דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת כ"א
ישיבה קט"ז
הישיבה המאה-ושש-עשרה של הכנסת העשרים-וארבע
יום שלישי, כ"א באדר התשפ"ב (22 בפברואר 2022)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
נאומים בני דקה 4
אבי מעוז (הציונות הדתית): 4
דסטה גדי יברקן (הליכוד): 5
בועז טופורובסקי (יש עתיד): 6
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 6
סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 7
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 7
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 8
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): 9
אוריאל בוסו (ש"ס): 9
משה ארבל (ש"ס): 10
עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 11
הצעות לסדר-היום 11
ציון יום ההתמודדות של חולי הסרטן ומשפחותיהם עם האתגרים העומדים בפניהם 11
היו"ר מיקי לוי: 11
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): 12
ינון אזולאי (ש"ס): 14
משה טור פז (יש עתיד): 16
אלון טל (כחול לבן): 17
עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 19
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 21
שר הבריאות ניצן הורוביץ: 22
שאילתות ותשובות 27
478. ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית 28
סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 28
השר לשירותי דת מתן כהנא: 28
498. מינוי לא חוקי של ראש מערך הגיור, בניגוד להחלטות הממשלה 32
אורי מקלב (יהדות התורה): 32
השר לשירותי דת מתן כהנא: 32
570. הקמת ועדת הנחות לרכישת קבר מחיים למעוטי יכולת ונזקקים 41
אורי מקלב (יהדות התורה): 41
השר לשירותי דת מתן כהנא: 41
571. מחסור בקברים לקבורת שדה ודרישת תשלום גבוהה מאבלים שמתם מוטל לפניהם 43
אורי מקלב (יהדות התורה): 43
השר לשירותי דת מתן כהנא: 43
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 49
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 49
<< נושא >> נאומים בני דקה << נושא >>
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
היום כ"א באדר א' התשפ"ב, 22 בפברואר 2022. אני מתכבד לפתוח מליאת הכנסת.
בסדר-היום נאומים בני דקה. הצבעה למי שרוצה, בבקשה. חבר הכנסת מעוז, לפני שתהיה לי הרשימה – תתכבד, כי ראיתי שלחצת.
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
53? נאום הנדסת תודעה 54?
<< קריאה >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << קריאה >>
47.
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
אהה, 47.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אתה לא עוקב.
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
זה הנאום שלו. אני עוקב אחרי – – – הנדסת תודעה.
<< דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >>
תודה. אדוני היושב-ראש, נאום הנדסת תודעה מס' 47, והפעם – על 10,000 המתים. השבוע חצינו את קו 10,000 המתים ממגפת הקורונה, 10,000 אנשים ונשים, מבוגרים וצעירים. רק בשמונת חודשיה של הממשלה הנוכחית – מעל 3,500 מתים. כמה יש לבכות על כל אחד ואחד. אבל בממשלה – השר ליברמן שלם עם זה לגמרי, גורם מדיני בכיר מצוטט שבכלל הרבה מהם לא מתו מקורונה אלא עם הקורונה, וראש הממשלה בנט בכלל חושב שההתמודדות עם הקורונה היא הצלחה מסחררת. זה המצב כשבהנדסת תודעה, קדושת הכלכלה וקדושת השמיים הפתוחים וקדושת אי- הטלת הגבלות כלשהן גוברות על המושג האנושי והיהודי הבסיסי של קדושת החיים.
אני ממליץ לראש הממשלה להתפטר בהקדם ולאפשר למי שהעם נותן בו אמון, ושכבר הוכיח שקדושת החיים עומדת אצלו מעל כל ערך אחר, להנהיג את מדינת ישראל. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת יברקן, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת טופורובסקי.
<< דובר >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום ציינו בוועדת החוקה, חוק ומשפט 30 שנה לחקיקתו של חוק חשוב, חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – חוק ששינה את פני החברה הישראלית, חברה מגוונת עם פסיפס חברתי, תרבותי, אנושי, שכמעט אין לו אח ורע בשום מקום בעולם; מדינה שבאמת מחייבת שיהיה חוק כזה.
אבל בחוק הזה של כבוד האדם וחירותו – ואני מביא את זה לתקופה שאנחנו עוברים, אדוני היושב-ראש, וזה מביא אותי לזה שבית המשפט העליון, לצערנו הרב, בשנתיים האחרונות התעלם מחוק כבוד האדם וחירותו. כמעט מכל פנייה שנעשתה על ידי הציבור בעניין של הגבלת זכויות האדם במרחב הציבורי, במרחב בכלל, בתקופה של הקורונה, בית המשפט התעלם. לפני כמה ימים הפגינו פה, שיירה של רכבים, אלפי אנשים הגיעו – קראו להם "שיירת החירות" – והפגינו מול הכנסת. בלי התראה באה הממשלה, באה המשטרה, ופינתה את כולם. באותם ימים קראנו מכתב של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, שכתבה לחבר הכנסת דוד אמסלם מה היא חושבת על דבריו ועל סגנונו במכתב אישי. אני הייתי מצפה דווקא שנשיאת בית המשפט העליון תכתוב מכתב לראשי הממשלה, לשר לביטחון הפנים, להודיע שלא יפגעו בזכויות אדם, ולא רק להגן, מה שנקרא, ברמה האישית כשהם נפגעו מחבר כנסת כזה או אחר.
זכויות האדם אינן ניטלות על ידי אדם, הן קודש-קודשים במדינה דמוקרטית. לצערי הרב, מפגינים שהיו כאן פונו על ידי שוטרים בהוראת הממשלה בברוטליות, ויש להגיד – ממשלת השינוי. תודה, אדוני.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת טופורובסקי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת סעדי.
<< דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי וחברות הכנסת, כמובן גם השר, כמו בכל שבוע גם הפעם אקריא ואציין את תאונות הדרכים הקטלניות שגבו חיי אדם בכבישים.
ביום רביעי, 16 בפברואר, נהרג הולך רגל, גבר בן 68, בשדרות רחבעם זאבי בראשון לציון. עוד באותו היום נהרג צעיר בן 22 בכביש 25 סמוך לדימונה. ביום חמישי, 17 בפברואר, נפטר מפצעיו צעיר בן 22 לאחר שנפגע בתאונת דרכים בכביש 574 סמוך לצומת חריש ב-7 בפברואר. ביום שישי, 18 בפברואר, נהרג בן 58 בכביש 60 סמוך לקריית ארבע. בהמשך היום נהרג רוכב אופנוע, עופר קרוגמן, בן 61, מכפר ידידיה, בתאונת דרכים בכביש 2 סמוך למחלף הסירה. שלשום, 20 בפברואר, נהרג רוכב אופניים בן 50 בצומת מנחם בגין באשדוד. הלילה נהרג רוכב אופנוע נוסף, בן 30, בתאונת דרכים בכביש 1 סמוך למנהרת הראל.
שבעה אנשים נהרגו בשבוע האחרון בדרכים, שבע משפחות שכל עולמן חרב עליהן סתם, בלי סיבה, בלי כבוד, בלי הדר, בתאונות שהיה אפשר לחסוך. סעו בזהירות, שמרו על עצמכם. תודה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת סעדי, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אבו שחאדה.
<< דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביום שבת ביקרתי יחד עם חבריי סמי אבו שחאדה ועופר כסיף ביישוב בורקה ליד נבלוס, ונפגשנו עם התושבים ועם מנהיגי היישוב. שמענו מהם עדויות קשות על תקיפות ואלימות של מתנחלים שיש נגדם צו שלא להיכנס ליישוב חומש. אבל אנחנו הלכנו לשם, אדוני היושב-ראש. הצבא, צבא הכיבוש, עצר את ארגוני זכויות האדם שבאו איתנו, אבל המתנחלים – נותן להם חופשית להסתובב. מארגון יש דין, שמלווה אותם משפטית, נתנו לנו חוברת שמתעדת את המצב המשפטי ואת השתלשלות הדברים. אני מקריא היום, ביחד עם חבריי, חלק מהעדויות שם.
עדותו של מוהנד יאסין, בן 46, מהיישוב בורקה: "מתנחלים חמושים מסתובבים יום-יום סמוך לבית ובאדמות של הכפר, תוקפים את החקלאים ומגרשים אותם בכוח. לצערי ההתקפות של המתנחלים הפכו למציאות יום-יומית קשה. המתנחלים מחומש ממשיכים לתקוף אותנו והצבא לא עושה כלום. אני מרגיש חסר אונים במצב הזה. הם לא מכבדים את בתי המשפט ומקבלים את הכוח שלהם מהצבא שמגבה אותם".
אני מציין, אדוני היושב-ראש, שיש פסק דין של בג"ץ שמחייב את המינהל האזרחי ואת שלטונות הכיבוש להתיר לתושבים להגיע לקרקע שלהם שנמצאת בג'בל אל-כביבאת. זה ביזיון של בית משפט, וצריך לכבד את פסק הדין ולהחזיר את הקרקע לתושבים.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת אבו שחאדה, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת טיבי.
<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הכיבוש הישראלי על העם הפלסטיני מייצר באופן יום-יומי עוולות ופשעים רבים. אחד הפשעים הכי קשים, אדוני, הוא ההתעללות באנשים עם מוגבלויות על ידי כוחות הכיבוש השונים. כולנו זוכרים את המקרה המאוד-קשה של חירש בין 62 שנורה ליד מחסום קלנדיה כי הוא לא שמע שצועקים לעברו, אז ירו בו. אנחנו גם זוכרים את הבחור האוטיסט מאל-קודס, איאד אלחלאק, שגם הוא נורה למוות, אדוני, על ידי משמר הגבול, ואנחנו יודעים שאף אחד גם לא הועמד לדין, למרות שהם ידעו מי רצח אותו ואיך.
הייתי עם חברי אוסאמה סעדי ועופר כסיף בבורקה, וראינו בן אדם מוגבל גם פיזית וגם מנטלית שהותקף על ידי המתנחבלים שיושבים שם על ג'בל אל-קביבה, שאתם מכירים אותו כחומש, והוא הותקף בצורה ברוטלית ולא אנושית, ואתמול הותקף גם מוחמד עג'לוני, שהיה באותו מוסד שבו היה גם איאד אלחלאק. הוא סובל מתסמונת דאון, עג'לוני, וגם הוא הותקף. אנשים כאלה מותקפים בצורה יום-יומית, פעם על ידי מג"ב, פעם על ידי הצבא, פעם על ידי המתנחבלים למיניהם.
אדוני, יש לזה פתרון, הפתרון לזה ממש ברור, וחייבים כולנו לקדם אותו, והפתרון הוא סוף הכיבוש. תודה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
חבר הכנסת טיבי, בבקשה.
<< דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >>
מכובדי היושב-ראש, כולנו ראינו את הסרטון שבו ארבעה שוטרים של משטרת ירושלים בשייח' ג'ראח דוחפים ומתנפלים על מוחמד עג'לוני, צעיר עם תסמונת דאון. כל אדם מן היישוב רואה אדם עם תסמונת דאון, מזהה אותו לפי ההופעה החיצונית. הדרך שבה ניסו לתפוס אותו ולסלק אותו – וגם המכות היבשות שהוא קיבל, כפי שהוא סיפר לי אתמול – היא מזוויעה, היא מבישה. אני אתמול ביקרתי אותו בבית, את מוחמד, והוא שאל אותי: למה הם תקפו אותי? למה הם הרביצו לי? הרי הייתי שם כדי להביא כנאפה לצעירים.
שמעתי, כבוד היושב-ראש, את תגובת המשטרה. הם אומרים שזה בגלל שהוא הסית נגד יהודים. לומר לך את האמת, כשהייתי איתו אתמול, כשהוא דיבר, לא הבנתי כלום, כי יש לו קושי בדיבור. האבא שלו הסביר לי למה הבן שלו מתכוון. מה הבינו השוטרים מצעיר עם תסמונת דאון? מה הוא אמר שהם הבינו ואנחנו לא הבנו? נגיד שהוא כן אמר – צעיר עם תסמונת דאון – נגיד שהוא כן אמר, שהוא צעק. בכל זאת מדובר באדם עם צרכים מיוחדים. אני לא יודע מה יש למשטרת ירושלים – ואתה היית מפקד משטרת ירושלים – לאחרונה נגד צעירים פלסטינים עם צרכים מיוחדים. אגב, הוא גם סיפר לי שאיאד אלחלאק, השהיד איאד אלחלאק, שנורה על ידי שוטרי משטרת ירושלים, הוא בן הכיתה שלו, ואבא שלו אמר לי שמאז שאיאד נורה ונהרג, הבן שלו הפסיק ללכת ללימודים.
יש גם את המקרה של קשיש בן 62 במחסום קלנדיה. הוא היה חירש, ירו בו. גם הצעיר החרדי לפני כמה שבועות, מזרחי.
משהו רקוב במנטליות הזאת שאפשר לכסח את הצורה, כמו שעשו אתמול עם אוהדי הפועל תל אביב בסמי עופר. כיסחו את הצורה לצעיר בן 17, אוהד כדורגל שלא עשה כלום. אבל המקרה של מוחמד זה התעללות בחסר ישע. אגב, זה הגיע לכל התחנות בעולם, וזה מכוער – אין לי מה להגיד יותר מזה – מאוד מכוער ואכזרי.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
חברת הכנסת סלימאן, בבקשה, ואחריה – חברת הכנסת ח'טיב.
<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אנחנו מנסים היום להביא את העדויות של הדברים שבדרך כלל חברי הכנסת והציבור לא שומעים עליהם הרבה בתקופה האחרונה, ואני מביאה את עדותו של חסין אל-קאדי, בן 70, מסילת א-ד'אהר, מהשטחים הפלסטיניים הכבושים: "אני תושב סילת א-ד'אהר, יש לנו אדמות חקלאיות מסביב למה שנקרא חומש. מזה שנים רבות אנחנו נמנעים מלהגיע לאדמות בגלל מתנחלים ששולטים באזור. הרבה חקלאים מהכפר בורקה השכן וגם מהכפר שלנו הותקפו קשות על ידי מתנחלים אלימים שנמצאים בחומש".
