דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ' ישיבה קי"ג הישיבה המאה-ושלוש-עשרה של הכנסת העשרים-וארבע יום שלישי, י"ד באדר א' התשפ"ב (15 בפברואר 2022) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים הודעת יושב-ראש הכנסת 4 היו"ר אמילי חיה מואטי: 4 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: 4 נאומים בני דקה 5 אבי מעוז (הציונות הדתית): 5 שמחה רוטמן (הציונות הדתית): 6 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 6 משה אבוטבול (ש"ס): 7 סימון דוידסון (יש עתיד): 8 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 8 הצעות לסדר-היום 9 ציון יום בנושא הפרעות אכילה 9 לימור מגן תלם (ישראל ביתנו): 9 עידית סילמן (ימינה): 10 משה אבוטבול (ש"ס): 12 מיכל רוזין (מרצ): 14 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 16 נירה שפק (יש עתיד): 17 שר הבריאות ניצן הורוביץ: 20 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 25 סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: 26 שאילתות ותשובות 26 454. הנצחה של הזנחה 27 מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): 27 שר הבריאות ניצן הורוביץ: 27 475. ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית 31 סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 31 השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: 31 523. זיהום שמורת נחל קנה על ידי פלסטינים 35 יום טוב חי כלפון (ימינה): 35 השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: 36 524. זיהום נחל פרת 38 גבי לסקי (מרצ): 38 השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: 40 557. מכונות מחזור אוטומטיות 42 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 42 השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: 43 << נושא >> הודעת יושב-ראש הכנסת << נושא >> << דובר >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << דובר >> אני מתכבדת לפתוח את מליאת הכנסת. היום יום שלישי, י"ד באדר א' התשפ"ב, 15 בפברואר 2022. הודעה של יושב-ראש הכנסת: הינני מתכבדת להודיעכם, כי אתמול נמסר שהצעת חוק דמי מחלה (תיקון מס' 6) (חישוב היעדרויות לחולים במחלה קשה), התשפ"ב–2022, של חברות הכנסת אורלי לוי אבקסיס ונעמה לזימי, תעבור לוועדת הכנסת לקביעת ועדה, אולם לפי סעיף 83(א) לתקנון הכנסת, ההצעה תחזור לוועדת העבודה והרווחה, שהכינה אותה לקריאה ראשונה. תודה רבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> הודעה לסגנית מזכירת הכנסת. << דובר >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מ' 3) (אומנת חירום), התשפ"ב–2022. עוד הונחה היום על שולחן הכנסת הודעת השרה לשוויון חברתי על מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת ינון אזולאי, נעמה לזימי, ג'ידא רינאוי זועבי, עופר כסיף ושלמה קרעי בנושא: עמלות כספומטים פרטיים. כמו כן הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת נעמה לזימי, טטיאנה מזרסקי, עאידה תומא סלימאן ויצחק פינדרוס בנושא: קיצור יום העבודה של הרופאים המועסקים בתורנויות. תודה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, סגנית מזכירת הכנסת. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אנחנו נתחיל בנאומים בני דקה. בבקשה, חבר הכנסת אבי מעוז. << דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. נאום הנדסת תודעה מס' 46, והפעם – על הכלה. בשמאל הפרוגרסיבי מאוד אוהבים להכיל – להכיל את אויבינו ולהבין את הנרטיב שלהם, להכיל את הנמשכים לבני מינם ואת אלו שחושבים שהם מישהו אחר, אפילו מתים הם מכילים, ובעיקר – להטיף לאחרים להכיל את מי שמחליטה דת הפוסט-מודרנה. אבל זאת כמובן הנדסת תודעה. במגן דוד אדום, למשל, בהתאם לרוח המפקד, שר הבריאות, רצו להכיל אם חד-הורית, ומחקו לבקשתה "אב" ו"אם" מכל טופסי תרומת הדם במדינה, אבל אלפי בחורים שמתחננים לתרום דם עם הטפסים המקוריים, בלי לכפות על אף אחד שום דבר, אי-אפשר להכיל. כנראה שאצלם ההכלה היא בעצם הלכה של הדת הפרוגרסיבית. אני ממליץ לאזרחי ישראל לתרום דם, אבל בלי שיהנדסו להם את התודעה ובלי שימחקו להם את אבא ואימא. תודה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אבי מעוז. חבר הכנסת סימון דוידסון נמצא? << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> לא, הוא בוועדת כלכלה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> בסדר גמור. חבר הכנסת שמחה רוטמן, בבקשה. לרשותך דקה אחת. << דובר >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שאני מאוד שמח, חברת הכנסת אמילי מואטי, אני מאוד שמח שאת מנהלת את הישיבה הזאת, כי אני רוצה לפנות ללב שלך. אני ראיתי שאת וכמה חברי כנסת אחרים פה בבניין הצטרפתם ליוזמה להגדיל את שכר המינימום ל-40 שקל לשעה. אני מכיר אותך כבר זמן מה, ותמיד ידעתי שיש לך לב טוב, ואני מנסה להבין איך הגעתם לאטימות כזאת שאתם מגדילים רק ל-40 שקל ולא ל-100 שקל, ל-400 שקל, ל-1,000 שקל לשעה. למה לצמצם ל-40 שקלים לשעה? עכשיו, זה נשמע ציני, זה נשמע לועג, אבל אני חייב לומר, ההצעה הזאת לועגת לשכבות החלשות, וזה מה שכואב לי בהצעה הזאת של 40 שקלים לשעה. לוקחים את האנשים הכי חלשים במשק, אנשים שמרוויחים שכר מינימום היום, ואומרים להם: אנחנו נדאג לעצמנו, לעשירים במשק. הרי אם שכר המינימום יעלה, יעלה השכר הגבוה במשק, יעלה שכר חברי הכנסת, יעלה שכר השופטים, יעלה השכר של כל החזקים במשק, ואתם – אתם תאבדו את העבודה שלכם. האנשים שהיום מחזיקים אותם כי השכר שלהם הוא נמוך, מחזיקים אותם – הם יאבדו את השכר שלהם בגלל היוזמה הפופוליסטית הזאת. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת רוטמן. בבקשה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> היום בבוקר, גברתי היושבת-ראש, קיימתי עם הוועדה לקידום מעמד האישה סיור במוקד 105. כפי שידוע לכם, המוקד מטפל בתלונות או פניות של בני נוער והמשפחות שלהם על פגיעות ברשת. אני חייבת להגיד שהמיזם הוא מיזם מאוד חשוב, מאוד – – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> חבר הכנסת בועז טופורובסקי, חברת הכנסת נירה שפק, בבקשה. תודה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> המיזם הוא מאוד חשוב, כי הוא בעיקר מעגן בתוך מקום אחד כמה דיסציפלינות מקצועיות ומשתף פעולה בין משרדים שונים כדי לעזור לקטינים הנפגעים. אחד הדברים שהזדעזעתי מהם – ואני חייבת להזכיר את זה פה – שבכל המערך היפה הזה שמטפל בפניות אין אפילו אזרח ערבי אחד שפועל ועובד בתוך המוקד הזה. המוקד עובד 24/7. אין בו לא אזרח ולא שוטר שהוא מתוך התקינה של המשרד. אני חושבת שהגיע הזמן להביא 20% מהאוכלוסייה בחשבון ולהתחיל להכניס אותם לכל מקום. תודה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת תומא סלימאן. בבקשה, חבר הכנסת משה אבוטבול. לרשותך דקה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושבת בראש, כנסת נכבדה, את הנאום בן הדקה אני מעוניין היום להקדיש לארגון היקר והחשוב בעירנו בית שמש "עזרת אחים" בראשותו של ידידי היקר הרב אברהם קאפ, העוזר והמסייע במהלך כל השנה כולה לכלל תושבי העיר, גם בתחום הרפואי, גם בתחום הכלכלי וגם בתחום החברתי. השבוע הארגון החליט לצאת במבצע ייחודי הנקרא "אני עימהם" – מצ'ינג ייחודי, לא עוד מצ'ינג כספי שאנו מכירים וכולנו הורגלנו בו אלא מצ'ינג אנושי – לגייס מתנדבים אישיים לארגון, ובעיקר כשכעת, עקב מגפת הקורונה, ישנן דרישות רבות מצד הציבור לארגון, ונדרשים עוד ועוד מתנדבים למשימות הרבות והמגוונות של הארגון. אני שמח שזכיתי שגם רעייתי היקרה אתי היא אחת ממאות המתנדבות, ומתנדבת מפעם לפעם לבשל לארגון היקר, וקורא לכולם להצטרף ולהתנדב ל"עזרת אחים", למעגלי העשייה והחסד. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אבוטבול. בבקשה, חבר הכנסת סיימון דוידסון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> סי, סי, סי. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> סימון. סימון דוידסון. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, השבוע, בתחילת השבוע, זה כמעט קרה, כמעט קרה הדבר שאני מדבר עליו כבר ארבעה חודשים – רצח במגרשי הספורט. בתחילת השבוע היה משחק בין הפועל תל אביב למכבי תל אביב. עשרות אוהדים – אני קורא להם "עבריינים חוליגנים" – מרביצים אחד לשני בברזלים, אלות ואבנים. 15 אנשים אושפזו בבתי החולים, ואדם אחד נמצא עד עכשיו במצב קשה עם דימום מוחי. שלשום קיימתי פגישה חשובה מאוד עם שר המשפטים מר גדעון סער. הצגתי לו את התוכנית שלי למיגור האלימות במגרשי הכדורגל והכדורסל. אני שוב אומר: הנושא הזה של רצח במגרשים לא כתוב על הקיר, הוא כבר צבוע בצבעים. אם לא נעצור את זה ולא נפעיל תוכנית עם שלושה שלבים – של קנסות מינהליים, ענישה חמורה והוצאה של עבריינים מהמגרשים על ידי המצלמות – הנושא הזה לא ייפסק. אני קורא לשרים גדעון סער, חילי טרופר והשר לביטחון הפנים לטפל בנושא במיידי כדי למגר את הנושא הזה. תודה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת דוידסון. בבקשה, חבר הכנסת בועז טופורובסקי. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת בראש, והמון הצלחה בתפקידך. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבריי חברי וחברות הכנסת, כמו בכל שבוע, גם השבוע אקריא ואציין את תאונות הדרכים הקטלניות שגבו חיי אדם – תאונות מיותרות – בשבוע האחרון. ביום חמישי, 10 בפברואר, נהרג רוכב אופנוע בן 62 ברחוב העלייה השנייה בתל אביב. באותו יום נהרג גם הולך רגל בן 50 ברחוב חומה ומגדל בראשון לציון. הרוג שלישי באותו יום חמישי הוא רוכב אופנוע נוסף, עבד אלרחמאן דבוס, בן 17, שנהרג ברחוב הרקפת בעכו. למוחרת, 11 בפברואר, נהרג צעיר נוסף, בן 19, בכביש 6 סמוך למחלף דבירה. בהמשך היום, בתאונה בין שני כלי רכב בכביש 90 – שוב, כביש 90 – סמוך למעבר אלנבי, נהרגו שני הנהגים, בן 42 ובן 24. ביום ראשון, 13 בפברואר, נהרג צעיר נוסף, בן 25, בתאונת דרכים סמוך לבאקה אל-גרבייה. שבעה אנשים נהרגו בשבוע החולף – נהרגו סתם, ללא שום סיבה, מוות מיותר. אנחנו קיימנו בוועדת הכלכלה דיון על כל מה שקשור לפיילוט של רכבים אוטונומיים. אנחנו מקווים מאוד שהטכנולוגיה, הכניסה של נהיגה אוטונומית, תמנע את אותן טעויות אנוש, ונוכל כמה שיותר להפחית – כמה שיותר מהר וכמה שיותר הרבה – את ההרוגים והנפגעים בתאונות הדרכים. תודה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת טופורובסקי. