דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ב ישיבה רע"ו הישיבה המאתיים-ושבעים-ושש של הכנסת העשרים-וחמש יום רביעי, כ"ו באדר התשפ"ה (26 במרץ 2025) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על ששולחן הכנסת 6 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 6 הפשיעה הגואה בחברה הערבית והפקרת חיי האזרחים 6 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 7 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 10 בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): 12 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 14 מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 16 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 19 נעמה לזימי (העבודה): 22 אבי מעוז (נעם): 26 סימון דוידסון (יש עתיד): 29 נאור שירי (יש עתיד): 30 מירב בן ארי (יש עתיד): 32 מירב בן ארי (יש עתיד): 34 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 35 נאור שירי (יש עתיד): 41 יאיר לפיד (יש עתיד): 81 הודעת ועדת הכנסת 92 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 92 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 93 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 93 הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4) 93 הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 105), התשפ"ה–2025 93 שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 94 קארין אלהרר (יש עתיד): 112 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 115 גלעד קריב (העבודה): 125 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 147 עודד פורר (ישראל ביתנו): 157 מירב כהן (יש עתיד): 162 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 170 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 170 הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4) 170 הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 105), התשפ"ה–2025 170 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 171 יאיר לפיד (יש עתיד): 175 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 178 מירב בן ארי (יש עתיד): 181 רון כץ (יש עתיד): 186 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 201 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 201 הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4) 202 הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 105), התשפ"ה–2025 202 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 202 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 205 שרון ניר (ישראל ביתנו): 210 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 232 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 238 דבי ביטון (יש עתיד): 244 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 248 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 252 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 252 הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4) 253 הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 105), התשפ"ה–2025 253 סימון דוידסון (יש עתיד): 253 מיקי לוי (יש עתיד): 275 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 282 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 282 הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4) 283 הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 105), התשפ"ה–2025 283 אלעזר שטרן (יש עתיד): 283 יסמין פרידמן (יש עתיד): 288 שלי טל מירון (יש עתיד): 298 רם בן ברק (יש עתיד): 309 אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): 324 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 331 טלי גוטליב (הליכוד): 341 מאיר כהן (יש עתיד): 344 נעמה לזימי (העבודה): 347 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 366 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 380 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 401 משה טור פז (יש עתיד): 415 חילי טרופר (המחנה הממלכתי): 441 מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): 447 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 457 נאור שירי (יש עתיד): 461 ירון לוי (יש עתיד): 568 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 584 מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 585 מירב בן ארי (יש עתיד): 588 יאיר לפיד (יש עתיד): 598 בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): 600 שר החוץ גדעון סער: 603 שר המשפטים יריב לוין: 607 שר המשפטים יריב לוין: 781 שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 783 << נושא >> מסמכים שהונחו על ששולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי כ"ו באדר התשפ"ה, 26 במרץ 2025. זהו היום ה-537 למלחמה שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים ש-59 מאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם מביטות עלינו כאן ממעל, עודם נמצאים בשבי, ואנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה למזכיר הכנסת. << נושא >> הפשיעה הגואה בחברה הערבית והפקרת חיי האזרחים << נושא >> [על פי סעיף 45 לתקנון הכנסת.] << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא דיון בהשתתפות ראש הממשלה, על פי בקשתם של 40 חברי הכנסת, בנושא הפשיעה הגואה בחברה הערבית והפקרת חיי האזרחים. אני רואה כאן את ראש האופוזיציה. איה ראש הממשלה? בבניין כבר? נמתין רגע קל לכניסתו. מופיע בלוח הנוכחות שראש הממשלה בבניין. מישהו יכול לבדוק בבקשה איפה הוא? שלום לראש הממשלה. אנחנו בנושא הפשיעה הגואה בחברה הערבית והפקרת חיי האזרחים. אני מזמין את חבר הכנסת איימן עודה לפתוח את הדיון, בבקשה. << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אני מחכה לראש הממשלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> עד שתגיע, הוא כבר ישב. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, ראש הממשלה, חברי הכנסת וחברות הכנסת, האדמה רועדת, הרחובות אדומים, הדם ממשיך לזרום, ואין דין ואין דיין. נשים, ילדים, מבוגרים – משפחות שלמות איבדו את היקר להן מכול, והמדינה עומדת מנגד ומאפשרת לזה להימשך. זו לא חולשה; זו החלטה, החלטה מודעת להפקיר אותנו. על פי הנתונים של מרכז טאוב, שיעור מקרי הרצח של ערבים לעומת יהודים הוא 1 ל-14. עד 2008 – עד שאתה הפכת לראש הממשלה – היחס ברציחות בין יהודים לערבים היה 1 ל-3, היום? פי חמישה. וכשכבר רוצחים אותנו, 14.8% מפוענחים, לעומת 70% בחברה היהודית, וגם זה לרוב כשהעבריין מתנדב להסגיר את עצמו. 58 נרצחים בחברה הערבית רק מתחילת השנה. מספר מקרי הרצח בחברה הערבית עלה ב-230% בחמש שנים, לא בגלל צירוף מקרים, אלא בגלל מדיניות מובהקת - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> קצת יותר שקט במליאה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - של הפקרת חיי אדם. אנחנו 18% מהאוכלוסייה, אבל סופגים יותר מ-80% ממקרי הרצח. זו לא טעות, זה לא גורל; זו החלטה של ממשלה שבחרה להעלים עין מהמציאות. 85% מהאזרחים הערבים מדווחים על חשש או פחד להסתובב ביישובים שלהם בשעות הערב. זו לא טעות, זו מדיניות. ראש הממשלה נתניהו, אני מבקש ממך, הנושא הוא הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית, בבקשה להתמקד בנושא. זה חשוב ביותר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ראש הממשלה מקשיב. << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> תאמין לי, גם כשהעיניים למטה אני מקשיב. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> יש לך כישרונות, אבל גם הציבור שרואה אותך, חשוב שייראה שזה חשוב לך. << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> זה חשוב לא רק לי, זה חשוב גם להם. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ראש הממשלה נתניהו, אתה רואה בנו איום דמוגרפי ופוליטי, לא אזרחים, ולכן אתה נותן לפשיעה להרוס את חיינו, כי הפחד שלנו משרת אותך פוליטית. הבטחת שתילחם בפשע. אתה זוכר את משפחת הייכל? בחורה שישבה איתך בשנת 2012 בוועדה שהזמין אותה אליה חבר הכנסת אחמד טיבי. בשנת 2012. אנחנו, חד"ש-תע"ל, ישבנו איתך לפני שעה, המשותפת ישבה איתך כמה פעמים, וכל פעם הבטחת והבטחת, ומספר הנרצחים עולה ועולה כל הזמן. זו מדינה שבה משפחות מאוימות, עבריינים שולטים ברחובות, והמשטרה מגיעה אחרי שעתיים. העבריינים מסתובבים בינינו. מאות רוצחים מסתובבים בינינו, בינינו, חופשי מסתובבים. הממשלה הזו רוצה לנרמל את הלא-נורמלי. החברה הערבית דרשה לאורך השנים מין ניהול עצמי בחינוך ובתרבות. במקום זה, היום החברה הערבית מקבלת פשיעה, מקבלת ניהול עצמי, כולל בפשיעה, כאשר הם – הפושעים – הפכו שליטים בכל היישובים הערביים. הפושעים גובים מיסים; הפושעים גובים דמי חסות; הפושעים נותנים מימון; הפושעים פותרים סכסוכים. הם העבריין, הם החוקרים, הם השופטים והם אלה המספקים תעסוקה לחלק מהצעירים. אל מול תמונה זו הממשלה החליטה לקצץ את תקציב תוכנית החומש, שנועד בדיוק כדי להציל צעירים ממעגל הפשע, להבטיח להם עתיד טוב יותר. אתה, ראש הממשלה, מינית את בן גביר – אדם שנבנה על הסתה ושנאה, במיוחד לערבים – לתפקיד שאמור להגן על ביטחון הפנים של האזרחים הערביים, והמחיר לכך נמדד בדם שנשפך ברחובות. בן גביר ברח, כ"ץ קיבל שליש משרה, והפשיעה? פורחת. ועכשיו הוא חוזר, הכהניסט מקריית ארבע, ושוב הממשלה שלכם עושה הצגה במקום עבודה אמיתית. ברגע הכי קריטי, במשרד הכי חשוב, נתתם לעבריין ושונא ערבים, לאיש ללא כישרונות, להחזיק את ההגה כמה עוד אנשים צריכים למות? כמה משפחות צריכות להיהרס לפני שמישהו בממשלה שלך יגיד די, זה חייב להיפסק? אנחנו לא נשתוק, לא נקבל את ההפקרה הזו כמובנת מאליה. לא נסכים להיות פיונים במשחקים הפוליטיים שלך. אני רוצה לתת לך, ראש הממשלה, עדויות מאנשים, ממשפחות, שנהרגו אצלם אנשים. הילד פהמי אבו מוך, בן 11, בנו של המנוח זיאד, זיאד אבו מוך, מנהל בית הספר שנרצח, שואל כל יום: מה הסיבה שקרה דבר כזה לאבא שלי? האשם אבו מוך, אחיו של המנוח זיאד, אמר לי: אנחנו עדיין בהלם; לא מאמינים שזה קרה לנו, ולמה זה קרה. זיאד היה מנהל בית הספר היה אהוב על כולם. למה זה קרה לנו? מה התפקיד שלך כראש ממשלה? עוואד קאסם, אבא של הנרצח עבדאללה קאסם, רופא שנרצח במרפאת ילדים שלו באבו סנאן – אבא שלו רצה להגיע לפה, אבל בגלל עוד מקרה של פשיעה החליט להישאר ביישוב שלו באל-מזרעה. הוא אומר: אני מאחל שהבן שלי יהיה הקורבן האחרון. אנחנו מוכנים לשלם את המחיר הזה בתנאי שמבול הדמים ייעצר. בפשיעה הזאת לממשלה יש יד מכוונת. בהתחלה חשבו שהעבריינים רוצחים אחד את השני, אבל היום גם חפים מפשע משלמים את המחיר, ואנחנו מפחדים. ג'מאל דוואהדי, אבא של אמיר דוואהדי בן 16, שנרצח כשחזר מהעבודה כמלצר, אומר: שנה עברה ולא קרה כלום; הרוצחים מסתובבים חופשי, איבדתי אמון, אמרתי למשטרה כי הבן שלי הלך לאיבוד וגם התיק שלו הלך לאיבוד, בגללכם. בקיצור, הם לא מעוניינים לטפל בזה. ראש הממשלה נתניהו, אנחנו רוצים לחיות בחברה ללא נשק. ראש הממשלה נתניהו, תקשיב לי פה, בבקשה. אנחנו רוצים לחיות בחברה ללא נשק. הנשק הזה אין בו שום דבר טוב, לא נגד ערבים, לא נגד יהודים, לא במישור הפלילי, לא במישור הביטחוני. אנחנו רוצים לחיות בחברה שאין בה כלי נשק אחד. כשהייתי תלמיד בבית הספר, מי שהיה לו נשק, אנחנו לחשנו באוזניים של כל הקולגות שלנו שהוא משת"פ של הממשלה, ולכן נתנו לו נשק. לא היה נשק בידינו. אנחנו לא רוצים לחיות עם נשק. אני שומע לפעמים אמירות גזעניות על תרבות. אני רוצה לשאול אותך ראש הממשלה, למה בגדה המערבית, שיש בה שלושה מיליון פלסטינים, נהרגים מדי שנה בין 25 ל-27 ערבים, אחד על ידי השני; ולמה במדינת ישראל, שיש בה שני מיליון, ולא שלושה מיליון, נהרגים 240? למה בירדן, שם 60% הם פלסטינים, מכל מיליון נהרגים עשרה בכל שנה. למה אנחנו שני מיליון ו-240 הרוגים? האם זה עניין של תרבות? למה אצלנו, משנת 1980 עד שנת 2000 היו 84 נרצחים, ומאז שנהיית בשלטון ועד עכשיו זה 1,700? זה 1,700. האם זו התרבות שלנו או שזו תרבות גזענית של הממשלה? זו היא השאלה המהותית. אנחנו יודעים לחיות ללא נשק. לא צריך נשק בכלל. ראש הממשלה, יש ענייני אלימות. אין ספק שיש תפקיד למדינה ויש תפקיד גם לחברה. אנחנו, מוטלת עלינו האחריות בענייני אלימות, אבל פשיעה מאורגנת ונשק בלתי מורשה – אתה תעמוד פה ותשיב לי, האם זה התפקיד שלנו אנחנו, או שזה התפקיד של הממשלה בכל מקום בעולם? פשיעה מאורגנת או נשק בלתי מורשה, האם זה התפקיד של האזרחים או שזה התפקיד של הממשלה, גם בישראל וגם בכל מקום בעולם? תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. תודה לחבר הכנסת עודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו עוברים לדיון הסיעתי. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראש הממשלה, הפשיעה בחברה הערבית משתוללת. אנחנו לא יודעים מה זה להסתובב בפחד ברחובות שלנו. בחברה הערבית יש פחד ברחובות. בשנת 2022, השנה היחידה שלא היית ראש ממשלה, היו 106 נרצחים. חזרת לכהונה וב-2023 – 244 נרצחים, 130% עלייה, ב-2024 – 237 נרצחים, והשנה הזאת מסתמנת כשנה גרועה אפילו יותר. אתה מינית את בן גביר, שר גזען, עבריין, חסר כישורים; הכשרת כהניסט לשבת על כיסא השר לביטחון הפנים. התוצאות קשות והן הגיעו מייד. אתה יודע מה צריך לעשות. אתה ממשיך להימנע מלעשות. לא עשית דבר. התעלמת. פשוט לא אכפת לך. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כמו לפני 7 באוקטובר. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא אסון 7 באוקטובר. זה מחדל 7 באוקטובר. מחדל מתמשך. 59 חטופים, 537 ימים עדיין בעזה, נמצאים במנהרות החמאס. זה על ראשך. החזרת החטופים היא יעד מלחמה, יעד שאתה לא השגת. לחץ צבאי הורג, ומסתבר שגם הפוליטיקה הורגת. בממשלתך יושבים שרים שהציבו תנאי פוליטי, תנאי להישארות בממשלה, והוא לא לאפשר עסקאות. חג החירות בעוד שבועיים, תדבר על יציאת מצרים בעוד שחובתך לדבר על יציאת עזה. הגדת לבנך – ומה אתה תגיד? איזה סיפור אתה תספר? איך תסביר את זה שלא הגעת עדיין לניר עוז? לך עשה שם את הסדר. במקום לקרוא לחקירה מהירה, זריזה ויעילה, על מנת שכל אזרח ידע שביטחון המדינה מוגן, אתה משתלח ותוקף את ראש שירות הביטחון הכללי. גם אתה תצטרך לתת הסבר על קטאר גייט – מה ידעת, מה לא ידעת, מה אפשרת. זה כבר לא יהיה בסרטון. זה לא יהיה בסרטון. חלק משריך אומרים שלא יצייתו – זה שיושב מימינך – להחלטות בג"ץ, ואתה שותק. שר המשפטים ויו"ר הכנסת לא מכירים בנשיא בית המשפט העליון, והיום אתה הופך את הוועדה לבחירת שופטים לוועדה פוליטית. את חוק ההשתמטות אתה מוביל בכל הכוח. מילה ערכית אחת לא שמענו ממך על הזכות לשרת. הבאת אתמול תקציב מגזרי, שמעודד השתמטות ומעביר תקציבי עתק ממשרתים למשתמטים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה, חבר הכנסת סגלוביץ'. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> הציבור העובד והמשרת לא מעניין אותך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לסיום. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה וסביבתך לא מסוגלים להוביל קדימה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> הוא מתעלם. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם לא ראויים למדינה הזאת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בנימין גנץ, בבקשה. עד ארבע דקות לרשותך. << דובר >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראש הממשלה, אכן יש הרבה מאוד אתגרים מבחוץ שמקיפים אותנו, אבל בכל זאת אני מאמין שהדיון היום הוא דיון חשוב מאוד. אחרי רצח מזעזע של אישה וילדיה בטייבה, הגעתי לביקור תנחומים. קרוב משפחה של הנרצחת סיפר לי שיש לו עסק קטן שנמצא בקשיים בגלל פרוטקשן, ואז שאל אותי: תגיד לי, בני – כך הוא אמר לי – למי אני צריך לשלם מיסים? אני יכול לשלם פעם אחת. לשלם אותם למדינה שלא שומרת עליי או לשלם אותם לפרוטקשן שמאיים עליי? ראש עיריית קריית שמונה מספר לנו שהתושבים חוזרים לבתים פרוצים, שהחקלאים באזור מחכים לעוד תקנים של השומר החדש והצפון הפך למערב הפרוע. אדוני ראש הממשלה, לצערי מינית גזען פופוליסט לאחראי לביטחון האישי של תושבי ישראל. מה ציפית שיקרה? במקום להיאבק בארגוני הפשיעה, הוא נאבק בראש השב"כ. במקום להגיע לזירות רצח בחברה הערבית ולקיים עבודת מטה, הוא מצייץ. בכל מדינה מתוקנת הוא היה מפוטר, ורק בממשלת 7 באוקטובר הוא מתפטר ומוחזר. אני שומע כאלה שאומרים שזו התרבות של החברה הערבית. המציאות מוכיחה אחרת. לפני עשור היו 58 רציחות בשנה בחברה הערבית, וגם זה הרבה, והיום אנחנו בקצב של פי חמישה ואולי יותר. הפשע ברחובות, הפרוטקשן, הנסיעה הפרועה בכבישי הנגב, האלימות שמשתוללת, הם חסם להתפתחות של מדינת ישראל. איך נחזק את הנגב והגליל, שהם העתיד שלנו, אם יזם שרוצה להתיישב שם יודע שבלילה הוא יכול להתעורר עם אקדח לרקה מול הילדים שלו? המדינה צריכה ורוצה לחזק את הרשויות הערביות, לדאוג להתיישבות יהודית בגליל, להעלות את הפריון מתעסוקה איכותית ולפתור את משבר הדיור – כדי שזה יקרה, היא צריכה לטפל בפשיעה בחברה הערבית. וכשהמדינה רוצה לטפל במשהו באמת, היא יודעת לעשות את זה. ללא קשר לשיקולים אלקטורליים, אני מדבר עם תושבים ערבים רבים, עם צעירים וראשי רשויות שרוצים להיות חלק מהחברה הישראלית. הם קוראים למדינה, והמדינה לא באה. המצב הזה מדרדר תושבים רבים להצטרף לארגוני הפשיעה בבחינת If you can’t beat them, join them. ראש הממשלה, גם זה במשמרת שלך. האחריות שלך היא לדאוג לתשתיות וחינוך מצוין, להציף את הרחובות בשוטרים, לדאוג שיפענחו תיקים ויפרקו את ארגוני הפשע. זה לא רק מאבק של החברה הערבית, אלא של מדינת ישראל כולה. ראש הממשלה, אני מציע שתלך ותסביר לשר לביטחון פנים, שיושב לידך, שביטחון לאומי חל גם על אזרחי ישראל הערבים. אך לצערי – ואני מסיים, היושב-ראש – במקום להתעסק בהחזרת הביטחון האישי, בהחזרת החטופים, בהחזרת התושבים לבתיהם, החלטתם להחזיר אותנו ל-6 באוקטובר. אתם מביאים היום את החוק לפוליטיזציה בוועדה לבחירות שופטים, כאילו לא היה 7 באוקטובר. ראש הממשלה, הייתי איתך וראיתי את הלבן של העיניים ב-7 באוקטובר. ראינו לאן הגענו כשהעם נקרע. אתה יודע בדיוק מה חשב סנוואר ערב המתקפה. אל תעצום עיניים לרגע – צא מהמליאה, לך ליריב לוין ותורה לו לעצור. אם לא למען הדמוקרטיה ושלטון החוק, עשה זאת למען אחדות העם, למען הלוחמים שלנו בחזית והמשפחות של אלה שלא שבו. אל תיתן מתנה לאויבינו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. כעת – חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת – ראש ממשלת ההשתמטות, ראש ממשלת 7 באוקטובר, אתה הופעת באפריל 2017 בכנסת, בוועדה לביקורת המדינה. אמרת שמדינת ישראל יודעת על תוכנית של חמאס לפלוש עם אלפי מחבלים, כולל כוח נוח'בה, לכבוש את היישובים, לקחת בני ערובה, לקחת אותם לעזה ולזעזע את המורל של מדינת ישראל. מה עשית מאז? הרי האשמת את ראש השב"כ. רונן בר נכנס לתפקיד באוקטובר 2021. מה עשית במשך ארבע שנים וחצי חוץ מלטפח את יחיא סנוואר ולחזק את חמאס? פעם אחר פעם מנעת כל בקשה לסכל את ראשי חמאס. עמדת כחומה בצורה ולא נתת לגעת בהם. התכתבת עם יחיא סנוואר. שמענו שהיועץ לביטחון לאומי מאיר בן שבת מעביר לך פתקים מיחיא סנוואר ואתה מקבל אותם בכיף. אתה יזמת העברת כסף קטרי לחמאס. אתה, אישית, לא מישהו אחר. אתה הובלת את המהלך יחד עם מאיר בן שבת, יחד עם ניקי מלאדנוב, יחד עם מוחמד אל-עמאדי. אתה הובלת את זה, בהוראה שלך אישית. אתה הובלת. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כל הכסף בהוראה שלך. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - שב בשקט - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת. חברי הכנסת. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ומעניין, ראש הממשלה, ב-2020 אתה שולח את ראש המוסד יוסי כהן יחד עם הרצי הלוי, אז ראש אמ"ן, לקטר, להתחנן להגדיל את הכסף הקטרי. האם אפשר לראות את הפרוטוקולים האלה? הרי למה אתה מתנגד לוועדת חקירה ממלכתית? כי אתה יודע, כל הישיבות האלה מוקלטות. ישבה קצרנית וכתבה מילה במילה. מי שיקשיב לאותן הקלטות, מי שיקרא את אותם פרוטוקולים – המסקנות ברורות. לא תוכל לברוח, לא תוכל לגלגל אחריות על אחרים, לא תוכל להגיד שלא ידעת. שום מכונת רעל לא תעזור לך. חברת לכל הגורמים האנטי-ציוניים פה בכנסת, אותם אנשים שלא מאמינים בשלטון הכופרים. חברת אליהם, מכרת להם את כל התנועה הציונית, את כל הערכים הבסיסיים, ותפסיקו לשקר שמדובר בגורמי שוליים. חסידות גור היא לא גורמי שוליים. רב ראשי לישראל לשעבר שאומר: כשאתם מקבלים צווי גיוס, צריך לקרוע אותם ולזרוק לאסלה – זה לא גורמי שוליים. מנהיג הליטאים, הרב דב לנדו, שאומר שהתנועה הציונית גרמה לכך שהערבים שונאים אותנו – אלה הגורמים שחברת אליהם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני ראש הממשלה, אתה ראש ממשלת קונספירציה. אתה ראש ממשלת הקונספציה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> בנט אמר שאתה - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מי שיושב לידך אמר פעם - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רשות הדיבור לחבר הכנסת מנסור עבאס. חבר הכנסת קריב, קריאה ראשונה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב, קריאה ראשונה. שים לב. << דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה, חברי הכנסת, אני לא אקרא לשר בן גביר גזען ופשיסט, אבל אין ספק שמבחינה מקצועית, מספרית - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> - - במבחן התוצאות, אדוני ראש הממשלה, במבחן התוצאות הוא נכשל. הוא נכשל. אני זוכר שבחודשים הראשונים אמרו: תנו לו הזדמנות, הוא בא לעשות סדר. הוא יגביר את ההרתעה נגד ארגוני הפשע. הם מפחדים ממנו. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> את האמת, הוא גם גזען וגם פשיסט - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת טיבי. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> לא, אני לא הולך לשם. אני רוצה לדבר עניינית. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - ואתה תומך טרור. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, רשות הדיבור לחבר הכנסת מנסור עבאס בלבד. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני חשבתי - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - תומך טרור - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, תודה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אומנם יש שיקולים פוליטיים וקואליציה – כדי לשמור על הקואליציה, בוחרים למנות את השרים – אבל יש גבול עד כמה שאפשר ללכת לכיוון של מפלגות קיצוניות, מגזריות, שלא מעניין אותן בכלל הביטחון האישי של חלק מאזרחי המדינה. כאשר הוא התפטר ומינית את השר חיים כץ, שהוא בשר מבשרו של הליכוד, תוך יומיים הוא מזמין אותנו לישיבה. תוך יומיים השר חיים כץ מזמין אותנו לישיבה, ואנחנו יושבים במטה הארצי של המשטרה ודנים ביחד איתו, עם כל הדרג הבכיר של המשטרה, מה אפשר לעשות ואיך אפשר לקדם את הדברים. ואז זה משתקף ישירות באווירה בחברה הערבית – הינה, יש שר שרוצה לקדם את הדברים. בלי לעשות שום דבר, זה יוצר סוג של הרתעה. אבל בחרת להחזיר אותו למשרד הזה. הייתה לך אופציה אחרת. אז לא חשוב לך ביטחונם, חייהם של אזרחי מדינת ישראל הערבים? הינה, יושב לידי יו"ר הכנסת, שהיה השר לביטחון פנים. עבדנו ביחד וגיבשנו את התוכנית למיגור הפשיעה והאלימות, תוכנית החומש בתקופתך, ובאת לוועדה ואישרת אותה וקידמת אותה. למה לבטל את כל זה דרך המינוי הלא-מוסבר של השר בן גביר? הינה, הוא יושב לידך, בבקשה, אתם יכולים לדבר, תעביר אותו למשרד אחר. תעביר אותו למשרד אחר, מה הבעיה? בן גביר, לך למשרד אחר. התפקוד שלך במשרד לא רק לקוי, אתה – אתה צוחק. מישהו אמר לי, מתוך המשרד, שבכל פעם שאתה מקבל דיווח על מספר הרציחות בחברה הערבית אתה צוחק, פחות ערבי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מי אמר לך את זה? << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> מתוך המשרד. ואני אף פעם לא משקר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אף פעם לא משקר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת עבאס, חבר הכנסת עבאס, לסיום. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני פונה לשר בן גביר: תעבור למשרד אחר. תעבור למשרד אחר, שיבוא איש אחד הגון, ממלכתי, שיכול לנהל את המערכת הזאת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת מנסור עבאס. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כעת חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד ראש הממשלה – ראש הממשלה, אני פונה אליך: האם שמעת על עלאא עטאללה ובהא עטאללה, שני צעירים מכפר ירכא שנרצחו אתמול? אני פונה אליך: התקשרת למשפחות? התקשרת לראש הרשות מירכא? התעניינת במה שקרה? אתה יודע ששני הנרצחים הצעירים האלה - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת והשרה, השרה גולן. השרה גולן. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, אולי תשתיק את העדר הזה? כבוד היושב-ראש, תשתיק את העדר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תשאיר לי את זה. תודה רבה. בבקשה. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ראש הממשלה - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת ואטורי. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - שני הצעירים האלה התווספו ל-58 נרצחים מתחילת השנה, ולכמעט 500 נרצחים בשנתיים האחרונות, במשמרת שלך. אתה ראש הממשלה, אתה אחראי ואתה אשם. הנרצחים האלה, הצעירים בחברה הערבית – הדם שלהם על הראש שלך, על הממשלה שלך. כבוד ראש הממשלה, אתה מינית שר כושל, שאחרי שנתיים, אחרי 500 נרצחים, רואה בזה הישג. מי שרואה ב-500 נרצחים בחברה הערבית הישג לא יכול לכהן כשר לביטחון פנים. האחריות לספק ביטחון אישי - - - << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> אז תגייסו את המגזר שלכם למשטרה. שיתגייסו, לפחות למשטרה. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> קודם כול, גזענית שכמוך, אולי תשתקי. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> שיתגייסו לפחות. השוטרים שלנו לא יכולים לסכן - - - << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> קודם כול, את צריכה להתבייש במה שאת עושה במשרד שלך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השרה, השרה גולן. השרה גולן, די << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> את צריכה להתבייש במשרד שלך, האי-שוויון חברתי. את מקצצת בתקציבי החברה הערבית, את מקצצת בתקציבים. את נותנת יד לארגוני הפשיעה. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> שקרים, שקרים. אתה משקר. אתם לא משתפים פעולה עם השוטרים, אתם לא רוצים לשתף פעולה. אתם לא, נכון? נכון שאתם לא אוהבים להשתמש בהם? אתם עובדים עם ארגוני הפשיעה, אתה וכל המפלגה שלך - - - עם ארגוני הפשיעה. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> את מקצצת בתקציבי החינוך, לוקחת תקציב חינוך. את מממנת את ארגוני הפשיעה בחברה הערבית. את מקצצת לרשויות, את מממנת את ארגוני הפשיעה בחברה הערבית. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> אתם שקרנים, אתם תומכים בטרור ואתם תומכים בארגוני הפשיעה, ואתם - - - << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כבוד ראש הממשלה, אזרחי המדינה הערבים משלמים מחיר כבד. פעם אמרו, הקמפיין שלך, "ביבי טוב ליהודים". עם בן גביר אתה כבר לא טוב ליהודים, לא טוב לערבים; ביבי, אתה טוב לכהניזם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה, עד שלוש דקות מרגע זה לרשותך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איזו מסכנה שהבוס שלך זה יאיר גולן, אתם לא יכולים להתחרות עם ההסתות שלו. אין, אי-אפשר להתחרות בתחרות של ההסתות שלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, די. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> נתניהו, אתה האיש שבתקופתו הכול התייקר ורק החיים הפכו זולים יותר ויותר, זו מורשתך. שנים אמרנו שהפשיעה והרצח בחברה הערבית יזלגו אל החברה הכללית. זה קרה, אבל קרה רע מזה – הזילות בחיים שהשרשת התפשטה לכל עבר. לא ספרת חיים של ערבים, והינה אתה לא סופר את החיים של כולם, משתמש בחיים של בני אדם ככלי במשחק שחמט. ערבים, יהודים, נשים, חיילים, חטופים – לא אכפת לך. קו מחבר בין ההפקרה של החיים בחברה הערבית - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תתביישי, כבר אי-אפשר לשמוע אותך. איך אפשר לשמוע דבר כזה? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, די, די. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> - - של אימהות שחרדות לילדיהן - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> חברי כנסת, שמאל או ימין, זה רפש, רוע לב. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, די. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> - - של אנשים שלא יוצאים מהבית בערב כי יש ירי ברחובות, למינוי של עבריין סדרתי, כהניסט וגזען שהורשע בתמיכה בטרור, לשר לביטחון לאומי. הכנסת צלם להיכל, וכולנו משלמים את מחיר הדמים. השנה היא שנת שיא ברצח בחברה הערבית – 58 נרצחים מינואר. נתניהו, גם דמם על הידיים שלך. המציאות – בחודש שעבר נרצחו שישה אזרחים ערבים ביום אחד, ביניהם רופא שנרצח לעיני מטופליו ונער בן 14 שנורה למוות. זה מזיז לך בכלל? המציאות הזאת עומדת בחיבור ישיר לנוחות והיעדר המוסר הבסיסי שבו אתה מונע ועדת חקירה ממלכתית למחדל ולהפקרה שהובילו לטבח של 1,200 איש ואישה. הרי 7 באוקטובר הוא מחדל שכולו רשום עליך, על הנכס שלך – חמאס, ועל המדינה החביבה עליך ועל לשכתך – קטר. הרי על החברה הערבית, נתניהו, עשית את הניסוי הראשון שלך בהחרבת הנורמות שלנו כחברה. שם התחלת את ריסוק קדושת החיים, כשנתת לערבים להירצח כמו זבובים. התרת את דמם, ולימים – את הדם של כולנו. עם האטימות הזאת הבאת לאסון מירון, שבו נרצחו 45 אזרחים, כן, ועם אותה אטימות אתה מפקיר את האחים שלנו בשבי, מעונים וזועקים אלינו מהגיהינום בעודך מקריב אותם עבור שרידות פוליטית. למדת איך מפקירים חיים, ורק שכללת את הרעיון עם הזמן. עם החברה הערבית ראית כמה קל להפלות את מי שלא בבייס שלך, להזניח את כולם בעודך חי חיי נהנתנות הדוניסטית על חשבון האזרחים. מהניתוק הזה, הדרך להפקרת הצפון, הדרום, הפריפריה וכל מי שמשוועים למדינה שתראה אותם, הייתה קלה. הינה, רק אתמול העברת תקציב שוד שמקבע השתמטות ומפלה בין דם לדם בלי בושה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לסיים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ככה זה – קודם מפקירים ערבים, ואחר כך עוברים לכל השאר. הגזענות היא מחלה ממארת, ואין אחד שהיא משאירה מאחור. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> נגמר הזמן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת לזימי, לסיום. לא לא, משפט, משפט. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> האמת הקשה היא שהרצח והפשיעה בחברה הערבית משרתים אותך, נוחים לך, אין לך עניין לטפל בתופעה הזאת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה, תודה רבה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הדבר שהכי מפחיד אותך זה חיים משותפים, מציאות של סולידריות וערבות הדדית, כבוד לקדושת החיים - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת לזימי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> - - ומדינה שלוקחת אחריות ומעניקה תקווה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת לזימי, לא, לא. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> זה הפוך ממך - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> להוריד את חברת הכנסת לזימי. תודה רבה. אני לא יודע מה זה נותן לך בכל פעם, הגרירה הזאת, אבל בסדר. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> תפרוש לפנסיה, החרבת את מדינת ישראל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב, די. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת לזימי. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> הדם על הידיים שלך. הדם על הידיים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת לזימי, קריאה ראשונה. חבר הכנסת מעוז, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חבריי השרים, כנסת נכבדה, לגבי הנושא, כל עוד האופוזיציה ונציגי המגזר הערבי משתמשים בפשיעה במגזר הערבי כקרדום לחפור בו ולהפיל את ממשלת הימין, אין סיכוי שזה ייפתר. אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לדבר אליך מלב אל לב, אני חושב דברים שאנחנו שנינו מבינים היטב. מתנהלת פה מלחמת תרבות בין התפיסה של מדינת ישראל כמדינה יהודית והתפיסה של מדינת ישראל היא מדינת כל אזרחיה. אהרן ברק הקים את הדיפ סטייט במדינת ישראל כדי שהוא יישא על גבו את התפיסה של מדינת כל אזרחיה; הבסיס הערכי של הדיפ סטייט במשרד החינוך – אדוני שר החינוך, אני שמח שאתה פה – זה הטרלול הפרוגרסיבי והגדרת מדינת ישראל כמדינת כל אזרחיה. בפברואר 2008 ממשלת אולמרט קיבלה החלטה. על בסיס ההחלטה שהיא קיבלה, עד היום במשרד ראש הממשלה יש יחידה לשיתופי פעולה רב-מגזריים, שכל תפקידה הוא לשלב בעבודת הממשלה את הגופים האזרחיים, כדוגמת אחים לנשק. ראינו את זה כבר עכשיו. בהסכם הקואליציוני ביקשתי אחריות על שני דברים בתחום משרד החינוך: הגפן, התוכניות החיצוניות, שהן תוצאה של אותה יחידה לשיתופי פעולה רב-מגזריים, ולהשוות בין התקציב של בתי הספר ותלמודי התורה לבנים ובתי הספר לבנות לבין כל ילד אחר במשרד החינוך. שומו שמיים, הדיפ-סטייט זיהה את מה שאני קיבלתי. לא ביקשתי הרבה תקציבים - - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> מי זה הדיפ-סטייט? יאללה, למדת מילה חדשה, דיפ-סטייט. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> הדיפ-סטייט זיהה, והתחילה המלחמה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת פרידמן. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> המחאה הראשונה כנגד הממשלה התחילה נגדי. שומו שמיים. במה האשימו אותי? ברשימות שחורות. ואחרי זה אהוד ברק – אותן רשימות. 3,000 אנשים שהוא מכיר אישית, ככה הוא אמר, זה הדיפ-סטייט. הוא מכיר 3,000 איש שמנהלים את המדינה, אבל שם זה רשימות לבנות. למה זה רשימות לבנות? כי הוא אחראי והוא מנהיג נטורי קפלן, הוא מנהיג הפריבילגים הלבנים. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> מי זה הוא? << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> אדוני ראש הממשלה, הממשלה שלך - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לסיום, אדוני. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי זה הוא? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> ביבי. << קריאה >> קריאה << קריאה >> למי יש מנהיג של פריבילגים לבנים? << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> אני מסיים. - - היא ממשלת ימין מלא מלא, אבל גם ממשלה פרוגרסיבית ימין, ממשלה פרוגרסיבית מלא מלא. מה נשתנה אנחנו נשאל בליל הסדר. אני מסיים. האמת היא, מבחינה פרוגרסיבית, לא נשתנה כלום. אני מאוד מקווה שזה ישתנה בקרוב. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז מה עשית שנתיים וחצי? למה שילמו לך משכורת של סגן שר אם לא עשית כלום? במקום שיתפטר מהכנסת. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אגב, אמיר, אתה יודע מה משותף לכל האנשים ברשימה השחורה של אבי מעוז? שהם להט"בים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה ראשונה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> סליחה? כולם צועקים ורק לי קריאה ראשונה. נכון, אמיר? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> סימון דוידסון. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אדוני ראש הממשלה - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא. יש כמה קריאות ראשונות. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני ראש הממשלה, לא אני כתבתי את הנאום הזה – הוא נכתב במטבח של משפחה שבמשך 537 ימים לא אכלה ארוחה שלמה, כי הילד שלהם עדיין שם, עדיין שם בעזה. כל לילה הם הולכים לישון, אבל לא באמת ישנים. כל בוקר הם פותחים חדשות באימה. הם לא שמאל, הם לא ימין – הם פשוט אזרחי מדינת ישראל. הם שלחו את הילד שלהם בצבא וקיבלו חור בלב. אדוני ראש הממשלה, אנחנו לא צריכים עוד הבטחות. אנחנו צריכים שתסתכל למשפחות בעיניים ותגיד להן שתעשה הכול. לא נשתדל, לא נפעל, לא נתאמץ, אלא פשוט לעשות הכול, והמינימום הוא להקשיב להם ולכאוב איתן. ואם אתה לא מסוגל, אדוני ראש הממשלה, פשוט תגיד את זה, כי אנחנו לא יכולים להחזיר את הילדים שלנו. אם אנחנו לא נחזיר אותם, איזו מין מדינה אנחנו? ואם אתה שוב לא מקשיב להם, אז תפקידנו, אדוני, להשמיע את קולם. אדוני ראש הממשלה, את המילים הבאות לא אני כתבתי – כתב אותן רובי חן. רובי וחגית חן הם ההורים של איתי חן, גיבור ישראל, לוחם חטיבה 7, החטוף 537 ימים בעזה, ואלה המילים שהם כותבים, אדוני ראש הממשלה: ראש הממשלה, תביט בעינינו. מבקש שתיזכר בתאריך 6 ביולי 1976, שבו אחיך יוני, גיבור ישראל, הובא לקבורה, אחרי שפיקד על מבצע לשחרור כל החטופים באנטבה, את כולם, לא חלקם עם אופציה למבצע המשך. מבקש שתיזכר בהוריך, צילה ובנציון, ז"ל, שזכו לטקס קבורה ממלכתי, שבעה וקבר לעלות עליו. האם קבר לגיבור ישראל לשבת שבעה ולומר קדיש הפכו לפריבילגיה במדינה תחת הנהגתך? עדיין יש לך את האפשרות לתקן, ראש הממשלה. שוב מתקרב יום הזיכרון לחללי צה"ל, ואתה יכול, אם אתה רוצה, בנטרול שיקולים פוליטיים, להחזיר את אחרון החטופים עד אז, או ששוב תגזור על משפחתנו לשאול איפה להיות ביום הזיכרון. אנחנו, חגית ורובי חן, הורים ללוחם החטוף, לא זכינו לפגוש אותך, ראש ממשלת ישראל, כבר שנה. שנה לא זכינו לפגוש אותך. אנחנו דורשים, אדוני ראש הממשלה, תחזיר את איתי חן, תן לנו ולשאר משפחות החטופים לסיים את הסיוט. מקווים שאתה מקשיב לנו בלב פתוח ושנזכה להתייחסות ממך. הוא ביקש ממני להעביר את מספר הטלפון שלו, ולהתקשר כבר היום לרובי חן, אבא של איתי. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת דוידסון. כעת יעלה ויבוא חבר הכנסת נאור שירי. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני ראש הממשלה. קודם כול, איך העין? איך במשפט? אני דואג לך, שלא תגיד אחרי זה: לא ראיתי, לא ידעתי, לא ראיתי את החקיקה, לא ראיתי את התקציב וכאלה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> גם עם עין בריאה הוא לא רואה את חמאס - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב. חבר הכנסת קריב, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ראש ממשלת 7 באוקטובר, אנחנו בעוד שבועיים וחצי חוגגים את חג הפסח. כנגד ארבעה בנים דיברה התורה: אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. אני רוצה להדגים לך איך כל ארבעת הבנים מתקיימים אצלך. נתחיל בטוב, שלא תגיד שאני חמוץ. אתה, יש האומרים החכם, ואפילו אמרת בין השישה או 16 החכמים בעולם. אתה וחבורת הלקקנים סביבך אומרים את זה. אתמול התהדרת בהעברת התקציב ואמרת שהעברתם את זה ברוב הרבה יותר גדול ממה שהעברת את התקציב הראשון במלחמה. רק שטעית, זה היה 72. אתמול העברתם ב-68-67. אותו חכם, 72 שעות לאחר 7 באוקטובר – ידעת לתכנן באופן מוקפד ומאוד מאוד דקדקני איך אתה מעביר את האשמה על כל אחד מראשי זרועות הביטחון, על כל העולם ואחותו, רק לא עליך. התם ב-2019 עשה רעיון אצל קרן מרציאנו, והוא נשאל בריאיון: האם תנסה לחוקק חוק שיפגע או יאט את ההליך המשפטי שלך? זוכר מה אמרת? לא. מה, מה פתאום. רק לאחר שנבחרת לא היה ראש רשות אכיפה אחד במדינת ישראל, מהמפכ"ל, יועמ"ש, פרקליט המדינה, החוקרים – מי יחקור את החוקרים – ועכשיו גם שופטי בג"ץ, שאתה מנסה לפגוע בהם, אבל אתה לא קשור לכלום. מה, מה פתאום. זה שאינו יודע לשאול – לא ידעת לשאול על מירון, לא ידעת על הרזולוציות שחתמת. אפילו עשית סרטון מצחיק עם ברוורמן שאתה חותם, טק-טק חותם, אבל אתה לא יודע על מה אתה חותם. לא ידעת לשאול על האוהל של החיזבאללה, וגם לא ידעת לשאול לאן הכספים של חמאס הולכים בזמן שבנית את מכונת הטבח הנוראית ביותר אחרי 7 באוקטובר, שגרמה לנו את 7 באוקטובר. לסיום, אני רוצה לומר על הרשע. הרשע מעביר אתמול תקציב ביזיוני לתחזוקת קואליציה, משאיר את השר גולדקנופ, ולוקח כסף מהכיסים של המילואימניקים, לאלו שרוקדים על הדם, כי הקואליציה חשובה יותר מהכול. רשע הוא מי שיוצר במו ידיו את הקונספירציות שראשי מערכות הביטחון שלנו חשודים בבגידה, והוא יושב מהצד. רשע זה מי שיושב מהצד בזמן שהאנרכיסט המשתמט בן גביר תוקף את רונן בר, ראש השב"כ, ואתה יושב מהצד. רשע זה מי ש-537 ימים אחרי הטבח הנורא ביותר שקרה לנו, עדיין לא אמר לעם ישראל סליחה, עדיין לא היה בניר עוז וביקש מהם סליחה על ההפקרה. ולסיום, ברוח החג: Let my people go. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> נגמר הזמן. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> קטי, די. תתאפקי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שחרר אותנו, ותחזיר את כולם עכשיו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, חברי הכנסת, רשות הדיבור לחברת הכנסת מירב בן ארי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> שיהיה שקט, אמיר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בסדר. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם תמיד באים שני השאווישים ביחד? תנו אפשרות גם לשרים אחרים. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> - - - אנטישמים - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תפריע לי. אדוני ראש הממשלה – היי, אני פה – יוצא לך לחשוב על המורשת שלך? על מה תשאיר מאחוריך? יום אחד תלמידים בבתי הספר ישבו וילמדו על מורשת בנימין נתניהו, אז בוא, אני רוצה לעשות לך סיכום מה ילמדו; הבת שלי בת שמונה – מה היא תלמד כשהיא תהיה בתיכון. קודם כול, שאתה היית ראש ממשלה – היי, אני מדברת על בתי ספר, שר החינוך, לא להפריע – וגם נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. מה לעשות, הכול אמת. תאמין לי, אני לא משקרת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> היא גם תלמד שהטבח הגדול של העם היהודי מאז השואה קרה במשמרת שלך. היא גם תלמד שאתה ידעת על הכסף הקטרי שעובר, ואני רוצה לצטט מהוועדה לביקורת המדינה – אתה איתי? ציטוט שלך: חמאס לוקח כ-70% באופן קבוע מהכספים שבאים לעזה – אתה אמרת – ומשקיע את זה במכונת המלחמה שלו נגדנו. אמרת? ידעת. לא אני אמרתי. הכול אמת, שר החינוך, הכול אמת. זה ילך לספרי ההיסטוריה. תקשיב טוב: הם גם ילמדו שאתה נלחם בראש השב"כ – שר הכלכלה, תן לו עוד שתי דקות, תוכל להתחנף אחרי זה. סליחה – אני ממשיכה. הם ילמדו שניסית ואתה עדיין מנסה לפטר את ראש השב"כ, זה שלקח אחריות. עכשיו, תשמע, אני לא יודעת אם עברת על הפיד - - - << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא מקשיבה לכם, אני מקשיבה רק לו. אני גם רואה שהוא מאוד מנסה להסתכל עליי. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת כהן, די. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מילא הבן שלך, שכל היום מפיץ תיאוריות קונספירציה על ראש השב"כ – אבל אתה מפיץ תיאוריות קונספירציה? מה, אתה עדנה קרנבל? מה קורה איתך? איך אתה מוציא את הסרטון הזה? ותגיד לי עוד משהו: מה אמרת בסרטון, שאם היו מעירים אותך בבוקר, מה היה קורה – אבל העירו אותך בבוקר, ויומיים היית בהלם – יומיים. יומיים היית לבן, אז גם אם היו מעירים אותך ב-06:00 היית נשאר באותו מצב. רגע, עוד לא סיימתי, כי יש עוד דברים שהם ילמדו. הם ילמדו שהפקרת את החטופים – מה, שמת את דרמר, הבובה הזאת? הוא מסתמס עם עצמו. הוא מנהל משא ומתן עם עצמו. לקחת את ראש השב"כ, לקחת את ראש המוסד, השארת את משפחות החטופים לבד. אתה לא פוגש אותם, אתה לא מתקשר אליהם. הוא יתקוף, הוא יסתמס איתם בווטסאפ, והדרמר שלך לא יוצר איתם קשר, מה - - - << קריאה >>קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוה, שלום, מגן החטופים. רגע, הם גם ילמדו על המלחמה, עלק מלחמת התקומה. ביום אחד במלחמת התקומה – שים לב - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נא לסיים, גברתי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - פיגוע ביקנעם – אני מסיימת – טילים בשדרות וטילים על ירושלים. זו לא מלחמת התקומה, זו מלחמת שלום נתניהו. תציל את המדינה – ולך כבר. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו נעבור כעת לשמוע את האישים ראש הממשלה וראש האופוזיציה. אני מזכיר לחברי הכנסת שמי שיוצא בקריאה השלישית, לא ישוב עד להצבעה. אנא שמרו על השקט, ואפשרו לשני ראשי המחנות להשמיע את דבריהם. זה נכון גם לשרים וגם לחברי הכנסת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת והשרים, כולם, חברת הכנסת בן ארי, רשות הדיבור לראש הממשלה. חברת הכנסת בן ארי, די, בבקשה. << דובר >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר >> יושב-ראש הכנסת, השרים והשרות, חברות וחברי הכנסת, ראש האופוזיציה, משפחות החטופים, המשפחות השכולות, מכובדיי, אכן הבעיה של הפשיעה בחברה הערבית היא בעיה גדולה מאוד. היא לא רק בעיה של אזרחי מדינת ישראל במגזר הערבי, זו בעיה של החברה כולה. אבל מספיק שזה היה רק שם – משום שאתם אזרחים, משום שאנחנו מדינת חוק, והחוק נפרם על ידי ארגוני פשע. אני באתי להיות ראש ממשלה, וגיליתי שלא הייתה תחנה אחת – הייתה אחת, נדמה לי, בנצרת – תחנת משטרה אחת; הוריתי, והקמנו 11 תחנות משטרה, לא משום שאני מתעלם מהחברה הערבית, אלא משום שאני חושב שצריך לטפל בבעיות שם. הבאנו גם מיליארדים רבים – לתשתיות, לחינוך – אתם מכירים את התוכניות האלה שאנשים לא עשו קודם לכן. הממשלה בראשותי, מה שהיא עשתה זה יותר במכפלות, בתקציבים לחברה הערבית, מכל הממשלות יחד מ-48'. כך עשינו, ולא נתנו את זה לעמותות שלֵךְ תדע לאן הכסף מגיע – לחברה הערבית. מתוך האמונה, כפי שאני מאמין כדמוקרט, כאדם שמאמין שלכל אזרח יש את אותה זכות לקבל ביטחון, וראינו את הבעיה הזאת. ונכון, ציירתם כאן נכון – היינו בוועדת הכנסת. שמעתי את המשפחות - - << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> מה עם מבחן התוצאה? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - והדבר בהחלט בהחלט נגע לליבי, לא הצגה, לא שום דבר. אתה שומע אישה שרצחו את בעלה לנגד עיניה וילדיה. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> כן, נכון. ישבנו שם ביחד. הדבר הזה בא לידי ביטוי בזה שהקמתי ועדה, ועדת שרים. אני עומד בראש ועדת חוץ וביטחון, ועדה שהקמנו לצמצום הפערים בחברה מול אחינו האתיופים, עולי העדה האתיופית, שעלתה, שבאמת הביאה תוצאות טובות. הקמתי ועדה נוספת בראשותי, לטפל בפשיעה בחברה הערבית, ואנחנו מתכנסים מעת לעת. הדבר הראשון שעשינו הוא שהגדלנו באלפים את השוטרים שגייסנו. בשנתיים האלה גייסנו 6,500 שוטרים, שרובם הולכים לטיפול בפשיעה שם – תכף נדבר על זה – לעומת 3,500 שגויסו בשנתיים קודם לכן. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> על מה אתה מדבר? הם לא מטפלים בפשיעה - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, חברי הכנסת, ראש הממשלה מתייחס למה שהעליתם. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> איך עובדת הפשיעה הערבית? חוץ מהאלימות הנוראה הזאת הפשיעה של ארגוני הפשע עובדת בעיקר על שיטת הפרוטקשן. כך עובדות מאפיות. הפרוטקשן הזה – חוקקנו חוק פרוטקשן. אבי דיכטר מהנהן בראש, כי אתה יודע בדיוק, אתה מכיר את זה היטב. ככה זה עובד. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי כמוך יודע. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> לכן חוקקנו חוק, והקמנו שתי מחלקות לטיפול אקטיבי בפרוטקשן בצפון ובדרום. אני שמח, ויש עוד הרבה עבודה, והסרטן הזה באמת מתפשט. כל מה שנאמר פה לגבי הנגע הוא נכון – אגב, לא הייתי משווה את זה לחברות סביבנו. א. אני לא יודע לגבי הנתונים שלהם; אני יכול להגיד דבר אחד – להם אין מגבלות בטיפול ברוצחים שהם רוצים לטפל בהם. אתם יודעים בדיוק מה הם עושים, אבל אני חושב שאנחנו, שפועלים במסגרת החוק, אנחנו צריכים ויכולים להתגבר על הנגע הזה, ואני אגיד לכם דבר אחד – אני הולך לתת מילה טובה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שלוש דקות - - - למי? למי? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אולי תקשיבי, כי אני הולך לתת מילה טובה לנציגים של החברה הערבית שנמצאים פה, ואני שמח לראות שינוי. אני לא אומר את זה בציניות. במשך שנים, כשהקמתי תחנות משטרה, יצאתם נגד זה. במשך שנים, כשבאנו לאסוף נשק, יצאתם נגד זה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - היועמ"שית. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אתם לא פועלים. נקודה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> עכשיו, השינוי הזה - - - << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אף אחד לא יצא נגד. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> הצבעתם נגד, הצבעתם נגד. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> השינוי הזה הוא מבורך. אני מברך עליו, וטוב שאני רואה אותו. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, אופיר כץ, השרה גולן. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, די. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא הצבענו נגד, זה שקר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת טיבי. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - שמחריב את המשטרה, ומחריב – אנשים מתים כל יום. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, חברי הכנסת, די. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> רק לתקן אותך: אתה לא עומד בראש ועדת חוץ וביטחון. << קריאה >>קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מתחיל בקריאות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, לא. חבר הכנסת טיבי, לא, לא. אבל אמרת. קריאה ראשונה, חבר הכנסת טיבי. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> תגיד לכנסת מה קיימת מההבטחות שנתת לנו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת טיבי, קריאה ראשונה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> השינוי הזה הוא שינוי מבורך. אנחנו נעבוד, נמשיך לעבוד – ונעבוד יחד כדי לבער את הנגע הזה, שבאמת מאיים עליכם, עלינו, מאיים על כולנו. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> יחד עם זה? עם זה? עם הפשיסט והגזען הזה? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת טיבי, אתה בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ואכן, ביוזמת השר בן גביר גם הקמנו את המשמר הלאומי. הוא יעזור בדבר הזה. הוא יטפל בדבר הזה, בנגע הזה - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - ואני מצפה לשיתוף פעולה של כולם במשימה החשובה הזאת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, חברת הכנסת בן ארי, קריאה ראשונה. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> מה שלא עשיתם - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר, השר בן גביר, בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, דיברתי על שינוי מבורך. בימים האחרונים ראינו עוד שינוי, ראינו דבר שאף פעם לא ראינו כמותו. ראינו הפגנה, הפגנות גדולות, גלויות, ברצועת עזה נגד שלטון החמאס. כבר ראינו הרבה הפגנות למען החמאס. ראינו את זה בבירות אירופה, בקמפוסים, באמריקה - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, לא. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, חבר הכנסת איימן עודה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - אבל הפגנות כאלה בעזה נגד החמאס, דבר כזה לא ראינו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת טיבי, קריאה שנייה. חבר הכנסת טיבי, אתה בקריאה שנייה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אולי - - - << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> למה אתה לא - - - אף קריאה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אבל קראתי גם בצד של הקואליציה, תאמין לי. חברת הכנסת גוטליב בקריאה ראשונה אם זה חשוב לך, ועד כאן, בבקשה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אולי לשם שינוי - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> יותר ויותר עזתים מבינים שהחמאס - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - מביא עליהם חורבן ואבדון, וזה חשוב. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת יוסף עטאונה, קריאה ראשונה. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> - - - מבקשים ניצחון - - - על ארגוני הפשיעה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת יוסף עטאונה, אתה בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> כל זה מראה, כל זה מראה שהמדיניות שלנו עובדת. אנחנו נחושים להשיג את כל מטרות המלחמה – לחסל את היכולות הצבאיות והשלטוניות של החמאס, להשיב את כל חטופינו - - << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת עטאונה, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - להביא לכך שעזה לא תהווה עוד איום על ישראל, ולהחזיר את תושבינו המפונים בבטחה לבתיהם. אני שמעתי פה קריאות, כל מיני קריאות, שמהדהדות את הפרסומים השקריים שאני לא נפגש עם החטופים, שלא אכפת לי מהחטופים. אז אני רוצה לבשר לכם משהו שאתם גם יודעים, שרעייתי ואני נפגשים ומשוחחים עם משפחות החטופים באופן קבוע, כולל אתמול, כולל היום בבוקר, כל הזמן. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> אוה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ואלו הן שיחות כנות, מטלטלות - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות הכנסת. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> לא, לא רק אתמול ושלשום - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> התקשרת היום - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - כל הזמן. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אבל אתם רוצים להפיץ, להדהד את טענת השקר הזאת. אני רוצה להגיד לכם, אלה הן שיחות כנות, הן שיחות מרגשות, ולא מסמנים וי, ויושבים שעות עם כל משפחה, שעות, ושומעים אותם - - << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> בניר עוז היית? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת סגלוביץ', קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - ומתרגשים איתם, ובוכים איתם לפעמים. אנחנו נושאים איתם את הכאב. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> בניר עוז היית? בניר עוז היית? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה לעשות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מירב בן ארי, את בקריאה שנייה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ואלה שיחות שמחזקות אותי במחויבות להשלים את המשימה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כשקטי שטרית - - - אתה לא קורא לה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת שטרית, לא לעזור. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אפילו לא הגבתי לו, אני הגבתי לה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אבל התוצאות הן חשובות. קודם כול, מה שהשגנו, ועד היום - - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> 59 חטופים נמקים - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> עד היום החזרנו 196 חטופים - - - << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> מפנים לך עורף - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת עודה, קריאה ראשונה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> 59 חטופים נמקים למוות - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, אתה בקריאה שנייה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> תקשיב לי, ידידי. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> האחים והאחיות שלנו נמקים למוות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, אתה בקריאה שלישית. נא לצאת. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> נמקים למוות בזמן - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נא להוציא את חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני שומע אותך, אולי תקשיב גם לי. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הפקרת אותם - - - ואתה ממשיך להפקיר אותם - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הוא לא יוכל להקשיב לך, ראש הממשלה, כי הוא יוצא החוצה. אבל אנחנו נקשיב. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> 59 אנשים, אחים ואחיות שלנו, נמקים למוות בעזה. אתה מפקיר אותם - - - (חבר הכנסת יוראי להב הרצנו יוצא מאולם המליאה.) << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - שיש לנו משרת חמאס במליאה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> עד היום החזרנו 196 חטופים, מתוכם 147 בחיים. אנחנו מחויבים להחזיר את כולם, בלי יוצא מן הכלל. ואני רוצה להזכיר לכם את העובדה שחבר הכנסת שיצא לא רוצה לזכור. הינה העובדה – בניגוד למה שאומרים, בתחילת המלחמה היה מי שאמר, בכיר מאוד מאוד בצמרת הביטחונית - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי זה? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - הוא אמר: צריך להתרגל לעובדה שלא נצליח להחזיר אפילו חטוף אחד. חברת הכנסת גילה גמליאל, חבר הכנסת דיכטר, אתם ישבתם שם, אתם שמעתם את זה. אבל אני האמנתי אחרת, האמנתי אחרת והתעקשתי על גישה אחרת. האמנתי שבזכות השילוב של גבורת לוחמינו וההחלטות המושכלות שאנחנו נקבל - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת עטאונה, קריאה שלישית. נא לצאת. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - כלומר, בזכות השילוב של הלחץ הצבאי והלחץ המדיני - - (חבר הכנסת יוסף עטאונה יוצא מאולם המליאה.) << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - בזכות השילוב הזה אנחנו כן נצליח. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת רייטן, קריאה ראשונה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, קריאה ראשונה. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה לא עושה את מה שהתחייבת לו? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ואכן, עשינו הרבה מאוד, אבל עדיין לא השלמנו את המשימה. אני חוזר ואומר, אנחנו נחושים להחזיר את כל מי שנותר. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת רייטן. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אז למה אתה לא עושה עסקה? למה אתה - - - כי התחייבת לו, התחייבת - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> בד בבד, אנחנו משנים את פני המזרח התיכון. פירקנו חלקים גדולים מציר הרשע. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מירב כהן, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> זו הממשלה שאתם טוענים שלא עשתה כלום. אנחנו עושים דברים שאף ממשלה בתולדות ישראל לא עשתה. אנחנו משנים את פני המזרח התיכון. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בלי מחיאות כפיים. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אנחנו פירקנו חלקים גדולים מציר הרשע, אנחנו חיסלנו רבי-מרצחים, אנחנו חיסלנו עשרות אלפי מחבלים והשמדנו אין-סוף תשתיות טרור. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> - - - מה שעשית ב-7 באוקטובר - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אגב, רק לתשומת ליבכם - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אפשר לבקש מהסאונד להגביר את הקול? תודה. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> צבע אדום בעוטף, כן? בזמן שאתה מדבר. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אנחנו משנים את פני המזרח התיכון. הלחימה בעזה נמשכת. ככל שהחמאס יתמיד בסרבנותו לשחרר את חטופינו, המכבש שנפעיל יהיה עוצמתי יותר ויותר, ואני אומר לכם, חברי הכנסת, אני אומר את זה גם לחמאס: זה כולל תפיסת שטחים וזה כולל עוד דברים שאני לא אפרט כאן. מתחילת המלחמה - - - << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת אלמוג כהן, קריאה ראשונה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> מה זה תפיסת שטחים? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> מתחילת המלחמה, לנוכח הטבח והזוועה, הבטחנו לאזרחי ישראל, הבטחנו לעצמנו, שיחד ננצח. אני מחזק - - - << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מיכל שיר, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני מחזק את ידי לוחמינו ומפקדינו בסדיר ובמילואים - - << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אתה מחזק - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - שחדורים, בניגוד לכם, אמונה תקיפה ואיתנה בהשגת הניצחון. הם מבינים מול מי אנחנו נלחמים, הם מבינים על מה אנחנו נלחמים. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> מה זה בניגוד לנו? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת שטרן, קריאה ראשונה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> תגיד, מה זה בניגוד לנו? מה, הוא לא מתבייש? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה, הילדים שלו לא במילואים? למה, לנו אין - - - מה זה בניגוד לנו? מה, אנחנו לא משרתים? מה זה בניגוד? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> - - - בניגוד לנו - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> בניגוד לכם, כי אתם כל הזמן מזלזלים. כשאני מדבר על הניצחון, הניצחון המוחלט, אתם מגחכים. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת שטרן, קריאה שנייה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אתם מבטלים – איזה ניצחון. רציתם להפסיק את המלחמה לפני שנכנסנו לרפיח. היינו משאירים שם את חמאס, את סנוואר, את חיזבאללה - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> בניגוד לנו - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - את נסראללה, את אסד. הייתם מוכנים לוותר על זה, אל תספרו לי סיפורים. זו האמת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת סגלוביץ'. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> מה אתה מיתמם. אל תספר לי סיפורים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת שטרן, קריאה שלישית. נא לצאת. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> רציתם להפסיק ולהיכנע לפני הכניסה לרפיח. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת לזימי, קריאה שנייה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> זו האמת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שטרן, שלישית. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אתה ממשיך להסית. מסתכל לשם, אומר לי בניגוד לנו? תתבייש. תתבייש. בניגוד לנו? בניגוד להם - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כולם בעזה, כולם משרתים - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אין לך גבולות. אתה מסית. לא רק שהפקרת, אתה גם מסית. (חבר הכנסת אלעזר שטרן יוצא מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני מסית? אולי הפרוטוקול מסית? הרי כאן ישבו ראשי האופוזיציה, הם היו חלקם בממשלה – היום יושבים שם – וכולם שיושבים פה שהיו בקבינט, שמעו את זה, וגם אמרו את זה בחוץ והדהדו את זה באולפני התעמולה. צריך להפסיק, לא צריך להיכנס לרפיח, לא צריך להתמודד עם ארצות הברית - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - ולהתנגש. אמרתם להפסיק את המלחמה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת שרון ניר, קריאה ראשונה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת שטרית, קריאה ראשונה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - מה זה השקרים האלה - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> רגע, רגע, רציתם להפסיק את המלחמה או לא? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת בליאק, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> שמענו. כן. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי, איזו קריאה זאת בשבילך? שנייה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> חברות וחברי הכנסת, אתמול העברנו את תקציב המדינה עם תוספת ענקית לביטחון, למילואימניקים - - << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מירב כהן, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - למשפחות של משרתי המילואים - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - לשיקום הדרום והצפון, וכן, כן, חברי הכנסת - - - << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> - - - למשתמטים העברת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת סגלוביץ'. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> העברת למשתמטים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - כן, כן, חברי הכנסת, כמו שיש לנו ציבור גדול – הציבור הערבי, שמקבל תקציבים וצריך לקבל אותם – גם אחינו ואחיותינו החרדים מקבלים. גם הם צריכים חינוך, גם להם יש ילדים שמגיע להם לאכול ולשבת בכיתה - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת שרון ניר, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - עם מורה או סייענית שלא מקבלת חצי או שליש ממה שמקבלת מורה במקום אחר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שיעבדו וישרתו. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> מתוך תקציב של 650 מיליארד שקלים הם מקבלים פחות מ-1%, כשמשקלם באוכלוסייה 12%. חבר הכנסת גפני – חבל שהוא לא פה. אם חבר הכנסת גפני היה פה הוא לא מספר לכם איך אתם נתתם לו דף ריק עם חתימה ואמרתם לו: תרשום, תרשום כל מה שאתה רוצה, כל מה שאתם רוצים תקבלו. אז מספיק עם הצביעות שלכם. מספיק עם השקרים שלכם. אתם מוכנים לתת הכול. אל תטיפו לנו במוסר הכפול הכל-כך צבוע שלכם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת דבי ביטון, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> חברות וחברי הכנסת, העברת התקציב זה דבר שחשוב למדינת ישראל, לעם ישראל, זה חשוב לאזרחי ישראל - - << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מירב כהן, את בקריאה שנייה כבר. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - וזה חשוב למאמץ המלחמתי של ישראל. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - קואליציה - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, קריאה שנייה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, את בקריאה שנייה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - 68 מנדטים, תירגעו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> את שומעת אותי, חברת הכנסת גוטליב? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> די - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי, קריאה שלישית. נא לצאת. חבר הכנסת נאור שירי, נא לצאת, קריאה שלישית. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תפטר אותו, מה הבעיה? תפטר את גולדקנופ. (חבר הכנסת נאור שירי יוצא מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> חברות וחברי הכנסת, חבריי באופוזיציה, אני רואה את הפרצופים המאוכזבים שלכם. התקציב עבר. הוא עבר בגדול. ממשלת הימין ממשיכה. אני מודיע לכם, היא תמלא את ימיה. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מיכל שיר, את בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ואני אומר לכם משהו נוסף: אם יש דבר אחד שחמינאי בטהרן וראשי החמאס בעזה קיוו לו זה שהתקציב לא יעבור. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מירב כהן, קריאה שלישית. נא לצאת. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> הם קיוו שהממשלה תיפול - - << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אתה הדבר הכי טוב שקרה לחמאס. אתה מעביר להם - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - כי הם יודעים שהממשלה בראשותי לא תרפה ממשימת הניצחון, שנשיב את החטופים, שנשמיד את החמאס, שנבטיח את ביטחון ישראל לדורות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בטח, בטח. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - (חברת הכנסת מירב כהן יוצאת מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> לא רק שהממשלה – זה עוד יותר גרוע – לא רק שהממשלה לא נפלה אתמול, הקואליציה היום יותר יציבה, יותר איתנה ממה שהיא הייתה בתחילת המלחמה, והיא משקפת את רצון העם. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת פרידמן. חברת הכנסת פרידמן. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - אין לך מנדטים בכלל. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> העם רוצה ישראל חזקה, העם רוצה ישראל מנצחת. זה מה שהעם רוצה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> העם רוצה - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת יסמין פרידמן. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> וחברות וחברי הכנסת - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - אני לא מסתיר, יש בינינו מחלוקות נוקבות על דרך, יש בינינו מחלוקות נוקבות על אידיאולוגיה, אבל יש דברים שצריכים להיות מעל כל מחלוקת. ישראל חייבת להשלים את הניצחון כדי להבטיח את קיומנו ואת עתידנו וכדי שנשיב את כל חטופינו. ישראל הייתה ותישאר דמוקרטיה איתנה. בישראל לא תהיה מלחמת אחים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בלי מחיאות כפיים. מה, אני צריך לקרוא גם לכם? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אלה דברים שצריכים לאחד את כולנו. ועם זאת, לצערי - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> דיקטטור. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אי-אפשר להאמין למילה אחת שלך. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - דווקא עכשיו יש מי שמחרחר ביתר שאת – פילוג, שנאה, הסתה. אנחנו רואים דברים שלא ראינו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אנחנו רואים את האלימות נגד נבחרי ציבור. אנחנו שומעים - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> קשקשן, קשקשן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת פרידמן, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - אבל באופן רחב, רחב, שבאים ושולחים, משלחים אנשים, לפעמים בשכר, לתפוס אותם במסעדות, לבוא לבתיהם, לשרוף צמיגים ליד פתח הבית. אנחנו רואים את האלימות נגד נבחרי ציבור; אנחנו שומעים את מי שמאיימים עלינו בשפיכות דמים. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> די, נו, בחייך - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ואני חייב להגיד, זה רק חד-סטרי. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> זה בא רק ממחנה אחד – אלימות, הסתות, קללות, איומים, בריונות. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה שנייה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתם רצחתם ראש ממשלה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> האשמות בבגידה – פעם זו הייתה מילה שלא היה אפשר להגיד אותה; היום היא נאמרת אחת לשעה, עשר פעמים בשעה, על ידיכם. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מי רצח ראש ממשלה? מי רצח ראש ממשלה? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> ממשלת שמאלנים בוגדים. איפה היית - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, חברי הכנסת כולם, נא להירגע, כולם. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אפילו חברי הסיעה שלך רוצים שתלך הביתה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נא להירגע, כולם. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> ביום שתלך הביתה - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת פרידמן. חברת הכנסת פרידמן, קריאה שנייה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> חברי הסיעה שלך רוצים שתלך הביתה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מי עמד על המרפסת בכיכר ציון? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> שוב ושוב, שוב ושוב – כן, כן, שמעתי על המרפסת בכיכר ציון. אני עמדתי שם ואמרתי: הוא לא בוגד, הוא לא בוגד, הוא אחד משלנו, אחד מעימנו. הוא טועה, הוא לא בוגד. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא נכון, לא נכון. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אבל אתם אומרים: בוגד, בוגד, בוגד, כל הזמן. << קריאה >> מיקי לוי (הוועדה לענייני ביקורת המדינה): << קריאה >> לא נכון. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> חמש פעמים ביום, עשר פעמים ביום. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> שוב, אל תטיפו לנו במוסר הכפול ורווי הצביעות שלכם. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> קראו: בדם ואש את רבין נגרש. ראינו אותך על המרפסת. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> שוב ושוב - - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> שקרן היית ושקרן תישאר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת פרידמן. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני ראיתי אותך. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת פרקש הכהן. אורית פרקש הכהן. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> קשה, קשה לשמוע את האמת. אבל מה שעוד קשה - - - << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת פרקש הכהן, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> מה שמאוד קשה לכם זה לקבל את העובדה שאתם לא משכנעים אף אחד, ולכן שוב ושוב, שוב ושוב אתם מנפנפים - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, אתה משכנע. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> זה לא הודעה אישית. זה לא מתאים להודעה אישית. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אבל הוא התייחס אלינו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אז מה? << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> מה זה אז מה? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> התשובה היא לא. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, התשובה היא לא. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> מה זה לא? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> קריאה ראשונה. מה זאת ההתנהגות הזאת? << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> הוא התייחס. מה זה ההתנהגות – מה זה השרירותיות הזאת? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> קריאה שנייה. לא שרירותיות. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, אני מציע לך לשבת במקומך. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתה לא תאיים עליי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מציע לך. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתה לא תאיים עליי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> קריאה שלישית. נא לצאת. תודה רבה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> חוצפה שכזאת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - מה קרה? מה קרה? (חברת הכנסת פנינה תמנו יוצאת מאולם המליאה.) << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> חברי האופוזיציה, חבריי באופוזיציה, שוב ושוב אתם מנופפים בדחליל הדמוקרטיה, אתם ממחזרים את הסיסמאות הלעוסות, המגוחכות, על קץ הדמוקרטיה. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת טור פז. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ובכן, אחת ולתמיד, לא הדמוקרטיה בסכנה – שלטון הפקידים בסכנה; הדיפ-סטייט בסכנה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> כל הכבוד. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> וכשאני אומר שלטון הפקידים אינני מתכוון לרבבות משרתי הציבור המסורים שעושים את מלאכתם נאמנה, אני מתכוון לקבוצה קטנה של פקידים שנלחמים לשמר בידיהם את מנופי הכוח והשלטון במדינה. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> מסית, מסית. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> וחברי האופוזיציה, אתם מגבים אותם. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> דיקטטורה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אתם מגבים אותם, כי לשיטתם אין שום ערך לרצון העם שבחר בנו להנהיג את המדינה. מבחינתכם – תקשיבו טוב – מבחינתכם הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה היא הדמוקרטיה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה אתה. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> אתה, אתה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת שלי טל מירון, קריאה ראשונה. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> אתה הסכנה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> לשיטתכם, מה פתאום שהעם יחליט? מי זה העם? מי זה אתם? הפקידים יחליטו. הם יחליטו במקום מיליוני אזרחים שהצביעו באופן חופשי ודמוקרטי בעד הממשלה שלנו. הם יחליטו במקום הממשלה הנבחרת. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> בוא נשאל אותם עכשיו, אחרי 7 באוקטובר. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ובכן, חברי הכנסת, דמוקרטיה - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת דבי ביטון, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> דמוקרטיה היא קודם כול שלטון העם. היא לא שלטון הפקידים, היא לא שלטון הלשעברים, היא לא שלטון האולפנים - - << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - היא לא שלטון הפרשנים באולפנים, שעוסקים יומם ולילה בהנדסת תודעה. ויש לי חדשות רעות בשבילכם: הדמוקרטיה היא גם לא שלטון האופוזיציה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, קריאה שלישית. נא לצאת. תודה רבה. (חברת הכנסת אורית פרקש יוצאת מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> בדמוקרטיה העם הוא הריבון, והעם דורש שלהצבעה החופשית שלו בקלפי יהיה ביטוי מעשי בהחלטות, במינויים, במדיניות. העם לא מוכן שיגזלו ממנו את זכות הבחירה שלו. זה לא אומר – וזה חשוב – זה לא אומר שלממשלה יש כוח בלתי מוגבל; אין אצלנו שלטון עריץ. אבל מצד שני, אי-אפשר לצפות שלממשלה יהיה כוח אפסי. בדמוקרטיה צריך איזון בין הרשויות השונות. בדמוקרטיה יש איזונים ובלמים, או שלפחות צריכים להיות איזונים ובלמים, והאיזונים האלה חייבים לעבוד לכל הכיוונים. שמעתי את ראש האופוזיציה אומר הבוקר: דמוקרטיה היא לא שלטון הרוב. אני חשבתי שתגיד: דמוקרטיה היא לא רק שלטון הרוב. אז אני רוצה להגיד לך – לא, קיבלתי ציטוט – דמוקרטיה היא כן שלטון הרוב, עם איזונים ובלמים. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> בדמוקרטיה יש ויכוחים, יש מחלוקות, כפי שקורה בכל דמוקרטיה. תראו מה קורה היום בארצות הברית, זו דמוקרטיה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> נכון, אתה לא - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> וגם אצלנו. מחלוקות הן לא סימן לחולשת הדמוקרטיה, הן הוכחה לעוצמת הדמוקרטיה. אז חבריי באופוזיציה, אולי תנסו פעם אחת לכבד את רצון העם? אולי תפסיקו לתקוע מקלות בגלגלי העשייה של הממשלה בעיצומה של מלחמה? אולי תפסיקו לזרוע הסתה, שנאה ואנרכיה ברחובות? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב, קריאה שלישית, נא לצאת. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ישראל היא מדינה חופשית, מותר להפגין בה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אבל אנחנו רואים את ההפגנות שלכם, את חסימת הכבישים - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב, קריאה שלישית, נא לצאת. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא נשכח את 4 בנובמבר, ולא נשכח את 7 באוקטובר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נא להוציא את חבר הכנסת קריב מהאולם. תודה רבה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא את 4 בנובמבר ולא את 7 באוקטובר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נא להוציא את חבר הכנסת קריב מהאולם, תודה רבה. (חבר הכנסת גלעד קריב יוצא מאולם המליאה.) << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> עוצו עצה ותופר. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אנחנו רואים את ההפגנות שלכם, את חסימת הכבישים, את הצתת המדורות, את תקיפת השוטרים, את השיבוש הלא-חוקי של חייהם של המוני אזרחים, את האלימות כלפי נבחרי ציבור, שלא לדבר על - - << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אם לא תהיה מלחמת אחים לא תירגע, לא תירגע. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - איומי רצח מפורשים נגד ראש הממשלה ומשפחתו וגם נגד נבחרים אחרים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> די, די. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> די, די, באמת. אמרתם פעם שאפילו לדבר, להשתמש במילים מסוימות, שלא לדבר על רצח או "בוגד" – אלו דברים איומים. פתאום "די, די", זה לא חשוב. זה כן חשוב. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא, זה לא - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת בליאק קריאה שנייה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> זה חשוב, וזה מסוכן ואתם מטפחים את זה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אבל מי אמר "רוצח" – אני רוצה להבין – במדינה הזאת. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אתם מטפחים את זה ומעודדים את זה. חברי הכנסת - - << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - יש לי חדשות בשבילכם: זה לא יעצור אותנו, זה לא ירתיע אותנו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שר בממשלה שלו קרא לראש הממשלה "רוצח". << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> עריצות המיעוט הקטן לא תגבר על רצון הרוב הגדול. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> סליחה, מי שמצלם שם וידיאו בסוף. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> חבריי ואני נמשיך להוביל את המדינה שלנו לעוד הישגים, לעוד ניצחונות. יחד נעשה ויחד, בעזרת השם, ננצח. ננצח למען הדור הזה, למען הדורות הבאים, למען נצח ישראל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> עכשיו אפשר. (מחיאות כפיים) << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. כעת, אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לשאת את דברו. חברי הכנסת. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני ראש הממשלה, דיווח: בעודך מדבר על ניצחונך המוחלט היו אזעקות בעוטף עזה. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> אתה רצית לצאת מעזה בכלל, אתה רצית לסיים את המלחמה מזמן. על מה אתה מדבר? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> סליחה, סליחה, חברי הכנסת, אני לא אהסס לקרוא בקריאות וגם להוציא, אז אני מבקש. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אמר פה ראש הממשלה דבר שאין לי איך להתווכח איתו: אנחנו עושים דברים שאף ממשלה לא עשתה. כמו 7 באוקטובר. אתם אכן עושים דברים שאף ממשלה לא עשתה. אתה ראש ממשלת 7 באוקטובר, לא יזכרו שום דבר אחר ממך - - << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת אושר שקלים, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - חוץ מהיותך ראש ממשלת 7 באוקטובר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת אושר שקלים, אתה בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> 1,850 הרוגים ונרצחים. 14,000 פצועים. היום הנורא ביותר לעם היהודי מאז השואה. אכן, אתם עושים דברים שאף ממשלה לא עשתה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מי מינה את רונן בר - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר קרעי. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> שלא לדבר על זה שזה לא הדבר היחיד שאתה עושה שאף ממשלה לא עשתה, מפני שאתה גם ראש הממשלה שעשתה פה, רק אתמול, את הגנבה הגדולה בתולדות המדינה. המחיר שאנחנו שילמנו על מה שהעברתם אתמול, הרי העברתם אתמול את התקציב, תקציב שפוגע בכל אזרח ישראלי, בעיקר באנשים עובדים, רק כדי – ולפחות היית הגון מספיק בשביל להסביר את זה פה, עכשיו על הדוכן – רק בשביל לתחזק את הקואליציה. מכרת את אזרחי ישראל, העלית להם מיסים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, את בקריאה שנייה, אני מזכיר לך. עוד מילה אחת ואת יוצאת. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> יוקר המחיה בשמיים, הביורוקרטיה מטורפת, אף אחד לא גומר את החודש. אם אתם רוצים הוכחה שזה תקציב איום ונורא, תשאלו את עצמכם איך זה שלא ראינו את מר נתניהו בכל דיוני התקציב. לא נאם פעם אחת, לא עשה סרטון – הוא מהיר בלעשות סרטונים. אני זוכר דיוני תקציב איתך, כל פעם שהיה הישג הכי קטן, כל פעם שהייתה בשורה הכי זעירה – הופ, היינו מגלים אותך מול המצלמה. כל רפורמה, כל הקלה לאזרחים, כל תקציבון הכי קטנטן שיש בו הטבה הכי שולית – היית מעיף את כולנו הצידה, נבקע ים סוף, והיית מכנס מסיבת עיתונאים - - << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת אופיר כץ. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - כדי להסביר ששוב התברר שאתה מר כלכלה והכול בזכותך. אני רואה את שרי הליכוד מחייכים לעצמם בשקט, הם יודעים בדיוק על מה אני מדבר. אבל הפעם, דום שתיקה. מעבירים תקציב, אתה לא אומר אף מילה, מרחיק את עצמך בכל דרך אפשרית מהתקציב הזה. פתאום אתה מכבד את שר האוצר, נותן לו לעשות את נאום הפתיחה, נותן לו לעשות את נאום הסיום, מאפשר לו לקבור את עצמו אל מול פני האומה. אתה יודע למה, ואני יודע למה - - << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת אופיר כץ, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - וכל כלכלן במדינת ישראל יודע למה, וכל מי שהיה בסופר עם העגלה שלו יודע למה. כי הרגת את הציבור היצרני והעובד במדינת ישראל. חלק גדול ממנו זה המצביעים שלך. הליכודניקים הם אנשים עובדים, לא ניקח את זה מהם. משלמים מיסים, משרתים במילואים, ציונים, פטריוטים. הם חלק גדול מהציבור שאתה דפקת בתקציב הזה. האנשים האלה, מעמד הביניים הישראלי, גנבת את הכסף שלהם - - << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת שקלים, אתה בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - והעברת אותו לתלמידי הישיבות, שרקדו עם גולדקנופ ושרו שירי נאצה נגד צה"ל ונגד מדינת ישראל. האנשים האלה, שעשו 200 ו-250 ימי מילואים בעזה, שלכל אחד מהם יש חבר אחד שנהרג ואיזה בן של שכן שאיבד יד או רגל – ואז הם מגלים שאתה משתמש בכסף שלהם כדי לממן השתמטות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - חרדים - - - << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> לקחת את הכסף. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, קריאה שלישית. נא לצאת. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> עדיף לחרדים ולא למנסור עבאס. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בסדר, בסדר, תאפשרו לה לקחת את מה שהיא צריכה והיא תצא. (חברת הכנסת טלי גוטליב יוצאת מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> לקחת את הכסף שהיה אמור ללכת לחינוך של הילדים שלהם והעברת אותו לכספים קואליציוניים מושחתים שהמטרה היחידה שלהם היא להשאיר אותך עוד קצת בשלטון. קיצצת 1.3 מיליארד שקל דמי הבראה לכל עובד במשק. זו החלטה שלך, אתה יכול להסתתר מתחת לשולחן עד מחר. קיצוץ כזה לא עושים במדינת ישראל אלא באישורו של ראש הממשלה. אתה קיצצת דמי הבראה לכל עובד במשק, כולל עובדי שכר מינימום. לקחת כסף מאנשים עובדים – העברת אותו לאנשים שלא עובדים. קיצצת בחינוך, קיצצת בבריאות, קיצצת ברווחה, אבל חילקת עכשיו עוד 5 מיליארד שקל כספים קואליציוניים לשותפים שלך, כי אתה מאוד נדיב כשזה לא בא מהארנק הפרטי שלך. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת שקלים, אתה בקריאה שנייה כרגע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמה נתת למנסור עבאס? << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> חגיגה של כספים קואליציוניים בסכומים שהמדינה הזו לא הכירה מעודה. באמצע מלחמה עשיתם מסיבה של מושחתים. בשביל להחזיק את הקואליציה העלית מיסים, העלית את המע"מ, העלית את המס על המכוניות, העלית את הארנונה ב-5.3%. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר קרעי, השר קרעי, השר קרעי. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> תחבורה ציבורית עולה ב-33%. מים עולים, חשמל עולה. כל אלה החלטות שלך. במדינת ישראל לא מעלים מיסים אלא אם ראש הממשלה החליט על זה. אתה העלית מיסים לאזרחי ישראל, וזה לא היה בגלל המלחמה, כי אם זה היה בגלל המלחמה, אם המלחמה הייתה בראש מעייניך, הדבר הראשון שהייתם עושים זה לסגור 15 משרדי ממשלה מיותרים לחלוטין, לחסוך כסף, לחסוך ביורוקרטיה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> כמו שאתה עשית - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר קרעי. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> מדינת ישראל לא צריכה גם משרד למורשת ישראל וגם משרד למסורת ישראל, בעיקר כי זה אותו דבר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - ראש הממשלה - - - << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> היא לא צריכה גם משרד לנגב והגליל וגם משרד לצפון ולדרום בעיקר כי זה אותו דבר. היא לא צריכה שני שרים במשרד האוצר, שני שרים במשרד הביטחון, אין בזה שום צורך. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> מאיפה אתה מביא את ההמצאות האלה, לפיד? << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> העיקר שאתה מתפעל כל כך מהנשיא מיליי, אני מבין שהוא היה אמור להיות פה השבוע, הנשיא מיליי מארגנטינה, היה אמור להופיע בפנינו, זה נדחה. אני מקווה שהוא עוד יבוא, כי רצית להציג אותו פה כדי שנראה מהו ימין כלכלי אמיתי, נכון? הנשיא מיליי הוא נשיא של ימין כלכלי אמיתי. אתה זוכר מה הדבר הראשון שעשה הנשיא מיליי כשהוא עלה לשלטון? סגר יותר מחצי ממשרדי הממשלה. היו שם 18 משרדי ממשלה, והוא קיצץ, והיום יש רק שמונה משרדי ממשלה, מדינה של 45 מיליון בני אדם. זה ימין כלכלי אמיתי. העיקר שאתה מצטלם כל הזמן עם אילון מאסק. כבר פעמיים נסעת במיוחד להצטלם איתו, להלל את ה-DOGE,Department of Government Efficiency. מה יעיל אצלכם בממשלה? מה דומה אצלכם לDOGE-? מאסק סוגר משרדים, מפטר עסקנים, זורק הביתה כל מי שלא חיוני כדי שהכסף יגיע לאזרחים במקום למקורבים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם רק מגדילים ומגדילים, ומעמיסים ומעמיסים. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אתה טועה - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת. חבר הכנסת סעדה, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> איך אמר ראש הממשלה? האמת כואבת, אה? האמת כואבת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קלנר. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> פעם היית עומד פה ומדבר על האיש השמן והאיש הרזה. אתה זוכר את הטקסט הזה? << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> אולי זה לא אמת, זה שקר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת ואטורי. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> מסביר לנו שצריך להקטין את המגזר הציבורי כדי לעזור לאנשים עובדים. היום אתה עומד בראש הממשלה הכי שמנה - - << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת אופיר כץ, אתה כבר בקריאה הראשונה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - הכי בזבזנית, הכי מופקרת בתולדות המדינה. אני אזכיר לך עוד סיסמה שלך: ייתנו – יקבלו, לא ייתנו – לא יקבלו. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת ואטורי, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש במדינה הזאת ציבור שנותן ונותן ונותן ונותן ונותן, ולא מקבל מכם כלום. הציבור הזה נותן למס הכנסה, נותן ימי מילואים בלבנון, מחזיק את הביטחון הישראלי, מחזיק את הכלכלה הישראלית - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת רביבו, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - מה הוא קיבל ממך בשנתיים האלה? << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> לא דיברתי, אבל. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> מלבד מלחמה, דם וחטופים בעזה, מה הוא קיבל ממך? אתם מנצלים את מעמד הביניים הישראלי, סוחטים אותו, והכול למטרה אחת – שרידות פוליטית; לשרוד עוד כמה חודשים בשלטון, עוד כמה חודשים עם האאודי השחורה ועם עדת החנפים מסביבך. נכשלת בשמירה על ביטחון המדינה ב-7 באוקטובר, ומאז אתה עושה הכול כדי להפיל אחריות על אחרים. עכשיו נכשלת בניהול הכלכלה, וכהרגלך אתה עושה הכול כדי להפיל אחריות על אחרים. מה שהיה צריך להיות בתקציב, ומה שאנחנו נעשה בממשלה הבאה זה קודם כול להוריד מיסים כדי לעזור למעמד הביניים הישראלי, בשביל אנשים עובדים, בשביל משרתי המילואים, שמחזיקים את המדינה הזו בחיים. במקום להעלות להם מיסים ולתת כל הזמן את הכסף למושחתים ומשתמטים, נוריד להם מיסים ונשקיע בהם. אז הרווחת עוד כמה חודשים, ברכותיי. זו הייתה המטרה שלך. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שקט. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> הבחירות יגיעו. אני יודע שתנסו לבטל אותן, אבל הבחירות יגיעו. הציבור הישראלי ישלח אתכם הביתה, ואנחנו נקים פה ממשלה טובה, נוריד מיסים, נסגור משרדי ממשלה מיותרים - - << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת רוטמן, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> נמחק את הכספים הקואליציוניים, ובעיקר נעבוד בשביל האנשים שבאמת מחזיקים את המדינה הזו בחיים. תודה רבה. (מחיאות כפיים) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לראש האופוזיציה. אנחנו נעבור להצבעה, רבותיי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> רגע, להכניס את כל מי שבחוץ. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> להכניס את כל מי שיצא החוצה, מאה אחוז. נכניס את כל מי שיצא. ניתן לזה עוד כמה שניות. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא את 4 בנובמבר ולא את 7 באוקטובר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו מצביעים כעת על העמדה שהציג ראש הממשלה. רבותיי, ההצבעה היא אלקטרונית, אנא תפסו את מקומותיכם, מי שמעוניין להצביע. אנא תפסו את מקומותיכם. אני לא צריך לרדוף אחריהם ללשכות, מי שנמצא פה ליד הדלת, נכנס. אנחנו מצביעים כעת על העמדה שהציג ראש הממשלה. מי שבעד – בעד, מי שנגד – נגד. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הודעת ראש הממשלה – 59 נגד – 44 נמנעים – אין הודעת ראש הממשלה נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 59 בעד, 44 נגד. אני קובע שעמדת ראש הממשלה התקבלה. << נושא >> הודעת ועדת הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> תודה, אדוני היו"ר. ועדת הכנסת החליטה כי הוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת המדע והטכנולוגיה, בהתאם לחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ומאגרי מידע, התש"ע–2009, תדון בהצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ומאגרי מידע (הוראת שעה – בקשה מקוונת להנפקת תעודת זהות), התשפ"ה–2025, מ/1844. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, הצעת חוק הקמת שדה תעופה בנבטים (הוראות מיוחדות), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק תוספות לתגמולים ולהטבות לבני משפחה של חטופים ונעדרים (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4) << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 105), התשפ"ה–2025 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) [מס' כ/947; דברי הכנסת, מושב ראשון, חוב' ט"ו, ישיבה 43; נספחות.] << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – דיון משולב בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בשתי הצעות החוק הבאות: הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4); והצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 105), התשפ"ה–2025. הדיון יתקיים בהתאם לסדרי הדיון המיוחדים שקבעה ועדת הכנסת. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, להציג את הצעת החוק. בבקשה. << דובר >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, איחור אופנתי של שנתיים, אדוני היושב-ראש. הצעת החוק בעניין חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4) והצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 105). << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> חוק ההונאה, חוק ההונאה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני מתכבד להביא את שתי הצעות החוק הללו, שהן הצעות חוק מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט. ההצעות הללו הונחו על שולחן הכנסת בחודש מרץ 2023, לפני שנתיים. הוועדה החליטה בחודש ינואר השנה למשוך אותן להמשך דיון בוועדה לפי סעיף 89 לתקנון הכנסת. כעת הן מונחות שנית על שולחן המליאה עם תיקונים שערכה ועדת החוקה בדיוניה. התיקון המוצע כולל שני מרכיבים עיקריים – האחד, שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, והשני, שינוי סדרי עבודת הוועדה וכללי ההכרעה שלפיהם היא מקבלת החלטות. באשר להרכב הוועדה – אדוני היושב-ראש, מפריעים לי. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> יש מלחמה. הוא לא יודע שיש מלחמה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. שמענו אותך. חבר הכנסת שטרן, שמענו. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> יש מלחמה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בסדר, אמרתי לו. די. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> - - - מלחמה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת שטרן, אתה בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, הוא ממש מפריע. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני מתחיל עכשיו את הקריאות מההתחלה, אתה בראשונה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לפני שאני אפרט מה כוללת ההצעה, אני רוצה לפרט מעט על ההליך, מאחר שעלו שתי טענות לגבי ההליך. אני רוצה כבר בתחילת הדברים להגיד: ההצעה הזאת מבוססת על המתווה שהוצג על ידי השרים לוין וסער ועל ידי שני ההורים, שהגיעו לוועדה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שני ההורים השכולים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> שני ההורים השכולים – דדי שמחי - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שקר. תספר למה יזהר שי נסוג. תספר. אתה לא יודע להתכונן. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני מעריך לפי סדרי הדיון - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב, די. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אתמול נכחתי בישיבת ועדת הכנסת שבה נקבעו סדרי דיון, וגם נאור היה שם. הוא אפילו התרגש שנכחתי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> השוויתי אותך לאיינשטיין ולהוקינג. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> נכון. ולמיטב ידיעתי, בוועדת הכנסת נקבעו סדרי דיון, ובסדרי הדיון אף ניתן מקום נרחב לאופוזיציה לומר את אשר על ליבה ולנסות לשכנע. אני מבקש שמה שנקבע בסדרי הדיון – נכבד את החלטת ועדת הכנסת, שבה כתוב שיוצג החוק על ידי. מה לעשות? אז תן לי לסיים להציג, ואז יהיה לך כמה זמן שאתה רוצה לדבר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שמחה, הנימוסים הבריטיים שלך באמת ידועים בכל הפרלמנטים בעולם הדמוקרטי. מעבירים קורסים בבתי ספר לנימוס על שיטת רוטמן לנימוס פרלמנטרי. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> Dear Sir, let me speak, please. בכל מקרה, אני רוצה לומר כמה מילים על ההליך של חקיקת החוק, גם כי עלו טענות לא נכונות לגביו, וגם באמת לפחות לגבי היועצת המשפטית לממשלה הטענות – אין לי דרך אלא לכנות אותן מגוחכות לצערי. קודם כול לגבי ההליך. ההליך של משיכת הצעה - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נבו, זה מפריע. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - על ידי ועדה הוא הליך המופיע בתקנון הכנסת, שמטרתו הכנסת תיקונים, שיפורים ועדכונים, ולמעשה דינו כמשיכת ההצעה והמשך ההצעה. המבחן לשינויים שיוכנסו, הוא בדיוק כמו המבחנים של נושא חדש. זאת אומרת, כל זמן שאתה במסגרת הצעת החוק של הקריאה הראשונה, אתה יכול לשנות את ההסדר. אני רוצה להזכיר שגם במסגרת הדיונים שהיו עד חודש מרץ 2023 בוועדה, עלו הצעות שונות וכללים שונים, עד שההצעה שהונחה על שולחן המליאה במרץ 2023 גובשה, ואנחנו המשכנו בתהליך הזה גם לאחר שנמשכה ההצעה לוועדה. מדובר בהליך שהוא אומנם – אני חושב שלא היה הליך מתאים יותר לעשות בו שימוש מאשר ההליך הזה, כי באמת מדובר בהצעה, שבגלל הקונטרוברסליות שבה, בגלל ההתנגדות גם של סיעות האופוזיציה וגם שם חלקים מהקואליציה להסדר שהונח על שולחן המליאה, לא קודמה להצבעה. אני חושב שזה לשבחו ולגדולתו של הבית הזה, שכאשר יש הצעה שממתינה להעלאה להצבעה ואין עליה הסכמה נרחבת בבית הזה, לא מעלים אותה להצבעה, אלא מושכים אותה לוועדה ומנסים להגיע להסכמות. הדבר הזה הוא בהחלט לשבחו של הבית הזה ולשבחה של ההצעה הזאת ולשבחו של היושב-ראש לשעבר של ועדת החוקה, שכאשר הייתה סיטואציה דומה, כאשר הוא היה יושב-ראש הוועדה, גם הוא עשה זאת. הייתה הצעת חוק בעניין הקורונה, שהגיעה לפה להצבעה, שלא נהנתה מקונצנזוס. האופוזיציה התנגדה לה. אז הוא משך אותה לוועדה, תיקן אותה לבקשתי גם בנוגע למקומות תפילה, וגם בנוגע לתפקידו של שר האוצר באירוע, כמו שכבודו זוכר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא - - - היושב-ראש הקודם. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> כמו שכבודו זוכר. אז ההצעה חזרה ונהנתה באמת מתמיכה מלאה כאן במליאה. הלוואי שזה היה קורה גם כאן, כשאנחנו היינו – שהאופוזיציה הייתה משתפת פעולה ונכונה להגיע להסכמות, שהיינו זוכים לאופוזיציה שכזאת גם היום. אבל אולי ב-20 שעות הם ישכנעו את עצמם להסכים כך. זה לעניין שבחו של הבית הזה, שכאשר אין הסכמה הוא מושך את ההצעה, מעביר אותה לוועדה ומכניס בה שינויים ותיקונים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה מאמין לעצמך? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא להפריע. די. זהו. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> הטיעון השני שעלה, שדווקא הועלה על ידי היועצת המשפטית לממשלה, הוא אחד הטיעונים – צר לי לומר – המופרכים שיצא לי לשמוע מעודי. הטענה שלפיה אם שני חברי כנסת, שהם גם בכירים כל אחד ואחד בסיעתו, באים ומציעים לכנסת, ליושב-ראש הוועדה, למשוך את ההצעה כדי להכניס תיקונים שהם מעוניינים לעשות זאת, בגלל שהם שרים – זה הטיעון – בגלל שהם נושאים בתפקיד שרים הם לא יכולים לעשות את זה, אלא הדרך הראויה לעשות את זה היא באמצעות הצעת חוק ממשלתית. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ראיתי. הייתי בוועדה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> הטיעון הזה הוא אחד מההזויים ששמעתי, אני חייב לומר. אם הייתה מעיזה הממשלה להביא הצעת חוק ממשלתית בנושא שמונח על שולחן הכנסת, בהכנה לקריאה השנייה והשלישית, ולנסות להעביר אותו כאן בקריאה ראשונה, אני רוצה לקוות ואני יודע – והדבר הזה גם נאמר – שהייעוץ המשפטי של הכנסת וחברי הכנסת היו עומדים כחומה בצורה נגד הניסיון כזה להתערב בחקיקה קיימת על ידי הכנסת. אני אפילו לא מדבר על זה שזה לא היה משנה את ההסדר. בדיוק בגלל זה לממשלה יש זכות להגיש גם הסתייגויות לחוק. לכל שר משרי הממשלה יש זכות להגיש הסתייגויות לחוק, בדיוק כדי שלא להתחיל הליך חקיקה ממשלתי כאשר שר רוצה לשנות משהו בחוק. הטענה שהעלתה היועצת המשפטית לממשלה מעידה – סליחה שאני אומר זאת – על בורות עמוקה בהליכי החקיקה הנהוגים במדינת ישראל. זה לא מפתיע. אני לא אשתמש בבמה שיש לי כדי להראות את ההתנהלות המשונה מאוד וגם את הבורות בהליכים בעבודה בתוך הממשלה. אני מאמין בהפרדת רשויות. אני לא אתערב ליועצת המשפטית כאשר היא מנסה להמציא כל מיני מניעות משפטיות בתוך הממשלה. אני ממליץ ליועצת המשפטית לממשלה שלא תנסה לייצר כל מיני הערות על הליכי חקיקה בתוך הכנסת. לצערי, ככל הנראה היא איננה מבינה בנושא. עכשיו נמשיך. אז השינוי האחד היה שזה נעשה באמצעות משיכה. אני חייב לומר, כבר בשלב הזה של המשיכה, על שלושה נושאים עיקריים, שנמתחה ביקורת על ההצעה שהייתה מונחת פה לקריאה השנייה והשלישית, ניתן מענה על ידי הקואליציה. הדבר הראשון, הטענה הראשונה שעלתה נגד המתווה שהיה פה, שהונח, הייתה שמדובר במתווה בעל תחולה מיידית. הדבר הזה עורר התנגדות כאמור גם בקרב סיעות האופוזיציה וגם בקרב חלק מאנשי הקואליציה. כדי להגיע להסכמות רחבות בנושא הזה – למרות שיש טעם בשינוי מיידי ואנחנו רואים שהשיטה הנוכחית היא מאוד מאוד בעייתית – הסכמנו לשנות ולקבוע שהתחולה תהיה מהכנסת הבאה והלאה. אני רוצה לציין – חברת הכנסת טלי גוטליב יושבת פה, היא לא אהבה את זה. נימוקיה עימה, ואני חושב שיש משקל גדול לדבריה. אבל בשם הצורך להגיע למכנה המשותף הרחב ביותר, כדי שכלל חברי – האמת היא כבר לא כלל חברי הקואליציה. באותו זמן זה היה חלק מהאופוזיציה והקואליציה בזמן ההצבעה. עוצמה יהודית בינתיים נכנסה כבר לקואליציה, אבל בהצבעה תמכו גם סיעת עוצמה יהודית, שהייתה באותו זמן באופוזיציה – כדי להגיע להסכמה רחבה של 68 חברי הכנסת, הדבר הזה – התחולה המיידית – נזנחה. נושא אחד. הנושא השני שנמתחה בו ביקורת על ההצעה היה שבהצעה שהונחה על שולחן המליאה בעבר היה רוב של פוליטיקאים, ואמרו: צריך שיהיה בוועדה שבוחרת שופטים רוב של אנשי מקצוע. אני חייב לומר את עמדתי האישית: אני חושב שזו לא הדרך הנכונה. אבל שוב, אנחנו צריכים להגיע לתיקון בהסכמה רחבה ככל הניתן, ולכן ויתרתי על התפיסה שלי, שאומרת שצריך ששופטים ייבחרו באופן עקרוני על ידי הכנסת. ויתרתי על זה גם כבר במתווה הראשון, אבל בוודאי ביתר שאת במתווה השני. לכן, בוועדה שיש עכשיו יש רוב של אנשי מקצוע – שלושה שופטים מכהנים ושני אנשי מקצוע, שאחד מהם ממונה על ידי הקואליציה ואחד מהם ממונה על ידי האופוזיציה, שחייב להתקיים בהם התנאי של כשירות לבית המשפט העליון. לא סתם אנשי מקצוע; לא סתם עורכי דין במקצועם. בניגוד לנציגי לשכת עורכי דין, שאין להם שום תנאי כשירות מלבד להיבחר במועצה הארצית, כאן יש תנאי כשירות של כשירות לכהן כשופט בית המשפט העליון. הדבר הזה הוא מענה לביקורת נוספת שהייתה על הצעת החוק, וכך הגענו להסכמה רחבה. הדבר השלישי שהכנסנו בו שינוי היה אמירה שבהצבעה הקודמת הייתה יכולה הקואליציה למנות ברוב שלה עצמה לבית המשפט העליון; הייתה יכולה למנות שני שופטים בקדנציה לבית המשפט העליון ללא מעורבות של גורם זר. חשבתי שזה דבר נכון. אני הרי חשבתי שבכלל צריך שתהיה בחירה על ידי הכנסת, והקואליציה סוברנית לעשות זאת. אבל גם זה עורר חששות אצל אנשים, ולכן בהצעה הזאת הקואליציה לא יכולה למנות בעצמה אפילו לא שופט אחד. יש מנגנון deadlock – נדבר עליו עוד שנייה – אבל אין לקואליציה יכולת למנות את מי שהיא רוצה. אלה ויתורים גדולים ומשמעותיים לביקורות העיקריות שהושמעו על ידי האופוזיציה על הנוסח הקודם. העובדה שחלק מהאנשים שנמצאים באופוזיציה באו לוועדה ואמרו בצורה ברורה שמדובר בהצעת חוק טובה, שמדובר בהצעת חוק שאינה סוף הדמוקרטיה, העובדה שאנשים שהיו מראשי המוחים נגד הגרסה הקודמת - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא יצאו הפעם. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> גם לא יצאו, אבל הם גם אמרו: מדובר בהצעה שאינה קץ הדמוקרטיה. לכן מדובר בהליך –שוב אני אומר: הבית הזה צריך להתגאות בו, בגלל שהוא קשוב ומנסה לייצר ששינוי שכזה יהיה בהסכמה הרחבה והאפשרית ביותר. אני רוצה לברך את שר המשפטים יריב לוין ואת השר גדעון סער שביחד הצליחו. השר גדעון סער הוא דוגמה מצוינת לזה, כי באופוזיציה הוא התנגד לזה, וגם כשהוא נכנס לקואליציה, בהסכם הקואליציוני שלו היה כתוב שהוא לא מחויב לתמוך בתיקון הזה. החריגו את זה מההסכם הקואליציוני שלו, שמחייב את כל הסיעות של הקואליציה. בכל זאת ישבו, הגיעו להסכמות והגיעו להסדר אחר. אני חושב שרוח ההסכמה הזאת, אנחנו מרגישים אותה. כן, למרות הפמפום האין-סופי של המחאה השולית על ידי התקשורת, אנחנו מרגישים את רוח ההסכמה הזאת גם ברחוב. אז שלושת הדברים הללו – שינויים שהוכנסו לדרישת ולבקשת הגורמים שלא הסכימו להצעה שהייתה קודם, בין שהם היו בקואליציה ובין שהם היו באופוזיציה. עכשיו, בואו נגיד מה התיקון הזה עושה. על פי המצב הקיים, הוועדה לבחירת שופטים מונה תשעה חברים הכוללים שלושה נציגים של הרשות השופטת – נשיא בית המשפט העליון ושני שופטי עליון נוספים שבוחר חבר שופטיו, שני נציגים של הרשות המבצעת – שר המשפטים, שמשמש גם יו"ר הוועדה, ושר אחר שקובע את הממשלה, שני נציגי הכנסת, חברי כנסת שבוחרת הכנסת בהצבעה חשאית, ושני נציגים של לשכת עורכי הדין שבוחרת המועצה הארצית של הלשכה. בהצעות שלפניכם מוצע כי במקום שני נציגי לשכת עורכי הדין יבחרו סיעות הקואליציה וסיעות האופוזיציה, כל אחת בנפרד, שני נציגי ציבור שהם משפטנים שכשירים להתמנות לשופט בית המשפט העליון. בתיקון המשלים בחוק בתי המשפט מוצע כי הגמול שיקבלו ייקבע בתקנות של שר המשפטים באישור ועדת החוקה. אנחנו רוצים שהם יהיו מסוגלים לפעול בנושא הזה ללא ניגודי עניינים וללא תלות בגורמים חיצוניים, והדבר הזה צריך לקבל את הביטוי שלו. בנוסף, מוצע לעגן בחוק-היסוד את הנוהג שלפיו מקרב שני נציגי הכנסת בוועדה אחד יהיה מסיעות הקואליציה והשני מסיעות האופוזיציה. אני רוצה לומר שהנוהג הזה איננו נוהג מחייב. הוא מעולם לא היה נוהג מחייב, אבל בתור מי שנהנה ממנו באופן אישי כנציג האופוזיציה שנבחר על ידי הכנסת כולה, אני חושב שהוא דבר שבדרך כלל טוב. הוא לא נוהג מחייב, אבל עכשיו, עם התיקון של החוק, הוא יהפוך להיות לא רק מחייב אלא גם אינסטרומנטלי לאופן פעולת הוועדה. אנחנו רוצים ייצוג לאופוזיציה בוועדה, לכן החוק הזה גם מהבחינה הזאת מעגן את הקול של האופוזיציה ושואף להגיע להסכמות. הנציגות של הרשות השופטת ושל הממשלה בוועדה לא משתנה. בשל העובדה שהן נציגי הציבור והן חברי הכנסת שהם חברים בוועדה נבחרים על ידי הקואליציה והאופוזיציה בכנסת, מוצע לקבוע הוראות משלימות בחוק בתי המשפט שיסדירו את המצבים שבהם שינויים קואליציוניים יביאו לבחירה חדשה של החברים בוועדה. כמו כן, מוצע בחוק-היסוד לקבוע הוראות מיוחדות למצב שבו סיעות הקואליציה מונות יותר מ-80 חברי כנסת. הוועדה סברה כי האיזון בין קואליציה לאופוזיציה במקרה כזה צריך להיות שונה. כמו כן, הצעת החוק מסדירה כי בתקופת בחירות ובתקופה שהממשלה התפטרה, קרי, במצבים שבהם החלוקה הפורמלית של קואליציה ואופוזיציה איננה משקפת בהכרח את המציאות הפוליטית החדשה, לא תבחר הוועדה שופטים וכי החלטות אחרות של הוועדה יתקבלו על דעת כל חבריה באותן תקופות שבהן הוועדה לא יכולה למנות שופטים. אשר לסדרי עבודת הוועדה וכללי הכרעה בה, מוצע כי המניין החוקי בישיבות הוועדה יעמוד על חמישה חברים, וכן מוצע לשנות את הרוב הדרוש להחלטה לעניין בחירת שופט. במינוי שופט לערכאות הנמוכות, בחירת שופטת תהיה ברוב של חמישה חברים בוועדה, ובנוסף היא מחייבת הסכמה של אחד מנציגי הקואליציה בוועדה ושל אחד משני נציגי האופוזיציה בוועדה ושל אחד משלושת השופטים. זאת אומרת, צריך שיהיה רוב של חמישה לפחות, ובחמישה הללו חייב להיות נציג אחד של השופטים, נציג אחד של האופוזיציה, או מהמקצועי או מחברי הכנסת, נציג אחד של הקואליציה או חבר הכנסת, אחד מהשרים או הנציג המקצועי. כלל ההכרעה הזה הוא כלל ההכרעה הרגיל שחל גם על החלטות אחרות של הוועדה שאינן בחירה בשופטים, כמו למשל אישור כללי עבודת הוועדה וההחלטה על בחירה בנשיא ובמשנה לנשיא לבית המשפט העליון. במינוי שופט לבית המשפט העליון, בחירת שופט מחייבת, נוסף לרוב של חמישה מחברי הוועדה, הסכמה של אחד מנציגי הקואליציה ושל אחד נציגי האופוזיציה, אבל אין צורך בהסכמה של אחד השופטים החברים בוועדה. זה אחד הדברים המרכזיים ברציונל של הצעת החוק הזאת. הווטו שהיה לשופטי בית המשפט העליון מי ייכנס בשעריהם נמחק. הסיבה לכך היא מאוד פשוטה: עקרון יסוד של הפרדת הרשויות הוא שאין רשות שבוחרת את עצמה. אנחנו חברי הכנסת לא בוחרים את עצמנו, אנחנו נבחרים על ידי הגוף הבוחר של מדינת ישראל, דהיינו כלל האזרחים בעלי זכות ההצבעה. אנחנו בכנסת בוחרים את הממשלה, לא הממשלה בוחרת את עצמה. אם הממשלה לא נהנית מאמון הכנסת, הממשלה מתחלפת או מתפרקת. אנחנו בוחרים את הממשלה, לא הממשלה בוחרת את עצמה. אפילו שר הממשלה לא יכולה למנות בעצמה; היא באה לפה, ואנחנו ממנים אותו. זאת אומרת, אין לממשלה את היכולת למנות את עצמה, וגם לא להטיל וטו על השאלה מי יהיה בממשלה או מי ייבחר לממשלה הבאה. הדבר הזה לא קיים. לעומת זאת, אצל השופטים, במצב הנוכחי היום לשופטים המכהנים יש וטו על מי ייכנס בשערי הבניין שלהם. הדבר הזה מנוגד לעיקרון היסודי ביותר של הפרדת רשויות. רשות לא יכולה למנות את עצמה. אתה רצית לומר משהו? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן, כן. חבר כנסת עפיף עבד הודיע לי שהגיעו לפה תלמידי חטיבת ביניים סריסה בירכא, מבני העדה הדרוזית. אני רוצה לברך אתכם ולאחל לכם הצלחה, ותמשיכו להיות שותפים מרכזיים, העדה, עם מדינת ישראל. תצליחו ותהיו אזרחים טובים. הידידות שלי באופן אישי עם העדה חזקה מאוד, ונמשיך ביחד, בעזרת השם. תצליחו. תודה רבה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ובעזרת השם, הם יחוקקו את חוק הלאום, יעבירו תקציבים. << קריאה >> עפיף עבד (סיעת הליכוד): << קריאה >> אין לנו בעיה עם חוק הלאום. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אין להם בעיה עם חוק הלאום. << קריאה >> עפיף עבד (סיעת הליכוד): << קריאה >> אין לנו בעיה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נאור, באו תלמידים. למה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הינה, אין בעיה עם חוק הלאום. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> הם רוצים לראות איך עובדת הכנסת. אומרים משהו – גם על זה אפשר להתווכח. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתם רואים? זו דמוקרטיה בפעולה ובהתגלמות. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אז באמת, שיעור באזרחות. תודה שבאתם. שיעורי באזרחות, שגם כשאומרים משהו שכולם מסכימים לו, עדיין בכנסת אפשר להתווכח עליו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> רוטמן, אתה הרבה יותר מוצלח בתור מורה מאשר בתור מחוקק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אה, יש לו שתי בנות. אה, בכלל. תראו איך אבא שלכם עובד קשה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> חבר הכנסת קריב, בוא נעשה חלוקה: אני לא אהיה מורה ואתה לא תהיה סורר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רגע. אדוני, אדוני, אדוני, באמת נמצאות פה לינאר ולימאר, הבנות של עפיף. אז תראו, אבא שלכן באמת חבר הכנסת מצטיין. הוא חדש, אבל נראה כאילו הוא ותיק, ועושה עבודה פרלמנטרית מצוינת. תודה רבה לכן. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> תודה, תודה. אני סיימתי על הנושא של שופטי בית המשפט העליון. הווטו לשופטים בוטל. נוסף לכללי ההכרעה האלה, מוצע לקבוע מנגנון הכרעה במצב של מבוי סתום - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - מאוד חשוב העניין ששופטים לא בוחרים את עצמם. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אמרתי, אמרתי. אמרתי. את זה כבר הפרוטוקול זוכר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כן, יופי. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> טלי, טלי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני בשביל זה, איך אומרים? עזר כנגדו. עזר כנגדו. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> נוסף לכללי ההכרעה האלה מוצע לקבוע מנגנון הכרעה במצב של מבוי סתום בבחירת שופטים לבית המשפט העליון, שניתן להפעילו פעם אחת בכל כנסת, רק אם יש שני תקנים פנויים בבית המשפט העליון שהוועדה לא מצליחה למלא במשך תקופה של שנה מהיום שבו הסתיימה הכהונה של השופט הראשון או מתחילת כהונת הכנסת, לפי המאוחר. בעיקרו של דבר, המנגנון מאפשר לנציגי הקואליציה בוועדה להציע שלושה מועמדים מטעמם, ומחייב את יתר החברים לבחור מהם מועמד. הוא נותן אפשרות מקבילה לנציגי האופוזיציה. במענה על הערות שעלו בדיוני הוועדה, ההסדר המוצע כולל כמה מרכיבים נוספים שטרם הזכרתי. ראשית, בשל החשש כי ההסדר המוצע יתמרץ את הקואליציה ואת האופוזיציה למנות שופטים צעירים מאוד לבית המשפט העליון כדי להכניס, מה שנקרא, מסמרים בלי ראש לתקופה מאוד מאוד מאוד ארוכה, וכך להנציח רוב פרלמנטרי מקרי או הסכמות פרלמנטריות מקריות או דיל פוליטי מקרי למשך תקופה מאוד מאוד מאוד ארוכה לבתי המשפט, ממוצע לקבוע בחוק בתי המשפט כי לא ימונה שופט לבית המשפט העליון שטרם מלאו לו 55 שנים. אבל לא מדובר בתנאי כשירות, זאת אומרת, אם באמת יגיע מאור הגולה, שכולנו רוצים להכניס אותו לבית המשפט העליון ובאמת חשוב מאוד שהוא ייכנס, אם כל חברי הוועדה פה אחד, קואליציה, אופוזיציה ויש שופטים, אומרים: יש לנו פה איזה מועמד בן 50 שאנחנו רוצים אותו 20 שנה קדימה בבית המשפט העליון – ניתן למנות אותו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> פנו אליי מכל הגוונים - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> ארז, אתה רוצה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני בוודאי. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אין בעיה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רק החוק יעבור – מייד אני מגיש. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> ואתה מגיש מועמדות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מייד אני מגיש. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני בטוח שאתה תצליח - - - את כולם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> קארין בוודאי תתמוך בי. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני לא יודע אם היא תהיה בוועדה הבאה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כבן העדה שלה – היא שכחה, אבל אנחנו מאותה עדה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> שנית, מוצע לקבוע כי שני שלישים לפחות מהשופטים בבית המשפט העליון יהיו שופטים שכיהנו בבית המשפט המחוזי, בשל החשש שימונו אומרים לבית המשפט העליון מספר רב של שופטים שבאים מבחוץ. דהיינו, מאחר שעכשיו אנחנו מוציאים את הווטו מהידיים של השופטים, ההסכמות הפוליטיות בתוך הבניין הזה, קואליציה ואופוזיציה, עלולות לייצר מציאות שבה ממנים רק שופטים מבחוץ. אנחנו רוצים שבית המשפט העליון יהיה מאוזן בהרכבו, יכלול שופטים מתוך המערכת ושופטים שמגוונים בתפיסות מחוץ למערכת. לכן, שני שלישים מהשופטים בבית המשפט העליון יהיו מתוך המערכת ושליש, בעזרת השם – כמובן, זה לא חובה, אבל אפשר למנות עד שליש מבחוץ. לבסוף, תחולת שתי הצעות החוק היא עתידית, מהכנסת הבאה. הוועדה לבחירת שופטים הנוכחית – ופה אני מתמודד עם פייק ניוז שפורסם, לצערי, אפילו על ידי חלק מכתבי המשפט, שלא קראו כנראה את הצעת החוק כמו שצריך. לא מפתיע, לצערי. הצעת החוק לא משפיעה בכלל על תפקודה של הוועדה לבחירת שופטים בכנסת הנוכחית, היא תוכל להמשיך ולעבוד עד תחילת הכנסת הבאה. בתחילת הכנסת הבאה, עד שתוקם ועדה לפי החוק הזה, הוועדה לא תוכל למנות שופטים, זו הוועדה הקיימת. אבל זה יחול רק מתחילת הכנסת הבאה. בכנסת הנוכחית – וברוך השם, בעקבות ההצבעות על התקציב אנחנו מאחלים לכנסת הנוכחית שתאריך ימים על ממלכתה ותכהן עד סוף תקופת כהונתה – בכל התקופה הזאת הוועדה לבחירת שופטים יכולה להמשיך לעבוד ולמנות שופטים לכל הערכאות, בדיוק כפי שעשתה, או שלא עשתה, קודם לכן. לכן מדובר בתחולה עתידית. אציין שלאור התיקונים המוצעים, יידרש תיקון לתקנון הכנסת וכן לכללי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים. תקנון הכנסת יתוקן כמובן בוועדת הכנסת, כללי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים יעשו על ידי הוועדה שתקום בהתאם להוראות החוק הזה. להצעה הוצעו מספר רב של הסתייגויות; אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את שתי הצעות החוק לקריאה השנייה והשלישית. רק לקראת סיום - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כמה הסתייגויות הוגשו? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לקראת סיום – זה האופוזיציה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה אתה לא אומר? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני חושב שהאופוזיציה פשוט תקריא את כל ההסתייגויות, זה יהיה העונש שלהם. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> 71,023 כדי להעמיד נר זיכרון לטבח. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא הבנתי, יאיר גולן לא אמר שלא תשתתפו? אז מה אתה עושה פה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אין מפלגה כזאת. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתה לא מקשיב ליאיר גולן? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אין מפלגה כזאת, אין מפלגה "הדמוקרטים". אתה שוכח, שמחה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני רק אסיים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> - - - הסתייגויות. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני רק אסיים - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כל אחד מנציח בדרך אחרת. בכל יום אני שם נר נשמה. בכל יום אני אמשיך, בלי נדר, נר נשמה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - חבר הכנסת רוטמן, אבל חבר הכנסת רוטמן, אין מפלגה כזאת, "הדמוקרטים". << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני לא אמרתי דמוקרטים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אנחנו המשפחה – נר נשמה, כל אחד עושה - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני רק אסיים ואומר - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> תסיים, קארין משתעממת. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> - - שההתייחסות השנייה להליך – לא, שיהיה לקארין על מה לדבר. ההתייחסות השנייה להליך – מדובר בהצעת חוק מטעם ועדה, וגם על זה קמו פה עוררין, כמובן, מסיבות מאוד מאוד לא ענייניות, אבל חשוב לא לפתור את האירוע הזה בלא כלום. ועדת החוקה היא הוועדה המוסמכת על ידי הכנסת ועל פי תקנון הכנסת להציע חוקי-יסוד. עלתה טענה כאילו הצעת החוק הזאת היא בעצם הצעת חוק פרטית שלי. כמה שאני אוהב לקחת קרדיט, ואיזה פוליטיקאי לא אוהב לקחת קרדיט – אמרתי פה רק לפני שנייה בכמה דברים הצעת החוק הזאת איננה משקפת את תפיסת עולמי - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רחוקה אפילו. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> - - או אפילו רחוקה מתפיסת עולמי. לכן, אני לא מוכן לקחת אחריות. זו לא הצעת חוק פרטית שלי, זו הצעת חוק מטעם ועדת החוקה. עכשיו, באו והתלוננו – אם זו הצעת חוק מטעם ועדה, למה אתה לא מעלה להצבעה את ההצעות שלנו? למה אתה לא דן בהצעה שלנו? ואני הזמנתי כמה וכמה פעמים גם לפני מרץ 2023 וגם במהלך חידוש דיוני הוועדה – כל מי שרוצה להציע נוסח. אגב, יש גם את המנגנון של הצעת הסתייגויות, אבל אני אומר, מעבר למנגנון של הצעת הסתייגויות – להציע נוסח. חלק מהתיקונים וההצעות שהכניסו חברי הוועדה הוכנסו לנוסח, כמו המנגנון לעניין החלפת סיעות וכדומה, שהוצע על ידי חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, כמו מגבלות הגיל, שהוצעו על ידי חברי המחנה הממלכתי, כמו הנושא של השני שליש - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני גם הערתי את הנושא של האופוזיציה, מספר – בוא, אני, תן לי קצת - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> נכון, אבל אתה לא מהאופוזיציה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא משנה, גם לקואליציה יש זכות. עם כל הכבוד - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ארז, אתה מקנא באבי מעוז? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> - - גם לנו יש טיפה זכות בוועדה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ארז, אתה מקנא באבי מעוז? אתה מהקואליציה, אתה לא מהאופוזיציה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה יודע מה? יש לו הרבה זכויות. אני הכרתי בן אדם מדהים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> נכון. אני רק אסיים בזה – גם בהצעות חוק פרטיות של חברי כנסת אני מאפשר לחברי כנסת אחרים להציג נוסחים מטעמם, והדבר הזה גם קרה, בוודאי ובוודאי בהצעה הזאת. כל הצעה עניינית וכל הסתייגות עניינית שהוגשה, נשקלה לגופה, הוכנסה לנוסח, ובסופו של דבר התכנסה הוועדה והצביעה – דרך אגב, ברוב שכולל, כמו שאמרתי, גם חברי קואליציה וגם חברי אופוזיציה. הצעת החוק הזאת, עד כמה שאני גאה בכך שוועדת החוקה בראשותי סיימה את העבודה עליה, ובזמן המתוכנן - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יותר מדי – הערת ביניים – מעבר לנורמה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הצעת החוק הזאת איננה שלי, היא של ועדת החוקה, היא של הבית הזה, היא משקפת הסכמות רחבות בבית הזה, ואם היה חשש שלהצעה שעלתה פה במרץ 2023 לא יהיה רוב של 61, להצעה הזאת ככל הנראה צפוי רוב של כ-68 חברי כנסת, ואם חלק מחברי האופוזיציה היו מצביעים מצפונית ומצביעים על החוק הזה בעד - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עניינית. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> - - ועניינית, לפי מה שהוא, החוק הזה היה נהנה מתמיכה של מעל 80 חברי כנסת. לכן, אני קורא לחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה לידידי יושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת שמחה רוטמן. נעבור להנמקת ההסתייגויות להצעת החוק. בהתאם להחלטת ועדת הכנסת, הנמקת ההסתייגויות ובקשות רשות דיבור יהיו במסגרת זמן שלא תעלה על 20 שעות. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת קארין אלהרר. חמש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני לא רוצה להתחיל להתייחס לנאום של יו"ר ועדת החוקה, כי איך נאמר – הוא רצוף באי-דיוקים, ואני מאוד מנומסת. ביום ה-537 למלחמה 59 חטופים קבורים במנהרות החמאס – במה הממשלה בוחרת לעסוק? לאחד? להתרכז באויב? לא, היא בוחרת לעסוק בביצור הכוח שלה. במקום להילחם בחמאס, נלחמים בדמוקרטיה. כשיש טילים שמאיימים עלינו, נשמעת אזעקה עולה ויורדת, ואז אנחנו יודעים שצריך להיכנס למרחב המוגן. אבל יש אזעקות שלא שומעים, הן לא בוקעות מצופרים, הן לא מהדהדות בשמיים; הן מגיעות בתור הצעת חוק, הצעת חוק-יסוד. היום יש אזעקה שאנחנו לא שומעים – אזעקה שאומרת: שיטת המשטר שלנו בסכנה. מה עושים כשיש סכנה לדמוקרטיה? כשמה שמאיים עלינו הוא לא איום חיצוני, הוא בא מתוך הממשלה עצמה? אין אזעקה, אבל אזרחי ישראל, תדעו – יש כאן אזעקת אמת. אומרים שהדמוקרטיה לא מתה ביום אחד. אין איזה אירוע שמסמל את העניין. אבל החוק הזה הוא אירוע משמעותי בריסוק הדמוקרטיה הישראלית בחסות המלחמה; ניסון בוטה לבטל את מערכת האיזונים והבלמים בשיטה שלנו. זה קו פרשת המים, שבסופו איזון הרשויות לא יתקיים כמו שהכרנו אותו. הממשלה לא תסתפק בכוח הביצועי שלה. היא לא תסתפק ברוב שיש לה בכנסת. היא רוצה להשתלט על הכול, גם על מערכת המשפט. זה לא יהיה יותר גוף עצמאי, זה יהיה כלי שרת בידי השלטון. מעתה לא תהיה בחירת שופטים מקצועית, עם איזונים בוועדה, שמתקיימת גם על ידי שופטים, גם נציגי הכנסת, נציגי הממשלה ולשכת עורכי הדין. זו תהיה בחירה ברורה של פוליטיקאים – יהיו מהצד הזה, ויהיו מהצד השני. בואו לא נטעה, ההצעה הזאת היא לא פשרה, היא פשרה בין שני חלקים בקואליציה. גדעון סער רצה להיטמע שוב בליכוד, אז הוא אמר יאללה, נתפשר. והוא אמר – מה הוא אמר בוועדה? כל ההצעה הזאת באה כי לא נתנו ללוין למנות את השופטים שהוא רצה. זה האירוע. הדמוקרטיה לא נמדדת רק בקלפי, היא נמדדת גם ובעיקר אצלנו, בשיטה העדינה, קיומם של איזונים ובלמים. כשממשלה מבקשת לעצמה כוח בלתי מרוסן, טוטלי, כוח בלי גבולות – אנחנו נמנה את השופטים, אנחנו נחוקק את החוקים – לאן זה מגיע? בשרשור – לפגיעה באזרחים. כי מה יגיד האזרח שהולך לבית המשפט ומבקש סעד? מה, זה השופט שלא הנציגים שלי מינו, הנציגים של הצד השני בפוליטיקה, אז הוא בעצם לא יפסוק לטובתי? אולי הוא באמת לא יפסוק לטובתו, אולי השופט יקבל טלפון, באיזו עתירה מינהלית, ממי שמינה אותו: תזכור מי מינה אותך, תפעל בהתאם. אז תראו, חוק אחרי חוק, סעיף אחרי סעיף, פוליטיקאים בקואליציה רוצים רק עוד כוח. זה על חשבון זכויות האדם, על חשבון האזרחים. זה לא תיקון, זו השתלטות. זו לא רפורמה, זו הפיכה משטרית. וכל זה קורה כשעוד לא התחלתי לדבר על ההדחה של היועמ"שית, על שיטת מינוי נציב התלונות על שופטים, שיהיה כל-כולו פוליטי. כן, על ההדחה של רונן בר, ראש השב"כ, וכששרים מודיעים שלא יצייתו לפסיקת בג"ץ. אחלה דמוקרטיה סידרו לנו. אז תדעו, אזרחי ישראל, זוהי אזעקת אמת. הדמוקרטיה בסכנה וזאת לא סיסמה, ואם לא נעצור עכשיו, יום אחד נגלה שאין יותר דמוקרטיה בישראל. זה לא מאבק בין ימין ושמאל, לא קואליציה ואופוזיציה, מאבק בין שלטון מוגבל לשלטון ללא רסן, בין שלטון בלתי מוגבל לשלטון ללא רסן. בין מדינה שבה יש שופטים מקצועיים למדינה שהשופטים חייבים לממנים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לנצל את המשפט האחרון ולהגיד שאני רוצה לפנות לאנשים ההגונים בקואליציה – תדעו לכם שיש כאלה: אל תתנהגו כחשופיות, תשמיעו את הקול שלכם, יש לכם הזדמנות. כי אם לא, אתם תיזכרו בהיסטוריה כמי שהחריבו את הדמוקרטיה, תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', 30 דקות, בבקשה, לרשותך. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> יואב, באתי לשמוע אותך. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> אני מודה לך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא דובר אחריך, איזה. גלעד, איך אמרת, אתה הדובר הבא. כן, כן. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זה חשוב מאוד - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נראה אותך שאתה מגיע ב-01:00 לשמוע את - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זה מרשים אותי ומרגש אותי איך במסגרת ההסכמה הרחבה רוטמן יושב כאן – אה, לא? חשבתי שהוא יאזין מה יש - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא שמע, את סגלוביץ' הוא שמע מספיק בוועדה, גם אותך. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הבנו, שמע מספיק. הוא עוד לא התחיל לשמוע. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני במתח. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> גם אנחנו נזכור את זה כשבקואליציה שלנו נתקן את חוק הדיינים בפעם הבאה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אל תאיים. זו סחיטה באיומים. אתה יודע, זה לא in עכשיו לסחוט באיומים. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת קריב, נאור שירי, השר ניר ברקת, תראו, האמת היא שחשבתי על זה, לפעמים אתה מגיע למקום ואתה אומר: וואו, אני צריך לדבר ואין לי מה לומר. בקואליציה הזאת זו אף פעם לא בעיה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אין חשש כזה. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם מספקים חומר עד כדי כך שאמרה לי, אמרו לי פה, בסיעה, אמרו לי: יואב, אתה צריך לדבר 30 דקות. הם יודעים שאני לא אוהב לדבר 30 דקות, אבל אמרתי: בעצם 30 דקות, מה הבעיה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> בקלות. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין בעיה, הזמן עובר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מה אנחנו חושבים עליכם. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> ועדיין כמה דברים, ונתחיל בדבר הכי רציני: 59 חטופים בעזה, 537 ימים. וזה לא נושא, זה לא באמת נושא. והיה פה דיון 40 חתימות, שהסתיים לא מזמן, על הפשיעה בחברה הערבית. עד שיושב-ראש הכנסת הוציא אותי החוצה שמעתי את ראש הממשלה. הוא דיבר על הפשיעה בחברה הערבית משהו כמו – זמן קצר – ועבר מייד לדבר על החמאס בעזה, לא התייחס לאף אחד מהנתונים ולא לפיל שיושב בחדר, אם אפשר לקרוא לדבר הזה פיל – בן גביר, יושב בחדר. עולים פה מציע אחרי מציע, ואני יודע שגם חברים רבים בתוך הקואליציה חושבים בצורה דומה, שהוא האיש הכי פחות מתאים, הכי פחות ראוי, הכי פחות מסוגל להתמודד מול העניין הזה – א. מקצועית, אבל גם ברמה של תפיסת העולם הבסיסית שלו, שהיא גזענית וכהניסטית. מה לעשות? זה הוא אומר, לא אני אומר. ולמרות העובדה הזו, ואפילו פה – חבר הכנסת מנסור עבאס אפילו לא אמר את מה שאני אמרתי. הוא אמר: תקשיב, הביצועים שלו כאלה, תזיז אותו, תיקח מישהו אחר. גם לזה לא הייתה התייחסות. אני אומר, אם גם לזה לא הייתה התייחסות, יש חוט מקשר, והוא קיים כל הזמן, בין נרצחים בחברה הערבית לבין עלייה של 21% בתאונות קטלניות, לבין חטופים בעזה. המשותף הוא קהות חושים לסבל אנושי ולחיי אדם. זה האירוע, וזה אירוע קשה, ושמענו בסרטון לפני יומיים את אלקנה בוחבוט ויוסף חיים אוחנה זועקים לעזרה, והשאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו היא מה הוא עושה כדי שזה יעלה על סדר-היום, באמת על סדר-היום. ואיפה נעלמו הערכים של פדיון שבויים, ערבות הדדית, ואהבת לרעך כמוך? ואתמול, בדיון שהיה פה בהקשר אחר, ישב השר חיים ביטון, ודיברו על התקציב, ודיברו על מסורת ישראל, ודיברו על זהות יהודית. ואני, בניגוד לחבריי באופוזיציה, אמרתי שלדעתי צריך להוסיף כסף, צריך להוסיף כסף, כי אם עם כל הסכומים שעברו לזהות יהודית עדיין לא הפנימו האנשים שחיים ביטון אחראי עליהם בחינוך שפדיון שבויים, ערבות הדדית, ואהבת לרעך כמוך הם ערכים יסודיים, אז צריך להוסיף כסף, כנראה חסר כסף. אבל זה בציניות, כי האמת היא שזה לא סיפור של כסף, זה סיפור של קשר, זה סיפור של אכפתיות, זה סיפור אנושי לפני הכול. אנחנו במקום שבו הבית הזה הפך למקום בלתי נסבל ברמה האנושית, ברמת ההתנהגות, ברמת המענה הענייני לשאלות ענייניות שעולות פה, ועולות פה שאלות ענייניות. עלו פה שאלות ענייניות לכל אורך הדרך בנושא תקציב המדינה, שלא נענו. כשאתה לא מסוגל או לא רוצה לתת תשובה עניינית לשאלה עניינית, מהותית, זה אומר רק דבר אחד עליך. הבית הזה לא ממלא את תפקידו, הבית הזה אמור להיות בית של פיקוח ובקרה על עבודת הממשלה ולא בית שהוא משרת של הממשלה. ובוועדת הכספים – שהייתי רק במופעים קצרים שלה, כי הייתי במופעים ארוכים בוועדה אחרת, ששם מבזבזים משהו אחר, לא כסף – אתה רואה שאלות שלא נענות בהרבה תחומים. ולהישאר בלי תשובה בבית הזה, בלי תשובה עניינית, גם אם בסוף מצביעים אחרת אבל אין תשובות, זה משהו שהוא הרבה יותר עמוק. ויש שאלה גדולה, מה יהיה במושב הבא. ואני אומר לכם, אל מול מה שקורה פה בחוץ, שאם המושב הבא הולך להיות כמו המושב הזה, ואם הממשלה הזאת לא תשנה את דרכיה ותתחיל להתנהל כמו ממשלה שכל המדינה חשובה לה; אם הממשלה הזאת תמשיך לא לתת תשובה לשאלה ספציפית שנשאלה גם בוועדת הכספים וגם אתמול במליאה, פה, מול שר האוצר: מה עם אותם 200 מיליון שקלים של ניר עוז? לא מסוגלים לקבל תשובה, אחרי הטבח של ה-7 באוקטובר – וזה לא אסון, זה מחדל, כי אסון זה שיש שיטפון או רעידת אדמה, מחדל זה שבני אדם לא עושים את מה שחובתם לעשות או נמנעים מלעשות מה שאומרים להם שחובתם לעשות. וזאת הממשלה הזאת. אז קרה 7 באוקטובר, אבל תסתובבו ביישובי העוטף ותראו מה קורה שם היום. זאת חוכמה קטנה. שמעתי היום את עידית סילמן מדברת: אין שום בעיה, העברנו כסף. אין שום בעיה? כשאתה רואה ממשלה מנותקת לחלוטין מהמציאות בשטח – מה זה אומר? מה זה אומר על ראשה? ואהבת לרעך כמוך, ערבות הדדית, פדיון שבויים – זה חוט השדרה הערכי של כולנו, אבל חוט השדרה הזה התכופף ונעלם מרגע שראש הממשלה הזה יושב על כיסאו, ואתם מקבלים החלטות פה אחד – פה אחד, הפה שלו. אני חשבתי שאין לכם אלוהים אחרים; מסתבר שיש לכם. האלוהים הזה אפילו אוכל שרצים מדי פעם. אלוהים שאוכל שרצים – ואתם מתנהגים אליו וסוגדים לו? ואהבת לרעך כמוך – צריך לשנות את ההלכה אצלכם: ואהבת לעצמך – לעצמך. יושבים כאן אחרי שבוע סוער, הפגנות פה בחוץ. אני אומר לכם, ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש: המושב הבא של הכנסת לא יהיה כמו המושב הזה, יש שאלה גדולה מי ישב בתוך הבית הזה. כי אם זה ימשיך ככה, אני אומר לכם, לא בטוח שאני אשב בבית הזה. אל תדאגו, לא אתפטר. לא אתפטר מהכנסת. אולי המקום לשבת הוא פה בכיכר עם אנשים שנאבקים על המדינה הזאת, לא עם אנשים שמשתמטים מהמדינה הזאת; עם אנשים שאכפת להם ממה שקורה לכולנו, לא לצד כזה או לצד אחר. אני הייתי סגן שר לביטחון פנים, התעסקתי עם פשיעה – ממש לא עניין אותי מה הדעות הפוליטיות של נפגעי העבירה, כמו שאתכם אסור שיעניין מה הצד הפוליטי של האנשים שבהם אתם מטפלים בכל מקום. אז, נכון, לא כל השרים כאלה, אבל האווירה היא אווירה שבה כל אחד עושה לעצמו – ולעצמו בלבד. לעצמו, כלומר לסביבתו הקרובה – לחבריו, לקרוביו, למי שחושב כמוהו. בבית הזה אני לא אשב, ולא רק אני, רבים מחבריי. עדיין לא קיבלנו החלטה, אני אומר לכם מה אני חושב – במושב לצים לא תשב. בטח לא במושב – זאת לא בדיחה מה שקורה פה, חורבן קורה פה – במושב חורבן לא תשב. הבית הזה שסימל – כל פעם שאני נכנס – ולא במליצה – נכנס דרך כניסת הח"כים ורואה את סמל המדינה, כשאני נכנס, מצד שמאל – אני מתרגש שאני בבית הזה, שאני חבר כנסת בכנסת ישראל, אחד מאותם 120. אני ממשיך לכבד את הבית הזה, אבל אני לא מכבד את מי שמנהל אותו: לא מכבד את יושב-ראש הכנסת, שאומר שהוא לא מכיר בנשיא בית המשפט העליון. אני לא מכיר בו במובן המטפורי כיושב-ראש כנסת; אני לא מכיר בסמכותו של השר לוין כשר משפטים – לא בסמכות הפורמלית, בסמכות המהותית, במי שרוצה לחרב ולהרוס מערכת בשל אובססיה, ואף אחד לא עוצר אותו. אני ישבתי פה, בכיסא הזה, עמד פה גדעון סער – פה, פה – ואמר לו אמירה – האמת שהיא הפריעה לי, הוא אמר לו: לך תתאשפז. כמה זמן אחרי או כמה חודשים אחרי הוא מאשפז את עצמו באותו מקום איתו, באותה ממשלה. ואז מגיע לוועדת החוקה במופע ביזארי, שקרי, מביך – נכנסים בכניסה מפוארת ללא הודעה מראש השר לוין והשר סער – אפרופו חוק-יסוד: השפיטה – יושבים אחד ליד השני, ובהתרגשות מודיעים: הגענו להסכמה. מה ההסכמה? הם מביאים הצעת חוק מוסכמת. מוסכמת על ידי מי? על ידי זה שלא רצה להיות אי פעם, לעולם, אף פעם, עם ראש הממשלה באותו מקום, עם זה שהוא קרא לו ואמר לו "תתאשפז" – יושבים שניהם ביחד חבוקים, בלשון מטפורית, ומסבירים שהגיעו להסכמה. עד כמה אתם – סליחה על הביטוי הלא-פרלמנטרי – יכולים להיות טמבלים, חבריי לקואליציה? טמבלים, אין לי מילה אחרת. לשבת שם ולהנהן בראש, ולהגיד בהתרגשות: איזו הסכמה מופלאה; ובשביל להתכסות עם האירוע הזה מגיעים שני אנשים יקרים דדי שמחי ויזהר שי, שנותנים כסות כאילו חברתית לאירוע, הסכמה לאומית רחבה. היו שתי ישיבות, לא יודע מה דעתו של דדי שמחי. בטוח שדעתו של יזהר שי שונה, כי הוא אמר שדעתו שונה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הוא אמר. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא לא בא יותר. אבל אתם עדיין תחת הסיפור של הסכמה רחבה של שני השרים. לא שמעתי אף אחד מחברי הקואליציה הזו מתבטא על קטרגייט. שימו את ראש הממשלה בצד בינתיים – אנשים שיושבים בלשכתו מקבלים כסף ממדינה זרה, קטר, מדינה שאתם לא פעם ולא פעמיים פה – שמענו בוועדת החוץ והביטחון, או-הו, כמה שמענו את הגנרלים החדשים של הליכוד. ואני האחרון שמזלזל באזרחים שמבינים בנושאים, אבל הכול בדברי רוב חשיבות עצמית – מספרים על המאבקים ועל המלחמות, ואם יש מיגון כזה או מיגון אחר. אבל שני יועצים של ראש ממשלה בישראל, קודש הקודשים, מה שקוראים לו ה"אקווריום" – נהייתם דגי זהב? מקבלים כסף ממדינה תומכת טרור. ואו, איזה דיונים היו פה על אל-ג'זירה. איזה עוצמת שיח הייתה על אל-ג'זירה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> עכשיו הסתבר שהוא לא רצה לסגור את אל-ג'זירה. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> איך יסגור? איך יסגור? אל-ג'זירה זה חברים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מסתבר שלקטר יש שגרירות בישראל, רק לא סיפרו לנו. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא סיפרו לנו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לקטר יש שגריר בישראל. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> פינדרוס. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> נתניהו. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואז אנחנו מדברים על קטרגייט, יש אחד ששמו פלדשטיין. זה היה אירוע – תראו, אני אשתף אתכם בדברים, אני בדרך כלל אמרתי פה גם בוועדות הכנסת, מדי פעם בפיליבסטר, אמרו לי, יואב, תספר קצת מה היה פעם. אמרתי, אני אף פעם לא מדבר על מה שהיה פעם, אז אני אומר, חוויות כאילו ממקום אחר. בסוף אני לא יודע עובדות היום, אני כן יודע איך אנשים מתנהגים. כשמישהו, כל אחד, אומרים לו משהו, והדבר הראשון – הוא אומר, אני לא מכיר, ודבר שני, מחבק – זה אירוע שקרה להרבה קליינטים שלי בעבר. אז הוא חיבק. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> רגע, מה זה? << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> על מנת שלא תבינו – שלא יהיו אי-הבנות, הכוונה היא לזה שנתניהו לא מכיר את פלדשטיין, ואחר כך אומר שהוא פטריוט, נתן נאום שלם. אוקיי – בסוף יש כתב אישום על פלדשטיין. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - יש לו בעיות זיכרון, הכלניות והמנדט, לפני הרבה זמן. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> הכול שם. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, הזיכרון אצל ראש הממשלה לא עובד. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> לקח – ואני ממליץ לחבריי לקואליציה לקרוא את כתב האישום שהוגש כנגד פלדשטיין, יש שם עוד שתי דמויות נעלמות שלא שמענו עליהם מילה אחת מחברי הקואליציה – לאחד קוראים אוריך, לאחד קוראים איינהורן. שני החברים הנכבדים האלה, רוחם שורה על כתב האישום, ומי שהולך אחורה בזמן יראה איך כל האירוע הזה הוא מבצע תודעה אחד גדול שמנוהל מלשכת נתניהו, וגם רעייתו היקרה שותפה. רעייתו היקרה, ששמענו עליה היום, איך היא מדברת עם משפחות חטופים – מעניין אם גם כשהיא הייתה חודשיים במיאמי היא דיברה משם עם משפחות חטופים. אבל מילה לא שמענו מהפטריוטים שיושבים בצד הזה של הבית על זה שבקודש-הקודשים הביטחוני יושבים אנשים שמקבלים כסף מקטר. ראש ממשלה סביר היה קורא למפכ"ל ולראש שירות הביטחון הכללי ואומר להם: חברים, תעשו סדר בדבר, אני רוצה לדעת שחס וחלילה לא קרה פה משהו. ראש הממשלה הזה עושה משהו אחר: הוא משתלח בראש שירות הביטחון הכללי, ועושה את זה בעוצמה, ומביא את כל חבר מרעיו. אני אומר "חבר מרעיו", כי זה לא ביטוי פרלמנטרי לשרים – אבל אלה לא שרים. אלה לא שרים, אלה בובות על חוט, תיבת תהודה עבריינית. וכן, יש שאלה גדולה מה יקרה בבית הזה במושב הבא אחרי שהחוק הזה יעבור, ואחרי שחוק התקציב הזה עבר, כי זאת שאלה, מה נכון לעשות. אני חושב שאם הקואליציה הזאת לא תתעשת ולא תגיד בקולה שהיא מבינה את גודל השעה – ויש מלחמה, ויש חטופים, ובן גביר הוא תקלה, וקרעי זה נורא, וקיש זה שטויות, וסמוטריץ' שקרן – ואם לא יגיד את הדברים האלה ראש ממשלה, אני צופה שהמושב הבא יהיה מושב נורא. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא יהיה מושב. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> והמושב הנורא הזה לא יתנהל באותה דרך שהוא התנהל כאן, שאנחנו מנהלים דיונים מלומדים עם שמחה רוטמן בוועדת החוקה, כשכל אמירה מקצועית נזרקת הצידה וכל רעיון טוב נזרק לפח. ואם החוק הזה יעבור, אני אומר לכם, אנחנו נגיש בג"ץ על החוק הזה, כי אסור שהחוק הזה ימשיך ויהיה לכנסת הבאה; אסור, כי זאת אמירה ערכית, גם, מה נכון ומה לא נכון. יושבים פה אקזמפלרים בממשלה ואומרים שהם לא יצייתו לחוק. מה המשמעות לזה ששר אומר שהוא לא יציית לחוק? המשמעות המיידית צריכה להיות שהוא לא יהיה שר, אבל זה בעולם נכון ומתוקן. בעולם שבו ראש ממשלה בעצמו עומד לדין על הפרות חוק, הפרת חוק היא נורמה; במקום שאתה רואה ואתה שומע שבאותה ישיבה שמנהלת הממשלה, ישיבה לא חוקית על הדחתה של יועצת משפטית לממשלה – שאין בכלל אירוע כזה אבל המציאו את האירוע הזה – יושבים שם שני שרים, אחד השר בן גביר, השר לביטחון פנים, והשנייה השרה מירי רגב, ואתה שומע, בהקלטות שיצאו אצל ירון אברהם, אתה שומע את ההקלטות שבהן השרה מירי רגב מתנה את צרתה בפניו על מה קורה בלהב 433. אז אני מוצא את ההזדמנות – בלי להיכנס לפרטים, כמובן – אני אספר לכם מה קורה בלהב 433, יחידה שהייתה לי הזכות להקים אותה, יחידה שעוסקת בשחיתות ציבורית, דבר שהממשלה הזאת זה חלק מהפרנסה שלה, והדבר הנוסף זה בארגוני פשיעה. שאלו אותי בזמנו: תגידו, זה מתאים, אותו דבר? אמרתי: כן, זה מאותה משפחה. במשפחת השחיתות הציבורית ובארגוני הפשיעה, אם רוצים לחדור לעומק הדברים ולהגיע לחקר האמת, צריך גם עדי מדינה, וזה דומה. והדבר הנוסף שדומה בארגוני פשיעה ובשחיתות ציבורית – בשניהם הפגיעה היא פגיעה אנושה ועמוקה במרקם הכי בסיסי בחברה דמוקרטית או במדינה שיש בה תפיסה אמיתית של אכיפת חוק, שהמונח הזה של צדיק ורע לו ורשע וטוב לו לא יהיה הסיפור המרכזי. פה, בממשלה הזאת, במה שהיא מובילה, זה הסיפור המרכזי. לא סתם נראה התקציב כמו שהוא נראה, ולא סתם החקיקה נראית כמו שהיא נראית, ולא סתם מירי רגב שואלת את בן גביר על 433. עכשיו, הסיפור הוא הפרקליט המלווה. זה מאוד הטריד אותה, הפרקליט המלווה. אם מירי רגב שומעת עצה ממני, זה לא מה שצריך להטריד אותך, הפרקליט המלווה; מה שצריך להטריד אותך בעיקר – אם היה או לא היה. אם היה – ימים יגידו; אם לא היה – גם ימים יגידו, אבל לפנייך היו עוד אנשים, לא בתקופה הזאת, לא בתקופה שאתם מנאצים את היועצת המשפטית לממשלה הזו – היו רבים: נשיא מדינה וראש ממשלה ושר אוצר ורב ראשי לישראל וראשי רשויות ושר לשעבר שהיום הוא חבר כנסת, הוא יושב-ראש המפלגה שלך, שגם היה בכלא. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מי זה? << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> דרעי, וחברי כנסת נוספים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> נזכרנו. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> היו. וכולם היו בחקירות במקום הזה, גם אם קראו לו בשמות נוספים. למען הידע הכללי של הציבור, להב הוא ארגון מחדש של מערכת כמו FBI שמתאים למדינת ישראל, שכולל כמה יחידות ארציות: היחידה הארצית לחקירות הונאה, היחידה לחקירות בין-לאומיות, היחידה למאבק בפשיעה הכלכלית, שגם את זה הייתה לי הזכות להקים, יחידת אתג"ר, יחידת הגדעונים, ועוד יחידות סמויות ומערכים שלמים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> תיזהר. יאמרו שאתה מהדיפ טייט. מי יודע מה יעשו לך - - - << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. אז זהו, מאחר שאני בוגר – ופה שמעתי את דודי אמסלם לא פעם ולא פעמיים, כשרק היה רואה אותי נכנס למליאה, מתחיל לצעוק "עבריין, שקרן" - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אמרת שאתה בוגר, לא - - - נבהלתי כבר, כי - - - << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אני רגוע, כי הדיפ-סטייט לא התחיל עכשיו. ישבו האנשים הנכבדים – ובכל חקירה משמעותית, בוודאי חקירה של אישי ציבור, חשוב וראוי שיהיה פרקליט מלווה, ואני אסביר מה תפקידו. פרקליט מלווה איננו מנהל את החקירה. הוא כן מסתכל וכן מסייע וכן מייעץ אם הכיוון הוא הכיוון הנכון. כאשר מדובר על נבחרי ציבור זה לצורך הגנתם, שלא יהיה מצב שמשטרה – בגלל שמשטרה בדרך כלל יותר רוצה, שמישהו גם יראה את הצד המשפטי עד הסוף, שלא יעשו טעויות; כי איש ציבור שנחקר במשטרה – ההבדל הגדול הוא בין אזרח רגיל שנחקר, שלכולם זה דבר מאוד מאוד קשה, חוויה אישית – איש ציבור גם משלם מחירים נוספים שלא משלם אזרח פרטי, כולל הסיפור התקשורתי וההופעה בציבור, כי הוא איש ציבור. זה הפוך ממה שאומרת מירי רגב, אבל צריך להבין מה היא אומרת. היא מסמנת שכאילו היועצת המשפטית, באמצעות נציגיה בפרקליטות, היא זו שרודפת אותה. המשטרה בסדר; בטח המשטרה בסדר, בן גביר שם. יש לי חדשות בשבילכם. המשטרה תמשיך להיות משטרה מקצועית בהקשרים של החקירות, למרות בן גביר. לוקח זמן עד שמקלקלים הכול. יש קלקול, אבל לוקח זמן. אבל עצם הדיון הזה הוא כאשר מדובר על הדחתה של יועצת משפטית לממשלה, כשמדברים שהסיפור הוא מדיניות, מדיניות, הממשלה לא מצליחה לייצר מדיניות ולאכוף אותה כי היועצת המשפטית מפריעה – היא לא מפריעה ליישם מדיניות; היא מפריעה לכם לעשות עבירות, לעבור על החוק. באותו דיון, היה בא מישהו מהחלל החיצון, יוצא מהחללית החוצה, משקיף על מה שהיה באותה ישיבה, שומע את הדיווח שהיה של ירון אברהם ואומר: רגע אחד, באיזה עולם אנחנו חיים? חשודה, שרה אבל חשודה, מדברת עם השר שאחראי על הגוף החוקר, מדברת על החקירה שלה. עד כמה זה הזוי ומטופש אפשר להבין ממילותיה שלה כי היא אומרת בהקלטה: אני יודעת שאני בניגוד עניינים. כאילו, עד כמה טיפשים אפשר להיות? אפשר. אם אתה מספיק רע, יש לך את היכולת להיות גם מספיק טיפש, כי אז אתה משתמש בכל הכוח שיש לך, ויש כוח לממשלה, להפוך את העולם. במקום אחר אם היו שומעים את השיח הזה, היו אומרים שהעולם התהפך. בממשלה הזאת העולם לא הפוך מהסיבה הפשוטה – הממשלה הזו הולכת על הראש, וכשאתה הולך על הראש, העולם, גם אם הוא הפוך, הוא נראה לך ישר. מדינה הפוכה. הפשיעה בחברה הערבית – אנחנו היום עם 58 נרצחים מול 43. אמרתי קודם, ראש הממשלה, זה ממש לא מעניין אותו, פשוט לא אכפת לו. לא אכפת לו כמעט משום דבר שקורה פה במדינת ישראל, אבל כן אכפת לו מדבר אחד, מעצמו, והוא עושה כל מאמץ שאנחנו בכנסת ישראל או במדינת ישראל לא נתעסק בדברים המהותיים והמשמעותיים ונתעסק בדברים שמעניינים אותו. החוק הזה שנמצא בפניכם הוא חוק שהוא כאילו עומד לבד. הוא איננו עומד לבדו. זה התחיל במסע דה-לגיטימציה כנגד לשכת עורכי הדין. חוק לשכת עורכי הדין שתוקן אפשר, גרם לאנשים שהגיעו לוועדה לשבת שם ולדבר סרה בלשכת עורכי הדין כלשכה מקצועית על מנת לייצר דה-לגיטימציה ציבורית ברמה הזו שיוכלו מחר או מוחרתיים גם לשלול את קיומם ואת כניסתם למקומות משמעותיים כמו הוועדה לבחירת שופטים. זה מה שהיה שם. זה היה שלב א'. כל זה התחיל בגלל, מה לעשות, שהמועמד של הקואליציה ולוין לא זכה בבחירות הלשכה. מה לעשות, יש בעיה, לא כל מה שאתה רוצה קורה. השלב הבא היה נציב ביקורת על השופטים, לייצר את אותה דמות פוליטית שתשב מעל ראשם של השופטים כל הזמן, אם לא במעשה, לפחות בתחושה, ואז הגענו לחוק הזה, אותו חוק של הסכמה רחבה. שלא יהיה פה ספק. מעולם חברי האופוזיציה, כולם, לא הסכימו לחוק הזה, ומי שיגיד שהייתה פה "הסכמה רחבה" – אפשר להשתמש בביטוי האלמותי שהשתמש בו שר האוצר הבאמת-שקרן גדול, "שקרן בן שקרן", כשהוא דיבר על ראש הממשלה. מי שיגיד שהייתה פה הסכמה, זה שקר מהתחלה ועד הסוף. למרות שלא הסכמנו לחוק הזה מלכתחילה, לא אני ולא חבריי, ניסינו ככל יכולתנו לעשות תיקון בדבר הרע הזה שהגיע. הצענו הצעות, אמרנו דברים שאנחנו חושבים שאפשר לתקן, או להקטין במעט את מה שהיה שם, הדברים הרעים שם, והכול נזרק הצידה. גם התהליך היה קלוקל, היה תהליך שלא אפשר דיון אמיתי, בייחוד בערכאות הדיוניות היותר-נמוכות בבית המשפט העליון. הזמנים לא היו זמנים. שמחה רוטמן, יושב-ראש הוועדה, המשיך בדרכו הרגילה, ללהג ולמלא את כל החלל בזמן שאנחנו מנסים להעלות נושאים ואז אומרים לנו שזמננו עבר. אז הנושא הזה הוא על תהליך הדיון. התוכן עצמו של החוק – הוא חוק גרוע. בסופו של דבר, החוק הזה יצבע את כל המערכת המשפטית, מלמטה ועד למעלה, בצבע פוליטי. זה לא משנה איזה צבע הוא יהיה, זה יהיה צבוע בצבע פוליטי. כל ההצעות שהעלינו בדרך, לדוגמה לייצר רשימה סגורה של אנשים שיוכלו להיות הנציגים האחרים מטעם, משפטנים אחרים, נדחו על הסף. קיבלנו חוק יותר גרוע מכל מה שהיינו מעלים על דעתנו, בוודאי עם דברי המתיקה ודברי המליצה ששמענו בהתחלה. הממשלה הזאת ממשיכה בכל הכוח, ואני חושב שבפתיחת המושב הבא – אני אומר לחברי גלעד קריב – אני מניח שאנחנו נמצא פתאום את הצעת החוק הפרטית של היועצים המשפטיים חוזרת, ואנחנו נמצא עוד דברים, כהנה וכהנה, וכל זה תחת עשן ומסכת עשן גדולה שמרים ראש הממשלה כל הזמן על כל דבר ענייני שיש פה. אני רוצה לחזור על הדברים שנמצאים פה על סדר-היום של כולנו. יש פה הפגנות בחוץ. למי ששומע, הדרך היחידה היום פה בכנסת ישראל לגרום לנבחרי הציבור שמרכיבים את הקואליציה להבין שלא כל דבר עובר, זה דרך הכוח הציבורי של הציבור. אנחנו נצא החוצה ונמשיך את ההפגנות בהליך דמוקרטי, כך נהוג וכך ראוי במדינה דמוקרטית. גם אנחנו, חברי הכנסת, נהיה שותפים מלאים לעניין הזה. ובפתיחת המושב הבא או עד פתיחת המושב הבא אנחנו נחשוב כיצד אנחנו מגיבים להתנהגות הדורסנית של ממשלה בלתי לגיטימית. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, 40 דקות לרשותך. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> איך שהוא תמיד בנאומים ארוכים אני מקבל אותך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן. אני לא יודע למה. מה זכית? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> דן מסדר את זה ככה באופן ספציפי. מכובדיי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש – או, על פי הפרוטוקול, אדוני היושב-ראש, מכובדיי חברי הכנסת, חסד גדול עשה עימי הקדוש ברוך הוא שמכל שרי הממשלה המנופחת, המיותרת והכושלת, עלה בגורלי השר בעל אומנות הגימטרייה, עמיתי השר קרעי. ואני באמת שמח שאתה תזכה לשמוע את מה שאני חושב ואת מה שיש לי לומר על הממשלה המוצלחת שלכם. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אם יש לך מספיק זמן, אולי תדבר גם על האופוזיציה - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> תתפלא, תתפלא. אני גם מתכנן לדבר על האופוזיציה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בוועדות הוא מדבר גם נגד האופוזיציה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אבל קודם לכן אני מבקש להודות לחברי ולשותפי חבר הכנסת יואב סגלוביץ', שדיבר כאן לפניי. יחד עם חברת הכנסת קארין אלהרר, חבר הכנסת סגלוביץ' היה השותף המוביל והנאמן והאפקטיבי במאבק שלנו בחוקי ההפיכה המשטרית. ואכן, אני מסכים איתך שאיננו יודעים את דמות המושב הבא, כי ככה אנחנו לא ממשיכים, אבל דבר אחד ברור – המאבק המשותף שלנו למען הדמוקרטיה הישראלית ימשיך במלוא העוצמה. הדבר השני שאני מבקש לומר מכוון אל עבר היושבים ביציע. אדוני היושב-ראש, אתה ודאי זוכר מה קרה כאן בבניין הזה רק לפני שבועיים, כאשר הורים שכולים הוטחו אל הרצפה. הסבירו לנו שעל מנת להבטיח את הביטחון והבטיחות כאן בבניין ניתן להציב ביציע האורחים רק 15 אורחים אדוני היושב-ראש רוצה לספור איתי ביחד כמה אנשים יושבים עכשיו ביציע? אדוני רוצה אולי לומר למצלמה כמה אנשים ישבו ביציע רק לפני כמה דקות, בזמן שחבר הכנסת סגלוביץ' דיבר? עשרות. מה קרה לדוקטרינת הבטיחות במשכן בשבועיים האלה? כשמדובר בהורים שכולים, אז היציע יכול לספוג רק 15 אנשים, כן? אבל כשלא מדובר במועצת אוקטובר, אין שום בעיה. עד לאן תגיע תרבות השקר בבית הזה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה מאשים את קצין הכנסת. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רק שתדע, הוא אמר את זה בישיבת הנשיאות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> די, די, ארז. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא, אדוני היושב-ראש. אני אמשיך - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להעמיד דברים בדיוקם. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא מאמין בזה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> קצין הכנסת לקח את האחריות, ואמר: זה הוראה שלו לכל דבר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> טוב שלא אמרת גלי בהרב מיארה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני מאשים את הנהגת הבית הזה, את ההנהגה הפוליטית של הבית הזה - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> קצין הכנסת לא כפוף - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - ברמיסת המעמד הממלכתי של הרשות המחוקקת. וכשם שחברי מועצת אוקטובר, ההורים השכולים, לא ניתנה להם זכות הכניסה ליציע בתואנת שקר שמכניסים ליציע רק 15 אנשים, תחת אותה דוקטרינה הוכנסו אתמול מכת"זיות לשטח הריבוני של כנסת ישראל. מכת"זיות. שמי שיבוא לבקר בבית המחוקקים של מדינת ישראל, יחשוב לרגע שהוא בא לבקר בפרלמנט של מדינה דיקטטורית שבה השלטון מפחד מאזרחיו. מכת"זית בשטח הכנסת. עכשיו, אדוני, אם יעשו איתי חסד בערוץ הכנסת, אז הם יעבירו את המצלמות אל שולחן הממשלה. תודה לשר קרעי שמייצג כאן את הממשלה. אבל אנחנו מדברים על פשרת סער-לוין. פשרת סער-לוין. איפה סער ואיפה לוין? למה הם לא עלו לכאן להציג את הפשרה ההיסטורית שלהם? מדוע חבר הכנסת שמחה רוטמן לא טרח להישאר כאן ולהאזין למה שיש לחברי ועדת החוקה לומר על ההצעות הללו? הרי הוא טוען שההצעות הללו הובאו בשם הוועדה, זו לא ההצעה שלו, זו לא הקנוניה והקומבינה שלו עם סער ולוין – הצעה בשם הוועדה כולה. אז איפה אתה, שמחה רוטמן? מה ברחת לך מהמליאה דקה אחרי שסיימת את נאום השקרים והזיופים שלך, כאן מעל הבמה כשהצגת את החוקים? בטרם אגש לדבר על החוק, עוד חובה, שמתייחסת לדבריו החצופים והנלוזים של ראש הממשלה בנימין נתניהו. האיש המסוכן והמושחת הזה כבר שבר את כל השיאים, אבל היום הוא התעלה על עצמו. נתניהו, אביר ההסתה שלפני רצח רבין, עומד כאן על הדוכן ומזכיר את המרפסת בכיכר ציון, סמל ההסתה וההפקרות, כשהוא מדבר על המחאה הדמוקרטית. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> הסתה שלכם. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא תיאמן חוצפתו של האיש. הוא עומד כאן ומדבר על מרפסת ההסתה כיכר ציון כשהוא הוא מדבר על המחאה הדמוקרטית המפוארת. עומד האיש שמארח בלשכתו פעילי בליכוד בכירים שמרימים יד ומקל על מפגינים, לרבות משפחות של חטופים, והוא מדבר על אלימות מצד אחד. האיש שמצטלם ומתחבק עם עבריינים אלימים, הוא מדבר על אלימות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יש פה ילדים, חבר הכנסת קריב. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> יש פה ילדים, שישמעו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תתחשב, תתחשב. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> שישמעו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני לא יודע מיהם ומאיזה צד הם. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> משה מירון, האביר שלכם, איציק זרקא, יגאל מלכה, אלה אבירי התרבות של ראש הממשלה. חצוף. 4 בנובמבר 1995 מצד אחד, ו-7 באוקטובר 2023. בין שני התאריכים הללו, 4 בנובמבר 1995 ו-7 באוקטובר 2023, בין שני התאריכים הללו נמצאת מורשת בנימין נתניהו. לא נשכח ולא נסלח על הסתה שהובילה לרצח רבין, שהמרפסת בכיכר ציון היא הסמל שלה. ולא נשכח ולא נסלח על ההפקרה, על אטימות הלב ועל עצימת העיניים שהובילה ל-7 באוקטובר. לפני רצח רבין נתניהו נפנף מעליו את ההתרעות של השב"כ, נפנף מעליו אמירות של אנשים בתוך מפלגתו, שבאו ואמרו לו: אנחנו מתקרבים אל הקו האדום, דם יישפך. ומה קרה לפני 7 באוקטובר? לא יעזרו לכם כל ניסיונות הטיוח וההשתקה. בדיוק כמו לפני 4 בנובמבר 1995, גם כאן נתניהו נפנף מעליו את כל ההתרעות. הוא ידע. הוא הוזהר. לא יעזרו לו כל השקרים. ראשי השב"כ התריעו בפניו שהכסף שהוא ארגן כבלדר, כבלדר דמים, לחמאס – הכסף הזה זולג אל הזרוע הצבאית. אמרו לו אנשי המוסד שסגירת יחידת צלצל תסב נזק אדיר למאבק בטרור. אבל הוא, בהוראת השלטון הקטרי, סגר את יחידת צלצל. בדיוק כמו שנתניהו ביהירותו, במחשבה האווילית שלו, שהוא חכם יותר מכל אדם משל היה המלך שלמה – נתניהו ביהירותו, באטימותו, בקיצוניות שלו, הוביל אל רצח רבין, אותן תכונות איומות הובילו את כולנו אל אסון 7 באוקטובר. עכשיו, אדוני, אל החוק. הנביא עמוס אמר: "על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו". כמה סמלי שאת הנבואה הזו על ישראל אמר עמוס אחרי נביאותיו על דמשק, על עזה ועל צור. הנביא עמוס לא הסתפק בנאומים חוצבי להבות על האויבים. הוא ידע שנביאי אמת, להבדיל מנביאי השקר, שמפרנסים את ספסלי הקואליציה – נביאי אמת מתחילים באויבים, אבל בסוף גם מישירים מבט אל תוך הבית. על שלושה פשעי ישראל, וכנגדם שלושה פשעיה של הקואליציה רק מן הימים האחרונים. "על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים" – זה פשע התקציב שהעברתם אתמול. תקציב שמוכר, מוכר את עתידה של מדינת ישראל בעבור האתנן שהענקתם למפלגות סקטוריאליות; תקציב שאין בו חמלה, אין בו חמלה לאביונים ואין בו הוגנות לצדיקים שקמים בבוקר והולכים לפרנס את עצמם ואת ביתם תוך שהם גם יוצאים להגן על גבולות המדינה כאשר הם נקראים. זה הפשע הראשון שלכם השבוע הזה. "על עפר ארץ בראש דלים ודרך ענוים יטו ואיש ואביו ילכו אל הנערה למען חלל את שם קדשי" – זה חטא ההשתמטות, שאתם מעניקים לה גיבוי, זה הפשע שלכם כלפי חיילי הסדיר ואנשי המילואים; זה הפשע שלכם – לעשות הכול על מנת להמשיך ולפטור ציבור של רבבות מנשיאה בנטל הגנתה של המדינה. ואתם עוד מעיזים לקרוא לעצמכם פטריוטים. והפשע השלישי שעליו מדבר הנביא עמוס: "ועל בגדים חבלים יטו אצל כל מזבח ויין ענושים ישתו בית אלהיהם" – הפשע הזה עומד כנגד החקיקה שאנחנו מקדמים כרגע, חקיקה שכולה הטיית משפט, חקיקה שתוביל לכך שמערכת המשפט תשרת את אינטרס השלטון ולא את אינטרס האזרחים. והפשע הרביעי שלכם, ממשלת ההפקרה והחורבן, הפשע שעליו לא תהיה כפרה, הוא פשע הפקרתם של 59 האחים והאחיות שלנו. על שלושה פשעי ממשלת ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו. על שלושה פשעי ממשלת נתניהו ועל ארבעה לא אשיבנו. על הפשע של החקיקה הזו עוד יכולה להיות כפרה, כי אנחנו נעשה הכול בשביל להפוך את הקערה על פיה. אבל את חיי החטופים לא ניתן יהיה להשיב. על הפשע הזה לא תהיה כפרה. ואם בגלל חוסר נכונותכם לצעוד אל עבר עסקה, שמחירה קשה אבל תמורתה הצלת חיים; אם בעקשנות הזו שלכם, שעטופה כולה בסיסמאות רהב ושקר של ניצחון מוחלט – אם בחסות העקשנות הזו יאבדו עוד חטופים את חייהם, על הפשע הזה, אדוני היושב-ראש, לא תהיה לאף אחד מכם כפרה, לכל ה-68. אף כפרה לא תהיה לכם. לדיראון עולם תיזכרו, אם סיסמאות הרהב והניצחון המוחלט שלכם תעלינה בעוד חיי חטופים. ובואו נדבר על החוק הזה. כנגד שלושת הפשעים שלכם שהזכרתי והפשע הרביעי, שעליו לא תהיה כפרה, ראוי לדבר על שלוש ההונאות הגדולות של החוק הזה, שלוש הונאות שליוו את כל מעשה החקיקה ובאו לידי ביטוי בנאום הפייק ניוז של חבר הכנסת שמחה רוטמן – האדם שחתום יחד עם השר לוין על ההפיכה שקרעה את החברה הישראלית, האדם שמשקף בהתנהלות הפוליטית שלו ובאידיאולוגיה הפוליטית שלו את העובדה המטלטלת שהקואליציה שלכם, אדוני היושב-ראש, לא למדה דבר וחצי דבר מהאסון 7 באוקטובר. כלום. כלום לא למדתם. לא ביחס למדיניות החוץ והביטחון ובעיקר לא ביחס למה שקורה בבית פנימה. שלוש הונאות יש בשני החוקים הללו, הצעת חוק-יסוד: השפיטה וחוק בתי המשפט. ההונאה הראשונה היא הונאת ההסכמה הרחבה. הסכמה רחבה בין מי למי, אדוני היושב-ראש? בין מי למי? בין עמי לתמי? בין הנזל לגרטל? בין מי למי יש פה הסכמה רחבה לגבי החקיקה הזו, שהיא אחד מהשינויים המשטריים הגדולים והדרמטיים שנעשו ב-76 שנותיה של מדינת ישראל? מי בדיוק הסכים, השר לוין עם השר סער? השר סער עם השר לוין? איך אתם מעיזים לבוא ולכנות את החקיקה הזו חקיקה של הסכמה רחבה, כשאנחנו אומרים לכם שאתם סופרים רק חצי מן העם? זו ההוכחה המיטבית, אתם עושים הסכמות ביניכם לבין עצמכם. כך זה גם בעניין השירות של החרדים בצבא – אתם עובדים לגבש הסכמה רחבה בין גולדקנופ לאריה דרעי. זו ההסכמה הרחבה שלכם, לוין וסער מסכימים ביניהם, הסכמה שטבולה כל-כולה בתן וקח פוליטי. הרי אנחנו יודעים מה אמר השר סער על המהפכה המשטרית. השר סער היה זה שהתגאה שנים שהוא תיקן את החוק כך שבחירתם של שופטי בית המשפט העליון מחייבת הסכמה רחבה של שבעה מתוך תשעה. מה קרה, השר סער? מה אמר השר לוין ששכנע אותך לסגת מאחד הדברים שהצגת כהישגיך המרכזיים במשך כל שנותיך בפוליטיקה? השר סער בא לחדר הוועדה ל-40 דקות, זהו. הוא לא רואה את עצמו מחויב לדיונים. כשאני הייתי יושב-ראש ועדת החוקה והשר סער היה שר המשפטים, בכל דיון שני הוא היה מגיע לוועדת החוקה, ללוות בעצמו כל תהליך חקיקה שעניין אותו. איפה היית, השר סער, כשאנחנו, שבכל זאת מייצגים 50% מקולות המצביעים – זה לא היתרגם למנדטים, ולכן הממשלה הזאת שולטת, אבל 50% מהמצביעים לא הצביעו למפלגות בקואליציה. איפה הייתם, השר לוין והשר סער, כשחבר הכנסת סגלוביץ', חברת הכנסת אלהרר, כאשר אני, כאשר חברים אחרים מן האופוזיציה, הציגו את החששות שלהם לגבי החקיקה הזו? שיא החוצפה, ההיאחזות בשני הורים שכולים שמדם ליבם באים ואומרים: בואו נגיע להסכמה של קואליציה ואופוזיציה. חבר הכנסת שמחה רוטמן ושני השרים מנצלים את הקריאה שותתת הדם הזו כדי לקדם חקיקה דורסנית של הקואליציה. אין סיעה אחת באופוזיציה שתומכת בחקיקה הזו. אין חבר כנסת אחד באופוזיציה שיצביע בעדה, כולל חברי כנסת שמציגים את עצמם כימין ונמצאים היום באופוזיציה. כשיזהר שי, השר לשעבר, חבר הכנסת לשעבר, מרים דגל אדום וקורא לעצור את החקיקה, כי אתם לא מכבדים את מה שהוסכם איתו ועם דדי שמחי, אז פתאום האב השכול לא חשוב בעיניכם. פתאום האמירות שלו והקריאות שלו כבר לא מרעידות את נפשכם. השתמשתם וזרקתם. איך אתם לא מתביישים? הרי היו תנאים לתמיכה של יזהר שי במהלך הזה – שתפסיקו לבזות את בית המשפט העליון ותכירו בנשיא שלו, שנבחר בהתאם לחוקי הכנסת; שתצהירו קבל עם ועדה שאחרי החוק הזה, שיושג בהסכמה, אתם עוצרים את החקיקה המשטרית ומתמקדים בעניינים החשובים לעתיד האומה הזו: בשיקום צה"ל, בהשבת ההרתעה, בשיקום היישובים שנחרבו, בהחזרת החטופים הגוססים. אבל אתם, ממשלת השתמש וזרוק – כדי לא לדבר בלשון סלנג יותר גסה – אתם ידעתם להתהדר ביזהר שי ובדדי שמחי בישיבה הראשונה; לאחר מכן יזהר שי כבר לא עניין אתכם. ניצלתם את טוב ליבם שותת הדם של שני האנשים היקרים הללו על מנת לדהור אל עבר המהפכה המשטרית מתוך ידיעה שהציבור הישראלי כורע תחת נטל הפרנסה והשירות במילואים והדאגה לחטופים. ראיתם הזדמנות להחזיר את המהפכה המשטרית, חבורת נוכלים שכמותכם. הסכמה רחבה, אוי לה לאותה הסכמה מן הסוג הזה. ההונאה השנייה היא הונאת ההצעה המאוזנת. כשם שאין בהצעה הזאת הסכמה רחבה, אין בהצעה הזאת שום דבר מאוזן. הסקתם מסקנות מן הדרך שבה כתבתם את החקיקה במקורה והבאתם חקיקה שמנסה להסתיר את השלכותיה הנוראיות והקיצוניות תחת הררי מילים. אבל מה לעשות? לא בעם של מטומטמים עסקינן, והציבור הישראלי יודע לבור את הבר מן התבן ולראות בחקיקה הזו מה אתם מנסים לעשות: השתלטות פוליטית מלאה על תהליכי מינוי השופטים בישראל. אז בתוך מסע התעמולה השקרי שלכם אתם מדברים על וטו של שופטים. איזו בדיחה. הרי על פי ההצעה והתיקון של השר סער יש לכל אחד מהשחקנים וטו, אז למה אתם מדברים דווקא על וטו של שופטים? עברתם לשיטה שבה למערכת המשפט אין שום שותפות בתהליך עיצובה של מערכת המשפט. הפצתם שקרים על מה שקורה בעולם הרחב, כי כל המדינות הדמוקרטיות שעוסקות בתיקון ובשיפור הליכי בחירת השופטים אצלן מורידות את עוצמת ההתערבות הפוליטית ומעלות את עוצמת ההתערבות המקצועית. אבל אתם? אתם ביקשתם לזרוק את מערכת המשפט מתוך הדיון על עיצוב פניו של בית המשפט העליון, והעברתם את כל ההכרעה אל הפוליטיקאים. וכאשר באנו אליכם עם הצעות להסכמה אמיתית, אמרנו: בואו נעלה את הרוב הנדרש מחמישה לשישה, כך שתצטרך הסכמה מלאה בין קואליציה לאופוזיציה או מעורבות של שופט אחד. סירבתם, לא קיימתם איתנו דיון רציני, אבל שמחה רוטמן יקשקש כאן מעל הדוכן. אצלכם הסכמה רחבה זה או סער ולוין או רוטמן עם עצמו – רוטמן הסכים עם שמחה ושמחה הסכים עם רוטמן. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> תסביר איך זה במספרים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> הסברתי היטב. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לא הסברת. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> הסברתי היטב. הצענו לכם להעלות - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לא מה הסברת. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - מחמישה לשישה - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מה לא טוב? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - כך שתצטרכו לפחות אחת משתי סיטואציות: או ששני נציגי אופוזיציה יסכימו עם ארבעת נציגי הקואליציה על זהות המועמדים לעליון או - - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לא מספיק. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כן, לא מספיק, אני אסביר לך למה. אם רוצים באמת להוציא את המערכת המקצועית מחוץ לקבלת ההחלטות, לא - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> - - - האופוזיציה לא תבחר נציג מקצועי? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> האנשים שנבחרים על ידי פוליטיקאים - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה פוגע בתפקיד שלך. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - הם נציגים פוליטיים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> גם באופוזיציה? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> גם באופוזיציה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני חולק עליך. מישהו שראוי להיות שופט עליון, גלעד. מישהו שראוי. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא, די, אדוני היושב-ראש. את הוויכוחים ואת ההסכמות היינו צריכים בוועדת החוקה. לא רציתם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה לא נכון. ראית, שתקתי עד עכשיו. לא נכון, התווכחנו גם בוועדת החוקה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אנחנו הצענו לכם אין-ספור הצעות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אבל זה משתק, מהעבר תראה – עם ציפי לבני, עם אילת שקד. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> ואחרי השקר הזה, שמסווה את ההשתלטות הפוליטית המלאה על בית המשפט העליון, המשכתם אל השקרים של פתרון ה-deadlock. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> הרי עד היום הייתה לכם - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> נעזוב את העובדה, אדוני השר - - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> עד היום הייתה לכם שליטה מלאה בוועדה הזאת. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> יכולת לבוא לוועדת החוקה. זה לא עניין אותך. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> יצחק עמית, יצחק עמית. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא לא לא, אדוני השר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא לא רוצה לשמוע. זה הזמן שלו. השר קרעי, עזוב. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני לא בדיון איתך. יכולת לבוא לוועדת החוקה - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> - - - עובדה שיצחק עצמית - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - אבל לא עניין אתכם להגיע להסכמות. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתה מפחד מהאמת, הבנתי. טוב, בסדר, תמשיך לדבר את השקרים ולפחד. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> ואז עברתם למנגנון ה-deadlock. חשבתם שלא נשים לב שהכנסתם שם את העז, שמי שיחליט אם להפעיל את מנגנון הdeadlock או לא זה שר המשפטים לבד. רק הוא יחליט, לא מנגנון מובנה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא יכול להחליט על נציב תלונות הציבור? זה לא נכון. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> היושב-ראש, אתה רוצה להוסיף לי זמן, תוסיף. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני אוסיף לך, אין בעיה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא, אני לא צריך, כי עכשיו אני אומר את דבריי לציבור, לא אליכם. פספסתם את ההזדמנות להתדיין איתנו כשהצענו לכם להגיע להסכמות. לא קיבלתם הצעה אחת שלנו, אפילו לא באופן סמלי. אז מנגנון ה-deadlock, כל-כולו בשליטת שר המשפטים – הינה, עוד השתלטות של הקואליציה על עיצוב פני בית המשפט העליון, שאחד מתפקידיו המרכזיים הוא להציב קו אדום וגבול לכוחה של הממשלה. ואם לא די בכך, מה יעשה מנגנון ה-deadlock? רק יגרום ליותר קיטוב בבית המשפט העליון; רק יגיע למצב שבו בית המשפט העליון לא חותר אל עבר הסכמות רחבות, אלא כל צד ימנה דמות הקיצון שלו. הרי אתם, אנשי הימין המזויף, אתם, כבר ליבכם גס בשופט נעם סולברג, ליבכם כבר גס בשופטת גילה כנפי-שטייניץ. ראינו מה השופרות שלכם ומכונת הרעל שלכם כתבו עליה. הלב שלכם עוד שנייה יהיה גם גס בשופט יוסף אלרון, כי אתם מיום ליום, מדקה לדקה, הופכים לקיצוניים יותר, ללאומנים יותר, לחפצי כוח יותר. אתם אף פעם לא תשביעו את התאווה שלכם לכוח. במובן הזה, השר אמסלם, שקרא היום למלחמת אזרחים כדי להכריע את השמאל, הוא המייצג הנאמן של קואליציית השנאה שלכם. ואם לא די בעיוותים שאתם הולכים להכניס בבית המשפט העליון – כמו גנבים בלילה, בלי שום דיון מעמיק ורציני – שיניתם גם את שיטת הבחירה של השופטים בערכאות הנמוכות. שום דיון רציני לא התקיים על העניין הזה, אדוני היושב-ראש, חבר ועדת החוקה ארז מלול. שום דיון רציני לא התקיים בעניין הזה. אבל הגנבתם גם את העניין הזה, כדי שמכונת הרעל שלכם, כדוגמת פורום קהלת, יוכלו לסמן שופטים ומועמדים לשפיטה, כדי שחס וחלילה לא ייבחר שופט ליברלי אחד, כדי שתוכלו לממש את החרם שלכם על כל מי שדעתו שונה מדעתכם. העיקר אתם בשקרים שלכם מציגים את עצמכם כחסידי הפלורליזם. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> טול קורה מבין עיניך. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אומר השר לוין: הינה, מיניתי 200 שופטים לערכאות הנמוכות. אז מה אצה לך הדרך לשנות את שיטת המינוי של השופטים בערכאות נמוכות? מה הפער הזה בין הגאווה שלך על המינויים המוצלחים לערכאות הנמוכות לבין השינוי החטוף והחפוז בכל מינויי השופטים בישראל, חוץ מזה שפורום קהלת והימין הלאומני דוחקים אותך לפינה, לפוליטיזציה מוחלטת של שופטים במדינת ישראל? להטיל על כל שופט אימה, שיתייצב באומץ מול הממשלה ויאמר לה: כאן עובר הגבול האדום, בפגיעה בזכויות האזרח, בחופש המחאה. אתם רוצים שופטים כנועים בדיוק כמו שאתם רוצים יועצת משפטית כנועה. אתם רוצים שופטים שלא יעזו להציב בפניכם תמרורי עצור ואין כניסה כמו שאתם רוצים ראש שב"כ שיורתע על ידיכם כאשר הוא צריך לחקור את מסכת הקשרים המסוכנים, על גבול הבוגדניים, בין סביבת ראש הממשלה לבין שלטון שמארח עד עכשיו את ראשי החמאס ואת עזמי בשארה, השלטון שעומד מאחורי ערוץ אל-ג'זירה – שנלחמת בו, השר קרעי, אבל אתה חי בשלום עם זה שהמקורבים לראש הממשלה, אלה שנכנסים איתו לדיונים סודיים, מתפרנסים מאותו שלטון של אל-ג'זירה. הצביעות נוזלת לך מהמצח, השר קרעי. ולבסוף, הונאת הפרוצדורה, שתתברר בבית המשפט העליון. מעולם לא נרמס תקנון הכנסת בדרך שנרמס עכשיו, וצר לי שהייעוץ המשפטי של הכנסת לא עצר זאת. לוקחים חוק שמונח על שולחן המליאה לקריאה שנייה ושלישית, מושכים אותו בחזרה לוועדה וכותבים חוק חדש מהאות הראשונה ועד האחרונה, חוק חדש לחלוטין, אבל מדלגים על כל הקריאה הראשונה. תרגיל עוקץ של חבר הכנסת שמחה רוטמן, שביקש לזרז מהר מהר מהר את ההפיכה המשטרית. בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל, בתולדות הבית הזה, מאשרים חוק חדש לחלוטין בהליך של קריאה אחת. ומכאן אני אומר בצורה ברורה שאני מאוד מקווה שבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ ישים גבול להתעללות של הקואליציה הנוכחית בתקנון הכנסת ובכבודה של הרשות המחוקקת. החקיקה הזאת היא כולה מעשי גנבה תקנוני, הונאה תקנונית, מעשה מרמה שתכליתו לגנוב הצבעות במליאה. חוק-יסוד וחוק בתי המשפט שלא עבר כאן קריאה ראשונה. היאחזות באיזה זיז של סעיף שתכליתו ברורה – לאפשר הכנסת תיקון כזה או אחר בחוק לא בגנבת דיונים והצבעות במליאה. כגנבים בלילה חוקקתם את החוק הזה. שודדים. ועל הדבר הזה ראוי לו, לחוק, להיפסל, שלא לדבר על תכניו. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, הקואליציה שלכם מנצחת בכנסת, אבל היא מפסידה בציבור. כמה חגגתם שבליל גלנט השני ההמונים לא יצאו לרחובות. מתי פעם אחרונה ארגנתם הפגנת תמיכה בראש הממשלה שיש בה יותר מ-1,000 איש? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> באו לקלפי שניים וחצי מיליון. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> שמעתי. אז בוא, באו לקלפי בדיוק גם שניים וחצי מיליון מצביעים שלא רצו את ביבי נתניהו. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> רק שאתם מפורקים - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> בסדר גמור, נכון, בזה אתה צודק. למדנו את הטעות. היא לא תחזור על עצמה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מה, תמחק את מפלגת ליברמן? היא ימין. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אל תדאגו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הפעם יש לי הרגשה שהם לא ילכו עם - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> בוא, בוא, עכשיו תצטרך להוסיף לי זמן. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - עם מי שעובד עם קטר הם ילכו? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני אוסיף לך, גם אם לא היית אומר. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> תעזבי, נו. את יודעת, בלשכת ראש הממשלה לא באמת פתוח ערוץ 14. את יודעת איזה ערוץ פתוח באמת בלשכת ראש הממשלה? אל-ג'זירה. יש להם מעקף אינטרנטי. שלמה מנע מהם לראות את אל-ג'זירה בזפזופ השלט, אבל אל תדאגי, סביבת נתניהו - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> גלעד, אבל זה בערבית. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - מקבלת את הפקודות מאל-ג'זירה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אבל זה בערבית. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> הם מקבלים היטב את ההוראות מעזמי בשארה, שיושב בדוחה. ממשלת עזמי בשארה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> תחזור בך. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא אחזור בי. ממשלת עזמי בשארה. השותף המרכזי של בנימין נתניהו שיושב בדוחה הוא עזמי בשארה. לחזור בעצמי? אני אחזור בעצמי? עוד הרבה דברים יתגלו, תזכור את מה שאני אומר לך. הרבה מאוד דברים עוד יתגלו על הציר הזה בין בל"ד לבין לשכת ראש הממשלה, תזכור מה שאני אומר לך. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> עוד הרבה דברים יתגלו. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> המימד החמישי - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> עוד הרבה דברים יתגלו. עוד הרבה דברים יתגלו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - המימד החמישי? מימנו את חמאס, המימד החמישי. מימנו ארגון טרור. תתבייש, אתה וכל הממשלה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> ועכשיו, לסיום - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> ממשלחת עזמי בשארה, אני מבין שזה קשה לך לשמוע - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אף אחד לא מאמין לך. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> שמעתי, שמעתי, שמעתי, ממשלת אל-ג'זירה וממשלת עזמי בשארה, שמענו אותך. שמענו אותך. עזמי בשארה עובד עם השלטון הקטרי. מי עוד עובד עם השלטון הקטרי ועבד איתם? אתם. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתה נלחמת - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> משתפי הפעולה הגדולים ביותר של עזמי בשארה – בנימין נתניהו, שלמה קרעי. עכשיו, כדי להגיע לסיום, כי אני לא רוצה לעכב כאן את חברתי יוליה מלינובסקי, אני אומר לכם: אתם מנצחים כאן – אתם מפסידים בציבור. תוך שבוע הבאתם את כל ראשי המשק, את ראשי הרשויות הגדולות, כולל אנשים שלכם, כולל האנשים שלכם - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> הקול שלהם שווה - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - ואת ההסתדרות בתמיכת הוועדים שקרובים אליכם, להודיע לכם, חבורת הרס, מדון והסתה: אם אתם חושבים שאתם לא תצייתו לפסיקות בית משפט והמדינה הזאת לא תסגור את עצמה, אתם לא יודעים איפה אתם חיים. ולכן, הניצחון שלכם הוא ניצחון פירוס בהצבעה הזאת. הערתם את המחאה, וטוב שהמחאה התעוררה. ועכשיו משפט אחרון, אדוני - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> כבר שלוש דקות אחרונות. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא נורא, לא נורא. תשמע, תשמע. אתה תשמע ממני עוד אלף פעם את השם ההזוי בשארה. אתה תשמע ממני עוד אלף פעם איך אתם ממשלת אל-ג'זירה יותר מאשר אתם ממשלת ערוץ 14. אתה שר התקשורת שהכי הגן על אל-ג'זירה, כי אומנם מנעת את הצפייה, אבל אתם עובדים לפי התכתיבים שלהם. אתה שר התקשורת של אל-ג'זירה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתה הצבעת נגד סגירת אל-ג'זירה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כן, הכול בסדר. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> נכון? תגיד, תגיד. אתה הצבעת נגד סגירת אל-ג'זירה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כן, כן, הכול בסדר. עכשיו, משפט אחרון. אני הצבעתי – להזכיר לך, ישבתי איתך בחדר ודאגתי שהחקיקה הזאת לא תהיה חקיקה מפורעת כפי שאתם רציתם. ועכשיו אני אזכיר לך – נכון, אדוני? אתה יודע מה? אני הרבה יותר מודאג מממשלה שעובדת על פי הפקודות של אל-ג'זירה מאשר אזרחים ישראלים שצופים באל-ג'זירה. הרבה יותר גרוע שאל-ג'זירה מנהלת את העניינים אצל מקורבי ראש הממשלה מאשר שרואים את אל-ג'זירה באיזה בית. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתה צודק, ולכן לא נאפשר לכם להקים עוד פעם ממשלה עם האחים המוסלמים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כן, כן, כן, שלמה קרעי, תגן, תגן. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתה צודק שממשלה עם אל-ג'זירה - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אל-ג'זירה - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני מסיים. אתם מוזמנים בטיפשות שלכם לחשוב שלא רואים לכם. רואים לכם הכול. רואים את שיתוף הפעולה של כל סביבת נתניהו עם הקטרים; רואים את הפגיעה המתמשכת בביטחון המדינה; יודעים מה נתניהו עשה לפני 7 באוקטובר בפקודות שהגיעו מקטר, מדוחה, כאילו הוא איזושהי מריונטה שמופעלת על ידי השלטון הקטרי. הכול יודעים. לא תסתירו שום דבר, בשביל זה לא צריך ועדת חקירה ממלכתית. ועכשיו, באמת משפט אחרון, לא מכיוון שאימת היושב-ראש שלי אלא אימתה של חברתי חברת ועדת החוקה - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> גלעד, היא אימת שנינו. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני יורד. רק אומר את הדבר הבא. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> - - - את מזוודות הכסף לקפריסין - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני מתנצל בפני מיליוני ישראלים שאנחנו, האופוזיציה, כשלנו בבלימת החוקים המסוכנים הללו. מתנצל. אני מבטיח שנעשה הכול להשתפר בהתנגדות הפרלמנטרית התקיפה שלנו לממשלה האסונית הזאת. הרבה לקחים צריכים להילמד על ידי האופוזיציה, והם יילמדו. והגאווה והשחץ של חברי הקואליציה לא יעמדו להם לעוד הרבה חודשים. אתם תתעוררו מול אופוזיציה הרבה יותר מלוכדת, הרבה יותר נחושה, הרבה יותר תקיפה, אופוזיציה שגם תביס אתכם בבחירות הבאות, אם תהיו הגונים ותביאו אותנו אליהן בשקיפות, בהגינות ובהתאם לחוק. ועד אז, תודה לכל המוחים והמוחות. אתם קרש ההצלה של הדמוקרטיה הישראלית, של הציונות, של משפחות החטופים, של משרתי המילואים, והקואליציה הרעה והזדונית הזאת ומי שמוביל אותה, ראש הממשלה הכושל והמושחת והמסוכן ביותר בתולדות ישראל, הם בקרוב יעברו לצד הזה של הבית. תודה רבה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> האומר אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אתם אפילו אתמול בתקציב משכתם 200 הסתייגויות בגלל שמיהרתם לארוחת צוהריים. איך? איך תחזרו בכם? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אנחנו הולכים להקים לשכה פרלמנטרית בחוץ - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> משכתם 200 מתוך 300 הסתייגויות - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שלמה, גם אתה מקבל פקודות מדוחה או שאותך הם לא מכירים? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתם אופוזיציה של עצלנים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שלמה - - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> 200 מתוך 300 הסתייגויות משכתם אתמול. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. תודה רבה, השר. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מצטערת, אני טיפה מצוננת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רפואה שלמה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן. חילופי עונות, כולנו מרגישים את זה. תראה, לא נעים לדבר, מה שנקרא, ללמפה, או לשר היחיד שנמצא פה מתוך הקואליציה, אבל אני הגעתי למסקנה שהממשלה הזאת היא ממשלת אחים קטרים. פשוטו כמשמעו. אני ממליצה לכל שר לבדוק אצלו בלשכה אם יש שם במקרה איזשהו יועץ שמקבל אולי משכורת מקטר, או איזושהי אישיות אחרת מקורבת מאוד שגם כן קשורה לממשלת קטר, כי לפי היקף התופעה שכרגע אנחנו מגלים – ואנחנו כרגע רואים רק חלק מהאירוע, הוא כנראה הרבה יותר גדול – אז ההשפעה הקטרית פה על ממשלת ישראל, במיוחד על ממשלת ימין בראשות נתניהו, הייתה הרבה יותר עמוקה ממה שאנחנו מתארים לעצמנו. אז מעכשיו באופן רשמי ממשלת אחים קטרים. הם מנהלים לנו את המדינה, האינטרסים לא ברורים, גם האידיאולוגיה לא ברורה בעד מי הם – זאת אומרת, מה יותר חשוב. כרגע, לפי הפרסומים שאני ראיתי, לא הייתה אישיות כזו או אחרת במדינת ישראל שלא קיבלה פנייה כזו או אחרת מלשכת ראש הממשלה להוציא מכתב תודה לממשלת קטר. אני מבקשת מכולכם לשים לב למה שאמרתי – עודד פורר: לא היה איזשהו גורם רשמי כזה או אחר במדינת ישראל בעל שם או השפעה שלא קיבל פנייה כנראה מלשכת רוה"מ להוציא מכתב תודה לקטר. מעניין מאוד מה מניע ומה כזה מלחיץ את לשכת רוה"מ שהם כל כך דואגים, הם כל כך דואגים להוציא מכתבי תודה לממשלת קטר. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> ליברמן הוא זה שבישל ויזם את כל עסקת הכספים. הוא עשה את זה ביולי 2018 מול שר החוץ הקטרי בפגישה בקפריסין. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה יודע שזה לא נכון. אתה יודע שאתה אומר שקרים - - - שאתה בממשלה שמימנה את חמאס, שאחראית לטבח הגדול. זה הכול. מה לעשות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בוא, בוא. לא – השר קרעי, השר קרעי, בוא. עודד, עודד, חבר הכנסת עודד פורר, אתה מפריע לחברתך. גם ככה קשה לה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> האמת היא שראש הממשלה שלך הוא האחראי הבלעדי לזה שחמאס בנה את המנהרות עם הכסף שאתם דאגתם להביא לו. זה הכול. זה הכול. זה הכול. אין מה לעשות. זאת האמת. זאת האמת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עודד, אתה רוצה לצאת? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> הוא עשה את זה ביולי 2018 מול שר החוץ הקטרי בפגישה בקפריסין. ליברמן, ליברמן הוא זה שבישל ויזם – אומר בנט. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> השקר שלך. אתה רגיל להיות שר שקרן, ואתה רגיל לספר שקרים - - - << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ממשלת אחים קטרים, מעכשיו בבקשה תתפללו במקומות אחרים. אתם לא ראויים לבתי הכנסת שלנו. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> איך אמר ראש הממשלה? האמת כואבת. האמת כואבת. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתם לא ראויים לבתי הכנסת שלנו, אתם צריכים להתפלל במקום אחר. ממשלת אחים קטרים. אגב, עודד, אני חושבת שאנחנו עוד מעט נגלה – למה עוד מעט? << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני לא יודע אם - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה לבד פה, אתה לא חייב לצעוק. שומעים אותך גם אם תדבר רגיל. אין פה הרבה ח"כים. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> האמת כואבת, פורר. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אגיד לך עוד משהו, עודד. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא יודע איפה היועצים שלך מועסקים. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> האמת כואבת. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אגיד לך עוד משהו, שכנראה – ועכשיו זה לא בציניות אלא ברצינות – על כל ההפקרות הזו של הרפיסות וחוסר היכולת של ביבי לקבל החלטות שנים רבות, כולנו שילמנו מחיר, כולנו שילמנו מס חמאס, מס מה זה כבד, עם דם, עם חיי אדם, מס חמאס, וזה בעצם מס שראש הממשלה גבה מכולנו, ממדינת ישראל, בגלל חוסר היכולת שלו לקבל החלטות, בגלל הרצון שלו להחזיק בשלטון בכל הכוח, בגלל המדיניות הזו שלא לעשות כלום כי ככה לא יהיה כלום, וככה יום שרדנו, לילה שרדנו – טוב מאוד, ולשמור על השקט בכל מחיר. אז שילמנו מס חמאס, וממשיכים לשלם. שילמנו ב-7 באוקטובר, ואחר כך בחיילינו שילמנו ובאזרחים שילמנו, ואנחנו ממשיכים לשלם. כי אם אתה חושב שעכשיו תהיה פה איזושהי פריצת דרך, איזשהו משהו – לא. אנחנו נראה אותו דבר: חוסר יכולת לקבל החלטות, צעד קדימה, צעד אחורה, העיקר שיש מלחמה, העיקר שיש חטופים אז אי-אפשר לעשות שום דבר, התקציב כבר עבר, בן גביר כבר בפנים – ואללה, הדבר הסתדר. אבל אני אתן לכם דוגמה. אגב, ראש הממשלה דיבר על – איך זה נקרא? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> דיפ-סטייט. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> דיפ-סטייט. אני ספרתי שהליכוד בשלטון כבר 50 שנה. על מה אתה מדבר, אדוני? הליכוד בכל מקום שאתה נוגע בו. בכל תפקיד זה אנשי ליכוד. בתפקידי מפתח זה אנשי ליכוד. אתה בעצמך 20 שנה כמעט ברצף ראש ממשלה. על מה אתה מדבר? ואם אחרי כל זה אתה עוד מדבר על דיפ סטייט, איזה Manager אתה? זאת אומרת, כנראה שאתה פשוט לא יודע לנהל דברים, כי אם אחרי תקופה כל כך ארוכה שהליכוד בשלטון, ואתה בעצמך בשלטון, אתה עוד מדבר איתי על תיאוריות קונספירציה, על – איך זה נקרא? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> דיפ-סטייט. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> דיפ-סטייט – אז על מה אתה מדבר? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ממשלת צללים. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ממשלת צללים – איזו שטות. במיוחד מדינת ישראל, שאנחנו מדינה קטנה וכולם מכירים את כולם, ועם גלי עלייה ואוכלוסיות שונות. אתה בשלטון 20 שנה, הליכוד 50 שנה בשלטון, על מה אתה מדבר? זה תמיד ככה: זה לא אני, אני לא ידעתי; לא אמרו לי, לא שלחו לי. אז אתה או עיוור או חירש או שאתה בכוונה עושה את זה. אז די, די עם כל השטויות האלה, ואני אגיד לך למה זה שטויות. הינה דוגמה: הכנסת הזאת העבירה חוקי אונר"א ברוב עצום לפני חצי שנה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שאת אחת מהיוזמות. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מרשה לעצמי אפילו להגיד שדחפתי בכל הכוח, בניגוד לדעתו של ראש הממשלה ושרים רבים בממשלה הזאת, כולל אנשי מערכות הביטחון. אבל זה כבר קרה, החוק עבר. הכנסת הצביעה ברוב 87. ואז מה קרה? המשפט הנצחי של דוד ביטן: אם קרה אז מה קרה? לא קרה. בסדר? זה המצב. זה פשוט ככה. אז עבר חוק במדינת ישראל, חוק על סגירת אונר"א, שזה חוק בקונסנזוס. כולנו כבר יודעים מה זה אונר"א, אני לא צריכה להרחיב ולספר. לממשלה היו שלושה חודשים להיערכות. אז מה? שום דבר וכלום וחצי. חשבו שאנחנו נשכח, כרגיל. הבעיה שחוקי אונר"א הם חוקים בחשיבות לאומית, זה הכבוד הלאומי שלנו, זה אינטרס לאומי שלנו להעיף את המחבלים האלה מפה, וכמה שפחות שיהיו גם בעזה וגם ביו"ש. אבל הממשלה לא עשתה כלום, ואנחנו רודפים אחריהם. אנחנו בוועדת החוץ והביטחון, ואדלשטיין מכנס דיונים, ואנחנו פשוט מתפקדים כממשלה, כי הממשלה לא מדברת אחד עם השני. אלה אותם שרים, אלה אותם משרדי ממשלה – הם לא מדברים. שר האנרגיה ב-6 במרץ, כבר חודשיים אחרי שהחוקים בתוקף, הוציא הוראה לנתק את אונר"א מחשמל וממים. הוא הוציא הודעה, הכריז על זה פה, אתה יודע, בטררם גדול, ב-6 במרץ, חודשיים שכבר החוקים היו בתוקף. ואז מה קרה? לא קרה שום דבר. כשאני מנסה לדבר עם שר האנרגיה אלי כהן מה קורה, הוא אומר: מה את רוצה? הוצאתי הנחיה, שיהיה לך בהצלחה. כאילו אונר"א זה עניין אישי פרטי של יוליה מלינובסקי, כאילו אין פה אינטרס לאומי. עכשיו, איתמר בן גביר, אתה היית שר כשהחוקים נחקקו, אתה היית שר בתקופת ההיערכות. יצאת לתקופה מאוד קצרה – לא בדיוק – ועכשיו חזרת. במזרח ירושלים, שזה תחום האחריות של משטרת ישראל, מתחמי אונר"א עובדים, פתוחים. אפילו שלטים שבהתחלה הם הורידו מרוב הפחד – קצת לחץ – חזרו. אז עכשיו איתמר חזר בטררם גדול לממשלה, אז תוכיח – תוכיח לי שאתה שר רציני. תוכיח לעם ישראל שאתה יודע לבצע לא רק את הטיקטוקים ואת הריקודים – שאתה יודע גם לעבוד. אגב, בזה תהיה לך תמיכה מקיר לקיר, כי בזה אנחנו כולנו נתמוך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> השר קרעי, היועצת המשפטית לממשלה מנעה סגירת בתי ספר של אונר"א - - -\ << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא נכון. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הינה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מי אמר לך? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני קורא. תקראי. מה עוד היא מנעה? סגירת בניינים, למרות החוק ולמרות - - - << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז אתה מדבר מתוך - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שהעבירו חברי הכנסת יוליה - - - << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז אני אגיד לך משהו. אני לא יודעת מאיפה אתה מוציא את זה, אדוני היושב-ראש - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הינה, מהגאונים. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז אני אגיד לך ככה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> היועצת המשפטית קבעה מניעה משפטית על סגירת אל-ג'זירה בתחילת הדרך. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> היועצת המשפטית לממשלה לא מנעה שום דבר. תרשמו את זה. די, די להסתתר מאחורי החצאית של היועצת המשפטית לממשלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא. אני קורא עכשיו. אני קורא. לא ידעתי – קורא. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני יושבת בוועדה הזאת. אנחנו רואים ושומעים את כל הגורמים. אתם כמו ילדים קטנים, בכל פעם שמשהו לא קורה - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אבל אם היא מסרבת, מה את יכולה? << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא נכון. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תלכו נגדה: אתם גורמים לקרע בעם, זה מרד וכו'; תלכו איתה: למה אתם לא עושים? << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בואי. את יודעת כמה אני מכבד, אבל תעני עניינית. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, בדיון האחרון בוועדה החסויה שלחו - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אה, הינה: לאשר לבנק ישראל לסגור את החשבונות של אונר"א בישראל. עוד דבר. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה שטויות במיץ עגבניות. כאחת שישבה בדיון החסוי האחרון של החוץ והביטחון אני יודעת בדיוק - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אסור, אסור. שלא תסתבכי. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני לא מסתבכת, אני יודעת מה היה שם. אני יודעת שאין שום מניעה משפטית, אני יודעת שגורמי ממשלה פשוט לא מסוגלים לזוז. אני יודעת שאחרי הדיון הזה – וזה פורסם, אז אני לא חושפת – יו"ר הוועדה אדלשטיין הוציא מכתב לראש הממשלה, נוקב מאוד, ביקורתי, על תפקיד הממשלה, ואפילו ביקש ממנו למנות שר מתאם, כי הממשלה לא מתפקדת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא צריך שר. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הממשלה לא מתפקדת. הם לא יודעים לדבר אחד עם השני. כל כך הרבה מאוד שרים, והם לא מסוגלים להסתדר לבד. יש מכתב פנייה של יו"ר ועדת החוץ והביטחון - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה לא נסגרו חשבונות הבנק, את יכולה להסביר לי? למה לא נסגרו חשבונות הבנק של אונר"א? << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אסביר לך את זה אחר כך, כשלא נהיה בשידור. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> צודקת. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אין פה מניעה משפטית בשום דבר. יש חוסר רצון או שכל לעשות דברים, ותפסיקו להסתתר מאחורי החצאית של היועמ"שית. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא מסתתרים. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תהיו גברים. תהיו גברים. אגב, במקרה הזה שלמה קרעי עשה עבודה. הוא עשה בדיקה במשרד שלו, מה עניינו שם, איך הוא קשור לחוק, ואנחנו קיבלנו את זה. שרים אחרים – לא. שרים אחרים פשוט בורחים. הינה, שיבחתי אותך, שלמה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טוב, כי הוא שר התקשורת. יש לו הרבה כוח. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז אני פונה לאיתמר בן גביר: תפנה לראש הממשלה ותבקש ממנו שהוא יטיל עליך את התפקיד הזה. תהיה השר המתאם בנושא של ביצוע חוקי אונר"א. בזה אתה תזכה לקונסנזוס, כי כל עם ישראל – וראינו את זה גם בהצבעה בכנסת – תומך בזה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מפלגת העבודה לא תמכו. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אנחנו לא רוצים פה את אונר"א, אנחנו לא רוצים פה את המחבלים האלה. תעשה את העבודה, תהיה שר רציני, ולא ריקודים ולא הצגות ולא "תחזיקו, תחזיקו". אתה יודע מה, בא לך לריב, בא ללכת מכות – לך מכות עם אונר"א ולא עם ראש השב"כ, שהיה מפרק אותך כמו ילד. טוב שבסוף זה לא קרה, שהפרידו ביניהם. אז בזה תתעסק. תפנה לראש הממשלה, כי הרי ראש הממשלה יודע. הוא יודע – כי היו עוד שיחות בהמשך לזה – שיש בעיה מאוד קשה עם זה. ראש הממשלה יודע על הפנייה של יו"ר ועדת החוץ והביטחון בבקשה למנות מתאם, שר מתאם, שירכז את כולם, כי הם לא מסוגלים, הם כמו עדר. לא, הם לא כמו עדר – כל אחד רץ לכיוון אחר. וגם כשהשרים כבר נותנים הנחיות אחד לשני, זה גם לא קורה. הם גם לא בודקים אם מישהו ביצע את ההנחיות שלהם. הם כזה: אתה יודע, נתתי הנחיה. אלי כהן נתן הנחיה לסגור חשמל ומים – קרה? לא קרה. מעניין את אלי כהן, ההנחיה שלו? לא מעניין, כי הוא לא רואה בזה חשיבות. להשתלח בציבור הישראלי? זה דווקא כן. בעבודה האמיתית, בדברים הרציניים – זה לא קורה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת יוליה, הרמת להנחתה, ואני רוצה להיכנס לעניין הזה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אוקיי. אז הינה, שרי הממשלה – וגם דיברתי עם שר המשפטים על כל הבעיות שיש באונר"א – פנייה של יו"ר ועדת החוץ והביטחון לראש הממשלה: החוקים תקועים, זה פוגע בכבוד הלאומי שלנו, צוחקים עלינו. מזכ"ל האו"ם ומזכ"ל אונר"א צוחקים עלינו בטוויטר. הגענו למצב שאני נותנת לשרים הממונים רשימה מתקני אונר"א שיש בירושלים, הם אפילו לא יודעים. הם אפילו לא טרחו לבקש מהמשרדים שלהם לעשות את הדבר הכי פשוט בעולם – לעשות רשימה על מה מדובר. איתמר, תהיה גבר, תפנה לראש הממשלה ותבקש ממנו – לא תבקש, אתה יודע לדרוש; כשאתה רוצה, זה קורה – תדרוש מראש הממשלה להטיל עליך את האחריות לביצוע חוקי אונר"א, ובזה כולנו נתגייס, נתמוך, נעזור, ותגלה לנו שחוץ מדיבורים אתה יודע גם לעבוד. כי עד עכשיו, סליחה, לא ראינו שום דבר שקורה. ועוד לא נגעתי בנושא מאוד מאוד כאוב – טיפולי בריאות למחבלים. אחרי כל הצרחות והצעקות שלך, איתמר, עדיין שום דבר לא קורה, ועדיין מביאים את המחבלים לבתי החולים הציבוריים במקום לתת להם טיפול – לצערי הרב, אנחנו מחויבים – בתוך כותלי בתי הסוהר. עד עכשיו אני לא מבינה למה המחבלים נמצאים בשדה תימן ולא מועברים למקומות המתאימים, כמו בתי הסוהר, כי למעשה עכשיו יש שם הרבה מקום פנוי. אחרי כל העסקאות, וכנראה שיהיו עוד, יש הרבה מקום פנוי, אז תנצלו את זה. אז תהיה גבר. לא בדיבורים, אלא במעשים. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, 15 דקות לרשותך. פורר במלרע או במלעיל? << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני לא יודע, אבל זה פורר, במלעיל. מי מחליף אותי? מי אחריי? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת מירב כהן אחריך. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני השר, שר המשפטים, חברי הכנסת - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אין "אדוני היושב-ראש"? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא לא רואה אותי, בגלל שאני מרוקאי. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש – זה היה - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא אמרת. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתה לא נתת לי להשלים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מתחילים עם זה. התחלת ישר עם שר המשפטים. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אתחיל מההתחלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תתחיל מההתחלה. הינה, אני מתחיל את הזמן מההתחלה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי כנסת, אני מסתכל על סדר-היום של המליאה הזאת ומה הממשלה עסוקה בו מסביב לשעון, ואני אומר לעצמי: באמת, זה סדר-היום של הציבור הישראלי? נמצאים עכשיו על גבול רצועת עזה, בתוך הטנק, חיילים חילונים, דתיים, מימין, משמאל, עולים, ותיקים – באמת מה שמטריד אותם זה חוק-יסוד: השפיטה? זה עכשיו? זה האירוע? << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> - - - אבל אתם - - - << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לייצר משהו שעליו החברה הישראלית נקרעה לפני 7 באוקטובר ולהמשיך ולחפור בתוך האירוע הזה? אני מהראשונים שאומר שצריך לעשות רפורמה, אבל רפורמה אמיתית. אתה גם יודע, אדוני השר, על איזה דברים אני מדבר בתוך רפורמה שהמשמעות המרכזית שלה – אני חושב שאולי החלל הכי גדול שיש כרגע זה חוקה לישראל, שדרכה יוסדרו מערכות היחסים בין הרשויות. אבל מה שמעניין את החיילים האלה שבחזית זה העובדה שבשנת 2024 ממוצע ימי המילואים ללוחם היה 136 ימים; ממוצע ימי המילואים למפקד – 168 ימים. זה אומר שאנשים, בממוצע – אני לא מדבר איתך על אלה שעשו 300 ויותר ימי מילואים בשנה – בממוצע אנשים עשו כמעט חצי שנה מילואים. איך אפשר לנהל כך עסק? איך אפשר לנהל משפחה ככה? זה מה שמטריד את החבר'ה האלה. זה מה שמטריד אותם. מטריד אותם המעמד שלהם. אז מה הם רואים שהממשלה הזאת עושה בזמן שהם נאנקים תחת עומס ימי המילואים האלה? בזמן שהם נאנקים תחת עומס ימי המילואים, הממשלה הזאת עסוקה בחקיקה שקרעה את החברה הישראלית לפני 7 באוקטובר. ולא זו בלבד שבזה היא עסוקה, ראש הממשלה שלהם עסוק בקידום חוק השתמטות בכל רמ"ח אבריו. אין רב שהוא לא פנה אליו ולא הלך אליו בשבועיים-שלושה האחרונים כדי להסביר לו ולהבטיח לו שהוא יעביר את חוק ההשתמטות. זה מה שעושה ראש ממשלת ישראל כשהחיילים שלנו נמצאים במילואים? זה מה שהוא עושה כשאימהות לא ישנות בלילה מהפחד מדפיקה בדלת? על זה הממשלה הזאת נאבקת. אני אומר לעצמי, ריבונו של עולם, אנחנו יכולים להתווכח כאן ואנחנו לא צריכים להסכים על הכול – ולי יש אג'נדה כלכלית ימנית, והממשלה הזאת מובילה אג'נדה כלכלית שמאלנית – בסדר. הכול בסדר. אני חושב שמבחינה ביטחונית הממשלה הזאת פועלת הפוך וחלש מדי ממה שהיה צריך לפעול, ושהיא הייתה צריכה להקים אזור חיץ ולהגן על יישובי הצפון ולא לסגת בהפסקת אש שמחזירה אותנו ל-6 באוקטובר. אפשר להתווכח על זה. אפשר להתווכח על תפיסת הביטחון שלי או תפיסת הביטחון הזאת, אבל בזמן מלחמה, בזמן שהחיילים והחיילות שלנו נמצאים על הגבולות, מסכנים את חייהם – בזמן הזה הבניין הזה עסוק מסביב לשעון בחוק השתמטות? ראש ממשלת ישראל עסוק בלעלות לרגל לרבנים שונים מכל הסוגים והמינים רק כדי להסביר להם שהוא יפעל לזה שעשרות אלפים יקבלו פטור משירות. הוא ייתן להשתמטות שלהם גושפנקה. אין דבר מביש מזה, בטח בתקופה הזו. זה היה מביש בכל מקרה, גם לפני 7 באוקטובר, אבל אחרי 7 באוקטובר? הרי זו כבר לא שאלה של ערכים ושל דיון של "כולם צריכים להיות שווים" ו"כולנו צריכים" – זו לא השאלה הזאת. אנחנו זקוקים לכל חייל וחיילת. צה"ל זקוק לעוד אוגדות. אנחנו צריכים עוד אוגדות בעוטף עזה; אנחנו צריכים עוד אוגדות בצפון; אנחנו צריכים עוד אוגדות ביהודה ושומרון; בכל הגבולות. מאיפה יבואו החיילים? מה, מעוד 150 ימי מילואים? 200 ימי מילואים? 300 ימי מילואים? כמה אפשר לשים על הגב של החיילים האלה? כמה אפשר לשים על הגב של המשפחות שחיות בחרדה מתמדת מהדפיקה בדלת? לא כמו שאמר השר גולדקנופ שהם חרדים מהדפיקה בדלת שמא יבואו מלשכת הגיוס – לא, הם חרדים שמא חס וחלילה תגיע הבשורה הנוראה מכול של "הותר לפרסום". אני אומר לכם שזה בדיוק סדר העדיפויות העקום, שלהביא את החוק הזה עכשיו מנותק לחלוטין ממה שקורה בחברה הישראלית, ולצערי, הממשלה הזאת מצליחה שוב ושוב לקרוע את העם ואת הציבור הישראלי כאילו אתם חיים מתוך המריבה הזאת; כאילו החיים של הממשלה שלכם הם מתוך המריבה הזאת שמייצרת את הקרע הזה. האויבים שלנו עומדים מבחוץ על הגבולות שלנו וגם הרחק מהגבולות שלנו, ומה הם רואים? הם רואים שבזמן שהם מאיימים עלינו, בממשלה הזאת עסוקים בלריב על המינוי של שופט עליון כזה או אחר, ומהצד השני על איך פוטרים אחוזים ניכרים באוכלוסייה מגיוס. זה בעיניי הדבר הקשה ביותר לראות כשאני רואה את הדיונים האלה פה. יש דיונים בכנסת, יש מריבות בכנסת, יש ויכוחים, אבל ללכת דווקא לנקודה הזאת, ואת סדר-היום הזה בוחרת הממשלה ואתם בוחרים אותו במודע ומתוך רצון לייצר את הקרע הזה, כאילו לא למדתם כלום ממה שקרה כאן ב-7 באוקטובר 2023. ואז אני מסתכל על עוד מאבק איתנים שהממשלה הזאת מנהלת. זאת אומרת, יש לה כמה מאבקים חשובים: האחד הוא איך היא פוטרת עשרות אלפים מהשתמטות, השני הוא איך היא קורעת את העם עם חקיקה שנויה במחלוקת, והמאבק השלישי שאתם מושקעים בו הוא איך מונעים ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר. איך אנחנו נמנע את זה שיגלו את הפרוטוקולים של מה שהיה כאן לפני 7 באוקטובר ולמה הגענו לנקודה הזאת, שעל הגבול יושב ארגון טרור שבונה לעצמו עוצמות צבאיות בלתי רגילות ומדינת ישראל היא זאת שמאפשרת להכניס לו כסף וציוד כדי לבנות את העוצמות האלה. אני שומע את הקונספירציות שיוצאות חדשות לבקרים, כי צריך לתרץ למה לא לעשות ועדת חקירה ממלכתית. אני אומר לעצמי: מה הפחד? מה הפחד הקמאי הזה מוועדת חקירה ממלכתית שתחשוף את הפרוטוקולים של הדיונים שקדמו למה שקרה כאן? אני אומר לעצמי: הפחד הכי גדול, אדוני היושב-ראש, הוא שכשיהיו פרוטוקולים כאלה אי-אפשר יהיה להפיץ קונספירציות; אי-אפשר יהיה יותר לספר שההוא אשם וההוא אמר לי. הכול כתוב; הכול מוקלט; הכול מתועד, אחד אחרי השני. כי בוועדת חקירה ממלכתית אפשר יהיה להציג את המסמך שהגיש אביגדור ליברמן לראש הממשלה ב-2016 שמזהיר מפני חדירה ליישובים, השתלטות על יישובים, טבח וערעור הביטחון בחברה הישראלית שיביא לסיכון אסטרטגי. המסמך כתוב שחור על גבי לבן מ-2016. כי כשתהיה ועדת חקירה ממלכתית, היא תלך לראות מה הדיונים שהיו פה, בוועדה לביקורת המדינה, ושראש הממשלה מספר ב-2017 שהוא יודע שאלה התוכניות של החמאס. הוא יודע. ומה עשית מאז? מה עשית מאז שאתה יודע? אז הוא מספר, ב-2017, שהוא יודע מה חמאס רוצה לעשות ולאן הוא רוצה להוביל – חדירה עם אלפי מחבלים, השתלטות על יישובים, רצח, חטיפה ובעצם ערעור יסודותיה של החברה הישראלית. ואז, ב-2018 אותו ראש ממשלה שעסוק כל היום בלהפיץ קונספירציות, אותו ראש ממשלה, ב-2018, אחרי שחמאס יורה מאות רקטות על יישובי הדרום, מביא החלטה לקבינט של המילה המופלאה הזאת שקיימת במילון העברי: הסדרה. לא הביא את זה אף אחד אחר, את ההצעה הזו. ראש הממשלה הביא את ההצעה הזו לקבינט. ראש הממשלה הוביל את אותה הסדרה, כשמכבסת המילים הזו מנסה להסתיר את העובדה שממשלת ישראל תאפשר לקטר להעביר כסף מזומן לארגון טרור בתירוץ – הם אומרים: לא, זה ילך אך ורק לאנשים לאוכל, זה עניין הומניטרי. הוא גם מגדיל ומתראיין בחוץ, הוא אומר: לא, אני פועל כדי למנוע משבר הומניטרי. הוא פעל כדי למנוע משבר הומניטרי למחבלי חמאס במחיר של משבר הומניטרי לאזרחי ישראל, זה מה שהוא עשה. אני לא יודע, ושווה שהנושא הזה ייבדק, אם באותו זמן גם היו איזשהם יועצים בלשכת ראש הממשלה עם נאמנות כפולה למדינות אחרות, אבל בוועדת חקירה ממלכתית הדברים האלה ייחשפו, אז הפחד הקמאי מכך שחס וחלילה ידעו את האמת מוביל לאינפלציה של קונספירציות. רק שלא תהיה ועדת חקירה ממלכתית, כי בוועדת חקירה ממלכתית כזאת, אדוני היושב-ראש, יגיע השלב שבו יורדו המסכות מעל כל המתחפשים למראה ביטחון, יוסר האיפור הכבד, כל התפאורה תיפול, והפחד הגדול שלכם מוועדת חקירה ממלכתית הוא שאז כולם יראו שהמלך הוא עירום. אני מניח שגם יהיה איזה ילד שיצביע עליו ויגיד שגם אין לו את מה שצריך שיהיה לו כדי שאולי יהיה אמיץ מספיק לקחת אחריות, או אמיץ מספיק לעשות את מה שנדרש ממנו לעשות, וזה לקבל את ההחלטות הנכונות. אבל מי שנמצא בשלטון כל כך הרבה שנים, שפעם אחר פעם מביאים לו המלצות גם לסיכול ממוקד לראשי חמאס, גם לעצור את הכסף הקטרי הזה, פעם אחר פעם – כמה צומתי החלטה היו לראש הממשלה הזה שהוא יכול היה להחליט: אני הולך על סיכול ממוקד? אני יוצא למבצע יזום כדי למנוע את ההשתלטות של חמאס על יישובים? כמה פעמים הוא יכול היה להגיד "תפסיקו לספק להם ציוד" והוא לא עשה את זה? הוא לא עשה את זה כי הוא קנה את השקט לטווח הקצר. הוא פחד לקבל את ההחלטה הנכונה, ואת המחיר שילמה מדינת ישראל בטווח הארוך. לצערי, מחיר דמים כבד מנשוא; מחיר שאנחנו עדיין משלמים אותו היום, כש-59 חטופים נמצאים עדיין במנהרות חמאס. ואני לא מדבר על ועדת החקירה שצריך לנהל על איך יכול להיות שהממשלה הכושלת הזאת, ממשלת 7 באוקטובר, מנהלת מלחמה מאז 7 באוקטובר נגד ארגון טרור כבר למעלה מ-530 יום, וארגון הטרור הזה עדיין עומד על הרגליים ועדיין שולט בשטח. אנחנו צריכים פה שתי ועדות חקירה: אחת ל-7 באוקטובר ומה שקרה לפניו, והשנייה למה שקרה מאז 7 באוקטובר. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, לצערי, המציאות מוכיחה שלא למדתם כלום. המציאות בצפון מוכיחה שחזרנו לקונספציה שהייתה, קונספציית האיומים, כששר הביטחון מאיים: דין ביירות כדין מטולה – ותוך ארבע שעות כבר ראש הממשלה מוציא הודעה שביירות לא נמצאת על שולחן המטרות של צה"ל. אבל במטולה אפשר לספוג טילים. ואומרים לתושבי מטולה: תחזרו. לאן הם יחזרו, אדוני, כשהם רואים את החיזבאללה יורד אל הגבול, שהוא מעבר לפינה? הם רואים את זה מהבית, הם פותחים את החלון והם רואים את החיזבאללה. ובמקום לייצר מציאות שונה בצפון, של אזור חיץ שלא היה מאפשר לא השתלטות על תושבים ולא ירי נ"ט, שוב הממשלה הזאת, וראש הממשלה הזה מקפל את הזנב. הוא יודע לעמוד פה על הדוכן ולספר סיפורים, אבל בקבלת ההחלטות בסוף הוא נכשל שוב ושוב ושוב, ולצערי, מי שמשלם את המחיר זה אזרחי ישראל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן, 30 דקות לרשותך. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה, "אין ברירה אלה להכריע את השמאל", נחש מי אמר את המשפט הזה? כך ענה היום השר דודי אמסלם בתשובה לשאלה שעסקה בהיתכנות לכך שתפרוץ במדינת ישראל מלחמת אזרחים. זו התשובה של שר בממשלה: "אין ברירה אלא להכריע את השמאל". הוא אומר שהוא לא באמת רוצה מלחמת אזרחים, אבל האמת שהוא מרייר מעצם המחשבה על מלחמת אזרחים והתוצאות המדומיינות שלה. דודי אמסלם לא יהיה אזרח סוג ב' – הוא חוזר ואומר, כמובן מדבר על עצמו בגוף שלישי, מלא בחשיבות עצמית. האיש הזה, האיש המקומבן הזה – אחד שכל החיים שלו התפרנס מהקופה הציבורית, מכסף ציבורי, ולא כי הוא נודע כאיזה עובד חרוץ או איזה מנהל מוצלח שעוזר לציבור. ותאמינו לי, אני יודעת על מה אני מדברת. גם אני הייתי בעיריית ירושלים, הייתי שם חברת מועצת עיר, עבדתי שם. לא, זה לא כי הוא היה איזה מנהל חרוץ. את דודי אמסלם ממש לא מעניין לבנות עולם חדש. אותו בעיקר מעניין להחריב עד היסוד את העולם הקיים, כמה שיותר מהר, יהיה המחיר אשר יהיה, לא אכפת לו. דודי אמסלם הוא לא אזרח סוג ב', בואו אני אספר לכם. הוא ממש לא אזרח סוג ב'. הוא כרגע אזרח סוג ג', כי שלושה טייטלים שונים של שר מחזיק האיש המסכן הזה, המקופח הזה, מי שיש לו תעלות וצינורות שבאמצעותם הוא מרוקן את האוצר הלאומי, את כספי המיסים של כולנו. שלושה טייטלים של שר; לא אחד, לא שניים – שלושה טייטלים של שר, ואף לא הישג אחד לטובת אזרחי המדינה או המדינה בכלל. תספרו לי, מישהו יכול להגיד לי משהו אחד שהשר דודי אמסלם עשה למען האזרח? במה הוא הועיל לנו, במשהו אחד קטן, חוץ מלפזר עוד ועוד שנאה, לתדלק עוד ועוד שנאה? רק רוח ורוח רעה מאוד. שאלוהים ירחם על העם ששריו אוהבים לשנוא ונהנים כל כך מפילוג. "אין ברירה אלא להכריע את השמאל", אומר אמסלם, ומתייחס למלחמת אזרחים. ואם זה לא היה ברדיו, אני בטוחה שאפשר היה לראות את העיניים שלו נוצצות מהתלהבות, כמו שהוא פה עולה על הפודיום והעיניים שלו נוצצות כשהוא יורה חיצים של שנאה. דודי אמסלם הוא לא רק נגד הקיבוצניקים או נגד האשכנזים או נגד השמאל או נגד המרכז או נגד מערכת המשפט, הוא נגד מדינת ישראל. הוא רוצה להפוך אותנו, את כולנו, למדינת ג'ובים ומקורבים, מדינת בריונים, מדינה כושלת, שמשאביה יתכלו וייבזזו בידי החברים. כי הכול נותנים לחברים, זה הרי ברור מאליו. לא מעניין אותו לתקן. הוא לא באמת רוצה להתמודד עם אפליה או לעזור לשכבות חלשות. הוא הרי מעולם לא עשה שום תוכנית חברתית, שום פרויקט חברתי, לא עזר למקופחים ולמסכנים – ויש לנו מקופחים ומסכנים, אבל הוא אף פעם לא טרח לעזור להם, למרות שהוא היה שנים רבות בממשלה. הוא הגיע לעולם הזה כדי לנקום, כדי להכריע, גם אם זה להכריע את האחים והאחיות שלו. זו המטרה שלו, כי זו המשמעות של מלחמת אחים, דודי – זה אח נגד אח. ואם תהיה פה מלחמת אזרחים, אני אפסיד בה, ברור שאני אפסיד בה. אני אעשה הכול כדי למנוע אותה, אני אפסיד בה, אבל גם אתה, דודי אמסלם, תפסיד, כולנו נפסיד, ולכן אסור בכלל לדבר על זה. חיים גורי, אשכנזי, אגב, אבל מה לעשות, אולי גדול המשוררים של מדינת ישראל, היה בהרבה מובנים גם הצופה שהתריע. בשנת 2004, כשהוא בערך בן 80, הוא פרסם – גורי פרסם את ספרו "אני מלחמת אזרחים". וכך הוא כתב בספר שלו: "אני מלחמת אזרחים / ומחציתי יורה את אחרוניה / אל קירות המנצחים. // בית דין שדה, העובד במשמרות, / ושם אורות לא דועכים . // ושם הַצודקים יורים ביתר הצודקים". "אין ברירה אלא להכריע את השמאל". דודי אמסלם, כך אתה אומר? אתה שיכור, דודי, אתה שיכור מכוח. כי רק אדם שיכור מכוח יכול לדבר על מלחמת אחים במונחים של הכרעה במקום במונחים של מניעה. אנחנו צריכים למנוע את זה. אסור ללכת אחרי מנהיגים כמו דודי אמסלם. אבל אני אגיד לך משהו, דודי. לא תהיה כאן מלחמת אחים. לא כי אתה לא רוצה, אתה הרי מפנטז על זה, זה ברור, זה מה שאתה מתדלק, משסע ופועל כל הזמן; לא כי אתה לא מתאמץ, אתה הרי מסית אליה בכל הזדמנות; לא תהיה כאן מלחמת אחים כי העם לא איתך. יש כאן עם, יש כאן אזרחים ולא נתינים ששותפים לתפיסת העולם האלימה, המושחתת והרקובה שלך. לא תהיה מלחמת אחים, כי הרוב הגדול בציבור בישראל – הרוב הגדול כאן – חי על אהבת הארץ, אהבת העם, אהבת האדם באשר הוא ואהבת המדינה. זה מה שמניע את רוב העם בישראל, לא רק שנאה ויצר נקמה. אנחנו ניאבק בניצול, באנשים שמנסים לחרחר כאן ריב, ניאבק בשחיתות, בניצול, בהסתה, אבל לא עם נשק ולא עם אלימות. אנחנו ניאבק ברחובות, בפרלמנט, בקלפיות, בבתי המשפט. אנחנו נעמוד מולכם, אבל לא ניפול לרמתכם. אנחנו רוצים להציל את המועדון, לא לשרוף את המועדון. אנחנו לעולם לא נאמר "שתישרף המדינה", כי אנחנו אוהבים את המדינה. זה לא דיפ סטייט, זה הכול על פני השטח. העם הוא הריבון, ובסוף, כשהאבק ישקע, ההיסטוריה לא תזכור אותך כמי שהכריע, היא תזכור אותך כמי שניסה להרוס ונכשל. אז זה באשר לדברי הבלע של שר בממשלת ישראל, שממש מסית למלחמת אחים בשעה שאנחנו נדרשים להיות הכי מאוחדים והכי מלוכדים כנגד האויבים שלנו מבחוץ. עכשיו אני מבקשת להתייחס לדברים שאמר כאן ראש הממשלה לפני זמן קצר. ראש הממשלה, אמרת פה היום מעל דוכן הכנסת, כך אמר ראש הממשלה – נטוש, אם אתם יכולים לשמור על השקט, זה יעזור לי. שפרית ונטע, זה יעזור – לא איתי. שפרית ונטע, זה יעזור אם תשמרו על שקט, כי אני – תודה. ראש הממשלה, אמרת פה היום מעל דוכן הכנסת שאם יש דבר אחד שחמינאי בטהרן וראשי החמאס בעזה קיוו לו, זה שהתקציב לא יעבור. אני מניחה שהמסר הזה שראש הממשלה הקריא פה בנאומו, אולי זה נוסח על ידי אחד היועצים הקרובים שלו שקיבלו במשך שנים כסף מקטר, שמימנה את חמאס, את איראן, הקימה את אל-ג'זירה, הקימה את כל הקמפוסים, את כל התאים בקמפוסים שמסיתים נגד מדינת ישראל. אני מניחה שהמסר הזה הגיע מאחד היועצים שלך, אלו שבמשך שנים אוכלים מאותה יד שגם מימנה את יחיא סנוואר. אדוני ראש הממשלה, כשאתה נבחרת לראשונה לתפקיד החשוב הזה, הדבר הכי קרוב שהיה לאיראנים ליכולת גרעינית זה פיסטוקים. זה מה שהיה להם. לא הייתה להם יכולת גרעינית. והיום, היום הם רואים אותך מברבר ושומעים אותך מתהדר בזמן שהם על סף פצצה גרעינית. אתה מדבר בעוד הם מעשירים ומרכיבים. הם יודעים לזהות איש מכירות לא מאוד אמין כשהם רואים אחד; מנהיג ברברן שדחיינותו אומנותו. דוחה ודוחה קבלת החלטות. השעון בכיכר פלסטין בטהרן סופר לאחור את הזמן עד שמדינת ישראל תושמד. בשנת 2040, הם אומרים. אבל כשמסתכלים על התקציב הזה שאתה העברת, אתה יודע מה? פתאום השעון הזה לא נראה כמו איום אלא לצערי כמו תחזית, תחזית ריאלית. הם רואים את מדינת ישראל מאבדת את עצמה לדעת. הם רואים את הממשלה, שמפזרת מיליארדים על כספים קואליציוניים תוך כדי מלחמה, תוך כדי גירעון אדיר, תוך כדי אתגרים כלכליים. הם רואים את הממשלה מנתקת את החשמל למנועי הצמיחה של המדינה ומעודדת חיים של השתמטות ואי-עבודה. הם רואים הכול, והם מבינים שגם אם הם ירכיבו פצצה, בקצב הזה הם בכלל לא יצטרכו להשתמש בה. הם יוכלו להישען על הכורסה לאחור, בנחת, ולראות איך אתה בעצמך משמיד במדינת ישראל, במפעל הציוני, כל חלקה טובה. אתה ממש עושה עבורם את כל העבודה. אין להם טעם להמשיך ולגייס סוכנים בישראל כדי שירבו ריב ומדון בתוך החברה הישראלית. הרי אף אחד, אבל אף אחד לא מסכסך כל כך ואף אחד לא יעשה את זה טוב כמו שאתה עושה. כנראה שגם הם מבינים את זה. ובנוגע לחמאס, למרות שהררי הדולרים שהמטרת עליהם מעידים אחרת, אני בטוחה שאתה באמת מתעב את ראשי החמאס, אבל הם, אדוני ראש הממשלה, אני בטוחה שהם לא מתעבים אותך. הם מעריצים אותך. בטח שהם יעריצו אותך. מעולם, מעולם לא היה ראש ממשלה ישראלי שעזר להם ככה, שעזר להם ככה לבנות את יכולות הטרור והרצח והאכזריות שלהם. זה אתה. אתה בנית אותם, עם הכספים הרבים שהעברת להם, עם המדיניות שלך. אין מה לומר, רק נתניהו יכול. זו האמת. כי עד שאתה הגעת מעולם לא היה פה ראש ממשלה שהגדיר אותם, את חמאס, בתור נכס, ושמר עליהם כמו ששומרים על אתרוג. רבין, שהיה ראש ממשלה, גירש את החמאסניקים לחו"ל, וניסה לחזק את הכוחות המתונים, את הפלסטינים המתונים יותר. אתה מחליש את המתונים, ואת הקיצוניים, את הקיצוניים ביותר הפכת ממחבלים למחבלים עם כסף ועם אמצעים ועם מנהרות ועם יכולות. בזמן שאתה עמדת פה והתפארת כאילו מעולם לא היה כל כך טוב במדינת ישראל – אתה עומד פה שנה וחצי אחרי 7 באוקטובר, מדבר על הניצחון המוחלט כנגד חמאס, ותוך כדי שאתה פה עומד, על המסך מרצדות ההתרעות של הצבע האדום בעוטף. ניצחון מוחלט עלק. ספר את זה לאנשים אחרים. ניצחון מוחלט זה לא. היום שבו לא תהיה ראש ממשלה הולך ומתקרב. תנסו להחזיק בקרנות המזבח, היום הזה יגיע. יהיו בחירות ואתם תלכו הביתה, כי הרוב במדינת ישראל רואה שסטיתם מדרך הישר. וכשהיום הזה יגיע, תהיה שמחה גדולה בעם ישראל, בעוד בעזה ובטהרן יהיה אפשר לשמוע קולות בכי. הם יבכו על מר גורלם. הם ישבו על הרצפה. הם יבינו שקרה להם אסון, כי המגן הכי גדול שלהם, שבמשך שנים מגן עליהם ומשרת אותם, ילך הביתה. אני רוצה לעבור לנושא הכי חשוב והכי דחוף, שבגלל שהממשלה הזו מציפה אותנו מבוקר עד ערב בבעיות ובכותרות – הוועדה, שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, נציב קבילות על השופטים, נותנים כסף למשתמטים, מתנגדים להקמת ועדת חקירה ממלכתית, יועצים שמקבלים כסף מקטר, מנסים לפטר את היועמ"שית, שהיא ראש מערך התביעה נגד ראש הממשלה, ובאמת, חרפנתם מדינה שלמה – ואתם פשוט מסיטים את תשומת הלב מהדבר הכי חשוב והכי דחוף, ואולי לא במקרה, אבל זה האחים והאחיות שלנו שנמצאים בעזה. זה לא מעניין, כל השטויות האלה שאתם מביאים, זה לא חשוב. כל מה שחשוב זה להחזיר את האחים והאחיות שלנו. אתם צריכים להוביל את זה. כל עם ישראל, מימין ומשמאל, היה מתלכד ועומד מאחוריכם אם הייתם פעם אחת עושים את הדבר הנכון והחשוב באמת, וזה להחזיר את האחים והאחיות שלנו שיושבים שם במנהרות החמאס ומצפים שנציל אותם. אולי הם נושמים ברגעים אלה את הנשימות האחרונות שלהם. מה הם מרגישים כשהם רואים במסכי הטלוויזיה או שומעים מהשובים שלהם שבשטויות האלה אנחנו מתעסקים? מה הם מרגישים? שהמדינה שלהם שכחה אותם? עומד פה ראש הממשלה ומתפאר כאילו הוא כבר החזיר את רוב החטופים. כאילו חיי אדם זה איזה מתמטיקה, איזה נוסחה, איזו משוואה. הוא כבר החזיר את הרוב החטופים. זה ממש הרצחת וגם ירשת. גם 252 אנשים נחטפו במשמרת שלך, וגם אתה מתהדר בזה שהחזרת את חלקם? זה ההישג שלך, אתה לא מתבייש? איך בשלב הזה לא השפלת ראש, ביקשת סליחה מעם ישראל, מהמשפחות? איך לא לקחת אחריות? זה חוסר אנושיות. תביאו אותם. תביאו אותם, לפני שיהיה מאוחר מדי. עם ישראל, צאו לרחובות כדי שהם יחזרו. אל תיתנו לנושא הבהול הזה לרדת מסדר-היום הציבורי. הם לא זקוקים לנו שנבוא אחר כך עם דגל ישראל למסע הלוויה שלהם. הם לא רוצים לחזור בארונות. הם רוצים לחזור חיים, ויש שם אנשים חיים עכשיו, שצריך להיאבק עליהם. איך נרמלנו את המציאות המטורפת הזו? אנחנו לא נסלח לעצמנו ולא נוכל להשתקם אם לא נביא את האחים והאחיות שלנו הביתה. אני רוצה להתייחס למהלך השפל של פיטורי ראש השב"כ בעת הזו. ראיתי את הסרטון ששחרר לאוויר העולם ראש הממשלה נתניהו, ששם הוא מתחיל להתפלפל, ככה, מרבה בפרטים כדי שלא נשים לב לעיקר, ומתחיל להגיד: אני פגשתי את ההוא בתאריך הזה והוא פגש אותי בתאריך הזה, והתאריכים לא מתכנסים. עזבו. שום דבר לא חשוב. אין לי מושג מה קרה מאחורי הקלעים. זה לא משנה מי פגש את מי באיזה תאריך. העובדה היא שערמות של כסף קטרי זרמו ליועצים הקרובים ביותר של ראש הממשלה במשך תקופה ארוכה, כולל תוך כדי מלחמה. אני מזכירה שקטר זו מדינה שמימנה את חמאס, את איראן, הקימה את אל-ג'זירה. כשפרץ 7 באוקטובר הם פעלו כדי לעורר את כל העולם המוסלמי כדי שכולם בבת אחת יתקפו אותנו. אגב, הם ידועים ביכולת שלהם לשמן ולשחד חברי פרלמנט, זה קרה להם גם באירופה. אז האנשים האלה קיבלו כסף מקטר תוך כדי מלחמה. הבן אדם הראשון שהיה צריך לדרוש חקירה ולרדת לחקר האמת היה צריך להיות ראש הממשלה, אבל במקום זאת מה הוא עשה? הוא בחר להשתיק את העניין ולמהר ולפטר את ראש השב"כ. ראש השב"כ צריך ללכת הביתה. זה ברור, הוא בעצמו אומר את זה. הוא צריך ללכת הביתה, ובעולם מתוקן הדבר הנכון שהיה קורה הוא שהדרג המקצועי כולו היה מתפטר, הדרג המדיני היה מקים ועדת חקירה ממלכתית, הולך לבחירות, ודרג מדיני שנבחר בבחירות וזוכה לאמון הציבור היה ממנה מחדש את כל בעלי התפקידים. ככה היינו עושים ניקוי אורוות ופותחים דף חדש ונקי, כשמי שמוביל את התהליכים זו זוכה לאמון הציבור, אבל הממשלה הזו מסרבת, מסרבת לבדוק את עצמה, מסרבת להקים ועדת חקירה ממלכתית, מסרבת ללכת לבחירות, למרות הדברים הנוראיים שקרו במדינה ומחייבים לקבל את אמון הציבור מחדש. במקום זה, מה הם עושים? הם מפטרים את כולם, הם דורשים מכולם להגיש תחקירים, הם מפנים אצבע מאשימה לכל העולם ואחותו, אבל הם לא זזים מהכיסא. כפי שאמר השר גולדקנופ, הוא תמיד בוחר את המילים הכי מדויקות: מה זה קשור אלינו? זה קשור אליכם. זה ועוד איך קשור אליכם. נתניהו הוא זה שהוביל את הקונספציה שחמאס הוא נכס. נתניהו הוא זה שדאג להעביר כסף קטרי לחמאס. נתניהו הוא זה שלא עצר, גם כשנאמר לו מפורשות שהכסף מגיע לזרוע הצבאית של חמאס. נתניהו הוא זה שלא אישר לחסל את סנוואר שש פעמים, לפי הפרסומים, כשאנשי הביטחון אמרו לו שזה אפשרי. אז כן, גם נתניהו צריך לחקור את עצמו. אני לא אומרת, התחקירים הצבאיים הם חשובים, וזה באמת נותן לנו מושג טקטי מה קרה, מי היה באיזה שעה איפה, למה לא נכנסו לבארי, איפה היו כוחות חיל האוויר. זה יכול לתת לנו איזה מידע טקטי, אבל זה לא נותן את התמונה הגדולה, איך זה בכלל יכול היה לקרות. זה כמו שחוקרים תאונת דרכים. אז אפשר לבדוק למה כרית האוויר לא נפתחה בזמן, אבל צריך גם לבדוק מדוע הכביש, שהוא הוגדר ככביש אדום ומסוכן, לא תוקן. אנחנו לא בודקים את הדברים האלה. ואם אנחנו לא נבדוק ולא נפיק לקחים, זה יקרה לנו שוב ושוב ושוב. אז ראש הממשלה פתאום, אחרי שנה וחצי, ברגע שפרשת קטרגייט נוצרה, החליט שנורא דחוף לפטר את ראש השב"כ. שנה וחצי ראש השב"כ שותף בכיר לניהול המלחמה, שנה וחצי ראש השב"כ מנהל את המשא ומתן להחזרת החטופים, שנה וחצי שאותו ראש שב"כ אחראי על אבטחת האישים ואבטחת משפחתו של נתניהו, אבל רק ברגע שפרשת קטרגייט הגיחה לאוויר העולם, רק בנקודה הזו פתאום זה נהיה נורא דחוף להחליף אותו. עד כדי כך זה נהיה דחוף, שאי-אפשר לעבור את הוועדה למינוי בכירים, צריך לעשות את זה מהר אפילו לפני שיש איזה מחליף. אלו דברים שצריכים להעלות סימן שאלה. אני אומרת: מה שבג"ץ יחליט אנחנו נכבד, אבל היה לי מאוד מאוד חסר לשמוע את אותו הדבר בתגובה של ראש הממשלה ושל השרים בממשלה המסוכנת הזו. הם באו ואמרו: ראש השב"כ יפוטר לא משנה מה, רמזו לכך שהם לא הולכים לכבד את פסיקת בג"ץ. ואני אומרת: אנחנו, גם כשלא אהבנו את פסיקות בג"ץ, גם כשבג"ץ הכריע והחליט שראש ממשלה עם כתבי אישום, למרות ניגוד העניינים המטורף שיש לו, אין מה לעשות, הוא יכול לכהן, אנחנו קיבלנו את זה. לא יצאנו להפגנות, לא התנגדנו, אמרנו: בית משפט קבע, אז בית משפט קבע, אנחנו מכבדים את זה. לימים ראינו איזה נזק זה עשה וכמה השחיתות הזו בסוף עלתה בחיי אדם, נהרות של דם, אבל זה מה שבית משפט קבע, אז אנחנו לא בועטים בכל מוסדות המדינה, אנחנו אוהבים את המדינה. מדוע ראש הממשלה לא יכול לבוא ולומר בדיוק את אותו הדבר? הוא תמיד צריך להיות זה ששומר על מוסדות המדינה, אבל בשעת מלחמה על אחת כמה וכמה. הייתי מצפה ממנו לומר: אני אשטח את טיעוניי, אבל לא משנה מה, אני אכבד את פסיקת בג"ץ. ואת זה לצערי הוא לא אומר. ואני פונה מפה דווקא לציבור שהצביע לקואליציה הזו, הציבור שאוהב את המדינה לא פחות ממני, ודואג למדינה לא פחות ממני: תראו מה קורה פה. אין פה שום קשר לתפיסת עולם ימנית. גם אתם חייבים להבטיח שתהיה פה בדיקה אמיתית, שנבדוק מה קרה שם, שנבדוק אם כסף קטרי מנהל את לשכת ראש הממשלה תוך כדי מלחמה. זה הביטחון של כולנו. תתארו לעצמכם שבזמן שהחיילים האמיצים שלנו נמצאים בקרב, מכינים מארבים, עושים מהלכים צבאיים, בלשכת ראש הממשלה חשופים לכל המידע המאוד-מאוד רגיש הזה. מי יודע מה יצא החוצה, מי יודע אם זה עלה לנו בחיי אדם. זה לא מטריד אתכם? ודאי שכן. ולכן אנשים משמאל ומימין חייבים להיות שותפים לדרישה החד-משמעית הזאת לבדוק את הדברים, לעשות בדק בית, אחרת, זה יעלה לנו בעוד ועוד נפשות. ואת חברי הכנסת מהקואליציה אני שואלת: אין לכם שום קו אדום? האם גם את זה תקבלו? כשיועצים קרובים של ראש הממשלה, אנשי אמונו הקרובים ביותר, מקבלים כסף מקטר תוך כדי מלחמה, גם את זה תצדיקו? אין לכם שום קו אדום? אנחנו אישרנו השבוע תקציב, תקציב מדינה. תקציב מדינה שהוא באמת לוקח הרבה מאוד כספים מאנשים שעובדים קשה, משרתים, מילואים, משלמים מיסים, ומעביר לאנשים שגם בעת הזו אומרים: נמות ולא נתגייס. מה עם הקו האדום הזה? באמת שמעתי פה הרבה חברי כנסת שאמרו: אנחנו לא נצביע בעד חוק השתמטות, שזה ראוי, אבל הלכה למעשה התקציב שהעברתם פה הוא חוק השתמטות לכל דבר ועניין, מכיוון שהוא מעביר כספים, מיליארדים, למעלה מ-2.5 מיליארד שקלים, למשתמטים בגילאים שהם יכולים לבוא ולהתגייס ולתת עזרה לאחים שלהם בשדה הקרב. אתם העברתם פה כספים לכל מחויבי הגיוס. קראתם לזה בשמות אחרים, תחת כל מיני סעיפים מתוחכמים, אבל בסוף הזנתם את מפעל ההשתמטות. העברתם כספים שמשמשים פרס למי שמשתמט ולא נתתם אותם למי שמשרת בקרב. שימרתם את המצב הזה שאנשים שהולכים לקרב גם משלמים מיסים וגם מממנים את אלה שיושבים בישיבה או יושבים בבית, ואומרים: נמות ולא נתגייס. זו בושה גדולה, וכל אחד מכם צריך לעשות חשבון נפש איך גם בעת הזו לא התעליתם לגודל השעה. בלית ברירה אנחנו נאלצים בימים אלה לצאת למחאות גדולות. המהלכים הכל-כך קיצוניים של הממשלה הזו איחדו את כל המחאות. בואו נאמר את האמת, בשנה הראשונה של המלחמה רוב הציבור בישראל ישב בשקט ונתן לצבא לנצח, מתוך תחושת דאגה גדולה, פטריוטיות, ציונות. אבל הבנו ששקט הוא רפש, שאתם מנצלים את זה כדי לעשות את כל מה שעולה על רוחכם. אז בלית ברירה כל המחאות מתאחדות ברגעים אלה ממש: המחאות נגד ההפיכה המשטרתית, שהובילה אותנו ל-7 באוקטובר, והאדריכל שלה יושב כאן באולם, באולם המליאה; נגד ההתנגדות שלכם להקים ועדת חקירה ממלכתית; נגד העובדה שאתם מסרבים לעשות עסקה להשבת החטופים. מיהרתם לעשות עסקה בצפון עם חיזבאללה, אבל להחזיר את החטופים אתם לא ממהרים. כל המחאות האלו מתלכדות, כי אנשים מבינים שזה לא משנה אם יש להם תפיסת עולם ימנית או מהמשאל, זה לא משנה; כל מי שדואג לעתיד המדינה חייב עכשיו לצאת ולהילחם עליה, על קיומה, על צביונה. אני מאוד מקווה שלא נגיע לרגע שבו הממשלה הזו לא תכבד את פסיקת בג"ץ, כי זה ייאלץ אותנו לשבור את הכלים, ייאלץ אותנו להשבית את המשק, יעשה בלגן גדול במדינה, כי אם ראש הממשלה וממשלתו לא מכבדים את החוק, מה יחשוב האזרח מן השורה? מדוע שהוא יכבד את החוק? האם חשבתם על זה לרגע לפני שעשיתם מהלכים כל כך לא אחראיים בצורה חד-צדדית? אני קוראת לחבריי מהימין ומהשמאל להצטרף אלינו. אל תגידו שזה לא משפיע, זה משפיע. עצרתם את ההפיכה המשטרית בפעם הראשונה. יצאתם לקרב לפני שקיבלתם צו 8 כדי להציל את המדינה. פתחתם חמ"לים בכל רחבי הארץ כשהממשלה חדלה מלתפקד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנא, תתגייסו גם עכשיו, המדינה זקוקה לכם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי לפי סעיף 96(ה)(1) לתקנון הכנסת, עקב מינוים של איתמר בן גביר, עמיחי אליהו ויצחק שמעון וסרלאוף לשרים ביום י"ט באדר התשפ"ה, 19 במרץ 2025, הורדו מסדר-היום הצעות חוק שהגישו כמציעים יחידים ושמם נמחק מהצעות חוק שהיו שותפים להן עם מציעים אחרים. כמו כן, על פי סעיף 96(ה)(2), הודיע חבר הכנסת איתמר בן גביר כי חברים אחרים יהיו יוזמים של הצעות החוק במקומו כמפורט להלן: חבר הכנסת צביקה פוגל יהיה יוזם של הצעות חוק שמספרן פ/5477/25 ו-פ/5482/25. חבר הכנסת יצחק קרויזר יהיה יוזם של הצעת חוק שמספרה פ/5586/25. עוד אודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיע חבר הכנסת יצחק קרויזר כי הוא חוזר בו מהצעת חוק שכר ביום בחירות (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, שמספרה פ/4448/25. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4) << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 105), התשפ"ה–2025 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 15 דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, איזו תקופה הזויה שאנחנו חיים בה, כל כך מורכבת. ועדיין, ישבתי פה היום במליאה והסתכלתי על חברי הקואליציה, הסתכלתי על השרים, שמעתי את נאום ראש הממשלה, ואתם יודעים מה, חוץ מזחיחות וחיוכים, לא ראיתי שום דבר מעבר. יושבת חבורה של אנשים מנופחים, זחוחים, מחויכים. חשבתי לרגע אולי אני חייה בשווייץ, אולי אני בשווייץ, אולי אני לא בישראל. אולי אני בכלל לא חיה בישראל בתקופת מלחמה, שבה המדינה נמצאת באבל על נרצחים, על נופלים, היא לא נמצאת באבל או בפוסט-טראומה על הדברים הנוראיים ועל הסיפורים הקשים שאנחנו שומעים בכל יום. אולי אני לא חיה במדינה של פיגועים, שככה ראש הממשלה יושב מחויך, מחייך עם כל השרים שלו. מנופחים, כיף להם, טוב להם. איזה כיף. שמח, העביר תקציב, איזה סבבה. זחיחות. אמרתי, אולי אני לא בסדר, אני צריכה לבדוק. אולי אני בז'נבה, בברן. אולי אני נמצאת באיזושהי מדינה אחרת. תקשיבו, אני הייתי פה בתקופת ההתנתקות. הייתי פה בתקופות מאוד מאוד קשות בכנסת. אני לא זוכרת, אני באמת לא זוכרת, איזושהי סיטואציה שבה יושב ראש הממשלה, שבה יושבים השרים שאמונים על החיים של אזרחי המדינה בתקופה כל כך קשה, יושבים להם מחויכים. שלמה קרעי יושב לי עם חיוך נורא גדול. אני מקווה נורא שטוב לך, כי לכל השאר נורא לא. מחויכים, כיף להם. על מה אתם זחוחים, על החטופים שנמקים במנהרות? על ההורים שלהם, שדואגים להם? אולי אתם מחויכים וזחוחים נורא על המשפחות השכולות? אולי נורא נורא נורא כיף לכם שאנשים פה מתמוטטים ושמשפחות פה מתפרקות? אולי זה כיף לכם. אני יודעת למה שלמה קרעי, או מי ישב שם עוד? יואב קיש, מי עוד דיכטר – יושבים מחויכים, כיף להם, מה זה כיף להם, חבל על הזמן. על מה אתם מחויכים – על הפיגוע שהיה, שעוד בן אדם מת? כיף לכם? לא, כי אתם רק אוחזים בהגה של המדינה הזו ומכוונים אותה. אז אם נורא כיף לכם ואתם נורא מחייכים פה על משהו, אז תספרו לכל הכיתה, למה לשמור את זה רק לעצמכם? אם נורא כיף לכם, אני גם רוצה שיהיה לי כיף. כי אני חיה במדינה שכרגע חרדה ודואגת לעתיד שלה. אני חיה במדינה של שכול. אני חיה במדינה פצועה ומדממת. אני חיה במדינה שבה אנשים תופסים אותי ברחוב ושואלים אותי: מה יהיה? איך העתיד שלנו, של הילדים שלנו, איך הוא הולך להיראות? בואו תספרו לנו, אם אתם כל כך שמחים ומאושרים וכיף לכם ומחויכים וזחוחים, ויושבים פה כל כך מנופחים. גולדקנופ – אני יכולה להבין למה הוא שמח, מאושר, צוחק ורוקד. הוא גם לא מתגייס וגם מקבל מלא כסף. אם אני הייתי הוא, גם אני הייתי נורא נורא שמחה. אבל חוץ ממנו אני לא מצליחה להבין למה סמוטריץ' כל כך שמח. מי שמצביע לך מת בעזה ומתגייס, וכל השאר מתים ולא מתגייסים. על מה יש לך כל כך לשמוח? שלקחת אוכל מהפה של החיילים האלה ונתתם את זה לחבורת רוקדים בישיבה שאתה משלם לה 51 מיליון שקל בשנה? אולי זאת סיבה מספיק טובה להיות נורא נורא שמח ולהיות נורא נורא זחוח. חיילים פה חוזרים לשדה הקרב, עכשיו אוגדות שלמות נמצאות מחוץ לעזה. עסקים מתמוטטים. המיסים עולים. אנשים פה באמת לא גומרים את החודש. לא כדי להציק, חלילה, לזחיחות ולכיף של הממשלה. באמת, זה לא כיף, אני נורא לא רוצה לפוצץ לכם את הבלון, אבל אנשים באמת לא גומרים את החודש, ובאמת קשה להם, הם לא עושים לכם דווקא, תאמינו לי. חלקם גם הצביעו לכם. הם לא עושים דווקא. העם שלנו קרוע. הוא באמת קרוע. העם שלנו כואב. כואב. כואב לו על השיח החברתי על אמת. אגב, מכל הצדדים. אני לא חושבת שיש מישהו – חוץ מגולדקנופ, אני שוב חוזרת – שזה עושה לו טוב על הנשמה. מבחינת הפיגועים נראה שאנחנו חוזרים לשנות התשעים, כל הזמן פיגועים. אבל במקום זה, חוץ מהזחיחות, ומהחיוכים ומהמנופחות שאני רואה פה, אני שומעת עכשיו, כמו היום, שאנחנו נמצאים פה, שמחזירים את חוקי ההפיכה המשטרית. אני עוד שומעת את יושב-ראש הקואליציה, עכשיו, לפני שעליתי לפה לדוכן, עוד יוצא לי בכותרת בווינט שהוא לא סופר את המחאה – ממשיכים עם חוקי ההפיכה. עוד הפעם, ניפוח, ניפוח, זחיחות – אנחנו נראה לכם. אנחנו במלחמה, אבל אנחנו נראה לכם. עזבו דעה פוליטית, עזבו מה אני חושבת על החוק ההזוי הזה, כי באמת, אישית – ועובדה, אני מתנגדת לחוק – אני לא חושבת שצריך לבחור שופטים בגלל דעה פוליטית. אני לא חושבת שזה משנה אם השופט שלי הוא ימני או שמאלני, אני מעדיפה שהוא יהיה איש מקצוע נורא טוב. בסדר, דעה פוליטית. עזבו שאני גם לא חושבת שהנחקר צריך למנות את החוקרים. בסדר, דעה פוליטית, נתון לוויכוח, בסדר? אבל עזבו את הכול – מה קשורים עכשיו חוקי ההפיכה? איך זה קשור למציאות? איך זה קשור למלחמה? איך זה קשור לדם שנשפך פה ברחובות מפיגועים, לדם שנשפך בעזה, לחיילים שנלחמים ביהודה ושומרון? איך זה קשור לטיל מהחות'ים, שהילדים הקטנים שלי קמים באמצע הלילה? מה הקשר לחוקי ההפיכה עכשיו לחיי היום-יום של עם שבעיקר נלחם ללקק את הפצעים ולהשתקם? אז עזבו מה אני חושבת על החוק המזוהם הזה; ביום הזה, בתקופה הזו, מה הקשר, מה אתם רוצים, למה אין לכם חמלה כלפי העם הזה? חוסר החמלה שלכם מצביע על חוסר תום לב, כי מי שיש לו חמלה ואהבה אמיתית כלפי העם הזה רואה עם פצוע ומדמם, גם מי שלא מסכים איתכם, ואומר: אוקיי, נעצור, אנחנו מבינים שיש לנו חיילים בשדה הקרב, אנחנו מבינים שאנשים מתים מפיגועים ברחובות, אנחנו מבינים שאנשים, העלינו להם מיסים, הם לא גומרים את החודש כי אנחנו לא יודעים לנהל את הכלכלה; אנחנו רגע נעצור, אנחנו לא נשים את הרגל כרגע על הגז ונדרוס את המעט שעוד נותר פה. אבל לא. מנופחים, זחוחים, מחזירים את חוקי ההפיכה בכל הכוח, על הראש שלכם, של כולכם. לא רואים בעיניים. לא למדתם כלום, לא הספיק לכם? כולם אומרים שאנחנו חוזרים ל-6 באוקטובר, אבל אתם יודעים, מעבר להיותי חברת כנסת ולהיותכם שרים או חברי כנסת, באמת, אנחנו גם אנשים. למה? אני עכשיו שואלת לא כפוליטיקאית; באמת, שואלת כאזרחית במדינת ישראל – למה, למה? חסר באמת מה לחוקק, חסר מה לקדם, חסר מה לשקם, שאת זה, את הדבר הזה שמפלג ומשסע ומטריף פה אנשים – למה? מצד שני לשאול כל כך הרבה אנשים שמואשמים בפלילים – או מואשמים או שהואשמו בפלילים בעבר – לשאול אותם למה, נראה לי קצת כמו שאלת קיטבג. מה זה למה? כי בן אדם שעבר על החוק רוצה למנות את מי שחוקר אותו ורוצה גם למנות את השופט שלו. זאת בסוף התשובה. אבל אותי גידלו על ישראל אחרת, ואני נכנסתי להיות חברת כנסת כי אני מתפללת לישראל אחרת, ואני רוצה ישראל אחרת, ואני רוצה להילחם על ישראל אחרת, ואני מכירה את חלק מהאנשים בקואליציה באמת שנים, אני חושבת שמאז שאני ילדה, ואני באיזשהו מקום מסרבת להאמין שהאנשים האלה באמת רוצים עד כדי כך לעשות רע לציבור. אבל אז אני רואה את המציאות, ואני באמת שואלת – למה? מה דחוף, מה הדחיפות, למה עכשיו, למה לא לחכות קצת? למה להחזיר אותנו ל-6 באוקטובר, למקום הכל-כך רע שהיינו בו? כי אתם רוצים למשול? סבבה, תמשלו. אתם רוצים לעשות שינוי? תעשו. אנחנו מדינה פצועה, יש מה לתקן פה, המון, עוד לפני חוקי ההפיכה המשטרית. יש המון מה לתקן פה. יש פה בני נוער בזנות, יש פה ילדים מקבצי נדבות, יש פה אנשים שלא גומרים את החודש, יש בתים בצפון ובדרום לשקם, יש פה מערכת חינוך שצריך – לא לשקם, לבנות ממש מחדש, יש כאן קרע עמוק לאחות. לא חסר מה לעשות פה, במדינת ישראל, לא חייבים את החוקים האלה עכשיו, דווקא, כדי להבעיר עוד אש, באמת שלא. איזה דור אתם רוצים שיגדל פה? אני ראיתי את התקציב שהעברתם פה. ראיתי כמה גרעתם מהחינוך, שגם ככה לא היה במקום יותר מדי מזהיר עוד לפני המלחמה – אחרי המלחמה בטח, בתקציב הבאמת-נוראי שהעברתם, שקיצצתם מהחינוך. איזה דור אתם רוצים שיגדל פה, אתם רוצים דור עם חינוך מערבי ומתקדם, כזה שיהיה אור לגוים? כי אנחנו לא אור לגויים, לא יודעת אם מישהו שם לב, אבל כרגע הגויים מסתכלים עלינו ואומרים: מה עובר עליהם, מה נסגר, הם גם במלחמה, הם גם יוצאים למחאות, גם עושים פה הפיכות משטריות. לא יודעת אם מישהו ראה, אבל אנחנו לא מצליחים מי יודע מה במבחנים. איזה דור אתם רוצים שיהיה פה? דור שגדל על כך שמכונות רעל זה דבר שהוא טוב, שמכונת רעל זה דבר שהוא לגיטימי? איזה דור אתם רוצים שיגדל כאן? דור שילמד לשנוא את האחים שלו? אולי די עם זה, אולי מספיק? במקום ללמד שמורשת ישראל זה כל מורשת ישראל, במקום ללמד שיש אנשים שהם שונים ממני אבל הם אוהבים את המדינה הזאת לא פחות ממני, והוויכוח שלנו הוא על דרך ולא על מהות. איזה דור אתם רוצים שיגדל פה? איך אתם מצפים ששנת 2030 תיראה? איך אתם מצפים שישראל של שנת 2050 תיראה? אני חייבת להגיד שאני, כאימא לילדים קטנים, אני ממש דואגת, אני ממש חרדה, וכמוני עוד הרבה מאוד מהציבור. הנחמה היחידה שיש לי – שתי נחמות: האחת זה שאני יודעת שאנחנו נחליף אתכם וניאלץ לתקן הרבה יותר דברים ממה שאנחנו חשבנו לפני המלחמה; הדבר השני הוא שיש כאן עם באמת באמת מדהים, ואני סומכת על העם הזה. כשאני רואה בחורה מדהימה כמו לירי אלבג, למשל – ואללה, איזה יופי, איזו דמות – אני אומרת שאם יש בחורות צעירות כאלה בעם שלי, זה כבר מספיק כדי להעלות לי חיוך ענק על הפנים ולתת לי תקווה גם לילדים שלי ולישראל שהם עוד יגדלו אליה. אבל כמי שהייתה יושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד – וכאן המקום לפרגן לחבר הכנסת אלי דלל על העבודה המצוינת שהוא עושה בוועדה – המצב של הילדים לא היה טוב במדינת ישראל עוד לפני המלחמה. היה מחסור בפסיכולוגים, בפסיכיאטרים, בשירות הציבורי וגם בשירות הפרטי. באמת, שירותי הרווחה בקריסה, החינוך בקריסה, הבריאות בקריסה, הילדים נופלים בין הכיסאות. המצב לא היה מזהיר עוד לפני המלחמה, ואחרי המלחמה הכול, מן הסתם, הקצין, והקצין הרבה יותר. ואני לא רואה אתכם עושים איזה משהו בכיוון של לשפר אתם בקושי שמים פלסטרים, אפילו פלסטרים אתם לא טורחים לשים. אני שמעתי – אפרופו ההתנהלות שלכם ואפרופו חוקי ההפיכה שאתם מתעקשים להחזיר, מישהו אמר לי שהממשלה הזו מנסה לבשל את הציבור כמו המשל של הצפרדע והמים החמים, שאם היא הייתה זורקת ישר למים החמים, הצפרדע הייתה קופצת, אבל פה, על אש קטנה, בכל פעם מעלים את הטמפרטורה לאט-לאט. קודם כול אני לא חושבת שזה נכון. אם אתם – בשעת מלחמה, ערב כניסה מחודשת לעזה, כשעדיין כולם מלקקים את הפצעים – מעיזים להעלות חוקי הפיכה משטרית כל כך שנויים במחלוקת, אז זה לא משל הצפרדע והמים החמים, ועם זאת אני יותר חושבת שזה יותר קשור לקרקס הפרעושים. אני לא יודעת אם מישהו מכם שמע את המשל הזה. יושבים פה אנשים, אני יכולה לספר להם: קרקס פרעושים זה משהו שהיה נפוץ מאוד באירופה של המאה ה-19. היה ממש קרקס של פרעושים. מסתבר שפרעוש מסוגל, יש לו כוח מתפרץ, ואם הוא היה בן אדם הוא היה יכול להרים מטוס ג'מבו, עד כדי כך. הם מסוגלים לקפוץ לגובה מטורף. אז איך עושים קרקס פרעושים? איך מאלפים פרעוש? שמים אותו בתוך זכוכית. בכל פעם הוא נותן קפיצה, מקבל מכה בראש וחוזר בחזרה. נותן עוד קפיצה, מקבל עוד מכה בראש וחוזר בחזרה. נותן עוד קפיצה, מקבל מכה בראש, עוד פעם. עד שהוא לומד, אותו פרעוש, לא לקפוץ גבוה, לא להשתמש בכל הכוח המתפרץ שלו, לא. ככה, לאט-לאט, מלמדים אותם לנסוע על אופניים, לקפוץ בגובה הנכון. ואז כולם מסתכלים ואומרים: יא אללה, איזה פרעושים אלה, חבל על הזמן. אני חושבת שבאיזשהו מקום זה משהו שהממשלה פה ממש מנסה לעשות לעם המדהים והנפלא שלנו. אבל יש לי חדשות בשביל הממשלה: עם ישראל הוא לא צפרדע וגם לא פרעוש. אנחנו עם הנצח. אנחנו העם הכי חכם. אנחנו עם סגולה, ואנחנו גם נהיה אור לגויים. ואותנו אתם לא תאלפו כמו פרעושים, ואתם גם לא תבשלו אותנו כמו צפרדעים. כי כשאתם תעשו את זה אנחנו ניאלץ להתמרד. אבל אנחנו לא נעשה את זה בצורה שתשרוף כאן את המדינה, כי אנחנו, להבדיל מכם, לא שורפי אסמים. אני לא מדברת על אנשים קיצוניים – אנשים משוגעים וקיצוניים נמצאים תמיד בכל מקום. אני מדברת על רוב הציבור, אני מדברת על רוב העם. אתם יודעים – אגב, לפי כל מחקר, לפי כל סקר – שאף אחד כבר לא רוצה אתכם. גם מי שהצביע לכם בעבר כבר לא יכול לראות ולשמוע אתכם. אתם עושים נזק כל כך גדול למגזרים שלמים, לרבות המגזר החרדי, שאני מכירה אותו היטב. הוא לא חושב כמותכם. חלקו רוצה להתגייס; הוא פוחד מחרם חברתי, חושש מדברים אחרים. אתם לא מייצגים את הציונות הדתית. אני מדברת איתם. הם רוצים להתגייס, הם רוצים גם שוויון בנטל המיסים, הם רוצים לחיות חיים מודרניים, הם ממש רוצים ללמוד באוניברסיטה במדינה מערבית ומתקדמת. אתם גם לא מייצגים שכבות חלשות. שכבה חלשה רוצה לחיות ורוצה להשתקם, היא לא רוצה שימעכו אותה לגובה דשא ושיגידו שאין תקציבים לחינוך שלה ושאין תקציבים לשים אוכל על השולחן. הם רוצים להתפרנס בכבוד. אתם בעצם לא מייצגים אף אחד חוץ מכם. וזו אחת הבעיות הקשות של כל החקיקה הבזויה שאתם מנסים לכפות פה על ציבור שלם, וזועקים עד השמיים כשמישהו אומר לכם: מספיק. עם ישראל לא מוכן לריב זה עם זה. עם ישראל באמת רוצה אחדות. בכל פעם שאתם יושבים פה זחוחים ומנופחים ומחויכים, תנסו לחשוב על האנשים שנכנסים עכשיו לבוץ של עזה ועל האנשים שמתים פה מפיגועים, על המשפחות שלהם, ועל אלה שלא מסוגלים יותר ללכת לסופר ולעשות את ההזמנה הקטנה ביותר והפשוטה ביותר. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה, ברשותכם, להסביר את החוק שמונח פה, כי כרגיל, החוק הוצג בזה שהגיע רוטמן – יש לו טכניקה מעניינת של דיבור, שבה הוא אומר 12 דברים שמתוכם עשרה הם דווקא נכונים ומדויקים ושניים הם קשקוש מוחלט ושקר גמור. אז אני רוצה להסביר מה החוק הזה אומר. החוק הזה אומר בעצם רק דבר אחד פשוט – שהפוליטיקאים יבחרו את השופטים. זו משמעות החוק. זו מהות החוק. פוליטיקאים, האנשים שיושבים פה, האנשים שבכל סקר אפשרי הציבור סומך עליהם הכי פחות מכל אדם בעולם, הם יבחרו את השופטים. לא יבחרו שופטים לפי מיומנות מקצועית, לא יבחרו שופטים לפי הגינותם ויושרם; יבחרו אותם לפי השאלה כמה הם נאמנים לפוליטיקאים שבוחרים אותם. מאותו רגע ואילך כמובן שאין טעם לפנות לבית המשפט. נניח שאתה אזרח שרב עם העירייה – קורה לכל אחד – ואתה תגיש תביעה נגד העירייה. ראש העיר יצלצל לשר או לחבר הכנסת שמינה את הפוליטיקאי ויגיד לו: תקשיב, יש לי בעיה, והשר יצלצל לשופט ויגיד לו: אתה, את התביעה הזאת תדחה. והוא ידחה אותה, כי הוא מינה אותו, והקידום שלו תלוי בו, והוא נמצא לגמרי בכיס שלו. אז השאלה שצריך לשאול את עצמו כל אזרח בישראל: האם הוא מעוניין בזה שהשופטים יהיו בכיס של הפוליטיקאים? כי זה מה שיריב לוין ורוטמן אומרים. הם אומרים: אנחנו נארגן לעצמנו מצב שבו השופטים בכיס של הפוליטיקאים, ואז לא יהיו לנו יותר בעיות עם חקירות, כי אין טעם לחקור, כי אם זה יגיע לבית המשפט, יש לנו את השופטים בכיס; לא יהיו לנו יותר בעיות עם מינהל תקין, כי אין טעם להתלונן, כי אם זה יגיע לשופטים, השופטים אצלנו בכיס. זה החוק הזה. בזה הוא עוסק. זו השאלה שצריך לשאול את עצמו כל אזרח ישראלי: האם הוא רוצה שהפוליטיקאים ימנו את השופטים והשופטים יהיו בכיס של הפוליטיקאים? תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. יאיר, זה היה קצר. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> ענייני, קצר וקולע. זאת החוכמה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נאור, אתה יכול להתייעץ איתו. אני חושב שהוא התאגרף פעם. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יאיר, אתה התאבקת פעם עם חיים גוזלי, נכון? << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> כן, הלכנו מכות קצת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אה, גם אני. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> גם אתה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אז עכשיו עשינו אני ונאור שירי – אנחנו הולכים לקרב ב-3 באפריל, אתה מוזמן, ואנחנו תורמים את הכול לחיילי צה"ל, זאת אומרת, אני והוא קרב. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> יש לי הצעה יותר יעילה: שניכם נגדי. אין לכם דקה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יאללה, סגרנו. << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> ואטורי, אגב אותו קרב, אני הייתי שם בצד - - - קיבל בעיטה בראש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> עשר דקות, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש הוא הסגן הכי בכיר כאן בכנסת מבין כל הסגנים, כמובן. היום ראש הממשלה ענה על הצעה בנושא הפשיעה בחברה הערבית, והדברים שלו לא שכנעו, לא שכנעו אגף שלם. אני בטוח שגם בצד הזה יש אנשים שלא השתכנעו מהדברים של ראש הממשלה. אגב, יש כמה אי דיוקים. למשל, הוא אמר לחברי כנסת ערבים כאן: כולכם התנגדתם להקמת תחנות משטרה, וזה פשוט לא נכון. אני לא התנגדתי, לפחות, ורוב חברי הכנסת לא התנגדו. יש אולי חברי כנסת לשעבר. יש טעמים, אבל יש כמה יישובים שיש בהם תחנות משטרה ושיעור הפשיעה גדל. למשל, באום אל-פחם, מאז שהקימו תחנה זה גדל. זה לא קשור קשר ישיר, אבל זה אומר שזה לא מתכון להורדת שיעור הפשיעה ולמיגור הפשיעה. צריכה להיות החלטה מערכתית, ממשלתית, והחלטה של הממשלה להורות למשטרה לעשות את מה שהמשטרה עשתה בנתניה פעם. זה היה בתקופה של המפכ"ל דנינו. והוא אמר שכשהוא נכנס, ראש הממשלה, הייתה תחנת משטרה אחת בלבד. גם זה לא מדויק, ואני אדייק את ראש הממשלה. עם כניסתו של בנימין נתניהו לתפקיד ראש הממשלה בשנת 2009 – זה ChatGPT, גם ראש הממשלה יכול – פעלו בחברה הערבית שש תחנות משטרה, לא אחת כמו שהוא אמר, בנצרת, שש, נוסף לנקודת משטרה אחת. התחנות האלה כללו – נצרת הוקמה ב-1953; שפרעם – ב-1973; רהט – ב-1983, והפכה לתחנה ולמרכז תחנה ב-2004; טייבה – ב-1990; אום אל-פחם החלה כנקודת משטרה והפכה לתחנה ב-2004; ואדי עארה, בבאקה אל-גרביה פעלה נקודת משטרה מאז 1992 והפכה לתחנה ב-2018. ראש הממשלה קצת לא דייק. בין אחד לשבע ההבדל הוא לא שש; במובן הזה, הוא אין-סופי. ההבדל הוא אין-סופי. הוא גם דיבר על העובדה שאזרחים שווים, אזרחים שווים, יהודים וערבים. איך אזרחים שווים וכל יום שני וחמישי אתם מקצצים בתקציבים של האזרחים הערבים? איך זה שאתה ממנה שר גזען ופשיסט, תומך גולדשטיין, לשר לביטחון לאומי, שאחראי לביטחון האישי של כלל הציבור, לרבות האזרחים הערבים, והפשיעה עולה? ואז בן גביר אומר שהשנתיים שלו היו הצלחה. יכול להיות שהוא מתכוון שכשערבים רוצחים ערבים זה הצלחה. מושג מעוות. עכשיו תגיד, יכול להיות שערך החיים – לא יכול להיות; ברור שערך החיים של ערבי הוא פחות. אתה היית מפקד מחוז ירושלים, יושב-ראש כנסת, אבל לאחרונה, מירב - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא היה אצלי, אחמד, אתה יודע את זה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, דקה, תקשיב, אני פונה אליך במשהו אחר. אולי גם לסגן יושב-ראש הבכיר. מירב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> יש הגדרה חדשה של המושג "ערבי טוב" אצל הימין החדש. המושג של ערבי טוב היום אצל - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אצל מי? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אצל האלה. - - זה ערבי שגר רחוק - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה מחלקת הדגים הקפואים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אוקיי. ההגדרה החדשה של ערבי טוב – ערבי שגר רחוק, מלא כסף ומשלם בנדיבות. זו ההגדרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> במיוחד לבכירים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד, מי השר התורן? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הינה, יריב לוין יושב בפינה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אוקיי. תמשיך. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> למה אני אומר את זה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה ערבי טוב? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כי אלה לא יודעים לאחרונה לעבוד עם ערבים, הם עובדים אצל ערבים, אם הם במפרץ, למשל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> קטר, כדוגמה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ואללה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ומה אומרים הנציגים הערבים? תתייחסו אלינו כאל שותפים, כאל אנשים שמייצגים את הציבור שלנו, רוצים לפתור את בעיותיו, לקדם אותו: תשתיות, מאבק בפשיעה – יחד, כי אתם בשלטון, לא אנחנו. במקום לעבוד יחד עם ערבים, הם עובדים אצל ערבים שמשלמים טוב. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> משלמים מלא כסף. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זו ההגדרה החדשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מלא כסף. תגיד לי, אתה ראית את האירוע הזה עם הבמאי של האוסקר? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כן, חמדאן בלאל. באו אליו מתנחלים – הבמאי של האוסקר, זוכה האוסקר – תקפו אותו, זרקו אבנים, הוא נפצע בתוך הבית שלו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> יחד עם יהודי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא יצא לצלם אותם. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> יחד עם יהודי. כדי לתעד אותם יצא לצלם, לתעד אותם. ואז העבירו אותו לאמבולנס, ולאחר מכן באו חיילים, לקחו אותו מהאמבולנס, חטפו אותו מהאמבולנס, שמו אותו במחנה צבאי. לאחר מכן, בגלל פניות שלנו, של חברי כנסת מהאופוזיציה, העבירו אותו לתחנת משטרה בקריית ארבע. אמרו לו: אומרים שזרקת אבנים. יכול להיות שמהאוסקר הוא למד איך לזרוק אבנים באופן - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה אמרו בצבא על הסיפור הזה? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> עוד לא אמרו. יכול להיות שבעוד חודשיים יגידו: מבדיקה התברר שהחיילים לא נהגו נכון. יחודדו הנהלים. אני מכיר את ההוראות האלה – יחודדו הנהלים. אני רוצה להגיד עכשיו דברים שאתם לא תאהבו, כי אתם לא אוהבים שאני מטיח בפניכם את האמת. יש בית חולים אחד לחולי סרטן בעזה. אחד. הצבא השתלט עליו לפני כמה חודשים, רוקן אותו, השתלט עליו, עשה אותו בסיס צבאי. עזבו אותו. החליט הצבא לפנות אותו, ואז התת-אלוף – לא יודע, ואך, מאך, באך, לא יודע מה השם שלו – החליט לפוצץ את בית החולים לסרטן. הם מתחקרים אותו למה החליט. אגב, מה יותר נורא, כשקצין מפוצץ בית חולים על דעת עצמו או שהצבא עצמו נותן את ההוראה? זה נורא, ולכן קראתי לזה החרבת מערכת הבריאות, מדיסייד, החרבה טוטלית של מערכת הבריאות, כי גם רופאים, גם חולים, גם מרפאות - מרפאת ה-IVF, ההפריה, היחידה, עם עוברים מוקפאים, חוסלה טוטלית, מאות עוברים מוקפאים. אגב, היושב-ראש, כשאתם מפציצים, הצבא מפציץ בתי חולים, ונהרגים ילדים, נשים, ובתי חולים מוחרבים, זה נעשה מתוך ההגדרה יהודית ודמוקרטית, בגלל ערכים יהודיים או ערכים דמוקרטיים? אני חושב שזה לא זה ולא זה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה יודע איך אני יודע שאתה רציני? כשאתה מסתלבט אתה אומר לטלי גוטליב: מפציצים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, לא, אני מדבר על הצבא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לאיזה "מפציצים" אתה מתכוון - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> על הצבא. על הצבא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מפציצים רק מחבלים. יש אזורים - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> יש 20,000 ילדים. הם מחבלים, 20,000 ילדים? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תאמין לי, יש בתי חולים – אני יודע, ואני בחוץ וביטחון – יש מקומות שהפצצנו. אנחנו בודקים, זה לא ילדים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא מפציצים בתי חולים ויהי מה, אבל גם בית חולים לסרטן שהוא ריק, ריק, ריק – יש עכשיו חקירה פנימית למה התת-אלוף הורה להפציץ אותו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אבל רק ישראל חוקרת, אתה מבין? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אה, חוקרת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אצל חמאס לא חוקרים? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני אגיד לך מה התוצאה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אבל אצל חמאס לא חוקרים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני אגיד לך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הם רוצחים ילדים בכוונה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> היושב-ראש, אני אגיד לך מה תהיה התוצאה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לסיכום. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כלום. ברשותך, משפט בערבית, אחרי העשר דקות. (אומר בערבית: אולם אתה, נתניהו –) דיברתי על האי-דיוקים שלו, וההפצצות. (אומר בערבית: נתניהו, אתה התגברת והתעקשת, אבל אצל אללה "כל סורר וקשה עורף נחל מפח נפש". דיכאת את עמך ואת העם הפלסטיני, אולם אצל אללה, "כל החוטא בגורמו עוול, ינחל מפח נפש", "ואצל אלוהים יתכנסו היריבים" (ציטוט של החליפה העבאסי החמישי הארון אל-רשיד). סיכום: ולכן נכשל מי שנשא עוול; אצל אלוהים יתכנסו היריבים, (חוזר על הדברים בערבית). << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני רוצה להודיע הודעה חגיגית לכולם: מאי גולן היא השרה ולא יריב לוין. תתכוננו. מאי גולן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. בשביל זה חזרת חזרה? << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> - - - << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> היא לא סתם שרה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אחלה מאי. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> היא מקצצת 75 מיליון שקל מהערבים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> והוסיפה 150 מיליון. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> איפה הוסיפה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תדבר איתה. לך, שב איתה, היא תגיד לך. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> העבירה אליך אולי, לא אלינו. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אתה סתם אומר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה אומר. אני, לא העבירו לי, אף אחד לא העביר לי, רק לקחו לי. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה סתם אומר. אתה לא באמת יודע. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> למה אתה אומר שהוא סתם אומר - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני אומר, תגידי את. מה, הוא סתם זורק מספר. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> לא, הוא לא - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מוכן לתת לך מהזמן שלי, מאי. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אנחנו, בליכוד, יש לנו חדשות פנימיות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, הבנתי. אז מה עשית? הוספת מה? << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> רוצה שאני אעלה להסביר? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני נותן לך. אם עשית משהו טוב, אני מפרגן. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> כן? אתה? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הינה. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> - - - אני אספר לך. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת וכמובן אורחים נכבדים, היום אני רוצה לספר לכם על דוד בן-גוריון. בשנת 1947 דוד בן-גוריון עמד בפני ועדת חקירה של האו"ם והוא אמר את הדברים הבאים: לפני 300 שנה הפליגה בעולם החדש ספינה בשם מייפלאואר. זה היה אירוע מכונן בהיסטוריה האמריקאית, אבל אם תשאלו אמריקאי מתי היא הפליגה, מי היה הקברניט של הספינה, מי היה בספינה, סביר להניח שהוא לא ידע. אצלנו במדינת ישראל, אם תשאל כל ילד מה קרה לפני שלושת אלפים שנה, כשהיהודים יצאו ממצרים, כל ילד ידע מה הם אכלו, מי היה המנהיג שלהם, מה קרה שם, ועד היום אנחנו מספרים את הסיפור הזה בכל שנה בליל הסדר כדי להבטיח שהוא לא יישכח. העם היהודי הוא עם של זיכרון. אנחנו לא שוכחים, לא את אבותינו, לא את הדרך שעשינו ולא את מי שהוביל אותנו, והיום, בשנת 2025, השאלה האמיתית היא מה יגידו על התקופה הזו, מה יגידו על ראש הממשלה נתניהו, מי הוביל את העם ברגעים הכי קשים שלו ומי פשוט לא היה שם. כי כשהטילים נפלו על הדרום לא שמענו את נתניהו, כשמשפחות נקרעו, ילדים נחטפו ונרצחו, הוא התחבא מאחורי מילים ריקות. כשמערכת הביטחון נאלצה להתריע בפני הציבור, מה הוא עשה? נכון, שתק, והתחיל לבנות את סיפור ההגנה שלו. עכשיו, הוא עמד פה היום על הדוכן הזה וטען שקוראים לו בוגד. אז אני רוצה לומר מפה - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> בבית הזה לא קראו לו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מה שהוא אמר, שקוראים לו בחוץ בוגד. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> בחוץ – אני לא אחראי לכולם. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מיקי, זה בדיוק מה שאני אומר. עכשיו אני רוצה לומר מפה: אף אחד בבית הזה לא קרא לך בוגד. אסור לומר זאת. אף אחד ממי שיושב פה הוא לא בוגד. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אתה יכול לתת לי חצי דקה מזמנך? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ודאי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> בבית הזה לפחות – אדוני, הוא הרשה לי על זמנו, אז בבקשה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> חופשי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני צריך למצוא את זה. אתה יכול להמשיך, עוד שנייה אני חוזר אליך. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. אני נותן לך, מיקי, כי אז זה יקטע את ההמשך. אז נעצור פה רגע. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא. תמשיך. אל תדאג, אני אחכה שתגיע לדדליין. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני יכול לעזור לך לחפש? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא, זה דברים - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב, אני אמשיך, מיקי. תרים את היד ואני אעצור שוב. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אוקיי. תודה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> עומד פה היום ראש הממשלה ואומר שמכנים אותו בוגד, אז אני רוצה לומר מפה: אף אחד בבית הזה לא קרא לו בוגד. אסור לקרוא לאף אחד בבית הזה בוגד. פשוט צריך לקרוא לו בשמו האמיתי: נפקד. אבל זה לא רק אתה. בוא נדבר על הספינה שלך, על צוות המייפלאואר שלך. תראו איזו חבורה מביכה הוא הצליח להרכיב. יושב על ההגאים איתמר בן גביר, שהשבוע עמד מול ראש השב"כ, האיש ששומר על כולנו, ואמר: עבריין שצריך לשבת בכלא, מרגל, שקרן, שעושה הפיכה, וכמעט הלך איתו מכות. אז כשראש הממשלה פה יוצא ואומר: אסור להשתמש במונחים האלה, קודם כול תגיד לקפטן בן גביר שנמצא לך על ההגאים של הספינה. ואם זה לא מספיק, שלמה קרעי, שהפך את משרד התקשורת למשרד התעמולה, שמאיים על עיתונאים, שסוגר את תאגיד השידור, שרואה כל מיקרופון כאיום על חופש הדיבור, וכמובן טלי גוטליב שלנו, שזורקת רפש בראש המוסד, בראש השב"כ, כי המציאות פשוט לא מתאימה לנרטיב, ולימור סון הר מלך, שמאשימה את מערכת הביטחון בהגדרה מעוותת של האויב רק כי הם הזהירו מטרור בשני הצדדים. גולדקנופ, שר השיכון שלנו, נמצא בחתונה כששרים "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים" בזמן שחיילי צה"ל שהממשלה שלו שלחה נלחמים בעזה. וסמוטריץ', זה שהבטיח לסגור משרדים מיותרים, ובפועל יש לנו את אחת הממשלות הגדולות, הגרועות והמנופחות בהיסטוריה של ממשלת ישראל, הבטיח משמעת תקציבית, ובפועל חילק מיליארדים בהסכמים קואליציוניים. היום, ממש עכשיו, כשמודי'ס מודיעה שהיא כנראה תוריד שוב את דירוג האשראי של מדינת ישראל, הוא מגיב שזה מניפסט פוליטי. סמוטריץ' לא מבין בכלכלה, זה לא מעניין אותו כלכלה. הוא כל היום מתעסק באיך הוא יכול להיות סמי שר ביטחון. מפה, הבית הזה צריך לומר לו: שחרר את התפקיד, שחרר את התפקיד. נכשלת. יוקר המחיה הוא בלתי נסבל. צעירים בורחים מהמדינה הזאת. שחרר את התפקיד, שחרר את המשרד ושחרר גם אותנו. ההיסטוריה נכתבת בסבלנות. היא לא סופרת לייקים, היא לא נבהלת מספינים. היא מסתכלת לאחור ושואלת: מי עמד שם? מי שתק? מי הוביל? דוד בן-גוריון ייזכר כמנהיג שהקים את המדינה, ואילו נתניהו ייזכר כמי ששתק כשהיא בערה; כמי שהפקיר את הביטחון, את הכלכלה, את הזהות הממלכתית שלנו בשביל עוד חודש, עוד סיבוב של הישרדות. אבל האמת היא אמת, היא אחת. העם הזה חזק יותר מהממשלה הזאת. הוא חזק יותר מהשיתוק, מהשקר, מהפוליטיקה הקטנה, כי בדיוק כמו שיצאנו ממצרים, נצא גם מזה, עם תקווה, עם אחריות, עם הנהגה חדשה שתבנה, שלא תהרוס, שתאחד ולא תפלג, שתוביל ולא תברח. זה יהיה הסיפור שנעביר לילדים שלנו – שגם מהמקום הכי נמוך קמנו, כי לעם הזה יש זיכרון, וגם יש לו עתיד. במקום לחבר ולעשות הכול כדי להחזיר את אחינו מהתופת של חמאס, הוא מתקפל מול בן גביר בשביל עוד כמה חודשי שלטון. ראש הממשלה נתניהו, תשמע את החטופים שחזרו. אני יודע שזה לא נעים לך, אני יודע שאתה לא רוצה לדבר איתם ואני יודע שאתה עושה הכול בשביל לא להיתקל בהם בטעות במסדרונות – ראיתי את סידורי האבטחה. תשמע מה הם עברו. תעזוב הכול ותתעסק רק בהם, עד שתחזיר את אלו שאתה הפקרת במשמרת שלך. ואני גם רואה שהמחאה מטרידה אותך, ובצדק, כי אתה מכיר את האנשים האלה, את הפטריוטים הישראלים שעזבו הכול ונלחמים על דמותה של המדינה. אתה יודע שהם לא ייוותרו, הם לא ייכנעו, אז החלטת להעליל עליהם. אתה לוקח אמירה של קומץ קיצוני ובונה קמפיין שלם סביבם. זו הרטוריקה של נתניהו, זו הטקטיקה. ככה הוא עושה תמיד. אז נתניהו, לך, תפגוש אותם, הם נמצאים ממש פה, 20 מטר מהכנסת. צא החוצה, תדבר איתם, תסתובב בעם שאתה מנהיג. תפסיק להיות ראש ממשלת הבייס. אתה לא אמור לייצג 40% מהעם, אתה אמור לייצג את כל אזרחי מדינת ישראל. אתה לא אמור להחרים עיתונאים, לבחור רק איפה שנוח לך. זה לא עובד ככה. לך לניר עוז, לך לכפר עזה, תדבר איתם, תתנצל, תבנה את אמון העם במערכת שאתה כל כך מתאמץ לפרק. ואתה עומד פה היום ומדבר על מכונת הרעל. אתם המצאתם את מכונת הרעל, פשוט המשרדים עברו מקום, היום הם יושבים במיאמי, זה כל ההבדל. המכונה עדיין בשליטה שלך מלא מלא. תראה מה קורה בעם, תראה את הפילוג, תראה את 6 באוקטובר על סטרואידים, תראה מה קורה פה, ותפסיק את זה. תגיד בקול ברור שלא תהיה דריסה של שומרי הסף, לא תהיה דריסה של המערכות. אנחנו מדינה במלחמה. למה ראש הממשלה מתעקש כל כך להבעיר את השטח? נתניהו, אתה יודע מה העם המדהים הזה עושה עכשיו, בזמן שאתה פה מתחמק ממפגינים? אתה יודע מה הם עושים? הם מגייסים תרומות למשפחות של מילואימניקים, הם עוזרים להם. אתה יודע מה, תשאל את עליזה בראשי, מנהלת הסיעה שלך, על הארגון שהבת שלה היא חלק ממקימיו, ארגון שנקרא "אחים למנגל", שכל שבוע מגיע לשטחים לשמח חיילים, שאוסף כספים עכשיו לכבוד החג, שמסייע למילואימניקים בדיוק במקומות שהממשלה שלך נכשלת. לך תדבר עם זוגות צעירים, לך תשמע אותם. אתה רוצה לדבר עם עוד מישהו שאולי יהיה לך יותר נוח? לך תדבר עם חנוך דאום, לך תשמע על החמ"ל המדהים שהוא הקים, על חמ"ל המילואימניקים, שמציל עסקים של מילואימניקים על בסיס יומי. אותו מילואימניק שמגיע לוועדת הכספים, מבקש עזרה, ושומע תשובה מהפקידות ומהשרים שאין כסף, אין כסף, יוצא משם, מגיע אליו, והוא דואג שעם ישראל יתלכד סביבו, יתלכד סביבו בשביל לעזור לו. זה עם ישראל האמיתי. לך תדבר עם הזוגות הצעירים שלא יכולים לגמור פה את החודש, בדיוק אותם זוגות צעירים שהשתמשת בהם בציניות בקמפיין האחרון שלך. אני לא אשכח את זה. אני ראיתי את התמונה הזאת ואמרתי: לא יכול להיות שהוא נוגע בזה, בנקודה הכי כואבת לזוגות צעירים. הוא הלך, פגש אימא עם עגלה בפארק ואמר לה: כמה את משלמת עבור הגן לילדה? והיא אמרה לו שהיא משלמת כמה אלפים. הוא אמר לה: אני לא מאמין שזה קורה במדינת ישראל. אם תבחרי בי, אני אעביר את חוק חינוך חינם מגיל לידה. אבל אז מה הוא עשה? בדיוק את ההפך. מחירי מעונות היום זינקו במדינת ישראל בעשרות אחוזים. היום הורים עושים חשבון אם לצאת לעבודה או להישאר בבית עם הילד, כי זה כבר לא משתלם. והוא המשיך לסרטון נוסף בתחנת הדלק, והוא אמר: לא יכול להיות שאלו יהיו מחירי הדלק במדינת ישראל. ומה קרה מאז? מחירי הדלק הכפילו את עצמם, וגם המים, והארנונה, והחשמל. הכול מתייקר במדינת ישראל. הכול. ובזמן הזה, מה הממשלה הזאת עושה? מנפחת הוצאות, מגדילה את מספר השרים, מעבירה כספים קואליציוניים במיליארדים. בזמן שיד אחת מעלה מיסים, לוקחת כסף מהנטו שלנו בכל חודש, היד השנייה מרחיבה משרדי ממשלה. אני לא יודע כמה מאזרחי מדינת ישראל יודעים שכמעט בכל משרד ממשלה יש שר כפול. במשרד החינוך יש לנו שני שרים; במשרד החוץ יש לנו שניים וחצי שרים; בנגב וגליל יש לנו שני שרים. כל שר כזה עולה מאות מיליונים, וכל שר כזה מגיע עם צוותים, ולשכות, ונהגים, ואבטחה, שאף אחד לא צריך, אין מה לעשות עם זה. שיחליטו מי שר החוץ. האם זה גדעון סער או האם זה רון דרמר? תבחרו אחד, תמנו אותו. השני – שיחזור לכנסת. זה לא כזה תפקיד נורא להיות פה ולשרת את הציבור. שיחליטו מי שר החינוך – זה יואב קיש או שזה חיים ביטון? שיבחרו אחד, והשני יחזור לכנסת ויחזיר את עשרות המיליונים שהוא לוקח. שיבחרו מי אמור להיות אחראי לנגב והגליל – האם זה וסרלאוף או האם זה אלקין? למה כל דבר בממשלה הזאת מנופח? למה כל דבר בממשלה הזאת לא יעיל? אני אגיד לכם למה – כי מי שיושבים על ההגאים בספינה הם האנשים הכי מופקרים במדינת ישראל. כסף ציבורי פשוט לא מעניין אותם. הם חושבים שזה שלהם. הם מתנהגים בו כבשלהם. זה לא מעניין אותם שאזרחים לא גומרים את החודש במדינת ישראל. הם רוצים עוד נהג ועוד לשכה ועוד עוזר. תבדקו אותי – כל אחד מהשרים האלה מחזיקים כמה לשכות, אחת בירושלים, אחת בתל אביב. זה לא מעניין אותם, הכסף שלנו, שאנשים כמונו, שזוגות צעירים, עושים חישובים לפני שהם מגיעים לסופר, לפני שהם בכלל מדמיינים לצאת לחופשה. שרי הממשלה צריכים להתבייש בעצמם ולהגיד: בזמן מלחמה צריכים לקצץ את הממשלה; צריכים להחזיר כספים קואליציוניים. ראש הממשלה מתגאה, כל פעם משתף את אילון מאסק, האיש שאמור לחסוך כספים מבוזבזים. מה ההבדל בין נתניהו לאילון מאסק? כמובן חוץ מהעובדה שבמקרה של מאסק הכסף הוא שלו, והוא עושה את הדבר הזה בערך בהתנדבות למען אמריקה. נתניהו בדיוק הפוך – הוא לוקח את הכסף שהוא שלנו ונותן אותו לחרדים. אין שום דמיון בין מה שעושים בארצות הברית ביעילות ובנחישות לבין מה שקורה בממשלת ישראל. תראו את הפרויקט הגדול הבא. מה הפרויקט עכשיו? איך גורמים לחצי ציבור להשתמט. זה הפרויקט. איך מחזיקים פה שרים בממשלה הזאת שהתפקיד שלהם הוא אחד: לדווח בעוד כמה חודשים אם הצליחו להעביר את חוק ההשתמטות. פעם היו עושים את זה בהסתר, פעם היו עושים את זה מתחת לשולחן, בחושך. היום הם רוקדים בחתונות עם שירים: "נמות ולא נתגייס"; "בלשכה שלכם לא נתייצב". הם אפילו רוקדים לצלילי השירים שהם לא יכירו בממשלה, כשהוא עצמו מכהן כשר בממשלה. ואחרי שזה נחשף – שזה, חברים, תהיו איתי, כי זה אירוע ציני ברמות שהבית הזה לא ראה. אני דיברתי פה עם אנשים שנמצאים פה 20 שנה כחברי כנסת, ואמרו לי: זה משהו שעוד לא ראינו. אחרי שזה נחשף ועורר זעם ציבורי, השר גולדקנופ התפטר מתפקיד שאף אחד לא ידע שהוא ממלא – הוא התפטר מלהיות שר במשרד ראש הממשלה. את מי זה מעניין? מה עשית שם? אז אני אגיד לכם מה הוא עשה שם, כי אנשים אומרים: רגע, אז למה בכלל הוא החזיק את התפקיד? התפקיד הזה נותן עוד תקציבים, התקציב הזה נותן עוד עוזרים, עוד צוות ועוד אפשרות לקחת את הכסף שלנו ולהעביר אותו לציבור שלו, זה כל הסיפור. אבל הוא התפטר ממשרד שאף אחד לא ידע שיש לו. והוא מחזיק את המשרד השני שכולנו יודעים שיש לו. ולמה אנחנו יודעים שיש לו את המשרד? כי הוא משתמש בסמכות שלו על מנת להסיט תקציבים ומכרזים מהציבור הכללי לציבור החרדי. 