אתם לא, בטח בכלכלה. מה עשיתם כדי לפתור את בעיית הפקקים ולקדם את התחבורה הציבורית? מה? כלום ושום דבר. כל הפרויקטים שהתחלנו בקדנציה הקודמת, והתחלנו בשנה וחצי ברוטו לא מעט, הכול נעצר. השרה בקושי נמצאת בארץ, וכנראה מהדיוטי פרי לא רואים את הצורך לקדם את התחבורה הציבורית ולהקל את עומס הפקקים. מערכת החינוך הממלכתית בנפילה חופשית לתהום, ותראו את הציונים של תלמידי ישראל במבחנים הבין-לאומיים. מה קורה עם התחרות במערכת הבנקאית והפיננסית? שוב נתתם לבנקים גם ב-2024 להשתולל ולהרוויח מיליארדים על חשבון הציבור, כי פשוט לא עוסקים בזה. לא עוסקים בזה, כי עסוקים בדברים אחרים, בפיטורים של שומרי הסף, בהפיכה המשטרית, בהרבה מאוד נושאים פחות חשובים – ואני אומר את זה שהם פחות חשובים – והציבור ממשיך לשלם. אתם מתגאים עכשיו בהעלאת שכר המינימום ב-367 שקלים בחודש, שזה 4,404 שקלים בשנה, וזה לאחר העלאת המע"מ, הקפאת מדרגות מס הכנסה, העלאת ביטוח לאומי, העלאת מס בריאות, העלאת תעריפי ארנונה, מים, חשמל, קיצוץ בשכר במגזר הציבורי, שכבר דיברנו עליו, הורדת יום הבראה אחד מכל העובדים במשק – בטח שכחתי משהו. כל משפחה בישראל הולכת לשלם השנה בין 10,000 ל-20,000 שקלים על הגזרות המיותרות, על הגזרות המיותרות לחלוטין שהטלתם על הציבור. עכשיו אתם מעלים את שכר המינימום ב-300 שקלים; באמת, תודה רבה. אתמול בערב, אחרי שכמעט סיימנו את הדיון בוועדת הכספים, נחשפנו לסרטון של שר הבינוי והשיכון גולדקנופ – אגב, הערב גיליתי שהוא היה גם שר במשרד ראש הממשלה. לא ידעתי, לא בטוח שהוא ידע. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> עוד שר. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מזכיר לי את שיקלי, שהבטיח לחזור לכנסת, התפטר מתפקיד אחד, ונשאר, ואז הזמינו אותו לחדר וששי גואטה קיפל אותו, והוא נעלם. מי ידע שגולדקנופ הוא גם שר במשרד ראש הממשלה? למה, מה הוא עשה שם? באמת, הליצנות הזאת עוד לא נרשמה אפילו בהיסטוריה המשונה של הפוליטיקה הישראלית. אבל נחשפנו אתמול לסרטון שלו מפזז לצלילי השיר הנודע "נמות ולא נתגייס", ואף אחד לא באמת הופתע, כי כולם יודעים שמדובר בשר חצוף, מושחת ומנותק; עסקן חרדי שבז לאתוס הציוני, ולא רק לאתוס הציוני – הוא בז לכולנו; מנהיג ההשתמטות, שלא רק פוגעת בביטחון ישראל אלא גם הורסת את הכלכלה שלנו. יש קשר הדוק מאוד בין חוק ההשתמטות לכלכלה. רק עובדה אחת – 20% ממשרתי המילואים הם אנשי הייטק. תארו לעצמכם מה זה עושה לצמיחה במשק. אבל מה שמקומם כאן באמת זו התגובה של חברי הקואליציה, בעיקר חברי כנסת מהליכוד. כן, קראנו איזה גינוי רופף אחד או שניים, אבל בגדול אתם מפחדים – מפחדים להגיד מילה רעה ולדרוש את פיטוריו של גולדקנופ, כי אתם חייבים את האצבעות שלו ושל החברים שלו לתקציב הבזוי הזה. וזאת הסיבה שנתניהו וכל סיעת הליכוד מתבטלים ומתרפסים מול גולדקנופ, אייכלר, פרוש וכל החבורה האנטי-ציונית הזאת. ראיתי את התמונה של נתניהו נפגש עם אייכלר, ויום אחרי זה אייכלר החריג את המורים החרדים מקיצוץ השכר במגזר הציבורי – כשאתם מתרפסים, מתבטלים ומעבירים להם מיליארדים בתקציב הזה לעידוד ולהרחבת הבטלה וההשתמטות, הכול למען שימור הקואליציה. לא אכפת לכם ממשרתי המילואים, שכבר עשו מאות ימי מילואים בשנה שעברה והיום מקבלים עוד צווים לעשרות, לפחות עשרות ימים. לא אכפת לכם מבעלי העסקים הקטנים, שהם הלב הפועם של הכלכלה שלנו, אנשים שמחזיקים על גבם את הכלכלה, בטח לאורך כל המשברים של השנים האחרונות, החל מהקורונה וההפיכה המשפטית והמלחמה עכשיו, אבל אין להם אבא ואימא בממשלה. לא אכפת לכם מהמפונים, הן בדרום והן בצפון, ואנחנו פוגשים אותם ומכירים את המצוקות. לא אכפת לכם מהחינוך הממלכתי, שמופלה לרעה לעומת הרשתות הפרטיות של יהדות התורה וש"ס, ולראיה, אתמול בדיון בוועדת הכספים על תקציב החינוך, דיון שנמשך 13 שעות, אולי אפילו טיפה יותר, חברי הכנסת של הליכוד נכנסו לאולם הוועדה רק לקראת הסוף כדי, בעיקר, להצביע, כי פשוט לא אכפת לכם מהמדינה הזאת, העיקר להישאר בשלטון. לפני כ-18 שנים, חברת הכנסת פרקש הכהן, לפני כ-18 שנים עמד כאן על הדוכן הזה פוליטיקאי צעיר ונמרץ, מרכז האופוזיציה, חבר הכנסת גדעון סער מהליכוד, ונאם את נאום הסמרטוטים המפורסם שלו. יושבת-ראש הכנסת דאז הייתה חברת הכנסת דליה איציק, והיא ניסתה איכשהו לעצור אותו ולהרגיע אותו, אבל הוא התעקש וצעק: סמרטוטים זה ביטוי פרלמנטרי, אני אומר את האמת ולא תהיה כאן צנזורה. תודה רבה לך, אדוני שר החוץ גדעון סער, שהענקת הכשר לביטוי המופלא הזה. והיום אני מסתכל על חברי כנסת של הקואליציה, גם על המצטרף החדש של הליכוד, גדעון סער. ואני אומר לכם, במילותיו של גדעון סער עצמו, ואני כמעט מצטט: אתם שוליה של עסקונה חרדית כבר תקופה ארוכה. רציתי לומר, רציתי לומר בטוב וברע – ברע וברע; סמרטוטים מארץ הסמרטוטים. זה מה שאתם עושים, ככה אתם נראים. עכשיו, לזכותם של חברי הממשלה והקואליציה יש לומר כי הם לא מסתפקים בהרס כלכלת ישראל רק דרך התקציב. גם למתקפה המטורפת על שומרי הסף ולחידוש ההפיכה המשטרית, כולל כמובן פוליטיזציה של מערכת המשפט, יש השפעה שלילית הרסנית על המשק. ראינו את זה גם בימים האחרונים בכל המדדים. אנשים איבדו הרבה מאוד כסף מהטרלול של הממשלה. השקל נחלש, מדד תל אביב 125 צלל, סוכנות הדירוג פיץ' שוב בוחנת הורדה נוספת של דירוג האשראי. עכשיו, באמת, זה בלתי נתפס. רק טיפה התאוששנו מחמש הורדות הדירוג בשנה האחרונה, ושוב הממשלה מכניסה אותנו לסיפור הזה. ברור שתהיה גם תגובת שרשרת אם, חלילה, נספוג עוד הורדת דירוג. רק צריך להבין שהשנה אנחנו הולכים לשלם 55 מיליארד שקלים על החזר הריבית בלבד. ריבית בלבד. ועוד 160, 170 מיליארד שקלים של החוב עצמו – 225 מיליארד שקלים על החזר חוב. הכסף הזה היה יכול ללכת – חלק גדול מהכסף הזה, חלק מסוים מהכסף הזה, מיליארדים – לחינוך, לבריאות, לרווחה, לתשתיות. במקום זה אנחנו מבזבזים מיליארדים לכספים הקואליציוניים הפוליטיים, מבצעים קיצוץ רוחבי בכלל משרדי ממשלה ומשלמים עוד ועוד כסף על החזר חוב, שבגדול זה כסף לשום מקום. השווקים מבינים היטב. נפילת מבצר הדמוקרטיה הישראלית תהרוס גם את הכלכלה. נוכחנו לדעת ב-2023, ואנחנו מקבלים היום הוכחה נוספת גם ב-2025. המשקיעים הזרים רגישים, כמובן, לא רק למצב הדמוקרטיה הישראלית ולשלטון החוק, אלא גם לחידוש הלחימה בעזה. אגב, אין שום קורלציה בין ההבטחות הכלכליות של שר האוצר לבין השאיפה הבלתי-פוסקת שלו לנהל פה מלחמת התשה. אין שום קורלציה בין המספרים. איכשהו הוא כנראה לא מבין שיש קשר בין הדברים, אבל זה לא הדבר היחיד שהוא לא מבין בו. תחשבו מה חושב לעצמו משקיע סביר, לא משנה מאיזה מדינה, ששומע את בן גביר, העבריין המשתמט, מאיים להכניס את ראש השב"כ לצינוק. המסר הזה, אגב, ברור לכם שהוא מעבר לא רק לרונן בר – הוא מאיים על כל אזרח במדינת ישראל שלא מתחבר לכהניזם של המפלגה המסוכנת הזאת שאין לה מקום בכנסת ישראל. המסר הזה מאיים על כולנו, וכמובן, הוא מאיים גם על כל שחקן במגרש הכלכלי. מי יבוא לפה? מי ירצה לעשות עסקים עם הממשלה הזאת, עם השרים האלה? מי יבוא לפה? מי ישקיע פה? מי ישקיע כאן במדינה? לא בכדי המשקיעים הזרים ברחו ב-2023. הם רק התחילו לחזור, והממשלה הזאת מבריחה אותם שוב, ואת ההשלכות ההרסניות אנחנו נרגיש כבר בחודשים הקרובים, ולא שחסרות לנו צרות. העלייה המחודשת בפרמיית הסיכון שמתרחשת בימים האחרונים – רואים את זה בכל המספרים. שוב, אני משתדל לדבר בעובדות, במספרים, ואפשר לבדוק כל משפט שאני אומר פה, שהוא מבוסס על עובדות. אז העלייה המחודשת של פרמיית הסיכון מייקרת עוד יותר את גיוס ההון, מכבידה על נטל החובות ומסכנת פעם נוספת את יכולת הממשלה לעמוד ביעד הגירעון שנקבע בתקציב. עכשיו, לסיום אני רוצה לומר תודה. אני רוצה לומר תודה גדולה ולהביע הערכה עצומה לחברי האופוזיציה בוועדת הכספים: לנאור שירי, לאורית פרקש הכהן, לחמד עמאר, לנעמה לזימי, לחברי הכנסת הנוספים שהגיעו ולקחו חלק במאמץ ובמאבק. נלחמנו יחד במשך שבועות ארוכים, לילות כימים, לא כמטאפורה או פרפרזה – ממש, ממש, לילות כימים. לא ויתרנו. נלחמנו על התקציב הנכון, נלחמנו על כספי ציבור, נלחמנו על ניהול תקין, נלחמנו על החוק, נלחמנו על עתיד כלכלת ישראל נגד הדורסנות וחוסר האחריות של הקואליציה. היינו אופוזיציה נחושה, מסורה, מקצועית, לוחמת ומיוחדת. לא בכדי התקציב הזה מגיע לאישור כאן במליאה שמונה ימים מאוחר יותר מהתכנון המקורי של הקואליציה. נכון, בסופו של דבר לא היה לנו רוב למנוע את הגזרה. בסוף לקואליציה יש רוב, ככה זה עובד; אבל הציבור הישראלי הרחב רואה ומעריך את המאבק, ואנחנו מרגישים את זה היטב – אני מרגיש את זה היטב מהתגובות הרבות שאני מקבל בימים האחרונים. אגב, אנחנו עדיין לא ויתרנו; לא ויתרנו ולא נוותר, שלא יהיה ספק. הערב שלחנו, חברי האופוזיציה בוועדת הכספים יחד עם חברת הכנסת אפרת רייטן, פנייה דחופה ליועצת המשפטית של הכנסת בדרישה לקיים דיון חוזר על חלוקת הכספים הקואליציוניים ולעכב את ההצבעות על התקציב במליאת הכנסת. הפנייה נשלחה. עוד לא קיבלנו תשובה. אנחנו, כמובן, נעדכן ונעמוד על כך ככל שנוכל וככל שיש לנו כלים פרלמנטריים ומשפטיים להתנגד לתקציב הרע הזה. אני מבטיח שאנחנו נשתמש בכל הכלים עד הסוף, עד הרגע האחרון, עד הדקה האחרונה, עד השנייה האחרונה. התקציב הזה – אסור שיעבור. הממשלה הזאת חייבת ללכת הביתה. רק לאחר מכן החברה הישראלית תקבל הזדמנות להבריא ולהשתקם. רק לאחר מכן אנחנו נוכל, סוף-סוף, להקים כאן ממשלה מתפקדת שתתחיל לשקם את הריסות נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר וכל הקולקציה של הטאלנטים שהשתלטו כאן על מוקדי כוח, ותוציא את מדינת ישראל לדרך חדשה. אגב, הדרך הזאת מוכרת לנו היטב. העם הנפלא הזה סלל את הדרך הזאת בעבר, וסלל בהצלחה רבה. זו דרך של יוזמה, של עוצמה, של קדמה ושל צמיחה. הוכחנו את זה בעבר, ואנחנו יכולים לעשות את זה שוב. אנחנו יכולים לעשות את זה, ואנחנו נעשה את זה בקרוב לאחר שנצליח לשלוח את הקואליציה הכושלת הזאת הביתה. בינתיים אני קורא לכל חברי הכנסת, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, לכל מי שנחשף לתקציב הרע הזה, אני קורא לכם להצביע נגד התקציב הזה. אם עתיד כלכלת ישראל יקר לכם, אם עתיד ילדי ישראל חשוב לכם, אתם חייבים להצביע, להתנגד, לתקציב הזה ולמנוע את המשך חורבן כלכלת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת פרקש. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה לציין לגנות הקואליציה הזאת שבדיון על תקציב המדינה, אני חושבת שבאולם הזה אין אפילו חבר קואליציה אחד. אתה יודע, חנוך, בתור חריג לטובה שמשתתף בדיוני ועדת הכספים, שהדבר הזה הוא מאפיין של הקואליציה הזו. גם בוועדת הכספים, בהחלטות הרות גורל שנוגעות לגזרות על הציבור ולהחלטות של סדרי העדיפות בימי מלחמה – חברי הקואליציה לא מגיעים לוועדת הכספים. קוראים להם כמו עדר לבוא להצביע ולהעביר. הם אפילו לא יודעים על מה הם מצביעים. אז אני אנצל את חצי השעה שלי כדי להסביר על מה אנחנו מצביעים. חבריי חברי הכנסת, אחרי שבועות של דיונים, היום תעלה הממשלה להצבעה על תקציב מלחמה נוסף, תקציב לשנת 2025. חשוב לי להדגיש שהתקציב הזה הוא לא דבר טכני. זה לא מספרים מנותקים מהמציאות. תקציב מבטא את סדרי העדיפויות של כל ממשלה, מה עושים עם כספי המיסים שלנו, והוא מציב מראה לממשלה הזו. הממשלה הזו לא עושה בשום ממד, בשום נושא, את הדבר הנכון, הראוי, הערכי, המוסרי, בימים של מלחמה. ואני רוצה להראות איך גם התקציב הזה מציב מראה לממשלה על חוסר המוסר הזה, שגם בו היא לא מסוגלת לעשות את הדבר הנכון. בימים שבהם חודשה הלחימה בעזה – 59 אחים שלנו חטופים, עדיין בשבי, מעל עשרות אלפים עדיין מפונים, משפחות שלמות שכולות, עם דואג – התקציב הוא המראה של הממשלה הזאת כלפי ציבור הבוחרים שלה, כלפי עם ישראל. והמראה, אדוני היושב-ראש, שמשתקף מתקציב הממשלה הזה הוא מכוער, מכוער מאוד, ואפילו חסר מוסר. כי מה היינו מצפים מהממשלה בימים של מלחמה? למנהיגות – פשוט מאוד, הכי בסיסי, תקציב בימים של מלחמה. דוגמה אישית, לקיחת אחריות, ערבות הדדית, חמלה, אחדות – אלה דברים שרואים בתקציב. לראות את העם במרכז. שזה יהיה תקציב שתומך במלחמה, בלחימה, בהתפתחויות שלה. תקציב הוא לא דבר טכני. הוא רק ביטוי בכסף של סדרי עדיפויות של ממשלה – מה חשוב לה, מה חשוב לה לעודד. זו החלטה בעצם הכי משמעותית וברורה לציבור בישראל, בלי קשקושים. תראה איפה הכסף, ותבין איפה הממשלה. אז חבריי חברי הכנסת, אני אגיד את זה ברור: בתקציב הזה שיעלה היום להצבעה החל משעות הלילה יש כאן הכול הפוך. הכול הפוך. חרפה מוסרית. אין בו דבר אחד שעושים בו את הדבר הנכון. אפילו לא בתקציב הזה. זה אפילו לא תקציב ראשון של מלחמה. אז יכולנו הפעם קצת פחות להתחזר. אבל כפי שאני אראה – להפך. זה תקציב שהוא טוב רק לממשלה. זה תקציב לקואליציה. זה תקציב לכיסאות שלכם. אבל התקציב הזה הוא רע לעם ישראל, והוא גם רע לכלכלת ישראל. זהו תקציב שלא מכבד את העם הנפלא שלנו. הוא רע ללוחמים, הוא לא מכבד את הישראלים שעובדים, שמשרתים ושמשלמים מיסים, שמחזיקים את המדינה הזו מבחינה כלכלית וביטחונית. תקציב שרע לעם ישראל ולביטחונה. התקציב שעליו נצביע הערב – ואני אקח ממנו, ככה, טעימות – הוא מנותק; הוא לא עומד בהבטחות היהירות של שר האוצר, ולא בפעם הראשונה, מול חברות הדירוג, כשהוא בא ואמר להן: הגירעון לא יעלה על 4%. הוא מדבר כאן על הידרדרות של 4.7%, 9 מיליארד שקלים גירעון בסך הכול. וזה היה יכול להימנע. זה היה יכול להימנע עם קצת יותר הידוק חגורות, פחות חזירות, פחות כספים פוליטיים במלחמה. התקציב הזה הוא מנותק כי הוא אפילו לא לקח בחשבון תרחיש של מלחמה, כשרק חזרנו למלחמה. הנחת היסוד של התקציב הזו – ענה לי נציג אגף התקציבים על שאלתי – הוא הנחה של בט"ש מוגבר. בט"ש מוגבר זה לא מלחמה. כלומר, שוב אנחנו בתקציב שלא כולל תרחישים שכבר מתרחשים לנגד עינינו. יש לנו קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה שלא הופנם לתוך התקציב. אין דוגמה אישית, אין חמלה, אין ערבות הדדית, אין אחדות – אני אפרט את כל הדברים האלה. להפך, העדפת מגזרים פוליטיים שלא משרתים, ואין כבוד לישראלים שנושאים בנטל. להפך, מכבידים בגזרות על הישראלים שעובדים ומשלמים מיסים, ומפנקים, ומפנקים, כמה מפנקים את המשתמטים. אני רוצה, לפני שאני אצלול לפרטים, להתייחס למה שקרה פה בימים האחרונים במדינת ישראל על ידי שריה של הממשלה הזו. זה כאילו לא קשור לתקציב, אבל זה מאוד קשור לתקציב; כי כמו שאמרתי קודם, התקציב מספר לנו את האמת על פניה המכוערות של הממשלה הזו. אז שר השיכון של מדינת ישראל, ממפלגת יהדות התורה, שכידוע מסרבת לכל חוק של שוויון בנטל, מגיע לכנס בבית שמש, לכנס נדל"ן. שר השיכון, כן? ומה הוא אומר שם? בחמש השנים הקרובות, הוא מתפאר על הישגיו כשר השיכון, ואני מצטטת: יתווספו 30,000 יחידות דיור בבית שמש. ואז הוא מוסיף ואומר, אנחנו הוצאנו את זה באיזו שהיא דרך לציבור החרדי, גם מה שחשבו שיהיה לציבור הכללי, לא על כל הדברים אפשר לדבר. סוף ציטוט. אחרי זה שר השיכון שלנו התנצל, התנצל על זה שהוא נתפס אומר את האמת. מה הוא אומר לנו? שזוגות צעירים בישראל שכורעים תחת העומס, שחוטפים גזרות, שכורעים תחת יוקר המחיה, שלא יכולים לקנות פה דירות – אז את הדירות בהנחה, כשהוא כשר השיכון צריך לדאוג לכלל הציבור בישראל, הוא הצליח, איזה יופי, לגנוב אותן לטובת הציבור שלו. והוא לא יכול לדבר על הכול. זה דבר אחד. למוחרת, אתמול, מצלמים את שר השיכון מפזז בחתונה של קרוב משפחה שלו. ועל איזה שיר הוא רוקד בצהלה? אני רוצה לצטט: בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים, נמות ולא נתגייס. איזה צחוקים, שר השיכון שלנו. תכף נראה שהוא לא סתם מפזז וצוחק. יש לו 2.3 מיליארד שקלים לצחוק איתם, לשמוח בגינם. זה משולם לו במזומן. ומה שלא מזומן יושב בסעיפי רזרבה, חונה, כסף בשבילו, וכשזה רק יעבור את הייעוץ משפטי – בום, זה ייכנס גם לתקציב. ואפילו יש לו בצד 700 מיליון שקלים. אתם יודעים איפה הם חונים? זה כספים לאברכים חייבי גיוס, שכרגע באופן זמני אי-אפשר לשלם להם, אבל אל דאגה, עוד מעט יהיה חוק ההשתמטות, ואז גם את זה נעביר, ועל זה כבר הצבענו. וככה מספר לנו שר השיכון – באמת, לא על כל הדברים אפשר לדבר. אבל מה, התקציב מראה הכול. התקציב מספר את הסיפור שהממשלה הזו מנסה להסתיר. עכשיו נדבר קצת גם על שר האוצר שלנו. הוא באמת פנינה מיוחדת, שר אוצר בקנה מידה כזה כושל, אני חושבת, לא היה מאז הקמת המדינה. מפקיר הציונות הדתית, שכל היום מהלל במילים, בוכה במסיבות עיתונאים על גיבורי הציונות הדתית שנפלו, ובעצם הוא מפקיר הציונות הדתית הגדול ביותר שהיה מאז ומעולם. מדבר על ניצחון מוחלט, ומתאבד על חוק השתמטות ועל תקציב שמעביר מיליארדים כדי לפנק, לפנק ולפנק את מי שלא רוצה להתגייס. וגם שם ברזרבה, שאחרי זה ימצאו את הדרכים לשלם לחייבי גיוס. בסוף השבוע הוא גם צייץ שאין לו שום כוונה לציית לבית המשפט. כן, הוא הודיע – למה אני צריך לציית לבית משפט? זה אחרי פוטש מכוער שהוא עשה לראש השב"כ שחוקר פרשת בגידה חמורה בשם "קטרגייט". כי באמת, הוא בכלל באירוע של עצמו, הוא לא שר אוצר בכלל. עכשיו אתם תחשבו שאתם משקיעים זרים ממדינה אחרת, ואתם שומעים שר אוצר של מדינה אומר: אני לא מציית לבית משפט. נגמרו הימים האלה. וכמובן, ראש הממשלה שלו: דיפ סטייט, אין אויב יותר גדול מבית משפט. ואני רוצה לשאול אתכם, אתם, משקיע בהייטק או משקיע בתחום התשתיות, או חברה הודית שרוצה לבנות נמל במדינת ישראל – אלו מכרזי תשתית מול ממשלה. למה שבן אדם או חברה יבואו וישימו פה כסף בפרויקטים של ממשלה, כשמחר גם ראש הממשלה יגיד: אז מה אם היה לך סכסוך בבית משפט וזכית בכך וכך, וכך? אנחנו בישראל לא מכבדים פסקי דין. שר האוצר וראש הממשלה הנוראיים האלה, בכלל מבינים שהדברים שהם עושים לא רק קורעים את העם – זה לא רק פוגע בעם, זה לא רק לא מוסרי, זה לא רק עברייני, זה גם פוגע בכלכלה. אם דיברנו על – אולי – שיפור בדירוג, אפשר לשכוח מזה, אפשר לשכוח מזה. יש לנו ראש ממשלה ושר אוצר וממשלה שלמה של אנשים שהם בושה וחרפה, ואת החשבון כולנו נשלם כי הורדת דירוג ופגיעה ברמת השקל ישר הופכת את הכסף שלנו לשווה פחות. במקום שתתנהגו כראוי בימים של מלחמה ושתרעד לכם היד, איך אתם מתנהגים כלפי הציבור אחרי 7 באוקטובר? אתם פשוט איבדתם את המוסר. והכול פה קשור לכול. ועכשיו אני רוצה לדבר על התקציב הזה, לפרק אותו לנושאים כדי להראות לכם איך הכול קשור לכול. הדיפ סטייט, בית המשפט, החרדים, נמות ולא נתגייס – לא על הכול אני יכול לדבר, אבל מה לעשות שהתקציב מדבר, הכסף מדבר. אז בואו נתחיל לראות את זה. דיברתם על דוגמה אישית, גם בתקציב הזה לא סגרו שום משרד מיותר: מורשת, תפוצות, רשות לזהות יהודית. ברוך השם, השר אבי מעוז קיבל איזשהו מצפון, לא ברור לי מה קרה, התפטר מהממשלה. כמה נחסוך, נאור? כמה? אם אני לא טועה, 19 מיליון שקל נחסוך, ברוך השם. רק לצערי הרב, כל שקל שמתפנה בממשלה הזאת, לאן הוא ילך? לא ילך לישראלי שעובד ומשלם. לא די בזה, גם הוסיפו את שר המינהלות, השר אלקין. ועכשיו גם התבשרנו בטריק שטריק הזה שמנסה שר השיכון לעשות, שהוא התפטר משר נוסף שהיה לו במשרד ראש הממשלה, והוא יישאר שר השיכון. הכול עקום, הכול עקום, הכול רמאות, הכול נוכלות. 2. כספים פוליטיים בימים של מלחמה – 5 מיליארד שקלים. 5 מיליארד שקלים. זו בכלל ממשלה, צריך להגיד, שהכספים הקואליציוניים שלה זינקו שבצורה אדירה בהשוואה לממשלות קודמות בימים של מלחמה. אני גם רוצה להזכיר ששר האוצר שלנו הגיע ויבב עשרה ימים אחרי 7 באוקטובר ואמר לציבור – ואני מצטטת כי אני כבר יודעת את זה בעל פה: נכשלנו, נשנה את סדרי העדיפויות. הוא הוציא מכתב, הוא אמר לראש אגף תקציבים: תעצור את כל הכספים הפוליטיים, אנחנו נסיט הכול, מה שלא קשור למלחמה נקצץ. והינה, שנת 2025 – 5 מיליארד שקלים פוליטיים. וצריך לזכור שזה אחרי שנת 2024, בתקציב הקודם גם היו. חצי מיליארד שקלים למשרד של סטרוק; 2.3 מיליארד שקלים תוספות למשרד החינוך, רובו ככולו בחרדים, נדבר על זה; גזרות, בעיקר על הישראלי שעובד ומשרת, זה שחלקו מגויס שוב למילואים. מה סופג הישראלי העובד? כזה חוסר כבוד, מעלים לו את המע"מ, מעלים לו את הביטוח הלאומי. הוא תורם ימי הבראה בלי חשבון. הוא מממן כל הזמן את הממשלה הזו. כן, יוקר המחיה משתולל, נקודות זיכוי לילדים של הורים עובדים הוקפאו, שכר של עובדים במגזר הציבורי הוקפא, חוק רווחים לחברות פרטיות לדיבידנדים עבר. לא חשוב שיש 6 מיליארד שקלים דיבידנדים של חברות ממשלתיות שהשרים בממשלה הזו מתקוטטים ולא מוציאים. קיצוצים רוחביים בחינוך, ברווחה, בתחבורה – רק על הפקקים בכבישים צריך לפטר את הממשלה הזאת. וכספי המיסים שלנו לא הולכים למקומות שהם מנועי צמיחה. הם לא הולכים לכסף שיחזור אלינו. בנוסף, התקציב הזה מעודד השתמטות, ואני תכף אסביר איך. זה באמת אחד הדברים הכי מזעזעים וחסרי המוסר בתקציב הזה. בעוד שיש קיצוצים, יש מגזרים ששומרים עליהם: לחרדים, לחינוך החרדי וכמובן לאופק חדש, תכף נדבר על זה. אבל אם אני יכולה רק לתת רשימה חלקית של אותם מוסדות שקיבלו תוספות במיליארדים רק אתמול בוועדת הכספים, אז תראו: חינוך חרדי, מעיין החינוך התורני, מוכר שאינו רשמי, מוסדות הפטור, תרבות יהודית, עוד פעם תרבות יהודית, מוסדות תורניים, תקציב למניעת נשירות מהישיבות, תרבות חרדית לירושלים. אפילו הייתה תוספת, נאור, ליד ושם, מיוחדת לחרדים, ראית את זה? עשו להם תוספת מיוחדת בתקציב, משהו מיוחד ביד ושם, תוספת להעשרה רק לחרדים או משהו כזה. עכשיו, אני לא אומרת שהדברים שתכף אני גם אפרט אותם – אני לא מזלזלת במטרות או במניעים, אבל ראבק, אנחנו בימים של מלחמה. אנחנו בימים של מלחמה, הכול עניין של פרופורציות. חזירות היא בסוף עניין של פרופורציות, וזהו התקציב הזה. אז כמובן שיש מגזרים ששומרים עליהם: לחרדים, לחינוך החרדי – בעוד שאת היתר די מרסקים, ממש כמו שאמר שר השיכון: בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, אבל בכספי המיסים שלהם כן. אני גם רוצה להזכיר לכם שזה שר השיכון שרוצה לכבוש מחדש את עזה, נכון? איך הוא יכבוש את עזה מחדש? כנראה עם הצבא של שלטון הכופרים שבכספי המיסים שלו הם גם אותו מממנים. אתם מבינים? וזה השר שעד לרגע זה היה צריך באמת לפטר אותו בבושת פנים מהממשלה הזאת. אבל באמת, הכיסא חשוב מהכול. עכשיו, אני רוצה לומר כמה מילים על הדרך שנעשתה בתקציב הזה. קודם כול, דובר על זה לפניי, אנחנו בתקציב שביעי. הכול הופך לזילות בממשלה הזאת, הכול קיצוני, הכול לא מקצועי, הכול פראי. אנחנו בתקציב שביעי. זה לא היה גזרת גורל. יכולנו לעשות תקציב לשנתיים, יכולנו לקצר ולעשות פחות תקציבים עם תיקונים. אם אתם זוכרים, רק בתקציב האחרון הודענו לשר האוצר: תקשיב, כל ההנחות שלך בכלל לא רלוונטיות, מתחילה חזית צפונית, תחכה שבועיים, נתקן את הכול. לא. רצה לעשות עוד תקציב ועוד תקציב ועוד תקציב. אבל יש כאן עוד משהו, והוא משהו מכוון, וזה ההסתרה. הממשלה הזו מעבירה תקציבים בטלאי על טלאי, טיפות, טיפות, טיפות, כדי שלא נבין מה יורד עלינו. אני אסביר לכם למה אני מתכוונת. את התקציב הזה אנחנו אישרנו באלף שלבים. פעם אחת עברנו על כל משרדי הממשלה בתקציבים הבסיסים שלהם ללא הכספים הפוליטיים. בשבועות האחרונים קיבלנו מה שנקרא דפי החלפה, את כל הדפים הפוליטיים. אבל אז למדנו על מושג חדש שנקרא: כמה הכספים הפוליטיים בהבשלה מלאה. אתם יודעים מה זה הבשלה מלאה? שבעצם יש עוד כספים חונים שאנחנו מצביעים עליהם בלי לדעת לעומק את היכולת לפקח במה מדובר, בסעיפי רזרבה, מעל למיליארד שקלים, למשל בנושא החינוך החרדי. ואומרים לנו: לא, זה ממתין לחוות דעת של הייעוץ המשפטי. אז לא מסבירים לנו במה מדובר וכל דבר היינו צריכים לשאול: רגע, אז כמה כסף סטרוק מקבלת תוספת? אז כמה כסף החינוך החרדי מקבל בסוף תוספת כשמקצצים לחינוך של כל ישראלי רגיל? תעשו לנו את המשרד פלוס הקואליציוני, פלוס הבשלה מלאה פלוס אלוהים יודע מה, ואתם, האוצר, תביאו לנו את הכול. ויושבים ומחשבים, כי אי-אפשר להבין. מרוב בלגן גונבים מכל החורים. לפני שאני אפרט את הפרטים של הדברים שבאמת צדו את עיניי בתקציב הזה, אני רוצה לציין לשבח את החברים שלי באופוזיציה בוועדת הכספים. אנחנו נלחמנו כתף אל כתף בשבועות האחרונים, בלילות לבנים בוועדת הכספים. לא ויתרנו על כלום, לא עשינו הנחות על כלום. ניצלנו את העובדה שדיוני ועדת הכספים משודרים לציבור כדי שלפחות הציבור יראה באור השמש לאן הולכים כספי המיסים שלו בימי מלחמה. תקציב אנטי-מלחמה, צריך להגיד את זה – שאתם אזרחי ישראל תראו את המראה המכוערת של הממשלה הזו דרך התקציב. ואני רוצה להודות לחברים שלי בוועדה, באופוזיציה, לוולדימיר, לנאור שירי, לנעמה לזימי, לחמד עמאר. לכל חברי האופוזיציה. באמת עבדנו ביחד כמו אגרוף, לא נתנו להם לשקר, לא נתנו להם להפחיד אותנו, לא נתנו להם להוציא אותנו מהדיונים, שיראה הציבור וישפוט. כי התקציב הזה מדבר באלף מילים על איך הממשלה הזאת לא רואה את עם ישראל אלא רק את עצמה ואת הכיסאות שלה, איך היא לא מכבדת את הלוחם הישראלי שיוצא עכשיו לצו רביעי. להפך, היא מטילה עליו את כל הגזרות, ומפנקת ומפנקת את הציבור שלא רוצה לשאת בנטל, ואפילו מייצרת מנגנונים שיאפשרו לו לעקוף את חוק הגיוס. אז בואו אתן לכם קצת פנינים. פנינים – מה ראינו בתקציב הבא ומה עלה מהשאלות שלנו. קודם כל, בואו נדבר על המשרד של השרה סטרוק, משרד ההתיישבות. משרד די מיותר, די שולי, שמעולם מעולם לא תפס כותרות בממשלות קודמות. בפעם השנייה בתקציב בשנת 2025, אחרי גם 2024 – כשאני שאלתי וראיתי עוד תקציב, ועוד כספים פוליטיים, ועוד בהבשלה מלאה, ועוד מחכים לייעוץ משפטי, פניתי לאגף תקציבים ואמרתי להם: תקשיבו, עם הבשלה, הבשלה מלאה, בום, בום, בום, הכול, כמה כסף בסוף מעבירים לה? תקשיבו טוב: כמעט חצי מיליארד שקלים – חצי מיליארד שקלים תקציב בימים של מלחמה, הרבה מזה לזהות יהודית, נדבר על זה, ולא בפעם הראשונה. ומה מעניין? שהדבר הזה מנפח את התקציב שלה. 75% מהכסף הזה הם כספים פוליטיים. כלומר, במצבו הטבעי המנופח משנה שעברה, לפני הכספים הקואליציוניים כמובן, מדובר על בסיס של 100 ומשהו מיליון; עם הניפוח הוא נהיה חצי מיליארד שקלים. כולנו בוועדת הכספים, אם אני לא טועה, נאור, די היינו בהלם, כי כבר ראינו הכול, חשבנו שראינו הכול, אבל מה לעשות? המשרד של סטרוק תמיד שווה יותר – שווה יותר ממשרד החינוך, ממשרד התחבורה, ממשרד הרווחה. אנחנו נדבר על הדבר הבא: זהות יהודית. זהות יהודית היה אירוע באמת – אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק, אבל לצערי הרב, זה באמת מאוד מאוד עצוב. אני התחלתי לראות סעיפים מקבילים של זהות יהודית במשרד של סטרוק, במשרד החינוך, במשרד התרבות, בכל מיני משרדים. אז אמרתי: רגע, מה, אני שרלוק הולמס? למה? פניתי לנציג האוצר, אמרתי לו: אני רוצה עכשיו שאתם תגידו לנו איפה נמצאת זהות יהודית בכל משרדי הממשלה בתקציב המלחמה הזה. אתם לא תאמינו מה סיפרו לנו – סיפורי אגדות בימים של מלחמה: לא פחות משמונה משרדי ממשלה במדינת ישראל מקבלים תקצוב לזהות יהודית. מרוב שמדובר במימון כפול שהם לא יודעים מה לעשות איתו, הם מקיימים שולחן עגול, כן? ייאמר לזכותם של הפקידים, הם מנסים לייעל את הכסף שנשפך. לירדן ביבס אין, הוא עושה גיוס המונים, כן? לרשות לניצולי השואה מקצצים 4 מיליון שקלים, כן? אבל זהות יהודית – שמונה משרדי ממשלה במאות מיליונים, תכף נדבר גם על זה, יושבים ועושים זהות יהודית בימים של מלחמה. עכשיו, בואו נדבר על רשימת המשרדים שבאמת ראינו בהם את הנושא הזה של הזהות היהודית, ואני מתחילה לספור. קודם כול, הוקמה רשות לזהות יהודית במשרד ראש הממשלה, אם לא ידעתם; במשרד למשימות לאומיות של סטרוק יש כמובן הרבה מאוד כסף לזהות יהודית; במשרד ירושלים ומסורת יש תקציב לזהות יהודית בתקציב הזה ובכספים הקואליציוניים; במשרד המורשת יש תקציב לזהות יהודית; במינהל חברה ונוער במשרד החינוך, במזכירות הפדגוגית במשרד החינוך; במשרד התפוצות; במשרד התרבות; במשרד העלייה. הבנתם? הבנתם? הם אפילו לקחו חברת ייעוץ בתקציב הזה כדי שתעזור להם, מה לעשות, איך מנהלים מנגנון כל כך לא יעיל וכל כך מופקר של כל כך הרבה כסף לזהות יהודית. עכשיו אני רוצה לתת לכם רק פנינה, שאנחנו שאלנו את הרשות לזהות יהודית, את הבחור הנחמד – הוא באמת לא אשם – העובד של אבי מעוז, שר החינוך או סגן שר החינוך, שישב. ראינו שם שבכסף - - - << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> מי זה סגן שר החינוך? << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא סגן שר החינוך, סליחה. אבי מעוז, מהו? סליחה, אני מרגיזה יואב קיש. סליחה, שר החינוך. אז תתקן אותי. << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> לא, כי עשיתם אותו לפני שנתיים, עשיתם אותו שר החינוך. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> את אבי מעוז? עשינו שר החינוך את אבי מעוז? קשקשן. << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> עשיתם קמפיין שלם. קשקשתם בקומקום. אתם פשוט מצחיקים. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> עזוב, עזוב, עזוב. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ואתם עשיתם קמפיין על 50 מיליארד - - - << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן. אתה מבין שאני מדברת כבר כמעט 20 דקות על החרפות בתקציב, שום דבר לא מעצבן אותו – רק זה שחלילה הורדתי מכבודו והעליתי בדרגה את אבי מעוז לשר החינוך. אוקיי. כששאלנו אותו מה הוא הולך לעשות ב-5 מיליון שקלים בתוכנית שקיפות על תוכניות חינוך במדינת ישראל, הוא לא ידע להשיב. הוא לא ידע להשיב – נעשה אפיון, נחשוב, נחשוב. אין לרשות לניצולי שואה, אין למרכז רבין, אין ליד בן-גוריון, אין לתנועות הנוער, והבחורצ'יק הנחמד הזה יושב ולא מצליח להסביר לי מה לעזאזל הוא יעשה ב-5 מיליון שקלים בתוכנית שקיפות על תוכניות החינוך בישראל. יותר מזה, היועצת המשפטית של משרד החינוך, כשהיה כבר דיון על החינוך, התחילה לומר: האמת היא שאנחנו גם לא ניתן להם כל מידע שהם ירצו – כאילו בכלל אין תיאום, אין בכלל תיאום. עוד 14 מיליון שקלים קיבלה הרשות לזהות יהודית – על מה? על מה? תקשיבו טוב: 8 מיליון שקלים על הסברה ופרסום; חיזוק הקשר לירושלים – 6 מיליון שקלים, כאילו אין משרד ירושלים. אוקיי. זה סיפורה של הרשות לזהות יהודית, שלא יכלה להסביר לנו אילו תוכניות ל"ריגול" על תוכניות החינוך העצמאיות בבתי הספר – אמרתי לו: בוא, תדבר, אתה בא לציבור, תסביר לנו על מה אתה לוקח 5 מיליון שקלים מכספי הציבור שלנו? אתה רוצה לבדוק, אני לא יודעת מה, שמאלנים שנכנסים לבתי הספר, פשיסטים שנכנסים לבתי הספר, קומוניסטים? אני לא יודעת, אבל אתה אמור להסביר לנו בשביל מה הכסף. תשובה לא הייתה. תקציב גדול היה, וגם 8 מיליון שקל לקמפיין הסברה. אז זה סיפור הזהות היהודית. אם אנחנו יכולים לארוז אותו – כמה כסף אתם חושבים שמתגלגל בשמונה או תשעה משרדי הממשלה הזאת? ביקשתי מאגף התקציבים לסכם לי את הכסף הזה. מדובר, חברים, במאות מיליוני שקלים, בין 290 מיליון ל-300 מיליון שקלים ב-2025, וזה לא כולל נתונים שלא הצליחו לחלץ ממשרד התפוצות, ממשרד התרבות וממשרד המורשת. איזה יופי לנו. בואו נדבר על התקציב לחינוך החרדי. אתמול היה יום סוער. כנראה שבסופו לא סתם גולדקנופ רקד ופיזז, כי זה היה יום מאוד מוצלח בשבילו. הוספנו 2.3 מיליארד שקלים לתקציב החינוך; הרבה ממנו, לא כולו, אבל חלק מאוד כבד הולך לחינוך החרדי, ואני רוצה לפרט: 1.73 מיליארד שקלים לחינוך העצמאי, למעיין החינוך התורני, למוכר שאינו רשמי, למוסדות הפטור, לתרבות יהודית עוד הוסיפו, ולמוסדות התורניים – כמובן, הסיפור הידוע של מעל למיליארד שקלים. יש לי כאן שתי הערות, שתי נקודות, שבאמת צרמו לי בימים של מלחמה. קודם כול, אני רוצה לספר לכם, הציבור, שרשתות החינוך העצמאיות של החינוך החרדי הן לא בית ספר רגיל, כמו שילדים הולכים לבית ספר ממלכתי ולבית ספר ממלכתי-דתי. מדובר ברשתות בבעלות של מפלגות. כן, כן, בשנת 2025 המפלגות החרדיות מחזיקות, לא אגיד לכם איפה, את הציבור שלהן, ברשתות חינוך פרטיות בבעלותן: אחת של ש"ס ואחת של יהדות התורה. אני לא רוצה להתבלבל. אחת מעיין התורה, והשנייה מה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> העצמאים. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> העצמאים. מעיין התורה זה של ש"ס. עכשיו, תדמיינו אתם – זה נושא חוץ-תקציבי אבל הוא גם תקציבי – מה עושים לילד שהולך ואומר: אני רוצה לימודי ליבה, אני רוצה מתמטיקה, אני רוצה אנגלית. בעצם אין פיקוח מיטבי. אבל בפן הכלכלי, נושא אי-הסדרים ברשתות החינוך העצמאיות, ואני אומרת את זה בשפה מכובסת, הוא נושא שנמצא בכותרות כבר הרבה מאוד חודשים. בחודש אוגוסט שעבר החשב הכללי של האוצר – לא אני, פקיד – אמר לרשתות הללו: יש בכן אי-סדרים כספיים – בעברית: גנבות, אנחנו לא יודעים מה קורה שם, עסקונה, אי-סדרים, מעבירים כספים לכל מיני עסקנים מכספי המיסים שלנו; אנחנו עומדים לנתק אתכם מהמערכת הממשלתית אם אתם לא תתאפסו, תעשו ממשל תאגידי רגיל, נקי, תביאו חשבים, תתחילו לעבוד מסודר בפיקוח נורמלי. מלחמת עולם. יש חובות, דרך אגב, של בין 50 מיליון לכמה מאות מיליוני שקלים. הדבר הזה עוד לא הסתדר. כלומר, החשב הכללי הוציא מכתב ואמר להם: חברים, זה עכשיו יתנהל ככה, והם רק התחילו את התהליך. לשאלות שלנו, הם התחילו את התהליך. יש על זה גם עתירה בבג"ץ. כמעט על כל נושא פה הייתה עתירה, בנושא החינוך החרדי. אני שאלתי אותם: אבל למה שאנחנו נעביר מכספי משלם המיסים כסף למקום שיש בו גנבות ואי-סדרים? אני לא מבינה את זה. לא הייתה תשובה, כמובן. התשובה היא ברורה: כי אחרת, גפני לא יעביר את התקציב. מה הדיון, מה השאלה? אז אנחנו מעבירים בעצם כספים לרשתות חינוך לא מספיק מפוקחות מבחינה כלכלית. אמרו לנו גם אנשי משרד החינוך, הודו ביושר: אנחנו מקווים שנצליח לפקח על זה יותר טוב. אבל בינתיים את הכסף שלנו נעביר. מה עוד גילינו? גילינו שהתקציב הזה של המיליארדים גם לא כולל 590 מיליון שקלים לאופק חדש, שהוא, הסבירו לנו, נמצא בצד. כלומר, מתי שזה יבוא, ימצאו לזה מקור תקציבי. כלומר, מה שאנחנו מאשרים עכשיו גם לא כולל עוד 590 מיליון שקלים, בעזרת השם, שיהיו לאופק חדש, ואולי גם אותם ייקחו מעוד קיצוץ רוחבי. אנחנו נחכה בציפייה רבה. מה עוד גילינו? שמיליארד שקלים מתוך ה-2.3 מיליארד שקלים האלה, אנחנו לא יכולים לתת עליהם שאלות ולא לראות לגביהם חוות דעת משפטיות, שלמדנו מהן הרבה בפיקוח הפרלמנטרי, כי עוד לא הספיקו להכשיר אותם מבחינה משפטית. אז אנחנו חייבים להצביע על סל שלם, על אמבטיה של מיליארד שקלים שאנחנו יודעים שבהמשך יתווספו לכספים הקואליציוניים של החינוך החרדי. כששאלנו מה יש שם, אמרו לנו באופן כללי מאוד מה יש שם וכו'. אנחנו כמעט התפלצנו לגלות שיש שם 700 מיליון שקלים, תקשיבו טוב, שחונים בצד – כסף לאברכים שהם חייבי גיוס – בגין הישיבות ובגין סבסוד מעונות. יושב בצד. אז אנחנו שואלים: אבל רגע, למה? יש חוק גיוס היום, הממשלה לא עשתה חוק חדש, והם חייבים להתגייס, הם חייבי גיוס; למה אתם שומרים בצד כסף אם אתם מתכוונים להעביר חוק שוויון בנטל? למה הכסף הזה יושב, במקום שיפנו את התקציב לדברים יותר טובים או חלילה וחס זה ירד ממסגרת הגירעון ומהחישובים הפיסקליים? לא, אמרו לנו, הכסף הזה יושב בצד. לכן כשאני אומרת שהתקציב מדבר בקול רם זה אומר שהממשלה הזו מתקצבת השתמטות, היא נערכת להמשך השתמטות. לא סתם החרדים אמרו לביבי: נחכה, נמתין, נחכה לעוד איזה סערה, תפטר עוד איזה מישהו ונעביר בלילה את 700 מיליון השקלים. קיצוץ רוחבי – נמשיך בנושא החינוך. כששאלתי את שאלת המחץ ואמרתי לאגף התקציבים: הרי בקיצוץ הרוחבי קיצצו ממשרד החינוך – מה לעשות, קיצצו משירותי החינוך, קיצצו ממועצת ההשכלה הגבוהה, הבנתי שקצת הפחיתו את הקיצוץ אבל קיצצו; היה גם קיצוץ בשכר המורים, כשבוועדת העבודה דאג מי שדאג למורים מהמגזר החרדי, שלהם לא יהיה קיצוץ. אז פניתי לבחור מאגף תקציבים ואמרתי לו: אחרי שאנחנו מעבירים את ה-2.3 מיליארד שקלים האלה ואת החלק של החינוך החרדי בתוכם, האם בכלל קוצץ משהו בכל הסעיף הזה של התשלומים לחרדים בתקציב הזה לעומת השנה שעברה? והתשובה שלו הייתה לא. לא. אז הינה, מגזר אחד עובד ומשרת חוטף את כל הגזרות, ומגזר אחד, מפנקים אותו. ולא רק בחינוך. איפה המס על משקאות ממותקים, שהוא טוב לבריאות? הוא נכון והוא לא נעשה, ויכול היה להכניס הרבה מאוד כסף לציבור. בינתיים הוא בוטל והמחירים רק עלו. מס על כלים חד-פעמיים. אלו דברים אחרים. אני רוצה לפני סיום לומר לך משהו, חברי חנוך מלביצקי. אני חושבת שהממשלה הזו היא באמת גורם הסטרס הכי גדול שיש לעם ישראל בימים אלה. אנחנו גם ככה דואגים. העם הוא נפלא, הוא חזק, הוא לא מפחד להיות ביחד, אבל הוא מסתכל למעלה, הוא רוצה רק שקט, והוא רואה ממשלה באמת של משוגעים, הכול עושים ההפך. החקיקה המשפטית הזו, המריבות האלה, ההתקוטטויות הללו – שר המשטרה בא להכות את ראש השב"כ. אין קלאס, הכול, באמת, אתה אומר: איפה המדינה, איפה העם שלנו ואיפה שריהם. אני חושבת שאתם עושים את הכול כדי שלא נדבר על התקציב הזה, כדי שלא נדבר על ועדת החקירה, כדי שלא נדבר על החטופים. אתם יודעים שבשבוע הנוראי הזה הסיקור בנושא החטופים ירד ב-76% בתקשורת? מה הפלא, אתם עושים הכול שלא נדבר על הדברים הללו , אתם עוסקים במה שלא חשוב. אני באמת חושבת שיכולתם לקחת את התקציב הזה ולעשות ממנו הזדמנות נפלאה, להראות לציבור איך משנים, משנים סדרי עדיפויות ממה שהיה קודם – מה לעשות? היה 7 באוקטובר: לעשות שוויון בנטל, לקצץ במקומות אחרים; יכלו להפחית חלק מהגזרות, ואתה יודע את זה היטב, אדוני היושב-ראש; יכלו לקחת ולקצץ בכספים הקואליציוניים, לסגור משרדים, להטיל מיסים אחרים, להביא 6 מיליארד שקלים ולחמול קצת יותר על הישראלים שעובדים ומשרתים. תודה רבה, ואני מאוד מקווה שיש מישהו ששומע את מה שאני אומרת היום. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת עמר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה, אני לא לפני חמד? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נאור, זה הולך לפי פז"מ. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, מחר נצביע על התקציב הגרוע ביותר שאני מכיר, ואני מכיר הרבה תקציבים. רק בשנה האחרונה – בעצם, משנת 2024, 2025, כמה תקציבים עברנו, חבר הכנסת נאור? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שבעה, שבעה תקציבים. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> שבעה תקציבים. אז אנחנו מכירים הרבה תקציבים. אני אומר לך, אני 16 שנים בכנסת, העברתי הרבה תקציבים והייתי בהרבה דיונים, גם הייתי שר במשרד האוצר ועבדתי על התקציב של 2021–2022, אני מכיר את התקציב טוב מאוד. אבל תקציב גרוע כזה לא ראיתי. אנחנו בזמן מלחמה, בזמן הכי קשה לכלכלה. בזמן הזה בונים תקציב עם מנועי צמיחה שיניעו את המשק, שיביאו הכנסה, שיוציאו אנשים לעבודה, שאנשים ישלמו יותר מיסים כי הם עובדים. אבל איך אתם בניתם תקציב? בעצם, שר האוצר, אני חושב שהוא לא מתעסק בתקציב בכלל. היום שמעתי בחדשות שאין בכלל ישיבות הנהלה במשרד האוצר, לא מתקיימות ישיבות הנהלה במשרד האוצר. מעלים את המע"מ, מעלים את הביטוח הלאומי, לוקחים ימי הבראה של העובדים, מקפיאים נקודות זיכוי. בעצם מטילים מיסים על הציבור, והציבור נושא בכל הנטל. אבל אגיד לך, ואתה חבר ועדת הכספים, היושב-ראש. אני, בממשלה הקודמת הייתי שר במשרד האוצר. מי שאתגרו אותי יותר לא היו האופוזיציה אלא חברי הקואליציה, שכל הזמן היו להם דרישות והם ישבו בוועדת הכספים כשרצינו להעביר תקציב ודרשו להוריד כאן, להוסיף שם, לעשות. אני אומר לך, אני יושב בוועדת הכספים, ואתה מגיע לוועדת הכספים ואני רואה אותך בוועדת הכספים הרבה, אבל רוב חברי הקואליציה מגיעים, כמו שאומרים בצרפתית (אומר בערבית, להלן תרגומם:) תרים את היד, תוריד את היד. ככה מצביעים, ילדים טובים. בדיוק ככה מגיעים חברי הקואליציה לוועדה. לא יודעים כלום על התקציב, לא נכנסים לעומק התקציב, לא נכנסים לגזרות שהציבור צריך לסבול בתקציב הזה. כאילו הם לא קיימים, לא קיימים בכלל. לכן אני לא מצליח להבין. קואליציה, אופוזיציה – תפקידנו לדאוג לציבור. תפקידינו לא להרים את היד, להוריד את היד, לאשר תקציב גרוע כזה, עם גזרות אדירות לציבור. המשפחה הממוצעת במדינת ישראל תשלם בשנת 2025 יותר מ-10,000 שקלים יותר, כי גם הארנונה עלתה והחשמל עלה והמים עלו והמחירים עלו והשכר הוקפא, השכר במגזר הציבורי הוקפא. כל אחד ואחד מהציבור ירגיש את זה – מהציבור שלכם, גם של הקואליציה, לא רק של האופוזיציה. לא רק אנחנו צריכים להילחם על התקציב הזה ולנסות לצמצם את הגזרות על הציבור. אבל במה אתם טובים, חברי הקואליציה? בכספים קואליציוניים. אתמול היה לנו דיון מאוד מעניין על סעיף אחד. ישבנו קרוב ל-12 שעות על תקציב החינוך. ומה גילינו בתקציב החינוך? 2.3 בערך – אם אהיה מדויק, 2 מיליארד ו-269 מיליון שקל כספים קואליציוניים, שהאוצר הצליח להסביר לנו על מיליארד ו-269 מיליון. על השאר הוא אמר לנו: הם נמצאים בתוך הרזרבות של משרד החינוך, אבל עדיין לא חולקו. זה לא כולל אופק חדש, כי אופק חדש לא כלול בתקציב של הקואליציוני, זה תקציב נפרד לגמרי, עוד 560 מיליון שקל. ואז אתה שואל את עצמך ואומר: אם בסעיף אחד של משרד החינוך הכניסו בערך 2.3 מיליארד קואליציוני, ובשאר המשרדים ביחד מעל 5 מיליארד שקל קואליציוני, אז למה הגזרות הקשות על הציבור? תוותרו על הכספים הקואליציוניים. היינו בממשלה; ב-2021 היו 700 מיליון שקל קואליציוני; ב-2022 – 700 מיליון שקל קואליציוני. ב-2023 - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני חייב לתקן אותך רק. הקואליציוני שאתה מדבר עליו והקואליציוני הזה זה משהו אחר לגמרי. כי עכשיו, בתקציב הזה – האמת, כבר בכמה תקציבים – מה שבדרך כלל עובר דרך חברי ועדת הכספים, אתה יודע שיש להם אפשרות, לא היה כלום. כל הקואליציוני שהגיע זה תולדה של כל מיני הסכמים קואליציוניים מהקמת הממשלה ודברים שהממשלה הורידה. אנחנו כחברי ועדת כספים – הפעם לא היה לנו שקל. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני לא מדבר על חברי ועדת הכספים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כי אמרת שאנחנו טובים בקואליציוני. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> קואליציוני מדבר על מפלגות. לא הביאו לנו את הדף של חברי הכנסת, של מה מקבל כל אחד ואחד. לא היה לכם, אבל אתם לא צריכים את זה – קיבלתם מעל 5 מיליארד שקל קואליציוני ל-2025, המפלגות, לסקטורים שלהם, לקבוצות שלהם. כשאנחנו מדברים על המשרד של סטרוק, שהתקציב של המשרד – משרד ההתיישבות, אם אני לא טועה, כי אני באמת לא יודע מה שם המשרד שלה, משרד ההתיישבות, אני חושב. אני מנחש. אני לא רוצה להטעות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> התיישבות ומשימות לאומיות. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ומשימות לאומיות. הינה, הוא מתקן אותי. התקציב שלה היה אמור להיות 112 מיליון שקל; כמה התקציב שלה ב-2025? 485 מיליון שקל, כאשר כל הכסף מעבר ל-112 מיליון שקל זה קואליציוני. אז מה? זה הולך לעמותות מקורבות, זה הולך לבוחרים שלהם, ליישובים שהם רוצים לתמוך בהם, ביישובים שלהם. זה כסף צבוע שמחולק לקבוצות שהם רוצים לחלק להן. זה הכסף הקואליציוני שאני מדבר עליו. וכשאני חוזר אחורה ומסתכל על 2023, היה קואליציוני מעל 6 מיליארד שקל. כשאני מסתכל על 2024 – קפץ ל-7 מיליארד שקל. כשאני עושה חישוב, אני עובר את ה-17 מיליארד שקל כספים קואליציוניים לממשלה הנוכחית, לעומת 1.4 מיליארד לממשלה הקודמת לשנתיים. תאר לעצמך שאתם מחלקים כממשלה 2.1 מיליארד על שלוש שנים, כמו שאנחנו עשינו, קואליציוני, כמה היה נשאר בקופה? קרוב ל-15 מיליארד שקל. ואז לא היינו צריכים להעלות את המע"מ ב-1%, לא היינו צריכים לקחת יום הבראה לעובדים שעובדים, ולא היינו צריכים להקפיא את השכר של העובדים, ולא היינו צריכים להעלות את המע"מ, ולא היינו צריכים שהציבור יסבול בעליית המחירים שאנחנו נמצאים בה, ולא הייתה צריכה כל משפחה לשלם מעל 10,000 שקל יותר השנה, אם היינו חוסכים את ה-15 מיליארד שקלים. ואני אגיד לך עוד יותר. אני לא רוצה לעשות לך מבחן – אנחנו חברים, לא עושים מבחן אחד לשני, אבל אם הייתי שואל אותך כמה שרים יש ומה השמות של השרים, אני בטוח שאתה לא יודע. כי אני לא יודע. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא יודע. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתה לא יודע. ואם אני אשאל את נאור - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תשאל את קיש, שיושב איתם, הוא גם לא ידע. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הוא לא יודע. ואם אני אשאל את שר החינוך, שאחראי על כל החינוך שלנו במדינת ישראל היום, גם הוא לא יודע. אתם יודעים כמה שרים מיותרים יש לנו שיושבים? הרי אני לא רוצה ללכת רחוק, שר האוצר בעצמו אמר שצריך לסגור חמישה משרדים ואני אסגור את זה בתקציב 2025. אבל הוא לא סגר אף משרד. ואז יש לנו כמה וכמה משרדים מיותרים. במקום לצמצם חמישה משרדים, הוסיפו עוד שני משרדים, עוד שני שרים ועוד סגנית שר. אז התנפחנו עוד יותר. אתה יודע שזו פעם ראשונה שאני רואה ששרים יושבים בכיסאות של חברי כנסת? לא היה. ואם אני אשאל את מזכירות הכנסת, היא תגיד גם שזה לא היה. תמיד שמו שולחן כאן באמצע, אבל מתביישים לשים שולחן באמצע לרוב השרים שנמצאים כאן, לא רוצים לחזור, ואז מעלימים אותם ומושיבים אותם אחורה. וחלקם הגדול לא מגיע בכלל, איך אנחנו נדע את השמות שלהם? הם לא מגיעים בכלל, ואנחנו לא יודעים מה הם עושים. ואתה יודע, משרד שעובד מביא חקיקה לכאן. אתה זוכר איזו חקיקה הייתה למשרד התחבורה? אתה זוכר חקיקה של משרד התחבורה? אני לא זוכר מתי הייתה חקיקה כאן של משרד התחבורה. המשרדים לא מביאים חקיקה כי הם לא עובדים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> חנוך יגיד לך שזה בגלל היועמ"שית. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, לא. היועמ"שית אשמה בכול. היא אשמה בכול, בכול, בכול. עוד לא הגעתי ליועמ"שית. אבל אני אומר לך - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה שר רוצה לחוקק - - - << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - השרים לא מביאים לנו חקיקה לכאן. ואם מביאים חקיקה – חקיקה שמפצלת את העם, קורעת את העם, לא חקיקה שמאחדת את העם, חקיקה שלטובת העם. זו החקיקה שמביאה הכנסת הזאת, לפצל את העם. בתקציב, כשדיברנו על גירעון, דובר על 4.7 מיליאד. אבל אם ניקח את החבילה בצד, אם תהיה העצמה במלחמה, עוד 4.2 מיליון שקל – 4.2 מיליארד שקל, לא מיליון שקל, מיליארד שקל – שהייתה אמורה להיות 10 מיליארד שקל אבל לקחו ממנה 4 מיליארד, העבירו אותם למשרד הביטחון, 1.8 מיליארד העבירו למשרד של השר הכושל שיש לנו במשרד לביטחון לאומי, ואז נשאר 4.2 מיליארד. ואנחנו רואים שיש העצמה במלחמה עכשיו, ולכן השתמשו בכסף הזה. ואז הגירעון יקפוץ ל-4.9 מיליארד. אבל ה-4.9 מיליארד הזה לא יעצור שם. ואני אומר לך, לא יעצור שם. הגירעון יגדל יותר. לא יהיה 4.9 מיליארד גירעון. נעבור את ה-5 מיליארד ו-5.5 מיליארד, ויש סיכוי שנגיע ל-6% גירעון, כי לפי התנהלות הממשלה הזאת, אני מאמין, ומקווה שלא, יורידו לנו עוד את דירוג האשראי. כשדיברנו על דירוג האשראי שפוגע בנו ופוגע בהחזר כספים ובהלוואות שאנחנו לוקחים, והריבית עולה, שר האוצר עלה לכאן ואמר: זה לא פוגע בנו בכלל. אבל כשאתה עובד ועוברים על התקציב, אנחנו משלמים יותר ריבית עכשיו, בגלל ההלוואות שלקחנו ובגלל שהורידו לנו את דירוג האשראי, בקרוב ל-7, 8 מיליארד שקל יותר. אנחנו משלמים 155 מיליארד שקל בשנה – זה המון כסף. ואנחנו נשלם עוד יותר ריבית. הריבית עוד ועוד תעלה, כי נגיע למצב של קרוב ל-40 מיליארד שקל רק ריבית שנשלם בעוד כמה שנים, בגלל הניהול הכושל של כלכלת ישראל. וכשאני אומר ניהול כושל, אני רוצה שתדע, היושב-ראש, אנחנו נכנסנו למשרד האוצר אחרי תקופה קשה של קורונה, אבטלה, עובדים שיצאו לחל"ת. 142 מיליארד שקל גירעון. אבל בנינו תקציב עם מנועי צמיחה, בנינו תקציב שיביא הנעה למשק הישראלי. יצאנו אחרי שנה וחצי, לא יותר, עם יתרה של 12 מיליארד שקל. ואני זוכר שביום הראשון שנכנס ליברמן לתפקיד, הוא החליט להפסיק את החל"ת. תקפו אותנו: איך אתם מפסיקים את החל"ת? מתברר שזה הצעד הטוב ביותר שנעשה להנעת המשק במדינת ישראל וליציאה מהגירעון של 142 מיליארד שקל למצב של עודף תקציבי אחרי פחות משנתיים. כשאני אומר שהתקציב הזה, אין בו מנועי צמיחה, אני יודע מה אני אומר, כי עברנו על כל התקציב, ושאלנו גם את אגף התקציבים – כמה פעמים שאלנו את אגף התקציבים: תגידו לנו מנוע צמיחה אחד בתוך התקציב. לא ידעו להגיד לנו מנוע אחד של צמיחה בתוך התקציב. לא ידעו. שאלתי את השרים שאישרו את התקציב, וגם הם לא ידעו להגיד לי. אז אני אומר לך שאין מנועי צמיחה בתוך התקציב, לכן המצב שלנו יהיה עוד יותר קשה. אבל אני מאמין בכלכלת ישראל. אני מאמין שהכלכלה שלנו חזקה. הכלכלה תעמוד בניהול הכושל של הממשלה הזאת. היא תעמוד. אני מקווה שנחליף את הממשלה כמה שיותר מהר, ואז ננהל את הכלכלה כמו שצריך ונביא את הצמיחה למדינת ישראל. אני זוכר, בממשלה הקודמת, מיסוי על משקאות ממותקים, שהיה מכניס מעל מיליארד שקל לקופת המדינה. אנחנו מובילים במדינות ה-OECD ובמדינות המתקדמות בקטיעת גפיים בגלל הסוכרת. מדינת ישראל מובילה. ומה עשתה הממשלה הזאת? ביטלה. אבל המחיר לא ירד. ביטלו את המיסים, הפסדנו מעל מיליארד שקל, והמחיר לא ירד. החד-פעמי – אנחנו משתמשים הכי הרבה ב-OECD בכלים חד-פעמיים. גם שם ביטלו, וגם שם המחיר לא ירד; המחיר נשאר אותו מחיר, לא ירד, אבל שם גם הפסדנו כמה מאות מיליונים. הממשלה יכולה לעשות צעדים לטובת הציבור. כשאני רוצה לשמור על הציבור הישראלי ממחלות כמו סכרת, שהיא מחלה מאוד קשה – תפקידה של הממשלה לדאוג לבריאות של הציבור. לא תפקידה של הממשלה לבוא ולהגיד: תשמעו, הציבור שלנו משתמש במשקאות ממותקים, הציבור שלנו רוצה את המשקאות הממותקים, ולכן אנחנו מחזירים, מבטלים את המס – דברים שפוגעים בציבור שלכם, פוגעים בבריאות של הציבור שלכם. אבל ביטלתם, והמחירים לא ירדו. אם נעשה בדיקה, המחירים לא ירדו. והלוואי שהמחירים היו יורדים. אבל מבחינתי, הבריאות של הציבור יותר חשובה מאשר שהמחירים ירדו, כי מחלת הסכרת היא אחת המחלות הקשות, והיא מחלה נפוצה מאוד היום במדינת ישראל. ויכולנו לעזור לציבור, במיוחד לציבור החלש, שקשה לו, שקונה הרבה את המשקאות האלה. אבל הממשלה הזאת החליטה שלא, שלא תעזור. אני חייב, חייב – ואתה מכיר את הנושא, ואני יודע שגם עזבת אתמול את ועדת הכספים בגלל שביטלו את ההחלטה ברמ"י. אני דיברתי על זה היום. ואני אומר לך, אחרי שתקפתי את השרים שהתנגדו, והוציאו מכתב לראש הממשלה, ואז מנכ"לית משרד ראש הממשלה הוציאה מכתב לרמ"י לבטל את הסעיף הזה - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> להוריד מסדר-היום. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - מסדר היום, התקשרו אליי שרים. אומרים לי: בעוד שבועיים אנחנו נדאג שזה יחזור. אני, להגיד לכם את האמת, אם נאור שירי מאמין להם – אני מאמין להם. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו מאמינים בני מאמינים. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני לא מאמין להם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ותמשיך: ואין לנו על מי להישען, אלא - - - << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני לא מאמין להם, כי הבטיחו לי יותר מפעם שהנושא של בני המקום – אפילו שר השיכון בעצמו עמד כאן, בשאילתה שאני שאלתי אותו לפני יותר משלושה חודשים, ואמר לי: בישיבת המועצה הקרובה אני מביא את זה. אני לא יודע כמה ישיבות עברו, כי עד עכשיו לא הביאו את זה. אבל אני רוצה שגם הציבור הישראלי יבין. אולי שר האוצר מבין בביטחון, כי הוא שר גם במשרד הביטחון, אבל בכלכלה הוא לא מבין. הסעיף הזה הוא לא תקציבי, לא עולה למדינה שקל אחד. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ההפך, הוא מכניס. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הוא לא עולה למדינה שקל אחד. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוא מכניס כסף. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כי אתה משווק. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הסעיף הזה לא עולה שקל אחד. אנחנו מדברים על שיווק קרקעות לתושבים של היישוב. יש לנו את הצביון הייחודי שלנו כעדה הדרוזית, יש לנו את התרבות שלנו, יש לנו את מרקם החיים המיוחד שלנו. יותר מאלף שנה שמרנו על זה, ואנחנו לא מעוניינים שייכנסו אצלנו ליישובים. אנחנו לא פוגעים באף אחד, באף אחד אנחנו לא פוגעים. תבינו, הציבור הישראלי, שנה וארבעה חודשים לא חולק מגרש אחד לחייל משוחרר אחד. והוא משלם כסף עבור זה, לא מקבל את זה בחינם. אבל שר האוצר החליט: הוא מתנגד. ואיך הוא מסביר את ההתנגדות שלו? עלות תקציבית. הוא לא מבין שזה מכניס לו כסף, כמו שאתה אמרת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש בלבול, אדוני, בין שתי החלטות שעשו מהן אחת. החלטה אחת – זה באמת של בני המקום, שאין לה שום עלות תקציבית, וההחלטה השנייה היא 90% הנחה לבני מיעוטים שמשרתים בכוחות הביטחון, שלזה כן יש עלות תקציבית מסוימת. אבל אלה שתי החלטות נפרדות. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אומר לך, הממשלה המנותקת הזאת אישרה תוכנית לעדה הדרוזית לפני פחות מחודש, והיא בעצמה שמה 150 מיליון שקל לסבסוד של חלקות לחיילים משוחררים, וגם סמוטריץ' התגאה בתוכנית. בתוך בתוכנית יש 150 מיליון שקל לסבסוד, והממשלה הצביעה על זה. אז מה, הם לא יודעים מה הם עושים? כשאני אומר מנותקים – הם מנותקים. היו 150 מיליון שקל בתוך התוכנית לסבסוד של חלקות לחיילים משוחררים, ואני התנגדתי לזה ואמרתי שזה לא מספיק כסף, כי אני שמתי, כשהייתי שר, לשנתיים 240 מיליון שקל, והם שמו 150. ומה? בא האוצר ואמר: זה מספיק, ואם זה לא יספיק, נסיט מסעיפים אחרים. אבל אני לא יודע, או שהם לא קוראים את ההחלטה שהצביעו עליה או שהם לא יודעים מה הם עושים בממשלה הזאת, כי לפני פחות מחודש הצביעו על החלטה לסבסוד של 90%. אז פתאום התעורר שר האוצר? הרי הוא בעצמו אישר את התוכנית ש-150 מיליון שקל עוברים ככסף תוספתי ממשרד האוצר למשרד השיכון. משרד השיכון לא שם שקל אחד, הכול תוספתי. כשאני אומר, השר מנותק, לא יודע כלום – הוא לא יודע כלום, כי הוא בעצמו הצביע על ה-90%. הוא בעצמו הצביע. כתוב בהחלטה: הנחה –90%. אני אגיד לך איך זה נולד – זה נולד לפני קרוב ל-14 שנים. אני התנגדתי לאיזשהו דבר בוועדת הכספים שהיה הטבה בקניית דירה, של יאיר לפיד, בקניית דירה לפטור ממע"מ חיילים משוחררים יהודים. אמרתי לו: אני מתנגד לזה עד שאני מקבל משהו לחיילים הדרוזים, כי לחיילים הדרוזים אין דירות לקנות. אנחנו מקבלים עיקולים – אנחנו לא מקבלים, קונים קרקע לחיילים משוחררים, ואז ההנחה הייתה 50%. ניהלנו אז משא ומתן, אני ושר האוצר, ראש הממשלה היה ביבי נתניהו, שהמנכ"לית שלו הוציאה מכתב עכשיו. הגענו לסיכומים, אני ושר האוצר, ל-90% – ועדיין המכתב וההחלטה אצלי, חתום עליו שר האוצר, יושב-ראש רמ"י ושר השיכון. אני לא יודע מה השתנה מאז. חודש לפני, פחות מחודש, מצביעים על 90%, אחרי פחות מחודש שר האוצר ומנכ"לית משרד ראש הממשלה מוציאה מכתב כי התנגדו השר סמוטריץ', השרה סטרוק, השר דיכטר, השר שיקלי. או שהם לא יודעים על מה הצביעו שלושה שבועות לפני, או שאני לא יודע מה. אני לא רוצה להיכנס יותר מדי לעומק הדיונים של הממשלה הזאת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני הבנתי, אני יכול להסביר לך לפי מה שהסבירו לי. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> על הזמן שלך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסדר. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אחרי זה אני אהיה מאוד - - - << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> חמד, אתה לא מרגיש טוב? << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מרגיש טוב מאוד. ברגע שאני עולה לכאן, אני מתחיל להרגיש טוב. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זו הקרבה אליי, נכון? זו הקרבה אליי. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ברגע שמתחילים לעצבן אותי, אני מרגיש עוד יותר טוב. ואני עצבני, אני מאוד עצבני. כי בממשלה אושרה תוכנית לעדה הדרוזית. רק תדבר איתי דרוזית, ותראה איך אני מתעצבן. שר החינוך, אישרו תוכנית ואתה הצבעת בעד לפני פחות משלושה שבועות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הוא נמנע. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, הוא הצביע בעד. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בסדר, תן לעצבן אותך. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, אתה לא תעצבן אותי. אני מכיר אותו. הוא הצביע בעד. שם נאמר שבשנת 2025 יקבלו 445 מיליון שקל תוספתי לגליל וכרמל ו-71 מיליון שקל ליישובי רמת הגולן הדרוזיים. כי אלה שתי החלטות שונות. ביחד זה מגיע לקרוב ל-517 מיליון שקל. ואז אני רוצה – כמו החבר'ה שיושבים איתי בוועדת הכספים, ואתה יושב איתי בוועדת הכספים – אני שואל תמיד: איפה הסעיף התקציבי של העדה הדרוזית? מרוב שלחצתי ולחצתי, אחרי יותר מחודש וחצי מתכבד אגף התקציבים להגיד לי: בסעיף 70 נמצא התקציב של התוכנית של העדה הדרוזית. ואני לא מתעצל, אני נכנס לסעיף 70 ואני בודק בתוך סעיף 70 – וכמה יש שם ברזרבות? כי בדרך כלל את התוכניות שמים ברזרבות. כמה יש שם ברזרבות? 124 מיליון שקל. בוא נגיד שאת כל הרזרבות ייתנו לדרוזים – אבל הובטח להם 517 מיליון שקל, מאיפה יביאו את השאר? קרוב ל-400 מיליון שקל – מאיפה יביאו אותם? אני מחפש עוד פעם בסעיפים, למצוא את הכסף של הדרוזים – ואני לא מצליח. גם אגף התקציבים לא מצליח להצביע לי על יותר מ-124 מיליון שקל. אבל אני מאמין בציבור הישראלי, לכל אחד ואחד מתושבי מדינת ישראל, שיבינו לאן הממשלה הזאת לוקחת אותנו לא רק ביטחונית, לא רק ביטחון אישי – גם כלכלית. תרשה לי רק – את יכולה להוסיף לי – תרשה לי רק - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> היחיד שמילא את הזמן, והוא גם מוסיף. בסדר. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך, אני ישבתי בוועדת הכספים בכל דיוני התקציב, לא התחלפתי. היה צריך להיות 15 שעות – ישבתי 15 שעות; 20 שעות – ישבתי 20 שעות. לא הסכמתי להתחלף, כי אני באמת רוצה להכיר טוב את התקציב, ואני רוצה להגיד לך: יש לנו קרוב ל-20% ערבים במדינת ישראל, והם לא מופיעים בתקציב. אין להם חלק בתקציב, והתוכנית – הממשלה הזאת תקפה אותנו כל הזמן על התוכנית שעשינו להם – אישרה את אותה התוכנית. אבל מה היא עשתה? קיצצה מהתוכנית 15%, בנוסף – קיצוץ רוחבי של 5%. אתה מבין, וכל מי שמכיר את העבודות במשרדים, כל מי שמכיר עבודה במשרד, כשעושים קיצוץ רוחבי לא נוגעים בתקציב הקשיח, כמו משכורות. לא נוגעים בתקציב הקשיח – משכורות, שכירות, פרויקטים עובדים שהוציאו הרשאות – בזה לא נוגעים. אז הקיצוץ אצל הערבים לא יהיה 15% ועוד 5% – יהיה 15% ועוד 30%, כי אותו כסף שהיו אמורים לקבל לשוטף, שחגגו על 140 מיליון שקל – התברר שבגלל שזה אושר ביום האחרון של שנת 2024, מקצצים עוד 15%. אז אני אומר לך, אלה תושבי מדינת ישראל. מגיע להם תקציב וצריכים לקבל תקציב. צריך לדאוג לכלכלה, לחינוך, לתשתיות – וצריך לעשות הכול על מנת לתת לרשויות. אני לא יודע איך הרשויות יחזיקו מעמד, איך ישרדו. במקומן הייתי אומר למדינה: בואי תנהלי את הרשויות שלנו. היינו מתפטרים, כי בלי תקציב אתה לא יכול לנהל רשות, ואין להם תקציבים. חבל מאוד. לא חרגתי מהזמן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שלוש, ארבע, חמש דקות. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תסביר לי את מה שרצית להסביר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לפי מה שהבנתי, ההצבעה לפי מה שהבינו, הייתה רק סביב הנושא של ההנחה, מכיוון שרצו להכליל שם הנחה גם למשתחררי שירות ביטחון באשר הם, ולא רק לבני מיעוטים. סביב זה היה כל העיכוב. עד כמה שהבנתי, בכלל לא היה דיון על הנושא של בני המקום, ולכן לא ברור לי מדוע ההחלטה של בני המקום גם כן הורדה מסדר-היום. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מקווה שמה שהבטיחו לי אותם שרים – והתקשרו אליי לא אחד ולא שניים-שלושה, ואמרו לי שעוד שבועיים תבוא ההחלטה – אני מקווה שלא יאכזבו אותי הפעם. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת שירי. << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> מה, בסוף סיימת את כל הזמן שלך? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יותר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לקח גם מהזמן שלי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוא לקח עוד חמש דקות, לא רק סיים את כל הזמן. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כל חבריי חברי הכנסת שפה – את זה קיבלתם כשחמד חולה כבר שלושה-ארבעה ימים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> נאור, אני לא אפריע לך, אבל עשית עבודה מעולה בתקציב. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> באמת עשית עבודה מעולה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה, תודה רבה. עוד יאמינו לך. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא. האופוזיציה הבטיחה לי - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אין חשש שיאמינו לו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. גם אורית אמרה, אבל אני חושב שבסוף – גם פרקש אמרה את זה. אני רוצה רק ברוח האיחולים או הברכות להגיד שבסוף התקציב הזה היה, אין מה לעשות, רוב-רובו – שגם הלילות, גם השעות, היינו רק האופוזיציה. תמיד היה לנו יו"ר מתחלף. לצערנו לא זכינו – נפלנו על היו"ר הלא-נכון, מה שנקרא, רק פינדרוס רוב הזמן, אבל בסדר, כל אחד והעונש שלו בחיים. כנראה עשינו משהו לא תקין, אז העבודה באמת הייתה - - - << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא כנראה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא כנראה? בסדר. כל אחד מקבל מה שהוא יקבל בחיים. גם אם לפעמים אתם קצת מסונוורים פה מהכיסאות, ולפעמים יש איזה נוזל במוח שקצת משפיע על שיקול הדעת, שמא נאמר שתן – הכול בחיים זה גלגל, ותאמינו לי, הגלגל יתהפך. אבל בסדר. איך אמרת, חנוך? אנחנו מאמינים בני מאמינים ואין לנו על מי להישען וכו' וכו'. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אלא? תשלים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אלא על אבינו שבשמיים. תגיד, נראה לך, אני מה? לא, לא הבנתי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, אבל אני אוהב – אתה בכלל, מאז שאתה בוועדת כספים, אני מוכרח להגיד לך שאתה מתחזק. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מקבל סייעתא דשמיא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה מתחזק. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה יחס הפוך למדינה, אני מתחזק – המדינה נחלשת, אבל בסדר. תראה, עלה לפה יו"ר ועדת הכספים. בדרך כלל – לדעתי אתה היית – בדרך כלל יו"ר ועדת הכספים מציג את התקציב, מדבר יותר טוב, פחות טוב, מה יותר – אני לא יודע, כל אחד והאג'נדה שלו, בסדר, בא ואומר את הדברים המשמעותיים, בטח נוכח השנה הנוראית שאנחנו חווים תקציבית. אבל פה היה שיח בכלל על דברים אחרים, כאילו אין תקציב. העברנו תקציב, הצבענו בעד, נגד, הסתייגויות – ועבר. שום דבר מהותי על התקציב לא נאמר. וגם היה עוד אירוע מאוד משמעותי – אתה דווקא זוכר את זה, כי בהתחלה עוד הגעת. בדרך כלל היה מגיע שר אוצר ומציג את התקציב, נכון? שר החינוך, תגיד לי אתה, אתה הרבה שנים פה בכנסת. יש תקציב – מגיע שר אוצר, מילא לא מציג אותו במליאה; בא ומדבר עליו בוועדה. גם הפעם זה לא היה – השר נעלם, אבל בסדר גמור, כנראה ששמענו אותו יותר מדי, כמו שהוא אמר למשפחות החטופים. עלה גפני ואמר – אני תמיד אוהב שיש לו הבלחות של אמת: תשמעו, היום במדינה – והוא אומר לנו, אתה יודע, בקול של גפני וכל הליריקה והמתודיקה – קשה להיות חרדי, קשה להיות חרדי היום במדינה, זה לא פשוט. ואללה, אני רוצה להגיד לגפני, באמת, אם קשה להיות חרדי, מה יגיד חייל המילואים, או מה יגידו, אני לא יודע, אזרחים במדינה, או מה יגידו נשות המילואים, או מה יגידו משפחות החטופים? או מה יגידו החטופים עצמם, שחוזרים וצריכים לגייס כספים בגלל שהמדינה לא מאפשרת להם, או עדיין לא הבינה והשכילה להבין שהחטופים צריכים לחיות במדינה שהם חוזרים אליה, ועדיין לא הצלחנו לייצר חקיקה שתיטיב איתם? אבל בסדר, מה שנקרא – קשה להיות חרדי במדינה. ולצערך, אדוני היושב-ראש, אתה יושב פה ושומע חבר ועדת כספים אחרי חבר ועדת כספים אחרי חבר ועדת כספים שכנראה ידברו בערך על אותם דברים, לכן אני אנסה מראש לגוון, למרות שבסבירות די גבוהה, אני אחזור על הרבה מהדברים שאמרו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שמת לב שאנחנו נטולי ייעוץ משפטי? אני מרגיש יתום, אני לא יודע מה לעשות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חשבתי שדווקא תפתח עכשיו פה שמפניות, סוף-סוף הצלחת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כי אני לא מבין איך העולם מתקיים בלי הייעוץ המשפטי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר. למה? יש פה. אה, אין פה. תראה, בהתחלה הם היו יושבים שם, ואז - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> איך אומרים? נותרנו יתומים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא נותרנו. הם היו יושבים שם, ואז לא הפסקתם לסקול אותם שם באבנים – הם הלכו לפה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> באבנים? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, כן, רק היה חסר פה אבנים, בוא נודה על האמת. אבל איך אמרת? כמו - - - << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> הייעוץ של הכנסת הוא הרבה יותר טוב מהייעוץ של הממשלה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חכה, לכולם יש למה לשאוף. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הייעוץ הנוכחי של הממשלה, אתה יודע, זה לא - - - << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> הרף פה בעייתי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, כי רף השרים הוא פשוט מרקיע שחקים. אני בכלל - - - << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> רף האופוזיציה כן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, איפה, נותנים לכם 2:0, 3:0 במחצית. << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> אני מוכן להתחיל איתך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בכיף, איפה שאתה רוצה, על מי שאתה רוצה וכמה שאתה רוצה. אני עובר איתך חבר קואליציה אחרי חבר קואליציה, בטח ובטח בממשלה. בסוף אתה יושב עם איתמר בן גביר, שהוא שר לביטחון לאומי. אתה יודע, בוא – אל תצלמו אותו, ערוץ הכנסת. הינה, אפילו הוא צוחק על זה. אמר פה חבר הכנסת עמר על הקיצוץ – אגב, שר החינוך – על הקיצוץ ב-550. וכשהציגו את הקיצוץ – את זוכרת שהוא הציג את הקיצוץ – הוא אמר: מה אתם רוצים? למה 5%? זה לא יותר מ-15%. קיצצו לכל משרדי הממשלה, ואז אומרים לו: אבל קיצצו 15% בתוכנית הזו – הוא אומר: זה לא יותר מ-5%, מה אתם רוצים? אין, תאמיני לי, אנחנו באמת - - - << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> מי היה שר החינוך כשהוא למד? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בטוח הוא היה מהליכוד. בזמן שדיברתם, התפרסם בערוץ 12, בחדשות 12 – אני לא יודע אם מותר לציין את זה פה, כי זה חלק מערוצי התרעלה, לא? התפרסם שמירי רגב – הייתה ישיבה, ומירי רגב הביעה תלונה על כך שיש פרקליט מלווה בפרשה שלה. היא הביעה על זה תלונה בישיבה. ואז בן גביר בא ואומר לה: אל תדאגי, אני אטפל בזה. ואלכ, תאמינו לי – אתה דיברת על האופוזיציה? שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, למרות שהיא עושה כל מה שאפשר כדי שלא יהיו לא תחבורה ולא בטיחות בדרכים, חוץ מתחבורה אווירית, היא מתפלאה שמישהו חוקר אותה ושמו לה פרקליט שיחקרו אותה, כי היא סך הכול, בואו נגיד ככה, לכאורה אומנם, אבל היא מבוא לארגון פשע בנוי, מסודר, מתוקצב, שעובד כמו שעון. ואז היא באה בפליאה: למה חוקרים אותה ולמה שמים פרקליט. כמו שאתמול בן גביר צעק, ואני הבנתי שהיה כמעט עימות פיזי, רק לא הבנתי למה מנעו את העימות הפיזי בכלל. למה מנעו? תנו למשתמט להראות מה הוא יכול. הוא כועס שהשב"כ בוחן השפעה של ארגוני טרור או חדירה של ארגונים למשטרה, שזה תפקידו של השב"כ. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נאור, זה לא מה שהוא אמר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה הוא אמר בדיוק? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הרי תראה, אם כבר מדברים, אפשר לדבר על העובדות, אתה יודע. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חופשי, אני בעד עובדות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל זה לא עובדות. הוא בא וטען שהייתה חקירה נגדו שמטרתה הייתה ביצוע איזשהו ניסיון הפיכה או משהו דומה. אני לא בקיא בזה בדיוק. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אין לי בעיה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל הוא לא דיבר על זה שחוקרים את הנושא של ארגונים לא חוקיים. הוא דיבר על, כמו שהוא רואה את זה, המסע נגדו באופן אישי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב מה הוא רואה, הוא רואה הרבה דברים. אתה אומר: בוא נדבר על עובדות. העובדות הן כאלה: בנצי גופשטיין, לדוגמה, שהוא פה מסתובב בכנסת, הוא יועץ של בן גביר. הוא חלק מארגון - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> גם עופר כסיף מסתובב בכנסת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, מישהו הרשיע את עופר כסיף בטרור? מי הרשיע אותו? << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> עופר כסיף נבחר ציבור. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא משנה, לא משנה, עזבי, הוא הלך לקל, הכי כיף. אין בעיה. מי הורשע בטרור, היחידי בכנסת ישראל שהורשע בטרור? עזוב, אני מדבר עובדות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, הוא רק הרביץ לשוטרים, הוא רק זה, זה בסדר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב, עזוב, עזוב. אמרנו מדברים על עובדות? אני בעד העובדות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן עובדות. הוא רק תומך בטרור, הוא עדיין לא הורשע כי יש לך יועצת משפטית שלא מגישה נגדו כתבי אישום. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הינה, אבל אתה רואה - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ברור לחלוטין, הבן אדם מדברר את חמאס באופן מלא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אי-אפשר להגיד בוא נדבר על עובדות, ואז כשהעובדות קצת זזות אז בוא נדבר על הייעוץ המשפטי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> איך איתמר בן גביר קשור לגופשטיין? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה איך? הוא יועץ שלו בקבוצת הווטסאפ. מה, אתה רציני? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נו, אז מה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא יועץ שלו, מה זה איך הוא קשור? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> על זה אתה חוקר את בן גביר? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו – רגע, רגע, רגע. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בגלל זה העדים בחקירות אומרים שמרבית השעות שהם נחקרו זה היה על איתמר בן גביר? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אסביר: אז השב"כ עכשיו לא בודק רק עכשיו – ואגב, הוא עדכן את ראש הממשלה, בסדר? הוא עדכן את ראש הממשלה בזה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה לא נכון. מאיפה אתה יודע? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הינה, היה מכתב. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מאיפה אתה יודע? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> היה מכתב. אתה שואל אותי? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה יודע מה נכתב במכתב הזה? אתה יודע מתי הוא נעשה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע למה בן גביר נחקר? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני יודע שיש על זה מחלוקת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה רוצה לדבר על עובדות, אז אנחנו מדברים על עובדות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני יודע שיש על זה מחלוקת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה מחלוקת? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה ידעו, מה לא ידעו. אין אמון - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עודכן ראש הממשלה בנוגע לחקירה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אין אמון בין ראש השב"כ לראש הממשלה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש בעיה באכיפה ספציפית לגבי פשיעה יהודית - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש בעיה באכיפה סלקטיבית. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - במחוז ש"י – שנייה - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש בעיה באכיפה סלקטיבית. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - שהודלף – שנייה, אתה מדבר על עובדות. יש בעיה. יש בעיה שהשב"כ זיהה שנחקרים ויעדים – רגע, רגע, שנייה, הכול בסדר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> איך הוא זיהה והבן אדם שוחרר ללא תנאים מגבילים? אם זה באמת נכון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם פלדשטיין, פיארתם אותו ועשיתם לו סרטונים ועמייאת וכל זה – בסוף הבן אדם היה במגע עם סוכן זר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני עשיתי סרטונים על פלדשטיין? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא אתה, אמרתי אתם, בקואליציה, הוציא ראש ממשלה - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ומה עם הנגד? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - שמונה וחצי דקות סרטון, לא על נאור, לא על חנוך, לא על שום דבר אחר – על פלדשטיין. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה עם הנגד? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שנייה, אתה קופץ מנושא לנושא. השב"כ בעבודה שלו במחוז ש"י זיהה בעייתיות מסוימת בהגעה ליעדים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מעניין איך מזהים בעייתיות במקום ספציפי, איך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע – אפשר לזהות בעייתיות במקום ספציפי - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> למה? כי הוא לא שר לפי המקהלה של המחלקה היהודית בשב"כ? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אפשר, אפשר – זה לא שר – לא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה בדיוק זה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא. זה שאתה מתביית על יעד ועושה עליו עבודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתם המגינים על דמוקרטיה כאילו, לא? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני בעד הדמוקרטיה – אתה לא בעד הדמוקרטיה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שירות חשאי שפועל ללא גבולות - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה בעד דמוקרטיה מאוד מאוד מצומצמת - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> - - שמתנכר מהכפיפות שלו לממשלה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - דמוקרטיה של ועד בניין, שמצביעים - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> טוב, אני לא אפריע לך, סליחה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אפשר לדבר. אתה בעד דמוקרטיה של ועד בניין, אם אנחנו הרוב – אנחנו קובעים. זו הדמוקרטיה בעיניכם. אני לא אשכח שבימי המהפכה באו – הקריאו לי כאן, עלה לנאום מהצד והקריא את ההגדרה לדמוקרטיה מוויקיפדיה – הוא סיים אך ורק בזה - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש הבדל - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, אתה שואל על יעד של השב"כ, כשאתה עובד על יעד ומזהה שיש לו מידע מוקדם לגבי ההגעה - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל מה יצא - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, אתה שואל, אז אני אומר לך, ככה מזהים בעיות ביעד. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל מה יצא בסוף, נאור? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע במה אני ואתה נסכים? שהסוף ארוך מאוד. הסוף פה ארוך מאוד. השב"כ היה צריך – אם יש זיהוי, היה צריך לעצור את כולם תוך שבוע, כמו מירי רגב בדיוק, כמו מירי רגב בדיוק. אם אתה מזהה בעיה, תוך חודש וחצי למצות את כל ההליך. עינוי הדין שמתרחש, זו בדיוק הבעיה שאנחנו נסכים עליה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא רק עינוי הדין, בעיניי יש הבדל - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל זה בדיוק – כי כשאתה מורח חקירה על חצי שנה, אתה נותן מקום לכל השטויות האלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה נכון, אבל אני מדבר איתך על צורת המעצר. כאשר אתה הולך לקצינים בכירים במשטרה, בטח ראש שירות בתי הסוהר - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, משב"ס. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> - - שעצרו אותו תוך כדי נסיעה עם נשקים שלופים ובסוף שחררו אותו באותו הערב, בלי שום הרחקות – תקשיב, זה סוג הדברים שבן אדם שנתן את ההוראות האלה – אם אלו הממצאים בסוף, הוא לא יכול להישאר בתפקיד. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אתה לא יודע מה הממצאים בסוף. אבל למה אתה אומר את זה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תקשיב, אני אגיד לך למה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע מה הממצאים? לא, כי אם אתה יודע מה הממצאים - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה יודע למה? כי שהם טענו שיש משהו נגד פלדשטיין והם טענו שהיה משהו נגד הנגד, והם טענו את כל הדברים האלה – הם השאירו אותם ע'צבן ענו בכלא. אלה, באותו רגע שחררו אותם, באותו יום - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, יש הבדל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> - - בלי תנאים מגבילים בכלל. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לך הבדל גדול. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הם עדיין במשטרה, שוטרים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע – אני מסכים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש בעייתיות, אני לא אומר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש בעייתיות בחקירה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אגב, לא הכול מושלם. רגע – אבל יש בעיה - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל אתה מסכים איתי שחקירה לצורכי צינון היא דבר חמור. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא מאמין – אני אומר לך שאני לא מאמין שיש מישהו, לא בפרקליטות – אגב, זה לא שב"כ בכלל, זה היה בכלל פרקליטות – לא במח"ש, לא במשטרה – שיבוא ויעצור או יעכב לחקירה ראש ארגון או נבחר ציבור או בכלל, בתפיסה שלי אני מקווה מאוד שכל אזרח – שלא יעצור, אלא אם יש בסיס עובדתי לפחות לגבי חקירה או עיכוב יציב. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שמעת מה קרה היום עם התת-אלוף? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, עכשיו התחלתי לקרוא על זה, זה התפרסם יחד עם 12N, אני אבדוק גם את זה. אבל אני אומר לך באופן – אין פה, אני לא מתבלבל בכלל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> איך אתה מאמין כל כך בגופים האלה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> השב"כ הוא לא ארגון, לא של קפלן ולא של כל ההמצאות - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מסכים, מסכים, השב"כ הוא ארגון מעולה, נמצאים שם אנשים שנותנים ומוסרים את נפשם. יש בעיה נקודתית עם הראש הנוכחי של השב"כ, שפעמיים - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו ראש השב"כ. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> - - בכתב – מתנער פעמיים בכתב מהכפיפות שלו לממשלה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תגיד, אבל אתה לא שם לב - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כל מי שחרד לדמוקרטיה, זה צריך להפחיד אותו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא לא מתנער משום כפיפות לממשלה, ממש לא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> קראת את מה שהוא כתב? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> קראתי את כל מה שהוא כתב מילה במילה. הוא לא מתנער. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא נכון. הוא אמר שהוא לא כפוף לממשלה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי, בסדר, סבבה. אז אני אומר לך שבעיניי הוא ממש לא מתנער, הוא מקיים את תפקידו, ולא יכול להיות שכל פעם, כל פעם - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מי אומר לו מה תפקידו? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא מוגדר לו בחוק. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה זה מוגדר לו בחוק? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מוגדר לו בחוק, מה לעשות? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בחוק מוגדר שהוא יכול לפטר מהיום למחר – איך אמר, מי זה היה שם - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי זה היה שם? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מני מזוז – בשיחת טלפון אפשר לפטר אותו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אחלה, תפטרו אותו, הכול בסדר, אתם עושים את זה. רק מה הבעיה? שיש חקירה בלשכת ראש הממשלה, שמנהל השב"כ. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נו? השב"כ יתום? אם מחליפים ראש, הוא יתום? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, רגע – 15 חודשים – 16 חודשים, לא 15 – 16 חודשים הכול בסדר עם רונן בר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל לא נכון, יש לו אחריות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמו שלכם. אף אחד לא מדבר עליכם. אסור לפטר אותו, אסור. העם יקבע את זה. זו הדמוקרטיה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא מדבר על 7 באוקטובר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור, מה זאת אומרת? 15 חודשים לא שמעתי מילה של חוסר אמון, בטח בווליום הזה, בווליום של מכונת הרעל. 15 חודשים לא שמעתי מילה. הייתה אחריות - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה היה בחודש האחרון? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חקירה, חקירה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> היו אוטובוסים? היה נס האוטובוסים? ואל תשכח - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תגיד, רגע, אני לא מבין, מה היה אוטובוסים? היה היום פיגוע, היה ניסיון לחסל את שר הביטחון לשעבר, היה אוהל של חיזבאללה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נו, נו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה קשור? לא, מה זה קשור? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, אוהל של חיזבאללה לא קשור. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תקשיב, בשב"כ עובדים נשים וגברים שעושים 24/7 על מנת לשמור על הביטחון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אין בינינו מחלוקת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם רונן בר, אם טעה, או ראש אגף מודיעין טעה, או ראש החטיבה הדרומית, Whatever - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> על טעויות משלמים? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה משלמים? את רוצה לשים אותו בכלא? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא. שמעת אותי שם אותו בכלא? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מישהו שילם על טעויות? טעות אחת שהוא שילם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שמעת אותי מדבר על כלא? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חכה, חכה, אנחנו - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אותי, נאור, אותי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אל תשים לי מילים בפה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו במדרון חלקלק, אתם תראו איך בהתחלה לא דיברו עליו, אחרי זה לאט-לאט קונספירציות של בגידה. יש היום – במודיע התפרסמה היום כתבה - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> קוראים לראש הממשלה "בוגד" עשר פעמים ביום. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, רגע, אף אחד לא קורא לו "בוגד" פה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> על מה אתה מדבר? נכון, אבל אתה מדבר על זה - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שום עיתון לא שם - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אוי, נו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה לעשות? מה לעשות? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני מבין שאתה לא קורא הארץ, אז אני שמח בשבילך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> קורא, קורא, תאמין לי, אני קורא. שום עיתון לא שם תמונה של ראש שירות או רמטכ"ל ואמר: ידע כמה ימים לפני. הוא ידע כמה ימים לפני. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> רק את ראש הממשלה, רק את ראש הממשלה שמים. זה נכון, לא עליהם, את ראש הממשלה כן שמים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אף אחד – תראה לי – אתה יודע מה? קח עכשיו שתי דקות, תן לי לדבר, תחפש לי, תחפש לי איזה עיתון שם תמונה של ראש הממשלה ואומר שהוא בוגד. אתה רוצה לדבר עובדות? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כל החברים שלכם בקפלן עושים את זה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עוד פעם החברים שלכם? החברים שלך בקפלן עושים את זה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לי אין חברים בקפלן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> החברים שלך בקפלן עושים את זה. החברים שלך בקפלן עושים את זה. ראש הממשלה הזה היה בצומת רעננה, כפר סבא והוד השרון - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מתירים את דמו. מתירים את דמו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אתה עוד לא היית בהוד השרון – והסתובב עם ארון קבורה מאחוריו, של רבין. זה ראש הממשלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> על מה אתה מדבר? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מדבר רק על עובדות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> על מה אתה מדבר? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מדבר רק על עובדות. אני משקר על זה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תסתכל, תראה איך מדברים עליו. תראה את נעמה לזימי, ששיבחתם אותה פה, מה יוצא לה מהפה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הסתובב בהפגנה עם עזרא בנימיני – קיש זוכר את זה – הסתובבו עם ארון קבורה. אתה תראה לי עכשיו מישהו, איזה עיתון אחד כתב שהוא בוגד. היום במודיע כותבים בפירוש שראש השב"כ ידע כמה ימים לפני על התקיפה – והיה בשקט, לא סיפר לאף אחד. לשם הגענו. זה התחיל עם קמצוץ של עדנה קרנבל, ואז הנציגה שלה פה בכנסת, גוטליב, התחילה להגיד שהוא ידע, הם שלחו יחידה לפני לחלץ אנשים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> עובדתית זה נכון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא היה. לא היה. אנשי שב"כ נהרגו שם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> קראת את התחקיר? אתה קראת את התחקיר? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני קראתי, << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר. אתה רוצה להגיד לי - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שלחו שני צוותים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שלחו בלילה כחלק מהחלטה קונספטואלית שערורייתית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון, נכון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה קשור? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שלחו צוותים, שלחו צוותים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תראה איך עושים לינקג' לבגידה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא מדבר על בגידה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל זה מה שיוצא, בסוף יושב האזרח הממוצע - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל זה לא אומר שהוא ידע קודם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב, בסדר. הוא ידע קודם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה מסכים איתי שהוא שלח צוות? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא שלח צוות כחלק מהערכת מצב. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוא שלח שני צוותים, סליחה – אחד לצפון, אחד לדרום. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כחלק מהערכת מצב. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון, נכון, ובו-זמנית לא העירו את גדוד גולני, שהיה על הגדר? אתה מסכים איתי? תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תקשיב שנייה, חנוך, יש אלף ואחד כשלים של שנים על גבי שנים עוד לפני רונן בר בכלל בקונספציה של עזה - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אלף ואחת. אבל אתם לוקחים – וכשאני אומר "אתם", זה לא אתה ספציפית – איכשהו ממחוזות הימין עולה עכשיו רונן בר על הגיליוטינה. כשעולה רונן בר על הגיליוטינה זה מתחיל מ"הוא ידע כמה שעות לפני, הוא לא העיר את ראש הממשלה, הוא לא שלח סמ"ס, הוא שלח רק שני צוותים" – ואז לאט-לאט אתה שומע שפתאום לא רוצים לפטר אותו בנובמבר, מה פתאום, אמר ראש הממשלה, אתה זוכר? כשפיטרו את גלנט – כי הוא צריך לשאת באחריות על 7 באוקטובר, ואין יחסי אמון ביניהם, אין יחסי אמון. אז אמר בנימין נתניהו, מה פתאום, אני לא מתכוון לפטר את ראשי הביטחון. הוא אומר את זה, לא אני. אז שם בנובמבר היה אמון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נאור, מה קרה מאז? מה קרה מאז? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שקרה מאז הוא דבר מאוד מאוד פשוט: קרו אירוע קטר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אה, בסדר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם, השתיקה שלכם, מה לעשות - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> איש המערכת של רונן בר מסר מידע, מסר מידע לאנשי קפלן לגבי השיירה של ראש הממשלה, לאן היא מגיעה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא מכיר דבר כזה. לא מכיר אירוע כזה, ואם כן – כנראה שהוא יטופל, מה לעשות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסדר, אתה לא מכיר, אוקיי, כנראה שהוא יטופל. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כנראה שהוא יטופל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כנראה שהוא יטופל. בסדר, כנראה שהוא יטופל. על זה הוא גם לא אחראי? על זה מי אחראי? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, אם הוא שלח עכשיו - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא הוא שלח - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תגיד, אתה יודע כמה עובדים - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל זה תחת האחריות שלו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אם הוא שלח הודעה. לא הבנתי, אתה אומר לי שהוא ידע מזה ולא עשה כלום? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא הוא ידע, אני לא אומר את זה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז מה אתה אומר? לא הבנתי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני אומר, אתה אומר, מה קרה מאז שהוא אמר שהוא לא – קרו כל מיני מקרים שואללה, אתה יודע מה, הוא צודק ב-700%, שגורמים לו לא להאמין יותר בבן אדם הזה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תגיד, אתה מתאר לך סיטואציה שרחמנא ליצלן, לפיד יהיה ראש ממשלה, והיועצים שלו יועסקו – אין מחלוקת על זה, יש לך גם את הכסף, גם את הצינור וגם את הבן אדם - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> למה אין מחלוקת? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - יועסקו על ידי מדינתנו - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל למה אין מחלוקת? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, רגע – כי יש בן אדם שאמר, נתתי את הכסף. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אמר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, גם לא מאמין? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אמר. מי האיש? פעיל בקפלן, זה מי שאמר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, עכשיו הוא פעיל בקפלן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה לעשות? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אתה מבין? תראה, אתה תמיד מדבר עובדות. מה זה פעיל בקפלן? מה זה פעיל? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא אומר שלא צריך לחקור. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אז מי יחקור? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הכול בסדר. אני אומר לך שהשב"כ יכול להמשיך לחקור - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי יחקור? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> - - גם אם רונן בר ילך הביתה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> למה, אתה חושב שסוגרים את שב"כ כשרונן רונן בר הולך הביתה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה שנה שלמה כל אגף חקירות השחיתות הציבוריות במדינת ישראל יובש לחלוטין? יובש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> על בסיס מה אתה אומר את זה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> על בסיס מידע. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מידע של מי? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מידע. אתה יכול להגיע - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> N12? מידע של מי? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, ממש לא. בוועדה. אתה יכול להגיע, לשאול בדיוק ולראות. אתה תראה שהוא יובש לגמרי, במכוון. למה בן גביר, שנכנס בפקודת המשטרה – לא יודע אם היית חלק מהחקיקה - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא. הייתי בחוקה אז. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עשית עבודה נהדרת שם. למה בן גביר, איך שהגיע בפקודת המשטרה, רצה לקחת חלק ולהכתיב חקירות? תקשיב. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא חקירות, מדיניות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מדיניות חקירה. בוא אני אגיד לך מה זה – שחיתות ציבורית. לא סתם אני אומר. פלאיירים בבתי כנסת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מדיניות. אבל הוא לא קיבל את זה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא קיבל את זה. לא. הוא רצה. כשאתה אומר איך משפיעים – ככה משפיעים. ככה משפיעים. בסוף כשאתה שם כסף, אתה בא ומכתיב דירקטיבה, שאין מה לעשות, שר בסוף צריך להכתיב דירקטיבה בין אם אני מסכים איתו, בין אם לא, בין אם אני חושב שהמינוי שלו הוא שערורייה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, אוקיי. לא, חופשי-חופשי. חופשי-חופשי. את בסדר. חשבתי אולי יש איזה טפטוף פה, אבל מה שנקרא, עזבי, לא משנה. לא נגיד מה הטפטוף. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> טוב, אני מפסיק לדבר, כי נגמר לך הזמן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. בסדר גמור. והפעם אני עוד רשמתי שלושה דפים עם הערות. טוב, אז דיברנו על איתמר בן גביר ודיברנו על השב"כ. ובעיניי, רק לסכם את האירוע, אני חושב שאתם עושים פה עוול עצום לארגון הזה. אתם, כמו שאני שיערתי ואני אמרתי לפני שנה וחצי שאתם סיימתם עם הכנסת – הממשלה כממשלה, כגוף, דרס לחלוטין את הכנסת. הכנסת לא קיימת. אחרי זה עברתם לבתי המשפט. היום או השבוע אתם תסיימו את האירוע עם בתי המשפט. אתם בו בזמן עוברים לתקשורת, ואז גופי הביטחון יגיעו. וגופי הביטחון, אחד-אחד – יהיה משרת אמון. יהיה משרת אמון בסוף ואז אתה תראה מה זה ארגון פוליטי, בטח ארגון כמו השב"כ שצריך להיות עליו – הוא לא יכול להיות תחת מרות ראש ממשלה. זה לא יכול להיות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה מדבר בניגוד לחוק. אתה צריך לשנות את החוק. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני חושב שצריך לעשות שינוי מהותי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חוק השב"כ קובע מפורשות שהשב"כ כפוף לממשלה - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, הוא גם מגדיר לו. הוא כפוף לממשלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> - - ומי שמנחה את השב"כ עבור הממשלה זה ראש הממשלה. זה קבוע בחוק השב"כ. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר גמור. ואני עדיין חושב שצריך לחקור את ראש הממשלה בנושא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסדר, לא קשור אחד לשני. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בטח ובטח בקטר. אחד קשור בשני. נחזור לענייני התקציב כי לשם כך התכנסנו. כמה זמן – טוב, הם ייתנו לי גם ככה, יש פה הרבה זה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש לך עוד 11 וחצי דקות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תראו, בסוף דיברו ואמרו פה לפניי שאני אמרתי שדרסו את הכנסת. אני התכוונתי בדיוק לכך. הוצג לפנינו תקציב פיקטיבי. בהתחלה היו חששות כאלה. אנחנו לא ידענו בדיוק את המספרים, זה היה השערות. ידענו שיש 5 מיליארד שקלים שמשפיעים על התקציב שלא הונחו לפנינו, כספים קואליציוניים. ואחרי זה, לאט-לאט, כשהתקדמנו, כל שבוע באה הצהרה מיוחדת מאוד. הייתה הצהרה, בזמן שהתקציב נדון בכנסת, ששר הביטחון ושר במשרד הביטחון, והוא שר האוצר – אגב אין שר, נפלה עטרת ראשנו עכשיו במליאה. שמת לב? ראית? כמו הייעוץ המשפטי. אין שר, תאמין לי, שום דבר לא קרה. מלא כיסאות יש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> השר הלך רגע - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הכול טוב. למה שר, אתה יודע לאן הוא הולך, ובייעוץ המשפטי - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוא אמר לי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אתה לא יודע? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כי הייעוץ המשפטי לא מדבר איתי. השר כן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אולי תהיה חבר ותשלח להם הודעה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ליועץ המשפטי? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לשגית. מה, אתה לא יודע את הטלפון שלה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יודע את הטלפון שלה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר גמור. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל לא, אם היא מחליטה שאנחנו מספיק מבוגרים והיא סומכת עלינו, אז בסדר. אני פשוט מתפלא שאין פה ייעוץ. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני שמח שאתה מתפלא שאין פה ייעוץ. בקיצור, אז הוכרזה במהלך התקציב תוכנית סיוע חדשה למילואימניקים, 3 מיליארד שקלים. דיבר על זה גם חמד עמאר – הוכרזה תוכנית לדרוזים על סך 4 מיליארד שקלים. ואז אנחנו באים בדיוני התקציב, ושואלים: תגידו, יושב שר האוצר, עושה מסיבת עיתונאים גם עם ראש הממשלה, גם עם זה – איפה הכסף? 7 מיליארד שקלים. איפה הכסף? אין, אין, אין. אין סעיף כזה. אין סעיפים כאלה. זה הפיקטיביות של התקציב הזה. שלושה או ארבעה ימים לפני העברת התקציב, תום הדיונים בוועדת הכספים, עושה ממשלת ישראל ישיבה שבה היא מכריזה על פלאט נוסף, שפלאט זה בכלל אירוע מאוד מאוד מעניין כי זה קיצוץ רוחבי טיפש לגמרי בתקציב. ואז מגיעים נציגי משרד האוצר ואומרים: תקשיבו, יש בערך עוד 4 מיליארד שקלים שהולכים להיות מקוצצים, או 2.3 מיליארד שקלים שהולכים להיות מקוצצים. ואז אנחנו אומרים: אבל איפה זה בתקציב? אנחנו דנים עכשיו בתקציב, בואו תפתחו את הסעיפים, הרי אתם יודעים איפה אתם הולכים לקצץ. למשל, ישב פה שר החינוך – 187 מיליון שקל קיצוץ במשרד החינוך. אומרים למשרד האוצר: בואו, תביאו לנו לראות. תביאו לנו לראות איפה זה. אף אחד לא משתף פעולה. לא דפי החלפה ולא נעליים. משרד החינוך. המשאב הכי חזק של מדינת ישראל – אני מקווה שאני לא מחדש לכם – הוא החינוך. איך יכול להיות שמשרד כזה מקוצץ? מקוצץ פעם אחר פעם אחר פעם. דיברנו הרבה על הגיל הרך. הגיל הרך מקוצץ בשנתיים האחרונות ב-60 מיליון שקלים. זה אחרי שהבטיחו לנו – את זוכרת, נעמה – שעל ה-200 הוא יעשה השלמה בתקציב הזה, ועשה לנו כל מיני כאלה. גם השנה קיצוץ של 24 מיליון שקל - - - << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> השנה מקוצץ הגיל הרך. פשוט אין לתאר. במקום שיעשו תשתיות לחינוך – היה הרבה פרסום על תוכנית AI. תוכנית AI במשרד הזה – יש כסף, 40 מיליון שקל; אין תוכנית. בתוכנית העבודה של משרד החינוך יש הגדלת תלמידי חמש יחידות מתמטיקה, נכון? לא משנה. הוא לא פה. נכון, יש את זה, קראתי, אני יודע, אבל אין הגדלה. עדיין צריך לתכנן תוכנית. למה אנחנו בממשלה כל כך מטורללת? ואני רוצה שנייה לתת לכם כמה דברים של הטרלול. הם עשו לפני שבועיים – אני לא יודע אם אתם שמעתם על מילה חדשה מגניבה שהם זיהו מאילון מאסק. שמעתם על ה-DOGE? עשו פה הצעה לסדר-היום, חברי כנסת רציניים מאוד מהקואליציה, עשו הצעה לסדר-היום ואמרו: אנחנו רוצים את יישום תוכנית DODG בממשלת ישראל. הייתי פה, באמת, נגמרתי מצחוק, כי אם יש משהו אחד שהממשלה הזו היא לא, זה יעילה. עכשיו, כמה הממשלה הזו לא יעילה? יש לה – נגיד, החליטה ממשלת ישראל שחסרה לה קצת זהות יהודית. אנחנו היהודים, מה שנקרא, ברוך השם, ישתבח שמו לעד – חסרה לנו זהות יהודית. אם את לא שמה לב, אין פה זהות יהודית בכלל במדינה, וצריך לשים על זה דגש. הייתי אומר, היה צריך לשים דגש על הרבה דברים אחרים, אבל הם בחרו את זה. הם עשו שמונה משרדים שונים שעוסקים בזהות יהודית. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> תשעה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שמונה, למה? כי ממשרד החינוך יש לך כפל. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה במשרד התפוצות ואצל סטרוק ואצל ראש הממשלה ובמסורת. כמובן שאם יש מסורת, צריך גם מורשת, ובחינוך, בפדגוגיה. לא משנה. ואז הם אמרו: תשמעו, האירוע הזה כל כך גדול עלינו, על ממשלת ישראל, שאנחנו נצטרך ללא ספק חברת ייעוץ חיצונית – וגם דיברה על זה סטרוק – חברת ייעוץ חיצונית שתמליץ לנו איך לייעל ולנהל את העסק הזה. ממשלת ישראל, הכישלון הניהולי מספר אחת, שהיא לא יודעת לנהל אירוע, ואז היא באה לחברה חיצונית ומפריטה את הניהול של המדינה, ואז הם יגיד לי: היועמ"שית. עוד יעילות מדהימה זה משרד ההתיישבות. מעכשיו כל אלה יקפצו ויגידו: מה אתם רוצים מסטרוק, ואתם תמיד נופלים על סטרוק. לא נכנס לזה. קיבלה חצי מיליארד שקל, הכול בסדר. משרד ההתיישבות עובד בעיקר בנגב והגליל, אבל מה עשתה ממשלת ישראל? המציאה משרד של נגב-גליל, אז היא פיצלה בין משרד ההתיישבות לנגב-גליל. ועכשיו מה הנגב-גליל עושה? הוא מתעסק ועוסק ברשויות, נכון? ברשויות בנגב ובגליל. אבל מה עשתה ממשלת ישראל? היא לא זכרה שהיא הקימה משרד הפנים, שהוא הרגולטור של הנגב והגליל. גם הרשויות שם. ואז הם לא הסתפקו בזה. הם לא הסתפקו. הם יצרו משהו – תקשיבו טוב – חדשני בצורה קיצונית, שאני לא שמעתי עליו אף פעם, ויצרו שר האפליקציה, שהוא שר היישום, אלקין. לא מספיק שעכשיו יש שתי מינהלות, הוא אחראי למינהלות, שאחראית לזה גם סטרוק, שאחראי לזה גם וסרלאוף, ואחראי לכולם שר הפנים. ועוד רובד שלטוני חדש: רשויות מקומיות. שש רשויות שלטון עובדות בנגב ובגליל. היית מצפה שיהיה רנסנס באירוע הזה, וצמיחה ויעילות ממשלתית – שש רשויות שלטון. ככה זה עובד. משרד ההסברה, למשל – יש לנו ארבעה משרדים שונים שעובדים. ארבעה משרדים שונים מנהלים את ההסברה. ואז הם באים ועושים לנו פה הצעות לסדר-היום על ייעול ממשלתי. כל משרד ממשלתי שהגיע לוועדת הכספים – שאלתי אותו שתי שאלות, אחת מצחיקה, אחת לא. השאלה הראשונה: האם ידוע לך – לאותו רפרנט או לאותו נציג משרד – האם ידוע לך אם קטר מעורבת? התשובה לרוב הייתה לא; הדבר השני: מהם צעדי ההתייעלות שנעשו במשרד? כי בסוף אתה מסתכל ואתה אומר: כולם צריכים להיכנס תחת האלונקה, ואתה מצפה לאיזה צעד התייעלות. צעד ההתייעלות שנעשה, שימו לב, הוא פלאט, קיצוץ רוחבי. 5 נקודה משהו – 5.2 מיליארד זה הכספים הקואליציוניים. תמיד שואלים אותנו: אבל מה הייתם עושים אחרת? אז בוא נדבר קצת על מה היינו עושים אחרת. מקצצים – בואו נסתכל שנייה – לפחות שישה, שבעה מקומות פה. קודם כול היינו גורמים לאחדות בקואליציה: במקום שחלק יהיו בחלק האחורי של האוטובוס העצום שנקרא ממשלת ישראל, היינו מקרבים אותם לשולחן הממשלה, היינו גורמים לאלקין לשבת בשולחן, ושיהיה לו מקום גם לכתוב משהו, כי יש לו רק כיסא כשכולם יושבים. והיינו מייעלים וחוסכים לפחות 3, 4 מיליארד שקלים, אבל נשים את זה בצד; היינו מעלים את המס על הסוכר ותורמים לירידה בתחלואה של מדינת ישראל, שהיא מס' שתיים בעולם ב-type 2 בסוכרת – זה עוד מיליארד שקל; כלים חד-פעמיים; היינו משקיעים בחינוך; היינו מייצרים תשתיות AI, כי אין במדינת ישראל תשתית AI. כולם מתלהבים מזה, ויש פה בכנסת בינה מלאכותית ותרגום סימולטני וכל מיני כאלה. מדינת ישראל מפגרת בתחום ה-AI בצורה נוראית. מדינת ישראל צריכה להקים פה תשתיות ומאיצים גרפיים וכל הסיפור הזה, והשבבים ל-AI, שאתם בכלל לא באירוע. אבל אתם מתלהבים מזה, כי זה מגניב היום לומר AI. אתם פשוט לא באירוע. העולם מקדים אותנו פי 20, ואף אחד פה לא עושה כלום. היינו שמים מיסים על כל החברות הגדולות בעולם – נכון, מלביצקי, שדיברנו על זה לפני שנה וחצי? שקל לא לקחו מהם. שקל. מיליארדים על גבי מיליארדים על גבי מיליארדים שיושבים פה, מיליארדים שאנחנו פשוט לא נוגעים בהם. היינו, למשל – אני לא יודע אם אתם יודעים. שמעתם על הדרייב החרדי? כמו אובר, רק בחברה החרדית? שמעתם על זה? רשות המיסים מתעלמת מהאירוע הזה שיש קו מוניות, section שלם, 35,000 נהגי מוניות, שעושים מלא מלא כסף, רק אף אחד לא מקבל מזה מיסים. זה מיליארד, מיליארד וחצי שקל על הרצפה. 35,000 אנשים הפכו להיות אובר, פשוט מחוץ למדינה, כי מפלגת הליכוד, אז, כשישב ישראל כץ בהיותו שר תחבורה, מנעה מאובר להיכנס למדינה. גם בשביל שאדוני היושב-ראש פה יהיה מבסוט, היינו עושים רפורמות גם בפנסיות, ולא היינו עושים שטויות בוועדת החוץ והביטחון. זה ערמות של כספים, ערמות של כספים, שלא היינו צריכים לעלות ולו מס אחד, שקל אחד לא היה עולה לציבור. שקל אחד. כל משפחה היום, כל המילואימניקים, שאתם תמיד גאים נורא לדבר עליהם, משלמים בין 10,000 ל-20,000 שקלים – בממוצע 15,000 שקלים יותר השנה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כמה עוד זמן יש לך? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לי עוד חמש דקות שקיבלתי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> עוד חמש דקות זה בסדר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין בעיה. כמה שצריך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> פשש, יא חביבי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זמן כמו חול, אבל מה? אין מה לאכול. הכול יקר פה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש בורקס. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש בורקס. הרגע דיברנו על בריאות. השנייה. אז היה אפשר לעשות המון המון דברים בזה. ובעקבות הזמנים גם נקטע לי חוט המחשבה. אבל האובר שסיפרתי לכם, אז זה 35,000 אנשים שפשוט יצרו רשת תחבורה פנימית, פרטית, שמעלימה מיסים, ורשות המיסים יודעת מזה, ושרת התחבורה יודעת – כולם יודעים מזה, כולם; אחד – אחד לא מרים את הכפפה ומטפל בזה. אגב הסברה, משרד החוץ קיבל בהסכמים הקואליציוניים חצי מיליארד שקל קואליציוני על הסברה. תגידו, באמת, מה זה, מסטיק בזוקה? מה, אנחנו הולכים וקונים עכשיו פה פיתה פלאפל? ככה זה מתנהל? נותנים לי כסף, אני שנייה קונה משהו, וככה מתנהל עולם ההסברה שלנו? למה אף אחד לא בא ואומר: ואללה, בואו נשים סטופ לאירוע זה. בואו ניקח את כל משרדי ההסברה ונשים את זה במקום אחד, אני ממליץ על משרד החוץ. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אין מדפסת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עם מדפסת. בלי שר הסברה. יש אגפים שלמים במדינת ישראל שעוסקים בהסברה. עכשיו, מה עשו? נתנו לו את החצי מיליארד שקל, לסער, אבל אמרו לו: הדירקטיבה לבזבוז אותם כספים, או הדירקטיבה למדיניות החוץ של מדינת ישראל במובן ההסברה, איפה היא יושבת? היית אומרת: שר החוץ. אם לא זה, אז מה? אבל לא, זה במשרד ראש הממשלה. משרד ראש הממשלה יגיד לו מה לעשות עם הכספים. ככה זה נראה. עוד אירוע מאוד מאוד מעניין עם תוכניות הגפ"ן – חבל ששר החינוך הלך – אבי מעוז קיבל 8 מיליון שקלים לבזבוזים. מה עשה אבי מעוז? 6.5 מיליון מאותם 8 מיליון שקלים שהוא קיבל – הוא קיבל 13, אבל ה-8 מיליון שקלים בתוכנית – זה לתעמולה, 2 מיליון שקלים לביצוע. 6 מיליון שקלים הוא מפרסם, 2 מיליון שקלים הוא מבצע. מה עושים ב-2 מיליון שקלים? הם יצאו עכשיו, כמובן, לתוכנית חדשה שהיא מבוססת AI, כי זה היום שם מגניב. את רוצה לתפוס איזה כותרת – תגידי AI או היועמ"שית, אני לא בטוח איפה יהיה יותר קליקבייט, אבל הוא מאפיין אפליקציה ב-300,000 שקלים עכשיו, מתוך פרויקט של 3 מיליון שקלים, שתגביר את השקיפות בתוכניות הגפ"ן. אתמול מגיע משרד החינוך לוועדה, אני שואל את אנשי המשרד: תגידו, תוכנית גפ"ן, מה הדירקטיבה המקצועית? עוד לפני הפיטורים, שנעו פה אמות הסיפים, של אבי מעוז – מה קורה בתוכניות הגפ"ן? יש פורטל שלם שמנגיש את התוכניות. אתה מקיש היום איזה תוכנית שאתה רוצה – אתה מקבל מידע עליה. אני אומר לזה של משרד ראש הממשלה, לאבי מעוז: תגיד, אבל יש זה, זה קיים? אבל הוא אומר: לא, בכל בית ספר זה – ואז אני בא למשרד החינוך, ואני אומר לו: תגידו, אתם עושים תוכנית שהיא תגביר את השקיפות שם? ואז אומרת לי הנציגה: כן, החל מהשנה הבאה אתם תוכלו לדעת בכל בית ספר ברמת הפרט איזו תוכנית פדגוגית הילדים שלכם רוכשים. זה קיים, בוצע, יש פורטל, עושים. ואז אני שואל אותה: אבל יש 5 מיליון שקלים שהוקצבו לתקציב של אבי מעוז, לאפליקציה מבוססת AI, שתגביר לנו את השקיפות? ואז היא אומרת לי: כן, אבל אנחנו בכלל לא ניתן לו גישה למערכת המידע. הוא אפילו – תראו את הכסף, כאילו יש פה אפס ערך לכסף. אפס. עוד זה מדבר וזה בא, אני שומע שבחדר ליד, בזמן שאנחנו מקצצים 187 מיליון שקלים, מינהלת תקומה – אגב, עם השישה שרים שאמונים על הרשויות שם – מינהלת תקומה מקוצצת בעוד מיליארד שקלים. באמת, אני תוהה אם בכלל למישהו אכפת ממה שאנחנו אומרים. האם משרת המילואים שיושב עכשיו בבית ושומע את זה, ורואה את גולדקנופ, שמעבר לריקודים ולצחוקים, שהם הגיעו לוועדת הכספים – אתה זוכר, היית בדיון – ששאלנו את משרד השיכון: איך יכול להיות ש-46% מסך השיווקים שהוקצו בדירה למשתכן התנקזו כולם לעיר הבירה החדשה שלנו בית שמש? ואז הוא אמר לנו: אנחנו בכלל לא מעורבים בתכנון. זה לגמרי נושא תכנוני, ואנחנו לא מתערבים בנושא התכנוני. לפני שבוע הוא בא ואומר – בלי להתבייש, אני מת על זה, אני מת על זה, על הכנות – כן, לקחנו את הדירות, שיחקנו עם התכנון, ויצא לנו בבית שמש תכנון של 46% מדירות למשתכן, בעוד שנגיד בצפון, בפריפריה – 248 דירות; בטבריה – 46 דירות; בבית שאן, לדעתי – פחות מ-120 דירות. ככה נראה חייל מילואים. כשנותנים לו תוכנית עכשיו של 3 מיליארד שקלים זה נשמע מעולה, אבל לא אומרים לו שזה מהכיס שלו – מיום ההבראה שלו, מעוד יום הבראה שלו, ממס הכנסה, ממע"מ, מההקפאה של השכר הציבורי, ממס בריאות. הכול עולה. ואף אחד פה לא עצר ואמר ש-7 באוקטובר זה אירוע שצריך לתכנן מחדש את המדינה. ממש ככה. הרי התבטאו גם ראש הממשלה וגם שר האוצר ואמרו: אנחנו נסגור משרדים; אנחנו נעשה יעילות ממשלתית; אנחנו נוותר על כספים קואליציוניים ונכניס מה שצריך לבסיס התקציב. למה תמיד הרשתות החרדיות, גם העצמאי וגם התורני, למה הן רשתות חינוך פרטיות? למה מדינת ישראל מאפשרת את זה? למה הדבר הזה ממשיך להתקיים? ואני אומר לכם, אין מה לעשות, השינוי יגיע, ירצו, יאהבו או לא – רק כשאתם תזוזו מהשלטון. את הקרבות שלכם אתם עושים על מינוי יו"ר דירקטוריון של תעשייה אווירית, אתם פה במצ'טות. אתם במצ'טות על כספים קואליציוניים, אתם במצ'טות בין קרעי לבין ביטן – אני ב"טים ביטן" לחלוטין – על הרס התקשורת. אבל אף אחד לא יעשה מלחמה על הכסף שלנו, אף אחד לא עושה מלחמה ואומר, אין ממשלה בלי החטופים – אף אחד לא יעשה את זה. והאמת צריכה להיאמר: אם לא יהיה תקציב – אין ממשלה, אבל אם לא יהיו חטופים – הכול בסדר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> האמת, נאור, העלית את הרף של הנאומים, חייבת להגיד. כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת הנכבדים והנכבדות, האמת, החודש הזה אני כבר עשר שנים בכנסת, עשר שנים שבהן עברנו כמה וכמה אישורי תקציב. לפעמים זה היה אישור תקציב לשנתיים, לפעמים זה היה אישור תקציב לשנה אחת, ולפעמים היו ארבעה-חמישה תקציבים לשנה אחת. כך שבסך הכול אני חושבת שכבר עברנו 12 תקציבים. אישור תקציב תמיד היה אירוע גדול בתוך הכנסת. היינו שוקדים על התקציב עצמו, מתדיינים בו, מקבלים מידע ומצליחים איכשהו, למרות שיושבים באופוזיציה – ואני כל הזמן ישבתי באופוזיציה – מצליחים לתקן כמה דברים. הפעם אני חושבת שבאירוע הזה למרות העבודה המאומצת של האופוזיציה – עבודה מאוד מקצועית – אני חושבת שלא הצלחנו לשנות כלום בתקציב. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שקל. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> שקל אחד לא הזזנו ממקום למקום. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> גם מה שהבטיחו לנו. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> שקל אחד – הרבה פעמים לא הצלחנו לדעת לאן השקל הזה הולך. את האמת, בין מלחמה מתמשכת, חטופים בעזה, הדחות של בכירים, של שומרי הסף – היועמ"שית וראש השב"כ – אי-הכרה בנשיא בית המשפט העליון והפיכה משטרית שמתחוללת לאט-לאט – הצליחו להקטין את ערכו של תקציב המדינה 2025. זה עובר כאילו זה אירוע שולי וקטן – את האמת, תחת האבק של הכאוס שמייצרת הממשלה הזו והעומד בראשה. אני חושבת שזה לא כאוס של אובדן שליטה, אלא להפך – כאוס מתוכנן, כאוס שעוסקים בו ומלבים אותו יום אחרי יום כדי לכסות על הרבה דברים שקורים מתחת לאבק של הכאוס הזה. תקציב הגזל והגנבה, השחיתות הפוליטית והמוסרית, מוחבא – מנסים שלא יגיע לסדר-היום הציבורי. כי מה לעשות, הציבור עסוק בלנסות להדוף, ואני לא רוצה להגיד "המדרון החלקלק", כמו שאמרת, חבר הכנסת נאור שירי, כי אני חושבת שאנחנו כבר עמוק בתהום, אנחנו לא במדרון חלקלק. אני חושבת שההידרדרות במצב הכללי במדינה היא הרבה מעבר למדרון – היא הייתה מתוכננת לכיוון שיחריב הרבה מהדברים בתוך המדינה. אם נדבר על התקציב הזה, הוא יחריב את המצב הכלכלי לרוב המוחץ של הציבור במדינה. את האמת, זאת הפעם הראשונה שמדינת ישראל נכנסת למלחמה שלא רואים את הסוף שלה. היא ארוכה, היא מייגעת, היא עקובה מדם, אבל גם לא יודעים אם מישהו בכלל מתכנן באיזשהו שלב לסיים את המלחמה הזו. לכן, גם מהחלק המיליטריסטי, מה שנקרא – ואני לא אוהבת לקרוא לזה "הביטחוניסטי", כי ראינו שעד עכשיו התקציב הזה לא מביא שום ביטחון נוסף לאוכלוסייה. התקציב הוא גם גדול, המדינה לא הכירה בכל התקציבים שעברו. 110 מיליארד זה המסומן, הברור, כולם רואים אותו; החבוי, שיילקח אחר כך ובטח ובטח אחרי שנסיים את אישורו או שנתנגד לתקציב הזה – בעוד חודש אולי יביאו עוד שינויים ויצטרכו להוסיף ולגזול עוד כסף ממקומות אחרים ומתקציבים אחרים, שהם תקציבי רווחה וחינוך, תקציבים שאמורים לשקם את הציבור לאחר מלחמה כל כך ארוכה. האמת, זה שבוע נוראי. נכון שזה השבוע האחרון במושב הזה והכנסת תצא לפגרה, אבל השבוע הזה ייזכר טוב מאוד כשבוע שבו הממשלה דרסה בברוטליות לא רק את ערכי הדמוקרטיה, אלא יותר את ערכי האנושות וההומניזם. בתקציב הזה היא דרסה באופן הברוטלי ביותר את הביטחון הכלכלי בעיקר של מעמד הביניים ושל המעמד הנמוך. כולנו ידענו שמלחמות גובות מחיר כלכלי קשה בנוסף לשאר המחירים מהאזרחים, ובדרך כלל האזרחים משלמים את המחיר של המלחמות האלו גם באובדן מקום עבודה, בצבירת חובות, באיבוד בתים ועסקים. אבל הממשלה החליטה שהיא תכניס גם את היד שלה לכיס הפרטי של האנשים הפשוטים, שעובדים קשה כדי לסיים את החודש שלהם, שמנסים להשאיר את עצמם מעל לקו העוני ולהתקיים בכבוד. מנסים בממשלה לשכנע אותנו שאין מה לעשות, חייבים שכולנו נתחלק בנטל הכלכלי. האם זה אמיתי? לא מתייעצים איתנו בהמשך המלחמה, אבל מודיעים לנו שאנחנו נשלם את מחיר המלחמה. מצד אחד, היו יכולים להעלות את המיסים על רווחי הבנקים, שהרקיעו שחקים לאורך כל המלחמה הזו. הבנקים צברו רווחים באחוזים שלא הכירו בעבר. האם החליטה הממשלה שהבנקים צריכים להשתתף בעלויות? צריכים לשלם עוד מס? כמובן שלא. יכלו גם להעלות את המיסים על הרווחים של החברות הגדולות כולל חברות של שיווק מזון, שעשו הון והפכו לעשירי מלחמה על גבם של האזרחים – אבל לא, לא נוגעים בחברים של הממשלה הזו. האם במקום זה באמת ההכנסה שהייתה יכולה להיכנס מהחברות ומהבנקים ומהחברות הבין-לאומיות הייתה פחות מאשר להעלות את הביטוח הלאומי לאזרח הפשוט? האם תוספת המע"מ והעלאת המע"מ תכניס יותר כסף למדינה מאשר מס על החברות האלה? האם לקחת יום הבראה לעובד פשוט או לקצץ בשכר של עובדי הציבור יכניס יותר כסף למדינה? ברור שלא. היו יכולים גם לקצץ בתקציבי ההסכמים הקואליציוניים. יש משהו הזוי בכמות הגזלה והגנבה לאור יום תחת הכותרת "הסכמים קואליציוניים". הם עברו כל סף שנקבע בעבר תחת הכותרת "הסכמים קואליציוניים". מדברים על קיצוצים רוחביים, ובעיקר פוגעים בתקציבים של רווחה, של בריאות ושל חינוך. אבל כאשר מסתכלים על תקציב החינוך מגלים – 75 מיליון לסמינרים לבנות, 70 מיליון לתרבות חרדית, 68 לרשות פיתוח כלכלי לחרדים, 63 מיליון לחברה החרדית בעיריית ירושלים, 60 מיליון לחרדים שמגיעים מחו"ל ו-50 מיליון סבסוד לצהרונים. במקביל, כאשר מדברים על קיצוצים, באים לאוכלוסייה הערבית, לתוכנית היתומה שקיימת כדי – ואני חייבת להגיד, כשהתחלנו את תוכנית החומש הקודמת, לא 550, אלא 922, ב-2015, ראינו הזדמנות בזה שעובדי משרד האוצר והבכירים הבינו שצריך להביא מנועים כלכליים לאוכלוסייה הערבית, להעלות את אחוז התעסוקה, במיוחד בקרב נשים ערביות, במיוחד שהיה לחץ אז מה-OECD לעשות את זה. ואמרנו: פעם ראשונה גם האוצר רוצה את מה שאנחנו רוצים. ואז העבירו את תוכנית החומש 922. ולפני כארבע שנים החליטה הממשלה, לאחר שהסתיימה 922, להרחיב קצת ולהוסיף לתוכנית 550, ואז התחילה התוכנית הזו לפעול. מה קרה כאשר רצו לקצץ בתקציב בסוף השנה? באו ואמרו, את ה-220 מיליון של מענקי האיזון שהמדינה הסכימה מול בג"ץ לשלם אותם אז כפיצוי על זה שהקריטריונים של מענקי האיזון מפלים לרעה את האוכלוסייה הערבית, לא משלם אותם שר האוצר. גנז אותם אצלו. ורק אחרי שראשי הרשויות הערביות הלכו לבג"ץ והכריעו את העניין, ואמרו שצריך לשלם להם את הכסף, הוא חיכה עד שהביא את זה ביום האחרון של דצמבר, והחליטו שמעבירים – תקבלו את זה או לא, יש לכם רק כמה רגעים להחליט על זה – 140 מיליון, לא 220. ואת ה-140 מיליון השר בא וטען כמה ימים אחר כך – הרי לא ניצלתם את התקציב הזה ב-2024, אפשר להעביר עליו קיצוץ של 15%. אז מ-220 ירדנו ל-140. ותיקחו מזה עוד 15%– ככה בדיוק גונבים, זאת השיטה. ואת האמת, השרה מאי גולן למדה את השיטה מהר מאוד. היא למדה את זה, היא באה, נטרלה, חסמה את התוכניות תחת 550. שנה וחצי לא קיימה ישיבה אחת של הוועדה המתכללת של הפרויקטים, עצרה פרויקטים. הגיעה לסוף השנה, ואז באה ואמרה לממשלה: אני לא מצביעה עבור התקציב של 2025 אם אתם לא תיתנו לי להעביר 66 מיליון שקל מ-550 לדברים אחרים במשרד. והממשלה אישרה. אפילו לא טרחה להסביר לאיזה דברים אחרים היא לוקחת את זה. עכשיו, כמי שיושבת כשרה לשוויון חברתי ואחראית גם למעמד האישה, היא לא זכרה כנראה שחלק מהתקציבים האלה הם כדי לשלב נשים ערביות שמחפשות מקום עבודה ולהעלות את אחוז הנשים שתורמות גם לבתים שלהן, למשק במדינה וגם לקופת המיסים. זה לא חשוב כל עוד אפשר לגזול מהתקציב ואפשר לקחת לערבים. אף אחד לא עושה לנו טובות כאשר הוא מקבל החלטות על תקציבים שאמורים לסגור את הפערים שהמדיניויות של הממשלות השונות בישראל יצרו בעצמן. הן יצרו את האפליה הזו, הן יצרו את הפערים האלה. וכאילו עושים לנו טובה שבאים עכשיו לשלם חוב ישן, חוב שצריך לשלם בריבית דריבית לאוכלוסייה הערבית. בסופו של דבר אנחנו אזרחי המדינה. אנחנו אזרחי המדינה, ומגיע לנו לקבל תוכניות כאלה. ולצערי הרב, הממשלה החליטה כנראה שחלק מהמלחמה שהיא מובילה זו גם תהיה מלחמה באוכלוסייה הערבית דרך התקציבים. הממשלה לא זוכרת כנראה שהחברה הערבית הופקרה על ידי הממשלה, על ידי אותו שר שטען שהוא רוצה להוביל משילות, אבל לא משילות על ארגוני הפשע באוכלוסייה הערבית. הפקירו אותנו לדמם בידי ארגוני הפשיעה שמשרתים נאמנה כנראה את מה שאפשרו להם לעשות. ובא שר שהופקד בידיו המשרד לביטחון לאומי לכמה ימים, שבועות, עד שיתרצה השר הסורר, שישב, כי הוא רוצה מלחמה – הוא לא יכול לחיות בלי מלחמה – אז נתנו את המשרד לחיים כץ. ומה החליט חיים כץ? הורידו לו 160 מיליון שקל מתקציב המשרד לביטחון לאומי. אז מה הפתרון? 120 מיליון הוא מקצץ מאיפה? מהרשות לביטחון קהילתי, שיושבת במשרד שלו. שני שלישים או יותר מהקיצוץ בתקציב המשרד הולך לרשות לביטחון קהילתי. אתם מבינים שזה יוציא 2,500 אנשים לאבטלה? גוזלים את מקומות העבודה של האנשים שעובדים למחייתם, ועוד מכים קשות בעוד כלי שיכול אולי לספק איזושהי מניעה מהידרדרות לעולם הפשיעה לצעירים הערבים. זה הפתרון. תמיד כאשר מסתכלים על קיצוצים, כאשר מחפשים מאיפה לגזול, הקופה המיועדת לאוכלוסייה הערבית תמיד נזילה בידי הממשלה הזו, והם בכוונה מקצצים בה. אני חושבת שהגיע הזמן להגיד שמי שרוצה להחליט על המשך המלחמה – והמלחמה כן קיימת, זה לא אסקלציה, זאת מלחמה מתמשכת. מאז שהחליטה הממשלה לא ללכת לשלב ב' ולהפקיר גם את החטופים, היא החליטה שהיא מפקירה גם את ביטחונם של האזרחים, אבל מעל לכול, את חייהם של הפלסטינים, גם בעזה וגם בגדה המערבית. 124,000 עזתים הוגלו מהבתים שלהם בשבועיים האחרונים ו-50,000 אחרים בגדה המערבית. כנראה חושבים שככה תהיה תעסוקה למינהלת ההגירה מעזה; חושבים שככה ידחפו את האנשים לצאת. בינתיים חושבים שאף אחד לא שם לב לזה, ואם יש ארבעה משרדים שאחראים להסברה – בערבית אומרים: (אומרת בערבית: מה תעשה הספרית לפרצוף מכוער?) עשרה משרדי הסברה לא יסבירו לעולם את מה שמחוללת הממשלה הזו, לא בתוך המדינה ולא מחוץ לגבולות המדינה. ארבעה משרדים – אם יתאמצו כולם להסביר לעולם למה דוחפים אלפי ומאות אלפי אנשים ולמה נהרגים מעל 50,000 עזתים במלחמה הזו, ועוד מבקשים מאיתנו לשלם את המחיר של המלחמה, גם הכלכלי, זה לא יעזור. זו לא תהיה הסברה שאפשר לקלוט בשום מקום. זה בדיוק מזכיר לי, כולם דיברו על המאמצים שהממשלה עושה בעניין הזהות היהודית. שמונה משרדים מתעסקים בנושא של זהות יהודית. כשיושב-ראש ועדת הכספים עלה להציג את התקציב הוא דיבר על כמה התחזקה הזהות היהודית, וכולם מתגאים בזה. ובכנסת, חצי מהזמן הדיבורים הם דיבורים על הזהות היהודית ועל איך לשאוב מתוך הזהות היהודית את הכוח להמשיך. אבל בכל זאת, כנראה הממשלה עצמה במשבר זהות; כנראה הממשלה בעצמה מרגישה שהנושא הזה מחייב לשפוך עוד ועוד תקציבים, אבל אני לא אקנה את זה. לא אקנה את זה כי אין משבר בזהות. הזהות של הממשלה הזו – תעזבו. תגדירו אותה זהות יהודית – אני אגדיר אותה זהות של עליונות יהודית, זהות של מלחמות ודם, זהות של לדכא עוד ועוד אוכלוסיות בציבור הישראלי וזהות של דיקטטורה שמתעצבת לנו מול העיניים. אנחנו נצא לפגרה של חודש, אבל השבוע הזה, כבר בסיומו, ישנה הרבה מהמציאות בתוך מדינת ישראל. התקציב יעבור כי יש רוב שמרים ידיים בלי לשאול שאלות, אבל הציבור ייאנק מתחת לתקציב הזה יום-יום במשך שנה שלמה, ולא רק במשך שנה שלמה. הדורות הבאים גם כן ישלמו את המחיר על המדיניות הכלכלית והפוליטית הזו. נאמר לנו שזאת מלחמה קיומית. צדקו בממשלה הזו, אבל הם התכוונו למלחמה אחרת כאשר קראו לה מלחמה קיומית. זאת מלחמה קיומית של הקואליציה הכי גרועה שהייתה במדינה; זאת מלחמה קיומית, שמוכנים לפתוח במלחמות כדי לשמור על הקואליציה, לדכא ציבור שלם, לגזול תקציבים, למכור תקציבים ומשרדים לכל מיני אנשים הזויים שכל מטרתם היא לגרור אותנו לקונפליקטים שלא יסתיימו. הגיע הזמן להגיד ששעה לפני סיום השבוע הזה, אם תיפול הממשלה, זה יהיה ניצחון אמיתי למלחמה קיומית של כלל אזרחי מדינת ישראל, כי בסופו של דבר, הממשלה הזו גוררת את כולנו לאבד את כל סוגי הביטחון שאפשר לדבר עליהם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת לזימי. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, לפני הכול, הכי לפני הכול, היום התקבל אות חיים נוסף מאלקנה בוחבוט ומיוסף חיים אוחנה. אות חיים הוא ציווי להצלה, לא להקרבה. קשה לומר את זה כי העסקה להצלת האחים שלנו הופסקה. מתקבלים אותות חיים ולא קורה פה כלום. ואני רוצה לדעת מה יותר חשוב, מה יותר חשוב מההחזרה שלהם? הרי כל הבית הזה היה מאוחד ונרגש כשחזרו האחים והאחיות שלנו חיים, חטופים חיים. אלו רגעי האושר של אומה שמקדשת חיים, זאת הגאווה הלאומית שלנו. הגאווה הלאומית שלנו היא להציל – לא להקריב, לא להפקיר. אז אני אומרת: אות החיים היום הוא ציווי; הוא ציווי להצלה, לא להקרבה. ופה, פה אנחנו דנים בתקציב שכל מהותו הוא הפקרת אחריות המדינה על אזרחיה; הוא ממש סימן לממשלה הזאת. התקציב הזה הוא סמל לממשלה הזאת; ממשלה שהחליטה לרסק את כל האמון של הציבור בנבחרי ציבור בבית הזה, בבית העם, באחריות המדינה, בתפקיד של מדינה כלפי אזרחיה. אבל התבלבלתם. החוזה בין מדינה לאזרחים הוא חוזה הדדי. אזרחים משלמים מיסים ומשרתים בצבא ותורמים למדינה ומתנדבים ונעמדים דום כשהמדינה צריכה, אבל הם יודעים, הם יודעים שגם יש מדינה שרואה אותם, שמושיטה להם יד כשצריך. והתקציב הזה אומר: אין יותר מדינה כזאת. אז לפני הכול אני רוצה להגיד לאזרחים: אין דבר כזה שאין מדינה כזאת. אנחנו נחזיר את ישראל להיות המדינה הזאת – מדינה חומלת, סולידרית, שמבינה שהכוח והחוסן הלאומי הם באחריות המדינה ובהושטת היד וברווחה ובחיים בכבוד. התקציב הזה הוא תקציב השתמטות על מלא ותקציב גנבה לאור יום. השוד הזה, תקציב המדינה 2025, החליט לשים על המוקד את האדם העובד והאדם המשרת. עאלק, יחרטטו פה כל מיני חברי קואליציה על כמה מילואימניקים חשובים להם. הם ילכו לוועדת חוץ וביטחון ללהג עצמם לדעת שנה וחצי, כשבעצם ההשתמטות נקבעת בקיבוע ההסדרים המעוותים של ההשתמטות, של אי-יציאה לשוק עבודה, של תקציבים סקטוריאליים ומגזריים מפלים, שפשוט מתקיימים מעל הראש של האדם המשרת וכנגדו. ובוא נדבר רגע על מהם הקיצוצים שבשמם נעשה המחטף הזה. 775 מיליון שקלים מקוצצים מהתחבורה הציבורית והתשתיות, כל זה אחרי שהעלו את מחירי התחבורה הציבורית ב-30%. זוכרים איך מירי רגב געשה ורעשה בממשלת השינוי? ככה, באין מפריע, האישה והרמזורים מעלה את מחירי התחבורה ב-30%. במקום לעודד תחבורה ציבורית, היא ממש מעמיסה את הנטל ומכבידה על אנשים שאין להם רכב. כ-300 מיליון שקלים מקוצצים ממערכת הבריאות. אותה מערכת שהייתה צריכה לקבל חיזוק, מקבלת פגיעה. סטרוק מקבלת מאות מיליונים – מערכת הבריאות הישראלית מקוצצת ב-300 מיליון שקלים. באמת אין לכם בושה. כשמנכ"ל משרד הבריאות בר סימן טוב עצמו הגיע לוועדת הכספים הוא אמר מפורשות: אין שקל שניתן לקחת מבלי לפגוע בשירותים מצילי חיים. במקום שיוסיפו למערכת הבריאות – נוספו לנו אנשים בפוסט-טראומה שזקוקים לטיפול נפשי, ופצועים, כל כך הרבה פצועים, חיילים פצועים – אתם מקצצים. לוקחים קרוב ל-300 מיליון שקלים מתקציב החינוך; 133 מיליון הם מההשכלה הגבוהה. עכשיו, זה לא נתפס במיוחד. קודם כול, חינוך זה העתיד. השקעה בחינוך זאת השקעה בצמיחה, בפריון, בישראליות, בעתיד המקום הזה. אבל מה שקורה כאן הוא חמור עוד יותר: מקצצים 300 מיליון שקלים מהחינוך, בעוד ששומרים ברזרבה תקציבית במשרד החינוך מיליארד שקלים לכספים הקואליציוניים, לכל הקומבינות. מיליארד שקלים נשמרים לקומבינות ומקצצים מהילדים שלנו – מהגיל הרך, מההשכלה הגבוהה, מהחינוך הלא-פורמלי, מתשלומי ההורים שמעלים אותם; לוקחים את עקרון שוויון הזדמנויות בחינוך ומרסקים אותו עוד יותר. ואני רוצה להגיד כאן: אם יש לנו חובה גדולה להתחייב ביום שאחרי היא לשיקום משרד החינוך – שיקום המשרד החשוב הזה, שהוא בונה עתיד. מי שאוהב את המקום הזה, מי שאוהב את ישראל, יודע שההשקעה בחינוך זאת ההשקעה הכי ציונית, הכי לאומית, הכי ערכית והכי חברתית שיש. אבל תשמעו, פה מקצצים 127 מיליון שקלים מהרווחה. תשמעו, איזו חרפה זו לקצץ מהאנשים הכי מוחלשים, מקשישים, מאנשים עם מוגבלות, מעניים, מנוער בסיכון, מצעירים בסיכון. ממי אתם לוקחים, ממי שאין לו? ממי שבלי המדינה ייפול אל התהום? לקחת מהרווחה זה באמת לרסק את הערכים שלנו. בזמן מלחמה מצבן של האוכלוסיות המוחלשות כל כך הורע כי גם התרומות יורדות. הקשב הציבורי נמצא עם כל מי שנפגעו מהאסון, והמוחלשים נדחקים לתחתית עוד יותר. אנחנו רואים עליה בשימוש בסמים, באלכוהול, בפשיעה, בכל המדדים שמראים שאוכלוסיות בסיכון, אוכלוסיות פגיעות וחסרות ישע, נמצאות במצב קשה כל כך הרבה יותר. איך אפשר לקחת מהרווחה, ריבונו של עולם, איך? אלו לא סתם מספרים – אלו פגיעות ישירות באזרחים, באימהות, בילדים, במוחלשים. הקיצוצים האלה פוגעים בכל המשפחות בישראל. אני רוצה רגע לדבר על האגף לביטחון קהילתי. האגף לביטחון קהילתי במשטרה הוא אגף חשוב. הוא בעצם הכרה בתפקיד המשטרה גם כתפקיד חברתי וקהילתי שבונה אמון, ובתפקיד המשטרה למנוע פשיעה, ולא רק לטפל בפשיעה. לא רק משטרה שמפעילה כוח, אלא משטרה שמונעת אלימות, מונעת הידרדרות, ובאמת שומרת על שלום הציבור עוד בשלבים מקדימים. מניעה היא דבר כל כך חשוב, אגב, גם לכלכלה הישראלית. בוועדת הכספים העליתי את הנושא הזה של הפגיעה באגף לביטחון קהילתי, בטח רגע לפני החופש הגדול. ממלא מקום יו"ר הוועדה פינדרוס נתן הוראה. הוא אמר למשטרה: שלא תעזו לפטר; נסיט תקציבים אחר כך – זה חשוב לא לפטר. כי אם מפטרים 1,500 עובדים בגלל הקיצוץ, מה זה משנה אם יחזירו את הכסף? לא יהיו עובדים. שמחתי. אמרתי: אוקיי, הינה משהו שהצלחנו; לפחות מנענו גזרה קשה. ואז לקראת סוף השבוע ראיתי מכתב – היערכות לפיטורים ברשויות המקומיות בעקבות הקיצוץ. תשמעו, הריסוק הזה של מעמד הכנסת פשוט לא נתפס בעיניי. ממש להתעלם מהוראה ברורה. ניסיתי להחתים את חברי הקואליציה על מכתב בנושא הזה – הם סירבו לחתום; למרות שפה זאת הייתה פנייה שהייתה צריכה להיעשות מקואליציה ואופוזיציה, אבל לא אכפת להם. ואנחנו רגע לפני החופש הגדול. הקיצוץ הזה, במי הוא יפגע? מה הוא יעשה? כמה נזק יהיה לציבור בזמן הזה? עכשיו, לא תגידו, גם ככה הביטחון האישי מרוסק לחלוטין: עלייה בטרור ברחובות, פשיעה ורצח בחברה הערבית, רצח נשים, אלימות במשפחה, פשיעה, תאונות דרכים – הכול בעלייה. ועוד תגמלתם את השר הכושל שהביא לזה ומיניתם אותו שוב לתפקידו. ואז גם מקצצים בדבר הזה. ואיפה בן גביר? ממש אכפת לו ממניעה – הוא רק רוצה לראות כוח ודם ברחובות. אני רוצה רגע לומר משהו לזוגות הצעירים. הזוגות הצעירים בישראל הם באמת קבוצת האוכלוסייה שעוברת את ההתעמרות והפגיעה הכי ישירה וברורה תחת הממשלה הזאת. משבר הדיור כבר באמת הרקיע שחקים; את עליית המחירים בסופרים ובקמעונאים כולנו מרגישים. זה לא נתפס. גל אחרי גל, ושר הכלכלה משוטט לו בחו"ל ומלהג עצמו לדעת, ועושה חופשות בחו"ל, אבל גלי המחירים שעולים – שום רגולציה, שום ריסון מונופולים, שום מניעת ריכוזיות במשק; שום היגיון כלכלי לא נכנס למשרד הכלכלה כבר שנים. והשירותים החברתיים מקוצצים קיצוץ אחר קיצוץ רוחבי. אומרים להורים צעירים: תשלמו יותר לצהרונים, למעונות, בתשלומי ההורים, בבריאות – בכל דבר חשוב – בתחבורה ציבורית. הנטל שמעמיסים על האדם העובד ועל זוגות צעירים נאמד בכ-10,000 ש"ח בשנה. ופה יש גם גזרות: העלייה בדמי ביטוח לאומי, שחיקת שכר בשירות הציבורי, לקיחת דמי הבראה – גזרות ישירות לציבור; כמובן, פגיעה בנקודות זיכוי להורים, סבסוד צהרונים – כל מה שראינו. תוך כדי זה, העלאה של ארנונה, חשמל, מים. תגידו, לאן תלכו? אנשים רוצים לחיות, לחיות בכבוד, לסיים את החודש. בן אדם עם שכר נורמלי לא יכול לסיים את החודש. מה קורה עם שכר מינימום? לאן נלך? אני לא אומרת פה משהו ערטילאי. הרי כולנו מבינים – לא משנה מה הדעה הפוליטית – כולנו יודעים איך נראה החודש שלנו; כולנו יודעים איך נראות העלויות בכל פרמטר – איך הכול עלה, איך הכול מרוסק. כולנו רואים שהציבור נאנק תחת יוקר המחיה. ויוקר המחיה זה הכול – זה דיור, זה התייקרויות של חשבונות, זה קמעונאים, סופרים, אוכל, מזון, הכול. זה, כמובן, שחיקת השכר, וזה השירותים החברתיים. לקחתם הכול – העליתם, והוספתם גזרות. הרי תקציב בסוף, דווקא בעת הזאת, חייב לשקף מנועי צמיחה, כוח למשק. בינתיים אנחנו עומדים בפני עוד הורדת דירוג אשראי. עכשיו, בואו נראה מה לוקחים, מהי הביזה. 1.3 מיליארד שקלים למוסדות תורניים, למרות פסיקת בג"ץ שאוסרת לממן משתמטים. לא קיבלנו בוועדת כספים הסבר מניח את הדעת. אנחנו נגיש על זה עתירה. 70 מיליון שקלים לשיעורי תורה סקטוריאליים. אני רק רוצה להגיד: כל חיזוק הזהות והתרבות היהודית – זה חילול השם מה שאתם עושים פה. גנבתם את הציבור. קודם כול מוסר, קודם כול ערכים. גנבתם את הציבור, ואתם עושים חיזוק יהודי, יהודי, יהודי. השתמשתם ביהדות לג'ובים – זה יהודי? ממש לא יהודי. אני אדם מאמין, אתם לא אנשים מאמינים. אנשים מאמינים לא מתנהלים ככה. 60 מיליון שקלים לתלמידי ישיבות מחו"ל. זה דבר מדהים – כספי הציבור הישראלי מועברים לאנשים שאינם אזרחי המדינה, בגיל גיוס, מקבלים סבסוד לישיבות ולא באים להתגייס. זה מהמקפצה, אין לי כבר מילים. 411 מיליון שקלים לתוכניות זהות יהודית. פירטו פה לפני כן – שמונה משרדים שונים, תשע תוכניות לזהות ותרבות יהודית. תגידו, יהדות זה כלי חלול, ריק? היא סתם איזה מנוע לג'ובים ולתת כספים למקורבים? יהדות זה עולם ערכים שלם, וזה קודם כול קיום ראוי וצודק לבית לעם היהודי, ארץ ישראל. אתם בוזזים את הציבור, גורמים לאנשים להיאנק תחת יוקר המחיה, ואז עושים תוכניות לזהות יהודית? שכחתם מה זה להיות יהודים. אתם גם מפקירים את האחים שלנו. שכחתם מה המצווה הכי חשובה ביהדות – פדיון שבויים. אתם עושים תוכניות ליהדות, לכל המשרדים מחלקים מיליארדים לג'ובים למקורבים, ואת המצווה הכי חשובה ביהדות הפקרתם? אתם שכחתם מה זה להיות יהודים. אין בכם אלוהים, ואתם גם לא בני אדם. 133 מיליון שקלים לשירותי דת אורתודוקסיים וחרדיים, בלי שום הצדקה ציבורית. מקוואות, הדרכות בענייני טהרה – כל הדברים האלה, ופדיון שבויים נשכח שם בכל הטהרה. עכשיו אני רוצה להגיד, התקציב הזה יכול להיראות אחרת. בניתוח שעשו בקרן ברל כצנלסון, את מרבית הגזרות היה אפשר לבטל; את הגזרות על האדם העובד והמשרת, על הזוגות הצעירים, היה אפשר לבטל אם היו מוותרים על כספים קואליציוניים וסוגרים משרדים מיותרים. הציבור משלם ביוקר. הציבור חוטף מכות מכם כי המשכתם את הקומבינה. זה מה שקרה כאן. אתם בקומבינה, והציבור משלם. ואיזה ציבור משלם? הציבור המשרת והעובד. מי שמכניס כסף למדינה במיסים, בעבודה, בהנעת המשק, הוא חוטף מכם? זה באמת, באמת לדיראון עולם. ויותר מזה, כל מיני ח"כים פה מגישים כל מיני חוקים לטובת מילואימניקים. אגב, אני חתומה על חלקם. המילואימניקים יקרים לליבי. הייתי קצינת קישור, במילואים הייתי שלישה גדודית – זה יקר לליבי. אבל זאת חרפה כשאתם עושים את זה תחת מה שאתם עושים כאן. זה לא מתקזז. זה לא מתקזז, הדבר הזה. אי-אפשר לפגוע בעסקים הקטנים, במילואימניקים, באנשים המשרתים והעובדים, ואז להביא איזה פקקטה תוספת קטנה. זה לא עובד ככה. זה לא קורה. והם גם יודעים, אתם יודעים שהם יודעים. הם מבינים שעובדים עליהם. ותראו, אנחנו לא נבחל בשום כלי כדי לעצור אתכם. אתם ממשלה שבאה להחריב את ישראל, אין בכם שום מוסר ושום חמלה. איבדתם את זה. כל מה שמעניין אתכם זה כוח, כסף, כבוד. אתם לא לאומיים, אתם לא ציונים, אתם לא יהודים, אתם לא ערכיים, אתם לא אנושיים. אתם בוזזים, אתם מפקירים, אתם מקריבים, ואתם מרסקים. המדינה הזאת היא נס גדול, והחטא הזה שלכם, הממשלה הזאת לא תהרוס את העם הזה, לא תהרוס את ישראל. ישראל יותר חזקה ממחריביה מבחוץ ומבפנים. החלטתם, בגלל נאשם בפלילים שמוקף במלא נאשמים ומושחתים, להחריב את מערכות החוק והשלטון. אתם חבורה מושחתת, לא מוסרית ורקובה. אין לכם את זה. אתם חסרי עכבות, וחבורה כזאת חייב לעצור. מי שאוהב את המדינה לא יעשה פה שום שיקול פוליטי, יעצור אותה. ואנחנו נעצור אתכם, ואתם תהיו הכתם הגדול ביותר על ההיסטוריה של המקום הזה. אבל אתם יודעים מה? אתם גם תהיו השיעור הכי חשוב. אנחנו נלמד אתכם, נלמד מה זה ריקבון של מנהיגים, איך להיזהר, איך לנהוג אחרת, איך למנוע – מדהים, מבסוטים מתקציב ההשתמטות, הא? איזה יופי. פחות אהבת ישראל, יותר כסף למקורבים. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> בני כמה הילדים שלך? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> שבע וארבע. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> שיהיו בריאים, בעזרת השם. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> בעזרת השם. שתהיה להם מדינה דמוקרטית, ליברלית, חזקה, בטוחה. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> אני בטוח שאת אימא טובה. אני בטוח שתיתני להם את הערכים. אני זכיתי שיש לי ילד קצין בגולני, ילדה קצינה - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אז איך אתה מעביר את זה? איך אתה מעביר את זה? << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> ואני יכול לומר לך דבר אחד. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> איך אתה מעביר את זה? ריבונו של עולם, איך? << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> אני אומר לך, חברת הכנסת לזימי, האחרונים שיכולים ללמד את הליכוד ואת הציונות הדתית את הערכים של גיוס לצבא - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תשמע, אתה לא מאמין בזה. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> - - של פטריוטיות - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתה לא מאמין בזה. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> - - של לחימה - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתה לא מאמין במה שאתה אומר. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> - - ונמשיך לעשות את זה בגאון. ועוד דבר אחד. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתה לא מאמין בזה. זה תקציב השתמטות. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> אנחנו נפעל שיעבור חוק גיוס שיענה על צורכי הביטחון. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> זה תקציב השתמטות. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> ואני יכול לומר דבר אחד: החרדים הם אחים שלנו. אגב, בשונה מאלו שאתם מוכנים לשבת איתם, שקוראים - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> זה לא עובד לך. אתם ממשלת טבח. אתם ממשלה שמפקירה חטופים. אתם ממשלה שהחזירה סיעה שהצביעה נגד החזרת חטופים. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> הממשלה שלך מינתה מישהי שקראה לחיילי צה"ל תומכי טרור, ומיניתם אותה לקונסולית. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתה לא תמציא עלינו סיפורים. אתה לא תמציא עלינו סיפורים. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> אז שימי לב, ברשותך. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> זה לא עובד, דפי המסרים האלה. אתם מעבירים תקציב השתמטות. זה עליכם, זה עליכם. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> האם הממשלה שלך הצביעה בעד זועבי כקונסולית בשנגחאי? התשובה היא כן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תשמע, תשמע, אתם שיחדתם אותה. אתם שיחדתם, אלוהים, בלי בושה. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> אני אומר לך דבר אחד. האם אתם מיניתם מישהי - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תגיד לי, איך אפשר בכלל לדבר על הממשלה שלנו? אתם ממשלת טבח והפקרה. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> - - שהיא תומכת וקראה לחיילי צה"ל - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> 1,200 נרצחים ביממה. אתה מדבר עלינו? נראה לך שאתה מזיז לי שאתה אומר את זה? << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> - - קראה להם מחבלים? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> שלחתם חיילים אל הקרב בחזרה, למרוח מלחמה, מלחמת קיום? מה, החיילים שלנו בשר תותחים? אתה שולח אותם לקרב למלחמת קיום? << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> ולכן אני אומר לך דבר אחד – שימי לב, יושב-ראש הכנסת שנמצא עכשיו לידך שירת במבצע הזה בדובדבן. אז אני אגיד לך דבר אחד: אנחנו נעביר חוק גיוס שיענה על צורכי הביטחון - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני לא מאמינה שאתה מאמין שאתה עושה משהו נכון. לא מאמינה לך. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> - - ואנחנו נעשה זאת בגאון ובאחריות, ועם מחנה לאומי מחויב לביטחון מדינת ישראל. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> איזה לאומי? איזה ציוני? איזה ישראלי? על מה אתה מדבר? בוזזים. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> לא לסרבנות, לא שמעתי אותך - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתם הסרבנים. שנה וחצי עאלק דיוני חוץ וביטחון – על מה? על השתמטות. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> אגב, אני אתמול גיניתי את הנושא של גולדקנופ. לא שמעתי אותך כנגד אלו מהצד שלך שקוראים לסרבנות. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תשמע, זה לא עובד עלינו. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> אני, כשאתמול קרא גם גולדקנופ קריאה לסרבנות, עשינו את זה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתם עושים סרבנות ממוסדת. אתה מדבר עלינו? ממשלת הסרבנות הממוסדת. מכשירים השתמטות. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> אז אני יכול לומר רק דבר אחד – האחרונים שיכולים לבוא וללמד אותנו על הנושא של להתגייס לצבא זה אתם. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> איך אתה נותן לזה גב? לפחות תהיה בשקט. איך אתה מגבה את זה? איך? ריבונו של עולם. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> קשה לך עם העובדות? שימי לב, כשאתמול יצא גולדקנופ והיה חלק מאותו דבר, לא היססנו - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אמר? רקד. נמות ולא נתגייס. רקד. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> - - לבוא ולומר בצורה ברורה: אין לזה מקום. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> סרבן ראשי. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> האם את יצאת כנגד הסרבנות במחנה שלך? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תגיד לי, מה אתה בכלל משווה? על מה? << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> האם יצאת לסרבנות במחנה שלך? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתם ממשלה שעושה סרבנות ממוסדת. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> למה את לא עונה? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> גולדקנופ התנצל. למה? כי ביקרו אתכם? << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> למה קשה לך לענות, חברת הכנסת לזימי? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תקציב השתמטות. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> אני, כשמישהו מבין החרדים דיבר על סרבנות, גיניתי בכל תוקף. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתם הסרבנים הגדולים, הממשלה הסרבנית הראשונה. אתם הממשלה האנטי-ציונית הראשונה. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> האם את גינית סרבנות מהצד שלך? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> איזה שטויות. סרבנות ממוסדת. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> למה את לא יכולה לומר "כן גיניתי" או "לא גיניתי"? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני אומרת הכול. אתה לא יכול לומר. סרבנות ממוסדת, זה התקציב הזה. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> שימי לב, כשאצלנו חרדים דיברו - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> גולדקנופ רוקד, מפזז, ולא מפוטר. על מה אתה מדבר? אין לתאר. זה דבר לא אמיתי, הדבר הזה. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> אבל שימי לב, בבקשה, אני אתמול כבר ישר הוצאתי הודעה ברורה שאני מגנה זאת. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אוה, גינית. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> האם כשיש סרבנות שלך מהצד שלך, האם גינית זאת? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> גינית, אבל חוקקת. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> האם גינית זאת? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תראה, זה לא עובד ככה. אתם עם כוח, אתם האנשים עם הכוח, אתם הממשלה. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> ולכן נוביל את זה בגאון, ונוביל את זה ביושר, בצורה ברורה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> שנה וחצי מורחים דיון עלק על גיוס, דיון השתמטות. מעבירים תקציב השתמטות. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> לכן אנחנו מגנים סרבנות מכל צד שהוא - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> - - מעבירים תקציב השתמטות, ואז מדברים על האופוזיציה. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> - - חברת הכנסת לזימי. מכל צד שהוא. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אין מה להגיב על זה. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> מכל צד שהוא, אנחנו נגבש - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> שנה וחצי, כבר שלושה מחזורים היו יכולים להתגייס. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> - - ונתנגד לסרבנות - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני לא מאמינה שאתה מאמין למה שאתה אומר. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> אני - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני לא מאמינה לזה, תשמע. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> למה את לא עונה? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> דף המסרים סופג הכול, כנראה. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> האם גינית סרבנות, את כל אותם הסרבנים? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אנחנו, הציונים הלאומיים, שומרים על ישראל. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> האם גינית? האם גינית? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתם הסרבנים: סרבני חוק, סרבני גיוס - - << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> אתם הציונים? ישבתם עם מפלגות תומכות טרור. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> - - סרבנים לכל דבר ראוי פה, סרבני הצלת חיים – הכול. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> ישבתם עם מפלגות שמעבירות תקציבים לחמאס. אתם ישבתם עם - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> מה זה – ראש הממשלה חשוד בבגידה, הוא ולשכתו. אתה מדבר עליי? אתם עובדים עם מדינה אויבת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת לזימי, חברת הכנסת לזימי, תעצרי. תעצרי. ראש הממשלה לא חשוד בבגידה, והדבר הזה לא ייאמר פה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נאמר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוא לא ייאמר יותר, ואם תמשיכי ככה - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ראש הממשלה ולשכתו חשודים בבגידה במדינה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> טוב, תודה רבה, סיימת, נא לרדת. סיימת, נא לרדת. תתביישי לך. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אה, באמת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תתביישי לך, חצופה. כל דברי הבלע פה כבר שעה – אבל בזה הגזמת מעל הראש. שולחים את החיילים לטבח. תאמיני לי, את בושה וחרפה. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - לעבוד עם קטר. לעבוד עם קטר זה יותר מוגזם, מה לעשות? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> את בושה וחרפה. בושה וחרפה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> יבגני – לעבוד עם קטר זה יותר בושה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני מרגיש שאני צריך להתקלח עכשיו. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> יאללה, יאללה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת סובה. איכס, גועל נפש. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> כמה יש לי? 40 דקות? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן. אבל יש פה מדיניות ליברלית. תרצה יותר, תקבל. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני היושב בראש, אדוני השר, אני בהתרגשות. 23:30, אפשר לפנות פה באופן אישי לכל אחד שנמצא באולם, גם מי שמנהל את הישיבה, המזכיר. השר כהן, דרך אגב, מן הראוי שלפחות תגיד את השם נכון: לזימי. לא ליזמי. אמרת פעמיים. אז אני חושב – אתה כבר שר ותיק פה, אז לפחות תקרא לחברי הכנסת בשם הנכון. לא ליזמי – לזימי. זה מה שאמר לך גם היושב-ראש. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> יצא משהו טוב. למדתי את השם - - - << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בוא, שנינו סגני יו"ר, אז אולי מצופה מאיתנו ללמוד. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> כהן זה קל, אבל לזימי, ליזמי – למדנו. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> למדת. משהו לפחות למדת, בזה אתה מודה. זה כבר טוב. זה כבר טוב. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> יצא משהו טוב. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז מה שאני רוצה להגיד, מלבד ההתרגשות שלי לדבר לאולם ריק ב-23:30 – אני מניח שגם הבמאי של ערוץ הכנסת מתרגש, ושנינו נתרגש. מדי פעם אני אנסה ככה לא להרדים אותו וגם לא להרדים את הנוכחים באולם, כי הדיון הוא דיון על התקציב ורבות כבר דובר על התקציב, ואני בוודאי תכף אתייחס גם בדברים שלי. אבל לפני זה אני רוצה להתייחס דווקא לחדשות של היום: בשעות הערב התפרסם המכתב שעורכי דינו של ראש ממשלת 7 באוקטובר שלחו לבית המשפט, בנושא של הליך פיטורי ראש השב"כ. אגב, בוודאי שאני לא חושב שכל בן אדם מסוגל לקרוא את ה-110 עמודים האלה, שמתוכם זה חלק מהמסמכים, כמובן, אבל אני הייתי מקצר. הייתי אומר את זה במשפט אחד. לפחות היה נכנס לתודעת הציבור. פשוט צריך להגיד: רונן בר הוא חלק מהשמאל. רונן בר הוא חלק מהשמאל – ואז זה לפחות היה מסביר חלק מהדברים, איך שהממשלה והקואליציה מתנהגות – דרך אגב, אנחנו בדעה שרונן בר צריך ללכת הביתה. כן, אני חושב שראש השב"כ כשל, שב"כ כשל, הצבא כשל. גם הדרג המדיני כשל, אבל את זה אנחנו לעולם לא נוכל לעגן בהסכמה ציבורית ללא ועדת חקירה ממלכתית. באותו מסמך, שמועבר לבית המשפט, בין היתר מצוין שראש השב"כ – ראש שירות הביטחון הכללי שאמון על ביטחון אזרחי ישראל וגם על השמירה על הדמוקרטיה, דרך אגב – העז לקרוא להקמת ועדת חקירה ממלכתית. עכשיו, עזבו רגע את הדיון של הכישלון של השב"כ ב-7 באוקטובר – בוודאי ובוודאי, כמו שאמרתי, אני לא מחסידי ההגנה, ואני חושב שנעשו פה כשלים רבים – אבל מה בסך הכול נורא במשפט הזה, שיש להקים ועדת חקירה ממלכתית במדינת ישראל אחרי האסון הכי נורא בתולדות המדינה? גם מספר היהודים שנרצחו ביום אחד – הכי גדול מאז השואה – אפילו במחדל יום הכיפורים לא היו מספרים כאלה ביום הראשון של המלחמה, למרות ששם גם מדינת ישראל ספגה קרוב ל-3,000 הרוגים בסך הכול בקרבות הקשים וקרבות הבלימה וכו'. אבל מה נורא בלהגיד דבר כזה? אני חושב שהחברה הישראלית צריכה לקבל את זה. יש גם הסכמה חברתית בנושא הזה. אז לבוא ולציין שזה המחדל שלו, שהוא העז לקרוא להקמת ועדת חקירה ממלכתית כאילו זה לא נושא שלו – אני חושב שאנחנו הידרדרנו כחברה. גם כאן בכנסת אני שומע את זה מחבריי, יש כאלה בקואליציה, שאומרים: אנחנו נקים ועדת חקירה ממלכתית, אבל נכנסים לוויכוח מי יעמוד בראשה – וזה לגיטימי, דרך אגב. אני מסכים עם הוויכוח הזה. צריך לראות מי עומד, מי יעמוד, מה יהיה הרכב הוועדה. אבל יש פה בבית הזה חבריי בקואליציה ששוללים את עצם הרעיון של הקמת ועדת חקירה ממלכתית. ומה הם אומרים? אני לא רוצה לנקוב בשמות, אבל כולנו מכירים את הגיבורים האלה, הם אומרים: העם אמר את דברו בנובמבר 2022, יש לנו קואליציה, יש לנו רוב פה בבית הזה, הממשלה אפילו התחזקה בכך שחלק מהמחנה הממלכתי, תקווה חדשה – אני כבר לא זוכר איך נקראת המפלגה הזאת או הסיעה הזאת, שכבר התאחדה עם הליכוד – פשוט לקחו מנדטים של אנשים שלא הצביעו, לו היו יודעים שזה המעשה – וזה בסדר, מבחינת הקואליציה זה בסדר. כשזה נוגע לקואליציה, זה בסדר – כשזה לא נוגע לקואליציה, אז ואו, זו בגידה, ושיקרתם את הבוחר. אז זה אותו דבר, כמו שאמרתם אז, כשהייתם באופוזיציה, אני פונה לחבריי בקואליציה שלא נוכחים באולם – קצת מוזר לדבר לכיסאות ריקים, אבל מה לעשות, אני אצטרך לעשות את זה – כשזה נוגע לאינטרס שלכם, אז זה בסדר. כן, היו חברי כנסת, היו פוליטיקאים שאמרו בוודאות מה הם יעשו, מה הם לא יעשו. עשו את מה שהם עשו, והממשלה התחזקה. אז אני חושב שהציבור לא מטומטם. הציבור רואה את זה, וגם הציבור יחזיר לכם ביוקר. עצם הדיבורים על קץ הדמוקרטיה ועל כך שבכלל לא בטוח שיהיו בחירות בסוף 2026, שזה בעצם המועד הבא לבחירות לכנסת העשרים-ושש – הדיבורים האלה נובעים מכך שהממשלה הזאת והקואליציה הזאת לא עושות את הדברים המובנים מאליהם, כמו הקמת ועדת חקירה ממלכתית. הוויכוח על התקציב – אפשר להתווכח; הוויכוח על המינויים – אפשר להתווכח. כל המלחמות האלה בין הרשויות – זה לגיטימי. מדינת ישראל לא קמה אתמול, הם היו חלק יותר גדולים, חלק פחות גדולים. אבל מה שאתם הצלחתם לעשות בשנתיים האלה ובשנה וחצי בזמן המלחמה – גרמתם לציבור באמת להאמין שאתם באתם – כאילו באתם בפעם האחרונה לשלטון. והנחישות הזאת לא להתחשב, לא בחלק השני של העם שלא בחר בכם, ואין לכם רוב – תסתכלו על המספרים, יש לכם בערך 48% מכלל האנשים שהצביעו – אין לכם רוב, פשוט עובדה, זו עובדה. אפשר להמשיך עם הפייק הזה, 53 מיליארד לעבאס וכל הסיפורים שאתם מספרים, והסכם גז עם חיזבאללה – שלא היה הסכם גז עם חיזבאללה, היה הסכם עם לבנון – אבל אי-אפשר להתווכח עם המספרים. המספרים לא בעדכם. תחזרו לתוצאות הבחירות של נובמבר 2022, תראו שמספר האנשים שהצביעו למפלגות הקואליציה – פחות מ-50%, אפילו פחות מ-49%, זה קרוב ל-48% וקצת. אז עצם הטיעון שלכם, שהעם אמר את דברו ורוב העם איתכם, הוא פשוט טיעון חסר כל בסיס. רוב העם לא איתכם, לא בנובמבר 2022 וגם לא עכשיו, כאשר כל הסקרים מראים שאחרי 7 באוקטובר, אחרי שנה וחצי של מלחמה נוראית, נוראית, מלחמה נוראית – איבדנו למעלה מ-850 חיילים, אנחנו איבדנו כמעט 2,000 – 1,800 אזרחים. אחרי דבר כזה, אני חושב שכל בר דעת מבין שהטיעון הזה שהעם אמר את דברו פשוט לא רלוונטי, פשוט לא רלוונטי. לכן יש פה שתי דרכים. הדרך האחת היא להמשיך להיאחז בשלטון, לחכות לסוף 2026. אני מניח – לא מניח – אני בטוח שהשלטון יתחלף. אני בטוח ומשוכנע שמי שיגיע לבחירות – ובוודאי שאנחנו רואים את עצמנו הכוח המוביל בבחירות הבאות. אנחנו נקים ממשלה ציונית רחבה, ואנחנו נפסיק עם הפילוג הזה, נפסיק עם הקוניונקטורה הפוליטית – אני קורא לזה ככה – מיידית. כמובן שאני מתייחס גם לנושאים שקשורים לשותפים הקואליציוניים שלכם, למשל חוק הגיוס. אם תעשו פה הצבעה חשאית בכנסת, אתם תגלו שרוב חברי הבית הזה יצביעו בעד גיוס לכולם. אני מניח שגם במפלגת השלטון, הליכוד – אם תעשו הצבעה חשאית, תגלו שרוב רובם רוצים גיוס לכולם, כולל לחייב חרדים להתגייס. אבל מה לעשות? הצבעות חשאיות בכנסת מתקיימות רק כשאנחנו בוחרים את הנשיא, את מבקר המדינה ואת הנציגים שלנו לנושא של השופטים או קאדים. אז רק שלוש פעמים אנחנו מצביעים באופן חשאי כאן, בכנסת. אני חושב, ואולי זה לעתיד, שאפשר לעשות הצבעה חשאית גם בדברים שהם בקונסנזוס הציבורי, כמו חוק הגיוס, והציבור והעם יגלו שאכן יש דבר כזה קונסנזוס בבית הזה, למרות שאנחנו בעצם מפולגים כאן בין הקואליציה לאופוזיציה. לכן אני חושב שהטיעון הזה של אי-הקמת ועדת חקירה ממלכתית הוא טיעון שבסופו של דבר יגרום לקואליציה רק לאבד מכוחה, ובסופו של דבר גם יביא להחלפת השלטון. אני מאוד מקווה שזה גם יקרה הרבה לפני סוף 2026. דרך אגב, כמו שאמרתי בתחילת דבריי, אני אשתמש בזה שהאולם ריק ואדבר למצלמה. אני אפנה לוותיקי צופי ערוץ הכנסת, כאלה שגם הצביעו לממשלה, ואשאל אותם: האם אתם מרוצים מהממשלה שמכהנת כרגע? ואם אתם הצבעתם בעד הממשלה ואתם מרוצים, אז שיהיה לכם לבריאות. אבל לפי כל הסקרים, חלק ניכר מהאנשים שהצביעו עבור מפלגות הקואליציה, היום בוודאי ובוודאי לא מרוצים מהמתרחש במדינה, החל מהנושא הביטחוני, הנושא הכלכלי-חברתי, וגם התנהגות – גם התנהגות של הקואליציה, גם התבטאויות של הקואליציה, וגם מה שהם רואים כאן בבית הזה ובוועדות, ובאולם המליאה. אז מה שאני רוצה להגיד בנושא של התבטאויות, וגם מה שנאמר פה לפניי: אנחנו נגד המרד. אנחנו אמרנו את זה בקול ברור. אני לעולם לא אתמוך במרד. גם ראש המפלגה שלי אביגדור ליברמן אמר את זה היום בישיבת הסיעה עם התקשורת, שאנחנו מתנגדים למרד, מתנגדים לקריאות למרד. ואני חושב שזה גם - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> גם לא משתמשים בטרמינולוגיה הזו בכלל, של כל מה ששמענו פה לפניך. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, לא. אני לא משתמש בטרמינולוגיה הזאת. אני חושב שצריך לדחות את הקריאות האלה למרד. אני גם הרבה פעמים נשאלתי בראיונות: האם אתה מגנה את הסרבנים? אמרתי: בוודאי שכן, אבל אני גם מגנה את הסרבנים מהצד השני; כי מי שאומר: נמות ולא נתגייס, מבחינתי יותר סרבן מאשר אותו טייס שכבר כמה שנים לא טס, ואני מכיר לא מעט טייסים. אני ראש שדולת התעופה בכנסת, ורק לפני שבוע עשינו – יש טייסים שממשיכים את השירות. אבל יש כאלה שלא טסים. אז אם כמה טייסים אמרו שהם יפסיקו לשרת את המדינה אם המדינה תפסיק להיות דמוקרטית, אז בוודאי ובוודאי זה לא מקרין על כלל הטייסים, שבלי יוצא מן הכלל התייצבו ב-7 באוקטובר ופעלו באומץ ועשו את מה שצריך. כי השיח היה סביב הטייסים, ובחרו באמירות כאלה ואחרות של כמה טייסים, ובאמת עשו פה עליהום נגד הטייסים, שבלי חיל אוויר פשוט אין מדינת ישראל. אפשר לראות את זה, את מה שקורה היום גם באיראן בתקיפות, גם בלבנון, גם בעזה, בסוריה, בתימן וכו' וכו'. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש לי כמה עובדות לחדש לך, אם תרצה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, לא. אחר כך. אני רק רוצה להמשיך בקו שלי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בקשר למה שאמרת על הטייסים. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בסדר, בסדר. אחרי שאני אסיים, בהחלט אני אשמח לנהל איתך את השיח. אני רק רוצה לחזור למשפט שאמרתי. אנחנו נגד המרד. אנחנו בוודאי ובוודאי לא נתמוך בשום מרד. אבל אני חייב להגיד לך – וגם אתה יושב בוועדת החוץ והביטחון, נדמה לי, נכון? היום אתה עדיין יושב שם. אבל המרד כבר קיים. המרד קיים. מספיק להסתכל על נתוני ההגירה בשנת 2024. יש לך 82,000 אזרחי ישראל שעזבו את המדינה הזאת. יש לא מעט אנשים שמוציאים כספים מהמדינה הזאת. יש לא מעט אנשים שכבר בוחרים לא לפתוח חברות הייטק במדינה הזאת. יש כאלה שרצו לעלות ומחכים ולא רוצים להעביר את המשפחות. אני מדבר בעיקר על משפחות ישראלים שחלקם חזרו ב-7 באוקטובר. אבל חלקם גם חזרו חזרה למדינות שבהן הם גרים או המשפחות שלהם גרות. לכן המרד הוא למעשה המרד השקט של אזרחי ישראל, וזה הדבר הכי נורא. אני אספר לך סיפור. כשהייתי סטודנט צעיר – למדתי תקשורת, כי זה המקצוע שלי. אז במסגרת לימודי התקשורת יש קורסים בשיווק, בדוברות. אז באחד הקורסים בשיווק למדנו איך בעצם אתה משווק את העסק שלך, למרות שאני כעיתונאי לא צריך את זה. אבל אמרתי, זה מעניין.הדוגמה שהציגה המרצה הייתה דוגמה די מעניינת. אתה פתחת מסעדה. פתחת מסעדה, עסק, נכון? יש הרבה אנשים שחולמים לפתוח מסעדה וליהנות מהעסק. יש כאלה שעושים את זה בצורה רגשית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בתקופה קשה מאוד. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בטח, קשה מאוד. אגב, אחרי קורונה, המסעדנים באו לשר האוצר ליברמן ובכו שאין עובדים, לא רוצים לחזור מחל"ת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה יודע שלמעלה מ-90% מהמסעדות שנפתחות נסגרות אחרי שנתיים. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן. שנתיים זה עוד טוב. יש כאלה שאחרי שנה, נסגרות שנה אחרי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תוך פחות משנתיים, כן. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> וגם שבעה-שמונה חודשים אתה עובד במינוס. אז נניח פתחת מסעדה – זו דוגמה לשיווק, – ובאים אליך לקוחות. והלקוחות מתלוננים על השירות שלך במסעדה, על איכות האוכל במסעדה; מתלוננים על המזגן, מתלוננים על הרעש, על צפיפות המקומות. לכל אחד יש את התלונות משלו. ואתה שומע. אתה רושם. אתה משפר את העסק שלך. מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות לאיש שיווק? אז אנשים מנסים להבין מה יכול לקרות. מה? שחלילה תהיה רעידת אדמה? מה? שהאוכל לא יהיה טוב? שאנשים יקבלו הרעלת קיבה או חלילה ימותו כתוצאה מהאוכל שלך? לא, מסתבר שלא. הדבר הכי נורא לאיש שיווק הוא שבן אדם יבוא, יאכל במסעדה שלך, ופשוט לא יחזור לעולם למסעדה שלך, ואתה לא תדע למה הוא לא חזר למסעדה שלך. זה פחות או יותר מה שקורה במדינה, שאתה לא יכול לזהות, כמדינה, את המרד השקט הזה. אנשים פשוט אורזים. יש כאלה שהשתתפו בשיח הזה ברשתות, התעמתו עם הבוטים והטרולים, ועם כל האנשים שם שאין להם מה לעשות בחיים, או שיש כאלה שהם בכלל לא אנשים; שיתעמתו, יכתבו, יגידו: אני לעולם לא רוצה להמשיך לגור במדינה לא דמוקרטית, או שאני לא בחרתי בממשלה הזאת. וזה מעט מאוד. אלה אנשים מועטים מאוד. רוב אנשים פשוט יארזו את הדברים שלהם, יגידו לילדים שלהם: לא ככה אנחנו רוצים לראות את המדינה שלנו – ויחפשו מקום אחר. זו עובדה. זו עובדה. זו לא המצאה. 82,000 אנשים עזבו רק בשנת 2024. אני אומר לך שלא מעט אנשים – אני שומע לא מעט אנשים – היום, בשנת 2025, מתחילים לדבר על אפשרויות בחו"ל. וזה מה שמדאיג אותי. אני עליתי למדינה הזאת בשנת 1997, כשהייתי בן 17. לעולם לא חשבתי שאני אצטרך מתישהו לעבור את התהליך הזה ולחפש מדינה אחרת; גם בגלל שאני יהודי, אבל בעיקר בגלל שאני עברתי את התהליך הזה של השינוי. ולא הביאו אותי למדינה הזאת בגיל שנתיים או שלוש, שאני לא יודע איפה נולדתי. אני למעשה התבגרתי כבן אדם במדינה זרה, כששפת האם שלי לא עברית, ועברתי את התהליך הזה של שינוי דרמטי בגיל 17, שזה גיל מבוגר יחסית לשינוי בתפיסה כבן אדם שמשנה את המולדת שלו, ארץ המוצא שלו וכו'. לכן איך שעליתי אמרתי לעצמי: לעולם אני לא אחפש מדינה אחרת. גם היום אני אומר לכל מי שמכיר אותי: אני לא אחפש מדינה אחרת. אני רוצה שהילדים שלי יגדלו כאן. ברוך השם, הבנות שלי גדלות פה, ואני לא רוצה שהן יחפשו מדינה אחרת. אבל הסכנה של המרד השקט זה כאשר אנשים אורזים, עוזבים, ואתה לא יודע למה הם עזבו. אתה מבין למה הם עזבו, אתה לא מצליח לזהות את העזיבה שלהם. וכשהם מצליחים בעמק הסיליקון או כשהם מצליחים באירופה, או כשאתה רואה אותם מקבלים משרות באוניברסיטאות בעולם, אתה אומר: מה אני עושה בשביל להחזיר אותם? אבל אתה, כמדינה, כשלת בלהחזיק אותם פה. זה לא רק עניין של גיוס, שזה בולט מאוד בזמן המלחמה עכשיו. לא מעט אנשים – אני מכיר אנשים שעזבו אחרי שהם עשו מילואים. כן, עשו, נסעו לשם. משפחות. אני כבר לא מדבר על המעגל הקרוב, שזה קפריסין, יוון. יש כאלה שמחפשים בפורטוגל, בוודאי שיש כאלה שנוסעים לארצות הברית, לקנדה. אלה המדינות המובילות מבחינת הישראלים שיורדים. אגב, אני לא אוהב את המילה הזאת, יורדים. היום אני לא קורא להם "יורדים". אנשים באמת מחפשים מקום טוב לילדים. שם לפעמים הם יותר יהודים מאשר פה. שם הם שומרים על קשר לקהילה, ושם הם מצליחים להסתדר יותר בקהילה, למרות המחלוקות הפוליטיות. כי שם אין לך ברירה, אתה חייב להסתדר, אתה חייב לשמוע את האחר וגם כשאתה לא מסכים עם בן הקהילה אתה עדיין מוצא דרכים משותפות לחיות איתו. אני מכיר את זה גם מהנסיעות שלי כחבר כנסת, גם מהמפגשים שלי עם הקהילות. אני רואה שיש מחלוקות, ומחלוקות רבות. דיברתי על המחלוקות האלה כאן בכנסת ואמרתי את זה לכל מי שמגיע מהקהילה: שאנחנו מנהלים פה ויכוחים שלנו נראים כוויכוחים טריוויאליים, אבל כל ויכוח כזה מעורר סערה בתפוצות. אם זה קשור לכותל, לגיור, למי הוא יהודי, עד כמה אתה יהודי – כי התבוללות היא סכנה, התבוללות בעם היהודי היא סכנה לא פחות גדולה מאיראן גרעינית או חמאס, אפילו סכנה שהיא בעצם סכנה מוחשית, כי בסך הכול אנחנו צריכים להיות מאוחדים, וכשאנשים מתחילים פה לדבר – אף אחד לא הסמיך אותם לדבר בשם העם, אבל הם מדברים – אנחנו נקבע מי יותר יהודי, פחות יהודי, כי אנחנו החלטנו ככה, כי אנחנו כרגע בשלטון, אז בוודאי שזאת הסכנה. לכן אני אומר, צריך להיזהר מאוד כשאנחנו מנהלים את הוויכוחים האלה. לכן אני אומר דבר פשוט: את המרד השקט הזה אפשר לעצור רק בדבר אחד, כאשר אותם אנשים שעובדים, משלמים מיסים, משרתים את המדינה, מסכנים את החיים שלהם עבור המדינה, באמת יחושו שגם ממשלה שהם לא הצביעו עבורה או שהם לא תומכים בה, עדיין מתייחסת אליהם. כי שר בממשלה, כל שר בממשלה, הוא שר של כלל אזרחי ישראל. לחבר כנסת יש פריבילגיה לבוא ולהגיד: אני מייצג את הציבור, אני מקדם חוקים שחשובים לציבור ששלח אותי לכנסת, שבחר בי, אם זה מישהו בפריימריז או מישהו שמייצג אפילו מפלגות קטנות. אבל שר, אסור לו לייצג רק את החלק שבחר בו, שר חייב לעבוד לטובת הציבור. כאשר האנשים האלה רואים בהתנהגות של – אני לא אומר כולם, אני אף פעם לא משמיץ את כולם, אני חושב שיש שרים בממשלה שאכן מהר מאוד שיקמו את התדמית שלהם אחרי 7 באוקטובר, יש שרים שעובדים. אני חושב שגם הציבור רואה את זה. גם הציבור, כשהוא נותן ציונים לשרים, הוא יודע מיהו שר טוב, מיהו שר פחות טוב, ומיהו שר מיותר שאין לו מה לעשות, לא בממשלה ואולי אפילו בכלל בכנסת. לכן אני אומר, שר חייב לייצג את הציבור ולעבוד עבור כלל הציבור. אני רוצה להגיד עוד כמה דברים לפני שנעבור לנושא התקציב. יש פה עוד כמה דברים שאני רוצה להתייחס אליהם. קודם כול, אני רוצה להתייחס למושג ציונות. אני לא יודע אם היום ילדים –שכולנו מאחלים שהם ילמדו ויקבלו – אם ילדים היום מבינים שבשביל לשמור על הציונות לא מספיק רק מילים, אתה צריך לעשות מעשים. מעשים זו משמעות. מה ציוני בעיניך? פעם היו שואלים מה ישראלי בעיניך, אז מה ציוני בעיניך? אני חושב שציוני, בעיניי, זה קודם כול אהבת הארץ. אני חושב שגם יהדות זה חלק מהציונות, כי בסופו של דבר בלי יהדות אין לנו ציונות. אבל גם בלי ציונות אין לנו מדינה. אני אומר את זה בצער רב, כשאני מסתכל כיצד ציונות נשמטת מספרי הלימוד בחלק מבתי הספר. אגב, אין לי ציפייה מערביי ישראל שילמדו ציונות, למרות שאני חושב שהם חייבים ללמוד ציונות ולהבין שזו מדינה ציונית. וכל מי שמגיע למשרה ציבורית מהמגזר הערבי חייב להכיר במדינת ישראל כמדינה ציונית דמוקרטית. אגב, הצעתי, ויש לי גם הצעת חוק בנושא הזה, שכל מי שמתמודד על משרה ציבורית, שקודם כול, יכיר במדינת ישראל כמדינה ציונית. כמו שלמשל העדה הדרוזית – שזה האחים שלנו, אני חושב שאין עדה קרובה מהעדה הזאת לעם ישראל – הם לפעמים יותר ציונים מאשר חלק מהישראלים, שמסרבים לשרת בצבא ואומרים: נמות ולא נתגייס. בעיניי, דרוזים יותר ציוניים מאשר אחינו היהודים. אבל ציונות זו לא מילה גסה, ציונות זה משהו – וצריך פשוט להעביר את זה בצורה הכי ברורה וחדה: אם נוותר לדור הצעיר על הערכים הציוניים – ותפקידנו כחברי כנסת וכממשלה לחנך אותם לערכים האלה – אז לא יהיה לנו דור ציוני. לא יהיו לנו אנשים שיגדלו ויגידו: אני נשאר במדינה הזאת, את המדינה הזאת אני לא עוזב. זה ציונות. כשעולים חדשים באים לישראל והופכים לציונים ונשארים כאן, אסור לנו להגיע למצב שהדור הצעיר שיגדל ללא ערכים ציוניים פשוט יחפש מדינה אחרת. יש נתון מעניין, שבעיניי גם מדאיג: למעלה ממיליון ישראלים מחזיקים בדרכון זר. למעלה ממיליון ישראלים מחזיקים בדרכון זר. יש כאלה שמחזיקים את זה מתוך נוחות, זה נותן להם אפשרות לעבור בין מדינות אירופה. גם דרכון ישראלי מאפשר לך לעבור ללא ויזות בין מדינות אירופה. אבל הם מחזיקים או מוציאים דרכון זר לא בגלל שיש קשר בינם לבין מדינות אירופה או מדינות שמעניקות דרכון, אלא בגלל שכנראה יש להם ספק לגבי עתידה של מדינת ישראל. זאת המסקנה שצריכה להדאיג אותנו, זאת המסקנה שצריכה להדאיג אותנו כאשר אנחנו מדברים על דור ההמשך והדור הציוני שגדל כאן בארץ. אז אם אנחנו לא נמצא לעצמנו ולא נבנה לעצמנו את הערכים האוניברסליים של לגדל פה את הדור הבא – הדור הנוכחי הוא גם חלק מהדור הבא – שילמד ליבה, יצליח בלימודים, ידע מה זה ציונות, יתגייס לצבא, יגן על המדינה, יבנה את המדינה, ישלם מיסים, לא ינסה, חלילה, לגנוב ולעבוד על המדינה. גם המדינה צריכה לתת להם את התחושה הזאת שהם רצויים פה והם חלק מהמדינה. כי המדינה יודעת רק לקחת. כשהמדינה צריכה לתת, האזרח צריך לעבוד קשה בשביל לקבל תמורה מהמדינה הזאת. גם עכשיו במלחמה, גם במלחמה, אנשים עושים 250 יום מילואים, יש כאלה – 300. בסדר, הממוצע זה 200? זה מטורף. כאשר החוק מאפשר לך כמדינה לגייס בן אדם ל-28 ימים, הבן אדם עושה 200 יום, העסק שלו קרס, הוא לא רואה את המשפחה. עזבו כבר את העניין שהוא מסכן את החיים שלו בעזה או בלבנון או בכל מקום אחר. גם באיו"ש יש סכנת חיים, בוודאי שיש סכנת חיים. כל מי שמשרת היום בקרבי – ולא רק בקרבי, יש גם יחידות תומכי לחימה, שלצערי, גם נפגעו מפעולות כאלה אחרות. אותו בן אדם שעושה 250 יום מילואים, מה הוא רואה? מה הוא מקבל בתמורה? 131 שקלים תגמול נוסף על יום המילואים שלו? אני מצטט את שר המשפטים, שאמר: תראו, נתנו 9 מיליארד שקלים. 9 מיליארד שקלים זה התוספות לחיילי מילואים, מתוך 620 מיליארד של התקציב. את זה לא אני אמרתי, את זה אמר שר המשפטים כאן, לפני כמה ימים: 131 שקלים ליום נוסף, של התגמול, חוץ מהמשכורת שהוא מקבל. אבל מה משנה המשכורת? הבן אדם 200 יום בשנה לא ראה בית, מעסיקים כבר לא רוצים להעסיק אותו, למרות שהם חייבים על פי החוק. לפחות את זה אפשר למנוע מהם. אבל בן אדם שבעוד שנה, למשל, כשיבוא לשוק התעסוקה וירצה להתמודד על משרה – אני מאוד מקווה שמנכ"לי החברות או מי שיקבל אותו לעבודה יתחשב בזה. אבל יש כאלה שיגידו: למה אני צריך עכשיו מישהו שאני אקבל אותו למשרה מסוימת – זה לא משנה אם הוא מהנדס, לא משנה מה המשרה, בהייטק למשל – למה שאני אקח אותו שייעדר לי 200 יום, בגלל שהמלחמה נמשכת שנה וחצי? הרי שנים אנחנו גדלנו פה על התחושה שמלחמה צריכה להיות קצרה וצודקת ומהירה. שנה וחצי בן אדם לא ראה בית, בן אדם לא ראה עבודה, אז בוודאי שהיכולת שלו להתחרות באנשים שלא עשו צבא ועדיין רוצים להיכנס למשרה שלו תהיה קטנה יותר. אז בכל מכלול הדברים אנחנו נראה את ההשפעה הזאת. אנחנו כבר רואים את ההשפעה הזאת. אני יודע שמתוך 82,000 איש שעזבו את המדינה, חלקם אנשים עם השכלה גבוהה שפשוט לקחו את הרגליים, עזבו את המדינה ועכשיו הם משלמים מס הכנסה במיאמי או בעמק הסיליקון או בטורונטו. הדבר הזה מביא אותי לנושא שלשמו התכנסנו, שזה תקציב המדינה. אני יכול להגיד לכם שזכיתי להעביר תקציב. אני בבית הזה שש שנים, ואכן בנובמבר 2021 הייתי יושב-ראש הסיעה וזכיתי להרגיש מה זה להעביר תקציב כשאביגדור ליברמן היה שר האוצר. הממשלה קמה ביוני 2021. אני זוכר היטב, כי אני ישבתי כל שבוע בהנהלת הקואליציה, ולכן כשאני שומע את כל הפייקים ואת כל הקונספירציות לגבי התנהלות הממשלה והסיעות זה רק מוסיף לי לעצבים, כי אני הייתי שם, אני יודע בדיוק איך התנהלנו ואיך הצלחנו להשאיר את כל המחלוקות המדיניות בצד, כי חשבנו רק על הכלכלה, לפחות מצידנו. אנחנו בישראל ביתנו היינו בתפקידים שהם תפקידים כלכליים, ואנחנו אכן הצלחנו אכן לעשות את זה. תמיד כשמשמיצים את שר האוצר לשעבר ליברמן, אני אומר: עזבו את ליברמן, תסתכלו עובדות. ליברמן נכנס באמצע יוני 2021 עם גירעון של למעלה מ-140 מיליארד שקלים, עם אבטלה של כמעט 10%. כשהוא סיים את תפקידו אחרי שנה וחצי, בדצמבר 2022, היה עודף תקציבי של 10 מיליארד שקלים בקופה, והאבטלה ירדה לממדים שלפני הקורונה, רמה של 3%, אפילו פחות, 2.8%. ועוד נתון שלא אוהבים להזכיר, אבל זאת עובדה: הצמיחה הכלכלית בשנת 2022 הייתה 6.6%. ועוד נתון שחבריי בקואליציה היום לא אוהבים להזכיר זה את כל הדוחות של הסוכנות לדירוג האשראי שבאו בעקבות העברת התקציב בנובמבר 2021, שזה בעצם המדד לכלכלה הישראלית, כמו S&P, כמו פיץ', כמו מורגן סטלי. הבנק העולמי וכו' נתנו ציון גבוה מאוד לכלכלה הישראלית, ועובדה שבתקופת הממשלה הקודמת, שהיינו חלק ממנה, דירוג האשראי של ישראל לא ירד, בניגוד לממשלה הזאת. אז אלה עובדות. אבל איך אומרים, אל תיתן לעובדות לבלבל אותך. עובדה שהממשלה הנוכחית מצליחה לבלבל את הציבור עם עובדות, כי לציבור נמאס לשמוע את האמת, הציבור לעולם לא ייכנס לבדוק את המספרים, הציבור אוהב צרחות בטלוויזיה, אוהב משפטים קצרים שמכניסים לו כמו בשיטת המזרק. תיאוריה בתקשורת – שיטת המזרק. מכניסים למוח ולמעשה – הוא חוזר על אותו פייק, כמו שרים בממשלה שחוזרים על הפייק הזה: 53 מיליארד שקל לעבאס, שמעולם לא היה. וכשאתה בא ומציג תמונה של ראש ממשלת 7 באוקטובר שיושב בשנת 2015 עם כל הרשימה המשותפת, מחויך, וחותם איתם על הסכם שהממשלה תעניק 15 מיליארד שקלים לחמש שנים למגזר הערבי – זה בדיוק מה שהמשיך גם בממשלה הקודמת. ופלא – גם בממשלה הזאת. בממשלה הזאת יש הסכם עם המגזר הערבי, כמו שזה היה בממשלות קודמות. אבל המציאו את הפייק הגדול הזה, 53 מיליארד לעבאס, ומפמפמים את זה. ואם זה היה ברמה של בלוגר או כל אחד שמגיב ברשת, איכשהו הייתי מקבל את זה. אבל כששר בממשלה, ולא שר, שרים בממשלה פעם אחר פעם באים לטלוויזיה לראיונות וחוזרים על הפייק הזה, זה פשוט מוריד מהאינטליגנציה של אותם שרים. מה אתם חושבים, שהציבור מטומטם? לא, הציבור לא מטומטם. אני כבר לא מדבר על כל השיחות האלה: אתם עשיתם, לא עשיתם. ארבע שיחות בבלפור עם מנסור עבאס. מנסור עבאס עצמו כל פעם עולה לדוכן פה, ובעצמו מספר על השיחות האלה שנתניהו ניסה לשכנע אותו. זה לא העניין. העניין הוא שלא היו ולא נבראו 53 מיליארד לעבאס. אבל יש עובדות לגבי הכלכלה, והעובדות לגבי הכלכלה הן פשוטות. ביוני 2021 ליברמן נכנס לתפקיד שר האוצר עם 140 מיליארד גירעון, יצא עם עודף תקציבי 10 מיליארד. נכנס עם אבטלה של 10%, יצא עם אבטלה של פחות מ-3%. אלה העובדות, ולעובדות צריך להיצמד. ולכן אנחנו ניצמד לעובדות האלה, ואנחנו כל פעם נזכיר את העובדות האלה. ואני כבר לא מדבר על כל הדברים שממציאים – מר ביטחון. אני ראיתי לא מזמן ברשת את הסרטון של בנימין נתניהו, שהוא הגיע לארץ נהדרת ושאלו אותו במה היית רוצה להיזכר בהיסטוריה, אז הוא אמר: אחד ששמר על ביטחון ישראל. אני לא חושב שהיום אנשים יכולים להגיד שהוא שמר על ביטחון ישראל, במיוחד לאור כל ההיסטוריה שהוא עשה במהלך כמעט 17 שנה בכהונה שלו. אגב, אנשים לא זוכרים שהוא ויתר על חברון לערפאת עוד בקדנציה הראשונה. אנשים גם לא זוכרים שהוא הלך לוואי פלנטיישן. אנשים גם מעדיפים לא לזכור שהוא עשה את עסקת שליט ושחרר 1,027 מחבלים, כאשר חלק מהאופוזיציה, כולל אביגדור ליברמן, הצביעו נגד העסקה. ואנשים גם מעדיפים לא לזכור שנתניהו היה בין אלה שהצביעו בעד ההתנתקות. והכי מצחיק שהיום מנסים להגיד שמי שביצע את ההתנתקות זה מפלגת קדימה, שקמה שלושה חודשים אחרי סיומה של תוכנית ההתנתקות, בחודש נובמבר 2005. אבל שוב, יש לנו בעיה מערכתית בלימודי ההיסטוריה, כי מי שלומד היסטוריה יודע, אבל אף אחד לא מחייב, כנראה – למרות שהיסטוריה היא חלק מהבגרות – אבל אני הייתי מחייב ללמוד היסטוריה פוליטית, לפחות עובדתית. לא לצבוע בצבעים פוליטיים כאלה ואחרים, אבל לפחות עובדתית, כי זה הדבר הכי טריוויאלי ופשוט, לבדוק מי הצביע בעד תוכנית ההתנתקות כאן בבית הזה. מצלמות ערוץ הכנסת הומצאו הרבה לפני שנת 2005-2004, כאשר כאן בבית הזה היו ויכוחים סוערים סביב תוכנית ההתנתקות. מה שאני רוצה להגיד בכמה משפטים לגבי התקציב – ובחזרה להשוואה לתקציב שאנחנו העברנו. התקציב הזה לא נותן שום צמיחה. לתקציב הזה אין חוק הסדרים טוב – שוב, אני משווה את זה לחוק ההסדרים שאנחנו העברנו; היו לנו שם למעלה מ-30 רפורמות בתקציב, בחוק ההסדרים, ורפורמות חשובות לכלכלה – במיוחד אחרי המלחמה, במיוחד שאנחנו לא יודעים כמה נצטרך להוסיף לאתגרים הביטחוניים שעוד צופים לנו. אנחנו לא יודעים מתי תסתיים הפעולה בעזה, אנחנו לא יודעים אם תתפתח מלחמה אזורית מול איראן. עברנו רק שני שלבים קטנים בעימות הזה. ולכן מן הראוי שאתה – אני כרגע מדבר אל שר האוצר – כשאתה מכין תקציב, שהוא המסמך הכי חשוב לכלכלת ישראל, מן הראוי שאתה תתייחס לזה מעבר לקופסה שאתה שמת בצד ואמרת – הקופסה הזאת לא תשרת אותך. נדמה לי שהוא גם התערב על בקבוק ויסקי על כך שהוא יעמוד ביעד הגירעון. אני לא חושב שהוא יעמוד ביעד הגירעון, כי כל התחזיות אומרות שאנחנו כנראה נצא לא רק מ-4.7%, 4.9%, לדעתי אנחנו גם נחרוג מהיעד הזה, ובוודאי זה יבוא לידי ביטוי גם בדוחות הבאים של הסוכנויות לדירוג האשראי. אבל בסדר, מה אכפת לו? אפשר להתווכח, להתערב על בקבוק ויסקי, ואחר כך לבנות על הזיכרון הקצר של הציבור. ולכן התקציב הזה בעיניי הוא גם תקציב אנטי-ציוני. אנחנו רואים מה קורה בממשלה. התקציב הזה הוא גם תקציב אנטי-כלכלי, כי הוא לא נותן מנופי צמיחה. הוא גם לא עושה את מה שמצופה מהממשלה אחרי המלחמה – אני מדבר על קיצוץ דרמטי במשרדי הממשלה. כמעט ולא נוגעים בדברים שאפשר לקצץ. לעומת זאת, יש תוספות למשרדים שאין טעם בכלל, זה עוד 2, 3 מיליארד שקל, אבל זה כסף שבהחלט היה אפשר להוסיף גם לחיילי מילואים וגם לתוספות על מנת לעודד את הצמיחה. הדבר הכי חשוב – זה אלף-בית של הכלכלה: אתה רוצה להגדיל את ההכנסות לקופת המדינה – אתה חייב להגדיל הכנסה פנויה. אתה לוקח מיסים ואתה לא מעלה מיסים, במשבר הכלכלי אתה מוריד מיסים בשביל שאנשים לא יחפשו דרך לעזוב את המדינה, אלא יחפשו דרך להשקיע בהכנסה פנויה שתיווצר אצלם כתוצאה מהורדת המיסים. את זה לא אני אמרתי, מי שאמר את זה הוא שר האוצר לשעבר בנימין נתניהו, כאן בבית הזה ב-2003, כאשר הוא הגיע להיות שר האוצר. נתניהו כשר האוצר ביטל את המיסים על מוצרי חשמל. מישהו בכלל זוכר שטלוויזיה עד 2004-2003 הייתה עם מיסוי של למעלה מ-40%? אז נתניהו כשר האוצר בממשלת שרון – ללא מפלגות חרדיות – פעל נכון מבחינה כלכלית. הייתה לנו תקופה קשה אחרי אינתיפאדה, נתניהו קיבל גיבוי מלא מראש הממשלה אריק שרון, והיה לו קל לעשות את הדברים. דרך אגב, כתוצאה מהפעולות של אותה ממשלה החרדים התחילו לצאת לשוק התעסוקה. אבל כל פעם – זאת גם עובדה – כל פעם שיש לך ממשלה ללא חרדים והיא פועלת על מנת לעודד אותם לצאת לשוק התעסוקה, המספרים מתחילים להעלות. אבל אז באה ממשלה נוספת, הממשלה הבאה, למעשה – היא מורידה את כל האשראי הזה שאתה מרוויח בשנה-שנתיים, אולי שלוש – של ממשלה שעובדת, זה כל העניין – עובדת. לא מחפשת תירוצים מי אשם ומי אחראי, ולמה ככה, ומשווים, כמו שאמר השר כהן, התחיל לעשות פה השוואות, נזכר בקונסולית בשנגחאי, שבכלל לא הגיעה להיות קונסולית, ופירקה את הקואליציה – למרות שלא היא פירקה את הקואליציה, מי שפירקה את הקואליציה היא שרת הסביבה היום. היא זאת שפירקה את הקואליציה, אגב, באפריל 2022 - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוא מקבל עוד? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> קודם כול, השר לא נמצא באולם, אז אני יכול להמשיך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל הן מנהלות את הזמן. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן, אבל השר לא נמצא. יש לי עוד עשר דקות, חמש דקות? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אוקיי. אז אני אומר, הממשלה למעשה הפסיקה לתפקד כבר באפריל 2022. כלומר הקמנו ממשלה ביוני 2021, באפריל 2022 כבר לא היה לנו רוב בגלל חברת הכנסת או השרה היום, סילמן, שמצאה סיבה – חמץ בבתי חולים, שאין דבר שטותי מזה. אני חושב שהמשבר הזה הומצא על כלום ושום דבר. אבל בסדר, זה מה שהיא עשתה. עשתה, קיבלה שוחד פוליטי, זה לגיטימי גם להגיד את הדבר הזה. לכן, הממשלה למעשה תפקדה לא שנה וחצי, אלא תפקדה במשך קצת למעלה משמונה חודשים, ובתוך שמונה חודשים הצלחנו לעשות המון דברים קודם כול לטובת כלכלת ישראל. אבל שוב אני חוזר ואומר: לצערי, העובדות הן לא מה שמעניין את הציבור. כשאני אומר שהתקציב הזה – ואני חוזר ואומר – התקציב הזה הוא תקציב אנטי-ציוני, הוא תקציב אנטי-כלכלי. אני גם ארשה לעצמי להגיד שהוא תקציב אנטי-דמוקרטי, כי אחרי 7 באוקטובר בעיניי, הטיעון "אנחנו הרוב" ו"העם אמר את דברו" – פשוט לא רלוונטי. הוא גם לא לגיטימי, כל עוד לא הלכנו לבוחר ולא קיבלנו מנדט מחדש, ולא הקמנו ועדת חקירה ממלכתית. הטיעון הדמוקרטי לא רלוונטי. היום הציבור מתבטא בסקרים. אני לא מתייחס דווקא להפגנות, למרות ששוב – אני מאוד מתחבר לחלק מהמסרים – אבל הפגנה היא לא מדד; המדד הוא סקרים – שלום, אדוני היושב בראש. << קריאה >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אולי היושב-ראש החדש ימצא את השר. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן, אבל אני לא אתחיל עכשיו ויכוח מחדש, כי הוא לא שמע את מה שאמרתי. אבל מה שאני רוצה להגיד, ואני חוזר: התקציב הזה – הייתה פה הרצאה שלמה של 40 דקות – התקציב הזה הוא אנטי-ציוני. התקציב הזה הוא אנטי-כלכלי, כי הוא לא נותן מנופי צמיחה. התקציב הזה הוא גם אנטי-דמוקרטי, כי אחרי 7 באוקטובר אי-אפשר לדבר על דמוקרטיה כל עוד לא הלכנו לבוחר לקבל את המנדט בחזרה, וכל עוד הממשלה לא הקימה ועדת חקירה ממלכתית על מנת לבחון ולקבל את אמון הציבור. לכן, כשאני רואה וגם שומע שחלק מהציבור הישראלי לא מרגיש שהוא מיוצג בתקציב הזה, כשזה אמור להיות המסמך של כלל האזרחים, אז א. זאת בעיה של הממשלה. ממשלה, כמו שאמרתי, צריכה לייצג לא רק את אלה שהצביעו לה, אלא גם את כלל אזרחי המדינה. וכשיש אנשים שאומרים, אני לא מרגיש שאני מיוצג בממשלה, כשמדינה צריכה אותי – אני מתגייס, כשמדינה צריכה אותי – אני משרת, כשמדינה לא שואלת אותי – היא לוקחת ממני מיסים – וזה לא עניין של אני רוצה – אני משלם, אני לא רוצה – אני לא משלם, אנחנו לא בארצות הברית, ששם אתה קובע לאן ילכו המיסים שלך. כן, בחלק מהמדינות בארצות הברית אתה יכול לקבוע לאן ילכו המיסים שלך. בארץ לא שואלים אותך – מעלים לך מס, מקפיאים את מדרגות המס. אומרים לך: אתה תעבוד יותר בשביל לשלם עוד יותר מס, ואם צריך – אתה תלך ותסכן את החיים שלך במלחמה שנמשכת שנה וחצי. למה? ככה, כי מותר לנו לעשות מה שאנחנו רוצים, כי העם אמר את דברו. אבל אותו בן אדם אומר, אבל אני העם, מה זאת אומרת? אני העם. אתה תחכה לסוף 2026. לא טוב לך – תחליף; טוב לך – תעבוד כמו שאנחנו רוצים. זאת בעיה של הממשלה, בעיה של הממשלה שלצערי לא תיפתר, בטח לא בלילה שלפני התקציב. לסיום אני רוצה להגיד – אני רואה ששוסטר כבר מכין את ההתרגשות שלו בשעה 00:30. תכף אתה תנהל את השיחות עם הבמאי של ערוץ הכנסת, ותוכל גם לתת לו הנחיות והוראות, הוראות שידור, זה בסדר. אני רק רוצה להגיד לסיום ולפנות לחבריי, לכיסאות הריקים של חבריי מהקואליציה: תזכרו דבר אחד – נכון, אתם כרגע בממשלה, זאת אחריות שלכם – אבל אתם לא תשלטו לנצח. ההתנהגות שלכם היום – כאילו תפסתם שלטון, שודדים את הקופה הציבורית. התחושה של הציבור כתוצאה מהתנהגות שלכם – שלא יהיה מחר, שלעולם לא יהיו בחירות. אז תעשו לעצמכם מקלחת קרה, ותזכרו דבר פשוט: מתישהו בחירות יבואו, והציבור יגיד את דברו. כרגע, נכון לעכשיו – אתם לא תהיו בממשלה הבאה, כפי שאתם מתנהגים היום. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> ערב טוב, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת, השר שסר מהאולם, אני אמשיך מהמקום שבו דיבר קודמי: הוא פנה לחברים בקואליציה באמירה נכונה – שלא לנצח; הם בוודאי לא לנצח, אבל לא בהכרח המפלגות הרלוונטיות. אבל אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לפנות, כמו שאמרו בזמנו בחמישייה קאמרית – ללב היהודי החם, במקרה הזה – הישראלי החם: בואו נשמור – איזה מהפכים, מהפכים בצמרת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני לא יכול להגיד למה הוא ביקש, כי לא נהוג להגיד. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, זה מעיד על כך שאתה נביא. אתה הודעת שלא לנצח הם ישבו בכיסא, והינה אתה מבצע את זה ומיישם. אני דווקא רציתי לתקוף את הנושא הזה מכיוון נוסף. הדברים הללו ודאי נכונים מכיוון אחר, הייתי אומר. בדיוק מהזווית הזו של הדוכן הזה, שבו אנחנו מצליחים, לשמחתי הרבה, באופן מהותי לנהל את הבית וגם להוות סמל למדינה, לעם שלנו, בזמן כל כך מסובך. זה לא קשה לקיים יחסים הוגנים בתוך קירות משותפים כאשר יש כוונה, מטרה אחת משותפת. זה נעשה בדרך של הבנה, בדרך של פנייה אישית, בדרך של הצבעה דמוקרטית לעיתים – לגיטימי. מה שאנחנו רואים בחודשים הללו, בשנתיים האחרונות ביתר שאת זה, הייתי אומר, חוסר שימת לב קיצוני לעובדה של ההתנכרות החוזרת ונשנית של ממשלתו של הציבור, הציבור שבחר את הממשלה, את מפלגות הקואליציה – ההתנכרות הזו פוצעת פצעים שלא כולם יגלידו. אני אומר את זה בזהירות, אבל אני חושב שזו הנקודה היותר משמעותית, היותר קשה. אני, אגב, לא יודע, אדוני היושב-ראש, אם לא נגזר עלינו בשנים הבאות לקבל על עצמנו את המציאות. לא יודע, אני פשוט לא יודע. לא באתי מהעתיד, אבל אני כן יודע שההתנהגות כל כך פוגענית. ואם המפלגות הנוכחיות בקואליציה רוצות לשמור על מקומן בראש הרשות המבצעת, אז קל וחומר הטיעון של פגיעה בנפש האומה, פגיעה בחוסן, פגיעה בלכידות, פגיעה בסולידריות, פגיעה באמון של ציבורים רחבים ביותר. אני לא מדבר על ציבורים של עשרות אלפים או של מאות אלפים שהם אקטיביים, יוצאים להפגין וכו'. זה בסדר. אני מדבר על מיליונים שתחושתם הולכת ומתגברת. הם לא צועקים, הם לא מדברים, הם לא כותבים מכתבים לעיתונות, אבל בכל יום מתקלפת עוד שכבת אמון, נמק עוד עצב, עוד שריר, עוד איבר שמחבר אותנו אחד לשני, וזו הסכנה הגדולה ביותר, הייתי אומר, של ההיפרדות, של השסע שהולך וגדל בתפיסה הנרטיבית, בתפיסה של מה משמעות החיים המשותפים. לא בהכרח של מה צריך לעשות, אלא איך עושים את זה. איך אמר פעם חבר הבית הזה? הפרוצדורה. אז לפעמים אנחנו מזלזלים בפרוצדורה. אני לא מזלזל בפרוצדורה. הפרוצדורה הדמוקרטית והפרוצדורה בדמוקרטיה המהותית, שהיא לא מסתפקת בעיקרון החשוב כל כך של שלטון הרוב, אלא של הקונסנזוס. אנחנו קוראים לזה לעתים בהקשרים יותר משפטולוגיים זכויות הפרט, האזרח וכו', אבל אני מדבר דווקא על ההיבטים הקהילתיים, הסוציולוגיים, של הדמוקרטיה. החברה שרוצה לשמר את תודעת היחד, את תודעת החוסן, את התחושה שהמנהיגות אכן מייצגת אותי – אותה תחושה שאומרת שאני מוכן לשאת מדיניות שלא מקובלת עליי משום שאני יודע, אני מכיר בכך שהדברים שחשובים לי, ליבת החשיבות שלי תבוא לידי ביטוי. ומה שאנחנו רואים בחודשים הללו, בשנתיים האחרונות, זה זלזול מתמשך בציפור הנפש של ציבורים רבים. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני מודה ליושב-ראש היוצא ומאחל לו לילה טוב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הנבואה שלו הייתה - - - << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הייתה לזמן קצר. היא הייתה לזמן קצר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שנה וקצת. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אם נמשיל את זה להיבטים הפוליטיים, אז צר לי עלינו, אחי יבגני, אבל אני מודה לך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> גם אני מודה לך. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני מבקש מהיושב-ראש, כשאני אסיים, להזכיר לי לקחת את המעיל. אל תהיה כזה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אין בעיה, אני אזכיר לך. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תודה רבה. אני רוצה לגעת בכמה נקודות שעומדות על סדר-היום, ובראשן נושא הביטחון. נושא הביטחון. תראו, אומרים מומחי הביטחון: שבע גזרות, לא נמנה אותן אחת לאחת, אבל הדבר שחשוב לחדד הוא שלצד מכות נאמנות שהכנו את אויבינו, אנחנו עם גזרות פתוחות. לאחר שנה וחצי – עוד כשבועיים אנחנו נציין שנה וחצי של לחימה – אנחנו פתוחים ברצועת עזה, אנחנו פתוחים לחלוטין בלבנון למרות הרגיעה היחסית, אנחנו פתוחים לחלוטין ביהודה ושומרון, באיראן; החות'ים מרימים את הראש, לא אמרו את המילה האחרונה, וגם בסוריה ובגזרות אחרות יש לנו עבודה. זאת ידיעה קריטית באסטרטגיה של מדינת ישראל מימי בן גוריון; מייד לאחר מלחמת העצמאות הארוכה, המתישה, המכוננת, אנחנו נמצאנו במציאות שבה אנחנו רוצים לקיים, כאשר אין ברירה, מקיימים מלחמה, יוצאים למלחמה, תוקפים, מרחיקים את האויב, משתדלים, כפי שאנחנו אכן עושים כעת שהיא תהיה על אדמת האויב, אבל עושים את זה באופן מהיר. עושים את זה באופן מהיר מכל מיני סיבות: ראשית, אנחנו רוצים לתכנן כך שהמכה תהיה מכה כואבת ומשמעותית. שנית, אנחנו מבוססים על המילואים. במשך שנים נהגנו לומר שאנחנו לא מסוגלים לקיים את צבא המילואים של מאות אלפים ולהחזיק את המשק הישראלי. אני מזכיר לכם שבתקופת ההמתנה לפני ששת הימים, הבעיה הייתה לא רק נפשית, פסיכולוגית, של החשש מה יהיה, אלא המשק הושבת. תקופת ההמתנה הייתה בסך הכול שלושה שבועות. התחושה הייתה שאין ברירה, שאנחנו חייבים לסיים את האיום, המצרי בעיקר, במלחמה, וכך היה, משום שלא יכולנו יותר. המילואים בתקופת מלחמת יום כיפור היו של פחות משלושה שבועות, ולאחר מכן חצי שנה של מילואים של לא מעטים, אבל היא הסתיימה. אנחנו שנה וחצי, אנחנו שנה וחצי – התקופה הזו עבור חיילי המילואים, הגם שאני מבטא הוקרה וכולנו מבטאים הוקרה עצומה לכל המשרתים, ברור לחלוטין שאנחנו לא כול יכולים. שום משפחה היא לא כול יכולה, שום אדם פרטי הוא לא כול יכול; הגברים והנשים שנושאים בנטל זכאים למנוחה. אני, כמו רבים, מכיר אותם מקרוב מאוד. הגזרות הפתוחות פוגעות במשק הישראלי, פוגעות במשק הישראלי. הגזרות הפתוחות פוגעות בתחושת העתיד של הדור שלנו, הדור הצעיר. לא מספיק להיות נלהבים למאבק, למלחמת חורמה באויבים שלנו; גם מקימים משפחות, לומדים, רוצים לפתח קריירה ורוצים ללכת לטייל, לנפוש. אין מצב, אסור לנו לנרמל את המציאות של מלחמה מתמדת. מלחמה חייבת להיות כאשר אין ברירה. ואנחנו מוכרחים לדרג את המשימות הלאומיות שלנו, וביניהן סוגיות הביטחון, אבל הן לא הסוגיות היחידות. ההקשר האחר שקשור לתחום הביטחון הוא ההיבט הפנימי. אנחנו נוהגים לומר "הפילוג הפנימי" – אותה תחושה שאנחנו לא יושבים על קרקע מוצקה ואין לנו סיפור אחד. זה מאוד לגיטימי, ואתה יודע, אדוני היושב-ראש, כמה אני מחשיב את העמדות השונות כלפי שאלות שעומדות ברומו של עולם. אני רואה את היכולת לראייה רב-ממדית סטריאוסקופית כחשובה מאוד בכל הקשר; אולי בגלל שאני מתקשה לראות באחת העיניים שלי, אז אני מעריך את הראייה הזאת. אבל היא חייבת להיות מגודרת בתוך מציאות אחת, מציאות מסוימת. ואנחנו יותר מדי פעמים וביותר מדי תחומים, אנחנו יוצאים מתוך הוויכוח הענייני בין אחים, בין שותפים, בין שכנים, ועוברים לריב של אנשים שלא רוצים לראות אחד את השני. ההקשר הזה הוא דרמטי ליכולת שלנו לשאת את המתח הביטחוני, ומכאן באה המסקנה שדווקא בעידן – או בגלל עידן הפילוג, השסע הזה הקיים, שצריך לקחת אותו כנתון, לצערי, אנחנו לא יכולים לחבר אותו למלחמות שאין להן סוף; בוודאי לא לייצר מציאות שבה חלק מהאזרחים חוששים – אני לא רוצה לקבוע שזה העניין, אבל רבים מאוד חוששים שמא ההתקפיות והיציאה למלחמות נוספות, יש להן איזשהו היבט של "בואו נשכח את הפילוג ובואו נתאחד" באופן, הייתי אומר, רגשי. הייתי רוצה שזה לא יקרה. הגייסות זקוקים למנוחה, כי אין לנו יכולת לנהל קרבות שאין להם סוף; אין לנו יכולת לנהל קרבות שאין בהם הסכמה לאומית. צדקת הדרך, שהייתה מאוד ברורה בתחילת הדרך, הולכת ומתעמעמת. אני יכול לצטט, אדוני היושב-ראש, את עצמי, את מפקדי צה"ל לדורותיהם, כאשר אותה ועדת חקירה מוסכמת, שאני מקווה שתקום – אני מקווה שתהיה ועדת חקירה ממלכתית – ועדת חקירה שתיגע בשורשים של מה קרה לנו - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אהבתי את המילה "מוסכמת". << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן, אני מקווה שהמוסכמת תהיה ועדת החקירה הממלכתית, בסדר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, אבל מוסכמת, זה הרעיון. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> נכון, אני מקבל, אבל אתה יודע, קשה לי לראות משהו אחר שיהיה מוסכם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> צריך לבדוק, אין על זה חולק. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן. אז אנחנו נשאל את עצמנו, בין שאר השאלות, מדוע אפשרנו למציאות שבה אויב הולך ומתעצם – אגב, לא רק בעזה גם בלבנון, גם באיראן, בכל מקום; אנחנו תקפנו, בין המלחמות, בסוריה ולא רק, אבל במקומות אחרים לא. אני אצטט דברים שאמר מפקד פיקוד הדרום סמי תורג'מן, שאני מאוד מאוד מעריך אותו. הוא היה מפקד פיקוד הדרום בצוק איתן. בסוף צוק איתן התכנסנו, ראשי המועצות האזוריות, במועדון של קיבוץ נחל עוז, והוא נתן סקירה ביטחונית, הייתי אומר סקירה אסטרטגית, והיא כל כך עשתה לי סדר. במשך תשע שנים ציטטתי אותה, והיא מאוד רלוונטית לשאלת הקונספציה. בכלל, קונספציה היא לא דבר רע, כל אדם יש לו קונספציה. יש לו קונספציה אידיאולוגית, יש לו קונספציה תפקודית, קונספציה לחיי משפחה. בלי זה אתה סמרטוט, אין לך עמוד שדרה. אבל, כמובן, אתה צריך לוודא שהקונספציה לא מוליכה אותך לטרגדיה. אמר ככה סמי תורג'מן – לגבי עזה, זה כבר היה אחרי כמה מבצעים ותקופות רגיעה – הוא אומר: יש לנו שלוש אפשרויות עקרוניות. האפשרות האחת היא לכבוש את רצועת עזה. אנחנו יכולים, אנחנו בוחרים שוב ושוב לא לעשות את זה, במשך שנים, דור שלם. לא עושים את זה משום שלא היה קונסנזוס פנימי ולא הייתה מטרייה בין-לאומית לעניין הזה. לאחר מכן האפשרות השנייה היא מלחמת התשה. הרי לא חסרות – לנו בוודאי, וגם האויב רואה בחלק מהפעולות שלנו טריגר ומהומה מתמדת, כמו שאנחנו רואים היום בחלק - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> סבבים. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> סבבים, אבל אפילו לא סבבים אלא מלחמת התשה מתמדת, כמו שהייתה לנו עם החיזבאללה, כמו עם החמאס, כמו שאולי אפשר לקרוא למה שקורה עם החות'ים. האפשרות השלישית היא תקיפות. כן, אותם סבבים, אבל להאריך ככל האפשר את תקופות השקט ולהאריך ככל האפשר את תקופות השקט למטרות טובות – להתחזק, לבנות בתים, לקרוא לאוכלוסייה חדשה. זה בסדר. ומה? הסתבר – ב-7:00, כשאני בקיבוץ מפלסים, היו מחבלים, הבן שלנו יצא להילחם. וכשאני יוצר קשר עם החטיבה ועם האוגדה ומבין שהם יודעים מה קורה והם לא יודעים לתת מענה, אז אני, כמו אחרים, כמו מאות אלפי בתים בישראל, מבינים שאנחנו כרגע במלחמה דרמטית, אחרת מכל מה שחשבנו, מעבר לכל תרחיש. אבל המהות של השינוי החד-פעמי, הברור, הדיכוטומי, מרגע לרגע, ממצב של הימנעות כוללת של כל המערכות – ואנחנו עוד נבדוק את העניין שוב ושוב ושוב, אם אכן כך ראוי, ברור שאחד מהלקחים הגדולים ממה שהתרחש זה לא להימנע גם מאקטיביות, מפרו-אקטיביות ביטחונית – אבל מה שהיה ברור זה שב-7:00 בבוקר, 7 באוקטובר 2023, נפל דבר בישראל, נפל דבר בעולם. אנחנו הבנו שאנחנו יוצאים למלחמה, והייתה לגיטימציה מלאה, מושרשת, עם תופעות של סולידריות יוצאת דופן של אזרחים ושל חיילים עם מדים, בלי מדים, ולאחר מכן גם תופעות אזרחיות מרנינות. גם העולם הבין, לנוכח המעשים הנפשעים הללו, שהיכולת שלנו לפעול היא יכולת מלאה – מותר לנו, חובתנו אולי, אפילו, להגן על עצמנו, על נשינו, על ילדינו. את אותה מידת סולידריות, אדוני היושב-ראש, אנחנו הולכים ומאבדים מסיבות שונות. זה לא רק העניין הטכני, אבל חלק מההסבר לתופעה הזו זה התחושה שהיעדים של המלחמה, מטרותיה, אולי גם דרכיה, בוודאי גם התמשכותה, אינם ברורים או אינם מוסכמים. בראש ובראשונה נושא החטופים. אנחנו הרי מתפללים, כל אחד בדרכו, כולנו, להשבת החטופים. אין אחד שלא רוצה שזה ייקרה, אבל יש לנו ויכוח גדול מאוד, פרקטי, על הדרך, על מה קודם למה, על סדר העדיפויות, וזה עסק גדול מאוד, עסק עצום. אין דין אמירה שאנחנו ניאבק בכוח הזרוע ונקווה שלא נפגע בחטופים, והלוואי שהם ישוחררו, כדין אמירה שלאחר שנה וחצי – אגב, זה היה נכון גם לפני עשרה חודשים, כאשר ראש הממשלה הביא לקבינט ניהול המלחמה, את אותה הצעה בדיוק שעומדת היום על הפרק; אז היה אפשר לקיים אותה, והיא זו שעומדת היום על הפרק – מיליוני ישראלים משוכנעים, שאת המלחמה הזו צריך לעצור בשלב הזה. זה אומר שעשינו הרבה. נכון, כמו בהרבה פעולות שלנו בתחומים כלכליים, בתחומי יחסים בין בני אדם, אנחנו לא משיגים את כל מה שאנחנו רוצים. אנחנו מאוד רצינו להיות בשלב הזה הרבה אחרי הרחקת חמאס מהשלטון; אולי פירוז מרכזי משמעותי של היכולות, של העוצמות הצבאיות של חמאס, אני הייתי אומר, בתהליך של כניסת גורמים מתונים שיאפשרו לגורמים פלסטיניים נכונים, אולי הרשות הפלסטינית, שתהיה מסוגלת – היום היא לא מסוגלת, אבל כשהיא תהיה מסוגלת – להיכנס ולקחת אחריות לפרז את רצועת עזה מכל הנשק ההתקפי; ולבנות אותה כחברה – אנחנו אוהבים להגיד "דמוקרטית" אבל אני מסתפק בישות שהיא לא תהיה מיליטנטית, לא תהיה תוקפנית כלפינו. אבל לא הצלחנו, לא הצלחנו, אדוני היושב-ראש. אנחנו עשינו מאמצים גדולים מעבר לקורבנות של התקיפה של 7 באוקטובר וגם מעט אחריו. אנחנו השקענו דם ודמים, מאות קורבנות של חיילים. ואני מרשה לעצמי לציין שלצד אויב שהוכרע ונפגע בדין, במלחמה, יש גם עשרות אלפי אזרחים לא מעורבים בעזה, וגם זה מחיר שאנחנו צריכים לדעת שהוא קורה. האם מכיוון שלא הצלחנו לממש את מטרות המלחמה אנחנו מתעקשים – כמעט הייתי אומר: באופן ילדותי – להשיג את כל המטרות בבת אחת עכשיו? לא, אני לא חושב שזה נכון. אני חושב שהיה נכון לתעדף כבר לפני עשרה חודשים, בדיוק כפי שהציע ראש הממשלה, וזה נכון שבעתיים כרגע. אנחנו צריכים לשלם את המחיר, אגב, שיש לו גם יתרונות, כפי שאמרתי: מנוחה לגייסות, היערכות, תכנון, עוצרים את המלחמה, לוקחים אחורה, משלמים את המחיר תמורת החזרת האחים והאחיות בשחרור של מחבלים נבזים, חלקם רוצחים, ואנחנו מביאים את החיים ואת המתים. כשלא עושים את זה, כשלא עושים את זה, אנחנו לא רק נפצעים רגשית אלא אנחנו גם מחלישים את יחסי הזיקה בינינו, את תחושת הערבות ההדדית. אני משוכנע שצעד גדול מאוד לריפוי פנימי ייעשה כאשר אנחנו נכריע בסוגיה הזאת, ניישיר מבט אל המחיר. ובכלל, כמו שקורה בחיים בנושאים שונים, אתה לא יכול לשאול באופן סתמי: האם מחיר מסוים – במקרה הזה לחיי אדם, נפשו, רוחו – גבוה או נמוך? האם המחיר לכך הוא גבוה או נמוך? הייתי אומר הפוך: אנחנו הולכים לשלם מחיר גבוה בעצירת המלחמה, בהליכה אחורה כמעט לכל אורך הקו, כפי שהציע ראש הממשלה. כך ראוי, כדי להחזיר את החטופים. כשלא עושים את זה, יש כאן בעיה גדולה. תחום נוסף, משמעותי, שצריך להכיר אותו בפגיעה ביכולת הביטחונית שלנו זו תחושת האי-צדק שקשורה בנושא שנחת עלינו. הוא נמצא בסביבה כבר הרבה זמן אבל הוא נחת עלינו גם כעת בחודשים הללו, וזה נושא הגיוס. אין לי פתרון קסם, אני רק, קודם כול, מציין שהסוגיה הזו היא סוגיה שמחלישה את כוח העמידה שלנו, ולו רק בגלל זה, או גם בשביל זה, נכון להרפות, לעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות ממילא, לסגור גזרות, להרגיע, להחזיר את החטופים, להיערך. אבל בוודאי שבתקופה שבה אנחנו הולכים ומגבירים את הלחץ, את העומס על המשרתים, זה לא הזמן להגיע לשחרור של עשרות אלפי אנשים שיכולים לסייע. אגב, אני אגב חושב שהפערים הפרקטיים בין הגישות השונות בתחום הזה – הפער הוא לא גדול. הפער הוא בפער ההצהרתי, הייתי אומר: בבסיס האידאולוגי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה יישאר איתנו בכל מצב. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> יכול להיות. אני רק אומר, זה מעניין, זה בעיקר כואב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עם לחימה, בלי לחימה, עם חוק, בלי חוק – יהיה פה פער אידיאולוגי. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> נכון, אבל מכיוון שזה כל כך חשוב - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> פער אמיתי, פער אידיאולוגי, זה לא אישי. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אוקיי, אבל הדבר המעניין הוא שהפער הפרקטי הוא לא כזה גדול. זאת אומרת, מצד אחד יש מי שאומר: קודם כול, החרדים בני התורה לומדים, ומי שלא - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> וזה מה שאמר גדי איזנקוט. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> - - ומי שלא – הולך לזה. הגישה האחרת, של ציבורים רחבים אחרים, אומרת: אנחנו קודם כול משרתים, והמיעוט יישאר וילמד, כן, העילויים. אבל הפער הוא הוא פער של תשתית הנחות היסוד. ולא בהכרח, אני לא חושב שהפערים של כמה אלפים יישארו ללמוד – אני חושב ששם, אם לא היה בזה צורך – הייתי אומר: חוקתי – לקבל את ההצהרה ולהגיע להצהרה, ייתכן שהיינו, אבל זה באמת – אז אם כך, המשימה שלנו היא לסגור גזרות. לסגור גזרות, גם אם לא הכול סגור, גם אם למדנו ולמדנו היטב, עם מחיר גדול, אבל יש לקח גדול, כשאתה משקיע שנים בלימוד, משקיע זמן ובמקרה הזה כסף ודם בלימוד, אנחנו למדנו לתקוף, למדנו לא לוותר, למדנו להגיב, למדנו ליזום. אבל זה לא יכול להיות לנצח, זה לא יכול להיות כל הזמן. אנחנו לא יכולים לתקוף כל הזמן את כל הרעים לבד. אנחנו צריכים לייצר קואליציות, אנחנו צריכים לחכות לזמן המתאים. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> יש שר? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> פה בחוץ. אתה לא מדבר בלי שר? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני לא מספיק לך? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתה הכי טוב בשבילי, אבל בלי שר אני לא מדבר. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> השר סר, סר מהעולם. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא ראיתי דבר כזה. אפשר לצאת להפסקה במליאה. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן, כן, אבל ההצבעה היא ב-11:00 אתה יודע. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> זה התקנון. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> נכון, אבל כבר באנו. נגיד את אשר על ליבנו, או חלק ממה שעל ליבנו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני בטוח שהשר עוקב אחרי הדברים. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> יפה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> דווקא אחרי אלון הוא עוקב. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תיתן לי אחר כך חצי דקה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כי אלון אומר גם את הביקורת בצורה של בן אדם. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני אגיד מילה טובה על השר, על אירוע חשוב שהיה כאן. אם כן, המשימה שלנו היא לסגור גזרות. המשימה שלנו היא לאחד את הציבור. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> המשימה שלכם היא לחזור לקואליציה. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> להגיע לממשלה, זה כן, הינה אתה רואה, על זה אפשר – הינה, אתה רואה, הבדלי הניואנסים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כשהייתם בקואליציה, באמת, המתח בעם היה פחות. רק שתדע, זה ייאמר לזכותכם. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> יש סיבות מתוך השעה הזאת - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עזוב למה, לא למה. אני אומר מה היה. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זה נכון. לחלק כן, אם כי לחלק אחר – פחות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני אומר לך, היינו פה, אני לא עולה חדש. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן, כן, אז חלק מהציבור - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני אומר לך שזה תרם, זה תרם לירידת המתח בציבור. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן, אבל זה יש לזה מחירים שכולנו מכירים ומי כמונו מבינים וסופגים זה. אז לאחד את הציבור, להחזיר את החטופים, לקיים גיוס הגון, לקיים את אותה ועדת חקירה ממלכתית מוסכמת, ולצאת לבחירות, לצאת לבחירות חדשות. אני רוצה, אדוני השר, אני רוצה להודות לך, זו הזדמנות. רוצה להודות לך על חלקך בחקיקת חוק המים, או מחירי המים במשק המים לחקלאות. אני חושב שהתרומה שלך לכל אורך הדרך – אבל גם ב-final במיוחד, בצורך להגיע להסכמות – הייתה חשובה ביותר. כל כך שמחתי על הרוח הטובה שאתה הכנסת. אבל לא רק זה, אנחנו לא מסתפקים ברוח טובה אלא בהישגים ממש והחוק, שאני מקווה שיגיע בשבוע שבועיים הקרובים לאישור יאפשר הנחת תשתית חשובה, אתה קראת לזה: המוביל הארצי של מי הקולחין, מי הקולחין לשדות החקלאות שלנו בהשקעה של מיליארדים, שגם האוצר חלק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הצעת חוק ממשלתית? << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, היא לא ממשלתית, אבל היא בתמיכה ממשלתית, והיא בעיקר – וכמובן מחירים יותר מתאימים, יותר הוגנים לחקלאות ולחקלאים. ואני רוצה לציין שיש שני דברים שאני מאוד שבע רצון לגביהם: האחד, החוק עצמו, הדברים שאנחנו מביאים – הנחת התשתית, הצנרת, המאגרים וכו', והמחירים. אבל אני מאוד שבע רצון מכך, אדוני השר, שאנחנו הוכחנו דווקא בזמן הזה, דווקא בזמן שיש כל כך הרבה אי-הסכמות, הוכחנו בדיוני הוועדה, בעבודה בין הכנסת והממשלה, שאנחנו מסוגלים, פשוט אנחנו מסוגלים. אי-אפשר להגיד עכשיו "הג'ירפה הזאת לא קיימת"; יש אפשרות להגיע להסכמות ענייניות לגבי תחום חשוב מאוד – ביטחון מזון של ייצור מזון, של מניעת יבוא ככל האפשר, של שמירת מחיר הגון, של רצף אספקה. באמת חשוב מאוד. אני מודה לך על חלקך, וזו הזדמנות להודות כמובן לשר החקלאות ולרשות המים, לשותפים החקלאים, לאוצר ולחברי הכנסת, לשדולת החקלאות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. שמחתי מאוד לשמוע אותך. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני לא אומר את זה לכל חבר כנסת. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> אני רוצה לומר לך באמת יישר כוח על תרומתך לחוק. אני חושב שזה חוק שהוא חשוב, שבהחלט נותן מענה לחקלאים, גם לציונות. מי כמוך, שאתה גר בעוטף, אם אני לא טועה, יודע עד כמה זה חשוב. אני שמח שהוכחנו שגם בתוך הבית הזה יש דברים שמאחדים, יש כל כך הרבה דברים שמשותפים, במיוחד בעת הזאת. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> יישר כוח. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> אני חושב שזאת בשורה אדירה של יותר מ-3 מיליארד שקל לתשתיות ולחקלאות. יישר כוח. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> השר הנכון במקום הנכון. חבר הכנסת יאסר, תפדל. 15 דקות. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אנחנו צנועים בזמן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כתוב: היזהרו מהצנועים, הם בסוף החזקים. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, בשעה מאוחרת אנחנו מדברים על הצעת חוק התקציב ל-2025. אני אומר, בשורה התחתונה, התקציב הוא תקציב רע לכל השכבות החלשות בכלל ולחברה הערבית בפרט, אבל בסופו של דבר, כמה שאנחנו נדבר התקציב יעבור, כי יש לקואליציה רוב, ועשו את כל המאמצים בשביל להחזיר ולייצב את הקואליציה כדי שהתקציב הזה יעבור. אבל אני רוצה לדבר על מזבח ההישרדות הפוליטית של ראש הממשלה ביבי נתניהו, ואת מי ביבי נתניהו מקריב על מזבח ההישרדות הפוליטית שלו. הקורבן הראשון הוא החטופים. מעל 535 ימים הם נמצאים בשבי. הייתה עסקה, הייתה תקווה שהעסקה תמשיך וישוחררו החטופים, והייתה הפסקת אש, הפסקת מלחמה; הייתה תקווה שהכול יימשך ואולי תהיה דרך חדשה לפתרון, אבל אנחנו – המלחמה ממשיכה, והתחילה מלחמה, חזרה המלחמה, באותו זמן גם יש מהלך לפיטורי ראש השב"כ, יש גם מהלך לפיטורי היועמ"שית, וכל זה – תחשבו למה – כדי להחזיר את בן גביר לממשלה, וזה נעשה בדיוק חמישה ימים לפני הנחת התקציב וההצבעה על התקציב. אז זה הקורבן הראשון על מזבח ההישרדות הפוליטית של ראש הממשלה. הקורבן השני הוא ילדי עזה. אלפים נהרגו במהלך המלחמה הזאת. כתוצאה מהמלחמה, חלק גדול גם מתו כתוצאה מרעב בגלל חוסר או עצירת הסיוע ההומניטרי לעזה, וכל זה כדי לרצות את סמוטריץ' ואת בן גביר ושתהיה תמיכה בתקציב. הקורבן השלישי הוא החברה הערבית. החברה הערבית, שהיא חברה שקופה לממשלה הנוכחית. קיצוץ בתקציבים, החלטות של תוכנית 550, במהלך השנתיים האחרונות מאז כינון הממשלה ב-2023, גם ב-2024 בשנה שעברה היה קיצוץ רוחבי ב-15% ועוד תוספת קיצוץ על אותם תקציבים. וחוץ מזה הטענה – חלק גדול מהתקציבים גם הוקפאו, לא הועברו לחברה הערבית, לא לרשויות, לא לאף מקום, בטענה של הפחד של שר האוצר שהכסף, התקציבים האלה יעברו אולי לארגוני פשיעה. כי לפי הטענה של שר האוצר, בחלק מהרשויות יש השתלטות של ארגוני הפשיעה על אותן רשויות. ואז המשיכה במנגינה הזאת גם שרת השוויון החברתי ומעמד האישה. השאלה, מי אחראי על הביצוע? האם זה בעצם החברה הערבית? בהנחה שאולי חלק מהטענות נכונות, אז מי שצריך לתת את הפתרונות לאותה סוגיה זאת הממשלה, אלה השרים, ולא ההפך. ולכן הוועדה המתמדת שנמצאת במשרד לשוויון חברתי – אני לא יודע אם היא התכנסה ולו פעם אחת מאז שנכנסה השרה לתפקיד. וכתוצאה מזה, כשאין ועדה מתמדת, אין חלוקת תקציבים, אז אין ביצוע. ואז באה הטענה שאין ביצוע לכסף שהועבר לחברה הערבית, ובגלל זה אין צורך להעביר את כל הכסף. צריך לקצץ כי לא היה ביצוע בשנת 2024. אבל שימו לב – הביצוע הוא לא בגלל החברה הערבית אלא בגלל ההתנהלות של השרה לשוויון חברתי, שהיא אמונה על ביצוע התקציבים והעברתם דרך המשרדים השונים לחברה הערבית. אני רוצה אולי לומר מילה טובה לשרה, כי באמת היא פעלה בהחלטת ממשלה לתקצוב של הרשויות הבדואיות בצפון, וזה ייאמר לזכותה, והייתי רוצה שהשרה תמשיך באותו כיוון גם לכלל החברה הערבית. היא צריכה לתת, ושהכספים והתקציבים – מה שמגיע לחברה הערבית יגיע לחברה הערבית. במקום שהיא תגן ותילחם נגד הקיצוצים לחברה הערבית, היא הייתה ההפך – היא התנגדה ואמרה שהיא תימנע מלהצביע על התקציב עד שתהיה הסטה מהתקציב של החברה הערבית למקומות אחרים. זו השרה מאי גולן, שהיא אמונה על התקציבים של 550 לחברה הערבית. היה גם קיצוץ בתקציב הרשות לביטחון קהילתי. הרשות לביטחון קהילתי – פעם חלק מזה גם נקרא "עיר ללא אלימות" – זאת בעצם תוכנית שנתנה תקציבים וטיפלה בילדי מצוקה, מגרשים מוארים, שאפשרה לילדים לעסוק – יש להם משהו לעשות אחרי הצוהריים. גם בזה יש קיצוץ. ואם נלך ונדבר על הפשיעה והאלימות, כמובן החברה הערבית חוגגת. המספר הגיע מתחילת השנה ל-56 נרצחים, ושום דבר לא נעשה. כמובן הרבה תקציבים קוצצו, שהיו אמורים להגיע ולטפל בנושא הזה בטיפול לפשיעה ואלימות. ואנחנו נעבור לעוד קורבן על המזבח של ההישרדות הפוליטית של ראש הממשלה ביבי נתניהו: השכבות החלשות. ההתייקרויות חונקות את המשפחות החלשות, את המשפחות שבקושי מסיימות את החודש. הן נמצאות יותר בפריפריה, הן נמצאות יותר בחברה הערבית, הן נמצאות יותר גם בחברה החרדית. הם הנפגעים בצורה הישירה והראשונה מהקיצוצים. העלאת מיסים תפגע יותר בחלשים ולא בעשירים. שכר מוקפא, השכירות עולה, המחירים עולים, והחיים נעשים יותר ויותר קשים. יותר ויותר משפחות נכנסות מתחת לקו העוני. יותר ויותר משפחות נכנסות לטיפול הרווחה ברשויות המקומיות, וזה כי השכבות החלשות גם שקופות לממשלה הנוכחית. ונמשיך לגבי הקורבנות, ונגיע גם לרשות השופטת. כל המהפכה המשפטית חוזרת, וכל זה בשביל להכשיר – ולתת לביבי נתניהו לשרוד. הכוונה בפיטורי היועמ"שית היא בעצם לשנות את כל הרכבי הוועדה הבוחרת. וכל הנושא של הרשות השופטת זה גם נושא שהוא בעצם קורבן על המזבח של - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חג בסיסה שמח. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> - - ראש הממשלה וההישרדות שלו. אז הרבה קורבנות להישרדות הפוליטית של ראש הממשלה ביבי נתניהו. ואם אנחנו נדבר על האתגרים בחברה הערבית, אנחנו אמרנו שנוסף על האתגר של הפשיעה והאלימות, יש אתגר בנושא הדיור בחברה הערבית. יש מחסור במגרשים, או שלא יוצאים למכרזים ברשויות המקומיות וזה גורם למחסור בדיור ובמגרשים לחבר'ה הצעירים שרוצים להקים את ביתם ביישובים הערביים. זה עוד אתגר שקיים בחברה הערבית לגבי הדיור, המחסור, והמגרשים היקרים. גם שמענו על ההימנעות מאישור התוכניות לסבסוד המגרשים, אולי גם בחברה הדרוזית, לדרוזים, וגם בחברה הערבית. זה נושא חשוב, חשוב לטפל במחסור הזה בחברה הערבית. וכל נושא הדיור, החוסר במגרשים, גורם לפעמים לצעירים לבנות בלי היתרים. כי גם יש חוסר תכנון, וחוסר תוכניות והשקעה בתכנון ופיתוח הישובים הערביים, וזה גורם לבנייה בלי היתרים בחברה הערבית. זאת סוגיה שצריך לתת לה מענה. רשויות התכנון, הגיע הזמן גם לתכנן בצורה טובה, להרחיב איפה שצריך ולהפשיר קרקעות איפה שצריך ביישובים הערביים, כדי לתת מענה ולפתור את כל סוגיית הדיור. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה, חבר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, רגע, רגע. תמשיך עוד דקה, הוא יצא שנייה. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אוקיי, בסדר גמור, אז אני אמשיך, אני אמשיך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אם הוא לא נמצא, מה עושים? והוא ירד? זה מעניין אותי, זאת שאלה תקנונית. יוצאים להפסקה? אני לא מבטל אותו? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לא נורא, היושב-ראש, הם עושים פיליבסטר רק לעצמם. זה הדבר היחיד שהם טובים בו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ולך. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לא, אני נהנה פה. אני ישנתי טוב. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ברור, בוא אלינו. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לא, הכול בסדר. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני רוצה להתייחס לאמירה, היום, של מבקר הליכוד עו"ד שי גלילי, הוא כתב, צייץ - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עד מבקר הליכוד הגעתם? << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> הגענו לליכוד. - - אמר שרבים מערביי ישראל הם נאצים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מי זה? איך קוראים לו? << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> עו"ד שי גלילי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא מכיר. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> הוא כתב באחד הציוצים שלו שרבים מערביי ישראל הם נאצים. ואני רוצה לומר לעו"ד שי ולכל אזרחי המדינה מהחברה היהודית: 20% מהחיים במדינה הם מהחברה הערבית, ולהכליל זאת טעות גסה. ואני חושב שלו היה ערבי אומר את האמירה הזאת - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני מסכים איתך. זה אפילו לא ראוי להיאמר. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> - - היו ישר מגיעים אליו, הוא היה נעצר מיידית על ידי כמות רבה של מג"בניקים, משטרה ושב"כ, שהיו מגיעים בשביל לעצור אותו. ואני מכאן מבקש למצות את הדין עם אותו עו"ד שי גלילי, מבקר הליכוד. ואני מקווה שהליכוד יגנו את האמירה הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ. יש לך 60 דקות. יש לך 60 דקות, וההמלצה – אל תצעק על ההתחלה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. לאט-לאט. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה יודע, לאט-לאט. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> בנחת, ארז. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לאט-לאט, אחי. הכול בסדר, אתה יכול להתחיל. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, שעת לילה מאוחרת ונהדרת. נתחיל בדברים משמחים. היום הייתה הילולה של הבבא חאקי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נכון. אתה מאוד קשור אליו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> איך אתה קשור? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הנכד שלו יושב פה איתנו, שר הבריאות הרב אוריאל בוסו. ומדובר רבות על הבבא חאקי, שהיה הרב של לוד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רמלה-לוד. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> רמלה-לוד, נכון, זה היה ביחד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר מועצת הרבנים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל מה שלא כולם יודעים, זה מה שהבבא חאקי אמר פעם, כשבאו לקחת את הבן שלו למילואים. אתה יודע מה הוא אמר, ארז? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הלוואי שאם אני הייתי בגיל שלו, היו לוקחים גם אותי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נכון, זו זכות גדולה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> זו הייתה ההנהגה החרדית של פעם. ההנהגה החרדית של פעם, שבאה ואמרה: צריך לקחת חלק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מה פתאום, לא. אבל חלק מהבנים שלו לא התגייסו. הרב יחיאל אבוחצירא, הרב שמעון אבוחצירא. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו דנים אותו עכשיו לכף זכות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, זה לא כף זכות. הרב יחיאל הוא קדוש עליון, הרב של לוד ושל רמלה, והרב שמעון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא, אני לא - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני לא אוהב שלוקחים – כמו את הרב עובדיה, בגלל שהוא לא חי. הרב עובדיה היה פתאום גם – וזה היה כבוד בשבילנו, שיאיר לפיד משבח אותו, ומאיר כהן. אבל לומדי התורה אצלו היו נר לרגליו ומאור עיניו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל, עם זאת - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נכון, השר קרעי? אתה איתנו? השר קרעי? אתה איתנו פה? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוקר טוב, בוקר טוב. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> דיברו פה על בבא חאקי, דיברו פה על דברים מעניינים, באמת. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> את דפי המסרים של רון אני מכיר בעל פה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> עוד לא התחלתי אותם, עוד לא התחלתי אותם. התחלתי עם ההילולה של הבבא חאקי. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> בבקשה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה בסדר? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> דבר לאזרחי ישראל. מה אתה רוצה ממני? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא דיברתי איתך. הוא פנה אליך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני פניתי, זה לא קשור אליו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> בקיצור, ארז, זאת הייתה - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רציתי תנא דמסייע. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> גם ככה, הפיליבסטר היחיד שהם טובים בו זה לעצמם, כשכל הקואליציה ישנה בשקט עד מחר ב-11:00. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> נו, מה אני אעשה שאתם עצלנים? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אנחנו? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה אני אעשה? אנחנו פה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> זה הפיליבסטר היחיד שאתם טובים בו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו פה, לילה אחרי לילה. כל השבוע היינו פה בוועדת הכספים. או, הינה עניינתי אותך, בוא, שב, שלמה קרעי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני לא הייתי פה. השר קרעי, אתה היית פה בקואליציה הקודמת, בממשלה הקודמת. גם הייתם עושים? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> שלושה ימים ושלושה לילות הקואליציה ישבה פה. באו טרוטי עיניים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה שלושה ימים? אנחנו פה שבוע, אחי, אתה לא שם לב, אתה נורבגי. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> חילקו להם שוקולדים, שיישארו ערים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מה אתה אומר? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> איזו אופוזיציה, בחייך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מה אתה אומר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה מדבר עליכם? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, על הפעם שעברה, על הממשלה הקודמת. אתה היית? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור שהייתי, אחי, עשינו להם בית ספר. גם עכשיו, תראה, הקואליציה פה ערנית. תסתכל מאחורי הפרסה, רק האופוזיציה פה. בינתיים הקואליציה הלכה לישון, בשביל להסתדר מחר להצבעות של התקציב. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> - - - באופוזיציה - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> שבוע אנחנו פה לילה אחרי לילה אחרי לילה אחרי לילה. אומנם יש לכם רוב גדול באצבעות, אבל אין לכם רוב בעם. יש לכם רוב באצבעות – וגם זה, אנחנו עובדים על זה, אולי תהיה הפתעה בקרוב, מי יודע. אבל בוא נחזור לדברים יותר חשובים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז כמו שאמרתי, פעם הייתה הנהגה חרדית אחרת, הנהגה חרדית שהבינה שצריך לקחת חלק במאמץ המלחמתי, שראתה בזה כבוד, ודאי במלחמת מצווה, ודאי כשמדובר על שבע חזיתות. היום יש לנו הנהגה חרדית שרוקדת בחתונה לצלילי השיר "בלשכות שלכם לא נתייצב, ובממשלה שלכם אנחנו לא מאמינים". עכשיו, לא עברו הרבה שנים – אני לא מדבר איתך על לפני 200 שנה, לא מזמן הייתה עוד הנהגה חרדית שקיבלה על עצמה שוויון זכויות. והינה, אני אומר לך, ואני אומר את זה כל פעם, מי שתורתו אומנותו באמת צריך ללמוד, אבל מי שלא, ויש רבים כאלה, צריך ללכת לשרת את המדינה. הם חיים במדינה, הם משתמשים באותם שירותים בדיוק כמונו; לא יכול להיות שמצד אחד הם ייקחו את כל הזכויות, ומצד שני לא יהיו להם בכלל חובות. לא יכול להיות. והגיע הזמן, בייחוד אחרי אירועים מבישים כאלה – כמו השר גולדקנופ, שרוקד בחתונה לצלילי השיר "אנחנו לא נתגייס, נמות ולא נתגייס" – שתהיה אמירה אחרת. והיום עולה לפה יושב-ראש ועדת הכספים של הכנסת ואומר: קשה להיות חרדי במדינת ישראל. אז אני רוצה לומר לרב גפני: אתה יודע למי באמת קשה במדינת ישראל? לפצועים של המלחמה באמת קשה במדינת ישראל; ללוחמים שעושים כבר 200 ו-250 ימי מילואים קשה במדינת ישראל; לצעירים שלא גומרים את החודש קשה במדינת ישראל; להורים שמשלמים מעונות יום 5,000 שקל בחודש בזמן שהורים צעירים בדיוק כמוהם משלמים חצי ושליש – להם קשה במדינת ישראל. לא יכולה להיות רמת הניתוק האמיתית הזאת שקורית בבית הזה. זה כאילו שאתם חיים באיזושהי זכוכית, באיזשהו אקווריום, ואתם לא רואים מה קורה בעולם. לא יכול להיות שיושב-ראש ועדת הכספים של הכנסת, שאמור להיות חשוף לכל הצרות של עם ישראל, רואה רק את עצמו ואומר: עכשיו קשה להיות חרדי במדינת ישראל. לא. לא. קשה להיות פצוע, לוחם, צעיר, חייל במדינת ישראל. זה מה שקשה. ואני מצפה מהרב גפני לשמוע את הביקורת הזאת, ולבוא מחר כשהוא שוב מציג את התקציב, ולהגיד: נכון, טעיתי. טעיתי בכלל בהשוואה הזאת. כמו השר גולדקנופ, שהיום – אתה ראית שהוא התפטר היום? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שר - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה ידעת שהוא היה שר במשרד ראש הממשלה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה היה חסוי. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אף אחד, אף אחד בעולם – אני חושב ששלמה קרעי לא ידע את זה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה היה חסוי. אני לא יכול, זה דברים - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אגיד, אני אגיד. אף אחד בעולם לא ידע שהשר גולדקנופ שר במשרד ראש הממשלה. גילנו היום שהוא שר במשרד ראש הממשלה רק אחרי שהוא התפטר מהתפקיד המומצא הזה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אין פה עלויות תקציביות, אין כלום. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא קשור לתקציב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, אני אומר, ללא עלויות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, הוא התפטר כאקט – בגלל האירוע של החתונה הוא רצה לעשות משהו, אז הוא אמר: טוב, אני מתפטר. עכשיו, אם אתה מצטער ורוצה להתפטר, אתה מסתלבט על הציבור? באמת כאילו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא נראה לי שזה זה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה היה האקט, הוא התפטר בעקבות החתונה. זאת הכותרת. עכשיו, מה עשו פה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני חושב משהו אחר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך מה עשו. יש שם יועצים טובים – את אחד מהם שנינו מכירים טוב. יש שם יועצים טובים, אמרו לו: תקשיב, עשית פדיחה, אתה צריך רגע לכפר עליה. איך נכפר עליה? נתפטר. מי האמין שהוא מחזיק בעוד תפקיד שר, שאפילו ראש הממשלה בלשכה שלו לא ידע שקיים. עכשיו הכותרת קיימת: השר גולדקנופ התפטר. ממה הוא התפטר? הוא עדיין שר השיכון, שום דבר לא השתנה. הוא לא ידע בעצמו שהוא שר במשרד ראש הממשלה. ויש פה איזשהו מנגנון כזה של פיקציה שלא מפסיק, שאומר: הציבור הוא אהבל, אנחנו נמשיך עם האירוע הזה. הייתה פדיחה בחתונה – הינה, הוא התפטר. כותרת יצאה. יצא פוש, אבל לא קרה כלום. לא נעשה דבר באמת. הוא לא לקח על עצמו אחריות, הוא לא נענש בשום צורה. ראש הממשלה אפילו לא דיבר איתו על הנושא. ממחלקת הדגים הקפואים אין לי שום ציפיות. תראה מה קורה במדינת ישראל – חזרנו ל-6 באוקטובר על סטרואידים, שוב הפגנות, שוב מלחמות, שוב נבחרי ציבור שחושבים שהם מעל העם. יש פה איזו נהירה לנסות להפוך חברי כנסת לשליטי-על – טלי גוטליב עם חסינות שלא נגמרת, שאפשר להסיר אותה רק ברוב של 90 חברי כנסת על כל נושא: תפרוץ לבית – אין מה לעשות איתך; תדרוס – אין מה לעשות איתך. דברים הזויים. מנסים להשתלט על התקשורת – הינה, השר קרעי נמצא פה. לשמחתי זה לא כל כך הולך, הנושא הזה של הרפורמה בתקשורת, היא תקועה כבר שנתיים. ככל הנראה אפשר להכריז עליה שהיא מאחורינו. הולכים בכל הכוח על רפורמה משפטית, שהיא דריסה מוחלטת של מערכת המשפט, שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, הכול. הכול. מנסים לרמוס הכול ברמה שאני באמת שואל את עצמי לאן רוצים להגיע. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מה הרפורמה אומרת? לא, בחייאת רון. אתה אומר הורסת. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה רוצה מהתחלה? מהוועדה לבחירת שופטים? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן, הוועדה, בוא נדון בזה עכשיו. למה זה הורס? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוא אני אשאל אותך רגע. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, אני שואל. אתה שואל אותי? יהודי. היהודי תמיד עונה בשאלה. אבל אתה חבר גם. אתה חבר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מתחיל איתך בהרכב, אין בעיה. אני מתחיל איתך בהרכב. ההרכב של הוועדה לבחירת שופטים היום, אתה חושב שהוא מאוזן? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה אתה חושב שהוא לא מאוזן? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עזוב עכשיו. מה הוועדה החדשה? אחרי שתגיד לי את הוועדה החדשה אני אגיד לך מה זה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אי-אפשר לדבר – לא. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה לא יודע, אז מה אתה אומר לי – ומנסה וזה? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אי-אפשר לדבר על הוועדה החדשה שרוצים לעשות בלי לדבר על הוועדה הקיימת, שקיימת היום. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, אתה יודע, זה כואב לי כי זה בא, הרעיון הזה - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו אני אגיד לך מה הם עושים. אני אסביר. אני אגיד לך - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> - - משני אזרחים שאני הייתי חסיד שלהם, הורים שכולים, שישבתי - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, לא, השר לשעבר יזהר שי חזר בו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חזר ממשהו אחר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, חזר לגמרי. לגמרי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא, ממשהו אחר. תשמע, אני יודע מה אני אומר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יכול לבדוק אותי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני הייתי בוועדת החוקה ברוב הדיונים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יכול לבדוק אותי. הוא הוציא מכתב, אם תרצה אני אשלח לך אותו. חזר מלא מלא מהאירוע. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חזר, אמרתי לך, בגלל אירוע אחר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא לא לא, חזר מהאירוע. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני אומר לך, חזר בגלל אירוע אחר. הוא יזם את זה, את הרוב. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין בעיה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> היו שיפוצים שהוא היה שותף להם. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הבין עם מי יש לו עסק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בסדר, מהות. עזוב את – לגופה של הצעה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה מהות? רוצים לבטל את לשכת עורכי הדין. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא לגופו של אדם. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז הינה, אני אגיד לך, רוצים לבטל את לשכת עורכי הדין, רוצים לבטל את נציג - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא היה בעד בדבר הזה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> למד את החומר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא היה בעד, והביאו אופציה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא אדבר בשמו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני הייתי בדיונים, אחי. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא אדבר בשמו. אם לא היה מאוחר הייתי מתקשר אליו ושם אותו בספיקר, אבל מאוחר. למד את החומר וחזר בו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מאוחר? תגיד לי, 01:17 זה לא מאוחר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא יודע, אני לא מתקשר אל אנשים ב-01:15. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מה, מתי אתה ישן כל יום? אתה לא הולך - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו, אין לנו הרבה חיים בתפקיד שלנו. אבל בסופו של דבר - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני אומר לך, זאת הצעה טובה. זה דיאט ממה שרצו בהתחלה שמחה ויריב. זה דיאט. אתה יודע מה, דיאט של הדיאט. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> היו משוגעים קודם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא, אני אומר לך. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואתה אומר – קודם היו משוגעים, עכשיו הם חצי - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ותשמע פרופסורים. רון, רון, באמת ,בוא - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> איזה פרופסורים? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תשמע, תשאל ותבדוק. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ארז, אי-אפשר לרמוס את האופוזיציה, לבטל את - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה? הם שווים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> איזה שווים? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הקואליציה והאופוזיציה שווים בוועדה. אחד זה - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא שווים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שווים לחלוטין. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא שווים. ורוצים לבטל את נציג לשכת עורכי הדין, כי זה לא נוח להם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אבל החליפו במקומו. לא, בגלל ניגוד עניינים ובגלל מה שהוא רוצה להיות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> איזה ניגוד עניינים? עם מי יש להם ניגוד עניינים? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עורך דין שרוצה להיות שופט, הוא רוצה להשפיע על שופט או שהוא מופיע בפני שופט, קשה לו לבחור שופטים. כל השופטים יודעים: תשמעו, אני חייב להתייחס אליו יפה, הוא חלק מהלשכה או מהמשרד, כי הוא קובע את עתידי. בוא, יש פה היגיון. והיו מקרים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ורב שבוחר דיין? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רגע, רון, בוא. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ורב שבוחר דיין יכול? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רגע, בוא, אנחנו לא עולים חדשים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם הוא ירצה להיות דיין בעתיד? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> איך הוא יכול? רב לא יכול להיות דיין. רב זה כושר רב עיר, ודיינות זה כושר דיינות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הבנתי. הבנתי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בוא, באמת ענייני, רון. אני הכי ענייני. עזוב את הפוליטיקה ואת הקואליציה אופוזיציה, באמת. אני מעריך, כי אני יודע שאתה גם יודע לשמוע. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור שאני יודע לשמוע. בגלל שאני יודע לשמוע אני אומר לך שאם - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בוא נשב על זה מתי שאתה רוצה, נפתח את החוקים, נפתח את המאמרים, נפתח את כל מה שאתה רוצה, ותראה שהחוק הזה – התפלאתי ששמחה ויריב עוסקים איתו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אומר לך שהחוק הזה הוא חוק רע. אני אומר לך שההתנהלות הדורסנית שהממשלה הזאת נוהגת בה פוגעת ומפוררת את העם. האובססיה הזאת על היועצת המשפטית לממשלה זה דבר שאסור לעשות במדינה דמוקרטית ומתוקנת ליועצת משפטית, שעומדת חומה להגן על הדמוקרטיה. אם לא היועצת המשפטית הזאת, היום היינו במקום הרבה הרבה הרבה יותר גרוע במדינת ישראל. תראה מה קורה במדינה – היום השר לביטחון פנים כמעט הולך מכות פיזית עם ראש השב"כ. פעם דמיינת שבמדינת ישראל יכול לקרות דבר כזה? האמנת שיכול להיות ששר ילך מכות פיזית, שצריך להפריד ביניהם? ומי מפריד? הרמטכ"ל מפריד בין השר לביטחון פנים לבין ראש השב"כ. אתה קולט את האירוע המופרע של הממשלה הזאת? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא יודע, לא הייתי שם. לא יודע מה היה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז תבדוק. אתה מבין מה היה שם, שבאותו יום אותו שר לביטחון פנים אומר: ראש השב"כ לא רק צריך להיחקר הוא גם צריך ללכת לכלא. אז עכשיו, למה צריכים את כל התהליך הארוך הזה של חקירות? למה? תן לו את האפשרות לזרוק ישר לכלא. הרי לשם הם רוצים להגיע. למה שתהיה להם רק חסינות-על? תן להם את האפשרות לבטל לגמרי את המערכת המשפטית. אפשר להכריז על מלך. מי יהיה המלך פה? בוא, על מי נכריז כמלך? תסתכל על השולחן, הוא נורא גדול, ואם אתה לא מספיק, גם השולחן אחרי זה זה שרים, וגם קצת מהשולחן אחריו. על מי נכריז כמלך? על מי נכריז כנסיך? למה, אחי, בוא נבטל הכול כבר, נפסיק עם ההצגה. תעשו מה שאתם רוצים. היום ראש השב"כ צריך להתגונן מפני הסתה מטורפת שאומרת שהוא בוגד במדינה. אותו בן אדם, שהשקיע 40 שנה מהחיים שלו בלהגן על כולנו, מהיום שהוא סיים כלוחם בסיירת מטכ"ל עד לטופ לראש השב"כ – ישבו פה חברי כנסת משתמטים שלא עשו יום צבא ויגידו שהוא צריך לשבת בכלא. מי אתה בכלל? מי הם בכלל? אני אומר לך, ארז, לפעמים אני מסתכל על זה ואני אומר: מאיפה עזות המצח לפנות ככה לכאלה אנשים? גם אם אתה חושב שהוא נהג לא כשורה, תגיד: אני חושב שטעית, אני חושב שצריך לבדוק את זה. מי אתה שתגיד לראש השב"כ: אתה גם בוגד וגם צריך ללכת לכלא? זה נשמע לך איפשהו באיזושהי מדינה נורמלית – אתה רואה מדינות דמוקרטיות אחרות שצופות בנו אומרות: וואו, מדינת ישראל אור לגויים, כשהם רואים שרים הזויים כאלה? אתה חושב שמישהו בעולם הזה חושב שזו מדינת היהודים, אומת הסטרטאפ, המדינה שהמציאה את הפטנטים הכי מתקדמים בעולם, הרופאים הכי טובים בעולם, האנשים הכי טובים בעולם – ואז מסתכלים עלינו ורואים את שר הפיתות והטיקטוק שרב מכות עם ראש השב"כ. איזה בושות זה בעולם. כל הזמן מדברים על הישראלי המכוער שנוסע לחו"ל וגונב סבונים – הישראלי המכוער יושב בשולחן הממשלה. תראה מה קורה פה. ואף אחד לא מגנה את זה. אף אחד לא מגנה את זה. קואליציה של 68 דגים קפואים יושבים, רואים את הדבר הזה ושותקים. אף אחד לא אומר מילה. איך יכול להיות שלאף אחד אין מה להגיד על ההתנהגות הזו? ואני אגיד לך למה לאף אחד אין מה להגיד על התנהגות הזאת – כי ממש נוח פה; נוח לכם בכיסאות, נוח לכם באקווריום. אתם אפילו לא יודעים מה קורה בחוץ. המדינה בוערת, בוערת. עשרות אלפים במוצאי שבת בהפגנה ענקית – אתם לא יודעים. מחוץ לכנסת אתם נכנסים מאחור, מחוץ ללשכת ראש הממשלה, מחוץ לישיבה. אז השרים צוחקים: למה הם לא באים להפגין מאחור? אנחנו נכנסים משם, אנחנו לא רואים אותם. עכשיו, זה לא מצחיק, כי אתם באמת לא רואים אף אחד; אתם לא רואים אף אחד במדינת ישראל. נהיה לנו ראש ממשלה של הבייס. הוא ראש ממשלה של 40% מהציבור. לא סתם הוא לא הגיע לבקר בניר עוז ובכפר עזה. הוא גם לא יגיע לבקר שם, כי זה לא מעניין אותו. מבחינתו, מי שלא מצביע לו הוא לא אזרח שלו בכלל, זה לא מעניין אותו. הוא מדבר אך ורק לבייס – זה כל מה שהוא עושה. הוא גם ממציא לך מונחים שהוא כנראה הביא מאיזה ביקור בארצות הברית. הוא התחיל לדבר איתנו על – איך הוא קרא לזה? דיפ-פייק? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> דיפ-סטייט. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> דיפ-סטייט. כי הוא הדיפ-פייק. הוא התחיל להביא לנו מונחים של: עכשיו אנחנו בונים ממשלת צללים. מי בונה פה ממשלת צללים? 15 שנה אתה ראש ממשלה במדינת ישראל, מינית את רוב האנשים האלה. מי בונה לך ממשלת צללים? איך יכול להיות שכל האנשים שהיו סביבך, כולם בסוף יצאו נגדך? מה זה אומר עליך? אתה יודע, יש משפט שאומר: תראה לי מי החברים שלך, אני אגיד לך מי אתה. אז בפוליטיקה זה תראה לי מי הסובבים אותך, נגיד לך מי אתה. איך יכול להיות שכל המעגלים של הבן אדם יצאו נגדו כולם? אין אדם אחד שנשאר איתו בתפקיד יותר מדי זמן. אחד. אין אחד. אם יש אחד כזה תקן אותי. אני לא מכיר אחד שנשאר איתו בתפקיד יותר מדי זמן ולא יצא נגדו, הפך להיות עד מדינה, התחרה נגדו בבחירות והלך לו בכל הכוח על הראש. אף אחד לא מסתדר איתו. עכשיו, כולם טועים? כולם טועים? כל מי שיושב במדינה הזאת טועה? רק הוא צודק? או שאולי תפתחו את העיניים ותבינו שלא סתם צריך לחוקק פה חוק של הגבלת כהונה. כי כשאתה יושב יותר מדי זמן על הכיסא הזה אתה מתחיל להתבלבל; אתה מתחיל לחשוב שאתה כבר לא ראש ממשלה, אתה מתחיל לחשוב שאתה מלך המדינה. וזאת הבעיה שלו. הוא, מבחינתו, מי שלא מתנהג אליו כשליט עליון, אז זה לא מעניין אותו, אז הוא לא מדבר איתו בכלל. הוא לא מדבר עם המפגינים, הוא לא מדבר כבר עם משפחות החטופים, ודאי שהוא לא מדבר עם הקיבוצים ועם היישובים שפונו. ודאי שלא, אין אפילו טעם לדבר איתם. היישוב היחיד שהוא כן הגיע אליו זה קריית שמונה, ששם הוא ניסה לעשות קמפיין ונכשל גם שם. שתבין לאיזה מצב הוא הגיע. כל הזמן אתם אומרים: יש לנו רוב בעם. הליכוד כולו התגייס למען ראש עיר שנכשל בקריית שמונה. בסוף אביחי ניצח את כל הליכוד, מראש הממשלה וכל חבורת השרים שהגיעו לקריית שמונה המופגזת. ניסו למדר אותו, מסיבות עיתונאים, יח"צ – מה לא עשו שם, ובסוף גם שם, בעיר שאמורה להיות שלהם, הפסידו. וזו סנונית ראשונה למה שיקרה בעם ברגע שיהיו פה בחירות. לא סתם אתם עושים הכול, אבל הכול, להימנע מלהגיע לקלפי. לא סתם התקפלתם בפני בן גביר. לא סתם כל חבר כנסת פה שיש לו טיפה כאבי בטן מקבל שיחה אישית עם ראש הממשלה. לא סתם כל התחזוקה הזאת. התחזוקה הזאת היא מסיבה אחת פשוטה: זה ראש ממשלה שעובד אך ורק על פי סקרים. אין לו הרי משהו אחר. הוא מבין שאם אתם הולכים היום לבחירות, נגמר הסיפור – אתם כבר לא תהיו עוד פעם ממשלה. הוא מבין את זה, אתם יודעים את זה, והתוצאה של זה זה שכל שר וחבר כנסת פה שכח שהוא נבחר ציבור. היום אתם עובדים אחד בשביל השני ורק בשביל הבייס. אבל זה לא היה ככה פעם. פעם ממשלה שנבחרה עבדה בשביל כל העם. וכשאני אומר "פעם" אני מדבר על לפני שנתיים וחצי. ממשלת השינוי שהייתה פה עבדה בשביל כולם. זו תקופה ששרים קמו בבוקר והלכו לעבוד. לא קמו בבוקר והלכו לאולפנים, הלכו לטיקטוק, הלכו לעשות סרטונים – קמו והלכו לעבוד. כשמאיר כהן היה שר הרווחה, היה פה קונסנזוס: שר הרווחה הכי טוב שהיה פה. הוא עבד, עשה, נתן. כשאורנה ברביבאי הייתה שרת הכלכלה היה פה קונסנזוס: שרה שעבדה. אני לא אשכח את זה: רצו להעלות את מחיר הלחם האחיד – היא עצרה הכול, המשרד היה בעוצר יחד עם כל מי שרלוונטי לנושא. ולפיד בזמנו עוד היה שר אוצר, והם אמרו: אנחנו לא ניתן למחיר הלחם האחיד לעלות באגורה, כי זה יפגע בחלשים שבחברה. תראה מה אתם עושים היום: המע"מ עולה, המים עולים, הארנונה עלתה – הכול עולה. אין דבר אחד, פרמטר אחד במדינת ישראל שלא עלה. ואז מה התירוץ שלכם? מלחמה. אז אם מלחמה, תסגרו משרדים מיותרים. אתם בכפילויות של שרים, כל שר יש פה פעמיים: שר חוץ פעמיים – רון דרמר וגדעון סער; שר נגב-גליל יש לנו פעמיים: אלקין ווסרלאוף. כל שר שיושב פה בשולחן יש פעמיים, וזה עולה מאות מיליונים לאזרחי מדינת ישראל, ואם זה לא מספיק, מעל 5 מיליארד שקלים בכספים קואליציוניים. תחזירו אותם, תנו אותם בחזרה. למה אורית סטרוק צריכה 400 מיליון שקל למשרד שהמציאו לפני שנתיים למשימות לאומיות? איזה משימה לאומית יותר חשובה עכשיו מלהחזיר את הכסף ללוחמים שלנו, לפצועים שלנו, לזוגות הצעירים, למשפחות? אתה יודע שמשרד הפנים עשה בדיקה כמה תושבים במדינת ישראל עזבו, יצאו מהארץ. אתה יודע מה המספר? קרוב ל-100,000. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> איך הוא – מה, איך הוא - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנשים שיצאו מהמדינה. יש רישום. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אה, לגמרי? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, עזבו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יש רישום? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש רישום. כמעט 100,000. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> היושב-ראש, אל תאמין לו. זה - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> תבדוק אותי. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> 60% מתוכם זה כאלה שבאו לקבל סל קליטה ולעזוב. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מאיפה הבאת את זה? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לך תבדוק. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוא, תבדוק אתה. אתה יכול גם לשאול את שר הפנים. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> תבדוק את זה עם שר הפנים. אתה רוצה לשאול אותו? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתה גורם - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יכול לשאול אותו, הוא ער, תתקשר. שלמה, תתקשר, תבדוק אותי. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> תבדוק אותי, תבדוק אותי, תשאל את שר הפנים. בניגוד אליך אני עושה עבודה יסודית. אם אתה היית עושה עבודה יסודית, הרפורמה כבר הייתה עוברת – הרפורמה שלך שתקועה ולא זזה; כי אתה לא עושה עבודה יסודית. עכשיו בוא נחזור למי שכן עושה עבודה יסודית. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רון, 100,000 לשנה? איך זה עובד? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מאז פרוץ המלחמה יצאו ממדינת ישראל מעל 70,000. זה המספר המדויק: 74,000. עשו בדיקה למה הם יצאו. הם לא יצאו כי הם מפחדים מהמצב הביטחוני; הם לא יצאו כי הם לא אוהבים את מדינת ישראל; הם יצאו מסיבה אחת פשוטה, כי הם לא יכולים לגמור את החודש; כי יוקר המחיה במדינת ישראל חצה כל רף הגיוני; כי זוגות צעירים פה - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה? בארה"ב יוקר המחיה, הם באים, הכול בחינם? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הרבה יותר טוב. הרבה יותר טוב, ארז. הרבה יותר טוב. אני יכול לומר לך - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יש לי חברים - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב חברים. אני אומר לך - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה יודע מה זה חינוך שם - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, החינוך שם טוב, בניגוד אלינו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה יודע כמה עולה? ובריאות? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ארז, כל החשבון שתעשה, בסוף הם מרוויחים יותר מאיתנו ומוציאים פחות מאיתנו. יש שם אופק כלכלי. אני אומר לך: היום זוג צעיר במדינת ישראל אומר לעצמו, איך הילדים שלנו יגדלו פה? איך הילדים שלנו יקנו דירה אם אנחנו בקושי מסתדרים עם משכנתאות ועזרה? היום, בלי עזרה מההורים, אתה לא יכול לקנות דירה במדינת ישראל. לא יכול. היום, כשגן עולה 4,000 שקל פלוס, ושכירויות יקרות - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אף פעם לא היה אפשר - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. אז אני אומר לך, היה אפשר. היה אפשר, ארז, היה אפשר. היה אפשר, ומדינת ישראל לא צריכה להיראות ככה. התשובות של הממשלה לא צריכות להיות פעם כן – לא, צריכים לעבוד בזה. ועדה לענייני יוקר המחיה לא התכנסה אפילו פעם אחת בקדנציה שלכם. מי מתעסק בזה בכלל? שר האוצר שחושב שהוא שר הביטחון? מי מתעסק בזה? מי עכשיו אומר לעצמו: זו העבודה שלי? העבודה שלי תדאג שיוקר המחיה ירד, שלזוגות צעירים יהיה יותר קל במדינת ישראל, ושיוכלו לקנות דירה. אתה זוכר את הבטחת הבחירות של ראש הממשלה, שנישק תינוק ואמר: אני אדאג להוריד את מעונות היום? מאז שהוא אמר את זה הם עלו ב-30%. ואז כשהוא נכנס לסופר עם הקבלה הגדולה הזאת, הוא הסתכל ואמר, אני לא מאמין על המחירים. מאז הם עלו ב-20% וב-30%. ואז הוא הלך לתחנת דלק, כנראה בפעם הראשונה בחייו, ותדלק רכב, ואמר: מה זה המחירים האלה? וגם זה עלה כבר מאז בעשרות אחוזים. אין דבר שהאיש אמר, ולא עלה. צריך לעקוב אחרי הפרסומים שלו בבחירות הבאות. אני נותן לכם טיפ מפה, למי שרוצה להשקיע. תעקבו אחרי מה שהוא מבטיח להוריד, וזה בטוח יעלה. אם מישהו היה משקיע בדברים האלה, הוא לפחות היה עושה מזה משהו. לא יכול להיות שאתם פשוט תתעלמו מיוקר המחיה במדינת ישראל, לא יכול להיות. אנשים פה עובדים, משלמים מיסים - - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> באתר הכנסת – 50%–60% מהעוזבים בשנתיים האחרונות הם ילידי חו"ל, ורבים מהם ילידי רוסיה ואוקראינה שעלו לארץ בעקבות המלחמה - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> שלמה, אבל לא על זה דיברתי – אבל אמרתי לך בדיקה של משרד הפנים. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> באתר הכנסת. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל תבדוק עם משרד הפנים. אתה מדבר עם שר הפנים. אתם חברים? אתה חבר של שר הפנים? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מה זה קשור? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני שואל. אתם חברים? אתה יודע לדבר איתו? מה הבעיה לבדוק? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתר הכנסת. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז תבדוק. מה הבעיה לבדוק? אני אומר לך, תעשה את זה כמו שצריך. לא כמו הרפורמה שלך, בחפיף, חפיף, חפיף. תבדוק, תתעמק. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> תמשיך, תמשיך לעשות פיליבסטר לעצמכם. תמשיך. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה? אני עושה לך. תראה איך אני נהנה. אתה פה בלילה? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אני נהנה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הינה, אני דואג שאתה תהיה פה ער בלילה. כבר עשיתי את שלי. אתה רואה? מה רע? ועכשיו נחזור לנתונים ולממשלה הכושלת ביותר - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה מאותה עדה. לא רבים, לא מתווכחים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא רבתי. אני אמרתי נתונים, הוא אמר נתונים אחרים. אמרתי שיבדוק עם המקור. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רון, אני צודק שאתם מאותה עדה? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, חצי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נו, אז אין אחוות עדות פה? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אחי. לא עניין של אחווה. העניין פה שיש ממשלה רעה למדינת ישראל וצריך לעשות לזה סוף, כי אחרת, למדינה יהיה סוף. אי-אפשר להמשיך ולהתנהל בצורה הזאת, שלא איכפת לנו משום דבר ואנחנו נקווה שיהיה טוב יותר. לא יהיה טוב יותר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מכאן ולהבא, השר קרעי זה תלמידו של הרב מאזוז. הם תוניסאים, הם מדייקים. עיון שלהם – הלוואי שהייתי זוכה ללמוד בלימוד התוניסאי, בדרך הזאת. אני אומר לך, אל תביא פרטים לא מדויקים. שמע לי, עצה טובה. אם היה פה שר אחר, הייתי אומר לך חופשי שכן. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אולי ניתן לרב מאזוז להעביר את הרפורמה בתקשורת, אולי ככה היא תזוז. אצל שלמה זה לא מתקדם טוב. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> היושב-ראש, הנתונים אצלך בטלפון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אצל שלמה זה לא מתקדם כמו שצריך. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> תקריא לו, תקריא לו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> - - - לא אקריא. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יכול להקריא לך את הסקר של משרד הפנים. זה לא בכנסת. תקרא את הסקר של משרד הפנים. אני לא יודע למה. אם יש לך איזה תקל עם שר הפנים, תגיד לי, אני אסדר ביניכם. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אחלה שר הפנים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> או, תודה רבה. סוף סוף שלמה קרעי מחמיא למשה ארבל. זאת כותרת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה לא? הבן אדם אחלה שר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא יודע, אני הרגשתי כאילו יש פה איזו קרירות. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אגב, לא כמוכם, מסוכסכים אחד עם השני. זה לא גונב מנדטים לזה. אנחנו כל אחד מסתדר בחלקה שלו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> איזה מסודר. שלמה, אין לכם לחזור לשלטון גם בעוד 100 שנה. תזכור מה אני אומר לך, בעוד 100 שנה. בגלל זה אתם מפחדים מבחירות. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתם כבר שנתיים - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> זו הסיבה היחידה שאתם מפחדים מבחירות. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתם מפחדים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אחרת, אין סיבה אחרת בעולם שאחרי 7 באוקטובר לא תלכו לבחירות. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתם אלה שמפחדים מבחירות - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> תחשוב אתה. אתה יודע מה, אני הולך הפוך. אם אתה היית עכשיו במקומי באופוזיציה, מה היית אומר? מה היית אומר לראש הממשלה לפיד, אחרי 7 באוקטובר? אם אתה באופוזיציה, מה היית אומר לו? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתם אלה - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה היית אומר לו? תהיה אמיתי. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> היחידים שמפחדים מבחירות הם אתם. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> תהיה אמיתי. מה היית אומר לו? שלמה, אם לפיד היה ראש ממשלה ב-7 באוקטובר ואתה באופוזיציה, מה היית אומר? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מי שמע על זה? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה היית אומר? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מי שמע על הצבעות בתקציב ב-11:00, כשכולם ערניים אחרי שישנו לילה? מי שמע? זה רק אופוזיציה שלא רוצה בחירות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי שמע? מי שמע על ראש ממשלה, שהביא עלינו את 7 באוקטובר והוא עדיין ראש ממשלה? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> הינה, שמעתם. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואני אומר לך, אם אתה היית כן עם עצמך, אם המצב היה הפוך ולפיד היה ראש ממשלה ב-7 באוקטובר, עכשיו היית פה עושה תענית. אבל כשזה נוח לך, אז הכול בסדר – לא העירו אותו, לא אמרו לו, הוא לא ידע, הוא גם לא שמע והוא גם לא ראה הפגנות לפני זה, לא ראה בעיות בצבא, לא ראה כלום. הכול היה פגז במדינה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> היושב-ראש, תסביר לו את המדרש על "ויבא עשו מן השדה והוא עיף". למה חושדים במי שהוא גם ככה רשלן ומופקר? מי שחתם על הסכם כניעה עם חיזבאללה, אני אחשוד בו - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אתם הבאתם את 7 באוקטובר. מה זה קשור למה שהיה לפני? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> יש הבדל בין לפיד המופקר לראש הממשלה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם היית אדם הגון, היית אומר את האמת: אם לפיד היה ראש ממשלה ב-7 באוקטובר, היית דורש שהוא יתפטר. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> כי הוא מופקר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> היית דורש שהוא יתפטר. אתה יכול להגיד את זה. מה, אתה מתבייש בזה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בתור אופוזיציה, תמיד, זה לא קשור. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה בתור אופוזיציה? אתה יודע מה הם היו עושים ללפיד אם הוא היה ב-7 באוקטובר ראש ממשלה? אבל לא, כשזה ביבי הכול מדהים, כולם אשמים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עזוב מה עושים. איך אתה מסביר את זה שהוא מביא בסקר הכי גרוע 30 - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> בשום סקר, ארז, אין ממשלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עזוב ממשלה או לא. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין קואליציה בשום סקר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> דיברת על ביבי. איך הוא מביא 30 - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא לא מביא 30. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 28. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם לא 28. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן. תראה סקר, ערוץ 12. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ערוץ 14, תכתוב אתה את המספרים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני רואה מגמת עלייה. לא יודע. אז או שאני חי בעולם אחר - - - << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> אתה חי בעולם אחר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא יודע. כמה סטייה? 2%? 3%? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ארז, קודם כול, ודאי אתה חי בעולם אחר. אבל בלי קשר - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא. אני אומר לך. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> בלי קשר, בסוף צריכה להיות פה - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נראה לי שאתה חי – התכוונתי שאנחנו כאילו מבחינת - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ארז, בסוף, הבית הזה, מעבר לציניות של הפוליטיקה, צריך שיהיו לו גם קצת ערכים. צריך שיהיה פה מוסר. ראש ממשלה שהביאו עלינו את 7 באוקטובר – ובזה כולנו מסכימים פה – לא יכול להמשיך להתנהג כאילו שום דבר לא קרה; לא יכול להגיד: אני לא רוצה ועדת חקירה ממלכתית; לא יכול לנסות למסמס את זה. אותו ראש ממשלה שעמד פה, על הדוכן הזה, מול אולמרט כשהיה ראש ממשלה, ואמר לו: בכל רגע שדוחים הקמת ועדת חקירה ממלכתית, ראיות נעלמות, עדים שוכחים. ברור שעדים שוכחים, עברו שנתיים. ברור שראיות נעלמות, אתם לא נותנים לחקור. מה יקרה פה כשיקימו את הוועדה הזאת בממשלה שלנו? וזה ייקח עוד שנה. מה נעשה אחרי שלוש שנים? אז נדע שהוא אשם? אז נדע שהוא היה צריך לדעת? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ועדה בשביל למצוא שהוא אשם? לא הבנתי. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. ועדה בשביל לדעת מה קרה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אז נדע שהוא אשם? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מזה אתם מפחדים. אתה מבין, ארז? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה שומע, השר קרעי? מה, רק עוד שלוש שנים? זו לא מטרת ועדה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ארז, יצאה לך האמת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה לא מטרה. לא, זה לא מטרה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם מבינים שאם תקום ועדה - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> המטרה היא לא למצוא אשמים רק. המטרה היא לבדוק - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ארז, אבל יצאה לך האמת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא יצאה אמת. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> זו האמת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לך יצאה. רון, לך יצאה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם תקום ועדה, אתם מפחדים שיגידו שהוא אשם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא, לא. זה לא מטרה. זה לא רק מטרת ועדת חקירה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואני אומר, אני רוצה ועדה בשביל לדעת מה קרה שם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ועדת חקירה לבדוק כשלים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מעולה. אז בוא נקים ביחד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתם רוצים ועדת חקירה בגלל איש אחד, בגלל בנימין נתניהו. זו לא המטרה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מעולה. אז בוא נקרא ביחד להקמת ועדה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זו לא מטרה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז בוא נקרא ביחד להקמת ועדה בלי מטרה. יחד להקמת ועדת חקירה ממלכתית. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ועדה מוסכמת. מוסכמת. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוא נקרא ביחד לזה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מוסכמת על רוב העם. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> איזה רוב העם? מי זה רוב העם? בכל סקר, מעל 70% רוצים ועדת חקירה ממלכתית. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא ייתכן שיקימו ועדה - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> בכל סקר. תבדוק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ראית היום את ההקלטה של ישיבת תכנון ובנייה – איך קוראים למרחב הזה, השר קרעי? כבוד השר? של תומר ביטון שמעת את ההקלטה של הוועדה? את התמליל? איך אומרים? את התמלול של חברי הוועדה שאישרו לשופט עמית את החריגות, לא שמעת? ראיתי את זה כשהייתי בחדר. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> עזוב, זה לא משנה. בשבילם זה הסגן של הקדוש ברוך הוא. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לך תראה, תאמין לי. ואני אמרתי - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל מה הקשר - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> - - אם היו עושים בדיקה, שבועיים, והיו אומרים שאין כלום, יריב, על אפו היה ממנה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אם זה היה ביבי, הוא היה גורם לו להתפטר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא יודע אפילו על מה אתם מדברים, כן? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> איך אתה יכול, בן אדם, כשאתה רואה דבר כזה - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה. מה רואים שם? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לך תראה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה רואים שם? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה הביאו את זה עכשיו? אף אזרח, חבר ועדה קודם, אף אזרח לא מקבל כזה יחס. היועצת המשפטית, את יכולה לנמק - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> בגלל שאני לא יודע על מה מדובר, אבדוק את זה ואחזור אליך עם תשובה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תבדוק, תבדוק למה לא היה - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לפחות על דבר אחד הסכמנו פה: צריך ועדת חקירה ממלכתית לבדוק מה קרה. לפחות את זה יש לנו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כולם מסכימים שצריך ועדה, אבל ועדה שתהיה מקובלת, ולא על חצי העם או על שליש עם. זה הכול. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש חוק. יש ועדת חקירה ממלכתית בחוק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אין. יש חוק שהממשלה עושה ועדה. איזו ועדה? הממשלה תדון. זה הנכון, זה החוק. הסמכות היא של הממשלה הנבחרת. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז עזוב, לא צריך ועדה. ארז, אז למה צריך ועדה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חייבים ועדה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה צריך ועדה? חייבים ועדה. עברו כבר שנתיים. איזו ועדה אתם עושים? איזו ועדה? אתם לא רוצים ועדה. אתם לא רוצים לדעת מה קרה שם מסיבה אחת פשוטה: אתם יודעים מי היה הראש. ומה לעשות, בכל מקום נורמלי, במדינת ישראל, בעולם, בעולם, קודם כול הראש צריך לקחת אחריות. הרמטכ"ל לקח אחריות, ראש השב"כ לקח אחריות. מי לא לקח אחריות? ראש הממשלה. הוא לא קשור. הוא לא קשור. במקרה היה שם ראש ממשלה. קורה, קרה, מקרה, קורים. זה מה שאתם חושבים על העם שלנו. אתם חושבים שהעם מטומטם; שהעם לא מבין; שתמכרו להם כל מיני לוקשים על שלא העירו אותו או כן העירו אותו. למה, זה קרה ב-12 שעות של 7 באוקטובר? למה לא היו פה עכשיו חודשים וחודשים של הכנה? הוא לא ראה את ההפגנות? הוא לא ראה מה קורה ליד הגדר? הוא לא ראה את הפרעות שהיו ליד הגדר? הוא לא חשב אולי ללכת לבקר באוגדת עזה, לבדוק כוננות? עזוב לבדוק כוננות, לבדוק שהמחסנים שלנו מלאים, שלא נצטרך לחכות לארצות הברית שבוע כך שיואילו בטובם לשלוח לנו נשק ופצצות. הכול קרה במשמרת שלו. זה שהמחסנים היו ריקים במשמרת שלו; זה שלא ייצרו פה נשק במשמרת שלו; זה שקרה 7 באוקטובר במשמרת שלו – לא משנה כמה שתנסו להפוך את זה ולשנות את זה, לא משנה, בסוף זה קרה במשמרת שלו. ועכשיו, התכנסנו פה גם לדבר על התקציב, אז בוא נדבר קצת על התקציב הנהדר שאתם מעבירים. 620 מיליארד שקל עם גירעון של 4.7%. מתוך זה יש לנו קיצוצים בכל מה שלא צריך לקצץ: מקצצים בחינוך, מקצצים בבריאות, מקצצים ברווחה. במי לא מקצצים? 390 מיליון שקלים למשרד להתיישבות ומשימות לאומיות. עד היום לא יודעים מה המשימה הלאומית שלו. 118 מיליון שקלים למשרד ירושלים ומסורת ישראל. אף אחד לא מבין למה צריך משרד ירושלים ומסורת ישראל, כשיש אותו דבר בדיוק בלשכת ראש הממשלה. בוא נמשיך –78 מיליון שקל למשרד המורשת. מה ההבדל בין מסורת למורשת? מבולבלים? גם אנחנו. 46.5 מיליון שקל למשרד התפוצות. ריבונו של עולם, מה עושה השר הכושל הזה? יש לנו שר חוץ אחד, גדעון סער; שר חוץ בפועל רון דרמר. מה עושה משרד התפוצות? מה הוא עושה? כותב פוסטים? מטייל בעולם? הולך לכנסים? מה עושה משרד התפוצות במדינת ישראל? מעולם לא הייתה הסברה כל כך גרועה במדינת ישראל. המסבירה שלנו הפכה להיות שלי טל מירון. מסכנה, הייתה בכל פרלמנט באירופה, בהתנדבות, להסביר את מדינת ישראל, כי אף אחד לא יודע מי זה השר הזה. וכמובן אי-אפשר שלא לשכוח כמעט 11 מיליון שקלים למשרד לנושאים אסטרטגיים. מה זה המשרד לנושאים אסטרטגיים, ריבונו של עולם? גם בוועדה לא ידעו לענות על זה. מה עושים במשרד לנושאים אסטרטגיים? השר קרעי, אתה יודע מה זה המשרד לנושאים אסטרטגיים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא ישן. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ששש, דממה, הוא ישן. אל תעירו את השר. אבל למי כן קיצצו? קיצצו תקציב לשיקום הצפון והדרום – כמו שאמרתי, הוא לא ראש הממשלה שלהם; קיצצו מימון למפונים; קיצצו הכנסת תרופות מצילות חיים לסל הבריאות; קיצצו צמצום צפיפות בבתי הספר – מה אכפת לכם, אלה בתי הספר שלנו; צמצמו הקמת הוסטלים לנערות בסיכון וקשישים. איך אפשר להצביע על התקציב המופקר הזה? איך אפשר ביד אחת לקצץ לקשישים בתרופות, בחינוך, וביד השנייה להעביר 390 מיליון שקלים לאורית סטרוק? איך אפשר ביד אחת לקצץ למפונים בצפון ובדרום, וביד השנייה להעביר מאות מיליוני שקלים למשרד ירושלים ומסורת ישראל? איך אפשר עכשיו? אני אומר, גם יש שרים שאמונים על המשרדים האלה. עכשיו קיצצו להם כסף בתקציב, ולא אכפת להם? הם יצביעו בשביל להישאר בתקציב שלהם? טיפת מוסריות. יש פה שר אחד שיגיד לעצמו: לא, זה לא בסדר, אסור לקחת לקשישים, אסור להוריד בבריאות, אסור לקצץ בסל התרופות? שר אחד, אחד שיקום פה ויגיד: לא, זה לא בסדר. יש דבר כזה? איזו הפתעה. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> צרצרים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ששש. שלמה ישן. אל תעירו אותו. בוא נמשיך. אי-אפשר שלא לדבר על חג הפסח שקרב אלינו. היום פרסמו שהמהדורות, בכלל רשתות החדשות, צמצמו את הסיקור בנושא החטופים ב-78%. 78% זה אומר שכמעט ולא מדברים עליהם. אז גם מפה אני רוצה לפנות לאמצעי התקשורת – וגם שר התקשורת נמצא פה, אני יודע שאתם קצת בקצר, אבל אולי תוכל לעשות עם זה משהו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא לא יכול לשלוט. הוא לא יכול לשלוט בתכנים במדיה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. אפשר לבקש כמו שאני מבקש. לבקש, לבקש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה מבקש ממנו לשלוט בתכנים במדיה? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לבקש. לפנות אליהם. לבקש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני לא מעז לבקש כאן בקשות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ארז, ארז, אני מבקש כמו שאני מבקש. אני אומר: כולנו צריכים לצאת בפנייה ציבורית, תפתחו עם זה מהדורות, תסגרו עם זה מהדורות. תמצאו לזה זמן – לא משנה איך. אי-אפשר לשכוח את החטופים שברגעים אלו נמצאים קשורים - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בזה יש הסכמה לאומית. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. - - בשרשראות מתחת לאדמה, לא ראו יום ונמצאים במצב שהם הולכים ודועכים כל יום. אי-אפשר לשכוח אותם. וגם אנחנו, כשנשב לשולחן הפסח – דברו עליהם, השאירו כיסא צהוב, השאירו פתק צהוב, השאירו סרט צהוב, השאירו משהו. דברו עליהם, כי מה שקורה זה שמאוד מאוד קל לנרמל במצב המטורף שמדינת ישראל נמצאת בו, כל יום עוד חדשות ועוד פייק ניוז ועוד זה וטילים. הכול קורה פה בקצב מטורף. אבל בסוף צריך להתמקד. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> אולי נחזיר אותם לפני ליל הסדר, מה אתה אומר? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הלוואי. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> בעזרת השם, אבל - - - << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> זו האופציה הכי טובה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך מה הבעיה עם זה, שלי. אחד מהתנאים ששר הפיתות והטיקטוק שלנו – הגיבור שהיום ניסה להרביץ לראש השב"כ – זה שהוא לא יחזור לממשלה אם לא תחזור הלחימה. פועל יוצא של לחזור ללחימה זה שמאד קשה להחזיר את החטופים. כל הדברים האלה מתנגשים אחד בשני. אם הם היו רוצים להחזיר את החטופים, הם כבר היו בבית. היו כמה הזדמנויות לעשות עסקאות. הם לא עשו אותן ועכשיו הרבה יותר קשה לעשות אותן. אז בעזרת השם הם יחזרו לפני פסח. אבל אם הם לא, זה מה שאנחנו צריכים לעשות בפסח: כולנו צריכים לדבר עליהם, כולנו צריכים לחשוב עליהם, כולנו צריכים להתפלל עליהם וכולנו צריכים לעשות הכול בשביל שהם יחזרו כמה שיותר מהר, כי פה אנשים הפכו להיות קהי חושים. אין עם מי לדבר. אין עם מי לדבר. הנה, שלמה קרעי יושב פה, אין עם מי לדבר. זה כמו לדבר עם כיסאות ריקים, ומחר בבוקר יהיו עליהם אנשים. זה לא מעניין אותם. כל אחד פה עם האג'נדה שלו: ההוא רוצה לרמוס את בתי המשפט, ההוא רוצה ליישב את עזה במתנחלים. כל אחד עם האג'נדות שלו פה, אבל לאף אחד אין אג'נדה אחת שאומרת אנחנו רוצים להחזיר את החטופים מחר בבוקר. כי אם היו רוצים לעשות את זה, אז היו עושים את זה. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> או להפיל את הממשלה על זה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> שלי, נו, באמת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אפשר לחשוב שלא החזירו חטופים. לא החזירו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> נגמרו להם העקרונות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> היו 59. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> באמת תודה, ארז. ארז, תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני אומר לך, רק אסור לדבר על הנושאים האלה, להשתמש בזה. אני בטוח שיושבים עכשיו בשעה זו ומנסים להחזיר את החטופים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> גם מהקבינט המצומצם, גם במוסד, גם בשב"כ וגם בצה"ל להחזיר. הם לא עושים טובה, לא עושים טובה, עושים את חובתם האזרחים והערכית והמוסרית. להאשים את - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> קודם כול, אני רוצה להודות לך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כאילו לא – זו חוצפה, והציבור לא יסלח לכם על זה שמשתמשים בחטופים. לא יסלח. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> קודם כול, אני רוצה – מי זה משתמשים בהם? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתם עכשיו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה המשפחות שלהם. זה המשפחות שלהם, ארז. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתם משתמשים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה קודם כול להודות לך - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה לא יסולח. וכולם רוצים, כולל כולם, כולל כל חברי הבית. אין אחד שלא רוצה. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> בגלל זה המשפחות ביקשו שאני - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מה לעשות שאנחנו מתעסקים עם חיות ורוצחים. את זה לא אמרת אפילו ברמז שיש פה את חמאס, שיש פה אנשים רוצחים, אנשים שלהגיד שהם חיות אדם זה פרגון בשבילם. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני קודם כול - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה מה שכואב לי, כואב לי עם זה. ואני בקשר עם משפחות, אני חבר של המשפחות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני קודם כול רוצה להודות לכם, ארז, להודות לכם, שהחזרתם חטופים שנחטפו במשמרת שלכם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא צריך להודות. לא מבקש שתודה. לא צריך. אני לא רוצה ואני לא ביקשתי. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> קודם כול, תודה בשמי, בשם האופוזיציה, בשם אזרחי מדינת ישראל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני רוצה את החטופים. אנחנו רוצים את החטופים פה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם רוצים את החטופים, תגידו לנתניהו: אם החטופים לא חוזרים תוך 72 שעות, אנחנו מפילים את הממשלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אל תדאג, גם הוא רוצה את זה. הוא רוצה את זה לא פחות ממך. הוא רוצה את זה לא פחות ממך. הוא רוצה את זה לא פחות ממך. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> די, מספיק. כשאתם רוצים, אתם יודעים לקפל אותו. מספיק, די. אל תזלזל באינטליגנציה של התושבים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בוא, איך אומרים? רון, אני מכבד ואני שומע דברים לפעמים גם – אבל בדבר הזה, זה אצלי קו אדום. ראש הממשלה, ביבי נתניהו, רוצה להחזיר את החטופים לא פחות ממך. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ארז, אתה יודע איך עושים קו אדום? אומרים: אנחנו לא נצביע על התקציב, אם לא מביאים את החטופים. כך עושים קו אדום. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אנחנו מתעסקים פה עם איזה ארגון, אתה יודע, עם איזה משהו? עם איזו מדינה? נאורה? תזכיר את זה לפחות אפילו ברמז. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ארז, אתה יודע איך עושים קו אדום? לא מצביעים על התקציב, לא פותחים ועדות, לא מתעסקים בשום דבר אחר, עד שהם לא חוזרים. אחרי זה, תאמין לי, חמאס ייתן לנו מספיק הזדמנויות לחסל אותם עד אחרון החמאסניקים - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא דיברתי על זה. בוא, אני לא נכנס לפרטים שאני לא בקיא בהם, ואני לא חבר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אבל אתם לא עושים את זה, כי זה לא נוח לכם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני אומר לך ברעיון, במוסר, אין אחד פה בחברי הבית שלא רוצה את החטופים עכשיו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז תעשו מעשה. אז תעשו מעשה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תאמין לי שעושים. מי שצריך לעשות, עושה. מי שצריך לעשות, עושה. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> - - - על מה אתה מדבר? אנשים בקואליציה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש פה בשולחן הזה שיושב מולך, בשולחן הזה שיושב מולך יש אנשים שהצביעו נגד, נגד עסקת החטופים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נגד עסקה, לא נגד החטופים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> נגד עסקת החטופים. מה נגד עסקת החטופים? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, נגד העסקה. אין דבר כזה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. ארז, מי שמצביע נגד החזרת החטופים הוא נגד החטופים - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נגד עסקה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - שלא יהיו פה אי-הבנות בנושא הזה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ויש דעות כאלה במציאות. היה רוב. זו דמוקרטיה, וכל אחד יכול להביע את דעתו על איך להחזיר. לא נגד להחזיר. והיה רוב, וברוך השם, חזרו ויחזרו, בעזרת השם, בקרוב. בעזרת השם, אני מאמין בכל ליבי. בכל ליבי אני מאמין. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אחרי שסיימת להאמין, אני רוצה להציע לך הצעה: אם זה באמת חשוב לך ולחברים בממלכת הדגים הקפואים - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אם זה באמת – עוד פעם. טוב, עזוב, רון. יאללה, אני לא רוצה. אם אתה אומר לי: אם באמת, עזוב. תשאל את המשפחות אם זה חשוב. לא אותך. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אל תצביעו על התקציב אם אין עסקה. אל תצביעו על התקציב, אם אין עסקה. מה כל כך מסובך בזה? זו הפוליטיקה. זו המערכת. זה המנגנון. ככה מפעילים אותה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן, זה מה שחמאס רוצה. זה מה שחמאס רוצה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ככה מפעילים אותה, ארז. ככה מפעילים אותה. זה הכול, פשוט מאוד. אם רוצים, עושים; אם לא רוצים, מורחים. אין בעיה. אנחנו מכירים את המריחות. נתניהו עשה מזה אומנות. זו אומנות, הדחיית שלו, של כל דבר. זו התמחות שלו. ההתמחות שלו היא לדחות. אנחנו מכירים את זה. אם אנחנו מדברים על נתניהו, בואו נדבר על הקטע החדש שלו: דיפ סטייט. שלי, את שמעת כבר על הדיפ-סטייט? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> איזו שאלה. נאמתי על זה קודם. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> את חלק ממנה? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> איזו שאלה? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> תגידי את האמת. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> תראה, יש לי איזו תיאוריה חדשה שאדבר עליה בנאום שלי: מי יזם את הדיפ סטייט? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> אז יש כל מיני מדינות אויב מסביבנו, שמסתבר שמעורבות מאוד במה שקורה במדינת ישראל - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> די. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> - - ובקודש הקודשים, בלשכת ראש הממשלה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי למשל? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> תשמע, מסתבר שיש מדינה שקוראים לה קטר. שמעת עליה? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לה הרבה כסף. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> הרבה כסף. היא גם מממנת אזרחים ישראלים שעובדים בלשכת ראש הממשלה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> די, לא יכול להיות. באמת? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> - - - אם זה דיפ סטייט? שאלה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> האמת היא שזה באמת חמור. מה עושים עם זה? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> תראה, במדינה נורמלית חוקרים את זה. במדינה פחות נורמלית, מפטרים את ראש השב"כ בגלל שהוא רוצה לחקור. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> או, זה הנושא. זה הנושא. כשאנחנו מדברים על הדיפ פייק של ראש הממשלה שלנו, אז צריכים רגע להבין למה זה נולד. למה פתאום בשבועיים האחרונים יש את אטרף של סרטוני ראש הממשלה המתייחסים לעציצים ולמדרגות ולעליות ולמועדון, ואחלה טופז. אבל למה זה קורה? אני אגיד לך למה זה קורה. כי הפרשה פתאום מתהדקת סביב היועצים שלו. פתאום מגלים שהעבירו כסף ליועצים בתוך לשכת ראש הממשלה. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> הרבה כסף. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו, לא כסף קטן. אז רגע הלכתי אחורה ואמרתי: רגע, אלה אותם חבר'ה שהעבירו מזוודות לחמאס. אותם חבר'ה בדיוק. ואני שואל את עצמי: איך הם העבירו את הכסף ליועצים של ראש הממשלה? הרי זה לא בהעברה בנקאית לחשבון – כי אז היו רואים את זה כבר לפני שנתיים. אז מה הם עשו? העבירו מזוודה גדולה לחמאס, ומזוודה קטנה יותר ליועצים של נתניהו? איך? איך טכנית זה קורה? עכשיו, לפיד היה ראש ממשלה. אני ראיתי את המעגלים. הייתי שם. אי-אפשר סתם להיכנס לשם, ולא לעשות שם כלום. אי-אפשר שמתנה תיכנס לשם במקרה. הראש צריך לדעת. הראש צריך לדעת. ואטורי, אני מזמין אותך. אנחנו יכולים, זה בסדר. הכול טוב. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> רון, אני לא מפספס אותך. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, בסדר גמור. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> רון, רון, תקשיב. נשאלת גם השאלה. גם קיבלו כסף, הרבה כסף. גם ניסו להעלים מיסים. "הרצחת וגם ירשת". << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הם ניסו העלים מיסים? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> די. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> - - - אנשי עסקים שהעבירו להם את כסף - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> בלי לדווח עליו? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> בלי לדווח עליו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לו גם עבירות מס? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יום בסיסה שמח, ואטורי. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ראש חודש זה ב-30. לא ייאמן. לא ייאמן, כי ראש חודש זה ב-30, ב-30. כי ראש חודש זה ב-30. 1. לא הזמינו אותי, אבל ראש חודש זה ב-30. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה לא הזמנתם? זה לא יפה. לא יפה. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> מירב בן ארי הייתה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הינה, מירב הייתה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מירב מקובלת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה? זה לא יפה. לא, אולי הם לא ידעו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא נורא. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תלמד זכות, כץ, הם לא ידעו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אמרתי, לא נורא, לא נורא. אני מוחל. גם ראש החודש זה ב-30. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> השר קרעי, ידעת שהוא חצי זה? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> בטח שידעתי. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה הצד הטוב שבי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טוב שאתה מודה. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> אני אומרת, שאז יש פה חוק הרווחים הכלואים. ובגלל שצריך את הכסף למדינה, אז מביאים חוק הרווחים הכלואים ומוציאים את ביבי מבית החולים. אתם זוכרים את הפרשייה הזאת? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, כן. הוא היה נראה רע כשהוא בא לפה. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> כל כך הרבה סקנדלים שאנחנו שוכחים. אבל הוציאו אותו מבית החולים לבוא להצביע, וכדי להכניס קצת הכסף למדינה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> האמת היא שזה אירוע מטורף. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ובגלל שהוא הגיע, הוא העלה את הליכוד בעוד ארבעה מנדטים. כל הציבור היה בהלם. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ארז, אתה יותר מדי מפרגן לליכוד, שתדע. אני לא יודע מה זה – זה לא אתה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני איש אמיתי. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה תישאר בנישה שלך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני איש אמיתי. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הם סיימו את האירוע. אתה באירוע שלך וזה אירוע אחר לגמרי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, אני אגיד לך למה אני אומר לך. כי הם לא צריכים לעשות קמפיין. אתם פשוט עושים להם את כל הקמפיין ומביאים להם. ברגע שתדברו – לא על פלגנות, לא על פלגנות, לא נגד ציבורים שלמים, אני אומר לך, הכול יתאזן. אתם תורמים. אתם עושים את זה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ארז, לא צריך לעשות כלום, הציבור לא מטומטם. ארז, הציבור לא מטומטם. הציבור לא מטומטם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הם לא צריכים להוציא שקל על קמפיין. הימין, כל הימין. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור. בגלל זה, אין להם קואליציה בשום סקר, גם לא שלהם. עזוב, נו. לא יהיה. עזוב, אנחנו מבינים את האירוע. אבל רגע בואו נחזור לאירוע החמור יותר. לכאורה, קטר העבירה כסף ליועצי נתניהו. עכשיו, השאלה היא איך היא העבירה את הכסף הזה, כי זה לא דרך חשבון בנק. אז עכשיו יש איש עסקים שאומר שהוא העביר את זה דרך לוביסט של קטר ליועצים של נתניהו. למי זה נשמע הגיוני שהשב"כ לא יחקור דבר כזה? וכשהוא כן מתחיל לחקור את זה, אז מה קורה? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> מפטרים אותו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מפטרים את ראש השב"כ באטרף, לא נותנים דקה, מיד ישיבה, 100% קונצנזוס. אז כשאומרים שאולי יש פה ניגוד עניינים, כי הנחקר לא יכול לפטר את החוקר שלו, אז רוצים גם לפטר את היועמ"שית, כי החוק כל הזמן מפריע להם לעשות את מה שהם רוצים. אז אני רוצה לומר לכם משהו: העתירה שהגשנו לבדוק בדיוק את הדבר הזה, תידון בבית המשפט, ולא תהיה לכם ברירה. אם בית המשפט יפסוק להחזיר את ראש השב"כ לתפקידו, אתם תצטרכו לכבד את פסיקת בג"ץ. ואם למי שיש ספק שלא תכבדו את פסיקת בג"ץ, אז אתם טועים. כי לא ניתן לכם להפוך את המדינה הזאת למדינת עולם שלישי. לא עבדו עליה כל כך הרבה, לא נלחמו עליה כל כך הרבה – וגם נלחמים עליה עכשיו – בשביל שאתם תגידו: לא מעניינת אותנו פסיקת בג"ץ; לא מעניינים אותנו חוקים; אנחנו מעל הכול; זה לא יקרה. הינה, אני אומר לך, שלמה, כי אתה מוביל את האירוע. מה תעשה אם בג"ץ יגיד שצריך להחזיר את ראש השב"כ? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מה אתה אומר? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם בג"ץ יחליט בעתירה שצריך להחזיר את ראש השב"כ, מה תעשה? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> בג"ץ לא יכול להגיד את זה. אין לו סמכות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם זה מה שהוא יגיד, מה תעשה? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אין לו סמכות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה אין לו סמכות? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> תגיד לי אתה, תגיד לי. אתם האופוזיציה רוצים מדינה דמוקרטית. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם לא רוצים? אתה לא רוצה? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אני עובד בשביל שתהיה מדינה דמוקרטית. אבל אתם מפרקים אותה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. מה היינו עושים בלעדיך, שלמה? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> ענה על השאלה. איזה איזון יש לרשות השופטת במדינת ישראל? איזה איזון? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זאת אומרת איזה איזון? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מחר יצחק עמית ודפנה ברק ארז יגידו: אסור לעשות ברית מילה, כי זה פוגע בחוק-יסוד: כבוד האדום וחירותו. אסור. מה תעשה? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הכי פשוט שיש, בית המשפט מפרש את החוקים של הבית הזה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> הוא לא מפרש, הוא ביטל חוק-יסוד בשנה שעברה. הוא לא מפרש. תגיד לי, מה האיזון שיש לבג"ץ כשהוא מבטל חוק-יסוד? מה האיזון? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה "מה האיזון"? הוא לא מבטל סתם חוק-יסוד. הוא מבטל חוק-יסוד שנחקק בדרך-לא-דרך. למה זה לא קרה לפני זה? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> תן לי איזון אחד. בג"ץ יוציא צו שאסור לעשות ברית מילה, מה תעשה? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא יקרה, אני אסביר לך גם למה – כי מעולם לא קרה דבר כזה. החוק-יסוד שבוטל, שאתה מדבר עליו, זה חוק-יסוד שחוקקו אותו פה בשעתיים. בחופזה - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> ממש לא בשעתיים. לקח שבועות לחוקק את החוק הזה. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> זה לא היה דיון אמיתי. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - במהירות ולא בצורה עניינית. היה ברור שזה חוק-יסוד שכאשר חוקקו אותו בבית הזה, אנחנו אמרנו פה שהוא לא יחזיק בג"ץ. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> שאלה פשוטה: יש איזונים ובלמים בדמוקרטיה בין שלוש הרשויות? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור שיש, אבל זו לא השאלה, שלמה. שלמה, זו לא השאלה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מה מאזן את בג"ץ? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> למה אתם מחסלים את שומרי הסף - - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מה מאזן את בג"ץ? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אענה לך, רק תענה לי לפני זה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אני שואל אותך. אין לך תשובה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לי תשובה, אבל תענה לי לפני זה, כי עוד מעט נגמר לי הזמן, ואני רוצה לשמוע את התשובה שלך. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> התשובה שלי – מה שמאזן את בג"ץ זה אנחנו. כמו שהם יכולים להגיד - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא עובד ככה. השלטון לא יכול לאזן את החוק. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתה אומר שזה לא עובד ככה, ואתה לא יודע להסביר איך זה דמוקרטיה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אומר לך. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אני אומר לך שזה עובד ככה, וזאת הדמוקרטיה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני מסביר לך שבתי המשפט מפרשים חוקים, הם לא ממציאים את החוקים. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אין בעיה, כשיש - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני שואל אותך, אם פה יגידו שיש ניגוד עניינים, אי-אפשר לפטר את ראש השב"כ, כי הוא חוקר חקירה רגישה בתוך לשכת ראש הממשלה – ואתה יודע איזה חקירה חוקרים שם. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לא ראש הממשלה הדיח אותו. השב"כ כפוף למרות הממשלה, לא למרות ראש הממשלה. כל הממשלה הצביעה פה אחד על ההדחה שלו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ולמי הממשלה כפופה? למי הממשלה כפופה? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> הממשלה כפופה לכנסת. הממשלה הצביעה פה אחד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא ראשון בין שווים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור. אתם עושים מה שביבי אומר לכם. אם הוא יגיד לכם לקפוץ מהגג, תקפצו מהגג, זה ברור, אבל תבין את האבסורד פה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתה לא מצליח להסביר איך השיטה שלכם היא דמוקרטית. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה "השיטה שלכם"? זאת השיטה בכל העולם. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לא נכון. אין דבר כזה בכל העולם שבג"ץ מבטל חוקי-יסוד. אין מדינה דמוקרטית כזאת בעולם. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא ביטל חוק-יסוד שברגע שחוקקו אותו בבית הזה אמרנו שהוא לא עובר בג"ץ. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אין מדינה דמוקרטית כזאת בעולם שבג"ץ מבטל חוקי-יסוד. אין דבר כזה. למה? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. הוא לא אמור לבטל אותם, אבל גם לא אמורים לחוקק חוק-יסוד הזוי כזה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> יש איזונים ובלמים. כמו שהם - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה מעולם לא היו הבעיות האלה? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> גם אנחנו מאזנים אותם. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> שלמה, למה מעולם לא היו את הבעיות האלה במדינה? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> למה? כי פעם חבורה של משפטנים לא חשבו שהם אדוני הארץ. היום הם חושבים, ואנחנו מתקנים את זה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז מי אדוני הארץ החדשים? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> העם הוא הריבון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> בקיצור, אתם. לעניין השאלה - - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אני יודע שקשה לכם לנצח בקלפי. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לי קל. לי מאוד קל. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> זה לא דבר שאתם מסוגלים, בגלל זה אתם גם מידרדרים בסקרים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז לכו לבחירות. למה אתם לא הולכים לבחירות? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתם לא רוצים בחירות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה בחירות. בוא נלך לבחירות. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אם היית רוצה בחירות, לא היית עושה פיליבסטר - - - << קריאה >> ארז מלול (ש"ס): << קריאה >> הציבור לא רוצה בחירות. כל ארבע שנים. למה ללכת? הציבור לא רוצה בחירות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה רוצה בחירות – בוא נלך לבחירות. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתה רוצה בחירות – תתאמץ. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מאוד רוצה בחירות. מאוד מאוד רוצה בחירות, ואז אתה תבין מה קורה בחוץ. מה שקרה בלשכת עורכי הדין הוא פרומו למה שיקרה במדינה. יגמרו אתכם בחוץ. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> ואטורי, אתה שמעת פעם על תקציב כשההצבעות הן ב-11:00? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, זה מה שאתם עשיתם בקדנציה הקודמת. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> הוא התחיל ב-20:00 בערב לפני כן. שמעת פעם על אופוזיציה כזאת שרוצה בחירות? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מה שאתם עשיתם בקדנציה הקודמת. אתה סתם מבלבל את הציבור. זה מה שעשיתם בקדנציה הקודמת, והעברתם את זה כהחלטה בוועדת הכנסת. לא שאלתם אותנו. לא היה לנו שיקול דעת. העברתם החלטה בוועדת הכנסת על שעת הצבעה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> חבר הכנסת כץ, גם לכם הייתה ועדת כנסת, אבל אנחנו נלחמנו - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם אנחנו, ולמרות זאת - - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> משכנו אתכם פה שלושה ימים, כשבאתם עם שוקולדים שתישארו ערים, ואמילי מואטי נפלה בהצבעות בגלל שהיא נשארה עד 02:00. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה רק מחזק את הטיעון שלי. למרות שיש שעת הצבעה שאתם הנחתם עלינו, אנחנו עדיין נחזיק את המליאה ערה פה כל הלילה. ישבו פה שרים, ישבו פה חברי כנסת, ויהיו ערים. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מתי? מתי בדיוק? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> רק אני וקרעי פה, אחי. רק אני וקרעי. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> רק אני וואטורי. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> קודם היה אלי, אחריו יבוא מישהו אחר. יהיו פה שרים. כולכם תתרגלו לא לישון בלילה. מה יש בזה? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> הקואליציה ישנה שנת ישרים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה יש בזה? ומחר בבוקר כשתהיה פה האימא של כל ההפגנות מסביב למשכן, תבין את זעם העם. רק אז תבינו את זעם העם. אתה מנותק. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> תמשיכו להפגין. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה מנותק, שלמה. אתה מנותק. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> קרעי, תגיד לי, תתווכחו כמה שתתווכחו – אתם לא מבינים ששלושתנו הכי דפוקים שיש, במשמרת הכי דפוקה שיש, כמו בצבא, 02:00 עד 04:00? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה שלך. אתה התחלת עכשיו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זאת המשמרת של הגנבים, זאת. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> היושב-ראש, האופוזיציה רוצה להמשיך לנמנם עד אוקטובר 2026. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> לא הבנתי, קראת לנו גנבים? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה סלנג של הליכוד. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> התקציב שלכם, לא אנחנו. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> גם המדינה שלכם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> גנבים באים ב-03:00, לא? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> שלמה, גם אתה יודע שאם זה היה תלוי בך, לא היו מקצצים לחינוך, לרווחה ולבריאות, ומוסיפים כסף לאורית סטרוק, לשר המורשת ולעוד המצאה שיש לנו פה רק בשביל לשמור את הממשלה הזאת כמו שהיא. עם כל הכבוד, נשארה לי דקה וחצי לדבר על פרשה חדשה. שמעתם על הפרשה החדשה בצה"ל? שר הביטחון שלנו זימן אליו קצין שעבר עבירה של ביטחון מידע. מצ"ח הגיעו לחקור את העבירה של ביטחון מידע. הוא כתב מכתב לראש הממשלה, אפרופו ההזיה שנהייתה במדינה הזאת; קצין עוקף את כל שרשרת הפיקוד, פונה לראש הממשלה. מה עושה שר הביטחון שלנו? מזמן אותו אליו, כאילו הוא אחרון פעילי הליכוד, בשביל לשמוע מה קורה. איך אמור להתנהל הצבא? מה אמור לעשות הרמטכ"ל עכשיו אחרי שהוא ישב עם שר הביטחון? מה הרמטכ"ל אמור לעשות – לשאול אותו איך היה אצל שר הביטחון? מה הוא אמר לך? מה היו ההנחיות? תראו מה זה, יש לנו רמטכ"ל שנמצא חודש וחצי בתפקיד, הוא כבר צריך להיכנס לעימות חזיתי עם הממשלה ולהוציא הודעה: "אני לא מקבל הנחיות דרך התקשורת". ברור שלא תקבל הנחיות דרך התקשורת. אני מחזק את הרמטכ"ל מפה: אל תיפול לפוליטיקה הקטנה והזולה הזאת שעושים עליך עוד פעם חברי הליכוד. ומי שרוצה להבין באמת את חשיבותו של שר הביטחון שלנו, היה צריך לשבת בכנסת לפני שבוע, כשהייתה פה אזעקה. אני לא יודע מי שם לב לזה. הייתה אזעקה, ואתה יודע מי היחיד שפינו אותו? רק את ראש הממשלה. ישבתי ואמרתי: רגע, קחו גם את שר הביטחון. מה יעשה שר הביטחון שלנו? אמרו לי: לא, אין מקום בחדר. תודה רבה, חברים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, בשעה מאוחרת זו, ב-02:00, 02:07, האמת היא שהנאום המצוין של רון קודם כול העיר אותי. אני מודה לך, רון, על הערנות בעקבות הנאום שלך. כל מילה, וכל הנושאים שעלו פה הם סופר-חשובים. אני אשתדל להתייחס לחלק מהדברים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> פספסתי. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבל שלא היית פה. הוא דיבר שעה. היה מרתק ומעניין מאוד. היה פה שיח שלם בנושא החטופים, והיושב בראש הקודם טען שאנחנו משתמשים בחטופים. באמת אני מזועזעת ועם צמרמורת בכל הגוף. כמי שהקימה את השדולה למען החטופים ומקדישה את מרבית זמנה לנושא הזה, אף אחד, אף אחד לא יגיד לי שאני משתמשת בהם. אני מוכנה להקדיש את החיים שלי בשביל שהם יחזרו הנה, ולכן בדיוק אני פותחת את הנאום הזה במכתב, מכתב שכתבה רעייתו של אלקנה בוחבוט לרגל יום הולדתו שהיה לפני כמה ימים, והיא ביקשה שאנחנו נקרא אותו מעל בימת המליאה. אז אף אחד מאיתנו לא משתמש בחטופים. אנחנו כלי בידיהם; אנחנו השליחים שלהם בבית הזה ובמדינה הזאת להשמיע את קולם. הייתי חייבת רגע למחות על הדבר הזה. ובצורה שאי-אפשר בכלל לחלום, הערב פורסם סרטון חדש של חמאס של שני החטופים, אלקנה בוחבוט ויוסף חיים אוחנה. זה סרטון ראשון שאנחנו רואים מאז שהם נלקחו בשבי לפני 535 ימים, ולפני כמה ימים אלקנה ציין יום הולדת, ורבקה, אשתו המקסימה, כתבה לו מכתב וביקשה שאני אקרא אותו, אז אני אתחיל את הדברים שלי במכתב שלה. "אהוב שלי, היום אתה חוגג 36, ולמרות שאנחנו לא יחד פיזית, אני רוצה שתרגיש את האהבה שלי, את הכוח שלי ואת האמונה שלי בכך שנחזור להתחבק בקרוב. מאז 7 באוקטובר כל יום בלעדיך הוא התמודדות קשה, אבל גם הוכחה לאהבה המחברת בינינו. ראם דוד הקטן שלנו גדל מיום ליום. הוא לא מפסיק לדבר עליך, הוא מתגעגע אליך, שואל עליך וחולם על היום שבו יוכל לרוץ שוב לזרועותיך. אני מספרת לו עליך כל הזמן, על האבא האמיץ והמדהים שאנחנו כל כך אוהבים ומחכים לו. "כל המשפחה מחכה לך. כולנו נלחמים עליך ביחד. מחכים לך בלב מלא תקווה. אתה איתנו בכל רגע, בכל מחשבה, בכל פעימה. "אני לא יודעת אם אתה רואה אותי עכשיו, אבל אני רוצה שתדע שאנחנו כאן אוהבים אותך ומחזיקים באמונה חזקה שתחזור אלינו בקרוב. גם אם חשוך וקר לך, אתה אף פעם לא לבד. זה לא נתפס שאנחנו ביום ה-533 לחטיפה שלך, וקמנו לבוקר שחור של חזרה ללחימה. עם העדויות של השבים, אנחנו מבינים יותר מתמיד את הסכנות של המלחמה עבור החטופים. "ולכן ביום הזה אני רוצה לפנות לממשלת ישראל, לכל מקבלי ההחלטות, לראש הממשלה: אל תשכחו את החטופים שלנו. אל תפסיקו להיאבק להחזיר אותם הביתה. אנחנו דורשים שתעשו הכול כדי להחזיר אותם אלינו לפני כל דבר אחר שאתם עושים עכשיו. "ולכם, אזרחי ישראל, חשוב לי לומר: תודה שאתם איתנו. אל תפסיקו להשמיע קול. המשיכו לתמוך. המשיכו לדרוש את הצודק והמוסרי. האמת נמצאת פה בכיכר. כל יום שעובר הוא סבל גדול, ואנחנו צריכים את האחדות והכוח של כל עם ישראל כדי להחזיר אותם הביתה. "יום הולדת שמח, אהוב שלי. מחכה ליום ההולדת השני שלך, יום השחרור שלך, יום החזרה שלך אלינו הביתה. אני אוהבת אותך בכל ליבי ומחכה לך בכל נשמתי. אנחנו שולחים לך בלונים ומקווים שהם יפרחו גם אצלך. באהבה אין-סופית, רבקה וראם." מה אפשר להגיד אחרי שקוראים את הדברים המרגשים האלה של רעייתו של אלקנה בוחבוט? אני חייבת להגיד שנאמתי פה קודם היום בנושא של הירידה בסיקור של החטופים ב-76%. זה נאמר פה הרבה מעל הבמה הזאת. זה נתון מזעזע, וזה משהו שאנחנו כן צריכים לקחת אותו לתשומת ליבנו, כולנו, גם נבחרי הציבור, גם התקשורת בישראל. כל מי שיש לו במה, פלטפורמה ודרך לדבר על החטופים צריך לעשות זאת, לא רק בגלל שזה הדבר הנכון והמוסרי והערכי והצודק לעשות, אלא גם בגלל שהחטופים שלנו שומעים אותנו, והרבה פעמים הם מאזינים לרדיו, לתקשורת, לנאומים מעל במות כיכר החטופים, לנאומים פה, והם מחכים לשמוע שאנחנו חושבים עליהם, שאנחנו עושים הכול כדי להחזיר אותם, שלא שכחנו אותם. אם יש דבר שהחוזרים מהשבי מדברים עליו זה באמת זה – גם שהם שמעו את אימא, או את אבא, או את האח, או מישהו מדבר עליהם ומעביר להם מסר, וכמה זה חיזק אותם ברגעים הקשים. כי מה עוד הם יכולים לבקש שם בתוך הגיהינום הזה שהם נמצאים בו, בשלשלאות, מתחת לאדמה, מורעבים, בלי מים, בלי תנאים בסיסיים, מעונים, אם לא לפחות הידיעה שאנחנו עושים הכול כדי להחזיר אותם? באמת צפיתי בסרטון הערב של שני החטופים שחמאס שיחרר. אני באופן אישי חושבת שנבחרי הציבור תמיד צריכים לצפות בחומרים האלה. כמובן אם המשפחה מבקשת לא לפרסם את זה בתקשורת, אז צריך לכבד את זה, אבל כנבחרי ציבור, התפקיד שלנו זה להכיר את התמונה בכללותה וכמה שיותר פרטים, ואני חושבת שזה חשוב. בגלל זה גם עמדתי פה ואמרתי בשבוע שעבר כמה חשוב ללכת ולראות בעיניים למשל את ניר עוז, כי עד שאתה לא נמצא שם ורואה בעיניים את החצר של משפחת ביבס, את הצעצועים של הילדים בחוץ, את ההרס, את הקיבוץ השרוף הזה – הקיבוץ היפהפה הזה, שהוא התגלמות הישראליות בעיניי – שרוף ובמצב שבו הוא נמצא, אתה לא יכול להפנים ולהבין. ואני אומרת את זה לכל חברי הפרלמנט מהעולם שמגיעים לפה לישראל. השאלה הראשונה שאני שואלת אותם: האם ביקרתם בקיבוצים? האם הייתם שם? האם ראיתם בעיניים את מה שקרה? כי לראות את זה בתקשורת, או באיזה וידיאו, או באיזה טיקטוק, זו לא המציאות עצמה, זה לא החיים עצמם. אני לא איכנס פה למראות שאני ראיתי בשבועות הראשונים כשהייתי שם בקיבוצים, כי הם באמת בלתי נתפסים, והם כנראה גם ירדפו אותי כל ימי חיי, כל ימי חיי – האכזריות, הסדיזם. אין לי מילים לתאר את הנאצים הנוראים, מפלצות החמאס וכל מי שהשתתף בטבח הנוראי הזה, מה שהם עשו. וחשוב, חשוב ללכת לשם ולראות את זה בעיניים. אחרי שפתחתי ודיברתי על אלקנה, על יוסף חיים ועל רבקה, אני רוצה להזכיר לכולנו שעברו 535 ימים מאז שהמלחמה הזאת פרצה, ועדיין, עדיין, עדיין יש לנו 59 אחים ואחיות שלנו בעזה. וכן חשוב לי להגיד שמתוך ה-59 יש עדיין שלוש נשים בעזה. אנשים קצת לא זוכרים את זה, כי מרבית הנשים שוחררו, לשמחתי, לצערי חלקן כבר לא בחיים, אבל יש לנו שלוש נשים חטופות שאינן בין החיים, ענבר, ג'ודי ועפרה, שעדיין שם. גם הן צריכות לחזור הביתה. כמו כל יתר החטופים, גם להן מגיעה קבורה בישראל, מגיע להן לחזור לאדמתנו ולקבל את מנוחת העולם שלהן, וכמובן את המקום שבו המשפחות שלהן יכולות להתייחד איתן. אני נמצאת הרבה על הכבישים, אני מגיעה הרבה דרך איילון מתל אביב לירושלים לכנסת, וכל יום שאני נוסעת שם אני רואה על הגשרים את תמונתה של ענבר הימן, זיכרונה לברכה, וכתוב על השלט שם "גם אני אישה, תחזירו אותי", כי בהסכם שהיה עד עכשיו בעסקה, היה צריך לשחרר נשים, אבל גם היא אישה, והיא עדיין לא פה, אז חשוב לי להנכיח את זה ולהגיד את זה. האמת היא שמרוב סקנדלים ואירועים בלתי פוסקים שהממשלה הזאת מביאה לנו לסדר-היום הציבורי, קשה מאוד לעקוב. קשה לעקוב. הציבור עייף,. הוא עייף מהסקנדלים הבלתי-פוסקים שקורים פה כמה פעמים ביום. ובאמת אני שואלת את עצמי שאלה מאוד בסיסית, מאוד בסיסית: כמה בושות עוד יהיו לנו מהממשלה הזאת? כמה אירועים מטורללים, לא נורמליים, בלתי נתפסים, יקרו לנו? איך יכול להיות ששר במדינת ישראל, השר לביטחון לאומי, סליחה על הביטוי, אבל כמעט הולך מכות עם ראש השב"כ? תגידו לי, זה נורמלי? מה זה הדבר הזה? זה מה שמייצג אותנו? עיני העם נשואות לאנשים האלה, לשרים בממשלה שכמעט מרביצים פיזית, והיה צריך להפריד ביניהם פיזית. איפה אנחנו נמצאים? אנחנו מטיפים פה מעל הבמה הזאת שלא תהיה אלימות במגרשי כדורגל, אבל שר בממשלה כמעט מרים יד על ראש השב"כ? איפה נשמע כזה דבר? וזו רק דוגמה אחת. יש כל כך הרבה סקנדלים בממשלה הזאת וכל כך הרבה בושות שעושים לנו, גם פה וגם בעולם. ובזמן שהממשלה הזאת, לצערי, היא מביישת אותנו בכל כך הרבה דרכים, הממשלה הזאת עסוקה כל היום בקמפיינים ובמסרים של איך להנדס את דעת הקהל בישראל ולהסיט את תשומת הלב קודם כול מהחטופים, כמובן, אבל באמת להתעסק בדברים שהם פשוט חתירה כנגד היסודות הדמוקרטיים של המדינה הזאת. זה כמובן אמירות על גורמי המקצוע במשרדים הממשלתיים שלנו, ועל ראש השב"כ שלנו, ועל היועמ"שית שלנו, באמת עד אחרון הפקידים; שבירה מוחלטת של האמון של הציבור בכם, בממשלה, ורואים את זה. הוא דיבר פה קודם על הסקרים – רואים את זה גם בסקרים. אולי אם מישהו מאיתנו עד עכשיו חשב שאתם עושים טעות אחרי טעות, שזה פשוט טעויות ואתם מובלים על ידי הקיצוניים בממשלה הזאת, המשיחיים וההזויים, עכשיו אנחנו מתחילים לחשוב שאולי בעצם אלה לא באמת טעויות. אולי גם הדיפ-סטייט שאתם מדברים עליו חלחל לתוך הממשלה הזאת. עם כל החקירות שקורות עם קטר, ומה שקורה בלשכת ראש הממשלה, אני צריכה לשאול את עצמי שאלות קשות. מה עוד לא התגלה ויצא החוצה שאנחנו עוד נגלה? איפה הזרועות של קטר נכנסו לנו במדינה? האם הם מעורבים בעוד מקומות בממשלת ישראל, במשרדים שלנו, בהחלטות גורליות לעתיד האומה הזאת, ואנחנו לא מודעים לזה? לכן, לכן, לכן חשוב לי שיהיו שומרי סף. לכן חשוב לי שיהיו פה חקירות ללא מורא, ללא פחד. אני רוצה שיהיו חקירות. אני רוצה שאם יש דברים נוראים ואיומים שקורים במחשכים, אנחנו נדע מהם. בגלל זה אני גם רוצה שיהיה סיקור תקשורתי חופשי, ושתהיה פה תקשורת חופשית ותאגידי ציבור שיוכלו לדבר על הדברים בצורה חופשית. אסור לנו, אסור לנו שכלי התקשורת יהיו מובלים על ידי השלטון. ובאמת חשוב לזכור שקטר, בסוף היא מדינת אויב למדינת ישראל, שהצמיחה את חמאס, אני רוצה להזכיר שהעבירה לו מזוודות של כסף – שאגב, ראש הממשלה דאג לתת להם – שגם נתנו מקלט מדיני למנהיגי חמאס, אני רוצה להזכיר, ומממנים את הטרור במשך עשורים רבים. עד כמה חמור הנושא הזה של קטר? אני רוצה להזכיר שראש הממשלה הוא ראש ממשלה כבר 17 שנים. נכון, היו הפסקות באמצע, אבל 17 שנים הוא המנהיג העליון, שיצר את הקשרים האלה, שהידק אותם, מסתבר. אבל הכת הזאת, העיוורת, שהולכת אחרי ראש הממשלה בעיוורון מוחלט, לא מסוגלת לפקוח את העיניים ולראות את זה. ולאורך השנים אתם הצהרתם בדרכים כאלה ואחרות שארגון חמאס הוא נכס לישראל. שר האוצר אמר את זה בפה מלא: "חמאס הוא נכס". פתאום עכשיו הוא מדבר אחרת. מזוודות הכסף, כמובן – נמנעתם מלפעול כנגד פעולות טרור בעזה כלפי אזרחינו, טפטופים וטפטופים וטפטופים, ו-20 שנה של רקטות לעבר שדרות נענו בשתיקה. קראתם לזה "טפטופים", כאילו זה טיפות של גשם, טיפות ברכה של גשם שבאו עלינו מהשמיים. לא, אין בזה שום ברכה, ומדינת ישראל צריכה להגיב בחומרה ובחוזקה כשהדברים האלה קורים, ולא לאפשר למצב להידרדר. לצערי, הימין, שכל כך מתהדר בביטחון, איבד את דרכו. לא אהבת הארץ ולא עתיד המדינה זה מה שמנחה את ראש הממשלה, אנשי לשכתו והימין. וראינו שהיו כבר בשנים האחרונות הרבה מאוד פרשיות נוספות שקשורות גם לשיקולים כלכליים שנכנסים בתוך שיקולי הביטחון של מדינת ישראל, אם זה הצוללות ואם פרשות אחרות. ולכן המעורבות הקטרית בלשכת ראש הממשלה היא לא פחות מסכנה מהותית לביטחון המדינה והשתלטות של מדינת אויב על קודש-הקודשים של ביטחון ישראל. ולכן צריך לחקור את זה, שוב אני אומרת, ללא מורא וללא פחד, עד לחקר האמת, כדי שדבר כזה לעולם לא יקרה שוב. ברור גם שההפיכה המשטרית שחזרה אלינו לרעה דוהרת קדימה, והרצון להפוך אותנו לאיזה סוג של דיקטטורה מלוכנית, לאומנית, משיחית, שמזכירה אגב הרבה דברים בקטר, באופן אירוני, ופוגעת בחוסן הלאומי שלנו כאומה, משסעת את הציבור שלנו ושוחקת את הערבות ההדדית והסולידריות החברתית בינינו. האם זה גם חלק מאיזה תוכנית-על של קטר? אני לא יודעת. אני כבר שואלת את עצמי הרבה שאלות, אבל כשמזכירים ערבות הדדית וסולידריות חברתית, אני חושבת שראוי לציין שמי שמראים לנו את זה יותר מכולם זה דווקא החטופים שלנו, ששבו מהשבי, אותם אלה שלא עוסקים כרגע בשיקום שלהם. הם לא מצליחים לעסוק בשיקום שלהם, כי הם אלה שאומרים: עד שהחברים שלנו לא יצטרפו אלינו ולא יחזרו לכאן, לא נוכל להשתקם. זאת ערבות הדדית. ערבות הדדית זה כשאמילי דמארי אומרת לשובים שלה: תשחררו את קית' סיגל לפניי, כי הוא מבוגר והוא חלש, ואני חזקה ויכולה עוד להישאר פה. וערבות הדדית זה כשלירי אלבג אומרת לשובים שלה: אני לא מוכנה להשתחרר ולהשאיר את אגם ברגר לבד פה, אני רוצה להישאר איתה. זאת ערבות הדדית, זאת סולידריות, אלה גיבורות אמיתיות, ויש לכולנו מה ללמוד מהן. התקציב – אנחנו פה הלילה בלילה לבן בכנסת לקראת ההצבעות על התקציב. אני קוראת לו "תקציב הביזה", תקציב רע למדינת ישראל, תקציב שאני לא יכולה להבין אותו בשום צורה שהיא. אני מסתכלת על ההעברות התקציביות, על הכספים הקואליציוניים, על כל מה שקורה בתוך התקציב הזה, ואני ממש ממש מתביישת. בסוף אני רואה פה הצעות חוק פרטיות של חברי כנסת שמציעים לפצות את החוזרים מהשבי בכמה מיליונים, כי החוזרים מהשבי מנהלים קמפיינים של גיוס המונים כדי שהם יוכלו להמשיך קדימה בשנים הקרובות, וזה מבייש אותי. זה מבייש אותי ששמים 130 מיליון שקל על הילולת הר מירון – שהיא חשובה, ובסדר גמור שיש אותה, אבל לא צריך לממן את זה ב-130 מיליון שקלים בעוד השבים שלנו מהשבי מנהלים קמפיין גיוס המונים. זה הזיה, הזיה, הזיה, שלא לדבר על המעגלים מסביבם. אני רואה אותם פה בכנסת. אנחנו כולנו רואים אותם. אנחנו איתם כבר שנה וחצי, האחים, ההורים, הבני דודים, הסבים והסבתות. נגמרו להם החיים. אלה אנשים שהפסיקו את החיים שלהם. הם רק במאבק להשבת החטופים. הם הפסיקו לחיות. הם הידרדרו מכל בחינה – בריאותית, כלכלית, רגשית – והתפקיד שלנו זה לדאוג גם להם, כי קרה פה משהו יוצא דופן, משהו היסטורי, משהו שלא קרה לנו בעבר, וככה צריך להתייחס אליו. צריך גמישות מחשבתית. צריך להתייחס לאירוע הזה כאל משהו שהוא שונה ואחר, לגלות את הגמישות הנדרשת ולגלות קצת קצת אמפתיה ורגש. לא יקרה כלום אם הממשלה הזאת תעבוד קצת עם הלב, תפתח קצת את הלב. התקציב הזה באמת שוחק גם את מעמד הביניים, אבל גם הרבה מאוד שכבות שונות באוכלוסייה. ואני חושבת לעצמי איך אנחנו מעבירים את התקציב הזה ומכשירים בתוכו חוק השתמטות, כי הכול קשור בהכול. וגם ההשתלבות של החברה החרדית בצבא ולאחר מכן בעולם התעסוקה משפיעות על הכלכלה הישראלית חד-משמעית. חד-משמעית. ואנחנו צריכים לעזור להרבה אנשים בחברה החרדית לצאת ממעגל העוני. וכדי לצאת ממעגל העוני הם צריכים להשתלב בשוק העבודה במדינת ישראל. קצבאות מהמדינה לעולם לא יוציאו אותם ממעגל העוני. ויש נשים מופלאות, מדהימות, בחברה החרדית, שעשו את התהליך הזה, שהצליחו להשתלב פה בהייטק ובכל מיני תעשיות, ובאמת עושות עבודה מדהימה, והן מאוד מוערכות. אני מאוד מכבדת את זה ואני חושבת שצריך להרחיב את זה מאוד, לא רק לנשים בחברה החרדית אלא בכלל. אני מאוד מקווה שאני טועה במה שדיברתי עליו קודם בהקשר של קטר, ושלא נגלה עוד דברים שאנחנו עדיין לא יודעים ולא מודעים אליהם בהקשר של לאן עוד קטר חדרה בתוך מדינת ישראל ובאיזה צמתים מרכזיים היא נמצאת. לסיום, אני רוצה להגיד בהקשר של החטופים, שדיברתי עליהם רבות קודם – תמיד אני מרגישה, לא משנה כמה אני מדברת עליהם ומעל איזו במה, שזה לא מספיק, שזה צריך להיות הנושא, שבזה אנחנו צריכים לעסוק, ושכל נבחר ציבור צריך לדבר אותם כל יום וכל הזמן, וכל מהדורת חדשות וכל ועדה בכנסת. באמת אנחנו צריכים לדבר את זה הרבה יותר. מחר יש את מחאת ה-101, שזאת מחאה שקטה, של נשים בעיקר, אבל גם גברים, שמגיעים לבושים בלבן כדי להגביר את הערנות בנושא החטופים, וגם מחר פה, מחוץ לכנסת, תהיה מחאת ה-101. ואני קוראת לציבור לבוא ולתמוך בהם ולהצטרף למחאה הזאת. היא חשובה, היא אנושית, היא אמיתית, היא עוצמתית, כי השקט, השקט הזה שהם יושבים בו, הוא עוצמתי בצורה בלתי רגילה. לפעמים לצעוק זה לא כוח, לפעמים לצעוק זה לא עוצמה. לפעמים בשקט יש עוצמה. ואני רוצה לשבח אותם מפה על מה שהם עושים. זה בסוף הציבור הישראלי היפה, שמחליט לבוא לחזק את המשפחות האלה ולשבת איתן בשקט כדי להראות להן את ההזדהות שלהם איתן. והרבה מאוד פעמים אתם תראו שם אימהות של חטופים וחטופות שכבר שבו אלינו, שחוזרות לשבת בתוך מחאת ה-101 ולתמוך בה. למשל ההורים של הרש גולדברג פולין – איזה משפחה, איזה הורים, אנשים אצילים בצורה בלתי רגילה, מקפידים להגיע למחאה הזאת, מקפידים להביע את התמיכה שלהם. הם איבדו את היקר להם מכול. לצערנו הרש, זיכרונו לברכה, הוא נחטף בחיים, אם אתם זוכרים, מהמיגונית, אחרי שלצערנו הוא איבד את ידו, היה שם פצוע והצליח לשרוד שם כל כך הרבה זמן, ואז חמאס רצחו אותו במנהרות. זה היה ששת החטופים שנרצחו, לצערנו ככל הנראה כשצה"ל התקרב, והם הוציאו אותם להורג. והם מקפידים להמשיך להיות חלק מהמאבק להשבת החטופים, כי הם יודעים שזה הדבר המוסרי, הנכון, הצודק, הערכי, הישראלי, ובעיקר בעיקר – היהודי לעשות. הקשבתי פה בערב לרב גפני, יושב-ראש ועדת הכספים. אני התרגשתי לשמוע אותו, כי הוא עמד פה באומץ ודיבר על החטופים. הוא עמד פה ואמר שאין דבר חשוב מזה, וזו היהדות. היהדות היא להחזיר אותם. עם כל זה שאני התרגשתי ואני תומכת, אני חושבת שצריך לדעת גם לשים בסוף את המפתחות על השולחן, גם מה שנקרא "לדפוק על השולחן" ולדעת לאיים בפירוק הממשלה או אי-ההצבעה על התקציב, קודם כול ולפני הכול בנושא החטופים, ולא בנושא חוק השתמטות המוני או כל מיני סחיטות קואליציוניות למיניהן שמתרחשות בבית הזה. הייתי מצפה שמפלגות בתוך הקואליציה הזאת ידעו לדפוק על השולחן ולאיים בפירוק הממשלה, לכך שראש הממשלה אחת ולתמיד יסגור את נושא החטופים, יביא אותם, את כולם, בפעימה אחת, בעסקה אחת, החיים לשיקום, המתים לקבורה. אם אנחנו ניתן לאלה שעדיין בחיים להירצח שם או למות שם, זה עלינו, עליכם, לדיראון עולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, מכובדיי, במהלך השעה הקרובה אנחנו נתחיל בקריאה של מכתב ששלחה חנה, שהיא דודה של ענבר הימן, שנמצאת בעזה, ואחרי זה נמשיך, יש המשך מעניין. יש פרויקט של הקראה שח"כים קוראים דברים שכתבו משפחות של חטופים, ואני מקריא עכשיו משהו שכתבה כאמור חנה, שהיא דודה של ענבר. "ענבר שלנו, כמה שאני אוהבת, מתגעגעת, כואבת, נלחמת בכל הכוח שאת תחזרי. נותרת האישה הצעירה ביותר בעזה. הופקרת. מבטיחה לך, ילדה שלנו: לא נרפה, לא ננוח, לא נשקוט, ואת חוזרת במהרה הביתה. דבר לא הכין אותי לזה, אבל זאת משימת חיי, להחזיר אותך אל אימא, אבא ועידו, שכל כך מחכים לך. "ילדה אהובה ומוארת שלנו, את בכל נשימה שאני נושמת, את החמצן של חיי. אוהב אותך בכאב לאורך שארית חיי. דודה שלך, חנה." במעבר חד, לא נוכל שלא להתייחס הערב לאותו ריקוד של השר גולדקנופ בחתונה לצלילי השיר "במשטר הכופרים אין אנו מאמינים, ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים, נמות ולא נתגייס ונקדש שם שמיים". לאחר שהסרטון הזה התפרסם התחילה איזה תחרות בתוך הקואליציה מי מגנה יותר חזק את ההתנהגות של השר גולדקנופ, ובגלל שהתחרות הזאת היא כל כך מגוחכת – כי בסוף אתם הממשלה, אתם לא צריכים לגנות, אתם צריכים לפעול – נעבור פה על תגובות חברי הקואליציה לאותו ריקוד של גולדקנופ. נתחיל במי שיש לו הכי הרבה יכולת השפעה על הסרבנות החרדית לגיוס, והוא שר האוצר סמוטריץ'. סמוטריץ' כותב כך: "בושה וחרפה! לא ניתן לשתוק יותר מול אטימות, הזלזול וכפיות הטובה של השר גולדקנופ כלפי מדינת ישראל ולוחמי צה"ל הגיבורים. אני דורש" – הוא דורש – "מראש הממשלה לזמן אותו לבירור עוד הערב, להציב לו קו אדום ולשים סוף להתנהלותו המבזה". שר האוצר דורש, דורש מראש הממשלה להציב לו קו אדום. ואני שואל את שר האוצר: כסף למישהו שאומר שבממשלת הכופרים אין אנחנו מאמינים, יש לו 1.3 מיליארד לתת. יש לו. למי שאומרים "ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים" תוך כדי מלחמה – 75 מיליון שקלים לטיפוח מוסדות מוכשר ופטור יש לו; אגב שפועלים באי-סדרים מטורפים. לאלה שאומרים "נמות ולא נתגייס" – 50 מיליון שקל ו-70 מיליון שקל לתמיכה בתרבות חרדית והגדלת סבסוד של צהרונים, שוב, שמתנהלים בחוסר שקיפות, יש לו. ולמי שחושבים שזה קידוש השם, כל הדברים האלה, יש לו 28 מיליון שקלים למנוע נשירה מהישיבות שלהם. לזה יש לו, אבל הוא דורש מראש הממשלה שיקרא לו ויציב לו קו אדום. סמוטריץ', שהוא גדול מממני, תומכי ומעודדי הסרבנות של אחינו החרדים, דורש מראש הממשלה, אבל מחלק להם כספים כאילו כלום – 1.3 מיליארד. הינה, זה סמוטריץ'. עכשיו נעבור לשאר חברי הקואליציה, שגם הם עומדים להרים את היד בעד תקציב שמתקצב ביד רחבה מאוד את אותם אלה שלא מאמינים בממשלה שלנו, לא מאמינים במשטר הציונים וחושבים שבזה שהם ימותו ולא יתגייסו הם מקדשים שם שמיים. נעבור למישהו מהמפלגה שלך, אדוני שר החינוך יואב קיש; גילוי נאות – חבר שלי מהטייסת. כשהוא נכנס לפוליטיקה, מה היה הדגל שהוא נשא? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> איזה טייסת הייתם? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> 110. טסנו ביחד. מה הדגל שיואב קיש נשא והניף בגאון כאשר הוא נכנס לפוליטיקה הישראלית? השוויון בנטל. זה היה הדגל שלו. כשיואב קיש רצה להיכנס לפוליטיקה, הדגל שלו היה שוויון בנטל, אז בואו נקרא מה "מר שוויון בנטל קיש" חושב על השר גולדקנופ. "פעם אחת זו טעות, פעם שנייה זה במקרה, פעם שלישית זה מרתיח את הדם. דווקא מכיוון שאני לא חושב שגיוס אמיתי של החרדים יכול להיות בכפייה אלא בשיח והסכמות" – הפוך ממה שהוא חשב כשהוא נכנס לפוליטיקה – "ודווקא בגלל שמדינת ישראל נמצאת במשבר נוראי מבחינת הצורך בכוח אדם בצה"ל והרצון האמיתי, הכן והצודק של חיילי המילואים לשוויון בנטל" – הינה, אתה רואה, הוא משתמש במונח – "דווקא בגלל כל זה, מרתיח לראות פעמים רבות את חוסר ההבנה של חלקים גדולים בהנהגה החרדית את האירוע. אם ההנהגה החרדית לא תלך אחרי הציבור החרדי שבחלקים הולכים וגדלים מתחנן לשינוי, הם יעשו טעות היסטורית שכולנו נשלם עליה את המחיר. אני מבין ואני גם חש חלק מהתסכול הענק של ציבור המשרתים" – הוא מבין רק חלק מהתסכול; הוא לא מבין את כל התסכול, השר קיש, הוא רק מבין חלק מהתסכול. "חובה עלינו לשנות את המציאות הנוכחית. שירים בזויים וריקודים בזויים לא מסייעים בשינוי המצב, אלא רק לוקחים אותנו אחורה". תראו, גינוי מאוד מאוד תקיף – עלק תקיף – אבל כנראה שמחר ב-11:00 השר קיש ירים את ידו בעד תקציב של 1.3 מיליארד שקלים לישיבות ששרים בהן את השירים האלה ורוקדים את הריקודים האלה. השר אלי כהן – בוא נשמע מה יש לו להגיד: "חיילינו הגיבורים מסכנים את חייהם בכל הגזרות למען ביטחון כל אזרחי ישראל. על החברה החרדית להיכנס תחת האלונקה ולשאת יותר בנטל הביטחוני על מנת לתת מענה לאתגרים העצומים שעומדים בפני מדינת ישראל. אמירות כמו ששמענו היום באירוע שבו השתתף השר גולדקנופ הן מגונות ואין להן מקום בשיח". מה אתם אומרים? מה, השר אלי כהן יצביע בעד 1.3 מיליארד שקלים לישיבות שבהן רוקדים ושרים, שהם כופרים בממשלה שלו, שזו ממשלה של כופרים, שהם לא מאמינים במשטר הציונים? כאלה ששרים "נמות ולא נתגייס"? זה קידוש השם? אני מעריך שהשר אלי כהן ירים את היד בעד התקציב הזה. בואו נראה מה יש לשר אופיר סופר להגיד. אוה, אלה דברים חריפים ביותר: "גולדקנופ אינו ראוי להיות שר בממשלת ישראל. מי שאינו מסוגל להוקיע בבירור מעשה מביש כזה, לא יכול להיות חלק מהנהגת העם בשעתו הקשה ביותר". אגב, אם כך, אז נתניהו לא יכול להיות חלק מהנהגת העם, כי נתניהו לא הוקיע. הוא הודה לשר גולדקנופ – באמת, תודה לשר גולדקנופ – שהוא הבהיר את הנקודה. אבל לפי השר אופיר סופר, נתניהו לא יכול להיות חלק מהנהגת העם. "בעוד משפחות שכולות והורים לפצועים רואים שוב ושוב את הריקוד השפל הזה, ליבם מתכווץ מכאב ומזעם, איזה מסר זה שולח להם? ששיקולים פוליטיים חשובים יותר מכבוד הנופלים? שותפות כזו? שותפות עם מי שמבזים את מדינת ישראל ומחללים את זכר הקדושים? זהו קו אדום שאין לחצות". אני שואל – אופיר סופר הוא באמת חבר יקר ואיש רציני, אבל אני שואל אותך: אופיר, כאילו, מה זה הדבר הזה? מה, זו התגובה שלך? הרי ראש המפלגה שלך סמוטריץ' חוזר פעם אחרי פעם אחרי פעם שאת הברית הפוליטית עם החרדים לא כדאי לפרק בגלל עניין הגיוס. לא כדאי לפרק בגלל עניין הגיוס. ואתה אומר פה ששיקולים פוליטיים חשובים יותר מהנופלים. אז בעצם אתה תומך בשותפות הפוליטית עם המפלגות החרדיות שמבזות את מדינת ישראל ומחללות את זכר הקדושים, במילותיך שלך. מה שוות כל האמירות החריפות האלה אם אתה חלק מהדבר הזה. נעבור לחבר הכנסת דן אילוז. באמת, תחרות קשה. "גולדקנופ פוגע שוב ושוב בציבור המשרת באיומים על חוק הגיוס והתקציב, בהזרמת כספים למגזר שלו ועכשיו גם בריקוד מבזה לצלילי 'נמות ולא נתגייס'. בזמן שמדינת ישראל נלחמת, כשהציבור המשרת משלם בדם, הוא דורש עוד פטורים, עוד תקציבים ויורק בפרצופם של הלוחמים. זה לא רק ניתוק – זו חציית קו מוסרי. יש לי מחלוקות עמוקות עם נציגים חרדים אחרים, אבל איתם אפשר לנהל שיח. התנהגות כמו של גולדקנופ לא שייכת לשיח. היא שייכת החוצה מהמערכת. הוא לא ראוי לכהן כשר במדינת ישראל. בימים שבהם מתקבלות החלטות דרמטיות בצמרת, מן הראוי שגם מינוי כשר ייבחן". הוא פונה ישירות לנתניהו וכותב: "אדוני ראש הממשלה, להט הריקודים – זה לא הסבר, זו היתממות. נמאס מהתירוצים. מי שפוגע שוב ושוב בלב הפועם של המדינה, בציבור המשרת, לא יכול להישאר בממשלה. נקודה". נו, ומה אתם אומרים? חבר הכנסת דן אילוז יצביע בעד התקציב, למרות שגולדקנופ הוא שר בממשלה? למרות שגולדקנופ, פעם אחר פעם, פוגע בחיילי צה"ל, בנופלי צה"ל, בפצועי צה"ל? אילוז טוען שהוא לא יכול להיות שר בממשלה וזו חציית קו אדום והוא לא ראוי. בואו נראה איך אילוז יצביע מחר על החוק. אין פה שר. נחכה. איפה הוא? הלך לישון? לא היינו רוצים שדברים כל כך חשובים של החברים שלו לקואליציה לא יישמעו. רגע, אתה לא הוצאת איזה גינוי? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כמעט נפגעתי שלא ציינת אותי. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אולי נגיע אליך, אני לא יודע, לא בטוח. או-הא, אתה רוצה בינתיים, כדי שלא – אתה רוצה להביא לי את הגינוי שלך, שנקריא גם אותו? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> ניסים, בכל פעם שאני יוצא לשתות מים והוא מתלונן, תעצור לו את השעון, שיפסיק, שיחכה דקה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זה הזמן של האופוזיציה. אסור לבזבז אותו. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אדוני השר, אתה יודע, אני לא מקריא פה הבלים – אני מקריא פה דברים שהחברים שלך לקואליציה כתבו. לא היית רוצה לפספס דברים חשובים שהחברים שלך לקואליציה כתבו. אגב, לא ראיתי גינוי שלך. מעניין. נעבור למה שאומר חבר הכנסת אוהד טל: "כבוד השר הלא כל כך מכובד ירד מהפסים". או-הא, אנחנו רואים עכשיו התייחסות חריפה. אני חוזר, של חבר הכנסת אוהד טל: "כבוד השר הלא כל כך מכובד ירד מהפסים. ראש הממשלה צריך להראות לו את הדלת החוצה. מי שלא מאמין בשלטון הכופרים, שלא יעז בחוצפתו להיות שר". מה אתם אומרים, אוהד טל יצביע בעד התקציב שמעביר 1.3 מיליארד שקל לישיבות שגולדקנופ מחובר אליהן, או שהשר שירד מהפסים לא יקבל את היד של אוהד טל בהצבעה על התקציב? אני מהמר שאוהד טל יצביע בעד התקציב. אני גם מהמר שאוהד טל יצביע בעד חוק פטור מגיוס, חוק השתמטות, כאשר הוא יגיע למליאה. נעבור לחבר הכנסת משה סעדה. אדוני השר, זה ממש מהמפלגה שלך, בשר מבשרך. "אי-אפשר לעבור לסדר-היום אחרי סרטון שנראה שר בממשלת ישראל רוקד לצלילי שירי תועבה". אי- אפשר לעבור לסדר היום, אבל נראה לי שדי עברנו לסדר-היום, למרות שחבר הכנסת סעדה חושב שאי-אפשר לעבור לסדר-היום. "נמות ולא נתגייס?" – שואל חבר הכנסת סעדה – "ועוד בשעה שילדיי, יחד עם רבים אחרים מטובי ילדינו, מכינים עצמם לפרדה ממשפחותיהם לקראת כניסה מחודשת לקרב? אין בושה, אין גבול לתחתית? השר גולדקנופ היקר" – הוא חזר להיות "יקר" – "אתה לא מאמין בשלטון הכופרים? אז תתכבד ותזוז מתפקידך המפנק והמתגמל בממשלת השלטון שבו אתה לא מאמין". או, בואו נראה. "ואם לא תעשה זאת" – מוסיף חבר הכנסת סעדה – "אני קורא לראש הממשלה נתניהו לעשות זאת עבורך. יש גבול למה שאני, כאב לחיילים בסדיר ובמילואים, מוכן לספוג". מה הגבול שלך, חבר הכנסת סעדה? מה הגבול? יש גבול, אתה אומר שיש גבול, אבל מה הגבול שלך? הרי ראש הממשלה לא רק שלא גינה – לא, לא רק שלא הזיז את גולדקנופ מתפקידו – הוא אפילו לא גינה. אז איפה הגבול שלך, משה סעדה? אם יש גבול, מה הגבול? אתה כן תצביע בעד התקציב שנותן 1.3 מיליארד שקלים לישיבות של גולדקנופ? חבר הכנסת קרויזר, בואו נראה: "אלף התנצלויות לא יכסו את הבושה. אין מקום בממשלה למי שמבזה את מדינת ישראל ומחלל את זכר הקדושים. זהו קו אדום שאין לחצות". נראה לי, אדוני היושב-ראש, שהחברים שלך לקואליציה לא מבינים את המונח קו אדום. הם לא מבינים את המונח קו אדום, כי הם משתמשים בו – יש פה מין זילות של המונח קו אדום, כי לפי דבריהם הקו האדום נחצה גם נחצה, אבל חוץ מהודעות גינוי בטוויטר, שום דבר לא קרה. אבל, הינה: "קו אדום שאין לחצותו". בוא נראה מה יש לחבר הכנסת אלמוג כהן. אלמוג כהן, כולנו יודעים, יודע להיות מאוד חריף כשהוא רוצה; הוא יודע גם להצביע הפוך מהמפלגה שלו; יודע לצאת נגד מנהיגי המפלגה שלו – בעצם המפלגה שלו היא הליכוד, אז אני לא כל כך יודע נגד מי הוא יוצא. אבל בואו נראה מה חבר הכנסת אלמוג כהן אומר: "בזמן שחיילינו הגיבורים לוחמים באויב הנאצי בשלוש חזיתות, מוצאים את עצמם שרים מפזזים בשירי כפירה ברעיון הציוני. מי שלא מקבל עליו את עול הממלכה שילך הביתה. אי-אפשר לקבל מראות מסוג זה שחורכים את לבבות משפחות השכול הקדושות, מי שהקריבו את היקר מכל למען המדינה הזו. ופוגעים בחיילינו הגיבורים בחזית". אז מה, אלמוג כהן חושב שהוא צריך ללכת הביתה? "מי שלא מקבל עליו את עול הממלכה, שילך הביתה". נו, אלמוג כהן, אתה היית מספיק אמיץ כדי להצביע נגד ההחלטות של המפלגה שלך, בוא נראה כמה אמיץ תהיה לדרוש שהשר גולדקנופ לא ימשיך בתפקידו. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, בוא נראה מה יש לה להגיד. היא מהמפלגה של שר האוצר, שהוא זה שתומך ומקדם ודוחף, בתקציב המופקר הזה, את הסרבנות של אחינו החרדים. מה אומרת חברת הכנסת וולדיגר: "מילואימניקים יושבים דרוכים, מחכים לצו 8 שיקרא להם שוב להגן על המדינה, ובינתיים שר בממשלת ישראל רוקד ושר בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים״. מודגש. "יש גבול למה שנקבל במדינה שלנו. מי שמחזיק בתפקיד בממשלה ולא מכבד את המדינה – שלא יהיה חלק מהנהגתה". אז אני רוצה לשאול את חברת הכנסת וולדיגר: מה את מתכוונת לעשות כדי לעמוד מאחורי המילים המאוד ברורות שלך? האם למשל את עומדת לבקש, או לדרוש, מראש מפלגתך סמוטריץ' להפסיק לתקצב את הסרבנות הזאת? זו הרי סרבנות. ההתנהגות של החרדים היא סרבנות לשרת בצה"ל. סרבנות – אין לזה מילה אחרת. האם את מתכוונת לבקש מראש מפלגתך להפסיק לתקצב סרבנות? Well, I can hardly believe it. ונעבור לתגובתו של ראש הממשלה, שבאמת, ראינו פה חבורה של חברי קואליציה ושרים נחושים, החלטיים, מסמנים קווים אדומים, דורשים פיטורים. בוא נראה מה ראש הממשלה – קרעי, עכשיו אתה צריך לעמוד כשאני מקריא דברים של ראש הממשלה נתניהו. "טוב עשה השר גולדקנופ שהתנער מהשיר שנוגן באירוע שבו נכח" – הוא רק נכח. הוא לא רקד, הוא לא פיזז, הוא נכח – "ואף הביע צער על כך". הביע צער, כמו שהוא הביע צער על זה שהוא הודה בפה מלא שהוא מעביר תקציבים במשרד הבינוי מהציבור הכללי לציבור החרדי. "אין מקום להשמעת שירים נגד שירות בצה"ל". שירים נגד שירות בצה"ל – אלה לא שירים על ממשלת הכופרים, אלה לא שירים על נמות ולא נתגייס, זה לא שירים שאומרים שזה קידוש השם. "נגד שירות בצה"ל". "זה הזמן לאחד את הכוחות בפנים מול האויבים בחוץ". מה אתה אומר, אדוני ראש הממשלה? ככה אתה מאחד את הכוחות בפנים? ככה אתה מאחד את הכוחות בפנים? כל החברים שלך מהקואליציה דורשים פה: קווים אדומים, פיטורים, אין מקום בממשלה – אבל אתה? "נוגן באירוע". השיר נוגן באירוע. פשוט מביך. הנושא הבא שאני רוצה לדבר עליו הוא סדר העדיפויות בתקציב. לשמחתי אני מבין שמחר יעלה לקריאה ראשונה חוק שעוסק בתגמולים ליתומי צה"ל מעל גיל 21. אני רק שואל את עצמי על סדר העדיפויות. בתקציב אין לזה – התקציב נסגר מחר, למה הדבר הזה הוא לא חלק מהתקציב? אני מקווה, מקווה, שאין פה איזו התנהגות צינית במיוחד, שמושכת את הזמן בהקשר של יתומי צה"ל. אבל הסיטואציה היא – אנחנו רואים במו עינינו – שלישיבות של סרבני גיוס, לישיבות של אנשים שחושבים שלמות ולא להתגייס זה קידוש השם, היה לממשלה זמן להביא תקציבים – שעות של דיונים, כדי שמחר בבוקר יצביעו על זה – אבל ליתומי צה"ל שמעל גיל 21 כנראה לא היה זמן. זה סדר העדיפויות ובדברים האלה צריך לטפל אחרי התקציב. נקווה באמת שבאיזשהו מקום שמרו את הכסף הנדרש כדי לפצות את יתומי צה"ל מעל גיל 21 – אם בכלל אפשר לקרוא לכספים פיצוי על האובדן שלהם. אלמנות צה"ל מקבלות טיפול בזיוני בחוק הזה. אלמנות צה"ל שעבדו בעבודות משמעותיות, עבודות מכניסות, מהן ממשלת ישראל מצפה לחזור לעבודה שלהן כעבור שלושה חודשים, כאילו כלום לא קרה. שלושה חודשים הן תקבלנה שכר ממוצע במשק, ואחרי שלושה חודשים הן יכולות לחזור למשרות שלהן בהיי-טק, בהוראה, ברפואה, כאילו הבעל שלהן לא נהרג בשליחותנו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אם זה הובא בחשבון בתקציב, אתה תצביע בעד התקציב? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> התקציב הזה הוא רע בכל כך הרבה היבטים, אבל לפחות לפחות שידאגו לאלמנות ויתומי צה"ל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני בוועדה המשותפת של חוץ וביטחון וכספים והבאנו את זה בחשבון. זה נכנס לתקציב, לאלה שמעל גיל 21. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, אני מקווה, ולכן בכל מה שקשור ליתומים אני נזהר בלשוני, כי מחר יש איזה שלב משמעותי – מעלים את זה פה לקריאה ראשונה – אבל בהקשר של האלמנות אין טיפול. אין טיפול. עמדתי פה על הבמה הזאת ופעמים רבות הקראתי מכתבים ששלחו לי אלמנות צה"ל ממלחמת חרבות ברזל. הן סיפרו איך מעבר לאסון שפקד אותן ולאובדן, על המצוקה הכלכלית שהן נכנסות אליה, בגלל שגם העבודה שלהן היא חלק מכלכלת הבית, מכלכלת משק הבית. הן לא יכולות לחזור לעבודה אחרי שלושה חודשים כאילו כלום לא קרה. הן לא יכולות. אמרה אחת: רציתי להיות מנהלת בית ספר, הפכתי להיות מנהלת בית יתומים. גם מתפקידה כסגנית מנהלת בית ספר היא צריכה לרדת, כי היא לא יכולה. מה לעשות? היא לא יכולה. עכשיו היא אם חד-הורית. ועוד ועוד נשים שמתארות לי. סטז'רית ברפואה מתארת לי שהיא צריכה עכשיו לצאת למשמרת של 26 שעות. מה היא תעשה? מה, היא תשאיר את היתומים לבד בבית? מה היא תעשה? רצתה להיות כירורגית, עכשיו היא צריכה לבחור מקצוע אחר. מישהו מפצה אותה? ועוד מקצועות. אומרת לי מישהי שהייתה אמרגנית – מה, היא יכולה עכשיו לצאת ולהמשיך בעבודה שלה כאילו כלום לא קרה? נשים שעבדו בהייטק, הרוויחו עשרות אלפי שקלים, הן יכולות לחזור למשרה שלהן כאילו כלום לא קרה? אבל בתקציב יש שלושה חודשים משכורת ממוצעת במשק, כי כנראה לפי עמדת הממשלה, אצל אלמנת צה"ל, אחרי שלושה חודשים הכול חוזר להיות כרגיל. היא תחזור לעבודה שלה, היא כבר לא חד-הורית, היא לא חוותה את האובדן הנוראי מכול. הכול בסדר, תחזרי לעבודה שלך. אז לממשלת הכופרים יש 1.3 מיליארד שקלים לישיבות, 28 מיליון שקלים לנושרים, 70 מיליון שקלים למוסדות שעובדים בחוסר שקיפות ובמינהל לא תקין. לזה יש כסף, אבל לאלמנות צה"ל – שאנחנו שלחנו לשדות הקרב, את הבעלים שלהן – להן אין. אחרי שלושה חודשים הן צריכות לחזור לעבודה שלהן כאילו כלום לא קרה. זה מביך, זה מעליב, זה בלתי נתפס. בלתי נתפס. לאלה ששרים נמות ולא נתגייס יש כסף, מיליארדים, ואלמנות צה"ל צריכות לחזור לעבודה אחרי שלושה חודשים כאילו כלום לא קרה, כאילו הן לא איבדו את הבעל שלהן, כאילו הן כבר לא חד-הוריות. פשוט בלתי נתפס. בלתי נתפס. כשהיינו פה בפעם שעברה התחלנו לקרוא חוברת חשובה מאוד שנקראת: קווים מנחים לתפיסת הביטחון של ישראל, שנכתבה על ידי חברי למפלגה, הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, וחברו הקרוב – לדעתי הוא אלוף משנה במילואים – גבי סיבוני. הגענו לעמוד 36, ובצורה מעניינת, בצירוף מקרים מעניין, הגענו לכותרת המשנה: אתגרים ואיומים פנימיים. בואו נראה: "האיום הפנימי החמור ביותר הוא שחיקת הסולידריות בין חלקי העם כתוצאה מחילוקי דעות עמוקים בסוגיות המפתח הנוגעות לדמותה של המדינה". מה אתה אומר, אדוני היושב-ראש? תראה מה זה, איזה משפט: האיום הפנימי החמור ביותר הוא שחיקת הסולידריות בין חלקי העם כתוצאה מחילוקי דעות עמוקים בסוגיות המפתח הנוגעות לדמותה של המדינה. אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, האם זה הזמן לשחוק את הסולידריות הפנימית? 400,000 צווי 8 מחכים למשלוח ללוחמי המילואים שלנו, והדבר הכי טוב שיש לממשלת ישראל לעשות כדי לשלוח אותם עם רוח גבית של אחדות זה לפעול בצורה הכי משסה ומפלגת שאפשר? זה הזמן הכי מוצלח לפטר את ראש השב"כ? לפטר את היועמ"שית? להחרים את נשיא בית המשפט העליון? להעביר חקיקה כל כך לא בהסכמה? זה הזמן? זה מה שהלוחמים שלנו עכשיו – שתכף בצווי 8 ממשיכים להילחם – זו הדרך לאחד אותם? "מהאיום הזה נגזרים איומים חמורים נוספים כמו אובדן האמונה בצדקת הדרך ושחיקת הלגיטימציה הפנימית לפעולות של מדינת ישראל, במיוחד בכל הנוגע להפעלת הכוח. לשחיקת הסולידריות תורמים גם שסעים נוספים שקורעים את מדינת ישראל: שסעים חברתיים )בין עשירים לעניים), שסעים של זהות נבדלת (מזרחים-אשכנזים, חילוניים-דתיים), שסעים של חזון נפרד ושל ערכים נפרדים (למשל, מחנה הימין ומחנה השמאל). לאלה צריך להוסיף את הסכנה של אובדן חלקי ארץ כתוצאה מתהליכים דמוגרפיים והזנחת חבלי מולדת". "סיכונים – בתפיסת הביטחון חייבת להיות התייחסות לסיכונים שעלולים להתפתח בתרחישים מסוימים ולהפוך לאיומים קונקרטיים. עם הסיכונים האלה יש למנות שינויים במדיניות ובמשטרים של מדינות המעגל הראשון. שינויים כאלה יכולים להתרחש כתוצאה מתהליכים פנימיים במדינות האלה – תהליכים שיובילו לשינויים מרחיקי לכת לרעה בתפיסת האליטה השלטונית את יחסיה עם ישראל. התוצאה עלולה להיות חזרת התפיסה המסורתית שלפיה ישראל היא מדינת אויב. המשמעויות הנובעות מהאיומים וממצבה הגיאו-אסטרטגי של ישראל חלק מגבולותיה של מדינת ישראל אינם מוסכמים )למעט הגבול עם מצרים ועם ירדן) ומתבססים על קווי הפסקת אש שנקבעו ב-1949 (לבנון ועזה) וב-1967 (יהודה ושומרון ורמת הגולן). המבנה הצר והארוך של ישראל גורם לכך שגבולותיה הם ארוכים וחסרי עומק — מה שמקשה להגן עליהם. בדרך כלל הגבולות האלה אינם מתבססים על תוואים טבעיים — מה שמחריף את הקושי להגן עליהם. נוסף על כך ישנה התיישבות ספר נרחבת לאורך הגבולות, בלי שהושארו מרחבי חיץ בין הגבול לבין ריכוזי ההתיישבות. לפי תפיסת הביטחון שגובשה בשנים הראשונות לקיום המדינה, ההתיישבות היא חלק ממערכת ההגנה המרחבית, ועליה ליצור עומק מלאכותי שתכליתו היא להשהות את האויב ולאפשר את גיוס כוחות המילואים ואת ניודם לזירות המבצעים. עם זאת, קרבת האזרחים לגבול היא נקודת תורפה שיש לה משמעות מבצעית ותודעתית" – מה שנקרא, כמעט נבואי – "לפיכך צריך לגבש תפיסת ביטחון שיש בה איזון בין תפקידם של היישובים, מערך ההגנה, לבין פגיעותם, מה שמאפשר לאויב להשיג הישגים שיש להם לכל הפחות משמעות פסיכולוגית. היעדר העומק וקרבתם של כוחות עוינים לנכסים חיוניים במרחב הגבול מעצימים את האתגר של המודיעין: לתת התרעה מספקת הן לכוחות הסדירים לצורכי התארגנות להגנה והן לכוחות המילואים לצורכי גיוס ותנועה לחזית. מאחר שמרכזי הגיוס וצירי התנועה חשופים לאש ישירה ועקיפה של האויב, יש לנקוט מהלכי מנע שיסייעו לנטרל את האיומים ויאפשרו לכוחות להיערך במרחב החזית". מה אתה אומר, אדוני היושב-ראש? ראש הממשלה ב-16 השנים האחרונות נקט במהלכי מנע או שמא הוא ראה באויב שלנו נכס? "לאחר מכן תידרש העברה מהירה של הלחימה לשטח האויב כדי להרחיק את האיומים ולאפשר ריכוז מאמץ אסטרטגי שמטרתו היא להוציא לפועל את המהלכים המכריעים. הקרבה של יהודה ושומרון למרכזי האוכלוסייה ולנכסים החיוניים של ישראל מחייבת שיישמרו שם האינטרסים הביטחוניים של ישראל – גם במצב שבו יש הסכם עם הפלסטינים. אלה הם האינטרסים של ישראל ביהודה ושומרון: שמירה על ההתיישבות היהודית, היכולת לפרוס שם כוחות נוכח כל איום מתפתח ושליטה ביטחונית מלאה באזור הבקעה. השליטה בבקעה מיועדת להשיג ארבע מטרות חיוניות: להגן על היישובים היהודיים שם, למנוע היווצרות של חזית מזרחית המגיעה עד לריכוזי האוכלוסייה של ישראל שלאורך מישור החוף, לוודא ששטחי יהודה ושומרון נשארים מפורזים ולמנוע את התעצמותם של גורמים עוינים ביהודה ושומרון באמצעות הברחת אמצעי לחימה ממזרח. ממצבה הגיאו-אסטרטגי של ישראל נגזרות המסקנות הבאות בנוגע להפעלת עוצמתה הצבאית: א. הצורך למנוע פגיעה בריבונות, ובייחוד בזו היבשתית, באמצעות הפעלת כוח צבאי שבמרכזו יכולות יבשתיות. ב. ישנה אפשרות שישראל תידרש להתמודד עם יותר מאשר זירה יבשתית פעילה אחת בו־זמנית. ישנה אף אפשרות סבירה שהיא תיאלץ להתמודד עם שלוש זירות יבשתיות בעת ובעונה אחת: הזירה הצפונית (לבנון וסוריה), רצועת עזה ויהודה ושומרון. נוסף על כך יש להביא בחשבון את האפשרות שייווצרו זירות פעילות נוספות בחזית המערבית או בחזית המזרחית כתוצאה מחדירה משמעותית של גורמים עוינים או בעקבות תפנית אסטרטגית במרחב. ג. העיור ההולך ומתפשט במזרח התיכון ונטייתם של ארגוני הטרור והגרילה להעתיק את פריסתם אל המרחבים העירוניים צפויים להגביר את החיכוך של התמרון היבשתי, לעכב אותו ולשחוק אותו. בשל כך עלולה פעולה חזיתית להימשך זמן רב ולגבות מחירים גבוהים הן במונחים צבאיים והן במונחי דעת קהל. תמרון מהיר לעומק ואיום על מרכזי הכובד דורשים לפתח יכולת פעולה מערכתית אוגפת בקווים חיצוניים הן בתווך הימי, הן בתווך האווירי והן בתווך היבשתי. ד. נוסף על הזירות היבשתיות צפויה גם הזירה הימית, הן בחזית הלבנונית והן במרחב עזה, להציב אתגרים משמעותיים לאינטרסים של מדינת ישראל בכל הנוגע לחופש השיט ולהגנה על נכסים כלכליים. האתגר הזה עלול להחריף במציאות של תפנית אסטרטגית שלילית במדינות השכנות. במקרה כזה צפויה גם סכנה לחופש השיט בזירת ים סוף. מנגד, מיקומה ומאפייניה הגיאוגרפיים של ישראל מקנים לה גם כמה אפשרויות פעולה, ובהן: לנתק את נתיבי השיט ללבנון ורצועת עזה, לנייד כוחות בין הזירות במהירות גדולה בקווים פנימיים קצרים, להפעיל כוחות אוויר בכל זירות המבצעים מול כל איום קיים או פוטנציאלי, למנוע התבססות צבאית עוינת במרחב יהודה ושומרון וברצועת עזה ולהשתדל למנוע התבססות כזאת בחצי האי סיני, ברחבי רמת הגולן ובלבנון. אם מאמצי המניעה נכשלים ובמרחבים האלה מתהוות יכולות צבאיות קונבנציונליות, יכולה ישראל להוציא אל הפועל מהלכי מנע מקדימים". קרעי, אתה מצלם? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> זה מה שחסר לי, רק התמונות שלך. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> "איום הייחוס ותרחיש הייחוס – איום הייחוס כולל פעולה של אויבי ישראל בארבעה מעגלי איומים: א. איום הטרור, שהוא איום מתמשך שקיים הן בשגרה והן בחירום. הטרוריסטים מפעילים מגוון רחב של אמצעי לחימה, ובהם נשק קר ונשק חם, כולל מטענים. כמו כן, ביכולתם להפעיל נשק בלתי קונבנציונלי, כימי וביולוגי; ב. איום של מדינות שלהן צבאות סדירים שביכולתם לפעול בכל ממדי הלחימה; ג. איום בלתי קונבנציונלי – איום כימי וביולוגי בטווח הקצר ואיום גרעיני בטווח הארוך יותר; ד. איום סייבר ואיום של לוחמת מידע שנשקף הן מאויבים אזוריים והן מיריבים שמחוץ לאזורנו. כל האיומים יכולים להתממש בנפרד או בכל שילוב שניתן להעלות על הדעת. את האיומים יכולים האויבים להתחיל לממש בעתות של שגרה, בעתות חירום ובמלחמה. תרחיש הייחוס צריך להביא בחשבון את האפשרות שיהיה צורך לפעול בו־זמנית מול מגוון רחב של איומים כפי שהוגדרו באיום הייחוס. על ישראל לבנות את העוצמה הביטחונית שלה כך שתוכל לתת תשובה לצירוף של תרחישי איומים חמורים וקיצוניים. נוסף על כך על תרחיש הייחוס להביא בחשבון שישראל תידרש לפעול עצמאית ללא כל תמיכה חיצונית. "תפיסת הביטחון צריכה לתת מענה לשילוב אפשרי של איומים חיצוניים ושל אתגרים פנימיים שכן הסכנה טמונה בשילוב ביניהם. לכן לצד מתן מענה קוהרנטי לכל איום צריכה תפיסת הביטחון לוודא שחיבור המענים מייצר סינרגיה ומבטיח ניצחון". פרק חדש, עמ' 39: חיזוק הביטחון הלאומי – עקרונות הביטחון הלאומי של ישראל: "הביטחון הלאומי של ישראל מבוסס על כמה עקרונות שנותרו יציבים יחסית לאורך זמן לאחר שעמדו במבחן הזמן בנסיבות משתנות. את העקרונות האלה ניתן לתרגם להנחיות עקרוניות שישרתו את קובעי המדיניות בשאלות מרכזיות של ביטחון לאומי כמפורט להלן: "עקרונות ביטחון צבאיים – אסטרטגיה הגנתית. מדינת ישראל תפעל לאור אסטרטגיה הגנתית שמטרתה להבטיח את קיומה של המדינה, לסכל איומים או לדחות אותם כדי לאפשר תקופות רגיעה ארוכות ככל האפשר. יוזמה ומדיניות התקפית. קיום מערכה בין המלחמות בשגרה וקיום מוכנות גבוהה להשגת ניצחון ברור במלחמה. מניעת מלחמה והרחקת עימותים. מטרת העל של ישראל היא למנוע ככל האפשר מלחמות ולהרחיק איומים. זהו עקרון יסוד בביטחון הלאומי שלה. איכות מול כמות. ישראל מצויה בנחיתות מול אויביה בכל הנוגע למשאבים חומריים ולמשאבי כוח אדם. לכן עליה לפצות על הנחיתות הכמותית באמצעות השגת עליונות איכותית. העברת הלחימה לשטח האויב. היעדר עומק, קרבה של נכסים אסטרטגיים ושל תשתיות קריטיות לגבולות המדינה וריכוזם ברצועה צרה ברצועת החוף — מה שחושף אותם לאש האויב — מחייבים העברה מהירה של הלחימה לשטח האויב. קיצור משך הלחימה. הצורך להקטין ככל האפשר את הנזק לציבור ולתשתיות המדינה כתוצאה מהלחימה ולהפחית ככל האפשר את שיתוק המשק מחייב להשיג את מטרות הלחימה מהר ככל האפשר". כמו שאנחנו רואים, הממשלה הזו פועלת לכך בנחישות, במלחמה שכבר מתמשכת כמעט שנה וחצי. גבולות בני הגנה. מפת - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> - - - אמרתם צבא קטן - - - << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, לא אמרתי את זה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אמרת. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, ממש לא. אמרנו איכות מול כמות. נכון, מה לעשות, אין לנו כמות. גם אם אנחנו רוצים צבא מאוד גדול, עדיין הוא יהיה קטן ביחס למה שמדינות ערב שמקיפות אותנו יכולות לארגן. "גבולות בני הגנה. מפת האיומים על ישראל מעצימה את חשיבות השטח. לכן כל הסדר צריך להבטיח שישראל תשלוט בעצמה ובאופן מוחלט על המעטפת הנוכחית שלה, כולל בקעת הירדן. רוח הלחימה והאמונה בצדקת הדרך הם מרכיב יסוד בתפיסת הביטחון הלאומי. חובה לשמרן ולטפחן בכל דרך. עקרונות ביטחון חברתיים" – לפני שקראתי נראה לי שאנחנו עומדים לשמוע דברים חשובים: "צה"ל הוא צבא העם" – מה אתה אומר ואטורי? צבא העם או הצבא של חלק מהעם? כי מסתבר שיש סקטור שלם שמסרב להיות חלק מצבא העם. סקטור שמקבל מיליארדים, וסמוטריץ' דוחף אותו לסרב לשרת. "גבולות בני הגנה. מפת האיומים על ישראל מעצימה את חשיבות השטח. לכן כל הסדר צריך להבטיח שישראל תשלוט בעצמה ובאופן מוחלט על המעטפת הנוכחית שלה, כולל בקעת הירדן. המודל של שירות לאומי לכל, ישנם שני עקרונות מרכזיים שיסייעו להחזיק בחיים את מודל צבא העם: א. העיקרון שעל כל חלקי האוכלוסייה להיות שותפים לחובות ולעשייה בתמורה לשוויון בזכויות. מי שלא יהיה שותף, לא יהיה שווה, לא יזכה לשוויון זכויות. על פי העיקרון הזה על כל צעיר בגיל גיוס להתייצב לשירות ולצה"ל ישנה הזכות לבחור ראשון את האנשים שהוא זקוק להם מתוך המתייצבים. כל מי שצה"ל מוותר על שירותו וכן מי שפוטרים משירות צבאי ובהם חרדים וערבים, יגויסו לשירות אזרחי באחד הגופים הבאים: משטרה, מכבי אש, מגן דוד אדום, בתי ספר, בתי חולים, מוסדות סיעודיים, תנועות נוער וארגונים נוספים התורמים לכלל החברה הישראלית. "ב. העיקרון שלפיו יש להוקיר את המשרתים ובמיוחד את הלוחמים. מי שיתגייסו לצה"ל ובמיוחד הלוחמים ותומכי הלחימה, ראויים לתגמול מוגדל. בלי לזלזל בתפקידו של שום מתגייס, חייב להיות הבדל משמעותי ונראה לעין בין מי שמשרת בשירות לאומי או בתפקיד עורפי בצה"ל לבין מי שמשרת בתפקיד לחימה או בתפקיד של תומך לחימה. "עתודה לאומית – גם בהיעדר גיוס כללי צריכים כל מי שיכולים להתגייס, בין אם גויסו בגיוס חובה ובין אם גויסו לשירות לאומי או שלא גויסו בכלל, להשתייך לכוח עתודה לאומי שיופעל רק במקרי חירום קיצוניים. המשתייכים לאותה עתודה לאומית יעברו הכשרה ייעודית ורענונים לשמירת הכשירות. שמירה על שולי ביטחון" – תאר לך, כבוד היושב-ראש, שבאמת, גם בישיבות של אחינו החרדיים, עוד לפני שמדברים על גיוס, צבא, שירות שלושה חודשים, כל אחד מהם היה עושה טירונות ומטווחים, על כל המשתמע מכך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חובה לעשות טירונות. קודם כול, כולם יעשו טירונות ואז, במקרה חירום, השורות האלה נוגעות למה שדיברתי עליו, כולם יהיו כוח במקרה חירום. המחבלים לא מבחינים בין חרדי לחילוני. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> חד-משמעית. אבל תוך כדי שהם לומדים בישיבה הם יכולים לעשות, אתה יודע – כל אחד ייתן שעה ביום, עם נשק ברחובות. אתה יודע איך זה מגביר את תחושת הביטחון של התושבים? רק תחשוב על זה. "הקשר הברור בין הביטחון הלאומי לבין המשך הקיום של העם ושל המדינה יחייבו גם בעתיד הנראה לעין ששיקולים של ביטחון יזכו לעדיפות על פני כל שיקול אחר. חוסר היציבות ואי-הוודאויות הרבות במרחב שסובב את ישראל מחייבים שאסטרטגיית הביטחון הלאומי שלה תביא בחשבון את התרחיש החמור ביותר שעלול להתגשם ותיקח מקדמי ביטחון סבירים שיאפשרו לה להתמודד עם אותו איום חמור. עם זאת, לצד הצורך להשאיר שולי ביטחון אל מול סיכוני המלחמה, צריך גם לדעת ליטול סיכונים מחושבים נוכח סיכויים לשלום. הסדרים והסכמי אמת עם מדינות שכנות יכולים להרחיב את שולי הביטחון של ישראל נוכח איומים באזור ובזירה הבינלאומית. נטילת סיכונים מחושבים משמעה השארת שוליים מספיקים שיוכלו להיות בסיס להיערכות חלופית שתאפשר להתמודד עם משברים כמו התמוטטותו של הליך מדיני. "חופש פעולה מדיני וצבאי. הסביבות האסטרטגיות שבהן פועלת ישראל הן מערכת אילוצים והזדמנויות שיש לה השפעה רבה על מידת חופש הפעולה שממנה נהנית ההנהגה המדינית בבואה לממש את יעדי הביטחון הלאומי. השגתו ושימורו של חופש פעולה על דרג המדיני והצבאי הם קריטיים, שכן בלעדיהם הם יתקשרו להתמודד עם האתגרים ולממש את היעדים. "חופש הפעולה נגזר במידה רבה מהלגיטימציה – הפנימית והבין-לאומית – שמקבלים הדרג המדיני והדרג הצבאי להפעלת הכוח. כדי להשיג לגיטימציה יש, בין היתר, לפתח ולשכלל את כלי העוצמה ה"רכים" (הכלים המדיניים, המשפטיים, הכלכליים והתודעתיים) ולהפעילם לצד המאמצים הצבאיים הקינטיים. "עקרון ההישענות העצמית הוא חיוני בהקשר של חופש הפעולה ומבטא חתירה מתמדת להגברת עוצמתה של ישראל במכלול רחב של תחומים ובמרכזם הנושא הביטחוני וזאת כדי להבטיח את היכולת של ישראל להגן בעצמה על האינטרסים החיוניים שלה ללא תלות בסיוע של כוחות זרים וללא שתידרש הסכמתם לשם כך. הסיבה, תלות בכוחות זרים מפחיתה מאוד את חופש הפעולה הצבאי. לצד אלה יש להבחין בין סיוע של כוחות זרים לבין סיוע שאינו כזה. לדוגמה, העברת אמצעי הלחימה, מתן גיבוי מדיני וסיוע כלכלי. נוסף על כך ישראל שאפה מאז ומתמיד להשיג עצמאות רבה ככל האפשר בתחום היצור הביטחוני כדי להקטין עד כמה שניתן את תלותה ביבוא." פרק חדש: המענה לאיומים. "תפיסת הביטחון של ישראל נסמכת על אסטרטגיה ביטחונית הגנתית ומכוונת להבטיח את קיומה. ליצור הרתעה אפקטיבית, לנטרל איומים אם עולה הצורך בכך ולהאריך ככל האפשר את פרקי ההפוגות בן סבבי הלחימה. עם זאת, התפיסה הצבאית של ישראל היא התקפית בשל ההבנה שבעימות צבאי לא ניתן להכריע את האויב באמצעות מגננה. "כדי להשיג תוצאות צבאיות שימחישו את ניצחונה של ישראל – עמידה ביעדי העימות, ניצחון ברמה האסטרטגית והכרעה ברמה האופרטיבית-טקטית – ויחזקו את עקרון קיר הברזל, העומד בבסיס תפיסת הביטחון, נדרשת הפעלה התקפית של הכוח. הפעלת הכוח חייבת להיעשות בנחישות, בלי לפגוע בלגיטימציה של ישראל ושל צה"ל במהלך העימותים או בפרקי הזמן שביניהם. "אשר לשרשרת הפיקוד הלאומית" – בוא תשמע – "בראש ההיררכיה הביטחונית עומדת הממשלה, וליתר דיוק, הקבינט המדיני-ביטחוני". בראש ההיררכיה. רגע, מה? איפה קרעי, ברח שוב? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הוא ביקש אישור לצאת רגע, הוא כבר חוזר. שתי דקות, אני סופר. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> איך הוא ישמע שבראש ההיררכיה הביטחונית עומדת הממשלה, והוא, יש לו את האחריות הכוללת לכל מה שקורה במדינת ישראל, בטח ובטח מבחינה ביטחונית? איך הוא ישמע, איך הוא יוכל להגיד פה שבאמת זה לא בסדר שראש ממשלה לא לקח אחריות על המחדל הביטחוני החמור ביותר מאז הקמת המדינה? מה אתה אומר, אנחנו צריכים לחכות לו, או שכשהוא יחזור אנחנו נזכיר לו את זה? "הרמטכ"ל הוא הרמה הפיקודית הצבאית העליונה, והוא סר למרותה של הממשלה הן בהפעלת הכוח בבניינו. ראש שירות הביטחון הכללי וראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים כפופים ישירות לראש הממשלה. המפקח הכללי של משטרת ישראל כפוף לשר לביטחון הפנים. "הרעיון המסדר של תפיסת הביטחון הלאומי כולל את העיקריים הבאים: הרחבת כושר העמידה באמצעות פיתוח של כלל המשאבים המשרתים את הביטחון הלאומי; תיאום וסנכרון של כלל מאמצי הביטחון הלאומי להשגת גמישות מרבית במתן מענה לאתגרים השונים וסינרגיה של המאמץ הלאומי הכולל; יצירת הרתעה ושימורה באמצעות החזקת עוצמה צבאית המתואמת לאתגרים ונחישות להפעיל את הכוח הצבאי בעוצמה משמעותית בעת הצורך; מימוש אסטרטגיית מניעה בעיתות שגרה המבוססת על פעולה מתמשכת, גם אם בהיקף ובנראות מוגבלים, הכוללת חיזוק ההרתעה מול המרחב ומול האויבים; נקיטת פעולות להרחבת האילוצים של האויב, בין היתר באמצעות פגיעה ביכולותיו ובבניין כוחו. כל המאמץ הזה מיועד להאריך ככל האפשר את תקופות הרגיעה הביטחוניות ולתרום לניצחון בעימותים, אם וכאשר יקרו. וכשפורץ עימות, יש לנקוט פעולה מהירה להסרת האיום, ושתהיה כרוכה בנזק מועט ככל האפשר לישראל וביצירת תנאים למציאות ביטחונית משופרת ביום שאחרי. "מאמצי ביטחון לאומי. תפיסת הביטחון הלאומי היא רעיון המסדר את אופן הפעלתם של כלל מאמצי הביטחון הלאומי באופן שיבטיח את קידום האינטרסים של ישראל. הרעיון המכונן של תפיסת הביטחון מתבסס על עקרון קיר הברזל של ז'בוטינסקי, שלפיו ייתכן שלום רק במצב שבו האויבים מגיעים למסקנה שמאמציהם חסרי תכלית ומזיקים בעיקר להם וכי בדרך של הידברות יוכלו להשיג יותר מאשר בדרך של אלימות. "רעיונות נוספים המצויים בבסיס תפיסת הביטחון הם של בן-גוריון. אחד החשובים שבהם הוא הקביעה שביטחון הוא לא רק צבא אלא גם חברה, כלכלה, מדע, טכנולוגיה, מעמד בין-לאומי ומדיניות חוץ. ולכן יש להגדיר את היקף המשאבים שמשקיעים בכל אחד מהמרכיבים האלה. רעיון נוסף הוא שלעולם תהיה ישראל במצב של מעטים מול רבים, ומכאן חשיבותם של כוחות המילואים בהקטנה מסוימת של הפערים הכמותיים. בעוד חיל האוויר, חיל הים ויכולות המודיעין נבנו על בסיס הכוחות הסדירים עם השלמות של מילואים, הרי כוח המחץ היבשתי נשען כמעט במלואו על חיילי המילואים. בן-גוריון קבע שני עקרונות יסוד בהפעלת הכוח הצבאי: הראשון, שיש להעביר את הלחימה מהר ככל האפשר לשטח האויב, משום שישראל היא נעדרת עומק; השני, שיש להשיג ניצחון מהר ככל האפשר בשל הקושי של כלכלת המדינה לעמוד בגיוס כללי ממושך ובשל ההבנה שישראל תתקשה לשמר לגיטימציה בקרב הקהילה הבין-לאומית להפעלת כוח לאורך זמן. "העקרונות האלה תקפים גם כיום, ולכן חובה לפעול לשימור כוח המילואים, שהוא עדיין כוח המחץ העיקרי של התמרון היבשתי, לכן גם כלי שאי-אפשר בלעדיו בשמירה על הביטחון הלאומי". מה שנקרא, הממשלה עושה עבודה מעולה – בלשון סגי נהור כמובן – בשמירת כוחות המילואים שלנו, שהרי היא שוחקת אותם עד דק, מזמנת אותם תכף לסבב מילואים רביעי וחמישי אחרי מאות ימי מילואים, בו בזמן שהיא עושה ככל יכולתה כדי לפטור את אחינו החרדים מהשירות הצבאי. וכך יוצא מצב שעשרות אלפי מילואימניקים הולכים להיות בליל הסדר בצבא. בעלי משפחות, אנשים נשואים עם ילדים, יהיו בצבא, ואברכים צעירים לא נשואים, בלי ילדים, ישבו בבתיהם ויסבו לשולחן הסדר כאילו כלום לא קורה עכשיו במדינת ישראל. ואת כל זה הממשלה מתמרצת ודוחפת ומקדמת במיליארדי שקלים. "ביטחון לאומי באמצעות הפעלת כוח – צה"ל וגופים אחרים. ישראל תמיד מעדיפה להשתמש באמצעים מדיניים ולא באמצעים צבאיים, אולם נערכת למציאות שמלחמה תיכפה עליה בעקבות פגיעה באינטרסים החיוניים לביטחונה או בעקבות איום לפגוע בהם. רק בהיעדר יכולת לסכל איומים בדרך מדינית מפעילה ישראל כוח. "הפעלת הכוח הצבאי מיועדת להשיג את היעדים הבאים: א. להרתיע מדינות במרחב האסטרטגי של ישראל מלהפעיל נגדה כוחות או אמצעים העלולים לסכן את קיומה; ב. להגן על קיומה ועל שלמותה של ישראל בכל עימות מכל סוג שהוא, הקונבנציונלי ובלתי קונבנציונלי; ג. להשיג את מטרות המלחמה, המדיניות והצבאיות, באמצעות העברת המלחמה מוקדם ככל האפשר לשטח האויב; ד. להגן על ביטחונה השוטף של ישראל מפני פעולות טרור וחבלה בכל היקף ומכל סוג; ה. להגן על האוכלוסייה ועל התשתיות האזרחיות מפני אמצעים וכוחות העלולים להיות מופעלים נגדן כדי לגרום לאבדות ונזקים. "אלה הם עקרונות הפעולה המנחים את הפעלת הכוח: א. אסור שתתקיים לחימה מכל סוג שהוא בתוך המרחב הריבוני של מדינת ישראל, לרבות אש תלולת מסלול, פיגועי טרור, תקיפות מהאוויר ולוחמה קונבנציונלית; ב. אסור שתיפגע ריבונותה של ישראל ואסור שייפגע חופש התנועה שלה בנתיבים הבין-לאומיים, באוויר ובים; ג. אסור שימצא כוח צבאי זר או כוח מזוין אחר כלשהו במרחב העורף האסטרטגי, מעבר לקו העצירה שהוגדר; ד. יש לממש את הריבונות הצבאית במרחב יהודה ושומרון, לשמור שם על הסדר ועל ביטחון ההתיישבות היהודית; ה. יש למנוע התקפה על האתרים האסטרטגיים החיוניים; ו. יש למנוע התקפה מכל סוג – פיזית או שאינה פיזית – על התשתיות הלאומיות החיוניות; ז. יש לפעול להבטחת קהילות ומוסדות יהודיים בעולם ובמקרה הצורך לפעול להגנתם; ח. יש לאפשר לדרג המדיני לקבל החלטות למען האינטרסים הלאומיים שלא תחת לחץ טרור ואלימות. "עקרונות המענה הביטחוני של ישראל לעימותים התבססו על ארבעת המרכיבים הבאים: הרתעה, עליונות מודיעינית, התגוננות וניצחון. "עקרונות של הפעלת הכוח הצבאי. המערכת הביטחונית פועלת כדי להגן על המדינה באופן רצוף בשגרה, בעיתות חירום ובעת מלחמה. לשם כך מופעלים שלושה מאמצים מרכזיים: א. התכוננות למלחמה – באמצעות בניין הכוח על כלל מרכיביו ובהם גיבוש תפיסות פעולה שייתנו מענה לאיומים הקיימים והעתידיים, מיצוי הפוטנציאל הטמון באוכלוסיית המדינה, הכשרת כוח האדם למגוון הצרכים של המערכות הביטחוניות, רכש ופיתוח של אמצעי לחימה המתאימים למגוון האיומים העולים בקנה אחד עם תפיסת הפעולה של צה"ל, ארגון צה"ל בהתאם לצורכי הפעלת הכוח, קיום שגרת אימונים ותרגילים בכל הרמות; ב. תכנון המערכה שבין המלחמות והוצאתה לפועל – זהו אחד השינויים המהותיים בדפוס הפעולה הביטחוני של ישראל. לא עוד התמקדות רק בהתכוננות למלחמה, אלא חתירה לפעולות התקפיות יזומות הנשענות על מודיעין איכותי. לפעולות ההתקפיות האלה יש שלוש מטרות מרכזיות: לדחות את המלחמה הבאה באמצעות הרתעת האויבים ופגיעה בהתעצמותם, יצירת תנאים מיטביים לצה"ל לנצח במלחמה, אם בכל זאת תפרוץ, יצירת לגיטימציה לישראל להפעיל כוח ולפגוע בלגיטימציה של האויב. בפעולות הנעשות במסגרת המערכה שבין המלחמות טמונים סיכונים לא מבוטלים מאחר שהן עלולות להידרדר לעימות צבאי נרחב. לכן מי שמנהלים את המערכה הזאת צריכים לתכנן אותה ולהוציא אותה אל הפועל בהתאם למדיניות ברורה של ניהול סיכונים; ג. מלחמה – על צה"ל להיות במוכנות גבוהה להפעיל מייד את כוחו מול כל איום כדי להגן על ריבונות המדינה ועל שלום תושביה. המשימה שלו בעת מלחמה היא לסיים את הלחימה במהירות ובהישג חד וברור שיחזק את הביטחון הלאומי, יקרין עוצמה וידחה את המלחמה שלאחר מכן. במילים אחרות, על צה"ל לסיים כל מלחמה בניצחון ברור על האויבים ובסיכול תוכניותיהם. "יש לזכור שעיקר כוחו של צה"ל נובע מרוח הקרב של הלוחמים, מאיכות המפקדים ומיכולתם להוציא לפועל תחבולות. היכולת הזאת חשובה יותר מכל שאר היכולות של צה"ל". רוח הלוחמים. שמעת, אדוני היושב-ראש? רוח הלוחמים יותר חשובה מכל שאר היכולות של צה"ל. ואין כמו הפעולות שהממשלה עושה בשבועות האחרונים כדי לחזק את רוח האחדות והרעות והתחושה שכל העם בגב שלהם – מאשר מה שהממשלה הזאת עושה. "הרתעה. הרתעת אויבי המדינה מושגת באמצעות בניית עוצמה צבאית ובאמצעות הפגנת מוכנות ונכונות להפעיל את העוצמה הזאת כדי לסכל את כוונות האויב לפגוע בריבונות המדינה בשגרת החיים בה ובביטחון תושביה". טוב, נראה לי שאנחנו נסיים כאן. רגע, סימון, אתה הבא בתור או ווליד? ווליד פה. אז אני כן, לפני שאנחנו מסיימים את דברינו - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> איזה ספר זה? תראה לי. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זה הספר שכתבו גדי איזנקוט וגבי סיבוני על תפיסת הביטחון של מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, מחר בבוקר, לדאבון הלב, עומד לעבור תקציב מביש. התקציב הזה מביש בכל כך הרבה אספקטים, ונדבר על שניים מהם: הדבר הראשון – התקציב הזה הוא תקציב שבמהותו הוא מעודד סרבנות לשירות בצה"ל. שר האוצר סמוטריץ' שם פה תקציב שמעודד סרבנות לשרת בצה"ל. לא רק שהוא מעודד סרבנות לשרת בצה"ל, הוא מעודד סקטור שחלק ממנהיגיו בזים לממשלת ישראל. בזים למדינת ישראל. ממשלת כופרים, הם קוראים לנו – לכם, אתם הממשלה. יושבים פה שרים שקוראים לממשלה שלטון כופרים, כאלה ששרים שירים על זה שהם לא יתייצבו בלשכת גיוס. זה התקציב שסמוטריץ' שם מחר, תקציב שמעודד אנשים לא להיות בלשכת גיוס, אנשים ששרים שירים: נמות ולא נתגייס, בשעה שהאחים שלהם יוצאים לשדות הקרב, מסכנים את חייהם ונהרגו בשדות הקרב במלחמה. הם שרים: נמות ולא נתגייס, ועוד חושבים שזה קידוש השם. התקציב הזה מעביר להם מיליארדים, מיליארדים. בו בזמן שהתקציב הזה מעביר מיליארדים לכאלה שמסרבים בתוקף לשרת בצה"ל, את אלמנות צה"ל הוא מזניח. אלמנות צה"ל, שאיבדו את היקר מכול בשדות הקרב, להן לא דואגים בתקציב הזה. להן אומרים: אחרי שלושה חודשים, תחזרו לחיים שלכן כאילו כלום לא קרה. שלושה חודשים מספיקים לכן כדי לחזור לעבודה שלכן. אתן כבר לא חד-הוריות יותר, אתן יכולות לחזור לעבודה. אתן לא צריכות להתאושש מאסון נוראי. שלושה חודשים ניתן לכם משכורת ממוצעת במשק, ואחרי שלושה חודשים אתן צריכות לחזור לשגרה שלכן. אז לממשלת הכופרים ולאלה שלא מוכנים לבוא ללשכות הגיוס, לנמות ולא נתגייס, יש כסף, ולאלמנות צה"ל אין כסף. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> היושב-ראש, מה עדיף, ממשלת הכופרים או ממשלת האחים המוסלמים? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אדוני, בממשלה שלכם נהרגו אלפי אנשים. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> שלמה, אתה מסית על - - - מטעם הממשלה - - << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אלפי אנשים נהרגו. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> - - לפני שהם חשבו על זה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אני? ממש לא. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> רגע, הבא בתור מוכן? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בוקר טוב, ווליד טאהא. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> קרעי, אתה שר תורן עכשיו? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> בחצי השעה הקרובה. תעלה, תספר לנו מה האיזונים והבלמים שיש לשיטה הדמוקרטית שלכם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 15 דקות לרשותך. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אדוני היושב-ראש. אתה יודע, שלמה, אני מתפלא לשמוע אותך. יכול להיות שאתה באופן אישי לא בקיא בכל הפרטים, אבל אני חושב שאתה כן בקיא בכל הפרטים. כי כאשר הבוס שלך ביקש לסתום את הפיות שלכם מלהגיד עלינו מילה אחת רעה, כולכם מילאתם פיכם מים ושתקתם. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> העובדות - - - אני אמרתי - - - << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> עכשיו, משא ומתן עם הבוס שלך לחתימה על הסכם קואליציוני תקדימי, היסטוריה של כניסת מפלגה ערבית לקואליציה – זה היה דווקא עם הבוס שלך ולא עם הצד השני. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> ווליד, אף אחד לא - - - << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> דרך אגב, שלמה, הם העזו לדבר איתנו רק לאחר שאתם עשיתם זאת, באמת בעוז רוח. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת דוידסון, סליחה רגע, סליחה. אסור לצלם וידיאו. אתה גם סגן – או שאתה מצלם את קרעי? קח אותו החוצה, תעשו סרטון ביחד. << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> לא, הוא מכחיש, הוא מכחיש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אסור לצלם, אסור לצלם במליאה וידיאו. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> יום אחד אנחנו נדבר על הכול, שלמה, על האחים המוסלמים שאתה רצית לשבת איתם בקואליציה אחת. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> - - - את הבחירות, אני אמרתי יום למחרת הבחירות - - - << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> על ההיסטוריה של חתימה על הסכם קואליציוני עם מפלגה ערבית. רעידת אדמה פוליטית במדינת ישראל – הליכוד הולך לחתום על הסכם קואליציוני עם מפלגה ערבית. נו, בחייאת. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> היושב-ראש, מאז הבחירות אני אמרתי במפורש - - - << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ניהלנו משא ומתן של שעות איתכם. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> בשום פנים ואופן לא. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ואתה יודע למה זה לא התממש – לא כי אתם לא רציתם, כי השותפים הפשיסטים שלכם – ויש גם ביניכם פשיסטים – השותפים הפשיסטים שלכם אמרו לכם שזה לא יעבוד, זה לא ילך. אגב, הם אותם אנשים שהחזירו אתכם למלחמה מיותרת, כי התנאי שלהם היה: אנחנו נשארים בקואליציה רק אם חוזרים למלחמה. לענייננו, הצעת התקציב שאנחנו דנים בה היא הצעת תקציב גרועה בלשון המעטה. מיליארדי שקלים מועברים למערכת החינוך החרדית, ולא שיש לי בעיה עם זה. דווקא יש לי בעיה עם החרדים מכיוון אחר – אותן מפלגות שהרימו את הדגל החברתי, שזעקו את זעקת החלשים. מילא אתה שלמה, הזנחת את האוכלוסיות החלשות, מילא התעלמת מהן, אבל המפלגות החרדיות, שמייצגות באופן מובהק את הציבור החלש בחברה היהודית, גם הן שותפות לכם, לתעלולים שלכם, להתעמרויות שלכם באוכלוסיות החלשות? לא שיש לי בעיה עם זכותם של החרדים לתקציבים, אך מאוד צורם ומאוד מרגיז שאותם חרדים, אותן מפלגות חרדיות שהרימו את דגל המגן על האוכלוסיות החלשות, אותן מפלגות שהרימו את הדגל החברתי, אותן מפלגות שאמורות היו להגן על האוכלוסיות החלשות ללא הבדל בין גזע, דת ולאום, אותן מפלגות סמכו את ידן ונתנו הכשר לשוד התקציבי הנוראי ביותר שנעשה אי פעם נגד האוכלוסייה הערבית במדינה, שגם היא מהאוכלוסיות החלשות, ואולי החלשה ביותר מבין כל אוכלוסיות המדינה. המפלגות החרדיות נתנו הכשר לשוד של השר הגזען סמוטריץ' כאשר החליט לקצץ 15% מתקציב תקאדום 550 שאושר בהחלטת ממשלה לחברה הערבית. המפלגות החרדיות נתנו הכשר להחלטתו של השר הגזען המורשע בן גביר כאשר החליט לבטל את התוכנית למיגור הפשיעה, שמספרה 549, על סך 2.5 מיליארד שקלים. המפלגות החרדיות נתנו הכשר לשוד הנוראי שביצעה השרה להגנת הסביבה השקרנית עידית סילמן על תקציבי החברה הערבית תקאדום סביבתי. אגב, היא בעצמה הייתה שותפה להכנת התוכניות האלה. המפלגות החרדיות אף הסכימו להסטת התקציבים שנשדדו לטובת רשויות חרדיות. המפלגות החרדיות נתנו הכשר לשוד הנפשע שעשתה השרה מאי גולן בתקציבי החברה הערבית במשרדה. זה קרה לא מזמן, לפני ימים אחדים. כלומר, אותן מפלגות חרדיות שהתיימרו לייצג את האוכלוסיות החלשות בקואליציה הנפשעת שלך, שלמה קרעי, הקואליציה הנפשעת שמנהלת את המדינה מזה שנתיים וחצי – המפלגות החרדיות חתמו, הסכימו ונתנו הכשר לעוול המכוון שעושה הממשלה הנוכחית נגד החברה הערבית בישראל. לאיש בקואליציה הנוכחית לא אכפת שהפשיעה משתוללת וגובה מחיר דמים כבד מנשוא. אזרחים אינם יכולים להילחם בפשיעה. אזרחים נורמטיביים, תמימים, אינם יכולים להילחם בפשיעה. אזרחים אינם יכולים להילחם בפרוטקשן; אזרחים אינם יכולים לאסוף נשק לא חוקי; אזרחים אינם יכולים למנוע מכירת נשקים מבסיסי צבא וממרכזי ביטחון של המשטרה. מי שיכול לעשות את זה זה המדינה, והמדינה תחת הנהגת נתניהו סמוטריץ' ובן גביר, בהכשר שנתנו המפלגות החרדיות ובהסכמתן, איננה רוצה ואיננה מעוניינת לעשות זאת. הנושא השני שאדבר עליו הוא החזרה למלחמה, עם כל התמונות הקשות, המזעזעות והבלתי-אנושיות של ילדים הרוגים ושל נשים הרוגות. בנימין נתניהו נכנע שוב ושוב לגזענים, לכהניסטים ולפשיסטים שבממשלתו, שהתנגדו באופן קבוע וסדרתי לכל עסקה ולכל ניסיון להפסקת המלחמה. החזרה למלחמה הייתה תנאי פוליטי מפלגתי של סמוטריץ' ושל בן גביר, ולמעשה נתניהו העדיף את העברת התקציב שאנחנו דנים בו עכשיו והמשך השותפות עם בן גביר וסמוטריץ' על פני החזרת החטופים. נוסף לכך, נתניהו נכנע לאותם חניכי כהנא שמנהלים בפועל את ממשלתו. הוא ממשיך בפעילות הלא-חוקית של ישראל בשטחים הכבושים, גם על ידי תוקפנות נפשעת של המתנחלים נגד האוכלוסייה הפלסטינית וגם בהקמת עוד התנחלויות, שמהוות הפרה בוטה לחוק הבין-לאומי. לפני יומיים פרצו מתנחלים לפנות ערב אל בית של משפחה פלסטינית בתל רומיידה בחברון והשתלטו עליו. בני המשפחה הפלסטינית, שיצאו מהבית לסעודת אפטר אחרי יום של צום, חזרו לבית שלהם, אך גילו שהמתנחלים השתלטו עליו. הצבא מנע מהם, מהפלסטינים, להתקרב לעבר הבית שלהם. הם פנו למשטרה כדי להתלונן, אך במשטרה סירבו לקחת מהם תלונה והפנו אותם למת"ק – מפקדת התיאום והקישור. מדינת ישראל שבויה בידיהם של מחרחרי מלחמות, של אנרכיסטים, של אלה שרוצים להביא את עמי האזור למלחמת גוג ומגוג ואין-סוף של שפיכות דמים, אולם מסיפור ימיה של ההיסטוריה למדנו – קרעי, אתה דוקטור בתחום הזה – שצבאות כובשים יכולים להרוג, יכולים לעשוק, יכולים להתעמר, יכולים להרוס בתים ואף למרר את חייהם של העמים הנכבשים, אך דבר אחד הכובשים אינם יכולים לעשות: הכובשים אינם יכולים לדכא בקרב העם הנכבש את השאיפה לחופש ולחירות. וזה מה שיקרה גם במקרה של הסכסוך הישראלי–פלסטיני. לכן, המלחמה הזאת צריכה להסתיים, כי לסכסוך הזה אין פתרונות צבאיים. הסכסוך הזה צריך להסתיים בהקמת מדינה פלסטינית חופשית לצד מדינת ישראל. שתי המדינות יחיו בשלום ובביטחון. שלום עושים עם אויבים ולא עם חברים. אני אף פעם לא ראיתי שתי מדינות ביחסי חברות שחתמו על הסכם שלום. שלום עושים בין אויבים ולא עם חברים. לסיכום, השר קרעי, המהלכים שמקדמות הקואליציה והממשלה שלך לאחרונה, החוקים אשר מקודמים והאופן שבו הם מקודמים, מעידים על דבר אחד: מדינת ישראל דוהרת להיות דיקטטורה, ולא רק כלפי החברה הערבית – כי כלפי החברה הערבית, היא כל הזמן הייתה כזאת; לא הייתה לנו דמוקרטיה כמו שחשים אותה האזרחים היהודים, אבל ישראל הולכת להיות דיקטטורה גם כלפי האזרחים היהודים. תראה איך אתם מתנהלים היום עם אלה שמביעים התנגדות למדיניות של הממשלה שלך. רק להביט ולראות איך מתנהלים איתם, אז אתה יודע איך, שלמה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> כשאתה מביע התנגדות, מה אנחנו עושים לך? << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> לא יודע. מה יהיה – אני לא יודע. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אבל הוא אזרח - - - << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני יודע ברגע זה, אבל מה יהיה איתי בעוד שבוע? בעוד שנה? אין לי שום מושג. אני יודע שברגע זה אני עדיין עומד מולך. אגב, אתם מקדמים חוקים שכאן לא ייראה אף ח"כ ערבי. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לא, שלא יהיה תומך טרור. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אתם מקדמים את החוקים האלה. כל מי שמתנגד למדיניות של הממשלה שלך הוא תומך טרור; כל מי שאומר לא למדיניות הפשיסטית של בן גביר וסמוטריץ' הוא תומך טרור, ולא רק זה – הוא חותר תחת יסודות המדינה. ולא כך הם פני הדברים. כל אזרחי המדינה, יהודים וערבים, ישלמו את המחיר הכבד של הדיקטטורה המתהווה במדינת ישראל. בדקתיים שנשארו לי, היושב-ראש, החברה הערבית יוצא לחופשת החג, חג סיום חודש רמדאן, בתחילת השבוע הבא. יכול להיות שזה ייפול ביום ראשון או שני, ובכל מקרה, זה יוצא בתחילת השבוע. אני פניתי, וגם יו"ר סיעת חד"ש-תע"ל ד"ר אחמד טיבי – פנינו ביחד ליו"ר הכנסת וביקשנו שהכנסת תתחשב בזה שהח"כים הערבים לא יהיו נוכחים במליאה בשבוע האחרון של היציאה לפגרה, ועל כן, שלא יביאו לכאן חוקים בעייתיים שהיינו אמורים להיות שותפים בהצבעה נגדם, שישתדלו הפעם לכבד את החג של המוסלמים ושל חברי הכנסת המוסלמים. הנושא האחרון – משרד החינוך קבע את יום חמישי, כלומר ארבעה ימים אחרי החג, מועד חזרה ללימודים. אני מתפלא, מראשון עד רביעי חופשה, ואז חוזרים ליום חמישי. אתה יודע, בחג משפחות יוצאות לחופשות, וסביר להניח שחלק מהן לא יספיק לחזור, אז איפה ההיגיון לקבוע את יום חמישי כיום חזרה ללימודים, בעוד שיכלו לעשות את תחילת הלימודים ביום ראשון ולסגור את היום הזה? לפצות על היום הזה בהזדמנות אחרת בימות השנה. אבל לחזור ליום כשאנחנו יודעים מראש שמרבית התלמידים לא יוכלו להתייצב בבתי הספר זה סתם בזבוז של יום לימודים. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> לילה טוב לכולם, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> דרך אגב, בקשר לדיקטטורה – לנואם הקודם, ווליד. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ווליד, לפני שאתה יוצא, אני רוצה לספר לך משהו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אחלה דיקטטורה, ישראל, בסביבה הזאת. אתה יודע, יש לך את סוריה, עזה – כל מיני מקומות שאפשר לחיות בהם. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אתה תהיה כמוהם בדיוק. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> איך? איך? כשהייתי פה בכנסת העשרים-ושלוש - - << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> הם המודל לחיקוי שלך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> - - אני דיברתי, תאמין לי, אני דיברתי כאן – אתה צעקת משם. נשאר אותו הדבר. אתה בחופש, לא בחופש. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> מה ההבדל בין בן גביר לבין אסד שברח? מה ההבדל? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> איזה חוקים אפשר לעשות כשאתה לא תהיה פה, תגיד לי. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> זה אותו דבר בדיוק. אותם אנשים, אותו חושך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מדינת ישראל שומרת על כל אזרחיה. תאמין לי, אם נעשה חוקים - - - << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אפילו שלמה לא יתווכח עם זה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> איזה חוקים נעשה כבר כשאתה לא תהיה פה? תגיד לי, איזה חוקים? << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין פה מים. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אנא עארף? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> סדרנים, אפשר מים לדובר? הוא כבר צמא, עוד לא התחיל לדבר. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, יש לי הרבה זמן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש לו 25 דקות. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, שפרית, קורל, לילה טוב לכולם. אני רוצה לספר לך משהו, ווליד. לפני 15 שנים, אולי קצת יותר, הכרתי בן אדם מדהים מקלנסווה. היום הוא דוקטור, קוראים לו אחמד נאטור. אחמד נאטור הקים אגודת שחייה בקלנסווה לחברה הערבית, ובמשך שנים רבות ביחד הקמנו אירוע ספורט מדהים שנקרא משחה לשלום, שוחים לשלום. היינו עושים תחרות פעם בשנה בווינגייט – ילדים מהחברה הערבית, ילדים מהחברה היהודית, נקרא לזה. זה היה ממש ממש מוצלח. הפסקנו את זה כי פשוט עברתי לדברים אחרים בחיים. לפני חודש ימים אח של אחמד נאטור, שהוא אדם נורמטיבי, מנהל מכירות בקוקה קולה, שלושה ילדים, נרצח בקלנסווה. ירו בו שמונה יריות, ואחרי זה גם השכילו לדרוס אותו כמה פעמים כדי לוודא הריגה עד הסוף. הוא היה אדם כמוך, כמוני, אתה יודע, יוצא בבוקר לעבוד, חוזר בערב הביתה. אין לו עסקים, לא מעורב עם אף אחד. התלבשו עליו. כנראה יש להם במשפחה אדמות וכסף ורצו לסחוט מהם. לא הצליחו ורצחו אותו. באותו יום שרצחו את אח של אחמד נאטור, רצחו שחיין שלי מטירה, שגדל אצלי באגודה – איהם נאסר, ילד מדהים בן 25, שהיה אלוף ישראל ב-50 גב לבוגרים. היה שיאן ישראל לנוער, הבן של לילי המדהימה, משפחה מקסימה. סטודנט. ילד מדהים נרצח על כלום. על כלום. כשאתה מדבר על הפשע בחברה הערבית, אנחנו צריכים להבין טוב טוב טוב, גם מי שגר בכפר סבא, ברעננה ובנתניה, שזה לא ייגמר שם. זה יתפשט ויהיה בכל מדינת ישראל. אם מדינת ישראל לא תעצור את הפשע המאורגן הזה – הוא כבר לא מאורגן, הוא הפך להיות כבר – לדעתי הוא בלי שליטה כבר, אבל אם לא יעצרו את זה, זה יגיע אלינו. לכן, חייבים לעצור את זה, אבל בממשלה הזאת זה לא יקרה. זה לא יקרה כי זה לא מעניין אף אחד. יש לנו שר לביטחון פנים – ביטחון לאומי – באופן אישי אני מתבייש בו, כמו הרבה מאוד במדינת ישראל. הוא פשוט לא יעשה שום דבר כדי שזה יקרה, ואנחנו רואים את המספרים. חבל שלקחו את התוכנית המדהימה של סגלוביץ', שבאמת עשתה שכל, וגם התחילה להוריד את המספרים, ופשוט גנזו אותה מטעמים של אגו ולא מטעמים מקצועיים שטובים למדינת ישראל. אנחנו רואים את זה בכל דבר. אנחנו רואים את זה בתקציב, אנחנו רואים את זה בכל המשרדים, וצר לי על זה. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> על זה בדיוק דיברתי. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אני שמעתי אותך, ובגלל זה אמרתי לך: חכה רגע, כי רציתי להגיד לך באופן אישי מה עברתי באותו יום, לפני חודש, עם אח של חבר טוב מקלנסווה ושחיין, ילד מדהים מטירה. התקציב הזה, חברים, תקציב 2025, זה לא תקציב. מי שהיה בוועדת הכספים – אני לא יודע כמה מכם היו, אבל ישבתי המון המון שעות בוועדת הכספים. היום האחרון היה היום של התקציב הכי פרובלמטי. למה הוא פרובלמטי? כי הוא תקציב שהכי קל לגנוב ממנו, לשדוד אותו, וזה התקציב של משרד החינוך. במשרד החינוך יש אלפי תוכניות. אלפי תוכניות. אתה יכול לשתול בתוכניות בחוכמה – לא בטיפשות, בחוכמה הם עשו את זה – שהכסף יהיה מוסט לסקטור מסוים על ידי תבחינים. תבחין, פשוט. אתה יכול לקבוע אזור מגורים מסוים, אתה יכול לקבוע – כל מה שהם רוצים. כשישבתי שם מהבוקר עד כמעט הלילה, בכל סעיף הבנתי שהכסף מוסט לאן שהם רוצים. אז קודם כול, זה שוד מאורגן. דון קורליאונה פשוט החליט שהוא מפזר לו שליחים בכל מיני משרדים; אחד מהם יושב פה, השר שלמה קרעי, שר התקשורת. בכל משרד הוא שם מישהו אחר כדי שיוכל לשלוט בשוד הזה. סכום התקציב של מדינת ישראל הוא חסר תקדים – 619 מיליארד שקלים. יבואו ויגידו שזה בגלל המלחמה – אני מסכים; יבואו ויגידו שזה בגלל שצריכים לדאוג למילואימניקים, לצבא. אבל זה לא המצב. אמיתי זה לא המצב. לא משנה למי אתם מצביעים – אתם מצביעים לליכוד, אתם מצביעים לרע"מ, אתם מצביעים ליש עתיד – לכולם לוקחים את הכסף, הכסף של הילדים שלנו, הכסף של העתיד שלהם. אז הכסף לא יהיה מופנה לחינוך של ההורים של היושב-ראש ולהורים שלך ולהורים שלי לבריאות, לרווחה. הם מחלקים את הכסף כאילו זה כסף של אבא שלהם, כאילו אנחנו אוויר. זאת ממש לא חלוקת כספים של ממשלה; זאת חלוקת כספים של מאפיה. מאפיה. שוב הם פוגעים במעמד הביניים. צריך להבין שכשפוגעים במעמד הביניים, במי פוגעים? באלה שמשלמים מיסים, באלה שעובדים, באלה שמחזיקים את המדינה. הרי בסוף המדינה הזאת, 20% מחזיקים 80% מהמדינה. אנחנו, ה-20% שמשלמים את המיסים מהמשכורות היותר-גבוהות, מחזיקים 80% מהמדינה. אז הם פוגעים במעמד הביניים עבור אינטרסים צרים, פוליטיים וסקטוריאליים, תוך הפקרה של מעמד הביניים, העובדים הצעירים, הגמלאים. מנסים להצדיק את זה ומדברים כל הזמן על מס עבאס. ווליד, אתה זוכר? ווליד, אתה זוכר את הסיפור? << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> בעוד רבע שעה אני צריך להתחיל צום. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רק רוצה ליישר פה קו. כשהם מדברים כל הזמן על 53 מיליארד שהולכים למס עבאס, זה בולשיט, הרי. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> כן, ברור שזה בולשיט. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסוף היה מדובר על 30 מיליארד לחמש שנים, תוכנית חמש-שנתית. אז מספרים פה על 53 וחוזרים על זה כל הזמן. הרי זה שקר. אבל גם הכסף הזה שהלך לחברה הערבית – בוקר טוב, עידית - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> בוקר טוב. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - גם אם הכסף הזה הלך לחברה הערבית, צריך להבין למה הוא הלך: הוא הלך לפיתוח, לפיתוח כלכלי, חברתי, וגם זה לחמש שנים; הוא הושקע בתחומים כמו חינוך, תחבורה ציבורית, תעסוקה, בינוי, בשביל לייצר יותר ויותר הזדמנויות לחינוך איכותי, ואחר כך, אחרי החינוך האיכותי, זה מביא להשכלה גבוהה, לאקדמיה, לתעסוקה, והתעסוקה הזאת מביאה כסף למדינת ישראל. כלומר זה לייצר לצעירים בחברה תקווה והזדמנות להשתלב בשוק העבודה, בהייטק, במקצועות נחשקים אחרים, כדי שאחר כך ישלמו מיסים למדינת ישראל. ברגע שבן אדם עובד, הוא פחות צריך קצבאות, וכשהוא עובד ולומד הוא מתרחק מאלימות ומפשיעה. זה אינטרס של מדינת ישראל, זה אינטרס שלנו, של כולנו. אבל אחרי שדיברתי על כל השקרים האלה שסיפרו על הכספים של החברה הערבית, מה עושים עכשיו? עושים את זה לחברה החרדית, אבל בדיוק הפוך. מה מעודדים בכספים האלה? מעודדים בטלנות, אי-עשייה. כולם צריכים להבין, אנחנו נמצאים בצומת גורלי לעתידה של מדינת ישראל, לא רק בהיבט הביטחוני והחברתי אלא גם ובעיקר בהיבט הכלכלי. שני הנושאים שמונחים על השולחן – גיוס חובה ושילוב לימודי ליבה – הם לא רק עניינים אידאולוגיים או פוליטיים, הם נוגעים ישירות לחוסן של המשק הישראלי, לכושר התחרות שלנו בעולם ולשגשוגם של הדורות הבאים. מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה שפלח משמעותי מהאוכלוסייה לא ייקח חלק שווה בנטל, לא בשירות הצבאי ולא בשוק העבודה. נושא הגיוס הוא לא רק עניין של צדק חברתי, אלא עניין של חוסן לאומי. צה"ל הוא צבא העם, ככה אנחנו מגדירים אותו. מגיע עולה, קצין בצבא שמעודד מילואים, שעושה מילואים, שחברים שלו עושים מילואים. אני לא מאמין שהמפלגה שלו תרים יד בצורה כלשהי לחוק השתמטות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בוקר טוב, אדוני. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוקר טוב, אדוני. צבא העם הוקם, וכך הוא צריך גם להישאר, כצבא העם. האמירות "נמות ולא נתגייס", שמקבלות כאן איזשהם חיזוקים משרים מסוימים – הרוב לא – אין להן מקום בחברה הישראלית. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> צריך להיות "נמות אם לא נתגייס". << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק, אדוני, בדיוק ככה. כשיותר ויותר קבוצות באוכלוסייה לא מתגייסות וחוגגות בריקודים, מי שנושא בנטל אלו בעיקר המגזרים שמשרתים שוב ושוב – החברים שלך, החברים שלי. מילואים על גבי מילואים בזמן שאחרים משוחררים מהחובות שלהם. זה מצב בלתי נסבל ולא הוגן. רק בשבוע שעבר נודע כי חברת הסייבר Wiz, שנוסדה על ידי אסף רפפורט, נמכרה לגוגל בעסקה חסרת תקדים של 32 מיליארד דולר. מדובר בחברת טכנולוגיה שהוקמה כאן בישראל על ידי ישראלים וצמחה על בסיס ההון האנושי האיכותי שישראל טיפחה במשך עשרות שנים. אבל שלא נשכח שבדיוק לפני שנתיים Wiz החליטה להעביר את חשבונותיה העסקיים לחו"ל, והשאירה בארץ רק את מה שנדרש לפעילות השוטפת: שכר, עובדים, שכירות והוצאות שונות. למה? למה היא עשתה את זה? כי גם חברות גדולות וחדשניות מבינות שהאקלים הכלכלי והמדיניות הנוכחית מקשים על צמיחה והמשכיות. עכשיו אני שואל את כולנו שאלה שצריכים לשאול את כולם, גם אותנו, חברי ועדת החינוך: איך ישראל תמשיך לייצר חברות כמו Wiz, כמו צ'ק פוינט, כמו מובילאיי, אם אנחנו מגדלים כאן דור שלם שאין לו גישה ללימודי מתמטיקה, מדעים ואנגלית? איך נישאר מעצמה טכנולוגית אם הממשלה ממשיכה לממן חינוך לא רלוונטי לשוק העבודה? נוסיף לזה את משבר הגיוס – יותר ויותר קבוצות מקבלות פטור משירות צבאי או לאומי והנטל נופל על כתפיים מצומצמות יותר. בדיוק אותן קבוצות שכן נושאות בנטל הן גם אלה שמניעות את הכלכלה. זה מעגל מסוכן שמערער את הביטחון הכלכלי של המדינה בטווח הארוך. אם לא נבטיח שכל ילד בישראל ילמד לימודי ליבה, אם לא נדאג שכל צעיר יתרום למדינה, הצמיחה שלנו תיפגע, ובמקום שישראל תהיה הבית של הסטרטאפ שיכבוש את העולם, אנחנו נישאר מאחור. אנחנו יוצרים כאן דור שלם של אזרחים שתלויים לחלוטין בקצבאות ובסיוע ממשלתי. ראיתי את זה בעיניים בתקציב של משרד החינוך, במקום לחנך אותם להיות שותפים ביצירה, ביזמות, בכלכלה משגשגת. למה? למה זה קורה? כי במקום לנהל מדיניות כלכלית וחינוכית אחראית, הממשלה עסוקה בכיבוי שרפות פוליטיות ובהתמסרות ללחצים קואליציוניים. הגיע הזמן לשינוי. חייבים שינוי. הגיע זמן לאחריות של כולנו. ישראל לא תוכל לשרוד כמעצמה כלכלית אם לא נוודא שכל אזרח מקבל השכלה שתאפשר לו לעבוד, להתפרנס ולהיות חלק מהמשק. ישראל לא תוכל לשמור על ביטחונה אם יותר ויותר קבוצות מקבלות פטור משירות לאומי או צבאי. אני קורא לממשלה: אל תשימו שיקולים פוליטיים לפני טובת המדינה. לצערי, זה המצב, זה מה שקורה. תובילו רפורמה אמיתית. תחזקו את הצבא, תחזקו את החינוך, תבטיחו עתיד שבו כל אזרח ישראלי יהיה שותף בביטחון ובכלכלת המדינה. בלי זה לא תהיה לנו כלכלה ולא תהיה לנו מדינה חזקה. הציבור צריך להבין את המשמעויות של התקציב הזה: העלאת המע"מ מ-17% ל-18% אומרת שכל מוצר וכל שירות יהפכו ליקרים יותר; הפחתת התקציבים לחינוך ובריאות – פחות תקנים, פחות השקעה בבתי החולים הציבוריים, יותר עומסים להורים שלנו, לנו – אנחנו כבר מתבגרים, מה לעשות – יותר עומסים בבתי החולים הציבוריים, יותר ויותר משפחות שלא יוכלו לממן חינוך איכותי לילדיהם. בואו נסתכל רגע על עצמנו. הגענו במדינת ישראל למצב שבו אם אנחנו רוצים שהילדים שלנו יקבלו חינוך מדעי, בעיקר, ברמה גבוהה, אנחנו לוקחים שיעורים פרטיים. פשוט לוקחים שיעורים פרטיים. אין כמעט הורה – ובואו נהיה אמיתיים ונסתכל על עצמנו; אני בטוח שגם אצל עידית זה ככה וגם אֶצְלֵךְ זה ככה וגם אֶצְלְךָ ככה וגם אצלי וגם אצל חברת הכנסת מזרסקי – משקיעים בילדים בשיעורים פרטיים. תעשו חשבון כמה זה עולה. מדובר על בסביבות 10,000 שקלים בשנה לילד – שיעורים פרטיים במתמטיקה, באנגלית, בפיזיקה בגיל מסוים. כולנו עושים את זה. למה אנחנו עושים את זה? כי מה שמקבלים בבית הספר לא מספיק. הכיתה גדולה מדי, אין שוויון, יש הטרוגניות. אתה רוצה שהילד שלך יתקדם – אתה משקיע בו. הייתי עכשיו בליטא, באסטוניה. אלה לא מדינות עשירות. אתה מסתכל: כיתות של 18 ילדים בכיתה; מורה עם עוזר; משקיעים בילדים אחרי בית הספר, בבית הספר עצמו, לא בחוץ, בחיזוק הילדים. ככה לא צריכים כל הזמן לרדוף אחרי שיעורים פרטיים. אתם יודעים, בכל עיר – ואני בדקתי את זה – יש עשרות מורים פרטיים שמתעסקים רק בהוראה פרטית. אין לי בעיה עם זה, אבל ברגע שזה הפך להיות משהו שהוא רוחבי בכל מדינת ישראל, אני אומר לעצמי שיש פה בעיה ואנחנו לא מטפלים בה. הממשלה מדברת על צמיחה, אך בפועל התקציב הזה מעמיק את הפערים הכלכליים, פוגע ברווחת התושבים ומשעבד את מעמד הביניים לטובת סקטורים מקורבים. במקביל לחלוקה הפוליטית חסרת האחריות של התקציב, אנחנו רואים התרחבות מסוכנת של הגירעון התקציבי, גירעון שתחילה סמוטריץ' הבטיח שלא יהיה גבוה מ-4% וזינק ל-4.7%, עם אפשרות לגדול ל-4.9% – גידול של כמעט יותר מ-25% בסוף. זה נשמע לכם אולי 0.5% לפה או לשם, אבל מדובר בעשרות מיליארדים, עשרות מיליארדים. המשמעות המיידית של כך היא הורדת דירוג האשראי של ישראל, ריבית גבוהה יותר על החוב הלאומי, וכבר בתקציב 2025 אנחנו נשלם – תקשיבו טוב למספר, אדוני היושב-ראש – 75.7 מיליארד שקלים על החזרי חוב. 75 מיליארד שקלים על החזרי חוב אנחנו נשלם בשנה הקרובה. זה מה שאזרחי מדינת ישראל ישלמו על ההורדה של דירוג האשראי. והדבר הזה גם פוגע ישירות במשק הישראלי, כי בסוף אתה מעלה מיסים בגלל זה, אין לך ברירה, והאזרחים צריכים לשלם יותר כסף על כל מוצר. וזה הגלגל, הגלגל הזה פשוט לא נעצר. אומנם אנחנו במלחמה, וצריך להיות אמיתי, והעלויות עולות, אבל האמת היא שאין לכם תירוצים. במקום להשקיע את הכספים בהורדת יוקר המחיה, בדיור בר-השגה, בשיפור מערכת הבריאות והחינוך, הממשלה הזאת בחרה להמשיך במדיניות של חלוקת כספים קואליציוניים חסרת רסן למגזרים מצומצמים, בלי למצמץ, תוך התעלמות גסה מצורכי הרוב המוחלט של אזרחי ישראל. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לאן הולכים הכספים הקואליציוניים? לחינוך, לתרבות, למכינות – בדיוק לדברים שדיברת עליהם בעצמך. אתה צודק. למה יש כספים קואליציוניים? << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> פשוט יש לי עוד שש דקות, אבל אגיד לך רק במשפט. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> יש לך עוד הרבה דקות. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך משהו. הייתי בוועדת החינוך, ראיתי את הכספים הקואליציוניים. למשל כתוב שם ארגוני נוער – אמרתי: וואו, ארגוני נוער זה חשוב. מה גיליתי? זה הולך לארגוני נוער חרדיים. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> למה? הם לא צריכים? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> גם הם צריכים. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה? הילדים שלך לא צריכים? הילדים שלי לא צריכים? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, זה גם וגם. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה רק לחרדים? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אגיד לך למה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה רק לחרדים? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אגיד לך למה – כי אם הם לא מקבלים בבסיס התקציב - - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> הם לא מקבלים דרך התקצוב הרגיל. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נכון, הם לא מקבלים תקצוב רגיל, אז אתה נותן קואליציוני. קואליציוני מחלקים - - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> סימון, אתה, כן צריכה להיות לך אג'נדה של לתת לכולם ולתת חינוך. דיברת שנייה לפני כן על הנושא של המורים הפרטיים ועצם העובדה – זה בכלל אירוע, כשצריך לטפל במעמד המורה בישראל, לתת שכר שהוא שכר טוב - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אין. לא נשאר כסף. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - כדי שמורים לא יצטרכו לבוא וללמד אחרי שיעורים פרטיים, לתת יום לימודים ארוך כדי שבאמת יוכלו ללמד. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל עידית, ברגע שאתה מחלק מיליארדים - - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אבל זה לא קשור, זה לא קשור לכסף. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בטח שזה קשור לכסף. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> זה לא קשור לכסף לתנועת נוער כזאת או אחרת. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, זה סתם, זה סעיף קטן שנתתי לו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> רק אגיד לך שאתה צודק, אתה צודק - - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אני יכולה להראות לך, סימון, אם תרצה אני יכולה לשבת איתך ברחל בתך הקטנה על תקציבי הממשלה הקודמת, לדוגמה, והשוואתי לתקציבי הממשלה הנוכחית. אתה תראה קואליציוני שם, אתה תראה קואליציוני כאן, אתה תראה מה הלך שם, אתה תראה מה הלך כאן, ואתה תבחן את זה ותבדוק את זה. אגב, סבסוד מעונות יום, שאז הגדירו ולא נתנו – גם היום פה לא נותנים. אתה מבין? גם היום החברה החרדית - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> תיתן לי זמן. היא לוקחת לי את הזמן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אנחנו נאפשר לו. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> הינה, עכשיו בדיוק אקריא לך מספרים, טוב? כנראה שאת לא יודעת. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> לא, אני יודעת. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> תקציב הישיבות – על תוספות אני מדבר איתכם – 717 מיליון שקלים; תוכנית למניעת נשירה מישיבות – 35 מיליון, תוספות; תמיכה בתרבות יהודית חרדית, תוספות – 70 מיליון. זה רק מהכספים הקואליציוניים; גרעינים תורניים – 10 מיליון; הגדלת הסבסוד במסגרת תוכנית צהרונים ניצנים – 50 מיליון. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> שימו את הנתונים של הממשלה הקודמת - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> 33 מיליון – מענק לירושלים; החברה למתנ"סים תוקצבה ללא מכרז ב-32 מיליון. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אני מביאה לך פלט של הממשלה הקודמת, תגיד לי כמה קיבלו גרעינים תורניים. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> תביאי לי, בסדר. החברה למתנ"סים תוקצבה ללא מכרז ב-32 מיליון שקלים לטובת טיפול בנוער בסיכון, אבל לא בנוער בסיכון חילוני, חס וחלילה; תלמידי ישיבות מחו"ל – 60 מיליון שקלים; תמיכה בפנימיות של ישיבות, של משרד החינוך – 60 מיליון שקלים; תרבות תורנית, המשרד למשימות לאומיות – 49 מיליון שקלים; עוד תקציב של מניעת נשירה מישיבות, של משרד החינוך – 28 מיליון שקלים; הקמת כיתות חרדיות – תוספת של 25 מיליון שקלים; סליחות ול"ג בעומר, המשרד לשירותי דת – 21 מיליון שקלים; מוסדות הפטור, משרד החינוך – 20 מיליון שקלים. זה הכול תוספות. מדרשות ליהדות, משרד ההתיישבות – 16.5 מיליון שקלים; תלמידי ישיבות ההסדר – 11 מיליון שקלים; מורשת הרב דרוקמן – 8.5 מיליון שקלים. תגידו, מה זה קשור למלחמה? מה זה קשור למצב שאנחנו נמצאים בו, המספרים האלה? לא היה אפשר לחכות שנה עם כל זה? אי-אפשר עם כל הדברים האלה. אם אתם חושבים שזה כל כך חשוב, למה היה צריך לעשות את זה עכשיו? למה לשים אצבע בעין לכל מעמד הביניים? את מי בצעם משרתת הכנסת? אראה לכם את סדרי העדיפות של הקואליציה – חוקים שאתם מאיצים עכשיו, בכל הכוח: החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים – מאוד מאוד חשוב עכשיו, בכל הכוח – אושר היום בוועדה לקריאה שנייה ושלישית, וצפוי להתקבל במליאה עד סוף מרץ; החוק להרחבת החסינות לחברי הכנסת – מאוד מאוד חשוב – סטטוס: מקודם בוועדת הכנסת להצבעה בקריאה ראשונה עד סוף מרץ; חוק לשינוי שיטת הבחירה של נציב תלונות הציבור על שופטים – אושר לאחרונה בקריאה שנייה ושלישית, או-טו-טו יעבור; חוק מח"ש, להעברתה מהפרקליטות למשרד המשפטים – הסטטוס שלו: בהכנה לקריאה ראשונה בוועדה; חוק הפגיעה בתקשורת – הלך עכשיו שלמה קרעי. במקום להתעסק באמת בתקשורת – איך הוא הולך לפגוע בתאגיד, זה מה שהכי חשוב לו, לפגוע בתאגיד השידור הציבורי – הסטטוס שלו: הועבר בטרומית, אבל למזלנו, בינתיים עוצרים את זה. ועוד ועוד ועוד. אין לי הרבה זמן, יש לי שתי דקות. בשתי הדקות אני רוצה לדבר מליבי כאזרח מדינת ישראל. אני יושב בבניין הזה כבר שלוש וחצי שנים. הגעתי לפה באמת ברצון עז וגדול אחרי שעשיתי תפקיד גדול בספורט הישראלי, כדי לקדם ולעשות רפורמות ולחזק את הנושא של החינוך הבלתי-פורמלי, ובעיקר את הספורט הישראלי, כי אני מאמין בכל נשמתי שילד חייב להיות עסוק מהדקה שהוא יוצא מבית הספר ועד לרגע שהוא שם את הראש שלו על הכרית והולך לישון. אני יודע שכשילד עסוק הוא לא מגיע לא לפשע, לא לאלימות, לא לסמים, לא לאלכוהול – לא למקומות הכי קשים שאנחנו לא רוצים כהורים שהילדים שלנו יגיעו אליהם. הדבר הכי מזעזע שקורה בתקציב הזה – למרות הנתונים החמורים של העלייה במקרי ההתמכרויות, בעיקר לסמים ולאלכוהול, משרד הביטחון הלאומי החליט, בהחלטה מטומטמת, לקצץ 60% מתקציב שמטפל בנושא של מניעה של סמים ואלכוהול. אותם נציגים בפריפריה ובערים שמטפלים בילד בקצה בהסברה, בחיבוק, במניעת הידרדרות של אותו ילד להתמכרויות, אותם אנשים הולכים להיות מפוטרים; מעל 1,000 אנשים, שלא מרוויחים הרבה כסף אבל עושים עבודת קודש ברשויות, ויש להם נתונים טובים מאוד במניעת התמכרויות הילדים, הולכים להיות מפוטרים. את הכסף הקטן הזה אין למדינת ישראל, אבל את כל המיליארדים האלה שעכשיו הצגתי יש למדינת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. לפני שאקרא לדוברת הבאה, אני רוצה לומר כמה מילים בנושא תקציב 2025 כחבר ועדת הכספים – תכף אתן לה; כן, אני רואה אותה כאן. נהוג לומר תודות לאנשי האוצר ולחברי הכנסת של ועדת הכספים, ואני רוצה להודות כאן לצוות הוועדה המסור, לטמיר, שרי, מיטל ולירז, לדובר הוועדה אביאל וליועצת המשפטית וצוותה, שלומית ארליך – שאגב, חגגה אתמול יום הולדת, מזל טוב – תמר, צביה ועופרי, על ימים ולילות, על עזרה וזמינות. עבודת הוועדה לא הייתה מתאפשרת בלעדיכם. תודה רבה. אנחנו מודים תמיד לכל חברי הכנסת ומי שמובילים את הוועדה, אבל אתם, מאחורי הקלעים, עושים עבודת קודש. תודה רבה. עכשיו הדוברת הבאה, חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. בוקר טוב. בבקשה, לרשותך 20 דקות. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> כבר בוקר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כבר בוקר. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו שומעים הרבה נושאים, גם כאן במליאה, בוועדות. אני רוצה לשאול מה עם החטופים. איך הנושא הזה פתאום יורד מסדר-יומה של הכנסת, מסדר-יומה של הממשלה? איך הגענו לנקודה שבה במקום לעסוק בעסקה ובאיתור דרך להחזיר אותם הביתה ולהפעיל לחץ בלתי מתפשר, במקום לנהל משא ומתן שיחזיר אותם הביתה, הממשלה עוסקת בעצמה? במקום להקדיש כל רגע, כל מאמץ להשבת החטופים, ממשלת 7 באוקטובר עסוקה בפיטורי היועצת המשפטית לממשלה, בפיטורי ראש השב"כ, בפיטורי כל מה שקשור לערכים דמוקרטיים ולמוסדות מדינת ישראל. מתעסקים כאן בפוליטיקה קטנה בזמן שישראלים נמצאים בשבי האכזרי ביותר שאפשר לדמיין. כל רגע שעובר הוא נצח עבורם. כל יום שבו הם שם הוא מחדל היסטורי שנרשם לדיראון עולם, והוא עליכם. אני רוצה לומר לכם, חברי הקואליציה, אסור לכם לשכוח, אסור לכולנו לשכוח, אסור לשכוח לרגע שכמעט כל משפחה במדינה איבדה מישהו. אסור לשכוח את הכאב הבלתי-נתפס של אנשי העוטף, של ניר עוז, כפר עזה, בארי, נירים. אלו אנשים שסוחבים צלקות שלא יחלימו לעולם. אלו קהילות שלמות שנהרסו. הם חיים יום-יום עם חור שאין דרך למלא, עם שברים שאי-אפשר לאחות. אבל מעל הכול, אסור לשכוח שיש עדיין ישראלים בעזה, ישראלים כבולים שנמקים בשבי. הם שם בגלל כשל של הממשלה לא להחזיר אותם, בגלל כשל צבאי ובגלל כשל מדיני. האחריות היא שלכם, של הממשלה. גם אם אתם לא לוקחים את האחריות, האחריות היא רק עליכם. בני משפחותיהם של החטופים מחכים יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש, אבל הם לא מקבלים תשובות. הם לא יודעים אם יקבלו את יקיריהם בחזרה. הם לא יודעים אם יקיריהם עוד בחיים. כל דפיקה בדלת מקפיאה את הדם; כל שיחת טלפון מעוררת חרדה. ואני שואלת אתכם: איך אפשר לישון בלילה? איך אפשר לשבת בכיסאות שלנו ולהחזיק בתפקידים ולדון בנושאים שונים, לקבל החלטות על כל דבר אחר חוץ מהדבר היחיד שבאמת חשוב? בנימה אישית, כשאני נמצאת בוועדות הכנסת, אדוני היושב-ראש, ובפתח הדיון תמיד המשפחות מעידות ומספרות, אחרי דבריהן אני לא יכולה להמשיך לנושא הדיון בוועדה. אני פשוט נחנקת מדמעות, אני חושבת מה עובר על המשפחות. מה עובר עליהן? איך אפשר לישון בשקט כשהם עדיין נמצאים בשבי? איך אפשר להסתכל בעיניים של המשפחות? ואנחנו מדברים כאן על בני אדם, על אנשים שחייהם תלויים על חוט, על אימהות ואבות, על ילדים שגדלים בלי הורה, על סבים וסבתות שנלקחו מבתיהם, על לוחמים שנחטפו כי הם הגנו על המדינה הזאת. והם לא מִספָרים, הם לא נתונים, כל חטוף הוא עולם ומלואו, כל חטוף הוא משפחה שנקרעה לגזרים. חברה שלמה שנותרה מצולקת. להחזיר אותם זו לא רק חובה ביטחונית, זו לא רק חובה מדינית, זו חובה מוסרית עליונה ביותר שלנו כחברה ישראלית ויהודית. זו לא בחירה וזו לא אופציה, זו חובה, חובה שלנו. לכן אני בוחרת להשמיע מכאן את זעקתן של המשפחות של החטופים. והזעקה הזאת צריכה להדהד בכל כיכר ובכל רחוב ובכל בית בישראל, היא צריכה להיות מושמעת בקבינט המדיני-ביטחוני. כי זה לא מאבק פוליטי, זה לא ימין ושמאל וזה לא אופוזיציה מול קואליציה. זה לא ויכוח, זה ישר. צו מוסרי, צו ציוני, צו אנושי. ועכשיו אני רוצה לצטט את דבריהם של הורי החטופים. איציק הורן, בעצרת כיכר החטופים, אני מצטטת: "אני מגיע לכאן היום כשאני נמצא בהחלמה מניתוח - - - כדי להציב בפני נתניהו מראה. במראה הזו משתקפת התוצאה האיומה של שיטת הסלקציה של נתניהו. בני יאיר חזר מהשבי כשהוא משאיר מאחור בשבי את אחיו, בני איתן. ראש ממשלת היהודים מפקיר יהודים שעוברים שואה. נתניהו, הסתכל לי בעיניים" ממשיך איציק "תסתכל בעיניים של אבא שכפית עליו משפט שלמה. אתה רוצה להקריב את ילדינו עבור מנעמי השלטון. אתה יודע שהמלחמה הורגת את החטופים, היא תקבור תחתיה את החללים שלעולם לא יימצאו. אנחנו דורשים ממך שתסיים מייד המלחמה ותחזיר את כולם בפעימה אחת ועכשיו". לפני כמעט שנה עשיתי בכנסת כנס לתוכנית נעל"ה. איתן הורן הוא בוגר תוכנית נעל"ה – נוער עולה לפני הורים. ביקשתי מאיציק לעלות לבמה, וחיבקתי אותו. איציק היה פעיל של הסוכנות היהודית בארגנטינה, עסק בעלייה וקליטה. איך אפשר להסתכל בעיניים לבן אדם ציוני, שחינך ככה את הילדים, ואחד הילדים הוחזר הביתה והילד השני נותר בשבי? אין מילים, פשוט אין מילים. אצטט את עינב צנגאוקר. יש כאלה במדינת ישראל שלא רוצים לשמוע אותה, לא יכולים להסתכל לה בעיניים. אימא של מתן, מי לא מכיר אותה? אני מצטטת אותה: "בזמן שנתניהו מפר את ההסכם שהוא חתם עליו ומפקיר את החטופים לשואה שהם עוברים, אנחנו רואים ציבור שמבין שלעולם לא עוד – זה עכשיו. שמצטרף אלינו למאבק על השבת כולם ופניה של המדינה. אני מישירה מבט לציבור, ואומרת לכם: דעו שיש ברירה. המלחמה לא תחזיר את החטופים, היא תהרוג אותם. הברירה היא מימוש ההסכם; היא החזרת החטופים בפעימה אחת וסיום המלחמה; הברירה היא המאבק על החטופים החיים והחללים, על תחושת הביטחון של כל אימא, אבא, ילד וילדה במדינה. ל-59 חטופים ועם שלם מגיע צדק – לחבק בחזרה את אהובינו ולקבור כראוי את היקרים שנרצחו. אנחנו דורשים לדעת מתי הם כולם יחזרו; מתי תהיה יוזמה ישראלית שתבטיח את השבת כולם, לא בפירורים, אלא בפעימה אחת". עינב המשיכה: "אני אומרת לציבור, הממשלה מפחדת מהמאבק שלנו. הם שומעים ורואים אותנו. תצטרפו אלינו כאן למאהל בבגין, אנחנו נחזיר את כולם וננצח". הלוואי. אני רוצה לצטט את יהודה כהן, אבא של נמרוד: נתניהו צריך לסיים את המלחמה ולהחזיר את כולם. "נתניהו מחויב להבטחות שלו לסמוטריץ' יותר משהוא מחויב לאינטרס הישראלי. נתניהו פועל בתחבולות כדי לכפות חזרה למלחמה שתהרוג את החטופים, בניגוד לרצון רוב העם. העם רוצה את כל החטופים בחזרה בפעימה אחת - - - אזרחים נחטפו ממיטותיהם, חיילים יצאו לקרב על הגנת מדינת ישראל. אתה יודע מה החטופים עוברים. כבר הצלת כל כך הרבה נשמות בעולם, אנחנו סומכים עליך", אומר אבא של נמרוד, יהודה. "קודם כול החטופים, זה האינטרס הישראלי". אצטט גם את יפעת קלדרון, בת דודה של עופר שחזר מהשבי: "נתניהו יכול ברגע אחד להחזיר את כולם, אבל הוא ממשיך לטרפד את שלב ב' בהסכם. נתניהו בוחר להקריב את חיי החטופים בעבור האינטרסים האישיים שלו. הוא בוחר לגרור מדינה שלמה שוב למלחמה, במחיר דמים נוסף, אבל אנחנו לא נוותר. אלפי ישראלים הגיעו בשבוע האחרון למאהל שקם בשער בגין. בכל יום מצטרפים עוד ועוד אזרחים, המאהל גדל והכוח של המאבק גדל. הציבור מבין שאנחנו כפסע ממלחמה והקרבת האחים שלנו, ולכן חייבים עכשיו לעשות את כל מה שאפשר כדי להחזיר את כולם, בפעימה אחת ועכשיו". אני אצטט גם את עומר שם טוב שחזר מהשבי, הוא שוחרר לפני כשלושה שבועות. הוא העביר מסר מצולם שבו תיאר את הסבל. מה שקראתי עשה לי צמרמורת: "450 יום הייתי לבד" – לבד – "זו הרגשה נוראית. אתה מגיע למחשבות נוראיות. כל יום הוא כמו נצח - - - הרגשנו שהנשמה שלנו – פשוט הורגים אותה - - - אתה מגיע למצב שאתה אוכל פירור ביום". "זה לא יכול להיות, הטפטופים האלה, העינוי הזה - - - שוברים אותם". עומר ממשיך: "צה"ל עושה עבודה מדהימה. כל חייל הוא גיבור ישראל. אבל עם זאת, הלחץ הצבאי מקשה מאוד", אמר ותיאר את השבי: המחבלים עומדים לידו עם נשק שלוף בעת שצה"ל פועל באזור – שמעתי את הפיצוצים, את הטנקים עוברים ממש מעליי, והם כבר היו עם נשקים שלופים, פשוט מחכים לרגע שהם יבואו. הגיע הזמן שממשלת ישראל תיקח את הדברים לידיה ותחליט החלטה, שבפעם אחת פשוט מחזירים את כולם הביתה. לא בטפטופים ולא בעסקאות של 50 יום, הדגיש שם טוב. "אני חזרתי, בזכותכם, אבל המשימה עדיין לא הושלמה. אני אעשה הכול כדי שכל החטופים יחזרו הביתה כמה שיותר מהר. בואו נילחם על זה ביחד. עם ישראל חי וקיים, אנחנו מאוחדים וחזקים". אני רוצה לצטט גם את דורון שטיינברכר, ששוחררה מהשבי. היא מספרת: נחטפתי מהמיטה שלי תחת יריות – רק לתאר מה עבר עליה – מהמקום שבו גדלתי, שבו תמיד הייתה מוזיקה ושמחה, והיום הוא מקום של אבל. חברים שלי נרצחו. אחרים עדיין שם, ואין לי מילים לתאר את הכאב הזה. אני שומעת את השאלה: את בסדר? ואני לא יודעת איך להשיב. אף אחד מאתנו לא באמת בסדר אחרי מה שעברנו. אנחנו לא יכולים להרפות. אנחנו לא יכולים לשכוח. יש לנו משימה אחת, והיא להחזיר את כולם הביתה. ביום ההולדת שלי, במקום להיות עם המשפחה שלי, שמעתי שהלחימה מתחדשת. איך זה קורה כשהם עדיין שם? איך אפשר להמשיך כאילו כלום? אנחנו דורשים שיחזירו את כולם – סוף הציטוט. איך אפשר להישאר אדישים? איך אפשר עכשיו להמשיך כרגיל אחרי ששומעים את הדברים הללו? משפחות החטופים נואמות שבוע אחר שבוע, משמיעות את זעקתן כבר 536 ימים. אלה 536 ימים של חרדה, של כאב, של חוסר ודאות. 