במרץ 2020, "בסביבות 12:00 בצוהריים אני ואחי יצאנו ברכב שלי מהכפר שלנו לכיוון האדמות. לצערי, המתנחלים כנראה ראו אותנו מרחוק וארבו לנו. כשהגענו וירדנו מהאוטו, כ-18 מתנחלים עם אלות ואבנים יצאו מבין העצים. אנחנו ראינו אותם מתקרבים, עזבנו את האוטו וברחנו לכפר בורקה. אחי הספיק לחטוף אבן ביד אבל המשכנו לברוח. העפתי מבט וראיתי שהמתנחלים שוברים את שמשות הרכב". יום לאחר האירוע המשטרה סגרה את תיק החקירה. לא נמסרה עילת הסגירה.
זו עדות אחת מני רבות רבות שאנחנו מקבלים כל הזמן, מתועדות, ולצערנו הרב התיקים נסגרים.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. חברת הכנסת ח'טיב, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת בוסו.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר >>
כבוד היושב בראש, חברות וחברי הכנסת, בתוך כל החושך והכאב הזה שמוזכר מאז פתיחת המליאה, בכל זאת אמשיך לחפש את נקודת האור הקטנה ולנסות בכל זאת להרחיב אותה.
כואב כל מה ששמענו. בכל זאת אני רוצה להגיד ולבשר לציבור המורות והמורים שהיום נכנסו לתקנון, למנגנון של השיבוצים, שני קריטריונים קטנים, שבכל זאת יוכלו דרכם לעזור למקרים הומניטריים וקשים מאוד. נכון, העבודה של הוועדה עדיין לא תמה, נמשיך לעבוד, אבל היינו חייבים להוציא את שתי הנקודות, כיוון שהמנגנון ותקופת השיבוץ והרישום התחילו. נמשיך לעשות כדי שיהיה יותר טוב, וכמה שאפשר. תודה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת בוסו, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת ארבל.
<< דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לקרוא, ברשותכם, פוסט שכתבה הבוקר אשת התקשורת סיון רהב מאיר בחלק היומי: "הלילה נחצה הקו: למעלה מ-10,000 נפטרים מקורונה בישראל, כ-1,000 מתוכם בחודש האחרון. כולנו זוכרים את הימים שבהם עוד ספרנו את חולה מס' 17 ובדקנו באילו אוטובוסים הוא נסע ובאיזו מסעדה ישב. כשנתיים חלפו, ומאז התעייפנו קצת מכל המספרים האלה: כמה נדבקים, כמה מחוסנים, כמה מחלימים, ושוב כמה נדבקים בווריאנט החדש. אבל המספר העגול והלא-חגיגי הזה מאלץ אותנו לעצור רגע. בשבת הקרובה נקרא בתורה בפרשת שקלים איך כל אחד צריך לצאת מעצמו, להתנדב ולתת צדקה, כדי למנוע מגפה: 'כי תִשא את ראש בני ישראל לפקֻדיהם, ונתנו איש כֹּפר נפשו לה' בפקֹד אֹתם, ולא יהיה בהם נגף בפקֹד אֹתם. זה יִתנו כל העֹבר על הפקֻדים מחצית השקל תרומה לה'.'
פרשנינו מסבירים שכל אחד נותן רק מחצית שקל כדי לזכור שהוא אינו שלם בלי הזולת, שכולנו רקמה אנושית אחת. השנתיים האחרונות הוכיחו כמה חיוני לחוש סולידריות כזו, לא רק כלפי הנפטרים, אלא כלפי חולים שמתקשים להחלים, כלפי בעלי עסקים, כלפי הורים שמתמודדים, ובעצם כלפי כל מי שנפגע. ומי לא נפגע? העיתונאי אריאל שנבל כתב הלילה: 'דמיינו את היכל נוקיה מלא באנשים. ועכשיו דמיינו אותו ריק. 10,000 מתים מקורונה בשנתיים. לא פופולרי לדבר עליהם עכשיו. כי אנחנו בסוף גל, כי יאללה, נמאס לכולנו. כל אחד וסיבותיו. אבל מגיע להם שנזכור. כן, גם את הקשישים, עם מחלות הרקע. כולם אנחנו. יהי זכרם ברוך."
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת ארבל, בבקשה.
<< דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >>
מכובדי היושב-ראש, כבוד שר הבריאות, שיושב כאן בירכתיים, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש להקריא בפניכם, בדקה שיש לי, שיירשם לפרוטוקול ולדברי הימים של הכנסת, את החרפה הזו – הודעה לתקשורת: שר החוץ יאיר לפיד החליט למנות את חברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי לקונסולית הכללית של ישראל בשנחאי. שר החוץ לפיד: "חברת הכנסת רינאוי מגיעה עם ניסיון ניהולי עשיר ורקע כלכלי וציבורי מגוון ומרשים. אני מאחל לה הצלחה, ואני בטוח שהיא תוביל את הקונסוליה הכללית של ישראל בשנחאי להישגים חדשים וחשובים. אין חולק על חשיבותה של סין בכלל, ושל שנחאי בפרט, לכלכלה העולמית. יחסינו הכלכליים עם סין הם מנוע צמיחה חשוב לכלכלת ישראל, ויש להמשיך ולקדמם". הדבר הזה הוא חרפה, הוא בושה לבית הזה. הוא בושה לך, ניצן הורוביץ. הבטחתם פוליטיקה חדשה ונקייה. אתם מדרדרים אותנו לתהומות שמדינת ישראל לא הכירה ולא ידעה. הדבר הזה הוא בלתי מתקבל על הדעת.
וכן, אני אנצל את ההזדמנות לברך את חברת הכנסת זועבי בתפקידה הבכיר כערבייה מוסלמית או נוצרית שמתמנה לתפקיד החשוב הזה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
מוסלמית.
<< דובר_המשך >> משה ארבל (ש"ס): << דובר_המשך >>
מוסלמית. אבל אתם ביזיתם את הבית הזה. אתם ביזיתם את הכנסת והכנסתם לכאן תרבות קלוקלת ורעה. תתביישו.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
חבר הכנסת כסיף, בבקשה.
<< דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כפי שאמרו קודם חבריי, ביום שישי האחרון ביקרתי, יחד עם חבריי חברי הכנסת סמי אבו שחאדה ואוסאמה סעדי, בכפר הפלסטיני הכבוש בגדה המערבית בורקה, שסובל מהטרדות והתנכלויות של מתנחלים ושל הצבא שמשרת אותם.
אני רוצה להקריא מתוך עדות של באסם דר'לס, חקלאי בן 49 מבורקה. הוא אומר כך: "הגענו כ-50 מטר מהכניסה לאדמות שלנו, ושם עמדו כעשרה מג"בניקים באמצע הכביש. הקצין אמר לנו: 'אסור לכם להמשיך ישר אל האדמות שלכם. מותר לכם להיות רק בצד הצפון מערבי של חומש, בשטה מוגבל של כ-20 דונם בלבד', למרות שרוב האדמות שלנו בכלל לא נמצאות באזור הזה. תוך כדי שהוא מדבר איתנו ומבשר לנו את הכללים וההגבלות החדשות על גישה לאדמות שלנו, ראינו חמישה מתנחלים בתוך שטח האדמות שלנו, שאליהן אסרו עלינו להגיע. הקצין עם המתרגם שלו ניגש אליי ושאל: 'מה אתה רוצה?'. השבתי: 'יש שם מתנחלים באדמות שלנו'. הוא השיב: 'אלו לא מתנחלים, אלו חיילים'. עניתי: 'אלו לא חיילים. הם בלבוש אזרחי. אלו מתנחלים'. הקצין השיב לי: 'כל ישראלי הוא חייל'."
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה.
<< הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >>
<< הלסי >> ציון יום ההתמודדות של חולי הסרטן ומשפחותיהם עם האתגרים העומדים בפניהם << הלסי >>
<< דובר >> היו"ר מיקי לוי: << דובר >>
נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: ציון יום ההתמודדות של חולי הסרטן ומשפחותיהם עם האתגרים העומדים בפניהם, מס' 680, 1216, 1290, 1895, 2128, 2140, 2141 ו-2142.
חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, היום הכנסת מציינת את האתגרים שבפניהם ניצבים חולי הסרטן ומשפחותיהם. מחלת הסרטן היא סיבת המוות הראשונה בישראל ואחראית לכרבע ממקרי המוות בכל שנה. המשמעות ברורה. אנחנו רואים את הסרטן מסביבנו בכל מקום. כל אחד מאיתנו מכיר מישהו או מישהם שנלחמים או נלחמו במחלה הארורה ואת אלו שהפסידו בקרב. המחלה הזו על כל צורותיה – והטיפול הכרוך בה – היא אכזרית והרסנית לא רק לגוף האדם ולנפשו אלא גם ליקירים הסובבים אותו. האתגרים שמולם עומדות משפחות והמאבק הממושך, המתמיד, לפעמים חסר הסיכוי, להציל את היקר מכול, גובים ממשפחות רבות מחיר כבד. לעיתים המחיר כלכלי, לעיתים נפשי, לעיתים בריאותי לבן משפחה נוסף, ולעיתים מוביל לפירוק התא המשפחתי עצמו.
מכובדיי, בחנוכה האחרון היה לי הכבוד, באמת הכבוד, להדליק נר עם ילדי בית החולים שניידר. ראיתי את רוח הלחימה האין-סופית של ההורים ואת כוח הרצון של הילדים לא לוותר לעולם.
בציון היום החשוב הזה כאן, במליאת הכנסת, בשם הכנסת, אני שולח תפילה לשלומם של חולי הסרטן וחיזוק בני המשפחות היקרות. כולי תקווה שהרפואה והמדע יפרצו דרכים חדשות שינצחו את המחלה הזו על כל צורותיה. מי ייתן. תודה רבה.
ראשונת הדוברים – חברת הכנסת ח'טיב יאסין, בבקשה.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר >>
צוהריים טובים. כבוד היושב בראש, חברות וחברי הכנסת, כבוד השר, כמדי שנה מצוין ב-4 בפברואר היום הבין-לאומי למלחמה בסרטן. חשוב לי להתייחס לדברים שקורים כאן אצלנו בתוך המדינה וגם בתוך הבית. המילים והדברים שלך מאוד מרגשים, כבוד היושב בראש.
אכן, ישראל נמצאת בין 50 המדינות בעולם שיש בהן אחוז גבוה של חולי סרטן. במדינת ישראל יש כל שנה קרוב ל-32,000 מאובחנים חדשים. בישראל חיים כ-350,000 חולי סרטן. בישראל מתים בכל שנה קרוב ל-12,000 אנשים, נשים, ילדים, חולי סרטן – נתונים מצמררים ומצערים. כמישהי שידעה מקרוב ועברה את התהליך, אני מודה לאל על הזכות לחיים. זה לא מובן מאליו. אני יודעת ומכירה הרבה אנשים, נשים, משפחות, שלא צלחו את המהלך הזה.
לצערי הרב, הרבה פעמים אנחנו אומרים: כן, זה גורל, זה גזרה, אבל דווקא מהמקום הזה, מהבית הזה, אסור לסמוך רק על הגורל, וצריך לפעול למען מיגור ומאבק במחלת הסרטן באותה מידה שהיא מכה בנו.
צר לי להגיד שדווקא במקום הזה, ביום המיוחד הזה – שאני משתדלת ואני מקווה שהכנסת גם תמשיך לקיים אותו בעתיד; זו השנה השנייה שאני יוזמת אותו – דווקא ביום הזה אף אחד ואף אחת מחברי הכנסת לא מצא זמן להגיע לדיונים בוועדות. צר לי. אני יודעת שלחלק יש דיונים נוספים וחשובים באותו זמן ושהם יושבי-ראש ועדות. אבל הכי כואב מהכול זה שדווקא השנה, כשיש לנו ועדת בריאות עצמאית, ישות נפרדת, היא סירבה בתוקף בכל מיני תירוצים לקיים את הדיון, וממש שעות ספורות לפני – היום מאפשרת פחות משעה לדיון חשוב כזה.
אני מדברת מתוך כאב עמוק, אחרי שפגשתי גם במהלך הדיונים היום וראיתי במו עיניי כמה חסר לנו בכל המערכות כדי לטפל ולתת אפשרות לאותם אנשים לעבור את הדרך הזאת בפחות כאב וסבל. ואגב, אני לא מדברת רק על הטיפול התרופתי – וכן, הוא נחוץ. ויושב פה כבוד השר, ואני אגיד מה שאמר אחד הרופאים הכי טובים, שדווקא סל הבריאות במדינת ישראל הוא מהטובים, אבל עדיין ישנן תרופות מצילות חיים – מוכח מחקרית הדבר הזה – שעדיין לא נכנסות לסל התרופות במדינה. יש בדיקות שאפשר לעשות ולהקל על אותם חולים לגבי רגישות לתרופות או גילוי מוקדם של מחלות מסוימות, ועדיין זה לא נעשה, פעם בגלל ביורוקרטיה, פעם בגלל פריפריה, פעם בגלל מחסור ותורים ארוכים. וכולנו יודעים שדווקא במחלה הזאת האלמנט של הזמן הוא כל כך קריטי.
גם במערכת החינוך אנחנו ניסינו להבין מה התוכניות שקיימות בתוך המערכת להתמודד עם אותו תלמיד או עם אותה משפחה שיש בה הורה אחד שהוא חולה סרטן והילדים מגיעים לבית הספר, וגם שם, לצערי הרב, לא היו דברים מספקים.
אני רוצה לשבח מעל דוכן זה את עבודתן האדירה של העמותות, שלצערי, שוב עושות את מה שהמדינה צריכה לעשות. הן עושות בכל דרך, ולא זוכות לתקצוב המתאים, לתקצוב המספיק, כדי שיוכלו באמת לעבור את התקופה בפחות כאב. אני חושבת שהדרך ארוכה, אבל צריך להתחיל ביותר כוח, ביותר רצון לשנות.
כבוד השר, אני פונה אליך מעל דוכן זה: אין יותר ראוי מלקיים דיון בוועדת הבריאות בנושא זה, ואני פונה דרכך – אפילו שהיום הזה נגמר ועבר – לקיים דיון רציני בנושא. אני ברגע האחרון העברתי את הדיון, אתמול בערב, לוועדת החברה הערבית, כדי לא לבטל את המוזמנים שאנחנו הזמנו באופן אישי. אני חושבת שמגיע לאותם 350,000 אזרחים חולי סרטן לקבל יחס מכבד והתייחסות מקצועית. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. לא יכולתי להפסיק אותך. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
לא, ינון אזולאי.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
סליחה. נכון, התחלפתם. חבר הכנסת אזולאי, כן, כן.