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון יום בנושא הפרעות אכילה << הלסי >> << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: ציון יום בנושא הפרעות אכילה – הצעות לסדר-היום מס' 1906, 1915, 1934, 1975, 2043, 2059, 2068 ו-2070. ישיב שר הבריאות מר ניצן הורוביץ. ראשונת הדוברים היא חברת הכנסת לימור מגן תלם. תודה רבה. בבקשה, גברתי, חמש דקות לרשותך. << דובר >> לימור מגן תלם (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום הוא יום היסטורי בדרכו שלו. זו הפעם הראשונה שבכנסת עורכים יום מיוחד למאבק בהפרעות אכילה ולקידום דימוי גוף בריא. את היום המיוחד הזה יזמתי יחד עם חברתי יושבת-ראש הקואליציה ויושבת-ראש ועדת הבריאות של הכנסת עידית סילמן. בכנס מיוחד שערכנו היום בנושא הפרעות אכילה, התרגשתי לשמוע נשים אמיצות מאוד, חזקות מאוד, שבחרו לשתף את הסיפור האישי שלהן על התמודדות עם הפרעות אכילה ללא בושה, וחשפו את הפצע שצרב את נפשן. אנחנו צריכים עוד נשים כאלה, וגם גברים, שיאזרו אומץ לשתף ולספר, כדי להעלות את המודעות להפרעות אכילה בחברה שלנו. כמו כן, שמחתי היום לשמוע את נקודת מבטם של אנשי מקצוע מובילים ורבי ניסיון בתחום המחקר והטיפול בהפרעות אכילה. בעזרתם, ובזכות המחקר של מרכז המידע של הכנסת, הבנו היום כיצד יש לשפר את המערך הטיפולי. באוקטובר האחרון, בזכות שר האוצר אביגדור ליברמן ושר הבריאות ניצן הורוביץ, קיבלנו תקציב מיוחד, תוספת של כ-30 מיליון שקלים, למערך הטיפול בהפרעות אכילה. באמצעות תקציב זה אנו פועלים יחד, משרד האוצר ומשרד הבריאות, לשפר את המערך הטיפולי. היום הייתה לי הזכות והגאווה להודיע בכנס המיוחד – לאחר דיונים אינטנסיביים, לילות כימים, של משרד האוצר יחד עם משרד הבריאות – על אופן חלוקת התקציב לבתי חולים, למרפאות ולטיפול בקהילה, וכמובן ששר הבריאות יפרט בנוגע לחלוקת התקציב. שיפור המערך הטיפולי בלבד לא מספיק כדי להתמודד עם התופעה. הפרעות האכילה התגברו מאוד בשנתיים האחרונות, מאז פרוץ משבר הקורונה. ילדים, בני נוער ומבוגרים הסתגרו בביתם בחוסר מעש ומצאו את עצמם גולשים ברשתות החברתיות ביתר שאת, יותר מבעבר. הרשתות החברתיות תורמות באופן משמעותי להפרעות אכילה, לדיכאון ולמחשבות אובדניות, וזה על פי מחקר של פייסבוק. אנחנו צריכים לדעת כיצד להגן על הילדים שלנו מהסכנות האורבות להם ברשתות החברתיות. כחלק מהמאבק הזה אני מקדמת את התיקון לחוק הפוטושופ, שבו ייקבע פיקוח על הרשתות לגבי פרסומות מסחריות ותצוין הערה מתחת לכל תמונה שעברה עריכה להצרת היקפים. לצד זאת, עלינו ללמוד כיצד להפעיל את מערכות החינוך, המסגרות מחוץ לבתי הספר והייעוץ החינוכי לזהות מקרים של הפרעות אכילה מוקדם ככל שניתן, כי מחקרים מוכיחים שטיפול מוקדם מעלה את הסיכויים להחלמה. אני מצפה שהיום המיוחד שציינו היום למאבק בהפרעות אכילה ולחיזוק דימוי גוף בריא יהיה קבוע מדי שנה בשנה, כדי שנוכל לעקוב אחרי הנושא הזה ולדאוג שכל נער, נערה ואדם שסובל מדימוי עצמי נמוך או מהפרעת אכילה יקבל את הטיפול שמגיע לו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת לימור מגן תלם. באמת מילים כדרבונות. תודה רבה. חברת הכנסת עידית סילמן, בבקשה. בבקשה, גברתי, לרשותך חמש דקות. << דובר >> עידית סילמן (ימינה): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, שר הבריאות, חבריי חברי הכנסת, במסגרת תפקידי כיושבת-ראש ועדת הבריאות של הכנסת אני מקפידה מדי פעם לצאת לביקורים וסיורים רבים בשטח – מרכזים רפואיים, בתי חולים, מרפאות – כי חשוב לי להרגיש ולשמוע באופן ישיר מה עובר על המטפלים, ובעיקר מה עובר על המטופלים בתוך מערכת הבריאות. אחת המחלקות שתמיד תופסות את תשומת ליבי ונכנסות לי עמוק עמוק לנשמה היא המחלקה לטיפול בהפרעות אכילה לנערות ונערים. אני פוגשת שם נערות ונערים צעירים, מקסימים, והרבה פעמים ביישנים, שנמצאים באחד המאבקים המורכבים והקשים בחיים שלהם, מאבק שבו כל קילוגרם הוא אויב, כל מבט חטוף במראה מלווה באימה ושנאה כלפי הגוף, כלפי הסובבים, ובעצם, לעיתים, כלפי הכול. זהו מאבק של מרדף אחרי עולמות של יופי, של זוהר, מתעתעים ושקריים. לפעמים זה נובע מתוך אותן טראומות נפשיות, ניסיון למימוש רצונות לא אפשריים, הגשמת מטרות שאינן בנות-השגה. זו התמודדות קשה שמלווה בטכניקה של הסתרה והכחשה, לבישת בגדים גדולים רק כדי לטשטש את מתאר הגוף, פתיחת ברז רק כדי להחריש את רעש ההקאות, הכחשות ושקרים ליקרים לך רק כדי להסתיר ולא לספר, העיקר שאף אחד לא ידע. אני עומדת שם במחלקה ומסתכלת עליהם, מסתכלת עמוק לתוך העיניים, ורואה נערים ונערות צעירים וצעירות מדהימים ומדהימות, כמה הם כמהים לנו, כמה הם צריכים אותנו, מישהו שיחבק, שישמע ויהיה שם בשבילם. אני יודעת שאותם נערים ונערות, בסיוע נכון של צוותי טיפול מקצועי שיעטפו אותם בעזרה נכונה, יכולים לצאת מזה. כן, זה אפשרי, זה אפשרי אם כולנו נדאג ונפעל לייצר מסגרות טיפוליות טובות ומותאמות לאותם נערים ונערות צעירות – ולא רק להם, גם למבוגרים יותר; כן, זה אפשרי אם נדאג שכל אחד יקבל טיפול, וגם בזמן קרוב ובתנאים מכבדים ומקצועיים. זו האחריות הרבה שיש לנו, נבחרי הציבור, לדאוג ולפעול לכך. ומתוך אותה תחושה של שליחות ואחריות ציינו היום לראשונה בכנסת, ביחד עם חברתי היקרה חברת הכנסת לימור תלם מגן, את היום המיוחד לחיזוק דימוי גוף בריא ולמאבק בהפרעות אכילה. במסגרת היום הזה נערכו דיונים וכנסים שעסקו בדרכים למניעת הפרעות אכילה והתמודדות עם התופעה. אף השקנו ביחד שדולה ייעודית לנושא, וכל זאת במטרה להעלות את הנושא לסדר-היום הציבורי ולרתום כמה שיותר חברי כנסת לפעולה משותפת בהתמודדות עם תופעת הפרעות האכילה, שנחשבת לאחת המחלות הנפוצות ביותר בקרב נערות ונשים צעירות בעולם המערבי. אנחנו, כולנו ביחד, נפעל ונמשיך להיאבק למען הוספת מיטות אשפוז והוספת עמדות טיפול ואשפוז יום לבניית רצף טיפולי בין המסגרות להפרעות אכילה ולגיוס אנשי מקצוע וצוות נוספים, על מנת שיינתנו מענים הוליסטיים ויקוצרו זמני ההמתנה של המתמודדים והמתמודדות. אנחנו לא נרפה ולא נחדל לפעול ולתקן את הדרוש כדי להיטיב עם האנשים שבשעתם הקשה ביותר זקוקים לנו. נמצאות כאן איתנו ביציע הקהל אימהות יקרות שהיו איתנו גם בכנס, מטפלות שצריכות בעצמן טיפול, והרבה פעמים אין מי שיטפל במטפלים. התמיכה במשפחה היא קריטית והכרחית כדי שיהיה מי שיחזיק, כדי שיהיה מי שימשיך כשהטיפול הקריטי נגמר. אני רוצה להודות לכן ולומר שאתן אמיצות מאוד, אתן וכל בני המשפחה שלכן, ותודה על זה שהגעתן. תודה לכל מי שהגיע, השתתף בדיונים ושיתף בסיפור האישי, ולצוותי ועדת הכנסת שעסקו בנושא. תודה לשר הבריאות על התמיכה בפעילות, לשר האוצר על התקצוב הנוסף לנושא – למיטות האשפוז, לתקצוב הטיפול בקהילה. כל זאת חשוב, אבל לא מספק. לכולכם הברכה והתודה, ולימור, אני סומכת עלייך ועליי ועל כל השותפים שלנו – – – << קריאה >> שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר: << קריאה >> ועליי. << דובר_המשך >> עידית סילמן (ימינה): << דובר_המשך >> ברור שגם עליך, אין ספק. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת סילמן. האורחים והאורחות ביציע, ברוכים וברוכות תהיו. תודה רבה שאתם כאן. אנחנו ממשיכים עם חברת הכנסת מיכל רוזין – האם נמצאת? טרם? חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה. בבקשה, אדוני, לרשותך חמש דקות. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, זה באמת יום שמציינים אותו, את הנושא של הפרעות האכילה – הוא בעצם יום שמביא אותנו למבטים מאוד קשים על מקרים קשים שקיימים בחברה שלנו – בחברה העולמית, אבל גם הישראלית – עם אותה תופעה, שהיא בעצם תופעה שמתחילה מסוג כזה של תחרותיות או מסוג כזה של לנסות להיות אחר ממה שאתה ולהתאמץ בצורה לא נבונה, לא נכונה. הדבר הזה מצריך את אותם הכוחות הנפלאים שעוזרים ופועלים יום ולילה מול אותם אלה – בעיקר מטופלות, שצריכות את הכוחות כדי להימנע מהדברים שהן נמצאות בהם, וזה לא קל בשלבים מסוימים לקחת צעד אחורה. היום הזה הוא בעצם – חייבים לדעת שאנחנו ברוב המקרים הקשים האלה נתקלים בסיפורים שממש מזעזעים. חלק זה בא, איך שאמרנו, מלחץ חברתי, חלק מלחץ נפשי, אבל המכנה המשותף לכולם זה ניסיון לשנות את מה שאתה בצורה לא נכונה, לא מבוקרת, לא בריאה, ובשביל זה אנחנו כאן – ראשית, לומר לאדם: חביב אדם שנברא בצלם, תהיה מה שאתה. ואני אומר את זה בצורה הכנה ביותר, כי לפעמים אנשים רוצים, איך שאומרים, להיראות יפה – וזה בסדר, להיראות יפה זה יפה. אגב, בתקופות קודמות, בזמן התלמוד – הפוך: נשים שהיו מלאות היו נחשבות, מבחינת התלמוד באותה תקופה, לנשים בריאות, טובות ומוצלחות. אמיתי. אומרים שבכלל, פעם רבי יצחק מברדיצ'ב, שהיה סנגורם של ישראל, כשהוא היה רואה איזה יהודי קצת בריא ומלא ושמן, היה אומר: איזה יופי, עוד כמה קילו יהודי בעולם, כלומר, הוא ראה את זה בצורה חיובית. היום רואים את זה בצורה שלילית ביותר, ואולי גם הלחץ הזה שנוצר, גברתי היושב-ראש, מביא אנשים לעשות תהליכים לא נכונים בשינוי משקל הגוף. הכול צריך להיות מבוקר על ידי רופאים, על ידי צוות שהוסמך לדברים האלה. אבל אנחנו היום נמצאים בעידן הפרסומות, בעידן שכל אחד מחפש להיראות ככה דומה למה שהוא ראה. אבל יש קצת הבדל בין החיים הרגילים לחיים בסרט או לחיים בפרסומת או לדברים מהסוג הזה, ולא הורגים את כל החיים כדי להיראות יפה. אדם יכול גם לשמור על רעננות, על מצב רוח טוב, בכל משקל שהוא נמצא. אבל פה המקום – אני רוצה דווקא לחזק את כוחות הרפואה שמטפלים בזה, כי לפעמים גם הם נתקלים במצבים קשים ביותר, גברתי היושבת-ראש, מצבים עצובים, לראות כאלה פרחים יפים וטובים שקמלים מול המציאות הכואבת הזו. לכן באמת הציון של היום הזה, אני חושב שחייב להיות – מעבר לזה שאנחנו, כמובן, נותנים את הנאומים ומדברים על זה בוועדות, אולי גם להוציא קצת אותנו, את חברי הכנסת, שלא מספיק נחשפים לנושא הזה. תיקחו אותנו למקומות האלה, גם לדבר על ליבם של אותם אלה שנמצאים באותה מצוקה, לפעמים מילה טובה, אווירה טובה, לתת להם אומץ לעצור את התהליך הזה, שלפעמים זה לא בשליטתם, לא בשליטתם בכלל, כי הם הגיעו כבר לקטע שזהו זה, כבר אנחנו לא יכולים. ואני מאמין שאותם גופים, שאני מכיר אותם – אחד מהם, דומני, רטורנו, מתעסק בנושא הזה של כפייתיות ודברים מהסוג הזה – הם יכולים לעשות עבודה טובה, אבל אנחנו חייבים לעזור למערך הזה, גם בתקצוב, גם לתת להם כוחות, ובעיקר בעידוד של הגופים האלה, שעושים עבודת קודש וחייבים לחזק אותם. עוד דבר: אני מבקש דווקא לחזק גם את המשפחות היקרות. יש הרבה משפחות שבתוכן, בתוך הבית, אחד מבני הבית נמצא באותה בעיה. אני אומר לאותה משפחה: ראשית, כאדם שמאמין בקדוש ברוך הוא, בניסים, בצדיקים, בגדולי ישראל, במצב כזה צריך הרבה תפילות, הרבה תפילות להתפלל. התפילה היא בעצם הנשק היהודי שלנו, וצריכים להשתמש בו בלי בושה. תתפללו שהשם ייתן כוחות לחולים האלה, שבעזרת השם יתרפאו. אבל מעבר לזה, צריך הרבה סבלנות, הרבה אורך רוח, ובסוף, בעזרת השם, תראו אותם שוב דשנים ורעננים. אמן. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת משה אבוטבול. זה מדהים איך בימים המיוחדים האלה כל האיכות של חברי הכנסת פשוט מזדקקת ועולה. זה נפלא בעיניי. תודה רבה. אני מבקשת להזמין את חברת הכנסת מיכל רוזין, ומייד אחריה – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה, גברתי, לרשותך חמש דקות. << דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >> תודה רבה, כבוד סגנית יושב-ראש הכנסת. זו הפעם הראשונה שאני מגיעה להגיד לך את זה כשאת מנהלת את הדיון, אז בהצלחה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> ברכות ובהצלחה, וגם לשר הבריאות, שנמצא כאן. אני רוצה להגיד שכולנו יודעות, דובר גם בוועדות שהתנהלו היום ובשנים האחרונות בכלל, על הקשרים של הפרעות אכילה לבעיות אחרות, ביניהן גם פגיעה מינית, ולצורך בשליטה – שהכול מתבטא בעצם בצורך בשליטה, ולאו דווקא לנושאים של דיאטות או כל מיני דברים שיוחסו לזה בעבר, ואפילו לא רק עניין של חזות חיצונית. יש פה משהו הרבה יותר פנימי, צורך בשליטה, והדבר היחיד לפעמים שאותן נערות – ונערים, גם זו תופעה שהולכת וגוברת – בעצם מחפשים זה שליטה על מה שהם יכולים לשלוט, והדבר היחיד שהם יכולים לשלוט בו זה על הגוף שלהם ומה נכנס לגוף שלהם. הכנסת הזאת, הממשלה הזאת, עושה רבות בכל הנושא של הפרעות אכילה. גם שר הבריאות ומשרד הבריאות משקיעים משאבים רבים בכלל במסגרת הרפורמה בבריאות הנפש והצבת הנושא הזה בחזית. אין ספק שהשר, כשיעלה, ייתן דגשים לדבר הזה, אבל אפשר לומר שהנתונים הם מדהימים: אם אנחנו מדברים על נשים בגיל 15 עד 24, יש כמעט 8% שסובלות מהפרעות אכילה, כלומר בערך בין 30,000 ל-40,000 נשים ונערות. אלה מספרים עצומים. ולפי האומדן הזה, שנבדק ב-2016, בעצם ב-2020 אנחנו יכולים לדבר על כ-55,000 נשים ונערות בגיל 15–24. