דברי הכנסת

דברי הכנסת ח / מושב שני / ישיבות ע"ו–ע"ח / י"ח–כ' בכסלו התשפ"ב / 22–24 בנובמבר 2021 / 8 חוברת ח' ישיבה ע"ו הישיבה השבעים-ושש של הכנסת העשרים-וארבע יום שני, י"ח בכסלו התשפ"ב (22 בנובמבר 2021) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות הליכוד, ש"ס ויהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה בשל: 8 1. ההידרדרות החמורה של הביטחון האישי וביטחון הפנים בישראל; 8 2. ממשלה אכזרית שמעלה מיסים לאזרחים ואטומה לחלשים 8 יואב גלנט (הליכוד): 9 השר לביטחון הפנים עמר בר לב: 12 יעקב מרגי (ש"ס): 15 השר במשרד האוצר חמד עמאר: 18 אופיר אקוניס (הליכוד): 20 משה ארבל (ש"ס): 21 מאיר פרוש (יהדות התורה): 22 יוסף שיין (ישראל ביתנו): 23 בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): 26 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 28 מיכל רוזין (מרצ): 29 משה טור פז (יש עתיד): 30 השר במשרד האוצר חמד עמאר: 35 דברי יושב-ראש הכנסת לזכרו של חבר הכנסת לשעבר וסגן השר לשעבר נואף מסאלחה 42 היו"ר מיקי לוי: 42 שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: 43 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 44 הצעות סיעות הליכוד, ש"ס ויהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה בשל: 45 1. ההידרדרות החמורה של הביטחון האישי וביטחון הפנים בישראל; 45 2. ממשלה אכזרית שמעלה מיסים לאזרחים ואטומה לחלשים 45 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 47 ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): 47 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 12) (תקופה מרבית לכהונה בתפקיד ראש הממשלה) 47 שר המשפטים גדעון סער: 48 מירי מרים רגב (הליכוד): 56 ינון אזולאי (ש"ס): 58 יואב בן צור (ש"ס): 60 מאיר פרוש (יהדות התורה): 62 משה ארבל (ש"ס): 63 יואב גלנט (הליכוד): 64 יריב לוין (הליכוד): 68 חיים ביטון (ש"ס): 71 קטי קטרין שטרית (הליכוד): 72 בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): 75 מאי גולן (הליכוד): 85 יעקב אשר (יהדות התורה): 87 גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): 89 אוריאל בוסו (ש"ס): 91 שמחה רוטמן (הציונות הדתית): 91 אבי מעוז (הציונות הדתית): 94 מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): 96 אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): 97 אופיר כץ (הליכוד): 104 אמיר אוחנה (הליכוד): 106 ישראל כץ (הליכוד): 109 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 111 איתמר בן גביר (הציונות הדתית): 114 שלמה קרעי (הליכוד): 117 דוד אמסלם (הליכוד): 118 אופיר אקוניס (הליכוד): 126 משה אבוטבול (ש"ס): 127 אורי מקלב (יהדות התורה): 129 דסטה גדי יברקן (הליכוד): 131 צחי הנגבי (הליכוד): 132 יואב קיש (הליכוד): 133 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 134 משה גפני (יהדות התורה): 136 גילה גמליאל (הליכוד): 139 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 146 יוסף שיין (ישראל ביתנו): 152 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 152 סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: 153 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 12) (תקופה מרבית לכהונה בתפקיד ראש הממשלה) 153 שר המשפטים גדעון סער: 153 הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 98), התשפ"ב–2021 160 אלכס קושניר (יו"ר ועדת הכספים): 162 משה גפני (יהדות התורה): 163 יואב קיש (הליכוד): 170 אופיר כץ (הליכוד): 184 אבי מעוז (הציונות הדתית): 201 דוד אמסלם (הליכוד): 211 מאיר פרוש (יהדות התורה): 220 דוד ביטן (הליכוד): 228 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 248 שלמה קרעי (הליכוד): 268 אלכס קושניר (יו"ר ועדת הכספים): 295 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברי הכנסת, היום י"ח בכסלו התשפ"ב, 22 בנובמבר 2021. אני מתכבד לפתוח את ישיבת מליאת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 101) (הוספת אמצעי משמעת של העברה זמנית מכהונה), התשפ"ב–2021; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 143) (עבירות בנשק), התשפ"ב–2021; הצעת חוק קבוצות רכישה, התשפ"ב–2021; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 259) (פטור ממס על מענק לזוכה בתחרות במסגרת המשחקים האולימפיים או הפראלימפיים), התשפ"ב–2021; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 12) (תקופה מרבית לכהונה בתפקיד ראש הממשלה). לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/2544/24 וכלה בהצעת חוק פ/2594/24: הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – זמינות שירותים רפואיים), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק להקמת אוניברסיטה ערבית ביישוב ערבי, התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018) (תיקון – הקצאת סכום לרשויות המקומיות הסמוכות לנמל התעופה בן-גוריון), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת אלכס קושניר; הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – טיפול באמצעות אומנויות), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – קביעת הוראות לעניין הכנסת חפצים ודברי מאכל למוסד רפואי), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק מימון מדיח כלים למשפחות ברוכות ילדים, התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת מאיר פרוש; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – הנפקת תעודות לבעלי מוגבלות בראייה), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל שיר סגמן; הצעת חוק זכויות בעלי חיים (העברת סמכויות הוועדה בכנסת) (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק חוזה עבודה (הגבלות לעניין סיום העסקה של עובד), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת משה אבוטבול, מיכאל מלכיאלי, יעקב מרגי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, אורי מקלב, מאיר פרוש, קטי קטרין שטרית, יואב בן צור, מיכל וולדיגר ואוריאל בוסו; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס בגין תרומות לבתי חולים בפריפריה), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – עצמאות נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – תוצאות הפרות חוזרות), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק; הצעת חוק קרן לאזרחי ישראל (תיקון – מועד תחילת החוק), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת מוסי רז, סמי אבו שחאדה, אלון טל, נעמה לזימי, אבי דיכטר, יוראי להב הרצנו ומשה טור פז; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חינוך לשוויון מגדרי חובה), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת אמילי חיה מואטי; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת תקופת כהונה של ראש הממשלה), מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הטלת ארנונה על מפעל לייצור נשק), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, מאיר יצחק הלוי, צבי האוזר, מירב בן ארי, מיכאל מרדכי ביטון, לימור מגן תלם, נעמה לזימי, ניר אורבך, יעקב מרגי, משה ארבל, משה גפני ואופיר כץ; הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – ייצוג לנשים ברשימות המועמדים), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – ציון עובר בבחינת ההתמחות) (הוראת שעה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת איימן עודה ועופר כסיף; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מוצרי מזון לתינוקות), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אמילי חיה מואטי, אוריאל בוסו, ינון אזולאי, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, אופיר כץ, גלעד קריב, מיכל וולדיגר, מוסי רז, אופיר סופר ואיתן גינזבורג; הצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות (תיקון – דיווח יועץ השקעות ללקוח), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל שיר סגמן; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד ערבית), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – פטור משכר לימוד לסטודנטים מתחת לקו העוני), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ועופר כסיף; הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון – הקלות בהגבלת חשבון), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת מאזן גנאים, מנסור עבאס, ווליד טאהא ואימאן ח'טיב יאסין; הצעת חוק הקמת ועדת חקירה ממלכתית לפרשת מסמך הרפז, התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ריבית ודמי פיגורים), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הכרה בהוצאות אש"ל לעצמאים), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת לימור מגן תלם, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, אלכס קושניר, אלינה ברדץ' יאלוב ושרון רופא אופיר; הצעת חוק מידע גנטי (תיקון – איסור שימוש בתוצאות בדיקה גנטית לקביעת השתייכות לעדה דתית), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, יבגני סובה, אלכס קושניר, יוסף שיין, לימור מגן תלם, אלינה ברדץ' יאלוב ושרון רופא אופיר; הצעת חוק החלת הריבונות של מדינת ישראל בחבלי יהודה והשומרון, התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק החלת ריבונות על בקעת הירדן, גוש עציון, גבעת זאב, מעלה אדומים, ביתר עילית ועופרה, התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – לימוד מורשת יהודי ברית המועצות לשעבר), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אלינה ברדץ' יאלוב, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, אלכס קושניר, יוסף שיין ולימור מגן תלם; הצעת חוק סיוע לנפגעי האסון הלאומי בהר מירון, התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת יעקב אשר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת תנועת כלי רכב ביום הכיפורים), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת משה אבוטבול, יצחק פינדרוס, חיים ביטון, אבי מעוז, מאיר פרוש, יעקב ליצמן, מיכאל מלכיאלי ואורית מלכה סטרוק; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הסמכת רשות מקומית לביצוע תפקידי רישוי), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק יום העצמאיות והעצמאים, התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת לימור מגן תלם, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, אלכס קושניר, אלינה ברדץ' יאלוב ושרון רופא אופיר; הצעת חוק התחרות הכלכלית (תיקון – ביטול הפטור לענף החקלאות), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח זכויות עצמאי שעיקר הכנסתו מעסק בהליכי חדלות פירעון), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק רשם מקרי אובדנות, התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת עידית סילמן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קבלת מענק במקרה פטירה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון – טעמים מיוחדים להעמדה לדין של מי שביצע עבירה בהיותו קטין), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – פתיחת תביעה על סכום קצוב), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת יעל רון בן משה, ולדימיר בליאק, עופר כסיף, מוסי רז, מופיד מרעי ומיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק מעונות יום שיקומיים (תיקון – פעוט עם מוגבלות שטרם מלאו לו שישה חודשים), התשפ"ב–2021, מאת חברת הכנסת מיכל וולדיגר; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – מניעת פגיעה בקטין על ידי חשיפתו להורה אלים), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת נעמה לזימי, טטיאנה מזרסקי, סימון דוידסון, משה טור פז, עופר כסיף, אלון טל, גבי לסקי, מיכל רוזין, מוסי רז, גלעד קריב ואבתיסאם מראענה; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (פסילת ראיה), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק החזקת תכשיר אפינפרין במוסדות חינוך ובמקומות ציבוריים (תיקון – החזקת תכשיר אפינפרין בבית אוכל), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת איתמר בן גביר, מאי גולן, אורלי לוי אבקסיס, שלמה קרעי, מכלוף מיקי זוהר, משה אבוטבול, אופיר כץ, ינון אזולאי ואורית מלכה סטרוק; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ייצוג הולם ללוחמים), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת אופיר סופר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות פדיון סכום החיסכון הצבור הכולל לחייל בודד), התשפ"ב–2021, מאת חבר הכנסת אלכס קושניר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תנאי זכאות לדמי לידה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אלינה ברדץ' יאלוב, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, אלכס קושניר, יוסף שיין ולימור מגן תלם; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – ביטול כלובים בתעשיית הביצים), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת יסמין פרידמן, אבתיסאם מראענה, גבי לסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, מוסי רז, שירלי פינטו קדוש ושרון רופא אופיר; הצעת חוק העדה הדרוזית, התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת פטין מולא, מכלוף מיקי זוהר, אורלי לוי אבקסיס, קטי קטרין שטרית, קרן ברק, דוד ביטן, דסטה גדי יברקן, אופיר אקוניס, אופיר כץ, חוה אתי עטייה, צחי הנגבי, יריב לוין, איתמר בן גביר, יואב גלנט, אריה מכלוף דרעי, אלי כהן, יואב בן צור, ינון אזולאי, חיים ביטון, יעקב מרגי, מיכל וולדיגר, משה אבוטבול וישראל כץ; הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה) (תיקון – תנאים להתרת השקעה במניות כהוצאה), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת נהגי אוטובוס בקווי תחבורה ציבורית), התשפ"ב–2021, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל. הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 10) (הארכת תוקף והוראות נוספת), התשפ"ב–2021. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה למזכירת הכנסת. בטרם נמשיך בסדר-היום, ביקשה ממני חברת הכנסת אמילי מואטי לכבד את המורות שלה לשעבר מבית הספר הממלכתי-דתי רמב"ן בחיפה. ברוכות הבאות. בהצלחה. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> תודה. << נושא >> הצעות סיעות הליכוד, ש"ס ויהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. ההידרדרות החמורה של הביטחון האישי וביטחון הפנים בישראל; << נושא >> << נושא >> 2. ממשלה אכזרית שמעלה מיסים לאזרחים ואטומה לחלשים << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו ממשיכים בסדר-היום – הצעות סיעות הליכוד בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה, התאחדות הספרדים שומרי תורה, תנועתו של מרן הרב עובדיה יוסף זכר צדיק לברכה, יהדות התורה והשבת אגודת ישראל – דגל התורה להביע אי-אמון בממשלה בנושאים הבאים: ההידרדרות החמורה של הביטחון האישי וביטחון הפנים בישראל, וינמק את ההצעה חבר הכנסת יואב גלנט, בבקשה; הנושא השני – ממשלה אכזרית שמעלה מיסים לאזרחים ואטומה לחלשים, של התאחדות הספרדים שומרי תורה, תנועתו של מרן הרב עובדיה יוסף זכר צדיק לברכה, אגודת ישראל – דגל התורה. בהמשך ינמק את ההצעה חבר הכנסת יעקב מרגי. חבר הכנסת גלנט, בבקשה. << דובר >> יואב גלנט (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב–ראש, חבריי לכנסת ישראל, אנו עדים בחודשים האחרונים להתגברות -משמעותית באירועי האלימות הבאים מתוך החברה הערבית בישראל בכל רחבי הארץ, ובמיוחד בנגב ובגליל. הפשיעה הערבית, אשר התאפיינה בעבר בעיקר בסכסוכים פנימיים בין חמולות ובין משפחות יריבות והייתה כלואה ביסודה בתחומי היישובים הערביים, פרצה אל כל רחבי הארץ והיא מכה בכל אזרחי המדינה, יהודים וערבים, צפון, מרכז ודרום. זוהי פשיעה כנגד חייהם ורכושם של אזרחי ישראל, אך לא פחות מכך זוהי פשיעה המכוונת נגד מוסדות המדינה, נגד סמלי השלטון ונגד ריבונות עם ישראל בארצו ובמדינתו. הסכנה הטמונה בעבריינות הערבית, הפלילית והלאומנית, חצתה זה מכבר את הסיכון הפרטני לחייו של אדם או לרכושו, יהודי או ערבי. זוהי קריאת תיגר על נוכחותם של יהודים בחלקים נרחבים בארץ ישראל, במיוחד בנגב ובגליל, ויותר מכך – זוהי התרסה כלפי מדינת ישראל, גופיה הנבחרים וזרועות הביצוע והאכיפה של מדינת ישראל. בבואנו לבחון את המציאות כיום ראוי לזכור כי המאבק הלאומי בין יהודים לערבים בארץ ישראל בעת החדשה הוא ארוך שנים. למעלה מ-100 שנים מתועדת של התנכלות ערבית ליהודים, ובתוך כך מעשי טרור, רצח, שוד, אונס ואלימות קשה. שיאו של המאבק במלחמת השחרור ובניצחון הישראלי לפני 74 שנים, עת הצליח המיעוט היהודי בארץ ישראל לנצח במלחמת האזרחים כנגד הרוב הפלסטיני אשר קם עליו בשלב הראשון למלחמה ולהביס חמישה צבאות ערביים בשלב השני למלחמה, תוך שהוא זוכה פעמיים בתוך חודשים ספורים להכרה בין-לאומית אשר לזכותם של היהודים להקים מדינה, ובהמשך – בזכותה של מדינה זו, אשר הוקמה בסערת הקרב, להתקיים ולשגשג ולאפשר בית יהודי לעם השב אל מולדתו ממסע תלאות וסבל בן אלפיים שנה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הקרב על ארץ ישראל לא הסתיים לפני 73 שנים, עם שוך הקרבות של מלחמת העצמאות; הוא שינה צורה ואופי, אך ביסודו של דבר הוא נמשך מאז ועד עתה. אלו שביקשו להשליך את העם היהודי מארצו וממולדתו בדרכים של מלחמה ואלימות כשלו בתוכניתם, אך חלק מהם לא נטשו את חלומותיהם ואת רעיונותיהם. חלק מן הציבור הערבי בארץ ישראל אינו משלים עם קיומה של מדינה יהודית, ובוודאי אינו מסכים כי בארץ ישראל יכולה להתקיים רק ריבונות לאומית אחת, ריבונות ציונית-יהודית, בהתאם וכנובע ממגילת העצמאות – מדינה יהודית, דמוקרטית, שוות זכויות לכל אזרחיה. ומכאן אל המציאות הנוהגת בישראל של היום. מאז כינונה של הממשלה הנוכחית חלה הידרדרות חמורה בביטחון הפנים ובביטחון האישי של תושבי ישראל. הממשלה לא מצליחה להשתלט על הפשיעה הערבית הפלילית והלאומנית בכל הארץ. במרחב הדרום מתחוללת הפרה קבועה וממושכת של הריבונות הלאומית ופגיעה בחייהם ובשגרת ביטחונם של התושבים. תופעות של ירי לעבר תחנות משטרה ואנשי כוחות הביטחון, פריצה לבסיסי צה"ל, שוד ציוד צבאי מחיילים בסדיר ובמילואים – המנועים מלהפעיל את נשקם – הפכו זה מכבר לשגרה יום-יומית בדרום ובנגב. רוב בתי העסק ואתרי הבנייה משלמים דמי חסות לעבריינים בדואים. ראשי הערים והיישובים הבדואיים נשלטים על ידי כנופיות פשע, היוצרות שכבת תיווך הגוזרת נתחים משמעותיים בכל פרויקט ממשלתי בתחומי התשתית, הבנייה, ההסעה ועוד, באמצעות השלטת טרור ואיום על נבחרי הציבור ונציגיו. ולבסוף, אבל בראש סדר העדיפויות, אזרחים יהודים אינם חשים תחושת ביטחון ברחבי הדרום: כך הנוסעים על צירי התנועה העיקריים, 25, 31, ציר 40, כך הנשים החוששות לנוע לבדן בעיר באר שבע בשעות החושך וכך צוותי הרפואה בבית החולים סורוקה, העומדים חסרי אונים מול תופעות קשות של אלימות ואף ירי ברחבי בית החולים. הגיעה השעה לומר בבירור את הדברים: ממשלת ישראל מעוניינת לשים קץ לאלימות ולפשיעה הערבית בדרום, אך היא פשוט אינה מסוגלת לכך. בממשלה הזו לא קיימת המנהיגות ולא קיימת הלכידות הנחוצות כל כך כדי לשים קץ לתופעת הפשיעה הערבית הלאומנית והפלילית. מן הראוי כי נאמר באופן צלול וברור: כניסתה לממשלת ישראל של מפלגת רע"מ, מפלגת האחים המוסלמים סניף ישראל, נותנת לגיטימציה ותחושת ביטחון לאלה המשוכנעים כי הם אדוני הארץ. חיוניותו של מנסור עבאס ומפלגתו עבור קיומה של הממשלה המפוצלת והמסוכסכת המכהנת כיום בישראל מקנה רוח גב למי שחושב שהשתלטות בלתי חוקית על שטחי מולדת היא תופעה רצויה אשר תזכה בהמשך בגיבוי ממשלתי בדמות הנצחת המצב דרך חיבור לרשת החשמל והכרה והלבנה של המצב בשטח. רוח גב זו היא המפיחה חיים במאמציהם של אלו המפירים חוק וסדר בפעולתם נגד חיילי צה"ל בשטחי האימונים ובבסיסים, בהתנהגות עבריינית שלוחת רסן בכבישי הדרום, ובעיקר בין אלו שאינם מקבלים את הרעיון היסודי של ריבונות ציונית-יהודית בארץ ישראל ולדידם יש צורך לקיים מצב שונה, מנוגד לתפיסה הלאומית אשר הובילה להקמתה של מדינת ישראל ברוח מגילת העצמאות. המצב בצפונה של ישראל, ובמיוחד ברחבי הגליל, חמור אף הוא. רוב מכריע של העסקים ואתרי הבנייה באזורים רבים בצפון משלמים דמי חסות לארגוני פשיעה ערביים. הבנייה הבלתי-חוקית ביישובים ערביים במרחב ואדי עארה והגליל הפכה לנורמה שלטת. בולטת במיוחד הפשיעה כנגד החקלאים היהודים בצפון הארץ – הצתת מתבנים ולולים, גנבת עדרי פרות וכבשים ממכלאות ומשטחי מרעה, השחתה שיטתית של ציוד יקר ערך, כריתת מטעי עצים בני עשרות שנים ועוד. מעשי השוד והגנבה, המלווים לרוב במעשי ונדליזם, הם עדות נוספת לכך שהפשיעה הפלילית משולבת בפשיעה לאומנית כנגד הציבור היהודי וכנגד הרשויות המוסמכות במדינת ישראל, בבחינת "שתי ציפורים במכה אחת" – גם רווח פלילי מן הגנבה והגזל וגם פגיעה בממסד היהודי, בנציגיו ובתומכיו ברחבי הארץ. כפי שפתחתי ואמרתי, הקרב על ארץ ישראל ואדמתה לא הסתיים. יש מי שחושב כי כאשר יבריח את הבקר היהודי, הוא יירש את אדמת המרעה, וכאשר יכרות את מטע המנגו – יבריח את החקלאי היהודי ולא תהיה הארץ. ולקראת סיום, אדוני היושב-ראש, כמי שנולד ביפו-תל אביב, אני פונה מכאן, מעל במת הכנסת, אל תושביה של העיר העברית הראשונה תל אביב הנושאים היום בתפקידים מרכזיים בממשלת ישראל – השר לפיד, השרה מיכאלי, השר סער, השרה שקד, השרה זנדברג, וגם תושב העיר השכנה רעננה, ראש הממשלה בנט – אני פונה ואומר לכם: אני יודע שעבור חלקכם, הנגב והגליל הם מקומות שמדי פעם מצטלמים בהם ומדי פעם נופשים בהם. בדרך כלל, הם מקומות של אנשים אחרים הנשקפים אליכם מבעד למסך הטלוויזיה או מסך הטלפון. אבל זכרו היטב: עיר מדינה – פוליס, בשמה היווני הקדום – אינה יכולה להתקיים במזרח התיכון. חלקכם התנגדתם לפני שנים אחדות להצעתי להקמת עשרה יישובים חדשים בנגב. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט לסיום, בבקשה. << דובר_המשך >> יואב גלנט (הליכוד): << דובר_המשך >> עוד דקה וחצי, אדוני, בבקשה. אני לא מדבר פה הרבה, כידוע לך. חלקכם התנגדתם לפני שנים אחדות להצעתי להקים עשרה יישובים חדשים בנגב. מי שהתיימרו להמשיך את דרך בן-גוריון, בעטו אז במורשתו. אני שב ואומר לכם: אם נאבד את הנגב ואת הגליל, יאבדו גם ירושלים וגם תל אביב. הפשיעה הלאומנית המשתוללת ומכלה כל חלקה טובה בנגב ובגליל הולכת ומתפשטת, וסופה שתגיע גם אל מה שמכונה מרכז הארץ – הריכוז היהודי הגדול בעולם, המשתרע בין ירושלים, חיפה ואשדוד, וכולל בתוכו למעלה מחמישה מיליון תושבים יהודים וגם אזרחים ערבים רבים. אגב, תופעות פשיעה החלו כבר ברמלה, ביפו, בלוד ובמקומות אחרים. אין צורך לבדות סיפורים על התקפות שלא היו בתחנות דלק, מספיק לעקוב אחר המתרחש. האלימות הזו מתחוללת כבר היום גם בתחנות דלק, ולצערי, גם במקומות אחרים. חבריי חברי הכנסת, הממשלה הזו אינה מסוגלת להשליט חוק וסדר; אין בכוחה לוודא ריבונות יהודית בגליל ובנגב. היא שבויה בידיהם של קיצונים אסלאמיים הפועלים במסווה חברתי לשם קידום מטרות לאומיות ערביות אסלאמיסטיות הנוגדות את עקרונותיה של מדינת ישראל הציונית והיהודית. אם לא תינקטנה פעולות מהירות לבלימת גלי הפשיעה והאלימות, יש חשש כבד להסלמה בביטחון הפנים עד כדי אובדן שליטה של כוחות הביטחון על המתרחש. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני קורא לכם להצביע אי-אמון בממשלה הזו, אשר אינה מסוגלת לשים קץ לפשיעה הלאומנית והפלילית. זו אינה הצבעה פוליטית, זוהי הצבעת הישרדות לאומית. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יואב גלנט. ישיב השר לביטחון פנים עמר בר לב, בבקשה. << דובר >> השר לביטחון הפנים עמר בר לב: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ארבעה שבועות לאחר השבעתי לתפקיד השר לביטחון הפנים, הצגתי לראש הממשלה חבר הכנסת נפתלי בנט את התוכנית שגיבשתי להתמודדות עם הפשיעה והאלימות ברחוב הערבי. לשמחתי הרבה, ראש הממשלה קיבל את המלצותיי והציב את ההתמודדות עם האלימות והפשיעה ברחוב הערבי כאחת משלוש המטרות העיקריות של ממשלת ישראל. מייד ניגשנו למשימת התכנון ולרתימת ראשי הרשויות הערביות למשימה. כיום הממשלה פועלת בשני ערוצים מקבילים: האחד – ההתמודדות עם הפשיעה ברחוב הערבי; השני – חתירה לצמצום האי-שוויון בין החברה היהודית לערבית, המהווה בין היתר את הכר הנרחב לפשיעה. אדוני היושב-ראש, התחלנו בשתי פעולות פשוטות: התרת הרסן ואפסון האגו. התרנו את הרסן שריסן את משטרת ישראל בשנים האחרונות. משטרת ישראל מבצעת בחודשים האחרונים אכיפה חסרת תקדים ובלתי מתפשרת כנגד האלימות והפשיעה ביישובים הערביים ובערים המעורבות. בכל המחוזות של משטרת ישראל ישנה עלייה חדה ברמת הפעילות בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. אדוני היושב-ראש, רק אם נשווה את מספר המבצעים המשטרתיים שבהם לקחו חלק למעלה מ-300 שוטרים – ולך, אדוני היושב-ראש, אני לא צריך לספר מה זה מבצע שמאות שוטרים לוקחים בו חלק – בשלושת החודשים האחרונים לעומת התקופה המקבילה אשתקד, הוא היה גבוה ב-33% לעומת מספרם בשנה שעברה. הפעולה הפשוטה השנייה שעשינו – אפסַנו את האגו. אין פה אני ואני ואני, ששמענו כל כך הרבה פעמים. המשרד לביטחון הפנים, משרד ראש הממשלה, משרד המשפטים, הפנים, האוצר, הרווחה, החקלאות, הבריאות, משרד הכלכלה, יחד עם הפרקליטות, רשות המיסים, הרשות לאיסור הלבנת הון, בנק ישראל ומרכז השלטון המקומי – כולנו שותפים ביחד, כולנו עובדים יחד בהתמודדות עם הפשיעה ברחוב הערבי. אם כבר הזכרתי שמספר מבצעי המשטרה בחודשים האחרונים גבוה ב-33% מאלה שהיו בתקופה המקבילה אשתקד, הינה עוד כמה נתונים השוואתיים: תפיסת רכבים בהיקף של 25.6 מיליון שקל בחודשים האחרונים, לעומת חצי – 14 מיליון – בתקופה המקבילה אשתקד; סגירת עסקים של משפחות פשע, כמו למשל סגירת אטליזי בשר והשמדת כשני טון בשר בחודש האחרון, לעומת כלום בשנה הקודמת; פעילות נגד יעדי פשיעה המשתמטים מתשלום מס הכנסה בסכום של כ-50 מיליון שקלים; פשיטות על צ'יינג'ים, אלה שמחליפים כספים – פעילות ללא רישיון, הפרות במיליוני שקלים; הקפאת חשבונות בנק בעשרות מיליוני שקלים – הכול של גורמי פשע ברחוב הערבי; ובנגב – שוב הדגמה השוואתית – משטרת ישראל השמידה חממות קנביס בהיקף הגדול פי 2.5 ממה שהיה בתקופה המקבילה אשתקד. ולא די לנו בכך. המשרדים יחדיו פועלים כיום ללא הפסקה לקדם חקיקה שתסייע לנו להשיג הרתעה משמעותית. ממש על קצה המזלג, להלן כמה תיקוני חקיקה שמשרדי הממשלה מקדמים בהובלת המשרד לביטחון הפנים במסגרת המאבק בתופעת הפשיעה ברחוב הערבי: הצעת חוק הקובעת מתווה של עונש מינימום בעבירות של אחזקת נשק ללא רישיון, עבירה של נשיאה והובלת נשק וכמובן – של סחר בנשק; הצעת חוק לתיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) שמעדכנת את העילות הקבועות שבהתקיימן מוסמך שוטר לערוך חיפוש במקום בלא צו בית משפט; קידום תיקון חקיקת חילוט שיאפשר להורות על חילוט רכוש בהיקף נרחב לסוחר נשק, כפי שקיים כבר לגבי סוחר סמים; איירסופט – אותם משחקי נשק, כביכול, הניתנים להסבה מהירה וקלה לכלי נשק קטלניים – אנחנו יחד עם שרת הכלכלה מקדמים תיקון חקיקה להגדרת רובי האיירסופט כדמוי כלי ירי, כך שיחולו עליהם ההגבלות והדינים בחוקי כלי הירייה; חוק חברות השמירה, שבחסותו מסתתרות חברות פרוטקשן ברחבי הארץ, מלבינות את הפשעים שלהן, ואין בצידו שום עונש – אנחנו מקדמים כיום תיקון חקיקה להעברת הרגולציה והפיקוח על שירותי חברות השמירה ממשרד המשפטים למשרד לביטחון הפנים. תאמינו לי, כשזה יגיע למשרד שלנו, אנחנו נטפל בחברות השמירה שעוסקות בפרוטקשן. כפי שציינתי כבר קודם, הסטנו את האגו שלנו ושמנו בצד, וכן, גם האגו שלי אינו נוכח פה במערכה הזאת. ביקשתי מראש הממשלה שסגן השר לביטחון הפנים, הסגן שלי, חבר הכנסת יואב סגלוביץ', יעמוד בראש המבצע שמניע את כל הפעילות המשותפת עם יתר המשרדים – האוצר, המשפטים, הפנים, הרווחה, הפרקליטות, השלטון המקומי, בנק ישראל – ושיפעל למען מטרה שכלל הגורמים הממשלתיים והרשויות יפעלו יחד. ושוב, אדוני היושב-ראש, אתה מכיר את חבר הכנסת סגלוביץ', היכולת שלו לחבר. הוא עושה באמת עבודה מצוינת שאני לא חושב שהייתה אי פעם בממשלת ישראל. מבזבוז הכספים הציבוריים שהיו בעבר על סגני שרים – חבר הכנסת סגלוביץ' עושה לילות כימים במבצע "מסלול בטוח", המבצע שהתחיל בסך הכול לפני חודש, של הקמת צוותי העבודה המשותפים האלה, ובתוך חודש כבר מבחינים בתוצאות הראשוניות, שאותן כבר הזכרתי, של שיתופי הפעולה האלה. החודש הבודד, חודש אחד של מבצע "מסלול בטוח", כבר מניב עלייה של כמעט 500% בתפיסות הכלכליות. ושוב, אני מזכיר: זה תפיסות כלכליות של גורמי פשע ברחוב הערבי במדינת ישראל. אז מה השארתם לנו, חברי הממשלה הקודמת? קרוב לשמונה שנים ישבתי בצד של האופוזיציה בכנסת ישראל, שנים שבהן הבנתי היטב את תפקיד הצבעות האי-אמון ואת חשיבותן, שנים שבהן הגשתי בעצמי הרבה מאוד הצעות אי-אמון, ואני מכבד מאוד את המוסד ואת היכולת של האופוזיציה להגיש הצעת אי-אמון. אבל יש רק מילה אחת לתאר את הצעת האי-אמון הזו שהגשתם היום, על הבוקה ומבולקה שהשארתם שלנו, והמילה הזו היא "חוצפה". פשוט חוצפה. לפני חמישה חודשים קיבלתי לידיי את המשרד לביטחון הפנים ואת האחריות למשטרת ישראל. המשרד והגופים שקיבלתי היו עדיין בתהליך ליקוק הפצעים מתיבת הפנדורה שנפתחה חודש לפני כן במהלך מבצע שומר החומות, שכזכור היה במשמרת שלכם. בוואדי עארה בדיוק סיימו לחבר מחדש את הרמזורים שעמדו שרופים מאז המהומות במאי, כשאתם, השר לשעבר גלנט, אתם הייתם בשלטון. בכביש 31, בדרך לערד, סיימו רק זמן קצר לפני זה להרכיב מחדש את עמודי התאורה שהופלו במהלך אותן מהומות. בלוד, עכו, בערים מעורבות נוספות, עוד לא סיימו לשפץ את נזקי הפרעות שהתחוללו. כל זאת, אני אזכיר לכם היטב, היה במשמרת שלכם, ממשלת ישראל הקודמת. אבל לא רק הכאוס במדינה במהלך שומר החומות היה במשמרת שלכם, גם ימים ספורים בלבד לפני תחילת המהומות התרחש האסון במירון, שהיום כבר ברור שמי שבחש בקדרה היו אותם פוליטיקאים שיושבים עתה בספסלי האופוזיציה. והיום גם פרסמה הוועדה לחקר האירועים במירון את דוח הביניים שלה, והדבר הראשון שציינה הוועדה, ההמלצה שלה – שלקראת האירועים בל"ג בעומר הקרוב דבר ראשון ממשלת ישראל תקבע שר שאחראי לאירוע. מה זה אומר? זה אומר שממשלת ישראל אחראית לאירוע בסדר גודל כזה, מה שבוודאי לא היה באירוע הקודם. אבל לא זו אף זו, באוגוסט האחרון הוגש דוח מבקר המדינה על היבטי משילות בנגב. השר לשעבר גלנט, הזכרת את המשילות בנגב. שחור על גבי לבן קובע מבקר המדינה כי בשנים 2012–2020, שנים שבהן אתם הייתם בשלטון, היו תוכניות רבות, הצהרות והשקות, אך הביצוע כמעט לא היה קיים בשטח. זה לא אני אומר, זה מבקר המדינה אומר. באפריל 2016 אושרה תוכנית החומש של השר לביטחון הפנים, נדמה לי שזה היה השר גלעד ארדן, שוב, איש הליכוד, שעל פיה, בין היתר, הייתה תוכנית להקמת תחנות משטרה במגזר הערבי, ובהן הקמת תחנת משטרה בחורה, בכסייפה ובלקיה – שלושה יישובים שמהם יצאו במאי 2021 פורעים שסקלו באבנים מכוניות שעברו בכבישים, שהפילו עמודי תאורה על הכבישים ושהציבו מארבי פתע לנהגים בכבישי הדרום. אין צורך כמעט לציין שעד היום זה עוד אין תחנות משטרה לא בחורה, לא בכסייפה ולא בלקיה. בשנים האלה תופעת הפרוטקשן בנגב הפסיקה להתחבא והפושעים בדרום איבדו את הפחד. עסקים ברחבי באר שבע וערים אחרות במחוז סומנו בגרפיטי למען כולם יראו וייראו. בצפון משפחות פשע התעצמו לממדים שלא ייאמנו – הפרוטקשן, הפשיעה החקלאית, עבריינות כביש וקולות הירי שמטרטרים את מנוחת האזרחים הערבים והיהודים גם יחד. באוגוסט 2014, ניסיון בריחה מבית סוהר הביטחוני גלבוע – ב-2014, לפני שבע שנים, שמונה שנים – ניסיון הבריחה הזה גילה את מחדל הכלונסאות שעליהן יושב בית הסוהר, מחילות בריחה מוכנות מראש לכל דורש. שבע שנים לאחר מכן, לפני שלושה חודשים, זו הנדוניה שהשארתם לי – בית סוהר שידעתם שהוא יושב על כלונסאות, שאפשר לברוח ממנו, מחילות שאתם הכרתם מאז 2014 – מחילות שאפשרו לאסירים ביטחוניים, רוצחים מסוכנים, להימלט ללא הפרעה ולהסתובב בשדות העמק באופן חופשי. שבע שנים ולא נולד בקרבכם מנהל אחד אחראי ששם את הדעת על המחדל שהיה ברור שיתפוצץ לנו בפנים. בשנת 2014 נמנו במגזר הערבי 51 נרצחים – כבר אז פי חמישה ממספר הנרצחים בציבור הכולל במדינת ישראל. אבל זה לא הספיק לכם לצלצל בפעמונים, ושש שנים לאחר מכן, ב-2020, מספר הנרצחים במגזר הערבי הגיע ל-110 קורבנות – עלייה מ-51 ל-110 בשש שנים שבהן אתם הייתם בשלטון. במילים אחרות, כשלתם בשמירה על ביטחון הנפש, הרכוש והסדר הציבורי, על ביטחון הפנים במדינת ישראל של אזרחי מדינת ישראל. לכן אני מבקש מכם, חברי הכנסת, נא דחו את הצעת האי-אמון הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לשר עמר בר לב. את הצעת האי-אמון הבאה יציג חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה. << דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, במילות הקישור אני אדבר על חוסר הביטחון האישי בדרום, כאיש הנגב. אני אומר ביושר: אין ספק שאנחנו רואים ניסיונות, רואים ניסיונות, אבל זה לא בא – ברגע שהטענות היום עולות, זה לא בא לומר שקודם לא היה ועכשיו כן. זה מחדל רב-שנים. לא, אי-אפשר להתחמק מזה. אבל אומר לכם את זה כמי שמסתובב בדרום, מסתובב בנגב יום-יום: התחושה לא נעימה. הלך הפחד. אין פחד למפגעים, אין פחד לעבריינים. צריך להחזיר את הפחד, צריך להחזיר את ההרתעה, צריך להחזיר את הרתיעה. זה הפך להיות דבר שבשגרה. על כל דבר קטן, אתה יכול להעיר למישהו בכביש ולמצוא את עצמך באמצע טרגדיה, או מישהו עקף אותך בתור לרופא, או בתור לבנק, אפילו בסופר – אמרת מילה? אתה יכול לגמור את החיים שלך על מילה. עכשיו, אני אומר לך, אני אומר את זה אומנם לי, אבל אני אומר גם אוי לחברה הערבית שזו מציאות חייהם. מספיק שאיזה ילד קטן העלה בפייסבוק ביישוב מסוים בנגב וזה לא מצא חן בעיני המשפחה השנייה, אז זה קרב חמולות, על איזה ציוץ בפייסבוק. זה מתחיל ככה וזה נגמר בפשיעה. רבותיי, עסקים נפרצים, נבזזים, שלא נדבר על מכוניות. זה כבר הפך להיות דבר שבשגרה, לא מתלוננים. אני לא בא לומר שהממשלה הזו אשמה, אבל אין מה לעשות, כשאתה מקבל שררה אתה לא יכול להגיד: כך היה, זה מה שיש, אני לא יכול לעשות. לכן אני בא ואומר את זה כעצה לכל מי שעולה להצעות: נכון, היינו בקואליציה. נכון. זה תהליך, זו הידרדרות רב-שנתית. אובדן המשילות בנגב זה לא מהיום, אבל היום זו המשמרת שלכם. אתם תעשו את התפקיד שלכם ואנחנו נעשה את התפקיד שלנו – להאיץ בכם, לזרז אתכם לכך. רבותיי, אני רוצה לדבר באי-אמון – אנחנו מנמקים את הסוגיות הכלכליות. אנחנו שמענו את שר האוצר אומר פעמים רבות "תקציב חברתי", "תקציב עם הרבה חמלה". אני רוצה רק לגעת בכמה נקודות, ואחת מהנקודות שנכנסות לתוקף – וזה נעלם מעיני הציבור, כי הציבור לא יורד לשורות הקטנות של התקציב – אני אסביר לכם: אנחנו מכירים את סוגיית הפטור ממס לנכים עם מוגבלויות רבות. יש צבר של מוגבלויות שאדם עובר ועדה בביטוח הלאומי ומקבל את הפטור ממס. אז קודם כול, כנראה האוצר הבין שהפטור ממס הזה מקטין את הכנסות המדינה בסכום מסוים. אישית, שתי מגבלות מאוד משמעותיות – תודה רבה מצד ימין. ניסיתי להתעלם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת מואטי, או שתשבי ליד חבר הכנסת כץ או שתיקחי את השר עמר בר לב לשתות קפה. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אז ההגבלה הראשונה שהשיתו – אחת מהמגבלות של הנכה צריכה להיות בשיעור של 40%. עד היום היה צבר של מוגבלויות. אחת המגבלות 40%, ורק לאחר מכן אתה מגיע ל-90% ואתה יכול לקבל את הפטור ממס. עוד ממה שעבר בוועדת העבודה והרווחה במסגרת חוק ההסדרים, ואני לא יודע אם הרבה שמו לב לכך – עד היום התקרה לפטור ממס הייתה בגובה ההכנסה הגבוהה, שזה 644,000 שקל שנתי, אם אני לא טועה, והוועדה תיקנה בחוק ההסדרים להוריד את זה עד ל-400,000. יבואו ויאמרו לי אנשים: שמע, גם 400,000 זה סכום מכובד, תחלק את זה ב-12 חודשים. אבל על מי אנחנו מדברים? על אחד שכבר ודאי לא עובד, כי יש לו חבילה של מוגבלויות בספר המוגבלויות של הביטוח הלאומי, נכויות רבות, מגבלות, הוצאות רבות, והוא גם ממשיך לקיים משפחה. אז באמת, להוריד את זה מ-644,000 ל-400,000 שקל תקרת הפטור, אני חושב שזו הגבלה – שתי הגבלות לא מבוטלות על הפטור ממס לנכים, הייתי אומר עם חבילה של מוגבלויות שכמעט אפשר להשוות אותן למכות מצרים, אם אפשר לומר. רבותיי, עוד בחוק ההסדרים הבנו – דיברנו רבות על כך, אמרנו "ממשלה חברתית", "תקציב חברתי", ועכשיו אני רוצה לדבר שוב על המיסים שהוטלו. זה התקציב שהוטלו בו הכי הרבה מיסים, אם אני לא טועה, בשני העשורים וחצי האחרונים. אני כשני עשורים כאן בכנסת ולא זוכר מתי הוספנו מיסים לתקציב. אדרבה, כשהיינו מגישים הצעות חוק עם עדכון אגרות או עדכון תעריף כלשהו, היו אומרים לנו: לא, האוצר רואה בזה מס וזה מגדיל את נטל המס ואנחנו מתנגדים. מי שיודע, מי שמבין קצת בכלכלה, יודע שהטלת מיסים זה כמו ללחוץ על דוושת הבלם של גלגלי המשק. הוספת מיסים מביאה להאטה כלכלית. הוספת מיסים מביאה להאטה כלכלית. עכשיו בואו נאמר שזה כורח המציאות, בואו נאמר שרצינו לחנך את הציבור בשני מיסים שהוטלו, שני צווים שחתם עליהם שר האוצר, בנושא השתייה המתוקה והחד-פעמי, ואחר כך נעבור לשאר המיסים. בואו נאמר שזה צורך באמת בריאותי, נושא השתייה המתוקה, וסביבתי, נושא הכלים החד-פעמיים. אני הייתי מוכן לאמץ את זה, והינה אני אומר לך, אני מוכן לאמץ את זה בתנאי, קודם כול – ככה עושים בדרך כלל: קובעים לוחות זמנים, יוצאים בקמפיין אגרסיבי, הממשלה תצא בקמפיין אגרסיבי בנושא הבריאות ובנושא הסביבה. אם החברה, הציבור לא יתעשת, לא ייקח את עצמו בידיים ולא יוריד את רף השימוש בכלים החד-פעמיים ולא יוריד את הצריכה בסוגיית המשקאות המתוקים – תטיל את המס. אבל כל הכנסה מהמיסים האלה תחזור חזרה לאזרחים על ידי הורדת יוקר המחיה, ואם זה בנושא הבריאות, זה יחזור לקיצור התורים בבריאות. אי-אפשר לבוא ולהגיד: אנחנו באנו לחנך את הציבור על ידי מיסים, שזה דבר פסול כשלעצמו במדינה דמוקרטית ונאורה, וגם להשתמש בכסף הזה לטובת קופת המדינה. צריך להחזיר אותם להורדת יוקר המחיה, אם זה בבריאות – לקיצור תורים, ואם זה בנושא הסביבה – למתן. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, ידידי השר במשרד האוצר השר חמד עמאר, אני לא יודע אם הממשלה, לאו דווקא הממשלה הזאת, אני לא יודע אם האוצר – כי הוא עודד את זה ותמך בזה – מעוניין בכלל בצמצום זיהום האוויר ממכוניות, ואני אסביר לך למה. אני לא יודע אם הוא חפץ באמת בחיסול הפקקים או העומס בכבישים. בזמן שאתה ואני נאבקים בזיהום, בפקקים, בעומסים, מלינים ומתלוננים, ביד השנייה הממשלה גם סוללת כבישים ועוד נתיבים, והיא משחררת – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אתה מרשה לי לשבת, או שהבוס שלך אמר לך להוציא אותי? << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> – – משחררת מאסה כבדה של מכוניות בכל שנה באמצעות הקלות ברכבי הליסינג, בפטורים לחברות הליסינג. אני רוצה להאמין בכנות האוצר, בכנות הממשלה, הממשלות לדורותיהן. אני רוצה להאמין בכנות שבאמת הם רוצים לצמצם את זיהום האוויר מהמכוניות ובצמצום העומסים והפקקים בכבישים – ומי שנוסע בכבישי ישראל, יודע שהיום הפקקים הם לא בשעות מסוימות; העומסים בכבישים הם כמעט במשך כל היממה. אני יוצא מהדרום בסביבות 05:00, 05:30 – הכבישים כבר עמוסים. ואני אומר לך, אדוני מכובדי השר, על ידי זה שנותנים פטור ממס, הקלות במיסים לחברות הליסינג, נהיה שלכל מעסיק יותר קל, יותר כדאי כלכלית, לתת רכבי ליסינג מאשר החזקת רכב לעובדים שלו. הוא מרוויח משני הכיוונים. אז תגידו לי, ממשלה כזאת רוצה לצמצם את העומסים בכבישים? רוצה לצמצם את זיהום האוויר? אם באים לכאן עם תוכניות אמיתיות שמטפלות סוגיה-סוגיה לעומק, מההתחלה ועד הסוף, אז אפשר להאמין במהלכים, אבל כשאנחנו מצד אחד מטילים מיסים כבדים על האזרחים ובאותה נשימה, באותה תקופה, יוקר המחיה משתולל במדינת ישראל, ההתייקרויות משתוללות – אני לא רואה שום צעדים למיתון ההתייקרויות. ההפך הוא הנכון – שר האוצר אומר: תסבלו עד סוף 2022, מבטיח לכם, בתחילת 2023 יהיו הקלות. אי-אפשר, זה הרבה זמן, והממשלה ואוצר רציני צריכים לעשות צעדים כדי למנוע את ההתייקרויות, לבלום את ההתייקרויות, מה שתלוי בהם. גם כשזו בעיה גלובלית, הממשלה והאוצר תמיד ידעו להתערב לבלימת גלי ההתייקרויות. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מרגי. השר במשרד האוצר חמד עמאר, בבקשה. << דובר >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת מרגי, אתה יודע כמה אני מחבב אותך, מעריך אותך. אנחנו מכירים שנים רבות. אני זוכר שנפגשתי עם חבר הכנסת מרגי עוד כשהיה שר הדתות ואני הייתי עוזר של שר התשתיות אביגדור ליברמן. זה היה, אני חושב, לפני 20 שנה. זו הפעם הראשונה שנפגשנו, ומאז אנחנו חברים ונפגשים. שמע, אתה נגעת בכמה וכמה נקודות. האמת, ביררתי ורציתי לברר, ואני מברר עכשיו ואני אתן לך תשובה על ההורדה של המס ופטור ממס עד 400 – אמרת שהיה 640, הורידו את זה ל-400. הנחיתי את ראש המטה שלי לבדוק את זה. הוא איתי כאן, הוא יבדוק את זה. אם תגיע תשובה לפני שאני יורד, אני אתן לך אותה. אם לא, אני מבטיח לך שהיום תקבל ממני תשובה בדיוק כמה פטור ממס יש היום. אבל אני רוצה להגיד לך על שני הצווים שנגעת בהם: הצו הראשון, של הסוכר – במדינת ישראל יש קרוב ל-600,000 איש שסובלים מסוכרת. זה מספר ענק. חוץ מהסבל של אותו אדם שסובל מסוכרת, שמגיעים לכריתת גפיים וסבל ועיוורון, אלה גם הוצאות כספיות אדירות למדינת ישראל. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> יהיה להם גם סוכרת וגם – – – << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אני חושב ואני מאמין שאנחנו באים לטובת הציבור בנושא הזה. יכול להיות שאנחנו צריכים לצאת גם במבצעי הסברה על הנושא, ואני חושב שאנחנו נצטרך לעשות את זה – כמה מזיק כל הנושא של הסוכר, כל הנושא של המתוק, לא לשתות אותו ולא לאכול אותו, אבל אתה צריך גם להבין שאנחנו לא יכולים לדחות את זה עוד ועוד. אנחנו מדברים על הצווים האלה יותר משלושה חודשים, וגם על הצו השני שדיברת עליו, על החד-פעמי. אנחנו במדינת ישראל משתמשים פי שישה ממדינות ה-OECD בחד-פעמי. אתה בטוח יוצא לפיקניק, רואה אחרי שהאנשים עוזבים את המקום, כמה חד-פעמי משאירים. אנחנו מאמינים שצריך לצמצם את השימוש בחד-פעמי, ואנחנו רואים את השינויים באקלים. ראית רק עכשיו, גשם ראשון שלנו, איזה הצפות, מה השינוי שקורה בכל העולם, לא אצלנו, ואני אומר לך, זה יגיע גם אלינו, להצפות בלתי רגילות. זה דבר שיגיע לכל מדינה ומדינה, ואנחנו נגיע. אנחנו ראינו רק יומיים של גשם – ראינו מה קרה בנתניה, ראינו מה קרה בערים אחרות, לכן הנושא של ההצפות והנושא של האקלים זה נושא חשוב מאוד, ואני אומר לך, אנחנו מטפלים זה. אבל אני רוצה להגיד לך, נגעת גם בנושא של האלימות במגזר הערבי. אני נמצא בממשלה ואני יודע מה אנחנו עושים בממשלה וכמה דברים אנחנו מקדמים בממשלה. ראש הממשלה בעצמו עומד בראש ועדת השרים למאבק באלימות. אנחנו אומרים "אלימות במגזר הערבי", אבל אני רוצה להגיד לך, האלימות מתחילה במקום, אבל מתפשטת לכל מקום. היום האלימות היא בחברה הישראלית, ואנחנו כולנו צריכים להתאחד, יד אחת, להילחם בכל נושא של אלימות איפה שלא יהיה. אובדן משילות זה שמישהו יכול לצאת ולירות במישהו, לברוח משם ושלא יתפסו אותו. אחוז הפיענוח של רצח במדינת ישראל הוא נמוך ביותר, במיוחד במגזר הערבי, ושם אנחנו צריכים להילחם. ואני חושב שאנחנו בדרך הנכונה, עם הדברים שאנחנו עושים היום בממשלה הנוכחית, ואני חושב שאתה גם תומך בנקודה הזאת, להיאבק בכל האלימות שנמצאת. ואני רוצה להגיד לך, התקציב הנוכחי היטיב עם כל תושבי מדינת ישראל, במיוחד עם האוכלוסיות החלשות. אנחנו הוספנו לקצבה של הנכים, הוספנו לניצולי שואה, מ-3,000-2,500 העלינו את זה בעוד 2,500, העלינו את זה ב-65%, את המענק שהם מקבלים. זה הרבה כסף שקיבלו אותו עכשיו, יקבלו אותו בינואר. הוספנו לקשישים, לאזרחים הוותיקים, עד 70% משכר המינימום למי שמקבל הבטחת הכנסה. הוספנו גם לנכי צה"ל, "נפש בריאה", מיליארד שקל, לטפל בכל נכי צה"ל, ששנים רבות אף אחד לא טיפל בהם, ואני חושב שאנחנו עושים את זה. אנחנו מודעים ליוקר המחיה. אנחנו נעשה את הכול על מנת להוריד את יוקר המחיה. התחלנו את זה בחוק ההסדרים שקידמנו: הרפורמות ביבוא, לפתוח את היבוא, להקל את היבוא, לאפשר יבוא, יבוא מקביל, להוזיל את הפירות והירקות. לא יכול להיות מצב שהפירות והירקות במדינת ישראל הם יותר יקרים מבכל מדינות אירופה. אנחנו עושים את זה, נעשה את זה. אני חושב שכאן בכנסת הזאת כולם מאוחדים בנושא אחד – להוריד את יוקר המחיה, שנאפשר לכל צעיר וצעירה במדינת ישראל לקנות דירה, ואנחנו נעשה את זה. ואני אגיד לך, חברי חבר הכנסת מרגי, בשנים האחרונות בנו במדינת ישראל 45,000 דירות, והצורך שלנו הוא 60,000 ו-70,000. אנחנו רוצים להגיע ל-80,000 ו-70,000 ו-60,000, שניתן את הפתרון לזוגות הצעירים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לשר במשרד האוצר חמד עמאר. ראשון הדוברים – חבר הכנסת אופיר אקוניס, בבקשה. << דובר >> אופיר אקוניס (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שר התיירות, ממשלה ללא אמון ציבורי צריכה ללכת; ראש ממשלה ללא אמון הציבור צריך ללכת; שרים מעופפים, מנותקים מהציבור – קודם כול צריכים להיות בארץ, כן – צריכים ללכת. ממשלה שנכשלת בכל תחום מתחומי חיינו מסוכנת לישראל. אדוני, אתמול נרצח על ידי פרא אדם, מחבל, מורה מהזרוע המדינית של חמאס, כדברי השר לביטחון הפנים – ישבתי כאן, שמעתי חלק מדבריו; הוא מגנה אותנו על כך שאנחנו מגישים הצעות אי-אמון בממשלה, אותו שר לביטחון פנים, שמסביר לציבור שמחבל מן הזרוע המדינית של חמאס רצח את אליהו קיי, השם ייקום דמו. ובאותו יום, אדוני, זוג נפצע ביפו. בשבוע שעבר – עוד פיגוע בירושלים. השר רזבוזוב, הביטחון האישי, כמו מצבכם בסקרים, הולך ומידרדר. המדיניות נקבעת על ידי התנועה האסלאמית. נקודה. שום מכבסת מילים, שום תירוץ, שום דבר לא ישנה זאת. אה, אז יש קצת טיעון: כן, גם אתם דיברתם איתם. לא הקמנו איתם ממשלה, הם לא יושבים איתנו בקואליציה. את זה אתם עושים. זו אחריות קולקטיבית – גם שלך, השר רזבוזוב, כחלק מן הממשלה. עליהם אתם בונים. אני מתקן, סליחה: איתם אתם הורסים, לא בונים. קיבלתם מדינה משגשגת, עם ביטחון אישי, עם כלכלה חזקה מאוד, לא עם מיסי עתק על הציבור, אדוני היושב-ראש. למה עלו המיסים, השר רזבוזוב? למה עלו המיסים הללו? כדי לממן את כתב הכניעה שלכם לרע"מ, את דמי החסות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הממשלה הזאת נכשלה. הממשלה הזאת צריכה ללכת. אני אומר לראש הממשלה – אמר פעם אהוד אולמרט, בשיא השפל של הקריירה שלו: אני ראש ממשלה לא פופולרי. כך אמר – ציטוט. נפתלי בנט לא רק ראש ממשלה לא פופולרי, הוא לא ראש ממשלה לגיטימי. נכשלת – לך. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אקוניס. הבא בתור – חבר הכנסת ארבל. בבקשה. << דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בראשית דבריי אני מבקש להביע את צערי ואת צערה של סיעת ש"ס ואת צער הבית הזה כולו על לכתו של אליהו דוד קיי, השם ייקום דמו, שנרצח בפיגוע פחדני ומתועב על ידי מחבל בעיר העתיקה בירושלים אתמול; יהודי צעיר, מוכשר, פטריוט שעלה מדרום אפריקה כדי לחיות כאן בציון, וציר חייו נגדע על ידי חיה, מחבל שמוכר כפעיל הזרוע המדינית של החמאס – הוכחה נוספת לכך שאין כל מקום להבחנה המלאכותית הזו בין זרוע מדינית לזרוע צבאית, בין חמאס מותר לחמאס אסור. ליבנו עם משפחתו של אלי, השם ייקום דמו, ועם קרוביו. אבקש גם לשלוח מכאן איחולי החלמה מהירה ושלמה לכל הפצועים מהאירוע ולפצוע מהפיגוע ביפו אתמול. עם ישראל כולו מתפלל בעדכם. בזמן שאזרחי ישראל מתמודדים עם הידרדרות קשה במצב הביטחוני, הממשלה הזו דואגת שלהנהגה המושחתת של הרשות הפלסטינית יהיה מספיק כסף כדי לרפד את עצמה ואת מקורביה ולשלם לבני המשפחות של המחבלים. ביד אחת מבטיח שר הביטחון לאבו מאזן הלוואה של חצי מיליארד שקלים, וביד השנייה השר לשיתוף פעולה אזורי דואג שמדינות אירופה ישתפו ביניהן פעולה כדי להעביר מיליארדים לרשות הפלסטינית. בזמן הזה השר לעניינים אזרחיים ברשות הפלסטינית, חוסיין א-שייח', טוען שלא היה ולא נברא, הרשות לא קיבלה הלוואה. מכלל לאו אתה לומד הן: הלוואה לא ניתנה, מתנה ניתנה; ממשלה שמחלקת מתנות לרשות, שמחלקת מתנות למחבלים. לא מדובר במקרה שיד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה; זוהי יד שמאל שלא יודעת מה יד שמאל עושה. נאמר בשירת הים, אדוני היושב-ראש: "ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב". למה כתוב פעמיים "ימין"? רש"י מפרש: "כשישראל עושין את רצונו של מקום, השמאל נעשית ימין". היום, גם הימין נעשה שמאל בממשלה הזו, ששר הבריאות בה מכנה את צעירי ההתיישבות "נערי הזוועות", משתתף בכנסים עם ארגוני יש דין, שוברים שתיקה ושלום עכשיו. איפה ראש הממשלה בנט ושרת הפנים שקד ושר המשפטים סער? מי שפעם תקפו את הממשלה שהיא לא מספיק ימנית, היום משתתפים בממשלה של עשר מעלות שמאלה. כעת, ממש לפני שעליתי לכאן לפודיום, פורסם ברשתות החברתיות שאשתו של פאדי אבו שחידם, יימח שמו וזכרו, המחבל שרצח את אליהו, הוסגרה לישראל על ידי ממשלת ירדן. לצערי הרב, עמותת סיוע 48 בראשות מנסור עבאס וחבריו עכשיו לא תצטרך להתעמת כדי לעשות העברות כספיות לחו"ל. את התמיכה באלמנות וביתומים, הכסף הזה של הטרור למשפחות המחבלים, הם יוכלו לשלוח כאן, בתוך מדינת ישראל. לצערי, כל מה שקורה בצד הביטחוני והמדיני לא משתווה לנזק העצום שגורמת הממשלה לחברה בישראל ולחלשים בחברה. זו בכייה לדורות. אחרי תקציב לא חברתי, ממשיכה הממשלה בכל הכוח להעלות מיסים על חלשים, מיסים רגרסיביים על צריכה. אתמול, בוועדת שרים לחקיקה, דחתה הממשלה הצעות חוק חשובות של חברי האופוזיציה להעלות את קצבת הילדים בתקופה קשה של משבר כלכלי ולעידוד עסקים להעסקת בני החברה הערבית והחברה החרדית. כתב שר התקשורת בפייסבוק למה הוא הצביע נגד ההצעה: כי מי שלא משרת את המדינה, הוא ישראלי פחות טוב. הממשלה במובהק לא מנסה אפילו להסתיר שאין לה כוונה לקדם אוכלוסיות מוחלשות או לצמצם אי-שוויון, אפילו מתוך מטרה של קידום הכלכלה הישראלית כולה, לא בשביל ערבים, לא בשביל חרדים. הגישה היא שהמדינה סופרת לאזרחים נקודות ומענישה אותם. זוהי לא ממשלה חברתית, זו לא ממשלה נבונה, אלא ממשלה אליטיסטית, מנוכרת לחברה הישראלית ולכל מי שאחר או שונה במדינה הזו. אין לי ספק ותקוותי שתיפול במהרה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת פרוש. בבקשה. << דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הכנסת הייתה אמורה לדון היום בחוק הממשלתי שקרוי "חוק הגיוס". החוק בנוי על היסודות של הוועדה שמינה לצורך זה במשרד הביטחון מי שהיה לפני ארבע שנים שר הביטחון, אביגדור ליברמן. יהדות התורה התנגדה לכך אז בתוקף, וזוהי עמדתה הברורה. גם היום אנחנו נגד חוק ששולל משר הביטחון לתת בכל מצב דיחוי מהשירות לכל מי שתורתו אומנותו. גונבה לאוזניי שמועה שהקואליציה אינה בטוחה שהח"כים של רע"מ יתמכו בחוק, לכן לא דנים על כך היום, ואולי חשוב שדבריי ייאמרו לפני הדיון שיתקיים פה כמצוות הבג"ץ. הנביא ירמיהו אומר: "מי האיש החכם ויבן את זאת – – – ויגִּדה על מה אבדה הארץ – – –ויאמר ה'", ממשיך הנביא, "על עזבם את תורתי אשר נתתי – – – ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה". והנביא נחמיה אומר: "ואריבה את חֹרֵי יהודה ואֹמרה להם מה הדבר אשר אתם עֹשים ומחללים את יום השבת. הלוא כה עשו אבותיכם ויבא – – – עלינו את כל הרעה הזאת – – – ואתם מוסיפים חרון על ישראל לחלל את השבת", מסיים הנביא נחמיה. כך, עם האמונה הזו, אנו חיים – "על עזבם את תורתי", על חילול השבת. ולכן אנחנו גם אומרים: "ומפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו" ואנחנו בגלות. ואני מזכיר את הרצח אתמול ליד הכותל המערבי. שהשם ייקום דמו, ואני מאחל החלמה מהירה לפצועים. אני מבקש לנמק את האבסורדים שמונחים בבסיס הצעת חוק הגיוס העכשווית, ואני שואל שאלה תיאורטית ואולי גם מעשית: מה יקרה אם כל בני הישיבות גילאי גיוס ילמדו, ולא יהיו כאלה שלא לומדים, כפי המוצע בחוק? מה שיקרה – כל תלמידי הישיבות ילכו לכלא. ולמה הם ילכו לכלא? כי הם מאמינים בדברי הנביא. החוק מציע סנקציות כלכליות על הישיבות אם הן לא עומדות ביעדים, זאת אומרת, למרות שתפקיד הישיבה הוא לחנך רק ללימוד התורה – כי הם חיינו ואורך ימינו – החוק מבקש להטיל על הישיבה תפקיד חדש: לספק יעדי גיוס. כל הרעיון של מתווה היעדים הוא צורם. הביטוי לכך הוא שזכותו של לומד תורה ללמוד תורה רק בתנאי שהחבר שלו לא ילמד. אלה בקצרה הדברים האבסורדיים שבחוק, ויש עוד כמה. כמעט 75 שנים, מאז קום המדינה, הייתה סמכות בידי שר הביטחון לתת דיחוי לכל מי שיושב ולומד, ואם חס ושלום החוק המוצע הזה יעבור ולא יעמדו ביעדים, לשר הביטחון לא תהיה יותר סמכות לתת דיחוי ללומדים. זה שינוי עצום. זה שינוי יסודי ממה שהיה נהוג עד היום. לכן אני אומר כאן לחברי הכנסת: זכרו, אם לא ייתנו לנו ללמוד, לא נהיה פה. אנחנו נהיה רק היכן שייתנו לנו ללמוד. הפסוק אומר: "כל כלי יוצר עליך לא יצלח". אנחנו נלמד פה, כי בעזרת השם, אנחנו גם ננצח. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוסי שיין, בבקשה. << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול עברנו אירוע נורא, רצח נורא, של אליהו דוד קיי, וכולנו פה הזדעזענו מהרצח המתועב הזה ומביעים תנחומינו. אנו מקווים שכוחות הביטחון יעשו את העבודה כפי שהם תמיד עושים, ורק יכולים לאחל החלמה מהירה לפצועים ותנחומים עמוקים מקרב לב למשפחתו של האדם הנפלא הזה, שבאמת, רק מהתמונות ניתן לראות איזה איש גדול הוא היה. יושבים פה חבריי חברי האופוזיציה ומגישים הצעת אי-אמון. הגדיל מכולם חברי פרוש, שדיבר לפני דקה. אוזניי לא האמינו למה ששמעתי. אמר לנו חבר הכנסת פרוש: אם לא תיתנו לנו ללמוד, פשוט לא נהיה פה. << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני לא אמרתי שלא נכון. אתה אמרת. מה אומר לנו חבר הכנסת פרוש? מדינת ישראל תמיד באה שנייה לכל הנושא החרדי. ולכן אנחנו מתחילים לדון פה בהצעת אי-אמון על אותה פיקציה שהייתה קיימת כאן, שקראו לה ימין מלא מלא. מה זה ימין מלא מלא? אם נשרת – אנחנו נברח מהמדינה. זה ימין מלא מלא. אז בואו נראה מה קורה פה באותה קואליציה שעושה דברים והאופוזיציה פשוט לא יכולה לסבול את זה כי זה כל כך מצליח. התחלנו במדיניות הקורונה, וכולנו יודעים באמת, לא בשביל לתקוע בשופרות, איך הדברים האלה עובדים במדינת ישראל אחרי הבוסטר, איך מערכת הבריאות מתפקדת – כל אותה מערכת שכל הזמן אנחנו ראינו שהיא כל הזמן מדשדשת. הגענו ליציבות פוליטית אחרי ארבע מערכות בחירות, והעברנו תקציב מופתי בתור חברה ישראלית. אני לא ארצה לומר את כל הדברים, אבל כולכם כבר שמעתם את השר עמאר בכל הנושאים של תמיכות באנשים ניצולי השואה, באנשים נזקקים, במערכת החינוך, במערכת הבריאות ובכל המערכות האחרות, איך חיזקנו את כל המערכות. למול כל אלה אנחנו רואים את היחסים המשופרים עם ירדן ועם מצרים, וראינו רק השבוע מה שקרה עם טורקיה, והכול בשקט ולא בצלצולים ולא בדרמות של מה שאנחנו קוראים בצרפתית L'Etat, c'est moi – המדינה זה אני. כל הדברים האלה הלכו ונמוגו ונכנסנו למסלול של "אנחנו", של שליטה ושל אפקטיביות, והקואליציה הזאת מראה נחישות יוצאת דופן. ומה עושה האופוזיציה, שמגישה אי-אמון? מה היא עושה? היא אפילו לא משתתפת בכל הנושאים הקשורים לטובתם של אנשי מדינת ישראל. ישב פה קודם חברי יואב גלנט, שהוא באמת חברי, ויושבים פה אבי דיכטר, שהוא חברי, וצחי הנגבי, ואינם מגיעים אפילו לדיונים של ועדת החוץ והביטחון, כי הם מחרימים. את מי הם מחרימים? הם מחרימים את אנשי ישראל? את מי הם מחרימים? את מדינת ישראל הם מחרימים? פשוט בלתי ייאמן. ולא אומר ולא אוסיף על דברי הבלע והשסע ששמענו פה השבוע, ולא אוסיף ואומר על דברים שנאמרים כאן מעל הדוכן. והינה, באמת קוראים תיגר על הממשלה בלי להציג אפילו חלופה. אין להם חלופה. אומרים: הממשלה הרעה הזאת. זאת אומרת, מי יעמוד בראש הממשלה? נתניהו. אבל נתניהו לא מסכים שמישהו מהליכוד – יושב פה חברי ישראל כץ, שיאמר לכם. הרי הוא הציע את עצמו לעמוד בראש הממשלה החליפית, וגם את זה לא הציעו לו. לכן אני אומר: אנחנו מבינים את זעקות השבר, כי לא האמינו שהדבר הזה יעבוד בצורה כל כך טובה. ולגבי חברי אופיר אקוניס – הרעיון שאין אמון בציבור בממשלה הוא הרי עורבא פרח. אמון הציבור הישראלי ניתן על ידי כנסת ישראל, ויש לנו רוב בהחלט מרשים. כל מי שחושב שאמון הציבור נמדד במנדטים כמו שאתה חושב, חבר הכנסת סמוטריץ', לא מבין בכלל מהי דמוקרטיה פרלמנטרית. לכן אני אומר – אנחנו נמצאים פה חמישה וחצי חודשים אולי – – – << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט לסיום. << דובר_המשך >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אנחנו אמרנו: חמישה וחצי חודשים לאחר הקמת הממשלה – ממשלה יציבה, שמתפקדת, ששיפרה את היחסים; תראו מה קורה בגבול עזה. וכל המילים האלה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הבוס שלך, שאמר: אם אין נאמנות – אין אזרחות – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. בבקשה תסיים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – להחזיר אותם לרשות הפלסטינית. יוסי, עזוב, אל תדבר סתם. << דובר_המשך >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> עם כל הכבוד, חבר הכנסת אמסלם, לא התייחסתי אליך ברמה האישית כרגע. לא רציתי לומר כלום על כל הדרמה של השבוע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת שיין, המשך וסכם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מסכם ואומר: יש לנו פה ממשלה יוצאת דופן – בהישגיה, באופייה, בהתקדמות שישראל עושה – ואני מברך אותם כפי שהם ממשיכים. המשיכו, עלו והצליחו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סמוטריץ', בבקשה. << דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להסכים לדבריו האחרונים של חברי הכנסת שיין. יש לנו ממשלה יוצאת דופן – יש לנו ממשלה שלראשונה מאז הוקמה מדינת ישראל נשענת על תומכי טרור אנטי-ציונים. יש לנו ממשלה שמפיחה רוח גבית מסוכנת במפרשי הטרור שמכה באזרחי מדינת ישראל בכל מקום, וקיבלנו כולנו תזכורת כואבת אתמול. ליווינו היום קורבן נוסף, עלם חמודות, למנוחת עולמים. זה האירוע. אפשר לדבר על הבדואים בנגב; אפשר לדבר על הערבים בלוד וברמלה ובעכו ועל הפרעות של מבצע שומר החומות; אפשר לדבר על הפיגוע אתמול. יש פה מכנה משותף אחד, חבר הכנסת להב הרצנו: כן, טרור לא נובע מייאוש, כמו השקר שאתם בשמאל מנסים למכור לציבור הישראלי במשך שנים. טרור נובע מתקווה. הוא רציונלי – תקווה להשיג באמצעותו הישגים ולהחליש את מדינת ישראל. אין אזרח אחד במדינת ישראל שלא מרגיש את הרמת הראש המתריסה והמסוכנת של רבים רבים מקרב ערביי ישראל בחודשים האחרונים. אי-אפשר להתעלם מזה. כן, הייתה בעיית משילות קשה במשך שנים, גם הליכוד לא טיפל בה, זה נכון, אבל אי-אפשר להתעלם מהרמת הראש – בכמות ובאיכות, בכמות ובאיכות, מכיוון שכשהם מזהים את החולשה שלנו, הם מזהים את הכרסום שלנו באמונה בצדקת הדרך, הם מזהים את ההתקפלות שלנו, אז הם מרימים ראש בהתרסה, באנרכיה. הולכים עכשיו להלבין עשרות מבנים לא חוקיים. הרי הבעיה איננה – הפרת החוק זו התוצאה. יש פה כפירה בסמכותה של המדינה כמדינה יהודית. מי שכופר בסמכות המצווה בוודאי לא מקבל את ציווייו. אנחנו יודעים – הגמרא אומרת: קודם מקבלים עול מלכות שמיים, אחר כך עול מצוות. אם אין ריבונו של עולם, מה אנחנו מקיימים מצוות? אם אין מדינה לגיטימית, ריבונית, מה פתאום שנציית לחוקיה? ככה מחנכים שם מגיל אפס, מגיל אפס – לכפור בסמכותה של המדינה היהודית. זה נכבה מבחינתם, זאת עוולה, זה כיבוש – לא ב-67'. מה, לא ראינו כולנו את המחבלים האלה שהתראיינו אתמול בכתבה של אוהד חמו? אנחנו תיירים בארץ הזאת. זאת בכלל לא מדינה שלנו. הם מדברים על מלחמה, על אינתיפאדה, והמחבלים האלה מקבלים מכולנו ביטוח לאומי, הם מחזיקים תעודת זהות כחולה. השתגענו? השתגענו? אז לקחנו עכשיו את התנועה האסלאמית, הגורם הרדיקלי הקיצוני ביותר, לאומן, מסוכן. אין שבוע שלא מתפרסם עוד איזה סרטון של עבאס; עכשיו זה ראאד סלאח לפני שהוא נכנס לכלא. הפכנו את כל המדינה הזאת לבת ערובה שלהם. נתנו להם להחזיק בידיים את כל ההישגים ואת מפתחות התקציבים והמינויים, והם הרי מפרשים את זה כהודאה שלנו: הינה, סוף-סוף היהודים מודים באיוולת, מודים בעוול, מודים בנכבה, מתחילים לתקן, שופכים עלינו כסף. אני רק רוצה לומר, ברשותך, היושב-ראש, עוד שני משפטים רק לאזרחי ישראל: זה הפיך. אני שומע יותר ויותר אזרחים מיואשים. תראו איך אפשר להתמודד עם הרמת הראש הזאת בכל רחבי ארץ ישראל. זה בצ'יק, היושב-ראש, יכול להתהפך, רק בהחלטה שלנו. כשאנחנו נהיה גיבורים וחזקים ונחושים ונאכוף את הריבונות והמשילות שלנו בכוח – כן, בהמון כוח – הם יבינו את זה. לא צריך להיות היסטוריון גדול כדי לזכור איך נראו יהודה ושומרון אחרי ששת הימים. קיבלו אותנו עם סוכריות ואורז, כי ראו כוח וכיבדו כוח – אגב, כמו שערביי ישראל כיבדו את הכוח הזה אחרי מלחמת העצמאות – ואנחנו, כמו מטומטמים, הבאנו את אש"ף מתוניס, טיפחנו אצלם תקווה, הרמנו להם את הראש והזמנו עלינו את גלי הטרור. והינה, ערביי ישראל רואים: אם הפלסטינים, הולך להם טוב, למה אנחנו לא גם? ואנחנו בעשרות שנים מסוכנות מאוד, ולדבר הזה נתתם בוסטר בממשלה הזאת. זאת איוולת שמסכנת את קיומה של מדינת ישראל, אבל זה הפיך. שוב, ברגע שמדינת ישראל תחליט – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – שהיא חוזרת למשול ולוקחת את האחריות בנגב, בגליל, בערים המעורבות, באגרוף ברזל, עאידה תומא סלימאן – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – באגרוף ברזל, את והחברים שלך הרי בשנייה תתהפכו, והשלום והשקט והשלווה יחזרו לאזרחי ישראל ולרחובותיה היהודיים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, את מוזמנת להגיד את דברייך. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבל שחבר הכנסת סמוטריץ', כמו גיבור גדול, עומד על הדוכן, אומר דברי פשיזם טהור, מדבר אליי ובורח מהאולם ברגע שאני עולה על הדוכן. כנראה הוא יודע טוב מאוד איזה דברים נבזיים הוא אמר מעל הדוכן הזה כשפנה אליי ואמר: את והחברים שלך. אז אנחנו יודעים טוב מאוד מי החברים שלך, סמוטריץ'. אלה אותם פורעי חוק, המתנחלים שמתנכלים לפלסטינים יום-יום; אלה אותם אנשים שתוקפים את השדות ואת עצי הזית ושורפים אותם כי רוצים להשתלט – והכול בשם הירושה האלוהית שניתנה, אני בטוחה, לא לאנשים כמוך, אם כבר ניתנה, אם בכלל ניתנה. לצערי הרב, עמד חבר הכנסת גלנט על הדוכן הזה ודיבר על האלימות המשתוללת בחברה, והוא אמר ככה: יהודים בנגב מרגישים חוסר ביטחון. טוב מאוד שהוא אמר את זה, כי אז אנחנו מבינים: לא אכפת לו בכלל מהאזרחים באופן כללי, אכפת לו רק מיהודים – רק היהודים מרגישים חוסר ביטחון. אז בוא תשמע, מר גלנט, חבר הכנסת גלנט: אתה מדבר על אי-אמון וחוסר ביטחון אישי. אתמול בלילה נרצחה אישה בכפר ג'דיידה-מכר; היום נורתה עוד אישה, מנהלת בית ספר, בפתח בית הספר שלה, והיא נורתה מול התלמידים שלה בעיר עראבה; שלשום נורתה אישה בנצרת, והיא ניצלה. יום-יום אנחנו מקיזים דם. החברה הערבית משלמת מחיר כבד על המדיניות הפושעת שלכם כשישבתם בממשלה, כאשר הזנחתם – זאת אפילו לא המילה – כאשר באופן סיסטמטי הפליתם נגד האוכלוסייה הערבית. ונתתם לארגוני הפשע לפרוח. חשבתם שזה יישאר בתוך החברה הערבית. לא ידעתם, או ידעתם שאתם מגדלים בעצם אש שתאכל את כולנו כאשר תשתולל. ארגוני הפשע, שהם ארגונים כלכליים, רוצים להרוויח כסף, ולא יסתפקו במה שיש בתוך החברה הערבית. משתמשים בדם שלנו כדי להסית נגדנו, כדי להמשיך את אותה מדיניות של הסתה גזענית פושעת. מצד שני, אני חייבת להגיד שלצערי הרב, המשך מדיניות הכיבוש גורם לכולנו לשלם מחיר, גם יהודים וגם ערבים-פלסטינים, בתוך ישראל ומחוץ לקו הירוק. וגם המשך מדיניות העוני וההכבדה על השכבות המוחלשות – כולנו משלמים את המחיר שלה. חבל מאוד שאנחנו ברשימה המשותפת נלכדים בקו התפר בין ממשלה שאין לנו אמון בה לבין אופוזיציה שאנחנו לא חלק ממנה ואין לנו אמון בה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת רוזין, בבקשה. << דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, חווינו, שמענו בסוף השבוע האחרון אמירות קשות מאוד מפי חבר הכנסת דודי אמסלם, מה יקרה כשהוא יחזור לשלטון; כאילו לא חווינו את זה כשהוא היה בשלטון, כשהוא היה יושב-ראש ועדה, כשהוא היה שר. הרי את כל הדברים האלה כבר חווינו, שמענו, היינו בהם. כל האיום – איום, כן; לא רק הסתה, לא רק דברי בלע, לא רק סגנון, אלא מהות – איום על שופטי בית המשפט העליון, על עובדי ציבור, על יועצים משפטיים, על חברי וחברות הכנסת, מה יקרה להם כשהם יהיו באופוזיציה – כל האיומים האלה, כבר שמענו אותם וחווינו אותם, בואו נגיד את האמת. אני בתור אופוזיציה חוויתי אותם. היינו פה. אנחנו לא מופתעים משום דבר, אבל מדובר בהחלט באיומים שלא ראוי להשמיע אותם. אתה יודע, הם כל הזמן אומרים לנו: מה שאתם עושים לנו זה נורא. אנחנו, כשנהיה חזרה בשלטון – אז הייתם בשלטון. אני יודעת מה עשיתם. אנחנו זוכרים איך יושב-ראש הכנסת סירב לפתוח את המליאה למרות החלטת בג"ץ, למרות שהיה סדר-יום. הוא סירב כי לא מצא חן בעיניו איזה חוק שאמור לעבור פה, כי ראש הממשלה לא רצה לקדם חוקים מסוימים, אז הוא פשוט לא פתח את המליאה. אנחנו לא מדברים כבר על סעיף 98 שחדשות לבקרים הפלתם עלינו, והחלטתם על מה דנים ולא דנים, ואפילו על זה היה בג"ץ – על זה שאת ועדת הכלכלה שאתם כל כך זועקים שלקחו מכם אתם הייתם הראשונים שגזלתם מהאופוזיציה; את זה שאפילו את הוועדה למינוי שופטים הכנסתם באיזה קומבינה איש ימין, כאילו הוא באופוזיציה. הימין היחידי שהיה באופוזיציה מישראל ביתנו – הכניסו אותו כדי שלא יהיה שם אף נציג למרכז-שמאל. אז אנחנו כן הכנסנו נציג לימין – ועוד איך, איזה ימין, או-הו, איזה ימין – לוועדה למינוי שופטים. אז עם כל הכבוד, תפסיקו להלך עלינו אימים. תפסיקו לספר לנו איך אתם הייתם דמוקרטים לעילא ולעילא, כי אנחנו היינו פה ואנחנו ספגנו את כל הדורסנות הזאת. כמנהלי ועדות הוצאתם אותנו, זרקתם אותנו, העברתם פה חוקים שאחר כך בג"ץ ביטל – חוק מיסוי דירה שלישית, על זה שעשיתם באיזה הליך מהיר מאוד, העברתם חוק ככה בכנסת, הקואליציה. אנחנו, נמאס לנו לשמוע את האיומים, נמאס לנו לשמוע את זה שאתם רוצים למחוק את הצדק ואת הדמוקרטיה, וזה רק מחזק אותנו שהממשלה הזאת קמה כדי להגן על הדמוקרטיה, כי הייתה פה סכנה אמיתית לדמוקרטיה הישראלית, אובדן אמון הציבור, שהחבר'ה הצעירים אומרים: רגע, למה בכלל צריך דמוקרטיה אם אתם לא מצליחים לשלוט, אם יש עוד פעם ועוד פעם בחירות, אם כל רגע אתם מבטיחים משהו אחד ועושים משהו אחר ואתם לא מצליחים אפילו לייצר יציבות שלטונית? אז אנחנו כאן ובממשלה הזאת כדי להחזיר את אמון הציבור ולהחזיר את הדמוקרטיה, ואתם תמשיכו לעשות אנרכיה, ואנחנו ניאבק בזה. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת רוזין. חבר הכנסת טאהא – אינו נוכח. חבר הכנסת טור פז, בבקשה. אחרון הדוברים. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כשאני עולה כאן בהקשר של הצעת האי-אמון שהעלתה האופוזיציה, כמו יהודי טוב אני רוצה להשיב בשאלה על שאלה. חבריי בליכוד, ארבע מערכות בחירות גררתם את המדינה כי הכיסא היה חשוב, כי בחרתם את האדם היחיד שלא יכול להרכיב ממשלה; הקרבתם מדינה שלמה כשה לעולה. עכשיו אפילו יום אחד לא נתתם צ'אנס לממשלה, כאילו מישהו שכח שהייתה כאן מדינה שלמה שהייתה משותקת ללא תקציב. אני יודע, קשה לראות מספסלי האופוזיציה שיש כנסת מתפקדת, ראשי ועדות, דיונים, חקיקה, ממשלה שעובדת, ראש ממשלה שקיבל את אמון הכנסת, שרים שעובדים במשרדים, המדינה חזרה לפעילות. ובכנות, לא כל האופוזיציה אותו דבר: יהדות התורה מגיעה לוועדות ועובדת; ש"ס מגיעה לוועדות ועובדת קשה; גם מפלגת הציונות הדתית. ככה נראית מחלוקת: לא מסכימים אבל עובדים. אבל לליכוד זה לא מתאים. עושים ברוגז. את מי אתם חושבים שאתם מחנכים עם ההתנהגות הזו? על מי נראה לכם שאתם מאיימים? 30 מנדטים נשלחו לכנסת כנציגי ציבור. אתם לא עובדים בשבילם. כמה דוגמאות: השרה מירי רגב, שרת התחבורה לשעבר – אני חבר בוועדת התשתיות, דנו על חוק המטרו; נשארנו פה ועבדנו ימים ולילות – כשרת התחבורה בדימוס, את לא חושבת שיש לך מידע רלוונטי לספר לנו? קצת לחלוק מהאתגרים שאיתם המשרד שבראשותו עמדת התמודד? שר הסייבר והדיגיטל לשעבר, שיושב כאן, דודי אמסלם, שר התקשורת יועז הנדל עובד לחבר את ישראל לתשתיות סיבים אופטיים. אין לך משהו לתרום לו? על מה אזרחי ישראל משלמים לו שכר? למה לא לבוא לעבודה? אני חבר כנסת צעיר ממך בוותק – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> סיפור הסיבים הוא אפילו עוד לפניי, כשהייתי חבר כנסת, לא שר. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> נו, אז תבוא לעזור, דודי. למה לשבת באופוזיציה? למה לצעוק מנגד? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא חושב שהוא התחיל את הסיבים. גם לא אני, דרך אגב. הרבה לפניי. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני חבר כנסת צעיר ממך בוותק – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – חשבתם שעכשיו המדינה התחילה. עד שלא באתם, כלום לא היה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אני לא נמצא פה הרבה זמן, אבל אני מרגיש מחויב לציבור ששלח אותי לכנסת ולערכים שבשמם אני כאן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> 12 שנים – איפה הייתם – – – תבדוק. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה חוץ מחבריי חברי הכנסת קרעי וכץ לא ראינו כאן כמעט אף חבר כנסת בוועדות? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה תגיד. אתה תגיד. אני לא חבר כנסת – – – << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוועדת החינוך – אתה שומע, דודי? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה תגיד. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוועדת החינוך עבדנו בחוק ההסדרים על פטור משימוש חורג למעונות יום. אולי שר החינוך הקודם יואב גלנט יכול היה לסייע לנו שם. בוועדת הרפורמות אנחנו עובדים עכשיו על חוקי כשרות. אפשר לבוא להתווכח, כמו שעושים חבריי החרדים, אבל להחרים אותה? אני מבין שאין הסכמות, אני מקבל את זה שחלקכם חושבים שמה שאני עושה, שמה שאנחנו מקדמים, הוא לא טוב. אני מקבל את הביקורת גם לפעמים. היא חלק ממהות הדמוקרטיה. אל תסכימו איתי, אל תסכימו איתנו – מקובל, אנחנו חושבים אחרת, אבל בואו נדבר על זה. בואו נדבר על הסיבות שבגינן נכנסנו כולנו לכנסת, מדוע הציבור שלח אותנו, כל מפלגה והערכים שבשמם היא פועלת. לא זכור לי מצע שהיה כתוב בו: באים לקלפי לעבוד, ואחר כך עושים ברוגז כי לא ניצחנו. ידידיי המחוקקים, חברי הכנסת מהליכוד, הכנסת היא מקום עבודה שלנו ושלכם. בואו להחתים נוכחות, בואו לריב איתנו בוועדות, ואז נדבר על מה אנחנו לא מסכימים. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – אנחנו נבוא לוועדות. נשמח לבוא. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> בואי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. סגן השר במשרד האוצר חמד עמאר, בבקשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> סגן השר, בבקשה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> הכול ביחד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נא לסכם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> למה אחד כן ואחד לא? << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, למה? מה שנוח. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שר במשרד האוצר. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> גם כספים, ועדת הכנסת, למה לא? נתמוך בכול, נסדר הכול, בשמחה. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> תאמין לי שגם היושב-ראש מסכים איתי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> לא. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> תתפלא. אם זה היה תלוי בו הוא מזמן היה – – – מסודר. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אז תיתנו לנו את מה שמגיע לנו בוועדת הכספים. למה לא? נשמח לבוא. אני רוצה לבוא בחינם. << דובר >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> תאמין לי, אדוני היושב-ראש, בקושי אני שומע את עצמי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת שטרית. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אני לא שומע את עצמי. אני אוהב לשמוע אותך, אבל אני צריך לשמוע את עצמי, ואנשים צריכים לשמוע אותי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אני הייתי הפרסומות. לא התחלת. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אני עוד לא התחלתי – התחלתי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אה, אוקיי – – – << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אני קראתי את שתי הצעות האי-אמון, אחת על האלימות והידרדרות הביטחון האישי במדינת ישראל – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> 12 שנים – מה עשיתם? ככה תתחיל, כבוד השר. זה המשפט שלך: 12 שנים – מה עשיתם? אז אני אדע שזה אתה. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> חברי דוד אמסלם, אתה בדרך כלל לא מפריע לי. אנחנו מתואמים, ואתה לא מפריע לי. ותמיד אתה – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אנחנו – – – << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אנחנו – אף פעם לא הפרעת לי. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> חלאס – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> עוד אחד בא להפריע? פטין מולא, מה קרה לכם? << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> עוד לא נכנסנו – "מה קרה לכם?" << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אני עוד לא התחלתי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> באנו לשמוע. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> עוד לא התחלתי. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> עוד לא נכנסנו. מה קרה לך? << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> דודי אמסלם, אתה לא היית כאן 12 שנים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יש לך זכויות – – – << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אתה כאן פחות מ-12 שנים, אם אני לא טועה. כמה שנים אתה כאן? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עוד מעט שבע. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> עוד מעט שבע. אני 13 שנים כאן, אני יותר ותיק ממך. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> עם הפסקות. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אז אני לא אגיד: 12 שנים לא – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה אמרת: 12 שנים – מה עשיתם? << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אז מה שאני רוצה להגיד לך – אני אוהב לשמוע את המשפט הזה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא 23. << קריאה >> ישראל כץ (הליכוד): << קריאה >> אני 23, יותר ותיק ממך. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אז אתה יותר ותיק ממני, 23. 23 שנים הוא נמצא כאן בכנסת, אדוני היושב-ראש. זה הרבה זמן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא אומר: מה עשית? << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אני חושב שזה המון זמן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הרבה יותר, יותר מדי זמן? זה יותר מדי זמן? << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אתה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, הוא. הרבה זמן? << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> לא. הוא נמצא – כל עוד הוא נבחר, הוא יכול להישאר בכנסת. מה, מישהו מפריע לו להישאר בכנסת? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע, היום – מקווה שלא תביא חוק עכשיו על הגבלת ח"כים – – << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> תשמע, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – ראשי ערים. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, הנושא של הביטחון האישי של האזרחים במדינת ישראל – לא, יש יותר אור עכשיו, מרגישים יותר אור כאן במליאה. מרגישים יותר אור, בגלל שהדליקו את הפרוז'קטורים. מה שלומך? << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> הכול טוב, ברוך השם. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> יפה מאוד. אז אדוני היושב-ראש, אתה, כניצב לשעבר במשטרה, ואתה היית חלק מכוח ששמר על ביטחון מדינת ישראל ועל ביטחון אזרחיה, והיית בתפקידים מאוד חשובים, גם מפקד מחוז ירושלים – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יהודה ושומרון. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> – – וגם יהודה ושומרון. אבל אני חושב שמפקד מחוז ירושלים זה אחד התפקידים המאתגרים ביותר לניצב במשטרת ישראל, ואני יודע איך ביצעת את התפקיד שלך – עקבנו אחריך. עשית את זה בצורה הטובה ביותר, ואתה גאווה לכולם. אני מאוד נהנה לעלות כאן ולדבר כשאתה כיושב-ראש הכנסת מנהל את המליאה ומנהל אותה ביד רמה. אבל אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שאני שומע איבוד ביטחון של האזרח במדינת ישראל. לראות היום ולשמוע על הבוקר שמנהלת בית ספר מגיעה לבית הספר ויורים בה ופוצעים אותה, ומי שבא לירות בה זה לא בשביל לפצוע אותה אלא בשביל להרוג אותה – זה מזעזע. זה חייב להעיר את כל המערכות במדינת ישראל. אנחנו חייבים להילחם ביד מאוד קשה נגד כל העבריינות הזאת במדינת ישראל, נגד כל האלימות הזאת. ואני אומר לך כממשלה, כחבר בוועדת השרים למיגור האלימות – אומרים "האלימות במגזר הערבי", ואני אומר שהאלימות במגזר הערבי זו אלימות בחברה הישראלית, כי אלימות לא יכולה להישאר במקום אחד. היא לא יכולה להישאר במקום של המגזר הערבי. זו אלימות שמתפשטת לכל מדינת ישראל. כשיורים על מישהו באמצע יפו, רודפים אחריו ויורים עליו והורגים אותו, זו לא אלימות במגזר הערבי, זו אלימות בחברה הישראלית, לא קשור באיזו עדה ובאיזו דת הוא נמצא ולאיזו חברה הוא שייך. זו אלימות. ולכן אנחנו כממשלה – ואני אומר לך, אני כחבר בוועדת השרים למיגור האלימות במדינת ישראל – התכנסנו כבר פעמיים, מקבלים החלטות, רואים את ההתקדמות, ואני מאמין שהתפקיד שלנו הוא למגר את כל האלימות כאן במדינת ישראל. וחייבים למגר את האלימות כאן. ולנושא השני, אני נגעתי גם בתשובה שלי לחברי חבר הכנסת מרגי – חברי חבר הכנסת מרגי, אני בדקתי, אתה צדקת. אתה אמרת מ-640,000; לא, זה מ-615,000, אבל זה 615,000 וירד ל-400,000. אני רוצה לקבל הסברים ואני אשב על הנושא הזה. אני חושב שנגעת בנקודה מאוד חשובה. אני אבדוק את זה ונראה איך ביחד נוכל לקדם את הנושא הזה. כמו שאני אמרתי, בנושא של החד-פעמי וגם בנושא של הסוכר אני חושב שאנחנו צריכים לצאת לפרסום, פרסום אדיר. כולנו כאן כחברי כנסת, כנבחרי ציבור, רוצים לשמור על בריאות הציבור, רוצים לשמור על איכות הסביבה, אנחנו רוצים לשמור על האקלים במדינת ישראל. אנחנו רואים מה קורה בעולם, שינוי האקלים הגדול שמתרחש בעולם וגם במדינת ישראל, וגם ההצפות האלה שאנחנו רואים – אנחנו נראה כאן דברים יותר גדולים אם לא נצליח לטפל בזה, אנחנו כממשלה. גם שר האוצר לקח את זה בחשבון. אנחנו משקיעים בנושא של ניקוז – שאף פעם לא נגעו בזה – הרבה כסף. אני מאמין שזה יגיע לקרוב ל-500 מיליון שקל עכשיו, ההשקעה בניקוז, על מנת שלא נגיע למצב שאיילון מוצף, ואם איילון מוצף גם הרכבת שם מוצפת. לכן, גם הנושא הזה, אנחנו לקחנו אותו בחשבון ואנחנו גם נטפל. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, עברו רפורמות גדולות כאן, מהרפורמה – תאמין לי, קשה, קשה לשמוע את עצמך כאן במליאה. קשה גם כשכולם עומדים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברי הכנסת, בבקשה לשבת וקצת לשמור על השקט. חברי הכנסת, בבקשה לשבת וקצת לשמור על שקט. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> גם יוקר המחיה, אדוני היושב-ראש, הרפורמות שעברו כאן בכנסת בחוק ההסדרים – של היבוא, של היבוא המקביל – אני חושב שזה יוריד את יוקר המחיה. ברגע שאני אומר יבוא, אנחנו מדברים על זה שזה יכול להוריד את יוקר המחיה במדינת ישראל כשאתה מאפשר למזון להגיע, לדברי חשמל, מוצרי חשמל, תמרוקים, כל הדברים האלה שמגיעים למדינת ישראל, שנאפשר גם את היבוא המקביל – ואפשרנו את זה בחוק ההסדרים. אנחנו נוזיל את יוקר המחיה ואנחנו נראה דברים אחרים. גם בנושא של הדיור, ברגע שאנחנו מעלים את ההיצע במדינת ישראל – היו רק 45,000 יחידות דיור לשיווק כשמדינת ישראל הייתה זקוקה ל-60,000 יחידות דיור. אנחנו נגיע ל-70,000 יחידות דיור, וככה אנחנו נצמצם ונוריד את יוקר המחיה במדינת ישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לשר חמד עמאר. חברי הכנסת, בבקשה לשבת. סדרנים, נא להושיב את חברי הכנסת במקום. חברי הכנסת, בבקשה לשבת. סדרנים, נא להושיב את חברי הכנסת במקום. תודה רבה. << נושא >> דברי יושב-ראש הכנסת לזכרו של חבר הכנסת לשעבר וסגן השר לשעבר נואף מסאלחה << נושא >> << דובר >> היו"ר מיקי לוי: << דובר >> אני מבקש להמשיך. אני מבקש שם בתאים של הסיעות שקט, בבקשה. אני מבקש להמשיך בסדר-היום לפני ההצבעה: דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר וסגן השר לשעבר נואף מסאלחה. חברי הכנסת מתבקשים לעמוד. תודה. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.) תודה רבה. בבקשה לשבת. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, בחודש אוקטובר האחרון הלך לעולמו חבר הכנסת לשעבר נואף מסאלחה, זכרו לברכה. חבר הכנסת מסאלחה, יליד כפר קרע, שהיה מורה במקצועו, נבחר לכנסת השתים-עשרה מטעם סיעת המערך וכיהן 14 שנים בכנסת, עד שנת 2003. בשנת 1992 מונה לסגן שר הבריאות ועזר לקדם את שירותי הבריאות במגזר הערבי, בדגש על פריסת תחנות טיפות חלב חדשות. חבר הכנסת מסאלחה גם כיהן כסגן שר החוץ בממשלת ברק וכסגן יושב-ראש הכנסת. בבקשה לשבת. תכבדו את זכרו של חבר כנסת שהלך לעולמו. תודה. מסאלחה גם כיהן כסגן שר החוץ בממשלת ברק וכסגן יושב-ראש הכנסת. בחודש אוקטובר האחרון הלך לעולמו כתוצאה מסיבוכי מחלה הקשורים לנגיף הקורונה והוא בן 77. יהי זכרו ברוך. דברים לזכרו של חבר הכנסת מסאלחה – השרה מרב מיכאלי, בבקשה. שקט, בבקשה. << דובר >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << דובר >> אחד האנשים הראשונים שהייתה לי זכות לפגוש כשבאתי למפלגת העבודה היה נואף מסאלחה, בביתו בכפר קרע, בקבלת פנים הכי מקבלת, הכי מחבקת שחברה חדשה, מתמודדת חדשה לכנסת, יכולה לבקש. נואף מסאלחה היה סגן שר, ולא פחות חשוב מזה – סגן יושב-ראש הכנסת, אדוני היושב-ראש, איש שהיה בשר מבשרה של מפלגת העבודה. כל אחד מאלה שהיו איתו במפלגה, איתו בשמינייה המפורסמת של מפלגת העבודה, לא יכול היה למצוא מספיק מילים בשביל להסביר לי עד כמה הוא היה חלק, עד כמה הוא היה ההפך ממה שיש כאלה שיחשבו אולי שהוא – עלה תאנה, איזו מין משבצת או איזה מקום ייעודי. ממש לא. הוא היה חלק משמעותי בתוך המפלגה מבחינה ערכית, מבחינה אידיאולוגית וגם מבחינה חברית. היחסים, בוודאי עם החבורה הזאת, הייחודית, של השמינייה, היו קרובים, כאלה שמתרחשים גם בבית בין המשפחות ובין הילדות והילדים ובני בנות הזוג. נואף היה ידוע במתינותו המפורסמת, אבל זאת מתינות שלא מטשטשת עמדות. להפך, מצד אחד, הוא היה גאה בערביות שלו וגאה גם בפלסטיניות שלו, והוא יכול היה – ועשה לא פעם – להציג את העמדה הפלסטינית ללא כחל וסרק. אבל באותה נשימה, הייתה בו הבנה עמוקה לרוח של עם ישראל, לרוח של היהודיות והיהודים שגרות וגרים כאן, שהם-הם, יחד איתו, המדינה הזאת. הוא היה חלק מהמדינה הדמוקרטית היהודית הזאת. הוא שאף ופעל למען שוויון זכויות ולא חדל להיאבק עליהן מתוך ידיעה שאנחנו עדיין, גם היום, ממש עדיין לא במקום שבו יש שוויון זכויות. אני חושבת על הפעולה הזאת שכסגן שר בריאות הוא הוביל, של פתיחת 100 טיפות חלב, חלק עצום מהן בחברה הערבית. מילה אולי על המוסד הזה של טיפת חלב, דווקא בימים האלה שבהם אנחנו מתחילות ומתחילים עכשיו מבצע חיסון של ילדות וילדים, להגיד איזו המצאה מופלאה של ישראל, איזו הברקה ישראלית חד-פעמית היא הטיפת חלב הזאת. ישראל מובילה בבריאות של ילדות וילדים בין השאר בזכות המוסד הזה, שסידר איזה פרוטוקול קבוע, מובטח, של חיסונים לכל התינוקות, לכל הילדות והילדים מגיל אפס, בצורה אחראית, מסודרת, בטוחה. והעובדה, אדוני היושב-ראש, שדווקא גבר, כשבוודאי בוודאי בימים ההם היה פחות מקובל שאבות הם אלה שלוקחים את הילדות והילדים שלהם לטיפת חלב ולחיסונים, הוא זה שעשה כזה שדרוג לטיפות החלב והוסיף כל כך הרבה מהן, זה דבר שאני באופן אישי מוצאת אותו מאוד מאוד מרגש. היכולת הזאת לחיות בשני העולמות, וכל הזמן כל הזמן להוכיח שהם יכולים לחיות יחד, להתעקש להיות – עם כל הכבוד והמקום החשוב שיש למפלגות ערביות בכנסת ישראל ובחברה הישראלית – להתעקש להיות אזרח ערבי בתוך מפלגה ששואפת לייצג את כל חלקי החברה הישראלית, ולהוכיח בניסיון האישי שלו שזה יכול לעבוד, שאפשר להיות חלק אמיתי, בלתי נפרד. נואף מסאלחה היה ידוע לכול בנועם הליכותיו, ברוחו הטובה, ביכולת שלו באמת לתקשר עם כולם ולהשיג דברים בטוב. מפלגת העבודה, הכנסת, כולנו אבלות ואבלים על לכתו. יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לשרה מיכאלי. חבר הכנסת טיבי, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, הערה לחברי הכנסת: כאשר יש אזכרה לחבר כנסת, אין רעש באולם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה שקט. תודה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה, כבוד היושב-ראש. חבר הכנסת נואף מסאלחה, זכרו לברכה, זכיתי לשרת איתו בכנסת כאן, אומנם במפלגות שונות, אבל היינו מיודדים. אבו מחמוד – כך קראנו לו – ניחן בכושר אדיר של יצירת גשרים, יחסים אישיים ובין-אישיים עם כל הקטבים בכנסת, סובלנות רבה – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שקט, בבקשה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – השקפת עולם של חיים משותפים תוך היצמדות לאינטרס החשוב מאוד מבחינתו של החברה והציבור והעם שממנו הוא הגיע, ולכן האובדן שלו הוא אובדן לכל אלה שמאוד צידדו בגישה של יחסים אישיים חמים. הוא כמעט ולא התרגז, כמעט ולא התרגז, ותמיד מצא דרך לצמצם פערים ולגשר על הפערים האלה. כשהוא היה סגן שר הבריאות, אכן, כפי שאמרה השרה מיכאלי – פעל רבות בנושא טיפות חלב בחברה הערבית. היה מחסור רב. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אה, תיקון לבתי דין. בהחלט, כן. זה שמור על שמו, בהחלט. רבותיי, לעיתים כאשר הוויכוחים הם קשים ונוקבים – אנשים כאלה כמו נואף מסאלחה הם חריג בנוף הזה של הקיטוב. רבים אמרו עליו: הוא היה איש מקסים. אכן כך. ולכן ביקשתי לומר את המילים האלה: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: נואף מסאלחה, אבו מחמוד, היה חבר למרות ההבדלים בתפקידים, ההבדלים המפלגתיים. היינו פה יחד בכנסת והוא תמיד האמין בשאיפה לצמצם את הפערים וביחסים טובים עם כולם. הוא האמין בסובלנות, והוא היה מחויב לנושאים חברתיים בארצו ובעמו, למרות ההבדלים בתפקידים. הייתי רוצה לומר את המילים האלה ביום הזיכרון לעזיבה של נואף מסאלחה החבר. ברכת האל, אבו מחמוד. תודה.) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. << נושא >> הצעות סיעות הליכוד, ש"ס ויהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. ההידרדרות החמורה של הביטחון האישי וביטחון הפנים בישראל; << נושא >> << נושא >> 2. ממשלה אכזרית שמעלה מיסים לאזרחים ואטומה לחלשים << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו רוצים להמשיך בסדר-היום. הממשלה ביקשה הצבעה שמית. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא? הממשלה חוזרת בה. הממשלה חוזרת בה והאופוזיציה חוזרת בה. ובכן, חברי הכנסת, נא לשבת במקומות, אני רוצה לגשת להצבעה. הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה – 51 נגד – 66 נמנעים – אין הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אימון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 66, בעד – 51. לפיכך, הצעת האי-אמון הראשונה, של הליכוד, לא עברה. בבקשה לשבת. אני מבקש להגיע להצבעה הבאה – הצבעה על הצעת האי-אמון של ש"ס ויהדות התורה. ניגש להצבעה. הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות ש"ס ויהדות התורה – 56 נגד – 61 נמנעים – אין הצעת סיעות ש"ס ויהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 56, נגד – 61. לפיכך, הצבעת האי-אמון לא עברה. << נושא >> הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת ניר אורבך, בבקשה. << דובר >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום כי ועדת הפנים והגנת הסיבה תדון בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 128 והוראת שעה), התשפ"ב–2021, מ/1457. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה לחבר הכנסת ניר אורבך, יושב-ראש ועדת הכנסת. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 12) (תקופה מרבית לכהונה בתפקיד ראש הממשלה) << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1469).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו ממשיכים בסדר-היום – הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 12) (תקופה מרבית לכהונה בתפקיד ראש הממשלה), לקריאה ראשונה, בכפוף להנחה על שולחן הכנסת ובכפוף לקבלת פטור מחובת הנחה. יציג את ההצעה שר המשפטים גדעון סער, בבקשה. חברי הכנסת, בבקשה לשבת. סדרנים – רק רגע, אדוני השר. סדרנים, בבקשה, או להושיב את חברי הכנסת או – מי שאין לו עניין, שיצא החוצה. יש יותר מדי המולה במליאה. חברי הכנסת, בבקשה לשבת. חבר הכנסת אשר, השרה מיכאלי, בבקשה לשבת. << דובר >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. "כלל גדול הוא", אמר מנחם בגין, עליו השלום, "כי שלטון ממושך הוא סכנה לחירות האומה ולמוסר בניה. שלטון ממושך, אפילו אם הוא מיטיב למישהו, הוא רע מעיקרו – – – הוא מוליד שחיתות, הוא אינו יכול שלא ליצור: התנשאות שליטים, תלות נשלטים, פחד תלויים". << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> למה בגין לא הגיש את הצעת החוק שלך, אתה יודע? << דובר_המשך >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר_המשך >> "מהותו של שלטון העם, הקרוי בלשון היוונים דמוקרטיה, הוא בחילופין, המוצעים, מפקידה לפקידה, על ידי העם בתוך השלטון הממלכתי. באין חילופים כאלה; באין רצון, או באין אפשרות, לבצע אותם – –" << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר_המשך >> "– – קם במקום שלטון העם השלטון על העם – –" << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה עם הערבויות שקיבלת – – – << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> דיקטטור. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה עם הערבויות שקיבלת? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת, מספיק. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> דיקטטור. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה עם – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת דיסטל. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> הוא לא עובר את אחוז החסימה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת דיסטל. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> מה – – – << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> ב-2016 – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת דיסטל, חברת הכנסת דיסטל, את לא יכולה לנאום מהמקום, בבקשה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה עם השוחד שקיבלת תמורת הקנביס? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> למה בגין – – – בהצעת החוק שלך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, חבר הכנסת קרעי, אל תכריחו – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אם הוא כבר מצטט את בגין – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הבנתי, אבל אתה לא יכול לשבת ולנאום מהמקום. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תראה אותו, מסתכל ומחייך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתה לא יכול. בבקשה להמשיך. תודה. << דובר_המשך >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר_המשך >> " – – קם במקום שלטון העם השלטון על העם, שחירותו הפנימית מודברת, אם לא להלכה, הרי למעשה". דברים אלו, שנאמרו בשנת 1955 – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – תקרא את המשפט האחרון. << דובר_המשך >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר_המשך >> – – על ידי ראש האופוזיציה מנחם בגין – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> דילגת על המשפט האחרון. << דובר_המשך >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר_המשך >> – – יפים ורלוונטיים – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר_המשך >> – – כאז כן היום, כמעט 70 שנה, למעשה 66 שנה לאחר שנאמרו. שלטון ממושך של אדם אחד הוא דבר מזיק. אני מצטט מהמקורות את רבי מנחם המאירי, מחכמי פרובנס: "היזהרו שלא למנות אנשים תקיפים כל כך בכל עניין, שיהיו סבורים על אותו מינוי שיהא מוחזק בידם לעולם, ושהם הראויים לכך יותר על שכניהם מחמת תוקפם". אדוני היושב-ראש, אני מביא בפני הכנסת היום בשם הממשלה הצעה לתיקון חוק-יסוד: הממשלה, שמטרתו להגביל את התקופה המרבית לכהונה בתפקיד ראש הממשלה. כידוע לכול, הכהונה בתפקיד זה מעניקה לאדם הנושא בו כוח רב, לצד היותו נושא בסמכויות כבדות משקל הנוגעות לפעולת הממשלה והובלת הרשות המבצעת. האדם העומד בראשות הממשלה הוא המרכיב את הממשלה, המנווט את דרכה ומדיניותה וקובע את סדר-יומה. לצד אלו, בידיו הסמכות לפטר שרים ואף – במקרים שמנויים בחוק ובהתקיים נסיבות שמתקיימות בחוק – לפזר את הכנסת. מול הסכנות של ריכוז כוח מופרז וסיאוב הנובע מכך, אנו מציעים הסדר טוב ומאוזן יותר, ורוב גדול של אזרחי ישראל תומכים ברעיון של הגבלת כהונה ומעדיפים אותו לאין שיעור על כהונה ללא הגבלה. קציבת התקופה המרבית לכהונה, כפי שמוצע בהצעת החוק, ביכולתה להבטיח כי בשנות כהונתו האחרונות של ראש הממשלה הוא יהיה פטור מעיסוק בהיבטים הקשורים ברצון להיבחר ולשוב, לשוב ולהיבחר, ושוב פעם להיבחר, ויתמקד בעשייה עניינית ומועילה לטובת המדינה ואזרחיה. לשם כך, מוצע לתקן את חוק-יסוד: הממשלה ולהוסיף את סעיף 6א, הקובע תקופה מרבית לכהונה בתפקיד ראש הממשלה, ולפיו תקופת הכהונה הרציפה המרבית בתפקיד של ראש הממשלה תהיה שמונה שנים. לצד זאת, מוצע לקבוע שגם תקופות כהונה אחדות יכולות, במצטבר, להיחשב יחד לתקופת כהונה רצופה אם חלפו פחות משלוש שנים בין תקופת כהונה אחת לזו העוקבת לה. בתום תקופת שמונה שנות כהונה של אדם בתפקיד ראש הממשלה יראו את הממשלה כאילו התפטרה מתפקידה, ובהתאם להוראות חוק-היסוד הדבר יוביל לפתיחה בהליכים להקמת ממשלה חדשה. עיקרון דומה של הגבלת כהונה הופיע במשך כעשור בספר החוקים שלנו ובוטל לפני 20 שנה. אני סבור שהמציאות שחווינו בשנים האחרונות הוכיחה כי יש להשיב את הגבלת הכהונה לספר החוקים שלנו. מתנגדי הגבלת הכהונה מבקשים להותיר את הפתח לכהונה ללא הגבלה. השאיפה לכהונה ללא הגבלה היא לא רק מצד הזמן בשלטון, אלא, כפי ששמענו באחרונה באופן ישיר, גם היעדר כל איזונים ובלמים אחרים, מבתי המשפט ועד אופוזיציה. אדוני היושב-ראש, שמתי לי למטרה לחזק את יסודות המשטר שלנו כמדינה יהודית ודמוקרטית, ופה אנחנו מניחים נדבך חשוב למען העתיד. אני רוצה לקבוע בצורה הברורה ביותר שאני יודע שהסיעה שיש בה התמיכה הגדולה ביותר בבית הזה לחוק היא סיעת הליכוד. אין סיעה מסיעות הבית, על פי שיחות שלי בהווה ובעבר, ועל פי קריאות העידוד וה"יישר כוח" שאני מקבל גם בעיצומם של ימים אלה, אין סיעה שיש בה תמיכה גדולה יותר בחוק מסיעת הליכוד. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> מי בליכוד מדבר איתך בכלל? << דובר_המשך >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר_המשך >> חבר הכנסת אוחנה, תתפלא, תתפלא – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – בכירים – – – << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> תגיד, נו, תגיד. << דובר_המשך >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר_המשך >> תתפלא. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אנחנו מתפלאים. אתה בחרת אותנו גם. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> כל – – – אנחנו אלה שמתפלאים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בזכותך אנחנו בכנסת. << דובר_המשך >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר_המשך >> עבור – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בזכותך אנחנו בכנסת. << דובר_המשך >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר_המשך >> אני רוצה להזכיר – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – בליכוד – – – מי זה – – – הזה? << דובר_המשך >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר_המשך >> – – שגם ראש האופוזיציה, גם ביבי, תמך בעבר תמיכה נלהבת ברעיון הגבלת הכהונה. נשאלת השאלה: למה ביבי הישן תמך בהגבלת הכהונה וביבי החדש מתנגד? האם כולנו צריכים להתעורר לנצח לסרט "לקום אתמול בבוקר" רק כי אדם אחד רוצה בכך ואיננו יכול להרפות? אני מציע לחברי סיעת הליכוד: תקשיבו לדוד ביטן. דוד ביטן הרי אמר בצורה הגלויה ביותר – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> פתאום דוד ביטן מעניין אותו. << דובר_המשך >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר_המשך >> – – אמר בצורה הגלויה ביותר: החוק הזה הוא חוק טוב. החוק הזה הוא חוק ראוי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ממתי אתה – – – << דובר_המשך >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר_המשך >> תאזרו גם אתם את האומץ לומר את מה שאתם אומרים בחדרי-חדרים – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> למה דילגת על המשפט האחרון של בגין? << דובר_המשך >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר_המשך >> – – ולהביע – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר_המשך >> – – עמדה העולה בקנה אחד עם רצונו של הציבור. חוק הגבלת הכהונה הוא הדבר הנכון והדבר הצודק תמיד. הוא מגן על הדמוקרטיה ועל המדינה, על האינטרס העליון של המדינה להישאר דמוקרטיה שרואה את טובת האזרח ולא להיחטף על ידי פולחן אישיות של אף פוליטיקאי, לא בהווה ולא בעתיד. אדוני היושב-ראש, הסדרה חטופים עומדת להסתיים במדינת ישראל. יש עדיין כאלה שמאמינים שמה ששל אזרחי ישראל הוא בעצם שלהם ומה ששלהם מתוקף המעמד הוא לא שלכם, אזרחי ישראל. אבל זוהי טעות כפולה. במקום כהונה ללא הגבלה אנחנו מביאים היום הסדר מאוזן וטוב יותר של הגבלות כהונה, וכל ההתלהמות שאנחנו רואים בימים האחרונים ביתר שאת היא תוצאה של דבר אחד בלבד: אובדן עשתונות בעקבות חילופי השלטון. היא באה מצד אלה שבכלל לא דמיינו שיכול להיות שלטון בלעדיהם, ולאחר שתקוותם זו נכזבה, החליפו אותה באמונה בלתי מבוססת כאילו אין בכוחה של הממשלה לבוא ולקבוע הסדרים חוקתיים טובים יותר למען עתיד ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. את זה אנחנו עושים היום. אני מבקש ממליאת הכנסת – – << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר_המשך >> – – להצביע בקריאה הראשונה – – << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר_המשך >> – – בעד הצעת החוק ולבטא גם בבית הזה ובאולם הזה את התמיכה האדירה שיש בעם ישראל ברעיון של הגבלת כהונה, על אפם ועל חמתם של אלה אשר רוצים לחיות את האתמול לנצח. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לשר המשפטים. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת רגב. רשימת הדוברים סגורה. אני רוצה להביא לתשומת ליבם של חברי הכנסת שמכיוון שמדובר בחוק-יסוד, יש צורך ברוב של 61 בקריאה הראשונה. 61 בקריאה הראשונה. מדובר בחוק-יסוד, לתשומת ליבכם. חברת הכנסת מירי רגב, בבקשה. << דובר >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר >> גדעון, כמה קשקשת ברשת, כמה מילים, כמה סיסמאות, איזו מכבסת מילים, מכבסת מילים של הממשלה הזאת, שלא פוסחת על אף תחום, מכבסת מילים שכל-כולה היא להמשיך ולהחליש את הדמוקרטיה במדינת ישראל, לחזק את משולש הכוח של תקשורת, משפט ושלטון, הכול כדי לשמור על הממשלה המנותקת הזאת, ממשלה שאין לה אמון הציבור. ראינו רק בסקר האחרון על מי הציבור סומך כראש ממשלה: נתניהו עם 54%, לפיד עם 24%, נפתלי בנט עם 9% וגדעון סער עם בקושי 6%. גם אם מחברים את כולם ביחד הם לא מגיעים לאחוז התמיכה שנתניהו מקבל. הוא לוקח אותם by far ומשאיר להם אבק. ולכן, דוגרי, גדעון, שיצא מהאולם כי הוא פוחד להסתכל לנו בעיניים, כל החוקים האלה מראים ומביעים רק דבר אחד: אתם מפחדים. אתם רואים את הסקרים ומפחדים. אתם רואים שבדרך דמוקרטית העם פעם אחר פעם בוחר בנתניהו. אז במכבסת מילים וברוח גבית מהמשפט והתקשורת אתם מציעים חוקים אנטי-דמוקרטיים, חוקים איראניים, דיקטטוריים ופרסונליים. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> שאף אחד לא יתבלבל – מיכל, את שותפה לזה. את נוטלת חלק במה שקורה פה. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (הליכוד): << קריאה >> אני לא מתבלבלת – – – << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> מיכל, תתביישי. תרוצי לחניון, תתחבאי בחניון, מה שעשית בפעם שעברה. שאף אחד לא יתבלבל, החוק הזה והחוק הנוסף שרוצה להעביר גדעון סער הם חוקים פרסונליים שמנסים למנוע מבנימין נתניהו להמשיך לכהן כראש ממשלה כל עוד הציבור רוצה אותו. זה ברור לחלוטין שהממשלה הזאת התכנסה רק כדי למנוע מנתניהו את המשך מנהיגותו, מנהיגות שכל כך חסרה בחברה הישראלית ובמדינת ישראל, ואנחנו רואים את זה בכל הסקרים. בכל מקום שאליו אני מגיעה אני רואה ושומעת את הגעגוע של הציבור הישראלי לליכוד ולבנימין נתניהו. ראינו היום בעדותו של ניר חפץ במשפט נתניהו את החורים הגדולים בכתבי האישום. לכולם ברור שנתניהו נרדף משפטית במטרה להדיח אותו ואת הליכוד מהשלטון, ואלה דברים מסוכנים ביותר לדמוקרטיה הישראלית. הממשלה המנותקת הזאת שכחה את הדבר החשוב ביותר, את חוק-היסוד האמיתי של הדמוקרטיה במדינת ישראל: שהעם הוא הריבון והבחירה מי ינהיג את המדינה שמורה אך ורק לציבור, אך ורק לעם. אז הינה, יש לך טיפ ממני, גדעון: החוק הבא שאתה יכול להביא הוא חוק פשוט – בוא נחליף את העם. פשוט מאוד. תחליף את הציבור וזהו זה – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט לסיום, בבקשה. << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> – – כי הרי לא מוצאים חן בעיניכם לא העם, לא הציבור ולא הדמוקרטיה. אז תביאו חוקים איראניים, חוקים שאתם, התקשורת ובתי משפט מלטפים אחד את השני, ותעשו ככל שעולה על רוחכם. אבל תזכרו שהציבור רואה לכם, ואנחנו נחזור, אנחנו נחזור בגדול. החודש הזה הוא חודש ניסים, חג החנוכה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה, חברת הכנסת רגב. << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו נחזור בגדול ונראה לכם את האמת, נחזור, נשלוט, יחד עם הציבור, ולא בצורה חד-חד-ערכית – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. תודה רבה. << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> – – חסרת משמעות, כמו שאתם עושים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אזולאי. חברי הכנסת, אני מבקש בכל לשון של בקשה, נא להקפיד על הזמנים. יש רשימת דוברים ארוכה ואין לי כוונה לתת לכם להתחיל ולעבור את הדקות שמוקצות לכם, אז בבקשה. בבקשה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> כבוד אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים – יש פה שר במליאה, אדוני? כן, טוב. אתמול נהרג, נרצח, אליהו דוד קיי, השם ייקום דמו, בדרכו לכותל לעוד יום עבודה, לעוד יום של שליחות למען עם ישראל – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> נרצח, נרצח, לא נהרג. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אמרתי נרצח, אמרתי נרצח. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> נרצח בדם קר. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> נרצח בדם קר. לא שמענו את הגינויים החדים של אותם אלה שכל היום מגנים אותנו כיהודים באופוזיציה, ורק היום מה שאנחנו רואים ושמענו – ניצן הורוביץ, שר הבריאות, לא שמענו אותו מגנה את הפיגוע הזה, אבל היום הוא קורא ליהודים מנוער הגבעות, שהם מתיישבים, הוא קורא להם "נוער הזוועות". קורא להם "נוער הזוועות". זה בעצם נמשך – ואנחנו רואים את התקשורת שותקת – זה נמשך באותם אלה צבועים שיבואו אלינו בטענות למה אנחנו משתמשים בשפה כזאת או אחרת. דודי, ניצלו אותך כשומר שבת ביום שישי, אתה בטח עוד תגיב, והגבת. אבל היום ניצן הורוביץ קורא לנוער הגבעות, קורא להם "נוער הזוועות". שמעת על זה? אנחנו לא שמענו על זה. אבל מנצלים – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הכול נקי. הם מדברים בשירה. גם בבלפור, דרך אגב, לא הראו שום מיצג, רק מיצגי אומנות היו שם, והם קראו שירה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> את המיצג האחרון שעשו על בנימין נתניהו, אם אתה זוכר, אף אחד לא דיבר עליו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ארבע שנים, ארבע שנים הם כתבו שירים. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אנחנו יודעים רק דבר אחד: הצביעות של התקשורת – אז לא זעקו על המיצג שעשו בתל אביב, אם אתה זוכר, לבנימין נתניהו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איזה זעקו? הם גם מימנו את המיצג. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אבל היום, כשדודי אמסלם מתבטא, פתאום כולם עליו בכל דבר, כל התקשורת, על שקרים, לא על דברים שהם נכונים. אתה לא מסתתר אחרי האמת שלך, אף פעם לא הסתתרת, ואתה תחזור עליה פעם אחר פעם. יעמוד פה גדעון סער ויגיד: זו צביעות? זו צביעות. ההתנהגות שלו ושלהם זו צביעות. זו צביעות של תקשורת שבאה ומגבה אותם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> חבר הכנסת אזולאי, הם פוגעים בצבועים. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> קראו פה "ראש מאפיה", באו פה להרביץ לחברת כנסת, קראו פה "גנב", קראו פה "שקרן", "סמרטוטים". אותו גדעון סער שעמד פה קרא פה "סמרטוטים". אבל אנחנו כאופוזיציה, מי שיבוא ויקרא ככה – התקשורת תקפוץ עליו. התקשורת היא הצבועה, לא אף אחד אחר. התקשורת, שאנחנו רואים שכשפוגעים בכל דבר – בנו כמדינה יהודית, בכלכלה שלנו – הם שותקים. הכול מותר. בכול מותר לפגוע, אבל אם חלילה אתה תגיד איזו מילה על הקואליציה הזאת, מי אנחנו בכלל? הם יקפצו עליך וינסו לקבור אותנו. אבל אנחנו נהיה חזקים. ואדוני מנסור עבאס, אני מצפה ממך לגינוי שלא נשמע לשום צד יותר על פיגוע של אתמול. היה פיגוע רצחני שאסור להכיל אותו בשום צד אחר. זה פיגוע על אדם חף מפשע. זה פיגוע על אדם שרצחו אותו בדם קר שהלך לעבודתו – הוא לא הלך לשום דבר אחר – לשרת ציבור נאמן. ואני חושב שכל אלימות, וכשזה אלימות כזאת, על אדם שהוא חף מפשע שהלך לעבודה שלו – שום הסתייגות. הגינוי צריך להיות גינוי חד וחלק. תודה רבה. << יור >> היו"ר ממסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת ינון אזולאי. יעלה ויבוא חבר הכנסת יואב בן צור. שלוש דקות, אדוני. << דובר >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח בדברי תנחומים על רציחתו של הקדוש אליהו קיי, בחור שעלה מדרום אפריקה, שימש מדריך בקרן למורשת הכותל, ציוני ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, שכל חטאו היה שהוא יהודי שרצה להגיע לעבודתו בכותל המערבי וזדים פגעו בו. השם ייקום דמו. אבל רבותיי, לצערנו אנחנו נמצאים במציאות של ממשלה שמנסה לעקור את כל היקר ליהדות. קברניטי המדינה, כשהקימו את המדינה הזאת, אם אני לא טועה, הם היו ממפלגת העבודה או מפא"י דאז, הבינו שצביונה היהודי של מדינת ישראל צריך להישמר, ולכן קבעו את יום השבת כיום השבתון הלאומי. והינה, לאחר שהם קבעו זאת כי הבינו שזכותנו על הארץ הזאת, זכותנו על זה שאנחנו גרים פה, באדמה הזאת, נובעת מכך שאנחנו יהודים, ולכן צריך לתת למדינה הזאת צביון יהודי, ואנחנו במקום זה מקבלים היום ממשלה, כאילו ממשיכי דרכה של מפא"י, שיושבת שרת התחבורה היום וקובעת: נשבר המצור. נשבר המצור. מי שישמע את הדברים הללו יחשוב שעומדים פה ברחובות קלגסים ועוצרים כל מי שנוסע, עוצרים כל מי שפותח מסעדה, עוצרים כל מי שמנסה לעשות איזושהי פעולה שהיא לא שמירת שבת. שברנו את המצור, לפני כמה שבועות. אנחנו באים לשחרר את הכותל המערבי. זה לא מספיק מה שהיה ב-67', ששחררנו את הכותל המערבי – עכשיו צריך לשחרר אותו מידי היהודים. מוריי ורבותיי, אתמול פגשתי יהודים חשובים מאוד מארצות הברית. הם מרטו את שערות ראשיהם כששמעו איך פה במדינה מדברים בצורה כזאת. מבחינתם, מדינת ישראל זה קודש-קודשים, הארץ שבה רוצים לבוא ולהרגיש שהם יהודים. אמר לי פעם יהודי אחד שבא מחוץ לארץ, הוא אמר: באתי לארץ ישראל, הייתי בטוח שבארץ ישראל, שבת – הכול סגור, הכול נעול, כולם נחים מנוחת שבת, כולם הולכים להתפלל בבתי הכנסת. הוא אומר: אם ככה, בשביל מה באתי לארץ הזאת? לפני כמה שנים ביקרתי בג'רבה, בתוניס, ופגשתי שם בקהילה היהודית. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> היה שם יהודי אחד שהיה גר בארץ וחזר חזרה לג'רבה. שאלתי אותו: למה חזרת לג'רבה? מה קרה? הוא אמר: אני אומר לך את האמת, פחדתי על חינוך ילדיי. גרתי בשכונה חילונית ולא יכולתי ולא הצלחתי לחנך את ילדיי, פחדתי שהם יתקלקלו – חזרתי. אני אומר, חבריי, לא יהיה קיום למדינת ישראל על הארץ הזאת במקרה שאנחנו נאבד את הזהות של המדינה הזאת, את הצביון היהודי של המדינה הזאת. בושו לכם. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת יואב בן צור. יעלה ויבוא חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת משה ארבל. << דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בראשית דבריי, כאשר מדברים על חוק הגבלת כהונה, אני רוצה להסביר את העמדה שלנו ביהדות התורה. אנחנו לא הולכים בעיוור אחר מה שנתניהו מבקש לעשות. אנחנו לא עושים את זה בעיוור. זה גם לא התמיכה באיש כאיש, בנימין נתניהו, התמיכה היא יותר בדרך שנתניהו מייצג. אני זוכר, כשהוא עמד לבחירה בפעם הראשונה, ב-1996 – למנייננו תשנ"ו – מועצת גדולי התורה אצלנו אמרה שצריכים לבחור במועמד שמפלגתו קרובה יותר למסורת ישראל. נתניהו מייצג את הקבוצה של הליכוד. שם באג'נדה אין תחבורה ציבורית בשבת, שם באג'נדה שלהם אין הרבה דברים שמנקרים לנו את העיניים. כאן, כשבאים לעשות חוק – איך אמרה חברת הכנסת רגב? כי מפחדים, כי לא רוצים – אני חושב שפשוט לוקחים לנו, חברי הכנסת, שיש לנו הזכות כאן להצביע, ולומר לנו: זה שקיבלתם מנדט ברחוב – אתם לא זכאים להשתמש בזה כמו שאתם מבינים, ואם הגיע כבר שמונה שנים, אז באמצע הוא צריך להפסיק את הכהונה. זה לא נראה לי הגיוני. אבל בכלל, אם גדעון סער בונה על סקרים, שרוב העם רוצה את החוק הזה, אז לכאורה אולי בכנסת צריכים להתייחס כאילו אין תקווה חדשה, כי בסקרים הוא לא עובר את אחוז החסימה. אני רוצה לנצל את הבמה ולדבר אליך כאן, אדוני חבר הכנסת מנסור עבאס. בדברים שאני נשאתי כאן על האי-אמון היום אמרתי שבעצם חוק הגיוס היה צריך להגיע לפה היום. גונבה שמועה לאוזניי שבגלל שרע"מ אולי עוד לא החליטה איך היא מצביעה בעניין הזה – לכן הכנסת לא הולכת להביא את זה היום. אני פונה אליך פה ואומר כך: ודאי שאתה כחבר כנסת, אתה, חבריך, זכותכם להצביע כמו שאתם תחליטו, אבל דבר אחד אני חייב לומר לך: אצלנו הלימוד הוא משהו שהוא בנפשנו, זה עניין שבחיים שלנו. אמרתי כאן קודם שאם לשר הביטחון לא תהיה סמכות כמו שכל השנים הייתה לו, שאם מישהו לומד תורה, הוא יכול לתת לו דיחוי בגלל סיבה כזאת או אחרת, בגלל שלא עמדו ביעדים, אנחנו לא נוכל להיות כאן כדי ללמוד את התורה. הוספתי ואמרתי: אנחנו נלמד פה תורה, כי בעזרת השם אנחנו ננצח את מי שרוצה לפגוע בנו, אבל אנחנו, בלי ללמוד תורה, לא נוכל להמשיך להיות כאן. זה לא יהיה חלק שלנו כאן, הסיפור הזה. אני רוצה רק לומר לך כך: זה לא יהיה נכון מצידנו, זה גם לא יצטייר יפה, שמי שיכריע להעביר את החוק הזה כאן במליאה יהיו חברי כנסת שהם בעצמם, לציבור שלהם אומרים לא להתגייס לצבא, לא לשרת. מה ההיגיון שאתם, כחברי כנסת של רע"מ, תבואו ותאמרו לנו: אתם חייבים ללכת לכנסת, אתם חייבים ללכת לצבא? אני לא רוצה לומר לך שזה לא הגיוני, כי אתה חבר כנסת, אתה יכול להסביר מה שאתה רוצה, אבל זה לא יהיה נכון, זה לא יצטייר נכון. אני חושב שאתם צריכים לחשוב טוב-טוב אם אתם צריכים להיות אלה שתוקעים לנו סכין בגב. אנחנו לא נוכל לחיות פה אם לא ייתנו לנו ללמוד תורה. אנחנו נלמד פה תורה, כי אנחנו ננצח את כל מי שרוצה לפגוע בנו – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת מאיר פרוש. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – אבל אתם, אל תיתנו לאלה שרוצים לתקוע בנו סכין בגב להפסיק לנו את המשך שרשרת הדורות של לימוד התורה. אל תיתנו להם יד. יש גבולות כמה אתם חייבים לעשות כדי לשמור על הדברים שלכם. גם לנו יש חלק כאן בארץ, יש לנו מה לומר. אתם, אל תפגעו בנו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת מאיר פרוש. יעלה ויבוא חבר הכנסת משה ארבל. << דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו דנים פה היום על חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 12) (תקופה מרבית לכהונה בתפקיד ראש הממשלה). מדובר כאן על כינון חוקה למדינת ישראל, תהליך שבדרך כלל צריך להיות כמובן בהסכמה רחבה, כפי שציין קודם קודמך על הכיסא, וכך כתבה הנשיאה דאז בייניש: "המאפיין המרכזי של חוקה – מאפיין שהוא חלק מהגדרת היסוד של חוקה וגם חלק מהיתרונות הגלומים בעצם קיומה של חוקה – הוא יציבותה. חוקה נועדה לשרוד שינויים תכופים ולעמוד איתנה מול שינויים בהרכב הפוליטי של השלטון ואל מול שינויים חברתיים כאלה ואחרים. חוקה מציבה בפני החברה אמת מידה נורמטיבית. הליך השינוי המורכב של החוקה הוא המאפשר לאמת מידה זו לעמוד איתנה ויציבה גם אל מול חברה גועשת ומשטר משתנה". ואיך מכוננים חוקה במדינת ישראל? מגיעים בפטור מחובת הנחה, מגיעים במשאל טלפוני בממשלה, מאשרים חוקה בווטסאפ, בלי לקיים דיון מעמיק. וכל זה בשם מה? בשם המשך מורשתו של מנחם בגין. עומד כאן שר המשפטים ומדקלם את מנחם בגין. אזכיר לו, לשר המשפטים, שמנחם בגין היה בהחלט מנהיג דגול. הייחודיות שלו הייתה שהוא היה יכול לדבר בשפה פשוטה לכל אדם. היה דמות לצניעות ופשטות. אומנם הוא לא חבש כיפה בדרך כלל, אבל האמונה אצלו הייתה חזקה. כשמנחם בגין נדרש לדבר על דמותה של השבת בפרהסיה הציבורית, הוא עשה את זה כפי שרק הוא יודע, בשפה ברורה, בצניעות. וכך עמד מנחם בגין ואמר: "עוד לא היה עם כזה בעולם: בעלי מלאכה, סנדלרים, חייטים, בעלי עגלות; שבת – מלך, מלך היה האיש". ככה הוא תיאר, בטון דיבור ובתנועות גוף מיוחדות. "הילדים סביב שולחן השבת, שבת מלכתא, בואי כלה, בואי כלה, כל יהודי מלך. בעיר אין תנועה, אין תזוזה, אין עגלה. שקט מוחלט". אדוני היושב-ראש, "גם הגויים היו מכבדים את השבת. בעיר סלוניקי ביוון הנמל היה סגור – בשבת – כי כל עובדיו היו יהודים". מכל מורשתו של מנחם בגין לקח שר המשפטים את המורשת הזו, של לכונן חוקה למדינת ישראל, באופן עקום, באופן מעוות, במשאל טלפוני בממשלה, בפטור מחובת הנחה, בלי קיום דיון אמיתי ומעמיק כפי שחוקה צריכה להיות. הלילה אנחנו מציינים, אדוני היושב-ראש, את חג הגאולה, יום חגו של בעל התניא, האדמו"ר הראשון לשושלת חב"ד, זכותו תגן עלינו, שנזכה כולנו לשנה טובה בלימוד החסידות, בדרכי החסידות, להיכתב ולהיחתם, אמן ואמן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. חבר הכנסת יואב גלנט. << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> יואב – – – << דובר >> יואב גלנט (הליכוד): << דובר >> בכל זאת, עד שיש לי הזדמנות. אדוני יושב-ראש סיעת ש"ס וותיק חברי הכנסת, או מהוותיקים, מהצעירים בגיל וברוח. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה ומבקש לדבר שוב על התופעה שבעיניי יכולה לדרדר את מדינת ישראל למקומות שבהם לא היינו, ואני מקווה שגם לא נגיע אליהם – זוהי הפשיעה הערבית, הפלילית והלאומנית. בעוד שבעבר הפשיעה הזו הייתה מכוונת בין חמולות, בין משפחות, בתוך כפרים, היא חוצה היום כל גבול. המשמעות היא שהיום במדינת ישראל יורים על תחנות משטרה, יורים על שוטרים, פוגעים בחיילי צה"ל, גונבים מתוך בסיסי צה"ל בהיקפים גדולים, מאיימים על מילואימניקים בשטחי אימונים, כי הוראות פתיחה באש כובלות אותם, גובים פרוטקשן מכל עסק יהודי ברחבי הנגב ובאזורים רבים ברחבי הגליל. התופעות האלה הן תופעות מסוכנות ואין בהן רק כדי לאיים על האזרח הערבי או היהודי – יש בהן גם איום אמיתי, לא מרומז, על אופייה וצביונה של מדינת ישראל. ואני רוצה להזכיר לכולם את הכתוב ואת המשתמע במגילת העצמאות: מדינת ישראל היא מדינה יהודית, דמוקרטית, שוות זכויות לאזרחיה. אלה שלושת העקרונות. אבל יש כאלה שרוצים לשכוח או להדחיק את נושא היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית, מדינה שבה יכול להתקיים רק מצב של ריבונות מסוג אחד: ריבונות ציונית-יהודית. זה אופייה, זה שטר הקיום של מדינת ישראל. הממשלה הנוכחית, לצערי, איננה מסוגלת להתמודד עם התופעה, מפני שהיא נשענת על רע"מ, שהיא בסופו של עניין מפלגת האחים המוסלמים, סניף ישראל. זו המשמעות. ומתחת למסווה החברתי, אדוני היושב-ראש, מתחבא מסר שהוא מסר שונה. זהו מסר של השתלטות בדרך חברתית על ההיגיון של מדינה יהודית-ציונית כאן, בארץ ישראל, ולמעשה ניסיון לכרות את המאמץ האדיר שנעשה פה ב-100 השנים האחרונות על ידי הציונות על כל רבדיה וגווניה – ימין ושמאל, חילונים ודתיים. אנחנו מצווים לא להסכים לעניין הזה ולהיאבק. לצערי הרב, קשה מאוד לממשלה הזאת להיאבק בעניין הזה, כיוון שזה מאבק בחלק מחבריה היושבים בתוכה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, תודה. << דובר_המשך >> יואב גלנט (הליכוד): << דובר_המשך >> לפיכך הצעתי היום להביע אי-אמון בממשלה על הרקע הזה, ואני מקווה שהעניין, המסר הזה, יתחזק ואנחנו נביא לנושא הזה סוף. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת יואב גלנט. לצערי, שכחת שהיית בממשלה 12 שנה וכמעט ולא עשית דבר למיגור הפשיעה והאלימות. עכשיו אתה מאשים את הממשלה שכבר כמה חודשים – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> מנסור, גם אתה לא עשית. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, אני עשיתי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אתם מגינים עליהם. אתם מגינים עליהם. תפסיקו להטיף לנו – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני הבאתי את התוכנית למיגור הפשיעה והאלימות – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> במקום לדבר, תתחילו לעשות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני הבאתי תקציבים למשטרה, 1.5 מיליארד שקלים, 1,100 תקנים, טכנולוגיה חדשה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני חתום על התוכנית הזאת, ולכן – בסדר, תמשיכו בגישה הזאת. יואב, 12 שנה הזנחתם את המשטרה. אני טיפלתי במשטרה וחיזקתי אותה ולא אתם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בוודאי אתה. << קריאה >> יואב גלנט (הליכוד): << קריאה >> רגע, אני רוצה תגובה אישית, הזכרת את השם שלי – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אחרי ההצבעה. בבקשה, חבר הכנסת יריב לוין. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יש לך צבא בכפר קאסם, בגלל זה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת יריב לוין. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – יש לך משטרה בכפר קאסם – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יש תחנת משטרה בכפר קאסם. 50 שוטרים מוצבים בכפר קאסם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הם קיבלו מכות כשהם באו. זה החברה שלכם. << קריאה >> יואב גלנט (הליכוד): << קריאה >> הזכרת אותי בשמי, מותר לי להשיב אישית, גם אם היושב-ראש נפגע מדבריי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. אחרי ההצבעה. << קריאה >> יואב גלנט (הליכוד): << קריאה >> אה, אתה קובע כללים במיוחד? כשתגיע לאופוזיציה אל תשכח את זה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תבדוק, תקרא את התקנון. תמשיכו בגישה הזאת, חברים. טוב, בסדר. << דובר >> יריב לוין (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כל הזמן – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> ברוך השם, סוף-סוף הפושעים מתחילים לברוח לחוץ לארץ, רק בתקופתה של הממשלה הנוכחית. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה? << קריאה >> יואב גלנט (הליכוד): << קריאה >> הנגב זה לא מחוץ לארץ, למרות שאתה חושב שזה מחוץ לארץ. הנגב זה בישראל. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> גם בנגב וגם בכל מקום. << קריאה >> יואב גלנט (הליכוד): << קריאה >> רק עבורך הוא חוץ לארץ. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> הם בורחים לטורקיה ולמרוקו עכשיו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתם הולכים לתת לפושעים חשמל. בשבוע הבא אתם נותנים לפושעים חשמל. << קריאה >> יואב גלנט (הליכוד): << קריאה >> מנסור עבאס, אתם לא תקימו אוטונומיה בנגב. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא נקים אוטונומיה, אנחנו משלבים. << קריאה >> יואב גלנט (הליכוד): << קריאה >> – – – אני אעשה בזה סדר. אני, יואב גלנט, אעשה בזה סדר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בסדר, יואב, תחזור לשלטון ותעשה סדר, אבל – – – << קריאה >> יואב גלנט (הליכוד): << קריאה >> תאמין לי, כמו שעשיתי במקומות אחרים, גם שם אעשה סדר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה רבה לך. אדוני יושב-ראש הכנסת לשעבר, שלוש דקות. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, 1.3% זה כל מה שנשאר לשר המשפטים גדעון סער ולמפלגתו, וגם זה כנראה ילך וייעלם. מה עושה אדם שקיבל שישה מנדטים בבחירות, ואחרי חודשים ספורים מאז תחילת כהונת הכנסת והממשלה מידרדר לשפל של 1.3%? זה שווה בקושי בקושי שני מנדטים, זאת אומרת, שני-שלישים מתומכיו שלו, שלא היו רבים כל כך מההתחלה, אחרי חודשים ספורים כבר הביעו בו אי-אמון מוחלט. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> לא ניתן לו. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו, מה עושה אותו אדם? במקום לעשות חשבון נפש, במקום לנהוג אולי במידה מסוימת של צניעות, כפי שלימד אותנו מורנו הגדול מנחם בגין, שסיעתו מתיימרת כביכול ללכת על פי דרכו ועל פי ערכיו – במקום זה, הוא עסוק רק בדבר אחד: במין מסע שכל תכליתו לערער ולקעקע את היסודות הבסיסיים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית, באמירה שאין חריפה ובוטה ממנה: אם אני, גדעון סער, לא יכול, אם אותי, גדעון סער, הציבור לא רוצה, אז אני אמנע מהציבור לבחור במי שהוא כן רוצה. אני אכריח את הציבור לקבל ראש ממשלה אחר גם אם אדם נבחר ומכהן שמונה שנים. למה הוא מכהן שמונה שנים, אדוני היושב-ראש? כי בחרו בו פעם אחר פעם, לא כי הוא היה גרוע. אז מה נעשה? לא הבין הציבור שצריך לבחור בגדעון סער – ניקח לו את מי שהוא בחר בו ונוציא אותו. עכשיו, אדוני היושב-ראש, בדמוקרטיה יש רק דרך אחת שבה מחליפים ממשלה. רק אחת. כשהכנסת מכהנת – באי-אמון, וכאשר יש לממשלה אמון, היא ממשיכה לכהן עד התפוגה שלה. ולתפוגה הזאת קוראים חוק הבחירות. לא חוק שמגביל בן אדם ואומר לו: קיבלת אמון מהציבור? הציבור רוצה בך? נחתוך לך ונפסיק לך את הכהונה. למה? כי מי שמציע את ההצעה לא מצליח לקבל את אמון הציבור, אז לא נעים לו ולא נוח לו עם התוצאה. ואני אומר, אדוני היושב-ראש, שהחוק הזה, אם יעבור, הוא חוק שאין כמוהו באף דמוקרטיה פרלמנטרית מתוקנת. הוא חוק שהוא כתם על ספר החוקים כאן. הוא חוק אנטי-דמוקרטי, חוק נגד הציבור. << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> אתה מכיר עוד דמוקרטיה אחת – – – שיש לה ראש ממשלה עם שישה מנדטים? << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> אין, אין. << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> אז מה? אז גם את זה לא יהיה. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> חוק נגד הציבור, חוק נגד רצון העם, חוק שיתבטל מטעם אחד פשוט: בגלל שציבור עצום, מרגע שתינתן לו ההזדמנות ונלך לקלפיות, יצביע לא רק בשביל ראש ממשלה שכיהן שנים ארוכות והציבור מעוניין שימשיך לכהן, אלא יצביע בעיקר בעד דבר אחד – בעד זה שתהיה כאן דמוקרטיה. הציבור יקבע, לא כל מיני תרגילים בזויים ושפלים כאלה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת יריב לוין. יעלה ויבוא חבר הכנסת חיים ביטון. << דובר >> חיים ביטון (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה מעל הבמה הזו לקרוא לניר אורבך, לכלפון ולכל חברי ימינה שקוראים לעצמם דתיים. היום השרה מיכאלי בדבריה, אחרי שהממשלה הזאת הצליחה לחולל פה רפורמת כשרות – שלא תצליח, בעזרת השם – היא כבר מרגישה ויכולה לסמן לעצמה את היעד הבא שלה: לכבוש את השבת במרחב הציבורי. היא תבטל את המצור שיש לציבור בשבתות על ידי מתן אפשרות לנסוע בשבת להיכן שהם רוצים. חבריי חברי הכנסת מימינה, אתם שותפים מלאים, בבחינת אדם שעושה – חז"ל אומרים שאדם שעושה עבירה, בפעם הראשונה זה נראה לו כהר, ולאט-לאט זה נהפך לו להיות כדבר שבשגרה. זה נהיה לו כבר הרגל. אני בטוח במאת האחוזים שגם אתם, הגם שהלכתם לממשלה כזאת, שמראש זה היה חמור, וזעקו לכם ואמרו לכם את זה – אבל אתם מגיעים כבר למצב שגם כשאתם רואים עכשיו את החבורה הזאת של ליברמן, הורוביץ ומיכאלי, שאומרים כבר בנחרצות: אנחנו נהפוך את הממשלה הזאת למדינת כל אזרחיה צעד אחרי צעד, ואתם, אתם השופר, אתם המובילים את הביצוע, ועוד בגאווה. עוד חשבנו שתתחבאו, חשבנו שלא יהיה לכם נעים, אבל זה כבר עובר לשבת. השבת זה הדבר הכי קדוש לעם ישראל מאז ומעולם. השבת הצילה אותנו כל הזמן. לאורך כל הדורות עם ישראל עלו על המוקד, בשואה אנשים קפצו לאש כדי לשמור שבת, ואתם עם כיפות לראשיכם מרשים לעצמכם להיות שותפים פעילים ומובילים מהלכים מהסוג הזה. שלא יישמע כאילו עכשיו קפץ לו לפיד להרגיע: לא, זה רק באזורים כאלה ואזורים כאלה. הבנו את הלחץ. אבל היא לא טעתה, וגם הורוביץ לא טועה, וליברמן בוודאי לא טועה, כי מבחינתו ומבחינתם עצם קיום הדת והסטטוס קוו במדינה הזאת זה דבר שצריך להימחק. הם אומרים את זה בקול: הם יצילו את המדינה מפני החרדים, מפני הדת. המדינה שלנו היא מדינה של עם ישראל, זאת לא מדינת כל אזרחיה, ואנחנו לא נמצאים באוגנדה. עלינו לארץ ישראל, ואבותינו שעלו נלחמו לעלות לפה כדי לקיים פה את השבת, כדי לקיים פה את המצוות. אז מה, הגענו למצב שמתחילים למחוק צעד-צעד בכל מיני תואנות ותירוצים? אז נכון שיש ציבור כלשהו שאולי יבחר בליברמן, יבחר בהורוביץ, כי הם רוצים מדינת כל אזרחיה, אבל אתם, אתם, ימינה – שזה בכלל שמאלה, ועכשיו זה כאילו דתיים, אבל אתם אלה שאין מי שיבחר בכם – אני לא מבין אתכם. הציבור שלכם צועק עליכם, ואתם יודעים שהוא לא יבחר בכם. אז אתם יודעים מה? כנראה החלטתם שאין לכם סיכוי לקבל קולות מאלה שיש להם כיפה על הראש, ואתם מתחרים עם ליברמן על הקולות שלו – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> חיים ביטון (ש"ס): << דובר_המשך >> – – כי אתם שותפים פעילים למהלך הזה, אז אולי משם תקבלו קולות. אז לפחות תבקשו ממנו רשות לקחת לו את הקולות שלו, שלכם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת חיים ביטון. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שלוש דקות, גברתי. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> חבריי חברי הכנסת, היום אני רוצה את עזרת הציבור ושל מי שבכלל נשאר פה באולם. אני רוצה שיעזרו לי למצוא דמוקרטיה פרלמנטרית אחת, כלשהי, שיש בה חוק כמו שעולה כאן היום. לפני שאני שולחת אתכם לעשות שיעורי בית, אז רק שיעור קטן באזרחות. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אני הייתי מורה הרבה שנים, וקשה להוציא את ההוראה ממני. זה בדנ"א. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> במשטר פרלמנטרי ראש ממשלה נדרש לאמון הפרלמנט כדי למשול. ראש הממשלה הוא ראש הרשות המבצעת, ויש בה הגבלת כהונה בחוק ולו רק מעצם העובדה שהפרלמנט שנותן אמון בממשלה מוגבל גם הוא בזמן. אז למצוא דמוקרטיה כזאת – מובטחת הזכות לטעון שהחוק להגבלת כהונה בישראל אינו מופרך. חברים, הצעת החוק שמוגשת פה היום מופרכת, מיותרת, מעצם המבנה של המשטר הפרלמנטרי, שבו הפרלמנט מגביל את כהונת הממשלה בכל יום, וגם מעצם כך שהפרלמנט עצמו מפזר לאחר זמן קבוע את הממשלה. לכן דמוקרטיות פרלמנטריות אינן מגבילות כהונה של ראש ממשלה בחוק, כי זה פשוט מוזר ומיותר במשטר שבו ראש ממשלה נדרש לאמון הפרלמנט. טוב, אתה יודע, בממשלה הזו לא בדיוק הציבור נתן את האמון בראש הממשלה, אתה יודע; זה הרי נלקח, נגנב, ברמייה, שקר. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הם לא מבקשים רשות, הם גונבים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, 61 חברי כנסת. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה 61? נו, אז עכשיו אתם רוצים גם להוריד את מי שבפוטנציה יהיה. כשהחוק עלה לאוויר, פרופ' עופר קינג עשה בדיקה – הוא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה – בקרב דמוקרטיות פרלמנטריות לגבי משך כהונה של ראשי פרלמנטים. אז בואו נשווה: בשבדיה, טאגה ארלנדר – 23 שנה; בלוקסמבורג, פייר ורנר – 15 שנה ושלושה חודשים; בלוקסמבורג, ז'אן קלוד יונקר – 18 שנה ותשעה חודשים; גרמניה, קונרד – 14 שנה וחודש; בהודו – – – << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> איך קוראים לו בגרמניה? << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> קונרד. הגענו לספרד, פליפה גונסאלס – 13 שנה וארבעה חודשים; באוסטרליה, רוברט מנזיס – 16 שנה וחודש; איסלנד, דייוויד אודסון – 13 שנה וארבעה חודשים; עוד פעם הגענו לגרמניה, סמוטריץ', אנגלה מרקל – 16 שנה וחודש; ואוסטריה, אוסטריה, איך אפשר בלי אוסטריה? ברונו קרייסקי – 13 שנה וחודש. אז איפה ובאיזו דמוקרטיה מתקדמת שהיא דמוקרטיה פרלמנטרית יש הגבלת כהונה על ראש הממשלה הנדרש לאמון הפרלמנט? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> לא צריך יותר מחיפוש קצר בוויקיפדיה כדי לראות שכל הדמוקרטיות המתקדמות הן פרלמנטריות. רק עוד משפט – אז שמחתי מאוד לשמוע ששר המשפטים אמר היום בקשר לחוק הגבלת הכהונה כי הסדרה חטופים עומדת להסתיים בישראל. אז יש לי שאלה: מתי בנט מתפטר מראשות הממשלה ומחזיר לציבור את המנדט שהוא בעצם חטף? תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חברת הכנסת קטי שטרית. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> תפסיקו עם הלוזריות ועם הנקמה האין-סופית שלכם בעם ישראל ובמדינת ישראל. אנחנו לא מעבדה של ניסויים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חברת הכנסת קטי שטרית. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', בבקשה. << דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי השר, חבריי חברי הכנסת, אני ראיתי אתמול, היושב בראש, שנורא כעסת. הכעיס אותך שהליכוד כביכול הטיף לך מוסר ודרש ממך לגנות את הרצח הנתעב שבוצע אתמול בירושלים בירת ישראל. זה מכעיס. אותי, אגב, הרבה יותר הכעיס הרצח עצמו – עוד יהודי שהלך בגלל טרור ערבי מוסלמי רדיקלי ומסוכן; והכעיסה אותי העובדה שאתה לא מסוגל להוציא מפיך – ואולי תעשה את זה עכשיו – את המילים: אני מגנה את הרצח של אלי קייל, השם ייקום דמו – אם אתה רוצה תוותר על "השם ייקום דמו", זה יהודים אומרים – בירושלים. תגיד את זה בעברית, תגיד את זה בערבית, תפסיק לפזר איזה מסך עשן: אנחנו נגד אלימות נגד חפים מפשע משני הצדדים, ואז תקרוץ מאחורה ותגיד: הוא לא חף מפשע, כי הוא הרי – איך הם קוראים לזה, שלמה, לירושלים? חרם אל משהו, אני יודע? אז הוא כבר לא חף מפשע, כי הוא עובד במנהרות הכותל והוא זה והוא חייל. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> שטח כבוש. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תגיד את המילים: אתמול בוצע רצח נתעב בירושלים של יהודי, אזרח ישראלי; אני מגנה את זה בכל תוקף. לא "שני צדדים". אתה יודע, מנסור, אין שני צדדים. אין שני צדדים. יש צד אחד שוחר שלום וצדק, שבסך הכול רוצה לממש את זכותו לחיות כעם יהודי בארץ ישראל, במדינתו הריבונית, העצמאית, המתחדשת, אחרי אלפיים שנות גלות ונדידות, ויש צד רצחני, אלים, טרוריסטי, שמסרב להשלים עם קיומנו ועם זכות קיומנו כאן כמדינה יהודית, וטובח והורג ורוצח בנו שוב ושוב ושוב. ואתה היום חלק מהממשלה במדינת ישראל, במדינה היהודית. תגיד את המילים בעברית ובערבית: אני מגנה את הרצח הנתעב שבוצע אתמול בירושלים. ספציפי, חד, ברור, בלי פרשנויות. הרי – אתה לא מגנה? אתה מעלה בדעתך לא לגנות? אתה מעלה בדעתך לתמוך בטרור? הרי ראינו אותך מחבק את השייח' ראאד סלאח, עכשיו, עכשיו, לאחרונה, רגע לפני שהוא נכנס לכלא. על מה הוא נכנס לכלא? בדיוק על הסתה סביב הנושאים האלה של ירושלים, של הר הבית, דיבורים על מלחמה, על להגן על אל-אקצא מפני היהודים. זה שותפיך למפלגה אומרים, אמרו ממש לאחרונה. תגיד מילים פשוטות וברורות. אנחנו יהודים, אנחנו לא מטומטמים, אנחנו מבינים דברים פשוטים. אגב, יותר חשוב לי שהחברה הערבית שלך תקרא ותבין שאתה מגנה את הרצח הנתעב של אלי קיי, השם ייקום דמו, אתמול בירושלים. מה כל כך מסובך? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> סיימת? << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מה אתה מפזר – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> סיימת? << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כן, סיימתי. אני אשמח לקבל תשובה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא אני, אזרחי ישראל ישמחו לקבל תשובה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי. אתה יכול לשבת במקומך ואז אני אתן לך תשובה משם? << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כן. ביקשת – תקבל. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בבקשה, שב. את הודעת הגינוי שהוצאנו אתמול – לא בתגובה לליכוד, כי זאת עמדתנו מזה מעל ל-30 שנה – נגד – – – << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> אבל לא הוצאת הודעת גינוי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תקשיב. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> שני צדדים חפים מפשע. תגנה רצח. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני הקשבתי לך. אמרת דברים קשים והקשבתי לך, אז בוא תהיה הגון קצת ותקשיב. את הודעת הגינוי אנחנו לא הוצאנו בתגובה לליכוד, ואת הגינוי שלי לאירוע שהיה אתמול אני לא אומר בתגובה לך. תקשיב לי, בצלאל סמוטריץ': אם יש משהו שהשפיע עליי בהיסטוריה של העם היהודי זה עלילות הדם והאשמות השווא נגד היהודים, ואת זה אתה עושה היום. אתה היום לוקח את התפקיד של אויבי העם היהודי, במיוחד באירופה – לוקח את התפקיד הזה ומעליל עלילות דם והאשמות שווא על מנסור. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> מה האשמתי עליך? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> עשית את זה. כאשר אתה – – – << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> תגיד: אני מתנער מטרור של הערבים הקיצוניים, אני מתנער מרצח חיילים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בצלאל, תקשיב לי. הקשבתי לך – – << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> אני קורא להפסיק עם זה, להפסיק עם ההסתה. אני קורא לחברי ווליד טאהא להפסיק לעלות להר הבית – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> – – תקשיב לי. תקשיב לי. אין לך התעוזה להקשיב, אין לך האומץ להקשיב. תעזוב אותך. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> מה אתה משחק ברגשות? נותנים לך אפשרות לטהר את שמך, תעשה את זה. אתה לא עושה את זה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> עשיתי את זה. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> לא עשית את זה. אין אף אחד – – – תעשה את זה בפירוש, מי שרוצח אזרחים בירושלים הוא טרוריסט ולא שהיד – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בצלאל, אתה לא למדת דבר אחד מההיסטוריה של העם שלך. עלילות דם והאשמות שווא אלו הנקודות הכי קשות שהשפיעו עליי בהיסטוריה של העם היהודי. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> מה העללתי עליך? איזה עלילות דם? מה העללתי עליך? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אתה עושה את זה. כל הכבוד לך. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה מוזמן פשוט לגנות. תגנה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני מגנה, כי המוסר שלי לא – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתה עכשיו מתנהג בדמגוגיה. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> מה אתה מגנה? תגיד: אני מגנה. אגב, לא הוצאת הודעה בערבית. על מי אתה עובד? לא הוצאת הודעה בערבית. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי. אני נתתי לך תשובה. אתה לא מסוגל להקשיב. אין לך האומץ להקשיב – – << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> מנסור, אתה כל הזמן בורח. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> – – כי השיקול שלך הוא פוליטי, לא מוסרי. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה כל הזמן בורח. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> זהו. תודה לך, בצלאל סמוטריץ'. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה מפזר מסך עשן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חברת הכנסת מאי גולן, בבקשה. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה לא מסוגל להוציא מפיך גינוי של רצח של יהודים, רצח של חיילים. אתה לא מסוגל. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני גיניתי, אני גיניתי. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> לא גינית. לא. תגנה. לא גינית. אתה מפזר מסך עשן. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מנסור, תגנה את הרוצח. מנסור, תגנה את הרוצח, את הרוצח. מה אתה חושב על הרוצח? << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – מה, יהודים רוצחים פה ערבים? איזה שני צדדים אתה רואה פה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> טוב, אתם נמצאים במשבר, ואין לכם סיכוי. אין לכם סיכוי. אין לכם סיכוי. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> יש לנו סיכוי לנצח. תאמין לי שננצח אותך ואת כל האויבים – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בזירה המוסרית הערכית אין לכם סיכוי מולי. נקודה. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> הדבר היחידי – אני, אין לי שום ציפייה ממך ואין לי אכזבה ממך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אין לך סיכוי. אתה – – – << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> האכזבה היחידה שלי זה מיהודים טיפשים שקונים את מסך העשן שאתה מפזר – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בסדר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא הבנתי איזו עלילת דם. הרי אתמול רצח – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בצלאל, תגיד מה כתבת בפייסבוק שלך. אתה יודע מה הוא כתב. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – רצח את אליהו – רצח אותו שייח' מוסלמי. לא תגיד עכשיו איזה ילד – – – << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> מה כתבתי, שאני אראה לך, מנסור, שאני אראה לך נאומים שלך על המלחמה על אל-אקצא? מה אתה חושב גורם לפיגועים האלה אם לא ההסתה הזאת שלכם? איזו מלחמה על אל-אקצא? מישהו רוצח מישהו באל-אקצא? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי. שלוש דקות לחברת הכנסת מאי גולן, בבקשה. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה זורקים נרטיב שקרי ודוחפים את האנשים אחר כך לרצוח יהודים. ואין לי סיכוי להתמודד איתך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני בן אדם מוסרי ואתה לא. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה בן אדם לא מוסרי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני בן אדם מוסרי, אתה לא. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה תומך טרור ואתה מסית ואתה עוטף את זה במתק שפתיים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. אתה מעליל עלילות דם. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה לא מסוגל להוציא מהפה שלך – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אתה לא למדת כלום מההיסטוריה היהודית. אתה לא למדת דבר מההיסטוריה היהודית. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> אני למדתי המון. אני למדתי מההיסטוריה היהודית לא – – – ולא לסמוך על שקרנים כמוך. אתה פעם אחת תגיד: אני מגנה רצח של יהודים בירושלים. אל תספר סיפורי סבתא. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> פעם אחת תגיד את זה. ותפסיקו עם ההסתה הזאת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני אומר את זה לא בתגובה לך. אני אומר את זה. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה הרי מיומן. אתה מטפח כל היום את המיומנות, אין-ספור נאומים בוועדות שלך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בבקשה, חברת הכנסת מאי גולן. אני חוזר ונותן לך שלוש דקות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מנסור, רק שנייה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> זהו, סיימנו את הפרק הזה ונעבור הלאה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> רק שנייה. הרי ווליד טאהא אמר בטלוויזיה שחיילי צה"ל מחבלים. הוא אמר: שהידים, אמר שהם לוחמי חופש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> דוד. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא עלה להר הבית ואמר – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איך אתה משקר עם החיוך שלך כל היום. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני לא יכול להחזיר את השעון – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מנסור, הרוצח הזה שהיד או לא שהיד? מנסור, בלי לגנות, הוא שהיד או לא? << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שלמה, עוד מעט תעלה לדוכן – אני אשיב לך, בסדר? בבקשה, חברת הכנסת מאי גולן. << דובר >> מאי גולן (הליכוד): << דובר >> אתה מחזיר לי חצי דקה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מאזן גנאים אמר שכל שהיד זה הקפטן של כל מוסלמי, כולל שלך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יאללה, מאי גולן, בבקשה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה מס' שלוש שלך. איך אתה משקר, כמה הוא לוקח את הכסף שלנו – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חברת הכנסת מאי גולן מהליכוד, בבקשה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בחיוך, מתק שפתיים. אני למדתי מהיהודים עלילות דם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> זה על חשבון מאי. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, זה לא. אדוני היושב-ראש, אני בפחות משתי דקות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בבקשה, תתחילי. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> טוב, בחזרה לחוק שאנחנו דנים בו. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכיוון שיש לי רק שלוש דקות ולא יותר לדבר על החוק הזה של שר המשפטים גדעון סער, אני הולכת לעשות את זה מאוד קצר, ואני רוצה לתת את התגובה של ראש הממשלה החליפי, הגלגל הרזרבי, שר החוץ יאיר לפיד, וזאת תגובתו: שמעתי את הטענה שהחוק להגבלת כהונת ראש הממשלה הוא פרסונלי. זה נכון, הוא פרסונלי נגד נפתלי בנט, שהוא ראש הממשלה המכהן, והוא פרסונלי נגדי, מפני שהחוק קובע שאני אהיה ראש הממשלה אחריו. מה הבנתם? לא הבנתם. כי אני לא הבנתי, ואחרי ששמעתי את המשפט הזה אמרתי: Houston, we have a problem. באמת. אני רוצה עכשיו להגיב, והיה פה שיח לפני – אתה יודע, אדוני היושב-ראש, בדרך כלל יש לי הרבה מה להגיד. אבל אין מה להגיד. אולי יש פה רופא באולם – אחמד לא פה – אולי הוא יעזור. אולי רב הקואליציה, הרב קריב, מישהו מהנורמליים – הוא גם לא פה. מחילה, אין לי מה להגיד. אין מילים, באמת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תעשה להם – – – << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> דודי, אין מילים. אתם ניצחתם. אתם, הלא-נורמליים, שהפכתם אותנו ללא נורמליים ואתם היום הנורמליים – אתם ניצחתם, כי אם זה הנורמלי אז אין יותר מה להגיד. אדוני היושב-ראש, אני עד היום חשבתי שהם עושים את עצמם – באמת, שאתם עושים את עצמכם טיפשים, שאתם עושים את עצמכם הזויים, שאתם באמת לא מבינים, שיש לכם משקפיים ורודים על העיניים שמסתירים את המציאות. אבל זה באמת מי שאתם, זה באמת מה שאתם חושבים. ואני רק רוצה להגיד על כל הטוב הזה שקיבלנו מכם, על המשפט הזה שהגלגל החליפי אמר היום בתגובה לחוק ההזוי והצפון קוריאני הזה: תודה, בנט, תודה, שקד, תודה, אלקין, תודה, שרן – תודה לכולכם, לכל אנשי הימין, וגם לך, שר המשפטים מר גדעון סער, באמת תודה. אני אסיים באיזו מחילה, כי ככל שאני חושבת על זה, כמה שזה הזוי – אני אשא שלושה משפטים של תפילה שאולי ניגאל מההזיה והטיפשות הזאת שנקלענו אליה: אדון הסליחות, בוחן לבבות, גולה עמוקות ודובר צדקות, חטאנו לפניך, רחם עלינו. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חברת הכנסת מאי גולן. חבר הכנסת אלכס קושניר – אינו נוכח; חבר הכנסת פטין מולא – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב אשר – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת אוריאל בוסו, בבקשה. ראיתי אותך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תירגעו, חברים, תירגעו. יעקב, בוא, תעלה. << דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בסאגה של נקמות. נקמות. הרי אנחנו לא צריכים להיות אינטליגנטיים גדולים להבין שהדבר הכי חשוב בתחילת הקדנציה של הממשלה הזאת – בואו נסתכל מה הדברים הכי חשובים לה. בדרך כלל כשאדם עושה דברים בהתחלה זה מראה מה חשוב לו. אז הדבר הכי חשוב היום במדינה זה לתקן את החוק של קציבת כהונה. אפשר להתווכח על החוק הזה אם הוא טוב או לא טוב, אם צריך להיות או לא צריך להיות; אולי צריך לעשות גם קציבת כהונה לשרים, אני לא יודע. אבל מדבר אחד אי-אפשר להתעלם: זה הדבר הדחוף כל כך, החשוב כל כך. אתה יודע גם שהגיעו להסכמות על סדרי הדיונים והכול כי היה חשוב לגדעון סער היום להביא את החוק הזה. אף אחד לא מטומטם. כל אחד שיושב בבית מבין שזו נקמה, למרות שאין בזה כאילו שום דבר מעשי כרגע לאף אחד. אבל זאת נקמה. אדם שהיה בתנועה מסוימת, עזב אותה, אדם שיש לו חשבון פתוח עם מישהו שהיה בתפקיד של ראש ממשלה, אומר: כשאני אהיה גדול, כשאני אהיה בקואליציה ואני אהיה שר, אני אראה לו. האובססיביות הזאת מדאיגה מאוד, אדוני היושב-ראש, כי עוד כמה דברים קרו פה במדינה פתאום: משבר האקלים נפל עלינו עכשיו, אתם יודעים? שימו לב. אפילו אביגדור ליברמן, מומחה שנים רבות למשבר האקלים, שתמיד היה חשוב לו המחזור – – << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> הכי חשוב. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – תסתכלו במצע – – << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – תסתכלו במצע של ישראל ביתנו. חצי מהמצע זה מחזור. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> וגם העמותות שהעבירו אז כספים קואליציוניים – הרוב זה היה למחזור, ועוד דבר – דיאטה; משקאות, סוכר במשקאות. כן. אתה מבין? אז הכי חשוב עכשיו זה קציבת כהונה, כלים חד-פעמיים – עכשיו צריך להציל את העולם; מה שלא הצלנו קודם, נציל אותו הרגע. ואדוני היושב-ראש, זה קשור אליך ואליי – שאנחנו נפסיק לשתות גם משקאות מתוקים, כי זה יעלה יקר, ואתה תחטוף אצלך בערים הערביות על זה, חבל על הזמן. אבל כל דבר בפני עצמו, יש בו היגיון: לחד-פעמי יש היגיון, למתיקות יש היגיון. גם לשעון יש היגיון, אני יודע, אני מסיים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל כשאתה מצרף את כל זה, זאת נקמה נגד נתניהו, זאת נקמה נגד הציבור החרדי המוחלש, זאת נקמה נגד ציבורים מוחלשים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הכול סביב נקמה של אנשים שיש להם חלון בלון קטן של זמן שהם חייבים להוציא את כל הנקמות שלהם, ובוא נראה מה יגיע אחר כך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת יעקב אשר. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן. בזכותך, יעקב, שני חברי כנסת יזכו לנאום עכשיו. << דובר >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לומר שלמרות כל הדיבורים על מלחמת אחים אין כאן באמת מלחמת אחים ואין כאן באמת שני מחנות ואין כאן באמת שנאה הדדית. יש כאן שבט אחד שפשוט לא מוכן לחיות בשלום עם העובדה שהשבט השני שווה לו; יש כאן שבט אחד חזק, פריבילגי, חסר מודעות עצמית, שמברבר כל היום על שוויון ודמוקרטיה ופועל בדיוק כדי לעשות ההפך; יש כאן שבט אחד שאוחז בכל מוסדות הכוח בישראל: תקשורת, אקדמיה, פרקליטות, עליון, ועכשיו במרמה ובהונאה גם בפרלמנט; יש כאן שבט אחד שמהפך 77' עומד לו בגרון, ואנחנו רואים עכשיו את הריאקציה אחרי שהם עמדו עשורים, הביטו בנו ולא יכלו לשאת את העובדה שהחרדים או הדתיים או המזרחים והמסורתיים שווים להם באיזשהו אופן. הם רוצים את הכול. תגידו, מה אתם חושבים, שאנחנו באמת קונים את השנאה לנתניהו? אתם הרי שונאים את שניים וחצי המיליון שעומדים מאחוריו. אתם מתעבים אותנו. מאז המהפך, מה לא ניסיתם לעשות לנו: להחליט בשבילנו מי יעמוד בראש המחנה שלנו, לחוקק חקיקה פרסונלית כדי להוציא מהמגרש את מי שבחרנו, לקצוב כהונה, לתפור תיקים. היום בבוקר, אדוני היושב-ראש, הייתי במשפט נתניהו. זה משפט דרייפוס, הצגה, פארסה, שכל הנוכחים באולם יודעים בדיוק מה קורה: תפירה רשלנית, זדונית, מרושלת של אדם חף מפשע. לא צריך לקרוא בין האותיות של הכתובת שכתובה באדום על הקיר. אתם השתגעתם. רדו מהעץ. יש פה שניים וחצי מיליון אזרחים שחיים בדיכוי מתמיד. עד מתי תמשיכו לדכא אותנו ולדמיין לעצמכם שלא יהיו לזה השלכות? הסתה, אתם אומרים לי; את מסיתה, אתם אומרים לי. אני עומדת בשער ומתריעה. תראו מה קורה סביבכם. אתם שמאל? תראו את השמאל בעולם – עומד מאחורי ה-so called "מוחלשים". מה עושה השמאל בארץ? זועקים פה אנשים, שניים וחצי מיליון: קצנו בגזענות, קצנו בדיכוי, ואתם ממשיכים לצחוק עליהם: "ביביסטים" – שזה הגלגול הפרוגרסיבי ל"צ'חצ'חים". כמה מטומטמים אנחנו נראים לכם? אני באמת שואלת. כמה מטומטמים אנחנו נראים לכם? יש פה בן אדם אחד עם 1.2 מנדטים, ואשתו עם 1.8% רייטינג. היא בראש תאגיד ציבורי עם 800 מיליון שקל מהכסף שלי; הוא בא ורוצה לקחת מבן אדם – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> עוד משפט אחד, אדוני היושב-ראש. – – שזוכה אתמול בסקרים ל-54% תמיכה בציבור, ולזה אתם קוראים דמוקרטיה? אני רוצה במשפט אחד לחזק את מה שדודי אמסלם אמר: אנחנו נחזור, ואנחנו נחזור כדי למשול, והפעם על באמת. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. חבר הכנסת אוריאל בוסו, בבקשה, שלוש דקות, אדוני. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עמד פה בתחילת נאומו שר המשפטים והזכיר את דבריו של ראש הממשלה המנוח מנחם בגין, שלמשול הרבה מדי זמן זה פוגע וכו' וכו'. אני רוצה לקרוא מילים של מנחם בגין, ראש הממשלה המנוח, בנאומו הידוע בנושא השבת: "עוד לא היה עם כזה בעולם. סנדלרים, חייטים, בעלי עגלות, שבת – מלך היה האיש. הילדים סביב השולחן, שבת מלכתא, בואי כלה בואי כלה. כל יהודי מלך. בעיר אין תנועה, אין תזוזה, אין עגלה. גם הגויים מכבדים את השבת. בסלוניקי הנמל היה סגור בשבת כי כל עובדיו היו יהודים". זה מה שאמר מנחם בגין בזכותה של השבת, ואתה, כתלמידו של הרב שפירא, אמרו שאתה שומר שבת. מה תספר לילדים שלך עוד 10, 20 שנה? איך הייתה נראית שבת בעם היהודי? השרה מרב מיכאלי מצהירה בריש גלי: נגמר המצור על מדינת ישראל. איזה מצור? של השבת. אלו הדברים שמבשלים כאן בממשלה. חבר הכנסת ניר אורבך גר בפתח תקווה, הילדים שלו לומדים במוסדות עם ילדים אחרים שרוצים לשמור על השבת. איך תחזור הביתה בשבת? מה תאמר לציבור המתפללים שלך, ביחד עם כלל החברים? זאת הפגיעה האמיתית בדמוקרטיה, לא מה שאתם רוצים לעשות – לפגוע במשילות האמיתית, אלא לפגוע בדמוקרטיה היהודית של מדינת ישראל, וברגע שאתם מדרדרים, אתם מדרדרים עד תהום. אבל מי שפוגע בשבת, השבת פוגעת בו. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת אוריאל בוסו. חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת. חבר הכנסת שמחה רוטמן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אבי מעוז. << דובר >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לומר שכאשר דנים בחוק שכזה, אני ממש לא מבין כיצד חלק מהאנשים שנמצאים בממשלה יכולים לתמוך בו. שיטת משטר במדינה דמוקרטית היא דבר שצריך להחזיק מעמד, גם לשרוד המון המון שינויים. במדינת ישראל אנחנו משנים את חוקי-היסוד שלנו דבר יום ביומו. את חוק-יסוד: הממשלה ספציפית אנחנו משנים כל הזמן – זה אחד החוקים, חוקי-היסוד, שהשתנו הכי הרבה פעמים: בהתחלה עשינו חוק-יסוד: ממשלה, אחר כך ניסינו לעשות בחירה ישירה, בחירה ישירה חלקית, אחר כך ביטלנו והחזרנו. אני אגלה לך סוד, אדוני היושב-ראש: אתה יודע שפעם האנשים שישבו פה מסביב לשולחן – הם לא פה עכשיו, אבל האנשים שישבו פה מסביב לשולחן, היה להם רעיון גאוני: בוא נתקן את חוק-יסוד: הממשלה – אולי אתה זוכר, דודי – נתקן את חוק-יסוד: הממשלה ונקבע כלל, חוק ולא יעבור, שבכל מדינות המלך אחשוורוש ידעו: 18 שרים, הא ותו לא. דבר קטן הם שכחו – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – לפיד. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כן, לפיד. דבר קטן הם שכחו – שבממשלה שהעבירה את החוק הזה לא היו 18 שרים, היו יותר. אז הוא אמר: מישהו אחר יעשה את זה, נשאיר את זה לבא בתור. ואני אספר לכם סיפור. אני ישבתי אז בוועדה. לא הייתי חבר כנסת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה הרזרבי. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זה הרזרבי. ישבתי בוועדה ואמרתי להם: חבר'ה, החוק הזה, אני אפילו לא רוצה להתווכח איתכם אם הוא חוק טוב או חוק לא טוב. אני חושב שהוא לא טוב או כן טוב – זה לא משנה. הוא חוק טיפשי, ויותר גרוע מלהיות חוק לא טוב זה להיות חוק טיפשי. למה? אמרתי להם: אנחנו עכשיו מחוקקים את החוק הזה – אני אומר לכם, אתם על עצמכם לא החלתם את הכלל הזה? בממשלה הבאה, החוק הראשון שהם יעשו זה לבטל את החוק הזה. לא חלף הרבה זמן, ברוך השם, ברוך השם שעזר לנו, הממשלה עם יאיר לפיד לא החזיקה מעמד הרבה זמן – נכון, כבוד הרב אריה? ברוך השם, הממשלה שהייתה אז – ובעזרת השם זאת תחזיק עוד פחות – הממשלה שהייתה עם לפיד, עוד לפני השבעת הממשלה, התקשרו אליי ואמרו לי: אתה מוכן לבוא ב-02:00 לוועדת החוקה? לא הייתי ח"כ, הייתי בתנועה למשילות ודמוקרטיה. אתה מוכן לבוא ב-02:00? אמרתי להם: למה? אמרו: עכשיו, מהר, לפני השבעת הממשלה, מבטלים את החוק ומחזירים, כדי שאפשר יהיה יותר מ-18 שרים. הייתי היחיד מכולם שבא, אף אחד לא היה מספיק משוגע לבוא ב-02:00, 03:00. באתי ב-03:00 לתקן את חוק-היסוד, ברוב טקס תיקנו את חוקי-היסוד של מדינת ישראל ואת כל הקשקושים שיאיר לפיד הכניס. כשם שהם נכנסו – ככה הם יצאו. ואני אומר כאן ומתחייב מעל בימת הכנסת, בעזרת השם – לא יודע אם אני אהיה בכנסת הבאה או מישהו אחר יהיה בכנסת הבאה, או כשתוקם הממשלה הבאה: החוק האווילי הזה, אם הוא יעבור, הוא יהיה החוק הראשון שיבוטל על ידי הכנסת הבאה. אני בכלל לא דיברתי, אדוני – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. תודה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> רק משפט אחד לסיום, אדוני. אני בכלל לא דיברתי על הפגיעה האדירה שהחוק הזה מכוון פרסונלית כלפיך. אתה כראש ממשלה – מגבילים את הכהונה שלך, ואנחנו רוצים שלא יגבילו אותך. אתה עושה עבודה כל כך טובה כראש ממשלה. למה מגבילים אותך? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז את הפגיעה הפרסונלית הזאת אני מבקש לדחות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אתה יודע שבתקנון של רע"מ יש לנו הגבלה – עד שמונה שנים אני יכול להתמודד מטעמה לכנסת. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אבל זה לא לראשות ממשלה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, אבל זה אצלנו בחוקי המפלגה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בסדר גמור. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת שמחה רוטמן. חבר הכנסת אבי מעוז. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שמונה שנים לאחד זה כבר נזק עצום למדינת ישראל, לכן מביאים עוד אחד חדש שימשיך. << קריאה >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << קריאה >> בגלל שיש לו הגבלה, הוא הקים מפלגה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה עובד מהר. << קריאה >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא הקים מפלגה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אושר חשמל, מים לבדואים, מחזירים אדמות – הכול. אין זמן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שלוש דקות, חבר הכנסת. << דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, זה לא צחוק. לפני ארבעה שבועות, בכ"א בחשוון, 27 באוקטובר, התקיים במליאת הכנסת דיון בהצעה לסדר-היום שהגשתי יחד עם חבר הכנסת אופיר כץ בנושא אי-מיצוי הדין עם זורקי האבנים ובקבוקי התבערה ביו"ש ובירושלים. בדיון התרענו כי יש לטפל בתופעת טרור האבנים בהקדם וביד קשה. בדבריי תיארתי דיווחים שהגיעו אליי על פגיעות חוזרות ונשנות כנגד תושבי שכונת מעלה הזיתים בדרך שבין השכונה לכותל המערבי, וכן את העובדה כי הפוגעים שנתפסו שוחררו בלא שיוגשו כנגדם כתבי אישום. התרעתי על כך שישנה התחממות כללית שמעידה על כך שאינתיפאדה נוספת או פרעות בנוסח אלו שחווינו לפני כחצי שנה מתרגשות עלינו. בסיום הדיון הוחלט כי הנושא יועבר להמשך דיון בוועדה לביטחון פנים, אולם מועד לדיון כזה עדיין לא נקבע. במוצאי שבת לפני שבוע וחצי נערכה מתקפה כוללת כנגד שכונת מעלה הזיתים, במרחק כמה דקות מהכותל המערבי, והשכונה הייתה נתונה במצור למשך שעתיים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמה זמן? << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> שעתיים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ראיתי את זה בטלוויזיה. הזדעזעתי. הייתה אישה שילדה, לקחו אותה – – – << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לפני חמישה ימים דקר מחבל שני שוטרי מג"ב סמוך לישיבת עטרת ירושלים שבעיר העתיקה. בהמשך לאותו פיגוע התפרעו תושבי הכפר עיסאוויה, שממנו הגיע המחבל, התפרעות שכללה השלכת בקבוקי תבערה והצתת המכת"זית, כפי שכולנו ראינו. אתמול, לדאבוננו, נרצח אליהו קיי, השם ייקום דמו, ונפצעו יהודים נוספים בפיגוע סמוך לכותל המערבי על ידי מחבל חמאס תושב שכונת שועפאט שעבד כמורה וקיבל את משכורתו מעיריית ירושלים. אני רוצה מכאן לשלוח את תנחומיי למשפחה ואיחולי החלמה לפצועים. ומה התגובה של השר בר לב, השר לביטחון פנים? הוא הסביר שהיה מידע על המחבל, אבל הוא רק מהחמאס המדיני ולא מהחמאס הפח"עי. אדוני היושב-ראש, אין מילים. זה הזוי. השר לביטחון פנים לא יודע מה הוא מדבר. אפילו במדינות העולם מבינים שאין הבדל בין החמאס המדיני לפח"עי. החמאס כולו הוא ארגון טרור. לצערי, אנחנו רואים שהתחזיות התממשו. אני קורא לחברי הממשלה: בניגוד למה שקרה ביחס לתחילת הגל הרביעי של הקורונה, שאז עצמתם את עיניכם לסימנים המבשרים את המציאות המתקרבת תוך זלזול עמוק בחיי אדם – "הכלה", כפי שקראתם לזה בציניות חסרת לב – הפעם חדלו ממדיניות ההכלה ועברו למדיניות ההכרעה של הטרור. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת אבי מעוז. חברת הכנסת מיכל וולדיגר. << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, לפני כמה שעות חזרתי מההלוויה של הקדוש אליהו דוד קיי, שנרצח, פשוטו כמשמעו נרצח, על ידי מחבל מתועב שלקח כלי נשק וירה ברחובות ירושלים, פשוט ירי – אני לא יודעת מי מכם ראה את הסרטון הנורא שבו שומעים את צרור היריות ואז מישהו צועק: הצילו, הצילו, ושומעים בלגן, בלגן נוראי, ואז דממה, חורבן, שקט. ראיתי עוד תמונות. ראיתי את התמונה של אליהו, השם ייקום דמו, חמד של בחור, פשוט חמד, בחור צעיר שעלה ארצה, ציונות, היה בניכר והחליט לעלות לארץ ישראל, למדינת ישראל, מדינה יהודית, שבעצם יש כאן חיילים – הוא עצמו היה חייל – לשמור על כל האזרחים פה במדינת ישראל, שלא יהיה פה טרור, שלא תהיה פה אלימות, שלא יהיה פה רצח, והאדם הטהור הזה פשוט נרצח על ידי מחבל מתועב. הלב שלי בכה. הייתי שם, הסתכלתי על כל הנוכחים, ראיתי את עם ישראל בשיא תפארתו – חרדים, חילונים, עם קוקו ועם מכנסיים קצרים ועם בגדים הכי צנועים שיש. כולם היו שם כדי לבכות את הבכי על האבדה הענקית הזו. אחרי כן חזרתי למשכן, ואז אני מסתכלת בווטסאפ ולא מאמינה למה שאני רואה. אני משפשפת את העיניים עם הדמעות שאיתן חזרתי מהר המנוחות ואני רואה את הדברים הנלוזים – תסלחו לי, נלוזים ומחפירים – של שר הבריאות בכנס המזעזע שמתקיים בכנסת ישראל שמדבר על אלימות מתנחלים. אני קוראת את מה שהוא אומר. אני לא יודע מי מכם קרא את הדברים. אני חייבת להקריא לכם. שר הבריאות ניצן הורוביץ בכנס נגד אלימות המתנחלים: "הממשלה הזאת" – ככה הוא אומר – "ממשלת השינוי, מחויבת לעשות שינוי גם בשטח, להגביר את האכיפה ואת הענישה ולמגר את אלימות המתנחלים ואת נוער הזוועות". תקשיבו, זה פשוט לא ייאמן. הצביעות הזאת, הראייה הכל-כך חד-ממדית הזאת – להיות חומל ואוהב לאויבים הגדולים שלנו ולהסתכל על מה שבאמת קורה, על הרצח המזוויע הזה, על הרצח הנורא הזה של יהודי בגלל שהוא יהודי – מזה להתעלם. ולקיים את זה מייד – לא מייד, תוך כדי הלוויה הזו. אני חושבת שהממשלה הרעה הזו צריכה ליפול כמה שיותר מהר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אנחנו צריכים לפתוח את העיניים ולראות מה קורה פה ולא לתת לזה להימשך, כי כל רגע ורגע המצב שלנו רק הולך ומידרדר. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חברת הכנסת מיכל וולדיגר. תעלה ותבוא חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אחריה – חבר הכנסת אופיר כץ. שלוש דקות, גברתי. << דובר >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, לפני שתתחיל את השעון, אני לא רואה שיש שר במליאה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יש, השר עיסאווי פריג'. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> איפה הוא? הוא מתחבא? << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אני בא מרחוק ואני לא – – – << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> נכנסת. בוא, בוא תכבד אותנו בנוכחותך, אדוני השר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא לא יכול לשבת, הוא צריך לנסוע לאוסלו. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אנחנו עובדים. באנו לעבוד. לא באנו לדבר, באנו לעבוד. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא צריך לנסוע לאוסלו לסגור מדינה פלסטינית. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רק מקווה שתוסיף לי את החצי דקה, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה צריך לסגור את המדינה הפלסטינית. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> באנו לעבוד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, בואו ניתן – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איך אמרו – – – היום – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בואו ניתן לחברת הכנסת אורלי להשלים – להתחיל, בעצם. בבקשה תתחילי ואז אני אפעיל. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תראו את הבושה וחרפה שהגענו איתכם. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> טוב, אז אדוני היושב-ראש, השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו יושבים פה בערב – כמעט ערב כבר, או תוך כדי – שבאים בו לשנות את כללי המשחק, את כללי המשחק הדמוקרטיים. אני יודעת שהממשלה הזו והנציגים שלה טוענים שהחוק הזה הוא כורח דמוקרטי, אבל הוא לא. בואו נודה: הוא בדיוק ההפך. מה הוא כן? הוא כורח פוליטי. הממשלה הזו רוצה לרמוס, למחוק את שלטון הציבור, את הדמוקרטיה, את מהות הדמוקרטיה, שהיא, כולנו יודעים, רצון הציבור. אז בדמוקרטיה לא מגבילים את רצון הבוחר. בדמוקרטיה, ובמיוחד בדמוקרטיה פרלמנטרית, העם, באמצעות נבחריו, חברי הפרלמנט, הוא הריבון בכל דקה ובכל יום. אז לא דרושה קציבת כהונה, כי העם בוחר את נציגיו בבחירות דמוקרטיות. העם יכול, אם ירצה בכך, להחליף את הממשלה או להחליף את הנציג של הממשלה, והוא שאמור להחליט אם לתת שוב את האמון שלו לנבחרי הציבור. מה שנעשה כאן הפעם נעשה בניגוד גמור לרצון הציבור, תוך התעלמות ברוטלית מהמפלגה הגדולה ביותר במדינת ישראל, מציבור גדול שמסתכל על הבית הזה ולא רואה את הייצוג שלו לא בוועדות, לא בממשלה, כמובן, לא פה, בשולחן היושב-ראש, ולא בכל הכלים הפרלמנטריים שהיו מנת חלקו – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, יש את דוד ביטן. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, יש רק את דוד ביטן, מתוך – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מה, דוד ביטן הוא לא אחד. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, לפי מה אנחנו סופרים, לפי גודל? לפי משקל? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, הנוכחות שלו. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> טוב, יש לו משקל סגולי, אין ספק. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אדוני היושב בראש, מה שנעשה הפעם זה מחטף פוליטי. כללי המשחק משתנים בממשלה שלכם על בסיס יום-יומי. ולמה אני אומרת את זה? כי מתוך מקום שלכם לדבר דמוקרטיה, דמוקרטיה, דמוקרטיה, הכנסתם לפה עשרות ח"כים שלא נבחרו; נורבגים, קראתם להם. עכשיו אני שומעת את יושב-ראש הכנסת – אני מקווה מאוד שזו בדיחה עלובה ולא כוונה אמיתית, להחליף אותנו, הח"כים הנבחרים, בח"כים לשעבר שיאיישו ועדת כנסת. ועדת האתיקה תהיה מאוישת על ידי ח"כים לשעבר. סתם דוגמה: לימור לבנת תייצג את הליכוד? היא לא עזבה כבר כמה פעמים? מה יקרה עם ח"כים אחרים? אדוני היושב-ראש, זה לא נראה לך אבסורד? לא רק שהחוקים משתנים מבוקר לבוקר, משעה לשעה, אתם רומסים כאן את רצון הציבור, את נבחריו, ואתם לא בוחלים בשום דבר. אז החוק הזה הוא חוק שכל-כולו כורח פוליטי שלכם, שכדי להבטיח ניצחון במשחק, אתם מחליטים להביא לכך שיריב שלכם בכלל לא יעלה למגרש; משנים את המשחק ואת הכללים שלו תוך כדי משחק כשהשעון עובד. אז כשאתם בוחרים להגביל את כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות, ואתם מביאים איזה רציונל שאומר שיותר מדי זמן שבן אדם מחזיק בתפקיד, זה מקולקל, זה לא בסדר, זה מביא לדברים – אותו רציונל לא נכון גם לגבי ראשי רשויות? לגבי ראשי ערים? מה עם ועדי עובדים? מה עם יושב-ראש ההסתדרות? אני לא ראיתי את מפלגת העבודה רוצה להגביל אותו. מה עם כל אותם שופטים שנבחרים – הם, לא צריך להגביל אותם? הרציונל שהבאתם, לא יכול להיות שיהיה סובייקטיבי ויגיד: לנבחר אחד, לנבחר אחד אנחנו נפעיל את הגבלת הכהונה, אבל כל השאר – נשמר את העבודה שלהם, את הג'ובים שלהם, כי הם נמצאים במקום שבו אנחנו רוצים שהם יהיו. אני חושבת שהציבור לא מטומטם, וכשהוא רואה את ההתנהלות הזו, הוא מבין שעובדים עליו בעיניים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> הבטחת להוסיף לי דקה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא – – – << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אם גרמניה היא דמוקרטיה פרלמנטרית – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, הפעלתי לשלוש דקות. לא הפעלתי – – – << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני התחלתי את זה דקה אחרי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חברת הכנסת אורלי, את מאמינה לי? << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> אז תיתן לי פסקה אחרונה לסיים? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> פסקה, משפט אחרון. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, פסקה אחרונה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> אז גם בגרמניה, דמוקרטיה פרלמנטרית, אנגלה מרקל, הקנצלרית שסיימה את תפקידה, כיהנה כעשור וחצי, כי העם בחר בה. גם בריטניה היא דמוקרטיה פרלמנטרית, וגם שם מרגרט תאצ'ר כיהנה כעשור. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. אני חושב שחברת הכנסת קטי שטרית הזכירה את רשימת המשטרים הפרלמנטריים. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> וכאן בן-גוריון. אז אתה יודע מה? אני אגיד משהו שלא הזכירו. אתה יודע מה ההתנהגות הזאת מזכירה לי? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מילה אחרונה, חברת הכנסת. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני אספר לכם: אתם מכירים את הסיפור על טוניה הרדינג וננסי קריגן? אלו היו שתי מתעמלות אולימפיות בהחלקה על הקרח. שתיהן היו מועמדות לאליפות ארצות הברית בהחלקה על הקרח, רק מה, טוניה ידעה שהיא לא יכולה לנצח את ננסי קריגן. אז מה היא עשתה? לפני התחרות האמיתית היא דאגה לכך שמישהו יבוא עם אלת בייסבול ממתכת, כן, וישבור לה את הברך, כדי שהיא לא תעלה למגרש, והיא אכן לא עלתה, ולכן טוניה זכתה. אבל אני אגיד לכם משהו, כי למציאות – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> – – יש גם צדק פואטי לפעמים. כי אחר כך ננסי חזרה לעצמה, ולא רק שניצחה בתחרות והדיחה את טוניה – טוניה סיימה במקום השמיני, וננסי לא רק זכתה – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, תודה. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר_המשך >> – – באליפות ארצות הברית אלא גם במדליה אולימפית. בסוף זה מה שיהיה גם כאן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. תודה, תודה לך. חבר הכנסת אופיר כץ, אחריו – חבר הכנסת ישראל כץ, ואחריו – חבר הכנסת אמיר אוחנה. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, החוק שמונח מולנו, לפנינו, הוא מהות האמירה של הממשלה הזו, מהות האמירה של הממשלה הזו לציבור בחודשים האחרונים. מה הם אומרים לציבור? אתם מטומטמים – זה מה שהממשלה והקואליציה הזו בעצם אומרות לציבור. המהלך האנטי-דמוקרטי הזה בא להגיד לאזרחים: אתם לא יודעים מה טוב בשבילכם. אנחנו נחליט עבורכם. כי הרי מה אתם אומרים, בעצם? שגם אם יש ראש ממשלה שרוצה ויכול להמשיך להנהיג את המדינה, והציבור רוצה שהוא ימשיך להנהיג את המדינה, אתם תמנעו את זה ממנו, וייתכן גם שבשביל מועמד פחות טוב ממנו. למה? מה ההיגיון לא לתת לראש ממשלה שיכול להיות הכי טוב עבור האזרחים ומבחינת האזרחים, למנוע ממנו מלהתמודד פעם נוספת? תסתכלו על מדינות בעולם – ואמרת שחברת הכנסת קטי שטרית כבר הזכירה את אותן דוגמאות. יש דוגמאות רבות, אז אני לא אחזור עליהן, אבל מה שכן, אם יעבור התיקון הזה – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אם יעבור התיקון הזה, אז ישראל באמת תהפוך לתקדים עולמי, תקדים מסוכן. יש פה מהלך תקדימי, דיקטטורי, אנטי-דמוקרטי, שמגיע ממפלגות של איש אחד. אני רוצה להגיד לכם, אנשי תקווה חדשה ואנשי הקואליציה, לחדש לכם: הציבור שלנו במדינת ישראל לא מטומטם. הוא יודע טוב מאוד מה טוב בשבילו ומה טוב עבורו. הוא מספיק חכם בשביל לבחור בעצמו מי ינהיג אותו. החוק הזה לא מקדם שום דבר מלבד שלילת הזכות הבסיסית של אזרחי מדינת ישראל – הזכות לבחור. אנחנו, כשנחזור לשלטון, בעזרת השם – ושזה יהיה בקרוב – אנחנו נשנה את כל המהלכים האיראניים האלה שאתם מתעסקים בהם כל הזמן בכנסת, כי אנחנו מאמינים בכוחו של הציבור להחליט מי ינהיג את המדינה. ודבר אחרון: היום בוועדת הכנסת, על סדר-יומה – וכמובן, כל החברים השתתפו – פטור מחובת הנחה לחוק שמונח פה לפנינו. מה הדחיפות? למה הקואליציה לא יכלה לחכות עוד 48 שעות בסך הכול? מה הדחיפות להביא את זה בפטור מחובת הנחה? << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> ואתמול הם הביאו את זה לאישור טלפוני בממשלה. שינוי חוקה בישראל במשאל טלפוני. איפה דיון? << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> איזה לחץ. בדיוק. << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> שינוי חוקה בישראל במשאל טלפוני. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> משאל טלפוני. והיום – מה הלחץ? אי-אפשר לעשות את זה בדרך המלך, בדרך המקובלת? << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> איפה דיון? << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אני זוכר, חבר הכנסת דרעי, כשאני הבאתי פטור מחובת הנחה – הבאתי פעם אחת בכנסת הזאת, חבר הכנסת דרעי, הבאתי פעם אחת פטור מחובת הנחה. אתה יודע למה? לבני 67 פלוס שעבדו לפני הקורונה ויצאו, ואנחנו דאגנו להם למענק הסתגלות, כי הם רצו לעבוד אבל לא יכלו, ואנחנו כשהיינו בממשלה נתנו להם את האפשרות הזאת. מה שביקשתי – עוד שלושה חודשים לתת להם את הכמה פרוטות האלה, לא בשביל בילויים עכשיו; לתרופות ולאוכל. לזה לא קיבלתי פטור מחובת הנחה, את זה הקואליציה לא רצתה לשמוע. מה דחוף להם? להגביל את הכהונה של ראש הממשלה. זה הדבר החשוב בשביל הממשלה והקואליציה הזאת. לא בני 67 פלוס שיהיה להם אוכל ותרופות; הגבלת כהונה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת אופיר כץ. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת ישראל כץ – אינו נוכח. חבר הכנסת אמיר אוחנה, בבקשה. << דובר >> אמיר אוחנה (הליכוד): << דובר >> תודה. תודה לך, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אתם יודעים מה האיום הכי גדול על הקואליציה הזאת? אני אגיד לך, אדוני: האיום הכי גדול על הקואליציה הזאת לא נמצא לא בתחנות דלק במודיעין, הוא גם לא נמצא באולפנים. שם מלטפים אתכם, שומרים עליכם, מטפחים אתכם: תראה איזה יופי, שר התקשורת צלל למצולות לראות את הסיב האופטי; שרת התחבורה נוסעת ברכבת, משוחחת עם אזרחים – אנחנו, כידוע, הלוא מעולם לא שוחחנו עם אזרחים; ראש הממשלה מתקשר לשרים – אריה, שמעת דבר כזה? מתקשר לראות מה שלומם, איך עבר השבוע הראשון בתפקיד. לא, גם שם לא נמצא האיום הכי גדול על הקואליציה הזאת. האיום הכי גדול על הקואליציה הזאת – אתה יודע מה, אריה? << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> יכול להיות. << דובר_המשך >> אמיר אוחנה (הליכוד): << דובר_המשך >> הזכות לבחור ולהיבחר – זה האיום הגדול עליהם, ולכן אנחנו רואים יוזמות חקיקה מהסוג הזה שאנחנו מדברים עליהן כאן, שמבקשות להגביל את זכותו של הציבור לבחור. תנו לציבור להחליט. אם הציבור סבור שאחרי מספיק שנים בשלטון, האדם כבר מרוכז מדי בעצמו, לא מרוכז בענייני המדינה, הציבור יבחר. אבל בינתיים, מה אנחנו רואים שהציבור עושה, ועושה בעקביות? נותן את התמיכה הציבורית הרחבה ביותר למי שעומד בראש תנועת הליכוד, ובזכות הניסיון שלו, הרבה בזכות הניסיון שלו. << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> – – – לא תפסת את הנקודה, אמיר. << דובר_המשך >> אמיר אוחנה (הליכוד): << דובר_המשך >> עוד לא תפסתי. << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> הציבור הנאור, לא הציבור הרגיל, אתה לא מבין? << דובר_המשך >> אמיר אוחנה (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, ודאי, ודאי. << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אמיר אוחנה (הליכוד): << דובר_המשך >> מה, מי אנחנו ומה אנחנו. << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אמיר אוחנה (הליכוד): << דובר_המשך >> ודאי. << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> תגיד תודה שנותנים לך לדבר בכלל. << דובר_המשך >> אמיר אוחנה (הליכוד): << דובר_המשך >> בהחלט כן. אז לכן, אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דרך אגב, עוד מעט גם את זה לא ייתנו לנו. << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> גם את זה לא ייתנו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בוא ננצל, ננצל. << דובר_המשך >> אמיר אוחנה (הליכוד): << דובר_המשך >> גם את זה. דרך אגב – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עוד מעט מר לוי – – – << דובר_המשך >> אמיר אוחנה (הליכוד): << דובר_המשך >> דודי, האיום השני הכי גדול על הקואליציה הזאת – אבל זה נושא אחר – זה חופש הביטוי. לכן לוקחים דברים שאתה אמרת ומעוותים אותם ומקווצ'צ'ים אותם, כדי שיגידו: זה מסוכן, זה אלים. יש יותר אלים מהם? היום אחד מהם אומר: תביאו לנו נשק, אנחנו נשמור. תביאו לנו נשק – על הערבים. לא שמעת את זה? חיים שדמי פה, בישיבה בכנסת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בישיבה. << דובר_המשך >> אמיר אוחנה (הליכוד): << דובר_המשך >> פה בישיבה בכנסת: תנו לנו נשק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אמיר אוחנה (הליכוד): << דובר_המשך >> זה השמאל האלים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איפה פריג' שיספר לנו מה היה בבאר שבע. << דובר_המשך >> אמיר אוחנה (הליכוד): << דובר_המשך >> אין אח ורע לקואליציה הפחדנית הזו, קואליציה של גמדים, קואליציה של פחדנים, שלא יכולים להתמודד עם הציבור ולכן הם מבקשים לכבול את ידיו. למה? כי יש לאדם הזה ניסיון. לניסיון בחיים הציבוריים יש ערך. מי כמוך, אריה, יודע את זה. ניסיון בחיים הציבוריים זה דבר בעל משקל. הכהונה האחרונה של נתניהו, לא בכדי, הייתה טובה יותר מהכהונה הראשונה שלו. בזכות המעמד הבין-לאומי והניסיון שלו הוא הצליח להביא לכאן הסכמי שלום עם מדינות ערב, הצליח להביא לכאן את החיסונים. יש 200 מדינות בעולם, וכולם רוצים להיות במקום הראשון בחיסונים, אבל מי היה? מדינת ישראל. למה? בגלל נתניהו. מדוע? כי יש לו ניסיון. ולכן הציבור הישראלי עוד יבחר בו שוב ושוב, על אפכם ועל חמתכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת אמיר אוחנה. חבר הכנסת ישראל כץ. << דובר >> ישראל כץ (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כשבאתי לשקול אם לדון בנושא הצעת החוק של שמונה שנות הגבלת כהונה, גיליתי פתאום שראש הממשלה הנוכחי נפתלי בנט עזב באמצע ישיבה שהוא השתתף בה כדי לרוץ ולוודא שוועדת שרים לחקיקה מחריגה אותו מתוך כללי החוק, ומאותו רגע הבנתי שחבל לדון. אין כאן שום ממד ענייני, יש כאן רק ממד אישי, שעיקר ונטרל אפילו את הדיון בעניין הזה, ולכן דעתי היא ברורה. אני רוצה להתייחס למה עושה הממשלה עם המנדט שהיא קיבלה כרגע – ויושב כאן עוד פעם מי שמנהל את הישיבה, חבר הכנסת מנסור עבאס, שסיעת רע"מ, שהוא עומד בראשה, שכפופה כמובן למועצת השורא, היא חלק מתנועת האחים המוסלמים העולמית והאזורית; שותף מקביל לאסמאעיל הנייה בעזה וכפוף לפסקים ולעקרונות של חסן אל-בנא, שאותם השווה ב-1927 – כאשר הוא הקים את תנועת האחים המוסלמים, אמר חסן אל-בנא: מדינת ישראל תקום, אבל היא תיכחד כמו שנכחדו כל הישויות שהיו כאן בעבר. ואני שואל את יושב-ראש הישיבה בכובעו כחבר כנסת: האם אתה קמת והסתייגת ממצע האחים המוסלמים, שאגב, הוכנס לתוך אמנת החמאס? באמנת החמאס הדברים האלה מופיעים. אתה לא קמת והסתייגת. אפילו ערפאת, יימח שמו, כאשר בא לחתום על הסכמי אוסלו ובא לרמות, לפחות הכריחו אותו לעשות שינוי באמנת אש"ף – לכאורה, כאילו הסעיף של השמדת ישראל. ואתה – מילה אחת לא באת, לא שינית, לא אמרת: אני מסתייג מאמנת האחים המוסלמים, אני מסתייג מאמנת החמאס. אתה יודע למה לא עשית את זה? כי מצאת פראיירים: ממשלה חלשה שנשענת וצריכה את תמיכתך, עם שמונה שנים, בלי שמונה שנים. מעניין שבנט דואג איך הוא יוכל אחרי הקדנציה המהוללת הזו להיות עוד שמונה שנים – הפסקה של שלוש שנים. אני מעריץ את יכולת האשליה העצמית שלו. ואם לא מספיק ולא די בזה, בצל איזה אמנה ועקרונות אתם פועלים כאן? אני מסתכל על חוק החשמל. ברגע הראשון אתה אומר: אולי צריך לחבר באמת. הרי יושב כאן שר הפנים לשעבר אריה דרעי, הרב אריה דרעי, שעזר למגזר הערבי; אני עצמי הראשון בתולדות המדינה שהכניס תחבורה הציבורית ליישובים הערביים וחיבר אותם לתשתיות, כי מבחינתנו, מבחינה אזרחית, יש שוויון. מבחינה לאומית – דבר אחר. אבל חוק החשמל הזה בעצם בא לבדל מגזר מכל מה שקורה במדינה. אם אדם בהרצליה יעז לחבר את הבית שלו לחשמל או לגור בבית שלא קיבל את האישור, הוא עובר עבירה פלילית, ויגזרו עליו – אם זה בדרום ואם זה בצפון. ואתם באים להעביר חוק מפלה עכשיו. ברגע שנכנעים, נכנעים עד הסוף. לא רק שבחוק החשמל עשיתם שרירים והוא עלה בוועדת השרים ביום ראשון דאז, הוא הגיע לוועדת הפנים, ויושב חבר הכנסת ווליד טאהא כיושב-ראש ועדת הפנים, והוא גם הוסיף עוד שינויים. אחד השינויים שהוא הוסיף – הוא קבע שלא רק בתים שנבנו באופן לא חוקי ואין להם אישורים יחוברו לחשמל, גם מבנים שגרים בהם – שר הפנים לשעבר, אני פשוט מחדד – שגרים בהם ולא מיועדים למגורים בכלל, גם הם יחוברו לחשמל. חד-משמעית, אלו התיקונים, ועוד כהנה וכהנה תיקונים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – כל מה שהוא אומר זה – – – << דובר_המשך >> ישראל כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> שרת הפנים הייתה בוושינגטון, היא אזרה אומץ, היא מייצגת את מדינת ישראל בשליחות. היא הודיעה – יש לה משפטים קצרים כאלה: תשכחו מזה, לא מעבירה את זה, זה לא יהיה, כופפתי אותו. אבל קרה מה שידענו שיקרה. התנועה היא חד-סטרית: אתם לוחצים והם נכנעים, אתם לוחצים והם נכנעים, וחלו שינויים גם בנוסח שהוסכם בזמנו, שאותו העבירו בממשלה. אגב, אני לא יודע מה השינויים. אולי תגלו לכנסת לפני הדיונים וההצבעות מחר איזה שינויים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת. << דובר_המשך >> ישראל כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אני כבר מסיים. אבל אני אומר, הצדק חייב להיראות, ומדינת ישראל חייבת לשמור על האינטרסים. ממשלה שנכנעת תגיע למקומות שאסור למדינת ישראל להגיע. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת ישראל כץ. יעלה ויבוא חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> החשמל לפחון יגיע, זו הסיסמה שיש לך בזה. החשמל לפחון ולאדמות הגנובות יגיע. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת – אני לא אומר "אדוני השר", כי אין פה שר, מספיק "אדוני, היושב-ראש". << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, שם. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> מי שמסתכל על ההתנהלות של הממשלה, על החקיקה שהיא מקדמת, על הכיוון שהיא הולכת – אין לי טענות לא על יאיר לפיד ולא על ליברמן, לא על מרצ, לא על מפלגת העבודה; אני רוצה בנאום הקצר שלי, בשלוש הדקות שיש לי, לקרוא לכמה חברים מהקואליציה. אני רוצה לקרוא לך, ניר אורבך, אני רוצה לקרוא לך, כלפון, אני רוצה לקרוא לכם, אלקין, סילמן, אתם שבאים לממשלה, לכנסת, לקואליציה ומייצגים את הציונות הדתית, את הדת; אתם, שראש המפלגה שלכם עמד כאן ואמר: אני אדאג לציבור החרדי מעל העסקונה החרדית, אלה הבעייתיים. אני אדאג לכם. טוב. אני רוצה להקריא כמה דברים ולשאול אתכם, חבריי: האם אתם, שכל אחד מכם יכול להפיל את הממשלה, כשאתם באים פעם אחר פעם ומביעים אמון בממשלה, האם אתם מסכימים עם הדברים? מלינובסקי בוועדה לפני כמה ימים הולכת להביא מסלול גיור עוקף רבנות, עוקף רבנים. אומר קריב – קריב, שהוא אחד מ-61 האצבעות שלכם: מקומם הטבעי של בתי הדין הוא לא תחת משרד הדתות – תחת משרד המשפטים. תקשיבו טוב עכשיו. אורבך, כלפון, תקשיבו: המציאות שבה ההלכה היהודית קובעת כי אישה לא יכולה להינשא שלא כדת משה וישראל וילדיה ממזרים – לא צריך להמשיך את הנוהל הזה, כי זה מכבש תחת הרבנות הראשית. הרבנות כובלת את הנשים. אני שואל אותך, אורבך, אני שואל אותך, כלפון, אתם, שמגיעים לכל מקום ומייצגים את הציונות הדתית, את הדת: אתם מסכימים עם האמירה של קריב, שהוא הולך לפתור את אותם ממזרים? אומרת מלינובסקי באותה ועדה – ואני רוצה להגיד לך, ניר אורבך, ולכל החברים: כשאתם באים ומביעים אמון בממשלה, אתם מביעים אמון בכל אחד מ-61 החברים; אתם מביעים אמון באמירה שלא עוד הרבנות הראשית תכבול, חלילה, נשים והילדים שלהן כממזרים. אומרת מלינובסקי: אנחנו במלחמת תרבויות של העתיד של המדינה שלנו. ניר אורבך, אני ואתה במלחמת תרבות איפה מקומם, מה עמדת ההלכה לגבי ממזרים, מה עמדת ההלכה לגבי השבת, מה עמדת ההלכה לגבי הכותל. האם אבותיך, החברים שלך בבית הכנסת, אנשים שלא שייכים לש"ס, לא ליהדות התורה, שייכים לציבור עמך בית ישראל, חובשי כיפה שקופה, מסכימים עם השסע הגדול שאתם עושים בעם ישראל? ובאותו נאום, באותו ריאיון מגלומני שלך, אתה אמרת: רק אני יכול להביא את התרופה לשסע הקשה ביותר בישראל בנושא דת ומדינה. אדוני היושב-ראש, אתה יודע איזה שסע יהיה בעם ישראל אם חלילה נתיר גיור לכול? אם חלילה נתיר את הכותל לכל מי שבא? אם חלילה נפקיר את השבת הקדושה? ואת זה אומר שר: 73 שנה לא היה כמוני ולא יהיה. אדוני היושב-ראש, יש פה שר בריאות – אני שואל אותו בשאילתה בכנסת: מה אתה עושה עם המחירים הגבוהים בבתי החולים? אדם רוצה לקנות קפה, קרואסון. הוא אומר לי: אני מטפל עכשיו בלפתוח בשבת את המקומות האלה. שום דבר חברתי, שום דאגה באמת לחולים, למשפחות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני הכנתי נאום ארוך מאוד, אני רק מסיים במשפט אחד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני מתנצל. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אדוני, תן לי עוד כמה שורות. מרב מיכאלי באיזושהי ועידה: כמו שביטלנו את מונופול הרבנות הראשית, נאפשר לכל ישראל חופש תנועה בכל ימות השבוע. ניר אורבך, אם אתה מביע אמון בנפתלי בנט וממשלתו, אתה מביע אמון במרב מיכאלי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אתה מביע אמון בקריב. לך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד: גם אתם מייצגים את הדת. לכם אסור לתת יד לרמיסה של הדבר הזה. אנחנו, על הדבר הזה – עם ישראל, על הדבר הזה לא ישתוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חבר הכנסת איתמר בן גביר, בבקשה. << דובר >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר >> יושב-ראש המליאה, כנסת נכבדה, לפני שעות מספר היה כאן כינוס שדן באלימות המתנחלים. אני ביקשתי ביום כזה, כשרק לפני כמה שעות קברנו את מתנו, את אליהו דוד קיי, השם ייקום דמו, שיעמדו דקה דומייה, דקת דומייה לזכר הנרצח. לצערי השמאלנים לא עמדו. לכן אני חושב שעכשיו אנחנו כאן במליאה נכבד את זכרו של אליהו דוד, השם ייקום דמו, ונעמוד דקת דומייה לזכר יהודי שנרצח על ידי בני עוולה. אני מבקש מכולכם לעמוד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת – – – << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תודה. אני הייתי מצפה גם ממי שיושב בראש המליאה לעמוד לזכרו של יהודי שנרצח. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת איתמר – – – << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זה לא מכובד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, חבר הכנסת איתמר – – – << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זה לא מכובד, זה לא מכובד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת איתמר, זה בניגוד לתקנון, הרשיתי לקיים את זה. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> למה לא עמדת, אבל? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בבקשה תמשיך. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> למה לא עמדת? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תמשיך לדבר. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> יהודי נרצח על ידי בן עוולה, מורה, חמאסניק שפל, שפל שבשפלים, שעשה מעשה נלוז. הבנתי שגם אתה אמרת אתמול שזה לא בסדר, ושכמובן משני הצדדים, כאילו באמת יש סימטריה, כאילו אתה לא יודע שאנחנו נרצחים והם רוצחים, כאילו אתה לא חי במדינה הזאת ויודע במי פוגעים, מי הקורבן ומי אשם. אבל המינימום – תעמוד, תכבד, תכבד את זכרו של יהודי שנרצח. אין לך כבוד? אני שואל אותך ברצינות. אין לך כבוד? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת איתמר, אל תפנה את הנאום שלך אליי, בבקשה. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני מפנה את השאלה אליך, אתה היושב-ראש פה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת איתמר – – – << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתה חלק מהממשלה הזאת, אתה הבסיס, אתה הבסיס של הממשלה הזאת. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת איתמר, עשית מעשה מנוגד לתקנון. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מה מנוגד, לעמוד לזכרו של יהודי שנרצח? לעמוד לזכרו של יהודי שנרצח? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> משפט סיום, בבקשה. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני שואל אותך – תענה. תענה לא לי, לא להם – תענה לציבור. תענה לציבור במדינת ישראל. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת איתמר בן גביר. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתה לא מוכן לעמוד לזכרו של יהודי שנרצח? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. תודה רבה, חבר הכנסת איתמר. << דובר_המשך >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תתבייש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יעלה ויבוא חבר הכנסת ישראל אייכלר. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> למה לא? אתה עמדת, נכון? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> השר עיסאווי פריג', תן לי לטפל בתופעה הזאת. תן לי לטפל בשיטה שלי. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> תן כבוד. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בבקשה. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח; חבר הכנסת אופיר סופר – אינו נוכח. חבר הכנסת שלמה קרעי, בבקשה. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עמד כאן שר המשפטים ועיוות את דבריו של מנחם בגין, זיכרונו לברכה. הוא קרא את דבריו בעניין שלטון ממושך מושחת, אבל דילג על המשפט האחרון שלו. מנחם בגין לא העלה בדעתו שהפתרון לשלטון מושחת הוא בחקיקה אנטי-דמוקרטית, בחקיקה מושחתת; מנחם בגין סיים את דבריו במשפט שעליו דילג סער ואמר ככה: לפיכך חייב העם לומר את דברו כנגד המשכו של שלטון ממושך. העם, גדעון, העם, לא סמרטוט מארץ הסמרטוטים שמנסה לבטל את בחירת העם באמצעות חוק אנטי-דמוקרטי. מרוב ההתהפכויות בקבר של מנחם בגין מהעיוותים של סער וחבורתו, צריך להיזהר שם בהר הזיתים מרעידת אדמה. אולי זה יביא לנו את המשיח? ביום ההוא ייבקע הר הזיתים – אולי זאת התוכנית. אם כבר בציטוטי מנחם בגין עסקינן, אז נראה שבגין צפה את העתיד עשר שנים לפני שסער נולד, ואמר עליו כך: "הדמגוג, כל עוד יש לו רוב, רוצה להבטיח לו ולעצמו יד חופשית. הוא אינו רוצה להעלות על הדעת שבאחד הימים הוא יהיה במיעוט. הוא חוטף, ואיננו רוצה שום יסודות קבועים. ואילו המדינאי יודע שרוב ומיעוט במדינה מתחלפים ומשתנים. בהיותו במיעוט הוא מקבל את דין הרוב, אבל יודע שהוא זכאי לזכויות מסוימות – – – מתוך הנחה שכאשר יהיה הוא ברוב, ייתן אותן הזכויות למיעוט. זהו ההבדל ביחס לחוקה בין שני הטיפוסים האלה". כך אמר בגין. גדעון יותר גרוע מהדמגוג. לא רק שהוא דורס את זכויות המיעוט כשהוא ברוב, אלא גם מהנדס לעצמו את השלטון לכשיהיה במיעוט. זה תהליך דו-שלבי, אדוני היושב-ראש: קודם כול נכניס לתודעה שהעם לא קובע, אנחנו קובעים בשבילו; בשלב השני נמנה פקיד מטעם, שיוכל לסכל מועמדים מהימין באמצעות הגשת כתבי אישום תפורים. גדעון וחבורתו ימנו יועץ משפטי, או יועצת משפטית, שיהיה מחויב לסיכול מועמדי הימין. היועץ המשפטי ידאג לבטל את בחירת העם. במדינה החדשה שגדעון סער מנסה ליצור כאן לא תהיה משמעות לבחירות; פקידים יכתיבו כאן את סדר-היום. העם מפריע לדיקטטורים האלה. בדמוקרטיה שלנו, אדוני היושב-ראש, העם קובע. החוק להגבלות כהונה מובנה בדמוקרטיה שלנו; קוראים לו חוק הבחירות. העם בוחר את שליחי הציבור שלו בקלפי וגם מסיים להם את הכהונה בקלפי, רק העם, לא אוסף סמרטוטים שמבקש לבטל את בחירת העם רק כי העם לא בוחר בהם. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. חבר הכנסת דוד אמסלם. << דובר >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר >> יעצרו אותנו עוד מעט. רציתי להביא אזיקים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> שלוש דקות, אדוני. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> במקום לעבור דרך בתי המשפט, ישר כבר נגיע למגרש הרוסים. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, החוק הזה זה חוק אנטי-דמוקרטי, פשיסטי. זה בדיוק חוק של צפון קוריאה. אתם בשמאל, אני תמיד טוען, אתם האנשים הכי אלימים, הכי מושחתים והכי בריונים במדינת ישראל. דרך אגב, זה גם מאפיין את השמאל בעולם. הרי מה קרה השבוע, חבריי היקרים? אני לא שומע בשבת – לא רואה טלוויזיה, לא שומע. אני בעצם עושה – יש איזה משהו בפייס שאני עושה ביום שלישי: שואלים אותי אנשים, ואז אני עונה להם את מה שעונה. פתאום אני רואה שהשמאל רץ, בראשות עיתון הארץ או דה-מרקר, שהאזינו – הבעלים של עיתון הארץ האזין לפייס, כולל מר בנט – רצו לספר שאני אמרתי שהשמאלנים צריכים להיכנס למכלאות. אני מבין שהכנסתם את עצמכם למכלאות באופן עצמאי. אני אמרתי דבר כזה? אתם שקרנים – – << קריאה >> גבי לסקי (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> רק שנייה. – – אתם נוכלים, רמאים, ועושים את זה גם – מה עשה ערוץ 12, מר קושמרו, ביום שבת? אני בבית הכנסת, אוכל סעודת שבת, והוא בא ומכפיש אותנו. מתקשר לעוזרת שלי ב-20:00 בשבת, או ב-19:00, הוא אומר לה: אני צריך לדבר עם דודי אמסלם. היא אומרת לו: אבל הוא לא עונה בשבת. אבל מה זה אכפת להם? ואת מי הוא מצטט, דרך אגב? ערוץ 12 – יש להם איזה אלפיים כתבים – את אותו כתב של השלושה שקלים מדה-מרקר ששיקר. עכשיו, אני בקולי – הרי זה נמצא בקולי באינטרנט. קח את קולי, אתה לא צריך לשקר, תשמיע אותי. הרי את שרה נתניהו אתם כל היום משמיעים בכל ההקלטות המודלפות אליכם, גם את נתניהו. קח אותי, שים אותי – לא. משקרים, מעוותים וממשיכים לשקר. ארבעה ימים פתחתם אולפנים. ארבעה ימים. למה אתם מפחדים? אתם יודעים שכל מה שאמרתי, הציבור רובו ככולו יודע שאני צודק. הוא יודע שאתם רומסים אותנו פה. הוא יודע שאני אמרתי: אנחנו מוחקים את המילה "צדק" בגלל שאתם מחקתם אותה הלכה למעשה. אתם רומסים אותנו על בסיס יומי, אבל אנחנו לא נוותר. אני חוזר על זה: אנחנו נרמוס אתכם יותר משאתם עושים לנו. דרך אגב, רינה מצליח, תשמעי טוב, כן: אנחנו נחזיר לכם מנה אחת אפיים, בגלל שאנחנו היינו עד היום נאיביים, בית"ריים, אנשים הוגנים, אנשים נאיביים. חשבנו שיש פייר, יש הוגנות. אתם גזלתם את הכנסת, אתם לא נותנים לנו אפילו לדבר בוועדות, שלא נדבר על מספר החברים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. תודה, אדוני. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> ולכן זה מה שתקבלו. אני אומר את זה לפרוטוקול. איך אומר לי היושב-ראש? הוא שפוט. של מי? של לפיד. פה לפיד בא לזה, כאן, בחוק התקציב, הוא אומר לו: תרד. אני הזדעזעתי. ליושב-ראש הכנסת אתה אומר "תרד"? מה, הוא חניך תורן שלך? גם אם זה נכון, למה ליד הרמקולים? למה עם ישראל רוצה לראות את זה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> טוב. תודה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל זאת האלימות שלכם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> זאת הדורסנות שלכם. אתם גם אנשים אכזריים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> טוב. תודה, חבר הכנסת. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו נחזיר לכם מנה אחת אפיים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת דוד אמסלם. תודה. << קריאה >> גבי לסקי (מרצ): << קריאה >> – – – לא הסברת, האם אתה כן חושב שהיועץ המשפטי צריך להיות במכלאות? כן או לא? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת דוד ביטן – אינו נוכח. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> רגע רגע. לנו אסור להשתמש – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתם הכנסתם את עצמכם למכלאות באופן עצמאי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת סמי אבו שחאדה – אינו נוכח. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> הגינויים זה רק בצד ההוא – – – להשתמש במטאפורות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת אופיר אקוניס, בבקשה. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> – – – גם אנחנו יודעים – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תשמעי מה אמרתי, וזאת כבר תהיה התשובה לעצמך. אני מניח – – – השאלה. אבל אם אפשר לשקר, למה לא? << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה מה שאתם עושים מבוקר עד לילה, ישר לשקר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> סליחה, סליחה, חבר הכנסת דוד אמסלם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה סליחה? מה סליחה? פסטיבל של ארבעה ימים, משקרים, שופכים את דמי, אתה אומר לי "סליחה"? כל השקרנים האלה שנמצאים בממשלה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> דוד, נתתי לך לנאום וקיבלת תוספת זמן – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> – – עכשיו תן לחבר הכנסת אקוניס להתחיל. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה נשמע לך סביר? אני שואל אותך. אני שומע היום את לפיד מסביר ואת הורוביץ הצדקן הזה, שקילל אותנו מבוקר עד לילה פה, אומר לי שאני מדבר – כן? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בבקשה. חבר הכנסת אקוניס, בבקשה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אמרתי להכניס את השמאלנים למכלאות? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בסדר, חבר הכנסת דוד – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני בא ומבקש להכניס חילונים למכלאות? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת דוד. << קריאה >> גבי לסקי (מרצ): << קריאה >> לא נותנים לכם לדבר בוועדות? אתם לא מגיעים לוועדות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת דוד, נאמת, הקשיבו לך. בבקשה תקשיב עכשיו לחברך. בבקשה, חבר הכנסת אופיר. בבקשה. אני מפעיל שלוש דקות. בבקשה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתם מתפרנסים רק משקר ורעל. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> אופיר, תיזהר מלדבר מטאפורות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה מה שיש לכם, שקר ורעל. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> אסור לדבר מטאפורות. בלי – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> דודי, בלי ידיים ובלי משפטים – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בושה וחרפה. רינה מצליח. גנבה – – – << קריאה >> גבי לסקי (מרצ): << קריאה >> תפסיק כבר. תפסיק כל הזמן לנבל את הפה. תפסיק עם זה כבר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> חוצפה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> איזה עור של כבש – – – << קריאה >> גבי לסקי (מרצ): << קריאה >> זה לא מכבד את הכנסת. די. די. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מזל שאני מצפצף עליכם ועל כל התקשורת הצבועה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> לפני כל נאום – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> סגן השר, יש היום סיפור – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת, חברי הכנסת, השר, בבקשה. השר עיסאווי פריג', בוא נקשיב לחבר הכנסת אופיר אקוניס. בבקשה, אדוני. תתחיל. תתחיל לדבר ואז אני אאפס את השעון. בבקשה תתחיל לדבר. << דובר >> אופיר אקוניס (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מפלגות טוטליטריות לא מבינות בדמוקרטיה. כך בא לעולם החוק הדיקטטורי הזה. הקואליציה הזאת הרי מורכבת מרוב מוחץ של מפלגות טוטליטריות, לא דמוקרטיות, שהיושב-ראש בהן בוחר את עצמו, מארגן סביבו כמה חברים, וכך נקבעת הרשימה. כשאין דמוקרטיה, השר כץ – וכל הקיום של הממשלה הזאת מושתת על מעשה רמייה, כידוע – כשאין דמוקרטיה אז גם לא מבינים מהי דמוקרטיה. העם בוחר, לא כמו כאן, אצל מפלגות האווירה הדיקטטוריות. והחוק הזה שהציג כאן שר המשפטים, אין כמוהו בשום דמוקרטיה פרלמנטרית בעולם המערבי. זה נכון שבבחירה נשיאותית יש הגבלת כהונה, זה ודאי נכון בארצות הברית. זה לא נכון בבריטניה, זה לא נכון בגרמניה, זה לא נכון בקנדה, אבל כאן הממשלה הנורבגית – שגם שם, אגב, אין שרים כמו כל הממשלה, כמו כל השרים הנורבגים כאן וחברי הכנסת הנורבגים – כאן יש הגבלת כהונה. זה ישראבלוף שאין כדוגמתו. המצאה ישראלית, לא במיטבה, במירעה. חבר הכנסת אמסלם, חבר הכנסת הנגבי, חבר הכנסת קרעי התייחס – מנחם בגין, זכרו לברכה, הוזכר כאן. אדוני היושב-ראש, הוא עמד כל חייו מול המתקפות הפראיות של השמאל, של מפא"י, של מפלגת העבודה. מנחם בגין היה מתבייש בממשלה הזאת, היה מתבייש בחוק הזה, היה מצביע נגד החוק הזה. כך הוא היה נוהג, כך מנחם בגין. מבגין אחר שיושב כאן, בני בגין, החבר במפלגה של שר המשפטים, שהפסיד בפריימריז בבחירות דמוקרטיות בליכוד – הפסיד – לא קיבל את דין הבוחר; לא הבין מהי דמוקרטיה. מי מטיף לנו על דמוקרטיה, חברי הכנסת? מי מטיף, יש עתיד? מפלגה טוטליטרית; ישראל ביתנו? מפלגה טוטליטרית; תקווה חדשה? מפלגה טוטליטרית. למעט מפלגת העבודה, שבה מתקיימים פריימריז – כמובן בחצי מהמספר, השר כץ, שישנו בליכוד, או אפילו רבע. אנחנו לא נרכין ראש בפני הרעיונות הטוטליטריים והמסוכנים הללו. לא נרכין ראש. אתם תחוקקו את החוק הזה – החוק הראשון שנבטל יהיה החוק המגוחך והאנטי-דמוקרטי הזה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. תודה, חבר הכנסת אופיר אקוניס. חבר הכנסת אלי כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת משה אבוטבול. אחריו – חברת הכנסת קרן ברק וחבר הכנסת אורי מקלב. << קריאה >> גבי לסקי (מרצ): << קריאה >> משהו ברשימות שלכם – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, לא. פשוט חבר הכנסת אופיר אקוניס הופיע פעמיים ברשימה. << קריאה >> גבי לסקי (מרצ): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> גדי נמצא ב-44. הוא יבוא בתור. אני מנהל את זה בהתאם לרשימה מולי. בבקשה, שלוש דקות, אדוני. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברים נכבדים, לדבר על החוק הזה – אני לא יודע. שמענו את כולם, נשמע את כולם. זה שרוצחים פה את הדמוקרטיה במדינה ומראים מיום ליום שאנחנו בעצם מדינה רומסנית, מדינה שלא מאפשרת לאדם להיבחר כחוק, או להגביל את מה שבעצם הציבור רוצה – אלה מדינות חשוכות שהיום לדעתי כבר כמעט ולא קיימות, כך שהחוק שרוצים כאן להשית עלינו זה חוק שיתנקם בדמוקרטיה הישראלית, ואם אנחנו רוצים לבוא ולדבר על דמוקרטיה, אז נבין שאנחנו הולכים אחורה, הרבה שנים אחורה. אבל אני רוצה לומר דבר אחר. מי ששוכח מהערכים היהודיים שלו, מה אתה מצפה ממנו – שיזכור דבר שהתחדש רק במאה האחרונה, דמוקרטיה? אני מדבר פה על מפלגות שבעצם רוצות לרמוס כל ערך יהודי, הערך העליון שלנו, וגם את המורשת המפוארת שיש לנו, כמו המורשת שנקראת "מורשת הכותל". בשבת האחרונה זכיתי להיות, אני ורעייתי, כל השבת בכותל המערבי. החלטנו שאנחנו רוצים להיות שם, בוא נאמר כך, שנייה לפני גונבים לנו אותו כל הרפורמים וכל הניסיונות האלה, בפרט מה שפורסם בשבוע שעבר – מזעזע, לראות את התוכנית האמיתית, מה זוממים לעשות מאותו מקום מקודש לעם ישראל. אמרתי, אני חייב להיות שבת שלמה בכותל. זכיתי להיות שם גם בקבלת שבת, ולמוחרת גם בתפילת יחיד בנץ החמה, איך אומרים, במניין של שאול שם, במניין של הנץ החמה. לאחר מכן אמרתי את כל ספר תהילים, 150 פרקים. אתם יודעים מה ביקשתי? ביקשתי מבורא עולם: ריבונו של עולם, שלא ייקחו לנו את הכותל שלנו. שהכותל יישאר כמו שהוא, לא לפי המתכונת של הרפורמות שמנסה להכניס לנו בתוך הכותל ראש ממשלה נפתלי בנט, ולא לפי מה שרוצה הרפורמי שנמצא איתנו פה, בקרבנו, אלא להשאיר את זה באותה מתכונת, המתכונת שלנו. ביקשתי: אל תיקחו לנו את הכותל. לראות שם יהודים מגיעים מכל הקצוות, לראות שם יהודי שמגיע ממרוקו, והוא אומר שזו הפעם הראשונה שלו פה בארץ, והוא מגיע לכותל, לראות את הדמעות שלו שמעלים אותו לתורה – את זה רוצים לגנוב מאיתנו. אני רוצה לסיים רק בבית אחד מתוך השיר הידוע "הכותל": "הכותל – אזוב ועצבת, / הכותל – עופרת ודם. / יש אנשים עם לב של אבן, / יש אבנים עם לב אדם". << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. תודה. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> אבל בוא נראה רק את הבית האחרון, עבאס. "עמד מול הכותל עימנו / הרב הישיש בתפילה./ אמר לי: 'אשרי שזכינו כולנו' / ושב, ונזכר, לא כולם. // עמד בדמעה מנצנצת / יחיד בין עשרות טוראים. / אמר לי: 'מתחת לחאקי, בעצם / כולנו כוהנים לוויים'." << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> ואני מסיים. "הכותל – אזוב ועצבת, / הכותל – עופרת ודם". לצערי, קיימת פה בממשלה האמרה הסופית של השיר, "יש אנשים עם לב של אבן", אבל אני שמח שיש לנו אבנים של הכותל עם לב אדם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת משה אבוטבול. חברת הכנסת קרן ברק – אינה נוכחת. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת גדי יברקן, ואחריו – חבר הכנסת צחי הנגבי. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. יש שר? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, בהחלט. השר עיסאווי פריג' שם במליאה. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אני לא יכול לוותר – – – << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא לא לא, גם אני לא עליך. אוה, כמה שאני מודאג אם אתה נמצא או לא נמצא. חבריי חברי הכנסת, לפני הכול, אני מבקש לשלוח תנחומים למשפחת ההרוג שנהרג אתמול בדרכו לכותל, מר אלי קיי, שעמד לפני החתונה שלו. הרב אהרון אימרגרין, שנפצע קשה, נאבק על מצב בריאותו, הוא נפגע בהרבה מערכות וצריך לעבור הרבה ניתוחים. גם הרב זאב קצנלבוגן, שהופיע אתמול בתקשורת, סיפר על הנס הגדול ואיך שהתפילין שלו שכרך על ידו, שהיו כרוכים עליו, הצילו אותו מהכדור. זה רק מוביל אותנו למחשבה מה קרה אתמול, מה קרה שנשפך דם נקי, דם שלא עשה שום דבר – אנשים שלא פגעו באף אחד, לא התגרו באף אחד. הם היו בדרכם למקום המקודש מדור דור, באו להתפלל בכותל. הדבר המשותף לכל מי שהיה שם – שאני קורא להם "שומרי הכותל", אנשים שנמצאים בכותל בימים, בלילות. אף אחד לא מחייב אותם. הם לא מצליחים בשליחות – הם מצליחים בשליחות של העם, בשליחות שלהם עצמם, של משפחתם. זה מה שהם באים לעשות. מאיפה הם באים בדרכם לכותל – כל חטאם וכל פשעם היה שהם הלכו למקום הקדוש להם. דם נקי נשפך מתוך שנאה, מתוך הסתה, מתוך תיעוב שיש לאנשים האלה. תיעוב שלנו לאותם אנשים, אלה שרוצחים אנשים חפים מפשע. ואנחנו חושבים, אם יש לנו כאלה הסתות, למה אנחנו צריכים ללכת ולא להשתפר בעצמנו, ולהיות עם הסתות, עם מחלוקות שיש בציבור בתוך העם היהודי, בתוך מדינת ישראל? אם יש דברים כאלה בחוץ, למה זה לא מביא אותנו לדבר באמת בסיסי, לחשוב על האחדות שלנו? והינה, הכותל, אותו כותל מערבי, שהוא המקום שעליו אנשים מוסרים נפשם כדי לבוא להתפלל, לבוא לתת את ליבם, להתפלל על השלמות של העם היהודי להתפלל על השלמות של המשפחה של כל אחד – למה אנחנו צריכים שם לעורר מחלוקות? איך אפשר, שרה בממשלת ישראל היום: לשחרר את הכותל? ממי לשחרר? מאותם שומרי הכותל – מהם נשחרר? מאנשים שבאים להתפלל שם – על זה אפשר לקרוא לשחרר את הכותל, חס וחלילה, מאיזה אויבים? אלה המילים. ואחרי זה גם לא פלא שעוברים משם גם ללשחרר מהמצור שהאנשים במדינת ישראל נמצאים בו. מה זה "מצור"? מאיפה לקוח הלקסיקון הזה? הקונוטציה של מצור – כשיש מצור, יש מישהו שצר עלינו; צר עלינו – זה מישהו שהוא צר ואויב, זו הקונוטציה. אחרי שרואים כאלה מחזות קשים, אי-אפשר להתאחד? על זה אנחנו היום נאבקים. אומרים על שבת קודש, על אנשים שרוצים לשמור שבת קודש, אומרים: אנחנו נשחרר מהמצור, שאנשים לא יוכלו להיות עם משפחתם? אני לא יכול להשתחרר מהתמונה. וחילול השבת שהיה בגשר בתל אביב, גשר ההלכה, שיהודים, באמצע העבודה, מסכנים ממש – כי זה לא היה בהתרסה – עושים קידוש באמצע, במקום לעשות את זה עם משפחתם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת מקלב, אני נתתי לך, בבקשה לסיים. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מסיים, אדוני, ואני אומר דבר אחד: כשיש לנו שונאים כאלה, לא צריך חס וחלילה מחלוקות בפנים. אפשר להתאחד, ולא להפוך את הכותל למקום של מלחמה, חס וחלילה, למקום של זירה של קרבות. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת אורי מקלב. חבר הכנסת גדי יברקן, בבקשה. הרשימה סגורה, רבותיי. שלוש דקות, אדוני. << דובר >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אנחנו נתנו לכם הממשלה, מדינה עם הגדרה – עד לא מזמן היא הייתה מדינה יהודית ודמוקרטית. עכשיו, ה"דמוקרטית" נרמסה, ה"יהודית" מוטלת בספק. אני רוצה להסביר למה אני מתכוון. הרב דרעי, חבר הכנסת דרעי, אשמח מאוד אם תקשיב למה שאני בא לומר. העולם הפוך – עולם הפוך בכך שמדינה דמוקרטית מנוהלת על ידי דיקטטורות, מפלגות דיקטטוריות. עכשיו, למה העולם הפוך? הקואליציה ברובה המוחלט לא נבחרה. אין בה לאף מפלגה, למעט אחד וחצי, גוף בוחר. יש עתיד – אין גוף בוחר, ולא רק זה, הוא גם בוחר את הגוף הבוחר שבוחר בו, משהו כמו 1,000 משפחות או יותר; כחול לבן – אין גוף בוחר; ימינה – אין גוף בוחר; תקווה חדשה – אין גוף בוחר; ישראל ביתנו – זה פה אחד. ייאמר לזכותם, היחידים, רע"מ – יש גוף בוחר. יש מועצה, מועצת חכמים, ואני גם מבין שיש בחירות עוד מעט. והעולם הפוך – באופוזיציה נמצאות כל המפלגות הדמוקרטיות: בליכוד 130,000 איש, מתפקדי הליכוד, בוחרים את הרשימה, בציונות הדתית עוברים פריימריז, בש"ס יש מועצת חכמי התורה, כנ"ל ביהדות התורה. ברשימה המשותפת, שדעותינו חלוקות מזרח ומערב, יש גוף בוחר. האנשים הלא-דמוקרטיים האלה מנסים לשנות חוקי-יסוד בהליך לא דמוקרטי. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. הדמוקרטיה נרמסה. לגבי היהודית, אני לא חושב שהיו זמנים שיהודים פחדו להתהלך ברחובות במקומות כאלה ואחרים בעולם, חוץ ממדינת ישראל. אומר שר התקשורת שיהודים לא צריכים להסתובב ולהיות חמושים ברחובות ירושלים. זה פשוט בושה וכלימה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> לאן עוד תדרדרו את המדינה הזאת? העם מספיק חזק, הוא מספיק נבון, וגם – משפט סיום, אדוני היושב-ראש – הכול הפוך. אתמול ראינו סקר, שאלו את הציבור: 54% מאזרחי מדינת ישראל רוצים את בנימין נתניהו ראש ממשלה; 9% מאזרחי מדינת ישראל רוצים את ראש הממשלה הנוכחי כראש הממשלה. עולם הפוך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת גדי יברקן. יעלה ויבוא חבר הכנסת צחי הנגבי. שלוש דקות, אדוני. << דובר >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. התקשורת מכנה את החוק שאנחנו דנים בו היום "חוק הגבלת הכהונה", אבל המגבלה שהחוק הזה מבקש להטיל איננה על כהונת ראש ממשלה. היא בפועל – על חופש הבחירה של הציבור; על שיקול הדעת של מיליוני ישראליות וישראלים; על הזכות הבסיסית של כל אזרח ואזרחית לתת אמון מחודש במנהיגות שמועדפת עליו. ובאילו נסיבות רוצים להחיל את החוק זה? בנסיבות שהמנהיג או המנהיגה כבר כיהנו בהצלחה בתפקיד ראש הממשלה שמונה שנים, עמדו בהצלחה – כי אם לא מצליחים, גם לא ייבחרו, אבל עמדו בהצלחה במבחנים שלמעשה אין תובעניים מהם במדינת ישראל, אולי בעולם כולו, כבר עמדו בהצלחה באתגרים שכל מדינה יכולה רק לנסות ולחלום על קשיים מן הסוג הזה, ואז, אחרי שהם צברו ניסיון וצברו ידע וצברו למעשה את המשקל הסגולי שמנהיג מוצלח חייב כדי להצליח, אז פתאום החוק הזה ייכנס לתוקף. הוא למעשה גוזר את דינו של מי שהציבור רוצה בו ומאמין בו ורוצה לחזק את היכולות שלו, לחזק את הציבור – אז פתאום יש מחסום. המחסום הזה הוא החוק שעכשיו רוצים שיפסיק את הכהונה של אדם שהצליח כל כך. ולמה? איך בכלל החוק הזה בא לעולם? מכיוון שאחרי 73 שנים שאף ממשלה לא חשבה שהיא צריכה ליזום מהלך מן הסוג הזה, שלא קיים בשום פרלמנט שבו שיטת הבחירות היא כמו שלנו – יש במשטרים נשיאותיים, אבל בשיטת בחירות שלנו לא תמצאו מדינה אחת שעושה הגבלת כהונה ולמעשה גוזלת את הכוח של הציבור או הכוח של הריבון שהציבור בוחר, שזה הפרלמנט. יש כאן ממשלה שפשוט חרדה משינוי. היא מתפארת שהיא ממשלת שינוי, אבל היא באמת חרדה מהשינוי המתקרב, מן המהפך, מההבנה שיום הבוחר במוקדם או במאוחר יגיע, ואז היא תינגף, ואז היא תנחל מפלה ניצחת, והיא רוצה את כל האנרגיות שלה להשקיע בחקיקה מהפכנית: החוק שמדרבן עריקים, מה שהם קוראים "חוק פיצול הליכוד", החוק שמבטל את חזקת החפות, זה אותו חוק איראני-צפון קוריאני שאמור להגיע, אם יגיע, ועכשיו החוק הזה, חוק הגבלת זכות הבחירה של הציבור. אדוני היושב-ראש, אני רואה שאנו צריכים לסיים. אומר כך: לממשלה הבאה בראשות האופוזיציה של היום יהיו הרבה מאוד אתגרים – לאומיים, ביטחוניים, מדיניים, אידיאולוגיים, מאוד משמעותיים, אבל דבר מרכזי שנעשה בתחילת דרכנו יהיה לקחת את כל אסופת החוקים המקוממת הזאת ולהשליך אותם, אדוני השר, למקום הראוי להם באמת – לפח האשפה של ההיסטוריה. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת צחי הנגבי. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. << דובר >> יואב קיש (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מודה שאני לא מבין מדוע הכנסת מצביעה על החוק הזה היום. אני אשאל שאלה פשוטה: היינו בוועדת הכנסת והקואליציה נלחמה על פטור מחובת הנחה, לקצר תהליכים, לעשות את החוק הזה הכי מהר שאפשר. אפילו 48 שעות לא הסכימו שזה ימתין לפי הנוהל בכנסת. שאלתי מה דחוף. הרב דרעי, מה דחוף להעביר את החוק הזה? אריה, אני מנסה להבין. הם נלחמים על הטירוף – זה הדבר הכי חשוב, להביא את זה, כאילו, יש איזה ראש ממשלה שרוצים עכשיו להתחיל לספור לו את שמונה השנים, כאילו זה העניין? ואז אמרתי לעצמי: אני לא מצליח להבין למה דחוף. אני יכול להבין דבר אחד למה יכול להיות דחוף – הם רוצים שבתקשורת ובמה שנקרא מדיה יפסיקו לדבר על הפיגוע המתועב והנוראי של החמאס, רצח מזעזע של יהודי שהולך להתפלל, אלי קיי, השם ייקום דמו, בשביל שיפסיקו לדבר על זה וידברו על משהו אחר. זו הסיבה היחידה. לא יודע, לא הצלחתי להבין למה אי-אפשר לחכות יומיים. ושאלתי את יו"ר ועדת הכנסת ניר אורבך: תגיד לי, מה דחוף? הרי הכנסת צריכה לדון בדבר הזה, ואני שמח שדוברים לפניי עמדו פה לזכר הקורבן והזכירו את המרצחים של החמאס, המתועבים. והממשלה הזו בוחרת לעשות חוק בשביל להזיז את הדברים. אז ככה אתם נראים. החוק הזה הוא חוק אנטי-דמוקרטי בעליל. אין אף פרלמנט של דמוקרטיה פרלמנטרית שהחוק הזה נמצא בו. אנחנו לא במתווה נשיאותי. לקחו את מי שראוי שייבחר כל ארבע שנים ולתת לציבור – הרי מה הבעיה? נתניהו, במקרה הזה אומרים במפורש, לא רלוונטי. הם לא הולכים להסתכל אחורה, זה לא יהיה רטרואקטיבי. אתם יודעים מה? אני גם לא מאמין לכם. יכול להיות שתעשו את זה במהלך החקיקה. אני מכיר אתכם, לא סומך עליכם. אבל זה לא מעניין. נניח שלא נתניהו. יש פה אירוע של עם שרוצה מנהיג, ובגלל שיש פה מפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה, אתם רוצים למנוע מהעם – לקחת את המנהיג שלו. זה מה שאתם עושים. הרי מי בא ומעביר את ההחלטה הזו? מפלגת תקווה חדשה, שבאף סקר לא עוברת את אחוז החסימה. אנחנו רואים שהעם רוצה מנהיג. למשל, ראינו בסקר אתמול – מעל 50% רוצים את בנימין נתניהו לראש ממשלה, ופשוט לא רוצים לתת לו. מי לא רוצה לתת לו? מפלגה שהעם לא רוצה אותה, שאיבדה את אמון הציבור. ולזה – החוצפה הכי גדולה, שלזה אתם קוראים דמוקרטיה. איך הגעתם לזה שזה דמוקרטיה? הרי זה הדבר הכי אנטי-דמוקרטי שאפשר לעשות, למנוע מהעם את זכות הבחירה שלו, וזה אופייני לכל הממשלה הזאת. אני מסכם ואומר ברשותך עוד כדקה. הממשלה הזו רק משקרת, רק משתמשת בתקשורת ומסווה את כל הדברים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. תודה, חבר הכנסת – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסיים. ומה שהיא עושה – מה שהוא אנטי-דמוקרטי בעליל, היא קוראת לו דמוקרטיה; מה שפוגע באזרחים, היא אומרת שהוא לטובת האזרחים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. תודה, חבר הכנסת – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> התקשורת איתכם, אבל האמת איתנו, וברשתות רואים את זה, ויראו את זה מהר מאוד גם בקלפי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת יואב קיש. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, ואחריו – חבר הכנסת משה גפני. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום בצוהריים הייתה לווייתו של הקדוש אליהו דוד קיי, השם ייקום דמו. אנחנו מתפללים ואומרים את זה בשיר של יום, ביום רביעי, "אל נקמות ה' אל נקמות הופיע". אבל אני רוצה אולי קצת להכות לעצמי על חטא ולעצמנו קצת על חטא, על מה קרה הדבר הנורא הזה. נמצא כרגע גם פצוע קשה בבית החולים. הפצוע הקל, ברוך השם, השתחרר הבוקר. על מה עשה השם ככה? בכניסה לכותל המערבי, יהודים הולכים עם טלית ותפילין, חלקם בידיהם, חלקם עטורים כבר, הולכים להתפלל בכותל המערבי, ובדיוק עכשיו במקום הזה קורה כזה פיגוע נורא. אנחנו שותקים. מזלזלים בכותל המערבי ואנחנו שותקים. רק אתמול, שלשום, פורסם על איזשהו – בימים של חנוכה, בימים שהחשמונאים ניצחו את המתייוונים, כנראה יש הרבה בבית הזה שלא יודעים מה המשמעות של החשמונאים שניצחו את המתייוונים, מה היו המתייוונים. הם היו יהודים. ואחדות עם ישראל, על מה ניצחו אותם? על מה נלחמו? על תרבות יוון, ובימים האלה הולכים להביא את הגרועים שבתרבות לתוך מקום כל כך קדוש, ואנחנו מוחים קצת, אבל לא מספיק, כנראה. כנראה לא מספיק אנחנו כעם מזדעזעים מהזלזול במקום הקדוש הזה. וכנראה אנחנו צריכים לעשות יותר, ואנחנו צריכים לעשות חשבון נפש אם אנחנו עושים מספיק להגן על המקום הקדוש הזה, על המקום – כן, עוד מעט אנחנו נחגוג את חנוכה – שמתתיהו כוהן גדול ובניו נלחמו בחירוף נפש בשביל שהמקום הזה יישאר פך שמן טהור, כן כן, פך שמן טהור, בלי שום תערובת של טומאה או תרבות שמביאים מכל מיני ארצות מערב של יפת. על הדבר הזה אנחנו אולי לא מספיק, ואנחנו צריכים עכשיו, ערב חנוכה, להתעורר על העניין הזה. במעבר חד לחוק הזה, אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, הצחוק של הדבר שאתם עושים מהדת החדשה שהקימו פה, דת הדמוקרטיה – אז היום ככה, זה סלאח שבתי אמיתי, הממשלה הזאת, ואני באמת במעבר חד, ממש סלאח שבתי. יש ככה – יש חצי מפלגה שהיא חייבת להעביר חוק להגבלת כהונה שלא ברור של מי, כפי שאמרו קודם, כי אני לא חושב שלפיד מוטרד מהחוק הזה. הוא בטוח שהוא הולך לקבל עוד שנה, אני לא יודע כמה זמן – אני לא מאמין שהוא יקבל, אבל הוא חושב שהוא יקבל את ראשות הממשלה, אז ההוא כבר לא יהיה שמונה שנים, אבל הוא התחייב, אז הוא צריך לעשות את זה. יש לו אחת שהתחייבה על הקנביס. אז תוך כדי הדיון פה צריך להקים ועדה לקנביס, ובוועדה לקנביס יש חשש שאם הוא יהיה לפי המספר היחסי בכנסת, אז אולי החוק הזה לא – פשוט סלאח שבתי. אנחנו רצים פה מוועדה לוועדה. אין עם בישראל, אין כלכלה, אין בעיות, אין טרור, אין כלום. יש רק בעיה אחת – איך כל מפלגה עם ארבעה, חמישה, שישה מנדטים, מסתדרים בתוך עצמם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מקווה שעם חוק החשמל כבר יסתדרו איתכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת יצחק פינדרוס. יעלה ויבוא חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, יש דיון אמיתי אם צריך להגביל כהונה של ראש ממשלה. זה דיון שצריך לקיים אותו וזה נכון – מה שמתאים יותר במשטר נשיאותי, שהנשיא מקבל את כל הסמכויות ומגבילים את הכהונה שלו לשתי קדנציות. מתאים. כשהמשטר הוא משטר פרלמנטרי, אם היה מתקיים דיון אמיתי, לא מתאים העניין הזה. מה זאת אומרת הגבלת כהונה? הגבלת כהונה זה העם בוחר, מצביע, בוחר את המפלגות לכנסת, המפלגות בכנסת מקבלות את ההחלטה מי יהיה ראש ממשלה, ואפשר להחליף אותו, אפשר לגייס רוב שמחליף ראש ממשלה, ושלום על ישראל. אבל, אדוני היושב-ראש, הכנסת הזאת מתאפיינת – אני איך אני אגדיר את זה? אני רוצה לדבר בעדינות: מעוותים את כל כללי הדמוקרטיה. סיפר פה חבר הכנסת פינדרוס, אני הייתי איתו בוועדת הכנסת – כדאי שתדע את זה, אדוני היושב-ראש. היה דיון על ועדה, ועדה לנושא הקנביס, שחברת הכנסת שרן השכל צריכה להיות בראשה. בסדר, לא חשובה דעתי על הקנביס, על החוק הזה, הכול בסדר. מכנסים ועדה. הוועדה הזאת, עשו שיהיו בה 14 חברים, שמונה מהקואליציה ושישה מהאופוזיציה, ובאתי לשם – יהדות התורה לא הייתה בכלל בוועדה הזו, לא יודע למה. תיקנו את זה. שאלתי למה צריך שיהיה פער של שני חברים בין הקואליציה לאופוזיציה, למה לעוות כל כך את מה שקורה פה בסדרי הדיונים בעבודה שהכנסת עושה. ואני חושב, אנחנו ביהדות התורה הכנסנו חברים לוועדות, היו אצלנו דיונים, הכנסנו חברים לוועדות, אבל אני אומר לכם, הליכוד צדק כשהוא אמר לא להכניס. באמת, זו התנהגות, אתה יודע – – – << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> לא יכול לצאת לך מהפה שגם ש"ס צודקת. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ש"ס צדקה. לא הליכוד. יותר נוח לי. << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> אז תגיד. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ש"ס צדקה. לא, אבל ש"ס שלחה כמה נציגים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בסדר, אז ש"ס. בסדר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> ש"ס מתנהלת בממלכתיות, למה? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> למה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כי הם מכשירים את הקרקע לרב אריה דרעי להיות ראש הממשלה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> נכון. אני תומך בו. ואז, אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אחרי זה הסבירו לי, אני לא תפסתי את זה בהתחלה: למה בוועדה כזאת מצומצמת, שבאמת הנושא הוא מאוד מוגדר, מאוד קטן, למה צריך בזה גם לדרוס את האופוזיציה? למה צריך שיהיה פער של שניים? אמרו לי שלא סומכים על רע"מ. שאלתי למה צריך פער של שניים. הרי אם יש לקואליציה פער של אחד, יש לה רוב בוועדה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן, חבר הכנסת. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני גם לא בטוח, דרך אגב, שמכל סיעות האופוזיציה – זה נושא מקצועי שדנים עליו כל אחד לפי עניינו. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל רק שתדע, אדוני היושב-ראש, יוצא לי הרבה פעמים עכשיו לדבר כשאתה היושב-ראש. אל תסמוך עליהם. אתה לא מכיר כל כך את היהודים. אני מכיר אותם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. עכשיו, אתה יודע שכל החברה הערבית מכירים את הנאום שלך שנתת מולי לפני שבועיים-שלושה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> שמעתי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. זה רץ בצורה ויראלית ברשת. תודה, חבר הכנסת משה גפני. חברת הכנסת גילה גמליאל – אינה נוכחת; חבר הכנסת יובל שטייניץ – הוא היה פה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא היה פה לפני שנייה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת יובל שטייניץ – כנראה שהוא ויתר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> גילה גמליאל (הליכוד): << קריאה >> מנסור, אפשר לעלות? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חברת הכנסת גילה גמליאל, בבקשה. אנחנו נשב ביחד, המפלגות הדתיות, ואז. שלוש דקות, חברת הכנסת גילה גמליאל. << דובר >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, באמת צריכה להישאל שאלה. כשמגיעה הצעת חוק ומבקשים ממש פטור מחובת הנחה מטעם הממשלה – פעם בכנסת ישראל זה היה אחד הנושאים הכי חשובים לטובת הציבור. מה קרה? מה הדחיפות עכשיו לכנס את הוועדה של הכנסת על מנת לבוא ולדרוש את ההגבלה של הריבון בלבחור את מי שהוא רוצה בשיטת הבחירות הנוכחית? אין ספק, צריך לשנות את שיטת הממשל בישראל, אבל לקחת חלק מהצעות שקיימות בעולם לא בממשל פרלמנטרי – אין מדינה שיש לה שיטת ממשל פרלמנטרית בעולם ששם מגבילים כהונה, כי זו השיטה. בשיטה הזאת הגבלת הכהונה זה בחירות – העם בוחר אם להגביל את הכהונה, כן או לא. במשטר נשיאותי, אם היו מחליטים פה לשנות את המשטר וקובעים משטר נשיאותי, אפשר לטעון שאפשר להגביל כהונה, כי באמת השיטה היא אחרת, ונותנת כוח עצום לראש ממשלה, אבל זו לא השיטה שנהוגה כאן וזו לא השיטה שנהוגה בכל המדינות שבהן יש משטר פרלמנטרי, ושם לא מגבילים כהונה. גרמניה – מרקל, אף אחד הגביל אותה, את הכהונה שלה ושל הקנצלר לפניה, וכנ"ל במקומות אחרים ונוספים. ועל כן אני שואלת: מה הפזיזות לקדם כזה חוק? דמוקרטיה צריכה בסופו של דבר לשקף את רצון העם. כללי המשחק צריכים לאפשר לאזרחים לבחור בחירה חופשית, לא כמו כאן. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> הם מפחדים. הם מפחדים מרצון העם. << דובר_המשך >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר_המשך >> כאן, כמו שאנחנו רואים, בוחרים ימין ומקבלים שמאל. זאת לא – השיטה לא טובה, צריך לשנות אותה, אבל את השיטה צריך לשנות בצורה אחרת, לא בצורה שבה לוקחים רק מה שמתאים לאנשים. הרי כולנו יודעים למה החוק הזה מיועד. הגבלת כהונת ראש ממשלה זה דבר שכשבאים לדון בו צריך לעשות את זה בקשב רב. אבל הכנסת הזאת כבר מזמן איבדה את כוחה הפרלמנטרי, מזמן איבדו כאן את שיקול הדעת. הממשלה קובעת, והפרלמנט הזה כבר מזמן מזמן לא מפקח על פעילות הממשלה. והכנסת, לצערי, עם כל כך הרבה חברי כנסת נורבגים שתלויים בשרים, לא יכולה לעשות אחרת. לא מתנהל פה דיון ענייני. הכול נעשה בצורה מאוד אינטרסנטית. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. תודה. << דובר_המשך >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רגע רוצה, כבוד היושב-ראש, לומר כמה דברים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. כמה דברים אי-אפשר. סיימת. משפט אחד לסיכום. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא. << דובר_המשך >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר_המשך >> מה, זה כזה קצר? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. כן. כן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר_המשך >> וואי. אתה רואה, אני צריכה – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> את הסברת את עצמך בצורה יפה מאוד, אני חושב. << דובר_המשך >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר_המשך >> אני צריכה להתרגל לזה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי. תודה רבה, חברת הכנסת גילה גמליאל. << דובר_המשך >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר_המשך >> אז ברשותך רק משפט סיום. מותר? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> משפט אחד. << דובר_המשך >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר_המשך >> משפט סיום. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> היושב-ראש, אל תחמיא לגילה. יש לה פריימריז. כשאתה מחמיא לה – – – << דובר_המשך >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומרת – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. לא, לא, לא. << דובר_המשך >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר דבר אחד פשוט. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. גם לך אני רוצה להחמיא. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> לא, לא. << דובר_המשך >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה, אוחנה. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> למרות שאתה הכי ימני בממשלה. אתה היחיד שהוא ימני בממשלה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. תודה. << דובר_המשך >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר_המשך >> אוחנה, הרווחת כבר מחמאות. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> הוא הגורם הימני היחיד בממשלה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. כן. << דובר_המשך >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר שלדעתי הממשלה מעוניינת לחוקק חוק, והיא נמצאת בניגוד עניינים מובהק. הרי כולנו יודעים שמה שהם רוצים לצייר פה זה מצגי שווא סביב זה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר_המשך >> מה, מירב? מה קרה, חברת הכנסת מירב בן ארי? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. תודה, חברת הכנסת גילה גמליאל. אנחנו, ברשותך – – – << דובר_המשך >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר_המשך >> שמה? שמה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נגמר הזמן. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי. בבקשה. אתם יכולים לשבת. << דובר_המשך >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר_המשך >> אני באמת רוצה לשאול, כבוד היושב-ראש – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בואי, בואי, תרדי, אני אסביר לך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא. חברת הכנסת גילה, את כבר דקה – – – << דובר_המשך >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר_המשך >> – – האם באמת מדייקים פה על השנייה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר_המשך >> שמעתי פה בקשב רב נאומים של חברי הכנסת מהקואליציה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אנחנו נזמין את חבר הכנסת יובל שטייניץ, בבקשה. << דובר_המשך >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר_המשך >> בקיצור, לצערנו, תודה רבה על הדברים שנאמרו כאן – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת – סליחה, גילה. תודה לך, חברת הכנסת גילה. << דובר_המשך >> גילה גמליאל (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ולהצביע נגד החוק הזה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חבר הכנסת יובל שטייניץ – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא נמצא. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> – – אינו נוכח. זו פעם שנייה; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. בבקשה. בבקשה. חבר עופר כסיף, אתה מוותר? << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא, לא. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בבקשה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת יוסי שיין. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> מה זה? מי היה קודם? אפילו יותר נמוך ממני, אה? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מנסור, מי זה היה קודם שהוא יותר נמוך ממני? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חברת הכנסת גילה גמליאל. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אה, איזה כיף זה לפעמים להרגיש גבוה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> כן. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – סליחה, אדוני, אני רוצה – אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האם דמוקרטי להגביל כהונת ראש ממשלה? זאת לא שאלה תיאורטית גרידא. זאת שאלה שגם מתאימה – צריך לשאול אותה על הרקע של המציאות הקיימת. אז אני רוצה קודם כול לספר לכם, חבריי המאמינים, סיפור שאני חושב שכבר סיפרתי פעם, אבל אני אשתמש בו שוב, כי לדעתי הוא באמת רלוונטי. לשאול האם דמוקרטי להגביל כהונת ראש ממשלה במציאות שבה אנחנו חיים זה כמו – מזכיר לי את הסיפור שמישהו ניגש לרב ושואל אותו על סכין מסוימת אם היא כשרה לשחיטת חזיר. זה בדיוק מה שעולה לי בראש כששואלים אם במציאות שבה אנחנו חיים זה דמוקרטי להגביל כהונת ראש ממשלה. למה הסיפור שהזכרתי? על איזו דמוקרטיה מדברים? קודם כול, בואו נתחיל במציאות של כיבוש. 50% בין הים לנהר הם ללא זכויות לבחור ולהיבחר, שלא לדבר על מעבר לזה. איזה מין דמוקרטיה הזאת? זו דמוקרטיה? זה שטויות. האלימות של מתנחלים, האלימות של מתנחלים – שהיום אני מברך על הכנס שנעשה – – << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> אתה מדבר על – – – << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – אלימות המתנחלים היא דבר יום-יומי. היא חלק מהדמוקרטיה? היא חלק מהדמוקרטיה, האלימות הזאת? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – בכנסת. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נוער הגבעות – כן, ואני מברך את השר, שר הבריאות, על השימוש הראוי בביטוי "נוער הזוועות". עמוס עוז אפילו התייחס אליהם במילים יותר בוטות, ואני לא אזכיר עכשיו מה הוא אמר עליהם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> האלים שמטיף לנו מוסר. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> וחיילי הכיבוש – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> האלים שמטיף לנו מוסר. כן, יפה הנפש שמטיף לנו מוסר. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> חיילי הכיבוש שמשרתים כקלגסים בשטחים הכבושים – זאת הדמוקרטיה? אבל לא רק על זה אני רוצה לדבר, ואני מקווה שיתאפשר לי. נתניהו ועושי דברו, נתניהו ועושי דברו – ויש כאן כמה כאלה עדיין – כרסמו בכללי המשחק הדמוקרטיים אף יותר. הם פגעו בתקשורת החופשית. עד היום יש את המשמיצים שלה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הם פגעו וממשיכים לפגוע ולהסית. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תגיד לי, אתה הזוי? << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אדוני, אני לא יכול להמשיך ככה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> אדוני – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חברי הכנסת דוד אמסלם ואמיר אוחנה, נא לאפשר לחבר הכנסת כסיף להשלים. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> את דברי הבלע שלכם שמעתי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אתה שומע את זה אחר כך – ערוץ 12, 11, 10. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה רבה. נא לשמור על השקט. בבקשה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> את דברי הבלע וההבל שלך שמעתי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אפשר לדבר. תקשורת – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. תודה. תודה. בואו ניתן לו להשלים. הוא כבר סיים. בבקשה, משפט האחרון, חבר הכנסת עופר כסיף. בבקשה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אדוני, לא ככה. אי-אפשר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בסדר. בוא, נסה לסיים, בבקשה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הפגיעה הקשה, מעבר למה שאמרתי קודם – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה לא מתבייש? << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתה מוכן כבר לתת לדבר ולא להשתולל כל הזמן? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. חבר הכנסת עופר כסיף, משפט אחרון. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתה מוכן לא להשתולל כל הזמן? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, לא. אני מגיב רק על מה שאמרת. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אמרתי לך, כן, ממש. יש הרבה מה לומר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הבנת? << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> משפט אחרון. תודה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> היה לי הרבה מה להגיד, אבל הפריעו לי ואדוני לא נותן לי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד רק לסיכום. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> מילת סיכום. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לסיכום דבר מאוד פשוט. יש פה איזושהי סתירה שעלתה מדברים של כמה מהאנשים שדיברו קודם. דיברו על כך שהשיטה הפרלמנטרית אמורה לאפשר רק לבוחרים להחליט מיהו ראש הממשלה, ולכן יש בהגבלת כהונת ראש הממשלה פגיעה בדמוקרטיה ובמשחק הפרלמנטרי. כזה קשקוש אווילי לא שמעתי הרבה זמן. מדוע? משום שהבחירות הפרלמנטריות, בטח בישראל, הן לא אישיות, הן רשימתיות, ומאחר שהן רשימתיות, כאשר מגבילים אדם, זה לא פוגע בכללים הפרלמנטריים. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אוקיי. חבר הכנסת עופר כסיף, תודה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> והדבר השני הוא – וזה משפט באמת אחרון – הדבר האחרון הוא שהגבלת הנבחרים היא לא פגיעה בבוחר, היא פגיעה בנבחר כדי שלא יהיה לו ריכוז של עוצמה – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – שיעשה בה שימוש לרע, כמו ראש הממשלה הקודם. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת עופר כסיף. אחרון הדוברים – חבר הכנסת יוסי שיין, בבקשה. << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני בטוח שעוד מעט שר המשפטים יסביר לנו את השינוי, אבל אני רק רוצה לבוא ולהזכיר לחבריי באופוזיציה איך לפעמים שוכחים את הגיבנת כשאתה עולה לבמה ומדבר. רק באפריל האחרון, אני מזכיר לכם, רק באפריל האחרון ניסה ראש הממשלה הקודם, ראש האופוזיציה היום, לקדם את חוק הבחירה הישירה בספיד לא נורמלי על מנת לטעון שיש רוב לציבור בפרלמנט, וכרגע מעלים על נס את הפרלמנט. כשנבחרה הממשלה הזאת והורכבה, באו ועלו חברי האופוזיציה וטענו שאין לה לגיטימיות, היא לא לגיטימית. למה? כי היא משחקת בכללים הפרלמנטריים, בעוד הם רוצים בחירה של "העם בוחר". אז קודם כול, הכול זה הרי חלק מתוך קשקוש אחד גדול בהבנת מדע המדינה ושיטות ממשל. שיטות ממשל נועדו להגן על האזרח, נועדו להגן על רצון הציבור, ואנחנו נמצאים במשטר של נציגים, במשטר קואליציוני, ותכף יסביר לכם גם שר המשפטים את פשרו של החוק הזה. לכן, לא צריך לשכוח מה שהיה פה רק לפני שבעה חודשים, איך ניסו להעביר פה חוק של בחירה ישירה עם כל מיני סיפורים שחייבים מייד לעשות את הדבר הזה או להציע כל מיני הצעות אחרות, כי אנחנו שוכחים שהיינו בכאוס ממשלי ממש: ארבע מערכות בחירות שהביאו את עם ישראל לעברי פי פחת. אז בואו נזכור את הדברים האלה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, חבר הכנסת יוסי שיין. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לפני הסיכום של שר המשפטים גדעון סער – הודעה לסגנית מזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 98), התשפ"ב–2021, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, גברתי סגנית המזכירה. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 12) (תקופה מרבית לכהונה בתפקיד ראש הממשלה) << הצח >> (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני שוב רוצה להדגיש: מכיוון שאנחנו מדברים על חוק-יסוד, אז על מנת שהחוק הזה יעבור צריכים 61 חברי כנסת שיצביעו בעד. בבקשה, שר המשפטים גדעון סער יסכם את הדיון. בבקשה. << דובר >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא יודע אם זה התבקש מאת האופוזיציה, אבל הממשלה תבקש הצבעה שמית על הצעת החוק. שמעתי פה שורה של דוברים מהאופוזיציה מקוננים קינה כל כך נוגעת ללב על שינוי כללי המשחק. נגע פה חבר הכנסת יוסי שיין לפניי איך ברגע מסוים בזמן המשא ומתן אחרי הבחירות האחרונות ראש האופוזיציה דהיום, אז ראש הממשלה, ניסה לשנות את שיטת הממשל כדי לענות לצורך קוניונקטורלי אחרי שארבע פעמים לא הצליח להקים ממשלה, ולשנות את שיטת הממשל לבחירה ישירה, פעם נוספת – אותה שיטה שעכשיו מסבירים לנו: רק בבחירה ישירה הייתה הגבלת כהונה, כאילו כבר לא היה משטר פרלמנטרי. אבל כשלנתניהו היה נוח ולא יצא לו להרכיב ממשלה, הוא בשנייה רצה לעשות סוויץ' לבחירה ישירה. אבל יותר מזה, מה עוד הציע ביבי אחרי הבחירות האחרונות – לא רק לי, גם לבנט? הוא בעצמו הציע הגבלת כהונה. בכל הסדר שהוצע לנו, קציבת כהונה או הגבלת כהונה – תקראו לזה איך שאתם רוצים – הייתה הצעה של ביבי, ויושבים פה אנשים שיודעים את זה. והוא לא הציע את זה רק כמו שאנחנו מביאים את זה היום, במבט צופה פני עתיד – לא סופרים אחורה, לא רטרואקטיבי; הוא הציע את זה עם יסוד רטרואקטיבי: רק תנו לי עוד כמה שנים על כיסא ראש הממשלה, רק עוד כמה שנים. באמצע אולי אני אנסה למשוך את השטיח ולגלגל את זה בחזרה, ואני מוכן להגבלת כהונה בחוק-יסוד – בדיוק הפוך מכל הטיעונים הנרגשים ומכל הדברים הנמלצים ששמענו פה שעות מפי דוברי האופוזיציה בבית. אבל אדוני היושב-ראש, רק זה? אני עוד זוכר את הימים לפני הבחירות לנשיאות, כשביבי לא רצה שראובן ריבלין ייבחר לתפקיד נשיא המדינה, ורצה להביא לכנסת הצעת חוק לדחיית הבחירות לנשיאות חודש לפני הבחירות לנשיאות. הבחירות היו ביוני – בחודש מאי נתניהו רצה להביא לכנסת הצעת חוק לדחיית בחירות לנשיאות בחצי שנה, כי התוצאות הצפויות כנראה לא כל כך נראו לו. אבל לא רק זה, גם ביטול מוסד הנשיאות, שקיים מאז קום המדינה – גם את זה כל אנשי ביבי באו והטיפו, כי הייתה קוניונקטורה שבה הוא לא יכול היה לשלוט על בית הנשיא ועל מי שישב בו. אז אתם מדברים על שינוי כללי המשחק? אתם? אבל לא רק זה, אדוני היושב-ראש, כאשר התחילו הליכים פליליים נגד ביבי, פתאום נשלף החוק הצרפתי: בואו נעשה שינוי משטרי, נכניס את החוק הצרפתי לספר החוקים, כי זה כרגע מתאים לאינטרסים של ביבי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. גם מנהלי הסיעות. << דובר_המשך >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר_המשך >> אז בואו נחיל את החוק הצרפתי על שיטת המשטר הישראלית, כי זה מתאים לביבי. כל מה שמתאים לביבי, במועד שזה מתאים לביבי; ולמוחרת משהו אחר יתאים לביבי, וביבי יבוא וינסה בשיא הפתוס להסביר שזה נגד הדמוקרטיה וזה איראני וזה סורי וזה צפון קוריאני, ויקונן קינה של קוזק נגזל על שינוי כללי המשחק – האדם שלא היסס לגעת או לנסות לגעת בכל כלל משטרי, כולל בנושא שאנחנו דנים בו, אדוני היושב-ראש. בתחילת הקריירה הוא נשבע אמונים לרעיון של הגבלת כהונה. הוא אמר: מה שלא הספקת בקדנציה השנייה כבר לא תעשה אף פעם. כשהייתה לו מצוקה, אז הוא הציע את זה במשא ומתן הקואליציוני, אבל היום, כשבאה ממשלה חדשה – ואני אגיד לכם במה אנחנו הולכים לשנות את כללי המשחק, כי אנחנו הולכים לשנות אותם בדבר מאוד יסודי – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתם רוצים להחליף את העם, העם לא מתאים לכם. << דובר_המשך >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר_המשך >> הסכת ושמע, חבר הכנסת קרעי. העם שלח את הרוב הפרלמנטרי הזה, על אפכם ועל חמתכם, שיעשה את השינוי השלטוני. אתם חיים בסרט ועדיין לא מבינים מה קרה פה. ייקח זמן, אתם תבינו. לעצמכם אתם יכולים להמשיך לספר סיפורים. << קריאה >> מירי מרים רגב (הליכוד): << קריאה >> אתם תבינו. << דובר_המשך >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר_המשך >> יש שינוי אחד יסודי בכללי המשחק, אדוני היושב-ראש: עובדים למען האזרחים ולא למען האינטרסים האישיים של אדם אחד. זה השינוי שחל בכללי המשחק. נגמר העניין הזה שהבית הזה, כנסת ישראל וממשלת ישראל עובדים בשירותו של אדם אחד, האינטרסים שלו ופולחן האישיות שלו, אלא לטובת אזרחי מדינת ישראל. זה השינוי היסודי שהבאנו, ובעזרת השם נשמור עליו. אני קורא לכנסת להציב את עקרון הגבלת הכהונה מול התפיסה של כהונה ללא הגבלה ולאשר את הצעת החוק להגבלת כהונה בקריאה הראשונה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה, השר גדעון סער. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה שמית על הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 12) (תקופה מרבית לכהונה בתפקיד ראש הממשלה), בקריאה ראשונה. בבקשה, גברתי סגנית מזכירת הכנסת, אנחנו מתחילים את ההצבעה. בבקשה. חברי הכנסת, נא לשמור על השקט, גם מנהלי הסיעות, על מנת שנוכל לנהל את ההצבעה. בבקשה. << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד סמי אבו שחאדה – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד ניר אורבך – בעד ינון אזולאי – נגד ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד משה ארבל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – בעד אוריאל בוסו – נגד ענבר בזק – בעד חיים ביטון – נגד מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – נגד ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – נגד יואב בן צור – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב – בעד קרן ברק – נגד ניר ברקת – נגד יאיר גולן – בעד מאי גולן – נגד איתן גינזבורג – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מאזן גנאים – בעד בנימין גנץ – בעד משה גפני – נגד סימון דוידסון – בעד אבי דיכטר – נגד גלית דיסטל אטבריאן – נגד אריה מכלוף דרעי – נגד צבי האוזר – בעד צחי הנגבי – נגד שרן מרים השכל – בעד מיכל וולדיגר – אינה נוכחת רות וסרמן לנדה – בעד מכלוף מיקי זוהר – נגד אימאן ח'טיב יאסין – בעד ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אחמד טיבי – בעד אלון טל – בעד דסטה גדי יברקן – נגד מאיר יצחק הלוי – בעד אלי כהן – נגד מאיר כהן – בעד יום טוב חי כלפון – אינו נוכח עופר כסיף – בעד אופיר כץ – נגד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – בעד מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – נגד יריב לוין – נגד נעמה לזימי – בעד יעקב ליצמן – אינו נוכח גבי לסקי – בעד יאיר לפיד – בעד לימור מגן תלם – בעד אמילי חיה מואטי – בעד פטין מולא – נגד טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – נגד אבי מעוז – נגד אורי מקלב – נגד אבתיסאם מראענה – בעד יעקב מרגי – נגד מופיד מרעי – בעד בנימין נתניהו – נגד יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת עידית סילמן – בעד עלי סלאלחה – בעד בצלאל סמוטריץ' – נגד אוסאמה סעדי – בעד מנסור עבאס – בעד איימן עודה – בעד חוה אתי עטייה – נגד יצחק פינדרוס – נגד שירלי פינטו קדוש – בעד מאיר פרוש – נגד יסמין פרידמן – בעד אביר קארה – בעד אלכס קושניר – בעד יואב קיש – נגד גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – נגד מירי מרים רגב – נגד מיכל רוזין – בעד שמחה רוטמן – נגד יעל רון בן משה – בעד שרון רופא אופיר – בעד מוסי רז – בעד אפרת רייטן מרום – בעד ג'ידא רינאוי זועבי – בעד יפעת שאשא ביטון – בעד אלון שוסטר – בעד יובל שטייניץ – נגד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – בעד יוסף שיין – בעד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – בעד רם שפע – בעד נירה שפק – בעד עאידה תומא סלימאן – בעד << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> המזכירה תקרא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו, בבקשה. << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) ישראל אייכלר – אינו נוכח נפתלי בנט – בעד מיכל וולדיגר – אינה נוכחת יום טוב חי כלפון – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת עמיחי שיקלי – אינו נוכח << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> האם יש חברי או חברות כנסת שלא הצביעו ומעוניינים להצביע? ההצבעה תמה. בבקשה, גברתי מזכירת הכנסת. להלן תוצאות ההצבעה על חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 12), בקריאה ראשונה: בעד – 66 חברי כנסת, נגד – 48 חברי כנסת. אני קובע שהצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 12), עברה בקריאה ראשונה ועוברת להמשך דיון לוועדת החוקה, חוק ומשפט. << הצח >> הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 98), התשפ"ב–2021<< הצח >> [מס' מ/1460; דברי הכנסת, חוב' ז', ישיבה 73; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום – הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 98), התשפ"ב–2021, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת אלכס קושניר. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> לוועדת מדע. להעביר לוועדת מדע. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני כבר הכרזתי, ואנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> בסך הכול אמרת משפט אחד. אני באתי להגיד – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> עכשיו באת. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אמרת משפט, אני צעקתי לך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני אמרתי ועברתי. תודה לך. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> מי שמע אותך בכלל. היה רעש. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> בבקשה, יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת אלכס קושניר. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> זה לא בסדר. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> יואב, אני הכרזתי ועברתי לסעיף הבא על סדר-היום. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אז אני אמרתי מייד בצעקה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> אני מצטער. תודה. חבר הכנסת יואב קיש, תודה לך. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> תראה איזה רעש יש. אני שומע מחיאות כפיים. מי שמע אותך בכלל? לא שמעתי ופתאום שמעתי "אלכס" – זה העיר אותי, כי היה רעש. זה היה שנייה אחרי שאמרת, וזה היה בדיוק המשפט הראשון. זה לא מכובד. אתה מנצל לרעה את הסמכות שלך. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> לא, לא, יואב. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> בוודאי. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אין ועדת אתיקה, אבל אתה מנצל לרעה את הסמכות שלך. אמרתי עשירית שנייה אחרי שאמרת, ואתה, בגלל שזה לא מתאים לך, אתה משתמש בזה. << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת אלכס קושניר. << דובר >> אלכס קושניר (יו"ר ועדת הכספים): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 98), התשפ"ב–2021, לקריאה שנייה ושלישית. חברים, אנחנו כולנו עדים לעלייה דרמטית במחירי הדיור בישראל. זו לא תופעה שהתחילה בחודשים האחרונים, זו תופעה שנמשכת שנים רבות, ולצערי הרב, בממשלות הקודמות לא הצליחו למצוא לזה פתרון. בהרבה מאוד ניסיונות ופעולות הממשלות הקודמות ניסו לטפל בביקוש במקום לטפל בהיצע. כאן, בממשלה הזאת, אנחנו רואים את שינוי המגמה. לפני כחודש וחצי ממשלת ישראל, שר האוצר אביגדור ליברמן – – – << יור >> היו"ר מנסור עבאס: << יור >> חברי הכנסת, נא לשבת או לצאת ולדבר מחוץ לאולם. מנהלי הסיעות, נא לשמור על השקט. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> לפני כחודשיים הממשלה הציגה תוכנית ממשלתית להורדת מחירי הדיור. שר האוצר אביגדור ליברמן, שרת הפנים אילת שקד ושר השיכון זאב אלקין הציגו תוכנית שלמה, כוללת, שמטפלת בעיקר בהיצע, והגדירו יעדים של 280,000 יחידות דיור בארבע השנים הקרובות, כולל הקלות ברגולציה, כולל האצה בתכנון. מעבר לזה, במהלך הדיונים בחוק ההסדרים בוועדת הכספים הרחבנו את המודלים לשכירות ארוכת טווח, כדי לאפשר לזוגות הצעירים דיור בר-השגה. כמהלך משלים לזה, כדי לצנן את הביקושים, אנחנו מציגים לכם כאן הצעת חוק שמטרתה להעלות את מס הרכישה עבור המשקיעים מ-5% ל-8%. אנחנו טוענים שהעלאת המס הזאת תקטין את מספר העסקאות שמבוצעות על ידי משקיעים בצורה משמעותית, וכך תפנה דירות לזוגות הצעירים. אני חייב להגיד שבמהלך דיוני הוועדה הצלחנו להגיע להסכמות עם חברי הכנסת מהאופוזיציה, ובשבוע-שבועיים הקרובים אנחנו נביא הצעת חוק של הוועדה שתרחיב, או יותר נכון תעלה, את מדרגות המס עבור הזוגות הצעירים שרוכשים את הדירה הראשונה, וככה ניתן להם אפשרות להתקרב לדירה. אבל כרגע, מה שחשוב לעשות – לצנן את הביקוש של משקיעים, שמתדלק את מחירי הדיור. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את החוק; להצביע, לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה ליו"ר ועדת הכספים חבר הכנסת אלכס קושניר. להצעת החוק יש רשימת דוברים על פי מה שנקבע. ראשון הדוברים, חבר הכנסת משה גפני, בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני, עד 15 דקות לרשותך. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק שמצטרפת לקודמותיה, שמשרד האוצר מביא אפשרויות שונות איך הוא גובה כסף מהאזרחים, מהתושבים, בעיקר ממעמד הביניים ומהשכבות החלשות, והוא עוטף את זה במעטפת של דברים שאנחנו כולנו מעוניינים בהם. הדוגמה שהגיעה עכשיו מוועדת הכספים למליאת הכנסת – הורדת מחירי הדיור. איך מורידים את מחירי הדיור? גובים כסף מהאזרחים; מעלים את מס הרכישה על דירה שנייה מ-5% ל-8%. אני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש, שבעבר, כשאני הייתי יושב-ראש הוועדה, העליתי את זה ל-8% בגלל הטענה הזאת שהאוצר בא ואמר: אכן זה יוריד את מחירי הדירות, ולא היו דברים מעולם – מס הרכישה עלה ומחירי הדירות לא ירדו. המציאות הזאת שבאים ואומרים שזה יוריד את מחירי הדירות – לא מיני ולא מקצתי, ואני הפחתתי חזרה את מס הרכישה מ-8% ל-5%, ואני עשיתי את זה גם כהוראת שעה בשעתו. זה לא מעלה ולא מוריד. זאת מין שיטה כזאת, שכך הם עשו בחוק ההסדרים, כך עשו במשרד האוצר במערכת חוקים שהביאו לכנסת שלא מועילים כלום בכל הדברים שנוגעים לאותה מטרה, כמו העלאת גיל הפרישה לנשים, שלא טיפלו בנשים העניות ולא במקצועות השוחקים. אותו דבר במס גודש, "אגרת גודש", כפי שהם קוראים לו – לא עשו את כל תוכנית החומש של משרד התחבורה כדי שאנשים לא יבואו ברכביהם וייסעו בתחבורה הציבורית, במטרו או ברכבת, ולא שיפרו את המצב בכלל, אבל גובים כסף, מס לא שוויוני ולא צודק. מי שמשלם את המס הזה זה תושבי הפריפריה, לא תושבי המרכז. ועכשיו אותו דבר: מעלים את מס הרכישה ל-8% ואומרים שזה יוריד את מחירי הדירות. אני עומד כאן במליאת הכנסת. רבותיי, ישבו בוועדה, בוועדה הכספים, אנשי מקצוע, ישבו מכל המגזרים שעוסקים בעניין הזה, מהמקצועות שעוסקים בעניין של מחירי הדירות, והם אומרים, בצדק: לא רק שזה לא יוריד את מחירי הדירות, זה גם יגרע בעניין הזה, בגלל שמחירי השכירות יעלו, ויהיה קשה יותר לזוג צעיר להגיע לקורת גג על מנת שכשהוא מתחתן כדי להקים משפחה, הוא יוכל להגיע לדירה משלו, לדירה לגור בה. זה לא מועיל בכלום. זה מועיל לזה שמשרד האוצר יקבל כסף, כמו שהוא מקבל מסדרה ארוכה של חוקים. הוא יודע. במשרד האוצר האנשים לא טיפשים. הם יודעים שמדובר על קואליציה שבה חברי כנסת חדשים, שהמטרה שלהם היא – זה כמו שהיה בחוק הקודם – שביבי לא יהיה. זו המטרה, ולכן הם יצביעו גם אם נחליט שכדור הארץ הוא מרובע. חברי הכנסת של הקואליציה, אלה החדשים, יצביעו בעד, כמו שהצביעו על החוק הקודם, שאין לו שום קשר למשטר הדמוקרטי, אין לו שום קשר לעניין של משטר נשיאותי, שצריך להגביל כהונה של נשיא. מדובר על משטר פרלמנטרי כמו המשטר שלנו, ואין לעניין הזה ולא כלום עם הגבלת כהונה. אבל הם מצביעים בעד, ואני אפילו שמעתי בשוליים, אדוני היושב-ראש, מחיאות כפיים והתחבקויות כאלה: וואי, התפטרו מהמפחיד הזה, מבנימין נתניהו. בושה לקואליציה הזאת. בושה. מה קרה עכשיו? מה עושים? תהיה הגבלת כהונה של שתי קדנציות לראש ממשלה במשטר פרלמנטרי כשהפרלמנט רוצה שהוא ימשיך, כשהציבור רוצה שהוא ימשיך. ואני לא מדבר דווקא על נתניהו, אני מדבר על כל אחד. אבל כל זה לא רלוונטי; יש יעד והיעד הוא להחליף את נתניהו. זה יכול להיות אחד כזה שאין לו שום הבנה בלהיות ראש ממשלה. שום הבנה. יושב פה ראש ממשלה שאנחנו רואים איך הוא לא מתאים לתפקיד הזה, לא הציבור נתן בו אמון ולא הוא עצמו. אנחנו רואים את ההתנהלות שלו, איך שהוא מתנהל. הוא לא יודע להיות ראש ממשלה, בוודאי לא במדינה כמו שלנו, שנמצאת במזרח התיכון, שצריך לדעת את המורכבות, את התסבוכות, את הבעיות שצריך לטפל בהן. הוא לא מתאים. אז מה? העיקר שנתניהו לא יהיה. ואז יכולים להביא חוק כמו זה שעכשיו מונח לפנינו, וכולם בקואליציה מצביעים בעד. מעלים מס. אחרי שאמרו שלא יהיה מיסוי הביאו מס, מס גודש, והביאו מס על מיצים ממותקים, והביאו מס על כלים חד-פעמיים, ומביאים סדרה של מיסים, ועכשיו מביאים עוד מס. אז מה אם הם אמרו שלא יעלו מיסים? אז מה אם אמרו? בממשלה הזאת, בקואליציה הזאת, אמרו: לא רלוונטי. משקרים במצח נחושה. מה, בנט לא אמר שהוא לא ילך עם לפיד בראשות הממשלה והוא לא ילך איתו לרוטציה? הוא אמר שהוא לא ילך עם השמאל, אז הוא לא הולך עם השמאל? אז אמרו שלא יטילו מיסים – מטילים מיסים. ומה שאנחנו נדרשים עכשיו זה להטיל מס רכישה כאשר יש מציאות שבה, מלבד העובדה, כפי שאמרתי, שיש מיסוי של זה, זה לא יוזיל כלום, זה לא יוריד את מחירי הדירות. אם זה היה מוריד את מחירי הדירות זה היה שווה. הניסיון הוכיח שהמיסוי במס רכישה – כשהעלו אותו ל-8% זה לא הוריד את מחירי הדירות; להפך, זה גרם נזק, בגלל שברגע שבן אדם משלם על הדירה השנייה מס רכישה גבוה יותר, אז כשמגיע זוג צעיר ושוכר את הדירה הזאת, הוא גובה ממנו שכירות גבוהה יותר. אדוני היושב-ראש, אנחנו ניהלנו משא ומתן בוועדת הכספים ואמרנו: אנחנו נהיה נגד. אנחנו נגד החוק הזה, כפי שהסברתי, אבל יש דברים שחשבנו, חברי האופוזיציה בוועדת הכספים, גם מהליכוד, גם מש"ס, גם אנחנו וגם הציונות הדתית: א. נקבע שהחוק הזה, בגלל שהוא לא טוב, אנחנו ביקשנו – ואכן כך קורה – שזו תהיה הוראת שעה לשלוש שנים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> איפה, בהסתייגות? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, לא, זה בחוק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בחוק? לא צוין שזו הוראת שעה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מצוין שזו הוראת שעה? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה צריך להיות, כן, הוראת שעה לשלוש שנים, עם יכולת להאריך את זה בשנתיים. החוק הזה הוא לשלוש שנים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כן, לשלוש שנים. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הוא לא חוק של קבע. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אבל הוא לא הוראת שעה. התוקף שלו – – – אבל הוא לא הוראת שעה. חיפשתי את זה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בסדר, נכון, אתה צודק. הוא לא נקרא הוראת שעה אבל הוא לשלוש שנים. זה חוק שלאחר שלוש שנים אפשר לבוא לכנסת ולבקש להאריך אותו בעוד שנתיים. לדעתי, זה יקרה רק – אם אנחנו, חברי הכנסת, כולל אלה מהקואליציה, שלא מבינים הרבה במה שמביאים להם, כולל הם, יראו שזה לא מוריד את מחירי הדירות, לא יאריכו את זה. אם זה מוריד את מחירי הדירות אז גם אני רוצה להאריך את זה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> גם אנחנו. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בדיוק. גם אנחנו נרצה להאריך את זה. אנחנו קבענו שאם זו הכוונה ובאמת כנים דבריהם שהם רוצים להוריד את מחירי הדירות, אז יש פטור על דירה ראשונה שהשווי שלה הוא עד 1.75 מיליון. עד 1.75 מיליון. אמרנו שאם אנחנו רוצים להוריד את מחירי הדירות אז צריכים לעלות את הפטור בדירות כאלה עד 2 מיליון; כשבן אדם קונה דירה ראשונה, אין לו דירה נוספת, אז צריך שיהיה פטור ממס רכישה יותר מאשר יש היום, עד 1.75 מיליון – גם אם השווי של הדירה הוא 2 מיליון. ואז התברר שיש בעיה משפטית עם העניין הזה, בגלל שהם דרשו במשרד האוצר – הם לא נותנים שום דבר חינם, אז הם אמרו: צריך לאזן את זה. בדירות יקרות נעלה את המס יותר, כדי שזה יכסה את הדירות הזולות יותר, ששם אנחנו רוצים פטור גורף יותר, שהוא יהיה יותר רחב. על זה צריך להגיש הצעת חוק פרטית, והאוצר הודיע שהוא יתמוך. אנחנו, כל חברי ועדת הכספים, בימים האלה נביא את החוק, נשחרר אותו מחובת הנחה, וזה יוזיל את הפטור, או יותר נכון, ירחיב את פטור בדירה כשהדירה הזאת היא דירה זולה יותר, או ודאי לא יקרה, שיהיה פטור ממס רכישה. אנחנו דיברנו גם על יתום, יתום שרכשו עבורו דירה, שבעצם היא יכולה להיות דירה שנייה בגלל שבמשפחה יש דירה אחרת. אנחנו ביקשנו שיתום לא יהיה חייב במס רכישה. יש לזה תנאי שמופיע גם בהוראות הביצוע: היתומים לא יצטרכו לשלם מס רכישה. יכול להיות גם קטין שנפגע בתאונת דרכים וקיבל פיצויים ועם הפיצויים קנו לו דירה – הוא לא ישלם על זה מס רכישה. יש כמה דברים קטנים יותר שנעשו, ואנחנו יכולים להגיד ששיתוף הפעולה בין האופוזיציה לבין היושב-ראש היה מועיל בעניין הזה; לא שינה את עמדתנו העקרונית. עמדתנו העקרונית היא שהחוק הזה מיותר. החוק הזה גורף כסף מאנשים שהם לא אנשים עשירים, גורף כסף לקופת המדינה, לקופת האוצר, אבל לא מועיל באמת בהורדת מחירי הדירות. אנחנו ראינו את זה בעבר, אנחנו חושבים שגם היום זה לא מעלה ולא מוריד, ולכן יש, אדוני היושב-ראש, את כל ההסתייגויות שלנו, ואנחנו מביאים את זה לכאן, להצבעה. אנחנו חייבים לומר שבסופו של דבר, בפעילות משותפת שנעשתה בוועדה, אנחנו הגענו לכמה וכמה פתרונות, והיות שהחוק הזה ככל הנראה יעבור, וככל הנראה לקואליציה עדיין יש רוב – זה לא להרבה זמן, זה נראה – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אבל מה שעולה מהדיונים – מה ההפסד של הקואליציה ושל הציבור בסוף כשאין שיתוף פעולה. הם צריכים להיות חפצים בגמר המחלוקת על איוש הוועדות. ועדת כספים, כשהיא עובדת ויש שם דיונים אמיתיים – תראה איזו ברכה יש לאזרחים מזה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני יושב-ראש של מפלגה שנמצאת בגוש של האופוזיציה ואנחנו איישנו את הוועדות. אני אמרתי קודם ואני אומר עכשיו: אני חושב שש"ס והליכוד צדקו – לא היה צריכים לאייש את הוועדות. אנחנו איישנו את הוועדות. לא היה צריך לאייש את הוועדות. אני הייתי בוועדת הכנסת, אני לא חבר בוועדת הכנסת – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, את ועדת הכספים גם הליכוד וגם אנחנו איישנו. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני יודע. אני לא מדבר על ועדת הכספים. הליכוד וגם ש"ס איישו אותה. אבל היום היה דיון בוועדת הכנסת, והדיון היה על הקמת ועדה על הנושא של הקנביס, על החוק של הקנביס, משהו – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ועדה מיוחדת. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ועדה מיוחדת. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן, אבל משהו אזוטרי כזה, לא ועדת כספים, אפילו לא ועדת הפנים; ועדה על הקנביס. אנחנו באים ואנחנו רואים שמספר החברים בוועדה עומד על 14, שמונה חברים של הקואליציה ושישה של האופוזיציה. לא מדובר על איזו ועדה שצריכה לנהל מלחמת עולם נגד איראן. קנביס, רק על החוק, שזה סתם בעיה כשלעצמה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ככה זה כשהפחד הוא תוכנית עבודה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן. למה היה צריך? אנחנו באנו ושאלנו. אגב, ליהדות התורה לא היה שם נציג. לא הבנתי מה פתאום אין נציג ליהדות התורה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני לא מגיב. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> יש נציג עכשיו. זה נדחה למחר. אנחנו שאלנו: למה עושים 14? שיהיה 15 חברים, ואז יהיו שמונה ושבעה ויהיה פער של אחד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לכמה הגדילו את זה? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא הגיעו, זה נדחה למחר. תראה מה זה: יושבים ומעוותים באופן דרמטי את רצון הבוחר. זה באמת דבר שהוא לא מי יודע מה. למה פה צריך להיות פער של שני חברים? הדורסנות הזאת – אנחנו אמרנו את זה – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הדורסנות שלהם היא בלתי מתקבלת על הדעת. הם פשוט הורסים את עבודת הכנסת. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חוזר לענייננו ובזה אני מסיים, כי אני צריך לסיים כבר. אני נשאר בעניין הזה שהחוק מיותר, לא צריך אותו, צריך להצביע נגדו, אבל אם הוא עובר ויהיה רוב של כל חברי הכנסת האלה מהקואליציה, שחוץ מדורסנות הם לא מבינים בשום דבר, אז יש את התיקונים שעשינו, שהם חשובים למען האזרחים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אין ספק. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> וצדקת כשאמרת שצריך לגמור את המחלוקת ולהגיע לפתרון, אבל תראה מה היה היום בוועדת הכנסת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אנחנו מבינים. תודה רבה לך, חבר הכנסת גפני. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יעלה ויבוא חבר הכנסת יואב קיש. בבקשה, אדוני, עד 15 דקות לרשותך. << דובר >> יואב קיש (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, ברשותך, אני אתייחס לסיפא של דבריו של הרב גפני בנושא הוועדות, אני אספר לך שתשמע. קודם כול, כל האירוע הזה של ועדת הקנביס, נתחיל מזה שהוא נעשה בשעה שאסור לעשות, כשהדיון פה במליאה מתקיים, וזה בלי הסכמות. עכשיו, למה זה נעשה בלי הסכמות? כי אנחנו הסכמנו שאת הדיון הזה על סעיף 98 ניתן לוועדת הכנסת לעשות גם עכשיו, כי בסוף אנחנו מבינים את הרגישות הציבורית – הרי זה היה חלק מכל האירוע פה. ואז אני בא להפתעתי ומגלה, מה הם עשו? לא שמו נציג שלכם. וכשאתה באת והערת ליושב-ראש הוועדה אורבך, אז הוא אמר: בסדר, נוסיף נציג שלכם, אבל בואו נוריד את הציונות הדתית. למה? כדי לשמור על פער של שניים. תבין למה הם התרגלו, לאיזו דריסה של האופוזיציה. זה סטנדרט, Standard Operations. בטיסה יש לך מה שנקרא פעילות השגרה שלך – אתה נכנס: צ'ק, צ'ק, מפסקים – זה ה-Standard Operation. הם, ב-Standard Operation דואגים לשניים אקסטרה, שזה הזוי. אז עכשיו אומרים מהציונות הדתית לאורבך: מה פתאום, אנחנו רוצים נציג. אז מה הוא עושה? הליכוד לא שם – הוא מוריד נציג לליכוד. זה לא נתפס. הם באופן טבעי עושים את הדבר הזה, ואני אומר לך שזו שערורייה. הרב גפני, אני יכול להגיד לך דבר אחד: מיקי לוי, היושב-ראש, נתן הנחיה שאם אין פער של אחד, הוא לא מעלה להצבעה פה ועדות. אז מעכשיו הם הבינו שזה הנוהל, אז עכשיו פתאום הקואליציה תראה: כן, אנחנו מביאים נוהל של אחד. אבל למה? כי מיקי לוי אמר להם עכשיו שזה המצב. אז אם הם יחזרו – אני חושב שיריב לוין שם להם הצעה בשביל שיתוף פעולה. אם הם רוצים שהבית הזה – הנזק העצום שהם עשו לו לא ייסלח ולא יימחל ולדורי-דורות זה יירשם לרעתם, אבל אם הם ייתנו מעכשיו פער של אחד בוועדות ויתקנו את ההצעה שלהם, אז בהחלט אפשר יהיה לחזור לעבודה של הכנסת. זה לגבי הנושא הזה. שאף אחד לא יחשוב שזה בגלל טובת הקואליציה. לא. מיקי לוי אמר להם שאי-אפשר לדרוס את הכנסת הזו, עד כאן, ובעניין הזה, כשהם מסונדלים מהסמכות שלו – לשם זה הגיע. לפני שאדבר על החוק אני רוצה להגיד מילה לזכותו של השר עיסאווי פריג', שנמצא איתנו פה במליאה וכיבד את דקת הדומייה לזכרו של הנרצח אלי קיי, השם ייקום דמו. אני במיוחד רוצה לציין את זה כי אני רואה את ההבדל בינך לבין חברי הכנסת בסיעות הערביות, שהם מתנגדים לקיומה של מדינת ישראל, שמאחורי מתק שפתיים ישב פה יושב-ראש שמאחורי מתק שפתיים פועל לתת פיצויים למשפחות מחבלים שכאלה בעזה, לרוצחים מתועבים כאלה, למשפחות שלהם; זה לגיטימי בעיניו. ובעניין הזה, זו הממשלה, אז אני רואה הבדל גדול בין מי שמכבד – ובאמת אני חושב, עיסאווי, שהוכחת שיש בך באמת אנושיות וכבוד. ואני רוצה לציין שמנסור עבאס, אין בינו לבין איימן עודה – דרך אגב, זה לא עניין של ערבים; גם עופר כסיף ואחרים ברשימה המשותפת ורע"מ, שתיהן מפלגות אנטי-ציוניות שפועלות נגד מדינת ישראל, פועלות לשנות את זהותה ורוצות לשתק את הבסיס לשיתוף הפעולה במדינה היהודית-דמוקרטית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מבקש לאפשר לחבר הכנסת קיש לומר את דברו ללא רעשי רקע, וגם לא נותנים גב לנואם. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> צודק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עכשיו. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> אתה כאילו רוצה להישאר פה ממש לבד, אני מבינה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> דודי, דודי, דודי – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> אתה – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> – – מה דעתך על שלוש קריאות לברק, לקרן ברק? << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> נו, יאללה, תעשה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני איכנס לפנתיאון אם אני אוציא אותה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איך אמר מיקי לוי? לא צריך שלוש קריאות. בחוצה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בדיוק. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בחוצה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מבקש לאפשר לו להמשיך. בבקשה, יואב. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> – – – בחוצה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בחוצה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בלי שלוש קריאות. בחוצה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בחוצה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בחוצה? טוב. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, בבקשה. תודה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה. אז אחרי שדיברנו על ועדת הקנביס ודיברנו על עיסאווי, אני אנצל את הזמן שנותר כדי להתייחס לאירוע של החוק של מס רכישה, ואני אגיד בצורה ברורה: קודם כול, החוק לא ישיג את מטרתו. הוא חוק רע. הוא יפגע בשוק ויפגע בסוחרים. אפס תועלת. אני אומר לך, אנחנו ראינו את זה. גם האמירה שכביכול כשהורידו את המס זה הביא לעלייה בביקוש של משקיעים – זה קרה פשוט כי התוכנית מחיר למשתכן הסתיימה באותה העת, ואז היה ברור למשקיעים שעכשיו המחירים חוזרים לעלות. כשאתה רוצה לעזור ולטפל בבעיה של מחירי הדיור, הדרך לעשות את זה היא להעלות את המלאי. במלאי אומנם יש יותר מכירות של שיווקים, אבל המחירים שלהם גבוהים מדי, ושם צריך לעצור. צריך לעשות דבר שחברך לסיעה ינון אזולאי הציע: לתת פטור ממס שבח אפילו לשנה לדירות ארבעה חדרים, נגיד, עד מחיר מסוים, שאנשים יוציאו אותן לשוק, ואז זה יעזור להורדת מחיר. אבל את זה הם לא מוכנים לעשות. למה? כי פה האוצר יצטרך להכניס יד לכיס וימצא את עצמו אולי מול אירוע שהוא לא רוצה להיות בו, אז לא, הם רוצים לנסות לפעול דרך הביקושים. המשקיעים הרי לא מטומטמים, והם רואים שני דברים: שיושב פה שר אוצר שאומר שאולי אם הוא יצליח, המחירים יעלו רק בעוד 6%. אני לא מכיר הרבה תשואות היום בשוק של 6%, וזה אומר שהמשקיעים יישארו בשוק הזה, ומה שיקרה זה שבסוף העלות של המס הזה תגולגל על השוכרים, והשוכרים הם החלשים בשרשרת המזון, מה שנקרא. לא מדובר באלה שרוכשים דירות, מדובר באלה ששוכרים, וברגע שהם בסופו של דבר נכנסים לאירוע הזה של תשואה למשקיע והמשקיע צריך להשקיע יותר כסף, זה יבוא לידי ביטוי בנזק לשוכרים. אז זה לגבי החוק. הקואליציה החליטה שהיא מעבירה אותו בניגוד לאופוזיציה, והשתמשה בכל הכלים שיש לה, אבל אני כן רוצה לציין שכשהבנו שזה הכיוון של הקואליציה ושלא ניתן להניא אותה משם, הגענו לכמה סיכומים, שלפחות בוועדה קיצרו את ההתנהלות שלנו בוועדה. זה מה שנתנו לקואליציה. מה שקרה בוועדה – הסיכומים שבהם אנחנו עומדים זה ככה: לעומת החוק שהם הגישו אותו כחוק – אנחנו נשנה את זה להוראת קבע. אנחנו מדברים על הוראת קבע לשלוש שנים עם הארכה של שנתיים נוספות באישור ועדת הכספים. אני חושב שזה גם מסר למשקיעים ומסר לשוק. יכול להיות שאנחנו עוסקים פה בנקודת זמן, ולאחר מכן זה ישתחרר. זה דבר אחד שחשוב להבין. הנושא השני זה שראינו שבחוק הזה שכחו את חוק עידוד השקעות הון. מצד אחד, הלכו ובנו מנגנונים לעידוד השקעות הון לרכישת נכסים להשכרה, ומצד שני שכחו שעכשיו פוגעים בהם בחקיקה הזאת. אז גם הנושא של לתקן את זה כדי שאותם אלה שנכנסים לחוק לעידוד השקעות הון לא ישלמו עכשיו את המיסוי המוגבר – גם זה הולך ויתוקן. הנושא האחרון – והאמת שפה אני גאה בו באופן אישי, כמי שהעלה ודחף אותו ושכנע, וכמובן שהצטרפו אליי כל חברי האופוזיציה, ואני שמח שגם הקואליציה הבינה שזה חשוב – אז קודם כול אני רוצה קודם לשבח את חבריי לאופוזיציה חבר הכנסת ינון אזולאי, חבר הכנסת אופיר כץ, חבר הכנסת הרב משה גפני, שבאמת היו ודחפו – אופיר, איך ידעת שאני מדבר עליך? בדיוק הזכרתי את שמך. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> בשביל זה באתי. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בדיוק עכשיו, איך שנכנסת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כאן המקום לציין את חברי האופוזיציה בוועדת הכספים על התמדתם, עבודתם, בלי יוצא מן הכלל. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בהחלט. ואני אומר לך שכל האופוזיציה הביאה להישג הזה. אנחנו נשנה בחקיקה זריזה את נושא המדרגות של רוכשי הדירה הראשונה וניתן להם מגן מס יותר משמעותי בסכומים הנמוכים, ויכול להיות שמגן המס בסכומים הגבוהים יותר ירד. אבל בסופו של דבר, לאלפים רבים של משפחות, אנחנו נחזיר אותן ליהנות מאותה הטבה שהייתה, ובצדק, כי אם אנחנו מדברים על כך שאומר נציג האוצר בדיון שבשנה האחרונה מחירי הדיור עלו ב-10%, זה אומר שאם היה לנו מגן מס על 1.75 מיליון, אנחנו צריכים להעלות אותו ב-10% כדי שאותן דירות שנהנו ממגן המס ימשיכו ליהנות ממנו. את הדבר הזה אנחנו נתקן ונעשה במהרה, אני מניח שבשבועות הקרובים. באירוע הזה אני חושב שהצלחנו קצת לעשות מהלימון לימונדה, אבל אין ספק שהאירוע הקשה הוא בעיקר חוק מיותר שלא יביא לשום תועלת בעצירת הביקושים, ובוודאי שהוא לא נוגע בשוק ההיצע, וזה ברור לכולם, ולכן, אני לא רואה שום סיכוי שהדבר הזה יעזור. אני בוועדה גם התייחסתי למשרד האוצר, שאני חושב שהם לא באים בתום לב לדיון הזה, ומה כוונתי? לא יכול להיות, לא מאמין להם כשהם אומרים שהעלאת המס לא תעשיר את קופת המדינה. נכון, חבר הכנסת אופיר כץ, זה נראה מצחיק? מעלים את המס, והם אומרים שהירידה בעסקאות לא תביא לידי ביטוי את המיסוי. אני אומר לך שאנחנו נהיה כאן עוד חצי שנה או שנה מהיום, והם יראו שהם יקבלו הרבה יותר – – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> הם יודעים את זה, הם כבר שילמו את הכסף הזה, זה העניין. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הם כבר שילמו? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> בטח. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז בכל מקרה, הם ירוויחו אותו שוב, כי מה שיקרה – המשקיעים לא ירדו בהשקעות בעסקאות שלהם, הם רק ישלמו יותר מס ויגלגלו את זה על הרוכשים, ואז מהאירוע הזה בעצם אנחנו נראה שהאוצר לוקח כסף מהציבור, וזו המשמעות של החוק הזה, אין שום דבר אחר. המשקיעים האלה אחרי זה ישכירו את זה במחיר יותר גבוה, ואנחנו חוזרים למעגל של עליות מחירים, מעגל מיותר. אני חייב לומר שיש עוד נושא אחד שניסינו לעשות ולא הצלחנו, וזה שהמס הזה יחול רק מהדירה השלישית. מוכר למישהו מס דירה שלישית? אמרנו שיש מקרים שבהם משפחה רוצה לקנות עוד דירה כדי שהילד יישאר בעיר שלה, ובמקום הזה אמרנו שלא נכון עכשיו לגרום להם אפקט מצנן, זה לא האנשים שהיינו רוצים למנוע אותם מהשוק. מי שקונה עשר דירות, יש לו כסף לזה, שייעצר ואולי זה יכול להשפיע עליו, אבל מי שרוצה עכשיו עוד רכישה של דירה, כי הוא רואה שהמחירים כל כך עולים – במקום הזה ניסינו להשפיע גם על האוצר, גם על יו"ר הוועדה, אבל גם פה לצערי לא הצלחנו, ולמעשה זה לא נכנס להישגים שלנו בחוק הזה. אז בסך הכול, אני אסכם את דבריי: חוק רע, לא ישיג את מטרתו, פוגע בציבור. העלאת מיסים – אמר שר האוצר: אני מביא לכם בשורות, תקציב בלי מיסים. הוא שיקר לציבור בצורה הכי פשוטה. << קריאה >> אופיר כץ: << קריאה >> – – – שם אתה רואה מס – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> מס גודש, אבל אין מיסים, והינה, עכשיו הוסיפו עוד – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אמירות סרק, זה עבד לכולם בקואליציה הזאת, אז גם לו. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, השיטה של הקואליציה הזאת, היושב-ראש, היא פשוטה: הם עושים מה שהם רוצים, מוכרים שקר לתקשורת, והתקשורת מנפחת להם את כל הדבר הזה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> התקשורת היא חלק מהמנגנון השקרי שלהם. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> זאת אומרת, זה חלק מהאירוע, הם לא צריכים למכור לתקשורת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בוודאי. זה כמו אוטו – יש הגה, יש מנוע. אלה כאן – רק הגלגלים; המנוע – בית המשפט העליון; ההגה – התקשורת. אלה הגלגלים – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, אבל זה מתוחכם. למה זה מתוחכם? אתן לך דוגמה: חוק האזרחות, בסדר? הם ניסו לייצר אירוע, אותם שקד וחבורתם, מנסים לייצר אירוע תקשורתי שהם הצליחו, אבל הינה, זה אותו דבר גם בחוק החשמל. מה קורה לנו בעצם? מתחת לשולחן הם בסיכומים עם רע"מ ועם מרצ. הרי איך פתאום רע"מ ומרצ תומכים בחוק שהם מתנגדים לו? זה סתם כי העיניים היפות של – אני לא רוצה להגיד של שקד, שלא יגידו סקסיסט – העיניים היפות של בנט? לא. זה בגלל ששקד מכרה להם את חוק האזרחות, מאוד פשוט. למה עכשיו פתאום החוק של הגבלת כהונה הופך להיות חוק לשמור על הדמוקרטיה? הרי זה החוק הכי אנטי-דמוקרטי שיכול להיות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ראית איזה חיבוקים נתנו הרזרבי ומר סער, שבעצם קיבל שוחד באופן מעשי – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ממי? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מר סער, הוא קיבל ערבות בסך 4 מיליון שקל לבחירות ממר קולבר. מר קולבר, יש לו חברת קנביס. הבן אדם הכניס לסעיף הקואליציוני, לסעיף 30, את סעיף הקנביס – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ואין כאן ניגוד עניינים, ברגע – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ניגוד עניינים זה – – – פה, איך אמרתי? כשמלמדים במבוא למשפטים מה זה שוחד, לא מספרים על פקיד שקיבל על המרפסת שלו – פקיד בעירייה קיבל 2,000 שקל ונתן רישיון. זה השוחד המזוקק הכי חמור – קיבלת ערבות שיש לה שווי כסף, הרי יש לה שווי – 4 מיליון שקל לבחירות – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה לא עובר את רחוב צלאח א-דין. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – ונתת חוק שמה? שמסדיר קנביס גם – אתה יודע, לא אכפת לך שאנשים יעשנו קנביס, כולל ילדים וכו'. אתה יודע, אתה מכיר מה זה, למה אנחנו מתנגדים לקנביס – לא הרפואי, הקנביס? זה הבן אדם שנוגע לי במשקפיים, מדבר לאט, עושה לנו ככה, בגלל זה אתם שם? ומר מנדלבלוף לא שומע, לא רואה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> דודי – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דרך אגב – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> דודי, אני רק שאלה אחת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – הוציא לו חוות דעת לפני יומיים – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ככל שאתם מאריכים אתם מקזזים לקרעי את זמן הדיבור. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – שבנושא קנביס, תשאל אותו, הוא נמצא בניגוד עניינים. שאלתי: ניגוד עניינים זה לא עכשיו, מר מנדלבליט? האוטובוס של השוחד כבר יצא מזמן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> – – – בבקשה, אדוני. הוספתי לך. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רק שאלה, ברשותך: מה היה קורה, דודי, אם אתה היית עושה את זה, או אופיר? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני אספר לך מה היה קורה. הזינזאנה של יושב-ראש הכנסת כבר פה, האזיקים כבר היו אצלנו, ועדת הכנסת כבר הייתה מתכנסת בלעדינו, וכבר לא היה צריך אפילו פרקליטות, ישר למגרש הרוסים. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו צוחקים, אבל זה עצוב. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אנחנו צוחקים, וזה עצוב. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זאת האמת. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> זה מה שאני רציתי להגיד. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> לקחת את זה מאוד מאוד מאוד קשה שישבת באופוזיציה. אני מבין אותך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עיסאווי, במקרה של דודי אני יכול לדבר. לא הוא. חז"ל אמרו: אל תדון אדם עד שתגיע למקומו. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> הייתי במקום הזה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא באופוזיציה. הוא יודע על מה הוא מדבר. היינו שם. היינו שם. הייתי במשרד ממשלתי כשהייעוץ הממשלתי, יועץ משפטי, לא רוצה לייצג אותך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עיסאווי פריג', כשהיית באופוזיציה, איזה כבוד עשינו לך. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> גם עכשיו עושים לך כבוד, ואתה לא עושה כבוד לעצמך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כולל בוועדת הפנים, גם כשאתם ביקשתם – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> דודי, דודי, תן לו לסיים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עוד משפט. תן לי רק שני משפטים. כולל בוועדת הפנים, כשהייתי היושב-ראש, היית צועק, מתפרץ לפעמים וזה, היית מדבר חצי שעה, כמה שרצית, ומעולם לא היסיתי אותך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. תודה, השר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> והיום אתה לא נכנס – יוצא, אתה לא נכנס – יוצא. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> אבל אתה מכניס את עצמך למקומות – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> השר עיסאווי פריג'. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתם – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בואו נאפשר. דודי, תודה. תן לו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – שהרסתם את הכנסת, אין להחזיר את הגלגל – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> דודי, אתה עומד לדבר חצי שעה, אני אשמע אותך בשקיקה. הינה, הוספתי לך את שתי הדקות. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה. אני אגיד מילה גם על הדבר הזה, אבל אני אחזור לחוק, כי החוק חשוב. יש פה – אחת העבירות הכי מגעילות היא אכיפה בררנית, מפלה, ומקומות שאנחנו בהלם שלא עושים איתם כלום. ,עכשיו כשאנחנו קצת – רק המינויים מה שנקרא לדירקטוריון – כמה נאבקת על זה, דודי, ואיך היום עכשיו הדברים מתנהלים. עזוב, אני לא נכנס לזה. אכיפה בררנית. אני אגיד עוד מילה אחת, ואני אומר – חיים כץ הוא חבר שלי. את המיץ מנסים להקיז לו. אין לו שום כלום, שום עבירה, שום דבר. הבן אדם צריך היה – כל התיק הזה היה צריך לעוף. אני גם הולך להתנגד להצעה שכאילו חברי כנסת עכשיו יהיו אשמים בדבר הזה. בעיניי זה הזוי. הרי העבירה שבסוף נתנו זה עבירת רובין הוד, לא יודע אם שמעתם. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אני פעם ראשונה שמעתי. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> זאת עבירה של עשיית מעשה כשר באמצעים לא כשרים, עבירת רובין הוד. מה עשה רובין הוד? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כל היום הם ממציאים בלופים – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> רק בגלל שלמנדלבליט לא נעים לזרוק את התיק הזה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> היינו בוועדה – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז התיק הזה היה צריך ללכת לפח. הוא לא עשה דבר. זאת אכיפה בררנית ומתנפלים עליו כי הוא חיים כץ מהליכוד. אני לא רציתי לדבר על זה ולהאריך, אבל אני אומר לכם – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> קודם כול שמנדלבליט ישמיע לנו את הקלטות שלו. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – שזה מפריע לי, וזה זועק, וזה כואב, ומספיק להתנהג בצורה הזו. הכנסת הזו חייבת לעשות סדר, ואנחנו נעשה את זה, ואנחנו ננצח, ונביא את הרוב. ואנחנו נעשה סדר בפרקליטות, נעשה סדר בבתי המשפט. אנחנו לא ניתן לאכיפה הבררנית הזו, לעצימת עין נגד הפשעים האלה, לכל ההתנהלות המקולקלת הזו להמשיך. אנחנו נילחם בכם – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> וואו. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ואנחנו נעשה את זה ואנחנו גם ננצח. תודה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> רינה מצליח עוד תגיד שדיברת לא יפה בכנסת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת אופיר כץ. בבקשה, אדוני. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דנה ויס, יפתחו עליך אולפנים. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול באמת נתחיל עם החוק, כמובן. אתה יודע, יואב, ההישג הכי גדול של החוק הזה זה מה שאתה הובלת והבאת. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> תודה. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אם יש פה בשורה שיוצאת מהחוק הזה, היא לא תהיה בתוכו – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> נקדם אותו. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אבל אתה תוביל את החקיקה הפרטית שאושרה גם על ידי הקואליציה. זאת באמת בשורה ליותר זוגות צעירים ליהנות בדירה הראשונה שלהם מהפטור, ויותר זוגות צעירים באמת ייהנו מדירה ראשונה במחיר נמוך יותר, וזה הדבר היחיד שאני יכול לברך עליו בחוק הזה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> ברור, אתה שותף מלא. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> זה ההישג שלך יחד עם שאר חברי האופוזיציה בוועדה, וגם הנכונות של יושב-ראש הועדה. ופה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לציין, מרגי, דיברנו על ועדת הכספים, על חברי הוועדה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני איתך. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אני באמת רוצה לציין באופן מיוחד את חבר הוועדה מהסיעה שלך, שהוא חבר טוב שלי, ינון אזולאי, שהוא עושה בוועדה – אני לא חושב שמאז שאנחנו פה ביחד, הוא נכנס טיפה לפניי, יש דיון בוועדת כספים שהוא פספס. באמת לכל דיון הוא מגיע מוכן ושואל את השאלות ונאבק תמיד למען החלשים. באמת. אני ממש ממש אוהב אותו בתור בן אדם ואוהב את העבודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אבל רינה מצליח ודנה ויס יציינו את זה? << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> ואני פשוט מעריך ומוקיר את העבודה שלו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> דודי, דנה ויס ורינה מצליח יציינו את העבודה של האופוזיציה בוועדת הכספים? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הם יפתחו עלינו אולפנים רק על הסגנון – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אה, על הסגנון. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – איך אנחנו מדברים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תגיד לי, כשאומרים מה שאתה אומר עם תנועה של כתפיים והראש ככה, זה בסדר? אותן מילים, רק מכובסות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אגב, מילים יותר חמורות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מכובסות. בבקשה, אופיר, סליחה. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אז באמת, חברך לסיעה ינון הוא באמת נבחר ציבור – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נכס. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ממש נכס, באמת מהזן שאנחנו רוצים לראות פה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כל מילה בסלע. מסכים לכל מילה שאתה אומר. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו רוצים לראות פה כמה שיותר. ברגע שיהיו עוד הרבה ינון אזולאי – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ציינתי את כל חברי האופוזיציה בוועדת הכספים. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> גם אני ציינתי, אבל אני שם דגש מיוחד על ינון, כי אני חושב שזה מגיע לו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מגיע לו. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא באמת נכס לציבור במדינת ישראל. מה שהופתעתי באמת מהחוק הזה, כשישבנו היום בוועדת הכספים – שלא יודעים להגיד לנו מה זה יעשה, מספרים. הרי זה משהו שכבר היה בעבר – היה 5%, עלה ל-8%, ירד ל-5% – ועדיין אנחנו שואלים, שאלנו הרבה שאלות, ולא קיבלנו תשובות מספקות. באמת, כמו שיואב אמר, נעבוד כמה חודשים ונראה את התוצאה שמביא החוק הזה. דבר נוסף שהעליתי, ולצערי לא זכה לתשומת לב בוועדה, זה שאין בעצם מדרגות. אנחנו מסתכלים על בן אדם שיש לו שתי דירות כמו על בן אדם שיש לו 20 דירות. אני חושב שלשים אותם באותו מקום זה דבר לא נכון, כי בן אדם עם שתי דירות – יש יותר אנשים, וזה יכול להיות גם ממעמד הביניים, בן אדם שכיר שחסך וקנה את הדירה השנייה. בן אדם כזה לא אמור לשלם מס בדיוק כמו הבן אדם העשיר שקונה את הדירה ה-20 וה-21 שלו. לפי דעתי פה אנחנו כן צריכים לעשות מדרגה ואולי טיפ-טיפה להוריד לדירה השנייה באיזה אחוז, אבל כן להעלות לדירה השלישית והרביעית בצורה הדרגתית. אני חושב שזה משהו שכן יכול לסייע. אז אלה המהלכים של הממשלה. לפחות פה היה דיון ענייני, כי מה שאנחנו רגילים מהממשלה הזאת זה בעצם שכל הזמן הם מתעסקים בחוקים: איך להגביל את ביבי, איך לבוא אליו מהחוק הזה, מהחוק הזה, כתב אישום, שמונה שנים, כל מיני, נורבגי. מהות העניין שלהם זה חוקים פוליטיים, חוקים שמתערבים בסיעות, חוק הגבלת כהונה, הטלת הרכבת הממשלה על מועמד שיש לו כתב אישום, חוק נורבגי שהם עשו אותו הכי מנופח שהיה פה. עכשיו אני גם שומע שהם דוהרים לקראת הנורבגי ה-22. זה יהיה מעניין. אני לא יודע למי עוד נשארה שם האפשרות להשתמש בחוק הזה, נראה לי שכולם ניצלו אותו עד תום. יכול להיות שאנחנו, אדוני היושב-ראש, פתאום נקבל שינוי נוסף, שזה כבר לא יהיה 50% מהסיעה – הם יהפכו את זה כבר ל-70%, לאפשר להכניס פה עוד נורבגים. אף אחד לא יתפלא, ובטח שהם לא יזכו לביקורת גם בעניין הזה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אין פה איך. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא, סתם משום דבר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כבר אין פה מקום. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא הראה לי את הרשימה של הח"כים. לא רואים את זה, אז נעדכן מה הראית לי. כל הפעולות שלהם נובעות – הפוליטיקה הזאת, במקום להביא דברים לטובת האזרחים, נובעות מדבר אחד: מחשש. הקואליציה הזאת חוששת מהציבור. הקואליציה הזאת יודעת שאחרי התרגילים שהם עשו פה, שגנבו קולות מהימין והעבירו לשמאל, אין להם יותר תמיכה מהציבור. ומולם הם רואים מועמד חזק, מועמד חזק מאוד, שלמרות כל מה שהם מנסים להלביש עליו, אם זה בבית המשפט, כפי שראינו היום, אם זה מבחינה פוליטית, שמנסים להוציא אותו מחוץ למשחק – ולמה זה? כי הם יודעים שלפי כללי המשחק, הכללים הדמוקרטיים, הדבר הכי חשוב במדינה דמוקרטית, הזכות לבחור, הזכות להיבחר, הם יודעים שבכללים האלה – לא רוצה לדבר בכלל על לנצח את נתניהו, כי יש שם מפלגות שבאופן עקבי לא עוברות את אחוז החסימה, אבל הם יודעים שנתניהו בתמונה. ואחרי ההונאה שלהם את הציבור, הם יודעים שאם הולכים לבחירות ואם הם לא יעשו שינויים הם לא יכולים לנצח והליכוד יחזור לשלטון. זה מה שהציבור רוצה היום. זה מה שהציבור רוצה היום, אחרי שהוא ראה את ההונאה הגדולה, איך לוקחים, איך משקרים למצביעים. אומרים להם: אנחנו ימין, אנחנו לא נשב תחת יאיר לפיד, מה פתאום. ראש ממשלה לא יכול לכהן כשיש לו רק עשרה מנדטים. כמה שקרים. הונאת הציבור הגדולה ביותר שהייתה פה. לא הייתה הונאה כזאת של אזרחי ישראל. מה שהפרעתי קודם ליואב זה היה מה שהיה בוועדת כספים, שבאמת בחודש האחרון עסקה רובה בהטלת מיסים על אזרחי מדינת ישראל. כשבאו אנשי האוצר והסבירו לנו מה היה בעשר השנים האחרונות, זה היה מדהים. כל גרף שהם הראו לנו בעשר השנים האחרונות, ככה, הכול בעלייה. ואנחנו יודעים שכל המצב הכלכלי, לאן שהגענו, שהיינו חזקים לפני הקורונה ויכולנו לתת את כל המענקים, זה בזכות הכלכלה שהוביל נתניהו ויתר חברי הממשלה. היה רק גרף אחד שהוא היה למטה מבחינת העקומה שלו – זה היה אחוז האבטלה, 3.8% לפני הקורונה, שאת זה הוא הצליח להוריד. זה היה הגרף היחיד שהיה למטה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אבל העובדות מבלבלות אותם? << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אני חושב שהם מתעלמים מהעובדות. נראה לי שהם מתעלמים. לא מתבלבלים, מתעלמים. וגם עם המיסים, בא שר האוצר, מסביר לנו על תקציב חברתי, משוויץ בדברים שהם עושים. אומרים שאנחנו לא – אנחנו גם הוספנו לקשישים, אנחנו גם הוספנו לנכים, וכמה שיותר נוסיף לאוכלוסיות האלה יתקבל בברכה. מה שהוא שכח – לא שכח, מה שהוא הוריד לתחתית סדר העדיפויות שלו זה החיילים שלנו. להכול היה לו כסף, מיליארדים על גבי מיליארדים. האנשים הכי יקרים לנו, אלו ששומרים עלינו, הילדים של כולנו, אותם הוא הוריד לתחתית סדר העדיפויות, את חיילי צה"ל. לא, יש לנו תקציב, צריך לדעת איך לחלק את זה. כל מה שעשינו בתקציב יותר חשוב מחיילי צה"ל? לא היה דבר אחד שהוא חשב לשים את החיילים לפני? אני מוצא הרבה דברים, כן? התקציבים שחולקו פה לתנועה האסלאמית – הרבה יותר חשוב, אבל לא, שכחו את חיילי צה"ל. כשאנחנו הצפנו את זה והעלינו את זה הם התחילו לדבר על זה, אבל מה, הם כבר גמרו לחלק את הכסף, אז אומרים: כן, אנחנו נעשה את זה, אבל רק ב-2023. בושה לממשלה ששמה בתחתית סדרי העדיפויות שלה את החיילים שלנו. עכשיו יש דבר חדש שהם רוצים להביא בחוק הקורונה. אנחנו רואים שמקדם ההדבקה עולה, ומה בוחרים השרים הבכירים? אצלנו בממשלה השרים נלחמו להיות בקבינט, לבוא לישיבות, להילחם על העמדות שלהם, לסייע לבריאות הציבור, לכלכלת הציבור. פה הם רוצים לשנות את החוק, כי זה מטריד אותם שהם צריכים לבוא לישיבות. מה הם עושים? משנים את החוק כך שהם לא יהיו חייבים לבוא לישיבות – שרים בכירים, אוצר, חליפי. אם אני זוכר נכון, היה להם איזה סלוגן: באנו לעבוד. אנשים שבורחים מעבודה – עוד שקר שלהם – השתמשו בסלוגן: באנו לעבוד. הדבר היחיד שבאתם לעבוד זה באתם לעבוד על אזרחי מדינת ישראל. זה מה שאתם עושים. לעבוד ממש לא באתם. אני רוצה להתייחס לעוד סוגיה. בשבוע שעבר עמד פה סגן השר לביטחון הפנים יואב סגלוביץ', ענה על שאילתה של חבר הכנסת ארבל, ובתשובתו הוא אמר שההפגנות בבלפור לא לווו באלימות חריגה. החזרתי את זה כמה פעמים אחורה, שמעתי את זה שוב ושוב ושוב, לראות שהוא באמת אומר את זה. אני לא חושב שיש אזרח במדינת ישראל – שכמובן דאגו להראות לנו את ההפגנות האלה כל מוצ"ש במהדורות מיוחדות, וכתבי שטח בכל פינה בהפגנה, בכל 100 מטר היה כתב שמסקר את ההפגנה, אז גם ראינו מה הלך שם. אני לא חושב שיש אזרח שחושב או זוכר את מה שסגן השר אמר פה, שההפגנות בבלפור לא לווו באלימות חריגה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מי אמר את זה? << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> סגן השר לביטחון פנים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יש לו בעיית ראייה. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא, אני רוצה לעזור לו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לסגלוביץ'? << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, אני רוצה לעזור לו. בשביל זה אני פה, דודי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא לא רואה אלימות של שוטרים אף פעם. הוא שוטר. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, ההפגנות בבלפור – הפוך, דודי. הוא אומר שהם לא לווו באלימות חריגה. הוא השר שאחראי לשוטרים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כמעט פרצו לבלפור, אתה אומר. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה להזכיר לו – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא כמעט. כמעט שרפו את המקום. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה להזכיר לו מה המפגינים בבלפור עשו לשוטרים שהוא אחראי להם, שהוא אומר לא הייתה אלימות חריגה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שוטרים נפצעו שם מהבריירות. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אז היה גז פלפל על קצין במשטרת ישראל; הייתה תמונה של מקל, מקל – מישהו בא עם מקל והרביץ בפנים של שוטר; ראינו את אותו קצין בילוש, איך תקפו אותו, שברו לו את הרגל; ראינו בעיטה של מפגינה בפניה של שוטרת; ראינו אבוקות, רימוני עשן – לא לווו באלימות חריגה – רימוני עשן לעבר השוטרים; שמשות נופצו. פה, בהפגנה מול הכנסת, שוטרת שעשתה את תפקידה קיבלה מקל בפנים, נזקקה לטיפול רפואי. אתה מבין? ככה התייחסו לשוטרים של סגן השר שאמון על הביטחון שלהם, והוא לא זוכר מה עשו לשוטרים שלו. זריקות ביצים – הכול מכול היה שם. רק בן אדם אחד לא זוכר, לא ראה את האלימות הקשה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> גם אמצעי המחשה היו שם. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, אותה פריצה שהזכרת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, אמצעי המחשה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כל המיצגים למיניהם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תאר לך אם אנחנו היינו חסרי רגישות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דרך אגב, שים לב איך המשטרה, גם מהפחד, הוציאה את המכת"זיות. אתם זוכרים? עכשיו הם חזרו להפגנות הרגילות – חרדים, ימין. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו אין בעיה, דודי, עכשיו אין ביקורת. אין ביקורת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שום בעיה. יצאו באחסנה יבשה. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> בבלפור הם היו צריכים להגיע למפכ"ל בשביל לקבל אישור להשפריץ קצת מים, בהפגנות שהיו הרבה יותר אלימות. אני לא מדבר על חסימות כבישים, שבירושלים לא היה אפשר לזוז במוצאי שבת, אבל סגן השר אומר שההפגנות בבלפור לא לווו באלימות חריגה. עכשיו אני רוצה להתייחס גם לחלוקה שלנו. איך אמר השר פריג'? אני מתפלא עליך. כשאתה אומר לדודי: אנחנו עושים כבוד, תבואו, עליך אני באמת מתפלא. יש אחרים שאומרים את זה, אנחנו נותנים – עליך אני באמת מתפלא. אני בטוח שאתה לא מאמין למה שאמרת קודם, כי אתה יודע טוב מאוד שמה שאתם עושים פה זה לא כבוד. זה רחוק מכבוד – לא עבורנו, זה בטוח, אבל בטח גם לא לבית הזה. מעולם לא הייתה דריסה גסה של האופוזיציה כפי שאתם עושים. לא היה דבר כזה. אנחנו היינו בשלטון. אני לא זוכר שהיה ויכוח כזה. אני לא זוכר שהייתה טענה של האופוזיציה שלא נותנים לה את מה שמקבלים. אנחנו באנו ואמרנו: זה מה שמגיע לאופוזיציה, אחת, שתיים, שלוש, בלי להתווכח בכלל. אנחנו חשבנו עכשיו לשנות את כללי המשחק בשביל שיהיה עוד יו"ר ועדה, לעקם את התוצאות של מה שנבחר כשאתם הייתם באופוזיציה? זה מה ששלחו אתכם, מספר חברי הכנסת – זה מה שמגיע לכם בוועדות. לא חשבנו לעקם את זה, לחלק את זה. לשים שישה בוועדת מדע ולשים שניים בכספים כשמגיע לנו ארבעה, זה כבוד? זה לא כבוד, זה לדרוס, זה להשפיל, זה לנצל את הכוח בצורה מכוערת. אנחנו רוצים לבוא לוועדות, אנחנו גם באים. אנחנו רוצים לשרת את האזרחים, רוצים לשרת את הציבור שלנו, לא בורחים מזה. יש לנו פה סוללה של אנשים עם ניסיון שיכולים רק לתרום. לא פרצנו איזה גבול מסוים, רוצים את מה שמגיע לנו. לפי הנציגים שיש לנו בכנסת – תנו לנו את זה בוועדות, לא מעבר. מה אתם עושים בזה? מיליוני אנשים ששלחו אותנו לפה – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לפי הכרעת הבוחר. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> לפי הכרעת הבוחר, לא משהו שאנחנו מבקשים מעבר. אתם לא משפילים אותנו, אתם משפילים מיליוני אנשים ששמו אותנו פה. אנחנו צריכים לייצג אותם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דרך אגב, הם שכחו מה זה הבוחר. זה אנשים שהם מבחינתם אוכלי עשב. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אולי זאת הסיבה, אני לא יודע. כי אני לא – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – אינטליגנטים, לא מבינים. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> מילא אנחנו, דודי, אבל לדרוך על אותם מיליוני אנשים – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> – – שהלכו לקלפי ושמו – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דרך אגב, את החרדים רוצים בכלל לזרוק למזבלה עם מריצות. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> את זה מותר להגיד. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא קשור, מותר להגיד. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> מותר להגיד, כי זה לא דודי אמסלם אמר את זה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שר האוצר של מדינת ישראל, אתה מבין? << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל מותר לו, כי לא קוראים לו דודי אמסלם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> והרזרבי אומר שאנחנו בכלל הצאצאים האידיאולוגיים של יגאל עמיר, פה במליאה, כשמיקי לוי יושב ושומע אותו, ולא מעיף אותו החוצה. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> לא רק שלא העיפו אותו החוצה. אתה יום שישי, שבת, לא ראית מה עבר עליך, גם אבי לא. אנחנו ראינו. וואו, מה שהיה – על משהו שלא אמרת בכלל. אבל יאיר לפיד, להגיד עלינו חארות ומגעילים – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תקשיב, סוף-סוף יצאו מאחסנה יבשה, השדרניות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה רואה למה כדאי לשמור שבת? אתה רואה? יש עוד כמה בונוסים, אבל גם זה. אתה לא שומע את הזוהמה, את השקרים. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> דודי, עכשיו שאלה שאני חושב שהרבה רוצים לדעת: כשפתחת את הפלאפון בצאת השבת מה ראית? איזה כמות של הודעות, ווטסאפים וטוויטר? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> נראה לי שיצא עשן מהנייד. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני עשיתי את ההבדלה והדלקתי אותו בכלל שעה וחצי אחרי זה. אני רואה שנמרוד משאיר לי הודעה: דודי, כשאתה רואה את ההודעה שלי תתקשר. התקשרתי. שאלתי אותו: מה קרה? << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> שבוע טוב. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שבוע טוב. אל תשאל מה עבר כל השבת עליך. אמרתי לו: ברוך השם, עזוב. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ברוך השם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> היינו בבית הכנסת אכלנו, שתינו, שמחנו, שרנו בשבת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אשריך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אנחנו עונג שבת. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסיים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – מכל האנשים האלה שמסיתים נגדנו באופן שיטתי, כבר לא מעכשיו. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה מדבר מדם ליבך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כבר ארבע-חמש שנים, תראה מה קרה, כמה רעל. עד היום העירייה שם מנקה בזרנוקים, הרעל לא יוצא. האספלט ספג כל כך הרבה רעל מלפיד, חבריו, סגן השר גולן – כל אלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שכחת את אלי אבידר. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> מה איתו? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> – – – << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> הרבה זמן לא ראינו אותו. מה איתו? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא הוצא? << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> איפה הוא? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא יודע, הוכרז כנעדר. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> בוא נשלח לו איזה מברק, משהו, נראה שהוא בסדר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – נזמין אותו לכנסת – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הינה, הוא קיבל ממני הזמנה בשידור חי, שיבוא, שנראה אותו. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אלי, אם אתה רואה אותנו, תבוא. התגעגענו. נראה שאתה בסדר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תבוא, נראה אותך, התגעגענו. אוקיי, תודה. נא לסיים. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה, אני מסיים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> דודי, תן לי לסיים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> חמש דקות משלי. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה מדבר מדם ליבך – – << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> ממש כיף לראות אתכם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תענוג. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> תענוג. תעבירו את הזמן בכיף, נחמד. מה אני אגיד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, אופיר. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> דודי, אתה מדבר מדם ליבך, אתה מדבר על העוול ועל הדריסה שהם עושים פה, ואנחנו אוהבים אותך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לאופיר כץ. יעלה ויבוא חבר הכנסת אבי מעוז. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> סוג חדש של צבועים. הצבועים כבר התביישו, כי הצבועים החליטו עכשיו להתכנס ולשנות לעצמם את השם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אין הגדרה להתנהלות הזאת. עוד לא המציאו את ההגדרה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הצבועים עצמם מתביישים בזה שאנחנו קוראים להם צבועים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, אדוני, 30 דקות לרשותך. << דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני אדבר על כמה נושאים. כבוד השר, כבוד השרה, זו החלפת משמרות, אני מבין. החוק הקודם נקרא "הגבלת כהונת ראש הממשלה", ואני חושב שנכון יותר לכנות אותו בשם "חוק הגבלת העם". בספר שמות, בפרשת יתרו, לפני מתן תורה, מצווה אלוקים את משה: "והגבלת את העם סביב". לכאורה זה ציווי, אבל יש הבדל תהומי: הבדלה זו שהקדוש ברוך הוא מצווה את משה לפני מתן תורה זוהי הגבלה של הבדלה בין מדרגות של קדושה בין עם ישראל שמוכן לקבל תורה ולשמוע את דבר ה' לבין הר סיני ומשה רבנו שעולה אל האלוקים להוריד תורה לישראל ולעולם. אדוני היושב-ראש, ראשי הקואליציה הנוכחית עד כדי כך לא בטוחים בעצמם וביכולתם לנצח בבחירות, לפחות בבחירות הוגנות, ועד כדי כך חוששים מחזרתו של ראש הממשלה הקודם נתניהו, שבלחץ גדול הם מזדרזים לחוקק חוק שמהותו איננה הגבלת כהונת ראש ממשלה, אלא הגבלת העם וחופש יכולתו לממש את זכותו ואת חובתו הדמוקרטית בבחירות על ידי החוק האנטי-דמוקרטי של הגבלת כהונת ראש ממשלה. מדובר בחוצפה שאין כדוגמתה, שעליה אמרו חז"ל: "בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא", כלומר, תרבה החוצפה בעקבות המשיח. ממשלה שקמה באופן חוקי מבחינת החוק היבש, אבל באופן הכי לא דמוקרטי שיכול להיות, מבקשת לחוקק חוק שנוגד את עצם המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל. כמה אופייני הדבר לדרכה של הממשלה הנוכחית, שפוליטיקאים שמעלו באמון בוחריהם, שפועלים בצורה הפוכה לחלוטין מהאידיאולוגיה שבשמה נבחרו ושמדשדשים סביב אחוז החסימה ומטה, מנסים בכל כוחם למנוע מאזרחי ישראל לבחור במי שמעל מיליון אזרחים תמכו ותומכים בו באופן עקבי. מסתבר שאנטי-יהדות, אנטי-לאומיות, אנטי-דמוקרטיות, אנטי-משפחתיות ואנטי-ערכיות הולכים יחד יד ביד. ועוד דבר: בניגוד למדיניות העקבית של הממשלה, שגורסת טשטוש בין כל הדברים השונים והמובדלים, כמו איש ואישה, כמו ישראל והעמים וכמו היום השביעי וששת ימי המעשה, כלומר תפיסת טשטוש הזהויות ו"איש הישר בעיניו יעשה", דווקא בחוק הזה היא ליצור גבול והגבלה ולמנוע מהעם לומר את דברו. אין לי הגדרה אחרת אלא שזוהי פשוט פחדנות, והפחדנות הזאת היא סימן שהשקר עומד ביסוד ממשלתכם. למה? כי האמת אינה פחדנית. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לציין מקבץ של אמירות הזויות של שרי הממשלה, ואני מדבר על הימים האחרונים בלבד. לאחר מכן אני אתייחס לשיא ההזיה כפי שאני רואה אותה. 1. שר התקשורת – שר התקשורת לאחר הפיגוע אמר שצריך להגביל כניסת יהודים עם נשק לירושלים, למנוע נשיאת נשק גם מערבים וגם מיהודים בירושלים. ריבונו של עולם, "הזוי" זאת מילה עדינה. שרת התחבורה בשתי אמירות הזויות: האחת – מה שהיא אמרה רק היום או אתמול: סוף-סוף יוסר המצור על אזרחי המדינה בסופי שבוע. מעתה תחבורה ציבורית בשבת על מלא. אין יותר סופי שבוע, אין יותר מצור על האזרחים בסופי שבוע. גם לגבי אמירה זאת המילה "הזוי" היא אנדרסטייטמנט. ועוד מילה או משפט משרת התחבורה: איך אפשר להגיד עליי שאני הקטנה פועלת נגד היהדות הגדולה? הרי העברתי עשרות מיליונים לתנועה הרפורמית, לתנועת היהדות המתחדשת. אם היא העבירה עשרות מיליונים לרפורמים אז סימן שהיא לא נגד היהדות. בדיוק הפוך. גם המשפט הזה הוא הזוי לחלוטין. השר לביטחון פנים – דיברתי על זה לפני כן, ואני רוצה לחזור על הדבר בהקשר של הפיגוע הרצחני שהיה אתמול. השר לביטחון פנים אומר: היה מידע מוקדם על המחבל, אולם המחבל, לפי המידע שהיה, היה שייך לחמאס המדיני ולא לחמאס הפח"עי. תצילנה אוזניים שכך שומעות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לפעמים התירוץ וההסבר יותר חמורים מהמעשה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כן, אני מסכים. אני נותן מילים עדינות. לקרוא לזה "הזוי" זאת מילה עדינה. תאר לך, אדוני היושב-ראש, השר לביטחון הפנים, האחראי לביטחון הפנים, קורה במשמרת שלו רצח מתועב שכזה, אומר קבל עם ועולם: היה מידע על המחבל הזה, רק אנחנו פירשנו – או שהמידע היה מפורש – שהוא רק מהחמאס המדיני, הוא לא מהחמאס הפח"עי. רק על משפט כזה הוא צריך להתפטר. כל מדינות העולם – אנגליה הכניסה את תנועת החמאס לארגוני טרור, הכריזה עליו ארגון טרור, על מה? רק על הפח"עי שבחמאס? היא הכריזה על כל תנועת החמאס, כולל החמאס המדיני. זה הכול תנועת טרור. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מקווה שראש ממשלת בריטניה לא שמע אותו. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> יכול להיות שהוא שמע אותו. הוא כבר לא יכול להתחרט, הוא הכריז על זה, אבל תשמע, זה הזוי, הזוי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה פשוט לא נורמלי, לא ייאמן. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, עוד משפט הזוי מהיום או מאתמול, אני לא זוכר, מהיום, שר הבריאות – שר הבריאות קורא לנוער הגבעות "נוער הזוועות". הזוי – אנדרסטייטמנט. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מכלאות או זוועות, מה יותר מזעזע עם האסוציאציות הכי בעייתיות? << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני מבקש ממך לא להוציא לי מילים מהפה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> סליחה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תאר לך, אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כיוונתי לדעת גדולים. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תאר לך, אדוני היושב-ראש, לו אני הייתי קורא לנוער איגי, לנוער שנמשך לבן מינו, נוער הזוועות – מה היו עושים לי? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> רינה מצליח ודנה ויס – – << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מה היו עושים לי? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – היו פותחות אולפנים ארבעה ימים. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> פותחים גם בחקירה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בעדיפות לשישי-שבת. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז אני רוצה להגיד לשר הבריאות – אני מקווה שהוא ישמע: אדוני שר הבריאות, אתה הוא המייצג תפיסה זוועתית. אתה מייצג את זוועת האדם התלוש. אתה, שהורית לשנות את הטפסים במגן דוד אדום ולמחוק אב ואם ולרשום במקום זה הורה 1, הורה 2, אתה יודע מה זה שהילד יגדל בלי אבא ואימא? זאת זוועת האדם התלוש. אתה הוא המייצג את הזוועתיות. אחרון אחרון ולא חביב – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש לך עוד 20 דקות. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כן, כן, אני לא גומר, אני רק בקטע של ההזויים. אחרון אחרון ולא חביב זה שר החוץ. שר החוץ, כידוע, מספק אמירות מדי פעם, ואנחנו מתמודדים עם האמירות שהוא מספק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אל תשקיע בהן, כי בשבוע הבא תהיה אמירה הפוכה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, לא, לא משנה, אני רוצה לדבר על אמירה אחת – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הוא שוכח מה הוא אמר לפני שבוע. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני רק אגיד מה הוא אמר, שר החוץ. מישהו קרא פה – אתה אמרת, חבר הכנסת אמסלם? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הבן אדם סיפר שטילים ירו עליו מלבנון, אני לא מאמין. אני לא מאמין. דרך אגב, רינה מצליח לא שמעה את זה, לא שמעה את זה דנה ויס. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני לא מדבר על האמירה הזאת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אדם משקר במצח נחושה, עשה מעצמו כמעט קצין בסיירת מטכ"ל. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> דודי, אני לא מדבר על האמירה הזאת. את האמירה הזאת אני משאיר לך, אתה תטפל באמירה הזאת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני פשוט צובט את עצמי, האם זה אמיתי. איך הוא יוצא מהבית? << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתה אמרת קודם, נדמה לי שזה אתה, אני כבר לא זוכר, או שיואב קיש אמר את זה, שהמנוע זה בג"ץ, ההגה זה התקשורת והממשלה הזאת היא רק הגלגלים. לכן הבנתי למה יש גלגל רזרבי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה צודק, הוא מפונצ'ר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אין בית מדרש בלא חידוש. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אבל חידוש יפה, אהבתי. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא יודע, הלכתי לפי המשל שלך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אהבתי. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> שר החוץ אמר באזכרה לדוד בן-גוריון לפני כמה ימים שהחילוניות היא זרם ביהדות. הזוי. בדקות הקרובות אני רוצה לעסוק קצת בשר החוץ. אדוני היושב-ראש, אני רוצה קצת לפענח את התופעה שנקראת יאיר לפיד על פי מקבץ קטן מאמירותיו לאורך השנים. בסרטון לפני כמה שנים אמר יאיר לפיד שבשושלת שלו נמצאים גם הרמב"ם, ולהבדיל, אותו האיש שאנחנו בראשי תיבות קוראים יימח שמו וזכרו. אגב, זה הרמב"ם, אותו רמב"ם שנמצא בשושלת של יאיר לפיד, זה הרמב"ם שכתב בהלכות מלכים על אותו האיש, שהוא – ואני מצטט – "גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי השם". עד כאן הציטוט של הרמב"ם. גיסתו של לפיד, שאותה הוא מינה לדירקטורית בקק"ל, הייתה – אני מקווה שרק בעבר – חברה בכת היהודים המשיחיים, שהיא אחת הכיתות המיסיונריות בישראל. לפני 12 שנה אמר העיתונאי דאז לפיד בפני תלמידי ישיבות, ואני מצטט, וזה קשור גם לימינו אנו: אנחנו – כשהוא מתכוון לאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות – אנחנו מתייוונים, וגם הרמב"ם היה מתייוון. זאת אמירה שלו. לאחר מכן הוא הסביר – ואני רוצה לציין את זה לשם ההגינות – שהוא התכוון שהרמב"ם ואנחנו, הוא מתכוון לאנשים שאינם שומרי מצוות, מחוברים לעולם, מחוברים לתרבויות העולם השונות. אני רוצה לומר, מעבר לאווילות שבדברים, בהתאם למנהגו הקבוע לעוות מושגים ולשנות את דעתו בהתאם לרוח הנושבת, מתגלית בשר לפיד תודעה זרה ומנוכרת לרוח היהדות, ומכאן אני בא לנתח את מה שהוא אמר באזכרה לדוד בן-גוריון, שהחילוניות היא זרם ביהדות. אדוני היושב-ראש, החילוניות לא יכולה להיות זרם ביהדות, למה? כי עם ישראל הוא עם קדוש וארצו היא קדושה. חילוניות זה מלשון חול. בעם ישראל אין חול, אין חילוניות. יש אומנם דרגות בקדושה, אבל יהודי הוא קדוש מעצם מהותו. את החול שבעולם אנחנו שואפים לקדש ולרומם. החילוניות של לפיד היא להעלים את הקדושה מהמציאות, לטשטש את כל ההבדלים שאותם אנחנו מזכירים במוצאי שבת: קודש וחול, אור וחושך, ישראל והעמים, יום השביעי וששת ימי המעשה. בתפיסתו של לפיד הכול מטושטש ומעורבב. אין ייחוד בעם ישראל ואין הבדל בינו לבין אומות העולם, אין שום הבדל בין שבת לבין ימות החול ואין שום הבדל בין איש לאישה. דרכה של תורת ישראל, לעומת זאת, היא איננה, כפי שבטעות מדמיין לפיד, דחייה של החול או יחס שלילי או מזלזל כלפי אומות העולם. דרכה של תורת ישראל היא הבדלה, הכרה בערך של כל אחד מדברים שקיימים במציאות והדגשת תפקידו המיוחד. גם לאיש נתקנה ברכה בברכות השחר, וגם לאישה נתקנה ברכה בברכות השחר, והברכה מותאמת בדיוק לתפקידם המיוחד של כל אחד ואחת. אם בראש הממשלה הנוכחית, שכבר היום מובילה קו פוסט-מודרני של טשטוש ההבדל בין אמת לשקר, טשטוש בין טוב לרע וטשטוש של ייחודו של עם ישראל, יעמוד חלילה בהמשך יאיר לפיד, מדובר יהיה בשפל שכמוהו לא ידעה מדינת ישראל מצד הריקנות הערכית וטשטוש הזהות של מדינת ישראל. כולנו מחויבים לעשות כל מה שניתן כדי שזה לא יקרה. אבל שלא ישתמע ממני שיש הכשר לממשלה הנוכחית להמשיך בדרכה שלה, שכבר היום היא מטשטשת בין כל המושגים, ולכן יפה שעת אחת קודם. אדוני היושב-ראש, בלי להזכיר את חנוכה אי-אפשר. לפני שישה ימים דיברה חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בדיון בוועדה שבראשותה היא עומדת, על הרפורמות שהיא מתכוונת להוביל בזהות היהודית של המדינה, אחרי שסיימה עם רפורמת הכשרות. אחרי שהיא הסבירה שזה הולך לכאוב ואחרי שהיא השתמשה בתרגיל השחוק והרדוד של הפגנת הפחד מהביקורת והצורך במאבטח צמוד, היא הגדירה במדויק את המציאות שבה אנו נתונים. אני מצטט אותה: אנחנו במלחמת תרבויות; אנחנו במלחמה על העתיד של המדינה שלנו. אדוני היושב-ראש, אכן דברים מדויקים. אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמת תרבות, מלחמת זהות. אנחנו נמצאים מעט לפני חג החנוכה. כבימים ההם כן בזמן הזה. כבימי החשמונאים אנחנו נמצאים במלחמת תרבות. אז זו הייתה מלחמה כנגד תרבות יוון, שביקשה לשעבד את רוחו של עם ישראל תחת התרבות ההלניסטית. היום מלחמת התרבות היא כנגד הפוסט-מודרנה. זו התרבות שבאה לטשטש את ההבדלים בין טוב לרע, בין אמת לשקר, בין ישראל לעמים, בין איש לאישה. עם ישראל, לעומת זאת, יודע להבדיל. כבר הזכרתי זאת: בכל מוצאי שבת, בזמן המעבר מקדושת השבת לששת ימי המעשה, אנחנו מתחילים את השבוע בהבדלה, וההבדלה הזו נִתקְנה לומר אותה דווקא בברכת חונן הדעת. זוהי הדעת הישראלית, זוהי הדעת של התורה: להבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה. ראש הממשלה בנט, גברתי השרה שקד, השר כהנא, השר אלקין, השר הנדל, חברי חבר הכנסת אורבך, חברת הכנסת סילמן, חבר הכנסת כלפון, חבר הכנסת האוזר, שימו לב באיזה צד בחרתם במלחמת התרבות הזאת. מלחמת התרבות הזו היא כנגד האחים שלנו. היא מלחמה תודעתית, לא פיזית, חלילה. בעניין זה אני רוצה לקרוא מדבריו של מרן הרב קוק זצ"ל בספר "מאמרי הראי"ה", ממאמר שנקרא "מחאה נגד חילול שבת וחג". כבר אז, לפני יותר ממאה שנים, היה חילול שבת בפרהסיה בכפר גנים, והרב כתב על זה מאמר. כך הוא אמר – ואני מצטט; אני מדלג על פסקאות, אני אביא את העיקר: "לא בפעם הראשונה פוגשים אנו בדברי ימינו מצב איום ומדולדל במובנו החומרי, ובייחוד במובן הרוחני. מצב שהיה צריך להביא לידי התמרמרות של ייאוש, אבל אנו איננו נפחדים. איננו נואשים מכל ירידה, בטוחים אנו כי נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם – – – ומאופל וממחשך אור ישועה יזרח – – – אף כי בלב דווי, אבל לא בלב נואש, אנו מביטים על הדלדול הנורא הרוחני העומד לעינינו בתוך איזו כוחות המשתתפים עימנו בבניין החומרי של העם והארץ. אבל מפני זה ודווקא מפני זה אנו מוצאים בעצמנו כוח וחובה לעמוד נגד הפרצות ולמחות בכל עוז נגד ההריסות הנותנות אותנו לחרפה ושממון והמבלעות את כל מעשינו". ממשיך הרב: "מפני שלא כנואשים אנו נלחמים, כי אם כגיבורים בטוחים במטרתם. על כן צריכה מלחמתנו להיות תמיד מלאה זהירות של יושר ושל דעת – – – על מלחמה ממשית בימי קדם, בעוד עמנו חי חיים מלאים, הננו קוראים 'והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודיבר אל העם. ואמר אלהם, שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על איביכם'. ושנינו במשנה: 'על אויביכם ולא אחיכם, לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין'. ממוצא דברים" – אומר הרב – "אנו למדים ששונה הוא התכסיס של מלחמת אויבים מהתכסיס של מלחמת אחים. אף אפשר שתזדמן" מלחמת אחים, "ואין מההכרח מפלט. צריכים תמיד לדעת שגם בעת סערת המלחמה רגש האחווה חי הוא, והוא עושה פעלו בכל מלחמה כפי מידתה, בגדולה כפי גדלה ובקטנה כפי קטנה". ממשיך הרב: "למלחמה אנו קרבים היום. למלחמת מצווה. בכאב לב אנו נגשים אליה, אבל סוף כל סוף הינני מכריז בגלוי שנדע אשר למלחמת אחים אנו ניגשים. על אחינו ולא על אויבינו. לא ישראל על הכנעני והעמלקי, אלא יהודה על שמעון ושמעון על בנימין. רגש האחווה שאנו מרגישים גם נגד אחינו, אלה אשר כל כך התרחקו מסיבות שונות ונוראות מבית חיינו, מיסוד הקודש, מחיי התורה והמצווה הכוללים את האומה כולה לדורותיה, הוא שמחדיר בנו את רגש המלחמה ומגביר את כוחה ואת מרירותה של מחאתנו. אבל הוא נותן בנו גם כן תכונה של זהירות, כי סוף כל סוף לא על אויבים כי אם על אחים אנו לוחמים. ביטחוננו בניצחון מפעלנו, בפרי הטוב של שיבת ציון המעשית ההולכת ומתגלמת לעינינו נותנת לנו, הוא המעורר בנו את המשקל הבטוח בצדקו. עם כל מה שאנו רגילים לישא את דגל השלום והאחווה גם לאחים נרחקים, עם כל מה שאנו מצדדים תמיד כלפי אהבה וחסד ומרבים אנו לשנן 'דאף על גב דאינון משחיתים אקרי בני'" – כלומר, למרות שהם משחיתים הם נקראים בנים – "ואף על גב דלית בהו הימנותא איקרו בני" – ולמרות שאין בהם אמונה הם נקראים בנים – "לא נוכל לעמוד מנגד בעת אשר הרעה גמלה כל כך את פרייה, עד אשר נרדם רוח החיים, עד אשר נסתלקה לגמרי הבושה הציבורית". עד כאן, סוף ציטוט, מדברי מרן הרב קוק זצ"ל. כמובן שאנו לוקחים פה גם את מידת הזהירות וגם את מה שאומר הרב, שהמלחמה שלנו היא מלחמת תרבות, מלחמת דעות, מלחמת דעות כנגד אחינו ואחיותינו, מלחמה כנגד אחינו. היא לא מלחמה גופנית חלילה, פיזית חלילה, אלא מלחמת דעות. ואנחנו מלאים ברגש האחווה, אנחנו מלאים ואנחנו יודעים שכולם נקראים בנים, אבל בכל זאת ניקח את מלוא חריפותה ואת מלוא מרירותה של אותה מלחמה, ונצא בגבורה להגן על הדעות המקוריות של עם ישראל ושל מדינת ישראל. על כן, דווקא בגלל שאנחנו ניצבים פה במלחמת תרבות מול האחים שלנו, לא ניסוג ולא נירתע. ואני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, האמת – אנחנו פועלים מתוך האמת, והאמת לעומת השקר – השקר אין לו רגליים. סוף השקר ליפול. מאיפה הביטוי הזה שלשקר אין רגליים? כי האותיות של שקר – חבר הכנסת אמסלם – לשקר אין רגליים. השקר ייפול בסוף. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תמיד על רגל אחת. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> עומד על רגל אחת. ש' – כותבים אותה ככה, עם שפיץ למטה. הק' – גם כן על רגל אחת, והר' גם כן על רגל אחת. לעומת השקר, האמת עומדת יציב: הא' עם שתי רגליים, המ' כולה – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בסיס. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – והת' עם שתי רגליים. לאמת יש בסיס מוצק. האמת, היא לא ותרנית, היא לא ביישנית והיא לא פחדנית. נאמר – גם כן אני הזכרתי – "בעקבתא דמשיחא חוצפה יסגא". בעקבתא דמשיחא, אומרים חז"ל גם כן, ש"האמת תהא נעדרת". אם רצינו סימן שאנחנו נמצאים בעקבתא דמשיחא, קיבלנו את הממשלה הזאת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> גם חוצפה וגם אמת נעדרת. << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> גם חוצפה וגם האמת תהא נעדרת. האמת נעשית עדרים-עדרים. כל אחד בוחר לו את האמת שלו. והממשלה מובילה במלחמת התרבות הזאת. יש חלקים בממשלה שמובילים את זה חזק – להעלים את האמת מחיינו הציבוריים. כמו שאומרת שרת התחבורה, שמעכשיו הוסר המצור, והשבת הופכת להיות יום חול רגיל, תחבורה ציבורית בשבת, חופשי, על מלא. ולכן אני אומר, אנחנו לא מוותרים, כי האמת היא לא ותרנית, אנחנו לא מתביישים, כי האמת היא לא ביישנית, ואנחנו לא פוחדים, כי האמת היא לא פחדנית, וסוף האמת לנצח, בעזרת השם. מילה אחת לסיום. אני רוצה לנצל את זה שידידי חבר הכנסת אורבך נמצא פה. ניר, אני מתאר לעצמי שקשה לך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא עדיין ידידך? << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אבל – כן, הוא ידידי והוא אחי והוא שייך לעם ישראל בדיוק כמוני – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – ומקור נשמתו הוא בדיוק מקור נשמתי. אני באמת פונה אליך מלב אל לב: תחשוב עוד פעם. ביכולתך להציל את מדינת ישראל ושהופיע מחדש האמת בחיינו הציבוריים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לאבי מעוז, שכרגיל מתמיד בדיוק, גם כשמדובר ב-30 דקות. תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת דודי אמסלם. איך יכולתי לדלג עליך? איך יכולתי לעשות זאת? אחריו – חבר הכנסת מאיר פרוש, אם הוא יהיה נוכח בבניין, ואני מאמין שהוא יהיה נוכח. << דובר >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 30 דקות לרשותך. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> חברי אבי מעוז, קודם כול, לפני שניכנס לדברי חולין, מה שנקרא, אני רוצה להגיד שהיום ערב י"ט בכסלו. י"ט בכסלו זה יום שחרורו של הרבי הזקן מחב"ד, הנקרא הרבי הזקן, רבי זלמן מלאדי. שניאור מלאדי – שהוא בעצם, כמו שאנחנו יודעים, הוא היה בעל התניא וגם חיבר את השולחן ערוך. הוא שוחרר מבית הסוהר הרוסי. הוא ישב, כלאו אותו בתקופה הראשונה, בערך כחודשיים ימים כמעט, והיום חסידי חב"ד בעולם מציינים את יום הגאולה, מבחינתם, של הרבי ששוחרר מהכלא. שלוש שנים לאחר מכן שוב פעם הוא נאסר – בערך כשנה. לאחר מכן גם שחררו אותו באזור חנוכה. דרך אגב, לאחר כמה שנים נפוליאון פלש לרוסיה הצארית, והאדמו"ר הזקן ידע שתהיה ליהודים רווחה כלכלית, אבל הוא התפלל שנפוליאון יפסיד במלחמה. שאלו אותו: מדוע? הוא טען שיכול להיות שהיהודים יקבלו מה שנקרא רווחה כלכלית, אבל בוודאי ייפגעו ויהיה להם נזק רוחני, ולכן עם ישראל בסופו של דבר נשאר בגלל הרוח ולא בגלל החומר. דרך אגב, זה מביא אותי לימינו אנו. כשאני היום עושה הבחנה, מר אורבך, בין הממשלה הזאת לממשלה הימנית שלנו – מה שנקרא המחנה הלאומי – אני אסביר לך איפה המאבק. פעם עשו הבחנה בין שמאל לימין, מי בעצם בעד ההתיישבות בכל חלקי הארץ ומי רוצה למסור חלקים מהארץ – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נסיגה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – לפלסטינים. מר אורבך, אנחנו כבר לא שם. אנחנו כבר לא בהבחנה אם אתה אוכל כשרות גוש קטיף או רבנות. היום אנחנו נאבקים על הזהות היהודית של מדינת ישראל: מי רוצה לעקור את היסודות היהודיים ומי מתעקש ונלחם שמדינת ישראל תמשיך להיות מדינת היהודים – לזה אבותינו באו ארצה. ואתם, דרך אגב, מתחרים, מר אורבך – כל שר פה שלא נמצא, כל שר שלא נמצא עכשיו בבית, מתחרה עם חברו כמה יותר מהר הוא עוקר את מסורת ישראל הקטנה שנשארה במרחב הציבורי: מי מפעיל תחבורה בשבת, מי מכניס חמץ לבתי החולים, מי דואג לברית הזוגיות, בקיצור, מי יותר מהר מוחק את היהדות ממדינת ישראל. אני אמרתי לך פעם, בסוף בסוף החיים האלה כאן מסתיימים, כולל גם בכנסת ובעולם הזה. בסוף צריכים לתת דין וחשבון, מר אורבך, לא אצל נפתלי בנט ולא אצל אילת שקד. אל תדאג, לא שם אני מדבר. בסוף בסוף אתה תצטרך לתת דין וחשבון לפני בוראך, איך אתה תמכת בהרס היסודות היהודיים במדינת ישראל בזה שאתה תמכת באנשים שכל תכליתם בכנסת – אתם רואים אותה – בנושא הזה. ולכן אני אומר, זה מתקשר לי לזה שהאדמו"ר הזקן, זיכרונו לברכה – אחד מגדולי היהודים, מהנשמות הגבוהות שירדו לעולם – דאג לרוח, לא לחומר. אתם דואגים לג'ובים על חשבון מה שנקרא הנשמה היהודית והבסיס היהודי של עם ישראל. תראה, היות שנכנס יושב-ראש הכנסת, אני רוצה להקריא לך, אדוני יושב-ראש הכנסת, איזה משהו קטן. אני לא בטוח שתזהה מי זה, מר לוי. אני מקריא לך טקסט, אני מצטט: למה צריך להשביע שני ראשי ממשלה באותו יום? הנכדה שלי בכיתה ד' באה למסדרון, בצד אחד נשיא ודגל ישראל, בצד השני שני ראשי ממשלה. שואלת אותי: סבא, למה יש שתי תמונות? אני אומר לה: שניהם בנימין. אז הנכדה אומרת לי: אני יודעת לקרוא. אני אומר לה: כי השביעו אותם יחד באותו יום. היא אומרת: לא הבנתי. אני אומר לה: גם אני לא הבנתי. רק תראה, מר לוי, חבר הכנסת, יושב-ראש הכנסת, כמה צביעות דחוסה יש בבן אדם אחד. הרי גם היום הנכדה שלך לא מבינה איזה שני ראשי ממשלה לכאורה יש, רק ברמה אחרת, דרך אגב. אלה שהיו, לשיטתך, לפחות היו ברמה גבוהה, ייצגו את מדינת ישראל – בוודאי ראש הממשלה נתניהו. אבל בוא תראה: אחד עם שישה מנדטים, שגנב את השלטון באופן מעשי, והשני – זה הבוס שלך, כן? בן אדם שבעצם קורא לנו צאצאי יגאל עמיר האידיאולוגיים, פה, לפני שבוע, ואתה שומע ומאזין בשקט. אני שואל אותך, הנכדה שלך לא שואלת אותך: תגיד, סבא, שני אלה שתלויים בכיתה על הקיר, מר לפיד ומר בנט, מה הם, ראשי ממשלה? שניים? לא קוראים לשניהם בנימין. מה אתה עונה לה? אני אגיד לך מה אתה עונה לה: נכדתי האהובה, זה לא משנה. העיקר אני, סבא שלך, יושב-ראש הכנסת. כשאני יושב-ראש הכנסת – קיבלתי ואחד ג'וב – ג'יפים מלווים אותנו הביתה, אז מה זה משנה עכשיו מה יש על הקיר? מה זה חשוב? אל תבלבלי את עצמך ואל תקשי על עצמך בשאלות קשות. העיקר סבא קיבל תפקיד. בעצם ככה אתה נוהג. אדוני יושב-ראש הכנסת, במשמרת שלך, אתה תיזכר לדיראון, בתקופה שלך בכנסת, כי אתה במו ידיך הרסת את הכנסת. אני אסביר לך מדוע: אתם רמסתם כל חוק, כל נורמה. דרך אגב, אי-אפשר להחזיר את הגלגל אחורה, כי אתה אפשרת את ההתנהלות הביזיונית פה. אני רוצה להסביר לציבור בבית: אנחנו קיבלנו 30 מנדטים ויש ועדת כספים. לכאורה אנחנו צריכים לקבל רבע מכל ועדה. יש 16 חברי ועדה. תנחשו כמה נותנים לליכוד? שניים – חצי ממה שמגיע. עוד מעט הם יקבעו לנו שההצבעות, כשאנחנו יושבים כאן 30, ייחשבו ל-15. למה? מדובר באנשים אלימים, בריונים, כפי שאמרתי. אנשי השמאל לא רואים אף אחד ממטר. הם דוהרים, דורסים, לא שואלים. לפיד לוקח מטוס במיליון שקל לטיסה אחת לארצות הברית. כתבתי לו מכתב. לא האמנתי. אתה יודע, אני אומר, אדוני היושב-ראש, גם אם לא רואים אותך, איך יש לך מצפון כזה? אתה יודע שזה כסף ציבורי של עם ישראל. למה? מה ב-first class לא טוב לך? לא הבנתי. רק אם אתה לוקח מטוס רק לעצמך, ככה אתה מרגיש ששיחקתם אותה? לא מבין. מי מרשה לך לעשות דברים כאלה? מי מרשה לך? אני רציתי לרכוש טאבלט ב-700 שקל כשהייתי שר – אמרו לי: תכתוב מכתב. תראה לאן הגענו, שומרי הסף – שהמציאו לעצמם את התואר שומרי הסף, אין לי מושג מאיפה הם הביאו אותו – פתחו את הדלתות. כבר לא צריך שומרים, כי אין דלת. יאללה, תיכנסו, תעשו מה שאתם רוצים. נוסע למוסקבה – אחרי יומיים, שלושה, שבוע, אני כותב מכתב למנכ"ל משרד החוץ: כמה עלתה הנסיעה? כותב לי: בערך 300,000 שקל ליום. זה מכתבים שלי, רשמי. אני בשוק. תגיד, אתה לא מתבייש? באמת, אתה לא מתבייש? גם אם גמרת בקושי 12 שנות לימוד. 300,000 שקל – אני מניח שכבר בכיתה ג' לימדו אותך כמה זה. אתה לא מתבייש? איך אתה בכלל יוצא מהבית? אני לא מבין. עזוב שאתה חי איזשהו שקר אחד שלם עם עצמך. אתה עושה איזה סרטון כאילו שירתָ לפחות בסיירת צנחנים. תגיד, אתה חושב שכולם מפגרים? לא מבין אותך. הילדים שלך לא רואים את הסרט הזה? החברים שלך לא אומרים לך: תשמע, יאיר, החלקת קצת על הראש? טיל נפל ליד הבית של ההורים שלך? ההורים שלך גרים בתל אביב או בגוש דן, ואם נפל טיל על גוש דן, הוא נפל על איזה 4 מיליון איש. היית בשדרות בצבע אדום? יש שם עשרות אלפי אנשים, אם לא מאות, שנמצאים בצבע אדום כבר שנים על גבי שנים, כולל תינוקות. לא הבנתי. בואנ'ה, תקשיב, אתה הזוי. אני צובט את עצמי להבין שזה אמיתי. אבל אני אגיד לך מה הדבר שבאמת הדהים אותי יותר מהכול: זה שאתה עטיפה ויש לך –אתה בעצם מפעל של צלופן. אין באמת תוכן, אין כלום. הרי אם תבדוק את כל קורות חייך עד היום, הרבה לא עשית לטובת עם ישראל, כמעט בשום תחום. בצה"ל לא שירתָ באופן מעשי. הרי היית, כפי שאמרנו, כתב בעיתון במחנה. לדעתי, אתה היית צריך לתת לצבא משכורת על זה שהוא נתן לך קורס לכתבים. אני מניח שמילואים לא עשית – ככה הסברה שלי אומרת. יותר ישבת בפאבים, עישנת, שתית, רקדת, ניגנת. זה היה עולם התוכן שלך – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> התאגרפת. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – התאגרפת מדי פעם כדי להראות שאתה גם בריון גדול. זה עולם התוכן שלך, מר לפיד. אבל מה עשית השבוע או בשבוע שעבר? אני הבנתי שהגיע לכאן יהודי יקר, חבר פרלמנט צרפתי בשם מאיר חביב. הוא אוהב ישראל אמיתי, נלחם ב-BDS, הופך עולמות בשביל מדינת ישראל, בגלל שהוא יהודי, ולא רק בגלל – יש לו זיקה אמיתית ליהדות. יהודי חם, שומר מסורת, אני מניח, בגלל שכל הצפון אפריקאים הם שומרי מסורת. הוא בא למדינת ישראל במסגרת איזושהי משלחת שהייתה של הארגון היהודי הצרפתי. ומה אתה עושה, לפחות ממה שאני קורא בתקשורת? נותן הנחיה לא להכניס אותו למשרד החוץ. למה? הוא חבר של ראש הממשלה נתניהו. תבין, תבין לאן הגעת. תבין, מדינת ישראל לא חשובה. לא אכפת לך להעליב את אחד השגרירים של מדינת ישראל בעולם, יהודי לא פחות ממך, דואג למדינה לא פחות ממך. מה כל חטאו? שהוא אוהב את ראש הממשלה נתניהו. תבין לאן הגעת, לאיזו תחתית ירדת. כשאני שואל אותך, כותב מכתב: תגיד, יש מצב? עונה לי מנכ"ל משרד החוץ: הוא לא היה חלק מהמשלחת. לא משנה, הוא הסגן של אותו ארגון או היושב-ראש של הארגון. הם חיים בעולם של שקר. לא אכפת להם להרוס את המדינה. המדינה זה הם, משרד החוץ זה הוא. זה כמו שהוא ניגש לכאן כשהצבענו על התקציב, והוא ניגש ליושב-ראש ואומר לו כאן, למיקי לוי, יושב-ראש הכנסת: אני מבקש ממך לרדת למטה, שגינזבורג יחליף אותך, ברמקולים פה. אתה מבין? בן אדם הזוי, חושב שהכול שלו, הכול הוא מנהל, הכול הוא משנה, הכול עושה – לוקח מטוסים, מזיז אנשים, מוריד את היושב-ראש. הוא האירוע. מר חביב לא ייכנס למשרד החוץ. למה? כי משרד החוץ רשום על שמי בטאבו. החלטתי ביום הגאווה להוריד את דגל ישראל ולשים – למה לא? צא וחשב: אני שר החוץ מחר. מגיע י"ט בכסלו, כמו היום. יש לנו דמות היסטורית כמו הרבי, האדמו"ר הזקן, זיכרונו לברכה, ואני מעלה את הדגל של חב"ד, אחד מוריד בתורן – מה היו עושים כל הצפונבונים וכל המנדלבליט. היו שואלים אותי: תגיד, התורן שלך? כל אחד עכשיו בא ועושה מה שהוא רוצה? תבין את הבן אדם – מתנהלים, לית דין ולית דיין. איך אמר הגשש? והמשרוקית של השופט לא מוציאה אפילו מנגינה של מארש. כלום, שום דבר. פשוט אתם בושה וכלימה. אתם אנשים אלימים, שקרנים, בריונים. אתם אנטי-דמוקרטים באצטלה של איזה אנשים נאורים, צדיקים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני יכול לשאול שאלה? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> בבקשה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה מציב להם מראות. הם מסתכלים על המראות האלה? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> בוודאי שלא. אני רוצה אגיד לך משהו, אדוני היושב-ראש, אני נדהמתי ממה שקרה בסוף השבוע. אספר את הסיפור, חבר הכנסת פרוש. ביום שלישי – כמובן כמה ימים לפני כן – אומר לי הדובר: תשמע, דודי, יש משהו בשם "פייס" כזה, זה משהו חדש היום בעולם התקשורת. אני אומר לו: מה זה? הוא אומר לי: זה כמו חוג בית, שואלים שאלות. אמרתי לו: בסדר. קובע ביום שלישי – אני מגיע. ביום שלישי אנחנו מתחילים שידור בשעה 02:15, מגיע מאיזו אזכרה בקריית גת, לא אלאה אתכם, זה לא חשוב. אז אני שואל: חבר'ה, איך זה עובד? אומרים: תשמע, דודי, עכשיו על הקו יש איזה 500 איש והם רוצים לשאול אותך שאלות. בבקשה, יש מישהו שמנהל את האירוע הזה, לא יודע, אני לא מכיר אותם. שואלים, עם ישראל שואל שאלות. שואלים אותי אנשים: תגיד, דודי, איך אתם נותנים לשמאל לרמוס אתכם ככה? איפה הכבוד שלנו? הרי לא נותנים לכם להיכנס לוועדות, מעליבים אתכם, יושב-ראש הכנסת, מר לוי, זורק אותך כל שתי דקות. אני אומר להם: תקשיבו, הכוח אצלם. השתלטו על ההגה. באו הפירורים, חיברו כל מיני חיבורים שלא קשורים לעניין, לקחו אגזוז של BMW, לקחו מנוע של סוסיתא, לקחו איזה גגון פה, ארגנו איזה משהו שבקושי מקרטע אבל נוסע על הכביש, לא משנה, במהירות של 2 קמ"ש. אז אני אומר להם: חבר'ה אל תדאגו, הם קובעים נורמות מחרידות – כשאנחנו נחזור, בעזרת השם, אנחנו ניקח את זה ונקדם את זה עוד. הם דורסים אותנו? נדרוס אותם במהירות יותר גבוהה, בגלל שהם שברו את כל הנורמות. הם מעליבים אותנו על בסיס יומי, משפילים את הכנסת – לא אותי, אמסלם דוד, ולא אותך, חבר הכנסת מרגי; הם בעצם משפילים את הציבור שלנו, שהם קוראים לו "מלחכי עשב", וכן הלאה נשאלות השאלות. ואז הם אומרים לי: תראה, דודי, איך יכול להיות שמר מנדלבלוף מאפשר להם את כל המינויים? אני אומר להם: רבותיי, אספר לכם, אני הייתי יושב-ראש, הייתי ממונה על רשות החברות, ויש חוק. כשרציתי למנות, באו דינה זילבר ומר מנדלבלוף והוציאו לי חוות דעת שאי-אפשר, שאני חייב מהנבחרת של לפיד. אני לא הסכמתי, בגלל שזה לא החוק. אנחנו יודעים לקרוא את החוקים. אז הם הוציאו לנו חוות דעת, וכמובן הג'ינג'י וחבורותיו – ארבע עמותות שמאל רצו לבית המשפט העליון, וכמובן, מה חשבתם שקרה בבית המשפט העליון, חבר הכנסת פרוש? בוודאי שגם חיות וגם עוד שופט שאני לא זוכר את שמו חתמו על צווי ביניים וקבעו דיון לעוד חודש. אבל מר מנדלבלוף אמר להם: בואו נדחה את זה בעוד חודש. למה? יש בחירות, לא בחירות, הקמת ממשלה, ויכול להיות שהליכוד לא יהיה בממשלה. יכול להיות או שהפריץ ימות או שהכלב ימות, וככה היה. לא עניין אותם שאין קוורום והחברות לא מתפקדות חודשים, העיקר שאמסלם דוד לא ימנה אף אחד, אף ליכודניק, אף אחד מהפריפריה, כלום, רק מהנבחרת, שרובה ככולה נמצאים, כפי שאמרתי – צפונבונים שגרים בין רעננה לתל אביב, רואי חשבון ועורכי דין בני 65 ומעלה. זה מה שהם עשו לי. אז אמרתי להם: רבותיי, תבינו טוב, כשאני רציתי למנות – אפילו כתבתי מכתבים, יש חליפת מכתבים רחבה ביני לבין מנדלבליט. אני אומר לו: טוב, אני רוצה ייצוג. יש שם 1,000 פרקליטים עובדי מדינה. אני שר. לא מגיע לי אחד? אומר לי: לא, לא, כלום. נאלצתי לקחת איזשהו חבר שיבוא, וביחד עבדנו על הנושא הזה, חבר שלי מוטי שמעון, עו"ד מוטי שמעון, ואנחנו מוצאים את עצמנו רצים כמו עניים בפתח. אז לכן אמרתי להם: רבותיי, זה כמו הזאבים שיצאו לצוד וצריך לחסום אותם. הם כרגע לא מבינים מה הטריטוריה. הם נכנסו והשתלטו על כל היער, אז צריך להגביל אותם, לשים איזה מחיצה, מלונה, מין מחסום, מכלאה, כדי שתעצור אותם. מה אני בעצם שומע במוצאי שבת? אין לי מושג, אני עכשיו מדלג למוצאי שבת. פתחו אולפנים, ערוץ 12, קושמרו – מה אומר? אמסלם דוד אמר, לא תאמינו – רוצה להכניס את השמאלנים למכלאות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> איך נכנסו המילים "שמאלנים"? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> שאלתי את עצמי – מר קושמרו, קודם כול, אני רוצה לשאול אותך: אתה אמרת, הסתמכת על איזה כתב בדה-מרקר, נניח שמדובר בילד הזוי, אני לא יודע מי זה. אתם ערוץ 12, 500 כתבים, מאות מיליוני שקלים. לא נראה לך סביר – דרך אגב, כל הפייס הזה היה ארבע וחצי שעות. אני רוצה לספר לך מי נכנס אליו: מר אורבך, מר בנט נכנס לפייס לשמוע, הבעלים של עיתון הארץ, שוקן, כל העיתונאים. זה היה באינטרנט. כי הרי את הקָלטות או ההקלטות, כשיש לכם הקלטות שמדליפים לכם מחקירות סמויות של שרה נתניהו, הילדים, בעלה, ראש הממשלה, גיא פלג שמח להשמיע את זה, ואם זה לא ברור גם שמים כתוביות. לא הבנתי, אמסלם דוד, אם אמרתי משהו, מר דני קושמרו, שים את הקול שלי. למה אתה צריך להקריא ולפרשן אותי? למה אתה אומר שאני אמרתי "במכלאות"? למה אתה אומר בלי קשר כאן שאני אמרתי למחוק את המילה "צדק"? אתה יודע בכלל למה אמרתי את זה? למה אמרתי שהם לא ייכנסו לכנסת? אתה מבין את ההקשר? אבל הרי אתה יודע שהמדיה התקשורתית בנויה קודם כול על שמיעה וראייה, זה לא עיתון שכותבים, אז אתה מקריא כל מיני משפטים הזויים שאין קשר בין אחד לשני וברצף כאילו קמתי, דיברתי שלוש דקות, אמרתי: נמחק את הצדק, להוציא אותם, להכניס את השמאלנים למכלאות, ואני אפילו לא יודע איזה גיבובי שטויות עוד אמרת. ככה אתה אומר בפריים-טיים ביום שישי, כשאנחנו יוצאים מבית הכנסת, הולכים לאכול סעודת שבת, עונג שבת עושים לנו. ואני קם במוצאי שבת ואומר לי הדובר: דודי, אתה לא תאמין מה עברנו רק בשישי-שבת. גם הוא שומר שבת, נמצא בשנת אבל. אתה לא מתבייש? ואני מבין שמצליח פותחת את האולפן שלה, מביאה אנשים: תגידו לי מה הסגנון. גב' רינה מצליח, הסגנון שלך הוא אלים, שלך ושל דנה ויס. לנו יש סגנון אחר. אנחנו מדברים לקהל שלנו, לא אלייך. מוצא חן בעינייך או לא מוצא חן – זה לא מעניין. דרך אגב, את לא חייבת להיכנס לפייס שלי. לא מוצא חן בעינייך – אל תשמעי. עכשיו לא מוצא חן בעינייך – תכבי את הערוץ, תעברי לערוץ אחר. אנחנו נדבר בשפה שלנו, שפה נקייה. דרך אגב, מעולם לא קיללנו, בוודאי לא עשינו את מה שעשו יושב-ראש הכנסת ולפיד. אני לא קורא פה לאף אחד בכנסת "צאצא של יגאל עמיר". אני לא קורא להם "חארות", לאף אחד פה. אני לא כמו קארין אלהרר אומר: מה זה פה, בית זונות? אני לא כמו ליברמן, שאומר לי: ירדת לזנות. אני לא כמו יאיר לפיד, שהוא אומר לי: אתה רוטוויילר; כלב, לא רוטווילר. אני מדבר בשפה הכי נקייה שיש, אבל אתם מתפוצצים. אני אסביר לך למה, אני חשבתי על זה. למה אתם עושים את זה? פתחתם עליי אולפנים ארבעה ימים – מינימום אמרתי: לוקחים את החרדים, זורקים אותם למזבלות עם מריצות; מינימום אמרתי: אתם בשמאל צאצאי יגאל עמיר. אני הבנתי למה אתם עושים את זה – בגלל שאתם מפחדים. צאו לרחוב. בנט, צא לרחוב לטיול. קח תחפושת, צא. שמע את הציבור היהודי, מה אומר עליך. לך לשוק, לך לסופר, תבין מה אומרים עליכם. אתם לא תאמינו. אתם לא תאמינו מה עובר על עם ישראל האמיתי, אלה שחרדים למדינת ישראל במובן היהודי. הם מפוחדים. הם מזועזעים. הם לא מאמינים שהגענו לנקודה – אני לא האמנתי שנגיע לנקודה שאנחנו תלויים בארכי-מחבל. ואני אספר לכם, הוא ישב פה לפני שלוש שעות, גם ניהל לנו את הכנסת. ואני מספר לכם – הינה, יש לי כאן סרטון, אני מזמין אתכם להאזין לו, ואני כתבתי את התרגום. הוא אומר – דרך אגב, מר מנסור עבאס, אני מספר לך, לבשת איזה סוודר עם כל מיני צבעים, מה שנקרא "צבעוני", ואחריך ברקע היה הסברס הכפרי, מאחד הכפרים, אני מניח, ודיברת לקהל שישב. אתה אומר להם: הפשע הגדול שהיה בידי היהודים הציונים זה גזלת פלסטין בשנת 1948. גזלת אדמות ולקיחה מתושביה עוד קודם לכן, כל מה שהיה מאז 1948, כאשר כל אדמת פלסטין שלנו – תקשיב טוב, מר אורבך – נכבשה על ידי כנופיות של התנועה הציונית, והקמת המדינה הזאת ותושביה על האדמות שלנו, שגירשתם אותם, אולי נשארו 10%. את זה אומר הבן אדם שמפעיל אותך על בסיס יומי, ואת הגב' שקד. זה הבן אדם שאתם תיתנו לו חשמל. למי? לכל הבדואים שגנבו קרקעות מדינה, כולם שם, כל הכפרים הלא-מאושרים, כפרים ללא רישיון, הכול עברייני שם, לא משלמים ארנונה, אין להם כתובת, כולם רשומים על שם כפר. אתה יודע, אתה אפילו לא יודע, אין להם דואר אפילו, לא רוצים כתובת, ואתם הולכים לתת להם חשמל ומים לפחונים. סעו ליד באר שבע, תראו שהפחונים כבר לא נותנים לבאר שבע להתפתח לכיוון מה שנקרא "דרום". צאו לדימונה, צאו לירוחם, תבינו מה קורה שם – פשוט תזדעזעו. ואתם אומרים – בא נפתלי בנט הצדיק לפה, אומר לנו: אתם לא טיפלתם בנגב, הפקרתם. הסתכלתי עליו, כמעט נפלתי מהכיסא. אמרתי לו: מר נפתלי, אבל אתה היית אחראי לנגב. שמת את שר החקלאות אורי אריאל, הוא היה מטעמך אחראי למינהלת הבדואים. אתה ביקשת את זה, תבעת את זה. אתה מבין את השקרים שלו ושל לפיד? זה פשוט מדהים אותי. הוא אומר לנו פה: באנו לעבוד – הוא ושקד. לא הבנתי, הייתם איתנו עד לפני שנה. מה, לא עבדתם איזה עשר שנים? סתם נסעתם במכוניות? לא הבנתי. סתם טיילת במשרד המשפטים? הוא סתם טייל במשרד החינוך ובעוד משרדים אחרים? לא הבנתי. אז אם לא עבדתם, תחזירו את המשכורות לפחות. הרי זה הוצאת דבר במרמה לפחות אם קיבלתם משכורת ולא עבדתם. לכן אתם חיים בעולם של שקר, וזה העולם שלכם. לא אכפת לכם מהמדינה באמת. אתם חציתם את כל הקווים. אני לא האמנתי, דרך אגב, בוודאי לא לגבייך, אילת שקד, שתגיעי לרמה הנמוכה הזאת, לנקודה הנמוכה הזאת, בגלל שבסוף עם ישראל יותר חשוב מהכול. ואני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש – אני לא סתם מדבר, אני אספר לך סיפור שקרה, ותרשה לי אולי לחרוג חצי דקה; וגם לך, מר אורבך, תשמע איזה עובדה, יאשר לך אותה הבוס שלך. כשאנחנו מקימים ממשלה עם גנץ וחבר מרעיו, אני מבין – אחרי שבועיים-שלושה כבר מונו שרים – אני מבין שכנראה לא מיצו עד הסוף עם הבית היהודי את המשא ומתן. ככה, פתאום ירד לי האסימון. חשבתי בהתחלה: כרגיל, הם מבקשים הרבה יותר ממה שמגיע להם. לא. אבל פתאום נפל לי האסימון שכנראה לא השקיעו בהם ולא נתנו להם את הכבוד הראוי. אני מתקשר לראש הממשלה נתניהו, אומר לו: אני בא אליך למשרד. אני כבר שר לדיגיטל, סייבר, לא משנה, רשות החברות, כל מה שהיה. הוא אומר לי: כן, דודי. אני אומר לו: תקשיב, מבחינתי אין מצב שהבית היהודי לא איתנו בממשלה. איך יכול להיות שניסנקורן וחבר מרעיו איתנו והבית היהודי, בשר מבשרנו – עכשיו, נפתלי בנט ואילת שקד לא מעניינים אותי. יש ציבור בחוץ, מונה איזה 200,000-150,000 איש, הולך מושפל. לא הגיוני. אני לא אלאה אתכם. מתווכח איתו שעה, אני אומר לו: תקשיב טוב, עכשיו מכניסים אותם. הוא אומר לי: אבל תשמע, דודי, כבר חילקנו את כל התיקים. מה נעשה? אמרתי לו: הינה התיק שלי ראשון, וניקח מהרב פרץ. הרי נתנו לו על הדרך, והם צריכים שלושה תפקידים. ניתן להם שני שרים ועוד יושב-ראש ועדה, שקד, בנט וסמוטריץ' יסתדרו ביניהם. אחרי זה נעשה פריש-מיש בתיקים. אומר לי: ומה אתה תעשה? ראש הממשלה, אני אחזור לכנסת. אומר לי: אבל גם את הוועדות בכנסת חילקנו. אני אומר לו: ראש הממשלה, אני לא מעניין פה. אני אבוא, אהיה חבר כנסת מן המניין באחת הוועדות, מה זה משנה. אני, אני, אמסלם דוד, לא מעניין בסיטואציה הזאת. תבין, מה שמעניין אותי זה עם ישראל והמחנה הלאומי, ההובלה של המחנה הלאומי. אומר לי: בסדר. אני אומר לו: תקשיב, אני הולך להיפגש עם נפתלי בנט, אבל אני כבר מעכשיו אומר לך – אתה מכיר אותי: אם אנחנו שוברים את הקו, אני נכנס לאירוע ואז אני גם עוזב את הממשלה ולא מוכן לזה. אני נפגש עם נפתלי בנט, מזמין אותו אליי לחדר בארבע עיניים – דרך אגב, כמעט אף פעם לא סיפרתי את זה, רק אחרי שהוא הקים את הממשלה – ואני אומר לו: תקשיב, נפתלי, זה לא הגיוני מה שקורה פה. ואני מספר לו את אותו סיפור, ואז הוא עוד פעם שואל אותי: ואתה, מה תעשה? התחלתי לצחוק. הוא אומר לי: למה? אמרתי לו: זה מה ששאל אותי – מה זה משנה אני? עזוב, גם אתה לא חשוב, לא אתה ולא שקד ולא סמוטריץ'. עזוב. אני מספר לו: תבין, יש 200,000 איש בחוץ שהולכים מושפלים כשהם רואים את ניסנקורן ורואים את כל השמאל איתנו. איך זה יכול להיות? אני מזדעזע מהמחשבה בכלל. אומר לי: תן לי לחשוב. אמרתי לו: אין לחשוב. אני הולך, קובע פגישה. אני מבקש שתשבו, תגמרו את העניין, אל תצאו מהחדר עד שלא תגמרו עניין. אחרי יומיים-שלושה הוא מתקשר אליי – אני זוכר, ישבתי במודיעין עם חבר שלי שמעון סוסן. מתקשר אליי נפתלי בנט, אומר לי: דודי, עזוב הכול. הליכוד הוציא עליי איזה הודעה. איזה הודעה הוציאו עליך? לא ראיתי. אני מתקשר לראש הממשלה: תגיד, הוצאת על נפתלי בנט הודעה? אומר לי: לא. זה הבן אדם. עכשיו בוא, שתבין, נפתלי בנט שם את עצמו לפני הכול. לא מדינה, לא ציונות, לא מסורת ישראל, לא כלום; יש נפתלי בנט וכל השאר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסכם. תודה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן, נפתלי בנט, אני בז לך, אני מתבייש בך, בך ובוודאי גם בחליפי, בגלל שאתה בעצם באופן מעשי הונית את מדינת ישראל. אתה, לא אכפת לך מכלום. דרך אגב, אתה הבן אדם הכי מיותר בממשלה, ואתה יודע שכולם שם בכלל לא סופרים אותך ממטר. אתה סוג של בובה שרק ממלאים בה אוויר כל יום וקובעים לה גם איזה תנועות היא תעשה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. יעלה ויבוא חבר הכנסת מאיר פרוש. בבקשה, אדוני, 25 דקות עומדות לרשותך. בבקשה, אדוני. << דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום במסגרת הדיון על הצעת האי-אמון שכבודך – הגשת הצעת אי-אמון בשם ש"ס ויהדות התורה. בדיון הסיעתי דיברת על העניין הזה של גיוס בני ישיבות. הנושא כבר נמצא על סדר-היום של הכנסת, לפני כחודש הונח, ודובר גם אתמול שזה יידון היום בכנסת. אמרתי בדיון שגונבה לאוזניי שמועה שכנראה רע"מ עדיין לא הודיעה שהיא מוכנה לחתום, להצביע בעד החוק הזה, ולכן זה לא הגיע היום; כך נאמר לנו. אני כמובן אמרתי את מה שאני חושב בעניין הזה. דיברתי על איך שאנחנו רואים את העניין הזה של חשיבות לימוד התורה, הדבר הזה שלנו זה דרך בחיים, שכך אנחנו מחנכים את הדור הצעיר אצלנו. אני גם פניתי בצורה נרגשת למי שהיה באותה שעה יושב-ראש הישיבה, חבר הכנסת מנסור עבאס, ואמרתי לו: אני לא יכול לומר לך איך לנהוג, אתה חבר כנסת, הסיעה שלך הם חברי כנסת; אני גם רוצה לא להגיד לך שזה לא הגיוני, זה לא יהיה הוגן מצידכם. אבל לומר שחוק הגיוס יעבור בקולות של רע"מ, של חברי כנסת של רע"מ, כאשר הם קוראים לציבור שלהם לא לשרת בצבא, כאשר הם עצמם לא שירתו בצבא – אז מה, אתם תגידו לנו ללכת לצבא? הסברתי גם שאצלנו, אם יש אפשרות ללמוד תורה, אנחנו פה. אם לא ייתנו לנו ללמוד תורה – אני מדבר על מי שיושב ולומד בכל מצב שהוא – אין דבר כזה שלשר הביטחון לא תהיה סמכות לתת לו דיחוי, למי שיושב ולומד. זו דרישה אצלנו. לא משנה לי, לאחרים, יעדים, מכסות. זה לא משנה. מי שיושב ולומד, זכאי לקבל דיחוי. אם לא – אמרתי להם: אני לא מעלה על דעתי שרע"מ יהיו אלה שיתקעו סכין בגב של היהדות החרדית, לגרום לכך. אמרתי להם: אל תתערבו בעניין הזה, עד כמה שאנחנו יכולים לבקש. אני רוצה להרחיב היום בעניין הזה, למען ההיסטוריה לפחות, כדי שלא נשכח מה היה; אני דיברתי כבר על זה כמה וכמה פעמים, וכעת אני מדבר על זה. בקצרה, אני מספר שכדי להקים את המדינה היו צריכים הסכמה ולהוכיח שכל הקבוצות המאורגנות של היהדות החרדית, של היהדות הכללית, הלאומית, הציונית, מוכנות שתהיה פה מדינה. אז באו וביקשו מאגודת ישראל דאז, הנציגה של היהדות החרדית, שתגיד שהיא מסכימה, שהיא יכולה לחיות עם זה. אז עשו את מסמך הסטטוס קוו, והיו בו ארבעה נושאים, ואנחנו יודעים מה הנושאים האלה, אבל נושא בני הישיבות לא היה שם. היה הנושא של השבת, יום המנוחה השבועי; חינוך – לתת לכל אחד ללמוד איך שהוא בוחר את החינוך; הכשרות במשרדי הממשלה; נישואין וגירושין על פי ההלכה. הנושא של בני הישיבות לא היה בכלל בסטטוס קוו, זה לא היה הנושא בכלל. מה קרה כאשר המדינה הוקמה? בן-גוריון, אחרי שהבעיה הזו כאילו נוצרה – הרי הקימו את המדינה, והייתה פה מלחמה עם הירדנים, עם צבאות ערב, וכל מי שהיה פה – בעצם היה פה מצב חירום וגייסו את כולם, אבל בכל זאת היו כאלה שישבו ולמדו. בוועדת שקד ניסו לומר שהיו 400. אני יודע שזה היה יותר מ-400, אני יודע על 700, אבל היה מדובר על המאות הראשונים שאז הרב יצחק מאיר לוין הגיע להסדר עם בן-גוריון ועם שלטונות הגיוס. זה מה שהיה בהתחלה, אבל בהחלט זה לא היה בסטטוס קוו. מה זה אומר? זה אומר שגם אם נניח שהמסמך התבסס בהקמת המדינה על זה שהסכמנו או שלא התנגדנו להקמת מדינה, בגלל שיש לנו את העקרונות שמראים על איזשהו צביון יהודי למדינה הזו, אז נושא כזה חשוב, קרדינלי, כמו בני הישיבות, לא נכנס למסמך הזה, ובכל זאת בן-גוריון הלך איתנו. למה? כי הוא הבין שאם אנחנו לא יכולים לשבת וללמוד, אז אין לנו פה אפשרות להתקיים. אני זוכר שכשהייתי צעיר, ביקרתי פעם במשרד הביטחון. מי שיודע את ההיסטוריה, יודע שהיה אדם בשם חיים ישראלי. חיים ישראלי, הוא היה מזכיר של כל שרי הביטחון – בן-גוריון, לבון, אשכול, דיין, שלמי שזוכר, היה גם במלחמת ששת הימים שר הביטחון, גולדה, רבין. רבין בעצם היה שר הביטחון האחרון לפני המהפך, והם כולם הלכו עם ההסדר הזה של בני הישיבות. אבל מה שאני רוצה לומר שחיים ישראלי הראה לי – הייתה לו ערימת מסמכים כזאת, אז הוא הרים את ערימת המסמכים והוא מוציא לי את היומן של בן-גוריון, ובו בן-גוריון מדווח על כך בקום המדינה: היום הייתה אצלי משלחת של ראשי ישיבות, ופירט את השמות של מי שהיו אצלו. הם דיברו על מה שמעיק על ליבם וביקשו על נפשם. ואז בן-גוריון כותב: אני הסכמתי לדבר הזה. כשאני אומר "הסכים", זה לא אומר שהוא הבין. אתה לא יכול לדרוש מאדם שלא חי חיי תורה ומצוות, הוא לא שומר תורה ומצוות, הוא לא מהמקפידים על כל קלה כבחמורה בכל המצוות של התורה ובמצוות של שבת, לשמור שבת, לא לחלל שבת – אז אני יכול לדרוש ממנו שיבין מה המשמעות של נער שהתמסר כל-כולו ללימוד תורה, ורק לימוד תורה, ושום דבר אחר לא? לא. הם לא הבינו את זה. אני לא יכול לומר שבן-גוריון או לבון או אשכול או דיין או גולדה או רבין הבינו. לא הבינו. הסכימו, הסכימו להסדר הזה. ברור שהם הסכימו. ואני חייב לציין שבימים ההם, לפני 60 שנה, לפני 50 שנה, המספר של החיילים היה הרבה יותר משמעותי מאשר היום. היום הרי מחפשים מה שקרוי "צבא קטן וחכם". אתה יכול לשבת בבור ולנהל את כל העניינים, ולא צריך להיות בשטח. אבל בימים ההם, לפני 50, 60 שנה, מספר חיילים היה קריטי. גם היום – אין לי מושג – הצבא לא מוותר על מספר, אבל אז ודאי שהנוכחות, המספר, האלפים, עשרות האלפים, מאות האלפים – זה היה קריטי. ובכל זאת, למרות שלא הבינו מה זה לימוד תורה, הסכימו שרי הביטחון האלה. הם הסכימו. המצב הזה היה מקום המדינה למשך כמעט 30 שנה – 27, 28 שנים – עד שנת המהפך. וכל הזמן היו עליות וירידות. אני זוכר שאבי, זיכרונו לברכה, תמיד היה מספר שהוא התלווה לרב יצחק מאיר לוין לפגישה אצל בן-גוריון, והנושא היה בני ישיבות. כשאמרתי שבמשך 28 שנים האלה היו עליות וירידות – כי לא עבר , לא הסכימו וזה עבר חד וחלק; תמיד היו כאלה שהעלו את זה מחדש, דיברו על זה מחדש. ניסו לעורר את העניין הזה, בוא נעשה כאילו חשיבה מחודשת בעניין הזה. והרב לוין ואבי, זיכרונו לברכה, הלכו, ביקשו פגישה אצל בן-גוריון, והיה ויכוח סוער – כך אבא שלי תיאר את זה – היה ויכוח סוער בין הרב לוין, שהוא היה בעיקר ראש המדברים בעניין הזה, וממולו בן-גוריון. התווכחו והתווכחו, ובן-גוריון לא מסכים: בשום אופן לא, חייבים לשנות את כל העניין הזה. זה לא יכול להיות ככה. והרב יצחק לוין פרץ בבכי, פרץ בבכי, ופולה – פולה זו הגב' בן-גוריון, היא זו שבחשה, היא לא ישבה בשקט, היא לא הייתה רק במטבח; לא מדבר על המטבח הפוליטי – פולה שמעה שיחה שהרב לוין בוכה, ובן-גוריון שואל אותו: מה קורה לך, הרב לוין? למה אתה בוכה? והרב לוין מסביר לבן-גוריון: אני ניצול שואה. איבדתי את המשפחה שלי שם. בקושי ניצלתי, אני והרבנית והילדים שלי, אבל כל המשפחה – עשרות אלפי חסידים נהרגו. באנו לפה אחרי השואה, יש פה מדינה ושלטון של יהודים – פה לא ייתנו לנו ללמוד תורה? הוא בכה ובכה ולא יכול לדבר. ופולה אומרת: תראה, הרב הזה נחנק עוד מעט, תראה מה שהולך פה. בן-גוריון אמר: אוקיי, אני מקבל את הדבר הזה. שוב, הוא הבין? לא הבין. בן-גוריון לא הבין את הדבר הזה, אבל הוא הסכים. כשאני אומר עליות וירידות, אני רוצה להזכיר עוד משהו. המהפך עם בגין היה בתשל"ז, 1977. שנה לפני זה אנחנו מוצאים במסמכים שהייתה החלטה שלא נותנים לפתוח ישיבות חדשות וכוללים חדשים. לא נותנים לפתוח ישיבות חדשות וכוללים חדשים. זאת הייתה המציאות. זה לא הפריע להתפתחות של היהדות החרדית, כי מי שמכיר את השנים ההן – הייתה ירושלים, היה בני ברק-תל אביב. כשאני אומר בני ברק-תל אביב – אם היה כוללים וישיבות זה יכול לספק גם את תל אביב, וגם מפתח תקווה יכלו לנסוע לבני ברק. היה קצת בחיפה, צפת וטבריה, אבל זהו זה. אשדוד – הרב מפונוביז' התחיל את הקריאה; אשדוד – שנתיים לפני מלחמת ששת הימים, שלוש שנים לפני זה. זה לא הפריע להתנדבות. אבל בתשכ"ז, תשכ"ו, שנתיים לפני המהפך – לא, תשל"ו, תשל"ה, תשל"ו – יש כבר מחנק ויש כבר החלטה: לא נותנים לפתוח ישיבות וכוללים. ובגין עלה לשלטון בתשל"ז, 1977. נערך הסכם מפורט. חוץ מההסכם הקואליציוני שנעשה בין אגודת ישראל לליכוד יש הסכם מפורט עם ויצמן. מי היה שר הביטחון של בגין? עזר ויצמן. עזר ויצמן היה שר הביטחון, ויש איתו הסכם מפורש שמותר יהיה לפתוח כוללים, מותר לפתוח ישיבות, לא כדי לקבל בחורים שהעיקר – ולא לומדים. לא, על אמת. כי צריך להבין שאופקים התפתחה, נתיבות התפתחה. קח את הדרום: אשקלון; אשדוד נהפכה להיות עיר ואם בישראל. אתה מדבר על 77', תשל"ז, זה כבר נהפך להיות למעצמות. קח את הצפון – זה אותו דבר. קח את מגדל העמק. הכול התרחב והתפתח, והיהדות החרדית לא יכלה להמשיך הלאה, ומה שבעצם – ועשו את ההסכם. כשאני אומר תמיד שאנחנו לא עם האיש נתניהו – זה לא האיש נתניהו. לנו אמרו במועצת התורה, כשהלכו לבחירות של תשנ"ו, הבחירות לראשות הממשלה, ההנחיה הייתה להצביע עבור המועמד שמפלגתו קרובה יותר למסורת ישראל. מה אפשר לעשות? מפלגת העבודה – אה, אה. מי שעשה איתנו את ההסכם – נכון, בן-גוריון. אני מספר את זה תמיד: סבי, זיכרונו לברכה, משה פרוש, אמר קדיש שנה שלמה על בן-גוריון, בגלל שיש לו הזכות שהוא היה הראשון שהכיר ברעיון הזה שצריך לשבת ללמוד. בסדר, אי-אפשר לקחת את הזכות הזו. זו זכות, אבל אחר כך מפלגת העבודה, עם העליות והירידות שלה. בגין בא ואמר: כן, יפתחו ישיבות חדשות, כוללים חדשים, כמובן בפיקוח – לא חלילה שזה. אתה יכול לומר על הליכוד: קרוב יותר למסורת ישראל. לא שהם צדיקים גדולים. לא כולם מניחים תפילין שם ולא כולם שומרים על קלה כבחמורה בשבת, אבל באג'נדה ודאי שאין להם האנטיות נגדנו. מה היה הבסיס לדיחוי שבן ישיבה יכול לקבל? מה אמר? אין. עד לפני 15, 20 שנה לא היה אזכור בחוק שבן ישיבה יכול לקבל דיחוי. סעיף 36 לחוק שירות הביטחון אומר ששר הביטחון יכול לפטור, בהתחשב בכוחות המזוינים וכוחות המילואים של צבא ההגנה לישראל. אוקיי. לכן הוא מתחשב והוא בא לידי החלטה שמי שיושב ולומד, הוא יכול לתת לו את הדיחוי. אף פעם לא ביקשנו פטור. אני חושב שגם ש"ס ככה. אנחנו ביהדות התורה לא מבקשים פטורים, וזה לא העניין שלנו לדאוג לכך שיהיו הפטורים. אני יכול לומר בגלוי שאנחנו חושבים שבצבא קשה מאוד לשמור את אורח החיים החרדי וכדומה, אבל כדי לומר: אתה לא הולך לצבא – אני יכול לדרוש את זה עבור אחד שמוסר את עצמו ויושב ולומד. בעבור זה אתה מבקש את הדיחוי, ועל זה קיבלנו דיחוי. הבסיס של הדיחוי היה – שר הביטחון, בהתחשב בכוחות המילואים ובכוחות המזוינים של צה"ל, יכול להחליט על הדיחוי של שירות לזה, לזה וגם לבני ישיבות. מי שמכיר, עו"ד רסלר עתר לבג"ץ, עתר: הייתכן? ובג"ץ בפעם הראשונה בא ואמר: לא יכול להיות שדיחוי של אלפים, דיחוי של אלפים, יכול להיכנס ככה בסתר. בסעיף 36 – אין לו אזכור בכלל. אלפים יידחו בגלל סיבה שיושב ולומד ואין לזה אזכור בחוק? לא יכול להיות כזה דבר. מה בג"ץ ביקש? welcome, welcome. מה בג"ץ אמר? לא יכול להיות שאתה נותן דיחוי כאשר אין לך סמכות בחוק. אתה מסתתר לי תחת סעיף שאין לו אזכור לעניין הזה. ואז ברק עלה לשלטון, 1999, תשנ"ט. ברק עלה לשלטון ועשה הסכם עם יהדות התורה, עם ש"ס. מה היה ההסכם? שר הביטחון יקבל, יש לו את הסמכות לתת דיחוי לכל אחד ללא כל הגבלה. צה"ל יעשה מסלולים, להכשיר את בן הציבור החרדי שהפסיק ללמוד, יעשה לו הכשרות. ואחר כך יושבים על זה ועדה – קראו לזה ועדת טל – וועדת טל נתנו עוד, חוץ ממה שהיה כתוב בהסכם, נתנו עוד איזשהו, כדי לגרום לכך שהציבור החרדי לא ישב ללמוד. הרי בדרך כלל כשמישהו מפסיק ללמוד, מייד הוא צריך ללכת לצבא. נותנים לו שנת הכרעה בגיל 23. אם הוא יוצא בגיל 22 לשנה, הוא לא הולך לשרת. הוא מנסה דרך שוק העבודה. נקלט – הולך לשרת, ואחר כך ממשיך הלאה. שנה נותנים לו אפשרות לראות: אתה רוצה לעבוד או אתה רוצה לחזור לכולל. אנחנו יודעים, וכך גם התברר, שכמו שאנחנו בינינו – עכשיו אני אומר לאדוני היושב-ראש – כמו שבינינו, שנינו יודעים שהצבא לא מחפש יותר מדי את הציבור החרדי; רק זה חסר לו, שנהיה שם במאסות, רבים, אלפים ועשרות אלפים – הצבא לא השקיע במסלולים האלה. כאשר ברק עשה את חוק טל, זה היה הוראת שעה לחמש שנים. אחרי חמש שנים התברר שלא נעשה שום דבר. אוקיי, נתנו עוד חמש שנים. לפני שחמש השנים הנוספות הסתיימו, הייתה החלטת ממשלה ב-2011. שם בפעם הראשונה עולה הרעיון של יעדים ומכסות. פעם ראשונה. כלומר, פה קרה, כשאף אחד לא נמצא במליאה פה, כמעט אף אחד במגזר החרדי לא קלט מה. לכן בעיתון המבשר, בעמוד הראשון – כותרת בעניין הזה, וביתר העיתונים לא הייתה אפילו כותרת על הדבר הזה. כי יעדים – הדבר שרודף אותנו עד עצם היום הזה בגלל הרעיון שמישהו הכניס את העניין של היעדים. השחילו את זה בתשע"א, 2011, השחילו את הדבר הזה. ואחרי חמש השנים הנוספות החדשות של חוק טל, ליברמן שלנו אמר אז: חוק טל מת. אני זוכר את המשפט הזה: חוק טל מת. והלכו לבחירות. אם אתה זוכר, היה לנו – איך קוראים לו? שאול מופז היה שר ביטחון, והיה לנו יוחנן פלסנר. זוכר? כל הכוכבים האלה. לא רוצה לפגוע חלילה באף אחד. הלכו לבחירות. אלה הבחירות של מה שקרוי תשע"ג, 2013. לפיד ובנט חברו יחד, כפו על נתניהו ממשלה, ככה: אם אתה מקבל את שנינו ביחד – זה הולך, ביחד. כמובן, החרדים היו בחוץ. ואז הייתה המצאה של אם יושבים ולומדים – לא, שאחרי שלוש שנים שיש ההסתגלות וזה, רק 1,800 עילויים יקבלו דיחוי. השד יודע – לא רוצה חלילה לומר – השד יודע מה זה נקרא עילויים, איך הצבא ערוך כדי לדעת מי זה עילויים, אבל כדי לרמות את עצמם שעשו משהו, עשו משהו גרוע מאוד, ואז אנחנו כולנו עמדנו פה, קרענו קריעה. כי מה הייתה המשמעות של 1,800 עילויים? שבעצם סגרת את עולם התורה, לשיטתם. 1,800 עילויים – מי זה ה-1,800? זה עוד פרשה, אבל כולם הולכים לצבא. הממשלה, לשמחתנו, החזיקה מעמד 18 חודש. אנחנו מייחלים גם לממשלה הזו של בנט ולפיד רק 18 חודש. וכשעשו בחירות בתשע"ה, 2015 ביקשנו שיהיה שינוי. ואז נתניהו ויעלון – אני מדבר מבחינת יהדות התורה – נתניהו ויעלון נפגשו איתנו, ונתניהו כתב לנו פתק שבמדינת היהודים המדיניות תהיה שלא יהיה מצב שמישהו שיושב ולומד תורה, חלילה, ילך לכלא. ואז הנוסחה הייתה שצריך יעדים. אבל אנחנו היינו רגועים גם למרות – אני אומר עוד פעם: הרעיון של יעדים עלה על הפרק. אני זוכר את עצמי בכל הזדמנות מדבר נגד המושג הזה, אבל גם כאשר כבר מישהו הכניס את העניין של יעדים, היה לנו לפחות הביטחון בעניין הזה, כי בסוף היה כתוב ששר הביטחון, בשים לב ליעדים, יוכל לתת דיחוי. עכשיו, בשים לב – איך אמר לנו? אני אמרתי ליעלון: בעופרת יצוקה היעדים של הממשלה היו למוטט את החמאס. עכשיו, מוטטנו את החמאס או לא מוטטנו? יעלון אומר: מוטטנו. הוא שר הביטחון, הוא אומר שהוא מוטט. מה אומר הנייה? מה פתאום מוטטנו. יעדים – הממשלה ראתה יעד למוטט את החמאס. הצבא אומר: מוטטנו; חמאס אומר: לא מוטטנו. כל אחד יכול לפרש אחרת את "בשים לב ליעדים". אוקיי, בשים לב ליעדים, ועם זה אנחנו הלכנו בממשלה של תשע"ה, 2015, ובג"ץ ביטל את החוק הזה בתשע"ח, ואנחנו מאז תקועים בעניין הזה. אנחנו תקועים מאז. אני אומר כאן דבר שאני אף פעם לא אמרתי. אנחנו אז אמרנו – כתבנו גם מכתב לליברמן כשהוא היה שר הביטחון, כתבנו את זה גם לליברמן, שכל ההתנהלות של הפרקליטות והלשכה המשפטית במשרד הביטחון, שניסו להסביר לבג"ץ שהינה, בחוק אנחנו בעצם צמצמנו את סמכותו של שר הביטחון עד לבלי אפשרות כמעט לתת שום דבר – מה"בשים לב" הזה עשו כאילו זה כלום לא. ואנחנו כתבנו לליברמן: אנחנו לא רוצים כאילו בריש גלי לצאת נגד מה שנעשה, אבל פשוט אנשיך במשרד הביטחון וגם בפרקליטות לא פירשו נכון את מה שבעצם הממשלה קיבלה החלטה. בשים לב – הכוונה בשים לב. שר הביטחון, מותר לו להחליט. איך הוא אמר לי? נגיד שהיעד הוא 2,800 והיו רק 2,300 – נו, אז אני לא בדרך ליעד? אני בדרך ליעד. אז לא כבשתי את הכול. אבל חיית עם זה וידעת שיש את האפשרות שגם אם אתה לא עומד ביעדים, עדיין שר הביטחון נותן לך. לכן אני היום חוזר ואומר, כל פעם שמישהו בא אליי ואומר לי: תשמע, היעדים הם כאלה נמוכים, נוכל לעמוד בהם – א. אני לא מאמין, אני לא מאמין שנעמוד, יכול להיות שלא נעמוד. אבל מה אכפת לי? אני ספק כוח אדם? אני לא ספק כוח אדם. אני, כמו שאמרתי קודם, כאיש יהדות התורה, כאיש אגודת ישראל, נאבק על כך שמי שיושב ולומד תורה מקבל דיחוי. זה לא משנה לי אם מילאתי יעדים או לא מילאתי את היעדים. הרי לא יכול להיות מצב – אמרתי את זה גם אחרי הצוהריים פה. התפקיד של הישיבות זה לחנך את הנערים, את התלמידים אצלנו, שישבו וילמדו יומם ולילה. עכשיו, אתה יכול לקבל את הדיחוי רק בתנאי שהחברים שלך לא ילמדו. אתה שמעת פעם את זה? את הדיחוי אתה יכול לקבל אם שם יהיו חברים שלא ילמדו. אני מקבל את האפשרות הזו רק אם אני דואג שאחרים לא ילמדו. הישיבה צריכה לחנך – מה יקרה אם כל בני הישיבות יושבים ולומדים? זה יכול לקרות שכולם הלכו ללמוד. לפי החוק שמונח כרגע על שולחן הכנסת, אם כולם יושבים ולומדים, ואין כאלה שהולכים לצבא מתלמידי הישיבות, אז כולם הולכים לכלא. איזה מין היגיון זה? לכן, אני לא נרגע מיעדים או לא. אני מבקש – זה מה שאני חושב שצריכים לבקש: כל מי שרוצה ללמוד ויושב ולומד זכאי לדיחוי. אז מה אמרתי היום לעבאס? אני מאוד מקווה שאתם לא תיתנו לנו את הסכין בגב, חלילה, ותגרמו לנו שיעבור פה חוק שפוגע בנו. זה לא הגיוני וזה לא מצטייר יפה. זה גם לא נכון. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה תודה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חצי שעה עברה יפה. 25 דקות עברו. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> רק השנייה נסתיימו 25 דקות. אני חייב לומר לך משפט אחד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, אדוני. בבקשה. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תן לי משפט. תאמין לי, זה יבוא לך לשימוש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> קח שניים. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא שניים. אני הייתי במשרד החינוך ואני ראיתי, בתחילה, לפני שש-שבע שנים, מגיעות בקשות לסגירת בתי ספר. למה? כי הנורות לא היו, כי לא היו גומיות בדלתות. אני באתי ואמרתי: איך יכול להיות? בחוק הפיקוח כתוב שמנכ"ל המשרד יכול לסגור בית ספר אם יש לו חשד שיש הסתה נגד המדינה בבית ספר, ושלחתי רשימה של כמה בתי ספר בעיר העתיקה בירושלים, ואני מבקש שיבדקו מה קורה בבתי הספר האלה. הייתה פה חברת הכנסת ענת ברקו. לזכותה ייאמר – סיפקה לי חומר. אני פשוט נתתי למנכ"לית להבין שיש עוד סיבות לסגור בתי ספר, וכשהבינו שיש עוד סיבות, אז הסיבה של הגומיות בדלתות היא לא הסיבה לסגור. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שולית. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בבקשה, רוצה לראות אתכם מטפלים גם בבעיות האלה. למה אני אומר את זה? כי אתמול היה מקרה מזעזע של רצח של יהודי שהלך להתפלל בכותל. על ידי מי? על ידי מורה שמועסק על ידי עיריית ירושלים בבית ספר שהוא מוכר על ידי משרד החינוך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> איש חמאס מוצהר. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מבקש מהרשויות שיבדקו מהר אם אין חשד להסתה בבית ספר א-ראשידיה בעיר העתיקה, שיש שם חשד להסתה נגד המדינה. ואם מסיתים נגד המדינה – בבקשה, לקחת את חוק הפיקוח ולהשתמש בו ולתת צו סגירה לבית הספר. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת פרוש. חבר הכנסת דוד ביטן, הגיע זמנך לדבר. אם אתה מוותר – אני, אין לי בעיה. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, אני עוד דקה. דוד, עד שאתה בא לפה אני רוצה לומר עוד משפט. אנחנו נמצאים בשתי מדינות. כאשר החרדים נמצאים בקואליציה עם הליכוד – מרצ, מפלגת העבודה, יש עתיד: איך יכול להיות שאתם נותנים לכאלה שלא הולכים לצבא? אתם נותנים להם כסף, הם חומסים את הקופה. יש לנו היום קואליציה שמרצ שם נמצאת, מפלגת העבודה, יש עתיד נמצאים – נותנים כסף למי? למי שלא הולך לשרת בצבא, והכול שקט. זה שתי מדינות: מדינה של חרדים – חמס, מדינה של ערבים – הכול בסדר. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת דוד ביטן, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יצחק פינדרוס. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> כן, אנחנו מנסים לשכנע אותו לצמצם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אם אתה תשמש לו דוגמה, אז הוא – – – << דובר >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר >> אני חצי שעה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא רשום שעה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה לא חייב. בבקשה, אדוני, 30 דקות לרשותך. אני נוגע בדבר – שתקצר, כי אתה עומד להחליף אותי אחרי זה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני, איך שאני מסיים, אני מחליף אותך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> טוב, זה הזמן. זה יהיה בדיוק הזמן. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> למה? אה, 00:00. רציתי להיות בסדר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בסדר, כוונה טובה, הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה – אין הרבה באמת – כבוד השרה, היושבת בצד ההוא, אני אדבר דווקא על הסעיף בחוק שאתם מדברים עליו, על הגדלת מס הרכישה ל-8%. אנחנו כבר עשינו את זה פעם אחת. אתה זוכר שהגדלנו? נדמה לי שהיה 10% אפילו, אם אני לא טועה, שהגדילו את מס הרכישה כדי ליצור מצב – והיו שני דברים שכחלון רצה לעשות: 1. הגדיל את מס הרכישה כדי שלא ירכשו דירה להשקעה; 2. הוא רצה ללכת על הנושא של מס על דירה שלישית. אז מס על דירה שלישית נפל, כי זה באמת היה דבר הזוי יחסית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אגרסיבי מדי. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אגרסיבי והזוי, והמזל שזה נפל במסגרת החלטת בג"ץ על נהלים שהיו באותו לילה בוועדה. אבל המס עבר, ובאמת אחרי שנתיים-שלוש ביטלו את זה, כי ראו שזה בעצם לא עוזר בכלל לכלום. המשיכו לקנות דירות להשקעה – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כל עוד בנק ישראל לא מייצר אפיקי השקעה, הנדל"ן הוא אפיק השקעה אטרקטיבי. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, זה אחד הדברים, וזה גם גרם לזה שכסף ברח לחוץ לארץ, מכיוון שאנשים ימשיכו לקנות בחוץ לארץ דירות להשקעה. אנשים, אין להם מה לעשות בכסף. אתה צודק, אין אפיק השקעה טוב יותר מנדל"ן היום, למעט אם אתה מומחה למניות ואתה יודע להשקיע אותן ומתעסק בזה כל היום – אז אתה מרוויח, אבל מי שלא, אז האפיק היחידי זה דירות. זה גם טוב לפנסיה. בסופו של דבר, הרבה אנשי מקצועות חופשיים קונים דירות להשקעה – רואי חשבון, עורכי דין, מהנדסים, אדריכלים – קונים כי הם רוצים להבטיח את העתיד שלהם מבחינה פנסיונית. אתה לא יכול לבנות על פנסיה של קופת גמל שבסוף כל פעם אומרים לך: מה שיש לא מספיק. צריכים לתקן על מנת שהם לא יתמוטטו, ועוד פעם לא יתמוטטו, ועוד פעם – בסוף מי שמתמוטט זה הבן אדם – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה הפנסיונר. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ששם את הכסף, כי אין לו בעצם כסף כשהוא מזדקן, אתה מבין? ולכן בסופו של דבר זה נפל. זה נפל כי אנשים מצד אחד המשיכו לקנות דירות, ומצד שני זה יצר מצב שהקבלנים – את שומעת, גברתי השרה? השוק עובד הרבה יותר טוב ממה שאנחנו חושבים. אם קבלן בונה דירות ולא יכול לבנות על דירות להשקעה, שזה היום בערך 20% מרכישות הדירות במדינה, אז התוצאה היא שהוא בונה פחות, שהוא דוחה את התחלות הבנייה כדי לבנות פחות, כדי שמלאי הדירות שלו יהיה יותר קטן, על מנת שיוכל למכור את הדירות יותר מהר, כי גם הקבלן עובד על המכירות. כמעט אין לו כסף שלו, הון עצמי, על מנת לבנות, אז הוא בונה עם הבנק. עכשיו, אם אתה בונה עם הבנק, אתה משלם ריבית, והריבית גבוהה יחסית, ולכן, כשלא קונים דירות להשקעה, אז יש לו פחות מכירות, או שטווח המכירות לוקח יותר זמן, ואז הוא בונה פחות. ואני אומר לך – אני יודע שאת עכשיו אחראית לתכנון ובנייה – זה יגרום לכך שמספר התחלות הבנייה יהיה יותר קטן. << קריאה >> שרת הפנים אילת שקד: << קריאה >> מה? למה יגרום? << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> הסברתי למה – מכיוון שהקבלן צריך למכור מהר את הדירות, כי הוא – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה יגרום להאטה בהתחלות הבנייה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> האטה. יש האטה תמיד. כשעושים את הדבר הזה, כשאין הרבה דירות להשקעה, יש האטה בהתחלות הבנייה. מדוע? מכיוון שהקבלן, ההון העצמי שלו בישראל הוא לא גדול. הוא עובד יותר על אשראי מהבנק. אשראי מהבנק – הוא צריך להחזיר מהר את הכסף, כי הריבית אוכלת אותו, ואז, ברגע שאין דירות להשקעה, שזה פלוס-מינוס 20% מהדירות שנמכרות, יש פחות, אז הוא מתחיל פחות התחלות בנייה ועושה את זה יותר לאט, ואז התוצאה היא שיש פחות דירות שנבנות, והקיזוז משפיע. זאת אומרת, אם אתם רוצים ליצור מצב שיהיו יותר דירות למכירה לזוגות צעירים, למשל, או להחלפת דירה לדירה שנייה – מה שנקרא "שיפור דירה" – התוצאה היא שבעצם אתם לא עושים כלום. אתם מורידים מפה ומורידים מפה, ואז זה מתקזז ביחד. מינוס זה – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ברשותך, עוד נתון: אחוז התחלות הבנייה שאתם מתכננים, שהממשלה מתכננת באזורי הביקוש, הוא לא – הרי זה לא כל – אתם מדברים על 80,000-70,000, ואזור הביקוש בגוש דן – כמה יהיה מתוכם? אז זה לא בהכרח משפיע על הקושי. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> זאת אומרת, קחי את זה בחשבון. שלא יספרו לך המומחים – כל הזמן הם מקשקשים, כל היום, והתוצאה היא – יש להם אינטרסים. משרד האוצר, יש לו אינטרס אחד – לא התחלות הבנייה ולא שום דבר; האינטרס שלו הוא לגבות כמה שיותר מיסים. ברגע שמעלים ל-8%, גובים יותר מס רכישה, וזה הופך להיות נתח רציני מאוד ממה שהם צריכים לגייס. ואז, לאיפה את מגיעה? שבעצם כל מה שנשאר מהמהלך הזה זה מס, זה יותר מס לאנשים שקונים דירה שנייה. עכשיו, לא כל אחד הוא מיליונר שקונה 50 דירות, אלא בדרך כלל הוא קונה עוד דירה אחת. עוד דירה אחת – המס הזה מאוד משפיע עליו. בלית ברירה הוא יקנה את זה גם אם הוא יצטרך לשלם את המס, אז המס נגבה. התחלות הבנייה יורדות. השקעה בדירות להשקעה זה טוב לשכירות, ויש ירידה בדירות להשכרה, אוקיי? ואם יש ירידה בדירות להשכרה, מחיר השכירות עולה. זאת אומרת, מה קיבלת? במשוואה, בכלים השילובים האלה, תמיד מפסידים. היחיד שמרוויח הוא אוצר המדינה, שהוא מרוויח יותר מס רכישה, וזה הרבה כסף, בסופו של דבר. ומה שאנחנו צריכים לעשות – זה לא הפתרון לבעיית הדיור. יש פתרונות שצריך לעבוד עליהם. אני שומע את שר השיכון אומר שעכשיו הם יגדילו את מספר יחידות הדיור בשנים הבאות ל-250,000, 80,000 לשנה, אני חושב. הרי כבר היינו בסרט הזה. היינו. ברגע שמגדילים את הדבר הזה – השוק עובד הפוך, השוק עובד הפוך, זאת אומרת, על מנת שאנחנו נוריד את מחירי הדירות, אנחנו צריכים מצד אחד להקטין את הביקוש – זה הדבר הכי חשוב – ואת הביקוש מקטינים על ידי בניית דירות להשכרה מצד אחד, והתוכנית הזאת שהייתה בזמנו עם לפיד שנקראת "דירה להשכיר" הייתה תוכנית טובה, כשהוא היה שר האוצר, אבל לא יישמו אותה. אנחנו כבר כמה שנים מאז התוכנית. החברה הזאת, אפילו מנכ"ל לא מינתה עד עכשיו. זאת אומרת, התחילו עכשיו קצת לבנות דירות להשכרה. במצב הזה, אם אין הקטנת ביקוש כתוצאה מדירות להשכרה, אבל דירות להשכרה ארוכת טווח, שבן אדם יודע שהוא משקיע בדירה להשכרה – חלק מהשכירות מובא בחשבון במחיר הדירה בעתיד. אם לא נעשה את זה, הביקוש לא יקטן. זה – מצד אחד. מצד שני – ההיצע. ההיצע לא יכול להיבנות רק על מה שאתם מתכננים. פשוט לא יכול. הדבר הראשון הכי חשוב זה באזורי הביקוש – מה שאמרת. באזורי הביקוש, גברתי השרה, רוב הקרקע היא קרקע פרטית, לא קרקע של המינהל. בבת ים, ראשון לציון, תל אביב, רמת גן, גבעתיים – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חולון. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – חולון, רוב הקרקע הזמינה לבנייה היא קרקע פרטית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אפילו נתניה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> היא קרקע פרטית. שימי לב, היא לא קרקע של המינהל. עכשיו, מה עושים בוועדות התכנון? ועדות התכנון קודם כול דואגות לקרקעות המינהל. קודם כול. למה? כי המדינה רוצה להרוויח. המדינה מספסרת בקרקע. אבל כשבא אדם פרטי ומבקש תוספת יחידות דיור – אדם פרטי בקרקע פרטית, לא אדם פרטי שיש לו קרקע של המינהל – במצב הזה לא מאשרים לו כלום. קודם כול, כדי להיכנס לתוך הוועדות שמחליטות מהר, אתה צריך להיות שותף עם המינהל בקרקע, אתה לא יכול רק על הקרקע שלך. אם יש לך, סתם לדוגמה, 100 דונם, אתה לא יכול אפילו להגיש תוכנית. אתה מרגיש תוכנית אם יש לך את המינהל צמוד אליך באיזה 500, 600 דונם, ואז אומרים לך: תצטרף ואנחנו נלך איתך יחד. זאת אומרת, צריך לדאוג לקרקעות הפרטיות – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ברשותך, דוד. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> סליחה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ברשותך. השרה, אף אחד לא מדבר על הפיל שבמרכז החדר, לא יודע למה חוששים לומר: הקבלנים הם פקטור בעליית מחירי הדיור. כשהם רוצים, הם שמים אמברקס ולא עונים למכרזים. כשתהיה הצפה באזורים שהם לא אטרקטיביים ולא תהיה מכירה, הם לא יענו למרכזים. לכן – – – << קריאה >> שרת הפנים אילת שקד: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, לא. אבל אני רק אומר, זה פקטור שאני לא יודע, משום מה – לא רק עכשיו, גם כשאנחנו היינו במשרד השיכון, בסדר? כאילו פוחדים לדבר על זה. << קריאה >> שרת הפנים אילת שקד: << קריאה >> למה? מרגי, אבל אף מכרז לא נכשל בשנה האחרונה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא שומע. << קריאה >> שרת הפנים אילת שקד: << קריאה >> אני אומרת, אף מכרז לא נכשל עד היום. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בסדר, כי כרגע יש, אבל כשאנחנו מדברים על 80,000 – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. אבל מה זה לא נכשל? אין ויכוח. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> – – כשנדבר על 80,000 – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל למה הוא לא נכשל? כי אין יחידות דיור שיוצאות לבנייה, אבל יש הרבה מאוד קרקעות – הרי איפה משפיע המחיר? המחיר לא משפיע בקריית שמונה. הוא משפיע בתל אביב, הוא משפיע בראשון, הוא משפיע בחולון, רמת גן. גם מחירי השכירות שם גבוהים, כי ערך הדירה הוא גבוה, וגם ערך הדירה הוא גבוה. זאת אומרת, אנחנו צריכים – ושם תבדקי, שם יש הרבה מאוד קרקעות פרטיות, לא של המינהל. אם בראשון לציון, סתם לדוגמה, אדם, יש לו יחידת קרקע שאפשר לבנות בה עשר יחידות דיור, בסדר? אתם רוצים להגדיל? תנו לו 15, תנו לו 16 בלי בעיה – אחרת, אין לו עניין לבנות, כי הוא לא מרוויח – כדי שיבנה מהר את הדירות. אז אתם רוצים להגדיל את היצע הדירות – תגדילו גם בקרקע פרטית, גם במסגרת של שינוי תוכניות והקלות, לא יותר מדי הליכים בדברים האלה, כן? אני מציע לך, יש כל מיני פקטורים שאפשר לשנות ולהגדיל את יחידות הדיור, את הבנייה בפועל, הרבה יותר ממה שאת חושבת, אם יאפשרו לעשות את זה. את גם ראית שתמ"א 38, שלא האמינו שהיא תיתן כל כך הרבה יחידות דיור, נתנה המון יחידות דיור בשנים האחרונות, נכון? << קריאה >> שרת הפנים אילת שקד: << קריאה >> 10,000. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> 10,000 זה הרבה, כי לא תכננו אז כל כך הרבה, בהתחלה. אמרו: זה יהיה קצת פה, קצת שם, פה 100 יחידות, שם 100 יחידות. אפילו בראשון בזמנו בכל שכונה הגבילו את מספר יחידות הדיור שאפשר לבנות לא במסגרת תמ"א, למרות שכל הבניינים יכלו ללכת לתמ"א. אני לא מדבר על פינוי-בינוי, שלא הצליח הרבה, כי זה לוקח הרבה שנים. גם פה צריך לצמצם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בין שבע לעשר שנים עד שפרויקטים – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> על מנת להגדיל את ההיצע צריך לפעול בראש פתוח. ראש פתוח – הכוונה בכל תחום קצת. לא ללכת על מכה אחת במקום אחד: עכשיו, הינה, בזה אנחנו עושים 70,000. זה שטויות. על מנת שזה יהיה רציני את צריכה בכל נושא לתת פוש, ואז הפוש הזה נותן פה 1,000, שם 2,000, פה שלוש, פה ארבע – ואיתם את באמת יכולה להגיע ל-80,000-70,000 יחידות דיור, וגם לאפשר לשוק להיפתח. אני לא מדבר על זה שמבחינה כלכלית היום ענף הבנייה נותן דחיפה מאוד גדולה לצמיחה; לא כמו ההייטק, אבל הוא נותן בדברים אחרים. אז מה שאני בא ואומר הוא שהנושא הזה של העלאת מס רכישה זה כלום. זה גם פוגע בשכירות, גם לא מגדיל את ההיצע – הסברתי גם למה – וגם לוקח כסף טוב ומעביר אותו לחו"ל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> סיפור מהחיים, השרה שקד: אחוז מס הרכישה לא ימנע. בנתיבות יש פרויקטים שכבר התחילו, וכשהבניין כבר מתומחר ועומד על תילו ב-900,000 ש"ח, הקבלן ראה שזאת הישורת האחרונה – הקפיץ ל-1.3 מיליון. זה בולע מס רכישה. ואנשים יקנו, אנשים ירכשו. לכן אמרנו לאורך כל הדיונים: אם יבוא האוצר יוכיח שאכן זה עזר – לא היינו מתנגדים. << קריאה >> שרת הפנים אילת שקד: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בפעם שעברה זה לא עזר. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> גם בפעם שעברה העלו. זה הוריד משהו? אז למה החזירו את זה חזרה? למה עכשיו עוד פעם אמרו? למה? כי עובדה שמחירי הדירות עולים. כחלון הצליח להאט את העלייה, הייתה לו אפילו שנה שלא הייתה עלייה בכלל, אני חושב, אפילו לא של 1%. הוא עשה עבודה, אני לא אומר שלא, אבל בסך הכול לא הצלחנו במשימה, אין מה לעשות. עובדה, המחירים השנה עלו ב-10%, זאת אומרת שהמשימה לא הצליחה. בעיה מאוד גדולה זה ראשי ערים. אנחנו לא עושים שום דבר בתחום התכנון והבנייה בלי הסכמת ראשי ערים, וגם עכשיו, כשהגישו את חוק ההסדרים, הכול היה מתואם עם ראשי ערים. איפה שראשי ערים התנגדו, ישר עשו פשרות. אי-אפשר להמשיך עם זה. יש להם אינטרס מובהק לא לבנות דירות. הם גם אומרים את זה בגלוי. הם אומרים: אנחנו לא רוצים לבנות דירות, כי הארנונה על דירות נמוכה יחסית להוצאה שלנו. אז עם כל הכבוד, אתם צריכים להכניס את היד לכיס. אם אצל כחלון, בתוכנית הזאת של דיור למשתכן, נתנו מיליארדים – המינהל ויתר על הכנסות של מיליארדים ועוד נתנו כספים – אין שום בעיה ללכת לאזורי הביקוש ולעזור לעיריות: תאפשרו לנו לבנות מהר, ואנחנו נעזור לכם בחמש השנים הראשונות בהשלמת ארנונה להוצאה שהדירות האלה גורמות לכם. אתם חייבים לשחרר את הפלונטר מול ראשי ערים. אי-אפשר כל דבר לפי ההסכמות שלהם. בלתי אפשרי. אני יכול להרצות פה שעתיים על העניין הזה, מה צריך לעשות בכל תחום ותחום על מנת להגדיל את ההיצע, אבל אתם חייבים להקטין את הביקוש באמצעות בניית דירות להשכרה, ואתם צריכים לתת דחיפה לעניין הזה. זה גם חשוב לזוגות הצעירים, שיפסיקו להשתעבד לדירה. בחוץ לארץ לא קונים דירה, לא כל אחד רץ לקנות דירה. פה בישראל זה נהיה שיגעון – כולם קונים דירה, כי הדירות עולות, והם לא רואים מתי הם יוכלו לקנות בעתיד, וכל אחד דוחף לכיוון ההוא. אז הינה, לתשומת ליבך. אני נגד החוק הזה. אני לא חושב שזה יעזור, אני לא חושב שה-8% האלה יצילו. מה שכן, הם יאפשרו למדינה לגבות יותר מס. עוד פעם אנחנו חוזרים לרפורמה. הם קראו לזה עוד פעם רפורמה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, הפעם זה לא רפורמה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> כי במדינה שלנו בחוק ההסדרים עושים 40 רפורמות, אבל אין רפורמות, זה הכול בלוף, זאת אומרת, בסופו של דבר שום דבר לא יורד, שום דבר לא קורה בדרך. אבל זאת רפורמה. מהרפורמה נשאר המס שהם גובים לתקציב המדינה. והינה, עכשיו ראיתי משהו מוזר, כבוד היושב-ראש. אתה יודע, קראתי בעיתון שבאוצר יושבים בישיבות כל הלילה, האור דולק כל הזמן. אתה יודע למה? כי עכשיו הם חוששים, בגלל שיש מכוניות חשמליות. הרי תמיד הם אומרים: אנחנו לא רוצים את המיסים, אנחנו רוצים איכות סביבה. אז מכוניות חשמליות הן טובות לאיכות הסביבה – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ירידה בהכנסות. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אז עכשיו תהיה להם ירידה בהכנסות מהנפט ומהדלק. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אז הם רוצים למסות את החשמליות על פי קילומטרז' אפילו. זה מטורף. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> יפה אמרת. זאת אומרת, זה מוכיח שגם הנושא הזה של איכות הסביבה זה בלוף. ככה היה לנו בחוק ההסדרים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אמרתי זאת תמיד. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא הנושא של הפלסטיק ולא הנושא של הסוכר ולא כלום. הכול בלוף. ברגע שהם רואים שההכנסות יורדות, הם ממציאים המצאות. פתאום אנחנו נעשה מיסוי של המכוניות. אני קראתי את זה וצחקתי. אמרתי: אלה לא נורמליים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> דיברתי על זה היום בהנמקה. אמרתי: בוכים על עומסים בכבישים, על זיהום אוויר, והאוצר נותן הקלות לחברות הליסינג לשפוך עשרות אלפי מכוניות על הכבישים, הטבות במיסוי. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> ברור. יש להם הכנסות ממכירת המכוניות. הם מוכרים מכוניות ומרוויחים, נגיד סתם לדוגמה, כמה מיליארדים על העניין הזה, אחר כך הם צריכים לבנות כבישים וגשרים וכו', בגלל שיש יותר מדי מכוניות, אז מה שאתה מרוויח מפה אתה מוציא מפה. אז אחת ולתמיד תעשו דברים כמו שצריך. לא הכול זה כסף. המדינה גם צריכה להבין שהיא חייבת להפסיד קצת. אם היא רוצה לשנות מדיניות ומנטליות – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> היא צריכה להשקיע. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – א. היא צריכה להשקיע, וב. לשנות את הדברים. אז כשקראתי את זה אמרתי: תשמע, עכשיו אני מבין. עוד מעט כל מי שנוסע במכונית חשמלית ישלם הרבה יותר כסף. למה? כי הם מפסידים מס על מכירת הדלק, אתה מבין? זה מוכיח שמה שחשוב למדינה זה רק המיסים והכסף. ואני אמרתי כל הזמן, ואני אומר את זה גם עכשיו: שום רפורמה לא תוריד את מחירי הצריכה, את מחירי המוצרים, אם המדינה לא תכניס את היד לכיס – אם היא לא תוריד את מחיר החשמל לתעשייה, אם היא לא תוריד את מחיר החשמל לדלק, אם היא לא תוריד את מחיר המים. אם הם לא יכניסו יד לכיס, המחירים לא ירדו. הם רוצים שכל רפורמה תהיה על חשבון מישהו אחר, לא על חשבונם. על מנת שמחירי הפירות והירקות ירדו – אז מאשימים את החקלאים, מאשימים את הסופרים, מאשימים את כולם, אבל הם לא מאשימים את עצמם על שהם לא מורידים מחיר של שום דבר, והם רוצים שהמחירים ירדו, הפלא ופלא, ובסוף שום דבר לא יורד. הדבר היחיד שנשאר זה שהמיסים עולים ועולים, ההכנסות מגביית מיסים עולות ועולות כל הזמן. אז אנחנו צריכים להפסיק עם המושג הזה ולהפסיק לשקר לציבור ולהגיד להם את האמת: לא מעניין אותנו ירידת מחירי המוצרים, לא מעניין אותנו ירידת מחירי המכוניות, לא מעניין אותנו ירידת מחירי החשמל – אנחנו רוצים לגבות מיסים ולקחת את המיסים ולא יודע מה לעשות איתם. מרגישים איזה שינוי במדינה? אם לא היו לנו ההכנסות והצמיחה שקשורה להייטק ולסייבר, אני לא יודע איפה היינו. ברור שמה שהממשלה עושה זה לא מה שמביא את הצמיחה בסוף. מה שמביא את הצמיחה זה דווקא הצעירים האלה שעובדים בהייטק ובסייבר ומביאים לנו גם כוח אדם, גם עובדים וגם הכנסה מצמיחה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> וצה"ל שמכשיר אותם. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> צה"ל מכשיר הרבה מהם, נכון. בזה צה"ל תורם תרומה רצינית – מה שלא היה פעם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אפרופו, אתה יודע שאני שנים מנסה לקבל ממשרד הביטחון מספרים של קליטה של חיילים מיישובים בדרום לפי יישוב, לא לפי אזור, ליחידות המובחרות, 8200 ודומיהן, ואני לא מצליח לקבל נתון כזה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> יש לזה סיבות ביטחוניות, כנראה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, סיבות גיאוגרפיות. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> גיאוגרפיות? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כן. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל עכשיו קראתי שיש בצבא תוכנית להגדיל את מספר הנקלטים מהפריפריה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בסדר, מה זה פריפריה? מירוחם. מהדרום יש אחוז טוב, אבל זה מאשדוד עד אילת. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אין בעיה בצפון. אין. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תבקש כמה מירוחם, כמה ממצפה, כמה מדימונה – לא תמצא. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> מהדרום זה מאשדוד? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מאשדוד, כן. זאת ההגדרה שהם נותנים לך. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> זה מוגזם. טוב, הם מסדרים את המספרים כמו שהם רוצים. אבל בסופו של דבר ההכנסות מהצמיחה – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> צריך לומר במפורש: 8200 זה כנראה חבר מביא חבר. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> יכול להיות, אבל אתה לא יכול להתלונן, כי מדובר באנשים רציניים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אין ספק. אין ספק. אני חושב שיש אנשים רציניים בכל מקום. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר, אי-אפשר להתלונן. מה שכן צריך לעשות זה להגדיל מהפריפריה את המצטרפים ל-8200 ולכל היחידות האלה. יש תכנון כזה. יכול להיות שגם הצבא צריך לשים יד בכיס ולתת להם משכורת הרבה יותר גבוהה, כי הם נקלטים ישר בשוק החופשי בלי שום בעיה. יש לי עוד קצת זמן, נכון? אז אני אומר – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מחזיר לך מה שהשקעת בי בהזדמנויות אחרות, בהחלפות. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא. אני אחליף אותך עוד מעט. תוך שנייה אני מחליף אותך. איך שאני מסיים אני אחליף אותך, אתן לך עשר דקות. אה, הגענו ל-00:00, אני צריך להחליף אותך בכל מקרה. טוב, מה שאני אומר לך, גברתי השרה – ואנחנו נעבור למשהו אחר, בסדר? אנחנו גמרנו עם הנדל"ן לעכשיו ונעבור לנושאים האחרים. עד מתי תישארי בממשלה הזאת? אני מכיר אותך, אני יודע מה העמדות שלך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> השרה שקד, תסתכלי על הצד החיובי שבדבר – תראי כמה מחזרים אחריך, כמה רוצים אותך בצד הנכון. תסתכלי על הצד החיובי שבדבר. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> היא מצליחה לבלבל, אין ספק. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא. היא מבלבלת – זה נכון, כי אני אגיד לך מה: זה לא תלוי רק בה. תקשיב טוב עכשיו, על השרה שקד: גם כשהיא רצתה לעבור לליכוד ב-2018, 2019, זה היה בהסכמת בנט. היא לא תבגוד בבנט, את זה אני יודע, במיוחד לא כשהוא ראש ממשלה. אתה לא יכול לצפות ממנה, ואני לא מצפה ממנה, שהיא תעבור צד ותפיל את בנט מראשות הממשלה, לכן זה לא יקרה, וכל אלה שחושבים שזה יקרה לא מכירים אותה ולא יודעים על מה הם מדברים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אין על דוד ביטן. תראי איך הוא – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> זאת האמת, זאת האמת, אין מה לעשות. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> ביטן, עכשיו היא שלחה לך ציוץ, חבל על הזמן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אין עליך. היא מחמיאה לך. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> – – – שקד כתבה – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז כל הדרישות האלה לא יהיו, אבל גם לה יש גבולות. בסופו של דבר כאבי הבטן האלה הם אמיתיים, אבל הם לא מגיעים לביטוי מוחלט, זאת אומרת, ברגע שהיא תרגיש שהיא לא יכולה לחיות בקואליציה הזאת באופן מוחלט, גם הרצון שלה לעזור לבנט לא יעזור, זאת אומרת, זה יקרה. אבל אני אומר לך: עד מתי? זאת אומרת, את רואה מה קורה בקואליציה הזאת. הינה, עכשיו בחוק החשמל, בסוף את מגיעה לפשרות כי אין לך ברירה – כולכם תלויים במנסור עבאס וברע"מ, אתם פשוט תלויים בהם. בלעדיהם אתם לא יכולים להעביר אף חוק, את יודעת את זה. אז לאן הגענו? הגעתם לקואליציה הזאת על מנת להעביר את הנושאים של מנסור עבאס ועל מנת להעביר את הנושאים של מרצ ושל העבודה? על זה הגעתם לקואליציה הזאת? אתם מצפים, כועסים עלינו שאנחנו לא תומכים בכם בחוקים של הימין, אבל מה אתם דורשים מאיתנו – שאתם תתמכו בחוקים של השמאל ואנחנו נתמוך בחוקים של הימין? ואז, קואליציה מצוינת, מעבירה גם חוקים של השמאל, גם חוקים של הימין, ואנחנו והחרדים וכולם נשב בשקט ונהיה ילדים טובים. אז זה לא הולך כך, ואני אומר לך שהגיע הזמן שתעשי צעד. לא רק את, את לא לבד. את יכולה להביא עוד כמה איתך ולהחליף את הממשלה הזאת, שלא עוזרת היום למדינת ישראל בשום דבר, ואת יודעת את זה. אני לא צריך שתעני לי בעניין הזה. זה המצב, ולכן, במצב הזה את צריכה ללכת עם הלב שלך ועם מה שאת חושבת, ולא לטפל בנושא של נאמנויות. נאמנויות זה דבר טוב, אבל לא כשהן פוגעות במדינה. היום הנאמנות שלך לבנט פוגעת במדינה, ולכן אני אומר לך שאת צריכה לעשות את הצעדים האלה, והימין וגם החרדים יקבלו את זה בשמחה גדולה, תאמיני לי. כי אנחנו רואים מה שקורה, ואנחנו לא רוצים שהדברים האלה ימשיכו לקרות. עד כאן לנושא שלך, האישי. לא נמשיך בזה. אבל אני רוצה להגיד עוד דבר. כל מה שהבטיחו – לפיד; אתם לא, כי אתם קיבלתם את ראשות הממשלה, אתם קיבלתם, עלא כיפאק, אז אין לכם ברירה אלא להסכים לכל הדרישות שלהם מהצד השני. אז בחוק הנורבגי אנחנו רואים מה קורה. תקפו אותנו, ולליכוד היה נורבגי אחד. 20 – כמה היו לנו בפעם שעברה? 30 היו לנו, 30 מנדטים – נורבגי אחד, זהו, זה מה שהיה לליכוד. לש"ס היו שניים, אני חושב, נכון? לאגודה – שניים. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> לאגודה היו שלושה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> שלושה היו. טוב, חרדים תמיד מקבלים יותר, אתה יודע. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לוקחים יותר. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לוקחים יותר, אז לקחתם קצת יותר. אבל היום יש 21 נורבגים, וה-22 בדרך. זה מה שנוצר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> איפה יכניסו? פה אין מקום. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> זה שרים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מלא, מלא עד הסוף. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> 21 יש, אבל הם רוצים לתת גם את ה-22. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יגדילו את התמונה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אין להם בעיה לתקן את החוק, אתה לא יודע. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, את התמונה, את התמונה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> דרך אגב, אני תמיד מתנגד – כל חוק, כל חוק שקשור לתיקון חוקי-יסוד אני נגד שהם יעשו תוך כדי כדי לפתור בעיות פוליטיות. זה לא הגיוני. הרי מה בית המשפט העליון כל הזמן אמר? שהוא רואה בחוקי-היסוד חוקה. אז אם זה נכון ואתם רואים עין בעין, התוצאה היא שאי-אפשר לתקן חוק כל שני וחמישי בגלל שזה נוח מבחינה פוליטית. מה קורה במדינת ישראל? מתקנים את החוקים, חוקי-היסוד, בלי שום בעיה. אנחנו צריכים עכשיו 20 – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> היום תוקן חוק-יסוד במשאל טלפוני. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> היום תוקן במשאל טלפוני בממשלה. מה היה הלחץ? אני הייתי בעד, דרך אגב. אני אומר שהחוק – אפשר להעביר אותו, אבל לא בלחץ. יש כמה תיקונים שצריך לעשות בחוק הזה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תיקונים נלווים. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, תיקונים חשובים, כי זה לא נשיא, זה ראש ממשלה. הרי מה הבעיה היום עם ראש ממשלה? אתה רוצה לקצוב לו את הזמן – אין בעיה, אבל תן לו אפשרות לבוא לידי ביטוי, להוביל רפורמות אמיתיות מהר. מה שקורה היום – ראש הממשלה, אין לו סמכויות, יותר משרים. הסמכות שלו זה להביא לממשלה, להחלטת ממשלה, או אם הוא ראש קבינט מסוים, כמו קבינט הקורונה – מכוח מה הוא ראש ממשלה? לא מכוח זה שהוא ראש ממשלה ונותן הוראות; מכוח זה שהוא יושב-ראש הקבינט של הקורונה. אני מזכיר לך שהיו בעיות בזמנו בעבודות בשבת עם הרכבת, אז חיים כץ כשר העבודה לא רצה לתת החלטה, ואז נתניהו נתן את ההחלטה במקומו. הגישו בג"ץ, אמרו: חבובי, אתה אומנם ראש ממשלה, אבל אתה לא יכול – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אבל הסמכות מוקנית לשר. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> הסמכות של השר, אתה לא יכול ליטול אותה מהשר. הממשלה צריכה להעביר אותה אליך, להעביר את זה לכנסת. זאת אומרת שלראש ממשלה אין סמכות ייחודית בשום דבר, אלא אם כן הוא ראש קבינט, כמובן, וראש קבינט – הוא ראש הקבינט הביטחוני וראש הקבינט של הקורונה וראש הקבינט הכלכלי. זאת אומרת, צריך לתת לראש הממשלה סמכויות על מנת להגביל אותו בזמן. אתה רוצה לתת לו שמונה שנים? אני חושב שזה הגיוני, אין שום בעיה עם זה – בניגוד לעמדת הליכוד. אני כמובן הצבעתי עם הליכוד, אבל אני חושב שאם נעשה כמה שינויים – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> דוד, אני רואה שחצי שעה לא מספיקה לך כבר. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה, סיימתי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הוא כבר, הוא כבר מסיים. עדיין יש לו 23 שניות. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> תן לו עוד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, הוא צריך להחליף אותי, אני נוגע בדבר. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אם אתה נותן לראש הממשלה סמכויות, אתה מגדיל לו את הסמכויות מול השרים ומול הכנסת, אפילו במקרים מסוימים גם האפשרות – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אמרתי – צריך תיקונים נלווים. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, כן, תיקונים נלווים מהותיים. החוק הזה לא מספיק, צריך לעשות את השינויים האלה. אפילו אפשרות שלו לחסום חוק, זאת אומרת, חוק שחוקק בכנסת – כראש ממשלה הוא יכול להגיד: אני מעכב את הביצוע שלו מסיבות כאלה וכאלה. אני לא חשבתי על זה עד הסוף, אבל אתה חייב לתת לו כל מיני סמכויות על מנת ליצור מצב ששמונה שנים זה יספיק, אחרת, באמת, במשטר פרלמנטרי שמונה שנים זה לא מספיק. טוב, הינה, עבר הזמן, אז אני רק הולך לקחת את החליפה ואני מחליף אותך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אין בעיה. תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן, שעמד בלוחות הזמנים. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה, אדוני. 60 דקות עומדות לרשותך, אדוני. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, אני אעבור אחר כך לשלב של השאלות שקיבלתי בווטסאפ, כמו שעשיתי בפעם הקודמת ולקחו לי מהזמן. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי הכנסת שנמצאים כאן, אני קודם כול רוצה ממש בכמה משפטים לדבר על החוק ועל משבר הדיור. זה ממשיך בעצם את מה שהיה לנו, את הפייק ניוז שהיה לנו בחוק ההסדרים. אולי ככה אני גם אגיע לדוד – אני חולק עליך בנושא של השרה שקד, אף שאני מכבד אותה ברמה האישית, כשרה, אבל בנושא של ימין ושמאל ונאמנות לבנט ונאמנות לממשלה אני קצת חולק, אדוני היושב-ראש, על הניתוח שלך של העניין. תראה, משבר הדיור נובע מדבר אחד ויחיד: ב-2003 קמה במדינת ישראל ממשלה ללא ניסיון, שרים ללא ניסיון, שרים בעייתיים וממשלה ללא בלמים, למי שזוכר. ואני יודע, נתניהו היה שר אוצר אז, אבל אברהם פורז היה שר הפנים, והאוצר אז, בגיבוי של נתניהו – אני לא מאלה שחושבים שנתניהו משיח בן דוד וגם לא משיח בן יוסף; הוא יכול לטעות – אז שינו את שיטת החישוב של תקציב הרשויות המקומיות. מאותו רגע התחילה ההידרדרות. כולם יודעים את הסוד הזה. אמרת קבלנים, אמרת יזמים – בסוף זה מתחיל ונגמר שם, משבר הדיור מתחיל ומסתיים שם. ראשי רשויות, לא שווה להם לקבל תושבים היום. אף ראש רשות לא שש לבנות מגורים. מאז, ממשלת ישראל, במשך יותר משני עשורים, בונה טלאים על גבי טלאים ורעיונות – כל פעם יותר מעוות מקודמו; בואו נאמר לא בשני העשורים, כי בחמש שנים הראשונות הממדים של המשבר עוד לא הגיעו לממדים שלו בשנים האחרונות, אבל מאז יש בעיה, כי רשות מקומית – להחזיק תושב לא שווה לה, היא מחזיקה תעשייה. אחד הדברים שגילו לנו תוך כדי הדיונים על חוק ההסדרים זה שיש – תקשיב טוב למספר – 180 מיליון מטר מרובע מתוכננים למסחר ותעסוקה, והצורך ב-30 השנים האחרונות הוא מקסימום ל-25 מיליון מטרים. 190 מיליון מטרים מתוכננים. למגורים המצב הוא הפוך – יש צורך בפי שמונה ממה שמתוכנן כרגע ומנסים להשיג את התכנון. עכשיו, זה בא ממקום אחד: מי שבסוף מבצע מדיניות במדינת ישראל ומבצע את הדברים – וראינו את זה גם בקורונה, רואים את זה עם כל הדברים – זה הרשויות המקומיות, ומאז בונים טלאים במקום לטפל, לתפוס את השור בקרניו ולטפל בבעיה האמיתית. דרך אגב, את הקיצוץ במענקי איזון החזירו כבר, אבל את שיטת החישוב ואת שיטת הארנונה לא שינו, ומאז אנחנו במשבר מתמשך, ואז בא האוצר כל פעם עם טלאי יותר גרוע מקודמו. בחוק ההסדרים הכניסו שבעה, שמונה חוקים שאף אחד, אגב, ממפלגות הקואליציה, לא היה מאחורי החוק הזה, אף אחד לא, אף אחד אפילו לא יודע מה כתוב שם, לא מבין מה כתוב שם, לא מבין מה המשמעות שלו. ראינו את זה בוועדות – זה פשוט מזעזע. באו פקידי האוצר, פחדו לאחוז את השור בקרניו ובנו כל מיני טלאים. עכשיו, ב-2015 עשו את הדבר הזה – אתה יודע שעשו את זה, היית פה בכנסת ב-2015 – העלו את מס הרכישה, וראה זה פלא: זה לא עשה שום דבר. כלום, לא קרה כלום. עכשיו באים ועושים את זה עוד פעם, האוצר, עם אותו דבר. הם יודעים שזה לא יביא כסף, הם יודעים שזה לא יעשה כלום, אבל נגיד שעשינו. בדיוק כמו אותם חוקי סדום. אני אומר לך, זה חוק סדום שהכניסו בתוך חוק ההסדרים, שאף אחד לא עמד מאחורי זה – לא מפלגת העבודה, לא מרצ, לא ימינה, לא – איך קוראים להם? אני כבר לא זוכר – רע"מ. אף אחת מהמפלגות. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא, רע"מ לא הייתה אז. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> פשוט סט תוכניות שהוציאו באוצר של פלסטר, כותרות. מאחורי הדברים הללו אין שום משמעות למשבר הדיור. כל זמן שלא יתפסו את השור בקרניו, אנחנו נהיה במשבר מתמשך. לא יעזור לא לאלקין ולא לאף אחד, זה המשבר, ולכן, גם היום עובדים על האזרחים. אז יהיו עוד כמה אזרחים שישלמו כמה לירות, יהיו עוד אזרחים שיצטרכו לשלם עוד 3%, עוד 4% מס רכישה. זה לא ישנה כהוא זה, אבל אף אחד לא מוכן לבוא באומץ. כשאני אומר שאף אחד לא מוכן באומץ – אין נושא אחד שהממשלה הזאת באה באומץ ואמרה: אנחנו נתמודד איתו, חוץ מנושא היהדות, כמובן, שזה בחוק ההסדרים. הדבר היחיד שהמדינה קידמה כאג'נדה – כוונתי לנושא הכשרות. זה הנושא היחידי שהיה חלק ממדיניות הממשלה שאותה הם קידמו. כל השאר – לא קידמו שום דבר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הוא לא היה קשור לתקציב. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה זה משנה? אבל זה הדבר היחיד מכל הסט של חוק ההסדרים שהעבירו פה, וזה אותו חוסר ניסיון שהיה ב-2013. היה אז לפיד, מי שזוכר. אותו דבר, אותן שטויות, אותם דברים, אותו שלטון פקידים, אותם דברים שהשרים אפילו לא מבינים על מה מדובר. מעבירים להם את זה וחוזר חלילה. אני רוצה, כקוריוז, לספר איך הממשלה הזו מתנהלת: התקשר אליי מישהו, בקשר לחוק שלי, ואמר לי שאחד מראשי הממשלה – ואני לא אגיד מי, כי אין לי עניין להביך אותו – הולכים היום לקבל החלטה בוועדת שרים בעד החוק. התפוצצתי מצחוק. ההוא אומר לי: אני אומר לך, שמעתי את זה מאחד האנשים הכי בכירים בקואליציה – אני לא אגיד שם; אחד מראשי המפלגות המובילות בקואליציה. אמרתי לו: אתה כנראה לא יודע איך הממשלה הזאת מתנהלת. הוא אומר: יש עוד שישה ראשי ממשלה, זה יגיע לוועדת שרים, יפגוש את השישה. השישה יגידו לו: אז מה אם אמרת? אנחנו שישה נגדך, אין לך מה לומר. וראה איזה צחוק, שעתיים אחר כך אני מקבל הודעה שהחוק שלי נדחה בארבעה חודשים. אני חייכתי וגיחכתי, כי ידעתי איך הממשלה הזאת מתנהלת: היא לא מסוגלת לקבל החלטה אחת, בטח לא החלטה אמיתית בנושאי דיור, בטח לא החלטה אמיתית בנושאי מדיניות, בשום נושא ובשום דבר. כן, כלי שרת בידי נערי האוצר, תסלחו לי, נערי האוצר שלא מוכנים לקחת אחריות על שום דבר. הם יודעים שכשהנזק ייעשה הם כבר לא יהיו שם. אלו שעשו את הנזק ב-2003 – אני הייתי אז ראש רשות, אני זוכר את זה כמו היום – ידענו שזה יהיה אז. את הנזק משלמים היום אזרחי ישראל שלא יכולים לרכוש דירה, וזאת הסיבה כמעט היחידה. יש עוד שתיים-שלוש סיבות שאני יכול למנות שגם איתן המדינה לא מוכנה להתמודד ולא מוכנה לעשות שום דבר בעניין הזה. מי שרוצה, יש את הפרוטוקולים של מרכז השלטון המקומי מ-2003, כל הישיבות עם השחצן הזה שקראו לו אברהם פורז, יחד עם המנכ"ל שלו, בר-לב. כל הדברים הללו נרשמו אז, קרו, ובדיוק כמו שאמרנו אז, זה מה שקרה. אני חושב שהחוק הזה הוא לא מועיל, סתם התעללות באנשים. הוא בא לעשות פלסטר, כאילו מדינת ישראל מתמודדת עם משבר הדיור. עכשיו אני אגש לשאלות שנשלחו אליי. שאלה קצת רטורית: ההתייחסות שלך לחוק הגבלת הכהונה שעבר היום בקריאה ראשונה במליאה; האם יש סיכוי שפייזר ימציאו תרופה למחלת "רק לא ביבי" שבה גדעון סער נדבק? שאלה מצחיקה, אז בסדר. מאיר אוחנה מטבריה שואל: מהם הקווים האדומים בממשלת השינוי? אני אעקוף את מה שהוא לא שאלות. שלומי גרוס שואל: מדוע בפגישה היום של בנט עם ראשי ההייטק היו כוסות חד-פעמיות ושתייה מתוקה? אם חשבת שהמס על חד-פעמי או על שתייה מתוקה בא מהיגיון של לשמור על בריאות או בשביל לעמוד ביעדים של איכות הסביבה, התשובה מצויה בתקציב. בתקציב כתוב שזו הכנסה. אם אתם מאמינים שאתם הולכים להוריד את החד-פעמי, אז איך יצרתם מזה הכנסה? אם אתם חושבים שזה לא הולך ליצור, אז לא הייתה שום סיבה בעולם שתהיה שם הכנסה. מנחם ביטון מבני ברק שואל: רציתי לשאול אם יש הצדקה רפואית לתו הירוק נוכח העובדה שגם מחוסנים מדביקים ונדבקים, ואם יש – מה הסיבות? עוד שאלה: האם תתמכו בהצעת חוק של מפלגת העבודה להעלות את שכר המינימום ל-40 שקלים לשעה? על השאלה הראשונה אני רוצה להגיד לך משהו אחד: אנחנו מחויבים ומצווים לעשות מקסימום השתדלות. אין ספק שהחיסון מועיל. האם הוא מועיל ב-80%, ב-70%, ב-60%, ב-50%? יכול להיות שאפילו פחות. אבל אנחנו מחויבים לעשות את ההשתדלות שלנו, וההלכה לא בנויה כמו המדע, שצריך להיות 100% הצלחה. לא. ההלכה מחייבת לעשות השתדלות. במסגרת המחויבות להשתדלות, כן, מחויבים להתחסן. אני חושב שכמדינה צריכים לעשות הכול בשביל שהדבר הזה יתקיים ויהיה. אני שמח שהתחילה בזה הממשלה הקודמת. אני שמח שהממשלה הזו את הדבר הזה לפחות לא הפסיקה, ועדיין ממשיכים פה בחיסונים, על אף ההפגנות והלחצים הציבוריים. אני שמח מאוד. שלום, שמי יהודה שריקי מפתח תקווה. האם אתה מאמין באמת שאפשר לפרק את הממשלה הזאת כרגע? התשובה היא כן. אגיד למה כן. אני מאלה שמאמינים – אני יודע שיש הרבה שחושבים שהממשלה הזאת לא תתפרק כל כך מהר ויש לה סיכוי לשרוד. מכיוון שאני נמצא בכנסת בחמשת החודשים האחרונים ואני רואה את ההתנהלות של הממשלה, אני רואה רק מה היה היום אחרי הצוהריים – הביאו חוק הזוי שאין לו שום משמעות מעשית, בטח לא בשנים הקרובות, חוק להגבלת כהונת ראש הממשלה, שיתחיל מתחילת החקיקה – הוא יתחיל לפני כן או אחרי כן – לצורך העניין, בו נגיד בפרפרזה שהוא גם יחול על נתניהו, הרי מחר בבוקר תיבחר כנסת עם רוב הפוך, אז הוא ישנה את החוק הזה כמו ששינו פה את תקנות הכנסת וחוקים בלי סוף. אבל מה קרה? כשהכנסת פה התכנסה להצעת אי-אמון אנחנו התכנסנו בוועדת הכנסת. אתם יודעים על מה התכנסנו בוועדת הכנסת? הייתה פה חברת כנסת בשם שרן השכל שהודיעה שהיא לא תצביע עם החוקים של יושב-ראש המפלגה שלה גדעון סער אלא אם כן ייתנו לה עכשיו ועדה לקנביס. אבל לא סתם שייתנו לה ועדה לקנביס – הרי למי שלא זוכר, בהחלטה מיוחדת שעברה בכנסת הזאת פיצלו את ועדת הבריאות ופיצלו את ועדת העבודה והרווחה לוועדת סמים וועדת בריאות. זה לא מספיק לדון על הקנביס, צריך להקים עוד ועדה מיוחדת לקנביס. בעשור האחרון הקימו ועדה מיוחדת לרפורמות, למי שלא זוכר, והיו על זה הרבה ויכוחים בכנסת, אבל לא, באה חברת כנסת ואומרת: אני לא אצביע. תקשיבו על מה, לא על משהו משמעותי. לא. אתם יודעים על מה? על בנייה ביהודה ושומרון, שיש כאלה בכנסת שהם נגד, יש כאלה שהם בעד – לא על תוכנית כלכלית גרנדיוזית אלא על איזושהי גחמה, מצחיקה ככל שתהיה, כי הרי היא לא רלוונטית. אם יהיה רוב בכנסת מחר, הרי משנים אותה. על הגחמה הזו היא מאיימת שאם לא ייתנו לה ועדה – ובוועדה הזאת, רק תזכרו, יש שם רוב, הפרש של שניים – – – << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> אחד. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הפרש של שניים – – – << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> אחד. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני הייתי. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> פינדרוס, תוקן: אחד. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא היית איתי בוועדה, כנראה. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> הייתי איתך בוועדה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כנראה שלא היית איתי בוועדה, כנראה שהיה כפיל שלך. היית איתי בוועדה, היינו שעה בדיון. הפרש של שניים. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> אז תשאל גם את חבר הכנסת קיש. תיקנו, הורדנו לאחד. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני אומר מה היה כשאני הייתי בוועדה. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> אז טופל. טופל. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה היה פשוט מגוחך. מהגיחוך הזה – גם כן, זה כנראה כמו תקציב המדינה, שרצו לבג"ץ שאי-אפשר, כי חס וחלילה אתם יודעים מה יקרה אם יהיה בוועדת כספים עם הפרש של אחד? ביבי יכול לחזור. אתה רואה את בג"ץ מתערב בזה? אתה רואה, שלמה קרעי, מצב, אפילו תיאורטי, שבג"ץ מתערב בכזה אסון לאומי? עכשיו, אתם יודעים מה יכול לקרות אם יהיה הפרש של פחות משניים? ביבי יכול לחזור, כי שרן השכל לא תהיה מרוצה, כי היא תפחד שאולי עשו לה שם תרגיל, ואז, אתם לא מבינים מה יקרה – ביבי יכול לחזור. אז לכן בקואליציה של 58 ו-62 יהיה הפרש של שניים. עכשיו צועקת לי עידית סילמן משם שניים. אני לא יודע מה זה אומר. אחד. יכול להיות שהם אחרי שעה התפכחו והבינו את הבדיחה הזאת, אבל זה פשוט לא ייאמן. אבל אני אומר לך – ועוד מעט אני מגיע לשאלה הזאת, מישהו שואל אותי פה באמת – אז הממשלה תתפרק בעצם על זה שירגישו בסוף – אתם יודעים, בדרייב הזה העיפו את ביבי, הוציאו את החרדים מהממשלה, הכול בסדר, ביבי לא ראש ממשלה, הכול בסדר, העבירו תקציב, כאילו שלא היה פה 20 שנה תקציב. לא יודע אם לא שמעתם את ראשי מפלגת העבודה, ש-20 שנה לא היה תקציב. עכשיו מה? הרי כל חברי הכנסת צריכים לקיים את המדיניות שלהם. איך מקיימים את המדיניות בסוג קונפדרציה כזאת של שישה ראשי ממשלה פלוס ראש ממשלה שיושב פה לא רחוק בגבעה? גב' אסתר חיות – ראשת ממשלה. ציון מלול מבת ים שואל: למה החרדים מזדעקים על מה שעושה הממשלה בנושא דת ומדינה? ממילא זה עניין של זמן עד שהחרדים יהיו יותר משליש מהאוכלוסייה והליכוד יחזור לשלטון, וכשזה יקרה, הכול יתהפך בחזרה. בוא תראה. הסיבה היחידה – ואני יודע שזה מתסכל הרבה מאוד אנשים, הרבה מאוד אנשים – הסיבה היחידה באמת שלא ניסינו, ואפילו לא היה ניסיון שלנו להיכנס לקואליציה או להגיע לאיזשהו הסדר עם הקואליציה, היחידה, היא לא בגלל שחשבנו שנקבל מהם פחות כסף או פחות חוקים. אולי זה לא ינעם לשמוע, אדוני היושב-ראש, אך אין לי ספק שלפיד היה נותן לנו יותר מאשר נתניהו, גם בחקיקה וגם בתקציבים. אני אומר לך את זה עם יד על הלב. אין לי ספק בכלל. במגזר החרדי, עם התקציב שהם קוראים לו קואליציוני, המינימום של החינוך החרדי היה 300 מיליון, פלוס היה 1.2 מיליארד שקל לישיבות, נכנסים לקואליציה, עוד חצי מיליארד שקל בליינד. 52 אפשר להבטיח למנסור עבאס, עוד חצי מיליארד שקל – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> גם איווט, גם איווט היה נותן? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> גם איווט היה נותן, עזוב אותך. אם היית מסכים ללכת איתו על "רק לא ביבי", גם איווט היה נותן. עזוב אותך. היה אפשר להגיע להבנה. אתה יודע מה? גם במקום איווט, אנחנו 16. הסיבה היחידה, היחידה – ואני אמרתי את זה למתן כהנא בשיחה שבועיים לפני הקמת הממשלה, כשהוא שאל אותי מה יקרה אם תקום ממשלה כזאת. אמרתי את זה למתן כהנא. אמרתי לו: תסתכל לי בעיניים: אך ורק בגלל הציבור המסורתי שנמצא בפזורה. לא הבוחרים שלנו. הם לא בחרו בנו ולא יבחרו בנו. אני אומר לך, לא בחרו בנו ולא יבחרו בנו. הציבור המסורתי שנמצא בערי השדה, על הדמות היהודית של מדינת ישראל. ואני אמרתי את זה בריאיון לפני הבחירות. כשמרב מיכאלי קמה היום ואומרת: תהיה תחבורה ציבורית בשבת – היו אומרים לך: שמע, אתה בקואליציה, קיבלת מיליארד שקל, עזוב. אתם רואים איך זה הולך בקואליציה היום. מה אומרים לגב' שקד בחוק החשמל? שמעי, אין ברירה, חייבים להגיע לאיזושהי הבנה. אתה חושב שאם היא הייתה יכולה היא הייתה מאשרת לבדואים את מה שהולך בנגב? בחיים לא, אבל אין לך ברירה. מה תעשי? מה היו אומרים לנו? נכנסתם לקואליציה עכשיו. מרב מיכאלי כולה רוצה מחיפה איזושהי רכבת; הייתה שם תחבורה ציבורית, חצי. מה אכפת לך שגם קריית מוצקין תהיה? עזוב אותך. גפני בוועדת הכספים קיבל 100 מיליון, עזוב, למה אתה מתעסק עם הקטנות האלה? אריה דרעי במשרד הפנים כבר עשה – מה אתה מתעסק עם זה? הרי זה מה שהיו אומרים לנו, ולכן אנחנו לא נכנסים לממשלה. הסיבה היחידה. אני אומר לך היום, אני יכול לספר את זה, מתן כהנא היה אצלי שבועיים לפני הקמת הממשלה – אמרתי לו: תקשיב, לא יקרה בחיים, לא תהיה אפשרות כזאת, רק בגלל הציבור המסורתי, לא בגלל שייתנו לנו פחות כסף. אני יודע שיש כאלה שיגידו לך איווט ליברמן. אני אומר לך, לא רלוונטי. גם אם איווט ליברמן היה בא ומסכים וגם, דרך אגב, אם איווט היה יורד שישה מנדטים, גם עם לפיד יכולת לסגור לפני איווט ליברמן, ולפיד דיבר איתנו. הסיבה היחידה זה הציבור המסורתי שנמצא בקריית מוצקין, כן, והציבור המסורתי שנמצא בקריית שמונה. הציבור החרדי יישאר דתי – עם כסף, בלי כסף, עם גזרות, בלי גזרות. תאמין לי, יישאר. עברנו ממשלות הרבה יותר קשות. רק בגלל הדבר הזה, כי יש לנו אחריות כלל-ישראלית, יש לנו אחריות לאומה הישראלית, יש לנו אחריות לדמות היהודית של אותם יהודים מסורתיים שרוצים דת ורוצים יהדות. אני תמיד מזכיר את אותם מיליון יהודים שבאים לכותל המערבי בערב ראש השנה ויום כיפור. אני רואה אותם מהבית שלי. יהודים בלי כיפות, יהודים שנראים לך לא קשורים בכלל לעניין הזה, הם באים – למה? לבקש סליחה מהקדוש ברוך הוא ערב ראש השנה. בשביל האנשים האלה אנחנו לא יכולים להיות חלק מהדבר הזה, לא יכולים להיות, לקחת אחריות ולהיות חלק מהדבר הזה. כמו שלא תבקש מאף אחד מציבור הציונות הדתית להיות חלק מממשלה שמחזירה את כל יהודה ושומרון ואת ירושלים, אנחנו לא יכולים להיות חלק מממשלה שמחזירה את השבת לרומאים; אנחנו לא יכולים להיות חלק מממשלה שמחזירה את הכשרות ליוונים. לא יכולים, לא יעזור כלום. זה בכלל לא משנה כמה כסף תיתן לי, כמה תנאים תיתן לי, כמה הטבות תיתן לי. זה לא רלוונטי. אני אומר לך שבנושאים האלה אנחנו נקבל הרבה יותר מאשר מהליכוד, אין לי ספק בזה. אני גם יודע מה היו הדיבורים. הרבה יותר מאשר מהליכוד. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אתה מנהל איתי משא ומתן כבר? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא. ניסו לבדוק איתנו אם יש סיכוי, אם יש איזשהו מצב, אם יש דבר כזה – לא יהיה. לא יהיה. אני אומר לך, אני מספר. היו אצלי, דיברו איתי ודיברו גם עם אחרים בצורה הכי ברורה – בשום פנים ואופן לא. ואני יודע גם על הדיבורים שהיו ערב התקציב עם כל מיני אנשים פה, אולי שניים שיימנעו, שלושה שיימנעו. גדולי התורה אמרו בצורה ברורה: לא יקום ולא יהיה. שרון מתל אביב שואל: למה אתם לא מנסים למנות שופט עליון חרדי? אחר כך אל תתלוננו על בג"ץ. בוא, אתה יודע, לא העכבר גנב אלא החור גנב. יש פה משהו אחד שאולי הוא טעות, ואני אזכיר. אני, ב-2003, כשהייתה ממשלת לפיד הראשונה, הייתי בארצות הברית בוועידה של אגודת ישראל. שאלו אותי שם, אמרו לי: איך אפשר לגמור את המלחמה הזאת של דת ומדינה? אמרתי להם: תקשיבו מה שאני רוצה להגיד לכם: והיה ומחר בבוקר כולנו, כל החרדים, מתגייסים לצה"ל, כולנו יוצאים לשוק העבודה ולומדים ליבה, אני מודיע לך שלא ישתנה שום דבר במלחמה הזאת. זה התירוץ. וראה זה פלא, שנה וחצי אחר כך התחיל הסיפור של ההתנתקות, ואז ראית מלחמת עולם נגד הציבור הדתי-לאומי, מלחמת עולם, הסתה תקשורתית מטורפת – על מי? על אותם אנשים שנמצאים באוניברסיטאות, נמצאים בצבא, נמצאים במקומות העבודה, הם חלק מהעשייה הציונית. התקפות אין-סופיות. ואז התחיל, דרך אגב, בצה"ל, בלגן שלם על שירת נשים – לחייב את תלמידי הישיבה לשירת נשים – ואמרתי לכולם: תקשיבו, תסתכלו על השכנים שלנו, האחים שלנו, הציבור הציוני-הדתי, תראו מה עשו להם. לא קשור למה שאנחנו נעשה. הם באמת פוחדים מהדבר הזה, באמת לא רוצים את הדבר באופן מהותי. תסתכלו מה עשו להם. אלה הלכו לצבא, אלה הלכו לאקדמיה, אלה הלכו לתקשורת. גם אם נצליח להכניס איזה צדיק בסדום ואיזשהו שופט חרדי, הוא יישר קו עם המערכת, בדיוק כמו היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. אני, אין לי טענות אליו. אני יודע שעומד פה דודי אמסלם ותמיד מתלונן. אין לי תלונות אליו. << אחרי_כן >> הוא נכנס לתוך מערכת – זו המערכת. בשביל לשנות מערכת צריך המון אומץ, צריך מסירות נפש של מתתיהו הכהן הגדול ובניו. אי-אפשר לדרוש את זה מכולם, ולכן אני לא דורש את זה גם מהשרה שקד, כי צריך אומץ. אתה נמצא בתוך מערכת כזאת מסורבלת ומטורפת, אז ללכת ולעשות שינוי מהותי – לא קל. לא רק לא קל – זה כמעט כמעט לא מעשי. ולכן, כל הדבר הזה שגידלו את בג"ץ – אני אגיד לך יותר מזה: אם יצליחו למנות שם רוב דתי בתוך בג"ץ, באותו יום בג"ץ ייסגר. יסגרו אותו. אל תדאג, ימצאו פתרון אחר איך להתמודד עם התופעה הזאת של האספסוף המסורתי והדתי הזה, שמתרבה להם במדינה והם לא יודעים איך להתמודד עם זה. מאיר מהמרכז: האם תתמכו בחוק גיוס שיובא על ידי גנץ וימנע מצב של היעדר הסדרה חוקית לבחורי ישיבות? התשובה היא לא, ואני אגיד לך גם למה התשובה היא לא: זה חוק של ישראבלוף, חוק נוראי שמשקר לאזרחי ישראל, משקר לבג"ץ ומשקר לכולם. הרי אם תקרא את החוק הזה, מה הוא אומר? הוא אומר ככה: המדינה הולכת להוריד את מספר הדחיות והולכת להוריד את זה בהדרגה של כך וכך שנים. כולם יודעים שכשהצבא רצה להגיד את זה, הוא זייף את הנתונים. היום הרי יודעים את זה. אז לא ידעו את זה. היום יודעים את זה שהצבא זייף את הנתונים. אז אתה הופך את זה לסחר-מכר בלתי נגמר. הרי אם לא תגדיר בחוק-יסוד את החשיבות של לימוד תורה בארץ ישראל, ושתהיה האפשרות למי שרוצה ללמוד תורה ללמוד תורה, לא תצליח לצאת מהפלונטר הזה, ואנחנו לא מוכנים לעשות שקר בנפשנו. משה שיינברגר: האם לא היה כדאי לשתף פעולה עם השר כהנא ברפורמות בנושא כשרות ולמתן את ההחלטות שלו? אני אגיד לך את האמת, התשובה היא לא. אני מכיר לא מעט אנשים שעשו את המאמץ הזה ועברו את הנהר הזה והלכו לשבת עם השר מתן כהנא. השר מתן כהנא, הייתה לו עמדה מאוד מאוד ברורה, והוא הלך לשם. הוא לא היה קשוב, הוא ממש לא היה קשוב לשמוע, הוא ממש לא היה מוכן לשמוע. הוא היה ממוקד מטרה. היה מישהו שרצה לנקום ברבנות הראשית לישראל, ניהל מסע נקמות. אותו אחד הצליח לרתום את מתן כהנא לעניין הזה. אם הוא עשה את זה מטמטום או מרשעות – אני לא יודע; מתמימות – אני לא יודע. אני לא דן כליות ולב, אני יודע מה הייתה המציאות. כל מי שדיבר איתו – ודיברו איתו לא מעט אנשים, גם לא מהציבור החרדי, גם מהציבור שלו, ניסו להסביר לו את הנזק. אני יכול להגיד לך עכשיו, אחרי שהחוק עבר, שלהערכתי לחוק הזה בסופו של דבר לא תהיה שום משמעות, ברגע ש-100 רבני ערים חתמו שהם לא ישתפו פעולה והם לא יעשו כשרות בעיר אחרת. בשנה הקרובה זה לא יהיה, ואני מאלה שמאמינים שבשנה הבאה הממשלה הזאת לא תהיה כאן. שאלה: למה שלא נקים יישוב על אדמות המדינה בנגב, ליד הפלישות הבדואיות? עדיף ליד אחד במקום מגוריו של אחד בחקירה. בואו נראה איך אילת שקד תתמודד עם ההתיישבות בנגב. א. אני לא יודע אם אתה יודע, אבל אילת שקד היא שרת הפנים, ובשביל להקים יישוב היא צריכה לקבל החלטה, ובשביל להקים יישוב אתה צריך אנשים שילכו לשם. יש שם יישובים. הבעיה היא ההשתלטות, הבעיה היא לא הקמת היישובים שם. הבעיה היא ההשתלטות, וצריך אומץ לטפל בהשתלטות. נודה על האמת, גם ממשלות קודמות כשלו בעניין הזה, לצערנו הרב. לא בהכול הצליחו לעשות את מה שרוצים. עד היום הזה אנחנו נמצאים – אחד מהאנשים שטיפלו בעניין הזה היה חבר הכנסת בני בגין, שבסוף עבר לתקווה חדשה. לא הצלחנו. הוא גם מנע, הרבה מהטיפול נמנע בגללו, וגם היום לא הצלחנו להגיע למצב של מניעת ההשתלטות בנגב; בטח לא אם חוק החשמל יעבור, כמו שמתכנן חבר הכנסת ווליד טאהא. << קריאה >> שרת הפנים אילת שקד: << קריאה >> יש תוכניות מפורטות. חוק החשמל חל רק איפה שיש תוכנית מפורטת – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן, אבל גברתי השרה, את יודעת, אני מכבד אותך מאוד, באמת מכבד אותך מאוד, ואני לא חושב שזה בהיתממות. אמרתי קודם שגם כשאברהם פורז היה שר הפנים הוא עשה טעויות. התוכניות המפורטות הרי באו בשביל לפנות יישובים שיבואו לשם. מה קורה בנגב היום? יש תוכניות מפורטות, ואף אחד לא מתפנה מיישובי ההשתלטות. זאת אומרת, בעצם מה את אומרת? איפה שהגענו להסדר – למשל, הממשלה החליטה שהולכים לבנות בקו רוחב 35/40 באזור הזה יישוב, והוציאה תוכנית ואישרה את התוכנית. התוכנית מבוססת על מה? ששבע קבוצות מהפזורה הבדואית הולכות להיכנס לשם. מה יקרה עכשיו? דבר מאוד פשוט, כמו שקרה עד היום, אבל ברמה יותר נמוכה, ועכשיו זה יקרה במאסות. אני מודה, אני לא אמרתי שאת אשמה במשבר הזה; אני אומר שזה משבר שקיים. היישוב הזה יחובר לחשמל, כי מה הייתה ההתניה? שיפנו את היישובים האחרים. עכשיו הוא במצב של תוכנית קיימת, היישובים האחרים לא יפונו ולא ייכנסו לתוך היישוב הזה. היישוב הזה יקבל אישור, והיישוב הזה היה אמור בתיאוריה להיות יישוב שמאכלס את כל הפזורה בגזרה שלו – שלוש משפחות. זה בדיוק מה שקרה עם התוכנית שבני בגין הוביל בזמנו, זה בדיוק מה שיקרה עכשיו עם מה שאת אומרת, איפה שיש תוכנית. אני מסכים, אני יודע, אני מכיר את זה, אבל בעיה אחת קטנה – התוכנית מבוססת על זה שאוספים את הפזורה, וזה לא יקרה, כי באותו רגע – ודרך אגב, אני לא יודע אם את יודעת שזה כבר קורה היום. עצם הפרסום גרם להם – הם מרימים שם מבנים בצורה מטורפת. אני לא יודע אם את יודעת מה קרה בחודשיים האחרונים באזור שם, בחודשיים האחרונים. הם כבר לא נותנים ליהודים להיכנס לאזור בגלל זה. יש בנייה מסיבית רק בגלל הדבר הזה. הם מבינים שעכשיו הם יקבלו את העוגה ויאכלו אותה משני הצדדים. << קריאה >> שרת הפנים אילת שקד: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, איפה שיש תוכנית, אני מסכים, אבל זאת המציאות. השרה, באמת, את יודעת שאני מכבד אותך, אני רק אומר לך מה העובדות. << קריאה >> שרת הפנים אילת שקד: << קריאה >> כל בית צריך להפקיד הרבה מאוד כסף. זה לא עובד ככה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> צריך להתנות את זה בפינוי. אותן שבע, שמונה משפחות שסוכם שייכנסו ליישוב הזה – אם הם לא נכנסים ונשארים גם פה וגם פה, אז מה עשינו? << קריאה >> שרת הפנים אילת שקד: << קריאה >> אבל אנחנו יודעים – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אבל מי יאכוף את זה? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא מצליח לשמוע אותך משם, אני מתנצל, השמיעה שלי קצת – אני לא מצליח לשמוע אותך. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הרי אתם לא אוכפים על כולם. מה זאת אומרת זה תלוי? אף אחד לא יאכוף את זה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, מה זה תלוי? ברגע שיש תוכנית – אני מסכים, אבל התוכנית מבוססת – הרי איך זה עובד? המדינה באה ועשתה תוכנית באזור הזה, לצורך העניין, ואמרה: אנחנו מתכננים את זה בשביל שבעת היישובים. מה שקורה – למה זה לא נגמר תמיד? כי שבעת היישובים לא מתפנים. << קריאה >> שרת הפנים אילת שקד: << קריאה >> בוא אני אסביר לך מה אנחנו עשינו בניגוד לממשלות קודמות. אני אומרת פה שלקחנו את ההחלטה של ממשלת נתניהו וגנץ – שהייתה נכונה – את ההחלטה להקים שלושה יישובים בנגב התנינו בכינוס הפזורה. רק אם 70% מהם חותמים – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> בואו נראה שזה עובר. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל התוכנית עברה בלי 70%, זה מה שאני אומר לך. במצב התכנוני את צודקת, אבל המצב התכנוני זה בדיוק הבעיה. עכשיו המצב התכנוני של היישוב הזה הוא בסדר, הם מתחברים לחשמל, והתנאי שאת אמרת לא מתקיים, כי התוכנית כבר עברה. << קריאה >> שרת הפנים אילת שקד: << קריאה >> לא, לא. חוק החשמל הרבה יותר רלוונטי לערים במרכז ובצפון. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תצטרכי למצוא את הדרך – ואני לא מאמין שרע"מ יסכימו – שאת מתנה שהתוכנית נמצאת בתוקף רק אחרי שהפזורה עוברת. הרי שנינו יודעים שזה לא יקרה, וזה לא תלוי בך, כי הממשלה מתפרקת, ועוד פעם, יקרה אסון – ביבי יחזור. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא, אבל מי יאכוף את זה? עד היום לא אכפו כלום. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אין דרך. עזוב לאכוף. אכיפה זה עוד בעיה. היא לא אשמה, היא לא המציאה את הבעיה של אכיפה. הבעיה תהיה שעברה תוכנית ולא עברה את הדבר הזה. מרים בוסקילה מבת ים: הגיע הזמן שתפנו גם לציבור המסורתי בבחירות ותשקיעו בו. התשובה היא: אנחנו מראש אומרים את זה, אנחנו הולכים עם הליכוד – ולא עם נתניהו, דרך אגב, ושיחזרו על זה עשר פעמים ויגידו, נתניהו מבחינתנו הוא לא האליל. אנחנו הולכים עם הליכוד בגלל שהוא מייצג את הציבור המסורתי, לא בשביל לקבל קולות מהציבור המסורתי. אנחנו הולכים עם הציבור המסורתי ודואגים לו בגלל המפלגות שמייצגות אותו, ואנחנו לא מנסים עכשיו לייצג מישהו אחר. אנחנו נמצאים שם. אלי כהן מרחובות: אחרי שהתקציב עבר נראה שהממשלה יציבה מתמיד. האם אתה חושב שיש סיכוי שתפתיעו ותצליחו להפיל אותה, או שנערכתם לשנים ארוכות באופוזיציה? א. אנחנו לא נבהלים להישאר שנים ארוכות באופוזיציה. היינו שם, טוב לנו שם. אני חייב להגיד לכם שלי הרבה יותר נוח שם, באמת הרבה יותר נוח שם, ואני לא צריך להרים ידיים על דברים שאני לא מסכים איתם ולא מאמין בהם – ובקואליציה, מה לעשות, אתה מחויב גם לדברים שאתה לא מאמין בהם. זה, קודם כול. אני רוצה להגיד לך משהו אחד – אמרתי את זה גם קודם ואני אגיד את זה בקצרה שוב: בדיוק הפוך. אני מאלה שהאמינו מהרגע הראשון שהממשלה תתחיל ליפול לא על ידינו. היא תתחיל ליפול מבפנים, רק אחרי שהתקציב יעבור ורק אחרי שיעברו את הבום ואת המלחמה הזאת של רק לא ביבי. אתה יודע, זה כמו ישראל במלחמת ששת הימים: ניצחנו, אחר כך פתאום משה דיין ברח מהר הבית, ברח מפה, ברח משם, פתאום התחלנו להיבהל, ולא נכנסים לשטחים וכן נכנסים לשטחים. אחרי שניצחו במלחמה הגדולה, כנראה, אז זה יתחיל. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני מסכים עם זה, אני גם אמרתי את זה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מעריך שזה ייקח כמה חודשים והדבר הזה ייפול, אבל גם אם לא, אני לא נבהל. מנחם מירושלים: מה דעתך על המלצות הביניים של ועדת החקירה לאסון מירון? היא ברחה מהמהות. רבותיי, הוועדה הזאת ברחה מהמהות. אם ממשלת ישראל לא תקבל החלטה על השקעה מסיבית בתשתיות במקום הזה – לא נעים לי לומר ולא נעים לי להשוות. אף מגרש כדורגל רציני בליגה לאומית לא היה נראה כמו שהמקום הזה נראה, ומגיעים פחות אנשים. לשם מגיעים מיליוני אנשים, זה המקום המתויר מס' 2 במדינת ישראל, והוא נראה כמו אני לא רוצה להגיד מה. אם המדינה לא תיקח על עצמה להשקיע שם בתשתיות, לא יקרה כלום, וחבל שהוועדה לא נכנסה לעניין הזה. אני שמח על כמה דברים שהם אמרו שם, אבל על שאר הדברים אני חייב לומר שאני לא – החלק הזה חסר, עיקר חסר מן הספר. יש פה גב' אורנה פרץ מקריית שמונה, פעילה חברתית, והיא פונה גם על הנושא של המרכז הרפואי בפריפריה. אני חייב לומר לך את האמת, יושב לצידי ידידי אופיר כץ בוועדת הכספים ובעוד ועדות ומייצג את הנושא הזה בגאון. אנחנו משתדלים לעזור לו, לתמוך בו, לפחות לא להפריע. בכלל כל הנושא של התחשיב הרפואי הוא גם אחת השערוריות בעיריות, כמו שאמרתי. כל הנושא של ה-cap הוא שערורייתי, הוא עבר אפילו עם תיקון לרעה בחוק ההסדרים האחרון. הוא דבר שערורייתי בפני עצמו. הוא תרגיל לא מכובד של האוצר, לדעתי מול משרד הבריאות מאוד חלש. שר הבריאות כנראה מאוד חלש; הוא חזק על דברים אחרים, אבל לא על הדברים האלה, לצערי הרב, ולכן הנושא הזה לא התקדם. בנושא של קנביס רפואי אני חושב שיש בלבול גדול מאוד בציבור. יש כאלה שרוצים לפתוח את הקנביס בכלל, ויש כאלה שרוצים לטפל בקנביס הרפואי. אני מאלה שמאמינים שהנושא של הקנביס הרפואי צריך לבוא לידי פתרון. השוק השחור והאנשים שצריכים אותו חייבים להיות מופרדים, חייב להיות הסדר אמיתי לאלה שצריכים אותו בצורה מוסדרת, ולא התרגילים שיש היום. לא מחכים לרופא ארבעה חודשים לקבל אישור חדש, ואז בינתיים צריכים לקנות את זה בשוק השחור. לא כל ההתנהלות שקורית היום. אני מקווה – ואמרה את זה קודם יושבת-ראש ועדת הבריאות – אני לא יודע למה שרן השכל לא סומכת עליה והיא נשארת יושבת-ראש ועדת הבריאות. אז יקימו ועדת קנביס, לא יקימו. עוד כמה ועדות? דוד, אתה, יש לך ניסיון בקטע. עוד כמה ועדות הם הולכים להקים פה בחודשיים הקרובים? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הרבה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הרבה ועדות הם הולכים להקים. אז בוועדה הזאת דרשנו היום שיהיה נציג מיהדות התורה, ואנחנו נעשה הכול בשביל שהדבר הזה יהיה. את לא חרדית, ונושא הדת והשבת חשוב לנו הכי בעולם. אנא, אל תילחמו עליו. אנחנו נלחמים, בשביל זה אנחנו פה, ובשביל זה ויתרנו על הרבה מאוד דברים, כולל, כפי שפורסם, הצעה שהייתה – לא לנו, למי שהייתה, כי לנו אפילו לא העזו להציע את זה, ידעו שאנחנו לא נקבל את זה – של כמעט מיליארד שקל תמורת הימנעות בתקציב של שניים-שלושה חברי כנסת, ולא הסכמנו. משה גולדשמידט מרמת השרון, על מכירת אלכוהול, יינות בסופרים אחרי 24:00, אחרי 23:00 – אני חושב שזה דבר נכון, וצריך לטפל בזה, ונשתדל לראות מה אפשר לעשות. משה גולדשמידט מרמת השרון: הטילו מס על הפלסטיק החד-פעמי. המס משוקלל לפי משקל. השאלה היא מדוע בכוסות קרטון לא מורידים מהמשקל את אחוז הקרטון, שהוא ודאי מתכלה ואינו מזהם את העולם. צריך לקבוע שהמס יהיה רק לפי אחוז הפלסטיק שיש בכוסות הללו. אתה שואל באמת שאלה מצחיקה. אתה שואל על פקידי האוצר שעשו תחשיב כלכלי, לא דיברו, לא מעניינת אותם איכות הסביבה, לא עניין אותם איכות הסביבה. זה לא חוק שנוסד לאיכות הסביבה. במדינות אחרות בעולם, כשרצו ליצור חוק לאיכות הסביבה, יצרו אלטרנטיבות, יצרו סבסוד של במבוק, יצרו סבסוד של דברים אחרים, עשו מס צולב – זאת אומרת שהמס יממן את הדברים האחרים שלא מתכלים. לא עשו את זה. לא התכוונו לזה. אף אחד לא התכוון לדבר הזה. אליאור כהן מבת ים: הכול יודעים שגם אם הימין והדתיים יקימו ממשלה בת 65 אצבעות, לא יעזור שום דבר כל עוד בג"ץ יושב על ההגה. אם כן, מדוע לא מריצים באיזה אופן מסוים החלטה משותפת שביומה הראשון יילחמו בבג"ץ? כל העסק מכור בעיקרו? התשובה היא – אני חייב לומר לך שלפני 15 שנה יהדות התורה הייתה לבד, בודדה במלחמה בבג"ץ, יחד עם ש"ס קצת; אולי הרבה. יהדות התורה וש"ס. אף אחד לא הסכים לתת כתף במלחמה הזאת. הליכוד, דרך אגב, התנגד מסורתית לעניין הזה, למי שלא זוכר. קרה מה שקרה בעשור האחרון, וגם שאר המפלגות הגיעו להבנה הזאת של גוש הימין. עכשיו, הייתה תקלה ב-2015, שהייתה איזושהי מפלגה שאף אחד לא מבין עד היום, מעשה שמיימי לא מובן, איך איש כמו משה כחלון נפל לפח הזה והפך להיות למגיד בית המשפט העליון. אף אחד לא מבין את זה. הוא כנראה חלם שזה יביא לו קולות מהמרכז. בסוף הוא התרסק כמו שהוא התרסק. אבל אנחנו היום נמצאים במצב הרבה יותר ממה שהיינו לפני עשור. אנחנו נמצאים היום במצב שיש היום פה בכנסת 59 חברים שמבינים את הסכנה. היו בכנסת הקודמת 59 חברים שהבינו את הסכנה – משהו שקרה בחמש-שש-שבע-שמונה השנים האחרונות. הייתה לנו את הבעיה עם כחלון. אין ספק שכשהעסק התהפך והסתדר, ומה שקרה בפעם האחרונה עם המעבר של קולות מימין לשמאל ייפסק, הדבר הזה ישתנה, ונושא פסקת ההתגברות ונושא הדבר הזה יעלה בצורה ברורה. הוא כמעט קרה ב-2019, ואתה בטח זוכר את זה ב-2018. הייתה הבעיה עם כחלון – אני מקווה שלמדו מהטעות של כחלון שהדבר הזה לא נכון, הוא לא טוב לא לציבור הדתי, לא לציבור המסורתי ולא לציבור הימני במדינת ישראל, ולכן הדבר הזה עומד להשתנות. שלום, הרב פינדרוס, שמי מאיר ברון, ממודיעין עילית. שאלתי: למה כשהוקמה ממשלת זדון עשו רעש ובלגן מטורף, פרוש קרע את החולצה, ועכשיו זה נראה יותר רופף, וכאילו לא עושים כמו שעשו כשיאיר לפיד היה שר האוצר? בוא אני אגיד לך: העולם משתנה. אתה לא נלחם היום בחרבות ורמחים ואתה לא נלחם בסוסים ופרשים, אלא נלחמים אחרת היום. היום נלחמים מלחמות עם מטוסים, עם טנקים, עם לוויין. גם האויב למד. גם בתקציב היום הביאו תקציב יפיוף כזה, לא גילו מה קיצצו. עד היום רוב הציבור בישראל לא יודע מה קיצצו. אני חושב שחוץ משלמה קרעי אף אחד לא יודע שבחינוך המוכר שאינו רשמי הורידו 84 מיליון שקל. אני לא חושב שיש מישהו פה שיודע את זה כמעט, חוץ מכמה חברי כנסת בודדים – 84 מיליון שקל מהמוכר שאינו רשמי לבד. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> רק זה מה שעשו? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, רק אמרתי דוגמה. בסמינרים הורידו 35 מיליון שקל, בגני הילדים הורידו עוד איזה 40 מיליון שקל. אני אתן לך מלא סעיפים קטנים. עשו את זה בתחכום, לא באו ואמרו: ואללה, נמחק את תקציב הישיבות. לא, לא, לא, אנחנו יפים. איך כתוב? החזיר אמר: טהור אני, אני מפריס פרסה, אני בסדר. לא נגענו, בקצבאות הילדים לא נגענו. לא נגענו. רק אתה יודע, בקטנה הורדנו – איך קוראים לזה? תקציבים קואליציוניים? שזה אחד הבלופים הכי גדולים, מי שיודע איך התקציבים הקואליציוניים עבדו. מה זה היה, הרי? הרי היו מנהלים משא ומתן עם האוצר עד הרגע האחרון. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> פינדרוס, קצבאות ילדים לא הורידו לא בגללכם, בגלל הערבים. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> עזוב. אני אומר שהם עובדים מתוחכם. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני אומר את זה כדי שתדע. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> עובדים מתוחכם. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> מה היה עושה להם עבאס. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> עכשיו הם באים ושואלים למה זה. בתחכום הזה אתה צריך לעבוד עם אותו תחכום. אתה צריך לעבוד עם אותו תחכום. אז אתה צריך לצעוק, אני יודע מה. אצלנו עובדים עם אותו תחכום, אין מה לעשות, לפעמים אתה צריך לעשות פיליבסטר. ההוא צועק: מה אתה רוצה ממני. אתה יודע, הדבר שהכי הטריף אותי היום זה שקמו – יושב-ראש הכנסת: אין ועדת אתיקה כי האופוזיציה לא משתפת פעולה – ושאלתי אותם: למה עשו כזה סוג ועדה? כי האופוזיציה לא משתפת פעולה. שאלתי את הייעוץ המשפטי: לא הבנתי, מי ממנה פה ועדות? מי מנהל פה את החברים, הקואליציה או האופוזיציה? מה זאת אומרת אנחנו לא שיתפנו פעולה? מי מינה? מי עשה את הדבר המעוות, הנוראי הזה? שאלתי אם הולכים לתת לנו, במקום בוועדת הקנאביס, עוד חבר בוועדת המדע. יכול להיות שבמעמד האישה הם הולכים לפצות אותנו שוב. לא, הצענו הצעה ליריב לוין. מה זה משחק המילים האלה? אז אני אומר, בוא, בתחבולות תעשה לך מלחמה. אז כן, להודיע שלא ממנים חבר לוועדת האתיקה, כן נראה לכם, לא נראה לכם – זה מה שאנחנו עושים. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> המשך בשבוע הבא. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> מה, אתה לא מקצר קצת, פינדרוס? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> יש לי אולי שתי שאלות אחרונות שאני חייב. אני אנסה קצת לקצר. אני אנסה לקצר, באמת. יהודית מארצות הברית שואלת אותי: האם זה לא טוב שהרבנות – הרי ברבנות יש בעיות. היה עכשיו נושא של ביטול קידושין, שהיה על זה פולמוס גדול. יש בעיות ברבנות, אף אחד לא אומר שלא. דרך אגב, בכל מערכת ממסדית יש בעיות. למה אתם לא בעד לבטל? מה אכפת לכם? מחריבים את הרבנות – מה זה אכפת לכם כחרדים? הרי אתם כחרדים לא משתמשים בשירותי הרבנות, אתם משתמשים בשירותי הבד"צים. מה זה אכפת לכם? הרי יש שם בעיות ויש שם דברים לא טובים, ודברים שמצריכים – לא, לא. בוא, אני אגיד לך משהו אחד, אמר את זה מי שידוע בשם הגר"א מווילנא, שהגלות האחרונה היא גלות הערב רב. עכשיו, מה זה אומר גלות הערב רב? זה נשמע כזאת מין קללה. אמרת ערב רב – ערב רב זה אומר שטוב ורע מעורבים. זה מבלבל. יש דברים טובים ויש דברים רעים. יש דברים שהם יותר טובים, יש דברים שהם פחות טובים. עכשיו, זה נכון שרבנות ממלכתית במהותה היא בעייתית, כי ברגע שהרבנים כפופים לממלכה, היא בעייתית. רב לא אמור להיות כפוף. רב אמור להיות עצמאי, הוא לא כפוף. הוא לא צריך להיות חלק מהמשחק הפוליטי. הוא לא אמור להיות חלק מהדבר הזה. כי מה שקורה במועצת גדולי התורה – שם זה הפוך: אנחנו כפופים אליהם, לא הם כפופים אלינו. אנחנו לא ממנים אותם אפילו, הם ממנים אותנו. מרכז הליכוד שלי, להבדיל, זה מועצת גדולי התורה. אם מועצת גדולי התורה לא חותמת על המינוי שלי, אני לא נכנס לרשימה, לא יעזור כלום. אני יכול לעמוד על הראש. ואני גם לא ממנה את מועצת גדולי התורה, היא ממנה את עצמה, אני בכלל לא בעניין. עכשיו, זה תיאורטית דבר טוב. אבל – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתה גם הולך לבר-מצוות שלהם ולאירועים שלהם. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, לא, גם לא. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתה לא הולך? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> גם לא. לא. הם גם לא קוראים עיתונים, אז זה גם לא רלוונטי מה עשיתי בכנסת. זה לא רלוונטי. אבל יש דבר אחד שצריך להבין אותו, כמו שאמרתי קודם. יש במדינת ישראל, למי שלא יודע, 22% ציבור מסורתי. זה שני מיליון איש, ושני מיליון איש הם באמת תמימים, הם לא מכירים פרטים. אתה מתחיל להסביר להם מה זה חסה כזאת, חסה כזאת – זה מבלבל אותם, הם לא מבינים. הם יודעים מה זה כשר. אימא שלהם אמרה להם לאכול כשר, רוצים לאכול כשר; אתה מתחיל להיכנס איתם לכל מיני פולמוסים – הם לא מבינים. ולאנשים האלה צריך משהו ממלכתי. יש משטרה – יש לי הרבה תלונות על המשטרה. המשטרה רקובה – אני לא קם מחר בבוקר ואומר: אין משטרה בישראל, כי אוי ואבוי, יהיה פה – גם ככה יש בלגן איתם, אבל אם אני אגיד שלא יהיה, זה יהיה אוי ואבוי. אותו דבר בשביל הציבור הזה, ובגלל האחריות שלנו לציבור הזה אנחנו חייבים להמשיך עם הדבר הזה. שנייה, רק עוד שתי שאלות קצרות. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אמרת שתיים ועברה אחת. מה, אתה מוסיף? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> השאלה הבאה היא גם כן: איך יהודים גוזרים גזרות כל כך קשות? הרי לא יכול להיות, הם רחמנים וגומלי חסדים. אז הרב שמיל, אני אומר לך כמו שאמרתי לך קודם: גלות הערב רב היא הגלות הקשה ביותר, כי זה מעורבב. זה נראה לך טוב ורע, אתה לא יודע, אתה מתבלבל. הוא מחייך אליך, לא מחייך אליך, אתה לא יודע איפה אתה נמצא. המזל שלנו הוא שיש לנו דעת תורה איך להתמודד עם זה. יוסף יצחק מגבעת שמואל – אני חושב שזו השאלה האחרונה; אולי תהיה עוד אחת אבל אני אנסה לסיים: למה דגל התורה לא מגישה בג"צים על כל חוק ההסדרים וכל רמיסת האופוזיציה בלי שבג"ץ יאשר ואז יהיו תקדימים משפטיים ותוכלו לנהוג כך בעתיד? אני רוצה להגיד לך משהו אחד. אתה יודע, היה דיון כזה עכשיו, היה בג"ץ. דוד ביטן יודע, ישבתי איתו בדיון, כבוד היושב-ראש, ואני אמרתי לו: אני לא הולך, כי לא מאמין. ואמרו: אולי אם ילכו יהיה תקדים. ואני אמרתי להם: הם יותר מתוחכמים, לא יהיה תקדים. ומה באמת קרה? בג"ץ לא פסק שזה בסדר, שיחק את המשחק עד הסוף, בשביל שאם מחר בבוקר אנחנו נחזור, הוא יוכל לפסוק שזה לא בסדר. הם הרבה יותר מתוחכמים. סיפרתי את זה בעבר במליאה, אבל אני לא אחזור על הסיפור הזה עוד פעם, אני אחזור על זה בהזדמנות, כי שלמה קרעי צריך לעלות לנאום אחריי ואני רוצה לפנות לו את הזמן שיוכל להגיע הביתה בזמן. הדבר הזה – יושבת שם חבורה מתוחכמת, אחלה אחלה מתוחכמים, פוליטיקאים מדרגה ראשונה. כל מפלגה הייתה לא מתבאסת מכאלה פוליטיקאים. הם משחקים את המשחק הזה. למי שלא זוכר, ליולי אדלשטיין הוציאו צו תוך שש שעות. אצלנו הם חיכו איזה חודש עד שהם אמרו: כשיעבור ה"רק לא ביבי" הזה, שיעבור התקציב כבר, ואחרי זה נראה. מרחו את זה והוציאו פסק דין מוזר, שאתה לא יכול להשתמש בזה לכלום, זה לא תקדים לכלום. נכון, דוד? אתה מכיר את זה. אתה הרי הגשת את העתירה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> יש בזה משהו, כן. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> דאגו שלא יהיה כלום. חבר'ה, הם מתוחכמים, הם מתכוונים. אתה לא הולך לאויב ומבקש ממנו סעד. הוא האויב, תכניסו את זה לראש שלכם. הבניין הזה הוא האויב מס' אחת. הוא אפילו לא ערב רב, אין שם טוב ורע מעורבים; הוא אויב ממוקד מטרה בצורה ברורה. הוא עושה את זה בתחכום, בצורה מדורגת. הוא פוסק תמיד – הוא בודק את הדופק הציבורי עד איפה הוא יכול למשוך את החבל. הוא מושך בדיוק את החבל, הוא משחק את המשחק, כמו שדוד שיחק איתכם וחיכה חודש, חודש וחצי, עד שהוא ערבב אתכם בפסק שלו. הוא עושה את אותם דברים, וכפי שהוא עשה לי בחוק ההאזנה בביתר – תאמינו לי, את זה אמרתי תמיד, הרב גפני הזהיר אותי אז לא ללכת, לא שמעתי בקולו ואכלתי אחר כך את הלב. ובזה אני מסיים. שאל אותי יהודי מפתח תקווה: האם בתור תושב העיר העתיקה הייתם עדים לאירוע החמור שאירע אתמול שבו נרצח אליהו דוד קיי, ועד כמה רגוע השטח שם? התשובה היא כן, זה 60 מטר מהבית שלי, 70 מטר מהבית שלי, ממש קרוב. זה ממש סמטה ממני. לצערי הרב, פיגוע מזעזע מאוד. השכנים שלי חוו, השכנות – אנשים שגרים לידי חוו את המחבל עובר לידם, ורק אחר כך קלטו שהוא זה שעבר לידם ובנס הם ניצלו. סיפור מפחיד מאוד, מדאיג מאוד. דרך אגב, זה חלק מאוזלת ידה של המשטרה, למי שלא יודע, ואני עמדתי פה על הבמה הזאת ואמרתי את זה גם לראש הממשלה לשעבר נתניהו בישיבת סיעת יהדות התורה, כשהוא היה בתחילת חודש אייר. אמרתי לו על ההתנהלות של משטרת ישראל בירושלים שהולכת לגרום לדברים האלה, ולצערי הרב זה חלק מהעניין. אבל כפי שאמרתי בנאומי הקודם כאן הלילה, לא פחות מזה – הזלזול שלנו והקלות שאנחנו מקילים באותם אנשים שבאים ומבזים את הכותל. אני אכן אומר גם לאזרחים ששאלו שאלות תודה רבה, גם לך, אדוני היושב-ראש, על הסבלנות בשעת לילה, וגם לגברתי השרה על הסבלנות. אנחנו נשמח לשמוע דברי חוכמה מפי עמיתי החכם שלמה קרעי. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה, כבוד הרב פינדרוס. חבר הכנסת שלמה קרעי. כמה אתה? << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> מה שפינדרוס – אני אותו דבר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אמרת חצי שעה. אתה רוצה להוסיף? תמשיך לדבר כאילו על הזמן של פינדרוס, אחר כך אני אוסיף. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> סגור. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אתה, אין לך שאלות מהקהל, אני מקווה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, היום ויתרתי. שעה זה לא מספיק בשביל שאלות מהקהל. שעה זה בקושי מספיק מה שלי יש לומר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> או-הא, אני כבר מתכונן. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבר הכנסת פינדרוס, תודה על דברי החוכמה ששמענו ועל הניתוח המעמיק שלך. אדוני היושב-ראש, אני אפתח בפרשת השבוע, אסיים בפרשת השבוע, ובאמצע אנחנו נכניס את העניינים האקטואליים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> העניינים הפוליטיים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> קראנו: "הצילני נא מיד אחי מיד עשו". יעקב אמר: עשיו יכול לבוא אליי בשתי דרכים: בדרך של אחי, לשחק אותה אח שלי אבל להכניס לי את הסכין בגב, ויכול לבוא אליי כמו עשיו, יכול לבוא אליי באופן שבו הוא בא למלחמה גלויה. הם, בממשלה הזאת, כביכול רוצים להציל אותנו מעצמנו – חוקים אנטי-דמוקרטיים שיחסמו את חופש הבחירה של הציבור. הם אומרים: אנחנו מבינים, אנחנו אחים שלכם, אנחנו רוצים להגן עליכם מפני עצמכם. העלאות מיסים כדי לחנך את האוכלוסייה החלשה איך לנהוג, עם מה לאכול, חד-פעמי, שתייה מתוקה, העלאות בתחבורה ציבורית, מס גודש – כל הדברים שבסוף איכשהו מתנקזים לכך שהקופה של האוצר מתמלאת, ודווקא מהחלשים ביותר. חכמים אמרו בפרקי אבות: "הוו זהירים ברשות, שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן. נראים כאוהבים בשעת הנאתן ואין עומדים לו לאדם בשעת דחקו". ובדיוק על אנשים מהסוג הזה, שבאים: אחיי, אנחנו אחים שלכם, אנחנו רוצים לדאוג לטובתכם, אנחנו נקבע לכם מה תעשו, מה תאכלו, מה תשתו, במי תבחרו, אנחנו יודעים, רוצים להציל אתכם מידי עצמכם – על אנשים כאלה התפלל יעקב כשהוא אמר: "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך – – – הצילני נא מיד אחי מיד עשו". נכון, אתה מוזמן לשיר, אדוני השר. מה זה "קטונתי"? נתמעטו זכויותיי על ידי החסדים שעשית עימדי. מזה למדו בגמרא: רבי ינאי אומר, "לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס". למה? "שמא אין עושין לו נס. ואם עושין לו נס – מנכין לו מזכויותיו". אדם צריך להיזהר, לשמור על עצמו, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, אם בענייני קורונה אנחנו עוסקים. בכל מקרה, יעקב מבקש שהקדוש ברוך הוא יציל אותו, ומפרט את בקשתו: הצילני, בין שיבוא אליי כאחי וינסה לפגוע בי בכסות של אוהב או לקלקל את מעשיי בחלקלקות לשון, ובין שיבוא אליי כעשיו וכאויב למלחמה. זאת הייתה התפילה של יעקב, וזה גם דוד המלך בתהילים – יש פירוש שדומה לעניין הזה, שהוא אומר: "ה' לי בעזרי ואני אראה בשנאי". מה זה אומר? אומר לו הקדוש ברוך הוא: אתה תעזור לי להתמודד עם אלה שנראים כאילו הם באים לעזור לי. אלה שאומרים לי: אנחנו לטובתך באים, אנחנו רוצים רק שתצליח, אנחנו רוצים רק שאתה תבחר את הבחירה הנכונה – הם הכי מסוכנים, הם "ה' לי בעזרי ואני אראה בשונאי". עם השונאים אני כבר יודע להתמודד לבד. יש סיפור, יש כאן הספר "אוצרותינו", שממחיש את העניין הזה. אומר רבי רחמים חי חוויתה הכהן: אם בא אליך מישהו ומשכנע אותך שוב ושוב שהוא חפץ בטובתך ואין לו מכך שום הנאה, תדע שצריך להיזהר ממנו. כשהממשלה באה ואומרת: אנחנו רוצים בטובתכם, לא מרוויחים כלום, אנחנו רק לטובתכם באים, להגביל את הכהונה, להגביל את חופש הבחירה, אנחנו באים בטובתכם – צריך להיזהר. זה מעורר חשד. מסופר בספר "אור הלבנה" משל על כך: עשיר אחד היה רוכב על סוס אביר ופניו אל הכפר לקנות עז חולבת שתדור בחצרו. קנה עז ותלה בצווארה פעמון, קשר חבל לזנב הסוס, חיברו לסרט הפעמון ושב לעירו שמח וטוב לב, כשהעז מתנהלת בעקבות הסוס. כל זמן – – דוד. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> שומע, שומע. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – הוא שומע את הפעמון מקרקש מאחוריו, הוא מבין שהעז עדיין הולכת אחריו, הוא קשר לה פעמון. עקבו אחריו שלושה גנבים והתחרו ביניהם. האחד התפאר כי יכול הוא לגנוב לעשיר את העז בלי שירגיש, השני הבטיח שיגנוב את הסוס, והשלישי הבטיח שהוא יגנוב את החליפה ואת הארנק של העשיר, של אותו אחד. החליטו הגנבים לגשת למלאכה. הראשון עקב אחרי העשיר, באמצע הדרך שלח ידו, הוריד בזריזות את הפעמון מצווארה של העז וקשרו לזנב הסוס, ואת העז לקח לעצמו. דנדון הפעמון המשיך להצטלצל והוא לא חשד בדבר, בטוח היה שהעז מהלכת בעקבות הסוס. רק כשעצר למנוחה נחרד לגלות שהעז כבר לא נמצאת ומישהו גנב לו אותה. השני כבר המתין לו במקום, ראה אותו מדוכדך ואמר לו: למה אתה עצוב, אדוני? העשיר סיפר לו על העז שנשדדה ממנו. אמר לו אותו אחד, הגנב השני: טוב שסיפרת לי, ראיתי אדם הבורח עם העז לכיוון השני, אשמור על סוסך ורוץ אחריו. העשיר רץ בכל כוחותיו, ואין עז ואין גנב. חזר למקום וראה שגם הסוס לא נמצא. הלך רגלי הלוך ובכה והגיע לבאר מים חיים, והינה אדם עומד על שפתה, מביט לתוכה ודמעותיו נמהלות במימיה. מה קרה שאתה בוכה? אמר לו שהארנק שלו, צרור כספו, נפל לתוך הבאר והוא לא יודע מה לעשות. העשיר מצא חבר לצרה – אומר לו: לי גנבו סוס ועז. אז אומר לו הגנב השלישי: הבלים, מה הבעיה? אם רק תצליח להעלות לי את הארנק מתוך הבאר אני אשלם לך על הסוס ועל העז שגנבו לך. אותו עשיר הוריד את החליפה ואת הארנק, שם אותם על שפת הבאר וצלל לתוך הבאר לחפש לגנב השלישי את הארנק. כשהוא עלה החוצה, לא מצא לא את החליפה ולא את הגנב ולא את הארנק. על אנשים כאלה אמר ינאי המלך לאשתו: אל תתייראי לא מן הפרושין ולא ממי שאינם פרושין אלא מן הצבועין, שדומין לפרושין, שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. אלה שבאים אליך, כביכול הם רוצים את טובתך, הם נראים כמו אנשים הגונים, אבל הם מחפשים רק את טובת עצמם על חשבונך, וזה פרשת השבוע. אני רוצה לדבר על צבוע אחד, אחד מיני רבים בממשלה הזאת, שעמד כאן היום מעל הדוכן במופע מביש של מוסר כפול ושל צביעות. אדוני היושב-ראש, בשעה כזאת מאוחרת אני רוצה לפנות לאזרחי ישראל, שעוקבים, שדואגים, שחוששים לעתידה של מדינת ישראל. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> ושערים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ושערים, ויש הרבה ערים. << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> הם ערים מדאגה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הם ערים מדאגה, נכון. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> כן, אבל הדאגה זה מכם, לא מאיתנו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הם רואים אותך יושב כאן, אדוני השר – – << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> מבזבוז משאבי המדינה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – הם רואים את הכיסאות הריקים של הממשלה, שהם תמיד ריקים כאן, כי אתם ממשלה מנופחת ונורבגית. << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> הממשלה ישנה בלילה טוב כדי שבבוקר תהיה ערה ורעננה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הלוואי שהייתם עושים משהו. הלוואי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הממשלה לא נמצאת כאן. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אבל אתם לא עושים. << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הממשלה לא נמצאת כאן. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אתם ישנים בלילה וישנים ביום, אתה מבין מה הבעיה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הממשלה לא נמצאת כאן לא בבוקר ולא בלילה – – << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – לא השרים ולא הנורבגים שהחליפו אותם. ממשלה מנופחת – – << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> הנורבגים לא, אבל – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – בזבזנית. << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> הפינים פה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כולנו ראינו כאן את ההצגה המביכה וההיסטרית של גדעון סער. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הוא שונה – הוא נורבגי שנהיה שר. << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> אני לא נורבגי – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> ייחודי. << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> – – אני לא פיני ואני לא שבדי. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אה, אתה בסוף התפטרת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא לא נורבגי. << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> כן, אני התפטרתי מהרשימה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> בהתחלה הוא היה נורבגי, אבל הוא התפטר כדי להכניס נורבגי אחר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר. << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> לא, כדי לתת לחיפאית להיכנס, לנעמה לזימי. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אז הוא יעני הכלאה מיוחדת בין נורבגי ללא נורבגי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> והוא היחיד מכל הממשלה ומכל חברי הכנסת הנורבגים שנמצא כאן בעבודה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הוא תורן עכשיו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> גדעון סער עלה לכאן, מעוות מציאות, רועד מהתרגשות ואובססיה. באמת, אני רואה את גדעון – איך שהוא רואה את ביבי, שומע על ביבי, זה מטריף אותו, וכבר התחלתי לדאוג לבריאותו. הרי מה יש לאיש הזה חוץ מנקמה, חוץ מהאובססיה המביכה למנהיג שלא רואה אותו ממטר, בשום פרמטר, בוודאי שלא בפרמטר של תמיכה בעם? עצוב בעיניי שמי שלפני כמה שנים עמד כאן מול חברי מפלגת העבודה וקרא להם "סמרטוטים מארץ הסמרטוטים" הפך לכזה בעצמו, סמרטוט של התקשורת ושל מערכת המשפט. המערכת שהוא עומד בראשה, שמאתרגת אותו כל עוד יעשה כדברה, היא מערכת חולה, מושחתת ואנטי-דמוקרטית. מחר אמורה הוועדה לבחירת שופטים בראשותו, בראשות סער, לבחור ארבעה שופטים לבית המשפט העליון. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הוא לא דחה את זה בסוף? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא יודע. אם דחה – דחה. לא משנה – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אמרו שהוא דוחה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אם זה מחר, מוחרתיים, עוד שבוע, עוד שבועיים. ארבעה שופטים. אבל אל תדאג. שר המשפטים שלנו, הימני – או-הו, איזה ימני הוא, עד כדי כך שהוא עושה הכול כדי שכל אותם ארבעה שופטים יהיו פרוגרסיביים, קיצונים, בדמותם של שופטי העליון שעוזבים. מילא, אם לא הייתה לו דרך לעצור את זה – בסדר, אין לו דרך, יש רוב בוועדה גם בלעדיו. לא, אבל יש לו דרך. הרי הוא שקבע שצריך רוב של שבעה מתוך תשעה. חשבנו שאת מה שהוא קבע – הוא עשה את זה לטובת המחנה הלאומי, לטובת הדמוקרטיה, לטובת להכניס ייצוג הולם בתוך בית המשפט, אבל היום המעשים מוכיחים שבדיוק להפך – שכל מה שהוא עשה, עשה רק בשביל עצמו ובשביל המערכת המאתרגת והמאותרגת שלו. יש לו הרי שלושה: שקד, שהייתה כאן קודם, רוטמן וסער. הם שלושה שיכולים לחסום את המינויים האלה. הם אמורים להוות חסם מפני כל מינוי שלא מתאים לימין, מפני כל מינוי שהוא לא שמרני. יש לנו כלל שאומר: היעדר הטוב, טוב ממציאות הרע – עדיף לנו שלא יהיה טוב מאשר שתהיה מציאות של רע. עדיף שלא ימנו שופטים, שיהיה בבג"ץ חסר בשופטים – החסר משוגעים אני? שיהיו חסרים שופטים אבל שלא יהיו שופטים פרוגרסיביים שמנסים לחתור תחת יסודות הדמוקרטיה. אפילו במקרה הגרוע, לפחות שהיו עושים פשרה: שניים פרוגרסיביים, שניים שמרנים. אבל סער ימני, סער זה הימין האמיתי והממלכתי, ולכן הוא ידאג להתיישר עם השופטים, להתיישר עם אותם שופטים פרוגרסיביים, עם אותם אלו שרוצים למנות כאלה שימשיכו לסרס את הכוח, לסרס את הרשות המחוקקת ואת הרשות המבצעת, שחושבים שהם השליט האמיתי, שימשיכו את הדריסה של רצון העם. ולגדעון, לגדעון זה מסתדר. הוא יודע שהם יעזרו לו כל עוד יתיישר איתם – יעזרו לו, יגנו עליו, והוא יגן עליהם והכול טוב. אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר הקמנו כאן בכנסת את השדולה לישראל דמוקרטית – שם קצת שמאלני, עד כדי כך שיושב-ראש הכנסת איחד אותנו, את אמיר אוחנה, גלית דיסטל ואנוכי, ביחד עם איתן גינזבורג ורם שפע, כי גם הם בשדולה שלהם כתבו "דמוקרטית", אבל הדמוקרטיה שלהם היא לא הדמוקרטיה שלנו. בדמוקרטיה שלהם צריך לקחת כמה שיותר, להגביל כמה שיותר את בחירת העם, ובדמוקרטיה שלנו העם הוא שקובע. אז היינו בשדולה שם ודיברנו, הצגנו כל אחד את דברי הפתיחה שלו. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני אוסיף לך עוד חצי שעה, אבל תשתדל לצמצם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר. ושם, בא שר המשפטים לשעבר משה נסים – אחרי שדיברנו, כמובן, אני אמרתי את דבריי, שבג"ץ חורג מסמכותו וצריך להחליף את בג"ץ, ויועצים משפטיים צריכים להיות משרת אמון וכו' וכו' – בא שר המשפטים לשעבר משה נסים ואמר דברי תוכחה. אמר: כתוב בתורה "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", ואת בית המשפט צריך לכבד ולא משנה מה הוא אומר. אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, את בית המשפט צריך לכבד. אמרתי לו שהתורה אומרת "לא תסור", רק כאשר "שֹׁפטים ושֹׁטרים תִתן לך – – – לשבטיך", כאשר העם הוא שבוחר את השופטים שלו, השופטים הראויים לו, שמתאימים לשבט שלו, שמתאימים לעיר שלו, אבל לא כשיש חבורה קטנה של אנשים שממנים את עצמם, והם אלו שיגידו לעם: אנחנו קובעים, ואפילו לא נבחרי הציבור שאתם בחרתם. שופטים כאלה – בוודאי לא נאמר "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". אז בהחלט יש הרבה הרבה עבודה בנושא הזה. המסגרת המשטרית היא מסגרת מעוותת היום, היא מסגרת שצריך לטפל בה ולתקן אותה, ומי יודע אם לעת כזאת הגענו לאופוזיציה כדי לשבת ולתכנן את התוכניות הנכונות כדי להחזיר כאן את השלטון לעם באמצעות נבחריו. אבל שר המשפטים הנוכחי שוכח. הוא קצת שיכור מכוח – שזה זמני, הרי בחייאת, מי יבחר בו שוב? מי יבחר? צריך לצרף מפלגות, לבחור אנשים חדשים; לא סתם אנשים, אנשים עם כישורי דילוג וריקוד בין מפלגות. אצלו יש קריטריון קבלה: מי שלא דילג לפחות בין שתיים-שלוש מפלגות, לא יכול להתקבל למפלגה שלו. האוזר, הנדל ואלקין, כל החבורה שם הם כאלה שהוכיחו כישורים של חוסר נאמנות למפלגה המקורית שלהם, אנשים ללא ערכים וללא שורשים. גדעון צריך להמציא שקרים חדשים בשביל הסיכוי הקטן שאולי יצליח לעבור את אחוז החסימה, אז שהוא יסכן זאת? מה הוא יעשה בלי זה, יחזור להיות פרשן משפטי? ינסה להתמנות לעליון? שמעתי שהוא שוקל את זה, אבל איך ימונה? אנחנו ניתן לו? אפילו לוועד בית לא נמנה אותו. התהליכים שמובילה הממשלה הרעה הזו ושר המשפטים הזה מובילים את מדינת ישראל לפי התהום. אם עד היום בית המשפט גרר את ישראל לכיוון הלא-דמוקרטי – וכאן מתוך הבית הזה תמיד הייתה התנגדות למהלכים האלה, התנגדות שאיכשהו עמדה בשער וחסמה את הניסיונות האנטי-דמוקרטיים – עכשיו יש כאן חבורה של נוכלים, סמרטוטים, חלקם מוחזקים בגרון, ששותקים ואף משתפים פעולה בשמחה ברמיסת הדמוקרטיה, רק – – – << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> אמרת סמרטוטים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, כמו ששר המשפטים אמר כאן, אני ציטטתי את שר המשפטים. הוא אמר "סמרטוטים מארץ הסמרטוטים". אז אני אומר: יכול להיות שגדלתם לאו דווקא בארץ הסמרטוטים, אולי גם בארצות אחרות. אני רוצה להסביר לאזרחי ישראל כמה זה חמור, עד כמה החוק היום הוא רק צעד ראשון בדרך לחקיקת החוק שיהפוך את היועץ המשפטי לממשלה לשליט העליון. קודם כול, יש כאן את הנרטיב, הנרטיב – מה בא ואומר? כשהם באים ואומרים: אנחנו מגבילים כהונה לשמונה שנים, יש קונסנזוס. תראו מה זה, גם הרשימה המשותפת, רצועת הביטחון של הממשלה הזו, הצביעה איתם בעד החוק. יש כאן שני נרטיבים שהחוק הזה מכניס: א. מותר לנו להתערב בזכות של העם לבחור, העם לא יכול לבחור מה שהוא רוצה. העם הולך לקלפי, יגיד: אנחנו רוצים ראש ממשלה מסוים, אבל גדעון סער וחבורת הפקידים שלו יגידו לו: לא, אתה לא קובע. נכון שזאת התערבות שעכשיו לא נראית פרקטית, אין ראש ממשלה עכשיו שמכהן שמונה שנים ברצף, זה רק מהיום, אבל יש כאן נרטיב: מותר לנו להתערב בזכות הבחירה של העם, בדמוקרטיה, בליבת הדמוקרטיה. אנחנו יכולים, ואנחנו המדינה הראשונה בעולם, חושך לגויים, שמכניסה הגבלה כזאת על בחירת העם במשטר פרלמנטרי. זה הנרטיב הראשון. הנרטיב השני, שנוגע דווקא לנתניהו, אומר: לא סתם המחוקק מחוקק חוק כזה. מי שכבר מכהן שמונה שנים בראשות ממשלה, או כיהן בעבר, נכון שבאופן טכני החוק לא חל עליו, אבל מה באופן מהותי? מה יחשוב האזרח, שהוא אזרח מן השורה, הוא לא ליכודניק, הוא אזרח ממוצע, הוא רוצה לחשוב באופן מושכל? הוא אומר: רגע, אם המחוקק קבע ששמונה שנים זה יותר מדי, נכון שטכנית זה לא חל, אבל למה שאני אבחר במישהו שכיהן כבר שמונה שנים? כנראה שזה לא ראוי. זה קודם כול הנרטיב שהם מנסים להכניס בחוק הזה. הדבר השני זה הפאזה הראשונה, השלב הראשון בדרך לחוקים הבאים, הקשים יותר, האנטי-דמוקרטיים יותר. אם כאן מותר לנו להתערב בבחירת העם, למה שלא נגיד גם שיועץ משפטי יוכל לקבוע לעם מי יהיה ראש הממשלה שלו? ואז זה כבר באמת הופך אותנו למדינה לא דמוקרטית, כי יבוא יועץ משפטי ויגיד: כל מועמד מהמחנה השני שאני רוצה לסכל אותו, שמרים ראש, שמקבל בסקרים ציון גבוה, בוא נגיש נגדו כתב אישום, סתם כתב אישום, כתב אישום שיופרך, כתב אישום שיתברר כעורבא פרח, אבל בוא נגיש, בוא נסיט אותו עכשיו מהמסלול. ונכון, כתב אישום זה דבר קשה, ואנחנו בוודאי לא מעוניינים שנבחרי הציבור שלנו, בוודאי ראש הממשלה שבחרנו, יואשם במשהו. אבל הכול נמצא סביב המילה "מואשם" – מאשימים אותו, אבל לא הוכיחו, לא עשו משפט, לא הגיעו להכרעה. ואנחנו רואים בחודשים האחרונים כמה שהדבר הזה יכול להיות בעייתי. יש כתב אישום נגד ראש ממשלה, כתב אישום מחורר, מופרך, שאפילו במשפט עצמו קורס לתוך עצמו מול העיניים המשתאות של כולם. היום הייתי בבית המשפט ועלה שכל פעם מגיעה התקשורת לטקס ניפוח הבלונים. כשמנפחים את הבלונים, כולם נמצאים – הינה עד מרכזי, הינה העד הראשון, הינה עמוד התווך של התיק – וכשהוא פותח את הפה מבינים שאין כאן כלום ושום דבר, יש כאן תיק שמבוסס על כרעי תרנגולת. ואתה רואה את הפנים המכורכמות של כתבי המשפט שלא יודעים מה להגיד, ועד שאומרים כבר – גיא פלג היום אומר: העדות שלו היא לא עדות מרכזית, היא לא כל כך מהותית; מתחילים לתרץ את הדברים. אבל זה לא העניין כאן. העניין כאן שיש כאן ראש ממשלה שהצליחו – אתם ניצחתם בקרב, ניצחתם בקרב והצלחתם להפיל ראש ממשלה שיותר מחצי העם רצה אותו ורוצה אותו בעקבות כתב אישום מופרך ומחורר, שאנחנו כולנו רואים איך שהוא, כנראה, קשה לומר שיסתיים בזיכוי, כי זה יום הדין של הפרקליטות, זה יום הדין של הייעוץ המשפטי, הם לא ייתנו לזה לקרות. אני מתקשה לראות איך זה יסתיים, אבל ברור שאין כאן משהו שחור–לבן, יש כאן משהו שדורש בירור מאוד מאוד מעמיק, ואי-אפשר בדמוקרטיה לתת לפקיד אחד להסיט מהדרך מנהיג, להסיט מהדרך ראש ממשלה, להחליף שלטון שלא בקלפי. המערכת גררה את ראש ממשלת ישראל לכתב אישום ומשפט. האם ייתכן שטעתה? שהגזימה? שאולי היא פברקה? המציאה? כן, בהחלט. אזרחי ישראל רואים ומבינים את זה. עד כמה שנורא לומר את זה, ואנחנו לא היינו רוצים לומר אמירות כאלה, אבל זה אפשרי, ויש גם הוכחות לכך, יש אינדיקציות. אנחנו רואים איך השופטים גוערים בפרקליטות, גוערים בהם על זיהומי חקירה, מורים לפתוח בחקירה על הדלפות ועל זיהומי חקירה מכאן ועד הודעה חדשה. איך אפשר להזיז את ראש ממשלת ישראל מתפקידו רק בגלל החלטת פקיד אחד? איך אפשר? היועץ המשפטי לממשלה הוא שיכול, הוא הפקיד הזה שיכול להחליף כאן שלטון במדינת ישראל. זה דבר שלא מתקבל על הדעת, דבר מופרך לחלוטין. איך אפשר? תשאלו את יעקב נאמן, מיכאל בן יאיר, רובי ריבלין ועוד רבים וטובים. זה מה שאתם רוצים, אזרחי ישראל, שייקחו לכם את הבחירה מהיד? שאדם אחד שנמצא במשרה הרמה הזו של היועץ המשפטי לממשלה יחליט לקחת לכם את הבחירה עוד לפני שהוכיח משהו בכתב האישום שלו? בתוך עמנו אנחנו חיים. לצערנו זה לא מופרך ואף מאוד מציאותי שמישהו יסחט את אותו יועץ משפטי. זאת לא המצאה שלי. הוא אמר, היועץ המשפטי: תופסים אותי בגרון. זו שיטה בפרקליטות, אז איך אנחנו יכולים לתת למישהו שאולי גם נסחט על ידי אחרים, אולי הוא מובל על ידי אג'נדה של זה שמינה אותו, שהוא יוכל להשתמש בכוח שלו ולסכל יריבים פוליטיים, לבטל את בחירת העם? אני מבקש מאזרחי ישראל לפקוח את העיניים ולא להאמין לאלו שתומכים בחוק הנורא הזה. ואני מתחייב לכם שגם אם יחריגו לחלוטין את ראש הממשלה נתניהו וזה לא יהיה קשור אליו בשום צורה, אני אתנגד בכל מאודי לחקיקת התיקון הזה, שראש ממשלה עם כתב אישום הולך מייד הביתה. זו סכנה, זה פירוק הדמוקרטיה, זה ביטול הבחירה של העם, ואסור לנו לתת לזה לקרות. כל התערבות בבחירת העם היא סכנה לדמוקרטיה. ושלא יהיה לכם ספק, הברית בין גידי לטיבי חזקה מאוד, גם על חשבון מנסור עבאס. היום ראינו איך הם עזרו לו להעביר את החוק להגבלת כהונה – בלעדיהם זה לא היה עובר – והם גם יוציאו את הערמונים מהאש בשבילו כדי להעביר את החוק האיראני נגד כהונת ראש ממשלה עם כתב אישום והפיכת היועץ המשפטי לממשלה לשליט עליון. כל אלו ששותפים היום לתהליכים המסוכנים, האנטי-דמוקרטיים האלה, ייעלמו מעל במת ההיסטוריה של העם היהודי, הם ותוצריהם. את התוצרים אנחנו נדאג להשליך לפח האשפה של ההיסטוריה ביום הראשון שניבחר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אתה יודע שהם יכלו להימנע. זה גם היה טוב אם הם היו נמנעים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> בגלל הצורך ב-61 מנדטים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ברור, ברור. בלעדיהם החוק לא היה עובר. היו 66, הם היו שישה שתמכו. כלפון לא היה פה, לא יודע מה הוא עוד מחפש. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> איפה הוא היה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא היה. כנראה רוצה עוד ג'וב, רוצה עוד משהו, לא מסתפק במה שיש לו. אף אחד לא יזכור ולא יזכיר אותם יום למוחרת הקריסה המפוארת שלהם, בעזרת השם. אלו הם הצבועים שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס, באים כביכול להגן על הציבור בכל מיני תירוצים ובנופת צופים, אבל בסופו של דבר זה מעשה זמרי. כל המטרה שלהם היא לקחת שלטון בכוח הזרוע ולא בקלפי. אדוני היושב-ראש, הם מנסים לשכנע אותנו – ואפילו חוקקו חוק שארבעה יוכלו לחבור אליהם – שהממשלה שלהם טובה. הם אמרו: אנחנו נחוקק חוק של ארבעה, ובתוך יומיים ארבעה יבואו אלינו מהליכוד. איפה העריקים? איפה העריקים? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אף אחד לא יבוא. אף אחד. אין מה לדאוג. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> עד כדי כך שהם מוכנים לשלם כל מחיר למי שיצטרף אליהם. הם אומרים: גם הממשלה שלנו טובה, אתם תיהנו מזה שתצטרפו אלינו – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תשמור זמן לשאלה ששאל אותי מישהו מראשון בווטסאפ. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אשמור. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> שאני אשאל אותך? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כבר. בשבת אנחנו נקרא בפרשת השבוע – אתה יודע, אני מנסה להסביר את זה, שכשרואים מישהו שאומר לך כמה טוב מה שהוא מציע לך ועוד מוכן לשלם לך תמורתו – כמה הם היו מוכנים לשלם לחרדים? 1.2 מיליארד בתקציבים כדי שיימנעו במשהו, כדי שיעזרו להם במשהו – אתה צריך לדעת שהדבר הזה מאוד מאוד מחשיד. וזאת דרך חיים של הממשלה הזאת, שאת הכול מנסה לעשות במרמה והפרת אמונים. אנחנו נקרא בפרשת השבוע בשבת: "ויהי כדברה אל יוסף – – –" << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הגעת לפרשת השבוע? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה לא הסוף, יש עוד גם באמצע. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> עוד פרשה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אין לך הרבה זמן. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה אתה דואג? אני מנהל את זמני בשום שכל. "ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה". כשראה יוסף הצדיק שהיא מנסה לשכנע אותו ומוכנה לתת לו הכול, הבין שהוא הולך להפסיד מזה, ולכן לא שמע אליה. מסופר על רבי יונתן אייבשיץ, שהיה מנצח תמיד בוויכוח את הכומר בבית המלך בפראג. יום אחד, לאחר תבוסה נוספת של הכומר, אמר הכומר למלך: ברור לך שאני צודק ושהנצרות יותר טובה מהיהדות, אלא שרק אומנות הוויכוח היא שעומדת לו, לרבי יונתן אייבשיץ. תביא לוויכוח איתי יהודי פשוט ותראה שאני מנצח אותו – ככה טען הכומר. לא עבר זמן רב ועגלון יהודי פשוט עבר ליד בית המלך. הכניסו את העגלון למלך והעמידו אותו לפני הכומר. פתח הכומר ואמר לעגלון: יש לי עסקה להציע לך – מהיום תקבל תואר אצילות מהמלך, תעבור להתגורר באחוזה מפוארת שייתן לך המלך, ואני אדאג לעולם הבא שלך. בתמורה לכך עליך להסכים שאתיז עליך מעט מים ואכריז כי מעתה ואיך נוצרי אתה. העגלון אמר לו באופן נחרץ: בשום פנים ואופן לא. הכומר אומר לו: למה? הצעתי לך עולם ומלואו, העולם הזה והעולם הבא. והסביר העגלון ככה: אבא שלי לימד אותי לפני מותו פרק במשא ומתן ואמר לי: משאיר אני לך שני סוסים טובים; אם יציע לך אדם סוס משובח בתמורה לאחד מהם ויהיה מוכן גם להוסיף לך כסף, אל תסכים – כנראה שסוסו סובל ממחלה או שהוא גנוב וכיוצא בזה. אדוני הכומר, סיים העגלון, הצעת לי עכשיו להחליף את חיי הנצח שלי כיהודי בעולם הבא שלך כנוצרי, וכדי שאסכים לכך אתה מוכן להוסיף לי גם את כל טוב העולם הזה, כולל תואר אצילות. אין זאת אלא שהסחורה שלך, העולם הבא שלך, פגומה ורקובה. אדוני היושב-ראש, ניצחון – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אתה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אני מקבל הודעות תוך כדי. זה בסדר. ניצחון המכבים על היוונים הציל את היהדות מכיליון ואת העם היהודי מהתבוללות. אנחנו בפתחו של חג החנוכה בשבוע הבא. מאז עומדת ההיסטוריה היהודית בסימנה של ההתמודדות שמציינים מאורעות חנוכה: הניסיון להעביר את היהודים על דתם ואמונתם באיומים ובשמד מצד אחד ובנופת צופים מצד שני; המקל והגזר. הממשלה הזאת מנסה לעשות את זה בדרך דומה, במקל ובגזר. מצד אחד הם באים ומנסים לקעקע את היהדות, להיאבק במסורת. שרה בממשלת ישראל אומרת: אנחנו צריכים לשחרר את הכותל מידי הדתיים, מידי החרדים. היא רוצה לתת את הכותל לרפורמים; המהפכה של הכשרות, שהופכת את הכשרות לבעייתית, שאי-אפשר לסמוך עליה יותר, בגלל שהרבנות הראשית כבר לא מפקחת על הליבה, על התקן של הכשרות; הם ממשיכים בגיור וממשיכים בעוד דברים כהנה וכהנה. אבל קודם כול, אנחנו לא מודאגים. עברנו את פרעה, עברנו את אנטיוכוס – נעבור גם את כל אלו שמנסים להיאבק בתורה, מנסים להיאבק במסורת, מנסים להיאבק ברוח היהודית. יש כאן בעצם מאבק משולב על הזהות היהודית שלנו מצד אחד ועל החוסן הלאומי מצד שני. אדוני יושב-הראש, אחרי כל מה שדיברנו ואחרי כל מה שהבנו, את התהליכים שהממשלה הזאת מנסה להוביל כאן – אנחנו רואים שהם נאבקים בכל החזיתות. אתה יודע, בצבא, גם במדינת ישראל, כשיש חזית בדרום וחזית בצפון ועוד חזית, מנסים להשקיע משאבים בחזית מסוימת, הבעייתית יותר, ואת השאר לשמור על אש נמוכה. הממשלה הזו משקיעה כאילו יש לה משאבים בלתי מוגבלים בכל החזיתות: בחזית הדמוקרטית מנסים להרוס את הדמוקרטיה עם חוקים אנטי-דמוקרטיים ולבטל את בחירת העם כדי שהימין לא יצליח לחזור לשלטון, מנסים להגביל את חופש הבחירה של העם – לא העם קובע; יש את המאבק בזהות היהודית, כמו שהזכרתי את כל הדברים; יש את המאבק בחוסן הלאומי שלנו. אנחנו רואים את הפשיעה המשתוללת, רואים את עשרות המיליארדים שהאחים המוסלמים מקבלים בתוך הממשלה הזו. רואים את חוק החשמל – שקד, שהייתה פה קודם, שבעצם אף אחד לא סופר אותה, ווליד טאהא עושה מה שמתחשק לו בוועדת הפנים ואין פוצה פה. יש להם רשת ביטחון בדמות הרשימה המשותפת. אם ימינה יתנגדו למשהו, אם אחד מהם יתנגד אפילו למראית עין, הוא יעשה את זה רק כי הוא יודע שאפשר להעביר את זה דרך הרשימה המשותפת. יש כאן ממשלה שככל שנצליח לקצר את ימיה, כך ייטב לתורה, לעם ולארץ. אז מה עושים? ופה זה החלק האחרון של פרשת השבוע שאני רוצה לומר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> מה עם השאלה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש לנו עשר דקות. בפרשת השבוע קראנו: "וישלח יעקב מלאכים לפניו ולעשו אחיו", ואחר כך כתוב: "ויפל על צואריו ויִּשָּׁקֵהו ויבכו" אחרי כל מה שזה. יעקב התקין את עצמו לשלושה דברים: לדורון, לתפילה ולמלחמה. לדורון – הוא שלח מנחה לעשיו; לתפילה – הוא התפלל: אלוקי אבי אברהם, אלוקי אבי יצחק, ה' האומר אלי שוב לארצך, תציל אותי; למלחמה – הוא חילק את המחנה לשני מחנות: "אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפלטה". מה אנחנו לומדים ממה שיעקב עשה? עם כל מאור הפנים שמושרש בנו, עם כל זה שאנחנו רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים, עם כל הנשיקות והחיבוקים, צריך גם לדעת ולהכיר איך ומתי צריך לצאת למלחמה. במאבק גשמי על תקציבים פה ועל עניינים כלכליים אפשר לפעמים להעלים עין, אפשר לוותר ולהתפשר, אבל יעקב נאבק על עתיד עם ישראל, ולכן הוא לא היה מוכן לוותר. הוא נאבק עם שרו הרוחני של עשיו: "ויאבק איש עמו עד עלות השחר". לא ויתר לו. ולמרות הכול, למרות כל המאבק וכל ההיערכות לקראת עשיו, בסופו של דבר נפלו זה על צווארו של זה ובכו. אומרים: למה הם בכו? הרי הם באו אחד לקראת השני עם צבא, התכוונו להילחם אחד בשני. על מה הם בכו? אז אומרים, בדרך מליצה, שעשיו בכה על זה שהוא היה צריך לנשק יהודי, ויעקב בכה כי הוא ידע שכשגוי מנשק – כשעשיו ינשק אותו – הנשיקה הזו תעלה לו ביוקר. כן, ראינו בשבוע שעבר סיפור: לא הייתה שום תמורה, לא הייתה כל תמורה. אין דבר כזה. על כל דבר אנחנו משלמים, אם בטווח הקצר ואם בטווח הארוך. אלו שלא אוהבים אותנו, בלשון המעטה, לא נותנים לנו מתנות חינם. במאבק שלנו על עתיד העם היהודי בארץ ישראל, בפגיעה בחוסן הלאומי ובטשטוש הזהות היהודית, אנחנו לא יכולים להתפשר או להתגמש. כמו יעקב אבינו, אנחנו נדרשים להיערך בדורון, בתפילה ובמלחמה. את הדורון, הממשלה הזאת כבר נותנת לנו. עם כל הנזק שהיא עושה, עם כל הגזרות הכלכליות, עם כל הכישלונות שלה בכל אתגר שעומד בפניה, עם כל הפרת ההבטחות היסודיות, כל מה שהממשלה הזאת הבטיחה, מא' ועד ת' – לא כספים קואליציוניים, לא ממשלה מנופחת, לא נורבגים, לא שרים בלי תיק, לא לשבת עם רע"מ – כל הדברים שהבטיחה, היא הפרה את כולם, מא' ועד ת'; מינויים פוליטיים בעשרות ובמאות. אז את הדורון הממשלה נותנת לנו; אנחנו לא צריכים לעבוד, הם עושים את העבודה בשבילנו. הציבור רואה עד כמה הם גרועים, עד כמה הם לא רציניים בעבודה שלהם, לא באו לשרת את הציבור. לקחו כאן למעלה מ-20 נורבגים כדי שהשרים יוכלו לעבוד בממשלה והנורבגים יוכלו להיות בכנסת, אבל איפה הנורבגים? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא אלה פה ולא אלה פה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא אלה פה ולא אלה פה. << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> הם עכשיו דגים דגי סלמון בשבדיה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הם עובדים על הציבור בעיניים, זה מה שהם עושים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא אלה עובדים ולא אלה עובדים. מה יהיה? << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> הם דואגים לעתיד העם היהודי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> איך דואגים? איך דואגים? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> ברור. << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> עובדים, מגיעים, מעבירים רפורמות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הנורבגים? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> עוד פעם אתה מתחיל עם רפורמות. << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> הנורבגים, הנורבגים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הנורבגים, לא השרים. לא השרים הנורבגים. << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> השרים והנורבגים. ביחד. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה? איך הם מעבירים? איזה רפורמה? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> נחמן שי, לכל דבר אתם קוראים רפורמה. << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> לא יודע, היושב-ראש הוא בעדי או נגדי? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני בעדך ונגדך. << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> אהה, הבנתי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> איזה רפורמה חבר כנסת יכול להעביר, מכובדי השר? << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> הוא יכול כל יום, כל שבוע, בוועדת שרים לחקיקה. אתה יכול לראות. אנחנו מעבירים רפורמות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אהה, אז הנורבגים, כשהם לא נמצאים פה, הם עסוקים בהעברת רפורמות. יפה. << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> אמת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> עוד אמירה שאני בטוח שהציבור רואה ומגחך למשמע הדברים שלך, אדוני השר. << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> תזמין תגובות מהציבור – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה תראה את התגובות. כן, הציבור רואה ושומע וחוזר הביתה למחנה הלאומי האמיתי. את החוסן הלאומי הפקדתם בידי מועצת השורא, ואת הזהות היהודית שלחתם לעיצוב מחדש אצל קריב, מלינובסקי, ליברמן, מיכאלי, הורוביץ וחבר מרעיהם. אז את הדורון אנחנו מקבלים. במלחמה – אנחנו נמשיך להיאבק ללא חת במליאת הכנסת, בוועדות, בתקשורת ובכיכר העיר. אנחנו נמצאים בכל מקום. הציבור כָּמֵהַּ, מבין שהאדישות שהייתה כאן קצת – אותם שני מנדטים שהיו חסרים לנו, מנדט וחצי שהיו חסרים – נגרמה בעיקר מכך שהתרגלו כבר ששלטון ימין יש כאן ואין בלתו. הציבור היום מבין שצריך לעשות מאמץ ולהחזיר את השלטון הזה בחזרה, כי אחרת המדינה הזאת הולכת לאבדון. וכמובן נמשיך להתפלל לבורא עולם בתפילה שיעביר את ממשלת הזדון הזו למען התורה, העם והארץ. וכמו שהבטחתי לך, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> בבקשה, בבקשה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> קיצרתי לכבודך – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> השאלה – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בבקשה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> – – של שולם מראשון לציון, עורך דין, דווקא בנושא שעל סדר-היום, כן. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בבקשה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הוא אומר: מה עם תוכנית סינגפור של בנט, שהבטיחה הורדת מיסים, והכול עולה? כולל עכשיו עם מס רכישה. << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> לי יש שאלה: למה? איך הגיעה שאלה דווקא מראשון? מדוע השאלה הגיעה מראשון? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא, כי היא באה מראשון. זה סמ"ס. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא תושב ראשון. << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> אני יודע שאתה מראשון. אז אני שואל. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> זה שלח לי את זה בווטסאפ, מה אני אעשה? << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> ראשון ראשונה תמיד. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> כן, בבקשה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני חושב שזאת – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הוא אומר שגם מס רכישה עולה. מה יהיה? << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> שאלה יפה, שאלה יפה. והתשובה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זאת שאלה רטורית. בואו, אתה רוצה לענות להם, אדוני השר? בוא, בבקשה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא, אנחנו צריכים לסיים את הישיבה. << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> תנו מענה בזמני – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אתה לא יודע שאם הוא מתחיל לדבר הוא לא מפסיק. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אבל אין לו מה לענות. השאלה הזו היא שאלה – – – << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> אה, אין לו. הוא יודע שאין לי מה לענות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בבקשה, בוא, אני נותן לך מזמני. הינה, יש לי ארבע דקות, קח שתיים. << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> לא, לא, אנחנו נעלה עוד מעט. נעלה בשמחה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אין לך מה לעלות, השר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני צריך לסיים את הישיבה. << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> יותר מאוחר. ב-03:00 תהיה צפיית שיא. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא, לא, מסיימים את הישיבה. << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> 03:00. הניסיון שלי אומר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא, לא. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אין לך מה לעלות, השר, אתה – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> מסיימים את הישיבה, לכבודך בדיוק שתי דקות. << קריאה >> שר התפוצות נחמן שי: << קריאה >> ערוך את השאלה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> השאלה הזו, השאלה הזו היא שאלה רטורית. הממשלה הבטיחה, כמו שאמרתי, הרבה דברים, והם עשו בדיוק את ההפך. העלו את המס על החד-פעמי – מס רגרסיבי שפוגע הרבה יותר באוכלוסיות החלשות; העלו את המס על השתייה המתוקה, והם לא עשו, לא ניתבו את האזרחים לשתייה פחות מתוקה שעליה לא יהיה מס. לא. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> בקיצור, לא קיים את ההבטחה הזאת של תוכנית סינגפור. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> איזה קיים את ההבטחה? מס גודש; העלו את גיל הפרישה לנשים בלי לתת מענה לנשים במקצועות שוחקים; ייקרו את התחבורה הציבורית. לך לסופר, אדוני היושב-ראש – כל המחירים עלו. לא נשאר, אין דבר אחד. סל הקניות של אזרחים בישראל היום עלה באופן משמעותי. מייקרים את הארנונה, מייקרים את תעריפי החנייה – אין שום תחום היום במדינת ישראל שלא התייקר, ואזרחי ישראל כורעים תחת הנטל. אז תוכנית סינגפור – אני, כשבאתי לאביר קארה כשהוא בא לוועדת הכספים להצטלם ולהתחפף מפה, כמו שהוא אמר לאחד העוזרים – לפי השמועה – אמרתי לו: אתם אמרתם סינגפור, נכון? אז את מס הגודש תעשו כמו בסינגפור, עם מס רציף, שגם תושבי תל אביב ישלמו כשהם גודשים את הכבישים. הוא אמר: לא, את זה אנחנו לא עושים. ומה עם העצמאים, שהפקירו אותם לגורלם? מה עם ממשלה שכל מה שמעניין אותה – אתה רואה חוק אחרי חוק, שמגיע כאילו חוק של משרד התחבורה, כאילו חוק של משרד אחר, והדבר היחיד שאנחנו רואים שעובר כחוט השני בין כל החוקים האלה הוא שהם חוקים של משרד האוצר. משרד האוצר לא באמת מעניין אותו הרפורמה, מעניין אותו להכניס עוד ועוד כסף לקופה. למה? יש לו מחויבויות בעשרות מיליארדים. אז הם פוגעים באוכלוסיות החלשות, הם פוגעים בנשים שיוצאות לעבוד ומאלצים אותן לא לשלוח את הילדים למעונות מפוקחים או להפסיק לעבוד, הם פוגעים בחינוך המיוחד המוכר שאינו רשמי, בחינוך המוכר שאינו רשמי, פוגעים בכל אוכלוסייה חלשה, בכל מי שגר בפריפריה ובעצם בכל מי שלא בחר בממשלה הזו. אפילו בתקשורת – וזה היה כאן בשבוע שעבר – בערוץ 20, שזה הערוץ היחיד שיוצא נגדם, הם הפסיקו לתת לו את הפרסומות בערוץ. נותנים לכל הערוצים חוץ מלערוץ 20, מאוגוסט. החליטו שככה. למה? ערוץ 20 לא בא להם בטוב. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אדוני היושב-ראש, אני הייתי רוצה לסיים בנימה אופטימית. אבל קשה להיות אופטימי, קשה להיות אופטימי. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא נורא – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש כאן ממשלה ששמה לה למטרה: אכול וְשָׁתֹה כי מחר נמות. רוצים להשיג את כל מה שהם רוצים, כמו שהקראתי היום, אלה שיודעים שהם עכשיו מחזיקים ברוב אקראי, ברוב זמני. רוב הציבור לא באמת איתם. ולכן הם צריכים לעשות כל מה שאפשר: גם להשיג שררה וגם להשיג תפקידים ומינויים פוליטיים כמה שאפשר, וגם לנסות לסכל את האפשרות של הימין לחזור לשלטון בדרך דמוקרטית. הם מעבירים חוקים אנטי-דמוקרטיים, דואגים לכל מיני תשתיות אנטי-דמוקרטיות שינסו לסכל את בחירת העם בהמשך. אנחנו כאן לא נאפשר להם את זה. בעזרת השם בקרוב יבוא סופה של הממשלה הזו, ואנחנו נתקן את כל הבעיות שהם עשו. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת קָרָעִי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> קַרְעִי. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> קַרְעִי. אני רוצה להגיד לך קָרָעִי. אל תיעלב. יוצאים להפסקה. ישיבת הכנסת תתחדש היום, יום שלישי, י"ט בכסלו התשפ"ב, 23 בנובמבר 2021, בשעה 09:00. תודה רבה לכולם. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 01:40 ונתחדשה בשעה 09:00.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בוקר טוב, חברי הכנסת. אני מתכבד לחדש את הישיבה. ראשון הדוברים – בבקשה, יושב-ראש הוועדה מוזמן לסכם. חבר הכנסת – – – << קריאה >> אלכס קושניר (יו"ר ועדת הכספים): << קריאה >> אני מוותר. אפשר לעבור להצבעה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אלכס, תעלה. זה לא מכובד. אני אגיד לך, אני אעשה שיימינג. זה לא בסדר. החבר'ה שלנו צריכים להגיע. דבר חמש, עשר דקות, לא חצי שעה, אני לא מבקש, אבל בוא, לא צריך לנצל את הדקה הזאת בשביל להתחיל הצבעות. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – אבל כל הליכוד מקוזז. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני רק אגיד לחבר הכנסת קיש – שקט, בבקשה – אני רק אגיד, לפרוטוקול, שזאת לא בעיה של יושב-ראש הוועדה. זה שהוא עלה עכשיו זה להושיט יד. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> מיקי, הכול נכון. אני בסך הכול ביקשתי חמש דקות לאנשים שמגיעים – – – << קריאה >> אלכס קושניר (יו"ר ועדת הכספים): << קריאה >> חבר הכנסת יואב קיש מבקש – אני מבצע. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> וחוץ מזה, זאת זכות בשבילו לעלות ולהציג את העבודה שלו. << דובר >> אלכס קושניר (יו"ר ועדת הכספים): << דובר >> בוקר טוב לכולם. בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. בוקר טוב, אדוני השר. אנחנו הולכים להצביע על חוק מיסוי מקרקעין, שמטרתו להעלות את מס הרכישה על רכישת דירות על ידי משקיעים. אני חושב שמדובר בצעד נכון שמטרתו לצנן את הביקושים בשוק. מדובר בצעד משלים לתוכנית ממשלתית כוללת שמטפלת בעיקר בהיצע. הממשלה הגדירה יעד של 280,000 יחידות דיור, התחלות בנייה, בארבע השנים הקרובות. אני חושב שזה התהליך הנכון, וסוף-סוף הממשלה מטפלת בהיצע. אני חייב לומר שבמסגרת הדיונים בוועדת הכספים הגענו לסיכומים גם עם האופוזיציה, ואנחנו מקדמים הצעת חוק שתיטיב עם רוכשי הדירה הראשונה, בעצם תעלה להם את מגן המס. לכן אני מבקש, חבריי חברי הכנסת, לדחות את ההסתייגויות ולהצביע בעד החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת קושניר. הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 98), התשפ"ב–2021. קבוצות המסתייגים – קבוצת סיעת הליכוד: חברי הכנסת בנימין נתניהו, יולי יואל אדלשטיין, ישראל כץ, רגב, יריב לוין, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, גלית דיסטל, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, דוד אמסלם, גדי יברקן, אמיר אוחנה, אופיר כץ, אתי עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מכלוף מיקי זוהר, אורלי לוי אבקסיס, קטי קטרין שטרית, פטין מולה ומאי גולן; קבוצת סיעת ש"ס: חברי הכנסת אריה דרעי, יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול ואוריאל בוסו; קבוצת סיעת יהדות התורה: חברי הכנסת משה גפני, יעקב ליצמן, אורי מקלב, מאיר פרוש, יעקב אשר, ישראל אייכלר ויצחק פינדרוס; קבוצת סיעת הציונות הדתית: חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', מיכל וולדיגר, איתמר בן גביר, שמחה רוטמן, אורית סטרוק, אבי מעוז ואופיר סופר. אנחנו עוברים להצבעה. מול מי אני עובד, מולך? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> כן. יש הסתייגויות שלא נכנסו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברי הכנסת, נא לשבת, בבקשה. אנחנו עוברים להצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 98), התשפ"ב–2021, הסתייגות לפני סעיף 1 – קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אורית סטרוק פה, ואני אנהל את זה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> על אילו סעיפים להצביע, חברת הכנסת סטרוק? << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> יואב מייצג אותי. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אני מייצג את כל האופוזיציה. היא פה. אם היא לא הייתה פה, היית מוריד. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> אני מסמיכה את יואב לנהל את זה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הבנו. חבר הכנסת קיש מייצג את הציונות הדתית. בסדר גמור. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> את כל האופוזיציה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יואב, אני צריך שמישהו מכל מפלגה יגיד שאתה מייצג אותו. זה הנוהל, זה התקנון. אם חבר הכנסת פרוש מעביר לך, זה בסדר גמור. אנחנו ממשיכים הלאה, ואנחנו עוברים להסתייגות לפני סעיף 1 של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית. בבקשה, הסתייגות מס' 1. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> כרגע מצביעים על הכול. אם צריך לעצור, אני אגיד לך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מאה אחוז. הסתייגות מס' 1 – הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 19 נמנעים – 1 ההסתייגות של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >>היו"ר מיקי לוי:<< יור >> בעד – שניים, נגד – 19, נמנע אחד. הסתייגות מס' 1 לא התקבלה. אני עובר ללחלופין א'. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד – 2 נגד – 20 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (א) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שניים, נגד – 20, אין נמנעים. לחלופין א' לא עברה. אני עובר ללחלופין ב'. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד – 2 נגד – 22 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (ב) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שניים, נגד – 22. לחלופין ב' לא עברה. אני עובר ללחלופין ג'. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 22 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (ג) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שניים, נגד – 22, אין נמנעים. לחלופין ג' לא עברה. אני עובר ללחלופין ד'. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (ד) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שקט, בבקשה. בעד – שניים, נגד – 20, נמנע אחד. הסתייגות ד' לא עברה. אני עובר להסתייגות לחלופין ה'. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (ה) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שניים, נגד – 21, נמנע אחד. ההסתייגות לא עברה. אני עובר להסתייגות לחלופין ו'. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 22 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (ו) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שניים, נגד – 22. הסתייגות לחלופין ו' לא עברה. אני עובר להסתייגות לחלופין ז'. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 21 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (ז) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שניים, נגד – 21, ללא נמנעים. הסתייגות לחלופין ז' לא עברה. אני עובר להסתייגות לחלופין ח'. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 23 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (ח) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שניים נגד – 23, אין נמנעים. הסתייגות ח' לא עברה. אני עובר להסתייגות לחלופין ט'. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 23 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (ט) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שלושה, נגד – 23. לחלופין ט' לא עברה. עובר ללחלופין י' – הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 23 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (י) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שלושה, נגד – 23. לחלופין י' לא עברה. עובר ללחלופין י"א – הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 23 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (יא) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שלושה, נגד – 23. לחלופין י"א לא עברה. לחלופין י"ב – הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 23 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (יב) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שלושה, נגד – 23. לחלופין י"ב לא עברה. לחלופין י"ג – הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (יג) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שלושה, נגד – 21, נמנע אחד. לחלופין י"ג לא עברה. עובר ללחלופין י"ד – הצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 22 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (יד) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שלושה, נגד – 22, נמנע אחד. לחלופין י"ד לא עברה. לחלופין ט"ו – הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (טו) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שלושה, נגד – 21, נמנע אחד. לחלופין ט"ו לא עברה. לחלופין ט"ז – הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (טז) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שלושה, נגד – 21, נמנע אחד. לחלופין ט"ז לא עברה. לחלופין י"ז – הצבעה. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (יז) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שלושה, נגד – 21, נמנע אחד. לחלופין י"ז לא עברה. לחלופין י"ח – הצבעה. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (יח) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שלושה, נגד – 21, נמנע אחד. לחלופין י"ח לא עברה. לחלופין י"ט – הצבעה. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (יט) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שלושה, נגד – 21, נמנע אחד. לחלופין י"ט לא עברה. לחלופין כ' – הצבעה. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (כ) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שלושה, נגד – 21, נמנע אחד. לחלופין כ' לא עברה. לחלופין כ"א – הצבעה. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (כא) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שלושה, נגד – 20, נמנע אחד. לחלופין כ"א לא עברה. לחלופין כ"ב – הצבעה. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (כב) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שלושה, נגד – 20, נמנע אחד. לחלופין כ"ב לא עברה. לחלופין כ"ג – הצבעה. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (כג) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 20, נמנע אחד. כ"ג לא עברה. לחלופין כ"ד – הצבעה. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (כד) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 21, נמנע אחד. כ"ד לא עברה. לחלופין כ"ה – הצבעה. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (כה) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 21, נמנע אחד. לחלופין כ"ה לא עברה. לחלופין כ"ו – הצבעה. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (כו) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 21, נמנע 1. כ"ו לא עברה. לחלופין כ"ז – הצבעה. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (כז) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 21, נמנע אחד. כ"ז לא עברה. לחלופין כ"ח – הצבעה. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (כח) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 20, נמנע אחד. לחלופין כ"ח לא עברה. לחלופין כ"ט – הצבעה. הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (כט) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 21, נמנע אחד. כ"ט לא עברה. לחלופין ל' – הצבעה. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (ל) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 20, נמנע אחד. לחלופין ל' לא עברה. לחלופין ל"א – הצבעה. הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (לא) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 20, נמנע אחד. לחלופין ל"א לא עברה. לחלופין ל"ב – הצבעה. הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (לב) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 21, נמנע אחד. ל"ב לא עברה. לחלופין ל"ג – הצבעה. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (לג) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 20, נמנע אחד. לחלופין ל"ג לא עברה. לחלופין ל"ד – הצבעה. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (לד) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 20, נמנע אחד. לחלופין ל"ד לא עברה. לחלופין ל"ה – הצבעה. הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (לה) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 21, נמנע אחד. לחלופין ל"ה לא עברה. לחלופין ל"ו – הצבעה. הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 18 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (לו) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 18, נמנע אחד. ל"ו לא עברה. לחלופין ל"ז – הצבעה. הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (לז) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 20, נמנע אחד. ל"ז לא עברה. לחלופין ל"ח – הצבעה. הצבעה מס' 41 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (לח) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 20, נמנע אחד. לחלופין ל"ח לא עברה. לחלופין ל"ט – הצבעה. הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (לט) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 20, נמנע אחד. ל"ט לא עברה. לחלופין מ' – הצבעה. הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 18 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (מ) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 18, נמנע אחד. לחלופין מ' לא עברה. הוסרו כל ההסתייגויות לפני סעיף 1. נעבור להסתייגויות לסעיף 1 של קבוצת סיעת ש"ס וקבוצת סיעת יהדות התורה. הסתייגות מס' 2 – הצבעה. הצבעה מס' 44 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות של קבוצת סיעת ש"ס וקבוצת סיעת יהדות התורה לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 21, נמנע אחד. הסתייגות מס' 2 לא עברה. עוברים להסתייגות של חברי הכנסת קיש וקרעי. הסתייגות מס' 3 – הצבעה. הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות (3) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 21, נמנע אחד. הסתייגות מס' 3 לא עברה. לחלופין להסתייגות 3 – הצבעה. הצבעה מס' 46 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות (3) לחלופין של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 21, נמנע אחד. לחלופין להסתייגות 3 לא עברה. הסתייגות מס' 4 – הצבעה. הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות (4) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 21, נמנע אחד. הסתייגות מס' 4 לא עברה. הסתייגות מס' 5 – הצבעה. הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות (5) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 20, נמנע אחד. הסתייגות 5 לא עברה. עוברים להסתייגות 6. הצבעה מס' 49 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות (6) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 21, נמנע אחד. הסתייגות 6 לא עברה. עובר להסתייגות 7 – הצבעה. הצבעה מס' 50 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות (7) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 21, נמנע אחד. הסתייגות 7 לא עברה. הסתייגות 8 – הצבעה. הצבעה מס' 51 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות (8) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 20, נמנע אחד. הסתייגות 8 לא עברה. הסתייגות 9 – הצבעה. הצבעה מס' 52 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות (9) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 21, נמנע אחד. הסתייגות 9 לא עברה. הסתייגות מס' 10 – הצבעה. הצבעה מס' 53 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות (10) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 20, נמנע אחד. הסתייגות 10 לא עברה. הסתייגות 11 – הצבעה. הצבעה מס' 54 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות (11) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 20, נמנע אחד. הסתייגות 11 לא עברה. הסתייגות 12 – הצבעה. הצבעה מס' 55 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות (12) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 20, נמנע אחד. 12 לא עברה. הסתייגות מס' 13 – הצבעה. הצבעה מס' 56 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות (13) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 20, נמנע אחד. 13 לא עברה. הסתייגות מס' 14 – הצבעה. הצבעה מס' 57 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות (14) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 21, נמנע אחד. הסתייגות 14 לא עברה. הסתייגות 15 – הצבעה. הצבעה מס' 58 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות (15) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 21, נמנע אחד. 15 לא עברה. הסתייגות 16 – הצבעה. הצבעה מס' 59 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות (16) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 20, נמנע אחד. 16 לא עברה. הסתייגות מס' 17 – הצבעה. הצבעה מס' 60 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 18 נמנעים – 1 ההסתייגות (17) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 18, נמנע אחד. 17 לא עברה. הסתייגות 18 – הצבעה. הצבעה מס' 61 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות (18) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 21, נמנע אחד. הסתייגות 18 לא עברה. עוברים להסתייגות 19 – הצבעה. הצבעה מס' 62 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 19 נמנעים – 1 ההסתייגות (19) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 19, נמנע אחד. הסתייגות מס' 19 לא עברה. הצבעה על הסתייגות 20. הצבעה מס' 63 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות (20) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 20, נמנע אחד. הסתייגות 20 לא עברה. עוברים להסתייגות 21 – הצבעה. הצבעה מס' 64 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות (21) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 21, נמנע אחד. 21 לא עברה. לחלופין להסתייגות 21 – הצבעה. הצבעה מס' 65 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות (21) לחלופין של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 21, נמנע אחד. לחלופין לא עברה. הסתייגות 22 – הצבעה. הצבעה מס' 66 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות (22) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 21, נמנע אחד. 22 לא עברה. הסתייגות 23 – הצבעה. הצבעה מס' 67 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 19 נמנעים – 1 ההסתייגות (23) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 19, נמנע אחד. 23 לא עברה. 24 – הצבעה. הצבעה מס' 68 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות (24) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 20, נמנע אחד. 24 לא עברה. עובר להסתייגות 25 – הצבעה. הצבעה מס' 69 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 19 נמנעים – 1 ההסתייגות (25) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 19, נמנע אחד. 25 לא עברה. 26 – הצבעה. הצבעה מס' 70 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות (26) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 21, נמנע אחד. 26 לא עברה. לחלופין א' – הצבעה. הצבעה מס' 71 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות (26) לחלופין (א) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 20, נמנע אחד. לחלופין א' לא עברה. לחלופין ב' – הצבעה. הצבעה מס' 72 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות (26) לחלופין (ב) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 21, נמנע אחד. לחלופין ב' לא עברה. הסתייגות 27 – הצבעה. הצבעה מס' 73 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות (27) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 20, נמנע אחד. 27 לא עברה. 28 – הצבעה. הצבעה מס' 74 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 19 נמנעים – 1 ההסתייגות (28) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 19, נמנע אחד. 28 לא עברה. 29 – הצבעה. הצבעה מס' 75 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 18 נמנעים – 1 ההסתייגות (29) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 18, נמנע אחד. 29 לא עברה. 30 – הצבעה. הצבעה מס' 76 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 19 נמנעים – 1 ההסתייגות (30) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 19, נמנע אחד. 30 לא עברה. 31 – הצבעה. הצבעה מס' 77 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 19 נמנעים – 1 ההסתייגות (31) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 19, נמנע אחד. 31 לא עברה. 32 – הצבעה. הצבעה מס' 78 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות (32) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 21, נמנע אחד. 32 לא עברה. הסתייגות 33 – הצבעה. הצבעה מס' 79 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות (33) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 21, נמנע אחד. הסתייגות 33 לא עברה. הסתייגות 34 – הצבעה. הצבעה מס' 80 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות (34) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד –ארבעה, נגד – 20, נמנע אחד. הסתייגות 34 לא עברה. הסתייגות 35 – הצבעה. הצבעה מס' 81 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות (35) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 21, נמנע אחד. הסתייגות 35 לא עברה. הסתייגות 36 – הצבעה. הצבעה מס' 82 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 21 נמנעים – 1 ההסתייגות (36) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 21, נמנע אחד. הסתייגות 36 לא עברה. הסתייגות 37 – הצבעה. הצבעה מס' 83 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 19 נמנעים – 1 ההסתייגות (37) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 19, נמנע אחד. הסתייגות 37 לא עברה. הסתייגות 38 – הצבעה. הצבעה מס' 84 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות (38) חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 20, נמנע אחד. הסתייגות 38 לא עברה. הסתייגות 39 – הצבעה. הצבעה מס' 85 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 20 נמנעים – 2 ההסתייגות (39) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שלושה, נגד – 20, שני נמנעים. הסתייגות 39 לא עברה. הסתייגות 40 – הצבעה. הצבעה מס' 86 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 19 נמנעים – 2 ההסתייגות (40) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 19, נמנעים – שניים. הסתייגות 40 לא עברה. הסתייגות 41 – הצבעה. הצבעה מס' 87 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות (41) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 20, נמנע אחד. הסתייגות 41 לא עברה. הסתייגות 42 – הצבעה. הצבעה מס' 88 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 19 נמנעים – 1 ההסתייגות (42) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 19, נמנע אחד. הסתייגות 42 לא עברה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אני מסיר את כל ההסתייגויות עד סעיף 52, כולל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת טיבי, יש כאן בקשה להוריד עד 52. אתה הולך עם חבר הכנסת קיש? אוקיי. מ-43 עד 52, כולל, הוסרו. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 89 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 18 נגד – 8 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 18, נגד – שמונה, אין נמנעים. לפיכך סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים לסעיף הבא. לאחר סעיף 1, הסתייגות מס' 53 – הצבעה. הצבעה מס' 90 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 21 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 21, אין נמנעים. הסתייגות 53 לא עברה. אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 2. הסתייגות 54 – הצבעה. הצבעה מס' 91 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 21 נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 21, אין נמנעים. הסתייגות 54 לא עברה. לחלופין א' – הצבעה. הצבעה מס' 92 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 21 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (א) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 21, אין נמנעים. לחלופין א' לא עברה. לחלופין ב' – הצבעה. הצבעה מס' 93 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (ב) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 20, נמנע אחד. לחלופין ב' לא עברה. לחילופין ג' – הצבעה. הצבעה מס' 94 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (ג) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 20, נמנע אחד. לחלופין ג' לא עברה. לחלופין ד' – הצבעה. הצבעה מס' 95 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (ד) של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 20, נמנע אחד. לחלופין ד' לא עברה. הסתייגות מס' 55 – הצבעה. הצבעה מס' 96 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות (55) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 20, נמנע אחד. הסתייגות 55 לא עברה. הסתייגות 56 – הצבעה. הצבעה מס' 97 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 19 נמנעים – 1 ההסתייגות (56) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 19, נמנע אחד. הסתייגות 56 לא עברה. הסתייגות 57 – הצבעה. הצבעה מס' 98 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 19 נמנעים – 1 ההסתייגות (57) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 19, נמנע אחד. הסתייגות 57 לא עברה. הסתייגות 58 – הצבעה. הצבעה מס' 99 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 20 נמנעים – 1 ההסתייגות (58) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שלושה, נגד – 20, נמנע אחד. הסתייגות 58 לא עברה. הסתייגות 59 – הצבעה. הצבעה מס' 100 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 19 נמנעים – 1 ההסתייגות (59) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 19, נמנע אחד. 59 לא עברה. 60 – הצבעה. הצבעה מס' 101 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 19 נמנעים – 1 ההסתייגות (60) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שלושה, נגד – 19, נמנע אחד. 60 לא עברה. עוברים להסתייגות מס' 61, בעמוד הבא – הצבעה. הצבעה מס' 102 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 20 נמנעים – אין ההסתייגות (61) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 20, אין נמנעים. 61 לא עברה. 62 – הצבעה. הצבעה מס' 103 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 19 נמנעים – 1 ההסתייגות של קבוצת סיעת הליכוד לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – ארבעה, נגד – 19, נמנע אחד. 62 לא עברה. עוברים ללחלופין – הצבעה. הצבעה מס' 104 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 18 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת הליכוד לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שלושה, נגד – 18, נמנע אחד. לחלופין 62 לא התקבלה. נצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה. מצביעים על סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 105 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 17 נגד – 8 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 17, נגד – שמונה. לפיכך, סעיף 2, כנוסח הוועדה, התקבל. הסתייגות לאחר סעיף 2, הסתייגות 63 – הצבעה. הצבעה מס' 106 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 19 נמנעים – 1 ההסתייגות (63) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 19, נמנע אחד. לא עברה. 64 – הצבעה. הצבעה מס' 107 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 19 נמנעים – 1 ההסתייגות (64) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 19, נמנע אחד. 64 לא עברה. 65 – הצבעה. הצבעה מס' 108 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 18 נמנעים – 1 ההסתייגות (65) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 18, נמנע אחד. לא עברה. לחלופין 65 – הצבעה. הצבעה מס' 109 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 18 נמנעים – 1 ההסתייגות (65) לחלופין של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 18, נמנע אחד. לא עברה. הסתייגות מס' 66 – הצבעה. הצבעה מס' 110 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 18 נמנעים – 1 ההסתייגות (66) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 18, נמנע אחד. 66 לא עברה. 67 – הצבעה. הצבעה מס' 111 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 18 נמנעים – 1 ההסתייגות (67) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 18, נמנע אחד. 67 לא עברה. לחלופין א' – הצבעה. הצבעה מס' 112 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 16 נמנעים – 1 ההסתייגות (67) לחלופין (א) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 16, נמנע אחד. לחלופין א' לא עברה. לחלופין ב' – הצבעה. הצבעה מס' 113 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 17 נמנעים – 1 ההסתייגות (67) לחלופין (ב) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 17, נמנע אחד. ב' לא עברה. ג' – הצבעה. הצבעה מס' 114 בעד ההסתייגות – 7 נגד – 17 נמנעים – 1 ההסתייגות (67) לחלופין (ג) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שבעה, נגד – 17, נמנע אחד. ג' לא עברה. ד' – הצבעה. הצבעה מס' 115 בעד ההסתייגות – 7 נגד – 18 נמנעים – 1 ההסתייגות (67) לחלופין (ד) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שבעה, נגד – 18, נמנע אחד. לא עברה. ה' – הצבעה. הצבעה מס' 116 בעד ההסתייגות – 7 נגד – 18 נמנעים – 1 ההסתייגות (67) לחלופין (ה) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שבעה, נגד – 18, נמנע אחד. ה' לא עברה. ו' – הצבעה. הצבעה מס' 117 בעד ההסתייגות – 7 נגד – 18 נמנעים – 1 ההסתייגות (67) לחלופין (ו) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שבעה, נגד – 18, נמנע אחד. ו' לא עברה. ז' – הצבעה. הצבעה מס' 118 בעד ההסתייגות – 7 נגד – 17 נמנעים – 1 ההסתייגות (67) לחלופין (ז) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שבעה, נגד – 17, נמנע אחד. ז' לא עברה. ח' – הצבעה. הצבעה מס' 119 בעד ההסתייגות – 7 נגד – 16 נמנעים – 1 ההסתייגות (67) לחלופין (ח) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שבעה, נגד – 16, נמנע אחד. ח' לא עברה. ט' – הצבעה. הצבעה מס' 120 בעד ההסתייגות – 6 נגד – 17 נמנעים – 1 ההסתייגות (67) לחלופין (ט) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שישה, נגד – 17, נמנע אחד. ט' לא עברה. י' – הצבעה. הצבעה מס' 121 בעד ההסתייגות – 7 נגד – 17 נמנעים – 1 ההסתייגות (67) לחלופין (י) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שבעה, נגד – 17, נמנע אחד. י' לא עברה. י"א – הצבעה. הצבעה מס' 122 בעד ההסתייגות – 7 נגד – 17 נמנעים – 1 ההסתייגות (67) לחלופין (יא) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שבעה, נגד – 17, נמנע אחד. י"א לא עברה. הסתייגות מס' 68 – הצבעה. הצבעה מס' 123 בעד ההסתייגות – 7 נגד – 17 נמנעים – 1 ההסתייגות (68) של קבוצת סיעת הליכוד אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שבעה, נגד – 17, נמנע אחד. 68 לא עברה. לחלופין – הצבעה. הצבעה מס' 124 בעד ההסתייגות – 8 נגד – 18 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין של חברי הכנסת יואב קיש ושלמה קרעי אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שמונה, נגד – 18, נמנע אחד. לחלופין לא התקבלה. הסתייגות מס' 69, הסתייגות – הצבעה. הצבעה מס' 125 בעד – 7 נגד – 17 נמנעים – 1 ההסתייגות (69) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שבעה, נגד – 17, נמנע אחד. הסתייגות 69 לא עברה. 70 – הצבעה. הצבעה מס' 126 בעד ההסתייגות – 7 נגד – 16 נמנעים – 1 ההסתייגות (70) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שבעה, נגד – 16, נמנע אחד. 70 לא עברה. 71 – הצבעה. הצבעה מס' 127 בעד ההסתייגות – 7 נגד – 18 נמנעים – 1 ההסתייגות (71) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שבעה, נגד – 18, נמנע אחד. 71 לא עברה. 72 – הצבעה. הצבעה מס' 128 בעד – 6 נגד – 17 נמנעים – 1 ההסתייגות (72) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – שישה, נגד – 17, נמנע אחד. 72 לא עברה. הסתייגות 73 – הצבעה. הצבעה מס' 129 בעד – 5 נגד – 16 נמנעים – 1 ההסתייגות (73) של קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – חמישה, נגד – 16, נמנע אחד. 73 הוסרה. לפיכך, חברי הכנסת, הוסרו כל ההסתייגויות לאחר סעיף 2. תמה הקריאה השנייה. נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת החוק. קריאה שנייה – הצבעה. סליחה, קריאה שלישית – הצבעה. קריאה שלישית – הצבעה. הצבעה מס' 130 בעד החוק – 17 נגד – 10 נמנעים – אין חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 98), התשפ"ב–2021, נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 17, נגד – עשרה, אין נמנעים. לפיכך, הצעת חוק מיסוי מקרקעין התקבלה, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום שלישי, י"ט בכסלו התשפ"ב, 23 בנובמבר 2021, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:05. << סיום >>