<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>
ברשות אדוני היושב-ראש, כבוד השר, האמת היא שקשה לדבר אחרי חברת הכנסת אימאן – דברים נרגשים, והיא מכירה את זה. גם אני מכיר את זה, אני מכיר את זה מהמקום שלי. גם בבית הזה הכירו את זה עם מור אבי, זיכרונו לברכה.
ההצעה לסדר-היום אומרת בעצם ציון יום התמודדות של החולים. לי קשה להגיד את שם המחלה. אני תמיד אומר: המחלה ידועה, כי זו באמת מחלה ידועה וכולם יודעים את האתגרים. וכשצופים בנו אנשים ורוצים באמת להבין מה האתגרים, איך מתמודדים, אז קודם כול, הצעה קטנה: אל תסתכלו על החולה כמסכן, תסתכלו עליו כגיבור, כי בסופו של דבר החולה הוא החזק. אנחנו תמיד, בינינו, מחפשים איפה ככה אולי לקבל איזושהי נחמה.
אני זוכר את מור אבי, שהיה עובר טיפולים קשים, טיפולים קשים מאוד. לעולם לא אמר: איי, כואב לי. כשהיינו אומרים לו: אבא, כואב משהו? הוא היה אומר: יש דברים יותר כואבים בחיים. הוא היה אומר שיש אנשים יותר מסכנים בחיים. היה אומר: אני, טוב לי, היה מקבל עליו את הדין הזה באהבה. הוא ידע שהקדוש ברוך הוא נתן – הוא היה קורא לזה "נתן לי מתנה". ואני בטוח שאם תשאלו הרבה כאלה, יגידו לכם: המתנה הזאת, מה שהם לוקחים, הכדורים האלה, יגידו לכם: זה סוכריות.
נכון, עצם הידיעה היא קשה, אבל התרופה לכל מחלה זו השמחה. רק בתקופה, בשבועות האחרונים מגיעים מקרים ואנשים מתקשרים אליי, צריכים לפעמים שאדבר עם בן המשפחה, אולי לספר לו איך זה היה, לעבור, לשמוע. אני נמצא בבתי חולים. לצערנו, המשפחות הרבה פעמים שומעות את אותם אלה שנפרדו מאיתנו, שכבר לא איתנו. אגב, גם אבא שלי לא נמצא איתנו, אבל אבא שלי עוד זכה מהפעם הראשונה עוד 12 שנה להיות איתנו. אתם יודעים איזו מתנה זו? לפני שבועיים פגש אותי חבר שכשאבא היה מאושפז בשערי צדק, הוא ראה את אבא שלי ככה בחדר, ונכנס אליו יהודי שהיה צריך עזרה. היו לו בעיות עם פרנסה, היה צריך לקנות משהו. הוציא לו, נתן לו צ'ק. נתן לו – יצא. ואז אבא נאנח. החבר סיפר לי את זה רק לפני שבועיים. לא ידעתי; שבועיים, שלושה. הוא אומר לו: הרב, למה אתה נאנח? הוא אומר לו: כי שם אני כבר לא אוכל לעשות את זה; כי אם אני אתגעגע למשהו זה לחסדים פה. לעשות טוב זה פה; שם כבר עולם שכולו טוב. אין שם רוע, יש שם רק טוב. פה המלחמה לעשות את הטוב.
ואני מסתכל ואני אומר למשפחות שעוברות את ההתמודדות הזאת שהתרופה לזה: תשַׂמח. לעשות טוב, לעשות טוב עם השני, בתוך הבית. אל תשאירו את החולה לבד. אתם תישארו לבד. זה קורה, ואז כל אחד מתכנס לתוך עצמו ומנסה לחשוב, ופתאום זה בא לו. אבל עם החולה תמיד תהיו, תמיד תשמחו אותו.
כשאבא היה מאושפז בשערי צדק, בהדסה, היו כאלה שהיו באים ומשמחים. כל היום תראו אותם מסתובבים שם, בחורים, אחד בא עם גיטרה, אחד בא עם אורגן, ומשמחים אותם. אתם מבינים איזה כוח זה נותן להם? אתם יודעים מה זה עושה לחולה? החולה בעצם מקבל עוד, עוד תקווה לחיים, גם אם הוא יודע שבסופו של דבר זה מגיע לסוף. אבל תדעו לכם שלא תמיד מה שהרופאים אומרים זה נכון, והרופאים שמחים גם לטעות. הרופאים שמחים לומר "טעינו", הם רוצים לטעות. ואני מדבר דווקא על המשפחות. תחבקו את החולים, תהיו איתם. אמר היושב-ראש שלפעמים זה מפרק משפחות. אני מכיר כאלה, אבל אנחנו יודעים גם כמה משפחות זה איחד. אני אומר לכם, יש רגעים קשים לפעמים, יש רגעים שלפעמים אנשים מתמוטטים, אבל בשביל זה לחוֹלֶה יש אישה או לחוֹלָה יש בעל, יש להם ילדים ויש להם משפחה שתתמוך; שלא תבכה עכשיו, שתתמוך בהם. וגם אם מגיעים לרגעים האחרונים, תמיד תלכו לאחר מכן לדבר עם משפחות אחרות ולעודד.
אני יודע מה זה. עד היום אני הולך לבקר חולים, נכנס לתוך משפחות, וגם, לצערי, לבקר את אותם אלה שאיבדו את יקיריהם בסוף. אבל זאת הצוואה שמור אבי השאיר לי – אמר לי: תלך לבקר חולים, תלך לנחם אבלים, תדאג לאסירים. פה יש את החסדים האלה, שם כבר לא יהיה. בכל פעם, גם בפעם שעברה עליתי, ואני תמיד רוצה להכיר תודה, תודה לכל אותם רופאים שטיפלו באבא, תודה לעם ישראל שהתפלל, תודה לכולם. התודה צריכה להמשיך להיות גם עכשיו, והכרת הטוב, אף על פי שהוא לא איתנו, כי הוא איתנו. אני מאמין שהוא איתנו. אני רוצה להגיד מילה טובה לפרופ' רואו, לפרופ' פאר, פרופ' נטע גולדשמידט וד"ר שחר וד"ר דן ולכל מי שטיפלו בו, כי כולם עשו את זה במסירות. יש לנו רופאים טובים שנותנים את הנשמה.
אנחנו כמדינה צריכים לעשות הכול על מנת שלחולים יהיה קל, להוסיף להם עוד לסל התרופות כמה שאפשר, להקל עליהם. הבאנו הצעת חוק שלא הצלחנו להעביר אותה, לתת תרופות מצילות חיים. אני מאמין שבסוף נצליח להגיע – אם יהיה רצון טוב של כולנו, ולכולנו יש רצון טוב – להגיע לכך שכמה שיותר תרופות יהיו בסל.
לסיום, אני רק רוצה להביע תפילה. כשחזקיהו המלך הרגיש שהוא עומד להיפרד מהעולם ולהיפטר, הוא התפלל לפני הקדוש ברוך הוא. ישעיהו הנביא אמר לו במלכים ב' פרק כ', פסוק ה': "כה אמר ה' אלֹהי דוד אביך, שמעתי את תפִלתך, ראיתי את דמעתך, הנני רֹפא לך". בעזרת השם, תהיו חזקים, הרפואה בוא תבוא, ובעזרת השם יסיר מאיתנו גם את המחלה הזאת. תודה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת טור פז, בבקשה.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שמה נלחש ממקומות רבים בלי לנקוב בשמה. יש כאלה שקוראים לה פשוט "המחלה", משל הייתה המחלה היחידה בעולם ואין בלתה. מחלת הסרטן היא גורם התמותה מס' 1 בישראל, וגם אם מקובל לומר שמדובר במגוון גדול של מחלות, בסוף, בעיני הציבור זאת המחלה. ואיך זה מתחיל? אדם חי לו חיי שגרה, זו שכולנו מכירים: שעון מעורר ב-06:00, הילדים יוצאים לבית הספר, לאוניברסיטה, לעבודה או לצבא – שגרה בנלית המורכבת מכל אותם הדברים הקטנים היוצרים את החיים – עד שיום אחד בדיקה קטנה, גוש לא ברור, סקירה שגרתית, טלפון, סחרחורת – והכול משתנה. השגרה נעצרת ומתחילה אי-ודאות, מתחילה המלחמה לחיים.
ביום זה, יום לציון האתגרים העומדים בפני חולי הסרטן ומשפחותיהם מעל בימת הכנסת, אני לא רוצה לדבר בהכללה, אני לא רוצה לדבר על כל חולי הסרטן – אני רוצה לדבר על נועה. נועה הייתה חברה שלנו מגיל 11. גדלנו באותה שכונה בירושלים. היא למדה עם אשתי באותה כיתה, והיינו חניכים ומדריכים בסניף ירושלים מרכז של תנועת בני עקיבא. היא התחתנה עם עמינדב המקסים, גם הוא חבר ילדות. יחד בנו את הקן שלהם. שלושת ילדינו הגדולים נולדו באותו שנתון של שלושת ילדיהם. נועה הייתה קלינאית תקשורת, מרצה במכללה, ובעשור האחרון היא הייתה גם השכנה מהבית ממול. ארוחות שבת, טיולים משותפים, חברות – מה שעושה אותנו הישראלים לכל כך קהילתיים וכל כך מיוחדים.
ושוב, יום אחד טלפון – הבדיקות יצאו קצת שונה, ומשם ללופ של שגרה, אבל אחרת. ומסביב לחולה עומדת המשפחה, ורק היום, במבט לאחור, אני מבין קצת מהאתגרים שמתמודדים איתם בני המשפחה העוטפים את החולה, שביום אחד קמו לשגרה חדשה, הסובבת סביב החולי, הרפואה והתקווה. וקשה לדבר, אבל צריך, על ההוצאות החריגות, על תשלומי התרופות, על הייעוץ הרפואי, בתי החולים והטיפולים ואובדן ההכנסה. המראה משתנה, וכולנו יודעים עד כמה המראה חשוב, מה קורה לאדם שמראהו החיצוני משתנה. והשאלות שאנשים שואלים, לפעמים בלי הבנה, בתמימות. וכל הזמן החיים לצד האי-ודאות והפחד.
נועה שלנו בחרה בחיים, בחרה בשגרה. את מלחמותיה ניהלה בשקט. את השגרה קיימה קודם כול לצד בני המשפחה, שעטפו וחיבקו אותה ברכות אין-קץ. הטיפולים והאתגרים היו בדרך כלל בשיתופם של מעטים, הקרובים ביותר. כל שאר המעגלים, גם הסמוכים יותר, נותרו עם החיבה, עם הצעות העזרה, עם החיבוק מרחוק. אנו, הישראלים, מודעים מאוד לשכול הצבאי. אנו גדלנו לצד – וחיים עם – האתגרים הביטחוניים. אבל השכול האזרחי, המחלה, הגבורה היום-יומית של החיים לצד שגרת מחלה, אלו אינם נמצאים במודעות שלנו.
אני מבקש לסיים בציטוט מתוך דברים שכתבה נועה, זיכרונה לברכה, שנפטרה השנה, כאמור, מהמחלה הארורה. יהיו דבריה אלו שאני מצטט כאן נר זיכרון לדמותה הייחודית, שכה חסרה לנו. וכך היא כותבת למורה שהיא למדה אצלה: אני מתמודדת תקופה עם אתגרים בריאותיים, ומתוך המורכבות רואה ומרגישה את האור הנגלה ואת האפשרויות הנפתחות בזמן הזה, רואה את הברכה. ולא רק בתקופה הזאת, גם לפני כן וגם בקטנות של החיים, אני מאמינה שיש מי שמכוון את הדברים לטובה. יחד עם זאת, אני מרגישה שלא כל התכנים מתיישבים באופן שלם על ליבי. התנועה הכמעט-אוטומטית של פינוי הצידה של רגשות שליליים, התנועה של "דאגה בלב איש ישיחנה", לא נותנת מקום למנעד גדול של רגשות הקיימים באדם. אני מאמינה שיש מקום לתת מקום גם לרגשות של דאגה ועצב העולות באדם, ואני לא מתכוונת לדאגה מכך שלא אהיה הכי מוצלחת או הכי יפה. אני חושבת שרק היכולת להביט ברגשות האלה, להבין אותם, לתת להם מקום, מאפשרת גם להתקדם ולהגיע למקום של שמחה אמיתית וביטחון. אבל תהליך הדחקה שלהם לא באמת יעלים אותם.
אני איבדתי השנה חברה קרובה, ואני מתגעגע. מדי שנה מאבדים אלפי ישראלים את בני משפחותיהם ואת חבריהם וחברותיהם למחלה הארורה. עלינו כאן, בחברה הישראלית ובכנסת ישראל, לחבק אותם, להיות איתם, ולוודא שהם מקבלים את מרב הטיפול, העזרה, הקשב והסיוע שהם זקוקים להם.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
בהחלט מרגש. תודה רבה. חבר הכנסת טל, בבקשה.
<< דובר >> אלון טל (כחול לבן): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בשנת 1971 הייתי ילד קטן בארצות הברית. באותם ימים הנשיא ניקסון עמד לפני שני בתי הקונגרס ונשא נאום שבו הכריז מלחמה על הסרטן. הגיעה העת באמריקה שאותו מאמץ מרוכז שהביא לביקוע האטום והביא איש אל הירח, יופנה למיגור המחלה הממאירה הנוראית הזאת, אמר הנשיא. מאז ועד היום המאמץ הבין-לאומי להתמודד עם המחלה לא עסק רק בטיפול בסימפטומים אלא גם במניעת הסרטן עצמו. הרי המחלה הקשה הזו נובעת הן ממאפיינים ביולוגיים של בני אדם והן מחשיפות סביבתיות שלהם. גם אם בינתיים לא נוכל לשנות את המבנה הגנטי של בני אדם, אפשר לעשות הרבה למזער את אותם סיכונים בריאותיים בסביבה.
במהלך הקריירה שלי עסקתי במדיניות ששואפת למזער את אותם סיכוני סרטן. כאשר למדתי לדוקטורט לבריאות הציבור ואיכות הסביבה לפני שנים רבות, האפידמיולוגיה לא השאירה מקום לספק: רבבות אנשים חולים בסרטן כתוצאה מהתעשייה, מחומרי הדברה ומכימיקלים שונים שבהם אנו משתמשים בעולם המודרני. למדתי שהגורמים הסביבתיים אינם גזרת גורל. למעשה, חלק ניכר מן הרגולציה הסביבתית המודרנית מיועדת למנוע חשיפה לחומרים מסרטנים.
