דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ט"ז ישיבה ק"ד הישיבה המאה-וארבע של הכנסת העשרים-וארבע יום שלישי, כ"ג בשבט התשפ"ב (25 בינואר 2022) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצהרת אמונים של חבר הכנסת יוסף טייב 6 יוסף טייב (ש"ס): 6 נאומים בני דקה 7 סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 7 דסטה גדי יברקן (הליכוד): 8 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 12 משה אבוטבול (ש"ס): 12 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 13 אבי מעוז (הציונות הדתית): 14 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 14 הצעות לסדר-היום 15 ציון יום השפה הערבית 15 היו"ר איתן גינזבורג: 15 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 16 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 18 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 18 הצעות לסדר-היום 19 ציון יום השפה הערבית 19 משה טור פז (יש עתיד): 19 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): 20 מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): 22 ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): 24 אורי מקלב (יהדות התורה): 25 זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): 29 משה אבוטבול (ש"ס): 30 שרת המדע והטכנולוגיה אורית פרקש הכהן: 33 יריב לוין (הליכוד): 35 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 36 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 36 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 37 הודעה אישית של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין 37 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): 37 הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון מס' 7), התשפ"ב–2022 37 אפרת רייטן מרום (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): 38 שלמה קרעי (הליכוד): 41 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 45 יעקב אשר (יהדות התורה): 46 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 53 אפרת רייטן מרום (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): 54 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 58 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 58 הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון מס' 7), התשפ"ב-2022 58 הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 11), התשפ"ב–2022 63 גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 63 שמחה רוטמן (הציונות הדתית): 70 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 74 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 77 סגנית מזכירת הכנסת ראדה חסייסי: 77 הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 11), התשפ"ב–2022 78 אורי מקלב (יהדות התורה): 78 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 88 דסטה גדי יברקן (הליכוד): 96 גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 101 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 123 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 124 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי, כ"ג בשבט התשפ"ב, 25 בינואר 2022. הודעה למזכירת הכנסת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה וקריאה שלישית: הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס׳ 11), התשפ"ב–2022, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות הצעה לסדר-היום של חברי הכנסת ישראל אייכלר ודסטה גדי יברקן בנושא: סכנת חיים ממשית ואובדן רכוש ללא פיצויים לדיירי מבנים המצויים בסכנת קריסה. עוד אודיעכם כי על פי סעיף 96(ד) לתקנון הכנסת, משחדל חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי לכהן בכנסת ביום כ"ג בשבט התשפ"ב, 25 בינואר 2022, נמחק שמו מהצעות חוק שהיה שותף להן עם מציעים אחרים. עוד הונחו על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת רם שפע בנושא פגיעה תקציבית בליגת-העל לנשים בכדורגל; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אופיר כץ, עלי סלאלחה, ענבר בזק ומופיד מרעי בנושא: פערים עצומים בזכאות לבגרות במתמטיקה בין הפריפריה למרכז. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה. אבקש לקרוא לשרה התורנית, שתגיע ותהיה נוכחת באולם. << נושא >> הצהרת אמונים של חבר הכנסת יוסף טייב << נושא >> << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – נפתח את סדר-היום בהצהרת אמונים של חבר הכנסת יוסף טייב. חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת שעל פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותו בכנסת של חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי, שנכנסה לתוקפה היום, יום שלישי, כ"ג בשבט התשפ"ב, 25 בינואר 2022, בא במקומו חבר הכנסת יוסף טייב. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת ולסעיף 2 לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, אקרא בפניך, אדוני חבר הכנסת, את הצהרת האמונים של חבר הכנסת ואתה תקום ותשיב: "מתחייב אני". וזה נוסח ההצהרה – חברי הכנסת עודה וטיבי, אנחנו בהצהרת אמונים, אז אם אפשר, בבקשה, לכבד את חבר הכנסת. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אנחנו – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן, אבל רק תשבו, כי המעמד מחייב. זה נוסח ההצהרה, אדוני: אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> מתחייב אני. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> ברכות, חבר הכנסת יוסף טייב, וברוך שובך לכנסת ישראל. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנאומים בני דקה. כל מי שמעוניין לנאום מהמקום, אנא סמנו זאת בלוח ההצבעה. בבקשה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אדוני היושב-ראש – – – להירשם? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא לחצת? טוב, נוסיף אותך. אם כך, נתחיל עם חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, בבקשה. בבקשה, אדוני. דקה לרשותך. << דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. במחקר במדעי המדינה היה דיון רציני איך מסווגים את המשטר בישראל. אחת ההצעות הייתה אתנוקרטיה. אני חושב, זה סוג של משטר שאני רוצה להציע למדינות לא להיות דומות לו, כי יש בו הרבה היבטים גזעניים ולא דמוקרטיים, וזה מתבטא גם בדברים בסיסיים, אדוני, כמו החשמל. אפילו הפסקות החשמל, או תיקוני הפסקות החשמל, נעשים במדינה הזאת על פי תפיסת עולם יהודית ודמוגרפית. גם החשמל מגיע לחברה הערבית הרבה פחות מאשר לחברה היהודית, וברגע שיש הפסקות חשמל בדמוקרטיה היהודית, אדוני היושב-ראש, לוקח הרבה יותר זמן לתקן את הפסקות החשמל בחברה הערבית, כמו שקורה עכשיו בשכונה בנצרת, אדוני – לא בכפרים הבלתי-מוכרים; בשכונה בעיר נצרת – ח'אלת אל-דיר – הם סובלים מהפסקות חשמל כבר שלושה שבועות, אדוני. הם מקבלים שלוש-ארבע שעות חשמל ביום בקור המטורף הזה שאנחנו חיים בו. וזה נמצא גם במג'ד אל-כרום וגם בטמרה וגם בטירה, בהרבה מקומות בחברה הערבית. בניגוד למה שנאמר בדרך כלל בפרלמנט המכובד הזה – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – לא רק שלא הבאתם אור לגויים, הבאתם חשכה לגויים, אדוני. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סמי אבו שחאדה. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה. מוותר? חבר הכנסת גדי יברקן, בבקשה. << דובר >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בעוד כמה דקות יעלה להצבעה חוק הסמכויות. כמו שכולנו יודעים, במדינת ישראל יש שלוש רשויות עיקריות: שופטת, מחוקקת ומבצעת. הבית הזה הולך להעביר חוק מאוד מאוד דרקוני, ואני רוצה לבקש מיושב-ראש הכנסת, הפרלמנט הישראלי חבר הכנסת מיקי לוי שלא יצביע בעד החוק הזה, ולו למען הסמליות – שיושב-ראש הכנסת השתתף בחוק דרקוני שפוגע בזכויות אדם במדינת ישראל. אני חושב, אדוני חבר הכנסת – אדוני יושב-ראש הכנסת – ואני יודע שאני אומר את זה תקופה ארוכה, אבל זו בהחלט דעה של מיליוני אזרחי מדינת ישראל, והייתי רוצה להקריא בשם הציבור – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אדוני, אנחנו כבר – – – << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> משפט. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כבר סיימת את הדקה שלך. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> דקת נאומים לא סיימתי, אדוני. אני רגיל, כשאני מדבר על הנושא הזה של חוק הסמכויות, שקוטעים אותי. יש לי פה זכות של דקה מלאה, אין פה חברי כנסת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הדקה הסתיימה, אדוני, ויש לנו תכף דיון שלם על חוק הסמכויות, אז תוכל לדבר בזמן של ההסתייגויות. אבל הזמן נגמר. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> זו קריאה שנייה ושלישית, אין לי יכולת לעלות לבמה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני מניח שהסתייגתם, לא? << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אם יש דיון – בשמחה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אתה לא יודע אם הסתייגת? << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני, אבל חשוב לי להבהיר, אם שם לא יהיה דיון – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני כן יכול להבטיח לך נאמנה שיושב-ראש הכנסת מיקי לוי לא יצביע על החוק היום. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני אשמח גם שסגניו לא יצביעו על החוק הזה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מאה אחוז. תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל תן לי – אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, לא, אדוני, זמנך תם. יש לנו כללים, ואנחנו נשמור על הכללים. זמנך תם. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> בוודאי, אבל תן לי דקה נוספת של חבר הכנסת אזולאי – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, לא אתן לך דקה נוספת. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> שלא – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, אדוני. אנחנו לא מעבירים, לא סוחרים בדקות. הסתיים זמנך. תודה, אדוני. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני, אני דיברתי דקה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נכון. זה נאום בן דקה. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> ודרך אגב – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, אדוני. אנחנו מנהלים שיח – – – << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסיים, אני מסיים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> סיימת כבר. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> ודרך אגב, זאת בדיוק המחשה לסתימת פיות, כולל פה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אוי, באמת, תודה רבה. תודה. באמת. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה לך. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> דיברת דקה ואתה רוצה עוד דקה, ואני סותם את פיך כי עבר זמנך. תודה רבה. כן, אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> – – – להתמודד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מה יש להתמודד? התקנון קובע דקה. נאום בן דקה, כשמו כן הוא. אתה רוצה שתי דקות? << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> אני לוקח זמן מהיום והלאה, כמה דקות אתה נותן לכל חבר כנסת – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת טיבי. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה. היום חברי איימן עודה יוזם את יום השפה הערבית בכנסת, ואני רוצה להקריא לכם בערבית את אחד מפסוקי השירה, (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: שורת שירה שהיא אחת מהחכמות ביותר שיש בשפה הערבית. מישהו מכם יודע מה שורה זו של שירה יכולה להיות? היא זו של אל-מותנבי: "כאב שפקד אותי בלי שאני ידעתי לו סיבה, ואם הכאוב חש כאב, הרי שהגיע זמן החלמתו".) זה חרוז בערבית ספרותית של המשורר הגדול ביותר בהיסטוריה הערבית, על אדם שחולה – וכשיש לו מכאובים, זה לקראת סיום המחלה – אבל בסגנון, בשפה ערבית נשגבת. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ואני בחרתי את זה גם כי אני רופא. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חשבתי על זה שלא בכדי בחרת בשיר הזה. תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת משה אבוטבול. בבקשה, אדוני. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, מה אדבר ומה אומר. לצערנו אין פה אנשים שיכולים להקשיב, פרט לשרה שנמצאת כאן, להבין את הכאב הגדול שיש היום ברחוב, ואנשים פשוט לא יודעים מהנושא הזה. המצב הכלכלי שלנו הולך ויורד, ואני כל יום מקבל כל מיני טבלאות חדשות, אם זה היום גם כן, על עליית מחירים למוצרי דיפלומט. וזה ממש מראה בכל מקום ומקום איך שהמחירים עולים באחוזים גבוהים, אחוזים גבוהים. כל מיני דברים שמוכרים שם – אני אפילו לא מכיר את כל הדברים שהם מוכרים, אם זה היינץ או לוטוס וכל מיני דברים – באחוזים גבוהים. ולאחר מכן אני מקבל בצוהריים טבלה שבעצם מבוססת על עדכוני רשתות המזון באתר משרד הכלכלה. וכשאתה עובר על כל הרשתות, ללא יוצא מן הכלל – אני לא אזכיר פה שמות של רשתות כדי לא להביך אף אחד – זה עלייה של 6%, עלייה של 4.7%, 4.4%. רבותיי, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ממשלה אטומה – לצערנו אט-אט האזרח הפשוט פשוט נעשה עני יותר. דוח העוני גם מאשר את זה. תרחמו על אזרחי ישראל. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אבוטבול. חברת הכנסת – – – << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> ספרתי לך שתי דקות עכשיו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מה? זה אולי בשעון גדי יברקן. לפי השעון פה זה בדיוק דקה. חברת הכנסת תומא סלימאן, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חושבת שכולכם בוודאי נחשפתם לסרטון הווידיאו שבו נראה ניצב חכרוש בזירת רצח שהתרחשה בכפר שלו, בכפר כנא. אני לא רוצה לחרוץ גורלות במה שאני הולכת להגיד, אבל אני חושבת שלאחר הווידיאו הזה מן הראוי שיקבל אחריות אישית ויתפטר, ולא לחכות לכלום. אבל מצד שני מתעוררת השאלה המהותית ביותר: שנה וחצי יש בידיים של משטרת ישראל וידיאו שמעיד על ההתנהלות של הניצב האחראי על המלחמה בפשיעה, שמתנהל בצורה כזו, וקשר השתיקה הפנימי של המשטרה והחיפוי על הטעויות בינם לבין עצמם ממשיכים שנה וחצי. אם השר הודיע רק אתמול על ועדת בדיקה, סימן שכנראה קשר השתיקה הוא גם כלפי השר. הם לא מספרים לשר מה קורה בתוכם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת תומא סלימאן. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. נאום הנדסת תודעה מס' 43, והפעם – על ההתיישבות הצעירה החוקית. השר לפיד אמר ש"ההתיישבות הצעירה" זה ביטוי מכובס. לדבריו, אלו מאחזים לא חוקיים. זכיתי, בתור מנכ"ל משרד השיכון, בשליחות ראש הממשלה שרון וכל רשויות השלטון ובאישור היועץ המשפטי, להיות חלק משמעותי בהקמה החוקית של אותם יישובים שמדינת ישראל השקיעה בהם עשרות מיליוני שקלים. מי שהחל בהנדסת התודעה הזאת זה שרון, שבעקבות הלחץ האמריקאי מינה את אשת השמאל הקיצוני טליה ששון לחבר את דוח המאחזים הבלתי-מורשים. מי שממשיך בהנדסת התודעה הזאת זה ממשלת השמאל של לפיד ובנט, שמנסה להפוך בנייה ערבית ובדואית בלתי חוקית לחוקית, והתיישבות צעירה חוקית – למאחזים בלתי חוקיים. אני ממליץ לגיבורי ההתיישבות הצעירה לא להתפעל מדברי לפיד וחבריו ולהמשיך ליישב במסירות נפש את מרחביה של ארץ ישראל. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מעוז. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אני קורא עכשיו את הכותרות הראשיות שמדברות על עלייה במספר המתים מקורונה – בין 35 ל-40 נפטרים ביום. אלה מספרים הזויים, זוועתיים, ואני שואל: מה עושים נגד זה? מה עושה הממשלה, איזה תוכנית יש לה? ואפרופו חוק הקורונה וחברי גדי יברקן, אז די עם הצביעות הזאת. אתם אתמול הגשתם הסתייגויות, עשיתם פיליבסטר בוועדת החוקה, ובסוף כשהגיע הרגע הקריטי, אדוני היושב-ראש, להצבעות – אף אחד מהאופוזיציה, מה שנקרא אופוזיציה – אף אחד לא היה. ומי שבקואליציה והיה נגד החוק באופוזיציה אז – הצביעו בעד. ומשהו טוב לסיום, אפרופו יום השפה הערבית שיזם חברינו איימן עודה – אני מברך את יושב-ראש הכנסת ואת מזכירת הכנסת ואת כל הצוות שעמלו על הוצאת העלון הזה שעכשיו חילקתם לנו על מושגי יסוד בפרלמנט הישראלי, עברית וערבית; (אומר בערבית: מושגי יסוד בפרלמנט הישראלי, עברית וערבית.) כל הכבוד על היוזמה הזאת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה. תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. תם פרק נאומים בני דקה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון יום השפה הערבית << הלסי >> << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום: ציון יום השפה הערבית, מס' 995, 1034, 1077, 1092, 1651, 1701, 1707, 1714 ו-1723. זמילאתי וזומלאיי אעדאא אל-כנסת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר >> היו"ר איתן גינזבורג: << דובר >> כנסת נכבדה, אני מתכבד לפתוח את הדיון המיוחד לציון יום השפה הערבית בכנסת ישראל (חוזר על דבריו בערבית.) שפתו של עם מכוננת את תרבותו, ולשונו היא ממד בולט בזהותו האתנית. השפה היא מרכיב בלתי נפרד מההיסטוריה שלו, מההתפתחות של אופיו. רובנו בכנסת אומנם לא דוברי ערבית – יש פה כמה, אני רואה פה את חבר הכנסת לוין, וכמובן חברי הכנסת מהרשימה המשותפת ומרע"מ – אולם בכל זאת אנחנו מציינים כאן במליאת הכנסת את יום השפה הערבית, ולא בכדי. החברה הישראלית היא פסיפס של תרבויות וזהויות, והשפה היא עמוד השדרה שלו. כשאנחנו דוברים את שפתו של האחר בכוחנו להכיר אותו טוב יותר, להבין אותו בצורה מיטבית. כשאנחנו מכירים אותו טוב יותר, את האחר, ביכולתנו להקשיב לו ולא רק לשמוע אותו. וכשאנחנו מקשיבים לאחר אנחנו מעודדים פלורליזם ושיתופי פעולה. ככה אני רואה את השפה הערבית במדינת ישראל. הגיעה העת להודות כי השפה הערבית היא יותר משפה בעלת מעמד מיוחד במדינת ישראל; היא כבר חלק אינטגרלי מהתרבות המודרנית המקומית. שפת היום-יום בישראל מכילה אזכורים רבים לשפה הערבית, והסלנג הישראלי עושה בערבית שימוש נרחב בעזרת מילות מפתח המייצגות תכונות ורגשות הנפוצים בשיח היום-יומי, בתקשורת, ביצירות הספרותיות, וכן, גם בפוליטיקה. לצד זאת, מילים רבות בעברית דומות וכמעט זהות למילים בשפה הערבית. אלה הן הוכחות ניצחות לכך שהתרבויות שלנו משולבות וכרוכות זו בזו. על שולחנכם – כפי שהזכיר חבר הכנסת סעדי – על שולחנכם היום, חברי הכנסת, מונח מילון עברי-ערבי ובו תרגומים למושגי מפתח של הכנסת. הפרויקט, שיזמו בלשכת מנכ"ל הכנסת עם מזכירות הכנסת והלשכה המשפטית, בברכת יושב-ראש הכנסת מיקי לוי, בא להנגיש את הפעילות היום-יומית שלנו גם לשפה הערבית. אני מבין שזוהי רק תחילתו של הפרויקט, שתהיה לו גם מהדורה דיגיטלית ורחבה יותר, ואתם מוזמנים לעיין וללמוד ממנו. חברי הכנסת, שפה היא מקור לשיח והסרת חומות בין אנשים, והגיעה העת שנפסיק לפחד מהשפה הערבית ושנדע לחבק אותה ואף ללמוד אותה בצורה נרחבת. שוכרן (אומר בערבית: וברכות.) אני מזמין את חבר הכנסת איימן עודה, יוזם היום הזה, לומר דברים. בבקשה, אדוני. << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, רציתי להתחיל בעברית, אבל מכיוון שאחמד טיבי קרא מהשירה של אל-מותנבי, הוא נגע בליבי. זה חמש דקות? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ואיי, אז אין לי את ההזדמנות הזו. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא, רק שירה, שירה – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אם אני אגיד שירה – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אנחנו נעמוד בזמנים, חברים. נעמוד בזמנים. יש דברים רבים היום. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> טוב, אז אני ניגש היישר. השפה הערבית היא השפה הלאומית של 20% מהאזרחים, אבל היא שפת האם של כ-60% מאזרחי המדינה. הינה, אני מסתכל על חברי ש"ס פה – היא שפת האם של כ-60% מאזרחי המדינה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אימא שלי מפולין. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אנשים שבטוחים בעצמם, בהיסטוריה שלהם, בתרבות שלהם, במורשת שלהם – כן, כבוד היושב-ראש – לא צריכים לפחד. הם דווקא צריכים לראות בשפה נוספת ערך מוסף, שמוסיף, שמעשיר. אנחנו, חברי הרשימה המשותפת, יודעים את השפה הערבית בכל רמ"ח איברינו. זו השפה שלנו, התרבות שלנו. מדברים עוד עברית – מבחינתנו זה ערך מוסף, תרבות יהודית זה ערך מוסף. מי שקידם את חוק הלאום, מי שפגע בשפה הערבית, הוא לא רק גזען, הוא גם פחדן, הוא גם פחדן, מפחד מהשפה הערבית. אני רוצה להגיד לך, כבוד היושב-ראש, ולעמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, שהשפה העברית נהייתה שפה רשמית – ממתי? משנת 1922, כשהיהודים היו 7% מאזרחי המדינה. השפה העברית נהייתה שפה רשמית. האם זה פגע במישהו? יכול להיות שהשפה הערבית ביצעה פיגוע בשנת 2017 – אני לא יודע למי היא הפריעה – בשביל לבטל אותה מהיותה שפה רשמית. אני רוצה לברך על כך ששרת התחבורה מרב מיכאלי קיבלה על עצמה לתקן טעויות כתיב בשלטי רחוב. הלכנו ביחד, היינו באום אל-קטף, שינינו את השלט שם מאום אל-קטוף, שזו טעות, לאום אל-קטף, שזה נכון. אני מקווה שתוך שבועות בודדים נהפוך את עכו בשפה הערבית לעכא, את יפיע ליאפת א-נאצרה, את נצרת לא-נאצרה, ושיישאר בעברית נצרת, עכו, כי צריך לכבד גם את העברית וגם את הערבית. היום אני רוצה לברך את מנכ"ל הכנסת גיל סגל, שגם שלח לנו – בצל, או לאור בעצם, יום השפה הערבית, הוא החליט לפרסם את החוברת הזו, שיש בה גם תרגום לשפה הערבית. אני מברך אותו. אנחנו בוועדת החינוך דיברנו על הקמת ועדת משנה לחיזוק השפה הערבית. אני מקווה שזה יתממש. אנחנו דיברנו בוועדת החוקה על הצעת חוק שחברינו אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, בשם הרשימה המשותפת, הגישו להחזרת השפה הערבית שתהיה שפה רשמית. אני רוצה לברך את חברנו יוסף ג'בארין, שיזם את החוק הזה לפני כשבע שנים. אני רוצה לברך את חברי הלשכה שלי, ג'ואד אבו אל היג'א, האדי ויסמין, על כך שעזרו בהוצאת היום הזה לאור ובהצלחה של היום הזה. אני רוצה להגיד לך, חברי אחמד טיבי, (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אם היו קושרים חוט מפסגת ראשו של אל-מותנבי עד פסגת ראשו של מחמוד דרוויש, שום ראש של שום משורר לא היה יכול להגיע אל החוט הזה. אנחנו גאים, כבני העם הערבי הפלסטיני, שמאיתנו יצא המשורר הערבי הגדול הזה,) מחמוד דרוויש, שאמר על השפה הערבית: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: האם אני זה אני? האם אני שם או פה? בכל "אתה" נמצא "אני". אני זה אתה שמדברים אליו, זה לא גלות שאני אהיה אתה, ולא גלות שאתה תהיה כ"אני" שלי, זה לא גלות שהים והמדבר יהיו השיר של הנוסע. אנחנו לא נחזור כפי שהלכנו, לא נחזור סתם כקיבוץ גלויות. תודה רבה.) תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת איימן עודה. אני מזמין את חבר הכנסת משה טור פז. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> ועד שיעלה, ניתן הודעה למזכירת הכנסת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי בהתאם לסעיף 89(א) לתקנון הכנסת החליטה ועדת החוקה, חוק ומשפט לחדש את דיוניה בהצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 11), התשפ"ב–2022. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון יום השפה הערבית << הלסי >> << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> סייד א-ראיס, אעדאא אל-כנסת, כנסת מוחתרמה – סליחה על המבטא האשכנזי. הלוואי שהייתה לי היכולת לנאום את הנאום הזה בערבית, אבל אני, כמו מרבית אזרחי ישראל היהודים, לא יודע ערבית. את פתיחת דבריי בערבית קיבלתי היום ביוזמה יפה של מנכ"ל הכנסת בשיתוף המחלקות השונות, ששלח לכולם מילון עם המילים הנפוצות במשכן בערבית. אלו בערך המילים היחידות שאני מכיר. הערבית היא שפת האם של האזרחים הערבים, המהווים כחמישית מאזרחי המדינה, שפה שדוברים אותה כ-400 מיליון איש בעולם ושפת האם של מרבית המדינות השכנות לנו במזרח התיכון. על פי סקר של עמותת סיכוי, רק 1.6% מהיהודים מעל גיל 20 מעידים על עצמם שהם יכולים לנהל שיחה יום-יומית בשפה הערבית. זאת לא תעודת הצטיינות לחברה הישראלית. עוד מימי המנדט הבריטי השפה הערבית זכתה למעמד שווה לצד השפות עברית ואנגלית. עם הקמת המדינה אימצה הכנסת את החלטת הבריטים ושימרה את המעמד של העברית והערבית. התפיסה המרכזית בישראל קיבלה ביטוי מובהק בחוק הלאום, שחוקק בקיץ 2018, והיא מעניקה לשפה העברית בכורה ומעמד עליון לעומת שפות אחרות, לרבות ערבית, שהייתה עד לפני כן שפה רשמית בישראל. דעתי על חוק הלאום ידועה. אני חושב שנשמט ממנו מרכיב מרכזי ביותר, והוא ערך השוויון. מי ייתן ונצליח לתקן סעיף זה, ובאותה הזדמנות גם לתת הכרה לשפה הערבית כשפה רשמית נוספת במדינה, מתוך הבנה והכרה כי ישראל לנצח תהיה הבית הלאומי של העם היהודי והשפה העברית היא השפה הרשמית, לצד כלל הסממנים והסמלים היהודיים במדינה, ואין חשש שזה ישתנה ולא ניתן שזה ישתנה. ככל שנשכיל לתת לשפה הערבית את מקומה הראוי בחברה, כך נשכיל לייצר עבור אזרחי המדינה הערבים תחושה של ביטחון ושייכות שתפחית את הניכור באופן ישיר. לימוד שפת המיעוט מקנה בהכרח כלים, שיכולים להפחית את עוצמת הסכסוך לכל המעורבים. חבריי חברי הכנסת, ערבית איננה שפת האויבים. היא השפה של השכנים שלנו ושל המיעוט הגדול ביותר שחי פה במדינה. אם היינו יודעים לתקשר מבחינה שפתית ותרבותית עם שכנינו, ככל הנראה היינו מונעים הרבה עימותים. אני קורא לממשלת ישראל – לשרת החינוך, לשר התרבות והספורט – לפעול לכך שלימודי ערבית בבתי הספר יהיו מקצוע ליבה אשר נלמד בבית הספר היסודי עד בית הספר התיכון כתנאי סף להשלמת 12 שנות לימוד. יש לתת תמריצים למוסדות החינוך, למנהלים, להכשיר מורים ללימוד השפה הערבית המדוברת, שמדברים בה שכנינו, לא רק ערבית ספרותית. יש לעודד יצירה אומנותית, אירועי תרבות, ולקבוע את יום השפה הערבית לא רק בכנסת אלא גם במערכת החינוך – זו שפה עם מורשת ותרבות, דרך אגב, גם של יהודים יוצאי ערב. האמירות שיצאו מהדיון הזה על חשיבות השפה הערבית צריכות לבוא לידי ביטוי בפעולות קונקרטיות בשטח. חינוך מבית הספר היסודי ללימודי ערבית, בכתב ובעל פה, יוכל לעודד סקרנות, הערכה וחיבור לתרבות הערבית העשירה והמגוונת בישראל ובמזרח התיכון. בתפקידי כראש מינהל החינוך של ירושלים הייתי אחראי על החינוך של 38% מתלמידי העיר תושבי העיר הערבים, שאיני דובר את שפתם. הציונות שלי כוללת הכרה שלי בשפת השכן שלי. עתידנו כרוך זה בזה, יהודים וערבים. בואו נלמד לדבר זה את זה, לשמוע, להקשיב, יחד, רק ככה אפשר. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת משה טור פז. חבר הכנסת גלעד קריב – מוותר. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. בבקשה, גברתי, חמש דקות לרשותך. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> (אומרת בערבית: שלום עליכם. בשם האל הרחמן הרחום. אנו הבאנו איתנו קוראן בערבית, בכדי שתוכלו להבין.) לא בכדי אני מתחילה באיה, בפסוק מהקוראן, כי אני חושבת שהשפה הערבית עשירה ושמורה ותישמר לעד – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> (אומרת בערבית: זה בסוף. טוב, בסדר, אבו אל-טייב, אל תדאג.) – – ולכן אף אחד ואף אחת לא יכולים לגזול, לא את המעמד ולא את התוכן ולא את המורשת. זה היום של השפה הערבית, ואני בתוכי רוצה באמת לדבר רק על דברים טובים, כי זאת השפה היפה בין השפות, אבל מרוב כאב וגם פליאה אני לא יכולה לעבור על מה שקרה בתקופה האחרונה, ההתנפלות הנוראית של חלק מחברי הבית. חלק גדול, לצערי הרב, התנפלו בגלל ששני ח"כים ערבים עמדו כאן מעל הדוכן ודיברו בערבית. מה שבאמת מעורר בי פליאה הוא שחלק גדול מאותם ח"כים, בשורשים שלהם הם מזרחים, וההורים שלהם דיברו ערבית. אני לא צריכה להזכיר לכולנו איך בזמנים של זהב ממש, היהודים בספרד, בתקופה הכי נאורה שהייתה להם, לא רק דיברו עברית בתוך הבתים, הם דיברו בכל מקום, ולא היה המושג הזה שפה רשמית. הם היו בחצרות של המלכים. נחזור לאבן גבירול ולרמב"ם ונזכור כולנו מה היה שם, ואולי, אולי, אנחנו צריכים, אתם צריכים, לחזור לימים ההם וללמוד ולו קצת ממה שהיה. לכבוד השפה הערבית אני רוצה להקריא שירה, שאומרים שהיא גם מאל-מותנבי, לא בטוח, והיא אומרת ככה: (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אל תכעס עלי בגלל אהבתי אליה, הרי אני לא אוהב מלבדה. אני לא היחיד שמוכן להקריב למענה, כולנו היום למענה. היא השתכנה בכל נפש והתפשטה בדמה. אותה שרו האימהות והאבות דיברו בה. ובה האומנות התממשה והמדע מתגאה בה. ככל שעובר הזמן, מתווספים לה שבחים ומעמד רם. השפה הזאת של האבות, האל העלה אותה על נס, וזו קריאה לבניה להחזיר עטרה ליושנה ולתקומה שתחיה את. העם שמדבר בשפתו לא ימות, והרבה בהדרה. המדברים האירו את ברקם עד למרחק, מעל לאופק, והחול בהם הפך להיות כוכבים בלב השמיים, והוורדים הפכו לאותיות יפות בתוכה, השפה של האור, והכי גאה אני שהאור שלה הוא חלקם של הערבים, הקוראן הוסיף להדרה עוד הדר, והענף הניב פרי שהטעם שלו הוא נפלא, יפה ומתוק כמו דבש ניגר, אשר העניק לעולם הזה את היופי שלו. השפה שלי היא ים רחב, וגל שעטף אותו ספר. לבסוף – – –) << קריאה >> קריאה: << קריאה >> (אומר בערבית: זה לא שיר של אל-מותנבי, זו שירה חדשה – – –) << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> (אומרת בערבית: יכול להיות, כי כתוב שזה לא בטוח של אל-מותנבי.) << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. חבר הכנסת משה אבוטבול. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> הסכמנו להחליף. היא הסכימה, אם אפשרי, בבקשה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> טוב. אני מזמין את חברת הכנסת מיכל וולדיגר. אני מבקש בפעם הבאה לעשות את זה מול המזכירות. בבקשה, גברתי, חמש דקות לרשותך. << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, כבוד השרה, כנסת נכבדה. אז כן, יום מיוחד היום, שמוקדש לשפה הערבית. השפה הערבית, כמו שאמרו לפניי, היא שפה יפה, היא שפה עשירה, היא שפה שתרמה רבות לעולם בכלל ולעולם היהודי בפרט. יש לא מעט אנשים במדינת ישראל, גם מבין היהודים, ששפת האם שלהם היא השפה הערבית. אני לא זוכרת הרבה מורים מבית הספר היסודי – שלא ישמעו אותי עכשיו – אבל אני בהחלט זוכרת את הדסה קמינר, היא הייתה המורה שלי לערבית, גם למדוברת וגם לספרותית, בכיתות ז'-ח'. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> איפה? << דובר_המשך >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בבית ספר משואות בבני ברק. היה אפשר לבחור. כלומר, כולם למדו ערבית ובשנה הנוספת זה היה או צרפתית או ערבית, אני בחרתי בערבית. הדסה ניסתה ואף הצליחה – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, לא, תכף אני אגיד לך, לא. היא ניסתה ואף הצליחה, עם האהבה שלה לשפה, עם העיניים הבורקות שלה, להחדיר בנו את האהבה לשפה. לצערי, הדסה הפסיקה ללמד אותי בכיתה ח' ועליתי לבית ספר אחר, ועם זה השפה נשכחה, ואני באמת לא יכולה לחזור – אולי חוץ מאהלן וסהלן או מילים כאלה שכנראה כולנו מכירים ונכנסו לתוך הסלנג של השפה העברית. אז כן, זו שפה יקרה וטובה, אבל אני חייבת להגיד פה משהו שהיה לי חשוב לומר אותו: אני, בתשעה חודשים שאני נמצאת פה בכנסת, אני כן פוגשת – אני לא יכולה להגיד "לא מעט" אבל כן פגשתי כמה וכמה מקרים שבהם עמדו פה חברי כנסת ערבים ודיברו בערבית. עכשיו, השפה הרשמית היא עברית; לשפה הערבית יש מקום חשוב ומיוחד, אבל עדיין רוב יושבי הבית הזה לא מכירים את השפה הערבית ולא יודעים אותה. אז נכון שחשוב ללמוד וחשוב להכניס את זה לבתי הספר, גם חשוב ללמוד אותה בבתי הספר – אנחנו כולנו במזרח התיכון וחשוב לדעת – אבל עדיין לא כולם יודעים פה. אני חושבת, וצר לי לומר זאת, אבל אני חושבת ומאמינה שנפגעת ונלקחת ממני הזכות לחופש הדיבור, כי אם עומד פה חבר כנסת ומדבר – אני לא מדברת על משפט פה ושם, על לזרוק "אהלן וסהלן" או לצטט משהו קצר, אבל כשכל הנאום מתבסס על השפה הערבית, מונעים ממני – לדעתי זאת פגיעה בדמוקרטיה. חברי כנסת לא יכולים להגיב און-ליין – הינה, אני מחדירה מילים לועזיות, זה בסדר, אבל לא כשפה. השפה – רוב-רובם של חברי הכנסת הערבים יודעים על בוריה את השפה העברית, שהיא השפה הרשמית, ולכן כשעומדים ונואמים נאומים ארוכים, הם צריכים להיות בשפה העברית ולא בשפה הערבית, כדי לא למנוע ממני את הזכות להגיב עליהם ולומר מה דעתי עליהם. כי לדעתי, כשעומדים פה לא מדברים דברים סתמיים, לא מדברים דברים שהם לא רלוונטיים, אלא דברים שנוגעים לחוקים שמחוקקים פה ולמדיניות שמדברים פה. ולכן, מי שלא מצליח להבין את השפה לא יכול להגיב ולדבר ולהחזיר ולנהל פה איזה סוג של דיאלוג על מה שנאמר. לכן, אני פניתי ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת ניר אורבך, וביקשתי שכאשר מישהו מתכוון לדבר בשפה הערבית נאום שלם או לבסס עליה נאום שלם – שיגיד קודם לכן. ואז מזכירות הכנסת תדאג למתורגמן שיתרגם את זה לשפה העברית און-ליין כדי שנוכל ונדע להגיב, לשמוע, לכבד, לכבד את כולם. אני רוצה לשמוע. הדברים שלכם מאוד חשובים, מאוד ענייניים, אני רוצה לשמוע מה אתם אומרים ולהבין את זה, וזה נלקח ממני. הזכות הזאת להגיב ולהבין נלקחת ממני ומאנשים, ומה לעשות, רוב-רובם של חברי הכנסת לא יודעים, לא מכירים את השפה הערבית, בוודאי לא להחזיק ראש נאום שלם. ולכן, פניתי – אני רואה שחבר הכנסת ניר אורבך לא נמצא פה – פניתי אליו בבקשה שכן יתקן את התקנון כך שזה יהיה, שאם יהיה נאום ארוך, יהיה תרגום מיידי במקום, ואני ושכמותי נוכל להגיב ולדבר. וככל שהוא לא יעשה את זה בזמן, הוא יצטרך לדבר בעברית, כי עברית זאת השפה הרשמית ובה צריך לדבר, ואותה כולם מבינים. וכך בעיניי נראית דמוקרטיה נכונה, כדי שנוכל להבין אחד את השני ולקדם את מדינת ישראל למקומות טובים יותר. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את חברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי, בבקשה. << דובר >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר >> תודה, אדוני יושב-ראש הכנסת. חברותיי וחבריי למשכן, ראשית כול, וולדיגר, אני רוצה לבקש מכל אלה שחתמו – אני ראיתי את המכתב שאת הגשת, ואני רוצה להגיד לכל אלה שחתמו על המכתב של חברת הכנסת וולדיגר בנושא השפה הערבית במליאה – אני מציעה שתתחילו ללמוד ערבית. זה כל הסיפור. אני אגיד את דבריי הקצרים מאוד בערבית ואז אגיד אותם בעברית. (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: השפה הערבית שונה מהשפות האחרות בהיותה הן שפה ספרותית והן שפה עממית מדוברת אצל האנשים, כלומר, היא בשימוש יום-יומי. השפה הרשמית שבה משתמשים בכלי התקשורת היא השפה הספרותית. משתמשים בשפה הזאת בכל המוסדות שפוקדים ביום-יום וכן בבתי הספר, דבר שבדרך כלל מקשה על התלמידים הנבחנים ומשפיע לרעה על הישגיהם הלימודיים. מכאן, מהבמה הזאת, אני קוראת לאחראים במשרד החינוך להביא למהפכה בתוכניות הלימוד בבתי הספר, ותקשיבו: הכניסו את השפה הערבית העממית המדוברת כשפה ראשונה ואת השפה הערבית הספרותית כשפה שנייה, והכינו תוכנית לימודים חדשה למאה ה-21, המתאימה לצורכי התלמידים, מתוך התחשבות באיזון בין השפה המדוברת לזו הספרותית.) אני יודעת שאני אומרת פה דברים שעליהם הרבה מאוד אנשים, גם בעולם הערבי וגם פה, במדינה, לא יסכימו איתי, אבל בכוונה אני רוצה קצת לעשות חישוב מחדש של כל הנושא של לימוד השפה הערבית ולימוד בשפה הערבית. השפה הערבית שונה משפות אחרות בכך שהיא שפה ספרותית (מתרגמת את המילה לערבית) ושפה מדוברת בין אנשים. כלומר שפה זו דואלית, ומשמשת גם ביום-יום, כולל בלימוד בבתי ספר – דבר שמקשה מאוד על התלמידים ומשפיע הרבה פעמים לרעה על תוצאות המבחנים, כולל, אגב, הפסיכומטרי. כאן, מעל הדוכן הזה, אני קוראת לנציגי ונציגות משרד החינוך לחולל מהפכה בתוכנית הלימודים החינוכית בבתי הספר הערביים ולהתחיל ללמד את השפה הערבית המדוברת (מתרגמת את המילה לערבית) כשפה ראשונה, וערבית ספרותית (מתרגמת את המילה לערבית) כשפה שנייה, בנוסף לתכנון תוכנית לימודים חדשה המתאימה למאה ה-21. אני אומרת את זה כי אני יודעת שבעולם הערבי מתחילים לחשוב מחדש על כל הנושא של לימוד השפה הערבית ולימוד בשפה הערבית, ואני רוצה שנתחיל לחשוב על הנושא הזה גם כאן. אני יודעת שזה קשה, אני יודעת שזה לא בתוך הקונסנזוס, אבל אם נסתכל על הילדים שלנו, איך הם מדברים ובאיזה שפות הם משתמשים – אני אומרת שאם אנחנו רוצים לשמר את החוזק של השפה הערבית אז בואו נתחיל לחשוב מחוץ לקופסה. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת רינאוי זועבי. אני מזמין את חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, תודה מיוחדת לחבר הכנסת משה אבוטבול, שהואיל ברוב טובו ונדיבותו להתחלף איתי. יש לנו ב-16:45 ועדת חוקה, ואנחנו מבקשים ורוצים להיות בוועדה. אני חושב שמטבע הדברים כל אחד מרגיש נוח בסביבת השפה שלו, שהוא מכיר אותה, הוא מדבר אותה, הוא מבין אותה. ולפעמים, בתחילתה של הדרך, אולי הפריע גם לי שיש אנשים שמדברים לא בשפה שלהם – על ידם. אבל עם הזמן התבגרתי והבנתי, וגם למדתי את מה שאומרים חכמינו זיכרונם לברכה, וראיתי שיש בזה יתרון, יתרון לכל עם שמדבר בשפתו. יש לזה יתרון מאוד מאוד גדול, התרבות נשמרת בצורה יותר טובה. לכל עם יש את השפה שלו, התרבות שלו, והשפה היא סוג של גדר שנותנת לגדר את הדברים התרבותיים, ועל זה אנחנו גם למדנו שכשהיה מגדל בבל, הקדוש ברוך הוא בעצמו בלל את שפתם כיוון שהוא ראה שלפעמים כשכולם ביחד יכולים לצאת מזה דברים – כשכולם בדעה אחת, כולם במחשבה אחת. כל אחד רוצה לשמור על הייחוד שלו ועל המיוחדות שלו ועל התרבות, וצריך באיזשהו מקום שלא כולם ידברו עם כולם, ולא רק זה – שגם לא יבינו, לא נורא שגם לא יבינו אחד את השפה של השני. מי שגם ראה את המדרשים על האגדה, וזה מופיע בעוד דברים – אנחנו היינו במצרים, היהודים היו במצרים הרבה הרבה שנים לפי המסורת – יש כאן הרבה חברי כנסת ערבים אז אני אומר שזה לפי המסורת שלנו, אבל בוודאי אתם מכירים את זה. בסופו של דבר הופיע שנגאלו ממצרים. בזכות מה? הם היו כבר בתוכה 210 שנים, זה הרבה שנים. אז כתוב שזה בגלל שלוש סיבות, שלא שינו לא את לבושם, לא את מלבושם, וכמובן – אנחנו מדברים על הלשון – לא את לבושם ולא את שמם ולא את לשונם. לא את לשונם – הם המשיכו לדבר בשפה שלהם, וזה שמר עליהם. ואני כעד לפולמוס שהיה בתקופה האחרונה, בעקבות שיחה, נאום שנאם פה יושב-ראש ועדת הפנים – וגם שמענו עכשיו את חברת הכנסת וולדיגר שהיא מתריעה ומלינה על כך, למה חברי הכנסת לא יכולים לדבר בשפתם – אני חושב שזה חשוב, זה טוב שהוא מדבר בשפתו. אני חושב שזה שומר על הייחוד שלו. ואני גם רוצה להגיד לה, מה שמפריע לה הוא שהיא לא מבינה: עדיף לי שאם יש לי אי-הסכמות עם מי שמדבר בשפה אחרת, שאני אשמע אותן בערבית, ולא אשמע אותן בעברית. זה היה יותר מפריע לי אם הייתי שומע דברים שאני לא מסכים איתם בעברית. כשאני שומע את זה בערבית, אז זה בעצם מעמיד אותי במקום שלהם, שכל אחד עם הדעות שלו, כל אחד עם ההשקפה שלו. אחרת, מחדדים את ההבדלים. אני חושב שזה טוב, שהיא הייתה צריכה דווקא לתמוך בעניין הזה, ואני לא יודע למה היא מלינה על כך שמדברים בשפה שהיא לא מבינה או בשפה אחרת. יש כאן חברי כנסת, אני מבין את זה, שאומרים: מדינה יהודית, אז איך יכול להיות שהשפה הרשמית היא גם השפה הערבית? בהחלט יכול להיות. אם יש חברי כנסת שהם ערבים, הם מייצגים את הציבור, את אזרחי מדינת ישראל שמדברים ערבית, שזאת שפת האם שלהם, זאת השפה שלהם, אז הם מדברים בשפתם, וזה טוב שאנחנו נמצאים בעניין הזה. לכן אני רואה את זה בדיוק ממבט הפוך גם מהמחשבה שלה. אני לא אומר שזה מהמחשבה שלי – גם למחשבתה זה צריך להיות. מאוד התחברתי למה שאמרה חברת הכנסת זועבי היום בוועדת הכלכלה. היא דיברה על ההייטק, על צעירים. זה משהו שממש חימם את ליבי, ומאוד הזדהיתי איתה. היא אומרת שהצעירים לא רוצים לגור בתל אביב. שאלתי אותה למה. היא דילגה, ואמרה שלא רוצים לגור, שאנחנו צריכים להקים חממות בגליל, באזורים האלה. ככה אמרת, נכון? שאלתי בכל אופן שאלה, והפרעתי לה, למה? היא אומרת: זאת לא התרבות שלנו, זאת תרבות אחרת. זה טוב שנמצאים בתרבות הזאת, ואני חושב שזה גם טוב שאחרים לא מגיעים לתרבות אחרת. טוב שיש את זה. אנחנו עשינו את זה, בללו את שפתנו, זה חלק מיסוד של שמירה על כל עם ועם, וטוב שיש כאלה חומות של שפה. חומות של שפה הן חומות טובות. אני רק רוצה – הייתי בוועדת החוקה ולא הספקתי להתייחס למה שאמר חבר הכנסת עודה בדיון בוועדת החוקה. הייתי שם, היו שם עוד חברי כנסת. הוא אמר שהוא חושב שהשפה צריכה לקבל את המעמד בגלל ש-50% מתושבי אזרחי מדינת ישראל, זו שפת האם שלהם. זו לא ממש שפת האם שלהם, הם הגיעו ממדינות ערב, וממילא למה אתם מלינים על כך? אני חושב שזה נכון מה שהוא אומר מהיבט אחר, מההיבט שלי: אני גם לא מבין למה שפת היידיש לא מקבלת את המעמד שלה, חבר הכנסת אזולאי. למה שפת היידיש לא מקבלת את המעמד שלה? 50% מאזרחי מדינת ישראל, שפת הסבא שלהם – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – שפת האם – האם יכולה להיות הסבתא, שפת אם הסבתא הייתה יידיש. אני מכיר כאן הרבה שיודעים יידיש אפילו אולי יותר טוב ממני. ההורים שלי, והדורות שלי כבר הרבה שנים בארץ, אז – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מדיניות כור ההיתוך פגעה בכולם, אנחנו בעד רב-תרבותיות – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני גם חושב, למה שחבר כנסת לא יוכל לדבר פה ביידיש? אני חושב ככה. אני רוצה להגיד לך. שאלת אותי קודם, אז אני לא – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כשנגיע ליום ציון השפה היידית נדבר על זה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה יום קצת יותר פתוח. הסבא והסבתא שלי, שלא גדלו במדינות ערב, וגם ההורים שלי לא, הם אשכנזים, באו וגרו בירושלים, והם דיברו ערבית שוטפת, מהשכנים שהיו להם בעיר העתיקה בירושלים. אולי הם גם אימצו סוג של מאכלים, כמו סלט ערבי וטחינה, שזה לא הגיע מהסבתא שלהם, אלא הגיע מפה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל טוב שזה נעצר פה. כאן זה נעצר, וזה בסדר מעבר לזה. זה היה כשר למהדרין, דרך אגב. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה. תודה רבה, חבר הכנסת מקלב. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לכן, אולי זה יפתיע אחרים – שאל אותי העוזר שלי, אתה הולך לדבר על השפה הערבית? אמרתי לו שכן, אני הולך לדבר על זה שאני תומך בעניין הזה מהסיבות הרבות שמניתי בפניכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה על הדברים. אני מזמין את חבר הכנסת זאב בנימין בגין. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> רגע, רגע. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מה? זה סדר הדוברים. אדוני, ביקשתם להתחלף. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> תן לו, לחבר הכנסת, אני אחריו. לבגין זה מותר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת בגין. בגין. << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> אני רואה לפי התור. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בגין, זה זמנך. לא, אדוני, הם התחלפו, זמנך הגיע. בבקשה, אדוני. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> בנימין זאב, אתה דמות נערצת, אני לא יכול – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני מציע שתיתנו ליושב-ראש לנהל את סדר הדוברים, ולא לקבוע ביניכם מי דובר ומתי. << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> אתה רשום לפניי. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חבר הכנסת בגין, לא משה קובע את סדר הדוברים, אנוכי קובע אותו. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> חבר הכנסת בגין, מספיק מה שהוא עשה למעננו, סגר לנו את אל על בשבתות, על זה לבד – – – להגיד תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יום ציון השפה הערבית הוא יום חשוב, הנושא חשוב, אבל בשומעי את דברי חברי חבר הכנסת אורי מקלב בכל זאת אבקש להעיר. הוא דיבר על חשיבות השפה כגדר לתרבות. אומנם עברית היא שפת המדינה, אבל בסטייה קלה מן הנושא, אדוני היושב-ראש, אם תרשה לי, אבקש להעיר שגם שפת המדינה, עברית, זקוקה אצלנו להגנה; להגנה מפני מינים זרים, פולשים, הגנה מברבריזמים לשוניים, בעיקר אמריקניים, שחדרו לא רק באמצעות מילים אלא גם כבר באמצעות מבנים לשוניים, באמצעות מבנים תחביריים. זוהי סכנה גדולה. אנחנו שומעים זאת לא רק ברחוב, לא רק בין ילדים שצופים במסכים, אלא גם בעברית המשודרת, ואפילו, כמה מוזר, בעברית המודפסת והכתובה בעיתונים. לכן אני מציע את הרעיון שגם שפת המדינה העברית זקוקה להגנה. אודה על האמת, אדוני היושב-ראש, וחבריי, בניגוד לכמה מחברי הכנסת – חבר הכנסת יריב לוין הוא במובהק כזה – אני אינני יודע את השפה הערבית על בוריה, אודה על האמת. זו האמת, אבל לא כל האמת. האמת היא שאינני יודע ערבית כלל. מילה פה, מילה שם. אני מודה, אשמתי, לא הסתייע במשך השנים. ואני בכל זאת רואה חשיבות חדשה, נוספת, בעניין הזה לאחר חקיקת חוק הלאום ב-2018, שהייתי מעורב גם בחקיקתו – לא תמיד, או לעיתים קרובות מתוך אי-הסכמה עם חבריי. בסעיף 4(ב) בחוק הלאום כך נכתב: "לשפה הערבית מעמד מיוחד במדינה; הסדרת השימוש בשפה הערבית במוסדות ממלכתיים או בפניהם תהיה בחוק". חוק כזה לא חוקק. אני אפילו לא בטוח אם אפשר לומר שחוק כזה טרם חוקק. הנושא הזה איננו על סדר-היום הפוליטי המוכר לי בכנסת, אפילו לא בתקשורת. וייתכן, איננו יודעים את התוצאה של חיקוק כזה, ייתכן שטוב הדבר. אבל בכל זאת, ביום השפה הערבית אולי כדאי לחשוב: דוברי הערבית הרבים והערבים הצריכים למוסדות המדינה, אולי, מתוך התבוננות ביום-יום, בכל זאת צריך להסדיר – בחקיקה, ואולי בהסדרים שאינם חקיקה – את מעמד השפה הערבית, כפי שנאמר שם "במוסדות ממלכתיים או בפניהם". זה נכון שערבים רבים בישראל, שכנינו, יודעים עברית. חלקם בכנסת, חברינו, יודעים עברית על בוריה, לעיתים משובחת יותר משל חברי כנסת יהודים. אני זוכר את זה עוד מימי חבר הכנסת תופיק טובי, ששפתו העברית – הינה, אני רואה משמאלי את מזכירת הכנסת הוותיקה מהנהנת לאות הסכמה; אני בכל זאת יותר מבוגר, ירדנה, אבל כך היה עוד אז. ערבים רבים יודעים עברית, טוב שהם יודעים עברית, השתלבותם בחברה היהודית הכללית מותנית במידה רבה בידיעת השפה העברית. אני יכול לבשר: אני חושב שחשוב לומר שרבים, והמספר גדל והולך – באופן יחסי רבים – מתושבי ירושלים הערבים מבקשים בשנים האחרונות להיבחן בבחינת הבגרות הישראלית בעברית, ואני חושב שטוב הדבר; טוב להם, טוב לירושלים, טוב למדינת ישראל. ובכל זאת, הדרך הזאת, ההשתלבות בשפה העברית, חסומה עדיין בפני רבים בחברה הערבית ביישובים הערביים, ולכן צריך לאזן בין שני הצרכים האלה ולאפשר לאלה שאינם יכולים להתמצא להיעזר במוסדות המדינה בשפה העברית – להקל עליהם ולאפשר להם להשתמש ביתר קלות בשירותים הניתנים לכל האזרחים בשפה העברית. אני מודה לך על סבלנותך, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת בני בגין. אני מזמין את חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, שרה נכבדה, היום אנחנו מציינים את יום השפה הערבית. אני, חברים, זכיתי לגדול בבית שדיברו בו ערבית: האבא, עליו השלום, היה ממרוקו; האימא, שתחיה, מתוניס. כך שבסיסית, בבסיס, ידעתי ללמוד מהם את השפות. תוסיפו על זה שגם רעייתי תימנייה, אז כך שיש לי אוצר מילים עשיר בשפה הערבית. אבל מעבר לזיקה הטובה שהייתה ויש לנו, בעיקר בני עדות המזרח, למורשת העולם הערבי במשך מאות שנים, היו לנו יחסי שכנות נפלאה בין היהודים המזרחים במרוקו, בתוניס, בלוב, באלג'יריה, בתימן, בסוריה – בין היהודים בני עדות המזרח לבין אנשי האסלאם, שהעריצו וכיבדו את היהדות ואת היהודים במרבית שנות החיים המשותפים בארצות הגולה. כך גם מרן הרב עובדיה יוסף, זצ"ל, דאג תמיד שיהיה קשר טוב בין מנהיגי הדתות של האסלאם וגם יזם ונפגש עימם, כדי להמשיך את החיים המשותפים והכבוד ההדדי. כך גם היה מצווה על נציגיו, ובראשם על ראש תנועתנו חבר הכנסת הרב אריה דרעי, לסייע, לעזור, לתקצב בכל תפקיד שנמצאים בו למען החברה הערבית. ואכן שר הפנים הרב אריה דרעי, גם כשר הפנים, גם כשר הפריפריה, הנגב והגליל – כל דבר: סלל כבישים, פיתח את הערים הערביות וידע גם לפתור את המשבר הגדול שהיה אז בעיר אום אל-פחם, לשקם את העיר הזו ממחנה פליטים. מרן ידע לכבד את העולם הערבי וגם ממש אהב את המוזיקה והשירה הערבית, שעליה גדלנו, והוא גם היה רבה של מצרים, וכיבדו אותו מאוד מאוד על חוכמתו ועל ידיעותיו הרבות בתורת האסלאם. היו לנו תמיד יחסים, לרבנים שלנו, עם השייח'ים ועם האימאמים, מנהיגי דת האסלאם, עולמא אל-אסלאם, ככה אומרים. כל אסלמי יודע שלאסלאם ולמייסדה של האסלאם יש התנגדות לרובים ולנשק. מייסד האסלאם מוחמד, שהגיע למכה אחרי מדינה, ביקש ואמר למאמיניו המוסלמים לא להרביץ, לא לזקן, לא לפרוץ דלתות, לא לעקור עץ גם למי שלא מאמין באסלאם, לכבד את היהודים ואת היהדות ולשמור איתם על יחסי אחווה. לכן אני פונה מכאן לחבריי חברי הכנסת מהחברה הערבית. אנא, בבקשה מכם, אפשרו לנו, אנחנו ששומרים, החרדים לתורה ולמצוות, לקיים את התורה והמצוות ללא הפרעה. ואני דווקא מכאן פונה לחברים מרע"מ היושבים בקואליציה או לכאלה מדת האסלאם הנמצאים במפלגות אחרות: תכבדו את הדת שלנו, אל תצביעו בניגוד למצפוננו בדברים הקשורים לדת וליהדות, כמו חוק הגיוס. תחשבו רגע, לגייס חרדים לצבא, מה זה טוב לכם שמיליון חרדים יהפכו להיות חיילים בצה"ל? אל תיתנו להם רובים, זה לא מוסיף לשלום במזרח התיכון. בהמשך גם כן יגייסו אתכם, את הצעירים שלכם, וישללו מכם את הזכויות. תניחו לנו, אל תתערבו. כמו שתמיד בעבר נהגתם לא להתערב בנושאים של הדת והיהדות, וכך גם אנחנו. תמשיכו בזה, זה הקו הנכון ביותר. זה יוסיף לכם כבוד ככאלה שמכבדים את הדת היהודית ולא מתערבים בענייניה הדתיים וברפורמות המצחיקות שמנסים להוביל אנשים כנגדנו מהממשלה ורומסים את ההלכה היהודית שלנו. ואני רוצה רק לסיים בסיפור מעניין שסיפר לנו מרן הרב עובדיה יוסף. הוא סיפר לנו שהיו כאלה יחסים טובים בין הערבים לבין היהודים בארצות האסלאם שהיה – גם כן סיפור מאוד מרתק. אתם יודעים, באחת ממדינות האסלאם היה מוסלמי אחד שאמר לאשתו: אני מבקש ממך, תכיני מיד, אני רעב, באתי רעב מהעבודה, תכיני לי בבקשה. יש לי פה עוגה – אני אסיים לאכול את העוגה, אם אני מסיים לאכול אותה ולא יהיה קפה מוכן, את מגורשת. ואתם יודעים, לפי דת האסלאם צריך להגיד רק שלוש מילים: מטאלקה, מטאלקה, מטאלקה – וזה נגמר. היא, מסכנה, לא הספיקה להכין את הקפה, אדוני היושב-ראש, ופתאום העוגה נגמרה והכול הלך פייפן, ואז החיים, כאילו נפרדו. וכאב לו מאוד, למה? הוא רצה להמשיך את החיים איתה, יש להם ילדים משותפים. הוא לא ידע מה לעשות. הלך לשייח'. השייח' אמר לו: תראה, רק היהודים – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא לסיים, אדוני. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> כן. רק היהודים, יש להם שכל, ייתנו לך פיקחות איך לעשות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רק ליהודים – – – << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> הוא בא – במקרה הזה תראה איך שהוא הציל אותם. אמר לו הרב: בוא איתי לבית שלך, ואז הוא בדק וראה שיש עוד קצת פירורים מהעוגה היבשה על הרצפה. אמר לו: עוד לא סיימת לאכול את העוגה, אז התנאי לא קיים והיא אשתך. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> ככה הוא הציל להם את החיים. אני מסיים אחרי הסיפור הזה, אדוני היושב-ראש, למרות שאתה בצד השני של המתרס, אני מבקש מכם, החברים ברע"מ וכל אלה שנמצאים, אחינו המוסלמים, אל תתערבו בעניינים של החרדים, בעניינים של הדת וההלכה. לא עשיתם את זה אף פעם – תמשיכו ככה. נשמור על האחווה והאחדות. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת משה אבוטבול. אני מזמין את השרה אורית פרקש הכהן לסכם את הדיון. גברתי השרה, אנא, השרה פרקש הכהן, בבקשה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> תודה רבה שאפשרת לי לסיים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה. השרה פרקש הכהן תשיב בשם שרת החינוך. בבקשה. << דובר >> שרת המדע והטכנולוגיה אורית פרקש הכהן: << דובר >> תודה. אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אני אשיב בשם שרת החינוך על ההצעה לסדר-היום בנושא ציון יום השפה הערבית. בבקשה. משרד החינוך רואה חשיבות רבה בהנחלת השפה הערבית לילדי ישראל. חשיבותה הרבה של השפה למדינת ישראל ולאזרחיה נובעת ממרקם האוכלוסייה במדינת ישראל, ממיקומה הגיאופוליטי של המדינה ובעיקר מהצורך בהידברות וקיום דיאלוג וחיים משותפים בין דוברי העברית לדוברי הערבית. אנו מאמינים כי כל שפה שנלמדת פותחת צוהר לתרבות שונה, מקרבת לבבות ומאפשרת היכרות בלתי אמצעית עם האחר. השפה הערבית הנלמדת במערכת החינוך בארץ מאפשרת ליישם את ערכי הסובלנות והרגישות ליצירת קשרים בין-אישיים ולהפחתת האלימות והגזענות. לימודי השפה הערבית מהווים חובה היום לכיתות ז', ח' וט' בהיקף של שלוש שעות לימוד בכל כיתה בבתי הספר העבריים. גם בכיתות י', י"א וי"ב המקצוע קיים כמקצוע בחירה, ובמסגרתו מוצעים שני מקצועות: הערבית ועולם הערבים והאסלאם – לימודי המזרח התיכון. בבתי הספר היסודיים נלמדת הערבית כתוכנית רשות, זולת מחוז צפון והעיר חיפה, שבהם ישנה חובת למידה בכיתות ה'-ו'. ההחלטה התקבלה בשל מרקם האוכלוסייה באזורים האלו ובמטרה לגשר ולחבר בין האוכלוסיות. בכל חטיבות הגיל הוכנה תוכנית לימודים חדשנית, המבוססת על הוראת השפה המדוברת בשילוב מיומנויות הקריאה והכתיבה, והוכנו חומרי למידה בהתאם. התוכניות המתמקדות בשיח בערבית מדוברת עוסקות בנושאים יום-יומיים ובהכרת התרבות הערבית. המשרד, משרד החינוך, אף נותן שעות עידוד בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה להרחבת לימודי הערבית. בנוסף, ומתוך הבנת המורכבות בערים המעורבות, מתגבשת תוכנית רב-שנתית על ידי כמה משרדי ממשלה. משרד החינוך שותף לגיבושה, וסוגיית השפה תיבחן גם במסגרת הזאת. לצד ההשקעה בלמידת השפה הערבית במגזר היהודי פועל המשרד באופן ממוקד לחיזוק השפה הערבית ומעמדה כשפת אם בקרב בתי הספר הערביים. מערכת החינוך בחברה הערבית היא חלק מרכזי ובלתי נפרד ממערכת החינוך הכללית בישראל, ומאפייניה הייחודיים מחייבים להעניק לה תשומת לב מיוחדת. השפה הערבית היא שפת האם והשפה הלאומית של האזרחים הערבים בישראל. היא נלמדת כשפה ראשונה בכל בתי הספר הערביים, מגני הילדים ועד סיום י"ב, וכן במוסדות להכשרת מורים למגזר הערבי. מדיניות זו של חיזוק שפת האם בקרב התלמידים בחברה הערבית באה לידי ביטוי בתוכניות לימודים חדשות, בפיתוח חומרי לימוד חדשים, ביחידות הוראה מתוקשבות, במבדקים ייעודיים, בתוספת שעות ללימוד שפה ובלמידה בקבוצות קטנות. לסיכום הדברים, המערכת במערכת החינוך פועלת לחיזוקה ולהבטחת מעמדה הראוי של השפה הערבית. הדבר מוצא ביטוי בחיזוק לימודי השפה במגזר דוברי העברית ובדגש מיוחד במגזר דוברי הערבית. מטרתנו היא מחד לקדם גשר ודיאלוג בין האוכלוסיות, ומאידך לחזק את הישגיהם של תלמידי המגזר הערבי. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> איך מחזקים בבתי הספר הערביים? << דובר_המשך >> שרת המדע והטכנולוגיה אורית פרקש הכהן: << דובר_המשך >> יש לי פה קצת נתונים. קודם כול מלמדים בז' עד י'. בחטיבה, כמו שאמרתי, יש מגמות, בבתי הספר הערביים ובמגזר הערבי – – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> חבל שלא ילמדו – – – << דובר_המשך >> שרת המדע והטכנולוגיה אורית פרקש הכהן: << דובר_המשך >> כן. נתונים נוספים, למי שרוצה מהמאזינים, מחברי הכנסת, לדעת על אודות לימודי השפה הערבית במגזר היהודי: במערכת במגזר היהודי מלמדים 1,200 מורים לערבית, מתוכם 300 מורים ערבים, והם 25% מכלל המורים. בהוראת הערבית במגזר היהודי יש בחטיבת הביניים כ-136,000 תלמידים; בחטיבה העליונה בשכבה י"ב לומדים כמעט 3,000 תלמידים, וכך גם כמעט בכל שכבה מכיתה י' ומעלה. בבתי הספר היסודיים לומדים בכ-190 בתי ספר 22,000 תלמידים. בנוסף משרד החינוך פועל להקמת אתר בשפה הערבית. נעשים מאמצים רבים להעלות את האתר עד סוף שנה זו, שנת 2022. יש גם דף פייסבוק בשפה הערבית, עם מעל 170,000 עוקבים, שמתעדכן כמה פעמים בשבוע. כל חוזרי מנכ"ל משרד החינוך מתורגמים לערבית, והחל משנת הלימודים תשע"ח תלמידים שיבקשו את תעודת הבגרות שלהם מתורגמת לשפה הערבית יקבלו זאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, השרה פרקש הכהן. בבקשה, עמדה נוספת לחבר הכנסת יריב לוין. << דובר >> יריב לוין (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. מפגן צביעות כמו שראינו כאן עכשיו הוא נדיר אפילו במונחים של הכנסת, ואני לצערי הרב ידעתי שכך זה ייראה ולכן לא נרשמתי לדבר אלא ביקשתי להביע עמדה נוספת בסוף הדיון כמחאה על מה שיתרחש כאן. גברתי היושבת-ראש, שמעתי כאן חברי כנסת מהקואליציה מדברים גבוהה-גבוהה על הצורך והחשיבות בלימודי השפה הערבית. שמעתי כאן את חברת הכנסת ח'טיב יאסין אפילו מצטטת פסוק מהקוראן. הם רק שכחו לספר שכאשר הבאתי לכאן הצעת חוק לחייב לימודי ערבית בבתי הספר היהודיים כדי שאנשים באמת ידעו ערבית, הם הצביעו נגדה, כאיש אחד, כולם בלי יוצא מן הכלל. אגב, זה גם לא פלא שהנושא כל כך חשוב להם, שאף אחד מאלה שדיברו לא נשאר כאן עד סוף הדיון. באו, נאמו והלכו. סיפרו איזה סיפור לציבור והלכו הביתה. עכשיו אני אגיד לך, גברתי היושבת-ראש, יותר מזה. מביאה כאן חברת הכנסת ח'טיב יאסין פסוק מהקוראן, באיזו חוצפה, כאשר היא יושבת כאן ובאצבע שלה שוללת את היכולת מהרוב של אזרחי מדינת ישראל להבין את הקוראן, ללמוד אותו, ומספרת לכולם כמה אפשר ללמוד הרבה וכו'. פשוט בושה וחרפה. אבל זה לא מסתיים בזה, לצערי. שמעתי כאן את הדברים שהקריאה השרה פרקש הכהן. בוודאי אין לי אליה טענות, היא הקריאה דברים ששלחה לה שרת החינוך. זה כל כך חשוב לשרת החינוך, הנושא הזה, עד כדי כך שהיא לא טרחה אפילו להגיע לכאן לדיון. זה כל כך חשוב לה, עד כדי כך שהיא הובילה בוועדת שרים לחקיקה את ההתנגדות ללימוד השפה הערבית בבתי הספר היהודיים. וזה עד כדי כך חשוב לה, שהיא שולחת אותך להקריא כאן כל מיני נתונים, כשהמציאות היא, וכולם יודעים אותה, שאזרחי ישראל היהודים לא לומדים ערבית ולא יודעים ערבית, ואין גם שום סיכוי שילמדו ואין שום סיכוי שידעו באופן שבו הדברים מתנהלים. זאת האמת, וכאשר סוף-סוף תהיה התייחסות רצינית לעניין הזה יהיה גם טעם לשמוע את הנאומים. בינתיים הנאומים לא עוזרים שום דבר. הגיע הזמן למעשים, ואני מצפה שכך יהיה ובמהרה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת יריב לוין. עמדה נוספת, בבקשה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, אני הקשבתי לתשובת הממשלה, שהיא כנראה הנחתה שהתשובה תהיה משרת החינוך, למרות שההצעה מתייחסת ליום מיוחד לשפה הערבית, והמטרה היא לדבר גם על מעמד השפה הערבית ולא רק על לימודי השפה הערבית בתוך בתי הספר. אני חושבת שלעמוד בשם מערכת החינוך ולהתפאר שמלמדים ערבית לדוברי ערבית, כלומר לערבים, זה מאוד מגוחך. חסר שלא ילמדו ערבית. ואני יודעת שהיו ימים שנאבקנו על זה בהיסטוריה שלנו, שילמדו אותנו את השפה שלנו. הייתי מצפה שהממשלה, תהיה לה עמדה. היום קיימתי דיון בוועדה על ניהול חקירות בעבירות אלימות במשפחה ועבירות מין בשפה הערבית, כאשר זה מחויב, אלף-בית, שהאישה תוכל לדבר את השפה שלה בתוך חדרי החקירות. כאשר מדברים על יום מיוחד לשפה הערבית זה אומר לכבד שפה על כל המשמעות שלה, התרבותית, ולא רק כערך אינסטרומנטלי שמלמדים אותו בבית הספר. שפה זה תרבות, זה היסטוריה, זה עם, זה כבוד, ולא עונים עליו כעל נושא של לימוד בבתי ספר. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה. ברשותכם, חברות וחברי הכנסת, הודעה אישית של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. הודעה אישית מהדוכן, בבקשה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> הודעה של מזכירת הכנסת לפני הנאום של חברת הכנסת חברת הכנסת ח'טיב יאסין. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון מס' 7), התשפ"ב–2022, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. תודה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה. << נושא >> הודעה אישית של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין << נושא >> << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> בבקשה, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> חבריי, כבוד היושבת בראש, חברי וחברות הכנסת, אני רוצה לפנות באופן אישי אליך, ח"כ יריב לוין. אני רוצה לבחור את המילים שלי בקפדנות, למרות שהמילים שלי תמיד בנורמה, הן מילים מכבדות, ואתה יודע שאני גם מכבדת אותך. אבל מה שאמרת עכשיו, אני לא יודעת איך אפשר לתאר את זה. אני רוצה להגיד לך רק דבר אחד, אתה והחברים שלך הם אלו שהדירו את השפה הערבית מהמקום הרשמי שלה, אז אל תבוא ותטיף לי ולחברים שלי מוסר כדי להראות לעולם כמה אתה נאור, דואג, מכבד ואכפת לך. צר לי מאוד שזה המצב. אני אומרת, איך אנשים בפוליטיקה יכולים לרדת כל כך נמוך, וחבל. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה. תם הנושא. << הצח >> הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון מס' 7), התשפ"ב–2022 << הצח >> [מס' מ/1501; דברי הכנסת, חוב' ט"ז, ישיבה 100; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> ברשותכם, אני עוברת לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון מס' 7), התשפ"ב–2022, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את החוק יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה אפרת רייטן מרום, בבקשה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר >> תרשו לי, לפני שאני מציגה את הצעת החוק, קודם כול לברך את חברתי חברת הכנסת אמילי מואטי – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> – – על תחילת הכהונה שלך כאן כסגנית יושב-ראש. אנחנו מאוד גאים, שמחים ומאחלים לך הצלחה רבה מאוד. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, יקירתי. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> אני בהחלט מתכבדת לומר לך גברתי היושבת-ראש, וכנסת נכבדה – אני מתכבדת להביא בפניכם, לקריאה שנייה ושלישית, את הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון מס' 7), התשפ"ב–2022. עצמאים ועצמאיות, שימו לב, זה ממש אליכם – הצעת חוק מהחשובות והמוצדקות שהועלו במליאה, לטעמי, בתקופה האחרונה, המקנה לעצמאים דמי בידוד, תשלום שישולם על ידי המדינה באמצעות המוסד לביטוח לאומי בעד ימי העבודה שבהם הם נאלצו להישאר בבית, כמו כל אזרחי מדינת ישראל, לאור ההגבלות של נגיף הקורונה. סכום דמי הבידוד כפי שהוצע בהצעת החוק ושעבר בקריאה ראשונה עמד על 430 שקלים ליום, בהחלט סכום יפה ומשמעותי, ובהמשך להחלטה שהייתה במבצע שומר חומות, ובכל זאת הוא עלה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> חבר הכנסת רוטמן, אתה מפנה את הגב לחברת הכנסת רייטן, תודה. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> עוד אליי, לי להפנות את הגב. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> אנחנו נזכור לך את זה ביום חמישי. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – מחר בקיזוז. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> אנחנו מדברים על – הפסקת אותי ממש לפני השיא, רציתי לומר שוועדת העבודה והרווחה פעלה קשה מול משרד האוצר, ואחרי דיונים אינטנסיביים – והאמת, הבנה ומקצועיות רבות מאוד – הועלה הסכום עבור העצמאים ל-570 שקלים ביום, והוא ישולם עבור שלושה ימים בכל תקופת בידוד. כלומר אם עצמאי או עצמאית נאלצו להישאר כמה פעמים בתקופות בידוד בבית – בגלל הילד, בגלל העובד, בגלל נסיעה לחוץ לארץ – כל פעם תיספר מחדש תקופת הבידוד לשלושה ימים. הסכום של 570 שקלים ישולם לעצמאי בבידוד מזכה, כאמור כאשר מסיבה רפואית הוא אינו יכול להתחסן; כאשר אין לגביו המלצה להתחסן, או שהוא החל בתהליך ההתחסנות אך טרם סיים אותו; אם הוא עצמאי קטין ולכן אין לתלות בו את האי-התחסנות, או שלמרות שהתחסן או שהוא מחלים הוא חייב בבידוד. כן הוא ישולם לעצמאי שהוא הורה מלווה, כלומר שעליו להשגיח על ילדו שבבידוד. לעצמאי אחר ששוהה בבידוד ישולמו 75% מהסכום האמור. לגבי עצמאי שלא נחשב במוסד לביטוח לאומי כעובד עצמאי בשל מיעוט השעות וההכנסות מעיסוקו כעצמאי – לגביו הוחלט במסגרת דיוני הוועדה כי הוא יהיה זכאי למחצית מהסכום האמור במקום לרבע, כפי שהוצע, אגב, בהצעת החוק שהגיעה לדיונים בוועדה. במקרה שהוא גם שכיר הוא יהיה זכאי לדמי בידוד רק כשכיר ולא יהיה זכאי מכוח היותו עצמאי. לעומת זאת עצמאי, מי שנחשב בביטוח הלאומי לעובד עצמאי והוא גם שכיר, יהיה זכאי לדמי בידוד גם כשכיר וגם כעצמאי. כמו שאמרתי בהתחלה, נציין שבהתאם לדרישת הוועדה, נקבע שעצמאי ששוהה בבידוד בגלל שחזר מחו"ל, ונסע במסגרת העבודה שלו, מטעם עיסוקיו ומשלח ידו, חזר לארץ ונאלץ להישאר לכמה ימי בידוד – גם על זה הוא יקבל את התשלום. החוק קובע, וזה אולי אחד הדברים החשובים שיש לתת עליהם את הדעת, שהזכאות של העצמאי לקבל מהמדינה את דמי הבידוד חלה רטרואקטיבית. אנחנו חוזרים אחורה עד החל מ-1 ביולי 2021, משום שאז, באותו מועד, קיבלו העצמאים מענקים שפיצו, בין היתר, גם על ירידה בהכנסות מעל שיעור מסוים, שמשקף את השהות בבידוד. זכאות זו כאמור תחול עד סוף פברואר, כלומר עד 28 בפברואר, אבל נקבעו גם הוראות המאפשרות להאריך את תקופת הזכאות או לחדש אותה בצו, באישור הוועדה. דבר חשוב במיוחד: לנוכח התפרצות גל האומיקרון נקבעו במסגרת החוק הוראות שעה מיוחדות לגבי תקופת הבידוד של עצמאי שחלה בין התקופה של 21 בדצמבר ועד סוף ינואר, וניתן להאריך את התקופה הזו בצו נוסף של שבועיים. בתקופה זו העצמאים יהיו זכאים ליום בידוד נוסף, כלומר לארבעה ימי בידוד; יתרה מכך, בגלל התחלואה המפושטת בתקופה הזו, יהיו העצמאים זכאים לדמי בידוד גם בעד הימים שהם חלו בקורונה, כלומר למעשה כמעט אפשר לקרוא לזה דמי מחלה. זכאות מיוחדת זו של מאומתים, שאינה חלה בכלל לגבי עובדים שעשויים להיות זכאים בימים אלה לדמי מחלה ואינה חלה בשאר התקופה על עצמאים, נקבעה בשל היקף ההתפרצות של האומיקרון בתקופה הזאת, והוועדה נסמכה בקביעה לתחילת התקופה על נתוני משרד הבריאות לעניין התפרצות גל האומיקרון. בהמשך לדרישת הוועדה, קבענו בחוק המוצע כי לעצמאי יהיו נתונים 180 ימים להגיש בקשה לקבלת דמי הבידוד ויהיה עליו להגיש הצהרה ומסמכים המעידים על זכאותו. לגבי עצמאי שהוא הורה מלווה נקבע טופס מתאים בתוספת לחוק. הוראה נוספת, ובשורה גם לשכירים במסגרת החוק והוראת השעה בתקופת האומיקרון, היא שגם השכירים יהיו זכאים לארבעה ימי בידוד בתקופה הזו – ארבעה ימים, שימו לב, ויום נוסף שבעדו לא יופחת להם יום המחלה. אנחנו שמחים מאוד להביא את ההצעה הזו בפניכם ולתקן כאן עוול, לטעמי, שנעשה לעצמאים במהלך החודשים האחרונים. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני אבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת רייטן מרום. להצעת החוק נרשמו כמה הסתייגויות, ברשותכם. קבוצת סיעת הליכוד: חברי הכנסת בנימין נתניהו, יולי יואל אדלשטיין, ישראל כץ, מירי מרים רגב, יריב לוין, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, גלית דיסטל אטבריאן, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, דוד אמסלם, דסטה גדי יברקן, אמיר אוחנה, אופיר כץ, חוה אתי עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מכלוף מיקי זוהר, אורלי לוי אבקסיס, קטי קטרין שטרית, פטין מולא, מאי גולן; קבוצת סיעת ש"ס: חברי הכנסת יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו; קבוצת סיעת יהדות התורה: חברי הכנסת משה גפני, יעקב ליצמן, אורי מקלב, מאיר פרוש, יעקב אשר, ישראל אייכלר, יצחק פינדרוס; קבוצת סיעת הציונות הדתית: חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', מיכל וולדיגר, איתמר בן גביר, שמחה רוטמן, אורית מלכה סטרוק, אבי מעוז, אופיר סופר. חבר הכנסת שלמה קרעי, אתה מעוניין לנמק הסתייגות? בבקשה. ברשותך, כמה זמן אתה צריך? יש לך עד 40 דקות, תודה. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש, ברכות על התפקיד החדש. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת קרעי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תעשי בו חיל ותעלי מעלה-מעלה. חברת הכנסת רייטן, הצגת את החוק והוא חוק נפלא. אלא מה, שהוא כמו טיפה בים לאותם עצמאים, שנמצאים ממש בסגר. מדינת ישראל נמצאת היום, לחרפתה ולבושתה של הממשלה הזו – שלום, גברתי השרה – מדינת ישראל נמצאת בסגר, במצב הקשה ביותר שהיה מאז תחילת הקורונה, כשלא היינו בכלל במדינה מחוסנת. בתי החולים בקריסה, צוותים רפואיים מבודדים, באמת הגענו לשפל המדרגה מבחינת ההתמודדות של מדינה, שקיבלתם אותה כמדינה ירוקה והפכתם אותה למדינה אדומה, אדומה עקובה מדם, כאשר המתים הולכים ונערמים בימים האחרונים, בכל יום כמה עשרות מתים. לפי נתוני משרד התחבורה – לא משרד התחבורה, נתוני תחבורה שפורסמו, אני חושב בגלגלצ, או אני לא יודע מי מפרסם את הנתונים – העומס בכבישים שווה ליותר מהסגר השלישי. זאת אומרת, יש פחות עומס ממה שהיה בסגר השלישי. זאת אומרת שאנחנו בסגר דה פקטו, בסגר, כאשר מה שהבאתם כאן לעצמאים, אותו לעג לרש של פיצוי על ימי בידוד של העצמאים – מה עם הסגר? מה עם הסגר שהבאתם את מדינת ישראל אליו, ושאתם לא מפצים את העצמאים על אובדן הכנסות בו? הרי באו ואמרו חלק מכם, ליברמן ואחרים אצלכם בממשלה – שלחתם את אותם העצמאים להחליף מקצוע. אבל הם עוד לא הצליחו להחליף מקצוע, הם בינתיים מתכננים להחליף לכם את המקצוע, אבל עד שהם יעשו את זה אותם עצמאים מאבדים הכנסות בשיעורים מאוד מאוד גבוהים. הם מגיעים לקריסה, הם מגיעים למצב של חדלות פירעון כמעט, והם מנסים לגמור את החודש. אמרו אצלכם בממשלה שאנחנו חילקנו כסף גם למי שלא היה צריך. אז גם אם נגיד ואתם צודקים, עדיף לחלק כסף גם למי שלא צריך מאשר לא לתת פיצוי לאלו שבאמת צריכים, לאלו שאתם, במדיניות הכושלת שלכם, הבאתם אותם למצב הזה, שבו אנחנו נמצאים ממש בסגר, רק שליברמן לא רוצה להגדיר אותו כסגר, כדי שלא יצטרך לפצות את העצמאים. אנחנו פיצינו עצמאים בהתחלה על אובדן של למעלה מ-40% ממחזור ההכנסות. לאחר מכן הגדלנו את היקף המפוצים – פיצוי לכאלה שנפגעו בלמעלה מ-25% פיצוי. נכון, ולדימיר, אתה זוכר את זה? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> זה היה כשהתחלנו מ-25%. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, התחלנו מ-40%, ולדימיר, אתה כנראה לא זוכר מספיק טוב. אני כחבר ועדת הכספים זוכר את זה היטב. התחלנו מ-40%, ירדנו ל-25%, אחר כך חזרנו אולי שוב ל-40%. ההתחלה התחלה הייתה לפי 40%. בכל מקרה, אותם עצמאים משוועים, משוועים לפיצוי, ואתם נותנים להם פלסטר על מכה קשה שנתתם להם והם באמת לא יודעים איך להתמודד איתה. אז כמובן, אני בעד החוק, לפחות לתת משהו, אבל הלעג לרש הזה שבו אתם לא נותנים לאנשים את מה שמגיע להם – הם שילמו ביטוח לאומי, הם משלמים מיסים למדינת ישראל, אבל אתם לוקחים את כל הכסף ועוד מעלים מיסים. כמעט אין דבר שלא עולה, כל יום מפורסמים נושאים חדשים ודברים חדשים שבהם המחירים מתייקרים ועולים. את כל הכסף ליברמן לוקח לממן את הג'ובניק אבידר, השר בלי תיק שבמפלגה שלו; לממן את מס עבאס, את אותה שחיתות קואליציונית ב-30 מיליארד שקל בחמש השנים הקרובות, ואת אותם כספים קואליציוניים, שוולדימיר, היושב-ראש שלך, איך הוא הבטיח, שהוא יילחם בכספים הקואליציוניים? הכספים הקואליציוניים האלו הם מושחתים, והוא נתן, לקח בעצם בריבוע כספים קואליציוניים וחילק לכל מי שרוצה. אז כשאתם באים לאזרחי ישראל, מתחייבים להם שתקימו ממשלה צרה, ממשלה שלא תבזבז כספים, שלא תשימו שרים בלי תיק, נלחמתם בחוק הנורבגי – ואתם מביאים ממשלה מנופחת – – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> קרעי, 40 דקות – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני יודע, אני מחכה שיקראו לי, אני תכף צריך – משהו. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אולי תפברקי הודעה עבורו, תקראי לו, ונגמור עם זה. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> עאידה, תקראי לו למשהו. נבקש שיקראו לו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה אתם ממהרים? עידית, מה, להמציא סיפורים חדשים? את יכולה לעשות את זה גם כאן. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> אנחנו לא מהממהרים, אנחנו מהממהרות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מהממהרות, אוקיי. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אבל אנחנו שמחות בעיקר לראות אותך בחזרה בכנסת בקו הבריאות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> השאלה – ואני רואה מה ששלחת לי, ולדימיר, השאלה מתי זה יצא, הפעימה הראשונה. אז לפי מה שוולדימיר שולח הפעימה הראשונה, של מרץ-אפריל 2020, היא לפי פגיעה של 25%. אוקיי. אני לא יודע, אבל – טוב, נבדוק את זה. אני זוכר שירדנו מ-40% ל-25%, יכול להיות שזה לא בכל המגזרים. אבל מה ששלחת אני רואה. בכל מקרה, יושבת-ראש הקואליציה, כשאתם מתחייבים לאזרחי ישראל להקים ממשלה צרה כשאתם מתחייבים לא להקים ממשלת הונאה כזו ואתם בסוף עושים את ההפך – אני שומע את עמידר, אלי עמידר, שיושב בדירת עמידר בחינם בתוך הממשלה ולא עושה שם כלום; כשאני שומע אותו יוצא, והוא פתח את הפה עכשיו שיש עסקת טיעון, אין עסקת טיעון, כן גורמים בתוך הקואליציה, לא גורמים בתוך הקואליציה – סוף-סוף התעורר, מצא עם מה להתעסק, חבל שזה נגמר לו מאוד מהר. ממשלה כזו, שמבזבזת כל כך הרבה כספי ציבור על ג'ובים, על משרות, וכשמעירים לראש הממשלה החליפי ואומרים לו: איך אתה ממנה את גיסתך, איך אתה ממנה את הבת דודה של אשתך – מה שיש לו לומר הוא שהציבור לא בסדר. אז לפחות תבואו לעצמאים בידיים נקיות. כשאתם כאילו מביאים לכאן חוק שבא לסייע לעצמאים, אל תעשו את זה בצורה כזו שזה צחוק בפרצוף, שאתם לועגים להם. אתם אומרים להם, הינה, קחו כמה שקלים על זה שישבתם בבית, אבל על כל מה שהפסדתם לאורך כל חצי השנה האחרונה, והמחזורים שלכם נפגעו, ושיש סגר דה פקטו – על זה אתם לא מפצים ואפילו לא מדברים ושולחים אותם להחליף מקצוע. אז תתביישו לכם. טוב, חברים, נמשיך בחוק הבא, תודה רבה לכולכם. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> מה קרה? מה קרה? << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת שלמה קרעי. יעלה בבקשה חבר הכנסת יצחק פינדרוס. בבקשה חבר הכנסת פינדרוס, לרשותך עד 40 דקות. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, אני לא אנצל את 40 הדקות, תהיו רגועים. כבוד היושבת-ראש, ברכותיי. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ולמי שישב כאן קודם, מזל טוב ליום ההולדת, ידידי איתן. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> תודה רבה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> מזל טוב. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> האמת היא שאני חייב לומר שאחד הדברים הטובים שקרו לי בכנסת זה שפגשתי את איתן גינזבורג. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> איזה יופי. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני אומר את זה לא פעם ראשונה, וזו האמת. הוא משכמו ומעלה. גברתי יושבת-ראש הוועדה, אני חושב שאכן החוק הזה הוא חוק ראוי והוא חוק טוב והוא חוק נכון. מתחיל להיעשות איזה סימן של צדק עם העצמאים, כי לצערי הרב מדינת ישראל רודפת – ולא מהיום, זה לא משהו שקרה עכשיו – מתייחסת לעצמאים רק בחובות ולא בזכויות. הם משלמים דמי ביטוח לאומי כמו כל אזרח, אבל לא מקבלים את מה שמקבל כל אזרח מביטוח לאומי, לא מקבלים את הזכויות המגיעות להם, בטח לא ימי מחלה, בטח לא ימי חופשה, אני לא מדבר על דברים פשוטים ודברים בסיסיים שמגיעים להם. וסוף-סוף נעשתה איתם איזה התחלה של צדק, בהובלה שלך. הייתי בוועדה והצבעתי בעד גם בוועדה, אף שאני באופוזיציה, וכואב לי, כואב לי. ההסתייגויות שאמרנו, ואני ניגש להסתייגויות, היו הסתייגויות מאוד מאוד ענייניות, ואת ראית את הצורה שבה האוצר נעמד על הרגליים האחוריות שהחוב יימחק בתוך 120 יום, והוויכוח על כמה ימים לתת להם עד שהחוב יימחק, שאין לזה אח ורע בשום דבר. אין במדינת ישראל דבר כזה שחוב, שזכות של אזרח נפגעת בגלל שהוא לא הגיש ביום הנכון את הבקשה לקבל זכויות – שמגיעות לו. וראינו איך נעמדים על הרגליים האחוריות, וצר לי על כך. אבל כמו שאמר שלמה, ואני חושב שזה נכון, אנחנו נצביע בעד החוק הזה. אנחנו נצביע בעד החוק הזה, כי אני חושב שהוא חוק ראוי ונכון, אבל אנחנו נמצאים בתוך משבר כלכלי גדול, ועיקר חסר מן הספר: עצמאים מתמוטטים, עסקים מתמוטטים, העלויות והמחירים מגיעים – הזוי. אנחנו שומעים כל שעתיים על עוד חברה גדולה בישראל שמעלה את המחירים. אנחנו נמצאים בתוך משבר ומתנהלים – בדיוק כמו בקורונה, דרך אגב, שזה יהיה החוק הבא שיבוא – מתנהלים כאילו אין כלום, הכול בסדר, הכול זורם, הכול מסתדר. אני שמח, ואני מברך אותך על ההישג, על הדבר הזה, אבל צריך לדאוג שממשלת ישראל תתמודד עם המשבר הכלכלי של העצמאים, תתמודד עם הזכויות של העצמאים ותתמודד עם המשבר הכלכלי שמדינת ישראל עוברת. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת פינדרוס. בבקשה, יעלה חבר הכנסת יעקב אשר. בבקשה, אדוני, לרשותך 40 דקות. << דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> ממתי נהייתם כאלה לארג'ים? << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אין תחתית ללארג'יות שלי, תאמין לי. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה הכול לכבוד טקס הפרידה מירדנה באיזה שלב. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אל תזכיר לנו את זה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר לך שהיה צריך לשנות את החוק כאן בכנסת לגבי מזכירת הכנסת. אני חושב שהיינו מקבלים פה תמיכה מקיר לקיר בעניין, אבל את זה נשאיר ליום שיגיע. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה להתחיל באמת בברכה ליושבת-ראש ועדת הרווחה, חברת הכנסת רייטן, ואני מקווה שלא יהיו לי בעיות באופוזיציה, אבל באמת היא מתפקדת עם הרבה שכל, עם הרבה לב, וכל דבר שמגיע אליה – היא למדה את זה מהר מאוד – לא יוצא כמו שהוא הגיע. הוא יוצא הרבה יותר מטויב, הוא יוצא הרבה יותר מלוטש, הוא יוצא הרבה יותר חמלתי ומקצועי, בגלל שלחמלה אין גבול, ולכן יש את האיזונים הנכונים. ואני אומר את זה מניסיון אישי, מאותם פעמים שבהן אני משתתף בוועדה בנושאים שהיו חשובים גם לי, ואני עוקב אחרי הדברים האלה, ואני קודם כול באמת מודה לך, כי גם החקיקה הזאת יצאה הרבה יותר טוב מהנוסח הכחול, מה שנקרא. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני מסכים איתך, חבר הכנסת אשר – – – << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תעשה לי טובה, אל תקלקל את זה. תעשה לי טובה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אני חושבת שיש תמימות דעים בבית לגבי הדברים שאמרת. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה יוצא כל כך טוב. אל תקלקל. זה דבר אחד. דבר שני, אני חושב שהדבר הזה הוא באמת ייחודי גם בכך שהוא פעם ראשונה נוגע בעצמאים בנקודה הזאת, אבל עדיין אני אומר שהמצוקות שבהן נמצאים העסקים והעסקים הקטנים בתחומי חיים די גדולים בציבור, אין להן מענה. והיום יצאה בשורה. משרד האוצר החליט – הנהלת משרד האוצר התכנסה והחליטו על כמה צעדים, אבל אין שום צעד דרמטי, אין שום צעד שמהווה סיוע בפועל או פיצוי בפועל. יש הקדמות כאלה ואחרות, הלוואות, פריסות כאלה ואחרות, אבל העיקר לא להכניס את היד לכיס. ואני חושב שהמדיניות הזאת עשתה לנו נזק גדול מאוד בתקופה הזאת של הגל האחרון, נזק גדול מאוד. המדיניות הזאת, אני אמרתי את זה כבר אז, עוד לפני, היום כבר כולם יודעים, אבל אני זיהיתי די בהתחלה – גם בתקופת הדלתא לא נעשו הגבלות שהיה צריך כן לעשות. לא סגר, לא הכול חייב להיות סגר מוחלט. יש גם הגבלות נקודתיות, חכמות, שבולמות אירוע, והן לא נעשו. דבר ראשון, בגלל ניהול כושל, לדעתי; דבר שני, חלק מהסיבות לניהול הכושל זה בגלל שידיהם של ראש הממשלה ושל שר הבריאות היו כבולות על ידי שר האוצר, שיודע היטב איך לכבול את ידיהם, ופשוט הם פחדו לדבר מילה על הגבלה נקודתית, אפילו, פחדו לדבר או לתת הנחיות. כל ההנחיות כיום לציבור הן: תנהגו באחריות, קחו את האחריות לידיכם, אתם אנשים בוגרים, תשמרו על הילדים, תשמרו על הסבתות. יש פה ממשלה, היא לא צריכה לתת רק המלצות לאנשים להיות מבוגרים אחראיים. מישהו צריך להיות מבוגר אחראי פה. אבל מאחר שהם ידעו שכל החלטה שלהם צריכה להיות מלווה בפיצוי מתאים לאותו סקטור שעלול להיפגע, הם פשוט לא אמרו מה לעשות, הם פשוט לא קיבלו החלטות. התכנסו פעם ועוד פעם, או לא התכנסו בכלל. אני אומר את זה חד-משמעית, לבושתה של הממשלה הזאת, שלא נאבקת בקורונה; היא לא נאבקת בווירוס או בקורונה, או איך שתקרא לזה, באומיקרון, ולא בדלתא. הם העדיפו להכיל מתים ולא להכיל פגיעה כזאת או אחרת, נקודתית, שיכולה להיות באורח החיים הרגיל שלנו, וזה לא חוכמה, וזה לא נכון. והינה אני רואה כבר כותרות היום, גברתי היושבת-ראש, שבמשרד הבריאות שוקלים את ההחלטה הזאת לגבי הילדים, בגלל שמתחילים לבוא מחקרים שהאומיקרון כן גורם לתופעת לוואי של בעיות, איך זה נקרא, ה-PIMS, תופעות לוואי בילדים שזה דבר שיכול להיות מסוכן. אין פה מאבק. ולכן אני רוצה לומר – ואני כבר אגיד את דבריי גם לסעיף הבא בסדר-היום. אני אומר שלדעתי בדברים הללו, כמו שאמרתי, הממשלה לא נאבקת. היא לא נאבקת, והיא לא מכוונת את הכלים שיש לה כדי לבלום. אנחנו חיים עם זה. והראיה הגדולה, שאנחנו סוף-כל-סוף – באמת צריך לעשות אולי טקס; אולי צריך לעשות טקס לכך שמדינת ישראל, בשעה לא טובה ולא מוצלחת, במקום ראשון בנדבקים פר נפש. לא היינו שם בימים הקשים ביותר, עוד לפני החיסונים, כי נאבקנו, הייתה פה ממשלה שנאבקה. הייתה לנו ביקורת עליה – הפוך. אני, כיושב-ראש ועדת חוקה, בלמתי חלק מהדברים כדי שלא יהיה יותר מדי קשה לאנשים. הייתה פה ממשלה שהבינה שצריך להיאבק בקורונה ולא רק לחיות לצד הקורונה. אלה מילים יפות. כל הזמן להשתמש במילה הזאת, שלא יהיה סגר – אף אחד לא ביקש סגר. בין סגר ללא לעשות כלום יש קילומטרים של מה לעשות. המון דברים. אני אומר לכם, אלה דברים קשים, ואני עומד מאחוריהם, כי אני מכיר. חייתי את הקורונה הזאת, לצערי הרב, הרבה לילות וימים לבנים כאן בבניין. אני יודע מה היה, ואני יודע מה קורה עכשיו. הרימו ידיים, נותנים לציבור להחליט לבד, וכל הזמן מותחים את המיטה לפי האורך של ההדבקה. זה מה שעושים כל היום, מנסים להדביק את הקצב. מורידים את הבידודים בגלל שההדבקה כבר גדולה, אז נהיה סגר דה פקטו. אז מורידים אותם עוד יותר, כי זה נהיה עוד יותר גדול. זאת לא מלחמה בנגיף; זאת כניעה לנגיף, השלמה, ועכשיו בואו נתחיל לעצב את המציאות לפי מה שאנחנו רוצים. ככה אני רואה את זה. ואני אומר לכם, אני בטוח – אולי לא הייתי אומר את זה בקול רם כל כך, אבל הייתי אומר את אותם דברים לו הייתי היום בקואליציה. זאת שגיאה, ואנחנו רואים את זה. בעזרת כמה יועצי תקשורת הפכו את הבשורות. מה הבשורות? הבשורות הן שהורדנו את המגבלות, הורדנו בידודים, הורדנו את זה. אבל הורדת את כל אלה וההדבקה קופצת לשמיים. ומי יודע אם בעוד שנתיים-שלוש לא יתברר באיזה מחקר שאותם אנשים שלא חוו קורונה באמת אין להם שום תופעות לוואי עתידיות, ואלה שכן חוו קורונה באמת נשארו עם איזושהי בעיה כזאת או אחרת, לבבית או אחרת. מי יודע מה המדע ימצא בעוד שלוש-ארבע שנים, מי יודע? הרי הכול סטטיסטיקות ומחקרים של טווחים ארוכים מאוד. לכן, אני רוצה לומר שאני חושב שזה יום עצוב. מדינת ישראל, שהייתה כל הזמן במקום טוב גם מבחינת מתים במגפה, באופן יחסי לעולם, גם מבחינת הדבקה, גם מבחינת החיסונים, מכל הבחינות היינו במקומות הראשונים, אולי במקום הראשון; היינו אור לגויים, והיום אנחנו במקום הראשון בקצב ההדבקה. אנחנו רואים גם מה קורה בבתי החולים. אני לא מצליח להבין את השקט הזה, למה מנהלי בתי החולים לא הופכים את העולם? אני רואה פרסומים על עשרות חולים במסדרונות. אני מדבר איתכם על היום, ואני מתעדכן מדי פעם במה שקורה: אנחנו כבר עם 850 חולים קשה, בעיצומו של חורף, וגם השפעת יודעת לשחק את התפקיד שלה. ואנחנו בשקט. אנחנו רק מתאימים את הדברים למציאות. לא נלחמים. כשאתה נלחם במשהו, הגיוני שאתה משנה דברים או עושה דברים. אבל כשאתה לא נלחם? אני בכלל לא מבין בשביל מה צריך לאשר את חוק הקורונה הגדול. את חוק הקורונה הגדול אני אישרתי אז בדיונים של חודש וחצי-חודשיים כי עמדנו להשתמש בו, והשתמשנו בו. פה הממשלה לא הולכת להשתמש בו. היא חסרת אונים, אין לה מה לעשות והיא גם לא עושה. היא לא רוצה לעשות, כדי שזה לא יעלה לה כסף, אז בשביל מה צריך את כל חוק הקורונה הגדול הזה? אני לא מצליח להבין. אבל הדבר הכי גרוע, גברתי היושבת-ראש – אני לא איחלתי לך הצלחה. פעם ראשונה שאני נואם כשאת מנהלת את הישיבה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת יעקב אשר. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל לא סיימתי. גברתי היושבת-ראש, הדבר שהכי גרוע, מכול, זה צביעות. ועם זה קשה להתמודד, את זה קשה לסבול. אני ישבתי בוועדה, ניהלתי את חוק הקורונה הגדול הזה, היה לי לחץ כבד בקואליציה לעשות את זה מהר ואני לא הסכמתי. עבדנו לאט כדי לטייב אותו וכדי להוציא ממנו הרבה מאוד דברים שהיו על סף פגיעה בזכויות של אנשים. אבל היינו בזמן מלחמה, היינו בזמן של קורונה משתוללת. אבל איפה הצביעות שהכי כואבת לי? אני רק אקריא לך ציטוטים של אנשים, שהיום הם שרים וחברי קואליציה, על חוק הקורונה, ועל כך שהוא מאפשר לממשלה במצבי חירום לעקוף את הכנסת ולהתקין תקנות מסוימות שיאושרו רק בדיעבד. זה אותו חוק כמעט, עם תיקונים קלים – היה אפילו תיקון קטן לגבי נושא של בית כנסת, שאפשר לצאת להתפלל. בכל מקרה, אין הגבלות ולא יהיו הגבלות ולא יעשו פה כלום, כך שההישג הזה הוא גם לא משהו מיוחד. כעסו עלינו שאנחנו נותנים לממשלה אפשרות להכניס את התקנות לתוקף לפני שהוועדה דנה בהן. אנחנו דווקא הצלחנו לעשות בכמה דברים שהיו 24 שעות, גם, במלחמה לא קלה. אני אגיד לך מה נאמר לי בוועדה כשאני ישבתי שם. ואתחיל עם יושב-ראש הכנסת, שהוא הכי מכובד כרגע, מבחינתי, בהיררכיה. אני אצטט אותו על החוק ההוא, שדומה כמעט לגמרי לחוק הזה: חוק מטורף – ציטוט – חוק איום ונורא. חוק אשר מאפשר לראש הממשלה ולממשלה להביא חוקים ללא אישור הכנסת. זהו יום שחור לכנסת ישראל". ציטוט של יושב-ראש הכנסת הנוכחי, שאומנם לא יצביע היום על החוק כי הוא נמצא במשלחת. בואו נמשיך הלאה. שר הבריאות דהיום ניצן הורוביץ, יושב-ראש מרצ. אני מצטט, ואני לוקח רק את ה-highlight: חוק בלתי דמוקרטי – אומר חבר הכנסת ניצן הורוביץ – חוק פשיסטי, יהיה קשה להחזיר את הגלגל לאחור, נתניהו מנצל את הקורונה לדריסת היסודות הדמוקרטיים. ציטוטים, לא המצאות. השר לפיד, ראש הממשלה החלופי, אבל אז חבר הכנסת לפיד: החוק הזה, חוק הקורונה הגדול, "פירושו שאפשר לסגור את התיאטרון הזה, להגיד לכולנו ללכת הביתה כי לא צריך יותר כנסת. אין יותר רשות מחוקקת". השרה זנדברג, בהיותה חברת כנסת: "אם החוק יעבור כפי שהוא חוקק, זאת לא תהא דמוקרטיה". סגן השר סגלוביץ': חוק גרוע, חוק מצ'וקמק. השר אבידר: החוק הזה הפך את הכנסת לכנסת בדיעבד. סגן השר יאיר גולן – כולם בהיותם חברי כנסת פעילים, חברים שלי, אפילו – סגן השר יאיר גולן: החוק הוא חוק שהוא בלתי מתקבל על הדעת. חוק של הרס הדמוקרטיה. גברתי היושבת-ראש, לא יכול להיות – אנחנו אנשים אינטליגנטיים. זה נכון שבפוליטיקה, לפעמים אומרים משהו וזה לא בדיוק כמו שאמרת, ולא בדיוק, אבל אלה שלל של התבטאויות, שלא היו לפני 50-40 שנה; לפני שנה פלוס-מינוס. הן נאמרו, מהבטן זה יצא, ואין דבר יותר אמיתי כשאתה רואה בן אדם זועק, זועק על העניין. אני מסיים, עאידה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> יש לך עוד 24 דקות ו-30 שניות. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, לא, אני כבר מסיים. אני רואה שהיא בלחץ, היא רוצה לראות את הנכד שלה. אז אני אסיים. גברתי היושבת-ראש, כשאנשים אומרים את הדברים האלה מתוכם, ושנה-שנה וחצי אחר כך עושים אותו דבר כמעט, אותו דבר – – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אולי זאת גם שאלה של אמון, כאשר אתה מאמין במערכת ולא רק במהלכים. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני אגיד לך – זה נכון. הרי למה הם שינו את עמדתם היום? כי היום יש להם אחריות והיום הם שומעים את זה גם מאנשי המקצוע ואולי יותר מאמינים, כמו שאת אומרת. אז איך אתה – לפיד, הורוביץ וכל אלה – יכול לבקר ממשלה קודמת, כשאתה יודע שהאחריות עליהם, כשאתה יודע שהם עומדים מול אנשי המקצוע, כשאתה יודע שכנראה הם יודעים ומבינים מה שאתה אולי לא מבין. כי אם אתה מתבטא בצורה הזאת: פשיזם, סוף הכנסת, סוף הדמוקרטיה, יום שחור והכול, זה אומר – שקלת את כל השיקולים ואתה אומר: אתם לא יודעים לתפקד. אבל מה מתברר היום? שבעצם איך שתפקדו נתניהו ויולי אדלשטיין, זה היה נכון. אז שיעמדו פה כל השורה הפחדנית הזאת, שלא נמצאת כאן, ויעלו ויגידו: הם צדקו – בזה כן, בזה קצת פחות. אבל הם לא אומרים את זה, הם לא אומרים את זה. וזה היזהרו מן הצבועים, זה הכי גרוע. זה הכי גרוע. אני לא אומר את זה בשנאה, אני לא אומר את זה בכעס. זה פוגע גם באינטליגנציה שלנו. אני עמדתי, שמעתי אותם אז. ואגב, היו לנו גם שיתופי פעולה נהדרים בוועדת חוקה בזמנו, גם עם יואב סגלוביץ' וגם עם קארין אלהרר, השרה דהיום, ובאמת טייבנו את החוק. בסדר, אמרו קצת ביקורת, היה בסדר גמור. ואגב, לא הוצאתי – פעם אחת הוצאתי חבר כנסת אחד לחמש דקות במשך שנה ורבע של דיונים אין-סופיים, ליליים ויומיים. ידענו לעבוד ביחד. אבל ההתבטאויות, הפופוליזם הזה – הרי זה רצח האופי שהם עשו לממשלה הקודמת, לראש הממשלה ולשר הבריאות. הם הלהיטו את האווירה, שיש פה חוקים פשיסטיים. אנחנו אחראים. אנחנו היום כאן לא מתנגדים לזה. אנחנו לא באנו לתת נאומים חוצבי להבות אש על העניין הזה. לא שיחקנו את המשחק הכפול, הצבוע והמגעיל הזה, כי יש לנו אחריות, כי אנחנו יודעים שמדובר פה בחיי אדם, ואם צריך חקיקה, אז צריך. למרות שאני חושב שבממשלה הזאת, שלא עושה שום דבר ולא התקינה תקנה אחת בחודשיים האחרונים – תקנה אחת לא הייתה כמעט, חוץ מהארכה של תקנות קודמות – הם לא צריכים את החוק הזה, אז זה סתם באמת לפגוע באנשים, לפגוע בדמוקרטיה ופשיזם ומה שאתם לא רוצים. אבל אז עשו את זה כי הייתה ממשלה שנלחמה, ביקשה כלים. היום זו ממשלה שהרימה ידיים במסיבת עיתונאים, והיא אומרת לכולם: תהיו אחראים אתם, הציבור. תחנכו את עצמכם, לא אנחנו נגיד לכם מה לעשות. ומעבירים חוק כזה, בדמיון כמעט מוחלט – עם כמה שינויים קלילים פה ושם – לחוק הקודם שהם כל כך ביקרו אותו. אז אני שואל אותך, גברתי היושבת-ראש – זה קשה, התפקיד פה בכנסת קשה כשאתה רואה את זה, כשאתה חווה את זה ואתה רואה את הצביעות הזאת בעיניים. ולכן אני אומר: למרות כל זאת, אנחנו נתמוך בחוק הזה. הממשלה צריכה כלים, כי אנחנו לא יודעים איזה וריאנטים מחכים לנו מאחורי הקלעים באיזשהו מקום. צריך שזה יהיה. צריך – עם כל הקשיים שלו, צריך לקיים אותו. אבל אני אומר: צביעות לא חייבת להיות, ושיעמדו כאן באומץ ויגידו: אנחנו אימצנו חלק גדול מהדברים שנעשו בקדנציה הקודמת. תודה רבה לך. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת יעקב אשר. אני חושבת שהתקופה הזו היא בהחלט שיעור בצניעות לכולם. תודה רבה. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> מסכים איתך. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> חברות וחברים, תמו ההסתייגויות. נרשמו כמה חברי כנסת לקבל את רשות הדיבור. חברי הכנסת ולדימיר בְּליאק – סליחה, בֵּליאק, תודה רבה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת סמי אבו שחאדה – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. בבקשה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, לרשותך חמש דקות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, וברכות על ניהול הישיבה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מאוד מקווה שכניסתך לתפקיד גם כן תשרה עוד רוגע במליאה, דבר שחסר לנו מאוד לאחרונה. ולמה אני מדברת עם המסכה? << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, אני אעשה כל שניתן כדי שלא נתבדה מהאפשרות הזאת. תודה רבה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מקווה. את האמת, אני מברכת את יושבת-ראש הוועדה על הצעת החוק. אומנם, כפי שאמרו הדוברים לפניי, אנחנו נברך על כל סיוע שיינתן לעצמאים. אנחנו למדנו בתקופת הקורונה להכיר מקרוב את הבעיות שעומדות בפני אדם עצמאי, שעד עכשיו תפסנו אותו כאילו שהוא במעמד יותר טוב משכיר, ובאה הקורונה לחשוף את האמת, שלא תמיד להיות עצמאי זה מעמד כלכלי יותר טוב, ושדווקא הפגיעה בעצמאים הייתה מאוד גדולה, במיוחד העצמאים שיש להם עסקים קטנים, שבקושי שרדו את המתקפה. ולצערי הרב, החוק, בעיניי, הוא לא מספיק ולא עונה על כל הבעיות הקשות באמת שעומדות בפני העצמאים. לאט-לאט פה ושם מטפטפים להם סוג של פתרונות. אני חושבת שהגיע הזמן לקחת בחשבון שאנשים כאלה הם חלק מהכלכלה, ובעת קריסתם זה קריסה של עסקים שהרבה בתים מסתמכים עליהם והרבה משפחות מסתמכות עליהם. כמו שהקורונה הפתיעה את כולנו, אני חושבת שהפתרונות לא אמורים להפתיע אותנו. אנחנו צריכים לעבוד כדי להשיג כמה שיותר פתרונות. אני רוצה לשתף בזמן שנשאר לי במקרה שאני מכירה יותר משנה, של צעיר פלסטיני – בעצם אפשר להגיד, כשהוא נעצר לפני שנה הוא היה ילד, הוא היה בן 16.5. הוא נעצר תחת – אפילו נחטף, לא נעצר אני אומרת. נחטף, עצר לידו ג'יפ כשהוא הלך ברחוב של הכפר שלו ליד רמאללה, של המחנה, וג'יפ של הצבא, צבא הכיבוש, חטף אותו. לקח לאבא שלו ולמשפחה – שאני מכירה באופן אישי, אבא שלו עיתונאי פלסטיני – לקח לו זמן לאתר איפה הילד שלו נמצא. הילד הזה, אמל נח'לה, הוא חולה. הוא חולה במחלה אוטואימונית מאוד מאוד נדירה שפוגעת במערכת הנשימה שלו אם הוא לא מקבל את התרופות באופן סדיר. לפני שנה הייתי צריכה להתערב ולהגיע לשר הביטחון כדי לאפשר לילד – שאם לא מקבל את התרופות שלו תוך ארבע שעות הוא נמצא בסכנת חיים. התערבתי כדי שיבטיחו שבמעצר שלו יקבל את התרופות – שהאבא התחנן: רק תמסרו לו את התרופות שלו. זה היה לפני שנה ומשהו. הילד הזה עדיין נמצא במעצר, אבל במעצר מינהלי של שנה ומשהו. אין כתב אישום נגדו, לא מגישים כתב אישום, והיום אנחנו שומעים שהוא חלה בקורונה. בשבילו מחלת הקורונה זה סכנת חיים ממשית, במיוחד בתוך בית הסוהר, כי בגלל המחלה שלו והתרופות שהוא מקבל לא היה אפשרי לחסן אותו. אז הבחור עם המחלה הנדירה הזו, שפוגעת דווקא במערכת הנשימה ובריאות אצלו, החליפו לו קודם כול את התרופות במעצר בלי שיעשה את בדיקות הדם שהוא צריך, הוא לא קיבל את החיסון בגלל המצב הבריאותי שלו, לא הוגש נגדו כתב אישום, והוא עדיין מוחזק, חולה קורונה, בסכנת חיים. אני מנצלת את ההזדמנות הזאת שאני על הדוכן ואני פונה גם לשר הביטחון מר גנץ: תשחררו את הילד הזה כדי שיהיה בבית חולים תחת השגחה, אחרת אנחנו – אתם – מסכנים את החיים שלו באופן מיידי. לא ייתכן שילד שהוא עוד לא בן 18 שנים מוחזק במעצר מינהלי, חולה במחלה נדירה, מונעים ממנו השגחה רפואית צמודה. הגיע הזמן להפסיק את המעצרים המינהליים באופן כללי, את המעצרים המינהליים נגד ילדים קטנים, והגיע הזמן להפסיק את ההתעללות הממושכת של הכיבוש. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חברי הכנסת, נעבור להצבעות. סליחה. בבקשה, חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה מוזמנת לסכם. << דובר >> אפרת רייטן מרום (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושבת-ראש, אני מקווה שאת מתחילה להתרגל למעמדך החדש – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> לאט-לאט, תודה רבה. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> – – ותודה על האפשרות להגיע לכאן שוב ולבנות כאן פאנל של ארבע נשים על הדוכן הזה, אירוע שמוצא חן בעיניי וכן ירבו עוד מקרים כאלה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, אני איתך בתקווה הזאת. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר שקודם כול אני מודה לחברי הכנסת שעלו לכאן קודם לכן ובירכו על החוק, ובירכו על החוק על אף ההסתייגויות שהיו להם. והאמת היא שטבעי שכשאתה יושב באופוזיציה – אומנם לשמחתנו לא ישבנו את ואני מספיק זמן כדי להתרגל לספסלי האופוזיציה, זה היה קצר מאוד. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> יש לי תחושה שנזכה גם לזה יום אחד. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> אולי, יום אחד, אבל למה למהר? אז בינתיים שמעתי את ההסתייגויות. אז ראשית, קודם כול אני חושבת שזה לא מובן מאליו שעולים חברי כנסת מהאופוזיציה ומברכים על הצעות חוק, במיוחד כשמדובר על הצעת חוק חדשה שבאמת עשינו ביחד. אני רוצה לברך אותם בחזרה, משום שחברי האופוזיציה הם אלה שמגיעים לוועדה, לוקחים חלק מאוד מרכזי, כמו חבר הכנסת פינדרוס, למשל, שמגיע באופן קבוע לוועדה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אם כי אני חושבת ששווה לציין ש-51 סעיפי חוק שמגיעים אלינו זה שינוי מהותי, זה לא שינוי מינורי, כפי שטען חבר הכנסת יעקב אשר. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> אז גם חבר הכנסת אשר, שמגיע לוועדת העבודה והרווחה, וגם חבר הכנסת פינדרוס הם חברי כנסת – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> אני מדברת עליך, ונותנת לך מחמאות. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> אני שומע. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> אתה שומע באוזן אחת ומדבר באוזן השנייה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> שבעיקר מגיע לוועדות. נדיר בימים האלה. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> לא, ובהחלט – לא, לא, אצל פינדרוס זה ממש לא נדיר. הוא מגיע באופן קבוע. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> ביחס לחברי האופוזיציה זה נדיר. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> אני אף פעם לא עושה ביחס – אני נותנת את המחמאות למי שבהחלט מגיע לו. יש הרבה מאוד דברים ללמוד גם מחברי הכנסת הוותיקים, כי אני חושבת שהוועדה הזאת, שבאמת נפלה לידיי הזכות לעמוד בראשה, זו ועדה של עבודה, עבודה שמסתכלת לאנשים בעיניים ולחלוטין לחלוטין רואה את האנשים וכאילו את הלקוחות שעומדים בקצה. אנחנו רואים את האנשים, ולכן מתקנים כל פעם מחדש. כמו שאמרו, חוק שנכנס לא יוצא אותו הדבר מאותו רגע. ואני רוצה להגיד לחבר הכנסת פינדרוס וגם לחבר הכנסת אשר, שעכשיו כבר לא נמצא כאן, ששמעתי את הדברים שלכם ולטעמי, יש לי תחושה שעוד יום יבוא ונשב ביחד בקואליציה משותפת. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> תגידי איזה מפלגה את, ואז נגיד לך אם – – – << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> אז אתה יודע באיזו מפלגה אני, עליך אגב לא דיברתי. עליך לא דיברתי, אתה רואה? לא אמרתי ש"ס. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> בואי נגיד – – – ולא עם ימינה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אני מניחה שאפשר לסגור יום אחד את הפינה הזאת. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> בדיוק. אז תודה לכם שוב, וכאמור, אני מבקשת מחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק ולמשוך את ההסתייגויות. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה ליושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה וקריאה שלישית, נוסח ב' של הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 11), התשפ"ב–2022, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. נוסח ב'. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה למזכירת הכנסת. << הצח >> הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון מס' 7), התשפ"ב-2022 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעות על ההסתייגויות. ראשית – הסתייגות לפני סעיף 1 לחוק, של קבוצת הליכוד, ש"ס, יהדות התורה והציונות הדתית. אנחנו נצביע. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 8 נמנעים – 1 ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – שניים, נגד – שבעה, אני מוסיף את קולה של חברת הכנסת אמילי מואטי או את קולי – תלוי איך זה נתפס במחשב, נמנע אחד, אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו נעבור להסתייגות לסעיף 1, של קבוצת הליכוד, ש"ס, יהדות התורה והציונות הדתית. אנחנו מצביעים על הסתייגות. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 8 נמנעים – 1 ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – שניים, שמונה מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. מכיוון שלסעיפים 2 עד 4 אין הסתייגויות, אנחנו נצביע על סעיפים 1 עד 4, כולל, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–4, כהצעת הוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> פינדרוס, אתה רוצה שנמשיך להצביע על ההסתייגויות? << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 11, אין מתנגדים, אין נמנעים, אני קובע כי סעיפים 1 עד 4, בנוסח הוועדה, התקבלו. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 5, הסתייגות 3, של קבוצת סיעת הליכוד, ש"ס, יהדות התורה והציונות הדתית. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 7 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לסעיף 5 לא התקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – שלושה נגד – שבעה, אין נמנעים, אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. מכיוון שלסעיף 6 לא הוגשו הסתייגויות, אנחנו נצביע על סעיפים 5 ו-6 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 5–6, כהצעת הוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 5–6, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 11, אין מתנגדים, אין נמנעים, אני קובע כי סעיפים 5 ו-6, כנוסח הוועדה, אושרו. אנחנו עוברים לסעיף 7. חברי הכנסת, האם אתם רוצים להצביע על סעיף 7? רק על 5? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> גם ש"ס מסירים את ההסתייגויות האלה? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אם כך, אנחנו מסירים את הסתייגויות מס' 4, 6, 7 ו-8 לסעיף 7. אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 5, לסעיף 7, של קבוצת ש"ס ויהדות התורה, הליכוד והציונות הדתית. בבקשה להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 8 נמנעים – אין ההסתייגות (5) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לסעיף 7 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – שלושה, נגד – שמונה, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 5 זו ההסתייגות שהצבענו עליה. אם כך, כל ההסתייגויות הוסרו. אנחנו נצביע על סעיפים 7, 8 ו-9, שלהם לא הוגשו הסתייגויות, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 7–9, כהצעת הוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 7–9, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 12, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי סעיפים 7, 8 ו-9, כנוסח הוועדה, אושרו. אם כך, חברי הכנסת, תמה הקריאה השנייה. אנחנו עוברים להצבעה על הקריאה השלישית של הצעת החוק. בבקשה. מי בעד? מי נגד? הצבעה. קריאה שלישית. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברים, אנחנו כבר למדנו בכנסת לא לברך לפני שרואים תוצאות. למה לכם להקדים? עוד כמה שניות. הצבעה מס' 9 בעד החוק – 12 נגד – אין נמנעים – אין חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון מס' 7), התשפ"ב–2022, נתקבל. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 12, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון מס' 7), התשפ"ב–2022, התקבל ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה לכל העושים במלאכה. << הצח >> הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 11), התשפ"ב–2022 << הצח >> [מס' מ/1461ב'; דברי הכנסת, חוב' ח', ישיבה 77; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 11), התשפ"ב–2022, לקריאה השנייה והשלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת גלעד קריב. בבקשה, אדוני. << דובר >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, בפתח דבריי, בטרם אגש להצגת החוק, אני מבקש להודות לך על דברי ההספד המרגשים והמשמעותיים שנשאת היום בשם הבית כולו בהלווייתה של נשיאת בית המשפט העליון בדימוס השופטת מרים נאור. דבריך כיבדו אותה וכיבדו את הרשות המחוקקת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני שמח גם להביא בפני חבריי וחברותיי חברי הכנסת את הצעת החוק הזו לאחר שהבית אישר את הצעת החוק הקודמת, שאני רואה אותה כקשורה בהצעה שאני מבקש להציע בפניכם עכשיו. חבריי וחברותיי, אדוני היושב-ראש, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, שהכינה את ההצעה לקריאה השנייה והשלישית, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 11), התשפ"ב–2022, שכוללת הארכה של תוקפם של חוק הקורונה, העתיד לפקוע בשבוע הבא, ביום 31 בינואר 2022, ושל חוק ההיוועדות החזותית, ותיקונים רוחביים ומקיפים לחוק הקורונה, ובראשם יצירת הבחנה בין שתי דרגות של מצבי חירום, מצב בריאותי מיוחד ומצב חירום, וחיזוק משמעותי של הפיקוח הפרלמנטרי על פעולת הממשלה לפי החוק. בניגוד למנהג אני מבקש, אדוני היושב-ראש, להקדים את התודות לתחילת הדברים ולא להותירם לסוף. ועדת החוקה הקדישה בשבועות האחרונים זמן רב מאוד לדיון בהצעת החוק שפוצלה, כפי שאציג בעוד רגע, בדיוק על מנת לאפשר דיון פרלמנטרי ממצה. אני מבקש להודות לכל חברות וחברי הוועדה ולחברי הכנסת שאינם חברי ועדה ששקדו על ההצעה הזו. תודה מיוחדת לצוות הוועדה ולצוות הייעוץ המשפטי המיומנים. תודה לכל נציגי ונציגות המשרדים הממשלתיים, שעשו ימים ולילות למציאת נקודות המפגש בין עמדות הממשלה ועמדות חברי הוועדה. תודתי נתונה גם לנציגים מן הציבור, שהשמיעו את עמדתם בשום שכל בדיוני הוועדה. רבים מהם הציגו עמדות מנוגדות לעמדת הממשלה ותרמו בכך תרומה חשובה למעשה החקיקה. אני שמח מאוד כי מאמצי הוועדה ותרומתם הגדולה של חברי אופוזיציה וחברי קואליציה כאחד בעת הדיונים הביאו לכך שהחוק מובא למליאה בהסכמה של רוב גדול ומכריע מסיעות הבית. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הממשלתית המקורית הייתה מצומצמת בהרבה מזו שמחזירה כעת ועדת החוקה לאישור הכנסת. ההצעה המקורית כאמור פוצלה באישור הוועדה ומליאת הכנסת. החלק הראשון אושר במליאה ביום 29 בנובמבר 2021, וכלל הארכת תוקף קצרה של החוק הנוכחי עד ליום 31 לשנה זו, 31 בינואר שנת 2022, וזאת כדי לאפשר לוועדה, כפי שאמרתי, לקיים במהלך התקופה זו דיון משמעותי בתיקונים נרחבים לחוק, הכלולים בחלק שמובא כעת לאישור במליאת הכנסת. ואכן ועדת החוקה ניצלה פרק זמן זה לעריכת דיונים ממושכים ורציניים בהצעת החוק הממשלתית. בעקבות דיונים מעמיקים אלו מציעה הוועדה עתה לערוך שינויים משמעותיים בחוק הסמכויות כדלקמן: ראשית, הגדרתם של שני מצבי חירום מצבים מיוחדים. מוצע כאמור לשנות את המסגרת העומדת ביסוד החוק ולקבוע בו הבחנה בין מצב בריאותי מיוחד, שנועד לשגרת ההתמודדות עם נגיף הקורונה, לדוגמה בגלי התחלואה, למצב חירום, שייוחד להתמודדות במהלך שיא של גל תחלואה או בהתגוננות מפני איום חדש הקשור בנגיף הקורונה. ההבחנה בין שני המצבים – מצב הבריאות המיוחד ומצב החירום – תשליך על שני היבטים עיקריים: הראשון, היקף הסמכויות הנתונות לממשלה, והשני, היקף הפיקוח הפרלמנטרי. באשר להיקף הסמכויות, במצב החירום יהיו נתונות לממשלה מלוא הסמכויות המוגדרות כיום לפי חוק הקורונה. מנגד, במצב הבריאותי המיוחד לא ניתן יהיה להשתמש בסמכויות החמורות יותר המוגדרות בחוק. כך למשל, הממשלה לא תוכל להטיל סגר, לא תוכל לקבוע הגבלת התקהלות של פחות מ-50 אנשים במבנה סגור ו-300 אנשים במקום פתוח, לא תוכל כלל להגביל כניסה לישראל של אזרחים ותושבים או להגביל יציאה מישראל לכלל מדינות העולם באופן גורף. הממשלה לא תוכל לקבוע איסור בכל הארץ על פתיחה של פארקים, בתי עסק או מקומות אחרים הפתוחים לציבור, מוסדות חינוך, מסגרות רווחה ועוד. באשר לפיקוח הפרלמנטרי על התקנות המותקנות לפי החוק גם כן מוצעת רפורמה משמעותית, ולטעמי זהו השינוי החשוב והמרכזי בחוק. במצב הבריאותי המיוחד, שאני מקווה שהוא יהיה המצב שבו נתנהל ברוב הימים הנותרים של המגפה, הפיקוח הפרלמנטרי יהיה דומה יותר וקרוב יותר למקובל בפיקוח על תקנות רגילות. התקנות ייכנסו לתוקף רק אם יקבלו אישור פרלמנטרי מראש, ויהיו ל-42 ימים או 28 ימים בתקנות הכניסה והיציאה מישראל. במסגרת סמכותן ועדות הכנסת תהיינה רשאיות לאשר את התקנות בכפוף לעריכת שינויים ותיקונים בהן, וזאת בניגוד למצב הקיים על פי החוק הנוכחי. כמו בתקנות רגילות, הממשלה המתקינה את התקנות תצטרך להחליט אם השינויים המוצעים על ידי הוועדות מקובלים עליה והיא מסכימה לפרסם את התקנות עם התיקונים; במקרה שבו השינויים אינם מקובלים על הממשלה, התקנות יועברו לאישור המליאה, ורק עם אישורה הן תיכנסנה לתוקף. בתקופת הביניים, עד להכרעת המליאה, יוארכו התקנות הישנות שהיו בתוקף ולא תיכנסנה לתוקף התקנות החדשות. כמו כן, אם בסופו של דבר המליאה תאשר את התקנות, תקופתן תקוצר משמעותית ל-14 ימים בלבד, וזאת על מנת לתת תמריץ לממשלה להסכים לתיקונים המוצעים על ידי הוועדות, האמונות על הדיון בתקנות ועל אישורן. במובן זה, החוק המונח לפניכם משקם דרמטית את יכולות הפיקוח הפרלמנטרי של הכנסת וועדותיה ומאפשר הכנסת שינויים משמעותיים בתקנות הממשלה. במצב החירום, שכפי שאמרתי, אני מקווה שייוחד רק לרגעים דרמטיים בהתמודדות עם המגפה ולפרקי זמן קצרים, הפיקוח הפרלמנטרי יהיה דומה למקובל היום אך יוארך ויוכפל פרק הזמן הנתון לוועדות לפני כניסתן לתוקף של התקנות מ-24 שעות ל-48 שעות. בתקופה זו תוכלנה הוועדות לאשר, לדחות או לקצוב את זמנן של התקנות. לצד האמור, מתוך הבנה של חברי הוועדה כי אנו עודנו נמצאים בעיצומה של ההתמודדות עם האתגר הבריאותי של מגפת הקורונה, ניתן יהיה להשתמש בחריג הדחיפות גם במצב החירום וגם במצב הבריאותי המיוחד כדי לאפשר לממשלה במקרים החריגים שבהם הדבר הכרחי – ואני מדגיש, אך ורק במקרים החריגים שבהם הדבר הכרחי – להגיב במהירות למציאות המשתנה בהתמודדות מול איומי הקורונה. גם בעניין זה נקבעו בהצעת החוק מסגרות ברורות יותר לשימוש בחריג הדחיפות. אבקש להזכיר כי בהצעת החוק המקורית של הממשלה בוטלה האפשרות להכריז על מצב חירום מיוחד, שעסק בעיקר באפשרות להגביל הפגנות בעת מצב זה. תיקון נוסף שהוכנס לחוק עוסק בעניינו של התו הירוק. על פי ההצעה שמונחת בפניכם, חבריי וחברותיי, מוצע לקבוע הסמכה מפורשת ומפורטת להתקנת תקנות לעניין חובת הצגה של התו הירוק, או בדיקה שלילית בכניסה למקומות שונים, תוך קביעה בחקיקה ראשית של מגבלות על השימוש של הממשלה בכלי זה. הוועדה סירבה לאשר את בקשת הממשלה לקבל הסמכה בחקיקה להגביל כניסה למקומות מסוימים רק למחוסנים ומחלימים בלי אפשרות להציג תוצאת בדיקה שלילית, ואף הוסיפה הוראה ברורה בחקיקה ראשית שלפיה הגבלות התו הירוק ייקבעו רק אם יש יסוד סביר להניח שיש הבדל משמעותי ברמות הסיכון בין מחוסנים ומחלימים ומי שבידם תוצאה שלילית לבין מי שאינם נכללים בקבוצות אלו. הוועדה