דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ב ישיבה קי"ט הישיבה המאה-ותשע-עשרה של הכנסת העשרים-וארבע יום שלישי, כ"ח באדר התשפ"ב (1 במרץ 2022) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 2 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 2 נאומים בני דקה 2 אבי מעוז (הציונות הדתית): 2 משה אבוטבול (ש"ס): 2 הצעות לסדר-היום 2 ציון יום ההוקרה לתוכנית נעל"ה 2 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 2 אלכס קושניר (ישראל ביתנו): 2 משה אבוטבול (ש"ס): 2 יום טוב חי כלפון (ימינה): 2 יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 2 שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: 2 הצעות לסדר-היום 2 ציון יום ההוקרה הלאומי לתרומתה ופועלה של העדה הדרוזית 2 היו"ר מיקי לוי: 2 פטין מולא (הליכוד): 2 מופיד מרעי (כחול לבן): 2 עלי סלאלחה (מרצ): 2 ענבר בזק (יש עתיד): 2 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 2 משה אבוטבול (ש"ס): 2 מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): 2 השר במשרד האוצר חמד עמאר: 2 שאילתות ותשובות 2 479. ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית 2 סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 2 השר במשרד האוצר חמד עמאר: 2 512. עיכוב הפיצוי למוניות השירות 2 צבי האוזר (תקווה חדשה): 2 השר במשרד האוצר חמד עמאר: 2 525. צווים מינהליים במגזר הדרוזי 2 פטין מולא (הליכוד): 2 השר במשרד האוצר חמד עמאר: 2 הצעות לסדר-היום 2 ציון יום זכויות הקהילה הגאה 2 היו"ר מיקי לוי: 2 איתן גינזבורג (כחול לבן): 2 אבתיסאם מראענה (העבודה): 2 גבי לסקי (מרצ): 2 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 2 השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: 2 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 2 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 2 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 11) 2 גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 2 שלמה קרעי (הליכוד): 2 דוד אמסלם (הליכוד): 2 שמחה רוטמן (הציונות הדתית): 2 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 2 מאיר פרוש (יהדות התורה): 2 שלמה קרעי (הליכוד): 2 שלמה קרעי (הליכוד): 2 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 2 יריב לוין (הליכוד): 2 יואב גלנט (הליכוד): 2 ניר ברקת (הליכוד): 2 גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): 2 צחי הנגבי (הליכוד): 2 דוד אמסלם (הליכוד): 2 דסטה גדי יברקן (הליכוד): 2 אמיר אוחנה (הליכוד): 2 אופיר כץ (הליכוד): 2 יואב קיש (הליכוד): 2 מאי גולן (הליכוד): 2 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 2 אוריאל בוסו (ש"ס): 2 יוסף טייב (ש"ס): 2 שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: 2 גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 2 שר המשפטים גדעון סער: 2 בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): 2 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 2 שר החוץ יאיר לפיד: 2 אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): 2 שר המשפטים גדעון סער: 2 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> היום כ"ח באדר א' התשפ"ב, 1 במרץ 2022. אני מתכבד לפתוח את ישיבת מליאת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון מס' 9), התשפ"ב–2022. עוד הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יוראי להב הרצנו, אלון טל ורם שפע בנושא: מחדל הטיפול בפסולת בנייה. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה למזכירת הכנסת. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> המשך סדר-היום – נאומים בני דקה. מי שרוצה לנאום – בבקשה להצביע. חבר הכנסת מעוז, בבקשה, תהיה ראשון עד שאקבל את הרשימה. תודה. << דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. נאום הנדסת תודעה מס' 49, והפעם – על הדתה ומדינת הלכה. מתנגדי המדינה היהודית ששואפים למדינת כל אזרחיה מנסים לסכל את חשיפת האמת של הזהות היהודית של המדינה על ידי ניסיונות להטיל אימה על הציבור בעזרת המושגים "הדתה" ו"מדינת הלכה", שזאת, כמובן, הנדסת תודעה. המהות היהודית והזהות היהודית הן האומר הפנימי של כל יהודי ושל מדינת ישראל, שאותו צריך לגלות בחיים הציבוריים. ההוכחה שלא מדובר בשום ניסיון של כפייה על הפרט, כפי שמהנדסי התודעה מנסים לצייר, היא התביעה לזהות יהודית במערכת החינוך ובחיים הציבוריים שמגיעה גם מאנשים רבים שלא מגדירים את עצמם כדתיים. אני ממליץ לאזרחי ישראל שבכל פעם שהם שומעים קמפיין על הדתה ועל מדינת הלכה, יפנימו שחשיפת הזהות היהודית של המדינה הולכת ומתגברת ויתעודדו. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה – האנשים מאחורי המסכה. אנחנו יודעים שיש הרבה אנשים שנראים חיצונית בצורה כזאת או אחרת, אבל צריכים לדעת שלכל אדם בכלל ולכל יהודי יש מעטפת פנימית יותר, וכדאי שכל אדם ישים לב לתוכן הליבה של כל אדם ואדם. כי חיצונית לפעמים אנשים נראים בצורה כזאת, אבל אני כבר הספקתי להכיר אנשים שנראים לגמרי מרוחקים מתורה ומצוות אבל הם מחזיקים כוללים, מחזיקים ישיבות, תלמודי תורה – זה להתפעל. יש הרבה אנשים שנראים ככה אבל הם בעצם אחרת. ואני רוצה לומר שפעם נשאל הרבי מלובביץ' מה לומדים ממנהג התחפושות בחג הפורים. הרבי השיב שבפורים אתה רואה מולך אנשים בתחפושות שונות: זה מחופש לליצן, זה למפלצת, זאת לחיה, זה לסתם משהו לא ברור. אבל לא יעלה על הדעת לכעוס או לרגוז – הרי זאת רק תחפושת. גם בחיים אנו פוגשים הרבה אנשים מחופשים: זה מחופש לקמצן, זה לגס רוח, זה לחצוף, זה לסתם אחד שלא אכפת לו משום דבר. אולם אין זאת דמותם האמיתית של האנשים, זאת רק תחפושת. עמוק בתוך הלב כל אלה הם יהודים חמים מלאי טוהר ויופי. אין צורך לכעוס ולרגוז עליהם. צריך פשוט לגשת אליהם בעדינות, להסיר את אותה תחפושת או מסכה ולחשוף את הנשמה הטהורה שבפנימיותם. זאת המשמעות האמיתית של אהבת ישראל. בסוף השבוע אנו מתחילים לקבל את ראש חודש אדר ב' התשפ"ב, וכבר אמרו חז"ל: "משנכנס אדר מרבין בשמחה". תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. אני תוהה לשם מה צריכים אותם אנשים לעיתים גסי רוח תחפושת אם לבבם הוא לב יהודי, אבל כנראה, לקדוש ברוך הוא הפתרונים. אנחנו נמתין. היו רק שני נואמים. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון יום ההוקרה לתוכנית נעל"ה << הלסי >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: ציון יום ההוקרה לתוכנית נעל"ה, מס' 1911, 2167, 2187, 2222, 2243, 2244. בבקשה, חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת היקרים, היום אנחנו מציינים בכנסת את היום המיוחד לציון 30 שנה לתוכנית נעל"ה – נוער עולה לפני הורים. היום התקיים דיון מיוחד גם בוועדת הכלכלה, ובהמשך התקיימו דיונים נוספים. אני שמחה וגאה שהצלחנו להרים את האירוע ביד רמה ולהכיר תודה לכל מי שלקח היום חלק בתוכנית וממשיך לפעול בעשייה כה חשובה ואסטרטגית במדינת ישראל. תוכנית נעל"ה מאפשרת לתלמידי תיכון בגילי 14 ו-15 זכאי עלייה להשלים בישראל את לימודיהם בתיכון ולקבל בגרות, ובהגיעם לגיל 18 הם מקבלים אזרחות ישראלית. התוכנית ממומנת במלואה על ידי משרד החינוך. הסוכנות היהודית אחראית לפעילות בתפוצות, גיוס תלמידים וליווי הוריהם. משרד הקליטה מסייע לבוגרי נעל"ה ולמשפחות שעולות אחרי ילדיהן. במהלך 30 שנות פעילות התוכנית השתתפו מעל 19,000 תלמידים, שהגיעו כמעט מ-70 מדינות. מגיעים אליה תלמידים מארצות הברית, קנדה, ברזיל, דרום אפריקה, צרפת, גרמניה ויוצאי ברית המועצות לשעבר. חניכים רבים מגיעים כל שנה גם מרוסיה ומאוקראינה. בימים האלה ליבנו עם הקהילות היהודיות במזרח אירופה. רוסיה ואוקראינה הן הקהילות היהודיות הכי גדולות בתפוצות. השבוע מדינת ישראל שלחה לאוקראינה עזרה הומניטרית, עזרה לנפגעי פעולות לחימה. לאזרחים ישראלים רבים יש משפחות וחברים ברוסיה ובאוקראינה כאחד, ואנחנו מבינים מה זה לשרוד במצבי חירום שונים. אנו מתפללים עבור אוקראינה, מבקשים שלום ושולחים חיזוק לעובדי משרד החוץ, נתיב, הסוכנות היהודית והקרן לידידות, שעובדים קשה בימים האלה ומסייעים ליהודים לחזור הביתה. נעל"ה – נוער עולה לפני הורים ונוער עולה ללא הורים. כך אני עליתי ב-1993 במסגרת תוכנית עליית הנוער. עד גיל 12 לא הבנתי מה ההבדל בין יהודים ללא יהודים. בגיל 12 עברתי חוויה מאוד נוראית, חרם, בגלל שהייתי היהודייה היחידה בכיתה. נשבעתי לעצמי שהילדים שלי לא יתביישו בלאום. מה להגיד, סבלנו מאנטישמיות. ליהודים בגלות יש שתי דרכים: או להתבולל או להתחזק ברגש הלאומי. אני בחרתי בדרך השנייה, בדיוק כמו 19,000 בני הנוער שהגיעו ארצה במסגרת תוכנית נעל"ה. ברוב המקרים, זאת לא הייתה החלטה של הוריהם. "נעלשניקים" – איך שאנחנו קוראים לעצמנו – אנחנו מקבלים החלטה. הם קיבלו החלטה לבוא לישראל, להזדהות באופן מלא עם העם היהודי, לסיים את הלימודים בתיכון, לשרת בצבא ולתרום למדינת ישראל. אלה בני הנוער שאפשר לקרוא להם "מלח הארץ". למלח יש סגולות רבות: מלח כתבלין מוסיף טעם למזון, מלח כחומר מאט תהליכי ריקבון ועוד. בני נוער שמתקבלים לתוכנית נעל"ה, אחרי מבחני מיון קשים, הופכים בתום הלימודים לאזרחים איכותיים של מדינתנו. תוכנית נעל"ה היא סוג של חממה למצטיינים, לטיפוח המובחרים, הטובים בין הטובים, חזקים ויציבים, משכילים ומוצלחים. ישראל מרוויחה עולים חדשים לאחר קבלת מעמד אזרח שכבר ממשיכים את דרכם אשר תוכננה בסיוע, הדרכה, הכוונה ותמיכה של צוותי חינוך של נעל"ה. בקרב התלמידים יש לא מעט דוגמאות של קריירה משגשגת וקליטה מוצלחת בחברה הישראלית. ישנם בעלי תואר דוקטור המלמדים באוניברסיטאות. למשל, בוגרת נעל"ה נטלי קרבצ'נקו קיבלה תואר פרופסור כחוקרת סרטן בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית; גל שלו, בוגרת המחזור הראשון של נעל"ה, בעלת תואר שני בבריאות הנפש הקהילתית ועובדת בסוכנות היהודית בתחום קליטת העלייה מעל 20 שנה; ישנם אנשי קבע כמו אדי טריגר, סגן אלוף במילואים, אשר בשנת 2005 היה בין 12 מדליקי משואות הנבחרים בטקס יום העצמאות החגיגי. אציין שלאחר שחרורו מצה"ל אדי נקלט במינהלת נעל"ה בתפקיד ניהולי. הרבה בוגרים משרתים בכוחות הביטחון, במשטרה, עובדים כרופאים, מורים, ויש אף כאלה שהשתלבו בתחומי העיתונאות, השירות הממשלתי והעסקים. אני מאחלת לתלמידים ולבוגרים של נעל"ה הצלחה רבה והגשמה עצמית, ופונה לממשלה ולחברי הכנסת – תודה, כבוד השרה, שהגעת: אנחנו צריכים להשקיע בתוכניות קליטה ועלייה. הרי אזרחים חזקים הם מדינה חזקה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה על הדברים. חבר הכנסת כלפון? חבר הכנסת קושניר? גם אבוטבול, נכון. בבקשה, בוא, ואחריו – חבר הכנסת אבוטבול. << דובר >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, לפני שאני אתחיל לדבר על נעל"ה, אני חייב להגיד תודה רבה לשרת העלייה והקליטה. האירוע שכולנו חווים עכשיו באוקראינה וברוסיה היה – אפילו לא הגיע לדמיון של האנשים, אנשים לא דמיינו שזה יכול לקרות, והיא הייתה אולי היחידה בממשלת ישראל שאמרה: אנחנו חייבים להתכונן. בזכות הפעולות שהיא עשתה – שכירת מלונות ועוד הכנות – אנחנו היום הרבה יותר מוכנים. פנינה, זה בכלל לא מובן מאליו. תודה רבה באמת מכל הלב. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> כשכולם חשבו שהיא לא – – – מאיפה היא מביאה את זה, היא לא ויתרה, ועכשיו – – – << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> באמת כל הכבוד לך, מכל הלב, בשם אלה שהגיעו – ויגיעו, בוודאי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> ואלה שבדרך. כל הכבוד. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> עכשיו לגבי תוכנית נעל"ה. אני חייב להגיד שאני עצמי לא עליתי בתוכנית נעל"ה, אבל התוכנית הזו מלווה אותי במשך כל חיי בישראל. אני התגייסתי לצה"ל ב-1998, לגבעתי. הפכתי להיות מפקד ופתאום קיבלתי חיילים, גם מברית המועצות לשעבר, אז רוב הנעל"ה היו משם. חיילים בודדים – לא ידעתי מה זה חייל בודד, לא ידעתי מה זה תוכנית נעל"ה. תוך כדי השירות המשותף איתם והפיקוד עליהם הבנתי שמדובר באנשים המובחרים ביותר, הטובים ביותר, כי כבר בגיל 13, 14, 15 הם צריכים לקבל החלטה אולי הכי לא הגיונית שאפשר לקבל: אני עוזב את ההורים שלי ואני נוסע למדינה אחרת שאני לא מכיר את השפה בה, אני הולך לגור בפנימייה עם אנשים שאני לא מכיר, אבל אני עושה את זה כי – החלום הציוני. אלה האנשים שמקבלים את ההחלטה הזאת, וכשהם מגיעים לצבא אתה רואה את הדנ"א של המנהיגות, של החלוציות, של היכולת להילחם בכל הקשיים שיש בחיים. הנקודה השנייה שבה פגשתי את בוגרי נעל"ה – זה היה בהיכרות באינטרנט, בחורה שקראו לה אלונה, שלימים הפכה להיות אשתי. אז אני נשוי באושר לבוגרת תוכנית נעל"ה ואחר כך הפכתי להיות מנכ"ל משרד העלייה והקליטה, וכמובן סייעתי ככל שאני יכול לחניכי התוכנית ולבוגרי התוכנית. התוכנית הזאת קיימת 30 שנה. במהלך 30 השנה האלה – 18,000 בוגרים, פנינה? << קריאה >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << קריאה >> כמעט 19,000. כמעט 20,000. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> 19,000 בוגרים, ובדיוק טטיאנה מזרסקי עשתה כנס על הנושא הזה. כל הכבוד לך על הכנס. חגואל דיבר ואמר משהו נכון. הוא אומר: חבר'ה, זה לא רק 19,000 בוגרים, זה גם האחים וגם ההורים שמגיעים אחר כך, ואנחנו מגיעים ל-80,000, 90,000 עולים חדשים שהגיעו בזכות התוכנית הזאת. אין תוכנית אחרת כזאת. היא הכי ציונית, היא הכי נכונה. ההחלטה שקיבלו אז להקים את התוכנית הזאת בשנת 1992 – זה היה בכלל משהו לא הגיוני. איך אתה עכשיו נוסע מפה לברית המועצות לשעבר, שאף אחד שם עוד לא מכיר מה זה ישראל באמת? אתה משכנע את ההורים לשלוח את הילדים שלהם לתוך משהו שלא נודע. אבל עדיין היו פה אנשים שזה ממש בער בהם, והם עשו את זה. זה רק מוכיח שהשמיים הם הגבול, והחלום הציוני עדיין חי וקיים. החבר'ה האלה זה החלוצים האמיתיים של זמננו. והיום הם משתלבים בתוך החברה הישראלית, גם בצבא וגם במדע, גם ברפואה וגם בהוראה וגם כאן בכנסת, גם בממשלה, ובכל מקום הם משפיעים, משפיעים לטובה, והופכים את המדינה הזו לטובה יותר. ואני רוצה לנצל את הבמה הזאת של הכנסת להגיד להם תודה רבה, להגיד להורים שלהם תודה רבה על ההחלטה האמיצה שהם קיבלו. ואני רק רוצה לייחל שיבואו עוד הרבה מאוד ילדים וילדות בתוכנית נעל"ה, יישארו בישראל ויהפכו להיות אזרחים ישראלים לכל דבר ועניין. וכמובן בסוף אני לא יכול שלא להתייחס גם למה שקורה עכשיו במרחב הפוסט-סובייטי באוקראינה. כאחד שגדל באוקראינה, אני רואה את המראות האלה והלב נקרע לגזרים. ואנחנו כאן, בכנסת ובממשלה, קודם כול חייבים, חייבים לאותם 200,000 זכאי חוק השבות שנמצאים באזור הזה, חייבים לעשות הכול בשביל לקלוט אותם כאן בצורה הכי יעילה, הכי טובה. אבל זו גם הזדמנות עבורנו, זאת הזדמנות עבורנו להיזכר שמדינת ישראל היא הבית של העם היהודי. היא קמה, הוקמה על ידי עולים, התפתחה בזכות העולים – לא רק בזכות עולים אבל גם בזכות העולים. ואם כל אחד יסתכל – – – << קריאה >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << קריאה >> שלושה מיליון עולים. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן, שלושה מיליון עולים. ואם כל אחד יסתכל הצידה, ימינה ושמאלה, אז הוא יראה שאנשים סביבו הם עצמם עולים או שהם ילדים לעולים או שבמקרה הכי גרוע הם נכדים לעולים. אז לכן זו מדינה של עולים חדשים, ואנחנו נעשה הכול, גם בכנסת וגם בממשלה, כדי שהעולים החדשים שיגיעו לכאן בעתיד יקבלו את המקסימום שאנחנו יכולים לתת להם, כדי שיוכלו לממש את הפוטנציאל שלהם, כדי שירגישו בבית. תודה רבה ומזל טוב, נעל"ה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי שרת הקליטה, היום אנחנו מציינים יום הוקרה למען הנערים שעולים לפני ההורים, שזה דבר שהוא באמת חשוב מאוד מאוד, ארגון נעל"ה. אין דבר טוב יותר מאשר להביא את אותם נערים, ילדים טובים, שיבואו לארץ ישראל ושיהפכו להיות חלק מהעם, המדינה, הארץ. ואנחנו רואים דווקא היום, גברתי השרה, כמה יש חשיבות לקשר היהודי, בפרט עם מה שקורה היום באוקראינה ורוסיה וכל הכאב הגדול שאנחנו רואים. אבל רואים גם את הקשר היהודי ואת הלב החם של אלפי מתנדבים מפה, מארץ ישראל, שבאו לשם על מנת להושיט עזרה תחת מטח יריות וכל מיני דברים, כי זה הלב היהודי – הוא פועם ופועם ופועם בכל מקום. אז אנחנו ראשית מצטרפים לתפילות ולברכות של גדולי ישראל, ובראשם מועצת חכמי התורה – ביקשו להתפלל לשלומם של אלה שנמצאים שם, באוקראינה, בפרט בחבלים שקשורים לאותם אזורי מלחמה, ומאחלים רפואה שלמה לאותם חולים, למבוגרים ולקשישים שנמצאים שם. באמת יישר כוח לכל אותם מתנדבים. אבל שוב, הפתרון שלנו, של העם היהודי, זה ההמשך – העם היושב בציון. אנחנו צריכים לדעת שזה המקום הכי הכי רלוונטי מבחינתנו – לבוא לארץ ישראל, ארץ הקודש. נכון, לפעמים יוצא מצב, איך שאני תמיד אומר, על פי הפסוק – פעם כתוב: "והשיב לב אבות על בנים", ואחרי זה כתוב: "ולב בנים על אבותם". לפעמים נוצר מצב כזה של "לב אבות על בנים", כלומר האבות הם הראשונים שיוצרים את אותה השיבה בתשובה או כל דבר אחר, או שיבה לציון, במקרה הזה, אבל לפעמים זה "לב בנים על אבותם" – אנחנו רואים שהבנים הם שאחרי זה מושכים את ההורים להגיע לארץ ישראל או לשוב בתשובה או כל דבר אחר. פה אנחנו רואים שבארגון הנפלא הזה – נוער עולה לפני הורים – הם עושים בדיוק לאותה מטרה. אבל אני רוצה לומר, מעבר לסיסמה הידועה שהייתה – יולי מכיר אותה: מעולה לעולה כוחנו עולה; זו הייתה הסיסמה שתמיד דבקנו בה – אני רוצה לומר שהרעיון הזה, שהוא רעיון נפלא, להעלות את הילדים קודם, הוא רעיון שאומץ גם על ידי גדולי ישראל במשך הדורות. אני רוצה להגיד לכם שבזמנו, ראש ממשלתנו המנוח מר מנחם בגין רצה והציע למרן הרב שך לתת תקציב מלא לכל הישיבות בארץ. זה היה כשהיה מהפך. הרב שך התנגד לקבל תקציב מלא. הוא התנגד. היו לו כל מיני סיבות, ואני אגיד לכם שתי סיבות מכל הסיבות; את האחרות נשאיר, הן לא קשורות לנושא הזה. סיבה אחת – הוא רצה שראשי הישיבות יצאו למסע גיוסי כספים בכל העולם, ועל ידי זה שהם הולכים לעשות שם גיוס כספים, תהיה להם הזדמנות להתחכך ולחזק את היהודים שנמצאים שם – בארגנטינה, במקסיקו, בארצות הברית, בכל מיני מקומות. זו הייתה הסיבה הראשונה שלו. הוא אמר: אם נקבל תקציב מלא, לא תהיה סיבה לראשי הישיבה להגיע לחוץ לארץ. הוא רצה גם לחזק את היהדות בגולה. זו הייתה דרכו של הרב שך. אבל עוד סיבה שרצה הרב שך, וזה דבר שאנשים לא הבינו – הוא רצה שכשאותם ראשי ישיבות הולכים ומדברים עם הגבירים: תיתנו תרומה לישיבה, 10,000 דולר, 20,000 דולר, שהם גם יציצו פנימה אל תוך הבית. אם הם רואים שיש לגביר בחור טוב, אז קדימה – תביאו אותו לישיבת קול תורה, לפוניבז', לחברון, לפורת יוסף, לאור ברוך, לכל מיני ישיבות, כדי שהבנים של הגברים לא יהיו רק זבולון, שיהיו גם יששכר, שידעו גם את התורה. אני רוצה להגיד לכם שרבים מאוד מהגבירים הגדולים בחוץ לארץ, בניהם לומדים בישיבות מיר, בישיבות פה בתוך הארץ, וזה בא מאותו כוח שהרב שך רצה שהם יסתובבו שם ויביאו גם אותם. בנושא הזה היו הרבה שאלות שגם הגיעו לפתחו של מרן הרב עובדיה יוסף: מה עושים עם ילד שרוצה ללמוד תורה בארץ ישראל ואבא שלו מתנגד – הוא רוצה שהוא יהיה בחוץ לארץ – האם יש פה בעיה של כיבוד הורים או לא? פסיקה מאוד גדולה בנושא. אבל המסר המרכזי של כולנו – בדבר אחד כולנו מאוחדים: נוער עולה לפני ההורים. להביא את הנערים – זה הסוד שידעו גם ביציאת מצרים: בזקנינו, בנערינו. רוצים את כולם. כולם שייכים לנו וכולם באים לאימא, לאימא ישראל, לאדמת ארץ ישראל הקדושה. בהצלחה ובשורות טובות לכולנו, אמן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אמן ואמן. חבר הכנסת כלפון, בבקשה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> מיקי, זה שאומרים: לפעמים אתה נהנה מהטעות – – – דקה, אז קיבלתי עוד דקה – – – נהנים מהטעויות. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יש לפעמים נושאים כל כך חשובים שהזמן הוא לא פקטור. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> תודה. << דובר >> יום טוב חי כלפון (ימינה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי שרת העלייה והקליטה הגב' פנינה תמנו שטה, חבריי חברי הכנסת, זו זכות גדולה לעמוד כאן ביום ההוקרה לתוכנית מדהימה וחשובה לעלייה בישראל, תוכנית נעל"ה. תהליך עלייה הוא תהליך מורכב. תהליך הגירה בכלל הוא תהליך מורכב בכל העולם. לעזוב מדינה, לעבור למדינה אחרת, ללמוד שפה חדשה, תרבות חדשה, להיקלט במדינה חדשה, זה דבר מאוד מורכב. המורכבות היא גם תלוית גיל – אנחנו יודעים שיש גיל שיותר קל לעלות לישראל וגיל שהוא יותר מורכב. מניסיון, אנחנו יודעים שככל שהעולים הם צעירים יותר, בדרך כלל יותר קל להיקלט בישראל, מסיבה פשוטה: הם עוד לא התחילו את החיים, אין עוד התחייבויות אישיות במשפחה. כשאנשים מתבגרים גם יותר קשה ללמוד שפה ולשנות הרגלים. ככל שאתה צעיר יותר, אתה כנראה יותר פתוח להזדמנויות חדשות ולחיים חדשים, ומכאן החשיבות של תוכנית נעל"ה, שזה כבר בגיל צעיר. אני מכיר את התוכנית מקרוב, כי כמעט נרשמתי לתוכנית הזאת. אני זוכר שכשהייתי בכיתה ח' בצרפת, באו אלינו נציגים של נעל"ה. הייתי כבר אז מאוד ציוני ומאוד מחובר לישראל, ואני מאוד התלהבתי כשבאו אליי ואמרו לי: בכיתה ט' אתה יכול כבר להתחיל ללמוד בישראל ואחרי זה לעשות בגרות ישראלית ולהיות ממש ישראלי תוך שנים בודדות. אני מאוד מאוד רציתי וממש הייתי בדרך להירשם, אבל כנראה שאצלי במשפחה פחות התלהבו ולא רצו להיפרד ממני כל כך מהר, ולכן את תהליך העלייה עשיתי רק בגיל 18, לאחר בגרות. אבל כמובן, הרבה מאוד חברים וקרובי משפחה היו בתוכנית נעל"ה, וראיתי במו עיניי עד כמה התוכנית הזו חשובה למדינת ישראל, חשובה לעלייה ולקליטה. ליהנות מהשנים האלה – הצעירים האלה יכולים בתוך שנים בודדות להשלים את הפער, למעשה. אגלה לך אולי סוד, אדוני היושב-ראש: החלום של כל עולה למעשה זה להפוך להיות ישראלי אמיתי, ישראלי כאילו הוא נולד וגדל פה, זאת אומרת, לדבר את השפה, להכיר את התרבות. מה שקורה עם תוכנית נעל"ה זה שלמעשה בתוך שלוש-ארבע השנים שהם בתיכון בישראל, כשהם מתגייסים, כבר אף אחד אפילו לא שם לב לזה שהם לא נולדו פה, וזה באמת תהליך קליטה חשוב. באופן רחב יותר, אני תמיד דוגל – ואני אומר את זה מעל כל במה מאז שאני חבר כנסת – בזה שמדינת ישראל צריכה ליזום תוכניות כאלה, ליזום כל דבר שמקל ועוזר לתהליך העלייה והקליטה. בעיניי זו המשימה העילאית והראשונה של הציונות ושל מדינת ישראל: לקבץ לכאן "נדחי עמו ישראל". כתוב במקורותינו: "מקבץ נדחי עמו ישראל" – לקבץ את יהודי התפוצות, קיבוץ הגלויות. כדי לבצע את המשימה העליונה הזו, אנחנו, אלה שנמצאים כאן, צריכים כל פעם לחשוב ולעזור ולהקים תוכניות. אז פה זה תוכנית למען החבר'ה היותר-צעירים, כמובן אחרי זה לעזור לסטודנטים, לעזור למשפחות – ויושבת פה שרת העלייה והקליטה, שעוסקת בזה כל יום במשרד שלה, כי זו המחויבות שלנו כמדינה. המחויבות שלנו גם כנבחרי ציבור היא כל פעם להקל ולעזור ולהקים את התוכניות המתאימות. ואם כבר מדברים על כך, בימים כאלה, כל כך סוערים, אני חוזר על קריאתי, כמו שאמרנו פה בוועדות: כרגע יש משבר עם אחינו יהודי אוקראינה, וגם כאן מדינת ישראל צריכה לעשות הכול כדי לעזור לאותם יהודים לעלות לישראל, וגם אנחנו, ככנסת – ואני חוזר פה על קריאתי, אדוני היושב-ראש: אנחנו צריכים לפעול ובראש ובראשונה להקים את ועדת העלייה והקליטה, להשאיר בצד לרגע את הפוליטיקה. יש לנו מספיק על מה לריב בבניין הזה. בואו נשאיר את עניין העלייה, הקליטה והתפוצות – נשים את זה מעל הפוליטיקה ונקדם את הקמת ועדת העלייה והקליטה ונקדם את הנושאים האלה, כי אין דבר חשוב יותר מלהביא לכאן את אחינו היהודים מכל העולם. ואני שוב רוצה להודות ולברך את תוכנית נעל"ה על העשייה הברוכה 30 שנה. אני מברך גם את חברתי חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, שיזמה את הדיונים האלה ואת יום ההוקרה, ובעזרת השם נמשיך לעשות למען אחינו יהודי התפוצות ולמען עם ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת כלפון. חבר הכנסת אדלשטיין, בבקשה. << דובר >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אדוני היושב-ראש, בכל פעם כשאני מתבקש לדבר באירועים שקשורים לתוכנית נעל"ה, אני יודע מראש שיהיה לי רגע מביך, המכונה "את חטאַי אני מזכיר היום". לפני 30 ומשהו שנה שני אנשים נהדרים – האחד אריה קרול, זיכרונו לברכה, והשני, ייבדל לחיים ארוכים, ישעיהו יחיאלי, שהיום הוא מנכ"ל נעל"ה – הזמינו אותי לשיחה צפופה. הם אמרו שיש להם רעיון נהדר: להעלות – אפילו לא להעלות, להזמין לארץ בני נוער שילמדו כאן בבית ספר תיכון, כדי שההורים יבואו אחר כך, מי שירצה יבוא אחריהם. ואמרתי להם – אנחנו הרי כולנו אנשים מאוד צנועים, אז אמרתי להם בפסקנות: תראו, אני לא יודע מה החלומות שלכם אבל אני, בתור אחד שגדל בברית המועצות ומכיר את היהודים בברית המועצות, אני אומר לכם כאן ועכשיו: לא תהיה משפחה יהודית אחת שתסכים לשלוח ילד, קל וחומר ילדה, בגיל כזה לבד למדינת ישראל, לחוץ לארץ, לא חשוב לאיפה. הינה, מסתבר שלא היה לי בכלל על מה להסתמך. ההורים של חבר הכנסת כלפון נהגו בדיוק כפי שאני ציפיתי מכולם להתנהג, אבל כנראה אין דבר העומד בפני הרצון, וכמו שאמרתי, היו אנשים שהאמינו בתוכנית הזאת ודחפו אותה קדימה, והתוצאה ידועה: קרוב ל-20,000 בוגרי נעל"ה כאן בארץ ועוד עשרות אלפים שאף אחד גם לא יודע לספור שהגיעו בעקבות תוכנית נעל"ה, ואני מאוד שמח שאנחנו מציינים היום את היום המיוחד הזה. התוכנית התחילה – כפי שאמרתי, כפי שעכשיו סיפרתי לחברי הכנסת ולצופים – מכך שהיה רעיון: ברית המועצות מתפרקת וצריך להביא משם נערים. אבל עם הזמן – הינה, שמענו שגם צרפת וגם ארגנטינה וגם מדינות רבות בעולם "מספקות" לנו חברים וחברות לתוכנית נעל"ה. בבתי ספר רבים ברחבי הארץ כבר אפשר לשמוע לא רק רוסית אלא גם ספרדית, וצרפתית, ואנגלית, ושלל שפות בקבוצות נעל"ה, והעיקר, כפי שגם אמרו לפניי, שעם הזמן שומעים יותר ויותר עברית, כשהחבר'ה האלה באמת משתלבים כאן בחברה הישראלית. והרעיון השני שהיה בתוך התוכנית והצליח מאוד, וגם זה לא מובן מאליו – אני מציע לא לקחת את זה כמובן מאליו – שבעצם החבר'ה באמת נשארים בארץ באחוזים מדהימים, כמעט כולם. הייתה לי פה, אדוני היושב-ראש, מסורת ארוכת שנים בתפקידי כיושב-ראש הכנסת, שהיו מביאים חברים מקבוצות נעל"ה לקבל כאן תעודת זהות בכנסת. תמיד שמחתי לפגוש אותם, לדבר איתם ולומר להם מה שאני חשבתי, שאפשר להתייחס לזה כאיזשהו מסמך ביורוקרטי, תעודת זהות שמחר תוכל להציג כשאתה מגיע לאיזה משרד ממשלתי, ואפשר להתייחס לזה אחרת, כאיזה צעד של קבלה לחברה הישראלית כאדם. כמו שאנחנו אומרים לנערי בר-מצווה או נערות בת-מצווה: הינה, מעכשיו אתה או את כבר שווים בין שווים, כך גם בתוכנית נעל"ה אנחנו מתייחסים לבני 18 שהגיעו וקיבלו תעודת זהות, ומתגייסים, ולאחר מכן לומדים, כאזרחים שקשרו סופית את גורלם עם המדינה. ואני לא אחזור על כל התיאורים, אבל בעצם לסיכום אפשר לומר לכל מי ששואל למה הייתה התוכנית הזאת – לכן היא הייתה: כמעט 20,000 נערים ונערות שהגיעו, עשרות אלפים קרובי משפחה שהגיעו בעקבותיהם; דרך אגב, לא רק הורים, לפעמים גם אחים ואחיות, צעירים וצעירות – בעקבות אלה שהגיעו בתוכנית. בכל מקום בחברה הישראלית, אם תתחילו לחקור, תמצאו בוגרי נעל"ה. אני לא פעם נתקלתי, אדוני היושב-ראש, בסצנות המוכרות גם לך, כשאתה מדבר עם המאבטחים, ופתאום גם בין המאבטחים אתה מגלה בוגרי נעל"ה. וכאשר כשר הבריאות הגעתי לבתי חולים או לקופות חולים, גם שם, בצוותים הרפואיים, גיליתי בוגרי נעל"ה, קצינים בצבא, וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. בכל מקום ברחבי הארץ אנחנו נמצא את הבוגרים של התוכנית הזאת. ולכן אין לי אלא לקוות שהתוכנית תימשך עוד שנים ארוכות – יש עדיין יהודים בתפוצות; שהיא תמיד תדע ימים יפים. היו ימים פחות יפים, שגלגלו אותה בין הסוכנות לממשלה ומהממשלה לסוכנות, ולא כולם תמיד הבינו את החשיבות. ברוך השם, כבר הרבה שנים כולם מבינים את החשיבות והתוכנית היא בקונסנזוס. אני רוצה להודות לחברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. אני מקווה שהצהרת בפני היושב-ראש והיועצת המשפטית שיש לך כאן ניגוד עניינים חמור, אבל כל הכבוד לך על זה שהגית את הרעיון והגשת את ההצעה לסדר-יום, ואנחנו הגשנו בעקבותייך. אז באמת, תודה רבה על כך שאנחנו עדים לתוכנית שמביאה כוחות מצוינים למדינת ישראל, שלא רק משתלבים אלא עוזרים לחברה שלנו להתפתח. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לך. ידידי חבר הכנסת אדלשטיין, בעקבות הצלחת המבצע הזה או התוכנית הזאת, אז חטאיך מהעבר נסלחו, כנראה. << קריאה >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << קריאה >> מודה ועוזב ירוחם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שרת הקליטה פנינה תמנו שטה, בבקשה. << דובר >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, חברות כנסת נכבדות, ובראשם חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, שציינה היום את השדולה לחגיגות 30 שנה לתוכנית נעל"ה, לראות את האודיטוריום מלא בבוגרים של נעל"ה מ-30 השנה האחרונות, זה בהחלט מחמם את הלב. נמצא איתנו גם מנהל מינהלת נעל"ה, האבא, כפי שקראו לו החברים, האבא של הפרויקט, האבא של הבוגרים וגם של החניכים, ישעיהו יחיאלי. אנחנו מברכים אותך וכמובן את כל מי שעוסק במלאכה כדי לדאוג למעטפת עבור הילדים ובני הנוער שמגיעים לכאן. אבל כחבריי, אי-אפשר שלא לפתוח ולומר כמה מילים בעניין הלחימה באוקראינה. אנחנו כאן אבל הלב שלנו עם אזרחי אוקראינה, הלב שלנו עם הקהילה היהודית באוקראינה והישראלים שטרם חולצו. אדוני היושב-ראש, כשרת העלייה והקליטה המשכתי לאורך היום הזה לקיים הערכות מצב, לעקוב אחר הנתונים. אלפים פונים למוקד החם והחמ"ל שהקמנו ומספרים עדויות מאוד מאוד קשות על אי-יכולת לצאת מאוקראינה, על הפגזות, על להיות באמת בפחד גדול תחת לחימה. אני חושבת שגם נעל"ה – גם אנחנו כאן וגם החברים שעלו לכאן, יושב-ראש הכנסת לשעבר אדלשטיין, שעלה לארץ, חברת הכנסת טטיאנה, שעלתה בפרויקט נעל"ה, קושניר, שדיבר כאן. כמובן חברנו היקר שנמצא איתנו כאן – אני חייבת לומר לך, אדוני היושב-ראש, זאת המהות של מדינת ישראל. זה למה כל כך חשוב להמשיך להשקיע בעלייה ובקליטה גם בימים שנדמה לנו שנגמרה העלייה, שמדובר רק בטיפות. בסוף מהותה של מדינת ישראל היא להיות בית מוגן ליהודי העולם בשעת שגרה וגם בשעת חירום. בשעה קשה זו אנחנו הוצאנו מסר מאוד מאוד ברור שאנחנו כאן עבור יהודי אוקראינה. לצד זה אני אומר בכנות שיש קושי בשעת לחימה לחלץ אנשים שחוששים קודם כול לצאת מהבית. כמובן זה מסכן גם את השליחים. לכן, בלי להרחיב יותר מדי – היום אנחנו החלטנו להמשיך ולעבות את השליחים שיהיו בגבולות בהונגריה, בפולין, במולדובה ובגבולות אחרים כדי לעבות באמת את היכולת שלנו לסייע בסיוע אנושי. נתיב עובדים סביב השעון. אנחנו ננפיק אישורים מקוונים כדי שלאנשים יהיה ביטחון לצאת לדרך ולהגיע גם למקומות הריכוז שהסוכנות היהודית שכרה מבעוד מועד – מלונות – כדי לאפשר להם לעלות לטיסות ולהגיע לישראל בבטחה, כי זו המשימה הלאומית שלנו. יום טוב, ברח לי לרגע השם שלך. אני לא אטאטא את זה. << קריאה >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << קריאה >> כלפון. << דובר_המשך >> שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו: << דובר_המשך >> חבר הכנסת יום טוב כלפון הנמרץ, שעוסק בעלייה ובקליטה. בעזרת השם כולנו נושאים תפילה ביחד. אדוני היושב-ראש, בבית הזה יש הרבה מאוד כוחות שעוסקים בעלייה וקליטה ממקום מהותי – אין בזה אופוזיציה–קואליציה – ממקום שזאת המהות שלנו, זה הייעוד שלנו. ורבים פה היו עולים חדשים בעצמם. אני יודעת, אדוני היושב-ראש, שאתה פועל בימים אלה כדי להקים את ועדת העלייה והקליטה – משמעותית, כדי לסייע בידי הממשלה, וגם לפקח, חייבת להודות, וגם לפקח אחר הפעולות שלנו ולתת בכל במה ובכל חזית את תשומת הלב הנדרשת, עם מה שקורה באוקראינה. אדון יחיאלי, מנהל המינהלת, הנתונים הם מדהימים, פשוט מדהימים: למעלה מ-19,000 בוגרים, למעלה מ-90% נשארים בארץ ו-60% מההורים שלהם בסוף באים אחרי הילדים ועושים עלייה לישראל. 95% מהתלמידים של נעל"ה – זה הממוצע הרב-שנתי בזכאות לבגרות. הילדים האלה שמגיעים לישראל בסוף מסיימים כמצטיינים ומצטיינות. 96% מהם מתגייסים לצבא. גם לנו, כמשרד העלייה והקליטה, יש את הזכות לתת להם מענק הסתגלות אחרי שהם מסיימים את הפרויקט, ובוודאי ובוודאי ללוות אותם בתקופת השירות שלהם בצבא. רק לאחרונה החלטנו לקחת גרעין שלם של נעל"ה וללוות אותם בתוכנית מיוחדת שנותנת גם תמיכה חמה וליווי, תוכנית "איתנו" של משרד העלייה והקליטה. הזמנתי את ראשי התוכנית להגיע לקבינט העלייה והקליטה לפני כחודש ימים, ושמחתי שהייתה לי אפשרות לתת לכם קצת לסקור את כל ההיסטוריה ב-30 השנה האחרונות. אני יכולה לומר לכם שבמשרד העלייה והקליטה יש לכם בית חם, אם כי, חבר הכנסת אדלשטיין, עד היום לא הבנתי למה זה עדיין מתופעל ונמצא תחת משרד החינוך ולא תחת משרד העלייה והקליטה. אבל האימא שלכם – נגיד שמשרד החינוך זה האבא, אני האימא; אני האימא, ואנחנו, יחד עם שרים אחרים שהביעו נכונות, כמו השר זאב אלקין, אנחנו נשתדל להמשיך להעלות את המספרים. סיפרתי לך את הסיפור שלי. לי קשה עם פירוד הורים ואני סקפטית. אולי בעת הזאת, חבר הכנסת אדלשטיין, אולי בגלל החוויה האישית שלי, שנאלצתי להיפרד בעלייה מאימא שלי, אז באמת קשה לי. מצד שני, התוכנית הזאת היא נפלאה, והם לוקחים את הילדים שמסוגלים לעמוד גם רגשית בתוכנית ובכל התהליך שהם עוברים. פגשתי לאחרונה קבוצה. ביקרתי בימין אורד ופגשתי בראש המטה הנוכחי שלך, אסף. הוא עמד בראש עמותה שמסייעת לעולים. הגעתי לשם ופגשתי תלמידים של נעל"ה שהציגו יצירות אומנות שלהם – לראות איך משלבים בין התרבות שממנה הם הגיעו לתרבות הישראלית. והחשיבות – לצד זה שנותנים להם את המעטפת בנפרד, החשיבות היא שהם פוגשים את הישראלים; הם פוגשים את הישראלים הוותיקים, משתלבים יחד איתם. לילדים יש מסוגלות התאקלמות מאוד מאוד טובה, ואנחנו רואים את זה כמובן גם בחלק מהנתונים שאני הצגתי. אז גם אנחנו נמשיך לתמוך ולהעלות על נס את התוצאות של הפרויקט, לחבק את הילדים, את הנוער והנערות, ובעזרת השם לתת את תשומת הלב הנכונה בממשלה כדי גם להגביר במידת האפשר את התקציבים, אבל גם את מספר הילדים. התחלנו מ-1,200 לפני כעשור והיום אנחנו עומדים על כ-2,000 ילדים. יש מכסה שצריך לדעת להתגבר עליה בהחלטת ממשלה ואנחנו נעשה את מלוא ההשתדלות. לסיום, אנחנו נושאים תפילה, אני נושאת תפילה למען יהודי אוקראינה: עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל. בעזרת השם נעשה ונצליח ונסייע לאחינו. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אמן. תודה רבה. אני מבקש – מר ישעיהו יחיאלי, תודה רבה לך על עשייה רבת שנים. אני מאחל לך בשם הכנסת המשך עשייה ואריכות ימים. תודה רבה לך. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון יום ההוקרה הלאומי לתרומתה ופועלה של העדה הדרוזית << הלסי >> << דובר >> היו"ר מיקי לוי: << דובר >> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: ציון יום ההוקרה הלאומי לתרומתה ופועלה של העדה הדרוזית, מס' 1824, 2179, 2221, 2227, 2234 ו-2238. חבריי חברי הכנסת, השר חמד – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> היו"ר מיקי לוי: << דובר_המשך >> בסדר. אבל אני התחלתי לנאום. היית בא לשם, לא נורא. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, השר חמד עמאר, היום בכל רחבי המדינה אנחנו מציינים את היום הלאומי לתרומתה ופועלה של העדה הדרוזית – עדה גאה, אצילה, ישראלית בכל רמ"ח אבריה; עדה שאומנם מונה כ-150,000 אזרחים ישראלים בלבד, אבל משחקת תפקיד חשוב בדמוקרטיה שלנו, הרבה מעבר לגודלה היחסי באוכלוסייה. העדה הדרוזית עמדה לצידו של היישוב היהודי עוד לפני הקמת המדינה ולחמה למען המדינה בכל מלחמות ישראל. גם היום אחוז המתגייסים לצה"ל מקרב העדה הדרוזית עומד באופן תדיר על מעל לכ-80% והוא הגבוה ביותר בישראל. יישובים דרוזיים נמצאים באופן קבוע בעשירייה הראשונה בישראל בזכאות לבגרות וממלאים תפקידים חשובים מאוד לאורכה ולרוחבה של המדינה. בכנסת הנוכחית מכהנים חברי כנסת מהעדה הדרוזית. בממשלה מכהן שר – אדוני השר חמד עמאר. במשרד החוץ מכהנים שגרירים מצוינים, ובצבא – מפקדים ומנהיגים נועזים. בכל מקום בחברה הישראלית, גם בהייטק ובמערכת הרפואית, העדה הדרוזית משחקת תפקיד חשוב ומשמעותי. היא חלק בלתי נפרד מהפסיפס הישראלי העשיר והמגוון, ועל כן הכנסת מצדיעה ביום המיוחד הזה לעדה הדרוזית על תרומתה ופועלה למען מדינת ישראל. תודה רבה לכם. אנחנו מאוד מעריכים. נעבור לרשימת הדוברים. חבר הכנסת פטין מולא, בבקשה. << דובר >> פטין מולא (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר חמד עמאר, ידידי, אני לא רוצה לחיות בשום מקום אחר חוץ ממדינת ישראל, וגם אם ייתנו לי לבחור בגלגול הבא, אני אבחר ללא היסוס במולדתי הנוכחית, מדינת ישראל. כשמסתכלים מסביב מבינים מהיכן נובעת תחושתי זו. הדרוזים בישראל חיים בסביבה ובתחושה הטובה ביותר מבין כל בני העדה, המונה כמיליון וחצי מסביב לעולם. אני רוצה להסתכל פנימה ולא מסביב – השתלבותה ותרומתה של העדה הדרוזית, תקומתה וקיומה במדינת ישראל החל מתקופת המנדט הבריטי ועד היום הזה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בניגוד לנאומים השגרתיים בנושא זה אני רוצה לדבר על השתלבות מעשית של העדה הדרוזית. הדרוזים רצו להשתלב ולסייע בהקמת המדינה, ועשו זאת בעבודה ובהגנה. הדרוזים רצו להשתלב בחברה הישראלית, ועשו זאת באהבה ובשלום עם כל אוכלוסיות המדינה השונות, ובעיקר בתוך שאר המיעוטים. הדרוזים הפגינו נאמנות יותר מכל אוכלוסייה אחרת במדינת ישראל ובכל תחום אשר עסקו בו. הדרוזים פרעו את החובה כלפי החברה, המדינה והממסד, אך לצערנו המדינה ממשיכה להתעקש שלא לספק את הזכויות הבסיסיות לחברה קטנה ונאמנה זו. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, את יום ההוקרה הזה צריך לפרוע במעשים. אני רוצה ודורש יותר תמיכה ועידוד לצעירים שלנו ללימודים האקדמיים, כי חברה משכילה היא מצליחה יותר, ובזה העם היהודי הוא המודל לחיקוי. אני רוצה ודורש לתרגם למעשים בבניית תרבות בכפרים שלנו, תיאטרון וקולנוע, מפני שזה מעשיר את חוסנה של העדה במאה ה-21. אני רוצה ודורש לפתור במיידי את בעיית התכנון והבנייה המטרידה, שתוקעת את כל הרשויות המקומיות הדרוזיות, כבוד השר. כמו כן, בעיה זו עלולה להביא את הצעירים הדרוזים למצב של ייאוש. אני מודע לכך שזה יום הוקרה לעדה, אך אני נשבעתי להעלות את הנושא הזה בכל הזדמנות, וזו ההזדמנות הטובה ביותר בעיניי. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כולנו עדים לסוגית הסיוע לדרוזים בסוריה שעלתה בשבועות האחרונים. "טס נחושת", קרא לכך שמעון אביבי בספרו על אודות המדיניות הישראלית כלפי העדה הדרוזית, ואכן, נמשיך להיות נאמנים לדתנו ולמדינתנו שאנו חיים בה תוך כדי נאמנות ללא חת לשלטון מדינת ישראל בארץ ישראל. לסיום, אשמח מאוד וישמחו בני העדה הדרוזית וישראל אם נקבל הוקרה ביום זה המתבטאת בהקפאת חוק קמיניץ עד להסדרת נושא התכנון בכפרים שלנו. אני עובר לכמה מילים בערבית, כבוד היושב-ראש. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ועכשיו אני פונה מעל בימת הכנסת לבני עדת הדרוזים בישראל, אחיי ואחיותיי, בני עדתי, שייח'ים נכבדים, המנהיגים הדתיים החכמים, הצעירים והצעירות, הלומדים והעובדים, בעלי החוכמה התרבותית, סטודנטים וסטודנטיות: אתם העתיד שלנו. הפרלמנט הישראלי מייחד את היום הזה כדי לחלוק כבוד לעדה הדרוזית בארץ, ואנו מעריכים ומברכים את עצמנו ביום הזה. אני קורא לכם כולכם שנישאר במסלול הנאמנות והלויאליות, כמו שהתרגלנו ולפי המסורת הדתית והחברתית במדינתנו היקרה, מדינת ישראל. אנו, חברי הפרלמנט, ננקוט מצידנו כל מאמץ וכל יוזמה כדי להביא לתנאים טובים, למען חיים נוחים יותר, ביתר רווחה, ולמען עתיד ורוד יותר.) תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת פטין מולא. חבר הכנסת מרעי, בבקשה. << דובר >> מופיד מרעי (כחול לבן): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השר חמד עמאר, חבריי חברי הכנסת וחברות הכנסת – למרות שאני רואה רק חברים פה – מעולם נושא החברה הדרוזית ביישובים הדרוזיים לא עלה בצורה כל כך מסיבית כמו שזה קורה בכנסת הזאת ועם הממשלה הזאת, ואת זה אנחנו חייבים לומר, ובזה אנחנו חייבים להודות. אנחנו כמעט כל שבוע דנים ומעלים לדיון את הבעיות המרכזיות של העדה הדרוזית על שולחן הדיונים בכנסת. הקמנו ועדת משנה בראשותי יחד עם חבריי חברי הכנסת פטין מולא ועלי סלאלחה וחברי כנסת אחרים שייעודה לעקוב אחרי יישום החלטות הממשלה, וועדת המשנה הזאת כל שבוע דנה בדיון אחד ויותר בנושאים שהם קריטיים. והיום, יום הציון של העדה הדרוזית, אין יותר סמלי מאשר לפתוח את הדיונים בוועדה בנושא פיתוח היישובים הדרוזיים והצ'רקסיים. למה אני אומר שאין יותר סמלי מאשר לפתוח את היום הזה בדיונים האלה? כי זה הדבר הכי חשוב והכי קריטי לנו ביישובים הדרוזיים בהתפתחות. כל עוד אין לנו התפתחות ביישובים – כשאני אומר התפתחות, אני מדבר על תכנון מתארי, אני מדבר על תכנון מפורט, אני מדבר אחרי זה על תכנון לתשתיות, ואחרי זה כמובן על יישום התשתיות. זה מה שחסר לנו. שאר הדברים מסתדרים בתנועה אחרי שאנחנו מכינים תוכנית. כי אי-אפשר היום להגיש תוכנית לבנות בית ספר – ואנחנו באנו גם מוועדת החינוך, ויושב פה סגן שרת החינוך, שגם הוביל את היום הזה בוועדת החינוך ומגיע לו גם כן שאפו גדול לנושא הזה – אי-אפשר לבנות בית ספר או מוסד תרבותי אם אין לנו תוכנית ואין לנו את היסוד. לכן אני אומר שזה הדבר הכי חשוב. את זה לקחנו על עצמנו חברי הכנסת כדי באמת להוביל את זה. הדבר השני, שבא בעדיפות אחרי, זה החקיקה. אנחנו בבית הזה, בכנסת הזאת, חוקקנו לפני שבוע את חוק העדה הדרוזית, שזכה באמת לתמיכה מכל חברי הבית – 70 תומכים, מתנגד אחד. אם היו יותר חברי כנסת אז התמיכה הייתה גם יותר. זה אומר שבאמת נושא העדה הדרוזית, התפתחות היישוב הדרוזי והתפתחות החברה הדרוזית הוא נושא שחוצה מפלגות, הוא חוצה קואליציה ואופוזיציה. כולם נרתמים ברגע שיש נושא מסוים שבאמת מסכימים עליו כולם ולכן הם תומכים בו. אז אם יש הסכמה כל כך רחבה בנושא בפיתוח ונושא חיזוק היישוב הדרוזי, אז אנחנו כולם ביחד. לצערי, החקיקה הזאת – ואמרתי את זה בכמה מקומות – היא למעשה תוצאתית. אם לא היה לנו את חוק הלאום ואם לא היה לנו את חוק קמיניץ בכנסת העשרים – חוקים שחוקקו אותם בבית הזה, לא במקום אחר – לא היינו צריכים בכלל להגיע למצב שאנחנו צריכים לחוקק את החוקים. אז טוב מאוחר מאשר אף פעם. אני גם שמח לשמוע היום שגם שרת הפנים אילת שקד, השר גדעון סער, יוצאים בהודעה לתקשורת שיש הצעת חוק לעגן את מעמדה של העדה הדרוזית. אני מזכיר כאן לכולנו ולחברי הכנסת שהגשנו הצעת חוק רגילה והגשנו הצעת חוק-יסוד: העדה הדרוזית, ואנחנו רוצים שתהיה חקיקה כחקיקת-יסוד. אנחנו נמשיך את זה, נמשיך את התהליך של החקיקה. אנחנו נהיה מתואמים באופן מלא עם שרת הפנים ושר המשפטים גדעון סער ושאר השרים, יחד עם השר חמד עמאר, שיושב כאן, כדי שנביא בסופו של דבר חוק-יסוד שמבטיח לנו את שוויון הזכויות שלנו, שמבטיח לנו את השוויון בהתפתחות שלנו. כמו שאמרתי, דין כפר ורדים כדין ינוח, דין נווה זיו ושלומי כמו ירכא ואבו סנאן ובית ג'ן וחורפיש וכן הלאה, כמו שדין יקנעם אותו הדבר. אין הבדל בין יקנעם לדאליה ועוספיא. בסופו של דבר, מה שאנחנו כן מבקשים ואנחנו שואפים להגיע אליו זה שוויון – שוויון בזכויות, שוויון בהתפתחות של היישובים שלנו. אין שום סיבה שאני ארגיש ישראלי מסוג ב' או ג' מול חבר שלי. הרי באתי ממערכת שאתה מכיר אותה, והכרנו אחד את השני עוד מהמערכת, שהיא לא הכנסת. אז כשאני הולך לחברים שלי בכוכב יאיר ואני רואה את היישוב שלהם, אני שואל את עצמי למה חורפיש לא כזה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתה צודק. << דובר_המשך >> מופיד מרעי (כחול לבן): << דובר_המשך >> יפה. אז לשם אנחנו רוצים להגיע. אני רוצה להודות לכל מי שהגה את הרעיון, ולשר, על החוק שהוא חוקק. ואני אומר, בסופו של דבר, הלוואי שלא היינו צריכים את היום הזה, אבל כמו שאמרתי היום – רגשות מעורבים. אני ישראלי כמו כל ישראלי, גאה בישראליות שלי, ישראלי בכל רמ"ח איבריי, ואני צריך עכשיו להרגיש כאילו מייחסים אותי כי אני דרוזי. זו התחושה המעורבת שיש ביום הזה, אבל מפה אנחנו רוצים להגיע בסופו של דבר למקום שבאמת נוכיח לדורות הבאים, לילדים שלנו, שאנחנו גאים בישראליות שלנו, ולשם אנחנו מכוונים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בשבילי אתה חבר ישראלי. תודה רבה. חבר הכנסת סלאלחה, בבקשה. << דובר >> עלי סלאלחה (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר ידידי וחברי ואחי חמד עמאר, היום אנו מציינים את היום הלאומי לתרומתה ופועלה של העדה הדרוזית. לפני זה אני רוצה