במשך כל השנים היחס האישי שלי לסרטן היה תיאורטי ואקדמי. ידעתי שהוא גורם מס' 1 לתמותה בעולם ושאחד מתוך ארבעה בני אדם ימות בעקבות גידול ממאיר. אבל היחס שלי אל הסוגיה לא היה דרך הלב, אלא דרך הראש. בשנה האחרונה זה השתנה. במשפחה שלי התמודדנו לראשונה עם המחלה. גם אימא שלי וגם אשתי הצטרפו למועדון המצער של מטופלי הסרטן. ליוויתי אותן במהלך המסע הקשה שעברו – ניתוחים והקרנות, התמודדות עם כאבים, עייפות, צרבות, בחילות וכמובן ייאוש. אני מאוד שמח לבשר ששתיהן כנראה ניצחו את הסבב הנוכחי. ייתכן שאותה הכרזת מלחמה נגד הסרטן של הנשיא ניקסון מן הילדות שלי והמחקר והפיתוח שהיא הניבה, תרמה לתוצאות אלה.
ביום כזה אני תוהה מה למדתי מן החוויה של השנה האחרונה, ומה המשמעות של אירוע שמציין את הגבורה של אותם חולות וחולים ומשפחותיהם, שלהם אנו מצדיעים היום בכנסת. אדוני היושב-ראש, אני מבקש לציין שלוש נקודות: ראשית, הצוותים הרפואיים – מצאתי מקצועיות ואנושיות, סבלנות אין קץ, חמלה וחיוך של אנשים שמשקיעים את חייהם כדי לתמוך ולטפל בציבור חולי הסרטן יום אחרי יום אחרי יום. אני אסיר תודה. אני כמובן גם מצדיע לאימא שלי ולאשתי, נציגות אמיצות של ציבור גדול ועצום שמסרב להתייאש, שמבין שלמרות שבתחילת הדרך לא רואים שום אור בסוף המנהרה – בסוף האור יהיה ואף יבשר יום חדש.
אבל אני מבקש לסיים עם המדיניות של מדינת ישראל וההתנהלות של מקבלי ההחלטות בהקשר של סרטן. לצערי, ישנה בישראל נטייה לראות כל בעיה דרך החור של הגרוש. המדדים הרלוונטיים שמכתיבים החלטות סביבתיות קשורים בעיקר לכלכלה. בריאות איכשהו פחות מהווה פקטור בהחלטות, כלומר, כדי להצדיק התערבות ממשלתית קיימת דרישה להתבסס על ניתוח עלות–תועלת, כאשר העלות תמיד ברורה, ואילו כאשר מדובר בבריאות התועלת הקשה יותר לכימות.
היום יש לי את הכבוד לעמוד בראש ועדת משנה של ועדת בריאות, ועדה שעוסקת בעניין השפעת הסביבה והאקלים על הבריאות. על מה אנו דנים בוועדה? על מפגע האסבסט וסרטן בנהריה, על הסיכון שטמון בעשן של קמיני עצים, שגורם למחלות נשימתיות, כולל סרטן, וכמובן על מפרץ חיפה. לפי הנתונים של משרד הבריאות, התחלואה בסרטן באזור חיפה היא הגבוהה ביותר במדינת ישראל, בהרבה. כאשר מדינת ישראל החליטה לשקול מהלך כה חשוב של פינוי התעשייה הכימית ממפרץ חיפה, את מי המדינה הזמינה להכין דוח? לא מומחים לבריאות הציבור אלא את חברת מקינזי, שמתמחה בניתוחים כלכליים. מתקבל הרושם שהסיבה היחידה לספק אוויר נקי ושיעור סרטן נורמלי לתושבי חיפה היא קופון נדל"ני בהמשך הדרך. לא הופתעתי לגלות בוועדת המשנה שלנו מנציג משרד האוצר שהמשרד טרם חישב את העלות של הזיהום של חיפה על הבריאות. חברות וחברים, אני שמח שיש אופק חיובי למשקיעים במפרץ חיפה אחרי פינוי התעשייה המזהמת, אך הסיבה האמיתית לסגור את התעשיות המזהמות היא הסבל שנוכל לחסוך למשפחות רבות. ייתכן שנוכל להגן עליהן יותר אם רק נזכור שמאחורי המספרים והסטטיסטיקות יש בני אדם.
ביום חשוב זה בכנסת ראוי לציין שאם נפעל בתבונה ובאחריות, נוכל להפחית את שיעור הסרטן ולהגדיל את איכות החיים ושמחת החיים של כולנו. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת כסיף, בבקשה.
<< דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוניי השרים. "אדוניי" אומרים ברבים, אדוני? כן?
<< קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >>
אדוני הארץ.
<< דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
תודה רבה. בעשורים האחרונים נכתב לא מעט על דרכי ההתמודדות המומלצות לחולי סרטן עם מחלתם. מפסיכולוגים כמו דונלד קליפטון, שכתב את הספר "למלא את הדלי" ב-2005 ועד מחלימים כמו איצי באר שכתב את "בשיטת החתול" ב-2008, וחולים סופניים מנוחים כענת גוב, שכתבה את המחזה והספר הידוע "סוף טוב" ב-2012, כולם התמקדו בהתמודדות האישית-נפשית עם המחלה או בהתמודדות בעזרת המשפחה והמעגלים הקרובים. כמובן שאין שום רע בכך, אך ראוי לציין שאך מעט מהם, אם בכלל, עסקו בתמיכה מצד המעטפת החברתית הרחבה או המערכתית-ממסדית.
משפחות של חולי סרטן, ובמיוחד משפחות של ילדים חולי סרטן, עומדות בפני קשיים בל יתוארו. תפקידנו כנציגי הציבור וכמחוקקים הוא לחזק את המערכת החברתית והממסדית שעוטפת אותן. לילדים יש אחוזי החלמה גבוהים מסרטן, בסביבות 80%, אבל המחלה משפיעה באופן קריטי על כל המשפחה. נטל משמעותי שנופל על הורים לילד חולה סרטן, נוסף להתמודדות הבריאותית והנפשית עם המחלה, הוא הנטל הכלכלי. הורים נאלצים להחסיר ימי עבודה כדי ללוות את ילדם לטיפולים, ומשתמשים בכל מכסת ימי המחלה, כך שהם תלויים לא פעם בטוב ליבו של המעסיק. נשאלת השאלה: מי דואג לזכויות ההורים העובדים? אסור למדינה להתעלם מהקושי הכלכלי הכביר שנופל על משפחות במצבים כאלה. דרושה תמיכה כלכלית משמעתית במשפחות ודאגה לשמירה על הזכויות הסוציאליות שלהן ועל זכויות העובדים שלהן.
ילד חולה סרטן צריך גם עזרה להמשיך בלימודיו. הלימודים חשובים לילדים, מכיוון שהם נותנים תקווה להתגבר על המחלה הקשה, וגם עוזרים בתהליך השיקום לאחר ההבראה בכך שהם מחזירים את הילדים למסלול החיים הרגיל. המצב כיום הוא שישנה רק כיתה אחת בבית חולים עם מורה אחד, ובה לומדים כל הילדים והנערים חולי הסרטן מקטנות ועד גיל 18. זהו מצב בלתי הגיוני בעליל. לנערים ולנערות בגילי בחינות הבגרות דרושים גם ליווי ועזרה בהתכוננות לבחינות המכריעות. יש לתגבר באופן מיידי את בתי החולים באנשי חינוך, כדי לתת מענה לצורך בסביבה חברתית ולימודית תומכת ומחבקת בתהליך ההבראה והשיקום.
אלו כמה דוגמאות שמדברות על מקרים שבהם הילד במשפחה חולה בסרטן, אבל קשיים כלכליים ובעיות לימוד של ילדים נופלים על משפחות גם כאשר אחד ההורים חולה. דרושה השקעה בשירות הפסיכולוגי והסוציאלי למשפחות כדי לסייע לחולה ולמשפחתו גם יחד. וכמובן, היות שתרופות חדשות לטיפול בסרטן מפותחות בעקביות, יש להגדיל את סל התרופות, שלו מוקדשים רק 550 מיליון שקל, שזה סכום מזערי מול הדרישות הרבות. בניגוד למצב היום, שבו סל התרופות תלוי בטוב ליבם של משרד האוצר והעומד בראשו, יש להעלות את הסל באופן קבוע לפי מדד עליית המחירים. כל התחומים האלה, המשפיעים על חולה הסרטן ומשפחתו בתקופה הנוראית הזו מכל הבחינות,– דורשים השקעה משמעותית של המדינה. לעמותות פרטיות אף פעם לא יהיו המשאבים לספק את המעטפת הנחוצה, וגם אין זה תפקידן מלכתחילה, כמובן, עם כל ההערכה והכבוד. זו אחריותה של המדינה, והיא שצריכה לקחת על עצמה את הטיפול בעניין.
בריאות, רווחה וחינוך – אלו ההוצאות הציבוריות שאנו צריכים להגדיל. למטרה זו יזמנו את התיקון לחוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (ביטול הגבלת ההוצאה התקציבית). אפשר למצוא בתקציב מקום לתמיכה מקפת בחולי הסרטן ובמשפחותיהם, אם רק נרצה ואם נהיה מוכנים לדרוש שאלה שיש להם יותר ישלמו את חלקם הראוי. במקום להשקיע בהטבות לטייקונים, השקיעו בסל התרופות. אל תסכסכו בין חולים ותגרמו להם את ההרגשה שהם צריכים להיאבק זה בזה על חייהם. כשאנחנו אומרים שעל המדינה לקחת אחריות על אזרחיה, אנו מתכוונים בין השאר לאותה השקעה ציבורית, השקעה בחיים ממש, חיי החולים ומשפחותיהם. כפי שכתבה ענת גוב המנוחה: להיות או לא להיות, זו לא השאלה; השאלה היא איך להיות. תודה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת כסיף. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה.
<< דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, השרים, חברי הכנסת, אילו על המחלה שמביאה את המספר הגדול ביותר של נפטרים בשנה היינו מדברים חלק ממה שדיברנו על הקורונה בשנתיים האחרונות, אולי היינו יכולים לעזור יותר. ולאו דווקא בתחום הרפואי המקצועי, כי כולם מציינים, וזאת עובדה, שהמערכת הרפואית בישראל – במחלה הזאת כמו במחלות נוספות – היא מהגבוהות בעולם מבחינת השירות לציבור.
אבל חשבתי, אולי הסיבה שמדברים יותר על קורונה היא כי כל אחד חושב: קורונה – לי זה יקרה, ובסרטן כל אחד חושב: לי זה לא יקרה. כמו שאמר היושב-ראש, לצערי הגדול, אין אדם אחד שאין לו מישהו, קרוב או חבר או מכר, שחלה במחלה הזאת, ולכן צריך להתייחס לזה באותה חרדת קודש, אולי אפילו יותר מאשר הפחד שמא לי יהיה קורונה, כי המחלה הזאת הרבה יותר קשה.
אני רוצה לפתוח במה שאומר ירמיהו הנביא, זה הפתיח לכל הדבר: "רפאני ה' וארפא הושיעני ואִוָשעה כי תהִלתי אתה". אנחנו רואים דווקא במחלה הזאת דברים מדהימים. יש אישה, היום בת 30 בערך, 35, שיש לה בית עם ילדים, ואני ראיתי אותה כשהייתה ילדה בבית החולים הדסה, ואמרו לי המומחים הגדולים: חבל לצער אותה, חבל לעשות לה טיפולים כואבים, כי אין סיכוי – גם המומחים ביותר. אני לא רוצה לתאר איך שכבה שם, בבידוד שבתוך בידוד, כמו בתוך שקית ניילון, קצת עצמות ועור. וכשקדוש ברוך הוא רצה, היא הצליחה לצאת מזה, ובחתונה שלה הגיע הפרופסור, המנהל של בית החולים הזה, ואמר לי דבר מדהים. הוא אחד הממציאים של המינונים של תרופות לילדים, הוא בא מקנדה, והוא אמר שהוא רואה שאותה תרופה, אותו מינון לשני ילדים עם אותו רקע – אצל אחד זה מצליח ואצל השני לא, ואין לו לזה הסבר, רק דבר אחד: יש מי שקובע בדבר הזה.
אני מוצא בשיר של רבי יהודה הלוי כמה מילים מתוך השיר שלו, "אלי רפאני וארפא", את התשובה שאמר אותו פרופסור. "אלי רפאני וארפא / – – – סמי ומרקחי לך / – – – אתה אשר תבחר ולא אני / – – – לא על רפואתי אני נסמך / רק אל רפואתך אני צופה". כך אומר רבי יהודה הלוי, ולכן אני רוצה להקדיש את הדקות שאני צריך לדבר עוד דווקא למשפחות ולסיוע הנפשי לאותם חולים, כי הסיוע הרפואי – הרופאים עושים את המקסימום האפשרי.
אבל כמו שציינו פה קודמיי, הנפש, הקשר בין – מה שנקרא פסיכוסומטי – הקשר בין הנפש לגוף הוא ממש קריטי ברפואה של החולים. אותם חולים מסכנים זקוקים לעזרה וסיוע כמו אוויר לנשימה, ואני מתכוון לעזרה ולסיוע נפשי. זה לא מטפורה, זה מציאות חיים מרה. כתוב: "בורא ניב שפתיים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו". יכול להיות שגם הקרוב וגם הרחוק, שניהם, צריכים להגיד להם שלום. ואנחנו רואים את ארגוני המתנדבים וכל אלה שעושים בזה, דווקא במצב שזה נראה כאילו אין מה לעשות, וזה הזמן לעשות. כמו שאמר פה הרב ינון אזולאי, אני זוכר את אבא שלו, זיכרונו לברכה, כמה הוא חיזק והתחזק. באמת 12 שנה הוא הצליח לשרוד אחרי שאחרים אמרו שאי-אפשר.
היום כולם כבר יודעים מה החשיבות של מצב הרוח של החולים בהתמודדות מול המחלה. כל הרופאים והחוקרים יודעים להוכיח שיותר ממה שהטיפולים הרפואיים מרפאים, מצב הרוח והשמחה, השפיות והרצון לחיות עוזרים מאוד להתגבר על המחלה. כי כשבן אדם חולה והמשפחה שומעת, השמיים נופלים עליו ועל בני משפחתו. צריך ללטף אותם, לחבק אותם, לעודד אותם, לתמוך בהם, לבקר אותם ולא להשאיר את המלאכה רק לרופאים ולאחיות, שהם עושים את המקסימום האפשרי.