הוסיפה וקבעה בחקיקה ראשית את גבולות השימוש בהגבלות התו הירוק, ולא ניתן יהיה לקבוע אותן על כניסה למקום שנמכרים בו דרך קבע וכעיסוק עיקרי מוצרים חיוניים או שניתנים בו באופן קבוע שירותים חיוניים. כמו כן, נקבע בחוק כי יינתן מימון ציבורי לבדיקות קורונה לאוכלוסיות שאינן יכולות להתחסן, ועל הממשלה לוודא כי הבדיקות נמצאות בזמינות ונגישות מספקת לכלל האוכלוסייה ובכל רחבי הארץ. לבקשת הוועדה, חבריי וחברותיי, הוצע לקבוע בחקיקה כי הגבלות על כניסה ויציאה מישראל לגבי אנשים שאינם אזרחים ואינם מוגדרים כתושבי קבע בישראל אך הם בעלי זיקה ברורה אליה – ההגבלות הללו ייקבעו מכוח חוק הקורונה ובאמצעות תקנות בפיקוח פרלמנטרי, ולא בהנחיות מינהליות של רשות האוכלוסין וההגירה. מדובר באוכלוסיות רבות שהשפעת הגבלת הכניסה לישראל עליהן היא רבה: אנשים שהם בעלי רישיון לישיבת ארעי לפי חוק הכניסה לישראל, אנשים שהם בני זוג וילדים קטינים של אזרחים ישראלים או בעלי רישיון לישיבת קבע, שמן הראוי שקביעת כל הגבלה על כניסתם לישראל מחמת ההתמודדות עם איומי נגיף הקורונה תהיה תחת פיקוח פרלמנטרי הדוק וכי גם לגביהם יופעלו ועדות חריגים, שניתן יהיה לקבוע את הפרמטרים לפעילותן וניתן יהיה לפקח על פעילותן בוועדות הכנסת. ברוח זו של הגברה משמעותית של הפיקוח הפרלמנטרי הוועדה הוסיפה וחיזקה את הפיקוח גם על הוראות צו בידוד בית מכוח פקודת בריאות העם, הצווים שבהם נקבעות חובת הבידוד וחובת עטיית המסכות. במסגרת התיקון הובהר כי כל שינוי בצו שעוסק בעניינים אלו יובא לפיקוח הוועדה הרלוונטית לכך בכנסת. בנוסף, לבקשת הממשלה סמכה הוועדה את ידיה על ההצעה לקבוע הרכב מצומצם יותר לקבינט הקורונה הקבוע בחוק. הצעה זו נועדה לאפשר לממשלה לתת מענה הולם ליתר האתגרים הגדולים שאיתם מתמודדת החברה הישראלית, ולהבטיח יעילות גדולה יותר בפיזור משאבי הזמן והעיסוק של שרי הממשלה, חברי וחברות הממשלה, כך שנוכל להבטיח כי בצד טיפול יעיל וראוי במשבר הקורונה גם האתגרים הנוספים יזכו למענה הולם על ידי הממשלה. כמו כן, מוצע לקבוע כי ניתן יהיה לגבות תשלום ממי שחוזר מביקורים בחו"ל וחייב לשהות בבידוד במקום לבידוד מטעם המדינה – או בשם היותר-מוכר, מלוניות הקורונה – אך זאת רק אם הממשלה תקבע בתקנות, באישור הוועדה, את המקרים שבהם ניתן יהיה לחייב בתשלום תוך קביעת הסכום המרבי לכך, הן ליחיד והן למשק הבית, קביעת מנגנון להגשת בקשות לפטור מתשלום, אפשרויות השגה ועוד. הצעת החוק מציעה לעגן בחוק את הסמכות לסגור מוסד חינוך אם היה בו מאומת או לצורך חקירה אפידמיולוגית. סמכות זאת הופעלה בכל החודשים האחרונים ללא הסמכה מפורשת בחוק, לשיטת הוועדה, ובמסגרת תיקון הצעת החוק הממשלתית קבעה הוועדה כי לפני הסגירה תהיה חובת היוועצות עם הגורם האחראי הרלוונטי במשרד החינוך ועם ראש הרשות המקומית. במסגרת הצעת החוק מוצעים תיקונים שונים נוספים, כגון תיקון בהסדר של הוצאת צווי סגירה מינהליים בשל הפרות של הוראות החוק, תיקון בסכומי הקנסות באזור מוגבל כך שיתאימו לעבירות מחוץ לאזור המוגבל ועוד. לצד כל האמור, חבריי וחברותיי, במסגרת תיקון עקיף מוצע להאריך גם את תוקפו של חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים בתקופת התפשטות נגיף הקורונה, עד ליום 30 לחודש יוני 2022, דבר אשר מאפשר להכריז על הגבלת הדיונים בבתי המשפט בנוכחות פיזית של עצורים ואסירים ועל השתתפותם במקום זאת באמצעות אמצעים טכנולוגיים של היוועדות חזותית. זאת, בשל החשש מהתפשטות נגיף הקורונה במתקני הכליאה השונים, שאינם מאפשרים ריחוק, החשיפה הרבה של עצורים ואסירים המובאים לדיונים בעניינם בבתי המשפט, ובשל החשש מההשלכות הבריאותיות של התפרצות הנגיף בתוך האוכלוסייה המיוחדת של האסירים והעצורים הנמצאים באחריותה של מדינת ישראל וחלקם נמנים עם קבוצות הסיכון. גם בעניין זה טייבה הוועדה באופן דרמטי את הפיקוח הפרלמנטרי על ההכרזות הקשורות בהחלת חוק ההיוועדות החזותית. כך, מוצע כי ההכרזה על הגבלה חלקית של הדיונים בנוכחות באולם בית המשפט תינתן רק לתקופת תוקפה של ההכרזה לפי חוק הסמכויות, ושההכרזה על הגבלה מלאה תינתן רק בתקופת תוקפה של ההכרזה על מצב חירום או בשל טעמים אפידמיולוגיים מיוחדים בבית סוהר או במתקן כליאה מסוים. עוד מוצע כי ההכרזה תובא לאישור ועדת החוקה. אם הוועדה לא קיבלה החלטה, ההכרזה תיכנס לתוקף בתוך 72 שעות, ובתקופת תוקפה של ההכרזה על מצב חירום – בתוך 48 שעות, ואולם הוועדה תהיה רשאית לבטל את ההכרזה בכל עת. בעניין זה חשוב לציין שוועדת החוקה עמדה על הוספה של דיון מהותי אחד לפחות במעצר עד תום ההליכים לרשימת הדיונים שלא ניתן לקיים בהיוועדות חזותית גם בתקופת הכרזה על הגבלה חלקית. סיכומם של דברים, חבריי וחברותיי, ועדת החוקה, יחד עם ועדות נוספות בבית הזה, מקיימת זה כשנתיים פיקוח פרלמנטרי שוטף על פעולות הממשלה בתחום הקורונה שתחת פיקוחה. כולי תקווה כי הדיון המקיף שהתקיים בוועדה בהצעת החוק שבפניכם והאיזונים החדשים המשמעותיים שהוכנסו בה יוכלו להוביל לשיפור משמעותי בהסדרים הכלולים בחוק, במיוחד בכל הנוגע לפיקוח פרלמנטרי, וייתנו ביטוי מיטבי גם להבדלים בין תקופות שבהן אנו מצויים במעין שגרת קורונה ובין אותם ימים שבהם אנו נדרשים להתמודדות עם מצב חירום של ממש. בעניין זה, גברתי היושבת-ראש, וזו הזדמנות נאותה לברך אותך – פעם ראשונה שאני זוכה לברך אותך על שבתך על כס היו"ר – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> בהקשר זה, אבקש לחרוג לרגע קט מהדפים ולהתייחס לקולות המחאה הציבורית שאנו שומעים ביחס לכוונת הכנסת להאריך את תוקפו של החוק, על השינויים המוצעים, עד לסוף שנת 2022. המחאה הציבורית היא נשמתה של הדמוקרטיה, ושיח ציבורי ער ברחוב, בכלי התקשורת, באולמות ועדות הכנסת, הוא מרכיב חיוני בפיקוח שלנו על פעולת רשויות השלטון ובטיוב פעולתן. המחאה הציבורית חשובה, ואני מבקש לברך את כל אלה שנרתמים ותורמים מזמנם הפרטי לצורך העיסוק בצורכי ציבור, אם כבעלי דעה ואם כמפגינים, אם כמגיבים ברשתות החברתיות ואם בכל אמצעי אחר העומד לרשות אזרחים בחברה דמוקרטית. השיח הזה הוא שיח חשוב, ווועדת החוקה נתנה לו מקום מרכזי בדיוניה. לא אחת ספגתי אני, באופן אישי, ביקורת באמצעי תקשורת שונים על כך שהזמנתי אל דיוני הוועדה גם אנשים שעמדתם שונה בתכלית מעמדת הממשלה, ודומני שבחודשים האחרונים דיוני ועדת החוקה פומביים מתמיד, פתוחים מתמיד בכל הנוגע לפיקוח הפרלמנטרי בתחום הקורונה וגם להתקנת חוק זה. לצערי הרב, בשולי המחאה הציבורית הלגיטימית נשמעים גם קולות, קולות אלימים, שחוצים קווים מקובלים של שיח בחברה דמוקרטית. לצד השמעת אותם ביטויים אלימים וביטויים שמקומם לא יכירם במדינת ישראל, בין השאר בהקשר לעברו הכואב של העם היהודי, לא אחת אל השיח האלים בשולי המחאה הציבורית, ואני מדגיש, בשולי המחאה הציבורית, מצטרפת אל התופעות האלה גם תופעה של הפצת פייק ניוז. כך קרה גם בעניינו של החוק הזה, כאשר אנשים הטיחו דברים קשים בחברי וחברות הוועדה מתוך בורות מוחלטת בפרטי הצעת החוק ובדיונים שהתקיימו בוועדה. האלימות המילולית הזאת והפצת הפייק ניוז פוגעות בראש וראשונה ביכולת לקיים שיח פתוח ולקיים שגרה ברוכה של מחאה ציבורית. לאורך כל דיוני הוועדה סירבנו לתת לאותו מיעוט להשתלט על התדמית של המחאה הציבורית והקפדנו על כך שקולות שונים ומגוונים יישמעו בחדר הוועדה. אני מנצל את הבמה הזאת על מנת לפנות לאזרחי ואזרחיות ישראל, ולבקש מהם לא להימשך אחרי הפצת הפייק ניוז. ללמוד את הפרטים, לקרוא דיווחים מהימנים על המהלך שאותו אנחנו מבקשים לחולל בהצעת החוק הזו ולראות כיצד באמצעות הצעת החוק הזו אנחנו משפרים באופן משמעותי את הפיקוח הפרלמנטרי על הממשלה ורשויותיה, כיצד אנחנו מצמצמים את הסמכויות המיוחדות העומדות לרשות הממשלה בתקופת הקורונה וכיצד אנחנו מקפידים הקפדה טובה לאין שיעור מן המצב הנוכחי על יצירת האיזונים הנכונים בין ההתמודדות עם מגפת הקורונה, שעדין מכה בנו ובמדינות אחרות, עם הצורך היסודי שכולנו מאמינים בו – לשמור ולהגן על חירויות האדם והאזרח במדינת ישראל. מי שטוען שבעקבות הצעת החוק הזו מדינת ישראל מאבדת את אופייה הדמוקרטי ואת מערכת האיזונים והבלמים בין התמודדות יעילה עם מגפת הקורונה והבטחת בריאות הציבור לבין ההגנה על חירויות היסוד של ארחי ישראל – מי שטוען את זה, וטוען שהחוק הזה מעביר את מדינת ישראל לעידן דיקטטורי, כנראה לא חווה מימיו ולו רגע אחד של חיים תחת דיקטטורה, ואני מקווה שהציבור הישראלי – – – << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> וגם לא קרא את החוק. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> וגם, אכן, חברי ושותפי לוועדה ולמעשה החקיקה הקפדני חבר הכנסת בני בגין, וגם בהחלט לא קרא את החוק. חבריי וחברותיי, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מחברי הכנסת לדחות אותן – כפי שאמרתי, החוק מובא בהסכמה של רוב מכריע מבין סיעות הבית – ולאשר את הצעת החוק הזאת בקריאה השנייה והשלישית כנוסח הוועדה. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה רבה. אני רוצה לברך אותך, חבר הכנסת גלעד קריב, על עבודה מאוד מקצועית גם בתוך הוועדה. אני יודעת כמה שהנושא הזה טעון ציבורית, והצלחתם פה להביא למצב שיש הסכמה מקיר לקיר, אז תודה לך. כעת אנחנו עוברים לחלק של ההסתייגויות – להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. להלן שמות חברי הכנסת המסתייגים לפי קבוצות. קבוצת סיעת הליכוד: חברי הכנסת בנימין נתניהו, יולי יואל אדלשטיין, ישראל כץ, מירי מרים רגב, יריב לוין, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, גלית דיסטל אטבריאן, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, דוד אמסלם, דסטה גדי יברקן, אמיר אוחנה, אופיר כץ, חוה אתי עטיה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מכלוף מיקי זוהר, אורלי לוי אבקסיס, קטי קטרין שטרית, פטין מולא ומאי גולן; קבוצת סיעת ש"ס: חברי הכנסת יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול ואוריאל בוסו; קבוצת סיעת יהדות התורה: חברי הכנסת משה גפני, יעקב ליצמן, אורי מקלב, מאיר פרוש, יעקב אשר, ישראל אייכלר ויצחק פינדרוס; קבוצת סיעת הציונות הדתית: חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', מיכל וולדיגר, איתמר בן גביר, שמחה רוטמן, אורית מלכה סטרוק, אבי מעוז ואופיר סופר; קבוצת סיעת הרשימה המשותפת: חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, סמי אבו שחאדה, עאידה תומא סלימאן, אוסאמה סעדי ועופר כסיף. אני רוצה לבקש מחבר הכנסת שמחה רוטמן להציג ראשון את ההסתייגויות. בבקשה. << דובר >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, נראה לי שזו פעם ראשונה שאת יושבת בראש כשיש לי את העונג לדבר – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – אז ברכות. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שבהצגת החוק – זה לא קורה הרבה, גלעד, אז כדאי שתקשיב – בהצגת החוק אין לי דבר וחצי דבר להוסיף על מה שאמר יושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת גלעד קריב. אני חושב שבאמת גם בהצגתו – זה דבר שבאמת רבים לא מבינים, ככל הנראה, אבל אולי זה עניין שיווקי; חוק הסמכויות, היה אולי כדאי לקרוא לו: חוק הגבלת הסמכויות. אולי זאת הייתה ההסתייגות שהיינו צריכים להגיש לשם החוק, ולא חשבנו עליה. << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כי החוק הזה מגביל. << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> נעשה את זה בחוק הבא. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מקווה שלא תצטרך, חברי חבר הכנסת בגין, שעד שיפוג תוקפו של החוק הזה כבר לא נצטרך. כי החוק הזה מגביל את סמכויותיה של הממשלה, בוודאי ביחס להסדרים החוקיים שקיימים בלעדיו: פקודת בריאות העם וכן תקנות שעת חירום. הוא מגביל, הוא מגביר את הפיקוח הפרלמנטרי. אחד ההישגים שאני הכי שמח שהוועדה – למרות שאינני חבר בה אני חושב שהגענו אליו ביחד, זאת קביעה מפורשת – – << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> מעין חבר. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – שאין שימוש בתו ירוק לצורך כפיית חיסונים או לצורך עידוד נמרץ לחיסונים, אלא אך ורק לצורך הגנה מפני הדבקה, הידבקות ומחלה קשה. ועוד אפשר להרחיב, אבל אני לא חושב שיש צורך, כי דיבר על זה בהרחבה רבה יושב-ראש הוועדה. אני רוצה לדבר על נקודה אחת, ומבחינתי, גברתי היושבת-ראש – אני כמעט מציין עכשיו תשעה חודשים לזמן שבו עמדתי לראשונה כאן ואמרתי את נאום הבכורה שלי, זה היה לפני כמעט תשעה חודשים. ובנאום הפתיחה שלי דיברתי בעצם על למה הגעתי לכנסת. מבחינתי – בשביל היום הזה. בשביל היום הזה הגעתי לכנסת. אני מקווה שיש עוד ימים, אבל היום הזה די בו. אתמול הגיע לכנסת, היה מוכן להגשה למליאת הכנסת חוק הקורונה, והיה חסר בו סעיף. היה חסר בו סעיף שאומר שגם בזמן סגר מותר לצאת מבית המגורים של אדם לטובת תפילה. זו הייתה הסתייגות שאני הגשתי, הייתה עליה אפילו הסכמה, אך לא הצבעה. זאת אומרת, במישור העקרוני הסכימו איתי גם חברי הקואליציה, אבל עקב המשמעת הקואליציונית או הסיכומים מול הממשלה ההסתייגות שלי נדחתה בוועדה, וכמעט הגיע לכאן החוק ללא אישור לתפילה, ליציאה לתפילה במהלך סגר. עכשיו, במקרה עברתי לפני הנאום פה על הטוויטר שלי מלפני שנהייתי חבר כנסת, בתקופה שבה סמכויות הקורונה היו עוד בתקנות שעת חירום, ואחר כך גם בחוק הקורונה הראשון. וכתבתי על כך שבחוק, אולי בחופזה – אני בטוח שאי-אפשר להאשים את חברי הקואליציה הקודמת שתפילה לא הייתה חשובה להם, ואני לא מאשים אותם – אבל בחופזה או בגלל הלחץ האפידמיולוגי של אי-היכרות עם הקורונה לא הוחרגה התפילה מחוק הקורונה, ולא היה ניתן לצאת מהבית בזמן סגר לטובת תפילה. אבל כן היה ניתן לצאת לטובת הפגנה, לטובת תרומת דם, לטובת השתתפות בהליך משפטי, בשביל מטרות רבות, אבל לא לתפילה. והחסר הזה שהיה בחוק הרתיח אותי כאזרח, אז בשלב הזה עוד אפילו בלי תוכניות להיכנס לחיים הפוליטיים. הוא הרתיח אנשים רבים, ואולי חלק מהאנשים אמרו: טוב, אז נלך לבג"ץ. מה עושים כאשר יש חוק שפוגע בזכותם של אנשים לצאת ולהתפלל? נלך לבג"ץ. מה בג"ץ עשה? זרק את העותרים מכל המדרגות. אותו בג"ץ שנלחם בחירוף נפש שלא יפעילו את מנגנון האיכון על העיתונאים, שיהיה אפשר לצאת להפגנות, ושכל מגבלה על נתב"ג, המקום המקודש לשלוש הדתות – אם סוגרים את נתב"ג נגמר האירוע, אי-אפשר, זה אסור, אבל לצאת לתפילה לא. כאן בג"ץ בחר לזרוק את הזכות לצאת לתפילה, ולהגיד: היא פחות חשובה מהזכות לבריאות. הזכות לצאת ולהיכנס מהארץ היא לא. הזכות להפגין – לא. הכול. תפילה לא. עכשיו, תאמרו: נו, מגבלות ההליך השיפוטי. אבל בזמן שאצלנו התנהלו הליכים הקורונה הכתה בכל העולם, ובארצות הברית גם היו כל מיני משטרים במדינות שונות שהגבילו תפילות ולא הגבילו דברים אחרים. והדבר הזה הגיע לבית המשפט העליון בארצות הברית. ובבית המשפט העליון בארצות הברית ניתן פסק דין, וכתב שם את אחת הדעות השופט ניל גורסץ', וכל הזמן הטענה הייתה בריאות הציבור, בריאות הציבור. אמר אז ניל גורסץ': מי היה מאמין שהאינטרס של בריאות הציבור מתיישר באופן כל כך מדויק עם הנוחות של החילונים. כך כתב השופט גורסץ' בפסק דין בבית המשפט העליון בארצות הברית. גם אצלנו האינטרס של בריאות הציבור התיישר בדיוק עם מה שחשוב לשופטים: הפגנה, עיתונאים, נתב"ג. תפילה, אפעס, לא. והדבר הזה בעיניי היה עיוות שבמדינה יהודית לא יכול לעמוד. אני לא יכול להגיד שבשביל זה נכנסתי לפוליטיקה. לא תיארתי לעצמי שהקורונה תימשך כל כך הרבה זמן, אבל בהחלט בשביל האמירה הברורה, ויותר מזה, האמירה הברורה על תפילה חשובה לי מאוד מאוד. ואני מאוד מאוד מודה גם ליושב-ראש הוועדה, גם לאופוזיציה, לקואליציה, לכולם, שסביב הדבר הזה הצלחנו להתאחד כולנו, ואפילו היום בוועדה, לפחות לעניין התפילה כולנו, כולל כולם. זאת אומרת, בנושא הזה לא הייתה מחלוקת בכלל, אפילו לא עם המשותפת. << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> בלי קריאות ביניים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בלי כלום. הייתה התאחדות שלמה שבשביל תפילה מותר לצאת, והדבר הזה בעיניי הוא חשוב מאוד. עכשיו, למה זה הזכיר לי את נאום הפתיחה שלי? הדבר הזה הזכיר לי את נאום הפתיחה שלי, כי בנאום הפתיחה שלי הזכרתי את מזמור התהילים, גלעד, בנאום הפתיחה שלי הזכרתי את מזמור התהילים שאומרים בפתיחת מושב של הכנסת. אנחנו אומרים: "שיר המעלות לדוד שמחתי באֹמרים לי בית ה' נלך". << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> אני חוקקתי את זה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> יישר כוח. אז אני היום יכול להגיד: שמחתי באומרים לי מכל קצוות הבית: גם בזמן בידוד בית ה' נלך. והדבר הזה, בעיניי, והעובדה שסביב ההסתייגות הזאת הצלחנו להתאחד – קואליציה אופוזיציה, אופוזיציה לאופוזיציה, והאופוזיציה שבתוך הקואליציה, כולם יחד לתקן את העיוות הזה בספר החוקים של מדינת ישראל, שתפילה היא דבר חשוב גם בזמנים הכי קשים, הכי לחוצים, והכי כואבים – בשביל הדבר הזה שמחתי, שמחתי מאוד. ובשביל התפילה התאחדנו כולנו "למען אחַי ורעָי אדברה נא שלום בך למען בית ה' אלֹהינו אבקשה טוב לך". ואני מודה באמת לכל מי שידו הייתה בעניין מכל הסיבות. ואני חושב שננסה בכל זאת לקחת את זה לכיוון המעט-אקטואלי – שעם רצון טוב, הקשבה והבנה, גם כאשר הצעה מגיעה מסיעת קצה של הבית, ולא נזכיר אמירות לא נעימות שנאמרו, אפשר להתאחד סביב הקואליציה והאופוזיציה לגופו של עניין, ללא קווי שבר. << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> חבר הכנסת רוטמן, אבקש קריאת ביניים, ברשות היושבת-ראש. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> את זמן הדיבור שלי אני תורם לעניין. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אם זה בהסכמה כמו שהיה בוועדה אז אין בעיה, אבל בקצרה, ברשותך. << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> תודה, תודה, גברתי. ברוח הדברים האחרונים, ובכלל ברוח הדברים של חבר הכנסת רוטמן, מכיוון שהבית ברובו מאוחד, כפי שגברתי אמרה, סביב ההצעה הזאת, אני אבקש להעיר. כפי שאמרת, זה חוק בהגבלת הסמכויות. אבל אני חושב שכדאי, דווקא בגלל אחדות הדעים, לומר שכשהחוק הקיים היום חוקק זה היה באמת במצב של אי-ודאות גמורה, איום חמור, לא היו חיסונים. ולכן אני בזמנו, למרות שהתנגדתי לממשלה באותו זמן, הבנתי את הצורך, הבנתי את המגבלות. ואני חושב שכדאי לציין שזה לא היה מרוע לב ולא היה מאיזו גישה מופקרת לזכויות האדם. כך ראו את זה. למדנו רבות, כפי שיושב-ראש הוועדה אמר גם בוועדה, ועכשיו אנחנו מביאים חוק מתוקן לאחר שלמדנו כל זאת. אני מודה לך, גברתי היושבת-ראש. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת בני בגין. בבקשה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> יישר כוח. תודה רבה. אני מקווה, את המחלוקות נשמור גם לימים אחרים. מבחינתי, בוודאי ובוודאי לאחר שהתפילה נכנסה לחוק, למרות ההסתייגויות אני אתמוך בחוק. כל אחד מחבריי באופוזיציה יעשה כהבנתו, אבל אני אתמוך בחוק, בוודאי ובוודאי כעת. תודה רבה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה רבה. וכעת נבקש מחבר הכנסת יצחק פינדרוס שיציג את ההסתייגויות, בבקשה. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, ברכותיי. פעם ראשונה, אני חושב, שאני מדבר כשאת יושבת-ראש. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> או שפעם שנייה. אני לא זוכר. אז ברכותיי. גברתי השרה, ברכותיי – השרות. אני רוצה לומר לך, גברתי היושבת-ראש, חסר לי כאן יושב-ראש הכנסת מיקי לוי. חסר לי כאן נפתלי בנט, חסר לי כאן שר החוץ יאיר לפיד. חסר לי כאן ראש מטה המאבק באנרכיה, הלוא הוא כבוד השר אלי אבידר, ראש המטה, הוא חסר לי כאן. אני לא רואה איפה הוא נעלם. אני מציע לחפש את הבונקר שהוא מתחבא בו. מוביל מאבק למען הדמוקרטיה, ממובילי המאבק שעמדו כאן וצעקו בפתוס, אני עוד זוכר, ישבנו למעלה כי אז היה שיא גל הקורונה והיינו צריכים לשבת למעלה כי פיזרו, לא יכלו לשבת פה באולם. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> הוא ישב פה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ומיקי עומד שם וצורח על קץ הדמוקרטיה. יושב-ראש האופוזיציה דאז, השר יאיר לפיד, צורח על קץ הדמוקרטיה. אני חושב שהוא בדרך לגרמניה, אם הוא עוד לא נסע, בדרך לשם. הכול בסדר. אתם יודעים, אנחנו הולכים לקרוא בפרשת השבוע את פרשת משפטים. פרשת משפטים באה מייד אחרי מתן תורה. לא רק זה, אלא בסופה של פרשת משפטים יש את חלק ממתן תורה, זה כמין סנדוויץ'. פרשת משפטים מתמקדת במצוות שבין אדם לחברו. מצוות שנראות לך הגיוניות: דיני ממונות, דיני מזיק, דיני ניזק. למה זה בא מייד אחרי מתן תורה? לא התחילו מייד עם מצוות של שבת, מצוות שבין אדם למקום, רשימה ארוכה מאוד. אפילו ספר ויקרא אולי היה צריך להיות בפנים. אנחנו מתחברים לאלוקים, מתן תורה. כי כנראה, ולא כנראה אלא זאת הסיבה: גם דבר שנראה לך הגיוני ונראה לך על פי ההיגיון, הוא לא ההיגיון האנושי. "אין יראת אלֹהים במקום הזה והרגוני". עמדה פה אופוזיציה שלמה וצעקה במר גרונה על קץ הדמוקרטיה בשיא התחלואה. בשיא התחלואה. אנשים מתו. מתו אלפי אנשים. בישראל מתו. מתו מיליוני אנשים בעולם, מאות אלפי אנשים בעולם. ועמדו וצעקו על קץ הדמוקרטיה. אבל זה רק חלק אחד מהסיפור. אני רוצה ללכת לחלק השני. על מה הביאו את חוק הסמכויות, על איזה החלטות? תספרו לי איזה החלטות הממשלה קיבלה בחצי שנה האחרונה. תספרו לי מה הממשלה עשתה למנוע את הקטסטרופה שיש עכשיו בבתי החולים, את הקטסטרופה שיש בארגונים שנתנו מחוללי חמצן. הוציאו עכשיו יד שרה הודעה שלא הייתה להם תקופה כזאת עם חוסר כזה במחוללי חמצן, ואני מדבר על תקופות שהיו הרבה יותר קשות, שעוד לא הכירו את הדבר הזה, לא ידעו על מה מדובר. תיכנסו לשערי צדק, תיכנסו לעין כרם, תיסעו לאיכילוב, תיסעו לבתי הקברות ולחברות קדישא שמטפלות בחולי קורונה – לא היה גל כזה, ואנחנו בתחילתו. אני מזכיר לכם, לצערנו הרב המתים מגיעים בסוף הגל, לא בהתחלה, ואנחנו כבר בשיא של עשרות מתים. ואתם יודעים מה? בעבר, כל 12 שעות משרד הבריאות היו מעדכנים. הפסיקו לעדכן. אתה שומע על 40-30 לוויות ביום, ואתה מקבל עדכון באתר של משרד הבריאות על 12, 14. הפסיקו לעדכן. הפסיקו לספר לאנשים מה קורה. בתי חולים קורסים – קורסים בפועל, לא אולי יקרסו. חסרים מכשירי אקמו. רק לפני רק לפני שנה וחצי, שנתיים, כשהתחיל הגל, פחות משנתיים, כשהתחיל הגל, ישראל נערכה לקנייה. לא היו ערוכים, זה הרי היה משהו חדש. עצרו פה את גל האומיקרון שלא ייכנס לארץ בשדות התעופה. מה עשיתם בזמן הזה? למה התארגנתם? תראו מה שקורה בבתי החולים. למה אתם צריכים סמכויות? למה הממשלה הזאת צריכה סמכויות? לאיזה החלטות? למה? לא עושים סגר. תבדקו כמה מכוניות נוסעות בכבישים, תבדקו מה קורה בקניונים – אותו שר מנותק שלא מבקר לא בקבינט הקורונה ולא בקניונים ולא בסופרים, ולא יודע מה קורה, לא פה ולא פה ולא פה. אין לי מושג איפה הוא מסתובב. הוא גם דואג להיות עם פלאפון שלא יוכלו לשים את מה שהמשטרה שלכם לדעת לשים, לעקוב אחרי אנשים. הוא דואג שיהיה לו טלפון שאי-אפשר לעקוב אחריו, אז אף אחד גם לא יודע איפה הוא נמצא בכלל. מסעדות ריקות, קניונים ריקים, מחירים עולים בסופרים, בתי חולים קורסים. הוא אפילו לא טורח לבוא לקבינט הקורונה, הוא לא טורח. כמעט פטרו אותו בחוק הזה, מזל שהאופוזיציה שמה לב והחזירו אותו בחזרה לתוך הקבינט – שהוא כשר אוצר אולי יש לו איזשהו קשר לזה. אתם יודעים מה? לשרת הקליטה יש מאוד קשר והרבה מהעולים סבלו מהתקנות שהיו קודם, ואני שמח שהדבר הזה תוקן בחוק הזה, אבל עם כל הכבוד – ואני מכבד את שרת הקליטה, ועליתי פה כחבר קואליציה לתקוף את הממשלה על העניין הזה שלא טיפלו בעולים פעם אחר פעם, ועכשיו טיפלו בהם, אבל יש לה פחות קשר מלשר האוצר, מה לעשות? לשר האוצר יש קצת יותר. האיש לא טורח בכלל להגיע. מאיפה הצביעות הזאת? על מה אתם באים להעביר חוק, ואותם אנשים שתקפו את החוק? גבירותיי ורבותיי חברי הכנסת – – – << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> חבר הכנסת פינדרוס, הוא חוקק חוק – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> שיא הנוכלות, שיא הנוכלות. זה אותו אחד שעמד פה כחבר אופוזיציה, שקורא לעצמו ראש ממשלה היום. ואתם יודעים מה, גם החוק קורא לו ראש ממשלה, אבל הוא לא מתפקד כראש ממשלה ולא מתפקד בכלל. ואני מזכיר את אחד הנאומים שלו פה, חבריי חברי הכנסת – אני מצטט – עמד פה שר המשפטים ואמר: איך אתם מעיזים להתעסק במשהו אחר חוץ מקורונה, כי אתה, נפתלי בנט, אומר: לא פרנסה, לא מעניין. דרך אגב, איפה הוא היום? איפה הוא היום כשהעסקים קורסים? איפה הוא היום כשהמחירים מרקיעים שחקים? איפה הוא היום במשבר הכלכלי שקורה במדינת ישראל? איפה הוא? והוא אומר: אני שואל את עצמי – אני מצטט – כמה אתם מתעסקים בקורונה, תגידו? איך אתה לא מתבייש לומר את זה? אתם 80 יום בממשלה. אני בא עכשיו מסיור בחנויות בירושלים, בחור שנקרא א', בעל עסק יודאיקה, הוא גמור. אדם בן 75, מזה הוא חי, מזה הוא משלם שכר דירה, מזה הוא קונה את הלחם. הוא גמור. מה עשיתם ב-80 יום? אני אגיד לך מה עשיתם אתם: יש לכם שר אוצר שהציע לו להחליף עבודה ולעשות שינוי תעסוקתי. כמה שיניתם את מספר הבדיקות ב-70 ביום? אז אתם יודעים מה הוא עשה? אפשר לעשות בדיקות ביתיות, לא צריך לעשות – איך קוראים לזה – תורים? לא צריך. לא צריך לעשות בדיקות. אם צריך, תעשו ביתיות. אם צריך, תעשו PCR, תחכו שלושה ימים, ארבעה ימים לתשובה. בשיא התחלואה לא היה דבר כזה. בשיא התחלואה לא הייתה כמות כזאת. והוא היום מנהל את העסק, לו אנחנו ניתן סמכויות. כמה אתם שיניתם את מספר הבדיקות ב-70 יום? אתם זוכרים את הדיונים איך להקים עוד מעבדות ואיך להביא עוד? אין, הכול בסדר. יש בעיה של בידודים? נבטל אותם. יש בעיה של חולים? נפסיק לפרסם מספר. יש בעיה של מתים? נפסיק לספר לאנשים כמה יש. יש בעיה של עסקים? נפסיק לספר. רבותיי, זו אותה צביעות של אותו שמאל שנלחם על גיל הפרישה לנשים, וביום שהוא הגיע לשלטון שכח את זה. זו אותה צביעות של אותו שמאל וכל מיני פליטי ימין, שאנחנו שמחים שלקחתם אותם, שנלחמו בעד הדמוקרטיה ובעד זכויות האזרח ושכחו את זה יום אחרי שהם הגיעו, ומביאים את אותם דברים. אלה אותם אנשים שעושים את אותו דבר. רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני. אי-אפשר לסמוך עליכם בכלום. אי-אפשר לתת לכם שום דבר לנהל. ואני אגיד את זה עוד פעם ועוד פעם. יש לכם הצלחה אחת: הדחתם את נתניהו, הדחתם את דרעי, הדחתם את גפני. שאפו, מברוכ, מבצע מדהים. אבל למען השם, תקימו ממשלה בישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> כעת יעלה חבר הכנסת אורי מקלב. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> עד שחבר הכנסת מקלב עולה, לסגנית מזכירת הכנסת יש הודעה. בבקשה. << דובר >> סגנית מזכירת הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן חברי הכנסת הודעת שרת החינוך חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון על מסקנות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בעקבות דיון מהיר בהצעתן של חברות הכנסת אלינה ברדץ' יאלוב ונעמה לזימי בנושא: סחיטה מינית וכלכלית של נשים שתמונות וסרטונים שלהן מופצות ברשת. תודה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 11), התשפ"ב–2022 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת אורי מקלב. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה לך, גברתי היושבת בראש. אני גם רוצה לברך אותך על התפקיד. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה היום הראשון? היום השני? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> היום השני. מרגיש עדיין כמו היום הראשון. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני חדש פה כשאת יושבת בראש. מאחל לך ולנו הצלחה מאוד מאוד גדולה. שתדעי לנהל ולנווט את הדיונים פה בחוכמה ובתבונה ובבטחה ובשקט ובשלווה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> גברתי השרה, אני שמח שאת במשמרת עכשיו ונמצאת פה, וחבריי חברי הכנסת, באמת, גם בתחילת דבריי – כדי שאני לא אשכח בסוף דבריי להגיד את התודות על כל העבודה הרבה שנעשתה פה, גם לוועדה עצמה, שישבה שעות רבות בניווט של הדיונים, עם האפשרות להתבטא בנושאים השונים בסבלנות עד שהגענו לישורת האחרונה – שאולי שם קצת האצנו את התהליך, והרגשנו את ההאצה. אבל בסופו של דבר הוועדה עמדה בלוח הזמנים. לא דיברו כאן על שיתוף הפעולה של האופוזיציה בנושא הזה. << קריאה >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> אני דיברתי רבות על שיתוף הפעולה של החברים באופוזיציה והודיתי להם. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אז תכף זה יסגיר שלא הקשבתי לדברים, אבל בכל אופן הכול נעשה כאן מהר, כך שאני רוצה לציין את זה. מכיוון שבעצם אנחנו נמצאים כאן במצב קצת – לא מביך, אבל מצב שבו מצד אחד אנחנו חושבים – ולא רק אנחנו חושבים, אני חושב שכולם חושבים שהחוק הזה הוא חוק מאוד משמעותי בחיים שעשויים או עלולים להיות לנו בהמשך החיים; אנחנו יודעים שבשנתיים האחרונות מלווה אותנו הקורונה בכל מקום ובכל מצב ובכל עת, בכל חלק מהחיים שלנו, בכל הנושאים הכלכליים, החברתיים, החינוכיים, הפרטיים, הבריאותיים. אין דבר שהוא לא נוגע בו. ואנחנו היום מביאים פה את חוק הקורונה הגדול, חוק שמכינים אותו הרבה הרבה זמן. היה צריך ללמוד והיה צריך להביא חקיקה, וחשבנו וציפינו – חקיקה לא מושלמת. גם אי-אפשר לעשות חקיקה מושלמת בקורונה, מכיוון שהמצב מהתל בנו ואנחנו לא יודעים. אני הגדרתי את זה בוועדה, אני חושב שזה כמו הוראה או בקשה או משימה לתפור חליפה ליתום. אני עכשיו תופר חליפה ליתום – הפירוש הוא – מה זה חליפה? לדוגמה, אתה לא יודע מה הגובה שלו ומה הרוחב שלו ומה הצבע שמתאים לו. אנחנו לא יודעים מה יהיה גם לטווח ארוך. אנחנו לא יכולים לדעת. אבל בכל אופן, עם הזמן היינו צריכים לבנות את הכלים הנכונים, איך אנחנו מתמודדים עם כל דבר, כדי לדעת איך אנחנו יכולים לעשות את המיטב במצב האפשרי. והחוק הזה גם מחלק בין מצב חירום למצב סטטי, שהוא מצב בריאותי מיוחד, ואנחנו קראנו לזה שאנחנו צריכים גם להשלים כרגע עם מצב של שגרת קורונה, שגרה של מצב מיוחד. החוק לא נותן את הביטוי הזה, ולצערנו לא סתם יש לנו מאות הסתייגויות, או עשרות רבות של הסתייגויות של עשרות חברי כנסת בעניין הזה, מכיוון שיש סתירה בין שיתוף הפעולה שנעשה בוועדה ובין הדברים שנעשו בוועדה והעבודה שנעשתה בוועדה, לבין הצורך האמיתי להגיש הסתייגויות. אני חושב שאין מי שיחלוק עליי בדברים שאני אומר, שההסתייגויות, בוודאי אלה שנומקו בוועדה, הן היו הסתייגויות ענייניות, הסתייגויות ששיקפו את מה שדיברו בוועדה, ולפעמים שיקפו גם הסכמות שהיו בין כולנו בדיונים. אני גם אסביר למה לא היו כאן אופוזיציה וקואליציה. הצורך להתמודד עם מה שחברי כנסת הביאו לוועדה זה הצורך שכל אחד הביא מהמבט שלו, מהידע שלו, מהפניות אליו, מהכרה שלו של הדברים, מההסתכלות שלו על דברים. ולכן אני חושב שהדוברים דיברו, כל אחד מבחינתנו ובשפתו ומבחינת כיוון המחשבה שלו וההחלטה שלו בעניין הזה והרצון לקדם את זה מבחינתו. אבל זה לא היה ניתן. ולמה אני אומר קואליציה אופוזיציה? אין לי ספק שאם המצב היה הפוך, שאם הקואליציה הקודמת, הממשלה הקודמת, הייתה מביאה את החוק הזה, לא היינו רואים מצב של הסכמה. אין ספק בעניין הזה. איך אנחנו יודעים? שהממשלה הקודמת הביאה, ולא היה מצב כזה באולם שהקואליציה והאופוזיציה הובילו להסכמה בהצבעות, ולהשאיר את ההסתייגויות, עם האי-הסכמה הגדולה שיש לה. יש לה אי-הסכמה לגבי חוק, אבל עוד יותר יש לה אי-הסכמה להתנהלות וניהול הקורונה. הדברים האלה הם בולטים מאוד והם מאוד מאוד נמצאים; לא רק בכשלים – זה נמצא בהסתכלות, באיך להסתכל על כל המאבק הזה. אין ספק שזה לא היה המצב, ואני רוצה להגיד כאן שזה באחריות מאוד גדולה. אני חושב שאם היה מישהו שרוצה ללמוד מה זו פוליטיקה אמיתית, איך ללמוד מה קורה באמת בפוליטיקה, בקואליציה–אופוזיציה, שמגיעים לחוקים בעלי משמעות ובעלי השפעה מאוד גדולה, שיבוא וילמד את התהליך בחוק הזה. ואז אין לי ספק שמי שיקבע גם יקבע איך נראה מי שיש לו אחריות, מי שממשיך את הקו שהיה גם העקרוני בעניין הזה, החובה והצורך הזה לשמור על בריאות הציבור, האחריות שיש בשמירת הציבור. הציבור מקפיד על ההוראות לא פחות, הוא לא מזלזל בהוראות של הממשלה הזאת. הפוך, הוא טוען להחמיר. דרך אגב, גם הוועדה החמירה. חלק מהדברים שהיו לנו עם הממשלה בחוק הזה לא היו רק להקל, זה היה גם להחמיר. המצב הזה, ידענו שבנמל התעופה בן-גוריון, בנתב"ג, היו חולים, גם באומיקרון הזה, גם בגל החמישי, עדיין חולים ובוודאי חלק מהחולים – ידענו שאחוז מסוים מגיעים מאומתים ונוסעים בתחבורה ציבורית. מאיפה זה הגיע, המצב הזה של לקרוא לממשלה: אל תבואו אלינו עם חוק עד שאתם לא מסדרים את זה, כדי למנוע את הנסיעה בתחבורה הציבורית? הראשונה שנדבקה והסתובבה בארץ נסעה כמה שעות באוטובוס בתחבורה ציבורית. הראשונה – אני לא יודע מה היא הביאה, מה התוצאה, העלימו את זה מאיתנו. שאלנו את הדבר הזה. זה נושא של שקיפות וידע ואמון הציבור. דבר אחד בוודאי שיש – אין אמון של הציבור, בכל הציבורים, בין מי שרוצה מאוד להקפיד ובין מי שמאוד מזלזל. הצד השווה של כל חלקי העם זה חוסר האמון שיש בממשלה, בהתנהלות הזאת בוודאי, וזה גורם לכך שאנשים או לא רוצים לשמוע להוראות או אומרים שהם לא מרוצים מההוראות וחוששים ולא רואים שיש אחריות. אני נוהג להגיד – ואולי לא כל מי שנמצאים עכשיו במקום הזה יבינו את זה – מדוע אנחנו רואים את החומרה? למה הרבנים, גדולי ישראל, אנשי ההלכה, רבני הקהילות, מתחילת הקורונה מקפידים מאוד, ובאמת כך גם מנחים את צאן מרעיתם? זה במקום הכי בולט, בראש, אם זה בעיתונים היומיים והכלליים, השבועונים וכל מה שיש בכל התקשורת, במקומות הכי בולטים. אם נסתכל בעיתונות הכללית – זה תפס כותרות, אם בכלל, לא רק בעמוד הראשון, במקום שביעי, שמיני, או במקום רביעי, כאן, בעמודים הראשונים ובכותרות הראשיות. זה בגלל שאנחנו ידענו שיש אחריות בנושא של בריאות, זה נושא שהוא חמור מאוד. צריך להקפיד עליו. המסרים צריכים להיות ברורים, הפעולות צריכות להיות ברורות. אנחנו, הציבור החרדי, עברנו – אני לא רוצה לחזור במנהרת הזמן למה שהאשימו אותנו בו, מה העלילו עלינו, איזה דימוי יצרו לנו – שאנחנו מדביקים בקורונה. הינה, אף אחד עוד לא ביקש סליחה, כולל לא ראש הממשלה, כולל לא אחרים. גם ראש הממשלה היה צריך, ולו רק על מה שהוא עשה – ואני לא יכול לשכוח את זה, שהוא צרב בזיכרון של אנשים. אנשים חזרו בראש השנה מאומן, הוא האשים אותם והורה למשטרה לחקור אותם פלילית. מאות איש נחקרו. לא רק שלא הוגש כתב אישום, הודיעו שלא היה שום דבר. היה כשל של מגן דוד אדום או של אותן חברות שעשו שם את הבדיקות, לא משנה, אנשים חיוביים שהגיעו לנתב"ג ואמרו להם שהם שליליים, וזה באמת היה נכון. מה שהיום – האנטיגן מול ה-PCR, זה היה השוני, כי כנראה האנטיגן לא היה מוכן או מקצועי מספיק או מתאים מספיק לבדיקות האלה. בסופו של דבר, מה התפיסה? באופן כללי התפיסה היא שכפי שידוע על אותו רב גדול מאוד, שהיה מחמיר מאוד ומקפיד מאוד בדקדוק של ההלכה, ללכת על הקצה בדקדוק הכי גדול, זה בא לידי ביטוי וזה היה לא קל. כשהגיע ליום כיפור – שזה לכאורה הדבר שהכי צריך להקפיד עליו, הצום הכללי שכולם, גם מי שלא תמיד מקפיד משתדל להקפיד יותר ולשמור על יום כיפור ובוודאי בהרבה דברים לא לעשות ביום כיפור מה שהוא עושה ב-364 ימים בשנה – כאן כשבאו אליו ואמרו לו: יש מישהו, מישהי, ילד שלא מרגיש טוב, הוא אמר: לא לצום, לא לצום ומהר מאוד לאכול. שם היה – הוא הקל מאוד. אמרו: איך זה יכול להיות? בדבר שכולם מחמירים אתה כאן מקל, ובדבר שכולם אולי מקילים אתה מחמיר. הוא אמר: לא, אני לא מקל ביום כיפור, אני מחמיר מאוד במצווה ונשמרתם לנפשותיכם מאוד, בזה אני מחמיר מאוד. ה"מאוד" הזה, אני מקפיד מאוד לעשות את זה, ולכן אנחנו רואים את זה אחרת. מה שקרה בשנתיים האחרונות, ההבדל הוא אחד – היא מהתלת בכל העולם, בכל העולם היא מהתלת. כל אחד יש לו, כל מדינה משנה, נכון, אבל הממשלה השתנתה, הממשלה השתנתה, והתפיסה להתמודדות עם האחריות השתנתה. אנחנו צריכים לראות מי הצליח קודם, מי מתמודד נכון ומי עושה את זה יותר נכון. אני חושב שזה לגיטימי, אנשים לא צריכים להסכים. אם משרד הבריאות נוקט איזו עמדה, זה לא מחויב המציאות שאנחנו צריכים להסכים עם זה. מטבע הדברים, הם יכולים ללכת על הקצה. יכול להיות ששר האוצר או משרד התחבורה – כשאני הייתי במשרד התחבורה – רואים את זה אחרת. אז צריך משילות, צריך לראות את הדברים בנקודות האיזון הנכונות, שמסתכלות על הדברים האלה בצורה רוחבית, בצורה מאוד מאוד אחראית, וככה להחליט. אבל כשאין משילות, כשאלה השרים או הגופים או מי שמייצג את המשרדים, ההשפעה שלהם, הסמכות שלהם וקבלת המרות שלהם לא נמצאת, והיא יותר גדולה ממי שעומד בראש, איך אפשר לנהל? קיוסק אי-אפשר לנהל בלי שיש לך מישהו שאומר את המילה האחרונה ומישהו שמוביל, אחרת – כל אחד עושה את שלו. שר אחד את השני בלעו – נאמר גם הדבר הזה, ולכן לא פלא שאנחנו לא מצליחים להתמודד בעניין הזה. ברוך השם שבמבחן ההצלחה, על אף חוסר הטיפול, על אף חוסר הטיפול אנחנו נמצאים במצב הזה. בגלל שבאופן אמיתי – אני אומר לך, היושבת-ראש ואני אומר לחבריי: לפי התפיסה של הממשלה הזאת, החוק הזה לכאורה לא היה צריך להגיע. למה היה צריך אותו? ראש הממשלה כבר היה יודע למגר את האומיקרון הזה ואת כל המגפה הזאת בארבעה שבועות. הוא נמצא כבר שמונה חודשים בשלטון, לא ארבעה שבועות. 30 שבועות הוא לא עשה את זה. למה החוק הזה צריך להיות? החוק הזה צריך להיות רק אם – הוא לא היה צריך לבוא לכאן. היה צריך למחוק את החוקים האלה מספר החוקים, לא להביא חוק. אנחנו מבינים שאנחנו לא מצליחים, אז איך יכול להיות; אנשים שהם עצמם אמרו את מה שאמרו – הזכירו את זה קודם – אנחנו יודעים מה הדעות שלהם. אי-אפשר להסתיר את זה וגם היום אי-אפשר להסתיר את הדבר הזה. אני בכל אופן רוצה להתייחס לחוק עצמו. אנחנו הסתייגנו מהחוקים מכיוון שאנו חשים שבנושא המרכזי – וכאן בא ההבדל בין החוק הראשון, שהיה עם תחילתה של המגפה של הקורונה, לבין מה שאנחנו נמצאים בו היום, שנתיים אחרי זה – וזה בנושא המרכזי: איפה צריכה להיות נקודת האיזון בין החלטות הממשלה לבין סמכות הכנסת. היום, אחרי שגרה – וגם אם יהיה מצב חירום, ואנחנו יודעים את המצב – לא יכול להיות שהסמכות נמצאת גם היום בממשלה, והסמכות שניתנה לוועדות בכנסת היא רק או לא לקבל בכלל, שזה נקרא חוסר אחריות, או לא לקבל את תקופת הזמן, לשנות את זה, אבל אי-אפשר לשנות. ההסתייגות המרכזית שלנו בנקודת האיזון הזו היא שאנחנו היינו צריכים לקבל את הסמכות גם לשנות דברים. אני יודע שאפשר לבוא לממשלה ולהגיד לממשלה: תחליטו עוד פעם. אנחנו מכירים את זה. הרי הדבר הזה לא יהיה מעשי, הוא אולי יהיה מעשי במקרים חריגים. הרי זה גם אפשרי היום, להגיד שאנחנו לא נקבל בכלל. לא נקבל; אם אתם רוצים, תביאו משהו מאוזן. התהליך הזה היה, אז בואו לא נשלה את הציבור שבחלק הזה עשינו צעד – אולי קצת בנראות – באופן אמיתי. מדוע שהכנסת לא תקבל את הסמכות? כל הכוח וכל הידע נמצאים רק בממשלה? הפוך, אני אומר לכם באחריות מלאה, הדיונים פה בוועדת חוקה, שאני מכיר, ובוועדות אחרות, הרבה יותר עמוקים ורחבים, ושם הרבה יותר שומעים את כלל הציבור מאשר בממשלה ובקבינט הקורונה, הרבה יותר. חוסר קבלת ההחלטות – אנחנו יודעים כמה שעות יושבים ובאיזה צורה, זה לא מה שהיה. היום אנחנו כבר נמצאים אחרי זה, זה כבר לא בהתחלה. אבל זה כמו כל חקיקה, והכנסת הייתה צריכה לקבל את הסמכות שלה גם לשינוי דברים. אנחנו לא מספיק אחראים. אין כאן אחריות, מישהו שיעקוב אחרי הדיונים שאנחנו מקיימים בכנסת. לא רואים כאן אחריות למגוון הדעות. לא רואים שאנחנו מסוגלים ושיש לנו את היכולת להגיע להחלטות ולהבנות ולדרך המלך. זה נמצא רק במקום אחד? איפה הדמוקרטיה בעניין הזה? במיוחד שהציבור לא מאמין, אין אמון של הציבור. היום גם בחוק הסמכויות, שיש היום הפגנות ברחוב ואנחנו מקבלים כל יום הודעות על חשש מהשתלטות – לא באים על הכנסת, באים על הממשלה, כי לא מאמינים לממשלה עם התהליך שלה. אם היו יודעים שלכנסת יש את הסמכות לאזן בין הדברים, הביקורת והנגד היו הרבה יותר מתונים מאשר היום, זה רק בגלל שאין היום סמכות. דיבר על זה גם חבר הכנסת גדי יברקן. הוא אומר: אנחנו לא נמצאים בגלל שאין אמון, ולכן אנשים לא רוצים להאמין, מפגינים וחוששים. אם היה אמון והייתה לנו גם סמכות – אמון מקבלים מסמכות. הם אנשים חכמים, הם יודעים שאין לנו סמכות, ועל הממשלה הם לא סומכים בעניין הזה. הממשלה אמרה את דבריה וראו את התוצאות. אני לא חושב שצריך – לא משנה שהכול נעשה ביהירות ובחוסר אחריות. מה לעשות, יש מה שנקרא דין ויש מה שנקרא תוכחה. ההבדל בין דין לבין תוכחה הוא שתוכחה מראים בפנים לאנשים. מה יש היום? היום יש תיעוד, והתיעוד אומר בדיוק מה שאמרת, אי-אפשר להתווכח על זה. התיעוד מוכיח, ומה אתה יכול לעשות נגד התיעוד? בדיון אתה אומר: יש ויכוח, אמרתי, לא אמרתי, התכוונתי, לא התכוונתי. תוכחה – אומרים לך בפנים, נגד זה אי-אפשר. זה דבר שאומרים הרבנים ואתה לא יכול להתמודד עם זה, ובאמת לא שמענו על זה תגובות ואי-אפשר להתכחש לזה, וזה דבר שמאוד בא לידי ביטוי באמון הציבור וממילא גם היום בחוק הזה. החוק הזה היום זה לא חוק של התחלה, הוא חוק שנמצא אחרי שנתיים. היו מספיק דברים, עוד דברים מעבר למה שנעשה, ואני מודה על האמת ויודע להודות – ואני אולי אומר את זה פעם רביעית בנאום שלי, בוודאי אמרתי את זה בגלוי בוועדות בפורומים ובדיונים שהיו. אני חוזר ואומר – אני לא יודע אם הקשבתם כאן כולם, שעכשיו צריכים להקשיב. חבר הכנסת יברקן, אני רוצה להגיד שאם זה היה הפוך, אם אנחנו היינו מביאים את החוק הזה, היה אחרת לגמרי, מה לא היו עושים? תראו איך נמצאים כאן בלוח זמנים. ויתרנו על תהליכים של אופוזיציה בחוק הזה, ויתרנו על דברים רבים, גם בתהליך החקיקה, על דברים שאנחנו מאמינים שהיו צריכים להיות, ולא רק על החוק – על ההסתייגויות. גברתי היושבת-ראש, אני אביא לך דוגמה של ההסתייגויות שאנחנו חושבים שהיו צריכות להיות, ואנחנו בסופו של דבר אחרי מאבק – זה שהשרים לא נמצאים, זה ששר האוצר לא מגיע ורוצה בחקיקה את האפשרות ואת היכולת לא להגיע – ממה בורחים? מי שיגיד לי שיש שר באוצר – אנחנו לא יודעים מי הקובע, ועם כל הכבוד אנחנו לא יודעים מה המשמעויות של זה. דרך אגב, הוא כן השתתף. כשהיה לו חשש שקבינט הקורונה אולי יקבל החלטה שנוגדת את התפיסה שלו, הוא מייד הגיע בריצה ודפק על השולחן. איך אנשים בורחים מאחריות והכול שקט? הייתה צריכה להיות איזה ביקורת. אדם עומד בתפקיד מרכזי. איזה ויכוח היה פה עכשיו על איזו הסתייגות לקבל בשעת חירום, בשעת מצב מיוחד, כמה שרים צריכים להשתתף. הייתכן? הייתכן שדבר שכל כך משפיע, דבר מרכזי – מה הדבר המרכזי היום בחיי הממשלה, בחיים של אנשים כאן ובכל העולם? הקורונה, זה הדבר המרכזי, ההשלכות הן רבות על כל הדברים. שמענו כמה השלכות יש לחוק הזה, או לנספחים. בעניין הזה, אף אחד לא אכפת לו. אני רק רוצה גם להדגיש משהו בנושא, ואני חושב שההסתייגות הייתה נכונה ולא קיבלו אותה. אני חושב שבסופו של דבר יציאה מהארץ של אזרחים צריכה להיות בסמכות וברשות של האזרח. אזרח, אי-אפשר לעצור אותו פה אם הוא ירצה או לא. הדבר היחיד שאפשר לעשות, גם אם אתה אזרח ישראלי – אנחנו, יש לנו תנאים להביא אותך, להתקבל חזרה. אתה נוסע בעולם, אתה נוסע למדינה, אתה יכול להביא לכאן משהו שהוא חשש לבריאות הציבור, אז האחריות צריכה להיות עלינו, ואז אתה אומר לו מראש – מה שלא נעשה, אנשים קיבלו הגבלות תוך כדי שהם היו בחוץ לארץ, ואם הם היו יודעים עליהן מראש כשהם יצאו, כשהם באו – הם היו בהיתר, אף אחד לא אמר להם שתהיה להם בעיה לחזור, כאן אנחנו מדברים על אנשים שלא יכלו לחזור לילדים שלהם. בתהליך הזה של החודשים האחרונים היו שלא חזרו למשפחותיהם בגלל שהם לא עמדו בתקנות שהיו ולא לקחו בחשבון שיש גם כאלה שהמעמד שלהם שונה מזה של המשפחה שלהם. יכול להיות מישהו שהוא אזרח ישראלי, שהבעל – או האימא היא לא אזרחית ישראלית, ואז מנעו ממנה להגיע לארץ. אבל הינה, דיברת על לצאת. ולכן לצאת זה הדבר היחידי שהיה צריך להיות כאן, בחוק הזה. אם – אתה יכול לחזור, או בזמן מסוים שנקבע מראש או בזמן שאין הגבלה, אבל לא לתת לצאת מהארץ? מה הסיבה שאתה לא נותן לו לצאת מהארץ? זה דבר מאוד מאוד פוגעני. אני רוצה לדבר על הנושא של קרובי משפחה של ישראלים. נעשה בזה שינוי, שהיום מי שהוא גם במעמד אחר יכול להביא את המשפחה הקרובה. אבל עדיין, עדיין יש, אנחנו – המיוחד במדינה הזו הוא הקשר המשפחתי שיש בין קרובי משפחה קרובים מאוד שחיים במקומות אחרים. זה לא שכולם גרים עכשיו באיטליה. כמה יש כאלה שגרים באיטליה שהילדים מחולקים פה ונמצאים שמה, והאחים? כאן הנושא של לבוא לארץ הוא הרבה יותר. הפיזור זה דבר שאנחנו יודעים, אנחנו לא צריכים להסביר את זה. זאת המציאות. ולכן ההחלטה בנושא הזה, להגביל, היא הרבה יותר פוגענית. כאן אפשר הרבה יותר להגיע. אנחנו לא מדברים עכשיו – בוועדה קראנו לזה תיירים, שבאים להצטלם על המצדה בזריחה. לא על זה דיברנו. דיברנו על כאלה שהקשר שלהם קיים, הצורך שלהם, המשפחתיות, הקהילתיות. גם דיברנו על כך שמשלחות שיצאו מפה, של קואליציה ואופוזיציה, כשהם חזרו מחוץ לארץ, מצרפת ומעוד מקומות באירופה, הם באו לנו שאנשים שהם לא תושבי הארץ, הם לא אזרחי הארץ, אבל שקשורים לארץ מאוד, קשורים פה מאוד למקום הזה – הם נפגעים מהיחס. אנחנו זרים? אנחנו אנשים – עכשיו, בגלל שיש פה קורונה? יש לנו לכאן קשר מאוד מאוד חזק, ולא המקום כאן להרחיב איזה קשר יש לאנשים שמשקיעים פה, יש להם מסחר פה. ההגדרה של האזרחות, היא הגדרה אחרת מכל מיני סיבות – היסטוריות, הוא מקבל פנסיה שמה, הוא עוד עובד שמה, אבל כל המשפחה נמצאת פה. לרוב יש כזה דבר. וגם הדבר הזה עדיין לא תוקן, וחבל. אני חושב שזה חשוב ושזה פוגעני מאוד שזה לא תוקן לגמרי. אני רוצה להתייחס לעוד דבר אחד, הנושא של הסמכות שיש למנכ"ל משרד הבריאות, נניח בחובת עטיית מסכה. אנחנו נתנו, שינינו את זה קצת, אבל עדיין נותנים סמכות למנכ"ל – ויש לזה משמעות רבה, גם בבידוד, אבל בעיקר עכשיו אני מדבר על עטיית מסכה – בלי שהוא צריך להגיע לכנסת. עכשיו, יש לזה דינמיקה. אני אומר לכם באחריות שהוא לא מקבל החלטות שיכולות לעשות – איפה ואיך ולמי, דרגות, מדרג שיש בחובת עטייה – רק בגלל שהוא לא רוצה לבוא לכנסת. הוא חושש. וברגע שיש לו את הסמכות הזאת, הוא משאיר אותה אצלו, והוא לא משנה, אף שהיה אפשר גם בזה לעשות. בדבר כזה, סמכות בנושא הזה, היה צריך לבוא לכנסת. אני מבקש עוד דבר, עוד הסתייגות – אני הרי, התפקיד שלי עכשיו זה לנמק את ההסתייגויות שלנו. אנחנו דיברנו על שימוש בסעיף הדחיפות. לצערנו הוכח שהממשלה השתמשה בסעיף הדחיפות במקום שהייתה לה רשלנות. במקום לקרוא לזה "רשלנות", קראו לזה "דחיפות". מישהו יכול להסביר לי, תאריכים של חגים, כמו פורים, כמו סוכות, זה נקרא דחוף? מישהו לא מכיר את הלוח העברי? אם הוא לא מכיר, אז זו באמת רשלנות שלו. לבוא ולהשתמש בדבר פוגעני שכל כך היה – וכבר היו דברים מעולם: מי לא זוכר את המראות שראינו בפורים של ירושלים, שהפסיקו את התחבורה הציבורית תוך כדי, תוך כדי חג הפורים? אנשים שהיו פה נתקעו פה ולא יכלו לחזור למקומותיהם, לדירות שלהם, והיו ברחובות. אנשים שהיו רצו לחזור, ולא היה להם. הם היו מחוץ לעיר וידעו שיש להם תחבורה ציבורית לבוא לעיר, ולא נתנו להם להגיע. מקבלים ביום שישי אחרי הצוהריים החלטה על הפסקת התחבורה הציבורית. אני לא מדבר על הדבר הזה, על האפליה בין מי שיש לו רכב למי שאין לו רכב; דרך התחבורה הציבורית להעניש אנשים, למנוע ככה וככה, בגלל שהמשטרה מבקשת? במקרה הזה אני יודע, הגופים המקצועיים כמו משרד התחבורה – הוא היה נגד זה. כשלא הצליחו לקבל את זה בתוך קבינט הקורונה, בתוך ועדת הקורונה, מה הם עשו? זה לא בתוך הקורונה אלא בתוך הגופים המקצועיים שקבינט הקורונה הסמיך אותם – הם הלכו להשתמש בסעיף הדחיפות. אין שערורייה יותר גדולה מזו. וככה זה היה בסוכות. מה עכשיו, כשעושים חוק – למנוע את השימוש הרשלני בסעיף 1, שנעשה, בשביל למנוע את סעיף הדחיפות. אבל גם זה לא עשו, לכן גם בנושא הזה יש לנו הסתייגות. הנושא של שקיפות והסברה – אין שקיפות, אין שקיפות. החוק היה צריך לחייב את המשרדים השונים לתת שקיפות. השקיפות זה הדבר שנותן אמון, זה הדבר שהוא הבסיס לאמת, בסיס להחלטות המקצועיות. כשאין שקיפות אפשר להחליט דברים, ואז יכולים לעשות עוולות ואני לא רוצה להגיד הרבה יותר גרוע מכך, כשאין שקיפות. אנחנו אומרים שאור השמש הוא הדבר המחטא. גם בנושא של השקיפות – לתת את הנתונים האמיתיים, להיות מחויבים לנתוני האמת שנותנים לוועדות, נותנים לציבור. זה הקלף שנותן את האפשרות להחליט החלטות נכונות, ולא החלטות שבאמת מאחוריהן עומדים חשבונות וחישובים אחרים. אני רק רוצה עוד להתייחס לכך שסוף-כל-סוף עכשיו, בהסכמה, גם תוקן הנושא – ובאמת, חבר הכנסת רוטמן פעל הרבה בעניין הזה, וגם ההסתייגות שלנו, של יהדות התורה, שהובילה את ההסתייגות, על תפילה בבית הכנסת – אנחנו הגשנו הסתייגות בעניין הזה. לא יכול להיות שדברים אחרים, הערכיות שלהם גוברת על תפילה. אין משהו תרבותי יותר מתפילה. זה נכון אצל היהודים, ונכון, אני מניח, אצל השאר – יכול להיות אצל המוסלמים, הנוצרים. תפילה. אז תרבות זה בסדר, אבל כשזה מגיע לתפילה – שמה לא. אז אם יש לנו הסתייגות בנושא של הגבלות על דברים בנושא של תרבות – אין אותו מינימום, ולפי דעתי זה הרבה הרבה יותר מזה. זה לא נעשה, וגם עכשיו אנחנו לא נמצאים בדבר הזה. עכשיו אנחנו נמצאים היום כך שנתנו לבתי הכנסת איזה משקל שווה, זה טוב, ועדיין אני חושב שבעניין הזה היה צריך לתת עוד סעד, לתת בזה עליית מדרגה, אבל אנחנו מסתפקים, לא מסתפקים – ברוך השם שזה ככה, זה גם טוב. אז שתי ההסתייגויות האלה היו בהסתייגויות שאנחנו הובלנו, גם בנושא של השתתפות שר אוצר – שקיבלנו רק בנושא חירום ולא בנושא שנקרא אצלנו מצב מיוחד, מצב בריאותי מיוחד, או מה שאני קורא לו שגרת קורונה. אני רק רוצה, ברשותך – אני לא הולך להשתמש בכל הזמן שלרשותי. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מרגיע את כל מי שמודאג. אני גם מתכנס לסיום. בנושא הזה של חובת בדיקות במערכות החינוך – שזה יינתן חינם: לא יכול להיות שאנחנו נתלה את הלימודים בבדיקות שנעשות לאזרחים, והתלמידים צריכים לעשות אותן, ואנחנו נגיד להם, תעשו את זה מכיסכם. יש משפחות שזה נטל. כשיש צורך כזה, זה מעלה מחירים. אחרי זה, עד שהממשלה עושה ועד שהממשלה מביאה עוברות תקופות ארוכות, וזה גורם לאנשים שישלמו בהפקעת מחירים או במחירים גבוהים. צריך לקחת בחשבון שיש אנשים ומשפחות שלהם זה לא בדיקה אחת, והם שילמו מאות שקלים וצריך את הבדיקות האלה לתקופות ארוכות. למה? איך יכול להיות שאתה בא ואומר, אני לא יכול לתת לכם מענה מקצועי במעבדות, אני לא עומד בקצב, אז אני אומר לאנשים הפרטיים: תעשו? לטוב ולמוטב בהחלטה הזאת, נניח שהיא בסדר – אתה אומר: אבל לא רק זה, אתה גם תעשה את זה על חשבונך. בחלק הזה, זה הרי ממש לא מוצדק. ואתם צריכים לקחת בחשבון בכלל שבקורונה יש משהו שהוא מעניין: דווקא אנשים שהתחסנו, שהם לא צריכים להיות המוגבלים – אנחנו מוגבלים, הם כאלה. אז יש כאן נושא של ערבות, חיים כאן. לכן זה לא האדם הפרטי, שאומרים לו: תשמע, אתה, מזלך גרם לך, אתה גרמת לעצמך משהו, תשלם את זה; אנחנו לא אומרים את זה גם למי שלא מתחסן, אנחנו לא אומרים את זה גם למי שצריך לעשות בדיקות אף שאולי הוא עצמו, אם כולם היו עושים כמוהו, לא היה צריך לעשות את ההגבלות האלה. אנחנו מסתכלים על הכלל. זה משהו, זה תפקיד לפעמים בשעת חירום, זה תפקיד של ממשלה, זה תפקיד של כלל. חיים בתוך חברה, צריך. אנחנו, אצלנו בתלמוד ובהלכה זה דבר שמאוד מחייב. זה ידוע שיש חיוב הכלל, הכלל גובר על הפרט וצריך לעשות את זה. אנשים, חשובי העיר, האנשים שנבחרו לכך, האנשים שיש את היכולת לכך, מחליטים על כך. אני חושב שאני אגיד דבר אחרון בנושא הזה, לכן אני רק מציין שלא יכול להיות שלא יהיו בדיקות כאלה, ומישהו צריך לשלם על זה. עכשיו אנחנו מגיעים לדבר האחרון, מכוח מה החוק הזה פועל. עדיין אנחנו משאירים לרשות האוכלוסין להשתמש בחלק מהדברים מתוך הסמכות שיש לה, רשות האוכלוסין, הכניסה והיציאה מישראל, במקום שהם ישתמשו בקורונה. עדיין נשארה להם הסמכות הזאת. ואני חושב שיכולנו בעניין הזה ללכת עוד צעד קדימה. אנחנו הרי יודעים כמה בעיות בסופו של דבר יש כשזה מגיע לחריגים. אני לא מבקר את מי שעובד, הם עובדים באמת קשה, הם צריכים להתמודד עם הרבה דברים, רשות האוכלוסין, בגבולות הם צריכים לדעת את מי להכניס או לא להכניס, אבל לא יכול להיות שאנחנו פוגעים. רק אתמול קיבלתי: זוג מבוגר שיושב במעצר בשדה התעופה בגלל שזה שמילא עבורם את הטופס כתב – שני חיסונים זה לא הלך, אז הוא כתב שלושה חיסונים, והם לא הביאו אימות לחיסון השלישי, והם נשלחו בחזרה. אני מדבר על השפלות, אנשים בני קרוב ל-80. זוג בני קרוב ל-80 היו במעצר בנתב"ג עד שהגיע מטוס ששלח אותם למקום שהם הגיעו ממנו, בגלל המסמכים שמישהו אחר מילא להם ועוד דברים כאלה. עם זה צריך להתמודד. צריך לתת משהו בחוק, ובדברים כאלה לא להשתמש בחוק אחר שאין לנו שליטה על זה ואנחנו לא יכולים להסתמך על זה. בסופו של דבר, המשפט האחרון שאני מבקש להגיד: הנושא של ההסכמות שהגיעו לפה וההבנה זה בגלל שאנחנו רואים אחריות. האחריות באופן כללי היא שצריך לעשות תקנות, צריך לפעול וצריך לתת סמכויות לאנשים. אנחנו לא מסכימים לדרך, לא לגישה, לא לשיטה ולא לפעולת הממשלה, ועדיין זה לא פוטר אותנו, אנחנו צריכים שתהיה חקיקה. בלי חקיקה הדברים בכלל יוצאים מכדי שליטה. גם כשהכנסת לא קיבלה את מה שהיא צריכה לקבל, עדיין זו לא סיבה מבחינתנו שלא תהיה חקיקה. על אף ההסתייגויות, ולא מניתי את כל ההסתייגויות שלנו, אנחנו רואים, באחריות מלאה, כשאני בכלל לא בטוח שזה היה הדדי – אני בטוח שזה לא היה. אף שאני אומר שלא לחוק הזה התפללתי, בכל אופן אנחנו רואים שיש חשיבות למה שנעשה, ולחזק יותר ויותר, לקחת אחריות ולא לברוח מאחריות, כמו שאנחנו רואים, הממשלה הזאת או מי שאמון על כך. אני יודע שלהגיד "הממשלה הזאת", "הממשלה הזאת" – זה לא בא עכשיו מתוך התרסה, זה בא מתוך כאב אמיתי, מתוך אחריות אמיתית ומתוך יושרה פנימית. תודה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אורי מקלב. כעת אני רוצה לבקש מחבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, קודם כול ברכות על התפקיד. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בהצלחה. מכובדיי חברי הכנסת – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> וגם השרה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> איפה? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> השרה נמצאת פה איתנו. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא ראיתי. קרל מרקס כתב פעם שיש אירועים שחוזרים פעמיים בהיסטוריה, פעם אחת כטרגדיה ופעם אחת כפארסה. הממשלה ש"קיבלה את פניה", במירכאות, של הקורונה הייתה ממשלת טרגדיה. היא כרסמה בכוחה – אני לא יכול להגיד שבכוחה של הדמוקרטיה, כי לקרוא לישראל הכובשת "דמוקרטית", זה בלשון המעטה קצת בעיה, שלא לומר עוד טרגדיה, אבל כרסמה, בואו נאמר, בכוחה המוגבל ממילא של הדמוקרטיה במודע ובכוונת מכוון. במובן הזה אנחנו יכולים לראות פה סוג של טרגדיה. הטרגדיה הקלסית עוסקת ביצרים, יצרים חסרי שליטה, בחטאים שאנשים חוטאים לאו דווקא משום שהם רעים אלא משום שהם בסערת רגשות, לא מסוגלים לשלוט בעצמם; רגשות כמו שנאה, כמו מה שידוע מאוד בטרגדיה היוונית, כמו חטא ההיבריס, הגאווה, רצון לשררה, וזה מסתיים באסון. זה מסתיים באסון, וזה פחות או יותר, ממש בגדול, כמובן, מה שמגדיר טרגדיה. הממשלה הקודמת, בעמידתה אל מול הקורונה, הייתה טרגדיה. היא הייתה טרגדיה משום שהיה מדובר באדם אחד שהוא חסר שליטה, יצריו הנחו אותו, מה שעניין אותו זה בדיוק היצרים כגון שנאה, היבריס, רצון לשררה. וזה גם הסתיים באסון, הסתיים באסון מכל הבחינות, אסון כלכלי-חברתי, אסון בריאותי, אסון מדיני. וזה הסתיים בעוד אסון, הממשלה שבאה בעקבות אותה ממשלה. אבל כאן אני מגיע לפעם השנייה שבה מופיע אותו אירוע בהיסטוריה, לענייננו התמודדות עם הקורונה. פארסה. הממשלה הנוכחית היא פארסה. אם הממשלה הקודמת הייתה טרגדיה, אז הממשלה הנוכחית היא פארסה, ספציפית סביב חוק – אני אכנה את זה "חוק ההסמכה", למרות שזה לא שמו ולמרות שהאסוציאציה ברורה, ולא במקרה. משום שהממשלה הזאת ממשיכה לכרסם בשרידים המאוד-מאוד מינוריים שנשארו ממה שכבר כורסם מהמשטר, או מכללי המשחק הדמוקרטיים המוגבלים כאמור ממילא. אחד מהדברים שמגדירים פארסה – אם כבר התחלתי ב"הרצאה" על טרגדיה אז אני לא יכול לוותר על הפארסה – אחד מהדברים שמגדירים פארסה זה תחפושות. דמויות בפארסה הרבה פעמים מופיעות בתחפושת ובמצבי אבסורד. אז אם הממשלה הקודמת, ולמעשה כמה קודמות, אבל בעידן הקורונה אם הממשלה הקודמת הייתה טרגדיה גם בהגבלה רודנית של זכויות האדם – לא רק בשטחים הכבושים, שם אני עוד אתייחס לזה, אלא גם בתוך גבולות מדינת ישראל; הניסיון למנוע הפגנות זה דוגמה בולטת, כולנו זוכרים את הניסיון הנואל הזה, אבל לא רק, הגבלות שונות ומשונות, כפייה, גם איפה שלא צריך. ואני בעד, שיהיה ברור, הייתי תמיד ואמרתי תמיד – חבריי ואני אמרנו תמיד שאנחנו לא מזלזלים בקורונה, אנחנו בעד ההתחסנות, אבל השאלה היא איך. אז אם הממשלה הקודמת הייתה טרגדיה גם במובן הכוחני, הממשלה הנוכחית היא פארסה. זה אותו אירוע היסטורי שחוזר פעמיים. מזה התחלתי. פארסה, כי קודם כול ניכר שמרכיביה באמת מחופשים. אמרתי שפארסה מתאפיינת בתחפושות. אז יש לנו יושב-ראש מועצת רשע לשעבר שמחופש לראש ממשלה, ויש לנו פרזנטור מוצלח שמתחפש לשר חוץ, וכן הלאה וכן הלאה, וכולם משחקים במצבי אבסורד, כולם משחקים ביחד כאילו הם ממשלה. ומה שיותר גרוע, וזה אולי שיא הפארסה, שלפחות שתי סיעות בקואליציה הזאת, בממשלה הזאת, רואות את עצמן, ויש כאלה שרואים אותן, כתנועות או מפלגות שמאל, רחמנא ליצלן. אני לא בין אלה שרואים אותן מפלגות שמאל, מאוסף של סיבות, אבל אם מישהו היה צריך עוד הוכחה לכך שלא מדובר במפלגות שהן מפלגות שמאל, וקל וחומר, או לא קל וחומר, בנוסף גם מפלגות דמוקרטיות, אז הינה המסמר האחרון בארון הקבורה בדמות חוק ההסמכה. פארסה – איפה היו אותם חברי כנסת ושרים ממרצ והעבודה בכנסת הקודמת? הרי הם עמדו פה, עמדו פה ויצאו בצדק כנגד הטרגדיה של חוק ההסמכה, של ההגבלות ושל הכפייה של הממשלה הקודמת ושל הפקרת הציבור מבחינה מדינית ומבחינה חברתית כלכלית. ומה הם עושים היום? בדיוק אותו דבר, רק שהפארסה היא, בין השאר, שהם משחקים בנדמה לי. הינה, עוד תחפושת: לא, אנחנו לא עושים מה שעשתה הממשלה הקודמת. שמעתי קודם את חבר הכנסת, שאני מכבד ומחבב, יש לומר, גלעד קריב, אבל שיא שיאי הפארסה בדבריו: אנחנו לא עושים את מה שעשתה הממשלה הקודמת. אתם עושים בדיוק אותו הדבר, רק משחקים בכאילו, משחקים בנדמה לי. אני עמדתי פה לא פעם, לא פעמיים – כבר הפסקתי לספור כמה פעמים – בשנתיים שימלאו עוד מעט להתפרצות הקורונה במחוזותינו, וכמו תוכי חזרתי על עצמי ואמרתי לממשלת הטרגדיה, ועכשיו ממשלת הפארסה, שכל השימוש במצב חירום והתקנות הנלוות אליו איננו אלא כלי, אמצעי בלבד למה שנעמי קליין כינתה "דוקטרינת ההלם": שימוש במצבי אסון למטרות פוליטיות, ולא סתם מטרות פוליטיות – מטרות פוליטיות ימניות קיצוניות במופגן, בעיקר מבחינה חברתית-כלכלית, אבל לא רק. וכדי לסבר את האוזן לאלה שלא מכירים, למרות שהזכרתי, כאמור, את ספרה של נעמי קליין יותר מפעם אחת, שתי דוגמאות שהיא מזכירה בספרה "דוקטרינת ההלם", ששם המשנה שלו הוא "עלייתו של הקפיטליזם של האסון". דוגמה אחת זה אסון מעשה הטבע – סופת קתרינה, שהשמידה את ניו אורלינס. השתמשו בה שם בעלי הון – כמובן בחסות ובתמיכה של ממשל בוש – כדי להשמיד את שרידי גורמי הסעד והרווחה המעטים שהיו שם, להפריט אותם ולשחק לידי בעלי ההון הגדול. ויש גם אסונות מעשי ידי אדם, כמו הפלישה הנפשעת של ארצות הברית לעיראק ללא שום סיבה והצדקה. גם את זה ניצלו כדי להשמיד ולחסל כל דבר חברתי שהיה שם – בלי להגן, חלילה, על המשטר שהיה שם, נהפוך הוא. וגם זה בשירות של חברות פרטיות, בעלי ההון ובעלי השררה. זאת הכוונה האמיתית בחוק העומד פה; זאת הפארסה של מפלגות, שמעמידות פנים או באמת מאמינות שהן מפלגות שמאל ומפלגות דמוקרטיות. זאת הפארסה שהם עושים – מעלים על סדר-היום ומעבירים את החוק הנפסד הזה. חברי הכנסת, הזכרתי באחד מנאומיי – וצר לי שאני צריך לחזור על עצמי, לא רק משום שאני לא אוהב לחזור על עצמי אלא משום שהמציאות כופה עליי את זה – אותה פארסה שהזכרתי, שהיא שעתוק של הטרגדיה בדמות חדשה, באדרת חדשה. אחד המשפטנים החשובים ביותר בהיסטוריה, בוודאי בהיסטוריה המודרנית, קרל שמיט, יצא בביקורת מאוד מאוד חריפה נגד הדמוקרטיה הפרלמנטרית, שאותה הוא הגדיר כפיקציה. סתם, הוא אומר, כל הברברת – כלשונו, לא עמדתי, חלילה – בפרלמנט, שכולנו יודעים ששמו, parler, בא מדיבור, כל הדברת בפרלמנט, כלשונו או כהשקפתו של קרל שמיט, היא מיותרת. היא מיותרת, משום שבסופו של דבר מי שמנצח בקבלת ההחלטות הוא החזק ולא זה שמשכנע וצודק. כי אין שיח. אנשים באים מראש עם עמדות מסוימות, הם רוצים להעביר את העמדות שלהם, לתרגם אותן לכדי חקיקה או החלטות מסוג כזה או אחר. בסופו של דבר, מי שמנצח הוא זה שיש לו יותר כוח, לא זה שיותר משכנע, קל וחומר זה שיותר צודק. קרל שמיט הוסיף על זה, ואמר שמי שריבון באמת בכל מדינה, כולל מדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית, מי שריבון באמת, הוא אומר, הוא לא העם; הוא גם לא הפרלמנט. מי שריבון הוא מי שקובע את החריג, כלומר את מצב החירום. לא העם הריבון במחוזותינו, וגם לא הכנסת. מי שריבון במדינת ישראל, בעיקר בעידן הקורונה, תחת ממשלת הטרגדיה וממשלת הפארסה כאחד, מי שריבון הוא הממשלה, שמקבלת מהכנסת יותר ויותר סמכויות. מדינת ישראל בכלל – אם כבר אמרתי טרגדיה ופארסה, אולי כאן אני אתייחס לזה כאל סוג של סאטירה; מדינת ישראל, הרי מיומה הראשון יש בה בכלל מצב חירום. מעולם הוא לא הוסר. בתוקף מצב החירום. ישראל, מיומה הראשון ועד היום, מוציאה לפועל פשע אחר פשע, בראש ובראשונה נגד הפלסטינים אבל לא רק. בנוסף על מצב החירום הקבוע הזה, ממציאים מדי פעם מצבי חירום נוספים, משל היינו עכשיו מדברים על כך שאנחנו שמים על מעיל, בקור – למרות שאני לא חווה אותו כל כך – עוד מעיל. מצב חירום קבוע, ועליו מלבישים עוד מצב חירום, שוב בשם הבריאות, רחמנא ליצלן שוב. למעשה, מצב החירום הזה, מי שקובע אותו הוא הממשלה. הכנסת, כפי שכתב בזמנו פרופ' אשר אריאן המנוח, מגדולי מדעני המדינה בישראל – עוד ב-1995 הוא כתב בספרו "הרפובליקה הישראלית השנייה", שבישראל, וזה כמעט ציטוט מילה במילה, הכנסת תמיד שימשה כבימה להצגות של הממשלה, או למשחקים של הממשלה. כי הממשלה היא זאת ששולטת; אין עליה פיקוח פרלמנטרי אמיתי. ומי שאשם בזה, זה אתם. היום אתם אשמים. בימים עברו, לא כל כך מזמן, עמדתם בדיוק נגד המגמה המכוערת והדיקטטורית הזאת של ממשלת הטרגדיה, והיום אתם עושים אותו הדבר כפארסה. << קריאה >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> אתה מוזמן לישיבות ועדת החוקה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני לא צריך להיות מוזמן. תודה על ההזמנה. אני יודע בדיוק מה עומד לנו כאן על הפרק, שלא לדבר על דברים נוספים. ואני עוד אתייחס לדברים נוספים. << קריאה >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ריבון, אמר קרל שמיט, הוא מי שקובע את מצב החירום, לא מי שיש לו את הכוח, לכאורה או שלא לכאורה, לקבוע החלטות במצב שאיננו מצב חירום. ומי שקובע את מצב החירום זאת הממשלה; ומי שמתקן את התקנות, זאת הממשלה. דה פקטו, דה פקטו. << קריאה >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> תקרא את החוק. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני קראתי היטב את החוק, ואני יודע על מה אני מדבר. כנראה אתה לא, וזה חבל. << קריאה >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בישראל הממשלה, שהיא הריבון, כאמור, משום שהיא קובעת את מצב החירום, היא קובעת אותו כאוות נפשה ובאופן שרירותי. אין עכשיו מצב חירום שמצדיק את החוק הנאלח הזה. אין. ואתם יודעים את זה היטב. יש גם שרים שאומרים את זה, רק שהם מפחדים לבוא לפה. ואלה שהם גם חברי כנסת ויכולים להצביע מפחדים לבוא להצביע, או שיישרו קו. שום אומץ ציבורי. במקום לשרת את הציבור, משרתים את עצמם ואת הפארסה. משום שמצב החירום ומה שנגזר ממנו, וחוק הסמכויות העומד מולנו, "ראתה הממשלה שיש מצב בריאותי" וכו' וכו' – זאת פארסה, זה שרירותי, זה רודני. ולא פחות מביש שמהאופוזיציה יש כאלה שמוכנים ליישר עם זה קו, להגיע להסכמות ולא להצביע נגד. ואני מברך את חבר הכנסת גדי יברקן, שאולי הוא הצדיק בסדום במובן הזה. << קריאה >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> סגן שר הבט"פ בממשלה הקודמת. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נכון, אבל עכשיו לא. אתה רוצה שאני אדבר על הביקורת שלי כלפיו על תפקידו הקודם? אין לי בעיה, יש לי הרבה מה להגיד. << קריאה >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> תדבר על מה שאתה רוצה, זה בסדר. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה שאתה מאשר לי, אולי גם זה עוד מעט לא יקרה. << קריאה >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> אין ספק. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> תבוא לוועדה, הוא לא ייתן לך לדבר. << קריאה >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> אה, מי שמדבר. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> עוד לא ניסיתי. אני אנסה. << קריאה >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> אם הוא ישתמש באיזשהו ביטוי הוא באמת לא ישב בוועדה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> טוב, יפה. << קריאה >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> ביטוי מאוד מסוים. חבר הכנסת יברקן, אם נספור את זמן הדיבור שלך בוועדת החוקה, אתה עולה על חברי ועדה רשומים. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> תן מספר – – – << קריאה >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> על ביטוי, על ביטוי אחד יצאת. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר עוד כמה דברים. תמשיכו אחר כך, לא על חשבוני. << קריאה >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> בסדר גמור. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> צודק. << קריאה >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> וגם בפעם הבאה אתה תצא. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> בואו ניתן לחבר הכנסת כסיף להמשיך את דברו. בבקשה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אחד ממרכיבי הפארסה הנוספים, שהיא באה בעיקר מכיוון, עוד פעם, מרצ, העבודה ובעניין הזה גם רע"מ: כניעה מוחלטת, מכירת חיסול לימין הפשיסטי. מוחלטת. די אם נזכיר פה רק כמה הצבעות בודדות על איחוד משפחות – יישור קו מוחלט עם סדר-היום של הימין הקיצוני ביותר, מבית ימינה, תקווה חדשה וישראל ביתנו. כנ"ל לגבי הנושא של אביתר. ואם זה לא מספיק, ויש עוד הרבה דוגמאות, תראו מה אנחנו רואים רק לאחרונה. היום הוכרז בתקשורת ששר האי-ביטחון ממשיך בדרכו. הוא, עליו בכלל צריך להגיד שיש לו חלק גם בפארסה וגם בטרגדיה. אולי אפשר לקרוא לדוגמה הזאת טרפארסה, או משהו כזה. הוא היום פתאום מכריז על כך שכנופיות המתנחלים האלימים ביותר, שרק לפני כמה ימים הכו מכות רצח אנשים שבאו לנטוע עצים וכמעט רצחו אותם, כולל אנשים מבוגרים, הם זכאים לחשמל. אגב, לא רק התנחלויות – כל ההתנחלויות לא חוקיות; לפי החוק הבין-לאומי, לפי כללי הצדק הטבעי, המוסר האוניברסלי, כל ההתנחלויות הן בלתי חוקיות ופסולות, אבל אני מדבר פה אפילו על פי החוק הישראלי, ועכשיו פתאום מחליטים לתת להם חשמל. איפה מרצ? שותקת; איפה רע"מ? היא נאלמת, באל"ף; איפה העבודה? נעלמת, בעי"ן. היום פתאום גם כתוב שיושבת-ראש מפלגת העבודה – שמאל – היא תמשיך את תוכניות הממשלה הקודמת ותסכים למימון כבישים ליהודים בלבד, ואחר כך יגידו שאין אפרטהייד. שלא לדבר על ההריסות בביתא, על כך שנרצחו שם כעשרה פלסטינים מאז שאותה פארסה הצביעה בעד אביתר. דיכוי של ההפגנות בירי חי; עקירת עצים; שרפת שדות ויבולים על בסיס יום-יומי בידי פורעים, בחסות צבא הכיבוש; אלימות של פוגרומצ'יקים, גם על בסיס יום-יומי. ועכשיו גם התברר לנו, כמו שהזהרנו גם מראש – אני אישית הגשתי פה שאילתה בנושא לפני שהסיפור הזה התפוצץ – עכשיו מסתבר גם שממשלת הפארסה ממשיכה את ממשלת הטרגדיה בגיוס עדר של פגסוסים, תוכנת הפגסוס, הרוגלה של NSO, ואף אחד לא יצליח לשכנע אותי שלא עשו בה שימוש. הגמגום של דברי המשטרה מסביב לזה והאמירות הסותרות אחת את השנייה מעידות עשרת מונים מהי האמת, כי השתמשו ברוגלה הזאת כדי לעקוב אחרי מי שלא נושא חן בידי השליט, ירום הודו. ועכשיו חוק ההסמכה. וזה רק קצה הקרחון, גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת. זה רק קצה הקרחון, ומי שנותן לזה לגיטימציה – לכל הפשעים שאני הזכרתי ולרבים נוספים, כולל החוק הנורא שעומד פה היום – אלה סיעות שמעיזות לקרוא לעצמן, להתהדר בנוצות השמאל והדמוקרטיה. מרצ והעבודה, ותוסיפו את רע"מ לצורך העניין, נותנים יד לכבישים ליהודים בלבד בשטחים הכבושים; הובילו לכך שיחברו חשמל לקולוניות שנשענות כל-כולן על שוד וגזל; לא פוצות פה כנגד הפוגרומים, ואם פוצות פה – אז ביד שמאל יוצאות נגד וביד ימין ממשיכות להצביע עם הממשלה שמאפשרת ומובילה את זה, ועכשיו גם חוק ההסמכה. בושה וחרפה. למפלגות הללו אין זכות קיום פוליטי. אין להן זכות קיום פוליטי, כי בכל מה שהן הבטיחו, בלי קשר כרגע לתוכן ההבטחה – אם טוב או רע, מקובל או לא – בכל מה שהן הבטיחו הן עושות ההפך, גם מבחינה כלכלית-חברתית, דרך אגב, לא רק מבחינה מדינית ואזרחית. אותן מפלגות הרימו יד בוועדת הכספים ובמליאה בעד, למשל, העלאת גיל הפרישה לנשים, מההחלטות הנבזיות ביותר שהתקבלו. וכמובן, לא לדבר – כן לדבר – על הנושא של בית חולים בסח'נין ועל אלף ואחד נושאים אחרים. הגיע הזמן שאם אותן סיעות באמת רוצות להיות בעלות זכות קיום פוליטי, שיתחילו להתעורר. אתם היום – זה יהיה המשפט האחרון, כי אני רוצה שהוא ייזכר במיוחד: מי ששולל את הדרך לדיקטטורה מוחלטת, מי שסולל את הדרך לדיכוי של כל מי שלא מוצא חן בעיני השלטון זה בעיקר מרצ והעבודה, כי אין לי ציפיות מהאחרים שיושבים שם. מהן היו לי. אולי טעיתי, מסתבר שטעיתי. אתם תהיו אחראים, כל אחד ואחד מכם יהיה אחראי לאסון שאתם מביאים על כולנו, על כולנו, בתמיכה שלכם בחוק הזה, כמו בהתקפלות ובתמיכה שלכם בחוקים ובהחלטות אחרים. תתביישו. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת עופר כסיף. כעת יעלה, בבקשה, חבר הכנסת גדי יברקן. בבקשה. << דובר >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, גברתי, אני מאחל לך הצלחה רבה. כבוד גדול שדווקא ביום הזה, יום השפה הערבית במליאה, חברת כנסת ערבייה יושבת ומנהלת את המליאה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני גאה על זה, וכל הכבוד ושיהיה בהצלחה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה, אני מאוד מעריכה את זה. תודה רבה. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> חבריי חברי הכנסת, אני זה כארבעה וחצי חודשים נלחם בכוחי הדל על מנת לצלצל בפעמון ולהזכיר לכולם שמדובר כאן במדינה יהודית ודמוקרטית. תקופת הקורונה, שאנחנו מתגלגלים אליה כבר מעל שנה וחצי – התקופה שאנחנו נמצאים בה איננה דומה למה שהתחלנו איתו. בממשלה הקודמת, למען הגילוי הנאות אני גם אומר, היה אי-ודאות מוחלט. הממשלה הקודמת העבירה חוקים, את חוק הסמכויות. כשלא היה שום דבר – לא היו חיסונים, לא היה שום דבר, הממשלה עשתה פעולות כפי שהיה בכל העולם. אבל כשהממשלה עשתה את הדבר הזה היא עשתה את זה לכולם, לכל האזרחים. << קריאה >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> החמור בממשלה הנוכחית, אדוני, הוא שאנחנו שנה וחצי אחרי כן, האומיקרון שונה בתכלית ממה שאנחנו רואים. מומחים – לא מה שגדי יברקן אמר, שהיה לבדו לפני ארבעה וחצי חודשים, שזעקתי לבטל את התו הירוק, את מתווה הבידודים והבדיקות המפלה, זעקתי אצלך בוועדה, אדוני היושב-ראש. כמובן, לא שמעו לי, אבל זה הרוב, אין שום בעיה. אני זועק את מה שאני חייב למען אזרחי מדינת ישראל. ואני חייב – לא תמיד יוצא לי לפרגן, ודאי לא לרשימה המשותפת. אתם נתלים בדבר הזה, וחבר הכנסת עופר כסיף, אין לי שום מכנה משותף איתך בבית הזה בנושאים לאומיים, בנושאים של מדינת ישראל, פוליטיקה שמאל וימין; אני מאוד-מאוד הערכתי את העמידה האיתנה שלך בנושא הזה של זכויות האדם. אדוני, מה שאנחנו חווים ורואים כאן זה משחקי שליטה בלבד של אנשים קטנים שהגיעו לתפקידים גדולים מבלי להתכוון. הרי אתה, כשהתמודדת לכנסת, מעולם לא דמיינת לעצמך שאתה תהיה בקדנציה הנוכחית יושב-ראש ועדת חוקה. << קריאה >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> לפחות התמודדתי בפריימריז, לא דילגתי בין מפלגות, נבחרתי על ידי אלפי אנשים בתוך המפלגה – – – << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני, האמן לי, אינני רוצה להיכנס לרמה האישית שאתה מתכוון להגיע אליה. כשתהיה לך תמיכה ציבורית כמו שלי יש, דבר איתי. אתה בקושי יכול לכנס שני אנשים ולדבר איתם. אני מוביל עשרות אלפים, לא אתה, אדוני. אז שב בשקט, דע את מקומך בנושא הזה. << קריאה >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> עשרות אלפים. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני, ידידי חבר הכנסת כסיף, באמת מגיעה לך המחמאה הזאת. כפי שציינתי, ביני לבינך אין שום הסכמות מדיניות. זה לא המקום להתווכח עליהן, אבל היה חשוב לי להגיד את זה. ואפרופו אנשי השמאל, אני רואה את המליאה ואני בוכה מבפנים. אני מקווה שאזרחי מדינת ישראל רואים את מה שאני רואה מכאן. הממשלה מביאה את אחד החוקים הכי קשים שפוגעים בזכויות האדם במדינת ישראל, חוק שנוי במחלוקת במקרה הטוב, ובמקרה הרע חוק שאפילו לא עובר אצל ארדואן בימים אלה, בתקופת קורונה. איך יכול להיות שמפלגה כמו מרצ, מפלגת העבודה – הם מביאים חוק כזה והם אפילו לא מסוגלים להראות את פניהם לציבור ששלח אותם, כאן? הציבור צריך לראות את המליאה הזאת, מליאה ריקה. שר הבריאות, יושב-ראש מרצ, מביא החלטה כזאת, והוא לא במליאה? וראש הממשלה – אני לא מצפה ממנו בנושא הזה ובהרבה נושאים. אדוני, גברתי היושבת-ראש, מרצ היא מפלגה כל כך חשובה, המפלגה של יוסי שריד, זכרו לברכה, שר החינוך המיתולוגי. אני רוצה לספר לכם על יוסי שריד. כשהוא היה שר החינוך בממשלת רבין אני הייתי ילד, גברתי היושבת-ראש, באתר הקרוונים בחולדה, במועצה האזורית גזר. היה ילד שלא הייתה לו הסעה למסגרת באחד היישובים שם. לא הייתה הסעה. פנו לשר החינוך, ללשכתו. יוסי שריד שמע את הדבר הזה, והוא אמר: עד שתהיה הסעה לילד הזה אני אסיע אותו. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> יפה. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> שר החינוך של מדינת ישראל היה עובר, עוצר, עובר באתר הקרוונים בחולדה, לוקח את הילד הזה לבית הספר, עד שסידרו לילד הסעה. איש מרצ, אחד האנשים הגדולים של מרצ, שר הקליטה המיתולוגי יאיר צבן, האיש שקלט את כל העולים ואותנו מקרוונים לדיור קבע – אמרו לו: למה אתה נותן יד לאנשים האלה, הם לא יצביעו לך לעולם? הוא אמר: אני ציוני, אני דואג ליהודים, לא לקלפי. ואכן, יוצאי אתיופיה הם לא שמאל, הם לא הצביעו מרצ, והוא יודע שהוא לא יקבל את קולם, לא שריד ולא הוא. איש מרצ, חבר הכנסת רן כהן, בזכותו דיירי הדיור הציבורי רכשו את דירותיהם היום. מפלגה של אנשים כאלה, של ג'ומס, של רבים. הגיעו עכשיו אספסופים כמו תמר זנדברג, כמו ניצן הורוביץ, קברו את המפלגה הזאת. ומצביעי מרצ, אני משוכנע שאחרי הערב הזה ישבו שבעה על מפלגתם. איזה אומץ יש לכם לא לבוא להצביע? מה תגידו לאנשים שלכם? הציבור ששלח אתכם לכאן, זכותו לדעת מה אתם חושבים על זה שאתם הולכים לפגוע בזכויות האדם שלו. מפלגת העבודה – מפלגה שהקימה את המדינה. אדוני חבר הכנסת גלעד קריב. גם אתה וגם אני נחלוף מן העולם הזה, אבל אני מקווה שההיסטוריה תזכור ותגמול לכל אחד מאיתנו, לך ולי, את אשר עשה בחייו, את מה שמגיע לו. אני אלמד אותך אמהרית. יש משפט באמהרית שאומר: יג'הן יסטך. זה אומר – שתזכה בדיוק למה שאתה זכאי לו. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תגיד עוד פעם, איך זה? << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> יג'הן יסטך. זה אומר שתזכה לגמול בדיוק כפי שעשית. אם עשית טוב – תקבל טוב. אם עשית רע – תקבל רע. ולכן, אדוני, אני לא אומר לך מה. אני מקווה שאם אתה חושב שעשית טוב – תקבל טוב. לא סתם דיברתי על ראשי מרצ. אבל הבושה הזאת שמרצ – אם אני חשבתי, ורובנו, וחבר הכנסת רוטמן ודאי יסכים איתי שאנחנו אנשי הימין הרגשנו בממשלה הזאת שרימו אותנו, לקחו את קולנו והקימו ממשלת שמאל בניגוד לרצוננו, בניגוד לרצון בוחרי הימין, היום הבנתי שלנו אולי לקחו שלטון לתקופה קצרה, אבל למצביעי השמאל לקחו רעיון וקברו להם מפלגות. מצביעי השמאל, שכל חייהם הצביעו בעד זכויות האדם, למען חופש, דמוקרטיה, מתעוררים – אגב, אלה שמפגינים בחוץ, אף אחד מהם לא יצביע לי. אני לא מבקש קלפי, אני לא מבקש קולות. אני עשרים שנה נאבק למען זכויות אדם, ואתה ואני, אדוני, קיימנו כמה פגישות על נושאים כה חשובים ואנו מסכימים עליהם כמעט במאת האחוזים. אני הפגנתי בכל צומת למען זכויות האדם. היום, במשמרת שלי, גם אם חבריי מהמפלגה יתנגדו לזה – אני עובר מסע לחצים לא להשתתף בהצבעה הזאת, אבל לי יש מצפון. השופט האכזר ביותר לבן אדם, אתה יודע מהו, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה? זה המצפון, כי עם המצפון אתה גם נכנס מתחת לשמיכה. גם בלילה, בכל מקום שאתה הולך אליו. אז אני אלך לישון גאה, אני אלך לישון גאה ואקום זקוף ואלך אל עמי. מן העם באתי ואל העם אשוב. מה שהפכתם – מדינת ישראל תשרוד אתכם, נעבור את זה. אבל אדוני, אתם תהיו פיסה קטנה בהיסטוריה, לרעה. גברתי היושבת-ראש, אני לקראת סיום. יש משהו שהציבור במדינת ישראל צריך להבין. יש כיפופי ידיים, פוליטיקה, שמאל וימין, בוודאי בבית הזה, אבל הנושא של זכויות האדם אינו שמאל ואינו ימין. אין לשמאל נחלה, טאבו, על זכויות האדם, ואין לימין נחלה, טאבו, על אהבת הארץ. על זה כולנו צריכים להסכים. היום הפוליטיקה ניצחה, לא הערכים. היום הפוליטיקה הקטנה ניצחה. איך יכול להיות שממשלה עם 62 חברי כנסת, וכמעט אף אחד לא מגיע לכאן? מרוב בושה. אומרים שהכנסת משקפת את העם. בפעם הראשונה אני יכול להגיד שהכנסת אכן משקפת את העם. כמו הכיסאות הריקים האלה, שלא מאמינים בחוק הזה, כך רוב הציבור, מחוסנים ולא מחוסנים, לא מאמינים בחוק הזה. חברי הכנסת מתביישים להראות את פניהם במליאה עכשיו. מתביישים. מפלגת העבודה, מרצ, איפה אתם? אני רוצה להקריא, גברתי היושבת-ראש – אתמול ביקשתי מיושב-ראש מפלגת יש עתיד חבר הכנסת יאיר לפיד לכתוב לי נאום איך אני צריך לבטא את עצמי בנושא של החוק הזה, והוא כתב לי. ראתה את הנאום הזה חברת הכנסת מרב מיכאלי, יושבת-ראש מפלגת העבודה, אמרה: גם אני רוצה לכתוב לך נאום. אמרתי לה: תכתבי לי. אז היא שלחה לי את הנאום והיא אומרת לי: תגיד כך: "אני אצביע היום נגד חוק ההסמכה, חוק הקורונה הגדול הם קוראים לו. הדבר היחיד הגדול בו הוא החרפה. יותר מדי סמכויות לממשלה הכושלת, פחות מדי כוח לכנסת לפקח ולתקן החלטות ממשלה ביזיוניות. אילו נתניהו וגנץ לא היו מבזבזים כל כך הרבה זמן במאבקי כוח על שליטה, אולי היה להם זמן אשכרה לטפל במשבר". התבלבלה, היא רצתה להגיד בנט וגנץ. ראה את זה עכשיו, תוך כדי השיחה – אני מקריא, אני מקבל מיושב-ראש מרצ ניצן הורוביץ, אומר לי: שמע, גם אני רוצה לשלוח לך נאום, תקריא גם את זה. הוא שולח לי עכשיו בווטסאפ. הוא אומר לי איך להגיד את זה. הוא אומר לי, תגיד כך: "המכבש הקואליציוני דורס וחוק הסמכויות הדיקטטורי יאושר היום בוועדה" במליאה. "חוק רע ומסוכן. לממשלה בישראל יש המון סמכויות וכוח. זה שהיא עלובה, נפוחה, עם מנהיגות זבל – גם עוד מיליון סמכויות לא יעזרו לה, רק ייתנו" – לבנט – "את הכוח לחנוק אותנו". חבריי, כמובן שזה היה ציני. אלה סטטוסים שהם כתבו לפני שנה, מרב מיכאלי וניצן הורוביץ, כשהם היו אבירי זכויות האדם. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> הם לא היו אז והם לא היום. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה. אני רוצה להגיד דבר מאוד פשוט: תראו, אני שומע חברים בקואליציה עם סרטונים – אלי אבידר כל כך עסוק, יש לו משרד חשוב, הוא הוציא אתמול סרטון, הוא אומר: הולכים להעביר את החוק הזה במחשכים ולכן אנחנו צריכים להצביע נגד. שרת החינוך שאשא ביטון מתפעלת, חבר הכנסת אביר קארה. לו שלושת האנשים האלה, במקום לצייץ ציוצים בטוויטר, בפייסבוק, היו אומרים לממשלה: אנחנו הולכים להתנגד, החוק הזה לא היה עובר. מסכים איתי סוף-סוף יושב-ראש הוועדה? << קריאה >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אלי אבידר, השר אלי אבידר, שרת החינוך שאשא ביטון, סגן השר אביר קארה. די, די, די עם הבדיחה. אני מבין לאן מדינת ישראל הולכת. אני רואה שהחוק הזה הולך לעבור. אני אצביע נגד החוק הזה משום שאני יהודי חופשי, משום שאני אזרח, דמוקרט, וזה לא עניין של שמאל וימין. ואני אצביע למרות שאני יודע שהחוק הזה יעבור, לצערי הרב. ואני מקווה שהממשלה הזו תחלוף כפי שהיא באה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה רבה. וכעת לסיכום הדיון יעלה בבקשה חבר הכנסת גלעד קריב, יושב-ראש ועדת החוקה. << דובר >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, תודה על ההזמנה לסכם את הדיון. כפי שוודאי ראית, האזנתי בקשב רב להתייחסויות חברי האופוזיציה שדיברו מעל הבמה הזו, ולמעט רגעים אחדים הקפדתי לשבת במליאה, גם מתוך כבוד לחבריי שהגיבו לחוק שהיה באחריותה של הוועדה שאני עומד בראשה וגם מפאת חשיבות הדיון. שהרי אם נצטרך להעמיד את החוק כפי שהוא יצא מאולם ועדת החוקה על רגל אחת, הרי הרגל הזו היא שיקום מעמדה של הכנסת בפיקוח הפרלמנטרי על פעולות הרשות המבצעת בעניין הקורונה ושיקום האיזון הנכון והבריא במדינה דמוקרטית בין סמכות הממשלה לבין סמכות בית הנבחרים. ולכן, היה עצוב לשמוע את ההתייחסות של חלק מן הדוברים, דוברים שאני מכבד, דוברים שבוודאי יש להם הזכות והחובה להשמיע את עמדתם המתנגדת לעמדת הקואליציה או לעמדת הרוב בוועדה, אבל טוב היו עושים אם מעבר להפרחת סיסמאות היו נותנים דוגמאות מתוך נוסח הצעת החוק, כדי שנבין על מה הם מדברים. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני ציטטתי מהחוק. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אבל קודם לכן אני אתייחס – מכיוון שחבר הכנסת פינדרוס פתח בדבר תורה והתייחס לפרשת משפטים, פרשה חשובה שהיא יסוד למשפט העברי, אני רק אזכיר במאמר מוסגר, ונעבור הלאה, שפרשת משפטים באמת מציגה מגוון מאוד מאוד רחב של דינים ושל מצוות שבאמת רובן נוגעות לסדרי התנהלותה התקינה של חברה, או בלשון המסורת היהודית "מצוות שבין אדם לחברו". ובתוך אותן עשרות מצוות שנזכרות בפרשה ישנה רק פרשה אחת שחוזרת פעמיים, כאילו מרגישה התורה שהדבר לא הודגש מספיק. המצווה הזו היא לא השבת והיא לא השמיטה, והיא לא דיני הכשרות, שלא נמצאים כלל כפי שהזכיר חבר הכנסת פינדרוס. המצווה היא אהבת הגר. "וגר לא תונה ולא תלחצנו", "וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר". זו המצווה היחידה שחוזרת פעמיים בפרשת משפטים, והמבין יבין ביחס לדבריו של חבר הכנסת פינדרוס. אבל מעבר לדבר התורה חבר הכנסת פינדרוס ניצל את הבמה הזו כדי להעלות בתקיפות את השאלה: מה הממשלה, שנתמכת על ידי הקואליציה, עשתה כדי למנוע את ההתפשטות של נגיף הקורונה בחודשים האחרונים? אז אולי כדאי להזכיר שהממשלה הזו הכניסה לפעולה את החיסון השלישי ואת החיסון הרביעי ראשונה מבין כל ממשלות העולם. אולי כדאי להזכיר שאחרי שנתיים של היעדר תקציב לאומי הממשלה הזו העבירה בתמיכת הקואליציה תקציב לאומי שיש בו השקעה חסרת תקדים בחיזוק מערכת הבריאות. אולי כדאי להזכיר שהממשלה הזו הייתה הראשונה מבין ממשלות המערב, למעט דרום אפריקה, שנקטה צעדים מיידיים כדי לדחות את כניסת וריאנט האומיקרון לישראל, ובין השאר התקופה הזאת נוצלה למשל לרכישה של תרופות שיסייעו במניעת תחלואה קשה, בעיקר בקרב אלו שלא התחסנו. אולי כדאי להזכיר שהממשלה הזו עשתה את מה שאולי היה אמור להיות הצעד הראשון של ממשלה שמתמודדת עם נגיף הקורונה: להגדיר מי הגוף שאחראי לאכיפה. אבל הממשלה שבה חבר הכנסת יברקן היה סגן שר, השר לביטחון הפנים, לא טרחה בכל השנה וחצי שבה היא שקדה על הפעלת הסמכויות להגדיר מי הגוף שמתכלל את האכיפה. והממשלה הזאת הפקידה משימה בידי מינהלת האכיפה של המשרד לביטחון פנים ושדרגה בצורה דרמטית את יכולות האכיפה, שהן הבסיס להפעלה חכמה של הסמכויות על פי החוק. את כל זה ועוד עשרות צעדים – שחבל להשחית את זמן המליאה עליהם – עשתה הממשלה הזאת. וכל זה בצד דבר שלא עלה על דעת הממשלה הקודמת: לעשות מאמץ אמיתי ככל הניתן לקיים שגרת חיים סבירה במדינת ישראל. והדוגמה הטובה ביותר – שראש האופוזיציה יצא כנגדה הערב, ובעוד רגע אדבר על נאומו הערב – הדוגמה הטובה ביותר היא עניין מערכת החינוך, שהיו בין דוברי האופוזיציה שתקפו את הממשלה על המתרחש בה. הניסיון לשמר שגרה במערכת החינוך – ואנחנו זוכרים את אלו שתקפו את הממשלה על פתיחת שנת הלימודים כסדרה ב-1 בספטמבר – והניסיון להפעיל מתווה שישקם את ענף התיירות. אומנם לצערנו גל האומיקרון קטע את המהלך הזה אבל הממשלה הזאת התעקשה להתניע מחדש את ענף התיירות. גם הדוגמה שדיברנו עליה הערב הזה במליאה, הצעת החוק שיצאה מוועדת העבודה והרווחה בראשות חברתי חברת הכנסת אפרת רייטן, שהיא הצעה שתואמה עם הממשלה ועם משרד האוצר – את כל אלה ודברים נוספים רבים הממשלה הזאת עשתה על מנת לשמר את שגרת החיים במדינת ישראל, למרות כל האתגרים. זאת, בניגוד מוחלט לממשלה הקודמת, שבה חבר הכנסת גדי יברקן היה חבר כסגן שר, ממשלה שבצד התמודדות עניינית לפרקים עם משבר הקורונה, גם דאגה לנצל אותו בוקר וערב לצרכים פוליטיים. ואולי כדאי להזכיר לחבר הכנסת יברקן, אביר הדרישה לא לחוקק את חוק הסמכויות, אביר הדרישה של לא היה כלום ולא יהיה כלום בזירת הקורונה, אולי כדאי להזכיר לו כמה דברים. הממשלה שאתה היית חבר בה, חבר הכנסת יברקן, השתמשה בסמכויות על פי חוק הקורונה המקורי, חסר האיזונים, חצי שנה אחרי שכבר היו כאן חיסונים. הממשלה שאתה היית חבר בה סגרה את בתי הספר בניגוד לרוב מדינות העולם הדמוקרטי והמערבי, ומיקמה את מדינת ישראל במקום הלא-מחמיא של השבתת מערכת החינוך יותר מכל מדינות העולם המערבי כמעט. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> הממשלה שאתה היית חבר בה, אביר ההגנה על זכויות האדם – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> חבר הכנסת יברקן, כמו שנתתי לך, בבקשה, בוא נקשיב. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> – – הממשלה הזאת הטילה הגבלות על הפגנות, ביקשה למנוע כניסה של אזרחים ישראלים חזרה למדינתם לקראת בחירות וביקשה למנוע דיונים בבתי משפט. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> חבר הכנסת יברקן, היה לך די והותר זמן. בבקשה, אני מבקשת לתת את הזמן עכשיו לחבר הכנסת גלעד קריב. בבקשה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> הממשלה, חבר הכנסת יברקן, שאתה היית חבר בה, סגרה את מוסדות החינוך הממלכתיים ואת מוסדות החינוך הממלכתיים-דתיים על סוגר ובריח, בשעה שהיא אפשרה לבתי ספר במוסדות חינוך של סקטור אחד מקורב לשלטון להמשיך לפעול בלי הפרעה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> גלעד, ביום כזה, שבתי החולים בעומס שמעולם לא היה, הייתי מדבר חלש, זה הכול. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> טוב, בסדר. חברי חבר הכנסת יברקן, בשעה שאתה תוקף כאן את עדכון החוק, את איזונו של החוק ואת הנוסח החדש של החוק, בשעה הזאת – – – << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> איזה איזון? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> חבר הכנסת יברקן, אני מבקשת, כמו שנתתי לך את כל הזמן שביקשת לנאום בלי הפרעה, אני מבקשת שעכשיו נקשיב לחבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> בשעה שאתה נואם כאן על הצורך בביטול החוק והחזרתנו למצב שבו הכלים שעומדים לממשלה הם או שימוש בפקודת בריאות העם המנדטורית או הפעלת תקנות לשעת חירום מכוח אותה הנצחה של מצב החירום שעליו דיבר חבר הכנסת כסיף, בשעה הזאת יושב-ראש מפלגתך, נואם וקורא להפעלת כלים דרסטיים בטיפול במשבר הקורונה, כלים שאכן אפיינו את תקופת שלטונו, תקופה שבה הטיפול הענייני בקורונה – ואמרתי, היו גם דברים ראויים מאוד בטיפול בקורונה, המאמץ להבאת החיסונים ודברים נוספים – אבל הטיפול בעניין הקורונה התערבב לו לחלוטין בענייניו האישיים הפוליטיים והמשפטיים של ראש מפלגתך. וכשאתה מצטט כאן את נאומיו של ראש הממשלה החילופי שר החוץ יאיר לפיד, או את נאומה של יושבת-ראש מפלגת העבודה, שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי, את נאומו של שר הבריאות דהיום ניצן הורוביץ – בשעה שאתה עושה את זה, אנא היה הגון. הנאומים הללו נאמרו כנגד חוק שבו לא היה כל ניסיון לאזן בין סמכויות הממשלה לבין סמכויות הבית הזה וועדותיו. הנאומים הללו, אין בינם לבין הצעת החוק שאנחנו מביאים כאן, בתמיכה של מפלגתך, ובצדק – הנאומים הללו אינם נוגעים להצעת החוק הזאת ששמה לה למטרה לשקם בצורה דרמטית את מערכת היחסים התקינה והבריאה בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת. וצודק חבר הכנסת מקלב, שלא הגענו עד הארץ המובטחת בעניין הזה, וביחד נמשיך לעבוד כדי להגיע אל היעד הסופי, שהוא שיקום מלא של מערכת היחסים הרגילה והשגרתית בין הכנסת לבין הממשלה. אבל כל מי שינסה לטעון שהחוק הזה מכניס רק שינויים קוסמטיים וקטנים בחוק הנוכחי, טועה ומטעה, בין אם ברשלנות כי לא טרח להיות בדיוניה של ועדת החוקה, בין אם ברשלנות כי לא טרח לקרוא ולהתעמק בסעיפי החוק, ובין אם בזדון מתוך טעמים פוליטיים. חבר הכנסת יברקן, אני הקפדתי מאוד בכל דיוניה של ועדת החוקה, ואני אקפיד גם בעתיד, לשמוע את עמדתך האופוזיציונית, שהיא עמדה חשובה. ובהצגת החוק אמרתי שבניגוד אולי לניסיון להסיט קולות אחרים, אני – ברוח פסיקת בג"ץ בעניין התו הירוק, שאמרה שהמקום שבו צריך להתקיים הדיון הוא אולם ועדת החוקה, ואתה יודע את זה כי הגעת לדיונים – אני נתתי בעבר ואמשיך לתת גם בעתיד לקולות שמתנגדים למהלכי הממשלה להישמע ברמה, וכך אמשיך לעשות. הפעם היחידה שהתעמתי איתך בוועדה עד כדי שימוש בסמכותי, שאני לא שמח בו ולא גאה בו, הייתה כאשר השמעת צמד מילים שהיה קשה להכלה, ואני מקבל את דבריך – – – << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> אני מתנצל, זה לא הייתה הכוונה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אדוני, אני אומר, אני מקבל את הדברים ששמעתי ממך לאחר מכן. אבל בהקשר הזה אינני יכול שלא להתייחס לדבריו של חברי חבר הכסת כסיף, שלא הכחיש מעל הבמה הזאת שהוא משתמש בביטוי חוק ההסמכה בהקשר היסטורי מסוים, ובעיניי בדרך בזויה. הניסיון ליטול מושגים ממשטרים פשיסטיים ומהמשטר הנאצי כדי לתאר את הצעת החוק הזו, ידידי, חבר הכנסת כסיף, היא בעיניי דבר בזוי, בזוי ומנותק מן המציאות – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לצערי לא. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> – – בזוי ומנותק מהמציאות. וכאן אני אומר לך, חברי חבר הכנסת כסיף – ואני לא אומר את הדברים בהתרסה גרידא, אלא מתוך ניהול מאוד מושכל של ועדת החוקה בחודשים האחרונים, בעשרות הדיונים על תקנות הממשלה בנושא הקורונה: חברי חבר הכנסת עופר כסיף, לא היית פעם אחת באולמה של הוועדה בדיון – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – יש ועדות אחרות – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> – – בדיון בעניינה – רגע, תן לי להשלים. האזנתי לך – – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> חבר הכנסת כסיף, אני אומר לך מדוע – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חבר הכנסת כסיף, כל טיעון כמעט שמועלה מעל הדוכן הוא לגיטימי כמעט כמו כל טיעון שאתה מעלה, אם בעיניך הוא לגיטימי. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא, לא, ממש לא. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> חבר הכנסת כסיף, האם אתה חושב שהשוואת הצעת החוק הזו לחוק ההסמכה של גרמניה הנאצית זה צעד לגיטימי – – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה רוצה שאני אראה לך? << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא, לא. אדוני, אתה דיברת, אני לא משיב לכל טענותיך, ויש לי הרבה. אבל יש דבר אחד שאי-אפשר מבחינתי לעבור עליו לסדר-היום, ואני אומר מדוע הדברים נדרשים: כי השפה הקיצונית – ובעיניי אני אומר, ואני לא ידוע בבית הזה כמי שמשתמש במילים חריפות – אבל על ההשוואה הזו אומר שהשפה הקיצונית והבזויה מתכתבת היטב היטב עם העובדה שאינך רוצה שאתייחס לשהותך. אתה לא חבר ועדת חוקה, אבל דומני שבמהלך עשרות הדיונים שקיימנו, לרבות בימים שבהם ועדות אחרות לא התכנסו, הגיעו הרבה חברים אחרים שגם הם לא חברי ועדת חוקה, כי הנושא בליבם. למשל, חבר הכנסת יברקן, שדעתי חלוקה – – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אל תיתן לי ציונים, כמו שלא נתתי לך. אני לא מוכן לזה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא, תראה, חבר הכנסת כסיף, אני אומר לך: אתה עמדת פה על הבמה ונתת ציון מאוד בוטה להגדרה העצמית שלי את עצמי כאיש שמאל. אז אם אתה נותן ציונים, אז גם – – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא לגופו של אדם, ממש לא. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> חבר הכנסת כסיף, גם אני אתן ציונים, ואנסה לעשות את זה גם תוך הדגשת העובדה שאתה עמיתי וחברי וגם שאני רוחש לך הרבה כבוד, אבל הפער הבלתי-נתפס בין השפה הקיצונית שהשתמשת בה על הבמה הזאת לבין העובדה שבניגוד להרבה מאוד חברים בבית הזה שאינם חברי ועדת החוקה – הם הגיעו לדיונים, שהציעו הצעות, שהכניסו שינויים להצעת החוק הממשלתית גם בהיותם חברי אופוזיציה, כולל חבר מפלגתך חבר הכנסת אוסאמה סעדי – – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> נהדר, אבל כבר אמרתי – רבים וטובים בבית הזה שנזעקים לענייני הקורונה מהצד הזה ומהצד הזה. חבר הכנסת יואב קיש, ממפלגתו של חבר הכנסת יברקן, היה מגיע לאותן ישיבות שבהן חבר הכנסת יברקן יושב ואומר בדיוק להפך מחבר הכנסת יברקן למרות שהם מאותה מפלגה. כל מי מחברי הבית הזה שרצה לחזק את הפיקוח הפרלמנטרי עוד בתקופת החוק הנוכחי, מצא את דרכו לחדרי הוועדות וסייע לנו להפעיל פיקוח פרלמנטרי שהביא לשינויים מהותיים בהתנהלותה של הממשלה. ובמובן הזה צר לי לומר לך – אם הגדרת השמאל שלך היא להשוות את הצעת החוק הזאת לחוק ההסמכה של גרמניה הנאצית, אכן – – – << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה עושה מעשה לא ישר – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אז אני חוזר בי – לא השוואה, אלא אזכור, יצירת זיקה, בסדר? יצירת זיקה. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בנקודה אחת, חבר, אני מבקש לדייק. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> יצירת רמז. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא, לא, הביקורת לגיטימית ואפילו ראויה, אבל תדייק. הדבר היחיד שאני אמרתי כשהשתמשתי בביטוי "חוק ההסמכה" – אך ורק, והדגשתי את זה, זה אך ורק בהקשר של מתן אפשרות לממשלה לעקוף את הכנסת. זה הכול. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אז אולי כדאי שנזכיר – חבר הכנסת כסיף, תודה על ההבהרה, נהדר, תודה. אז אולי כדאי, ואני אשים בצד את הביקורת, אני רק התחלתי לומר שאם זו הגדרת השמאל שלך, אני חש בנוח שהשמאל שלי הוא לא השמאל שלך. זה בסדר גמור, וניתן לציבור השמאל הישראלי להחליט באיזה סוג של שמאל ישראלי הוא מעוניין לתמוך. אבל מכיוון שהזכרת או הבהרת את העמדה שלך, אז אני אתייחס לעניין, לסיום דבריי, בדיוק לנקודה הזו: חוק ההסמכה ההיסטורי והנוראי שהתייחסת אליו ביטל את ההבחנה בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת והעניק לרשות המבצעת את סמכויות הרשות המחוקקת. אין בין הדבר הזה לבין הצעת החוק הזו דבר וחצי דבר. עבור על סעיפי הצעת החוק הזו וראה כיצד בקפידה קבענו שהבית הזה הוא המאשר את הכרזת מצב החירום ואפילו את הכרזת המצב הבריאותי המיוחד. כיצד ועדות הבית הזה נדרשות לאשר מראש, בין אם בוועדה ובין אם במליאה, את התקנות במצב הבריאותי המיוחד, וגם במצב החירום, שצריך לצמצם אותו למקרים נדירים. והחוק הזה מאפשר את המהלך – גם אז ועדות הכנסת תוכלנה לבטל את תקנות הממשלה, תוכלנה לקצוב אותן, תוכלנה לקצוב אותן בזמן. הצעת החוק הזו משנה באופן דרמטי את החוק הקיים. יהיו כאלה שיצדיקו את החוק הקודם ויאמרו: הוא נחקק על רקע האי-ודאות הבריאותית. אחרים, ואני בתוכם, יאמרו שכל המנגנונים שקיימים בחוק הזה, המאוזן, יכלו להיות מחוקקים גם לפני שנה וחצי, וכך היה צריך לעשות. ואם הם היו מחוקקים לפני שנה וחצי, הדברים החריפים שאמרו אז אנשי האופוזיציה, בצדק, על חוק הסמכויות של ממשלת נתניהו לא היו נאמרים. אבל נעזוב את העבר. הטענה שהחוק הזה הוא בגדר תיקון קוסמטי לחוק הקיים, אין בינה לבין המציאות דבר וחצי דבר. וההסכמה של חברי אופוזיציה וחברי קואליציה להעביר את החוק הזה היא ההוכחה הטובה ביותר לכך שהחוק הזה – – << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> רוב ברור בין חברי האופוזיציה. – – שהחוק הזה בראש וראשונה משקם את הפיקוח שלנו, כחברי וחברות כנסת, על הפעלת הסמכויות הממשלתיות בהתמודדות עם נגיף הקורונה. ואחרי שנאשר בעוד דקות אחדות את החוק הזה – והלוואי שבעוד 11 חודשים החוק הזה ייעלם מספר החוקים של מדינת ישראל כי לא נידרש לו – כבר מחר – – << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> הוא הבטיח בארבעה שבועות. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> – – כבר מחר בבוקר, ועדת החוקה, ואני בטוח שכך גם ועדת הבריאות, ועדת הכלכלה, ועדת העבודה והרווחה וועדת החינוך, שתרמה תרומה מכרעת להשארת מערכת החינוך פתוחה, בניגוד למה שקרה כאן בתקופת הממשלה הקודמת, גם אחרי החיסונים – – << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> אל תשווה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> – – גם אחרי החיסונים. אני אחזור ואומר: גם אחרי מבצעי החיסונים – – << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> קיבלתם מדינה כמעט עם אפס – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> – – אז הוועדות הללו תנצלנה את המנגנון המאוזן והמשוקם של הפיקוח הפרלמנטרי, בהיותן ועדות קואליציוניות, מתוך שיתוף פעולה עם חברי וחברות האופוזיציה, שטורחים להגיע לוועדות האלה על מנת לוודא שהטיפול של הממשלה הנוכחית במשבר הקורונה ימשיך להיות טיפול מאוזן, טיפול שמאזן בין הצורך להגן על בריאות הציבור לבין ההגנה על חירויות האדם והאזרח. ואנחנו, בעזרת החוק החדש, נטייב את האיזון הזה ונטייב את הפיקוח הפרלמנטרי על פעולת הממשלה. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני קורא לכל חברי הקואליציה והאופוזיציה להצביע בעד החוק הזה ולדחות את ההסתייגויות, כי החוק הזה, בראש ובראשונה, הוא חוק לשיקום סמכויותיה של כנסת ישראל ושיקום סמכויות ועדותיה בהתמודדות עם נגיף הקורונה. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת גלעד קריב. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות על ההסתייגויות. ראשית, אנחנו נתחיל עם ההסתייגויות. האם אתם משאירים את כל ההסתייגויות, חבר הכנסת יברקן? אתם משאירים את כל ההסתייגויות? << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> לא, אני לא מצביע – – – אני מתנגד לחוק. לא. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> רק שנייה, שנייה. האם אתה רוצה שנסיר את ההסתייגויות, ואתה רוצה רק להצביע על החוק? << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> הליכוד הודיע שהוא הסיר את ההסתייגויות לפני כן. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הסיר. הליכוד הסיר את הסתייגויותיו. יהדות התורה? << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> אבל להבהיר, להבהיר, עמדתי – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני מבין. אבל ההסתייגויות של הליכוד הוסרו. יהדות התורה, הוסרו או להצביע עליהם? להצביע עליהם? << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> על חלק נבקש להצביע. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אתה תגיד לי. הציונות הדתית? << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> מה שאומר אורי. מה אתה רוצה – – – << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני פה לא רואה קואליציה–אופוזיציה, גברתי, אני – – – << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> אבל מקלב, אמרנו בלי הסתייגויות. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, הליכוד גם הצטרף להסתייגויות שלנו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא לכולן, אדוני. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> לחמש הסתייגויות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא לכולן, לכן אני שואל. כל סיעה תנהל את עצמה. אז אני עובר כך – – – << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> אמרנו בלי הסתייגויות, אז בלי הסתייגויות, זה ההסכם שהיה עם האופוזיציה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אם כך, אני עובר להסתייגויות. אני עובר להסתייגויות לסעיף 1, של קבוצת הליכוד. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> של מי עכשיו? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איתן, תקרא את הקבוצות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אה, לא קראו אותן? ג'ידא הקריאה אותן. ג'ידא, את הקראת את הקבוצות בתחילת הדיון, נכון? << קריאה >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן, הקבוצות הוקראו. אם כך, לסעיף 1 הסתייגויות קבוצת הליכוד הוסרו, כמובן גם לחלופין. גם על ההסתייגות של חברת הכנסת שרן השכל לא נצביע, מכיוון שהיא איננה נוכחת. הלאה, אנחנו עוברים להסתייגות מס' 3, של הציונות הדתית, יהדות התורה וש"ס. יהדות התורה, האם מבקשים להצביע על הסתייגות מס' 3? << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא, הוסרו. הציונות הדתית? הוסרו. אם כך, משהוסרו ההסתייגויות לסעיף 1, ומכיוון שאין הסתייגויות לסעיף מס' 2, אנחנו נצביע על סעיפים 1 ו-2 כנוסח הוועדה. בבקשה, חברי הכנסת, נא להצביע כנוסח הוועדה על סעיפים מס' 1 ו-2. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> הסתייגויות? זה לא החוק? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זה סעיפים 1 ו-2 לחוק, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 10 בעד סעיפים 1–2 – 7 נגד – 2 נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – שבעה, נגד – שניים, אין נמנעים. סעיפים 1 ו-2, כנוסח הוועדה, אושרו. כן, אדוני, רצית? << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> יש לי הצעה פשוט שתבדוק – – – על יותר סעיפים אם תעבור ככה, תעבור על ההסתייגויות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> רבותיי, הדפים בידיכם. אם יש הסתייגות ספציפית שרוצים להצביע עליה, תעירו את תשומת ליבי. אם לא, אני אעבור הסתייגות-הסתייגות. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> עד סעיף 7 אין לך הסתייגויות מטעם הרשימה המשותפת. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> עד סעיף 7? הבנתי. אם כך, חברי הכנסת, הוסרו ההסתייגויות עד סעיף 7, ועל כן אנחנו נצביע על סעיפים 3 עד 6, כולל, כנוסח הוועדה. 3 עד 6, כולל, כנוסח הוועדה – נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 3–6 – 8 נגד – 2 נמנעים – 1 סעיפים 3–6 נתקבלו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – שמונה, נגד – שניים, נמנע אחד. אני קובע כי סעיפים 3, 4, 5, ו-6, כנוסח הוועדה, התקבלו. אנחנו עוברים לסעיף 7, הסתייגות מס' 5. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> מורידים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מסירים. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> זה גם של המשותפת, הם צריכים להגיד. אני יכול לדבר בשמי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – אוסאמה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> רגע, חברי הכנסת, חבר הכנסת, סליחה, סליחה. חבר'ה, חברים. אוסאמה לא נמצא כאן, בסדר? אז זה לא רלוונטי. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אין בעיה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> האם הסתייגות מס' 5 מוסרת? << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה. הוסרה הסתייגות מס' 5. הסתייגות מס' 6? << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> רק 6 ו-7. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> להצביע? אם כך, חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף 7, הסתייגות מס' 6. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 6, לסעיף מס' 7 – נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 8 נמנעים – אין ההסתייגות (6) של חברי הכנסת אורי מקלב, אוריאל בוסו, אוסאמה סעדי, דסטה גדי יברקן, בצלאל סמוטריץ' ושמחה רוטמן לסעיף 7 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – שלושה, נגד – שמונה. אני קובע כי הסתייגות מס' 6 לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 7, נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 7 נמנעים – אין ההסתייגות (7) של חברי הכנסת אורי מקלב, אוריאל בוסו, אוסאמה סעדי, דסטה גדי יברקן, בצלאל סמוטריץ' ושמחה רוטמן לסעיף 7 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מקלב, על 8 להצביע? << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – שלושה, נגד – שבעה. הסתייגות מס' 7 לא התקבלה. הסתייגות מס' 8 הוסרה, וכך גם הסתייגות מס' 9. על כן, משהוסרו ההסתייגויות לסעיף מס' 7 ומשאין הסתייגויות לסעיף מס' 8, אנחנו נצביע על סעיפים 7 ו-8 כנוסח הוועדה. בבקשה, מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד סעיפים 7–8, כהצעת הוועדה – 8 נגד – 2 נמנעים – אין סעיפים 7–8, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – שמונה, נגד – שניים, אין נמנעים. אני קובע כי סעיפים 7 ו-8, כנוסח הוועדה, אושרו. אנחנו עוברים לסעיף 9. האם אתם – להסיר? מוסרת הסתייגות מס' 10. הסתייגויות 11? << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> עד סעיף 22 – מוסר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אם כך, כל ההסתייגויות עד סעיף 22 הוסרו. על כן, אנחנו נצביע על סעיפים מ-9 ועד 22. << קריאה >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> ל-23 ול-24 אין הסתייגויות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> רק שנייה, אני מבין את הטעות. סליחה. אתה מתכוון להסתייגות מס' 22 או לסעיף מס' 22? << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> להסתייגות 22. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הבנתי את הטעות. אם כך, אני אחזור בי ואתקן את עצמי. אני אתקן את עצמי. כל ההסתייגויות – – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> סעיפים או הסתייגויות? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הסתייגויות. אני מתייחס רק להסתייגויות, לא לסעיפי החוק. ההסתייגויות מ-10 עד 22 הוסרו. ועל כן – רק שנייה, לא לבלבל, כי זה קצת מורכב. בסדר? לא לבלבל אותי, בבקשה. על כן, אנחנו נצביע כך: מסעיף 9 עד סעיף 33. חבר הכנסת מקלב, על הסתייגות 22 אתה רוצה להצביע? << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> ההסתייגות היחידה שנשארה היא הסתייגות 22. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הבנתי. אם כך, אני אתקן שוב. מהסתייגות מס' 9 ועד הסתייגות – – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מסעיף מס' 9 עד סעיף 32. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נכון, סליחה. הסתייגות מס' 10 עד הסתייגות מס' 21, כולל, הוסרו, כולל לחלופין, בוודאי. לכן, אנחנו נצביע כעת על הסתייגות מס' 22. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברים, שנייה, אם תדברו איתי כולם, אני בוודאי לא אבין. אני כרגע מנהל את השיח מול חבר הכנסת מקלב. חבר הכנסת מקלב, אני בעמ' מס' 42, בהסתייגות מס' 22, של קבוצת יהדות התורה, הציונות הדתית, ש"ס, הליכוד והרשימה המשותפת. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> זאת ההסתייגות היחידה והאחרונה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> על זה אתם רוצים להצביע, נכון? << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> ההצבעה היחידה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> יפה. ועל כן, אני אצביע על ההסתייגות הזאת ואז אצביע על כל הסעיפים. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא יצביע על הכול ביחד אחרי זה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אבל אחרי זה אני אצביע על הכול ביחד, מה הבעיה? אני אצביע כמו שאמרתי. אנחנו כרגע מצביעים על הסתייגות מס' 22, בעמ' 42 אצלכם. הסתייגות מס' 22. אנחנו עוברים להצבעה – מי בעד? מי נגד? הסתייגות מס' 22. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 7 נמנעים – אין ההסתייגות (22) של קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת הציונות הדתית, קבוצת סיעת ש"ס וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 33 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – שלושה, נגד – שבעה, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 22 לא התקבלה. לכן אנחנו נצביע על סעיף – הוסרו כל ההסתייגויות, ואנחנו נצביע על סעיפים מ-9 עד 33, כולל, כנוסח הוועדה. מסעיף 9 עד 33, כולל, כנוסח הוועדה. חברי הכנסת, נא להצביע. הצבעה מס' 16 בעד סעיפים 9–33, כהצעת הוועדה – 8 נגד – 2 נמנעים – אין סעיפים 9–33, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – שמונה, נגד – שניים, אין נמנעים. אני קובע כי סעיפים 9 עד 33, כולל, כנוסח הוועדה, התקבלו. אני מבין שכל יתר ההסתייגויות הוסרו. נכון, ציונות דתית? הוסרו. יהדות התורה, משותפת? הוסרו. אם כך, אנחנו עוברים להצבעות על סעיפים 34 עד 51, כולל. מ-34 עד 51, כולל, כנוסח הוועדה. בבקשה, חברי הכנסת, נא להצביע על סעיפי החוק כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 17 בעד סעיפים 34–51 – 8 נגד – 2 נמנעים – אין סעיפים 34–51 נתקבלו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – שמונה נגד – שניים, אין נמנעים. אני קובע כי סעיפים 34 עד 51, כולל, כנוסח הוועדה, התקבלו. חברי הכנסת, תמה הקריאה השנייה. אנחנו נעבור להצביע על החוק בקריאה השלישית. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד החוק – 9 נגד – 3 נמנעים – אין חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 11), התשפ"ב–2022, נתקבל. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – תשעה, נגד – שלושה, אין נמנעים. אני קובע כי חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 11), התשפ"ב–2022, התקבל ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הודעה למזכירת הכנסת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן חברי הכנסת, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים כספים 2003 ו-2004) (תיקון מס' 20), התשפ"ב–2022, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה למזכירת הכנסת. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ד בשבט התשפ"ב, 26 בינואר 2022, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 21:02. << סיום >>