536 ימים שבהם משפחות החטופים זועקות, מתחננות, דורשות, עומדות מולכם, מולנו, מול הממשלה. קוראים ללב שלכם, למצפון שלכם, אבל איפה הממשלה? לא. היא לא שם. אנחנו מקשיבים, אתם מקשיבים או לא מקשיבים. אתם מחבקים אותם? לא מחבקים אותם. אתם לא נמצאים בשבילם. איפה אתם? איפה ראש הממשלה, שרים, חברי הקואליציה? המשפחות מצפים מנבחרי הציבור שנעשה משהו. הם מחכים למעשים שלנו. איך יכול להיות כשמדובר בפוליטיקה קטנה, הפוליטיקאים נלחמים, דורסים, נאבקים, אבל כשמדובר בחיי אדם – שותקים? 536 ימים שהמדינה הזו ממשיכה קדימה, והמשפחות האלה נשארים במקום, ב-7 באוקטובר. תקועות בתוך הכאב, בתוך חוסר ודאות, בתוך הידיעה שכל יום שעובר מרחיק את יקיריהם עוד קצת מהבית. אני אומרת לכם גם כאימא: תסתכלו להם בעיניים. תעמדו מול האימהות, מול האבות, מול הילדים, ותנסו להגיד להם שאין לכם זמן בשבילם. נסו להסביר להם למה אתם לא שם. נראה אתכם, כי בסוף ההיסטוריה תזכור את זה; היא תזכור מי נלחם ומי הפנה גב; היא תזכור מי עמד לצד המשפחות ומי בחר להתעלם. אני פונה אליכם, חברי הכנסת ושרי הממשלה: תפסיקו להתעסק בעצמכם. תפסיקו לריב על פוליטיקה קטנה, על ג'ובים, על תפקידים, על כיסאות שלכם. יש דבר אחד והוא היחיד שצריך להיות בראש סדר העדיפויות: החטופים שלנו. הבנים והבנות של כולנו, שעדיין נמצאים בעזה. עדיין בשבי. עדיין חיים את הסיוט הזה יום אחר יום, שעה אחרי שעה, וגם המשפחות שלהם – כולם עוברים פשוט סיוט. איך אתם יכולים לשבת כאן ולדון במסורת, במורשת, בזהות יהודית? לחלק מיליונים לתיקון מבני דת ולא לעסוק בהצלת חטופים? איך אתם יכולים להמשיך להתווכח על חוקים, על תקציבים, על אינטרסים פוליטיים, כשיש ישראלים שנמצאים שם, לבד, חשופים, מנותקים? כל רגע שעובר, הוא נצח בעבורם. בכל רגע שעובר אנחנו מאבדים סיכוי להחזיר אותם הביתה. אנחנו חיים במדינה שבה למדנו שלא משאירים פצועים בשטח; שאין ישראלי אחד שהוא פחות חשוב; שאין אזרח שאפשר לוותר עליו. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, בכל שנה עד 2024 השתתפתי בטקסים בסיום תוכניות עליית הנוער סל"ה, נעל"ה. בתום התוכנית צעירים שהגיעו לארץ ללא הורים לומדים פה שנה ויותר, ובסוף התוכנית הם מקבלים תעודת זהות ישראלית, ועוברים תהליך אזרחות. באתי לטקסים האלה בקבלת תעודת הזהות, לברך אותם, ואמרתי: לא משנה איזו אזרחות יש לכם – של המדינה שנולדתם בה – עכשיו יש לכם אזרחות ישראלית, וזאת גאווה. לא משנה מה יקרה לכם, מתישהו בעולם, חס וחלילה, אבל תדעו שמדינת ישראל עומדת מאחוריכם. אני כבר לא אומרת את המשפט הזה. אני לא יכולה להגיד שמדינת ישראל תעמוד אחריהם. מדינת ישראל – ממשלת ישראל משדרת בדיוק ההפך. היום ממשלת ישראל עוסקת בפוליטיקה במקום במוסר; בעסקאות במקום בערכים. היום נושא החטופים הפך להפקר, לנושא שולי מבחינת הממשלה, וכל שעה היא קריטית. כל יום שעובר זה פשוט עוד יום של הפקרה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. וכעת הדוברת הבאה – חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. חברת הכנסת טטיאנה, אני רוצה רק להגיד לך שמדינת ישראל ממשיכה לשמור על אזרחיה, עם כל הכאב והכישלון. אני מסכים עם הצער והכאב וחוסר היכולת כרגע להשיב את החטופים, אבל אנחנו ממשיכים לדאוג; כל אזרח וכל יהודי בעולם יכול להרגיש ולדעת שמדינת ישראל תדאג לו בכל עת. לעיתים הקושי הוא גדול. בבקשה, לרשותך 25 דקות. בוקר טוב. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אחרי 04:00. 04:30, ואנחנו פה, אבל אני רוצה לנצל את זה שאת כאן, גברתי השרה, ולדבר על זה שיש לנו בעיה גדולה עם הסחר בחיות הבר, ושאנחנו חייבות לטפל בזה. אי-אפשר לעבור על זה לסדר-היום. אני יודעת שעם כל ההצהרות שיש זה לא מעניין אף אחד, אבל שובר לב מה שקורה. את אומרת, את חושבת, שאם יש אפשרות לסחר כזה, שברחפנים מעבירים קופים ואריות – חשבי מה עוד הם מעבירים ברחפנים. זאת אומרת, זה אומר שאפשר להעביר הכול – כלי נשק וסמים ואלוהים יודע מה. אני מניחה היום גם הצעת חוק לצרף לחקיקה את הנושא, שזה ייחשב גם הלבנת הון. אני מקווה שאתם תגישו ממשלתי, אבל בכל מקרה היום אניח את הצעת החוק הזאת. היא מוכנה? << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> תגישי, תגישי. העניין הזה של סחר כבר בכל מקום בעולם הפך להיות – זה חלק מהלבנת הון. זה צריך להיות על עבירות של הלבנת הון. הייתי במקלט הקופים, שלשם מגיעים רוב הקופים, ביער בן שמן. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> יש שם בסביבות 1,800 קופים שהגיעו לשם גם בסחר בלתי חוקי, גם מניסויי מעבדה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יודעת. אני מכירה. נפגשתי עם איתמר. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> כל יום מגיעים לשם קופים. זה הפך להיות סחר ברמות קשות. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא רק זה. גם הגיעו לשם כל הקופים של חוות מזור, וצריך שם עוד שטח, צריך לעזור להם, צריך להגדיל - - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> הם מקבלים שטח, יש להם שטח נוסף שהם עתידים לקבל. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מקק"ל. כבר שנים הם ממתינים. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> יש עכשיו התקדמות. מעבר לזה, צריך לעשות כמה דברים. 1. גם לתת לפקחים של רשות הטבע והגנים סמכויות - - << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - משרד החקלאות כדי שבאמת הם יוכלו בסופו של דבר לקחת, לאכוף, לטפל וכדומה. גם להעביר את זה לעבירות כמו שאת אומרת של הלבנת הון כמו סחר. אגב, לגמרי עשו מזה הרבה כסף – זה כסף שחור שמסתובב – ממכירה של קופים ומסחר בבעלי חיים. אגב, זה לא נגמר רק בקופים, זה גורי אריות. אנשים צריכים להבין שיש רשימה לבנה של מינים של חיות בר המותרות בהחזקה על ידי בני אדם, וכל מה שלא נמצא בתוך הרשימה הזאת הוא כביכול בלתי חוקי, וצריך לקבל עליו אישור. ואני אומרת, אם יש ספק, אין ספק. אין שום סיבה להחזיק חיות שמצד אחד הן באמת חיות בר שהן - - << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין שום סיבה לסחור בחיות. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - גם מסוכנות לאדם. בן אדם מביא גור אריה שאחרי יומיים זה אחד שיכול לטרוף - - - << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל זה לא רק זה. תשמעי, גם הסחר בכלבים, אווזים, הפך להיות – השתלטו על זה עבריינים. אוקיי? << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> וגם מחלות. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו מדברים על האנגרים על גבי האנגרים שבהם יש חוות הרבעה אכזריות, שהכלבים שם מוחזקים בתת-תנאים, ומי שעושה על זה כסף הן קבוצות עבריינים. ואנחנו מנסים להעביר את החקיקה הזאת, ויש פה הלבנת הון, יש פה התעללות בבעלי חיים, יש פה סחר לא חוקי, ואנחנו חייבים להתקדם ולהתאים את עצמנו למדינות העולם, שכבר מזמן הוציאו את זה מהחוק. כל סחר בבעלי החיים הוא לא חוקי. די, כמה אפשר לעשות כסף על גבם של בעלי החיים האומללים? והייתי חייבת רגע לדבר על זה, כי את כאן וחשוב לי עוד פעם להעלות את זה על סדר-היום הציבורי, כי עם כל מה שקורה, תמיד יש דברים דחופים יותר, ומלחמה וחטופים ותקציבים וזה, אבל אין אף אחד שמדבר בשם בעלי החיים. לכן, בכל הזדמנות אני מרגישה מחויבות גדולה להעלות את זה על סדר-היום הציבורי היום. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אגב, כיום העונש המקסימלי על העבירה הזאת עומד על ארבע שנות מאסר. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> שאף אחד לא קיבל. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> בחיים לא ניתן. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם לא שלוש, גם לא שתיים וגם לא אחת. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> לא נמצא באף מקרה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> המקסימום שהתקבל זה היה על שמונה חודשים, וגם זה לא היה על ההתעללות אלא על פגיעה בבעל חיים של מישהו אחר. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> ההכרה בעבירה כעבירת הלבנת הון – אני מציעה שאם את רוצה להגיש את זה כהצעת חוק - - - << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> היום אנחנו מניחים את זה. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> יפה, אז תגישי. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אני מקווה שהממשלה תגיש את זה. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> לא, אפשר להגיש חקיקה ממשלתית, אבל בהחלט אם את רוצה לקדם את זה גם, כדי שאתמוך בזה, אז בשמחה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אני עושה את זה. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> יש לנו הרבה חקיקות שאנחנו באמת תומכים בחברי הכנסת שמקדמים וגם לגבי – העליתי את זה בפוסט מסודר – יש שורה של צעדים שאנחנו מקדמים, ובהם מאגר ציבורי של סוחרים מורשים, שבאמת גם יפורסם, כי אז אפשר לדעת עם ניתן לסחור באופן שהוא באמת ניתן על פי חוק. ובאמת גם המיגור של התופעה על ידי חיזוק האכיפה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> את חייבת להבין שאין נוהל. אין נוהל. זאת אומרת היום, אם תופסים בנתב"ג – סחר, יש המון סחר של ציפורים נדירות. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> זה נופל בין הכיסאות מי בא לטפל בזה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, משרד החקלאות - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אמור לטפל בזה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אמור להוציא נוהל מסודר, שבו, אם הגיע למכס – תפסו חיה, בעל חיים אסור, הם מחרימים את בעל החיים, אבל אין שום נוהל שבו קוראים למשטרה, עושים משהו. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - לתת יותר סמכויות לפקחים של רשות הטבע והגנים, על ידי משרד החקלאות - - - << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> צריך סמכויות, אבל גם צריך נהלים, זאת אומרת המינימום של המינימום - - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> כן, כן, אבל הם אלה שבאמת נמצאים בשטח והם אנשי המקצוע - - - << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. אוקיי, אבל מה עושים? הם פשוט משחררים אותו. את מבינה? אז נוהל, צריך תקנות. אנחנו מחכים, מחכים. זה פשוט כל כך, כל כך מתסכל. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> צריך לפגוע במניע הכלכלי של הסוחרים. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אגב היה לנו מושב במרכז הארץ, עם האנקונדה ותנין. זה אירוע. כל חיות הבר - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מדהים. מדהים. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - צריך להבין שאלה חיות שמצד אחד באמת גם יש עניין של מחלות שאנחנו לא יודעים עליהן וזה מסוכן, ומצד שני, אלו באמת חיות שהן מסוכנות. אלו לא חיות שאמורות לחיות בבתים של אנשים, ויש בזה סכנה מאוד מאוד גדולה. אגב, הפגיעה והקופים שמגיעים פצועים זה באמת צער בעלי חיים. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אתה שואל את עצמך, אם בן אדם מסוגל לעולל דבר כזה לבעל חיים, זאת אומרת - - - << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה הוא יעשה לבני אדם. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> לא, זה משהו שהוא משחית ברמת המוסריות. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> חד-משמעית. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> ואנחנו צריכים פה לבצע איזשהו תיקון. לא סתם אנחנו אומרים: צער בעלי חיים. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מכירה את המשפט: אומה נמדדת ביחסה לבעלי החיים? << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אז בשמחה. כל דבר שתרצי לקדם בתחום הזה, אני בעד. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. אז לענייננו, מן הסתם אני רוצה לדבר על התקציב כי יש באמת דברים, בלי להתלהם ובלי להתעצבן, אבל יש דברים שבאמת באמת הנשמה שלי נקרעת. זה כל כך כואב ומתסכל שדברים סופר חשובים ומאבקים שלנו משמעותיים וחשובים מאוד מאוד, לא הצלחנו להזיז את דעתם של האוצר ושל הוועדות כדי להעביר כספים ממקומות למקומות בדברים שהם – אני לא יכולה להבין. עכשיו, נכון. תקציב משרד הביטחון הוא הגבוה ביותר, הוא עומד על 109.8 מיליארד, וזה הגיוני וזה תקין. אחריו מגיע משרד החינוך, אוקיי? בתקציב של משרד החינוך יש שני סעיפים. יש שם 92 מיליארד שקלים. אתה רוצה שהחינוך יהיה לו גם תקציב משמעותי, וחשוב. הכול מתחיל בחינוך. אבל מה קורה? אנשים לא יודעים. אני ישבתי בוועדה, אני חברה בקרן העושר, הקרן לאזרחי מדינת ישראל, ובהתחלה האוצר הגיע והצעת התקציב שלו הייתה שכל 189 המיליון כמעט ילכו למשרד החינוך. 92 מיליארד יש לכם ואתם באים על קרן העושר? הקרן הקטנה הזאת, שצריכה ללכת לדברים סופר-ספציפיים. רשום שם לאן. מה? מאיפה הגעתם? מה זאת אומרת? עכשיו אני לא אומרת, אלה דברים חשובים, חברתיים, אבל הם לא המטרה של קרן העושר. ואז מגיע משרד החינוך ואומר לי: ראי, אם אתם תיתנו לי את 124 המיליון כמו שביקשתי, להקמת מבנים לתנועות הנוער, זה גם עידוד תעסוקה, למה? אנחנו נגייס מלא מדריכים ומלא מנהלים, ומלא זה, ויש פה גם היבט של עידוד תעסוקה. אבל מה? אתמול מתפרסם שבעקבות קיצוץ ברשות לביטחון קהילתי, 1,600 עובדים במערך שדואג לנוער ומדריכים יפוטרו, אוקיי? מה שהיה פעם "עיר ללא אלימות", איתור נוער נושר, סיור בלילות בגינות ציבוריות, איתור אלכוהוליזם, איפה נושרים תלמידים – אתם הולכים לפטר 1,600 איש. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> התקיים על זה דיון. ככל הנראה לפחות חלק מהקיצוץ יבוטל. אני מסכים איתך לחלוטין. זה ביטחון קהילתי ממש. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אשמח מאוד. אבל אתה מבין את האבסורד? יד אחת מפטרת את אותם אנשים, את אותם תפקידים, ויד אחת באה עלינו, על קרן העושר, וגם כועסת עלינו: לא אכפת לכם מתנועות הנוער. בטח שאכפת לנו, אבל לא לזה היה מיועד התקציב, והחוק של הקרן לאזרחי מדינת ישראל שחוקק. שוב פעם, כאילו אתה כל הזמן נתקל בזה – יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה. פה מפטרים, פה מגייסים את אותם אנשים. פה מקצצים, פה מביאים. זה כל כך מתסכל. כאילו אין איזה עין מלמעלה שמסתכלת על כל התקציב הזה, ומסדרת אותו בצורה הגיונית לפי סדר עדיפות, שבו החלשים – אנחנו נותנים להם מנועי צמיחה, ומעודדים תעסוקה, ומעודדים חינוך בפריפריות. אתה יורד ממש שלב שלב – וגם התקציב הזה שאנחנו הולכים להצביע עליו עוד כמה שעות, הוא בכלל עדיין לא כולל את הקיצוץ של ה-150 מיליון שאמור להיות מושת תכף. אז על מה אנחנו מצביעים? לא על התקציב האמיתי. ה-150 מיליון האלה הולכים לרדת מהרווחה בין היתר. מדברים סופר-משמעותיים. על מה אנחנו – אנחנו לא מצביעים באמת על התקציב, כי אנחנו לא יודעים איך הוא ייראה אחרי שיורידו את ה-150 מיליון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, ההצבעה היא על מסגרות התקציב. הרי בכל משרד ובכל תחום יש מסגרת תקציב. בתוך המסגרת עצמה יש גם הסטות - - - << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אתה לא יודע מאיפה הולכים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> ישנם הסטות כדי להתאים לכל משרד את הגרעין שלו. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אתה לא יודע, 150 מיליון זה לא רק ממשרד אחד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני יודע. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז מה הולך להיות? זה פשוט מתסכל. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אגב, 150 מיליון האלה במשרד הביטחון, לא משם נמצא כל הסיפור של החוסן הקהילתי. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. אבל כן הייתה תוספת של 390 מיליון למשרד למשימות לאומיות. אני לא יודעת מה זה אומר, אילו משימות לאומיות? על מה אנחנו מוסיפים כסף? מה הפירוט? עוד 118 מיליון למשרד ירושלים ומסורת; תקציב נוסף למשרד המורשת – 78 מיליון שקלים, בזמן שאנחנו באמת באמת זקוקים לכסף הזה, למילואימניקים, לשכבות החלשות שהמיסים שהעלו הולכים לחנוק אותם כלכלית. אני כל יום מקבלת את הטלפונים האלה של אנשים שהיו ככה – שהצליחו לשמור את הראש מעל פני המים והם פשוט קורסים בחודשים האחרונים. הם לא יכולים. המשכנתה עלתה להם ב-1,500 שקלים. החשמל עלה להם, הארנונה, הביטוחים של הרכב, ואם אין להם – אז התחבורה הציבורית עלתה, המע"מ עלה, המחירים של הירקות והפירות, והם פשוט קרסו. הם ירדו מתחת לקו העוני, והם חסרי אונים. הקפיאו להם גם את מדרגות מס ההכנסה, קצבאות הביטוח הלאומי, למעט קצבאות הילדים, גם קוצצו; החינוך, הבריאות, הרווחה. אגב, לא הוכנסו התקציבים שהובטחו במסגרת חוק תקומה לשיקום ולסיוע עוטף עזה – כל אלה שנפגעו ב-7 באוקטובר; תקציבים לשיקום יישובי הצפון ומימון המפונים; קוצצו תקציבי קהילת הלהט"ב; קוצץ תקציב הרשות הלאומית לביטחון הקהילתי כמו שדיברנו, ברשויות המקומיות; נוער בסיכון; הרחבת מספר הכיתות בבתי הספר והגדלת סל התרופות גם – הכול נפגע. הגירעון ששר האוצר הבטיח שלא יהיה גבוה מ-4, זינק ל-4.7 עם אפשרות לגדול ל-4.9 – 25% יותר מההבטחות של שר האוצר. 1.27 מיליארד הועברו לישיבות כוללים. 277 מיליון שקלים לקידום ביטחון תזונתי ממשרד הרווחה שזה כרטיסי המזון של אריה דרעי. עכשיו, אני בעד זה, רק מה, ביקשתי מיליון שקלים בקרן העושר, מיליון שיכול לעשות פרויקט עם לקט ישראל, שבה עוד משאית תסתובב בכל יום בשכונות חלשות ובערים חלשות ותחלק פירות וירקות בחינם בשוק, עם תחושה של כבוד – כאילו אנשים באים - - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> יסמין, בואי למשרד שלי ואני אעשה, ניקח את הפרויקט הזה במיליון שקל. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן? << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> קיבלת. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מדהים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> זה רגע השיא. אפשר לרדת, לסגור את העניין. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, מדהים. כי זה פרויקט מטורף. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אנחנו עובדים עם לקט ישראל על הצלת מזון במדינת המקור. ואנחנו עושים איתם עבודה מהממת. אנחנו הולכים להוציא את התוכנית הלאומית להצלת מזון. בואי תיקחי חלק, תהיי שותפה ותקבלי מאיתנו כסף לעשות גם את פרויקט הזה ביחד איתנו. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מדהים. תקשיבי, הפרויקט הזה הוא game changer. גם אוכל בריא, גם אנחנו מצילים את המזון הזה, גם פירות וירקות, גם שכונות חלשות. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> קיבלת. נשב ביחד ונראה מה אפשר לעשות. הכול לפי כמובן ייעוץ משפטי וכדומה. כל מה שיסכימו איתנו ויתנו לנו. אבל מה שתרצי לקדם בתחום הזה, את מוזמנת לבוא. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מדהים. תודה. Thank you. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> קיבלת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> ומעבר לחוק שאת תתמכי בממשלה אחר כך - - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אנחנו פה, יסמין יודעת שאנחנו עוזרים לה בכל מה שצריך בתחום. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בשעת בוקר מוקדמת הכול פה אפשרי. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> זה תחומים שהם יקרים גם לליבי, אני מבינה מה שהיא אומרת. לקט ישראל זה סופר חשוב. אלה אוכלוסיות שצריכות את זה. זה גם באמת, תעביר את זה הלאה בתחומי המזון. זה אירוע חשוב. יש לזה תוכנית לאומית גדולה שאנחנו עובדים אליה ובאהבה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. נכון. אז יופי. אני שמחה, אבל עדיין יש לנו פה בעיות בתקציב. הכפילויות הורגות אותי, הכפילויות. זאת אומרת מתקצבים את אותו דבר בכמה משרדים שונים ואף אחד לא מצליח להבין מה ההבדלים. יש לנו 60 מיליון למוסדות תורניים המיועדים לתלמידי חו"ל. למה אני צריכה לממן תלמידי חו"ל? לא ברור לי. 68.3 מיליון לרשות לפיתוח כלכלי חברתי של המגזר החרדי. מה ההבדלים? למה אנחנו מתקצבים כפול בכל מיני משרדים? 87 מיליון שקל חיזוק הזהות היהודית, 50 מיליון שקלים להארכת יום הלימודים במוסדות מוכרים שאינם רשמיים ובמוסדות הפטור המיועדים למוסדות – זאת אומרת גם לא לומדים ליבה, גם נותנים להם עוד 50 מיליון להארכת יום הלימודים שבהם הם לא לומדים ליבה, מה שאומר שהם לא יוכלו להשתלב. אין לי שום דבר נגד, אבל יהיה להם מאוד קשה להשתלב בשוק העבודה, מה שעושה לנו בעיה קשה בעתיד. אנחנו מדברים על מיליארדים שהשוק, שהמיסים שלנו מפסידים. אנחנו צריכים לחשוב על העתיד, לא על עכשיו. מה קורה עוד עשרים שנה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> רק אגיד לך מילה – דיברת קודם על הכספים גם לתלמידי חו"ל וגם לזהות יהודית וכן הלאה. הם העתיד שלנו. זה העתיד שלנו. העם היהודי שומר על זהותו לא רק בארץ ישראל. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> האם אי-אפשר לשמור על זהות גם כשעובדים? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, לא. אני מסכים איתך. לגבי הסיפא אני מסכים איתך. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם כשמתגייסים? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני רק אומר הדברים הקודמים מעידים על כך שאם משקיעים כספים גם בזהות יהודית שהם לא ליבה לכאורה, כן? וגם בשמירה על הקשר עם העם היהודי בגולה, בתפוצות, זה דבר שהוא חשוב. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב בראש, אני אומר לך: יש משרד תפוצות. האם משרד התפוצות צריך להתנהל בצורה שונה? האם התקציב למשרד התפוצות – יש לו תקציב – למה התקציב הזה בתפוצות הוא במשרד אחר? זו השאלה הראשונה שלי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> צריך לבדוק, זה זהות. זה אחרת. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אמרתי איזה. עכשיו באמת, אני גדלתי בחינוך חילוני. גדלתי בבית חילוני. למעשה ביום שישי קמתי משבעה על אבי שהיה, איש חילוני לחלוטין. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> זיכרונו לברכה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> האם יש לי בעיה עם הזהות היהודית שלי? עם הערכים היהודיים שלי? אני רוצה להגיד לך, שאבא שלי פתח את הבית שלו, כשאני הייתי בת 15. הגיעה ילדה אבודה לכיתה שלי, שהגיעה מבית באמת לא פשוט ולא קל, ולא היה לה שום עורף משפחתי. אבא שלי פתח את הבית שלו – ההורים שלי, אבל אבא שלי הוא זה שהיה בבית, אבא שלי למד ואימא שלי עבדה – פתח את ביתו והילדה הזאת גרה אצלנו עד אחרי הצבא. זה יהודי בעיניי. זאת זהות יהודית בעיניי. בלי לשאול שאלות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בהחלט. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בלי לדבר. לפתוח את הבית שלך. לעולם לא לשפוט אחרים. ככה חינכו אותי. תמיד להסתכל על למי יש פחות. זו זהות יהודית בעיניי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> גם זו. גם זו. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא צריך לתקצב אותה במיליארדים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אבל גם זו זהות יהודית. זה בדיוק העניין. זה לא מתנגש. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא מתנגש, וגם אין לי בעיה שמשקיעים בזה כספים. אני כן חושבת שצריך ללמוד גמרא בבתי הספר. אני למדתי את זה במנדל, במסגרת מנדל. אני כן חושבת שצריכים ללמוד טקסטים, אני פשוט לא חושבת שצריך לעשות את זה עם אצבע בעין כי זה רק יוצר אנטי. זה יוצר בדיוק את ההפך וזו הטענה שלי. יש פה 17 מיליון לתוכניות מסע חרדי, אוקיי? חיפשתי מה זה? מה זה מסע חרדי? באמת, רציתי להבין מה זה. חיפשתי בגוגל – שום דבר. פניתי לצ'אט GPT ואמר לי: זאת תוכנית שנועדה להכיר לציבור החרדי את החברה הישראלית לנוער בוגר. חיפשתי באתר, לא מצאתי כלום, לא באתר של משרד החינוך, לא בזה. לאן ששלחו אותי, אין מידע אפילו הכי פשוט מה עשו בשנים הקודמות, איך זה עובד, אין. מיליונים מוזרמים לשם כל שנה. שום דבר, אוקיי? אני לא יודעת אם זה קיים. עכשיו, אתה אומר לעצמך – ולדעתי פה אתה גם תסכים איתי: אם אתם רוצים להכיר לציבור החרדי את החברה הישראלית, תשלחו אותם לצבא. הצבא הוא כור ההיתוך של החברה הישראלית, ולא מיליונים על גבי מיליונים, שאם אתה תחפש, לא תמצא לאן הם הגיעו. זה מתסכל אותי. זה לא תקין. אתה יודע מה הייתי עושה עם 17 מיליון? כמה דברים חברתיים חשובים וטובים הייתי יכולה לעשות עם 17 מיליון? המון. אין לי זמן לדבר על הכספים הקואליציוניים לצערי, אבל כן אני אגיד, שהמשרד להתיישבות יוגדל ל-485. 75% מתקציב המשרד הוא כסף קואליציוני. גידול של 299 מיליון שקלים בתקציב לשכות השרים, אוקיי? לשם השוואה, לניר עוז, המקום שבו מתוך 207 בתים, ל-201 בתים חדרו, חסרים 213 מיליון כדי להשלים את השיקום החיצוני של הקיבוץ. אז לדעתי השרים יכלו לקצץ בהוצאות שלהם ולהעביר את הכסף הזה לניר עוז. מסתבר שלמשרד האוצר יש סעיף רזרבה לשנת 2025 – כספים קואליציוניים בהיקף של מיליארד שקלים. מה הם עושים עם זה? אלוהים יודע. דיור ציבורי: החלשים שבחלשים שבחברה, בשנת 2023 לא הוסף שקל לרכישת דיור ציבורי חדש. בשנת 2024 לא וגם בשנת 2025 שקל שחוק אחד אין בתקציב לרכישת דיור ציבורי. אני לא יכולה לתאר, באמת. בשביל שתהיה זכאי לדיור ציבורי אתה צריך להיות הרבה מתחת לקו העוני, ועל זה אני מלינה ומזה אני מתוסכלת. לא רק זה, יש איזה קיצוץ של 500 מיליון מהתקציב של הדיור הציבורי, אני מניחה שזה על שיפוץ דירות, ועל כל המערך התומך, ופשוט לא ברור לי איך דבר כזה. עכשיו אני רוצה לשאול שאלה: האם מישהו יודע מה ההבדל בין המיליונים שקיבל אבי מעוז תחת סעיף "חיזוק הקשר עם ירושלים" – איך מחזקים את הקשר עם ירושלים? – לבין התקציב של המשרד לענייני ירושלים? זאת אומרת, מה עושים במשרד לענייני ירושלים ומה עושים אצל אבי מעוז? ועוד שאלה: אם אבי מעוז התפטר, זה אומר שהוא יחזיר את מיליון השקלים למוקד הטלפוני הלא-ברור שהוא רוצה להקים במשרד לחיזוק היהדות? אילו שאלות שואלים שם? מתקשרים ושואלים – מה? אני לא מצליחה להבין. בדקה וחצי האחרונה אני רוצה לדבר על רונן בר, וקצת לקרוא על הדברים שהוא עשה. רונן בר שירת כלוחם וקצין בסיירת מטכ"ל, התגייס לשב"כ כלוחם ביחידה מבצעית; פיקד על מבצעים רבים בעזה, איו"ש ולבנון; כיהן כסגן ראש יחידת המבצעים המיוחדים; לאחר מכן מונה למפקד היחידה; שימש כראש אגף המבצעים בשב"כ. בהמשך הושאל למוסד לתקופה קצרה, היה אחראי על בניין הכוח של השב"כ; מונה לסגן ראש השב"כ. כראש השב"כ יש לרונן בר אחריות גדולה למחדל הענק של 7 באוקטובר. בר, כמו כל ראשי הביטחון והממשלה הזאת, צריך לשים את המפתחות וללכת הביתה. אבל ההחלטה על הפיטורים, כאילו למה? למה עכשיו? אנחנו מעל לשנה וחצי מאז המלחמה. ההחלטה לפטר אותו דווקא כשנחשפה פרשת קטרגייט תמוהה. אתה שומע אתמול את איתמר בן גביר – שהקשר בינו לבין ביטחון המדינה הוא העובדה שהוא היה יעד שב"כ – אני לא מצליחה להבין איזה זכות יש לו, ולו הכי קטנה, להעביר ביקורת על ראש השב"כ. הביטחון הלאומי, שכשל, נכשל, בכל נתון או פרמטר אפשרי, שום הצלחה, ולו הכי קטנה, הוא יכול לזקוף לצידו, חוץ מזה שהוא כל הזמן עולה לכאן: חילקתי נשקים, חילקתי נשקים. זאת אומרת שאתה לא מסוגל להגן על אזרחי המדינה, אתם מחלק נשקים כדי שהאנשים יגנו על עצמם. תודה רבה. אז איתמר בן גביר, אני מציעה לך להסתכל במראה לפני שאתה מדבר על אחרים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. בבקשה. לרשותך חצי שעה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> תודה. אנחנו בשעה 05:00 בכנסת, עוד לילה לבן, ואני רוצה לפתוח עם הדברים האלה: בזמן שאצל הציבור הנותן מתגייסים לסבב ד' בציר נצרים, מנהיג הציבור שלוקח מפזז לצלילי השירים והמילים של המנון הקנאים. אני רוצה להקריא את מילות השיר: נמות ולא נתגייס, בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, ובחוקותיהם אין אנו מתחשבים ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים. מילים מרגשות שנאמרו בשיר שלצליליו פיזז ורקד שר בממשלה הזו, שבעצם זה אומר באופן מפורש: אנחנו רואים בציבור הישראלי בסך הכול ארנק. אנחנו לא מאמינים בחוקים שלהם, לא נתגייס לצבא שלהם, אנחנו רק ניקח את הכסף שהם משלמים למיסים. כבוד השר, כל מי שבוחרים להקים משפחה בימים האלה, באמת ראוי לשמח אותם, ראוי לשמוח איתם, זו מצווה חשובה לשמח חתן וכלה, אבל זו לא המצווה היחידה. התורה גם מצווה אותנו "לא תעמוד על דם רעך". האם שמעת גם על המצווה הזו, השר גולדקנופ? התגובה שלך לסערה שקמה לאחר פרסום הסרטון המבזה הזה, התגובה הזו – בזה בעצם הוספת חטא על פשע, כי קודם כול, כמיטב המורשת של ממשלת נתניהו; פנית אל האשמת הקורבן ולאלו שגינו את המאורע. קראת לאנשים שגינו את המאורע המכוער הזה מסיתים. ואז – אולי אחרי שננזפת, אני לא יודעת – ביקשת סליחה רפה על כך שלא השתקת את התזמורת. מין תשובה מיתממת כזו. השר גולדקנופ, התבלבלת בלבול עמוק, עמוק ביותר. הבעיה היא לא התזמורת אלא זה שאתה מתעקש להפוך את מדינת ישראל לספינת הטיטניק. הבעיה היא לא המילים החצופות, אלא המעשים, או יותר נכון חוסר המעש. כשהתורה מצווה אותך לא לעמוד על דם רעך, הכוונה היא לא שתרקוד עליו, הכוונה היא לא שכשאתה רואה אדם קורס תחת הנטל תפצח בתפילה למען הישרדותו; הכוונה היא שתעשה בעצמך, במו ידיך, את המרב כדי לסייע בידו. אבל, במקום להציל אתה עומד וממש מכביד את הנטל. אתה הורג אותנו, פשוטו כמשמעו, ואז מפזז. אתה מוכן להתאבד למען ההשתמטות ההמונית של המגזר שאותו אתה מייצג, ולכן ההתנצלות שלך לא באמת שווה דבר. היא שווה כקליפת השום. אתה חוטא, אתה מחטיא את ההמונים ואתה מסכן את כולנו: את האזרחים, את החטופים, את החיילים, את הדורות הבאים, שרוצים לחיות כאן במדינה ולבנות את ביתם. על זה, השר גולדקנופ, על זה אתה צריך לעשות תשובה ואז להצביע בעד חוק גיוס שוויוני לכולם, ומשם לצאת ממשכן הכנסת ולעבור קבר-קבר של כל חללי מערכות ישראל, לחלוץ נעליים, לעמוד יחף ולומר: חטאתי לאלוקיי, לאלוקי ישראל, חטאתי לפניך, אנא מחל לי, אנא מחל לי. הלוואי שהמילים האלו יגיעו לשר גולדקנופ. אנחנו נדרשים בימים אלה לאשר תקציב מדינה שביעי של הממשלה הגרועה בתולדות מדינת ישראל. לצערי, למרות צו השעה, למרות המלחמה, למרות האתגרים הכלכליים, חברי הממשלה הזו וגם חברי הקואליציה הזו לא התעלו לצו השעה. זה תקציב בסימן העברת מיליארדים מאנשים שעובדים, משלמים מיסים, משרתים בצבא, לאנשים שלא עובדים, לא משלמים מיסים ולא משרתים בצבא. האם זה ראוי בעיניכם? האם זה התקציב שצריך להעביר בעת הזו? זה תמיד חמור; זה תמיד חמור לעשות דבר כזה, אבל עכשיו, כשחסרים 12,000 לוחמים לצבא כדי להגן עלינו, זה חמור במיוחד. עכשיו, כשיש גירעון של עשרות מיליארדי שקלים, זה חמור במיוחד. כשמדינת ישראל נמצאת בסכנה זה חמור במיוחד. ומדוע בכל זאת הממשלה הגרועה בתולדות ישראל עושה את זה? כי הקואליציה היא מעל הכול. מה שקרה פה, הלכה למעשה, זה שהקואליציה הזו לא הצליחה להעביר פוליטית את חוק ההשתמטות, אז כפי שהשיר שגולדקנופ רקד לצליליו אומר: לא אכפת לנו מהחוקים שלכם – מה אומרים פה? אל תביאו חוק השתמטות, שאנחנו נהיה משתמטים על פי החוק, אנחנו רק מבקשים את המזומנים כאן ועכשיו, תעבירו לנו כספים. אז זה מה שעושים בתקציב הזה. אולי הממשלה לא הצליחה להעביר חוק השתמטות פורמלית, אבל את הכספים הם מעבירים. ולכן, כל מי שתומך בתקציב הזה הוא הלכה למעשה תומך בחוק השתמטות, תוך כדי מלחמה. התקציב הזה, כל תכליתו להעביר כספים למפלגות החרדיות במקום חוק השתמטות. שם הם קיבלו את הכסף דרך סעיף תורתו אומנותו, אז פה מקבלים את הכסף בנתיב אחר. תקציב רע, מבזה. המשמעות היא שכל מי שתומך בתקציב המדינה הביזיוני הזה תומך בהשתמטות תוך כדי לחימה קיומית על מדינת ישראל. אני שואלת: האם יש בתקציב הזה ולו רפורמה חיונית אחת למשק, לכלכלה? משהו שמייצר תחרות? מייעל? לוקח מהאנשים שהכוח מרוכז אצלם ומפזר את זה בצורה אחרת? איזושהי תוכנית עבודה איך לצאת מהמשבר הכלכלי? איזושהי תוכנית עבודה על עתיד מדינת ישראל? כלום. מאה אחוז פוליטיקה גם בזמן מלחמה. תתביישו. באמת תתביישו. אני רוצה לעבור למשרד לשוויון חברתי, שהייתה לי הזכות לעמוד בראשו. ראיתי שהשרה מאי גולן – השרה שבעצם אחראית על ביצוע תוכנית החומש למען החברה החרדית. זה דבר מעניין, דבר כזה לא ראיתי – התעקשה שיקזזו בתוכנית למען פיתוח הכלכלה של החברה הערבית, ורק אם יקזזו בתוכנית ויפגעו בהם, רק אז היא תתמוך בתקציב המדינה. דבר כזה לא ראיתי. בדרך כלל שר עובד סביב השעון כדי להביא עוד תקציבים לתחומים שעליהם הוא אמון, פה עולם הפוך. ההישג שלה זה שהיא הצליחה לקזז בתקציבים. לא שמעתי עדיין דבר כזה. תבינו, בתקציב הזה אתם מקזזים 66 מיליון שקלים מתוכנית החומש למען החברה החרדית, אלה כספים שהולכים כדי להוציא אנשים מהעוני, כדי לעודד אנשים ללכת ללמוד, כדי לסייע לאנשים למצוא עבודה, כדי שהם יהיו פחות עניים ופחות יפנו לתחומי הפשיעה. למשל, אחד התקציבים העיקריים שמקזזים פה בתקציב זה טיפול בנוער שנמצא ברחובות. אם אנחנו לא ניתן להם תוכניות שיאפשרו להם אופק של השכלה ותעסוקה, האם אתם חושבים שיש סיכוי שזה יגדיל את הסיכוי שהם יפנו לפשיעה? האם זה נשמע לכם הגיוני? האם חשבתם על זה או שאתם עושים רק פוליטיקה? תוכנית חשובה ביותר, שאני עבדתי סביב השעון כדי ליישם אותה, ונלחמתי כדי שיהיו תקציבים – ובעזרת השם אנחנו גם נחזור לממשלה ונבצע אותה ביתר שאת ונתקן את הנזקים שהממשלה הגרועה בתולדות מדינת ישראל מבצעת יום-יום. הממשלה הזו, יש לה היגיון, היא לוקחת את התקציבים מהתוכנית הזו, שתכליתה לעודד השכלה ותעסוקה, ומעבירה את זה לאנשים אחרים שהתכלית היא שהם לא יעבדו ולא ישלמו מיסים. זה מן היגיון כזה. כל מי שלא יעבוד ולא ישתף פעולה עם המנגנון יקבל כספים, ומי שיעשה את מה שהיינו רוצים שהוא יעשה – שהוא יעבוד, ישלם מיסים – ממנו ניקח. עולם הפוך. אי-אפשר להבין דבר כזה. תוכנית מאוד מאוד חשובה, וזה שאנחנו מזניחים את החברה הערבית, אל תטעו, זה יפגע בכולם. משנת 2014 עד שנת 2021 הייתה קפיצה מטאורית בכמות הנרצחים בחברה הערבית – מ-61 נרצחים בשנה ל-126 – ואז הגיעה ממשלת השינוי, שאני הכי גאה בעולם שהייתה לי הזכות להיות חלק ממנה והתחלנו לעבוד. יואב סגלוביץ' בא ועשה תוכנית להחרמת נשקים, ומלחמת חורמה בארגוני פשיעה והתחילה עבודת אכיפה רצינית ביותר בשטח. אני הגעתי עם תוכנית החומש, ולצד העבודה עם השופטים והשוטרים הבאנו גם אופק לאנשים. הצענו להם מסלולי לימוד, תעסוקה והכשרה והתוצאות לא איחרו להגיע: התחלנו לראות ירידה במספר הנרצחים בחברה הערבית. אצלנו המספרים הגבוהים האלה התחילו לרדת בסדר גודל של 17%. היינו רק בתחילת התהליך אבל המגמה – המגמה התהפכה. ובמקום לברך על זה ולהמשיך את זה, מה עושה ממשלת הדמים הזו? מקצצת את כספים? עכשיו אני רוצה להגיד עוד דבר: גם אם אתם גזענים ואומרים: לא אכפת לנו שבחברה הערבית יהיו רציחות, תחשבו שנייה צעד אחד קדימה. מה אתם חושבים, שזה יישאר רק בשכונות של הערבים? עד כדי כך אתם לא מצליחים לראות צעד אחד קדימה? עד כדי כך אתם לא מרגישים את האחריות על חיי אדם על הכתפיים שלכם? אנחנו שכנים, אנחנו חיים ביחד, זה יפגע בכולם. זה כבר פוגע בכולם. מטענים מתפוצצים ברחובות כאילו כלום. איפה האחריות שלכם? לקצץ בתוכנית כל כך חשובה בעת הזו זה חוסר אחריות, חוסר הבנה ועוד אות קלון על ממשלה, שבאמת האדמה של מדינת ישראל כבר כולה מלאה בדם, בדם שנשפך בגלל מדיניות לא אחראית שלכם, ואתם לא עוצרים לרגע לעשות בדק בית. אני רוצה לעבור לנושא הכי דחוף והכי חשוב שעל סדר-היום הציבורי: החטופים שלנו. אנחנו יושבים פה בכנסת סביב השעון, עוד לילה לבן ועוד לילה לבן, מתעסקים בהעברת תקציבים פוליטיים, בהעברת תקציבים קואליציוניים, בפוליטיקה קטנה, בזמן שהאחים והאחיות שלנו שם, במנהרות החמאס. מאז שהמהלך הצבאי חזר שוב להיות בתוקף, והגיעה גם כניסה קרקעית, אני בטוחה שהחיים שלהם עוד יותר בסכנה. עכשיו אני רוצה להסביר את עמדתי בנושא הזה: בימים האלה מיושמת, הלכה למעשה, מה שנקרא "תוכנית האלופים". זו תוכנית שנולדה ויצאה לאוויר העולם בערך בחודש נובמבר, אחרי העסקה הראשונה של עסקת החטופים. מה אומרת התוכנית? מה ההיגיון שלה – ויש בה היגיון: בואו נשתלט על ציר נצרים, בדרך הזו נעשה חציצה בין צפון רצועת עזה לדרום רצועת עזה, את כל האוכלוסייה הבלתי-מעורבת, האזרחים שאין להם נשק, אנחנו נעביר לדרום, לאל-מוואסי, לאזור ההומניטרי, שם הם יוכלו לקבל סיוע הומניטרי – מזון וכן הלאה – ואת המחבלים הטרוריסטים הארורים נשאיר בצפון ועליהם נעשה מצור. זה דבר הגיוני, כך צריך להפעיל לחץ על אויב. התוכנית הזו מציעה להפריד בין האזרחים הבלתי-מעורבים לטרוריסטים. ויותר מזה, גם אומרת: אם אתם לא תשתפו איתנו פעולה אנחנו גם נשתלט על השטח. אני חושבת – ותמיד חשבתי ואמרתי את זה – שזו תוכנית הגיונית מאוד, שחבל שמגיעים אליה בחלוף שנה וחצי של לחימה, אבל כשיש ממשלה כושלת אלו התוצאות. אבל מה לא הגיוני לי פה? כל התוכנית הזו, תכליתה להפעיל לחץ כדי לעשות משא ומתן לשחרור חטופים, אבל אנחנו במצב שחמאס הסכים לשחרור החטופים; הסכים לעצור את המלחמה ולהביא לנו את כל החטופים. ואם באמת החטופים זה הדבר שהכי חשוב לנו, אז למה אנחנו לא לוקחים את זה? למה לקחת סיכון יתר? כלומר, באים ואומרים: התוכנית הזו, המהלך הצבאי הזה, תכליתו להפעיל לחץ להחזיר את חמאס לשולחן המשא ומתן, אבל בואו נגיד רגע את האמת, מי שקם ויצא משולחן המשא ומתן זו מדינת ישראל. הרי הייתה לנו עסקה לשחרור האהובים שלנו מעזה. היה את שלב א', היה את שלב ב'. ברגע שהיה צריך לעבור לדיונים על שלב ב', מדינת ישראל נסוגה מההצעה שהיא בעצמה הציעה. זו דרכו של נתניהו, כי מריחתו אומנותו – אבל פה זה חיי אדם, זה לא משא ומתן קואליציוני על איזה שר יקבל איזה תיק; זה חיי אדם. הם במנהרות מחכים לנו. איך אתה עושה דבר כזה? ומדוע הוא עשה את זה? כיוון שהוא לא רוצה לסיים את המלחמה. ומדוע הוא לא רוצה לסיים את המלחמה? משיקולים שהם פוליטיים. זו האמת המכוערת – כי זה יפיל לו את הממשלה; כי זה יפעיל לחץ להקמת ועדת חקירה ממלכתית, שתוציא לאור את הרפיון, את המדיניות שהתפוצצה לנו בפנים, שחמאס זה נכס, שתחזיר לשיח הציבורי את השיח על מזוודות הדולרים לקטר. עכשיו מסתבר שגם היועצים שלו קיבלו כסף מקטר. אני לא בטוחה שזה יעשה טוב למשפטו הפלילי, שהוא כל הזמן מנסה לעכב. אז לא עוצרים את המלחמה ולא מביאים את החטופים הביתה. עכשיו, אומרים לי: זה לא פוליטי. מה זה "זה לא פוליטי"? בואו נסתכל רגע על המציאות. בצפון ממשלת נתניהו עשתה עסקה עם חיזבאללה, ארגון טרור נוראי עם תשתית מטורפת – פגענו בחיזבאללה, אבל לא פגענו בחיזבאללה כפי שפגענו בחמאס. ועשו הסכם לא טוב, צריך להגיד את האמת – ללא פרימטר, הכפרים סמוכי הגדר חזרו, המחבלים חזרו לגור שם – לראיה, הירי ממשיך – אבל עשו עסקה. וגם קבעו בעסקה שאם תהיה הפרה של התנאים ישראל תשוב ותפעל. באמת הייתה הפרה של התנאים, וישראל חזרה ופעלה. אבל עשו עסקה. עשו עסקה למרות שזה מסכן את תושבי הצפון, וזו עסקה לא מאוד טובה. בעזה, איפה שזה הכי דחוף לנו, שיש לנו שם עוד 59 אנשים, חלק גדול מהם גם חיים, מחכים לנו – שם אנחנו לא ממהרים, לוקחים את הזמן, לא נעשה עסקה. נכון שהִכֵּינו כבר את חמאס, נכון שזה דחוף, נכון שזה הרבה יותר דחוף מהצפון, אבל שם לא נעשה עסקה. מדוע? כי זה פוליטי. כי בממשלה הזו יושבים אנשים שהחלום שלהם הוא להקים מחדש את גוש קטיף. זו האמת המכוערת. מה אשמים המסכנים האלה שנחטפו מהמיטות שלהם, ממסיבה, מה הם אשמים? הם נפלו על הממשלה הכי גרועה שהייתה פה, שפשוט מפרקת את החברה הישראלית לגורמים. אבל זה לא יעזור לכם, כי העם שלנו חכם מזה, ואתם תלכו הביתה, ואנחנו נבנה את זה מחדש. השאלה היחידה היא כמה אנשים עוד ישלמו בחייהם עד שאתם תלכו הביתה. אני רוצה לדבר גם על רונן בר ועל הדחת ראש השב"כ, אבל לפני זה אני רוצה להקריא דברים של אישה שאני מאוד מעריכה, שרה אליאש. אני רוצה להקריא פוסט שהיא פרסמה. שרה אליאש היא לא מהמחנה הפוליטי שלי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תושבת קדומים. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תושבת קדומים. אישה מאוד מאוד חכמה, אבל אנחנו חלוקות בנושאים רבים. ואני עדיין מאוד מעריכה אותה, כי היא ישרה. כשבן אדם הוא ישר אפשר להגיע איתו להסכמות גם אם הוא חושב אחרת ממך. היא ישרה, היא ערכית והיא אוהבת את המדינה הזו לא פחות ממני, ועשתה הרבה למען המדינה. אני רוצה להקריא את הדברים שלה: "לא הרבה אנשים חוו כמוני חיכוך עם הצד האפל של השב"כ. מדובר בתקופה שלאחר רצח רבין, שבה חשפו בני נוער ובהם לא מעט מתלמידותיי בשומרון את פעילותו של סוכן השב"כ אבישי רביב בקרבם – הדחת קטינים לדברי עבירה ובהם גם גזל מחנויות של ערבים. אם לוותר על תיאוריות קונספירציה, האמירה המקילה ביותר שאני יכולה לומר על פעילות השב"כ היא שהיא הייתה מונעת פוליטית, שהייתה משחק באש. "עזרד לב, שהיה שותפו של יוסי גינוסר, משרטט בספרו 'בתוך הכיס של הראיס' מבוך של אינטרסים פוליטיים, תאוות בצע ושחיתות של מנהיגים מן האזור, בנקאים שוויצרים, מזכירים צבאיים וראשי לשכה, אנשי שב"כ ואילי הון המשמשים כולם בערבוביה. "לארגונים חשאיים יש הרבה כוח, שבחסותו הם יכולים לפעול מאינטרסים זרים, וכבר היו דברים מעולם. גם הצגת היועמ"שים לדורותיהם כשומרי סף החפים מכל אינטרס פוליטי היא מופרכת. די להיזכר בסיכול הממוקד שנערך ליעקב נאמן, זיכרונו לברכה, שבו התפאר מיכאל בן יאיר, וזאת על פי עדותו של שמעון שבס: 'הייעוץ המשפטי אמר לי' – על יעקב נאמן – 'אני הולך לתקוע את הפשיסט'". ויש עוד דוגמאות רבות. "האי-אמון בטוהר כוונותיהם של המוסדות האלה במחוזות הימין נקנה ביושר. מתנגדי הממשלה צריכים להכיר בכך, ולא לדקלם סיסמאות על קץ הדמוקרטיה כשהחוויה של ציבור רחב היא שדווקא שומרי הסף האלה מנצלים את מעמדם באורח לא דמוקרטי. מצד שני, האי-אמון בממשלה אף הוא נקנה ביושר. ממשלה שהחמיצה את שעת הכושר הנוראה שהזדמנה לה אחרי אסון 7 באוקטובר וחזרה לסדר-יום שנוי במחלוקת, ממשלה ששריה ברובם הגדול מתנערים מכל אחריות לטבח ורק מאשימים אחרים – אינה יכולה לזכות באמון, כשמצד אחד קוראים להילחם ומגייסים אנשים למאות ימי מילואים ומצד שני מרצים ומשמנים את המגזר המשתמט מחובותיו. איך אפשר לשכנע שמשהו מכל זה נעשה לטובת העם? וכמו בסיסמאות על דמוקרטיה, גם סיסמאות הדיפ סטייט צריכות להיעלם מהשיח. על הממשלה לתת אמון במוסדותיה. האם צריך לעבור לסדר-היום ולא לחקור את פרשת קטר? האם למקורבי הממשלה יש חסינות? כל צד מלבה את האי-אמון במחנה השני, ומציאות כזו היא הסכנה הגדולה ביותר. מלבד מלחמת אחים, שאני מאמינה שלא תהיה – הנלחמים יחד בקרבות לא יילחמו איש ברעהו – יש סכנה בשל התפוררות פנימית. 'קמח טחון טחנת', נאמר לטיטוס". את המשפט הזה לא הכרתי. "צריך ריפוי דחוף. כדי לעמוד באתגרים הענקיים שלפנינו צריך אמון במקבלי ההחלטות. רוב המפגינים בחרו לתת אמון בשנה הראשונה למלחמה ולא יצאו לרחובות". אני חוזרת על השורה שלה: רוב המפגינים בחרו לתת אמון בשנה הראשונה למלחמה ולא יצאו לרחובות. "עכשיו תורה של הממשלה ואחריותה לייצר צעדים בוני אמון. הנהגה מחויבת בהצבת חזון ומתן ביטחון. "לפני מלחמת ששת הימים משה שפירא, זיכרונו לברכה, איש הציונות הדתית, הצליח לייצר ממשלת אחדות עם האויבים המרים מפא"י וחרות. נינו ענר שפירא, זיכרונו לברכה, השם יקום דמו, נפל במעשה הגנה הירואי. אני פונה בקריאה לחבריי בציונות הדתית: לחצו על נציגיכם בכנסת להקדיש זמנם ועתותיהם לייצר אמון, לשים את זה בראש סדר העדיפויות. "כבר כתבו לי: לא נהיה אישה מוכה. ואני חושבת שמותר לנו ללמוד מיוסף, שנזרק לבור ובכל זאת יצר פיוס ואמון עם אחיו. אי-אפשר שההתיישבות בשומרון תהיה הבסיס היחידי לתפיסת הגאולה. חזון הגאולה שאנו מאמינים בה טומן בבסיסו גם את סוד האיחוד של עץ יהודה ועץ אפרים". היא אישה – שוב, אנחנו חלוקות בהרבה סוגיות. אבל אנחנו לא חלוקות בזה שקרה פה משהו שהוביל לטבח 7 באוקטובר וצריך להפיק ממנו לקח. אי-אפשר לחזור לאותה נקודה שהייתה פה ב-6 באוקטובר, להמשיך לקדם רק סוגיות ששנויות במחלוקת. רוב העם במדינת ישראל רוצה עכשיו עסקה להשבת החטופים; רוצה ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק מה היה פה ואיך זה קרה לנו ואיך זה לא יקרה שוב; רוב העם רוצה גיוס שוויוני לכולם. לחזור לעשות עוד הפעם את ההפיכה המשטרתית הזו על ספידים – ושוב, אנחנו מחר נצביע פה על שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. הצבענו על שינוי הדרך שבה ממנים את נציב הקבילות על השופטים, הצבענו פה על החוק שפוגע בלשכת עורכי הדין. למה? למה לחזור לשם? זה מה שדחוף עכשיו למדינת ישראל? באמת אני שואלת. ואם אתם חושדים בי, אז תקשיבו למישהי שבאה מהצד האחר, אבל גם היא מונעת מאהבת המדינה. תקשיבו, אל תהיו אטומים. לפני שיהיה מאוחר מדי. מילה לסיום על הדחת ראש השב"כ. תראו, אני ראיתי את הסרטון ששחרר לאוויר העולם ראש הממשלה נתניהו. הוא באמת מרבה בסרטונים כי הוא לא רוצה לבוא במגע עם עיתונאים פן ישאלו אותו שאלות והוא יצטרך להשיב; הוא עושה את זה רק באנגלית. תראו, אני לא יודעת מה היה מאחורי הקלעים, מי נפגש עם מי באיזה תאריך. אני יודעת דבר אחד, שעבר הרבה מאוד כסף מקטר ליועצים הקרובים ביותר של ראש הממשלה, היועצים שנמצאים באקווריום, היועצים שחשופים למידע ביטחוני רגיש. וכל זה קרה בזמן מלחמה, כשהחיילים שלנו בשטח בגבורה, בהירואיות, מקריבים את חייהם למעננו. אולי אולי הועבר מידע או הגיע לאויבים מידע רגיש, שפגע בחייהם? אלו שאלות שאנחנו צריכים לברר. זה הביטחון שלנו, אלה הילדים של כולנו. אלה דברים שצריכים להיחקר. עכשיו, העובדה שבמשך שנה וחצי לא הייתה שום בעיית אמון, וראש הממשלה עבד עם רונן בר ואפילו חלק שבחים מסוימים, עבד איתו על ניהול המלחמה, שם אותו בצוות המשא ומתן לשחרור החטופים, אפילו שם בידיו את הביטחון שלו ושל משפחתו – הרי השב"כ בראשותו של רונן בר אחראי על אבטחתו של נתניהו ומשפחתו – אז פתאום, בחלוף שנה וחצי, אין אמון ברמה כזו דחופה שצריך כאן ועכשיו לפטר אותו, בלי להביא מחליף, באופן מיידי? בלי לעבור דרך הוועדה למינוי בכירים, כי זה דחוף? האם זה לא מדליק לכם איזושהי נורה אדומה? ואתם יודעים מה הכי חסר לי בסרטון הזה של נתניהו? בסדר, זכותו לחשוב אחרת, זכותו לחשוב שצריך להדיח אותו, זכותו להביא את הנימוקים ולנסות לשכנע את הציבור, אבל הוא לא אמר דבר אחד מאוד חיוני שמצופה ממנהיג בעת הזו. הוא לא בא ואמר: זו דעתי, אבל אם בג"ץ יפסוק אחרת ויגיד שההדחה הזו איננה חוקית בגלל ניגוד העניינים שהתעורר פה, אני אכבד את זה. הוא לא אמר את זה. להפך. הוא אמר: בכל מקרה רונן בר יפוטר – שזה מסר ברור: לא אכפת לי מה בג"ץ אומר. גם שריו, שלרוב יושבים על דף המסרים שהוא מעביר להם, אמרו מפורשות שהם לא יכבדו את פסיקת בג"ץ. אם לא מכבדים את פסיקת בג"ץ, אם ראש הממשלה לא יכבד את פסיקת בג"ץ וגם השרים סביבו, אז אין יותר חוק במדינת ישראל, אין יותר משמעות. אין יותר משמעות לישיבה שלנו כאן בפרלמנט הישראלי שמחוקק חוקים, כי לא מיישמים את החוקים האלה. האם שוב ראש הממשלה רוצה להביא אותנו למשבר כזה ולתת לאויבים שסביבנו את התנאים הכי הכי נוחים לתקוף אותנו? האם שוב הוא מחליש אותנו בעת מלחמה? לפני 7 באוקטובר הוא יכול היה לומר שהוא לא ידע, אבל עכשיו הוא יודע, כי הוא שולח את החיילים לקרב. עכשיו הוא יודע, והוא שוב פועל בחוסר אחריות. אני פונה, אני מתחננת לאנשים מהימין ומהשמאל – תצטרפו לקריאה לעצור את ההתנהלות הביזיונית הזאת. תצטרפו לקריאה ולדרישה הציבורית לחקור את פרשת קטרגייט. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. בוקר טוב לכל הבאים. בבקשה, לרשותך חמש דקות. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברות הכנסת, בוקר טוב. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> השרה עידית סילמן. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בוקר טוב לשרה. אני רוצה רגע להתחיל דווקא בדברים שלביבי אין אינטרס שנדבר עליהם, אז ראוי שנשים אותם פה בפרונט. אז ביבי לא רוצה שנדבר היום על ועדת חקירה ממלכתית; הוא לא רוצה להקים ועדת חקירה ממלכתית, שכל כך מתבקשת כדי לחקור את המחדל הגדול ביותר שהיה פה בהיסטוריה של מדינת ישראל ואת הרצח והטבח הגדול ביותר שבוצעו ביהודים מאז השואה. הוא לא רוצה שנדבר על כך שאנחנו עם אחד ואנחנו צריכים גיוס אחד לצה"ל, גיוס של כולם. הוא לא רוצה שנדבר על זה כשהשותפים הקואליציוניים שלו, כדוגמת השר, שר בכיר בממשלה, השר גולדקנופ, רוקדים ומפזזים למשמע "נמות ולא נתגייס". הוא לא רוצה שנדבר על זה, כי זה מסכן את הקואליציה. הוא לא רוצה שנדבר כעת על 59 חטופים שנמקים במנהרות החמאס, אז החמאס המפלצות אתמול נתנו לנו תזכורת בתצורת סרטון איום שקרע את הלב לכולנו. הוא לא רוצה שנדבר גם על זה שהוא נותן כבר הפסקת אש בחינם לחמאס, לאורך שבועות. אז באמת. אנחנו היום נאשר את התקציב הגרוע שהממשלה הגרועה הזאת מביאה לנו, וקצרה היריעה מלהביא את העוולות והגזרות שהממשלה מטילה על האזרחים, ולתקציב הזה צריך לקרוא בשמו: זה תקציב שכל-כולו תקציב השתמטות. בשנה האחרונה, בשנה וחצי האחרונות, הממשלה הזו שברה שיאים של חוצפה, של ניצול, של ביזוי ושל שוד הקופה הציבורית. יש כאן פשוט ריסוק הערכים שעליהם מושתתת החברה הישראלית, היהודית-דמוקרטית הטובה והנושנה שהקמנו בשנת 1948. יש כאן פגיעה בעקרונות-על שעליהם הוקמה המדינה; עקרונות של מדינה יהודית דמוקרטית, של כלכלה משגשגת, של ביטחון בראש סדר העדיפויות, של סטראטפ ניישן שראלי מעורר גאווה. והממשלה הזו, בהובלת שר האוצר הכושל, מובילה אותנו לכלכלה שהיא פשוט תהום, תהום שלא נוכל לחזור ממנה. התקציב השנתי הכולל, שעומד על 620 מיליארד שקלים, מגיע אחרי שנה וחצי של מלחמה מורכבת וקשה, כשהעלות של המלחמה מסתכמת בסדר גודל של 250 מיליארד והמלחמה הזאת עוד בעיצומה. מלחמה, כידוע, אדוני, היא אירוע יקר בכל קנה מידה, גם במדינת ישראל וגם מחוצה לה. אבל החוכמה היא הצעדים שעושה הממשלה כדי להתמודד עם תקציב בחוסר. זה סוג של מצב מבחן לכולנו, ובעצם הממשלה עומדת פה למבחן ומאפשרת לנו – לציבור, לכל הציבור – לבחון בזכוכית מגדלת את הצעדים שבהם השלטון בוחר להתנהל לאור סדר העדיפויות ולהסיק מסקנות מתבקשות כלפי השלטון. כי באמת אנחנו ברגעים של משבר כלכלי שמחייב את השלטון לבצע סדרי עדיפויות, כדי לדאוג בסוף לכלכלה שמייצרת פריון מחודש, לכך שכל שקל יופנה למקום הנכון שלו, לדאוג לחלוקת נטל שוויונית, לדאוג למיצוי מלא של כל המשאבים, לעודד את הציבור העובד, המשרת, הציבור שמשלם מיסים: אומנם קצת קשה, אבל תעבדו עוד קצת, ואנחנו נוכל ביחד להגדיל פה את תקציב המדינה. אגב, הדוגמה הטובה ביותר שאני יכולה לתת לזה היא אחרי משבר הקורונה. שר האוצר אביגדור ליברמן בממשלת השינוי פשוט הוציא את העגלה מהבוץ. הוא לקח כלכלה שהייתה במינוס 140 מיליארד והחזיר את הקופה בעודף לשר האוצר סמוטריץ', בעודף של 10 מיליארד. איך הוא עשה את זה? פתח את המשק, הוציא את כולם לעבוד, תגמל ותמרץ את העובדים, תמרץ את העצמאים, וכך חזרנו ממצב של מינוס למצב של פלוס בקופת המדינה. אבל הממשלה הזו לא במקום הזה, לדאבון הלב. למה? כי הכיסאות יותר חשובים לממשלה. השיקולים הקואליציוניים, המשחק של כיסאות מוזיקליים, הם בראש סדר העדיפויות, ובאמת הבחירות של הממשלה במסגרת 620 מיליארד שקלים בתקציב הזה הן – קודם כול, בואו נגיד את העובדות: מחלקים קודם כול 21 מיליון ש"ח פלוס 7% למוסדות פטור מגיוס כדי שיעודדו השתמטות, אני אומרת את זה ואני לא מאמינה למוצא פי, אבל זה המצב; מוסיפים כסף למוסדות תורניים, 735 מיליון, שזה 200% יותר; מוסיפים כסף לאגף תרבות יהודית חרדית, 70 מיליון ש"ח יותר, ומשרד ההתיישבות מקבל 268 מיליון ש"ח. באמת, ראש ממשלה ושר אוצר שמתעלמים מבקשה כל כך מוצדקת לבטל קודם כול חמישה משרדים מיותרים שמבזבזים כספים יקרים מכספי המסים – והוא לא עושה את זה בעקבות דרישות הקואליציה ודרישות שימור הקואליציה. ראינו, אגב, תופעה בדיוק הפוכה. בשבוע שעבר החזירו לכאן, לכיסאות של שרים בממשלה, שר בממשלה שהתפקיד שלו חופף לשר אחר בממשלה, שר מינהלות ושר גליל ונגב. עושים אחד לאחד אותו דבר, אחד לאחד אותו דבר. למה? כדי לבזבז עוד קצת למשלמי כספי המיסים. במקום לקצץ משרדים מיותרים, מקצצים – באיזה משרדים? בלתי נתפס – במשרד הבריאות מקצצים 103 מיליון ש"ח. עכשיו, משרד הבריאות, רק לחשוב לאור השנה וחצי האחרונות על המשימות שחונות לפתחו של משרד הבריאות, אם זה 14,000 פצועי מלחמה, אם זה פדויי שבי, שורדי 7 באוקטובר, מתמודדי נפש – באמת, אני חושבת על 10,000 פצועים נכי צה"ל, יש שם פגועי ראש, כאלה שצריך להחזיר אותם, לשקם אותם, לא רק לרפא אותם, להחזיר אותם למעגל התעסוקה. יש כאן תהליך ריפוי שהוא עצום. משרד הרווחה – ברור לחלוטין שאנחנו עומדים פה בפני דרישות עצומות, אז מקצצים 115 מיליון למשרד הרווחה, כסף שנדרש לסיוע למשפחות – גם למשפחות המילואימניקים, גם לצעירים, גם למבוגרים וגם לאוכלוסיות מוחלשות שנפגעו כתוצאה מהמלחמה. ומשרד החינוך, בסוף כל הוננו צריך להיות מושקע בחינוך – בחינוך, בילדים, בדור העתיד – אז גם שם מקצצים 242. עולם הפוך. אז באמת יעד הגירעון הוגדל ל-4.7%, זאת אומרת שכבר מגיעים ל-100 מיליארד גירעון, והמשמעות היא שלא מקצצים איפה שצריך, אלא לוקחים עוד ממשלם המיסים. זאת אומרת, הממשלה הזו החליטה להעלות את המע"מ מ-17% ל-18% – אגב, אתם יודעים כמה נותן לנו עצם המהלך הזה? המהלך הזה מכניס את היד לכיס של אלה שמשלמים מיסים, לאלה שמשלמים מע"מ, ונותן 7 מיליארד לקופת המדינה. אז אני אומרת: אוקיי, קיבלנו 7 מיליארד מהאזרחים, הכנסתם כבר את היד לכיס של האזרחים – קחו את ה-7 מיליארד האלה, קצצו בתקציבים קואליציוניים; תפצו בדברים האלה. מה אתם לוקחים את ה-7 מיליארד, שזה שווה ערך לתקציבים קואליציוניים, 5.4 מיליארד, ומבזבזים את הכסף? באמת. מי לא מקבל תקציבים? לא חוק התקומה לשיקום וסיוע ליישובי העוטף שנפגעו ב-7 באוקטובר, וקיצצו תקציבים. אני שומעת שבניר עוז אין כסף לעשות שיקום קהילתי, חסרים 400 מיליון שקלים לטובת התושבים. ירדן ביבס היה צריך לגייס גיוס המונים של מיליונים כי המדינה לא מסוגלת לתת לו כסף, כמו לכל פדויי השבי, כדי להחזיר את האנשים האלה שנפגעו הכי קשה למעגל החיים; לשקם אותם במעגל התעסוקה; פשוט לשקם אותם. ברור, כי אין כסף. אז לא הם, לא תושבי הצפון, לא תושבי הדרום – כי עושים דברים אחרים בכסף. נפגעו תקציבים לנוער בסיכון, נפגעו תקציבים שפוגעים בסוף בציבור העובדים. לקחו מדרגות מס ונקודות זיכוי לעובדים, ואני אומרת שמשמעות הדבר בסוף היא שפוגעים קשה בציבור העובדים. וצריך לזכור שגם ככה פוגעים בסל צריכה של משפחות. סל צריכה של משפחות היום, עשו חישוב כלכלנים ואמרו שהוא יפגע בכל משפחה, התקציב הקשה הזה, בסדר גודל של 7,000 שקלים בשנה במשפחה ממוצעת. זאת אומרת, הדבר הזה יפגע ישירות באנשים שהם עם פוטנציאל להיכנס למעגל העוני. מעגל העוני במדינת ישראל כבר עומד לדאבון הלב על סדר גודל של 1.98 מיליון ישראלים שנמצאים מתחת לקו העוני, ומדברים על עוד עשרות אלפים שייכנסו למעגל העוני בגלל כל הסיטואציה הזו. אז אני רק מדמיינת את ההשפעות על כל משפחה ועל הילדים שסל הצריכה שלהם מחר בבוקר יהיה שונה מסל הצריכה שלהם אתמול, לפני התקציב ההרסני הזה. אי-אפשר שלא לאכול את הלב, אדוני, ולשאול: איפה פה סדרי העדיפויות? איך הממשלה תעמוד פה למבחן בסוף בפגיעה באזרח? מי ששם לב להתנהלות הכושלת הזאת, לצערנו – כי אין מה לעשות, אנחנו לא מתנהלים בתוך איזשהו אי בודד, אנחנו שקופים; שקופים גם לחברות דירוג האשראי, שכבר הורידו את דירוג האשראי של מדינת ישראל ובוחנות לעומק את ההתנהגות הכלכלית, את ההתנהגות הפיסקלית של מדינת ישראל. מבינים שמדינת ישראל נותנת למשתמטים במקום לעודד את אלה שעובדים, שמשרתים ומשלמים מיסים. כשככה כלכלה לא מעודדת תעסוקה, לא מעודדת פריון, לא מעודדת יצרנות – רואים לנו, ואז אנחנו עומדים במצב שפשוט מקצצים לנו בדירוג האשראי. דירוג האשראי היום הגיע למצב שהוא כמעט שווה ערך למה שהיה פה בשנת 2008. זה הנמוך ביותר שהיה פה בשני העשורים האחרונים. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> זה עוד ירד. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> עכשיו, את מסתכלת על זה ואת מבינה, חברת הכנסת מטי צרפתי, שאנחנו דומים למדינות כמו פרו, כמו תאילנד, כמו קזחסטן. ואת אומרת לעצמך, מדינה שיש בה את אסף רפפורט, שהיא סטרטאפ ניישן, שהיא בקדמת הבמה מבחינה טכנולוגית, שיש פה באמת קטר של הייטק שהביא לפה לאורך עשור מיליארדים מהכנסות ממיסים – היא יכלה לקחת את הסיבוב בקלות עם המלחמה הזאת, אם היינו רק יודעים, אם הייתה פה ממשלה אחראית שיודעת להתנהל בשעת משבר. אבל את רואה פה מגמה בדיוק הפוכה – אזרחים ואנשי הייטק שלוקחים אותנו קדימה, וממשלה שמשקיעה אותנו בבוץ. אז מה עלינו? מה נגיד, מה נגיד? איך נתגבר על זה? << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אם הכלכלה הייתה מספיק חזקה בשביל לסיים את המלחמה הזאת, לא הייתה ביזת התקציב הזאת. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה בדיוק העניין, יש פה שוד. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> - - - אפילו שהוא גם כבד וקשה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> שוד הקופה הציבורית. במקום לתגמל את אלה שמועסקים, שמשרתים – תפתחו את הכיס, תנו לאלה שעשו יותר, בדיוק ככה אנחנו מלמדים את הילדים שלנו לצמוח – עושים פה בדיוק הפוך. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> מאיגרא רמא. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני לא יכולה, אני מדברת על כל זה והלב שלי יוצא באמת לציבור המשרתים, שבסוף זה אותו ציבור שגם אחרי זה יוצא למילואים וחוזר לעבודה, והוא במעגלים של תעסוקה ושירות. נתקלתי אתמול בפוסט שהעלה לוחם בן 22, ואני חייבת להקריא אותו. הלוחם, שמו יונתן שלו, והוא כותב ככה: "אני בן 22, הייתי לוחם ומפקד במגלן" – כן, רק בן 22, השתחרר ממש לאחרונה – אחרי שלוש וחצי שנות שירות, "השתחררתי בספטמבר וכבר הספקתי סבב מילואים של חודשיים שהסתיים לפני חודש וחצי. לפני שבוע קיבלתי זימון נוסף למילואים" – כן, הוא רוצה להתחיל את החיים, אבל הוא כבר בתוך המילואים. בין השחרור למילואים, מה הוא עשה? הוא הבין שהוא צריך להוציא את העגלה מהבוץ, הוא הקים ארגון, ארגון שנקרא "כתף אל כתף", והוא כותב כך: "הארגון היחידי שנותן קול למילואימניקים צעירים שיצאו עכשיו משדה הקרב" וראו מהי מלחמה. "אני כועס, אני כאוב ואני בעיקר לא מצליח להבין איך", כותב יונתן שלו, "איך ההנהגה, במקום לגייס אלפי לוחמים נוספים שיפחיתו את העומס ויאפשרו לנו להתחיל את החיים שלנו, הם דוחפים השתמטות המונית בכל הכוח". הוא אומר: תצרפו אלינו אנשים, שנוכל רגע להיות כמו במרוץ שליחים – אני כרגע סיימתי, מישהו אחר יעשה. אני אצא ללמוד, ולא על אותם אנשים ייפול הנטל. "איך הנהגה שמורכבת מכל כך הרבה אנשים", כותב יונתן שלו, "שלא שירתו מעיזה להגדיל את העומס על הלוחמים, מקריסה את מערך המילואים ומעבירה תקציבי עתק למשתמטים? אסור לנו לנרמל את המצב העקום והלא מוסרי הזה, אסור לנו לאפשר להם להפוך אותנו לחיילי מילואים שמדי פעם רואים אזרחות". הוא אומר: אני לא אזרח, אני קודם כול חייל מילואים, ומדי פעם אני רואה אזרחות. אני אמשיך להיאבק, הוא כותב, עבור החברים שלי "שהקריבו את חייהם, ואני מתגעגע אליהם בכל רגע; עבור המשפחה שלי, שלא ישנה במשך שנה וחצי ועבור המדינה האהובה שלנו. צריך שכולם יזכרו: הטובים תמיד עומדים בחזית, גם כשקשה. אנחנו הטובים". עכשיו באמת - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> רק משפט סיום, אדוני. יונתן שלו תמצת פה בפוסט אחד את מה שמרגישים הצעירים. תראו את הצעירים, תראו את המצוקות שלהם. הוא לא יכול להיות רק איש מילואים, הוא צריך להיות איש מילואים ואזרח, וזה בסדר. כך נעשה רק אם נגייס את כולם ונרחיב את מעגל התעסוקה. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. שלום. לרשותך 20 דקות, בבקשה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אזרחי מדינת ישראל, השעה 05:50, פיליבסטר ארוך. בעוד כמה שעות, אדוני, הכיסאות האלה יהיו מלאים. אתה יודע איפה כולם? כולם ישנים. הם כבר ישנים, אני חושבת, משעה 14:00, 15:00, 16:00, כי אין להם שום מצפון, והשינה שלהם היא טובה. וכל כך הרבה כסף נשפך כשוחד פוליטי רק כדי שהתקציב הזה יעבור על חשבונם של מוגבלים, על חשבונם של מילואימניקים, על חשבונם של אזרחים מן השורה, והכול בשם הדמוקרטיה, כאילו שמישהו בחר בהם כדי שאלה יהיו התוצאות. כבוד היושב-ראש, זו קדנציה ראשונה שלי, שנתיים וחצי. אני אגיד לך את האמת, אני לא זוכרת רגע של שקט במליאה הזו. נחתי לכנסת ישראל – איזה יופי, היינו צריכים לטפל בראש הממשלה ביבי ובמשפחתו. אז היינו צריכים קצת יותר לביגוד, קצת יותר למנקות, עוד קצת מתנות, וקצת הפיכה משפטית, כי כבר יש משפטים. טוב, חשבתי, משהו עובר באיזשהו שלב. הכנסת הזאת גם עובדת לאזרחים, כמו שלפחות כך ראיתי כשהייתי בבית. זה לא קרה. ואז בא 7 באוקטובר, האסון הכי הכי קשה שהיה למדינת ישראל, שואה בתוך המדינה שלנו. יש כאלה שאומרים: למה את אומרת שואה? אני אומרת שואה מסיבה פשוטה, כי בשואה הראשונה לא הייתה לנו מדינה, לא היה לנו צבא, לא היה לנו ביטחון, לא היה לנו ראש ממשלה. כאן היה לנו הכול ולא היה לנו כלום. היה לנו טבח, היה לנו מחדל, הייתה לנו העברת כספים, היה לנו חמאס שהפך להיות נכס, לילות לא שקטים. ואני יכולה להרשות לעצמי להגיד, אדוני, שעוד היום הניצחון המוחלט הקיש אצלנו בשדרות, ושוב חטפנו רקטות, ושוב כולם מסתתרים ושוב הילדים חוזרים להרטיב, וחלקם מכונסים, ומי יודע אם בכלל ירצו לקום מחר בבוקר, ומה יעשו ההורים. כי יכול להיות שיגידו: אתם יכולים ללכת לבתי הספר. וההורים, שלא עצמו עין דקה, ייקחו אותם לבית הספר וילכו לעבודה – אולי לא ילכו לעבודה, אבל מי ישלם להם? לא נשאר כסף. מי ישלם להם? כבוד היושב-ראש, האמן לי, נגמרו המילים. אזרחי מדינת ישראל, הרוב, נמצאים ברחובות בבקשה אחת: תפסיקו את הביזה, תחזירו את החטופים, תסיימו עם המלחמה הזו. ואפשר. אי-אפשר לבוא ולהחליט: עכשיו אנחנו רוצים להפעיל לחץ על החמאס כדי שתהיה עסקה. 20 שנה לא רק שלא הפעלת לחץ – ההפך, שימנת ושימנת ושימנת. וכולם ידעו על המנהרות. אנשים, אזרחים מן המניין, הגישו עדויות שחופרים להם מתחת לבית, שהם שומעים רעשים. אבל מישהו – נאטמו אוזניו, עיניו כמובן עצומות, כי הן עדיין עצומות, ואזרחי מדינת ישראל משלמים מחיר, מחיר כבד, אם זה כלכלי, אם זה ביטחוני, אם זה קרע בעם. אתה יוצא לרחובות, ואתם אומרים: לא תהיה מלחמת אחים, חס וחלילה. חס וחלילה שתהיה מלחמת אחים. לאן אתם רוצים שנגיע? לאיזה שפל אם תהיה מלחמת אחים? אבל איך לא תהיה אם מי שיושב כאן ומנהל את המקום הזה יוצר את הקרע הזה, ממציא לו כל מיני מילים וכל מיני לפלופי לשון? על מה ולמה? לא נגמר לך? לא כואב לך הלב? לא כואב לך על המדינה? יש לך בכלל לב? אני שואלת, יש לך בכלל לב? אולי גם זה משהו שאנחנו צריכים לבדוק, כי עכשיו אני מבינה שיש לו גם תחזוקה ללב. מה נסגר? איך אפשר להסתכל בעיניים של המשפחות? איך אפשר להסתכל על תושבי העוטף והצפון? 200 מיליון שקל יש פער כדי לשקם את ניר עוז. אתם מבינים את זה? 200 מיליון. ואיפה הכספים, חברים? נו, ברור, צריך קואליציוני. מה אכפת לכם מניר עוז? מה אכפת לכם מאותם אנשים ששילמו בחייהם, ששישה בתים בסך הכול נשארו עומדים על כנם? האמן לי, אני עומדת כאן, אני מתכוונת לקרוא דברים ואני לא מצליחה, משום שאני לא מצליחה להבין את האטימות, את חוסר ההתייחסות לאזרחים שקמים כל בוקר, שולחים את הילדים לבית הספר, מלמדים אותם, שולחים אותם לצבא, שולחים אותם לאקדמיה, משלמים מיסים, משלמים לפעמים לא רק בחיי ילדיהם, ויש כאן מי שנוח לו וחשוב לו – נקרא לזה בשפה המקובלת "פרזיטים". נושא הגיוס הפך להיות מחלוקת. אני לא זוכרת, באמת, כשאני סיימתי י"ב היה לי ברור שאני הולכת לצבא. ואני מזכירה: אני באה מבית מזרחי, לא מתו על זה שבנות הלכו לצבא. אבל מעולם לא שמעתי את הוריי, כילדה בכורה, אומרים: סליחה, סליחה, את יכולת להצהיר. אתה יודע שיכלו להצהיר, והיו כאלה שעשו את זה. הוריי אפילו לא חשבו על זה, ואין יותר שמח ובאמת מאושר מלראות את אבי כשהוא רואה אותך עם המדים, כשאת מגיעה הביתה. ובנותיי, שיש להן פטור, שירתו בצה"ל, ובתי הקטנה רק לפני שלושה שבועות סיימה בבה"ד 1 ותמשיך ותילחם וחתומה קבע ולוחמת. ואתם לא מתביישים – יוצאים לרחובות: נמות ולא נתגייס? אדוני, באמת, נגמרות לי המילים. אני מנסה להבין. ואז אומרים: אה, עושים עליהום על החרדים. מה עושים עליהום על החרדים? אתה יודע כמה חברים חרדים יש לנו? אתה יודע כמה דתיים ובעצם שירתו? אתם לא רוצים לשרת בצבא? תשרתו במתכונת אחרת, תראו רק שאכפת לכם. אבל עכשיו, למה שתשרתו? קיבלתם מיליארדים וכבר ישלמו לכם את הכול, אז עכשיו מה שנשאר לכם זה לצאת לרחובות, וחלקכם גם להמשיך לעקוץ את המדינה. כי בסוף אנחנו גם פוגשים אותם במקומות עבודה לא ממש מדווחים, לצערי; כן, לא כולם, אבל יש גם כאלה. ואלה כולם צריכים לצאת להילחם ולהיות חלק מהצבא, בטח ובטח במחיר ששילמנו. אדוני, אני אפילו לא יודעת, אני כועסת, נרגשת, מאוכזבת. זה באמת מעבר לבינתי. אתה מגדל פה דור. אני מסתכלת על הנכדים שלי ואני שומעת את הנכד שלי אומר: סבתא, אני מסיים צבא, אני עושה את האקזיט, מביא כסף למדינה. ילד בן 13 – תראה על מה הוא חושב, הוא חושב על המדינה שלו. הוא חושב שהוא ילך להילחם. הוא יודע שהוא יהיה חייל. ואני אומרת: למה אי-אפשר לחנך את כולנו אותו דבר? אתה יודע, גם בתורה, אם אנחנו נחזור לסיפורי ההיסטוריה שלנו, כולם נלחמו. איך הגענו למצב שגם שר שותף למוזיקה ולמילים של השיר, שלדעתי מי שמנגן אותו צריך להיכנס לכלא? כי זו הסתה, כי זו הבדלה, ואם לא טוב לכם במדינה ואתם לא רוצים להילחם ולא רוצים לעבוד – אמרתם פעם שתעמיסו את המטוסים. אתם מוזמנים ללכת, באמת מוזמנים. למה צריך לחיות במדינה שאתה לא רוצה לשרת, לא רוצה לשלם, לא רוצה לעבוד? למה צריך להחזיק אתכם? למה מעמד הביניים, שקם כל בוקר, עובד כל כך קשה, נלחם על חייו, צריך לממן אתכם? בדור שלי לא היה אחד שנישא והייתה לו דירה. בואו נראה את החלום, זה ממש חלום רטוב היום של הדור שלנו שתהיה להם דירה. איך תהיה להם דירה? איך תהיה להם דירה? אני רוצה לשתף אתכם בפוסט שראיתי היום. הפוסט הוא של רונית ועמית עובדיה. אני מכירה אותם אישית. יש להם ילד אוטיסט שהתגייס, התנדב, ואני רוצה לקרוא את הפוסט כדי שתבינו איך אנשים שהם בריאים, שכל מה שעליהם לעשות זה להגיד: אני מתגייס, אני משרת את המדינה, גם אם המנהיגים שלי רוצים לעשות עליי סיבוב, וזה מה שקורה. וכך היא כותבת, האימא: בשעה ששר בכיר בממשלה רקד אתמול בחתונה ושר "נמות ולא נתגייס" בחר הבן שלי, בחור בן 20, עם אוטיזם עמוק, שקיבל פטור מהצבא עקב נכות קשה, לתרום למדינה כפי יכולתו. יחד עימו היו עוד עשרות צעירים, יחד עם להקת "גדולים במדים", להקה של חיילים עם צרכים מיוחדים שמשמחת את הפצועים בבתי החולים. ואני בוחרת להסתכל על היופי הזה, על הנוער הנפלא הזה, שאוהב את המדינה ומרגיש שיש לו מחויבות אליה. יואבי אהוב שלנו, אנחנו כולנו מצדיעים לך ולחבריך. וכן, אני רוצה לומר ליואבי שגם אני מצדיעה לך, וגם להורים הנפלאים שבחרו לגדל את הילד, גם כשיש צרכים מיוחדים, להביא אותו למעמד ולרצון להיות חלק מהחברה הישראלית. אדוני כבוד היושב-ראש, אתה קצין בצבא, אתה אדם ששירת ונשארת, שמרת על האמונה שלך ונשארת דתי ולא בדיוק הידרדרת. ואני אספר לך מעבר. השבוע באחד הדיונים אמר יושב-ראש ועדת עבודה ורווחה הרב אייכלר, כשדיברנו על הגיוס: אני מכיר דתיים שהלכו וחזרו לא דתיים. אמרתי לו: ואני אספר לך משהו – אני מכירה את הבת שלי, שהלכה לצבא ועכשיו יש לי נטלה בבית, שזה דבר שלא היה לי. אנחנו מסורתיים, ואנחנו אחרי ארוחה בשרית יכולים לאכול איזו גלידה, אז היא שומרת שש שעות בין בשר לחלב. זה לא בא מהבית, זה בא מהצבא. אז אני שואלת עכשיו: מה, אני צריכה להתלונן שדברים השתנו? לא. ככה היא מרגישה, טוב לה עם זה, היא חושבת שזה נכון. אני לא מרגישה שהרסו לי אותה. אז סבבה, קיבלה עוד משהו. למה אתם חושבים שאם אתם תתגייסו יהרסו אתכם? אם אתה יודע לשמור על מי שאתה והאמונה היא באמת בדמך ולא כי אתה רוצה לרצות מישהו, כי ככה גידלו אותך, אתה לא תעשה שום דבר אחר שיפתה אותך. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת דבי, יש חשיבות – אני מבין מה שאת אומרת לגבי הגיוס, ואני בהחלט מסכים עם הדברים, אבל יש חשיבות שגם הצבא ייערך בהתאם כדי לאפשר לאדם שמגיע כאדם דתי או כאדם חרדי לשמור על אורח החיים שלו. ברגע שזה יהיה, אז יהיה כאן win-win. אני אדם דתי שהתגייס לצבא, ואפילו הייתי קצין בתפקיד משמעותי, וחזרתי להיות אדם דתי ואני עדיין אדם דתי. זה נכון, אבל יש לנו פה משהו שאנחנו חייבים לחבר בין שני הקצוות האלה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לשאול אותך: כשהם יוצאים לעבוד – ואנחנו יודעים שהם יוצאים לעבוד, אנחנו גם רואים אותם יוצאים לעבוד – מה קרה, לא עוברות שם נשים? לא קורה כלום בשטח של העבודה? אבל אולי בגלל שהם מקבלים כסף זה קצת שונה מהצבא? אני רוצה לשאול אותך: אתה יוצא לרחוב לעשות קניות – מה, נשים הן מוקצה? לא רק נשים. מוזיקה זה מוקצה? זה לא קורה? אתה לא נתקל? אתה רוצה להגיד לי שהם חיים בתוך איזה אקווריום? לא, הם לא חיים באקווריום. אני הסתובבתי בבני ברק, הסתובבתי בהמון מקומות. יש להם הכבוד שלהם, מי שהם. ואני גם רוצה להגיד מראש: זה לא משהו אישי לחרדים. זה שמנסים לעשות את שטיפת המוח הזו זה אבסורד. בסך הכול אנחנו עם אחד, ואנחנו נמצאים עכשיו במשבר קשה מאוד. 14,000 חיילים פצועים – רק שיצאו ויבקרו אותם שם בבתי החולים. אתה יודע מה, אתם כבר לא מתגייסים – לפחות תעשו דברים טובים, חוץ מלעמוד ברחובות ולצרוח ולשיר "נמות ולא נתגייס". לכן, אדוני, אני חושבת שגם המנהיגים, נבחרי הציבור שלהם – מריח שהאינטרס שלהם הוא שחלק מהאוכלוסייה הזו יישארו באיזושהי בועה. אני פעם שוחחתי עם חרדי שפגשתי במפעל. בממשלת לפיד הם יצאו לעבוד, ופגשתי אותו באחד מהמפעלים, של מטבחי זיו בשדרות. ניגשתי אליו ושאלתי לשלומו, ואז שאלתי אותו איך הוא מרגיש, והוא אמר לי: תודה. הוא אמר: תודה, תודה ללפיד, תודה לממשלה הזו. אני עובד, אני מתפרנס בכבוד – וכן, עם השטריימל ועם הכול, והוא עבד, ויש עובדים מסביבו. והאושר שאתה מוציא אותו – לומדי תורה, לומדי תורה, אבל אתה יודע, הם צריכים להיות יחידי סגולה. לא כל אחד שיושב ורושם לו איזה כמה שעות או מחכה לאיזה שיעור מאיזה רב נחשב לומד תורה. אנחנו יודעים בדיוק מי אלה לומדי התורה וכמה הם צריכים, והם צריכים להיות גאונים ואנשים שישבו ובאמת יהיו לומדי תורה, ולא ישבו ויקבלו איזה אישור כדי שיקבלו איזשהו תשלום. זה לא העניין. איפה אתם, אם אתם מראש תחנכו דורות על גבי דורות? מה יישאר מהמדינה הזו? כמה מעמד הביניים יוכל להמשיך ולשאת אותם? כמה? בסוף תהיה לנו בריחה של מוחות, וזה כבר קורה. ואחרי אסון כזה, ריבונו של עולם – מה, אתם לא רואים? אולי המעשים שאתם עושים זה העונש שלנו עכשיו? אולי על זה אנחנו משלמים עכשיו? יכול להיות? יכול מאוד להיות שהקדוש ברוך הוא לא אוהב את מה שקורה כאן, לא אוהב שהבנים שלו לא יוצאים להילחם, כי דוד נלחם וכל גדולי התורה נלחמו. יכול מאוד להיות שזה התוצר, שעל זה אנחנו משלמים את המחיר היום? שדווקא ההתנהגות הנלוזה הזו, שדידת הקופה, הכסף – ממתי לדתיים, לחרדים, היה חשוב כסף? אתה רואה מסחטה, מחלבה. מחלבה. זה מתפטר, זה מאיים. במקום להגיד: קיבינימט, כמה יש לנו? את כל הקואליציוני תזרקו על המילואימניקים, תנו ליתומים, תשקמו את ניר עוז. איפה הבושה? אין בושה. יש חזירות, יש פרזיטיות. אזרחי מדינת ישראל, אני לא יודעת מי ער ומי צופה, רק שתדעו לכם, גם כשבחרתם, ובחרתם באמת בתום לב, אני בטוחה שלא פיללתם למה שקורה עכשיו – שהמהפכה המשפטית בסטנד-ביי, זה עניין של ימים. עוד מעט יבחרו לכם את השופטים, יבחרו לכם את נציב התלונות, עכשיו קובעים לכם על הכסף. תתחילו לראות מה קורה לכם בתלושים החודש ואז תבינו. בסוף אנחנו נקבל פה חברה שבורה, שסועה. אנשים לא יגמרו את החודש. וכשאתה אומר: אני מוריד רק יומיים הבראה – כן, אתה לא מוריד רק יומיים הבראה, אתה מוריד לחם וחלב ואוכל לאנשים. כי בסוף אם הוא מקבל 7,000 שקל, מה הוא יכול לעשות בזה? 3,500 שכירות, ארנונה. מתי הם קונים בשר? באמת, אני יושבת לחשוב, אני מנסה לחשב לאדם באמת של 7,000, 8,000, 9,000 שקל, איך בן אדם במדינת ישראל יכול לחיות בכזה סכום כשהוא צריך לשלם ארנונה ושכירות? וגם אם יש לו בית, אז יש בטח משכנתה, ואם יש לו רכב – איך הם יכולים לחיות, אדוני? איך הם יכולים? ואתה יודע מה, מי ששבע לא מרגיש את זה. צאו לרחובות, תראו מה קורה. בתקופה הכי קשה שלנו היינו צריכים להיות מחבקים יותר, היינו צריכים לתת יותר, לאחד יותר, לעצור את כל הכאוס הזה. ואם יש לך משפט, אדוני ראש הממשלה, צא לנבצרות. אתה לא יכול לנהל מדינה ומשפט. היום יש לך סריטה בעין, אתמול כואב לך כאן, עכשיו יש לך לחץ כאן. איך אפשר לנהל מדינה? ואז הוא אומר: אני לא מצביע על היועצת המשפטית כי יש לי ניגוד עניינים. הלוחש לסוסים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> והינה, את רואה שהוא מנהל מדינה בשעת מלחמה ביתר שאת ובעוצמה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואתה באמת מאמין בזה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני רואה. אני לא צריך להאמין, אני רואה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> איפה אנחנו רואים את ראש הממשלה שלנו? היום הוא דוחה שעה, מחר מוסיפים לו שעה. היום הוא צריך ללכת, עכשיו יש לו סריטה בעין. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> ראש הממשלה מנהל מלחמה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא מבינה. המצב הוא כזה כאוטי כאן. אתה לא מסוגל – שחרר את המושכות, צא לנצברות. לא ייקחו לך את העבודה, אבל אל תהרוס את המדינה. אל תהרוס את המדינה. וזה מה שקורה. כי אנחנו יודעים שהוא מעורב בהכול. שר ביטחון – איזה יופי, מה זה? כבר היום עם הרמטכ"ל – סיטואציה. תגידו, השתגעתם? אתם נלחמים ברמטכ"ל, מלח הארץ? רק התחיל את התפקיד – אתה שולח לו מסרים, כי מה קרה? מה קרה, הדיווחים לא מתאימים? אתה שולח לו מסרים דרך התקשורת? אין לו משרד? אין לו טלפון? אתה לא יכול לזמן אותו? איזו רמה, והכול בתקשורת, כדי להקטין ולעשות הכי רע שאפשר. ולכן, כבוד היושב-ראש, אני רוצה לומר לך, אנחנו לפני חג הפסח. החג הזה לא בכדי נקרא חג החירות. המדינה הזו תזכה בחירות. זה יהיה מאבק קשה. אנחנו נמשיך להילחם עליה, נמשיך להיות ברחובות, נמשיך לבלות כאן לילות. זה הכול. כי המלחמה היא לא רק שלי או שלך עכשיו; זו מלחמה על הילדים שלנו, על הדורות הבאים שלנו. אני רוצה לתת להם את המדינה שאני גדלתי בה, את חופש הביטוי. בבית משפט יכולתי לעמוד, וגם במסגרת התפקיד שלי – יראת כבוד לשופטים ולא לראות בהם אויבי העם והכינויים האלה. ואתמול אני הולכת לנחם ומישהו אומר לי: כן, אתם בממשלה נתתם 40 מיליון לערבים. אמרתי לו: ומה קרה עם ה-40 מיליון? איפה ראש הממשלה שלך? הוא כבר שנתיים ומשהו. לא, כי אתם חתמתם. איזה יופי, אתם חתמתם. אתה יודע לאן הלך הכסף הזה? השטיפות מוח, הרעל, הנתונים שהציבור לא יודע, זה עצוב וקשה. אני רוצה לאחל לנו שנחזור להיות מדינה של חופש, של הגינות ויהיה טוב יותר. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפת הרכבי, בבקשה. בוקר טוב, בבקשה, לרשותך 20 דקות. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני יושב הראש. חבריי, היום 536 ימים למלחמה, ו-59 חטופות וחטופים עדיין נמקים בגיהינום. אנחנו חייבים חייבים חייבים לעשות הכול כדי להחזיר אותם הביתה. אתמול נחשף סרטון של החמאס, של אלקנה בוחבוט ויוסף חיים אוחנה. הם מחכים שנחזיר אותם הביתה. ראש הממשלה שלנו, במקום לצאת באיזשהו מסר של אמפתיה, של דאגה, של רגישות, מעלה כל מיני סרטונים אחרים, שמטרתם לעבות את הקיטוב ואת השיסוע בתוך החברה. אז אני רוצה לומר לאלקנה וליוסף חיים, אתם תחזרו הביתה, תהיו חזקים. אני הרבה שואלת את עצמי: מה קרה לממלכתיות? מה קרה לממלכתיות – בעיקר של ראש הממשלה, אבל לא רק, של כל ממשלת ישראל. מה קרה לשיח שלנו? אני מסתכלת על הסרטונים שעולים לרשת, ממש מלשכת ראש הממשלה, אילו מסרים, איזו רדידות של ממלכתיות ­– אני אומר את זה בעדינות. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אותו ראש ממשלה, שבאמת בתקופה אחרת היה קורא לוועדת חקירה ממלכתית, ולא היה מהסס, באמת היה ממלכתי, גילה אחריות לאומית, ועכשיו משדר רק היסטריה, נרדפות פוליטית וחוסר שיקול דעת. אנחנו מצביעים היום על תקציב, ואני הרבה שואלת את עצמי, כמה אפשר עוד להתעמר בשכבה היצרנית; בזאת הנושאת בנטל. התקציב הזה כולו מעודד השתמטות. חוק הגיוס השפוי וההגון של שוויון בנטל לא קורה. אלה שנושאים בנטל – דיברו כאן על עוד סבב מילואים. אני רוצה לומר שאלה שנושאים בנטל – אותו מעמד יצרני, אותו מעמד ביניים – ימשיך ויילחם, ימשיך וייצר, ימשיך ויעבוד, וזה למרות ביזת הקופה. אנחנו נמשיך, כי אנחנו פטריוטים ואנחנו ציונים ואנחנו יהודים ואנחנו נילחם גם על הדמוקרטיה, גם על הכלכלה, גם על החברה, גם על המדינה שלנו. בתקציב, שנראה לי שהוא עומד על 620 מיליארד – אם אני לא טועה – ראשית, יש גירעון שהוא הרבה מעל מה ששר האוצר התהדר בו. הוא הבטיח שהגירעון לא יגיע לכאלה היקפים; אז הוא לא עמד במילתו. הוא אפילו הבטיח בקבוק ויסקי, אבל שוב, לא עמד במילתו. כל הגירעון, וכל הגזרות הכלכליות, וכל הקפאת השכר ועליית המע"מ, הכול נועד למימון כספים קואליציוניים סקטוריאליים. אני יכולה, ככה, רק לתת דוגמה: מדובר על בערך יותר מ-5 מיליארד כספים קואליציוניים. מהם 1.3 מיליארד כספים למוסדות תורניים, 390 מיליון למשרד למשימות לאומיות – אחד מהמשרדים המומצאים המיותרים. מאות מיליונים – יותר מ-600 מיליון למוסדות חרדיים ומוסדות לזהות יהודית – לחיזוק הזהות היהודית, ולהקמת מבני דת, ולתמיכה בתרבות החרדית, ולתמיכה בתרבות היהודית, ולחיזוק הזהות היהודית ומניעת נשירה ישיבות – כאלה של "נמות ולא נתגייס". עשרות מיליונים למשרד ירושלים והמורשת, ולמשרד המורשת, ולזהות יהודית לאומית, והדרכה בטהרת המשפחה ופוריות. מדובר על יותר מ-600 מיליון שקלים למוסדות חרדיים וזהות יהודית. אני לא יודעת מה קרה לזהות היהודית של הממשלה הזאת. אני יהודייה גאה, חילונית, ואני לא כל כך מבינה למה צריך את כל עשרות המיליונים האלה, אלא אם כן רוצים לשמן את כל מי שמחליט להשתמט משירות צבאי. אני מסתכלת על מבחן התוצאה – כי אני שומעת כאן שרים שאומרים כמה טוב כאן, ושר אוצר שאומר כמה טוב כאן, כמה הכלכלה חזקה; ואני מסתכלת: מסתכלת על יוקר המחיה, מסתכלת על הנטל שעומד כאן על האזרחים באמת בשכבה היצרנית; אני מסתכלת על תחושת הביטחון האישי, אל מה קורה ברחובות – על הפשיעה, על הרציחות; אני מסתכלת על מאות אלפים שעדיין עקורים מבתיהם, כבר כמה? שנה וחצי עקורים מבתיהם; אני מסתכלת על מצבנו בעולם מבחינת יחסי החוץ, מבחינת האמפתיה שאנחנו חווים ממדינות העולם המפותחות – אם ב-7 באוקטובר זכינו לאהדה רבה, עכשיו אנחנו בשפל של יחסי חוץ; אני מסתכלת על מה שקורה לסטרט-אפ ניישן שלנו – להייטק – בריחת מוחות, בריחת חברות; אני מסתכלת על כל הקיצוצים שקורים בתקציב הזה, לכאורה בשביל המלחמה, אבל ממש לא למימון המלחמה, קיצוצים בחינוך ובבריאות וברווחה ובתשתיות ובתחבורה. הקיצוצים האלה לא נועדו למימון המלחמה. הייתה לנו כלכלה יציבה, שיכולה לשאת על כתפיה את המלחמה כאירוע מגודר בציר הזמן. התקציב הזה הוא תקציב ביזה של הקופה הציבורית, שכל כולו הישרדות פוליטית של קואליציה נוראה. איומה ונוראה. ראש ממשלה שכל מה שמעניין אותו זה להימלט מאימת הדין ומשלל הפרשיות, לא רק האישיות עליו, אלא גם בכוורת הפרטית שלו. באמת הזיה. אני רוצה קצת לדבר על זה שהשליט העליון שלנו החליט להדיח את ראש השב"כ דווקא עכשיו. אלה פיטורים שלא ממש נועדו לשפר את ביטחון המדינה. כל מה שעומד מאחורי פיטורי ראש השב"כ זה לטשטש את פרשת קטרגייט. פשוט הסחת דעת; מסך עשן. פיטורי ראש השב"כ נועדו בעיקר לנקות את ראש הממשלה מהאחריות הישירה למחדל. מחדל שרשום על שמו – אסון 7 באוקטובר. עליו רשום המחדל הזה; הוא ראש הממשלה בכמעט 20 השנה האחרונות; הוא שיצר את כל המדיניות; הוא אמר: אני באירוע, אני אנווט, אני, אני ראש הממשלה. אז איך יכול להיות שזה המצב? הוא האחראי. בפיטורי ראש השב"כ מדובר בעוד עליית מדרגה מסוכנת, בעוד קו אדום שנחצה. ראש הממשלה מאשים את ראש השב"כ בכך שידע מראש על המתקפה ב-7 באוקטובר. מאשים את ראש השב"כ שהחליט במכוון לא לעדכן את ראש הממשלה. עצרו רגע ותקשיבו, אתם שומעים מה אומר ראש הממשלה במדינת ישראל? מה אומרים השרים שלו? מאשימים בכוונת זדון את ראש השב"כ? שמ-7 באוקטובר עושה לילות כימים כדי לקדם גם את המודיעין וגם את שחרור החטפים? ראש השב"כ שהקדיש את כל חייו למאבק בטרור. ראש הממשלה מאשים אותו שהוא שתק בכוונה כדי לפגוע במדינה שלו? אתם שומעים מה ראש הממשלה ושריו אומרים? מדובר כמובן בשקר, זהו הוכח והוראה בכתובים. עלילה מרושעת, עלילה שנרשמה ממש בקור רוח, בכוונה, בזדון של ראש הממשלה, שוב כדי לטשטש את פרשת קטרגייט, שהיא פרשה איומה ונוראה. במציאות אחרת האדמה הייתה רועדת. ואני שואלת: איפה אתם, שרי ממשלת ישראל? ישבתם סביב שולחן הממשלה בדיון כשהחלטתם להדיח אותו. אני שואלת אם עצרתם לרגע, שאלתם, בדקתם, חקרתם? אז ממש לא. בחרתם לרצות את המנהיג, לדקלם מתוך דף מסרים סדור, שיטתי, בלי לברר, בלי לבדוק, בלי שום ביקורת. לא מטרידה אתכם פרשת קטרגייט, אחת הפרשיות החמורות ביותר בתולדות המדינה? בתוך הכוורת של לשכת ראש הממשלה, בקודש-הקודשים, צלם בהיכל. לא חשוב לכם לדעת מי ידע? מה עשה או לא עשה? לא חשוב לכם לדעת האם הכסף הקטרי, כסף שמימן את החמאס, מצא דרכו למסדרונות של לשכת ראש הממשלה? על הרבה פחות אתם צלבתם כאן אנשים, אתם קראתם להם "בוגדים", אתם רדפתם עד חורמה על הרבה פחות. אבל כשזה מגיע לשליט העליון – אין שאלות, אין אחריות. שתיקה רועמת. מפנים אצבע מאשימה לכל כיוון רק לא אל כוורת נתניהו, שם באמת מתקבלות ההחלטות שקובעות את עתידנו. תראו איפה אנחנו נמצאים, אנחנו ב-25 במרץ, כבר שנה וחצי אחרי 7 באוקטובר, 536 ימים, ותראו באיזה מצב המדינה שלנו. החנופה הפכה לספורט לאומי – מי יעמוד בתור לקוד קידה, מי יגלה נאמנות עיוורת, מי יבטל עצמו בפני השליט העליון, מי יתרפס בפני אשתו והבן הגולה שלו. כל שיש לי לומר: שרי ממשלת ישראל – תתביישו. תתביישו על כך שאין לכם חוט שדרה – הסירוב לחקור את האמת על הנזק החמור שאתם גורמים לישראל; תתביישו על שאתם מוכנים לעשות כל דבר כדי לרצות את מי ששכח מהי מנהיגות אמיצה, מי ששכח להיות מנהיג; מי ששכח מהי אחריות; מי ששכח מהי יושרה. תתביישו, אבל אל תטעו, העם רואה, העם זוכר, העם נמצא ברחובות. קשה שלא להביט על שתיקת השרים היום ולתהות מה היה אומר על כך דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון, איש שחלם והגשים, איש שבחזונו קם העם היהודי לתחייה בארצו, שדיבר על צבא העם, שדיבר על גיוס נשים, על שוויון כחזון מוסרי – שוויון, לא כקלף מיקוח; בן-גוריון, שדרש מחויבות למדינה, מחויבות לממלכה ולא למלך, מחויבות למדינה ולא למנהיג. והיום ממשלת ישראל והשרים לא מייצגים ציבור, לא שואלים שאלות, לא מעיזים להחזיק בדעה שהיא לא דעת המנהיג. אתם לא מנהיגים, אתם פשוט ממלאי פקודות. אין לכם שיקול דעת, אין לכם ערכים, רק פחד וצייתנות עיוורת. בן-גוריון היה באמת בעל מנהיגות ערכית, מנהיגות צנועה. נתניהו, צנעה אומרת לך משהו? מנהיגות אמיצה שהייתה פעם, עשרות שנים בעבר – המנהיגות שאנחנו מתגעגעים אליה, ואולי שכחנו קצת איך היא נראית. אני רוצה בזמן שנותר לי להקריא איזה קטע. הקטע נקרא "בעקבות דבורה", שכתב בן-גוריון בשנת 1951. בן-גוריון הקריא את הקטע הזה בסיום קורס קצינות בבסיס צריפין, והקטע מתייחס לחובת השירות הצבאי בכלל – שירות צבאי, כן, חברים, נשיאה בנטל, שוויון בנטל – הוא מתייחס לחובת השירות הצבאי בכלל ושל נשים בפרט. אז אני מצטטת מדבריו של בן-גוריון: "במסדר הקצינות שלפנינו מתגלמת אחת התמורות הגדולות והמבורכות שבחיינו, תמורה שלא החלה בצבא הגנה לישראל, אבל הגיעה בו לשיאה: השוואת חובת הבת והאישה לזו של הבן והגבר. זה יותר משוויון זכויות. לא בזכויות נמדד ערך האדם. מוֹתר האדם הוא לא הזכויות שהוא ניהנה מהן. יתרונו המיוחד של האדם הוא הכרת החובה, כי רק לאדם בתוך העולם החי, יש מושג והכרה של חובה. לכל בעלי החיים ישנן זכויות, והכל שווים בזכויותיהם, אך אין להם – על כל פנים במידה שהדבר ידוע לנו – ידיעת החובה. "לפיכך הדרגה העליונה של שוויון היא שוויון החובות, והדרגה העליונה בסולם החובות היא חובת ההגנה. כי כאן נדרש מן האדם הכול. לא חלק מכספו, לא חלק מזמנו וממרצו, אלא הוא בעצמו, עצם חייו – המַתת העליונה שיש לבן אדם, ואין למעלה מהחיים – כשיש הכרח דורשת המולדת גם זאת מהאדם. ולפיכך משמש הצבא כסמל העליון של החובה, וכל זמן שאין האישה שווה בחובה זו לגבר – אין לה שוויון מלא ואמיתי - - - עברנו כברת דרך ארוכה עד אשר הגענו בימינו לשלב עליון זה בשוויון אנושי בתוכנו, שוויון החובות בין איש ואישה, אם כי המעבר אצלנו לא היה כל כך קשה כמו אצל רבים אחרים. "בראשית ימינו – וימים אלה נמשכים בתולדותינו זה כ-4,000 שנה, החל מימי האבות – לא היה מצב האישה בתוכנו שונה בהרבה ממצבה של האישה בקרב עמים אחרים - - - היא גם נשללה מכמה זכויות שנהנו מהן הגברים, גם בעניינים שבין אדם לחברו, כגון בזכות הירושה, בענייני נישואין וגירושין, עדות ועוד. אולם עוד בימים קדמונים הייתה האישה העברית פחות ירודה מאשר הייתה האישה בקרב העמים השכנים: עמי כנען, מצרים, בבל וארם. הסיפור הראשון בתנ"ך, מימי אדם הראשון, מעניק יזמה לאישה, לחווה, לא לאדם. חווה גילתה לראשונה שעץ הדעת טוב למאכל ונחמד להשכיל ותיקח מפריו ותאכל ותיתן גם לאישה עימה. ודמות האימהות הראשונות – שרה, רבקה, רחל ולאה – יש שהן עולות בכמה מעלות, ביוזמתן ובפיקחותן, על האבות. רבקה הייתה בלי ספק דמות יותר בולטת, מחוננת ודינמית מיצחק, ושרה אינה נופלת בהרבה מאברהם, ותמר עולה על יהודה בצדקתה. "אולם האישה העברייה בימים הקדמונים, חשיבותה נודעת בקרב הסוג האנושי העליון שהוציא מתוכו העם היהודי – בקרב הנביאים. "הטיפוס האנושי אשר יעמוד לעד בגדולתו המוסרית הרוחנית, ושהגיע בתוך העם היהודי לשיא ביטויו – היה הנביא. לא האוב והידעוני, לא המכשף, לא הכוהן, אף לא השליט והמלך, כפי שהיה הדבר בתוך העמים האחרים – אלא הנביא היה בחיר העם, מורו ומדריכו. והיו לא רק נביאים אלא גם נביאות בישראל. בתנ"ך נשתמרו רק ארבעה שמות של נביאות: מרים, דבורה, חולדה ונועדיה - - - אולם הגדולה שבנביאות ישראל ונשותיה – הייתה בלי ספק דבורה אשת לפידות. יש להצטער על כך שהמספר התנ"כי, המקמץ בדרך כלל בדברים בתיאוריו ובסיפוריו, קימץ יתר על המידה בספרו את הפרשה המופלאה של דבורה הנביאה אשר שפטה את ישראל - - - דבורה הייתה לא רק נביאה ושופטת – אלא מצביאה. לא ז'אן ד'ארק הייתה המצביאה הראשונה בהיסטוריה האנושית אלא דבורה הנביאה. היא גייסה צבא ישראל בצפון ונלחמה ביבין מלך חצור ובעל בריתו - - - מהתקופה הקדומה של תולדותינו, מימי האבות ועד החשמונאים, עומדת דמותה של דבורה כדמות פלאים של האישה העליונה, המחוננת במכלול סגולות מפוארות ונדירות גם בגבר וגם באישה: חזון, גבורה, כושר מנהיגות, נבואה, מצביאות, שירה, נדיבות לב. בלי תכונות יקרות אלה לא הייתה אישה רוכשת לעצמה בתקופה ההיא סמכות מוסרית, מדינית וצבאית כה גדולה ומכרעת על העם בתוך האנרכיה ששלטה אז בקרב שבטי ישראל". "גבורת האישה העברייה אינה אך ורק נחלת קדומים. מדינת ישראל הוכרז על הקמתה במאי 1948, אבל היא נבנתה בעמל דורות חלוצים עשרות בשנים. והאישה העברית, הבת והאם, תפסה מקומה במפעל זה על יד אחיה ובעלה ואביה". "עם העלייה השנייה עלתה ביתר שאת קרן האישה העברית. עלייה זו הקימה את הכוח המזוין העברי הראשון שבו דורותינו, 'השומר', ואחת היוזמות של מפעל גיבורים זה והרוח החיה בו הייתה בחורה יהודית, מניה וילבושביץ. בשורות 'השומר' עמדו בחורות רבות יחד עם הבחורים ונשקן בידן". מאחר שזמני תם, אני רוצה משפט סיכום. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רק משפט סיכום, אדוני, ברשותך, בסדר? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אחרי 20 דקות – קצר, 20 שניות. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אני מדלגת ממש. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> פעם הובילו מתוך חזון, אומץ וערכים; היום משתחווים לשלטון בשתיקה רועמת. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה כל ההבדל. זו כל הסכנה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. 20 דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני יושב-הראש, חבריי חברי הכנסת הישנים והמתעוררים, חבר הכנסת מיקי לוי, איך אתה בשירה, מיקי? בוא נשיר קצת ביחד, ניכנס לאווירה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> שירת נשים? << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> דווקא לא, הכי לא שירת נשים. "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, אין אנו מאמינים". בגרסה החדשה: "ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים". << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> "אין אנו מתייצבים". << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני יושב-הראש, בוקר טוב לך, בוקר טוב לכנסת ישראל, בוקר טוב לתקציב. אני רוצה לומר לך משהו. את השיר הזה של נטורי קרתא – את שומעת, השרה סילמן – היינו שרים בתור דחקה בבני עקיבא כשהיינו צעירים, דחקה של הציונות הדתית על החברה החרדית, או יותר נכון, על הקיצוניים של החברה החרדית. ואתם יודעים, אמר פעם מישהו שכסף זה לא הכול בחיים, אבל הרבה פעמים, כשאתה רוצה להבין איפה נמצא הכוח – חפש את הכסף. חפש את הכסף, ושם נמצאים האינטרסים. אז חברת הכנסת צרפתי הרכבי, ניקח אותך במסלול הכסף. נתניהו אמר פעם: ייתנו – יקבלו, לא ייתנו – לא יקבלו. לפי מה שאני אציג עכשיו – הו, הו, נותנים. אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני לא מכוון את זה אליך אישית. אמרתי כאן, אמרתי לגפני בוועדת הכספים: החרדים הפכו להיות ילדי הכאפות של ממשלת ישראל. ממשלת ישראל עושה בהם כרצונה, מהתלת בהם, נותנת, לא נותנת, והם דבקים בשלטון. אני מבין אותם, כי כמו שמייד נראה, כמו שהראיתי בוועדת הכספים: follow the money; לך אחרי הכסף – תבין את האינטרס. אז הינה, בוא נלך, ואני כבר אומר שאת כל מה שאני אציג כאן הצגתי בוועדת הכספים. שם זה לקח 12 שעות ביום ראשון. נכון, נטע? 12 שעות זה לקח, נטע אטיאס. נטע, 12 שעות לקח ביום ראשון להציג את מה שאני אציג עכשיו; עכשיו יש לי 17 דקות. follow the money. אז נדבר ככה – נתחיל עם אופק חדש. אופק חדש זה הבטחה קואליציונית, הבטחה קואליציונית שנתנה ממשלת ישראל לסיעות החרדיות. רק מה, היא הבטיחה, לא הבטיחה לקיים. מה זה אופק חדש? אופק חדש זה הסכם שעשתה הסתדרות המורים עבור מורי המדינה שבעבור העובדה שהם ייתנו יותר שעות פרטניות, יותר למידה מקצועית, יותר מתמטיקה, אנגלית, מדעים, יקבלו יותר תקציב. כמה יותר? כ-30%. באו המפלגות החרדיות ואמרו: גם לנו מגיע. לא לכולם, חלילה, לא למוסדות הפטור – לא לישיבות קטנות, אבל לרשתות שדגל, גור וש"ס דואגות להן, כן. כמה זה בכסף? 3.5 מיליארד, תוסיפו כ-30% – כמיליארד שקלים. בתקציב 2024 סומנו 590 מיליון ש"ח. הם היו שם, גם בזמנים הקשים, גם במלחמה, גם כשפיץ' הורידה את דירוג האשראי, גם כשחסר כסף בקופה, גם כשעשו קיצוצי פלאט, גם כשלא היה כסף לפלאפל, 590 מיליון ש"ח, חבר הכנסת לוי, נשארו שם. הם נשמרו בקופה עד הרגע האחרון, עד סוף 2024, וירדו לטמיון, כי אסור משפטית להוציא אותם. ואז הגיעה שנת 2025, ושוב אמרו המפלגות החרדיות: אופק חדש, ושוב יש מניעה משפטית לתת להם. מכתב בן 14 עמודים המשנה ליועצת המשפטית אביטל סומפולינסקי כתבה, והיא אמרה: אפשר לתת אופק חדש, אבל יש תנאים: ייתנו – יקבלו, לא ייתנו – לא יקבלו. כרגע לא נותנים – אי-אפשר. הכסף שם, נציגי האוצר סירבו ביום ראשון פעם אחר פעם להסביר היכן מוחבא בתקציב 2025 הכסף, כמעט 600 מיליון שקלים נוספים, אבל הם שם, מחכים. למה הם מחכים? ביבי אמר: נעיף את גלי, הזזנו את היועץ של האוצר, עם בג"ץ נראה מה נעשה, ונביא את הכסף. בשורה-בשורה, חברים – אל תחזיקו את הנשימה שלכם, לא יהיה אופק חדש, ואני אסביר למה: כי אתה לא יכול לעלות לכיתה י"ב לפני שהיית בי"א ובי' ובא', ואם אתה לא מלמד ארבע שעות מתמטיקה בשבוע, ארבע שעות אנגלית בשבוע ואת כל מערכת השעות, ואם למורה שלך אין תואר ראשון בשביל ללמד, אתה גם לא יכול לתת לו אופק חדש. הקומה ה-12 נבנית על הקומה הראשונה; אין פה קומה ראשונה, חברים. בואו נמשיך. רשת חינוך בישראל – כשאתה רשת חינוך לא חרדית, אחרת, או חרדית שהיא לא העצמאית ופטור, בחובת המכרזים נאמר שמותר לך להוציא עד 6% מתקציבך להנהלה וכלליות. אתה מתחייב איזה אחוז. משום מה, עד 2024, כולל, החינוך העצמאי ובני יוסף קיבלו תקציב נוסף על ה-100% שהן מקבלות עבור הנהלה וכלליות. כמה הן קיבלו? בני יוסף קיבלה 15 מיליון, העצמאי קיבל 17–27 מיליון רק בשנה האחרונה. שאלתי את היועצת המשפטית למשרד החינוך: האם הכסף הזה יעבור ב-2025? היא אמרה לי לא. אתם יודעים למה לא? כי חוות הדעת המשפטית היא שזה כסף אסור, חברים. אסור להוציא את הכסף הזה. רשת רגילה לא מקבלת אותו. במה השתנו שתי הרשתות האלה? אתם יודעים, לרשת בני יוסף אין כרגע אישור ניהול תקין. אם עמותה, כל עמותה בישראל – יש יותר מ-20,000 – תפנה ותבקש כסף מהמדינה, המדינה תגיד: קודם תוציאו אישור ניהול תקין. אממה? סמנכ"ל ברשת בני יוסף מקבל 690,000 שקל; יש מנהל מוסד שמקבל 665,000 שקלים. מיקי, אני רוצה להציע לך, אחרי תפקיד חבר הכנסת – מנהל מוסד ברשת בני יוסף. הרבה יותר משתלם, הרבה יותר משתלם – 54,000 שקלים בחודש, לא סופי. סמנכ"ל פדגוגיה – 643,000 שקלים; מנהל מרכזיה פדגוגית, מרפ"ד – 577,000 שקלים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה אומר? מה האחריות? << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> דרך אגב, כמה מקבל מרפ"ד? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מה ההיקף? מה האחריות? << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> זו משרה מלאה לניהול פדגוגי של המרכזייה של הרשת. אני כבר אקדים ואומר: מנהל מרפ"ד שאיננו ברשת הזו, המשכורת שלו היא פחות משני שלישים מכך. זו המציאות. שאלתי את היועצת המשפטית – לפי פרסומים בתקשורת, כנגד השר ביטון, השר החרדי במשרד החינוך, נפתחה חקירה הנוגעת לכאורה לשימוש בכספים בפליליים לטובת עיתון המפלגה. שאלתי: האם השר ביטון השתתף בישיבות שנוגעות לרשתות החינוך החרדיות, למרות שהוא היה מנכ"ל הרשת עד 2021 ולמרות החשדות בפלילים? התשובה – נחש, נחש – התשובה היא כן, הוא השתתף. אז אני קורא מכאן לזרועות החוק לבחון אם הישיבות האלה התנהלו כדין, או שהופעלו לחצים פוליטיים פסולים, ואני כבר לא מדבר על החברה למתנ"סים ועל דרך הניהול שלה. אני רק אזכיר הקלטה של השר ביטון, שהוזכרה, שבה נאמר שיש הרבה מאוד תפקידים ברשת המתנ"סים. אני אמשיך. במשרד החינוך במשך שנים רבות לא התקיימה בקרת תקן. מה זאת אומרת? משרד החינוך מקיים בקרה על כל מוסדות החינוך בישראל, כ-6,000 בתי ספר במספר, ובודק אם בתי הספר מנצלים את הכסף שהם מקבלים למטרות הראויות. הייתי מנהל בית ספר, השרה סילמן, אני אספר לך. הגיעה בקרה ממשרד החינוך – בית ספר משותק לשלושה ימים. עוברים מלמעלה עד למטה, נכנסים לכיתות, בודקים את המערכות של מורים, של התלמידים, פנים אל פנים וגם באינטרנט. בודקים אם מה שמקבלים כסף – אכן יצא. בקרת תקן כזו לא בוצעה במשך שנים רבות במוסדות החרדיים שברשתות החינוך, למרות שהם מקבלים 100%. שאלתי את הסמנכ"ל המופקד על בקרת התקן, פארס טויל, אם מתבצעת בקרה כזו היום. הוא אמר לי: כן. לא על כל המוסדות, אבל מתקיימת. אמרתי לו: האם נוכל לקבל את תוצאותיה לוועדה לביקורת המדינה שבודקת את ההתנהלות? נאמר לנו שכן. אנחנו מצפים ומחכים. אני ממשיך. בשתי רשתות החינוך, כמו בכל החינוך המוכר שאינו רשמי, לא מתקיימת תוכנית גפ"ן. גפ"ן זה בעצם ניהול עצמאי של כספים גמישים לטובת תוכניות חינוכיות. אבל שאלתי אם נעשית עבודת מטה להפעלת גפ"ן בחינוך החרדי, ואם נשמר לכך כסף. התשובה הייתה כן, ברשת בני יוסף. מעניין יהיה לעקוב. אני אגיד לכם, תוך כדי הדיונים בוועדת כספים עלתה שאלה: נשמרת לכל משרד רזרבה למה שנקרא צרכים פיסקליים, כלומר, אם תהיה התייקרות, אם צריך להעביר עוד כסף כי יש כל מיני התייקרויות תוך כדי השנה. במשרד החינוך נשמרה רזרבה. לא סכום עגול, לא, נגיד, 4% מ-92 מיליארד שקלים. נשמרה רזרבה בסכום העגול של 987 מיליון שקלים. חברת הכנסת צרפתי הרכבי, 987, זה נשמע לך מספר עגול? לא מאוד. זה מספר יפה, 987. עגול הוא לא. מעניין למה הוא נשמר. קיבלנו תשובה: עתודה להסכמים קואליציוניים. איזה? כמה? סירבו להגיד. אני עובר הלאה. בתוך אחת התקנות של משרד החינוך יש תמיכה בגופי קישור – מי שרוצה את מספר התמיכה: 20690202 – בסך 8 מיליון שקלים. המטרה שלה זה לתמוך בגופי קישור שעוסקים – תחזיקו חזק – בדחיית שירות ואי-שירות בצה"ל. כלומר, מדינת ישראל מממנת או לפחות מימנה את הגופים שמונעים להתגייס לצה"ל. שאלנו חוות דעת משפטית אם ניתן להמשיך ולתקצב, שאל חבר הכנסת שירי – הייתה חוות דעת שאי-אפשר יותר לתקצב, כי באמת נורא הגיוני שהמדינה תתקצב גופים שגורמים לאנשים לא להתגייס לשירות בה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> תואם את פסיקת בג"ץ. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> יפה. אז אכן הופסק התקצוב, למעט איגוד ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות הציוניות. יפה מאוד. שאלתי על סעיף שנקרא תרבות יהודית – שיעורי תורה, בסך 70 מיליון ₪: מדובר בתמיכה שמגיע בסוף לגבאי בתי כנסת. בסדר גמור, שיעורי תורה – דבר ראוי. שאלתי אם ישנה בקרה על התקצוב, ווידוא שאינו משרת מטרות פוליטיות. התשובה הייתה כן, לפחות לגבי החלק הראשון, אני חייב לומר שאני די סקפטי לגבי החלק השני, ואני מקווה שאכן כך יהיה. תמיכה בארגוני נוער, בסך 70 מיליון ש"ח: בעיריית ירושלים גילו שארגון בני הישיבות התחייב למספר חניכים ולמספר פעילויות ולא עמד בהם. לאור העובדה שהארגון נתמך על ידי התקנה הזאת, האם בכוונת משרד החינוך לבקר ולבדוק שאכן לא מרמים אותו? לשאלה הזו לא התקבלה תשובה שהניחה את דעתי. סעיף מוסדות תורניים בני חו"ל, בסך 60 מיליון ש"ח: היועצת המשפטית, בפסק דין מ-11 במרץ, לא מזמן, ציינה חוסר ודאות אם התמיכה הזאת עלולה לחפות על תלמידים שאינם משרתים – שכידוע קיצצנו להם – התשובה הייתה שהדבר הזה נבדק, והיא מקווה שאכן כך יהיה. חבר הכנסת לוי, כידוע לך, ערך השעה במוסדות הפטור נמוך בהרבה מערך השעה בחינוך העצמאי ובבני יוסף וגם בחינוך הרשמי. וכאן אני מניח שזה יעניין אותך, אדוני היושב-ראש. אני חושב – מה זה "אני חושב", אני יודע שלמוסדות הפטור בישראל נגרם עוול. אתה שומע אותי, אדוני היושב-ראש? נגרם עוול, כי הם מקבלים פחות מהחינוך החרדי האחר – בוא נשווה חרדי לחרדי – וגם פחות מהממלכתי. לאור זאת, ניתנו 20.5 מיליון שקלים לטובת הגדלת ערך השעה במוסדות הפטור. אמרתי שאם אכן הכסף הזה מיועד למטרה הזו ואכן מדובר מתחת לרף של 55%, יש לו הצדקה. אני אומר, יש לו הצדקה. דא עקא, שבדוח רו"ח אלקלעי, דוח חיצוני שנעשה על החינוך העצמאי, מסתבר שהחינוך העצמאי מהווה עמותת צינור להעברת כסף למוסדות הפטור. דרך אגב, לשאלתי אמרה היועצת המשפטית של משרד החינוך שהסידור הזה הולך להסתיים. מוסדות הפטור יקבלו כסף ישירות, בלי מתווכים, בלי טובות מהחינוך העצמאי, ובלי שירקעס בדרך. לטענת רו"ח אלקלעי, עבר למוסדות הפטור מהעצמאי יותר כסף ממה שנכנס, בשחיקה של כמה מיליוני שקלים. הם טוענים, אנשי משרד החינוך, שהדבר נבדק. אני מאוד מקווה שאכן הדבר הזה ייבדק. שוב אני אומר כאן, בכל נושא תקצוב מוסדות הפטור אני חושד שבחלק מהמקרים המוסדות מקבלים פחות ממה שהם אמורים לקבל. יש מקומות שיותר, יש מקומות שפחות. איך זה נקבע? מי מנהל את האירוע הזה? מי בודק אותו? עד היום התשובה הייתה לא. אני מאד מקווה שייעשה בדבר הזה יישור קו. ודרך אגב, שוב, מי שמגיע לו יותר יקבל יותר. ככה צריך להיות. בסעיף צהרונים: לפי חוות דעת מ-19 במרץ יש צורך ברגולציה והשגחה על כספי צהרונים שמגיעים. בבית ספר רגיל יש השגחה כזו. יש משרד רואי חשבון שמבקר את זה. ביקשתי לקבל תשובה אם נעשית רגולציה והשגחה על התקציבים האלה במחוז החרדי. אני מודה שהתשובה בעיניי הייתה מגומגמת, לא הניחה את דעתי. סעיף שרתים ומזכירות, 15 מיליון ש"ח: אמרה יועמ"שית משרד החינוך ב-11 במרץ בחוות דעתה שישנם קשיים בהעברת התקציב הזה כי הוא בעצם פוגע ביתרון של החינוך הרשמי. אני מצטט פה את לשונה: מוסד שאינו מלמד את מלוא תוכנית הלימודים המחייבת לא יכול להיות מתוקצב באופן מלא על חלקי מרכיבים. כלומר, אי-אפשר שבסעיף מסוים אתה תעבור את ה-55%. לאור זאת, אני מקווה שהדברים האלה ייבדקו, כי הם צריכים להיבדק. אני אספר לך עכשיו משהו. לפני מספר ימים – אני לא יודע אם ידעת, אדוני היושב-ראש – נקבעה ישיבה בין יושב-ראש ועדת הכספים משה גפני לבין נציג מנזר הנזירות הנוצרי, ארגון שמאגד בתי ספר נוצריים בישראל. מה לכוהן בבית הקברות, או הפוך – מה לנציג מנזר הנזירות אצל חבר הכנסת גפני? אז אני אגיד לכם. ביקשו אנשי המוכר שאינו רשמי הנוצרי פגישה עם יושב-ראש ועדת הכספים – דבר מדהים כשלעצמו, רק בישראל – על מנת לבדוק אם אפשר לדאוג להם כמו שדואגים לרשתות החרדיות. הרשתות החרדיות מקבלות 100%; למה ייגרע חלקו של המוכר שאינו רשמי הנוצרי, שדרך אגב, גם עתר לבית המשפט? אני במקומך הייתי מבקש שהדבר הזה יחול על עוד כמה מוסדות בישראל, לא רק על מנזר הנזירות. אבל בסדר, שיהיה לנו בהצלחה עם זה. חיזוק לנוער בסיכון: שני סעיפים של 21 ועוד 10 מיליון, ועוד שתי תקנות בסך 28 מיליון ו-2.5 מיליון, נועדו למרכזי למידה ולחוג לכל ילד, שיש לוודא שהם מגיעים לכלל התלמידים. שאלתי, ואני אומר כאן: על פניו מטרה ראויה. נוער בסיכון – מטרה חשובה מאוד. יחד עם זאת, קודם כול צריך לוודא, כמו כל סכום של המדינה, שהוא מגיע ליעדו. שנית, אני מודה שכבר שנים רבות אני תוהה על דרך הביצוע של הסעיף הזה, כי מי שמבצע אותו זה כ-1,500 אברכים במדינת ישראל. שאלנו את ראש אגף ילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך אם נעשים הכשרה ראויה ווידוא שאברך הוא בעל כשירות לעסוק בעבודה הזו. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, הייתי אברך; כשהייתי אברך לא הייתה לי תעודה הוראה ולא תואר ראשון. האם הייתי מתאים למלאכה של לחנוך נער בסיכון? יכול להיות שכן, יכול להיות שלא – עצם היותי אברך לא היווה כשירות שכזו. הוא כן היווה כשירות להיכרותי עם הנוער, להיכרותי עם העולם, לידע בתורה, זה כן. אני חושב שהדבר הזה, לכל הפחות, צריך לשים אליו לב שהוא משמש ליעדו. שאלתי: התוכנית חנוך לנער בסך 28 מיליון שקלים – האם התוכנית הזו מתוקצבת בישיבות קטנות וגם בישיבות גבוהות? התשובה הייתה שהיא לא מתוקצבת בישיבות גבוהות, היא לא מתאימה למקום הזה. אני יכול להעיד שוב, מהיכרותי, שאכן כך הדבר, שזה באמת לא מתאים. אני חושב שהדבר הזה, באמת צריך להקפיד עליו ולשים לב אליו. סעיף נוסף, 75 מיליון שקלים לסמינרים ועובדי הוראה: להווי ידוע שיש מגזרים בישראל שחסרים בהם עובדי הוראה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, הזמן הסתיים, וואו, איך הזמן עובר כשנהנים. בסדר, רק אסיים את המשפט. בחברה הנשית החרדית ובחברה הערבית יש עודף במורים, ולכן יש לוודא שהסעיף הזה איננו משמש למשהו אחר, כי הוא באמת מיותר. אדוני היושב-ראש, אני נאלץ לסיים פה אחרי 20 דקות. תאמין לי, יש לי פה כמה שעות של סקירה תקציבית. אני רק אקדים ואומר: אני חושב שכספי חינוך, כמו כל כסף ציבורי, צריכים להגיע ליעדם, לשמש לחינוך ילדי ישראל. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אכן. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> צריכים להשגיח, צריכים לדאוג שילד מקבל גם את מה שמגיע לו, לא יותר וגם לא פחות, תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה סלומון, בבקשה. עשר דקות לרשותך. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בוקר טוב, תקציב המדינה שנצביע עליו בעוד חמש שעות הוא תקציב חשוב, קשה ואחראי. זה תקציב מדינה שמגיע בזמן מלחמה, הוא מתעדף מחדש סדרי עדיפויות תקציביים, משנה הנחות יסוד מוטעות שהושרשו ומחייב אותנו לגזרות כואבות. אני רוצה לפתוח בגזרות עצמן. לתקציב 2025 נלוו חבילות צעדים שמטרתן הגדלת הכנסות המדינה. חלק מהצעדים הם צעדים זמניים, מתוחמים; חלק הם צעדים קבועים. במהלך דיונים של למעלה מחודשיים, ועדת הכספים דנה בכל אחד ואחד מהצעדים הללו. דייקנו אותם, שינינו אותם, גם במחיר של הפחתת היעילות, וזאת כדי לא לפגוע במי שלא צריך להיפגע. איזנו את הצעדים על כל חלקי החברה הישראלית – עשירים משלמים יותר, עניים משלמים פחות, אבל כולם משלמים. בתקציב עצמו הצבנו סדר עדיפויות חדש: יותר לתקציב הביטחון, כסף לשיקום, כספים לחוזק נפשי ולגיבוי הנפגעים ותקציב למשרתי המילואים. זה לא מספיק, זה אף פעם לא יספיק. מדינת ישראל מורכבת מהעם הכי מיוחד בעולם. עם של אריות, עם של גיבורי-על. כל מה שנתנו וכל מה שניתן לא יוכל להחזיר, או לפצות את עשרות אלפי המילואימניקים, את נשותיהם וילדיהם. כל מה שתיתן המדינה לא יחזיר את אלו שנרצחו או יחזיר אחורה את הנזק הפיזי והנפשי שחוו תושבי העוטף. כל סכום שניתן לא יחזיר לתושבי הצפון שנה וחצי אבודות בפינוי כפוי ברחבי המדינה. על כל זה אני מבקש סליחה. לא סליחה כי היה ביכולתי לשנות זאת, אלא סליחה כשליח ציבור שלכם, בטוב וברע. נוהגים להמשיל את התקציב לשמיכה, שכשתמשוך בצד אחד היא תזוז מהצד השני, אבל אני מעדיף להדגים זאת בעוגה עגולה: כשאתה מתחיל לחתוך פרוסות, אם תגדיל את פרוסת הבריאות, תצטרך בהכרח להקטין פרוסות אחרות – חינוך, משטרה, רווחה – כל הגדלה של חלק אחד מקטינה בהכרח את האחרים. בחלוקת תקציב מדינת ישראל – מה שישפיע על מיליוני אזרחים – עסקנו בוועדת הכספים בחודשיים האחרונים. בחרדת קודש, מתוך אחריות לאומית, פעלנו יחד, קואליציה ואופוזיציה, לצמצם את הפגיעה ככל שניתן ולבצע סדר עדיפויות נכון לעת הזאת. ומילה על הכספים הקואליציוניים. אדוני היושב-ראש, מדובר בבושה וחרפה, מדובר ברעיון מזעזע. בממשלה הזאת ובממשלות הקודמות התקבע נוהג של כספים קואליציוניים. הנוהג הזה פסול מיסודו. אני, בוועדת הכספים, קורא חוות דעת שונות ומשונות על הכספים, חלקם כספים שאם היו עולים להצבעה במליאה היו זוכים לתמיכה של 120 חברי הכנסת כאן, למשל חדר מיון קדמי בקריית שמונה, כספים לאיחוד הצלה, למוסד ישיבות ההסדר, שצועד בחוד החנית של המלחמה ולצערנו הם ממלאים את בתי העלמין הצבאיים. אלו כספים קואליציוניים? נדרש להפסיק את זה. נדרשת אחריות לאומית, נדרש תיעדוף של מדיניות ממשלה וביצועה בתוך תקציב המדינה, ולא כמחזרים על הפתחים. צריך להבין, כשאנחנו מדברים על הכספים הקואליציוניים, הרוב כאן מדברים על שחיתות, על כספים שמגיעים כאילו לא בצדק. אבל הכספים האלה מייצרים מציאות טובה יותר עבור קהילות וקבוצות שתורמות את חלקן גם במלחמה וגם לחוסן הנפשי של המדינה. לא הגנים הבוטנים, לא הסעות תלמידים במועצות האזוריות ולא חיזוק הקהילות המשימתיות צריכים לבוא ולהתחנן עבור תקציב. את המצב הזה, שקיים כבר 30 שנה, אני מגנה – ומתכוון לפעול לתקן זאת. חלק מהאחריות שלנו כנבחרי ציבור הוא הדוגמה האישית. כפי שרבים בכנסת יודעים, אני מקפיד לשמור על שפה מכובדת, בעזרת השם, לנהל את דיוני המליאה בנועם וברוגע, ומנסה לשמש דוגמה אישית לחבריי כאן במליאה. מצופה היה מממשלת ישראל להראות דוגמה אישית שכזו בצמצום משרדי הממשלה. לא ייתכן שמדינה שלמה נושאת בנטל, וגם אם מבחינת סכומים לא מדובר בייעול גדול, מבחינת מראית עין מדובר במהלך חשוב. לא מאוחר לתקן זאת. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> הכספים הקואליציוניים בעבר – אני מסכימה איתך שהם מיותרים, ומה שחשוב צריך להיות בבסיס התקציב. אבל הפעם, בשנתיים האחרונות, הם פי כמה וכמה ממה שהיה מקובל. היה בעבר 1.5 מיליארד. << דובר_המשך >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני חייב להגיד לך שגם אני הייתי, ניהלתי עמותות וניהלתי חברה אזרחית, ואני נעלבתי לחזר על הפתחים כשאני עושה פעילויות חשובות לביטחון ישראל, פעולות חשובות לחוסן החינוכי והקהילתי של מדינת ישראל. אבל הופכים, זה בחדא מחתא, ומייצרים איזושהי שחיתות כלפי הכספים הקואליציוניים. פעם אחת נכון לקחת את כל 5 המיליארד או 4 המיליארד האלה ולהפוך אותם לבסיס תקציב, אבל כל זמן שזה לא קורה אי אפשר לדבר באותה שפה כאילו זה - - - << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אבל אני אומרת – כן, אבל אתה צריך להבין שהממשלה הזאת הגדילה ועשתה. אם בעבר היה מקובל מיליארד, 1.5 מיליארד כספים קואליציוניים, הממשלה הזאת, בגלל כל הקונסטלציה – אני אומר בעדינות – היא הגדילה את זה ל-5.4. ואתה יודע, כל המעטפת של השנתיים האחרונות זה 14 מיליארד. << דובר_המשך >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז האחריות היא של כולנו לתקן זאת, ושכולנו נגיד דבר אחד: יש קבוצות שונות בחברה הישראלית שצריכות לקבל תקציב כדי לקיים את עצמן - - - << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> בבסיס התקציב. << דובר_המשך >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בבסיס התקציב. אבל כל זמן שזה לא קורה, זה אומר שהקואליציוניים הם שחיתות. הם מאפשרים לקהילות האלו לחיות בצורה בריאה ונכונה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אבל משה, זה לא באותם סדרי גודל, ולכן אני אומרת שבתקציב הספציפי הזה, בכספים הקואליציוניים האלה, אם בעבר זה היה – זה כאילו הגדילו ועשו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> 5 מיליארד שקל, לא היה כדבר הזה. << דובר_המשך >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז אני בהחלט אומר שמצופה מאיתנו, גם מהממשלה, לייצר – יש לי מספיק זמן, אין לי הרבה, זה לא ארוך. אני אומר שמצופה מכולנו לעשות תיקון, גם מהממשלה, גם מהכנסת, ולייצר מצב שבו קבוצות שונות, כמו איחוד הצלה וכמו ישיבות ההסדר – ואנחנו יודעים להגיד, תראה מה הן עושות – במקום שהם יחזרו על הפתחים, תן להם כסף בבסיס התקציב. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אני איתך. זה צריך להיות בבסיס התקציב. אני איתך, אני איתך, אבל 1.3 מיליארד למוסדות תורניים, לחיזוק הזהות - - - << דובר_המשך >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני אומר את הדברים האלה כי שמעתי, גם ניהלתי את המליאה קודם ושמעתי את הדברים האלה. אני חושב שאנחנו צריכים להיות הוגנים, הוגנים, ולא להפוך את כל הכספים הקואליציוניים לשחיתות, זה הכול. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הוגנים? 3 מיליון שקל לנוער נושר, נוער בסיכון, כש-6 מיליון שקל לתיאום ביקורים ביד ושם לעדה החרדית. איפה אתם חיים? << דובר_המשך >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> שוב, אני מסכים שצריך לעשות סדר עדיפויות שונה ולייצר מציאות אחרת. אני רק אומר דבר אחד. הכספיים הקואליציוניים הם לא תחליף או שם נרדף לשחיתות. הכספים הקואליציוניים הם מענה לקבוצות איכותיות ומשמעותיות - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זו ביזה. זו ביזה. << דובר_המשך >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> - - שיקבלו את הכספים כדי שיפעלו בצורה נכונה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> חלקם כן. חלקם כן. חלקם זה ביזה. << דובר_המשך >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בסדר. אני מלין על כך. לא אוכל לסיים פה בלי שני דברים אחרונים. הראשון הוא חילול השם נוראי שהתרחש לפני יומיים. "נמות ולא נתגייס". נקדש שם שמיים, נאמר. מי שנפל על קידוש השם, מי שנמצאים בבתי עלמין אחרי שנלחמו בעוטף, פעלו לחילוץ חטופים והגנו בחייהם על אזרחי המדינה. כל אזרחי המדינה, לא ראויים לשר שאומר ורוקד לצלילי השיר הזה. על גולדקנופ לא להוציא הודעת הבהרה; עליו לצאת למסע בתי עלמין, מסע למשפחות שכולות, ולבקש סליחה אישית מהאלמנות, מהיתומים ומהנופלים עצמם. אני מאוכזב מהאמירה הזאת, אני מאוכזב מהשר, ומצפה לתיקון בהקדם. מילה אחרונה. תודה, תודה לחברי הקואליציה בוועדת הכספים, לחברי האופוזיציה בוועדה, למנהל הוועדה ולצוותו, ליועץ המשפטי וצוותו, לאנשי הפרוטוקול, לערוץ הכנסת, לסדרנים, למשמר הכנסת ולכל מי ששכחתי והיה שותף מלא לדיוני התקציב בוועדה ובמליאה. בלי עבודתם של האנשים הללו תקציב המדינה לא היה יוצא אל הפועל. אני מקווה, בעזרת השם, שנצליח לתת כאן תקציב מדינה שהוא מאוזן ומותאם לשעת מלחמה, ובעזרת השם מכאן נוכל לייצר שוק שישגשג ויצא למקום טוב יותר. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. בבקשה, 30 דקות. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. בוקר טוב, עם ישראל. בוקר טוב, אזרחי מדינת ישראל. לא בטוח שזה טוב, אבל בוקר. אנו בפתחו של חג החירות. 59 חטופים, אזרחים, בני עמנו, נמצאים בשבי מפלצות החמאס, במנהרות עזה. 536 ימים בשבי מפלצות החמאס. איזה חג חירות העם הזה יכול לחגוג? אתה, אדוני ראש הממשלה, מפר את ההסכם עם מפלצות החמאס; הסכם שאתה חתום עליו, אתה וממשלתך. ההסכם הוא השלב השני לעצירת המלחמה ולחזרתם של כל החטופים. הם פשוט ימותו אם לא תעשה את זה, והם כבר מתים, וחלקם כבר נפגעו גם באש שהיא אש טעות של צה"ל. אתה פשוט מפחד מפירוק הממשלה שלך. לא תהיה לך סליחה, לא תהיה לך כפרה. ההיסטוריה תשפוט אותך ואת חברי ממשלתך, את כל 120 חברי הכנסת, מי פעל לשחרור החטופים. אתה ראש ממשלה שבמשמרת שלה קרה אירוע הטבח, השחיטה, הרג הילדים והמבוגרים, אונס הנשים – במשמרת שלך. ואתה – לא שומעים ממך קול; לא: בואו נקים ועדת חקירה, אני מקבל עליי אחריות. זה לא אומר שאתה אשם. אתה מקבל אחריות כי אתה הראש. אתה נושא באחריות. ההיסטוריה תשפוט אותך, את כל 120 חברי הכנסת. אתמול נחשפנו לגילוי מדהים של העיתונאי ירון אברהם. השרה מירי, בקולה – לא בעוד איזו הדלפה, שלא ידוע, שדברים הוצאו מהקשרם; קולה של השרה רגב, ניתוח של כל מילה ומילה – השרה רגב נגד הפרקליטות ויחידת העילית של המשטרה, יחידת החקירות 433. האם נפלה המשטרה? האם גם ל-433 הגיעו ידיהם הארוכות של הפוליטיקאים? על פי דברי בן גביר, הוא טיפל בזה. מה זאת אומרת, הוא טיפל בזה? האם הוא הילך אימים על הקצינים ועל חוקרי ה-433? השרה רגב, להב הוא גוף של הפרקליטות. חבר הכנסת סגלוביץ', אני יודע שאתה מומחה גדול ללהב. להב הוא לא גוף של הפרקליטות. אומרת כך: הפרקליט המלווה דוחף להביא ראיות נגדי ונגד שרים אחרים שהשמיע. לא יכול להיות שלהב פותחת תיקים על חברי כנסת ועל שרים. זו מציאות שמעולם לא היינו בה. הוסיפה ואמרה: אומנם אני בניגוד עניינים – נכון, את בעד בניגוד עניינים. היא אומרת ומעידה על עצמה. עבריינית לוקחת את האשמה: נכון, אני בניגוד עניינים. אם את בניגוד עניינים, תסתמי את הפה. אסור לך להגיד מילה. זו עבירה פלילית מה שעשית, ויש מקום להגיש נגדך תלונה נוספת במשטרה. נכון, אני בניגוד עניינים – כך אמרה – יש כתבה של רביב דרוקר נגדי והיא נחקרת בלהב 433. אומרת ומוסיפה: לאן הגענו? הם מנהלים את להב 433. הם מנהלים אותנו. השרה רגב, תלמדי. תמיד היה פרקליט מלווה, תמיד. בענייניה של 433, שהיא חוקרת עבירות שדינן להיבחן ולדון בבית המשפט המחוזי, תמיד, תמיד, אבל תמיד, יש פרקליט מלווה. תלמדי. אף אחד לא מנהל אתכם, אבל כן חוקרים נבחרי ציבור שכשלו, סרחו, קיבלו שוחד, כשלו על פי סעיף מרמה והפרת אמונים. את שואלת לאן הגענו? לא הייתם מגיעים לכאן אם לא הייתם מבצעים לכאורה עבירות פליליות. הממשלה הזו פשוט מורכבת מעבריינים, ואני אומר את זה כאיש מקצוע. הממשלה הזו מורכבת מעבריינים. יש לי עצה בשבילך. יש לי עצה בשבילך – חבר הכנסת סגלוביץ', חבר הכנסת סגלוביץ', חבר הכנסת סגלוביץ', אני מבזבז את זמני עליך. תאזין רגע. דיברתי עד עכשיו לעבריינית השרה רגב שבאה בטרוניות ל-433. הקראתי את כל מה שהיא אמרה על הפרקליט המלווה ועל החקירות – מה זה שהם שולטים בהם והם מנהלים אותנו. כך אמרה. אמרתי לה: לא היו חוקרים אתכם אילולא הממשלה הזו הייתה מורכבת מעבריינים – ואני אומר את זה כאיש מקצוע, כמי שראה עבריינים, אחד או שניים מהם, בימי חייו. יש לי עצה אולי לשרה רגב: בין חברי הכנסת נמצא חבר כנסת שלזכותו תיזקף הקמת העילית להב 433, יחידת חקירות העילית של משטרת ישראל. את יכולה אולי להתייעץ איתו, אולי לשלוח לו מכתב. אמרתי לך, פרקליט מלווה יש בכל החקירות של 433. מה לעשות, העבירות שנחקרות שם הולכות למחוזי. ככה מתנהלת ממשלה עבריינית. ועוד מוסיף השר ואומר לה: טיפלתי בזה. במי טיפלת, אדוני השר? עבריין מורשע. שמת שם את האנשים שלך, ביקשת שידווחו לך על החקירות המתנהלות ב-433. ממשלה עבריינית, מתנהגים כמו עבריינים. אני פונה עכשיו לחבריי במשטרה, לאנשי החקירות, לחוקרים, לקצינים: אל תיפלו לבור הזה. אל תיפלו לבור הזה. אל תיתנו יד לפרק שחור שיירשם בהיסטוריה של הגוף הכל-כך חשוב הזה. שיהיה לכם בהצלחה. אין חולק על חלקו של ראש השב"כ באירועי 7 באוקטובר. ראש השב"כ רונן בר עמד באומץ, שלא כמו ראש הממשלה, ואמר: אני מקבל עליי את האחריות – כמו הרמטכ"ל, כמו ראש אמ"ן, כמו אלוף פיקוד דרום, כמו ראש אג"ם בצה"ל, כמו שורה של מפקדים. מי לא לקח אחריות? ראש הממשלה. לא אומרים שאתה אשם. תיקח אחריות. אתה היית הראש. ראש השב"כ לקח אחריות. אין חולק על חלקו באירועים הקשים של 7 באוקטובר. יואב לימור מפרסם אתמול במשדר חדשות הבוקר: ראש השב"כ ענה אתמול לצעקות ולהתפרצויות של השר בן גביר בישיבת הממשלה – השר ביטון, אולי אתה יכול לאשש לנו את מה שכתוב פה? << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> זה היה בקבינט. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתמול אמר ראש השב"כ: איימתם להעמיד אותי לדין. היום אתם מאיימים להכניס אותי לכלא, מחר תאיימו להוציא אותי להורג. הדיון על סוריה רלוונטי עכשיו – כך שאל, אמר. ומי לא אומר מילה? ראש הממשלה שותק, במקום להשתיק את השרים השוררים שלו. ראש הממשלה לא מנהל – מנוהל. בן גביר: רונן בר הוא סכנה לדמוקרטיה, מקומו בצינוק. תגיד, אתה בקו הבריאות? הבחור הזה, שהודה שהוא כשל ולקח אחריות; הבחור הזה, רונן בר, שאת כל חייו הקדיש לביטחון מדינת ישראל, שירת בסיירת מטכ"ל, התחיל בשב"כ מלמטה, עד שהגיע להיות ראש הארגון המפואר הזה – הרסתם כל חלקה טובה. גם את ארגון השב"כ אתם רוצים להרוס? כל השרים מאיימים. אין שר אחד עם חוט שדרה שעומד ואומר: מספיק, זה לא ראוי. מספיק, זה לא ראוי. ומי מתפרץ ועומד בראש המאיימים? השר בן גביר. הוא אומר: ראש ארגון שקשר קשר וקנוניה והוא רודף אותי. מסכן. כהניסט. זה בדנ"א שלך. לא השתנית. עד שהגעת לכנסת תמונה של הרוצח הייתה תלויה בסלון ביתך. הרוצח גולדשטיין, כהנא, אלה היו הגיבורים שלך. עבריין. מאיים על רונן בר, שהשקיע את כל חייו לטובת החברה בישראל. כפי שאמרתי, הוא שירת בסיירת מטכ"ל ובמגוון תפקידים בשב"כ עד לראש הארגון. בניגוד אליכם, ראש השב"כ רונן בר עמד ואמר באומץ: אני מקבל עליי אחריות. לעומתו, מי שתוקף אותו זה שר שהואשם בתמיכה בארגון טרור, עבירה שיש עימה קלון. אתה היחידי שיושב בכנסת הזו שהואשם בעבירה שיש עימה קלון מן הסוג הזה של תמיכה בארגון טרור. יש עוד כמה חברי כנסת ושרים שלחובתם זו עבירה שיש עימה קלון ואף נשפטו על כך. ראש ממשלה שהצהיר שיימנע מניגוד עניינים מצרף את השר הכושל בן גביר חזרה לממשלתו. אין פלא שראש ממשלה שמוביל את המדינה הזו להתרסקות, התרסקות המדינה, השמדת ערך, ערך מדינת ישראל, מרסק יחד עם הממשלה הרעה הזו כל חלקה טובה; ראש ממשלה שבורח מאחריות מזה שנה וחצי – כולם אשמים חוץ ממני. לא יעזור לך, אדוני ראש הממשלה. אתה ראש הממשלה שעמדת בראש הממשלה הזו באירועי 7 באוקטובר, אירועים שבהם טבח בנו אויב מפלצות החמאס. אתה הובלת ממשלה במשך 17 שנים. אתה הובלת את הקונספציה. אתה, שהמליצו בפניך לא אחת לחסל את סנוואר ואת האחרים, וביקשת לשתוק ולא לבצע; אתה, שכשעמדת בראשות הממשלה אישרת הכנסה של 30 מיליון שקל – סליחה, 30 מיליון דולר – כל חודש, אותם כספים ששימשו את חמאס לבניית עוצמתו ולבניית המטרו, אותן תעלות, מנהרות חפורות, מדופנות, שחוצות את עזה לאורכה ולרוחבה; אתה, שבחרת להתעלם מכך – אתה יודע בדיוק מה מצפה לך בוועדת החקירה. אולי לא העירו אותך באותו בוקר, אבל הודיעו לאנשי לשכתך, לכולם – לאותו אלוף משנה שעדיין יש איסור על פרסום שמו, קצין מודיעין, שהיה אמור להעיר אותך. זה היה איש הקשר. ראש שב"כ לא מעיר ראש ממשלה. כן, לקח אחריות. הוא והרמטכ"ל הודו שכשלו – בניגוד אליך. אתה לא לוקח אחריות. חבריי חברי הכנסת, מי שחושב שאיראן-גייט, הפרשה הנוראית הזאת, כנראה חדירה של גורמים עוינים – הגורם הגדול שבאויבינו, איראן, חדר אל קודש-הקודשים, אל תוך לשכת ראש הממשלה – לא מבין שזה לא היה הטריגר. זה חלק מהפאזל שהביא לפיטוריו של ראש הממשלה. התחקיר של השב"כ, של שירות הביטחון הכללי, שהוגש לראש ממשלת ישראל, כלל מכתב נלווה. אינני יודע בדיוק כמה עמודים, אבל עמודים ספורים, לא יותר מדי. במסמך הזה מפרט ראש השב"כ על פי תאריכים את אותן אזהרות שהובאו לפני ראש הממשלה על התעצמותו של חמאס, על כך שיש לחסל את ראשיו, על תאריכים ספציפיים שהמודיעין הביא שאפשר לחסל את יחיא סנוואר ואת דף. מפורט פירוט יתר, ולא מקרה אחד. זה הגילוי המרעיש שהביא העיתונאי רונן ברגמן. זה ככה הלך מתחת לרדאר, אבל זה, חברים, היה הגורם המרכזי להדחתו של ראש השב"כ. זוהי אצבע מאשימה אל ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמפרטת את הכשלים האישיים שלו – לא יוכל לברוח מזה. המכתב הזה נשלח גם ליועצת המשפטית לממשלה, נמצא בשירות ביטחון כללי. אי-אפשר לגרוס אותו כמו שאולי אתם גורסים מסמכים אחרים. ראש הממשלה שמוביל אותנו להתרסקות, להשמדת ערך מדינת ישראל, מרסק יחד עם הממשלה הרעה הזו כל חלקה טובה; ראש ממשלה שבורח מאחריות זה שנה וחצי – כולם אשמים חוץ ממני. לא יעזור לך, אדוני ראש הממשלה, יש כל כך הרבה חומרים שמוכיחים את האחריות שלך/האשמה שלך. לא תוכל לברוח מאחריות. לא תוכל לברוח מכך שאתה, ראש הממשלה, עמדת בראש הפירמידה של הממשלה הרעה הזו באירועי 7 באוקטובר. האירועים האלה, הכישלון המהדהד הזה, ידבק בך לעולמים. אתה, אדוני ראש הממשלה, ראש ממשלת החורבן. זכורה לי האמירה של ראש הממשלה נתניהו אל מול המצלמות: הוא – דהיינו חבר הכנסת בן גביר – לא יהיה שר בממשלתי. אז אמר. אמר, ולא בפעם הראשונה לא דיבר אמת. בכל מדינה מתוקנת, מי שאחראי על כישלון כזה היה צריך לתת דין וחשבון, אבל לא ראש ממשלת ישראל. שום דין וחשבון, שום אחריות כלפי האזרחים שנאלצים להתמודד יום-יום עם מציאות קשה. הממשלה שלך לא מתפקדת; ראה את התקציב האחרון, תקציב ביזה. אין מילה אחרת. נזעקתי שלשום לוועדת הכספים לטפל רק בסעיף אחד. אני מודה, ישבתי שם ארבע או חמש שעות עבור סעיף אחד – נוער בסיכון. נוער בסיכון. מוגדרים 11,000 נערים בסיכון. אדוני השר, חלק מהטיפול בנוער בסיכון נמצא במשרדך. יש 30 מיליון שקל שניתנו למשרדך לטפל בנוער בסיכון. חברת המתנ"סים קיבלה את הטיפול ללא מכרז בנושא הזה. << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> זרוע ביצוע על פי חוק. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא מלין על כך. אני יודע שהמתנ"סים עושים באמת שליחות ועבודת קודש בחברות, בחברה הישראלית, במקומות שאני מניח שיש אוכלוסייה לא תמיד חזקה. יש גם במקומות אחרים, אבל בעיקר שם. אנחנו נשמח – בוועדה לביקורת המדינה יצא זימון לקבל תוכנית עבודה איך מתחלקים ה-3 מיליון. מעבר ל-3 מיליון שמופקדים במשרדך - - - << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> 30. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> 30. סליחה. אני בא לנושא הבא – 30 מיליון שמופקדים במשרדך, יש 3 מיליון שניתנו לחברות אחרות שעוסקות בנוער בסיכון – פתחון לב ועוד כאלה. התקציב הזה היה 6 מיליון שקלים במשרד החינוך, וזה ירד ל-3 מיליון שקלים, שאי-אפשר לעשות עם זה כלום. זה 54 שקלים לכל נער, אם אתה מחלק ל-11,000. אחרי בקשות – לא מתבייש להגיד שהתחננתי – שגיא סמנכ"ל הכספים במשרד החינוך, לזכותו ייאמר, אמר שהוא ישלים ל-6 מיליון. אמרתי שזה גם כן כנראה לא מספיק, ואני אדבר איתו בהמשך החודשים הקרובים לראות אם אפשר למצוא 4 מיליון בתקציב הגדול הזה – הייתי סגן שר האוצר, 4 מיליון זה כלום ושום דבר – להשלים ל-10 מיליון לאותן אגודות שמטפלות טיפול פרטני בנוסף למה שעושה משרדך בנוער בסיכון. נוער בסיכון הוא לא עניין פוליטי, הוא עניין ערכי שלנו כאזרחים, כאזרחי מדינת ישראל – ואתה יודע מה, כיהודים. המצווה הזו בתורה. ואני אשמח לשמוע על הנושא הזה. תראו מה אתם עושים – אתם, הממשלה – לחברה בישראל; תביטו מה קורה לדמוקרטיה בישראל – השמדת ערך; תראו מה עשיתם לכלכלה, מקריסים אותה – פעמיים הורדת דירוג אשראי; עוד הורדה נבחנת בימים אלה; הפלתם מיסים על אזרחי מדינת ישראל; הרפורמה היחידה, היחידה, שנעשתה בתקציב המדינה או בצד הכלכלי הובאה על ידי שר הכלכלה – שהוא אגב נושא באחריות לכל ההתפרצות של המחירים, לכל הטירוף של המדפים בסופר. "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" – כבר אמרתי, חברים, זה מעט מדי מאוחר מדי, וזה לא יקיף את כל העניין. היום באחד מהעיתונים הכלכליים אני קורא שרק 5% מהיבואנים עובדים דרך הרפורמה הזו. זה אומר שהרפורמה לא משפיעה. הרפורמה היחידה שעשתה הממשלה הרעה הזו בנושא הכלכלי – גם זה לא עובד. זה נשאר סיסמה. מה שטוב לאירופה טוב לישראל – תגידו, אזרחי ישראל, חלפו שלושה חודשים, מישהו מרגיש את זה בסופר? סל הקניות שלכם, מה שקניתם פעם ב-600 שקלים עולה היום כבר 800 שקלים. אני אומר את זה כמי שקונה את המוצרים בסופר מיום שנישאתי. טירוף. אני זוכר את הימים ששתיתם בקשית את הדם של השרה ברביבאי, שהייתה שרת הכלכלה, כשהלחם עלה ב-10 אגורות. אני זוכר את ראש הממשלה עומד בסופר, אוחז בידו קנקנן חלב ואומר: אצלנו זה לא יקרה, אנחנו נוריד את המחירים; עמד בתחנת דלק, בחיים שלו לא תדלק, ומכר לאזרחי ישראל איזה קשקוש של הורדת מחיר הדלק. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> ומכר לנו חינוך חינם לילדים. בייביסיטר. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מכרת לנו חינוך חינם לילדים, ומכרת לנו הורדת מחיר החלב וכלל המוצרים. אתה אפילו לא יודע כמה עולה ליטר חלב. תראו איזה תקציב מדינה לשנת 2025 – תקציב עלוב ללא מנועי צמיחה; תקציב שיורק בפרצופם של המשרתים והעובדים. הוא מעמיס עליהם מיסים, עוד 1% מע"מ, יוקר המחיה, יום חופשה על חשבון מי שעובד; אלה שלא עובדים לא מקזזים להם יום חופשה. לך, חבר הכנסת להב, מקזזים יום חופשה, לכולנו מקזזים יום חופשה, לרעייתי ולילדיי מקזזים יום חופשה. למי לא מקזזים? למי שלא עובד, ולמי שלא משלם, ולמי שלא משרת. בדרכי הבוקר – התעוררתי מוקדם, ב-05:00 כדי להגיע הנה – הדלקתי את הרדיו ושמעתי את קולותיהם של אנשי המילואים שעושים סבב שלישי, 260 יום. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוא'נה, איך נגמרה חצי שעה, עוד לא הספקתי להגיד לכם מה אני חושב עליכם. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> כן, תודה רבה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני חושב עליכם רק דברים רעים. ממשלה רעה. בוקר טוב. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. 15 דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני כמה דקות סיימתי ריאיון ברדיו מכאן, ושאלו אותי אם יש בשורות לחברה הערבית בתוך התקציב הזה. אמרתי להם: איזו בשורה ואיזה בטיח? 2 מיליארד שקל קיצצו מהתקציבים של החברה הערבית, מתוכנית 550. ואנחנו רואים שהממשלה מפקירה את החברה הערבית. בכל הפרמטרים החברה הערבית מופקרת. ובתקציב הזה אין בשורה גם לחברה היהודית, אנחנו לא מדברים רק על החברה הערבית. 5.6 מיליארד שקל תקציבים קואליציוניים על מנת לרצות את הבייס של סמוטריץ' ובן גביר, אבל נבחרתם על מנת לשרת את כלל האזרחים. אני רוצה להגיד לכם שאנחנו לא הגענו לכנסת על מנת לספור נאומים. אנחנו רוצים הישגים לאנשים, לאזרחים. וכאשר יש במשך שנים הדרה מכוונת מצד הממשלות לדורותיהן כלפי החברה הערבית – וב-2022 נכנסנו לממשלה והבאנו תקציב מוצדק לחברה הערבית, שנותן מענה בחינוך, בשיכון, בתשתיות, והיום מושכים את זה בחזרה. מי החליט את ההחלטה הזאת? איך ראש הממשלה נותן יד לסמוטריץ' ולמאי גולן לעשות את הקיצוצים האלה? מה קרה לכם? האם זה הגיוני להפקיר את החברה הערבית? האם זה הגיוני לקצץ מהתקציבים שאמורים להגן על האנשים בתוך הכפרים והערים שלנו? הרי אם אתם רואים מה קורה בחברה הערבית. כל יום יש לנו נרצחים בחברה הערבית, והממשלה מפקירה את האנשים, נותנת לארגוני הפשיעה להחליט ולקחת פיקוד גם על מועצות בתוך החברה שלנו. מדינה בתוך מדינה. איפה הממשלה? איפה הריבונות של הממשלה? איפה המשילות שדיבר עליה בן גביר, שנכשל בתפקיד שלו? במדינה מתוקנת ראש הממשלה היה שולח אותו הביתה ואף פעם לא מחזיר אותו לממשלה. לאן הגעתם? איך זה יכול להיות שמרשים לשר שנכשל, לשר הכישלון, לחזור לממשלה על מנת לאשר את התקציב הזה? הוא נכשל בהגנה על האזרחים. הוא נכשל בלתת מענה לאנשים שהורסים להם בנגב. איך משאירים אנשים בנגב ללא קורת גג? תסבירו לנו. אני רוצה שהממשלה תגיד לאנשים מה היא עושה על מנת לתת תשובות לאזרחים, חלופות לאזרחים. הם שואלים אותנו: למה הורסים לנו? למה הילדים שלנו לא הולכים לבתי הספר? למה יש לנו מחסור בכיתות לימוד? למה יש 5,000 תלמידים, 5,000 ילדים, בגילים שלוש עד חמש, שאין להם מסגרת חינוך? מה הסיבות לכך? מי האחראי? מי אמור לתת תשובות? בהרבה תחומים הממשלה מפקירה את האזרחים הערבים, אזרחי המדינה. ראש הממשלה הגיע כמה וכמה פעמים ליישובים הערביים על מנת לקושש קולות, אבל במבחן התוצאה הוא נכשל. מאז שנות האלפיים אנחנו רואים עלייה במספר הנרצחים בחברה הערבית. מ-2015 אנחנו רואים עליה דרסטית בהריסת הבתים בנגב, במשולש ובגליל. אין פתרונות, העיקר להסתכל כל פעם על הסקרים. איך הסקרים של המפלגה שלי יעלו למעלה – זה מה שנתניהו חושב עליו. כל הזמן סקרים, כל הזמן פייסבוק, כל הזמן הצהרות בתקשורת, כל הזמן טיקטוק. הוא מחובר יותר מדי לטופז לוק, אבל מה עם האנשים? מה עם האזרחים? מה עם החיים שלהם? אנחנו נבחרנו על מנת לתת מענה לאזרחים שלנו, ואני מצפה מכולם בדברים שאנחנו פונים לגביהם, במיוחד בדברים שקשורים לחיים של האנשים. כאשר אנחנו מדברים על בית לזוג צעיר, כאשר אנחנו מדברים על הגנה, על ביטחון אישי, אנחנו רוצים מהשרים להתערב ולדבר עם ראש הממשלה ולקבל החלטות למען החברה הערבית. זה מה שאנחנו רוצים. אנחנו לא רוצים שאף אחד יפקיר את האזרחים שלנו. אנחנו לא האויבים של המדינה. האזרחים הערבים הם האזרחים של המדינה, וכל השנאה וכל ההסתה שאנחנו רואים בתקופה האחרונה צריכות להיעלם. חשוב מאוד לטפל בסוגיות הבוערות של החברה הערבית ולא לשים אותן בצד. מכובדי היושב-ראש, אתמול ביקרתי ביישוב כסייפה ופגשתי את השייח' עבדאללה נסאסרה. ביום שישי שעבר הוא חזר מירושלים. הוא התפלל במסגד אל-אקצא וחזר הביתה דרך כביש 60. באמצע הדרך הוא רצה לתדלק – זה מחבר אותנו לנושא של ההסתה ומה שקורה בחברה בשנה האחרונה – בכניסה לקריית ארבע יש תחנת דלק פז. הוא רצה לתדלק ונכנס. בכניסה ליישוב עצרה אותו כיתת הכוננות של קריית ארבע. הם לא הסכימו שהוא ייכנס ליישוב ויתדלק, אזרח המדינה. הם ביקשו ממנו לפרסס, איימו עליו ואמרו לו: תסתלק מכאן. בן אדם מבוגר, מעל גיל 70, ככה מתייחסים אליו? מה יגידו אנשים אחרים? אנחנו לא רוצים לראות מקרים כאלה בחברה שלנו. כולם צריכים להתנהל אחד עם השני בצורה אחרת, להתנהל עם אחרים מתוך כבוד. אנחנו לא צריכים לדבר עם האנשים דרך כוח, דרך M-16. ולכן, אדוני היושב-ראש, לדעתי כל ההסתה שנמצאת היום ברחובות, ברשתות, היא תוצאה ישירה של ההתנהלות של קברניטי המדינה, במיוחד של ראש הממשלה והשרים. אנחנו רואים בתקופה האחרונה שהממשלה מתעקשת, הממשלה מתעקשת בכל הכוח שלה להשתמש בכוח בעזה ומצד שני להפקיר את החטופים. המדינה צריכה לחתור להפסקת אש ולהגיע לעסקה. אמרתי יותר מפעם אחת מעל הדוכן הזה: אי-אפשר להגיע לתוצאות דרך המלחמה. יכולים לעשות את זה, ובסופו של דבר, אחרי המלחמה חייבים לחזור לשולחן המשא ומתן. חייבים לחזור לשולחן המשא ומתן. ולכן, חשוב מאוד שדפוס החשיבה והפעולה ישתנו גם מצד הממשלה – לחשב מסלול מחדש: אולי טעינו, אולי אנחנו נמצאים בדרך שלא מובילה לשום מקום. אנחנו צריכים להחזיר את החטופים, אנחנו צריכים להגיע לעסקה. מה שלא הולך בכוח, לא ילך ביותר כוח, ולכן הגיע הזמן שהממשלה תקבל החלטות אמיצות למען החטופים וגם למען החיים המשותפים של שני העמים באזור. ברשותך, אדוני, אני רוצה להתייחס לתקציב גם בשפה הערבית לאזרחים שלנו. (אומר בערבית: אנשינו המכובדים בחברה הערבית שלנו, התקציב הזה הוא תקציב שאחראים לו ממשלת נתניהו ושר האוצר, סמוטריץ' הקיצוני, וכל - - -) << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> יש לך חצי דקה. בתמצית. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כן, אני דיברתי על כל הנושאים. אין בעיה. הוא ביקש שאני אתרגם. תמצית. אוקיי, בסדר. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אפשר, אם יש זמן. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אמרתי שהתקציב הזה הוא תקציב שאחראים לו נתניהו וסמוטריץ', והוא תקציב העוני לכל האזרחים במדינה, ובפרט לחברה הערבית. יש קיצוצים בתקציבים של הערבים, ובעיקר בתוכנית 550. כמובן, נתניהו החזיר את בן גביר בשבוע שעבר לממשלה כדי שיאושר התקציב הזה, כדי להמשיך לשלוט שנה נוספת ובשביל להשאיר את הממשלה הקיצונית הזאת, הממשלה הזאת, שאחראית לכל מה שקורה בחברה הערבית. ראינו בשנתיים האחרונות, כלומר בתקופה שבה שולט נתניהו, 538 הרוגים בצל הממשלה הזאת. הממשלה הזאת גם אחראית לביצוע הריסות רבות באזור הנגב. כמעט כל שבוע אנו מדברים על צווי הריסה – יותר מ-4,000 בתים בשנתיים האחרונות, גם באזור הנגב, נוסף על הבתים שנהרסו באזור המשולש ובגליל. הממשלה ממשיכה בנרטיב הגזעני הזה, בנרטיב המפלה הזה, אשר מונהג כמובן על ידי נתניהו. לפיכך, אפילו התקציב שנצביע לו היום במליאת הכנסת הוא תקציב של עוני. 60% מהמשפחות במדינה יהיו במצב כלכלי קשה, מתחת לקו העוני בשלב הבא. זה תוצאה ישירה של המלחמה שמתחוללת היום באזור. הרבה תקציבים הולכים למלחמה הזאת. אנחנו אמרנו מהיום הראשון שאנחנו בעד הפסקת המלחמה הזו. המלחמה הזאת לא תביא איתה שום תוצאה אלא להפך – בסופו של דבר כולם יחזרו לשולחן המשא ומתן, לדרך של משא ומתן סביב השולחן, למען הפסקת המלחמה וחילופי החטופים. אך החשיבה של נתניהו היא אחרת, היא שונה, והוא גורם ללחץ, והוא פותח שוב את המלחמה הזאת כדי לקבע את הממשלה הזאת לשנה נוספת, והוא רוצה לרצות את סמוטריץ' ובן גביר באמצעות ההחלטות הקשות האלה. אנחנו רואים את כל הסבל, זאת אומרת בימים האחרונים אנחנו רואים מה מתרחש בעזה – ההפצצות המאוד-חזקות שגרמו למאות הרוגים בימים האחרונים – וראינו מראות מצמררים. הממשלה הזאת עברה את כל הגבולות, ועליה להבין טוב שכל מה שקורה – העולם רואה את כל התמונות האלה. התמונות האלה כמובן קשות מאוד, ומי שנושא באחריות בסופו של דבר בכל מה שקשור בנוגע להרג הילדים הוא ממשלת נתניהו. לפיכך, התמונה צריכה להיות ברורה: יש להפסיק את המלחמה סופית כדי שהביטחון והיציבות יחזרו לאזור.) אדוני היושב-ראש, אני דיברתי על ההשלכות של המלחמה, וכמובן התייחסתי גם לנושא הפשיעה בחברה הערבית. אני רוצה להגיד לך שהמצב בכלל לא טוב בחברה הערבית. אדוני היושב-ראש, 538 נרצחים בחברה הערבית. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת, תודה רבה. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> 538 נרצחים בחברה הערבית בתקופת ממשלת נתניהו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> ואליד, תודה רבה. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ראש הממשלה נתניהו, הוא האחראי למה שקורה בחברה הערבית. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> ולא לעשות את ההצגה. חבר הכנסת הרצנו, בבקשה. 20 דקות, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר ביטון, אתמול בלילה קיבלנו תזכורת מטלטלת ומזעזעת, אות חיים מיוסף חיים אוחנה ומאלקנה בוחבוט, תזכורת שבזמן שאנחנו עוסקים בהעברת תקציב המדינה, יש עוד 59 אחים ואחיות שלנו שנמקים למוות, נקברים תחת מנהרות עזה. כל דבר שאנחנו עוסקים בו, לשיטתי, צריך לעסוק בלהחזיר את החטופים והחטופות שלנו הביתה. והתקציב הזה לא קשור בהחזרת החטופים והחטופות שלנו, לא קשור בחזרתם. בזמן שמיליארדי שקלים מתקציב המדינה עוברים, מועברים, לאלו שזועקים: נמות ולא נתגייס, אחים שכולים שאיבדו את היקירים שלהם ב-7 באוקטובר צריכים לבחור בין טיפולים, טיפול כזה וטיפול אחר, כי אין מספיק כסף כדי שהם יוכלו לקבל את הטיפול המלא שהם זכאים לו בתור משפחה שכולה. בזמן שמיליארדים מועברים לאילו שזועקים "נמות ולא נתגייס", שורדי השבי צריכים לפתוח הדסטארט, גיוס המונים, כדי שהם יוכלו להשתקם כמו שצריך. אפרופו נמות ולא נתגייס, חבר הכנסת רוט, מאחר שמסתבר שזה פופולרי במפלגתך, אתה מאמין בשלטון הכופרים? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אני לא מתייחס לרכילויות. שטויות. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא רכילות. זה צולם, תועד והועלה לרשתות שראש המפלגה שלך מפזז ברחבת הריקודים בזמן שעשרות צעירים בריאים וכשירים, חייבי גיוס לכאורה, שרים וזועקים: נמות ולא נתגייס, בשלטון הכופרים אנחנו לא מאמינים, בלשכות הגיוס שלהם אנחנו לא נתייצב. ולכן אני רוצה לשאול אותך, אתה סגן יושב-ראש הכנסת: אתה מאמין בשלטון הכופרים? אתה מאלה שחושבים שצריך למות ולא להתגייס? יש לך מה לומר? אתה מוכן לפזז ברחבת הריקודים בחתונה בזמן ששרים את דברי הבלע האלה נגד מדינת ישראל? נגד חיילי צה"ל? נגד אלו שתורמים את חלקם כדי שאתה תוכל לשבת פה, כדי שתוכל ללכת ולפזז בחתונות ובאירועי שמחה? גם שתיקה מהדהדת באיזשהו מקום. תראו, זה לא תקציב מדינה, אמרו את זה לפניי רבים אחרים. לא לחינם ראש הממשלה מסרב להתייחס לתקציב הזה – הוא לא קשור אליו – מאחר שזה לא תקציב מדינה. מדובר פה בשוד של הקופה הציבורית. לוקחים מאנשים שעובדים ומשרתים ומעבירים אותם למשתמטים, לממן את אותם משתמטים, את אותם אלה שזועקים בגאווה: נמות ולא נתגייס, אלו שלא מאמינים בשלטון הכופרים אבל כן מאמינים בתקציבים שהכופרים מעבירים אליהם. אין בתקציב הזה – תקציב שמגיע אלינו בשעה של משבר כלכלי גדול – מנוע צמיחה אחד. אחד. אין בתקציב מנועי צמיחה. איך המדינה אמורה לצמוח אם בתקציב שלה אין מנועי צמיחה? אין סגירה של משרדי ממשלה מיותרים. יש בשפע כספים קואליציוניים, מעל 5 מיליארדי שקלים; אם אתה סוכם את השנים האחרונות, מדובר ב-13 מיליארדי שקלים, שבמקום להוריד מיסים, או לכל הפחות לא להעלות אותם לאזרחי ישראל, הייתם עושים את מה שנדרש. הרי המצב הכלכלי – העלאות המיסים האלה, חבר הכנסת בליאק, זה לא גזרת גורל. אפשר בהתנהלות כלכלית נכונה להקל על הציבור, לייצר מנועי צמיחה שיחדשו את המלאים של המשק. להעלות מיסים ואז להתגאות בכך שיש גבייה רבה יותר של מיסים זה לא חוכמה. אבל כשאתה מתייחס לאוצר המדינה בתור בנק פרטי של סקטורים מסוימים שחברו יחד כדי לבזוז אותו, ואחרי זה מפזזים וקוראים קריאות נגד הכופרים, נגד חיילי צה"ל – מי שמאפשר לכל אחד ואחת מאיתנו להמשיך ולהתקיים כאן – יש רמה חדשה של ניתוק. אני רוצה לשאול את השר היחידי שנמצא פה במליאה, כי יש פה בעיקר חברי כנסת מהאופוזיציה. אתם חושבים שהציבור מטומטם, השר ביטון? מה, אתם חושבים שהציבור לא יבחין שאתם בוזזים את הכסף שהוא עובד כל כך קשה בשביל להכניס לקופת המדינה? אתם חושבים שלא ישימו לב שהמצב הכלכלי של כל אחד ואחד מאיתנו מורע? מה אתם חושבים, שהציבור עיוור? לא ירגיש? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא. ממש לא. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> הציבור הישראלי הולך לפגוש את התקציב הזה בסופר, בתור לרופא, בכיתה של הילדים שלו, בתלוש השכר שלו. הכול, הכול עולה. המע"מ עולה ב-1%, מדרגות המס ונקודות הזיכוי מוקפאות, הביטוח הלאומי עולה, מס הבריאות עולה, הארנונה עולה, מחירי החשמל עולים, מחירי המים עולים. הכול עולה. וזה לא גזרת גורל. אתם לוקחים מאנשים שעובדים ומעבירים לאנשים שמשתטים, שלא עובדים, שלא תורמים את חלקם לחברה. השר ביטון, אני לא שואל סתם, לא מדבר ללמפה, מדבר אליך. אתם חושבים שהציבור מטומטם? אתם חושבים שהדבר הזה יכול להחליק, שהציבור לא יבחין שהממשלה הזאת מרעה את מצבו הכלכלי? אנשים שחזרו מ-200 או 300 ימי מילואים וגילו את העסק שלהם קורס, צריכים לשלם עוד ועוד ועוד ועוד, וזאת גזרת גורל? אני הולך לעבור בקצרה, כי זה חלק מהרשימה של הדברים שהולכים להיות מחולקים כאן. אתה שר במשרד החינוך. תקציבי משרד החינוך, הרווחה, הבריאות, הולכים להיות מקוצצים. מקוצצים. אתה יודע איזה משרדים לא יקוצצו, השר ביטון? בריאות, חינוך, רווחה – כן. איפה לא מקצצים? משרד ההתיישבות עלה במאות אחוזים בתקציבו. משרד ההתיישבות זה המשרד למשימות לאומיות של השרה אורית סטרוק. תקציב של 390 מיליון שקל זכה לעלייה של 268 מיליון שקלים מאז הקריאה הראשונה של התקציב. איפה עוד לא מקצצים, השר ביטון? משרד ירושלים ומסורת ישראל – תקציב של 118 מיליון שקל זכה לעלייה של 90 מיליון שקל מאז הקריאה הראשונה. משרד המורשת, זה משרד אחר ממשרד המסורת. בהזדמנות תסביר מה ההבדל בין שני המשרדים, בין מסורת ומורשת ודת. תקציב של 78 מיליוני שקלים – עלייה של 7 מיליון מאז התקציב שעבר בקריאה הראשונה. המשרד לנושאים אסטרטגיים – תקציב של כמעט 11 מיליון שקל. משרד התפוצות – 46 מיליוני שקלים. המשרד לשירותי דת – אתה יודע כמה כסף יש למשרד לשירותי דת? << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> לא קיצצו? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. 799 מיליוני שקלים. אז מקצצים בחינוך, ברווחה, בבריאות של כל אזרחי ישראל. איפה לא מקצצים? במשרד של סטרוק, במשרד המסורת, המורשת והדת. << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> למה אתה רוצה לקצץ? לא הבנתי. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא רוצה לקצץ - - - << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> לא לקצץ, אבל לא להוסיף. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא רוצה לקצץ בדת, אבל כשאתם מקצצים לכל אזרחי ישראל ומוסיפים למסורת, למורשת ולדת, יש פה סדר עדיפויות מקולקל. אתם לוקחים מאנשים שעובדים - - - << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> - - - << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> כי אין כסף, יש מלחמה. אנשים מתים בקרב. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> השר ביטון, השר ביטון. << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> את מבינה בהוצאות בכלל? << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> הערה מיזוגנית. הערה מיזוגנית. הערה מיזוגנית. למה אתה אומר לי: את לא מבינה הוצאות? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה אתה טוען, אגב, שחברת הכנסת צרפתי הרכבי לא מבינה בהוצאות? << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> כי היא אומרת שהיא לא יודעת מה ההוצאה. היא ישר קופצת - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> ד"ר צרפתי הרכבי הייתה ראש רשות, ותפנה את ההערות שלך אליי, בסדר? תקשיב, אני שמח שאתה עומד מאחורי - - << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> אני לא - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - הגב של התקציב הזה שלוקח מאנשים שעובדים ומשרתים ומעביר אותו לאנשים שלא עובדים ולא משרתים, שמשתמטים. << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> אני לא נכנס לזה. שאלתי על דת, למה שומעים דת, למה יש כסף לדת. למה, זה - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> השר ביטון, אני לא מבין, למה אתה קופץ? אמרתי איפה מקצצים. << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> אני קופץ כי שירותי דת זה לא לחרדים. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> השר ביטון, מקצצים בכל התחומים: ברווחה, בבריאות, בחינוך. איפה לא מקצצים? לא מקצצים במשרד הפוליטי של אורית סטרוק. במשרד הרווחה, במשרד הבריאות, במשרד החינוך – הכול מקוצץ. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> יוראי, הוסיפו שם 460 מיליון. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו, אני רוצה לעבור איתך, השר ביטון, כי עשיתם עבודה טובה בגיבוש החזון הזה שלוקחים מעובדים ומשרתים ומעבירים למשתמטים או למימון השתמטות. תקשיב מה הסכומים שנלקחים מאנשים עובדים: 1.3 מיליארד לישיבות וכוללים; 1.1 מיליארד שקל תקציב מוסדות תורניים; 294 מיליון שקל תוספת למוסדות הפטור מכספים קואליציוניים; 28 מיליוני שקלים – תקשיב טוב, חנוך מלביצקי – למניעת נשירה מישיבות, כדי שאם חלילה תלמיד ישיבה ירצה לתרום את חלקו ולהתגייס לצה"ל, יהיו 28 מיליון סיבות למה הוא צריך להישאר בישיבה, למרות שהוא לא רוצה להמשיך ללמוד, 28 מיליון סיבות כדי שתלמידי הישיבות לא יתגייסו לצה"ל מכספי המשרתים; 6 מיליון שקל לגופי תיאום וקישור, שזה שפה מכובסת לגופים שאמורים לאפשר ולסייע לחרדים לחמוק משירות צבאי; 11 מיליון שקל לטהרת המשפחה; השר ביטון, 1.5 מיליון שקל לוועד היהודי בחברון; 21 מיליון שקל למיזמי סליחות ולהילולת ל"ג בעומר; 60 מיליון שקל לתקציב הישיבות של התלמידים שמגיעים מחו"ל. 60 מיליון שקל לתמיכה בפנימיות של ישיבות; 50 מיליון שקל לרשות לזהות יהודית במשרד ראש הממשלה; 49 מיליון שקל לתרבות תורנית; 25 מיליון שקל לחיזוק הזהות היהודית במשרד למשימות לאומיות. מה ההבדל, השר ביטון – כי אני לא כל כך מצליח להבין מה ההבדל – בין 50 מיליון שקל לרשות לזהות יהודית במשרד ראש הממשלה ל-25 מיליון שקל לחיזוק הזהות היהודית במשרד למשימות לאומיות? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> כמה זה יחד? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> 75 מיליון. אני פשוט לא מצליח להבין מה ההבדל. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> נו, מה, בגלל שאני יהודי אני צריך את החיזוק שלי. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> 17 מיליון שקל למסע חרדי במשרד העלייה והקליטה; 16.5 שקל למדרשות יהדות במשרד ההתיישבות, המשרד של אורית סטרוק. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> כמה לנשים מוכות? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> שם יש קיצוץ, בסיוע לאלימות במשפחה ולאלימות נגד נשים. 8.5 מיליון שקל למורשת הרב דרוקמן במשרד החינוך; 94 מיליון שקל לחטיבה להתיישבות; 87 מיליון – אני נחנק, הסכומים לא מפסיקים – 87 מיליון שקלים לחיזוק הזהות היהודית, כי היא זקוקה לחיזוק בכל כך הרבה מובנים; 50 מיליון שקלים לצהרונים במוסדות המוכרים שאינם רשמיים ומוסדות הפטור. השר ביטון, למה אתם סבורים שהילדים שלי לא זקוקים לסבסוד בצהרונים – של הציבור הכללי, לא שלי, בסדר? ולמוסדות הפטור כן? << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> אפשר לענות לך משהו? אתה יודע על מה אתה מדבר? כל אלה שלך וכל הילדים הרשמיים מקבלים את זה בבסיס התקציב. אז הביאו את זה קואליציוני. אתה בא בטענות במקום לצעוק למה זה קואליציוני? תלמד את הנושא. בושה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסופו של דבר, בסופו של דבר - - - << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> במעונות יום זה פרטי. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מעונות יום, בסופו של דבר המחיר שההורים במוסדות הפטור ובמוסדות המוכרים שאינם רשמיים ישלמו הוא פחות מהציבור הכללי עד גיל שלוש. על מה אתה מדבר - - - << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> מה זה קשור? זה ילדים בצהרון. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> עד גיל שלוש כולנו משלמים. << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> לא עד גיל שלוש, נו, מה? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> הלאה. 70 מיליון שקל לתמיכה בתרבות יהודית חרדית. << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> זה ירד מ-84 שנה שעברה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, אז עכשיו יש רק 70 מיליון שקל. תגיד, כמה כסף מוקצה - - - << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> אגב, תדע שמהכול ירד. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמה כסף מוקצה לתמיכה בתרבות יהודית קונסרבטיבית? רפורמית? << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> כמה יש לתרבות לא חרדית? מיליארד. מיליארד. שמעת? תלמדו את הנושא. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> תענה לי אתה. כמה יש לתרבות קונסרבטיבית? << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> מה זה קשור? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> כמה יש לתרבות רפורמית, אה? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא בדקתי, אבל אם תבדוק, זה ודאי לא מה שאתה אומר, אבל הבדיקה היא מול מה שמקבלים בתרבות הכללית. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> הבנתי. אז תבדוק. השר ביטון, תבדוק, תבדוק. אין שקל לתמיכה בתרבות שאינה תרבות חרדית בתקציב הזה - - - << קריאה >> השר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> - - - תרבות שאינה תרבות חרדית? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> קונסרבטיבית, רפורמית וחילונית, בסדר? 60 מיליון שקל לתחזוקת הכותל; 63 מיליון שקלים לרשות לפיתוח כלכלי-חברתי של המגזר החרדי; 25 מיליוני שקלים לשיפוצים והתאמות מבנים בחינוך העצמאי החרדי; 15 מיליון שקל לשרתים ומזכירים במוסדות הפטור של החינוך החרדי; 2 מיליון שקל לרכש תרבות יהודית. אני לא מבין, השר ביטון, הזהות היהודית כל כך רעועה שהיא זקוקה לכל כך הרבה מקורות מכל כך הרבה יעדים כדי לחזק אותה? 15.5 מיליון שקל להעמקת החינוך היהודי, וזאת רק רשימה חלקית, חברי הכנסת, כי תכף מסתיים לי הזמן. כשכל זה קורה, מקצצים בחינוך של תלמידי ישראל, מקצצים ברווחה של אזרחי ישראל - - - << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> שורדי שואה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מקצצים בקצבאות לשורדי שואה, בשירותים שניתנים לשורדי שואה, מקצצים בשירותי הרפואה של אזרחי ישראל. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> בתשתיות. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל התקציב הכללי, שכאמור הפך לבנק פרטי של המפלגות החרדיות ושל השותפות הקואליציוניות של הממשלה הזאת, לא הסתפקו בזה. קרן העושר, או בשמה הרשמי "הקרן לאזרחי ישראל", זו קרן ש-100% הרווחים שלה מגיעים ממשאבי הטבע, חלקם הגדול בנגב. על כן קבע המחוקק, אז האופוזיציונר המוכשר, החרוץ, הנועז, חבר הכנסת משה גפני, בשבתו כיושב-ראש ועדת המדע – הוא חוקק את חוק קרן העושר ב-2014 והוא קבע שם שמאחר ש-100% משאבי הקרן מגיעים ממשאבי הטבע אז 100%, או סכומים גדולים מהקרן, יחזרו, ראוי שיחזרו, למשאבי הטבע. כלומר, שכשיסתיימו משאבי הגז, מרבצי הגז והנפט, תהיה לנו אנרגיה מתחדשת; כשתיגמר התעסוקה לאלפי אנשים שמועסקים במכרות לכריית פוספטים, יהיו להם משרות איכותיות; 100% מהכספים יחזרו לעתיד אזרחי ישראל. לא לא לא. הרב לא יודע שובע. גם את כספי הקרן בזזתם. אנרגיות מתחדשות? תעסוקה? עידוד תעסוקה בנגב? מחקר ופיתוח? אלו מושגים שהם מושגי גנאי עבורכם. גם את קופת קרן העושר בזזתם. עשרות מיליונים יועברו עם אישור התקציב לגרעינים חינוכיים תורניים, למוסדות תורניים, לישיבות גבוהות, לישיבות הסדר, למדרשה לבנות, לכולל לאברכים, למסגרות לימוד תורניים לתלמידים אקדמיים. עשרות מיליונים, במקום להגיע לעידוד תעסוקה בנגב, לאנרגיות ירוקות, במקום להיות מושקעים בעתיד ילדי ישראל, מופנים לשימון גלגלי הקואליציה, כדי לוודא שהממשלה הזו תמשיך להתקיים. התחלנו בחטופים אז אני גם אסיים בחטופים. כל דבר שבממשלה הזו – שבמשמרת שלה הם הופקרו להיחטף, ומופקרים גם עכשיו להימק למוות במנהרות – אמור להיות קשור בהחזרתם, אז התקציב הזה עושה בדיוק את ההפך. התקציב הזה, מראשיתו ועד סופו, נועד לשמר את שרידות הקואליציה הזו, שרבים מחלקיה מתנגדים להחזרת החטופים ופועלים, משתמשים בכוח הפוליטי שלהם בשביל לוודא שהחטופים שלנו לא יחזרו. אז התקציב הזה, שאמור לשרת את אזרחי ישראל, משרת את המאוויים ואת הצרכים הפוליטיים של הממשלה הזאת. במקום להחזיר את החטופים ולסייע בשיקומם כשהם חוזרים, התקציב הזה נועד לשמר את הממשלה הזו, שחלקים גדולים בה מתנגדים לחזרתם. שוד, ביזה, גזל ובעיקר בושה גדולה על הראש שלכם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת סגלוביץ', בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, 536 ימים מהאסון הגדול ביותר שקרה מאז השואה, והממשלה הזאת ממשיכה לכהן. 536 ימים עדיין 59 חטופים בעזה, וזה פשוט לא נושא. אתמול ראינו סרטון של אלקנה בוחבוט ויוסף חיים אוחנה. לא עקבתי אחרי כל מה שאמרו השרים. אני מהמר שחלקם הגדול לא התייחסו לזה. אני יודע שאף אחד משרי הממשלה לא סגר את הדלת לראש הממשלה ואמר לו: אם לא אז. בוודאי לא חברי הכנסת והשרים של ש"ס, שזרועם פתוחה ונפשם פתוחה. ביכולתכם לעשות מעשה. השר ביטון, אתה יכול לעשות מעשה. תעשה לפחות את מה שעושה בן גביר – הוא סוגר את הדלת והוא אומר: אם לא נחזור למלחמה, אני לא בקואליציה, וראה זה פלא, מתחילה המלחמה והוא חוזר לקואליציה. ואתם שותקים. ואני חושב שצריך לפני הכול – עוד מעט יהיו פה הברכות. אנחנו נראה את ראש הממשלה או בסרטון או בברכה מצולמת מדבר על חג החירות ועל עוצמתנו, וידבר על יציאת מצרים. מה עם יציאת עזה? מה עם יציאת עזה? אולי הוא ילך ויעשה את הסדר בניר עוז, מקום שאליו לא הגיע? לא הגיע. ראש ממשלת החורבן. ואתם מדברים פה על תקציב, ואתם צודקים. אני חושב, בניגוד לחבריי, שצריך להוסיף כסף לזהות יהודית. צריך להוסיף הרבה כסף לזהות יהודית. אם עד עכשיו אתם לא מבינים מה זה ערבות הדדית, אהבת לרעך כמוך ופדיון שבויים, צריך להוסיף לכם הרבה כסף וגם תוכניות לימוד שידברו איתכם על הדברים האלה; שתגיעו ותתייצבו ותסגרו את הדלת לראש הממשלה, שמעניין אותו רק פוליטיקה. יציאת מצרים אתם תדברו? תתחילו ביציאת עזה. והגדת לבנך – מה תגידו לבניכם? מה תגידו, שאתם לא מסוגלים? שהכיסא קודם ללב? שהרוח שבפיכם היא רוח רעה? מה תגידו, הגדת לבנך? וראש הממשלה לא מתבייש לדבר על דיפ-סטייט. ראש ממשלת דיפ-סטייט, מנאץ ומשקץ עובדי ציבור נאמנים, ואתם שותקים. ישיבת ממשלה על הדחת ראש שירות הביטחון הכללי פה אחד. נכון, זה פה אחד – פיו של נתניהו. ואיפה אתם? איפה אתם? תשאלו שאלה, אולי יש משהו, אולי קרה משהו, אולי באמת הוא בניגוד עניינים, אולי יש קשר לקטרגייט, שאתם עליה לא מדברים. אני רק מדמיין, היה קורה עשירית מהדברים האלה בממשלה שלנו – וואו, וואו, איזה קולות, איזה נאומים, איזה הצעות לסדר-היום, איזה הפגנות. אנשי ראש הממשלה חשודים שקיבלו כסף זר ממדינה זרה, מדינת קטר, שאתם פה רצתם עם חוקי אל-ג'זירה, כמה זה נורא ואיך יכול להיות. אבל יכול להיות, כי מזוודות הכסף ב-2018, כשהפסיק להגיע מימון לעזה, שלח ראש הממשלה הזה. שלח את הרצי הלוי, שהיה אז אלוף פיקוד דרום, ואת ראש המוסד יוסי כהן לקטר להביא כסף מזומן. וראה זה פלא, 2022 – אנחנו שומעים שיש אירועים שקשורים לקידום הדרך שבה תיראה קטר בעולם. ומי האנשים שם? אנשי ראש הממשלה. זה היה ב-2022, הוא היה באופוזיציה, אבל היום הוא ראש ממשלה בזמן מלחמה, ופלדשטיין, שיש כתב אישום כנגדו – אני ממליץ גם לך, השר ביטון, תקרא מה כתוב בכתב האישום. שני אנשים נוספים מוזכרים בו. האחד ישראל איינהורן, שנמצא אי שם, והשני דוברו של ראש הממשלה. הוא נמצא בכתב האישום. הוא לא נאשם, הוא מוזכר באותו אירוע של מבצע תודעה, אפרופו ציר פילדלפי. ואתם שותקים. שותקים גם בישיבת הקבינט שרוצים להדיח בהליך בלתי חוקי את ראש שירות הביטחון הכללי. שותקים, ושותקים גם פעם נוספת כשרוצים להדיח את היועצת המשפטית לממשלה ביום חמישי האחרון. לשמחתי היא שלחה לכם מכתב ולא הגיעה ואמרה לכם בפנים את מה שאתם עושים – הליך בלתי חוקי משיקולים בלתי ענייניים. אתמול פורסם על ידי ירון אברהם – זה גם כן אירוע: בישיבה שבה דנים על הדחת היועצת המשפטית לממשלה מתנה את צרתה השרה מירי רגב. באמת קשה – חוקרים אותה, והיא באה בתלונה על זה, או בשיחה. ואיך היא אומרת בצורה די מטופשת, האמת? אני בניגוד עניינים, אבל מספרת את הסיפור. היא באמת נרדפת, היא חשודה בעבירה פלילית. חוקרים שם. ולמי היא פונה? לשר בן גביר. אתה שומע את השיח הזה בדיון על הדחתה של היועצת המשפטית לממשלה. מדברת החשודה עם השר, ואומרים: לא, אנחנו – רק דברים חשובים למדינת ישראל. אנחנו רוצים להזיז את היועצת, היא מפריעה לנו למדיניות. איזו מדיניות? המדיניות היא לגנוב? מה המדיניות? לעשות דברים בניגוד לחוק, זו המדיניות? כן, תפקיד היועצת המשפטית לממשלה הוא להגיד מה לא חוקי, ודבר שהוא לא חוקי, אסור לממשלה לעשות. אבל זה לא מפריע לשר קרעי לבוא ולדבר, או להוציא הודעה או לצייץ, לשופטת כנפי-שטייניץ. הוא כותב: נגמר הסיפור, צווים אנחנו לא נכבד. שר בממשלת ישראל. ומה אתם עושים עם האמירות שלו? שותקים. כי לשתוק זה מקצוע, נהיה פה. וזה חוזר להתחלה. צריך לתת עוד הרבה כסף לחלק ממוסדות החינוך שאתם אמונים עליהם לדבר מה זה ערכים; ערכים יהודיים, דרך אגב, לא ערכים ממקום אחר. ציוץ של ממשלה לחוק זה לא טובה. ממשלה שלא תציית לחוק היא ממשלה בלתי לגיטימית, ומרגע שממשלה תגיד שהיא לא מצייתת לחוק, ובראש ובראשונה ראש הממשלה, שלרגע אחד שכחנו, אתמול בכלל הוא היה נאשם בבית המשפט המחוזי בתל אביב – זה האיש שעומד בראשכם – שוחד, מרמה והפרת אמונים. אז להדיח את היועצת המשפטית לממשלה ולהדיח את ראש שירות הביטחון הכללי – ושמענו גם את שר הביטחון, שאמור לדאוג לביטחון של כולנו, מוציא הודעות, ולשמחתי ענה לו גם הרמטכ"ל בצורה מנומסת אבל ברורה. כי היעד הבא, שהוא לא מהיום, זה הפרקליטה הצבאית הראשית, שעוברת פה בכנסת הזאת מסע של רדיפה והשפלה מופרע לחלוטין. ואתם שותקים. דיונים בוועדת חוקה שהייתי בהם, בוועדת חוץ וביטחון, בדברים שמגינים על חיילי צה"ל. שוכחים שהיא אלופה בצה"ל. היא שומרת על חיילי צה"ל יותר מכל המשתמטים שתוקפים אותה כל שני וחמישי. אז עכשיו גם נכנס לאירוע הזה שר הביטחון, שהוא גמר לעבוד עם חבורת המרקדים והמשתמטים, אז יש לו גם מה להגיד. זה לא שר ביטחון בהתנהגות שלו ובדרך שבה הוא פועל, זה שר השתמטות על מלא. לכן הוא מונה, ולכן כאחראי לפוקד עוד לא יצאו 60,000 צווים – הדבר הנכון שצריך לעשות. ועכשיו צריכה להגיע תשובה לבג"ץ לגבי הצעדים שצריכים לנקוט כנגד אותם אלה שמשתמטים. בעולם ההפוך שבו אנחנו נמצאים – אתם פשוט הולכים על הראש, אז אתם רואים את הכול בסדר, אבל העולם ההפוך הוא שבקבינט המדיני ביטחוני יושב עבריין מורשע, שהוא השר לביטחון לאומי, ויושב מי שהיה עצור בשב"כ, שר האוצר, ששירת אולי לא יודע כמה זמן, והם ישלחו חיילים לקרב. בשביל להגיע ליציאה למלחמה נצטרך עוד חבורה של שרים שלא שירתו מעולם, כי הם לא רצו, וישלחו אחרים לקרב. כן כן, ואתם תעבירו תקציבים להגדלת הזהות היהודית. צריך הרבה יותר. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> העיקר שבן גביר בקבינט הביטחוני. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> ומחר יהיה פה דיון 40 חתימות על הפשיעה בחברה הערבית. אנחנו היום 56 נרצחים מול 43 בשנה הקודמת, שהיא הייתה השנה הנוראה ביותר, וראש הממשלה יודע את זה, כי כבר שנתיים פלוס ימים זה מדובר בכל ועדה. לדעתי זו פעם שנייה או שלישית שיש דיון במליאה כשהוא יושב, והוא לא עושה דבר, כי לא מעניין אותו. כי מה שמעניין אותו זה הוא ורק הוא. והדיון הזה מחר שבו ישב ראש הממשלה שפשוט לא אכפת לו – כי יש חוט מקשר בין דברים שלא אכפת לממשלה הזאת: לא אכפת לממשלה הזאת ממעשי רצח, לא אכפת לממשלה הזאת מעלייה של 21% בתאונות דרכים קטלניות וגם לא אכפת לממשלה הזאת מ-59 חטופים. כי הממשלה הזאת מזלזלת בחיי אדם, ורק מי שהוא אדם מקולקל – וזה הסיפור, אדם מקולקל – יכול להיות שווה נפש לעובדה ש-59 חטופים נמצאים עדיין בעזה על ראשכם ועל אחריותכם, שאותם הפקרתם ב-7 באוקטובר ומאז ממשיכים להפקיר כל הזמן. ותיסעו לצפון ותרדו לדרום, ותראו שבתקציב הזה חסר כסף לשקם את יישובי הדרום, שבגללכם הגיעו למצב שהם היו. נהוג לומר "אסון 7 באוקטובר". ואני אומר, זה לא נכון לקרוא לזה "אסון". אסון זה של פורס מז'ור, זה כשיש שיטפון או רעידת אדמה. זה מחדל. זה מחדל שלכם, ואתם לא לוקחים אחריות. לא אחריות פורמלית משפטית. לא לוקחים אחריות על תיקון – זהות יהודית – על תיקון אתם לא לוקחים. ולכן, לניר עוז חסר כסף לשיקום. ולאיפה הולך הכסף? למקומות שאתם ­– ייצרתם הליך ביזה. ביזה. התקופה הזאת מזכירה תקופות של המלכים והנביאים. כדאי שתתחילו לקרוא קצת יותר – כל מי שמעבירים כספים לזהות יהודית, לנבואות – איך דיברו על מלכים מושחתים, איך דיברו על מלחכי פנכה, איך דיברו על אנשים שסרו מדרך הישר. זה מה שצריך לעשות. אבל את זה אין סיכוי שתעשו. בן גביר, האיש וההרשעות הקודמות, חזר להיות שר לביטחון לאומי, ואתם שותקים; אתם מצקצקים בלשונותיכם כשאתם רואים אותו גורם עוולות לאנשים; אתם שותקים כשהוא מדבר בצורה גזענית; אתם שותקים כשלא אכפת לו; אתם מגבים אותו; אתם מחבקים אותו. קודמיכם שנים אחורה היו יוצאים מהמליאה, והיום אתם מחבקים אותו כשתעבירו את התקציב. כן, כן, צריך בפירוש להגדיל את התקציבים לזהות יהודית. התקציב הזה החליף את חוק הגיוס, שלא חוקק. ראיתם שאי-אפשר בתקופת מלחמה – ציבורית, מול ציבורים רבים, לחוקק אותו, והלכתם בדרך עקלקלה. מה שאי-אפשר לעשות בחוק הזה תעשו בחוק אחר. בחוק התקציב שמונח לפניכם, מיותר לחזור על כל הסעיפים, יש תמונה אחת ברורה וכוללת – מעבירים את הכסף ממי שתורם, ממי שעושה, ממי שאכפת לו, למי שלא אכפת לו. ואם אתם חושבים שזה שהשר גולדקנופ הוציא הודעה שהוא מצטער והוא מתפטר ממשרד ראש הממשלה זה בסדר בשביל לצקצק שראש הממשלה יכול להוציא הודעה פתטית – זה לא משנה את העובדה הפשוטה שהציבור שאתם מייצגים הוא לא חלק מהמאמץ המדינתי. ומי שהוא לא חלק מהמאמץ המדינתי שלא יבוא בטענות אחר כך, ולא יילל, ולא יבכה, ולא יגיד שרודפים אותו. אבל כן, בממשלה הזאת יש גם אנשים שמתיימרים להיות ציוניים. לא אתם, כי אתם אומרים שאתם לא. אתם לא. אבל יש פה כאלה שאומרים שהם כן, וגם הם שותקים. ציות הממשלה לחוק זה לא מותרות. ואני אומר לכם, לכל יושבי הממשלה הזאת, ולכל יושבי הקואליציה הזאת, שבסופו של דבר התקופה הזאת תעבור. מדינת ישראל ראויה להנהגה אחרת. ההנהגה נאחזת בשלטון בכל הכוח, אין לה לגיטימציה ציבורית, אין לה לגיטימציה חברתית, אין לה באמת מה להגיד לחזון של מדינת ישראל, כי חזונה של מדינת ישראל היה לעולם דברים שמקדמים, דברים שמשפרים ולא דברים שנוגעים בכאן ובעכשיו. וממשלה שתעסוק אך ורק בכאן ובעכשיו, אין לה באמת סיכוי לשרוד. זה ייקח את הזמן שזה ייקח, ואם אתם חושבים שהתקציב הוא תעודת ביטוח למה שיהיה בעתיד, אולי זה היה נכון בעבר. המדינה חזקה ממנהיגיה, והעתיד של מדינת ישראל ילך למקום שהציבור בישראל רוצה להגיע אליו. הסיסמאות של נילחם על, ניאבק ב-, נמות בשביל - - - הם פשוט לא. אבל יש דברים אחרים שהפסקנו לדבר עליהם בשנים האחרונות, כי הממשלה הזאת רוצה, שואפת, שלא נדבר על הדברים האופטימיים, כי אופטימיות לאנשים גורמת להם לפרוח, גורמת לחשוב קדימה, גורמת להם לרצון להתפתח, גורמת להם לרצון באמת לראות שמדינת ישראל היא משגשגת. והראשונים שהקימו את מדינת ישראל, המייסדים של המדינה הזאת, מכל קצוות הקשת הפוליטית, ראו תמיד 20 שנה קדימה ו-30 שנה קדימה, לא את העברת התקציב של החודש הקרוב. ואני אומר שוב, העתיד של המדינה הזאת לא ייקבע על ידי אנשים שהאנשים עצמם, האזרחים, לא מעניינים אותם. וראש הממשלה הזה יסיים בסוף את דרכו הפוליטית, ומורשתכם תהיה מורשתו. מורשתו הייתה והיא עדיין הרס, חורבן, פילוג ושיסוי. אנחנו לא נתכופף בפני החזון הנמוך שאליו אתם מורידים אותנו, כי אני רואה עתיד אחר למדינת ישראל – עתיד שבו אנשים ירצו לחיות ביחד, להתפתח ביחד; שבו נשים יזכו לשוויון מלא, לא כמו בממשלה הזאת; שבו אלימות תטופל בצורה מקצועית; שבו לא יהיו שרים עבריינים; מקום שבו ישיבת ממשלה תתנהל על דברים שמעניינים את כולנו, היא לא תהיה מגזרית; מקום שבו זהות יהודית תהיה "ואהבת לרעך כמוך" ופדיון שבויים, ואל תעשה לחברך מה שאתה לא רוצה שיהיה לך. אז זאת תהיה הזהות היהודית האמיתית של מדינת ישראל. אתם כנראה אז לא תהיו בשלטון, כי כשאתם שם אין סיכוי שזה יקרה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת תמנו. אפשר, בבקשה, בלי – יש מישהו שבטלפון שלו זה סרטונים או משהו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, השר ביטון, שר במשרד החינוך, כבר שנה וחצי שהמדינה שלנו נמצאת במלחמה ובאיום תמידי; שנה וחצי שאזרחי ישראל נמצאים במלחמה; 536 ימים שעשרות ישראלים, עשרות ישראלים נלחמים על החיים שלהם בשבי החמאס, משוועים לגאולה; שנה וחצי שבהם מאות אלפי בנים ובנות עזבו את כל העיסוקים שלהם, את שגרת חייהם, והתגייסו לצבא; שנה וחצי שהציבור הישראלי מתגלה במלוא עוצמתו יום-יום כשהוא נושא את הנטל הנפשי, הכלכלי והאזרחי הכבד מנשוא של מלחמת הקיום בעת הזאת מול האויבים הרבים שמקיפים אותנו. גם הלילה, יש לציין שצבא ההגנה לישראל המשיך בפעילות הצבאית לנטרול איומים ביטחוניים – לחימה רב-זירתית אווירית וקרקעית, כשחיל האוויר תקף מתקנים צבאיים בסוריה. חיילינו ממשיכים לחרף את נפשם בעזה ובחזיתות אחרות, ביהודה ושומרון. ולא ניתן שלא להרגיש את הפער הכל-כך גדול בין מה שמתרחש כאן בכנסת, בקואליציה, בממשלה, אל מול הגיבורים, הבנים והבנות שלנו, שיום-יום, כמו שאמרתי, מחרפים את נפשם בכל חזית וזירה אפשרית. אי-אפשר שלא יתחדד הפער בין המציאות, שבה עשרות חטופים נלחמים על החיים שלהם, חיים בפחד כבר למעלה משנה וחצי – שזה אבסורד שאני פותחת רדיו ומה שאני שומעת זה שמי שנלחם על החטופים שלנו עכשיו זה המצרים, עם איומים על חמאס שהם יגרשו אותם תוך 72 שעות אם הם לא ייענו לעסקה להחזרת החטופים שלנו – ובמקום שהממשלה תעסוק בהצלת נפשות, תזכור שאנחנו עדיין בלב ובעיצומה של מלחמה, אנחנו עומדים בבית הזה מול תקציב, תקציב מביש, שמבייש את הגבורה של החיילים, את המצוקה של האזרחים. והציפייה הייתה שאחרי שנה וחצי שכל ישראל נמצאת תחת אזעקות, תחת טילים, אחרי הטבח הנורא, התקציב הזה ישקף משהו, משהו בחזרה לאזרחים. אך, לצערנו, התקציב שיושב כאן לפנינו מעיד על פשיטת רגל ערכית ומוסרית. על מנהיגות בוודאי שאין מה לדבר, כי התקציב הזה הוא מעילה באמון הציבור, מעילה בכספי ציבור, מעילה בכל האזרחים שנתנו מעצמם את כל כולם, את חייהם, את גופם, את משפחתם, במטרה אחת: שישראל תנצח במלחמה הזאת. מי שמכשיל את מדינת ישראל בזה הרגע זו הממשלה. התקציב הזה היה אמור להיות קפדני ביותר; המהודק ביותר בתולדות עמנו, ארצנו; האחראי ביותר; הקריטי ביותר להצלת ישראל, כפי שאמרתי, בעת הזאת. לא רק כזה שהיה אמור לייצב את המדינה מבחינה כלכלית, אלא כזה שנותן מענה לאלה ששילמו מחיר מאוד מאוד כבד, את מחירי המלחמה – אזרחים ששרדו את הטבח, אזרחים מפונים שהפכו לפליטים בעל כורחם בארצנו, פצועי מערכות ביטחון ישראל, שיקום החטופים ומשפחותיהם, אלמנות, יתומים. תקציב שהיה צריך לשקף תקומה. והינה, בתום שנה וחצי קשות, הממשלה מפנה את גבה לעם ישראל, כפי שאמרתי, מועלת באמון של האזרחים, ומוכיחה שהיא אינה ראויה לעם המיוחד כל כך שלנו. אז החלטתם. החלטתם כקואליציה להקריב את צורכי הציבור בשם ההישרדות הפוליטית, כשמיליארדי שקלים נשדדים לטובת כספים קואליציוניים. ואם פעם הייתה בושה – כבר אין בושה. זה אפילו לא כמו גנבים בלילה, זה לאור יום. זה לאור יום, כשאנחנו עדים לכך שיש משפחות רבות שלא מצליחות לסיים את החודש, כשנכנסים לסופרים והמחירים כל כך גבוהים, כשסל הקניות הולך ומצטמק. אבל לחלק כספים קואליציוניים ואת השלל בקרב חברי הממשלה – זה אפשר. זה לא רק אתנן פוליטי, זה שוד פוליטי. זה השוד של אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל הגדול ביותר. וזאת – בתקופה הזאת שהעם מביט לכנסת, ובראש ובראשונה לממשלה, ומצפה להתחשבות, לסעד, לתקווה. גם אם לא הכול היה מושלם, גם אם לא יכולתם להביא תקציב שהוא מושלם, אבל הציפייה – לאחריות, למנהיגות, להערכה. אין בנמצא. התקציב לשנת 2025 ייזכר כתקציב מהגרועים ביותר שידעה המדינה, בתקופה הקשה והגרועה ביותר שאנחנו יודעים כעם. תקציב שאין בו חזון. חזון – זאת נשמעת מילה רחוקה רחוקה, אבל המילה ביזה מאוד קרובה. ולא, לא קל לי לומר את המילה הזאת, כי לא ייאוש אנחנו מבקשים לתת לעם ישראל. אבל אמת? את האמת הם צריכים גם לדעת ולהכיר. כשצריך להיאבק מול ממשלה על הדברים הבסיסים שאמורים להיות גם חובה וגם זכות, כמו תקציב לאלמנות – על זה צריך להיאבק; תקציב ליתומים – על זה צריך להיאבק; תקציב לחטופים, שיקום חטופים – אז הם יוצאים לגיוס המונים. אות קלון. אות קלון. נפגעי פעולות איבה – על זה צריך להיאבק; על הפצועים צריך להילחם. לזה אין כסף, לזה אין תקציב, אך למשרדים מיותרים – יש ויש; לתקציבים מגזריים – יש ויש; תקציבים למקורבים – בוודאי שיש; ג'ובים – יש; כל מי שקרוב לצלחת, אה, סליחה, כל מי שיכול להכניס ידו לקערה ולקחת – אדרבה. כמו שאמרתי, נעלמה הבושה. כבר אין בושה. אפס רוח ישראלית, אפס רוח יהודית יש בתקציב הזה. לא סולידריות אלא דורסנות; לא אחריות אלא הפקרות; לא מנהיגות אלא פלגנות; לא חזון אלא ריב ומדון. בזה עסוקה הממשלה. תקציב בהיקף של 620 מיליארד שקלים, שנלקחים מכיסם של כל האזרחים, בטח אלה שעובדים ומשרתים ומשלמים מיסים. סכומי עתק מחולקים היום כשלל פוליטי לצרכים שאין בהם שום תרומה לעם ישראל עכשיו. זה לא רק מצביע על ההידרדרות של הממשלה למחוזות חדשים, אלא באופן חד וחלק: מציבים את כלכלת ישראל בסכנה. והאזרחים, אזרחי מדינת ישראל, עלולים לשלם על כך שנים קדימה. וכבר דיברתי על זה שהציבור כבר משלם. כמה פעמים אני עוצרת את עצמי ואומרת, רגע, פנינה, תחשבי על אותם קשישים – ממה הם חיים? אלה שגם אין להם פנסיות, אימהות חד-הוריות, משפחות ברוכות ילדים – ממה הם חיים ומסיימים את החודש, כשיוקר המחיה מאמיר, והממשלה לא נלחמת נגד זה? אין מאבק. אפס מאבק למען האזרחים. אז במקום להיות במקום שמוביל לצמיחה כלכלית; ריסון כלכלי; הקצאת התקציבים בדיוק למקומות הכי מדויקים, ושצריך לסייע ולעזור – מה בחרתם? מיליארדי שקלים שהולכים לכספים קואליציוניים? אין בזה שום קידום. יהדות, מורשת, מדברים פה על חינוך יהודי. זה חינוך יהודי? זאת בושה לערכי היהדות. זאת בושה. זה חילול שם השם. זה היה אמור להיות תקציב שנותן את קריאת הכיוון לשיקום, וכאמור לצמיחה, אבל זה הפך למקור של כישלון לאומי. אני לא מעט פעמים מצטטת את המשפט – לא שאני אוהבת אותו, הלוואי ולא היינו בזמנים האלה – אבל אני מצטטת את המשפט מספר ישעיהו: "שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים". איפה הציפייה שמישהו בממשלה – אנשים שמגיעים לממשלה, שרים, זה אנשים שגם בפני עצמם אמור להיות להם עמוד שדרה, איזה כושר מנהיגות מסוים, אחריות, פעילות ציבורית, אנשי ציבור, אבל אחד לא מוצאים פה שיגיד: התקציב זה הוא גרוע, התקציב הזה הוא פגיעה באמון הציבור, התקציב הזה צריך להיגנז – שיקרע את התקציב, לקרוע ולייצר פה מרד. על דברים פחות חשובים יצרתם מרד בתוך הממשלה. אבל מה אפשר לצפות ממי שלא מבין מהו הגמול הראוי לציבור שעמד בחזית ובעורף איתן בשנה וחצי האחרונות? מה אפשר לצפות מממשלה שמתעסקת בכל דבר אפשרי, רק לא במהות? אמרתי קודם "ריב ומדון". מה תהיה המורשת של ראש הממשלה נתניהו? מר ביטחון – בטוח שלא. מר ריב ומדון – ייתכן שכן. הצלחת לאלף, כן, לאלף את כל השרים והשרות – את אותם אנשים שאמרתי שאמור להיות להם עמוד שדרה – כך שהם כולם אומרים את אותה מנגינה בימים האחרונים. והמדהים הוא, השר ביטון, איך בשבוע אחד ראש הממשלה בחר לדחוס הכול – את הרפורמה המשפטית, את התקציב, את הפיטורים של ראש השב"כ, את הפיטורים של היועצת המשפטית. תפטרו את העם. בואו תפטרו את העם. עכשיו, זה לא שאני מאלה – אני לא חושבת שיש מישהו שלא סבור שבסוף רונן בר, אבל הדיון הוא לא באופן אישי עליו, ילך הביתה. כל מי שהיו לו יד ורגל ב-7 באוקטובר יישא באחריות. אבל הוא נשא באחריות, הוא אמר גם שהוא הולך הביתה. אבל לא, אם אפשר לייצר מזה מריבה בתוך עם ישראל, אדרבה, ואם אפשר תוך כדי שזה יהיה מסך עשן כדי לפטר את היועצת המשפטית ולקרוא לה "דיילת" – הדיילת. דיילת. מיזוגיניה. זה כל פעם שיא חדש. אתמול השר בן גביר – השר בן גביר, כן, מר ביטחון גם, מר ביטחון מספר 2 – אומר: לזרוק את ראש השב"כ לצינוק. השר בן גביר, אתה מבולבל. אתה, שמתבכיין שלא נותנים לך לגיטימציה להיות שר וזה לא דמוקרטי – אתה חסר אחריות. אתה עושה קמפיין שכולו מהול בליבוי שנאה ובליבוי מריבות בעם ישראל. צינוק? אתה תינוק, אתה לא צריך להיות שר בממשלה. אתה מסית, אתה רוצה מלחמת אחים, כי אתה חושב שככה תרוויח, אתה וכל מי שאומר: לשים אזיקים ולזרוק לצינוק, וההיא דיילת. מעניין, אם את כולם צריך לפטר, ואף אחד לא לרוחכם, ואין לכם אמון באף אחד, אז אולי הבעיה זה אתם, ממשלת ישראל? כי מי שרוצה להשכין שלום זה קודם כול בבית פנימה. היה צריך לעשות את זה. נתניהו, כולם יודעים, אתה מספיק מוכשר; כשאתה רוצה להשיג יעד, לבנות נרטיב, להטמיע מסרים, אתה יודע לעשות את זה. אז אולי מסר אחר, מסר אחר לעם ישראל. כשאתה אומר "יחד ננצח", זה ממש לא יחד; כשאתה נותן לשרים שלך להשתלח, ואתה משתלח, זה כי אתה מפחד. ממה אתה מפחד? ממה? הרי עוד מעט הוא יאשים את אלוקים באסון מירון, באסון הכרמל, בטבח. ממה אתה מפחד? תיקח אחריות. תהיה ראש ממשלה של כולם. תפסיק לפרק את המדינה. השנאה היא שתהרוג את עם ישראל, ואתה תהיה חתום על השנאה הזאת אם לא תעצור עכשיו. אבל אתה בחרת לקיים צבר של אירועים, כשכולם אומרים לך שאתה בהידרדרות, אתה והממשלה – כבר אין ציפייה מהממשלה, לא מהשרים, לא מהשרות. השבוע היה לי איזה זיק של תקווה – השר שיקלי, השר שיקלי, צדיק בסדום, בא ואמר והעביר ביקורת חריפה על השר גולדקנופ, שהיה מוכן להשתתף בריקודים תחת השירים הנלוזים, הפושעים, כלפי הבנים והבנות שלנו שנלחמים. עם ישראל חזק, אבל אני חושבת שההיסטוריה מלמדת אותנו שההתגרות והליבוי של השנאה יכולים להיות מאוד מסוכנים, עד כדי להעמיד אותנו, כעם, בסכנת קיום. עכשיו דווקא מממשלה שהיא עם לא מעט דתיים – ממשלה שאפשר לומר אפילו שהיא עם רוב דתי – הייתי מצפה להפיק לקחים מהיסטוריית עם ישראל, הייתי מצפה לקדם את ערכי היהדות, בין אם זה בתקציב, בין אם זה ביחס לאורגניה השונים של המדינה. מי ישמע, רונן בר הוא פשוט רונן, אדם פרטי; היועצת המשפטית היא אדם פרטי. אין חוק, אין דין, אין דיין, אין התייחסות. אני חושבת שאם הייתם עושים דברים בהדר, הרבה דברים גם היו מתקבלים אחרת. אז מה הרווחתם? הוצאתם את האזרחים לרחוב, הצלחתם לייאש את האזרחים והאזרחיות. הדבר הזה – אני מסיימת – הוא בלתי מתקבל על הדעת. הוא מצביע על ליקוי מאורות, על פשיטת רגל מוסרית וערכית. אבל עדיין המלחמה לא הסתיימה, לא זו שבגבולות הבית ולא זו שמחוץ לבית; אנחנו נמשיך לעמוד בפרץ, להילחם על מה שנכון וצודק, כי המדינה הזאת יקרה לכולנו מכדי לתת לה ליפול קורבן למי שלא מעריך אותה. אני מקווה לימים טובים יותר. עוד יש זמן להתעשת, לעצור חלק מהדהירה של השסע והפגיעה בעם ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת סגמן, שיר סגמן. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נדמה שהיום יותר מתמיד ממשלת ישראל והעומד בראשה צריכים לשנן פעם אחר פעם את מילותיו של יושב-ראש חרות והליכוד, ראש הממשלה מנחם בגין, המילים שהוא אמר אל מול התותח שהפעילה ממשלת ישראל דאז כדי לירות על אלטלנה ולהטביעה: אנחנו "לא נפתח באש, לא תהיה מלחמת אחים בעוד האויב בשער". בגין עלה בזמנו על אלטלנה כדי להרגיע את הרוחות ולהציל את אנשיו. והיום, היום אין לנו בגין. אין מי שיעצור. היום יש לנו את נתניהו, ונתניהו הוא החייל שמכוון, לא תותח אלא סוללת תותחים, על האלטלנות של זמננו. לאחר הטבח הגדול ביותר מאז השואה נדמה כי ממשלת נתניהו נמצאת ברומן סוער עם מלחמת אזרחים. בניגוד לבגין, שניחן בראייה היסטורית וביכולת להבין את גודל השעה ולהתעלות מעל חילוקי דעות פוליטיים, נתניהו מבעיר כל אסם, יורה בכל תותח ושום דבר, אבל שום דבר לא קדוש עבורו. ישראלים אהובים, אני יודעת איך זה מרגיש ברשתות החברתיות, וגם פה בכנסת כשאתם צופים בנו בערוץ 99, אבל אתם יודעים את האמת: מספיק להסתובב הרי ברחובות, ממטולה השרופה ועד אילת, כדי להבין שפרט לקומץ משיחי, ביביסטי, ששייך לאיזו כת, כולם, הרוב, חשים את אותם דברים – בלי קשר, אגב, לדעה הפוליטית שלהם או לדעות או לאמונות שלהם. הרוב, הרוב רוצה אחדות; הרוב רוצה שקט; הרוב רוצה שוויון בנטל; הרוב רוצה שוויון במיסים ובתשלומים; הרוב, הרוב רוצה פשוט לחיות. מה שקורה פה באמת זו לא מלחמת אחים. זו לא מלחמת אזרחים, אלא מלחמה של השלטון באזרחים. אין שני צדדים אזרחיים למלחמה. למרות השקרים, למרות הספינים של נתניהו ושל כל המקהלה, אין היום וגם לא יהיה מצב של שני נושאים בנטל, ציוניים, ישראלים גאים, כאלה שיסיימו 400 ימים של מילואים ואז פתאום יפנו את הנשק שלהם האחד כלפי האחר. זה לא יקרה. להפך, השלטון הוא זה שולח את הגייסות שלו נגד המשרתים, בעד ההשתמטות, נגד האחריות, נגד הממלכתיות, נגד הציונות, נגד היהדות, נגד הישראליות. אתם יודעים, אני לא מבינה. אני מנסה ואני לא מבינה, וכמוני עוד רבים מאזרחי ישראל. אין אדם אחראי אחד בממשלת ישראל; אחד שיהיה קצת יותר בגין ופחות בן גביר. אחד. אין אחד שמבין את גודל האסון והפשע או את גודל השעה? האויב החמאסי, האיראני והחות'י עומד בשער. המשק כולו מגויס; 59 מאחינו ואחיותינו עוד במנהרות מעונים, סובלים; ובצדי הדרך מוטלים מתינו. במקום לחסל את האויב, מה עושה ראש ממשלת ישראל? מחסל את מדינת ישראל; מפיץ סרטונים הזויים עם קונספירציות נגד עמו שלו, נגד מינויו שלו, נגד פקודיו שלו. בתוך המיני שואה שלנו מחסל נתניהו את צמרת צה"ל, מחסל של צמרת השב"כ, מחסל את היועצת המשפטית לממשלה, מחסל את משטרת ישראל, מחסל את השירות הציבורי. את כולם – אבל את כולם – הוא מאשים בהיותם אויבי העם. ומה עושים לאויביה בשעת מלחמה? בשעת שואה? אתם מבינים בכלל לאן הנתניהו-קליגולה הזה בכלל מוביל אותנו? הוא – לא הצד השני במלחמת האזרחים. הוא הצד היחיד במלחמת האזרחים. הוא רוצה אותה, הוא צריך אותה. הוא אומר במפורש: כל רשויות השלטון, האכיפה והחקירה במדינה נגדי; כולם הם האויב, ואני נתניהו הגיבור שלא מסוגל לחסל אף אויב מבחוץ, אני אחסל אותם. האחריות היא כולה עליו. רק עליו. הוא היוזם, הוא המבעיר, הוא היורה בתותח והוא הכול. הכול, חוץ מבגין. זה נתניהו נגד האלטלנה, שעל סיפונה האומלל עומדים כלל אזרחי ישראל התורמים והנושאים בנטל. אני קוראת לחבריי מסיעת הליכוד, ההיסטוריה היהודית והישראלית חשובות יותר מההיסטוריה הנתניהואית. הוא קובר גם אתכם, לא רק אותנו ואת שאר האזרחים. זה בידיים שלכם; זה באצבעות שלכם; זה רגע האלטלנה של ימינו. מנחם בגין אמר כמה שנים אחרי אלטלנה, ואני מצטטת: פרשת אלטלנה היא הכאב הגדול של חיי, אבל בלילה ההוא כשהאונייה בערה, קיוויתי שבלב האש הזו תישמר המדינה. אני שואלת אתכם, חבריי חברי הכנסת, חבריי לקואליציה, מה יישרף היום אם לא נבלום בזמן? אני רוצה לדבר איתכם על כאב נוסף. נדמה במשק שהמלחמה נגמרה. הבנקים והמשק והספקים כבר הפסיקו להתחשב מזמן במילואימניקים, שעדיין עושים ימי מילואים, שעדיין בצו 8 פעיל, שהם עדיין מנהלים עסקים. כבר לא נותנים להם מרווח נשימה, כבר לא נותנים להם דחייה – לא של תשלומים, לא של ההלוואות. ספקים כבר עונים להם: מה אתם רוצים? אין מלחמה, מה קשור עכשיו מילואים? מה מילואים עכשיו? הבנו, קודם הייתה מלחמה, התחשבנו מספיק. לא מתחשבים בהם, והם קורסים באמת. הם קורסים וכל הדלתות נטרקות מולם ואין דלת אחת שמצליחה להיפתח והם לא מצליחים לשים אוכל על השולחן. המשפחה שלהם באמת מתפרקת. הלחצים בבית הם באמת עצומים והם באמת מתחילים לאבד תקווה – לא מעוד ימי לחימה, לא רק מעוד ימי לחימה, אלא כי באמת גם כשהם מסיימים, אין להם מענה. אין להם. הפקידה בבנק נותרה ללא תשובות והספק רוצה את הכסף שלו והעסק שלו צריך להתחשב. אני יכולה לספר לכם, דיברתי עם מוכרת פרחים שככה במקרה סיפרה לי שמילואימניק הגיע אליה לקנות פרחים. הוא יצא לשבת והוא בא לקנות פרחים לאשתו, והוא עומד בחנות פרחים והוא בא לרכוש את הזר. ושאל אותה כמה זה עולה, נתנה לו את המחיר. אז הוא שאל אותה: תגידי, יש הנחה למילואימניקים? והיא אמרה לו: לא, אבל אני אנסה לעשות משהו במיוחד בשבילך. היא מספרת לי שהוא עומד מולה עם דמעות בעיניים והוא אומר לה: אבל מגיע לנו. מגיע לנו, במין קול חנוק שהוא מתבייש שהוא בכלל צריך לבקש. אבל מגיע לנו. מגיע לנו כי אנחנו נלחמים בעבורכם, גם כשאתם לא מרגישים, גם כשאתם חושבים שהמלחמה נגמרה. מגיע לנו. התקציב שמונח כאן לפנינו היום הוא לא רק אוסף של מספרים. הוא מצפן, הוא אמירה והוא בסוף חושף את סדרי העדיפויות של הממשלה הזו. הוא חושף את מה שהממשלה הזו מבקשת לקדם וממה שהיא בוחרת גם למחוק מסדר-היום שלה. חלק נוסף, מעבר למילואימניקים, שהממשלה הזו, מסתבר, מבקשת למחוק, הוא ניר עוז. ממשלת נתניהו מחקה מסגרת תקציב לשיקום ניר עוז של 200 מיליון שקלים. אגב, זאת לא הפעם הראשונה, נתניהו כבר מחק את ניר עוז בעבר, רק אז הוא פשוט הציג מפה של העוטף, מבלי שניר עוז הייתה שם; כאילו אם ניר עוז לא הייתה קיימת, היה אפשר להתעלם ממנה, להדחיק את ההפקרה, את האסון, את הטבח ואת מה שעבר על היישוב הזה. ניר עוז הוא סמל ההפקרה, אבל הוא גם סמל של עמידה איתנה. הוא סמל לחוסן בלתי נתפס של אנשים ציונים שבוחרים לבנות מחדש ולדרוש את המקום שלהם פה בארץ הזו. ניר עוז היא גם הסמל, בעיניי לפחות, של הפער בין הציבור למנהיגיו. אם אני אחבר את זה רגע לחלק הראשון של הנאום שלי פה היום, הציבור כולו נרתם במקום ששוב הממשלה נכשלה בו. ב-7 באוקטובר הציבור הוא זה שתפס את הנשק ויצא להילחם ולהגן, לא תחת הוראת הממשלה – שלא הייתה שם גם ימים אחר כך. הציבור הוא זה שהקים את החמ"לים וגייס את הנשק, את המגן, את המזון, את הלבוש בעבור אזרחי ישראל שנשחטו במיטתם; בעבור אזרחי ישראל שפונו מביתם. ושוב, הציבור עשה את זה במקום שבו הממשלה לא מילאה את תפקידה ולא הייתה שם. הציבור הוא זה שפתח את ביתו בעבורם, כי הממשלה עדיין לא מצאה מגורים חלופיים. הציבור – אז וגם היום – הקים עמותות וגייס כספים בעבור שכירויות, בעבור טיפולים נפשיים, בעבור חוגים לילדים שפונו, שנטבחו, שנחטפו. הציבור הוא גם זה שבסוף יקים שוב את ניר עוז ואת בארי ואת שאר יישובי העוטף. הציבור זה שיקים את הצפון. שמעתי על מיני תקציבים שעל פניו נתתם, ואז לקחתם. נתתם בכותרות, ולקחתם כמו גנבים בלילה מאותם האנשים שצריך לשקם את חייהם. אבל אני חושבת שהציבור למד בכמעט שנתיים האחרונות, בשנה וחצי האחרונות, שהוא זה שצריך לעשות את הדברים במקום הממשלה. והציבור כבר לא מחכה לכם, הוא מבין את סדרי העדיפויות; הוא יודע ש-51 מיליוני שקלים ילכו לאותה ישיבה שקופצת לא להתגייס, ואתם יכולים להגיד: אבל הוא התנצל, התנצל; בסוף אתם מעבירים תקציבים לאותה ישיבה; בסוף אתם אלה שמעבירים תקציבים לאותה המטרה. זה לא משנה כמה רוח וצלצולים אתם, ממשלת ישראל או הקואליציה, תעשו בנושא הזה, בסופו של יום אתם מעודדים את זה בפועל ובכסף אמיתי. הציבור מבין שכמו אז בקום המדינה, גם היום; הציבור מבין שהוא זה שיקים מחדש את מדינת ישראל. אחד הדברים שהכי כואבים לי, שהכי כואבים לי – ואני לא האמנתי ב-7 באוקטובר, לא האמנתי שאנחנו נגיע שוב למקום הזה שבו האופוזיציה צריכה לתקוף את הקואליציה על תקציבים למשרדי – באמת אין לי איך להגיד את זה – מורשת יהדות, שאני מאוד אוהבת ומאוד מעריכה ובימים כתיקונם אולי הייתי גם שמחה על כך שיש הדהוד של אותם הנושאים, אבל אותי לימדו שפיקוח נפש דוחה הכול. זה לא ייאמן שאנחנו נמצאים היום – שנה וחצי לטבח, שנה וחצי למלחמה, – חיילים מגויסים, חיילים מתים, פיגועים, הכול צריך לעבור שיקום, מילואימניקים ובכלל, אגב, אזרחי ישראל לא מצליחים לגמור את החודש והממשלה כאן מפזרת תקציבים. ואני נאלצת כחברת אופוזיציה לעמוד כאן ולומר מילים קשות. אתם כופים על האופוזיציה לנהוג בדרך שהאופוזיציה לא הייתה רוצה לנהוג בשעת מלחמה. בשעת מלחמה, לא אני – ואני משוכנעת שאף לא אחד מחבריי באופוזיציה – נהנה לעלות ולתקוף ולראות את הציבור עומד באמצע ובאמת מהנהן ומסכים, אבל בסוף כואב לו והוא בעיקר אומר: נמאס לי. נמאס לי מהריבים האלה, נמאס לי מהשיח הזה, נמאס לי שלא רואים אותי, נמאס לי שלוקחים לי את הכסף, נמאס לי שאין איזון, נמאס לי שאין שפיות, נמאס לי. רוב הציבור כבר מגיע למקום שנמאס לו. ואני אגיד לכם עוד דבר, גם לי נמאס כאופוזיציה לעמוד כאן ולומר את המובן מאליו, שגם אתם והציבור שלכם יודע: תהיו בגין. אבל במקום זה אתם בוחרים להיות חלק מממשלת ישראל, שלנצח תהיה כתם שחור בהיסטוריה, ולנצח אתם תהוו סמל למקום הרע כל כך, שדורות העתיד ידעו שאסור להם, שאסור להם לעולם לעולם להגיע למקום הזה. אלטלנה לא תשקע בשלישית, כי בגללכם היא שוקעת שוב, ועל זה, על זה אנחנו לא נסלח לכם. אתם לנצח, באמת לנצח, תהוו כתם שחור בהיסטוריה של מדינת ישראל. אבל אני כן אסיים במשהו שהוא יותר חיובי: יש לכם הזדמנות לתקן; יש לכם הזדמנות לשפר; יש לכם הזדמנות להצביע אחרת; יש לכם את ההזדמנות להתנהל אחרת. עשו את זה. עשו את זה למען כל עם ישראל. עשו את הדבר הנכון. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת כהן, בבקשה, אדוני. אני יכול להגיד לך שהתחלפתי מאז הפעם האחרונה שהלכת. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> התחלפת? טוב, אתם החלטתם שאנחנו לא נהיה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה לא אני. זה לא אני. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא מבין את הצעד המטופש הזה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי הח"כים והח"כיות, השר ביטון, אני מזהה נכון? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן, כן. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> השר ביטון, ולדימיר – שזאת ההזדמנות להגיד לך תודה על ההובלה יוצאת הדופן בוועדת הכספים – היום אנחנו עדים למופע ביזיון תקציבי, שהוא השוד הגדול ביותר של תקציב המדינה. לא אחטא אם אני אגיד שזה אחד השודים הגדולים שבוצעו מאז הקמתה של המדינה. הייתי כאן – אני כבר 14 שנים כאן, אני רואה – מעולם לא הייתה ביזה כזאת. אני לא אומר את זה כי אני באופוזיציה; אני לא אומר את זה כי אני עולה לכאן ואני צריך להגיד דברים; אני אומר את זה כי גם חבריי מתוך הקואליציה, אומרים לי בחוץ: מאיר, אנחנו מבינים, אסור לעשות את זה, אבל מה לעשות, ממלאים פיהם מים. תקציב המדינה לשנת 2025 שעובר כאן בכנסת – ולא מדובר, לא בתקציב חברתי, לא בתקציב שאכפת לו מהאזרח, לא בתקציב של אחריות לאומית. אחריות לאומית הזכרנו? אחריות לאומית שמתפוררת לנגד עינינו יום-יום. אתם שמים לב שמפרקים את גופי הביטחון? אתם שמים לב שגופי הביטחון לאט-לאט הופכים לאויב המדינה? צה"ל, השב"כ, הרשות השופטת. זאת הזדמנות להגיד לאנשים שנמצאים שם לא להיכנע לצעדים הבלתי-לגיטימיים של הממשלה הנוראה הזאת. אל תיכנע אייל זמיר, הרמטכ"ל. היום טעמת את נחת זרועו של שר הביטחון. אל תיחת ואל תיבהל, תבהיר לו: הצבא זה לא שדה המשחקים שלו. גלי בהרב-מיארה, אנחנו איתך. תמשיכי באומץ שלך להיות האטב שהדמוקרטיה הישראלית תלויה עליו. אנחנו איתך תמיד. רונן בר, לקחת אחריות, אל תיחת, אנחנו איתך. לא ניתן לזדון לנצח; לא ניתן לפרק את המדינה הזאת. מפטרים את החוקר של קטרגייט, אז למה שלא יפטרו גם את התובעת? אז פונים לבהרב-מיארה. יותר מ-70 שנה המדינה הזאת התנהלה בדמוקרטיה מלאה, באחדות של העם. מה לעזאזל גורם לך, ראש הממשלה, אחוז התזזית, שעומד כאן רדוף, מה יש לך? מה יש לך, לוין? מה אתם רוצים מהמדינה הזאת, שנאבקת על חייה יום-יום? מה אתם רוצים מאלה שמשרתים, שהולכים למילואים, שנותנים את הגב שלהם, את הנשמה שלהם, שמקיזים את דמם? איך אתם מעיזים לעשות לפניהם מופע של ביזה? איך אתם שותקים? מחלקת הדגים הקפואים, איך אתם שותקים כששר מהממשלה רוקד על הדם? יורק בפרצופם של המשרתים והמשרתות, של המשפחות השכולות, של הכבוד הלאומי שלנו. אבל צמוד לעטין של התקציב, שם הוא יודע לקחת ולקחת, ולקחת. תקציב של עסקנים, של קומבינות, של הישרדות פוליטית, מממן ממשלה מנותקת, חלשה, מבוהלת, שמוכרת את העתיד של מדינת ישראל. תקציב של הישרדות, כדי שתשבו כאן בכיסאות הנוחים שלכם, עם הלשכות שלכם, עם העוזרים שלכם. העיקר שיקראו לי שר, שתישרף המדינה. זה מה שחשוב לכם. זה ורק זה. ואתה מסתכל על התקציב הזה, ואתה לא מאמין שבדקה ה-90 עוד מוסיפים, ולדימיר, 1.270 מיליארד. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> 269 מיליון. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> 69 מיליון. אתה מסתכל על הסעיפים ואתה לא מאמין. פתאום מחליטים – אני רוצה שידעו, שהמאזינים ידעו, אמרתי את זה בבוקר – 80 מיליון שקל לחרדים מחו"ל. ריבונו של עולם, מי צריך את זה? תוספת של 70 מיליון בכדי לסבסד את הצהרונים, של מי? רק של החרדים. למה? ואתם, אנשי הקואליציה, שותקים. מה, אתם לא מבינים שזה פירוק של המדינה? אתם לא מבינים שדברים כאלה אסור לעשות אותם? מה קרה לחרדים? היו חיילים עד 1977, התגייסו השכנים שלי, עם פאות ועם כובעים. הגענו ביחד לגיל 18, התגייסנו לצבא. הוא בא בשבת והסתגר בבית הכנסת, ואני אחרי בית הכנסת שיחקתי כדורגל. אבל שנינו היינו בצבא. מה קרה? תקציב של סחטנות. אתה הרגשת את זה, ולאד, נלחמת על זה. תקציב של סחטנות. חמישה מיליארד שקלים שלא עוברים דרך ועדות, לא נבדקים על ידי משרד האוצר. יושבים אנשי האוצר עם הראש למטה, שפופים, כנועים, וכשאתה מדבר איתם בחוץ, אז הם עושים: ככה. בדקה ה-90 מחליטים לפטור ממיסים רק את המורים החרדים בפטור. מה, היד לא רועדת לזה שעושה את זה? מה, אתם לא מסתכלים שמאלה, ימינה? מה, אתם לא מבוהלים? מה, אתם לא מוסריים? למה? יש מורים שנותנים את נפשם, שממילא השכר שלהם הוא על הפנים, עובדים סוציאליים, השכר שלהם על הפנים – מחזיקים את המדינה הזאת. אבל לא, הם ישלמו, מהשכר שלהם יקצצו; אבל משלנו, חס ושלום. הינה, התקציב פתוח, קדימה לביזה. תשלחו יד, תיקחו, הכול מותר. ואם מישהו יגיד לכם משהו, תגידו: אנחנו נפרק את הקואליציה. הינה מילת המפתח. אין בושה, אין קווים אדומים. לאן הולכים הכספים האלה? עוד מיליארד לישיבות, כשמערכת החינוך הכללית מתרסקת. עוד מיליונים לעמותות פרטיות שמזוהות רק עם מגזר מסוים, במקום לחזק את השירות הציבורי. הקצבות למועצות דתיות, לקייטנות מופרדות, להכשרות תורניות, לקבוצות לחץ פוליטיות. והילדים שלנו חוזרים ממילואים, העסקים שלהם קורסים, מנסים ללקק את הפצעים שלהם, עושים את זה בגאווה, עושים את זה מתוך אהבת המדינה, ומסתכלים על המופע הזה ולא מבינים לאן נקלענו. ואני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, האמן לי שאני לא מדבר כי אני איש אופוזיציה; אני מדבר כי אני איש שגדל במדינה הזאת, שעלה מחו"ל, גדל – אבא שלי היה כל חייו פועל, כל חייו פועל, שאהב את המדינה הזאת, שראה בה את המשיחיות. כשהייתי אומר לאבא שלי: אבא, המשיח – הוא היה אומר: הוא הגיע, אנחנו פה בארץ ישראל. הוא שילם את מיסיו בזמן, וכשהגענו לפרקנו, הוא אמר: לכו לצבא. שלושה אחים, שירתנו במקביל בצבא. מעולם לא ביקש שקל וחצי שקל מהמדינה. ויש כמוני עוד מיליונים. גם אתה, גם אתה. אבל אנחנו צריכים לפצות את הפה. גם אתה. תודה, אדוני. אני לא אאריך, לא אקח את הזמן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת רם בן ברק. סליחה, חבר הכנסת שטרן. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אני יודע שיש לי נוכחות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן, אתה כובש את האולם ברגע שאתה בא. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> להבדיל מחבריי הקודמים, אני רציתי הבוקר לפתוח דווקא בברכות. אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לברך אותך. הצלחת. כן, יש דבר אחד שהצלחת. הצלחת ליצור כאן דנ"א של שנאה, של הסתה, של פירוק האמון מול המוסדות הלאומיים, מול גופי הביטחון. הצלחת לפלג אותנו רק בין שמאל וימין, הצלחת לפרק פטריוטיות אמיתית. ואדוני שר הביטחון, גם אותך אני רוצה לברך. הרי יש לנו רמטכ"ל שבועיים, ואתה רק רב איתו בתקשורת. עוד לא ביקשת לפטר אותו – זה באמת יפה. השר לביטחון לאומי רוצה לפטר את ראש השב"כ, ראש הממשלה רוצה לפטר, גם הוא, את ראש השב"כ, ואת היועצת המשפטית. והינה, יש לנו שר ביטחון שרק רב עם הרמטכ"ל, שאתמול מינה, והוא לא דורש לפטר אותו. איך הצלחתם לעשות את זה? איך הצלחתם לעשות את זה שכל דבר, הבסיסי ביותר, זה שמאל וימין, קואליציה ואופוזיציה? אין ועדת חקירה, וחיילים כבר מתו בגלל זה. אני אומר לכם, מתו בגלל זה חיילים. הרי אנחנו, שמאמינים בתחקיר, אנחנו שמאמינים בתחקיר שזורק מסקנות לשטח תוך כדי התחקיר – ואנחנו נמצאים במלחמה כבר שנה וחצי, ואין ועדת חקירה ממלכתית. יש כל מיני תירוצים, השופט הזה ימנה את זה, והשופט הזה ימנה את זה. מה? אתם לא רוצים? אל תתייחסו למסקנות האישיות. אתם רגילים כבר לא להתייחס. אבל בגלל זה לא לחקור בכלל? אתם יודעים כמה חיי אדם יכולנו לחסוך בשנה וחצי? וגם זה שמאל וימין? אתם לא מתביישים? איך קרה לנו שבתוך ממשלת החורבן הזאת, אין שר אחד – לא שממלמל, כן, אני בעד חקירה – שאומר: כדי לחסוך חיי אדם, בוודאי כשאנחנו עוד במצב של מלחמה, צריך ועדת חקירה? גם זה שמאל וימין? אני תמיד אמרתי שאני מאמין בדנ"א. מי שמשפיל – הוא משפיל, הוא משפיל. לא משנה אם זה האישה הפלסטינית במחסום; אחרי זה הוא ישפיל את הפקודים שלו, את החברים שלו, את אשתו ואת הילדים. למה? בגלל שיצרנו אצלו דנ"א של משפיל. וממשלת החורבן הזאת הצליחה ליצור דנ"א אצל כל אחד מחבריה, של מסית הוא מסית הוא מסית. זה לא משנה אם השר קרעי בצד אחד, כשאתה מסתכל עליו עולה פה על הדוכן, ואתה כבר מבין שהולכת להיות פה הסתה, או פה בקצה, אופיר סופר ששותק. זה לא משנה. זה לא משנה אם סמוטריץ', שמממן הסתה ואומר: אוקיי, איך הם רקדו שם: ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים? מה הוא חושב? אה, ויש דיון אם גולדקנופ רקד או רק היה – מה שנקרא, בגלל דיתבי רבנן ולא מיחו בידו, מכלל דניחא ליה – היה לו נוח ששרים את זה. מה זה היה לו נוח? זה דנ"א. זה דנ"א שממשלת החורבן מממנת אותו במיליארדים. מה אתם חושבים, שבחור חרדי שמגיע לגיל 18 פתאום הוא מחליט לא להתגייס? יושב שם שר של ש"ס, התמחה בלממן מוסדות שמחנכים לאי-גיוס – עזוב באילו דרכים ואיך הכסף עבר, את זה יחקרו במקומות אחרים, או חוקרים כבר במקומות אחרים – אבל זאת מערכת שלמה, זה לא שצריך סנקציות על המוסדות שבגיל 18. הממשלה הכאילו-פטריוטית הזאת, אם היו יודעים שיש רשתות חינוך ומערכות חינוך שלמות שמחנכות נגד המדינה, לא להתגייס, אבל הם לא היו בירושלים או בבית שמש, אלא היו בתל אביב, בחיפה, במודיעין – תמצאו אתם את המקום – נראה לכם שהייתה ממשיכה לתת שקל אחד? מה אתם חושבים, שזה שבוועדת החוץ והביטחון אין דיונים על חוק הגיוס זה בגלל שיש עומס של נושאים אחרים? אני אגיד לכם למה אין דיונים על חוק הגיוס. בגלל שעל חוק הגיוס האמיתי נצביע בעוד שלוש או ארבע שעות. חוק הגיוס האמיתי הוא חוק התקציב. מה יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, באמת, מאמין, יסודי, בודק שם מה הסנקציות האישיות ומה הסנקציות המוסדיות שיחולו? וכאן, בעוד ארבע שעות, כל הסנקציות הפוטנציאליות שישנן – יקבלו מיליארדים. כל המשתמטים של "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים" יקבלו חמצן; כסף, כסף דם, דם שיגן עליהם, דם שאין בו הבדל בין קואליציה ואופוזיציה, דם שמשלמים כאן וכאן. אבל דם שלא משלמים לפחות 17 משתמטים שיושבים בקואליציה הזאת. זה לא סתם שבעברית "ידיכם דמים מלאו". דמים – דם; דמים – כסף. זאת העברית, זה לא אני המצאתי. אתם מערבבים בין דמים לדמים. נותנים דמים לצד אחד, כדי שאת הדמים האחרים ישלם הצד השני. אין פה קואליציה ואופוזיציה, אבל יש פה כאלה ששדדו את המונח ציונות דתית, ולקחו אותו למשתמטים, כאילו הם לא יודעים איפה הם חיים, כאילו הכיסאות האלה ליד שולחן הממשלה, בלהקה של סמוטריץ', בכנופיה של סמוטריץ', במנזר השתקנים של סמוטריץ', חושבים שהמצביעים של הציונות הדתית לא מבינים – לא מבינים שבשביל הכורסאות שלהם נותנים כסף שקובע שבסוף אזרחי ישראל – ובמיוחד מהציונות הדתית – ישלמו בעוד חודשי מילואים, ישלמו בעוד דם, כדי שהם יוכלו להמשיך לשבת כאן. אנחנו אמרנו את זה: חוסר האחריות לא התחיל במהפכה המשפטית, עוד קצת קודם, כשבמשרד הביטחון מינו שני שרים, כשהחזירות הזאת של חמישה או שישה מנדטים, לא הספיקה לשר האוצר. היה גם צריך להמציא שר נוסף במשרד הביטחון. אני אמרתי, זה יעלה דם. כששר אחד קובע איפה תקום מה שנקרא התיישבות צעירה חדשה, ושר שני צריך לאבטח אותה, אמרתי, כאן זה יעלה בדם. וזה עלה בדם, וזה עולה בדם. אבל בשביל לכסות על זה נותנים דמים. ועל זה הציונות הדתית לא תסלח. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בן ברק. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> בוקר טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. אתה יודע, חבר הכנסת אלעזר שטרן, זה לא הציונות הדתית, מה שיש פה בכנסת. זה ממש לא הציונות הדתית. אני גם מכיר אותך היטב הרבה מאוד שנים, גם שני החתנים שלי הם מהציונות הדתית. זה לא מה שקורה כאן בכנסת. הציונות הדתית האמיתית היא ציונות ערכית, יש לה ערכים ויש לה מוסר, וזה לא החבורה הזאת, המשיחית, שמוכנה שאנשים ייהרגו כדי שהם יממשו את הפנטזיה שלהם להקים יישובים בעזה, זה לא הציונות הדתית. זה הביזיון הדתי, זה לא הציונות הדתית. אני רוצה להתחיל, ברשותכם, קודם כול בחטופים. אנחנו צריכים לזכור, בזמן שאנחנו מדברים כאן על תקציב הביזה הזה, שעדיין יש 59 חטופים שנמצאים ברצועת עזה 536 ימים, חלקם חיילים בצבא ההגנה לישראל, קשורים בשרשראות במנהרות, מורעבים – ייתכן אפילו למוות – ללא שום תנאים סניטריים הבסיסיים ביותר, לא מתקלחים חודשים, לא אוכלים חודשים, סובלים סבל רב. וכאן, בצד שמאל שלי, יש התעלמות מוחלטת. כל מי שהגיע – לא הגיע בזכות הקואליציה. כל מי שהגיע – הגיע בזכות המחאה ובזכות דונלד טראמפ, לא בזכות ממשלת ישראל. אתם אומרים: להשמיד את חמאס. כאילו יש על זה איזושהי מחלוקת בציבור. ברור לגמרי, לא משנה אם אתה בא מהימין או מהשמאל, ברור לגמרי לכל אזרח ישראלי שאנחנו לא נוכל להמשיך לחיות כאשר יש חמאס בעזה. אבל אנחנו גם לא נוכל להמשיך לחיות כל זמן שיש חטופים בעזה. אנחנו לא נוכל להשתקם אם אנחנו לא נחזיר את החטופים. ואני אומר, יש לעשות מעשה אחד אחרי השני: קודם כול, אנחנו צריכים להחזיר את החטופים. אם זה אומר הפסקת המלחמה – צריך להגיד: הפסקת המלחמה. הפסקת המלחמה היא לא רק חד-צדדית. זה לא שאנחנו מפסיקים את המלחמה. אם הם יפרו, אם אנחנו נראה שמתאמנים שם לפשיטה, אם אנחנו נראה הברחות אמל"ח, זאת סיבה מספיק טובה בשביל לפתוח במלחמה. אנחנו לא נאפשר להם לחיות מהצד השני של הגבול. אבל, קודם כול, אנחנו צריכים להחזיר את החטופים. אחרת זה על המצפון של כולנו, על המצפון של מי שיושב עכשיו כיושב-ראש, על המצפון של ראש הממשלה, על המצפון של כל הממשלה, אם האנשים האלה לא יחזרו. ראינו את הסרטון שהופץ, של יוסף חיים אוחנה ואלקנה בוחבוט, ואני לא מבין איך מישהו יכול להישאר אדיש לתמונות האלה. לא יכול להבין את זה. אני גם רוצה להגיד כאן למפקדי הצבא: תראו, אתם – אתם, אנחנו, הילדים שלנו איתכם, החתנים שלי איתכם, והצבא – באמת יש כאן צבא יוצא מן הכלל - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת הרצנו, אם אפשר שם טיפה להנמיך, כי רם לא מדבר בקול רם, וזה מאוד מפריע. תודה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> רם לא מדבר בקול רם? זה יצא חרוז, אדוני. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוא לא מדבר בקול רם. הוא מדבר רגוע, אז בקושי שומעים. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני פונה למפקד של צה"ל, לרמטכ"ל רב-אלוף זמיר, ולמפקדי צה"ל. אני חושב שאתם צריכים לדרוש – איך המלחמה הזאת מסתיימת. מה ה-end game של המלחמה הזאת. מדינה לא יוצאת למלחמה בלי שהיא אומרת מה היא רוצה בסוף. להגיד סיסמאות כמו השמדת חמאס – זה לא סוף המלחמה. מה אתם רוצים שיהיה בעזה? אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים, אתם הממשלה. אתם רוצים שלטון צבאי בעזה? תגידו: אנחנו כובשים את עזה, מעכשיו יהיה שם שלטון צבאי לדורות; אתם רוצים לכבוש אותה, ושתהיה שם התיישבות? תגידו את זה. תגידו, שהעם ידע, שהחיילים ידעו בשביל מה הם נלחמים; אתם רוצים להיכנס בשביל לשחרר את החטופים, להפעיל לחץ, ואז לצאת החוצה ולהכניס לשם גורם אחר? תגידו את זה. מגיע לחיילים שמסכנים את החיים שלהם לדעת איך נגמרת המלחמה הזאת. אתם היום הולכים למלחמה בעזה בלי קונסנזוס. אני לא זוכר מלחמה אחת שהצליחה, שלא היה קונסנזוס בציבור הישראלי. כאן אין קונסנזוס. אתם הולכים למלחמה, ובו בזמן, הכנסת הזאת – אנחנו יושבים כאן שעות בוועדות בשביל לשנות את השיטה שבה המדינה הזאת פועלת. עוד מעט יהיה לנו את החוק לשינוי שיטת בחירת השופטים; אתם עושים מהלכים להדחת ראש השב"כ; אתם עושים מהלכים להדחת היועצת המשפטית; ואתם מצפים שהעם יהיה מאוחד. אנחנו הרי נמצאים במצב הרבה יותר גרוע מ-6 באוקטובר. יש כאן שיסוי אדיר. יש כאן עשרות אלפים, מאות אלפי אנשים שנמצאים ברחובות – אלה אותם אנשים שנמצאים בצבא. אם אתם חושבים שזה יעבור בשקט אתם טועים. הקטסטרופה תגיע. ואני אגיד לכם עוד דבר, אם אתם תעזו לא לקיים צו של בית המשפט העליון, אני מודיע לכם, אני אקרא לכל אזרחי ישראל לא לציית לחוק. אין דבר כזה שהממשלה היא מעל החוק והאזרחים – מתחת לחוק. חוק הוא שווה לכולם. ואם תצא קריאה מראש הממשלה – מהשרים כבר יוצא הרבה, וגם מראש הממשלה – שהוא לא יקיים, אז אני מודיע לך, אדוני ראש הממשלה, אני מודיע גם לשרי הקואליציה ולחברי הכנסת של הקואליציה: אם הממשלה והשרים לא יצייתו לחוק, אף אחד במדינת ישראל לא יציית לחוק. תהיה כאן אנרכיה מוחלטת. ואתם יודעים מה? נראה מה יקרה אז. אני רוצה לדעת, ראש המוסד – את מי הוא יעדיף, את פקודת הממשלה או את שלטון החוק? אני רוצה לדעת, ראש השב"כ, לא משנה מי זה יהיה, למי הוא יישמע, לממשלה או לחוק? אני רוצה לדעת מה יקרה עם הרמטכ"ל, האם הרמטכ"ל יישמע לממשלה, או הרמטכ"ל יישמע לחוק? אני נוטה להאמין שהוא יישמע לחוק. אתם יודעים מה, אני גם דיברתי עם מספר חברי כנסת, אחד מהציונות הדתית, אחד מש"ס, אחד מהליכוד. בחרתי שלושה אנשים אידיאולוגיים – מכל מפלגה. ניגשתי אליהם – אני לא אגיד את שמותיהם, כמובן – אמרתי להם, תגידו, ברגע האמת, למי תצייתו? הם אמרו: לחוק. אז נרגעתי קצת. הם יצייתו לחוק. אז אני לא מבין איך הממשלה הזאת פועלת ומה היא רוצה לעשות. ככלל, אני רוצה להגיד לכם שממשלות ימין לא יודעות לנצח מלחמות. אנחנו נלחמים שנה וחצי – שנה וחצי, בימין מלא על מלא – ולא הגענו לניצחון. במלחמת יום כיפור, הקשה במלחמות ישראל עד המלחמה הזאת, שהופתענו בשתי חזיתות וכמעט הובסנו – הצבא התעשת, הממשלה התעשתה. חודש אחרי זה היינו 100 קילומטר מקהיר; היינו 30 קילומטר מדמשק, ומייד חתרנו להסכמי שלום. כי השמאל יודע לעשות מלחמות. השמאל יודע לנצל את הכוח הצבאי, גם כשהופתענו, ולהגיע להסכמי שלום. בזכות מלחמת יום כיפור. היא הייתה מלחמה איומה ונוראה, בעיניי היא המלחמה הכי מוצלחת שהייתה אי פעם במדינת ישראל. למה היא מוצלחת? כי היא הביאה להסכמי שלום. מלחמה שכל תכליתה הוא להמשיך במלחמה היא מלחמה לא מוצלחת. ועובדה – אתם לא מנצחים שנה וחצי אויב כמו חמאס – לא סוריה ומצרים במקביל. אויב כמו חמאס, שנה וחצי – לא הצלחתם להכניס גורם זר חדש, לעשות איזשהו הסכם בעזה שיחזיר את המדינה הזאת לשפיות. לא. עוד מלחמה ועוד מלחמה ועוד הצהרות נבובות על הניצחון המוחלט וכל מיני שטויות, שאפילו קשה לחזור עליהן כאן מעל הדוכן, כי אנשים – איך אני אגיד לך? – רפי שכל מצהירים הצהרות כאלה, וחושבים שכל האנשים כאן הם טיפשים. אנחנו מדברים עכשיו על התקציב הזה. התקציב הזה, שלא מצא 200 מיליון שקל לקיבוץ ניר עוז, קיבוץ שהוחרב כולו למעט שישה בתים – לא מוצאים 200 מיליון שקל, את אותה תוספת. אני אגיד לכם למה הם כן מצאו כסף. אני אגיד לכם. הם מצאו כסף, הכסף הזה הגיע, וכשחסר להם כסף, הם הטילו עלינו מיסים חדשים: מס ערך, קיצוץ רוחבי בכל המשרדים – כדי לממן מה? לממן קרוב ל-5 מיליארד שקל, שאני לא אפרט אותם עכשיו כי נגמר לי הזמן, לכספים קואליציוניים. תחשבו על זה. לא מצאו 200 מיליון שקל לניר עוז; מצאו מיליארדים לאורית סטרוק ולכל מיני כוללים שמעודדים השתמטות ואיזשהו משהו חדש שנקרא "זהות יהודית". אני צריך שמישהו יחזק לי את הזהות היהודית שלי? הזהות היהודית שלי היא פי אלף יותר חזקה מכל השמות שאני רואה כאן משמאלי. פי אלף יותר חזקה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת רייטן מרום. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אדוני יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, אכן תקופה של נס. תקופה של נס, אומרים לכם. והינה, אנחנו כפסע, הפסע הזה נמשך ונמשך, כפסע לניצחון המוחלט. 536 ימים, 59 חטופים, ביניהם למעלה מ-20 חטופים חיים. ראינו אות חיים קשה, צורם ומטלטל רק אתמול, משני חטופים שלנו; שלוש נשים נרצחו ונמצאות עדיין בשבי חמאס; שני זוגות אחים נמצאים שם; אחים שהופרדו; חיילים. ממשלת ישראל ומשרתיה הכנועים כאן בכנסת יכולים לנסות ולהמשיך להסיט את מבטם מהמחדל, מהאסונות, כל האירועים המחרידים שקרו במשמרת שלהם. אבל אות הקלון, אות הקין לא יימחה לעולם. הציבור לא ייתן לכתם הזה להיעלם. כמו במחזה של שייקספיר, ליידי מקבת' שצועקת: צא כתם, צא – ככה הם אומרים; כי הטירוף כבר אחז בהם, טירוף שמתגבר והולך ככל שהממשלה הולכת ונהיית מושחתת ורעה ובריונית וכוחנית יותר, ככל שאנחנו רואים את ההתנתקות של הממשלה מהעם, מהאזרחים, מהכאב, מהסבל, ובעיקר מהאמת. תקופה של נס. תקופה של נס, שבה ראש ממשלה שמואשם בפלילים חמורים חבר ועשה יד אחת עם עבריין מורשע בתמיכה בארגון טרור. כן, גם למיודעינו בתקשורת: כך הוא ארגון טרור, הוא לא נקרא ארגון טרור, הוא ארגון טרור. שניהם חברו ועשו יד אחת כנגד ראש השב"כ, כנגד הפצ"רית, כנגד היועמ"שית, כנגד כל מי שמאיים עליהם להמשיך ולהתנהל על פי קווי היסוד של ממשלת ישראל: שחיתות, בריונות, כוחנות, רודנות. תקופה של נס, כי הממשלה הזו מקבלת את הציבור שבחר בה שותק, כנוע, לא יוצא מכליו, למרות שהוא זה שמשלם על המחדלים של הממשלה הזו: הוא זה שגם משרת, הוא זה שגם נלחם על פרנסתו. הציבור שבחר בממשלה מוכן לצאת שוב ושוב למילואים, למרות ניהול המלחמה הכושל וחסר התוחלת, ולא פוצה את פיו. תקופה של נס. הציבור שלכם, הציבור שבחר בממשלה הזו, משלם עכשיו. הינה, בדיון הזה של התקציב שעוד מעט יגיע לכאן להצבעות, הציבור ישלם ריבית דריבית מתוך המשכורת שלו, מהמיסים שהוא משלם למדינה. הוא ישלם עכשיו לחרדים, הוא ישלם עכשיו שוחד, שוחד בחירות, שוחד קואליציוני. הוא משלם. וברקע, בזמן שאתם משלמים, שומעים את ההמנון האנטי-ציוני, "שלטון הכופרים", "ובלשכותיהם אין אני מתייצבים". הם שרים לכם בפרצוף. הם לא יבואו לשרת, הם יתחמקו ממיסים, הם יקבלו תקציבים ברישיון על פי חוקי הקואליציה והממשלה, ואתם תשלמו את זה. נס. הממשלה בועטת בכם, ואתם שותקים. באמת, הנורמליות, הנורמליזציה; במקום עם סעודיה יש פה נורמליזציה עם בן גביר ועם המפלגות האנטי-ציוניות. זה נראה לכם נורמלי שהחיילים שלנו צריכים היום אזרחות כפולה, אזרחות נוספת, רק בשביל להיות ברשימת הסלקציה של המשוחררים משבי חמאס? זה נראה לכם נורמלי? החיילים והאזרחים שמשרתים את כולנו צריכים אזרחות כפולה? אלה אזרחים שלנו, של מדינת ישראל, לא של ארצות הברית, לא של גרמניה, לא של ארגנטינה, לא של בריטניה. הם קודם כול שלנו. זה נראה לכם נורמלי? וברקע, בזמן שאתם שותקים ובזמן שעשרות אלפי אזרחים פטריוטים ציונים, אוהבי הארץ, יוצאים החוצה לזעוק, הממשלה מבצעת מסעות טיהור וציד כנגד רשויות אכיפת החוק ושומרי הסף. את מי זה משרת כשראש הממשלה והשר הכהניסט רודפים אחרי הפצ"רית, רודפים אחרי היועמ"שית? את מי זה משרת? את אויבי ישראל. ממש בצעדים של הממשלה הזאת היא משרתת את התמנון הקטרי שרוצה להזיק למדינת ישראל, אותו תמנון קטרי שכבר חדר ללשכת ראש הממשלה תמורת בצע כסף. אותו הם משרתים, בהסתכלות קצרת רואי, כשהם מסתכלים רק על עצמם ועל עכשיו לשרוד בקואליציה עוד שנה: בואו נצליח, עוד שנה, עד התקציב הבא; בזמן הזה נרוויח זמן, נראה מה יקרה, כי הזמן הוא חברו הטוב של נתניהו. בזמן הזה, קואליציית השוחד, נותנת השוחד, מקבלת השוחד, לא רוצה חקירות. לא רוצה חקירות של חברי כנסת, לא רוצה חקירות של ראש ממשלה, לא השרים. קווי היסוד של הממשלה – שחיתות ושליטה טוטלית. מעולם, מעולם לא שלטה כאן ממשלה שהפכה והופכת את האלימות לכלי שלטון נורמלי, שנותנת ונתנה רישיון מפורש להשתוללות ולהרס. מדינה דמוקרטית, שאומנם נמצאת עכשיו בגסיסה, לא תוכל לשרוד כאשר השלטון עצמו הופך לסוכן של אלימות, כאשר הממשלה עצמה וגורמים מתוכה מעודדים אלימות. אנחנו נמצאים עכשיו בנקודת השבר הכי גדולה שהייתה במדינת ישראל: הסתה נגד ערבים, הסתה נגד מיעוטים, הסתה נגד המחאה. הסתה נגד כל מי שלא חושב כמותם. הסתה נגד השופטים שהם בעצמם מינו ופקידים שהם בעצמם מינו, רק כי הם ממלאים את תפקידם ומבקרים את השלטון, עושים עבודתם נאמנה, כי הם בראש ובראשונה כפופים לשלטון החוק, לא למלך. תרגיל מחשבתי, תרגיל קטן – שומע, יוראי? תרגיל קטן. אתה מסתכל על התמונות בטלוויזיה של ההפגנות בטורקיה, רואה המונים יוצאים לרחובות נגד הרודן ארדואן. בעד מי אתה, נגד השלטון? בעד השלטון, שאומר שהאופוזיציה ומי שברחוב הם טרוריסטים? אתה מאמין לו, לרודן בארמונות הזהב שלו ובדמוקרטיה? הוא נבחר. הוא נבחר כדין, זה דמוקרטיה עדיין. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זו שיטה של דיקטטורים להאשים את העם, העם אשם. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> האם אתה בעד המוחים או בעד ארדואן? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני תמיד בעד העם. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> כשאתה מסתכל על סרביה – ואני לא שואלת רק אותך, חבל שאין פה אנשים מהקואליציה, אולי השר ביטון. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> יש לך אחד לידך. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> לא, עכשיו הוא יו"ר הכנסת. אתה מסתכל עכשיו על המחאות בסרביה ובטורקיה – אתה תבוא בטענות למוחים, תגיד שהם הטרוריסטים והם אלה שרוצים להפיל את השלטון שנבחר כדין? תגיד להם: חבר'ה, שבו בשקט, חכו ארבע שנים, תורידו את ארדואן, תורידו את פוטין, תורידו את כל הדיקטטורים האלה – זה מה שתגיד להם? או תסתכל עליהם ותגיד: אני מצדיע לכם? אני מצדיע לכם, אתם עם שקם והתחיל ללכת, אתם מוחים נגד עריצות, אתם מוחים נגד רודנים. אתם, כל הכבוד לכם, הציבור מחליט. יש פה נתק בין העם לבין הדיקטטור. תחשבו על הדברים האלה. כשמסתכלים עלינו מבחוץ, בדיוק ככה אנחנו נראים. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת טיבי. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, גם אני שומע את מה שאומרים בתקשורת, יוראי, על בדיקה חשאית שהשב"כ יזם כדי לבדוק את חדירת הכהניסטים לשלטון. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> לא צריך שב"כ בשביל זה. תפתח גוגל, תפתח ויקיפדיה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא צריך שב"כ בשביל זה, צריך להסתכל שמאלה – מלא כהניסטים כאן בכנסת. לא רק מעוצמה יהודית, גם בליכוד יש כהניסטים. זו השקפת עולם. לפי החוק בישראל מדובר בארגון טרור. כך הוא ארגון טרור וכהנא הוצא מחוץ לחוק. זו הסיבה, אומרים שזו הסיבה שפתחו בבדיקה. אבל בקבינט יש כהניסט, בממשלה יש כהניסטים, בכנסת, באקדמיה יש כהניסטים. באקדמיה, פרופסורים, יש כמה מהם שעכשיו חתמו על עצומה כדי לפטר את ד"ר סבסטיאן בן דניאל מאוניברסיטת בן-גוריון. פרופסורים. חזרתי, בדקתי כמה מהם. חלקם מצולמים עם בן גביר בחיבוק. והדעות שלהם – ימינה מבן גביר, אם יש משהו כזה. אפרת, אחד מהם שדרש לפטר את ד"ר סבסטיאן בן דניאל, בביו שלו בטוויטר כתוב: נגד צביעות ונגד סתימת פיות. הוא רוצה לסתום את הפה לסבסטיאן אבל בביו שלו כתוב שהוא נגד סתימת פיות. לפחות, יא צבוע, תשנה את הביו שלך, תגיד: בעד סתימת פיות. הנדלר אחד. עכשיו, אנחנו מדברים על התקציב, והתקציב השערורייתי הזה פוגע בכל הרבדים של החברה; פוגע ביהודים, פוגע בערבים – פוגע כמובן יותר בערבים. מאז החלטת הממשלה על קיצוץ רוחבי של 5% ואחר כך 15% מתוכניות ממשלה, שזה מיוחד לערבים, היו עוד קיצוצים. אולי בסך הכול זה 2 מיליארד שקל לחברה הערבית – שזקוקה לתוספת תקציב, לא לקיצוץ. והקיצוץ הזה, בתקציב הזה של - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת טיבי, אתה רוצה לשתות? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני צם, אבל תודה רבה. הקיצוץ הזה הוא בחינוך, תשתיות, רווחה, מה לא; הקפאה של קצבאות הביטוח הלאומי חוץ מקצבאות הילדים; העלאה של המע"מ ל-18%. מול הקיצוצים האלה אני רואה את המשך העברת הכספים הקואליציוניים, 5.4 מיליארד שקל, ומובילה בראש אישה שהיא מגנט של כספים, שרה שהיא מגנט של כספים, משהו מיוחד יש בשרה הזאת. איפה שיש מאות מיליונים, פתאום כמו מגנט זה נשאב לכיוון סטרוק. סטרוק. הדבר הזה גורם לסטרוק לכלל האוכלוסייה. שבץ מוחי, מרוב שמעבירים לה כסף ומקצצים במקום אחד. הסטרוק שגורמת סטרוק. וזה עובר ככה. אני בוועדת הכספים, וכל פעם מביאים תוספת לשרה סטרוק. היא גורמת לסטרוק. מה היא עושה עם התוספות האלה? << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בקרוב, זה הולך ומתקרב. עכשיו, חדרי לימוד. יש מחסור של אלפי כיתות, חדרי לימוד בחברה הערבית, בעיקר בנגב, לאוכלוסייה הערבית בנגב. אפשר היה שלא לקצץ או דווקא להוסיף, כדי לפצות על המחסור הזה ולהביא יותר חדרי לימוד לתלמידים בחברה הערבית, במיוחד בנגב. ושוב אדבר על הפשיעה והרציחות. שיעור הפיענוח, אלעזר, שיעור הפיענוח הוא 12%–13% ממעשי הרצח. דל מאוד. בחודש האחרון יש מבצע של שחרור קופים, גורי אריות, מבצע מתוקשר, עם הודעות לתקשורת, מסיבות עיתונאים. זה הפך לבדיחה בחברה הערבית בעיקר. אנחנו רוצים מסיבות עיתונאים על מיגור ארגוני פשיעה, על פתרון הבעיה של דמי חסות. תעשו מסיבת עיתונאים כול מא בידכום, כמה שאתם רוצים. אבל דחילק, אין לכם הישגים בפשיעה, מביסים אתכם ארגוני הפשיעה, רוצחים אותנו, מביסים אתכם. ומסיבות עיתונאים: מצאו עוד קוף. עוד קוף. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> כאילו חסרים לנו קופים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מלא קופים אחרים מסוג אחר. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> הם היו צריכים יחידה מיוחדת שתאתר את הרחפן שהגיע עם גור האריות. זה באמת היה מטורף, אין מה להגיד. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> כשהיינו ילדים היינו אומרים "קוף אחרי בן אדם". << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> הנסיבות הן אחרות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש פה את חברת הכנסת פרידמן, שלדעתי תחלוק על קלות הדעת שאתם מייחסים לזה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, לא, לא קלות דעת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא יודע. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, לא, לא. זה התייחס לבומבסטיקה של הדברור ומסיבות העיתונאים. אנחנו בעד צער בעלי חיים, נגד לכלוא קופים. It goes without saying, זה כל כך ברור. לדעתי, צריך למגר את הנחשים בפוליטיקה. לא למצוא רק קופים בדרום. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> יכול להיות שהנחשים מחזיקים קופים? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה שילוב מעניין. אתמול קראתי – והאמת, לא הופתעתי – קראתי שמתנחלים פרצו לבית של חמדאן בלאל, באזור מסאפר יטא. חמדאן בלאל זה הבמאי שזכה באוסקר יחד עם יובל אברהם. ארבעת הזוכים על הסרט "אין ארץ אחרת". תקפו אותו בתוך הבית. אלעזר, בתוך הבית. פצעו אותו בראשו; הזמינו אמבולנס; שמו אותו בתוך האמבולנס – העבירו אותו לאמבולנס – ואז ראה איזה פלא, או לא פלא. בא הצבא חטף אותו מתוך האמבולנס ולא יודעים איפה הוא. אומרים שהוא עצור עכשיו. זוכה האוסקר שהותקף בתוך ביתו, בא הצבא, לקח אותו מתוך האמבולנס והוא עצור עכשיו. אי-אפשר להשתיק את הביקורת, את האמת. מי שמשתיק ביקורת בגדה, סופו להשתיק ביקורת בקפלן. אה, זה קורה כבר. זה יעבור. יכול להיות שהוא ישתיק ביקורת של רמטכ"ל, של ראש שב"כ, של יועצת משפטית. אה, גם זה קורה. אמרנו לכם את זה אלף פעמים. מי ששותק כשפוגעים בפלסטינים, סופו לחפש חברים כשפוגעים בו עצמו, ביהודים שחושבים אחרים. חוסר היכולת להכיל דעות אחרות. אמרתי על המחסור בחדרי לימוד, אבל יש עודף של אלפי מורים שלא נקלטו במערכת. כמעט 11,000–12,000 מורים ומורות בוגרים של סמינרים לא נקלטו במערכת. למעשה, מובטלים. יתרה מזאת, יש מורים ומורות מהצפון שנוסעים כל יום לדרום. יוצאים ב-05:00 – או יוצאת המורה ב-05:00. יש לה תינוקות, יש לה ילדים. מגיעה לבית הספר בדרום. מסיימת בבית ספר וחוזרת לגליל. איך אפשר לנהל חיי יום-יום נורמליים כך? בחברה היהודית אין מחסור במורים. יש דווקא דרישה להעסקת מורים. לכן, הצעתי יותר מפעם אחת, כאחד הצעדים, אחד הצעדים, לקרוא לקלוט מורים או מורות ערבים בבתי ספר יהודיים – כי יש כאלה עכשיו והם סיפור הצלחה. לא רק לימוד ערבית, לימוד ביולוגיה, אנגלית, מתמטיקה. הכול. הם סיפור הצלחה, למרות הקושי בשנה וחצי האחרונות. וכשאנחנו משוועים לפתרון, אנחנו זועקים נגד יחס מפלה, יחס מתגזען, על פי חוק. ראה למשל, שר הביטחון הודיע שהוא מבטל את המעצר המינהלי נגד יהודים. אגב, אני נגד מעצר מינהלי ליהודים וערבים כאחד. אני חושב שזה כלי דרקוני, לא דמוקרטי. אם יש חומר, מביאים לבית משפט ובית המשפט יכריע. אתם יודעים שאחרי שהשר כץ ביטל את המעצר המינהלי ליהודים, כמה אזרחים ערבים במעצר מינהלי? אפרת, אזרחים ערבים; אזרחי מדינת ישראל ערבים. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> במעצר מינהלי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מעצר מינהלי. נחטפים בבית בלילה בלי משפט. עשרות אזרחים בשנה אחרונה. עשרות נמצאים במעצר מינהלי. או שיש חומר, ואתה מביא לבית משפט, ואם אין, לא עוצרים מעצר מינהלי באופן סיטונאי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אחמד, מי עוצר מעצר מנהלי? המשטרה או השב"כ? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> נדמה לי, חותם על זה אלוף פיקוד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, אבל מי עוצר? השב"כ? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אבל במקור, במקור, זה חומר של השב"כ. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> השב"כ. טוב לדעת. סליחה על הבורות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> המקור. אבל רשמית זה אלוף הפיקוד עוצר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חותם. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כן, חותם. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> תעשה על זה דיון אצל - - - שמעתי שהיום צביקה פוגל נהיה מחדש יו"ר הוועדה לביטחון לאומי. אני בטוחה שהוא ישמח לקיים על זה דיון. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> את לא רוצה להכפיל את מספר העצורים. אנחנו רוצים לצמצם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה? שישב עם השר בעצמו. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני אסיים בתמונה שלפני יומיים ראיתי ונחרדתי: פיצוץ בית החולים האחרון לחולי סרטן – היחיד לחולי סרטן – בעזה. פוצץ את המבנה, תת-אלוף מה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ואך. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ואך, או משהו, שהוא נולד בקריית ארבע וכדומה. אגב, הוא אחראי על מות שמונה חיילים, התת-אלוף הזה. שלח אותם למוות. הוא. יש מבנה שהיה בית חולים לחולי סרטן – היחיד שהיה ברצועה. השתלטתם עליו. פיניתם אותו לפני כמה ימים. הוא נתן הוראה ופוצץ אותו. זה בית החולים, לא יודע כמה, שהוחרב ברצועת עזה. לכן, קראתי לזה החרפת החרבת מערכת הבריאות, medicide, החרבה ממש של מערכת הבריאות. אדוני היושב-ראש, מי שרואה הרג של ילדים ולא מגיב, כושל כישלון מוסרי. כשאני רואה ילד יהודי שנהרג ואני לא מגיב, אני כושל כישלון מוסרי. כשאתם רואים ילדים פלסטינים ולא מגיבים, אתם כושלים כישלון מוסרי. הכישלון הזה שלכם, הוא כרוני. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גדי איזנקוט, בבקשה. עשר דקות לרשותך. בוקר טוב, פנינה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> בוקר אור - - - << דובר >> גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, במוקד היום תקציב המדינה. אני לא השתתפתי בדיונים בוועדת כספים, אבל הנציגה שלנו שם עדכנה אותנו מדי יום. עצם העובדה שאנשי משרד האוצר הניחו הנחת עבודה ששנת 2025 זה בט"ש מוגבר. למי שמבין, זה ביטחון שוטף בפרופיל נמוך, סביר. מערכת הביטחון הציגה את שנת 2025 כשנת מלחמה. זה מעיד עד כמה התקציב שמונח פה היום הוא לא רציני. הוא נועד רק כדי לעבור. אבל אני מבקש לדבר היום על משהו אחר; אני מבקש לדבר על מחויבות האזרחים למדינה שנמצאים באיומים כבדים מאוד. אולי הכבדים ביותר מיום הקמתה. כידוע, חוק שירות לאזרחי ישראל ותושבי ישראל מגיל 18 הוא על פי חוק. כשאני התגייסתי לפני 47 שנים, היקף המתגייסים וחייבי גיוס היה קרוב ל-90%. בפועל, כיום מתגייסים 48% מבני ה-18, כלל אזרחי ישראל, ו-67% מחייבי הגיוס. שליש לא מתגייסים. המאמצים לקיים גיוס לכול נמשכים מקום המדינה, כולל הסדר שנועד לאזן בין צורכי הביטחון והשוויון לבין ערך לימוד תורה בעם היהודי. מה שאנחנו רואים, מאז שהממשלה הזו הושבעה אנחנו רואים גרירת רגליים, מסמוס של הרחבת גיוס ואי-קידום חוק חדש. ראיתי את זה גם בכל התרגילים שהיו בחודשים האחרונים בוועדה, בעיקר כשהגיעו שרי ביטחון לדבר. גיוס רחב וכולל התקיים עד שנת 1977. מחצית משנות המדינה התקיים גיוס כולל, למעט 800 אברכים שלמדו בבתי מדרש. זו שנה שבה התרחשה תאונה ערכית היסטורית. בהסכם קואליציוני בין הליכוד לאגודת ישראל הוסרה ההגבלה על מספר מקבלי הדחייה עקב "תורתו אומנותו". זו תאונה היסטורית, תאונה ערכית, ששחררה חלק גדול בחברה הישראלית מהמחויבות הבסיסית שיש בין אזרח למדינתו, ובעיניי היא גרמה גם לפער ערכי עמוק בערבות ההדדית, בסולידריות – אפשר לצטט הרבה מאוד משפטים ופסוקים. בסופו של יום, חלק גדול מבני ה-18 שצריכים להתגייס ולאחר מכן לעשות שירות מילואים לא לוקחים חלק בזכות הזאת – בעיניי, למרות שזה נקרא שירות חובה. בשני העשורים האחרונים היו מאמצים גדולים. אני ליוויתי אותם כמזכיר צבאי לראש הממשלה ב-1999, עת הוגשו מסקנות ועדת טל, ומאז זה נמשך. ב-7 באוקטובר 2023 נפל דבר. עקב המחדל הגדול ביותר מקום המדינה השתנתה המציאות הביטחונית לעתיד הנראה לעין, בעיניי – לעשורים. היא השתנתה באופן כזה שעד עכשיו הנהגת המדינה לא מפנימה את זה – אחרת היא הייתה פועלת בצורה אינטנסיבית להרחיב את הגיוס ולחזק את צה"ל – וחלק מהציבור, לצערי הרב, ממשיך לעצום עיניים ולסגור אוזניים. לצה"ל יידרש בשנים הקרובות סדר כוחות גדול מאוד של חיילי סדיר, בהיקפים שלא ידענו מקום המדינה, להגנה על הגבולות בגבול עזה, בגבול לבנון, בגבול סוריה, מצרים, ירדן, והיקף כוחות גדול מאוד ביהודה ושומרון. אם תתרחש הסלמה ביהודה ושומרון יהיו היקפי סד"כ שהם לא קרובים למה שיש היום, אני יכול להגיד את זה מניסיוני כמפקד יהודה ושומרון ב-2003, 2004 ו-2005. סדר הכוחות שעמד לרשותי הוא פי 2.5 ממה שעומד היום לרשותו של מפקד האוגדה. זאת אומרת, אם חלק משרי הממשלה מחכים לרגע שתהיה הסלמה כדי לקדם תפיסות עולם, תפיסות הכרעה ועוד גישות שלא יתרמו בכלום לביטחון הלאומי שלנו, לחוסן הלאומי שלנו, אבל יפגעו פגיעה קשה – שיבינו מה המשמעות. לצה"ל נדרש גם סדר כוחות גדול לאימונים. ההסתמכות על חיילי מילואים שנושאים בנטל כבד – המגיעים מליבת הפריון הכלכלי, אנחנו ביום של תקציב, קבוצת צעירים שנמצאים בתחילת הקריירה – במקום לצבור שנות ותק וניסיון, השלמת השכלה, צבירת ניסיון תעסוקתי, הם למעשה נמצאים 160–180 ימים בשירות מילואים – חשוב מאוד, בשעה לא פשוטה לחברה הישראלית – אבל היה רצוי שיעשו את זה אותם צעירים. יש גם את הנקודה הערכית שכל מי שמבקר משפחות שכולות פוגש בה, שבה אנחנו רואים אבות לילדים שנפלו בקרב, בזמן שצעירים בגיל 18, 19 ו-20 לא לוקחים חלק במשימת ההגנה על מדינת ישראל, ולכן אנחנו רואים היקף שלא ידענו בעבר של יתומים ויתומות, כתוצאה מלחימה שנכפתה עלינו במלחמה צודקת. המסקנה המתבקשת היא חדה וברורה: שירות לכול. מה שהיה עד 1977 – גיוס חרדים, שירות לערבים, צמצום הסדרים היסטוריים – ביני"שים ומסלולים ייחודיים שהושגו בזכות קוניונקטורה פוליטית. נדרשת אכיפה מוגברת של החוק – כבר היום יש חוק. לא אוכפים את החוק הזה, מתעלמים ממנו רק בשל צרכים קואליציוניים, כדי לא להתעמת, כדי להיות מסוגלים להעביר תקציב, כדי להיות מסוגלים לשמר קואליציה וממשלה תועלתנית, לצורכי תועלת, תועלת של המפלגה הזאת והמפלגה הזאת, בטח לא לתועלת האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל. רצוי מאוד, ואני מאוד בעד, לקיים הידברות והסברה רחבה – עם ראשי המפלגות החרדיות, עם ראשי הציבור, ישירות עם הציבור, מעל הראש – להסביר את גודל האתגרים הפנימיים, הזכות לשרת בצה"ל והחובה לאפשר לאנשים לשרת ולשמור כמובן על אורח חיים דתי, חרדי – וצה"ל יודע לספק את זה. בכלל, אני שומע לא מעט אנשים שאומרים שכשהם התגייסו, אחרים התגייסו, הם הורידו את הכיפה. כל מי שאומר את זה – שיבדוק את החינוך שהוא נתן לילדים שלו. עשיתי בדיקה עם אחותי, שהיא אישה דתייה, עם ילדים משרתים. היא אמרה לי: כולם רק הגדילו את הכיפה. זאת אומרת, האמונה נשארה. זה חוזר למערכת החינוך. ולמה אני אומר את זה? כי כל מי שמבין – שצבא ממלכתי חייב להתחיל בחינוך, בבית ספר ממלכתי – זה יכול להיות ממלכתי, ממלכתי דתי, בממ"ח. ההבנה שכל גדוד סדיר שפועל בצה"ל חוסך כ-14 גדודי מילואים – זה בין 70 ל-100 מיליון שקל, וזה כמובן הנטל על המשק. אי-מימוש מיידי של ברית המשרתים שהתהוותה בצוק העיתים יביא בעיניי למשבר עמוק מאוד, שאתם לא רואים אותו, אתם – אנשי הקואליציה, אתם – הממשלה. אתה, ראש הממשלה, מסתיר את העיניים, פועל לצורך מטרות חלקיות, בטח לא למטרות הלאומיות שמחזקות את עם ישראל. אחרת הייתם מקדמים חוק גיוס שיחזק את הייעוד של צה"ל להגן על המדינה, להבטיח את הקיום שלה ולנצח במלחמה. המציאות היום, שבה במפקדה העליונה של צה"ל, שהיא ממשלת ישראל, מכהנים שרים שמייצגים מפלגות שהמוטו שלהן: נמות ולא נתגייס, היא למעשה קריאת תיגר על העתיד שלנו, קריאת תיגר על מדינת ישראל. מי שמחליט על יציאה למלחמה זו ממשלת ישראל, מי שמחליט על השבת חטופים – כן, לא – זו ממשלת ישראל. זה בלתי ערכי בצורה קיצונית שאנשים שנגד גיוס ישבו בממשלה וייקחו החלטות על מלחמה או על השבת חטופים. אני ראיתי שר כזה מקפץ כמו איזה פופקורן בחתונה כששרים מסביב נמות ולא נתגייס. ראש ממשלה רציני, רבע שעה אחרי זה היה מוציא לו מכתב פיטורים ושולח אותו הביתה. וזה שהוא משאיר אותו ועושים איזה תרגיל – כנראה הוא שר באיזה שניים או שלושה מקומות – זה הרגל מגונה בממשלה הזו, המביאה לזה שמנסים לעבוד על כולם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> עד אתמול לא ידענו שהוא שר במשרד ראש הממשלה. << דובר_המשך >> גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לסיום, קריאה בתוך מלחמה. הקריאה שלי היא בתוך מלחמה. שנו את הסלוגן: במקום נמות ולא נתגייס – נתגייס ונשרת להבטחת החיים והעתיד במדינת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, 13 דקות לרשותך. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, קצת הסלים האירוע אתמול עם הקציצה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> וואו, את לא יודעת כמה קיבלתי - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מצטערת בשבילך, אבל זה ממש היה כאילו - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> האמת היא – אני לא שמתי לב לזה - - - הייתי עסוק ביחסי הכוחות, אבל זה לא היה לעניין. אחרי זה, כשראיתי את זה, שלחו - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אבל בסדר. אם זה פגע בך – ממנו לא אכפת לי; אם זה פגע בך - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה פגע בי מאוד. קיבלתי עשרות ווטסאפים עם הסרטון - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הכול בסדר. זהו, ראיתי. בסדר, בסדר, ארז, נתתי לך הזדמנות. הכול טוב. בשבילך, בחברות שלנו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, אנחנו בני אדם. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב, אמרתי לך. הוא לא מעניין אותי, אתה מעניין אותי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב. לפני שאני מדברת על התקציב, אני רוצה לדבר על אירוע שכבר יומיים מטריד אותי, נראה לי שהוא יטריד את כולכם – לפני שאני מדברת על התקציב, אני אדבר על התקציב – זה על אדם בשם אורסטס ביארס, אני מקווה שאמרתי את השם טוב, אדם קשיש, לא יודע אם שמעת על זה. אורסטס ביארס - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה מפריע. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - הוא היה בן 73, מקריית חיים, והוא יצא לטייל עם הכלב שלו. איש מבוגר, מאבטח, משפחה פשוטה. וכשהכלב שלו רץ לכביש הוא צעק לו שיחזור. בא אליו אדם, בחור צעיר, נתן לו מכות, בזמן שהוא אומר לו: למה אתה מרביץ לי? אני רק צועק, זה הכלב שלי; אני לא רוצה שהוא ירוץ לכביש. אורסטס התמוטט ומת במקום. לפני שהוא מת, אגב, הוא הספיק לבן שלו ולהגיד לו: תקפו אותי, אם אתה יכול לבוא. הבן שלו לא הבין מה קרה. עזב ישר את העבודה והגיע. באמת כשהוא בא להעלות את אבא שלו לאמבולנס, ניסו להחיות אותו, והוא מת במקום. בן אדם יוצא עם הכלב שלו לטיול, כמו שהוא עושה כל הזמן. הבנתי גם שהיה איש מאוד נחמד ואהב בעלי חיים. באמת אירוע הכי שגרתי. הלכו המשפחה – תהיו רגע בשקט שם – הלכו המשפחה והגישו תלונה במשטרה. תוך שבוע, תחשבו טוב, תוך שבוע – שמעת על הסיפור הזה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא. פעם ראשונה. איפה? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אספר לך את זה. בקריית חיים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> קריית ים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> קריית חיים. תוך שבוע סגרו את התיק, המשטרה, מחוסר ראיות. תבינו, בן אדם יצא עם הכלב, מת ברחוב, תוך שבוע. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> וואו, הבן אדם הזה. כתבה מזעזעת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ראית אותו? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> פעם ראשונה אני שומע את זה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תקשיבי, עכשיו, אתם אומרים לעצמכם - - - << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> נזכרתי עכשיו. אדוה דדון, היא מראה - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הינה, אני אגיד משהו רגע על תחקיר של אדוה דדון עכשיו. תשמעי, הקלות שבה סוגרים תיק תוך שבוע. עכשיו, למה? בגלל שהוא משפחה כזאת פשוטה? בשביל זה? הלכה אדוה דדון, תחקירנית ערוץ 12, לאותה שכונה. שמע גם אתה, זה בטח יעניין אותך. תקשיב, אתה יודע מה, ניר? תוך יומיים היא עלתה על אישה בשכונה, שצילמה את כל התקרית, כשהוא מקבל את המכות. הוא פשוט נתן לו כנראה מכות כל כך קשות, שהפילו את האיש הקשיש. תוך שבוע היא מצאה את כל התמונה, ונתנה את זה למשטרה. תבין, תוך כמה ימים – גם, אגב, רואים מצוין. היא נתנה את זה לחוקר מומחה לפענוח. תוך דקה אתה רואה את התמונה של הבן אדם. עכשיו, כנראה שהוא דר רחוב או מישהו כזה. הוא מוכר בשכונה. נתנה את זה כמובן למשטרה. עד עכשיו, לפחות לפי מה שהבנתי, עוד לא פתחו את התיק, למרות שיש את התמונות ויש את הצילום. אגב, צריך להגיד, זה היה מול בית ספר. כך שהכול מצולם. זאת אומרת, טיפה השקעה של המשטרה – ללכת לבית ספר, של ללכת לשכנים. תוך שבוע. עכשיו, תגידו מה זה? מה, אין לנו ערך לחיי אדם? מה, בגלל שהיא משפחה – אז מה? מה הסיבה שבן אדם נרצח באמצע הרחוב ואף אחד לא שואל? תבין, היא מצאה את זה, העבירה למשטרה. אני רוצה להגיד לך שאתמול פניתי למפכ"ל המשטרה וביקשתי ממנו לפתוח את התיק מחדש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כל הכבוד. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מגיע צדק למשפחה הזאת, למשפחת ביארס – אני מקווה שאני אומרת טוב את השם – מגיע להם. לא יכול להיות שמשטרת זבולון – והינה אני אומרת את זה, לוקחת את זה. אנחנו לא לקבל את זה. לא נקבל. החיים של בני האדם במדינה הזאת נחשבים. אם מישהו חוטף מכות באמצע הרחוב, תהפכו את כל הרחוב ותמצאו מי הבן אדם שהיכה אותו והפיל אותו לרצפה. אני חייבת להגיד לך משהו, כי אנחנו, אתה יודע, אנשים שהגענו ממקומות שונים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני חושבת שמאוד מחבר בינינו העניין הזה של הרצון – 1. לחקר האמת. תסכים איתי? 2. לתת ערך לחיי אדם במדינה הזאת. זה דבר – איך שרעבי אמר? זה לא ימין-שמאל, זה ישר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> סתם ככה ערך. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק. בדיוק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אבל ביהדות זה ערך מוסף. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. ומפכ"ל המשטרה – אני אפנה גם מפה, וגם פניתי אליו אתמול במכתב – חייב - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> את מכירה את המשפט "פיקוח נפש דוחה את כל המצוות". << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור. הוא חייב לפתוח. תקשיב, גם אין היגיון לסגור תיק אחרי שבוע. תקשיב, לא משנה מה. לא משנה מה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני לא מכיר - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אני גם רוצה לברך את אדוה דדון שיצאה עם מצלמה. אגב, רואים שהיא הולכת בקריות שם. באה אליה מישהי ואומרת לה: את חוקרת על המקרה של ביארס? את לא מבינה איזה בן אדם טוב הוא, ואיזה בן אדם מקסים, וסתם הוא מת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ואם הוא לא היה בן אדם טוב? זה לא קשור. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, סתם. אבל אתה רואה את הקלות שבה כולם ידעו על האירוע, ואף אחד לא חוקר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה לא מעניין. בן אדם קיבל מכות, נפטר, נהרג. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. אז אני קודם כול מודה לה על זה. אבל יותר מהכול, המשטרה חייבת לפתוח את התיק - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> וכואב לי הכי הרבה על המשפחה שלו - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. - - ולהכניס אותו לכלא, ושהוא יישפט והוא ישלם על זה שהוא היכה אדם למוות באמצע הרחוב. באמת פשוט שילך לכלא. כי יש ערך לחיי אדם במדינה הזאת. יש ערך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מירב, על זה הייתי מסתייג, כיוון שיש משפט ויש הליכים, ואולי הוא נפשי, אולי הכלב הפחיד אותו. אני לא יודע, אבל שיחקרו. בדיוק, שיעמוד למשפט על זה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הכול בסדר. אבל שיעמוד – שייחקר ויעמוד למשפט. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בדיוק. אנחנו עדיין לא חורצים גורלות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. עכשיו בחצי הזמן שנשאר לי, ברשותך, אני אגיד כמה דברים על התקציב, כי בכל זאת יש לי ניסיון עם תקציבי מדינה. התקציב הזה, צריך לומר – שלום, גם נאור. אני רוצה להגיד תודה גם לנאור ולוולדי, חבריי לסיעה שישבו בוועדת כספים ועשו עבודה נהדרת – אבל צריך להגיד את האמת - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> יש עכשיו עוד ועדה על זה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, שמעתי, שמעתי. אין שום בשורות בתקציב. אין שום בשורות. אגב, לא היו בשורות בתקציב הקודם ולא היו בשורות בתקציב לפני כן. אין. אין שום בשורות. אין רפורמות. מה לעשות? אנחנו היינו בכנסת כששר האוצר הביא תקציב והיו בו רפורמות. בזה אין כלום. אגב, למי יש בשורה? למשתמטים ולמשיחיים. למשתמטים יש מספיק כסף. לא לדאוג. המשתמטים האלה מהשיר "נמות ולא נתגייס", אלה שלא עובדים, שלא לומדים מקצועות ליבה שיאפשרו להם יום אחד להשתלב בחברה. התקציבים של המשתמטים והמשיחיים נמדד בקרוב ל-10 מיליארד שקל. לא היה בתולדות המדינה, בתולדות המשק הישראלי, לדעתי – תודה, נאור, על זה; אני רואה שאתה מסכים – שבו התקציב נוצל, פשוט נוצל לעסקנות. אין לי מילה אחרת. שבעצם לקחו את התקציב ואמרו: למי ניתן כסף כדי שיבסס את הקואליציה שלנו. למי אפשר לשלם – לא לצפון ולדרום, שראשי הרשויות יושבים בוועדת הכלכלה ומפוצצים את הדיון. גם בוועדת הכספים הם ישבו; לא תקציב לפיתוח, למחקר. לא. ניתן תקציב לאלה שלא לומדים ליבה. ניתן תקציב – 28 מיליון שקל הולך למניעת השתמטות מהישיבות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לתלמידים מחו"ל. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חכה. לזה ראיתי 60 מיליון, נכון? 60 מיליון לתלמידים מחו"ל. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> 60 מיליון שקל. אין לתאר. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איך קורה? אם הוא משתמט מהישיבה, שיארוז את הפקלאות וילך לצבא. כבר השתמטת מהישיבה. אתה כבר לא תלמיד חכם. לא, לא, לא. אנחנו ניתן לך כסף שתישאר בישיבה, ונטפל בך. העיקר, לא צריך שתבוא לצבא. לצבא חסרה כמעט אוגדה. אני לא יודעת אם ראית את הנתונים על מספר הפצועים, חסרי הגפיים. מה, זה לא גורם לאנשים לבוא ולהגיד: אוקיי, אני אתרום ואחרי זה אני אלמד, או אני אלמד ואתרום במקביל; אני אלך לחטיבת חשמונאים שמאפשרת לי לימודים? מה, אי-אפשר את זה? למה בכל מקום זה עובד? למה, אם אתה נוסע לבלגיה, לאנטוורפן, אתה רואה כל כך הרבה חרדים עובדים? למה כאן זה לא עובד, הסיפור הזה? הרי אין מצב שהוא רק ילמד בכולל באנטוורפן. אין, הוא לא יכול לפרנס את עצמו. אף אחד לא ייתן לו. פה, אל תדאגו, המדינה תיתן. המדינה תיתן 60 מיליון לתלמידי ישיבה בחו"ל. מה? לא מספיק שאני מממנת כאן? אני צריכה לממן אתכם בחו"ל? איזו מין הזיה זאת? אני לא מצליחה להבין. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, שבאים לארץ. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל למה? שילמדו שם. מה, אני צריכה גם לממן אותם? לא מספיק שאני מממנת את אלה שפה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> את אומרת כאילו שמממנים בחו"ל. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. סליחה, תודה על העדכון. תודה. אתה צודק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, אחרי זה יעירו - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. הכול טוב. אל תדאג. נסתדר את זה. הכסף מבוזבז, כן? הם מגיעים מחו"ל לפה, ואתה מממן אותם פה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בדיוק. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יעני, לא מספיק שאני מממנת את כל אלה שלומדים כאן. עכשיו גם אני צריכה לממן את אלה שמגיעים מחו"ל. למה? למה? מה, יש לי עודף כסף? הרי לא הבאת שום רפורמה. זה לא כחלון, חיסכון לכל ילד. הינה, אני אומרת לך, ממשלת נתניהו. ממשלת נתניהו, לא הלכתי רחוק. לא הלכתי ללפיד שר האוצר. חיסכון לכל ילד; פיקוח על צהרונים; משהו להקל על מעמד הביניים. משהו, קטן, לא הרבה. עכשיו, שלא תגידו לי: כן, הלכת לממשלת השינוי. וואלה, לא הלכתי. לא דיברתי על ליברמן כשר האוצר שהשאיר, מה שנקרא, בפלוס את תקציב המדינה. איך הגעתם למצב שלא הבאתם כלום למען מעמד הביניים; למען אלה שנושאים בנטל; למען הפיתוח; למען המחקר; למען אנשים שעוזרים, שמסייעים, שמביאים כסף? תראה את החבר'ה מ-Wiz. מיליארדים המדינה הולכת לקבל מהעסקה הזאת. מאיפה אתם חושבים שזה בא? מהכולל? מאיפה אתם חושבים שזה בא? מלימודי תורה? מלימודי מדע, מחקר, מאוניברסיטאות, כל האלה שאתם נופלים עליהם עכשיו. הם אלה שהביאו לנו את העסקה הזאת של WIZ. את אותם חבר'ה, אגב, שכמובן קראתם קפלניסטים, כי הם היו בקפלן ומחו נגד הרפורמה. מה אתה חושב, כשמשקיע מגיע למדינת ישראל, הוא רוצה לראות את המאבקים הפנימיים האלה? הוא רוצה לראות מדינה ששרים בממשלה אומרים: לא נכבד את פסיקת בג"ץ? ברגע שיש לך מדינה כזאת מטולטלת, תראה מה קרה בטורקיה. משקיעים לא יבואו לפה. תראה מה קרה בבורסה השבוע, היום הכי גרוע. מאז 7 באוקטובר לא היה יום כזה חשוך בבורסה. מה אתם עושים? מי יממן את כל הכיף הזה, את כל ה-38 שרים וסגני שרים? מי מממן את זה? רק הציבור של מעמד הביניים שעובד. אני שמחה שמדי פעם אתה מקשיב לי, ניר. רק הציבור הזה. אתה באת מעולם של ההייטק. מה זה הייטק? זה מדע, זה פיתוח, זה חדשנות. צריך לשים שם כסף. אי-אפשר לזרוק, אי-אפשר, 1.3 מיליארד לתלמידי ישיבות. אי-אפשר. זה לא מתכנס. שלא יגידו שאני נגד לומדי תורה. אני בעד לומדי תורה. אני חושבת שצריך לתת שם כסף. אבל לא יכול להיות כל כך הרבה כסף. לא יכול להיות 60 מיליון שקל לכאלה שלומדים מחו"ל. לא יכול להיות 28 מיליון שקל לאנשים שנושרים מישיבות. למה? שימו את הכסף במקום שיפתח את המדינה, במקום שיכניס כסף. מי מכניס כסף? אתה יודע כמה גביית מיסים הגיעה מהעיר תל אביב, בשביל מדינת ישראל? יותר מ-50% מהמיסים של כל מדינת ישראל מגיעים מתל אביב. מאיפה אתם חושבים שזה מגיע? מזה שאנחנו הולכים ללמוד בכולל? לא. מזה שקמים בבוקר והולכים לעבוד, הולכים לעבוד ומשלמים מיסים ומס הכנסה וביטוח לאומי, כל שלושה החברים האלה של העצמאי. מכיר אותם? מס הכנסה. מכיר? מה אני אגיד לך? אני הייתי עצמאית. אין על החברים האלה. הם הולכים איתך לכל מקום. שנתיים אחרי שאני שכירה בכנסת הם עוד הולכים איתי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הייתי גם תקופה עצמאי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה מכיר את זה. אני אגיד מילה לסיום, כי נגמר לי הזמן. התקציב הזה הוא תקציב של אפס רפורמות, אפס בשורה לציבור. זה כבר תקציב שלישי שמביא שר שכל מה שהוא דואג הוא כסף לעסקנים פוליטיים. והדבר הכי גרוע, הוא בעצם תקציב נגד מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, עשר דקות לרשותך. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש, יש לי שאלה אליך. באמת, תנסה להגיד לי. מה קורה להם בתפקידים האלה שהם נהיים שמאלניים? אם לצטט את חבר הכנסת דוד ביטן מ-2016. אתה זוכר שהוא אמר את הדבר הזה? הוא אמר את זה על הרמטכ"לים ועל הגנרלים לשעבר. הוא אמר: מה קורה להם בתפקידים האלה שהם נהיים שמאלניים? תראה מה זה. אני באתי לדבר על התקציב. אבל אני רואה שכבר שר הביטחון מתקוטט בתקשורת עם הרמטכ"ל שהוא מינה. הוא – אתם, ממשלת הימין על מלא, ממשלת הרמטכ"ל ההתקפי, כל זה – אתם מיניתם אותו לפני עשר דקות, וכבר מה קורה לו שהוא נהיה שמאלן? רק נכנס לתפקיד, וכבר מסרב להיות מוצג בתור פיון פוליטי, שבא רק לסיפוק צורכיהם הפוליטיים של הממשלה, לכבוד הבייס. כמובן הכול בשירות הבייס. אז בהצלחה לאדוני הרמטכ"ל. באמת, אני בירכתי על המינוי שלך. אני חושבת שאתה איש ראוי, במקום הנכון, בזמן הנכון. אבל בממשלה הזאת, לעשות עבודה מקצועית למען מדינת ישראל ולמען ביטחון מדינת ישראל, זה ממש לא מקנה לך בטח לא חסינות מהתלהמות, מהשתלחויות. תסתכל על ראש השב"כ. תראה מה קורה למי שהמלך לא חפץ ביקרו, ופשוט מאפשר להמן להחליט מה יעלה בגורלו. אני כבר לא מדברת על מה שקורה ביהודה ושומרון, כשהכהניזם – זה מהממשלה ומהקואליציה – שפושה שבמשטרה, לא מטפל בכהניזם שמשתולל ברחבי יהודה ושומרון. וכשהם, הכהניסטים ביהודה ושומרון, יתנפלו על החיילים שלך ששומרים שם, הם יחזרו אליך. לך תדע מה צפוי לך עוד בשרשרת המזון הזאת. אז בהצלחה, אדוני הרמטכ"ל, משום שתקציב ההשתמטות המטורף שהקואליציה והממשלה מביאות עכשיו הולך להשאיר אותך עם כוח אדם הרבה פחות ממה שאתה זקוק לו, כדי שצה"ל יוכל למלא את משימותיו. אני אומרת לכם ולכן, כיושבת-ראש ועדת המשנה למוכנות צה"ל וביטחון שוטף, אין לצה"ל מספיק כוח אדם לכל מה שהוא צריך לעשות, ובטח לא לסכנות שהממשלה הזאת מעמידה אותו בפניהן. את כולנו. התקציב הזה מוודא שלא יהיה כזה כוח אדם, כי החרדים לא יתגייסו, כי ההנהגה שלהם מונעת מהם להתגייס, אוסרת עליהם להתגייס. אז בהצלחה רבה, אדוני הרמטכ"ל, כי למרות שאתה מקבל תוספת תקציב משמעותית, גם בכסף, אין בתקציב הזה מספיק כסף בשביל כל המשימות וכל האיומים וכל מה שצה"ל צריך לעשות. ושוב, אני אומרת לכם, כיושבת-ראש ועדת המשנה למוכנות ובט"ש, אין מספיק כסף. גם לא יהיה, משום שלא תהיה צמיחה. לא תהיה צמיחה בגלל התקציב הזה, התקציב הקודם, כל המהלכים, כל ההפיכה, כל השחיתות והטינופת. לא תהיה צמיחה. גם תכף תהיה עוד ירידה בדירוג הבין-לאומי ועוד פחות צמיחה. ככה שלא יהיה. אז בהצלחה רבה, אדוני הרמטכ"ל, ובהצלחה לכולנו. הממשלה הזאת מביאה כאן היום תקציב, שהוא תקציב הפיכה משטרית. תקציב השתמטות. תקציב שחיתות. תקציב של מלחמה מיותרת, שערורייתית, ללא הצדקה. תקציב של התנחלויות ותקציב של פגיעה אישית בכל אדם ואישה עובדים במדינת ישראל. תקציב של פחות בריאות, פחות חינוך, פחות תחבורה, פחות שכר, פחות קצבאות. מחירים יותר יקרים. הכול כמובן רק אם אתם לא חרדים. אם אתם חרדים, סעיף אחר, גשו אליי אחר כך. אנחנו מחלקות פה בקואליציה כל מיני דברים בשפע. אתם יודעות ויודעים שההפיכה המשטרית לא הייתה בקמפיין של בנימין נתניהו – לא בקמפיין האחרון וגם לא באף קמפיין לפניו. לא הייתה הפיכה משטרית – לא הבטיחו. פיטורי ראש שב"כ – לא הבטיחו. פיטורי יועמ"שית – לא הבטיחו. לא היה בקמפיין פיטורי ראש שב"כ ופיטורי יועמ"שית. לא היה בקמפיין כיבוש עזה. לא היה בקמפיין. אתם יודעות ויודעים מה כן בקמפיין? אני אגיד לכם מה היה בקמפיין. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> חינוך. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> היה חינוך בחינם מגיל אפס. הופה, ביבי הבייביסיטר. חינוך חינם מגיל אפס היה בקמפיין. הילד שלי בן השנתיים אומר: איפה? איפה חינוך חינם? איפה? אה, לחרדים. זה גם קצת עכשיו בבעיה כי לא מתגייסים, ועוד עם החוק. עוד לא מצאו את הקומבינה. אז כרגע גם ילדות וילדים חרדים עד גיל שנתיים בבעיה עם החינוך חינם. אין חינוך חינם. גם בתקציב הזה אין חינוך חינם. אתן יודעות מה עוד היה בקמפיין של הליכוד, בקמפיין של נתניהו? הורדת יוקר המחיה. ביבי בסופר עם הקניות, הופה. לא הסתייע לטפל בסיפור הזה. עלה יוקר המחיה. הוא יעלה יותר בתקציב הזה. יעלה גם המע"מ – גם המע"מ, גם יוקר המחיה. גם לקחו לכם יום הבראה. לא שמתם לב כי לא התפניתם, כי בדיוק או עבדתם או הייתם במילואים או שמרתם על הילדות והילדים, כי הוא במילואים או היא במילואים. בקיצור, לקחו לכם יום הבראה. כן, עוד פגיעה בשכר. את זה יש בתקציב הזה. זה לא היה בקמפיין. לא היה בקמפיין. אתם יודעות ויודעים מה עוד היה בקמפיין? מיטוט שלטון חמאס. אתן יודעות ממתי זה היה בקמפיין? מ-2009. כמה שנים? כמה שנים? רגע, אני אעשה חשבון, שנייה, עם הליבה שלי – 16 שנה. מיטוט שלטון חמאס. אתם יודעות ויודעים איפה הוא עמד כשהוא הצטלם כשהוא מבטיח שהוא ימוטט את שלטון חמאס? בכניסה לאשקלון. אשקלון, כן, כן, זאת המופגזת ברצף מלפני 2009 ועד היום. לא ממוגנת אשקלון, עדיין לא ממוגנת אשקלון, למרות שהבטיחו והבטיחו והבטיחו אבל זה היה קמפיין; למרות שראש העיר שלה ליכודניק, יהלום. לא סתם ליכודניק – יהלום. יהלום, אומרת לכם. לא מוגנה אשקלון. לא מוטט שלטון חמאס. אגב, ראש העיר אשקלון, אני שמחה לספר לכולכן ולכולכם שאתמול, בפסק דין – שקיבל תוקף של פסק דין – הוא מתנצל בפניי על השקר שהוא אמר שכאילו שבגלל שהוא ליכודניק, אני כשרת תחבורה לא השקעתי שקל באשקלון. הוא מתנצל ואומר שזה נכון שאני עשיתי יחד איתו פרויקטים רבים לטובת העיר אשקלון. אז תודה לראש העיר אשקלון, שיצא לו במקרה, תחת איומי תביעה, להגיד את האמת. אבל נסיים בדבר הכי יפה שהיה בקמפיין של נתניהו: מי אתם רוצים שישמור על הילדים שלכם? אז מי אתם רוצים שישמור על הילדות והילדים שלכם? זה שהפקיר אותם בממ"דים וביישובים ובמוצבים? זה שמפקיר אותם היום במנהרות של חמאס? זה ששולח אותם עכשיו למלחמת "שלום נתניהו"? זה שגורם להם ללכת לצבא ולשרת עוד ועוד ועוד חודשים ולהסתכן עוד ועוד בשביל שאחרים לא? זה שלא נותן להם חינוך, לא נותן להם בריאות, לא מסדר להם פה ביטחון בסיסי? מי אתם רוצים שישמור על הילדות והילדים שלכם? נתניהו? בהצלחה לכולנו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת איימן עודה, 13 דקות לרשותך. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברות וחברי הכנסת, כל אזרח ואזרחית במדינה צריכים לשאול את עצמם: לאן הולך הכסף? יש הרבה כסף, הרבה מאוד כסף, ולמרות כך, רוב האזרחים מתקשים, במיוחד בתקופה הזו לפני החגים – למוסלמים חג אל-פיטר, ליהודים חג הפסח, לנוצרים חג הפסחא – מתקשים גם לפני החגים וגם בפני החיים עצמם, למרות שיש הרבה, והרבה מאוד מאוד כסף. כשאנחנו מדברים על הקשר בין המשך הסכסוך לבין המצב הכלכלי הקשה לשכבות המוחלשות, כל בן אדם יכול לראות את זה בצורה הברורה והמובהקת ביותר בשנה האחרונה. ואני בטוח שהרבה אזרחים ששומעים אותי יקפצו עכשיו ויגידו לי: סליחה, אבל מי אשם? סליחה, אבל איך אפשר לפתור? סליחה, זה סכסוך לא פתיר. חברים יקרים, פשוט מאוד: זה סכסוך פתיר. אתם יודעים כמה אנשים - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> חמאס יתפרק מנשקו, ואז מאוד פתיר - - - << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - כמה עמים – סליחה, היא מפריעה לי. אני מבקש ממך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת טלי, בלי קריאות ביניים. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ואל תיקחו מהזמן שלי, בבקשה. אל תיקחו מהזמן שלי. והיא מפריעה לי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני מבקש. אני מבקש. זה לא יכול להיות. היא מפריעה לי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת טלי, אני מבקש, גם הערת ביניים לא צריכים עכשיו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תתגבר, הערות ביניים מותר לי. מותר לי הערת ביניים. קראתי הערת ביניים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הינה, את ממשיכה. די. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כבוד מדינתנו - - - << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> איפה קריאה ראשונה? איפה שנייה? מה זאת אומרת? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת איימן, אל תעזור לי. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, זה לא יכול להיות, זה מגמתי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה קרה, אתה מתבכיין? קריאה ראשונה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת טלי, זהו. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הרבה אזרחים תוהים האם באמת אפשר לפתור את הסכסוך הזה. חברים יקרים, זה קרה בקרב כל העמים, כל העמים, וגם חשבו שזה לא פתיר. אבל בסופו של דבר, רק הכרה, רק הכרה במציאות הכל-כך ברורה שבמולדת הזו, שהפכה להיות מולדת משותפת לכולנו, יש פה שני עמים ולא רק עם אחד – צריך להכיר בזכות להגדרה עצמית לשני העמים, עם הסדרי ביטחון ועם כל מה שצריך, ולהגיע, כן, כן, למילה שנראית כל-כך רחוקה – כן, לשלום, לשלום לשני העמים, שמכבד את הזכויות הלאומיות של שניהם. אז, אתם יודעים איך נחיה פה? אתם יודעים לאן הכסף יגיע? הוא יגיע למקומות הכי נכונים. לשכבות המוחלשות, יגיע למועצות מקומיות, יגיע לבריאות, יגיע לרווחה, יגיע לספורט, יגיע לעניינים שבאמת חשובים לאזרחים עצמם. פה קבור הכלב, ופה אנחנו צריכים לפתור את הבעיה הזאת. אני יודע שהיום אמורים אנו לדון בתקציב, תקציב שישפיע באופן ישיר על מחיר המזון, הדלק, הדיור, משכורות שנשחקות. הוא ישפיע על חינוך, תשתיות, רמת החיים שלנו. אלה בעיות אמיתיות הפוגעות בכולנו. אבל אני עומד כאן היום כדי לדבר על המחיר הכבד מכולם – מחיר החיים עצמם; על כמה שהחיים בארץ הזאת הפכו זולים, כמה בקלות הם נמחקים, כמה מהר המוות הופך חלק מהנוף יומי. החיים שלנו הפקר. החיים של הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל – הפקר. החיים של הפלסטינים תחת הכיבוש – הפקר. החיים של החטופים – הפקר. החיים של תושבי עזה – הפקר. החיים של הילדים שלנו – הפקר. החיים של כולנו – הפקר. הם כל כך זולים, שהממשלה הזאת מרשה לעצמה להשליך אותנו שוב ושוב אל תוך התהום. לכן אני כאן עם קריאה ברורה: הגיע הזמן שמחיר החיים יעלה, הוא יקר מכול. הגיע הזמן שהחיים שלנו, של כולנו, יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים, יהיו שווים יותר מהגחמות הפוליטיות של ממשלה שחיה על מלחמה, ממשלה שהתמכרה לדם. האם אנחנו יכולים להמשיך להסתכל במראה ולומר שהכול בסדר? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת טלי, את בקריאה ראשונה. אין מה לעשות. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> האם נוכל להישאר אדישים בעוד דם נשפך - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אנחנו לא מוכנים לשמוע שהממשלה התמכרה לדם? מה זה - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> את בקריאה ראשונה. טלי, את בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - בעוד מבוגרים שוכבים חסרי אונים תחת החורבן? המלחמה הארורה הזו אינה נובעת מצורך ביטחוני. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה צריך לשמור - - - לא רק אני. - - - החברים שלו. אדוני, אי-אפשר לאשר דבר כזה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> את לא חייבת לשמוע. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> היא נובעת מהנכונות של ממשלת הימין להקריב אותנו, את החיים שלנו, את עתידנו, כדי להמשיך ולשרוד פוליטית. התמכרתם לנקמה - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - חמאסניקים - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת טלי, את בקריאה שנייה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - ואת המחיר כולנו משלמים. זו מלחמה שהממשלה תלויה בה. היא הסכימה להקריב הכול כדי להמשיך להתקיים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת טלי, בבקשה. קשה לך? << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ממשלת נתניהו לא רק הפכה את עזה לבית קברות, היא גם קברה את הסיכוי להחזיר את החטופים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא לא יכול, אנחנו הפכנו את עזה לבית קברות - - - אתה לא יכול - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, אני כן יכול. אני קובע אם אני יכול, לא את תקבעי לי. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני מבקש זמן, כבוד היושב-ראש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת טלי – תעצור שנייה. הזמן שלך נעצר. חברת הכנסת טלי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - הם הפכו לנרצחים ונאנסות - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טלי, זהו. סיימת? בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> גם חרפה לכנסת ישראל - - - ולא לתת לו לדבר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בסדר, את אמרת את שלך. או שתצאי - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אמרתי את שלי – אמרתי את דברי העם, לא את הדברים שלי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בסדר, דברי העם. חברת - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - לדבר פה כמה שאתה רוצה. אני יודעת בדיוק מי אתה ואני רואה בדיוק מה אתה רוצה לעשות פה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה לא יכול להיות, היא לא הנואמת, אני הנואם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טוב. חברת הכנסת טלי, את בקריאה שלישית. בבקשה, לצאת. הסבלנות שלי פקעה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - להתפקע - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נכון. אבל זה המחיר של חופש הביטוי. אני לא מסכים עם מה שהוא אומר אבל זה חופש הביטוי, אין מה לעשות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדם כזה, אסור לו להיות בכנסת ישראל דקה אחת. תתבייש לך, ואתה לא תפגע במדינה שלנו - - - (חברת הכנסת טלי גוטליב יוצאת מאולם המליאה.) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הממשלה הזאת הצליחה בכמה דברים. היא הצליחה להחריב, היא הצליחה לזרוע שנאה, היא הצליחה לשסות את החברה. אבל בדבר אחד היא לא הצליחה – לשבור אותנו. היא לא הצליחה לשבור אותנו, את הציבור שרוצה חיים משותפים, שרוצה שלום בנוי על זכויות, את הציבור שמוכן לפשרה היסטורית בין שני העמים, את הציבור שלא מוכן להסתפק במילים ריקות של פוליטיקאים שמובילים אותנו אל התהום. בן גביר, השר לביטחון לאומני, הציב תנאי לחזרתו לממשלה: חידוש המלחמה. ונתניהו, הפוליטיקאי המניפולטיבי והמסוכן ביותר, הסכים. את התוצאות כולנו כבר רואים. נתניהו ויתר על כל עיקרון, העדיף להימנע מכל צעד מציל חיים, רק כדי להישאר בשלטון. ההיסטוריה לא תסלח לכם על זה. מי שממשיך להוביל אותנו למלחמה אין-סופית לא רוצה פתרון, הוא רוצה עוד הרג, עוד מלחמות. זה כבר שבוע מאז שממשלת ישראל הפרה את הסכם הפסקת האש ועזה תחת הפצצות בלתי פוסקות. מתחילת המלחמה 50,000 עזתים נהרגו, 50,000. 50,000 עזתים נהרגו, ובהם עשרות אלפי ילדים ונשים. יש מאות אלפי ילדים רעבים, ומאות אלפים נותרו ללא קורת גג. אומרים לנו שזו מלחמה נגד חמאס, אבל איך מסבירים את ההפצצות על בתי חולים, על בתי ספר, על פליטים שמחפשים מים? איך מסבירים את הקריאות הגלויות של שרים בממשלה להגירה מרצון, כשהם יודעים שאין כאן שום רצון? יש רק רצון להרס, לרעב ולעוד מוות. אבל האמת הפשוטה והכואבת היא שהמטרה של המלחמה הזאת היא טרנספר. לא צריך לנחש, הם אומרים את זה בגלוי. הם רוצים לרוקן את עזה, לגרש את תושביה ואז להתנחל שם, בדיוק כפי שהם עושים בגדה המערבית – בטיהור אתני, בטרור מתנחלים, בהשתלטות על אדמות. הם מנצלים את המלחמה כדי לבצע את מה שתכננו כבר שנים – גירוש, נישול, סיפוח. המלחמה בעזה היא אסון מוחלט. היא מביאה מוות וסבל בלתי נתפס לפלסטינים, אבל היא גם אסון לישראלים, כי גם הישראלים משלמים את המחיר – מחיר הפקרת החטופים, מחיר הכלכלה הקורסת, מחיר החברה שמתפוררת מבפנים, חברה שמתאבדת. וכל זה לא התחיל אתמול, זה נמצא כאן שנים. וזה לא רק הממשלה או הכנסת, זה הדיפ סטייט האמיתי. מה הוא הדיפ סטייט האמיתי? הוא נמצא מעבר לקו הירוק, ושמו מפעל ההתנחלות. הדיפ סטייט הזה שולט במדינה הזאת. שולט במדינה הזאת. הוא קובע את המדיניות, לוקח את התקציבים, את ההשפעה, את הכוח. הוא מכתיב את סדר-היום, את סדר העדיפויות, את חוקי המשחק. זהו הדיפ סטייט האמיתי. רק אתמול קבוצת מתנחלים תקפה באלימות קשה את הבמאי הפלסטיני חמדאן בלאל, שביים את הסרט אין ארץ אחרת שזכה לאחרונה בפרס אוסקר, בכפר סוסיא שבשטחים, היכו אותו בראשו ובגופו, ובעודו פצוע ומדמם חיילי צה"ל נכנסו לאמבולנס ולקחו אותו למעצר, מבלי שנודע מאז מה מצבו ואם הוא מקבל טיפול רפואי. אין ארץ אחרת בעולם שבה במאי שותף של סרט זוכה אוסקר עובר לינץ' על ידי מתנחלים מחבלים בלי שאף אחד יעצור אותם. זו תקיפה לא רק על אדם אחד, אלא על חופש הביטוי ועל כל מי שחושף את פשעי הכיבוש. אתם נלחמים במי שמראה את פשעיהם באמצעות ביצוע פשעים נוספים, ועכשיו הדיפ סטייט הזה ממשיך להוביל את כולנו לאבדון. אבל אנחנו כאן כדי להגיד: לא ניתן לזה לקרות, לא ניתן לאסון הזה לעבור בשתיקה ולא ניתן לגיטימציה לטרנספר של עם שלם. הפלסטינים בעזה הם לא אויב, הם קורבנות של מצור, של דיכוי, של מדיניות שמנסה למחוק את קיומם. מי ששותק עכשיו משתף פעולה עם הפשע הזה. מי שמצדיק את ההרס הזה נותן יד לטרנספר. אבל מי שעומד מול זה, מי שנאבק לצדק, לשלום – נאבק למען העתיד של כולנו כאן. כי אין עתיד בלי צדק, אין ביטחון בלי זכויות, אין שלום עם טרנספר. אנחנו נמשיך להילחם על זה. לא ניתן לגירוש לעבור. לא ניתן למחוק אותנו. לא ניתן לשקר לעצמנו שהמלחמה הזאת תביא ביטחון. היא מביאה רק עוד שנאה, עוד הרס, עוד דם, עוד מוות. הגיע הזמן לעצור. הגיע הזמן לבחור בחיים. הגיע הזמן להתגייס לשלום ולסרב למלחמה. והשאלה היא: מה אתם מציעים לנו חוץ מהרס, חוץ מזוועות, חוץ מאובדן? מה יש לכם להציע לנו חוץ מעוד מלחמה שמובילה אותנו לאובדן מוחלט? התקציב שמעמידה הממשלה, התקציב שמבוסס על אשליה של ביטחון בעיני חברי קואליציה אך למעשה הוא תקציב להרס, מייצג את הדרך שבה הממשלה מפקירה את טובת הציבור לטובת אידיאולוגיה משיחית במקום להשקיע בצרכים הבסיסיים של החברה, כגון בריאות, חינוך, תשתיות. היא מעדיפה להשקיע במלחמה, בעוד פשעים, בהרחבת ההתנחלויות והאפרטהייד. הכספים שהיו צריכים לתמוך בחיים שלנו כאן, במרקם החברתי שלנו, מנותבים לטובת ההתנחלויות והכיבוש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בבקשה לסיים. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הסכנה הגדולה ביותר היא שהתקציב הזה הוא לא רק מסמך כספי, אלא מציאות פוליטית; מזין את האידיאולוגיה של עליונות יהודית במקום להשקיע במרקם החיים שלנו. הממשלה מעדיפה להשאיר אותנו במצב של כיבוש שנמשך ללא פתרון. אסור לנו להישאר אדישים. אסור לנו לתת לממשלת נתניהו ובן גביר להוביל אותנו לחורבן הבית המשותף. הגיע הזמן, ושום דבר לא יעצור אותנו. יחד ננצח, יהודים וערבים. יחד ננצח, כי זה בידיים שלנו. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יחד ננצח את חמאס. חבר הכנסת מנסור עבאס. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> יחד ננצח את הכיבוש הזה ויהיה שלום - - - עם כולנו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> קודם צריך לנצח את חמאס. << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> ואת הכיבוש הארור הזה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בעזרת השם. 15 דקות. << דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת שנשארו, אדוני השר, אני בסופו של דבר אדבר בערבית כי אין - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> השר לוין לא פה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> נכון, נכון. אבל אי-אפשר להתעלם ממה שקורה מחוץ לכנסת’ ההפגנות של משפחות החטופים, שכל כך מנסות להתאמץ כדי שתשומת ליבם של חברי הכנסת תינתן לסוגיה הכואבת הזאת. ואני חושב שזה הרגע להזכיר את ההונאה הגדולה שראש הממשלה, כאשר החליף את צוות המשא ומתן, אדוני השר ניר ברקת – כאשר ראש הממשלה החליף את צוות המשא ומתן בטענה שהוא צריך עכשיו יושב-ראש צוות שהוא מדינאי, כי הסוגיות הן מדינתיות בשלב השני של ההסכם. לכן החליף את ראש השב"כ וראש המוסד בשר דרמר. הוא אפילו לא נכנס למשא ומתן של השלב השני, המדיני לכאורה, שאמור לגבש מתווה מדיני ליום שאחרי, מי ישלוט ברצועת עזה, איך ישלטו ברצועת עזה וכו' וכו'. אפילו ניהול משא ומתן מדיני בנושא הזה הוא לא עשה. ולכן, בהחלט, אדוני היושב-ראש, החלפת צוות המשא ומתן היה למטרה אחת, כדי שראש הממשלה ישלוט בכל הפרטים, מה שיוצא, מה שנכנס, ולמעשה אין ניהול משא ומתן להחזרת החטופים, להפסקת המלחמה ולמציאת דרך מדינית לפתרון המשבר שאנחנו נמצאים בו. אבל אנחנו היום דנים בתקציב המדינה. זאת פעם שלישית שאנחנו עומדים לאשר כנראה את תקציב המדינה בצל הממשלה הזאת. ואין לי מילה טובה, אין לי אף מילה טובה אחת להגיד על תקציב המדינה בהקשר של החברה הערבית. 20% מאזרחי מדינת ישראל לא מצליחים להשפיע על שקל אחד מתקציב המדינה, דרך הנציגים שלהם, כמובן, או אפילו דרך ראשי הרשויות. לאחרונה, אנחנו ראינו ניסיון של השרה המופקדת על השוויון האזרחי מאי גולן – היא הפכה להיות השרה המופקדת על הגזענות החברתית. אמרתי, "המשרד לשוויון חברתי" – היא היום מופקדת על משרד לגזענות חברתית. היא עשתה את הכול כדי לשבש את היישום של החלטות החומש, שהן במהותן החלטות שבאו כדי לסגור פערים – לצמצם פערים, לא לסגור פערים אלא לצמצם פערים בין האוכלוסיות השונות בתוך מדינת ישראל. קיצוץ גם רוחבי, שאפשר להבין אותו בהקשר של המלחמה, קיצוץ מיוחד בתכניות החומש, אבל מעבר לזה – ואמרתי את זה ואני אומר את זה עוד: היינו יכולים גם "לבלוע" את הקיצוץ הזה של 15% ועוד 5% – 20%. אבל מה עם ה-80%? אפילו ה-80% לא מתבצעים לא ב-2023, לא ב-2024 ולא ב-2025. אני לא אדבר על אידיאולוגיה ועל ערכים בהקשר הזה. אתה צריך להיות שר אוצר כושל כדי לפספס את הנקודה הזאת: החברה הערבית, האוכלוסייה הזאת, היא מנוף לצמיחה כלכלית במיוחד בתקופה הקשה הזאת. ולכן, בכל שקל שאתה משקיע בתחומים השונים בתוך החברה הערבית, אתה ישירות מקבל תפוקה לצמיחה ופיתוח באופן כללי, ואז יש יותר מיסים, יותר הכנסות, מגדילים את התוצר הלאומי הגולמי. ולכן, לא מספיק להיות שר אוצר גזעני, צריך גם להיות שר אוצר כושל כדי לאמץ את הגישה הזאת, שבאה לבלום את הצמיחה הכללית דרך בלימת צמיחה בתוך החברה הערבית, שהיא היום נושאת בנטל מאוד כבד, כי בהיעדר מאות-אלפי פועלים, במיוחד בתחום התשתיות והבנייה, מי עושה את העבודה? מי נוסע כל יום מהצפון למרכז כדי להתניע את הכלכלה ואת הבנייה ואת התחומים השונים של התעשייה בישראל? האזרחים הערבים עושים בתקופה הזאת מעל ומעבר. ולכן, לתשומת ליבך, אדוני שר הכלכלה. אתה בהקשר הזה מופקד על הנושא של המשק, הכלכלה, הצמיחה. ולכן, יש כאן פספוס גם ברמה הכלכלית, מעבר לרמה המוסרית, כמובן, של שוויון בין אזרחים, של טיפול בבעיות העומק של החברה הערבית. הפשיעה היא אחד הגורמים שמרסנים גם את ההתפתחות הכלכלית. היום כל אחד מאיתנו, רופא שיניים שרוצה לפתוח מרפאת שיניים, חושב פעמיים אם לעשות את זה בתוך היישוב הערבי, כי יכול להיות שהוא יהיה מאוים בדרישה לשלם - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> סחיטה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> - - חאווה, פרוטקשן. וזה לגבי עסקים שהם חברתיים, נקרא להם. תאר לעצמך אנשי עסקים בחברה הערבית שרוצים להקים מיזם מסוים, מפעל מסוים; הם סובלים ומאוימים ומקבלים התקפות ביריות על הבתים שלהם, על המכוניות שלהם, על אזורי התעשייה שלהם וכו'. ולכן, גם בהקשר הזה, למרות שזאת בעיה של ביטחון אישי וקהילתי של התפשטות הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, מכיוון שאנחנו מדברים על הקשר כלכלי ותקציב המדינה יש גם כאן כישלון. העלייה הזאת בפשיעה ואלימות ב-2023 – 130%, אדוני היושב-ראש – זו לא עלייה שאפשר להסביר אותה בכישלון פה ושם. לא, זה כישלון מערכתי, מחדל במלוא מובן המילה. 130% – מה זאת אומרת? זאת אומרת, 140 אזרחים נוספים נרצחו. היינו ב-106 אחרי הירידה שהייתה ב-2022; עלייה ב-2023 ל-246, וב-2024 והיום ב-2025 אנחנו כנראה במסלול, חס וחלילה, של שיא חדש ברמת הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. ולכן, מי שלא נלחם בפשיעה והאלימות בסופו של דבר פוגע גם בכלכלה ובצמיחה, וכמובן, לפני הנושאים האלה, שהם גם חשובים – בביטחונם האישי וברווחתם של האזרחים הערבים. ברשותך, אדוני היושב-ראש, חצי מהנאום היה בעברית, אני עובר לערבית, כי אנחנו לא צריכים לשכנע את המשוכנעים, האופוזיציה, ובקואליציה יש נציג אחד, שהוא השר, והוא גם עסוק בניירת שלו, אז נדבר לאזרחים הערבים. אני חושב שהאזרחים הערבים הם המפתח לשינוי שכולנו מייחלים לו במדינה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: האזרחים הערבים הם המפתח האמיתי לשינוי פוליטי במדינת ישראל בשלב הזה. האזרחים הערבים – המילים שלהם, ההשתתפות שלהם, הפעולה הפוליטית שלהם, בעיקר ביום הבחירות – הם שיקבעו את גורלה של הממשלה הזאת. האם תמשיך להתקיים ממשלת נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר, בגזענות שלה, בפשיזם שלה, בעוינות שלה, בדיכוי שלה, או שהאזרחים הערבים יצאו? אני לא אומר במאות אלפים, 1,150,000 מצביעים ערבים, אם הם יצאו להצביע. אם מיליון מצביעים ערבים יצאו להצביע, אז אין שום אפשרות לממשלה הגזענית הפשיסטית הזאת להישאר בשלטון. לכן אני מדבר שוב בשפה הערבית, ואני מפנה מסר לחברה הערבית שלנו: זוהי הנקודה המרכזית שבה נוכל להשתמש בזכותנו הפוליטית-אזרחית כדי לחולל את השינוי הפוליטי הנדרש ולשוב ולממש את תפקידנו כרשימה ערבית מאוחדת עם עמיתינו במפלגות הערביות שבחרו לממש את תפקידן הפוליטי מספסלי האופוזיציה. עלינו להשלים זה את זה, עלינו לשתף פעולה זה עם זה, וזו מהות הפגישות המתקיימות כעת בין המפלגות הערביות, בניסיון למצוא הסכמה כיצד לנהל את השלב הבא. אנחנו ברשימה הערבית המאוחדת הצגנו חזון שלם בהקשר זה, שנלך כרשימה אחת לבחירות הבאות, אך ברשימה אחת שבה יש גמישות ותמרון, כדי שנוכל לממש תפקיד של מי שרוצה ללכת ולממש תפקיד בשותפות, בקואליציה ובממשלה, ויש לכך תמיכה מהציבור בשיעור של 77% בסקר האחרון של סטט-נט. מי שרוצה להישאר בספסלי האופוזיציה, אולם אופוזיציה חיובית, לטובת החברה הערבית, יכול לעשות זאת. אם לא נצליח להיות ברשימה אחת, אז שיהיו שתי רשימות, אולם בהסכמה ולא בסכסוך, בהבנה ולא בריב, בשיתוף ולא בהתנצחויות, בתיאום התפקידים והעמדות ולא בתחרות זה עם זה. הן באופציה הראשונה, ברשימה אחת, והן בשתי רשימות, אנחנו נזכה באמון של הבוחר הערבי, ואנחנו ניתן לעצמנו הזדמנות לשינוי פוליטי מהותי שבאמצעותו נשיג ביטחון ובטיחות לחברה הערבית שלנו, שבאמצעותו נשיג את הפסקת המלחמה הזאת ונצעד בכיוון של פתרון פוליטי ישראלי-פלסטיני שדרכו נשיג את חיזוק המאמצים שלנו בלחימה בגזענות ובפשיזם בתוך מדינת ישראל. לכן המפתח האמיתי הוא מפתח הבחירות. הממשלה הזאת הגיעה דרך הקלפיות, והיא תעזוב דרך הקלפיות, אך היא לא תעזוב אם האזרחים הערבים לא ילכו וישתתפו בבחירות הבאות. הנקודה האחרונה שאני רוצה לדבר עליה היא הטענה ששמענו הרבה בתקופה של הממשלה הקודמת והקואליציה הקודמת מכמה פוליטיקאים ערבים, ובעיקר מעמותות אזרחיות ערביות, שאמרו על התקציבים שהבאנו לחברה הערבית שהם פירורים, פירורי מזון לחיות, והייתה ביקורת על רע"מ. הם אמרו שזכותנו לקבל את התקציבים האלה, שנקבל אותם בין שנשתתף בקואליציה ובין שנישאר באופוזיציה, בין שנשתתף בבחירות לכנסת ובין שנישאר מחוץ לכנסת. אני שואל את התומכים בתיאוריה הזאת שהביעו אמון בעקרונות של הממשלות הישראליות ובעקרונות של צדק ושוויון, כאילו שהן שהביאו לשינוי בהחלטות ובמדיניות של הממשלה: איפה אתם עכשיו? כשאתם רואים את הממשלה הזאת מתייחסת אלינו לא כאל אזרחים סוג ב' וג' – היא מתייחסת אלינו כאל - -) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ששש. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> (היא מתייחסת אלינו כאזרחים סוג ה' וו', והיא מונעת אותנו מזכותנו למשאב ציבורי ששייך גם לנו. האזרח הערבי עובד, מתאמץ, משקיע ומשלם מיסים כדי שהמיסים האלה יחזרו לשירות הציבור בחברה הערבית. אולם לצערי, האנשים האלה במובן מסוים רימו את דעת הקהל הערבית - -) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תרגם לי. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> (- - כששכנעו אותו שנוכל לממש את הזכויות שלנו ולהשיג תקציבים המיועדים לחברה הערבית שלנו רק על סמך זה שזו זכותנו – זכות טבעית, זכות פוליטית, זכות אנושית. לא. הפוליטיקה בישראל מנוהלת בעיקר לפי אינטרסים מפלגתיים ואישיים בעיקר. ואנחנו רואים את הממשלה הזאת מחלקת את המשאבים של המדינה, ואת התקציבים של המדינה כמו בתקציב הזה שאנחנו דנים בו היום, בהסתמך על אינטרסים מפלגתיים, אינטרסים סקטוריאליים ואינטרסים אישיים. אז כן להשתתפות ולהשפעה וכן להשתתפות בבחירות למען שינוי פוליטי משמעותי במדינת ישראל, ותודה לכם.) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אביגדור ליברמן, עשר דקות לרשותך. << דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לנו ממשלת השתמטות ויש לנו תקציב השתמטות. יש לנו גם ממשלת שקר שפשוט רימתה את הבוחרים. אני לא אדבר על הביטחון, אבל אני אדבר היום על הכלכלה. ואתה בוודאי, אדוני היושב-ראש, וגם השר, זוכרים לפני הבחירות את ראש ממשלת ישראל מבקר בסופר, מבקר בתחנת דלק, ממלא דלק. ומה הוא מבטיח? הוא מבטיח: נילחם ביוקר המחיה, נוריד מחירים, חינוך חינם מגיל אפס לכולם. מה קרה עם החינוך חינם מגיל אפס? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זאת לא ישיבת סיעה שם, יש עתיד. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה מפריע לדובר? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, אתם מפריעים לו. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> ארז, איך אתה אומר - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תפסיק להפריע לדוברים, ארז. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני מפריע? תתבייש. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> ארז, הייתי אומר משהו, אבל זה ליברמן, אז אני שותק. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא לא לא. תקזז לי את הזמן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אל תדאג, אל תדאג. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אל תקזז, תוסיף לו את הזמן. הם רק מקזזים לנו. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מה שחשוב פה באמת להבין – האם אי פעם ראש הממשלה ביקר בסופר אחרי הבחירות? האם אחרי הבחירות הוא נכנס פעם אחת לתחנת דלק? הרי ברור שהכול הצגה. אני יכול להגיד לך שאני באופן קבוע הולך לאותו סופר עשרות שנים, ולאותו ירקן, ואני יכול להגיד לך מה קורה בסופר. אתה יודע כמה המחירים קפצו? המחיר הכי פשוט, קורנפלקס, כמה עלה מחיר הקורנפלקס? 42%, 40%; כמה עלה מחיר שמן הזית? 40%. שר הכלכלה, לידיעתך, קורנפלקס ושמן זית – 40% עליית מחירים; כמה עלתה הפסטרמה? 21%; כמה עלתה חבילת שוקולד חלב? 15%. מה קורה עם התחבורה הציבורית? מה קרה עם הנסיעה ברכבת הקלה בירושלים ובתל אביב? עליית מחירים של 33%. באותו הדבר עכשיו מעלים את מחירי האוטובוסים, נסיעה באוטובוס תעלה ב-33%. מ-1 באפריל מונית בין עירונית – עליית מחירים של 16%, פי ארבעה ממה שתוכנן באוצר. כל זה קורה תחת הממשלה הזאת. תסתכל מה קורה עם המע"מ. המע"מ עלה, התשלומים לביטוח הלאומי עלו, קופת חולים עלתה, מחירי המים, החשמל, הארנונה, הכול עולה. ומה עושה הממשלה? מקציבה 5.4 מיליארד שקל לכסף קואליציוני. ואיך משלמים את הכסף הקואליציוני? קודם כול - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת אלמוג, מה זה? << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, כמעט פירקו אותי במכות עכשיו. כמעט פירקו אותי במכות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טוב, בסדר, בסדר. להירגע. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> שהמשטרה תתחיל לעבוד כבר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> המשטרה אצלכם בידיים לא? היא נפלה. חשבתי שהיא נפלה, לא נפלה? היא לא נפלה? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה עושה רושם? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת אלמוג, צא להירגע. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> הם מוחים, הם מוחים. מה יש לכם? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת אלמוג. סדרנים, תוציאו אותו. תוציאו אותו, בבקשה. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> מה קרה? מה קרה? מה קרה? המשטרה כבר שלכם, לא? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> צא כבר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת מירב. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> מה קרה, כמה טענות למשטרה? << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> בחייאת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעמה, להירגע. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> כל הכבוד. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> עשה רוח והלך. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הממשלה עושה קיצוץ רוחבי – מקצצת בתקציבים של משרד הביטחון, משרד הבריאות, משרד הרווחה. אבל בתקציבים של הכספים הקואליציוניים לא קיצצו גרוש אחד. אתה יודע, הם מקצצים עכשיו שכר אצל כל העובדים במגזר הציבורי. לקחו להם יום הבראה. למי לא מקצצים? רק לעובדי ההוראה במערכת החינוך החרדית על כל גווניה. כלומר יש פה תקציב השתמטות קלאסי. במקום לסגור את אותם משרדים מיותרים, במקום לקצץ בכספים הקואליציוניים, פוגעים בעובדים, פוגעים במחירים, מייצרים פה יוקר מחיה. ועוד פעם אני שואל את ראש הממשלה, אולי כן הגיע הזמן שתבקר בסופר? אולי כן הגיע הזמן שתבקר בתחנת דלק? תשאל את האנשים איך הם מתכוונים לערוך את סדר הפסח. כמובן זה לא מעניין אף אחד. אבל לגופו של עניין, כשאני מסתכל על התקציב הזה, אין שום תשובה לבעיות האמת של המשק הישראלי. מה בעיות הבסיס של המשק הישראלי, אדוני היושב-ראש? קודם כול ריבית גבוהה במשק; הדבר השני, מחסור חמור בעובדים; דבר שלישי, הפריון. איפה התשובה לשלוש בעיות היסוד של כלכלת ישראל? אי-אפשר להוריד ריבית במשק בלי שמורידים את האינפלציה בצורה משמעותית. וכמו שאנחנו רואים היום, בינתיים המחירים רק עולים. כלומר, אין תקווה, אין פה מסר, אין פה אופק, אין תקווה שמורידים את הריבית. הדבר השני, עובדים זרים. תשאל את כל חברות הבנייה, תשאל את התעשיינים, את החקלאים, מה קורה עם העובדים הזרים. הכול מפוזר בין כל המשרדים, בין כל היחידות. במקום לרכז במקום אחד את כל הנושא של יבוא העובדים, הכשרה מקצועית והסבה מקצועית, הכול מפוזר בין כולם. זה פשוט לא ייאמן לאן אנחנו מגיעים עם הסיפורים האלה. כמובן, פריון. פריון זה קודם כול השקעה מסיבית בחינוך ובהשכלה. אנחנו מאבדים את הבכורה גם בנושא ההייטק. הרי כרגע כולם גאים, חברת Wiz עשתה אקזיט, 32 מיליארד דולר; רק לפני כמה חודשים, אותה ממשלה – כל ההשתלחויות באותם אנשי הייטק שהם יוצאים להפגנות ומוחים נגד הממשלה. אפשר לפתוח פה פרוטוקולים, איך כל אנשי הקואליציה השתלחו באנשי ההייטק. כרגע כולם מבסוטים שהכסף הזה נכנס. אבל אני אומר לך, גם בנושא ההייטק, כרגע מה שיש לנו זה רק נישה אחת, הסייבר, בלי שאנחנו מייצרים פה אקו-סיסטם שלם, שמתחיל בהשכלה. כבר אמרתי, אנחנו מייצרים כ-8,000 מהנדסים כל שנה, מכל המוסדות להשכלה גבוהה ביחד. באיראן, במקביל, מייצרים בשנה רבע מיליון מהנדסים, מתוכם 10% ברמה הגבוהה; אגב, אדוני היושב-ראש, אצלם 70% מהסטודנטים להנדסה הן נשים. אנחנו חייבים להכפיל את כמות המהנדסים שאנחנו מייצרים. כשאני מדברים על מהנדסים, זה כולל תעשייה וניהול, בניין ערים וכך הלאה, אבל כמה בחשמל ובאלקטרוניקה, כמה במדעי המחשב? שם פשוט חייבים להכפיל. כדי להכפיל אתה צריך להגדיל באופן משמעותי את הסגל האקדמי, שהוא חסר, ואתה חייב לבנות מעבדות לאומיות. אנחנו חייבים להחליט מה אנחנו עושים עם הביג דאטה, מה עושים עם ענן כחול-לבן, מה עושים עם הקוונטום, עם הבינה המלאכותית. כל זה מחייב השקעות. אם את אותם 5.4 מיליארד שקלים, שזה כספים של ביזה, של שוד לאור היום, היינו משקיעים בתוכניות האלה, תאמין לי שהיינו מגדילים פה את ההכנסות למדינה בצורה דרמטית. אבל אין חשיבה, אין שיקול דעת, אין תהליך קבלת החלטות. כל מה שמכתיב את הפעילות של הממשלה זה רק שיקול אחד: שרידות הקואליציה. אין שום דבר אחר מעבר לשרידות קואליציונית. לכן גם המשק שלנו נמצא בכיוון לא נכון, ועם עליית המחירים כפי שראינו לא נוכל להמשיך עוד להרבה זמן. אני חושב שגם במאבק בהון השחור – הרי דיבר שר האוצר על כך שהוא רוצה להוביל מאבק בהון השחור. ההון השחור נמצא פה, מתחת לפנס. תסתכלו מה קורה בנושא ההסעות. 4 מיליארד שקלים, בלי קבלות ובלי שום דבר, של כל מיני הסעות פיראטיות. למה לא מטפלים בזה? עוד פעם, כי זה נוגע למגזר אחד ראשי, המגזר שלך. אם יטפלו שם, יש עוד 4 מיליארד שקלים. יש אלפים-אלפים של מסיעים שאין להם רישיונות נהיגה. אז אדוני היושב-ראש, צר לי להגיד, יש לנו ממשלת השתמטות, יש לנו תקציב השתמטות. נבחרתם והגעתם לשלטון ברמאות, לא עמדתם בשום התחייבות שנתתם לבוחר לפני הבחירות. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בנימין גנץ, עשר דקות לרשותך. << דובר >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הקואליציה, תכף יורמו פה האצבעות, התקציב יעבור, ואתם תלכו לפגישה הבאה מרוצים. אתם חושבים שהתקציב שיעבור פה היום מבטיח לכם עוד שנה בשלטון, אבל התקציב הזה הוא עוד לבנה בדרך להחלפתכם. הוא עוד הוכחה ליהירות שלכם, לראייה הסקטוריאלית, לסיבה שבגינה העם מאס בכם. נכון, יש 68 זוגות ידיים שנאחזות בכל הכוח בקרנות המזבח, אבל המילואימניקים, שמתגייסים שוב, שמשאירים את העסק סגור – לא ישכחו; החטופים ומשפחותיהם, שפותחים גיוס המונים – לא ישכחו; משפחות צעירות שישלמו יותר מע"מ וילדיהן יקבלו חינוך פחות טוב – יזכרו את זה; תושבי הצפון שרודפים אחרי המדינה, ומכריחים אותם לחזור לבתים מרוסקים – יחזירו לכם בקלפי. את התקציב הזה ירגישו כל אזרחי ישראל כל השנה, ואתם תשלמו בסופו של דבר את החשבון. היהירות והזחיחות והניתוק שלכם יחזרו אליכם עם ריבית. חברות וחברים, לצד סדרי העדיפויות העקומים והסקטוריאליים והיעדר ההוגנות הלאומית בתקציב, יש פה גם החמצה היסטורית – תקציב בלי מנועי צמיחה, בלי תמריצים לשינויים חברתיים, בלי חזון ובלי ניצול של ההישגים האדירים של מערכת הביטחון בלחימה. במקום לנצל את הרוח האדירה של החברה הישראלית אחרי 7 באוקטובר לשינויים שנדרשים לעשורים קדימה, אתם מוציאים את הרוח ממפרשי הכלכלה הישראלית. התקציב הזה היה צריך להניח אבן יסוד לעשור של תנופת פיתוח בצפון ובנגב המערבי, עם עשרות אלפי צעירים שרוצים לבוא ולחזק את חבלי הארץ האלה. התקציב הזה היה צריך להבטיח חינוך מדעי לכל תלמיד ותלמידה בישראל, כדי שההייטק הישראלי ימשיך להוביל ויפרוץ קדימה. התקציב הזה היה צריך להשקיע בתעשיות הביטחוניות לפי תוכנית "צמיחה בטוחה" שהכנו בזמנו במשרד הביטחון ולנצל את הניסיון המבצעי והפיתוחים המדהימים שלהם. התקציב הזה היה צריך להבטיח שאנחנו מחזירים מוחות של ישראלים פטריוטים שמבינים שאין לנו ארץ אחרת, עכשיו יותר מתמיד, שיחזרו וישתלבו בתעשייה, בשירות הציבורי ובאקדמיה. התקציב הזה היה צריך להכין את הקרקע למאות אלפי עולים שיבואו לחזק אותנו, לגל עלייה אדיר כמו בשנות ה-90. התקציב הזה היה צריך לכלול שורה של רפורמות שיחזקו את כוחו של השלטון המקומי, שיחזקו את השירות הציבורי, שיטפלו ביוקר המחיה ובביורוקרטיות שקורעות את העסקים בישראל. ובשורה התחתונה, במקום תקציב שמסתכל על עתיד מדינת ישראל, קיבלנו תקציב שמטרתו לצלוח את ההצבעה כאן בקריאה שנייה ושלישית; תקציב שמטרתו לתת אוויר לקואליציה ולא לזוגות צעירים, כמו ששר זוהר ארגוב: "בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום". חברות וחברי הכנסת, התקציב הזה הוא סמל לסיאוב, לניתוק וליהירות של הממשלה הזאת, ששוברת שיאים; סמל לחוסר הבושה, לניצול ציני של ערפל הקרב למחטפים. אבל החברה הישראלית חזקה, מדינת ישראל חזקה, בסיס הכלכלה של ישראל הוא חזק ועם ישראל חזק יותר מאי פעם, ואנחנו נתקן. חברי הקואליציה, זה לא ייקח כל כך הרבה זמן כמו שאתם חושבים, זה יקרה הרבה יותר מהר והרבה יותר טוב. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, אנו עוברים לסיכום הדיון בהצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2025. אני מזמין את ראש האופוזיציה יאיר לפיד. שבע דקות לרשותך. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> זה לא פייר, כי משבע הדקות – תמיד דקה זה להוריד מהגובה של בני לגובה – אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רגע, סליחה. קיבלתי עדכון מהיושב-ראש שהייתה פה טעות, וגפני צריך לעלות לפניך. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> לפניי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אז אני מתנצל. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> הכול בסדר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> באמת, יאיר, התנצלות. רשום לי גפני, והיא שינתה. אז אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים הרב משה גפני. הרב משה גפני, אני מזמין – לסכם את הדיון. עד שבע דקות. אה, הגיע – אתה רואה? הינה, עכשיו הכול בסדר. לא, לא. השר סמוטריץ'. אז נחזור לסדר המקורי. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> אז השר ואחרי זה אני ואחרי זה גפני? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן, בדיוק. << דובר >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר >> יש יתרון אחד בזה שיאיר עלה לפניי: הפודיום בגובה הנכון. בפעם הקודמת הייתי אחרי גנץ, לקח לי איזה שתי דקות להוריד למטה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יאיר אמר לי ששתי דקות הוא מבזבז על הפודיום אחרי גנץ. תמיד הוא אחרי גנץ. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> עד היום לא מצאתם 200 מיליון לניר עוז? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אבל לפני שאני אומר את מה שרציתי לומר בסיכום התקציב, אני בכל זאת חושב שהעובדה שלקח לי לעשות את 50 המטרים ממשרד האוצר לכאן חצי שעה, זה לא בסדר. עכשיו, 20 איש – מילא אם היו פה עשרות אלפים עכשיו, הפגנות, דמוקרטיה. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא להפריע. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> יושבים 20 אנשים אלימים, חוסמים את הכביש. אין משטרה בישראל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי זה? הוא היה בעד הפגנות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא להפריע. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> שר האוצר לא יכול לחצות 50 מטר ממשרד האוצר לכנסת. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת שלי, לא להפריע. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> חברי כנסת צריכים ללכת ברגל. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מירב, מירב, לא להפריע. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> עוד פעם, אם היו עכשיו באים מאות אלפי אנשים, עולים לירושלים, מפגינים - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אברהם בצלאל, לא להפריע. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> - - הלב הפועם של הדמוקרטיה – אבל, באמת, כמה עשרות של אנרכיסטים יושבים על הכביש - - << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת אפרת, את בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> - - חוסמים את הכנסת, את מרכז הדמוקרטיה הישראלית - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת נאור, אתה בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> - - בעיניי זו פשיטת רגל של שלטון החוק. אני קורא למפכ"ל ולמשטרת ישראל להפיק את הלקחים. לא נראה לי סביר. ברוך השם, הגעתי, וגם אם לא הייתי מגיע התקציב היה עובר. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> 200 מיליון שקל לניר עוז לא הצלחת להביא? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת רם. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אבל אין ציבור במדינת ישראל שבו היו נותנים ל-20 איש לשבת על הכביש באלימות ולשבש – כל כביש, ובוודאי ובוודאי את הגישה לכנסת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה חסמת כבישים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת מירב, את בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> ספרו לי אחר כך על שוויון בפני החוק, על דמוקרטיה. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> עשינו את - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת מנסור, לא. לא. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> לצערי, לא דמוקרטיה מעניינת אתכם, לא שלטון חוק מעניין אתכם, אלא שמירה על פריבילגיות ועל כוח של מיעוט. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת אפרת, את בקריאה שנייה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> מירב, כשאני נחשדתי בחסימת כבישים נעצרתי על ידי השב"כ, ישבתי שלושה שבועות בצינוק. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת אפרת, את בקריאה שנייה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> לא נתנו לי לשבת על הכביש ולחסום את הכביש באלימות ובניגוד לחוק כי אני איזה פריבילג. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> - - - על מה אתה מדבר? << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> שוד הקופה הציבורית. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> וזה הוויכוח: אם קבוצה קטנה, כוחנית, אלימה, תמשיך לקבל כאן את הכוח להוביל את מדינת ישראל - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת שלי, את בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> - - או אם הדמוקרטיה החיה והתוססת והפועמת, שמייצגת את עם ישראל באמצעות נבחריו - - << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת אפרת, די. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> - - קואליציה, אופוזיציה, כנסת וממשלה – הם אלה שינהלו את מדינת ישראל, שהיא מדינתו של העם. אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, אני שמח להביא ממש עוד מעט לאישור הבית הזה את תקציב המלחמה והמילואימניקים. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> תקציב הביזה. תקציב הביזה. אתה לוקח - - - ונותן למשתמטים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> זה לא רק תקציב, זהו סיפורם של מאות אלפי - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה ראשונה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> על איזו מלחמה הוא מדבר, מלחמה בלשכות הגיוס? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת אלעזר שטרן, אתה בקריאה ראשונה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> במי אתה נלחם, במשרתים והעובדים? במעמד הביניים? במי אתה נלחם בדיוק? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת פנינה, את בקריאה ראשונה. חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה שנייה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> בלשכות הגיוס. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> במי אתה נלחם בדיוק? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה שנייה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> תקציב מלחמה. מה הקשר - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יוראי, קריאה שלישית. בבקשה לצאת. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> לא, סליחה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בבקשה לצאת. בבקשה, סדרנים, בואו, תתחילו – מתחיל להיות פה קצת חם. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני חייב להיות הראשון. יש לך פה איזושהי אובססיה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא מקובל עליי. כמו ששומעים את האופוזיציה. אני מקפיד שישמעו אותם למרות שאני לא מסכים ואני אפילו סולד – אבל זה הדדי. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתה מקפיד להוציא אותי תמיד ראשון. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> גם - - - היה פה הקפדתי על שקט. אז כל שכן, ואחת - - - אל תדאג, הזמן יהיה לרשותך. בבקשה לצאת. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אפילו אלמנות לא קיבלו. אלמנות באו אליך עד הלשכה. לא קיבלו - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת פנינה, את בקריאה שנייה. את בקריאה שנייה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> 6 מיליון בשנה - - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני הולך לייעוץ המשפטי. לא יכול להיות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בסדר, תלך לייעוץ המשפטי. זה הכותל שלכם, היועץ המשפטי. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> ארז, אל תפרשן. אתה לא פרשן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, אני אעשה מה שאני רוצה. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אל תתערב לי בניהול. חברת הכנסת שלי, את בקריאה שנייה. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> אתה כל הזמן עושה את זה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת פנינה, את בקריאה שנייה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אתה מפרשן אותו, אתה לא מייצג אותו. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, אזרחי ישראל, אני שמח להביא לאישור הבית הזה בדקות הקרובות את תקציב המלחמה והמילואימניקים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שמח, שמח. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> מלחמה בגיוס. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> זה לא רק תקציב, זהו סיפורם של מאות אלפי הלוחמים והלוחמות, חיילים בסדיר ובמילואים, ושל בני משפחותיהם. זהו סיפורם של גיבורי הגבולות, מתיישבים חלוצים - - << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> זה סיפורם של החרדים, איזה סיפורים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יואב, די. לא מקובל עליי. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> - - ושל עם שלם שיוצא למלחמה כדי לנצח ולהשיב את החטופים. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> זה סיפורו של גולדקנוף. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת סימון דוידסון, קריאה ראשונה. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> זה סיפורם של מושחתים. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מה שנייה? ראשונה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ראשונה אמרתי. אתה לא שומע? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אני מסביר אותו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת שטרן, קריאה שנייה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> בתומכים, במתגייסים, במשפחות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבל, אתם לא תשמעו את יושב-ראש הסיעה שלכם. אין לי בעיה. בסדר, שיהיה ריק גם כשיאיר ידבר, אין לי בעיה. למרות שהוא קיבל שמונה דקות, לא שבע. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אני מסביר במה הוא נלחם. הוא נלחם במשרתים - - - << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> זהו סיפורו של ליאור מאשדוד - - << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> די, נו. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> - - לוחם מילואים בחטיבת אלכסנדרוני, נשוי ואב לשניים. ליאור הוא שכיר, שביום אחד, ב-7 באוקטובר, קם, עזב הכול, ונסע להגן בגופו על מטולה ועל אצבע הגליל במשך חמישה חודשים. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> ועד היום אף אחד לא בא - - - << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> משם הוא המשיך להילחם במסדרון נצרים, ולקח חלק בתמרון בדרום לבנון. בזכות המדיניות התקציבית שלנו, ליאור ומשפחתו קיבלו, מעבר להחזר השכר הקבוע שלו, גם מענקים בגובה 82,000 שקלים, כדי לתת להם אוויר לנשימה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לקואליציה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> כדי להוקיר ולהביע את הערכתנו על השירות החשוב שלהם, וכדי לתת לעורף המשפחתי את הגב שהוא צריך. אשתו של ליאור יכולה להוריד מהעומסים בעבודה ולתפקד לצד הילדים בתקופה המורכבת הזאת. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> משתמטים מקבלים יותר. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> ליאור ואשתו קיבלו מימון לחופשה משפחתית, טיפולים זוגיים ורגשיים להם ולילדים, סיוע בתחזוקת הבית, מימון בייביסיטר ועוד. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> היא לא רוצה טיפול, היא רוצה שהוא יהיה בבית. היא לא רוצה טיפול, היא רוצה שהוא יהיה בבית, שהוא יהיה בבית. תגייס אותם - - - << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> זהו גם סיפורה של סרן שחר, קצינת מודיעין - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת מירב, את בקריאה שנייה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, אני לא בקריאה שנייה. לא קראת לי בכלל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> היית בקריאה ראשונה, עכשיו שנייה. אני יודע מה אני אמור לעשות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> קראת לי קריאה ראשונה, אתה צריך - - - ככה זה עובד, לא עושים פה מה שרוצים. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> זהו גם סיפורה של סרן שחר, קצינת מודיעין במילואים מגבעת שמואל, סטודנטית למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. כבר שנה וחצי היא שומרת על הבית תוך כדי שירות ממושך וגם מחזיקה מעמד בלימודים. נוסף על המענקים הרבים שדאגנו – היה חשוב לנו שלפחות דאגה אחת תרד לה מהראש: פטור משכר לימוד כל עוד המלחמה נמשכת. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> היא לא צריכה כסף, היא צריכה שיחליפו אותה במילואים. היא לא צריכה כסף. היא לא צריכה כסף, היא לא צריכה בתי מלון, היא צריכה שתחלפו אותה במילואים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שטרן, אתה בקריאה שנייה, להזכירך. חבר הכנסת שטרן. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שיהיה אבא לילדים, זה מה שהיא צריכה. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> תפסיק לקשקש. תביא מישהו שיחליף אותו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ברוך הבא, חבר הכנסת קינלי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אבא לילדים צריך. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> תביא מישהו שיחליף אותם - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ראינו אותך. להירגע. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> זהו גם סיפורם של עמיקם וגלית. יש להם שני ילדים קטנים וחמודים, יחד הם פונו מקריית שמונה ב-7 באוקטובר וחזרו לביתם רק לאחרונה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> הם רוצים אבא בבית. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת שטרן, קריאה שלישית. בבקשה לצאת. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> זה סיפורם של הרשל'ה ושלוימל'ה. תגייס אותם במקום סיפורים פה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> - - - לא כסף. (חבר הכנסת אלעזר שטרן יוצא מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> זהו גם סיפורם של עמיקם וגלית, שלהם שני ילדים, שפונו מקריית שמונה ב-7 באוקטובר וחזרו לביתם רק לאחרונה. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> שיורידו להם - - - << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> גיבורים בשגרה ובחירום. הם יקבלו חבילת שיבה הביתה בסך של כ-70,000 שקלים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד, סליחה, זה לא מוגבל בזמן? באמת, נראה לי שזה מוגבל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הפרעתם לו מעל חמש דקות. זה מוגבל, שבע דקות. אני רואה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> התקציב הזה מאפשר לנו להעניק נחיתה רכה לכל השבים הביתה בגבורה, בדרום ובצפון - - << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> רצועת עזה, כן שמענו עליך. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> - - ולהשקיע מיליארדים בשיקום ובפיתוח חבלי הארץ הטובה הזאת. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> להשקיע מיליארדים בחברה החרדית. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> איפה 200 מיליון שקל? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> 200 מיליון עבור ניר עוז - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, אתה בקריאה ראשונה. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> הכול הלך לבעלי הברית שלך החרדים. הכול. כל שרץ הכשרת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת טור פז, אתה בקריאה ראשונה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יפה. זה מה שהיית אמור להגיד לי: מירב, את בקריאה ראשונה – ולא להגיד לי עכשיו קריאה שנייה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא. היית. את לא זוכרת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בסדר. תספר לו. הינה, הוא מחייך. אתה רואה איך הוא מחייך? תספר לו. למה אתה מחייך? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> עם של אלופים, גיבורים - - << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> שאתה לא ראוי להם - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת טור פז. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> - - מסורים ואופטימיים. אופוזיציה של מרירים וצווחנים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> אוה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה מה שמצאת - - - << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> זהו גם סיפורה של מרים מנתיבות. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הצעת חוק התקציב. הצעת חוק התקציב. על מה אתה מדבר? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> מרים היא בעלת עסק מקומי שנסגר לשלושה חודשים, וגם אחר כך סבל מירידה דרמטית בהכנסות על רקע המלחמה. בעזרת התקציב ובסיועם של אנשי רשות המיסים הנפלאים יצרנו מתווה פיצויים רחב היקף, שנתן לה ולבעלי עסקים רבים נוספים באזורי הלחימה ובכל רחבי הארץ זמן אוויר וכלים להתאושש ולהחזיר את הכלכלה המקומית לחיים. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> מה עם ניר עוז? מה עם ניר עוז? מצאת את הכסף? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אזרחי ישראל, חבריי לקואליציה ולממשלה, התקציב הזה הוא סיפורה של ישראל היפה, ישראל שמגייסת את כל כוחותיה ותעצומותיה בלכידות, ביחד, במסירות, בערבות הדדית; ישראל שלצערנו נדרשה לשלם גם במיטב בניה ובנותיה למען ביטחונה של המדינה. אנחנו כאן כדי לתמוך, לעזור ולהוקיר. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> מצאת 200 מיליון שקל לניר עוז או שלא מצאת? תגיד, מצאת 200 מיליון או שעוד לא מצאת 200 מיליון? << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> על הקואליציה של ביבי, על זה אתה - - - << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אזרחי ישראל, בתקציב הקרוב, תקציב המלחמה והמילואימניקים, יש את כל מה שצריך כדי לנצח, בעזרת השם, בחזית ובעורף. יש תוספות של עשרות מיליארדים למערכת הביטחון לצד מעטפת אזרחית רחבה לחיילי המילואים ולבני משפחותיהם. יש לראשונה נקודות זיכוי במס, ארנק דיגיטלי להטבות משפחתיות, מענקי מעסיקים, מימון קייטנות וימי הפוגה למשפחות, מענקים מיוחדים למפקדים ועוד. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> קיצוץ רוחב לכל - - - חוץ מהפטור. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> ניגשנו כולנו אל התקציב הזה מתוך תחושת שליחות ואחריות גדולה של הקואליציה כולה. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> 400 שקל לכל מורה - - - ביזיון. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת טור פז, אתה בקריאה ראשונה, להזכיר לך. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> שיפסיק לדבר שטויות. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> תחושת שליחות ואחריות גדולה של הממשלה, של השלטון המקומי, של נשיאות המגזר העסקי ושל ההסתדרות – כל השותפים למשק, לכלכלה ולניהול המדינה, ובגיבוי מלא שלכם, של עם ישראל, גיבוי מלא של החברה האזרחית. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתה מעודד השתמטות. אתה מעודד השתמטות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה שנייה, להזכיר לך. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> קידמנו מהלכים אחראיים ומאוזנים, שיתמכו בצמיחה ויאפשרו לכלכלה הישראלית לשמור על חוסנה ולהמשיך לשגשג. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> לכן אותם שלושה דירוגי האשראי בירידה, ועוד אחד בדרך. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אזרחי ישראל, זהו תקציב מלחמה - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> שמעודד השתמטות מצה"ל. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> - - ובעזרת השם הוא יהיה גם תקציב הניצחון. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני מבקש להודות ליושב-ראש הכנסת חבר הכנסת אמיר אוחנה ולצוותו; לידידי יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ ולצוותו – לא יודע איפה אופיר, הוא בטח יצא אבל הוא באמת עשה עבודה מעל ומעבר, יוצאת מן הכלל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עובד, עובד. הוא לא משחק. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אופיר, תודה לך, תודה לצוות; אני מבקש להודות ליושבי-ראש הוועדות בכנסת: לידידי יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת הרב משה גפני, ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר - - << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> כן, אלה השותפים שלך להמשך ההשתמטות. אלה השותפים שלך, סמוטריץ'. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> - - ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת יולי אדלשטיין - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שכחת להודות לגולדקנופ. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> תודה לגולדקנופ. תודה לגולדקנופ. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> - - ליושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת שמחה רוטמן; ליושב-ראש הועדה למיזמים ציבוריים חבר הכנסת אוהד טל; ליושב-ראש ועדת הכלכלה, שבדיוק נכנס – האיש עם הסוכריות – חבר הכנסת דוד ביטן - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> האיש והאגדה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> - - ליושב-ראש הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל חבר הכנסת נסים ואטורי – הזדמנות להודות לחברת הכנסת לימור סון הר מלך, שעשתה את התפקיד הזה עד לא מכבר וסייעה לנו בתקציבים הקודמים בוועדה; ליושב-ראש ועדת הבריאות חבר הכנסת יוני מישרקי; ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יעקב אשר. אני מבקש להודות ליועצת המשפטית של הכנסת עו"ד שגית אפיק, ליועצת המשפטית של ועדת הכספים עו"ד שלומית ארליך, ולכל מערך הייעוץ המשפטי לכנסת. אני מבקש בהזדמנות הזאת להודות לכל עובדי ועובדות הכנסת, לאנשי המשמר והסדרנים. אני מגדיר אותם לא פעם אנשי הצללים, שעובדים איתנו בלילות ובימים כדי שהבית הזה - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא היית פה בכלל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. תודה. בבקשה לסיים. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> - - מרכז הדמוקרטיה החי והמשגשג, יעבוד; לסדרנים, לקלדניות ולמשמר; למנכ"ל משרד האוצר היוצא שלומי הייזלר, למנכ"ל הנכנס אילן רום – אילן, בהצלחה; למשנה למנכ"ל ישראל מלאכי; לכל עובדי משרד האוצר, אגף התקציבים, החשב הכללי, רשות המיסים, הכלכלן הראשי, הייעוץ המשפטי – אתם באמת אלופים. אדוני היושב-ראש, תקציב חמישי שאנחנו מעבירים יחד, חוץ משתי הקופסאות שהוספנו במלחמה בקצת יותר משנתיים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> סליחה, כמה זמן הוא מדבר? נגמר לו הזמן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> די. נתת לו, נתת לו. יש סדר בכנסת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> די, חברת הכנסת מירב. תודה רבה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> סיימתי. וכמובן לצוות התותח שלי: שריה, יפעת, איתן, ברק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. תודה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> באמת כולכם מכירים את כולם, אלופי העולם, עושים עבודה יוצאת מן הכלל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> תודה גם לכם, חברי האופוזיציה, שעושים את תפקידכם. אופוזיציה בועטת בדמוקרטיה הישראלית. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> תודה רבה. בעזרת השם נעשה ונצליח. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני מזמין את יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. שמונה דקות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לך תתחנף. לך תתחנף לחרדים. לך. אפס רפורמות הבאת. אפס. כלום. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מירב, מירב. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> תקציב ביזה - - - << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נהוג פה מהדוכן לצטט מהתנ"ך, ספר הספרים שלנו. אני רוצה לצטט מישעיהו: "שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים" – כי זה מה שמונח בפניכם היום ועל זה אתם תצביעו היום. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> תצטט את הסוף. יש שם חלק על שופטים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת חנוך, לא. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> יש שם חלק על שופטים. שיצטט את הסוף. לא מצטטים חלק. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שמונח פה היום זה לא תקציב, זו גנבה. זה השוד הגדול ביותר בתולדות המדינה. אתם גוזלים את כספו ועתידו של מעמד הביניים הישראלי, הציבור היצרני שעובד, משלם מיסים, מתגייס לצבא, הילדים שלו מתגייסים לצבא. אתם מנצלים אותו בלי בושה. לוקחים את הכסף שלהם, מעבירים למשתמטים, מעבירים לשוחד פוליטי, קונים את אלקין בנזיד משרד ממשלתי מיותר, מעבירים מיליארדים לאנשים שהשר גולדקנופ רוקד איתם בלילות בזמן שחיילי צה"ל נהרגים ונפצעים. כל הביטוי "לרקוד על הדם" קיבל השבוע משמעות חדשה לגמרי. במדינה נורמלית בזמן מלחמה, בזמן משבר כלכלי, הממשלה לא מחזיקה שני שרים במשרד החינוך, שני שרים במשרד האוצר, שני שרים במשרד הביטחון. תקציב נורמלי לא לוקח 1.3 מיליארד שקל מדמי הבראה של אנשים עובדים, כולל מאנשים במשכורת מינימום, כולל מאנשים שעשו השנה 200 ימי מילואים – ומעביר אותו ישירות לכיסם של אנשים שלא מתגייסים ושלא עושים 200 ימי מילואים וגם לא עובדים. תקציב נורמלי בזמן מלחמה לא מעביר 5 מיליארד שקל כספים קואליציוניים, אחרי שכבר העברתם בסיבוב הקודם 8 מיליארד שקל כספים קואליציוניים. כי אנשים נהרגים ונפצעים פה, כי מעמד הביניים קורס, כי איבדתם כל בושה. אחרי שהרסתם את הביטחון אתם הורסים את הכלכלה, כי לא מעניין אתכם כלום חוץ מפוליטיקה. השבוע צעיר בשם שחר יפה, שאחיו נהרג במלחמה, צלצל לעובדת הסוציאלית באגף למשפחות שכולות ושאל אם הוא כאח שכול זכאי למימון סדנת גינון. הוא רצה קצת להתעסק בצמחים, קצת לברוח מהצער והכאב. אמרו לו: אתה יכול, אבל אז תצטרך לוותר על הזכאות שלך לטיפול פסיכולוגי, כי אי-אפשר גם וגם. לזה אין תקציב. לזה אין לכם תקציב. לכל המפזזים סביב גולדקנופ יש לכם תקציב ולאח שכול אין לכם תקציב. לזה לא נשאר לכם כסף. התקציב הזה הוא אסון כי הוא מתנכל – אין לי מילה אחרת – הוא מתנכל לאנשים שמחזיקים את המדינה הזו בחיים. מעמד הביניים הישראלי הם הכלכלה, הם הביטחון, הם האנשים שבלעדיהם אין מדינה. האזרחים האלה הם האנשים שממשלת ישראל הנוכחית פשוט מחקה מלוח המטרות שלה. שום דבר לא מוכיח את זה טוב יותר מהתקציב שמונח פה הבוקר. אז אני רוצה לדבר מפה ישירות אל האזרחים האלה: אזרחי ישראל, לממשלה לא אכפת מכם. היא בזה לערכים שלכם, היא מזלזלת בגלוי, כולל כרגע, במאמץ שלכם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כל עובדי הסיעות, בבקשה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> היא לא עובדת בשבילכם. היא רק, רק, מנצלת אתכם; מנצלת אתכם ואז מרמה אתכם. הממשלה אמרה לכם שהיא מעלה לכם את המע"מ, את המיסים, בגלל המלחמה. ואתם שילמתם ושתקתם, כי אתם פטריוטים ואתם ציונים, ואם יש מלחמה צריך לעזור ולהתגייס. ואתם עמדתם אז המומים מול המחירים בסופר, אבל שוב שתקתם, כי חשבתם שכולם נושאים בנטל. ואז גיליתם שזה לא בגלל המלחמה. זה לא תקציב מלחמה, עם כל הכבוד – או אין כבוד – למה שאמר פה שר האוצר. גיליתם שלא היה צריך להעלות מיסים; גיליתם שבעיצומם של הקרבות בעזה ובלבנון, אחרי האסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל, הממשלה העלתה לכם מיסים רק כדי לממן כספים קואליציוניים מושחתים ומשרדים ממשלתיים מיותרים. אזרחי ישראל יודעים לעשות חשבון. אם הייתם מוותרים על הכספים הקואליציוניים וסוגרים משרדים ממשלתיים מיותרים לא היה צריך להעלות אף מס – לא את המע"מ ולא מס מכוניות ולא קיצוץ בדמי הבראה ולא הקפאת דרגות מס, שעוד מעט אזרחי ישראל יגלו שזה אומר שלוקחים להם ישר מהנטו. למעמד הביניים הישראלי נמאס להיות פראייר, נמאס לו שמנצלים אותו, נמאס לו לחיות תחת מממשלה שלא סופרת אותו ממטר. הוא הלב והמוח של המדינה, הוא הצבא שלה, הוא הכלכלה שלה – הוא נלחם בעזה, הוא נלחם בלבנון, ואז חוזר הביתה ונלחם במשכנתה וביוקר המחיה. אין דבר יותר מתסכל מזה שאתה עושה הכול בסדר, עושה את החלק שלך, והצד השני של העסקה – ממשלת ישראל – פשוט גונב אותך בלי למצמץ. זה מה שאתם עושים פה היום. איך אמר ראש הממשלה? רואים לכם. אזרחי ישראל רואים. רואים סדרי עדיפויות עקומים לגמרי; רואים מערכת חינוך ממלכתי שמתפרקת; רואים תעשייה שלמה של ג'ובים מושחתים ועסקנים שחיים על חשבוננו; הם יודעים שהמרחק בין ראשון לתל אביב לא השתנה, אבל הפקק גדל בשעה. והם מתחילים להתרגז. והם צריכים להתרגז, ויש להם בלי סוף סיבות להתרגז. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> יאיר, אפשר שאלה? << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שמעמד הביניים הישראלי צריך זאת ממשלה שעובדת בשבילו. ממשלה שתוריד לו מיסים – כי זה מה שאנחנו נעשה, אנחנו נוריד לאזרחי ישראל מיסים – ממשלה שתעשה מאמץ כביר להילחם ביוקר המחיה; תעביר חוק גיוס לכולם; תשקיע בחינוך של הילדים שלו; לא תבריח מפה את הרופאים של ההורים שלו למדריד ולברלין; תעבוד כדי שיהיה פה טוב משותף, שמבוסס על ערכים משותפים. עוצמתו של מעמד הביניים הישראלי היא עוצמתה של מדינת ישראל. אם האזרחים המשרתים והעובדים יהיו חזקים המדינה תהיה חזקה. אם הממשלה תמשיך להחליש אותם, תהיה לנו מדינה חלשה. אני קורא לכנסת ישראל להצביע נגד התקציב הנורא הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני לסכם את הדיון. עד שבע דקות לרשותך. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מה עם המורה משדרות, שלא דאגת שיעבור אליה הכסף? חבר הכנסת גפני, מה עם המורה משדרות? לא דאגת לה. דאגת - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה לא להפריע. כן, בבקשה, שבע דקות. << דובר >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רבותיי השרים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב, אתה בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אנחנו חיים בתקופה - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> קודם כול, חג שמח. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> עוד יותר טוב ועוד יותר טוב. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> - - שבה מילים הפכו לכלי נשק. השיח הציבורי מלא בהאשמות, הסתה והפיכת מגזרים שלמים לשעירים לעזאזל. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> נמות ולא נתגייס. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יוראי, קריאה שלישית. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> נמות ולא נתגייס. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> קריאה שלישית, בבקשה לצאת. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> נמות ולא נתגייס, גפני. נכון? נמות ולא נתגייס. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> והפעם שוב מכוונים את החיצים כלפי הציבור החרדי. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> נמות ולא נתגייס, גפני. נכון? - - - התגייס לצה"ל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בבקשה לצאת. סדרנים, בבקשה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> ההיסטוריה מלמדת אותנו לאן מוביל שיח כזה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> נמות ולא נתגייס. (חבר הכנסת יוראי להב הרצנו יוצא מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אברהם לינקולן עמד מול עם שסוע ואמר - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברי הקואליציה, תכבדו את יושב-ראש הוועדה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> - - אומה זו, שנולדה מתוך חירות, לא תוכל לשרוד אם תהיה חצויה. האם אנחנו באמת רוצים לחיות במדינה שבה אזרח מסית נגד אזרח, ויהודי מסית נגד יהודי? שבה מנסים למחוק ציבור שלם רק בגלל שהוא בוחר לחיות בדרך שונה? האם לא הגיע הזמן שנפסיק לשפוט מגזר שלם על פי סטריאוטיפים, אלא – על פי תרומתו, ערכיו ומעשיו? שוב ושוב אנחנו שומעים את אותה המנגינה: החרדים לוקחים את כל הכסף; הם חיים על חשבון אחרים; הם מקבלים תקציבים מנופחים. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא החרדים, אתה לוקח. אתה לוקח. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> הכול נכון. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> האמירות האלה, לא רק שהן לא נכונות, הן חלק מהסתה מסוכנת שמטרתה להרחיק, להפלות וליצור שנאה בתוך העם שלנו. אז בואו נדבר על העובדות. התקציבים שמקבל הציבור החרדי מיועדים לאותן מטרות – שמקבלים כל אזרחי ישראל: חינוך – מה זה - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> קר פה. אני דווקא שומע שחם פה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> האם ילד חרדי לא זכאי למערכת חינוך מתוקצבת - - << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת פורר. חבר הכנסת פורר, שאני אסתכל באיזו קריאה היית, או שלא צריך? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> - - לרווחה, לבריאות, לתשתיות, כמו ילד חילוני או דתי לאומי? האם משפחה ברוכת ילדים לא זכאית לסיוע כמו כל משפחה אחרת? התקשורת יוצרת תמונה מעוותת. כאשר מוציאים מיליארדים לתיאטראות, למוסדות תרבות, לאוניברסיטאות - - << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לאוניברסיטאות? אלוהים שישמור. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> - - זה נקרא השקעה במדינה, אבל כאשר מוקצים תקציבים לישיבות ולתלמודי תורה זה פתאום סחיטה קואליציונית. למה המוסדות שלנו אינם זכאים לאותו יחס מכבד? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כי הם פרטיים ולא חלק מהחינוך הממלכתי. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> הציבור החרדי תורם לכלכלה ולחברה. שיעור התעסוקה החרדי עולה בהתמדה, אלפי חרדים עובדים, יוזמים, מפתחים עסקים ומובילים את המשק. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איזה עובדים? 60% אבטלה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> בנוסף, החינוך החרדי מגדל דורות של אזרחים ישרים, ערכיים, שמחנכים ילדים למידות טובות ולכיבוד הזולת. אדוני היושב-ראש, מדובר בניסיון לפגוע בציבור שלם. מי שמדבר על קיצוץ לחרדים לא באמת מדבר על צדק חברתי, הוא רוצה להעניש ציבור שלם על אורח חייו, על אמונתו, על מסורתו. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אז למה צריך קצבאות? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> והגיע הזמן לומר זאת בקול ברור: התקציבים הללו אינם טובה של אף אחד. אגב, אני רוצה להגיד, חבל שצועקים ולא שומעים: אם היינו הולכים לקואליציה איתם היינו הטובים ביותר, לא היינו סחטנים, לא היינו כלום. הבעיה שלנו – שהלכנו איתם, ואז הפכנו להיות מה שאנחנו בתקשורת החילונית. אני קורא לכולם להפסיק את ההסתה. אם יש ביקורת ננהל דיון הוגן. אם יש חילוקי דעות נשב ונשוחח. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> ממש. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אבל אל תיתנו יד למסע הדה-לגיטימציה לציבור החרדי, לציבור שמקדש את ערכי התורה, החסד והמשפחה. זה ציבור שאכפת לו ממדינת ישראל לא פחות מכל אחד אחר. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> עד הגיוס - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת פורר, קריאה ראשונה. חבר הכנסת פורר, אתה בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני עומד כאן כדי לומר אמת פשוטה: הציבור החרדי אינו אויב. הוא חלק בלתי נפרד מהעם הזה. הוא בונה, הוא יוצר, הוא מחזיק את מסורת ישראל בת אלפי השנים. התקציבים שמקבלים מוסדותיו אינם סחיטה, כשם שהתקציבים האחרים אינם שוחד. ואני שואל את כולנו לאן פנינו מועדות. האם נהיה דור שממשיך את ההסתה, את הקרע, את השנאה, או שנהיה דור שמרים את דגל האחדות, שמביט בעיניים של אחיו ומבין שהוא לא אויב אלא שותף? אני בוחר באחדות, אדוני היושב-ראש, ואני קורא לכולכם, בואו נבחר בה יחד. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת גפני. שר מסכם – איזה שר? השר סמוטריץ', בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, חברים, זה לא בסדר-היום בכלל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, שר מסכם – תמיד יש אפשרות לשר מסכם. כן, כן. בהחלט כן. << דובר >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שמח על ההזדמנות לסכם עוד פעם, שתיים-שלוש דקות, כשחבריי לממשלה ולקואליציה תופסים את מקומותיהם. קודם כול, אני רוצה לומר לכם – וגם שלחנו לכם, אתם תקבלו את זה בכתב – כמו שאתם בוודאי יודעים, שהתקציב שאנחנו מעבירים עכשיו הוא תקציב טוב. הוא תקציב שנותן מענה לכל הצרכים של המלחמה בחזית ובעורף, בעזרת השם, עד הניצחון: נותן מענה לצבא ולשב"כ ולמוסד; נותן מענה אזרחי עם מעטפת ענקית ללוחמים ולמפקדים בסדיר ובמילואים ולבני המשפחות שלהם. תקציב שיש בו הרבה מאוד השקעה בתשתיות, מעודדי צמיחה – הזדמנות להגיד תודה גם לשרת התחבורה, שלא נמצאת פה, אבל לא רק לה. תקציב שיש בו מנועי צמיחה בהייטק, בנדל"ן, בתעסוקת חרדים. תקציב שיש בו מיליארדים – בניגוד לשקרים של האופוזיציה – לשיקום חבל התקומה. תודה רבה לידידי חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכלכלה, על חוק תקומה, ועל כל התהליך שהובלת, שהביא להסכמות גדולות עם העוטף, ועם העוטף של העוטף, בהשקעה תקציבית אדירה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> 200 מיליון שקל ל- - - 200 מיליון - - - << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> יש בו מיליארדים, מיליארדים – אתה יודע מה, אם תרצה אני אדבר תיכף על ניר עוז – יש בו מיליארדים לחבל הצפון, לקו העימות, ועוד מעבר לזה, כי אנחנו מבינים שחלק בלתי נפרד מהחוסן הלאומי ומהניצחון הוא שחבלי הארץ הללו יכפילו וישלשו את עצמם באוכלוסייה, בתעסוקה, בתחבורה, בתשתיות. אנחנו משקיעים בזה סכומי עתק. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> אתה ביזיון של השתמטות. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> ואני רוצה לומר לכם שברוך השם, המדיניות האחראית שכולנו מובילים, לא בפעם הראשונה, מביאה לתוצאות פנטסטיות. קודם כול, המלחמה, ברוך השם ובעזרתו, מתקדמת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה ברוך השם בזה? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> ותסתכלו ברחובות. אמרתי, חוץ מקומץ אנרכיסטים שמפגין, בסוף בסוף העסק עובד. הציבור מקבל מענה, בסך הכול. אבל תסתכלו על נתוני המקרו: השקל יותר חזק ממה שהוא היה ערב המלחמה; הבורסה הישראלית הניבה תשואות יותר גדולות מה-P&S בשנת המלחמה היקרה והארוכה בתולדות ישראל; ההייטק עם למעלה מ-10 מיליארד דולר גיוסים בשנת המלחמה. זה פשוט לא יאומן כי יסופר. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> אתה ביזיון. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הבורסה נפלה. הבורסה נפלה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> שוק תעסוקה מהודק, עם אבטלה חיכוכית – הנמוכה מאז שנות השבעים; האג"ח שלנו בסך הכול שומר על רמות מחירים סבירות. אמרתי כבר אין ספור פעמים, מדינת ישראל מגייסת חוב בשוק הפנימי, בשוק הישראלי, יותר זול ממה שממשלת ארצות הברית מגייסת בשוק האמריקאי. זה אומר שאנחנו עושים את הדברים הנכונים. קודם כול, זה אומר שיש לנו סייעתא דשמיא, בואו נתחיל מזה שהקדוש ברוך הוא אוהב את עם ישראל, ועוזר לנו במלחמה, ועוזר לנו בכלכלה, ועוזר לנו בחברה. וזה אומר שעם ישראל חי וחזק, עם כוחות חיים בריאים, לא נבהל ממלחמות. החדשנות, היוזמה, היצירתיות, הציונות, אהבת המולדת – כל הדברים האלה עושים את שלהם. הכלכלה הישראלית חזקה, מגוונת, יודעת לעבור משברים בצורה יוצאת מן הכלל. וגם – אנחנו מנהלים מדיניות כלכלית טובה, נכונה, מקצועית ואחראית, כזו שנהנית מהאמון של כל השחקנים בכלכלה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> איזה אמון? הבורסה נפלה. הבורסה נפלה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> במשך שנתיים יש כאן קמפיין תבהלה שקרי על קריסת הכלכלה. זה קמפיין פוליטי. אגב, ידידי השר ברקת, זה קמפיין שמנסה להרוס את הכלכלה בידיים ופשוט לא מצליח. לא הולך להם. לא הולך להם. זה קמפיין שרוצה לפגוע בממשלה. זה קמפיין שרוצה לעצור את המלחמה. אמרתי אין ספור פעמים, אדוני היושב-ראש, שכמו שכל מיני גנרלים בדימוס, לפני הגירוש מגוש קטיף כתבו: ההתנתקות תביא ביטחון – הם לא דיברו ביטחון, הם דיברו פוליטיקה – כל מיני כלכלנים בעיני עצמם שהולכים עם נבואות זעם ותבהלה שהכלכלה קורסת זה קמפיין פוליטי שנועד לעצור את המלחמה. ואני אומר לכם תודה, חבריי, על שותפות, על אחריות. העברנו צעדים לא קלים ביחד. כן, אמרתי קודם – תקציב מאוד מרחיב, שנותן מענה מצוין למלחמה, על כל המישורים שלה. אבל נדרשנו לעשות את זה גם באחריות. והעברנו כאן צעדים של כמעט 35 מיליארד שקל השנה, התכנסות פרמננטית, אחרי אחוז תוצר – 20 מיליארד, שהעברנו בתקציב המלחמה המתוקן ב-2024. זה לא קל, לא קל לנו כממשלה, לא קל לנו כפוליטיקאים, לא קל לכם, חבריי השרים, במשרדים שלכם, לקצץ, להתייעל. וכולנו גילינו אחריות, נכנסנו מתחת לאלונקה, מכיוון שאנחנו מבינים שהמאמץ הכלכלי הוא חלק בלתי נפרד ממאמצי המלחמה, וכולנו, יחד עם עם ישראל, נושאים בעול הזה, בנטל הזה, בשמחה, באחריות ובמקצועיות. וכפי שאמרתי, ברוך השם, אנחנו רואים ברכה בעמלנו. נתוני הכלכלה יוצאים מן הכלל, ואני אומר לכם, חבריי, צאו להסביר את זה לציבור. צאו להסביר לציבור את נתוני המקרו-כלכלה המדהימים. צאו להסביר לציבור כמה דברים נפלאים יש בתקציב הזה. חברתי – למשל, יושב פה ידידי שר הבריאות, השר בוסו. השר בוסו, ידידי שר הבריאות, למשל, אחרי עשרות שנים שעולם בריאות הנפש היה החצר האחורית, אנחנו מביאים בתקציב הזה בשורה ענקית ענקית ענקית. נכון? למעלה משני מיליארד שקלים בשני התקציבים, בבסיס התקציב, לשיפור עולם בריאות הנפש במדינת ישראל. עכשיו העברנו חקיקה, נכון? ההתחשבנות בעולמות של בתי החולים לבריאות הנפש. אחרי שנים של כאוס, של ביורוקרטיה, מפשטים את התהליכים, מחזקים את בתי החולים, מחזקים את הרפואה בקהילה. זאת מהפכה. ידידי שר הרווחה, תקציב של קיצוצים – הגדלנו את תקציבי הרווחה. אנחנו מבינים שצריך את זה, שזה חלק מהמאמץ של המלחמה. אנחנו מבינים שהחוסן הלאומי שלנו הוא חלק מזה. חבר הכנסת מיקי לוי שאל אותי על ניר עוז. אז אני אומר את הדברים בצורה פשוטה. קודם כול, אני מוריד את הכובע ומעריץ את גיבורי ניר עוז. אגב, לא רק אותם. אנשים שחוו חוויה קשה מנשוא. אי-אפשר לתאר במילים את החוויה. והם מוצאים את תעצומות הנפש, את העוצמות, את הכוחות להרים את הדגל גבוה ולהגיד: אנחנו חוזרים הביתה, ולא זו בלבד – אנחנו חוזרים הביתה – אנחנו רוצים, חבר הכנסת לוי, להכפיל את הקיבוץ. אנחנו רוצים שאם יישארו עזתים מעבר לגדר, הם יראו ניר עוז פי שניים במשפחות ממה שהוא היה קודם, חזק, עם אמצעי ייצור, עם חקלאות מפותחת, עם מפעלי ייצור. תראו, אתם יודעים, חבילת השיקום והפיצוי הבסיסית שבנינו לכל הקיבוצים שנפגעו – יש יותר אדומים, יש את השלושה הכי אדומים – היא מאוד מאוד מאוד מרחיבה, עוד לפני סיפור ניר עוז. באמת. נתנו שם מכפילים – בסדר, הרי יש את מס רכוש, על זה מכפילים מאוד גדולים, על זה, באמת – רק מה? בא ניר עוז ואומר – ובאמת, ניר עוז הוא הקיבוץ היחיד שעוד לא חתמנו איתו על הסכם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת דבי ביטון, חבר הכנסת קריב, די. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> ניר עוז לא אומר שהמענה הבסיסי שניתן הוא לא מספק. הוא רק אומר: חבר'ה, כחלק מהחוסן הלאומי אני רוצה להכפיל את הקיבוץ. תנו לי את הסטרטר, כמדינה. הוא אומר: אני לא מבקש פיצוי. פיצוי – מה שקיבלתי, מצוין. על הבתים, כולל הבתים המחוללים, שקשה לחזור אליהם, כולל התשתיות בקיבוץ, על זה אין להם תלונות. באמת, נתנו להם מפתחות מאוד גדולים. אבל בא הקיבוץ ואומר: זה לא מספיק. אני לא רוצה שמדינת ישראל תעמיד אותי במקום שהייתי בו לפני – אני רוצה להכפיל. והוא צודק. ומיקי, אנחנו נעשה את זה. רק מה? אנחנו בונים עכשיו מתווה. זה נמצא פה בתקציב, תהיה איתי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - מתי זה יקרה? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> זה נמצא בתקציב. מיקי, זה נמצא בתקציב. תקשיב לי, אני אומר לך באחריות, זה נמצא. אגב, לא רק זה. יש גם קהילה מתוך ניר עוז שקשה לה לחזור, והולכת לבית ניר. ישבו אצלי – אתמול עברה החלטת מועצת רמ"י – אגב, גם בעיניי, אני מאוד מכבד ומעריך אנשים שקשה להם לחזור לקיבוץ עצמו, אבל רוצים לשמר את האידיאל של התיישבות קהילתית, של חקלאות, לעבור לקיבוץ אחר. אנחנו בשיח עם בית ניר. קבוצה של בין 40 ל-50 משפחות יעברו לשם וישמרו את המודל. אנחנו מסייעים גם להם. תאמין לי, באמת, זה לא אירוע פוליטי. זה לא אירוע פוליטי. אנחנו כמדינה - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - רב-שנתי עם התפתחות האוכלוסייה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> שנייה. יש תוכנית רב-שנתית. אנחנו חותמים עכשיו על הסכם עם הסוכנות, אתה מכיר את זה, על אלף בתי אגודה ­– שיתוף פעולה של הממשלה והסוכנות בכל המרחב הכפרי. אנחנו עושים את זה. אבל ניר עוז – באמת אני אומר לך, עם כל הקיבוצים חתמנו על הסכמים, והם טובים. הם נותנים מענה ברמת הפיצוי – להעמיד אותם במקום שהם היו ערב המלחמה ועוד יותר מזה – מצוין. שוב, ניר עוז, הסיבה שעוד לא חתמנו זה שהם אומרים: אנחנו לא מסתפקים בזה, אנחנו רוצים להכפיל. ואני רוצה. ואני אומר לך שאנחנו בונים את זה. עכשיו יש דיונים על איך עושים את זה, כי בסוף הקיבוץ הוא גם ישות כלכלית, ואנחנו רוצים ליצור איזה משהו כזה שהמדינה משקיעה, עוזרת להם לייצר את ההכפלה, וכשהעסק הזה יאוכלס זה יחזור חזרה למדינה. תאמין לי, זה יהיה. זה יהיה, כי זה לא אירוע פוליטי. כי אני מוריד את הכובע, אני מעריץ את האנשים האלה. באמת, מיקי, זה לא אירוע. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> - - - << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> והשר אלקין שותף מלא בתוך התהליך הזה, ואביעד פרידמן, שנכנס עכשיו למנכ"ל את תקומה – באמת, איש מקצוע שיודע לעבוד. תאמין לי, זה לא אירוע פוליטי. ואני אומר, בואו לא נשים את זה בוויכוח. לא, בוא - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - בפרוטוקול. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> הם היו אצלי פעמיים. אני הייתי אצלם, כמו שאתה יודע. אנחנו מנהלים את זה, מלווים את זה. לא אספר לך עכשיו – האתגרים המשפטיים, תקדימים, השלכות רוחב – הם נכנסו לי עמוק ללב. אני אומר עוד פעם, החוויה הזו של מי שחוו את זה ואומרים: אנחנו לא נכנעים ואנחנו חוזרים, עם כל הקושי, ויודעים שחלק לא יחזרו, נותנים לזה לגיטימציה. אתגר חברתי לא פשוט, איך מצד אחד רוצים שיחזרו – ונותנים לגיטימציה למי שקשה לו לחזור, ונותנים לו חלופה אחרת. אבל, בעיניי, האמירה – ואתה יודע שגם זה לא מובן מאליו בקיבוצים, שמוכנים לגדול – אנחנו רוצים להכפיל – תאמין לי, ראוי להערכה. מדינת ישראל – לא משנה אם אני, או אתה, או מי שיהיה אחר כך בתפקיד הזה – שם כדי שהדבר הזה יקרה. אני אומר לך את זה באחריות ובהתחייבות. אדוני יושב-ראש הקואליציה, בזמן שנותר אני אחזור על התודות. כשלא היית פה אמרתי לך תודה, לך ולצוות שלך. אופיר, אתה עושה עבודה יוצאת מן הכלל, במציאות מאוד מורכבת, בעומסים מטורפים. אופיר, אנחנו מעבירים עכשיו תקציב חמישי בשנתיים ומשהו, פלוס שתי קופסאות שהעברנו בשנה שעברה. עליזה, רגע. אני רוצה להגיד גם לך תודה. אבל באמת, לאופיר ולצוות שלו – חבריי לקואליציה, אני חושב שבשם כולנו צריך להגיד תודה גדולה לאופיר כץ, שבאמת מנצח על התזמורת הלא-פשוטה הזו, יש פה אנשים שמנגנים בכל מיני קולות וטונים. אז, אופיר, תודה. ראש הממשלה, מכובדי ראש הממשלה, מכובדי, רגע לפני שאני יורד, אני חושב שבאמת בשם כולנו ובשם עם ישראל – אני אומר רגע לפני שאני יורד ועוברים להצבעה, בשם כולנו ובשם עם ישראל אני אומר לך תודה על ההובלה ועל הגיבוי. אנחנו מעבירים תקציב חמישי בשנתיים, חוץ משתי קופסאות שהגדלנו למלחמה. על המנהיגות שלך במלחמה, על המנהיגות שלך בעולם האזרחי, התמודדות לא פשוטה – תודה. אני אומר כשר אוצר, אני מקבל ממך גיבוי מלא. לא יכולתי, עם חבריי וצוותי, להעביר את התקציב הזה בלי הגיבוי המלא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מר הפקרה. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת. חברת הכנסת לזימי. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> בעזרת השם, נעשה, נצליח. עד הניצחון, בעזרת השם. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. לא, לא. בלי מחיאות כפיים. בטרם נעבור להצבעה, אני מבין שיש בקשה לשאלה מהצד, של חבר הכנסת קריב. שאלה מהצד, בבקשה. רגע, שנייה אחת. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> את מבקשת? אבל אני נרשמתי קודם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מיכאלי, רגע, רגע. סליחה, שנייה אחת. אצל המזכיר התקבלו בקשות של חבר הכנסת קריב ושל חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. אחד יכול לשאול. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני הראשון. אבל אני נרשמתי. היא לא נרשמה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני אאפשר לחברת הכנסת מיכאלי, בסדר. חברת הכנסת מיכאלי תשאל את השאלה מהצד. בבקשה, חברת הכנסת מיכאלי. מיקרופון? פתוח. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> אדוני, בהתאם לחוק שמחייב חשיפת הסכמים, השאלה שלי היא האם יש הסכם, בכתב או בעל פה, עם השר בן גביר, שכולל את פיטורי ראש השב"כ, החזרת היועמ"שית, והחזרה למלחמה בעזה, כתמורה להחזרת עוצמה יהודית לממשלה? האם יש הסכם, בכתב או בעל פה, עם הציונות הדתית, על הישארות בקואליציה תמורת אי-מימוש שלב ב' בעסקת החטופים? והאם יש הסכם, בכתב או בעל פה, בין הליכוד לשרה מאי גולן, שמבטיח קיצוץ תקציבים מתוכנית החומש לחברה הערבית במשרדה, כדי שמאי גולן תתמוך בתקציב? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה על השאלה. ישיב בשם הממשלה שר האוצר. בבקשה. << דובר >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר >> נשאלו שלוש שאלות, והרי תשובותיי: לא, לא ולא. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, בטרם אנחנו נעבור להצבעה – לא, אי-אפשר. שאלה אחת, שאלה אחת מהצד. אי-אפשר, אי-אפשר. רגע, שנייה רגע. חבר הכנסת קריב, שנייה אחת. שאלה אחת, נכון? מה התקנון אומר? שאלה שונה? בבקשה. שאלה שונה. שנייה, שר האוצר, עוד רגע. יש שאלה שונה. בבקשה. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> אני רוצה לשאול את שר האוצר, אחרי שהחרדים איימו והציבו אולטימטומים, בסופו של דבר הם התקפלו והם עומדים להצביע על התקציב. אני רוצה לדעת כמה כספים קואליציוניים צבועים פה לטובת החרדים? והאם הם הצליחו לשכנע אותם להצביע באותו שבוע גם על התקציב וגם על ההפיכה המשטרית, ותמורת מה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תמורת כלום. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חבר הכנסת קריב. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, השאלה שלי היא לא לשר האוצר. לפני מספר רגעים הסתיימה הפגישה בין ראש הממשלה לבין סגן השר אבי מעוז. ולכן, אני מבקש לשאול את ראש הממשלה – כי שר האוצר לא היה בפגישה – מה הסיכום הנוגע לתקציבים ולסמכויות של סגן השר אבי מעוז? ואני מבקש לקבל תשובה מראש הממשלה. והשאלה השנייה, אדוני, היא כן לשר האוצר. לאור העובדה ששר האוצר דיבר על קיבוץ ניר עוז לפני רגע, אני רוצה לדעת מה הסיכום התקציבי בין שר האוצר לבין ראש הממשלה על הגדלת הסיוע הכספי לקיבוץ ניר עוז, כי ראינו שלשר האוצר מאוד אכפת מקיבוץ ניר עוז, אז אני בטוח שיש לו סיכום תקציבי להגדלת הסיוע. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה על השאלות. ישיב, בשם הממשלה, שר האוצר. בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא לא היה בפגישה בכלל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מי ישיב בשם הממשלה תחליט הממשלה, לא כבודו, עם כל הכבוד. בבקשה. על השאלה השנייה ישיב יו"ר הקואליציה. << דובר >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר >> לשאלתה של חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, יש לי ויכוח נוקב וכואב עם אחיי ושותפיי החרדים בנושא הגיוס. אני מעריך מאוד, ומודה להם על גילוי אחריות לאומית, ולפיה לא משאירים מדינה בלי תקציב, ובוודאי לא בשעת מלחמה. הלוואי שלכם באופוזיציה גם הייתה אחריות לאומית דומה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יו"ר הקואליציה, בבקשה. רגע, יש עוד תשובה. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> לגבי השאלה של גלעד קריב, לצערנו, אין שום סיכום עם אבי מעוז. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אוקיי. חברות וחברי הכנסת, אני מבקש להגיד מספר דברים לפני שנעבור להצבעות. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הייתה תשובה לשאלה. לא, לא, לא. חברי הכנסת קריב, שב במקומך. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אבל לא קיבלתי תשובה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הייתה תשובה. גם אם היא לא מוצאת חן בעיניך, זו התשובה. חברות וחברי הכנסת, לפני שנעבור להצבעה, הבוקר היו ניסיונות אלימים ועברייניים לחסום את הכניסה לכנסת. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אתם אלימים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת לזימי, לא להפריע לי. לא להפריע לי. אפשר גם לשמוע. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> לא - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> קריאה ראשונה. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> קריאה שנייה. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> קריאה שלישית. להוציא את חברת הכנסת לזימי החוצה. תודה. (חברת הכנסת נעמה לזימי יוצאת מאולם המליאה.) לאחר ניסיונות אלימים ועברייניים לחסום את ההליך הדמוקרטי בכנסת ולא לאפשר את כניסתם של חברי הכנסת כדי להשתתף בהצבעה. אנחנו נעבור כעת להצבעות, אבל לא לפני שאני קורא לרשויות האכיפה למצות את הדין עם העבריינים - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> - - ולא להסתפק במעצרים וגרירת רכבים, אלא להעמיד לדין. חברות וחברי הכנסת, יש במדינת ישראל חופש ביטוי, אבל - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> - - אין חופש, אין חופש לאף אדם לחסום בכוח את ההליך הדמוקרטי בכנסת. הדבר הזה הוא מחוץ לכללי המשחק. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ואני קורא גם למי שחושב שהתקציב לא טוב - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הקואליציה מחוץ - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> - - וגם למי שמתנגד לתקציב, וגם למי שמתנגד לממשלה - - << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> - - - צווים, תמיד - - - לא מציית לצווים. את זה תגיד. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת סגלוביץ', קריאה ראשונה. - - אני קורא גם לכם - - << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> תתייחס - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> להוציא מחוץ לכללים חסימה אלימה של היכולת להצביע בכנסת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן, למה, אתם עומדים בכללים. דרסתם ודרסתם את האופוזיציה. איזה כללים? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בכל אופן, והודות למאמצים של משטרת ישראל ושל קצין הכנסת, בשעה זו נמצאים כל חברי הכנסת שאמורים להיות כאן במשכן. אנחנו נעבור להצבעות. נא להכניס את חברת הכנסת לזימי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> סמוטריץ', מה אתה יושב שם - - - << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו עוברים להצבעות על הצעת חוק התקציב לשנת התקציב 2025. חברי הכנסת, חדלו, חדלו. אנא, שבו במקומותיכם. אנחנו נצביע תחילה בקריאה השנייה על החלק המספרי של הצעת החוק, ולאחרי מכן נצביע על החלק המילולי. בכל סעיף תקציבי - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני באמצע. בכל סעיף תקציבי - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שקט כבר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> - - יתקיימו שתי הצבעות על הסתייגויות, הצבעה אחת ביחס לכל ההסתייגויות שעניינן תוספת תקציב והצבעה נוספת על כל ההסתייגויות שעניינן הפחתת תקציב. אם יהיה רוב באחת ההצבעות על ההסתייגויות אנחנו נצביע על כל התוספות או ההפחתות, לפי העניין, המפורטות בהסתייגות לאותו סעיף. אם לא יהיה רוב - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אבל אני באמצע, שנייה. אם לא יהיה רוב באחת ההצבעות על ההסתייגויות אנחנו נצביע על הסעיף התקציבי, כהצעת הוועדה. מה השאלה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מילים של אדוני היושב-ראש למשפחות החטופים שביציע? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו כמובן מברכים את כל משפחות החטופים שנמצאות איתנו ואת כל האורחים ביציע, ומייחלים כמדי יום לשובם של כל החטופים למשפחותיהם. אנחנו מצביעים כעת על הסתייגויות לסעיף 01 - - << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> - - נשיא המדינה ולשכתו, לשנת הכספים 2025. ההצבעה על ההסתייגויות - - - << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> שקט כבר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מבקש מחברי הכנסת כולם - - - << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> שב בשקט. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> שבי את בשקט. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, חברי הכנסת כולם. טוב, אנחנו מצביעים כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב, הצבעה כעת. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 01 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 66 נגד, נוכח אחד. ההסתייגויות לא התקבלו. חברי הכנסת, חברי הכנסת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת לזימי, חברת הכנסת לזימי, בבקשה, די, מספיק, מספיק. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - תסתכלו. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> תירגעי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתכלנו, אמרנו, דיברנו. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> שבי כבר בשקט. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת לזימי, אנחנו במהלכה של ההצבעה. חברי הכנסת, לא לעזור, בבקשה. תודה. אנחנו במהלכה של ההצבעה, לא להפריע. כעת הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – כעת. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 01 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 66 נגד. ההסתייגויות הללו לא התקבלו. ולכן אנחנו מצביעים כעת על סעיף תקציבי 01 – נשיא המדינה ולשכתו, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. מצביעים – כהצעת הוועדה, הצבעה כעת. הצבעה מס' 7 בעד סעיף 01, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 01, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 66 בעד, 52 נגד. סעיף תקציבי 01 – נשיא המדינה ולשכתו, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה, התקבל. נצביע כעת על הסתייגויות לסעיף 02 – הכנסת, לשנת הכספים 2025. תחילה – על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב, הצבעה כעת. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 02 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 65 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – כעת. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 02 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 66 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על סעיף תקציבי 02 לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 10 בעד סעיף 02, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 02, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 66 בעד, 52 נגד. סעיף תקציבי 02 – הכנסת, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה, התקבל. נצביע כעת על הסתייגויות לסעיף 04 – משרד ראש הממשלה, לשנת הכספים 2025. תחילה – הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 04 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 66 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 04 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 66 נגד. סעיף תקציבי 04 – משרד ראש הממשלה, אושר לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה – אה, סליחה, סליחה, סליחה. ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב לא התקבלו. וכעת נצביע על סעיף תקציבי 04 – משרד ראש הממשלה, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. תודה על הערנות. בבקשה. הצבעה מס' 13 בעד סעיף 04, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 04, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> סעיף תקציבי 04 – משרד ראש הממשלה, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה – 66 בעד, 52 נגד – התקבל. וכעת נצביע על הסתייגויות לסעיף 5 – משרד האוצר, לשנת הכספים 2025. הצבעה על ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב – כעת. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 05 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 05 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. ולכן נצביע כעת על סעיף תקציבי 05 – משרד האוצר, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 16 בעד סעיף 05, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 05, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 66 בעד, 52 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 05 – משרד האוצר, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגויות לסעיף 06 – משרד הפנים, לשנת הכספים 2025. תחילה – הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 06 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 66 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. ונצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 06 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 66 נגד. ההסתייגויות הללו לא התקבלו. כעת אנחנו נצביע על הסתייגויות לסעיף 06 – משרד הפנים. סליחה, אנחנו מצביעים על סעיף תקציבי 06 – משרד הפנים, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 19 בעד סעיף 06, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 06, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד, 52 נגד. הצבענו על סעיף תקציבי 06 – משרד הפנים, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. כעת נצביע על הסתייגויות לסעיף 07 – המשרד לביטחון לאומי, לשנת הכספים 2025, ותחילה – על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 07 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ההסתייגויות הללו – 52 בעד, 66 נגד – לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 07 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 66 נגד. גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. ולכן, נצביע על סעיף תקציבי 07 – המשרד לביטחון לאומי, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. אנחנו מצביעים על סעיף תקציבי 07, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 22 בעד סעיף 07, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 07, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 66 בעד, 52 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 07 – המשרד לביטחון לאומי, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגויות לסעיף 08 – משרד המשפטים, לשנת הכספים 2025. תחילה – על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב – כעת. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 08 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 66 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 08 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. לכן נצביע על סעיף תקציבי 08 – משרד המשפטים, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 25 בעד סעיף 08, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 08, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נציין לפרוטוקול כי – מי הצביע מהעמדה של חברת הכנסת יאסין? אתה? בטעות. רגע, רגע, שנייה. צריך לציין את זה, שנייה אחת. חבר הכנסת קריב הצביע בטעות בעד – נכון? זה היה בעד, ראיתי את זה ירוק - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן, כן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> - - מהעמדה של חברת הכנסת יאסין, ולאחר מכן הצביע נגד ממקומו שלו. מה זה עושה לתוצאה? זה משנה את התוצאה. מבטלים את ההצבעה אצל חברת הכנסת ח'טיב יאסין, ולכן זה 66 בעד, 52 נגד. סעיף תקציבי 08 – משרד המשפטים, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגויות לסעיף 09 – משרד החוץ, לשנת הכספים 2025. תחילה – על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגויות – 43 נגד – 66 נמנעים – 1 ההסתייגויות לסעיף 09 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 43 בעד, 66 נגד, נמנע אחד וחמישה נוכחים. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – כעת. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגויות – 47 נגד – 66 נמנעים – 1 ההסתייגויות לסעיף 09 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 66 נגד, נמנע אחד ושלושה נוכחים. ההסתייגויות לא התקבלו. לכן אנחנו נצביע כעת על סעיף תקציבי 09 – משרד החוץ, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. מצביעים על סעיף תקציבי 09 – משרד החוץ, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 28 בעד סעיף 09, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 09, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 66 בעד, 52 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 09 – משרד החוץ, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה, התקבל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מבקשת לעבור לסעיף תקציבי 15. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רק רגע. זאת אומרת שאנחנו צריכים להצביע על סעיפים 10–14, כהצעת הוועדה. אפשר בהצבעה אחת, שגית? אפשר. אז אנחנו מצביעים. אנחנו אומרים כעת לפרוטוקול, ההסתייגויות לסעיפים 10–14 מוסרות, גם אלו שעניינן הפחתת תקציב וגם אלו שעניינן תוספת תקציב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. עד משרד הביטחון. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אין בעיה. ולכן אנחנו מצביעים על סעיף 10 – המטה לביטחון לאומי; סעיף 12 – גמלאות ופיצויים; סעיף 13 – הוצאות שונות; וסעיף 14 – בחירות ומימון מפלגות, לשנת הכספים 2025, כולם כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 29 בעד סעיפים 10 ו-12–14, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 52 נמנעים – אין סעיפים 10 ו-12–14, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 66 בעד, 52 נגד. אני קובע כי סעיפים 10, 12, 13 ו-14, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה, התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות לסעיף 15 – משרד הביטחון, לשנת הכספים 2025. תחילה הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגויות – 42 נגד – 66 נמנעים – 1 ההסתייגויות לסעיף 15 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 42 בעד, 66 נגד, נמנע אחד ושבעה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגויות – 47 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 15 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 65 נגד, שני נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן אנחנו נצביע כעת על סעיף 15 – משרד הביטחון, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 32 בעד סעיף 15, כהצעת הוועדה – 67 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 15, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 67 בעד, 51 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 15 – משרד הביטחון, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה, התקבל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אפשר לעבור ל-19. להצביע על 16, 17, 18, כמקשה אחת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מאה אחוז. אנחנו נצביע כעת על הסעיפים – אנחנו נציין תחילה לפרוטוקול שההסתייגויות, הן אלה שעניינן הפחתת תקציב והן אלה שעניינן תוספת תקציב, לסעיפים 16 – הוצאות חירום אזרחיות; 17 – תיאום הפעולות בשטחים; ו-18 – הרשויות המקומיות – מוסרות. אנחנו מצביעים עליהם, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. סעיפים 16, 17, 18, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 33 בעד סעיפים 16–18, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 52 נמנעים – אין סעיפים 16–18, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 66 בעד, 52 נגד. אני קובע כי סעיפים 16 – הוצאות חירום אזרחיות; 17 – תיאום הפעולות בשטחים; ו-18 – הרשויות המקומיות, כהצעת הוועדה, התקבלו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מבקשת שההצבעה הזאת תהיה הצבעה שמית. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו עוברים לסעיף 19 – מדע, תרבות וספורט. האם ההצבעה השמית על ההסתייגויות או על הסעיף, כהצעת הוועדה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> את ההפחתה – שמית את רוצה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תעשה את ההפחתה שמית. לא משנה לי, הראשון שתבחר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נעשה את התוספת, כי זה הראשון. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> התוספת, הראשון. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו בסעיף 19 – מדע, תרבות וספורט, לשנת הכספים 2025, ואנחנו נצביע תחילה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. לבקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה הצבעה שמית. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד ינון אזולאי – נגד גדי איזנקוט – בעד ישראל אייכלר – נגד דן אילוז – נגד ואליד אלהואשלה – בעד קארין אלהרר – בעד עמיחי אליהו – נגד זאב אלקין – נגד משה ארבל – נגד יעקב אשר – נגד אביחי אברהם בוארון – נגד אוריאל בוסו – נגד מישל בוסקילה – נגד דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – נגד בועז ביסמוט – נגד ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – נגד אברהם בצלאל – נגד אליהו ברוכי – נגד ניר ברקת – נגד ששון ששי גואטה – נגד טלי גוטליב – נגד מאי גולן – נגד גילה גמליאל – נגד בנימין גנץ – בעד משה גפני – נגד סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – נגד גלית דיסטל אטבריאן – נגד אלי דלל – נגד שלום דנינו – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – נגד שרן מרים השכל – נגד ניסים ואטורי – נגד מיכל מרים וולדיגר – נגד יצחק שמעון וסרלאוף – נגד יאסר חוג'יראת – בעד אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – בעד אחמד טיבי – בעד יוסף טייב – נגד אוהד טל – נגד יעקב טסלר – נגד חילי טרופר – בעד אלמוג כהן – נגד מאיר כהן – בעד מירב כהן – בעד מתן כהנא – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – נגד ישראל כץ – נגד רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד נעמה לזימי – בעד אביגדור ליברמן – בעד יאיר לפיד – בעד סימון מושיאשוילי – נגד טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – נגד חנוך דב מלביצקי – נגד ארז מלול – נגד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח צגה מלקו – נגד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – נגד יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – בעד משה סולומון – נגד לימור סון הר מלך – נגד אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – נגד משה סעדה – נגד גדעון סער – נגד מנסור עבאס – בעד עפיף עבד – נגד איימן עודה – בעד יוסף עטאונה – בעד חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – בעד צביקה פוגל – נגד עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – נגד משה פסל – נגד יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – בעד מטי צרפתי הרכבי – בעד אריאל קלנר – נגד יצחק קרויזר – נגד גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – נגד אליהו רביבו – נגד משה רוט – נגד שמחה רוטמן – נגד עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – בעד אלון שוסטר – בעד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – בעד נאור שירי – אינו נוכח אושר שקלים – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנא, קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) דבי ביטון – בעד סימון דוידסון – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת בועז טופורובסקי – בעד מתן כהנא – בעד עופר כסיף – בעד רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – בעד נעמה לזימי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – בעד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – נגד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – בעד יואב סגלוביץ' – בעד עודד פורר – בעד יסמין פרידמן – בעד גלעד קריב – אינו נוכח עידן רול – בעד אלעזר שטרן – בעד נאור שירי – בעד פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אנא הפנו את תשומת ליבו של מזכיר הכנסת בבקשה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) רון כץ – בעד סימון דוידסון – בעד גלעד קריב – בעד פנינה תמנו – בעד יוראי להב הרצנו – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש חברי כנסת נוספים שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם לא – תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. בהזדמנות זו אני מבקש לברך את נשות ואנשי שירות בתי הסוהר שנמצאים איתנו ביציע. ברוכים הבאים לכנסת. אני גם רוצה לנצל את ההזדמנות לברך את קבוצת תלמיד בית הספר פלך בנים שהיו כאן קודם, לדעתי הם כבר יצאו מהיציע, שהמנהל שלהם, יוסי הרשקוביץ, השם ייקום דמו, נפל במלחמה הזאת. אז גם לכם, ככל שאתם עדיין שומעים אותנו ונמצאים בכנסת, ברכות. על סעיף 19 – מדע, תרבות וספורט, לשנת הכספים 2025, הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב, הצבענו הצבעה שמית. להלן התוצאות: 50 בעד, 66 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. ההצבעה תהיינה אלקטרונית. אנא שבו במקומותיכם, חברי הכנסת המעוניינים להצביע. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגויות – 48 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 19 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 65 נגד. גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. ולכן, נעבור להצביע על סעיף 19 – מדע, תרבות וספורט, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 35 בעד סעיף 19, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 19, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד, 51 נגד. הסעיף, כהצעת הוועדה, התקבל. וכעת נעבור לסעיף 20 – משרד החינוך, לשנת הכספים 2025. תחילה נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגויות – 47 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 20 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 65 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגויות – 46 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 20 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 46 בעד, 65 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן אנחנו נצביע כעת על סעיף 20 – משרד החינוך, לשנת התקציב 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 38 בעד סעיף 20, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 20, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד, 51 נגד. סעיף תקציבי 20 – משרד החינוך, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת נצביע על סעיף 21 – ההשכלה הגבוהה, לשנת הכספים 2025. תחילה – הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגויות – 46 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 21 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 46 בעד, 64 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – כעת. הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 21 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על סעיף 21 – ההשכלה הגבוהה, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 41 בעד סעיף 21, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 21, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד, 50 נגד. סעיף תקציבי 21 – ההשכלה הגבוהה, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגויות לסעיף 22 – המשרד לשירותי דת, לשנת הכספים 2025. תחילה הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגויות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 22 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגויות – 47 נגד – 64 נמנעים – 1 ההסתייגויות לסעיף 22 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 64 נגד, נמנע אחד. ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן נצביע על סעיף 22 – המשרד לשירותי דת, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 44 בעד סעיף 22, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 22, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד, 50 נגד. ואני קובע כי סעיף תקציבי 22 – המשרד לשירותי דת, לשנת הכספים 2025, התקבל כהצעת הוועדה. כרגע נצביע על הסתייגויות לסעיף 23 – משרד הרווחה, לשנת הכספים 2025. תחילה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות לסעיף 23 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. עתה נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב, הצבעה כעת. הצבעה מס' 46 בעד ההסתייגויות – 49 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות לסעיף 23 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 65 נגד, אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על סעיף תקציבי 23 – משרד הרווחה, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. כהצעת הוועדה, הצבעה כעת. הצבעה מס' 47 בעד סעיף 23, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 53 נמנעים – אין סעיף 23, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 53 נגד. סעיף תקציבי משרד הרווחה, סעיף 23 לשנת הכספים 2025, התקבל כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים להצביע כעת על סעיף תקציבי 24 – משרד הבריאות, לשנת הכספים 2025. תחילה הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב, הצבעה כעת. הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 24 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 49 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 24 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. לכן, אנחנו נצביע כעת על סעיף 24 – משרד הבריאות, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 50 בעד סעיף 24, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 24, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 66 בעד, 49 נגד. סעיף תקציבי 24 – משרד הבריאות, לשנת הכספים 2025, התקבל כהצעת הוועדה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מבקשת על 25, 26, 27 – עד 32, כולל – להצביע ביחד. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אוקיי. אם כן, אנחנו כעת עוברים להצביע – סליחה רגע. נציין לפרוטוקול, שההסתייגויות לכל הסעיפים שמייד אקריא – הן אלה שעניינן הפחתת תקציב והן אלה שעניינן תוספת תקציב – מוסרות, ולכן נצביע על סעיף 25 – הרשות לניצולי שואה; סעיף 26 – המשרד להגנת הסביבה; סעיף 27 – המוסד לביטוח לאומי; 29 – משרד הבינוי והשיכון; 30 – משרד העלייה והקליטה; 31 – הוצאות ביטחוניות שונות – עד לאן? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> עד 32, כולל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אין 32, אז עד 31. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> עד 33. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בסדר. כולל? כולל. 33 – משרד החקלאות. אנחנו מצביעים כעת על כולם כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 51 בעד סעיפים 25–27, 29–31 ו-33 – 70 נגד – 33 נמנעים – אין סעיפים 25–27, 29–31 ו-33 נתקבלו. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> 59 חטופים. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> 59 חטופים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מזכיר לחברי הכנסת כולם, שהנפת שלט במליאה היא עבירה אתית שמאפשרת הוצאה מיידית מהמליאה. לא אוציא אתכם כעת, כי זה מה שאתם מחפשים, אבל כל אחת וכל אחד שמניף פה שלט כרגע, עובר עבירה אתית, שתדעו את זה, אולי גם תהיו צפויים לסנקציות. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתה עובר עבירה אתית. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כעת אנחנו עוברים להצביע על סעיף 34 – משרד האנרגיה, לשנת הכספים 2025. תחילה הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה מס' 52 בעד ההסתייגויות – 46 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 34 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 46 בעד, 65 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 53 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 34 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על סעיף 34 – משרד האנרגיה, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 54 בעד סעיף 34, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 34, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד, 52 נגד. סעיף תקציבי 34 – משרד האנרגיה, התקבל כהצעת הוועדה. כעת נצביע על הסתייגויות - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 35–36 – לא להצביע. אפשר לעבור לסעיף 39. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אז זה כולל גם את 37 ו-38? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. לעבור לסעיף 39. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, אני מציין לפרוטוקול כי ההסתייגויות לסעיפים 35, 36, 37, 38 מוסרות – גם אלה שעניינן הפחתת תקציב וגם אלה שעניינן תוספת תקציב – ולכן נצביע על הסעיפים הללו, כאמור, 35 – הוועדה לאנרגיה אטומית, 36 – תעסוקה, 37 – משרד התיירות ו-38 – כלכלה ותעשייה, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 55 בעד סעיפים 35–38 – 65 נגד – 52 נמנעים – אין סעיפים 35–38 נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד, 52 נגד. הסעיפים 35, 36, 37, 38 – התקבלו כהצעת הוועדה. חבר הכנסת שקלים – אני מציע שחברי הכנסת יאפשרו – חבר הכנסת אושר שקלים, תודה לך, זה לא עוזר לי. הסתייגויות לסעיף 39 – משרד התקשורת. נצביע תחילה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה מס' 56 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 39 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה מס' 57 בעד ההסתייגויות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 39 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן נצביע כעת על סעיף 39 – משרד התקשורת, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 58 בעד סעיף 39, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 53 נמנעים – אין סעיף 39, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 53 נגד. אני קובע כי סעיף 39 – משרד התקשורת, התקבל כהצעת הוועדה. וכעת נצביע על הסתייגויות לסעיף 40 – משרד התחבורה, לשנת הכספים 2025. תחילה הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 59 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 40 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. הסתייגויות לא התקבלו. לכן נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 60 בעד ההסתייגויות – 49 נגד –63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 40 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 63 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. לכן אנחנו נעבור להצביע על סעיף 40, סעיף תקציבי 40 – משרד התחבורה, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 61 בעד סעיף 40, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 40, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 66 בעד, 51 נגד. אני קובע כי סעיף 40 – משרד התחבורה, לשנת התקציב 2025, התקבל כהצעת הוועדה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 41 עד 60 לא להצביע. 60 להצביע. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מאה אחוז. אז אם כך, כל ההסתייגויות לסעיפים שמייד אקריא מוסרות, הן אלה שעניינן תוספת תקציב והן אלה שעניינן הפחתת תקציב, ואנחנו נצביע במשותף על סעיפים 41 – רשות ממשלתית למים, 42 – מענקי בינוי ושיכון, 43 – המרכז למיפוי ישראל, 45 – תשלום ריבית ועמלות, 46 – חוק חיילים משוחררים, 47 – רזרבה כללית, 51 – דיור ממשלתי, 52 – המשטרה ובתי הסוהר ו-54 – רשויות פיקוח, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 62 בעד סעיפים 41–47, 51–52, 54 – 65 נגד – 52 נמנעים – אין סעיפים 41–47, 51–52, 54 נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד, 52 נגד. אני קובע כי הסעיפים שאותם מניתי התקבלו כהצעת הוועדה. כעת נצביע על הסתייגויות לסעיף 60 – חינוך, לשנת הכספים 2025. תחילה הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הסתייגויות שעניינן תוספת תקציב. הצבעה מס' 63 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 60 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 64 בעד ההסתייגויות – 47 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 60 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 64 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על סעיף 60 – חינוך, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 65 בעד סעיף 60, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 60, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> סעיף 60 – חינוך, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה, תוצאה: 64 בעד, 52 נגד. אני קובע כי סעיף 60 – חינוך, לשנת הכספים 2025, התקבל כהצעת הוועדה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה יכול לעבור להצביע כמקשה אחת עד 79. 79 להצביע. הצבעה מס' 66 << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אוקיי. אם כן, כל ההסתייגויות, הן אלה שעניינן תוספת והן אלה שעניינן הפחתת תקציב, לסעיפים שמייד אקריא מוסרות, ואנחנו נצביע עליהן כמקשה אחת: סעיפים 67 – בריאות, 68 – רשות האוכלוסין, 70 – שיכון, 73 – מפעלי מים – עד לאן אמרת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> עד 76. גם 76 – תעשייה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> עד 76, כולל 76 – תעשייה. אנחנו מצביעים על הסעיפים הללו שאותם מניתי כעת כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 67 בעד סעיפים 67–68, 70, 73, 76 – 65 נגד – 52 נמנעים – אין סעיפים 67–68, 70, 73, 76 נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד, 52 נגד. אני קובע כי הסעיפים הללו התקבלו כהצעת הוועדה. וכעת נצביע על הסתייגויות סעיף 78 – תיירות. הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 68 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 78 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה מס' 69 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 78 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. לכן נעבור להצביע על סעיף 78 – תיירות, לשנת הכספים 2025, כהצעת הוועדה. מצביעים כעת על סעיף תקציבי 78 – תיירות, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 70 בעד סעיף 78, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 78, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 50 נגד. אני קובע כי הסעיף התקבל כהצעת הוועדה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יופי. אני מסירה את שאר ההסתייגויות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כולן? אוקיי. הייעוץ המשפטי, עכשיו כל ההסתייגויות מוסרות. האם אני צריך למנות את כל הסעיפים או שאפשר ממספר עד מספר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מזכירים את כולם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בסדר. אז מכיוון שכל ההסתייגויות לסעיפים שמייד אקריא מוסרות, נצביע עליהם במאוגד כנוסח הוועדה. מדובר על סעיפים 79 – תחבורה, סעיף 83 – הוצאות פיתוח אחרות, סעיף 84 – תשלום חובות, סעיף 89 – מפעלי משרד ראש הממשלה והאוצר, סעיף 93 – בתי חולים לבריאות הנפש, סעיף 94 – בתי חולים ממשלתיים, סעיף 95 – נמל חדרה, וסעיף 98 – רשות מקרקעי ישראל. כאמור, מצביעים על כולם כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 71 בעד סעיפים 79, 83–84, 89, 93, 94–95, 98 – 65 נגד – 52 נמנעים – אין סעיפים 79, 83–84, 89, 93, 94–95, 98 נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד, 52 נגד. אני קובע כי כל הסעיפים שאותם מניתי התקבלו כהצעת הוועדה. ובזאת סיימנו את ההצבעות על החלק המספרי. חברי הכנסת, נעבור כעת להצביע בקריאה השנייה על החלק המילולי של הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2025, התשפ"ה–2025. אציין כי להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון, ירון לוי; קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן, אלון שוסטר; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר; קבוצת סיעת חד"ש–תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף, יוסף עטאונה; קבוצת סיעת רע"מ – חברי הכנסת מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין, יאסר חוג'יראת; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב, אפרת רייטן מרום. בהתאם להחלטת ועדת הכנסת תתקיים הצבעה על לא יותר מ-35 הסתייגויות לחלק המילולי. אני מציין בזאת לפרוטוקול כי כל ההסתייגויות שלא תתקיים עליהן הצבעה מוסרות. אני פונה אלייך, חברת הכנסת בן ארי. על אילו הסתייגויות תרצי להצביע כעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני רוצה להצביע שמית על 1,915. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, זו הסתייגות שלפני סעיף 1. אנחנו מצביעים הצבעה שמית על הסתייגות 1915. מזכיר הכנסת, נא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד ינון אזולאי – נגד גדי איזנקוט – בעד ישראל אייכלר – נגד דן אילוז – נגד ואליד אלהואשלה – בעד קארין אלהרר – בעד עמיחי אליהו – אינו נוכח זאב אלקין – נגד משה ארבל – נגד יעקב אשר – נגד אביחי אברהם בוארון – נגד אוריאל בוסו – נגד מישל בוסקילה – נגד דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – נגד בועז ביסמוט – נגד ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – נגד אברהם בצלאל – נגד אליהו ברוכי – נגד ניר ברקת – נגד ששון ששי גואטה – נגד טלי גוטליב – נגד מאי גולן – נגד גילה גמליאל – נגד בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – נגד סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – נגד גלית דיסטל אטבריאן – נגד אלי דלל – נגד שלום דנינו – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – נגד שרן מרים השכל – נגד ניסים ואטורי – נגד מיכל מרים וולדיגר – נגד יצחק שמעון וסרלאוף – נגד יאסר חוג'יראת – בעד אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – נגד אוהד טל – נגד יעקב טסלר – נגד חילי טרופר – בעד אלמוג כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת מתן כהנא – בעד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – נגד ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – בעד ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח סימון מושיאשוילי – נגד טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – בעד שלי טל מירון – בעד יונתן מישרקי – נגד חנוך דב מלביצקי – נגד ארז מלול – נגד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד צגה מלקו – נגד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד משה סולומון – נגד לימור סון הר מלך – נגד אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – נגד משה סעדה – נגד גדעון סער – נגד מנסור עבאס – אינו נוכח עפיף עבד – נגד איימן עודה – אינו נוכח יוסף עטאונה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – נגד עודד פורר – בעד יצחק פינדרוס – נגד משה פסל – נגד יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – בעד מטי צרפתי הרכבי – בעד אריאל קלנר – נגד יצחק קרויזר – נגד גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – נגד אליהו רביבו – נגד משה רוט – נגד שמחה רוטמן – נגד עידן רול – בעד אפרת רייטן מרום – בעד אלון שוסטר – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – בעד מיכל שיר סגמן – בעד נאור שירי – בעד אושר שקלים – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) עמיחי אליהו – נגד דבי ביטון – בעד בנימין גנץ – בעד סימון דוידסון – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת משה טור פז – בעד אחמד טיבי – בעד אלמוג כהן – נגד מאיר כהן – בעד מירב כהן – בעד עופר כסיף – בעד ישראל כץ – נגד רון כץ – בעד ירון לוי – בעד נעמה לזימי – בעד יאיר לפיד – בעד טטיאנה מזרסקי – בעד יוליה מלינובסקי – בעד אבי מעוז – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח מנסור עבאס – בעד איימן עודה – בעד יוסף עטאונה – בעד חמד עמאר – בעד יסמין פרידמן – בעד גלעד קריב – אינו נוכח אלון שוסטר – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם יש, נא הפנו את תשומת ליבו של מזכיר הכנסת. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשם חבר הכנסת) גלעד קריב – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש נוספים שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם אין, תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. הסתייגות 1,915, להלן תוצאות ההצבעה: 51 בעד, 65 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות – חברת הכנסת בן ארי – 1,916. אנחנו עדיין בהסתייגויות שלפני סעיף 1. הצבעה אלקטרונית. חברי הכנסת המעוניינים להצביע, אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה על הסתייגות 1916. הצבעה כעת. הצבעה מס' 72 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 1,916 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות לסעיף 1, הסתייגות 1,919. הצבעה כעת. הסתייגות 1,919. הצבעה מס' 73 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 66 נמנעים – אין הסתייגות 1,919 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 66 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 2,094. הצבעה כעת. הצבעה מס' 74 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2,094 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 2,458. הסתייגות 2,458, הצבעה כעת. הצבעה מס' 75 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2,458 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 2,862. הסתייגות 2,862, הצבעה כעת. הצבעה מס' 76 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 2,862 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 3,293. הצבעה כעת. הסתייגות 3,292, ההצבעה מתקיימת כעת. הצבעה מס' 77 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 3,293 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על 3,730. הסתייגות 3,730, הצבעה כעת. הצבעה מס' 78 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 3,730 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 3,731. הצבעה כעת. הסתייגות 3,731. הצבעה מס' 79 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 3,731 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 42 בעד, 65 נגד, תשעה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 3,734. הסתייגות 3,734, הצבעה כעת. הצבעה מס' 80 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 3,734 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, נצביע על סעיף 1, כנוסח הוועדה, משהוסרו כל ההסתייגויות. כאמור, סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 81 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 66 בעד, 49 נגד. אני קובע כי סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל. נשלח את אנשי המחשוב לבדוק מה קרה לעמדה של חבר הכנסת רם בן ברק. זה לא משנה את תוצאת ההצבעה כרגע. אם יש תקלה, נוסיף את קולך, כמובן, למצביעים נגד, אני מניח. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות 3,780. הסתייגות 3,780, הצבעה כעת. הצבעה מס' 82 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 3,780 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תקלה טכנית? זה לא משנה. טכנית זה מחשובית, שהמחשב לא עבד. חברי הכנסת, שימו לב שלא יהיו חפצים או דברים שעלולים להפריע להצבעה בקרבת המסך. בכל אופן, אמרתי כבר את תוצאת ההצבעה? 49 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 3,804, או שתעלה את הווליום. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ועכשיו הסתייגות 3,804. חברת הכנסת בן ארי, הדבר האחרון שאת צריכה זה להוסיף ווליום. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה נכון. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 3,804, הצבעה כעת. הצבעה מס' 83 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 3,804 לא נתקבלה. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> אני מזכיר לך שזה ליד האוזן שלי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני, אין לי בעיה להסתלבט על עצמי, בניגוד לאחרים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות שמספרה 3,839. הצבעה כעת. הצבעה מס' 84 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 3,839 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 4,472. הצבעה כעת. הסתייגות 4,472. הצבעה מס' 85 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 4,472 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. הסתייגות 4,472 לא התקבלה. לכן נצביע על הסתייגות 4,476. כעת הסתייגות 4,476. הצבעה מס' 86 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 4,476 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 65 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 7,891. הצבעה כעת. הצבעה מס' 87 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 7,891 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מזכיר לחברי הכנסת כי הנפת שלטים במליאה אסורה והיא עבירה אתית, אבל אתם לא תקבלו את התמונה שביקשתם. 46 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 8,544. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, אנחנו נצביע כעת על סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה על סעיף 2, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 88 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד. 47 נגד. סעיף 2 התקבל כנוסח הוועדה. כעת, אמרנו, הסתייגות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 9,610. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמרת משהו אחר, את רוצה לחזור? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אמרתי 8,544. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אז כעת הסתייגות 8,544. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בדיוק, כן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מאה אחוז. הסתייגות 8,544, הצבעה כעת. הצבעה מס' 89 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 8,544 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד. 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 9,610. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 9,610. אז תחילה אנחנו נצביע על סעיף 3. 9,610 אפשר, אבל קודם כול נצביע על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 90 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 50 נגד. סעיף 3 התקבל כנוסח הוועדה. כעת נצביע על הסתייגות 9,610. הסתייגות 9,610, הצבעה כעת. הסתייגות 9,610, הצבעה כעת. הצבעה מס' 91 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 9,610 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד. 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 10,000. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 10,000. אוקיי. מאה אחוז, הסתייגות 10,000, אפשר. מצביעים על הסתייגות 10,000. הצבעה מס' 92 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 10,000 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד. 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 10,898, הצבעה כעת. הצבעה מס' 93 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 10,898 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד – לא התקבלה ההסתייגות, וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 11,282. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 11,282. הסתייגות 11,282 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 94 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 11,282 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד. 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 11,345. הצבעה על הסתייגות 11,345 כעת. הצבעה מס' 95 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 11,345 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 12,060. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, לפני כן אנחנו נצביע על סעיף 4 כנוסח הוועדה. שימו לב, סעיף 4 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 96 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד. 51 נגד. סעיף 4 התקבל כנוסח הוועדה. נצביע כעת על הסתייגות 12,060. 12,060 – הצבעה כעת על הסתייגות 12,060. הצבעה מס' 97 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 12,060 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 12,267. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 12,267 כעת. הסתייגות 12,267, הצבעה כעת. הצבעה מס' 98 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 12,267 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 12,842, הצבעה כעת. הצבעה מס' 99 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 12,842 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 13,636. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 13,636, הצבעה כעת. הסתייגות 13,636, הצבעה כעת. הצבעה מס' 100 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 13,636 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה, וכעת 13,641. 13,641. הסתייגות 13,641 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 101 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 13,641 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה, וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 14,271. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, אנחנו נצביע על סעיף 5 כנוסח הוועדה. שימו לב, מצביעים על סעיף 5 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 102 בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד, 51 נגד. סעיף 5 התקבל כנוסח הוועדה. כעת נצביע על הסתייגות 14,271. 14,271 – הסתייגות. הצבעה כעת. הצבעה מס' 103 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 14,271 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 14,271 – 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 16,566. אם כן, תחילה נצביע על סעיף 6 כנוסח הוועדה. סעיף 6 כנוסח הוועדה. מצביעים כעת על סעיף 6 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 104 בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 51 נגד. סעיף 6 התקבל כנוסח הוועדה. כעת נצביע על הסתייגות 16,566. 566 זה היה? כן, מירב? 16,566? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן, כן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 16,566 – הצבעה כעת. הסתייגות 16,566. הצבעה מס' 105 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 16,566 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד. 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 16,566. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הצבענו על זה עכשיו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 17,896. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 17,896. הסתייגות 17,896, הצבעה כעת. הצבעה מס' 106 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 17,896 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 17,906. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אוקיי, אם כן, נצביע על סעיף 7 תחילה. סעיף 7 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 107 בעד סעיף 7, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 50 נמנעים – 1 סעיף 7, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 66 בעד, 50 נגד. נמנע אחד. סעיף 7 התקבל כנוסח הוועדה. וכעת נצביע על הסתייגות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 17,906. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 17,906. הצבעה על הסתייגות 17,906. הצבעה מס' 108 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 17,906 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד, נוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 19,626. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לכן נצביע תחילה על סעיף 8, כנוסח הוועדה. שימו לב, הצבעה על סעיף 8, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 109 בעד סעיף 8 – 66 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 8 נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 66 בעד, 52 נגד. סעיף 8, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 19,626. הצבעה על 19,626 – הסתייגות. הצבעה כעת. הצבעה מס' 110 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות 19,626 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 19,627. הצבעה כעת על הסתייגות 19,627. הצבעה מס' 111 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 66 נמנעים – אין הסתייגות 19,627 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 66 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 19,628. הצבעה כעת. 19,628 – הסתייגות. הצבעה כעת. הצבעה מס' 112 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 66 נמנעים – אין הסתייגות 19,628 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 66 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 19,630 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 113 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 66 נמנעים – אין הסתייגות 19,630 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 66 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. היא הייתה ההסתייגות האחרונה. ומשהוסרו כל ההסתייגויות, אנחנו מצביעים על סעיף 9 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 114 בעד סעיף 9, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 9, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 66 בעד, 52 נגד. אני קובע כי גם סעיף 9, כנוסח הוועדה, התקבל. ומשהוסרו כל ההסתייגויות והתקבלו כל הסעיפים, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2025, התשפ"ה. לבקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה שמית. נכון או לא? שמית או לא? שמית. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - עוד שאלה? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מה? מה? לא, אין עוד שאלה– לא. לכן, אנחנו נעבור להצבעה. מזכיר הכנסת, נא קרא בשמות חברי הכנסת. ההצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2025, התשפ"ה–2025. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – בעד גדי איזנקוט – נגד ישראל אייכלר – בעד דן אילוז – בעד ואליד אלהואשלה – נגד קארין אלהרר – נגד עמיחי אליהו – בעד זאב אלקין – בעד משה ארבל – בעד יעקב אשר – בעד אביחי אברהם בוארון – בעד אוריאל בוסו – בעד מישל בוסקילה – בעד דבי ביטון – נגד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – בעד בועז ביסמוט – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד אברהם בצלאל – בעד אליהו ברוכי – בעד ניר ברקת – בעד ששון ששי גואטה – בעד טלי גוטליב – בעד מאי גולן – בעד גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – נגד משה גפני – בעד סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אלי דלל – בעד שלום דנינו – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – בעד שרן מרים השכל – בעד ניסים ואטורי – בעד מיכל מרים וולדיגר – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – בעד יאסר חוג'יראת – נגד אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – נגד יוסף טייב – בעד אוהד טל – בעד יעקב טסלר – בעד חילי טרופר – נגד אלמוג כהן – בעד מאיר כהן – נגד מירב כהן – נגד מתן כהנא – נגד עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד ישראל כץ – בעד רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד ירון לוי – נגד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> נגד - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> די כבר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אפשר להוציא את חברת הכנסת לזימי, אחרי שהיא הצביעה. תודה. להוציא אותה, בבקשה. להוציא. (חברת הכנסת נעמה לזימי יוצאת מאולם המליאה.) << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) אביגדור ליברמן – נגד יאיר לפיד – נגד סימון מושיאשוילי – בעד טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד שלי טל מירון – נגד יונתן מישרקי – בעד חנוך דב מלביצקי – בעד ארז מלול – בעד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – בעד צגה מלקו – בעד אבי מעוז – נגד שרון ניר – נגד בנימין נתניהו – בעד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – אינו נוכח משה סולומון – בעד לימור סון הר מלך – בעד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – בעד משה סעדה – בעד גדעון סער – בעד מנסור עבאס – נגד עפיף עבד – בעד איימן עודה – נגד יוסף עטאונה – נגד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – נגד צביקה פוגל – בעד עודד פורר – נגד יצחק פינדרוס – בעד משה פסל – בעד יסמין פרידמן – נגד אורית פרקש הכהן – נגד מטי צרפתי הרכבי – נגד אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד אליהו רביבו – בעד משה רוט – בעד שמחה רוטמן – בעד עידן רול – נגד אפרת רייטן מרום – נגד אלון שוסטר – נגד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד מיכל שיר סגמן – נגד נאור שירי – נגד אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח אימאן חטיב יאסין – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי – נגד יבגני סובה – נגד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> זהו? האם יש חברי כנסת נוספים שטרם הצביעו ומעוניינים להצביע? אם לא, תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 66 בעד, 52 נגד. אני קובע כי הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2025, התשפ"ה, התקבלה – בלי מחיאות כפיים, בבקשה – בקריאה השנייה והשלישית ותיכנס לספר החוקים. שר האוצר מבקש לברך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> בושה. בושה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, דווקא אתה מכל האנשים? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> בושה, בושה, בושה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אוקיי, בסדר. להתחיל להוציא? להתחיל להוציא? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> בושה. בושה. בושה. בושה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, חברי הכנסת. חבר הכנסת מאיר כהן, חבר הכנסת מאיר כהן; חבר הכנסת סימון דוידסון, סגן יושב-ראש הכנסת סימון דוידסון. בבקשה, שר האוצר, בבקשה. << דובר >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר >> תודה רבה, קודם כול לריבונו של עולם. תודה רבה לכל חבריי, ליושב-ראש הכנסת, לך, לצוותך, לראש הממשלה, לשרי הממשלה, לחברי הכנסת, ליושבי-ראש הוועדות. תודה רבה לעם ישראל, ואני רוצה להכריז בזו: תנוחו קצת, אנחנו מתחילים לעבוד על תקציב 2026. נביא אותו לכאן מהר מאוד, בעזרת השם, גם הוא יהיה תקציב טוב - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בלי, בלי, בלי מחיאות כפיים. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> - - של ניצחון. תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, תם סדר היום שהתחיל אתמול. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום שלישי כ"ה באדר התשפ"ה, 25 במרץ 2025, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:05. << סיום >>