מעבר לסיוע הנפשי שהמדינה מעניקה על ידי עובדים סוציאליים – באמת אלה שעושים, עושים את המקסימום, אבל מעט מאוד אנשים עושים בתחום הזה. ואנחנו רואים בתחום הזה את העניין של הארגונים, ארגוני החסד של אנשים פרטיים וציבוריים, של כלל העדות והחוגים והמגזרים, שבאים ועוזרים. אני לא אמנה את שמותיהם של הארגונים כי רבים הם והזמן קצר, אלא אדבר על הנושא. אבל צריך לשאול שאלה, אדוני השר – ולמדינה: למה השתתפות המדינה בתרופות ובסיוע הפיזי הרפואי היא במיליארדים ואילו בצד של מה שנקרא "המגזר השלישי", אלה שעוזרים, ההשקעה מצד המדיה היא כמעט אפסית – לעזור לארגונים ולאנשים שעושים את הפעילויות האלה? אני לא מדבר על ארגונים ממסדיים, אני מדבר על ארגונים פרטיים, אני מדבר על אנשים פרטיים.
אדוני היושב-ראש, אני אסיים בהצעת חוק שהצעתי פעם ולא הצלחתי להעביר אותה לגבי ההסעות, שזה אחד הייסורים הגדולים מאוד במחלת הסרטן ובכלל במחלות: שהמדינה תשתתף בהסעות, לא רק באמבולנס. באמבולנס המדינה משתתפת אם הוא מאושפז. אם הוא בא במונית, חולה אונקולוגי, לטיפולים – ואני לא צריך להאריך פה ולא רוצה להאריך על הסבל שאנשים עוברים בדרך – למה שהמדינה לא תשתתף בהסעות ובנסיעות של אותם חולים לטיפולים ובחזרה? יהי רצון שבאמת נזכה ל"רפאני ה' וארפא הושיעני ואִוָשעה כי תהִלתי אתה". תודה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
אמן. חברת הכנסת לזימי – איננה, אז שר הבריאות ניצן הורוביץ, בבקשה.
<< דובר >> שר הבריאות ניצן הורוביץ: << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שמעתי את הדברים, בצער, אני חייב להגיד. זה נושא קשה. המחלה הזאת היא מחלה קשה, היא עדיין גורם התמותה הראשון בשכיחותו בארץ, גם בזמן הקורונה, והנתונים הם נתונים קשים. בכל יום מאובחנים בישראל – מאובחנים – כמעט 90 מקרי סרטן, 32,000 בשנה, ובכל יום מתים מסרטן בישראל 30 בני אדם בערך, שזה 12,000 פטירות בשנה. כמעט אין אדם בישראל שלא מכיר מישהו שחלה או חס וחלילה נפטר כתוצאה מסרטן, והרבה אנשים גם חלו בסרטן והחלימו – בני משפחה. זאת מחלה שנוגעת בחיים של כולנו ובהרבה מאוד מקרים, גם כמו ששמענו כאן מחברי הכנסת, מבטאת את המשברים הגדולים ביותר בחיינו. כל מי שעבר, כל מי שזה נגע במשפחה שלו – וכאמור, אין משפחה שזה לא נגע בה – יודע ומבין.
המאבק בסרטן, הבקרה, ניטור המחלה, גילוי מוקדם שלה, מניעה וכמובן טיפול, הם מהמשימות החשובות ביותר של משרד החינוך ושל מערכת הבריאות, וזה לא רק בישראל. בעולם מאובחנים מדי שנה כ-19 מיליון מקרי סרטן חדשים, וסוגי הסרטן השכיחים ביותר הם סרטן השד, סרטן הריאה, סרטן המעי הגס, סרטן הערמונית, סרטני עור למיניהם וסרטן הקיבה. אמרתי, בישראל נפטרים בערך 12,000 איש מסרטן; בעולם נפטרים מדי שנה 10 מיליון אנשים מסרטן. ולמרות הנתונים הקשים – מאז 1999, כבר יותר מ-20 שנה, סרטן הוא סיבת המוות הראשונה בשכיחותה בישראל, ורבע ממקרי המוות, מכלל התמותה, הם תמותה מסרטן. עם זאת, יש גם סיבה לאופטימיות ויש גם מגמה חיובית, כי מגמת התמותה מסרטן בירידה, בעקביות, בכל קבוצות האוכלוסייה, מאז שנות התשעים. זה עדיין גבוה, אבל זה יורד, זה יורד כל שנה. פרסמנו את נתוני הסרטן לפני שבועיים, וראינו גם עכשיו, בנתונים האחרונים, ירידה. הירידה הזאת קורית, מתרחשת, גם בזכות העבודה שנעשית במשרד הבריאות בעניין הזה, ואמרתי שבמשרד הבריאות יש הרבה עבודה על הסרטן, והיא נמשכה גם בקורונה – למרות כל הקושי שהיה, אנחנו המשכנו לטפל בסרטן.
אז כמה מילים על מה שעושים מול הסרטן. קודם כול, לגבי שני סוגי סרטנים מאוד נפוצים ומסוכנים יש שתי תוכניות לאומיות בישראל: לגילוי מוקדם של סרטן השד – באמצעות ממוגרפיה, ושל סרטן המעי הגס והחלחולת – באמצעות בדיקות דם סמוי. בשני אלה – ושוב, אלה מהסרטנים השכיחים ביותר, הנפוצים ביותר – אנחנו רואים בשנים האחרונות ירידה מובהקת בתמותה כתוצאה מהגילוי המוקדם. גילוי מוקדם מאפשר טיפול, טיפול מונע והחלמה. קיימת תוכנית נוספת, לגילוי מוקדם של סרטן צוואר הרחם, והשנה יתחיל גם פיילוט לבדיקת היישומיות של גילוי מוקדם של סרטן הריאה, גם סרטן מאוד קשה.
אחת המועצות הלאומיות במערכת הבריאות, המועצה הלאומית למניעה וטיפול במחלות ממאירות, עובדת השנה על Cancer control plan, שזאת תוכנית לבקרה כוללנית של מניעת סרטן, גילוי מוקדם, טיפול, טיפול פליאטיבי, מחקר ושיתופי פעולה, וזאת בהמשך לעבודה גדולה שכבר נעשתה בנושא על ידי ועדה בראשות המדען הראשי של משרד הבריאות פרופ' אבי ישראלי. כמו כן מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' נחמן אש מעדכן עכשיו את חוזר המנכ"ל, שהוא כבר משנת 2013 – עשר שנים – לגבי מניעה וגילוי מוקדם של סרטנים. שוב אני אומר, זה לא עודכן הרבה שנים ואנחנו מעדכנים עכשיו.
עכשיו, צדקו חברי הכנסת שבסרטן יש גורמי סיכון התנהגותיים וסביבתיים שעל חלק מהם אנחנו יכולים לשלוט ולהשפיע, ואנחנו יודעים שלגורמים האלה יש השפעה מכרעת על התפתחות סרטן: עישון, צריכת אלכוהול, תזונה לקויה, זיהום אוויר. אלה רק חלק מהגורמים שמשפיעים על תחלואה בסרטן, והגורמים האלה שמניתי תורמים לכשליש מכלל התמותה מסרטן בישראל, שזה משהו כמו 4,000 נפטרים מדי שנה, ממה שאמרתי. את הדברים האלה אפשר לתקן. משרד הבריאות מוביל כבר כמה שנים תוכנית התערבות לאומית לקידום הרגלי בריאות מיטיבים. קוראים לזה אפשריבריא, וזה מנטר את מצב הבריאות באוכלוסייה. עובדים עם זה גם עם ילדים בבתי ספר, ביישובים. בתקציב האחרון, הנוכחי, הבאנו לזה תוספת גדולה. במיוחד יש שם סגמנט לחברה הערבית, שנושא העישון יותר בעלייה שם. אנחנו עושים סקרי בריאות, סקרי בריאות ותזונה, הדרכה על תזונה נכונה, מניעת עישון, פעילות גופנית, מניעת השמנה וכל מיני דברים כאלה.
ככל שנשקיע במניעה ונמנע תחלואה, כמובן גם נחסוך מחלה מאנשים ונחסוך מוות, אבל גם, אני אומר, נחסוך כסף. תדעו לכם שהחישוב בבריאות – על שקל אחד שאתה משקיע במניעה אתה חוסך 4 שקלים אחר כך בטיפול. כי הטיפול בסרטן הוא טיפול כבד, ועדיף כמה שיותר לא להגיע בכלל לטיפול ולא להגיע לבית החולים. בכל זאת, אנחנו מתקדמים בניטור ובגילוי המוקדם אבל הרבה פעמים לא מגלים ולא יודעים.
ועכשיו אני אדבר קצת על נושא הטיפול, קודם כול על טיפול תרופתי. לצערי נאמרו כאן דברים לא מדויקים לגבי הטיפול התרופתי, אז אני רוצה להגיד: הטיפולים המתקדמים בסרטן מאוד יקרים, והאזרח לא יכול ולא צריך לממן אותם בעצמו. לכן ועדת הסל – השנה הייתה לי הזכות למנות אותה – הקדישה חלק ניכר מתקציבה, יותר מחצי, מעל 258 מיליון שקל בתוספת, שזה יותר מחצי מתקציב סל התרופות – לתרופות וטכנולוגיות מתקדמות לטיפול בסרטן, מתוך הכרה בחשיבות האדירה של המאבק במחלה, וכן מתוך התבססות על עקרונות של שוויון וצמצום פערים והחובה שלנו לדאוג גם לבריאות של החלשים ואלה שלא יכולים להרשות לעצמם רפואה פרטית יקרה. כל תרופה שהגיעה לסל לוועדה, תרופה מצילת חיים לסרטן, נכנסה, וזה הישג גדול מאוד. ושוב, אני רוצה כאן לברך את פרופ' יונתן הלוי, שעמד השנה בראש ועדת הסל, והכניס הרבה תרופות חדשות וטכנולוגיות למאבק בסרטן. שוב, התוספת הכנסנו, וזה עכשיו נכנס לקופות והכול, 258 מיליון שקל, רק התוספת, ומתוך 550 מיליון שקל בסך הכול, שזאת הייתה השנה התוספת לסל התרופות, תוספת מאוד גדולה.
השנה הכנסנו לראשונה גם מדד איכות לאונקולוגיה, שזה בקרת איכות שמשרד הבריאות מכתיב מול מוסדות הרפואה השונים, וזה ברמה המתקדמת ביותר בעולם. אני חושב שהטיפול בסרטן שניתן בישראל הוא – אני לא אגיד שהוא ברמה המתקדמת בעולם, אבל כן אני חושב שהוא מהמתקדמים ביותר בעולם. הרמה והתרופות והטכנולוגיות והטיפול הם ברמה הגבוהה ביותר. אני חושב שאנחנו יכולים להיות גאים בזה. וזה מעבר למניעה. המניעה, אני אומר, לדעתי לא מספיקה. אני חושב שצריך להגדיל את המניעה, אבל הטיפול – אני חושב שהטיפול הוא טוב והוא מושקע מאוד, ואנחנו כל הזמן רק משפרים. והניטור שלנו, בקרת האיכות שמשרד הבריאות עושה, מבטיח באמת את הטיפול המקצועי ביותר שיש.
לסיכום, המשימה הראשית שלנו במשרד הבריאות היא שמירה על בריאות הציבור, והמאבק בסרטן הוא חלק גדול מזה, משום שעדיין, כמו שאמרתי, הסרטן הוא סיבת המוות המובילה, עדיין, גם בקורונה. אנחנו נשקיע יותר ונעבוד על זה יותר.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו כדי לעודד קודם כול את חברי הכנסת שהעלו את העניין, להודות לך, אדוני היושב-ראש, שנתת את היום הזה, ולהודות לגורמי המקצוע במשרד הבריאות, לאנשי הרפואה בבתי החולים ובקופות, ולא רק רופאים – אתם יודעים את זה – זה צוות שלם שמטפל. סרטן זה לא טיפול שבו אתה בא לכמה ימים; זה טיפול ארוך, טיפול ארוך, וזה קשר עם החולה, לפעמים קשר ממושך, וזה טיפול שיש לו חזיתות רבות, ולכן אני אומר זאת גם לגופים האזרחיים השונים, האגודות, שעושים עבודת קודש בנושא.
אני רוצה להגיד שיש שינוי ואנחנו רואים אותו כל הזמן – כל הזמן יש ירידה בתמותה וירידה בנתוני התחלואה, וזה מקור לאופטימיות, כי כשמסתכלים – וזה שנה אחר שנה אחר שנה – אנחנו רואים את הירידה הזאת. ולכן אני אומר, ככל שנשקיע יותר במניעה, ככל שנביא יותר תרופות, ואנחנו מביאים, ככל שתהיה יותר מודעות לעניין, נוכל לצמצם את המספרים עוד הרבה יותר. אני מחויב לזה, מערכת הבריאות מחויבת לזה.
אני רוצה להגיד לסיום, סרטן – בכלל, כל מחלה, אבל סרטן, בגלל המאפיינים הייחודיים, זה גם דבר שנופל על כל המשפחה. מי שהיה לו במשפחתו יודע, במיוחד אם זה סרטן בילדים, אבל לא רק. המשפחה כולה מתמודדת. זה כרוך בטיפולים ממושכים, צריך להתגייס, צריך לעשות סידורים, כל עולמך משתנה. כל עולמך משתנה. המחלה משתלטת על הכול. לכן גם אני רוצה להודות ולחזק את בני המשפחה שהם עצמם לא חולים אבל הם תומכים בחולה. הלוואי שמערכת הבריאות שלנו הייתה מסוגלת, אני אומר, לתמוך בחולים לבד, בכל הצרכים, אבל אני אומר, ללא הסיוע של בני משפחה שמתגייסים – אני חושב שזה חלק גדול מהתהליך וחלק חשוב ביותר בהחלמה.