1,100 דירות שווקו לאחרונה בבית שמש; דירה אחת לא שווקה לציבור הכללי, אחת, אחת לא הגיעה לציבור הכללי. תשאלו למה? כי הוא יכול. תשאלו: אבל למה הוא עושה את זה? כי לא אכפת לו מרוב העם. כי הגענו למצב בממשלת ישראל שהמיעוט שולט ברוב. המיעוט מקבל זכויות שלרוב אין. זה לא צריך להיות ככה. זה צריך להיות מאוזן. כל אזרח במדינת ישראל צריך לקבל בדיוק את מה שהוא צריך מהמדינה, לא יותר ולא פחות. זה צריך להיות מאוזן. לא יכול להיות שתקום קבוצה ותנהל את המדינה לפי הצרכים הצרים שלה, שזה לא מתאים למדינה שלנו, כי זה יוצר חוסר שוויון, חוסר שוויון שמוביל לדבר הכי פשוט שיש: צעירים בורחים ממדינת ישראל. צעירים מקבלים החלטה על סמך יוקר המחיה במדינת ישראל פשוט לעזוב. משרד הפנים הוציא סקר לאחרונה ובדק כמה זוגות צעירים עזבו את מדינת ישראל. המספרים מטורפים: מעל 70,000 זוגות צעירים עזבו את מדינת ישראל. ושאלו אותם: למה? למה אתם עוזבים? האם זה בגלל הביטחון? האם יש סיבה מסוימת? אמרו: לא, אנחנו לא מפחדים מהמלחמה. אנחנו יודעים שצה"ל ינצח. יש לנו את הצבא הכי טוב בעולם. אנחנו גם לא עוזבים כי אנחנו לא אוהבים את המדינה. המדינה מדהימה, אוהבים את המדינה. אבל אנחנו לא רואים איך אנחנו יכולים לגמור את החודש במדינת ישראל, איך אנחנו יכולים לאפשר לילדים שלנו חיים נורמליים במדינת ישראל, איך הילדים שלנו יקנו דירה במדינת ישראל. זה מה שזוגות צעירים אומרים, ואז עולים על מטוס ועוזבים. וזה מה שהממשלה הזאת עושה. במקום שאחרי 7 באוקטובר היו עוזבים הכול, מקצצים את הממשלה הזאת לחצי, שרים היו מגלים טיפה של מנהיגות, היו חוזרים לכנסת. מה קרה? מה זה הריאליטי החדש הזה של ממשלת נתניהו, הריצה לשר? כולם צריכים להיות שרים. יש פה שרים שאף אחד לא יודע מה הם עושים. מה עושה עמיחי אליהו במורשת שהוא שונה מהשר לענייני ירושלים? מה הם עושים שהם לא יכולים להיות פה בכנסת לעבוד בשביל הציבור? למה הם לא יכולים לשבת בכנסת, לנהל ועדות עבור המילואימניקים, לנהל ועדות עבור הזוגות הצעירים, לשבת ולבדוק למה כל כך יקר פה, למה לא מצליחים להוריד את יוקר המחיה במדינת ישראל? אני אגיד לכם למה הם לא מצליחים – כי הם לא מנסים. כי הוועדה שאמורה לדון בנושא הזה, ועדת השרים לענייני יוקר המחיה, לא כונסה מעולם בממשלת נתניהו. מעולם. אז כששואלים אותם: למה יוקר המחיה הוא כזה גבוה במדינת ישראל? הם לא יכולים אפילו לשקר, להגיד שהם ניסו. הם לא ניסו, כי לא אכפת להם, פשוט לא אכפת להם. ותראו מה קורה פה. אנחנו לפני חג הפסח. מעולם לא אספו כל כך הרבה תרומות במדינת ישראל. המצב קטסטרופה. ובזמן הזה, לאיזה משרד החליט שר האוצר לקצץ את התקציב? שני ניחושים. למשרד הרווחה, המשרד שאחראי לאותן משפחות שצריכות את העזרה שלו – להן הוא קיצץ. ולמי הוא כן הוסיף? למשרד למשימות לאומיות. עכשיו, באמת, מה המשימה הלאומית של המשרד הזה אם לא המילואימניקים, אם לא שיקום הפצועים, אם לא העזרה לזוגות הצעירים? מה המשימה הלאומית הדחופה ביותר עכשיו? איך יכול להיות שאחרי שנתיים ראש הממשלה עדיין לא הבין שהוא צריך לכנס את כולם? אומנם זה קשה בחדר אחד, בשביל לכנס את ישיבת הממשלה עכשיו צריך חצי אודיטוריום, אבל אפשר לארגן את זה ולהגיד להם: חבר'ה, קצת מנהיגות, קצת דוגמה אישית, קצת אחריות. לא כולם צריכים להיות שרים. נעבור את המלחמה, נראה מה המצב של מדינת ישראל, נדבר על זה שוב. אין מקום בעולם, אין חברה בעולם, שהייתה נכנסת לגירעונות ולקשיים כמו שמדינת ישראל נכנסה אליהם והייתה ממשיכה אותו דבר. הם אפילו לא המשיכו אותו דבר; הם לוקחים יותר כסף לעצמם. כל מי שהיה עושה את זה במגזר הציבורי, היה הולך הביתה מייד באותו יום. מה ההבדל בין המגזר הציבורי למגזר הפרטי? רק הבדל אחד: זה לא הכסף שלהם. מה אכפת לו למנות עוד חמישה שרים? מה אכפת לו לתת מיליארדים בתקציבים? זה לא שלו. זה לא שלו, וזה לא מעניין אותו, לכן זה נראה ככה. ודירוג האשראי של מדינת ישראל ירד שוב. כי ברגע שפוגעים בעצמאות מערכת המשפט, אז אנשים אומרים לעצמם את הדבר הפשוט הבא: אין פה ודאות לעשות עסקים. יכול להיות שהיום אעשה עסקים במדינת ישראל, ומחר יקום איזה שר ויגיד: לא, אני מבטל את זה, אני מבטל את התקנה. ממחר בבוקר אי-אפשר לבנות כך וכך, יהיה אפשר לבנות בצורה אחרת. יגידו: אבל חתמנו על מכרז, זכינו, הכנו את עצמנו, יש לנו הוצאות, נפנה לבית המשפט. ואז מה יקרה? אין בית משפט יותר, אין בית משפט כי בית המשפט מסורס לגמרי, את היועצת המשפטית הם רוצים להחליף – ואין יותר למי לפנות. אז איזה בן אדם נורמלי ישקיע כסף במדינה עם אפס ודאות? אין פה אחד בחדר הזה שאם הייתי אומר לו, בוא, תשקיע כסף במדינת עולם שלישי, כנראה שיהיה שם טוב – הדבר הראשון שהוא היה אומר לי: ואיך אני אדע שהכסף לא ילך לאיבוד? איך אני אדע שאני באמת משקיע ואחרי זה אקבל איזושהי תשואה מזה? לזה בדיוק הם מביאים את מדינת ישראל; הם מביאים את מדינת ישראל למקום שאנשים יגידו לעצמם: הסיכון בהשקעה פה הוא גדול מדי, לא בטוח שהחוקים יישארו כמו שהם, לא בטוח שיהיו בתי משפט לפנות אליהם, לא בטוח ששלטון המקורבים פה לא יעשה לנו יד אחת נגדנו ואנחנו נפסיד את כל ההשקעה שלנו. בגלל זה אין ספק בכלל שהדירוג ירד. רק לפני כמה ימים עמד פה שר האוצר והתגאה בתוכנית הכלכלית האדירה שלו, שהובילה לעליות בבורסה; באותו יום הבורסה התרסקה, היום הכי גרוע מתחילת המלחמה. התגאה – אני אפילו לא יודע במה הוא התגאה מרוב שהוא דיבר שטויות, אבל אגיד לכם במה הוא לא התגאה: הוא לא התגאה בזה שהוא לא השקיע שום כסף בכלכלה הישראלית, במנועי הצמיחה, בהייטק. לא קידמו פה חוק אחד לטובת מנוע צמיחה במדינת ישראל. אי-אפשר לצפות מההייטק הישראלי לעשות ניסים, אי-אפשר. אי-אפשר לעשות את זה. לחשוב שהאנשים האלה – שדרך אגב, רובם נמצאים פה מחוץ לכנסת ומפגינים, ואתם לא רוצים להסתכל עליהם – בסוף גם ישלמו לכם את המשכורת בלי שתשקיעו בהם בכלל. זה לא עובד. אז הם יוצאים ממדינת ישראל, הם מעבירים את הכתובות של החברות, הם מתחילים לעשות עסקים בחוץ. אני לא יודע כמה מכם יודעים כמה שנים לקח למשקיעים להאמין במדינת ישראל, להשקיע פה, להשקיע בסטרטאפים שלנו, להשקיע בטכנולוגיות הישראליות. לקח עשור בשביל לעשות את זה, מה שלקח לכם חמש דקות בשביל להרוס. ייקח עוד עשור בשביל לתקן את זה. איזו מדינה אתם משאירים אחריכם? אנחנו רגע לפני ערב פסח, כל אחד מהשרים שישב מול השולחן – מה הוא יספר לעצמו? מה הסיפור שאתם מספרים לעצמכם? אתם מספרים לעצמכם סיפור שהכול טוב פה? אתם מספרים לעצמכם סיפור – מה, מה הסיפור שלכם? כי הסיפור האמיתי של מדינת ישראל הוא שחסר כסף למפונים לחזור לבתים שלהם, אתם זוכרים אותם? אלה שאתם לא רוצים לדבר עליהם, אותם מפונים שאתם פיניתם במשמרת שלכם, חסר כסף בשביל להחזיר אותם הביתה. למשרד למשימות לאומיות יש כסף – להם חסר כסף להחזיר אותם הביתה. למי עוד חסר כסף? לגיבורים שלנו, למילואימניקים שלנו, להם חסר כסף. השבוע היה סיפור, היה מקרה של מילואימניק שרצה להשתתף בקורס, אמרו לו: לא, אתה לא יכול גם להשתתף בקורס וגם לקבל סיוע במקום אחר. למה לא? הם לא נתנו מספיק? הם לא עשו מספיק בשביל לשמור על כולנו? למילואימניקים אין כסף – אבל יהיה כסף לחלק לשלמה קרעי ולחבריו. איך יכול להיות שהגעתם למצב שאי-אפשר לקנות בסופר מוצרים בסיסיים לפסח? איך הגעתם למצב שהרשתות לא סופרות אתכם? אתם לא מעניינים אותם, מבחינתם אין ממשלה, אין שר אוצר, אין ועדה ליוקר המחיה, אין פה בעל בית שמנהל את האירוע הזה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני רוצה להגיד לך, מדינת ישראל במקום המכובד ב-OECD, מקום שלישי באירופה ביוקר - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ביוקר המחיה, ברור. מיקי, אתה זוכר את המקרה, כשרצו להעלות את מחיר הלחם האחיד? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> בעשר אגורות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> עשר אגורות במחיר הלחם האחיד. ואטורי, אני לא יודע אם היית בכנסת באותו זמן, רצו להעלות את מחיר הלחם האחיד בעשר אגורות. אורנה ברביבאי הייתה שרת הכלכלה, לפיד היה שר האוצר או ראש ממשלה? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לפיד היה שר החוץ. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> שר החוץ. אורנה ברביבאי שרת הכלכלה, לפיד שר החוץ, בנט ראש הממשלה. הכנסת עצרה, אנשים פה לא נשמו. אני הייתי בוועדת הכלכלה, אמרו לי: תקשיב, תיכנס לוועדה, אתה לא יוצא משם עד שלא מוצאים פתרון; אורנה סגרה את הדלתות במשרד הכלכלה, היא אמרה: לא יוצאים מפה עד שלא מוצאים פתרון; לפיד נתן הנחיה לכולם: עוזבים הכול, מתעסקים בזה, כי הם החלשים בחברה, כי לא נעשה להם את זה. עשר אגורות, זה עלה בעשר אגורות. היום הארנונה התייקרה כבר ב-10% - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> היא הלכה לראשי המאפיות, לבעלי המאפיות - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> היא קראה להם למשרד הכלכלה. כל בעלי המאפיות, כולם, התייצבו במשרד הכלכלה. אני הייתי בפגישות האלה, זה היה מדהים, מדהים לראות שרה שאכפת לה, שעובדת. כששאלתי אותה באיזו שעת לילה הזויה כשעוד היינו פה, אמרתי לה אורנה, מה קורה? יש מחר – היא אמרה לי: לא, אין מחר, לאנשים האלה אין עוד עשר אגורות. איך יכול להיות שאתם נותנים לארנונה לעלות ב-10%, למים, לחשמל, לדירות, למעונות היום, לגנים? הכול מתייקר, איך יכול להיות? למה לכם אין אורנה כזאת? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תחבורה ציבורית – 33%. מי משתמש בתחבורה הציבורית? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> רק החלשים בחברה, רק הם נדפקים כל הזמן מהממשלה הזאת. מה שהכי הזוי הוא שבכל פעם הם מתיימרים לייצג אותם. אבל אתה יודע למה שמתי לב, מיקי? ראש הממשלה הפסיק לתת דוגמאות של שדרות. הוא הפסיק לתת את הדוגמאות האלה, הוא הבין שהוא פישל והוא הפסיק עם זה. לפחות הוא לא מדבר עליהם יותר. עכשיו הוא התחיל לדבר על נושא חדש: דיפ פייק ודיפ סטייט, אלה המונחים החדשים של ראש ממשלת ישראל. לא על המלחמה, לא על המפונים, לא על החיילים, לא על המילואימניקים – דיפ פייק, דיפ סטייט. מה זה בעצם אומר, חבריי המלומדים והמכובדים? כלום ושום דבר. עכשיו כשהכול קורס והם לא מצליחים לקבל אחריות על שום דבר, והכול במשמרת שלהם מתפרק – הם ישבו בחדר, כנראה לא רחוק מפה, עם יועצי תקשורת, ואמרו: טוב, מה עושים? עוד מעט הציבור יבין שבמשמרת שלנו הכול התחרבש. 7 באוקטובר – במשמרת שלנו; יוקר המחיה – במשמרת שלנו; מפונים – במשמרת שלנו; חטופים – במשמרת שלנו – הכול במשמרת שלנו. אז מה עושים? שאל ראש הממשלה. מה אמרו לו? תאשים את הפקידים, הפקידים אשמים. כשהוא שאל איזה פקידים, אמרו לו: מה זאת אומרת? תתחיל מלמעלה עד למטה, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש המוסד, ראש המל"ל – לא, ראש המל"ל הוא שלו, הוא לא אשם בכלום, הוא לא היה ב-7 באוקטובר – כל האחרים כן היו ב-7 באוקטובר, אז כולם אשמים. ואז כשבן אדם נורמלי ישאל: אז למה אין ועדת חקירה ממלכתית אם הם אשמים – הכי טוב לך, תעשה ועדת חקירה ויראו שהם אשמים – אבל אז הוא אמר: לא, לא – זה ספין לציבור, לא באמת. אם תהיה ועדת חקירה ממלכתית, יבינו מי באמת אשם, מי היה פה, מי היה בבית הזה – בבית הזה. לפני החקיקה של ההפיכה המשטרית – שימו לב למרחק בין כיסא ראש הממשלה לכיסא שלי, אני לא חושב שיש פה – מטרים ספורים. זה המרחק – אני ישבתי פה וראיתי את שר הביטחון לשעבר גלנט מתחנן – מתחנן, תן להם משהו, תעצור את זה, תן להם משהו. בזמן הזה קצינים בכירים מהמודיעין שלנו עמדו מחוץ לפרסה, כי לא נתנו להם להיכנס לפרסה. הם אמרו: אנחנו רוצים לדבר איתך, אנחנו רוצים לדבר עם השרים. את הרמטכ"ל הוא לא קיבל לפגישה – את הרמטכ"ל – בשביל להסביר לו את הסכנה. אותם הוא לא קיבל לפגישה, כי הוא לא רצה לשמוע את מה שהוא יודע. מספיק שנים הוא ראש ממשלה כדי לדעת שהפירוק הזה בעם והפילוג הזה בעם יובילו בדיוק לנקודה אחת – לנקודה הזו. מפה אני אומר: הוא יודע את זה גם עכשיו, את מה שהוא עושה, את מכונת הרעל שהוא מפעיל, את השרים ההזויים שהוא מעסיק. הוא יודע מה השנאה הזאת עושה שוב במדינת ישראל, הוא רואה מה קורה מחוץ לכנסת, אי-אפשר להגיד שהוא לא רואה. הוא שומע, הוא אפילו התייחס לזה היום כאן בדוכן. הוא לא יוכל להגיד שוב שהוא לא ידע, הוא לא יוכל. אני אומר מפה לצבא: תשמרו עלינו, תעלו כוננות, תעשו מה שצריך. תהיו מוכנים, כי ראש הממשלה מוביל אותנו שוב באקסטרים ל-7 באוקטובר. אף אחד לא עוצר את השיח המסוכן הזה, אף אחד לא עוצר את עדר השרים שמצייצים ישר אחריו נגד כולם – נגד היועמ"שית, נגד ראש השב"כ, נגד כל שומר סף במדינת ישראל. אין מבוגר אחראי בממשלת ישראל, אז אנחנו צריכים להיות המבוגרים האחראים, אנחנו צריכים להיות אלה שאומרים: אסור להסית במדינת ישראל – אסור. אנחנו חברה חזקה, אנחנו מדינה חזקה. יש לנו את הצבא הכי חזק בעולם – הוכיח את עצמו; יש לנו את השב"כ הכי טוב בעולם – הוכיח את עצמו. שהאויבים שלנו לא יתבלבלו: לא ניתן לזה לקרות שוב. זה לא יקרה. אנחנו ערוכים, אנחנו שומעים, אנחנו רואים, אנחנו מפקחים הרבה יותר טוב. אני אומר לכם שוועדת החוץ והביטחון עובדת הרבה יותר טוב היום. למדנו, הפקנו לקחים. אנחנו יודעים איזה שאלות לשאול ובמה להתמקד. אבל הייתי מצפה מראש הממשלה לעמוד פה ולהגיד: enough is enough – כי הוא כל כך אוהב לדבר באנגלית; להגיד לשרים שלו: תירגעו, יש מלחמה, זה לא הזמן להתנהל בשטויות; להגיד לשר המשפטים שלו, שהוא באובססיה לרסק את מערכת המשפט: זה לא הזמן, רד מזה, זה לא הזמן. לא טוב לך – אתה יכול ללכת, לא הזמן. לקרוא לכולם, להגיד שיש רק דבר אחד שמתעסקים איתו עכשיו: הניצחון המוחלט האמיתי, לא החארטה שהוא מוכר בכובעים – האמיתי, כזה שמחסל את החמאס ומחזיר את החטופים. ויש דרך לעשות את זה. הוא יודע שיש דרך לעשות את זה. אנחנו יודעים שיש דרך לעשות את זה, האמריקאים יודעים שיש דרך לעשות את זה. אבל זה לא מתאים לבייס. זה הדיפ פייק האמיתי – העובדה שהוא ראש ממשלת הבייס. זו האמת. כשאני עומד פה, אני אומר לכם את זה בדאגה גדולה. אין דבר שהייתי רוצה יותר מאחדות אמיתית בעם. אין דבר שכל אחד מהמפגינים הפטריוטים שעומדים בחוץ היה רוצה מאשר לקפל את הדגל ולחזור הביתה לראות את הילדים שלו. האנשים האלה עוזבים הכול מדאגה קיומית למדינת ישראל. יושבים פה, בבית הזה, אנשים שמצייצים נגדם, שמתריסים נגדם, שמסבירים שהם סכנה לדמוקרטיה – בלעדיהם לא היו חוזרים חטופים, בלי הלחץ של משפחות החטופים הם לא היו חוזרים; בלעדיהם לא הייתה נעצרת ההפיכה המשטרית ההזויה שקרתה פה. הם הכוח המשמעותי יחד איתנו, עבדנו לעצירה של הדבר הזה. הם גיבורים ישראלים, וצריך להתייחס אליהם ככה. המיעוט משני הצדדים שקורא קריאות קיצוניות, צריך להגיד לו מפה, גם הצד שלנו וגם הצד השני: אסור להגיע עוד פעם ל-7 באוקטובר – אסור, אסור. אסור להשתמש ברטוריקה של 6 באוקטובר. אסור להסית. אנחנו צריכים לפעול בהתאם לחוק. ברוך השם, נותנים לנו יותר מדי סיבות ויותר מדי דרכים לפעול בניגוד לחוק, ולסנדל את כל מה שהם עושים. אני רוצה לומר לכם, אני עוקב מקרוב. אני אסיים את הנאום שלי ואני יוצא החוצה אליהם. אני עוקב מקרוב אחרי האנשים שם. אלה אנשים הכי טובים שיש לנו. אני רוצה לומר לכם, חברי הקואליציה, לכו תדברו איתם. אתם לא רוצים שיראו שאתם מדברים איתם? אין בעיה, תזמינו אותם אליכם. אתם לא רוצים להזמין אותם אליכם? תגידו לי, אני אוציא אישור על השם שלי, תיפגשו איתם. תיפגשו איתם, תשמעו מה מדאיג אותם, מה מפחיד אותם. מה מפחיד את גילי מהרצליה, ומה מדאיג את דבי משדרות, ומה מטריד את רותם מיהוד. תשמעו אותם, זה הציבור הישראלי שאתם אמורים לייצג. אתם לא אמורים לייצג רק את הבייס הקטן שלכם, אותו אתם לא אמורים לייצג. אתם אמורים לייצג את כולם, כמו שהממשלה שלנו ידעה לייצג את כולם, כמו שהממשלה שלנו ידעה להוריד מחירים, כמו שהממשלה שלנו ידעה לעבוד ברווחה – יש קונצנזוס על מאיר כהן כשר רווחה – כמו שהממשלה שלנו ידעה לקום בבוקר ולעבוד למען מדינת ישראל. מדברים פה הרבה על ממלכתיות; מי שלא היה פה ועקב אחרי התקופה שמיקי לוי היה יו"ר הכנסת, לא ראה ממלכתיות מהי. אני אומר לכם, הוא היה יותר לטובת הצד השני, אמיתי – הוא שמר על שוויון מוחלט בבית הזה. תראו מה קרה מאז, תראו מה קורה פה. רומסים את הדמוקרטיה למצב שאנשים בצד שלנו כל כך מיואשים, שהם אומרים לנו: תעזבו את הפרלמנט, אין לכם מה לעשות פה, אין לכם מה להיות פה. הם כל כך מיואשים מהמקום הזה, ששואלים את עצמם למה הם שם, מה זה עוזר אם מפסידים כל פעם ברוב של 12 ו-13 ו-14. אז למה הם יושבים שם? למה הם עושים את זה גם לעצמם וגם לנו? אז אני רוצה לומר לאותם אנשים טובים באמת, שאני מאמין שבאמת רוצים טוב, כי אני מכיר את חלקם – היום קיבלנו הרבה מאוד הודעות מודאגות, ואני רוצה לענות לכם על זה: אנחנו פה, כי למרות שאנחנו מפסידים ברוב של 12 וברוב של 13, אנחנו מעכבים אותם. עובדתית עכשיו, כשאנחנו עושים את הפיליבסטר הזה, שהולך להיות 20 שעות, אנחנו מעכבים חוקים רעים שהם רוצים לקדם. בזכות העבודה הקשה של האופוזיציה הם לא הצליחו להעביר שום חוק. אז אני אומר לכם, אל תעצרו את זה. אל תבקשו שאנחנו נשאיר להם את הכנסת מול שער ריק, כי הם יעשו את זה, הם יחקקו פה הכול באקסטרים; ואז, כשנסמוך על זה שזה יגיע לבג"ץ ובג"ץ יבטל את זה, יהיה להם זמן לטפל גם בזה. אנחנו צריכים לעמוד על המשמר. אנחנו צריכים להיות בוועדת הכספים מבוקר עד ערב, לעשות משמרות בינינו, להחליף את כולם, שאנחנו נהיה רעננים, והם יבואו ולא יצליחו להעביר כלום. אנחנו צריכים להיות בוועדת החוקה מול שמחה רוטמן ולעצור את החקיקה ההזויה שלו. אנחנו צריכים להיות בכל מקום שאנחנו יכולים, מוסמכים, רשאים לפי חוק להיות בו, ולעצור את הדבר הזה – כי אני אומר לכם, אם אנחנו לא נהיה פה, לא יהיה פה אף אחד אחר. אין מבוגר אחראי בקואליציה הזאת. אין ראש ממשלה לכלל אזרחי ישראל. יש ראש ממשלת הבייס, והוא יעשה מה שהבייס שלו דורש ממנו, הוא יעשה מה שבן גביר דורש ממנו, אותו אחד שהוציא אותו ממיטת בית חולים חצי מעולף בשביל לשבת פה ולהצביע בהצבעה שטותית שהוא גם ככה לא היה צריך להצביע בה. אותו בן אדם בדיוק יחוקק את כל החוקים שיריב לוין חולם עליהם, כי בממשלה שלו הבינו דבר אחד: אם אתה יכול לסחוט ולאיים, אתה תקבל. תראו את נבחרת השרים המדהימה שיושבת בשולחן הזה – אין שר אחד שלא איים עליו פעם במשהו. וכל פעם שהם מאיימים עליו יותר – מקבלים יותר. שימו לב מה קרה: בן גביר התפטר יחד עם ארבעת המוסקטרים שלו; חיים כץ קיבל ארבעה תיקים לנהל – ארבעה תיקים. בזמן הזה שהוא ניהל ארבעה תיקים, משימה בלתי אפשרית לאף אחד – אף אחד במדינת ישראל לא ידע שזה מה שהוא עושה, אף אחד לא הרגיש שהורידו שרים משולחן הממשלה המנופח הזה, ובזמן הזה הוא הצליח להעביר הסכם לשוטרים, שבן גביר רק חלם עליו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הסכם שכר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הסכם שכר לשוטרים, שבן גביר חלם עליו. ואתה שואל: למה חיים כץ כן ובן גביר לא? למה אתה לא שומע את חיים כץ מתלונן על היועצת המשפטית לממשלה, מתבכיין כל היום על שתו לי, אכלו לי, לקחו לי? למה? כי הוא יודע לעבוד. זה משהו שאי-אפשר להגיד על שאר החברים בממשלה ההזויה הזאת. אני אומר לכם, אין צורך בתפקידים שלכם. אין צורך במשרדים שלכם. אין צורך בכספים שאתם גוזלים מאיתנו. תחזירו את הכסף הזה למילואימניקים, לזוגות הצעירים, לקשישים. תעבדו בלהחזיר את החטופים. תעבדו בלהחזיר את התושבים שנעקרו מהבתים שלהם במשמרת שלכם. בזה תעבדו, ואז אולי בעוד עשר, 20 ו-30 שנה, כשישאלו במדינת ישראל מי היה על הספינה של נתניהו, לא יגידו: בן גביר הצית את חדר המנועים בזמן ששלמה קרעי שרף את המפרשים. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, מקווה שלא הערתי אותך אחרי נאום חוצב להבות. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הודעה למזכירות הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הודעות שר האוצר על מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת ינון אזולאי, ולדימיר בליאק, חנוך דב מלביצקי, אחמד טיבי ויעקב אשר בנושא: אי-תשלום חובות רשויות מקומיות לקבלני ביצוע בפרויקטים ציבוריים; על מסקנות הוועדה לביטחון לאומי בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מירב בן ארי, גלעד קריב, מיכאל מרדכי ביטון, יצחק פינדרוס, עודד פורר, עופר כסיף וארז מלול בנושא: מערך כיבוי האש באזורי הלחימה בצפון; על מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת ולדימיר בליאק, ינון אזולאי ויצחק קרויזר בנושא: מענה לחובות אבודים של לקוחות מעזה בעקבות מלחמת חרבות ברזל; על מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת אליהו רביבו בנושא: מאבק בהון השחור בישראל לצורך הגדלת הכנסות המדינה. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4) << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 105), התשפ"ה–2025 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יאסר חוג'יראת, חבר הכנסת, בבקשה, 15 דקות. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום עלה לכאן ראש הממשלה בדיון 40 החתימות בנושא הפשיעה הגואה בחברה הערבית. הוא התייחס בקצרה לנושא. הוא הודה במהלך התשובה שלו כי הפשיעה בחברה הערבית היא בעיה גדולה מאוד, וגם אמר שהוא מאמין כדמוקרט שלכל אזרח יש את הזכות לקבל ביטחון. ואני שואל: אם הוא מאמין כדמוקרטי שלכל אזרח מגיע ביטחון – אני שואל: האם באמת לאזרחים הערבים יש את הביטחון האישי? כמי שמכיר את השטח, המציאות היא אחרת. מספר הנרצחים מתחילת השנה עומד על 58 נרצחים. רק אתמול נרצחו שני צעירים. בתקופה המקבילה אשתקד היו 43 קורבנות. זה מסמן שאנחנו מדברים על שנה, כנראה – נקווה שלא, אבל כנראה שתהיה שנה גרועה מאוד, ומספר הרציחות יעלה על השנתיים הקודמות. מתחילת כהונת הממשלה נרצחו 544 תושבים, אזרחים ערבים, במדינה. אנחנו מדברים כאן על מספרים גדולים. אנחנו מדברים על מלחמה בתוך החברה הערבית. ועדת השרים, שדיבר עליה ועומד בראשה ראש הממשלה ביבי נתניהו – אני חושב שהתכנסה אולי פעם אחת או פעמיים. זה לא מספיק להקים ועדת שרים. הוועדה צריכה לעבוד, לשבת ולקחת משכורות ולראות איך נלחמים בפשיעה והאלימות בתוך החברה הערבית. המשמר הלאומי שהוא דיבר עליו לא מטפל בפשיעה. מי שמטפל בפשיעה זה המשטרה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> גם אין שם גיוס, אין שם כלום. אין כלום. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ודיברו גם על מספר תחנות המשטרה. היום לא משנה כמה תחנות משטרה יש בתוך היישובים הערביים; השאלה היא כמה שוטרים יש בתוך אותן תחנות, כי מספר השוטרים שנמצאים בתחנות הוא מספר קטן שלא יכול לתת מענה למספר התושבים שנמצאים בתחנות. אני אתן דוגמה: באזור שלנו, באזור של שפרעם, התחנה מופקדת על כ-100,000 תושבים. בסך הכול יש שתי ניידות שאחראיות לאזור. מה יכולות לעשות שתי ניידות על שטח גדול ועל 100,000 תושבים? אז כאן טמונה הבעיה. צריך לא רק להקים תחנות, צריך לדאוג שיהיה כוח אדם שייתן מענה בזמן אמת לתושבים. נוסף לכל זה, התקציב שהתגאה ביבי נתניהו בהעברתו אתמול כלל קיצוצים בתקציבי החברה הערבית. תוכנית תקאדום קוצצה במעל 2 מיליארד שקל. הוא אמר שבכלל, החברה החרדית, מתוך התקציב של 650 מיליארד שקל שאושר אתמול, בסך הכול החברה החרדית מקבלת פחות מ-1%, והם מהווים כ-12% מהחברה. אני בעד לתת תקציבים לחברה הערבית, ואני שואל: כמה מתוך ה-650 מיליארד שקל האחוז התקציבי של החברה הערבית? לפי החישוב שלי, אולי מגיע אליי 1%, פלוס מינוס, כשאנחנו מדברים על 20% מהחברה הישראלית. אז מי שבאמת הביטחון של האזרח הערבי חשוב לו או מעניין אותו, לא היה מקצץ בתקציבים של החברה הערבית, תקציבים שחלקם גם אמורים לטפל בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית. גם תוכנית 549, שאושרה בממשלה הקודמת, תוכנית ייעודית לטיפול בפשיעה והאלימות בחברה הערבית – גם היא בוטלה, וקיצצו את כל התקציבים שהיו בתוך התוכנית הזאת. אם לראש הממשלה היה אכפת מסוגיית הפשיעה בחברה הערבית, הוא לא היה מחזיר שר כושל. השר בן גביר הוכיח – התוצאות מראות שהוא נכשל בתפקידו. שר כושל. ראש הממשלה חזר ומינה אותו עוד פעם לכהן כשר לביטחון לאומי, כאחראי לביטחון של כולם, לא רק של החברה הערבית, אבל הוא נכשל בלחימה נגד ארגוני הפשיעה בחברה הערבית. רק עכשיו מישהו הזכיר שחיים כץ, שקיבל ארבעה תיקים, הצליח לקדם דברים בתוך המשרד של הביטחון הלאומי הרבה יותר מאשר השר בן גביר, שהוא כבר היה כבר שנתיים בתוך המשרד הזה. זאת אומרת, הכול תלוי, הכול עניין של סדר עדיפויות. כששמים את הפשיעה והאלימות במקום עליון בסדר עדיפויות, אנחנו כן יכולים לראות תוצאות, וזה מה שהיה בממשלה הקודמת. לו הלחימה בפשיעה ואלימות הייתה כן מעניינת את ראש הממשלה, אז הוא היה שם את הפשיעה בראש סדר העדיפויות של הממשלה הנוכחית. הנתונים, כבוד ראש הממשלה, לא משקרים. אלה העובדות. אתה דיברת כאן, אבל לא הצגת את העובדות, ואני אומר, אתה לא דיברת אמת לגבי כל הנתונים. זו האמת הקשה שהייתה אמורה להדיר שינה מעיניך ומעיני כל השרים בממשלתך כדי להילחם בכל הנושא של פשיעה ואלימות. אנחנו כחברי כנסת נמשיך להיאבק ולהילחם, גם בכנסת וגם מחוץ לה, כדי להחזיר את הטיפול בפשיעה ובאלימות לראש סדר העדיפויות של הכנסת ושל הממשלה, כפי שעשתה רע"מ בממשלה הקודמת. ברשותך, כבוד היושב-ראש, אני רוצה לעבור לערבית, לדבר לחברה הערבית. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אבל תדבר יפה, טוב? אחרי זה פאדי יפרשן לי הכול, אם יש בעיה. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני מדבר רק יפה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ראש הממשלה דיבר היום בישיבת מליאת הכנסת בתגובה על עניין הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. ביבי נתניהו אכן מודה שהפשיעה והאלימות הן בעיה גדולה בתוך החברה הערבית, אבל הוא התייחס לעניין הזה דקות ספורות מכלל הנאום שלו. אם זה מעיד על משהו, זה מעיד על רמת התעניינותו של ראש הממשלה בעניין הפשיעה והאלימות ובטיפול בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית. יש פתגם ערבי שאומר: הוא עשה מהים אדמות חקלאיות; דיבר, אבל במציאות הפשיעה עולה ומספר הנרצחים עולה בחברה הערבית שלנו. מספר הנרצחים, מספר קורבנות הפשיעה והאלימות בשנה הזאת הוא 58. מאז תחילת הקדנציה של הממשלה הזאת נרצחו 544 איש בחברה הערבית שלנו, במהלך השנתיים האחרונות. אנחנו לא רואים שיש כאן טיפול שורש בפשיעה ובאלימות. במקום להילחם בפשיעה והאלימות, הממשלה מקצצת בתקציבים שמגיעים לחברה הערבית. מתוכנית 550 לצמצום פערים בחברה הערבית קוצצו יותר מ-2 מיליארד שקלים, וגם מהתקציבים האלה, התקציבים למלחמה בפשיעה ובאלימות – בוטלה תוכנית 549 ללחימה בפשיעה והאלימות. קיצוץ תקציבים מצד אחד, ומצד שני ראש הממשלה אומר שהוא כן רוצה להילחם בפשיעה ובאלימות. הוא הקים ועדת שרים כדי לדון בנושא הפשיעה והאלימות, אך הוועדה הזאת התכנסה אולי פעם אחת או פעמיים מאז הקמתה. אם זה מעיד על משהו, אז זה מעיד על רמת ההתעניינות של ראש הממשלה בנושא הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. כמובן הוא גם החזיר את השר הכושל בן גביר, שהוכיח בשנתיים שהוא שר כושל. הוא לא נלחם בפשיעה והאלימות, בן גביר, ולמרות זאת הוא החזיר אותו שוב להיות השר לביטחון הלאומי. וגם זה, אם זה מעיד על משהו, זה מעיד על רמת ההתעניינות של ראש הממשלה בלחימה בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית. לפני רגעים אחדים דיברו על חיים כץ, אשר החזיק במשרד הזה כשבן גביר התפטר. ההישגים שלו בתקופה הקצרה הזאת שווים להישגים של בן גביר בתקופה של שנתיים. אם זה מעיד על משהו, זה מעיד שכאשר עניין הפשיעה והאלימות בראש סדר העדיפויות של הממשלה או של המשרד לביטחון הלאומי, אכן יהיו תוצאות ללחימה בפשיעה ובאלימות. ולא מזן, לפני שנתיים, כשהייתה ממשלת השינוי וכששמו את הלחימה בפשיעה ובאלימות בראש סדר העדיפויות, אכן היו תוצאות נראות לעין, והתחלנו לראות פרי של התוכניות האלה ללחימה בפשיעה ובאלימות. מספר הנרצחים ירד בכ-15% במהלך התקופה ההיא. בתקופה הזאת אנחנו רואים עלייה משמעותית במספר הנרצחים, במספר הפשעים שמתרחשים בתוך החברה הערבית. כמובן, אם זה מעיד על משהו, זה מעיד על כך שהממשלה הזאת, ובראשה ביבי נתניהו, לא מייחסת חשיבות לפשיעה ולאלימות, והיא לא מעמידה את העניין בראש סדר העדיפויות של הממשלה לצורך הלחימה בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית. ולסיום, בעוד כמה ימים יצוין עיד אל-פיטר, ולקראתו אני פונה מכאן ומאחל חג שמח לכל האומה הערבית והמוסלמית, ולחברה הערבית שלנו בפרט, לקראת עיד אל-פיטר. אני אומר לכולם חג שמח. שנזכה לחגוג אותו שוב כאשר המלחמה כבר תסתיים ויש ביטחון ובטיחות. חג שמח.) לסיום אני רוצה לאחל חג שמח לכל החברה הערבית, האומה האסלאמית, כי בעוד כמה ימים יחול סוף הרמדאן, וזה חג אל-פיטר. נקווה שיהיה חג שמח לכולם, ונקווה שעם החג הזה ישתנו הדברים ויהיה משהו יותר טוב באזור שלנו, שתסתיים המלחמה, שיחזרו החטופים ושנצא לדרך חדשה, ואולי מתישהו יהיה שלום באזורנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת שוסטר, בבקשה, אדוני. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> כמה רשום לך, 25? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 25 רשום לי. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לנו 59 חטופים, 59 משפחות שיקיריהן לא חזרו. אין משימה קדושה יותר למדינת ישראל, לעם היהודי – מי שרוצה להרחיב את האנושות כולה – מאשר להחזיר אותם הביתה. יש לנו משימות רבות לצד המשימה שהינה בעליונות גבוהה, הגבוהה ביותר, ויש דיון ציבורי רציני, ויש לנו ממשלה שבפועל מכריעה שהשבת החטופים אינה עומדת בקדימות הראויה. כל החיים שלנו אנחנו יודעים לתעדף בין משימות ערכיות, חשובות; כשאנחנו מתמודדים בין טוב לרע זה לא מסובך – כולנו רוצים להיות בצד הטוב, רוצים לעשות מעשים ראויים. אנחנו נמצאים או נתקלים בהתמודדות אתית, מוסרית, פרקטית לפעמים, כאשר אנחנו צריכים לתעדף בין משימות חשובות, ראויות – במקרה הזה קדושות – שנוגעות לליבת משמעות החיים שלנו. מי יותר מאשר ראש הממשלה הנוכחי לפני עשרה חודשים הביא לקבינט ניהול המלחמה הצעה להשבת כל החטופים במשך כמה שבועות, מספר חודשים מצומצם – שאפשר היה לצמצם אותם – תמורת המחיר שידוע לנו זה למעלה משנה, והמחיר הוא הפסקת אש ממושכת, הסגת הכוחות שלנו מעיקר השטח של רצועת עזה והחזרת אסירים טרוריסטים, חלקם כשידיהם מגואלות בדם של רבים. זה המחיר שאנחנו שילמנו, ואני מקווה שאנחנו עוד נשלם. אני אומר "מקווה שעוד נשלם", משום שאנחנו נקבל בתמורה אחיות ואחים, חיים ומתים, שנמקים זה 18 חודשים, בגלל שאנחנו כולנו – כל אחד בחלקו שגה, נכשל, חטא, והם שם. המשימה שלנו היא להשיב אותם. יש לכך מחיר. אומרים לנו, ובצדק, שחלק מהמחיר הוא לא רק מה שמניתי, אלא גם העובדה שאנחנו מכניסים את כולנו לסיכון פוטנציאלי של שחרור מרושעים. אז ראשית, יש די מרושעים, ואחד המחירים של מלחמה ארוכה כל כך, נוקשה כל כך, כמו שראוי שאנחנו מנהלים, היא שאנחנו בין השאר גם מייצרים רגשות כאלו שמייצרים כל הזמן עוד טרוריסטים, עוד רוע, עוד אי-הכרה בזכות קיומנו כאן, ועם זה אנחנו נתמודד. אותם מאות או אלפים בודדים של טרוריסטים – לא רוצה להגיד לא יעלו ולא יורידו, אבל הם נבלעים ברעש הגדול. אבל בשביל היושר האינטלקטואלי אני מקבל את האמירה שאנחנו מסכנים את עצמנו, לוקחים על עצמנו סיכון, כפי שלוקחים על עצמנו סיכון בעצירת הלוחמה, כפי שלוקחים סיכון בשיפור עמדות לאחור, כמו שפעם נהגנו לומר בחיוך. אלו מחירים שאנחנו מוכנים לקחת על עצמנו. במקרה יש לי את האפשרות לומר את זה גם בתור מי שבאופן אישי הוא, משפחתו, חבריו, שכניו ושותפיו מסתכנים יחד עימו, יחד עם כל מדינת ישראל, אבל זה נכון בלי קשר. אני רוצה לחדד שוב, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, את ההבדל דווקא בהיבט המוסרי. ההבדל הגדול בין אותם 59 חטופים וחטופות לבין האיום הפוטנציאלי הוא כמובן גם בכך שמדובר באיום קונקרטי מיידי לאותם ישראלים וישראליות ששבויים בידי המרושעים, אבל ההבדל העקרוני הוא בכך שאנחנו מדברים על 59 אנשים שאנחנו יודעים מי הם, עם שמות, פנים, קונקרטיים, שאנחנו למעשה חרוצים את גורלם. כאשר אנחנו יוצאים למלחמה יוצאים הגייסות, מאות אלפים מסתכנים, מיליונים מסתכנים באופן עקיף מירי כזה או אחר של האויב. אבל האיום כמו אותו איום פוטנציאלי, שאכן קיים אם אנחנו משחררים את המרושעים – האיום הפוטנציאלי הזה מתחלק על פני 10 מיליון אזרחים בני הדתות, השפות, האמונות, הנטיות השונות במדינת ישראל – מתחלק על כולנו. יש כאן, הייתי, אומר סולידריות דה פקטו בכך שאנחנו לוקחים על עצמנו סיכונים שונים שמניתי אותם. הם מתפזרים על כולנו. אין אחד שיודע – אם אני טיפה מרחיק עדות – שכשהוא יוצא לכביש ביום מסוים, הוא חס וחלילה לא יחזור למשפחתו כי הוא ייפגע בכביש. אבל אנחנו כן יודעים, לצערנו העמוק, שמספר אנשים ייפגעו לפעמים, יקפחו את נפשם, ודאי ייפגעו וייפצעו, ובכל זאת אנחנו יוצאים, כי הסיכון הזה מתחלק. זהו ההבדל העצום, הגדול, בשעה שאנחנו יודעים ששנה וחצי נמצאים אחיות ואחים, שכנים ושכנות, בשבי, וחייהם בסכנה. אני יודע שמקבלי ההחלטות כולם, בדרג המקצועי ובדרג הפוליטי, יודעים את זה, ואני גם יודע שכולם, עד האחרון שבהם, רוצים לראות אותם בבית בחזרה, כולם, כמה שיותר מהר. השאלה הנשאלת היא מה המחיר שאנחנו מוכנים לקחת על עצמנו. אני אומר למקבלי ההחלטות: הרוב העצום של העם יהיה איתכם בהחלטה לשלם את המחירים. כפי שאומרים, וחוזרים ואומרים לנו – אנחנו עצמנו וידידים – אם השלום יבוא ויפציע מרצועת עזה, נקבל אותו באהבה. אבל ככל שאנחנו מבינים שזה לא יהיה, יהיו לנו את ההזדמנויות שלנו. כדי שלא יהיה ספק, ברצועת עזה לא נסכים, לא נוכל לקבל – וזה אולי השינוי העמוק שעבר, בוודאי שאני יכול לומר עליי, ועל מיליוני אזרחים ישראלים. אנחנו לא יכולים לקבל את ההנחה שאנחנו נחיה ליד הר הגעש – אם תרצו, המפלצת שבעזה. בצורה כזאת או בצורה אחרת, באמצעים דיפלומטיים וכלכליים וצבאיים, שלטון הרודנות הצבאית, הדיקטטורה הנפשעת בעזה, שכמובן לא מכירה בזכות קיומנו ובביטחון שמגיע לנו, אבל גם מתעמרת באזרחיהם – השלטון הזה ייפסק. השלטון הזה ייפסק בעזרת הכוח שלנו – אם תרצו, הכידונים הישראלים – אבל בשותפות האזרחית של גורמים ערבים מתונים, פלסטינים, דוברי אנגלית ושפות אחרות. אנחנו מוכרחים למצוא את הדרך לסיים, לסגור מערכות, כדי לנוח, כדי להשיב את האחים והאחיות, כדי להתארגן גם ברמת הקונסנזוס והמטרייה הבין-לאומית, כדי שנצליח לייצר בעזה סביבה נקייה מאיומים כלפינו. ורק אז, רק אז, כאשר עזה תהיה נקייה מאיומים, אפשר יהיה לעסוק בשיקומים שהם מעבר למתן מזון ותרופות חיוניות. אני רוצה לגעת בסוגיה שעומדת על הפרק, ואני אכליל אותה. מדובר בצעד שהוא חלק ממהלך כולל של שינוי שהוצג לנו כאן בבית הזה לפני 27-26 חודשים. היה ניסיון, טקטיקה אחת, להעביר בבת אחת, בכפות גדושות, את השינויים. המהלך הזה נעצר הן בפעילות הפרלמנטרית הן בציבורית, המשפטית, וכמובן המלחמה הגדולה. לצערי, תוך כדי המלחמה הגדולה, שבה אנחנו מצווים לייצר הסכמות, לייצר סולידריות, חוסן, אמון הדדי, רגשות קרבה, אנחנו עדים לכך שהמהלכים – הייתי אומר בכפיות קטנות, לא בכפות גדושות, אבל בהחלט באופן אינטנסיבי – מוגשים אלינו בחסות הרוב הקיים בפרלמנט. יש שני סוגים, שתי שכבות של קושי גדול בהצעות שמובאות, כגון ההצעה שעומדת היום ונצביע עליה כנראה מחר: ראשית, מדובר בצעד שהוא רע עניינית, שהוא לא טוב עניינית. הצעד הזה לא מתאים, לא נכון, הייתי אומר משתי סיבות עיקריות: הסיבה העיקרית האחת היא שאנחנו נותנים לעצמנו, הן לפוליטיקאים בקואליציה והן לפוליטיקאים באופוזיציה, את זכות הבחירה, ולא שמים דגש על הצד המקצועי. כתוצאה מכך אנחנו נבחר שופטים, בדרגים השונים, שהם בראש ובראשונה יהיו נאמנים על אותם פוליטיקאים – אגב, גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה – כך שעקרון הגברת הגיוון שעמד לנגד עיניהם של מגישי הרפורמה, הצעות הרפורמה – או ההפיכה המשטרית, כפי שאנחנו קראנו לכך בתשעת החודשים שלפני המלחמה – לא יבואו לידי ביטוי. כמובן שהפוליטיקאים יוכלו לבחור אנשים שהם גם אנשי מקצוע וגם מגוונים או מגווני זהויות, אבל זה לא השינוי העיקרי. השינוי העיקרי הוא בכך שהם נאמנים לנו, לפוליטיקאים. לצד זה אני בהחלט מכיר בצורך שלנו לבצע שינויים גם במערכת המשפטית, אבל השינוי הזה הוא שינוי שאני לא שש אליו. חשוב לומר שכשמגיעים לשיח משותף, רחב, אנחנו נמצאים בסיטואציה שבה אנחנו מקבלים החלטות על רכיב מסוים. מסתכלים בקשית על עולם שלם, עולם משפטי חוקתי שהוא רחב מאוד. באמת רחב מני ים. אנחנו עושים שני דברים במהלך הזה: אנחנו לא מסתכלים על התמונה הכללית ואנחנו לא מחפשים הסכמות רחבות. שתי נקודות חשובות בעיניי, קריטיות אפילו, בוודאי בתקופה שבה המתח הפנימי שלנו הוא עצום ורב. הרי זה זמן לניחומים, להתקרבות, להסרת נושאים שהם שנויים במחלוקת. אבל אם נגזר לעסוק – אם יש זמן בכלל, בזמן שצריך לעסוק במלחמות ובהחזרת חטופים ובעיצוב כלכלה ובשירות הוגן, אבל נניח שאנחנו רוצים לעסוק גם בתחום החשוב הזה, המאוד-חשוב, המשפט והגברת האמון של הציבור במערכת המשפטית ואיזון נכון בין הרשויות, אז אנחנו צריכים לעשות שני דברים: האחד, לראות את התמונה הכוללת, ככל האפשר באופטימיזציה בין רוחב היריעה לבין הצורך להתקדם – בכול אופן, אי-אפשר את הכול בבת אחד, אבל לראות תמונה כוללת; המהלך השני, או הווקטור השני, הוא היכולת שלנו להגיע להסכמות רחבות. אני חוזר ואומר לכם שמהניסיון האישי שלי בקהילות שאני מכיר מאוד מקרוב – בדור האחרון ביצענו שינויים עמוקים ביותר. במונחים של מדינת ישראל מדובר בשינויי תשתית חוקתיים באופן החיים ביישובים השיתופיים, הקואופרטיביים, מהתנהלות מאוד מאוד שיתופית, עם רכיבים מאוד מאוד שוויוניים, אנחנו הולכים לכיוונים של הפרטה או ליברליים יותר. עושים את זה כי כך אנחנו סברנו שנכון. התהליכים שאנחנו עברנו דומים מאוד לתהליכים שעוברים על מדינת ישראל: בתחילה קבוצת מיעוט, ולאחר מכן קבוצה יותר רחבה שרוצה לבצע שינויים באורחות החיים שלנו, בתשתית החוקתית של ההסדרים בינינו, אבל ההסדרים הללו, התקנון שמחייב את השינויים הללו, מחייב רוב עצום של 75% ממספר החברים, או לפחות מספר גדול ורב של שני שלישים ממספר החברים. האמירה הזאת היא אמירה קריטית. אני זוכר שכאשר לפני 30, 40 שנה התחלנו תהליכים של שינוי, שאלו אותי החברים: מה נעשה? כיצד נכון להתקדם? הייתי אז מזכיר הקיבוץ, ואמרתי להם: אנחנו נלך הכי רחוק – תראו כמה זה דומה למציאות שלנו – נלך הכי רחוק בכיוונים שנראים לנו נכונים, ובלבד שנעשה את זה בקונסנזוס, תוך תפיסה רחבה מאוזנת. וכך אכן עשינו. זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לעשות גם בקרב הממלכה שלנו. עשרת המיליונים שלנו זכאים בזמן קרב, בזמן כל כך סבוך, להתנהלות שגם רואה את התמונה כולה, לא רק פרט מסוים, חשוב ככל שיהיה, וגם להגיע לכך או לחלופה בהסכמה. למה חשוב לראות את התמונה הכוללת? חשוב לראות את התמונה הכוללת לא רק כדי להגיע להסכמה או לקבל החלטה רציונלית, אלא גם כדי להגיע לפשרות רחבות. יש היגיון לאפשר לכל צד ויתור בתחום מסוים, לא רק ברכיבי חוק מסוים, אלא נגיד שהוא מוכן לוותר בחוק אחד מסוים או ברכיב מסוים בפרק אחד של השינויים הגדולים, ובמקום אחר הוא יראה רווח יותר גדול. זה עניין שברור לנו ביחסים הבין-אישיים, ביחסים עסקיים, בקהילה, במשפחה. את זה אנחנו מבינים. הרבה יותר קל לוותר אחד לשני כאשר אנחנו רואים תמונה כוללת שיש בה איזון. וכאשר אנחנו ניגשים לתחום החקיקה ותחום המשפט וגוזרים פלח אחר פלח בלי להגיע לאותן הסכמות רחבות, זה בהכרח יוצר תחושה קשה יותר כמובן בקרב מי שעמדתו לא נשמעת. אל יקל הנושא בעיניכם, מדובר פה בציבור של מיליוני אנשים, שמאות אלפים ממנו משרתים בצבא, מיליונים מהם עובדים ותורמים את זמנם. למעשה, חמישית או רבע מזמן העבודה שלהם, מהתפוקות שלהם בעבודה, הולך למען אנשים אחרים בחברה, וטוב שכך. אני בוודאי שייך למי שחושב שראוי שמי שיש לו נכסים יותר גדולים ישתתף בהחזקה, בסיוע, ברווחתם של האנשים שאין להם, ובהחלט אפשר לציין שאם מסתכלים על ההיבטים הפוליטיים – אם אני מתבונן על מי מצביע עבורי או עבורנו, אז בוודאי שאנחנו בדרך כלל, בממוצע, הייתי אומר, עובדים ובדין משלמים עבור מי שלא – אני אומר זה בהכללה – מי שלא מצביע עבורנו. זה לא אומר כמובן שאין אנשים שמצביעים למפלגות אחרות שעושים לילות כימים ועובדים ותורמים מזמנם ומכספם, במשתמע, באמצעות המדינה. במציאות הזו, שבה אנשים מרגישים – אנשים רבים מאוד, בעיקר אנשים צעירים, גם ההורים והסבים שלהם – מרגישים שהעומס הולך וגדל; העומס בזמן, העומס האידיאולוגי, התחושה שציפור הנפש הולכת ונחנקת בכלובים בתחומים שונים – הייתי אומר שהיא המחיר הגדול שאנחנו לא מזהים אותו. זה לא בטווחים של חודשים ואולי לא של שנים בודדות, אבל מחיר התחושה שהבית המשותף שלנו הולך ונהיה מנוכר עבור ציבורים רחבים הוא מחיר נפשי, כלכלי, לאומי ביטחוני, שאני מציע לא לשלם אותו בהתנדבות על מהלכים שההשפעה המיידית שלהם היא לא כזאת גבוהה. אני אומר את זה גם למי שמצביע בעד החוק הלא-מוצלח שמגיע אלינו וגם למי שיצביע נגדו. אם תקום, כך אני מקווה, תקום ממשלה חדשה, ממשלה אחרת, אני מקווה שהיא תשנה את החוק הזה ככל שהוא יעבור, שהוא בוודאי יהיה חרוז בתוך רקמה רחבה יותר כך שהיא תהיה הרכיב הזה של הוועדה לבחירת שופטים שתהיה מאוזנת. אני רוצה לחדד ולומר, אנחנו נמצאים בסיטואציה שבה אותו ציבור שמשרת יחד עם ציבורים אחרים שחושבים אחרת, אבל ציבור רחב מאוד, שאי-אפשר לגרש אותו בקש ולומר לו: תתרגל – הציבוריים הללו מזהים שלא בתקציב המדינה ולא בכוונת המחוקק והמושל והרשות המבצעת לבצע את השינויים המתאימים הנכונים, שהיו נכונים לפני המלחמה, ועכשיו נכונים לא פחות בכל מה שקשור בשירות ההוגן. אני משוכנע שמה שאנחנו צריכים לעשות הוא בדיוק ההפך: אנחנו צריכים לייצר מציאות של תחושת הוגנות, תחושת שוויון יותר גבוהה. לא רק לקדם, לעודד, את משרתי המילואים ובני משפחותיהם, אלא גם לצרף אליהם גורמים נוספים. אני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש, כשאני חוזר הביתה אני יושב בין השאר מדי פעם בש"ג, ומפעם לפעם נכנס הסיור, ובסיור כבר זה כמה חודשים אנשים עם קסדות, ומה אני רואה מתחת לקסדות? פאות. הפאות הללו הן של לוחמים נועזים, מובחרים, מנצח יהודה, ששומרים עלינו בגבול ומעבר לגבול בפרימטר. אנשים נהדרים. אני זוכר אירוע בתקופה הראשונה שמאוד מאוד ריגש אותי: נכנסנו בערב שבת, אני רואה תרגיל עם כיתת הכוננות, ואני רואה את החברים החרדים הללו, וזה ברור שהם נכנסים לשבת, זה ברור שהם נכנסים לשבת. החברים האלה היום עושים את מלאכתם באמונה שלמה, והם יגיעו עם הסיור. מי שלא בסיור ייתכן שמגיע ברגל, מטייל בסביבה, אבל מי שמגיע יגיע וישב ולא ישתה מים מתוך הקולר, כן? כי הוא פועל בשבת, והוא יבצע את משימתו. זאת דוגמה, כן? יש ג'ירפה כזאת, יש חיה כזאת. את זה אנחנו צריכים להרחיב – את התחושה הזו של האחדות. להפסיק עם הנוהל הקיים של ביזוי שומרי החותם – ביחד ננצח, ובלבד שלכן נחוש ביחד. בטווחים ארוכים, אם לא נהיה ביחד, אם לא נחוש תחושת הוגנות משותפת, סולידריות, אנחנו נוכל טקטית לנצח קרב ועוד קרב, אבל בקרב ההיסטורי שלנו, חס וחלילה, אנחנו עלולים שלא להצליח. אני מקווה שנשנה כיוון. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה, אדוני, אני מסכים איתך בהחלט לגבי חיילי נצח יהודה, ולכן היה כל כך כואב ולא מתאים כאשר חברת כנסת מהבית הזה עלתה וקראה להם "הבעיה של צה"ל". ככה היא אמרה – זו הבעיה הגדולה של צה"ל, חיילי נצח יהודה. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> במשפט אחד קטן, אנחנו צריכים להכיר – מי שרוצה לראות שותפות צריך לאפשר תנאים סבירים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בוודאי במקצועות הלוחמים ותומכי הלחימה והאחרים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חטיבת החשמונאים היא בדיוק כזאת. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> למשל. למשל. תודה << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שאין לנו זכות לעמוד מנגד. למרבה הצער, הממשלה הזאת החזירה אותנו ל-6 באוקטובר ומבקשת לעלות עם 9-D על בית המשפט; מבקשת להפוך את הוועדה לבחירת שופטים לוועדה פוליטית, לוועדה שתהיה מורכבת מנאמני שלטון שיבחרו נאמני שלטון. לא רק שראש ממשלה מבקש ליצור סביבו סביבה נקייה משומרי סף ומשאיר לצידו רק את ה"נאמנים" לו, כעת הם רוצים לחוקק חוק להחלשת בית המשפט העליון. זה לא שינוי טכני, וזה לא תיקון סמנטי, וזה לא איזון בין רשויות. למרבה הצער מדובר בניסיון בוטה וברוטלי לפגוע במערכת המשפט של מדינת ישראל ולהכפיף אותה לרצונו של הרוב הקואליציוני. והרי כל המנגנון האזרחי עובד אחרת, ככל שמדובר במדינה דמוקרטית. זו פוליטיזציה של בית משפט עליון. זו לא רפורמה, זו הפיכה משטרית. זו פגיעה המושתתת על פגיעה בערכים דמוקרטיים ופלורליסטיים במדינה דמוקרטית. והניסיון הזה, לצערי, לא בא בחלל ריק – ניסיון שלמרבה הצער יהפוך או-טו-טו להיות חוק. זה מגיע אחרי חודשים ארוכים של שחיקה מתמשכת באמון הציבור, של מהלכי פיטורים בוטים של שומרי סף, ואחרי מגמה עקבית - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> איזה שומר סף פוטר? << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מהלכים, דיברתי על מהלכים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> איזה שומר סף פוטר? << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מהלכים לפיטורי שומרי סף זה היועצת המשפטית לממשלה, מהלכים לפיטורי שומר סף זה פיטור של רונן בר ראש השב"כ. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אוי ואבוי, חברת הכנסת ניר, השב"כ הוא שומר סף במדינת ישראל? << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> השב"כ הוא שומר סף. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא לא, גברתי, ממש לא. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> השב"כ הוא גוף ארגוני. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בטורקיה אולי ארגונים חשאיים וצבאיים הם שומרי סף. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה בא אחרי - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שומר סף, השב"כ במדינת ישראל? זה, תאמיני לי, רחוק, וטוב שכך. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> שומר סף הוא גוף ביטחוני, ויש לו מטרה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוא כפוף במאה אחוז לממשלה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ותבדוק את החוק, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני בדקתי את החוק, והוא כפוף לממשלה במאה אחוז. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הוא לא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוא כפוף לממשלה במאה אחוז, גברתי. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הנאמנות של השב"כ צריכה להיות למדינה ולא לממשלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> טוב מאוד. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> קודם כול המדינה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> טוב מאוד שלא את קובעת את החוקים. השם ישמור. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> וזה בא אחרי - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> השם ישמור. את שומעת מה את אומרת פה? << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה בא אחרי מגמה עקבית - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> גוף חמוש שנאמן לאיזה מוסד אמורפי שנקרא מדינה. אוי ואבוי. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מדינה זה לא - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אוי ואבוי. יש חוק שקובע שהוא כפוף לממשלה, והחוק הזה מסמיך את ראש הממשלה להיות השלוח של הממשלה כלפיו. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז אדוני, אני אשמח לעשות איתך קריאה מודרכת של חוק השב"כ, שנחקק לדעתי בראשית שנות האלפיים. אפשר לעשות על זה קריאה מודרכת, ותראה את הסעיפים שקשורים לראש השב"כ בכל הנושא של שמירה על הדמוקרטיה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מני מזוז אמר בעצמו שאפשר לפטר אותו בטלפון. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה בא אחרי שמירה על הדמוקרטיה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה זה שמירה על הדמוקרטיה? הדמוקרטיה נקבעת על פי העם בקלפי, לא על פי כל מיני ערכים מומצאים שאתם ממציאים. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הדמוקרטיה זה לא רק שלטון הרוב. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה לעשות שאתם יודעים שאתם לא מנצחים בקלפי, לא תנצחו בקלפי שנים - - << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הדמוקרטיה זה לא רק שלטון הרוב, זה איזונים ובלמים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> - - ולכן אתם מנסים לבסס את שלטון המיעוט שלכם דרך כל מיני פקידים שיהיו כפופים לערכים אמורפיים ולא לחוק כפי שהוא כתוב. זו בדיוק הבעיה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> וכשאתם מדברים על שומר סף ראש שב"כ? << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני, אתה יודע מה הבעיה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ראש שב"כ שומר סף? השם ישמור. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתה יודע מה הבעיה? הבעיה היא שאתם עוסקים באופן עקבי במהלכים של פגיעה בממלכה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסדר. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אנחנו לא שלטון מלוכני. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אנחנו שומרים על הממלכה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אנחנו לא שלטון מלוכני. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מי שפוגע בממלכה זה אתם - - << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אנחנו לא מחפשים נאמנים למלך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> - - כשאתם תומכים בסרבנים - - << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אנחנו לא מחפשים שהרמטכ"ל יהיה נאמן למלך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> - - כאשר אתם מבעירים מדורות; כאשר אתם מכשירים פגיעה בנבחרי ציבור - - << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אנחנו לא מצפים שראש השב"כ - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> - - כאשר אתם קוראים פה לראש הממשלה בוגד ואף אחד לא פוצה פה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - יהיה נאמן למלך. אנחנו מצפים שראש השב"כ יהיה נאמן לממלכה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> על זה אתם מדברים. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה מה שאנחנו מצפים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ראש השב"כ צריך למלא הוראות של הממשלה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אנחנו לא בשלטון מלוכני, ואתה יודע מה - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> את ההוראות של הממשלה הוא צריך למלא. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> דמוקרטיה במדינת ישראל, אדוני, דמוקרטיה במדינת ישראל שהיא מדינה יהודית ודמוקרטית, זה לא דמוקרטיה חלולה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שומר סף. מה זו דמוקרטיה חלולה, כל הערכים המומצאים האלה? << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זו דמוקרטיה מהותית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מהותית? בסדר. ההוא שאמר דמוקרטיה מהותית - - << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ועצם העובדה, עצם העובדה, אדוני - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> - - איים במלחמת אזרחים, רק בשבוע שעבר. זו הדמוקרטיה המהותית שלכם. אבל בסדר, אני משאיר אותה בחוץ. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> עצם העובדה, אדוני, ששב"כ, צה"ל, משטרה, היועצת המשפטית לממשלה - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אין בעיה עם המשטרה ואין בעיה עם צה"ל, עשו את ההתאמות בצה"ל. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - כולם נמצאים אצלכם על הכוונת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> היחיד שתופס את קרנות המזבח זה ראש השב"כ הזה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אנחנו כל דקה שומעים שכל מי שלא נאמן למלך או מעז להשמיע עמדה מקצועית, הוא מושמץ, הוא מודר, קובעים עליו כבר תיאוריות דיפ-סטייט, הוא כבר בהליכי פיטורים, אנחנו כבר רואים את זה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שב"כ הוא שומר סף. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תגיד לי, אתה חושב שאזרחי ישראל הם מטומטמים? איפה נשמע דבר כזה - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בשביל זה אתם מפסידים בבחירות פעם אחר פעם, כי הם לא מטומטמים. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - שבמדינת ישראל – איפה נשמע, אדוני, איפה נשמע דבר כזה שבמדינת ישראל קיימת הכרזה מצד שרים בכירים, שמענו את השר קרעי, מזל שהוא גם כתב את זה בציוץ, שלא תוכלו גם את זה להכחיש, שהוא לא יכבד את פסיקת בג"ץ, שמצהיר בגלוי שהוא לא יישמע להכרעת בית המשפט העליון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בג"ץ הוא לא החוק, בג"ץ כפוף לחוק, כמו כל אזרח אחר. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אה, כולם כפופים לממשלה, גם בג"ץ כפוף לממשלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כמו כל אזרח אחר הוא כפוף לחוק. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון, אדוני היושב-ראש, חשבתי שתגיד את זה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, הוא כפוף לחוק. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כי יש ממשלה נבחרת וכולם כפופים, גם הבג"ץ. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, בית המשפט לא, אבל כאשר בית המשפט פוסק בניגוד להוראות החוק, זו פסיקה לא ראויה שלא צריך לציית לה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז אתם, אדוני, מובילים אותנו לאנרכיה, ואתם יודעים מה? זה ששרים בכירים אומרים דבר כזה, אתה יודע מה, אדוני? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> גם אני אומר את זה, אני לא שר בכיר. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> שלא לציית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני אומר שיש בית משפט עליון, ואם הוא פוסק - - << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז אתם מובילים אותנו - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> - - בניגוד לחוק, הוא חורג מסמכותו - - << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתם מובילים אותנו לאנרכיה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> - - וזאת הוראה שלא צריך לציית לה. בית המשפט העליון הוא לא החוק, בית המשפט העליון צריך לפסוק בהתאם לחוק. זה בדיוק ההבדל בינינו. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בית המשפט העליון כפוף לחוק כמו שאתם כפופים לחוק. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון, וכשהוא מתנער מהמחויבות שלו - - << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> וכולנו כפופים למרותו של החוק. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> - - לשלטון החוק, לא צריך לציית לו. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מי שלא מוכן להקשיב לפסיקת בג"ץ, מוביל אותנו בדרך למשבר חוקתי. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא יכול להגיד את זה ממקום יושבך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> משבר חוקתי כבר פה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ואני רוצה להגיד לכם נקודה – אני רוצה להגיד לכם במעבר בין דמוקרטיה לדיקטטורה, זו בדיוק נקודת ההצתה הזו - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן, דיקטטורה גדולה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - של אי-הקשבה לפסיקת בג"ץ. אני מחכה, אתם יודעים, מחכה ל-8 באפריל, לראות אם מובילים אותנו לאנרכיה, כי זה לאן שהממשלה הזו מובילה אותנו, באמצעות חוקי-יסוד כמו החוק הזה שרוצים לחוקק הלילה; באמצעות חוק שברור לחלוטין שהוא חלק מסדרת חוקים של שינוי הוועדה למינוי שופטים; באמצעות חוקים אישיים שמדברים על חסינות לחברי כנסת – לשים חברי כנסת מעל החוק. אנחנו הופכים להיות דמוקרטיה פורמלית בלבד, וזה בדרך לדיקטטורה. אז אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, הציבור לא טיפש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני מסכים שהציבור לא טיפש. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הציבור רואה אתכם ורואה לכם, והוא שומע את ההצהרות. הממשלה, מה שאתם עושים היום, הלילה – חזרתם לסורכם. אתם מעמיקים את השסע בעם, את הקרע בעם. אתם מעמיקים את כל השסעים האפשריים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא אנחנו קוראים למלחמת אזרחים. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ואתם מייצרים – ואתם, אתם, אתם גורמים לציבור הפטריוטי, אתם גורים לציבור הפטריוטי שיוצא החוצה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה זה ציבור פטריוטי? אלה שקוראים למלחמת אזרחים זה פטריוטי? << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> שינוי - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אלה שמסרבים זה פטריוטי? << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אלה שמוחים בצורה לגיטימית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אלה ששורפים צמיגים זה פטריוטים? << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אלה שמוחים במדינה דמוקרטית בצורה לגיטימית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אלה שחוסמים פה ומרביצים לשוטרים – אלה שונאי ישראל ועוכרי ישראל. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מי שמוחה בצורה לגיטימית - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שונאי ישראל ועוכרי ישראל אלה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני, אתה תיאלץ להוסיף לי חמש דקות, אבל בסדר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני אוסיף לך כמה שאת רוצה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אתה נואם ממקום מושבך. תנאם. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מי שמוחה בצורה דמוקרטית ולגיטימית, זאת מחאה לגיטימית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני שמעתי שהשב"כ שומר סף, אז אני לא יכולתי להמשיך לשתוק. שינו לנו את שיטת הממשל ולא שמנו לב, פתאום השב"כ שומר סף. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> ממקום מושבך אתה לא יכול, כסגן יושב-ראש כנסת, אתה לא יכול לומר לא לכבד את פסיקות בג"ץ. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> היועצת המשפטית היא שומרת סף בעיניך, אדוני היושב-ראש? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מעמדה לא מוגדר בחוק. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אתה בתפקיד ממלכתי, אתה לא יכול ממקום מושבך להגיד שאפשר לא לכבד את פסיקות בג"ץ. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כאשר בג"ץ פוסק בניגוד לחוק. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אבל מי מחליט שהוא פוסק בניגוד לחוק? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זו השאלה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> ולכן אתה לא יכול ממקום מושבך. אתה יכול מהכיסא שם, אתה לא יכול ממקומך הזה, זה כאילו מגרד לי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסדר, מגרד גם לי, הרבה דברים. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> שינוי ההרכב שבו הרוב הפוליטי שולט במינויים של שופטים – זה לא דמוקרטיה, זה פוליטיזציה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, כל הדמוקרטיות בעולם עובדות ככה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זאת פוליטיזציה של מערכת המשפט. זה לנסות להגביר את הכוח והשליטה. זה שלושת הכפי"ם – כוח, כסף וכבוד. ואתם לא רוצים איזון, אתם רוצים שליטה, זה ברור לכולם. בגלל זה יוצאים אנשים פטריוטים למחות בצורה לגיטימית. ואני לא מדברת על אנשים שלא מוחים בצורה לגיטימית, אני מדברת על מחאה לגיטימית. זה עדיין מותר במדינה דמוקרטית. אז אני אומרת שקודם כול ההשתלטות הבוטה שלכם על מערכת המשפט, יחד עם חוק ההשתמטות, מהווים עדות חותכת לזה שאנחנו נמצאים במצב חירום. אנחנו נמצאים במצב חירום, כי יש כאן ממשלה שפוגעת בקונסנזוס הישראלי – הקונסנזוס שאומר דבר כזה: נתגייס, נשרת, נשלם מיסים, נאהב את הארץ הזאת. זה אני, אני מחשיבה את עצמי בקונסנזוס. אני חושבת שהזעתי בשביל זה עשרות שנים. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> מטריף את החיים. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הזעתי בשביל להיות בקונסנזוס ובמיינסטרים המון שנים. נילחם על הארץ הזאת בכל מחיר. גם אם נתווכח בינינו, בסוף נהיה עם אחד ונשמור על דמוקרטיה ועל מדינה יהודית דמוקרטית. והיום, לצערי, המנהיגות כושלת, המנהיגות מנותקת, יוצרת פיצול של העם שכואב לנו מאוד. לי כואב מאוד לראות את הפיצול הזה של העם; לי כואב מאוד שהממשלה חוצה את כל הקווים האדומים; לא כואב מאוד שהממשלה חוצה את הקווים המוסריים. עם ישראל לא רוצה לחיות במדינה שבה מינוי שופט עליון ייעשה לא לפי כישוריו אלא לפי מידת הנאמנות שלו לממשלה, אדוני היושב-ראש. זה מה שעם ישראל רוצה. שופט בבית משפט עליון צריך - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כמו השופט עמית? << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> שופט בבית משפט – כמו סולברג, כמו עמית. מגוון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כמו השופט עמית, שמינה את עצמו בניגוד לחוק? על זה את מדברת? << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> העם רוצה שכולם יהיו כפופים לחוק. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ראית מה הלך בוועדה שם, בוועדת התכנון והבנייה איתו? ראית? << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> העם רוצה לדעת, אדוני, אדוני, העם רוצה לדעת לפני הכול שהמדינה לא תוותר על חטופיה ושלא תפקיר אותם בשבי. ואני רוצה באמת להקדיש בנאום הזה גם לחטופים. אני מדגישה שבסוף יש לנו 59 חטופים. 59 משפחות שקמות כל בוקר עם שברון לב - את חלקן אנחנו רואים פה במשכן – עם שאלה אחת: מי שהפקיר אותנו זוכר להחזיר לנו את היקרים שלנו? ואי-אפשר שנושא החטופים יידחק לקרן זווית. חטופים זה לא בעיה תקשורתית, חטופים צריכים להיות מטרה לאומית בליבו ובכוונותיו של כל מי שנמצא פה בבית הזה. ממשלה שהשרים בה מצהירים ללא בושה בדיונים, אפילו עם משפחות חטופים: שמענו אתכם יותר מדי, ממשלה שלא שמה את החזרת החטופים בראש סדר העדיפויות, זו ממשלה שאיבדה את הזכות שלה למשול. נמאס לנו לראות את שמות החטופים מתחלפים במספרים. זה לא 59, זה 59 אנשים, פנים, שמות, משפחות. כל אחד מהם זה עולם ומלואו. אלון אהל. יוסף חיים אוחנה. אבינתן אור. רום ברסלבסקי. עידן אלכסנדר. החייל מתן אנגרסט. אלקנה בוחבוט. גלי ברמן. זיוי ברמן. גיא גלבוע-דלאל. אביתר דוד. איתן הורן. מקסים הרקין. נמרוד כהן. שגב כלפון. איתן מור. עומרי מירן. תמיר נמרודי. מתן צנגאוקר. אריאל קוניו. דוד קוניו. בר קופרשטיין. אלה שמות של חטופים שידוע שהם חיים, צעירים שחולמים לשוב הביתה. חובתנו להזכיר אותם, לדרוש את שחרורם, כל אחד מאיתנו, מאלה שיושבים בבית הזה פה, להילחם על חייהם. אי-אפשר להפוך את זה לאיזושהי הפרעה לסדר-היום. זה חובה מוסרית של ממשלה שהפקירה אותם. ואלה שאינם בין החיים צריכים לחזור לקבר ישראל. סהר ברוך ז"ל. גיא אילוז ז"ל. אריה זלמנוביץ' ז"ל. עמירם קופר ז"ל. יוסי שרעבי ז"ל. יונתן סמרנו ז"ל. אל"ם אסף חממי ז"ל. סרן עומר נאוטרה ז"ל. אביב אצילי ז"ל. רס"ל רן גואילי ז"ל. סמל עוז דניאל ז"ל. טל חיימי ז"ל. סמ"ר איתי חן ז"ל. סמ"ר שי לוינסון ז"ל. סרן דניאל פרץ ז"ל. תמיר אדר ז"ל. ליאור רודאיף ז"ל. רונן אנגל ז"ל. עפרה קידר ז"ל. ענבר הימן ז"ל. ג'ודי ויינשטיין ז"ל. מני גודארד ז"ל. רס"ם מוחמד אל-אטרש ז"ל. אוריאל ברוך ז"ל. אילן וייס ז"ל. יאיר יעקב ז"ל. איתן לוי ז"ל. גד חגי ז"ל. עידן שתיוי ז"ל. אליהו מרגלית ז"ל. דרור אור ז"ל. אלה שמות האחים שלנו והאחיות שלנו זועקים אלינו ממעמקי מנהרות החמאס, אנשים חפים מפשע שהופקרו ב-7 באוקטובר וממשיכים להיות מופקרים. זה נשמות, זה לא מספרים. זה אנשים חיים, וזה נשמות שמגיע להן לחזור לקבר ישראל. אין להם זמן לחכות, לחיים, והמתים צריכים לחזור לקבורת ישראל. ואני רוצה לדבר על חוק ההשתמטות, כי אני לא יכולה להירגע מאתמול מתקציב ההשתמטות שהעברתם. ברור לחלוטין שה-target הבא שלכם זה חוק ההשתמטות, שמקודם גם הוא, יקודם על מזבח האינטרסים הפוליטיים הצרים של הממשלה הזאת, וגם הוא ייעשה על גבם של עשרות אלפי לוחמים שנאנקים תחת הנטל ונשחקים יום-יום. במשך חודשים אנו בוועדת החוץ והביטחון מושכים את החוק הלא-רלוונטי הזה, שלא משקף את המציאות הנוכחית, ומעיד יותר מכול על ניתוק הממשלה מהמציאות הביטחונית הנוכחית, מכל הזירות. על פי הערכות, גיוס חרדים לצה"ל יכול לחסוך 8.5 מיליארד שקלים, שהם 6% מהוצאות הביטחון בשנת 2024. אז איך יכול להיות שבצד אחד עשרות אלפים משתמטים, ו-400,000 מקבלים צווים עכשיו? אנשי המילואים מזומנים כבר בפעם הרביעית בשעה שלוחמי הסדיר צפויים להארכה ל-36 חודשים, והממשלה ממשיכה בדרישתה לחוקק חוק השתמטות הקובע פטור לעשרות אלפי צעירים בריאים וכשירים שיכולים לתרום רבות לצה"ל. צה"ל איבד בקרבות מאות לוחמים, אלפי לוחמים נפצעו, לוחמי המילואים נשחקים, המשפחות קורסות תחת הנטל. אי-אפשר להיות מנותקים מהמציאות. חוק ההשתמטות מעמיק גם הוא את השסע בעם. אני כבר אומרת את זה כפרומו למושב הבא: העברת חוק ההשתמטות זאת יריקה בפרצופם של המשרתים בצה"ל בסדיר ובמילואים. זה לא רק פגיעה באחדות העם – זה פגיעה בביטחון, בביטחון המדינה. אז הדבר היחיד שהממשלה צריכה לעשות, וזה באמת, אני חושבת, צריך להיות בקונסנזוס פה של כולם, זה להחליט על חוק אחד שקובע שירות של כולם, אזרחי או לאומי, ללא מכסות, ללא יעדים וללא משתמטים. כולם בגיל 18 צריכים להתגייס לשירות צבאי, אזרחי או לאומי. הצבא זועק שהוא צריך 12,000 אנשים. אי-אפשר לגלגל עיניים מול הצבא. פעם זה שר ביטחון אחד, פעם זה שר ביטחון שני, פעם זה ראש אכ"א. הם צריכים אנשים. אדוני, ליל הסדר מתקרב, והשנה יותר מבכל שנה אחרת נרגיש כמה השולחן חסר, כמה כסאות ריקים יעמדו, כמה קערות לא יוגשו, כמה קולות לא יישמעו. לא סביר שעוד חג פסח מתקרב, והם עדיין בשבי. זה כשל מוסרי. אי-אפשר לנרמל את המצב הזה שיש חטופים בשבי. אם אנחנו נמשיך לנרמל את זה אז באמת הפסדנו. אם לא נשיב את החטופים אז באמת לא תהיה לנו תקומה. אדוני, ייאוש זה לא תוכנית עבודה. אנחנו נמשיך להיאבק בכל הכלים החוקיים שעומדים לרשותנו עד שאתם תבינו מה שצריך לעשות, עד שתשיבו את החטופים, עד שתמנו כאן ועדת חקירה ממלכתית ולא תתנערו מאחריות באופן בוטה, חסר תקדים. הארץ הזו היא של כולנו. אדוני, אני רוצה להקריא מתוך ספר שקיבלתי אתמול, ספר חדש שיצא לאור, "מעשה בצדיק ואלונקה" של חיים נבון, סיפור חייהם של חללי ישיבות ההסדר בשנה הראשונה של מלחמת שמיני עצרת. יש כאן קטע שמאוד דיבר אל ליבי, קטע של אבא של אייל מבורך טוויטו, שהם ייקום דמו, דברי הספד מאת אביו: "אייל אהוב ליבי, בכל פעם שאני מתפלל, אומר קדיש, קורא הפטרה או עולה להיות חזן, אני נזעק בתוכי. למה? מדוע? איך יכול להיות שעולם הפוך אני רואה? "שאלו אותי האם לאור מה ששמעתי עליך בשבעה למדתי להכיר אייל אחר. השבתי שעדיין אינני מצליח לגשר בין הבן הרך, האהוב, המלטף, המעניק, המתמסר לעיסויים ברגליים או מתרפק על אוכל מפנק; הבחור המוקף בחברים, במשחקי טניס שולחן, בכדורסל, בטקאן – לבין המפקד, הקצין, המוביל את חייליו בעוצמה ובנחישות לביצוע משימות מסכנות חיים, תוך הקפדה על מקצועיות ללא פשרות". אייל היה קצין בצנחנים. "לפני 14 שנה", כותב לו אביו, "סבא מבורך, שאתה קרוי על שמו, שכב על ערש דווי בבית החולים. מיהרתי לבוא מקליפורניה. נחתי בשעה 15:00 ביום שישי והגעתי לבית החולים כשעה לפני כניסת השבת. יוסי ורחל חזרו לביתם, ואני נשארתי עם סבא בבית החולים. סבא היה רדום, לא ממש ידעתי אם הוא איתי או לא. פתחתי את הסידור והתחלתי להתפלל. תפילת מנחה, שיר השירים, לכו נרננה, לכה דודי, תפילת ערבית, יגדל אלוהים חי. כשסיימתי, יצאתי לחפש יין לקידוש. כשחזרתי – סבא החזיר את נשמתו לבורא. "לא ידעתי את נפשי. איך זה שטסתי מרחק של 15 שעות כדי לבוא לעזור, ותוך שבע שעות מנחיתתי אבא מחזיר את נשמתו לבורא? "ואז בעצם הבנתי", כותב האבא, "סבא חיכה למפגש. הוא חיכה לי. הוא דאג. לא לגופי, אלא לנפש. כששמע אותי מתפלל ליד מיטתו, בנעימה המוכרת, הוא נפרד והלך לבית עולמו רגוע ושלו. "איילי שלי, הבוקר שמעתי מפי הרב יונתן רעיון יפה. כאשר הושע בן נון וכלב בן יפונה יצאו לרגל את הארץ, הוסיף משה את האות י' לשמו של יהושע" – הושע, יהושע – "כדי להגן עליו. ומה עם כלב? עליו לא צריך להגן? התשובה היא שכלב התבודד מחבורת המרגלים, ושמר על עצמו מהשפעתה. יהושע, לעומתו, היה חלק מן החבורה, וכשם שהוא משפיע – כך היה יכול חלילה להיות מושפע. "לאורך השנים בחייך הנפלאים תמיד חששתי", איילי, "לרוח שלך. הרי הפכת לדרך חיים את המעורבות באחר, בשונה. בחרת קבוצת חברים מדהימה, אך עם רקע שונה לחלוטין משלך, ואיתם טסת לבולטימור, להעניק מאהבת העם והמולדת לקהילה רחוקה. התגייסת לצנחנים במחזור שבו כולם הגיעו מרקעים שונה משלך. "ואני תמיד עמדתי מהצד, משתאה לדעת 'היצליח ה' דרכך'. חששתי לרוח שלך, חששתי שלא תעמוד ברוחות המנשבות שם, חששתי שתחזור שונה. אך בכל פעם שהיית מגיע הביתה היית מקפיד להגיע לתפילת מנחה וערבית בשבת. גם אם היית באמצע משחק קטאן או כדורסל, היית עוזב הכול והולך להתפלל". "ביומנך כתבת חוויות מהשירות בעזה" – ואז הוא מצטט את אייל: "'אחד האירועים היותר מרגשים ומשמעותיים שחוויתי בלחימה'", כותב אייל, "'היה קבלת שבת שעשיתי עם הצוות. כל היום הלוחמים דיברו על הקידוש שהם רוצים לשמוע בערב, ואני רק רציתי לשיר קצת שירי קבלת שבת. ידעתי שהם לא ידעו את רוב המזמורים'" – כי הם היו שונים ממנו. "'לקחתי את אונטר איתי, והתחלנו להתפלל. כולם ישבו בסלון, התעסקו בשלהם. לאט-לאט יותר ויותר חבר'ה השתתקו והתחילו להקשיב. ידיד נפש, לכו נרננה, מזמור לדוד ועוד. כשהגענו ללכה דודי, כל מי שלא היה בשמירה כבר עמד יחד איתי. מי שהכיר – שר, ומי שלא – פשוט עמד, הסתכל והרגיש שייך... לא אשכח את התחושה הזו – להתפלל בקבלת שבת ולחוות שבת על אדמת עזה. בערב הזה התעצמה בי התחושה של השליחות שאני מרגיש כשאני פה. עם ישראל סומך עלינו. אנחנו מחויבים לנצח פה, וכך גם נעשה'. "השבוע קיבלנו סרטון", כותב האבא, "שבו אתה עושה קידוש לכל הצוות. כולם במעגל, כל אחד שם את היד שלו על ראש חברו ואתה מקדש: 'כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים'. "איילי שלי, אנחנו כואבים את לכתך, את הבור שנפער בליבנו. אני רוצה אותך לידי, לחבק אותך, להתווכח איתך, לשיר איתך יה אכסוף, שיר שאימא לא מסכימה שנשיר מאז לכתך. אתה חסר ולעולם תחסר. אני אוהב אותך כל כך, גאה בך על מה שעשית והשארת בימיך בקצרים, קצרים מדי. אבא". אז הינה, אפשר גם ביחד. אפשר גם ביחד. אפשר בצוות שבו נמצא אייל מבורך טוויטו, שהוא מפקד הצוות, ויש שם אנשים שונים ממנו, לעמוד ביחד, להתפלל ביחד, גם אם יש כאלה שלא יודעים ולא מכירים את השירים, גם אם השירים הם קצת אחרים. אפשר ביחד. אפשר ביחד לעשות את הדברים כשהכוונות הן טהורות, ומי שנותן לנו היום את הדוגמה זה אותם לוחמים בשטח, זה אותם הצדיקים. "מעשה בצדיק ואלונקה" – יש כאן עשרות סיפורים של צדיקים, עשרות סיפורים של צדיקים שמספרים לנו את דרכם. והדבר המרכזי שהוביל אותם זה בדיוק אהבת אדם וזה שהם אהבו אחד את השני, והם אהבו באמת את אהבת ישראל. אחד הדברים שאני חושבת שאנחנו צריכים לשים לנגד עינינו זה באמת את המדינה הנפלאה הזאת, את המפעל הציוני הגדול ביותר שיכולנו לדמיין לעצמנו. אבא שלי, זיכרונו לברכה, במרוקו, בגיל תשע, שעשה דרך לא דרך כדי להגיע לכאן, הוא לא ראה כלום, הוא הגיע יחף, אבל הוא ראה לנגד עיניו מפעל ציוני, וכל מי שהגיע לכאן הגיע למען מפעל ציוני שגדול, גדול מכולנו, גדול מכל היושבים כאן. אנחנו זמניים; המדינה הזאת היא נצחית, ועלינו לשמור על המדינה הזאת, על ערכיה ועל עקרונותיה היהודיים דמוקרטיים. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת צרפתי הרכבי, בבקשה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום 537 ימים למלחמה, כמעט 18 חודשים, ועדיין 59 אחים ואחיות שלנו מחכים שנציל אותם ממרתפי חמאס. החטופים לא רואים אור יום, לא אוכלים, לא שותים, לא ישנים, עוברים התעללויות נפשיות, התעללויות פיזיות, כל דקה, כל שנייה. 537 ימים למלחמה, שנה וחצי, 12,888 שעות, 773,280 דקות, 46,396,800 שניות. אסור לנו להפסיק להזכיר אותם, אסור לנו לנרמל את מצבם, את שהייתם שם. אסור לנו לחזור לשגרה כל עוד הם שם. פשוט אי-אפשר. מדינת ישראל לא תצליח להתחיל בשיקום כל עוד הם לא בבית, כולם. חייבים להחזיר את כולם הביתה עכשיו, ללא סלקציה, ללא שלבים, ללא פעימות. עכשיו, את כולם. הקואליציה עושה הכול כדי להוריד נושא החטופים ואת החזרה למלחמה, את פרשת קטרגייט, מסדר-היום הציבורי. אז יש פיטורי ראש שב"כ, פיטורי היועצת המשפטית לממשלה, דיפ-סטייט ועוד ועוד ועוד, אבל הנושא היחיד שחשוב באמת הוא החטופים. הם נחטפו במשמרת שלכם. כל אחד מהם הוא עולם ומלואו. בני משפחה, חברים, מדינה שלמה – כולנו מחכים להם. גם אני ברשותכם אקרא את שמותיהם: תמיר אדר, אלון אהל, יוסף חיים אוחנה, סונטיה אוקראסרי, אבינתן אור, דרור אור, גיא אילוז, מוחמד אלאטרש, רום ברסלבסקי, עידן אלכסנדר, רונן אנגל, מתן אנגרסט, אביב אצילי, אלקנה בוחבוט, אוריאל ברוך, סהר ברוך, גלי ברמן, זיו ברמן, ביפין ג'ושי, רן גואילי, מני גודארד, הדר גולדין, גיא גלבוע דלאל, אביתר דוד, עוז דניאל, איתן הורן, ענבר הימן, מקסים הרקין, ג'ודי ויינשטיין, אילן וייס, אריה זלמנוביץ', גד חגי, טל חיימי, אסף חממי, איתי חן, יאיר יעקב, נמרוד כהן, שגב כלפון, ג'ושוע לואיטו מולל, איתן לוי, שי לוינדון, איתן מור, עמרי מירן, אליהו מרגלית, עומר נאוטרה, תמיר נמרודי, יונתן סמרנו, נטפונג פינטה, דניאל פרץ, מתן צנגאוקר, אריאל קוניו, דוד קוניו, עמירם קופר, בר קופרשטיין, עופרה קידר, ליאור רודאיף, סונטיסק רינטאלק, יוסי שרעבי, עידן שתיווי. אלה שמותיהם. תזכרו אותם אחד-אחד, במחשבות, לפני שנרדמים בלילה, בכל פעולה, עד שיחזרו כולם. לא נאפשר להעלים אותם מהשיח הציבורי. לא נפסיק לדבר עליהם. לא נעבור הלאה. ממשלת ישראל, החטופים הם לא סתם מספר. הממשלה מתהדרת בהישג מתמטי – כמה "החזרנו", איזה שיעור, איזה אחוז. מכניסים את החטופים לנוסחה מתמטית, כאילו אם נגיע ל-90%, אז נקבל ציון טוב מאוד. אבל מדובר בחיי אדם, מדובר באנשים. לדבר עליהם במונחים של אחוזים, של החזרות מוצלחות, של "כמה הצלחנו", זה לא רק זילות – זה טשטוש האנושיות. זה ניכור מוסרי. זו טרגדיה. ויש כאן עיוות נוסף, חמור לא פחות: השיח כולו עוסק בכמה חזרו, כמה שוחררו, כמה הצלחנו "להחזיר". אבל על מה אתם לא מדברים? אתם לא מדברים על כמה נחטפו. 251 אנשים נחטפו לרצועת עזה במשמרת שלכם, חיילים, אזרחים ישראלים וזרים, תינוקות, ילדים, נשים וזקנים. אתם לא מדברים על האחריות, אתם לא מדברים על המחדל, על ועדת חקירה ממלכתית. אתם לא מדברים על האחריות, על העובדה הפשוטה והנוראית שממשלת ישראל, במדיניות שלה, בהפקרותה, בהתנהלותה, לא מנעה את הטבח ולא מנעה את החטיפה. הם נחטפו תחת המשמרת של ראש הממשלה נתניהו, ממשלה שכישלונה הביטחוני זועק לשמיים. הגיע הזמן שתשאלו: איך הגענו למצב הזה? תפסיקו למדוד הצלחה לפי כמה הצלחתם לצמצם את האסון. תסתכלו על האסון עצמו. לא מדובר במחדל מהעבר, המחדל נמשך גם עכשיו, בהווה. כי מרגע שנחטפו, המדינה הזו הייתה אמורה להילחם עליהם יום וליל, לשים בצד כל שיקול אחר, לומר בקול גדול: לא נשוב לשגרה כל עוד הם שם. אבל הממשלה חזרה לשגרה. הממשלה בשלה – עסוקה בחקיקה, באינטרסים פוליטיים, בכספים קואליציוניים, במינויים של מקורבים ובהמשך ההפיכה המשטרית. והחטופים? הם עדיין בעזה, אבל הממשלה ממשיכה הלאה, ממשיכה להרוויח זמן, לפזר רימוני עשן, ממשיכה להתעסק בפוליטיקה קטנה. כל יום שבו הם לא כאן הוא יום שלם שבו הם עלולים למות. וזה קרה. שמונה מתוך 59 החטופים שנותרו בעזה נרצחו או נהרגו במהלך השבי. והסכנה לא חולפת, היא מתגברת מיום ליום. אי-אפשר יותר לשתוק. אי-אפשר להבליג. אי-אפשר להתאפק מתוך תקווה שזה ייפתר מעצמו, ולקוות שאיזה גיבור-על אמריקאי יציל אותם. אני קוראת לכם כאן בכנסת ישראל, מול הציבור, מול עצמכם – תפסיקו לדבר על אחוזים, תפסיקו למתג את זה כהצלחה; תזכרו אותם בשמות, בשמם, בזיכרונם, בקולם, בכאבם. נחזיר אותם, כי זו חובתנו. וכך, בתוך כל זה, מתחת לרדאר, מתחת לתשומת הלב הציבורית, בזמן שהלב שלנו במקום אחר, הקואליציה גם עושה הכול כדי להמשיך את ההפיכה המשטרית על סטרואידים. והיום עולה להצבעה אחת ההצעות המסוכנות ביותר לעתיד הדמוקרטיה שלנו – ההצעה לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים. ההצעה איננה טכנית ואינה עוד הצעת חוק רגילה. מדובר במהלך מסוכן, שביסודו טמונה מהפכה משטרית, שינוי שיטת הממשל בישראל דה פקטו, וזאת בהיעדר חוקה, ללא דיון ציבורי אמיתי, ללא איזונים וללא שום מנגנון של בלימה. עד היום, הוועדה לבחירת שופטים כללה תשעה חברים: שלושה שופטים, שני שרים, שני חברי כנסת ושני נציגי לשכת עורכי הדין. שילוב של מקצועיות, של מגזרים שונים מהציבור, של שיח, אבל בעיקר מנגנון של איזונים ובלמים. אבל למרבה הצער, במתווה המוצע ממדרים כמעט לחלוטין את הדרג המקצועי ומעבירים את השליטה בוועדה רק לגורמים פוליטיים. הממשלה והעומד בראשה מציעים שבחירת השופטים תיעשה ברוב רגיל – חמישה מתוך תשעה, כלומר רוב לקואליציה. חמישה נאמנים פוליטיים, זה מה שצריך כדי לקבוע מי יהיו שופטי בתי המשפט בישראל, בכל הערכאות, גם בבית המשפט העליון. שופטים ייבחרו לפי מידת הנאמנות למלך, ולא לפי מידת כישוריהם. וזה חמור. מערכת המשפט היא החומה האחרונה שעוד עומדת בין השתלטות השלטון והרשות המבצעת על מוסדות המדינה. כבר היום הרשות המבצעת והרשות המחוקקת התמזגו לכדי גוף אחד – קואליציה שמחוקקת לעצמה, מתקצבת את עצמה, ממנה את עצמה; אז גם הרשות השופטת תהפוך לחותמת גומי? אם זה יקרה, לא נותר דבר שיאזן, שישמור, שיפקח, שיבלום. פשוט הפקרות. שלוש הרשויות יתמזגו לרשות אחת. זה לא תיקון, זה פירוק. לשופטים יהיה ברור – מי שלא נאמן, מי שלא ישפוט בערכאות נמוכות ברוח השליט, פשוט לא יתקדם לערכאות גבוהות יותר. פשוט נקבל מערכת משפט פוליטית. לא קודש הקודשים למען זכויות האזרח הקטן, אלא עוד שלוחה מבצעת של השלטון. אז מה ירגיש אזרח פשוט שצריך להתמודד מול עירייה? מול מוסד ממשלתי? האם יוכל להאמין שההליך הוגן? שהשופט מולו מונה בזכות עצמאותו ולא בזכות קשריו הפוליטיים? אתם מציעים כאן הפיכת היוצרות – שופט לא כשומר סף, אלא כשומר הממשלה ושומר השליט העליון. במקום לבלום – יישור קו; במקום להכריע ולפסוק ביושר – חנופה. כך, שלב אחרי שלב, מערכת המשפט הופכת ממגינה לממושטרת. גם לשכת עורכי הדין, שהייתה אמורה לשמש שומר סף ציבורי ברמה מסוימת, כבר לא חסינה מפני ההתקפות של הקואליציה. כולנו זוכרים שקיבלנו דוגמה חיה לכך לפני כשנתיים, במהלך הקמפיין לבחירות לראשות לשכת עורכי הדין. אז הופעלו רשימות פוליטיות, קמפיינים, מערכות שלמות. גם שם ביקשה הפוליטיקה דריסת רגל, ומשלא הצליחה, נציגות לשכת עורכי הדין פשוט מסולקת מהוועדה לבחירת שופטים. אז על סמך מה, ובאיזו עזות מצה, ממשיכה הממשלה לטעון כי הוועדה בהרכבה החדש תהיה מאוזנת? והאבסורד הגדול הוא שמוצעת לאופוזיציה מעין עטיפת מתנה – עטיפת מתנה של פשרה, מתק שפתיים ותו לא. נציג אחד, אולי שניים, שישבו בוועדה, אבל בלי רוב, בלי וטו, בלי שום יכולת אמיתית להשפיע. זו כמובן לא פשרה, זו אחיזת עיניים. אז מה קיבלה האופוזיציה? ממש כלום. לא שותפות, אלא השתקה מכוונת. ואני שואלת: השופטים – מי הם יהיו? שופטים שידעו שאין קידום בלי נאמנות? שידעו היטב מה מצופה מהם? הרי שופט בשלום לא יוכל לעלות למחוזי אם הוא לא פסק בעבר ברוח השלטון, ומהמחוזי הוא לא יוכל לעלות הלאה אם הוא לא פסק ברוח דרישות השר. הממשלה מציעה לאופוזיציה להסכים להפיכת המשטר הדמוקרטי בישראל לקליפה ריקה, שבה כל חוק יהיה כשר, ללא שום ביקורת שיפוטית מקצועית. על פי ההצעה שמובאת כאן בפנינו, למעט במקרים חריגים של פגיעה בשוויון בבחירות, ורק אם שלושה רבעים משופטי העליון יסכימו, רק אז תהיה ביקורת שיפוטית. מה זה אם לא סירוס מוחלט של בית המשפט? האם זה עולם המשפט שישראל רוצה לעצמה? אז תואיל הממשלה פשוט לומר זאת בגלוי. למה צריך להעמיד פנים? לא נדבר על שלטון החוק, לא נדבר על הליך הוגן; נוותר מראש על עקרונות של שוויון, צדק וניגוד עניינים. כי אם השר ממנה, והמשפט כפוף לרוח השלטון, פשוט אין עוד משפט הוגן. לחקיקה הזאת השלכות נוראות, והן לא נגמרות בבית המשפט. כשמערכת המשפט אינה עצמאית, נפגעות גם זכויות האדם, נפגע חופש הביטוי, נפגעת זכות ההפגנה, נפגעת זכות ההתאגדות, נפגעת הזכות לשוויון. כל אלה נשענים על שפיטה ושופט בלתי תלויים. האם קבוצה מוחלשת כלשהי תאמין שבית המשפט יגן עליה? האם בן מיעוטים, אישה, פליט, ירגישו שהם שווים בפני החוק? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ימני? << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ימני, שמאלני, לא משנה, כל אחד. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, יש הבדל. אמרת קבוצות מיעוטים שירגישו בפני החוק. בבקשה. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מזמינה את אדוני לעבור על רשימת שופטי העליון, אני מניחה שאתה מכיר אותם, לראות כמה מונו בזמן ממשלות נתניהו, כמה מתוכם שמרנים. אני חושבת שהיום הרשימה בבית המשפט העליון היא מאוזנת. תסתכל, אולי נפתח – אין לי פה - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני חושב קצת אחרת. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, זה לגיטימי. בינתיים. והעולם – העולם רואה ושומע. כבר היום מתפרסמות אזהרות מהמשקיעים, חברות דירוג האשראי, בנקים. הם באמת שואלים, האם עוד אפשר לסמוך על שלטון החוק בישראל? אתמול מודי'ס פרסמו חוות דעת – לא הורדת אשראי, אבל חוות דעת מאוד מאוד מודאגת מהמצב בישראל – מהתארכות המלחמה, מהמצב הגיאופוליטי בתוך המדינה. הדברים האלה נאמרים בצורה ברורה בחוות הדעת של חברות דירוג האשראי. הפגיעה במערכת המשפט, אם כך, לא נעצרה בפגיעה בדמוקרטיה; יש לה השלכות חסרות תקדים גם על הכלכלה הישראלית. זה לא סוד, משקיעים בורחים, סטרטאפים עוזבים, הייטק נוטש. יציבות משפטית היא תנאי קריטי למשקיעים ולחברות בין-לאומיות, שראו בישראל עד לא מזמן יעד השקעה מרכזי בדיוק בזכות מערכת משפט חזקה, עצמאית, ובלתי תלויה. פוליטיזציה של הרכב הוועדה לבחירת שופטים תביא לערעור שלטון החוק, הרחקה שלנו, של ישראל, מהקהילה הבין-לאומית של המדינות המפותחות. היא תרתיע משקיעים, היא תייצר אי-ודאות כלכלית, היא תפגע ישירות בדירוג האשראי של מדינת ישראל. אני מניחה שאתם זוכרים את הדיון שהיה בבית המשפט בהאג, דיון הזוי, אבל אחד הדברים שעמדו לזכותנו זו מערכת משפט עצמאית והיות הרשות השופטת חזקה ועצמאית במדינת ישראל, כמו מדינה מערבית. אנחנו לאט-לאט מתקרבים למדינת עולם שלישי. אז במקום רפורמה שמחזקת ומבצעת שינויים שאכן הכרחיים בבית המשפט, מוצעת כאן רפורמה מפרקת. אבל הנזק לא נעצר פה; תהליך כזה גם יוצר אקלים ציבורי חדש – אקלים ציבורי של חשד, של פחד, של חוסר אמון. דור העתיד שגדל היום במדינה ילמד על בשרו שהצדק הוא לא אובייקטיבי, שהחוק משרת את מי שבשלטון. כשזה המסר, החברה תתפרק מבפנים, החברה תתפורר, ואין לנו את הפריבילגיה הזאת. והציבור? הציבור כבר אמר את דברו. האמון הציבורי במערכת המשפט גבוה פי שניים מאשר בפוליטיקאים. זה נכון שבמהלך השנים האמון במערכת המשפט – גם כחלק מקמפיין – האמון יורד במערכת המשפט, אבל הוא עדיין כפול מהאמון בפוליטיקאים, בבית הזה, בנבחרים. אז במקום לנסות להעלות את אמון הציבור בכם, ממשלת ישראל וקואליציה, אתם מחליטים לרסק את מערכת המשפט, וכל זה כדי לשרוד פוליטית, כדי לשלוט במי ששופט אתכם, במי שחוקר אתכם. זו לא דמוקרטיה, זו הישרדות פוליטית על חשבון שלטון החוק, על חשבון אזרחי ישראל. וגם אם תאמרו: אבל היו בחירות, זו דמוקרטיה, אנחנו צריכים למשול בהתאם לאידיאולוגיה שלנו, אנחנו מתווים מדיניות. אז אני אענה לכם: הבחירה הדמוקרטית איננה צ'ק פתוח. העם לא העניק לכם מנדט לפרק את המדינה, לפרק את הדמוקרטיה. אני עומדת כאן לא רק כנבחרת ציבור – אני מדברת כמי שחונכה על עקרונות של שלטון החוק, על החשיבות של בית המשפט עצמאי, על הצורך הבסיסי ששופט ישפוט ביושר, ללא מורא ובלי נאמנות פוליטית, ובהתאם לכללי הצדק. אני כאן כדי לקרוא לכם לעצור. אנחנו כפסע מצניחה חופשית לתהום, ואז חלילה לא תהיה דרך חזרה, ומי שמצעיד את עם ישראל והורס את הדמוקרטיה יישא באחריות. אבל עוד לא מאוחר. עצרו, עצרו עכשיו. אני לא עומדת כאן רק כדי לומר "לא". אני עומדת כאן כדי לומר: תראו מה אתם עושים, תתעשתו, תראו לאן אתם לוקחים אותנו. אתם מפרקים את מה ששמר עלינו מיום שקמה המדינה. הידיעה שיש גבול, שהכוח מרוסן - - - << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> אנחנו פשוט שומרים על הדמוקרטיה. זה מה שאנחנו עושים, שומרים על הדמוקרטיה, מה שאתם כנראה לא רוצים לעשות. אני חייבת לשאול, חברת הכנסת, מאיפה הנתון שיש פי שניים יותר אמון במערכת המשפט, אני לא מכירה - - - << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אביא לך את הנתונים. אני אביא לך את הנתונים מהסקרים. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> לא שמעתי עליו מעולם. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אביא לך את המחקר, אני אביא לך בשמחה. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> אני אשמח מאוד. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם מפרקים את מה ששמר עלינו מיום שקמה המדינה: הידיעה שיש גבול, שהכוח מרוסן, שיש איזון, שיש מי שאומר לשלטון "עד כאן". דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב, היא גם ההגנה מפני עריצות הרוב. אלבר קאמי אמר: דמוקרטיה איננה חוק של הרוב אלא הגנה על המיעוט. אדוני, יש לי עוד חצי דקה אבל אני רוצה להקריא שיר קצר, אם אפשר. את השיר כתב יהודה עמיחי. הוא נפטר כבר כמעט לפני 25 שנים, אבל הוא כתב שיר שנקרא "אני אדם יחיד". כשיצאתי למפגינים בחוץ, זה השיר שעלה בראשי. אני אדם יחיד, אדם בודד. אינני דמוקרטיה. / הרשות המבצעת והאוהבת והשופטת / בגוף אחד. רשות אוכלת וזוללת, ומקיאה, / רשות שונאת ורשות כואבת / רשות עיוורת ורשות אילמת. / לא נבחרתי. אני הפגנה, אני מרים / את פני ככרזה. הכול כתוב שם. הכול, / אנא, אין צורך להטיל גז מדמיע, / אני כבר בוכה. אין צורך לפזר אותי, / אני מפוזר, / וגם המתים הם הפגנה. / כשאני מבקר את קבר אבי, אני רואה / את המצבות מורמות בידי / העפר שמלמטה: / הן הפגנה גדולה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת טופורובסקי. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> חבר הכנסת טופורובסקי עולה לנאום? תקשיב, זה לא קרה הרבה זמן. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> דיפ סטייט. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> לא, זה לא דיפ סטייט. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אה, זה לא דיפ סטייט, אני לא אמרתי. לא משתמשים במושג הזה - - - << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> אם אני נואם והשרה גולן היא שרה תורנית, אז אני מקווה שזה יעבור בשלום. אדוני היושב-ראש, אני שמעתי חלק מהתגובות שלך לנואמים. אני רוצה להגיד לך, נכון, אנחנו מדינת חוק, אבל לא יודע אם כאן יהיה רוב שיחוקק חוק שמוציאים קבוצה שלמה להורג. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> עוד פעם הג'ינג'ים? << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא משנה. אני לא יודע איזה ג'ינג'ים, אני לא ג'ינג'י. הלוואי שהיה לי קצת צבע, אתה יודע, הבעיה שלנו זה קצת צבע בשיער. חוק שמוציאים קבוצה שלמה להורג, והחוק הזה, יהיה רשום בו שהוא עובר על כל החוקים האחרים והוא קובע ואין בלתו, אז מישהו צריך יהיה לעצור את זה. גם אתה מסכים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון, נכון. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו, בין השאר, בשביל זה יש בתי משפט, כי דמוקרטיה זה לא רק שלטון הרוב, זה גם הגנה על המיעוט. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה מסכים איתי אבל שבית המשפט צריך לשפוט על פי לשון החוק? לא תפקידו לחוקק או לתקן חקיקה, תפקידו לשפוט על פי לשון החוק. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חד-משמעית, אבל אנחנו חיים בעולם - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אוה, אז פה הבעיה. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - שבו החוק – שהחוק לא יכול לכסות את כל הבעיות, ולכן יש כזה דבר שנקרא בית משפט, שמאז ומעולם הוא אמור לפרש את החוק. אבל אני רוצה להגיד, אתה יודע, אני בדרך כלל, עד שאני עולה לדבר חשוב לי לדבר על נושא שאף אחד אחר כמעט לא מדבר עליו, וזה תאונות הדרכים. וזה בהחלט קשור לכל מה שקורה עכשיו. התחלת את הזמן, אני רואה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתן לך עוד דקה אם אתה צריך. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין בעיה. הבעיה שלנו היא לא רק בשאלה מי מקיים את החוק בין האיזונים והבלמים, הבעיה שלנו היא יותר עמוקה בצורה מהותית. הנושא של ההרוגים בתאונות הדרכים הוא נושא שלא מטופל, שזוכה לאדישות מהשלטון – אדישות שמביאה למחדל, שמביא לזה שלא נעשות פעולות שהיו יכולות להציל חיים. אני לא יודע איך תפיסת העולם שלך, אדוני היושב-ראש; תפיסת העולם שלי היא שזה בדיוק התפקיד של השלטון. אם יש מקומות שהשלטון יכול להציל חיים של אזרחים והוא לא עושה את זה, השלטון חוטא, חוטא, וצריך לשלם את המחיר. חוטא חטא חמור לאחריות שלו, בטח כשאנשים מתים, בטח כשאני אומר לך ואני אומר לכם – אני התפטרתי מהוועדה לבטיחות בדרכים, מרשות הוועדה, כי אמרנו שם, אמרנו: תראו, שם, אם לא תעשו ככה וככה יהיו הרוגים. לא עשו ככה וככה, והיו הרוגים. איך אפשר, איך אפשר להסתכל בראי? איך אנשים שעדיין אחראים על הנושא הזה עדיין בעלי תפקידים ומסתכלים בראי? ובגלל זה הכול קשור בכול. אנחנו מדברים על דברים ברומו של עולם ולא מטפלים בחיים היום-יומיים, ביום-יום – במוות, בשכול. ומשפחה שכולה בתאונת דרכים – אי-אפשר לתאר את זה, הם לא יכולים לספר על זה שהיקיר או היקירה שלהם מתו על קידוש השם, למען הגנה על המולדת. אין סיפור, זה מוות מיותר, מוות סתם, של ילדים, תינוקות, מבוגרים, זקנים, ערבים, יהודים. תאונות הדרכים זה המקום שבו אין שום הפליה. יש אולי הפליה בהתייחסות של המדינה בחלק מהמקומות, אבל דווקא כאן הביקורת שלי היא על הפליה נוראית שיש בפריפריה מבחינת התשתיות, אבל אפשר להמשיך לדבר על זה. שנת 2024 הייתה שנת שיא ב-20 השנה האחרונות, עם 439 הרוגים. היינו בטוחים שאחרי שנת השיא ואחרי האירועים ואחרי הכול ייעשה מעשה – גם הרי יש חקירות ויש דיבורים במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, החליפו הנהלה ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אבל עוד לא עברו שלושה חודשים, ואנחנו סופרים כבר 110 הרוגים בדרכים לשנת 2025. היו 100 בשנה הקודמת, שאני מזכיר לכם שהיא שנת שיא. מגיע להם, לאותם הרוגים – מגיע גם לפצועים, יש אלפי פצועים – אבל מגיע להרוגים שגם אותם נזכור. שגם את הסיפור של המוות המיותר שלהם נספר. אני בכל שבוע משתדל לספר ולפרט את פרטי תאונות הדרכים שקרו בשבוע האחרון, ועכשיו אני אנצל את הזמן שלי בשביל לספר מה קרה מתחילת השנה, רק בחודשים האחרונים, בדרכים. לא חטופים, לא הרוגים, לא חיילי צה"ל – אנשים שמתו בכל מקום בארץ, בכל גיל, ותכף תבינו. התחלנו את השנה ב-1 בינואר עם שלושה הרוגים באשדוד בשלוש תאונות קטלניות באשדוד. נגה נוח, נערה בת 16 ממושב שוקדה, תלמידה באולפנת שירת שדרות, נהרגה בתאונה בליל 1 בינואר שבה היו מעורבים שני כלי רכב והולכי רגל. בצומת הכניסה לעיר, סמוך לנמל אשדוד, נהרג באותו הלילה גבר בן 67 מפגיעת רכב, ובבוקר רוכב אופנוע בן 40 נפגע ממשאית ונהרג. העיר אשדוד המשיכה לדמם גם ביום למוחרת – זה היה ביום חמישי 2 בינואר, כשישראל אזולאי, בשנות ה-50 לחייו, נהרג בתאונה בין שני רכבים ברחוב משה סנה בעיר. בשבת 4 בינואר נהרג צעיר בן 20 בהתנגשות בין שלושה כלי רכב סמוך לצומת הסרגל בצפון. ב-6 בינואר נהרגה הולכת רגל בת 65 מפגיעת רכב בכביש 4 בצומת זיכרון יעקב. ב-7 בינואר נהרג הולך רגל בן 70 מפגיעת אוטובוס בכביש 4 סמוך למחלף גנות. באותו היום נהרג גבר בן 45 בתאונה בין רכב ואוטובוס ריק בכביש 886 סמוך לצומת עין זיתים שליד צפת. ב-8 בינואר נהרג תושב ג'ת-יאנוח בן 49 בתאונת דרכים בין שני כלי רכב בכביש 8833, סמוך לכפר ורדים שבגליל המערבי. ב-9 בינואר נהרגו ברחובות שני הולכי רגל, בן 65 ובת 45. אילנה פרץ, בת 59 ממרכז שפירא, נהרגה ב-10 בינואר ליד קיבוץ ניר עם; בעלה יעיש נפצע בתאונת הדרכים. ב-14 בינואר נהרג נהג רכב בן 27 בתאונה עצמית סמוך למושב אלמגור שבצפון. ב-16 בינואר נהרג צעיר בן 20 בתאונה בין שני רכבים בכביש 90, כביש הדמים, דרומית לעין גדי. באותו היום נהרג צעיר בן 21 בהתהפכות טרקטורון באזור גבעת זאב. עוד באותו היום נהרג הולך רגל מפגיעת רכב פרטי בכביש 40, גם הוא כביש דמים, סמוך לרמלה. בשבת 25 בינואר סמל ראשון אורי גולדנסקי, בן 23, שוטר מסיירת האופנועים, נהרג ומשה פיטוסי וצעירה נוספת נהרגו יחד איתו ליד בית גוברין בתאונה בין שני אופנועים לרכב פרטי. ינאי אילו, בן 14 מנתניה, שחקנה של קבוצת הנערים של מכבי כפר יונה, מת מפצעיו ב-27 בינואר לאחר שנפצע אנושות יום קודם לכן בתאונה בכביש 57 בשרון. אבראהים אל עוברה, רק בן שנה, ואימו אימאן, בת 40 מרהט, נהרגו ב-27 בינואר גם כן בתאונה בין שני כלי רכב ומשאית בכביש 75, סמוך למחלף העמקים. ב-28 בינואר רוכב אופנוע בן 30 נהרג בכביש 4 סמוך לכפר הרואה, לאחר שפגע בהולכת רגל, שנפצעה קשה מאוד. ב-29 בינואר נפטר מפצעיו הילד בראל לב סורוצקין, שנפצע אנושות ארבעה ימים קודם כשרכב על אופנוע לילדים ליד קיבוץ חמדיה. באותו היום נהרג צעיר בן 22 בתאונה עצמית בדרך יוליוס סימון סמוך לנמל חיפה. בשבת 1 בפברואר נהרגו שחף דנינו ואליאב אבוקסיס מבאר שבע בתאונה בצומת אשל הנשיא, ארבעה חודשים לפני חתונתם; שני צעירים שנסעו לקטוף תותים עם חברים ולא חזרו, לא יתחתנו, לא יביאו ילדים, לא יקימו משפחה, לא יהיו סבא וסבתא, אימא ואבא, וההורים שלהם אלמנים. באותו היום רוכב אופנוע בן 40 נהרג בתאונת דרכים עצמית סמוך לצומת כפר יאסיף; נער בן 16 נהרג בהתהפכות אופנוע במועצה האזורית גזר. ביום ראשון 2 בפברואר בלילה נהרג פועל בן 65 מפגיעת רכב בכביש 6. ביום שלישי 4 בפברואר נהרג רוכב אופנוע בן 30 בתאונה ליד כפר הרא"ה. ביום רביעי 5 בפברואר נהרג גבר בשנות העשרים לחייו בהתהפכות רכב בשדרות יוליוס סימון בחיפה. ב-4 בפברואר נהרג הרב ישי בישיץ, רב בישיבה הגבוהה נטע ימינך, אב לשמונה ילדים, בתאונה בין רכב פרטי למשאית סמוך למחלף בית קמה בכביש 6. לפני שבע שנים נהרג אחיו של ישי, אלקנה, אב לארבעה בעצמו, כשמשאית נהוגה בידי אדם עם 188 הרשעות בעבירות תנועה התנגשה באופנוע שעליו רכב. נורית רחימי, בשנות השלושים לחייה, גננת מבת ים, נהרגה ב-5 בפברואר בתאונה בכביש 35 שבה היו מעורבים שלושה כלי רכב ובהם משאית. ב-8 בפברואר נפטר מפצעיו אביתר חלמיש, אברך בן 24, שנפצע שבוע קודם בתאונה בין אוטובוס לרכב פרטי בביתר עילית, עיר מגוריו. ב-9 בפברואר נהרג יעקב ישראל שרת מאופקים מפגיעת רכב באופנוע שעליו רכב. ב-10 בפברואר נהרג צעיר בשנות העשרים לחייו כשהרכב שבו נהג בכביש 25 בנגב התהפך. באותו היום נקבע גם מותו של הולך רגל בן 76 שנפצע אנושות יום קודם לכן מפגיעת רכב בדרך מנחם בגין בטבריה. באותו יום, שוב בטבריה, ילדה בת ארבע נהרגה כתוצאה מפגיעת אוטובוס. תארו לכם איזה חיים יש להורים שלה עכשיו ואילו חיים היו יכולים להיות לה. ב-10 בפברואר תושב חולון נהרג כתוצאה מפגיעת רכב בכביש 444. ב-12 בפברואר נהרג הולך רגל בן 35 מפגיעת רכב בכביש 1. ב-16 בפברואר נהרג גבר בן 75 בתאונת דרכים בין רכב פרטי לאוטובוס בכביש 40 צפונית למצפה רמון. ב-18 בפברואר נהרג רוכב קטנוע בן 50 בתאונה במעורבות קטנוע ושני כלי רכב בכביש 471. ב-21 בפברואר נהרג גבר בן 30 מפגיעת רכב בכביש 40 סמוך לצומת קדרון. ב-28 בפברואר נהרג ילד בן עשר בתאונה חזיתית ברמלה. ב-7 במרץ נהרגה אישה בת 60 בתאונה בין שני רכבים פרטיים בכביש 35 סמוך לצומת בית גוברין. באותו יום הולכת רגל בת 70 נהרגה מפגיעת משאית ברחוב ברשבסקי – אני גדלתי ליד הרחוב הזה – בראשון לציון. בתאונה נוספת, בכביש 465, פגע רכב באופנוע שעליו רכבו שני צעירים. מותו של אחד מהם, בן 25, נקבע במקום. בשעות הערב התדרדר רכב לוואדי בכביש 90 באזור יריחו, ונער פלסטיני בן 15 נהרג במקום. לירון אביטן, רק בן 17, ממושב מבועים, נהרג ב-9 במרץ כשאוטובוס שבו נסע התהפך בכביש 40 סמוך לקריית גת. אתם זוכרים אותו, דיברתי עליו. אביו של לירון, מפקד משטרת התנועה בדרום סגן ניצב יוסי אביטן, בא לתאונה, ותוך כדי שהוא מטפל בתאונה גילה בזירה שההרוג היחיד זה הבן שלו. ב-10 במרץ צעיר בן 21 נהרג בתאונת דרכים בין רכב פרטי למשאית בכביש 465 סמוך לבית אריה. ב-11 במרץ רוכב אופנוע בן 20 נהרג לאחר שנפגע מרכב בכביש 2 סמוך למחלף וינגייט. הוא נלכד מתחתיו; תאונה מזעזעת. עוד באותו היום נהרג גבר בן 35 לאחר שרכבו התדרדר לוואדי בכביש 25 בנגב. יום רביעי, 12 במרץ, היה עוד יום של דמים – ארבעה הרוגים באותו יום; לא בעזה, לא בלבנון, לא בשטחים – בכבישים. לפנות בוקר נהרג הולך רגל בן 30 מפגיעת אוטובוס ברחוב הרכבת בתל אביב. לאחר מכן, ממש כמה דקות לאחר מכן, בת 69 נהרגה בתאונה בין משאית לרכב פרטי בכביש 4 סמוך לצומת שקמה. הבוקר של אותו יום ארור עוד לא הסתיים – נהרגה הולכת רגל בת 60 מפגיעת משאית בצומת גנים בפתח תקווה, ואחר הצוהריים הייתה תאונה בין שני כלי רכב בכביש 7912 סמוך לערב אל-גנאדי בצפון, גבר בן 44 נהרג, גבר נוסף נפצע. למוחרת, יום חמישי 13 במרץ לפנות בוקר, נהרג נהג בן 23 כאשר המשאית שבה נהג נפלה מגשר בכביש 6 לכביש 444 סמוך למחלף בן שמן. ב-16 במרץ רוכב אופנוע בן 39 נהרג מפגיעת משאית ליד קיבוץ מצר. 19 במרץ היה עוד יום קטלני, עם חמישה הרוגים: ב-05:00 נהרג רוכב אופניים בן 35 כתוצאה מפגיעת משאית בכביש 675 בעמק יזרעאל. דרך אגב, השרה רגב הבטיחה שיהיה שם שביל לרוכבי אופניים. היא אמרה: זה פריפריה, שם צריך להקים. רוכב אופנוע בן 25 נהרג סמוך למחלף קריית אתא. הנער הדר פילו, בן 17, נהרג בתאונת אופנוע בכרמיאל. עוד באותו היום שני נערים פלסטינים בני 13 ו-15 נהרגו מפגיעת משאית בכביש 70. ב-20 במרץ נהרג גבר בן 72 בתאונה בין שני רכבים פרטיים סמוך לחוף אלמוג באילת. ב-21 במרץ נהרגה אישה בת 45 בתאונה בין שני כלי רכב פרטיים בכביש 90 ליד ספיר שבערבה. גבר בן 40 נהרג באותו היום בתאונה בין שני כלי רכב פרטיים בכביש 71 סמוך למחלף נבות. עוד באותו היום נהרג הולך רגל שנפגע מרכב בכביש 3 סמוך לצומת סילבר; אבא שלי למד בכפר סילבר. ב-24 במרץ נהרג גבר כבן 40 בתאונה בכביש 3703 סמוך לבאר טוביה. אתמול, ב-25 במרץ לפנות בוקר, עובד של עיריית ירושלים תלה את דגלי ישראל לקראת יום העצמאות – זה היה במנהרת צה"ל בעיר. רכב נסע, לא שם לב אליו, פגע בו והרג אותו. אתמול גם נהרגה הולכת רגל בת 70 מפגיעת משאית בדרך הדרום בקריית גת. מותה נקבע במקום. יש עוד הרוגים, יש עוד מאות פצועים, אבל אני רואה שאני צריך לסיים, וגם הגעתי להיום. אני רוצה לבקש מכם שלא תשכחו אותם. הלוואי שהיו כאן השרה רגב והשר בן גביר והשר לוין, שלכולם יש אחריות, והשר קיש – לכולם יש אחריות בנושא תאונות הדרכים, ויש עוד שרים. הייתי שמח שהם היו מתחילים את הבוקר ומבררים איך הם יכולים לטפל בזה, כי מה שצריך לעשות מונח על שולחנם. לצערי, התחושה היא שהנפגעים, ההרוגים בתאונות הדרכים נשכחו, ומייד לאחר שהם מתים, למעט המשפחה והקרובים אליהם, לאף אחד לא אכפת מהם. לאף אחד לא אכפת, ואף אחד לא סופר את הנפגעים בתאונות הדרכים. יושבים, מחכים לכותרת הקטנה, והשנה שעברה הייתה שנת שיא. ממשיכים באדישות, שהופכת למחדל, שהופך לעוד ועוד אנשים מתים, פצועים, ומשפחות שמדממות על מוות שהיינו יכולים למנוע. הלוואי שזה ישתנה, אדוני היושב-ראש. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת ביטון, בבקשה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב בראש, חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש – אתה גם עורך דין, נכון? או שאני מתבלבלת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בעוונותיי. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> איזה יופי. איזו חגיגה דמוקרטית, איזו חגיגה תקשורתית, ובטח ובטח – איזו הפיכה. באמת, אני רוצה טיפה לחשוב: 537 ימים, 59 חטופים, רקטות על הדרום, כי הניצחון המוחלט עוד בדרך, משפחות פדויי השבי עושות גיוס המונים, וכאן, בצד השמאלי שלי – שישו ושמחו. סיימנו את פורים, אבל התחושה שהממשלה הזו עדיין באותה חגיגת פורים, כי צריך את הקראדה, את דמי פורים, לפני כן היה חנוכה, ועכשיו אנחנו או-טו-טו מגיעים לחירות – אבל חירות של מי? האם זו חירות של החטופים שלנו? זו חירות של העם שלנו? זו חירות של הכלכלה שלנו? מה נסגר איתכם? מה נסגר איתכם? זה לא ייאמן. שימו לב במה אתם מתעסקים, מחאות ברחוב – וזה לא רק השמאל וזה לא רק המרכז, זה גם אנשים טובים מהימין שנמצאים שם, אוחזים את הראש ושואלים: מה עשינו, מה עשינו? בשביל זה שמנו את הפתק? לא. לא בשביל זה הם שמו את הפתק. הם מצפים שדווקא עכשיו, בתקופה הקשה ביותר, אנחנו נעטוף את משפחות החטופים. לא יעלה על הדעת שמשפחות פדויי שבי מתחילות לעשות גיוס כספים, כשכאן נשפכים מיליונים, מיליארדים – ואז מתחילים קמפיין אחר. מה אתם רוצים, שהחרדים לא יקבלו? מי אמר שאנחנו לא רוצים שהחרדים יקבלו? למה אתם מהדהדים שאנחנו הופכים את החרדים לאויבים שלנו? ממתי זה? כן, אם מגיע – אתה תיתן להם, ותיתן גם למסורתיים וגם לחילונים באותה מידה, באותן ספרות, ולא יעלה על הדעת, כי עכשיו צריך לשמן ולשמן – כי מה נשאר? או-טו-טו בחירות, למרות שכאן כנראה לפי כל החקיקות האלה, מישהו כבר חושב שגם את הבחירות הוא יעצור. אתה יודע מה? אני מתחילה להסתכל מה קורה כאן, ואני מתחילה לחשוב שארדואן הוא רק הפרומו למה שקורה אצלנו במדינה. אני מוטרדת, אני מבוהלת, ולא רק כאזרחית מדינת ישראל ולא חברת כנסת או כעורכת דין לשעבר. פשוט לא ייאמן. מה כזה דחוף עכשיו להביא את החוקים האלה? הרי אתם מדברים על הממשלה הבאה לכנסת הבאה – מה כזה דחוף עכשיו להתיש ולהראות – הינה, אנחנו מחליטים, ותראו איך אנחנו נחליש את מערכת המשפט? אתם לא תחלישו שום דבר. אני גם מזכירה לכם: תרצו או לא תרצו, חברים, הכול מראה שבכנסת הבאה אתם לא תהיו חלק מהממשלה הזו, אז למה אתם מתאמצים, למה אתם קורעים את העם הזה יותר? וגם אם תהיו, מה זה נותן לכם? מה זה נותן לכם לעשות את ההחלטות הקשות האלה דווקא בתקופה הכי רגישה של מדינת ישראל, בתקופה שלעם כבר קשה להכיל את מה שקורה,? אני שמעתי שיש מי שהולך עכשיו לשר המשפטים לוין ומבקש ומתחנן שיוריד את זה מעל השולחן, מהדיונים. למה צריך? למה הוא לא יכול להסתכל קצת בתקשורת ולהגיד, ואלק, העם שלנו קרוע, בואו נחכה עם זה? מה כזה דחוף? הרי זה לא בכנסת הזו, אז מה כזה דחוף לבוא ולחרוץ גורלות עכשיו ולגרום לטעם מר? ואז יושב פה ראש הממשלה – איזה יופי, גם עם ההצבעה בתקציב וגם היום זחוח, מחייך – כאילו, איך הוא? בכנף ציון אי שם – הכול ורוד, הכול יפה, הכול מתוק; לא, אדוני ראש הממשלה, הכול רע, הכול קשה, הכול כואב. 59 חטופים שלנו עדיין נמקים – 24 נותרו חיים, 24 שכבר היו צריכים להיות אולי בחודש הראשון שנחטפו, אבל הם לא פה, ואנחנו עם 59, 537 ימים שהם עדיין שם. די לנו לראות את הסרטונים, די לנו לראות את העדויות – כמה עוד הלב הזה יכיל? כבוד היושב-ראש, אני רוצה לומר שהבוקר נחשפתי לעובדה שגם קית' סיגל, פדוי השבי, פתח באיזשהו גיוס כספים, ואני רוצה לספר גם – אולי קצת, טיפה טיפה, לעורר את מי ששכח או חשב ש-7 באוקטובר קרה לפני שנים רבות והכול חזר למסלולו – אז שום דבר לא חזר למסלולו. הבוקר זכינו לקבל שוב רקטות בשער הנגב, בעוטף, ושוב נכדיי היו צריכים לדבר איתי ולספר כמה שזה מבהיל וצריך מייד להסתתר בממ"ד כי כך נראים חיינו, ובזכות השלטון הממושך אותו ראש ממשלה, שכל הזמן מנסה לומר: כן, אבל בממשלת השינוי – לא, אדוני, אל תפיל עלינו את כל הרפש. ממשלות רבות אתה ניהלת – רק אתה ניהלת – וזו התוצאה. אבל בואו באמת ניכנס קצת לפרופורציה, ואני אספר לכם טיפה על החיים החדשים של ירדן ביבס. אחותו עופרי משתפת באמת באצילות, וכך זה נראה: ירדן ביבס חזר מהשבי לפני חודש וחצי, ומאז הוא לומד לאכול באופן מאוזן, יוצא להליכות, ונעזר בהומור – כן, גם בהומור שחור – כדי לשאת את הכאב. עופרי ביבס לוי, אחותו, מספרת על ההתמודדות שלו עם האובדן של שירי, אריאל וכפיר, על תוכניתו לשוב לעבוד ועל קמפיין גיוס המונים לשיקומו – תקשיבו למילה – הוא צריך לגייס כסף, כאילו הוא היה אשם שהוא נחטף ממיטתו, ורצחו לו את אשתו וילדיו. כשישה שבועות עברו מאז שירדן ביבס שוחרר מהשבי אחרי כמעט 500 ימים במנהרות חשוכות, חבוק בזרועותיהם של אחותו, הוריו וקרוביו. הוא מנסה לעכל את האובדן הקשה מנשוא של אשתו שירי ובניו אריאל וכפיר, שנרצחו בשבי, בלי המשפחה שהקים, הבית בניר עוז שבו התגורר, הקהילה בקיבוץ שהכיר ואהב – אבל עם כוחות עצומים והחלטה לבחור בחיים הוא לומד להתחיל מחדש. ההתמודדות של ירדן מורכבת, ולפחות אחת מהן היא משפחתו, שמנסה להקל עליו יחד עם המעטפת הכלכלית. במשפחה כבר פתחו בקמפיין גיוס המונים עבורו ועבור הנצחת משפחתו בסיוע עמותת להושיט יד. בריאיון של אחותו עופרי ביבס היא מספרת כך: כשראיתי את ירדן בסרטון שפרסם החמאס, ובו מודיעים לו ששירי והבנים נהרגו, חשבתי לעצמי – זהו, איבדתי את אחי. לא הצלחתי לדמיין מצב שבו הוא שורד את הידיעה הזאת, בטח לא כשהוא בשבי ונשאר שם לבדו, משתפת עופרי. פחדנו עליו, חששנו שיעשה משהו לעצמו, אבל נדהמנו מהכוחות שאיתם הוא יצא משם. פחדנו שהוא יצא שבור, מרוסק, והוא יצא עם כוחות שלא היו לו לפני כן. זה מדהים אותנו בכל יום מחדש, ונותן לנו את הכוח להילחם עליו, עבורו ועבור החיים שלו. לדבריה, כבר אז בשבי הוא בחר בחיים. לצד הכאב, החוסר והגעגוע העצומים, ירדן החליט שהוא רוצה לחיות, והמטרה של הקמפיין היא לאפשר לו את זה. המדינה מסייעת בפן הכלכלי בעיקר במענקים, אבל לפי מה שאני מבינה, רובם זה חד-פעמי או תקפים לשנה. תבינו את האבסורד הזה, כאילו, במה אנחנו מתעסקים, במה הם מתעסקים. אנחנו מבינים שקדימה הוא כנראה יצטרך יותר. אני לא יודעת מה תהיה המסגרת הטיפולית שלו, כרגע הוא עדיין משויך לבית החולים שיבא, אבל אולי לאחר מכן הוא יזדקק לטיפולים נוספים ופרטיים. אני לא יודעת איפה הוא יגור, ומה תהיה המעטפת שלו. אנחנו רוצים לאפשר לירדן לבחור ללכת בדרך הנכונה לו, ולא לקבל החלטות בגלל אילוצים כלכליים. ירדן לא מבקש כלום עבור עצמו, אנחנו מבקשים זאת עבורו. הוא היה בגיהינום 16 חודשים ומתמודד עכשיו עם האובדן, עם שאלות כמו מה אני עושה, לאן אני הולך. הוא עדיין לא מתחיל להתמודד עם חוויות השבי – זה יגיע מתישהו, ואנחנו לא יודעים לנבא כמה קשות יהיו ההתמודדות והדרך הארוכה. עופרי מספרת כי המטרה השנייה של הקמפיין אשר הושק רשמית אתמול בערב, הוא להנציח את שירי והבנים. ברור לנו שזה יהיה באמצעות משהו שיעשה טוב לאחרים, במיוחד לילדים, אולי בתחום החינוך, היא מסבירה. זה נכון גם בקשר לאריאל וכפיר וגם עבור שירי, שהיא אשת חינוך כאדם, כאימא, זה הטבע שלנו. מאז 7 באוקטובר 2023 לא היו לבני משפחת ביבס רגעים רבים של מנוחה, וגם כעת הם מתמודדים ומתמרנים בין השגרה האינטנסיבית לבין הרצון לאפשר לירדן ללכת לאט ובבטחה במסע שלו. ירדן מנסה לחשוב פרקטית יחסית, איפה תהיה יותר קרבה לחברים ולמשפחה, איפה יש יותר אפשרויות תעסוקה. הוא מדבר על עבודה. הוא לא מתכוון להישאר בבית. ירדן מסתכל קדימה. שום דבר עדיין לא סגור, וחשוב לנו שזה יהיה בקצב שלו, אומרת עופרי. לדבריה, 16 החודשים שעברו היו סיוט, ולצד זה, כשארבעת בני המשפחה שלנו חזרו, אנחנו עדיין במרוץ. לא היה לנו רגע לתת לדברים לשקוע, לעצור ולעכל את החזרה של ירדן, את האובדן של שירי והילדים. אני אומרת לו, קח את הזמן, אבל כל יום מרגיש כמו שבוע בינתיים. אנחנו שומרים על ירדן, וגם הוא שומר על עצמו. אנחנו נדהמים בעיקר מהתמיכה והאהבה שיש כלפיו וכלפי המשפחה. הוא ציין את זה בהספד. לא דמיינו את כמות האנשים שהגיעה לשבעה. ירדן ישב במשך שעות ולחץ את היד של כל מי שבא לכבד אותו ולנחם אותו. אמרנו לו, אתה יכול להיות קצת לבדך בחדר, והוא אמר, אין סיכוי, אנשים באו לתמוך ולעזור, הם הגיעו לנחם אותי, אני אשב שם ואלחץ את היד. הוא אמר שהלוואי שהיה יכול לחבק כל אחד ואחד, זה היה מראה על הכוחות שלו. אני אומר לאדוני כבוד היושב-ראש, שגם אני עמדתי בתור ללחוץ את ידו ולחבק אותו, ונדהמתי מהעוצמות של האדם הזה, שיושב, שעבר באמת את הנורא מכול – איבד את אשתו, את ילדיו, ישב בשבי, והוא ישב שחוח, והוא הסתכל, ובהודיה, ממש בעיניו יכולת לראות שהוא מודה, מודה לעם, לאנשים ולאזרחים שבאו לחזק אותו. אז הלכתי לחזק ויצאתי מחוזקת. בבוקר ירדן משתדל לצאת עם אבא שלי להליכה. מאוד חשוב לו להקפיד לא להישאר בחדר במהלך היום. גם כשהוא פחות רוצה לצאת, הוא יוצא. הוא אומר שבלי זה הוא יסתגר בחדר שלו, והוא לא רוצה את זה. הוא גם שומע המון מוזיקה. זה תמיד היה בשבילו מקום של נחמה ופורקן. זה מעודד אותו, מרים אותו. הוא יושב עם חברים, עם משפחה, היו ערבים שבהם גם התפוצצנו מצחוק, גם כשהבטן כאבה. זה הכול מהכול. מי שראה את הלוויה והגיע לשבעה, ראה כמה ירדן חזק, ומי שזכה לשבת איתו חמש דקות, מבין כמה הוא מצחיק וציני. הומור הוא כלי ההתמודדות שלו במצב. זה הומור שחור, זה מאפיין את כולנו במשפחה. הוא נפגש עם אנשים שחשוב לו לראות ולהודות להם, למשל – טוב, לא ניכנס עכשיו לשמות. ירדן איבד הרבה מהמשקל, איבד מסת שריר. הוא רוצה להתאמן, להתחזק, יש לו תיאבון. הוא עדיין לא אוכל בשר, למשל, כמו שהוא אהב ונהג לאכול, אבל הוא מקפיד על ארוחות. כולנו דמיינו משהו אחר, שיהיו לו ביטויים והתנהגויות שאימץ בשבי, למשל, שהוא ישב על הרצפה או דברים כאלה. אני זוכרת שירדן חזר, ישבנו ודיברנו, ולא האמנתי איך ייתכן שלפני שלוש שעות הוא היה במנהרה. גם עבורו וגם עבורנו ייקח הרבה זמן להבין את הדבר הזה. גם אנשי מקצוע לומדים דברים רבים על השבים. 59 חטופים עדיין נותרו בעזה, ובהם החבר הטוב של ירדן דוד קוניו ואחיו אריאל. עופרי לא עוצרת את העשייה למען השבתם. שואלים אותי אם אני מרגישה רגועה או נחת – אז כן, ארבעת בני משפחתי חזרו, יש משהו שנרגע, אבל להגיד לכם שאני לא על קוצים? אני קוראת חדשות, וגם לי בא לצרוח. אנחנו על הקצה, מטולטלים בין המשא-ומתן, הדיונים, השיחות. זה מרסק. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, באמת, אני מציעה למי שלא קרא ולא ראה את הכתבה – חשוב מאוד, ושגם אנחנו, אדוני, נדע להיכנס לפרופורציה, ולא נשכח לעולם את השבים, את הפדויים ואת פניהם של בני משפחת ביבס. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת מזרסקי. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 537 ימים – 59 ישראלים נמצאים בגיהינום; 537 ימים משפחות החטופים חיות בסיוט מתמשך יום ולילה, ללא הפסקה. לא יכול להיות שמדינה שקמה מתוך הכאב, מתוך השואה, מתוך ההבטחה שלעולם לא נפקיר את בנינו, משאירה חטופים בשבי. כל יום שעובר, כל יום שבו הם נשארים בשבי, הוא הפקרות. המשפחות לא יכולות יותר עם הכאב הזה של לא לדעת מתי הם יחזרו ואם יחזרו בכלל. הם מחכים, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לשכוח אותם. מדי שבוע אני נוהגת להביא קטעי נאומים של משפחות חטופים למקרה שחלק מחברי הכנסת פספסו אותם. אז אני כאן כדי להזכיר להם. אתמול בעצרת דיברה שורדת השבי נילי מרגלית, שאביה אליהו נרצח ונחטף לעזה. נילי סיפרה על הימים של הזוועה: לפני 536 ימים נחטפתי. הבוקר התחיל ברעש יריות ובאלימות מטורפת. מחבלים פשטו על הקיבוץ, וצה"ל ומדינת ישראל לא באו לעזרה. בצוהריים כבר הייתי במנהרה, והבנתי שיש לי תפקיד. אני אחות, ואני חייבת לדאוג לבריאות של כולם. עשיתי כל מה שיכולתי. דאגתי לבריאות שלהם, דאגתי לתרופות, אבל לא מגיע לי צל"ש. עשיתי את זה כי זה החוזה בין אנשי הרפואה לכל מי שזקוק לעזרה. זהו גם החוזה הבסיסי בין אזרחים למדינה – המחויבות לשמירה על חיינו. החוזה הזה מופר. נילי שוחררה, היא נפרדה מהחברים שלה לשבי באמונה שבקרוב כולם יחזרו הביתה. אבל למוחרת הפסקת האש קרסה. אני סמכתי על המדינה – ממשיכה נילי – המדינה שתציל אותם כמו שהחזירו אותי. מאז שהשבים חזרו, אני מתה מפחד על כל אלו שנאלצו להישאר מאחור. אני חושבת על האור ששוב כבה, על אלקנה בוחבוט וגיא גלבוע. הם כמעט יצאו. הם ראו את החברים שלהם יוצאים, והם עדיין שם, תחת הפצצות ורעב בלתי נסבל. העדות של נילי היא לא רק סיפור אישי, היא קריאת אזהרה. היא עדות חיה לכישלון המתמשך של המדינה להחזיר את כל השבויים. אמשיך לצטט את נילי: עכשיו ההיסטוריה נכתבת. האם שוב נקבל בשורות מרות? עוד חטוף נהרג? עד מתי? אני רוצה לצעוק מכאן: די. הם חייבים לצאת, ואין להם שום דרך לעשות את זה לבד. ממשלת ישראל חייבת להציל אותם. ראש הממשלה, זה התפקיד שלך. אתה צריך להציל ולהחזיר. זה התפקיד הכי חשוב שהיה לך אי פעם. לא תוכל לומר שלא ידעת. היינו בשבי, ואנחנו יודעים עד כמה האויב אכזר. גם עופרי ביבס, אחותו של שורד השבי ירדן ביבס, נאמה בעצרת: 536 ימים שאנחנו זועקים, מבקשים את הברור מאליו – את אחינו, את אחיינינו. היא פנתה ישירות לראש הממשלה: לפני פחות מחודשיים ירדן, אחי, חזר. ירדן שב בחיים; שירי, אריאל וכפיר הושבו מתים בארון. אני לא יכולה לברוח מהמילים האלה, מהמציאות הזו. אני דורשת גם ממך להסתכל למציאות הזו בעיניים. סוף הציטוט. האחריות לוודא שהם חוזרים היא של הממשלה, של כל חבר בממשלה. אבל האחריות לא נגמרת כאן; על המדינה לדאוג גם לשבים מן השבי, גם לחיילינו הגיבורים שחזרו פצועים בגוף ובנפש. היום זכיתי יחד עם חבריי לסיעת יש עתיד להיפגש עם מיכל אסבן, אימו של יותם, הלוחם שנפצע קשה בראשו בקרב בג'באליה. מיכל היא מייסדת העמותה "אימא לביאה". היא שיתפה אותנו במה שהיא ואימהות של חיילים פצועים נאלצות להתמודד איתו. כולנו, 120 חברי כנסת, צריכים להתלכד ולעשות את המקסימום בשביל להיטיב עם משפחות חטופים שבים ועם משפחות הלוחמים הגיבורים. חייבים לזכור כי כל מי שחוזר מהשבי או מהמלחמה, לא חוזר אותו דבר. העדויות על מצבם הולכות ומתגלות, הנזקים הבריאותיים מתחילים לצוץ. פורסם בתקשורת כי אחת השבות משבי חמאס התחילה לסבול מפרכוסים של אפילפסיה אחרי חזרתה מהשבי. פשוט חלתה במחלה נוירולוגית קשה. בהזדמנות הזאת אני רוצה להזכיר שהיום, 26 במרץ, הוא יום המודעות הבין-לאומי לאפילפסיה. כמי שהייתה עדה לפרכוס אפילפטי כבר לפני מעל 20 שנה, אני יכולה להעיד שהיה פרכוס לאחד החברים שלי – זה משהו שאני לא מאחלת לאף אחד. עד היום אני זוכרת את חוסר האונים והבהלה שאחזה בי באותו רגע. בישראל יש כיום 100,000 חולי אפילפסיה. אפילפסיה יכולה לגרום לנכות קשה ואף לסכן את החיים למי שאינו מאוזן בתרופות. חולי אפילפסיה צריכים להיות במעקב צמוד אצל רופא מומחה – אפילפטולוג – הוא מומחה בנוירולוגיה עם תת-התמחות באפילפסיה. למרות מספר החולים בישראל יש היום רק 25 אפילפטולוגים – רופאים מומחים לאפילפסיה. אם תעשו את החשבון, מדובר ברופא אחד לכל 4,000 חולים. זמן ההמתנה לאפילפטולוג ברפואה הציבורית עומד על שמונה חודשים – כמעט שנה רק בשביל לראות רופא מומחה לאיזון המחלה. מי שסובלים הכי הרבה מהמחסור הם כמובן תושבי הפריפריה. לא פעם דיברתי על כך שיותר קשה להיות חולה בפריפריה מאשר במרכז. אני מרגישה לפעמים כמו תקליט שבור, ואני עומדת כאן ופעם אחרי פעם מתריעה על פערים בלתי נתפסים בין פריפריה למרכז בתחום הרפואה. לצערי, רוב חברי הכנסת לא מתעניינים בנושא, והוא נופל על אוזניים ערלות. כראש השדולה לצמצום פערים בבריאות הצטרפתי ליוזמתו של חבר הכנסת מיכאל ביטון לציון יום מיוחד שבמסגרתו יתקיים כנס על אי-שוויון בבריאות בין פריפריה למרכז. זה יתקיים בחודש יוני, ואני מזמינה את כל חברי הכנסת להצטרף ולהגיע. אני גם מזמינה אישית את שר האוצר לבוא ולשמוע על הבעיות ועל הפערים הרבים שקיימים בתחום. אני מזמינה גם את אנשי האוצר להגיע ולהבין למה בריאות האזרחים חייבת להיות בראש סדר העדיפויות שלהם, למה אסור לצמצם ולפגוע בתקציב הבריאות, אלא להפך. תחום חשוב מאוד שבכלל לא נמצא בתקציב שהועבר אתמול הוא תחום הנוירולוגיה: בריאות הראש, בריאות המוח. רק לאחרונה משרד הבריאות פרסם דוח מיוחד על כך. הדוח מראה כי חייבים לדאוג לעוד מומחים, לעוד מתמחים, לעוד השתלמויות עמיתים בתת-ההתמחות, להכריז על תחום הנוירולוגיה כמקצוע במצוקה, ולגבש תוכנית עבודה ייחודית בנושא הזה. צריך להנגיש את הרפואה ואת שירותי הרפואה לציבור; להנגיש גם שירותי רפואה משלימה לציבור רחב, כי רפואה מגיעה לא רק לעשירים, אלא לכלל האזרחים. אני רוצה לשתף אתכם – יש לי עוד זמן – אתמול הגעתי והשתתפתי בטקס השקת ניידת הוליסטית, הנושאת את שמה של עמית מן, זיכרונה לברכה, פרמדיקית בת 22, גיבורה אמיתית, שנרצחה במרפאת השיניים בבארי ב-7 באוקטובר. אז הניידת הזאת נושאת עכשיו את שמה של עמית. עמית טיפלה בפצועים גם כשהייתה בעצמה פצועה, עד הרגע האחרון. היא גיבורה שהצילה חיים. אך מחבלי חמאס רצחו אותה באכזריות במקום – במקום שהיא ניסתה להציל את הפצועים. אתם יודעים, ב-17 באוקטובר באותה שנה, עשרה ימים אחרי השבת השחורה, אני ביקרתי באותה מרפאה שבה הכול קרה. דם עדיין היה מרוח על הרצפה, והקירות היו מחוררים מירי. המקום הזה היה עדות חיה לגבורה שלה ולרוע חמאס האכזרי. הניידת, שנושאת את שמה, היא סמל להמשכיות הרוח שלה – רפואה מצילת חיים, שמגיעה לאנשים שזקוקים לה. היוזמה הזאת של הניידת לטיפול הוליסטי היא יוזמה של המרכז לרפואה הוליסטית על שם יורי שטרן, חבר הכנסת לשעבר. הניידת נרכשה על ידי העמותה. יושבת-ראש העמותה היא לנה שטרן, והמנכ"ל הוא יאיר זעפרני – הם פשוט הקימו את המפעל החשוב הזה, שנותן מענה לנפגעי 7 באוקטובר ולתושבי הדרום. מנגישים את הטיפולים של רפואה הוליסטית לאלה שאין להם מספיק מודעות ולאלה שכל כך זקוקים לטיפול, טיפול במגע ובריאות הנפש. את הביקור בניידת ערכתי יחד עם פרופ’ חגי לוין, רופא משפחות החטופים, דמות מובילה במאבק למען שחרורם והצלת החטופים, ולמען רווחת המשפחות שנפגעו באסון הנורא. מכאן, מבמת הכנסת, אני רוצה להכיר תודה לארגון "גשרים למען השלום",Bridges for Peace, שתומכים ותמכו בפרויקט הזה ותרמו כסף כדי שהחלום יהפוך למציאות. עמית מן, זיכרונה לברכה, הייתה גיבורה. ראיתי אתמול גם את אימא שלה, שהגיעה לטקס. עמית לא רק הצילה חיים; היא השאירה אחריה מורשת של נתינה ואומץ. הניידת הזו היא דרך להמשיך את המורשת שלה ואת הגבורה שלה. אני רוצה לסיים את נאומי היום בציטוט של ראש הממשלה לשעבר וראש האופוזיציה היום, חבר הכנסת יאיר לפיד. ציטוט מהספר שלו "מלחמה וחלום": "אני מאמין גדול ביכולת הישראלית לקום מן האימה והאפר. זהו האתוס המכונן שלנו, ככה הסיפור שלנו מתחיל". אבל אם זהו הסיפור שלנו, אנחנו חייבים להמשיך לכתוב אותו. התחלתי את הנאום שלי ואסיים אותו בנושא החשוב ביותר – החזרת החטופים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להמשיך להיות מדינה שמפקירה את בניה, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להשאיר 59 חטופים ישראלים בגיהינום של עזה. אני אומרת למשפחות החטופים ולמשפחות הלוחמים: אנחנו לא מוותרים על החטופים, אנחנו לא מוותרים על הלוחמים, אנחנו לא מוותרים על המדינה שלנו, אנחנו כאן – ונילחם עליה. המאבק שלנו לא ייפסק, ונחזיר את כולם הביתה. אנחנו לא נפסיק לזעוק, לא ננוח ולא נוותר. משפחות החטופים לא לבד, כי אנחנו איתן, ונמשיך להיאבק למענן ולמען עתידנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים והוראת שעה חרבות ברזל (תיקון מס' 4 הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק זכויות מבצעים ומשדרים (תיקון מס' 10), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת יוסף טייב, יונתן מישרקי וצגה מלקו; הצעת חוק ניוד מידע רפואי (הוספת גופים ציבוריים) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת יונתן מישרקי וארז מלול. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4) << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 105), התשפ"ה–2025 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לי כמה נושאים. יש לי חצי שעה איתך, ואני רוצה שיהיה לך מעניין, שתשמע על כמה דברים שקורים במדינת ישראל. אין לנו שר, רק לידיעה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> שנייה אחת, אני כבר מטפל בזה. שר העבודה מרגי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם יכולים גם לשבת לשמוע אותי גם חצי שעה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אוהדים שלך? כנראה שיש לך יותר אוהדים ממה שאתה יודע. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ככה זה בספורט. אספר לכם מקרה שקרה. אני רוצה להאיר זרקור על אירוע דרמטי במדינת ישראל שאנחנו בכנסת לא מתייחסים אליו בכובד ראש. בוועדה למניעת סמים ואלכוהול, בוועדת החינוך ובוועדה לזכויות הילד נעשו שלוש פעמים דיונים בנושא העלייה הדרמטית בהתמכרויות לסמים, לאלכוהול, למסכים ולהימורים בלתי חוקיים במדינת ישראל. זה נוגע כמעט לכל בניין במדינת ישראל, שכנים, חברים, ילדים של. במקום שהמדינה, שיודעת שיש את הבעיה הזאת, תגיד: אנחנו הולכים לטפל בנושא הזה, אנחנו הולכים לגרום לזה שההתמכרויות לסמים ולאלכוהול ירדו בצורה דרמטית – המדינה עושה הכול כדי שהילדים שלנו יהיו יותר ויותר מכורים. התחלנו לראות את המספרים האלו עולים בתקופת הקורונה, ויש התפרצות גדולה מאוד בתקופת המלחמה, מ-7 באוקטובר. בכל מקום ובכל מגזר, אדוני – בחברה החרדית, בחברה החילונית, דתיים כיפות סרוגות, דרמטית בחברה הערבית, אצל הבדואים, אצל הדרוזים – אצל כולם רואים את זה. אבל מה עושה המדינה? בואו אספר לכם, שתדעו את הרקע. בשנת 2017 הייתה רשות למניעת סמים ואלכוהול. הרשות הזאת פעלה ללא מחסומים בשולחנות עגולים, היא ידעה לתפעל את כל המשרדים הנוגעים בדבר, וזה נוגע לכל משרד. זה נוגע למשרד הביטחון, זה נוגע למשרד הרווחה, זה נוגע למשרד החינוך, זה נוגע לכל משרד כמעט שעובד מול אוכלוסייה, מול אנשים. אבל מה עשתה הממשלה המדהימה הזאת, ממשלת השוד הציבורי? שר הביטחון הלאומי החליט לפני שלושה ימים – שלח מכתב לכל המועצות, לכל הרשויות – שהגוף הקטנצ'יק הזה שנשאר בתוך המשרד שלו, שצריך לדאוג למניעת סמים ואלכוהול, הולך להיסגר כמעט לגמרי. 60% מהתקציב שלו הולך להיות מקוזז עכשיו. זאת אומרת אותם אנשים שפעלו ברשות הזאת בכל המועצות, בכל הרשויות, שהתפקיד שלהם היה תפקיד של הסברה וחינוך ועבודה מול ההורים ולתת את היד לילד, כדי שלא ייפול לסמים ולאלכוהול, כדי שלא יידרדר לשם – גם אותו עובד, שעבד באמת במשכורת מינימום, גם הוא לא יהיה. זאת אומרת לא תהיה בכלל פעילות לגדיעת הדבר המטורף הזה של התמכרות לסמים ולאלכוהול. אני שואל את הממשלה הזאת: מתוך 620 מיליארד שקלים לא היו 60 מיליון שקלים להשאיר את הגוף הזה? מפה אני פונה לשר בן גביר, שיתעשת על עצמו, שיבין שהרשות הזאת חשובה דרמטית לכל ילד וילדה במדינת ישראל, בפריפריה ובערים, גם במרכז הארץ. כי סמים ואלכוהול יש גם בסביון וגם בקריית שמונה וגם בתל אביב וגם בשדרות וגם בכפר סבא. אם אנחנו לא ניתן לרשות הזאת להמשיך לתפקד, המספרים שאנחנו רואים היום במדינת ישראל ילכו ויגדלו, ובמקום שאנחנו נשים שקל כדי לחסוך עשרה שקלים בעתיד, אנחנו נשלם רק את העשרה שקלים. כי יצטרכו לדאוג להם בבתי חולים ובאשפוזיות יום ובגמילה ואחרי זה בבתי הכלא, לצערי. זו הידרדרות מפחידה, מסוכנת, שהורסת משפחות. אדוני היושב-ראש, אתן לך דברים שהאוכלוסייה פה לא מבינה. מה זה הימורים בלתי חוקיים? לפני חודש עשיתי דיון בוועדת הספורט בנושא ההימורים הבלתי-חוקיים בספורט. אתם יודעים מה המספר של ההימורים הבלתי-חוקיים במדינת ישראל? 20 מיליארד שקלים. 20 מיליארד שקלים בשנה מגלגל עולם ההימורים הבלתי-חוקיים. מי שולט בהימורים הבלתי-חוקיים? משפחות הפשע, זה הכסף הכי קל שהם יכולים להרוויח. איך הם עושים את זה? על ידי אתרי אינטרנט שהם פותחים עם אנשים מאוד מאוד חכמים שבונים את האתרים האלו. אתה יכול להמר כמעט על כל משחק בעולם. אתה יכול להמר על ליגה לכדורעף בפינלנד לנשים בליגה השלישית; אתה יכול להמר על טורניר באולינג – לא יודע, בירוחם. כל דבר נפתח, ועל כל דבר אפשר להמר. אתה יכול להמר על באיזה דקה יהיה גול, שער, לקבוצה מסוימת, או באיזו דקה יהיה קרן. על כל דבר מהמרים. איך זה מתחיל? במקומות שמשחקים טוטו הם עוקבים אחרי נערים ואנשים צעירים שהולכים ומשחקים בטוטו. הם באים ואומרים: חבר יקר, יש לי עולם טוב יותר בשבילך, יש לי עולם שתרוויח בו יותר כסף. העולם הבלתי-חוקי, זה נקרא "בטים", ההימורים בבטים. הוא אומר לו, יש להורים שלך דירה? הוא אומר, כן. הם הולכים ובודקים שהדירה באמת של ההורים, ואומרים, הינה, אנחנו נותנים לך עכשיו 100,000 שקלים. יש לך – זה נקרא קופסה, 100,000 שקלים – תתחיל להמר. הוא מתחיל להמר על משחק פה, משחק שם. בהתחלה מרוויח, מפסיד, מרוויח, מפסיד. אחרי שהוא מפסיד את ה-100,000 שקל הם באים ואומרים לו, אתה רוצה עוד 200,000 שקל? הוא אומר, כן. פותחים לו עוד קופסה, והוא ממשיך להמר. כשהוא מגיע לסכומים של מאות אלפי שקלים הם אומרים לו, סטופ, עכשיו אנחנו רוצים את הכסף. הם הולכים להורים שלו, דופקים להם על הדלת באמצע הלילה, מפנצ'רים את הרכב שלהם ולפעמים שורפים את הרכב – ראיתי סרטים מזעזעים, שמגיעים אליהם הביתה ומאיימים עליהם, וההורים נכנסים לבהלה כי הם לא ידעו בכלל שהילד שלהם מהמר בבטים. ואז המשפחה מתרסקת, והילד כבר בתוך ההימורים, וגלגל שהוא לא יוצא ממנו. זה נמצא בכל מגזר ובכל חברה. במקום שהמדינה הזאת תגיד – סטופ, ונתחיל לטפל בזה, המדינה מאפשרת לזה לקרות. היחידה שאמורה הייתה לקום במשרד לביטחון לאומי, בהחלטת ממשלה ב-2016, לא קמה. ככה הדברים ממשיכים, כמו בהרבה מאוד דברים במדינת ישראל שלא מטפלים בהם. ואם לא מטפלים ועושים תוכנית ארוכת-טווח, הדברים האלו רק מתדרדרים. השבוע אנחנו היינו בשבוע של תקציב. לפני שאדבר על התקציב, אני הייתי רוצה לשאול את ראש הממשלה. היום בדיון 40 חתימות הקראתי מכתב של רובי חן, אבא של איתי חן, שחטוף בעזה, חייל, גיבור ישראל, שנחטף ב-7 באוקטובר. בסוף הנאום שלי נתתי לו מספר טלפון. הוא קם, לחץ לי יד והבטיח שהוא יתקשר. עכשיו דיברתי עם רובי, אבא של איתי, והוא אמר לי: סימון, אתה אופטימי, בחור אופטימי. כמובן, הוא לא התקשר עדיין. אז אני פונה שוב לראש הממשלה בנימין נתניהו: תתקשר לאבא של איתי, רובי חן, תן קצת יחס, תתייחס למשפחות החטופים. זה לא מספיק להגיד: אתמול עשיתי שיחה. זה לא עובד ככה. רובי חן כבר היה כמה פעמים אצל טראמפ, היה אצל ביידן, נמצא בכל העולם. עכשיו הוא בארצות הברית, נפגש עם כל ראשי השלטון בארצות הברית; ופה, במדינת ישראל, ראש הממשלה לא מתייחס אליהם; הם כאילו אוויר, לא קיימים. אני שואל את ראש הממשלה: מה קרה לך? מה קרה לך? איך הפכת להיות ראש הממשלה של 2025? כי כשר האוצר בשנת 2003 היית אדם אחר לגמרי, היית ראש ממשלה אחר, של כל מדינת ישראל. איך הפכת משר האוצר שהוציא את ישראל מהבוץ בשנת 2003 – כי היינו במשבר מאוד גדול – איך הפכת להיות בשנת 2025 ראש ממשלה שדואג לקבוצה מסוימת פוליטית? ואני כבר אומר, מה שאני אגיד, זה לא נוגע לקריית צאנז. לא נוגע לקריית צאנז. נוגע להרבה מגזרים אחרים. אתה יודע כמה שאני אוהב את קריית צאנז. עובדים, הולכים לצבא, חלק מהמדינה, לא תראה אף פעם את ההפגנות המטורפות האלה. פלג אחר לגמרי. לא נוגע אליהם. אמרת בשנת 2003, אדוני ראש הממשלה, ואני מצטט מהפה שלך: רבים מהם יושבים בבית או בישיבות ולא עובדים. קצבאות הילדים שהגדרת – ואני מצטט מהמילים שלך – המוגזמות מאוד אתה, בשנת 2003, במשבר הכלכלי, פגעת בתקציבי משרדי הממשלה, קיצצת ללא רחם. המושג שאתה הגית – אתה, ראש הממשלה, אתה ולא אחר. מה אמרת? אני מצטט: "האיש השמן והאיש הרזה". אתה אמרת – "האיש השמן במגזר הציבורי, שבמקום עבודה מעודד בטלה". אלה היו המילים שלך, לא שלי ולא של מיקי לוי. אתה אמרת את זה. בזמן הכהונה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לא תאמינו, הנגיד היה פרופסור יעקב פרנקל, ביחד עם ביבי ראש הממשלה. עבד איתו צמוד-צמוד, ותתפלאו – בהצלחה גדולה. כמה פרגונים נתן ראש הממשלה לפרופסור פרנקל, כמה הוא שיבח אותו, וכמה הוא אמר שהוא שותף שלו לדרך. שמעתם לאחרונה את פרופסור פרנקל? מה הוא אומר על כלכלת ישראל? שמעתם מה פרופסור פרנקל, אחד הנגידים הכי מוצלחים שהיו במדינת ישראל, מה הוא אומר על כלכלת ביבי נתניהו? בדיוק הפוך. ב-12 בפברואר 2003 – אני אגיד לכם מה עשה ביבי נתניהו כשר האוצר, יחד עם פרנקל: הוא הוריד את המע"מ ל-17%, בשנת 2003, במשבר הכלכלי הגדול. מה הוא עשה ב-2025? הוא העלה אותו ל-18%, בדיוק הפוך מביבי של 2003. נתניהו של לפני שני עשורים, בשנת 2003, היה שר האוצר עם חזון; קראו לו שר ההפרטה. הוא הפריט את כל החברות, קפיטליזם, שר האוצר ימני. מה אתם רואים בשנת 2025? בדיוק הפוך: ריכוזיות. ריכוזיות. בשנת 2003 שיבחו את שר האוצר בכל העולם. בכל העולם. ומה היום? אתה וסמוטריץ' בכל העולם הפכתם לבדיחה, בדיחה כלכלית. היה חשוב שאולי רק תקראו את הדוחות של מודי'ס, מה הם מספרים על מדינת ישראל. מיום הקמת הממשלה הזאת לא הובלתם. לא הובלת אתה, ראש הממשלה, לא הובלת רפורמה אחת. רפורמה אחת לא הובלת במדינת ישראל. ב-2003 הובלת לקיצוץ בקצבאות, שדחפו את שיעור העובדים בחברה החרדית דרמטית. ירדו הקצבאות – אנשים יצאו לעבוד. יצאו לעבוד – זה הניע את כלכלת המדינה. יצאו לעבוד – זה מיסים למדינה. היום אתה עושה בדיוק הפוך. ואני לא יודע אם שר האוצר לשעבר וראש הממשלה הנוכחי ראה את הסרט מציצים, אבל זה בדיוק הפוך: הפוך גוטה, הפוך. ברגע שאתה מעודד בטלה, אנשים יהיו בבטלה. ברגע שאתה מעודד עבודה, אנשים ייצאו לעבוד. אנשים מוכשרים, חכמים, חרוצים, רק תן להם את האפשרות הזאת, תדחוף אותם לזה. במקום זה, אתה מעלה את הקצבאות של החרדים, וזה עולה 2.5 מיליארד שקלים למדינת ישראל, רק הקצבאות האלו. 2.5 מיליארד שקלים. ביולי 2003, אני מצטט מה אמר שר האוצר דאז, קוראים לו בנימין נתניהו: "אנחנו חייבים לצאת מתרבות של קצבאות לתרבות של עבודה - - - כי אז אנו דנים אותם ואת הילדים שלהם ואת הנכדים שלהם, להיות במלכודת של עוני ולסעוד על קצבאות לעולמי עד". את זה אמר בנימין נתניהו. והוא המשיך והוסיף, ואני מצטט: "אני רוצה שאנשים יעשו ילדים כשהם יכולים לפרנס אותם - - - אדם צריך להבין שיש לו אחריות - - - לכלכל את הילדים שלו ולדאוג לעתידם". את זה אמר בנימין נתניהו. ומה עושה בנימין נתניהו היום? בדיוק הפוך. גוטה, הפוך. ואני אגיד לכם מה הוא עושה היום. שוב, כספים קואליציוניים הופכים לכלי פוליטי מול המפלגות, לסחר מכר, תקציב חסר אחריות, כאשר 5 מיליארדים ויותר מחולקים כדי לקנות שקט פוליטי במקום לשרת את הציבור הישראלי כולו. יותר מ-5 מיליארדים. זה מספר בלתי נתפס, שמתגלגל מחוץ לתקציב הרשמי; מחוץ לסדרי העדיפויות הלאומיים; מחוץ לכל היגיון כלכלי – והכול רק כדי לרצות קבוצות לחץ פוליטיות, כדי לוודא שלממשלה הזאת יהיה מספיק קולות כדי שימשיכו לשבת על הכיסאות שלהם. הסעיף הגדול ביותר, בהמשך למה שאמרתי מול ביבי של 2003, הוא תקצוב התמיכה בישיבות. אף שהסכום צומצם במעט, הוא היום 1.2 מיליארד שקלים. ומי משלם? מי משלם את המחיר, חברים יקרים? האזרח הישראלי הממוצע. כל אזרח שעושה מילואים; כל אזרח שעובד; כל אזרח שיש לו עסק קטן, בינוני או גדול – הוא משלם את המחיר הזה. המעמד הבינוני, אותם שכירים ויזמים שמחזיקים את המשק על הכתפיים שלהם. הרי מי מחזיק את הכלכלה הישראלית? הם, אותם שכירים ויזמים שעובדים קשה כדי לממן את המשפחה שלהם. הם רואים איך הכסף שהם משלמים במיסים לא חוזר אליהם, אלא מוזרם ישירות לקבוצות מסוימות, לא לפי הצורך האמיתי של מדינת ישראל, אלא לפי אינטרסים פוליטיים. אנחנו מדברים פה על הקצאות תקציביות שמנופחות בעשרות אחוזים למגזר החרדי, על תוכניות שאף אחד לא בדק את התועלת שלהן, על עודפים תקציביים שזורמים היישר למוסדות פרטיים שמסרבים ללמד לימודי ליבה, בזמן שמערכת הבריאות קורסת, מערכת החינוך הכלכלית צועקת לעזרה ויוקר המחייה שובר שיאים חדשים. אספר לכם מה יש מאחורי המיליארדים האלו. אנשים לא כל כך מבינים מה הם המיליארדים האלו. מאות מיליונים יועברו למוסדות חינוך חרדים שלא מלמדים מתמטיקה ואנגלית, בזמן שתלמידים בבתי הספר ממלכתיים לומדים בכיתות צפופות עם מחסור במורים, עוד תקציבים יזרמו ישירות למשרדה של השרה אורית סטרוק. למה? מה בדיוק קורה שם שמצריך הגדלות תקציביות? את קיבלת הגדלה תקציבית, עידית? למה? למה סטרוק קיבלה ואת לא? << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> חשבתי שאולי תגיד שאתה רוצה להעביר אלי קצת כסף. קודם כול, המשרד של המשימות הלאומיות עושה הרבה דברים חשובים. החטיבה להתיישבות נמצאת שם. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אגב סימון, אתה יודע מה? אני רוצה להגיד לך: אני גילית שבממשלה, כמו פה בכנסת וכמו בכל מקום, אי-אפשר להעביר פה תקציבים מאיפה שרוצים לאן שרוצים, לעשות בהם כרצונך או לא כרצונך. זה לא עובד ככה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> You don't say. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> יש לי במשרד יועץ משפטי, יש לכל משרד חשב, חשבת. הדברים מסודרים. הרי אם אתה רוצה להעביר תקציבים היום במדינת ישראל, אתה צריך להעביר את זה בתקנות. אני לא צריכה לספר לכם, אני לא צריכה – אולי זה - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> את יודעת מה? אני זורם איתך. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - כדי להגיד שכל הסעיף הזה וכל הסיכומים האלה, הם לא באמת נכונים. שיש חטיבה להתיישבות, ואתה בא ורואה מה עשתה החטיבה להתיישבות, ואני אומרת לך: סימון, קח את הכסף, בדוק אותו, שקל לשקל, לאן הוא עבר. הרי אפשר – אתה יכול להגיע היום אלי למשרד, והמשרד שלי הוא ספר פתוח, הוא שקוף בפני הציבור, לאן עבר כל שקל. הרי אנחנו לא מעלימים כספים ולא יכולים להעביר כספים לאן שבא לנו. יש כאן מערכת של מדינה מסודרת. עכשיו, גם כדי לקבל את זה בתקציבים קואליציוניים – אתה יודע, תקציבים קואליציוניים זה כספים שהיו צריכים להיות בכללי בבסיס התקציב. ולאורך כל השנים, אף אחד לא רוצה לשים אותם בבסיס התקציב. אני אומרת לך שהחברה החרדית והמפלגות החרדיות, כדי להפיל את הממשלה הזאת, היו מקבלות מיליארדים מכל אחת מהמפלגות האחרות שנמצאת פה. אני הייתי בממשלה הקודמת, ואני יודעת גם מה הוצע להם על מנת שהם יכנסו או על מנת שהם יתמכו בשקט מבחוץ. אז על מה אנחנו דנים פה? << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז בואי אני אסביר לך. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> רגע, עם גזירות כלכליות על החברה החרדית כבר קיימות היום – אם זה מעונות יום, אם זה אברכים. הרבה כספים שגם ככה החרדים האלה - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב. אז בואי, אני אספר לך משהו. בשנת 2013 - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - אז על מה - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני רוצה לענות לך למה את טועה. בואי, אני אסביר לך למה את טועה. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אז אתה טוען את זה, ואחרים טוענים אחרת. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין בעיה. אני אסביר לך למה את טועה. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> יאללה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בן אדם, כל בן אדם, שאתה נותן לו כסף, הוא עם הכסף הזה יכול לחיות, לעשות מה שהוא רוצה. אין לו מוטיבציה ללכת וללמוד ולעבוד - - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, שנייה. עידית, הקשבתי לך, תקשיבי לי. אני אספר לך סיפור. את היית יושב-ראש הקואליציה במקרה. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> סליחה, סליחה, כן, את היית יושבת-ראש הקואליציה. אני יצאתי החוצה פה – עידית, אני לא אשכח את הפגישה הזאת. יצאתי פה, לחדר אוכל ח"כים. פגש אותי ב-02:00 בחור חרדי ואמר לי: חבר הכנסת דוידסון, אני יכול לדבר איתך? אמרתי: בבקשה. ואז הוא אמר לי את המשפט הבא, חשבתי שהוא צוחק עליי. הוא אומר לי: אני רוצה שתלך ללפיד ותגיד לו תודה רבה. אמרתי לו: על מה? הוא אומר: בשנת 2013, כשלפיד היה שר האוצר ועשו את כל ההורדה של הקצבאות ותוכניות הלימוד לחרדים, הוא אמר לי: אני יצאתי ללמוד משהו בתחום המחשבים - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע. - - אני היום עובד ומרוויח משכורת שיכולה לפרנס את המשפחה שלי, ועל זה אני רוצה להגיד לו תודה. וכמוהו גם הרבה מאוד חברים. כשאתה - - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - המגזר החרדי לעבודה? הוא בטח לא יכול לנכס את זה לעצמו. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> עידית, אבל זה לא עובד ככה. יש לי - - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - אני רוצה להגיד לך משהו - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> גברתי השרה. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - ביום שאני הגעתי לממשלה, קיבל חבר הכנסת ניר אורבך טלפון מאביגדור ליברמן. הוא רצה שיבוא לדבר איתו על הנושא של סבסוד מעונות יום, ואמר שהוא לא יגיע להסדרה הזאת. למה? כי פתאום אין רוב לקואליציה. אז זה עניין פוליטי לגמרי. זה לא עניין אידיאולוגי כי אם אתה חושב שלא צריך לשלם על סבסוד מעונות יום, בין אם יש לך רוב ובין אם אין לך רוב, לא צריך אז לא צריך. לך עם זה עד הסוף. מסתבר שזו מציאות ישנה של פוזיציה, לאופוזיציה - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תיאורטית, אם מחר כל המדינה תהיה חרדים, מי יעבוד ומי יגן? זה הכול. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - אז בוא סימון, אני אוהבת אותך מאוד, אבל בטח שיאיר לפיד לא לקחת לו את הקרדיט על יציאה של חרדים לעבודה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא אני אמרתי, זה הבחור אמר לי. לא אני אמרתי. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו, בואי נדבר רגע על המקרו. בואי נדבר על המקרו. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> את יודעת מה? אני אלך איתך להדמיה של הספורט. את באת מהספורט. את יודעת מי הכוכבים הכי גדולים בעולם? מעולם הכדורגל, מאיפה הם באים? הם באים מהפאבלות מהמקומות הכי עניים, מהמקומות הכי קשים, כי שם הכדור והמוטיבציה להצלחה הייתה הרבה הרבה יותר גדולה. נתנו להם את האפשרות, באמצעות הספורט, אם יש לו קצת כישרון והרבה רצון לעבוד והורים שדוחפים אותו, לצאת מהפאבלות. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - ממש מתאים - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, זו סתם דוגמה שאני נותן לך. ולמה אני נותן לך את הדוגמה הזאת? כי זה מקביל לכל דבר בחיים. כשאני מגדל את הבנות שלי – ואני בטוח שגם את, ואני בטוח שמיקי לוי – אנחנו נותנים להם את הכלים כדי להצליח. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> ברור. ברור. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז מה ברור? << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אבל זה לא קשור. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה קשור מאוד. עידית, אם יהיה - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. אז בואי ניתן את הכלים להתניע. לא נותנים להם. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> למה אתה חושב - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי אם ילד נמצא במסגרת ללא לימודי ליבה, היכולת שלו להגיע אחרי זה לאקדמיה היא הרבה יותר קשה. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - אלה לא הכלים שאתה - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל זה המצב, זו הסיטואציה. משאירים אותו בגטו כלכלי. משאירים אותו בגטו כלכלי. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> רגע, זה לא קשור לפייק ניוז שאתם עושים כאן, שקשור לצדדים הקואליציוניים. זה בלי קשר עניין של דיון מהותי. זה דיון מהותי מה צריך ללמוד, איך צריך ללמוד. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב, אני יכול להתווכח איתה שעות ובסוף היא תסכים איתי. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> כמובן שבכפייה שום דבר לא יכול ללכת, אתה מבין? הינה גזרות כלכליות - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה בכפייה? מה כפייה פה? אם אני בא ונותן למוסד כלכלי כסף של מדינת ישראל, ואני אומר: אתה רוצה את הכסף? הוא אומר: כן. אני, כמדינה, אומר: אתם חייבים שהילדים ילמדו א', ב', ג'. מה, אני הופך אותם ללא חרדים? מה, אני הופך אותם לאנשים שהם - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> לא אמרתי את זה, רק אמרתי - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה בקריית צאנז לומדים לימודי ליבה? למה? << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - שבטח היום, לא כל אחד יכול לכפות על כל אחד. יש מערכת חינוך, יש מערכת חינוך - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוודאי שאפשר לכפות, מה זאת אומרת? << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> • - =- ומערכת החינוך תקבע מה הם לימודי הליבה שלה - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל הם לא בתוך מערכת החינוך. זה כל הקטע. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הלכה המדינה. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל זה כל הרעיון. כשאת נותנת כסף לגוף ללא ביקורת וללאל בקרה של משרד החינוך, זה בסדר? זה בסדר? אני שואל אותך. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> עם כל השינוי היפה הזה שאתה מדבר עליו, למה כל - - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> זה על הזמן - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה אני אעשה? היא לא תיתן לי. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> נו, אז מה? היא לא חסמה את כל התקציבים בחברה החרדית ואמרה: רק עם לימודי ליבה, כי גם בקואליציה הקודמת ידעו שזה לא דבר נכון ולא עובדים ככה. אז אל תבוא ותלמד היום את הקואליציה מה לעשות כשאתה, כשהיית בקואליציה הקודמת, לא עשית. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> גברתי השרה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> קודם כול, עשינו לא מעט. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> עשינו ועוד איך. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> עשינו לא מעט, גם ב-2013 וגם בקואליציה הקודמת, גם מבחינה תקציבית, גם מבחינת כספים קואליציוניים - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אצלנו, היו 5 מיליארד – מיקי, כמה היו? << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - כל חבורת הגנרלים הזאת - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא היה 7 באוקטובר. לא היה 7 באוקטובר. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> גברתי השרה - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> - - אני רק רוצה לציין – סליחה, חברים – שחבר הכנסת דוידסון נידב לך דקות שלו. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין בעיה, זה מאוד מעניין. אבל אני אגיד לך מה ההבדל, עידית. בקואליציה שלנו היה פחות ממיליארד שקל כספים קואליציוניים, ועכשיו יש מעל 5 מיליארד; אצלנו לא הייתה מלחמה. לא היינו בזמן מלחמה - - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא היינו בזמן מלחמה. על מה את מדברת? << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אתה יודע כמה כסף הוכנס לבסיס התקציב בתקציבים קואליציוניים בממשלה הקודמת? אני רוצה להראות לך טבלאות. דבר שני, אני רוצה - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> פחות ממיליארד. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מיליארד שקל. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - רציתי להראות לך כמה - - - שילמתם לרע"מ. די, נו. סימון, כל אחד - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה לרע"מ? מה זה לרע"מ? שילמנו לרע"מ? קודם כול, את יודעת טוב מאוד שה-53 מיליארד זה פיקציה, זה לא נכון. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה פשוט שקר. את יודעת שזה שקר - - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - כי עשיתם בתקציב הזה העתק-הדבק. 30 מיליארד שקל לחמש שנים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת לוי, במחילה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תפסיקו לשקר. תפסיקו לשקר, ואת משקרת. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת לוי, מילא השרה, אבל אתה הולך לדבר בין כה, והזמן שלו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני על חשבונו. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, הוא יעלה ויגיד להם את כל המספרים בפרצוף. אבל כל השקרים האלה של רע"מ וכסף – עזבי, נו, זה הכול שטויות. אני מכיר את המספרים. זה לא נכון. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> בתקציב - - - אני יודעת בדיוק - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה שקר. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא נכון, לא היה את הכספים האלה, לא 53 מיליארד ולא את כל שאר הכספים. אבל בוא, אני רוצה לחזור חזרה, אני כבר לא זוכר איפה הייתי, היא בלבלה אותי לגמרי. אני רוצה לחזור לעתיד הילדים שלנו ולעתיד המדינה. אמרה פה השרה עידית סילמן, שאי-אפשר לחייב, אי-אפשר לכפות - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, את אמרת שאין מה לעשות, שיש משא ומתן קואליציוני. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז בואו אסביר לכם: היום, במדינת ישראל, אם אנחנו נמשיך בתהליך הזה – שבו יותר ויותר ילדים במדינת ישראל, לא יהיה להם עתיד אקדמי או עתיד תעסוקתי – אנחנו נגרום לזה שאת ואני וכל אדם במדינה ישלם הרבה, הרבה יותר מיסים למדינת ישראל. לא תהיה ברירה. אנחנו גם בסוף לא נחזיק מעמד, אנחנו נגיע למצב שהכתפיים הצרות של מעמד הביניים פשוט לא יצליחו לסחוב את העגלה הזאת, את האלונקה הזאת. אם כל הזמן מדברים על ביחד, אז בנושא הכלכלי על אחת כמה וכמה חייבים להיות ביחד וחייבים לעשות תוכנית לטווח ארוך. זה אומר שילד שמתחיל היום לימודים בכיתה א', המטרה שלנו כמדינה היא שהוא יסיים את הבגרות שלו, את החיים הבוגרים שלו, בסיטואציה כזאת שהוא יכול ללמוד מקצוע, יכול אחרי זה לצאת לעבודה, לשלם מיסים כמו כל אדם במדינה, כדי שלא הכול ייפול על מעמד הביניים. למה הכול צריך ליפול על מעמד הביניים? ולכן אני בטוח ויודע – אני ראיתי אתמול כתבה מעניינת מאוד על הרב לייבל, שעושה, דואג ופותח ישיבות מיוחדות לאנשים שעובדים ודואג לזה שילכו לצבא, והוא היה המנוע החשוב ביותר בהקמת היחידה המיוחדת לחרדים. פתחו את היחידה, ויש כבר 200 לוחמים שם, וזה מדהים לראות את זה, מדהים לראות את זה. אז במקום לחזק אותו, עומדים לו מתחת - - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אז למה להשחיר את כל החברה החרדית? למה? למה? למה? << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. הינה, אני מברך אותו. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> לא. אבל אני אגיד לך משהו, סימון. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> נשארה דקה. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אתם נאום אחרי נאום – יצא לי להיות כאן שרה תורנית – נאום אחרי נאום עולים ובאמת מדברים סרה באנשים שהם אחים שלנו. יש הרבה מה לשפר, יש הרבה מה לעשות. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל את לא יודעת - - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> רגע. אתה בעצמך - - - << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> את יודעת איך התחלתי? בזה שאני אוהב את קריית צאנז, שהם דוגמה למופת. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> בסדר, אבל אי-אפשר כל היום לדבר בשפה הזאת. די, אי-אפשר. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה כולם לא יכולים להיות כמו קריית צאנז? << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> למה? כי לא כולם - - - << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בואי. אני מזמין אותך לקריית צאנז, תראי איזה יופי, תראי איזו אוכלוסייה מדהימה. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> סימון, קודם כול, המשפחה שלי גרה בקריית צאנז. גילוי נאות. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נו, אז את מכירה את זה. את מכירה את זה. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> ברור, מה זאת אומרת. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז למה אי-אפשר לקחת משהו יפה ולהגיד: בואו נהיה אנחנו ככה? למה לא? << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> תגיד רגע, אתה - - - תבוא ותחנך? אין תהליכים? אין דרך במדינה? ואם זה לא עובדmy way אז no way? זה לא עובד ככה. צריך לעשות דרך עם אנשים. אנחנו לא יכולים לריב על זה. האויבים שלנו בחוץ על מלא דברים אחרים. די, אי-אפשר נאום אחרי נאום שכולם נכנסים, ורק סרה באנשים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> גברתי השרה, אני רוצה לתת לחבר הכנסת סימון לסיים. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לי עשר שניות. אני רוצה לסכם. בואי. אני רוצה להגיד לך משהו. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> ואהבת לרעך כמוך. אני גם חושבת שיש הרבה מה לעשות. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, אני מכיר את המשפט הזה. בואי נסכים שאנחנו לא מסכימים בהרבה דברים - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - ובדבר אחד אנחנו מסכימים. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> שאנחנו לא מסכימים. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שאנחנו חייבים לשנות את כל תהליך הלמידה לילדי ישראל, שכל ילד ילמד את מה שיגרום לו אחרי זה להצלחה בחיים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אז אני אגיד לך רגע משהו. משפט מסכם, כבודו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> גברתי השרה, תוך כדי שחבר הכנסת מיקי לוי – חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא. על חשבוני אפילו לא דקה, אדוני. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> ליש עתיד היום אין עתיד, אז לא בטוח שסימון יזכה להיות שר החינוך. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> על חשבוני אפילו לא – ואהבת לרעך כמוך. הם לא אוהבים אותנו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> לא לא לא. לא התכוונתי על חשבונך בכלל. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> יופי, תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אפילו לא עלה בדעתי. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה, אדוני. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> הזמן שלך הוא שלך, ושלך בלבד. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מודה לאדוני. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> בבקשה. אני אפעיל את השעון אחרי שתהיה מוכן. 30 דקות לרשותך. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הייתי ער לוויכוח המדהים הזה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> שטרם הסתיים. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז מה יהיה? מחר, מוחרתיים, בעוד 30 שנה, תיאורטית כולם, אחיי החרדים – ואני אומר אחיי – מי יגן על המדינה? מי ישקיע? מי יעבוד? הם יום אחד יהיו הרוב. אין לי בעיה עם זה. יש לי בעיה שצריך ללכת לעבודה, יש לי בעיה שצריך ללכת לשירות בצבא, כי אנחנו עייפים ואנחנו מתפוררים. נכנס האלוף שטרן, שהילדים שלו וחתנו – ארבעה במספר – נמצאים במילואים מעל 250 יום, חלקם משרתים בקבע, וראש הממשלה שעומד על הדוכן הזה מטיל בו סרה: אתם לא רוצים. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> בכולנו. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בכולנו, בכל האופוזיציה. אז אני רוצה לשאול, מי משרת? ראש הממשלה בנאומו במליאה היום, עם המעבר של תקציב המדינה, אין לי אפשרות אחרת אלא לכנות את הנאום נאום עלוב. מה היה בנאום הזה? סיסמאות, סיסמאות, סיסמאות. עבר תקציב המדינה, אדוני ראש הממשלה – איך אתה לא מדבר על התקציב? מילה אחת על התקציב, אחת. אתה הרי יודע – אתה מבין בכלכלה – שהתקציב הזה הוא תקציב נוראי. 620 מיליארד שקל, אתה לא מדבר מילה? חלקו חשוב מאוד להתעצמות צה"ל – מעל 100 מיליארד. לא מדבר על החטופים; לא מדבר על יוקר המחיה. מקום שלישי ב-OECD, וראש הממשלה ושר הכלכלה מבטיחים לנו גדולות ונצורות. מקום שלישי ב-OECD ביוקר המחיה. מה שטוב לאירופה טוב לישראל – לא רואה את זה על המדפים בסופר. מקום שלישי ב-OECD. כבוד גדול; לא מדבר על מעמד הביניים הקורס, המעמד שמשלם מיסים, משרת בצבא, משרת במילואים. לא מדבר עליהם. על מה מדבר ראש הממשלה? על הדיפ סטייט. נמאס לנו לשמוע את השטויות האלה, דיפ סטייט, כאילו הפקידות אוחזת בגרונם של פוליטיקאים. הרי אתה מוביל ממשלה שמקבלת החלטות, על איזה דיפ סטייט אתה מדבר? מדבר על האופוזיציה הממורמרת – כך פונה לחבר הכנסת שטרן על השירות בצבא; לא מדבר על ועדת חקירה ממלכתית כי אין לו אומץ. אין לו אומץ להגיד שני משפטים, בכל משפט שלוש מילים: ועדת חקירה ממלכתית; אני מקבל אחריות. אגב, קבלת האחריות לא אומרת שאתה אשם, אבל גם את זה אין לך אומץ להגיד, רגליך רועדות – רועדות. לא היה כדבר הזה. האסון הגדול ביותר שקרה לנו מאז קום המדינה, אזרחינו נטבחו – ילדים, נשים וטף – כן, גם תינוקות – מבוגרים, נשים נאנסו, ואתה כאילו אתה לא אשם. לא משכו בדש בגדך. לא מדבר על האזרחים והיישובים בצפון; לא מדבר על שיקום הקהילות בדרום, בצפון ובעוטף עזה; לא אומר מילה. אני מתכוון לבקר ביקור מתוכנן בניר עוז, הקהילה שעברה טבח נוראי ואיבדה 30% מחברי הקהילה. זה ראש הממשלה שממשיך להגיד: לא ידעתי שהכספים מתועלים לחמאס. לא ידעתי. מעולם לא הוצג לי מסמך הקובע שהכספים הקטריים הועברו לטרור. יש את אחת העדויות של הרמטכ"ל לשעבר חבר הכנסת איזנקוט, ששימש אז גם כמזכיר הממשלה, שמעיד ממקור ראשון שב-2019 ראש הממשלה נתניהו ידע על הכספים הקטריים שהועברו לחמאס ולטרור. אלא מה הוא אמר: חמאס הוא נכס. שר האוצר אמר: חמאס הוא נכס. זה הנכס שטבח בנו. ואכן נתניהו אישר את זה. ביבי – סליחה, ראש הממשלה – בקולו, בוועדה לביקורת המדינה ב-2017, מתייחס לכך שהכסף הקטרי מועבר לחמאס לצורכי טרור. בקולו. מוקלט ומצולם. איזנקוט חשף את זה כבר ב-2019. הורם דגל אדום בפני ראש הממשלה שהכסף הקטרי עובר ידיים מכסף לאזרחים לכסף לידי חמאס. זה הכסף – 30 מיליון דולר כל חודש – שגרם לחמאס להתעצם צבאית, וזה הכסף שאפשר לו לבחור ולבצע ולבנות את מנהרות עזה. אתה ידעת מזה. אין לך אומץ לבוא ולהגיד את זה. בוויכוח בינך לבין הרמטכ"ל לשעבר חבר הכנסת איזנקוט אני בוחר להאמין לחבר הכנסת איזנקוט. תראו מה אתם עושים לחברה בישראל – אתם מרסקים אותה, מפרקים אותה. תביטו מה קורה לדמוקרטיה בישראל. ואתה עומד פה היום ואתה אומר שאתה מגן הדמוקרטיה, עם צבר החוקים המטורפים, כולל החוק הזה שעומד כרגע להצבעה ובגינו אנחנו עומדים כאן ומדברים? החוק הזה הוא חוק נוראי. החוק הזה אומר דבר אחד, שהפוליטיקאים בוחרים את השופטים. אי-אפשר לתרגם ולפרש אותו אחרת. וכל נאשם, חבר מרכז כזה או אחר, ירים טלפון לפוליטיקאי שלו, שידבר עם השופט שהוא בחר כדי שיעשה לו משהו. תראו מה עשיתם לכלכלה – מקריסים אותה. אתמול עומד פה שר האוצר ומפליג בשבחה, בשבחו של התקציב. לא צריך ללכת רחוק, אפילו אל תשמעו אותנו, תאזינו לכלכלנים הבכירים, פרופסורים לכלכלה שכתבו היום בשני עיתונים כלכליים במדינת ישראל. די אם תביטו בכותרות על תקציב הבושה, תקציב הביזה הזה שהגשתם. תקציב עלוב, ללא מנועי צמיחה, תקציב שיורק בפרצופם של המשרתים והעובדים ומעמיס עליהם מיסים. ולמי הוא מעניק מיליארדים? נכון, לציבור החרדי, אותו ציבור ששר ורוקד יחד עם שר בממשלה "בשלטון הכופרים אין אנחנו מאמינים" – אני לא יודע להגיד את זה במנגינה – "בלשכותיהם לא נתייצב. נמות ולא נתגייס". לא רוצה שתמותו, אחיי, ממש לא. אם לא תתגייסו ואם לא תעבדו ואם לא תשלמו מיסים – לא תקבלו. זה יקרה, המיליארדים ייעצרו יום בהיר אחד, כי אי-אפשר. ואני מברך על הילודה, אני באמת מברך על הילודה. תיאורטית, בבוא היום, כמה עשרות שנים קדימה, אם לא נדאג לעצור את זה היום, לא יהיה מי שיעבוד ולא יהיה מי שישרת. ישרת, אבל זה יהיה צבא קטן מאוד מאוד, שספק אם יהיה מסוגל להגן על המדינה, ספק רב. אי-אפשר להמשיך כך. הרבנים הנכבדים שלכם צריכים להבין שהמדינה תקרוס. היא תקרוס גם עליהם, לא רק עלינו. מה עושה הממשלה הרעה הזאת? מעבירה אתמול, או היום, תקציב מטורף, ענק, שכולל בתוכו 5.3 מיליארד שקלים כסף קואליציוני. לא היה כדבר הזה. תאמינו לי, הייתי סגן שר האוצר. לא היה סכום מטורף כזה. כל האמירות פה: מה, שלושה – לא, לא 3 מיליארד בממשלה שלנו. ממש לא. 1.3 מיליארד שקל עבור מגזרים. הממשלה הרעה הזאת יורקת בפרצופם של האזרחים המשרתים והעובדים ומעמיסה עוד ועוד מיסים כדי לשבור את הגב של מעמד הביניים. עיקר העיסוק שלכם – לפגוע בחברה, בכלכלה, ביועצת המשפטית לממשלה, בצה"ל, בשב"כ. בכולם. שום דבר אינו קדוש בעיניכם. איך מישהי אמרה? ושתישרף המדינה. מה שקדוש בעיניכם הוא ההישרדות הפוליטית שלכם, כאילו אין מדינה. גם זה ייגמר יום אחד. יהיו בחירות, והעם, מעמד הביניים, יבוא איתכם חשבון. ההיסטוריה תבוא איתכם חשבון על ריסוק ערך, ערך מדינת ישראל. התקציב המופרע הזה – אין לי מילה – אתם בוזזים בו את תקציב המדינה ואת הקופה הציבורית. ורק לשם הדוגמאות: תקציב משרד ירושלים קפץ מ-28 מיליון ל-118 מיליון, זינוק של 420%. לא קשור למלחמה, לא קשור לכלכלה, לא קשור למנועי צמיחה, סתם כך; תקציב משרד המורשת – עוד תקציב מומצא ועוד משרד מומצא – מ-71 מיליון קפץ ל-77.9 מיליון, עלייה של 6 מיליון; תקציב התרבות היהודית, מ-6 מיליון קפץ ל-76 מיליון, זינוק של 70 מיליון; תקציב המוסדות התורניים – מ-367 מיליון ל-1.1 מיליארד. 1.1 מיליארד, זינוק של 200%; תקציב מוסדות הפטור – מ-273 מיליון ל-294 מיליון; שום משרד מיותר לא נסגר. כספים קואליציוניים אמרנו? תמיכה במוסדות תורניים – 1.3 מיליארד; תוכנית למניעת נשירה בישיבות – 28 מיליארד. אתם יודעים מה, אני בעד התקציב הזה, אני בעד שלא ינשרו מהישיבות; תקציב תלמידי חו"ל במוסדות תורניים, תלמידי חוץ לארץ, מה שנקרא, על חשבון משלם המיסים הישראלי – 60 מיליון. 60 מיליון לתלמידי ישיבה שמגיעים מארצות הברית ומשאר ארצות העולם. למה בכלל זה צריך ליפול על כתפיו של משלם המיסים הישראלי? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> הם לא מוכנים לבקר בהר הרצל או ביד ושם. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מגיע. תמרוץ ופיתוח - - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> לא, אותם 60 מיליון – אותם בחורים מחו"ל, בחורי ישיבה מחו"ל, לא מוכנים ללכת להר הרצל או יד ושם. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא יאומן. תודה רבה, חבר הכנסת שטרן. אותם בחורי ישיבה שמגיעים, שמדינת ישראל –הכספים שלנו – מעניקה להם 60 מיליון שקל להביא אותם, לתחזק אותם שנה, לא מוכנים להכניס לתוכנית הלימודים שלהם ביקור בהר הרצל, שם טמונים אחינו, ילדינו, נשינו, בנותינו, אלה שהצילו את המדינה, אלה שהקריבו את עצמם למען ביטחונה וחירותה. לא מוכנים לבקר בהר הרצל. לא מוכנים לבקר ביד ושם, מוזיאון השואה. הדעת אינה תופסת זאת. תמרוץ ופיתוח בבתי ספר חרדיים – 75 מיליון; סבסוד צהרונים במוסדות הפטור – 50 מיליון; תמיכה בתרבות יהודית חרדית – 70 מיליון; מכוני מחקר תורניים – 2 מיליון. בתקציב הזה אין אפילו מנוע צמיחה אחד שמעודד את ההייטק הישראלי. תסתדרו, תמצאו משקיעים. אזרחי ישראל, ההייטק הישראלי אחראי ל-48% מהייצוא במדינת ישראל. מזלנו שיש שם חבר'ה מוכשרים שלמדנו והתפתחו ויצאו מ-8200 ומובילים את ההייטק הישראלי. תקציב ביזה של הקופה הציבורית, אין מילה אחרת. אין בתקציב הזה רפורמות; אין מנועי צמיחה, אפילו אחד. אחרי שהוצאתם את התקציב הנוראי הזה, יש איום נוסף להורדת דירוג האשראי, מכיוון שאין רפורמות ומנועי צמיחה. אה, כן, כמעט שכחתי. מהאנשים הלומדים, העובדים, המשרתים, ירד גם יום חופש. ממי לא יורד יום חופש? ממי שלא עובד. הינה, עוד פעם מעמד הביניים משלם. הינה, את התחבורה הציבורית העליתם בשני שקלים – ב-42% אם אינני טועה. מי נוסע בתחבורה הציבורית? האנשים החלשים. פשוט לא ייאמן. אין כבר כוח לספור את הכשלים, את ההתנהלות. אנחנו בפתחו של חג החירות. 59 חטופים אזרחים, בני עמנו, נמצאים בשבי מפלצות החמאס במנהרות עזה. 538 ימים בשבי מפלצות החמאס. איזה חג חירות, אדוני ראש הממשלה, אנחנו נחגוג בביתנו? האם נוכל לשבת מסובין לשולחן? אני, יהיה לי קשה מאוד. אם אעשה את זה, אעשה את זה רק למען הנכדים שלי, כדי לא לקטוע את התרבות. שמחה לא תהיה בליבי. איך אפשר לחגוג בכלל? איזה חג חירות העם הזה יעבור בפסח? אתה, אדוני ראש הממשלה, הפרת את ההסכם עם מפלצות החמאס, השלב השני לעצירת המלחמה והחזרתם של כל החטופים. אתה פשוט מפחד מפירוק הממשלה שלך. כפסע, כפסע מהניצחון המוחלט; שנה וחצי. קשה לנהל מלחמה, הצבא הגיבור הזה יכול להכריע אותם בלי שום בעיה. קשה לנהל מלחמה כשהם נמצאים במנהרות עזה. אדוני ראש הממשלה, לא תהיה סליחה; לא תהיה כפרה. ההיסטוריה תשפוט אותך ואת חברי ממשלתך. אתה יודע מה, אדוני ראש הממשלה? את כולנו. את כל 120 חברי הכנסת; מי פעל לשחרור החטופים, מי הביע עמדה, מי הזיל דמעה – אתה בטוח לא. אתה, אדוני ראש הממשלה, ראש ממשלת החורבן. האחריות עליך. לא יעזור לך שתגיד מלחמת תקומה. לא, זו לא. זו מלחמת 7 באוקטובר, או חרבות ברזל, מה שתבחר. האסון הגדול ביותר שקרה לעם היהודי מאז קום המדינה; מאז השואה. אתה נושא באחריות, ההיסטוריה תשפוט אותך. ההיסטוריה תשפוט את כל 120 חברי הכנסת. לא תוכל להימלט מכך. זה שאתה עומד בסירובך להקים ועדת חקירה ממלכתית, זה לא לזכותך. זכות השתיקה במשפט לא תמיד עובדת, או כמעט אף פעם לא עובדת, לזכותו של הנאשם. חבריי חברי הכנסת, ראש השב"כ פוטר לא רק בגלל פרשת קטרגייט, לא רק. הרפש הזה הגיע ללשכת ראש הממשלה הרבה לפני. פרשת אלי פלדשטיין, שטען בהתחלה ראש הממשלה, אתם זוכרים? אני לא מכיר אותו, את פלדשטיין הזה, הוא לא עובד במשרדי. אחר כך, כשיצאו התמונות, שהוא מטר וחצי מראש הממשלה, עוד יורד מהמסוק שלו, לא הייתה לראש הממשלה ברירה ואמר: כן, אני מכיר אותו, אבל הוא לא מקבל משכורת ממשרדי. נכון, הוא מקבל משכורת מהקטרים. הוא נפסל על ידי השב"כ מלהיכנס ללשכה, קודש הקודשים של קבלת ההחלטות. אם אתה קיבלת את ההחלטה הזו, אתה אשם. הקטרים הצליחו להכניס חפרפרת אל תוך הלשכה שלך. אנשי לשכתך, חלקם, קיבלו כנראה כסף מהקטרים. החקירה בעיצומה, אנחנו נמתין בסבלנות כדי לראות לאן היא מתפתחת. חבריי חברי הכנסת, ראש השב"כ רונן בר לא פוטר רק פרשת קטרגייט או בגללה. ראש השב"כ פוטר בגלל תמיכתו בוועדת חקירה ממלכתית, שאמורה לחקור גם את ראש הממשלה, גם את ראש השב"כ וגם את הארגון שהוא עומד בראשו, על אירועי 7 באוקטובר. יותר ממדהים הוא הגילוי במאמרו של העיתונאי נחום ברנע – מאמר מיום 17 במרץ 2025 – וכך כתב: כאשר נכנס רונן בר ללשכת נתניהו כשזומן בדחיפות, פתח ראש השב"כ בשאלה: על סמך מה אתה מאשים אותי בסחיטה? מתי סחטתי אותך? התשובה של ראש הממשלה יותר ממדהימה: על סמך המאמר של העיתונאית סימה קדמון בידיעות אחרונות. תגיד, אתה רציני? עיתונאית, ככל שתהיה באמת מוכשרת, על סמך הכתבה שלה אתה מפטר ראש שב"כ? כך כתבה העיתונאית סימה קדמון: "כדאי שנתניהו יחשוב טוב לפני שיקים עליו את ראשי השב"כ לדורותיהם. אחרי הכול, מדובר באנשים שיודעים דבר או שניים עליו, על משענת חייו ועל הבן יקיר לו." כך כתבה. אם זה נכון, זה יותר ממדהים. זה המודיעין ששימש את ראש הממשלה? תגידו, זה רציני? רונן בר אמר: מעולם לא נפגשתי ולא דיברתי עם העיתונאית סימה קדמון. אני שואל: זה ראש הממשלה שלנו? נתניהו הודיע לראש השב"כ כי הוא מפטר אותו בגלל חוסר אמון מתמשך. כמה זמן מתמשך, אדוני ראש הממשלה? אולי הלחץ על הלשכה שלך, קטרגייט, פחד מהאמת הניע אותך לשלוח את ראש השב"כ הביתה. חברים, הטריגר המרכזי אשר גרם לפיטורי ראש השב"כ רונן בר הוא מסמך שהוצמד לתחקיר שב"כ על אירועי 7 באוקטובר, והמסמכים האלה, גם של התחקיר וגם המסמך הנלווה, הוגשו לראש הממשלה. זה ה"אני מאשים". המסמך מפנה אצבע מאשימה, אחריות שלא מומשה של ראש הממשלה וממשלת ישראל. המכתב מפרט את ההתראות שהועברו לראש הממשלה על התעצמות החמאס, העברת המיליונים לבניין הכוח של החמאס ומערכת המטרו והמנהרות. המסמך מציין כי בכמה אירועים המליצו בפני ראש הממשלה נתניהו לחסל חיסול ממוקד של ראשי החמאס – מוחמד סנוואר ושותפיו. ראש הממשלה בחר להתעלם. הרי הוא תבע את הסיסמה חמאס הוא נכס. שמענו את שר האוצר אומר את זה. חמאס הוא נכס. זה הנכס שטבח בנו באשמתכם. ראש הממשלה נתניהו בחר להתעלם; לא לנקוט עמדה, ודאי שלא פעולה. המסמך אף הועבר ליועצת המשפטית לממשלה. זהו מסמך האני-מאשים של שירות הביטחון הכללי – שב"כ כנגד ראש הממשלה. לא תוכלו לטעון, לא תוכל לטעון, אדוני ראש הממשלה, "לא ידעתי" או "לא ידענו". לא תימלטו כולכם מוועדת חקירה ממלכתית. אתם תשלמו על זה. אני אומר לכם כמי שמבין דבר או שניים בנושא חקירות – מיטב העבריינים, הדבר הראשון שהם אומרים: לא ידענו, לא אני, אנחנו לא אשמים. כל הלשכה הזו היא לשכה של עבריינים, חקירות משטרה מקיפות אותה. זה יותר ממדהים מה שקורה שם. אני צריך לייחד משפט או שניים לשרה מירי רגב, שרת היהלומים. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני חייב להגיד לך שירדתי לקריית הממשלה כדי לנשום אוויר פסגות. אלפי אנשים שם, והקולות והאור כשהם זועקים. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הייתי שם; מרומם הנפש. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מפלח את קירות הבית הזה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> גילוי מדהים של העיתונאי ירון אברהם: השרה רגב, שרת היהלומים, נגד הפרקליטות ויחידת העילית 433, יחידת החקירות. השרה רגב: להב הוא גוף של הפרקליטות – לא נכון; הפרקליט המלווה דוחף להביא ראיות נגדי – נכון, תמיד יש פרקליט מלווה לחקירות של אישי ציבור או חקירות מסוג פשע; לא יכול להיות שלהב פותחת תיקים על חברי כנסת או שרים, זו מציאות שמעולם לא היינו בה – לא נכון, להב חקרה שרים, חקרה ראשי ממשלה שסרחו. הוסיפה ואמרה: אומנם אני בניגוד עניינים – היא יודעת שהיא בניגוד עניינים – נכון, אני בניגוד עניינים. יש כתבה של רביב דרוקר – לאן הגענו, הם מנהלים אותנו, הם מנהלים את להב. השרה רגב, תמיד היה פרקליט מלווה, אף אחד לא מנהל אתכם, אבל כן חוקרים את אלה שסרחו, נבחרי ציבור שכשלו, שקיבלו שוחד, כשלו על פי סעיף מרמה והפרת אמונים. את שואלת לאן הגענו? לא הייתם מגיעים לכאן אם הייתם מבצעים את תפקידכם. יש לי הצעה בשבילך, אני לא בטוח שהיא יישומית: חברי לסיעה, חבר הכנסת יואב סגלוביץ', הוא האיש הכישרוני שהקים את להב 433. שלחי לו מסרון, אולי הוא יסכים שתתייעצי איתו? ושיהיה לך בהצלחה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 100), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק המים (תיקון מס' 31), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 160 והוראות שעה), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק שיקום נרחב לחבל התקומה כאזור מיקוד לאומי וסיוע ליישובים הסמוכים אליו, התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הכלכלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4) << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 105), התשפ"ה–2025 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> תודה. ראש הממשלה שלנו, שלנו, שלנו? שלנו? אין לו גבולות. אין גבולות להסתה שלו, כאילו אין מלחמה. מסתכל עלינו היום ככה, נשען לצד הזה ואומר: "אני מחזק את ידי לוחמינו ומפקדינו בסדיר ובמילואים שחדורים, בניגוד לכם, אמונה איתנה ותקיפה בהשגת ניצחון. הם מבינים על מה אנחנו נלחמים, בניגוד לכם, כי אתם כל הזמן מזלזלים". ואז הוא מסתכל לצד השני לקצור תשואות. תגיד, יא מסית ומדיח, עם מי אתה מעביר דחקות עלינו? אתה לא מתבייש? אני אגיד לך את האמת, צריך לדבר איתך אחרת. ניסינו הכול; ניסיתי הכול. התנהגתי אליך בכבוד. תגיד, הלוחמים האלה שאתה מדבר עליהם, בבתים של מי הם גדלו, של דורית מנס שטרן בהושעיה או של שרה נתניהו בבלפור בקיסריה או במיאמי ביץ'? אתה לא מתבייש? הסתכלת עלינו? איפה הם גדלו, בבית של גדי איזנקוט או של אייכלר? של מאיר כהן ומיקי לוי או פרוש? של בני גנץ או משה רוט? של רם בן ברק או ינון אזולאי? של אפרת רייטן או יעקב אשר? אין לך גבולות? איתם אתה מעביר עלינו דחקות הרבה. אני יודע, יש כאן הרבה בתים שמגדלים לוחמים, בקואליציה שלך. אני מאוד מכבד אותם. אני לא מכבד את השתיקה שלהם, שיושבים כמו עדר ורואים אל מי אתה מסתכל. רבע מהקואליציה שלך לא עשו יום אחד צבא; הם מחליטים על תמרון בלבנון, על תמרון בעזה. נגיד שזה בסדר, אבל איתם אתה מעביר דחקות עלינו? אתה יודע מה היה חסר לי בנאום שלך כגדול המסיתים שקם לעם ישראל? דבר אחד לא אמרת. חיכיתי. הרי אמרת גם על ניר עוז, על כפר עזה, על כולנו: השמאל שכח מה זה להיות יהודי. סע לניר עוז, תלמד מה זה להיות יהודי. תראה את הסוכות השרופות, תשמע את ההספדים, על החיבור שלהם לתנ"ך, את הגעגוע שלהם לקידוש מתוך מנהרות התופת בעזה. אתה יודע מה היה חסר לי היום, ראש הממשלה? שתגיד – ואתה עוד תגיד את זה, אני מכיר אותך – שהשמאל שכח מה זה להיות לוחמים. הרי אין לך גבולות. אין לך גבולות, אז תגיד. תפסיק להסית לפחות, אני מבקש. אתה יודע מה? אני מתחנן. כל זמן שיש לנו חיילים בעזה, בסוריה, בלבנון, כל זמן שמוכרז פה מצב מלחמה – שאתה דוחף אותו כל הזמן קדימה, רק כדי שלא תצטרך רגע להסתכל לאחור ולראות איזה חורבן הבאת עלינו – לפחות אז, תפסיק להסית. גם היום הזה, גם הלילה הזה, גם בחוק שאתה מביא עכשיו. אבל אני רוצה להגיד לך משהו. אני קיימתי היום דיון אצלי בוועדת המשנה לכוח אדם. אני רוצה להקריא לך, כיוון שהבטחתי – אני אגיד לך למה: בגלל שאף אחד מהמשתמטים שלך, אף אחד מחברי הקואליציה שלך, לא בא לשמוע את חלק גדול מהמצביעים והמצביעות שלך – ככה הן מציגות את עצמן – את מה שהם מספרים עליך. הם מדברים על מה קורה אצלם בבית, אבל הם מדברים אליך, אל האטימות שבך. אני אגיד לך מה הן אומרות – אני מקריא: אני תהילה אליצור, ממובילות יוזמה שותפות לשירות, המאגדת יותר מ-4,500 נשים מהציבור הדתי-לאומי, ממשפחות מגויסות מאוד. באתי היום לכאן כדי להשמיע לוועדה קולות מהשטח, הקולות שלנו, דברים שנמנענו מלהגיד עד כה לא בחדרים סגורים, אבל אין ברירה. גם כאן נאמר רק חלק. אם תזמינו אותי להישאר, אומר יותר. יש לי ארבעה בנים וחתן חיילים במילואים; מאות ימי מילואים במצטבר השנה. יש רק בן אחד שקטן מדי להתגייס; חגג בר-מצווה לפני חודש, ואחיו, הלוחם הסדיר בנח"ל, לא הגיע. אדוני היושב-ראש, תשמע. וזה לפני שהייתה שוב כניסה לעזה. קו שטחים שבשגרה. הכול מתוח עד הקצה. הבן שלי, בגדוד לוחם של יוצאי גולני, עשה יותר מ-270 יום מילואים, הצליח ללמוד כמעט סמסטר שלם. זה נחשב הישג. אבל תכף מתחיל הצו הרביעי, ל-70 יום. הוא לא נשוי, לא בעל עסק; רק סטודנט. אני נשואה לרופא בן 55, קרדיולוג בהדסה, רופא גדודי במילואים ביחידה קרבית. שירת כמעט 340 יום בשנה וחצי האחרונות; זה אומר כמעט שנה. גם אצלם, כבר במהלך תקופת הלחימה בעזה היה צריך להחליף כמעט פלוגה שלמה בחיילים מסופחים באופן זמני. זה אומר שאין בעצם פלוגה. צריך לבנות על רוטציה. גם אצלם, אחרי חודשים ארוכים בעזה, כשעלו לכמה שבועות בלבנון, המ"פ של אחת הפלוגות לא הגיע – קצין טוב וערכי שבנה את הפלוגה. כנראה גם בת הזוג שלו עמדה בדלת ואמרה: או הצבא או אני. החליפו אותו, אבל הסיכוי שיקרה ככה גם עם המ"פ הבא גבוה. והינה מציאות חיינו בשבוע האחרון: עדיין אין צו, אבל צריך לחפש חובשים לגדוד שלו, שדרושים להם מאד לקראת הצפוי – אלה שיחות הטלפון שאני שומעת. חוזרים אליו דרך "דרושים למילואים". מגייסים לוחמים ברשתות. אלה שיחות הטלפון שאני שומעת. הוא מתלבט אם נכון להכניס לעזה אחות בהוספיס שההכשרה הרפואית שלה מתאימה, אבל ההכשרה הקרבית שלה היא לא – טירונות שלב ב' שלושה שבועות – או אולי מישהו שלפני 20 שנה השתחרר אחרי 20 שנות מילואים כנהג רכב כבד אבל חושב שהוא יכול להיות חובש; או את בן ה-50 מחטיבת דוד, שהוא באמת חובש קרבי, אבל צריך לבנות על זה שלא יקראו לו למשימות של החטיבה, אחרי סינון של הפניות שהן לשכת סעד ממש. אתה, ראש הממשלה – אני תכף אמשיך – העברת אתמול תקציב שתומך במשתמטים. אתה רוצה לתת להם דמים כדי שישפכו דם. זה מה שאתה רוצה. זה מה שאתה עושה להם. ואתה חושב שתעביר איתם דחקות? המנהיגים, הנציגים שלהם כאן, אלה שהם הצביעו להם, בעליבותם, שותקים. אני הפסקתי לשתוק. אבל אני אמשיך את מה שאני מקריא ממה שתהילה אמרה. אני כאן בשביל לומר: אל תטעו, אלה קולות מהציבור שלי, הדתי-לאומי, הלויאלי, שמוכן לשלם מחירים כבדים, ציבור שהצביע ברובו לממשלה הזו. אלה הקולות של מי שחושבים שעליהם אפשר לבנות, שהם תמיד יבואו. יש לי רשימה ארוכה מאוד של מה שנשים כותבות לנו כל הזמן. הינה מדגם מייצג: אחרי 270 ימי מילואים, בתוכם היריון ולידה – ילד שביעי – כל חגי תשרי לבד, מייד אחרי הפסח: גיוס ל-70 יום. מחזיקים לא להשתגע. קשה כל כך. אני גרה רחוק מההורים – הם גרים במושב בעוטף. יש קצת תמיכה ביישוב, אבל בסופו של יום זה די לבד, אני והילדים. כן, קשה מאוד הפעם, אבל כבר לא יודעת מה יותר קשה – ההקאות בתחילת ההיריון, לסחוב בחודש התשיעי, הכול בלעדיו. אני אמשיך. הלוואי שיתעוררו כבר, המשאבים המשפחתיים מדולדלים כבר ממש. זה לא ייאמן שהם שוב מגייסים את אותם אנשים. עוד מישהי: בבקשה תעבירי למי שאפשר שהחבר'ה שעשו כבר 300 ימים עוד לא הספיקו ללכת לפסיכולוג. שומע, מיקי? רק התחילו לעבד את מה שעברו. אי-אפשר מבחינה נפשית לקרוא להם שוב, אבל קוראים. בזכותם. כאילו חוזרים לשגרה. יש כוננות. הינה מסר מהשטח לשרים: שלא יבנו עלינו. הפעם שייקחו חרדים. ועוד מישהי: האמת שלא מפסיקה לבכות. הבן השלישי שלי בן ה-19 מתגייס בשבוע הבא לגולני. במקביל, גייסו היום את בני השני אחרי שכבר שירת 400 ימים בסיירת גולני. היום הודיעו שמגויס לראשון הקרוב לעזה, ללא התראה מוקדמת, ככה בהפתעה, בלי לציין עד מתי, לכמה זמן איך היציאות, איפה יהיו – כלום. הכול לוט בערפל, כמו חייל סדיר שרק אתמול התגייס ברמה האישית. הוא התחתן לפני שבועיים, וזה פשוט קשה מנשוא. סתם משתפת. הכאב של הכלה שלו נגע לי בעצבים החשופים גם ככה. אני מקווה שאתם שומעים, כל אלה שלא יודעים מה זה צבא פה. אחי החרדי ואחייניי היקרים חיים את חייהם. כלום לא נוגע בהם. בלתי נסבל. ועוד דבר – אשתו של רופא גדודי במילואים כותבת גם כותבת: הגדוד שלו ב-60% סבב חמישי. יש שמועה על המשך ישיר לעזה, שזה סבב שישי, ויש הרבה שאמרו שלא ימשיכו – הערכה שיישארו 50% לסבב הבא. אני מקריא פה את מה שנאמר בדיון הפתוח. הם התחילו את הסבב בלי מ"פ, בלי סמ"פ, חבר'ה איכותיים שנשברו. העבודה אמרה להם: עד כאן, אם תלכו לסבב הזה, נזיז אתכם לצוות לא מעניין. זה השפיע על כל ההגעה של הפלוגה. מבחינת צוות רפואי הם רק 50% מהכוח. יש מקרים שיש מישהו שמכסה שטח רחב שלא באמת מאפשר בזמן אמת להגיע לפצוע בזמן, אבל אין ברירה. בצבא הוא רופא גדודי, אבל תכלס משמש כפסיכיאטר. המון חיילים מספרים לו על מה השחיקה עושה: דיכאון, פוסט-טראומה מהעבר. כל סבב הוא משחרר שניים, שלושה חיילים משירות על בעיות בתפקוד שמסכנות את השאר. הרבה מאוד חיילים צעירים מספרים שהם לא מצליחים להתמודד עם ההורות. אני אפסיק עם הציטוטים כאן. אדוני ראש הממשלה, תגיד, יכול להיות שזה מעניין אותך? הרי ברירת המחדל תהיה שיתקשרו עכשיו מהלשכה שלך ויזמינו את כל מה שנאמר שם היום בוועדה – שתזמין את נשות המשרתים שכמו שהבנת, רובם המוחלט הצביעו לממשלה שלך, לממשלת החורבן. תזמין אותן. אבל אתה לא תזמין. אתה לא תזמין. אתה לא צריך – אתה הפנטת את כולם כאן. אף אחד לא מרים את היד, הכול פה אחד. אני אקריא לך את מה שכתב הנביא ישעיהו. אתה קראת תנ"ך, אני יודע; לא יודע אם עכשיו אתה קורא. יכול להיות. אתה יודע תנ"ך. תדע לך, גם עודד ליפשיץ מניר עוז, שגופתו הוחזרה, אהב תנ"ך. שמעתי את זה בהלוויה שלו. "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך שמים מר למתוק ומתוק למר. הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבֹנים. הוי גיבורים לשתות יין ואנשי חיל למסֹך שיכר. מצדיקי רשע עקב שֹׁחד וצדקת צדיקים יסירו ממנו. לכן כאכֹל קש לשון אש וחשש להבה ירפה שורשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה - -" << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> "- - כי מאסו את תורת ה' צבאות - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> "- - ואת אמרת קדוש ישראל ניאצו." << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> את אמרת קדוש ישראל ניאצת גם אתה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> יכולת לתת לו לגמור את הפסוק מהתנ"ך. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> כן, לא יכול להתאפק. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הספר הקדוש שלנו. ואו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> 30 דקות לרשותך. בבקשה, גברתי. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> 30? אה, יופי. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> זה מה שרשום. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין בעיה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> את לא חייבת. Up to you. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לי היה כתוב את זה. אין בעיה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת שלא הלכו לישון במלון, אני מגיעה עכשיו, עליתי עכשיו מהמחאה ברחוב – המוני אנשים שם, ואני פוגשת את עם ישראל כולו ברחוב שם. והם שם כבר שבוע, זה כבר היום השמיני שהם שם, מגיעים יום-יום, צעירים ומבוגרים, מגיעים מכל רחבי הארץ. אני פוגשת שם נערים ונערות, ואני שואלת אותם איך הם מגיעים הביתה, כי זה מטריד אותי. אז הם אומרים: ההורים שלנו מביאים אותנו ומחזירים אותנו. וזה מדהים לראות את זה. וכולם, כולם מודאגים. המבוגרים מודאגים בגלל העתיד של הילדים שלהם; הילדים מודאגים מה יהיה עליהם. והם צודקים בכל מילה שהם אומרים ובכל דאגה. יש להם דברים הרבה יותר חשובים לעשות. אני בטוחה שהם היו רוצים להיות בבית, הם לא היו רוצים לבוא יום-יום, לעלות לירושלים, להפסיד ימי עבודה – בואו, זה לא פשוט – ובכל זאת הם מגיעים לכאן. הם מגיעים לכאן במיוחד היום, לפחות, כי הם מבינים שהדמוקרטיה כמו שהם הכירו אותה תחדל להיות קיימת ברגע שיצביעו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> פגשתי מפגין, והוא אמר לי שהוא כאן כדי שהוא יוכל לחזור לבית, שאם הוא לא יהיה כאן לא יהיה לו בית. ללמדך מה התחושה של האנשים, מידת הדאגה שלהם. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק. חבל שלא כולם מבינים את זה, יוראי. בבוקר אנחנו נצביע פה על חקיקה שתשנה את פני ישראל לעד, או לפחות עד שתתחלף פה הממשלה, בעזרת השם. האנשים בבית עכשיו, הם כל כך עסוקים בהישרדות שלהם, שאומרים להם: אנחנו משנים את הוועדה לבחירת שופטים, במקום ככה יהיה ככה – אף אחד לא באמת מבין. גם אני, כשהייתי בבית, לא העמקתי בזה. הייתי עסוקה ביום-יום שלי, בעבודה שלי, בילדים, בטיפול בהורים – במיליון ואחד דברים, ויחד עם מלחמה, ויחד עם מחירים, ויחד עם יוקר המחיה, ויחד עם חטופים, ויחד עם פצועים, ויחד עם נופלים. זה כאילו בערפל, אבל הם חייבים להבין שמה שהולך לקרות זה השתלטות על בתי המשפט. בתי המשפט הופכים להיות פוליטיים פרופר. השינוי הכאילו-קטן, שרצו לעשות בהסכמה, הוא לא קטן, הוא לא בהסכמה, והוא ישנה את פני המדינה שלנו לעד. אני רוצה שנייה לדבר, למרות שאני על הדוכן פה, לא כחברת כנסת אלא כאזרחית שחיה כאן, שחולמת שהילד שלי יישאר לגור כאן במדינה דמוקרטית, במדינה חופשית, במדינה שוויונית. אנחנו לא דנים פה היום על חוק טכני. אנחנו לא מתקנים איזה טעות חקיקתית. אנחנו לא מייעלים את המערכת. היום הכנסת הזאת מתכנסת כדי להעביר חוק שמפרק את אחת מאבני היסוד החשובות ביותר של הדמוקרטיה הישראלית – את מערכת המשפט העצמאית. אז מה בעצם אומר החוק הזה? במילים פשוטות שכל אחד יכול להבין, לכאורה מדובר על שינוי בהרכב הוועדה למינוי שופטים, שתהיה כביכול, על פי הדוברים, הוגנת יותר, שתייצג את רצון הציבור. על פניו זה נשמע טוב ונכון, אבל זה בדיוק בדיוק ההפך. מה שמנסים לעשות זה לשים את השליטה על מינוי שופטים בידי הקואליציה לבדה. במילים פשוטות, כל שופט שיתמנה, יהיה חייב לרצות את הממשלה – אם לא תתיישר עם הקו הפוליטי, אין לך שום סיכוי להמשיך ולהיות שופט. מערכת המשפט תפסיק להיות גוף עצמאי ששומר על האזרחים, ותהפוך להיות שלוחה של הממשלה. בלי שופטים עצמאיים אין צדק, יש רק כוח. המטרה האמיתית ברורה: לא רוצים שופטים שיאזנו, שיבקרו; שיבלמו, רוצים שופטים שיחתמו, שיאשרו, שיכבדו כל גחמה פוליטית, גם אם היא פוגעת בציבור. וזה מגיע ישר ללב של החיים של כולנו, זה ישפיע על כל אחד. אם מחר נניח הממשלה תעביר חוק שמאפשר לפטר עובדים בגלל השקפת עולמם, לא יהיה בית משפט שיעצור את זה, לא יהיה שופט שיעצור את זה. אם יחליטו שנשים צריכות ללכת רק בצד אחד של הכביש, או שבתי הספר מחויבים ללמד תכנים שמנוגדים לערכי ההורים, לא יהיה שופט שיעצור את זה. אם יועבר חוק שיפגע בזכות שלכם להפגין או לקיים תקשורת חופשית, לא יהיה מי שיגיד: עד כאן. אגב, זה לא איום עתידי. יש הצעת חוק – אני לא זוכרת אם זה של עמית הלוי או החבר שלו, זה מבית היוצר של החקיקות של שניהם – יש חוק שלהם שכבר הונח שרוצה לסנדל את היכולת שלנו להפגין. הם יחליטו לסנדל את היכולת שלנו להפגין אם מדובר בהפגנה פוליטית. מי מחליט מה פוליטי או לא? מי יחליט, הממשלה? בתי המשפט שעליהם הם ישלטו? אנחנו כבר רואים את זה קורה. כבר היום שומעים דיבורים על חינוך מחדש, על פיקוח פוליטי על מערכת החינוך. כבר היום מקודמות הצעות חוק שיגבילו את הזכות להפגין, שינטרלו את ועדת הבחירות המרכזית, שימנעו מאזרחים להתמודד. כל זה קורה בזמן שאנחנו עומדים כאן ומדברים. וכששואלים אותנו: מה הבעיה? למה לא לתת לממשלה למשול? התשובה ברורה – כי דמוקרטיה היא לא רק שלטון הרוב; דמוקרטיה היא שלטון החוק, היא הגנה על זכויות המיעוט, היא איזונים ובלמים, היא מערכת שבה לרוב יש גם גבולות. ולרוב, כשאין גבול, כשאין שומרי סף, כשאין בית משפט עצמאי, זו לא דמוקרטיה, זוהי אשליה מסוכנת. ואם זה נשמע לכם קצת מוגזם, בואו נסתכל על מה שקרה במקומות אחרים: בהונגריה למשל הממשלה התחילה בשינויים טכניים במערכת המשפט: מינוי שופטים מה שנקרא "מתאימים", צמצמו ביקורת שיפוטית, קידמו חקיקה פופוליסטית. בתוך כמה שנים אין עיתונות חופשית, אין הפגנות, אין אופוזיציה אמיתית. בפולין אותו סיפור – שינוי הרכב בתי המשפט, התערבות פוליטית במינויים, שליטה בתוכן החינוכי. אני לא אשכח שהיה פה ביקור, עוד לפני המלחמה היה פה ביקור של פרלמנטרים מפולין שרדפו אחריי אחרי הביקור ואמרו לי: תילחמו, תילחמו, כי אצלנו זה כבר מאוחר מדי. אני לא תופסת את זה שהאזרחים לא רואים את זה. אני לא יכולה לתפוס שהמצביעים של הקואליציה לא רואים מה קורה כאן. אני לא מצליחה. בטורקיה החלישו את בג"ץ, ריכזו סמכויות, והיום כל מי שמעז לבקר את השלטון, נרדף. כמה מהר זה יקרה גם פה? גם שם זה לא קרה ביום אחד, זה קרה בדיוק כמו כאן, חוק אחרי חוק, תיקון אחרי תיקון, שיתוק מערכת אחרי מערכת, ועד שהציבור התעורר זה כבר מאוחר מדי. והציבור הוא לא רק הצד הזה. הציבור, כשיש פגיעה, הפגיעה היא לא רק ב"סמאל", כמו שאתם קוראים לו, או במרכז; הפגיעה תהיה בכל אזרחי מדינת ישראל, לא משנה מה הצבעתם. עובדות סוציאליות ירצו מחר להפגין – היכולת שלהן להפגין הולכת להיפגע. כל מי שירצה לצאת. מילואימניקים ירצו להפגין כי נשבר להם מה-300 יום מילואים – היכולת שלהם להפגין תיפגע. זה הולך לפגוע בכל האזרחים בלי יוצא מן הכלל. אני יודעת שיש מי שצופה בנו עכשיו ואומר לעצמו: זה לא נוגע אליי, אני לא הולך להפגנות, אני לא מתעסק בפוליטיקה, לא מעניין אותי פוליטיקה. חשוב לי לומר: זה נוגע לכולכם. זה נוגע לחייל הקרבי שמחר מישהו ירצה לרדוף אותו – הוא יהיה בלי הגנה משפטית; זה נוגע לאם החד-הורית שהזכויות שלה עלולות להימחק; זה נוגע לקשישה שזקוקה למערכת בריאות ציבורית, שבלי פיקוח תהפוך לכלי משחק פוליטי. זה נוגע לכל מי שמאמין במדינה שבה אפשר לבקר, להפגין ולחשוב אחרת ולהישאר אזרח שווה זכויות. אני פונה מכאן גם לחבריי וחברותיי בקואליציה: אתם אולי חושבים שזה משרת אתכם היום, אבל ביום שזה ישרת את יריבכם, כבר לא יהיה לכם איך לעצור. היום אתם בשלטון; מחר אלה יהיו אנחנו. הדמוקרטיה לא מגינה עלינו רק כשאנחנו באופוזיציה. היא מגינה על כולנו מול כל שלטון, בכל זמן. ההשלכה הנוספת שיש לזה, זה כמובן שברגע שמערכת המשפט העצמאית שלנו נפגעת שוב תהיה לנו הורדת דרגת אשראי. בכיס של מי זה יפגע? בכיס של מי? אתם לא מבינים - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק. בכיס של כולנו. הרי המשכנתה שלי ושלכם עלתה במינימום 1,500 שקלים בשנתיים האחרונות, עוד לפני המלחמה. חשבונות החשמל, המים, הארנונה – כל דבר – הצהרונים שלכם, הביטוחים לרכב, התחבורה הציבורית. כל דבר שאתם משלמים עליו עלה, ואם הורדת דירוג האשראי תרד שוב, המיסים יעלו עוד יותר, ואתם תשלמו הרבה יותר. לכן, גם פה יש לזה השלכה. כשהמחירים עולים, הם עולים לכולם, הם לא עולים רק לשמאל או למפגינים שנמצאים בחוץ. אני יודעת שהנאום הזה לא יעצור את החוק, אולי לא היום, אולי לא בכנסת הזאת. אבל אני כן מאמינה בציבור הישראלי. אני מאמינה שהוא רואה, מבין, מרגיש, ובסוף לא ייתן לזה לעבור בשקט. ההיסטוריה תשפוט אותנו, כל אחד ואחת מאיתנו, על מה שעשינו ברגע הזה ובכלל בשנה וחצי האחרונות, והציבור, הציבור כולו בסוף יתעורר ויאמר את דברו. אני מנסה לחשוב: האם על הממשלה הזאת אתם סומכים? מאיזו סיבה אנחנו סומכים על הממשלה הזאת? אני רוצה לקרוא לכם משהו שהיה מאוד מאוד בצד הכותרות, אף אחד לא דיבר על זה, אף אחד לא יזכור את זה, אבל זו דוגמא מאוד מאוד קטנה למה שקורה: טליה איינהורן, חברת הוועדה למינוי בכירים, שראינו אותה פה המון בוועדת החוקה, חוק ומשפט כשהיינו בימי ההפיכה המשטרית – אותה טליה, שהיא חברה בוועדה למינוי בכירים, הכי בכירים במשק הישראלי, בממשלה, בחברות הממשלתיות, היא במקרה האימא של ישראל איינהורן, הנדרש לחקירה בנוגע לקשרים בין לשכת ראש הממשלה לקטר. ישראל היה אמור לדווח שזו אימא שלו, הוא היה אמור לדווח ליועמ"שית על עבודתו עם ראש הממשלה והליכוד. אף שנדרש לכך בהסדר שהאם התחייבה – כמו האם ככה הבן, שניהם היו צריכים לעמוד בלשון החוק ולדווח על הקשר ביניהם. עכשיו, שב"כ חוקר את פרשת קטרגייט, שבנה דרוש לחקירה, הוא רק לא התייצב לחקירה, אלוהים יודע איפה - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הוא באירופה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי, אולי הוא נפגש שם עם עוד כמה שנמצאים באירופה. אמסלם באירופה? איפה הוא בדיוק בימים אלה? איפה? יוון, לא? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הוא חזר. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> חזר? באמת ברוך הבא. ישראל עבד למען הליכוד ונתניהו בעודה מכהנת בוועדה, וזאת אף שהשניים התחייבו ב-2018 להסדר ניגוד עניינים שבמסגרתו יעדכן איינהורן מראש את היועמ"ש בכל התקשרות עם הליכוד, כדי לבחון חשש לניגוד עניינים מצד אימו. איינהורן, הנדרש לחקירה בפרשת הקשר של מקורבי ראש הממשלה עם קטר, קיבל היתר לייעץ נתניהו ולליכוד בחמש מערכות הבחירות האחרונות, כל עוד הוא מדווח על כך. תחילה הוא עמד בהסדר, אך בהמשך חדל. ניגוד העניינים בין עיסוקי האם לבן עלול לבוא לידי ביטוי בקרוב, אם יחליט בג"ץ שהוועדה למינויים בכירים תדון בהדחת ראש השב"כ רונן בר, וזאת בשעה ששב"כ חוקר את פרשת הקשר עם קטר. זאת אומרת, הגברת הזאת, ששיקרה ולא עמדה בלשון החוק, היא תשב בוועדה שבעצם אמורה לדון אם החוקר של בנה יודח. בממשלה הזאת אתם מאמינים? אני באמת מנסה להבין אם ניגוד העניינים שבו ראש הממשלה, שכבר עומד למשפט, ידון בהדחה של מי שקבעה – מה לעשות, היא היועמ"שית – שהוא צריך לעמוד לדין. איפה ניגוד העניינים הזה? זאת הממשלה שאתם מוכנים לשים בה את מבטחכם. זאת הממשלה שאתם חושבים שהיא לא תפגע בכם. אחד השרים, שהרגע דיברנו עליו, שאני שמחה לשמוע שהוא קצת בארץ, השר דודי אמסלם, היום ברשת ב', או אתמול, לא יודעת – אלה דבריו: "אנחנו ממשיכים בדרכנו, נעשה את הרפורמות, נשנה את האליטה", אמר זה שעונד שעון באלפי שקלים, "אלה תהליכים, אין ברירה אלא להכריע את השמאל". << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> לא ידעת שאת אליטה? << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אליטה. אני מאוד שמחה לשמוע שאני האליטה ולא הוא האליטה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> על פי אמסלם את האליטה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. אני לא הייתי בחו"ל השנה. למעשה לא הייתי בחו"ל מאז שנפתחה המלחמה, או באיזשהו מקום. הוא זה שהיה בחו"ל, וזה לא מעניין אותי אם זה על חשבונו או לא על חשבונו. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> - - - בשליחות מדינית. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, בשליחות מדינית. בהילולות, שליחות מדינית זה לא בדיוק. עכשיו, אני אומרת, הרי זה אותו שר שאמר שצריך לשים אותנו מאחורי סורגים, במכלאות. זה אותו שר שעכשיו אומר: "אנחנו צריכים להכריע את השמאל". מה המשמעות של להכריע? אתם בשלטון מעל 20 שנה רצוף. את מה אתה רוצה להכריע? מה תעשו אחרי שתפטרו את היועמ"שית ואת רונן בר? את מי יהיה לכם להאשים? לפעמים אני אומרת, אתה יודע מה, אני רוצה לראות מה קורה אחר כך. את מי הם יאשימו בזה שהניצחון המוחלט המוחלט המוחלט שלהם, ה-total victory שהפך להיות total loss, את מי הם יאשימו אחר כך? פיטרו את כל מי שאפשר להאשים, שינו את ההיסטוריה, קראו לטבח, לטבח נתניהו, טבח 7 לאוקטובר, קראו לזה מלחמת תקומה. איזו תקומה יש פה? שניר עוז, חסר להם 200 מיליון ואין לכם להעביר להם? איפה התקומה פה בדיוק? הבן שלי מתקשר, אני אשלח לו הודעה שיפתח ערוץ 99. הינה עוד דבר שקורה בממשלת ה-total loss. אתה יודע, אנחנו פה כבר עוד מעט ארבע שנים, וארבע שנים אני עולה לפה ואומרת: זה שהם מזניחים את הפשיעה בנגב זה לא יפגע רק בנגב, זה יפגע בכל המדינה ובכל היבט. אנחנו מתחננים, אנחנו מבקשים שיטפלו בזה, אנחנו מבקשים תקציבים. כשאנחנו התחלנו לפעול, איך קראו לזה? מס עבאס, למרות שממשיכים. זה התחיל בתקופת נתניהו, נמשך בתקופת נתניהו, אבל רק את אצלנו זה מס עבאס. עכשיו, עמד פה היום ראש הממשלה וסיפר בגאווה על גיוס של שוטרים נוספים, נכון? בהיבט של הפשיעה במגזר הערבי. במקביל היום פורסם סקר חדש שחושף ש-87% מהקבלנים בישראל נדרשו לשלם פרוטקשן בכל הארץ, אוקיי? כמעט תשעה מתוך עשרה. זו לא תופעה שולית, זאת כבר מכת מדינה. זה לא רק בדרום, זה לא רק בצפון; בכל המדינה הקבלנים צריכים לשלם פרוטקשן. גם ככה יש לנו מצוקת בנייה, שר שיכון שאין לו מושג בכלל מה הוא עושה, מי נגד מי, כמה דיור ציבורי יש, מה התקציב שלו – כלום, כלום, נאדה, ניתוק מוחלט, אז בוא נוסיף לזה עוד קצת בעיות. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אבל הוא אחלה רקדן. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, רקדן, הוא רקדן טוב. איך נאור אמר? נשלח אותו ל"נולד לרקוד" עם אנה ארונוב. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> רוקדים עם כוכבים. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. רוקדים עם כוכבים. כמעט חצי מהקבלנים לא ניגשים בכלל למכרזי בנייה, כי הם יודעים שיזכו בהם עבריינים, והמדינה מעלימה עין. 97% מהקבלנים הביעו חוסר אמון מוחלט בטיפול של המשטרה, לא כי השוטרים לא רוצים, אלא כי אין להם גב, אין להם משאבים ואין מי שמוביל את המאבק הזה מלמעלה. כשקבלן משלם פרוטקשן, הוא מגלגל את זה הלאה. העלות הזאת נכנסת למחיר הדירה, מאות אלפי שקלים שמתווספים למחיר רק כדי להבטיח שלא ישרפו את האתר. בסוף זה הציבור שמשלם, הזוגות הצעירים, המשפחות. כולנו. זאת אומרת, קבלן משלם פרוטקשן מאות אלפי שקלים – הוא לא יישאר עם חור בכיס. הוא לא יבנה דירות כשהוא לא מרוויח כסף. בסופו של דבר מחיר הדירות, שהוא גם כך גבוה בצורה מטורפת, לזוגות צעירים בכלל אין יכולת לקנות דירה, אז גם עכשיו המחירים עולים עוד יותר בגלל הפרוטקשן. מעניין מישהו? לא. המדינה מאבדת שליטה. הפשיעה משתוללת, לא כי אין מספיק שוטרים, אלא כי אין רצון אמיתי לעצור את זה, כי במקום להילחם בפשע בוחרים להילחם בציבור. אז מה הממשלה עושה? עומדת על הדוכן, מבטיחה עוד שוטרים, כאילו תוספת תקנים תפתור את מה שיצרו שנים של אוזלת יד, של שיתוק מדיני, של התעלמות. אי-אפשר לפתור פשיעה עם עוד כוח בלי לטפל בשורש, בלי לחזק את הפרקליטות, בלי מדיניות ברורה של סיכול עבריינות כלכלית, בלי חוקים שמאפשרים להוציא עבריינים ממעגל המכרזים, בלי רשות לאומית אחת עם שיניים, שתטפל בזה כמו באיום ביטחוני לכל דבר. אבל הממשלה הזו לא באמת רוצה לטפל; היא רוצה שנאמין שהיא מטפלת, היא רוצה שנרגיש שיש סדר, בזמן שהיא ממשיכה לפרק את מוסדות המדינה. חוסר המשילות לא התחיל היום, הוא לא התחיל בתל אביב – הוא התחיל בפריפריה, הוא התחיל בנגב ובגליל, בערים המעורבות. שם אפשר היה להתעלם, להדחיק, להכיל, והיום זה הגיע ללב המדינה. עכשיו פתאום כולם נזכרים שיש בעיה. אז לא, אדוני ראש הממשלה, לא שוטרים נוספים, לא תקנים, לא עוד סיסמאות. הציבור לא טיפש. הציבור רואה, הציבור חי את זה. ואם אתם לא יודעים לנהל את המדינה, לפחות אל תנסו לנהל לו את התודעה, כי ברגע ששר המשטרה שלך הוא בעצמו עבריין – מה לעשות – מה אנחנו מצפים שיקרה? אנחנו רואים את התחקירים, אנחנו רואים כל מה שקורה. כל מה שאתם נוגעים בו – רקוב. כל מה שניסיתם לעשות לא עבד. את יודעת, היה התחקיר הזה על המוקד שהקימו, על החרם, לבני נוער, חרם בבתי הספר – את ראית את התחקיר הזה? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> בטח. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מתקשרים, ושולחים אותם ליועצת בבית הספר. בשביל זה הקימו מוקד. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> ועשו מסיבת עיתונאים. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ומוקד וזה – מעניין אותי כמה כספים הושקעו במוקד הזה, כמה משרות יש במוקד הזה. מילא המוקד הזה היה עובד, אין לי בעיה, זה כסף שהייתי שמחה להשקיע בו - - << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> אבל זה ישראבלוף. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אבל זה לא עובד. ועכשיו רוצה גם אבי מעוז להקים מוקד. עכשיו, אני לא יודעת, הוא ברוגז, חזר, הלך – לא יודעת מה. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> באיזה נושא המוקד שלו? << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זהות יהודית. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> אה, חשוב. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. דיברתי על זה פה, שאני לא יודעת איזה שאלות שואלים בנוגע לזהות יהודית, אבל גם אבי מעוז רוצה להקים מוקד. עלות המוקד שלו היא מיליון שקלים, וזה מתסכל, לאן הכסף הולך. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> זוכרת, היום הייתה אימא לחייל פצוע קשה שסיפרה לנו שהמשפחות, המעטפת, לא מקבלות כלום – של חיילים פצועים – אבל מיליון שקל למוקד לזהות היהודית, את מבינה? מה מיליון שקל היה עושה למשפחות. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> המדינה הזאת היא בבעיה – והיא בבעיה מהרבה בחינות, אבל אני חושבת שהרבה מתחיל בחינוך, כי כולם חושבים שיש לנו משהו נגד החרדים, וזה כל כך לא נכון. אבל במבחן המציאות בסופו של דבר – ואנחנו רואים את זה בכל הסקרים, בכל המחקרים, מחקרים של שנים – כשילדים לומדים בחינוך ללא לימודי ליבה, קשה להם מאוד להתקבל לעבודות אחר כך, והם אינם חלק משוק העבודה. מה יקרה עוד 20 שנה? מה יקרה? הגידול הטבעי, אנחנו נראה הרבה יותר ילדים לומדים בחינוך שהוא אינו – גם כך מערכת החינוך שלנו במדינת ישראל היא לא להיט, אז בחינוך הזה מה שהם לומדים לא מתאים לשוק העבודה. מה יקרה עוד עשור? זאת אומרת שאותם אנשים ישלמו את אותם מיסים על כמות אוכלוסייה הרבה יותר גדולה. זה אומר שכל השירותים שאנחנו נקבל יהיו לאט-לאט של מדינת עולם שלישי, כי לא יהיה מספיק כסף ממיסים לתקצב את הרווחה ואת הבריאות ואת המשטרה ואת התחבורה ואת כל הגופים. אנחנו נראה כאן לאט-לאט ירידה ברמת השירותים. זה כבר לא יהיה לאט. אנחנו כבר לא מדברים על תהליך איטי, אנחנו מדברים על פחות מדור, אנחנו מדברים על עוד 20 שנה. וזו הבעיה שלנו – לא עם אורח החיים שלהם ולא עם זה שהם חרדים, אין לי שום בעיה עם זה. יש לי בעיה שהם אינם חלק משוק העבודה ואינם חלק מהשוויון בנטל של הצבא. אני רואה את המילואימניקים זועקים – גם, מה שנקרא, המילואימניקית הפרטית שלי בלשכה, שעשתה מעל לשנה מילואים, וביוני היא צריכה לחזור שוב למילואים, בחורה בת 30-29. עד מתי? בתוך עזה. אני רואה את הצעירים מהמשפחה שלי, שבסוף השבוע שעבר הקפיצו אותם בצו 8. כמה זמן? אחד מהם הוא בעל עסק בצפון, שרק עכשיו התחיל לפתוח מחדש וטיפה לראות את האור – ושוב הקפיצו אותו ושוב העסק – אני לא יודעת מה יהיה איתו. וזו הבעיה שלנו, כי אם הייתי יודעת שיש אחריות בצד הזה, שיש הבנה, שאוקיי, האוכלוסייה שלנו גדלה בקצב הרבה יותר גדול משאר האוכלוסייה, אנחנו ניקח אחריות, אנחנו נשב איתכם ונבין וניקח אחריות. לא ייתכן שלמדינת ישראל לא יהיה מספיק כסף למיסים, ואנחנו עדיין נדרוש את הקצבאות שלנו ואת החלק שלנו בלי שנהיה שותפים מלאים בנטל המיסים. זה מה שמטריד אותי. ולכן, כשקוראים לי אנטישמית ו"את נגד חרדים" – זה חורה לי מעמקי ליבי, כי כל אחד שישמור על אורח חייו כל עוד הוא לא פוגע באחר, אבל אורח החיים הזה יפגע בכל האזרחים ללא יוצא מן הכלל, גם בהם. גם שירותי הבריאות שהם יקבלו ייפגעו, גם שירותי התחבורה שלהם והמצוקה שלהם תגדל – אבל גם שלנו. ההבדל הוא שרוב נטל המיסים הוא על מעמד הביניים, ואנחנו כולנו נשלם את המחיר. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב בראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שלפני שעליתי לפה, ראיתי שיש פרסום בערוץ 13, אני רוצה רגע להקריא לכם. מדובר על שיחה בין קרוב משפחה של חטוף לבכיר המעורה במשא ומתן. אני מקריאה לכם: קרוב המשפחה: למה המשא ומתן תקוע? אני מרגיש שהם מופקרים. הבכיר: חמאס מתפשר על הרבה מרכיבים במשא ומתן חוץ מסיום המלחמה. הדרג המדיני לא נותן מנדט לעסוק בסיום המלחמה בשביל להחזיר את כולם. כן, שמעתם מה אמרתי? הוא לא נותן מנדט לעסוק בסיום המלחמה בשביל להחזיר את כולם. זאת אומרת, לא הכי חשוב להחזיר את החטופים. קרוב המשפחה: אז מה יהיה? נחזור להילחם על הראש של החטופים שוב? 41 מתו במהלך המלחמה, חמאס הרי מסכים לרדת מהשלטון. מה זה אומר בכלל פירוז הרצועה מנשק? הבכיר: חמאס מבין שלא יוכל להישאר בשלטון ומוכן לממשלת טכנוקרטים. זאת אומרת הלכה למעשה אומר הבכיר במשא ומתן: חמאס מסכים לרדת מהשלטון, מה שכמובן ממשלת ישראל וכולנו רוצים, אף אחד לא רוצה לנהל שיח עם חמאס בתור גוף שלטוני. הבכיר: ההחלטה של ישראל להגדיר כמטרה את פירוז הרצועה מאפשר לדרג המדיני לשחק עם המילים בגרסאות שונות ולהכשיל את העסקה. קרוב משפחה: מה הסיפור של עסקה קטנה עם האמריקאים? נראה שהם פועלים יותר מממשלת ישראל. הבכיר: הם חותרים להוציא את האזרחים שלהם – ברגע שהם ישתחררו, המעורבות שלהם באזור תפחת. אני לא יודעת ממה להתחיל בתוך הפרסום הטרלללי הזה, מזה שלאמריקאים יותר אכפת מהאזרחים שלהם מאשר לממשלת ישראל, שהפקירה אותם, שבמשמרתם קרה לנו הטבח הנורא הזה ואסון 7 באוקטובר, או זה שהחמאס אומר שהוא מוכן לא לשלוט בעזה ביום שאחרי, אבל ממשלת ישראל חושבת שיותר חשוב לעשות דברים אחרים ולהשתמש במושגים לא מציאותיים ולא קיימים של ניצחון מוחלט מאשר לשחרר את החטופים. וזה כשאנחנו יודעים ש-41 מתוכם כבר נרצחו או נהרגו במנהרות החמאס – נלקחו בחיים, ונרצחו שם. זאת אומרת, 41 עולמות שיכולנו כמדינה להציל. אין פעם שאני אסתכל בבית הזה לגיל דיקמן, או לשי דיקמן, בני הדודים של כרמל גת – אין פעם שאני אסתכל להם בעיניים ואני לא אשפיל מבט. ואני לא ראש ממשלת ישראל, אני לא ממשלת ישראל. אני מסתכלת עליהם, ואני מתביישת. אני מתביישת שבת הדודה שלהם נרצחה בדם קר, הוצאה להורג בשבי, כי לא הוצאנו אותה, כי זה לא היה בראש סדרי העדיפויות של הממשלה. היום תפסתי את עצמי בזמן הנאום של ראש הממשלה פה בדיון 40 החתימות, ורציתי לדפוק את הראש בקיר מהדברים שיצאו לו מהפה. כאילו מציאות אחרת לגמרי, איזה משקפיים שהם שמים, והם רואים מציאות אחרת לגמרי ממה שאנחנו חיים פה. איך זה יכול להיות שראש הממשלה - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> לה-לה לנד. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, פשוט לה-לה לנד, זה הביטוי. - - מדבר פה על דמוקרטיה? אמרתי לעצמי, מה? אתם מעבירים היום חוק של הפיכה משטרית, אתם משתלטים על הרשות השופטת, הופכים אותה לעושת דברם של הפוליטיקאים, ואתה מדבר איתנו על דמוקרטיה? מתה הבושה, מתה האירוניה. מה זה? עומד פה, כולו זחוח, מבסוט מעצמו, עף על עצמו, על ההישגים של הממשלה שלו: עוד לא היו לא היו ממשלות עם הישגים כאלה. נכון, כמו שאמר ראש האופוזיציה, לא היו. לא היו ממשלות 7 אוקטובר; לא היו ממשלות של הטבח הגדול ביותר לעם היהודי מאז השואה. זה היה פשוט מחזה בלתי נתפס של ניתוק מהמציאות, של הנדסת תודעה, של משחק מילים כדי לשחק בציבור בישראל ולספר לו איזה סיפור מומצא שהכול פה מהמם ודבש ונהדר, ובעצם כולנו צריכים לנשק לו את כפות הרגליים ולהודות לו. להודות לו על 7 באוקטובר, להודות לו על הטבח, להודות לו על הפקרת החטופים, להודות לו על העלאת המיסים, על הכלכלה קורסת שלנו, על חוק השתמטות המוני, על הפיכה משטרית, על ההפיכה התקשורתית. בטח, יש לנו הרבה על מה להודות. ממשלה – באמת, תקופה של ניסים, כמו שנאמר פה על ידי כמה האנשים. והיום אני שומעת חברי כנסת מהקואליציה, שרים, וכמובן ראש הממשלה, שגם אמר את זה, שמדברים על לא לציית לפסיקת בג"ץ. אני אומרת לעצמי, מה, הממשלה בקולה אומרת לציבור שהיא לא תציית לחוק, למי שאמון על החוק, אז מה אומרים לציבור? שזה בסדר לא לציית לחוקים? אז מה יקרה כאן מחר בבוקר? האזרחים לא יצייתו לחוקים ונחיה פה באנרכיה? כי זה מה שאתם עושים. בעצם זה שאתם אומרים שלא תצייתו לפסיקת בג"ץ אתם מצפצפים על שלטון החוק, אתם מצפצפים על החוק בישראל, למה שאזרחי ישראל לא יצפצפו על החוק? נשאלת השאלה, אני לא מבינה, מה עובר להם בראש? זו האנרכיה. זו בדיוק האנרכיה. איפה יהיו האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה הישראלית? מי ישמור עלינו? מי ישמור על מיעוטים? מי ישמור על הלהט"בים, יוראי? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הם. הם. הם. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני שומעת אותך מתבטא בלי סוף בנושא הקהילה הלהט"בית, שכמובן אתה מייצג אותה, ועושה את זה בצורה מעוררת השתאות. אני מסתכלת על העבודה שלך ועל המאבקים והמלחמות שלך, ואני אומרת לעצמי, מה יהיה ביום שאחרי, יוראי? מה יקרה? לא תוכלו יותר להקים משפחות? לא תוכלו להתהלך בחופשיות? לא תוכלו להחליט את מי אתם רוצים לאהוב, איך לאהוב אותם, כמה לאהוב אותם, באיזה אופן? לא תוכלו? יגידו לכם איך? איפה אנחנו חיים? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> כמו שבצלאל סמוטריץ' אמר: תסמכו עליי. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> תסמכו עליי, כן. כן, בצלאל סמוטריץ' אמר עוד כמה דברים, אני רוצה להזכיר לך. אני יכולה לתת הרבה דוגמאות לאמירות שלו, כמו למשל לפני שבוע, אם אינני טועה, שהוא אמר ששומעים יותר מדי את משפחות החטופים. אתם יותר מדי פה ושומעים אתכם יותר מדי. זו באמת אמירה שהיא ראויה לשר האוצר בישראל, בזמן שבתקופת ממשלתו היה פה טבח 7 באוקטובר. מאוד מאוד הגיוני. היום גם הבנתי שהשר דודי אמסלם דיבר על כך שצריך להכריע את השמאל. להכריע את השמאל. מה זה בדיוק אומר להכריע את השמאל? מעניין אותי למה אתה מתכוון, מה המשמעות של המילים שלך? באיזה אופן נכריע את השמאל – נצא למלחמת אחים? << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> בדיוק מה שאת שומעת. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז הוא קורא לנו לצאת למלחמת אחים שבה אנחנו נהרוג אחד את השנייה, עם ישראל, העם היהודי? לזה הוא קורא? מה זה נכריע את השמאל? השמאל הוא אויב שלך בתוך המדינה שלך? << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> כן, כן, זה מה שהוא מרגיש. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז נשאלת השאלה, לאן הממשלה הזאת הביאה אותנו? היא הביאה אותנו לסיפה של מלחמת אזרחים בתוך המדינה שלנו. לא מספיק כל החזיתות והאויבים מסביבנו, מדינה מוקפת אויבים, הדמוקרטיה היחידה – בינתיים – במזרח התיכון, עכשיו הם גם מביאים לנו את החזית הפנימית, שהיא מסוכנת מאוד לקיומה של מדינת ישראל. כשאני מסתכלת על המפגינים כאן מחוץ לכנסת ובעוד הרבה מקומות – ואני כמובן פוגשת אותם כבר שנים ברחובות – אני מדברת עם האנשים האלה. אזרחים פטריוטים, ציונים, אנשים שמשרתים בצבא, אנשים שמשלמים מיסים, אנשים שנותנים הכול למען המדינה, שכמובן התייצבו ב-7 באוקטובר בלי שאלה, ומאז למילואים. ועליהם כל הזמן מטנפים. כל הזמן מטנפים עליהם, כל הזמן מעלילים עליהם, כל הזמן מתעללים בהם וממציאים עליהם, שוב, בהנדסת התודעה ובמשחקי המילים שמשתמשים. למה? למה? למה אתם לא מסוגלים לקבל שבמדינה דמוקרטית אפשר, וזה בסדר, להפגין ולהביע דעה אחרת משלכם? לעומת זאת, הממשלה הזאת באופן שיטתי מפרקת את יסודות המדינה הזאת. מפרקת את הדמוקרטיה, מפרקת את הרשות השופטת, מפרקת את הכנסת, עושה שימוש – במקום שתהיה הפרדת רשויות הגיונית, הרשות המבצעת משתמשת ברשות המחוקקת כמו איזה בובה על חוט כדי לקדם מהלכים שהממשלה בעצמה לא יודעת לקדם. אנחנו רואים את זה בכל הצעות החקיקה הפרטיות שבאות להחליף חקיקה ממשלתית שהם לא מצליחים להביא, בין אם זה בהפיכה התקשורתית, בין אם זה ההפיכה המשטרית. כל מיני חוקים הזויים – חוק המתנות, חוק החסינות. במה אתם מתעסקים? בכל יום כשאני קמה, אני אומרת לעצמי – אם אני קמה, כי אנחנו הרבה בלילות לבנים פה, ערים בלילות. אבל בכל פעם אני שואלת את עצמי, במה הממשלה הזאת מתעסקת? לדוגמה היום – לא מספיק העבירו את תקציב הביזה הנוראי הזה, שמעודד השתמטות המונית, שגוזר גזרות כלכליות על עם ישראל, שמצמצם תקציבים לאיפה שצריך אותם באמת ומעביר כספים קואליציוניים מושחתים, הכול בשביל שרידות פוליטית, הממשלה הזאת מתעסקת עכשיו גם בהפיכה המשטרית. יום אחרי הם מביאים לנו את החוק הזה, שבא להשתלט על הרשות השופטת ולהפוך את השופטים לאיזה דרדלה של הפוליטיקאים והממשלה. כאילו אין לנו בעיות במדינת ישראל, כאילו אין לנו חטופים, כאילו אנחנו לא במלחמה, כאילו אין לנו חיילים בשדה הקרב, כאילו המילואימניקים שלנו לא נקראים שוב ושוב ושוב ושוב בצווי 8 והם כבר גמורים, והעסקים שלהם גמורים, והבתים שלהם גמורים, והבריאות הנפשית שלהם גמורה ומה לא, וכל כך הרבה דברים קורים במדינה שלנו שצריך לטפל בהם ולהתעסק בהם, אבל לא, בזה הממשלה תתעסק – בחוקי ההפיכה המשטרית. היום, אתם יודעים, אנחנו פגשנו אימא – כמה חברי הכנסת ביש עתיד, ישבנו ונפגשנו עם אימא של לוחם שנפצע קשה, פגיעת ראש, במלחמה. והיא הקימה עמותה מקסימה ומופלאה שנקראת אימא לביאה, כי מה לעשות – אני כמובן לא מזלזלת לרגע באבות, אבל מסתבר שבמרבית המקרים מי שנמצאות בבתי החולים ועוברות את כל התהליך השיקומי עם הפצועים אלו בעיקר האימהות. צריך שאחד מבני הזוג לפחות ינסה להמשיך לפרנס את הבית, כי החיים נעצרים הרי ויש מציאות חדשה בבית. היא סיפרה לנו על התהליך הזה שהיא עברה עם הבן שלה, ועל הקשיים שנקרו בדרך. ויש מעל 700 פצועים קשה ומעלה – זאת אומרת קשה, קשה מאוד, אנוש – שהחיים שלהם השתנו כנראה לעד. הלוואי, אמן, שכולם יחלימו וישתקמו, אבל אלו פציעות שילכו איתם שנים קדימה. חלקם קטועי גפיים, חלקם פגועי ראש – יש הרבה מאוד סוגים של פציעות – חלקם איבדו את הראייה, את השמיעה, כל מיני סוגים של פציעות. ואפילו לגבי הבן שלה, היא סיפרה לנו שיש לו המון המון רסיסים גם בראש, במוח ובתוך העיניים, בכל מיני מקומות. ומייד שאלנו אותה: מה, לא יוכלו להוציא את הרסיסים? היא אמרה: לא, אי-אפשר לגעת בהם, ואנחנו רק מתפללים שהם לא יזוזו. זאת אומרת, הבן שלה ימשיך לחיות עם זה גם אחרי שהוא ישתקם ופחות או יותר ינסה לחזור לחיים נורמליים, הוא ילך עם הרסיסים האלה לכל חייו. אני לא יודעת איך זה ישליך על בריאותו בהמשך הדרך. אבל היא סיפרה לנו על הקושי של המעטפת המשפחתית. כמובן שיש את החיילים הפצועים עצמם, הם מקבלים מעטפת ממשרד הביטחון, ועושים עבודה מאוד גדולה כדי לעטוף אותם מכל הכיוונים, גם בריאותית, גם נפשית, שיקומית וכו', אבל יש איזו התעלמות מהמעטפת, מההורים, מהמשפחה – שגם החיים שלהם השתנו, שהחיים שלהם נעצרו, והם לא מקבלים מהמדינה שום תמיכה. אז מה המדינה חושבת, כשהחייל הזה נמצא בשיקום אף אחד לא ילווה אותו? מישהו מהמשפחה לא יעשה איתו את הדרך? צריך לדאוג גם למעטפת. זה מאוד מזכיר לי את מה שקורה עם החטופים ומשפחותיהם. יש איזו מעטפת לחטופים ששבים – שגם שם אני רוצה להזכיר שיש חטופים שמנהלים קמפיין לגיוס המונים, שזו הזיה מוחלטת שהם צריכים לעסוק בזה במקום שהמדינה תעשה כל מה שהיא צריכה כדי לפצות אותם על ההפקרה הזאת. במקביל, המשפחות שלהם – נעצרו להם החיים. ההורים, האחים, הסבים, בני הדודים, כולם התגייסו למאבק להשבת החטופים. הם עצמם עוד צריכים להשתקם ממה שקרה להם, המשפחות, והם בכלל לא התפנו לזה כי הם במאבק להשיב את החטופים. וגם להם אין מעטפת, אין הכרה מהמדינה. זאת אומרת, למדינת ישראל יש באמת הרבה במה לעסוק, אבל לא, היא בוחרת לעסוק בהפיכה המשטרית, היא בוחרת לעסוק בתקציב הביזה, היא בוחרת לעסוק בחוק השתמטות המוני, להביא לנו חקיקות הזויות כגון חוקי מתנות, חסינות, הפרדה מגדרית באקדמיה ועוד, ועוד ועוד הזיות למיניהן. ואני שואלת את עצמי, היום באמת הרגשתי לרגע – שלום, אדוני, היושב-ראש החדש. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> ערב טוב. שלום. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> שאלתי את עצמי האם ממשלת ישראל בעצם מתייחסת לאזרחים שלה בתוך המדינה כאילו הם האויבים שלה? במקום שהם יתייחסו ויתעסקו באויבים שלנו מסביב הם מתייחסים לאזרחים של עצמם כאל אויבים, והם במתקפה חזיתית מטורפת על האזרחים שלהם שאותם הם אמורים לשרת. אבל המילים להיות משרתי ציבור, בקואליציה ובממשלה הזאת – זה מהם והלאה, זה בכלל לא בלקסיקון, המושגים של לשרת את הציבור. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני עושה כל שביכולתי כדי להיות משרת ציבור. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> שנייה, בוא נעשה סדר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> רק אומר לך. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> קודם כול, יש חברי כנסת שכן - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הינה, חבר הכנסת רם בן ברק, עשינו יחד שירות ציבורי למען האומה הישראלית גם בחוץ לארץ. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע מה אני מצפה? ואני אגיד לך, קודם כול, אני מעריכה שאתה עושה עבודה למען הציבור, למרות שזאת עבודתך וזו עבודתי ולשם משלמים לנו ולכן אנחנו פה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נכון, נכון. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> וזו זכות ושליחות, אף אחד לא צריך להגיד לנו תודה. אבל יחד עם זאת אני רוצה להגיד לך, אתה יודע מה אני מצפה ממך? אני מצפה ממך שכמו שהמפלגות בקואליציה דופקות על השולחן בסחיטות לכספים קואליציוניים ובלהפיל את הממשלה על זה ועל ההוא, אני מצפה מכם שתדעו לדפוק על השולחן לראש הממשלה ולהגיד לו: שומע, אם אתה לא סוגר הסכם להחזיר את 59 החטופים והחטופות, אנחנו מפילים את הממשלה. לזה אני מצפה מכם, כי זה הדבר המוסרי, הנכון הערכי לעשות, ואת זה אתם לא עושים. עוד לא ראיתי מפלגה אחת, מפלגה אחת בצד הזה שדפקה על השולחן ואמרה: זה נגמר, עכשיו אתה סוגר את ההסכם הזה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת שלי, אני אומר את אותו דבר שאת אומרת, רק שאני אומר: על ידי זה שפועלים בעוצמה כדי לגרום לארגון הטרור חמאס לשחרר את החטופים. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ותגיד, אתה חושב - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> זה מה שאני חושב, אנחנו כנראה חלוקים אבל אני דופק על השולחן כי אני מאמין בזה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ותגיד, 41 החטופים – אנחנו חלוקים מאוד, בהחלט. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני רק אומר לך. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אומרת לך. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני גם מעריך ומכבד את מה שאת אומרת. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר גמור, אני גם מנהלת איתך שיח. עצם העובדה ש-41 חטופים וחטופות נחטפו בחיים ונרצחו או נהרגו בזמן השבי שלהם אומרת שלא תמיד הלחץ הצבאי עובד. לפעמים זה הפוך. ששת הנרצחים במנהרה נהרגו, הוצאו להורג בדם קר כי הצבא התקרב למנהרה. אז אני לא מוכנה לקנות את הטיעון הזה, כי זה הורג לנו חטופים. באמת, החיילים שלנו הם קדושים, הצבא שלנו מופלא, אין לי טענה ועשירית טענה אליהם. הם מדהימים ועושים עבודה נפלאה, אני מעריצה אותם, הבת שלי חיילת. אני פשוט אומרת, הטיעון הזה שרק הלחץ הצבאי יביא את החטופים לא מחזיק מים. הם מתים שם, הם נרצחים שם. עומדת פה לישי מירן, אשתו של עמרי מירן, שעדיין חטוף בעזה, שיש לה שתי ילדות קטנטנות בבית – מול השרה סטרוק, שמהנהנת לה ככה, כמו רובוט – ואומרת לה: אוי ואבוי לך אם הבעל שלי לא יחזור בחיים כי את לא נותנת את היד שלך לעסקה. את דנה אותו למוות. איך אפשר להתמודד עם הטיעון הזה? אתם דנים אותם למוות אם אתם לא מחזירים אותם עכשיו. אני לא מצליחה להבין איך אדם עם מצפון מסוגל לחיות עם עצמו כשהוא דן את האנשים האלה למוות. אזרחים שלנו, חיילים שלנו שהופקרו ב-7 באוקטובר, חלקם נלקחו בפיג'מות, יחפים, חלקם שירתו את המדינה. איך אנחנו לא מצילים אותם, איזו מדינה אנחנו, איזה יהודים אנחנו. אני לא יכולה לחיות עם זה. אני לא ישנה בלילה מזה, המצפון שלי הורג אותי, ואני לא מקבלת את ההחלטות. אני באמת, אני אומרת את זה מדם ליבי, תעשו את הדבר הנכון, תפסיקו להתעסק בכל מיני חוקים וכל מיני דיונים על דברים לא רלוונטיים. מה שרלוונטי זה להציל אותם. כמו שכל חייל שלנו הוא עולם ומלואו ועם כל "הותר לפרסום" הלב של כולנו מתפרק לרסיסים, כי הוא שלנו, הוא משלנו, הוא אח שלנו. היא אחות שלנו. ככה החטופים שלנו, ובשבוע האחרון ירד הסיקור על החטופים ב-76%. זה לא נורמלי, זה צריך לפתוח כל מהדורה, זה צריך לפתוח כל מליאה, זה צריך לפתוח כל ועדה וכל כתבה וכל במה. איך אפשר להפקיר אותם? תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. נתפלל יחד לשובם במהרה, בעזרת השם. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> שלי, זה – לשיטתך. המפלגה של סולומון באמת מאמינה שאפשר וצריך להקריב אותם על מזבח הקמת התנחלויות בעזה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, ממש לא, ממש לא. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> ומי שחוזר שיגיד תודה, מי שחוזר שיגיד תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> סליחה, זה לא מה שאמרתי, זה לא מה שאמרתי. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> לא, זה מה - - - מפלגתך. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני אמרתי שאנחנו מאמינים באותה מטרה חשובה של שובם במהרה הביתה, ושיש אחריות מלאה להחזרתם. הדרך שלנו שונה, וזה בסדר. בוא נכבד אחד את השני בהקשר הזה. ואנחנו כואבים וליבנו נשבר לרסיסים בדיוק באותה מידה, כולנו מאמינים באותה המידה שהיהודים האלה והאנשים שנמצאים שם צריכים לחזור. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> חבר הכנסת סולומון, זה לא עניין של דעה. אפשר לחלץ אותם דרך עסקה, אין דרך אחרת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בסדר, זה לטענתך. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> כשאתם מתנגדים לעסקה - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מבין. זה לטענתך. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מה לטענתי? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני רק אומר. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> איך אתה רוצה להחזיר אותם הביתה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אנחנו כמובן מנהלים דיונים גם בוועדות, אני רק אומר: אני באמת מכבד ואני קשוב ואפילו כואב את מה שאמרה חברת הכנסת שלי טל מירון, ואני מסכים איתה בתוצאה – שיש לנו אחריות מלאה. רק הדרך היא אחרת ולי חשוב שגם הציבור יבין שלא חלילה מקריבים מישהו, אלא ההבנה היא אחרת, הדרך, הפרדיגמה היא אחרת. אבל תודה רבה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> בשורה התחתונה - - - << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> בכל יום שהם שם אתה - - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> בשורה התחתונה, הגישה שלכם מביאה למותם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> זה על חשבון הזמן של הדוברת הקודמת. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אין דרך אחרת להחזיר אותם - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> - - זולת הסכם, ואתם מתנגדים להסכם וגוזרים את דינם, את אלו שהופקרו במשמרת שלכם. עם הסימפטיה אי-אפשר להחזיר את החטופים, אי-אפשר, אני מצטער. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק, לרשותך 15 דקות. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה לפני שאני מתחיל להגיד שני דברים. אל"ף, תמיד אני אוהב להיות אחרי שלי, כי היא שמה את הבמה בגובה הנכון, להבדיל מהרבה אנשים – שאני צריך לעמוד חמש דקות ולחכות שזה יתרומם. דבר שני, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתנצל על הצורה שאני לבוש. אני באתי מההפגנה עכשיו ולא החלפתי בגדים. אני חושב שבכנסת צריך להיות לבוש בחולצה מכופתרת וז'קט, אבל מאחר שאני בא מהפגנה אז תסלח לי. אני מקווה שאתה סולח. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הנושא שאתה פועל בו הוא חשוב. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא בגלל שאני לא מכבד את הכנסת, חס וחלילה. אדוני היושב-ראש, אתה יודע, קיבלו בשבוע שעבר, השבוע, שתי החלטות בקבינט – בממשלה, לא בקבינט, בממשלה המורחבת. החלטה אחת הייתה האם אנחנו מפטרים את ראש השב"כ. זה לא דבר של מה בכך לפטר ראש שב"כ. מעולם, בהיסטוריה של ישראל – נדמה לי פעם אחת, הוא סיים את תפקידו לפני הזמן – מעולם לא פיטרו ראש שב"כ, ויש נימוקים לכאן ולכאן. אני כמובן חושב שאין שום נימוק ענייני. אני חושב שהסיבה שפיטרו אותו היא לא חוסר האמון, כמו שראש הממשלה אמר, כי אני עברתי על כל השנה וחצי האחרונות ולא זכורה לי פעם אחת שראש הממשלה ביקש משהו וראש השב"כ לא עשה. לא זכור לי פעם אחת שראש השב"כ הוציא החוצה ויכוחים ובא בטענות כלפי ראש הממשלה. הפוך דרך אגב זה קרה, אבל ראש השב"כ אף פעם לא הוציא החוצה שום דבר. לכן, השיקול הזה של האמון הוא שיקול שהוא לא רלוונטי. כנראה שיש משהו מאחורי זה ויכול להיות שהיום הוא לא מאמין לו כי – לא יודע מה – כי ראש השב"כ חוקר אנשים בלשכתו וזה לא נוח לראש הממשלה. גם זה תמוה כי אני חושב שבמידה שיש משהו, זה צריך קודם כל לעניין את ראש הממשלה אם חס וחלילה אנשים קיבלו כספים והם נמצאים בקודש הקודשים, באקווריום של ראש הממשלה, אז אני מניח שראש הממשלה היה רוצה לדעת את זה ולא להתעלם מזה. אבל מה הפתיע אותי בעניין הזה? אחרי זה היה דיון בממשלה על היועצת המשפטית – להדיח גם אותה. מה הפתיע אותי? פה אחד. פה אחד. כמה שרים יש בממשלה? 20? 30? כמה אתם? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> - - - << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> 32. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> לא. 39, עם הסגנים. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> 39, אז כמה יש בממשלה? 30? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 32 שרים ועוד - - - << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אבל יש כאלה שמחזיקים כמה תיקים. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, 32 שרים. הם יושבים בממשלה, נדמה לי שהסגנים לא יושבים. יושבים 32 שרים, זה המון שרים. פה אחד? לא היה מישהו ששאל שאלה? אולי אנחנו עושים טעות? אתה מכיר איזשהו מקום ש-32 יהודים לא שואלים שאלות וזה לא פה אחד? אחד נמנע, אחד היה נגד – זה לא היה משנה את ההחלטה. פה אחד? מה זה אומר עלינו? מה זה אומר על הממשלה? מה זה אומר על ממשלה שעושה אירוע תקדימי של פיטורי ראש שב"כ, כשאף אחד לא שאל שאלה, אף אחד לא נמנע, אף אחד לא הצביע נגד? פה אחד. האם זה לא מזכיר לך משטרים של אסד? של סדאם חוסיין? של צפון קוריאה? זה לא משטר ישראלי. אני לא זוכר. שמע, הייתי במוסד. המוסד זה גוף היררכי. אני, כשהיו לי דיונים על מבצעים מסובכים, היו כאלה שתמיד אמרו: אני חושב שזה לא הזמן, זה לא מתאים, אנחנו לא נצליח; או שאמרו לי ההפך, אל תבטל, צריך לעשות, אנחנו כן נצליח. לא היה דבר כזה פה אחד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אבל בסוף עשיתם דבר אחד. הייתה החלטה אחת. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסוף עשינו - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נראה לי שזה מה שהיה גם פה. היה דיון, היו שאלות, היו אולי ויכוחים. התוצאה היא שבסוף הייתה הצבעה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. לא. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> זה לא אומר - - - << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא מדבר על התוצאה. ההחלטה פה אחד - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני גם לא הייתי שם, אני רק אומר. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני יודע. היא פה אחד, לא היו מתנגדים, לא היו נמנעים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא אומר שלא היו שאלות ולא היו תהיות. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני גם שאלתי. לא היו שאלות. כולם היו באותה דעה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא הייתי שם. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> כולם היו באותה דעה. לכן, אני חושב שהממשלה הזאת – בעצם בנימין נתניהו, בכישרונו הרב הצליח לייצר חבורה של – אם אתה לא היית היושב-ראש הייתי אומר אפסים, אבל מאחר שאני יודע שאתה לא תאהב את זה ותעיר לי אחרי זה, אז אני לא אומר את המילה הזאת, כי אנחנו גם חברים בנוסף לכול. אז אני חושב, אנשים ללא עמוד שדרה, אנשים שלא מסוגלים, שחייבים כל הזמן להתחנף למנהיג העליון, אין להם דעה עצמאית. זה מה שהמנהיג העליון רוצה שיהיה גם בכוחות הביטחון שלנו. הוא רוצה אנשים כנועים, כאלה שלא מתווכחים. זה צריך להדאיג אותי ואותך. הוא רוצה שהרמטכ"ל שלו – לדעתי הוא לא הצליח במינוי הזה, זה מינוי מצוין. אני מכיר אותו וזה מינוי מצוין, לא הייתה לו ברירה – אבל הוא עושה מהלכים, שהבא בתור שמקבל את המינוי יגיד: רגע, שווה אולי להתנהג יפה, כי אחרת אני אמצא את עצמי במקום אחר. אם שואלים ואני אגיד חס וחלילה ועדת חקירה ממלכתית, יכול להיות שאני אמצא את עצמי בחוץ. הרי בגלל זה, על פי חלק מהפרסומים, ראש השב"כ עוזב. מה פתאום הוא העז, פקיד – קראו לו פקיד, כן? – פקיד העז להגיד, שצריך ועדת חקירה ממלכתית. מה פתאום פקיד קובע מה יהיה פה? במקרה הפקיד הזה הוא ראש שב"כ, שאנחנו כולנו רוצים שתהיה לו דעה בכל דבר; לא חייבים לקבל את הדעה שלו, אבל יש לו דעה, וצריכה להיות לו דעה בכל דבר. אם לא תהיה דעה לארגונים הביטחוניים שלנו, אז אפשר לפרק את העסק. ולכן, באמת אני בז – אפשר להגיד – אני בז לחברי הכנסת מהקואליציה; אני בז לחברי הממשלה, שהתקרנפו כולם, כולם פה אחד. כולם. בית המשפט הוא אויב העם, כולם בית המשפט. נתניהו אומר שהוא לא מכבד ולא מכיר בנשיא בית המשפט העליון – בום, כולם מתחילים להשמיע בית המשפט העליון, בית המשפט העליון. אין בית משפט – אין מדינה. אפשר לבקר, אפשר להעביר ביקורת. אין בית משפט – אין מדינה. מה אתם חושבים לעצמכם? אני אומר לך, שראש ממשלה שלא מכיר בסמכותם של שופטי בית המשפט העליון הוא ראש ממשלה לא לגיטימי, שמקומו לא בכנסת ישראל. אני חושב ששר שאומר שהוא לא יציית לבית המשפט העליון, מקומו לא בכנסת ישראל. יושב-ראש הכנסת, כשהוא אומר: אני לא מקבל את הדבר הזה, ואני לא אבוא להשבעה שלו, כשיש לו תפקיד ממלכתי – הוא לא נציג הליכוד בכנסת. היושב-ראש, בכיסא שאתה יושב בו עכשיו, הוא לא איש ליכוד; הוא אפילו לא איש ימין, ביושבו על הכיסא. ביושבו על הכיסא הוא האיש של כולנו, הוא מייצג אותי כמו שהוא מייצג את שלמה קרעי. הוא לא יכול להגיד לי: אני לא מכיר בבית המשפט העליון. מי הוא בכלל? הוא לא ראוי לשבת בתפקיד הזה. יושב כאן יושב-ראש הכנסת אתמול ואומר: ההפגנות הנוראיות שחסמו את הכניסה לכנסת הן פגיעה בדמוקרטיה הישראלית. אני חולק על דבריו, אבל אז הוא אומר את המשפט שאסור היה לו להגיד – הוא אומר: אני חושב, אני מצפה מהמשטרה שתגיש כתבי אישום נגד אנשים שחסמו את המעבר – כשזו מחאה לגיטימית לחלוטין, שאפשר לעשות אותה גם מימין וגם משמאל. המשטרה צריכה לפנות אותם, זה בסדר, זה תפקידה; אבל יושב-ראש הכנסת, הוא מצפה מהמשטרה שתגיש נגדם כתבי אישום? מי שמו? מי שמו? ואתם רואים את זה ואתם לא מבינים שמשהו מקולקל כאן, מקולקל באמת. ואין אחד שיגיד: חבר'ה, התבלבלנו. 68 אנשים – כולל החבורה של גדעון סער, זאב אלקין, מי עוד יש שם? עוד איזה שניים, שהצטרפו לממשלה. יום אחד הם אומרים ככה, יום אחד הם אומרים אחרת, יום אחד הם ממנים את היועצת המשפטית, יום אחד הם נגד היועצת המשפטית, רק בשביל להיכנס לליכוד. כמה נמוך אפשר לרדת? אבל זה לא מפתיע. יושבת כאן השרה סילמן, שגם היא עשתה זיגזגים לאחור. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - יש לך קצת חוסר הבנה - - - << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם היא עשתה כאן זיגזגים לאחור. יום אחד מקללים אותה, כי היא הייתה באיזו ממשלה אחרת – מקללים אותה בקללות - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - לא אומרים לה, מקללים אותך בקללות, ואני לא אחזור עליהן כי אני מתבייש, ויום אחד היא מתחבקת עם המקללים, כי היא קיבלה תפקיד של שרה. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אתה באמת צריך להתבייש - - - << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> העזו להגיד לה שאולי היא תהיה סגן שר, היא אמרה: לא, לא, לא, לא סגן שר - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אתה באמת צריך להתבייש - - - << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - או שרה או שאני מוציאה את הפתק. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אם יש משהו לא מכובד בזה שאסור - - - אז כנראה - - - << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> את הפתק של השוחד. ואתם חושבים שהכול בסדר. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - היא מחאה לגיטימית - - - << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> גברתי השרה, גברתי השרה, את מוזמנת לשבת בשולחן הממשלה ולהגיד את מה שאת רוצה, אני לא שומע אותך. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - אתה לא מקשיב - - - << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> בואי שבי. למה את יושבת? הרי את לא יועצת פרלמנטרית ואת לא מזכירה של מפלגה. את שרה. שבי במקום של השרים. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> זה הגיוני בעיניך להרביץ בחוץ לחברי הכנסת? אתה מכשיר דברים כאלה? << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> לגיטימי - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - מי שמך? << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - לגיטימי בעיניי לחסום חברי הכנסת, לגיטימי בעיניי מאוד, זה תפקיד המשטרה לגרום להם – ולמשמר הכנסת – לדאוג שהם ייכנסו למליאה. כן, ככה מוחים. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> זה לגיטימי לא לכבד את בג"ץ? << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> ככה מוחים. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> שאני אזכיר לך, גברתי השרה, איך מחו כלפייך כשהיית בממשלה? כשהיית יושבת-ראש הקואליציה? את רוצה שאני אזכיר לך? << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> שאני אזכיר לך את המילים שאמרו לך? כשחסמו את האוטו שלך? להזכיר לך את זה? << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, את זה שכחת. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אתה שכחת. אתה התבלבלת. אל תעמוד ותכשיר מחאות לא לגיטימיות. מותר - - - << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני חושב שזה לא לגיטימי שיושב-ראש הכנסת, בשבתו כראש הכנסת, אומר שהוא מצפה מהמשטרה לעצור אנשים. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> שמענו. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא לגיטימי לחלוטין. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> כן. זו הבעיה שלנו. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> שאני אזכיר לך מה אמר עלייך בנימין נתניהו - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אנשים כמוך - - - << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - על הסיפור הזה בתחנת הדלק? << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> נשמה - - - << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> להזכיר לך, גברתי השרה? << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> זהו, שהיועצת שלך, כשהיית יו"ר ועדת חוץ וביטחון - - << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> להזכיר לך? להזכיר לך את זה? << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - הייתה אישה מסוכנת, על זה תדבר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - חמץ - - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> מי שואל אותך. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שרלטנית. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> מי שואל אותך בכלל. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שקרנית ושרלטנית. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> מי שואל אותך. אתה עם כיפה על הראש. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> את האדם הכי בזוי במשכן הזה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אתם צריכים להתבייש. אתה צריך להתבייש. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> יש מושג חדש: סילמניזם. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אתה צריך להתבייש. תישאר באופוזיציה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת קריב, תודה רבה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> סילמניזם. זו הדרגה הכי בזויה של פוליטיקה שקרנית. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת קריב, קריאה ראשונה. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לכי - - - << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> זה שאתה באופוזיציה זה מצוין. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הדם של נרצחי 7 באוקטובר על הידיים שלך ושל שמוליק סילמן. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> האופוזיציה היא שם. האופוזיציה היא שם, ואתה תישאר שם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה שנייה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שקרנית. לכי כבר. שקרנית בזויה. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אתה תישאר שם, וזה טוב שאתה שם. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לכי, שקרנית. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> ומגיע לך להיות באופוזיציה, וטוב שאתה לא על ההגה. ברוך השם. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> ומה שאמר עלייך עכשיו קריב לא מתקרב לרבע ממה שאמרו עלייך חברייך לקואליציה, שאת שרה בממשלה שלהם. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> ברוך השם, ברוך השם. אל תכשיר אנשים שמתנהגים בדרך לא דמוקרטית. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> אל תכשירו לא לציית לבג"ץ. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברים, המשך הדיון לא ברמה האישית. אני מבין שהדיון הוא ענייני. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> לא הבנתי. מה את שומרת בג"ץ - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת שלי. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> אתם מחריבים את שלטון החוק. אז אנחנו עומדים לשמור על הדמוקרטיה. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> את תשמרי מהאופוזיציה, אם יישארו מנדטים - - - << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> בזה אתם מתעסקים, רק במנדטים. זה כל מה שמעניין אתכם. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, אתה מכיר את הנתונים כמוני, ואני יודע שבמקרה הזה אתה גם חושב כמוני לגבי הגיוס, שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שהחרדים לא ישתתפו בנטל. היום ראיתי את ראש הממשלה עומד כאן על הדוכן – לשמחתי, הדוכן היה קצת יותר נמוך; מה לעשות, אני יותר גבוה ממנו – עומד כאן על הדוכן ומשווה את החרדים לערבים באי-גיוס. אנחנו מדינה שלא רצינו שהערבים יתגייסו. אנחנו פתרנו אותם מגיוס, ואנחנו יכולים מחר בבוקר לשנות את זה. אני בעד לעשות חוק גיוס לערבים. אבל יש כאן תנאי חשוב מאוד, אם אתה אומר להם: אתם חייבים בגיוס, אז אתה חייב לפתוח להם את כל הצבא. אתם תתגייסו, אבל רק לפה, או לא תוכלו להיות טייסים, או לא תוכלו להיות ב-8200. בשביל זה אנחנו לא עושים חוק גיוס, אדוני היושב-ראש. בשביל זה אנחנו אומרים להם: תתנדבו. וכשאתה מתנדב, אנחנו יכולים להגיד לך: אתה יכול להיות פה ואתה לא יכול להיות פה. למה אנחנו צבועים? למה עומד כאן ראש ממשלת ישראל, שיודע שהוא לא רוצה שיהיה חוק גיוס לערבים? כי הוא יודע שחוק גיוס לערבים במדינה דמוקרטית – ואני בעד, שלא יהיה ספק – אמור לפתוח להם את כל האפשרויות, ולחזק את השב"כ, שמי שבוגד – אנחנו נטפל בו. ועד היום, לפחות בשנה האחרונה, היו יותר בוגדים יהודים שעבדו עם איראן מאשר ערבים, אבל את זה נשים רגע בצד. אני בעד. תהיה אמיץ, תעשה את זה. מדינה של כל האזרחים שלה. זו מדינה יהודית שיש בה 20% ערבים, הם שווי זכויות על פי הדמוקרטיה. אתה רוצה לגייס אותם? תגייס, אבל תן להם להיות איפה שהם רוצים, על פי הכישורים שלהם ולא על פי המוצא שלהם, כי במדינה דמוקרטית לא עושים שיוכים, לא לפי דת ולא לפי צבע עור ולא לפי שום דבר. אבל זה אין לו. אז הוא יעמוד כאן, הצבוע הזה, שאני יכול להגיד גם שקרן, כי הוא שיקר היום לא פעם ולא פעמיים – כן, לצערי הרב, יש לנו ראש ממשלה שקרן - - << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> שקרן בן שקרן. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - ואמר כאן: מה, ערבים לא מתגייסים, אז גם החרדים לא יתגייסו. עכשיו מה זה "החרדים לא יתגייסו"? תקשיב, לא שהם לא מתגייסים – הם לא מתגייסים והם גם לא לומדים לימודי ליבה, והם לא נמצאים בשוק העבודה, ואנחנו נתמוטט. אנחנו נתמוטט. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> למה קיבלתי רק 15 דקות? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אתה יכול לקבל עוד פעם. תבקש. אנחנו נשמח לשמוע את רם בן ברק שוב. זה בידיכם. רם, אם אפשר, תגיד לי, ואני אטפל בזה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זה ערב קשה. קשה לי מאוד. לפני שאתחיל לדבר על הצעת החוק הזו שתצביעו עליה הלילה, אני רוצה לדבר על התחושות שלי. אני עומדת פה הערב, ואני לא מאמינה. אני באמת לא מאמינה, איך ייתכן שחזרנו למקום הזה? איך ייתכן שאנחנו עומדים כאן הערב, בעודנו בחידוש לחימה, מצביעים על הצעת חוק שתשנה את פניה של הרשות השופטת במדינת ישראל ותהפוך אותה לפוליטית שוב? איך ייתכן שבחוץ נמצאים שוב אלפי ישראלים מפגינים, שמרגישים כאובים, נבגדים? איך ייתכן שיצרתם שוב מלחמת אחים באמצע מלחמה? אני באמת שואלת את עצמי, איך ייתכן שחזרנו לערב 7 באוקטובר? איך יכול להיות שהממשלה הזו החזירה אותנו לאותו מקום נורא, אותו מקום שהחליש אותנו בעיניי אויבינו, שפירק את החברה שלנו והחליש אותנו בעיני אויבינו? למקום הזה שגרם ל-7 באוקטובר לקרות? זה ממש חוזר אליי, ההפגנות, הפראות של הממשלה הזו, ההיבריס הזה, התחושה שמפרקים את עוגני היסוד של ישראל כמדינה דמוקרטית, תחושה של חרדה גדולה. רק שהלילה זה עוד יותר גרוע. אני חווה את אותה חוויה, אבל אחרי שקרה 7 באוקטובר אני חווה את זה עוד יותר קשה. החוויה שלי היא חוויה של זדון, של זדון מצד הממשלה הזו, של כזה שפל מוסרי, של זדוניות ואכזריות מאין כמותן, כי ראיתם מה זה עשה לנו, ואתם עושים את זה שוב. איך ייתכן שנפלה עלינו הממשלה הזו שפשוט הורסת אותנו? עובדת בלרסק את המדינה, לרסק את החברה. איזה מין אדם יכול, אחרי מה שקרה ב-7 אוקטובר, ראש ממשלה, להסתכל לנו בעיניים ולהחזיר את כל מה שהחליש אותנו כחברה מול אויבינו? איזה מנהיג רשע מסוגל לנצל את העייפות של הציבור, את המועקה שלו, את הדאגה שלו לחטופים ולחיילים, ובחסות מלחמה לקדם הפיכה משפטית? לאיזו תחתית מוסרית צריך להגיע כדי לעשות את זה? באמת. איזה מנהיג, אחרי שבמשמרת שלו נרצחו 1,300 ישראלים, לא משפיל מבט ופועל במעשים לעשות חשבון נפש עמוק עם עצמו כדי להיות ראוי לעם הזה, כדי להרגיע את החרדות של העם, כדי להשקיט את העם בימים קשים? איזה בן אדם עושה את ההפך וגורם לכל כך הרבה עוגמת נפש וצער בחלקים כל כך רחבים של הציבור? איזה מנהיג, רק בשביל לברוח מאחריות, משסה איש באחיו כדי שלא נדבר על האחריות שלו? איזה בן אנוש – עזבו מנהיג, איזה בן אנוש – המצפון שלו לא מייסר אותו על הצער שהעם שלו שרוי בו? איזה בן אדם לא לוקח על עצמו, לפחות בימים כאלה של מלחמה וחטופים ונופלים, להיות המנהיג של כולם ולעשות הכול כדי לגרום כמה שפחות כאב נוסף? איך יש לנו ראש ממשלה שמסתכל בכזו יהירות ואטימות על הרחובות שלו בוערים? על הישראלים המתוסכלים, כשציבור כל כך רחב פשוט עובר כזו עוגמת נפש בגלל ההפיכה המשטרית? ואז אתה בא לפה ובכזו יוהרה ושפלות קורא להם אנרכיסטים. איך יש לנו כזה בן אדם כראש ממשלה? ואיך יש לנו 67 כאלה בקואליציה, ואיש לא פוצה פה ומצפצף? פשוט כואב לי. מה קרה לחשבון הנפש שעשו כל מובילי ההפיכה המשפטית אחרי 7 באוקטובר? מה קרה לכם? מה קרה לכם שהשתניתם כל כך? שבוע וחצי אחרי הטבח עמד שמחה רוטמן ואמר בריאיון לערוץ הכנסת – זה היה ב-16 באוקטובר, ואני מצטטת: כרגע, מבחינתי, בהרבה מאוד תחומים, כל מה שהתרחש עד בוקר שמחת תורה לא קיים, ההתעסקות ברפורמה כל זמן שהמטרה שלנו לנצח את חמאס – לא, לא, אנחנו מאוחדים לניצחון. ב-8 בינואר 2024 הוא אומר, ואני מצטטת: הנושא של הרפורמה "יחכה לאחרי המלחמה - - - אני לא חושב ששום דבר יהיה חד-צדדי - - - צריך לקדם גם רפורמה בהסכמה". שמחה רוטמן, שיקרת, תתבייש. שר המשפטים לוין ב-29 באוקטובר 2023, גם הוא עשה חשבון נפש. יריב הסתובב פה אבל וחפוי ראש, אפור, אפור, מרוב שהוא הצטער על מה שקרה. כך הוא דיבר: "אני לא עוסק עכשיו בנושא הרפורמה. אני לא חושב שכרגע נכון לעסוק בכלל בשום דבר שלא קשור לדברים שדרושים כדי לנצח במלחמה". ראש הממשלה שלנו ב-28 באוקטובר – ממש אחרי 7 באוקטובר, שלושה שבועות – אומר: "הרפורמה המשפטית לא עומדת - - - על סדר-היום. הסרנו את חילוקי הדעות בינינו והתייצבנו יחד". אז איפה כולם עכשיו? מה קרה? מה קרה? השררה חזרה. חזרתם לסורכם. חזרתם לשחיתות שלכם. אתם עושים שקר בנפשותיכם. איזה עומק, זה עומק של חוסר מנהיגות שאתם שרויים בו, שהכיסא שווה הכול, ששכחתם את הכול. והכי גרוע, ראש הממשלה הבוקר עמד כאן במליאה ולא הפסיק לשקר. עמד פה ודיבר כאן, כאן, כאן הוא דיבר, עם העניבה האדומה שלו, סיפר לנו שהוא עושה הכול בשביל אחדות: תהיה אחדות, יהיה ניצחון, רק רצון העם, תהיה דמוקרטיה, לא תהיה מלחמת אחים. כמובן, על הדרך הסית נגד המפגינים. אי-אפשר היה להקשיב לכמות השקרים שלו. אני בערתי, בערתי. באמת, שלא כהרגלי צעקתי: שקרן, שקרן. הוציאו אותי מהמליאה. אני הייתי על סף התקף לב. באמת, באמת? ביום שבו אתה מעל למליאה את ההצבעה על הצעת החוק לפוליטיזציה של מינוי שופטים במדינת ישראל, אתה, אתה, שלכל מי שמציב לך גבולות קורא דיפ סטייט, מלין על הסתה? ראש הממשלה, שבוזז את כספי המיסים שלנו למימון תקציבי השתמטות ובוגד בחיילי ישראל, מדבר על אחדות? ראש מממשלה, שרוב מוחלט בציבור רוצה שהוא יתפטר ושנצא לבחירות, הוא מדבר על רצון העם, עומד פה ומדבר על רצון העם? רק ב-25 בינואר 63% מהציבור חושב שאתה צריך להתפטר ושנצא לבחירות. ראש ממשלה, שרוב מוחלט בציבור רוצה שהוא יקים ועדת חקירה ממלכתית – אתה מדבר על רצון העם? אתה מדבר על הרצון העם? 75% רוצים את זה. ראש ממשלה, שרוב מוחלט בציבור חושב שאין לו אמון בניקיון הכפיים ובשיקולים שלך כשאתה מקבל החלטות – אתה מדבר על רצון העם? 53%. אדם כמוך, שמרים יד על שלטון החוק ועל הדמוקרטיה ועל שומרי הסף ועל השופטים ואומר שלא יקיים צו של בג"ץ ומחזיר את מלחמת האחים בתוכנו, אתה עומד כאן ואומר לפרוטוקול: לא תהיה מלחמת אחים? תגיד לי, אתה לא מתבייש? איך זה שיש לנו ראש ממשלה שעשה את זה פעמיים, פעמיים מלחמת אחים? איך היד שלו לא רועדת, איך הוא ישן בלילה? אז העם, אדוני ראש הממשלה, רוצה אחדות. העם רוצה שלום בתוכנו. אתה זה שמפעיל כוח נגד רצון העם. אתה זה שיצרת מלחמת אחים ולא אחדות, פירוק ולא ניצחון. בוא תקשיב מה העם רוצה. בוא תקשיב מה רצון העם. תקשיב, רצון העם, שאתה מדבר בשמו ובפועל מרסק אותו, מרסק אותנו: צבי גרינגליק, אביו של החייל שאולי גרינגליק שנפל בעזה, אמר משפט מצמרר רק אתמול, ואני מצטטת: "אם העם יחליט שבשביל להחזיר את כל החטופים עזה תחזור ל-6 באוקטובר", לא אגיד שבני נפל לשווא. אבל "אם המדינה שלנו ומה שקרה בתוכה יחזור ל-6 באוקטובר, אני אוכל להגיד את זה בפה מלא". זה רצון העם, אדוני ראש הממשלה. העם רוצה אחדות. העם רוצה שלום. העם לא רוצה מלחמת אחים ולא רוצה פירוק. והדבר הזה פשוט בער בי לומר שאני לא מבינה איך אני עומדת פה היום, איך חזרנו למלחמת אחים, איך אתה מפרק אותנו, פעמיים, כשאתה יודע מה זה גרם לנו. איך אתה ישן בלילה, אדוני ראש הממשלה? ועכשיו, בואו נדבר כמה דקות על הצעת החוק הזו. הצעת החוק משנה את ההרכב של הוועדה למינוי, לקידום, שופטים במדינת ישראל. אני יודעת שנהיה באופנה לומר: זה לא קץ הדמוקרטיה, זה לא קץ הדמוקרטיה. אני לא מסכימה. מדובר בחקיקה שהיא אבן הראשה של ההפיכה המשפטית. היא מרסקת את העצמאות של הרשות השופטת כרשות עצמאית לחלוטין, שבמערכת הדמוקרטיה הישראלית זוהי המערכת היחידה שמציבה בלמים ומסוגלת לתת בלמים לממשלה, לרשות המבצעת. במערכת מוחלשת, ללא חוקה, וכשהרשות המחוקקת בכנסת היא לגמרי שבויה של הרשות המבצעת, זו בעצם השלמה של השתלטות של רשות אחת על כל הרשויות במדינת ישראל באופן הדרגתי וארוך טווח. קודם כול, בואו ניזכר איך אנחנו מגיעים לכאן הלילה, איך אנחנו מגיעים לכאן היום הלילה. אנחנו מגיעים לכאן עם אלפי מפגינים, אבל אחרי שהממשלה הזו, בחסות המלחמה, כבר ריסקה כל כך הרבה יסודות מהחוזקה של המוסדות הדמוקרטיים שלנו. חוק לשכת עורכי הדין עבר במושב הזה, שמתנקם בלשכה על כך שהלשכה מסרבת להיענות למרותו של ראש הממשלה במינוי שופטים. חוק חסינות חברי הכנסת, ככה, בבישולים – חוק שבעצם יהפוך את המקום הזה למקלט לעבריינים בעבירות באמת רבות מאוד, וישים את הפוליטיקאים מעל החוק במדינת ישראל. חוק נציב תלונות השופטים, שכבר עבר, זהו חוק שלפיו בעצם התליין של השופטים, המבקר של השופטים, האדם שמבקר, בודק תלונות עליהם, יכול – עד כדי סמכות להתניע או להמליץ על הליך הדחה של שופט – עכשיו ימונה על ידי רוב פוליטי. הינה, תיזהרו. מי שלא יעשה את מבוקשנו, אנחנו גם יכולים להטריד את השופטים כך. הייעוץ המשפטי, עוד דבר שאנחנו מגיעים אליו היום בערב, הוא בעצם ריסוק של הדין. הממשלה הזו עבריינית. היא בפועל כבר חצי רגל עמוק במשבר חוקתי. היא לא מקיימת את הנחיות היועצת המשפטית לממשלה, שבין אם אוהבים ובין אם לא אוהבים – אני אוהבת אותה הרבה יותר מהם ברמת חוות הדעת שלה, בדברים הנוראיים היא עוצרת את הממשלה הזו מלעשות. אבל הכלל הידוע מאז ומעולם היה שייעוץ משפטי לממשלה הוא הפרשנות המוסמכת של הדין עבור כל הממשלה – שריה, ראשי ממשלתה ופקידיה לכל אורך השדרה – אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת. אנחנו כבר יודעים שהדבר הזה לא קיים. הדחת ראש השב"כ, שרק לאחרונה, דוגמה, וניסו לעקוף הרי את מימון חייבי הגיוס, האברכים – פשוט כבר אין ייעוץ, אין דין ואין דיין בממשלה הזו ספציפית. יש לנו הליך של הדחה של היועצת המשפטית לממשלה, שהתחיל. יש לנו רפורמה שבעצם מתחילה להפריש את כל היועמ"שים הוותיקים ממשרדי הממשלה. יש לנו בעצם שר משטרה מורשע בפלילים, והיועצת המשפטית לממשלה אספה ראיות ובעצם אמרה: השר הזה מתערב התערבות פסולה בניגוד לחוק בהפעלת הכוח של המשטרה, כלומר, באיפה המשטרה תדגיש, מה היא תעשה ברמת הפעלת הכוח – מה שאסור לעולם. המשטרה היא לא פוליטית, היא לא של אדם, היא לא של שר. היא של המדינה. המשטרה כבר שם. ולמרות זאת, אולי דווקא בגלל זה, ראש הממשלה שלנו רץ ואץ ומינה אותו לשר המשטרה. כי זה חלק מההפיכה המשטרית, לרסק את כל הבלמים, את כל הבלמים, בדרך לכוח בלתי מוגבל, שאז, אם אנחנו נצטרך גם להתחיל איזושהי חקירה קטנה, שר המשטרה ידאג שזה לא יקרה. ראינו את זה כבר בפועל. היה כאן איזה תחקיר נוראי על השרה מאי גולן. מה קרה לחקירה הזאת? לא יודעת. חודשים לא קורה איתה כלום, נכון? אבל את נדב ארגמן, ראש השב"כ לשעבר, רצו לחקור בתוך שעתיים. ככה נראית משטרה פוליטית, ויש לנו שר עבריין שהוא שר המשטרה. אז אמרנו, חוק לשכת עורכי הדין; חסינות; נציב תלונות הציבור על שופטים; ייעוץ משפטי לא מחייב כבר; התחלה של הדחת יועמ"שית; הדחת כלל היועמ"שים; שר משטרה שמתערב בפעילות המשטרה ומדרדר אותה; איומים על פיטורי ראש השב"כ; וכמובן, ביזוי והסתה פרועה נגד שופטים במדינת ישראל, נגד שומרי סף במדינת ישראל, פשוט קמפיין שלם נגד נשיא העליון בימים של מלחמה – לא מכיר בו, כן מכיר בו; והדובדבן שבקצפת: ראש הממשלה ושרים שהודיעו שהם לא יצייתו לפסיקות בית המשפט. נחיה ונראה. בעצם, הלילה אנחנו מגיעים להצעת החוק הזו – מה שנקרא, עוד לבנה בגדר – כאשר הקרקע לא נקייה. התוכנית ברורה, היא מהמקפצה, כוח ללא גבולות, בחסות המלחמה. באמת, יש פה משהו בזוי מאין כמותו, בעיניי, חסר מוסר מאין כמותו. פשוט פתאום גילו טריק. אמרו, רגע, העם מוחלש, העם כואב, העם דאוג – זה הזמן לעשות את זה, כשפשוט לכולם אין כוחות. אבל לנו יש עם נהדר, לנו יש גיבורים, לנו יש אלפים שנמצאים בחוץ – ואתם לא תיתנו לזה לקרות, והטוב ינצח. עכשיו, בואו נרד ונמשיך את החוק הזה. כיד היצירה הטובה, יש כאן הצעת חוק של רוטמן, כרגיל, הצעת חוק פרטית ולא ממשלתית. כל הדפוסים שמאפיינים את החבילה של חקיקה משפטית מושחתת, בעצם. תמיד זה בא כהצעת חוק פרטית, למרות שזה נוגע לסוגיות יסוד במשטר, בלי עבודה מקצועית מקדימה עם הממשלה; תמיד בסופו של יום ההצבעה דוחה את כל ההצעות שבאות לתקן את הפגמים בהצעת החוק; המנגנון תמיד מסורבל ועקום ודפוק ובלתי ניתן ליישום; וזה טלאי על טלאי מרוב שהכול עקום ולא מקצועי. ככה נראות כל החקיקות מבית היוצר של שמחה רוטמן; זה גם לא תואם את העולם, ולמרות מה שמציגים לכם בעולם – בעולם, קודם כול, המגמה היא התרחקות ממינויים פוליטיים, ויותר מכך, מנגנון של מינוי פוליטי נכון בעיקר בבתי משפט לחוקה. בישראל אין לנו בית משפט לחוקה, ובמקום לעבוד מסודר ולהגיד: בואו נעשה את העבודה כפי שצריך – כרגיל, הורסים. לא מתקנים. פה יש גם אלמנט נוסף, אלמנט מרושע במיוחד בהצעת החוק הזו, וזה אלמנט הנדסת התודעה. השיקו לנו פה הצעת חוק בהסכמה. איזו הסכמה? תגידו, איזו הסכמה יש פה? זה בערך כמו "הניצחון המוחלט". הסכמה בין יריב לוין לגדעון סער – כדי לפרוס לו את הדרך חזרה לליכוד זה מה שהוא היה צריך לעשות – שום הסכמה. אפילו יזהר שי ביקש שיעצרו. אבל אין באמת הסכמה. באמת, אם כבר עסקינן בהסכמה, לפני שנצלול לחוק הזה, אני חייבת לומר שכשאני באתי ודיברתי עם שר המשפטים על ועדת חקירה ממלכתית, הוא אמר לי: את יודעת משהו, אורית, אני באמת מכבד את הרצון של העם, אבל חלק מהעם ייפגע מהמבנה הזה, וחייבים לעשות ועדת חקירה בהסכמה, במבנה עם הסכמה רחבה. אבל פה, בוועדה שמרסקת את האופי המקצועי של הוועדה לבחירת שופטים במדינת ישראל, והופכת אותם לפוליטיקאים מהאופוזיציה ומהקואליציה, פה לא צריך הסכמה רחבה. זו הצביעות של הממשלה הזו. אם כך, נצלול להצעת החוק. הצעת החוק הזו מרסקת את עצמאות השופטים, את רמתם המקצועית, הופכת אותם לפוליטיקאים. בעצם הם הופכים להיות תלויים בשלטון, בין באופוזיציה ובין בקואליציה. אמור מעתה, אין על השופטים שלנו אלא את מרות הדין, יש מהיום עליהם את מרות הפוליטיקאים. הצעת החוק הזו משנה את המבנה של הוועדה כך שמרוב מקצועי שהיה בה יש בה רוב פוליטי; היא מעלימה את השופטים – הם ממש משקיפים במינוי שופטים לעליון. במחוזי הם יכולים, או בערכאות נמוכות, רק צריכים שיהיה קול אחד מהשופטים; אין שום דרישות מקצועיות מנציגי הציבור שישבו בוועדה הזו; וגם אין שום דרישות מקצועיות מהשופטים שייבחרו במנגנון שהוא כל כך כל כך פוליטי; מבטלים את הרוב המיוחס של גדעון סער; ובעצם, היהלום שבכתר, יש לנו את מנגנון ה-Deadlock הידוע, והוא: אם מתפנים שני תקנים בעליון ועדיין אין הסכמה למנות שופטים, אפילו במנגנון הפוליטי הזה, בעצם מתחיל מין איזה אירוע הזוי שבו כל צד מביא שלושה אנשים, מה שנקרא, מן היקב ומן הגורן – בלי שום בלמים, בלי שום דרישות. לדעתי זה צריך להיות בן אדם בן 55, אבל מבחינת הכישורים שלו זה יכול להיות גם חמור. שלושה מהאופוזיציה, שלושה מהקואליציה, וחייבים לבחור אחד מכל אחד. אני רוצה לשאול אתכם, איזה שופטים אנחנו נקבל במנגנון כזה? נכון? בעצם, קודם כול נעלם הקול המקצועי של צורכי המערכת. יבוא נשיא העליון, יגיד: אנחנו צריכים שופטים כלכליים בחיפה – את מי זה מעניין? צריך מהקואליציה או מהאופוזיציה. אני צריך שופט כלכלי פה – מוחקים את הדנ"א של המקצועיות ושל ההצטיינות. איך קראתי לזה בוועדה? יביאו חמורים. הרי בסוף מי ייבחר פה? שופטים אמיצים במיוחד? שופטים מצטיינים במיוחד? ידועים בעולם בתחומם? שופטים פורצי דרך? בעלי עמוד שדרה? הקריטריון היחיד הוא אם זה חבר של הקואליציה או חבר של האופוזיציה. באמת, כל ההצעות לתיקון ולהעלאת הרמה המקצועית נדחו, ופשוט לא התקבלו. אני רק אתן דוגמה ואומר, בואו נדמיין עכשיו שופט שלום בעכו. מגיע אליו מפגין מקפלן, מה יעשו השופטים המסכנים האלה? כל הקידום שלהם עכשיו תלוי בפסיקות שלהם, כי הם צריכים להיות – אז או ששופטים יתרחקו כמו מאש מתיקים משמעותיים או נפיצים, או שהם דווקא יתחילו לקרוץ לבייס, יקצינו את הפסיקה שלהם על המפגין ההוא בשביל הימנים, או לגמרי יגנו מדי על המפגין. איך שלא יהיה, זה פתח לשחיתות, זה פתח לבחור שופטים בינוניים, או, לצורך העניין, דווקא מאוד מאוד קיצוניים. זה יהפוך את כל המערכת לאט-לאט לפחות טובה. אני באמת חושבת שיש כאן אירוע מאוד מאוד קשה. אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, בכל זאת באמירה שאני לא חושבת שאתם קולטים עד כמה מה שאתם עושים היום מנותק, עד כמה אתם מתעסקים במה שהעם לא רוצה. לסיום אני רוצה לשתף אתכם: איך הפעולות האלו, החקיקה הזו, נראות כלפי הציבור. תדמיינו עכשיו, אחרי 220 שיגורים מתימן לעבר ישראל ופגיעת כטב"מ חות'י בתל אביב – נהרג ישראלי מזה – 20 ביולי 2024: מטוסי קרב ישראלים תקפו בנמל חודיידה בתימן; המלחמה בצפון בעיצומה – משוגרים לישראל מאות טילים וכטב"מים – שני חיילי צה"ל נפצעו מפגיעת כטב"מ ברמת הגולן; 120 חטופים. ומה קורה בממשלה הזו? ועדת החוקה מאשרת לקריאה ראשונה את החוק לבחירת נציב תלונות הציבור על שופטים. 24 בנובמבר 2024: שנה עברה מעסקת החטופים הראשונה, 101 חטופים עדיין בשבי חמאס; 20,000 ישראלים מפונים; כמעט 550 אזעקות; 250 שיגורים מלבנון; פגיעות ישירות, נזק כבד למבנים בחיפה, בפתח תקווה, בנהריה; גבר נפצע קשה בכפר בלום; מיליונים במקלטים. במה אתם מתעסקים? ועדת השרים לענייני חקיקה מאשרת לקדם את חוק החסינות של טלי גוטליב. השבוע של 13 ביולי 2024: שבוע שבו נפלו 11 חיילים שלנו. 11 חיילים שלנו. היית מאמין שזה השבוע שבו השיקו גדעון סער והשר לוין את הרפורמה שלהם בוועדה למינוי שופטים? נמשיך. 21 בינואר: צה"ל פותח במבצע חומת ברזל בג'נין; באותו הערב מחבל דקר ארבעה ישראלים בנחלת בנימין בתל אביב – דריסה, דקירה, שביצעו מחבלים, חמישה פיגועי ירי, ביניהם גם פיגוע הירי בפונדוק שבו נרצחו אלעד יעקב וינקלשטיין, עליזה רייז ורחל כהן, זיכרונם לברכה – 62 חטופים; 13,000 ישראלים מפונים. ומה אנחנו עושים בכנסת? דיון ראשון של שר המשפטים לוין ושר החוץ גדעון סער בשינוי ההרכב לבחירת שופטים – כשהצבא יוצא למבצע נגד הטרור הכנסת חייבת לצאת למלחמה נגד מערכת המשפט. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. תודה, תם הזמן. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני רק אעשה את הסיום. והשבוע – המלחמה ממשיכה, מכסת המילואימניקים עומדת על 400,000 איש, התקציב הגרוע ביותר בתולדות ישראל, אזעקות כל היום בעוטף עזה מכניסות לטראומה עוד ילדים, שיגורים מתימן. לוחם צה"ל נפצע קשה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תם הזמן, תודה. לא תצליחי לסיים את כל הנאום שלך, אז תעשי משפט סיום. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> משפט סיום. סמל חיים צבי סרלין נפטר במהלך אימון; 59 חטופים; אלפי מפגינים. ועל מה אנחנו מצביעים, אדוני היושב-ראש? הממשלה הזו מצביעה הלילה על הרכב הוועדה למינוי שופטים. אני פונה מכאן אליך, היושב-ראש, ולכולם. אני לא פונה לראש הממשלה. אני פונה לעם הנפלא שלנו שנמצא עכשיו באלפיו ברחובות, ואני פונה אליכם, ואני אומרת לכם, אתם מדהימים, אתם נותנים לנו כוח. ובעזרת השם, כל הזדון הזה, כל הרוע הזה, כל חוסר המנהיגות הזה – לא יישאר. למה? פשוט מאוד – כי העם שלנו פשוט טוב מדי. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. בבקשה, לרשותך 25 דקות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, כבוד השרה, אני עומדת עכשיו על הבמה הזו כאשר בחוץ מתחוללת מחאה נגד רמיסת הדמוקרטיה ורדיפת מי שאמורים להיות שומרי הסף בכל משטר דמוקרטי. כשאנחנו, הציבור הפלסטיני אזרחי מדינת ישראל, שומעים את הקריאה להצטרף למחאה, אנחנו לא אדישים, אנחנו גם לא עומדים בצד. מעולם לא עמדנו בצד. יחד עם זאת, אנחנו לא עיוורים למה שמנסים להסתיר מתחת לפני השטח. כשאנחנו שומעים את הסיסמאות במחאה, אנחנו גם שואלים: איזו דמוקרטיה? של מי? ועבור מי? שנים על גבי שנים שאנחנו מעמידים מראה מול החברה הישראלית, שהרוב מסרב להסתכל בה, ומזכירים שמעולם לא הייתה כאן דמוקרטיה אמיתית לפלסטינים – לא האזרחים ולא אלה שתחת הכיבוש; ושההפיכה המשטרית לא התחילה עם מתווה לוין-סער, היא רק הקצינה, והיא התחילה לאיים גם על יהודים שהרגישו מוגנים עד היום. היום מרגישים שהשטיח נשמט לכם מתחת לרגליים. האמת, אני מבינה את תחושת האימה והתסכול של המוחים. שנים של דמוקרטיה למראית עין, עם זכויות בעיקר ליהודים, מתנפצת לכולם בפנים. וכעת, כמו טובע הנאחז בקש הם מנסים להיאחז במעטפת החלולה של הדמוקרטיה שמעולם לא הייתה. שנים נאבקנו ליצוק תוכן למעטפת החלולה הזו, ולא היה כמעט מי שיקשיב. ממשלות ישראל לדורותיהן הוליכו את הציבור היהודי שולל, והציבור הלך שבי אחרי מנהיגים ששיקרו לו בפנים, בדיוק כמו שקרה היום אחר הצוהריים. עמד פה מי שנחשב מנהיג, המנהיג, ושיקר לפחות למחצית מהציבור, שיקר במצח נחושה. הייתי מאוד שמחה אם כל המודאגים, ובצדק, היו מצטרפים למאבק שלנו. הרי הדרישה כל הזמן היא שאנחנו נצטרף למאבק. המאבק שלנו הוא לא להגן על הסדר הישן, אלא לפרק אותו מהיסוד, לבנות סדר דמוקרטי אמיתי. אני מציעה שתעצרו רגע ותבינו על מה אתם נלחמים, שתעצרו רגע ותשאלו את השאלות ששאלנו את עצמנו מזמן: על איזו דמוקרטיה נלחמים? אני לא מבטיחה שהתשובות יהיו קלות, אבל מבטיחה שבלי להתעמת איתן הסיכוי יישאר קלוש. האם זו דמוקרטיה כאשר מערכת המשפט מעניקה גיבוי לחוק הלאום הגזעני? להריסת כפרים? לשלילת אזרחות? למעצרים מינהליים? או לסיכוי, כל סיכוי, לשוויון לאומי ואזרחי? האם זו דמוקרטיה כאשר היועצת המשפטית לממשלה מציגה בגאווה – כן, בגאווה – שורה של הפרות חוק שחתמה עליהן, מהרעבה שיטתית של אזרחים נצורים בעזה ועד למעצרים פוליטיים של אזרחים ערביים? אותה יועצת משפטית שביחד עם פרקליט המדינה וכל מערך האכיפה נדמו אל מול אימרות של ח"כים ושרים ואזרחיים יהודים שמכשירות רצח עם וגירוש, אך פעלו במרץ נגד ערבים גם על סימון של לייק בפייסבוק. האם זו דמוקרטיה כאשר הכיבוש ממשיך, ההתנחלויות מתרחבות, ומדיניות הסיפוח הופכת לעובדה מוגמרת בשטח? האם זו דמוקרטיה כאשר בג"ץ מאמץ את עמדת המשטרה בנוגע לקיום הפגנה נגד המלחמה בסכנין או בנצרת? האם זו דמוקרטיה כשמנהיגי האוכלוסייה הערבית נעצרים על ניסיון לארגן עצרת מחאה בנצרת, אבל שרים בממשלה שרים ורוקדים בכנס הטרנספר בירושלים? האם זו דמוקרטיה כאשר פלסטינים אזרחי המדינה נעצרים או מושעים מלימודים על פרסום של כמעט כל דבר? השאלות רבות, והתשובות אינן פשוטות למי שחי חיים שלמים באשליה של דמוקרטיה. העשורים של דמוקרטיה למראית עין בישראל וכיבוש זמני בשטחים הכבושים מאז 1967 מגיעים אל נקודת האל-חזור. מבוקשה האמיתי והמרכזי של הממשלה המסוכנת ביותר עד כה – ימנית, משיחית, על כל מרכיביה – הוא לסתום את הגולל על הזכויות הלאומיות וזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני. פרויקט זה כולל הרחבה משמעותית של ההתנחלויות, השתלטות דב יורה על שטחי C וסיפוחם, חיסול סופי של הסיכוי להקמת מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית, והידוק של משטר העליונות האתנית היהודית משני צידי הקו הירוק, על כל המשתמע מכך. אנו רואים בשורת המהלכים הללו – ובראשם ההשתלטות על הוועדה למינוי שופטים, החקיקה ששוללת מבית המשפט העליון כל יכולת להתערב בחקיקה גזענית או בהחלטות שלטוניות, והכפפתו של מוסד הייעוץ המשפטי להלכי הרוח של הממשלה – יישום הלכה למעשה של ההסכמים הקואליציוניים הגזעניים שנרקמו לקראת הקמת הממשלה המסוכנת הזו. הסכמים אלה באים לידי ביטוי לא רק בשתי הצעות החוק שאנו דנים בהן הלילה, אלא בלמעלה מ-100 הצעות חוק והחלטות ממשלה גזעניות, כולל הקמת מיליציות פרטיות של השר לביטחון לאומי והמורשע בתמיכה בטרור בן גביר: ייהוד הגליל באצטלה של משילות ויישום חוק הלאום; חתירה נגד הנציגות הפוליטית של הציבור הערבי בישראל עד כדי הוצאתה מחוץ לחוק. הרי הממשלה הזו יודעת שאם האוכלוסייה הערבית כולה תצא להצביע, תממש את זכותה ותצביע, לא תהיה שום אפשרות שהממשלה הזאת תחזור למשול. מדיניות של שנאה והדרת נשים; השתלטות על המוסדות האקדמיים בישראל וחיסול החופש האקדמי; יד קלה על ההדק כלפי האזרחים הערבים; חוסר מעש משווע עד כדי שיתוף פעולה אקטיבי עם גורמי הפשיעה וכנופיות הפשע בחברה הערבית; העמקת המדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית. רק אתמול ראינו את תקציב המדינה, ורק היום ראינו עד כמה אכפת לראש הממשלה הזה מהפשיעה המשתוללת בחברה הערבית. מהלכים פוליטיים אלה, סופם לפגוע בזכויות הציבור הערבי בישראל וקבוצות מוחלשות אחרות בחברה היהודית, שהודרו אף הן במשך שנים. צעדים אלה יקדמו גם את הרדיפה אחרי אנשי השמאל. ארגוני החברה האזרחית מאוימים בימים אלה לא רק בתביעות אלא גם בהצעת חוק, וכן רדיפת מתנגדי הכיבוש. הם יפגעו בזכויות העובדות והעובדים, יעמיקו את הפערים המעמדיים וישמשו קרקע פורייה לדיכוי על רקע מין, מגדר ונטיות מיניות. כרסום היסודות הדמוקרטיים הקיימים החל הרבה לפני שורת מהלכים אלו של נתניהו, לוין ופורום קהלת. יסודות הכשל הדמוקרטיים נטועים עמוק בעצם הגדרתה של המדינה כיהודית ודמוקרטית בעת ובעונה אחת, והוא מצוי בעצם כינונו של משטר עליונות אתנית ליהודים בלבד שעוגן בחוק-יסוד: הלאום, תוך שלילת הזכויות הלאומיות של הפלסטינים משני צדי הקו הירוק, והנצחת מעמדם כנתינים או כאזרחים סוג ב', זרים במולדתם. אותו משטר עליונות אתנית שימש בין היתר גם ככלי להעמקת השסע בין יהודים לערבים. אנחנו יודעים, משני צדי הקו הירוק, שכל רשויות החוק פעלו ביחד ולחוד כדי לגרוע פעם אחר פעם מזכויותינו הלאומיות והאזרחיות. ההתכחשות לעוול הלאומי ולנכבה ב-1948; הממשל הצבאי שהונהג כלפי הפלסטינים אזרחי ישראל בין 1948 ל-1966; שלילת הזכות להגדרה עצמית מהעם הפלסטיני באמצעות משטר צבאי כובש משנת 1967 ועד היום; הפקעת אדמות, השתלטות על רכוש וקניין – הכול במנגנון חוקי של נוכח-נפקד; שלילת זכות השיבה של הילידים שגורשו בנכבת 48', מניעת חזרתם של הפלסטינים אזרחי ישראל לכפריהם שמהם גורשו, כמו במקרה של מעל ל-400 כפרים, אבל במיוחד איקרית ובירעם, למרות שהייתה החלטה של בית המשפט העליון להחזירם; חקיקה של עשרות חוקים המעגנים עליונות יהודית בתחומי חיים מרכזיים ומדירים את הציבור הערבי ועוד. דוגמאות אלה, לא הבאתי אותן סתם. אלה דוגמאות שמראות שמנגנונים פורמליים של הפרדת הרשויות לא הספיקו לכינון דמוקרטיה אמיתית שתכלול גם את המיעוט הערבי-פלסטיני. במובן זה, המאבק, המחאה, צריכה להיות למען דמוקרטיה אמיתית לכולם ולכולן. מאבק זה בוודאי אינו מתמצה בהגנה על עצמאותה של הרשות השופטת ותו לא, וגם לא בהגנה על היועצת המשפטית ותו לא. בית המשפט העליון מעולם לא היה שומר הסף נגד העמקת מפעל ההתנחלויות או לזכויותיהם הלאומיות של הפלסטינים אזרחי ישראל. אדרבה, גם הרשות השופטת, שעתה עומדת על כוונת ממשלת הימין המשיחית, יישרה קו בהרבה צמתים עם פועלן המפלה והמדיר של הכנסת ושל הממשלה. בית המשפט העליון מעולם לא היה שומר הסף של הזכויות האזרחיות והלאומיות של הפלסטינים אזרחי המדינה – בגושפנקא שהוא העניק לחוק הלאום, בהכשרת שלילת איחוד המשפחות הפלסטיניות, בפגיעה בזכויות הקניין, באשרור חוק הנכבה, בחוק ועדות הקבלה, בחוק החרם ועוד. בית המשפט העליון נתן יד להעמקת והרחבת מפעל ההתנחלויות, הכשיר גירוש קהילות פלסטיניות בחאן אל-אחמר ובמסאפר-יטא, אפשר את הקמת גדר ההפרדה הגזעית והתיר הכשר חוקי לעונשים קולקטיביים, למעצרים מינהליים, להריסת בתים, לסיכולים ממוקדים ועוד ועוד ועוד. חרף האמור ולמרות התגייסותה של המערכת המשפטית באין-ספור הזדמנויות לטובת שימורו של משטר האפליה הגזעי וצמצום ההגנה על האזרחים הערבים, למעט בעניינים בודדים, אזרחיים בעיקרם – למרות כל זה, אנו מודעים היטב לסכנות האורבות בפתח כתוצאה משליחת ידה של ממשלת הזדון הגזענית אל תוככי הרשות השופטת. אנחנו מודעים לסכנות האיומות שבחיסול סופי של שולי הדמוקרטיה השבריריים ממילא. העם הפלסטיני, ובכלל זה הפלסטינים אזרחי ישראל, יהיו אלה אשר ישלמו את המחיר הכבד ביותר ממהלך כזה. המהלכים הבוטים וחסרי הרסן הללו, כפי שאלה משתקפים גם בהסכמים הקואליציוניים – הרי המשמעות המעשית והעיקרית להם היא נטרול אחד הבלמים היחידים שנותרו מול הדורסנות של הממשלה ושל הכנסת. קבוצות מוחלשות נוספות – עניים, עובדים, נשים, אנשים עם מוגבלויות וכן אנשי שמאל יהודים המתנגדים לכיבוש – ישלמו גם הם את המחיר על צמצומן ועל ביטולן של נורמות המגינות על זכויות האדם והפרט. עם זאת, תפקידה של מנהיגות פוליטית אחראית החותרת לדמוקרטיה עמוקה לכולם היא לחסום את הדהירה לפשיזם ודיקטטורה. תפיסת עולם פוליטית זו הביאה אותנו עוד מהיום הראשון של המחאה לבין כי יש לנו, לצד שוחרי הדמוקרטיה האמיתית, תפקיד חשוב והיסטורי להעמדת דברים על דיוקם. אנו מבקשים להציב מראה אמתית אל מול מי שמבקשים, במכוון או שלא במכוון, לצמצם את ההשלכות הרות האסון של ההפיכה המשטרית בשאלת גבולותיה של הדמוקרטיה ליהודים בלבד, תוך התעלמות מוחלטת משורש הרוע והדיכוי האלים ביותר שמתרחש בארץ הזו בדמות כיבוש צבאי ואפליה גזענית. עם זאת, אנו סבורים כי רבים ממנהיגי המחאה ותומכיהם מקרב האליטות הכלכליות והביטחוניות חפצים בשימור המצב הקיים. לעומתם אנחנו איננו חפצים בשימור של הסדר הישן והאנטי-דמוקרטי, ודרכנו היא דרך פירוק כל מבני הכוח הדכאניים. אנחנו רואים את חשיבותה של המחאה ההמונית והתקדימית נגד ההפיכה המשטרית. איננו ממעיטים מהמשמעות של יציאתם של מאות אלפי אזרחים ואזרחיות לרחובות כדי למנוע את כינונו של משטר דיקטטורי מלא. זוהי התנגדות אזרחית ראויה לדיקטטורה המתהווה. אנו מבינים את ממדיה המתרחבים של המחאה ומכירים בקריאת התיגר על מוסכמות שפעם היו בקונסנזוס ללא עוררין. אנו חייבים להציב בלב השיח הציבורי על דמוקרטיה את המשוואה המהותית ביותר: אין דמוקרטיה עם כיבוש; אין דמוקרטיה בלי שוויון מהותי, לאומי, חברתי ואזרחי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> יש שוויון מהותי ויש דמוקרטיה, אבל אין כיבוש. אין כיבוש. אין כיבוש. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אין דמוקרטיה בלי אזרחות שווה לכולם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תבדקי את הדין הבין-לאומי. לא יזיק לך. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> המאבק שלנו נועד לייצר הבנה ציבורית שלא יכולה להתקיים כאן דמוקרטיה בצבע אחד וללאום אחד. מעולם לא הייתה כאן דמוקרטיה אמיתית בכל הנוגע ללא יהודים – הערבים הפלסטינים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אם כך, אין שינוי. אם כך, אין שינוי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא הבנתי. מה זה ערבים פלסטינים? מה זה ערבים פלסטינים? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> עד עכשיו - - - << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני מבקשת לא להיכנס לדברים שלי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא. אבל עד עכשיו טענת - - - << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני מבקשת, אני לא רוצה להתווכח. אני רוצה להגיד את הדברים שלי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בסדר. אני רק אומר – אני אומר לך שעד עכשיו טענת - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> את יכולה להגיד מה שבא לך. את לא יכולה לחתור תחת הגדרת המדינה כמדינת הלאום היהודי. לא יכולה לחתור תחת המדינה. לא יכולה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני מבקשת לקבל את הזמן שלי בלי הפרעה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בינתיים גזלתם ממנו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> את לא יכולה להגיד פה מה שאת רוצה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> יוצאי צבא ושב"כ למיניהם, שמוכנים בכל עת להפציץ בעזה, בלבנון ובסוריה ולתחזק משטר דיקטטורה צבאית בגדה המערבית, מכריזים: עד כאן – רק כאשר משטר הדיקטטורה מגיע אליהם הביתה. כולם צריכים להפנים כי לא ניתן לתחזק דמוקרטיה בעוד עם שלם נאנק תחת מגפם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מוזמנים ללכת לירדן. הפלסטינים מוזמנים ללכת לירדן. מוזמנים. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> איך אפשר להבין שעוברים בשקט על התבטאויות של שר הביטחון והמלחמה כץ, שאיים על כלל העזתים שהם הולכים לשלם מחיר כבד, ומה שעבר עליהם עד עכשיו הוא כלום לעומת המחכה להם? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מצוין, ויפה שעה אחת קודם. הם מוזמנים להחזיר לנו את כל החטופים כמובן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. תודה רבה. תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הם מוזמנים, אדוני היו"ר, להחזיר לנו את כל החטופים כמובן, ואם הם לא יעשו זאת הם יראו את נחת זרועה של מדינת ישראל, שמחויבת להשבת כל חטופיה. ככה פשוט. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תודה רבה לשר הביטחון ישראל כץ. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתה נותן לה מהזמן שלי? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא. אני מאפשר לה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בטח. אתה נתת לה עכשיו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> את יכולה להפריע לי בנאום שלי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> היא נתנה הערת ביניים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הערת ביניים, לפי התקנון. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, לא. הערת ביניים - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מותר לה להשיב. מותר לחברי הכנסת לתת הערת ביניים, ואני - - - << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זאת לא הערת ביניים, זה נאום, ונאום מסית גם כן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זו הערת ביניים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מדיניות הימין הפשיסטית תובס רק על בסיס שותפות רחבה עם כלל האוכלוסיות המוחלשות על ידי מדיניות הממשלה, ביניהם גם הערבים ותושבי הפריפריה, חילונים ודתיים כאחד, גברים ונשים. לכך, מטעם הדברים, על המחאה להציב גם את ההתנגדות להמשך המלחמה הנפשעת בעזה ובגדה ביחד עם הדרישה לשחרור החטופים, כמו כן ההשלכות המעמדיות והחברתיות של ההפיכה בראש המאבק בממשלת הימין. כי אין דמוקרטיה בלי זכות שביתה, מחאה, הפגנה ושוויון לכולם. אין אנו יכולים להיות אדישים כלפי מהלך שיש בכוחו לצמצם עוד יותר את מארג כלי המאבק שלנו. אנחנו לא מוותרים על שום זירת מאבק, לרבות הזירות העוינות לנו ולאג'נדה שבה אנחנו מאמינים. כמי שדוגלים במאבק עיקש עקרוני לצד אחריות לאומית ואזרחית, נמשיך לפקוד את כל זירות וחזיתות המאבק נגד המלחמה והטיהור האתני, נגד האפרטהייד, הכיבוש, הדיכוי המעמדי והפטריארכלי - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> די כבר. די. די לשקר ודי להוציא דיבת הארץ רעה. תרדי כבר. תרדי כבר. די. מספיק. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. תודה רבה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - ומשטר העליונות הגזעית והמחיקה של מעט המרחבים, המוסדות והזכויות הדמוקרטיים בישראל. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> די, אדוני. דגל ישראל מאחוריה, אדוני. תרדי כבר. מדינת הלאום היהודי שוות זכיות לכל אזרחיה. יש לך מזל שיש לך שוויון זכויות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. תודה. לאפשר לה לומר את דבריה. תודה רבה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> (אומרת בערבית: אולי תתחילי ללמוד ערבית.) << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בכל מדינה אחרת כבר היית מחוץ למדינה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> (אולי תדברי ערבית, כדי להרגיש טוב עם עצמך.) << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני מבינה אותך, תתפלאי. אני אגיד מה שאני רוצה, ולמרות שאת חושבת שאת תקימי כאן עוד מדינה, את יכולה לחלום, גברת. שלום, עבר הזמן. 11, עשר, תשע – תסתכלי על השעון, גברת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תודה לך, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תסתכלי על השעון, גברת. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני מפנה את הדוכן לבאה בתור. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> חן, חן. את יכולה להישאר ולהפריע לי. תישארי, אולי תחכימי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> יש לי שש דקות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כן. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> עם ישראל הנכבד, לא תאמינו. אני עולה, חברת קואליציה, לנאום בהסתייגויות של האופוזיציה. תבינו מה קורה פה. באמת עובדים עליכם בעיניים. עם ישראל הנכבד, כל אנשי האופוזיציה מכניסים לכם לראש שהחוק הזה הוא טוב לקואליציה. אין חוק גרוע כזה, ופה אני פונה ומסבירה לכם את העובדות לאשורן: הוועדה למינוי שופטים כיום מונה תשעה חברים – שני שרים, שני חברי כנסת, שלושה שופטים של בית המשפט העליון, שני נציגים של לשכת עורכי הדין, שווה תשעה חברים. בהתחלה, כששר המשפטים הגה את הרפורמה, הוא אמר – ונכון: באילו מדינות בעולם שופטים ממנים את עצמם? מה זה, שיבוץ שופטים? צריך להוציא את השופטים ולהגיע לאיזשהו מתווה, אפילו של שוויון בין קואליציה ואופוזיציה, אבל מה פתאום שופטים בוועדה למינוי שופטים? עלו לו על הראש. כפי שאמרתי, בזמן אמת הרפורמה מתה. שלום ולהתראות. ואז אני שומעת על מתווה סער-לוין. פה חשדתי, ולכן אמרתי: אני לא יודעת על איזה מתווה מדובר. שר המשפטים, התקשרת אליי ואמרת לי: מדובר בחשיבות, מתווה פשרה. אנחנו לא נוגעים בכל מה שרצינו, אבל אנחנו מוציאים את נציגי לשכת עורכי הדין. אמרתי לו: אתה יודע מה? אם באמת זו פשרה, בפשרה אני מוכנה. אבל לא ראיתי את האותיות הקטנות. מה האותיות הקטנות אומרות? שהחוק ייכנס לתוקף בכנסת העשרים-ושש, אחרי כינונה של הממשלה – עוד שנתיים בערך – ובשביל זה אנחנו כאן. עכשיו, אם עושים פשרה, יש בה רעיון שאנחנו עושים אותה מכאן ועכשיו. אם אתה רוצה לעשות שינוי הגיוני, אז מה אני צריכה לעשות שינוי לכנסת הבאה כשהשינוי הוא לטובת האופוזיציה? תבינו, היום באופן פוטנציאלי שני חברי הכנסת יכולים להיות מהקואליציה או מהאופוזיציה. אלה בחירות חשאיות. אבל הכנסת יכולה במשמעת קואליציונית להגיע להסכמה ששני נציגי הכנסת יהיו מהקואליציה. זאת אומרת, שני שרים, שני חברי כנסת. זה המצב היום. מה קורה בחוק עכשיו? הוצאנו את נציגי לשכת עורכי הדין – וטוב שכך, הם לא צריכים להיות. אתם רואים, זאת לשכה פוליטית – שאגב, אין שום תנאי סף לנציגי לשכת עורכי הדין. הלשכה יכולה להביא גם עורך דין בן שעה או בן יום. מה אנחנו אומרים בשינוי הזה? במקום נציגי לשכת עורכי הדין, האופוזיציה תבחר משפטן שתנאי הסף שלו זה יכולת להיות מועמד לבית משפט עליון. זאת אומרת, יש גם תנאי סף למשפטן שתבחר האופוזיציה, והקואליציה תבחר משפטן עם אותם תנאי סף, שגם תנאי הכישורים שלו הם להיות מסוגל להגיש מועמדות לשיפוט בעליון, וחברי הכנסת – זה לא רק שני חברי כנסת, זה חבר כנסת אחד מהאופוזיציה וחבר כנסת אחד מהקואליציה. תגידו לי, עם ישראל, באמת, אני רוצה להבין משהו – אתם לא עדר. אבל כל נבחרי הציבור מהאופוזיציה בונים על דבר אחד – גם אנשי התקשורת – שאפשר לשטוף את מוחכם בשקרים מוחלטים ובהזיות מוחלטות, ולהגיד לכם ששינוי הוועדה למינוי שופטים שאנחנו מצביעים עליו היום, לוקח ונותן כוח לקואליציה. איך, איך, בשם כל השמות? אותה ועדה, שופטי העליון נשארים; נתנו עוד חבר כנסת לאופוזיציה, קבוע, נציג קבוע של האופוזיציה. על מה אתם מדברים, תגידו? כבר עכשיו יש רוב לאופוזיציה, אם יש לה משפטן, ויש לה חבר כנסת ושלושה שופטי עליון. אתם מבינים מה אני אומרת לכם פה? ואנחנו מעבירים את החוק הזה, אדוני שר המשפטים, שהוא גרוע. יופי, מחיאות כפיים סוערות, אנחנו אומרים עכשיו לעם: שינינו את הוועדה למינוי שופטים. מה שינינו? הוצאנו שני נציגי לשכת עורכי הדין? אוקיי, למה לתת כוח לאופוזיציה? למה אני צריכה לקבוע שינוי של המצב הקיים כיום שחייב להיות חבר כנסת מהאופוזיציה? איזה מין דבר זה? למה אני צריכה את זה? זאת ועדה שצריך להיות – הרי קואליציה היא בבואה של נבחרי העם ולכן יש רעיון שיהיה רוב לקואליציה בוועדה למינוי שופטים, זה לא תלוש. הרי איך זה עובד במדינות רבות בעולם? זה נבחר על ידי נבחרי ציבור. אני לא מצליחה להבין, מה, זה מילה גסה? אתם יודים מה זה 120 חברי כנסת שהם בבואה של נבחרי הציבור? זה אומר שהציבור נתן בכל אחד ואחת מאיתנו אמון. זה יכול להיות שגוי, זה יכול להיות נכון, אבל זאת בבואה של החברה. לא הבנתי, שלושה שופטים מבית משפט עליון משבטים את עצמם נשארו, שני חברי כנסת – אחד קואליציה ואחד אופוזיציה – שני שרים ושני משפטנים, כאשר אחד מהאופוזיציה ואחד מהקואליציה. עכשיו, ברור שהוצאת לשכת עורכי הדין היא חשובה לאיש שמאל ולאיש ימין באשר הוא. לא שמעתם את כל ה"יד רוחצת יד" שיש שם בלשכת עורכי הדין? תבינו, למי שנבחר פה מנציגי הלשכה לוועדה למינוי שופטים, אין לו שום דרישת סף של מיומנות, זה רק מישהו מטעם הלשכה שהמשרד שלו ממשיך להופיע אצל שופטים שהוא ממנה. הכול מהכול. אז מה עשינו בחוק הזה? אחרי שאתמול העברנו תקציב – רבותיי, באמת, זו הייתה משימה קשה מאוד. עבר תקציב לשנה קדימה, זה נותן שקט ויציבות גם לעם. כל מה שקורה בפוליטיקה, אתם צריכים להבין, זה ניסיון השחרת ממשלה כל הזמן. אז סוף כל סוף עבר התקציב, סוף-סוף יש איזשהו שקט שנה קדימה, יש פעילות בעזה. אז, אדוני שר המשפטים, בכל הכבוד, אני לא חושבת שהיה צריך להביא את החוק הזה בדחיפות כזאת. כמו שאבא שלי אומר: זה לא משנה אם אתה עושה משהו נכון אם ההסברה שלו היא לא נכונה. אנחנו באותו מקום בדיוק – החוק הזה הוא לא חוק טוב לקואליציה. התיקון הזה הוא פשרה של הפשרות של הפשרות. אז אם אנחנו עושים פשרה של פשרה, תעשה אותה מעכשיו. כי מה יקרה, אדוני השר? זה היה תנאי הסף שלך, אדוני גדעון סער. אתה דרשת שזה ייכנס לתוקף בכנסת הבאה. שמחה רוטמן עמד פה ואמרת בדברי הפתיחה – אדוני יו"ר ועדת החוקה, אמרת ששקלתם את ההחלה של החוק תוך כדי. לא, זה היה מלכתחילה. מלכתחילה נרשם בחוק שהתוקף שלו יהיה בכנסת העשרים-ושש. זה היה תנאי הסף של גדעון סער. פה חשדתי. אני אגיד לכם יותר מזה, תנאי סף זה לא רק שזה ייכנס לתוקף בכנסת העשרים-ושש, אלא בגלל שההגדרה היא חבר קואליציה וחבר אופוזיציה, זה יהיה אחרי כינונה של הממשלה, כדי שתהיה חלוקה קואליציונית ותהיה חלוקת סיעות בין קואליציה לאופוזיציה. זאת אומרת, אחרי שחפרתי לכם את כל הדבר הזה, רבותיי, אני מזמינה את חברי הקואליציה לקבל את ההסתייגות שלי ושהחוק יתחיל מעכשיו. ואם לא – אז מה עשינו פה? מה מעניין אותנו מה יהיה בעוד שנתיים? עוד שנתיים – כתב נכון היום אחד מעורכי הדין באחד מהמקומות של עורכי הדין: על מה אתם יוצאים לרחובות בזמן מלחמה? על מה? על חוק שאם יהיו בחירות נוספות, ואם חלילה יהיה שינוי, אפשר לבטל את החוק הזה בשנייה ורבע. אז מה עשינו? לא עשינו כלום. שום דבר. הרי אם היינו מתחילים בשינוי מעכשיו וזה היה עובד נכון, והיינו מתחילים להסביר את הצורך בשינוי מהותי של הוצאת השופטים מהוועדה למינוי שופטים, בצורה סדורה והגיונית, אז בפעם הבאה אפשר היה גם לעשות שינוי נוסף. לכן, אני מסיימת ואומרת: רבותיי, עם ישראל הנכבד, תפעילו את הראש שלכם. נציגי האופוזיציה, צר לי, שוטפים את מוחכם; אנשי התקשורת שוטפים את מוחכם. זאת הצעת חוק גרועה לקואליציה, זאת הצעת חוק שהיא פשרה של הפשרות. נתראה בהצבעה הזאת, אל תעצרו את נשימתכם, ההסתייגות שלי תידחה. החוק הזה יעבור, ייכנס לתוקף, בעוד שנתיים במקרה הטוב. חבל, חבל, חבל. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. בוודאי לחבר הכנסת כהן יהיה מה לומר על זה. את לא צריכה אותם. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת ריקה ונכבדה - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני תמיד פה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם טלי. את חרוצה, טלי. שמעתי אותך. אני לא מסכים עם שום מילה, אבל שמעתי אותך בכבוד. אני חושב שאנחנו צריכים לשמוע אחד את השני. אני רק רוצה להזכיר היום, לפני שאני פותח, אדוני היושב-ראש, להסתכל היום על הצד שלנו. נדמה לי שבכאב גדול, שמעתי את הדברים מפיו של חבר הכנסת האלוף שטרן. עומד כאן ראש הממשלה ומדבר על חיילינו הגיבורים והנחושים, מצביע עלינו אומר: ולא כמוכם. אני אומר לך, אדוני ראש הממשלה, ביבי, אל תעבור את הגבולות. תפסיק עם השיסוי הזה. אפשר להתווכח על הכול, אפשר להפגין, אפשר להגיד לך שאנחנו רוצים להחליף אותך, אבל לעולם אני לא אטיל באנשי הליכוד דופי ולא אקרא להם בוגדים ולא אנשים לא נחושים, כי עם בניי ואם הבנים של כולנו נלחמים ומשרתים – חבר הכנסת סולומון, היושב-ראש, גם אתה – משרתים בלי שום הבדלים פוליטיים, הנחישות היא אצל כולם. לצערי, הנחישות אצל הקואליציה תוביל אותנו לאבדון, כי זו לא נחישות בשדה הקרב. זו נחישות לפרק את מה שהיה טוב עד עכשיו. זה לא עוד נאום של האופוזיציה לשם ההתנגדות. אני חושב שאנחנו עסוקים בקרב בלימה על נשמתה של הדמוקרטיה הישראלית, הקרב על עצם מהותה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, ליברלית, שוויונית ושומרת חוק. הצעת החוק שאתם מביאים היום, אדוני, לשינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים, הוא לא תיקון, זאת לא רפורמה, זה גם לא איזון. זאת מתקפה על דבר טוב שעבד במדינה דמוקרטית, על רשות שופטת עצמאית. ומשום מה, מספר אנשים בקואליציה, בממשלה, מלאים בשטנה נגד הרשות השופטת, כאילו היא אויב העם. זו פעולה חד-צדדית, כוחנית, הרסנית, שמטרתה אחת – ושלא ינסו לטשטש: להכפיף את הרשות השופטת לרצונה של הקואליציה; לקבע רוב פוליטי שיאפשר לממשלה לשלוט במערכת המשפט, ושום דבר אינו נכון. זה קו אדום. קו אדום שאסור לעבור, כי בלי שופטים עצמאים אין בלמים, אין איזונים. הייתי מורה לאזרחות, וכל כך הרבה דיברתי והטפנו - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> היית מורה? << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. הטפנו על - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> היית מורה וגם ראש רשות וגם ניסיון צבאי - - - << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, הייתי מורה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> עכשיו אתה מבין למה האופוזיציה יש לה כוח, כי העם - - - << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> טלי, הטפנו לשמירה על זכויות האדם; על הגנה על מיעוטים; אבל הכי הטפנו על איזונים, על בלמים. אין מי שיעצור את עריצות הרוב כאשר אנחנו מפירים את המשולש הקדוש הזה, ששונה ואין לו השפעה אחד על רעותו: הרשות השופטת, הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת. הרשות המחוקקת, לצערי – וטלי, תסכימי איתי – אנחנו נשלטים על ידי הרשות המבצעת. שום שבר. שום חבר כנסת כאן לא יכול להעביר חוק בלי שוועדת השרים – חשבתם על זה? שוועדת השרים שיושבת ברשות המבצעת היא זו, נעמה, שמחליטה איזה חוק תגיש פה. איזו מין הפרדת רשויות? פעם העליתי את זה כהצעת חוק ואנשים לא הבינו. אמרתי שכל אחד יעלה את הצעת החוק שלו, למה צריך לעבור ולקבל אישור מוועדת השרים? איזו מין הפרדת רשויות זו? אדוני היושב-ראש, במדינת ישראל מתקיימת עד כה ועדה מאוזנת – אולי לא מושלמת, אבל כזאת שמחייבת הסכמות – שכוללת שופטים, נציגי לשכת עורכי הדין, חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, שניים מהשרים. המנגנון הזה הבטיח דבר אחד: שפוליטיקאים לא יוכלו למנות; שמי שממונה לשיפוט עובר תחת עין מקצועית, אחראית ומאוזנת. ומה אתם מציעים? מה ההצעה הזאת אומרת? וכדאי שכולנו נדע – שיהיה לפוליטיקאים רוב; שיוכלו למנות שופטים כאוות נפשם; שהם אלה – הפוליטיקאים – שיקבעו מי יושב על כס המשפט; לא לפי כישורים, לא לפי יושרה, לא לפי ניסיון, אלא לפי נאמנות פוליטית. אני לא רוצה – גם אם נותנים לקואליציה, אני לא רוצה – כחבר כנסת אני לא רוצה שתהיה לי יד במינוי שופטים. המהפכה הזאת היא מהפכה שמחליפה את שלטון החוק בשלטון פוליטי. אני פונה לכל האזרחים: האמינו לי, אתם צריכים לתמוך בזה, ולא משנה מאיזה מפלגה, לשמור על האיזון הקדוש הזה. אתם אומרים שאתם עושים תיקון לעוול היסטורי, אבל האמת הפשוטה היא שזו פגיעה היסטורית במדינה, בעתידה, בביטחונה המשפטי, ובמיוחד – כן, שלא נתעלם מזה – במעמדה ותדמיתה הבין-לאומיים. לא מדובר פה בעוד חוק שעובר בוועדה, מדובר בחוק-יסוד. מדובר בשינוי חוקתי יסודי ועמוק שאסור לו לעבור. אתם שוברים את הכלים, לוין שובר את הכלים בעידודו של ראש הממשלה. הרי אחד מעמודי התווך של מדינה חופשית ודמוקרטית הוא בית המשפט עצמאי, תשאלו כל מומחה למשפט חוקתי, תשאלו כל אדם שחי בדמוקרטיה מתוקנת, אין דבר כזה שממשלה שולטת במינוי שופטים לבדה. ברגע שהממשלה שולטת בשופטים, היא שולטת גם באזרחים, ואין מי שיגן עליהם. כשאנשים שאני אוהב – אומרים לי: מאיר, מה אנחנו צריכים את בית המשפט הזה שמתערב? אני אומר להם, שערו בנפשכם שיש לכם בית, והממשלה מחליטה להלאים אותו. זה הנכס שלכם, בניתם אותו כל חייכם – הממשלה מחליטה, וזה עובר בכנסת. מי יכול לתת לכם סעד, כשיש כנסת שהרוב בה הוא רוב כוחני? יש מקום אחד שיכול לתת לכם סעד – ללכת לבית המשפט, ולהילחם על הזכויות שלכם. כן, מותר לבית המשפט לבוא ולהגיד לרשות המחוקקת ולרשות המבצעת: ההחלטה שלכם היא טעות. זה לא בית משפט שמגן על השמאלנים ועל הדיפ-סטייט, כמו שאנחנו שומעים בימים האחרונים מפי ראש הממשלה ועוד קבוצה של אנשים סביבו – זה מגן על כולנו, ולא משנה מאיפה אתה. כל אזרח שמותקף על ידי פקיד שרירותי או פוליטיקאי שרירותי – זה הסעד שלו. כל מיעוט שנפגע, שזכויותיו נרמסות – זה הסעד שלו. למה אתם מבקשים לפרק את זה? על מה? אני רק אומר לכם שיכול להיות – אני משער שהחוק יעבור. לזימי, תסתכלי עליי, אנחנו נבטל את זה, נכון? ואנחנו נתקן את זה. אנחנו, הגם שכולנו עושים טעויות, אבל בזה אנחנו לא ניגע ונתקן את זה. סופו של דבר שהעם – שהעם יבין, ולא ילך שולל אחרי סיסמאות. צר לי שאחרי האסון הנורא שפקד אותנו, הכנסת הזאת מתעסקת בזה היום, כשכל חברי הכנסת נמצאים כאן. חבר הכנסת סולומון, אדוני היושב-ראש, אתה יודע שאילו היינו משקיעים את האנרגיה שלנו בחיילים, במילואים, בלמוטט את החמאס, בלהחזיר את החטופים – עכשיו את כולם – זה מה שהיה צריך לעשות אחרי הטראומה הנוראה שפקדה אותנו. אני קורא לכל הסטודנטים: אני לא רואה אתכם ברחובות, נעמה. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - צעירים. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> צעירים – המלחמה הזאת היא גם על העתיד שלכם. קומו, צאו בצורה חוקית, תפגינו, תניפו שלטים – זו נשמת אפה של הדמוקרטיה. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כבוד היושב בראש - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, לרשותך 25 דקות. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תודה. כנסת נכבדה – או, שלום. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> השר אופיר סופר. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כן, לוודא. אני צריכה - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כן, בסדר גמור. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> עם הגיל, משקפיים, אתה יודע. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הוא שאל מי השר התורן, ואמרתי, ושהוא נמצא כאן, קשוב לכל מה שנאמר כאן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אמרתי שעם הגיל אני צריכה משקפים – לידות והכול, אתה יודע שזה משפיע? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כן, מכיר. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כשבאתי לבדיקת עיניים, שאלה אותי האחות אם ילדתי לאחרונה. אמרתי לה שכן, והיא אמרה שזה קורה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> את צריכה משקפים? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> יש לי. הסתכלתי מי השר התורן, אמרתי, אם אין שר תורן, נקרא לו, אבל יש. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נראה שנעמה לא צריכה לקרוא כלום, היא מדברת. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אבל אני דווקא רוצה לפתוח – את הנאום הזה אני פותחת ומקדישה למפגינים ולמפגינות, למוחים, למוחות, למחאה הכי גדולה, הכי פטריוטית, הכי ציונית שידעה ישראל – המחאה עבור המשטר הדמוקרטי-ליברלי, עבור קדושת החיים, עבור ישראל שלנו; המחאה – נשמת אפה של ישראל. אני חושבת שאתם לא מבינים מי הם האנשים האלה שיוצאים לרחובות, האנשים האלה שצועדים בחום, ברחוב לוהט, עושים צעדה עד ירושלים; האנשים האלה שצועדים ומפגינים בגשם, בגשם זלעפות, בכפור; אנשים שימחו גם בטמפרטורה אפס – ובשיא של גל חום; אנשים שעומדים כנגד בואשים ומכת"זיות, פרשים, רימוני הלם, אלימות משטרתית. אי-אפשר להסביר מהו הדנ"א המדהים הזה של עם שקם והתחיל ללכת, עם שיעשה הכול עבור המדינה שלו. אני גאה להימנות עימם, עם האנשים האלה, הגיבורים האלה, האמיצים האלה, החלוצים החדשים של ישראל. המחאה הזאת היא מחאה אמיתית. אתם לא יכולים להוציא אנשים על החרטוטים שלכם בדפי המסרים. אף אחד לא יצא על החרטוטים של נתניהו על דיפ סטייט. זה לא – כולם מבינים שזה טרלול. אף אחד לא יצא על הזכות של נתניהו לפטר ראש שב"כ כדי לגנוז חקירות על קשרים עם מדינה עוינת, זה לא מוציא אנשים לרחוב. זה אולי ממלא את פאנל "הפטריוטים" בערוץ 14 – אבל זה לא מוציא אנשים אל הרחוב. אנשים שבעודם מגויסים לסבב מילואים רביעי יוצאים בסופי השבוע, ובכל רגע שיש להם להפגין עבור המדינה וכנגד הממשלה הזאת – הם אנשים שלא יפסידו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברים, תודה, זה מפריע שם. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הם הסימן הראשון לניצחון של המאבק שלנו על ישראל. ישראל תנצח בזכות האומה שלה והעם שלה. התקווה תנצח, כי יש מי שמחזיקים את התקווה. האנשים המדהימים האלה – עמדתי איתם עכשיו, ואתה יודע, כשאני עומדת איתם ואני חוזרת לכאן, תמיד מגיעה לכאן עם איזה חיוך, כי אני יודעת שאין סיכוי שהרודן יביס אותנו. הוא לא מבין מה זה העם הזה, העם הזה יותר חזק מכל דף מסרים. העם הזה יותר חזק גם מ-30 שנות הדה-לגיטימציה של נתניהו. נתניהו פיזר פה רעל כהוגן. המקום הזה הורעל תחתיו, אבל זה לא משנה את העובדה שישראל של החיים, קדושת החיים, של הערבות ההדדית והסולידריות, ישראל הדמוקרטית תנצח גם את הרעל הזה. היא מנצחת את הרעל הזה, גם אם זה נראה קשה. הוא מפחד, הם מפחדים; הם לא יבחלו בכלום. זאת הסיבה שהם מרסקים את הדמוקרטיה הישראלית. הם חייבים לבצר שררה כי אין להם כבר אחיזה בציבור. הציבור הישראלי מבין טוב מאוד מה קורה פה. זה אפילו לא כמו בינואר 2023. זה ציבור מפוקח לחלוטין. הוא גם יודע איזו מדינה הוא רוצה לראות, והוא לא ינוח עד שהוא לא יגשים את המדינה הזאת – מדינה שלוקחת אחריות על אזרחיה; מדינה שמושיטה יד לאזרחיה; מדינה שבה נבחרי ציבור, בית העם, המקום הזה, משרת אזרחים ואינטרס ציבורי ולאומי, ולא כיסא, כסף, כוח וכבוד. זאת ישראל שאנחנו חולמים עליה, זאת ישראל שנגשים פה. זה רק עניין של זמן, וכל אחד ואחת ממי שלקחו חלק בחורבן המדינה ייזכרו לדיראון עולם; ייזכרו לדיראון עולם כמי שהעדיפו את עצמם ואת הכיסא שלהם על פני הנס שנקרא מדינת ישראל. אז אני אומרת לכל האזרחים והאזרחיות: אל תתייאשו. הייאוש הוא הכלי של נתניהו; ככה הוא עולה. התקווה היא הכלי שלנו; ככה אנחנו מנצחים. התקווה חייבת תמיד לעמוד גבוה מהייאוש. זו תקומתנו. אני רוצה להגיד לכל משפחות החטופים: אני כואבת את ההפקרה הזאת. כולנו כואבים את ההפקרה הזאת. היה צריך לצאת שלב ב'; היו צריכים לחזור לפה עוד אחים שלנו, חיים, למשפחות שלהם. הממשלה הזאת איבדה כל מוסר ומצפן. אין לה אלוהים, אין לה ערכים, אין לה לב. אבל עם ישראל לא ייתן יד להפקרה. עם ישראל איתכם. אנחנו נעשה הכול יחד כדי להציל את האחים שלנו. אין תקומה ואין מדינה אם יש הפקרה. שיקום ישראל, ריפוי המדינה הזאת, תלויים בערבות ההדדית שלנו, בקדושת החיים. זאת האמונה שלי, זאת היהדות שלי. מי שלא נמצאים שם לא ראויים למקום הזה. מי שמפקירים אזרחים שנחטפו במשמרתם להירצח תחת ארגון טרור שהם מימנו, שהם טיפחו, הם לא בני אדם. ממשלה ללא מוסר וללא מוסר יהודי היא ממשלה שמחשבת את קיצה לאחור. בבית הזה ישבו אנשים ראויים. בבית הזה יהיו אנשים שמקדשים חיים. בבית הזה יהיו אנשים שלוקחים אחריות ויודעים מה החשיבות של אחריות ומה כובד המשקל שיש בתפקיד. קרה פה השבוע דבר נורא, לפני שבוע. יש מפלגה שיצאה מהכנסת כי מצילים חיים, ויש ממשלה שהחזירה את המפלגה הזאת לממשלה ולתפקידים כדי להקריב חיים. החזרתם את בן גביר כדי להקריב בני אדם. אין מילים. באמת לדיראון עולם. היום היה פה נאום 40 חתימות על רצח ופשיעה בחברה הערבית. אתמול כשהוא נכתב היו פחות נרצחים. היום כשהקראתי אותו היו 58 נרצחים; היום, מאוחר יותר, כבר יש 59 נרצחים. אתם באמת הפכתם הכול ליקר ורק את החיים הוזלתם יותר ויותר. אני רוצה גם לדבר על החוק הזה שאנחנו מדברים עליו פה היום, החוק לריסוק הוועדה לבחירת שופטים. גולת הכותרת של ההפיכה המשטרית. לא נתפס שבזמן מלחמה, כשאתם מחזירים לתמרון קרקעי, כשאתם מפקירים את שלב ב' של העסקה – זה בער לכם. זה בער לכם. אתמול העברתם תקציב השתמטות והיום ריסוק הוועדה לבחירת שופטים. ריבונו של עולם, מאיפה עזות המצח? מאיפה ערלות הלב לעסוק בזה בזמן שחיילינו נקראים שוב לעוד סבב מילואים? מתגייסים לשרת את המשתמטים שבממשלה. איך אתם מעיזים לקרוע את העם? איך אתם מעיזים לעשות פוליטיזציה בוועדה לבחירת שופטים? כשהחוק הזה, כשהנוהג הזה, התחילו בשנת 1953 תחת מפא"י, מפלגה שהייתה עם רוב מוחלט בממשלה, הם עשו אז את הוועדה למינוי שופטים וקבעו שהיא לא תהיה פוליטית. יכלו שהיא תהיה פוליטית, אבל קבעו ועדה ללא פוליטיזציה, שכל חלקי הבית יהיו מיוצגים בבית הצדק. ואתם מחליטים להחריב נורמה בסיסית, ועדה לבחירת שופטים לא פוליטית. רוצים לתקן את הוועדה? אין בעיה. אבל אתם רוצים שררה, פוליטיזציה. אתם רוצים כוח, אתם רוצים לשלוט. לשלוט גם במה שמחייב איזונים ובלמים, מה שמחייב אותנו להיות כלפיו ביראה. אתם לא רוצים יראה – אתם רוצים שררה. והחוק הזה – שנחקק בזמן מלחמה, שמגדיל את הקרע, שמחריב אותנו מבפנים – הוא עוד מחדל עליכם, הוא עוד סימן ליהירותכם, הוא עוד סימן לעיוורונכם. ממשלה שאיבדה מוסר היא ממשלה שתאבד את העם. אתם לא ראויים לעם הזה, והעם הזה יוקיע אתכם – היום, מחר, או עוד כמה חודשים. יוקיע אתכם, בצדק. ולמי הבאתם להעביר את החוק הזה? למי שרומסים ללא הכר, למי שגם טבח לא הזיז להם. שמחה רוטמן, שמסלק משפחות חטופים מהוועדה שלו, מעביר חוק הפיכה. האיש שמגדיל את הקרע בכל יום שהוא מגיע לכנסת. אנחנו נבטל כל חוק הפיכה, ואני אומרת כאן: את חוקי ההפיכה אפשר לבטל. אנחנו מתחייבים לבטל; אנחנו נעיף מהחיים האלה ונתקין חוקים אחרים. נחוקק חוקים אחרים, טובים, שמחזקים את הדמוקרטיה, מחזקים את ישראל, מחזקים את האיזונים והבלמים. אבל הפקרת חיים היא לא דבר שניתן להחזיר לאחור. כל יום שהם מעונים שם כי אתם מפקירים הוא דם על הידיים שלכם. דם נוסף על הידיים שלכם. להשאיר את האחים שלנו בשבי בשביל עוד שנה על כיסא – איזו חרפה, איזו רשעות. אני אספר גם שהיום אנחנו מציינים 46 שנים להסכם השלום עם מצרים, אחד מההסכמים החשובים והאסטרטגיים ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. תארו לכם מציאות אחרת, מציאות ללא הסכם שלום עם מצרים. הרי לא מדובר בתרחיש דמיוני. אם צה"ל היה נלחם בחזית דרומית נוספת בזמן שהוא עסוק בהתמודדות מול חמאס, חיזבאללה ואיראן, המחיר האנושי והכלכלי היה בלתי נסבל; מחיר גם קיומי. מה היה קורה אם היינו מקשיבים לכל אלו שטענו כי אין אפשרות לעשות שלום עם אויבים? איפה היינו היום? כי הרי עם מי עושים שלום, עם חברים? עם אויבים. אבל היום, אחרי 46 שנה, ברור שזאת הייתה אחת ההחלטות האסטרטגיות החכמות ביותר בתולדות מדינת ישראל. בגין הבין את מה שנתניהו מסרב להכיר בו. אין גדול מהשקר שניהול הסכסוך מביא ביטחון. קשה לדמיין זאת היום, אבל לפני חמישה עשורים המחשבה על שלום עם מצרים נראתה בלתי אפשרית. מדינה עם צבא חזק, אויבת מרה של ישראל, זאת שנלחמנו בה במלחמות עקובות מדם, הפכה לשותפה להסכם שלום. אומנם זהו שלום קר, אך הוא מחזיק מעמד כבר 46 שנה של שקט באחד מהגבולות הארוכים ביותר של מדינת ישראל, 46 שנה שבהם חיילים לא נשלחים לקרבות עקובים מדם מול מצרים. זהו המסר החשוב של היום הזה: עדיף שלום קר על פני מלחמה חמה. דווקא בימים הללו, הקשים הללו, כאשר אנחנו שרויים במלחמה קשה, כאשר נראה שהשלום רק מתרחק, אנחנו חייבים לזכור: השלום עם מצרים לא היה מובן מאליו. הוא היה בחירה אמיצה, והבחירה הזו הוכיחה את עצמה. גם הגבול שלנו עם ירדן, מדינה נוספת שהייתה אויבת גדולה בעבר, הוא היום מהגבולות הבטוחים ביותר שלנו. זה מוכיח ששלום הוא לא רק ערך מוסרי – הוא הביטחון האמיתי. כל פעולה צבאית חייבת לבוא עם מהלך מדיני משלים. ישראל חזקה ואיתנה לא רק בכוחה הצבאי אלא גם ביכולתה לקדם מהלכים מדיניים שיביאו לשקט וליציבות לטווח הארוך. הביטחון של ילדינו לא יגיע רק מכוח הנשק; הוא יגיע מהיכולת שלנו לייצר מציאות אחרת, מציאות של תקווה ופיוס. שנים ספורות לפני הסכם השלום עם מצרים אף ישראלי לא האמין שזה אפשרי, אבל זה קרה. וזה מלמד אותנו שגם היום, בימים הקשים ביותר, אנחנו חייבים לזכור: אנחנו חייבים להמשיך ולשאוף לשלום. ציווי יהודי של כולנו. הגיע הזמן למנהיגות אמיצה שלא תחזק ארגוני טרור כדי להחליש גורמים מתונים, שלא תפעל בכלים צבאיים, אלא תפעל בכלים צבאיים ומדיניים כאחד. ביטחון הוא גם ביטחון בכלים דיפלומטיים ומדיניים. כדי להוביל את ישראל, הגיע הזמן להנהגה שמבינה ששלום הוא לא חולשה, הוא העוצמה האמיתית של מדינה ריבונית בטוחה עם כוח, עם ראייה כלפי העתיד, כלפי הדורות הבאים; מדינה שצופה למרחוק ולא ששה אלי קרב; מדינה שלא מורחת מלחמות עבור שרידות פוליטית. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מדינה שנכפה עליה, אבל. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> מדינה - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> את צריכה להתייחס לעובדה שהמלחמה הזאת נכפתה עלינו. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> בוודאי שהיא נכפתה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא מדובר פה על איזה צד שני שמושיט יד לשלום. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> זאת מלחמה שהיא הכרחית, אבל הייתה צריכה להסתיים כבר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כשבצד השני נשארה אותה עוצמה צבאית כנגדנו? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> היא הייתה צריכה להסתיים. לא, החשבון עם החמאס לא ייסגר, לא היום, לא מחר ולא בעוד שנה. ארגוני טרור צריכים לחסל, לא לרפד בכסף. ארגוני טרור הם לא נכס עבורנו, הם אויב. עבורכם ארגוני טרור הם נכס. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, הם אויב, לכן אנחנו נלחמים איתם. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לא, לא לא. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בעת הזאת. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> יו"ר המפלגה שלך אמר: חמאס הוא נכס. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> עזבי, זה סיסמאות של פעם, זה ביחס לדברים של אז. ביחס לדברים של עכשיו. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> וראש הממשלה ולשכתו סוחרים עם קטר. תקשיבו - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> שנייה, אבל בלי סיסמאות. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד את הדברים כמו שהם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לאור מה שאמרת קודם, אני מעיר, כי זה חשוב. לאור מה שאמרת קודם, בסוף, כולנו חפצי שלום. כשבצד השני לא מושיטים יד אלא שורפים את ילדינו, צריך לבוא בתקיפות ובעוצמה גדולה כדי שהם לא יתקיימו. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני לא חלקתי על החובה לצאת למלחמה, אני חלקתי על השימוש במלחמה לשרידות פוליטית ולהפקרת חטופים. מנהיגים שמוציאים ילדים אל הקרב, מחויבים לאמינות מהמעלה הראשונה ואחריות כשהם שולחים את הילדים שלנו עם נשק אל הקרב. לא לחוקק השתמטות; לא להשתמש בחיילים ככלי פוליטי; לא למרוח מלחמה כדי להחזיר שותף לממשלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני לא קושר עם מה שאמרנו קודם. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני קושרת. אני אמרתי שהמלחמה הייתה צריכה – מן הסתם, אחרי האירוע, אף אחד לא חולק על זה, אז אין טעם להציג את זה. אני אומרת שהיום המלחמה היא כלי פוליטי עבור ממשלה שעושה הכול עבור שרידות פוליטית ולא רואה את עם ישראל. ממשלה שאתמול העבירה תקציב השתמטות, לא תלמד אותנו על ביטחון ועל חיילים ועל רוח צה"ל ועל פטריוטיות. זאת ממשלה לא פטריוטית, לא ציונית ולא מוסרית. ממשלה שמעבירה תקציב השתמטות ושוד היא ממשלה לא מוסרית ולא לגיטימית. ממשלה שמעבירה את החוק הזה בזמן שחיילים שלנו דורשים שנרפה מחוקי ההפיכה כרגע היא ממשלה באמת מרושעת, שלא מעריכה את ההקרבה ולא מעריכה את הילדים שלה ולא מעריכה את חיילינו. ממשלה שמחזירה מפלגה כדי להקריב אנשים שנחטפו במשמרת שלכם היא באמת לדיראון עולם. אתם באמת תהיו הכתם הכי גדול על ההיסטוריה של המקום הזה. אתם תהיו השיעור הכי גדול שנלמד בבתי הספר איך מנהיגות נרקבת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> טוב, זו עמדה שלך. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> איך מנהיגות מאבדת צלם אנוש. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אבל ההסתכלות שלי היא בדיוק הפוכה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> איך מנהיגות הופכת להיות כלי שמפרק חברה ואמון. אני יודעת לומר שבכל סקר שהוא אמון הציבור בכנסת הוא הנמוך ביותר. זה בגללכם, ובצדק. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> נעמה, הוא לא נותן אמון בממשלה ששריה אומרים: נמות ולא נתגייס. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ממש. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני כבר אמרתי אתמול פה, כשהוא אמר את זה: נמות אם לא נתגייס. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אז מה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> זה מה שצריך להגיד. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> המילים לא שוות כלום, משה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> זה כמו שהמילים שלך לא שוות כלום. אני רק אומר, כי ההצהרות כאן - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> משה, אני באופוזיציה, אתה בקואליציה. אנחנו במקום אחר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נכון אני רק אומר שיש חשיבות למילים, כמו שאתה מתייחס למילים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני אומרת, אתם שוכחים – את המעשים עושים החיילים שלנו, הגיבורים. הם עושים את המעשים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נכון. אלה חיילים שלנו, אלה הילדים שלנו שנמצאים שם. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתם מבזים את גבורת הלוחמים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אלה הילדים שלי ושלך שנמצאים שם בחזית. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתם מבזים את גבורת הלוחמים כשאנשים כמו גולדקנופ מפזזים ואתם אומרים איזה משפט דל כדי לצאת ידי חובה. זאת בושה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> זו ערכיות. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> זאת בושה שאתה מעדיף שותפים קואליציוניים על פני כבוד החיילים הגיבורים והלוחמים. מה זאת אומרת בכלל. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני אגיד לך מה ההבדל. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני רק אומר: נמות אם לא נתגייס – אני באמת מאמין בכך, והילדים שלי נמצאים בחזית בשביל הדבר הזה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתה נמצא עם ממשלה של "נמות ולא נתגייס", עובדתית. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע מה ההבדל? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתמול העברנו תקציב של "נמות ולא נתגייס". אתמול עבר תקציב של "נמות ולא נתגייס". << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, אני חושב שלא. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני יודעת שכן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מאחר שאני יושב על הכיסא, אני רוצה להקשיב לך. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני יודעת שכן. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע מה ההבדל בין הדברים של נעמה לזימי לדברים של השר גולדקנופ? אין לזה משקל שווה, כי השר גולדקנופ בבוקר שולח חיילים לקרב לחרף את נפשם. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> קודם כול, שירתנו בצבא, כבר אנחנו לא במשקל שווה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> בערב – כן, המעשים - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> גם אני לא שר, ואני אומר את הדברים האלה בדיוק באותה מידה שאתה אומר את הדברים האלה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> יוראי. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתה נותן אמון בשר הזה, אני לא; אתה נתת בו אמון, אני לא. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תראה, יוראי התנדב לשירות, יכול שלא לשרת; יבגני עלה ושירת – בחר לשרת; אני הייתי קצינה ועשיתי מילואים. וזה באמת בושה שאתם מטפחים - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> והינה אני. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני יודעת שאתה סגן אלוף, אני מעריכה אותך על זה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני בקואליציה - - - נראה לי - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אבל אם אתה, אדם ששירת שירות משמעותי - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כל המפלגה שלי היא מפלגה - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> - - ותחת הדרגות שלך והשירות שעשית אתה נותן לגיטימציה להשתמטות ממוסדת, זה עליך לא פחות מאשר זה עליהם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, אנחנו בתהליך של חוק גיוס. נקווה שהוא יעבור. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> חוק הגיוס לא רלוונטי. חוק ההשתמטות עבר בתקציב. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> היא צודקת. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אמרתי את זה. אתה יודע שאני צודקת. הוא יודע. הם מכרו את החיילים הגיבורים עבור שרידות פוליטית. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מאחר שאני חבר ועדת הכספים והייתי שותף עמוק בתוך התקציב - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לא, לא, אתה הגעת פעם ב-. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> - - אני סובר אחרת. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הגעת פעם ב-. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> שיסביר לנו מה המשמעות של 28 מיליון שקל למניעת נשירה מישיבות. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> עזוב, זה כלום. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני לא רוצה לגזול ממנה את הזמן, אבל אתה צודק. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> יוראי, זה כלום. מיליארד שקלים ברזרבה, כי זה עדיין לא עובר חוקי, בגלל שיש לנו יועמ"שית שאומרת: החוק אומר גיוס – בגלל זה רוצים לפטר אותה, מחכים - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אבל תקציב המדינה הוא 620 מיליארד. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> - - מחכים לפיטורי היועמ"שית - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תקציב הביטחון – 109 מיליארד. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> - - כדי להעביר למשתמטים תוספות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תקציב משרד החינוך – 92 מיליארד. צריך לקחת בחשבון. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתה מבין שהגדילו גירעון לכולנו בשביל המיליארד רזרבה להם? אתה מבין שמקצצים - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> כמה הגדילו? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הגדילו גירעון בצורה משמעותית, כי הרי שמו 3 מיליארד. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> כי מודי'ס אומרים שהגירעון הרבה יותר גדול ממה שהממשלה - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> זה הגירעון הכולל, שזה מעבר למה שבתוספת, שזה בעוד 2%, שזה סכום מטורף – אגב, אנחנו אמרנו את זה - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> - - מה שמודי'ס אומרים. אבל פה, תבין, מקצצים בתוך תקציב החינוך, בתוך תקציב החינוך, 300 מיליון שקלים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תקציב החינוך עלה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> רגע, רגע. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תקציב החינוך עלה, הוא 92 מיליארד. בפעם שעברה הוא היה 86 מיליארד. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כי יש בו עוד מיליארד ברזרבה שממתינים למשתמטים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בסדר. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתה היית בוועדות או אתה לא הייתה בוועדות? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני לא הייתי בוועדות? אני בוועדת כספים, ואת לא היית שם כל הזמן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני אגיד לך, קיצצו את תקציב הגיל הרך, קיצצו בחינוך הלא-פורמלי – תנועות הנוער, שזה חשוב גם לך – קיצצו בהשכלה הגבוה, שזה למילואימניקים בעצם, קיצצו באין-ספור שירותים בחינוך. שמרו מיליארד שקלים למשתמטים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> למשרתים – 9 מיליארד. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתה יכול לכסות את מה שאתה רוצה, אבל תקשיב. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, אני רק אומר לך. מאחר שאני מכיר את המספרים, אז אני אומר. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> בוא נראה מה משה אומר על הנתון הבא: לקחו לעובדים במשק יום הבראה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> 1.3 מיליארד. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> 1.3 מיליארד ש"ח כדי – נכנסים מתחת לאלונקה, נכון? שבוע אחרי שהעבירו את זה בוועדת העבודה והרווחה אצל אייכלר, גדול האנטי-ציונים בכנסת ישראל, כן? המניפסטים האנטי-ציוניים שיש לו, לא ראיתי בחיים שלי, אין דבר כזה. זה פשוט חולני. תחתיו העבירו את יום ההבראה, ואז, בכספים הקואליציוניים, שבוע אחרי – תוספת לאברכים, 1.3 מיליארד. האדם העובד והמשרת משלם על השתמטות. אתה עושה עלינו, אתה אומר עליי שאתם תומכים במילואימניקים? אין לי איך להגיב לשטות הזאת. זו בושה. אתם מכשירים השתמטות ממוסדת בתקציב לדיראון עולם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> משה, היא צודקת, ואתה יודע שהיא צודקת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני יודע שהיא לא צודקת, כי אני מכיר את המספרים. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> הפכתם את סמוטריץ' מהר מאוד. ממש כמו - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת נעמה, אני מבין את המנגינה – אבל מספרית את לא צודקת. את המנגינה אני מבין. בבקשה, לרשותך חצי שעה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב בראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אני אתחיל דווקא מלהתייחס לחוק שלשמו התכנסנו, ורוצה לדבר על כמה דברים. שנתיים החוק היה כאן, במזכירות הכנסת; רק בינואר 2025 חזר לוועדה, ולמעשה החזירו אותו על מנת להמשיך עם הרפורמה המשפטית. אני כמעט בטוח שאם היום יעשו סקר בקרב רוב- רובם של תושבי מדינת ישראל, סקר אקראי, וישאלו אותם, האם אתם יודעים מי יושב כרגע או מי ישב כתוצאה מהחוק בוועדה לבחירת שופטים, ועדה למינוי שופטים – אני כמעט בטוח שרוב-רובם של תושבי מדינת ישראל, אזרחי מדינת ישראל, לא ידעו לתת את התשובה. זה שמחליפים נציג אקדמיה בנציג ציבור מטעם הקואליציה, או מחליפים את הנציג של לשכת עורכי הדין בנציג אחר של הציבור מטעם האופוזיציה, זה לא משנה. גם לא משנה שאתם, הקואליציה, מנסים למזער את הנזק, ואומרים: אבל הלכנו לפשרה. הינה, אין לנו – לכם, הכוונה – רוב בוועדה הזאת. מתוך תשעה יש לכם רק ארבעה, ואין לכם את החמישה – זה פשוט לא רלוונטי. אגיד לכם גם למה זה לא רלוונטי: א. כי אתם לא תיהנו מהחוק הזה בכנסת הזאת; ב. בדוחות הבאים שיבואו מסוכנויות דירוג האשראי כמו מודי'ס, SNP או סוכנויות נוספות אתם תראו שהם לא יתעסקו בפשרה כביכול, שאתם הצעתם. הם פשוט יקטלו אתכם – את הממשלה, את הקואליציה, על כך שאתם פוגעים במערכת יחסים בין הרשויות. זה היה בדוח בשיא הרפורמה המשפטית שהתחלתם עוד לפני המלחמה. תקראו את הדוחות. ששר האוצר יקרא את הדוחות. שמישהו יתרגם לו את זה מאנגלית. זה היה בזמן המלחמה, ואני בטוח שזה יהיה גם בדוחות הבאים שיבואו תוך זמן קצר. הינה, מודי'ס כבר הודיעה על כמה בעיות, והשאירה תחזית שלילית לדירוג האשראי הישראלי. אומרים שזאת שיטת הסלמי. אגב, זה כינוי שהתחיל בכלל עוד בהונגריה בשנות החמישים, כאשר הייתה חלוקה של כל הגוש הקומוניסטי – פה לקחת, שם לקחת, חתכת את כל המפה – משם בא הביטוי "שיטת הסלמי". אז לפני המלחמה אתם פשוט הבנתם שלא תוכלו לעשות את הרפורמה בבת אחת, אז הפכתם ושיניתם את הטקטיקה, הפכתם לשיטת הסלמי בחתיכות. התחלתם לעשות את זה בחתיכות כמו בשיטת הסלמי, רק שלא חשבתם שהסלמי שאתם חותכים גם לא כשר וגם עושה ריח לא רק בבית הזה – ריח גם בכל המדינה. יש אנשים שאוהבים סלמי לא כשר; נוסעים לחו"ל, נהנים. אבל הסלמי שלכם – אני פונה לחבריי בקואליציה – הוא באמת סלמי לא כשר. מה אתם רוצים לעשות עם זה? באמת. מה אתם רוצים להשיג בזה? לא רק שהסלמי שלכם לא כשר – הוא גם מיושן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מעושן או מיושן? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מיושן – וגם לא כשר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אה, מיושן. חשבתי שהוא מעושן. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא מעושן אלא מיושן. משום ששנתיים החוק הזה כמעט הפך לבלתי אכיל. אני מסתכל על עשרות אלפים, מאות אלפים אזרחי מדינת ישראל שיצאו להפגין, שקוראים לממשלת ישראל, לקואליציה, לעצור ולחשוב. אדוני היושב בראש, אני אמרתי את זה גם לשר המשפטים לפני המלחמה, וסיפרתי לו כאן באולם הזה עוד לפני שחמאס פתח במתקפה ברוטלית, אמרתי לו – שאלתי את שר המשפטים אם הוא משחק שחמט. אני בילדות שלי שיחקתי שחמט, מועמד לאומן, והמאמן שלי לימד אותי דבר פשוט מאוד מעבר למשחק ולכל המיומנויות של המשחק, הוא אמר לי - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אסטרטגיה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, ברור, כל המשחק זה אסטרטגיה. הוא אמר לי: הגעת לאמצע המשחק, שם בעצם –בשפה המקצועית קוראים לזה מיטלשפיל. אתה מפעיל את כל החשיבה שלך, אתה בונה בעצם את כל המשחק, לאן אתה רוצה להגיע. אתה יודע מה אתה הולך לעשות, ונניח החלטת מה אתה יודע לעשות – קח את הזמן שלך. הרי בשחמט שעון עובד ככה – זמן שלך או זמן של היריב, השעון לא עובד בו-זמנית. על חשבונך, הוא אומר לי, תקום, תשתה קפה, תה, תנשום עמוק, גם כאשר אתה בטוח איזה מהלך אתה הולך לעשות, וגם כאשר אתה בטוח שהמהלך שלך יהיה מהלך של ניצחון. קח את הזמן, ותחשוב שוב. אמרתי לשר המשפטים כאן באולם הזה לפני המלחמה: אדוני שר המשפטים, אתה לא רואה מה קורה בחברה הישראלית? אתה לא רואה איזה פילוג ושיסוע קורים בחברה הישראלית? זה מחלחל לצבא, זה מחלחל למערכת החינוך, זה מחלחל למערכת הבריאות, זה מחלחל לכלכלנים, משפטנים, טייסים – תעצור. תנשום. תנשום, תעצור, ותחשוב שנית. מה ענה לי שר המשפטים? אני לא יודע לשחק שחמט. אבל לחשוב אתה יודע. ואז בא 7 באוקטובר. בלי ועדת חקירה ממלכתית לעולם לא נוכל להפיק מסקנות ולא נוכל להמשיך, ובטח ובטח לא נוכל להשתקם. כאשר אנחנו מדברים על ההתנהגות של הממשלה, על התקציב – אתה הזכרת פה מספרים של התקציב – אני לא מתווכח על המספרים, אני מתווכח על המהות. לי יש למה להשוות. אני אמרתי בדיון הקודם על התקציב – היה פה גם דיון ארוך: אני משווה את זה לתקציב שהעברנו אחרי הקורונה, בנובמבר 2021, כאשר ראש המפלגה שלי היה אביגדור ליברמן, היה שר האוצר. אנחנו העברנו למעלה מ-30 רפורמות, ואנחנו נתנו מנופי צמיחה לכלכלת ישראל. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> שלום, אדוני היושב בראש החדש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שלום לקולגה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> קולגה. אז התחלתי לספר על ההשוואה, על התקציב שאנחנו העברנו כאן בנובמבר 2021, ואני חוזר ואומר – אז העברנו רפורמות. אחרי הקורונה שר האוצר ליברמן קיבל כלכלה במצב מרוסק – חיסל את הגירעון. כן, חיסל את הגירעון, הוריד את האבטלה, השאיר את הקופה הציבורית בעודף של 10 מיליארד שקלים, אפילו 10.6 מיליארד שקלים, והאבטלה ירדה מתחת ל-3%, שזה מצב אפילו טוב יותר ממה שהיה לפני הקורונה. אני חושב ששר האוצר ליברמן הציל את כלכלת ישראל, כמו שנהוג להגיד ולומר שנתניהו, כשהיה שר אוצר ב-2003, עד שלמעשה הוא הצביע בעד ההתנתקות, גם הציל את כלכלת ישראל, כי הוא העביר בדיוק רפורמות שהיו נחוצות אז והביאו לצמיחה אחרי תקופה של אינתיפאדה. הייתה תקופה קשה, לא הייתה צמיחה, וגם בממשלות שהיו אז ובממשלות שהיו ב-2021 עשו את המהלכים הנדרשים על מנת לתת לכלכלה לנוע קדימה. מה אנחנו רואים בתקציב הזה? אנחנו רואים תוספות. אנחנו רואים שהתקציב אכן הכי גדול בתולדות המדינה. מה לעשות, גם אנחנו גדלים באוכלוסייה. אנחנו כמעט 10 מיליון, אז גם התקציב עולה, אבל לא רואים את מנופי הצמיחה. יש מושג כזה שנקרא "הכנסה פנויה". על מנת להגדיל את ההכנסה הפנויה, אתה חייב להוריד מיסים ולא להעלות מיסים. אתה מקטין את ההכנסה הזמנית מהמיסים שלך בזה שאתה מוריד מיסים, ואפילו אם צריך אתה טיפה מגדיל את הגירעון, אבל מהר מאוד הכלכלה מתאוששת. בגלל שאתה הורדת מיסים, זה גורם לאנשים להתניע את העסקים שלהם. זה גם מלווה בהורדת הריבית שמאפשרת לך לקחת הלוואה לצורך העסקים שלך, ומהר מאוד הכסף חוזר לקופה הציבורית במיסים החדשים שיבואו כתוצאה מהגדלת ההכנסה הפנויה. הכנסה פנויה זה תמיד כסף שרובו, לא כולו אבל רובו, חוזר לקופת המדינה. גם אם בן אדם טס לחו"ל וקונה שם דברים, עדיין הוא צריך לקנות כרטיס, הוא צריך לעשות דברים שבסופו של דבר משאירים את הכסף שלו כאן, במדינת ישראל. וזה אל"ף-בי"ת של הכלכלה. אני פותח ומסתכל על התקציב הזה. אני לא רואה פה הורדת מיסים לצורך צמיחה – אני רואה פה רק חלוקת כספים, מאוד ספציפית ומצומצמת, ובמיוחד כאשר לא מתייחסים לכל האזהרות שהיו בדוחות לקראת התקציב לגבי מגזרים כאלה ואחרים. וכולנו יודעים על מה אני מדבר: המגזר החרדי, המגזר הערבי, ששם נתוני התעסוקה קטנים מכלל הממוצע, וגם ההכנסה לנפש יותר נמוכה, שמביאה גם לתשלום מיסים יותר קטן מאשר בכלל המגזר. הרי זה סטטיסטיקה, זה עובדה, אי-אפשר להתווכח עם הדבר הזה. כאשר אתה מסתכל על משפחה ממוצעת בסקטור מסוים, אתה מבין שהיא גם מייצרת פחות והיא גם מחזירה לקופה פחות. המטרה היא לא להקטין את כמות האנשים שמגיעים לרמה גבוהה של מיסים, אלא להעלות את אלה שלמטה, ולא להוריד אותם בזה שאתה מעמיס מיסים על אלה שגם ככה משלמים, עושים, משרתים ואתה מעמיס עליהם עוד כי בא לך, כי מותר לך. מה ששלך – שלך; מה שלא שלך – גם שלך. זה לא בסדר. ולכן זו סיבה לזעם הציבורי לגבי התקציב. אגב, הרבה אנשים טרם הרגישו את זה. הם ירגישו את זה במשך החודשים הקרובים, כאשר הם יבינו שהקפיאו להם את מדרגות המס. הם יבינו שהמחירים לא הולכים לרדת – איזה פלא, למרות הסרטונים המפורסמים של נתניהו; בתחנת הדלק המחירים לא הולכים לרדת. העלאת המע"מ ב-1% – בוודאי זה לא 1% במחירים. אם אתה לוקח מוצר ב-10 שקלים, אז הוא לא יעלה ב-10 אגורות – הוא יעלה ב-2 שקלים. אם עד לפני העלאת המע"מ היית יכול למכור משהו ב-10 שקלים, אז ודאי שרשתות שיווק יעלו את זה ל-10.5 שקלים, אפילו 11 שקלים, בטח ובטח לא 10.10 ש"ח. העלאת המע"מ ב-1% – מעשית, זה מעבר ל-1%. וכשאתה מעלה את המע"מ, אתה פוגע בכלל האוכלוסייה. זה לא משנה כמה אתה מרוויח, אתה צריך לשלם את ה-1%, וכמו שאמרתי, זה מעבר ל-1%. זו רק דוגמה קטנה לצעדים הכלכליים שהם צעדים שגויים. דובר פה רבות בבית הזה על שר האוצר שלא מבין, לא בכלכלה וגם לא בחברה הישראלית, וזה בא לידי ביטוי גם בסקרים, שהסיעה שלו, המפלגה שלו, מקבלת בשנה וחצי, בשנתיים האחרונות, מאז שהוא עלה לשלטון – שוב, אני לא אומר שזה מדד, הסקר. המדד הוא בחירות. אבל ההבנה שלו בכלכלה כנראה מאוד מוגבלת. ואני אומר את זה בצער רב, כי בכל זאת כששר אוצר מנהל את הכלכלה, הוא לא רק מנהל את הכלכלה של המצביעים שלו, הוא מנהל את הכלכלה של כל המדינה. אני מאוד מקווה ובטוח שכאשר אנחנו נחזור לממשלה וננהל את הכלכלה כמו שננהל את הביטחון, וגם ננהל את הציונות במדינת ישראל, אנחנו נעשה אחרת ואנחנו נשפר, ואנחנו גם נבטל חלק מהדברים שהתקבלו בממשלה הזאת במשך שנתיים וחצי מאז שהיא קמה. דרך אגב, הכול היה כתוב על הקיר. לא היה צריך ללכת רחוק. אני גם בטוח שאנחנו נתנהג אחרת. אני רק אומר לציבור שיושב בבית או שיוצא להפגנות, שהדרך הכי טובה להבטיח את החלפת השלטון היא להצביע בבחירות. הממשלה הנוכחית לא קיבלה את רוב העם – הממשלה הנוכחית קיבלה 48% מכלל האנשים שהצביעו בבחירות. לכן הטיעון שרוב העם איתנו הוא פשוט לא רלוונטי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הבנתי. 68 מנדטים זה - - - << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אסביר. 48% קיבלת מכלל הקולות, כי היו מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, והחישוב שלהן לא נכלל בחלוקת המנדטים. אני לא מתייחס כרגע לארבעת המנדטים של גדעון סער ואלקין, כי הם הלכו תחת הסיסמה שהם לעולם לא יצטרפו לממשלה של נתניהו. לכן אני לוקח את ה-64. 64 מנדטים כאשר הממשלה קמה בדצמבר 2022. כשאתה לוקח את כל הקולות שהצביעו עבור המפלגות של הקואליציה – 64, ואתה משווה לכמות האנשים שהצביעו בבחירות ב-1 בנובמבר 2022, אתה לא תגיע אפילו ל-49%. כמות האנשים שהצביעו נגד מפלגות הקואליציה, כמעט ב-150,000, אפילו 180,000 קולות יותר מאשר קולות שהצביעו עבור מפלגות הקואליציה. ולכן הטיעון הזה שהעם אמר את דברו הוא טיעון חסר בסיס במספרים האבסולוטיים. זה נכון שכתוצאה משיטת הבחירות, כתוצאה מכך שמפלגת מרצ לא עברה - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זו השיטה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בסדר, אני רק אומר לך שיש עניין של שיטה ויש עניין של טיעון. אתה יכול להגיד: זאת השיטה – קיבלנו את הרוב בבית הזה. זה לגיטימי. אני לא מתווכח עם הטיעון שיש לכם רוב בבית הזה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הילרי קלינטון הפסידה לטראמפ, והיו לה יותר קולות, לדעתי במיליון או משהו כזה. אני לא זוכר כמה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> שם השיטה אחרת כבר שנים. אגב, מדברים על השיטה. אבל כאשר אתה מדבר פה על טיעון שהלכת לבחירות והסתרת את הכוונות שלך בנושא של הרפורמה המשפטית – עובדה שהסתרת את זה – מישהו יכול להצביע לי ולהגיד שבתאריך כזה וכזה הייתה מסיבת עיתונאים של בנימין נתניהו או יריב לוין, ובמסיבת העיתונאים הזאת הוצגה תוכנית לרפורמה משפטית? לא. לא היה דבר כזה. אני יכול, אדוני היושב-ראש, לצטט לך כמה חברי כנסת שנשאלו במערכת הבחירות. האם אתם יודעים מהי הרפורמה המשפטית שאתם מתכוונים לעשות? האנשים האלה אמרו: לא, אין לנו מושג. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> על מה אתה מדבר? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אומר לך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה יודע שבמצע של בנט היה ביטול עילת הסבירות. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> עזוב את המצע של בנט – אני אומר לך על מפלגת הליכוד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> במצע של בנט. הוא רץ והוא נהיה ראש ממשלה. זה היה במצע. זה לא אני שאלתי אותו – שאל את זה השופט סולברג. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בוא אני אשאל אותך. אם כבר נכנסת איתי לוויכוח, אני אשאל אותך, כחבר כנסת מטעם ש"ס. בש"ס הצגתם שאתם מתכוונים לעשות רפורמה משפטית? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה רבה. זהו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה הממשלה. זו מפלגה אחת. לא חייב להיות מצע תואם. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כשאתה הולך לבחירות עם משהו, ואתה אומר: אני באתי - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ברפורמה, דיברו על זה כולם. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אומר לך שאף אחד - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> גם לפיד דיבר בעד רפורמה. אני אראה לך? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> עזוב לפיד, עזוב לפיד. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אל תבלבל את המוח - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא לא דיבר על רפורמה? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ארז, אל תדבר על לפיד - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הרפורמה כבר עשר שנים, האבא כבר אמר את זה, כולם אומרים. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תקשיב שנייה, רגע, רגע, שנייה, שוואיה-שוואיה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> די כבר, נמאס לשמוע את השקרים, אתם משקרים. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני לא מדבר איתך על מפלגת יש עתיד, לא בנט וגם לא ישראל ביתנו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, סתם, ברעיון. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> גם אנחנו מדברים 20 שנה על רפורמות במשפט. אבל אני אומר לך עובדתית, האם מפלגת הליכוד, שהלכה לבחירות על הטיקט של הורדת יוקר המחיה והחזרת הביטחון לתושבים – האם מפלגת הליכוד חשפה לפני מערכת הבחירות את הנושא של הרפורמה? תצביע לי על תאריך מסוים, על מקום מסוים שבו עמד ראש הממשלה על הדוכן ואמר: זאת הרפורמה שאני רוצה לעשות. אני אומר לך יתרה מכך, באחד הקמפיינים נתניהו עמד עם המפה של צפון בקעת הירדן ואמר: את זה אני הולך להחיל. אתה זוכר את זה. הוא אמר: את זה אני הולך להחיל. אז אנשים הצביעו, היו כאלה שהצביעו בשביל שהוא יחיל ריבונות בבקעת הירדן, וגם את זה הוא לא עשה. אין דבר כזה. יש פה חברי כנסת, חלקם אפילו שרים, שפשוט לא ידעו מהי הרפורמה המשפטית. אני מחזיר אותך לטיעון הזה שהעם אמר את דברו, ורוב העם איתנו – לא, רוב העם לא איתכם בנושא של הרפורמה המשפטית, ועובדה שלפי כל הסקרים, לא כך עושים רפורמה, ולא בזמן הזה עושים רפורמה, בטח אחרי שנה וחצי של מלחמה. עכשיו אני רוצה להתייחס לדיון שהיה לפני כמה שעות, הדיון של 40 חתימות. קודם כול, מצופה מראש הממשלה – למרות שאני כבר לא מצפה לשום דבר מראש ממשלת 7 באוקטובר –מצופה לאחד שורות בזמן המלחמה. איך הוא אמר פעם? להתעלם מרעשי רקע. יש לנו את המשפטים האהובים האלה – להתעלם, מתעלמים מרעשי הרקע. עולה על הדוכן, ובזמן שהמבצע מתחדש בעזה, בזמן שעדיין חטופים שם, בזמן שאתה יודע שרוב הציבור לא מקבל את התקציב שלך, שאתה העברת – אגב, הוא מתנער מהתקציב כי הוא יודע שהתקציב הזה לא טוב – בזמן הזה אתה מוצא לנכון לדבר על דיפ סטייט? איך אמר? קומץ קטן. אתה 17 שנה ראש הממשלה, אתה החזרת את חברון, אתה עשית עסקת שליט, אתה הצבעת בעד ההתנתקות – אתה 17 שנה ראש הממשלה, וקומץ קטן של דיפ סטייט מפריע לך לשלוט במדינה. הזיכרון הקצר של נתניהו, ראש ממשלת 7 באוקטובר, כנראה מפריע לו לזכור את הדברים שהוא עשה מיוני 2021 עד אפריל 2022 למעשה, כשהוא שיחד את סילמן ונתן לה אחר כך מקום ברשימה. אבל הוא זוכר מה היה באותה מרפסת לפני רצח רבין – את זה אתה זוכר; אבל איך קראתם לראש הממשלה בנט "בוגד" בלי הפסקה, איך דפקתם פה על השולחן בלי הפסקה וצרחתם כמו משוגעים – את זה אתה לא זוכר. אתה לא זוכר איך אתם ארגנתם את כל ההפגנות והמחאות נגד שרים בממשלה הקודמת, נגד חברי כנסת בממשלה ובקואליציה הקודמת. הזיכרון הקצר שלך לא מאפשר לזכור איך אתם שילמתם כסף לאנשים שבאו עם מגאפונים והשלטים הענקיים. עשיתם הפגנות בשכר גם נגד היועץ המשפטי לממשלה, שלחתם אנשים בשכר, שאחר כך התברר שהם מקבלים שכר ממפלגת הליכוד. שלחתם אנשים בשכר. את זה אתה לא זוכר. אבל אתה זוכר רק מה שאתה רוצה לזכור. אז אני אזכיר לך, אדוני ראש ממשלת 7 באוקטובר, שאתם, כשהייתם אופוזיציה, אפילו לא קראתם לראש הממשלה "ראש הממשלה"; אמרתם "נוכל", זה היה הכינוי לנפתלי בנט. כך קראתם לראש הממשלה. אנחנו לא כאלה. אנחנו לא אומרים כך, ולא אומרים דברים כאלה. אני אזכיר לכם עוד משהו, ודווקא טוב ששר העלייה והקליטה נמצא באולם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מי זה? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> השר, שר העלייה והקליטה, אופיר. בממשלה הקודמת הם אפילו לא הקימו את הוועדות בכנסת, כולל ועדת העלייה והקליטה. לראשונה בכנסת, בנובמבר 2021, כנסת ישראל ציינה את יום העלייה ללא ועדת העלייה והקליטה. 75 שנה בכנסת הייתה ועדת העלייה והקליטה – ובזכות האופוזיציה הקודמת, שהיום היא קואליציה, אנחנו העברנו את האירוע הדרמטי, מלחמה באוקראינה, כאשר התחילו להגיע עשרות אלפי עולים – ללא ועדת עלייה בכנסת. אתם לא רציתם להקים ועדה לביקורת המדינה, שהיא חלק מהאופוזיציה. למה לא רציתם להקים את הוועדה לביקורת המדינה? כי ידעתם שצריך לחקור את כל ההתנהלות שלכם, כי אתם הייתם בשלטון כל השנים האלה. אז אתם מדברים על הזיכרון? אתה, אדוני ראש ממשלת 7 באוקטובר, נזכר במרפסת ההיא לפני רצח רבין? אתה, דבר על מה שעשיתם פה ביוני 2021 עד אפריל 2022. למרות זאת, הממשלה הקודמת הצליחה לעשות המון דברים. דרך אגב, גם למגזר החרדי – אני שומע יותר ויותר אנשים שאומרים בשיחות סגורות שדווקא כן היו דברים טובים במגזר החרדי, למרות שעשיתם עליהום עם החד-פעמי ומס על שתייה מתוקה. קודם כול, מס על חד-פעמי הוא מס מצוין – מצוין – וגם מס על שתייה מתוקה הוא מס מצוין. כשהורדתם את המס – אתם, הממשלה – המחירים לא ירדו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ירדו. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, לא ירדו. אני נכנס לסופר כל שבוע – לא ירדו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני בבית אחראי על הקניות – ירד. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא ירדו, אתה יכול לבדוק אותי. לא ירדו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה התפקיד שלי, לזרוק את הזבל ולעשות קניות. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא ירדו המחירים. אתה יודע מה? אתה זוכר את – אני לא אשכח - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הכול – אני לא רוצה להגיד מוצרים ומחירים, בזה אני טוב, בסופר אני טוב. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - אני אגיד לך עוד משהו מעניין, תקשיב עוד משהו. אני לא זוכר באיזה ערוץ זה היה, כתבה על החד-פעמי - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> החד-פעמי גם ירד הרבה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני יודע, חד-פעמי ירד, אבל בתקופה שהיה מס, המס היה 13 שקלים על קילוגרם של פלסטיק. ואז עשו תחקיר – אני חושב שזה היה בערוץ 13, אני לא זוכר, אל תתפוס אותי במילה, באחד הערוצים - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא משנה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - ואז מראים את הסופר – נמצא בשכונה חרדית, ומראים אנשים שכנראה אמרו להם מה להגיד, אז הם מתלוננים על שר האוצר ליברמן: זה לא הגיוני, ועלה ועלה ועלה – ואז מתברר באותו תחקיר שבמקום להטיל מס של 13 שקלים על קילוגרם של פלסטיק, הסוחרים הטילו מס של 25 שקלים על קילו של פלסטיק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ניצלו את זה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ברור שניצלו. ואז המצלמה תופסת שם בן אדם מבוגר, שכבר יש לו ניסיון בחיים, והוא פונה לאישה, גם חרדית, שמתלוננת על שר האוצר ליברמן, ומה הוא אומר לה? מה הבעיה, אז ישטפו כלים. והיא בהלם בכלל שמישהו מהמגזר שלה כביכול, בדיוק כמוה, אומר לה את האמת בפנים. אז מה הבעיה? אז תחנכי את הילדים שלך לשטוף כלים, מה יקרה? אפילו דיברו אז אולי לתת הנחות לרכישת מדיח כלים לכל בית שאין בו מדיח כלים, אבל זה בדיוק – עשר השניות האלה מסבירות את המהות של הפייק הזה שיצרו סביב הנושא של מס על חד-פעמי. אנחנו בין המדינות המובילות בזיהום של הפלסטיק. הכי מצחיק, כאשר שרת ההגנה והסביבה, אותה שרה שקיבלה שוחד פוליטי ופירקה את הקואליציה על חמץ בבתי חולים, שבכלל לא היה ולא נברא – היא זאת ששתקה כאשר הממשלה למעשה ביטלה את המס הזה, כשהיא יודעת את הנתונים של שימוש בפלסטיק. הסיפור הזה הוא סיפור עצוב, כי סך הכול אני חושב שבממשלה הקודמת התקבלו החלטות לטובת כלל הציבור, ואני תמיד אומר: לחבר כנסת יש פריבילגיה לייצג את הבוחרים שלו – לשר בממשלה אין את הפריבילגיה הזאת, הוא חייב לייצג את כלל האזרחים. שר חייב לעבוד עבור כלל האזרחים, ולא עבור הציבור ששלח אותו. אתה רוצה להיות חבר כנסת, לחוקק חוקים לציבור שלך? תישאר בכנסת. מישהו מכריח אותך להפוך להיות שר? ולכן שר - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אבל לשר יש עניין של מדיניות. יש עניין של מדיניות. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה בסדר, מדיניות-מדיניות, אבל אתה לא יכול להתעלם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מדיניות זה להתחבר לאידיאולוגיה - - << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתה לא יכול להתעלם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> - - שאני מאמין בה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> יש לך ממשלה שפועלת על פי קווי יסוד של הממשלה. זה בסדר, זה לגיטימי, אבל אתה צריך להיות הגון עם הציבור שלך. תהיה הגון עם הציבור, תגיד שאתה הולך לקבל את אמון הציבור. לא כמו הליכוד – קיבל את אמון הציבור וביצע את תוכנית ההתנתקות, וחלק מהשרים של היום הצביעו בעד תוכנית ההתנתקות. הם לא אוהבים שמזכירים להם, אבל זאת עובדה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חלק מהשרים של היום? מי היה? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ישראל כץ למשל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא היה אז - - << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן, ישראל הצביע - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> - - הוא שר אז? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - הצביע בעד ההתנתקות, אתה יכול לבדוק את זה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> ראש האופוזיציה דאז, בנימין נתניהו. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן, גם נתניהו הצביע ארבע פעמים בעד ההתנתקות. יש שרים שהצביעו בעד ההתנתקות. יש שרים שהיו בקדימה, שהיום הם בליכוד. זו היסטוריה פוליטית מאוד עשירה, רק שרוב האנשים לא מתעניינים ולא יודעים את כל ההיסטוריה. אבל אנחנו כאן בשביל להזכיר להם את הדבר הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. היה מעניין מאוד. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו נמצא? יש לך 25 דקות. כלכל את צעדיך. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ירדתי מהכנסת לקריית הממשלה כדי לשאוף אוויר פסגות. פגשתי אלפי מפגינים ומפגינות שהגיעו מכל רחבי הארץ להפגין מול הכנסת. תפס אותי שם בחור ואמר לי: באתי להפגין פה, כי אני חושש שלא יישאר לי בית לחזור אליו. ולמה אני מספר את זה? כדי לנסות ולהמחיש לכם, חברי הקואליציה, את תחושת השבר והמועקה והתסכול והזעם של חלקים נרחבים בעם למול ההפיכה המשטרית שאתם מובילים. אנשים חוששים על הבית שלהם, על המדינה שלהם, שהם יהיו זרים בארצם, ולא מדובר בקומץ של אנשים. ההצעה הזו, שניצבת בפנינו, היא לא עוד הצעת חוק. היא מאיימת לשנות את פניה של ישראל ללא היכר. אותם פוליטיקאים שאומרים שאנחנו גרועים ממחבלי חמאס וחיזבאללה, ששולחים את הנוער שלנו לטיפול המרה, שמשוכנעים שנשים לא צריכות להתגייס לצה"ל כי תפקידן המרכזי הוא להביא ילדים, שהתחייבו לאפשר אפליה של להט"בים בכניסה לבתי עסק ובקבלת טיפול רפואי – אותם פוליטיקאים יבחרו את שופטי בג"ץ. אותם פוליטיקאים יבחרו את שופטי בג"ץ, ימנו אותם, ישלטו בהם, יכתיבו להם בדיוק איך הם צריכים לפסוק – לא בגלל שהם מקצוענים, לא בגלל היושרה שלהם – הם ייבחרו אך ורק לפי מידת הנאמנות שלהם לשר שמינה אותם. מה נראה לכם, שהשופטים של סטרוק, סמוטריץ', בן גביר ופינדרוס יפסקו בעניין זכויות להט"בים או זכויות נשים? איך הם יפסקו בעניין חירויות הפרט של כל אחד ואחת מאיתנו? בג"ץ נתן ללהט"בים את כל הזכויות שלנו, ועכשיו אתם באים כדי לשלול מאיתנו את הזכויות. חברי הליכוד עומדים ביציע, מצקצקים – לא, זה בעצם צעד שאמור להרחיב את הדמוקרטיה הישראלית – בולשיט, בולשיט, אתם מאפשרים לכהניסטים, לקיצוניים, למשיחיים שסובבים אתכם, להסתער על הזכויות שלנו. לכל הפחות אל תשקרו לעצמכם ואל תשקרו לציבור שאתם כאילו מגינים עלינו; אתם מפקירים אותנו. והרי לא מדובר אך ורק בהצעת החוק הזו, שהיא חמורה ממילא, כי היא מביאה לפוליטיזציה מוחלטת של בית המשפט העליון, שהוא החסם המרכזי או היחידי על כוחה של הממשלה לעשות מה שהיא רוצה. לא צריך לנחש – חברי הממשלה הזו, חברי הממשלה הזו תוקפים אנשים רק בגלל מי שהם, ורק בגלל שהם חושבים אחרת מכם. לא צריך לנחש מה תעשו. הדברים שאתם מבטיחים נטועים בקווי היסוד של הממשלה הזאת, מופיעים שחור על גבי לבן בהצעות חוק שהוגשו פה, בהתבטאויות של חברי כנסת ושרים בתקשורת מעל הדוכן הזה. מפיצים פחד ושנאה כלפי מי שחושב או נראה אחרת מהם. ועכשיו אתם מבקשים לפרק את בית המשפט העליון. במקום שופטים עצמאיים, מקצועיים וישרים נקבל שופטים פוליטיים, מזוהים מפלגתית, שהקריטריון היחיד שעומד בבסיס בחירתם הוא מידת הנאמנות לשר שמינה אותם. מה אותם שופטים ייצרו – משפט צדק או משפט מכור? כמו שאמרתי, לא מדובר רק בהצעת החוק הזו, יש פה הפצצה ארטילרית של הממשלה הזאת על אזרחי ישראל, על חירויות הפרט שלהם, על זכויות היסוד שלהם. חוק נבצרות ראש הממשלה – עבר; ביטול עילת הסבירות – עבר; עכשיו – שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים; חוק דרעי 2, שעבר בקריאה ראשונה, אני מזכיר לך – החוק שמונע ביקורת שיפוטית, חבר הכנסת מלול, על מינוי של שרים, כמו דרעי למשל; פסקת ההתגברות, שעברה בקריאה ראשונה; פסילת חוקי-יסוד – מניעת פסילת חוקי-יסוד – גם עברה בקריאה ראשונה. מניעת פסילת חוקים רגילים עברה בקריאה טרומית; חוק מח"ש, שמכפיף את המחלקה לחקירות שוטרים לשר המשפטים, עברה בקריאה טרומית; חוק המתנות של ראש הממשלה וילדו או ילדיו עברה בקריאה טרומית; חוק היועמ"שים, שיאפשר לכם לפטר את היועמ"שים בכל משרדי הממשלה, מסע הטיהורים – עבר בקריאה הטרומית; חוק החסינות של טלי גוטליב, שיאפשר לנו להיות מעל החוק, מעל הציבור – גם הוא עבר בקריאה הטרומית. לכך יש להוסיף את פיטורי היועמ"שית, את פיטורי ראש השב"כ. אתם החלטתם שעד שלא תפרקו את כל האיזונים והבלמים שמונעים מכם לעשות מה שאתם רוצים, לא תעצרו. כי מהי דמוקרטיה אם מונעים מהרוב לעשות מה שבא לו? או כמו שטלי גוטליב מיטיבה לציין ולומר את זה – אנחנו הרוב – באנו למשול, ככה פשוט. האם כל החלטה שעוברת ברוב קולות היא החלטה דמוקרטית? האם 61 חברי כנסת יכולים לזרוק לכלא את 59 הנותרים רק כי בא להם? ברור שלא. אבל התפיסה החלולה שלכם, שהדמוקרטיה מתחילה ונגמרת בקלפי, שמותר לכם לעשות הכול, לפרק מה שנבנה פה עשרות שנים – לא לתקן, לפרק – מפרקת את החברה הישראלית, מפרקת את הכלכלה, גומרת עלינו – ואתם בשלכם. לא למדתם שום דבר מ-7 באוקטובר – שום דבר. ה-9D הותנע, המפתחות בפנים – ואתם דורסים, לא אכפת לכם מכלום. בניגוד למה שכתב שר האנרגיה אלי כהן, שמדובר בחוק בקונסנזוס – אני נשמע לך קונסנזואלי? אני נשמע לך קונסנזואלי? אלפי אנשים שמפגינים פה כבר 18 חודשים נשמעים לך קונסנזואליים? מה נראה לכם? דמוקרטיה היא שלטון העם, והעם כולל גם את קבוצת המיעוט. מה שאתם עושים זה לפרק את היכולת של קבוצת המיעוט להפוך לרוב. אנחנו לא רואים מה מגיע אלינו? אין לכם אמון בשופטים, אז הצעת החוק הבאה שתבוא אחרי שתפרקו את כל החוקים שמגינים על הדמוקרטיה, תהיה להחליף את יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית, שהוא שופט כיום במישהו מטעמכם. אנחנו לא רואים את זה מגיע? אני באמת לא מצליח להבין מה נראה לכם. כל זה קורה – כל ההפיכה הזאת קורית כש-59 אחים ואחיות שלנו נרקבים במנהרות החמאס בכזה, נמקים למוות. אין להם זמן. היום עמד במקום הזה ראש ממשלת ישראל, והתגאה שהוא החזיר את רוב החטופים. ממתי העם היהודי מעריך חיים של בני אדם באחוזים? 59 אחים ואחיות שלנו, שהופקרו במשמרת שלכם, ממשיכים להיות מופקרים, וראש הממשלה לא מתייצב בפני עמו ומבקש סליחה, לוקח אחריות. אומר: את רוב החטופים החזרתי – איזה הישג. חבר הכנסת מלול, אני חשבתי שכל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו. עברנו מהתזה הזאת לתזה של מדידת חיים באחוזים? את הרוב הצלנו אז אפשר לעצור? סביב שולחן הממשלה הזה יושבים חברי ממשלה שמתגאים השתמשו וממשיכים להשתמש בכוח הפוליטי שלהם כדי לסכל עסקאות חטופים, שזו הדרך היחידה להחזיר אותם מהשבי. חבר הכנסת בליאק, ראש הממשלה עמד מעל הדוכן הזה היום ודיבר – אני רוצה להקריא את זה מהדף כדי לא לטעות – על קבוצה קטנה ועלומה של פקידים שנלחמים כדי לשמר בידיהם את מנופי הכוח והשליטה במדינה. ראש הממשלה תיאר אותם כדיפ סטייט שפוגע במימוש רצון העם – שאותה קבוצה קטנה שהשתלטה על מוקדי הכוח היא סכנה לדמוקרטיה. ראש הממשלה – אני לא מאמין שאני אומר את זה – מאמץ רטוריקה אנטישמית, מטנף על בכירי מערכת הביטחון כדי להכשיר את הפירוק של ההגנות על הדמוקרטיה הישראלית, של מדינת היהודים, כדי להיחלץ ממשפטו. לא יכול להיות דבר כזה, שרטוריקה כזאת תישמע מעל דוכן הכנסת מפי ראש הממשלה של מדינת היהודים. אני שם בצד את העובדה שאת רוב הפקידים שהוא מדבר עליהם הוא עצמו מינה. אבל הכול כשר כשמדובר בתיעדוף ההישרדות האישית של אדם על פני ביטחונה של מדינה, על פני ביטחונם של אזרחי ישראל, כלכלתם, פרנסתם. ועדיין לא התחלתי לדבר על תקציב המדינה שעבר, שהוא שוד לאור יום של כספי משלמי המסים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מה זה עדיין, דיברת הרבה - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא מספיק. לא הצלחתי לשכנע אתכם שלא צריך לתת - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> דיברת הרבה, לא הפסקת לדבר. סימן שלא הצלחת לשכנע אותי. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כנראה שלא דיברתי מספיק, חבר הכנסת מלול, כי לא הצלחת לשכנע אותך שלא צריך לתת 28 מיליון סיבות לתלמידי ישיבה שרוצים לנשור מהלימודים שלהם בישיבה כדי להתגייס לצה"ל – לא לעשות כן. 28 מיליוני שקלים שכולם מוקדשים לטובת - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה פייק, פייק מה שאתה אומר, אבל לא משנה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> פייק, בסדר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> 28 מיליון שקל זה פייק, חבר הכנסת בליאק? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בשביל לא ללכת לצבא? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מניעת נשירה מישיבות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בוא, אסביר לך, אני בציבור החרדי. בחור שבגיל 16, לא בגיל גיוס, שקשה לו בישיבה וצריך למצוא לו מסגרת, במקום שיסתובב ברחוב, יידרדר לסמים, לפשע, להכול – ויש את זה בכל הציבורים, ויש את זה גם בציבור החרדי. ולא היה מישהו, גוף, לא היו עמותות, מוסדות שיטפלו בזה, שהוא ימשיך בדרך הישר, ואחרי זה, שיחליט בגיל 18 לאיפה הוא הולך. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> הבנתי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אבל לפחות שתהיה לו איזו מסגרת. בבית קשה לו, זה נוער במצוקה. מה הבעיה? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> תגיד, כמה כסף - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מה עדיף, שייפול על המדינה אחרי זה ובתי כלא והכול? מצילים פה אנשים. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מבין - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא כל דבר צריך לעשות את זה כזה - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני נתלה באמירה שלך שזה קיים בכל חלקי החברה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמה כסף בתקציב הזה יש למניעת נשירה של נוער בסיכון? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יש מלא. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> תפנה אותי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הינה, ולדימיר בדק. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> איפה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני לא רוצה סתם לסגור סכום, שאל את ולדימיר, עליו אני סומך, אפילו שהוא מהאופוזיציה. כל סכום, באמת. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> הממשלה – אם אנחנו עושים קריאה מודרכת - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בוא, אני מפרגן לך, אתה יודע, מה שנכון נכון. תשאל אותו כמה יש לנוער בסיכון במשרד הרווחה, ומדובר פה, לדעתי, במעל 100 מיליון, משהו כזה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת מלול, אם אנחנו כבר עושים קריאה מודרכת, חבר הכנסת מלול וחבר הכנסת בליאק - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> וסליחה שאני מפריע לך, יוראי. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - שאין מומחה ממנו בנבכי התקציב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה גם תקבל עוד דקות אבל אתה יודע, על הרפורמה אנחנו יכולים להתווכח ובאמת זו מחלוקת לשם שמיים, מה שנקרא. אבל פה, לעוות את המציאות זה גם מסית, וזה לא יפה, זה גורם סתם - - - הטעייה זה לא חופש הביטוי. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם אנחנו עושים קריאה מודרכת של התקציב, תסביר לי איך הממשלה הורידה מכל עובד ועובדת ממעמד הביניים יום הבראה בסך כולל של 1.3 מיליארד שקלים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שזה מכל הציבור. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מכל הציבור שעובד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מכל הציבור שעובד. כל הציבורים עובדים. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא כל הציבורים עובדים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אה, החרדים לא עובדים. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא מה שאמרתי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הערבים לא עובדים. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא מה שאמרתי. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> 50% מהגברים החרדים לא עובדים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, פחות. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> כן, כן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> פחות, לדעתי. בזה אני חולק עליך. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני שואל: אז לקחו את הכסף הזה, אנחנו מסכימים שלקחו יום הבראה מכל העובדים במשק, שזה 1.3 מיליון שקלים - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה עשו את זה? למה? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא למה. - - ושבוע לאחר מכן הוסיפו לתלמידי הישיבות 1.3 מיליארד שקל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא הוסיפו, זה היה תמיד. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> ולאדי, אני צודק? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא הוסיפו, הכניסו את זה לבסיס. זה תמיד היה, גם בזמן לפיד, גם בזמן ליברמן. בזמן ליברמן היה תקציב ללומדי תורה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לקחו 1.3 מיליארד שקלים - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא נכון. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לקחו 1.3 מיליארד שקלים מאנשים שעובדים והעבירו במקרה את אותו סכום לאנשים שהם לא עובדים, שמשתמטים מצה"ל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה היה בבסיס, זה ההבדל. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי. ואם אנחנו כבר מדברים על תקציב הביזה שלוקח מאנשים שעובדים - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני אומר לך, בוא, עצה טובה, יוראי - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - ומעבירים למשתמטים - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כשדיברת על הרפורמה שתקתי, כי יש אסכולות בנושא ומחלוקות, ואפשר לשבת על זה, אני יכול לשבת איתך לילה שלם. אבל להסית נגד ציבור זה פוגע, תדע לך, הציבור לא אוהב את זה, גם הציבור שלכם. ואני מכיר, יש לי חברים גם מהמצביעים לשעבר שהיו לכם ובגלל כל ההסתה נגד ציבור שלם של חרדים שחלקם עובדים, חלקם לומדים, חלקם תורמים ככה, חלקם באיחוד הצלה, חלקם היו בשורה וטיפלו באלפי משפחות. אני אומר עצה טובה, אתה לא רוצה – אתה לא חייב לשמוע. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> עצה טובה – לכו לעבוד. בסדר? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חלק עובדים. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> תראה, אני מבקש מכל הציבורים במדינת ישראל את מה שאני מבקש ממני ומילדיי, שזה להתגייס לצה"ל, לשרת שירות משמעותי ככל שאפשר, ולאחר השחרור להשתלב בשוק העבודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זו חובתך לעשות את מה שאתה אמרת. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> תראה, סביב שולחן הממשלה הזה יושבים שרים שאני לא הבעתי בהם אמון, אתה הבעת בהם אמון כחבר כנסת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כולל שר השיכון, השר גולדקנופ. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה מדבר על ההסתה שלי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא התנצל. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא נצפה מפזז ברחבת הריקודים לצלילי השיר נמות ולא נתגייס. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה יודע מה מיוחד אצלנו, העם היהודי? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> נמות ולא נתגייס. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה מכיר את המשפט: במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד? הכיף ביהודי – ויש את יום כיפור, ויש כל השנה – העניין של הסליחה. לפעמים אני פוגע בך, אתה פוגע בי, גם בוועדות. אחרי זה אתה מתנצל, אני מתנצל. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה חושב שהדברים שלו ראויים, הנמות ולא נתגייס? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ודאי שלא, אני נגד זה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אתה חושב שכל צעיר בגיל 18, חרדי, ערבי, יהודי, חילוני, דתי, מסורתי, צריך להתגייס לצה"ל? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אם הוא לומד תורה. עוד פעם, פה יש מחלוקת אידיאולוגית: האם לימוד התורה שומר על עם ישראל או לא. אתה טוען שזה לא - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת מלול, צה"ל צריך 10,000 לוחמים כדי להגן על גבולות המדינה. מאיפה הם יגיעו? מאיפה הם יגיעו, ריבונו של עולם, מאנשי המילואים שעשו ארבעה-חמישה סבבים, 300-200 ימים? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה על האזרחים הערבים אתה לא אומר את זה, שרובם לא משרתים. מילה אחת לא אמרת, כי אתה בונה עליהם בקואליציה הבאה? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה אני לא אומר, הרגע אמרתי את זה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא אמרת. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אמרתי ערבים או לא? אמרתי: ערבי, יהודי, חרדי, חילוני. כל אזרחי ישראל צריכים להגיע בגיל 19 ולהתגייס לשירות משמעותי לביטחון ישראל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני טוען שאם אתה מוחק את עולם התורה זה יפגע במדינה יותר, זה הכול. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מאיפה 10,000 לוחמים יגיעו. חבר הכנסת מלול, מאיפה הם יגיעו? ריבונו של עולם, יש לך מרבץ של חיילים, מקור שאני לא מכיר, שיגיעו להגן עלינו? מאיפה? אז כששר בממשלה עומד בחתונה ומסית נגד חיילי צה"ל, יורק בפנים של המשפחות השכולות, של החללים - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נגמר, נגמר, התנצל. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> נגמר. יום אחרי זה מעביר תקציב שלוקח מאנשים שעובדים ומשרתים ומעביר למשתמטים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, זה היה תמיד, זה היה תמיד. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואז אתה אומר לי: אני לא יודע מאיפה יגיעו חיילים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, אני לא אומר "אני לא יודע". << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני שואל אותך מאיפה הם יגיעו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ועדת החוץ והביטחון דנה בחוק גיוס. לא ניכנס לזה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה לא ניכנס לזה, מה לא ניכנס לזה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני אומר על השר גולדקנופ – התנצל. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אחותי חובלת בצה"ל לא ראיתי אותה כבר חודשיים, אני לא יודע איפה היא מסתובבת, מגינה על ספינה שלה עם הלוחמים שלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כל הכבוד לה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> בין זוגה של אחותי עשה בשנה שעברה 300 ימי מילואים. אתה לא מבין מה זה עושה למשפחות שלנו, אתה לא מבין מה זה עושה לעסקים של אותם אנשים. מאיפה החיילים יגיעו? למה להקריס את אלו שתורמים. והתקציב הזה מקריס אותם, שולח מסר ברור לאנשים שתורמים: אנחנו מצפצפים עליכם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יוראי, בתור ש"סניק – למעלה מ-60%, במחקר, מתגייסים. אל תגיד לי אם אני יודע או לא יודע. ובני דודים שלי היו – לא רוצה להגיד לך איפה. אז אל תגיד לי לא יודע. אני יודע ואני חלק - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה תומך בחוק השתמטות שמקריס את מעמד הביניים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> איזה חוק, הגיע חוק, מה חוק? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זאת אומרת, עכשיו הם לא מתגייסים כי ההנהגה הרוחנית, גם של ש"ס, אומרת להם שגם הבטלנים שלא לומדים תורה אסור שיתגייסו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתם לא רוצים את החרדים. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, אנחנו לא רוצים? אנחנו הבעיה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אחרת, הייתם מריצים חוק. יש חוק בוועדה, הייתם מריצים. אתם לא רוצים אותם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מה זה אנחנו לא רוצים? למה שר הביטחון לא מוציא צווים? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא רוצים. לא הייתם תוקעים. זה לא הפתרון, בכפייה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, זה לא. למה המנהיג הרוחני של ש"ס קורא לצעירים, גם לבטלנים שלא לומדים תורה, לא להתגייס לצה"ל? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא לא - - - כי, עוד פעם, אמרתי לך. צריך להסדיר את זה בצורה של חוק. לא בצורה של כפייה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש חוק, חוק שירות ביטחון, שקובע שילדים של כולנו אמורים להתייצב בגיל 18. זה החוק. זה החוק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לכן יש דיונים בוועדת החוץ והביטחון, כי יש חוק. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי. אז בינתיים, כשאתם עושים דיונים ומעבירים תקציב – תסלח לי, אין לי מילה אחרת – שדופק את משרתי המילואים - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא דופק בכלל. מה קשור? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא דופק? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא קשור, לא קשור בכלל, דופק. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא קשור. אתה צודק, התקציב לא קשור לאנשי המילואים. זו בדיוק הבעיה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא. זה לא דופק, אמרתי. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא דופק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יש הרבה שם לאנשי המילואים, וולדימיר יגיד לך בדיוק כמה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> די, נו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ואני סומך על היושרה ועל האמינות שלו, באמת. הוא יכול לחלוק על הסכומים, והוא מדבר - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם אתה סומך, חבר הכנסת - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני אומר לך, זה אחד מהח"כים, וגם ינון אומר את זה על האמת, שהוא מדבר ענייני. הוא לא מסית. הוא ענייני. וגם בוועדת הכספים שעשיתי – החלפתי את זה, ושמעתי אותו, ושאלתי אותו גם שאלות שיסביר לי. אם אתה זוכר, פעם אחת. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> חברי הכנסת מלול, אני מציע – אני גם סומך מאוד על היושרה והמקצוענות של חבר הכנסת בליאק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בנושא הכספים, אני מדבר. לא בנושאים אחרים. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> בנושא הכספים, ולכן אני מציע שתקשיב למה שהוא אומר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא הבא בתור. אז הוא ירחיב לנו. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני מציע שתקשיב למה שהוא אומר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני תמיד מקשיב. לוולדימיר אני תמיד מקשיב. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> עלא כיפאק. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני גם אישאר להקשיב, ואולי תתייחס לדברים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה? מה? תחבר את כל הדקות - - - זה הרבה יותר, שאתה מדבר. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב. אני רוצה דווקא לסיים בנימה אופטימית. ליש עתיד יש מטה מיוחדים. זה מטה של אנשים עם צרכים מיוחדים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אשתי עובדת בזה. יש לי חיבור מאוד עמוק לעניין. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם לי. אז אתה תזדהה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שולחים לי הצופים עכשיו – אתה שומע? יש הרבה צופים בשעה כזאת. 9 מיליארד למשרתי המילואים. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אממ, כן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 9 מיליארד למשרתי המילואים. אז אתה אומר לי, לקחו מזה. 9 מיליארד. בוא, למה להמעיט. אמרתי לך, ברפורמה אתה יכול להתווכח אם זו שיטה א' או ב'. אבל לא - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת מלול, אנשי המילואים לא צריכים תלושים לארומה או לקולנוע. המשפחות שלהם זקוקות לאנשים האלה בבית. וזה יקרה רק אם תתגייסו לצה"ל, מה שלא קורה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בוא'נה, יש מלא. וואי, אני מקבל עכשיו. קיבלת נאום - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן? אני שמח. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יושב-ראש שדולת הנשים נגד חטיבת החשמונאים. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אשמח. אני רוצה לסיים את הדברים שלי דווקא בטון חיובי ואופטימי, לקבוצת המיוחדים של יש עתיד. רונית ועמית שלחו את התמונה של הבן שלהם, יואבי, שהוא בחור מתוק בן 20 עם תסמונת אוטיזם עמוק, שהוא קיבל פטור מצה"ל, אבל בחר להתנדב. ויואבי, שאני מכיר אותו מאז שהוא היה ילד קטן, הוא חלק מלהקת "גדולים במדים", שהיא להקה של חיילים עם צרכים מיוחדים שעוברת בין בתי החולים ומשמחת פצועים בבתי החולים. בזמן שיש שרים שרוקדים בחתונות "נמות ולא נתגייס", אני דווקא בוחר לשאוב הרבה אופטימיות וכוח מהתמונות האלה של יואבי ושל החברים שלו, שרוקדים בבתי החולים יחד עם הפצועים ועושים את כל מה שהם יכולים בשביל להעלות חיוך על הפנים שלהם. בעיניי יואבי והחברים שלו הם ישראל היפה, ישראל הכי יפה שבעולם. אני רוצה מעל הדוכן הזה להצדיע ליואבי ולחברים, ולהודות באמת מקרב לב לצוות הנפלא של בית הספר שקמים ולחיילים שמלווים את הקבוצה המיוחדת הזאת, שבוחרת לעשות ככל שהיא יכולה בשביל להיות שווה ולקחת חלק ולתרום את חלקה לעם ישראל. אז בזכותכם, יואבי, עם ישראל חי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אמן ואמן. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, 25 דקות לרשותך. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> מקרה נדיר שאני לא צריך להעלות את הדוכן. יכול להוריד אותו. מה הגובה שלך, יוראי? מה הגובה שלך? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> 1.82. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> הינה, אני 1.81. אתה רואה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> וואו. מה, אתם גבוהים. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו חמש דקות לפני חצות בדיון על החוק הביזיוני הזה, שתכף נדבר עליו. אני סימנתי לעצמי כמה נושאים לדבר עליהם. אבל בינתיים נוסף עוד נושא. ראשית אני רוצה לברך את היועצת המשפטית לממשלה ואת פרקליט המדינה על ההחלטה המוצדקת לחקור את שלושת העבריינים לכאורה, שאחד מהם שר בממשלה, השני סגן יושב-ראש הכנסת והשלישי חבר הכנסת לשעבר, שפרצו בכוח לבסיס צה"ל. ולאחר ההחלטה המוצדקת הזאת, שר בממשלה וסגן יושב-ראש הכנסת הודיעו שהם לא יתייצבו לחקירה – שזו ירידה נוספת מהפסים, שבירה נוספת של הכלים בקואליציה, בממשלה, שפעם אחר פעם שוברת את השיאים של עצמה של ביזוי מערכת אכיפת החוק, ביזוי החוק. כשאנחנו אומרים שבמידה שהממשלה או ראש הממשלה יחליטו לא לציית לפסיקת בג"ץ זה שבירת הכלים משני הצדדים, אני חושב שהממשלה עדיין לא הפנימה את האירוע. אנחנו רציניים לגמרי. אני מאוד מקווה שאתם לא תיקחו אותנו לשם. אף אחד לא יודע כיצד ייראה המשבר החוקתי. אני במקרה, אדוני היושב-ראש, הייתי עד למשבר החוקתי ב-1993 ברוסיה, כשהנשיא ילצין, זיכרונו לברכה, החליט לפזר את הפרלמנט בניגוד לחוקה, ונוצרה סיטואציה של עימותים מאוד קשים בבירה, בעיר הבירה, שהביאו למותם של מאות אנשים. הייתי בן 20, לדעתי. אני זוכר שישבתי בבית ולא ידעתי מה יקרה מחר. אני מקווה שאנחנו לא נגיע לרגע הזה של משבר חוקתי, כי באמת, אבל באמת אף אחד לא יודע לאן האירוע הזה ייקח אותנו. כל האחריות על הסיטואציה הזאת שנוצרה היא, כמובן, על ממשלת ישראל, על ראש ממשלת ישראל, על כל הקואליציה המופרעת הזאת, שמאז שהיא קמה ישראל רק צועדת ממשבר למשבר, מאסון לאסון, מטרגדיה לטרגדיה. זה בנושא הזה. עכשיו, אני, בימים האחרונים, בחודשיים האחרונים, דיברתי הרבה מאוד על תקציב המדינה, גם כאן ובעיקר בוועדת הכספים, בדיונים האין-סופיים שניהלנו ובמאבק שניהלנו כאופוזיציה בוועדה. אני באמת לא מציע לאף אחד לזלזל במאבק הזה. אנחנו גם מקבלים המון הערכה בקרב הציבור שלנו, ולא רק הציבור שלנו. אני גם שמעתי הרבה מאוד חברי כנסת מהקואליציה שמעריכים את המאבק שלנו. אני רק רוצה להזכיר, התקציב אומנם עבר, תקציב השוד הזה עבר אתמול כאן במליאת הכנסת ללא הסלפי המסורתי של הקואליציה, ולא בכדי, אבל הוא עבר באיחור של שמונה ימים ביחס לתכנון המקורי. התכנון המקורי היה לאשר אותו ב-17 במרץ. הוא עבר ב-25 במרץ. כן, בסופו של דבר, אין לנו רוב. אבל שוב אני גאה על המאבק המסור, המקצועי בלתי מתפשר שניהלנו בוועדת הכספים. האמת היא שלא רציתי לדבר היום על תקציב, כי גם נמאס לי. רציתי, ככה, לקחת - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יש לזה סיבה. אתה באמת, כמה שעות היית בוועדת כספים? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> מאות, מאות של שעות, גם בחוק ההסדרים וגם בתקציב. רציתי ככה לקחת חופש מנושא התקציב. אז היום בבוקר נסעתי לכאן, למשכן הכנסת. אתה יודע, שר אוצר לא מפסיק להתלונן שסותמים לו את הפה. ובמסגרת הקמפיין הזה שסותמים לו את הפה, הוא לא סותם את הפה לרגע ומתראיין. שזה בסדר. הוא שר האוצר. צריך לראיין אותו. רק שאם כבר מראיינים אותך ואתה מקבל במה הכי רחבה בתקשורת, לפחות אל תתבכיין. אבל נשים את זה בצד. היום שמעתי את הריאיון שלו בגלי צה"ל, אצל ספי ויניר. אתה יושב בנשיאות הכנסת – אם יש משלחת למדינה שהוא גר בה, שר האוצר, אשמח מאוד לבקר בה. או לחלופין, חבר כנסת טור פז, אני רוצה לחיות רגע בסרט ששר האוצר חי בו. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> אין, אי-אפשר. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> חלום שלי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> במה? בסרט של מה? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסרט שהוא חי בו. חלום שלי. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> אגדה של סיפור. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אגדה של סיפור. הוא מספר לעצמו שאנחנו בכלכלה צומחת, שזה היה נכון עד שהוא התמנה לשר האוצר; עד סוף 2022 באמת היינו כלכלה צומחת, ואז, ב-2023, ב-2024, אנחנו לצערי עם צמיחה שלילית גם למשקי הבית וגם לעסקים, שנתיים. המשמעות של זה היא כמובן ירידה ברמת החיים. אגב, גם השנה אני לא בטוח שעם המדיניות של הממשלה נגיע לצמיחה הנדרשת גם כדי לעצור את הדימום בירידה ברמת החיים וגם כדי לעצור את העלייה ביחס חוב–תוצר. חוב–תוצר זה גם נתון מאוד מאוד חשוב ומאוד מאוד קריטי ליציבות הפיננסית. אנחנו הצלחנו, בממשלה שלנו, בתוך שנה וחצי להוריד אותו מ-70% לאזור של 59%. עכשיו הוא כבר מתקרב ל-70%. מי שקרא אתמול את הדוח של מודי'ס, כנראה שנעבור השנה את ה-70% עם המדיניות הכל-כך מוצלחת של שר האוצר. קודם כול, לגבי הכלכלה הצומחת הוא שיקר, כי יש נתונים. מה שמעניין – בדרך כלל כשמעבירים תקציב, אז בעולם המתוקן זה מסר של יציבות. כנראה לממשלה יש שקט, לפחות כמה חודשים, ככה אומרים. אגב, גם אנחנו, כשהעברנו את התקציב - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יציבות פוליטית או כלכלית? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> יציבות פוליטית. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא כלכלית? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> בעיקר פוליטית. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אבל זה אמור להיות גם כלכלי? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם כלכלית. בדרך כלל זה אמור להיות מסר של הרגעה, של הרגעת הרוחות, של יציבות גם פוליטית וגם כלכלית. אם תראה לאורך ההיסטוריה, ברגע שהתקציב עובר, בדרך כלל הבורסה קופצת למעלה. זה בדרך כלל, לא היום. מה שרציתי לומר הוא שגם אנחנו, אגב, כשהעברנו את התקציב בנובמבר 2021 – התקציב הדו-שנתי, 2022-2021 – חשבנו שיש לנו שקט לפחות עד מרץ 2023. ואז אחרי ארבעה חודשים קרה מה שקרה עם הקואליציוש, עם עידית סילמן, והשקט שלנו נגמר. כלומר, בסוף גם העברת התקציב זה לא - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה לא מאה אחוז ביטחון, זו לא ערובה. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - ערובה מוחלטת ליציבות. אבל בכל מקרה, לפחות לטווח הקצר בטח כולם ציפו שברגע שהממשלה הזאת מאשרת תקציב זה איכשהו מעורר סוג של אופטימיות, גם בקרב המשקיעים וגם בקרב סוכנויות הדירוג. מה שקרה הוא בדיוק ההפך: הדוח של מוד'יס היה אתמול מאוד מאוד מדאיג; אומנם הוא לא הוריד פעם נוספת את דירוג האשראי של מדינת ישראל – כי גם ככה בדירוג של מודי'ס חזרנו ל-1993, אין הרבה מה להוריד – אבל התחזית נשארה שלילית, וגם העבירו ביקורת חריפה מאוד על מדיניות הממשלה, בעיקר על מדיניות הפנים, כי בסוף מדיניות הפנים בהחלט משפיעה על הכלכלה. אבל אפשר להגיד, אפשר נניח ללכת עם שר אוצר ולהגיד שמודי'ס זה ארבעה כלכלנים אנטישמיים שיושבים בלונדון ולא מבינים כלום. בסדר, נניח. ואז בא הדוח של סיטיבנק. סיטיבנק זה כנראה הבנק הזר הכי משמעותי שעובד בישראל, וגם הוא מפרסם היום דוח מאוד מאוד ביקורתי כלפי התקציב שעבר. זה רק אומר שכולם מבינים בעולם הכלכלי האמיתי, מחוץ לעולם המוזר הזה, המשונה, המצועצע, של שר האוצר, שהתקציב הזה הוא תקציב רע; הוא תקציב שנעדר מנועי צמיחה; תקציב שהוא, לצערי, מעודד השתמטות ובטלה, ותקציב שכנראה – עכשיו, אני רוצה להסביר משהו ולחדד משהו. בימים האחרונים שאלו אותי לא פעם אם יש כסף טוב בתקציב. זו שאלה שהיא קצת מצחיקה. בסוף התקציב הוא כמעט 700 מיליארד שקלים – ברור שיש כסף לגיטימי ב-700 מיליארד שקלים. אבל זו בכלל לא השאלה. תקציב מגדיר וקטורים, תקציב מגדיר מדיניות של ממשלה; המדיניות הזאת מוגדרת לא ב-700 מיליארד שקלים, היא מוגדרת בכסף הרבה יותר קטן, בהשקעה עודפת, בתגבור של כיוונים מסוימים. למשל, אם מתגברים את החינוך הפרטי שלא מלמד ליבה בכלל או מלמד ליבה ב-50%, וגם כשאומרים שהוא מלמד ליבה אין פיקוח, אז לפי כל לפי כל הדוחות זה לא קורה – אם מעדיפים את החינוך הפרטי על פני החינוך הממלכתי, זה וקטור שלילי לצמיחה, וקטור שלילי לכלכלת ישראל. עכשיו אני רוצה מילה על השקעה או הקצבה לישיבות. מה הבעיה עם זה? מבחינתי, אתה יכול לחלוק עליי – לפי כל הנתונים, אפשר להתווכח אם 45% מהגברים החרדים לא עובדים או 50%. אני לא ראיתי נתון שהוא גבוה מ-55% גברים חרדים לא עובדים, בסדר? זה אומר ש-45% – אני הולך איתך, בסדר? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מהנשים? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> גברים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בנשים יותר, בנשים הרבה יותר. 80%. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> נשים – הגענו להצלחה פנומנלית, 84%. הבעיה עם - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אבל נראה לי שהמעונות הוריד את זה, הגזרה הזו. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. אגב, זה לא נכון, גם על זה אפשר להתווכח. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, זה לא להתווכח, זו המציאות. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. הבעיה עם הנשים החרדיות, שזה טוב שהן עובדות והן תורמות לתוצר והכול – אבל מטבע הדברים, בדרך כלל הרוב המוחלט לא מגיעות לחבות במס, כלומר הן לא משלמות מס הכנסה, גם בגלל משרה חלקית וגם בגלל כמות הילדים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> האחוזים? נקודות הזכות? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> בגלל נקודות זיכוי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אז זהו. מפני שהם מתקיימים. הרי הם מתקיימים. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה פחות משפיע. אבל זה חיובי, אני בעד. מה הבעיה עם הגברים החרדים? מה הבעיה עם 1.269 מיליארד שקלים שמועברים לישיבות ויש עוד כסף ברזרבה? לא לפי ההערכות שלי, לפי ההערכות של אגף התקציבים על אי-תעסוקה של הגברים החרדים, אנחנו כמשק, כולנו, מאבדים בין 25 ל-30 מיליארד שקלים בשנה. ברור, אם הגידול הדמוגרפי במדינת ישראל זה בערך 2.2% בשנה והגידול בחברה החרדית, ברוך השם, מעל 4% - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ובזה אתה תומך. זה טוב, זה חשוב. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני – לא משנה, אנחנו לא נדבר על זה. אבל ברור שהמגמה הדמוגרפית היא חריפה מאוד, מוגדרת, ברורה, ו-45% מהגברים החרדים שלא עובדים היום, במספר אבסולוטי בעוד 20 שנה זה יהיה מספר אחר. כלומר, אובדן התוצר, שהיום מסתכם ב-30-25 מיליארד שקלים, בעוד 20 שנה זה יהיה 100 מיליארד שקלים, אוקיי? אם המגמה הזאת לא תשתנה. והיא לא משתנה, כי התקציב לא נותן שום תמריץ. זה אומר – שוב, לפי דוחות של האוצר – שב-2050 נצטרך להעלות מיסים על מעמד הביניים. הם מדברים על 16%. תחשוב, אם מעלים מיסים על מעמד הביניים ב-16% זה אומר שאין היתכנות לאירוע הזה, הנוסחה הזאת לא יכולה לעבוד, אנחנו חייבים לשנות אותה. חייבים לשנות אותה לטובת כולנו, זה לא ימין, לא שמאל, לא חילונים, לא דתיים, לא חרדים. חייבים לשנות את הסיטואציה הזאת. על זה אני מדבר, באופן הכי הכי אובייקטיבי, לטובת כולנו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כמה אחוזי אבטלה יש במדינה שלנו? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אחוז האבטלה נמוך מאוד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נמוך? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא היה פחות מ-3%, לדעתי. אבל שוב, זה קצת משקר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי יש אנשים שעובדים במשרה חלקית, והמובטל בעצם מוגדר – אם הוא עבד, אם אני לא טועה, יום אחד בחודש האחרון אז הוא כבר לא מובטל, אוקיי? אם אתה פורט את הנתונים, אז המצב הוא אחר, והפריון במדינת ישראל הוא הרבה יותר נמוך מהפריון ברוב מדינות ה-OECD. אבל מה שאני רוצה לומר לגבי המגמה הזאת – אתה משקיע 1.3 מיליארד שקלים בעולם הישיבות כדי לאבד בין 25 ל-30 מיליארד שקלים בתוצר. זו מדינה בהתאבדות. עכשיו, עזוב אם זה – זה חשוב. שוב, אני חושב שלא צריך להשקיע, אתה חושב שכן, שזה בסדר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זאת מחלוקת אידיאולוגית, לא כלכלית. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. אבל בסוף, כלכלית, הנוסחה הזאת לא יכולה להתקיים לאורך זמן. אנחנו חייבים לשנות אותה, חבר הכנסת אופיר כץ. חייבים לשנות את זה. חייבים לשנות את זה. עכשיו אני חוזר שנייה לשר האוצר, לשקרים שלו בריאיון לספי ויניר. הוא אומר שאם אנחנו נסגור את כל המשרדים המיותרים – המילים שלו – אנחנו נחסוך 30 מיליון שקלים. שקר. משקר. אני אומר לכם באופן הכי ברור: אתם העליתם השנה מיסים על אזרחי מדינת ישראל, בעיקר על מעמד הביניים שעובד, משרת ומשלם מיסים – כי מי משלם מיסים? מי שעובד. העליתם מיסים ב-24 מיליארד שקלים. עכשיו שים לב, אם בתחילת המלחמה, באוקטובר 2023, הייתם סוגרים בין 12 ל-14 משרדים מיותרים ומקצצים, ועכשיו אני לא רוצה להיות פופוליסט, לא 100% מהכספים הקואליציוניים, אלא 80% מהכספים הקואליציוניים, את זה אפשר לעשות, 70% מהכספים הקואליציוניים – אם הייתם עושים את זה באוקטובר 2023, 2023, 2024, 2025, הייתם מגיעים לחיסכון של 20 מיליארד שקל. כלומר, רוב מוחלט של הגזרות היה אפשר למנוע השנה. אבל אצל שר האוצר בעולם המשונה שלו זה 30 מיליון שקל. הוא טען גם, באותו ריאיון שלא כזה מעניינת אותו, מתחילת האירוע, דירוג האשראי, הוא לא מבין בזה, הוא לא מבין איך מעריכים את סיכוני האשראי. הוא כל הזמן מדבר על אותם ארבעה כלכלנים - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אבל לא הורידו. לא הורידו. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> מספיק ספגנו בשנה האחרונה. ספגנו בשנה האחרונה חמש - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני אומר מילים, אבל עכשיו, הורידו או לא הורידו? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> כרגע לא. חכה. ספגנו בשנה האחרונה חמש הורדות דירוג האשראי. עכשיו שים לב, בשנה שעברה לדעתי גייסנו בסביבות 250 מיליארד שקל. אם אתה משלם 1% יותר, זה 2.5 מיליארד שקל ריבית עודפת. כלומר, השנה אנחנו משלמים רק על הריבית 55 מיליארד שקלים. טונה של כסף. לדעתי זה בין 10 ל-12 מיליארד שקלים יותר ממה ששילמנו בשנה שעברה. אם ניקח בחשבון, בגישה הכי שמרנית, ששילמנו 1% יותר, כלומר לפחות 2.5 מיליארד שקל אנחנו זורקים לפח, במקום שהכסף הזה ילך לחינוך, לבריאות, לרווחה. בגלל ההתנהלות הפיסקלית הלא-מקצועית, הלא-אחראית של שר האוצר, אנחנו מאבדים הרבה מאוד כסף. מה עוד הוא אומר לגבי הגירעון? שזה סיפור מטורף, ואני היום החתמתי שליש מחברי ועדת הכספים, אנחנו יוזמים דיון חירום בוועדה. אני טענתי לאורך כל הדרך שהגירעון ב-2024 היה אמור להיות בסביבות 8%. בסוף האוצר הודיע שזה 6.8%. עדיין, שר האוצר הפסיד לי בקבוק ויסקי בהתערבות. לא רוצה את הוויסקי שלו, שילך הביתה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה לא שותה ויסקי. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא שותה. אבל מודי'ס הודיעו אתמול שלפי החישובים שלהם הגירעון יסתכם ב-8.3%. לא 6.8%. 8.3%. יש פער של 1.5% בתוצר, שזה 48 מיליארד שקל, בין הערכות של מודי'ס להערכות של משרד האוצר, שזה אירוע מאוד מאוד מחשיד ואנחנו חייבים לברר אותו בוועדת הכספים. אני מאוד מקווה שחבר הכנסת גפני יקבע דיון בקרוב. חבר הכנסת טור פז, יש לי שאלה אליך. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> כן, אני איתך. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> במודי'ס אומרים שהגירעון היה 8.3% ושר אוצר אומר שזה 6.8%. תתעלם שנייה מהמספרים. למי אתה מאמין יותר? << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> אם הוא יודע מתמטיקה כמו שהוא יודע אנגלית, אז אני לא חושב שאני מאמין לו. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. זה מה שאנחנו הולכים לברר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא הבנתי. אני בודק פשוט בגוגל. אתה מדבר על 2024? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> 2024. 6.8% לפי משרד האוצר ו-8.3% לפי מודי'ס. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נכון, ככה כתוב. אבל הותירו ללא שינוי דירוג האשראי. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> פער של 48 מיליארד שקלים. פער מטורף. עכשיו יש לי באמת בבקשה לעיתונאים, לתחנות רדיו ולערוצי טלוויזיה: תפסיקו לראיין אנשים שאין להם מושג. תעשו לי טובה, באמת, לא רק לי, לכל אזרחי מדינת ישראל, כי הדבר הזה הוא בלתי נסבל. היום העלו, לדעתי ב-103, את חבר הכנסת סעדה, ושאלו אותו שאלות על התקציב. הוא לא היה בדיוני התקציב. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> בגלי צה"ל. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא בגלי צה"ל. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> גם בגלי צה"ל. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן? אוקיי, בסדר, אני כנראה שמעתי בתחנה אחרת. אבל לא משנה, אני מניח שהתוכן לא היה שונה. שאלו אותו על התקציב. הוא לא היה בדיוני התקציב. אני לא מאשים אותו, כי הוא לא חבר ועדת הכספים, אז כנראה לא יצא לא. חברי הכנסת של הליכוד בכלל לא היו בדיוני התקציב, רק באו להצביע. אבל אם אין לך מושג, אז לפחות כאילו - - - << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> תשתוק. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> באמת, אני משתדל לא להתראיין בנושאים שאני לא מבין בהם. אני מציע שתאמצו את הגישה הזאת, היא נראית לי גישה נכונה. שאלו אותו על החינוך החרדי. הוא אומר: החינוך החרדי לא קיבל כסף, הישיבות לא קיבלו כסף, אף אחד לא קיבל כסף. אתה לא יודע, אז למה אתה מבלבל את המוח, סליחה על הביטוי הלא-פרלמנטרי? וגם העיתונאים צריכים לקחת פה אחריות על האירוע המוזר הזה. תפסיקו לראיין אנשים שאין להם מושג. מאוד פשוט. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אז מה אתה רוצה? שיהיו מובטלים? עוד מובטלים? עוד? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. אתה טוען שלרוב חברי הכנסת אין מושג? אני לא מסכים. אני לא מסכים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא. רוב המתראיינים, בכל נושא. לא כל המתראיינים יודעים בדיוק, גם באופוזיציה. לא קשור לקואליציה–אופוזיציה. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, אז תגיד שאתה לא יודע. אם אתה לא יודע, זה בסדר. יש נושאים שאני לא מכיר אותם. אי-אפשר לדעת הכול. אי-אפשר לדעת הכול. זה בסדר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יש גם פרשנים שלא מבינים את מה שהם מפרשים. אז מה? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם שואלים אותך על נושא התקציב, ואין לך מושג - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> סליחה, ולדימיר. היום ראיתי כמה טעויות על הרפורמה, וגם בכל הערוצים. אני חבר ועדת החוקה. ראיתי כמה טעויות, ולא משנה באיזה ערוץ, איך מביאים את החוק. הם טועים בהבנת החוק ומביאים את זה לא נכון. אז אל תעשה אותם פרשנים? אין מה לעשות, לא כולם גאונים והחוכמה לא נמצאת במקום. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו אתה תוסיף לי 30 שניות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כמה שאתה רוצה. 2%. אני אדבר איתך בשפה שלך. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> על הפער בין מודי'ס לסמוטריץ'. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה עשית לי כאב ראש, האמת. אני מנסה להבין. עשית לי כאב ראש. ואללה, אתה מתיש אתה. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> התפקיד שלי לעשות כאב ראש לקואליציה. אני אמשיך לעשות את זה. יש לי מעט זמן, אני רוצה שתי מילים על החוק הזה. קודם כול, בעיניי החוק הזה הוא חוק רע מקצועית. הוא גורם לפוליטיזציה של מערכת המשפט ושובר את האיזון בין מקצועי לפוליטי, שבעיניי האיזון הזה הוא האיזון הנכון. ולכן החוק הזה הוא רע. מדברים פה על הפשרה. לא הייתה פה שום פשרה, כי אי-אפשר באמת לדבר על הפשרה בין יריב לוין, שהמטרה שלו להחריב את מערכת המשפט, לבין גדעון סער, שגנב ארבעה מנדטים של המחנה הליברלי, ובמקום להתפטר ולהסתתר בבית בבושת פנים הוא מכהן פה בתפקיד של השר הלא-נחוץ. אז אין פה שום פשרה. זה חוק רע. זה חוק שמביא אותנו למקום לא טוב, ואני דווקא אומר את זה כאחד שנולד, גדל והתחנך במדינה לא דמוקרטית, ללא מערכת משפט עצמאית. אנחנו לא רוצים לחיות במדינה לא דמוקרטית, ולכן אין לנו, למחנה שלנו – אני חושב שאנחנו רוב, אפשר להתווכח על זה, אבל אני חושב שלרוב אזרחי מדינת ישראל אין שום הכוונה לחיות במדינה לא דמוקרטית, ולכן אנחנו לא נוותר. אנחנו ניאבק בכלים הפרלמנטריים, אנחנו נלך לבתי משפט, אנחנו נישאר ברחובות כמה שצריך, ונשתמש בכל מה שיש לנו כדי להגן על הזכויות שלנו, על המדינה הזאת ועל עתיד הילדים שלנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. אני רגיל שאתה בא מפה, אתה רואה? אני אומר: איפה הוא? לקבל את פניך משמאל אבל עברת לימין. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> "מעלין בקודש ואין מורידין". אל תדאג יש לך 40 דקות - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, אין בעיה. הכול בסדר << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני יושב הראש, חבריי חברי הכנסת הישנים - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אם אתה אומר דברי תורה תגיד לי, כי אני צריך לברך ברכות התורה כי ישנתי בזה, אתה יודע ההלכה אומרת שאם אתה ישן בלילה - - << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מזהיר אותך. יהיו דברי תורה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> - - או מתפלל ערבית - - - << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני יושב הראש, לפני שנאמר דברי תורה, אני רוצה להקדיש לך שיר. שיר לך ולטלי גוטליב: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות"? אז רנטה מה נשתנה הלילה הזה מכל התקציבים? שבכל התקציבים יש רפורמות - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תעשה את זה עם מנגינה. תעשה כמו טלי. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מוכן לשיר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אמרת טלי? כמו שהיא - - - << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה נשתנה התקציב הזה מכל התקציבים? עכשיו אני מרגיש – אופיר, אני מקדיש לך – מכל התקציבים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> איזה אופיר? יש פה שניים? אופיר סופר. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> השר. סופר, מה נשתנה התקציב הזה מכל התקציבים? בחצי השני לא תהיה לו ברירה אלא להקשיב. שבכל התקציבים יש רפורמות, מקדמי צמיחה, השקעה לתהליכים שיניעו את המשק, אדוני יושב הראש, ובתקציב הזה – אפשר לזמר את זה – תמריצים חיוביים לאבטלה מרצון. תמריצים שלמים ללימודים ללא ליבה, לעידוד השתמטות מהצבא. יכולתי לשיר גם את זה. בכל התקציבים יש אחריות פיסקלית. אתה יודע, פעם, כשנתניהו עוד היה אדם אחראי, הוא קבע את חוק הנומרטור – כמה מותר לתקציב לגדול – אבל עכשיו, התקציב גדל והאחריות נעלמה והחוב לא מצטמצם או גדל. התירוץ של המלחמה הוא חלקי, כי בסוף בסוף, כשאתה לוקח כסף ומשאיר משרדים גדולים ושם כספים קואליציוניים ומצרף את השותף הוותיק שלך בן גביר, שפעם אמרת שהוא לא יהיה שר בממשלתך, וגם הוא מקבל אתנן, ומציע עוד קצת לאבי מעוז – שלא לקח עדיין – ולא מניע רפורמות כלכליות, וחורג מיעד הגירעון – שזו חריגה מהחריגה שסמוטריץ' קבע, ובוא, לא נעשו מאמצים גדולים לרסן אותה – כשאתה מגדיל את החוב, תחזיק את הסכום. 136 מיליארד שקלים הולכים למימון החוב שזה, דרך אגב, למעלה מ-20%. היה פה ולדי לפני, הוא איש הכלכלה. אני אומר לך, 136 מיליארד מתקציב של 620. כלומר, יותר מ-20% מהכסף שלנו מממן את החוב שלנו. אנחנו מחזירים את הריבית על ההלוואות האלה, והילדים שלנו ישלמו אותן וגם הנכדים שלי ושלך ישלמו אותן. ואנחנו משלמים על הירידה באמון העולמי בכלכלה, כי העולם לא מאמין בכלכלה שלנו ומזהיר אותנו. למה העולם הזהיר אותנו החודש שוב? המלחמה בעזה היא לא – גמרנו עם לבנון כמעט. באיראן אנחנו מטפלים, בחות'ים עוד נטפל, לא על זה העולם – העולם כרגע מתמחר את חוסר היציבות הפוליטית. אז תגיד: רגע, עבר תקציב, איזה חוסר יציבות? מה, הם לא רואים שיש לכם עוד שנה, לכאורה? הם מזהים. הם מזהים את הרעידות, הם מזהים את חוסר היציבות, הם מזהים את ההפיכה המשטרית. הם חושבים שזה רע לכלכלה הישראלית, ולכן גם יש ירידות בבורסה, אבל בעיקר האמון העולמי בכלכלה הישראלית יורד. וכאמור, חמישה מיליארד בכספים קואליציוניים שהולכים לתחביבים, ומשרדים ושרים מיותרים שנשארו בתפקידם. אתה יודע, פעם הייתה לאורי אורבך, הייתה לו אבחנה יפה - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זכרונו לברכה, לא? << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> זכרונו לברכה. - - הוא היה אומר – נדמה לי שעכשיו זה היה 10 שנים. הוא אמר: מתי אתה יודע מה זה משרד אמיתי ומה זה משרד מומצא: אם זה משרד "ה" האוצר או משרד "ה" – הביטחון, זה משרד אמיתי. אם זה משרד "ל" לענייני ירושלים, אם זה משרד "ל", אז כנראה שמישהו ממציא את זה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא היה מוכשר. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> מדייק כחוט השערה. איש יקר. יצא לי פעם, הייתי במילואים והוא הגיע לסיור עם ועדת החוץ והביטחון, וזה הפליא אותי כמה אדם כל כך מצחיק יכול היה להיות כל כך רציני פתאום. הוא הכיר אותי כי הוא היה חבר של אחי הגדול, אז הוא פתאום ראה אותי על מדים. אדם מדהים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תרשה לי גם לשאול שאלה: מה ההבדל, אידיאולוגית, בין הכיפה הסרוגה שלך לסמוטריץ'? << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> לסופר? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא יודע, לסמוטריץ', לסופר. לא יודע. אתם נראים לי כאילו גדלתם באותו כיוון – אותם מוסדות פחות או יותר. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> יפה. סופר ואני – הוא עכשיו באוזניות – שירתנו באותם צנחנים, שירתנו באותה תקופה, הוא היה סמג"ד, דרך אגב, בסדיר שלו. אני הייתי מג"ד במילואים. אז באמת בדברים מסוימים אין הבדל - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מה, מה ההבדל? במה? << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אתה יודע, הציונות הדתית מחולקת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה נגד החזרת שטחים, אני בטוח. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מתנחל, אני גר באם ההתנחלויות, בכפר עציון. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה לא גר בירושלים? עבדת בירושלים. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אני גר בכפר עציון, ההתנחלות הראשונה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נו, אז באמת. אלעזר, בהתנתקות, כאילו "תפס" שמאלה. "כאילו", הם דחקו אותו שמאלה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז ארז, אני אסביר לך, "האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב". << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אידיאולוגית אני שואל, ציונית. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני חושב שמבחינה ציונית אין הבדל, ומבחינה דתית אין הבדל. יש פילוח-פנים של הציונות הדתית שעושים על הדמוגרפים בין ליברלים, מה שנקרא חרד"לים – חרדים לאומיים, והאמצע. באמצע, אני חושב שתמצא את הרוב, כמו תמיד. סמוטריץ' נחשב - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רעננה, גבעת שמואל. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, זה לא רק מקומות מגורים. אצלנו, בכפר עציון, יש גם ליברלים וגם חרד"לים וגם מיינסטרים. הכול מהכול. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> במה זה בא לידי ביטוי? המוסדות אותו דבר אתם מתחתנים - - - << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש ניואנסים בליברליות. אני אומר בגאווה שאני ליברל. אני דתי, דוס ליברל. זו ההגדרה שלי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, אני יודע שאתה - - - << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> ומתנחל וביש עתיד ומבין בכספי חרדים יותר טוב כמעט מכל חברי הכנסת פה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כי היית מנהל מנח"י. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> זכיתי. וגם בגיוס חרדים לצה"ל. הייתה לי הזכות להקים שתי יחידות חרדיות, שמתפקדות עד היום: בגבעתי, תומר ב-2014, ובחץ, בצנחנים, הייתה לי הזכות להיות מהמקימים שלהם. אז אדוני היושב-ראש, אחרי שדיברנו קצת דמוגרפיה - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בוקר טוב לחבר הכנסת מיכאל מכלוף ביטון. ברוך הבא. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אז החשבונית מוגשת במלואה למשלמי המיסים. למשל, אדוני יושב הראש, שאל פה נדמה לי ראש האופוזיציה את נתניהו – אני אשאל את זה אחרת: האם נתניהו של 2003 כדי לממן את המלחמה היה בוחר לקחת יום הבראה מכל עובד – 400 נגיד ממורה, זה 400 שקלים ממשכורת חודשית. זה המון. הרי הייתי מורה תשע שנים, היית מוריד לי 400 שקל - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> איפה היית מורה? << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> פה, בבית ספר "פלך" בירושלים לבנות. בית ספר דתי. - - אם היית לוקח לי 400 שקל מהמשכורת? ואללה, זה חתיכת מכה למורה. יום הבראה, העלאת המע"מ באחוז. לך אני לא צריך להסביר מה זה להעלות מע"מ לכל אזרחי ישראל, שזה המס הכי מעצבן כי הוא פוגע בעני כעשיר, אותו דבר. העשיר משלם את המחיר, העני משלם את המחיר. נורא. דמי הביטוח הלאומי, קיצוץ שכר בכל המגזר הציבורי, והסיפור הזה של ההחרגה של מוסדות הפטור. תראה, אני ואתה מבינים בזה - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני לא כל כך, אתה יודע, איזהו חכם המכיר את מקומו. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה נכון שמורי הפטור מרוויחים מעט, פחות ממורים רגילים – חלק "באשמת" זה שהם מקבלים פחות כסף מהמדינה, וחלק כי המוסדות שלהם בהרבה מקרים לא מנוהלים כמו שצריך – אבל להחריג עכשיו, בעידן הזה, בקיצוץ הזה, את מורי מוסדות הפטור? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה יודע מה? את זה במקרה ניהלתי בוועדת הכנסת, כשאמרו: נושא חדש. ואז הסבירו שם, היועצת המשפטית – עוד פעם, מישהי לא פוליטית. היא אמרה: הם לא מקבלים 100% מהמדינה. עובדי ציבור שמקבלים 100%, זה שונה. הם מקבלים מימון רק של 40%. זה מה שהיא אמרה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה תירוץ. זה תירוץ. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני מביא עכשיו עוד 60% מהבנק. ב-60% האלה, אתה לא יכול - - << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> בביטוח הלאומי לא עשינו את ההבחנה הזאת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> - - בקניין שלי, אתה לא יכול לפגוע. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> בביטוח הלאומי לא עשינו את האבחנה הזאת. בימי הבראה לא עשינו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בקורונה הייתה האבחנה הזאת. אני מצטט. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואת הורדת דירוג האשראי שדיברנו עליה, ועוד נכונו עלילות. אז בכל התקציבים אנו דואגים לצורכי הביטחון, אבל בתקציב הזה, שלחנו חיילים לקושש תרומות. עוד נדבר על אנשי המילואים, אדוני יושב הראש. העמסנו על משרתי המילואים, תגמלנו את מי ששמר את שגרת חייו. נתנו לחיילים שובר לקפה ב"ארומה", תגמולים נחמדים, טיפול זוגי, הנחות. זה לא מתקרב. ואתה יודע מה שבאמת צריך, אדוני יושב הראש, זה עוד כוח אדם. אני לא יכול להדגים למי שלא היה פעם בגדוד מילואים מה זה עומס כוח אדם. למה אנשים בוכים שאין זמן של אבא בבית? למה אנשים בוכים שאין זמן של אבא בבית, מה זה העומס הבלתי-נסבל. ואתה יודע מי סובל הכי הרבה? המפקדים. למה הם סובלים הכי הרבה? – יש סביבי כמה מפקדים במילואים – כי מה קורה? כשמתייצב 70% מהגדוד, אז מה עושים המפקדים? לוקחים על עצמם יותר. הרי להוריד ממש משימות אי-אפשר. עולה גדוד לתעסוקה מבצעית עכשיו בעזה, בלבנון, בכל מקום, והגיעו רק 70% מהחיילים, וגם ב-70% האלה יש אילוצים – ההוא, אישתו בדיוק צריכה ללדת; ההיא, בדיוק יש לה מבחן באוניברסיטה. מה עושה המפקד? מעמיס עוד על מי שנשאר. ואז קורה שחיילים, במקום לעשות 12 שעות ביממה, 12-12, יעשו 14-10. פחות ערניים, פחות מוכשרים לתפקידם, מסכנים את החיים שלהם – זו המשמעות. שירות המילואים החמישי בשנה וחצי, למעלה מ-300 יום – פשוט בלתי אפשרי. אתה יודע למה, אדוני היושב-ראש, זה הכי מעצבן? כי אפשר אחרת. אנשים מסתכלים ואומרים: אפשר אחרת. עכשיו, אדוני היושב-ראש, את הקטע הבא אני רוצה להפנות למצביעי הקואליציה, המצביעים שלך, המצביעים של סופר, מצביעי הליכוד. אני רוצה לפנות אליכם, מצביעי הקואליציה, כח"כ מיש עתיד. אני יודע שחלקכם כועס עלינו, על אנשי האופוזיציה, אבל בכל זאת אני רוצה לבקש, כי אני מאמין שגם אתם רוצים את הכי טוב למדינה הזו. אתם רוצים להשמיע את הקול שלכם, אתם רוצים ייצוג ראוי לדמוקרטיה. נבחרי הציבור שלכם אוהבים לדבר על דמוקרטיה, לפחות בחלקם, אז אני פונה אליהם – ואתה יודע מה, אני אתמקד במצביעי הציונות הדתית של סופר ואחרים ובמצביעי הליכוד. אני יודע, אתם נורא אוהבים את זה, אתם הריבון. כל האזרחים שבחרו את 120 חברי הכנסת הם הריבון. אני רוצה לומר למצביעי הקואליציה כמה דברים על נבחרי הציבור שלכם שהעבירו פה בשם שלכם, ואם דעתכם אינה נוחה, אם אתם לא מרוצים, אל תפנו אליי, תפנו אליהם – הינה, הם פה – ותגידו להם שאתם לא מרוצים. תשמיעו את הקול שלכם. מצביעי הליכוד, מצביעי הציונות הדתית, אחיי ורעיי, כולכם אזרחים ציוניים, אוהבי העם והמדינה, חלקכם גם אנשי תורה, רובכם הגדול משרת במילואים, הילדים שלכם מתגייסים לצבא, חלקם בתיכון כבר עוברים מיונים, עושים מכינות, בונים את עצמם, עושים שנות שירות, עוזרים לילדים, לחקלאות, לבנייה של הארץ הזו. רובכם, יחד עם מצביעי יש עתיד, העבודה, המחנה הממלכתי וישראל ביתנו, נמצאים עכשיו בלחימה – סבב רביעי, מעל 300 ימי מילואים. לא ראיתם בית, את הלימודים פספסתם, בעבודה נתקעתם. שנה וחצי של לחימה, כוח אדם חסר בצה"ל – היה חסר עוד קודם ללחימה, אבל בוודאי שעכשיו יותר, כי יש לנו נופלים, יש לנו פצועים בגוף, ויש לנו עוד יותר פצועים בנפש. כולנו, אנחנו ואתם, קואליציה ואופוזיציה, נושאים בנטל, נושאים בעול, וכל ההערכה, הכבוד והיקר מגיעים לכל המעטים שנושאים בנטל. בוחרי הקואליציה, שימו לב: אתמול העבירו פה תקציב, יותר מ-600 מיליארד ש"ח, ונבחרי הציבור שלכם, בתקציב, בחרו למשל לתגמל מוסדות שמעודדים אי-שירות בצה"ל ולתגמל מימון של אנשים בריאים שלא עובדים אבל מבחירה. הם בחרו גם לתגמל אנשים שלקחו להם בשנים עברו 2% מתוך השכר למימון עיתון מפלגתי, לכאורה, ולא לקצץ כאמור למוסדות הפטור. אז לכם – למורים שלכם לקחו 400 שקל בחודש, שזה 5,000 שקל בשנה, למה? ככה, כי צריך כסף ואתם הפראיירים. אתם נושאים בנטל הצבאי, אתם נושאים גם בנטל הכלכלי, אתם מרגישים את יוקר המחיה. אז אני אגיד לכם משהו: הממשלה בחרה לדאוג לתגמל, ואולי אפילו לעודד, אנשים עניים ממשפחות שלא ממצות את כושר ההכנסה, שיש להם בחירה שלא לעבוד. המדהים הוא שחלק מהשרים והח"כים שלכם קוראים לעצמם ימין כלכלי – ימין כלכלי. ניר ברקת, אמיר אוחנה, גלית דיסטל, בוחרים לתת תקציבים לבתי ספר שלא מלמדים ליבה, וכשהתלמידים שלהם יגדלו הם לא יוכלו לפרנס אותם. זה ימין כלכלי? זה בשם שלכם, בשם המנדט שנתתם לשלמה קרעי, לדודי אמסלם, למאי גולן, למירי רגב, לבצלאל לסמוטריץ', לאופיר סופר, שפה, לאורית סטרוק. אז אני שואל, זה המנדט שנתתם? כי אם אתם לא מרוצים – ונדמה לי שלפחות חלקכם לא מרוצים – זה הזמן להשמיע קול, לומר: אנחנו לא מרוצים. אני שומע אתכם. חלקכם שכנים שלי, חברים שלי. אתם מצביעי הימין. אתם לא רוצים שהקול שלכם ילך למקום אחר, אבל אתם גם לא רוצים שהקול שלכם ילך לדברים לא הכרחיים במלחמה. אז תגידו להם. תגידו להם, כי הם מועלים באמון שלכם. תאמרו להם. אחרת זה יימשך. עכשיו, לכבוד שעת לילה מאוחרת, שעת סיפור. סיפור, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בכיף. אני אוהב סיפורים. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה אוהב סיפורים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מעשיות. אתה יודע, אצלנו יש מעשה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> מעשה שהיה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מעשה שהיה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> מעשה שהיה במלך רשע, אדוני היושב-ראש, מלך רשע שקראו לו אחאב. הוא היה מלך רשע, רשע מרושע, חטא והחטיא. בדורו זכו ישראל והיה נביא, נביא ישראל. קראו לו אליהו. אנחנו עד היום אומרים: אליהו הנביא. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זכור לטוב. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אליהו הנביא זכור לטוב הגיע אל אחאב המלך ודרש ממנו: שפר את אורחותיך, המלך. אם לא, יהיה רע במדינה – כי כשהמלך רע גם למדינה רע. עברה תקופה ונהיה רע במדינה, יותר ויותר רע, והעם היה רעב. העם היה רעב. ואז מה קרה? תראה משהו מדהים: בא אחאב המלך, קרא לאליהו הנביא, זעם עליו והאשים אותו שבגללו העם רעב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כי הוא רצה להחזיר אותו בתשובה, כי הוא אמר לו: אתה עושה לי הדתה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. אבל איך הוא קרא לו? הוא קרא לו: עוכר ישראל, תראה מה עשית. אליהו נעלב בצדק: אני עוכר ישראל? אתה עושה את המעשים הרעים, מוריד את המדינה שאולה, ולי אתה קורא עוכר ישראל? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> במה הוא עושה מעשים? בעבודה זרה. עובדים אותו היום ושוחטים. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני, לא יודע מה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תגיד, תגיד את האמת. תביא את הסיפור כמו שהוא. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> לי זה מזכיר מנהיג בימינו - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אה. בוא, בוא. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - שמאשים את כולם חוץ מאת עצמו. לכולם הוא קורא עוכרי ישראל. ספרי הנביאים מלאים בביקורת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הלכת רחוק. ידידי, הלכת רחוק. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה מבין על מי אני מדבר. אפילו לא אמרתי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא. עזוב, נו. הבן אדם עכשיו, ראש הממשלה יושב עכשיו בדקות אלה על החלטות גורליות. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> ספרי הנביאים מלאים בביקורת על הנהגה חוטאת, כושלת, לוקחת שוחד, לא דואגת לצורכי העם - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה משווה אותו לאחאב? נו. עזוב, עזוב. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, כן. - - מובילה אותו לאבדון. ספרי הנביאים מלאים בתוכחות ובנביאים שאף אחד לא שם עליהם. קראו להם רואי שחורות, מביאי חורבן, עוכרי ישראל – עד שהגיע החורבן. אז בוא נדבר קצת על החורבן, אדוני. על מה חרבה ירושלים? שואלים חז"ל. מקווה שבירכת ברכות התורה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> "על עזבם את תורתי". עוזבם את תורתי. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוה. "לא חרבה ירושלים" – בחרת פה משהו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ואללה, הוא אומר לי דברים להנחתה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> תקשיב, תקשיב, תקשיב, אדוני היושב-ראש, "לא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה. לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה". ועוד סיבה – תקשיב טוב, הכול חז"ל: "לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין" << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> - - - << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז עכשיו אני פונה אליך ואיתך ל-68 חברי הקואליציה: תזכרו למה הגעתם למקום הזה. אין פה שר במליאה, אני מקווה שאתה תחזיר אותו במהרה. אני לא אמשוך את הדברים שלי וארד ונלך להצבעה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא. הוא בטח יצא לדברים. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> לדעתי יש לנו פה – אפשר מהר מהר להעביר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> איך אני אוהב את מיכאל. אתה משדר אנרגיות חיוביות, מיכאל. אני אומר לך, אני רק מסתכל עליך. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אולי המליאה צריכה להיות ככה כל הזמן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הלוואי, הלוואי, הלוואי. על זה אני מתפלל. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני פונה עכשיו לחברי הכנסת של הקואליציה: תזכרו למה הגעתם למקום הזה – אליך, ארז – למה הגעתם למקום הזה, חלק מההנהגה של מדינת ישראל. תזכרו את ההיסטוריה. אני חושב שאתם לא בכיוון. אני חושב שאתם לא בונים. אני חושב שחלק מהכוח פה משמש להשחית. תחזרו בכם. עוד לא מאוחר. אבל עכשיו מאוחר, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יש לך עוד זמן, לא? << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לי זמן. בטח. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יש לך עוד מלא זמן. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לקרוא לך – עכשיו באמת, אם לא בירכת ברכות התורה, עכשיו זה הזמן. אתה שומע, מיכאל? כי אני רוצה לדבר עכשיו על קדושי ישראל. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> למה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מי שישן בלילה אחרי ערבית וקם, אז הוא צריך לברך. זה כאילו שינה, ניתוק מהיום שבירכת בבוקר. אז זה יום חדש, כי הלילה כבר שייך למוחרת וצריך לברך. מיכאל, אני לא תלמיד חכם, אבל יש הלכות שאתה יודע שאתה יודע. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> השר סופר, שים לב. עכשיו אני אקרא דברים. על זה נאמר: לא תוכל להתעלם. אדוני היושב-ראש, בימים האחרונים יצא לאור ספר של הרב חיים נבון. הספר נקרא "מעשה בצדיק ואלונקה". << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מוכר לי השם הזה, הרב חיים נבון. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> הרב חיים נבון למד שנה מתחתיי בישיבת הר עציון. הוא כותב מאוד מוכשר וידוע. הוא הוציא כתריסר ספרים, כותב במקור ראשון, ולפני כמה ימים קיבלתי ממנו את הספר – אוה, מיכאל מחזיק את אותו ספר - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הבאת לי מתנה? << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> שתעיין - - - << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - "מעשה בצדיק ואלונקה". אתה יכול לעיין תוך כדי, אני אגיד לך איפה. תן גם לשר. סיפורי חייהם של חללי ישיבות ההסדר בשנה הראשונה של מלחמת שמיני עצרת. אדוני היושב-ראש, יש לישיבות ההסדר ובוגריהם – לצערנו הרב, נפלו במלחמה הזאת 80 תלמידים ובוגרים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> השם יקום דמם. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> הרב חיים נבון כתב והביא כמה מסיפוריהם והספדיהם. אני אקרא, ברשותך, רק את אלה שהכרתי אישית או שאני מכיר את הוריהם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני גם מכיר. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אקרא לך. אנחנו נתחיל באיתן מנחם נאמן. אנחנו בעמוד 253. איתן נאמן היה חניך שלי בבני עקיבא. הוא היה ילד בן עשר, ואני הייתי מדריך בן 16, בן למשפחה ידועה. אבא שלו היה שר בממשלת ישראל, השר יעקב נאמן. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אימו תיבדל לחיים ארוכים. אחותו הייתה מדריכה שלי בבני עקיבא. אני הייתי מדריך שלו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בלונדון יש לו משהו? << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא שאני מכיר. איתן נאמן נולד בי"ט בתשרי תשל"ט. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הבן, לא הבת. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> איתן הוא הבן היחיד. יש לו חמש אחיות. הוא נולד בי"ט בתשרי התשל"ט, ונפל בכ"ד בתשרי התשפ"ד. אנחנו לא נקרא פה על נסיבות מותו – אני אגיד אותן בעל פה. כאמור, היה חניך שלי בבני עקיבא; רופא, לוחם, צדיק. הותיר אחריו חמש אחיות, אישה ושבעה ילדים. למד בישיבת דימונה, בישיבת אילת ובכולל בעלי. גר בטנא. אני רק אומר שהזיכרון שלי מאיתן – אתה יודע מה? אני אגיד את זה בסוף. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. דברי הספד מאת חברו יהונדב עציון: איתן נאמן. היכרותנו התחילה – עמ' 253 – באוטובוס בדרך לדימונה. שני חבר'ה בתחילת השמינית בדרך לשנת של"ף בדימונה. של"ף זה שמיניסטים לעיירות פיתוח. שים לב – לא הספיקה לו הנתינה; עוד מעט נקרא עליו. גם בכיתה י"ב הוא למד בדימונה כשילדים מכל מיני מקומות מגיעים דווקא לערים בעיקר בפריפריה להשתלב, ללמוד ביחד; פרויקט מדהים שהיה קיים גם בימיי וקיים גם היום. באותה שנה, אומר הכותב יהונדב עציון, נקשרו נפשותינו. אי-שם באותה שנה באחת משיחותינו הרבות, אמרת לי שכשתהיה גדול אתה רוצה להיות חובל בחיל הים – שים לב – רב, רופא ומדריך טיולים. אלה היו החלומות של איתן. עניתי לך בציניות: יופי, ואני רוצה להיות אסטרונאוט, אבל אז עוד לא ידעתי עם מי יש לי עסק. מאות תלמידים, אומר יהונדב עציון, שמיניסטים, שמעו ממני את הסיפור הזה עוד בחייך בלי השם שלך כמובן כדי שלא תהרוג אותי, כשדיברתי איתם על שאיפות לגדלות בחיים, ומאז התחלת להסתער. אנחנו ממשיכים ביחד לישיבה הגבוהה בדימונה, שיעור א', קובעים חברותא, בזמן שאינו מן הסדרים הרגילים, ואיתן הציב את היעד – עשר פעמים חלק א' של משנה ברורה תוך שנה. תוך שנה. הסתערנו. שיעור ב' בישיבה – יורדים ביחד לאילת עם הקבוצה שמקימה את הישיבה, ומסתערים. נשארים 40 יום רצוף בישיבה עד יום הכיפורים. בעשרת ימי תשובה אבא שלך, יעקב נאמן, זכרונו לברכה, שהיה אז שר בממשלה, מגיע אלינו לשבוע שלם של לימוד. הוא מתעקש לישון איתנו בדירה, בקומה הרביעית, בבלוק של עובדים זרים, על מיטת קומתיים מברזל. אתה יורד למזרן על הרצפה, אבא שלך בקומה התחתונה, ואני בעליונה. חוזרים לישיבה לשמחת תורה – שים לב לצדיקות – ומחליטים שאנחנו נשארים ומתחילים את זמן חורף מייד. תראה מה זה – כלומר, אחרי שמחת תורה הוא לא יוצא לבין הזמנים. מרשים לעצמנו יום טיול באסרו חג סוכות – עכשיו אני שואל את עצמי, מה בדיוק יש לך דווקא עם התאריך הזה – יוצאים לטיול, כשאתה סוחב 20 ליטר מים על הגב כדי להתאמן לקורס חובלים. אתה מושך אותי להרפתקה מעבר לגבול מצרים בתירוצים מטופשים, כי מה שהיה באיתן – תדע לך, אדוני היושב-ראש, לצד היותו כזה שאפתן וצדיק, היה בו גם יסוד של קצת שטותניק. זה היופי שבו. אתה מושך אותי מעבר לגבול מצרים בתירוצים מטופשים, וגם אחרי שהמצרים עוצרים אותנו, אתה שומר על ההומור שלך. כשהם שואלים על התמונה של הרב קוק שבספר "אורות התשובה" שהיה לך בתיק מין האדא, אתה עונה ברצינות תהומית: האדא אללה, על הרב קוק, ובהמשך מסביר לחוקרים שחוטי הציצית נועדו לקשור בלונים. חזרנו בסוף היום הארוך הזה לאילת, ולמוחרת התחלנו את הזמן. אתה מבין כמה זה נדיר שבחורי ישיבה בבין הזמנים מתחילים את הזמן שבוע קודם. רק שנינו בבית המדרש במשך שבוע, ואתה ממשיך ומסתער על הלימוד כל השנה. זה שנה ב' שלו בישיבה. בסוף השנה אתה מתגייס לקורס חובלים – אחד הקורסים הקשים והארוכים בצה"ל וצולח את הקורס ללא קושי. מקבל תפקיד, ואז מתחיל להשתעמם. בשיחות רבות לאורך השנים הללו אתה אומר לי שאתה היית ושאתה צריך להיות חי"רניק מסתער. לא אחד שיושב על הכלים. כן, כמה אופייני. אחר כך אתה מכיר את יעל אשתו, ואנחנו מתפעלים איך מצא מין את מינו. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסוף השירות הצבאי אתה מוכוון ללימודי רפואה, כמו שידעת כבר בשמינית, ומהמם אותי בשיחת טלפון שבה אתה מבשר לי שאתה חייב ללמוד תורה לפחות שנה לפני לימודי הרפואה. הרי על פי התוכנית, רצית להיות גם רב. אני עושה איתך את החשבון באיזה גיל תסיים לימודי רפואה - לי זה נשמע הזוי, אבל אתה מסתער. הייתי אז בכולל בעלי. וכך אתה ויעל מגיעים לשנה בעלי ובונים את עצמכם בדרככם העצמאית. משם הסתערת על לימודי הרפואה, ואחר כך על שירות מילואים כרופא קרבי, ובמקביל התמחות ייחודית מאוד בארצות הברית. אני זוכר ביקור שלי אצלך – כך כותב יהונדב עציון – אני זוכר ביקור שלי אצלך במחלקה בסורוקה. עמדתי בצד, וראיתי אותך במשימה, רץ ממיטה למיטה כמו השפן של אנרג'ייזר. לא עוצר לרגע. מסתער גם שם. הקשר שלנו בשנים האחרונות, שכולו בזכותך, התבסס על שיחות טלפון נדירות שהיו תמיד שיחות עומק ארוכות ומשתפות על עצמנו, על החינוך של הילדים ועוד. כל שיחה כזו הסתיימה בכך שחייבים לקבוע ולהיפגש. ואנחנו, גברים דפוקים שכמונו, לא מממשים. בהודעה האחרונה ששלחת לי בערב ראש השנה סיימת כך: ניפגש בהקדם בבית המקדש, אבל גם מהבית שלנו יש נוף יפה. אתמול באתי לראות. אחי, נוף מטורף. מדברי בדיוק כמו שאהבת. ואיזו חצר מטורפת הרמת בידיים עם הבנים. פגשתי אתמול את העוצמות של המשפחה שלך, של יעל שמייד שאלה אותי: נכון הכי מתאים לו למות בהסתערות על מחבלים? ושל הילדים המדהימים שחותמך כל כך ניכר בהם. אמרתי אתמול ליהונדב שלך – זה הבן שלו – שאם היית נהרג לבד באיזה אירוע, סיפור חייך היה ממלא את כל העיתונים, אבל זה לא אתה. כל כך מתאים לך למות בהסתערות, אבל כאחד מ-1,000 או יותר, כך שמותך יעבור בשקט, רגיל, בלי דרמות. אח שלי, כותב יהונדב עציון, בקשה לסיום: תארגנו שם למעלה כוח מסתער. יש לכם מח"טים, מג"דים, מ"פים, לוחמי עילית, וגם את הרופא הקרבי המסתער הכי טוב שאני מכיר. תסתערו יחד על כיסא הכבוד. כי אנחנו כאן למטה עומדים נדהמים ושואלים: מה זאת עשה אלוהים לנו? תסתערו שוב ושוב עד שהסדר הפנים הנורא הזה יהפוך לעוז ולתעצומות, שיכריעו את כל הרוע שסביבנו. תמשיכו להסתער עד שנבין כאן למטה מה רצון השם מאיתנו, ואיך ולאן העם שלנו צריך להתקדם מהשבר הנורא הזה. חשבתי לסיים בבקשה ממך, שלפחות עכשיו תנוח קצת על משכבך, אבל אני מכיר אותך ויודע שזה לא יקרה, אז תמשיך להסתער כמו שאתה יודע ואוהב, מחיל אל חיל. כאמור, איתן נאמן היה חניך שלי בבני עקיבא. היה ילד קטן – כי זו משפחה, כמו יעקב נאמן, שבה כולם קטני קומה וענקי רוח. פעם אחרונה שפגשתי אותו היה לפני הרבה מאוד שנים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> פגשתי אותו, את השר נאמן. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני פעם אחת פגשתי אותו בבית הקברות בהר הרצל עם המדים הלבנים של חובל. בפעם אחרת, כשהגעתי לנחם אבלים בבית המשפחה, אחרי שאביו נפטר. אני הייתי יותר בקשר עם האחיות שלו לאורך השנים. כאמור, אחת מהן הייתה מדריכה שלי, ובאמת ביומיים מתחילת המלחמה הוא היה חלק מכוח של יחידה 551 של הצנחנים במילואים שסרקה בכניסה לשדרות. שמעו פתאום שריקות של כדורים. הייתה שם חוליה של הנוח'בה, מאלה שהתחבאו וחיכו שאנחנו בעצם כאילו נחזור לשגרה ואז הם יתקפו. הוא הסתער עם החוליה הראשונה; למרות שהיה רופא – הוא הסתער איתם. בן 46 הוא היה, ונהרג בהיתקלות הזו. איתן נאמן, יהיה זכרו ברוך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אמן, אמן. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אמרתי שאני אדבר רק על כאלה שהכרתי אותם או את הוריהם. אני רוצה לדבר עכשיו על אדם שהוא יקר לליבי מכמה כיוונים: יוסף חיים יוסי הרשקוביץ. את יוסי הרשקוביץ הכרתי בתור איש חינוך – עמ' 202, זה גם מתאים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> פעמיים מיכאל. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> יוסי הרשקוביץ היה נשוי לתלמידה שלי באותו תיכון שלימדתי, תיכון פלך לבנות, הדס. הוא נולד בה' בסיוון תשל"ט, ונפל בכ"ו בחשוון תשפ"ד, במלחמה הזו. הותיר אחריו הורים, חמישה אחים ואחיות – את רובם אני מכיר – אישה וחמישה ילדים. למד בישיבת ברכת משה במעלה אדומים, וגר בישוב גבעות – גם כן קילומטר בקו אווירי מהבית שלי. אז היו לי לא מעט מפגשים עם יוסי. אני רק אומר לך – הכרתי אותו במיוחד כי כשהייתי מנהל מנח"י, הוא היה מנהל חטיבת הביניים של תיכון פלך לבנים כאן, בעיר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יש בנות. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה היה כשהייתי מנהל מנח"י. ניהלתי את כל מערכת החינוך של ירושלים. ויוסי, כאחד מחברי הנהלה – כבר הכרתי אותו. כאמור, אחיו גם שירת איתי בצנחנים ועוד ועוד. הוא התמנה בשנה שלפני כן להיות מנהל בית הספר השש-שנתי, כלומר היה מנהל את כל התיכון. את דברי ההספד האלה כתבה אשתו הדס, שכאמור, הייתה תלמידה שלי: יוס – ככה היא קוראת לו – היה בעיניי מודל לאיש חינוך, איש חינוך בכל רמ"ח איבריו, איש חזון ופורץ דרך עם משנה חינוכית סדורה שבנה ושכלל לאורך השנים, משנה מלאה בענווה, באהבה, באכפתיות, ביצירתיות ובחשיבה מחוץ לקופסה. יוסי הרבה לחלום אך גם דאג להגשים וליישם, הזיז הרים, ולא נתן לשום דבר לעצור בעדו. הוא הציע בבית הספר חדשנות פדגוגית. היה לו חשוב להשקיע בפרטים הגדולים, אך גם בפרטים הקטנים. הוא דרש מעצמו לפני שדרש מאחרים. הוא היה איש של אנשים, והייתה לו יכולת מיוחדת לראות כל תלמיד ומורה, ידע לזהות את החוזקות והחולשות, לתת לכולם כנפיים, ולגרום להם להאמין בעצמם. תלמידים רבים מספרים על לחיצת ידו, על הטפיחה על השכם, על המבט החם, על המילים הטובות ועל כך שחשו שיוסי תמיד ראה אותם, על רגעים קטנים שעבורם היו משני חיים. כאשר סיפרתי לילדים שאבא מקבל פרס על מפעל חיים זה מאוד הפתיע וגם קצת הצחיק אותם. איך יכול להיות שמישהו מת מקבל פרס על חיים? אני רוצה לשים לרגע בצד – ככה כותבת אשתו הדס – את כותרת המנהל שיוסי קיבל בחצי השנה האחרונה, ולספר על יוס של החיים, יוס של המשפחה והחברים, יוס שלי ושל הילדים, יוס, שהיה גדול מהחיים. יוס היה אחד האנשים הכי מצחיקים. היה לו חוש הומור ייחודי, שנינות וחדות מיוחדת. הוא ידע לתפוס רגעים וסיטואציות שונות, ולעשות מהן חגיגה; לעשות חיקויים בצורה שלא מאפשרת לנשום מרוב צחוק. יוסי אוהב כל כך את החיים, אהב את המשפחה ואת החברים. הוא היה בן שאני מאחלת לכל אחד. כיבוד הורים היה בדמו. הוא העריץ והעריך את ההורים שלו, והיה מלא בהכרת הטוב על האופן שבו חינכו אותו. האחים שלו הם חלק בלתי נפרד ממנו. יוס אהב כל אחד מהם אהבת נפש. הקשר שלהם פשוט מופלא. אני חייב לומר, האחים הרשקוביץ – משהו יוצא דופן. הכרתי אישית שלושה מהם. יוצאי דופן. יוס אהב כל אחד מהם אהבת נפש. הקשר שלהם פשוט מופלא. למרות השוני ביניהם החיבור שלהם כל כך עמוק וחזק, והם תמיד שם אחד בשביל השני. החיבור לשורשים המשפחתיים היה מאוד משמעותי עבורו. הוא בא לידי ביטוי בקשר המיוחד שהיה לו עם סבתא חיה, שהייתה ניצולת אושוויץ. יוסי הקפיד להתקשר אליה בכל יום שישי ממש לפני הדלקת נרות, וסבתא חיה הייתה יושבת ומחכה לטלפון ממנו, ורק אז היא הדליקה את נרות השבת. גם עם המשפחה שלי החיבור של יוסי היה חזק ועמוק. זכיתי לפקד גם על אחד האחים של הדס. יוסי התברך בהמון חברים טובים שאסף במשך החיים בתחנות חייו השונות, והטביע את המושג חבר אח, חבר כזה שבאמצע הלילה יגיע לחלץ אותך מגשר בניו יורק, כזה שיהפוך את העולם בשבילך. מובן שכזה חבר אח היה גם יוסי עצמו לחבריו. אני מרגישה זכות ענקית שזכינו להקים את ביתנו יחד, ושילדיי זכו לאבא כזה, גם במחיר הכואב שקיבלנו אותו לזמן כל כך מוגבל. יוס, אבא אוהב ואהוב, אבא אכפתי, מחובר, מעורב ומתעניין; אבא שהוא עוגן, שמתווה דרך ונותן תמיד את העצות הכי טובות; אבא מצחיק ומלא שמחת חיים; אבא שתמיד מסקרן ומעניין לשמוע מה יש לו לומר; אבא שתמיד שם כדי לעזור בכל מה שצריך, שלומד איתך למבחנים, שכיף לנגן איתו בבית, בטקסים ובבתי חולים; אבא שכיף לטייל איתו ולקפוץ למעיינת; אבא שיודע לתת ביקורת בצורה עניינית ובונה; אבא שמציב גבולות, שדוחף ולא מוותר. אבא שמאמין בך ושמחזק את תחושת המסוגלות; אבא שאף שהיה מאוד עסוק ועבד שעות רבות, הקפיד לשים את הטלפון על מצב טיסה בשעות הערב, להיות שם בשביל הילדים, לספר סיפורים, להשכיב לישון עם טקס ארוך ומלא בתפילות ובשירים רציניים. היו לו גם ניגונים שהוא עצמו חיבר, והוא היה מנגן מדהים בכינור – שירים רציניים ומצחיקים ממילים שהוא המציא לכל מיני מנגינות וניגונים. אבא כזה שתמיד, לא משנה מה, יישאר איתך בלב ויהיה חלק ממי שאתה, ולבסוף, בן זוג הכי הכי שאפשר לבקש – כך כותבת הדס. אין מילים שיוכלו להביע את מה שהיה עבורי. אני כבר כמעט לא זוכרת את החיים לפניו ומסרבת לקבל את החיים בלעדיו; אהבת חיי, המצפן והעוגן שלי. תחושת ההחמצה שורפת את הלב, אך איתה גם גאווה עצומה על מי שאתה ועל מה שהספקת לעשות. אדוני היושב בראש, כאמור, יוסי הרשקוביץ נפל בקרב ברצועת עזה, בצפון הרצועה. הוא היה חלק גם כן מחטיבה 551 של הצנחנים. הוא נהרג בקרב ממטען שהופעל על הכוח שלו. שמעתי גם חיילים שלו מדברים ואומרים עד כמה העובדה שהוא היה בשנות ה-40 לחייו, מהוותיקים – כמו גם איתן נאמן – העובדה שהוא היה שם נסכה בהם ביטחון, נתנה לצעירים איזה תחושה. אני זוכר את זה כמפקד, שאתה מסתכל על הוותיקים האלה ואתה אומר: אם הוא פה, אז מה לי להתלונן? מה, אני יכול לבוא בטענות כשאחד כזה איתנו בתוך השוחות? יוסי הרשקוביץ, איש חינוך, איש משפחה, יהי זכרו ברוך. אדוני היושב-ראש, אמרתי שאני אדבר על אנשים שהכרתי, אז אני רוצה לקרוא לך עוד אדם אחד, אדם מיוחד, יחיד ומיוחד שגם היה רב. הוא היה רב בית הספר הימלפרב כאן בירושלים. זכיתי להכיר אותו, גם את המשפחה. הרב אבי גולדברג, אברהם יוסף גולדברג, נולד בכ"ה בניסן תשמ"א. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> - - - למדו אצלו לפני – אני מדבר איתך – כמה שנים. הוא היה דמות נערצת. זכותו תגן עלינו. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדם מדהים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני לא סתם אומר. הרבה זכויות היו לו. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> לגמרי. הותיר אחריו הורים, אישה, אח ושמונה ילדים. למד בישיבת ההסדר בצפת, גר בירושלים. דברי ההספד האלה, אני חייב לומר, מאוד קשים לקריאה – אני מזהיר מראש. גם לי הם קשים – כמו כל דברי הספד. את הדברים האלה כתבה בתו טליה. איך הייתה שבת? כואבת. כואב כי קיבלתי רק ברכה אחת. כואב כי אני סידרתי לאימא את הנרות. כואב כי אחד מתוך עשרת הנרות, עבור כל אחד במשפחה, כבה בטעות ברוח. כואב כי אימא בחרה את המנגינה של שלום עליכם ולא אבא. כואב כי כששרנו אשת חיל אימא לא הפסיקה לבכות וכולנו נשנקנו, בקושי הצלחנו לשיר. אני מזכיר, אדוני היושב-ראש, שבשבעה היא ביקשה שיבואו חבר מהקואליציה, חבר מהאופוזיציה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הגעתי עם מתן כהנא. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> הגעתי עם יולי אדלשטיין. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ובאתי לחזק אותה. היא חיזקה אותי. איזו אישה ענקית. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> כואב כי כששרנו אשת חיל אימא לא הפסיקה לבכות וכולנו נשנקנו, בקושי הצלחנו לשיר. כואב כי אלישיב לא הסכים להתחיל לאכול לפני שערך מקום גם לאבא. כואב כי יהודה ערך את הקידוש וחתך את החלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ברוך הבא, כבוד השר. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> כואב כי בברכת המזון – אדוני השר, אני מקריא דברים שכתבה בתו של אברהם יוסף גולדברג, הרב אבי גולדברג, דברי הספד שהיא כתבה – כואב כי יהודה עשה את הקידוש וחתך את החלה. כואב כי בברכת המזון אמרנו רק "אימי מורתי בעלת הבית הזה" ולא "אבי מורי בעל הבית הזה". כואב כי כששרנו זמירות שבת, הקול של אבא היה חסר. כואב כי אימא לא תיקנה את אבא על הסולם שבו הוא החליט להתחיל לשיר. כואב כי אבא לא סיפר את הבדיחה הקבועה שלו בקידוש. כואב כי שירה שטפה כלים ולא אבא ואימא. כואב כי אסור לנו ללמוד תורה, ואימא לא ביקשה מאבא רגע לפני ברכת המזון שיגיד משהו. כואב כי אימא הרדימה לבד את כולם. כואב כי לא היה זימון בסוף הארוחה. כואב כי בסעודה בבוקר, כשכל הדודים המצחיקים שלי סיפרו בדיחות, הבדיחות של אבא היו חסרות. כואב כי למרות שהשולחן בבוקר היה ממש ממש ארוך, היו רק תשעה לזימון במניין. כואב כי בעונג שבת רציתי שאבא יתחיל את השירים ולא דוד. כואב כי כשהייתה לנו שאלה הלכתית לגבי הפלטה, היינו צריכים לחכות שסבא יבוא לענות עליה. כואב כי אבא לא עשה הבדלה, ומי שכן עשה לא הדגיש את המילים החשובות: קודש, אור, ישראל, יום השביעי. כואב כי חיפשתי את הקול של אבא בשיר המעלות ולא מצאתי. כואב כי אבא לא עזר להזיז את הספות כשערכנו וסידרנו שולחן. כואב כי אבא לא שטף את הרצפה ביום שישי. כואב כי היינו שמחים אבל באבל. כואב כי בבית כנסת כולם הסתכלו עלינו באיזשהו שלב. כואב כי הקדישו כמה דקות של שקט מוחלט לכבוד אבא. כואב כי היינו היחידות בעזרת נשים שאמרו קדיש. כואב כי האוכל שאכלנו לא היה ביתי. כואב כי כשכולם היו שמחים, רציתי להיות עצובה, וכשכולם היו עצובים, רציתי להיות שמחה. כואב כי כל כך הרבה אנשים הגיעו בערב שבת לעונג שבת. כואב כי כשחיפשתי שקדי מרק בערב, לא מצאתי, וכל המטבח היה מבולגן מהשבעה. כואב כי בדיוק בשעה שלפני שבוע התחיל הקרב שאבא נפל בו, השבוע התחילו השמיים לבכות בטירוף. כואב כי אבא היה חסר בכל דבר. כל כך כל כך חסר. וממשיכה טליה בתו של הרב אבי גולדברג ואומרת: איך הייתה שבת? עוצמתית, מנחמת, מרגיעה. עוצמה, כי הגיעו כ-500 איש לעונג שבת ו-1,000 למלווה מלכה. נחמה, כי אני מוקפת בהמון אנשים שאוהבים אותי ורוצים את טובתי. רוגע, כי סוף-סוף דיברתי קצת עם חברות. עוצמה, כי שלוש דקות השקט בזמן דבר התורה בערב שבת בבית כנסת פילחו את הלב מגאווה באבא שלי. נחמה, כי אימא שלי פשוט מדהימה. רוגע, כי הדודים שלי מצחיקים מאוד. עוצמה, כי שירי השבת ששרנו בארוחות קיבלו משמעות אחרת. נחמה, כי דואגים לי למה שאני צריכה. רוגע, כי סוף-סוף חייתי קצת כמו ילדה רגילה על כיסא רגיל, עם מקלחת לפני שבת. עוצמה, כי היינו אבלים אבל בשמחה. נחמה, כי מתברר שכל כך הרבה אנשים אוהבים את אבא. רוגע, כי אבא הוא אבא שלי. עוצמה, כי המילים של הקדיש חזקות. נחמה, כי יכולתי להגיד שלום לאנשים, ואנשים יכלו להגיד לי שלום. רוגע, כי יכולתי ללבוש איזה בגדים שאני רוצה. עוצמה, כי הברכות שקיבלתי מאימא, מסבא ומסבתא היו מלאות כוח יותר מהרגיל. נחמה, כי הסתכלתי בכל האלבומים שלנו וראיתי איזה אבא טוב היה לי. רוגע, כי חזרתי לעשות שנ"צים בשבת. עוצמה, כי התפילות שלי ושלנו מתוך השירים היו מלאות כוונה ורגש. נחמה, כי אני יודעת שיש מי ששומע וישמע את התפילות שלי. רוגע, כי בערב שבת דיברנו עם דודה מרים משהו כמו חצי שעה וצחקנו משטויות. עוצמה, כי ראש חודש ביחד עם שבת זו זכות, זו עוצמה. נחמה, כי המקררים היו מפוצצים באוכל, שאנשים טובים תרמו, הכינו. רוגע, כי בנות הדודות שלי נשארו וצחקו, וככה קמתי. עוצמה, כי המשפחה שלי צדיקה, וכשהייתה לנו שאלה הלכתית, היה הרבה את מי לשאול. נחמה, כי נווה חמוד. רוגע, כי סוף-סוף ערכתי שולחן והגשתי אוכל. עוצמה, כי לשבת שבעה בשבת זה שילוב עם כוח מיוחד. נחמה, כי ציון יהודית כל כך חמודה. רוגע, כי אימא שוב היא העירה אותי כרגיל בבוקר שבת. עוצמה, כי למרות שירד הרבה גשם, הרבה אנשים הגיעו לשיחה של הרב ירמי ולשיעור הנשים של רחל שרנסקי. נחמה, כי ירושלים כל כך יפה, עוצמתית, מנחמת ומרגיעה, כי רב ה"יש" על ה"אין" – כך כותבת טליה, ביתו של הרב אבי גולדברג, יהי זכרו ברוך. אלה דברים ממעשה בצדיק ואלונקה, סיפורי חייהם של חללי ישיבות ההסדר בשנה הראשונה של מלחמת שמיני עצרת, מאת הרב חיים נבון. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יהי זכרם ברוך. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אמן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת חילי טרופר. 20 דקות. תגיד לי, אבל באמת, קינלי, נפריד – איך אומרים – בין קודש לחול. איך לא שכנעת את יאיר לפיד ב-8 באוקטובר, בגלל סמוטריץ', לא להצטרף לממשלה? איך? אל תענה. לא עכשיו. בארבע עיניים. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> יש דברים קשים יותר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה מבין, כל זה, זה ציבור כזה. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> יישר כוח לקינלי. בכלל, הספר ספר מאוד מיוחד. וכל הנופלים, 80 הנופלים שמצוינים בספר, ואלה שלא צוינו בספר, כי נפלו אחרי שנת המלחמה הראשונה; סיפורי מופת של אנשים שיודעים לשלב בין ספרא לסייפא, והבינו שברגע כל כך קשה בחייה של אומה, צריך לצאת מבית המדרש ללכת ולהילחם. הרב אבי גולדברג היה האחרון שקינלי ציין. באמת הוא אחד שמסמל את היכולת הזו, את הבחירה הערכית והדתית הזו, כשצריך להיות בבית המדרש, וכשצריך להיות בשדה הקרב. אגב, הרב אבי התנדב, וכבר לא היה צריך לעשות את זה. מעבר לגיל, והיו לו מספר ילדים שהוא לא היה חייב, אבל הוא בחר לעשות את זה. אז תודה קינלי, וזה גם מזכיר לי את אח שלי. בדיוק אח שלי בן 56 חזר לפני שבועיים למילואים. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> הוא היה בבית הספר שלי. << דובר_המשך >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אה, נכון. חזר למילואים עכשיו. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> איש צדיק. הרב יהודה טרופר. << דובר_המשך >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבא וסבא. אח שלי. סבא לשבע ילדים, חזר השבוע למילואים כי חסרים לוחמים. הוא רב, הוא דוקטור. הוא מבין שממקום דתי אי-אפשר לעמוד כרגע מהצד. "לא תעמוד על דם רעך", אז יש פה גם העניין המוסרי; וזה בעיקר בימים כאלה שבהם אנחנו שומעים שיש מי שבשם הדת אומר שעדיף לעזוב את הארץ או למות רק לא להתגייס. אז טוב, טוב שיש מי שמזכיר שתורת חיים היא תורה שלא עומדים בה מהצד, ואין דבר כזה. לעולם לא לעזוב את הארץ, ובטח לא נמות ולא נתגייס. להפך, בצער ובכאב אנחנו יודעים שרבים מאלה שכן התגייסו הם אלה שמתים, כפשוטו, ובחלק גדול. אני רוצה פה לדבר על בחור בשם סרן לירון שניר, שאחיו התאום אלון ישב אצלי לא מזמן וסיפר לי עליו. בוא בכלל, לירון היה בתפקיד מטה בימי המלחמה הראשונים. הוא היה בין תפקידים והוא התעקש להיכנס לעזה, להילחם. הוא לא היה חייב, אבל לא היה יכול לעמוד מהצד. רבע שעה לפני שעבר את הגבול הוא כתב צוואה שהייתה מבחינתו לא רק למעגל המשפחתי הקרוב, אלא לחברה כולה. כזה היה לירון, תמיד חשב במעגלים הרחבים. תמיד ראה אחרים. היה גם את המעגל האישי, כמובן, של משפחתו האהובה, אבל יש פה משפחה גדולה של עם ישראל, וגם אליה, לדעתי, הוא כיוון את הצוואה הזאת. אגב, אלון סיפר שהוא הלך לבקר את לירון אחיו התאום בבאר שבע לפני שהם יצאו לכיוון עזה. זה היה השבועות הראשונים של המלחמה והייתה אזעקה. כולם רצו למיגונית ברגע שנשמעה האזעקה, ולירון רץ לכיוון השני. התרחק מהמיגונית. מתוך המיגונית ראה אלון את אחיו רץ לכביש, שם הוא זיהה זוג קשישים בכיסאות גלגלים שלא היו מספיקים להגיע למיגונית. לירון רץ אליהם, כיסה עליהם בגופו ממש במשך דקות ארוכות עד שחזר השקט. היכולת הזו בזמן אזעקה לא ללכת באינסטינקט האישי והטבעי של לתפוס מחסה, אלא להרים את העיניים ולראות אם יש מישהו שצריך אותי יותר, זו הייתה יכולת וכוח מיוחד שהיה ללירון, והוא הציל את אותם קשישים. בצוואה שלו הוא כתב: זה סוף-סוף קורה. כבר התחלתי לאבד תקווה שניכנס, וברוך השם יש לי הזכות לקחת חלק במלחמה ולהיות בתוך עזה. להילחם, להחזיר את הכבוד של צה"ל ועם ישראל, ובעיקר לדאוג שלעולם לא עוד. מה שהיה זה לא מה שיהיה, ואנחנו חזקים יותר, טובים יותר, מוסריים יותר, ולנו יש את התביעה האמיתית על החיים ועל הקיום שלנו בארץ ישראל. זה הזמן לומר זאת בבירור לעצמנו ולכל העולם. עם ישראל חזק, וכל מי שינסה או ירצה לפגוע בנו, יקרה לו מה שקרה לחמאס. יש עוצמות בעם. יש אחדות, וכואב שהקב"ה צריך להראות לנו את זה בדרך הקשה, אבל אני שמח שמתגלות ויוצאות לפועל כל העוצמות ואחדות העם. עכשיו זה תורי להיות, להילחם, להעז ולפקד על צוות בעת הזאת. במלחמה הזאת בעוז ובענווה אמלא את התפקיד ואוביל את הצוות בקרב. אנחנו חזקים ומלאים בעוצמות. שמח על הזכות לקחת חלק. אם חלילה יקרה לי משהו, אני אוהב את המשפחה שלי, ובזכותם אני מי שאני. צריך לזכור להיות בגדלות, לאהוב את החיים ותמיד להוסיף טוב בעולם; לשמח אנשים, לראות את החלש ולעזור לו. לחייך לאנשים, לזרוק מילה טובה. להיות טוב, זאת השאיפה. טוב לכול. זה לא עולה לנו כלום, להיות טובים ולעשות טוב. שמח על החיים ועל מה שעשיתי והייתי עבור העם שלי, עבור מי שהיה סביבי לאורך השנים והצלחתי להשפיע עליו טוב. אנחנו צריכים להיות טובים ולעשות טוב. אני חושב שהמילה המנחה, אם הייתי קורא רגע את הצוואה המיוחדת הזו של לירון, היא המילה "טוב". חוזרת שוב ושוב בכל מיני וריאציות. הרצון לעשות טוב, להיטיב עם אחרים, לחשוב טוב. זה לא עולה לנו כלום, להיות טובים ולעשות טוב. זה הבן-אדם. בן אדם טוב שהיה פה מעט מדי שנים בארץ, אבל במעט השנים האלה חי ומת בעשיית טוב למען אחרים. ב-21 בנובמבר 2023, ביום ההולדת של אביו, ועשרה ימים לפני יום ההולדת של התאומים, אלון ולירון, נפל לירון. כמו מפקדים אחרים, גם הוא בכניסה הוציא פלג גוף עליון מהנמר כדי לסרוק את השטח, וכך נפגע. ברגעיו האחרונים הוא שאל על הלוחמים האחרים, אם מישהו נפגע. רק אחרי שכולם ענו בשלילה, אמר לירון: נפגעתי. לירון חי במחשבה על אחרים, ונפל במחשבה על אחרים, והלוואי ונהיה ראויים לו וליתר הנופלים. לפני כמה שנים, בשנת תשפ"ג, נפל עידו ברוך, לוחם סיירת גבעתי. הוא נהרג בשומרון בחג סוכות, בעת שאבטח שם מתיישבים. פגשתי את ההורים שלו, למדתי להכיר אותם, ודרכם את הטוב שאפשר לעשות בעולם. יש משפט מפורסם של האדמו"ר מפיאסצנה: הדבר הכי גדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר. וכשעידו התגייס לצבא אימו עינב אמרה לו שבכל פעם שהוא חוזר עם הכביסה שלו, שיביא גם את הכביסה של החיילים הבודדים בפלוגה. בהמשך המסלול עידו נהפך לרס"פ, ואביו איתן היה סוג של רס"פ על אזרחי, שנסע והביא לחיילי הפלוגה כל מה שצריך לכל מקום ומכל מקום בארץ. עינב, איתן ועידו, זכרו לברכה, אימצו שנים אחדות לפני כן הלום קרב ממלחמת יום כיפור, שגר בסמוך אליהם, ביקרו אותו והביאו לו אוכל מדי סוף שבוע. הם גם חילקו כל יום שישי אריזות מזון ומשחקים. אלה רק פיסות מתוך הלב העצום של משפחת ברוך. לביתם, שהיה מלא במנחמים אחרי שעידו נהרג, הגיעו חניכיו וחבריו מתנועת "הצופים" ומשנת השירות, והגיעו פקודיו וחבריו מהצבא, וכולם סיפרו כיצד תמיד ראה את מי שלבד, בצד, וכיצד תמיד נתן כוח למי שכמעט התייאש. כיצד נתן ונתן ונתן. ניחום האבלים התקיים בימים של אחת ממערכות הבחירות הסוערות, כשהייתה תחושה שהמחלוקת הפוליטית מטביעה את הארץ, קצת מזכיר את הימים שלנו. על רקע השיח החלול והמפלג, המילים של הזוג ברוך והחסד המופלא שלהם בלטו עוד יותר. הם סיפרו סיפור אחר, עמוק, מרומם נפש, מלא בנדיבות. נתנו פרופורציה והזכירו שיש הרבה טוב בעולם ושאנחנו צריכים לעשות הכןל כדי להיות ראויים למחיר הנורא שמשפחת ברוך וכל כך הרבה משפחות שילמו. באחד הביקורים ישבתי עם הוריו של עידו על המיטה שלו, בחדר שלו, כשמסביב תמונותיו שחיוכו ניבט מהן. נפעמתי מעוצמת הנדיבות שלו ושל הוריו, שהחליטו גם לתרום את איבריו לאחר מותו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ארז, ארז. << דובר_המשך >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> איתן הדגיש בפניי כי הוא עצמו לא היה בוחר לגור בשומרון, שם נהרג בנו, אבל הוא גאה שבנו הגן על יהודים בארץ ישראל. וכל מי שלרגע חושב כי המחלוקות הן חזות הכל, יש בכך תזכורת מצוינת לשותפות הישראלית, שיש בה חסד, יש בה גם כאב גדול. בסוף מה שנותר מאיתנו זה מה שנתנו לאחרים, ועידו נתן לאחרים בכמויות. כמה שבועות מאוחר יותר סיפרו לי עינב ואיתן כי בתום ימי השבעה, הגינה שלהם הייתה חרבה. מאות המנחמים לא הותירו לה סיכוי. אומנם מי שאיבד את בנו, לא בטוח שמטריד אותו מראה הפרחים שנבלו, הדשא שבוטש והשיחים שקמלו, אבל עינב ואיתן רצו להתחיל לשקם את ביתם גם דרך הגינה. הם ניגשו למשתלת מרמלשטיין, שהוקמה מחדש בגני טל אחרי שפונתה מגוש קטיף. אנשי המשתלה זיהו אותם והתעקשו לשקם את הגינה בלי לגבות שקל על העבודה. העובדים הגיעו, הוריקו מחדש ושדרגו את הגינה כדי לומר תודה למי ששילמו את המחיר היקר ביותר. כשבני הזוג ברוך באו לבקר פה, בכנסת, באחד הימים, הם סיפרו על החסד והאהבה שהרעיפו עליהם ישראלים טובים; על המשפחה שלא הכירו קודם לכן, שמקפידה מדי יום שישי להביא להם עוגות לשבת; על ארבע תלמידות אולפנה חקלאית בגולן שנסעו בטרמפים עד גדרה עם ארגז של תוצרת חקלאית, הקישו על דלתם והגישו להם את היבול; על השף אסף סבח, שבא אליהם לקראת ביקור של הצוות של עידו, אמר להם: אל תכינו כלום, הכל עליי. וכששבו מהעבודה, עמד בגינה אירוע מתוקתק עם ארוחה דשנה, הכול על חשבונו של אסף, שסירב לקבל תשלום. איתן ועינב סיפרו ששמחו מאוד בחברים הטובים של עידו, אבל בפנים צרב להם שכולם באו לארוחה בביתם מלבד עידו. מבחינתם, מה שבכל זאת מקל מעט את הכאב הוא הטוב העצום שהם פוגשים. מבחינתם, לפעמים שווה להפנות מבט לרגע, לצד היפה והמואר בעם ישראל. אני חושב שהחוויה הזו, כל מי שמסתובב בבתי האבלים בארץ, במחלקות פצועים, רואה אותה. כל כך הרבה טוב ישראלי. אנשים שלא הכירו אחד את השני באים לאגף השיקום. במחלקת השיקום בתל השומר אתה רואה נדיבות אין-סוף. אתה רואה אנשים שאיבדו הרבה, והם בוחרים ממעט הכוח שנותר בהם, ללכת ולתת לאחרים. לפני כמה שבועות הלכתי יחד עם אבי הרוש, שבנו ריף נהרג בח'אן יונס. הלכנו למחלקת השיקום בתל השומר, ואבי, שאיבד את בנו, הלך ועבר בין הפצועים כדי לעודד אותם ולחזק אותם. איזה איש ואיזו חברה יש לנו. וכמובן, לא רק סביב מלחמה אנחנו פוגשים את כל הנדיבות והטוב הזה. אפשר לפגוש את זה בסיטואציות רבות אחרות. כשעסקתי בחינוך, פגשתי את הזוג גיל ועופרה בורין. הם היו הורים למיקה הקטנה, שטבעה בכינרת והיא רק בת חמש. הם זיכו אותי במפגש הראשון עם תרומת איברים. לא הכרתי קודם לכן את גיל, אבל גיל התקין חדר קולנוע בתיכון ברנקו וייס ברמלה, שניהלתי. החלטנו בצוות החינוכי לקרוא לחדר על שמה של מיקה. חשבנו שדווקא בגלל שלא הכרנו אישית, כמו תרומת האיברים שהיא תרומה למישהו שלא הכרת לפני כן, כך גם אנחנו רוצים לתרום למישהו שלא הכרנו לפני כן. ואולי בכלל זו לא באמת זרות כי בחברה שיש בה ערבות הדדית, אף אחד לא זר אחד לשני, גם אם לא הכרת אותו לפני כן. וכמובן, פגשתי את שירי ניר, שבעלה עמרי ובנה עילאי נהרגו כשהידרדרו לתהום בנחל צאלים. ובתוך ההלם והשכול הנוראיים, היא דחקה ברופאים למהר בתרומת איבריו של בנה המת כדי להציל כמה שיותר חיים. שירי סיפרה לי על הרגעים הנוראיים בסורוקה, כשהיא ליד מיטתו של עילאי, בנה הגוסס. כך היא תיארה: יכולתי להתמוטט ולצרוח עד לב שמיים, אבל מה זה היה עוזר לי? יש מצב נתון מסוים, והשאלה היא מה אני עושה עכשיו. תרומת איברים זה משהו שעמרי ואני דיברנו עליו. אני יודעת במיליון אחוז שעמרי היה תומך בהחלטה הזאת, זה מה שהיה נכון לעשות. נפרדתי מעילאי, אמרתי לו כמה אני אוהבת אותו. נישקתי אותו וליטפתי אותו. ביקשתי שימסור גם לעמרי שאני מאוד אוהבת אותו. קשה לנשק את הילד שלך כאשר אתה יודע שזאת הפעם האחרונה. הופתעתי מכך שדיברו על ההחלטה שלי לתרום את איבריו של עילאי. זה לחלוטין משהו שנראה לי טריוויאלי, אני לא הראשונה שעושה את זה. זה הצחיק אותי כשאמרו שעשיתי מעשה אצילי. אין שום דבר אצילי בלעשות את הדבר הנכון. ביום השנה החמישי למותם של עמרי ועילאי, שירי, שכאילו לא נתנה מספיק, החליטה שהיא רוצה לעשות עוד מעשה טוב, אז גלגלנו ביחד את הרעיון של להכניס קישור לחתימה על כרטיס "אדי" לאתר האינטרנט של משרדי ממשלה. באנו עם התכנית. גלעד, שעבד איתי, קיבל על עצמו את האחריות להוביל את המהלך, ובאמת העברנו בהחלטת ממשלה, הממשלה הקודמת, החלטה שקובעת שבשירותים הדיגיטליים הממשלתיים יהיה קישור לחתימה על כרטיס "אדי". בכל רגע נתון ממתינים למעלה מ-1,000 ישראלים להשתלת איבר. 90 מהם מתים כל שנה בזמן ההמתנה. שיעור ההסכמה של משפחות בישראל לתרום איברים של אדם שנפטר נמוך ביחס למדינות נאורות בעולם, קצת יותר מ-50%. רק 14% מהאוכלוסייה הבוגרת בארץ חתומים על כרטיס "אדי". המטרה של המהלך הייתה להגדיל את כמות המסכימים והחותמים וכך להציל גם חיים. חזרתי וכתבתי, ועוד אומר, שאני מאמין בטוב שבבני האדם. אני משוכנע שרוב הישראלים אינם מתנגדים לחתום על הכרטיס אלא שלא התפנו לכך או שלא נחשפו לנושא. באותה החלטת ממשלה, כשאושרה ההחלטה, במקום לדבר הקראתי פשוט את המכתב ששירי כתבה: כבוד ראש הממשלה וחברות וחברי הממשלה, "הדבר הראשון שראיתי באולטרסאונד שעשיתי לאחר שנודע לי שאני בהיריון עם עילי היה הלב שלו. עוד לפני שראיתי על המסך צורה של ילד, לפני ששמעתי בכי וצחוק של תינוק, לפני שראיתי לומד ללכת, לפני שלימדתי אותו לקרוא – לפני הכול ראיתי ושמעתי את פעימות הלב שלו. עילי כבר לא איתי. אני כבר לא שומעת אותו צוחק ולא רואה אותו מול עיניי, אבל הלב הזה עדיין פועם היום, אם כי בגוף אחר. יש משהו מטורף, מוזר ובלתי נתפס במחשבה שחלק מהילד שלי, שנוצר מהדנ"א של בעלי ושלי, נמצא היום בגוף של ילד אחר, חי וקיים, ושאלמלא הלב הזה, קיים סיכוי שהילד לא היה חי. "הדבר האחרון שחשבתי עליו בבוקר שבו יצאו עמרי ועילי לטיול היה שלא אראה אותם יותר. כשהגעתי לבית החולים עוד נתנו לי להאמין כי יש סיכוי שעילאי יצא מזה, שיתעורר ויחזור הביתה. זה לא קרה. כשהבנתי שהכול אבוד, פניתי לרופאים וביקשתי לדבר על תרומת איברים. אני לא יודעת מאיפה היו לי הכוחות לחשוב על מה נכון לעשות ולא להתרכז בכאב שלי. במבט לאחור, לפעמים זה נראה לי כמו לקוח מסרט. אני חושבת שהסיבה העיקרית ליכולת שלי לבקש לדבר על תרומת איברים דקה אחרי שהודיעו לי שאין כבר סיכוי היא שנושא תרומת האיברים לא היה זר לי. לעמרי ולי היו שיחות בנושא. שנינו ראינו בהצלת חיים ערך עליון, וידעתי באותו הרגע שזה הדבר הנכון לעשות. "לחשיפה לשיח על תרומת איברים יש חשיבות עליונה בהגדלת מספר התורמים. לאדם שניצב מול שאלת תרומת האיברים ברגע הכי קשה בחייו, ברגע של אובדן וכאב בלתי נתפס, יהיה קל יותר לקבל את ההחלטה הנכונה לעומת אדם שלא מבין את המשמעות של תרומה, וצריך להתפנות ברגע משבר להתעסק עם נושא חדש לחלוטין. בנוסף, מתוך אהבה גדולה וכבוד לאהוב שאיננו, קל יותר לקבל תרומת איברים אם לאדם שנפטר היה כרטיס אדי והוא בחר עוד בחייו להיות תורם איברים. "עברו חמש שנים", כך כתבה שירי אז, "מאז תרומת האיברים של עילאי. אי שם בארץ יש כמה ילדים שחיים בזכותו. זה לא מנחם אותי כהוא זה על האובדן הבלתי-נתפס שלי, אבל מנחמת אותי הידיעה שברגע הכי קשה בחיי ידעתי לקבל החלטה מושכלת וחשובה, ושנפלה בחיקי הזכות להעניק חיים. הלב שפעם בגופו של עילאי, שהתרגש, שכאב, שחיבקתי ושהרגשתי כשהיה נצמד אליי, פועם עכשיו בחזהו של מישהו אחר. חלק ממנו חי, וזאת תחושה שאי-אפשר לתאר במילים. "להגברת המודעות לחשיבות התרומה תהיה השפעה מצילת חיים, ולכל אחד מכם שיפעל למענה יהיה חלק בהצלת חיים. אני משוכנעת שבעובדה שלראשונה כל שירותי הממשלה המקוונים ינגישו את כרטיס אדי לחתימה, יהיה משום הצלת חיים ממש, ואין דבר חשוב מכך". אני חושב על שירי, שאיבדה כל כך הרבה ברגע אחד, וגם ברגעים הכי קשים בחייה הצליחה לחשוב על מישהו אחר, על ילד שהיא בכלל לא הכירה אבל היא יודעת שיש ילד כזה, שעכשיו יכול להינצל בזכות הלב של הילד המת שלה. היא אוזרת את הכוחות, ממש דוחקת ברופאים כדי להספיק, כדי שחייהם של אותו ילד שיקבל את הלב וילדים אחרים שקיבלו את האיברים יינצלו. הידיעה שיש בתוכנו, בתוך החברה שלנו, נשים ואנשים כמו שירי ניר ממלאת אותי תקווה. תמיד אנחנו צריכים את התקווה הזאת, אבל בימים כל כך קשים אנחנו צריכים במיוחד תקווה. והכוח וטוב הלב והנדיבות שיש בכל כך הרבה ישראלים, זו התקווה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ביטון. עכשיו יש לך 30 דקות, מיכאל. נראה לי אפילו לך זה יספיק. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> נראה לאן נגיע. כבוד היושב-ראש, בכל יום בכנסת אני לובש חולצה של חטוף. הפעם אני לובש את החולצה של אלקנה בוחבוט, בן 35, עדיין חטוף שחי בעזה, והשבוע קיבלנו סרטון קשה מנשוא, סימן חיים ממנו אבל גם זעקה גדולה על סבל גדול ושבר גדול. יש 24 חטופים בחיים, לפי מה שחושבים, והוא אחד מהם. הצורך להביא את החטופים שבחיים דחוף כדי להציל אותם. אלקנה בוחבוט, בן 35 ממבשרת ציון, נחטף מהמסיבה ברעים. הוא עבד שם בצוות ההפקה של הנובה. נשוי לרבקה, שעלתה מקולומביה לפני שש שנים, ולהם ילד בן ארבע, ראם דוד, שאוחז בתמונת אביו ואומר: מתי אבא ישוב הביתה? אלקנה עסק בהפקת מסיבות, בין היתר במועדון האומן 17 ואחרים. רון לשם, אחד היוצרים של הסדרה אופוריה, סיפר שאת הדמות של אלקנה בסדרה יצרו בהשראתו. שובה לב, מלא חיים ואהבה וטוב. כמו אחרים מצוות ההפקה, אלקנה לא ברח להציל את עצמו אלא נשאר לסייע ולפנות פצועים, ואז נחטף. חבריו הטובים האחרים, התאומים אושר ומיכאל וקנין, שהיו איתו בצוות, נרצחו. כבר באותו יום הגיע סרטון למשפחה שבו נראה אלקנה כפות, מוכה ומפוחד. השבוע פרסם ארגון הטרור חמאס סרטון של אלקנה ויוסף חיים. רבקה התייחסה לסרטון, אות החיים הוויזואלי הראשון שמגיע מאלקנה. היא אומרת כך: "קיבלנו שיחה מהקצינה שיצא סרטון, והיא שלחה לנו. הייתי עם הילד ועצרתי בצד ופרצתי בבכי", כך סיפרה על הרגע שבו נחשפה לסרטון. "זה לא בעלי, זה לא הבחור שנפרדתי ממנו ב-6 באוקטובר מהבית, עם החיבוק והחיוך", אמרה רבקה. "ראיתי שהפנים שלו נפוחות. והילד מאחורה אומר לי 'אימא, למה את בוכה? מה קרה?' אמרתי לו 'שנייה, חיים שלי', ובכיתי ובכיתי. אמרתי לו שאימא פשוט מתגעגעת לאבא. רציתי שיזכור את אבא איך שהוא ראה אותו בתמונות", הוסיפה רבקה. "חזרתי הביתה וכולם בשוק, כל המשפחה. הסתכלתי על הסרטון שוב ושוב, ראיתי פנים נפוחות. הוא כועס מאוד. הוא אומר שקשה לו מאוד. הוא אומר שהוא רוצה לחזור לאשתו ולבן שלו". "אנחנו לא יודעים כמה זמן צריך לחכות שהחיים שלנו יחזרו להיות החיים הפשוטים שהיו לנו. חיים שלווים כמשפחה, זה מה שאנחנו צריכים כרגע", אמרה רבקה, והעבירה מסר לאלקנה. "אני רואה את הסרטון ואני מצטערת שהוא עובר את זה. לקחו לו את החופש. אולי הזמן הזה שהקשבתי לאנשים אחרים בשביל לשמור עליך – ואתה עדיין שם. זה כואב לי מאוד ואני לא מוותרת. אני קוראת לכל עם ישראל: אל תשאירו אותם מאחור. 59 משפחות, 24 חטופים שעדיין יש להם תקווה לקבל את האהובים שלהם בחיים. אני כבר לא יודעת מה אני להגיד לממשלה, זה פשוט כישלון. אני קוראת לציבור: ברגע שאנחנו ביחד, אנחנו עם שמנצח". איזה כוחות נפש יש לה לדבר גם על האחדות של עם ישראל ברגע הקשה הזה. דבר שני שאני רוצה לדבר עליו זה חוסר היושרה של הממשלה ושל ראש הממשלה בהצגת המצב הביטחוני והכוונות הביטחוניות של מדינת ישראל. הרי ראש הממשלה השתמש בביטחון, שהוא רוצה להביא ניצחון מוחלט. אמר השר בן גביר שהוא לא ייכנס לממשלה אם לא תחודש הלחימה בעזה. ואני שואל את שניהם: איך הפסקתם להילחם בלבנון? חיזבאללה נשאר יותר גדול, יותר חזק ויותר מאיים מהחמאס. לחיזבאללה יש 100,000 לוחמים, מדברים על 40,000 טילים או יותר, והוא כל יום מתעצם כי יש הפסקת אש בלבנון כבר כמה חודשים. זה ניצחון מוחלט? אתם הסרתם את האיום של חיזבאללה מתושבי הצפון? תושבי הצפון, אמרתם להם לחזור הביתה במרץ. מי ערב להם ש-40,000 הטילים האלה לא יחזרו? אבל מה, מטעמים מדיניים, שיקולים, ארצות הברית, צרפת, אינטרסים בין-לאומיים, אמרתם שישראל צריכה להגיע להפסקת אש בלבנון. עשיתם ניצחון מוחלט בלבנון? לא עשיתם ניצחון מוחלט. השתמשתם בשפה שהיא לא אמיתית, מכרתם לציבור וללוחמים אגדות שאתם תחסלו את חיזבאללה. השארתם אותו פגוע אבל עם שליש מהכוח שלו ועם רוב הלוחמים שלו. שליש מהטילים ורוב הלוחמים. למה שם כן הפסקת אש? אם התנאי של בן גביר להיכנס לממשלה זה שתחודש הלחימה בעזה – על איזה לחימה? מה עושים בעזה? לא מלחמה, לא ארבע אוגדות מתמרנות. תוקפים, כמעט לא מתמרנים ומחזיקים את פילדלפי ועוד כמה נקודות. אז אין באמת מלחמה בעזה. אנחנו צריכים כמה חודשים של הפסקת אש להביא את כל החטופים. אם אתם יכולים לחיות בשלום עם הפסקת אש בלבנון, עם גורם צבא טרור יותר גדול מחמאס, עם עוצמות יותר גדולות עם 40,000 טילים, עם 100,000 לוחמים, ואתם יכולים עכשיו להיות חודשים בהפסקת אש כי אין שם חטופים, למה אתם לא יכולים עם חמאס להיות בהפסקת אש להיות חודשיים-שלושה, תביאו את החטופים שבחיים, ואחרי זה נילחם בהם? כולנו רוצים לחסל את החמאס. כולנו מבינים שהמלחמה בחמאס ובחיזבאללה תימשך כמה שנים. למה לשקר שאתה מסוגל לעשות את זה בכמה חודשים? למה לשקר עם המושג ניצחון מוחלט, כשאתה הפסקת להילחם בחיזבאללה, וגם בחמאס אתה עדיין לא נלחם? אתה מפציץ, אתה מחזיק את פילדלפי, אתה מחזיק איזה מרחב הרתעה, אבל אתה לא עושה מלחמה. אם אתה חי בשלום עם הפסקת אש עם אויב שהוא פי ארבעה גדול בעוצמות שלו – בלבנון משיקולים מדיניים – אני לא אומר שתילחם גם בחיזבאללה, אבל לשיטתך; אמרת שלא תפסיק, אבל אם הפסקת שם, שאין שם חטופים, למה אתה לא יכול להפסיק שלושה חודשים בעזה ולהביא 24 חטופים בחיים? לא קיבלתי תשובה טובה, לא מראש הממשלה, לא מהשר בן גביר, לכשל הלוגי, לשפה הלא-אמיתית ולא אמינה שהם מדברים בה עם הלוחמים ועם האזרחים. אם יש לך תשובה, אני אשמח. לא קיבלתי תשובה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ממה שאני יודע, ובכלל, כאילו מתעלמים פה מזה – אני שומע פעם אחרי פעם את הדבר הזה: למה לא? אי-אפשר. ממה שאני יודע – ואני לא סתם אומר – מגורמים מוסמכים מאוד, בוא נגיד ככה, אין שום אפשרות ואין שום היתכנות מבחינת חמאס למתווה הזה של הפסקת אש. חמאס דורש ערבויות בין-לאומיות, חמאס דורש החלטת מועצת הביטחון שבאה וקובעת לא רק את תום המלחמה, אלא את הנושא של - - - << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, אני לא חושב – אני אתייחס לחטופים – אני לא חושב שעסקה של חטופים תלויה רק בנו. האויב הזה אכזרי ועושה לנו עכשיו מלחמה על דעת הקהל בישראל ומפרסם את הסרטון. אני לא חושב שרק בנו תלויה עסקה של חטופים. אבל למה אנחנו צריכים להגיד שאנחנו לא יכולים להפסיק כמה חודשים בעזה בשביל חטופים, אם אנחנו מול חיזבאללה, שפי ארבעה גדולים ומאיימים, מפסיקים מרצון? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הם לא מוכנים לזה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, אבל למה אנחנו צריכים עכשיו לסכן את החטופים ולא להחזיר אותם? הם כן היו מוכנים. הם כן היו מוכנים להמשיך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא הבנתי את השאלה. אף אחד לא היה מוכן להפסקת אש, להמשיך ולשחרר חטופים במתווה שלא מדבר על סיום לחימה. וסיום לחימה – זה לא התחייבות ישראלית לסיום לחימה; התחייבות ישראלית מגובה בערבויות בין-לאומיות והחלטת מועצת ביטחון. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז למה סיימו לחימה בלבנון? למה שם מוכנים לסיים לחימה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> א. שם לא סיימו לחימה. שם לא סיימו לחימה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הפוך. בשביל חטופים צריך לסיים לחימה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מיכאל, שם לא סיימו לחימה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> פה אתה אומר שאין חטופים, אז למה אתה מסיים לחימה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כי לא סיימו, עשו הפסקת אש. זה בדיוק ההבדל. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל למה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא הבנתי. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אומר ראש הממשלה: אני לא מפסיק לחימה, ואני לא מוכן להתחייב להפסקת לחימה. גם בן גביר אומר: אני לא אבוא לממשלה שמפסיקה להילחם. אז למה בלבנון הם מפסיקים, שניהם? אם הם לא יכולים לחיות בשלום עם המושג הפסקת לחימה, למה הם הפסיקו בלבנון? מי הכריח אותם? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 15 שניות אחרונות שאני לוקח מהזמן שלך. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אתה יכול לקחת עוד. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בלבנון קודם כול אין סיום לחימה, יש הפסקת אש. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> חנוך בדרך כלל לוקח יותר מ-15 שניות, שתדע. אתה לוקח יותר מ-15 שניות. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אין לי בעיה. אתה יכול, אתה יכול. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוא אמר לי: אם יש לך תשובה, תענה לי. אחרת לא הייתי מתערב, חלילה. אז קודם כול, בלבנון אין סיום לחימה, יש הפסקת לחימה. למה הפסיקו עכשיו בלבנון? אני ממליץ, אני בטוח שיש לך איתו קשרים טובים. גש לשר הביטחון, שב איתו. לדעתי אתה תחזור אחרת מעכשיו. מבחינת עזה, אני שב ואומר שאין הסכם שהחמאס מסכים עליו, של המשך החזרת חטופים, שלא מדבר על סיום לחימה מגובה בערבויות בין-לאומיות והחלטת מועצת הביטחון. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל אתה מסכים איתי שאם אתה מפסיק להילחם בחיזבאללה, שיש לו 40,000 טילים ושיש לו 100,000 לוחמים, והוא יכול לחדש לחימה והוא מחדש את המלאי שלו היום, אז זה לא ניצחון מוחלט. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אנחנו עוד לא בניצחון המוחלט. ממש לא. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל אנחנו בוחרים להפסיק להילחם בו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אנחנו בוחרים כרגע להישאר בהפסקת אש משיקולים שהם שיקולים מבצעיים. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז למה אנחנו חושבים שבעזה אי-אפשר להפסיק לרגע כדי לשחרר חטופים? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אף אחד לא אומר שאי-אפשר להפסיק לרגע כדי להביא חטופים, אני עוד פעם אומר. רק שבעזה החמאס רוצה לסיים - - - << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, אמר בן גביר: אני לא בא לממשלה אם היא מפסיקה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסדר. אתה יודע יפה מאוד שהמדיניות הביטחונית של מדינת ישראל לא נקבעת על פי אמירות של שר כזה או אחר. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> טוב, כנראה שלא נגיע לעמק השווה בדבר הזה, אבל הלוגיקה לא ברורה. דרוש עיון. אני רציתי שנבין עד כמה הפקרנו את האזרחים, אנחנו כממשלה, כצבא, כהנהגה, ב-7 באוקטובר. לא רציתי לקרוא לכם את התחקיר הרשמי של הצבא. אני לא יודע למה הצבא לא מפרסם את הכול לציבור, גם לציבור יש זכות לדעת ולקבל את התחקירים. נכון היה שבשלב הראשון המפקדים ילכו ליישובים ויציגו את התחקיר אבל ברגע שהם עשו את זה, היה צריך לפרסם את כל התחקירים שהוצגו לתושבים. וזה עדיין לא מפורסם, עדיין לא זמין לכנסת. אתה בחוץ וביטחון, מלביצקי, לא? אני מציע לך לשאול, אם אזרחים כבר קיבלו מהצבא את התחקירים והם נסקרו בפניהם על ידי מפקדי צה"ל ביישובים, מדוע חברי הכנסת לא זכאים לקבל את התחקירים? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני מסכים איתך שאחד השוקים הגדולים שלי כחבר כנסת חדש, אתה פה יותר זמן, זה עד כמה לא סופרים הרבה פעמים את חברי הכנסת בנושאים האלה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני למדתי שכדי שיספרו את חברי הכנסת, צריך להיות נשכני. אם אתה נחמד, אז כנראה לא יספרו אותך. אז בחוץ אני נחמד, בוועדה אני קשוח. אז אני נאלץ לקרוא את התחקיר כפי שהוא מתואר על ידי כתבים צבאיים כמו כרמלה מנשה ואיתי בלומנטל: "צה"ל פרסם את התחקיר על הקרב בקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר, וקבע כי צה"ל נכשל במשימה של ההגנה על תושבי הקיבוץ. התחקיר קבע כי האזרחים נותרו לבדם מול מתקפת חמאס במשך יותר משש שעות, ורבע מתושבי הקיבוץ נפצעו, נרצחו ונחטפו. כוחות הביטחון הגיעו לשטח ניר עוז כ-40 דקות לאחר הזיהוי האחרון של המחבלים בקיבוץ, ולא נתקלו במחבלים בעת פעולות סריקה וחילוץ". זאת אומרת, לא היה שום קרב עם מחבלים שם. המחבלים עשו מה שהם רוצים, ברחו לעזה, נדמה לי שזה היה באזור השעה 13:30, 14:00, בצוהריים. לפני זה, כף רגל של איש ביטחון או חייל צה"ל לא נכחה בניר עוז. אמרו להם, לחבר'ה, לצבא, שאם קורה משהו, תוך עשר דקות, רבע שעה, כוח צבאי מגיע. אמרו לכיתות הכוננות: אל תגזימו, אל תעשו, אל תבקשו הרבה נשק וכו', תוך עשר דקות, רבע שעה, יהיה כוח צבאי איתכם. שש שעות השאירו אותם בלי כוח צבאי. "התחקיר קבע כי הכשל הצבאי בכך שלא הגיעו כוחות לניר עוז הוא לא כשל טקטי או ערכי אלא מערכתי. הכוחות לא נכשלו בניווט אל הקיבוץ וגם לא השתהו מתוך פחד וגם לא בחרו שלא להילחם. הכשל היה שהמפקדות לא הבינו" את המצב בקיבוץ, עד כמה הוא קשה במיוחד, ושנעשים בו "מעשי טבח וחטיפות בממדים עצומים. ולכן, לא תיעדפו באופן מיוחד שליחת כוח לניר עוז על חשבון מקומות אחרים. "בזמן מתקפת חמאס, בבוקר שמחת תורה, היו בקיבוץ 386 תושבים, אורחים ועובדים זרים. 69 נרצחו, בהם שישה שנמלטו לקיבוץ ממסיבת פסיידק הסמוכה. 76 נחטפו לעזה, בהם 22 שנרצחו בשבי, וחמישה חטופים בחיים שעדיין שם – איתן הורן, אריאל ודוד קוניו, מתן צנגאוקר ופינטה נטפונג, עובד זר מתאילנד. << אחרי_כן >> "רבע מתושבי הקיבוץ נרצחו או נחטפו" – כשאומרים: רבע מתושבי יישוב נרצחו ונחטפו, הטרגדיה הזאת, חס ושלום, אם הייתה פוקדת עיר בסדר גודל בינוני, של 20,000 איש – זה כמו 5,000 איש שנרצחו ונחטפו. זה השבר הגדול של היישוב הזה; שבר שקשר עד בלתי אפשרי לשקם ולתקן. "ב-7 באוקטובר הייתה בקיבוץ כיתת כוננות, שארבעה מתוך תשעת חבריה נכחו בניר עוז, ובהם גם רבש"ץ הקיבוץ, לצד אזרחים בודדים המחזיקים בנשק אישי. מולם, 450 מחבלים שנשאו נשק רב הכולל תחמושת שנועדה לנטרל אמצעי איסוף של צה"ל, רחפני נפץ, נ"ט ומטענים. "בתוך דקות ספורות, מאז פרוץ מתקפת חמאס, חיילי פלוגת נירים של גולני, שתפסו קו בקיבוץ עם צוות קרב משוריין, שני טנקים ונמ"ר, מצאו עצמם מול מתקפה מאורגנת, כשהם בנחיתות מספרית משמעותית. חברי כיתת הכוננות ואזרחים חמושים הוקפצו מבתיהם, וניהלו, במשך שעתיים, לחימה מול מחבלים. חברי כיתת הכוננות היו בנחיתות מספרית משמעותית מאוד, ולמרות זאת לא ויתרו, חתרו למגע, הרגו מחבלים ונלחמו זמן ממושך, עד שנפגעו. "כשעתיים וחצי מפרוץ המתקפה, הסתיימה הלחימה המאורגנת בקיבוץ, שאחריה התרחשו כמה אירועי לחימה בודדים על ידי תושבים חמושים בנשקם האישי. בעקבות כך, מחבלים רבים, שלא משויכים לארגוני טרור, הגיעו לקיבוץ וביצעו מעשי רצח, חטיפה, שרפה, פגיעה בנשים וביזה", בכל רחבי הקיבוץ. "יתרה מכך, מסוק הקרב הראשון שהגיע לקיבוץ נאלץ לעזוב חזרה לבסיס לאחר שנפגע מירי מחבלים. בהמשך הלחימה היו עוד ארבע גיחות של מסק"רים, שביצעו ירי על הציר שמגיע מרצועת עזה, ופגעו במחבלים רבים. מאש זו נפגעו גם תושבי קיבוץ שנחטפו, ואחת מהם נהרגה. "בזמן שאחד משני הטנקים הגיע לשער הקיבוץ, כשלוש וחצי שעות מאז החלה המתקפה, חוסלו המחבלים שזוהו בכניסה. הכוחות בטנק דיווחו כי הם מזהים בקיבוץ מחבלים נוספים, אך למרות זאת, הטנק ירד להילחם עם מחבלים בגדר ונפגע. אחד מאנשי הצוות נפצע, מפקד הטנק המשיך להילחם פצוע, למרות תקלות טכניות בכלי", שלאחריהן הושבת. הטנק לא נכנס לשטח הקיבוץ". מפקד פלוגת השריון דיווח בשעה 10:00 כי "הוא נע על הגדר כדי לחלץ את הנמ"ר היחיד, מכיוון שהמחבלים טיפסו עליו. מפקד הטנק הצטרף אליו. שני הטנקים הרגו את המחבלים שהיו על הגדר ובסביבתה, אבל בתוך הקיבוץ, בזמן הזה, היו טבח וחטיפות. לאורך כל שעות המתקפה היו ניסיונות מצד חברי הקיבוץ באופן פרטי, ועל ידי ראש הצח"י" – צוות חירום יישובי – "מול המועצה האזורית ומול גורמים נוספים, לדווח על תמונת המצב בקיבוץ. במפקדות לא הצליחו לגבש תמונת מצב ברורה של המתרחש בניר עוז, הן בשל הלחימה ב-60 מוקדים ושרשרת הפיקוד שקרסה, מהפלוגה ועד האוגדה, המפקדות שהיו תחת אש – ההיערכות הייתה של שגרה ולא של מלחמה. גם בציר קבלת ההחלטות האזרחי ובחמ"לי העורף במפקדות נוצר עומס". בקיצור, אסון וטרגדיה, שהקראתי רק חלק ממנה. אולי ניר עוז היא הסמל המרכזי לכישלון של 7 באוקטובר. את הדבר האחרון אני מביא פה, מהספר של חיים נבון, שעוסק בגבורתם של חללי ישיבות ההסדר. עשרות רבות של לוחמים מישיבות הסדר נפלו בקרבות, והייצוג שלהם בנופלים הוא פי כמה וכמה ביחס לכמות שלהם באוכלוסייה. אנחנו רוצים לקרוא מה שאפשר מהסיפורים הראשונים של החללים של ישיבות ההסדר. אפרופו ישיבות הסדר – מדברים הרבה על גיוס חרדים לצה"ל, אבל בשקט בשקט הקמנו ארבע ישיבות הסדר לחרדים, עם יונתן רייס – אפשר להקים עוד איזה 60 או 80 ישיבות הסדר – ושם זה מגן על אורח החיים הדתי, ומלווים אותך בצבא. הדבר הזה פועל עשרות שנים. המתודה של ישיבות הסדר – אין שום סיבה שלא נקים עוד עשרות ישיבות הסדר חרדיות. אז החלל הראשון בספר של חיים נבון – במבוא שלו הוא גם מזכיר את הפנייה של אחד הרבנים, הרב עמיחי גורדין, שצריך לזכור את החללים הללו; הוא גם מספר על הרב עמיטל, שביום הכיפורים, הישיבה שלו איבדה שמונה מתלמידיה. הוא הלך לרב ליכטנשטיין, ואמר לו: קח את המפתחות של הישיבה, אני לא יכול יותר, אני חייב ללכת לבקר את החיילים בצבא. האובדן הזה היה כזה גדול בעבורו. ואחר כך הוא ספד להם וקרא להם: "שמונה נסיכי אדם", והוא השתמש בביטוי: "שימני כחותם על לבך". ההבדל בין כתב לחותם הוא שכתב, רק כשתחבר אות לאות, תגלה במה מדובר; חותם – כל עוד לא הסרת, אתה לא מגלה כלום. ובמידה מסוימת, הסרת החותם זה פטירתו של מישהו. שומע, הרב מרגי? הרב עמיטל עליו השלום, זכית להיות איתו פה קצת, כשהוא היה פה שר? זכית להיות איתו? הרב עמיטל? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אחרי רצח רבין הוא היה פה שר בממשלה. הוא היה ראש ישיבת גוש עציון, ישיבת הגוש הר עציון. הוא הזמין את הרב ליכטנשטיין, החתן של הרב סולובייצ'יק, להיות איתו ראש ישיבה ביחד. כשהוא איבד את החיילים ביום כיפור, הוא אמר לרב ליכטנשטיין: קח את המפתחות של הישיבה, אני חייב לנסוע לראות את הלוחמים, את החיילים שלנו. ואז הוא כתב הספד לשמונת הלוחמים, והוא קרא להם: "שמונה נסיכי אדם". הוא הוא דיבר על המושג "שימני כחותם על לבך". הוא אומר, אם אתה שולח מכתב או קורא כתב, אז אות ואות ומילה ומילה, רק אז תגלה מה קורה, מה הכתב רוצה להגיד לך. אבל בחותם – משהו שיש עליו חותם – אין גילוי, רק הסרת החותם היא הגילוי. והוא דימה את זה קצת לכך שכשאדם עוזב את העולם, פשוט מגלים את הבן אדם. אתה בא לשבעה ופתאום אתה שומע אין-סוף סיפורים שההורים לא ידעו והחברים לא ידעו והאחים לא ידעו, איזו גדולה, איזו גדלות, איזה בן אדם היה להם בבית. מסירים את החותם. אז הוא השתמש בביטוי "שימני כחותם על לבך". אנחנו צריכים לשים את הגיבורים האלה כחותם על ליבנו. באמת, הספר הזה מנציח עשרות גיבורים, חללי צה"ל מישיבות ההסדר, וכמה שייתן לנו הזמן, נקרא על הראשון: אריאל אליהו הי"ד. הוא נולד בכ"ד חשוון תשס"ד, נפל בכ"ב בתשרי תשפ"ד, בקרבות שמחת תורה ליד קיבוץ בארי. הותיר אחריו הורים, ארבעה אחים ושתי אחיות. גר במצפה יריחו, למד בישיבת ירוחם – גם הישיבה שלנו איבדה המון לוחמים, בצורה קשה מאוד. בילדותו של אריאל הייתה משפחתו בשליחות ארוכה בקהילה החלבית בברוקלין. אריאל היה הילד היחיד בקהילה שהיו לו פאות ארוכות. הצוות החינוכי של בית הספר חשש שהילדים יצחקו עליו ושאריאל יהיה נבוך. למעשה, אריאל היה גאה מאוד בפאותיו, והילדים האחרים כיבדו אותו מאוד. כשלמד בכיתה ד' הטילה המורה לביולוגיה משימה על תלמידים: לבחור אורגניזם מסוים, למדוד אותו ואז לחזור למדוד אותו אחרי חודש ואחרי שנה ולבדוק מה קצב הגדילה שלו. אריאל בחר למושא הניסוי את הפאות שלו. משפחתו החזיקה בתמונה שלו עומד באמצע הכיתה כאשר הוא מוקף בחברים וכולם יחד מודדים בסרגל בקפדנות את אורך הפאות. כשהיה בכיתה ז', עדיין בארצות הברית, אמר יום אחד לאביו: בנות השירות הישראליות עושות לנו בבית הספר חידון בהכרת ארץ ישראל. באיזו עיר עובר נהר הירקון – תל אביב, חיפה או אשדוד? הוריו נדהמו שאינו יודע. אך מנין היה יכול לדעת ידע כללי בהכרת העולם? לעומת זאת, הוא צבר עוד ועוד בשנים הללו. הייתה לו אנגלית מושלמת, הוא ידע בעל פה את שמותיהן של 50 המדינות של ארצות הברית ושל ערי הבירה שלהן. בכל השנים גם קרא המון בעברית ובאנגלית. אך את מקורות הירקון למד להכיר רק אחרי שחזרה המשפחה לארץ. הוא החל ללמוד בישיבה התיכונית הזורעים בצפון, שגם הקים אותה אדם שמקושר לירוחם. אריאל התלבט מאוד בין ישיבת הזורעים לישיבת מצפה יריחו. אביו אמר לו, תיכנס לחדר, תחשוב חצי שעה, צא עם החלטה. אחרי חצי שעה יצא אריאל והכריז: הזורעים. אחרי נפילתו סיפרו חבריו איך קיבל את ההחלטה: הוא הטיל מטבע. לא ידעתי מה לבחור, אמר אריאל, אז נתתי לקדוש ברוך הוא להחליט. לקראת בר המצווה שלו למד אריאל עם אביו ארבעה מסדרי המשנה. בערב הודיע לאביו בשמחה: מחר נסיים לא ארבעה סדרים, אלא שישה. למדתי לבדי עוד שניים. אחרי בר המצווה הוא החליט שהוא רוצה לסיים גם ש"ס גמרא. את הלימוד ערך בעיקר בשעות חופשיות במערכת במהלך נסיעות ובזמנו הפנוי. בכיתה י"ב, אחרי חמש שנות לימוד, חגג עם משפחתו וחבריו את סיום הש"ס. אריאל היה למדן מבריק וגם מתמיד. חבר ראה אותו פעם יושב באוטובוס לומד גמרא. הוא אמר לו, איזה כיף לך, אריאל, שאתה כל כך נהנה ללמוד, וזה כל כך קל לך. אריאל ענה: זה לא תמיד קל לי, אני עושה את זה כי חשוב לי. אני אמשיך פעם אחרת את הזיכרון של הגיבורים האלה. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת עטאונה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, במשך היום קיבלתי לנייד מאות הודעות מאזרחים לקראת ההצבעה היום, אנשים שהיו במחאה. המסר במאות ההודעות היה, בצורה ברורה, שרוצים לראות אותנו כנציגי החברה הערבית בהפגנות ובמחאה על מה שקורה בניסיון ההפיכה המשטרית. אבל בין מאות ההודעות שהיו הייתה הודעה אחת שאני בחרתי להקריא אותה כי היא משקפת במידה מסוימת את המציאות והמורכבות. אני כל כך מבין את החששות של מאות האזרחים ששלחו את ההודעות ורצו שאנחנו נשתתף במחאה כדי לעצור את כל ניסיון ההפיכה המשטרית שמתבצעת תחת הכותרת והחסות של רפורמה. לכן אני בוחר בהודעה שקיבלתי מאזרח שאומר: ערב טוב, אני מתנצל על כך שלא סופרים אתכם כחלק מהאופוזיציה. אני אזרח מהשורה שחושב שכל זמן שידירו אתכם ממעגל ההחלטות הן בממשלה והן באופוזיציה לא תהיה כאן דמוקרטיה אמיתית. ושוב אני מבקש סליחה בשמי ובשם הרבה אזרחים שחושבים כמוני. הייתי שמח לראות אתכם יותר בהפגנות למרות שאתם מודרים. זה לא נזיפה, זאת בקשה. רק ביחד נוכל לעבור תקופה זו ולהצליח לייצר כאן משהו טוב יותר. אני כל כך מתחבר להודעה הזאת והיא כל כך משקפת את המציאות, כי אנחנו, כמיעוט לאומי ערבי פלסטיני, אזרחי המדינה, יש לנו אינטרס שתהיה דמוקרטיה אמיתית במדינה. דמוקרטיה אמיתית לא הייתה אף פעם במדינה כלפינו כאזרחים ערבים, כמיעוט ערבי פלסטיני. לאורך שנים זכינו להדרה, לאפליה ולהתייחסות שונה בכל התחומים. ברוב תחומי החיים לאורך שנים, בעיני ממשלות ישראל לדורותיהן היינו בסוגיות החברתיות היום-יומיות אזרחים סוג ב', ג', ד' ואפילו יותר. ובשתי סוגיות לאורך שנים היינו בעיני ממשלות ישראל – עוד פעם, לדורותיהן – לא אזרחים סוג ב' ו-ג'; התייחסו אלינו כאויבים, וזה בסוגיית הקרקעות ובסוגיית הביטחון. לכן כשיש היום צעקה שהדמוקרטיה היא בסכנה ושהדיקטטורה מתקרבת אנחנו אומרים ואמרנו כמיעוט לאומי לאורך שנים: הדיקטטורה הייתה קיימת עבורנו. לכן אני אומר בצורה חד-משמעית שכל הניסיון, גם של הממשלה וגם של האופוזיציה, להדיר את המיעוט הערבי הפלסטיני הוא ניסיון נבזי מצידם. כי עבור האופוזיציה והקואליציה בוויכוח על רפורמה משפטית או הפיכה משטרית הם יכולים לא להסכים ביניהם, אבל הם מסכימים על דבר אחד – גם קואליציה וגם אופוזיציה – כשמדובר באזרחים ערבים במדינה. ואנחנו לא אומרים את זה בעלמא או בסיסמאות. מי שהיה בבית הזה בשנה האחרונה כל יום רביעי וכל יום ראשון בוועדת השרים לענייני חקיקה, וראה איזה חוקים עוברים בוועדת השרים לענייני חקיקה – וביום רביעי, על ידי חקיקה פרטית – שזוכים לתמיכה מקיר לקיר בקואליציה; ורואים את האופוזיציה, שבחוקים שנוגעים לאוכלוסייה הערבית, שנוגעים לזכויות יסוד למיעוט הערבי הפלסטיני – ראינו אותם יוצאים מהמליאה ולא מצביעים. מי ששתק כל שבוע ולא עמד לידינו – הוא נתן יד לרגע הזה. מי שלא נכח במליאה ולא הצביע בחוקים שפגעו בזכויות יסוד לחברה הערבית – הוא חלק מההפיכה שקיימת היום. כי דמוקרטיה לא ניתנת לחלוקה; דמוקרטיה היא דמוקרטיה. ודמוקרטיה היא לכולם. ומי שמאמין שיש דמוקרטיה רק ליהודים, רק לציונים במדינה – זאת לא דמוקרטיה. מה שקרה בשנה האחרונה, ראינו את הרדיפה ב-7 באוקטובר, ראינו איך המיעוט הערבי הפלסטיני משלם מחיר כבד; ראינו שעל דברים בסיסיים, על הזכות שלנו להפגין, להביע עמדה ברורה נגד המלחמה ולהביע עמדה אחרת שמנוגדת לרוב ולמדיניות הממשלה; ראינו איך המשטרה של בן גביר מונעת את ההפגנות שלנו; ראינו אפילו את בג"ץ כשהלכנו לבג"ץ ורצינו להפגין. גם בנצרת וגם בסכנין ובכפרים שלנו ראינו גם שבג"ץ לא נתן לנו סעד ולא נתן לנו את האפשרות להפגין. מי שלא עמד איתנו ברגעים אלה שמונעים מאיתנו להפגין ולהביע עמדה לגיטימית – הם שתקו. היום שואלים למה האוכלוסייה והחברה הערבית לא משתתפת בהפגנות. ראינו שנעצרו אומנים, עיתונאים מהחברה הערבית. לא ראינו אף מילה. ראינו איך עצרו את העיתונאי סעיד חסנין ואיך עצרו את האומן נביל בדארנה. לא ראינו שום דעה אחרת, כי הייתה הסכמה ויש הסכמה בין קואליציה לאופוזיציה שזה מיעוט שאפשר ומותר לפגוע בו, בזכויות שלו, בצורה ישירה או בצורה עקיפה; ראינו איך שתקו כששר הביטחון מבטל את המעצרים המינהליים ליהודים, וראינו איך עד רגע זה עשרות צעירים מהחברה הערבית נמצאים במעצרים מינהליים. אנחנו נגד מעצרים מינהליים ברמה העקרונית, כי יש מערכת בית משפט שיכולה לשפוט אנשים. יש חוק ויש מדינת חוק. לפחות אנחנו מאמינים בזה. אבל כשבאים ועוצרים צעירים בחברה הערבית מעצרים מינהליים – ועשרות כאלה נמצאים כרגע – ולא רואים אף מילה לא מהקואליציה ולא מהאופוזיציה, לכן אנחנו אומרים כמיעוט לאומי ערבי-פלסטיני, אזרח המדינה: אנחנו בעד רפורמה במערכת המשפט, ואנחנו ביקורתיים מאוד כלפי מערכת המשפט, אפילו בג"ץ. אבל גם כמיעוט אנחנו רוצים מערכת משפט עצמאית, מערכת משפט חזקה, שיכולה לעשות צדק. אנחנו נגד הניסיון להפוך את מערכת המשפט למערכת פוליטית, כי הפוליטיקה הקיימת היום והקואליציה שקיימת היום, שבמרכזה קיים הכהניזם, היא קואליציה רעה שצריכה מערכת משפט חזקה ועצמאית. עם כל הניסיון להשתלט על מערכת המשפט אנחנו כמיעוט עוד פעם מתנגדים, כי בדמוקרטיה ובמערכת משפט הציפייה שלנו היא שמערכת המשפט תגן גם על זכויות המיעוט, כי זה הבסיס של דמוקרטיה. אני רוצה לתת דוגמה לאי-צדק שמערכת המשפט עושה איתנו: כבוד היושב-ראש, היום בשעה 11:00 יתקיים דיון בבג"ץ על פינוי הכפר הלא-מוכר ראס ג'ראבה. הכפר הלא-מוכר ראס ג'ראבה נמצא מזרחית לדימונה, ממש מזרחית לדימונה. אנשים נמצאו שם – והצילומים מוכיחים את זה – לפחות משנות החמישים בהוראה מהמושל הצבאי באותה תקופה ששבט אלהואשלה יהיה במקום הזה. אחרי 70 שנה במקום שהמדינה תבוא, תתכנן ותכיר ביישוב, מרחיבים את דימונה ורוצים להעביר את האנשים מראס ג'ראבה. לי אין ציפייה שהיום בשעה 11:00 בג"ץ ייתן לי סעד צודק, יתקן עוול היסטורי, וייתן אפשרות לאנשים האלה להיות – תשמע טוב, כבוד היושב-ראש – האנשים לא מתנגדים להיות חלק מדימונה. הם לא מתנגדים להיות עוד שכונה בדימונה. מינהל מקרקעי ישראל, רשות ההסדרה לבדואים ודימונה, רוצים להעביר אותם ולהקים עוד שכונה לדימונה. אתה היית בדימונה, אני הייתי בדימונה, וגם כבוד השר. הרי מסביב לדימונה אפשר לתכנן בכל הכיוונים כמעט. דווקא במקום שאנשים נמצאים בו, באה המדינה. המקרה הזה חוזר על עצמו פעם ועוד פעם בנגב. בראס ג'ראבה רוצים להעביר את האנשים, לגרש אותם, להרוס להם את הבתים, ובמקומם לעשות שכונה חדשה בדימונה ולהביא תושבים על חשבון האנשים האלה. המקרה הזה חזר על עצמו גם באום אל-חיראן. כולנו יודעים את הסיפור של אום אל-חיראן וכולנו יודעים איזה מקום רחב זה, כבוד השר. לפני שבע שנים התחיל תהליך של הריסה, של גירוש, שהושלם לפני חודשיים. הרסו את כל היישוב, שיטחו אותו, והעבירו את האנשים משם. במקום אום אל-חיראן מקימים יישוב יהודי, שנקרא דרור. מעבירים אנשים שהמדינה הביאה אותם, שקיימים שם 76 שנים, שהמדינה בתקופה הזו התעלמה מהם, לא הכירה בהם, לא סיפקה להם שירותים – והיום באים להעביר אותם. כשאני דיברתי על זה במליאה ואמרתי שזה טיהור אתני, מישהו התרעם: איך אתה מדבר, שהמדינה נגד האזרחים שלה ועושה טיהור אתני? אני חושב שמה שקורה בנגב היום זה כן טיהור אתני. כשאתה בא ליישוב שקיים, שיש לו שיוך לאומי, בגלל שהוא ערבי אתה הורס אותו, אתה מגרש את האנשים, ודווקא במקומו, על אותו חורבן של היישוב, אתה מקים יישוב יהודי – זה נקרא נורא טיהור אתני בנגב. מה שקורה בנגב בשנה האחרונה, בשנתיים האחרונות, תחת השר בן גביר כאחראי על אכיפה במקרקעין – לפי דעתי, לפי המציאות, לפי מבחן התוצאה והמראות בנגב, מה שקורה בנגב בשנתיים האחרונות הוא הכרזת מלחמה על החברה הערבית הבדואית בנגב. כבוד היושב-ראש, אנחנו רואים על בסיס כמעט יום-יומי שיש הריסות בנגב. מי שראה רק אתמול בבוקר את התמונות שהגיעו מביר הדאג', מי שראה את השיירה של הדחפורים, של הניידות, ואפילו נמצא מסוק באוויר – באים להרוס בית בתוך יישוב ביר הדאג', שהוא יישוב שהמדינה הכירה בו לפני 15 שנים, ועד היום לא מצליחה לפתח אותו בשום פנים ואופן. מראות ההרס חוזרים על עצמם על בסיס יום-יומי בנגב. ואני שואל: הממשלה הזאת יודעת רק להרוס? אנשים רוצים הכרה ביישובים הלא-מוכרים בנגב. יש דרך להכיר ביישובים האלה, יש דרך להסדיר אותם, ויש דרך גם לתת להם היתרים. כי בכל פעם שאנחנו מדברים על הריסות בתים, קופץ לו שר שמנותק מהמציאות ואומר שהם בונים לא חוקי. הם לא בונים לא חוקי; המדינה מאלצת אותם, כי אנשים צריכים להתפתח. אנשים צריכים קורת גג, אבל אין להם שום אפשרות להוציא היתרים. ולכן, כשמדברים על הכרה בכפרים, אנחנו מבקשים, כבוד היושב-ראש, שיהיה שוויון בתכנון בנגב; שיהיה שוויון בין הערבים ליהודים בתכנון. כשמדברים על אי-הכרה בכפרים או הכרה בכפרים, צריך לקחת את המציאות בנגב. שטח הנגב הוא 50% משטח המדינה; בתוך השטח הזה רק 9% מאוכלוסיית המדינה. אוכלוסיית הערבים הבדואים בנגב זה 37%, ויש מקום לכולם בנגב. באים היום ומקדמים תוכניות, ויש שתי תוכניות: התוכנית הראשונה היא תוכנית המיקודים של השר שיקלי, שכבר שנתיים בתפקיד, אחראי על החברה הבדואית בנגב, ולא הצליח לקדם שום הסדרה ושום הכרה ושום פתרון. הנתונים מראים שבשנת 2024, בין צווי הריסה שחולקו למבנים שנהרסו – כ-4,000 בתים בנגב נהרסו – מולם, אתה יודע, כבוד השר, כמה היתרי בנייה הנפיקה רשות ההסדרה לבדואים עבור הסדרת החברה הערבית הבדואית? כבוד היושב-ראש, תנחש. מול 4,000 צווי הריסה והריסה, 40 היתרים בכל השנה. זה משקף את המציאות הקשה שיש שם. כבוד היושב-ראש, ברשותך, אי-אפשר לסיים את דבריי בלי להתייחס לנושא האלימות, הפשיעה. גם אחרי הדיון שהיה אתמול, שיזמנו, בשעות הערב נרצח עוד צעיר בחברה הערבית. המצב הזה, כמו שאמרנו אתמול בדיון, אי-אפשר להמשיך אותו. אני חושב שההחלטה או האי- החלטה לטפל היא החלטה פוליטית, כי המדינה, יש לה יכולות לטפל בארגוני הפשיעה. כמו שאמרתי בדיון, אנחנו מבקשים מהממשלה הזו, והציפייה שלנו היא לניצחון קטן על ארגוני הפשיעה. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת שירי, יש לך 90 דקות. לצערי, אני אהיה נוכח רק ב-45 מהן. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> בסדר, במחצית הטובה תהיה. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> תאר לך שאני צריך לשמוע אותו 90 דקות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה חזק, אתה לא כמוני. חבר הכנסת, בינתיים, עד שאתה עולה, אני אתן לך עוד דוגמה למה אסור אף פעם להסכים להקריא דבר מראש, ושיערכו אותך. אתה ואני, שמו אותנו ביחד. לא יודע אם ראית – עשה פה ערוץ הכנסת משהו על החוק היום. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נו? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הקליטו אותך. כן, במסדרון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> באו אליי ואמרו: תקשיב, אנחנו מחפשים חבר כנסת מהקואליציה שידבר על החששות של חברי הכנסת מזה, ולעשות הפוך כאילו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. זה בערך מה שאמרו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אז אני דיברתי את זה, ואתה ענית למה שאני. אחר כך שמו אותך עונה למה שאני דיברתי, ומדבר כפי שאתה מדבר. דיברת די התקפי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יכול לעצור את הזמן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זאת אומרת, כנראה העורך היה יותר סימפטי לעמדה שלך, והציג אותה ככה שהיא זרמה. אז זאת עוד דרך ללמוד למה - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אי-אפשר לצאת איתו ראש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> למה? אני - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, לא הבנתי. אם צילמו את שנינו, מה היה? אתה אמרת מה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני באתי ודיברתי על זה – אמרו: תרגיע את החשש של הזה. אז דיברתי על זה שמדובר על הכנסת הבאה. ואז ראו אותך מגיב למה שאני אומר, שהכנסת זה בכלל לא קשור וטה טה טה טה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, אוקיי. נכון, כי בדרך כלל לא מצביעים על מערכת המשפט. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ואז אתה עוד בא – בקיצור, אל תתפתו לעסקאות בשטח. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין משילות. אני אגיד לך מי ערכה את הסרטון, אדוני היושב-ראש, כל חבריי חברי הכנסת – גלי בהרב מיארה ערכה את הסרטון, ולכן ככה יצאת. מה אתה רוצה ממני? טוב, בוקר טוב, ערב טוב, תלוי באיזה צד של כדור הארץ אתם נמצאים. מה שלומך, יאיר נתניהו? אני מקווה שאתה צופה. קודם כול, אני רוצה לנצל את העבודה ששר הרווחה והביטחון החברתי – נכון? נמצא, כן. בוועדת הכספים ניסיתי להגיד כמה מילים טובות על העבודה שעשית עם סיירת מיכל, ולהחמיא לך. לדעתי, ארז מלול – באחת הישיבות ארז לא נתן לי. בכל פעם באתי להחמיא לך, והוא לא נתן לי לדבר. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אתה לא יודע איך אומרים בכנסת: חברים בדרך כלל זה לא במפלגה שלך, זה במפלגה היריבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> במה? במה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אין חברים במפלגה שלך. בדרך כלל החברים הם במפלגות היריבות. זה בדרך כלל נכון למפלגות שיש בהן פריימריז. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אני מסכים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני השר, אתה יודע איזה פריימריז קשה יש בש"ס? חביבי. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אצלנו אין את זה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה היה פה, שבכל פעם ניסיתי להגיד: ואני רוצה להחמיא לשר הרווחה, שלקח את סיירת מיכל ועשה עבודה טובה. למרות הקושי, למרות הזה, תקצב את זה וטה טה טה, אבל כל פעם הוא לא נתן לי לדבר. באמת, כל הכבוד. אומנם זה היה כבר חדשות יחסית – מה שנקרא - - << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> ישנות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - של פעם, לפני חודשיים, אבל כל הכבוד לך. אני זוכר את הדיון בוועדה לביטחון לאומי, שבאמת לא הצלחתי להבין מה קורה. עזוב, לא ניכנס לזה, אתה מכיר ויודע את זה. אומנם לא קמתי לחדשות שעשו בערוץ הכנסת, אבל כן הצלחתי לישון איזה שעה-שעה וחצי, וקמתי לחדשות של החקירה, שהזמינו חקירה ­– ניסים ואטורי יגיע לחקירה, עמיחי אליהו לא יגיע. טוב, שניהם לא יגיעו, ואולי סוכות יגיע. אני מחזיק את התעודה של חברי הכנסת – יש לך כזאת? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן, רק יש לי בקשה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, לא להציג, לא להציג. הינה, אני קורא. למי אני אציג? בחייאת. אני רק קורא, זה קצת קטן. הכי פשוט בעולם. אתה מכיר את זה, אתה חבר כנסת ותיק, ואנחנו מכירים את זה בערך מאותו זמן. האמת, בדיוק מאותו זמן. יש חופש תנועה בתחום המדינה, שמקנה - - - << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק. עכשיו, רשום במפורש, בעברית הכי פשוטה, אפילו מאחורי זה. הינה, אני לא מציג. זאת לא הכוונה שלי, ואף אחד גם לא יראה את זה: 9(א), חופש התנועה בתחום המדינה: "שום הוראה האוסרת או מגבילה את הגישה לכל מקום במדינה, שאינו רשות היחיד, לא תחול על חבר הכנסת, אלא אם היה האיסור או ההגבלה מטעמים של ביטחון המדינה או של סוד צבאי" – דהיינו, שטח צבאי. לא מבין מה הבעיה. כאילו, למה בכלל אנחנו באירוע הזה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לענות לך או לא? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור. אתה, אם אתה לא עונה לי, לאן נגיע? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ככה. הבעיה היא הבררנות, הבעיה היא סלקטיביות. הבעיה היא שיש צד אחד שעושה עבירות חזור ושנה ולא קורה איתו כלום, וצד שני שכל פיפס שלו מגיע לעבירה. אני רוצה לדבר רק על שדה תימן, לא על שום דבר אחר. סביב שדה תימן נעשו גם הדברים הללו שאתה מדבר עליהם, ונעשה עוד איזשהו דבר קטן – לקחו מתוך חומר שהיה מסווג בזמנו כראיות סרטון מסוים ערוך, הדליפו אותו החוצה לכתב, והוא שודר בערוץ טלוויזיה ספציפי. עכשיו, עזוב את הנכונות של הסרטון, עזוב את כל הדברים הללו. לקחת בשלב הארכת מעצר, שבו החומר נתון אך ורק בידי התביעה, ולהדליף את זה החוצה לכתבים – אני לא יודע אם היית, שאלתי את חבר הכנסת כץ, שהיה בפרקליטות הצבאית: תגיד, על חקירה כזאת, צוות של כמה אנשים זה? הוא אמר לי: עשרה, 12 גג, אם זה תיק גדול. לא 12, 15. כמה זמן לוקח ל-15 איש לחקור מי הדליף את הסרטון הזה החוצה? עד עכשיו זה לא נעשה. סרטון שפגע – עזוב מה אתה חושב או לא חושב – פגע בזכויות של נאשמים בהליך פלילי, שהם במקרה או לא חיילי מילואים. אף אחד לא עושה עם זה כלום. ועם הדבר הזה של כניסה לבסיס צבאי, על זה חקירה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זאת לא כניסה לבסיס צבאי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> פריצה לבסיס צבאי. לשיטתך, מה שאתה רוצה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני אתן לך עוד הרבה דברים בררניים. אתה, יש לך נשק, נכון? לי יש נשק אישי, נכון? מה הוראות השימוש בנשק? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> סכנת - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, בציבור. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> סכנת חיים ברורה ומיידית – אמצעי, כוונה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חד-משמעית. יש סגן יו"ר כנסת עם אישור, שנצפה ושידר את עצמו ברשתות החברתיות עושה שימוש אסור בנשק. אתה יודע על מי אני מדבר, אני יודע על מה אתה – אתה יודע את זה. למה אף אחד לא חוקר את זה? עזוב חוקר, למה אף אחד לא בא ואומר: שמע, קודם כול - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש לך - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, אני אתן לך עוד הרבה. אתה אומר, אכיפה בררנית – אני יכול לתת לך עוד הרבה דוגמאות. שר לביטחון לאומי, בסדר? מצלם את עצמו בלי חגורה; מצלם את עצמו מכניס יותר אנשים לרכב ממה שמותר - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא כואב לך מה שעשו למילואימניקים האלה? אני באמת שואל. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, רגע, רגע. אני אומר, יש מלא עוולות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל זה סביב אותו אירוע. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא, זה אירוע אחר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אם אתה היית עושה סרטון עם נשק, והיו חוקרים אותך ומישהו אחר לא, אז אני מבין. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל זה לא, זה לא. כשאני בא ומצביע על עוולה – אני חושב שבסוף, אם כחבר כנסת מזמינים אותך לחקירה על משהו, עבירה שעשית – תהפוך את זה, לא טוב לך, לא חקרו עוד עשרה זה הדליק מדורה, ההוא קשקש על הלוח, אני שמתי – מה זה קשור? מה זה חבר כנסת? הוא עובר על החוק ביודעין. אם אני הייתי נכנס – ביודעין. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> איך חשבת שהוא עובר על החוק ביודעין? למה ביודעין? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי אתה בחיים – עם כמה שלפעמים יש לך יציאות, בוא נגיד, על סף הקיצוניות – אתה לא היית פורץ לבסיס צה"ל. מה לעשות? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חלקם אומרים שביקשו מהם להיכנס. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תגיד, אתה ראית את – נו, חנוך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא ראיתי. אני אומר לך את מה שאומרים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב. נו, מה לא ראיתי? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל בוא לא נייחס כוונות לאנשים לפני שבדקנו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר. בקיצור, אם אתם לא יודעים לקרוא, אנא, קראו מה רשום לכם בתעודה. בחייאת, חבר כנסת שמוזמן לחקירה, תגיע לחקירה. כי אחרת מה יגיד האזרח הפשוט? למה שאזרחים פשוטים יגיעו לחקירה? כי מה? אם אנחנו מרשים לעצמנו לדבר ככה, ואם אתה מרשה לעצמך לעבור על החוק – לא אתה ספציפית – כחבר כנסת מרשה לעצמך ביודעין לעבור על החוק – כולם ידעו, שלושתם ידעו שאסור להם להיכנס לבסיס צה"ל. אתה מדמיין את עצמך נכנס דרך השער? בוא, סוכות נכנס שם דרך השער כמו איזה פורץ נוצץ, בחייאת. מה, זה נראה למישהו נורמלי? הסתכלתי עכשיו סתם – החיילים שם נאבקים עם אזרחים, בוא'נה, זאת הזיה. עכשיו, בוא נתאר לעצמנו סיטואציה שונה. תאר לך שאחמד טיבי במקום סוכות. תאר לך שחבר כנסת ערבי עושה דבר כזה. מה אתה חושב שהיה קורה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני יודע שחבר הכנסת עופר כסיף היכה שוטר בראש, ועד היום טרם הוגש נגדו כתב אישום. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה משהו אחר – למה? המליצה, המליצה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> המליצה - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, לא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> - - עד היום טרם הוגש כתב אישום. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. לדעתי הוגש, וגם היא המליצה להגיש נגדו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מתי? ארבע שנים אחרי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ככה זה מדינת ישראל. מה לעשות? זאת המערכת המשפטית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה לא. עובדה, אתה רואה שיש אנשים - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> במקום למנות שופטים – תוסיפו עוד 400 שופטים, ואז הדברים היו - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה רואה שיש אנשים שבעניינם מאוד מזדרזים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תגיד, אבל למה בכל פעם שאני מעלה – בכל פעם, בפעמיים שהעליתי בכלל בעיה – אתה אומר לי "אבל הוא"? לא - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה רוצה שאני אגיד לך למה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם זה היה חבר כנסת ערבי שמנסה עכשיו להיכנס – צריכים להיות אמיתיים עם עצמנו – מנסה להיכנס ופורץ ככה לבסיסי צה"ל, היו יורים בו. מה זה? בוא נדבר דוגרי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב עופר כסיף, עזוב – מה זה קשור? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא היו יורים בו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חד-משמעית היו יורים בו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, לא היו יורים בו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עופר כסיף, העימות שלו עם השוטר היה סביב האוטו שלו בכלל. סביב האוטו שלו הוא רב איתו. בסדר, אתה משווה את זה לפריצה לבסיס צה"ל? בחייאת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני משווה את זה להפגנת אלימות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מה זה לא אותו דבר. זה פשוט לא אותו דבר. אני רק רוצה לומר לך, אהוד אולמרט לא בדיוק ממחוזות הימין שלך – ישב בכלא, ראש ממשלה. מי שהעמיד אותו לדין הוא אותה פרקליטות; מי ששם אותו בכלא זה בדיוק אותם אנשים. הירשזון – אותו הדבר; חיים רמון – אותו הדבר; מרדכי – העמידו, ואנשים ישבו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חיים רמון לא היה בכלא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ישבו בכלא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חיים רמון היה בכלא? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא חיים רמון, הוא הועמד לדין והורשע. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסדר. הוא לא היה בכלא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, לא אמרתי בכלא, אמרתי ראש ממשלה והירשזון, זיכרונו לברכה, ישב בכלא. האנשים ישבו בכלא. אותם אנשים, אותה תקשורת, אותו - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זאת לא הייתה אותה יועמ"שית, זה בטוח. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא הייתה אותה יועמ"שית. גלי בהרב-מיארה לא הכניסה את אולמרט לכלא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני רוצה להגיד לך דבר אחד, ואני לא אפריע לך יותר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יכול להפריע לי. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> הבאת טיעונים שעושים פעולה הפוכה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> כי המקרים שהבאת – תבדוק מה היו המוטיבציות. אולמרט - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה? מה? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> הייתה ביקורת שיפוטית עם דניאל פרידמן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז בגלל שהוא מינה את דניאל פרידמן לשר משפטים הוא נכנס לכלא? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אני לא אמרתי. אמרתי מה המוטיבציות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הפוך. אם כבר מוטיבציה של אותו עולם, מה שנקרא, עכשיו המוד החדש זה דיפ סטייט או שלטון הפקידות – כולם מהנהנים בראש: כן, כן, דיפ סטייט. אתם הדיפ-סטייט, אבל לא משנה – אז המוטיבציה הייתה הפוכה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> למה הפוכה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי הוא הלך לצעד התכנסות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, אבל הוא הלך נגדם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> להתכנסות – הוא מינה את פרידמן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נגד המערכת, נגד המערכת, נגד עמדת המערכת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל הוא הלך להתכנסות. די, נו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל אני רוצה להגיד לך עוד דבר אחד. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אי-אפשר ככה כל היום. אי-אפשר לצאת מזה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא מזלזל במה שאתה אומר. אני לא מזלזל בתחושות שלך, אני גם לא מזלזל בתחושות של הרבה אנשים מהצד השני, שחוששים מהחקיקה המשפטית. אבל אי-אפשר להתייחס בביטול ובאבחת יד לחשש ולתחושה ממשית שקיימת אצל הציבור שלי – עזוב אותי ספציפית – אצל ציבור גדול שאני מייצג, שבא ואומר: תקשיב, מערכת אכיפת החוק לא שוויונית. בית המשפט מתייחס אחרת לאותן עבירות שמבוצעות על ידי אנשים שונים. זאת בעיה שצריך להתייחס אליה. אי-אפשר להגיד כל הזמן שזה שטויות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> קודם כול, אף אחד לא אומר שזה שטויות. איפה שאתה שם בן אדם, אתה לא יכול לדרוש שוויון. אני חושב שזאת דרישה ילדותית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון, נכון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש בן אדם – ובן אדם מתוקף היותו אדם - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש לו את סולם הערכים שלו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, הוא עושה גם טעויות. מה זה? גלי בהרב-מיארה היא לא – מהי? מאיפה היא באה? מהר סיני? מה, היא שליחת אלוהים, כמו שחלק חושבים פה? לא, היא עושה טעויות. שופטים עושים טעויות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם ראש הממשלה שלכם עושה טעויות. אף אחד לא טוען את זה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון. במקורות שלנו כתוב שאין איש אשר עשה טוב ולא יחטא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי היו ל"ו הצדיקים? מישהו יודע להצביע עליהם? יודעים להצביע עליהם? לא, נכון? כי אין כזה דבר. אם אתה בן אדם, מראש אתה עושה טעויות. הכול טוב. גם כאילו אנחנו עכשיו כמו עם רונן בר, כאילו הפכנו להיות המגינים של רונן בר, כאילו הוא לא אחראי או זה – ממש לא. בטוח שהוא עושה טעויות, בטוח שהוא עשה טעות. מה זאת אומרת? זה לא קשור לזה. אותו דבר גלי בהרב- מיארה, אבל אתם דורסים - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> במשמרת הקודמת שלי עלתה ח"כית, ואמרה שהוא שומר סף. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, הוא ראש ארגון ביטחון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון, הוא לא שומר סף. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא יודע אם הוא שומר סף, אבל יש לשב"כ תפקיד בשמירה על הדמוקרטיה – רגע, רק חוב לאריאל ממשמר הכנסת יש יום הולדת – הם יושבים שם עכשיו, וקשה להם ב-24 השעות האלה – אז אני מאחל לך, אריאל - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יום הולדת שמח לאריאל. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם יום הולדת שמח, שתזכה, מה שנקרא, למצוות, ברכות, בריאות, בשנה הבאה עם התוספת הפרלמנטרית הקבועה שעכשיו רוצים להוריד לכם, אבל לא ניכנס לזה. שאני לא אעשה להם בלגן. תקשיב, האירוע הזה עם ואטורי וזה, זה באמת הרג אותי, אבל בסדר. מה אני אעשה? כאילו, אני מתאר לעצמי מה תעשה משטרת ישראל. זה אירוע, זה כאילו מבחן. מה היא תעשה? מה, היא תבוא לכנסת לעצור אותו? לא ברור לי, אבל בסדר, שיהיה בהצלחה. מה אני אגיד לך. עוד אירוע כחבר ועדת הכספים שקמתי אליו – אני כאילו הלכתי לישון שעה וחצי – ורביבו התפטר ממְרַכֵּז הקואליציה. שמעת על זה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זהו. יצא פוש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> באמת, נשבע לך. יצא פוש. למה? כי לא הכניסו לבסיס התקציב כספים – אני לא יודע מה. ועדת הכספים לא תישאר כמו שהיא הייתה. היה עוד אירוע – לא שישנתי עכשיו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בגלל זה קיבלתי שאלה מאיזה עיתונאי אם אני הולך להחליף את רביבו בוועדת הכספים. אמרתי: אני לא יודע מה אתה רוצה, אני גם חבר בוועדת הכספים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יכול להיות שאני מדבר עכשיו עם מרכז הקואליציה בוועדת הכספים, אז ואו. אולי סוף-סוף נצליח להשית מיסים על חברות הטכנולוגיה הגדולות. אתה יודע, לך תדע. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא ברור לי הסירוב שלהם לעשות את זה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> של מי? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ראית, זה לא מקודם, וגם קודם לא קודם. לא ברור לי האירוע. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז הוא מקודם. אף אחד לא מדבר על זה. אתה רואה שאיך שאנחנו שואלים - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, אנחנו דיברנו - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כשאנחנו שואלים את רשות המיסים – עזוב – כמה מיסים - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אין, לא יודעים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - עזוב להעלות - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הם לא יודעים להגיד. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הם יודעים בדיוק להגיד. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל הם אומרים שהם לא יודעים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זאת שאלה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> דיפ סטייט. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתם צריכים להצטרף אלינו לרפורמה. זה מה שאתה לא מבין. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עוד פעם אתם. אבל אתם עושים את כל הרפורמות הלא-נכונות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אז תבואו איתנו, ונעשה רפורמות ביחד. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הינה, גנץ בא איתכם פעמיים ועשה אחלה רפורמות ביחד. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אמרתי אתם, לא גנץ. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם לא רוצים אותנו. לא סתם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא נכון. אני אשמח לעשות איתך כמעט כל דבר. באמת אני אומר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמעט. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כמעט. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב. כרגע פגעת לי בפריימריז, אבל בסדר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה היה - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. נתניהו היום, בנאום שלו, עשה מעשה שלא ייעשה – הוא הסתכל לשטרן, דיבר אל שטרן, לדעתי גם שטרן יצא, הוא הסתכל על האופוזיציה ואמר: אתם, בניגוד לחיילים שלנו, שהם עם רוח קרב, אתם כאילו רק מורידים. אני לא זוכר מה הוא אמר. אתם בלי רוח ניצחון. עכשיו, הוא כאילו – אתה יודע, אני יודע מה הוא רצה להגיד, אבל הוא הסתכל על שטרן, שיש לו בערך 15 בנים וחתנים במילואים. באמת. למאיר, שכל הבנים שלו במילואים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה יודע למי באמת עוד יש הרבה? למי יש באמת 15? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> סטרוק. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע איך אני יודע? בדיפ סטייט אמרו לי. הוא הסתכל על מי? על גדי איזנקוט הוא הסתכל? למי? לגנץ? לרם בן ברק? למי? מה הקטע הזה, כאילו? אתה יודע, אני מסתכל, אני אומר: מה אתה רוצה להגיד? שאנחנו מה? אנחנו החלשים? אנחנו מחלישים? מה, אנחנו נלחמים פחות מכם? מה, מישהו מאיתנו עשה שירות צבאי פחות משמעותי? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא היה מדובר על שירות צבאי, אתה יודע. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, להגיד: ללא רוח ניצחון? מה, אנחנו מורידים? מה, אנחנו לא רוצים לנצח? אנחנו לא רוצים לנצח? אני לא רוצה לנצח? חברים שלי? תסתכל, בוא הנה, זה אירוע. זה כל הניסיון - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה כמו שאני אשאל אותך – אנחנו לא רוצים להחזיר את החטופים? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם רוצים? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. הרבה מהחברים שלך עולים יום וליל ואומרים שלא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יותר מזה - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> - - אתמול עלו כמה ואמרו שאנחנו בכוונה מתאמצים כדי שהם לא יחזרו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. אני חושב, בנוגע לחטופים, שכולם רוצים להחזיר את החטופים. אמרתי את זה גם לגפני פעם בוועדת הכספים. זה קל לרצות להחזיר את החטופים, אבל יש דברים שרוצים יותר. בסוף, שתי המטרות – אין מה לעשות, אנחנו אחרי 16, 17 חודשים – הן מתנגשות. איך שלא תהפוך את זה. כולם רוצים להחזיר את החטופים, כולם רוצים לנצח את חמאס, אממה? זה לא מצליח ביחד. זה לא מצליח. בחצי השנה הראשונה מכרנו – מה זה מכרנו? אני לא הייתי חלק מזה, אבל אמרנו: הניצחון המוחלט. כוח צבאי, לחץ צבאי, לחץ צבאי מחזיר חטופים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתם כבר אז אמרתם לא. אתם כבר אז רציתם לעצור את המלחמה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, רגע. אתה צודק, אתה צודק. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> צדקנו. לחץ צבאי לא מביא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא חושב. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב, במבחן התוצאה. מה זה לא? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל זאת לא מלחמה שתכליתה היחידה היא החזרת החטופים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יפה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זאת מלחמה שהיא גדולה יותר מהחזרת החטופים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, יפה. אתה צודק. זה אבי-אבות המחלוקת. כי אתה אומר: אני שמתי מטרה אחת, מטרה שתיים, מטרה שלוש – או ארבע מטרות, לא ניכנס לזה בדיוק – בואו נדבר על שתיים מהן: האחת, להכריע את חמאס, השנייה, החזרת החטופים. בעיניי, הראשונה היא החזרת החטופים. זה לא יכול להתכנס עם שהייה של שלוש-ארבע שנים ברצועה. בטח ובטח, בוא נגיד, אחרי 17 חודשים אפשר לעשות סטופ, להסתכל על המטרות אל מול האפקטיביות של הכלים. ואם אתה מסתכל על זה, אתה רואה שלחץ צבאי לא החזיר את החטופים. השיג הרבה מאוד דברים אחרים – לא קשור, שם הכול בצד. לא קשור – לא הביא את החטופים. הביא חלק מהם; לא יביא, כנראה, את כולם. לא יביא, אין מה לעשות. ברגע שחטפו לנו אזרחים, זה כלי שהוא גיים צ'יינג'ר לחמאס. עכשיו, אף אחד לא אומר שבגללכם את – אבל לא, צריך לעשות איזה שינוי בתפיסה. צריך להחליט מה יותר חשוב – או שאנחנו מפקירים אותם, וזאת הפקרה, כי אתה בא ואומר: אני מראש מוותר, כי תיעדפתי בסולם הערכים שלי, תיעדפתי את חיסול חמאס. דיברנו על סטרוק? סטרוק אומרת את זה. אתה יודע, עמדה אידיאולוגית. אבל זה לא מתכנס ביחד. זה לא מתכנס ביחד, ואין מה לעשות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה יודע מה הבעיה לשיטתי? אני יכול? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, כן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יופי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לי כל כך הרבה זמן, אתה יכול לגמרי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הבעיה לשיטתי היא כזאת – האירוע של המשא ומתן מול חמאס, אוקיי? אף אחד לא חושב שאפשר להחזיר חטופים בלי לנהל איתם משא ומתן. עובדה שזה קורה. עובדה שהאירוע הצבאי לא מתקדם כרגע בעזה, למרות האוקיים שיש לנו מהאמריקאים, בגלל שמנסים עכשיו למצות שלב של הידברות כדי להחזיר חטופים. ברור שזה עדיף. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל זה חצי שנה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יפה, אבל חלק מהמשא ומתן הזה – כפי שאתה רואה, חמאס הוא מאסטר בללמוד אותנו, באיך אנחנו מתעסקים. כל הדיבורים האלה, כמו שגם היום היו לפניך אנשים שבאו ואמרו שאין לנו ברירה והמחיר ידוע מראש ואנחנו צריכים לשלם אותו ואין מה לעשות וכו' וכו' וכו' – זה משהו שלדעתי לא מקרב את חזרת החטופים. ויותר מזה אני אגיד לך, אין אירוע – את זה אני אומר לך על סמך מידע מהימן. עוד פעם, אני לא יודע בעצמי בחדרים, אבל מגורמים מוסמכים מאוד – אין אירוע שבו חמאס אומר: קחו את החטופים ותתחייבו לי לשנה, שנתיים, שלוש הפסקת אש. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה שהם יגידו את זה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אכן, הם באים ואומרים: התנאי שבלעדיו אין זה - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הפסקת הלחימה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> - - הפסקת מלחמה לחלוטין, פלוס ערבויות בין-לאומיות. זה לא רק זה, כולל החלטת מועצת ביטחון. זה לא משהו שאפשר להגיד: אנחנו נעשה את זה, ואחר כך כבר נמצא את הדרך איך לעקוף את זה. מדינת ישראל היא לא ארגון טרור. אנחנו לא יכולים לעקוף החלטת מועצת ביטחון באוונטה. לכן, מה שחמאס רוצה זה בעצם לקבע מצב שבו הוא נשאר בעזה. לשיטתי, זה משהו שאסור להסכים לו no matter what - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, וזה יותר חשוב. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> - - כי ככה הפקרת את כל תושבי ישראל. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר. ובסדר העדיפויות שלך, אמרת, יותר חשוב מהחטופים. כי אם היה פחות חשוב – זה לא אומר שאתה לא רוצה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כשאנחנו שולחים חיילים להילחם, יש מצב שמישהו מהם ייפגע? יש, אבל בכל זאת שולחים אותם, מכיוון שאנחנו יודעים שיש מטרה גדולה יותר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב, לא, אבל זה התפקיד של הצבא. זה לא אותו הדבר. אמרת, ובצורה קוהרנטית, שבסדר העדיפויות שלך, החטופים מס' 2. בסדר גמור. אז לכן, כשאנחנו עולים ואומרים שזה פחות חשוב, או לא מפרקים ממשלה בגלל החטופים, אני לא מבין מה הכעס. אנחנו מתארים בדיוק את המציאות. אני לא חושב כמוך, אני חושב הפוך בדיוק. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסדר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני חושב שמדינת ישראל יכולה וצריכה להיות הרבה יותר חזקה ומספיק צודקת ומספיק - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל כבר עשינו את זה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, בסדר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ומה קיבלנו בכל פעם? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> היו גם את אלה ששתקו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> עשינו עם שליט. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> היו גם את אלה ששתקו. אתה בא ואתה אומר: למה - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון, עם הילד של כולנו. הילד של כולנו שחרר את יחיא סנוואר מהכלא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, לא. מי ששחרר את יחיא סנוואר מהכלא, אגב, באותן הפגנות באותה שנה, היה בכלל המחאה החברתית. המחאה החברתית הייתה ב-2011, ואז הוא החליט לשחרר את יחיא סנוואר, לא אנחנו. אגב, אחרי שחרור יחיא סנוואר ב-2011, היו לפחות 13 שנים לטפל באירוע הזה, כשיצאנו לעשרות מבצעים. עשרות מבצעים היו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש דוח של הממ"מ שקובע במפורש שבעסקת שליט, למעלה מ-75% חזרו לעסוק בטרור, מאלה ששוחררו שם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא דין שליט כדין האירוע הזה. שונה לחלוטין. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל תשים לב לאסקלציה: פעם לא דיברנו עם טרוריסטים בכלל - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אבל אני אומר לך, הינה, גם כשלא היו הפגנות - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> - - עכשיו שחררנו אלפים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי זה "שחררנו"? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אנחנו, אנחנו. אני לא מדבר עליך. אנחנו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, שנייה. אמרת שהדיבורים האלה עושים בדיוק הפוך ממה שצריך, כי חמאס לומד אותנו. נכון, אמרת את זה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הן מעצימות את העמדה של חמאס. חמאס בא ואומר: תראה, יש לי תמיכה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חנוך, אבל גם כאלו משפחות ששתקו עשרות שנים - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אין לי מילה להגיד על המשפחות. המשפחות, מותר להן להגיד מה שהן רוצות. אני לא מדבר על המשפחות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל גם הפוליטיקאים שתקו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני חושב שפוליטיקאי, יש לו אחריות קצת אחרת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, מה פוליטיקאי? אברה מנגיסטו, היו בכלל הפגנות עליו? אולי, בקצה של הקצה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון, לא היו הפגנות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עשר שנים – כלום. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל אתה מסכים איתי שדינו של אדם שחצה וולונטרית את הגבול לעזה אחרת מדינו של חטוף? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא – רון ארד – אני איתך. אני אתן לך עוד דוגמאות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> רון ארד זה כשל מודיעיני, מה לעשות? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא כשל מודיעיני. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כשל מבצעי-מודיעיני. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זו משפחה – נכון, הוא טייס שנטש. זו משפחה שביודעין לא עשתה הפגנות למענו. היו צעדות – אני מהוד השרון, בטח מכיר – היו צעדות, היו אירועים. שקט. נתנו למדינה להתנהל, ולא החזירו אותו. אז כשאנחנו באים וצועקים זה לא כי אנחנו אומרים שאתה לא רוצה את החטופים או שוולדיגר – סתם, עכשיו ראיתי – לא רוצה את החטופים. ברור שכולם רוצים. רוצים יותר דברים אחרים, וזאת עמדה שבעיניי צריך לתקוף, כי אני חושב שזאת טעות. אבל בסדר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אם נישאר רק בלתקוף עמדות - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תוקף עמדות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> - - ולנהל שיח ענייני כמו שאנחנו משתדלים לעשות עכשיו, תאמין לי שיהיה הרבה יותר טוב. הבעיה שזה יורד לפרסונלי ויורד למחוזות ההזיה והטירוף. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, זה טירוף. תשמע, אני אומר את האמת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ראש הממשלה הוא בוגד בעיניך, נאור? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי? מה פתאום. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ראש הממשלה בוגד בעיניך? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נו, אז איך יש חברי כנסת שמרשים לעצמם להגיד את זה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל כמה פעמים אמרתי את זה? אתה יודע מה אומרים עלינו? אתה יודע מה אומרים עלינו? אני אצטט לך מוועדת הכספים. יש חבר כנסת בוועדת הכספים, שנינו מכירים, בכל פעם הוא אומר שאני אנטישמי. בכל פעם הוא אומר לי. אז מה, אני אנטישמי? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה יודע שזה טוב, ולו זה טוב. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יצאתי היום מהכנסת, קראו לי: אנטישמי, בוגד, שמאלני. מה אני ושמאל? נגיד שאני שמאלני, בסדר, איזו קללה, אז מה? אני בוגד בגלל שאמרו לי שאני בוגד? כל אחד אומר מלא שטויות. גם אני אומר שטויות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל זה אחרת כשנבחרי ציבור אומרים את זה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר. זה אחרת גם כשנבחרי ציבור פורצים לבסיס צה"ל, ואומרים: אני לא בא לחקירה. זה אחרת. בזה אנחנו מסכימים, אבל בסדר, אתה יודע. תראה, בסוף, אם יש משהו שאפשר להגיד לזכותו הגדולה של ראש הממשלה שלנו – גם אם אני מאוד לא אוהב אותו וגם אם אני מאוד לא הצבעתי לו, למרות שבעבר הצבעתי לו – זה שהוא עושה - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> עבודה נהדרת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - מאמצים עילאיים – מה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> עבודה נהדרת, כמו שאתם אומרים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא הייתי אומר את זה. אבל תראה כמה הוא משקיע בקואליציה שלו. הבנתי שגם היום הוא נפגש עם אבי מעוז – שהוא בכלל הפך להיות מתפטר סדרתי, בכל תקציב הוא מתפטר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> גם אני פגשתי היום את ראש הממשלה, אתה רואה? לא רק אבי מעוז. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר גמור, אבל אתה לא מתפטר סדרתי. הוא מתפטר סדרתי, כל הכבוד לו. תגיד – עוד שאלה. שר הרווחה, איך אתה נותן שעכשיו יקצצו מהמשרד שלך? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא מקצצים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מקצצים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא מקצצים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, זהו? יש חדשות? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> שלושה תקציבים העברתי, בשלושתם – תוספת של מיליארד ש"ח. גם בשנת מלחמה. רגע. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אבל עכשיו - - - << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> השנה – 2025 – תוספת של כמיליארד ש"ח ותוספת של 500 תקנים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, בפלאט שהעבירו בשבוע שעבר? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אני מוכן, הסכמתי – התנגדתי. אבל ידעתי, 26 מיליון – עושים לך קיצוץ רוחבי, כשמתקצבים לך בתוספתי כמיליארד ש"ח, פלוס 500 תקנים לחלוקה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז הורידו 115 מיליון, נכון? 115? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> 26 מיליון ש"ח. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נאמר לנו אחרת בכספים. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> יכולים לומר לך. אני אומר לך, ותקשיב, למה - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יכולים לומר לי? אני - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוא מבין במשרדו. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> תקשיב. אני אומר לזכותו של האוצר, גם את הפלאט הקודם קיבלתי בסוף 2024. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בהעברות. קיבלת אותו אחרי. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> בתיקונים. וגם מאפשרים למשרד הרווחה לא לאבד שקל. יש לנו גמישות של ויסותים, כך שכל התקציב מנוצל. תראה, תביא לי עוד מיליארד – יהיה לי מה לעשות איתו אחר כך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אבל קיצוץ לא היה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אותו דבר בבריאות, דרך אגב. אותו דבר בבריאות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל יש קיצוצים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תשמע, תשמע. יבוא השר בוסו, תשאל אותו. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> לא רווחה ולא בריאות. לא רווחה ולא בריאות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שני המשרדים שלא קיצצו בהם בכלל, שלושה – הם ביטחון, רווחה ובריאות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני אומר לך, נו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תדע לך, לפעמים בוועדת הכספים אנחנו מגלים - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נמסר מידע מוטה, לא מדויק, אתה אומר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם מוטה, אבל לפעמים גם נכון, שתדע. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לפעמים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לפעמים באו שרים וגילינו להם שיש להם פלאטים. בסדר? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, אבל פה לא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו נעמוד על זה. בראשות ינון אזולאי, שיש מצב שהוא יהיה מרכז הקואליציה – אני לא יודע, יש עכשיו תחרות עם חנוך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוא מרכז הקואליציה בפועל. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בפועל הוא יו"ר הוועדה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא צריך, אתה יודע. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. צריך, בכל זאת, ממפלגת הליכוד, שהיא מפלגה לאומית וליברלית. כאמור, בכלכלה אתם עושים עבודה נהדרת בנושא הליברליות. מה שנקרא, שיהיה לנו בהצלחה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני דווקא פחות ליברלי בכלכלה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איך אתה פחות ליברלי? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני הרבה יותר חברתי - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה עם הנמלים, למה אתם לא מטפלים בזה? בזה אתה בטוח איתי. למה אתם לא מטפלים בכל האגודות העות'מאניות האלה, למה? מה הסיפור? מה יהיה עם זה? מה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אחר כך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אחר כך. אתה מבין? בסוף – שם הכסף הגדול. אנחנו פה, תסתכל מה עשינו על 20 מיליון, שם עכשיו בקל, קל, קל – 8 מיליארד. קל, קל. אבל בסדר, תמשיכו עם מדיניות הקצבאות, זה עושה לנו עבודה, מה שנקרא, נהדרת. בוא נדבר קצת על ביטחון אישי, או שאתה רוצה להמשיך בוועדת הכספים? יש לי הרבה נושאים שרשמתי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה שאתה רוצה, אני איתך. אני עד 03:00. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עוד כמה זמן יש לך איתי? רבע שעה, נכון? למה אין שעון שניות בוועדת הכספים? אלינור, ידעת את זה? הוועדה היחידה בכנסת שאין בה שעון שניות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה כי השניות אצל היושב-ראש. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו, למה time is money זה בהגדרה של ועדת הכספים? תחשבי שעכשיו אנחנו מנמקים 3,000 הסתייגויות בוועדה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה לא חושב שצריך רפורמה בהסתייגויות? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כמו שזה היום זה חסר טעם לחלוטין. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני חושב שאת תקנון הכנסת צריך לגרוס. אבל אתה מביא אותי לעוד נושא, אני אמשיך להגיד את זה כל פעם, נושא השאילתות. אחרי זה אנחנו נדבר על השניות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לדעתי צריך סנקציות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שעשו לי זה abuse. אלינור, את בטוח תסכימי. זה פשוט כאילו מתעללים, באמת. שאילתות, אתה יודע, יש שאילתות - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני הגשתי שאילתה אחת בימיי הראשונים בכנסת לשר מהקואליציה, אני לא אגיד מי. אתה יודע מה עשו לי? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה, כעסו עליך? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> קיבלתי טלפונים נזעמים מכמה גורמים, איך אני מעז ואיך אני לא מתאם וכו' וכו' וכו'. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לפחות מתייחסים אליך. אני סיפרתי לך מה היה לי עם השאילתות לבן גביר? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> 70 או 60 שאילתות שהגשתי בשנתיים האחרונות, יש שאילתות גם מלפני שנה וחצי. לפי תקנון – אומרים לנו כל פעם: תקנון – נגיד, אם אני אציג עכשיו את התעודה של חבר הכנסת, אתה תגיד לי: לא, רד מהבמה, אסור. נכון? לפי התקנון. בסדר גמור. לפי התקנון אמורים לענות לי תוך 21 ימים. אלינור, כמה זמן לא ענו לי לשאילתות? שנה וחצי. ואז היה משבר - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל הבנתי שעכשיו עושים משהו עם זה, שהיושב-ראש מחייב שרים להתחיל לענות ברצף. לא? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא קיים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שנה וחצי לא ענו לי לשאילתות. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> לא נכון. עניתי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. אמרתי ביטחון. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> הינה, אלינור תאמר לכם. אלינור, אמת או לא? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין לי חצי תלונה. יש לי תלונה אליך, לא בנושא של השאילתות. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אני קנאי למעמדה של הכנסת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. כבר אין כמוך. באמת, אין שום שרים כאלה. בקיצור, שנה וחצי לא עונים לי לשאילתות, מתחלף השר לביטחון לאומי, נכנס ממלא המקום, שמילא מקום לשמונה משרדים – מחקו לי את כל השאילתות. עכשיו, אני בא לאלינור או ראדה, אני לא זוכר, ואני אומר: מה, איך מחקתם לי שישים ומשהו שאילתות? הוא לא ענה לי ומחקתם. אומרים לי: לפי התקנון, כששר מתחלף אפשר למחוק. אז אני אומר: ואללה, ומה עם התקנון שאומר שאני צריך לקבל תוך 21 יום תשובה? עכשיו אנחנו צוחקים על זה, בסדר, אבל ואללה, מה אני אמור לעשות? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כשתצטרפו לממשלה ותהיה ממשלה רחבה יהיה אפשר לעשות גם את הדברים האלה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל פעם זה ווטאבאוטיזם. כשתצטרפו. חבר כנסת מגיש לי - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בשביל זה צריך ממשלה גדולה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. ממש. איפה תכיל אותה? איפה? בסוף שרים ישבו פה ביציע, כי כבר אין מקום בשולחן הממשלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אם אנחנו נעשה את זה – הרי לא משנה מה נעשה, אתם תתנגדו, ותגידו שזה לא בסדר, ותוציאו אנשים לרחובות על זה שאנחנו – לא יודע מה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תגיד, 18 שנים הוא ראש ממשלה. מה אתה – כל הזמן יוצאים לרחובות. מה אתה רוצה, תגיד? יוצאים לרחובות כי הוא – שוחד, מרמה והפרת אמונים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שאלת על תקנון הכנסת, אני לא מדבר עכשיו על זה. תקנון הכנסת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם אתה תעביר את כולם לממשלה לא תהיה כנסת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> למה? לא כולם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אולי זה בסוף מה שאתם רוצים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא כולם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו בוא נעבור ל-time is money. 3,000 הסתייגויות בוועדת הכספים. אין שעון שניות, והתייעצות סיעתית בסעיפים. אם אתה תחשב את כמות הזמן שאנחנו איבדנו בגלל שאין שעון שניות, של 30 שניות לכל הסתייגות – זו שערורייה. זה ערמות של זמן שאנחנו איבדנו. זו פגיעה ודריסה של האופוזיציה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 30 שניות לא כתוב בתקנון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה הנוהג בוועדת הכספים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אה, אז נוהג, אתה יודע. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נוהג לא מכבדים? גם נוהג? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נוהג מכבדים, אבל יושבים עם הסטופר הזה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל אחד והסטופר שלו. בסדר, גם את זה אני מקבל בהכנעה. לא שיש לי מלא ברירה, מי ישמע – שואלים אותי בכלל. אבל בסדר גמור. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא נכון, מתייחסים גם אליך וגם לוולדימיר בהרבה מאוד כבוד בוועדת הכספים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אתם לא עושים מה שאנחנו אומרים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש מחלוקת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין מחלוקת בינינו. אנחנו, 10 מיליארד שקל עכשיו – שום מחלוקת אתה לא תמצא. מס על הסוכר, אתה חולק עליי? 1.3 מיליארד. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. למה לא עשינו את זה? נגיד, במקום אפילו הרווחה, למרות שלא קוצץ, אבל נגיד חינוך – קוצץ בכמעט 200 מיליון שקל. והגיל הרך קוצץ בשנתיים האחרונות בכמעט 60–70 מיליון שקל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יום הבראה - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יום הבראה – 1.3 מיליארד. שני ימי הבראה כבר נתנו. למה? למה לא להעלות את המס על הסוכר? זה טוב לבריאות, זה טוב לאנשים, זה מס חכם. למה לא? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה יודע למה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מס על הפלסטיק; מס על הסיגריות; למה? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> גם אני לא מבין למה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל למה לא לעשות את זה? אתה יודע, זה הכי קל בעולם. אני מבטיח לך אפס הסתייגויות בוועדת הכספים, תקבלו את זה. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> מס על האלכוהול – להחזיר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש. יש. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הורידו? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, הורידו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה יודע על מה לא הורידו? על ערק. נכון? את זה השאירו למעלה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה כי הם שונאים עיראקים. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> זה נגד שחורים, מה זה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון. נכון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה כי הם שונאים עיראקים. זה הדיפ סטייט במשרד האוצר, אתה מבין? את הערק אתם משאירים. זה אחד. אמרנו על חברות הטכנולוגיה, עוד קל קל קל 2–3 מיליארד; העלו את המס על הרכבים החשמליים ב-45%. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה דווקא נראה לי נכון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב, אתה רוצה - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל אתה רואה את הרכבים החשמליים היום, כל רכב זה 200,000 שקל ומעלה. מי שמשלם על רכב 200,000 שקל – שישלם מס. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה? למה? למה 45%? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אז על מי תטיל את המס? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> לא, הרציונל של המס – הרי הדלק, הבלו - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> להשוות לבלו. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> הבלו זה לשימוש, לתשתיות. איפה ההשתתפות של מחזיקי הרכבים החשמליים בתשתיות? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה בסוף רוצה כלכלה יותר חכמה, עזוב שנייה את התשתית. בסוף כלכלה היא מדינה, היא הכול, היא בריאות. כמה אנשים בשנה מתים מזיהום אוויר, אתם יודעים? כתוצאה מזיהום אוויר – כמעט 5,000 אנשים. זה פסיכי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה יודע מה מטריף אותי? אני למדתי את זה בדרך אגב, את האירוע של ה-MRI. אתה מכיר את האירוע של ה-MRI? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> MRI היום - - - במדינת ישראל רוצה להביא, רוצה לפתוח מכון. כדי להביא מכשיר MRI אתה צריך אישור משרד הבריאות ואגף תקציבים באוצר. למה? בגלל שיש גישה שאני לא יודע ממתי היא, כנראה מזמן הטורקים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, העות'מאנים חזקים אצלנו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן. אם אתה תביא יותר מכונות, רופאים יפנו ליותר בדיקות, וכתוצאה מזה זה יעלה יותר כסף לכולנו. עכשיו, אני לא כלכלן גדול - - - << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אל תאשים את העות'מאנים - - - של אגף התקציבים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא כלכלן גדול, אבל אני אומר קודם כול ש-MRI זה לא בדיקה שיפנו אליה סתם, זו בדיקה לא נעימה, זה לא משהו שאנשים ירצו ללכת אליו, היא גם לא בריאה בגדול - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יותר בריאה מה-CT. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן. דבר שני, אם יהיו הרבה מכונות, ההיצע יהיה גדול יותר, המחיר יהיה פחות, ובכלל כמדינת ישראל אנחנו כצרכני בריאות נרוויח, ובכל זאת משרד הבריאות עומד על הרגליים האחוריות שלו עם הסיפור הזה. היום להשיג מכשיר MRI זה אירוע. אישור – אנשים רוצים לבוא ולהביא, אומרים להם, לא, כי יש לכם פה. עכשיו, עזוב שיש תור של שלושה חודשים לכל מכשיר כזה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> במקרה הטוב שלושה חודשים. רגע, מי מחליף אותך? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> רוט. תכין נושאים, בקיצור. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יהיה לי מעניין. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> חנוך, קרה לך שבשמירות בצה"ל מי שהיה אמור להעיר אותך נרדם ולא העיר אותך לשמירה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, תשמור את השאלה הזאת לרוט. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה זה? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> קרה לך שבשמירות בצה"ל מי שהיה אמור להעיר אותך, נרדם ולא בא? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן. קרה לי גם הפוך, כי זה שהיה צריך להחליף אותי לא קם ולא בא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מה שהוא אומר, נרדם ולא – אבל לי קרה הפוך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוא אומר: השאירו אותך לישון, כי זה שהיה צריך להעיר אותך, נרדם בעצמו ולא העיר אותך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה. לא, אבל קרה גם הפוך, שבא בן אדם ומצ'פר אותך, זה ליגה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> פתאום מגיע חצי שעה לפני. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, הפוך. לא מעיר אותך לשמירה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן, על זה הוא מדבר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל זה עובר לך אחרי חודשיים בשמירות או אחרי ה-8-8 הראשונות, הבנת את הפטנט, אתה עם הסטופר. אבל זו שיחה שאנחנו נשמור למשה רוט, ונשאל אותו על השמירות בצבא. אז דיברנו על התקציב. בקיצור, ה-MRI דיברנו. תגיד, שמעת שמודי'ס – שמעת? קראת על זה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שמעתי מאנשים, ואמרו פה שנתנו איזה דוח לא טוב, כן? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, עזוב את זה שהם מכינים אותנו לעוד הורדת דירוג, אלא שהיא טוענת שהגירעון האמיתי הוא 8.3 ולא 6.9, כמו שהאוצר טוענים. התחלנו לבדוק את זה וראינו – ראינו, כשאני אומר ראינו זה בעיקר ולאדי – שכנראה אלה דיווחים על הלוואות הבלון, שהם לא חישבו את הריבית. הרי אתה צריך להכניס את זה לדוח הכספי כל שנה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון. אבל יש כללים הרי בסוף - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, נכון. גם החשבונאיים – אתה צריך להכניס את זה בדוח הכספי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אז אתה אומר שזה נעשה בניגוד לכללים החשבונאיים? את זה קשה לי להבין. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כנראה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה עובר, הרי אתה יודע, זה לא בן אדם אחד. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> דיפ סטייט. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא יודע אם דיפ סטייט, אבל פה אנחנו מדברים על אנשי המקצוע. קשה לי להאמין שתהיה טעות ברמה הזו, אבל - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא יודע. גם קשה לי להאמין שמודי'ס טועים, אבל אתה יודע, לך תדע. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זו בכל זאת חברה פרטית. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זו בכל זאת חברה פרטית. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, דווקא בגלל זה הייתי מאמין להם. האינטרס שלהם לייצר קרדיביליות גם בתחזיות, גם בנתונים שלהם – זה האינטרס האמיתי פה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן, אבל בסוף על ידי התחזיות שלהם הם מייצרים את המציאות. זה לא - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. אבל ככה הם גם – בסדר, הבנו. היום גם ראיתי – אה. נכון דיברנו על זה? על הניצחון המוחלט? זה מתקשר לשיחה. אז שנרב, ראית שהוא עשה את גלגולי הניצחון המוחלט? ב-7 בדצמבר – נביא ניצחון מוחלט. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מי עשה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ישי שנרב, הוא ספר את האבולוציה של הניצחון המוחלט. הוא אמר: ב-7 בדצמבר 2023 – נביא במהרה ניצחון מוחלט; בפברואר 2024 – אנחנו במרחק נגיעה מהניצחון המוחלט; ב-17 בפברואר 2024 – בדרום אנחנו קרובים להשגת היעד; ב-29 בפברואר – אנחנו כל כך קרובים לניצחון; באפריל 2024 – אנחנו כפסע מהניצחון; בסוף 2024, בדצמברּ 2024 – הניצחון המוחלט שלגלגו עליו הופך היום למציאות. היום נאמר בנאום שלו: הניצחון הגדול שאנחנו על סיפו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לדעתי אומרים סיפּו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> סיפּו, סליחה. למרות שהפ"א לא דגושה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אומרים סיפו או סיפּו? << קריאה >>קריאה << קריאה >> סיפּו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> סיפּו עם פּ"א, נכון? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן? מדגישים את הפ"א? למה, בגלל הוי"ו? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בין המקרים הנדירים שאני צודק במשהו שקשור ללשון עברית. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה רואה? לא, לא, בסדר. אני ולשון – לדעתי זה הציון הכי גרוע שלי. מה קורה, ירון? מה שלומך? << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> בוקר טוב. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב שהצטרפת אלינו. << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> תודה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> על מה אתה רוצה לדבר? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תעזור לחבר, יש לו פה שעה וחצי. << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, הכול בסדר. עלה לפה היום מנסור עבאס, שלבן גביר קשה לאכול אותו, אתם שמים לב לזה? הייתם בדיון? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא כאילו אומר לו: תשמע, אני לא רוצה להגיד שאתה גזען – והוא מתכוון לזה – אבל אני רוצה להגיד לך שאתה פשוט שר לא טוב. הוא פונה לנתניהו והוא אומר: כדאי שתשים אותו במשרד אחר. אני הצעתי במשרד המורשת, לא כזה התייחסו אליי. תגידו, אתם רוצים לדבר? השר לביטחון לאומי, לפי המספרים המוחלטים – עזוב, תנקה איך קוראים לו, מה קוראים לו, מה נאור אומר, תנקה הכול – הוא שר טוב בעיניך? לא נרשמה תגובה. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> לא נותן ציונים לחבריי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע שאכזבת אותי עכשיו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> למה? אתה רואה, זה ניסיון. זה ניסיון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל הוא אמר חבריי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבריי, כולם חברים. גם אתה חברי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה, אתה לא נותן ציונים? למה? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> לא צריך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה יודע מה אני כן שומע המון? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אבל הוא משתדל – נאור - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה יודע מה אני כן שומע המון? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> - - נאור. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> על הרפורמה של הנשק. אתה לא יודע כמה אהדה והכרת תודה יש בציבור על הדבר הזה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא – טוב, עזוב, הרפורמה של הנשק היא לא התפקיד שלו. בסוף אני חושב שיש - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה לא כל התפקיד שלו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בתור אזרח, שיש לי כבר, לא יודע כמה, מאז גיל בערך 19 אני עם זה – כשאתה נותן לאזרחים נשק ואתה מתאר את זה כפתרון שלך – זה בטוח פתרון, אז אני יחסית מסויג בנושא – אבל בסוף תפקידה של המדינה הוא לשמור על הביטחון האישי, ולבוא ולהגיד אחרי 7 באוקטובר – הוא תמיד אומר, השלב הראשון: פתחתי כיתות כוננות וחילקתי נשקים - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> היה גם שינוי דרמטי ביחס ובציוד של כיתות הכוננות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, עזוב, עזוב, אבל זה כמו שתגיד עכשיו: היה שינוי דרמטי בכל היערכות צה"ל, או היה שינוי דרמטי בציוד שניתן למילואימניקים. אחרי 7 באוקטובר זו לא חוכמה. אם היית עכשיו בא ואומר: עשיתי שינוי בכיתות הכוננות – היית צריך לעשות את זה לפני. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> להגיד עכשיו: פתחתי 1,000 כיתות כוננות - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, אבל - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנשים אחרי 7 באוקטובר, אם אתם זוכרים את הימים הראשונים, כל מי שצלצל להם בפעמון, העלו ישר ואמרו: עכשיו באים להוריד אותנו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני אגיד לך על זה דבר אחד כחבר ועדת חוץ וביטחון: לפני 7 באוקטובר, כשיושבים לך גנרלים עם כל מיני כוכבים ואומרים לך דעה נחרצת על סוגיה – אין לך שום כלי להתמודד איתם, שום כלי להתמודד איתם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אתן לך דוגמה דווקא מהמפלגה שלך – אתה מכיר אחד בשם יובל שטייניץ? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יובל שטייניץ היה יו"ר ועדת חוץ וביטחון, נכון? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא עשה עבודה טובה, נכון? אתה מסכים איתי? אתה יודע מה, הוא הלך – אתה יודע שכל נושא הכור הסורי – וזה כבר פורסם – היה בעצם עבודה פה של הכנסת? ועדת חוץ וביטחון אתגרה באופן נכון את גורמי הביטחון, גם בממשלה - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הועמ"ש. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, כן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הועמ"ש. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, החברים - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הועמ"ש הוא כן גוף שיש לו מספיק מידע כדי להתמודד. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אין בעיה, אין בעיה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אנחנו, המליאה, מה שנקרא, אנחנו מקבלים דברים רק בדיעבד בדרך כלל. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, ותגיד תודה על זה, בוא נגיד ככה. כי גם בדיעבד אנחנו כבר לא מקבלים בוועדות אחרות. אבל בסוף הכנסת עשתה את העבודה שלה והביאה לידי שינוי עמוק. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> גם יש לו ועדת חקירה שהוא עשה, אתה יודע? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איזו? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ועדת שטייניץ. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> סביב האירועים של לבנון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שתיים? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, זו הייתה ועדת בדיקה ממשלתית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, הוא עמד - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן, כן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> וההמלצות שלה – דרך אגב, אני עברתי, אתה יודע כמה המלצות של ועדות חקירה ממשלתיות, ממלכתיות, יושמו? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יושמו? מעט מאוד. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> קטנים מאוד, אם בכלל. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה כמו שאני אגיד לך: קרא את דוח מבקר המדינה על מה שאתה רוצה, אף אחד לא מיישם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אחת ההמלצות של ועדות חקירה מיום כיפור, ובאופן - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה? כיתות הכוננות? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, לא כיתות הכוננות. שיהיה כמו שיש לך – איך זה נקרא? מזכיר צבאי? שיהיה מזכיר מודיעין. שמזכיר המודיעין יהיה אזרח, לא חייל, עם סמכויות כמו המזכיר הצבאי. היום יש לך קצין מודיעין שעובד תחת המזכיר הצבאי. הם אמרו, דרך אגב, בגלל כישלונות מודיעינים קודמים - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> של שרי ביטחון או פה, בכנסת? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, לא, לא. לראש הממשלה צריך שיהיה מזכיר צבאי אזרח במשרה נפרדת ומלאה מיום כיפור והלאה. עד היום זה לא מומש. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה אני אגיד לך? קודם כול – הינה, תופרים אותו בכוננות. בסדר, תשמע. מי מחליף אותך? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> זה לא מעניין אותי. עד הבוקר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עד הבוקר? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> עד 04:00. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הינה, תוכל לדבר איתו על הבריאות, יסביר לך שגם לא היה קיצוץ. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא לא יספיק. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה לא היה קיצוץ? אני אראה לכם בוועדת הכספים שהיה קיצוץ. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אז הטעו אותך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הינה, זה כבר רשום. הגישו לנו את זה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסדר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הגישו לנו קיצוץ. שר הרווחה, הגישו לנו קיצוץ. אני פתחתי עכשיו את ההודעה. בא משרד האוצר. אמר: קיצוץ. טוב, אני לא אדליק אותך על זה. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> איפה קיצוץ? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אצלך. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> תקשיב, הפלאט, 26 מיליון שקל – כשיש לך תוספת של - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל רשום לי 115. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> תקשיב. עזוב אותך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזבתי. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אז אני אומר לך, 26 מיליון שקל, כשאקבל מיליארד שקל. זה בושה להתלונן על 26 מיליון - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לקחו 26 מיליון בכיס אחד, והוסיפו מיליארד בכיס שני. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> ואז זה כשאתה יודע שעד סוף השנה אתה תעקוץ אותם בעוד 100 מיליון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אהבתי את ה"תעקוץ אותם". הם עוקצים אותנו. על כל שקל שאתה חושב שאתה עוקץ, הם עוקצים אותך בעוד 30 אגורות. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> ברווחה זה מצווה לעקוץ. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברווחה זה בהחלט מצווה. 58, היינו בביטחון הלאומי והידרדרנו לכיתות הכוננות. והפילסברי התורן, 58 נרצחים השנה, לעומת השנה הקודמת – 43 נרצחים. אתה יודע מה אני אוהב באיתמר בן גביר? הוא קובע שיאים שליליים, שאני בספק אם מישהו אי-פעם ישבור אותם. אבל בסדר גמור. הכול טוב. העיקר שהוא מביא משילות וכל הקשקושיאדה. אנחנו, בכל זאת, לפני פסח, וחשוב לי לציין את האירוע שבגינו נפלה ממשלת השינוי. איך היא אמרה? גם פיתה וגם מס עבאס. אתם זוכרים? אתה השתמשת בכינוי "מס עבאס"? אני בטוח שלא. עכשיו, חנוך, בוא, מלב אל לב. מה שנקרא, מנתונים. האם היה מס עבאס? תסיים את המים. 53 מיליארד שקל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא היה 53 מיליארד. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא היה. האם מה שהיה בממשלת השינוי – למרות שזה התחיל גם לפני, אבל לא משנה – האם קוצץ שקל אחד מלבד הפלאטים מהתוכנית שעשו ב-550 לממשלה הזו? לא קוצץ, נכון? אנחנו שנינו בוועדת הכספים. אנחנו יודעים שלא קוצץ. אז למה השרה לאיכות הסביבה מרשה לעצמה כל פעם לעלות ולהגיד – או שיש כאלה אחרים, מרשים לעצמם כל פעם לעלות ולהגיד – נתתם 53 מיליארד שקל קואליציוני לעבאס? למה? כאילו, למה? למה? למה ממשיכים לעשות את זה? אני משתגע מזה. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> זה הופיע בהסכמים הקואליציוניים - - - לא - - - זה הופיע - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל זה לא כספים קואליציוניים. זה תוכנית ממשלתית עצומה על עשרות - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> למה קואליציוניים? לא קשור לקואליציוניים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מה שהיא אומרת כל פעם. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> לא. הוא אמר הסכמים קואליציוניים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. הוא אמר - - - << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> לא, את אותו דבר אתה יכול לומר על - - - קואליציוני. אותו טיעון אתה יכול לומר. עכשיו יש קמפיין על כל הקואליציוניים שעברו. חלקם זה שעת הוראה, חלקם זה לא. זה לא. על אותו דבר אתה יכול להגיד את אותו טיעון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, זה לא אותו דבר. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> למה לא? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אתן לך דוגמה. נגיד, בהסכמים הקואליציוניים שאתם חתמתם עם מפלגת הליכוד מופיעה הרשות לגיל הרך. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא משנה. גם למאבק בעוני, אתה צודק, אבל גם לגיל הרך, לא משנה, המאבק בעוני. אני לא אגיד שזה כסף קואליציוני. אם אתה תקים עכשיו רשות כזו ואתה תתקצב, סתם אני אומר, ב-3 מיליארד - - - << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אבל במסגרת הכוללת של קואליציוני מדברים על המיליארדים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, זה לא כספים קואליציוניים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה בבסיס התקציב? אם אתה - - - זה קואליציוני. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה בבסיס התקציב. 550 זה בבסיס התקציב, ברור. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל הוא תולדה של הסכמים קואליציוניים? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל זה לא תולדה של הסכמים קואליציוניים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> גם פה, מה שעבר זה תולדה של הסכמים קואליציוניים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם הקמתם שלושה משרדים בהסכמים הקואליציוניים. נגיד, מורשת ומסורת. זה לא כסף קואליציוני. במשרד המסורת, שקיבל 90 מיליון שקלים ב-24 השעות האחרונות, זה 90 מיליון שקלים קואליציוניים. בבסיס שלו היה 17 מיליון שקל. היה בבסיס התקציב 17 מיליון. 90 מיליון שקל – היה קואליציוני. אתה עושה מתיחות. חמש דקות אתה כבר תופר אותו בשמירה. לא מתאים. אבל, בסדר. כל אחד והפלוגה שלו. שיהיה לך בהצלחה. לילה טוב ובוקר טוב. לפני שנתיים הציג ראש ממשלת ישראל את קווי היסוד לממשלה שלו, שכללו ארבעה סעיפים עיקריים: אחד זה מלחמה ביוקר המחיה, השני זה שלום אזורי, השלישי זה ביטחון פנים, והרביעי זה איראן. אם אני עושה עכשיו תעודת סוף סמסטר או סוף חציון לממשלה הזו – כישלון טוטלי בהכול. לפני שנייה דיברנו על מס עבאס, שהגברת – זו שנלחמת בגלוטן בבתי החולים, הגברת לאיכות הסביבה – ממשיכה לשקר, והייתה הסכמה רחבה במליאה על כל אגפיה, קואליציה ואופוזיציה, שהשקר הזה הוא שקר, וצריך להפסיק לשקר. נכון? כך רשום, עדות שקר. נכון? סיכמנו את זה כבר בעשרת הדיברות. היום ראש הממשלה – כשגם דיברנו על נושא הכספים של החרדים – אמר: מה אתם רוצים? הם מקבלים רק אחוז או אחוז קטן או פרומיל מתקציב המדינה, ודיבר בעיקר על הכספים הקואליציוניים שעברו אליהם. עכשיו אני שואל אותך: תגיד, נגיד בתקציב הבריאות, חרדים – מה, הם לא שותפים לאירוע? שותפים לאירוע. בתקציב הביטחון, מה, הם לא נהנים מהביטחון? בתקציב הרווחה, הם לא נהנים מהרווחה? למה כאילו להטעות בזה תמיד? למה כשיש לנו ביקורת על כספים קואליציוניים שהולכים לאוכלוסיות ספציפיות במיוחד, למה תמיד עושים את זה? למה הוא מתייחס אלינו בזלזול כזה? הרי זה לא פרומיל. הם אזרחים מלאים, והם מקבלים את האקסטרה. נכון, שר הרווחה? אתם, תכלס, תושבים פריבילגים במדינת ישראל. אתה מסכים איתי? תודה רבה. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ידעתי שלא תסכים. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אני איש הנגב. סובל מפערי בריאות, פערים בחינוך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> איך פריבילגי? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תוחלת חיים. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> הכול מכול. אז איך פריבילגי? לא הבנתי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך איך. אם אתה לוקח עכשיו, למשל, תלמיד במערכת החינוך הממלכתית, הוא מתוקצב, לדעתי, ב-21,000 שקלים, המדינה מתקצבת אותו. בממלכתי-חרדי – 23,000. אגב, גם הערבים מתוקצבים ביתר – 22,000, 23,000, כל אחד. הינה, קח. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> כמה תלמידים יש בממלכתי החרדי? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הם נתונים שלא נמסרו לנו. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אז אני אומר לך, מיעוט זניח. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. מיעוט זניח, אבל כל אחד מתוקצב ביתר ב-2,000 שקל – בסדר גמור. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אתה יודע מי עשה את זה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עוד פעם. נו, מי עשה את זה? בן-גוריון, רבין. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> לא, אתה לא – נותן לך זכויות יוצרים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חופשי. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> מי שהקים את הממ"ח זה יאיר לפיד עם שי פירון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר גמור. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> תלין עליהם, למה הם תקצבו בעודף. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני לא מלין שהם מתוקצבים בעודף. אני אומר שהם מתוקצבים בעודף. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אתה לא מבין למה הם תקצבו בעודף? כדי לייצר מוטיבציה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יודע למה הם תקצבו בעודף. כדי לייצר חינוך דיפרנציאלי. נכון ?מדד החינוך הדיפרנציאלי. נו, מה הבעיה בזה? לא טוב? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אז הוא לא פריבילג. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איך לא פריבילג אם הוא מקבל יותר, ועוד מקבל כספים קואליציונים. אתה אומר לי "הוא לא פריבילג"? נו, תגיד. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אמרת "אתם". אמרתי לך, אני תושב הנגב. מעולם לא הייתי פריבילג. גם היום. עכשיו אתה לוקח איזה מיעוט זניח בממ"ח, שהוא לא בנגב בהכרח, ואתה מייחס את זה עכשיו לכל - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תגיד, אתה יכול להסביר לי למה מדינת ישראל מאפשרת רשתות חינוך פרטיות למפלגות? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אני אסביר לך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בבקשה. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> תגיד לי, למה היא מאפשרת מערכות חינוך שונות במדינת ישראל - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> - - כמו רשתות עתיד ולמרחב? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אבל של מפלגות? איזה מפלגות יש לך שמפעילות רשתות חינוך? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> איזה מפלגות יש לך? יש לך זרמים בחינוך. ברגע שהמדינה אפשרה, מסורתית, זרמים בחינוך - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל פה יש לך מפלגה. עזוב זרם. זרם, אני מבין. מה שנקרא, זרם – אני זורם. איזה מפלגות יש לך שמפעילות רשתות חינוך? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אתה חושב שהרשתות הן בבעלות מפלגות? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אז אתה לא מכיר את המציאות המשפטית. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה המציאות? לא המשפטית. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> מה אתה רוצה? מה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי מנהל את רשת החינוך העצמאי? מי מנהל? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> זהות. מטבע הדברים יש להם זהות חרדית, זהות - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא זהות. מי מנהל? זה מפלגות. למה ?למה? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> זהות. תקשיב. האושיה המשפטית זה לא מפלגה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא שאלתי אותך משפטית. דה פקטו, דה פקטו, כמו שאמרת לי שאתה לוקח מהאוצר, שעל כל שקל שהם לקחו לך, לקחת להם 6 שקלים. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> זה כמו שתגיד לי שהממלכתי-דתי נשלט על ידי הציונות הדתית. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב, זה לא נכון, זה לא אותו דבר. וזה, אגב, אבי-אבות הבעיה או הטומאה של כל התקצוב שלכם, שאתם לקחתם מפלגות ופתחתם רשת חינוך פרטית של מפלגה. אגב, אין שום מפלגה אחרת, חוץ מכם ויהדות, דגל – לא יודע מה עכשיו הסטטוס בין בבצ'יק לגולדקנופ לזה. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> בוא, אולי אתה לא מכיר את ההיסטוריה. אני אענה לך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, מראש אני לא מכיר את ההיסטוריה. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> כשקמה המדינה, מה זה המושג חינוך עצמאי? זה היה הסכם של החברה החרדית עם המדינה עוד מתקופת בן-גוריון, כי החינוך הממלכתי - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יודע שהיה הסכם. לא אמרתי שעשו את זה בלי הסכם. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אבל למה אתה - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל מדינה שרוצה שיהיה לה עתיד פה, או מדינה שרוצה שלפחות יהיה יחסית שוויון – אין שוויון מלא, אבל שאיפה לשוויון – לא יכולה להרשות שמפלגות או רשתות חינוך פרטיות, בסדר, לאו דווקא מפלגות, יעבדו בכפיפה שונה מילד בחינוך הממלכתי. החינוך הממלכתי היום מוחלש בצורה, לדעתי, הכי – ברור שכן, גם תקציבית וגם – אתה עושה לי ככה? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> קבל מיו"ר ועדת חינוך חמש שנים. אני אומר לך, אתם לוקחים את הנתון של התקצוב של ערך שעה, וזה תכלית הכול. זה לא תכלית הכול. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא רק זה. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> יש שעות רוחב, שעות אורך. בוא, ההשקעה בחינוך הממלכתי, תנטרל את זה מהשאר, קח את זה כגולמי – זה לאין ערוך מעל כל זרם חינוך אחר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל זה לא בגלל השקעה ממשלתית. זה בגלל השקעה של הרשויות. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> ממשלתי, ממשלתי. נ << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הרשויות. לא, ממשלתי - - - << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> ממשלתי. וגם רשויות - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה ההבדל הכי גדול. בסוף, כשרשות באה ונותנת כסף, זה ההבדל הכי גדול. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> תוסיף את זה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל בכל מקרה, אם אתה רוצה להתחיל לשנות ולייצר פה שוויון ולהפסיק עם הכספים הקואליציוניים, ואז תגיד לי שאנחנו עושים איזה קמפיין אנטישמי, יש כאלה שיגידו - - - << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> לא אמרתי. זה לא בלקסיקון, אנטישמיות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא אתה, לא אתה. יש אחרים שיגידו. אז תפסיקו עם רשתות החינוך הפרטיות. שכולם ילמדו לפי פררוגטיבה של משרד החינוך במדינת ישראל ולפי תקצוב מלא, שווה, ואפילו יותר, במדד החינוך הדיפרנציאלי לאוכלוסייה שלך. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> נאור, לו יצוין שאני הולך איתך, בזה הבאת שוויון בחברה הישראלית? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני חושב ששאיפה לשוויון זה חלק מזה. בטח, ברור – חד-משמעי. אני רוצה - - - << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אני שואף לשוויון, קודם כול, בתחומים רבים לפני החינוך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> כי חינוך זה השקפת עולם. תן לי בזכויות - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. אבל זה מדינה. מה זה השקפת עולם? זה מדינה. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> תן לי רגע. שאיפות לשוויון – קודם כול, בזכויות בסיסיות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל החינוך זה לא זכות בסיסית? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> במדינה שיח של זכויות הוא שיח הכי נאור, נכון? אז אני אומר לך, קודם כול בוא נשאף לשוויון בזכויות בסיסיות בחברה הישראלית. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ההפך. אתה מסתכל על חינוך בכיתה. אני לא מסתכל על הכיתה. אני מסתכל על חינוך החל מגיל לידה. זה החינוך. למה אני צריך לשלם 4,500 ויש אוכלוסיות שמשלמות 700 שקל למעון יום? תחשוב מה זה, 4,500 שקל בחודש אתה שם על החינוך של ילד – 4,500. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אתה יודע כמה הורה חרדי משלם על חוק חינוך חובה כל חודש? מאות שקלים. ואיך תא משפחתי - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אומר לך אלפים. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> לא, אתה מדבר על מעון יום ואני מדבר איתך על חוק חינוך חובה חינם. בשנות חוק חינוך חובה חינם, תא משפחתי חרדי משלם אלפי שקלים - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל גם אני משלם, אבל גם אנחנו. לא, תקשיב. אנחנו משלמים. אני אומר לך, אדוני השר, אתה גם יודע את זה. בסוף הציבור החילוני במדינת ישראל, שיש לו מסגרות שונות מהעולם החרדי, משלם הרבה יותר. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, חד-משמעי. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> בחוק חינוך חובה לא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב חוק. החוק יכול להיות חוק פה, אבל בסוף במציאות אתה משלם 4,500 שקל לילד במעון יום, כי אין מעונות יום מפוקחים, כי אף אחד לא מרחיב את זה. אתה מדבר על זה - - - << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> מעון יום זה לא חוק חינוך חובה חינם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, לא דיברתי על זה. אבל גם מגיל שלוש. מגיל שלוש אתה משלם 1,200 שקל. מה לא? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אתה לא משלם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל חודש. מה "לא משלם"? משלם. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אתה משלם על תוספת. מה שמגיע - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה "תוספת"? של שעתיים. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> תודה רבה. זה תל"נים. מה אתה רוצה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב, עזוב. אותו כנ"ל הזה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אתם מדברים על שני דברים שונים. הוא מדבר על חוק חינוך חובה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני גם אמרתי. מגיל שלוש אתה משלם. אצלנו, במערכת החינוך העירונית, אתה משלם עד השעה 16:00, שזה שעתיים אקסטרה ממה שנקרא "החינם", אתה משלם 1,200 שקל. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> זה צהרונים, זה תל"נים. אבל זה לא חוק. בחוק - - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> הוא מדבר על מסגרת החינם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר. אבל הוא מדבר גם על מסגרת החינם של עד 17:00. הילדים במסגרות לא ב-13:30 הולכים הביתה אלא ב-17:00. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> לכן הם משלמים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, אבל הם משלמים הרבה פחות. למה אני מתעצבן? אתה שואל למה אני מתעצבן ואומר "פריבילגי"? אני לא אומר "פריבילגי" סתם. כי בסוף, כשאתה רואה את הסבסוד לאותם מעונות יום או לאותו חינוך חינם בכספים קואליציוניים שהולכים לאוכלוסייה מסוימת, גם אם משלמים יותר וגם אם משלמים פחות, זה מעצבן. כי אז אתה מסתכל ואתה אומר: למה לא נותנים גם לי 60 מיליון שקל סבסוד? למה לא נותנים גם לנו סבסוד? למה יש אוכלוסייה שמקבלת קואליציוני לזה? למה בכלל המושג "קואליציוני" צריך להיכנס לחינוך ?זו בדיוק הבעיה. ואז זה מייצר שיח. כשאתה מדבר על שוויון, זה בדיוק הפוך מזה. מעבר לזה שאין שוויון, אתה גם מייצר שנאה סביב זה. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אני אענה. תגיד לי, החרדי היה צריך להתעצבן. אתה יודע כמה עולה למדינה החינוך הבלתי-פורמלי, שהחרדי מודר ממנו? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא לא מודר ממנו, אבל - - - << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> הוא מודר ממנו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא מודר. אבל 3 מיליארד שקלים – 3.1. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> - - - עכשיו תתרגם את זה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אתה לא מודר מזה. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> מודר ממנו ברובו. ברובו מודר ממנו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. אל תעשה לי. ממש לא, ממש לא. לא מודר לזה, לא בחברה למתנ"סים. אל תעשה לי ככה. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אני אומר לך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני עברתי עכשיו שבעה תקציבים. 3.1 מיליארד שקל בערך מדינת ישראל שמה על החינוך הבלתי-פורמלי, כנ"ל בחברה למתנ"סים. קיבלתם בחברה למתנ"סים פרויקטים לתרבות תורנית, ואתה יודע כמה רשויות שמות על תרבות תורנית שבכלל לא מוזנים לך בעולם הבלתי-פורמלי? כנ"ל על הגרעינים התורניים. עזוב, זה לא. זה לא. אתם לא מודרים. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> גרעינים תורניים זה משהו אחר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל המדינה שמה ערמות כסף על זה. מה זה משהו אחר? המדינה רק על הגרעינים התורניים, 60 מיליון שקל בקואליציוני. כל רשות - - - << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אבל זה לא הציבור החרדי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור שכן. גם, בטח. יש שם. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> תגיד לי, מה אתה – גרעינים תורניים? נאור, אני מכבד אותך – לא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, לא. יש לך גם. זה הרבה ציונות דתית - - - << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> רק ציונות דתית. גרעינים תורניים – רק ציונות דתית. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא רק. לא רק. אבל גם על תרבות חרדית יש לך, גם על תרבות תורנית יש לך, שהיא לא הגרעינים של הציונות הדתית. עזוב, מרגי. אם אנחנו רוצים להפסיק את הבלוף, בוא נפסיק את הבלוף לגמרי. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אבל זה לא באותן פרופורציות, לא באותן פרופורציות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוא, אתם לוקחים ערמות של כספים קואליציוניים על זה. אבל זה בדיוק הסיפור, כי גם הרשויות המקומיות מתקצבות את זה. כל רשות מקומית, אם היום אתה פותח עמותה לתרבות whatever שאתה רוצה, גם תרבות תורנית, גם גרעין תורני, העירייה חייבת לשים על זה כסף. אז הם גם שמים על זה כסף ברמה המקומית, גם שמים על זה כסף כחלק ממשרד החינוך, וגם שמים על זה כסף בעוד שמונה משרדים שונים שיש להם זהות יהודית במשרדים. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> נאור, איפה אתה גר? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוד השרון. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> קח את הוד השרון, קח את סל התרבות הכללי של הוד השרון, ותיקח מה שהם מתקצבים לתרבות תורנית. שים את זה ככה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה אני אשים את זה ככה? אתה יודע מה אתה עושה עכשיו? זה בדיוק כמו שנתניהו עשה היום בנאום. הוא אמר: מה אתם רוצים? הם לוקחים רק 1% מתקציב המדינה. כשאתה מסתכל על זה נומינלית, אתה אומר: ואללה, מה זה 5 מיליארד שקל לעומת 600 מיליארד שקל? אז כשאתה מסתכל על זה ככה, אתה אומר: ואללה, הוא צודק. אבל כשאתה לוקח, אני יכול להגיד לך, קח תקציב עירוני - - - << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> קח ניתוח כלכלי יחסית לגודלם באוכלוסייה – אתה תראה פערים גדולים. אין אומן חרדי - - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> כבוד השר מרגי, אני לא רוצה להתערב. זה לא המקום שלי להתערב. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אתה יכול להתערב. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה? אנחנו מעודדים שיח. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אני רק רוצה להגיד, וסליחה שאני אומר, אני דווקא רוצה מאוד לשמוע את הנוסח הזה. כי אני אגיד לך למה. בנוסח שלו החרדים מקבלים. בנוסח שלך החרדים לא מקבלים. זה הרבה יותר נעים לשמוע את הנוסח שלו. לא יודע – נכון, לא נכון. לא חשוב. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אני לא רוצה להתערב. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אתה מוזמן להתערב. גם בתקציב העירוני, כשאתה לוקח את כל עולם התרבות, ואני שם גם בתי כנסת, אירועים בחגים, אתה תראה שיש הרבה, בטח בהוד השרון – במקרה אני מכיר כי הייתי במועצת העיר שם; יש ייצוג מלא ושווה בנושא התקציבים. יש מועצה דתית, יש המון המון אירועים של המועצה הדתית, יש גם אגפים שלמים של תרבות תורנית, יש גרעינים תורניים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> המועצה הדתית משרתת אזרחים או חרדים? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל האזרחים. אבל האירועים שהם עושים – אין מה לעשות, בסוף אני כקהל חילוני בעיר פחות נגיש אליהם, גם ברמה שזה פחות מעניין אותי, אני אומר באופן אמיתי, אבל גם האירועים מותאמים לאוכלוסייה מסוימת. ואני מקבל את זה לגמרי. כמו שיש אירועי יום העצמאות שאולי לא מותאמים לאוכלוסייה חרדית. סתם אני אומר. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> זה כמו להגיד שבתי סוהר לא מתאימים. זה אותו דבר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא הייתי הולך לבתי סוהר דווקא. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> לא משרת כאילו חרדים או לא משרת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תשמע, עזוב. בסוף יצאנו לזה מעולם החינוך. אי-אפשר בסוף להקים רשת חינוך פרטית שפועלת על פי פררוגטיבה של מפלגה לקבל איזה תקצוב, גם אם נעשתה טעות היסטורית ב-1948, כנ"ל גם נושא הצבא, ואז לבוא בתלונות לגבי זה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, הוא אומר לי פריבילגים וכאלה. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> עכשיו הוא אמר פריבילגים והגדיר את זה עליך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא בירכתי. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> בירכתי בשמך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זכותך תגן עליי. לקחתי לו את הבקבוק, תן לו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> בפרט שאתה זה שבירכת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. אתה כבר יכול לשתות היום חופשי. אגב רשויות מקומיות, נעצר ראש עיריית עכו. שמעת על ראש עיריית חריש? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אומר לך, השלטון המקומי זה אירוע – גם במקרה אתם קשורים אליו. אבל בסדר. ראש עיר שמואשם – קשורים אליו כרגולטור. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> איך קשורים אליו? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הרגולטור של השלטון המקומי הוא שר הפנים. למה אתה ישר בדפנסיבה? הכול בסדר, הכול בסדר, לא האשמתי אותך. ועוד החמאתי לו בהתחלה, וככה הוא - - - << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> גם אתה קשור אליו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> איך אני קשור אליו? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> כי אתה בית המחוקקים שלו, אתה חלק מבית המחוקקים שלו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מחוקק? תגיד, הקשבת למשהו אחד ממה שאמרתי פה? על שאילתה לא עונים לי. שאילתה – אלינור מוחקת לי ככה, כלום. נאור מגיש שאילתה – פוסלים לו אותה. למה? כי זה לא בדיוק לפי התקנון. אין, אין, הקטע שמחקו לי את השאילתות, אני אומר לך, איזו שערורייה. זה מעצבן אותי. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אני יכול לבקר אותך? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> זו בעיה שלך. אתה לא יודע למי להפנות את השאילתות, זו הבעיה שלך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למי אתה רוצה שאני אפנה? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> תחומי העניין שלך לא רציניים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה רוצה שאני אפנה אליך שאילתות? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אני אברך אותך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אפנה אליך שאילתות, נו, מה. מה אני אעשה? אבל מה אני אעשה? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> הקשב שלך לא במקום הנכון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אגב, לך כשיש לי שאלה אני פשוט שואל אותך ואתה עונה לי, אבל לפיתה – מה, נראה לך הוא יענה לי? אין לו מושג. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> עוד פעם פיתה? נאור, אני רוצה להכיר טובה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בבקשה. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> העברת לי את המשמרת בצורה עניינית. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> העברתי לך את המשמרת? יפה מאוד. הנה, גם מירב הגיעה. החמאתי למרגי על מיכל סלע והעברתי לו את המשמרת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> והוא סיכם איתי – מירב, להסכמים הקואליציוניים הבאים שאת עושה – הוא סיכם איתי שרשתות החינוך הפרטיות צריכות לעבור מהעולם. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> באחריותו, לא באחריותי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני, מרגי, אני קהל שבוי, אתה מבין? אז - - - << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> הוא גם החמיא לי וגם רוצה לעשות לי סיכול ממוקד. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חס וחלילה סיכול ממוקד. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> הוא גם נותן לך שאילתות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואני גם מפנה אליו שאילתות. סוכם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא גם עונה על שאילתות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. בניגוד לפיתמר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בניגוד לאין צורך להגיב. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הינה, אתה רואה? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> הקשב שלכם לא במקום הנכון. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נראה לי הוא עשה את התרגיל עם חיים כץ כהסחה לשאילתות. הבנת מה הקטע? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> - - - שאילתות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין, great minds, זה מה - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, מחקו גם לך שאילתות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ברור, מחקו לכולם. הוא שם את חיים כץ – אתה יודע מה היה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אלינור, את מחקת. את הורדת. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> זה התקנון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עוד פעם תקנון? אבל תקנון זה גם לענות על שאילתות, יא אללה. אי-אפשר להגיד תקנון למחוק אבל לא תקנון לענות. זה לא עובד. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אמת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא עובד. תגיד, לא תפקיד הרשות המחוקקת, עכשיו באמת, ויו"ר הרשות המחוקקת, לשמור עלינו בנושא הזה? באמת, אם אני מגיש שאילתה – מה, לא האינטרס שלו שאני אקבל תשובה? למה? למה? או לפחות, אם אני לא מקבל תשובה, למה למחוק את זה? איזה מעצבן זה. תגיד, אדוני השר. << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה עדיין לא שר, למרות שאני צופה לך גדולות. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אתה פונה לשר ומסתכל עליו, מה אתה רוצה? הטעיה כזאת, אפילו בג'ודו נופלים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בג'ודו הוא מבין. האם אתה מכיר את האובר החרדי? שמעת על זה? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איך זה נקרא, דרייברס? משהו כזה. דרייבר. אתה מכיר את כל נושא אובר? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תקציר מנהלים: ב-2014-2013 רצתה חברת אובר – אתה מכיר את החברה? רצתה להיכנס למדינת ישראל. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אני מכיר אותה מחו"ל, לא מהארץ. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, כן. היא רצתה להיכנס למדינת ישראל, כתבו הצעת חקיקה, מינו מנכ"ל אפילו פה – אז היה שר התחבורה ישראל כץ – ורצו להיכנס לשוק הישראלי, להוריד את מחירי התחבורה הציבורית. והשר ישראל כץ אסר עליהם לפעול בישראל, כי זה פוגע בכל נושא נהגי המוניות והמספרים וטה-טה-טה, לא משנה. התפקדו נהגי המוניות לליכוד, עשו לו שם חסימה, ותם אובר בישראל. לפני שבועיים התפרסמה כתבה על רשת שלמה של 35,000 נהגים שפועלים באופן פרטי בדיוק כמו אובר, רק בסקטור החרדי. אני לא הכרתי את זה. הינה, מודה. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> הרי תמיד טוענים שהם לא תורמים לתל"ג. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל הם לא, זה בדיוק העניין. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> למה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אסביר לך למה, כי 35,000 שעושים – השוק הזה מוערך בין 4 ל-5 מיליארד שקלים, דהיינו – דיברנו עם חנוך קודם על כספים שקל להביא – 1.5 מיליארד שקל על הרצפה של רשות המיסים. אף אחד לא נוגע בהם. אלה נהגי מוניות שמפעילים קווים גם מנתב"ג, מאיפה שאתה רוצה. אתה מזמין דרייבר בווטסאפ – מדהים. הווטסאפ, שם אין בעיה של כשרות, אין שום דבר, הכול בסדר, עם בוטים מדהימים. 1.5 מיליארד שקל מיסים שאף אחד לא אוכף. הנהגים האלה – אף אחד לא יודע מי הם, מה הם, הכשרה, אם יש להם רישיון, אין רישיון. כלום. פועל כשוק נפרד לגמרי, ואף אחד לא עושה עם זה כלום. אף אחד. 1.5 מיליארד שקל. פעם הציעו לך 1.5 מיליארד שקל ואמרת לא, למשרד הרווחה? אבל פה במדינת ישראל, אני אומר לך, יש אירועים שאין לתאר אותם. טייבי, את מכירה את העולם הזה של הדרייברים? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> הדרייברים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מכירה, מכירה, אין מצב שלא. מכיר את עולם הדרייברים, נהגי מוניות שמזמינים רק חרדים? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> לא שמעתי שזה רק חרדים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל מכיר. אתה מבין? כולם מכירים. גם רשות המיסים מכירה. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אתה רואה, אני פריבילג שלא מכיר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה בנגב. יש לכם דרייברים בטרקטורונים, אתם. מדהים. 1.5 מיליארד שקל. אגב, עוד מיסים שאפשר להטיל. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> עלו עליהם או לא עלו עליהם? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה עלו? כולם יודעים מזה, פשוט לא מטפלים בזה. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> מה, רשות המיסים לא מטפלת? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא מטפלת. נהגי מוניות – הביאו לרשות המיסים, לחוקרים שם, וגם משרד התחבורה, מביאים להם ראיות, מצולם, מספר רכב, נהגים – הכול. מצלמים אותם, מפעילים מפעלי חקירות עליהם, מביאים להם את הנתונים – לא עושים עם זה כלום. אמר חנוך על אכיפה סלקטיבית. תסתכל מה זה. אבל אם אתה לא תגיש להם דוח או 106 בזמן, ירדפו אחריך עד השקל האחרון ויביאו לך וידפקו לך בבית. ותבוא לטוס לחו"ל – בגלל שלא שילמת 50 שקלים, אתם מבוזנ"ט לארץ. פה, אם אתה מעלים מס של מיליארדי שקלים, הכול בסדר, אבל על 50 שקל ימסמרו אותך למדינת ישראל. בעולם התחבורה הציבורית, אם אנחנו כבר מדברים, אתה יודע שממחר – 32% עלייה בתחבורה הציבורית, והעולם שותק, או העולם עומד מנגד. מירי, מירי, מירי – מה אני אגיד לך. האם שמעתם – היה קטע מצחיק בוועדת הכספים, שמעת? חצי שעה לפני שהעברנו בוועדת הכספים, דנו במשרד ראש הממשלה. שמעת על זה? על ההוצאות של האבטחה של הבחורצ'יק ממיאמי? תאמין לי, איזה בן אדם. מפעיל מכונת רעל כנגד מי שמאבטח אותו. עמוד שאני מאוד אוהב להיכנס אליו, שבעיניי הוא ועדת חקירה נהדרת, זה "חדשות לפני שנה". יש לך טוויטר? אתה מפעיל טוויטר. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> כן. מה, אתה לא עוקב אחריי? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. תגיד, אני נראה לך כמו אחד שלא עוקב אחריך? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> מאיפה אני יודע? מתוך 10,000, אני לא יודע מי זה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, אבל אני עוקב אחרי העשייה שלך. אני מכיר אותה אפילו קצת מקרוב, ויש לך ברוך השם שגרירים בכל המשכן הזה, באיזה צד שאתה לא רוצה. היום לפני שש שעות ושנה, למען הדיוק, פרשה מפלגת תקווה חדשה מהקואליציה. תשמע, זו מפלגה – תגיד, כמה שנים אתה - - - << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> תזכיר לי מי אלה תקווה חדשה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תכף אנחנו נגיע לגלגול הזה. כמה שנים אתה פה? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> מ-2003, תספור. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מ-2003? ברוך השם. או-הא. מה, היית יו"ר ועדת חינוך? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> יו"ר ועדת חינוך, יו"ר ועדת כלכלה, שר פעם שנייה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> השם יתברך. בהצלחה. אתה עושה עבודה נהדרת. אז לפני שנה ושש שעות פרשה מפלגת תקווה חדשה מהקואליציה, והסיבה לכך היא: "עשינו את זה כי האינטרס הלאומי עומד לפני האינטרס הפוליטי. אם יהיה מחיר לעמידה שלנו על העקרונות שלנו, אנחנו מוכנים לשלם אותו". מאז תקווה חדשה הפכו לימין הממלכתי, שהפכה לליכוד, שבאה בכלל מהליכוד, ואמר: אני לא יו-יו וזה. אתה ראית בטח פה דברים לפחות כמו זה, אבל אני חושב שמפלגת תקווה חדשה שברה שיאים, גם בשמות וגם בדילוגים. כי בהתחלה זה התפלגות מהליכוד, אחרי זה זה חבירה לגנץ, יציאה מגנץ, חזרה לליכוד. אבל בסדר, אולי באמת עושים את זה. אז יש גם התבטאות של שרן השכל, גם של אלקין: מציעים לנו שרים כאלה וכאלה אבל אנחנו לא מוכנים להיות. השר מרגי, אתה יודע מה הכינוי של אלקין, איך האוצר מכנה את משרדו: שר היישום שהוא בעצם אפליקציה. אבל בסדר גמור, העיקר שאם יציעו להם משרדים, הם לא יעשו שום דבר. מה עוד קרה לפני שנה? גדעון סער, גדעון סער, גדעון סער – טלי גוטליב, בוא נראה מה היא אמרה: "האדם הזה עם ארבעת המנדטים שלו, אם יעזוב את הממשלה – הוא יכול להגיד שלום לעתידו הפוליטי". להלן, הוא יושב עכשיו לידה שם. אז שיהיה לך בהצלחה. וגם קיבל שריון. מה עוד מעניין אותך שקרה לפני שנה? << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> איפה אתה רואה את זה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> "חדשות לפני שנה", עמוד קטלני. רעיית ראש הממשלה, היא מתחה ביקורת על החטופים ששבו – זה עוד קרה פעם: ראית כמה החזרנו? אפילו תודה הם לא אמרו לנו. תאמין לי, אין לה כלום, היא לא רואה ממטר כלום. אפילו חשומה זה – אין לה כלום שם, כלום. לא רואה. לא. יורה על זה. איי איי איי. אוה, זה מעניין. שר החוץ כץ. אגב, שר החוץ כץ היה במסלול מהיר. לפני שנתיים הוא לא היה אמור להיות שר בכלל, בערב החתימות, ואז עשו שר אנרגיה עם רוטציה לשר החוץ של שנה, שנתיים ושנה, ואחרי זה, תוך חצי שנה, הוא הפך להיות משר האנרגיה – עבר להיות שר החוץ ושר ביטחון. זה כוכב נולד בשמי הפוליטיקה. << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני בטוח שהוא - - - בכלל. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. שר החוץ כץ, לפני שנה וחמישה ימים, מאשים בריאיון: "כסף קטרי מתדלק את מסע הדה-לגיטימציה נגד ישראל. קטר היא בת ברית של החמאס, ונתנגד לכל מעורבות שלה". אי-אפשר להגיד שהם לא עושים שלום אזורי ושלום עולמי. לא רק שקטר היא מי שמנהלת את המשא ומתן, גם נתנו להם עכשיו הצעות עבודה במשרד ראש הממשלה. איזה כיף ומדהים, כל הכבוד. מדהים. גם לפני שנה – דיברתי על זה קצת קודם, על הניצחון המוחלט. בנימין נתניהו אמר: "אנחנו פסע מהניצחון המוחלט". אבל זה כבר שטויות. עוד חדשות מלפני שנה בנוגע לקטר – זה נהיה קטע – טלי גוטליב: "קטר היא זו שמימנה את חמאס תפעיל את המזח בעזה - - כל הסיפורים והמעשיות שהרציף נועד להעברת סיוע לעזתים הוא כיסוי לחיזוק החמאס. ארצות הברית פועלת בניגוד לאינטרס של ביטחון ישראל. זו האמת לאמיתה". אמרה ולא ידעה שאוריך הוא זה שבעצם גזר בטח קופון על אותו מזח שקטר הקימה. גם נושא ההסברה, שזה קטע מצחיק, גם לפני שנה. ראש ממשלת ישראל נתניהו נשאל בוועדת חוץ וביטחון אם נעשה מספיק בנושא ההסברה. עכשיו אני אפתח סוגריים בנושא ההסברה. יש ארבעה – אתה יודע כמה משרדים עוסקים בהסברה? << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> תסביר לנו. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> תסביר לנו הסברה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק. יש ארבעה וחצי משרדים שונים שמתעסקים בנושא ההסברה – אגב, כמו הזהות היהודית. הזהות היהודית – יש שמונה משרדים שונים שיש בהם זהות יהודית. אחרי זה אתה מתפלא למה חסר לנו סייעתא דשמיא במדינה – כי אין מקום אחד שמתכלל את כל האירוע. אתה יודע מה עשתה הממשלה עם הזהות היהודית? בטוח שמעת על זה. בגלל שיש שמונה משרדים שונים שמתעסקים באירוע הזה, היא שכרה חברת ייעוץ חיצונית שתייצר שולחן עגול ותתכלל את כל הזהות היהודית במדינת ישראל. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> על זה נאמר בלבול זהויות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תשמע, אי-אפשר להמציא את המדינה הזאת, באמת. ממשלה באה ואומרת – היא בעצם מפריטה את קבלת ההחלטות שלה לחברה חיצונית אחרי שהיא הקימה שמונה זהויות יהודיות. אבל לא משנה, נשים את זה בצד, כי בענייני הסברה, ואני רוצה להסביר לכם שלמדינת ישראל יש ארבעה משרדים שונים - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> יש לזה שם: סכיזופרניה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לגמרי, לגמרי. - - ארבעה משרדים שונים שמתעסקים בהסברה, ובנימין נתניהו, בעקבות המשבר הגדול בהסברה, הוא בא לחוץ וביטחון, שבטח עסקה בענייני ההסברה, והוא אמר: אני לא יודע אם נעשה מספיק בנושא ההסברה. אני מוקף באנשים שלא יודעים לחבר משפט אחד באנגלית – מה שנקרא סיפורי גרנדמייזר. ראש ממשלת ישראל, אחרי שיחה עם ביידן: הסיוע ההומניטרי מסייע להשיג את מטרות המלחמה, ובהן חיסול החמאס. עכשיו תגיד לי, ירון: האם הסיוע ההומניטרי עזר לחסל את החמאס? ועכשיו הם גם ביטלו אותו, נכון? אבל לפני שנה, בסרטון: הסיוע ההומניטרי מסייע להשיג את מטרות המלחמה. זה עמוד שאתה פשוט עובר ואתה אומר: מישהו צוחק עליי. לפני שנה הוא אמר דבר אחד, היום הוא עושה משהו אחר לגמרי, ועוד מאשים אותנו בזה. << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> הם גם תוך כדי תנועה, כשהעבירו משאיות, יצאו להפגין כנגד הסיוע ההומניטרי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואז הוא האשים את המפכ"ל למה הוא לא חוסם את אותן משאיות. אז המפכ"ל בא ואומר לו: אבל אתה אמרת שהמשאיות צריכות לעבור. באמת, זה כל הכבוד. לתפארת מדינת ישראל. ראש המל"ל לשעבר, עמידרור: היום שאחרי המלחמה יהיה בדיוק בעוד שנה. בדיוק בעוד שנה ננקה את הרצועה משרידי החמאס. מה שנקרא, לא. מה עם סמוטריץ'? אוה. ב-16 במרץ יש חדשה מרעישה. השר גדעון סער: "אגיד את זה לאט כדי שיהיה ברור: אני לא חוזר לליכוד". אוקיי. אנחנו מאמינים לך. אנחנו מאמינים בני מאמינים. השכל, שוב: לא ניכנס, כן ניכנס, כן ניכנס, לא ניכנס. מדהים. תקווה חדשה. מעניין אם השם נשאר. << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> היא כבר לא תקווה חדשה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הופה. ב-12 במרץ, הגיע לשולחננו זה עתה – חבר הכנסת ואטורי: בעתיד כשתהיה ועדת חקירה ממלכתית יפורסמו הפרוטוקולים של ועדת חוץ וביטחון ונגלה מה אמרתי לפני המלחמה. אז בעצם חבר הכנסת ואטורי ביקש ועדת חקירה ממלכתית. וואי, וואי, וואי. מי האמין? << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> ראית שהוא זומן לחקירה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, אני דיברתי על זה בהתחלה. << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> אה, פספסתי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כשאני הוצאתי פה אזיקים, כעסו עליי והורידו אותי מהדוכן. << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> צפית את העתיד. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה רואה. בחדשות, לפני חודשיים, בעמוד שאנחנו נקים – כשאני אסיים את השעה וחצי פה – אנחנו נכתוב, שאני הוצאתי אזיקים והייתי הראשון לזהות את הצורך באזיקים בכנסת ישראל. << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו, סוכות בבעיה. הוא לא יכול לסרב להגיע לחקירה, אבל הוא יכול לצלם סרטון – זה בסדר. שרי הלייקים. זה יהיה אירוע מצחיק אם נגיד משמר הכנסת יעצור את ואטורי - - << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה יהיה אירוע מצחיק. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - ואת אליהו גם. מה יהיה האירוע המצחיק? מה תעשה מסורת ישראל אם יעצרו את השר? מה נעשה? איך מסורת ישראל תשרוד את 3,500 השנים הבאות בלי שר המסורת? הוא עשה עבודה כל כך טובה, שזה ממש מפחיד אותי קצת. לפני שנה שלחה רעיית ראש ממשלת ישראל מכתב לאימו של אמיר קטר: מנפי את השפעתך כדי לפעול למען השחרור של החטופים והחטופות של הישראלים מעזה. כתב עמית סגל: גילוי נאות, הובכתי ואף קצת התגרדתי מהמכתב של שרה נתניהו לאימא של אמיר קטר, בתחנונים שתרכך את ליבו, כי קטר היא מדינה שתומכת בטרור. ההתרפסות של הממסד אצלנו מגעילה כבר שנים, אבל יש כאלה הסבורים שהיא מחויבת המציאות. מכאן ועד לתחנונים בסגנון אופרת סבון הדרך ארוכה. מדהים כמה הגענו בשנה אחת, שעכשיו – מעניין אגב מי העביר לה את המכתב, לאימא של אמיר קטר, האם אוריך היה זה שהעביר את המכתב, זה יכול להיות דווקא מעניין. הרב הראשי יצחק יוסף, הוא עדיין רב ראשי? מה אתה אומר, מי הרב הראשי היום? אגף הזהות היהודית, מי הרב הראשי היום? יצחק יוסף עדיין? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי הרב הראשי היום? מה, אתה לא יודע מי הרב הראשי? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> את מי שאלת? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שאלתי אותו, אבל יש בעיה איתו. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> הינה, יש לך – סגן היושב-ראש יגיד לך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, הוא באמצע שעת לימוד, אני לא מפריע לו. מי הרב הראשי? מה, זה סוד? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> הרב דוד יוסף הוא הראשון לציון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי. אז יצחק יוסף סיים? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> הוא סיים, אבל הוא נשאר ראשון לציון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא נשאר ראשון לציון? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> כן, זה תואר שהולך עם המכהנים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, לכל החיים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תואר כבוד. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, כבוד. אוקיי. אז לפני שנה הוא אמר – לא, אז הוא היה עדיין הרב הראשי והוא אמר, אם יכריחו לומדי תורה ללכת לצבא, ניסע כולנו לחוץ לארץ ונקנה כרטיסים. השאלה איך הם יגיעו לנתב"ג, עם האובר החרדי או שמא יזמינו מונית. תשמעו, באמת, איזו מדינה. מגיש הפטריוטים – תשמע, אני לא ידעתי את זה – מגיש הפטריוטים ינון מגל חושף כי שרה נתניהו הייתה מעורבת בניסוח תגובת הליכוד לדוח אסון מירון: זה מעצבן אותי, היא נמצאת יותר מדי בלשכה בקריה, זו התערבות חיצונית. אמר ולא ידע כמה קטר מעורבת באירוע הזה, מעניין אם הוא גם ניסח את זה. בתחילת מרץ התפרסמו מסקנות ועדת החקירה לאסון מירון – לא שזה בכלל הזיז פה למישהו משהו, האסון האזרחי הגדול ביותר. בכלל, יש לכם יכולת מופלאה לייצר "הגדול ביותר" בממשלה: הטבח הגדול ביותר במדינת ישראל מאז השואה, האסון האזרחי הגדול ביותר. אין, כל הכבוד. ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון מירון קבעה כי המפכ"ל שבתאי, השר לשעבר אוחנה וראש הממשלה נושאים באחריות אישית. אין לקבל את טענת ראש הממשלה, שלפיה לא תפסו אותו בדש מעילו. כבר אז לא תפסו אותו בדש מעילו. ואללה, אני לא הייתי ער לזה, ה"דש מעילו" הזה זה אירוע חשוב. לסיכום השעה וחצי: יש לנו ראש ממשלה שאין לו מושג, בגדול, מה הוא עושה. הוא לא אחראי לשום דבר, וכמו שאמרתי על ההוא שלא ידע וזה שלא ידע לשאול, ותם – באמת, לפעמים אני מתפלא איך האור במדינת ישראל דולק ואיך בכנסת ישראל האור פה דולק. לפי איך שמתנהלת המדינה זה נס גלוי, ועל כך אני רוצה לומר לכם תודה. לא, יש לי עוד דקה ושבע שניות. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> השמעת מילת תודה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני לקראת סיום כי אתה יודע, בסוף 90 דקות פה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תמשיך, תמשיך. << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> הוא בודק ערנות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתמול, שר האוצר, שזה באמת היה אירוע מזעזע, אמר שהתקציב הזה – הוא עשה סרטון עם ראש הממשלה – ואמר שהתקציב הזה זה תקציב שכל-כולו למען המילואימניקים. למה להיות שקרן? באמת, זה תקציב קשה, הוא תקציב שחותך בבשר החי של המיסים של מדינת ישראל; תקציב שנוגע לכיסים של כל אחד מאיתנו. אותו מילואימניק, שמזמנים אותו ל-300 ימי מילואים ויותר מ-300 ימי מילואים, הוא מאבד את מקום העבודה שלו, הבית שלו נפגע גם ברמה האישית, גם ברמה הכללית, הוא קיבל מענקים אבל מצד שני לקחו לו כסף מאותם מענקים, כי לקחו לו יום הבראה ועוד יום הבראה, וקיצצו לו את ההנחות במעונות היום ובצהרונים. הילדים שלו, הילדים שלה, במעונות לגיל הרך סבלו מקיצוץ רק של השנה האחרונה - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שני משפטים אחרונים. - - רק של השנה האחרונה. אתה מוכן, ירון? << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי. שני משפטים אחרונים. גם ככה הזמן שלנו, אתה יודע. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אין לי בעיה, על חשבון ירון? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה צודק. << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני רציתי לקחת על חשבונו, אבל אחרי - - - << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> כשנהנים הזמן עובר מהר. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> נו, חברים, בואו נכבד את התקנון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עד שהתחלתי להיכנס להילוך שני, הוא מפסיק אותי. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> טוב. תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. תודה לך. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה. 25 דקות. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, איפה המים שבירכתי עליהם? הינה. מאחר שלא שמעו – ברוך אתה ה' מלך העולם שהכול נהייה בדברו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> 25 דקות זה הרבה זמן, ומעט זמן לכל מה שקורה כאן במדינה. אחד הדברים המאתגרים זה לגעת בנושאים – אתה יודע, עם כל הנושאים שעולים כאן במהלך היום, והכותרות. כבוד השר מרגי, מה שלומך? אתה יודע, יש לי איזו שאלה שאולי אתה יודע, בגלל שיש כאן קצת שקט, נוכל באמת לקבל תשובה. לפני שהייתי חבר כנסת הייתי סגן ראש עיריית בת ים, ועכשיו בקואליציה שלנו היו מש"ס - - - << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אתה שובר את המוסכמות - - - << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה שובר את המוסכמות? << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> בת ים. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בת ים. עבדנו כולם ביחד, ותמיד, כל הנושא של הגיוס – אתה יודע, זה מלווה אותנו כבר הרבה מאוד שנים – אבל תמיד כשעלה נושא הגיוס מהצד שלי אמרו לי, אתה נגד חרדים. הייתי חייב תמיד להוכיח את עצמי, שאני לא נגד חרדים, אני בעד המדינה, ובתור סגן ראש עירייה הצלחתי להוכיח את עצמי, כי פעלתי גם לציבור החרדי וגם לציבור הכללי, כי לא הייתה לי איזושהי הבחנה בין ציבור כזה ואחר. לדוגמה, הייתי מחזיק תיק החופים. ובבת ים, כמו שאתה יודע, יש לנו חופים יפים ויש גם את החוף הנפרד. כשיצאנו לשיפוצים בחופי הים אמרו לי: תקשיב, החוף שלנו מצומצם, 150 מטר – אתה יודע, יש לנו את שר הפנים, גזרות החוף הן 150 מטר – ובגלל שהחוף הנפרד תחום בחומות, נקרא לזה, כדי שחלילה אף אחד לא ייחשף ביום נשים, ביום גברים. אמרו: בואו נגדיל את החוף, אז אמרתי, בואו נבדוק עם משרד הפנים כמה אפשר להגדיל – 224 מטר. הלכתי על הפרויקט – 700,000 שקל, ואני חייב לציין שזה כסף שעבר; חמש שנים ישב שם בקופה הציבורית. חברת הכנסת מרב, אנחנו באמצע, תגיד לה - - - << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אמרתי לה שאני אפסיק, רק - - - << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בקיצור, כחלק ממסגרת שיפוץ חופי הים בבתי ים היה החוף הנפרד, והצלחנו לשפץ אותו ולהגדיל. ואז בא אליי בחור בשם דן ואמר לי: תקשיב, יש לי ילד עם צרכים מיוחדים, החוף אמור להיות נגיש. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ינון, אתה עושה עבודה נהדרת. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מתוך שמונה חופים, אין חוף אחד, והחוף מחייב אותך מינימום שני חופים. אז אמרתי, יהיו שלושה חופים, ואנחנו נתחיל עם החוף הנפרד. עשינו שביל בטון, ומשביל הבטון עוד משטח פלסטיק עד המים, ודאגנו שיהיה כיסא. ואז פנו אליי בנות אולפנה ואמרו לי: תקשיב, כשאנחנו באות לים, זה לא נעים שיש שלושה-ארבעה מצילים בסוכת ההצלה. כשהם יורדים למטה בלי החולצה, לא נעים לנו. אז אמרתי: בואו נצא בקול קורא למצילה, ואמרו לי: לא, לא מקובל עלינו שתהיה מצילה בחוף הים. אני רוצה לספר לך שאנחנו בבת ים, החוף הנפרד היה החוף הראשון במדינת ישראל שדאג שתהיה מצילה בימים של הנשים, כי היה אכפת לי מפניות הציבור, גם של החברה החרדית, כי אין לי הבחנה בתור נבחר ציבור; גם ברשות המקומית וגם כאן בכנסת ישראל, אני מייצג את הציבור. אבל כאן, כשאתה מגיע לכאן, אתה מסיר מעצמך רגע, אתה יודע, את הציבור הכללי, ואתה צריך להסתכל לסקטור, אחרת אתה מפסיד. כי יש לך את הבייס, יש לך את המחנה, אלה שמאל, אלה ימין. ואני אומר לך הכול חרטא, או כמו שסבתא אורה אומרת: דואה פרה. עכשיו, למה אני אומר את זה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע מה זה דואה פרה? << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תסבירי לי, בואי, אחרי 43 שנים של טריפוליטאיות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> העדה הקדושה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> השבוע היה להם חג פה בכנסת, ואטורי עשה להם - - - << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יודע, כן, נראה לי שהוא עשה את זה לפני החקירות, ככה שתהיה לו ברכה. אז עכשיו אני שואל ברצינות: איך אנחנו יכולים את כל נושא הגיוס – ינון, לא היית בהתחלה, ראשית הדברים הייתה שאיך זה שכשאנחנו מדברים על חוק גיוס, אנחנו הופכים להיות אויבי הציבור החרדי? איך אנחנו יכולים לשנות את זה ולבוא ולהגיד: שנייה, יש כאן איזשהו נטל על המדינה. ולא מתוך שנאת התורה ושנאת המגזר, אלא מתוך אהבת המדינה והארץ? ואני יכול להגיד לך: החברים הבת-ימיhם שלי, בני גילי, כולם עשו צבא, חרדים. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> יש - - - אתה יודע למה ללשון אין עצם? << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא – אני אשמח לתשובה. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> אתה יודע למה ללשון אין עצם? כי - - - שהרבה ידברו שטויות וזה לא יכאב להם. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז השאלה היא אם אני זה שמדבר שטויות. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >> לא. אל תיקח ללב את כל האמירות, אתה תשמע זה ותשמע זה, כמו שאני שומע. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל בסופו של דבר המציאות כאן היא כזאת שהמגזר החרדי מדברים כמקשה אחת, ואנחנו כל הזמן ­– יש כאן כאילו שאנחנו שונאים. אני בא להגיד שאני לא שונא אף אחד, אבל אני רוצה שיהיה כאן שיתוף פעולה. תגיד: נאיבי, חדש, לא מבין עניין – הכול מתקבל על הדעת, אבל בסופו של דבר יש כאן אפליה לרעה, ואתה רואה את זה גם בתקציב. מילואימניקים שחזרו אחרי 300 ו-400 ימי מילואים, חלקם עם עסקים קטנים שחזרו לעסקים סגורים – איפה התקציב הזה שהעברתם אתמול מתייחס לאותם מילואימניקים? עמד כאן שר האוצר ואמר: תקציב למילואימניקים, בשורה למילואימניקים, איפה הבשורה למילואימניקים? אחד הדברים, ינון, שאמרתי כשנכנסתי להיות חבר כנסת: אני נלחם על זה שלא ייקחו לי את אלוהים. מפלגות לא מייצגות את אלוהים, וזה הבלבול שיש כאן בציבור. אתה תמיד צריך להצדיק את עצמך, להגיד: אני מניח תפילין, אני עושה קידוש בשישי. על מה? אלוהים לא שלכם, אלוהים שלנו. ועכשיו, איפה נכנס בשיח האמיתי הזה - - - << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> מעשיך ירחיקוך ומעשיך יקרבוך. כשאדם מציג דעה, אם הוא מציג אותה מתוך אחדות, מתוך אהבה, דבריו נשמעים. אף פעם לא תשמע שאמרו עליי שאני שונא מישהו, כי אני באמת אוהב את כולם. אגב, אני לא חושב שאמרו גם עליך שאתה שונא. על מי אומרים שהוא שונא? מי שבא להציג את העמדה שלו מתוך מקום שהוא לא שומע את השני. תבוא לחוק הגיוס בצורה - - - תבוא לוועדת חוץ וביטחון ותראה, בדלתיים סגורות – מופתי. אף אחד לא מתלהם, אף אחד לא צועק, אתה יודע, דברים ענייניים. אתה רק פותח דיון, אתה פתאום רואה - - - << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רואה את המצלמות. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> יפה, זה בדיוק. לצערנו, אנשים שעומדים מול מצלמה חושבים שהעם רוצה לראות שנאה. העם לא רוצה לראות שנאה, העם רוצה לראות אהבה, העם רוצה לראות אחדות. אתמול הולך פה יועץ של אחד מחברי הכנסת, אתה יודע מה, אני אגיד גם מי זה, היועץ של הרב גפני – הוא הולך ברגל, ובא אליו מפגין מבוגר, ואומר לו: תוריד את הכיפה, והוא אומר לו ככה, ביד אחת דגל וביד אחת אגרוף, אז אתה מבין שאחד כזה משדר שנאה ולא משדר אהבה. ויכול להיות שהוא קיבל את זה גם מפה, ממישהו שצעק. ואדם שעומד שמה ואומר: אתם גנבים, אתם סחטנים – אני שמעתי את כל זה במשך 12 שעות כשישבתי בדיון על תקציב החינוך. מישהו באמת רצה לשמוע מה זה הכסף הזה? למה הציבור החרדי צריך בכלל כסף קואליציוני? אנחנו לא רוצים כסף קואליציוני. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה? << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי אם אנחנו לא נדאג – מעולם לא דאגו לנו. אנחנו כל שנה מבקשים שזה ייכנס בבסיס, מהיועצים המשפטיים, לא נותנים לנו את זה. גם השנה זה כמעט ונכנס, רק שהם נתנו קריטריונים, וזה לא נכנס לנו. למה? ילד חרדי – עזוב, עכשיו, הוא ילד, לפני שהוא מתגייס. כשהוא יתגייס – נריב על השלב שהוא יתגייס. לא מגיע לו? ילד במעון, ילד בגן. הילד שלי לומד בקרוון, לא מגיע לו? << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה לא? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> ילד, אני לא מדבר איתך על אבא שלו, אני מדבר על הילד עצמו. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוא נדבר על ילד, עם כיפה או בלי כיפה. ילד זה ילד, ולילד צריך לדאוג לבריאות ולרווחה ולחינוך. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> תודה רבה, זהו. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל יש כאן הפרדה שאתם אומרים: אם לא נדאג לנו מי ידאג לנו. מי זה "לנו", איך אנחנו רואים את ה"לנו" הזה, את ה"אנחנו", כמקשה אחת? איפה הפערים שאתה מרגיש בתור אדם חרדי ואני בתור אדם מסורתי? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> כשאני שם כסף בתקציב למען החינוך שלנו, להגיד לי "גנב" ו"סחטן" ולא לשמוע מה זה – אני אספר לך שגם כשהייתי חבר באופוזיציה, הכסף הזה היה, רק שזה היה קשה יותר. אף אחד לא צעק "סחטנים", "גנבים". אמרו: הפסקנו את הסחיטה, הפסקנו את הגנבות, אבל הכסף ביד. היה שם כסף גם לרשתות שלנו, אני אומר לך. אתה יודע כמה מיליארדים, גם כספים קואליציוניים – אתה יודע כמה קיבלנו בליל תקציב 2021–2022? 120 מיליון בוועדת כספים – הייתי חבר בוועדת כספים – רק על שנת 2021 - - - חודש אחד שהעבירו שני תקציבים על שנת 2022, היה אותו דבר, אם לא יותר. אף אחד לא אמר שחברי ועדת כספים שמה, שלא מהמפלגות שלי, שאז היינו באופוזיציה, הם גנבים וסחטנים. הכול היה כשר, הכול היה מותר. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אגיד לך איפה הפערים בינינו: בסופו של דבר כשאתה רואה – כמו שאתה נתת דוגמה של אדם קיצוני שמניף את היד ואומר לאדם יהודי: אני אוריד לך את הכיפה, אני לוקח את זה לצד השני רגע. אנחנו תמיד, לצערי, מדברים על הקיצון, הקיצון אולי מייצג איזה קומץ קטן, אבל אותו אנחנו רואים. אבל היום כשאנחנו יודעים שיש מי שעושה צבא ויש מי שלא עושה צבא, יש מי שמקבל קצבאות על זה שהוא לומד תורה, והוא מקבל כסף למעונות יום וסבסוד ועוד הרבה מאוד דברים, אז אין כאן בעצם איזון. והאיזון הזה, איך אנחנו יוצרים אותו? כי לא כל מי שלומד בישיבות הוא לומד תורה, ואת זה אני חושב חלק מחבריך אומרים. והאם אתה נחשפת לתמונות של הריקודים של "נמות ולא נתגייס" וכל השירים האלה? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אותם אלה גם מפגינים לי מתחת לבית, אל תדאג. אותם אלה מתחת לבית שלי קוראים לי "בוגד", מפגינים מתחת לבית שלי. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> השאלה היא אם אותם אנשים צריכים לקבל כסף ממדינת ישראל. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אגב, למה לא לוקחים אותם לצבא? הרי הם בהפגנה. קח אותם, שים אותם בצבא מה קרה? << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמו שראיתי שהם קופצים, יש להם כושר טוב, לאותם אנשים צעירים. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> למה לא לוקחים אותם? תסביר לי. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו אני - - - << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> ירון, תסביר לי. הרי כל אלה שאומרים "נמות ולא נתגייס", תבדוק, אני מאמין שרובם במצב של עריקים. הם נמצאים - - - אז לך תיקח אותם. אז למה לא לוקחים אותם? הרי הם עריקים בבית - - - << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לי שאלה אחרת: למה מתקצבים את אותן ישיבות של אנשים שמתנגדים ואומרים "נמות ולא נתגייס"? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לא נותנים תקציבים היום, היום אין תקציבים כבר. הרי זה - - - << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> 40 מיליון שקל לפי מה - - - << קריאה >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << קריאה >> 40 מיליון שקל של אותה ישיבה, המחזור שלו זה כמעט 800 מיליון. 40 מיליון זה לתלמודי תורה ולבנים. גם להם אתה רוצה שלא ייתנו כסף? הם לא בני-גיוס. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> ירון, אני אגיד לך, כשבאים מתחת לבית שלי, באה גם המשטרה, המשטרה כבר נמצאת שם, מקום שהחניה סגורה. אז מה הבעיה? תזמין רק את האנשים שצריכים לקחת אותם. אפילו, לפי דעתי, הם יעלו כבר לבד. לא באמת רוצים לגייס אותם, הם רוצים את אלה שיושבים ולומדים. אתה לא מדבר על אלה שלא לומדים ועל אלה שברחובות. לא על אלה מדברים. תשמע את הכול בוועדת חוץ וביטחון. אומרים לך: לא, אנחנו רוצים דווקא את אלה שיושבים ולומדים. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> מה אכפת לך? מה אתה רוצה מאלה שיושבים ולומדים? היהדות של כולנו, שהיא אותה יהדות, מעולם לא נכחדה מהעולם. קמו ממלכות וקמו ממשלות, והכול נפל ונכחד; אתה יודע מה לא נכחד? היהדות. למה? כי ביהדות יש משהו ששומר עליה כל הזמן, וגם אתה מאמין בזה, לא פחות מאשר אני מאמין בזה. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מאמין באותה מידה כמו שאתה מאמין, רק שאני לא מבין איפה הפער שלנו בזכויות ובחובות שיש במדינה הזאת. אנחנו ראינו אחרי המלחמה הגדולה את כמות הפצועים, ואנחנו ראינו שהצבא, שהוא צבא חכם, גם מבין שהוא צריך צבא עם כוח אדם גדול יותר. ואיפה אתם נכנסים לתמונה? ואיך אנחנו משנים את השיח הזה, "אתם" ו"אתם" ו"אתם" ו"אנחנו" – איך אנחנו הופכים להיות ביחד? כמה נשחטו, נטבחו ב-7 באוקטובר? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> גם מהציבור החרדי יש חיילים שנטבחו, חרדים. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה בדיוק מה שאני אומר, אנחנו ביחד. המכה הזאת שחטפנו, האסון הזה של 7 באוקטובר זה האסון של כולנו ביחד. אף אחד לא בדק את סוג הדם שלנו, למי הוא הצביע בבחירות. שחטו את כולנו מעצם היותנו יהודים. איך אנחנו שומרים על המדינה הזאת ואיך אנחנו גורמים לכך שיהיה לנו צבא חזק מבלי לבטל את עולם התורה? או שגם וגם? איך מוצאים את שביל הזהב, הרמב"ם? איך משתמשים בתורה כדי לחבר ולא לפצל? כי כל השיח כאן זה "אתם" ו"אנחנו", גם אחרי 7 באוקטובר. ואני אומר לך, אומרים לי: מאיזה מחנה אתה? ואני אומר: אני לא ממחנה, אני כאן לייצג ציבור. ואם זה ציבור חרדי שצריך, ואם אני מתעסק במערכת בריאות הנפש ונסגר הסכם לפסיכולוגים שיחזרו לשירות הציבורי, זה נוגע גם בציבור החרדי, גם בציבור החילוני, בכל קצוות המדינה. לכל ילדי ישראל אנחנו רוצים שיהיה טוב. אבל אתה כאן אומר: אין מי שידאג לנו. ואני אומר: מי זה "לנו"? עכשיו אנחנו מתקרבים לחג הפסח. כמה משפחות מתחת לקו העוני? מאות אלפים אם לא מיליון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> השאלה שלי, האם האנשים שלכם זכאים לתלושי מזון, או שהמדינה מסתכלת באופן גורף על כלל הציבור שזקוק? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> ברור שהמדינה מסתכלת - - - 277 מיליון עכשיו בשוברי מזון. תבדוק. תבדוק מי מקבל, אפשר לעשות לו בדיקה. יושב פה כרגע חבר שלי, שר הרווחה, הוא יגיד לך "ביטחון תזונתי" – כמה אחוזים הולכים? תסתכל גם כמה העמותות החרדיות מחלקות. ורוב הכסף לא מגיע מהארץ, הוא מגיע מתורמים מחו"ל. אתה יודע כמה משפחה חרדית ממוצעת תורמת בכל חודש? 520 שקלים. אתה יודע כמה משפחה לא חרדית תורמת בממוצע בחודש לעמותות? 103 שקלים. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מאיפה הנתונים האלה? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> הנתונים האלה ממכון המחקר החרדי של פלאי. ידוע שהוא עושה עבודה. ואני אומר לך, קח את הנתונים האלה ותראה אותם. אתה יודע שיותר מ-57% מהציבור, אפילו יותר, יותר מ-60% מהציבור החרדי מתנדבים. איפה הם מתנדבים? קח את ארגון יד שרה – מי משתמש בו? רק החרדים? רוב הכסף שלו, 90% מהתקציב שלו, בכלל לא מהמדינה. 90% מהכסף שלו זה מתרומות שלנו, מתרומות של אנשים טובים בחו"ל, שאנשים של הארגון טסים ומביאים את הכסף הזה. פירר, פירר לבד הוא יותר מ-150 מיליון, 200 מיליון - - - << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ינון, לא רק הציבור החרדי מתגייס לחברה האזרחית בהתנדבות. אבל כמו שהוא מתגייס בהתנדבות, הוא צריך גם להתגייס לצבא. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> - - - מתנדבים אצלנו בעמותות שנמצאות אצלנו - - - אגב, העזרה אצל חרדים היא לאו דווקא לציבור החרדי. בוא תעשה איתי לפני פסח, בוא איתי לעמותות. אני מסתובב גם בעמותות שהן לא דתיות, ואני מסתובב גם בעמותות חרדיות. בוא איתי ותראה מה הולך שם, בוא תראה את רוח ההתנדבות, בוא תראה את החלוקה של מאות מיליונים שהולכים. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> של כולנו אבל. של כולנו, זה לא רק של חרדים. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לא אמרתי. אמרתי שבציבור החרדי זה יותר. אין מה לעשות. זה לא אני אומר, זו המציאות. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עוד פעם, עם נתונים שאני לא מכיר - - - << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אני אתן לך, יש לי את החוברת - - - אני אתן לך, תקרא אותו. אני אדאג שישלחו לך אותו. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני חושב שלפני החג הזה מדינת ישראל צריכה להסתכל על כל האזרחים בצורה שווה, ולמי שיש לו מחסור באוכל לפני החג, זה לא משנה לאיזו מפלגה הוא הצביע בבחירות. ואין את זה היום. וכשאתה מדבר על זה שאומרים ולוקחים את הציבור החרדי – איך ראש הממשלה אמר? 1% מהתקציב מופנה לציבור החרדי. יכול להיות שתיאורטית זה נכון, אבל מה עם שאר הדברים שמקבלים מסך התקציב? כל השירותים – שירותי הבריאות, שירותי הרווחה – האם ראש הממשלה לקח את זה? עוד פעם, זה הדיון שאנחנו מפסידים בו. אתה יודע למה זה הדיון שאנחנו מפסידים בו? כי עוד פעם, זה כאילו נגד, ואני לא רוצה להיות נגד. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אבל זה נכון. אנחנו לא משלמים על בריאות? << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני איתך, שלא תבין. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> - - - 55% מהגברים החרדים בישראל עובדים ומשלמים ביטוח לאומי, כמוני וכמוך וכמו כולם. 85% מהנשים החרדיות עובדות, משלמות כמוני וכמוך. כלומר, רוב משקי הבית החרדיים בישראל משלמים ביטוח לאומי, משלמים מס בריאות, משלמים מס הכנסה, הם משלמים הכול. והמיסים שכולנו מדברים עליהם, גם אני, גם אתה וגם בן אדם חרדי – לאן הם הולכים? הולכים בסופו של דבר למכולת; ואת המע"מ הזה, את מס החברות שמשלמים בסוף בזכות – אתה, אני, אותו חרדי ואותו - - - כולם משלמים אותו דבר, אז אי-אפשר להגיד שאנחנו לא משלמים מיסים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל אתה לא מבין שזה לא משנה. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אל תגיד "אנחנו". עוד פעם "אנחנו"? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא משנה כמה תעבוד ותשלם מיסים אם אתם לא הולכים לצבא. ככה זה עובד. למה אני צריכה ללכת לצבא ואתה לא? למה? למה אני צריכה לאבד חברים שלי ואתה לא? למה? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> גם אני מאבד - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה אתה מאבד? אבל מה לעשות - - << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת ינון - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - כל עוד לא תתגייסו לצבא, מה לעשות, אנשים במדינה, בטח אחרי מלחמה, ירגישו מתוסכלים. זה לא משנה שאתה משלם מיסים. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא עובד ככה. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נתתי לכם את הזמן. אם אתם רוצים, יש פרסה, תמשיכו. ינון, יש שיר של "שלווה בארמנותייך", של רביד. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> "יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך". << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו יש כאן משפט ממש יפה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> "למען אחי ורעי". << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש שם משפט ממש יפה באמצע השיר: "תפילה בשבילי היא דבר רחב / והפרשנות שלי לתפילה היא מאוד מאוד רחבה". אני חושב שכל זמן שאתה מנסה לדייק את עצמך ולומר משהו בכנות, עצם הניסיון שלך הוא תפילה. אני מתפלל שיהיה כאן טוב. השאלה היא איך אנחנו עושים את הטוב הזה ביחד, ואיך התפילות שלכם והתפילות שלנו בסופו של דבר מנוקזות לאותו אלוהים. כי כל הזמן שואלים אותי: תגיד לי, כשאתה מברך על המים או כשרואים תמונה, לאיזה אלוהים אתה מתפלל? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אותו אחד. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אותו אלוהים. איך אנחנו דואגים שהמחלוקות הגדולות שיש כאן – וכרגע המחלוקת הגדולה ביותר לעניות דעתי זה הגיוס, גם בגלל החוסן הלאומי שלנו, גם בגלל הביטחון של המדינה שאנחנו צריכים לחזק – איך גורמים לזה שעולם התורה חלילה לא ייפגע? ואיך אנחנו דואגים לזה שיהיה לנו צבא חזק? יש לך תשובה, אדוני, חבר הכנסת? איך? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> ברגע שאתה חושב שעולם התורה הוא חשוב, ותבין את ערכה של תורה, לא אתה, כולנו יודעים מה ערכה של תורה. ערך הלימוד של התורה, להבין שגם הוא צריך להיות במרכז החיים של המדינה היהודית, שהיהדות שמרה עלינו, התורה שמרה עלינו כל הדורות. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> התורה שמרה לנו, אבל האם - - - << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> - - - אנחנו נדע שמי שיושב ולומד היום – צריך לשמר אותו, שימשיך ללמוד, ולא להגיד לו: תשבו רק 2,000, כי על מי שלומד תורה אין מכסה. אין מכסה על מי שלומד תורה. מה נעשה? זו התורה שלנו. לעולם לא שמעתי אדם מחברי הכנסת שעומד שם שהוא לא חרדי, גם הדתי-לאומי שומר על אחיו הדתיים הלאומיים, אחיו שאינם דתיים, ואומר להם: אחיי ורעיי היקרים, אנחנו גם לומדים תורה, והתורה - - - זה יעודד את לימוד התורה. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אפשר ללמוד תורה ובמקביל להתגייס לצבא? זאת השאלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> גם. זה עובד מצוין. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> באמת שאלה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אז אני עונה לך. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> האם אפשר גם ללמוד תורה – ואני בעד לימודי תורה, ואני בעד תלמידי חכמים, אבל אני גם בעד צבא ואני בעד שוויון, ואני בעד שיהיו כאן זכויות וחובות, ואני בעד שאנחנו נדבר על זה מתוך מקום של אהבת המדינה, ולא שנאה של דת, של אלוהים, כי אף מפלגה כאן לא מייצגת את אלוהים שלי. יש לנו את אותו אלוהים, והתפילות שלנו מגיעות לאותו מקום, אבל השנאה כאן והפילוג כאן, זה מה שהורג אותנו, וזאת הבעיה הגדולה שלנו, לא האויבים שמקיפים אותנו; האויב מבית, שלוקח את אלוהים, וכביכול הוא זה שמשרת את אלוהינו בדרך שלו, בזה שאני בא ואומר שאם חבר שלי מתגייס לצבא, או שכל אדם שמגיע לגיל 18, אתה אומר לי שבלי התורה אין לנו מדינה. השאלה – האם בלי צבא יש לנו מדינה? והתשובה יכולה להיות שגם וגם, שאנחנו יכולים ליצור כאן איזון לא ממקום של פילוג, לא ממקום של שנאה, לא ממקום שבא ואומר שאתם אוכלי חינם וכל האמירות שאני לא מתחבר לכולן – אבל במציאות, בשטח, כשאין גיוס, וכשקומץ – אם זה קטן או גדול – אומר: נמות ולא נתגייס, וכולנו – אני מבין שגם אתה, לפחות אחד או שניים, לצערנו – איבדנו חבר קרוב או בן משפחה – אנחנו לא יכולים לעבור לסדר-היום ולהגיד: חבר'ה, בואו נתקצב אותם, הם קומץ קטן, ופה 5,000 ופה 10,000, והם לא מייצגים אותנו, והם גם מפגינים נגדנו. אנשים שרוקדים על הדם של החיילים שלנו, אסור לתקצב אותם, ישיבות כאלה. וזה לא הכלל, וזה לא כולם – פתחתי בדבריי שהחברים שלי מבת ים, חרדים, עשו צבא. ב-7 באוקטובר עשו מילואים, ואני רוצה שיראו גם אותם. ואם הם יכולים – עוד הרבה צעירים חרדים יכולים להתגייס לצבא וללמוד תורה, כי התורה היא של כולנו והמדינה היא של כולנו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ינון, זכויות וחובות, ובעזרת השם נעשה ונצליח. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אמן. תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. בבקשה, חמש דקות. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עומדים היום להצביע על החוק שמביאה הקואליציה של נתניהו לשינוי הוועדה למינוי שופטים. הרפורמה המשפטית התחילה לפני 7 באוקטובר, היום ממשיכים אותה, וזה מעורר דאגה אצל כלל האזרחים וגם בקרב האזרחים מהחברה הערבית. יש חשש להשתלטות על מערכת המשפט, והחשש הזה צודק. יש חשש, למרות שיש לנו ביקורת עצומה על מערכת המשפט, כאשר במבחנים רבים בית המשפט לא הגן על המיעוטים, לא הגן על המוחלשים, וראינו את זה בחוק הלאום וגם בחוק קמיניץ, כאשר בחוק הלאום בית המשפט עיגן את האפליה בצורה מסודרת, בצורה חוקית, ולא עמד לצד החברה הערבית, כאשר זעקנו ואמרנו שהחוק הזה הוא חוק מבית היוצר של ממשלת נתניהו ויריב לוין – חוק גזעני. אחר כך חוק קמיניץ – ומה בא עם חוק קמיניץ? בא על מנת לתת לרשויות את כל הכלים על מנת להרוס בחברה הערבית, חריגות בנייה. במדינת ישראל יש חריגות בנייה רק בחברה הערבית, כך על פי ממשלת נתניהו; לא מעניין אותם. הם לא מסתכלים על חריגות בקיבוצים או במושבים, אין שם פקחים. אתמול שלח לנו סמיר אלדנפירי מביר הדאג' את התמונות של ההריסות שהחריבו את הבתים של תושבי היישוב, הרס מוחלט. בטרקטורים עלו על המתחמים, מחקו מקבצים שלמים בביר הדאג'. כך זה גם באום בטין - - - ותל ערד – אלפי צווי הריסה על בתים בנגב. מאיפה זה בא? מי יצר את זה? מי הביא את זה? לא נתניהו? לא יריב לוין? לכן, אומנם יש ביקורת על מערכת בתי המשפט, אבל אנחנו נעמוד היום נגד החלטות הממשלה, ואנחנו נצביע נגד החוק שיפרק את מערכת המשפט. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אני לא מאמין לך. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> נצביע נגד. עוד כמה דקות נצביע ,ותראה. אבל אדוני היושב-ראש, חשוב מאוד שהממשלה תתעשת ותקבל החלטות אחרות. מה אנחנו רוצים בסך הכול? מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים שהממשלה תסתכל אחרת לאנשים מהחברה הערבית. אנחנו רוצים שהממשלה תפסיק להרוס בנגב. אנחנו רוצים שהממשלה תיתן אלטרנטיבה לאנשים, חלופות לאזרחים, תכיר בכפר ביר הדאג' ככפר חקלאי, תעמוד בהבטחות שלה, שיפסיקו לשקר לאנשים, לגרש אותם, לסלק אותם מהאדמות שלהם. אנחנו רוצים צדק, אנחנו רוצים החלטות אמיצות מצד הממשלה כלפי בני החברה הערבית, אנחנו רוצים שראש הממשלה יעלה לכאן ולא יתגאה, לא יתגאה בפתיחת 11 נקודות משטרה. מה זה 11 נקודות משטרה על ממשלה, על ממשלה של מדינה? אנחנו רוצים שהוא ימגר את הפשיעה, שיפסיק לשקר לאזרחים הערבים, שיקבל החלטות אמיצות. הוא יכול לעשות את זה, אבל הוא נמנע מזה, על מנת שכל הזמן יהיה לו הון פוליטי על חשבון האזרחים הערבים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס. << דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הלילה לפני כמה דקות סיימנו את לילת אל-קדר, ליל המעלות, הוא הלילה הכי קדוש בחודש רמדאן, ולפי המסורת האסלאמית, הנביא מוחמד קיבל את הקוראן בלילת אל-קדר. בקוראן יש המון מעלות ומשמעויות ללילה הזה, אבל המעלה הכי בולטת, שמוזכרת בפסוק האחרון של סורת אל-קדר: (אומר בערבית ומתרגם:) "השלום בא עד עלות השחר". לכן, אין ספק שזה ערך עליון וחלק מהתפיסה הדתית. כמובן, החלטתי ליישם את התפיסה הדתית הזאת בפרסום בפעם הראשונה בציבור של מסמך ביוזמת "גשרים של פיוס ושלום" מתוך תקווה שדרך השלום והפיוס תנצח את דרך המלחמה, העוינות והשנאה. אין מצווה גדולה מהמצווה של להשכין שלום, להפסיק מלחמות, לקדם פיוס בין עמים, בין אנשים, ברמות שונות. אנחנו גם עומדים בפני עוד שני חוקים שמייצגים את הגישה הדורסנית של הממשלה הזאת, שקמה לפני שנתיים ומשהו. הגישה הזאת, שהורסת כל חלקה טובה, רוצה להשליט מרות ואימה נגד כל מי כשמתנגד למדיניות הממשלה הזאת, ולא להכיר בזכויותיהם של האזרחים הערבים, לפחות בזכות של קדושת החיים והחיים בביטחון, כנגד כל תופעת הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. אתמול היה לי ריאיון ברשת ב'. נשאלתי: האם אתה בקשר עם נפתלי בנט? תשובתי הייתה שאני נמצא בקשר עם כל מנהיגי המפלגות, גם מהשמאל, גם מהמרכז, גם מהימין, כולל הליכוד וכולל מנהיגים אחרים ממפלגות אחרות - - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת עבאס, משפט אחרון, בבקשה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ובחר מי שבחר לקחת את הציטוט הזה ולהגיד שאני מתואם עם נפתלי בנט כדי להפיל את הממשלה. הרי הייתי מתואם גם עם הליכוד - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת עבאס. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני מסיים. - - עם ראש הממשלה נתניהו, והשרים האחרים בממשלתו. לכן שוב, אדוני, ומשפט אחרון, אדוני היושב-ראש: הגישה הזאת – להאשים, לטעון כנגד כל אחד שבא במגע עם מפלגות ערביות, עם חברי כנסת ערבים, כאילו שאנחנו לא אזרחים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא מדבר לעניין, ולי יש חצי שעה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אין לי בעיה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אתמול מתחילים קמפיין כנגד נפתלי בנט, כאילו שהוא במיוחד מתואם עם מנסור כדי להפיל את הממשלה, וזה לא נכון. אמרתי שאני בקשר עם כל מנהיגי הציבור הישראלי, גם מימין וגם משמאל, ואני מזכיר את היחסים הפוליטיים ואת המגעים שהתחילו דווקא עם הימין, דווקא עם הימין, בפגישות, בניהול משא ומתן, בקידום נושאים, בתקופתו של בנימין נתניהו, גם כראש ממשלה, אבל גם כראש אופוזיציה. ולכן, הגישה הזאת, שבאה כל פעם לפסול כל אפשרות שחבר כנסת ערבי, מפלגה ערבית רוצה לפעול עם כל הגורמים הפוליטיים כדי לקדם את טובת העניין, גם של החברה הערבית, ובאופן כללי לציבור הערבי – אנחנו מוציאים גישה מאוד שלילית ומאוד פסולה בעיניי. היום, אדוני היושב-ראש, פרסמתי את המסמך של יוזמת גשרים לפיוס ושלום, וכמו ששלחתי את המסמך הזה לראש האופוזיציה יאיר לפיד, גם שלחתי אותו לראש הממשלה ושלחתי אותו ליריב לוין ולכל שרי הממשלה הזאת, מכל המפלגות, כולל בצלאל סמוטריץ' ואחרים. אנחנו באים בגישה שמטרתה לקדם את הטוב הכללי של כל האזרחים, יהודים וערבים, וניצלנו את הלילה הזה, שיש לו משמעות דתית וגם אנושית, להעלות את הערך של חיפוש אחר שלום, ובחרתי לשלוח את המסמך הזה לכל חברי הכנסת, אלו שיש לי את המספרים שלהם ישירות, כדי שהם יזכו להתבונן במסמך הזה, ברעיונות שאנחנו מציגים. במקביל ליוזמה הזאת יש לנו את היוזמה של שותפות אזרחית ערכית, שבאה לטפל בבעיות של האזרחים כולם, וגישה כזאת, לאורך שנים רבות מנהיגי מפלגות, במיוחד בימין, תמיד טענו: מה עושים חברי הכנסת הערבים, איזה בעיות הם פותרים, הם לא רוצים להשתלב, הם לא רוצים להיות חלק מפתרון הבעיות, ותוקפים כל הזמן את חברי הכנסת הערבים. הינה, אנחנו אומרים: אנחנו מושיטים יחד, אנחנו רוצים להיות חלק מהפתרון, לקחת אחריות, לקדם נושאים לטובת כל אזרחי מדינת ישראל, וכמובן אזרחי מדינת ישראל הערבים, שיש להם בעיות מיוחדות ויש להם משברים מאוד קשים, במיוחד הנושא של פשיעה ואלימות. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת עבאס, אני רק רוצה לציין, הגברת, חברת הכנסת בן ארי, מסרה ארבע דקות יקרות מזמנה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. אדוני שר הבריאות, כנסת נכבדה, יש לי כמה דברים לדבר עליהם. תכננתי משהו אחר, אבל לצערי נתקלתי באירוע שלושת הפורצים הידועים, שלושת הפורצים, הלוא הם ואטורי, עמיחי אליהו וצבי סוכות החכ"ל, שהבנתי שעכשיו יש ניסיון שההוא יתפטר, והוא כן יחזור. שלושת הפורצים פרצו לבסיס צבאי, ניצלו את החסינות שלהם. רואים שם את צבי סוכות, ראית אותו משתחל, הם פרצו לבסיס. חברי הכנסת לא יכולים להגיע לבסיסים צבאיים. עם כל הכבוד, הם לא יכולים, הם צריכים אישור. והשלושה האלה פרצו לשדה תימן. כמובן לא באמת עניין אותם הצבא, עניין אותם רק העניין הזה שיש שם חיילים, אתה מכיר את זה, ושניים מהם, שזה ואטורי ועמיחי אליהו, אמרו שהם לא מתכוונים להתייצב לחקירה. הגדיל לעשות ואטורי, שאמר: ייקחו אותי מהכנסת רק באזיקים. אני רוצה להגיד משהו לשלושת הפורצים: דבר אחד, אתם בדיוק כמו כל אזרח במדינת ישראל, אתם לא מורמים מהחוק. אבוי לנו אם חברי כנסת יהיו מורמים מהחוק, כי אנחנו שווים בדיוק לכולם. נכון, יש לנו חסינות, אבל חסינות על דברים שאמרנו במליאה וחסינות על דברים שעשינו במסגרת התפקיד, אבל פריצה לבסיס זה לא חלק מהחסינות. והשלישייה הזאת, אם הם יעזו להפר את החוק, זה אומר שיש חוק אחד לחברי כנסת, וחוק אחד לאזרחים. וזה בדיוק מה שזה, רפובליקת בננות. וזה בדיוק בדיוק הדבר שאנחנו כל הזמן מנסים להילחם ואומרים: לא, אנחנו שליחי ציבור, אנחנו כמו הציבור. אי-אפשר לקבל על סדר-היום – ואגב, לא שציפיתי לגינוי, ולא שציפיתי שמישהו יבוא ויגיד ששלושת הפורצים צריכים להתייצב לחקירה, כי הרי גם טלי גוטליב עשתה את זה, וגם היא אמרה שהיא לא תתייצב לחקירה, אבל משהו אחד שיהיה ברור: חברי כנסת הם לא מורמים מעם, וכשהם צריכים להגיע לחקירה, שיתכבדו ויגיעו לחקירה. אין דבר כזה, בעיקר שהם פורצים, והכול מתועד. אגב, לא רק שהם פרצו, הם גם שילהבו והלהיבו את הקהל שהיה שם כדי לפרוץ לבסיס. וברמה האישית זה בושה. מה זה? מה זה אתם פורצים לבסיס? איזה מין בושה וחרפה זאת, אני לא מצליחה להבין את זה. זה לעניין שלושת הפורצים. אני רוצה גם להגיד משהו על הנאום שהיה כאן של נתניהו. אגב, למי שפספס, הוא הגדיר את עצמו כיו"ר ועדת החוץ והביטחון. אני לא יודעת איך ראש ממשלה במהלך נאום אומר שהוא יו"ר ועדת החוץ והביטחון, אני לא רוצה לפתח כאן דברים או תיאוריות קונספירציה, זה אני אשאיר לו ולבן שלו, שמומחים בתיאוריות קונספירציה, אבל הוא אמר את המשפט הבא, ואני מצטטת: אני מחזק את ידי לוחמינו ומפקדינו בסדיר ובמילואים שחדורים, בניגוד לכם – הוא ופנה אלינו – אמונה תקיפה ואיתנה בהשגת הניצחון. הם מבינים על מה אנחנו נלחמים. עכשיו, באמת נשגב מבינתי, איך עומד ראש הממשלה ואומר לנו: אתם לא מבינים? עכשיו, יושב מולך אב שכול, גדי איזנקוט, שאיבד את בנו ואחיינו במהלך המלחמה. הוא לא מבין את החשיבות? אל מי אתה מדבר, אל אלעזר שטרן, שארבעה מהבנים שלו והחתנים שלו נלחמים בעזה? אל בני גנץ, שהילדים שלו נלחמים בעזה? ויש כאן עוד כל כך הרבה דוגמאות. אל מי אתה מדבר? מי אתה חושב שאתה, שאתה תגיד לנו שאנחנו לא יודעים על מה נלחמים? מי אתה בכלל? בן אחד שלך במיאמי, השני ג'ובניק. אחד כל היום מצטלם שם על המרפסת, יושב עם הפייסבוק שלו וכל היום כותב תיאוריות על ראש השב"כ. מה זה? מה אתה רוצה, בוסו? תגיד לי. אתה כל הזמן מסתכל עליי. נראה לך הגיוני שהוא יגיד לגדי איזנקוט שהוא לא מבין? מי? בסדר, תעשה ככה, תקרא. מה אתה קורא שם? << קריאה >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << קריאה >> גמרא, דף יומי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תקרא גמרא, עדיף. עזוב, תקרא גמרא. אתה שמעת את הנאום שלו היום? תגיד לי, מה, אנחנו לא מבינים? מה, אנחנו לא חלק? ואחרי זה הוא עוד אומר: ביחד ננצח. לא רוצים לנצח איתך בכלל. זה לעניין מה שהיה איתו במליאה. הוא חושב שאנחנו יכולים להכיל את כל הדברים האלה. עכשיו אני רוצה להגיד משהו שגם אמרתי לינון. ינון אזולאי אמר – נכון, ינון? – שעובדים, ומפרנסים, והנשים – אגב, הנשים החרדיות, אנחנו יודעים – ומשלמים מיסים. ולמה ככה, ולמה תוקפים את החרדים? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> שיתקפו - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שאגב, אני כמובן נגד אלימות. אין שאלה. עזוב. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> שיתקפו, הכול בסדר. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. בניגוד אליכם, כשתוקפים חרדים, ואתה יודע את זה, אני תמיד ידעתי לגנות. תוקפים מפגינים אצלנו – אף אחד מכם, זאת מחלקת הדגים הקפואים. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> עליתי לשם וגיניתי כמה פעמים. את לא יכולה להגיד את זה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב, עזוב. הינה, אני אומרת לך. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אין לי פייסבוק וטוויטר - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב, כשתקפו מפגינים חרדים באלימות משטרתית אני גיניתי. אצלכם רואים מפגינים – אתם לא מגנים. בוא, אפשר להתקדם. אבל מה שהתחלתי להגיד לך זה דבר מאד פשוט – זה לא משנה. גם אם משלמים, וגם אם הנשים החרדיות יוצאות לעבוד – שזה דבר נהדר – אבל הנושא הזה של שוויון בנטל הוא בנפשנו. ולא יכול להיות שיש גיוס חובה לחלק מהעם, וחלק מהעם לא נושא בנטל. ולא יכול להיות שבימים אלה נשלחים אלפי צווי התייצבות לצעירים שכבר שירתו מאות ימים, ורבים מהם קורסים והעסקים שלהם מתמוטטים. מה זה נהיה כאן? מה, זאת אריתריאה? אני לא מצליחה להבין. מה, זה גיוס חובה לכל החיים? מה זה הדבר הזה? אי-אפשר לבקש מאותם האנשים לשאת בנטל כל הזמן. וגם, שלא לדבר על זה שלצאת למלחמה – ראיתי שהיום חיסלו עוד דובר של חמאס, שזה חשוב מאוד, כל הכבוד – אבל מה עם החטופים? מה עם החטופים? ראיתי שקטר אפילו אמרה שכבר אין משא ומתן. מה עם אלקנה בוחבוט? מה עם גלי וזיו ברמן? מה עם גיא גלבוע דלאל? מה עם אביתר דוד? מה עם יוסף אוחנה? אני לא מצליחה להבין, מה אתם נלחמים ומה עם החטופים? למה אתם נלחמים? כדי להוריד עוד דובר, עוד טויוטה? תביאו את החטופים, אחרי זה תעשו מה שצריך. איך אפשר לבקש מלוחמים לצאת לעזה כשהחטופים עוד שם? ואיך אפשר לדרוש מהם עוד ועוד, כשיש פה מגזר שלם שמשתמט? ואיך אפשר לדבר על קיצוץ, קיצוצים בחינוך, ברווחה, בבריאות – הינה, יושב פה שר הבריאות – אבל במקביל לתת תקציבי עתק לישיבות? והריקוד הזה של גולדקנופ – לא מבינים שזה יוצר שנאה, שזה מלבה את השנאה? ומה אתה חושב, אם תמשיכו להתעלל באנשי המילואים הם ישבו בשקט? יש היום בצה"ל מה שנקרא סרבנות אפורה. סרבנות אפורה, זה אומר שמקבלים צווים ולא באים. זאת לא סרבנות, הם לא יכתבו על זה. יש גם את הסרבנים האלה. אבל הסרבנות האפורה זה אלה שאומרים: די, הלך לי העסק, הילדים במצוקה, אני לא מגיע. עכשיו, מי יחליף אותם? מי יחליף מעל עשרת אלפים פצועים? מי יחליף? מי יהיה שם? אנחנו גם מבינים שבאמת אי-אפשר עכשיו לשלוח מצ"ח לכל עריק כזה חרדי, וגם אין מקום בבתי הכלא לכל העריקים האלה. מה שכן ייתן פתרון זה הסנקציות. במקום אותם תקציבי ענק וקצבאות – לסגור את הברז. והרי אחד כזה עשה את זה בעבר. הרי נתניהו בעצמו קבע את הכלל: ייתנו – יקבלו, לא ייתנו – לא יקבלו. אז איך יכול להיות שהמהפך הושלם? איך יכול להיות, אם הם לא נותנים, שהם מקבלים הרבה יותר? איך יכול להיות שהמשפט שהוא בעצמו אמר התהפך עליו? איך זה קורה? למה? כי זה מה שאתם עושים. מקדשים את החרדים, את ההשתמטות והסרבנות, ואחרי זה באים ואומרים לקפלניסטים: אתם סרבנים. איך אמרה לפני יומיים בפאנל של הפטריוטים מרים לפיד, מהמייסדים של גוש אמונים: לפחות הם ב-7 באוקטובר עזבו הכול והתגייסו. מה עשו החרדים? נשארו בבית. נשארו בבית, זה מה שהם עשו. זה לעניין ההשתמטות. ועכשיו אני רוצה להגיד עוד משהו, שלא הספקתי היום לומר לראש הממשלה, כי היו לי רק שלוש דקות, ואני הייתי צריכה הרבה יותר זמן, אבל כמובן הייתי צריכה להצטמצם. אז אני רוצה להגיד עוד משהו לנתניהו. דיברתי על המורשת שלו ועל מה יישאר ממנו אחרי שילך; ואמרתי לו על הכסף הקטרי שהוא הזרים במשך שנים; ואמרתי לו על ראש השב"כ והקונספציות שלו ושל הבן שלו. אבל אני לא סיימתי לדבר על זה שבעצם, אחד הדברים הכי חשובים שיזכרו ממנו הוא ששר בממשלה שלו השתתף בחתונה שבה אמרו "נמות ולא נתגייס", ולא רק שהוא לא פיטר אותו, גם הגינוי שלו היה דרדלה של הדרדלה. הוא אפילו לא כתב את זה בחשבון הטוויטר של בנימין נתניהו, הוא כתב את זה בחשבון של ראש הממשלה. וזה מה שיזכרו ממך. כששר בממשלה שלך היה בחתונה שבה היה את השיר "נמות ולא נתגייס, ובשלטון הכופרים איננו מאמינים" הוא לא יצא מהרחבה, הוא אפילו לא הלך לדיג'יי. כלום הוא לא עשה. זה מה שיזכרו ממנו. איך אתה מאפשר לשר כזה, איך אתה לא מגנה, איך אתה לא מפטר אותו? אתה נותן אצבע בעין לכל אנשי המילואים. ואתה יודע מה עוד יזכרו ממך? שפילגת את העם הזה, שהפרדת בין משפחות. אתה יודע שיש משפחות שלא יכולות אפילו לשבת בשולחן החג ביחד? כי מי שלא איתך הוא שמאל, ומי ששמאל הוא הרי בוגד. גם פילוג בתוך העם יצרת. ושלא לדבר כמובן שאתה מחסל את כלכלת המדינה – דיברתי על הקצבאות ועל הכסף שאתה מזרים לחברה החרדית – אנחנו כבר כמעט בדירוג אשראי שלישי, זה משהו שלא היה כאן אף פעם. הקריסה של הבורסה השבוע, מאז 7 באוקטובר לא היה יום כזה. לא היה יום כזה. ולמרות זאת אתה ממשיך לשמן ולהזרים כסף. מה עשית למעמד הביניים? כלום לא נתת לו, שום דבר. רק הכבדת. מע"מ גבוה, ביטוח לאומי גבוה, קיצצת בקצבאות. מה נתת? איזו בשורה הבאת למעמד הביניים? כלום. אני לא רוצה לשאול מתי הלכת לסופר, כי מה לך ולסופר? אתה גם לא יודע איך נראה כרטיס אשראי. מעניין איך זה, כשתהיה באזרחות פעם, מה תעשה? כאילו, מה, תלך לתדלק? מה, תעמוד בתחנת דלק? יתדלקו לך? היי, מטי. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה תעשה? כאילו, תשלם בכרטיס אשראי? אתה לא יודע איך נראה כרטיס אשראי. והכי הכי חשוב, אולי בין כל הדברים שיזכרו אחריך, זה שבתוך הכוורת, בתוך קודש הקודשים בלשכת ראש הממשלה, יועצים שלך קיבלו כסף מקטר, מדינת אויב שאירחה את המנהיגים של חמאס ב-7 באוקטובר. פלדשטיין, זה שקראת לו, אמרת עליו: אני מכיר אותו, הוא פטריוט ציוני – מסתבר שקיבל כסף. אפילו ברדוגו אמר שיש בעיה עם פלדשטיין, שלחו לי מערוץ 14. אבל זה לא גרם לך להזיז אותו, זה לא גרם לך להדיח אותו. היו כאן חברי כנסת שהלכו לבקר אותו בכלא, שמחו על התנאים שלו. היו כאן שני חברי כנסת ליצנים שחוקקו חוק פלדשטיין כדי להגן עליו. עכשיו – צרצרים. שלום לך, צרצרים, מילה אתם לא שומעים על פלדשטיין. פתאום דום שתיקה, אף אחד לא מדבר. גם לא מדברים על זה שבמלחמת התקומה נפל היום טיל ליד בית ספר ובמזל נמנע אסון. שנה וחצי הוא במלחמת התקומה, יותר מלחמת שלום נתניהו. כמובן, יזכרו שמינית עבריין להיות אחראי על המשטרה. וכמובן כל חבורת חדלי האישים – לראות את שני השאווישים היום יושבים לידו, מגינים עליו, בושה וחרפה. בדקות האחרונות שנותרו לי, אני רוצה להגיד שני דברים. אחד, אני רוצה להגיד לך משהו, שר המשפטים. אתה עלית לכאן בשבוע שעבר. גם פנינה פה, איפה היא? כאן? הייתה כאן. עלית בשבוע שעבר – אני אשים את המשקפיים ואני אראה אותך – ודיברת על החוק של איסור צריכת זנות. אני לא מדברת עכשיו על הוועדה הזאת של ההסכמה בינך לבין גדעון, עזוב את זה. אתה הבטחת כאן שתעשה מה שאפשר כדי להביא את החוק לקריאה ראשונה. הוא לא מופיע ב"ניקוי שולחן". ואני רוצה להגיד לך שאני וחברת הכנסת פנינה תמנו שטה ביקרנו בעלמא בשבוע שעבר. בוא, בוא, תשמע. << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> אני אגיד לך למה, אגיד לך מה הבעיה. הייתה חוות דעת - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין בעיה אני רוצה שתגיד לי. אני שומעת יותר טוב עם המשקפיים. << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> - - שמאחר והוראת השעה פוקעת - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ביוני? << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> יולי, אז יש מספיק זמן לסיים את זה במושב הבא, ואין דחיפות. אם כולם רוצים ומסכימים, אני בטח בעד, זה לא מפריע לי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין בעיה. הבנתי שגם הגיעו אליך מעל 200 - - - << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> באופן אמיתי, אנחנו נספיק לסיים את זה, לא אמורה להיות בעיה לסיים בזמן. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עד פקיעת הוראת השעה. והבנתי שגם הגיעו אליך 200 הערות ציבור. << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> כן, אבל את זה גמרנו. אמרתי לך, ב-30 לחודש. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> הוא גמר את זה. זה - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> את ההערות ציבור סיימת? << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> בוועדת שרים לחקיקה ב-30 לחודש נוכל להעביר את החוק הזה. אבל להביא אותו לפה – אנחנו צריכים לעשות תהליך קיצור. ותהליך קיצור, אין לו הצדקה אמיתית, זאת הבעיה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זאת אומרת שב-30 אתה תביא את לוועדת שרים, ואז אפשר להתחיל בתחילת הכנס. אני אגיד לך למה - - - << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> חשוב לדעת כמה קטינים יש בזנות. תציגי את זה, זאת הבמה שלך. היה סיור מאוד קשה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> קודם כול, התיקון שמגיע עכשיו מוועדת שרים גם חשוב לנו. אני רציתי להגיד לך שפנינה ואני סיירנו בסיור של הוועדה לקידום מעמד האישה בעלמא, שזה מרכז של צעירות עד גיל 26, נפגעות, יוצאות זנות, אפשר לומר. העניין הוא, אחד מהדברים שאנחנו רוצות להביא לתשומת ליבך, הוא שזה לא רק הטיפול, כי באמת, צריך לומר שמשרד הרווחה נותן והצוות של משרד המשפטים עושה עבודה מצוינת. איפה הבעיה – את זוכרת, פנינה? פנינה, איפה הבעיה? זאת האכיפה. בשנת 2024 ניתנו 173 - - - << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> דיברנו על זה - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז זה משהו שחייבים להביא בחשבון, כי אי-אפשר לחוקק את החוק הזה בלי אכיפה. << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> הבעיה, אני אזכיר לך, שהנתונים באמת הראו ירידה. ואני אמרתי שלמרות שזאת הייתה הוראת שעה ולכאורה לאור הירידה זה אומר שלא צריך להאריך אותה – אני חשבתי שהמשמעות העקרונית והמסר מחייבים להאריך את זה. מה גם שהירידה כנראה נבעה במידה לא מבוטלת מעומס המשימות של המשטרה בשנה הזאת, שהייתה שנה של מלחמה. כולנו יודעים מה קרה פה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. תראה, בסוף כל עוד זה מגיע לפני שהתוקף פג, זה מה שחשוב. << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> אני אומר לך את האמת, גם אם יעבור התוקף, אז יהיו כמה שבועות וזה יחזור. זה לא סוף העולם. זה לא - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני רוצה רק לשאול אותך. אתה עכשיו מחוקק את החוק, הינה, אתה אומר: אני מביא את זה לוועדת שרים, נקדם את זה. על הכול אני מאמינה. עכשיו אני שואלת אותך את הדבר הכי חשוב, איך אתה יכול להבטיח שאוכפים את החוק? << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> קודם כול, אני צריך לדאוג שיהיה חוק. האחריות האכיפתית היא של המשטרה, את זה צריך לשאול את שר הבל"מ. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> אבל אני אומר לך, שאני חושב שהירידה באכיפה נבעה ככל הנראה מהמציאות של עומס העבודה של המשטרה בתקופה הזאת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, איפה. אתה יודע, ב-2022, בממשלה שלנו – 2,828 דוחות. ב-2024 – 173. מילא היית אומר לי: מירב, זה נחתך בחצי. << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> אין ספק, אני מניח - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל זאת גם מדיניות בסוף. << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> נכון. ואני מניח גם שברגע שנעביר את זה כהוראה קבועה, זה יעבור כמסר למשטרה. נדבר על זה עם שר הבל"מ, ואני מאמין שאנחנו נראה שינוי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תראה, אתה יכול לדבר איתו. אני לא יכולה, אבל אתה יכול לדבר איתו, כי בסוף אנחנו לא רוצים שהוראת חוק תהיה אות מתה, בטח ובטח, אגב, שצריך לומר שזה לא רק חוק, זה חוק של חינוך. זה חוק שלפיו לצרוך זנות זה לא דבר שאנחנו רוצים לעודד. זה חוק שבו אנחנו רוצים שאותם צרכני זנות ישלמו מכיסם. כי בסוף צריך להבין שגם מה שהן סיפרו לנו, אותן צעירות, זה שכמובן שזה לא מתחיל מהרחוב, זה מתחיל כשהוא קונה לה לפטופ וקונה לה פלאפון. אבל זאת תופעה שאנחנו צריכים לעצור. אגב, יש מדינות שנלחמו ועצרו את התופעה. עכשיו, ברור שתמיד יהיו לך 10% בדירות דיסקרטיות וכאלה, אבל ברוב אתה תוכל להוציא את זה מהרחוב. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אבל צריך תקציב לעזור להן. << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> זה נכון בכל תחום הפשע. אף פעם לא יהיה אפס, אבל צריך לעשות מאמץ לצמצם את זה כמה שאפשר. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> מירב, צריך תקציב לעזור להם לצאת. הם קטינים, 3,000 קטינים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אמרתי, אמרתי לו שדווקא משרד הרווחה, בשיתוף עם העמותות – אנחנו היינו עם עלם, אבל עוד עמותות אחרות כמובן מנסות - - - << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> הדלת שם שבורה, החלונות שבורים, זה קשה לחיות ככה. זה סרדינים, מיטה בתוך מיטה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, נכון, נכון, נכון. אז לסיכום הדברים שלי, אני מקווה מאוד, חוק איסור צריכת זנות, אנחנו כמובן נסייע – אתה שומע, יריב – מתוך האופוזיציה, על מנת שהחוק הזה יתקדם כמה שיותר מהר, וכדי באמת להראות לציבור שזנות זאת לא עבודה. אישה בזנות היא לא עובדת מין, אין לה תלוש, אין לה תנאים. להפך, היא נמצאת בתוך מעגל של אלימות והרבה פעמים שימוש בחומרים ממכרים. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> רוב הנשים גם נפגעו מינית. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואנחנו רוצים לעצור את התופעה הזאת. ותודה רבה, לכולם. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> מירב, כל הכבוד שהעלית את זה. מירב, יישר כוח. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום נכדתי נעמי בת שנה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מזל טוב. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> מזל טוב. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. בואו רגע שנייה נדבר על השנה הראשונה בחייה. אני רוצה להתחיל בזה שיש לה כבר ארבע שיניים למעלה ושתיים למטה, ושבעיניי מעולם לא זחלה יפה יותר תינוקת בעולם. בשנה הראשונה לחייה - - - << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. לצערנו, לא. בשנה הראשונה לחיי נכדתי פעם אחת היא התעוררה מזה שלא רחוק מביתה התפוצץ מחבל מתאבד, והוריה היו צריכים להרגיע אותה. היא ילדה שמחה, אז היא לא עשתה מזה עניין גדול. פעמיים היא התעוררה מהתקפות של טילים בליסטיים מאיראן. שלוש או ארבע פעמים היא התעוררה מהתקפות של טילים מתימן. ארבע או חמש פעמים היא התעוררה מהתקפות של טילים מעזה ומלבנון. לקחו אותה פעם אחת להפגנה, היא לא אהבה את זה אז הם חזרו הביתה. והיא חיה במדינה קרועה, עצובה, שבורה מפויחת, שבה אנשים צעירים בגיל של ההורים שלה מסתכלים סביבם ואומרים, לאן זה הולך, הדבר הזה? אני רואה פתאום על אבא שלה ואימא שלה, אנשים צעירים וחייכנים, הרבה פחות פוליטיים מהסבא, שהם מסתכלים סביבם ואומרים לעצמם: אוקיי, ולאיזו מדינה אנחנו הולדנו אותה? כי הם שמחים בשמחות הקטנות יחד איתנו, ומושיבים את סבא בימי שישי לנגן לה "עייפה בובה זהבה", ואני מנסה להסביר להם שהבובה הזו זהבה עייפה מאז שאבא שלה היה בגיל שלה. והם קצת מנסים להסתיר ממני את זה שיש להם שאלות קשות על המקום שאליו הגיעה המדינה שבה הבת שלהם גדלה. ואני לא רוצה להפוך את נכדתי לפוליטית, אבל באמת השאלה מופנית לבניין הזה: האם אתם חושבים שעשינו עבודה טובה לגבי העולם שבו היא גדלה? אני רוצה להפנות את השאלה הזאת לממשלה, כי היא אחראית לגורלה. ככה זה במדינות דמוקרטיות. מדינות דמוקרטיות אחראיות לא רק לחיילי צה"ל ולא רק לכלכלה, הם גם אחראיות לתינוקת בת שנה, כי הן אמורות לתאר לה איזשהו סוג של עתיד טוב יותר. ההורים של נעמי – שמה נעמי, אני לא יודע אם אמרתי את זה. ההורים של נעמי הם הדור הראשון של אזרחים ישראלים שיחיו טוב פחות מהוריהם. הבן שלי עובד בחברה בתל אביב והוא מרוויח יותר מאבא שלו, אבל אין לו שום רעיון אפילו איך תהיה להם דירה. והם מחפשים גן. זה יעלה 4,000, 3,000, 5,000 – סכומים שהם לא יודעים איך הם ישלמו. ובגיל 30 ומשהו הם צריכים לבקש עזרה מהוריהם, והם דור שלם כזה, שאומר: מה קורה? אנחנו עובדים נורא קשה, אנחנו ממלאים את הצד שלנו בחוזה הישראלי. היינו בצבא, אנחנו מרוויחים למחייתנו, אנחנו מגדלים את הבת שלנו באהבה ובשמחה יחד עם הכלב שגב והחתולה סוזי. הם אפילו לקחו כלב – יש להם כלב עם כיסא גלגלים. זה כלב נכה שנפגע בתאונה, והרגליים האחוריות שלו – הם רצו שהילדה שלהם תגדל כשהיא מסתכלת ורואה מה זה דאגה לחסרי הישע. זה משהו בדרך שבה הם מסתכלים על העולם. אני באמת שואל את הבניין הזה, ובעיקר את הממשלה, אם הם חושבים שהם עושים עבודה טובה בעיצוב ובבניית העולם שבו גדלה נכדתי נעמי בת השנה. אנחנו נתכנס מחר כל המשפחה, וסבתא רבתא בת ה-90 שלה תעשה עוגת פרג של הונגרים, ונשים שני נרות, ונשיר "היום יום הולדת", ו"בשנה הבאה", כי זה מה שאנחנו עושים בכל שנה. אני אגיד משהו מצחיק, כי זה תפקידי בכוח. אני מסתכל עליה, אבל אני בעיקר רוצה להתנצל בפניה, ואני חושב שאתם צריכים להתנצל בפניה, אתם, ממשלת ישראל. זאת לא המדינה שתכננו בשבילה. זאת לא המדינה שהיא צריכה לגדול בה. זה כישלון. אם תינוקת בת שנה, זיכרונותיה מאוכלסים כבר עכשיו בטילים ובממ"דים והפגנות וצער וכאב, והיא לפעמים שולחת יד כי היא מנסה להבין מה זה הדבר הצהוב הקטן שסבא לובש על דש הז'קט שלו – מה אני אגיד לה? שזה בגלל שיש 59 חטופים בעזה? ולמה שאני אסביר לתינוקת בת שנה מה זה מנהרות או מה זה חמאס? בסוף, זה מבחנכם הגדול. אם הורים צעירים מסתכלים על התינוקת שלהם ואומרים לעצמם: זאת לא המדינה שתכננו לה, אז הממשלה הזאת נכשלה כישלון גדול יותר ועצוב יותר מכל מה שכל הנאומים שלכם יכולים לתאר פה הלילה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בנימין גנץ, בבקשה. << דובר >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר >> בוקר טוב. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אני נפגשתי אתמול בערב עם קצין מגבעתי, איש מילואים. היה לוחם בסדיר והיה סמ"פ כשזיו שילון, שוודאי מוכר לכם, נפצע בעזה. הוא החליף אותו: שם את האפוד, שם קסדה והמשיך לפקד על הפלוגה, ונשאר איש מילואים משולב בחטיבת גבעתי להרבה מאוד שנים. הוא נשוי, אב לשני ילדים, אחד מהם עם מחלה קשה שנקראת תסמונת תם. אין דבר כזה, רק לבן שלו, והוא מטפל בו בנאמנות בלתי רגילה. כל השנה הוא בילה בחפ"ק גבעתי בתוך עזה, ומספר את סיפור המלחמה של האנשים בעזה. האנשים שלנו בעזה, האנשים שאנחנו שלחנו לעזה. אנשים, שר המשפטים, שאתה שלחת לעזה, ואני הייתי חלק מהשליחה שלהם. הוא הביא לי היום ספר שנקרא "אריות על נמ"רים" – סיפורה של חטיבת גבעתי בשנה האחרונה, באין סוף פרקים ומשימות שאותם הם ביצעו בעזה. הוא מקדיש לי את הספר הזה, ואני מבקש להקריא ציטוט קטן ממנו: "לכל דור הייחודיות שלו. הדור הצעיר שלנו, זה שבשדה הקרב, הוא דור נפלא. דור של ביחד. מי ייתן", כך הוא מבקש, "שנמצא את הדרך המשותפת בכל מסע מורכב שלנו, בדיוק כמו בשדה הקרב. אין דור לא טוב, יש דור שלא עמד למבחן". ואז הוא מקדיש את הספר, וברשותכם אני רוצה להקדיש לו את הנאום. האמת היא שהוכנו שני נאומים: אחד מונח על השולחן שלי שם. אגב, שכחתי להגיד, זילברמן הזה חילוני מוחלט. על השולחן שלי – ספר שנקרא "צדיקים תחת האלונקה", 80 בני ישיבות שנהרגו רק במהלך השנה הראשונה - - - << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> של הרב חיים נבון. << דובר_המשך >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן. 80 בני ישיבות שנהרגו רק במהלך השנה הראשונה של המלחמה הזאת. בשש הדקות שנותרו לי, אולי פחות מזה, אקריא את מה שכתבתי עכשיו כאן מהבטן, ולא את הנאום שתכננתי מראש. אני מבקש מכם לנסות להקשיב לי. עליונות החוק? כן, יש דבר כזה, קבע בזמנו מנחם בגין הזכור לטוב. ואני הקטן מרשה לעצמי לקבוע שדמוקרטיות נופלות בהפיכה צבאית – וזה, לשמחתי, לא קורה לנו – או מתות לאט כשהן סובלות ממחלה ממארת שנקראת עריצות הרוב. זה סוג של מחלה שמתקדמת בצעדים קטנים, בכל פעם עוד צעד שלא נראה כמו קץ הדמוקרטיה, ולאט-לאט יורד מסך החושך על החברה. כך, בדיוק כך, לאט-לאט, ממשל הופך למשטר וראש ממשלה לשליט. לא זה מה שביקשנו, לא זה מה שאנחנו צריכים, אבל זה הכיוון המסוכן אליו אנחנו הולכים. המזל הוא שיש לנו חברה חזקה, שלא מיוצגת נכון על ידי הפוליטיקאים שלה, בדגש לא על אלה שרחוק מימין ובדגש לא על אלה שרחוק משמאל. יש לנו חברה שבאמת מחפשת את ההסכמה והביחד באמת. והביחד באמת זה ריסון עצמי של הממשל, שפוחד להפוך למשטר ולא רץ אליו בחדווה כה מסוכנת. ראש הממשלה ושר המשפטים, המגובה בגיבוי של סער פוליטיקה, שכחתם את 7 באוקטובר; שכחתם איך ולאן הגענו, ואתם ממשיכים כמו לא קרה דבר, כמו לא ירד החושך על מדינה שלמה וקרוב ל-2,000 משפחות איבדו את יקיריהן ואלפי אנשים איבדו את איבריהם. יהיה קשה לתקן, אבל אנחנו נעשה זאת. נעשה זאת, כי אין לנו ארץ אחרת, כי אין לנו דרך אחרת. וזה לכבודו של אלי זילברמן וכל החברים שלו, שלקחו על עצמם את הסיכון ונכנסו בדיוק לאן ששלחנו אותם, כשהם לא מייצגים לא את הימין ולא את השמאל, אלא אותנו, את כולנו. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו מושכים את כל הדיבורים - - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אם כן, אני מזמין את שר המשפטים - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא. סליחה - - - << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה. אני מזמין את שר החוץ גדעון סער. חברים, אפשר לעשות כוהן, לוי, ישראל. רק תחליטו. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> כן, כן, אפשר. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אם כן, אני מזמין את שר החוץ גדעון סער. חמש דקות, בבקשה. מי שעולה ראשון מקבל פחות. << דובר >> שר החוץ גדעון סער: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זה בוודאי מאוד נדיר, אני משוכנע שגם בעולם כולו, שלאופוזיציה יש זכות וטו על בחירת שופטים בכל ערכאות השיפוט, לרבות בערכאת השיפוט הבכירה ביותר. ומי מתנגד בכנסת ישראל להצעה הזאת? האופוזיציה. ולא רק שהיא מתנגדת, היא מתארת בתיאורים אפוקליפטיים את החוק הזה. לכן אני מאמין לכם שתבטלו את החוק אם תהיו בשלטון. רק שלא תהיו בשלטון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בוא נראה. בוא נראה. << דובר_המשך >> שר החוץ גדעון סער: << דובר_המשך >> קראתי אתמול את מכתבו של יושב-ראש המחנה הממלכתי, שבו הוא קורא לנו להימנע מלהביא את החוק הזה. דבר אחד היה חסר בו: נימוק אחד, אחד לרפואה, מה לא טוב בהצעת החוק. ואני רוצה להוכיח בצורה הפשוטה והברורה ביותר מדוע האופוזיציה לא באמת מתנגדת לחוק הזה. לא רק כי לקח לראשי האופוזיציה כמה יממות בכלל להגיב למתווה ההסכמה כשיצאנו איתו בחודש ינואר. זה מילא. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אנחנו רציניים. << דובר_המשך >> שר החוץ גדעון סער: << דובר_המשך >> בואו נחזור שנתיים אחורה, למרץ 2023, למתווה שהאופוזיציה וכל ראשי האופוזיציה אמרו לו כן – מתווה הנשיא הרצוג. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, ממש לא. << דובר_המשך >> שר החוץ גדעון סער: << דובר_המשך >> אמרו, גם המחנה הממלכתי וגם יש עתיד. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ממש לא. << דובר_המשך >> שר החוץ גדעון סער: << דובר_המשך >> אתה אומר לי? אולי סיעת העבודה, סיעה נכבדה - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר החוץ גדעון סער: << דובר_המשך >> - - אבל רוב מניינה של האופוזיציה אמר כן, תוך כמה דקות, לא תוך הרבה זמן. ומה היה במתווה הנשיא הרצוג? המתווה הוא לא זהה, אבל אני מתייחס לעקרונות הדומים. גם במתווה הנשיא הרצוג מאבדים שופטי בית המשפט העליון שבוועדה את זכות הווטו על בחירת שופטי בית המשפט העליון; כמו במתווה שלנו, הם מקבלים זכות וטו על יתר ערכאות השיפוט; כמו במתווה שלנו, גם במתווה הנשיא מוצאים נציגי לשכת עורכי הדין מהוועדה לבחירת שופטים, ובמקומם שני נציגי ציבור משפטנים הכשירים לכהונה בבית המשפט העליון; כמו במתווה שלנו, גם במתווה הנשיא מחוזקת נציגות האופוזיציה בוועדה. ואני זוכר את הערב של מתווה הנשיא, איך במהירות הבזק אמרה האופוזיציה כן למתווה הזה. אבל אז הייתה על הפרק הצעה אחרת, שלה היה, לעניות דעתי, יסוד להתנגדות האופוזיציה, כי היא כללה שליטה קואליציונית בוועדה לבחירת שופטים. אבל היום, על מה אתם רועשים וגועשים? על מה אתם מגינים? על שימור מעמדם של שופטי בית המשפט העליון כסלקטורים בשערי מועדון חברים סגור? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> גדעון, אתה הבאת - - - << דובר_המשך >> שר החוץ גדעון סער: << דובר_המשך >> לזה הסכמתם כבר. הסכמתם כבר לפני שנתיים, במרץ 2023. על מה אתם מגינים? אתם מתנגדים להוצאת נציגי לשכת עורכי הדין מהוועדה? לזה הסכמתם כבר במרץ 2023. אתם בטוח, ללא ספק. אדוני היושב-ראש, האופוזיציה הראשונה בעולם כולו, אני משוכנע, שמתנגדת למתן כוח בבחירת השופטים לאופוזיציה. דובוני לא-לא, ועל זה אתם מבקשים להמריד את עם ישראל ומאיימים במלחמה אחים ומאיימים במלחמת אזרחים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> דודי אמסלם איים. << דובר_המשך >> שר החוץ גדעון סער: << דובר_המשך >> ולא בכדי הציבור לא נענה לכם ולא יוצא בהיקפים שהוא מחה קודם, כי הוא מבין את הדבר הפשוט – שאין כל סיבה עניינית, זולת הרפלקס של דובוני לא-לא, שלכל דבר קוראים לא. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> צודק. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מה "צודק"? הוא עמד איתי בהפגנות, עמדנו ביחד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת דוידסון, תודה רבה. תודה רבה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מה את קופצת, "צודק"? << דובר_המשך >> שר החוץ גדעון סער: << דובר_המשך >> חבר הכנסת דוידסון, אני פעם אבוא לקבל ממך שיעור במשפט קונסטיטוציוני. אולי באיזה יום אתה תוכל ללמד אותי בנושא הזה. אבל אי-אפשר להשוות, ואני נתתי כאן סקירה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה צודק, זה רע וזה רע. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שר החוץ גדעון סער: << דובר_המשך >> אני מבין למה חברי האופוזיציה מתקשים להתמודד עם זה. אבל יש הבדל יסודי, ואיפה שיש דמיון זה דמיון למתווה הנשיא שהאופוזיציה תמכה בו לפני שנתיים ימים. וכל עקרונות מתווה הנשיא, כולל ביטול זכות הווטו של שופטי בית המשפט העליון על בחירת נציגים לבית המשפט העליון - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שר החוץ גדעון סער: << דובר_המשך >> - - הוצאת נציגי לשכת עורכי הדין – הכול כלול בהצעה הזאת, רק שלא עיינתם בה. ואם עיינתם בה, לא הבנתם אותה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. שר המשפטים יריב לוין, בבקשה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה שכנעת את - - - בבית המשפט העליון. << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> שהם פסלו את גביזון ועכשיו פסלו שופטים אחרים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הצענו פתרון לגביזון. אתה התגאית כל השנים ב-7 ו-9. << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> כאשר היה ניתן להגיע להסכמות. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> גם עכשיו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה, חברים. בבקשה, אדוני השר. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> גם אם ייתנו לכם 60%, אתה תגיד לא נכון. אין, זה לא-לא, דובוני לא-לא, כמו שאמר שר המשפטים. << קריאה >> שר החוץ גדעון סער: << קריאה >> מה שברור, אני תיקנתי פעמיים ואתה תמשיך לצעוק. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה, חברים. בבקשה, אדוני השר. חבר הכנסת גלעד קריב, תודה. << דובר >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר >> אדוני היושב-ראש, השר, חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק המונחת לפניכם איננה ההצעה המקורית שהצגתי לפני שנתיים. האמנתי אז, ועודני מאמין, שהדרך הראויה ביותר לבחירת שופטים היא זו שנהוגה במרבית הדמוקרטיות המערביות. כאשר הרוב הפרלמנטרי, כפי שנקבע על ידי כלל האזרחים בבחירות, הוא זה שיש לו משקל עודף אך לא בלעדי במינוי השופטים בכל עת נתונה. כאשר הצגתי את הרפורמה המשפטית בראשית 2023 אמרתי שלא כל החוכמה נמצאת במקום אחד, ושהכרחי לקיים שיח על מנת להגיע לתוצאה הטובה ביותר. לצערי כל פניותיי לאופוזיציה לקיום שיח כזה, מאז ועד היום, לא נענו. למרות זאת, ולאחר שהצעת החוק המקורית כבר הוגשה על ידי ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת ואושרה לאחר דיונים רבים בהכנה לקריאה השנייה והשלישית, מצאתי לנכון לבקש מיושב-ראש ועדת החוקה להביא אותה לדיון חוזר. זאת, נוכח מתווה הפשרה, מתווה ההסכמה, שגיבשתי יחד עם שר החוץ גדעון סער, שהיה ממתנגדי הרפורמה שהצגתי בשעתו. השר סער ואני השקענו מאמץ רב כדי להגיע למתווה שיגשים את עיקרי המטרות המקוריות של הצעת החוק. מטרות אלה כוללות את פתיחת שעריה של מערכת המשפט לכל הקבוצות באוכלוסייה, את הבטחת הגיוון בבחירת השופטים ואת השמירה על מקצועיות בדרך שתשיב את אמון הציבור במערכת המשפט. הצעת החוק המונחת בפניכם עברה שינויים נוספים בוועדת החוקה כתוצאה מהדיונים הרציניים שהתקיימו בה. הנוסח הסופי שם סוף לשיטת חבר מביא חבר, שנהוגה במינויים, מפסיק את ניגוד העניינים שנבע מחברותם של נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה, ולצד זאת, הנוסח הזה נותן מענה מלא לחששות שהועלו על ידי מתנגדי הרפורמה בפרט מהשתלטות – אגב, שלא הייתה ולא נבראה. אבל החששות האלה קיימים ואני ער להם – החששות מהשתלטות של הממשלה ושל הקואליציה על הליכי בחירת השופטים. אני מבקש לשוב ולהדגיש: ההסדר שהצגתי מלכתחילה עלה בקנה אחד עם הנהוג במרבית הדמוקרטיות המערביות. למען האמת, הוא היה מתון מזה הנהוג בדמוקרטיות מפוארות דוגמת ארצות הברית, שבה, לדוגמה, שופטי בית המשפט העליון מתמנים על ידי הנשיא באישור הסנאט בתהליך שנעשה כולו על ידי נבחרי הציבור. בערכאות נמוכות יותר נבחרים לא פעם בכלל בבחירות דמוקרטיות על ידי כלל האזרחים במדינות השונות בתוך ארצות הברית. מה שנהוג בדמוקרטיה מפוארת לא פחות כמו אוסטרליה, שבה לצד תפקידיו של שר המשפטים, שכוללים הרבה מאוד מהסמכויות שישנן לתובע הכללי וליועץ המשפטי לממשלה אצלנו – הוא גם האיש שממנה כמעט באופן בלעדי את השופטים, ומרכז בידיו את מרבית הסמכויות שנוגעות לתהליך המינוי שלהם. אני חושב שגם ארצות הברית וגם אוסטרליה הן דמוקרטיות מפוארות לא פחות ממה שלנו יש – לצערי הרב, בהרבה מאוד מובנים הרבה יותר – ותכף אגע בזה. למרות כל זה גיליתי אחריות, חבר הכנסת קריב, בניגוד לדרך שבה אתם פעלתם, וראיתי לנכון לנסות ולתת מענה לחששות שהעליתם, ולא להתעלם מהם, גם אם – כפי שציינתי קודם – לא היו להם, לא אחיזה במציאות ולא אחיזה במה שמתקיים כמעט בכל דמוקרטיה מערבית מתוקנת בעולם. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מה שווים כל הדיונים בוועדת החוקה? << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> התוצאה שאליה הגענו מהווה מודל יוצא דופן של מינויים בהסכמה בין הקואליציה לאופוזיציה בדרך שמסירה כל חשש וכל בדל טענה על איזושהי השתלטות של צד כזה או אחר על בית המשפט. אני רוצה לומר לכם: הקשבתי – לא לכל הנאומים, היו פה באמת שעות ארוכות של דיונים – אבל הקשבתי ללא מעט מהם. על הכול דיברו כאן. מחוק חשוב מאוד – שאני מוביל, אגב – שעוסק במאבק בתופעת הזנות, ועד נושאים אחרים. לא שמעתי שום הערה לגופו של עניין. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא שמעת? << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> לא שמעתי - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> לא שמעתי אף הערה אמיתית לגוף ההצעה מצד ראשי המפלגות שדיברו כאן – אפילו אחת; שום ביקורת של ממש, שום דבר שבגללו יש הצדקה בכלל לבוא ולהתנגד לחוק הזה, ולא כל שכן לומר את הדברים חסרי האחריות שאתם אומרים בקשר אליו. אגיד גם יותר מזה: במסגרת ההצעה הזו נתנו מענה לטענה נוספת – עלתה טענה שיש צורך ברוב של אנשי מקצוע בתחום המשפט בתוך הוועדה, כפי שלכאורה הדבר קיים היום – אני אומר לכאורה, ותכף אסביר למה. להגיד את האמת – גם הדבר הזה הוא לא דבר מקובל כל כך בהרבה מאוד מדינות. יש שטוענים אפילו שההפך הוא הנכון, שדווקא משום העוצמות של המערכת הזו חשוב שהאזרחים – אם אפשר לקרוא לזה "הפשוטים" – יהיו אלה שיש להם את המילה האחרונה בנושא המינויים, או לפחות מילה מרכזית. אבל אנחנו קיבלנו גם את הדברים האלה וגם את החשש הזה, ואכן, הרוב הקיים של חמישה משפטנים מתוך תשעה חברים נשמר גם בהצעת החוק הזו. אבל – כשאתה אומר "נו, באמת", אסביר למה זה בכלל לא "נו, באמת". אני חושב – והגיע הזמן לומר את זה באופן ברור – שההבחנה המלאכותית בין נציגות פוליטית לבין נציגות מקצועית, אין לה שום אחיזה במציאות. אומר כאן דבר כל כך מובן מאליו, עד שקשה להאמין עד כמה התבססה מין תפיסה נטולת כל קשר לאמת ולמציאות, שרואים אותה כאילו זה איזה דבר ברור מאליו – אז אני רוצה לומר לכם, חברות וחברי הכנסת: כולנו בני אדם – פוליטיקאים, עורכי דין וגם שופטים. לכל אחד מאיתנו – כן, כל אחד מאיתנו, ולא חשוב אם הוא יושב בבניין הזה, באולם הזה, או באולם של בית המשפט העליון בבניין הסמוך – לכל אחד מאיתנו יש דעות, יש אמונות. אתם יודעים מה? יש גם אנשים שהוא אוהב, ואנשים שהוא פחות אוהב. אין דבר כזה אדם שהוא רק מקצועי, מין מלאך שרת כזה, נטול השקפת עולם, נטול רגשות, נטול חברויות. איזו מין איוולת זאת בכלל לנסות אפילו לטעון דבר כזה. אגב, אני לא חושב שזה טעון הוכחה, אבל אם מישהו רוצה הוכחה אני יכול לומר לכם שזה מוכח בדיוני הוועדה לבחירת שופטים, גם הנוכחית וגם קודמותיה, באופן הברור ביותר. אני רוצה לומר לכם, נציגת האופוזיציה בוועדה, חברת הכנסת קארין אלהרר, וגם אני, שנינו משפטנים. אז אני שואל, אני באמת שואל – אולי, אני לא יודע, חבר הכנסת ביטון יוכל לענות לי – אני שואל איך קורה שכמעט בלא יוצא מן הכלל עמדותיה של נציגת האופוזיציה בוועדה זהות לאלה של השופטים, ואילו עמדותיי – ואגב, עמדות של חברי כנסת מהאגף הימני של המליאה הזו, שישבו בוועדות קודמות – כמעט תמיד היו שונות בתכלית מהעמדות של השופטים? איך קורה הפלא הזה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כי סולברג שמאלני. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> יש שתי אפשרויות של תשובות לשאלה הזו: אחת, יכול להיות שכל המשפטנים מימין שיושבים בוועדה הזאת לדורותיה הם אנשי מקצוע גרועים שלא מבינים שום דבר, ואילו המשפטנים מהשמאל הם ברמה כל כך גבוהה, שהם תמיד מגיעים לאותן המסקנות המקצועיות, כביכול, שאליהן מגיעים השופטים. באמת, יכול להיות. תשמע, מי שרוצה להאמין בזה – בבקשה. או שיש אפשרות אחרת: שדווקא השופטים כמו נבחרי הציבור, תאמינו או לא, הם רק בני אדם עם דעות ואמונות, ובמקרה הזה של השופטים – תואמות לאלה של הצד השמאלי של המפה כל הזמן. עכשיו, אני חושב שכל אחד, כל אדם הגון, יודע היטב מה התשובה. יודע היטב שמה שקורה הוא שהדבר הזה לא מקרי. הוא לא נובע מזה שהיכולות המשפטיות, לצורך העניין, של חבר הכנסת האוזר, שכיהן בוועדה בפעם הקודמת, נפלו כל כך מיכולותיו המשפטיות של אבי ניסנקורן, שהיה שר המשפטים. זה פשוט נובע מזה שמי שקרוב יותר בעמדותיו לאגף הימני חושב אחרת ממי שנמצא באגף השמאלי. ואם השופטים, באופן שיטתי, נמצאים באותה עמדה כמו נציג האגף השמאלי או להפך – כלומר, נציג האגף השמאלי תמיד בעמדתם – אז נשאלת השאלה: אולי פשוט הם באים, גם הם, מאותן עמדות, מאותן אמונות, מאותן השקפות עולם? אגב, דבר לא מפתיע - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מי? מי? סולברג? << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> - - לאור שיטת הבחירה הנוכחית, של חבר מביא חבר, של חסימת הדרך - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה מינית 200 שופטים. על מה אתה מדבר? 200 שופטים מינית. 200 שופטים מינית. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> - - של חסימת הדרך באופן שיטתי לכל מי שחושב אחרת. אנחנו ניסינו לעשות בעניין הזה הסדר שיהיה הסדר ראוי והסדר נכון. וההסדר הוא כזה: יהיה בוועדה רוב של משפטנים, מתוך תשעה, שלושה שופטים ושני עורכי דין; אבל עורכי הדין לא יהיו יותר נציגיו של הגוף הפוליטי, הקיצוני, המוטה, שמכונה "לשכת עורכי הדין". אגב, אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת קריב: אני הייתי שש שנים סגן ראש לשכת עורכי הדין ועוד שנתיים ממלא מקום ראש לשכת עורכי הדין. בכל שמונה השנים האלה, מי שעמד בראש הלשכה היה עורך דין משכמו ומעלה, ד"ר שלמה כהן. אין השוואה בכלל למי שעומד בראש הלשכה היום. הוא לא היה בדעותיי כמעט בשום נושא, אבל כן בנושא אחד, בנושא המקצועי של עורכי הדין – שם פעלנו ביחד, בשיתוף פעולה, ועבדנו ביחד שמונה שנים. ולמה? מסיבה פשוטה: כי התעסקנו בנושאים מקצועיים - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כי שר המשפטים דאז לא הכריז הפיכה משפטית, שר המשפטים לא פירק את החברה הישראלית לרסיסים. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> - - כי לשכת עורכי הדין לא הייתה - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. תודה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> - - כי לשכת עורכי הדין לא הייתה גוף פוליטי, קיצוני. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כי שר המשפטים - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת קריב, תודה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> היא הייתה גוף מקצועי, שדאג לכלל ציבור עורכי הדין. והסיעה שלי בלשכת עורכי הדין - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אנחנו רוצים לשמוע את שר המשפטים. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> - - והסיעה שלי בלשכת עורכי הדין הייתה מורכבת מעורכי דין בעלי השקפות עולם שונות לחלוטין בעניינים שמזכותנו על ארץ ישראל ועד דברים אחרים, אבל עם שותפות אמיתית בנושאים מקצועיים, ובזה עסקנו. במעמדם של עורכי הדין השכירים, באתיקה המקצועית, בדברים שלשמם יש לשכת עורכי הדין. לא כך המצב בשנים האחרונות. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> בגללך. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> לא כך המצב בשנים האחרונות, עוד לפני שהייתי שר משפטים, וביתר שאת, לא כך המצב. מאז - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, לא, אל תיקח מעצמך את הקרדיט. אתה הבאת - - - לפסגה חדשה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. תודה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> - - לא כך המצב מאז בחירתו של ראש הלשכה הנוכחי. ואני מציע לך, חבר הכנסת קריב, לשאול את מי שהיו נוכחים היום באולמה של הנשיאה הפורשת של בית הדין הארצי לעבודה, ורדה וירט לבנה – וזאת הזדמנות להודות לה, באמת, על שירות מסור ויוצא מן הכלל של למעלה מ-35 שנה, לרבות שבע שנים כנשיאת בית הדין הארצי לעבודה. אפילו באירוע פרישתה ראש הלשכה לא הצליח להתעלות מעל ההתנהלות המבישה הזו. אני מציע שתשאל מה היה שם, כבוד זה לא הוסיף לאף אחד. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> יודע, יודע - - - << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> יפה. אז אם אתה יודע, זה טוב. ולכן, מה שאנחנו מציעים הוא שבמקום נציגים של לשכת עורכי הדין, הנגועים גם בניגודי אינטרסים קשים, יכהנו שני עורכי דין, אחד ייבחר על ידי הקואליציה, אחד – על ידי האופוזיציה, וזאת מתוך הבנה והכרה באמת הפשוטה שכל אדם, לרבות איש מקצוע בתחום המשפט, מביא בהכרח לוועדה גם את עמדותיו הפוליטיות וגם את השקפותיו האישיות וגם את מטען חייו. ובאופן הזה אנחנו נקבל נציגות מקצועית, עם הידע המקצועי, ומצד שני – אנשים שכל אחד מבטא ומביא גם את השקפת עולמו, ולא תחת הכסות המקצועית-כביכול נקבל קבוצת אנשים שבאופן לגמרי מקרי, כביכול, הם כולם מסכימים עם נציגת האופוזיציה בכל דבר, כפי שקרה לנו בוועדה האחרונה באופן שיטתי. חברות וחברי הכנסת, אני מוכרח לומר שאנחנו נמצאים במדינת ישראל במציאות שאין לה אח ורע, לא רק בשל האופן שבו נבחרו עד היום שופטים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אתה רואה? אנחנו מסכימים, זה כבר טוב. המציאות שנוצרה כאן - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> נכון. אחרי ה-7 באוקטובר יש עוד מדינה שנמצאת במצב הזה? משיתים קנס על חיילי מילואים - - - השתמטות של 80,000 אברכים. זו מציאות לא נורמלית, נכון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. תודה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שר המשפטים – שוויון - - - להטיל קנס של 5,000 ש"ח על מילואמיניקים - - - << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> המציאות שנוצרה כאן - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. תודה. חבר הכנסת קריב, הערות ביניים אפשר, אבל לא שיח. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> המציאות שנוצרה כאן - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מציאות שיצרתם. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> - - היא שבית המשפט העליון, בתהליך שנמשך, חבר הכנסת קריב, כבר כמה עשורים, ונמצא בתאוצה מתמדת – בית המשפט העליון ביטל הלכה למעשה את הכנסת. הוא לקח לעצמו את הסמכות לבטל חוקים - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא להאמין. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> - - לקח לעצמו את הסמכות לבטל חוקי-יסוד, דבר בלתי נתפס שאין כמוהו באף דמוקרטיה בעולם. הוא אפילו - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הממשלה שלכם הופכת את הכנסת הזאת לשטיח רגליים. יו"ר הכנסת הופך את הבית הזה לשטיח רגליים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> - - - עולה לפה מדי פעם, אז כך שהוא יכול להגיב. אתה פונה אליו מדי פעם. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> הוא אפילו התערב בשאלה מי יהיה יושב-ראש הכנסת. אבל בית המשפט העליון שלנו לא הסתפק ברמיסת הכנסת. הוא שם את עצמו גם מעל לממשלה. הוא יכול לפסול כל פעולה של הממשלה, לחייב את הממשלה לבצע כל פעולה, לפסול כל מינוי של הממשלה, לחייב את הממשלה למנות, להחליט במקומה אם היא יכולה לפטר או לא יכולה לפטר, מי יהיה היועץ המשפטי שלה, מי יהיה ראש השב"כ, מי יהיה בכל תפקיד ובכל עמדה, ואפילו, לאחרונה, חידוש עולמי – גם במקום שבו לשר יש סמכות להאריך כהונה של מישהו והוא מחליט לא לעשות את זה, בית המשפט נכנס בנעליו ומאריך את הכהונה. גם זה כבר קרה. עכשיו, אתה אומר: אוקיי, אז הכנסת נרמסת, והממשלה, נוטלים ממנה את כל יכולת הפעולה - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> נטלו מכם את כל יכולת הפעולה? << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> - - אבל לבית המשפט שלנו גם זה לא מספיק. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> והוא אפילו שם את עצמו במקום העם, בשאלות שנוגעות לכהונת שרים, ואפילו לכהונה ולנבצרות של ראש ממשלה, דבר מטורף שאין כמוהו באף מקום. זה מצב אנטי-דמוקרטי לחלוטין, שבו במקום שוויון בין שלוש רשויות השלטון – הכנסת, הממשלה ובית המשפט - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתם לא מחפשים שוויון. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> - - אנחנו מקבלים רשות שופטת שעומדת מעל הכנסת, מעל הממשלה ואפילו מעל העם, נוטלת את סמכויותיהם והופכת את עצמה לפוסק אחרון בכל דבר ועניין. ואז מה קורה? ואז מה קורה? ואולי פעם אחת, חבר הכנסת קריב, תקשיב לזעקה של ציבור עצום עצום, כמו שאני ידעתי להקשיב לחששות שאתם העליתם. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא הקשבת. באת ל-20 דקות לוועדת חוקה - - - << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> ועוד איך הקשבתי, וגם הראיתי לך. במצב הזה - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> - - במצב הזה - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> די עם הגזלייטינג הזה, סיפורי סבתא - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> - - במצב הזה, שבו בית המשפט שם את עצמו מעל הכנסת, בית המשפט שם את עצמו מעל הממשלה, אתה מצביע לכנסת, ואתה מגלה שקולך נלקח על ידי בית המשפט. אתה בוחר ממשלה - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> - - ואתה מגלה שהיכולת למשול נלקחת ממנה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מי מנע מכם למשול? אתה לא רואה מה קורה פה שנה וחצי? << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> במצב הזה - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> זה מה שהוא מסביר כעת. תודה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> למה אתה צועק? למה? למה? כי האמת קשה כל כך? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> די, מפריעים לכם למשול? השחיתות שלכם מפריעה לכם למשול. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אתה הרי יודע שהכול אמת. אתה יודע שהכול אמת, אתה יודע את זה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> במצב הזה - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> השחיתות שלכם מפריעה לכם למשול. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אני חוזר – כאשר אתה מצביע לכנסת, ואתה מגלה שקולך נלקח על ידי בית המשפט – כאשר אתה בוחר ממשלה ומגלה שהיכולת למשול נלקחת ממנה, במצב הזה אפשר לצפות שלפחות תינתן לעם באמצעות נבחריו היכולת להשפיע על בחירת השופטים, שלקחו לידיהם את כל הכוח העצום הזה. אבל אצלנו המצב הוא שגם אם רוב מוחלט בעם לא מקבל פעם אחר פעם את הערכים שהשופטים מנסים לכפות עליו, אין יכולת לשנות את זה, מפני שהשופטים מחזיקים בווטו שאין כמוהו באף מקום, על בחירת השופטים לבית המשפט שבו הם עצמם מכהנים. ואגב, הם עושים שימוש באופן גלוי בווטו הזה, לא מסיבות מקצועיות, אלא כדי למנוע מינוי של אנשים רק משום שדעותיהם שונות, או הרקע שממנו הם הגיעו הוא אחר. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת יבגני סובה, אני אפילו רוצה להזמין אותך למיקרופון, תאמין לי, אם רק תהיה לך תשובה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> תקשיב, תקשיב, תאמין לי, שאלה שצריכה להטריד אותך מאוד. אתה יודע מה זה משטרים דיקטטוריים, אתה מכיר. אתה צריך לשמוע את מה שאני שואל אותך עכשיו ולחשוב על זה טוב, האמן לי. כפי שאתה יודע מצוין, הדמוקרטיה בנויה על איזונים ובלמים בין שלוש רשויות השלטון: הכנסת, הממשלה ובית המשפט. אני יכול לגלות לכם, חברות וחברי הכנסת, אני ביקשתי פעם אחר פעם משופטי בית המשפט העליון החברים בוועדה לבחירת שופטים – ואגב, אני ביקשתי מעל הדוכן הזה גם מראש האופוזיציה יאיר לפיד, לא מזמן, והנה, עכשיו אני מבקש גם מכם כולל ממך, חבר הכנסת סובה: תנו לי דוגמה אחת לבלם שישנו על בית המשפט העליון שלנו – אחת. בבקשה, אתה מוזמן למיקרופון, אני מחכה – אחת. תראו את השקט באולם הזה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא נכון. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> לא נכון? דוגמה, תן לי דוגמה. תן לי דוגמה, חבר הכנסת מיקי לוי. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> תן לי דוגמה, חבר הכנסת קריב. אין לכם דוגמה אחת. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אחת אין לכם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אחת אין לכם. אחת אין לכם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> חוסר העצמאות התקציבית - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> זו הייתה שאלה רטורית. תודה רבה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תכף אני אזמין אותך אולי למיקרופון, תוכל להשיב. כרגע השר עומד כאן. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אתה מחוקק חוק בכנסת – הם מבטלים; אתה מחוקק חוק-יסוד – הם מבטלים; אתה מחליט למנות מישהו – הם מבטלים; אתה רוצה למנות שופט – יש להם רוב בוועדה, וזה טרום כל מינוי. בלם אחד אין – אחד – בהסדר שאין כמוהו באף דמוקרטיה בעולם, באף אחת. והדבר הזה הוא גם לא מקרי - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> - - הוא לא מקרי. אתם יודעים למה אין מצב כזה? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> איפה האבות שלכם? << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אתם יודעים למה אין מצב כזה באף דמוקרטיה בעולם? מסיבה פשוטה: משום שמקום שבו יש בית משפט שאין עליו שום בלם, ששופטיו בוחרים את עצמם ולוקחים לידיהם את סמכויות הפרלמנט והממשלה, הוא מצב שאפשר לקרוא לו בהרבה מאוד שמות – אבל בשם אחד לא: זו לא דמוקרטיה. זו לא דמוקרטיה. זה בדיוק מה שאנחנו מתקנים כאן היום. אנחנו רוצים להשיב את הדמוקרטיה, לתקן את מה שנלקח מהמוני המוני אזרחיות ואזרחים, שמגיע להם שקולם ייספר ויישמע. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מי יילחם - - - << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אבל אני רוצה בכל זאת, חבר הכנסת מיקי לוי, על רקע הדברים האלה ואחרי שהסברתי אותם בצורה כל כך פשוטה וברורה וגלויה לעין כול – אני רוצה לפנות בכל זאת פעם נוספת להרבה מאוד אזרחיות ואזרחים יקרים שעדיין חוששים ואומרים לעצמם את הדבר הבא: אם ישתנה הרכבו של בית המשפט העליון, אם בית המשפט יהיה מגוון – לא יהיה מי שיגן עלינו מפני שלילת זכויותינו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> ואני אומר, חבר הכנסת לוי – תקשיב, חבר הכנסת לוי - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> כמה פעמים בית המשפט העליון פסק? כמה - - - << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת לוי, תקשיב, אני מדבר לציבור שאתה מתיימר לייצג. שוב, בניגוד אליכם אני לא מתעלם מהחשש הזה, אבל אני רוצה לומר לכם משהו: המחשבה שעל ידי העברת כל הסמכויות לבית המשפט העליון, ושעל ידי סגירת שעריו בפני ציבורים רבים אפשר יהיה לשמור לאורך זמן על אותן זכויות, היא מחשבה שגויה מהיסוד. לכן, מה שאנחנו מציעים כאן ומה שנדרש הוא הסכמה ופשרה שתעשה צדק מצד אחד, ותיתן ביטחון והגנה למה שחשוב, הן למי שתומכים ברפורמה והן למי שמתנגדים לה. אנחנו נקבל ועדה לבחירת שופטים שבה יישמע קולם של הקואליציה והאופוזיציה גם יחד. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> באיזה יחס? << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> בדרך שלא תאפשר לצד אחד לדרוס את השני. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> נקבל מערכת משפט פתוחה לכולם עם מינויים מגוונים ועם איזון, שכה דרוש לה; נקבל בית משפט מאופק יותר, אבל כזה שכל החלטה שיקבל, יהיה בה אמון ציבורי רחב, שלאורך זמן תעצים ותחזק אותו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כל פעם שאתם לא מקבלים את מה שאתם רוצים, אתם הורסים את האמון - - - << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אני רוצה לומר עוד דבר לאלה שחוששים ומתנגדים לשינוי המוצע: הליכי החקיקה בחוק הזה הם הדוגמה הטובה ביותר לכך שדווקא הכנסת היא זו שיודעת יותר מכל רשות אחרת לכבד את עמדת המיעוט ולתת לה ביטוי נאמן בחקיקה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שהרוב קורס. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> בבית הזה נדרשות פשרות כל הזמן, והפשרות שמגיעים אליהן כאן טובות בהרבה מהחלטות חד-צדדיות שמתקבלות בבית המשפט. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> כך היה בעשורים הראשונים לעצמאותנו, טרם החלה המהפכה החוקתית, שהרסה כל חלקה טובה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זה מה שהרס גם חלקה טובה - - - של פוליטיקאים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. תודה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אני רוצה לענות על עוד שאלה אחת, שכן נשמעה וחזרה על עצמה: מדוע אנחנו עושים זאת עכשיו? לשאלה הזאת יש תשובה פשוטה: אנחנו אלה שעצרנו את כל החקיקה ב-7 באוקטובר. ומה עשה בג"ץ מאז? קודם כול, בשיאה של המלחמה, בתוך שלושת החודשים הראשונים שלה, מיהר בג"ץ לנצל את המצב וביטל בחוסר סמכות, בפסק דין תקדימי שאין לו אח ורע בעולם, את חוק-היסוד בעניין הסבירות. כל זאת במהירות שיא, טרם פרישתן של שתי שופטות שהחלטתן הטתה את הכף לטובת הפסילה. הם עשו – ואנחנו הבלגנו. אבל לצערי, גם בזה לא היה די. אז הגיע בג"ץ נוסף, שבו באמצע המלחמה החליטו השופטים להשתלט סופית על הוועדה לבחירת שופטים, להפקיע באופן סופי את סמכויות שר המשפטים, ולהעביר לידיהם את כל סמכויות ניהול הוועדה. הם גם כפו בהליך פסול מיסודו בחירה כביכול של נשיא לבית המשפט העליון, בחירה שלא הייתה שנויה במחלוקת ממנה - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא כביכול - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה ראשונה. << קריאה >>קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אתה יכול להמשיך לצעוק. הם כפו בהליך - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> הם כפו - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> קריאה שנייה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת קריב, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> הם כפו בהליך פסול מיסודו בחירה כביכול - - - << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת חנוך, תודה רבה. תודה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> הם כפו בהליך פסול מיסודו בחירה כביכול של נשיא לבית המשפט העליון, בחירה שלא הייתה שנויה במחלוקת ממנה מאז קום המדינה, כל זה באמצע המלחמה. אז אני שואל אתכם, תענו לי בכנות: למה לא דרשתם מבית המשפט לעצור? למה לא התייצבתם במלוא העוצמה ואמרתם: זו לא העת? איזו מין צביעות זו? איזו חד-צדדיות זו? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת קריב, אני מזכיר לך, אתה בקריאה השנייה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> איזו מין צביעות זאת? ואיזו חד-צדדיות זאת? לבוא ולומר שלכנסת אסור – אבל לבית המשפט מותר. לכן לא הממשלה, ואני מקווה שבהצעה היום נראה שגם הכנסת, אינן מוכנות להשלים עם מצב שבו ידיהן כבולות, ובית המשפט לא רק ממשיך כאילו אין מלחמה, אלא גם מנצל את זה כדי ליטול את סמכויותיהן ביתר שאת. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני לא מאמין, איך הדברים מתהפכים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> חברות וחברי הכנסת - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת מיקי, תודה רבה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הקשבתי, אתה מנותק מהמציאות. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> ברור, האמת מאוד קשה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מותר להעיר הערות ביניים, אבל להפריע לדובר – בבקשה. תודה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> האמת מאוד קשה. חברות וחברי הכנסת, ישנם רבים שמגיעה להם תודה, ובזכותם הצעת החוק החשובה הזו מגיעה היום לידי סיום. ברשות היושב-ראש אני אודה להם לאחר שתסתיים ההצבעה, כמקובל. אבל אני כן מבקש לפנות מכאן כבר עכשיו, ולהודות למיליוני אזרחיות ואזרחים יקרים, שיש לי זכות ענקית לעמוד כאן בשמכם: היום, אחרי עשרות שנים שקולכם לא נשמע, שהצבעתכם בקלפי נרמסה, אנחנו פותחים דף חדש. ימי ההשלמה - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - זה מה שצריך להודיע לאזרחיות ולאזרחים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה, תודה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת מיקי לוי, תקשיב לי טוב, תקשיב לי טוב. ימי ההשלמה וימי ההשתקה חלפו לבלי שוב; מהיום הקול שלנו בקלפי בעל משמעות. השקפת עולמנו מכובדת. אנחנו והילדים שלנו נקבל הזדמנות שווה גם במערכת המשפט. חברות וחברי הכנסת, אזרחיות ואזרחי ישראל, אני גאה לעמוד כאן ולתבוע צדק. אני עוד יותר גאה לעשות צדק. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, בבקשה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זו המשמעות שאין מי שיגן על אזרחי ישראל יותר. אין משמעות אחרת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> השר הסביר זאת במשך חצי שעה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> פוליטיקאים מושחתים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה, תודה. בבקשה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתה יודע, צריך פה הרבה טישו, כי שמעתי הרבה דמעות, הרבה דמעות תנין. צריך טישו גם בשביל דמעות התנין. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, כבר בראשית הדברים אני רוצה לומר תודה רבה גם לשר המשפטים יריב לוין, גם לשר החוץ, שר המשפטים לשעבר גדעון סער ובאמת אחד האנשים הבודדים שיכולים להחזיק בטייטל שהם הכניסו, והיו חלק משמעותי ביותר בשני שינויים בעבודת הוועדה לבחירת שופטים. בעיניי, הדבר הזה חשוב. אני רוצה לומר את התודה הזאת, כי באמת, כמו שאמר השר לוין בדבריו, ההצעה הזאת, גם כאשר היא לא ההצעה שאני הייתי רוצה, והיא לא ההצעה שהשר לוין היה רוצה, והיא לא ההצעה שחלק גדול מאנשי הקואליציה היו רוצים – אני כן חושב שהיא לכבודו של הבית הזה. כי לכבודו של הבית הזה הוא שאנחנו נעבור ונביא הצעה שזוכה לרוב גדול כאן בכנסת. הרי חוק-יסוד: השפיטה לכאורה לא צריך אפילו 61 בשביל לשנות אותו. אין דרישה בשום מקום שיהיה צורך ברוב של חברי הכנסת, בוודאי לא ברוב מיוחס של חברי הכנסת. אפשר לשנות אותו ברוב רגיל. אבל אני חושב שבהחלט חשוב ששינוי שכזה, שכל-כולו מדבר על רצון העם, על רצון הבוחר ועל הצורך להגיע להסכמות רחבות – יעבור בכמה שיותר חברי כנסת שתומכים בו. למען האמת, אדוני היושב-ראש, אלמלא פוליטיקה מפלגתית זולה של חלק מהיושבים פה, הייתה לחוק הזה תמיכה של למעלה מ-80 חברי כנסת. אלמלא הצורך האוטומטי של מפלגות אופוזיציה להתנגד לחוק באשר הוא, אנשים שהפכו - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע בכמה חוקים האופוזיציה הזו תמכה? מה שבאופוזיציה הקודמת אפילו לא אחד. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> חבר הכנסת מיקי לוי, אדוני יושב-ראש הכנסת לשעבר, אני דווקא שמח שאמרת את המשפט הזה. אני רק אסיים את המשפט שלי, ואני אתייחס למה שאמרת. עבור חלק מהיושבים בבית הזה מערכת המשפט הפכה להיות דת, שלא לומר כת קיצונית. המינוח אולי הנכון ביותר ששמעתי בהקשר הזה – יש את חסידות ברסלר, שיש לה פלג קיצוני ביותר של נטורי קפלן – כאשר אתה מדבר על מערכת המשפט, הם נזעקים. כאשר אתה מביא שינוי, גם יהיה השינוי המינורי ביותר – הם אומרים - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה שינוי מינורי? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הם אומרים – חלקם, אגב, אמרו את הדברים האלו. אתה יודע, עכשיו אנחנו שמענו, לאחרונה, רעש וצעקות על אנשים שאמרו – ובצדק שמענו את הרעש והצעקות, אני גם מבקר את האמירות האלו: "נמות ולא נתגייס". נורא ואיום. אבל אנשים צריכים לזכור שהיו פה אנשים במדינת ישראל שבערב 7 באוקטובר אמרו: "תמותו – ולא נתגייס". << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שקר. זה שקר. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הם אמרו את זה. זה מוקלט. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה שקר. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הם אמרו: אתם נוגעים במערכת המשפט שלנו, בבבת עינינו, בדת שלנו ובכת שלנו? גם אם תהיה תקיפה באיראן – זה המינוח שלהם – מיקי, אל תלך, אני רוצה לענות לך, אל תברח – גם אם תהיה תקפה מאיראן – לא נבוא. "תמותו – ולא נתגייס". אם תגעו בקצת מיסודות תורתנו הקדושה, שאומרת: לא משה קיבל תורה מסיני, אלא אהרן ברק קיבל תורה מסיני – וגם לא מסיני, נעשו לו שתי כליותיו כמעיין המתגבר ממש. משם – מכליותיו, מליבו, מכבדו וממוחו של אהרן ברק תצא תורה, לא מציון תצא תורה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה יכול להגיד שמות? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> בוודאי, בוודאי. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה מעוות את הציטוטים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> בוודאי. אני יכול לומר שמות. לא ראוי שנגיד שמות. לא מגיע להם שנדבר עליהם. כשעם ישראל כולו מאוחד ונמצא עכשיו ונלחם, ברוך השם – שכחנו אותם, לא רוצים לזכור אותם, את אותם אנשים שאמרו: אנחנו נזרוק את ביטחון ישראל לכל הרוחות, כי העזתם לגעת בעילת הסבירות. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא אמרו - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא ראוי שיעלו שמותיהם פה בבית הזה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא היה דיון בבג"ץ, לא היה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא ראוי שנדע מיהם בכלל – אבל אנחנו יודעים וזוכרים. כן, אנחנו יודעים וזוכרים שאותם אנשים שעכשיו מתלוננים למה אנשים לא מתגייסים לצבא – ובצדק מתלוננים, ואני איתם בתלונה הזאת – אותם אנשים ישבו בשקט כשהאנשים פה באו ודיברו, ואמרו: אם תיגעו בבבת עינינו, בתורתנו הקדושה – רק היה חסר שהיו שרים: בשלטון הכופרים איננו מאמינים, ובחוקותיהם איננו מתחשבים. רק זה מה שהיה חסר. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> הם אמרו, הם היו צריכים להגיד – אגב, היו כאלה שאמרו את זה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> זה לא, אבל לא הקשבת - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> היו כאלו שאמרו את זה. היו כאלו שאמרו את זה. הכנסת הזאת ברוב של 64–אפס תיקנה חוק-יסוד, ופה בבניין ליד שמונה חבר'ה, שעם כל הכבוד, אני מאוד מכבד אותם – אם הם שופטים, אם הם שופטים, וזה אומר שהם מחויבים לחוק, הם ראויים לכל הכבוד של מדינת ישראל. הם הדמויות המכובדות ביותר במדינת ישראל מכוח חוק. אבל אם הם לא פוסקים על פי חוק – כמה יוסֵי איכא בשוקא. הם אנשים רגילים. אם הם מכוח חוק, אז הם שופטים, שופטים של בית המשפט העליון. נכבד אותם, כי יש חוק שאומר שהם שופטים. הם מצהירים אמונים למדינת ישראל ולחוקיה; אבל אם הם אומרים: החוק לא מחייב, חוק-יסוד: השפיטה לא מחייב, אז מה הופך אותם לשופטים? הם כרתו את הענף שעליו ישבו. ישבו שמונה אנשים ואמרו: בשלטון הכנסת אין אנו מאמינים, ובחוקי- יסודיה אין אנו מתחשבים. רק אין להם קצב, אז הם לא שרו. אולי היה צריך להביא איזה זמר, שהיה אומר להם, כולם יחד – הם היו שרים. אין להם קצב, זו הבעיה. הבעיה היחידה היא שאין להם קצב. הדבר הזה עבר פה בשתיקה. אתם יודעים למה זה עבר בשתיקה? זה עבר בשתיקה כי עם ישראל כולו היה מאוחד, נלחם, ולא חשב לרגע להתעסק בשטויות האלו. לא חשב לרגע שבזמן מלחמה ישבו שופטי בית המשפט העליון, ששניים מהם בכלל, מה שנקרא, בתקופת המעבר מהפרישה שלהם, שיצרו הרכב במחטף, וקיבלו החלטה. ועכשיו הם עוד יבואו ויגידו לנו: חבר'ה, יש בעיה בהליך החקיקה. קיבלתם החלטה חפוזה, הרוב לא מספיק גדול, אין הסכמה רחבה. הם פסלו חוק-יסוד על חודו של קול עם שתי שופטות שכבר אמורות לפרוש, הכריחו שופטים לתת פסקי דין לפני הזמן, דנו בחוק-יסוד, שהכנסת פה השקיעה מאמץ ודנה בו במשך חודשים – דנו בו עשר דקות – אה, והייתה שם הדלפה. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, הייתה הדלפה של אותו פסק דין. וההדלפה של אותו פסק דין – מינה נשיא בית המשפט העליון לחקור מי הדליף את אותו פסק דין, מי גילה רז זה לבניי – את מי הוא מינה? שניים מהעותרים. לקח שני עותרים, אנשי שב"כ – מפלגת בג"ץ ומפלגת השב"כ, כנראה שהן עשו ביניהן איזה הסכם עודפים, רוטציה, אני לא בקיא בהסכמים הפוליטיים בין שתי המפלגות הללו – והוא מינה שני אנשי שב"כ לשעבר, שהיו מהעותרים, שיבדקו את השופטים, כשהם עצמם – השופטים – בתיק שלהם. ניגודי עניינים? מאן דכר שמיה? מאן דכר שמיה? עכשיו מספרים כל מיני סיפורים. אם חוקרים מישהו מהעוזרים של אחד משרי הממשלה, אז הממשלה לא יכולה לקבל החלטה, כי כולם בניגוד עניינים. ברור, ככה זה עובד. אבל אם ממנים לחקור הדלפה של תיק מבית המשפט, וממנים את העותרים לחקור את השופטים שלהם – זה סבבה, זה הגיוני. אז קודם כול דיבר שר המשפטים על כך שבבית המשפט העליון יושבים גם בני אדם – אני חושב שהוא טעה טעות קשה, מה פתאום בני אדם – אפילו מלאכים, אני חושב שהם בדרגת שרפים. ניגודי עניינים פשוט נשרפים כשהם עוברים לידם. סיפורי צדיקים – אתה מכיר את סיפור הצדיקים הידוע, ששלושה אנשים התווכחו למי יש רב גדול יותר. אחד אמר, העגלה שלו תעתה ביער, הוא לא מצא את הדרך. עשה יד ימין לפה, יד שמאל לשם, העצים זזו הצידה. הוא עבר באמצע, יצא מהיער, וניצל מהאובדן; אומר השני: אתה לא מבין, הוא היה – פתאום ירד החושך. התחיל לרדת גשם זלעפות. עשה יד ימין לכאן, יד שמאל לכאן, פינה את העננים. הוא עבר בחורבה, בתוך היבש, לא נרטב מהגשם; אומר לו השלישי, הוא היה בדרך וירדה השבת: הרב שלי הכי גדול. ירדה השבת, הוא ראה ששבת מתקרבת והוא לא מגיע לעיר – עשה שבת לפה, שבת לשם – והוא עבר ביום חול באמצע. אז בבית המשפט העליון יושבים אנשים שאומרים: ניגוד עניינים לפה, ניגוד עניינים לשם – והם עוברים באמצע. "ייפול מצידך אלף ורבבה מימינך, אליך לא ייגש". << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> רק בעיניך תביט. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> "רק בעיניך תביט ושילומת רשעים תראה" – נכון, נכון, חבר הכנסת ביטון. נאמר, באמת יושבים צדיקים שכאלו, שכל ענייני הבשר, כל ניגודי העניינים, כל הנגיעות האישיות – פשוט לא נוגעים להם, לא מעניינים. הם מצליחים להתגבר על זה. אתם יודעים, קרא לזה השופט עמית, שמי שמעז לערער אחר מידותיו של השופט העליון ברוך הוא, ואומר שיש לו ניגודי עניינים, לא חוטא באי-הכרת הדנ"א השיפוטי. לכן, לצערי, כבוד השר, טעית כאשר אמרת שיושבים שם בני האדם, כי לבני האדם יש דנ"א של בני האדם, ושם יושבים אנשים עם דנ"א שיפוטי. לכן, אנחנו, קרוצי החומר כאן בבניין, לא יודעים להבין כיצד להתמודד עם אותה תופעה. אנחנו פשוט לא יודעים. אבל חבל מאוד – או-הו, הינה, הוא חזר. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> לא עושים לייב במליאה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני לא עושה. אני לא מדבר לווידיאו. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> וידיאו לייב, תכבה את זה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אה, אוקיי. עשו את זה בעבר. טוב. << קריאה >>קריאה: << קריאה >> מה הוא אמר שאסור? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אסור לצלם אחרים, לא את עצמך, אבל בסדר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בכבוד. בכבוד. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> בסדר גמור. הסיטואציה – חבר הכנסת מיקי לוי, אני שמח שחזרת, כי אתה אמרת דבר לגבי הקואליציה הקודמת, ואתה אמרת שאנחנו התנגדנו לכל דבר – לכל דבר, לכל חוק, נכון? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מה, זה לא נכון? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ב-99%. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אז אני רוצה לספר לך על חוק שבו דווקא אתם התנגדתם לכל דבר. מעשה שהיה, והוא קשור מאוד למה שאנחנו עושים היום, הוא קשור מאוד לאופן בחירת השופטים, הוא קשור מאוד להסכמות קואליציה-אופוזיציה, והוא קשור מאוד לקרע בעם – מאוד מאוד קשור. אולי אתה זוכר, אבל בכנסת הקודמת היה קרע. היה פה לא נעים, לא נעים בבניין. גם מחוץ לבניין היה לא נעים. הייתה התנגדות מאוד מאוד קשה לממשלה שלכם – מאוד קשה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שנה וחצי של שקט. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> הייתה התנגדות מאוד קשה, כי הקמתם קואליציה מאוד בעייתית עם מפלגה תומכת טרור. היה מאוד קשוח. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אתה פשוט משקר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה, תודה, תודה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> היה מאוד קשוח. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הוא משיב לך. תודה רבה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> היה מאוד קשוח. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת מיקי, תודה. חבר הכנס סובה, תודה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - חבר כנסת אחד שהוא שר שנשפט על תמיכה בטרור – אף אחד מהם לא נשפט על תמיכה בטרור. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא אני קראתי להם – חבר הכנסת מיקי לוי, חבר הכנסת מיקי לוי, לא אני קראתי להם תומכי טרור – גם אני קראתי להם. מי שקרא להם תומכי טרור – ולא רק קרא להם תומכי טרור, אלא הגיש לוועדת הבחירות המרכזית בקשה לפסול אותם מלרוץ לכנסת, כי הם תומכי טרור - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> את חלק - - - << דובר_המשך >>שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):<< דובר_המשך >> סליחה, מיקי, אינך מדייק. מי שהגיש בקשה לפסול את רע"מ, את רע"מ – ואמר שהם תומכי טרור, ולכן צריך לפסול אותם מלרוץ לכנסת – היה ראש הממשלה הקודם קודם נפתלי בנט ומפלגתו. הם הגישו בקשה, הם אמרו שמדובר תומכי טרור. עזוב אותי, מה אני, אני הייתי אופוזיציה. עמדתי לא רלוונטית. לא ספרתם את האופוזיציה. ראש הממשלה נפתלי בנט הגיש בקשה לוועדת הבחירות המרכזית באותה מערכת בחירות לפסול את רע"מ. אמר שהם תומכי טרור, אמר שעצם העובדה שהליכוד מוכן לדבר איתם זה בושה וחרפה – ואז הקים ממשלה עם מי שהוא קרא להם תומכי טרור. זה לא עניין של ויכוחים, זאת עובדה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שמחה, עשית מספיק נזק, די. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה אומר שבנט שיקר? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא יכול להיות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - יכול להיות. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אגב, אני באמת רוצה להודות מכאן - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אבל שמחה - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> שנייה – אני רוצה להודות מכאן לחבר הכנסת מנסור עבאס, ששומר אמונים לנפתלי בנט, ואמר שהוא ממשיך לעבוד איתו יחד גם היום. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חשוב, חשוב. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זה חשוב. מי אמר שבבית הזה אין חברויות אמיתיות שנוצרות? מי אמר? זה חשוב. בסופו של דבר, אנשים רואים אותנו - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - מי יושב עם תומך טרור שנשפט? מי - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, מיקי, זה חשוב, כי אנשים רואים אותנו כשאנחנו רבים. הם חושבים שאלה מריבות אמיתיות. הם לא יודעים שיש פה בבית חברויות אמת שנוצרות, שממשיכות גם אחרי שאנשים יוצאים מהבניין. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - תגיד לבית הזה, מי? אין שר תומך טרור שנשפט, עבירה שיש עימה קלון. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מנסור עבאס ונפתלי בנט חברים לעד. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> - - - משקר אבל. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שמחה, מנסור עבאס – שר החינוך של היום היה הדרייבר. ארבע פעמים הוא הביא אותו לבלפור כדי לעשות עסקה. תשאל את שר החינוך, הוא היה דרייבר. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז דבר ראשון, אני מכיר את שר החינוך. אפשר לומר עליו הרבה דברים – הוא לא דרייבר, הוא טייס. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה נכון. אני נותן לו את הכבוד כטייס. אבל במקרה של הסעת מנסור עבאס הוא היה הדרייבר – הסיע אותו לבלפור ארבע פעמים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בוא נגיד ככה, אינני יודע אם מה שאתה אומר זה נכון - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> חד-משמעית. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אינני יודע אם מה שאתה אומר זה נכון, אבל מאחר שאנחנו עוסקים בטייס, כנראה שזו לא הייתה העבירה היחידה בנסיעה. סתם, זה בהומור. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> גם עשה עבירת תנועת בדרך - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זה מה שאמרתי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מיקי, לא יפה להלשין על עבירות תנועה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> יש התיישנות. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זו מצלמה אוטומטית. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> יש התיישנות. מיקי קיבל את הנתונים ישר מהמשטרה, ויש התיישנות. אבל אני רוצה שנייה לחזור ברצינות אליך, מיקי, כי בכנסת הקודמת היה חבר כנסת צעיר מהאופוזיציה, פעם ראשונה בכנסת – עבדך הנאמן, שהגיש הצעת חוק כדי לפתור פלונטר ביטחוני-קואליציוני של הקואליציה שלכם. קראו להצעת החוק הזאת הצעת חוק האזרחות. אמר ראש המפלגה שלך במסיבת עיתונאים – כי כידוע, לפלג ולהסית זה משהו שעובר בדנ"א של המפלגה – אמר בפוטו-אופ בישיבת הסיעה: הצעת החוק הזאת, אני אתנגד לה כי מבחינתי הציונות הדתית היא כמו בל"ד, וצריך להתנגד לכל מה שהם מציעים. כך אמר. אבל זה בסדר, למוחרת הוא אמר משהו אחר. כשזה לפיד אני לא נעלב, מחר הוא יגיד משהו אחר. כמו שפעם הייתה פרסומת: מחר יהיה עוד אבוקדו. מחר יהיה עוד לפיד יומי. זה בסדר, לא מתרגשים. אבל זה מה שהוא אמר. אמר, זה כמו בל"ד, לא נצביע. בסוף הצביע, אל תדאג, אל תדאג. בסדר, נו, אנחנו לא מתרגשים, הלפיד והיפוכו – אבל אמר, לא נצביע. במשך כמה חודשים עבדנו, רם בן ברק מהמפלגה שלך, אז יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, שרת הפנים דאז איילת שקד, קואליציה ואופוזיציה, כדי להעביר חוק ביטחוני מהמעלה הראשונה. אתה תמכת בו, אתה הצבעת בעדו, אתה חשבת שהוא טוב, הגענו פה לאיזונים של כל הבית. מה עשה בג"ץ עם החוק הזה? מה עשתה היועצת המשפטית עם החוק הזה? לקחה את כל ההסכמות שהגענו אליהן פה בבית, קיבלה יפה – וזרקה. עכשיו תבוא ותגיד לי, איך אפשר להגיע להסכמות פוליטיות במדינה הזאת? איך אפשר לקדם אחדות במדינה הזאת? מה, לא תמכתם? לא תמכתם? רם בן ברק הביא את הצעת החוק הזאת, הוא הציג אותה פה, זה היה בוועדת חוץ וביטחון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הינה, הוא שם. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> רם זוכר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> רוטמן. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הגיע זמן קריאת שמע של שחרית? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, כי גרמת מספיק נזק - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הגיע זמן קריאת שמע של שחרית, חבר הכנסת גלעד קריב? אבל זה קריאת שמע של שחרית גם אצלכם או רק אצלנו? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> רק אצלך - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אבל זה רק מי שיכיר את חברו. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> רוטמן, אחרי התפילה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אחרי התפילה? אז יש זמן. אני לא יודע, השר קרעי, לי אמרו שאני מדבר עד 12:00. אני לא יודע. אין לי בעיה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> - - - שנתן לנו לישון טוב בלילה - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני יצאתי מהמלון ב-5:00. בכל מקרה, הדבר הזה, חבר הכנסת מיקי לוי – אי-אפשר להגיע להסכמות כאן בבית הזה על שום נושא, אם כל דיון פה הוא רק בעיטת פתיחה במשחק שמשחקים בבג"ץ - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אתה טועה. תבדוק כמה חוקים - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> - - אי-אפשר. אף אדם - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> כשאתה מתכוון להרוס את בג"ץ, ולאזרחי מדינת ישראל אין מי שיגן עליהם, אז זו התוצאה. מה אתה רוצה, שנסכים איתך? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת מיקי, תודה. תודה רבה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הפוך, מיקי, הפוך. כדי שיהיה מי שיגן על אזרחי מדינת ישראל, אנחנו חייבים להגביל את הכוח של בג"ץ. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> כמה חוקים בג"ץ פסל מאז קום המדינה? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> חבר הכנסת מיקי לוי, השאלה כמה חוקים בג"ץ פסל היא שאלה לא רלוונטית. אני אגיד לך למה היא לא רלוונטית. אני פעם שאלתי פה את אחד מחברי הכנסת – ואני לא אנקוב בשמות – שאלתי אותו – לא חס ושלום בתפקידי הצבאי כמש"ק דת – שאלתי אותו כחבר, תגיד, אתה אוכל כשר? מיקי, אתה יודע מה הוא ענה לי? הוא אמר לי, אני אוכל גם כשר. התשובה הזאת, "אני אוכל גם כשר", אומרת, אתה לא אוכל כשר – אתה אוכל כשר כשיש, וכשמתאים – אתה אוכל טרף. זה בסדר, זה לגיטימי, אבל אל תספר לי כמה פעמים אכלת כשר. אז השאלה כמה חוקים בג"ץ פסל איננה רלוונטית. בשנייה שבג"ץ אומר לכנסת: חוקי הכנסת אינם מחייבים אותי – באותה שנייה הוא חותר תחת עצם סמכותו וקיומו. הוא לא יכול לבוא ולהגיד – אתה יודע, יש עבירה בספר החוקים שנקראת הפרת אמונים. היא עבירה עמומה, אבל יש דבר אחד לא עמום – שכאשר שופט מגיע לבית הנשיא ומה הוא עושה –הוא מצהיר אמונים, והצהרת האמונים כתובה בחוק-יסוד: השפיטה, כתוב בה: אני מצהיר אמונים למדינת ישראל ולחוקיה – אם הוא לא נאמן לחוקי המדינה, הוא מפר את הצהרת האמונים שלו בצורה הברורה והחדה ביותר. בשנייה שהוא אומר שהוא מעל החוקים, שום דבר לא מגביל את הסמכות שלו. ומי שאכפת לו מהבית הזה – ואתה היית יושב-ראש כנסת – ומי שאכפת לו מהסכמות כאן בבניין, ומי שאכפת לו שתהיה כאן מדינה דמוקרטית – צריך לעמוד כחומה בצורה גם כאשר הם מבטלים חוקים שהוא לא אוהב. כי זו לא חוכמה להגיד, את החוקים שאני אוהב – תשאירו, ואת החוקים שאני לא אוהב – תבטלו. זו לא חוכמה. אתם כבר גייסתם? אפשר לרדת? אין בעיה. אופיר, הם אומרים שהם גייסו, ואני יכול לרדת. אני לא חושב שככה זה עובד, אבל ככה הם טוענים. ירון, אני לא יכול לתת לך את העונג הזה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בכל מקרה, מאיר, 12:00. ככה אמרו לי. אמרו לי, מאיר ביקש נאום אמיתי, לא מהדרדלה האלו, שנגמרים אחרי עשר דקות. מאיר ביקש נאום אמיתי. החוק הזה, שכמו שפתחתי בדבריי, הוא לכבודו של הבית הזה, כחוק שלא היה ניתן להעלות פה בגלל האי-הסכמות גם עם חלקים באופוזיציה אבל גם בתוך הקואליציה, עבר שינויים. הכנסת – וזה הדבר החשוב ביותר – הכנסת, בניגוד - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אבל הוא מונה את הדברים כבר כמה דקות ארוכות. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> יש ביטוי שאומר: לפעמים אתה בא לבית המשפט ואתה אומר לו: טעית בפסק הדין. הוא אומר: יכול להיות, אבל אני כבר לא יכול לתקן, תגיש ערעור. למה? השופט כבר קם מכיסאו. בית המשפט כבר קם מכיסאו. ביטוי בפסקי דין. בשנייה שהוא קם מהכיסא, העט נופל, והוא לא יכול לגעת יותר בהליך. כמובן לא מדברים על אותם שופטים בעלי דנ"א שיפוטי – הם אף פעם לא קמים מכיסאם, הם ממשיכים את ההליך עוד ועוד, הם מתקנים את העתירות עבור העותרים, הם טוענים עבור העותרים, הם מחליפים, יושבים בכל הכיסאות. פעם חשבתי ששכפול שופטים זה רק לשכפל את השופטים – עכשיו אני רואה שהרבה פעמים השופטים גם טוענים גם עבור התביעה, גם עבור ההגנה, גם ההתקפה. הם משחקים סטנגה לבד. זו יכולת מדהימה של שופטי בית המשפט העליון. אבל בשופטים רגילים, אומרים להם: הם קמו מכיסאם והם לא יכולים יותר להתעסק. המחוקק לעולם איננו קם מכיסאו. אם טעינו – נתקן; אם עשינו משהו לא טוב – נעשה משהו יותר טוב מחר; אם עכשיו הפשרה של החוק, שנקראת פשרת סער–לוין או פשרת שמחי–שי – לא משנה באיזה שם יקראו לה - - - << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> הלו, הוא חזר בו היום. תקרא מה יזהר שי אמר. אל תשתמש בשם שלו. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> שמעתי מה אמר. אמר שהחוק טוב. אמר כמה וכמה פעמים שהחוק טוב. אבל אתם שומעים מה שבא לכם. אתם שומעים מה שבא לכם. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אל תשתמש בשם שלו. הוא חזר בו. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אמר וחזר ואמר שההצעה היא טובה. רק מה הוא אמר, חבר הכנסת ביטון? הוא אמר: חבל, לא הצלחנו לגרום להסכמה רחבה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> הוא אמר: חשבתי שהם רוצים להרגיע את המדינה, אבל הם רוצים להבעיר את המדינה. אז למה לעשות פשרה? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> בידך הדבר. ביד חבר הכנסת מתן כהנא, שאמר בוועדה שמדובר בחוק טוב. בוועדה. ועכשיו אורית נוזפת בו על זה שהוא אמר את האמת. אורית, אל תנזפי בו, הוא אמר את האמת. תני לו להצביע לפי מצפונו. פנינה, תשחררי אותו ממשמעת סיעתית. חבר הכנסת גנץ, שחרר את הטייס, תן לו לעוף, תן לו לפרוס כנפיים, תן לו להצביע כמו שהוא רוצה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אופיר, נו כבר, תוריד אותו. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אופיר, אני לא יודע מה הם רוצים. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> שמחה, חשבתי שאתה חבר שלו. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני מת עליו. מה זאת אומרת? << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אז מה אתה עושה לו? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא הבנתי, את רוצה להגיד שאצלכם אין חופש מצפון? תראו, טלי עלתה פה, אמרה בלי להתבלבל: אני נגד. תצביע בסוף מה שתצביע, אבל אמרה. מה, אתם סותמים פיות? תנו לה לדבר. אני אומר, חבר הכנסת גנץ, הדבר הכי גרוע שיש זה טייס שקוצצים לו את הכנפיים. אסור לעשות את זה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתה שומע מהטייס רק את מה שאתה רוצה לשמוע. את כל התמונה אתה לא מסוגל לראות. אתה רואה רק את העץ הבודד, לא את היער. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> פנינה - - - << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - נגד הטייסים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> להפך, עודד, אנחנו רצינו שהטייסים לא יפסיקו לטוס. אתה פספסת. אנחנו רצינו שהטייסים לא יפסיקו לטוס. אבל, אדוני היושב-ראש – ובזה אסיים – אני רוצה לפני ההצבעה להגיד תודה לצוות הייעוץ המשפטי של הוועדה. אני רוצה – להישאר או לא? מה שעליזה תגיד. זהו? אני רוצה להגיד תודה רבה לעליזה, שקיצרה לי את הנאום בערך בחמש שעות. תכננתי יותר. תודה, עליזה. אני רוצה להגיד תודה רבה לצוות הוועדה, לאיל ולכל הצוות; אני רוצה להגיד תודה לצוות המשפטי של הכנסת, גם בוועדת הכנסת, גם בוועדת החוקה, לגור ולכל החברים, שבאמת התייצבו בכוח רב וגדול. רוצה להגיד תודה לאשתי, שיושבת פה, ושחררה אותי במשך כל הזמן של העבודה. תודה, חנה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה טקס האוסקר? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> ואני רוצה להגיד תודה למירב. היינו יכולים להיות פה עוד ארבע שעות. תודה שקיצרתם. תודה, מירב. בהצלחה בפריימריז. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה. אנחנו עוברים להצבעות. אנחנו נתחיל להצביע על הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4). להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצות יש עתיד, המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו, חד"ש-תע"ל, רע"מ והעבודה. אני מציין לפרוטוקול כי כל ההסתייגויות שלא נצביע עליהן מוסרות. בהתאם להחלטת ועדת הכנסת, תתקיים הצבעה על לא יותר מ-220 הסתייגויות לשתי הצעות החוק, כפי שתבחר האופוזיציה. לכן אנחנו נתחיל להצביע. ההצבעה הראשונה תהיה אלקטרונית. חברי הכנסת, אנא שבו במקומותיכם. נצביע תחילה על ההסתייגות שמספרה - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> רגע, יש שני חוקים, ממה אתה - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמרתי, אנחנו מתחילים מחוק-יסוד: השפיטה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אוקיי. הסתייגות מס' 1. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות מס' 1. שימו לב, הצבעה על הסתייגות מס' 1 כעת. הצבעה מס' 2 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הצבעה על הסתייגות מס' 2. הצבעה כעת. הצבעה מס' 3 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 63 נגד. גם הסתייגות 2 לא התקבלה. וכעת הסתייגות 32. אנחנו מצביעים על הסתייגות 32 כעת. הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 32 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 33. שימו לב, הסתייגות 33 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 64 נמנעים – 1 הסתייגות 33 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 64 נגד, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 128. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, אנחנו נצביע תחילה על סעיף 1, כנוסח הוועדה. שימו לב, סעיף 1, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 6 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד, 47 נגד. סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל. וכעת נצביע על הסתייגות 128. הסתייגות 128, הצבעה כעת. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 128 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 129. הסתייגות 129 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 129 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 161. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, הסתייגות 161 היא לסעיף 3, ולכן נצביע תחילה על סעיף 2, כנוסח הוועדה. מצביעים על סעיף 2, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 9 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 48 נגד. סעיף 2, כנוסח הוועדה, נתקבל. וכעת נצביע על הסתייגות 161. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 64 נמנעים – 1 הסתייגות 161 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 46 בעד, 64 נגד, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. מה קרה? תבדקו אם יש בעיה במחשב. ככל שצריך, נשנה את תוצאת ההצבעה. זה לא משנה את התוצאה הסופית. נבדוק את העמדה. ותזכירי לי, בבקשה, איזו הסתייגות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 171. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 171 היא הסתייגות לאחרי סעיף 3. אם כן, אנחנו נצביע תחילה על סעיף 3, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 11 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 48 נגד. סעיף 3, כנוסח הוועדה, התקבל. וכעת נצביע על הסתייגות 171. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 171 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 174. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> המסך לא עובד. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מדור מחשב, שימו לב, בעמדה של חבר הכנסת יבגני סובה. זה לא משנה את תוצאת ההצבעה, אבל נדאג לכך. הסתייגות 174. שימו לב, הצבעה על הסתייגות 174. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 174 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 466. שימו לב, הסתייגות 466 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 466 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 591 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 591 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 773. הצבעה כעת. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 773 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 1,051. הצבעה על הסתייגות 1,051 כעת. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 1,051 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, 1,246. הסתייגות 1,246 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 1,246 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, 1,534. הסתייגות 1,534 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 1,534 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 1,912 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 1,912 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 2,043 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 2,043 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, 2,237. הסתייגות 2,237 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 2,237 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת – 3,343. הסתייגות 3,343. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 3,343 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, 4,167. הסתייגות 4,167 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 4,167 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 4,607 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 4,607 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 5,202 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 5,202 לא נתקבלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> קראת את ההסתייגות? זו הסתייגות בשבילך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמרתי. אה, לא קראתי, אבל 5,202. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> פרגנו לך, ליו"ר הכנסת, שתדע. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> משהו מיוחד. יפה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. חבל שהצבעת נגדך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 5,889 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 5,889 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 6,489 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 6,489 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 6,798 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 6,798 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 6,949 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 6,949 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 7,089 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 7,089 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> וכעת – הסתייגות 7,144. הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 7,144 לא נתקבלה << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 7,690 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 7,690 לא נתקבלה << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 7,792 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 7,792 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 7,882 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 7,882 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 7,961. הצבעה כעת. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 7,961 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 8,030 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 8,030 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> וכעת – 8,118. הצבעה שמית, בבקשה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הצבעה שמית על הסתייגות 8118. מזכיר הכנסת, נא קרא בשמות חברי הכנסת. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד ינון אזולאי – נגד גדי איזנקוט – בעד ישראל אייכלר – נגד דן אילוז – נגד ואליד אלהואשלה – בעד קארין אלהרר – בעד עמיחי אליהו – נגד זאב אלקין – נגד משה ארבל – נגד יעקב אשר – נגד אביחי אברהם בוארון – נגד אוריאל בוסו – נגד מישל בוסקילה – נגד דבי ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – נגד בועז ביסמוט – נגד ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – נגד אברהם בצלאל – נגד אליהו ברוכי – נגד ניר ברקת – נגד ששון ששי גואטה – נגד טלי גוטליב – נגד מאי גולן – אינה נוכחת גילה גמליאל – נגד בנימין גנץ – בעד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – נגד גלית דיסטל אטבריאן – נגד אלי דלל – נגד שלום דנינו – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – נגד שרן מרים השכל – נגד ניסים ואטורי – נגד מיכל מרים וולדיגר – נגד יצחק שמעון וסרלאוף – נגד יאסר חוג'יראת – בעד אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אחמד טיבי – בעד יוסף טייב – נגד אוהד טל – נגד יעקב טסלר – נגד חילי טרופר – בעד אלמוג כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד מירב כהן – בעד מתן כהנא – בעד עופר כסיף – בעד אופיר כץ – נגד ישראל כץ – נגד רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – בעד ירון לוי – בעד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – בעד יאיר לפיד – בעד סימון מושיאשוילי – נגד טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – בעד יונתן מישרקי – נגד חנוך דב מלביצקי – נגד ארז מלול – נגד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – נגד צגה מלקו – נגד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד משה סולומון – נגד לימור סון הר מלך – נגד אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – נגד משה סעדה – אינו נוכח גדעון סער – נגד מנסור עבאס – אינו נוכח עפיף עבד – נגד איימן עודה – בעד יוסף עטאונה – בעד חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – בעד צביקה פוגל – נגד עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – נגד משה פסל – נגד יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – בעד מטי צרפתי הרכבי – בעד אריאל קלנר – נגד יצחק קרויזר – נגד גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – נגד אליהו רביבו – נגד משה רוט – נגד שמחה רוטמן – נגד עידן רול – בעד אפרת רייטן מרום – בעד אלון שוסטר – בעד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – בעד מיכל שיר סגמן – בעד נאור שירי – בעד אושר שקלים – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) מאי גולן – נגד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת אלמוג כהן – נגד נעמה לזימי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת אבי מעוז – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח משה סעדה – נגד מנסור עבאס – בעד עודד פורר – אינו נוכח יסמין פרידמן – בעד פנינה תמנו – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אנא הפנו את תשומת ליבו של מזכיר הכנסת כעת. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) סימון דוידסון – בעד נעמה לזימי – בעד עודד פורר – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יש נוספים, שלא הצביעו ומעוניינים להצביע? לא. אם כן, תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. אם כן, הסתייגות 8,118 – להלן התוצאות: 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. ואנחנו עוברים להצביע על הסתייגות 8,204. אנא שבו במקומותיכם, ההצבעה תהיה אלקטרונית. מי שמעוניינים להצביע, הסתייגות 8,204, הצבעה כעת. הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 8,204 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 8,295 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 8295 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 8,373 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 61 נמנעים – אין הסתייגות 8,373 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 61 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 8,433 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 41 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 8,433 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להצביע על הסתייגות 8,509. הצבעה כעת. הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 8,509 לא נתקבלה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> נתניהו, אתה בניגוד עניינים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 8,589 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 8,589 לא התקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> נתניהו, אתה בניגוד עניינים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב, אני קורא אותך לסדר בקריאה ראשונה. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 8,692 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 44 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 8,692 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 8,735 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 8,735 לא התקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 8,896 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 46 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 8,896 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא נתקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 9,084. הצבעה כעת. הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 9,084 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 9,168 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 9,168 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 9,266 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 49 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 9,266 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 9,382 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 50 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 9,382 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 9,567 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 51 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 9,567 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 9,636 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 52 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 9,636 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 9,716 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 53 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 9,716 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 9,827 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 54 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 9,827 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 9,994 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 55 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 9,994 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 10,072 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 56 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 10,072 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. למרבה הצער, ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 10,152 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 57 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 10,152 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 10,221 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 58 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 10,221 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 10,234. הצבעה כעת. הצבעה מס' 60 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 10,234 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 10,297. הצבעה מס' 61 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 10,297 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 10,386 – הצבעה. הצבעה מס' 62 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 10,386 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 10,494 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 63 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 10,494 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הצבעה על הסתייגות 10,632. הצבעה מס' 64 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 10,632 לא התקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 10,917 – הצבעה. הצבעה מס' 65 בעד הסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 10,917 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 10,999 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 66 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 10,999 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 11,029 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 67 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 11,029 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 11,080. הצבעה כעת. הצבעה מס' 68 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים –אין הסתייגות 11,080 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 11,110 – הצבעה. הצבעה מס' 69 בעד הסתייגות - 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 11,110 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 11,167 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 70 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 11,167 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 11,208. הצבעה כעת. הצבעה מס' 71 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 11,208 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 11,227. הצבעה כעת. הצבעה מס' 72 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 11,227 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 11,230 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 73 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 11,230 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 11,263. הצבעה כעת על 11,263. הצבעה מס' 74 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 11,263 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה וכעת נצביע על ההסתייגות שמספרה 11,295. הצבעה כעת על הסתייגות 11,295. הצבעה מס' 75 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 11,295 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת קריב, אתה מפריע באמצע ההצבעה. 11,302 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 76 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 11,302 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, 50 בעד, 65 נגד. בצער רב, ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 11,326 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 77 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 11,326 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> עכשיו בשביל שרה – 11,339. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 11,339, הצבעה כעת. הצבעה מס' 78 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 11,339 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 11,351 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 79 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 11,351 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 65 נגד, שלושה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 11,383 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 80 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 11,383 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 11,397 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 81 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 11,397 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 11,419. הצבעה כעת על הסתייגות 11,419. הצבעה מס' 82 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 11,419 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 11,465 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 83 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 11,465 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת – הסתייגות 11,519. הצבעה מס' 84 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 11,519 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת – הסתייגות 11,587. הצבעה מס' 85 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 11,587 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 11,588 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 86 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 11,588 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 11,613. הצבעה כעת. הצבעה מס' 87 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 11,613 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 11,665 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 88 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 11,665 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. והבוקר רק התחיל. הסתייגות 11,702 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 89 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 11,702 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אוקיי, עכשיו שים לב, 11,727 – הצבעה שמית. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אוקיי. הסתייגות 11,727 – לבקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה שמית. מזכיר הכנסת, נא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד ינון אזולאי – נגד גדי איזנקוט – בעד ישראל אייכלר – נגד דן אילוז – נגד ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד עמיחי אליהו – נגד זאב אלקין – נגד משה ארבל – נגד יעקב אשר – נגד אביחי אברהם בוארון – נגד אוריאל בוסו – נגד מישל בוסקילה – נגד דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – נגד בועז ביסמוט – נגד ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – נגד אברהם בצלאל – נגד אליהו ברוכי – נגד ניר ברקת – נגד ששון ששי גואטה – נגד טלי גוטליב – נגד מאי גולן – נגד גילה גמליאל – נגד בנימין גנץ – בעד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – נגד גלית דיסטל אטבריאן – נגד אלי דלל – נגד שלום דנינו – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – נגד שרן מרים השכל – נגד ניסים ואטורי – נגד מיכל מרים וולדיגר – נגד יצחק שמעון וסרלאוף – נגד יאסר חוג'יראת – בעד אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אחמד טיבי – בעד יוסף טייב – נגד אוהד טל – נגד יעקב טסלר – נגד חילי טרופר – אינו נוכח אלמוג כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד מירב כהן – בעד מתן כהנא – בעד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – נגד ישראל כץ – נגד רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח סימון מושיאשוילי – נגד טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – בעד שלי טל מירון – בעד יונתן מישרקי – נגד חנוך דב מלביצקי – נגד ארז מלול – נגד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד צגה מלקו – נגד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – נגד יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – בעד משה סולומון – נגד לימור סון הר מלך – אינה נוכחת אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – נגד משה סעדה – נגד גדעון סער – נגד מנסור עבאס – בעד עפיף עבד – נגד איימן עודה – בעד יוסף עטאונה – בעד חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – בעד צביקה פוגל – נגד עודד פורר – בעד יצחק פינדרוס – נגד משה פסל – נגד יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת אריאל קלנר – נגד יצחק קרויזר – נגד גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – נגד אליהו רביבו – אינו נוכח משה רוט – נגד שמחה רוטמן – נגד עידן רול – בעד אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – בעד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – בעד מיכל שיר סגמן – בעד נאור שירי – בעד אושר שקלים – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) ואליד אלהואשלה – בעד דבי ביטון – אינה נוכחת משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת חילי טרופר – בעד אלמוג כהן – נגד עופר כסיף – בעד רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – בעד נעמה לזימי – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – בעד יוליה מלינובסקי – בעד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – בעד יואב סגלוביץ' – בעד לימור סון הר מלך – נגד אופיר סופר – נגד יסמין פרידמן – בעד אורית פרקש הכהן – בעד מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת גלעד קריב – אינו נוכח אליהו רביבו – נגד אפרת רייטן מרום – בעד פנינה תמנו – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש חברי כנסת נוספים שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם כן, נא הפנו את תשומת ליבו של מזכיר הכנסת. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) דבי ביטון – בעד רון כץ – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש נוספים? << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) מטי צרפתי הרכבי – בעד יוראי להב הרצנו – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש חברי כנסת נוספים שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם לא – תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, הסתייגות 11,727 – להלן תוצאות ההצבעה: 49 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. חברי הכנסת המעוניינים להצביע, אנא שבו במקומותיכם, אנחנו ממשיכים להצביע. חברי הכנסת המעוניינים להצביע, אנא תפסו את מקומותיכם. כן, עכשיו הצבעה על הסתייגות 11,765. הצבעה כעת. הצבעה מס' 90 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 11,765 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת, נצביע על הסתייגות 11,802 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 91 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 11,802 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת, הסתייגות 11,819 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 92 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 11,819 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת, 11,913 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 93 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 11,913 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת, הסתייגות 11,969 – הצבעה. הצבעה מס' 94 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 11,969 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 12,044 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 95 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 12,044 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 12,123 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 96 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 12,123 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 12,185 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 97 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 12,185 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 12,272 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 98 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 12,272 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 12,312 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 99 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 12,312 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הסתייגות אחת אני לא מורידה. אחת. "משורה ישחרר רק המוות". << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כעת נצביע על הסתייגות 12,350. הצבעה כעת. הצבעה מס' 100 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 12,350 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 12,341 – בעד הדרוזים. חמד, זה בעד הדרוזים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 12,341 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 101 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 12,341 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> וכעת, הסתייגות 12,476 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 102 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 12,476 לא נתקבלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בעד עולי רומניה. גם לך יהיה, אוקיי? כל מי שרומני לא יכול להצביע. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 12,523 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 103 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 12,523 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. ונצביע כעת על הסתייגות 12,581. הצבעה כעת. הצבעה מס' 104 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 12,581 לא נתקבלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה לחברות של שרה. איפה ביבי הלך? מזל שהוא לא מצביע. בעד חברה של אשת ראש הממשלה. כל אחד יקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 12,661 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 105 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – 1 הסתייגות 12,661 לא נתקבלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בעד בתי הכנסת. יש לי עוד שלוש שמיות בשני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין לחץ. 12,763. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 12,763 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 106 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 12,763 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 12,794 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 107 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 12,794 לא נתקבלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בעד, בעד. אתם רוצים לדעת על מה אתם מצביעים? מייד אני אגלה לכם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 12,885 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 108 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 12,885 לא נתקבלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בעד, שימו לב, המנהיג העליון. זה בעד המנהיג העליון, לא אמרנו מי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. זה מפריע. זה מפריע, הדיבורים האלה באמצע. חבר הכנסת כהן, חבר הכנסת אלמוג כהן, זה מפריע באמצע ההצבעה. הסתייגות 13,015 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 109 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 13,015 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 13,061 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 110 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 13,061 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 13,152 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 111 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 13,152 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 13,263 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 112 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 13,263 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 13,295. הצבעה כעת. הצבעה מס' 113 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 13,295 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 13,376. זה בעד העיר נתניה, אז מי שמנתניה יכול לתמוך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נצביע כעת על הסתייגות 13,376. הצבעה כעת. הצבעה מס' 114 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 13,376 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 13,442. הצבעה כעת. הצבעה מס' 115 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 13,442 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 13,528 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 116 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 13,528 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 13,612 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 117 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 13,612 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 13,920 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 118 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 13,920 לא נתקבלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שוחרי הדמוקרטיה. מי ששוחר דמוקרטיה – שיצביע. אני שמחה שאתם מתעניינים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת – הסתייגות 14,167. הצבעה מס' 119 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 14,167 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה אני אבחר לאחרונה? לא, סליחה, צודק, צודק. יש מתח, אני מרגישה אותו. 21,534. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 21,534 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 120 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 21,534 לא נתקבלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> המתח בעיצומו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. חברי הכנסת - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לחוק הזה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> - - לחוק הזה הוסרו כל ההסתייגויות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רגע, רגע. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אתה מבקש שמית? אוקיי, מאחר שכל ההסתייגויות הוסרו, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4). לבקשת הקואליציה, ההצבעה תהיה שמית. זו הקריאה השלישית, אמרנו. אנא קרא בשמות חברי הכנסת. << נושא >> הצבעה שמית << נושא >> << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – בעד גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – בעד דן אילוז – בעד ואליד אלהואשלה – אינו משתתף בהצבעה קארין אלהרר – אינה נוכחת עמיחי אליהו – בעד זאב אלקין – בעד משה ארבל – בעד יעקב אשר – בעד אביחי אברהם בוארון – בעד אוריאל בוסו – בעד מישל בוסקילה – בעד דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – בעד בועז ביסמוט – בעד ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – בעד אברהם בצלאל – בעד אליהו ברוכי – בעד ניר ברקת – בעד ששון ששי גואטה – בעד טלי גוטליב – בעד מאי גולן – בעד גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אלי דלל – בעד שלום דנינו – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – בעד שרן מרים השכל – בעד ניסים ואטורי – בעד מיכל מרים וולדיגר – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – בעד יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – אינו נוכח אוהד טל – אינו נוכח יעקב טסלר – בעד חילי טרופר – אינו נוכח אלמוג כהן – בעד מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת מתן כהנא – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – אינו נוכח ישראל כץ – בעד רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח סימון מושיאשוילי – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח ארז מלול – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח צגה מלקו – בעד אבי מעוז – בעד שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – בעד יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח משה סולומון – בעד לימור סון הר מלך – בעד אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – בעד משה סעדה – בעד גדעון סער – בעד מנסור עבאס – אינו נוכח עפיף עבד – בעד איימן עודה – אינו נוכח יוסף עטאונה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – בעד עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח משה פסל – בעד יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת אריאל קלנר – אינו נוכח יצחק קרויזר – בעד גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – בעד אליהו רביבו – אינו נוכח משה רוט – אינו נוכח שמחה רוטמן – בעד עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת נאור שירי – אינו נוכח אושר שקלים – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) גדי איזנקוט – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – אינו נוכח אוהד טל – בעד חילי טרופר – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת מתן כהנא – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח סימון מושיאשוילי – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה משתתפת בהצבעה שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – בעד ארז מלול – בעד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח אופיר סופר – בעד מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח יוסף עטאונה – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת אריאל קלנר – בעד גלעד קריב – אינו נוכח אליהו רביבו – בעד משה רוט – אינו נוכח עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת נאור שירי – אינו נוכח אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? בבקשה הסבו את תשומת ליבו של מזכיר הכנסת. בבקשה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) מיכאל מלכיאלי – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד יצחק פינדרוס – בעד משה רוט – בעד יוסף טייב – בעד יונתן מישרקי – בעד סימון מושיאשוילי – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש חברי כנסת נוספים שלא הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם לאו, תמה ההצבעה. נא לסכם. זהו, נכון? אין עוד. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה - - - הכותרת של החוק הזה עכשיו? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 105). אם כן, להלן תוצאות ההצבעה: 67 בעד, אחד נגד. אני קובע כי הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4) התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 105), התשפ"ה–2025. להצעת החוק הזאת הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי; קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן ואלון שוסטר; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה קבוצת סיעת רע"ם – חברי הכנסת מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין ויאסר חוג'יראת; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. אני מציין לפרוטוקול כי כל ההסתייגויות שלא נצביע עליהן מוסרות. חברת הכנסת בן ארי, על מה נצביע תחילה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> רגע, מיקי רוצה להגיד משהו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מיקי רוצה להגיד לפרוטוקול. חבר הכנסת מיקי לוי? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הצבעתי בטעות, אני מבקש לתקן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הצבעת בטעות. זה לא משנה את תוצאת ההצבעה, אבל נציין זאת לפרוטוקול שהצבעת בטעות. מאה אחוז. למען השלמת הפרוטוקול, לא התכוונת שהצבעת בטעות נגד, אלא שהצבעת בטעות. לא התכוונת להצביע בעד והצבעת נגד. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> נכון, להוריד את ההצבעה שלי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בסדר, מאה אחוז. ציינו בפרוטוקול, הכול בסדר. מצביעים על הסתייגות מס' 1. הצבעה. הצבעה מס' 121 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 46 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 6. הצבעה על הסתייגות 6, כעת. הצבעה מס' 122 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 6 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 46 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 28. הסתייגות 28, הצבעה כעת. הצבעה מס' 123 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 28 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 62. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 62 היא הסתייגות לסעיף 3, ולכן אנחנו נצביע תחילה על סעיפים 1 ו-2, כנוסח הוועדה. שימו לב, סעיפים 1 ו-2, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 124 בעד סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 50 נמנעים – אין סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 50 נגד. סעיפים 1 ו-2, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת נצביע על הסתייגות 62. הצבעה מס' 125 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 62 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 90, גם היא לסעיף 3. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 90. הצבעה מס' 126 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 90 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. ומשהוסרו ההסתייגויות לסעיף 3, אנחנו נצביע כעת על סעיף 3, כנוסח הוועדה. סעיף 3, כנוסח הוועדה – הצבעה כעת. הצבעה מס' 127 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 51 נגד. סעיף 3, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> טלי, להצביע על ההסתייגות שלך? בעצם לא. נצביע על הסתייגות 99. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 99 היא לסעיף 6, ולכן נצביע תחילה על סעיפים 4 ו-5, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 128 בעד סעיפים 4–5, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 50 נמנעים – אין סעיפים 4–5, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 50 נגד. סעיפים 4 ו-5, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת נצביע על הסתייגות 99. הסתייגות 99 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 129 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 99 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 156. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 156 היא הסתייגות לאחרי סעיף 8, ולכן נצביע תחילה על סעיפים 6, 7 ו-8, כנוסח הוועדה. סעיפים 6, 7, ו-8, כנוסח הוועדה – הצבעה כעת. הצבעה מס' 130 בעד סעיפים 6–8, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 51 נמנעים – אין סעיפים 6–8, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 51 נגד. סעיפים 6, 7 ו-8, כנוסח הוועדה, התקבלו. וכעת, הסתייגות 156. שימו לב, הסתייגות 156 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 131 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 156 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 392 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 132 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 392 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 538. הצבעה כעת. הצבעה מס' 133 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 538 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 772. הצבעה על הסתייגות 772. הצבעה כעת. הצבעה מס' 134 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 772 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. לא התקבלה. הסתייגות 928, הצבעה על הסתייגות 928. הצבעה מס' 135 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 928 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 1,067. הסתייגות 1,067 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 136 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 1,067 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 1,354. הצבעה על הסתייגות 1,354. הצבעה מס' 137 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 1,354 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הצבעה על הסתייגות 1,536. הצבעה מס' 138 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 1,536 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הצבעה על הסתייגות 1,798 – כעת. הצבעה מס' 139 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 1,798 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2,032 – כעת. הצבעה מס' 140 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 63 נמנעים – הסתייגות 2,032 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2,255 – כעת. הצבעה מס' 141 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 2,255 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2,514 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 142 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 2,514 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2,736 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 143 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 2,736 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 2,927 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 144 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 2,927 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 3,014. הצבעה כעת. הצבעה מס' 145 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 3,014 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 3,327 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 146 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 3,327 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 3,474 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 147 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 3,474 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 3,628 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 148 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 3,628 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 3,716 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 149 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 3,716 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 4,005 – הצבעה שמית. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מאה אחוז. הצבעה שמית על הסתייגות 4,005. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד ינון אזולאי – נגד גדי איזנקוט – בעד ישראל אייכלר – נגד דן אילוז – נגד ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד עמיחי אליהו – נגד זאב אלקין – נגד משה ארבל – נגד יעקב אשר – נגד אביחי אברהם בוארון – נגד אוריאל בוסו – נגד מישל בוסקילה – נגד דבי ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – נגד בועז ביסמוט – נגד ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – נגד אברהם בצלאל – נגד אליהו ברוכי – נגד ניר ברקת – נגד ששון ששי גואטה – נגד טלי גוטליב – נגד מאי גולן – אינה נוכחת גילה גמליאל – נגד בנימין גנץ – בעד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – נגד גלית דיסטל אטבריאן – נגד אלי דלל – נגד שלום דנינו – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – נגד שרן מרים השכל – נגד ניסים ואטורי – נגד מיכל מרים וולדיגר – נגד יצחק שמעון וסרלאוף – נגד יאסר חוג'יראת – בעד אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אחמד טיבי – בעד יוסף טייב – נגד אוהד טל – נגד יעקב טסלר – נגד חילי טרופר – בעד אלמוג כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד מירב כהן – בעד מתן כהנא – בעד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – נגד ישראל כץ – נגד רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – בעד יאיר לפיד – בעד סימון מושיאשוילי – נגד טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – בעד שלי טל מירון – בעד יונתן מישרקי – נגד חנוך דב מלביצקי – נגד ארז מלול – נגד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – נגד צגה מלקו – נגד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד משה סולומון – נגד לימור סון הר מלך – נגד אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – נגד משה סעדה – נגד גדעון סער – נגד מנסור עבאס – בעד עפיף עבד – נגד איימן עודה – בעד יוסף עטאונה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – בעד צביקה פוגל – נגד עודד פורר – בעד יצחק פינדרוס – נגד משה פסל – נגד יסמין פרידמן – בעד אורית פרקש הכהן – בעד מטי צרפתי הרכבי – בעד אריאל קלנר – נגד יצחק קרויזר – נגד גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – אינו נוכח אליהו רביבו – נגד משה רוט – נגד שמחה רוטמן – נגד עידן רול – בעד אפרת רייטן מרום – בעד אלון שוסטר – בעד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – בעד מיכל שיר סגמן – בעד נאור שירי – בעד אושר שקלים – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) ואליד אלהואשלה – בעד מאי גולן – נגד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת עופר כסיף – בעד רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – בעד ירון לוי – בעד נעמה לזימי – אינה נוכחת אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח אופיר סופר – נגד יוסף עטאונה – אינו נוכח שלמה קרעי – נגד פנינה תמנו – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם כן, נא הפנו את תשומת ליבו של מזכיר הכנסת. אם לא, תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות. הסתייגות 4,005 – להלן תוצאות ההצבעה: 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת ניתן דקה לחברי הכנסת לשבת במקומותיהם. מי שמעוניין להצביע, אנא שבו במקומותיכם. נצביע כעת על הסתייגות 4,043. הצבעה כעת. הצבעה מס' 150 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 4,043 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 4,197 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 151 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 4,197 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 4,491 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 152 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 4,491 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 4,776 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 153 בעד – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 4,776 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נציין לפרוטוקול שחבר הכנסת קריב הצביע בעד. הסתייגות 4,969 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 154 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 4,969 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 5,101 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 155 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 5,101 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 5,240 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 156 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 5,240 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 5,359 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 157 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 5,359 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 5,483. הצבעה כעת. הצבעה מס' 158 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 5,483 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 5,775 – הצבעה. הצבעה מס' 159 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 5,775 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 6,055 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 160 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 6,055 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 6,143. הצבעה מס' 161 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 6,143 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. גם ההסתייגות הזאת לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 6,242. הצבעה מס' 162 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 6,242 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 6,345 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 163 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 6,345 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 6,489. הצבעה מס' 164 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 6,489 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 6,569 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 165 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 6,569 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 6,638 – הצבעה. הצבעה מס' 166 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 6,638 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 6,712 – הצבעה. הצבעה מס' 167 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 6,712 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 62 נגד. חבר הכנסת כהנא, חבר הכנסת מתן כהנא, לא מצלמים סרטונים במליאה. תודה. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 6,786 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 168 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 6,786 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 6,847 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 169 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 6,847 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 6,890 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 170 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 6,890 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. ונצביע כעת על הסתייגות שמספרה 6,947. הצבעה. הצבעה מס' 171 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 6,947 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 7,084. הסתייגות 7,084, הצבעה. הצבעה מס' 172 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 7,084 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 7,108. הצבעה כעת. הצבעה מס' 173 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 7,108 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות 7,195. הצבעה כעת. הסתייגות 7,195, הצבעה. הצבעה מס' 174 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 7,195 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. גם ההסתייגות הזאת לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 7,264. הצבעה. הצבעה מס' 175 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 7,264 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ברור שאני עושה עוד שמית ועוד שמית ועוד שמית. 7,281. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 7,281 – הצבעה. הצבעה מס' 176 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 7,281 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת 7,373 – הצבעה. הסתייגות 7,373, הצבעה. הצבעה מס' 177 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 7,373 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. ונצביע כעת על הסתייגות שמספרה 7,511. הצבעה. הצבעה מס' 178 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 7,511 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 7,533 – הצבעה. הצבעה מס' 179 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 7,533 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 7,561 – הצבעה. הצבעה מס' 180 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 7,561 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מבקשת שעל הסתייגות 7,586 תהיה הצבעה שמית. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 7,586 – לבקשת האופוזיציה ההצבעה תהיה שמית. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד ינון אזולאי – נגד גדי איזנקוט – בעד ישראל אייכלר – נגד דן אילוז – נגד ואליד אלהואשלה – בעד קארין אלהרר – בעד עמיחי אליהו – נגד זאב אלקין – נגד משה ארבל – נגד יעקב אשר – נגד אביחי אברהם בוארון – נגד אוריאל בוסו – נגד מישל בוסקילה – נגד דבי ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – נגד בועז ביסמוט – נגד ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – אינו נוכח אברהם בצלאל – נגד אליהו ברוכי – נגד ניר ברקת – נגד ששון ששי גואטה – נגד טלי גוטליב – נגד מאי גולן – נגד גילה גמליאל – נגד בנימין גנץ – בעד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – נגד גלית דיסטל אטבריאן – נגד אלי דלל – נגד שלום דנינו – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – נגד שרן מרים השכל – נגד ניסים ואטורי – נגד מיכל מרים וולדיגר – נגד יצחק שמעון וסרלאוף – נגד יאסר חוג'יראת – בעד אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – בעד אחמד טיבי – בעד יוסף טייב – נגד אוהד טל – נגד יעקב טסלר – נגד חילי טרופר – בעד אלמוג כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד מירב כהן – בעד מתן כהנא – בעד עופר כסיף – בעד אופיר כץ – נגד ישראל כץ – נגד רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – בעד יאיר לפיד – בעד סימון מושיאשוילי – נגד טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – בעד שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – נגד חנוך דב מלביצקי – נגד ארז מלול – נגד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח צגה מלקו – נגד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – בעד משה סולומון – נגד לימור סון הר מלך – נגד אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – נגד משה סעדה – נגד גדעון סער – נגד מנסור עבאס – בעד עפיף עבד – נגד איימן עודה – בעד יוסף עטאונה – בעד חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – בעד צביקה פוגל – אינו נוכח עודד פורר – בעד יצחק פינדרוס – נגד משה פסל – נגד יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – בעד מטי צרפתי הרכבי – בעד אריאל קלנר – נגד יצחק קרויזר – נגד גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח אליהו רביבו – נגד משה רוט – נגד שמחה רוטמן – נגד עידן רול – בעד אפרת רייטן מרום – בעד אלון שוסטר – בעד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – בעד מיכל שיר סגמן – בעד נאור שירי – בעד אושר שקלים – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) איתמר בן גביר – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת בועז טופורובסקי – בעד אלמוג כהן – נגד רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – בעד ירון לוי – בעד נעמה לזימי – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> עצור שנייה אחת. חברי הכנסת, כשאתם אומרים את הצבעתכם מזכיר הכנסת חוזר עליה – בעד או נגד. אז אם הוא לא חזר, כנראה שהוא לא שמע. לשים לב. אוקיי, בבקשה תמשיך. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) נעמה לזימי – אינה נוכחת טטיאנה מזרסקי – בעד שלי טל מירון – בעד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – בעד צביקה פוגל – אינו נוכח יסמין פרידמן – בעד גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – נגד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם כן, נא הפנו את תשומת ליבו של מזכיר הכנסת. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשם חברת הכנסת) נעמה לזימי – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש עוד חברי כנסת שלא הצביעו ומעוניינים להצביע? אם לא – תמה ההצבעה, נא לסכם את הקולות. הסתייגות 7,586 – להלן התוצאות: 51 בעד, 61 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו ממשיכים בהצבעות, אנא שבו במקומותיכם. חברות וחברי הכנסת, גם השרים, שבו במקומותיכם. אנחנו נמשיך בהצבעות. כן, נצביע כעת על הסתייגות 9,320. הצבעה כעת. הצבעה מס' 181 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 9,320 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, 9,359 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 182 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 9,359 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 46 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 9,571 – הצבעה. הצבעה מס' 183 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – אין הסתייגות 9,571 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 61 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 9,651 – הצבעה. הצבעה מס' 184 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 63 נמנעים – 1 הסתייגות 9,651 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 63 נגד, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 9,674. הצבעה כעת. הצבעה מס' 185 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 61 נמנעים – אין הסתייגות 9,674 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 61 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 9,716 – הצבעה. הצבעה מס' 186 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 9,716 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 9,795 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 187 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 9,795 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 9,835 – הצבעה. הצבעה מס' 188 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 9,835 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 9,893 – הצבעה. הצבעה מס' 189 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 9,893 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 9,941 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 190 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 9,941 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 9,949 – הצבעה. הצבעה מס' 191 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 9,949 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 9,995 – הצבעה. הצבעה מס' 192 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 9,995 לא נתקבלה. < יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 10,018 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 193 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 10,018 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת אנחנו מצביעים על הסתייגות 10,025. הצבעה. הצבעה מס' 194 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 10,025 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 10,069. הצבעה כעת על הסתייגות 10,069. הצבעה מס' 195 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 10,069 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 10,110 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 196 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 10,110 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 10,125 – הצבעה. הצבעה מס' 197 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 10,125 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 10,165 – הצבעה. הצבעה מס' 198 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 10,165 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 10,168 – הצבעה. הצבעה מס' 199 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 10,168 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 10,194 – הצבעה. הצבעה מס' 200 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 10,194 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 10,197 – הצבעה. הצבעה מס' 201 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 10,197 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 10,213 – הצבעה. הצבעה מס' 202 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 10,213 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 10,256 – הצבעה. הצבעה מס' 203 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 10,256 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 10,262 – הצבעה. הצבעה מס' 204 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 10,262 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 10,279 – הצבעה. הצבעה מס' 205 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 10,279 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 10,344 – הצבעה. הצבעה מס' 206 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 10,344 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 10,426 – הצבעה. הצבעה מס' 207 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 10,426 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 10,456 – הצבעה. הצבעה מס' 208 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 10,456 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, 10,475 – הצבעה. הצבעה מס' 209 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 10,475 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על 10,499. הצבעה. הצבעה מס' 210 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 10,499 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, 10,528 – הצבעה. הצבעה על הסתייגות 10,528. הצבעה מס' 211 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 10,528 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת – 10,568. הצבעה כעת על הסתייגות 10,568. הצבעה מס' 212 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 10,568 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, 10,623 – הצבעה. הסתייגות 10,623, הצבעה. הצבעה מס' 213 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 10,623 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת – 10,628. הצבעה על הסתייגות 10,628. הצבעה. הצבעה מס' 214 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 10,628 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. ונצביע כעת – 10,644. הסתייגות 10,644, הצבעה. הצבעה מס' 215 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 10,644 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, 10,695 – הצבעה. הסתייגות 10,695, הצבעה. הצבעה מס' 216 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 10,695 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שים לב, 10,712 – הצבעה שמית, בבקשה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 10,712 – הצבעה שמית, לבקשת האופוזיציה. מזכיר הכנסת, נא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד ינון אזולאי – נגד גדי איזנקוט – בעד ישראל אייכלר – נגד דן אילוז – נגד ואליד אלהואשלה – בעד קארין אלהרר – בעד עמיחי אליהו – נגד זאב אלקין – נגד משה ארבל – נגד יעקב אשר – נגד אביחי אברהם בוארון – נגד אוריאל בוסו – נגד מישל בוסקילה – נגד דבי ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – נגד בועז ביסמוט – נגד ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – נגד אברהם בצלאל – נגד אליהו ברוכי – נגד ניר ברקת – נגד ששון ששי גואטה – נגד טלי גוטליב – נגד מאי גולן – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – בעד אבי דיכטר – נגד גלית דיסטל אטבריאן – נגד אלי דלל – נגד שלום דנינו – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – נגד שרן מרים השכל – נגד ניסים ואטורי – נגד מיכל מרים וולדיגר – נגד יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – בעד אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אחמד טיבי – בעד יוסף טייב – נגד אוהד טל – נגד יעקב טסלר – נגד חילי טרופר – בעד אלמוג כהן – נגד מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – בעד מתן כהנא – בעד עופר כסיף – בעד אופיר כץ – נגד ישראל כץ – נגד רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – בעד יאיר לפיד – בעד סימון מושיאשוילי – נגד טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – בעד יונתן מישרקי – נגד חנוך דב מלביצקי – נגד ארז מלול – נגד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד צגה מלקו – נגד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – נגד יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד משה סולומון – נגד לימור סון הר מלך – נגד אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – נגד משה סעדה – נגד גדעון סער – נגד מנסור עבאס – בעד עפיף עבד – אינו נוכח איימן עודה – בעד יוסף עטאונה – בעד חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – בעד צביקה פוגל – נגד עודד פורר – בעד יצחק פינדרוס – נגד משה פסל – נגד יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – בעד מטי צרפתי הרכבי – בעד אריאל קלנר – נגד יצחק קרויזר – אינו נוכח גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – נגד אליהו רביבו – אינו נוכח משה רוט – נגד שמחה רוטמן – נגד עידן רול – בעד אפרת רייטן מרום – בעד אלון שוסטר – בעד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – בעד מיכל שיר סגמן – בעד נאור שירי – בעד אושר שקלים – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) מאי גולן – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – בעד משה גפני – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יצחק שמעון וסרלאוף – נגד אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת מאיר כהן – בעד יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – בעד נעמה לזימי – בעד מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי – בעד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – בעד עפיף עבד – נגד יסמין פרידמן – בעד יצחק קרויזר – אינו נוכח אליהו רביבו – אינו נוכח פנינה תמנו – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אנא הפנו את תשומת ליבו של מזכיר הכנסת. בבקשה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) אליהו רביבו – נגד גילה גמליאל – נגד יצחק קרויזר – נגד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ראיתי גם את חבר הכנסת יוראי להב הרצנו שם. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשם חבר הכנסת) יוראי להב הרצנו – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יש נוספים שלא הצביעו ומעוניינים להצביע? אין. אז אם כך, תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. חבר הכנסת קריב, חבר הכנסת קריב, קריאה שנייה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> זה מפריע. הוא מנסה - - - הסתייגות 10,712, להלן התוצאות: 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות שמספרה 10,748. חברי הכנסת המעוניינים להצביע, אנא תפסו את מקומותיכם. ההצבעה כעת. הצבעה מס' 217 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 10,784 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 10,768 – הצבעה. הצבעה מס' 218 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 10,768 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 10,872 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 219 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 10,872 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, הסתייגות 10,912 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 220 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 10,912 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, 10,911 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 221 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 10,911 לא נתקבלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מתי מסיימים? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו מתקרבים למחצית, אז עוד כמה שעות נסיים. 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, 10,960 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 222 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 10,960 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 10,977, שלפי המניין היא גם האחרונה. אז אנחנו - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל מגיע לי שמונה, לא? עם 40 החתימות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תסדירו את זה, אבל אנחנו באמצע הצבעה. הסתייגות 10,988. הצבעה מס' 223 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 10,988 לא נתקבלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> עוד שנייה, עוד שנייה. ייתכן שיש עוד, רק רגע, מייד נשמע. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יש לי עוד. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל היו חמש שמיות בתוך - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אה, השמיות הן בנוסף. לפי ההחלטה של ועדת הכנסת השמיות הן בנוסף. כך. בסדר? אז עשית ארבע שמיות, אז יש לך עוד – כמה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> עשיתי חמש, ועכשיו – מגיע לי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה, מה שמגיע לך תקבלי. איזו הסתייגות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה. 11,012. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 11,012 – שמית או אלקטרונית? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אלקטרונית. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר'ה, הצבעה אלקטרונית. הסתייגות 11,012 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 224 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 11,012 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. חברות הכנסת, בבקשה. חברת הכנסת בן ארי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> טלי, טלי, אין לנו ויכוח. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 11,044 – הצבעה כעת. הסתייגות 11,044, הצבעה כעת. הצבעה מס' 225 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 11,044 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כעת – 11,111. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יפה, הסתייגות קלה. 11,111 – הצבעה. הצבעה מס' 226 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 11,111 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, 11,152 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 227 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 11,152 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> רגע, עוד כמה הסתייגויות? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> עוד כמה נשארו? אחת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שתיים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חמש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> איך עוד חמש – ושמיות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> עוד חמש? מה שהיועמ"שית אומרת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בסדר, הכול בסדר. רגע, רגע, רק רגע. רק רגע. חבר'ה, הכול בסדר. הכול בסדר. על מה מצביעים, איזו הסתייגות? הצבענו על 224 הסתייגויות עד כה, אז נשארו לך עוד – כמה? חמש? כמה זה השמיות? כמה השמיות בסך הכול? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> חמש. חמש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> עוד חמש. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה. לנשום, כולם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר'ה, הכול בסדר. לא להתרגש. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הכול בסדר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רק התחלנו. הכול טוב. בבקשה, כן, הסתייגות 11,199, שימו לב, חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 228 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 11,199 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, 15,178 – הצבעה. הסתייגות 15,178, הצבעה. הצבעה מס' 229 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 15,178 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת – 17,260. הסתייגות 17,260 – הצבעה. הצבעה מס' 230 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 17,260 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, 19,413 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 231 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 19,413 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מכיוון שיש 36,000 הסתייגויות, עברנו את החצי. בשורה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מדהים. אפשר להמשיך, יש לי עוד. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בשורה. אני אומר, עברנו את החצי. כן. 50 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, 23,170 – הצבעה כעת. הצבעה כעת. הצבעה מס' 232 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 23,170 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 27,778 – זו ההסתייגות האחרונה – הצבעה. הצבעה מס' 233 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 65 נמנעים – אין הסתייגות 27,778 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 65 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי גם הסתייגות זו לא התקבלה. ומאחר שכל ההסתייגויות הוסרו, נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 105), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 234 בעד החוק – 64 נגד – אין נמנעים – אין חוק בתי המשפט (תיקון מס' 105), התשפ"ה–2025, נתקבל. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> בושה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, נוכח אחד. אני קובע כי הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 105), התשפ"ה–2025, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. אני מציין לפרוטוקול כי התכוונתי להצביע בעד, לא הספקתי, אבל זה לא משנה את תוצאת ההצבעה כמובן. שר המשפטים מבקש לברך, ואני מזמין אותו לדוכן. בבקשה, שר המשפטים. לאחר מכן – יושב-ראש ועדת החוקה. בבקשה. << דובר >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ראש הממשלה, השרים, חברות וחברי הכנסת, מסע של למעלה מ-20 שנה של מאבק ארוך וקשה מגיע היום לאחת מהנקודות המשמעותיות ביותר שלו. שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, לאחר עשרות שנים, הוא שינוי היסטורי והכרחי לעשיית צדק ולהשגת שוויון. מהיום מערכת המשפט פתוחה לכולם, גם למי שיש לו אג'נדה אחרת, גם למי שבא מרקע אחר, גם למי שמחזיק בהשקפת עולם משפטית אחרת, שונה מזו של שופטי בית המשפט העליון. זהו חוק דמוקרטי מהמעלה הראשונה, שמצד אחד משמר את מקצועיותה של הרשות השופטת, ומצד שני מביא אותה למקום שבו היא צריכה להיות – מערכת משפט ששייכת לעם כולו, עם משפטנים מעולים מהפריפריה, מהמרכז, מכל רובדי העם. אני מבקש להודות קודם כול לשותפי למתווה ההסכמה, שר החוץ גדעון סער. אני מודה לך על אומץ הלב, על המקצועיות ועל הנכונות להתייצב ביחד כדי לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון. אני מבקש להודות מעומק הלב לידידי ולשותפי לדרך יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן. שמחה, גם את החוק הזה הובלת במקצועיות, בנחישות רבה. הבאת לתוצאה מאוזנת ומדויקת. אני חושב שאתה רושם את שמך בספר הזהב של ראשי הוועדות בכנסת. על עשייה פשוט מדהימה, תודה רבה רבה לך. << קריאה >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> תודה, תודה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אני רוצה להודות תודה גדולה ליושב-ראש הקואליציה המצוין שלנו, חבר הכנסת אופיר כץ, שניצח גם הפעם על מלאכת העברת החוק. ואני רוצה להודות לכל אחת ואחד מכם חבריי לקואליציה, חברות וחברי הכנסת, השרות והשרים, שתמכתם בהצעת החוק, ואתם שותפים להיסטוריה הזו שעשינו כאן הלילה. אני רוצה להגיד גם תודה מיוחדת לאדם אמיץ, תת-אלוף במיל' דדי שמחי, על חלקו החשוב בגיבוש המתווה ועל התמיכה בו. מגיעות לו מחיאות כפיים. הנכונות שלך, דדי, לעשות מאמץ עליון, להתגבר על מחלוקות ולהביא לפשרות ולהסכמות ראויה לתודה גדולה ולהערכה גדולה. ואני מבקש בכל זאת להודות גם לשר לשעבר יזהר שי, שהיה שותף אף הוא לגיבוש המתווה. אני מוקיר לו תודה על תרומתו החשובה, גם אם הוא בחר בסופו של דבר שלא להיות שותף לתהליך עד תומו. אני רוצה לומר תודה מיוחדת גם לכל הצוות כאן, אדוני היושב-ראש, כל הצוות של הכנסת בראשותך. כמובן – ליועצת המשפטית של הכנסת עורכת הדין שגית אפיק, שבאמת תרמה תרומה עצומה וחשובה, מקצועית מאין כמוה, להליך החקיקה כולו. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אני מבקש להודות כמובן לצוות המצוין של ועדת החוקה, חוק ומשפט ולייעוץ המשפטי של הוועדה. אני רוצה להגיד תודה גם לכל הסגל של הכנסת, זאת הזדמנות להגיד תודה לכולם, לכולם, לכולם - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ולעליזה והצוות שלה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> רגע, רגע, אל תדאגי, אין חשש. אין חשש, תאמיני לי. - - להגיד תודה לכל הסגל של הכנסת, שעובדים פה – ראינו היום – ימים וגם הרבה הרבה לילות; תודה מיוחדת מגיעה למנכ"ל משרד המשפטים איתמר דוננפלד ולצוות שלו על כל העבודה שלהם; תודה עצומה עצומה – לא רק לעליזה. קודם כול לעליזה, אבל לא רק לעליזה – לכל הצוותים הנפלאים של הסיעות, שעשו כאן עבודה יוצאת מן הכלל, עם לילות אין-סופיים ללא שינה; אני רוצה להודות לצוות שלי, צוות לשכתי, גם הוא - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> תתבייש לך - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה שנייה, אני מזכיר לך. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> - - על עבודה מדהימה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - בושה שאתה מזכיר את יזהר שי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אתה בקריאה שלישית כרגע. קריאה שלישית, נא לצאת. (חבר הכנסת גלעד קריב יוצא מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> על עבודה מדהימה. ואני רוצה לסיים ולהודות באמת לכל הציבור העצום, כל האזרחיות והאזרחים שתומכים בנו והולכים איתנו, מחזקים אותנו. ובהם, אולי בראשם, נמצאים רעייתי יפעת וילדיי, שעומדים לצידי בכל הימים והלילות והשעות הקשות האלה, מתוך אמונה אמיתית שאנחנו עושים צדק. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לשר המשפטים. גם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט מבקש לברך. יעלה ויבוא חבר הכנסת שמחה רוטמן. עליזה, רוצה גם? << דובר >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> תודה, עליזה. דבר ראשון, אני צריך להגיד תודה לשר המשפטים יריב לוין על שני דברים – אחד, כמובן, שהוא חסך לי להזכיר את כל השמות שהוא כבר הזכיר. וזה דבר שבהחלט ראוי להגיד עליו תודה; והדבר השני זה כמובן על הובלת התיקון הכל-כך נצרך והכל-כך חשוב. באמת, היום מדינת ישראל היא הרבה יותר דמוקרטית מאשר היא הייתה אתמול. ובעזרת ה', נמשיך ונתקן את מערכת המשפט באחריות, באחדות. אני חושב שראינו פה התגייסות שאפילו לחלק מהתקציב לא ראינו. באמת, אחדות גדולה בין כל חלקי הקואליציה; וכן, גם עם כל חלקי העם, שברובו הגדול מצביע ברגליים ונמצא איתנו, גם כאשר הנציגים שלו לא תמיד מייצגים את עמדתו ואת דרכו נאמנה. אני רוצה כמובן להודות לצוות הוועדה – לאיל ולכל הצוות. אני רוצה להודות לצוות המשפטי של הוועדה – לגור ולכל הצוות. אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, שמיומה הראשון של הכנסת הזאת ומהיום הראשון שלך בתפקיד אתה נתת דגש רציני וחשוב מאוד על העבודה של תיקון מערכת המשפט. באמת, כל מה שהיה צריך כדי שהכנסת הזאת תתפקד ותפעל ותהיה מגויסת כפי שהיא, כפי שראינו היום בהצבעה שהכנסת אמרה את דברה בהתגייסות מלאה. ותודה, תודה רבה לך על כך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> עשינו זאת יחד עוד הרבה הרבה לפני. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> נכון. ואני רוצה להודות – וזה דבר שגם קיבלתי דז'ה וו מהאירוע של השקת הספר, אדוני היושב-ראש, שממש יום לפני שהחוק עבר היה אירוע של התנועה למשילות ודמוקרטיה. ואני רוצה להודות ליהודה עמרני, שהקים איתי את התנועה למשילות ודמוקרטיה; לכל מי שעזר ותמך לכל אורך הדרך; למי שמנהלים היום את התנועה למשילות ודמוקרטיה, וממשיכים את הקריאה ואת הזעקה – והם לפעמים גם מכים אותנו מבחוץ ואומרים לנו גְדַל, כמו המלאך שמכה כל עשב ועשב; וכל הארגונים של החברה האזרחית, שלפעמים גם מקבלים השמצות על האירוע הזה; ופורום קהלת, שהפך להיות מושמץ לשווא, למרות החלקים החשובים שהיו לו בקידום ארוך השנים שדיבר עליו שר המשפטים יריב לוין; ואנשים מסורים, הפורום המשפטי למען ישראל; אפשר להזכיר פה עוד הרבה מאוד ארגונים וגופים שעוסקים בנושא הזה שנים רבות. ובראש ובראשונה – וזו התודה האישית שלי – מבין כל הארגונים האלו, עוד ארגון, שקדם לתנועה למשילות ודמוקרטיה והתחיל לדבר על הצורך הגדול בתיקון מערכת המשפט: כמובן, ארגון רגבים ומי שהקים אותו, ראש מפלגתי בצלאל סמוטריץ'. כמובן, כל הפעילות שלי כאן בכנסת וכל הפעילות של תיקון מערכת המשפט – זה היה הנושא שהצבנו לנו, מפלגת הציונות הדתית, בראש סדר העדיפויות בצורה החזקה והברורה ביותר – גם בזכות זה אנחנו פה היום, ואני רוצה להודות לו ולכל המפלגה; וכמובן לשמעון וליוסי, שיחד עם עליזה מטעם המפלגה, רתמו את כולם לכל ההצבעות בוועדה וכאן במליאה; אשתי הייתה פה קודם והודיתי לה כשהיא הייתה פה, אז לא אחזור על התודות למשפחה, אבל תודות גם לכל המשפחה שתמכה. באמת, היום מדינת ישראל חוזרת לעם ישראל, ובשביל זה אנחנו כאן. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. אני מצטרף לכל התודות, ובפרט לתודות לעובדי הכנסת, עובדות הכנסת, היועצת המשפטית של הכנסת, כל צוות ההנהלה. וכמובן, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני ב' בניסן התשפ"ה, 31 במרץ 2025, בשעה 16:00 – אלא אם תתקבל החלטה אחרת, והודעה בנושא כמובן תועבר לחברות וחברי הכנסת. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 09:36. << סיום >