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> וואו. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> התופעה הזאת היא תופעה שבגיל כל כך צעיר מייצרת גם השלכות קשות מאוד. גם אם הן מצליחות לצאת – ויש כאלה כמובן שלא מצליחות לצאת מזה ומוצאות את מותן – גם אם הן מצליחות להשתקם ולצאת, ההשלכות הרפואיות, הבריאותיות, הן לפעמים בלתי ניתנות להסגה לאחור. גם כמו שאמרתי, יש עלייה משמעותית במספר הגברים, הנערים, שסובלים מאנורקסיה, אנורקסיה נרבוזה, בולימיה, הפרעת אכילה לא מסווגת, ואנחנו מגיעים למשהו כמו – נשים, גברים, נערים, נערות – מגיעים לכ-100,000 איש ואישה באוכלוסייה. הדבר הזה הוא משמעותי ביותר, בעיקר לנוכח הנתונים שיש הרבה מאוד לא מאובחנים, כלומר לא תמיד המשפחה שמה לב, לא תמיד רואים את אותם ילדים, ילדות, נערים, ועד שמגיעים לזיהוי של הנטייה, לאבחנה, פעמים רבות אפילו זה כבר נהיה מאוחר מדי, בעיקר כי אותם נערים ונערות הרבה פעמים מכחישים, מסתירים בצורות כאלה ואחרות, בין שזה הסתרת אוכל, בין שהוצאתו אחרי הכנסה. כלומר באמת יש פה נתונים קשים. בתוך הנתונים הקשים צריך לראות גם את אותם כ-1,500 ילדים וילדות שמאובחנים בהפרעות אכילה, שזו גם תופעה חדשה, מהשנים האחרונות. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> את יודעת להגיד איזה סוג של הפרעות אכילה – בולימיה, אנורקסיה או מה שזה? << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> אז בוודאי לשר הבריאות יש את הפילוח הזה מבין אלה המאובחנים, ואפשר למצוא איזה. אבל אני חייבת לומר שהעובדה – כמו בכל דבר, שיורד הגיל: אנחנו רואים שיש יותר ויותר תופעות שאם פעם הן היו רק אצל אנשים בגירים, אחר כך הן עברו לבני נוער, אנחנו רואים עכשיו שזה יורד גם לילדים. כלומר, אם פעם חשבנו שילדה בת 12 היא ילדה, היום היא נערה, והיא סובלת מאותן תופעות, וזה מתחיל אפילו כבר בגיל שמונה, עשר וכדומה, כך שזה מאוד משמעותי. ואני רוצה לציין, מתוך ההיכרות המעמיקה והמומחיות שפיתחתי עם השנים, את הקשר הבלתי-ניתק, שחוצה מגזרים, מעמדות, שיש לו השלכות נפשיות מאוד רבות, וביניהן העניין של הפרעות אכילה, וזה כמובן הפרעת דחק פוסט-טראומטית בגלל פגיעה מינית. פגיעה מינית היא תופעה שיוצרת השלכות רוחב על האוכלוסייה הישראלית ויוצרת השלכות רוחב על תקציב המדינה. בין שזה הפרעות אכילה, בין שזה נשים בזנות או נסחרות, בין שזה נשים בכלא – בכל אחת מהקבוצות שציינתי ועוד אנחנו רואים שהכול מתחיל מאותה פגיעה מינית, בדרך כלל בילדות, בנערות. ולכן, אם רוצים באמת לטפל גם בהפרעות אכילה, גם בפגיעות מיניות, שהרבה פעמים הן הבסיס לחוסר השליטה על הגוף והרצון לשלוט בו דרך הרעבה, אנחנו צריכים להכשיר את בעלי המקצוע – רופאים, רופאות, אחים, אחיות, מורים, מורות, עובדים ועובדות סוציאליות. זה קריטי, זה חיוני כדי להציל את אותם ילדים. תודה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת מיכל רוזין. בבקשה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול אני כמובן מברכת את חברת הכנסת לימור, שהיא שיזמה את היום המיוחד הזה. אני חושבת שזה מאיר באור זרקורים תופעה שאולי שנים רבות לא קיבלה את החשיבות המגיעה לה מבחינת טיפול ומבחינת הבנה ומבחינת מודעות. לצערי הרב, כאשר אנחנו מדברים ומדברות על הפרעות אכילה, הרבה אנשים חושבים שאנחנו מדברים על דברים שהם כאילו מותרות, בעיות פה ושם, שיכולות להיות קשורות גם במבנה הגוף, אבל לא מבינים את הסכנות הטמונות בתופעה. ההגדרה המאוד-ברורה – שהפרעות אכילה זה בעצם קבוצת הפרעות נפשיות המתאפיינות בעיסוק כפייתי באוכל, בצורת הגוף או במשקל – אולי תיתן לנו קצת מהנפח. אני ישבתי והקשבתי ושמעתי את חברת הכנסת מיכל רוזין מתייחסת לסטטיסטיקה. היום ניהלתי ישיבה משותפת, עם חברתי חברת הכנסת עידית סילמן, לוועדה לקידום מעמד האישה ולוועדת הבריאות, ואחד הדברים המזעזעים ששמעתי שם – ד"ר איתן גור, שהוא אחד המומחים הגדולים לתופעה, אומר, חברת הכנסת רוזין, שהסטטיסטיקה שהשתמשת בה ושנמצאת במחקר שהכינו לנו בממ"מ, היא אפילו לא משקפת את המציאות; המציאות היא לא 100,000 שסובלות, אלא זה מגיע ל-500,000 נפשות, וברובם הם נערות ונשים, אבל בתוכם יש גם נערים וגברים. זה אמור להדליק יותר מנורה אדומה; זה אמור להפעיל את כל מערכת האזעקות שלנו, כדי שנבין שאנחנו מול בעיה שהיא קודם כול בעיה שגורמת לסבל נוראי, גם של מי שנופל לתוך המלכודת הזאת של הפרעות אכילה – ויש הרבה טריגרים מסביבנו והסללה לכיוון של פגיעה בדימוי הגוף ובעיות כאלה – אבל זה גם סבל נוראי למשפחות שסובבות את יקיריהן ויקירותיהן שסובלות מהבעיה. ואני שמחה שכבוד השר נמצא איתנו באולם, כי אני חושבת שבאמת הגיע הזמן לטפל גם במערכת, שלא מצליחה לעמוד מול הנטל הגדול הזה של בעיות והפרעות באכילה. מבחינתי, לשבת ולשמוע שנערה שצריכה אשפוז מיידי – ואנחנו יודעים שכאשר רף הטיפול מגיע לאשפוז, זה קשור בסכנת חיים – יכולה לחכות לפעמים שנה עד שמגיע התור שלה לאשפוז, זה לא מתקבל על הדעת, זה שערורייתי, כי אחרי שנה – זה מה שנאמר לי היום – היא תשרוד, היא תהיה בחיים, אבל איזה סוג של חיים ואיזה נזק בלתי הפיך יהיה לגוף שלה ולנשמה שלה? אחד הדברים שאני מבקשת מהשר באמת לטפל גם בו כמה שיותר מהר – אין אפילו מרפאה אחת לאוכלוסייה הערבית שמטפלת, עם מומחים ערבים שיכולים לדבר את השפה כדי לשרת את האוכלוסייה הערבית. המרפאות והטיפול הם בגזרה שבין חיפה בצפון לבאר שבע בדרום, וכל מי שמעל ומתחת לזה גיאוגרפית – אין להם טיפול. שמחתי לדעת שיש תקציב תוספתי לטיפול בתופעה. זה יאפשר אולי טיפול בקהילה, אבל קחו בחשבון שצריך הכשרות מיידיות לאנשי צוות, צריך לממן תקינה – הרבה מהמרכזים האלה פועלים בלי שום מימון של המדינה. אני חושבת שהגיע הזמן לקחת את העתיד של הבנות שלנו, העתיד של בריאותן, לראש מעיינינו, ולטפל בתופעה הזאת כמו שצריך. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת תומא סלימאן. בבקשה, חברת הכנסת נירה שפק. בבקשה, גברתי, לרשותך חמש דקות. << דובר >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. כבוד היושבת-ראש, איזה כיף להגיד את זה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה, יקירתי. << דובר_המשך >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר_המשך >> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בחרתי לדבר על המאבק בהפרעות אכילה ולמען חיזוק הדימוי העצמי. אני מודה לחברות הכנסת לימור תלם מגן ועידית סילמן על הובלת היום החשוב הזה בכנסת. אני חושבת שאנחנו מדברים על סיפור נורא ידוע שכולנו גדלנו עליו. מי לא זוכר את המשפט "מראה מראה שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר"? כולנו מכירים את הסיפור על סינדרלה וניצחונה של לכלוכית היפה והרזה על אחיותיה המכוערות, עם מבנה הגוף הלא-מחמיא, כי ככה זה בטבע – בשביל לנצח צריך להיות יפה ורזה. כולנו יודעים ויודעות שסיפור סינדרלה הוא סיפור פנטזיה. במציאות של היום אנחנו יודעים, בטח אנחנו יודעות, שלא צריך שאביר או נסיך יבוא להציל אותנו ולבנות לנו ארמון. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> או להעיר אותנו מתרדמת – – – << דובר_המשך >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר_המשך >> או להעיר אותנו מתרדמת לחיות באושר ועושר עד עצם היום הזה. ואם אנחנו יודעות את זה, אז איזה מוזר שאנחנו בכל זאת שואלים "מראה המראה שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר". השיח שמנהלת המלכה מול המראה בחיפוש אחר פידבק לשמוע שהיא הכי יפה הפך להיות מרכז החיים שלה. את המראה מסינדרלה, לצערי, החליפו הרשתות החברתיות, ואת מספרי הסיפורים החליפו משפיענים ומקדמי מכירות, ולא רק הם. בואו נודה על האמת: גם אנחנו במשפחה קונים, ממליצים ודוחפים לממש את הפנטזיה העקומה הזאת. הייתי מזמינה את כולכם להסתכל בפייסבוק, באינסטגרם, אבל בעצם לא. כל מי שמסתובב שם רואה, מגיל כלום – אתמול יצא לי לראות איזו חברת אופנה לילדים כותבת בפייסבוק: מחפשים דוגמנים ודוגמניות. נא לא לשלוח אלא לעלות פה בתגובות תמונות של הילדים והילדות. בתוך שנייה היה כתוב שם של ילד בן שלוש, בן שנתיים, עם התמונה: לובש את הבגדים שלכם, מת על הבגדים שלכם, וראיתי את התמונות של הדוגמנים הבאים. כדי לשבש תודעה ומציאות נכנסו גם הפילטרים, ואת האחיות המכוערות החליפו כל מי שלא עונה לאידיאל היופי המומצא. את הרצון להיראות כמו סינדרלה מתדלקים מוכרי חלומות וקידום מכירות, והלקוחות הם מגיל קטן, הם הילדים של כולנו. אני רוצה לשתף בנתונים – מיכל אמרה חלק אז אני לא אמשיך. את רואה? את לא הקשבת לי. אמרתי שמיכל אמרה חלק. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לקחת מתוך נתונים שפרסמה עמותת simply you, שפועלת לשינוי תפיסת דימוי הגוף: מהפרעות אכילה סובלים 10%–14% מכלל אוכלוסיית העולם המערבי; רק 10% מהם פונים לקבל ייעוץ, כי זה בושה; אחוז התמותה מאנורקסיה גבוה פי 12 מכל גורם מוות אחר בגיל 15–24, והסיכוי להחלמה הוא 35%–45%; נשים הן 85% מהסובלים מהפרעות אכילה – זה לא נורמלי; 2% מהנשים סובלות מאנורקסיה ו-4.5% סובלות מבולימיה. אחוז התמותה הוא גבוה, ולא רק מזה אלא גם מדום לב, תת-תזונה והתאבדות, שזה חלק מההפרעה הנפשית. אבל בואו, זה לא רק עניין של נשים. 15% מהגברים סובלים מהפרעות אכילה, והם פחות יבקשו לקבל טיפול, כי זו מחלה נשית, הרי. ואצל הגברים ההומוסקסואלים 14% סובלים מבולימיה ו-20% נראים אנורקטיים. אבל גם הספורטאים – סימון לא פה, אבל ספורטאי הצמרת סובלים מכך באחוזים הרבה יותר גבוהים משאר האוכלוסייה. אחד הנתונים שגרמו לי את הזעזוע הכי גדול זה שתחילת ההשפעה החברתית היא בגיל ארבע וחצי – הנתונים מראים שההתחלה היא בגיל ארבע וחצי. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> וואו. << דובר_המשך >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר_המשך >> בהתחלה הגבתי כמוך, אמרתי "וואו", ואז אמרתי בעצם לא, כי מגיל שנתיים וחצי הנכד שלי רוצה סופרמן ורוצה בלנדסטון – – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> יש מושג בפמיניזם שנקרא to be looked-at-ness – מהרגע שאת כבר תחת המבט, את בעצם קורבן של אותו מבט. << דובר_המשך >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר_המשך >> לגמרי. אז אני חושבת שהגיע הזמן שכולנו נגיד שהחיים זה לא פייסבוק, אינסטגרם, שלטי חוצות או תוכניות ריאליטי. אין צורך להבליט עצמות, להצר מותן ורגליים או להיות פחות שופעות ושופעים. אנחנו יפים כמו שאנחנו, חשוב שנדע את זה. עלינו להיות מודל לחיקוי, אנחנו, פה. בחרתי לעלות כאן ולהראות שכולנו יפים ויפות בדרכנו, מצליחים ומצליחות, ושאת מה שיש לנו השגנו לא בשל דיאטה או מראה של ברבי או קן. אז אני חברת הכנסת נירה שפק, אלוף משנה במילואים, עם הרבה חברים וחברות, משפחה אוהדת ותומכת, אשת עסקים בעברי, ואני לובשת מידה אקסטרה לארג' וטוב לי עם זה. תודה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> וואו. תודה רבה, חברת הכנסת נירה שפק. אי-אפשר למחוא כפיים במליאה, אבל זאת התחושה. אפרופו אגדות הילדים, אני באמת רוצה להציע להורים שבנינו להקריא לילדים את זה בצורה של קריאה מודרכת ובצורה שהיא ביקורתית, גם על התרדמת של היפהפייה הנרדמת, גם על סינדרלה, שצריכה לרקוד עם הנסיך ואחרי זה לחכות לו בבית עד שהוא ימצא אותה, גם על שלגייה, הפרי המורעל ומה לא. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת מיכל וולדיגר. גברתי מזכירת הכנסת, האם היא תוכל לדבר אחרי השר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אני מבינה. בסדר גמור. בבקשה, ישיב על דברים שר הבריאות ניצן הורוביץ. << דובר >> שר הבריאות ניצן הורוביץ: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, חשוב מאוד לדבר על העניין הזה. עצם הדיבור וההתייחסות זה כבר חלק מהשיפור, כי אחת הבעיות הגדולות בתחום בריאות הנפש היא הסטיגמה, שלא מדברים על זה, ואז אנשים מתביישים, לא פונים לטיפול, לא רוצים שיגידו שהם כאילו לא בסדר, וההורים לא רוצים שידעו על הילדים, בושה במשפחה וכל מיני דברים כאלה שאנחנו מכירים כולנו. זה שמחסום הבושה יורד ומשפחות פונות לטיפול וילדים מדברים על זה זה כבר חלק מהשינוי, והשינוי הזה הוא מאוד חשוב. הוא גם מביא לכך שיש הרבה יותר פניות לשירותי בריאות הנפש, אבל זה כבר בעיה שלנו. הנתונים הם מאוד קשים. 6%–8% מהנערות והנשים הצעירות, נגיד בגילים 15–25, סובלות מהפרעות אכילה כאלה ואחרות. זה אחוז גבוה. על פי גודל האוכלוסייה בארץ ניתן לשער שבפועל כ-30,000 עד 40,000 נערות בישראל סובלות מהפרעות אכילה, ואחת מכל 20 נערות או נשים צעירות שמגיעות למרפאה עם אנורקסיה נרבוזה עלולה לסיים את חייה במשך 20 השנים הבאות. זאת אומרת, זו מחלה מסוכנת, אנורקסיה באופן ספציפי, וגם עלולה לגרום למוות. הפרעה באכילה כוללת קשת של התנהגויות שעיקרן התעסקות אובססיבית באוכל ובמשקל, כתוצר לוואי תרבותי, אפשר להגיד. דיברו על זה כאן חברות הכנסת לפניי – אידיאל הרזון מצד אחד וחברת השפע מצד שני. הפרעת אכילה היא הפרעה נפשית שמתאפיינת בתסמינים סביב התנהגות אכילה ופיצוי, דימוי גוף ותפיסה עצמית שמלווים הרבה מאוד פעמים בדיכאון, בחרדה. הטיפול בהפרעות אכילה בדרך כלל ניתן במרפאות קהילתיות ודורש מומחיות, טיפול תזונתי ייעודי, מעקב, שמירה על רצף טיפולי, כלומר – תיאום ושיתוף בין כל מיני מסגרות טיפול, והיות שגם מדברים הרבה פעמים על ילדות בגיל בית ספר, צריך את הממשק מול בית הספר. כל הגורמים צריכים להיות מתואמים, וזה כדי לתת מענה הוליסטי להיבטים הנפשיים אבל גם הגופניים שכרוכים במחלה. מה שקרה בקורונה – קרה דבר מאוד קשה. בכל העולם, גם אצלנו, יש נסיקה ממש, קפיצה של מקרים של בעיות נפשיות, בעיקר בקרב צעירים. כנראה שזה הבידודים, הסגרים, הלחץ בבית, הלחץ החברתי, העובדה – מישהי קודם דיברה על פייסבוק או על רשתות – שישבו שבועות וחודשים דבוקים 24 שעות למסכים וראו שם כל מיני דברים. אנחנו רואים בשירותי בריאות הנפש ממש קפיצה גדולה, וכך גם בתחום הזה של הפרעות אכילה. כנראה שהמתח, הדיכאון, תחושת האי-ודאות והחרדה גם הגבירו את העיסוק באוכל ובמטבח אצל חלק מהסובלים, הסובלות, מהפרעות אכילה – שבמצב הזה, הבלגן הכאוטי, הלחץ, הפך אמצעי להתמודדות ולסוג של ניסיון להשיג איזושהי שליטה מדומה. הנפגעים השקטים של הקורונה הם ללא ספק אלה שמתמודדים, מתמודדות, עם הפרעות אכילה, ויש לנו במערכת הבריאות גל עצום של פונים, בעיקר בני נוער, בנות נוער, אבל גם אצל יותר מבוגרים. בתקופת הקורונה חלק מהמטופלות פנו למערכת בפעם הראשונה. חלק כבר מכירים מקודם, אבל חלק מכירים פעם ראשונה עכשיו. העלייה הזאת בפניות, אנחנו רואים אותה בכל המסגרות: במרפאות, בטיפולי יום, במיונים – לפעמים גם מגיעים לחדר מיון כללי – אשפוזים, קווי חירום של כל מיני עמותות וטיפולים פרטיים אצל כל מיני פסיכולוגים ופסיכיאטרים. אני לא הולך לייפות פה את המציאות. יש מחסור קשה במענים להפרעות אכילה גם במערך הטיפולי, שזה אשפוז, טיפול יום, טיפול מרפאתי, וגם במערך השיקומי שצריך, שזה בתים שיקומיים ייעודים – כי זה לא עובר מהר, אוקיי? היה מצב קשה עוד לפני הקורונה, ועכשיו, עם העלייה, זה החמיר. וצריך גם להגיד כאן בצורה ברורה שמה שלא נפתר לא נעלם אלא זה רק הולך ומידרדר. זה לא עובר לבד, לצערי. המצב היום בתחום הפרעות אכילה הוא מאוד בעייתי. אגב, שוב, אני לא יודע אם זה – זו צרת רבים. זה קיים, התופעה הזאת באופן ספציפי, בעוד הרבה מדינות בזמן הזה. מי שצריך להתמודד עם זה זה מערכת בריאות שמתוקצבת בחסר לאורך שנים, ובמיוחד בחסר בתחום בריאות הנפש ובתחום הפרעות האכילה במיוחד. אני כבר אומר פה – תכף אני אתייחס למה שלימור מגן השיגה ואני אפרט, אבל אני אומר כאן: מעבר לכסף שאני הבאתי בתקציב לבריאות הנפש ושהוקצה לבריאות הנפש, שזה לא צבוע ספציפית להפרעות אכילה אלא לכול, אנחנו צריכים מקורות תקציב ייעודיים נוספים להפרעות אכילה, כי אחרת יהיה קשה לעשות שינוי ממשי, וצריך להבין את זה. מאז שישבנו על התקציב בתחילת ההקמה של הממשלה, היו לנו עוד שני גלי קורונה, על כל מה שזה הביא מהבחינות האלה. אז התוספת התקציבית של חברת הכנסת לימור מגן תלם למערך הפרעות האכילה היא קריטית ונחוצה באמת כמו אוויר לנשימה לנערות שזקוקות, אבל אני אומר, זה יפה, זה מאוד חשוב, אבל זה לא מספיק. אנחנו עושים מאמץ להגדיל אותו. ואני אומר, בלי תוספת משמעותית, נוסף על הקיים, קשה למשרד הבריאות, למערכת הבריאות, לתת מענה הולם. החוסר המשמעותי ביותר היום בארץ בהפרעות אכילה הוא במענים בקהילה. חסרים מענים, ואנחנו עכשיו עובדים, ואגף בריאות הנפש אצלנו עובד קשה לחזק רצף מענים בקהילה בכמה תוכניות. קודם כול, בתים מאזנים להפרעות אכילה – בתים מאזנים הם מסגרת שנועדה לסייע למנוע אשפוז פסיכיאטרי. הרעיון הוא שבאמת בית החולים עם האשפוז הפסיכיאטרי יהיה התחנה האחרונה, זאת אומרת, זו לא תהיה הברירה הראשונה; שיהיה לפני זה, כי זה לא פשוט, אז בית מאזן. זה יפה לראות את זה. אנחנו עכשיו מקימים כמה וכמה כאלה. זה בית, זו דירה, וגרים שם מטופלים או מטופלות, והם מקבלים טיפול יותר אינטנסיבי ממה שהם מקבלים במרפאות יום. יש גם תוכנית של צוותי משבר להפרעות אכילה, שאלה צוותים שמגישים עזרה למתמודדות בשעת ההידרדרות, והמטרה היא למנוע הידרדרות למצבים קיצוניים שמחייבים אשפוז כפוי. יש טיפול אסרטיבי קהילתי להפרעות אכילה, וזאת גישה של טיפול רב-צוותי שנועד לספק טיפול פסיכיאטרי מקיף, מבוסס קהילה, לשיקום ותמיכה במי שסובלות מהפרעות אכילה חמורות ומתמשכות. זה תלוי במקרה, אבל זו תופעה שיכולה להיות תופעה מתמשכת לאורך שנים, ובחורה כזאת צריכה טיפול ומעקב כל הזמן. וכמובן – הרחבת טיפולי יום ייעודיים. זאת אומרת, טיפול בעמדות יום הוא טיפול יום-יומי אינטנסיבי למטופלות כשטיפול מרפאתי רגיל לא מספיק, והוא גם חוסך לנו את האשפוזים. זה טיפול יום ייעודי. אתה מקבל בקהילה טיפול, אתה יכול להמשיך בשגרת החיים, אם זה בית ספר, אם זה עבודה או מי שבדברים אחרים – לימודים, אוניברסיטה – ואתה מונע את ההידרדרות הקלינית לאשפוזים מיותרים. ובאמת, כשאני מסתובב במוסדות בריאות הנפש – אתה רואה את הבחורות האלה, הילדות, ממש שלד, זה עור ועצמות. קשה לראות את זה, וזה דורש טיפול רציני מאוד. עכשיו, אנחנו מקדמים בשנים האחרונות במשרד הבריאות הקמה נרחבת של מסגרות טיפולי יום אחרי שבעבודה קשה מול האוצר השגנו עדכון לתעריף לשירות הזה. יש היום 17 מרכזי טיפול יום, תשעה מהם לילדות ונערות. אני אומר ילדות ונערות כי הרוב זה בנות, בפיזור על ציר רחב. ואני אומר, בשנת 2015, לצורך העניין, לא היה אפילו טיפול יום אחד בארץ, והיום כבר יש 17 מרכזים. אגף התזונה שלנו במשרד נותן הכשרות למטפלות ותזונאיות. זה לא שכל דיאטנית יודעת איך לעבוד מול בחורה עם הפרעות אכילה. צריך גישה מיוחדת, בסיס ידע, ובכפוף לתקציב, אנחנו נגביר את זה ככל שנוכל. תזונאים, תזונאיות – הם צריכים הכשרה. יש לנו גם מסגרות שיקומיות להפרעות אכילה – מסגרת תומכת בקהילה שמסייעת למתמודדים לנהל חיים נורמטיביים על ידי מעטפת של צוות מקצועי מלווה שמסייע להם, מה שנקרא, להתמודד עם החיים ולבנות חיים שמשלבים תזונה נכונה עם שאר האספקטים של חיים נורמטיביים. ככל שנוסיף מענים בקהילה, נקל את העומס במערך האשפוז בבתי החולים הפסיכיאטריים ונפחית את הדרישה למיטות אשפוז. אני יכול להגיד ככה, לגבי המיטות: מלפני עשר שנים, מ-2012 ועד היום, נוספו 50 מיטות אשפוז ייעודיות להפרעות אכילה; זה לא המיטה, זה התקן, זה הצוות. 50 מיטות אשפוז ייעודיות להפרעות אכילה. התוכנית שפירטה חברת הכנסת לימור מגן תלם – אני מייד אפרט אותה כאן – זאת תוכנית שסוכמה ממש עכשיו עם האוצר, ואנחנו סיכמנו אותה. תוכנית מיטות, הפרעות אכילה ממוקדות ילדות: עוד שש מיטות באסף הרופא, ארבע מיטות בזיו, ארבע מיטות בשניידר, שלוש מיטות בהעמק, ארבע במעייני הישועה בבני ברק ושתיים בקפלן. פה אתם רואים שנתנו ממשלתי, נתנו כללי, נתנו עצמאי. כל בית חולים כזה יקבל חצי שנה מעכשיו לפתיחה והפעלה של המיטות, ואז, אם הוא לא יעמוד בחצי שנה הזאת, הוא לא יקבל את התקציב, ואנחנו נעביר את זה לדבר אחר. אנחנו נעבוד מול בתי החולים, כי אנחנו רוצים שהמיטות יקומו. גם יהיו במקומות האלה ובכלל קורסים – זה גם במסגרת התוכנית איתך – קורסים של הכשרה לתחום הפרעות האכילה, ויהיה מבחן תמיכה שאנחנו נפרסם לקופות לפיתוח שירותי בתים מאזנים וטיפולים מרפאתיים בקופות, מבחן תמיכה של 15 מיליון שקל. גם לבתי החולים הממשלתיים יתווספו תקנים כדי להפעיל 40 עמדות טיפולי יום להפרעות אכילה, נוסף על מיטות. זה הפירוט, פירוט יפה מאוד. באמת זו תוספת – תראו, אמרתי שזה לא נותן מענה מלא, אבל אם אתם מבינים שמאז 2012 ועד עכשיו נוספו 50 מיטות, בעשר שנים, אז אתם מבינים את הפרופורציה של העניין. טוב, ככה, כדי שלא נעמוד פה בעתיד עם עוד צרכים בעניין, אנחנו צריכים לנסות גם לעשות מניעה, כדי שמלכתחילה יהיו פחות בנות שיפתחו את ההפרעה הזאת, ולכן הוקמה ועדה בין-משרדית רב-מקצועית – כי פה זה חינוך, זה רווחה, זה בריאות – והמטרה היא קביעת תוכנית למניעת הפרעות אכילה. בעיניי זה אולי הדבר הכי חשוב, כי זה מסתכל קדימה: הסברה והדרכה להורים ולצוותים החינוכיים, כל ההסתכלות על אוכל, דימוי גוף וכו'. מה זה הפרעות אכילה? ההורים צריכים לדעת, המורים צריכים לדעת, מה סימני האזהרה; עדכון אנשי מקצוע שונים, כולל מועצות לאומיות, והכנסת נושא מניעת הפרעות אכילה לכל תוכנית שעוסקת בתזונה ומניעת השמנה. צריך פה להקפיד – זה עניין רגיש – ששיגעון הדיאטות ודימוי הגוף לא יקצין ויגיע למקומות שאמרתי, שהם אפילו מסכני חיים. אנחנו מתכננים סרטונים גם באמצעי התקשורת כדי לחשוף את ההורים לעניין הזה, זה חשוב, וכמובן, להכשיר תזונאים ואנשים שמתעסקים בדיאטות כסוג של שומרי השער. אני מאריך קצת, כי זה נושא שאנחנו לוקחים מאוד ברצינות. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> בבקשה, אדוני השר, ותודה על ההעמקה, על הדיווח. << דובר_המשך >> שר הבריאות ניצן הורוביץ: << דובר_המשך >> תודה. לצערי, זה נושא שהולך וגדל, והיכולת שלנו לתת מענים היא בשום צורה לא בהלימה לקצב שזה גדל. אז כדי שנוכל להתמודד, אנחנו גם צריכים לעשות מניעה מראש, שזה קצת ייעצר לפחות. אנחנו גם נותנים קורס הכשרה לאיתור וטיפול ראשוני – מאוד חשוב לעלות על זה כשזה מתחיל – לצוותים רפואיים וחינוכיים, אנשי חינוך, מדריכים והקופות. בעניין הזה אנחנו יד ביד עם הקופות, שבונות בשנה האחרונה, בעקבות העלייה הדרמטית הזאת, תוכנית להגברת המודעות של מטפלים ראשוניים. מי זה מטפלים ראשוניים? רופא משפחה, שבאים אליו לדבר אחר אבל הוא צריך להיות ער לעניין הזה, מומחי גסטרו, רופאי נשים, רופאי ילדים, תזונאים, רופאי שיניים וכל מיני אנשים שפוגשים את הילדות. ולפעמים יש סימנים – אם אתה מקבל את ההכשרה. מנכ"ל המשרד – לא, אגף התזונה מכין עכשיו חומר עם קווים מנחים על מניעת הפרעות אכילה. זה יהיה מסמך קווים מנחים, הוא יהיה חשוף לציבור ואפשר יהיה לראות אותו, ממיטב אנשי המקצוע בעניין. תהיה שם רשימה של סימני אזהרה להפרעות אכילה להורים ולמטפלים השונים כדי שהורים יוכלו להיות ערים לעניין הזה. לסיום, אני רוצה להגיד עוד דבר: היות שמדובר כאן במשהו שיש לו הקשרים תרבותיים רחבים, והעניין הזה הוזכר לפניי – למשל, החלק של התקשורת. עם מה שרץ ברשתות החברתיות יש לנו פחות יכולת להתמודד, אבל מה שרץ בתקשורת, אפילו המיינסטרימית, לגבי נשים ודוגמניות וכל מיני דימויי גוף – אני לא אעשה צנזורה, אני לא אוהב את הדברים האלה, אבל צריך להיות רגיש להיבט הזה. הרבה מאוד ילדות מסתכלות בזה ולפעמים מסיקות את המסקנות הלא-נכונות, וצריך להיות ער לעובדה הזאת. אם אנחנו מדברים על מצב שבו – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> כבוד השר, אי-אפשר לעבוד כמו עם הסיגריות – – – אז יש פרסומת כזאת – – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תצטרך לאסור את כל הפרסומות. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבריאות ניצן הורוביץ: << דובר_המשך >> קודם כול, לסיגריות אין פרסומת בטלוויזיה, יש בעיתונים. אבל העניין הוא, חבר הכנסת, שזה לא רק בפרסומת. אני מדבר על כל מיני תוכניות כאלה שככל שהבחורה רזה אז היא כאילו נחשבת יותר יפה או יותר מוצלחת. צריך להיזהר בדברים האלה קצת, כי אני אומר שכשאנחנו מדברים על זה של-6% עד 8% מהנערות והנשים בגיל 15–25 יש הפרעות אכילה כאלה ואחרות – זה מספרים מאוד גדולים, וזו לא בעיה שעוברת בקלות, והיא גם עלולה להחמיר, כמו שהסברתי. אז אני אומר פה גם לכלי התקשורת: שימו לב לנקודה הזאת. הרבה דברים שינינו ביחס לכל מיני תופעות בעבר. כשהיינו פותחים טלוויזיה לפני 10 או 20 שנה היינו שומעים את השפה שמדברים בה על כל מיני דברים והיינו מזדעזעים. דברים משתנים, וגם זה קצת צריך להשתנות, כי העניין הזה הוא מאוד מאוד בעייתי. אני מודה לכל חברי וחברות הכנסת שמתעניינים ושעוזרים: תודה לעאידה תומא סלימאן, יו"ר הוועדה למעמד האישה, לעידית סילמן, חברתי בוועדת הבריאות, ללימור מגן תלם, על העיסוק, למיכל רוזין, למיכל וולדיגר, שלא דיברה – הייתה אמורה לדבר כאן – אבל היא ממש מסורה לעניין הזה, וכל הכבוד. אני מקווה שעם הגדלת המענים בטיפול ועם המניעה אנחנו נצליח להתמודד עם העניין ולחסוך את הסבל הזה מהרבה משפחות. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, אדוני שר הבריאות. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> בבקשה, הודעה לסגנית מזכירת הכנסת. << דובר >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה וקריאה שלישית: הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 17), התשפ"ב–2022, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 231) (דמי ביטוח מופחתים לסטודנטים), התשע"ב–­2022, של חברי הכנסת אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, אימאן ח'טיב יאסין, יבגני סובה, ג'ידא רינאוי זועבי, קרן ברק, חוה אתי עטייה ומירי מרים רגב; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 21) (היעזרות בחיית שירות), התשפ"ב–2022, של חברי הכנסת מוסי רז, אפרת רייטן מרום ואופיר סופר. עוד הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון בהצעתן של חברות הכנסת נעמה לזימי, מיכל וולדיגר ומיכל רוזין בנושא: תנאי ההעסקה של עובדי רשות חסות הנוער; מסקנות הוועדה לביטחון הפנים בעקבות דיון בהצעתם של חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, מיכל שיר סגמן, יום טוב חי כלפון, אופיר סופר, יואב בן צור ואורי מקלב בנושא: שוד ופעילות חבלנית עוינת: הפקרת ביטחונם של משתמשי כביש 55; מסקנות הוועדה לביטחון הפנים בעקבות דיון בהצעתם של חברי הכנסת אופיר כץ ואבי מעוז בנושא: אי-מיצוי הדין עם מיידי אבנים וזורקי בקבוקי תבערה. תודה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, גברתי. << נושא >> שאילתות ותשובות << נושא >> << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, ועוברים לשאילתות לשר הבריאות מר ניצן הורוביץ. בבקשה, גברתי, חברת הכנסת מיכל וולדיגר, שלוש דקות לרשותך. שלוש דקות, נכון? סליחה. בבקשה. << שאילתה >> 454. הנצחה של הזנחה << שאילתה >> << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אני מקריאה שאילתה על הנצחה של הזנחה, כבוד השר. צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (העלאה או הפחתה של מחירי אשפוז ושירותים אמבולטוריים), שעליו חתמת, כבוד השר, קובע הפחתה של 0.04% במחיר אשפוז ושירותים אמבולטוריים בבתי החולים הפסיכיאטריים והגריאטריים. לעומת זאת, באותו צו ישנה עלייה מ-0.28% ל-1.77% ביתר שירותי הבריאות. ברצוני לשאול, כבוד השר: מדוע בכל השירותים התעריף עלה ואילו בפסיכיאטריה ובגריאטריה המחיר פחת? << דובר >> שר הבריאות ניצן הורוביץ: << דובר >> כן, תודה. צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (העלאה או הפחתה של מחירי אשפוז ושירותים אמבולטוריים), שחתמתי עליו, אכן קובע הפחתה של 0.04% – לא הפחתה גדולה אבל בכל זאת הפחתה קטנה – במחיר אשפוז ושירותים אמבולטוריים בפסיכיאטרי ובגריאטרי, לעומת – וכו'. מערכת הבריאות עובדת צמוד למדד מחיר יום אשפוז, זאת השיטה, והמדד נקבע בהתאם למדדים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – מדדים שונים שמשקפים התייקרות תשומות בשירותים שונים, זאת אומרת, קניות, שכר, ציוד וכו', שנדרשים לאספקת שירותי האשפוז השונים. ככה זה עובד. והשיטה הזאת נועדה לשמור את ערך סל השירותים ולמנוע שחיקה בשיפוי של בתי החולים עקב עליות מחירים במשק בכלל ובמערכת הבריאות בפרט. למשל, היום אנחנו יודעים שכשיש התייקרות, לבית החולים עולה יותר לקנות את הציוד, אז בודקים את המדד ואז מעדכנים את מחיר השירות הספציפי, נגיד איזשהו ניתוח, איזושהי בדיקה, איזשהו צילום, לא משנה מה, לפי המדדים האלה. המדדים הם לא שלנו, הם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אנחנו לא רוצים שבית החולים יפסיד, אז מעדכנים את זה או מורידים. עכשיו, בעצם אין שיקול דעת לשר הבריאות בהסתמכות הזאת על מדדי הלמ"ס. עדכון המחירים הוא די אוטומטי, והוא נגזר ממתודולוגיה שקבועה בצו משנת 2017 של משרד הבריאות ומשרד האוצר, והוא זהה ברובו לכלל המשקים, זאת אומרת הכללי, הגריאטרי, והפסיכיאטרי. מה שקרה – אני התעניינתי למה זה קצת ירד אצל אלה ועלה אצל אלה. במדד ינואר 2022, שזה המדד הקובע שלפיו עודכנו התעריפים, הסכמי שכר קורונה זמניים שיקפו מדדים גבוהים. זה היה בשנה שעברה. במדד ינואר 2022 חלה ירידה משמעותית במדד הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שמציג את השכר בבתי החולים. למה? כי הייתה עלייה, ככל הנראה חד-פעמית, בשנת 2020 עקב הסכמי שכר קורונה של הגל הראשון, שהיו זמניים ונועדו לתמרץ רופאים, אחים, אחיות ועובדי מעבדה לעבוד מעבר לשעות התקן הקבועות. אלה היו הסכמים זמניים. אחרי שפגו ההסכמים, הייתה ירידה קטנה במדד הזה, ולאור זאת חלה ירידה במדד מחיר יום אשפוז בכלל המשקים. זאת אומרת שעם פקיעת התוקף של הסכמי השכר הזמניים, המערכת חזרה לנורמה של קצב התייקרות המדדים. במקביל, אני יכול להגיד עוד דבר בהקשר הזה. פה היה לי חלק בקיבוע תקני הקורונה – זאת הייתה דרישה שלי בכניסה לממשלה. קובעו 3,650 תקנים שהיו תקני קורונה זמניים בבסיס התקציב. זאת מנה עצומה של תקנים, כמעט חסרת תקדים, והטמעת תקני הקורונה שהוקצו לבתי החולים הכלליים, חברת הכנסת וולדיגר – לא לנפשי ולגריאטרי – לצד הטמעה קבועה של תוספות טכנולוגיות שמתווספות בכל ינואר, קיזזו לחלוטין את הירידה שהייתה במשק של הכללי והציגו עלייה. לעומת זאת, בנפשי ובגריאטרי – שלא היו בהם תקני קורונה קבועים שנוספו – עלויות בתי החולים לא גדלו כמו שהן גדלו בכללי, ולכן היה תיקון קטן לפי המדד. אני רק רוצה להגיד, אין בזה וזה לא אמור להגיד שום דבר על כך שאנחנו מקדישים פחות לנפש וגריאטרי לעומת הכללי. ממש לא. זה עדכון שצמוד למה שנקרא "מדד מחיר יום אשפוז", והמדד הזה נקבע, כמו שאמרתי, לפי מדדים של הלמ"ס שמשקפים התייקרויות במשק, אז זה פה עולה, פה יורד, ואין לי ממש שיקול דעת בעניין הזה. אני רק יכול להגיד שממש עכשיו במשרד הבריאות ובמשרד האוצר יש עבודת מטה מאוד רחבה לתיקוני מחירים של בתי החולים הגריאטריים והפסיכיאטריים – זה אולי יענה על מה שאת רוצה להגיד עכשיו – במטרה לעדכן את מחיר טיפולי היום. העבודה הזאת תגובש ותוצג לוועדת המחירים בקרוב. יש ועדת מחירים, והיא קובעת. אנחנו רוצים שלבתי החולים יהיה משתלם לתת את הטיפולים האלה ושהם ישופו על ההוצאות שלהם. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. << דובר_המשך >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> גברתי מעוניינת בשאלה נוספת נוכח דברי השר? << דובר_המשך >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כן, בהחלט. אז קודם כול תודה רבה, וגם על הפתיחות והשקיפות. בדיוק זאת הנקודה, אדוני השר, וכאן בא לי לצעוק על הדברים האחרונים של כבוד השר, שדיבר על 3,650 תקני קורונה – וגם קיבלו בבסיס התקציב – שהועברו לבתי החולים הכלליים ולא לפסיכיאטריה ולא לגריאטריה. שם אני כואבת. כלומר, כן היו צריכים תקנים גם בפסיכיאטריה וגם בגריאטריה, הבטיחו להם קופסאות קורונה, בכל מקרה לפסיכיאטריה, והם לא קיבלו, אז הם פה פעמיים נדפקים – גם הם לא קיבלו את התקנים, תקני קורונה, לא כחד-פעמי בקורונה ולא בבסיס התקציב עכשיו, ובגלל שהם לא קיבלו תוספת תקנים אז גם המדד שלהם ירד, כי בבתי החולים הכלליים, בעקבות ההעלאה הזו, זה אישר את הירידה. ולכן, אני חוזרת ומדגישה – וזו לא רק תחושה, אלו עובדות: הפסיכיאטריה וכנראה שגם הגריאטריה שוב ושוב נמצאים, לצערי, בסוף שרשרת המזון, ולא מקבלים את הדברים. אני מלווה משפחות, אני נמצאת כמעט מדי יום, או לפחות מדי יומיים או שלושה, בבתי החולים הפסיכיאטריים, במסגרות הפסיכיאטריות, ולצערי הרב, למרות באמת הרצון הטוב של כבוד השר, לא נראה שום שינוי בשטח; ההפך לפעמים. אני רוצה לדעת ולהבין למה גם הם לא קיבלו את קופסאות הקורונה, לא תקנים של קורונה, לא תקנים בבסיס התקציב, ועכשיו גם – – – << דובר_המשך >> שר הבריאות ניצן הורוביץ: << דובר_המשך >> כי כשהייתה קורונה ובתי החולים היו בעומס עצום – אגב, כבר שנתיים, נכון, אבל בקורונה המאושפזים, חולי הקורונה, הגיעו למחלקות בבתי חולים כלליים. << קריאה >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> גם הפסיכיאטריים, מאוד. << דובר_המשך >> שר הבריאות ניצן הורוביץ: << דובר_המשך >> אני משיב לך, זה לא ויכוח. << קריאה >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> זה לא ויכוח, זה עובדות. << דובר_המשך >> שר הבריאות ניצן הורוביץ: << דובר_המשך >> חולי קורונה הגיעו למחלקות קורונה, הם לא הגיעו למחלקות פסיכיאטריות. << קריאה >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> חברת הכנסת, אנא נהלו את השיחה בפאתי המליאה. תודה. << דובר_המשך >> שר הבריאות ניצן הורוביץ: << דובר_המשך >> בכל מקרה, ההישג הגדול היה בקיבוע התקנים שהיו תקנים זמניים כתקני קבע בבסיס. זה נכון שלפסיכיאטרי ולגריאטרי בהחלט מגיע, אבל גם במערכת האשפוז הכללית, את יודעת, זה לא גן עדן, והצפיפויות במחלקות מסוימות קשות ביותר – מחלקות פנימיות, מחלקות ילדים, מלר"דים – ותורים ארוכים, ולכן תוספת התקנים הזאת היא בהחלט חשובה ביותר. << קריאה >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> לגמרי חשובה – – – פסיכיאטריה. << דובר_המשך >> שר הבריאות ניצן הורוביץ: << דובר_המשך >> היסטורית, בבת אחת 3,650 זה אירוע שעד היום באגף התקציבים מתקשים לעכל. אבל בכל אופן, אני אמרתי לך, לגבי התעריפים של פסיכיאטרי וגריאטרי עובדים עכשיו כדי לעדכן את התעריפים, ובמידת הצורך נעלה אותם, וזה יגיע לוועדת מחירים בקרוב, ואני מקווה שזה יעזור לשיפור המצב בשטח. תודה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. אני ממשיכה בסדר-היום. השרה להגנת הסביבה תשיב על שאילתות אלו בסוף סדר-היום, כלומר עכשיו. שאילתה מס' 475, של חבר הכנסת סמי אבו שחאדה: ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית. בבקשה, חבר הכנסת אבו שחאדה. << שאילתה >> 475. ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית << שאילתה >> << דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, תודה רבה. יש לנו חוק במדינת ישראל, חוק ייצוג הולם, רק שאין ייצוג הולם. ברצוני לשאול: מה אחוז העובדים הערבים במשרדכם, מה אחוזם בתפקידים הבכירים במשרד ומה בכוונת המשרד לעשות כדי להבטיח ייצוג הולם לבני החברה הערבית? תודה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> בבקשה, גברתי השרה. << דובר >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << דובר >> תודה, חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, וברכות גם ליושבת-ראש. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << דובר_המשך >> לדעתי זו פעם ראשונה שאני פה כשאת יושבת בראש – ככה היו אומרים בתקופה שלנו, היושבת בראש. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> זה, אגב, תקני מבחינת העברית. בדקתי את זה. << דובר_המשך >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << דובר_המשך >> לא. כאילו, במקום יושבת-ראש – היושבת בראש, אם זה לא היושב-ראש הקבוע. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> היושבת בראש המליאה. << דובר_המשך >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << דובר_המשך >> בראש הישיבה כרגע, אבל הבנתי שפשוט את היושבת-ראש כרגע, אז ניתן לך את הכבוד הראוי. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> לכבוד הוא לי. תודה. << דובר_המשך >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << דובר_המשך >> אז ברכות. חבר הכנסת אבו שחאדה, המשרד להגנת הסביבה פועל לקידום הגיוון התעסוקתי מתוך הכרה בחשיבות השוויון והגיוון ויתרונותיהם. בתוכנית העבודה לשנת 2022 המשרד שם במוקד גיוס העובדים את החברה הערבית. נכון להיום במשרד להגנת הסביבה מועסקים 45 עובדים מהחברה הערבית, המהווים 7% מכלל העובדים. המשרד נמצא במגמת עלייה באחוז העובדים מהחברה הערבית, אם כי אני חייבת לומר שהיא קטנה – עלינו מ-6.6% בשנת 2020 ל-7% היום. במחוז הצפון של המשרד להגנת הסביבה 32% מעובדי המחוז הם ערבים ובמחוז חיפה – 27%, אולם אף על פי כן המשרד טרם הגיע ליעד של 10% עובדים ערבים מכלל עובדי המשרד, כפי שנקבע בהחלטת ממשלה 2579, וממשיך לפעול להשגת היעד ואף מעבר לו. בהנהלת המשרד, בהנהלה הבכירה, אין עובדים ערבים, אך 48% מעובדי המשרד המשתייכים לחברה הערבית הם בדרגת ממונה – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> חבר הכנסת כץ. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> סיימתי. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << דובר_המשך >> – – 48% מעובדי המשרד המשתייכים לחברה הערבית הם בדרגת ממונה ובדרגה 42 ומעלה, לרבות סגן מנהל המשטרה הירוקה. מרבית העובדים מקצועיים ובעלי השכלה בתחומי ההנדסה, המדעים, המשפטים ועוד. במטרה לקדם מדיניות המשלבת עובדים ערבים, המשרד מפרסם משרות ייעודיות לחברה הערבית. בשנת 2021 פרסמנו עשר משרות ייעודיות לעומת ארבע בשנת 2020, וקלטנו שבעה עובדים חדשים ב-2021. עוד ראוי לציין כי מחצית מהעובדים הערבים התקבלו במכרזים רגילים שאינם מיועדים לערבים בלבד. בנוסף, המשרד בראשותי מגדיל את החשיפה למשרות המתפרסמות לאוכלוסייה הערבית באמצעות אתר המשרד, רשתות חברתיות של המשרד – פייסבוק, לינקדאין – וקבוצות ייעודיות ודרך עמותות לקידום העסקת עובדים מהחברה הערבית, ובכלל זה ריאן, קו משווה, אלפנאר, צופן, אלמנארה ובעצמי. יתר על כן, המשרד משתתף בירידי תעסוקה בלוד, במזרח ירושלים ובאוניברסיטת חיפה וימשיך להשתתף בירידי תעסוקה לקידום תעסוקה של עובדים מהחברה הערבית. אנחנו נמשיך ונפרסם משרות ייעודיות לחברה הערבית, וכן נשים דגש על קליטת סטודנטים ערבים שיהוו את העתודה לעובדי הציבור בעתיד, נוסף על עובדים מן המניין. גיוון במקומות העבודה מעלה את היכולת לחדשנות וליצירתיות, משקף את מגוון הצרכים בחברה ומקדם שוויון וצדק. סביבה כזאת מייצרת מרחב משותף המחבר בין אנשים מרקעים שונים ומאפשר להם ללמוד ולהכיר. על כן אנחנו שמים על זה דגש. בנוסף, אנחנו עמלים על תרגום חדשות המשרד, מדריכים ומידע, מידע משפטי ושירותים על מנת לייצר אקלים ארגוני מכיל, סובלני ושוויוני. היקף ההנגשה לחברה הערבית הוא 59% מדפי המידע והשירותים. תוכנית החומש לשוויון וצמצום פערים בחברה הערבית, אשר עוגנה בהחלטת ממשלה 550 והמשרד להגנת הסביבה הוא שותף מרכזי בה, אושרה לאחרונה לאחר שנים של תקיעות, ואנחנו שמים עליה דגש כדי – אני אגיד את זה – להנגיש לא רק את העובדים ואת התוכן אלא את הסוגיה המרכזית שאנחנו עוסקים בה, וזה הסביבה, באמצעות שיפור מצב הסביבה בחברה הערבית. אני מקבלת לחלוטין את העמדה שבבסיס השאילתה, שמדובר פה על איזשהו היזון חוזר, כלומר, יש הדהוד בין הפעולות שעושה הממשלה עבור כלל האוכלוסייה, לרבות החברה הערבית, עם דגש על תיקון עוולות ופערים שהצטברו בעשרות שנים, ומנגד על איפה שזה פוגש אנשים שצריכים – האוכלוסייה צריכה לראות שגם במשרדי הממשלה, לרבות במשרד להגנת הסביבה, יש אנשים שהם דוברי ערבית, גרים ביישובים הערביים, מגיעים מהחברה הערבית בכל שדרות – לא נגיד פיקוד, אבל בכל שדרות העבודה והניהול. אז ניתן דוח בסוף השנה, ואני מקווה מאוד שהוא יהיה טוב יותר מאשר הדוח הזה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, גברתי השרה. השאילתה הבאה – סליחה, כבודו מעוניין להמשיך? בבקשה. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה רבה, גברתי השרה. אני מסכים איתך לגמרי לגבי חשיבות הגיוון, גם לפיתוח העבודה של המשרד בכלל, אבל אפס בדרג הניהולי הבכיר – יהיה קשה מאוד לקדם את המטרות הרציניות גם של גיוון וגם של בכלל ההכנסה הזאת של כל השיח של הסביבה והחשיבות של השיח בענייני הסביבה לחברה הערבית במצב הקיים. אני חושב שצריכה להיות איזושהי תוכנית ברורה מעכשיו למשרד, לא לחכות שמשרה תיפתח ואז אולי יתחרו אנשים ואולי לא. אני חושב שבדרג הניהולי הבכיר צריכה להיות איזושהי תוכנית כיצד זה אמור לקרות, ולא רק בקרב סטודנטים. אני חושב על אנשים מומחים בענייני סביבה, דוקטורים לענייני סביבה, מהנדסי סביבה וכו'. זה יעזור גם במטרה של גיוון וגם בכלל – של הכנסת כל השיח של חשיבות ענייני הסביבה לחברה. תודה. << דובר_המשך >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << דובר_המשך >> אני מאוד מאוד מסכימה איתך, ואני בהחלט – אתה יודע, אאמץ את הרעיון של להסתכל על איזושהי תוכנית רב-שנתית קדימה לא רק למספר אלא גם להתקדמות בתוך הדרגות. אני רק אספר לך שבגלל שאני שרה בפעם הראשונה, אז נתקלתי בכל הנושא הזה של המערכת הממשלתית של גיוס, קליטת כוח אדם וכל הדבר הזה – ללא קשר לאוכלוסייה הערבית אלא באופן כללי – הנושא של כניסה של סטודנטים – הדבר שהכי הכי במחסור בממשלה זה תקנים, תקני כוח אדם, אז עושים שמיניות באוויר ומכניסים סטודנטים וייעוץ חיצוני, ואנשים נקלטים, ואז יש מכרז פנימי, ויש הרבה מאוד דרגות. אני מסכימה איתך, ואני לוקחת על עצמי, לפחות במשרד להגנת הסביבה, בהתחשב בכל השיקולים האלה, לעשות תוכנית רב-שנתית להצמחת מנהיגות, גם להנהלה, מתוך החברה הערבית, עם כוונה שזה יכול בהחלט להיות אנשים שצומחים במשרד, כולל סטודנטים ועמיתי ממשק ומדרגי הביניים, אל הדרגות הבכירות והניהוליות. תודה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, גברתי השרה. השאילתה הבאה – מס' 523, של חבר הכנסת יום טוב חי כלפון: זיהום שמורת נחל קנה על ידי הפלסטינים. בבקשה, אדוני. << שאילתה >> 523. זיהום שמורת נחל קנה על ידי פלסטינים << שאילתה >> << דובר >> יום טוב חי כלפון (ימינה): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש, וברכות. תענוג לראות אותך על הדוכן. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יום טוב חי כלפון (ימינה): << דובר_המשך >> גברתי השרה, זה חודשים רבים הביוב של הכפר הפלסטיני בידיא ושפכים ממפעל בטון סמוך זורמים לערוץ נחל קנה. למרות פניות חוזרות ונשנות של תנועת רגבים לרשויות, הזיהום ממשיך לזרום לנחל באין מפריע. רצוני לשאול: מדוע הרשויות אינן פועלות למניעת הזיהום, כולל הטלת קנסות ופתיחה בחקירה פלילית, כתבי אישום וכו'? << דובר >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << דובר >> תודה על השאלה. הזרמת מזהמים לנחלים היא תופעה רחבה המתרחשת לא רק בכפר המדובר בשאילתה, אלא באופן כללי פלסטינים בשטחי A ו-B סובלים ממחסור בתשתיות של מערכות ביוב וטיהור שפכים, וגם מכוני הטיהור הקיימים לא מטהרים את השפכים ברמה הראויה להשבה לטבע. אלה סיבות מרכזיות לזיהום אקוויפר ההר ואגני הניקוז. רק הקמת מתקני טיפול ומערכות הולכה ראויות יעקרו מהשורש את תופעת הזרמת המזהמים, שהיא השלב הראשון בשיקום הנחלים ואגני הניקוז. זיהום נחלים ושפיכת מזהמים לנחלים פוגעים ישירות באדם, במגוון האקולוגי ובשירותי המערכת הקריטיים לצמצום שינויי האקלים. המשרד להגנת הסביבה מוסמך להתמודד עם תופעה זו בתחומי מדינת ישראל. לכן, ככל שמדובר בשטחי הגדה המערבית, אין למשרד סמכות לאכוף ולפעול למניעת זיהום, אלא הסמכות נתונה בידיו של המינהל האזרחי. היות שתופעת זיהום הנחלים חוצה גבולות, והמשרד ואני אישית רואים חשיבות גדולה במניעת הזרמת מזהמים לנחלים ובשיקומם, המשרד בראשותי מקיים סדרת פגישות עם המינהל האזרחי ועם קמ"ט הגנת הסביבה – כולל הרבה מאוד פגישות בהשתתפותי – כדי למצוא פתרונות למניעת זיהומים. בנוסף, אני רוצה לציין שבימים אלה המשרד להגנת הסביבה עמל על תוכנית אסטרטגית לשמירה ולשיקום של נחלי ישראל בשיתוף עם מרכז אגמא במטרה לשקם ולטפל בנחלים אשר בתחומי ישראל תוך התבססות על פתרונות מבוססי טבע וראייה אגנית משולבת. אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת כלפון, אני תמיד אומרת שלסביבה אין גבולות. האוויר זורם לו, בעלי החיים – – – << דובר_המשך >> יום טוב חי כלפון (ימינה): << דובר_המשך >> במקרה הספציפי הזה מדובר באחד היובלים של נחל הירקון. << דובר_המשך >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << דובר_המשך >> יפה, זה מה שרציתי להגיד. זה נכון במיוחד בתחום הנחלים, כי נחל, בניגוד לאוויר, שזורם לכל עבר, נחל זורם לכיוון אחד – הוא זורם לים, כמו שאנחנו יודעים. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << דובר_המשך >> בדיוק. לכן המבנה הגיאו-טופוגרפי כמעט מחייב שנחלים שמקורם במזרח, כלומר בגדה המערבית, זורמים למערב, לתוך ישראל, ובסופו של יום נשפכים לים. זה נכון לגבי נחל התנינים, נחל הירקון שציינת, נחל הבשור ולאורך כל מדינת ישראל. זאת הסיבה ששמתי את הנושא של שיקום הנחלים באופן כללי, כמו שכתבו גורמי המקצוע בתשובה, אבל גם ספציפית שיתוף הפעולה האזורי – – – << דובר_המשך >> יום טוב חי כלפון (ימינה): << דובר_המשך >> אבל השיקום הוא לא רק בישראל הקטנה אלא כבר שם, כי לא יעזור לשקם בהמשך אם בהתחלה לא משקמים. << דובר_המשך >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << דובר_המשך >> יפה. אז לכן אני אומרת שאני שמתי את הנושא הזה של שיקום נחלים גם כנושא שעומד במוקד שיתוף פעולה אזורי, גם שלנו כמדינת ישראל, עם הפלסטינים, עם הרשות הפלסטינית. אני גם יכולה לספר לך שנפגשתי באוגוסט עם השר הפלסטיני; הוא התחלף בינתיים בשרה, וטרם פגשתי אותה. אנחנו עובדים עבודה מאוד מאוד אינטנסיבית עם המינהל האזרחי גם בנושא של מתקני טיהור שפכים – כי בסוף זה ביוב, צריך להגיד את זה; זה אחד הדברים הפחות-נעימים, אבל חייבים להתמודד איתו – וגם בתחום השיקום, גם של נהר הירדן, גם של הנחלים, שבדיוק כמו שאמרת, הם זורמים מצד לצד. אכיפה, כמו ששאלת, זה חלק מהסיפור. דווקא במקרה הזה, אני חייבת לומר, בגלל המינהל האזרחי – יושבת פה חברתי גבי לסקי, לוחמת ותיקה נגד הכיבוש – בסוף במובן הזה המינהל האזרחי, דווקא מבחינת ביצוע, בנסיבות שגבי ואני אולי לא מסכימות איתך, אבל מבחינת אכיפה זה פחות הבעיה. הבעיה היא באמת אותה מניעה במקור: המט"שים, הטיפול בשפכים – להביא אותם למצב נורמלי. גם פה בהחלט יש לנו עבודה אינטנסיבית, גם עם הרשות הפלסטינית, גם עם המינהל האזרחי וגם, בסופו של דבר, כשזה מגיע לישראל. זאת אכן אחת הצרות הבאמת-באמת צרורות במרחב המשותף שלנו. << דובר_המשך >> יום טוב חי כלפון (ימינה): << דובר_המשך >> אם יורשה לי, גברתי היושבת-ראש, בדיוק בנקודה הזאת – אני הבנתי שזה בסמכות המינהל האזרחי ולא של המשרד שלך, גברתי השרה. השאלה – לפי מה שאנחנו גם שומעים מהמינהל האזרחי, שיש סדרי עדיפויות למינהל האזרחי, אני משער שככל שהמשרד להגנת הסביבה הישראלי יפעיל לחץ על המינהל האזרחי, כנראה תהיה יותר אכיפה, במיוחד כשבמקרה הספציפי הזה מדובר בכפר שנמצא ברובו בשטח C, ולפי מיטב הבנתי, יש כן איזשהו מתקן לטיהור שפכים באזור. זאת אומרת, מדובר במקרה הזה לא באיזשהו קושי אובייקטיבי אלא בעברייני סביבה, ואנחנו יודעים שגם בתוך ישראל הקטנה יש עבריינים מן הסוג הזה. באותה מידה שאני משער שמשרדך פועל לאכיפה בתוך ישראל הקטנה, האם גם ביהודה ושומרון אתם מפעילים לחץ על המינהל האזרחי לאכוף? << דובר_המשך >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << דובר_המשך >> אני אומרת שוב: נושא זיהום הנחלים ספציפית והמט"שים, ודרך אגב גם מתקני טיפול בפסולת, זה אחד הנושאים שבמיקוד במשרד שלנו. אני עצמי – אני לא מדברת על גורמי המקצוע – השתתפתי בכמה וכמה ישיבות בשמונת החודשים האחרונים יחד עם המינהל האזרחי, עם קמ"ט איכות הסביבה, על שני הדברים האלה: על אכיפה, אבל גם, אני חייבת לומר לך, יותר על מציאת הפתרונות במקור. כי אני מאמינה, ללא קשר למצב – גם בישראל הריבונית אתה לא יכול לשים את השוטר, ובמקרה הזה את החייל, על כל מקרה ומקרה. אתה צריך לתת את הטיפול התשתיתי ולהשאיר את האכיפה למי שחורג. זה נכון לכל אירוע. בהחלט זה על ראש שמחתנו, מאוד, ואני מקווה מאוד שנוכל לראות שיפור בזמן הקרוב – ושוב, לאו דווקא בתחום האכיפה אלא יותר בטיפול במקור, ואז זה משתרשר לאורך כל – מה שנקרא במורד הנחל. << דובר_המשך >> יום טוב חי כלפון (ימינה): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת כלפון, תודה רבה, גברתי השרה. השאילתה הבאה – מס' 524, של חברת הכנסת גבי לסקי: זיהום נחל פרת. << שאילתה >> 524. זיהום נחל פרת << שאילתה >> << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושבת-ראש. גם אני בישיבה ראשונה שאת מנהלת. לכבוד הוא לי לראות על במת הכנסת רק נשים. זה באמת כבוד. << דובר_המשך >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << דובר_המשך >> נכון, יפה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה. ועוד את מי בתפקיד השרה. << דובר_המשך >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << דובר_המשך >> כן, זה שלושתנו. << דובר_המשך >> גבי לסקי (מרצ): << דובר_המשך >> כן כן, וגם במזכירות כולן נשים, אז באמת אני אוהבת את התמונה הזאת. << דובר_המשך >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << דובר_המשך >> יפה מאוד. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> עוד שבוע מחליפים את זה. ממשלת שינוי. << דובר_המשך >> גבי לסקי (מרצ): << דובר_המשך >> חבר הכנסת כלפון, גם לי יש שאילתה בעניין זיהום נחלים, לצערנו. יחד עם המשרד אני מנסה לקדם הצעת חוק לשמירת הנחלים, יחד עם חבר הכנסת גפני. כמו שאמר חבר הכנסת פינדרוס, חשיבות השמירה על הנחלים היא מהמקורות. כבוד השרה, בתאריך 21 בדצמבר 2021 התגלתה הזרמת ביוב בנחל פרת שנמשכה 15 יום. לאחר שטופלה התגלתה הזרמה נוספת במקטע אחר של הנחל. ברצוני לשאול: 1. אילו צעדים מתכוון המשרד לנקוט במטרה למנוע הזרמות ביוב לנחל? 2. אילו צעדים מתכוון המשרד לנקוט במטרה לשקם את הנחל? << דובר >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << דובר >> תודה, חברתי חברת הכנסת לסקי, על השאלה. התשובה: בין התאריכים 21 בדצמבר 2021 ו-1 בינואר 2022 התרחשו כמה תקלות בצינור הביוב של צפון מזרח ירושלים, ובמהלכן זרמו לנחל פרת ולנחל אוג כ-150,000 מטר מעוקב של ביוב גולמי וגרמו לזיהום קשה של מי הנחל ולפגיעה קשה במערכת האקולוגית. עם היוודע התקלות, פעלו במשותף צוותים של המשרד להגנת הסביבה מחוז ירושלים, רשות הטבע והגנים, איגוד ערים שומרון, מת"ק עוטף ירושלים, תאגיד הגיחון וקמ"ט איכות הסביבה במינהל האזרחי לעצירה מיידית של האירוע ולקידום פעולות לשיקום הנחל והמערכת האקולוגית. אני יכולה לספר לך – לא יודעת למה לא כתבו את זה פה, כנראה מאיזו צניעות, אבל מנכ"לית המשרד שלי, גלית כהן, ממש הייתה בשטח ביום שישי ב-06:00, ואני מקבלת תמונות של כל הביוב עם הקצף, משהו קטסטרופלי. אגב, אחרי כמה ימים היא הייתה שם שוב וקיבלתי תמונות של מים הרבה הרבה יותר צלולים, אז שתדעי. אבל גלית מנכ"לית המשרד לקחה את זה לטיפולה האישית, בגלל חומרת ההזרמה. לשם כך, במקביל לתיקון התקלה והפסקת הזרמת הביוב לנחל, הוכנה תוכנית לניטור ושיקום הנחל על ידי אקולוג המחוז ברט"ג – רשות הטבע והגנים. התוכנית כוללת ניטור מצב הנחל וניקיונו בטווח הקצר, וכן ניטור הידרוביולוגי, טיפול בצמחים פולשים ושיקום, כולל השבה בטווח הארוך. כחלק מהמענה המיידי לאירוע, התבצעו כמה דיגומים ודוחות על מצב הנחל, נעשו שטיפות של הנחל ידי פקחי האתר, שאפשרו לסלק חלק מהבוצה ושיפרו את מצב המים, ונערך מבצע לאיסוף זבל מוצק שנסחף לאורך הערוץ. הגשמים המרובים סייעו גם הם לשיקום הנחל, אך המערכת עדיין ספגה פגיעה קשה, ועל כן אנו מחויבים להמשיך בטיפול עד לשיקומה המלא. בתוך כך, יימשכו הדיגומים הפיזיקו-כימיים וההידרוביולוגיים בנקודות הדיגום, יימשכו פעולות הניקיון של הפסולת שנסחפה לאורך הערוץ וייבחן הצורך בהשבה של צומח טבעי ובעלי חיים. עם סיום הטיפול הנקודתי באירוע, פנה המשרד לתאגיד הגיחון, האמון על הטיפול בשפכי העיר ירושלים ואחראי לקו שבו התרחשה פריצת הביוב, להגשת דוח תחקיר מפורט הכולל את הפעולות שעשה התאגיד לטיפול בתקלה והצגת תוכנית למניעת הישנות מקרים כגון זה ודליפות ביוב עתידיות. הדרישה לדיווח ניתנה על ידי מנהל מחוז ירושלים במשרדי בהתאם לתקנה 10 לתקנות המים (מניעת זיהום מים) (מערכת להולכת שפכים), התשע"ב–2011. הדוח האמור הוגש למנהל המחוז לפני כמה ימים, וכעת הוא נבדק על ידי אנשי המקצוע במשרד וברשות הטבע והגנים. הבחינה נעשית הן על התנהלות התאגיד בעת האירוע והן על הפעולות הנדרשות למניעת הישנות אירועים כאלה בעתיד. בנוסף, לבקשת קמ"ט איכות הסביבה, נדרש תאגיד הגיחון לספק מידע על אודות תשתיות והיקפי הזרמות שפכים, תוכנית חירום לתקלות עתידיות ותוכנית שדרוג ואחזקה של הקווים באזור. לעניין שיקום הנחל, אציין כי מייד עם עצירת ההזרמה הועבר סכום לתחילת שיקום ראשוני ידי המינהל האזרחי על סך 200,000 שקלים כהקדמה לתוכנית שיקום כוללת המתוכננת בקרוב. הליך השיקום מנוהל ומבוצע על ידי קמ"ט שמורות טבע במינהל האזרחי ורשות הטבע והגנים. המשרד דרש מתאגיד הגיחון להשתתף בפעולות השיקום תחת הניהול של רט"ג, ואנו שותפים להכנת התוכניות וניתן ייעוץ והכוונה ככל שיידרש. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, גברתי השרה. גברתי מעוניינת בשאלה נוספת? << דובר_המשך >> גבי לסקי (מרצ): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> גבי לסקי (מרצ): << דובר_המשך >> תודה רבה. כבוד השרה, ממש היום בית משפט השלום בבאר שבע הרשיע את חברת קצא"א, מנכ"ל החברה לשעבר ושני בכירים נוספים באשמת זיהום מים בנסיבות מחמירות עקב אסון הדליפה בנחל צין לפני כעשור. בהמשך לדברייך ולתשובה שקיבלת – שנדרשים המון מסמכים מכל הגורמים כדי לבדוק מה קרה – האם לדעת השרה יש להסיר את החיסיון על פעילות החברה במטרה להביא לשקיפות ולמניעת אירועים דומים בעתיד? << דובר_המשך >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << דובר_המשך >> תודה רבה, גבי. אכן, היום ניתן פסק דין מאוד מאוד חשוב, שמטיל אחריות אישית ופיצוי על זיהום שנגרם לטבע. אי-אפשר להפריז בחשיבות הטלת האחריות והפיצוי לטבע. אפשר גם לציין בהקשר הזה את מה שקרה בעברונה ב-2014, כמדומני. את מאוד צודקת שהעובדה שחברה – חברה ממשלתית, אגב – שעוסקת בתחום כל כך רגיש כמו הולכת דלקים, דלקים פוסיליים – ואני מזכירה לכם שאנחנו בעידן של שינויי אקלים, כשבכלל העולם כולו שואל את עצמו איך אנחנו עוברים בהדרגה אבל במהירות מהתבססות כמעט מוחלטת על דלקים פוסיליים לעולם של אנרגיות מחדשות, בגלל פליטת גזי החממה, בגלל הזיהום ובגלל הנזקים שתקלות כאלה גורמות למערכת האקולוגית והטבעית וגם מסכנות את החי, את הצומח ואת האדם. במקרה הזה מדובר על חברה שבאופן לא ברור, באופן תמוה, חוסה תחת חיסיון שאם הייתה לו הצדקה בעבר – הרי בעצם הייתה חברה קודמת, הייתה חברת קצא"א, שבאיזשהו שלב נעצרה, פעילותה תוחמה במסגרת מה שהיה, ונפתחה חברה חדשה לטיפול בנפט, וגם החברה החדשה, מסיבות שלי אינן ברורות, חוסה תחת חיסיון, דבר שמקשה מאוד קודם כול על השקיפות לציבור, ודבר שני – על השגת מידע ודברים שקשורים לא לנושאים כביכול הסביבתיים באופן ישיר. אבל מעטה הסודיות הזה, או החיסיון הזה, בהחלט לא מקל לכל הפחות על נורמות של שקיפות לציבור וגם על שקיפות ומסירת מידע בפועל. לכן אני בהחלט חושבת – שוב, מבחינתי החיסיון הזה הוא תמוה, לא ברור לי למה הוא נחוץ, ואני בהחלט חושבת שאין בו צורך. אני לא יודעת בכלל למה הוא נולד מלכתחילה, למה בנסיבות שתיארתי הוא בכלל הוטל, אבל בוודאי שאין בו צורך, וצריך לבטל אותו. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה. ינעל את השאילתות להיום חבר הכנסת יצחק פינדרוס – שאילתה מס' 557, מכונות מחזור אוטומטיות. בבקשה, חבר הכנסת פינדרוס. << שאילתה >> 557. מכונות מחזור אוטומטיות << שאילתה >> << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> גברתי השרה, בתאריך 1 בדצמבר חלה חובת דמי פיקדון על בקבוקים גדולים. כלובי המחזור סולקו והוצבו רק 180 מכונות למחזור ברחבי הארץ. רצוני לשאול: 1. בשל גודל הבקבוקים, רבים מתקשים לאוגרם ולניידם לרשתות למחזור. כיצד המשרד נערך לפריסת אלפי מכונות ברחבי הארץ? 2. לטענת השרה הקודמת, הושקעו 100 מיליון שקל ברכישת מכונות. מה נעשה איתן? << דובר >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << דובר >> תודה על השאלה. הרחבת חוק הפיקדון על מכלי משקה גדולים נכנסה לתוקף ב-1 בדצמבר 2021, ובכך ישראל הצטרפה לשורה של מדינות אשר החילו חובת פיקדון על כלל מכלי המשקה כדי להתמודד עם בעיית הפלסטיק החד-פעמי במרחב הציבורי ולמזער נפח הטמנה. החוק הוא חוק אחריות יצרן, כלומר היצרן והיבואן הם האחראים לפסולת שהם מייצרים, ולכן הם יממנו ויאספו את המוצר לאחר השימוש. חבר הכנסת פינדרוס, בדיוק כמו שהם יכולים למכור לנו את המוצר הזה, את הבקבוק הזה, ואנחנו נשתה את הנוזל שבתוכו – לא חשוב איזה כרגע – ואז נשאר בקבוק ריק, בדיוק כמו שהם יכולים למכור לנו אותו, כך אחריותו של היצרן והיבואן גם לקלוט אותו בחזרה ולטפל בו, מכיוון שבאמת פסולת הפלסטיק, ובפרט בקבוקים, בפרט בקבוקים גדולים, הם מפסולות הפלסטיק הכי הכי בעייתיות וקשות באשר הם פסולת, בגלל כמות הפלסטיק, בגלל החד-פעמיות ובגלל הנפח שזה מייצר. תחשוב, כשאתה זורק בקבוק לפח, כל הפסולת נדחסת, ואילו בבקבוק הפלסטיק נשאר מלא אוויר, והוא מנפח לשווא את ההטמנה, ולכן הטיפול, המחזור של הבקבוק הזה חשוב במיוחד. לכן יצרנים, יבואנים ובתי העסק הם האחראים על פי חוק להציב מכונות או לאסוף בדרך אחרת מכלי משקה ריקים ומסומנים שמוחזרים להם על ידי הצרכנים, לשלם את דמי הפיקדון בעדם ולהחזיר אותם חזרה לצרכן. היצרנים והיבואנים הם שאחראים לאסוף את מכלי המשקה מבתי העסק בתדירות סבירה ולהשיב לבתי העסק את דמי הפיקדון ששולמו על ידו לצרכן. בימים אלה נעשית עבודה לקביעת תדירות איסוף מינימלית מבתי העסק. אני חייבת לומר לך שאתמול הייתי באחת מרשתות השיווק, בסופר בעיר במרכז הארץ, והחזרתי בקבוקים למכונה האוטומטית שאותה רשת הצטיידה בה. אגב, המספרים – אני לא יודעת למה לא כתבו לי אותם בתשובה, אבל הם כבר עכשיו גבוהים יותר ממה שציינת, ויש לנו צפי להגיע עד סוף השנה כבר למאות רבות, אולי אפילו ל-1,000 מכונות שיוצבו ברשתות השיווק, ויקלו מאוד על הציבור גם להחזיר את הבקבוקים וגם לקבל בשובר, בתלוש, את דמי הפיקדון בחזרה, דבר שמאוד מאוד יקל על הציבור לקבל את השירות הזה. עוד אני אגיד שאתמול עלה בכל המדיות, לכל המגזרים, קמפיין הסברה לציבור בנושא חשיבות החזרת הבקבוקים והיכולת להחזיר אותם לרשתות השיווק – כולל לחברה החרדית, לחברה הערבית ולחברה הכללית. אני בטוחה שאתם תתקלו בו, זה באמת פרויקט פרסומי והסברתי מאוד מאוד גדול של המשרד להגנת הסביבה. אני בטוחה שתתקלו בזה בעיתונים, ברדיו, בטלוויזיה, באמת בכל המדיות. כפי שציינת בשאלה, אכן במאי 2021 הוקצו כ-100 מיליון שקלים מקרן הניקיון לרכישת מכונות אוטומטיות. צודקת השרה הקודמת גילה גמליאל. היא אכן קיבלה את ההחלטה – באומץ, אני חייבת לומר ולשבח אותה על כך – להרחיב את חוק הפיקדון לבקבוקים הגדולים. הדבר התמהמה לפני כן בערך עשר שנים, כששרים קודמים התחמקו מלקבל את ההחלטה הזו, עד שאפילו ארגוני הסביבה – ואני אציין פה את אדם טבע ודין – הלכו לבג"ץ כדי ממש לחלץ את ההחלטה הזו בכוח מממשלת ישראל. אני חושבת שזה לא אות כבוד, אבל אני מברכת ומשבחת את השרה גמליאל על שהיא קיבלה את ההחלטה הזו. כאשר בקדנציה שלי הגיע היישום, אני חשבתי שההחלטה שהתקבלה בזמנו בקרן הניקיון צריכה ללכת למקום שאליו היא כוונה, כלומר, לרכישת מכונות אוטומטיות למקומות בפריפריה ולמקומות שבהם אין יכולת להחזיר באמצעות רשתות השיווק, ואכן, לכך מיועד הכסף. סליחה? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה קורה בפועל? << דובר_המשך >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << דובר_המשך >> זה קורה, זה קורה. אנחנו ממש ממש ממש בימים אלה, יחד עם מרכז השלטון האזורי, עובדים על מתווה וגם על דרך הפעלה, כי הרי צריך להבין: נגיד המדינה אפילו קונה את המכונה – מי מתחזק אותה? מי מתפעל אותה? מי אוסף משם? זה לא "שגר ושכח", אלא יש פה תפעול, אז לכן אנחנו עובדים יחד עם הגורמים, בעיקר עם מרכז השלטון האזורי, על – סליחה? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מרכז השלטון המקומי? << דובר_המשך >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << דובר_המשך >> האזורי. זה בתוך מרכז השלטון המקומי, אבל בעיקר האזורי, מכיוון שהמכונות האלה מיועדות בעיקר לאותן נקודות יישוב קטנות ומרוחקות שבהן אין שירות באמצעות רשתות השיווק הגדולות. אני אכן חשבתי שזה לא נכון שמדינת ישראל, בכספי ציבור, תממן את שופרסל, את החברה המרכזית למשקאות, את רמי לוי. זה לא נכון, כי כמו שאמרתי בתחילת השאילתה, החוק הוא חוק אחריות יצרן. היצרן ובתי העסק, אלה שמייצרים ואלה שמוכרים לנו את הבקבוקים האלה – האחריות שלהם לאסוף, ולא נכון שכספי ציבור יממנו אותם. כספי הציבור מיועדים לאותם מקומות מרוחקים יותר או לקהילות ומקומות קטנים שלא משורתים על ידי רשתות השיווק. מי שקונה את הבקבוקים שהוא שותה בבית ברשת גדולה, יכול שם גם להחזיר, אבל מי שקונה בצרכנייה קטנה, ביישוב כפרי, במקומות כאלה – שם נכון שהמדינה תסייע, ואכן, אנחנו עובדים על מוקד תמיכה שמיועד לרשויות ויישובים שבהם הקרבה לבתי העסק ולרשתות השיווק אינה מיטבית, דוגמת יישובים פריפריאליים. אמרתי קודם שהתחלנו גם קמפיין הסברה לציבור, ואני רוצה גם פה לקרוא לציבור ולומר: אם בית העסק הקרוב לביתךְ או לביתךָ מסרב לקבל את מכלי המשקה שמושבים אליו או מסרב להשיב את דמי הפיקדון, ניתן להתקשר למוקד הפיקדון שמפעיל המשרד להגנת הסביבה ביחד עם המועצה לצרכנות ולהגיש תלונה. התלונה עוברת למשטרה הירוקה, והיא מפעילה מערך אכיפה נרחב – ממש יצאנו במבצע אכיפה גדול על החוק הזה. מפקחי המשטרה הירוקה עד היום ביקרו ב-624 בתי עסק וב-48 מפעלים של יבואנים ויצרנים. כמו כן נבדקו 196 תלונות ציבור על אי-קבלת מכלי משקה גדולים ונמסרו 46 הודעות תשלום קנס על סך 365 שקלים כל אחת. הרחבת חוק הפיקדון לבקבוקי משקה גדולים היא חלק מהותי מאסטרטגיית הפסולת של המשרד להגנת הסביבה, ששואפת לכלכלה מעגלית, כלומר מינימום פסולת, התייעלות מקסימלית, מחזור והפחתה בכמות הפסולת המוטמנת. לכן אני צופה שעם האכיפה ועם ההטמעה של הקמפיין, שאנשים ישמעו מאיתנו הסברה ומסר שאומר: לכו לרשתות השיווק ותחזירו, גם יגבר הלחץ על הרשתות באמת לקחת חזרה ולשלם את דמי הפיקדון. כמובן שגם היצרניות והיבואניות צריכות לעמוד ביעדי מחזור, ואם לא – מושתים עליהם קנסות גבוהים. אז לכן, באמת החוק פה באמצעות הרגולציה, יצר איזשהו אקו-סיסטם שהציבור מחזיר, והאחריות היא, כמו שאמרתי קודם, של היצרנים ורשתות השיווק. בסך הכול, בחודשיים וחצי מאז החוק נכנס לתוקף, אני יכולה להגיד לך – באמת, למעלה מ-20 שנה אחרי שנכנס לתוקף החוק המקורי על הבקבוקים הקטנים ו-10 שנים מאז שהיה צריך להיכנס החוק על הבקבוקים הגדולים ולא נכנס – בחודשיים וחצי אני יכולה לומר לך שאנחנו בתחילת הדרך, אבל אני כבר רואה את המשכה, כלומר האופק כבר מתחיל להתבהר, ואני חושבת שהחוק הזה, בתקופה הקרובה, הנראית לעין, יתחיל להיות מיושם הרבה הרבה יותר באופן רציני, ובאמת ייתן תרומה אדירה לסביבה, להפחתת הפסולת. אני לא יודעת אם אתה יודע – פסולת פלסטיק מהווה 80% עד 90% מהפסולת במרחב הציבורי הפתוח ובנחלים ובחופים. אלה מספרים דרמטיים. זה מצטרף גם לנושא החד-פעמי, שאני יודעת שנמצא במחלוקת מאוד חריפה, אבל בסופו של דבר המספרים מדברים בעד עצמם. הפלסטיק הזה הוא מיותר, הוא מזהם, ולכן אנחנו צריכים לעשות כל מאמץ כדי להיפרע ממנו ולהפחית אותו. אז אני צופה שהחוק הזה ייתן תרומה משמעותית מאוד, ונצעד יחד, אכיפה בצד הסברה בצד שירות טוב יותר לאזרח, כדי ליישם אותו כמה שיותר טוב. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, גברתי השרה. בבקשה, חבר הכנסת פינדרוס, אתה מעוניין להמשיך? בבקשה, סליחה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> גברתי השרה, שני דברים: אני מבין שה-100 מיליון – לזה קיבלתי תשובה – כרגע עוד לא הושקעו ולכן אין מכונות. האם יש לכם נתונים אם בחודשיים וחצי עלה או ירד או נשאר אותו דבר המחזור של הבקבוקים הגדולים? זאת אומרת, ההיעלמות של הכלובים ממרכזי הערים – האם זה העלה או הוריד בפועל את כמות הפלסטיק שחוזרת חזרה? האם יש לכם נתונים מהחודשיים וחצי האלה? ברור לי, כמו שאת אמרת – ואמרנו את זה אז בדיון, ולכן אני התנגדתי, חשבתי שזה יוריד את כמות המחזור, לא בגלל שלא חשבתי שלא צריך למחזר. חשבתי שזה יוריד. האם האחריות שעל הרשתות – כמו שאת אומרת, אחריות יצרן – בסוף, הלקוח שילם את אותם 10, 20 אגורות, זורק אותם בפח – האם זה לא גורם בסוף שהפחים מתמלאים יותר? או פחות? << דובר_המשך >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << דובר_המשך >> אוקיי, שאלה מצוינת. אין לנו עדיין את הנתונים האלה. אנחנו בהחלט אוספים אותם, ואנחנו נגבש אותם בהקדם וגם נציג אותם. צריך להבין שהעובדה שיש פיקדון בעצם משנה לחלוטין את המודל הכלכלי, כי הפסולת הזאת, במקום להיות דבר חסר ערך, היא הופכת להיות בעצם סוג של מטבע קטן – היא הופכת להיות 30 אגורות. ולכן, בדיוק כמו שאם תשים לב, לא רואים בכלל בקבוקים קטנים במרחב הציבורי, כי תמיד יהיה מי שיאסוף אותם וילך להחזיר אותם ולקבל את הפיקדון, גם הבקבוקים הגדולים, מהיום הם בעלי ערך. ולכן המטרה – נכון שאפשר להשליך אותם תיאורטית, אבל שוב אני אומרת: ליצרן יש כאן אחריות לעמוד ביעדים, ואם לא, הוא חושף את עצמו לקנסות מאוד מאוד כבדים. לרשת השיווק יש אחריות לקבל ולהחזיר את הפיקדון, ואם לא, גם היא צפויה לאכיפה ולקנסות, ולכן, כל המעגל הזה בהכרח חייב להעלות את הכמויות של המחזור בטווח הארוך. אני רק רוצה לסבר את אוזנך שאותן מחזוריות, הכלובים שדיברת עליהם, בסופו של דבר, טרם כניסת חוק הפיקדון, בכלובים האלה נזרקו רק 23% מהבקבוקים הגדולים. תביא בחשבון – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – – ביליתי שעות בוועדת כלכלה עם השרה הקודמת – – – << דובר_המשך >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << דובר_המשך >> אלה הנתונים שלנו. תביא בחשבון שזה מעט, זה מעט, והמטרה היא להגיע ללמעלה מ-70%, המטרה היא להגיע ללמעלה מ-70%, היעד, והפיקדון אמור לספק את הדרך לעשות את זה. אבל אני אומרת, שוב, אנחנו מהחודשיים וחצי האלה רואים – זו תחילת דרך. צריך לומר שהייתה מלחמה מאוד קשה נגד החוק וניסו לעכב ולסכל אותו בכל דרך מלהיכנס לתוקף, ולכן הייתה חובה להכניס אותו לתוקף גם לפני שהמערכת כולה ערוכה ומוכנה, כי פשוט זה היה הא בהא תליא – לא הייתה היערכות עד שלא ידעו בוודאות שהחוק נכנס, אז אם היינו מעכבים את החוק, שוב לא הייתה היערכות, וחוזר חלילה. סך הכול אני חושבת שההחלטה הזאת הייתה נכונה. אנחנו עוקבים, אני שוב אומרת. אתמול הייתי בסופר כזה, אנחנו עם יד על הדופק כל הזמן, עם רשתות השיווק, עם החברות שאוספות, ואני מצפה שבקרוב גם נוכל לספק נתונים וגם לראות איך צריך להתקדם מכאן והלאה. תודה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, גברתי השרה. תודה רבה, חבר הכנסת יצחק פינדרוס. חברות וחברים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ט"ו באדר א' התשפ"ב, 16 בפברואר 2022, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:59. << סיום >>