ואני חושב גם, אדוני היושב-ראש, וזה כבר לא אצלי, במשרד הבריאות – אני חושב שבמצבים כאלה של מחלה ממושכת, שברור שלמשפחה יש פה תפקיד, אני חושב שצריך לחשוב על איזה סוג של פיצוי, איזה סוג של תמיכה גם למשפחות, לא רק ברמת ארגונים שנותנים, מכל מיני סוגים; אולי משהו יותר ממוסד, יותר מערכתי. אני יודע שהרבה אנשים מפסידים למשל הרבה ימי עבודה כי הם פשוט צריכים לקחת את בן המשפחה לטיפול, להסיע, להיות איתו, להחזיר אותו. לפעמים זה שעות, לפעמים זה יותר מחצי יום. אפילו בטיפולים של כימו – זה כמה שעות, הבן אדם לא מסוגל לנהוג, אתה צריך. אני חושב שצריך להכיר בזה באיזושהי דרך. זה כבר מעבר לבריאות, זה דבר יותר רחב, אבל אני אנסה לקדם את הפתרונות האלה. אני גם קורא לחברי הכנסת לקדם הצעות מהסוג הזה, כדי להקל על בני המשפחה שעוזרים לחולים במשפחה שלהם, כי הם עושים דבר שאין לו שום תחליף. אין לזה שום תחליף. זהו.
<< קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
קריאת ביניים.
<< דובר_המשך >> שר הבריאות ניצן הורוביץ: << דובר_המשך >>
כן, בבקשה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
את לא יכולה לעלות, אבל קריאת ביניים את יכולה, קריאת ביניים מהמקום.
<< קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >>
אני באמת מודה על הסקירה ועל התשובה המקיפה. רציתי רק להעיר בהמשך לדבריך שאכן יש ירידה באחוזים, אבל אם נסתכל מגזרית, בחברה היהודית יש ירידה, בחברה הערבית יש עלייה, והמצב הזה נשמר כבר כמה שנים. זו הערה ראשונה. דבר שני – איך, ממה שהבנתי, בוועדה שקובעת את סל התרופות אין אף רופא אונקולוג שיושב בה?
<< דובר_המשך >> שר הבריאות ניצן הורוביץ: << דובר_המשך >>
אז אני אענה. המגמות בשנים האחרונות מורות על ירידה ברוב קבוצות האוכלוסייה. נכון, יש קבוצה של נשים ערביות ששם אין ירידה, אבל גם אין עלייה, יש איזושהי יציבות בעניין, אבל היות שהזכרת, אז אני רוצה לדייק.
ולגבי ועדת הסל, יש רופאים מכל מיני דיסציפלינות. בוועדה השנה, ספציפית, לא היה אונקולוג – בדרך כלל יש – אבל הינה, יותר מחצי מהתקציב זה תרופות לסרטן. הוועדה לא מחליטה רק לפי הדיסציפלינה של הנציגים שיושבים שם. לפעמים יש אונקולוג, לפעמים יש עור, לפעמים יש ילדים. השנה, למשל, בפעם הראשונה מיניתי פסיכיאטר לוועדת הסל, אף פעם לא היה. מנסים לגוון בעניין הזה.
אבל אני יכול להבטיח לך, וזה אכן כך היה, שתשומת הלב לסרטן היא אולי הכי גדולה בוועדה. שוב, ההוכחה היא בתוצאה, שיותר מחצי מהתקציב של הוועדה זה לסרטן. כל מה שהגיע לוועדה כתרופות לסרטן מצילות חיים – נכנס. הכול. הם מודעים לזה מאוד. אני אומר, בדרך כלל גם יש אונקולוג, אבל זה לא בהכרח. יש הרבה מקצועות ברפואה שאין להם מישהו בוועדת הסל, אבל הם מקבלים את התרופות בלי קשר, בלי קשר לנציגות.
אני יכול להגיד שבוועדת הסל גם לא יושבים רק רופאים; יושבים שם כלכלנים, יושבים שם נציגי ציבור. למשל, השנה מיניתי כנציג ציבור לוועדת הסל את חבר הכנסת לשעבר חיים אורון, ג'ומס, שהיה מאוד פעיל בוועדת הסל ועשה עבודה מצוינת. הוא עמד פה בראש לובי שדולת הבריאות בכנסת המון שנים. הינה דוגמה – הוא דחף ושם נתן תרומה אדירה, אבל כל הנציגים היו טובים. לדעתי ועדת הסל השנה עשתה יופי של עבודה. גם הגדלתי את התקציב שלה באופן משמעותי והכנסתי את זה גם לבסיס, כמעט כפול, וכבר מתחילים לעבוד על ועדת הסל הבאה, שתשב בסוף השנה, ואני מקווה שתרופות חדשות ייכנסו.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> שר הבריאות ניצן הורוביץ: << דובר_המשך >>
תודה רבה, אדוני. תודה רבה לחברי הכנסת.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה לשר הבריאות על התשובה הרחבה. תודה רבה לחברת הכנסת יאסין.
<< נושא >> שאילתות ותשובות << נושא >>
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
אנחנו ממשיכים לסעיף 3 בסדר-היום – שאילתות רגילות לשר לשירותי דת. בבקשה, אדוני השר. חבר הכנסת אבו שחאדה, בבקשה. אני מאוד מבקש מחברי הכנסת להיצמד לנושא השאילתה. בבקשה, חבר הכנסת אבו שחאדה.
<< שאילתה >> 478. ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית << שאילתה >>
<< דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, לפי סעיף 15א לחוק שירותי המדינה (מנויים), יש חובה לייצוג הולם של בני האוכלוסייה הערבית בכל הדרגות ובכל המקצועות במשרדי הממשלה.
רצוני לשאול:
1. מה אחוז העובדים הערבים במשרדכם?
2. מה אחוזם בתפקידים הבכירים במשרד?
3. מה בכוונת המשרד לעשות כדי להבטיח ייצוג הולם לבני החברה הערבית? תודה.
<< דובר >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר >>
חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, אני אשיב בקצרה ובענייניות. השר לשירותי הדת היהודיים אמון על שירותי הדת היהודיים בלבד. רוב התפקידים במשרד הם בעלי אופי מיוחד, המתאים לנושאי העיסוק של המשרד, אם זה כושר ברבנות, היכרות עם המועצות הדתיות, מקוואות, בתי כנסת. האפיונים הללו עלולים להיות חסמים בפני האוכלוסייה הערבית, כמו שבמחלקה הייעודית במשרד הפנים שאחראית לשירותי הדת המוסלמיים יש כישורים ואפיונים מיוחדים שמהווים חסם בפני עדות ומגזרים אחרים. בדברים שאינם קשורים, אין שום הגבלה לקבל כל אדם במדינת ישראל, ושם יכולים להתקבל גם עובדים אחרים מדתות אחרות.
<< קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >>
מה המספרים?
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
אני לא יודע להגיד לך עכשיו את המספרים, אבל אני שוב אומר שרוב המשרות במשרד שלי הן משרות מקצועיות ענייניות, שעניינן הדת היהודית, ולכן פחות מתאימים אנשים מדתות אחרות, כמו שכאשר עוסקים במשרד הפנים, במחלקה לדתות אחרות – יותר רלוונטי שם.
<< קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >>
במחלקה לדתות אחרות יש גם יהודים.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
אני אומר, גם אצלי יכול – – –
<< קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >>
אצלך אפס – – –
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
עדיין לא הגיע אליי אף מועמד למחלקת המחשוב ודברים מהסוג הזה. כשיהיה, זה יהיה רלוונטי לחלוטין.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
הוא נתן לך צ'ק פתוח, כשיגיע מישהו – – –
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
סמי, כשיבוא מישהו שהוא מועמד, לא תהיה שום בעיה לקבל אותו, הכול בסדר.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
חבר הכנסת אבו שחאדה, יש לי הצעה בשבילך.
<< קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >>
התשובה – עכשיו, במשרד עכשיו, במצב הקיים, יש אפס?
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
אני לא מכיר את הנתון הזה.
<< קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >>
בסדר גמור. אם אתה מתבייש להגיד שיש אפס – – –
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
לא, אני לא מתבייש, אם היה אפס, הייתי אומר לך. אני לא מכיר את הנתון.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
כאחד שהיה אמון במשרד האוצר על הנושא הזה, צריך לעקוב אחרי לשכת הפרסום הממשלתית ולהגיש בקשה. יש מכרזים והכול פתוח.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
אני מצהיר פה בפניך שאני חס ושלום לא אתנגד לקבלת אף עובד על בסיס הדת שלו או כל דבר אחר.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה.
חבר הכנסת אורי מקלב, השאילתה הבאה, בבקשה, 498.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
חבר הכנסת מקלב, יש לי הצעה: יש שלוש שאילתות ברצף. אתה רוצה לשאול אותן וננהל עליהן שיח ענייני? איך שאתה מעדיף. אתה מעדיף את כולן ביחד?
<< קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >>
השאילתה הראשונה ודאי לא קשורה לשתי השאילתות הבאות.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
בסדר, איך שאתה רוצה.
<< קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >>
אולי הציבור יתבלבל, יהיה קשה להחזיק ראש. אתה כישרוני, אבל אני לא בטוח שכולם יכולים להכיל שלוש שאילתות עם תשובה אחת.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
570 ו-571.
<< קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >>
רק אם יש לך תשובה אחת על כל שלוש השאילתות, זה יכול לבוא בחשבון.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
לא, אתה צודק. אבל את שתי השאילתות האחרונות אפשר לצרף, כי הן באותו נושא.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
איך שאתה רוצה, חבר הכנסת מקלב.
<< קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >>
נתקדם, אדוני היושב-ראש. תודה. בכל אופן, אנחנו לא נמצאים מאוחר בלילה וסדר-היום לא צפוף, באת וטרחת באופן מיוחד, בפקקים, אז אני בטוח שיהיה לך מה לענות ולהרחיב.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
בבקשה.
<< שאילתה >> 498. מינוי לא חוקי של ראש מערך הגיור, בניגוד להחלטות הממשלה << שאילתה >>
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
הכותרת של השאילתה, אדוני היושב-ראש ומכובדי השר, היא מינוי לא חוקי של ראש מערך הגיור, בניגוד להחלטות הממשלה. בשבוע שעבר – כבר שבוע עבר מאז נכתבה השאילתה – לפני כמה שבועות, פורסם שהשר פעל למנות ראש מערך גיור ללא תיאום והסכמת נשיא בית הדין הגדול.
רצוני לשאול, אדוני השר:
1. כיצד השר ביצע מינוי במחטף, בניגוד להחלטות ממשלה מפורשות הקובעות שראש מערך הגיור כפוף לרב הראשי?
2. לאור הודעת נשיא בית הדין כי ישתמש בסמכותו בניהול המערך, מדוע לא יבוטל המינוי לאלתר? תודה.
<< דובר >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר >>
אני אענה לך על השאלה הזאת, יש לי פה איזו תשובה כזאת שאמורה עכשיו לפתוח התנגחות, אבל אני מעדיף שנשמור את השיח בינינו ענייני לחלוטין. התשובה הרשמית על השאלה שלך היא שנציב שירות המדינה בדק, נתן תשובה, ואמר: לא נפל רבב בכל ההליך. עכשיו אני רוצה להגיד לך את הדברים שעמדו מאחורי התהליך הזה. הרב ולר, רב חשוב, דיין גיור חשוב, שאני מעריך מאוד, באמת מעריך מאוד, והיו לי איתו כמה שיחות מאוד מאוד נעימות וענייניות – כמו שאתה יודע בוודאי, הוא היה ממלא מקום במהלך שלוש שנים, וכל שלושה חודשים האריכו מחדש את התפקיד שלו, כך שבשום פנים ואופן אני לא פיטרתי אותו כמו שיצא בתקשורת, אני בסך הכול לא הארכתי לו את המינוי.
<< קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
רגע, יהיה לך זמן, אני אתן לך זמן לדבר חופשי.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תהיה לך אפשרות לשאלת המשך.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
הכול בסדר, חבר הכנסת מקלב. ננהל פה דיון מאוד נעים ומתורבת, אני מקווה. אתה יודע בוודאי שאני עכשיו מקדם חוק גיור, שאתה מן הסתם מתנגד לו, וזה בסדר גמור, אבל הוא הולך לעשות שינויים במערך הגיור הממלכתי. כמה פעמים דיברתי עם הרב ולר ושאלתי את הרב ולר – עמדה על הפרק האפשרות להאריך את הכהונה שלו, ואמרתי לו: הרב ולר, תדע לך, אני צריך מישהו שבסוף יקדם את השינויים שאני מוביל במערך הגיור. האם אתה חושב שאתה יכול להיות האיש שתעשה את הדברים האלה? הרב ולר אמר לי ביושר: אדוני השר, אני איש של הרב הראשי, ואני לא אעשה דברים בניגוד לעמדתו אם הוא לא יסמוך עליהם את ידיו. אמרתי לו: אתה מבין את ההשלכות של הדבר הזה? הוא אמר: לחלוטין. כעבור שבועיים או שלושה נפגשנו שוב, פגישה הכי נעימה בעולם – באמת, פגישות נעימות, אני מציע שגם תשאל אותו אם אני אומר פה משהו לא נכון – ושוב, בסוף הפגישה שאלתי אותו: הרב ולר, התאריך מתקרב ואני צריך, בעזרת השם, ראש מערך גיור שידע לדחוף קדימה את הדברים שאני מנסה לקדם, כי אני מאמין שהם נכונים, ויש לי את הסמכות לקדם אותם. הוא אמר לי את אותה תשובה. לחצנו ידיים בחמימות ואמרתי לו: מעריך אותך, הכול טוב, שנינו מבינים את המשמעות של זה, וזאת אכן הייתה המשמעות. פעלתי בסמכותי, פעלתי כדין, ואמרו את זה בנציבות, ועדיין, יש לי הרבה הערכה וכבוד לרב ולר, והוא משתתף באופן קבוע במשאים ומתנים שאנחנו מקיימים עם הרבנות סביב חוק הגיור, והוא ממשיך להיות דיין גיור והוא דיין גיור מוכשר. בעזרת השם, הוא גם ימשיך לתרום למדינת ישראל.
<< קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >>
אפשר שאלה?
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
בוודאי.
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
אני אנסה לשמור על ענייניות. אני מקבל את מה שאתה אומר, שבעצם הוא לא פוטר אלא הוא התפוטר מעצמו מכיוון שהוא לא היה מוכן לקבל את התוכניות, הוא לא היה מוכן לעמוד בראש מערכת שאתה עתיד להטיל – – –
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
לא הוארכה כהונתו הזמנית. בוא נדייק בנתונים – לא הוארכה כהונתו הזמנית.
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
אתה בעצמך אמרת שהיא הוארכה כמה וכמה פעמים.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
היא הוארכה כל שלושה חודשים במשך שלוש שנים.
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
אז מה קרה עכשיו?
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
אמרתי. חבר הכנסת מקלב, אמרתי את זה בצורה הכי ישרה וברורה שצריכה להיות.
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
אמרת, אוקיי. לא לגופו של האיש.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
חס ושלום, חס ושלום.
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
דווקא בגלל שאתה אומר את זה ביושר, הוא לא היה מוכן לעבוד כנגד עמדתו של הרב הראשי וגם נגד עמדתו שלו; הוא אומר: ערכית, מצפונית והלכתית אני לא יכול לקבל אחריות על מה שעתיד להיות. השאלה היא אם הדבר הזה, שבא אחד שבראש מערך הגיור – ומערך הגיור באופן כללי, זה לא סוד, כולם יודעים שלא עובדים שם אנשים אולטרה-אורתודוקסים אלא מהציונות הדתית; מערך הגיור היום מופעל על ידי הציונות הדתית, אנשים שמטבעם רואים את הדברים בצורה אחרת, בצורה מקילה יותר. לכן גם מינו אותם, לכן גם הם לא נמצאים בתוך מערך בית הדין, כדי לתת מענה.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
הרב מקלב. רגע, אתה רב?
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
לא, לא, אני אורי מקלב.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
סליחה, חבר הכנסת מקלב, לידיעתך – – –
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
אולי לעמוד בראש מערך – – – אני אוכל לעמוד.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
במערך הגיור הממלכתי – אני לא יודע אפילו להגיד את החלוקה בתוך מערך הגיור הממלכתי, כמה הם מהמגזר החרדי וכמה מהגזר של הציונות הדתית, אבל דבר אחד אני יכול להגיד לך בוודאות, שלאו דווקא הרבנים מהציונות הדתית הם הרבנים היותר-מקילים בבתי הדין.
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
מה זאת אומרת הם לא יותר מקילים? בגלל שהם עומדים על כמה עקרונות.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
אל תגרור אותי לוויכוחים על הלכה, כי אני לא רב. אני לא מתכוון להיגרר לוויכוחים על הלכה.
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
אתה בעצמך באת ואמרת מדוע אתה רוצה לשנות את מערך הגיור, למה אתה חושב שהוא צריך לעמוד, מכיוון שאתה רוצה – – –
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
זאת כבר שאילתה על הגיור בישראל.
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
בסדר, אמרת שיש לך את החוק.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
אם יושב-ראש הכנסת רוצה – – –
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
לא, זה לא על מערך הגיור בישראל, בסך הכול אני מתמקד בחלק הזה.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
אין בעיה, אני אשמח לדבר על זה.
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
מבחינתי, אני לא יכול – הרי זה לא שאני מדבר מעל הדוכן. בסך הכול יש לי שאלה לשאול ואתה תענה, לא נוכל לפתח כאן דיון רחב בכל הנושא הזה. בסופו של דבר התהליך הזה רק הציף את הבעיה. עד היום היה מערך גיור בישראל, והיום הוא לא מספק אותך, ואתה גם אומר מדוע הוא לא מספק אותך, ולכן רצית שאם הוא לא מתאים אז שיעזוב את מקומו או שיתפטר לבד. אתה בא ואומר שכל מערך הגיור, שלא הסכים לגייר את אותם אנשים שהיום אתה רוצה לגייר אותם – אתה מודיע ואומר: תשמעו, יש חשש, או יש כבר התבוללות בישראל, אנשים שהם אזרחי ישראל והם לא נחשבים ליהודים. אתה אומר: לא יכול להיות שיש כאלה שהם אזרחי ישראל והם לא ייחשבו יהודים, מכיוון שבסופו של דבר הם חיים איתנו.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
ודאי שזה יכול להיות. ודאי שזה יכול להיות.
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
אבל אתה אומר שזה לא ראוי, זה לא נכון, אנחנו מחויבים לגייר אותם.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
לא לא לא.
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
מה הקשר בין אזרח, שיכול להיות אזרח טוב, אזרח ישראלי שעושה כל מה שמוטל עליו – הוא צריך בשביל זה להיות יהודי? אנשים שעד היום לא התגיירו, למה הם לא התגיירו? לא בגלל שהיו תורים ארוכים במערך הגיור אלא בגלל שלא התאים להם כל התהליך. הם גם לא נמצאים בתהליך הדתי – או לא דתי; היהודי, המהותי, בערכים היהודיים. לא התאים להם, כל מהלך הגיור לא מתאים להם.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
אז מה שאלת ההמשך?
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
השאלה, אם ככה הם מרגישים, איך אתה היום מקדם מערך גיור שבעצם סותר את התפיסה המקובלת עד היום, שמשנה – שבגיור מספיק שהוא לאומי, מספיק שהוא לאומני, הוא מרגיש את עצמו חלק מהעם, והוא לא צריך להיות שום דבר מעבר לזה.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
חס ושלום. חבר הכנסת מקלב, אני עכשיו אענה לך: אפשר להיות אזרח נאמן במדינת ישראל גם בלי להיות יהודי. יש לנו את אחינו הדרוזים, ויש לנו רבבות אנשים שעלו מחבר המדינות לשעבר והם אזרחים שווי זכויות, אזרחים נאמנים, אהובים, רצויים, הם משרתים איתנו כתף אל כתף בצבא ונמצאים איתנו בכל מקום גם בלי שהם יהודים. אבל יש רבים מהם שאבא שלהם או סבא שלהם היו יהודים, ועל פי ההלכה שנינו יודעים שהם אינם יהודים. יש כאלה, על פי המספרים המוכרים, כמעט חצי מיליון איש במדינת ישראל. אני אומר לך שכנראה החברים שלך והמשפחה שלך מטבע הדברים פחות פוגשים אותם – אני לא אומר את זה בצורה ביקורתית, זאת המציאות – אבל אני וחבריי ומרבית אנשי המדינה פוגשים אותם בלימודים, בצבא, במקומות העבודה. מטבע הדברים אנשים מתאהבים ויש חתונות, ואנחנו יודעים שאלה החתונות שיוצרות בסוף התבוללות.
אני חושב, וגם רבנים – – –
<< קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
רגע, רגע, חבר הכנסת מקלב, תן לי לענות. רבנים רבים חושבים שזו אחריות שלנו, אחריות של הדור שלנו למצוא את הדרך להחזיר הביתה את האנשים האלה, שהם זרע ישראל, לחיק היהדות, אך ורק על פי ההלכה.
עכשיו, שאלת אותי לגבי הבעייתיות במערך הגיור הקיים. יש פה איזו ביצה ותרנגולת שכבר אי-אפשר לדעת מה קדם למה. ואני אומר לך שאני מכיר כאלה – פשוט כי הם שירתו איתי בצבא – ששומעים מחברים שלהם סיפורים על מה שקורה במערך הגיור והם אומרים: תודה, אבל לא תודה. אז עכשיו אנחנו כבר במצב שכמו שתיארת אותו, וזה נכון, רבים מהם בכלל לא רוצים לחזור הביתה ליהדות. אבל אני מאמין – – –
<< קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
תן לי, אני אקשיב לך, חבר הכנסת מקלב. אני חושב שאנחנו יכולים להגיע למצב שהוא ירצה להיות יהודי כמוני. אני מאמין שאם יקומו פה בתי דין לגיור על פי ההלכה, מאירי פנים, לאט-לאט זה יהיה כדור שלג שיתפתח, רק בכיוון ההפוך – במקום מצב שמביא פחות ופחות אנשים להתגייר, יבואו יותר ויותר אנשים כאלה להתגייר, ורק על פי ההלכה. אין רב אורתודוקסי אחד במדינה שחושב שאפשר להיות יהודי בלי לקבל עול מצוות, ואני – חס ושלום מלהגיע לנקודה הזאת.
מערך הגיור שאני עמל על בנייתו הוא בליווי של רבנים גדולים. זה חוק שנכתב יחד עם הרב דרוקמן, זקן רבני הציונות הדתית ומנהיג רוחני של הציונות הדתית, שהיה ראש מערך הגיור בעצמו. אומנם הוא ספג קיתונות של ביקורת ובוז מאנשי הספסלים שאמורים לשבת פה, לידך, אבל בסוף הוא מגדולי רבני הציונות הדתית, והוא כותב יחד איתנו את החוק הזה, והחוק הזה, בעזרת השם, בסוף יביא גיורים רק על פי ההלכה, חבר הכנסת מקלב. רק על פי ההלכה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
נעם לאוזניי הצליל של "רק על פי ההלכה", אני חייב לציין זאת, אבל יש לי שאלת המשך. חבר הכנסת מקלב, גם לי מותר. אליך, אדוני השר: כמה תיקים של גיור על פי ההלכה הסתיימו ומונחים על שולחן הרבנים לחתימה, בערך?
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
אתה שואל על הנקודה הזאת, ממש עכשיו? אז המספר האחרון שאני מכיר הוא יותר מ-100. אני מקווה – מכל מה שאני ביררתי אני מבין שנשיא בית הדין העליון, הרב הראשי הרב לאו, לא עצר את החתימה שלו על תיקי גיור, אבל ניכר שיש איזושהי האטה, ועדיין לא הצלחתי לעמוד על פשרה – – –
<< קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >>
כשהשר חוקק את החוק הזה, לא הייתה בעיה של תיקים שצבורים. זה אולי נוצר עכשיו.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
אבל בוא תסביר – – –
<< קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >>
זה לא מה שהביא אותו – לא בגלל זה – – –
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
עכשיו אני אשאל אותך שאילתה, חבר הכנסת מקלב: איך בדיוק יושב-ראש מערך הגיור החדש משפיע על גיורים שבוצעו לפני שהוא נכנס לתפקידו שלכאורה מצדיקים הסתכלות נוספת, על תיקים של דיינים ששימשו עוד לפני שהוא נכנס לתפקידו? אם יש לך תשובה שהיא ריאלית-רציונלית, אז בוא נשמע אותה.
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
בסדר. אני קודם כול רוצה לתקן את מה שאמרת לגבי הסבא היהודי. קח בחשבון שהסבא היה יהודי, אשתו כבר לא הייתה יהודייה, והם התנהלו כמו נוצרים לחלוטין, וגם הילדים וגם הנכדים עכשיו. הנכד, אתה רוצה להגיד עכשיו שהוא יהיה יהודי, וגם בת זוגו; בחוק הלאום, בחוק השבות, גם בת זוגו.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
רק על פי ההלכה.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
חבר הכנסת מקלב, תבחין רגע בין חוק השבות – – –
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
אני יודע, אני יודע – – – אתה דיברת על הסבא היהודי. הסבא היהודי – – –
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
לא, אבל אל תכניס לי מילים לפה, כי צריך לעשות פה הבחנה בין אזרח ישראלי ליהודי, ויהודי, שנינו יודעים, הוא מי שאימו יהודייה או התגייר כהלכה.
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
אדוני השר, מכובדי, אתה לא מונע התבוללות, אתה מכשיר את ההתבוללות. זה מה שאתה עושה.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
טוב, לא נראה לי שנפתור את זה פה, עכשיו.
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
השאילתה הבאה. אדוני היושב-ראש, אני יכול?
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
בבקשה. אתה רוצה לחבר את 570 עם 571?
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
אני חושב שאלה שני דברים נפרדים, ואני אעשה את זה קצר, בכל אופן.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
בבקשה.
<< שאילתה >> 570. הקמת ועדת הנחות לרכישת קבר מחיים למעוטי יכולת ונזקקים << שאילתה >>
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
ברשותך, אדוני היושב-ראש, הנושא של השאילתה: הקמת ועדת הנחות לרכישת קבר מחיים ולמעוטי יכולת ונזקקים.
בשנת 2001 נוסף סעיף 14א1 לחוק שירותי הדת היהודיים, המחייב הקמת ועדת הנחות לנזקקים המעוניינים לרכוש חלקת קבר מחיים. למרות החוק שמחייב הקמת ועדה בתוך חצי שנה, לא הוקמה ועדה ולא פורסמו אמות מידה להנחות. עניים ונזקקים נאלצים לאסוף תרומות כדי לרכוש חלקת קבר.
רצוני לשאול:
1. מדוע לא הוקמה הוועדה?
2. מתי תקום הוועדה?
<< דובר >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר >>
אז זו שאלה טובה, וכמו שאמרת, באמת, מאז חוקק החוק ב-2001, לא הוקמה הוועדה הזאת. אני השר במשך שמונה חודשים, והיות שהעלית – – –
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
אז מי היה צריך להקים אותה?
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
אתה צודק. אנחנו מתכוונים להקים את הוועדה הזאת בהקדם, ואת שאר הדיון על מחירים של קברים נחבר לשאלה הבאה שלך, אבל אתה בהחלט צודק, חבר הכנסת מקלב – ראוי שאם צריכה לקום כזאת ועדה, היא אכן תקום.
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
אני רק יכול להציע, ואתה יכול להעלות את זה אחר כך, אחרי השאילתה הבאה, אבל אני מציע שאנשים שעברו את גיל 70 לא יצטרכו לשלם עבור חלקת קבר ליד בן או בת הזוג. כל ההיגיון הסביר לשלם – בן זוג רוצה להיקבר ליד בת זוגו, או בת זוג ליד בן זוגה. אנחנו לוקחים על זה כסף. הוא חייב לקנות את זה בחיים, אחרת יתפסו לו את זה. הוא חייב לשלם על התהליך הזה. זה לא טבעי שבן זוג ובת זוג רוצים להיקבר אחד ליד השני ועל זה צריך לשלם כסף.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
חבר הכנסת מקלב, אתה מכיר את המודל העסקי שעומד בבסיס של איך מתנהלת הקבורה במדינת ישראל?
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
אני חושב שכן, אבל אולי לא בצורה מלאה. אבל מה עומד כאן? שלא חייבים לשמור. זה אולי נכון עד גיל 70, אבל אני חושב שבהיגיון, אדם או בן או בת זוג שנפטרו, בגיל 70 לבן הזוג זה כבר מגיע, זה כבר לא שמירה לעשרות שנים.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
זה רעיון מאוד הגיוני.
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
אני חושב, נגיד מגיל 75 – מהגיל הזה צריך כבר לפטור.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
אני חושב שזה רעיון מאוד הגיוני.
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
אז תודה רבה. אני אשמח שתבדוק את זה.
<< שאילתה >> 571. מחסור בקברים לקבורת שדה ודרישת תשלום גבוהה מאבלים שמתם מוטל לפניהם << שאילתה >>
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
אני עובר מכאן לשאילתה האחרונה: מחסור בקברים לקבורת שדה ודרישת תשלום גבוהה מאבלים שמתם מוטל לפניהם.
דתיים, חרדים, מסורתיים וחילונים רבים מקפידים על קבורת שדה – מנהג אבותיהם וכו'. בעשור האחרון עלו כמה הצעות להקמת בתי קברות בקבורת שדה בירושלים, מודיעין, נחל שורק ועוד, עד כה ללא תוצאות. משפחות אבלות רבות נאלצות לשלם 50,000 ש"ח ויותר לרכישת קבורת שדה.
רצוני לשאול, אדוני השר:
1. מדוע המשרד לא מקדם בניית בית קברות לקבורת שדה?
2. מה המשרד יעשה כדי לפתור את הבעיה?
<< דובר >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר >>
חבר הכנסת מקלב, נושא הקבורה זה אחד מהנושאים שלצערי לא התבצע בהם תכנון אסטרטגי ארוך שנים, ומדינת ישראל נמצאת בו די במצוקה. זאת האמת. עד כדי כך במצוקה, שלשמחתי, לאחרונה, לפני כמה חודשים, גייסתי תקן חדש במשרד לשירותי הדת שנקרא משנה למנכ"ל, ו-50% מזמנו, חצי מזמנו של המשנה למנכ"ל הוא עוסק בקבורה, כי אנחנו מבינים שזה אירוע מהסרטים. גייסתי פורש מחיל האוויר, קצין-על מחיל האוויר, קוראים לו גל שם-טוב, וב-50% מזמנו הוא עוסק רק בזה.
עכשיו, האמת היא, חבר הכנסת מקלב, שפשוט נגמר המקום לקבור. אין לנו מקום לקבור במדינת ישראל. במיוחד במטרופולינים הגדולים אין כמעט מקום לקבורת שדה. פשוט נגמר המקום. כל אזרח בישראל זכאי להיקבר חינם, אבל לפעמים זה יהיה בקברי מכפלה, לפעמים זה יהיה בקברי סנהדרין. יש כל מיני פתרונות של קבורה שהם אינם קבורת שדה. מי שרוצה קבורת שדה כנראה יצטרך לשלם על זה, ולעיתים לשלם על זה הרבה מאוד כסף.
בהקשר של הרישא של השאלה שלך – כל המחירים מפוקחים. אנחנו עכשיו עושים על זה עבודה כדי לבדוק את המחירים, כי יש פערים בין מחירים, ובאמת יש את העניין הזה של "מתו מוטל לפניו", שבאמת יש פה איזו סיטואציה לא נוחה, שאתה מנצל מצב רגעי מאוד מאוד לא פשוט. אנחנו כן מתכוונים להשוות את "מתו מוטל לפניו" למצב שאתה קונה מראש חלקת קבר ספציפית. אבל אתה בוודאי יודע, חבר הכנסת מקלב, שהמודל העסקי של בתי הקברות במדינת ישראל מושתת על זה שאת הקבורה החינמית ואת הכנת התשתיות לקבורה חינמית מממנים בזכות המכירה של כל החלקות המיוחדות, והחלקות המיוחדות, בטח בערים הגדולות, זה קברי השדה, וכל מי שרוצה קבר ספציפי צריך לשלם עליו יותר כסף, כי זאת המציאות, כי אחרת אין לנו דרך לממן את בתי הקברות.
עכשיו אני אומר לך – אתה יודע מה, אני שואל אותך שאלה: כמו שציינת, אדם שחשוב לו להיקבר בקבר שדה יהיה מוכן לנסוע, נניח, לצומת שוקת כדי להיקבר בקבר שדה, ולא בירושלים? כי בירושלים, אני אומר לך, בקרוב אין קברי שדה.
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
– – –
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
אני לא מחפש בכוונה לעשות את זה הכי רחוק שאפשר, אני מחפש לעשות את זה במקומות נוחים.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
– – –
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
איפה?
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
במעלה אדומים.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
בסדר, עם זה יש בעיות אחרות.
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
בעיר מודיעין – – –
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
אתה יכול להמשיך את השיח איתי, אין שום בעיה. אבל אני אומר לך באמת, חבר הכנסת מקלב, אנחנו מחפשים בנרות פתרונות לנושא הזה, אבל כרגע המודל העסקי הוא שקברים מיוחדים מממנים את הקבורה חינם.
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
אני חושב – אתה בכל אופן, בוודאי, מגיע מרקע – להגיד למישהו שקבורת שדה זה אקסטרה ושישלם על זה – וזה לא קשור דווקא לחרדים, אם כי לחרדים יש גם העניין ההלכתי, אבל אנשים רבים – – –
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
אבל אין מקום.
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
מה זה אין מקום?
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
מה אתה מציע לעשות? מתי לאחרונה היית בגבעת שאול?
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
לצערי, הרבה.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
יש שם הרי את המנהרות הענקיות האלה, קירות מלאים, וזה מכובד ויפה והכול, אבל אין מקום.
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
עכשיו הכשירו, גם בירושלים הכשירו. ברשויות התכנון דורשים שיהיו 720 קברים לדונם, וזה אומר שחייבים לעשות את זה בקבורה רוויה. דרך אגב, אני לא בטוח שמבחינה כלכלית זה כדאי. התפיסה של האוצר – הבנייה הרוויה הזאת זה הרבה הוצאות.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
לא נעים לדבר על זה, אבל זה לא כלכלי. אין פה אירוע כלכלי. זה מאוד יקר.
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
אני מחלק בין מקומות סגורים, שזה חלקות סגורות, ששם חברה קדישא מפצה את עצמה על מחירים אחרים שהיא מקבלת, שלא נותנים לה מענה על התשתיות – – –
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
היא לא מפצה את עצמה. אם אתה טוען שיש שחיתות, אז זה משהו שצריך לבדוק אותו. אני לא מכיר את זה.
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
לא, היא מפצה את עצמה חוקית.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
חברות קדישא, זו הדרך שלהן. הן מקבלות כסף מהחלקות הסגורות ומשקיעות אותו בקרן פיתוח.
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
זה לא צריך להיות ככה. יש לך חברה קדישא, יש לך הוצאות – תן לו יותר כסף. מה הממשלה או ביטוח לאומי אומרים? אני לא אתן לך כסף, אבל תיקח את זה מאנשים אחרים, תסחט אותם שם. אם יש לאישה בעל שנקבר בחלקה סגורה והיא רוצה להיקבר לידו, היא צריכה לשלם סכום – כמה שחברה קדישא תרצה. זה גם לא סביר.
אבל אני לא מדבר על החלקות הסגורות. בחלקה רגילה אדם מוכן להיקבר בכל מקום, בירושלים או אפילו מחוץ לירושלים, אבל שתהיה לו קבורת שדה. ככה הוא ביקש בחייו, ככה ילדיו רוצים, ואין לו את היכולת, גם לא בכסף – וגם עם כסף, זה כסף רב.
אנחנו בזמנו קידמנו את נחל שורק. זאת אחת הדוגמאות. אתה היית טייס, ואתה יודע שבאזורים שליד שדה תעופה לא נותנים לבנות בניינים רבי-קומות, אם בכלל נותנים לבנות. שם המקומות המתאימים שאפשר לעשות. בדקנו גם תכנונית שזה אפשרי במקומות האלה. אלה מקומות שאי-אפשר לבנות בהם בעתיד. גם אי-אפשר לבוא ולהגיד שיש צפיפות קרקע וחייבים לעשות קבורה רוויה. אנחנו לא מוציאים מכרזים על בנייה שהיא צמודת קרקע? לבוא ולהגיד שבמדינת ישראל אין מקום לקברים – –
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
לא אמרתי שאין.
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
– – ולבוא ולהגיד שישלמו – הם לא יכולים לשלם. אני מוכן שישלמו יותר על קבורת שדה, שלא צריך לשלם על קבר, ומי שרוצה קבורת שדה צריך לשלם עוד כמה אלפי שקלים כדי שיהיו כאלה שישלמו על זה, אבל מכאן ועד 100,000 שקל ו-150,000 שקל זה כבר לא הגיוני.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
150,000 עוד לא נתקלתי, אבל נתקלתי במספרים מאוד גבוהים. גם 70,000 שקל לקבר נראה לי הזיה מוחלטת. אני מאמין לך, חבר הכנסת מקלב. אני חושב שבעניין הזה אין פה מחלוקת – – –
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
– – –
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
זה מטורף לגמרי. חבר הכנסת מקלב, נראה לי שבנושא הזה אין בינינו איזו מחלוקת פוליטית, זה לא ימין–שמאל, מזרח–מערב. בעניין הזה יש פשוט מצוקת קרקע אמיתית במדינת ישראל. אני חושב שבקרוב מאוד לא יהיו יותר קברי שדה במטרופולינים הגדולים, ומי שירצה במקומות הבודדים שיישארו יצטרך לשלם על זה הרבה מאוד כסף. עכשיו החוכמה היא לבדוק אם אנחנו ממשיכים בקבורה רוויה במטרופולינים או מוצאים במרחק הכי קרוב שאפשר – אני לא מחפש בכוונה להרחיק – – –
<< דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
עד חצי שעה נסיעה.
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
תאמין לי, אם יש מקומות כאלה – אני אומר לך, עכשיו אנחנו עושים את העבודה הזאת. הלוואי שנמצא מקומות קרובים. בשום פנים ואופן אני לא מחפש לדפוק אף אחד, בטח לא בשעות האלה. אני מחפש את המקומות הכי קרובים, הכי נוחים, כדי לאפשר לאנשים קבורה כמו שהם היו רוצים להיקבר בה, כמו שהם רוצים לקבור בה את יקיריהם. אני אומר לך שזה אירוע לא פשוט בכלל.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה. אני מציע, אדוני השר, בהמשך לשאילתה, שברגע שהעבודה הזאת לאיתור מקומות קבורת שדה חדשים תסתיים, אם תוכל להביא זאת לידיעת הציבור, זה יהיה – – –
<< דובר_המשך >> השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >>
אני רק רוצה להגיד לציבור – ובטח עכשיו כולם מקשיבים לערוץ הכנסת – שכל אחד שעושה 0120* מגיע אלינו למשרד ומקבל שירות מעולה מהמשרד לשירותי דת. זה עוד מלפני הימים שלי, אני נותן קרדיט לאנשים לפניי. באמת, זה שירות מעולה שמלווה את האנשים בשעתם הקשה. אנשים צריכים לדעת, אזרחי מדינת ישראל צריכים לדעת: כל אזרח בישראל זכאי להיקבר חינם בלי להוציא שקל – לא על אמבולנס, לא על העברות. על כלום. כדאי שאנשים ידעו את זה.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה על התשובות.
<< קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה, השר לשירותי דת, על התשובות הרחבות.
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה.
<< דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >>
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 7) (הארכת תקופת התיישנות של תובענה בגין עבירת מין), התשפ"ב–2022, של חברת הכנסת מיכל שיר סגמן; הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 8) (תביעה בשל אחריות לתקיפה מינית או התעללות בקטין), התשפ"ב–2022, של חברות הכנסת מיכל רוזין ועאידה תומא סלימאן.
הודעות שרים על מסקנות בעקבות דיונים מהירים כדלקמן: הודעת שר החקלאות ופיתוח הכפר על מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יעל רון בן משה, רם בן ברק, רם שפע, משה ארבל ומיכל רוזין בנושא: רפורמת ענק בענף החקלאות; הודעת שר הבריאות על מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אופיר כץ, ינון אזולאי, ישראל אייכלר, אופיר סופר ומופיד מרעי בנושא: מניעת הפעלת שירות רפואי בפריפריה; הודעת שר הבריאות על מסקנות הוועדה המיוחדת לענייני התמכרויות, סמים ואתגרי הצעירים בישראל בעקבות דיון מהיר בהצעתה של חברת הכנסת ענבר בזק בנושא: פרסום ושיווק בעייתי של סיגריות אלקטרוניות העלול לעודד רכישה של מוצרים אלה ולהטעות את הציבור והאכיפה המתקיימת בנושא; הודעת שר הבריאות על מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מופיד מרעי, אחמד טיבי וטטיאנה מזרסקי בנושא: כישלון וחוסר מוכנות מערכת הבריאות בישראל במענה לטיפול בכוויות; הודעת שר הבריאות על מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עופר כסיף ומיכל רוזין בנושא: היקפי מעורבות ילדים מהחברה הערבית בתאונות בכלל ובתאונות דרכים בפרט. הודעת השר במשרד האוצר על מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת עופר כסיף בנושא: משרד המשפטים פטר את מפעלי ים המלח מחוב של 65 מיליון שקל; הודעת השר במשרד האוצר על מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אופיר כץ, ינון אזולאי, ישראל אייכלר, אופיר סופר ומופיד מרעי בנושא: מניעת הפעלת שירות רפואי בפריפריה; הודעת השר במשרד האוצר על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת טטיאנה מזרסקי, עלי סלאלחה, משה אבוטבול ואמילי חיה מואטי בנושא: החלת הסכם שכר לעובדי הוראה באולפנים ללימוד עברית. הודעת השר לביטחון הפנים על מסקנות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בעקבות דיון מהיר בהצעתן של חברות הכנסת אלינה ברדץ' יאלוב ונעמה לזימי בנושא: סחיטה מינית וכלכלית של נשים שתמונות וסרטונים שלהן מופצות ברשת.
הודעות שרים על מסקנות בעקבות הצעות לסדר-היום כדלקמן: הודעת השר במשרד האוצר על מסקנות הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בעקבות דיון בהצעה-לסדר היום של חברי הכנסת קטי קטרין שטרית, איתמר בן גביר, ינון אזולאי ועאידה תומא סלימאן בנושא: מאבק המטפלות והחינוך לגיל הרך; הודעת שרת הכלכלה על מסקנות הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חברי הכנסת קטי קטרין שטרית, איתמר בן גביר, ינון אזולאי ועאידה תומא סלימאן בנושא: מאבק המטפלות והחינוך לגיל הרך.
<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>
תודה רבה למזכירת הכנסת.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ב באדר א' התשפ"ב, 23 בפברואר 2022. ישיבה זו נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:58. << סיום >>