לאמץ את כל הפתיח שלך מילה במילה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עלי סלאלחה (מרצ): << דובר_המשך >> תודה רבה לך. אבל – חבל שאני אומר "אבל" – אני חושב שצריך לשנות את שמו של היום הזה ל"היום הלאומי לפתרון בעיותיה של החברה הדרוזית". ובעיותיה של החברה הדרוזית הן בעיות שהחלו עם קום המדינה, ולצערנו הרב טרם נפתרו. אני מקווה שסוף-סוף נצליח בממשלה החדשה הזאת, ממשלת השינוי, לעשות שינוי בקרב בני החברה הדרוזית. יש להכיר בבעיות שלנו. אני דרוזיף ישראלי, תרמתי למדינה, אני רואה את עצמי חלק אינטגרלי מבניית המדינה והבטחת קיומה, ועדיין העדה הדרוזית לא שוות זכויות בכל התחומים. אני רק רוצה להגיד לכם שכשסיימתי את הסדיר שלי ב-1973, בנובמבר, אז המשכתי עוד חצי שנה וקראו לזה "קבע דפוק", ובכיף, אין לי בעיה עם זה, ממש בכיף תרמתי את זה. הייתי ברמת הגולן, במוצב הקדמי ביותר שם, וסיכנתי את החיים שלי יחד עם החברים שלי, עם הגדוד הדרוזי שם, ועשינו ואנחנו עושים ואנחנו רוצים לעשות. אבל, חברים, הצעירים שלנו נולדו לתקופה שונה משלנו. אנחנו, כששואלים אותנו: יש לכם בעיות? אנחנו אומרים: ברוך השם, אין כלום, הכול בסדר. מסתפקים במועט. אני למדתי בבית ספר פשוט, צנוע, אבל הבן שלי, הבת שלי, רוצים אחרת – הם רוצים להיות כמו הצעיר והצעירה בתל אביב, ברעננה, בכוכב יאיר, בשוהם. הם לא שונים במאומה. יחד עם זאת, הם רוצים ללמוד, הם רוצים להתקדם. הם מסתכלים לאן? להייטק. אני, בהיותי מנהל בית ספר, הבאתי את בית הספר המקיף בית ג'ן למקום ראשון בכוחות עצמי, בכוחות של צוות המורים, לא בגלל שבאמת היו תקציבים. אנחנו קיבלנו בדיוק כמו כל בתי הספר, לא קיבלנו גרוש נוסף, אבל החלטנו שאכן אנחנו רוצים להרים את החברה הדרוזית ולשים אותה על המפה של מדינת ישראל. אומנם הצלחנו, אבל בשאר התחומים אנחנו לא הצלחנו. אני שואל: למה אין אזורי תעשייה? למה אין אזורי תעסוקה? למה אין מבני ציבור? למה אין מגרש כדורגל בבית ג'ן? למה אין מתנ"סים בחברה הדרוזית? למה? ריבונו של עולם, הרי כל החברים, אחינו היהודים, מגיעים, ואנחנו מקבלים אתכם כאחים, אנחנו מקבלים אתכם בסבר פנים יפות, כל אחד ואחד מאיתנו, ואנחנו מצפים שנלך ביחד, נעשה יחד ונקדם את החברה, לא רק לדבר על הבעיות, לא רק לדבר על ברית חיים, ברית דמים. אלה מושגים יפים. אני רוצה שהמושגים האלה – לפרוע אותם, להפוך אותם למושגים ישימים. תאמינו לי, אני לא רוצה שתגיעו ביום הזיכרון לבתי הקברות שנמצאים בכל הכפרים הדרוזיים. אני רוצה להזמין אתכם לחנוך מוסד חשוב, שהילדים שלנו יזכו והוא ישרת אותם. אני רוצה להפוך את בית ג'ן, פנינת הגליל, לכפר תיירות שיגיעו אליו כל הבוהמה של תל אביב. אני רוצה שכל כפר וכפר מהכפרים שלנו שנמצאים בכרמל ובצפון, כפי אמר ידידי וחברי מופיד, נדמה לי, יקבל את אותם שירותים ואותן זכויות כפי שמקבלים היישובים השוכנים לידם. אני זוכר ולמדתי שכרמל נוסדה ב-1964; בית ג'ן נוסדה לפני 1,000 שנה. אין מדרכה – הכול אין, אני לא יודע למנות. כסף לא חסר, כסף לא חסר; צריך רצון. צריך לקבל החלטה שאנחנו לוקחים את החברה הדרוזית היקרה כפרויקט לאומי – תכף אני מסיים, אדוני – כפרויקט לאומי, ולתחום אותו בלו"ז ולהגיד: חמש שנים, שבע שנים, הכפרים הדרוזיים – לא יחסר להם שום דבר, והופכים אותם להיות כפרים שבאמת מדינת ישראל יכולה להתפאר בהם. ידידי מאיר, אני רוצה להודות לך על עמלך, על העשייה שעשית בשביל היום הזה והצלחתו. תודה רבה מקרב לב, ואנחנו אוהבים את אילת, ותמיד נבקר אצלך. תודה רבה, חברים, ואני מקווה שאכן נזכה לקידום החברה הדרוזית. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> אגב, עלי, אמרתי את זה גם למאיר, לסגן השר: חצי מבני העדה הדרוזית עוזבים את הכפרים והולכים לאילת. << קריאה >> עלי סלאלחה (מרצ): << קריאה >> תשמע, אנחנו גם תורמים לכלכלתה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת כסיף, בבקשה. לא ראיתי שאת פה, אני מתנצל. חבר הכנסת כסיף, לא ראיתי שחברת הכנסת בזק כאן, אני מתנצל. היא פשוט עמדה ולא הייתה במקומה. הוא ביקש אחרון. << דובר >> ענבר בזק (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום אנחנו מציינים את יום התרומה של הקהילה הדרוזית, ואת דבריי אני מפנה אליהם, אלפי בניה של עדה קטנה ומובחרת, המהווה בעיניי ובעיני עם ישראל כולו מופת וסמל להקרבה, לשותפות ולנאמנות שאין להן אח ורע. יום הוקרה ותודה זה הוא יוזמה ברוכה וחשובה המהווה נדבך חשוב בקשר ההדוק של המדינה עם העדה הדרוזית. תחילתה של שותפות זו במלחמת העצמאות, שבה השתלבו כמה כפרים דרוזיים בלחימה לצידם של בני היישוב היהודי. מנהיגי מדינות ערב השכנות קיוו לשיתוף פעולה של העדה הדרוזית כנגד היישוב הציוני החדש, אך בחירתם של בני העדה שלא לצאת למלחמה נגד המדינה שזה עתה קמה היוותה את תחילתה של שותפות מופלאה המלווה אותנו מאז ועד היום. רבים מבני העדה בחרו להתנדב לשירות בצה"ל, והיום אפשר לומר ששיעור ההתגייסות לצה"ל בקרב בני העדה הדרוזית הוא מהגבוהים בארץ. אני רוצה לומר לכם, בני העדה הדרוזית, הקצינים, החיילים: למעלה מ-70 שנים חלפו מאז חל חוק שירות חובה גם על הדרוזים, אבל המבחן האמיתי הוא מבחן ההתנדבות, ובמבחן הזה אתם עומדים בצורה מעוררת כבוד. בכל יחידה בצה"ל תמצאו את הלוחמים הדרוזים, כולל ביחידות המובחרות ביותר ובתפקידים הרגישים ביותר, בים, באוויר וביבשה. לתרומה האדירה של בני העדה לביצור ביטחונה של ישראל יש גם הוכחה נוספת, כואבת במיוחד – פצועים ונכי צה"ל רבים, מאות חללים בני העדה שנפלו במערכות ישראל, אלה ששילמו את המחיר היקר ביותר על אותה שותפות וחברות אמת. ביום הזה ננצור בכאב את זכרם, נושיט יד מחבקת וכתף תומכת לאבות, לאימהות, לאחים, לאחיות וליתומים וליתומות שאיבדו את היקרים להם מכול. אתם מביאים לעדה ולעם ישראל כבוד רב. בני העדה הדרוזית הם חלק בלתי נפרד מהעשייה הביטחונית והאזרחית בישראל, ואני מבקשת לנצל יום הוקרה זה כדי לומר לכם, אחינו הדרוזים, תודה מעומק הלב על הידידות, על ההקרבה ועל התרומה שלכם למדינת ישראל. אך לצד התודות וההוקרה, אני חייבת להיות כנה ולומר את הדברים שחייבים להיאמר: עשינו הרבה שגיאות, הזנחנו הרבה תחומים, התעלמנו מצרכים רבים ולא שמנו לב לרגישויות ולרצון שלכם להרגיש אזרחים שווים במדינת ישראל. חוק הלאום היה טעות. רבים נפגעו ממנו, ובצדק. לא את הכול ניתן לתקן ביום אחד, אבל ביום הזה – – – << קריאה >> עלי סלאלחה (מרצ): << קריאה >> גם קמיניץ. << דובר_המשך >> ענבר בזק (יש עתיד): << דובר_המשך >> וגם חוק קמיניץ, תודה על ההערה. צודק, גם חוק קמיניץ היה טעות. לא את הכול ניתן לתקן ביום אחד, אבל ביום הזה אפשר וצריך לומר לכם, בראש ובראשונה, שאני מכירה את הכשלים ושבכוונתי לפעול כדי לתקנם. מאז נכנסתי לכנסת אני מרבה לבקר ביישובים הדרוזיים ושומעת מכם על הנושאים שכואבים לכם במיוחד, כגון בעיית הדיור, ובעיקר שכונות חיילים משוחררים, תשתיות ביישובים, כמו שאמר חבר הכנסת עלי סלאלחה, שדיבר פה לפניי, קשיים בקבלה למוסדות להשכלה גבוהה ובתעסוקה. ברית הדם, שנכרתה עוד בתקופת יתרו ומשה רבנו, היא ברית החיים המאפשרת לנו לפעול יחד ליצירת עתיד טוב יותר לדורות הבאים של כולנו, שחיים כאן בשותפות, באחווה ובהוקרה במדינת ישראל. כולי תקווה שנצליח לשמר ברית זו לשנים רבות. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת בָּזָק. חבר הכנסת כסיף, בבקשה. בֶּזֶק, סליחה. אני בדרך כלל לא טועה, היסח הדעת. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, שירת ההלל לעדה הדרוזית נסבה כמעט תמיד, וכך גם אצל קודמיי היום מעל בימה זו, סביב פולחן המוות המיליטריסטי, "ברית הדמים הצבאית", כפי שאוהבים לכנות זאת. לי אין שום כוונה לקחת חלק בסגידה לחרב ולקבר, סגידה שאנחנו מתנגדים לה בכל תוקף. ברצוני דווקא לחגוג את החיים, את השותפות במאבק הערבי-יהודי נגד הכיבוש ולמען הצדק והשלום ואת התרומה הכבירה של העדה הדרוזית לתרבות הערבית בכלל ולזו שבישראל בפרט. ברצוני להעלות על נס את תרומתה במאבק לשוויון ונגד ניסיונות ההפרד ומשול הציוניים. כדוגמה למאבקים הפוליטיים והתרבותיים של הערבים הדרוזים אשר השפיעו על החברה הישראלית, כבוד הוא לי להעלות את פועלו של ועד היוזמה הדרוזי ושל שניים מפעיליו המרכזיים על נס – המשורר הקומוניסט סמיח אל-קאסם ומזכ"ל המפלגה הקומוניסטית חבר הכנסת לשעבר מוחמד נפאע, זיכרונם לברכה. ועדה היוזמה הדרוזי הוקם ב-10 במרץ 1972 בקריאה נגד הפעולות הציוניות שמטרתן להפריד בין הערבים הדרוזים לבין הערבים שאינם דרוזים ולגרום להם להילחם זה בזה. במרץ 1974 פרסם הוועד כרוז תחת הכותרת "למען ליכוד ההמונים הדרוזים סביב ענייניהם היסודיים", וכך נאמר באותו כרוז, בין השאר – אני מצטט: "אם ננתח את מדיניות השלטונות כלפי הדרוזים יתברר לעין כול מה גדול הזיוף בהצהרות השלטונות ושופרות התעמולה שלהם, בדבר היחס הטוב ושוויון הזכויות בין הדרוזים והיהודים. התחוור לנו, כי מדיניות הממשלה כלפי המיעוט הערבי על כל עדותיו אחת היא – – – אנו מכוונים אצבע מאשימה אל עבר האויב היסודי של ההמונים הערביים – הלוא היא המדיניות הרשמית. אחדותנו הלוחמת סביב דרישותינו הצודקות תתחזק מכוח אחדותו של המיעוט הערבי כנגד מדיניות האפליה, ומכוח אחדות מאבקם של העמים היהודי והערבי נגד מדיניות המלחמה, הכיבוש, הניצול וההתקפה על רמת חייהם של המוני העם". עד כאן ציטוט מכרוז של ועד היוזמה הדרוזי מ-1974. סמיח אל-קאסם היה משורר רב-זהויות: דרוזי, ערבי, פלסטיני, ישראלי, קומוניסט, מגדולי השירה הערבית המודרנית. שירו המפורסם "התקדמו" – "תקדמוא" – הוא מופת של איכות לשונית ופואטית, גדולה תרבותית ואומץ פוליטי. וכך הוא כותב בין השאר באותו שיר: "התקדמו – כן – התקדמו / לכם שמיים גיהינום / לכם הארץ גיהינום / התקדמו! // לנו ימות זקן ורך / לא ייכנע ולא יברח / תיפול האם, בתה ובנה / היא לא תברח, לא תיכנע / התקדמו! // בנגמ"שי צבאותיכם / במרגמות שנאותיכם / אף תאיימו / ותגרשו / ותייתמו / ותהרגו / לא תשברו את עומקינו / לא תרסקו את תקוותינו". עד כאן סמיח אל-קאסם. המנהיג הקומוניסטי והסופר מוחמד נפאע נולד בבית ג'ן ולמד ספרות עברית וערבית באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא היה חבר כנסת בין 1990 ל-1992 ברשימת חד"ש וכיהן כמזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הישראלית בין 1993 ל-2002. בשנת 2007 נפאע, חברי שחסר לי, נבחר שוב למזכ"ל המפלגה וכיהן בתפקיד עד 2012. מאז סיים את תפקידו כמזכ"ל הקדיש את רוב זמנו לכתיבה, לעבודה החקלאית ולפעילות במסגרת ועד היוזמה הדרוזי, שהיה ממייסדיה. השקפותיו הקומוניסטיות באות לידי ביטוי בסיפוריו הקצרים ובנובלות, בלשונו ובעלילותיו. בסיפורו "צורכי הכלה", ג'יהאז אל-ערוס, הוא כותב כך – אני מצטט שוב: הם יבורכו, לא הרימו את קולם בזמן הפקעת הקרקעות. כמה יפה היה אילו דרשו להקים מפעלים בכפר כדי לספק עבודה מכניסה ליד הבית. שכר רב היו מקבלים מאללה אילו דרשו לפטור את הצעירים מגיוס חובה. מאות בחורים מהכפר מוחזקים שלוש שנים בצבא. יש החוזרים ויש שאינם חוזרים. סוף ציטוט. חברי הכנסת, הדוגמאות המעטות שציינתי מבטאות זרם הרבה יותר רחב, זרם של יוצרים, אנשי רוח ותרבות, הוגים ופעילים פוליטיים דרוזים הנאבקים עם שאר הערבים ועם היהודים הדמוקרטים למען עתיד משותף לכולנו – עתיד של שוויון, צדק חברתי ודמוקרטיה. היש תרומה גדולה מכך? היש פעולות הראויות לציון וכבוד יותר מכך? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> ברשות היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, היום אנחנו באמת מציינים יום מאוד מאוד חשוב, שזה גם יום של הוקרה, וצריכים לציין את פועלה הרב של העדה הדרוזית במדינת ישראל במשך שנים רבות, בעצם מהקמת המדינה. אני חושב שבאמת יש כמה דברים שצריכים קצת יותר להבליט, שאולי לא מספיק בלטו אצל הנואמים הקודמים שנאמו. אני חייב לציין את הקשר הבל-ינותק של מר"ן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, שנפגש בזמנו עם השייח' הרוחני של העדה הדרוזית מוואפק טריף, ובעצם המפגש הזה של ראשי דתות יכול להוליד רק הסכמים של הבנות, של ידידות, של דברים שרק מוסיפים לנו בחברה הישראלית. את זה היה חשוב לדעת, כי באמת מר"ן הרב עובדיה יוסף תמיד היה מדבר, גם עם מי שכיהנו אצלנו כשרים – ובראשם יושב-ראש התנועה שלנו, הרב אריה דרעי, גם כשהיה שר פנים, גם כשהיה שר הפריפריה והגליל – לתת חיזוק לעדה הדרוזית בנושא הזה של תקצוב ותוכניות לכפרים שקשורים אליהם, לערים שקשורות לקהילה הדרוזית, גם מתוך הכרת הטוב – ובאמת יש הכרת הטוב, כי הם עשו הרבה מאוד למען המדינה. אנחנו רואים שהתרומה שלהם נמצאת גם בכל תחום: גם בצבא אתה פוגש אותם בקצונה, הבכירים ביותר; בפוליטיקה אנחנו רואים שיש לנו חברי כנסת מהעדה הדרוזית, וזה מאוד משמח שהם ממש בכל סיעות הבית, וכן שרים, היו ויהיו. זה באמת נותן תקווה מאוד טובה, כי הם שתולים ממש בכל העשייה הישראלית, וזה באמת כבוד לנו וגם כבוד להם שבעצם הם חלק אינטגרלי. אני חייב לציין דווקא את חברי, שכני לספסל העבודה פטין מולא, שגם יוצר קשרים מאוד מיוחדים עם הרבנים הראשיים לישראל, אם זה עם הגאון הגדול לראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א, הרב הראשי לישראל, ואם זה עם עמיתו הגאון הרב דוד לאו שליט"א, הרב הראשי לישראל. מנסים ליצור כל מיני חיבורים, והחיבורים הם רבים. אני מאוד הופתעתי לטובה כאשר הקמתי את השדולה למען שמירת השבת פה בכנסת, היו וישנם גם היום חברים בשדולה, כ-30 חברים, ופתאום לתוך השדולה מגיע גם ידידי פטין מולא. אז באו אליו ואמרו לו: רגע, פטין, זאת השדולה למען שמירת השבת, מה אתה בא? אז הוא אומר: מה, אתם לא יודעים שאנחנו בעצם עוזרים ליהודים לשמור על השבת? יש לנו עשרות בעלי תפקידים בכל מיני מקומות בארץ שהם נחשבים כאותם אלה שפותרים לנו בעיות בשבת – של הדלקה, כיבוי על פי ההלכה. זה באמת עוזר לנו. אז הוא אומר: גם אני קשור לשדולה, אז זה גם מוכיח את החדווה והאהבה. אבל אני רוצה לומר משהו שלא יישכח לעולם, ובזה אני חושב שאני מסיים. חברים יקרים, לפני כמה שנים היה טבח בשכונת הר נוף. אנשים אולי נוטים לשכוח, כי אומרים "צרות אחרונות משכחות צרות ראשונות". אסור לנו לשכוח שבטבח הזה, שנטבחו שם יהודים בתוך בית כנסת שנקרא "בני תורה", קהילת בני תורה, שם, בתוך בית הכנסת, היה שוטר דרוזי שלא נשכח את שמו אף פעם, זידאן סייף, שמסר את נפשו וגונן בגופו שלא ייהרגו יהודים. פשוט מאוד גדולי הדור, גדולי ישראל, הכריזו עליו שהוא קיבל מעמד של הרוג על קידוש השם. זה מעמד שלא כל אחד מקבל. ועוד דבר – גם הכניסו שם ספר תורה לעילוי נשמתו. אני חושב שזה הסיפור הראשון בהיסטוריה שמכניסים ספר תורה לעילוי נשמת מישהו שאינו יהודי, וזה דבר מאוד מאוד מרגש, כי יודעים פה את הכרת הטוב. והכי מעניין שאחיו, שבא לנחם בשבעה, אומר להם, לאותם משפחה שהוא בא לנחם אותם: אצלנו זה טבעי, מה שעשינו. אנחנו לא רואים פה אפילו איזה משהו מיוחד בנושא הזה. אז לכן באמת באתי גם להכיר טובה לעדה הדרוזית, שהם בעצם בשר מבשרנו, ממדינת ישראל, מארץ ישראל, מכל הדברים האלה. ואני גם כאן קורא – והיום יש לכם פה עדנה שיש לנו שר באוצר שגם שייך לקהילה. אני חושב שפה זו ההזדמנות שלך – צריך שזה יהיה כל השנים, אבל זו ההזדמנות שלך: תכה, תיקח, ותיתן ותפנק, ותעשה כמה שיותר לקהילה הזו, כי היא תורמת למדינה. אל תחסוך. אל תיתן שייתנו למגזרים אחרים, חס וחלילה, בלי שאתה מקבל. ותעשה גם אפליה מתקנת, תמיד זה טוב, כי באמת מגיע להם, הם מוכיחים את עצמם בכל תחום. ואיך כתוב אצל אסתר המלכה? "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות". לפעמים שמים מישהו שר מאותו מגזר כדי לתקן עוולות, לפעמים זה לקישוט, אבל אתה לא נראה לי לקישוט. לפי הנאומים הנשכניים שלך כשאנחנו מתעמתים איתך יום-יום, אתה לא לקישוט. אז את אותו מרץ ואנרגיה תוציא, תיתן לקהילה הדרוזית. תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. סגן השר מאיר יצחק הלוי, בבקשה. << דובר >> מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי השר חמד עמאר, חבריי, כנסת ישראל, רבות נכתב על מערכת היחסים המיוחדת והטובה השוררת בין העדה הדרוזית לבין מדינת ישראל, מערכת שנוצרה והתהוותה בין הדרוזים לבין העם היהודי כבר לפני מאות שנים. הקשר ההיסטורי החל עוד בתקופת משה רבנו ויתרו הכוהן, כוהן מדיין, וכך כתוב: "ויאמר משה לחֹבב בן רעואל המדיָני חֹתן משה נֹסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אֹתו אתן לכם לכה אִתנו והטבנו לך כי ה' דִּבר טוב על ישראל". הקשר נמשך דור אחר דור ועד ימינו אלה. לפי עדותו של הרב בנימין מטודלה – בשנת 1170, בעקבות סיור שערך בארץ ישראל, כתב כך הרב מטודלה: הדרוזים באים בקרב היהודים, סוחרים איתם והם אוהבים את היהודים. במאה הקודמת ולקראת הקמתה של מדינת ישראל העדה הדרוזית כרתה ברית לשותפות גורל עם העם היהודי. עמידתם של בני העדה לצד היישוב היהודי במאבק להקמת המדינה, ובהמשך – שירותם המפואר בצבא ההגנה לישראל ותרומתם הרבה בתחומי החיים השונים שבמרכזם הגנה על ביטחון מדינת ישראל, הם עדות חיה ונושמת לקשר החזק, העמוק וההדוק בין שתי העדות. אך למרות האמור, ישנם עדיין פערים גדולים בין הרצוי למצוי הנובעים בעיקר מחוסר ההיכרות של חלקים בחברה ובהנהגה הישראלית היהודית עם עולמם המיוחד של הדרוזים, עם תרבותם המפוארת ואף עם צורכיהם הייחודיים. האמור מחייב אותנו למענה מערכתי רב-ממדי, בין היתר כדי לשנות את המצב שבו במקרים רבים ההיכרות הראשונה עם חברינו הדרוזים מתרחשת רק בשירות הצבאי המשותף. ברור היום שממשלות ישראל לדורותיהן לא השכילו להכין תוכניות נכונות ואסטרטגיות שתכליתן חיזוק העדה הדרוזית ואפשור בנייה, מעורבות ושותפות אמיתית בהוויה על מכלול תחומיה. כדי שמעורבות זו תתבצע נכון נדרשת, כפי שאמרתי קודם לכן, הכרה בייחודיותה של העדה הדרוזית ובתרומתה רבת-השנים למדינת ישראל. מניסיוני כאיש חינוך, אני יודע להגיד בוודאות מלאה שהנוער ברובו לא מכיר באמת את התרבות הדרוזית, ולכן נדרש לחשוף ולהנגיש את בני הנוער לתרבותם ומורשתם של חברינו הדרוזים במסגרת תוכנית לימודים מובנת ויסודית בבתי הספר. התוכנית תתרום לחיזוק והעצמת הקשר הטוב בין שתי החברות הללו. על רקע כל שנאמר החלטתי לפני כשלוש שנים, אדוני היושב-ראש, בתקופה שכיהנתי כראש עיריית אילת – עיר שבה מתגוררים בכיף כמה מאות מבני העדה הדרוזית – להוביל מהלך חינוכי בבתי הספר העל-יסודיים בשיתוף משרד החינוך, ואכן עשינו את זה עם הפיקוח, עם הנהגת החינוך המקומית ועם ההנהגה הציבורית הצעירה של העדה הדרוזית בהנהגת חברי הטוב מר נור עמאר. לשמחתי, חלקם הגדול כיבדו אותנו בנוכחותם היום בוועדת החינוך. מדובר בתוכנית לימודים ייחודית שתכליתה הטמעת מורשת העדה הדרוזית בתוכנית הלימודים; תוכנית הכוללת לימודים פרונטליים על המסורת המפוארת של העדה, פגישות עם המנהיגות הדתית והציבורית של העדה, פגישות עם קציני צה"ל בכירים מקרב העדה, ביקור באתרים קדושים של העדה תוך שילוב האתרים הללו בתוכניות הטיולים של אותן חטיבות שלומדות את התחומים הללו. להבנתי, כל תלמיד שייחשף לכל שנאמר כאן, ובנוסף – למורשת ולמסורת המיוחדת של העדה, כל תלמיד שיבין את יסודות האמונה הדרוזית ואת מנהגי העדה, יחווה חוויה מעצימה שתקרב ותקדם את קשריו עם אחינו הדרוזים. כסגן שרת החינוך יש בכוונתי לשדרג ולחזק את מודל אילת מתוך תקווה שעיריות רבות במדינת ישראל יעתיקו מודל זה לשם חיזוק וטיפוח הקשרים בין שתי העדות. אסכם חלק זה ואומר שחובה עלינו כממשלה, ככנסת ישראל וכחברה לעשות כל שניתן – ובדגש על לעשות – למען חיזוק העדה הדרוזית בכל המישורים המשפיעים על איכות החיים שלהם, על חיזוק מורשתם וחיזוק הקשר עם מדינת ישראל. אני שמח מאוד, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, להיות חלק מסיעה, סיעת תקווה חדשה, שפעלה, פועלת ותמשיך לפעול למען חיזוק העדה, ועושה זאת באהבה וחיבוק גדול כשותפים אמיתיים להוויה המקומית. רק היום התבשרנו על חוק העדה הדרוזית, שהובילו אותו הרבה אנשים, ובתוכם סגן ראש הממשלה שר המשפטים גדעון סער, ביחד עם שרת הפנים, ביחד עם חברים טובים ומצוינים, ואני חושב שזו בהחלט פעולה שהיא פעולה ראויה. אנחנו יודעים לומר היום שסגן ראש הממשלה ביקש לזרז מועמדים בני העדה הדרוזית לעמדות משפטיות, לבתי המשפט. זה פעולה שמתבצעת הלכה למעשה. אנחנו יודעים לדבר על פעולה משותפת עם הרבה מאוד גורמים, עם משרד השיכון, על חיזוק רמת הגולן – ליישב אותה, כולל את היישובים הדרוזיים. בהחלט פעולה ראויה. לאחרונה שמענו על הצעת החוק של ממשלת ישראל שעניינה חיזוק מערכת החינוך בקרב העדה – מדובר על עשרות מיליוני שקלים – שאותה מובילים חברים רבים ביחד עם שרת החינוך יפעת שאשא. אני יכול להגיד שיש תתי-תוכניות מאוד משמעותיות שהתכלית שלהן היא חיזוק מערכת החינוך בקרב העדה. יושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד חברת הכנסת מיכל שיר אישרה את השארת תוכנית ניצנים וצמצמה באופן משמעותי את העלות על ההורים, שזה בהחלט – מרמה של 3,500 לרמה של 500; אין ספק, עוד פעולה. רוצה לומר שיש כאן בהחלט סיעה שמבינה את חשיבות השותפות האמיתית בין שתי העדות הללו. אני מאחל לחבריי, לאחיי הדרוזים, בריאות, רק טוב, ותמשיכו לעשות טוב למדינת ישראל. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לסגן השר. השר חמד עמאר, בבקשה. << דובר >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, על המילים החמות שבהן פתחת את הדיון. תודה. תודה על היום הזה. התחלנו את היום הזה בדיון בוועדת החינוך שהובילה יושבת-ראש ועדת החינוך חברת הכנסת שרן השכל. גם לה אני רוצה להודות על הדיון הטוב שהיה שם, וגם לסגן השרה חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי. אני מכיר את התוכנית שלך באילת. כראש העיר הובלת אותה, דיברנו על זה כמה פעמים, ואני ביקרתי שם, נפגשתי עם החבר'ה הדרוזים שם. יש מאות משפחות שגרות שם ואני מאמין שימשיכו לגור שם שנים רבות, כי שם ביתם. אני רוצה להודות לכל חברי הכנסת – לחבר הכנסת פטין מולא, לחבר הכנסת מופיד מרעי, לחבר הכנסת עלי סלאלחה, לחבר הכנסת משה אבוטבול, לחברת הכנסת ענבר בזק, לחבר הכנסת עופר כסיף – על הדברים שאמרתם כאן. זו מטרת החוק, לבוא לכאן ולהעלות על נס את תרומתה ועשייתה של העדה הדרוזית. החוק הזה, הובלתי אותו בשנת 2018 והעברתי אותו בקריאה טרומית, ראשונה, שנייה ושלישית, והיום הוא חוק במדינת ישראל. זו הפעם הראשונה שאנחנו מציינים את החוק, כי ב-2019 היו בחירות, ב-2020 היו בחירות, ב-2021 היו בחירות והיום 2022, ואנחנו מציינים את החוק. גם בבסיסי צה"ל יציינו את החוק, גם בתחנות המשטרה, בבסיסי המשטרה ובכל מקום ומקום יצוין החוק הזה על פועלה של העדה הדרוזית. אני חושב שהדור שהכיר את העדה הדרוזית – הולכים ונהיים פחות אנשים שמכירים את תרומתה של העדה הדרוזית. הדור החדש, הצעירים, פוגשים את הדרוזים בצבא. לפני הצבא הם לא פוגשים אותם, לא מכירים אותם, לא יודעים בדיוק מה הם בכלל עושים. הדרוזים לא מתנדבים לצבא, הדרוזים מתגייסים כחובה לצה"ל, ואחוז הגיוס שלהם מאוד מאוד גבוה – מעל 83% מתגייסים לצה"ל. אני רציתי שכל אחד ואחד יכיר את העדה הדרוזית, ילמד על העדה הדרוזית, יפגוש את העדה הדרוזית. אנחנו התברכנו בחברי כנסת שנמצאים בכנסת, שעושים עבודה מעולה. התברכנו באנשים בהייטק. שני מנהלי בתי חולים יש לנו, שהיו גם קצינים בכירים בצבא. יש לנו מפקדים מובילים בצבא. יש לנו אנשים באקדמיה, בהשכלה הגבוהה. בכל מקום ומקום שתלך תפגוש את החבר'ה הטובים שלנו, שעושים ונותנים ותורמים למען מדינת ישראל. כל דרוזי שתשאל אותו יגיד לך: אני דרוזי, ישראלי, גאה בהיותי דרוזי, גאה בהיותי ישראלי, אני חלק מהמדינה. הרבה דובר על חוק הלאום והרבה נאמר על חוק הלאום והרבה נעשה בקרב הצעירים והצעירות הדרוזיות נגד חוק הלאום. הפגיעה הקשה בעדה הדרוזית לא הייתה כי חוקק חוק הלאום אלא הייתה קשה כי חוק הלאום הוציא אותם מהישראליות שלהם, מהגאווה שלהם, מהשייכות שלהם כחלק מהמדינה. זה היה קשה. אני זוכר שנפגשתי עם ראש הממשלה לשעבר מר בנימין נתניהו בקריה, עם חלק מחברי הכנסת, עם השר אביגדור ליברמן, עם השר כחלון, ואז דיברו על לתת בתמורה תקציבים. אמרתי להם: זה לא מעניין את העדה הדרוזית, זה לא מעניין את העדה הדרוזית לקבל תקציבים. אנחנו לא רוצים תקציבים, אנחנו רוצים שוויון. אנחנו רוצים להיות חלק מהמדינה. זו המטרה שלנו, ואת זה אנחנו נעשה. אני מאמין שיש שינוי ושינוי גדול בממשלה הנוכחית, קודם כול בתפיסת העולם – אנחנו כחברי כנסת ואני כשר בישראל ביתנו, שהובילה הצעת חוק, גם בקדנציה הקודמת וגם בקדנציה הזאת: עיגון מעמדה של העדה הדרוזית כשוות זכויות. גם חבריי חבר הכנסת פטין מולא, חבר הכנסת עלי סלאלחה וחבר הכנסת מרעי הובילו הצעת חוק דומה והיא עברה בקריאה טרומית. כל הצעות החוק – – << קריאה >> עלי סלאלחה (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> – – אנחנו נשלב את כולן יחד, כולן יחד, כהצעת חוק ממשלתית. אני רוצה להודות לשר גדעון סער – היום גם דיברנו – ולשרה אילת שקד, שהפיצו תזכיר חוק בנושא, תזכיר חוק שאנחנו יחד נעבוד עליו, שישלב גם את הצעות החוק שעברו בטרומית כדי שיהיו חוק לטובת העדה הדרוזית ולהובלת העדה הדרוזית. אני מאמין שהממשלה הזאת, שהתחילה בהכנת תוכנית חסרת תקדים למגזר הדרוזי – חבר הכנסת משה אבוטבול, אני אומר לך שהכנו תוכנית, ותודה על הדברים שאמרת, אמרת דברים מאוד חמים. אני מעריך מאוד אנשי דת. באמת אני מעריך את אנשי הדת ואת העשייה שלהם ואת התרומה שלהם. אני אומר לך, אנחנו בממשלה הובלנו תוכנית חסרת תקדים למגזר הדרוזי. אני אומר לך שאנחנו, בממשלה, הובלנו תוכנית חסרת תקדים למגזר הדרוזי. אני מאמין שנצליח להביא אותה לידי ביטוי וירגיש אותה כל אזרח ואזרח בעדה הדרוזית – ירגיש את השינוי גם בתשתיות, גם בחינוך. והיום אמרתי בוועדת החינוך: חברה ללא חינוך, ללא השכלה, היא חברה נחשלת. החברה שלנו תוביל את החינוך, תעבוד על החינוך, ואנחנו נעשה את זה עם תקציבים והרבה תקציבים לנושא חינוך, לנושא תשתיות ולכל הנושאים החשובים לבני העדה הדרוזית, ואנחנו – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> שלא תתבלבל, אנחנו בעד, ואני אפילו מוכן שתיקח את הכספים שנתנו לרפורמים – קח ושמור – – – אנחנו נתמוך בזה. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אני לא איכנס לריב של העם היהודי, אני משאיר לכם את הריב. אנחנו, הדרוזים, כמו שאמרתי יותר מפעם: אתה צריך להיות עם אימא דרוזית, אבא דרוזי – אתה דרוזי. אין אצלנו ויכוח, יש לנו אמונה ברורה. אתם תתווכחו, ואני לא איכנס לוויכוח שלכם. אני חלק מהמדינה הזאת, זו המדינה שלי, כאן נולדתי וכאן אני רוצה למות, וכאן אני מוכן לתת הכול למען המדינה הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לשר חמד עמאר. תודה רבה לכל הדוברים. << נושא >> שאילתות ותשובות << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו עוברים לסעיף הבא – שאילתות רגילות לשר האוצר. ראשון השואלים – חבר הכנסת סמי אבו שחאדה. אני מזמין את השר חזרה לדוכן הנואמים. בבקשה, חבר הכנסת אבו שחאדה. בבקשה להיצמד לשאילתה עצמה, לנוסח. << שאילתה >> 479. ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית << שאילתה >> << דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, לפי סעיף 15א בחוק שירותי המדינה (מינויים), יש חובה לייצוג הולם של בני האוכלוסייה הערבית בכל הדרגות ובכל המקצועות במשרדי הממשלה. ברצוני לשאול: 1. מה אחוז העובדים הערבים במשרדכם? 2. מה אחוזם בתפקידים הבכירים במשרד? 3. מה בכוונת המשרד לעשות כדי להבטיח ייצוג הולם לבני החברה הערבית? תודה. << דובר >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר >> תודה רבה, חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, על השאלה. אחוז העובדים הערבים במשרדנו עומד על 5.14%, מהם שלושה עובדים במתחם דרגות 42–44 – סגנים בכירים, ועוד חמישה עובדים במתחם דרגות 41–43 – סגן חשב וחשב. משרד האוצר פועל לאיוש משרות על פי הוראת התקשי"ר, החלטות הממשלה וכלל ההעדפה המתקנת, ונמשיך לפעול לשילוב אוכלוסיות מגוונות בכל אגפי המשרד. המשרד קולט לשורותיו ומעסיק עובדים מהאוכלוסייה הערבית בכל תחומי העיסוק בכלל הגופים. מרגע החלת החוק, פועל המשרד בסימון משרות ופרסום מכרזים ייעודיים על מנת לקלוט ולשלב באופן אקטיבי עובדים ועובדות ערבים. מאז ומתמיד משרד האוצר מעסיק עובדים ועובדות מהאוכלוסייה הערבית במשרות שהן מסומנות, ובשל טעמי צנעת הפרט לא ניתן לפנות לעובדים בדרישה למגזר שאליו הם שייכים. יש הרבה משרות שנקלטו בהן הרבה חבר'ה מהמגזר הערבי, מהחברה הערבית, לא על משרות ייעודיות של המגזר הערבי, ולכן אף פעם לא נלך ונשאל עובד: מאיזה מוצא אתה? אתה ערבי? אתה מוסלמי? אתה יהודי? אתה נוצרי? זו המדיניות שלנו במשרד האוצר, ויש לנו עובדים ערבים שאני פוגש גם במשרד שהם מאוד בכירים ועושים עבודה מעולה במשרד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, שאלת המשך. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כבוד השר, אתה נמצא במשרד הכי חשוב במדינה. תת-הייצוג של החברה הערבית – ואתה כבר אמרת: שלושה תפקידים בכירים. אם וכאשר – יעני, לא בדיוק בכירים אבל נגיד שהם שלושה בכירים, מתוך כל המשרד. אתה לא חושב שזה פוגע בהתפתחות הכלכלית של החברה הערבית? << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> קודם כול, אני רוצה להגיד שיש שמונה עובדים בכירים, לא שלושה, בדרגה מ-41 עד 44 – סגני חשב, חשב, סגנים בכירים. אני אומר לך שהמטרה שלנו לשלב, אנחנו רוצים לשלב את האוכלוסייה הערבית, רוצים לקדם את האוכלוסייה הערבית. אין לנו שום מטרה שלא לקדם גם לתפקידים בכירים את החברה הערבית בתוך משרד האוצר. ההפך הוא הנכון, חשוב לנו שהם יהיו חלק מהעשייה ומהנתינה למען המדינה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. יש לציין שזה הרבה יחסית למשרדים אחרים. חד-משמעית. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אתה צודק במאה אחוז, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> וצריך להמשיך במגמה הזאת. צריך להמשיך. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> זה אחוז מאוד גבוה. אנחנו גם במטרה – מפרסמים עוד מכרזים ועוד מכרזים ייעודיים. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אנחנו רוצים להגיע ליעד שחוקק בחוק ייצוג הולם לבני החברה הערבית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת האוזר, בבקשה – עיכוב הפיצוי למוניות השירות. << שאילתה >> 512. עיכוב הפיצוי למוניות השירות << שאילתה >> << דובר >> צבי האוזר (תקווה חדשה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, אני בכל זאת רוצה לברך אותך ואת העדה הדרוזית לציון יום ההוקרה הלאומי. << דובר >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר >> תודה רבה. << דובר_המשך >> צבי האוזר (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> בפברואר 2018 הוסכם על מתווה פיצוי למפעילי מוניות השירות ומפתח המרה. ברצוני לשאול: 1. מדוע משרד האוצר טרם יישם את תיקון 120 לחוק פקודת התעבורה למימוש הפיצויים, חרף הסכמת משרד המשפטים ומשרד התחבורה? 2. מהי המחלוקת בין המשרדים המעכבת את הבאת התקנות לאישור ועדת הכלכלה במהירות הראויה, כנדרש בחוק? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> תודה רבה, חבר הכנסת צבי האוזר, על השאלה. מאז שנכנסתי למשרד קיימתי ישיבה אחת עם כל הגורמים – עם משרד התחבורה, עם היועצת המשפטית שממונה על הנושא במשרד התחבורה, עם היועצים המשפטיים של משרד האוצר, עם אגף תקציבים – ודנו למה עד שנכנסנו למשרד – כי החוק חוקק לפני הרבה שנים – עד עכשיו לא יושם. קיימתי ישיבה ראשונה. רק אתמול קיימתי עוד ישיבה בנושא, כי גם חשוב, כשהמדינה מחוקקת חוק, ליישם את החוק שחוקקה המדינה. יש אנשים שתלויים באותם פיצויים שהם אמורים לקבל. הייתה מחלוקת בין המשרדים. היום אנחנו מתקרבים בצעד מאוד חשוב למציאת פתרון. טיוטת תקנות הופצה מטעם משרד האוצר והועברה למשרד התחבורה. אנחנו מחכים להערות שלהם, לתשובה שלהם, ואני מאמין – כי אני עובד מאוד חזק על הנושא, ואני רוצה לגמור את הנושא כמה שיותר מהר. אתה נגעת בנקודה שאני בעצמי מטפל בה מול הגורמים המקצועיים, גם במשרד האוצר, גם במשרד התחבורה, שהגיעו אלינו למשרד. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שאלת המשך, בבקשה. << דובר_המשך >> צבי האוזר (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> תודה רבה. קודם כול, אני מאוד מעריך את התשובה, ואני רק רוצה לחדד. החוק חוקק לפני ארבע שנים. החוק בפועל מסדיר פיצוי גם לתאגידים, אבל גם לנהגים עצמם שהיו בעלים של קווי שירות, והמדינה לוקחת את הקווים, מוציאה מכרזים, ועל פי החוק שהוסדר נותנת להם פיצוי, בעיקר הנחה באגרה בעלות המספר הירוק. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> נכון. << דובר_המשך >> צבי האוזר (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> עכשיו, אנחנו מדברים על נהגים – ההערכה שקיבלתי, יכול להיות שאני מטעה, חלילה, אבל זה פחות מ-50 אנשים. התאגידים הם שלושה-ארבעה. זה מטה לחמם של האנשים. ואני רוצה לשאול שאלה. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> לא, אני חושב שהטעו אותך, זה הרבה יותר, הרבה הרבה יותר – – << דובר_המשך >> צבי האוזר (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> אז אם זה הרבה – – – << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> – – מהמספר שאתה אומר. אנחנו מבחינתנו במשרד האוצר עמלים מאוד קשה בנושא לפתור את הבעיה, אבל לא מדובר ב-50 נהגים. << דובר_המשך >> צבי האוזר (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> אז יכול להיות שלא מדובר, ההפך. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> הנהגים שעבדו – – – << דובר_המשך >> צבי האוזר (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> אז השאלה היא עוד יותר – זה 700 נהגים, אני לא יודע, כי ראיתי ביום אחד מספר. השאלה שלי, אדוני השר, היא כמה זמן – אנחנו המתנו ארבע שנים, המחוקק אמר את דברו, זאת לא שאלה של אם מגיע או לא מגיע, ואינני נכנס לשאלת הפיצוי – כמה זמן מנקודת הזמן הזו להערכתך אנחנו נוכל להשלים את המהלך ולהביא את המזור? אם אתה אומר הרבה נהגים, זה עוד יותר חשוב להביא מזור להרבה נהגים ולא רק לנהגים ספורים. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> תראה, אמרתי לך, את טיוטת התקנות העברנו למשרד התחבורה, ואנחנו מחכים לתגובות, להערות שלהם. ואני מאמין – כי אמרתי לך, בנושא הזה אני מטפל בעצמי, ואני רוצה להגיע לפתרון כמה שיותר מהר. אני לא יכול לתת לך הערכת זמן כי אני לא יודע מתי. << דובר_המשך >> צבי האוזר (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים? << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> מתי שאני אקבל את ההערות ממשרד התחבורה. הנושא חונה אצלם עכשיו, לא אצלי. ברגע שאקבל את ההערות של משרד התחבורה אני אוכל להגיד לך מתי נסיים את הנושא הזה. הכוונה שלנו באוצר לסיים את הנושא הזה ולעבוד וליישם את החוק שהמדינה חוקקה. הכנסת כאן אישרה אותו בקריאה שנייה ושלישית לפני יותר מארבע שנים, אדוני חבר הכנסת. << דובר_המשך >> צבי האוזר (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> מ-2018, כן. תודה רבה. << דובר_המשך >> צבי האוזר (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> תודה לך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מולא, בבקשה, השאילתה הבאה: צווים מינהליים במגזר הדרוזי. << שאילתה >> 525. צווים מינהליים במגזר הדרוזי << שאילתה >> << דובר >> פטין מולא (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר במשרד האוצר חמד, הממשלה, למרות ההבטחות שלה מאז ,קיומה ממשיכה במדיניות ההריסה וחלוקת צווים מינהליים וצווי הריסה בכפרים הדרוזיים. ברצוני לשאול אותך שאלות: 1. כמה צווי הריסה חולקו עד היום מאז כהונתך כשר בממשלת ישראל? 2. האם בכוונתך לבטל את כל הצווים שחולקו בממשלה הקודמת והנוכחית? וכבוד השר, אנחנו מקיימים בוועדת המשנה בראשותו של חבר הכנסת מופיד מרעי מפגשים דרך הזום, מפגשים עם ראשי רשויות, ואנחנו שומעים שם צעקות, ומראים לנו קלסרים. << דובר >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר >> אתה יכול לשאול שאלת המשך. אתה צריך לקרוא את השאלה. << דובר_המשך >> פטין מולא (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא, אני אומר, במכתב, אנחנו רואים קלסרים של – – – << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אם זה פעם ראשונה, היושב-ראש צריך להעיר לך. אבל בהיותי סגן יושב-ראש – – – << דובר_המשך >> פטין מולא (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא, אנחנו רואים קלסרים של צווי הריסה. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אבל פטין אמר, מותר לו. << דובר_המשך >> פטין מולא (הליכוד): << דובר_המשך >> כבוד השר, אני שאלתי אותך היום: מה אתם עושים בעניין? << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> קודם כול, זאת השאלה הנוספת או – – – << דובר_המשך >> פטין מולא (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, זאת השאלה הראשונה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שאלה אחת ושאלה נוספת, תענה על שתיהן בצוותא. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> תהיה לך שאלה נוספת אז אני אענה עליה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, זה יחד. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אז סיימת את השאלות או שיש לך? << דובר_המשך >> פטין מולא (הליכוד): << דובר_המשך >> – – – << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> לא, לא, אני אענה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, השר. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אני אענה ואחרי זה תראה. קודם כול, תודה רבה, חברי חבר הכנסת פטין מולא, על השאלה. אכיפת החוק במדינת ישראל נעשית באופן שוויוני ללא רקע מגזרי. אין אכיפה מגזרית. צווים מינהליים מוצאים על ידי הרשות לאכיפה ומקרקעין ולא על ידי משרד האוצר. אנחנו לא מוציאים צווים, זה לא התפקיד שלנו במשרד האוצר. << דובר_המשך >> פטין מולא (הליכוד): << דובר_המשך >> היחידה הארצית. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> יש יחידה שהיא עצמאית, שאין לנו סמכות להורות לה להוציא צווים או לא להוציא צווים, ואתה יודע שיש במדינת ישראל הפרדת רשויות. לבטל צווים זה לא בסמכותו של שר, ואתה יודע את זה, ואדוני היושב-ראש יודע את זה. זו סמכותו של בית המשפט במדינת ישראל. אז שתי התשובות הן שאנחנו לא מוציאים צווים כמשרד האוצר, ואין לנו סמכות לבטל את הצווים – – << דובר_המשך >> פטין מולא (הליכוד): << דובר_המשך >> היחידה הארצית, שאלתי עליה. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> – – כי זאת הסמכות הבלעדית של בית המשפט במדינת ישראל, וזאת המדינה. אנחנו מדינה דמוקרטית, יש הפרדת רשויות, ולכל רשות יש סמכות משלה: הסמכות שלך כמחוקק, הסמכות שלי כשר והסמכות של בית המשפט לשפוט במדינת ישראל. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> שאלה נוספת, אם אתה רוצה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שאלה נוספת? נראה לי שהוא השיב באופן רחב. << דובר_המשך >> פטין מולא (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אני רוצה להעיר לנקודה. אתה במשרד האוצר, כבוד השר, אחראי ליחידה הארצית, יחידת האכיפה. השאלה השנייה: שתדע כל אם דרוזית שאתה, אדוני השר, אחראי ליחידה הארצית הזאת במשרד האוצר, אתה והשר ליברמן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שאלה פוליטית. << דובר_המשך >> פטין מולא (הליכוד): << דובר_המשך >> לא יעזור לך, אתה לא תמרח אותי ותגיד לי : יחידה x ויחידת y. תושבים מהכפרים הדרוזיים קיבלו מאות צווי הריסה מהמשרד שאתה מופקד עליו והשר ליברמן מופקד עליו. כמו כן, צעירים חיילים משוחררים קיבלו מאות אלפי שקלים על זה שבנו בתים על אדמות פרטיות שלהם. אתה מתכוון להורות או לפעול בעניין? להקפיא את היחידה הזאת ולנעול אותה עד שהרשויות המקומיות הדרוזיות יקדמו תכנון תוכניות מפורטות באדמות הפרטיות שלהם, לא באדמות מדינה? אני אומר, באדמות הפרטיות ולא באדמת המדינה. מה אתה מתכוון לעשות עם זה, אדוני השר? << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> קודם כול, אדוני חבר הכנסת פטין מולא, אני רוצה לברך אותך, ואני אגיד לך למה אני מברך אותך. אני מברך אותך על השאלה, כי הממשלה שישבה 12 שנים וחוקקה את חוק קמיניץ, שהיא הובילה אותו – – – << דובר_המשך >> פטין מולא (הליכוד): << דובר_המשך >> אז תבטל אותו. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> 14 שנים – הינה, היושב-ראש מתקן אותי – וחוקקה את חוק קמיניץ. אני נמצא במשרד האוצר שמונה חודשים, אדוני חבר הכנסת, ואתה יודע כמה אני מעריך אותך ואני יודע כמה אתה פעיל בכנסת. התפקיד שלי כשר במשרד האוצר הוא עכשיו לתקן את כל העוול שנגרם על ידי הממשלה הקודמת לעדה הדרוזית. אני הקצתי תקציבים חסרי תקדים לתכנון ובנייה במגזר הדרוזי, ואני אומר לך שהיום נמצאים בתוך התקציב 125 מיליון שקל לתכנון. הממשלות הקודמות, מ-2011 עד 2021, אדוני היושב-ראש, הקצו 103 מיליון שקל לתכנון במגזר הדרוזי, ונוצלו מתוכם 48 מיליון שקל. הממשלה הנוכחית הקצתה 71 מיליון שקל. עם מה שנשאר מהתוכניות הקודמות, יש לי 125 מיליון שקל לתכנון לשנתיים, 2023-2022. כמו שאמרתי אתמול, תצאו לתכנן. אנחנו רוצים לקדם את היישובים הדרוזיים בצורה הכי טובה שיש. ותודה, תודה על השאלה, אדוני חבר הכנסת פטין מולא. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. בהצלחה. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אם אתה מרשה לי, יכול להיות שלא תהיה לי עוד הזדמנות כשאני עומד כאן, להודות למזכירת הכנסת ירדנה. ירדנה, אני מכיר אותה שנים רבות. אני בכנסת מעל 13 שנים, שימשתי כיושב-ראש שנים רבות, ואני אומר לך, כל פעם שישבתי כאן במקומך, אדוני היושב-ראש, והיא ישבה לצידי, הרגשתי ביטחון: יושבת לידי אשת מקצוע מעולה. אני לא מאמין שיש בפרלמנטים בעולם מזכירת פרלמנט ברמה של ירדנה. ירדנה, תודה רבה. תודה רבה על העזרה שלך. עזרת לי מאוד כסגן יושב-ראש הכנסת למלא את תפקידי בצורה הטובה ביותר. אני מאחל לך רק הצלחה, ואני אהיה גם נוכח בפרידה ממך. שיהיה לך רק בהצלחה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה על המילים החמות. אנחנו נמצא כמובן את הדרך להיפרד בצורה מסודרת, גם במליאה וגם באולם שאגאל, כפי שצריך וכפי שיאה לעשות. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון יום זכויות הקהילה הגאה << הלסי >> << דובר >> היו"ר מיקי לוי: << דובר >> אני ממשיך בסדר-היום – ציון יום זכויות הקהילה הגאה, הצעות לסדר-היום מס' 2164, 2186, 2232 ו-2237. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, הכנסת מציינת היום את יום זכויות הקהילה הגאה, קהילה שעברה כברת דרך מהימים שבהם נרדפה והודרה על ידי החוק ורשויות המדינה עד למיינסטרים הישראלי ולקבלה נרחבת בחברה הישראלית. יחד עם זאת, לא הכול ורוד. הנתונים הקשים על האלימות המילולית והפיזית שחווים חברי הקהילה הגאה, כפי שעולה מהדוח השנתי של אגודת הלהט"ב, חייבים לקבל מענה חינוכי, חברתי, וגם מגורמי האכיפה. בשנה האחרונה ראינו שיא במספר הדיווחים של מקרי שנאה ואלימות, ואסור לשתוק ולהשלים עם זה בשום צורה ואופן. במקביל, ישנן האוכלוסיות בתוך הקהילה הגאה שמצבן קשה ביותר ואינן חלק מהמיינסטרים. מאמצים רבים חייבים ללכת לכיוון הזה, אם לחברי הקהילה מהמגזר הערבי ואם לטרנסים וטרנסיות, שמוצאים את עצמם במצבים הישרדותיים ברחובות לאחר שנזרקו מביתם ומתקשים למצוא עבודה בגלל סטיגמות פסולות. חשוב לי לומר את זה כיושב-ראש הכנסת: חייבים לסיים את האפליה כנגד הקהילה הגאה בכל תחום. לכל אחד הזכות ללכת בביטחון ברחוב ובבית הספר ולכל אחת הזכות להקים משפחה עם מי שהיא בוחרת. לכל אחד הזכות להביא ילדים במדינה שבה הוא חי, לכל אחת הזכות להינשא למי שתבחר ולכל אחד ואחת הזכות להגדיר את עצמם ולשנות את מינם. אני מבקש לברך את ארגוני הקהילה הגאה שהגיעו היום לכנסת ונלחמים באופן דמוקרטי על זכויותיהם. ברוכים תהיו. ברוכים הבאים אל הכנסת. אני מבקש לברך את חברי הכנסת חברי השדולה למען הקהילה הגאה על היום הזה, על הכינוס המאוד-רחב בהשתתפות מספר רב של משתתפים. בהחלט מכובד. תודה רבה לכם על היוזמה. אני מאחל לכם ולכולנו הצלחה בהמשך הדרך. תודה רבה. חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אדוני היושב-ראש, תודה רבה על שכיבדת אותנו היום בשדולה, שבאמת הייתה מאוד מרשימה בהשתתפות שלה, ועל המילים המאוד-מאוד משמעותיות שנאמרו על ידי ראש הרשות המחוקקת של מדינת ישראל. זה לא דבר שהוא מובן מאליו בכלל. היום, כפי שציינת, אדוני היושב-ראש, אנחנו מציינים יום מיוחד לזכויות הקהילה הגאה פה, במשכן הכנסת בירושלים. אני עומד כאן היום כחבר הכנסת וכנבחר ציבור המשתייך לקהילה הגאה, גאה ונרגש לייצג בין השאר קבוצה משמעותית בחברה הישראלית שבמשך שנים רק חיכתה שיהיו לה נציגים בשלטון. הקהילה הגאה לא תמיד הייתה קהילה, אדוני היושב-ראש. היא התחילה כצבר של אנשים נרדפים שחיו בחלקם במחשכים, נאלצו להתבייש בעצמם ולא יכלו להיות מי שהם באמת. עם הזמן הם התאגדו – התאגדנו, עברנו תהליך של התעצמות ארוך שנים שבו למדנו לעמוד על שלנו, לדרוש, לבקש, להציב את עצמנו במקום שמגיע לנו ולקבל את הזכויות שכל אזרח אחר במדינה מקבל בחברה הכלל-העולמית, בוודאי בחברה הישראלית. התבגרנו, ותהליך ההתבגרות והגדילה הציב את הקהילה הגאה במקום מכובד מאוד בחברה הישראלית. מאות אנשים בעלי השפעה אדירה במערכת הציבורית, בתקשורת, בתרבות, באומנות, בספורט, במדע, בבריאות, בעמדות ניהול – איפה לא – משתייכים באופן מוצהר לקהילה הגאה. בתקופות כהונת הכנסת הנוכחית מכהנים חמישה נבחרי ציבור גאים בכנסת ובממשלה: שר בכיר יושב-ראש מפלגה, סגן שר ושלושה חברי כנסת. גם ברשויות מקומיות מכהנים חברי מועצה רבים, נבחרי ונציגי ציבור שמשתייכים לקהילה הגאה. אדוני היושב-ראש, עברנו שנה מורכבת במיוחד שבה נחשפו בין השאר כמה פרשיות הטרדה מינית בתוך הקהילה הגאה שטלטלו את כולנו. דווקא החשיפות האלה הביאו את הקהילה למקום של תהליך התבגרות נוסף, התבגרות פנימית. כשהסתכלנו על עצמנו במראה "גילינו" שגם אנחנו לא מושלמים, שגם בקרבנו קיימות התנהגויות שמגיעות לכדי הטרדה ותקיפה, גם אצלנו יש מקרים של יחסים מיניים שלא נעשים מתוך רצון הדדי במסיבות ובמקומות אחרים, וההכרה הזאת הביאה חברים אמיצים בקהילה לעמוד ולהתייצב מול אותם מקרים קשים שהם חוו ועברו. למדנו בשנה הזאת לא רק לדרוש מהחברה ומהשלטון להתייחס אלינו בכבוד אלא גם מעצמנו, ונדמה שקשר השתיקה ארוך השנים שהיה גם בתוך הקהילה הגאה נשבר לבסוף. אני מקווה ומייחל שההתבגרות הזאת תוביל להוקעה של תופעות הטרדה מינית אצלנו בקהילה ובכלל בחברה הישראלית. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מאמין שהממשלה שקמה לפני כמה חודשים, המכונה בפי כול "ממשלת השינוי", היא בשורה של ממש לקהילה הגאה. יש לנו בכנסת כל כך הרבה מפלגות שתומכות בערכי שוויון, סובלנות וראיית האחר שכעת גם מרכיבות חלק ניכר מהממשלה. ביחד הן מהוות הזדמנות היסטורית ואולי חד-פעמית לקהילה כולה. המאמץ למחיקת האפליות החשוכות והוספת זכויות הלהט"בים, שהורץ עוד בממשלה הקודמת, שבה אישרנו לראשונה תקציב תקדימי של 20 מיליון שקלים לקידום זכויות הלהט"ב, רק מתגבר בממשלה הנוכחית. ומה הספקנו לעשות? המעט שהספקנו לעשות למען הקהילה: בתקציב העמדנו 90 מיליון שקלים מתקציב המדינה בשנים הקרובות שיועדו לקהילות הלהט"ב והארגונים שלהם; בפונדקאות – התאפשר לקיים, גם לזוגות גברים וגברים יחידניים, הליך של פונדקאות כאן, במדינה, כך שלא יצטרכו לנסוע לחוץ לארץ כדי להקים משפחה; ברשויות המקומיות זיהינו את הצורך במתן שירותים ופעולות ייחודיות לקהילה הלהט"בית ואפשרנו תקציבים ייחודיים; בחינוך הכפלנו את התקציב המיוחד למוסדות חינוך עבור מפגשי סובלנות וחינוך שעוסקים בנטייה מינית; אסרנו טיפולי המרה בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות, חוזר היסטורי; שינינו טפסים גם במשרד הבריאות, במשרד המשפטים, במשרד הביטחון, כך שיתאימו לילדים ולהורים להט"בים. אדוני היושב-ראש, הרשימה עוד ארוכה. אבל מכובדיי, המצב לא מושלם וגם לא קרוב לכך. דוח הלהט"בופוביה, שדיבר עליו רק עכשיו אדוני היושב-ראש, שפורסם בשבוע שעבר, מציג נתונים מדאיגים מאוד על החברה הישראלית. בשנת 2021 נרשמה עלייה של 10% במספר דיווחי הפגיעה בלה"טבים, עלייה של כ-50% במספר הדיווחים מהקהילה הטרנסית, עלייה של פי חמישה במספר המקרים הלהט"בופוביים במערכת הבריאות, ואולי הנתון הכי מדאיג – עלייה של 41% במספר הצעירות והצעירים שנאלצו לעזוב את הבית להוסטלים כתוצאה מאי-קבלה ומניכור מצד המשפחה. לא מזמן גם שמענו על קריאה לחרם מצד גורמים שמרניים על חברת דוריטוס, שחטאה בכך שהציגה בפרסומת בטלוויזיה את המציאות כפי שהיא – שיש משפחות להט"ביות שמחות, מאושרות, ממש כמו המשפחה שלי. שמענו גם אמירות מבישות, גזעניות אפילו, חשוכות, של מי שמכנה את עצמה "ידוענית", על זהותם המינית של ילדים, שקיבלו במה בערוץ טלוויזיה פה, במדינת ישראל. זה רק מוכיח לנו שהחושך עדיין קיים, וזו צריכה להיות נורה, נורה אדומה, נורת אזהרה לכולנו. ומעבר לכך, הרבה מאוד מהזכויות הבסיסיות שמגיעות לנו עדיין נמנעות מאיתנו, ולכן יש עוד המון מה לעשות, גם בתקנות, גם בחקיקה, ובשביל זה אנחנו כאן. יש עוד תקציבים להוסיף, פרדיגמות לשבור, מדיניות עתיקה שצריך להעביר לימינו ולעדכן אותה. אנחנו ממשיכים להיאבק בחוקים שיוצרים חוסר שוויון ועושים את כל מה שאפשר כדי לשנות אותם, אבל לצערי, כמו שאנחנו יודעים, הפוליטיקה גוברת. אם היו מעלים היום חוקים לשוויון ותיקון האפליה נגד הקהילה הגאה וההצבעה הייתה חשאית, אדוני היושב-ראש, כל החוקים היו עוברים. בהצבעה חשאית הכול היה עובר. רוב סיעות הבית, גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה, ורוב חברי הכנסת תומכים בקהילה הגאה ותומכים בביטול האי-שוויון, אבל, כמו שאמרתי, הפוליטיקה מנצחת גם היום. אז עד שנגיע לנחלה, לאומץ של חברי הכנסת לתקן את המצב, השקנו היום את השדולה הגאה בכנסת בכנס חגיגי, יחד איתך, אדוני היושב-ראש, יחד עם חברי כנסת, עם יושבי-ראש השדולה יוראי להב הרצנו, מיכל רוזין, רם שפע, עם שרים – הרבה זמן לא ראינו בשדולה אחת כל כך הרבה שרים – השרה מירב כהן, השר מאיר כהן, שרת התחבורה מרב מיכאלי, שר הבריאות ניצן הורוביץ, השר לפיד, שבירך אותנו. הגיע הזמן שהכנסת תתקדם ותדביק את הפער שנוצר בינה לבין החברה הישראלית, שכבר התקדמה בכל הנוגע להתייחסות שלה לקהילה הגאה. אנחנו חלק מהחברה הישראלית, חלק בלתי נפרד ממנה. לא ניעלם, לא נלך לשום מקום. זו המציאות, וגם החברה הישראלית כבר מחבקת אותנו ומקבלת אותנו בדיוק כפי שאנחנו, והגיע הזמן שגם הפוליטיקאים יבינו את זה. היום, אדוני היושב-ראש, לסיכום, קיימנו שמונה דיונים מעמיקים בכמה נושאים קריטיים לקהילה הגאה בשמונה ועדות כנסת שונות, בראשות חברי כנסת מכל סיעות הבית, מכל הקשת הפוליטית, שנרתמו ליום המיוחד הזה. הדיונים עסקו בכל תחומי החיים, ממאבק באלימות כלפי להט"ב, אפליה בהורות, צרכים של הקשת הטרנסית, ועד מענים ללהט"ב בגיל העמידה, חינוך לסובלנות, אשרות עבודה לפלסטינים להט"ביים שנרדפים וכו'. אז אני רוצה לסיום לנצל את הבמה המכובדת הזאת כדי להגיד תודה מעומק הלב לך, אדוני יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת מיקי לוי, על התמיכה והעידוד והמילים הכל-כך חמות ומשמעותיות, שאני יודע שמגיעות מהלב והן נאמרות בכנות, לכל השרים שהשתתפו היום, שציינתי אותם קודם, לחברי הכנסת שכיבדו אותנו בנוכחותם – ונעשו דברים חשובים ומשמעותיים למען הקהילה הגאה. ואני מבקש גם להודות ליושבי-ראש הוועדות ששיתפו פעולה וחיממו לנו את הלב. הדיונים שקיימתם, חברי הכנסת, היו מאוד משמעותיים, ואני בטוח שיותנעו מהם פתרונות יצירתיים לבעיות שהועלו. אני גם רוצה להודות תודה מיוחדת לנציגי הארגונים המדהימים שמשתפים איתנו פעולה מדי יום ופועלים ללא לאות למען הקהילה הגאה, שהראו נוכחות מרשימה מאוד כאן, במשכן הכנסת, ובנוכחות שלהם במסדרונות הכנסת ובוועדות הם העבירו מסר שלנו לאומה בצורה הכי טובה, וכמובן – לחבריי חברי קהילת הלהט"ב. אני מבטיח לכם שכל עוד אני אייצג אתכם בכנסת, חבריי ייצגו אתכם בכנסת, נמשיך להיות מחויבים לשמירה על זכויותיכם וניאבק ככל שאנחנו יכולים באפליות שכתובות בחוק כנגדכם, כנגדנו. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. אני לא יכול להפסיק את המילים האלה, אבל יש לי סדר-יום ארוך. תשתדלו להיצמד לזמן, בבקשה. חברת הכנסת אבתיסאם – עכשיו תצייצי שאמרתי נכון. אני לא יותר מדי לוקח סיכון, מספיק פעם אחת. בבקשה. << דובר >> אבתיסאם מראענה (העבודה): << דובר >> כל הכבוד לך. תכף יהפכו את זה לצלצול בטלפון. אבתיסאם. מהמם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עכשיו, אדוני היושב-ראש, אתה צריך לתרגל את שם המשפחה. << דובר_המשך >> אבתיסאם מראענה (העבודה): << דובר_המשך >> לא, לא, אפשר להסתפק. אבל אדוני היושב-ראש, אתה יודע מה הפירוש שלו. אתה לא יודע? אבתיסאם זה חיוך בערבית. אז אדוני היושב-ראש, גברתי מזכירת הכנסת, גברתי השרה, חברות וחברים, חברי הכנסת וחברות הכנסת, אין ספק שהיום נדלק אור, אור חדש בכנסת ישראל. זה לא מובן מאליו שכנסת ישראל, חברות וחברים, חוגגות את יום הגאווה. גם אנחנו לקחנו חלק. גם אנחנו – הוועדה לעובדות ועובדים זרים התגייסה באומץ ובגאווה ונענתה לקיום ישיבה כל כך משמעותית בתוך הכנסת. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לצטט מכתב שקיבלתי השבוע, פנייה מבחור ערבי צעיר מקהילת הלהט"ב. הוא סיפר לי סיפור בדמעות על היחס ההומופובי שקיבל בבית החולים בצפון הארץ מצד הצוות שדובר ערבית, והוא כותב לי כך: אני מתנהג ומדבר איך שאני מרגיש בנוח. רואים עלי שאני שונה, לפי הדיבור ולפי המראה שלי. לפני הניתוח לקחו אותי לחדר המתנה, ושם ניגש אליי רופא מנתח. הוא היה ערבי. הרופא שאל אותי איך אני מרגיש ומה שלומי. סיפרתי לו שאני מאוד מפחד, אני בהתקף חרדה מהניתוח, ואז הוא אמר מול כל הצוות שלו: אנחנו צריכים להיות עדינים עם הבחור הזה, הוא נראה בחור עדין, נשי, וחייך. אני מכיר את החיוך הזה – חיוך מבזה, חיוך משפיל, חיוך שהוא הכול חוץ מחיוך. אחר כך הוא שאל אותי בלעג אם לקחתי כדורים נגד חולשה. הוא לא ציפה באמת לתשובה. אני מבחינתו הומו רכרוכי ואולי גם פגום. הרגשתי שמזלזלים בי רק בגלל שאני שונה, שאני לא מספיק גברי בעיניהם. האח אמר לי: ממש כואב לי הלב עליך, והם שוב צחקו. נעלבתי, נפגעתי, וכך גם נרדמתי. אני מתעורר מהניתוח וכותב לך, כי את היחידה שיכולה לראות אותי ואת כל האנשים כמוני. סיפורו של ת' שובר את הלב. לאף אחד ואף אחת לא מגיע לקבל יחס כזה, בטח ובטח כשהם אמורים לקבל טיפול מקצועי בבית חולים, מצוות רפואי, בשביל להרגיש בטוחים, שווים ושוות. ת' הוא אחד מעשרות הלהט"בים הערבים והערביות שפנו אליי בשבועות האחרונים. מאז פרסום הידיעה על פתיחת בית הלהט"ב הערבי הראשון מסוגו בארץ בצפון, אני מוצפת בעשרות פניות. כל אחד והסיפור שלו, כל אחת והפצע שלה, כל אחת ואחת ומלחמת הקיום וההכרה שלה. להילחם את המלחמה של קהילת הלהט"ב הערבית זה מהלך שדורש אומץ, ולי יש אותו. להיאבק למענם זה דורש נשימה ארוכה, ותאמינו לי שאני ממש נושמת. לבנות איתם ואיתן ועבורם מרחב בטוח, חברה הוגנת, זה דורש עקביות, ואני כזאת. אבל אני לא לבד, יש מאחוריי ולצידי פורום להט"ב ערבי שמתגבש, נבנה וצומח. הם – ואני לצידם – מחוללות ומחוללים מהפכה. אנחנו ביחד נבנה חברה מקבלת, צודקת ולא מוחקת. אבל להגיד לכם את האמת, האומץ האמיתי הוא שלהם ושלהן. הן אלה שנלחמות ונלחמים מגיל אפס על הזכות להיות מה שהם. אני פה רק בשביל לוודא שתקשיבו להם ולהן, שתראו בהם שוות ושווים, בני ובנות אדם שווי זכויות, שלא יחיו בפחד או בחושך, פשוט שיחיו. שתהיה להם אהבה, שתהיה להם זוגיות, שתהיה להם מיניות, שתהיה להם משפחה, שיהיו בריאים ושיהיו בריאות. המאבק הוא מאבק אחד במדינת ישראל. אין ערביות ואין יהודיות, אין ערבים ואין יהודים; יש מאבק אחד על זכות הקיום, על שוויון זכויות, ואנחנו ביחד נצעד למקום שבו הם יהיו בטוחות ובטוחים. נדרש כאן חיבור, אחווה, אחדות, לשים את השנאה ואת הפילוג בצד ולהתגייס כולנו ביחד למען קהילה שברובה היא עדיין שקופה, ברובה היא עדיין מאוימת, ברובה היא עדיין בתוך הארון. אני פונה לכל החברות והחברים שלי בכנסת ישראל ומחוצה לה: תפתחו בבקשה את הלב, תראו באנשים האלה ובנשים האלה אנשים כמונו. הם לא שונים בכלום, אפילו לפעמים הם יותר טובים, כי חוו חרם, כאב, צער. תנו להם את ההזדמנות לממש את הזכות שלהם לחיות את החיים שלהם על אמת. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת לסקי, בבקשה. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, חברי וחברות הכנסת, היום אנחנו מציינים בכנסת את יום זכויות הקהילה הגאה, ומכאן אני רוצה למסור את תודתי על היום החשוב הזה לכל השדולה למען הקהילה – חבר הכנסת גינזבורג, שדבריך ריגשו אותנו מאוד, חבר הכנסת רם שפע, חברתי מיכל רוזין, שהייתה צריכה לעמוד פה ולצערי לא חשה בטוב ואני פה מדברת גם את דבריה, אני בטוחה, וחבר הכנסת יוראי להב הרצנו. לפני 34 שנים כמעט, ב-22 במרץ 1988, ביטלה הכנסת את חוק איסור משכב זכר – הצעת חוק של חברת הכנסת והשרה שולמית אלוני, זכרה לברכה, אז יו"ר רצ ולאחר מכן יו"ר מרצ, בסיוע של חבר הכנסת אוריאל לין מסיעת הליברלים, מפלגת הליברלים, שאז הוא כיהן כיו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, שחברי יו"ר הוועדה נוכח פה וזימן אותו לדיונים אצלנו לפני זמן מה. אני מרשה לעצמי לומר שביטול הסעיף הזה בחוק העונשין בעצם נתן את האות שהוציא את הקהילה מהארון ואפשר לה להפוך לתנועה פוליטית – הרי האישי הוא הפוליטי – ומאז הקהילה הפסיקה להתחבא. וכן, בישראל של שנת 2022, הקהילה הגאה זוכה לתמיכה ציבורית רחבה הרבה יותר מאשר בעבר. ישנן משפחות גאות כמו המשפחה הגאה והיפה של איתן, ישנן ועדות מוניציפליות שעוסקות בנושא הזה, יש הכרה בזוגיות הגאה במוסדות המדינה ועוד ועוד. מציאות החיים נוצרה בעיקר בזכות עבודתם המאומצת של ארגוני הקהילה ופעילים ופעילות של חברי הקהילה לאורך השנים. כשחברתי חברת הכנסת מיכל רוזין, יחד עם השרה מרב מיכאלי והשרה לשעבר יעל גרמן, שגרירתנו בפריז, ייסדו לראשונה את היום הזה בכנסת בשנת 2016, המציאות בישראל הייתה אחרת, אבל עכשיו, ממשלת השינוי באה להיות משענת תומכת עבור הקהילה. הממשלה הזאת, שעוד לא חגגה אפילו שנה, הצליחה בעשייה מאומצת להוביל שינויים שהם בגדר דיני נפשות לקהילה הגאה. הממשלה הנוכחית טיפלה בסוגיות שהיו תקועות במשך שנים, סוגיות שלא טופלו והוזנחו. השינויים שהיום שמענו בשדולה של חבריי, שהוביל שר הבריאות ניצן הורוביץ, בנושא הבריאות הפיזית והבריאות הנפשית של חברי וחברות הקהילה, הם דברים שמשנים מציאות חיים. אנחנו רואים את זה בביטול איסור תרומת דם, בתיקון חוק הפונדקאות, באיסור טיפולי המרה והרחבת סל התרופות והכנסת תרופת PrEP, המגינה מאיידס באחוזים גבוהים ובעלות נמוכה, סבסוד מתן מענה טיפולי בסל הבריאות לשינוי הקול, המסייע לקהילה הטרנסית, ועוד ועוד. אני חייבת לציין גם את כבוד השרה מירב כהן, השרה לשוויון חברתי, שעושה פעילויות רבות ותוכניות רבות לטובת הקהילה, למיגור האפליה ולקידום זכויות. כך גם שר הרווחה מאיר כהן, שמקדם את הטיפול באוכלוסייה בצורה מעוררת השראה. אבל כמו שאמר חברי חבר הכנסת גינזבורג, לא הכול אור. יש גם חושך, ואנחנו חייבים להסתכל על המציאות נוכחה ולומר שעל אף השינוי העצום והניכר בחברה הישראלית, אנחנו עדיין עדים להומופוביה, לשנאה ולאפליה של חברות וחברי הקהילה בגלל חוסר ידע, בורות וגזענות. כך, ישנה עלייה של 10% במספר מקרי האלימות והשנאה נגד להט"בים. בשנת 2021 נרשמה עלייה של 41% במספר הצעירים והצעירות שסולקו מבתיהם על רקע נטייתם המינית. זה נושא שצריך להדאיג את כולנו. היום, באחד הדיונים שקיימנו בוועדה לשוויון מגדרי, למעמד האישה, קיימנו שם דיון על המשך יישום הדוח הבין-משרדי בעניין הצרכים של הקהילה הטרנסית. אני חייבת לומר בגאווה שהמשרדים לקחו את הנושא הזה בכל תשומת הלב, ויש התקדמות רבה גם במשרד הבריאות, גם במשרד הרווחה, אבל יש עדיין סוגיות שמצריכות טיפול. הסוגיה הכואבת של שינוי רישום המין בתעודת הזהות גם ללא ניתוח עדיין לא קיבלה מענה, וזה משהו שאנחנו צריכים לדאוג לו, כי מדובר בעיקר בצעירים וצעירות שנמצאים במצב קשה, ואנחנו חייבות לתת לזה מענה. אבל ביום החשוב הזה, חשוב לי לומר לחברות וחברי הקהילה שיש לנו הרבה סיבות להתגאות בהן. מדובר בקהילה מגוונת בדיוק כמו צבעי דגל הגאווה. אנחנו אוהבים ואוהבות אתכם בדיוק כפי שאתם ואתן. לא אתם צריכים להשתנות; מי שלא מקבל אתכם כמו שאתם הם אלה שצריכים להשתנות. תפקידנו ביחד: ארגוני הקהילה, הכנסת והממשלה – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> גבי לסקי (מרצ): << דובר_המשך >> – – נעשה הכול כדי לגרום לחברה הזאת להשתנות ולייצר שוויון אמיתי עבור כל חברי הקהילה. חברות וחברים, תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברות וחברי הכנסת, אנחנו שווים, ומגיע לנו מקום שווה ומלא בחברה הישראלית. אני בוחר לשוב ולתקף את האמירה המובנת מאליה הזאת כי יש בבית הזה חברים – יותר מדי חברים, אם יורשה לי – שחושבים שאנחנו לא שווים או שווים פחות. אותם חברים חרתו על דגלם להיאבק באמת, להיאבק בנו, למרות שנבראנו בצלם. אותם חברות וחברי כנסת חושבים שאנשים הם אנשים רק אם הם חושבים או נראים כמוהם. הם מבטלים אותנו, שוללים את אורחות חיינו. הם טוענים שצריך להמיר אותנו, שעצם ההימצאות שלנו במרחב הציבורי עלולה להחריב את המבנה המשפחתי, למוטט את צביונה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל. הם שוגים. מדינת היהודים הוקמה כדי שכל יהודי וכל יהודייה יוכלו לממש את אורחות חייהם בהתאם לצו מצפונם. "התקווה" מצווה אותנו לכונן בארץ ציון וירושלים עם חופשי בארצנו. אנחנו חלק מהעם הזה, וזוהי ארצנו. נכון, כפי שאמרה חברתי חברת הכנסת לסקי, להיות לסבית או הומו, טרנס או בי או קוויר זה כבר לא עבירה פלילית. אך האם זה אומר שהמאבק שלנו הסתיים? לא ולא. המאבק הלהט"בי לא נגמר. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אני מדבר הרבה על הזיקה שלי למקום הזה, למדינת ישראל. אני פטריוט ישראלי בכל רמ"ח אבריי. אני גאה שהתנדבתי לצה"ל ושירתי שש שנים בגאווה כקצין, שהתנדבתי למילואים. עשיתי את כל מה שהמדינה הזאת ביקשה ממני, ואז עוד קצת. והתחושה שלי היא תחושה קשה, שהמדינה שברה את החוזה האזרחי שלה מולי. אבל אתה יודע מה, זה חשוב אבל זה ממש לא רלוונטי. האמירה הזאת לא מדויקת, כי הזכויות שאנחנו מדברים עליהן לא קשורות לכמה בן אדם תורם או לא תורם למדינה; הן חלק מאותו גרעין יסודי של זכויות בסיסיות, על-חוקתיות, אם תרצה, שאדם זכאי להן פשוט כי הוא אדם, אזרח במדינה, והשלילה שלהן היא הפרה יסודית של אותו חוזה בין המדינה לאזרחיה. אנחנו שווים ואנחנו דורשים שוויון. כי כשיש עלייה חדה ותלולה בדיווח על מקרי שנאה ואלימות על רקע להט"בי במשפחה, במקומות העבודה, בתחבורה הציבורית – אין שוויון; כשאנחנו מדברים על עלייה של 500% במספר המקרים הלהט"בופוביים במערכת הבריאות – אין שוויון; כי כשמסרבים לקבל לעבודה אדם רק כי הוא טרנס – אין שוויון; כי כשמסרבים להשכיר דירה לזוג לסביות כי הן לא מתאימות לאופי השכונה – אין שוויון; כי כשהקללה הנפוצה ביותר במערכת בתי הספר במדינת ישראל ובמגרשי הספורט היא "הומו" או "קוקסינל" – אין שוויון; כי עד שכל בן ובת נוער במדינת ישראל ידעו שהם יכולות ויכולים להיות מי שהם בביטחון ובגאווה – אין שוויון. יש לנו עוד כברת דרך ארוכה לעבור. המאבק שלנו עוד לא נגמר, לא כקהילה ולא כחברה. אבל כן, אדוני היושב-ראש, מרגישים את הרוח החדשה בממשלת השינוי: הצעד הראשון והחשוב של איסור טיפולי המרה במערכת הבריאות; 90 מיליון השקלים לארגוני הקהילה, גברתי השרה לשוויון חברתי; יישום חוק הפונדקאות; התיקון ההיסטורי של תרומות הדם של הומואים; הכנסת טיפולים רפואיים לקהילת הטרנסים לתוך סל התרופות ועוד ועוד ועוד. את אותה כברת דרך ארוכה מסייעים לקצר קשת מרהיבה של ארגונים שפועלים בשטח מתוך השטח, ומגיע להם יישר כוח ענק: איגי, חוש"ן והבתים הפתוחים, תהל"ה, ברית הלביאות, ובאמת, קצרה היריעה מלהכיל. אנחנו לא נוותר ולא נרפה עד שתראו בנו שווים לכם: שווים בבריאות, שווים ברווחה, שווים בהגנה מפני אלימות, שווים ביכולת להינשא לאהבת חיינו, שווים ביכולת להפוך להיות הורים במדינת ישראל. ואולי במשפט סיכום, אדוני היושב-ראש, כי התחייבתי לעמוד בזמנים: התפקיד שלנו נבחרי הציבור הוא לא להרפות במאבק הזה עד לשוויון זכויות מלא, ובמקביל להושיט יד לאלה שחושבים אחרת מאיתנו אבל בוחרים לשבת לצידנו, יחד איתנו, ולצעוד את אותה כברת דרך משותפת אל עבר חברה ישראלית שבה לכל אחד ולכל אחת יש מקום שווה ומלא. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. אכן, לא תם המאבק. השרה לשוויון חברתי מירב כהן, בבקשה. << דובר >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר >> שלום, כבוד יושב-ראש הכנסת, מזכירת הכנסת היקרה, שאני עוד מסתגלת למחשבה שאת מסיימת את תפקידך, אבל נציין את זה בנפרד, חברי כנסת יקרים, קודם כול, תודה רבה ליוזמים וליוזמות של היום החשוב הזה. אני הייתי חלק מהדיון שהתקיים, ואני חושבת שהוא היה חשוב מאוד. אנחנו עושים מאמצים מאוד מאוד גדולים במשרד לשוויון חברתי לייצר כתובת ברורה לקהילה הגאה בישראל, ובאמת הייתה לנו הזכות בשנת 2020 להשיג לזה תקציבים בפעם הראשונה בעזרת שיתוף פעולה עם חברי חבר הכנסת איתן גינזבורג, ולבנות בפעם הראשונה תוכנית עבודה מסודרת כלל-ארצית למען קהילת הלהט"ב במדינת ישראל. המנגנון שהחלטנו לפעול דרכו הוא השלטון המקומי, מתוך תפיסה שדרך הרשויות המקומיות אנחנו יכולים להגיע לאנשים. כי אנחנו לא רוצים שרק בערים שבהן יש מודעות גבוהה לנושא – שזה בעיקר במרכז, בואו נאמר את האמת – אז רק שם יהיו שירותים ותהיה מודעות לצרכים הייחודיים של קהילת הלהט"ב. לכן פנינו לרשויות מקומיות בקול קורא מאוד אטרקטיבי: אמרנו שעל כל שקל שרשות מקומית תיתן כדי לבנות תוכנית עבודה למען קהילת הלהט"ב אנחנו, המשרד לשוויון חברתי, ניתן תשעה שקלים. בדרך הזאת הצלחנו לפרוץ הרבה מאוד גדרות ולהגיע למקומות שעד אז לא הייתה בהם מודעות לנושא הזה ולא ניתנו שירותים, מקומות שלא הייתה בהם בהכרח התנגדות אלא חוסר מודעות. באמצעות הקול הקורא הזה הגענו למקומות כמו אפרת, שזה בכלל מקום עם אופי דתי, לירוחם, לעכו, לדימונה ולעוד מקומות שאני רואה ממש הישג גדול בזה שהגענו אליהם. פתאום אנחנו רואים שהרשויות המקומיות קולטות עובדים שיעסקו בנושא הזה ומפתחות תוכנית עבודה, ובתים פתוחים נפתחים. הרשויות מדווחות על תוכנית עבודה מאוד רצינית. הם בעצם בוחרים בין הרבה מאוד פעילויות, תפריט של פעילויות שהם יכולים להשקיע בהן – קבוצות תמיכה, סיוע לאנשים מבוגרים בקהילת הלהט"ב, שזה משהו שלא מדברים עליו, אבל הבדידות בקרב מבוגרים מקהילת הלהט"ב היא מאוד מאוד קשה, וכל תחום הטרנסג'נדר ותחום התעסוקה – זה באמת על גבול הבלתי-אפשרי למצוא עבודה כטרנסג'נדר בישראל – ועוד ועוד תחומים חשובים. שיתוף הפעולה הוא פשוט מרגש. חבל שזה לא קרה קודם. ממש ככה. אנחנו רואים למעלה מ-70 רשויות מקומיות שלוקחות חלק בתהליך הזה. בנתיב הזה אנחנו בעצם משקיעים את עיקר המשאבים, מתוך אמונה שדרך השלטון המקומי נוכל לחולל את המהפכה ולהגיע לכל חלקי מדינת ישראל, כי קהילת הלהט"ב נמצאת בכל מקום, בכל קהילה, בכל חברה, ולכן אנחנו רוצים להגיע אליהם דרך הרשויות המקומיות. מעבר לזה, אנחנו עושים מיזמים משותפים עם הארגונים בקהילת הלהט"ב. אני חושבת שאחד מהמיזמים שאני הכי הכי גאה בהם זה מה שאנחנו עושים עם עמותת בת קול. אנחנו בדיוק השקנו עכשיו מוקד חירום שנותן מענה לנשים דתיות וחרדיות שיוצאות מהארון ומתמודדות עם קשיים שפשוט אי-אפשר לתאר אותם. הן מאבדות בבת אחת את העורף המשפחתי, את העורף הפיננסי, מאבדות לפעמים את האמונה באלוהים שלהן, ואנחנו בעצם מושיטים להן יד, שבעיניי זה ממש הצלת נפשות, לא פחות מזה. אנחנו גם רואים ששיעור ההתאבדויות הוא לא קטן. אנחנו באמת צריכים להושיט יד לאנשים שנמצאים בצמתים כאלה. אנחנו פתחנו מוקד שיש בו רבנים ופסיכולוגים וקבוצות תמיכה, ובעיניי זה ממש מציל חיים. מעבר לזה, אנחנו משקיעים עוד בהכשרות של עובדים בשלטון המקומי; לצורך העניין, להגיע לרשות ערבית, שיש שם עובדות סוציאליות דתיות, שמעולם מעולם לא ניהלו שיח עם בן אדם שיצא מהארון ולא מכירות את הקשיים שלו. ובאמת, כשעושים את המפגש הזה, ואדם, גם אם הוא דתי ולא מאמין, וחושב שזה לא בסדר לחיות ככה, בדרך הזו – כל אחד ואמונתו – ברגע שעובדת סוציאלית, לא משנה מה האמונה שלה, פוגשת את האדם, היא רוצה להושיט לו יד, היא רוצה לעזור, לא משנה אם האמונה שלו והאמונה שלה שונות זו מזו. וזה באמת תהליך מאוד מאוד עמוק שאנחנו עושים. וגם אל רשויות שלא ניגשו לקול קורא אנחנו רוצים להגיע באמצעות מיזמים ייחודיים, למשל העיר ירושלים, העיר שיש בה הרבה מאוד חרדים וערבים, ועיריית ירושלים בחרה שלא לגשת לקול הקורא – אנחנו לא רוצים להותיר אותה מאחור. אנחנו בעצם עשינו פיילוט ייחודי לירושלים, שמתמקד באוכלוסייה של הערבים והחרדים, וגם מתעסק לא רק בחברי הקהילה עצמם אלא בסביבה שלהם, במעגלי השיח, בהעלאת המודעות לנושא הזה. ויש עוד ועוד פרויקטים, כמו תמיכה בקליניקה שמלווה הורים שעוברים את תהליך האימוץ. באמת שווה – מי שרוצה לעיין בתוכנית העבודה שלנו, אני חושבת שהיא מאוד מאוד יפה. לשמחתי, בממשלת השינוי זכינו לעוד שותפים מצוינים, גם בכנסת – יוראי ואיתן – ובאמת כולם – וגבי ומיכל רוזין. באמת, יש לנו קואליציה מאוד מאוד חזקה לנושא הזה, ובעזרת ניצן הורוביץ, השותף החשוב שלי למהלך הזה, הצלחנו לבנות עכשיו תוכנית לשלוש שנים קדימה, של 90 מיליון שקלים, 30 מיליון שקלים בכל שנה. את הבסיס הזה שיצרנו, דרך הרשויות המקומיות, דרך שיתופי הפעולה עם ארגוני הלהט"ב, אנחנו נלך ונרחיב. בעיניי זו בשורה מאוד משמעותית. אני רואה בזה ממש תחילתה של מהפכה. זה לא היה קיים, וזה מאוד משמעותי. אני חושבת שהאתגר שלנו כרגע זה להפוך את זה למשהו קבוע, להפוך את זה למשהו שלא תלוי בהרכב הממשלה, לא תלוי בשאלה מי השר, אלא משהו שהוא חלק מהרוטינה הממשלתית. התקציבים האלה צריכים להיות בבסיס התקציב, הם לא צריכים להיות חלק מהסכמים קואליציוניים. הם צריכים להיות חלק מהפעילות הסדורה, הברורה-מאליה, של משרדי הממשלה. אני חושבת שבפני האתגר הזה אנחנו ניצבים עתה. אנחנו צריכים להכניס את זה לבסיס התקציב, אנחנו צריכים יחידה מסודרת של כוח אדם שמתעסקת בזה. אנחנו צריכים פשוט להסדיר את הפעילות המאוד-חדשנית הזו שעסקנו בה. אז אני מאחלת לנו שנצליח בזה, ואני בטוחה שכל הכוחות, גם כאן בכנסת וגם בממשלה – נאחד כוחות כדי להשיג את המטרה הזו בדיוני התקציב הקרובים. אני מודה לכם גם על היום החשוב הזה, וגם על העבודה יום-יומית, שמלאה באתגרים, מלאה בפרטים, אבל בסוף, אני חושבת שיש לנו הרבה במה להתגאות ביום הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לשרה מירב כהן. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו ממשיכים. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת אחמד טיבי בנושא: מחצית מהילדים שנהרגו בתאונות בשנה האחרונה – ערבים. מסקנות הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חברי הכנסת מיכל וולדיגר וסמי אבו שחאדה בנושא: החמרה דרמטית במצוקות הנפשיות של צעירים ובני נוער. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 11) << הצח >> [מס' מ/1469; דברי הכנסת, חוב' ח', ישיבה 76; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, לסעיף הבא – הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 11), לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת הנכבדים, בטרם אגש להצגת הצעת החוק, ראשית, ברצוני לברך את חברנו חבר הכנסת יבגני סובה, שינהל היום את הדיון הראשון בתפקידו כסגן יושב-ראש הכנסת. בהצלחה, בהצלחה, חברנו. אבקש גם, אדוני, להצטרף לברכות שנאמרו לחברי הכנסת המובילים את השדולה למען זכויות הקהילה הגאה, לברך אותם, אבל בעיקר לומר להם תודה – תודה מכיוון שבסופו של דבר המאבק למען זכויות הקהילה הגאה בישראל, המאבק למען השוויון, ההכלה והקבלה, הוא לא מאבק רק למען בני ובנות הקהילה הגאה, הוא מאבק למען דמותה הערכית והמוסרית של החברה הישראלית, החברה הישראלית כולה. אני גאה להשתייך לזרם דתי ולתנועה דתית שהניפה את דגל השוויון – באופן כללי, אבל גם בהקשר הספציפי הזה של שוויון לחברי וחברות הקהילה הגאה. ערכתי במהלך שנותיי כרב אין-ספור חופות לזוגות, והחופות המרגשות ביותר היו לא אחת חופות, טקסי חופה וקידושין מסורתיים, כאשר מתחת לחופה עמד זוג של נשים או זוג של גברים. אני גאה על כך שבית הדין לגיור של התנועה הדתית שאני משתייך אליה עוסק יום-יום בגיורם של קטינים שנולדו במסגרת הליך פונדקאות או שאומצו על ידי זוגות או על ידי הורים יחידניים. היום בדיון שקיימנו בוועדת חוקה אמרתי, ואני אומר את זה כאן, שלצערי ישנם רבים, גם בבית הזה, שמדברים גבוהה-גבוהה על ערכי המשפחה אבל למעשה כל פעולתם חותרת תחת המקום המרכזי של חיי המשפחה, חיי הזוגיות, ההורות, בחיי אין-ספור אזרחים ואזרחיות במדינת ישראל. מי שמאמין בחשיבותו של מוסד המשפחה, מי שמאמין בזכות הגדולה להיות הורה לילד, ללוות אותו בשנות ילדותו, לחנך אותו, לסייע לו לצמוח כאדם שלם, מאושר, המגשים את עצמו ותורם לחברתו – מי שבאמת מאמין בערכי המשפחה, לא מבקש לצמצם את הזכות לחיי משפחה, זוגיות והורות ולחסום את הגישה של רבבות למימוש אותה הזכות. ועכשיו, אדוני, להצעת החוק. בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, שהכינה את ההצעה לקריאה השנייה והשלישית, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק-יסוד הממשלה (תיקון מס' 11). עניינו של התיקון המוצע לחוק-היסוד בהגבלת תקופת הכהונה של ראש ממשלה כך שמי שכיהן בתפקיד ראש הממשלה תקופה רצופה של שמונה שנים לא יהיה רשאי עוד לכהן בתפקיד זה. תקופת כהונה תיחשב תקופה רצופה אף אם היא מורכבת מכמה תקופות כהונה שאינן סמוכות זו לזו, ובלבד שלא הייתה הפסקה של ארבע שנים ומעלה בין תקופות הכהונה. בהתאם לכך, אם עברו ארבע שנים מאז הכהונה הקודמת, הספירה תתחיל מחדש. כמו כן, תקופת הכהונה תיחשב תקופה רצופה אף אם במהלכה הפסיק ראש הממשלה באופן זמני למלא את תפקידו בשל נבצרות זמנית לתקופה של עד 100 ימים. הסתיימה תקופה הכהונה המרבית במהלך כהונתו של ראש ממשלה, יראו על פי ההצעה את ממשלתו כאילו התפטרה במועד תום התקופה המרבית. נשיא המדינה יפתח או אז בהליכים להרכבת ממשלה חדשה, אך ראש הממשלה שהגיע לתקופת הכהונה המרבית של שמונה שנים, ישמש כראש ממשלת המעבר עד להרכבת הממשלה החדשה. ביסוד התיקון, אדוני היושב-ראש, עומדת ההבנה היסודית ששלטון ממושך של אדם אחד אינו בריא לחיים הדמוקרטיים. דמוקרטיה ליברלית מבוססת על עיקרון של ביזור הכוח ויצירת איזונים ובלמים בין רשויות השלטון השונות. בדמוקרטיה פרלמנטרית מקובל היה להניח שבניגוד לנשיאים בשיטות כדוגמת השיטה האמריקאית, החשש מריכוז עוצמה בידי ראש ממשלה מצומצם יחסית, משום שהוא אינו מכהן מכוח בחירה ישירה של ציבור הבוחרים. אולם בשנים האחרונות ניכרת בכל העולם הדמוקרטי מגמה של חיזוק והרחבת הסמכויות הנתונות בידי ראשי ממשלה בדמוקרטיות פרלמנטריות, ולצידה – גם עלייה בממד הפרסונלי בבסיס מערכות הבחירות גם באותן דמוקרטיות שבהן הבחירה היא בחירה במפלגות ולא במועמדים באופן ישיר. בנסיבות אלה, ראש ממשלה, ובמיוחד ראש ממשלה המכהן למשך תקופה ממושכת, מרכז בידיו כוח רב משנהוג היה בעבר, וגוברת ההצדקה להטיל הגבלות על תקופת כהונתו הרציפה כדי לשמור על אותם איזונים ובלמים ואותם מנגנונים של ביזור כוח החיוניים לשמירה על האיתנות הדמוקרטית. בהקשר זה אבקש לשוב ולהדגיש כי השינוי שהוכנס בתזכיר החוק המקורי, שבמסגרתו נקבע כי הפסקה – במקור של שלוש שנים – ברצף הכהונה תביא לאיפוס מניין השנים, הכניס לתוך הצעת החוק מנגנון נוסף של צינון והפסקה זמנית ברצף הכהונה, בצד המנגנון של הגבלה מלאה של הכהונה. הוועדה בדיוניה הרחיבה את תקופה זו לפרק זמן של ארבע שנים, שאחריו כאמור יוכל חבר הכנסת לכהן שמונה שנים מלאות פעם נוספת כראש ממשלה. מנגנון זה גם הוא מעניק תשובה לביקורת המוטחת בחוק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – זה שמונה שנים. אתה יודע – – – אתה צבוע מס' אחת – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה, חבר הכנסת אמסלם. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> טוב לה לדמוקרטיה הישראלית וטוב למפלגותיה שלאחר רצף ארוך של שנות כהונה, תעמיד המפלגה המובילה את הממשלה מועמד אחר משורותיה להנהגת המדינה, ולו לפרק זמן של ארבע שנים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה מדבר על דמוקרטיה, אתה? כשאנחנו אחרי זה – – – אתה ושר המשפטים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, תודה רבה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בבקשה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> חבורת צבועים יושבים פה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> ישראל אינה קיסרות, ותחלופת מנהיגיה היא ערובה לחוסנה הדמוקרטי. בניגוד לחלק מהרוחות הנושבות בבית הזה ובשיח הציבורי, אזרחי ישראל בוחרים במפלגות ולא במועמדים לראשות ממשלה החושבים ומתנהגים כאילו הם נמשחו למלוכה. אין מפלגה שאינה יכולה להעמיד מקרבה יורש, מחליפה או ממשיך דרך לראש ממשלה, מוצלח ככל שיהיה או בעל כושר רטורי משוכלל ככל שיהיה. לא אלמן ישראל ולא אלמנות מפלגותיו. בניגוד לחלק מהטענות שנשמעו, ובוודאי יושמעו בלילה הארוך שנבלה כאן במליאה, לא מדובר בתיקון פרסונלי כלל. תחולת ההסדר היא מכאן ואילך. תקופה שבה כיהן מי מיושביו של הבית הזה או מבין אזרחי ישראל בתפקיד ראש הממשלה לפני יום תחילת תוקפו של ההסדר המוצע לא תובא בחשבון לצורך חישוב התקופה המרבית. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לבסוף, אזכיר כי מכיוון שמדובר בתיקון לחוק-יסוד: הממשלה, נדרש רוב של 61 חברים וחברות בבית הזה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. להצעת החוק הממשלתית הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מחברי הכנסת לדחות אותן ולאשר את הצעת החוק החשובה בקריאה השנייה והשלישית בנוסח הוועדה. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. אם כך, אנחנו נעבור לנימוקי ההסתייגות לפני סעיף 1. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אפשר לקבל פונץ'-בננה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יש ארבע הסתייגויות. רשימת הדוברים לפניי. לכל דובר 20 דקות. חבר הכנסת קרעי, הדובר הראשון, בבקשה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מי זה השר במליאה? איפה השר? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> השר חמד עמאר פה. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קריב, אתה עומד כאן, ואני רואה אותך כמו רב פורים. למה רב פורים? כי אתה לא באמת רב, ואתה גם עושה כאן הצגה על חוק שאתה יודע באופן ודאי שהוא אף פעם לא יבוא לידי יישום, אף פעם לא יממשו אותו, חוק שהוא בדיחה, בדיוק כמו הקואליציה שאתה מייצג. מלא פתוס על בלון ריק. שלוש שנים, ארבע שנים – את מי זה מעניין? אמילי, את חושבת שהחוק הזה בכלל יבוא לידי ביטוי? שראש ממשלה שיכהן שמונה שנים לא ישנה את החוק הזה? מה, אתם חיים בסרט? מבזבזים כאן זמן, מאות שעות של דיונים. אנשים קורסים, עצמאים לא מקבלים פיצוי, ועל מה מדברים כאן ?חוק על הגבלת כהונה, שראש ממשלה שמהיום יכהן שמונה שנים, לא יוכל להמשיך. באמת הוא ישאל אתכם. באמת הוא יספור אתכם. ראש הממשלה החזק הזה, שיכהן שמונה שנים, הוא יביא תיקון ויתקן. על מי אתם עובדים? מה אתם עושים? משעמם לכם? << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> – – – זה חוק טוב. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה טוב בו? << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> מה זה "מה טוב בו"? אתה רוצה – – – יהיה ראש ממשלה שמונה שנים עכשיו? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> שמונה חודשים בקושי הוא מצליח. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת מואטי, תודה. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> למה "תודה"? שאל – עניתי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה בסדר, אדוני היושב-ראש. זה על רשות הדיבור שלי, אל תדאג. הכול בסדר. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> איזה לארג', יא אללה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אסביר לך עכשיו בדיוק מה אתם מתכוונים לעשות, אבל אני אקדים לפני כן. בשבוע שעבר אותו קריב שעמד כאן, חבר הכנסת, ערך בוועדת החוקה של הכנסת דיון חגיגי ל-30 שנה לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. הגיעו לשם כל עושי דברו של אהרן ברק והתרברבו בנזק שהם עשו לדמוקרטיה הישראלית. כולם שם: רובינשטיין ודן מרידור ודדי צוקר ואוריאל לין, וכל החבורה שלפני 30 שנה העבירה את החוק הזה, כשפחות מחצי מחברי הכנסת היו כאן במליאה ובאישון לילה ואפלה. אמרתי להם: עליכם אמר שלמה המלך את הפסוק: "לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זה עשה". מה אתם שמחים? חוק שהסתרתם את המידע עליו מחברי הכנסת. לא גיליתם להם שמדובר בחוק מסוכן. עמד מיקי איתן וזעק, היה אותו ילד שאמר: המלך הוא עירום. הוא קם ואמר: מה אתם עושים? אתם מנטרלים את הציבור, אתם מנטרלים את נבחרי הציבור. אתם הורסים את הדמוקרטיה. עלו לדוכן אוריאל לין והחברים שלו ואמרו: מה פתאום? בשום פנים ואופן, זה לא נותן סמכות לבג"ץ לבטל חוקים. עמדו כאן ושיקרו. וזו החגיגיות של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק שעבר במרמה, בהפרת אמונים, באישון לילה, שנותן היום – הוא לא נותן; בג"ץ לוקח בכוח הזרוע סמכויות מהחוק הזה ודורס ורומס את הכנסת הזאת. אין מה להתגאות בחוק כזה. הממשלה הזאת החליטה להמשיך בתהליך המסוכן הזה של סירוס הדמוקרטיה, והחליטה לעקר את בחירת העם. רק הבוקר, דודי, בוועדת הכספים, הביא חבר הכנסת בליאק חוק, וגם חברת הכנסת שפק, אני חושב – שנמצאת כאן – הביאו חוק שרוצה להוציא מידי חברי הכנסת את היכולת לפסול עמותות אנטי-ישראליות או מיסיונריות. בסך הכול בשנים האחרונות פסלנו בוועדת הכספים שתי עמותות – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כמדומני שר האוצר כבר לקח את זה אליו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז עכשיו זה חוק. היום בוועדת הכספים הייתה הכנה לקריאה הראשונה – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> רק ששר האוצר יחליט. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – שרק שר האוצר, שהפקידים שלו יחליטו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא. הוא. הוא. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא והפקידים שלו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא, הקומיסר, יחליט איזה עמותות. בושה וכלימה. אתה הורס את כל הכנסת, היושב-ראש. אצלך, אתה מבין? אין כנסת, מה שאמרתי היום. אם אנחנו היינו עושים את זה, מה הייתם עושים? לא חשבנו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ומיקי היושב-ראש בכלל – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עוד מעט הם יעבירו חוק שהכנסת לא יכולה לחוקק חוקים, רק הממשלה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה יודע, אדוני היושב-ראש, כמה ישבנו בוועדת הכספים וכמה בדקנו עמותות לעומק וביקשנו לראות את נתוני חמשת מקבלי השכר, ושהם לא מבזבזים כספי ציבור מהמדינה, ורק בג"ץ מזיז אצבע, אומר: רגע, אולי אין לכם סמכות חוקית לעשות את זה. במקום לתקן בחוק ולתת את הסמכות לנבחרי הציבור לעשות את מה שהציבור רוצה מהם, מה אתם עושים? אומרים: אני לא צריך את הכנסת, קחו, תפשטו את המדים, תפשטו את החליפות, תנו את המפתחות ולכו הביתה. זה מה שאתם מנסים לעשות בקואליציה הזאת, שלא לדבר על החוקים האנטי-דמוקרטיים של סער. החוק הזה של הגבלת כהונה, אמילי, הוא נועד – הוא בעצם חוק שאין פה מישהו אחד בבית הזה שהיה בדיונים ויודע על מה החוק מדבר, שחושב שהחוק הזה בכלל ייושם מתישהו. כן, באים לכאן, קהל צופה מהיציע, חושב שחברי הכנסת עושים כאן עבודה חשובה, אבל תדעו שיש כאן קואליציה שמבזבזת את הזמן שלנו ושלכם. יהיו כאן עכשיו שעות ארוכות הסתייגויות ודיונים – כלאם פאדי, אין כלום. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> זה חוק נהדר. למה אתה מתנגד? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אסביר למה אני מתנגד – כי החוק הזה ספציפית מיותר בתוכן שלו. אבל מה כל המטרה? את בדיוק מרימה לי להמשך. מה כל מטרת הקליקה השלטת בבג"ץ ועושי דברם ובראשותם סער? מה המטרה שלהם? לבצע דה-לגיטימציה לציבור. הינה, הם הבינו שהחוק הזה מיותר והם יוצאים החוצה. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> נמאס להם לשמוע. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. הם מסמנים "כל הכבוד". נמאס להם לשמוע אתכם. המטרה של החוק הזה היא לבצע – – – << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> רק פנית אליהם – הם הלכו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. מיותר. הם מבזבזים פה את הזמן שלהם. זה חוק מיותר. זה חוק שאין בו כלום. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> יש פה שני עיתונאים – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בלון ריק מתוכן. אבל מה המטרה של החוק? למה אני עומד כאן ומדבר על החוק הזה? כי המטרה שלו היא לבצע דה-לגיטימציה לציבור, להגיד לציבור: לא אתם תקבעו מי יהיה המנהיג שלכם. נכון, אנחנו בדמוקרטיה; נכון, אתם הולכים לקלפי; נכון, יש חגיגה דמוקרטית, יום שבתון וכל מיני פעילויות והכול, הכול טוב ויפה, אבל לא אתם תחליטו. לא אתם, הציבור, תחליטו בשביל עצמכם מי ינהיג אתכם או מה תהיה מדיניותו. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> יש לי חדשות בשבילך: גם בנו הציבור בחר. אני יודעת שזה נשמע מוזר. אולי אתה צריך לשבת, כוס מים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא בחר, אבל הוא בחר בכם כדי שתיישמו מדיניות, אבל בפועל אתם מרוקנים את הסמכויות שלכם מתוכן. הציבור לא אמר לכם: תנו לפקידים להחליט בשבילנו. הציבור לא שם אתכם כדי שתגידו לו: תפגעו ביסוד הדמוקרטי, תגידו לו: בחרתם אותנו, עכשיו אנחנו נראה לכם מה זה, אנחנו נקבע לכם את מי לבחור, כמה זמן הוא יכהן, מה תהיה המדיניות שלו, מה יהיה מותר לו לעשות. זה בדיוק מה שאתם עושים. אתם מסרסים את כוחה של הכנסת, אתם פוגעים בדמוקרטיה ודורסים אותה. באה הקואליציה הזאת, באה הממשלה, ואומרים לציבור: לא ולא, אתם לא קובעים, אנחנו בני האור, אנחנו נקבע בשבילכם. זה מתחיל בהגבלת כהונה, שזה, כמו שאמרתי, חוק ריק מתוכן. הוא לעולם לא יבוא לידי יישום. אף אחד לא יספור את החוק הזה, לא מה שכתוב בו ולא את השלוש והארבע שנים וההצגות שעשה פה קריב. אבל זה מתחיל ככה, עובר באישור מוקדם להצגת מועמדות כנבחר ציבור. תקבעו עוד מעט חוק שמי שרוצה להיבחר לכנסת צריך אישור של בג"ץ. למה לא? צריך אישור של בג"ץ כדי שמועמד ייבחר לכנסת. נשמע הגיוני, לא, דודי? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ודאי. הם יעשו את זה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לפני שמועמד מציג את מועמדותו לרשימה לכנסת – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה אתה דואג? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יעשו. למה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אלה אנשים בריונים, עזוב אותך. אנשים נאלחים, בריונים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> המטרה שלהם בחוק הזה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תראה איזה חקיקה מעוותת וחולנית הם מגישים פה. אנשים חולים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה רק ההתחלה. החקיקה הזאת נועדה כדי לבצע דה-לגיטימציה לדמוקרטיה – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אנשים חולים. חולים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – דה-לגיטימציה לציבור. בהמשך תגישו חוקים שאני, אם אני ארצה להתמודד לרשימה בכנסת, אני אצטרך אישור בג"ץ כדי להתמודד. נשמע הגיוני, לא? הרי הם החכמים ביותר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני רוצה הצעה לסדר-היום לדבר על היושב-ראש, אז הוא לא מאפשר בגלל שזה נגדו, אתה מבין? של אבא שלו, המתוק. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתה תשאיר את אבא שלי בצד. אתה הבנת את זה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, אני מזהיר אותך. אתה תגיד עוד פעם – אתה תצא החוצה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תרביץ לי? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתה תצא החוצה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בסדר, תוציא אותי. אתה בריון גם ככה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בסדר. למה אתה מזהיר אותי? עוד מעט תרביץ לי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> עובר לאישור מוקדם להצגת – מיקי, תוסיף לי את הזמן – ממשיך, עובר באישור מוקדם להצגת מועמדות כנבחר ציבור, ממשיך דרך מהם גבולות המדיניות, מה האסור והמותר לנבחרי ציבור לחוקק או לממשלה להחליט, וגם זה – זה כבר קורה בפועל. זה נשמע לכם אולי משהו היפותטי, אבל בג"ץ היום אומר לממשלה: אל תהרסו בתי מחבלים, תהרסו בתי יהודים. תפנו יישובים יהודיים ותכשירו עבירות על חוק התכנון והבנייה לערבים. חוק החשמל – לערבים בלבד, למוסלמים בלבד. בג"ץ קובע לממשלה מה מותר לה ומה אסור לה, וקובע לחברי הכנסת איזה חוק הוא בלתי חוקתי, ולכן אל תתעסקו איתו בכלל, ואיזה חוק הוא חוקתי. אתם יודעים כמה זמן מבזבזים כשיושבים ומכינים חוק, גם היועצים המשפטיים של הכנסת, ואומרים לנו: לא, זה חוק שהוא לא שוויוני, זה חוק שלא יעבור בג"ץ. מה זה לא יעבור בג"ץ? מי שמכם? מי שמכם לשר ושופט עלינו? מי שם אתכם? מי מינה אתכם? מי בחר אתכם? אף אחד. אותנו בחרו. אנחנו הפעולה הישירה של הדמוקרטיה, ואנחנו כאן – כל עוד אין חוקה למדינת ישראל, כמו בבריטניה, כמו בניו זילנד, כשאין חוקה, הפרלמנט הוא הרשות העליונה, הוא הקובע ולא בג"ץ. כל התהליך הזה – בסוף תביאו אותנו לחזרה לעמדות של מפלגת הפועלים, מפלגות הפועלים שהיו לפני קום המדינה, שיש להפקיד את מחצית ריבונות ההנהגה בידי גבירים שאיש לא בחר בהם בהצבעה דמוקרטית. גבירים. מי שיש לו כסף, מקבל יכולת הנהגה בגלל הכסף שלו. ז'בוטינסקי בזמנו, ב-1929, בקונגרס הציוני הט"ז, התקומם נגד המעשה האנטי-דמוקרטי הזה, אמר: לא יכול להיות, אנחנו צריכים דמוקרטיה שמי שמתווה מדיניות יהיו נבחרי הציבור ולא גבירים, לא כל מיני אנשים חשובים בעיני עצמם. ועל זה קראו לו אז באותה ישיבה, באותו קונגרס, אמרו לו: שברו לו את העצמות. ככה האנשים שהיו באותו קונגרס אמרו על ז'בוטינסקי. אבל ז'בוטינסקי צדק. הוא צדק. הדמוקרטיה היא הדבר הטוב ביותר שיכול לממש את רצון העם, יכול לממש מדיניות טובה, מדיניות תקינה, ולא כאלה שחושבים שהם שואבים את דעתם העליונה – "ויֹדע דעת עליון". בלעם בן בעור – אמרו עליו: יודע דעת עליון. היום בג"ץ הוא בעצם סוג של אותם גבירים, אותם גבירים ממפלגות הפועלים שבזכות עושרם ונדיבותם קנו להם מעמד. הגבירים בזכות עושרם ונדיבותם קנו להם מעמד, אבל שופטי בג"ץ הופכים לגבירים על חשבוננו. הם לא גבירים שבאו מהבית והיו נדיבים ושמו אותם בגלל נדיבותם; הם מתעשרים על חשבוננו ומתערבים לנבחרי הציבור בקביעת מדיניות בלי שאף אחד הסמיך אותם לעשות את זה. בהשקת השדולה – אמילי, חיכיתי לעוד שאלה שתגידי לי, אולי. הרי כתוב: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", אז איך אתה מדבר על בג"ץ ככה? << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> – – – כלומר, אתה לא יכול לעודד אותו ולפנות אליו כאשר זה מתאים לך ועולה מתפיסת העולם שלך ולהגיד את הדברים כאשר זה לא. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מעולם לא פניתי לבג"ץ בערעור על החלטות של רשות נבחרת, של הכנסת או של הממשלה. בג"ץ, אפשר ללכת אליו כבית משפט לערעורים. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> חכה, כל החיים הפרלמנטריים לפנינו, הכול בסדר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בכל מקרה, את מה ששאלתי עכשיו שאל אותי שר המשפטים לשעבר משה נסים, בכנס השקת השדולה לישראל דמוקרטית, כן, כן, ישראל דמוקרטית, בראשותי ובראשות אמיר אוחנה וגלית דיסטל, השדולה לישראל דמוקרטית. הגיע לשם שר המשפטים לשעבר משה נסים, כיבד אותנו. הוא אמר לי שם, אחרי שהרציתי את משנתי כמו ששמעתם אותה הרגע, הוא אמר לי: איך אתה מדבר ככה? כתוב: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". אז אמרתי לו: אדוני שר המשפטים לשעבר, אם היית אומר מדעתך את הדברים האלה, לפי התובנה העצמית שלך, הייתי שותק, זו דעתי וזו דעתך. אבל כשאתה מביא לי פסוק, אתה מביא לי את תורת אלוהים ואתה אומר שככה כתוב בתורה, אני חייב לענות לך. מתי אומרים לך "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל"? כאשר אומרים "שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך לשבטיך". השבט בוחר את השופט, העם בוחר את השופט. היום, במציאות שלנו, בדמוקרטיה, אנחנו השופטים שעליהם נאמר "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". אנחנו קובעים את המדיניות, אנחנו מחוקקים את החוקים. בג"ץ לא נבחר מעולם. בג"ץ צריך לשפוט לאור החוקים שהעם רוצה שיקבעו את המדיניות במדינת ישראל. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> פספסת כמה דברים בשיעורי אזרחות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ואת פספסת כמה דברים בדמוקרטיה. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> לגבי דמוקרטיה – מניעת עריצות הרוב. דמוקרטיה זה לא רק שלטון הרוב, זה לא מתחיל ונגמר בזה. אתה לא יכול לקיים דמוקרטיה בלי מערכת משפטית. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כאן, בג"ץ זה עריצות המיעוט. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> אתה לא יכול לקיים דמוקרטיה בלי לדאוג למיעוט. אתה לא יכול לקיים דמוקרטיה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, לכן אתם דרסתם את המיעוט שלנו ואתם לא נותנים לנו ייצוג בוועדות. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> אתם לא מיעוט. לכל הדעות, אתם לא מיעוט. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן אתם דרסתם את המיעוט שלנו ואתם לא נותנים לנו ייצוג. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> או שהעם בחר בכם או שאתם מיעוט, זה פשוט לא הולך ביחד. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם מתנהלים בברוטליות כלפינו, לכן אתם דרסתם את המיעוט. ואיפה בג"ץ? הוא מגן על המיעוט רק כשהוא מתאים לאג'נדה שלו. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> שלמה קרעי, אתה לא מיעוט. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ודאי. בעם אני רוב, את צודקת. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> אתה לא מיעוט, לא מספרית ולא רעיונית. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> את צודקת מאה אחוז. בעם אנחנו רוב. זה שאתם גנבתם את השלטון, לקחתם מנדטים במרמה והפרתם אמונים – – << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> זה בגלל השיטה הפרלמנטרית. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – והקמתם ממשלה, זה משהו אחר. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> העם בוחר את הפרלמנט והפרלמנט בוחר את ראש הממשלה. אתה יכול לשנות אותה, אם אתה רוצה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסכים, לא משנה, ולכן אני יושב כאן ואני לא שורף את המועדון. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> תודה באמת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל עדיין אין חולק שבמדינה דמוקרטית לא ייתכן שתבוא מפלגה, תבטיח א', ב', ג', ד' ותעשה את ההפך הגמור, תשקר לבוחרים שלה באופן כל כך גס אחרי שחתמה להם על התחייבויות. זה דבר שהוא לא דמוקרטי, הוא לא לגיטימי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בינתיים היא הפריעה לך ארבע דקות – הוא לא אמר מילה. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> זה על חשבון הזמן – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני רק אומר משהו, אמסלם – החוצה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הוא ביקש לדבר איתה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, גם איתו אני מבקש לדבר, אדוני, אם זה לא היה מובן. כל מי שמדבר איתי כאן זה בסדר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> חברים, אתם פוגעים בדמוקרטיה בכל דרך אפשרית. אתם מתנהלים כמו פקידים בשירות בג"ץ והמשפטנים, מוסרים מעצמכם סמכויות לפקידים שלא נבחרו. אתה יודע, דודי, נעמה לזימי, חברת הכנסת, הבוקר בוועדת הכספים, מה אמרה? אמרתי להם: אתם רוצים למסור את הסמכויות של סעיף 46 לפקידים? תשאירו משהו, שנהיה לפחות ועדת ערר, ואם חברי כנסת יראו שנתנו הטבות מס למיסיון, נוכל לבוא ולבקש דיון ונוכל לקבל החלטה, תחוקקו גם את זה. אז הם לא הסכימו. היא אומרת: יש לי הצעה אחרת. אני רוצה לבקש – היא פונה לרשות המיסים; תקשיב, מיקי, אתה היית משתגע – ומבקשת מהם את הזכות להציג להם מידע על העמותות שנראות לה לא בסדר. היא מבקשת רשות מהפקידים להציג בפניהם מידע. אמרתי: תגידו, אתם השתגעתם? אנחנו צריכים רשות כדי להציג מידע לפקידים? מה נהיה איתכם? לאן אתם רוצים לקחת אותנו? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> קרטונים לא מבינים את העבודה בכנסת. סידרו להם עבודה, לא מבינים בכנסת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא יאומן, זה פשוט לא יאומן. למזלך אתה לא בא לוועדות, כי מוציאים אותך מאוד מהר, אז לא שווה לך להגיע. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – דרך אגב, עוד מעט התקציב לא צריך לעבור בכנסת. למה שיעבור? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> פקידים, נכון. אותו דבר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יש ממשלה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, גם לא ממשלה. יש את פקידי האוצר שיעבירו את התקציב. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא צריך. הפקידים יאשרו. שר האוצר הקומיסר ימשיך עם זה ונגמר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אסיים בזה. רציתי להתייחס להסתייגויות אבל אתייחס לזה בהמשך. יש לי עוד שלוש שעות כאן איתכם לפחות, ואחר כך עוד שעה וחצי. היום פגשתי את האוצרת של מוזיאון הכנסת, שרון. אמרתי לה שלצערי, דודי – לאוצרת של הכנסת, לא של המוזיאון – אמרתי לה: לצערי, התפקיד שלך הולך לגדול בצורה מאוד מאוד משמעותית. לא רק הפסיפסים של שאגאל והתמונות, את תהיי האוצרת שלהם – את הולכת להיות האוצרת של כל הכנסת. הכנסת הולכת להפוך למוזיאון. הקואליציה הזאת מסרסרת את הדמוקרטיה, מעקרת את בחירת העם, מעקרת את רצון העם. עוד מעט אנחנו נלך הביתה, ושרון האוצרת תסדר פה את הכיסאות כמוזיאון. לא צריך כנסת יותר. זה מה שאתם עושים. אתם פשוט חבורה של חדלי אישים שלא מבינים מהי דמוקרטיה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אמסלם, בבקשה. << דובר >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר >> אתה מרשה לנו לדבר עוד, או זה רק בינתיים? אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, דרך אגב, אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, מה שעשית עכשיו בהערה שלך, שאתה מאיים עליי, כמעט עוד מעט היית זורק עליי איזה משהו, זה מראה על האופי האלים שלך, על האופי הלא-ממלכתי, ועל זה אני מדבר. אתה בן אדם שלא שולט באירוע פה. ביזית את הכנסת, הבאת אותה לרמה של תחתית הביב. תבין, אין כנסת באמת. עם ישראל לא יודע; אין כנסת. אין דיונים בכנסת, זה דיונים שלכם עם עצמכם. אתה פשוט עכשיו אמרת לי, בגלל שהשתמשתי בדיון בביטוי: האם הכנסת של אבא שלך, אמרת לי: אל תזכיר את אבא שלי – זה הרמה שלך – ואם לא, אני אוציא אותך החוצה. תראה מה הרמה שלך ולאן אתה לוקח את הכנסת. אתה מזהיר אותי עוד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חד-משמעית. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, מזהיר. גם עכשיו, "חד-משמעית", מזהיר אותי. אולי תוציא את האזיקים, תאזוק אותי, מה דעתך? עוד יש לך אזיקים עליך. אני רוצה לומר משהו לגבי הבוס שלך. היום ראיתי שלפיד הודיע שארדן לא ישיב בתשובה באו"ם. ככה אתם עובדים. אתם אנשים נאלחים, נמוכים, קטנים, פוליטיקאים קטנים בלי שכל. לא אכפת לכם מדינת ישראל. הרי הסגנית של ארדן היא בוודאי לא ברמה. דרך אגב, לפיד, אתה לא מגיע ל-5% מהקרסוליים של ארדן. אתה מתקשר, אתה רוצה להציק לו, פוגע במדינת ישראל. לא אכפת לך. לא, הוא לא ישיב. אז מה אתה חושב שנעשה לגרמן כשנגיע ולכל המינויים שעשית? מה אתה חושב? עד עכשיו חשבתי ששמים שגריר, ועד שהוא מסיים את תפקידו הוא משרת את מדינת ישראל. אצלך השגריר לא משרת את מדינת ישראל. הוא, אתה צריך להשפיל אותו באו"ם. בושה וכלימה. אני בז לך. אני טוען שמה שעשית זה לא חוקי, אבל היות שהכול חוקי היום אצלכם – מה שנקרא הכול מותר, הכול שריר, הכול מותר לכם. אבל רק תזכרו שאתם כותבים פרק בהיסטוריה, ואנחנו ניקח אותו, כפי שאמרתי, והינה, איך אמרתי בטלוויזיה, ותקראו את השפתיים שלי, וגם אתה, היושב-ראש, אתה לא תאמין מה הם יעשו לכם; מה אני, אני, אני לבד. אתה לא תאמין – כולל לך, אתה תראה, על כל ההתנהלות שלך. כל ההתנהלות שלך – אני אכפיל אותה פי ארבעה ונפעל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתה יודע, איימו עליי כל החיים. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> יודע, יודע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> ואני לא מפחד מהאיום שלך. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> יודע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אל תאיים עליי. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> יודע. רק אומר לך מה אנחנו מתכוונים לעשות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אל תאיים עליי, אני לא פוחד ממך. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לא חשבתי שאתה צריך לפחד ממני. רק אמרתי: אתה קבעת סטנדרט, ואנחנו רק נקדם אותו קצת יותר. אני רוצה ברשותך לעבור לחוק אחר – למה שעשיתם עם העמותות. בושה וחרפה. הרי עד היום הפטור לפי סעיף 46 היה מתקבל בוועדת הכספים. לקחתם לכם את הנושא הזה, שמתם אותו אצל שר האוצר, והוא מחליט איזה עמותה כן, איזה עמותה לא. יבואו עמותות הימין – ודאי לא יקבלו, ועמותות השמאל ודאי יקבלו, כמו שזה קורה גם היום. מעולם לא היה דבר כזה. תמיד זה היה בכנסת בוועדת הכספים, זה היה מאוזן. אבל זאת הדרך שלכם. האלימות זה בעצם הטבע, האופי המושרש בכם – בך, היושב-ראש, ובכל המפלגה שלך. דרך אגב, זה בא מהיושב-ראש שלך אליך. לך אין standing, הרי, אמרתי. לך אין שום מעמד בכנסת. ממילא אתה לא קובע פה שום דבר, אבל ככה זה עובד אצלכם. עוד מעט אתם לא תעבירו את התקציב. לא צריך תקציב. לא צריך. נביא את זה לממשלה. נבטל בחוק, דרך אגב, נעביר חוק עכשיו. לא צריך תקציב. ושהממשלה הזאת תמשיך עשר שנים. מחר בבוקר נעשה את זה והכול טוב. מה הבעיה, שלמה? תותים, אה? מה זה דמוקרטיה? איך אמרו אלה אצל פרופ' אגסי: האליטה צריכה לשלוט. העם, הוא לא מבין מספיק, הוא לא יודע. האליטות צריכות לשלוט. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע מה מפחיד? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> זה מה שהם חושבים במוח שלהם. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> בדיוק – שהם מלמדים את הרעיונות האלה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> ואנחנו אוכלי עשב, לא מבינים. אנחנו היינו מעיזים להביא סעיף 46 בהחלטה כזאת? מעיזים? אני הייתי יושב-ראש ועדה. מעולם לא הייתי חולם על רעיון כזה. כשאתם אומרים לי: נכנס לוועדה, יצא מהוועדה – מישהו בכלל אצלכם, כל הקרטונים, מישהו מזיז דבר וחצי דבר? מישהו שואל אתכם? מי? יושב-ראש ועדת כספים מקבל החלטה על דעת עצמו – אחרי רבע שעה הוא מפוטר. זה כל הבושה שיש פה. יש פה ממשלה דורסנית, יש פה חברי כנסת קרטונים שהם נורבגים; מקבלים, דרך אגב, משכורת על חשבון משלם המיסים ולא עושים שום דבר, רק סתם יושבים פה בלילות ומביאים לנו חוקים סובייטיים בהגדרה. סעיף 46 היום לא בא לכנסת, לא צריך. אנחנו, דרך אגב, נשמח להוציא את כל השמאל בהחלטות ככה, בלי כנסת, כל החלטה. דרך אגב, אני רוצה להגיד לך, רוב עמותות השמאל הן בעצם זקוקות לסעיף 46, לא הימין – כל העמותות של הג'ינג'י והדגלים השחורים וכל העמותות האלה. אלה, לכאורה רוממות שלטון החוק בגרונם. אנחנו נמחק אותם אחד-אחד. לא צריך לקבל. אנחנו נשאיר את העמותות האלה רק לבתי כנסיות, למוסדות שמטפלים באמת בחמלה בנושאים החברתיים, לרווחה, לא לאלה שרוצים לעקור את עם ישראל. אבל כן נתתם לנו את הכלי להשתמש בזה – זה מה שאני אומר ליושב-ראש, והוא חושב שאנחנו מאיימים. אני רוצה לומר משהו לגבי הצעת החוק הטיפשית הזאת. תראו, אתם עכשיו מחזיקים כנסת גדולה. לא רוצה להלאות אותך, שמעתי אותך, מר קריב, מדבר גם בהתנשאות, כאילו אתה החכם הגדול בעולם. אין פרלמנט אחד בעולם, דרך אגב, שיש בו מה שנקרא הגבלת כהונה של מועמד לראשות ממשלה. הרי בעולם יש שתי שיטות של בחירות: יש בחירה נשיאותית ויש בחירות לפרלמנט. בבחירה הנשיאותית בדרך כלל יש הגבלת כהונה. אין פרלמנט בעולם שיכול להגביל את הכהונה של מישהו. זה לא קורה. למה – בגלל שזה מה שהציבור רוצה. אם הציבור רוצה לבחור את פלוני אלמוני 100 שנה, הוא יבחר אותו, יבחר אותו 100 שנה, ואם הוא לא רוצה אותו, לא יבחר אותו. הרי על זו הדרך בוא נגביל את כהונתו של חבר הכנסת לארבע שנים – שנתחלף, ונטילציה. אתם מחליטים שצריך ונטילציה, אבל הציבור לא רוצה ונטילציה במקומות מסוימים. לא. אתה תאכל רק קוטג', לא גבינה צהובה. למה? החלטנו. אנחנו לא אוהבים גבינה צהובה, אז גם אתה לא תאכל אותה. אתם, יש לכם רוב בעם עם מנהיג טוב. לא טוב – אנחנו נחליף לכם אותו. זה בעצם הרודנות, זה מה שאני טוען. השמאל במדינת ישראל זה האנשים הכי אלימים, הכי בריונים, הכי שקרנים, וכל הזמן באצטלה של טענות טיפשיות שאפילו אני לא מבין איך הם מעלים אותן. אבל מה שכואב לי, שהם חושבים שאנחנו מטומטמים – בגלל זה הם מעלים את הטענות האלה. איזה פרלמנט בעולם מגביל את כהונת אותו אחד שבוחרים אותו לראש הממשלה? אחד. דרך אגב, אני רוצה לחדש לך: בבחירות בפרלמנט אין בחירה לראשות ממשלה, יש בחירות לפרלמנט. הפרלמנט בוחר את ראש הממשלה. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אם מחר אנשים פה יחליטו שאת תהיי ראש הממשלה, אז את תהיי, דרך אגב, ואם הוא יחליט – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> היא הייתה עושה עבודה הרבה יותר טובה. לי אין ספק בכלל. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. אז תבינו מה אתם עושים: אתם מחליטים פה מי יהיה. עוד מעט תעשו משחק מוזיקלי: זה פעם אחת, בפעם הבאה יהיה זה אחריו וכו'. אתם סוג של בדיחה. הרי אתם בדיחה אינטלקטואלית, אתם אפילו בזים לאינטלקט. וכל זה, מי עשה את זה? גדעון סער. הוא מפוצץ בהרס. הוא לא יודע מה לעשות. משתולל. יאללה, בוא נביא עוד הגבלות לראש הממשלה נתניהו. קדימה. בואו נאסור עליו ללבוש נעליים מעור. יאללה, רק פלסטיק. יאללה, בוא נאסור עליו ללבוש חליפות. הבן אדם הזה הזוי, מלא שנאה וקנאה. לכן הרעיון בכלל הוא טיפשי בהגדרה. דבר שני, בוא ניקח את אותו נפקא מינא להלכה. הרי אם לא נבחרנו, אז תבחרו ממילא את מי שאתם רוצים, ואם נבחרנו, תבינו טוב: כל החוקים שחוקקתם, הרי רבע שעה אחרי זה, הצעת החוק הראשונה שנגיש כאן זה לבטל את כל החוקים שלם – במכה, דרך אגב, לא צריך לעבור חוק-חוק. כל החוקים שנחקקו בכנסת מתאריך זה עד תאריך זה בטלים וחוזרים החוקים הקודמים. אז מה אתם סתם מטרללים את הכנסת מבוקר עד לילה כאילו אתם מתקנים איזה משהו? הרי היות שאנחנו יודעים שאתם הולכים הכול אישי, שום דבר פה לא ענייני, אין טעם אפילו להיכנס להצעת חוק כזאת או אחרת. קודם כול מבטלים את כל מה שעשיתם בחוק אחד, ולאחר מכן ממשיכים לנהל את המדינה כמו שצריך. דרך אגב, שלמה, זה מתחבר גם לחוק שלהם לצנזור הרשתות – זה הולך צנזור הרשתות, עוד מעט מי לא יוכל להתמודד לכנסת, גם מאיזה מקומות. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> שום בג"ץ. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, הכול בלי בג"ץ, שמגץ. שים אותו בצד, עוד מעט נגיע אליו. יש להם מפלגת הבג"ץ שלהם שהיא קורצת להם, והם פועלים פה ככה, וככה זה עובד. זה השמאל במדינת ישראל, עלק שמאל, עלק ערכים אוניברסליים, דמוקרטיים. אמרתי – האנשים הכי אלימים, הכי אנטי-דמוקרטיים שאני מכיר, הכי בריונים. דרך אגב, כשאתם הפגנתם, את המכת"זיות כבר המשטרה הכניסה לאחסנה יבשה, למה איך אפשר להשפריץ עליכם מים? הרי אתם מסוכר, אתם מלח הארץ. המלח בעצם מתפזר מהסוכר, הוא בעצם נמס. אבל פתאום החרדים יצאו עוד פעם להפגנות, ופתאום המחנה הלאומי יצא להפגנות – מוציאים את הסוסים, את הפרשים, את המכת"זיות, את הבואש, הכול חזר. בהתחלה ליד הבית של ראש הממשלה הפגינו, הכול היה מותר – דרך אגב, למרות שאז היה צריך רישיון. אבל כמובן השופטת חיות החליטה לעשות כאוס במדינת ישראל. זכות ההפגנה, כאילו אין משהו אחר בעולם, אין זכויות אחרות. תפגינו איפה שאתם רוצים, מתי שאתם רוצים וכמה שאתם רוצים. ופתאום, בנט – אתם בעצם מיניתם את בנט משישה מנדטים – פתאום אומרת המשטרה לבחון מחדש את סדרי ההפגנות ליד בית ראש הממשלה. אז רק תבינו כמה צביעות, כמה גועל נפש יש בכל ההחלטות האלה. תסתכלו במראה בפרצוף שלכם. ותמיד כשאני רואה את ההחלטות האלה, שלמה, הדבר שהכי מפריע לי בעניין – שאותם אנשים כל הזמן חושבים שאנחנו בערים, שאנחנו בעצם אוכלי דשא, עדר, לא מבינים, לא יודעים לקרוא, רק עכשיו עלינו מחוץ לארץ, אפילו לא דוברי השפה. חושבים שאנחנו סוג של עגלים, אנשים שלא מבינים. אבל מה לעשות שאנחנו גם יודעים לקרוא קצת, גב' חיות, אנחנו גם קצת יודעים להפעיל את תאי המוח – לא פחות ממך, דרך אגב – ואנחנו מבינים שנעשה פה פשע. נעשים פה דברים חמורים מאוד, סלקטיביים: תגיד לי מי ראש הממשלה, ואני אגיד לך מה החוק; תגיד לי מי מגיש את העתירה, ואני לך מה יהיה פסק הדין. ככה זה עובד – תגיד לי מי אתה ואני אגיד לך מה ההחלטה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> זה בגלל שהם תמיד צודקים. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> הם האלוהים. דרך אגב, האלוהים – שופטי בית המשפט העליון. אני רוצה להתייחס לעוד שתי סוגיות, ברשותכם. דרך אגב, עכשיו אנחנו רואים אותם. עוד לא גמרנו את החמץ שהם מאפשרים להכניס לבתי החולים, עכשיו הם רוצים להכניס את החמץ לצה"ל. הבא בתור זה יהיה את החזיר לצה"ל. למה רק חמץ? הם לא יודעים שהחמץ זה עבירה לא פחות חמורה מאשר – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> יותר. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> יותר חמורה מחזיר. למה לא נכניס חזירים לצה"ל – מה אתם אומרים – ונפתח מנגליות שם? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> החמץ זה בכרת, החזיר זה לאו. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. אבל מה זה מעניין אתכם? בשם הנאורות, בשם הערכים הנאורים. אתם פשוט תלושים מהמציאות של חיינו. לכן אני גם מציע לך, גב' חיות, שגם את תסתובבי קצת ברחוב, תשמעי מה הציבור אומר. את לא יכולה לפסוק על דעת עצמך, בערכים שלך. את לא שם, אנחנו לא שם. אנחנו לא שם. את לא צריכה להיות שופטת בישראל אם אלה הערכים שלך. אלה הפסיקות שלך – את לא יכולה, אתם לא יכולים לשבת בבית המשפט העליון, בגלל שרוב הציבור לא מכיר בערכים שלכם, לא מקבל אותם. הגדילה לעשות הגב' חיות – כותבת לי מכתב. מדוע? בגלל שאני אמרתי וביקרתי את פסק הדין שלה, שהוא הזוי לכל הדעות, והיא יודעת את זה. למה? זה אמסלם דוד. דרך אגב, היה מדובר בשלוש עתירות שנדחו באותו היום, שלוש עתירות שונות שנדחו בין 18:00 ל-20:00, באותו יום שלישי, ואני עליתי כאן ביום רביעי – וקיבלתי את זה דרך התקשורת, דרך אגב, מעיתונאים. ככה עובד בית המשפט – מפלגה לכל דבר ועניין. יש להם יחסי ציבור, תקשורת, הודעות לעיתונות, הכול. והיא בעצם כעסה שאמרתי שכל אחד ואזרח במדינת ישראל יחליט איזה משקה היא שתתה. מה עשתה השופטת? כעסה מאוד. אז מה עושים? כותבים מכתב לאמסלם דוד. קודם כול, גב' חיות, עברת על כל כלל שכתוב בתורה. אם באמת יש צדק במדינת ישראל, היום את צריכה להיות בבית, לשים את המפתחות ולהתפטר. את מכירה איזה שופט בעולם, נשיא בית משפט עליון, שכתב לחבר פרלמנט איזה מכתב ביקורת? אתה מכירה דבר כזה? הרי שברת את כל הכללים, התפרצת למגרש הפוליטי פה ושיחקת באמצע עם כל המפלגות שלך פה. אבל על זה אף אחד כמעט שלא אמר מילה. הקמתם אולפנים במשך ארבעה ימים – על מה? איך דוד אמסלם אמר לה, לשופט הקודם: שתית בקבוק ערק לפני שכתבת. זו הרדידות שלכם. אבל מה הפתיע אותי יותר? לאחר מכן פצחה לה להקת המעודדות. יש עוד עשרות שופטים ושופטות במדינת ישראל ששלחו לה מכתבים, כאילו הם ביציע בטדי – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> יש שר? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אין שר. לא חשוב, אין פה כלום, הכול פה לא לפי הכללים, מה זה חשוב. – – כאילו הם יושבים ביציע המזרחי בטדי, וצועקים "היידה ביתר" – "היידה חיות", "היידה חיות". שופטים עם שם פרטי, שם משפחה, כאילו עכשיו מדובר על שופטים נגד אמסלם דוד. תבינו, הזוי. דרך אגב, אני רוצה לשאול את השופטת חיות: אני מגיש היום עתירות – איזה שופט במדינת ישראל בכלל יכול להתייחס לעתירה שלי? בכלל, פסק דין שאני הולך – הרי כולכם נגדי; לא נגד מה שאני עושה, נגדי אישית. אתם לא מתביישים? את הרסת את המערכת עצמה. הרי אני יודע את השמות של אותם שופטים, לפחות שקראתי. את מבינה למה הם צעקו לך "היידה"? בגלל שאת צריכה לקדם אותם. הם יבואו עוד מעט לוועדה לבחירת שופטים והם רוצים לעלות מהשלום למחוזי ומהמחוזי לעליון. רמת הליקוק שם היא ברמה הכי גבוהה שיש. הם עשו לך פוליש על כל הרגליים, ולא שמעתי ממך ציוץ אחד. זה כמו שצה"ל או הרמטכ"ל פתאום יצא על שר הביטחון, לא חשוב באיזה סוגיה, ואז הוא מקבל, שר הביטחון, מהחיילים, קצינים, כל מיני מכתבים: סחתיין, הרמטכ"ל, כל הכבוד לך. תביני, את הורסת את הדמוקרטיה, את מערכת המשפט, הכול. על זה לא תפתחו שום אולפנים. אתם תפתחו אולפנים למה דוד אמסלם אמר לך ששתית בקבוק ערק. אני לא נכנס למכתב הרדוד שכתבת לי לגבי אותה מעברה וכו'. עזבי, זו בדיחה עלובה. נשאיר את זה לך, אני לא יורד לרמה הזאת. אבל הרסת את מערכת המשפט, ואני סבור שאת לא יכולה להישאר בה דקה, דקה. הרי אם זה היה הפוך, דרך אגב, את היית מוציאה פסק דין נגד כל פקיד שהיה נוהג ככה, והיית כותבת גם איזה מסמך עב כרס ומסבירה את הפרדת הרשויות, ואיך אסור, ואיך זה לא בא בחשבון. עד שזה מגיע אליכם. למה? אתם בני האל, אתם בני האלים. ככה את מתייחסת לעצמך וככה המוסד הזה מתייחס לעצמו. אתם אף פעם לא טועים, וגם אם אתם טועים ביניכם, אתם לא מתקנים אף פעם. ואם אחד מכם נעלב – שומו שמיים, נהפוך את כל המדינה, נוציא פסק דין שיש לו השלכות רוחב. לא חשוב, נהפוך את כל מדינת ישראל. אבל אנחנו לא טועים, אנחנו ממשיכים בדרך, אנחנו בית המשפט העליון, אנחנו מורמים מעם, אנחנו בני האלים, אנחנו האליטה, אנחנו השכל, אנחנו המוסר, אנחנו הנורמות. בוודאי ובוודאי כל השאר, בוודאי מהימין, הם עדר, אוכלי עשב, לא מבינים שום דבר, ללא ערכים. שילכו לעבוד במאפיות הפיתות, שייצרו לנו את הבקבוקים, ינקו לנו את הבתים, ושיסתמו את הפה ושלא יגידו לנו איך לנהל מדינה. זה לא ברמה שלהם. הם, שילכו למפעל בבוקר, יקטפו את התפוזים שאנחנו צריכים לשתות מהם בבוקר. אנחנו מעדיפים אותם גם תפוזים טבעיים וסחוטים. זאת הרמה. אבל תזכרי תמיד, כמו שאמרתי ליושב-ראש: אנחנו, בעזרת השם, נחזור. למדנו, אנחנו פצועים מלמטה עד למטה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט לסיום. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו נשיב לכם מנה אחת אפיים, כמעט בכל מקום, ויכאב לכם, יכאב לך כל כך הרבה – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – שאתה תעלה פה ותצעק כל הזמן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אמרתי לך, אל תאיים עליי. אני מכיר כמוך הרבה בימי חיי. ותעשה כבר משהו עם כל האיומים האלה שלך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד: << קריאה >> אז תתפטר ונעשה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תעשה כבר משהו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שמעתי אותך. אל תאיים עליי. שב. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אז תתפטר ונעשה משהו – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת דוד ביטן – איננו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תתפטר ונעשה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אל תאיים. שב, בבקשה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אבל תתפטר ונעשה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שמעתי אותך. שמעתי אותך. כמוך אני מכיר הרבה בימי חיי. חבר הכנסת ביטן – איננו; חבר הכנסת קיש – איננו. חבר הכנסת רוטמן, בבקשה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> דודי, אמרת שהוא ילך, אז הוא הולך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עזוב אותך, בריון קשקשים, נו, מה. אומר לי "תעשה". כשאני אתחלף, אני אעשה לך. אתה מוכן לשים אותי יושב-ראש, להתפטר, ואני אעשה לך עכשיו? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני אבקש להיות מחליף לשבוע. שים אותי פה ותשב באולם ותראה מה נעשה. << דובר >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר >> פעם ראשונה? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אכן כך. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> פששש, איזה כבוד. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה, תודה. תודה, חבר הכנסת רוטמן. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, תתחדש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, האמת היא שאני לא מבין למה אנחנו טורחים. אני חייב לומר, אני לא מצליח להבין למה – למה אנחנו טורחים זה ידוע; אנחנו יושבים פה, עושים לכם פיליבסטר כדי שאתם תעשו קצת פחות נזק. בסך הכול, מה אנחנו פה? מנסים לגרום לכם שחקיקת חוק תיקח יותר זמן כדי שתעשו פחות נזקים למדינה. בסדר, הגיוני, אבל למה אתם טורחים? את זה אני לא מצליח להבין. למה אתם טורחים לחוקק חוקים? היום בית המשפט העליון פשוט הודיע – אתה שמעת את זה, דודי? בית המשפט העליון פשוט הודיע שיש דין אחד ליהודים ודין אחד לערבים במדינה. מה שנקרא, עכשיו זה כתוב – דעת רוב, דעת מיעוט. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא עכשיו, כל הזמן זה ככה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> נכון. יש דין אחד ליהודים, דין אחד לערבים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תלוי, דרך אגב, איזה יהודי. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זה גם נכון, אבל קודם כול דין אחד ליהודים – דין אחד לערבים. החוק לא מעניין, סופיות הדיון גם לא מעניינת. יש פה פסקי דין – אני מתכוון כמובן לפסיקה בעניין שמעון הצדיק – פסקי דין פעם אחר פעם אחר פעם. הם עצמם טענו לבית המשפט שהם דיירים מוגנים; לא מישהו אחר אמר להם, הם טענו לבית המשפט שהם דיירים מוגנים. עכשיו זה לא מתאים כי מה, נזרוק אותם לרחוב? אז עכשיו הם לא דיירים מוגנים, עכשיו המציאו איזה קונסטרוקציה מיוחדת – הם דיירים מוגנים בסיטואציה מיוחדת של טרום הסדר מקרקעין, שיכולה להיות להם טענת זיקה – משהו, אני לא צוחק, כאילו אני אפילו לא יכול, זה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> המשפט שהם כתבו. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> עכשיו, סופיות הדיון לא משנה. למה? כי מה, נזרוק אותם מהבית? זו תוצאה שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, אז בואו נייצר משהו חדש. עכשיו, לפני שטסתי – הייתי, עכשיו חזרתי מכנס השמרנות בארצות הברית, CPAC. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתה ושמרנות? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני ושמרנות. הייתי בכנס, אבל לפני שהייתי בכנס היה מינוי שופטים, ושאלו: מה זה שופט שמרן? לא, זה סתם, זה סתם מתייגים שופטים, מתייגים שופטים כשופטים שמרנים ושופטים אקטיביסטים. זה לא באמת, אין דבר כזה. אז הינה, אנחנו רואים מה זה שופט שמרן – שופט שמרן זה שופט שנותן פסק דין על פי החוק. תוצאה טובה, תוצאה לא טובה – אתה יודע מה, דודי? נרגיז אותך קצת, שיהיה מעניין. שופט שרואה את דודי אמסלם מגיש עתירה בנושא שלא קשור אליו וזורק אותו הוא שופט שמרן. הוא אומר: צריך זכות עמידה. השאלה מה הוא עושה עם אחרים זו שאלה אחרת, אבל בפסק הדין הזה לפחות הוא שמרן – הוא אומר: אין זכות עמידה. שופט שאומר: יש זכות עמידה, כי מעניין אותי לדון בתיק, אפילו שבמקרה אחר – אבל מעניין אותי, אז נותן זכות עמידה, זה שופט אקטיביסט. אבל יש שופטים – – – << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני כבר אמרתי לו קודם, הייתי לפניך. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. תודה, בועז, תודה רבה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז יש שופט שמרן, שהוא, את כולם יעיף, בעזרת השם – מחיר שצריך לשלם על זה שהוא שמרן, שפעם ב- הוא יעיף גם עתירה טובה, כמו של דודי אמסלם. יש שופט אקטיביסט, שהוא יקבל את כולם – גם עתירה שלך וגם עתירה של אחרים. יקבל את כולם, רוצה לדון בכל נושא, רוצה להתערב בכל נושא, זה מה שהוא רוצה. שופט שמרן, שופט אקטיביסט. אבל יש שופט רשע, לא שמרן ולא אקטיביסט – שופט רשע, שכשזה יהודים אז הוא שמרן, אז הוא הכי שמרן, אז הוא אומר: לא, יש סופיות דיון, מה פתאום, אי-אפשר. עמדת המדינה בכלל לא רלוונטית. צריך לפנות, להרוס את נתיב האבות, בגלל שיש איזה פס שעובר, שאנחנו לא יודעים מי החזיק בבעלות בצילום אוויר מלפני 50 שנה. אין אף אחד שתובע את הבעלות, אבל אנחנו לא יודעים שזה קרקע פרטית, אז קרקע שהיא לא פרטית, היא – אז הבית נבנה שלא כחוק, אז חייבים להרוס, ואין ערכאות, ולדרג המדיני בכלל אין עמידה בעניין, ואל תשקלו שיקולי מדיניות, כי ייקוב הדין את ההר. אני שמרן, אני לא יכול. מאוד הייתי רוצה – וגם יגידו מילים יפות: מאוד נגע לליבנו הכאב, פה ושם, אבל העיקר – להרוס. למה? כי יש נתיב האבות, יהודים. יבוא למקרה אחר, שאין שום סיבה בעולם מבחינה משפטית להשאיר אותם שם, ויבקש עמדת היועץ. אולי יש פה שאלות מדיניות כבדות משקל – בואו נציג אותם בכלל בדלתיים סגורות, את השיקולים המדיניים, למה לא לפנות אותם, כי אולי יהיו מהומות, כי אולי – כאילו, הכול ייסלל, כל הדרך תיסלל. למה? כי יש מטרה – שיהודים לא יוכלו לגור בארץ ישראל וערבים כן יוכלו לגור בארץ ישראל. אז כשצריך – שמרנים, וכשצריך – אקטיביסטים; כשצריך – ייקוב הדין את ההר, וכשצריך –ייקוב ההר את הדין. ככה יש שוויון, פעם ככה פעם ככה, לפי ראות עיני השופט. רבותיי, זה לא משפט, זה לא משפט. "ויקו למשפט והנה משפח". זה לא משפט. זה לא שיש שופט שמרן ויש שופט אקטיביסט, יש שופט ויש רמאי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ויש מאכער. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> יש רמאי. אפילו לא מאכער, יש רמאי. בן אדם שמשתמש בגלימה של שופט כדי לכפות את העמדות שלו – בלי שום קשר למשפט, בלי שום קשר לחוק, בלי שום קשר לדין – הוא לא שופט, הוא רמאי, פשוט מרמה. הוא מרמה את כולם. הוא לוקח כסף בשביל להיות בתפקיד שופט, ובמקום לעשות את התפקיד של שופט הוא עושה את התפקיד של בנט. הוא מרמה. אי-אפשר, צריך הפרדת רשויות. אתה לא יכול, יש כבר ראש ממשלה רמאי, אתה לא יכול להיות רמאי אם אתה שופט. והדבר הזה לא ייתכן. הוא פשוט פוגע בצורה אנושה באמת, בצדק, ביושר. מה, כבר אף אחד לא מאמין לבית המשפט. איך זה טוב? למי זה טוב? למי זה טוב, הדברים האלה? אמון הציבור בבית המשפט – מה, זה אינטרס שלי? זה אינטרס שלך? זה אינטרס שיפסקו לפי דין, יפסקו לפי חוק, לא ימציאו סיפורי סבתא לפי המטרה שרוצים. אז רגבים, אתה יודע, הוציאו דוח, אמרו: אתה בא לבקר בבית המשפט – ארגון רגבים אמר: אתה בא לבקר בבית משפט, אומרים לך: מה, כל מקרה לגופו, מה אתה רוצה? תקרא את כל החומרים שהגישו, תקרא את כל התיק – לא הכול אותו דבר, תבדוק. רגבים הכינו דוח. אמרו: בסדר, אתם יודעים, פסק הדין גדול עלינו. שופטי העליון, איך תגידו להם מה הם פסקו, לא פסקו, כן פסקו טוב? גדול עלינו. אז בואו נבדוק רק דבר אחד: נבדוק כשמגישים את התיק – עוד לפני שקוראים את התיק, מגישים תיק – כמה זמן נותנים למדינה להגיב, עוד ראשוני, ראשוני, נבדוק את זה, כמה זמן נותנים למדינה להגיב. זו אינדיקציה: אם נותנים להגיב מהר אז יהיה פסק דין לפני שהפריץ ימות, הכלב ימות או שניהם ימותו. אם אומרים: תגיבו עוד שנתיים, אז כבר ייבנו שם ויחתנו את הנכדים עוד לפני שתהרוס את הבית. אז בואו נבדוק. זה מה שהם עשו, והגישו דוח. הם ראו שאם בא ערבי ומבקש – איזה ארגון שמאל מבקש בשם ערבי – להרוס בית של יהודי, כל לוחות הזמנים נורא קצרים; באים להרוס בנייה לא חוקית של ערבים שנבנתה על קרקע יהודית פרטית – כל לוחות הזמנים מאוד מאוד ארוכים. הראשונים, עוד לפני שנכנסו לתיק, עוד לפני שקראו, עוד לפני ששמעו, עוד לפני שהיה הדיון הראשון – כל לוחות הזמנים. אחר כך בדקו כמה פעמים נותנים צו ביניים. אחר כך בדקו מה קורה כשזה קרקע פרטית. בכל השוואה שהיא – אין לנו בית משפט אקטיביסטי. הלוואי שהיה לנו בית משפט אקטיביסטי. הלוואי שהיה לנו בית משפט שהיה אומר: אני רואה עוול – אני מתערב, ותעזבו אותי הכול. זה אקטיביסטי. יש עם זה בעיות, אבל יש לפחות גם יתרונות. אתה רואה עוול – אתה מתערב. אבל יש בית משפט שכשהוא רואה עוול הוא מפהק. השופט עמית כותב בפסק דין שלאחרונה בהליך הפלילי זה פשוט נהיה יותר מדי מסורבל, יותר מדי עוסקים בזכויות נאשמים. יותר מדי זה בעיה, זה באמת בעיה. יש לנו פגסוס, יש לנו חיפושים לא חוקיים, יש לנו אלימות, יש לנו מעצרים אין-סופיים, יש לנו פשפשים, יש לנו לחץ על ידי מדינה, יש לנו – מביאים, סוחטים עדי מדינה שיעידו. באמת בזמן האחרון יש יותר מדי. זה מאבד את הנשמה של ההליך הפלילי, שהמטרה של ההליך הפלילי זה לדפוק את העבריין. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איך הוא לא בתא? מעכב. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> איך הוא לא בתא. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מעכב. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> המטרה של ההליך הפלילי היא לא לברר את האמת, חלילה; המטרה של ההליך הפלילי היא לדאוג שהמשטרה גם תתנהג צדק צדק תרדוף – תרדוף אחר הצדק בצדק. המטרה של ההליך הפלילי היא שהשופט יעבור לתיק הבא. זה פשוט מאוד מציק לו שתוך כדי ההליך מגלים לו את כל הפשלות, פדיחות, זדון, מרמה ורשע שהלכו לכל אורך הדרך – מהמודיעין שחדרו לו לטלפון, עד אחר כך שעשו לו את החיפוש, עד אחר כך שזרקו אותו לתא. זה פשוט מפריע, זה לא נעים. אתה מביא את זה ככה לאולם, זה לא נעים. כאילו שכח בית המשפט שהתפקיד שלו לעשות צדק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני יכול להגיד לך משהו גם אני? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> על הזמן שלי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> על הזמן שלו תגיד מה שאתה רוצה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כשעתרו נגדי כל העמותות, הג'ינג'ים והמכון לדמוקרטיה על הדירקטורים, הוא הוציא צו על תנאי – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> צו ביניים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – צו ביניים במעמד צד אחד, וקבע דיון מייד, תוך חודש. כשעכשיו היינו בתעשייה האווירית, כשמינץ לא נתן לי, הוא חתם איתו על זה שאין לי זכות עמידה. אמרתי לעצמי: שמע, אתה, פיצול – יש לי זכות עמידה או אין? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הדבר הזה לא ייתכן. הדבר הזה לא ייתכן. אפשר לדבר עליו בשפה גבוהה, אפשר לדבר עליו בשפה נמוכה, אפשר לצעוק, אפשר להתרגז – זה לא משנה. אם לא יהיה לנו בית משפט שפוסק על פי חוק, לא תהיה לנו מדינה. זה לא עובד ככה. אי-אפשר. ועכשיו, ביום כזה שבית המשפט הראה שהחוק לא מעניין אותו, פשוט לא מעניין אותו, אפילו לא קצת, ואתם יושבים ומחוקקים חוק. מה זה יעזור? אז הינה, אני אומר לכם: בעזרת השם – אומרים: ברומא התנהג כרומאי. נכון שזה המשפט? ברומא התנהג כרומאי. עם רמאים התנהג כרמאי. בוא ניקח, נמנה חבורת רמאים, נגיד להם: אתם עכשיו שופטים בבית המשפט העליון – ירמו לצד שלנו. אז יהיה כתוב בחוק שצריך שמונה שנים. אז הם יגידו: שמונה שנים? כל שנה זה בעצם 24 חודש. למה לא? פרשנות. אפשר לפרש ששנה זה 24 חודש, זה 48 חודש, כל שנה זה ארבע שנים. למה לא? אפשר לעשות הכול. אנחנו כבר לא עוסקים במשפט, אנחנו עוסקים ב-nonsense. אנחנו פשוט עוסקים ב-nonsense, בחבורה של אנשים שלוקחים חוק מפורש, ברור, שהצביעו עליו פה בכנסת ברוב גדול – זה לא איזה חוק שעבר במחטף, זה לא איזה חוק שעבר באישון לילה – ופשוט מתעלמים ממנו. כשרוצים להחליף יושב-ראש כנסת קובעים ארבעה דיונים בשתי דקות. למה? כי יש 61 שרוצים. אה, יש תקנון? מה זה קשור עכשיו תקנון? התקנון אומר שלא צריך לקבוע מייד? אז מה? אנחנו רוצים עכשיו, כי הצלחנו, כי החוטפים נמצאים עכשיו בשלטון, אז בואו ננצל, נחטוף. מה עם להגן על המיעוט? מה עם פרוצדורות? מה עם תקנון? לא מעניין אף אחד. יש 61, מה נעשה? אבל כשיש 61 שרוצים משהו אחר, אז נבטל את החוק. כשיש 80 חברי כנסת שחוקקו חוק-יסוד ואמרו שמי שתומך בטרור לא יהיה בבית הזה, פה אחד – זה לא פה אחד אבל זה כמעט פה אחד. היו בחלק מהאצבעות 80 ו-88. אמרו: אנחנו לא מוכנים שבן אדם ישב בתוך הכנסת ויתמוך בטרור ויסית נגד מדינת ישראל כמדינה יהודית. באים אליך אנשים ואומרים: אני רוצה לבטל את מדינת ישראל כמדינה יהודית, אומרים את זה על השולחן, אומרים את זה בוועדות, אומרים את זה בכל מקום. אתה מביא את זה לבית משפט – זה לא מאסה קריטית. מה מאסה קריטית? כתוב בחוק: מישהו שבמפורש או במשתמע. לא צריך מאסה קריטית, צריך במשתמע. אם בן אדם אומר: אני הולך לבטל את חוק השבות, על פניו אפשר להגיד לו לא לרוץ. למה? כי הוא לא רוצה פה מדינה יהודית. לא, אין מאסה קריטית. יש מאסה קריטית, הם לא בשוליים. לא, לא, לא. עוד ועוד ועוד ועוד ועוד – כל פעם לקחו את החוק שהכנסת חוקקה ברוב גדול – חלק מהתיקונים גם המפלגה שלך תיקנה – עטפו יפה וזרקו לפח. מתי הפעם היחידה שהם היו מוכנים לפסול חבר כנסת? הפעם היחידה – מיכאל בן ארי. זאת הפעם היחידה. הוא הראשון, פשוט. עד אליו לא היה חבר כנסת שבכלל מתקיימים אצלו התנאים. רק אצלו זה התקיים. איך זה מתקיים רק אצלו? כי היועץ המשפטי לממשלה אמר: אני או-טו-טו מגיש כתב אישום נגדו על הסתה לגזענות. כמה שנים חלפו, אין כתב אישום, אין הסתה לגזענות, אין כלום – בסדר, אבל העפתם אותו. ומי אמר שהם עושים דאבל סטנדרט? אני אמרתי שהם עושים דאבל סטנדרט? דודי, מי אמר שהם עושים דאבל סטנדרט? מי אמר שהם לוקחים ומחילים את הסטנדרט שהם רוצים על מיכאל בן ארי, ואת הסטנדרט שהם רוצים על עזמי בשארה? אתה יודע מי כתב את זה? לא אמר, כתב – מינץ. אפילו הוא ראה שהם עושים דאבל סטנדרט, וכתב את זה גם בפסק הדין. עזר משהו? לא. היה דעת מיעוט, אחד מתשעה. אז עכשיו אתם מחוקקים חוק-יסוד שכל המשמעות שלו וכל המטרה שלו זה לייצר עוד זילות לחוק. עוד זילות לחוק – זה כל מה שחוק-היסוד הזה יעשה, לבוא ולהגיד שאנחנו רוצים לחוקק חוק ששמונה שנים מקסימום כהונה לראש ממשלה. אז קודם כול אין באמת בכלל מדינה אחת בעולם שיש בה משטר פרלמנטרי ועשו את הדבר הזה. אין. הגיעו לוועדה בכנסת, הגיעו המומחים – אין. אמר שר המשפטים גדעון סער, חזר, התחבר לשורשים – כי מציון תצא תורה ודבר גדעון מירושלים: אנחנו נהיה אור לגויים, אנחנו נהיה הראשונים בעולם שיגבילו כהונה של ראש ממשלה במשטר פרלמנטרי. למה? לא, זה לא קשור לביבי, מה פתאום? באמת, מה זה קשור לנתניהו? פשוט ישבנו וחשבנו, במנותק מהאירועים, ישבנו וחשבנו: מה בוער לנו לעשות? יושב יושב-ראש הוועדה גלעד קריב, שחבל שהלך, ומקיים דיונים מרתוניים בחוק נורא דחוף. החוק הזה קריטי, צריך להביא את זה. אני באמת בטוח שאין שום דבר חשוב לעשות במשרדי הממשלה היום, אין שום דבר חשוב לעשות בכנסת. צריך לחוקק חוק שהפעם הראשונה שהוא אולי יהיה בתוקף, יתחיל כנראה בעוד 11 שנה. עכשיו דחוף מאוד לחוקק אותו במהירות. כל הלילה נשב. למה? למה כל כך דחוף לחוקק אותו? זה לא קשור לביבי, מה פתאום, זה בכלל לא קשור לביבי. אבל הדחיפות הרבה הזאת גרמה לכך שתקנות, התקנות למניעת פגיעה בישראל באמצעות חרם שראש המפלגה שלך הכין, התקנות האלה – שאורנה ברביבאי עשתה הצגה גדולה איך היא זורקת לפח את בן אנד ג'ריס, עשתה הצגה גדולה, העלתה סרטון לטיקטוק איך זורקים לפח את הגלידה של בן אנד ג'ריס כדי להגיד: יש לנו עמדה נחושה נגד חרם על מדינת ישראל – אז היא, יחד עם שר האוצר ליברמן, הכינו תקנות, הביאו אותן לוועדה, וצריך לאשר אותן. הייתי בכנס השמרנות, כמו שאמרתי לך. כל מדינה, כל מדינה בארצות הברית שיש לה קצת, טיפ-טיפה זיקה לאהבה למדינת ישראל, למעלה מ-20 מדינות – אני יודע בוודאות – יש להן חקיקה שאומרת שמי שמנסה לפגוע במדינת ישראל באמצעות חרם או בהתיישבות ביהודה ושומרון, מחרימים אותו, מונעים ממנו את הכספים. זה פגע פגיעה קשה מאוד ביוניליוור. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת רוטמן, עברת אליי, כי חבר הכנסת אמסלם מדבר בטלפון, אז אין כנראה תקשורת ביניכם. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הוא שומע אותי דרך הטלפון. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> עברת לדבר אליי, כי לפני זה דיברת אליו, ואני שומע אותו יותר חזק ממך כשהוא מדבר בטלפון לאוזנייה, אז אולי תפנה אליו והוא יפסיק לדבר בטלפון? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, לא. אני אגיד לך למה עברתי אליך. רגע, אבל אתה לקחת לי עכשיו זמן, תוסיף לי דקה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא דקה. 20 שניות אני אוסיף לך. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> איזה קמצן. פעם ראשונה, תיתן לי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תראה, אני אוסיף לך עוד 30 שניות אם אתה תעיר לו שלא מדברים בטלפון, כי כבר כל הזמן מעירים לו והוא בכוונה ממשיך לדבר בטלפון במליאה, נכון? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה שומע אותי שם? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז עברתי לדבר אליך, כי ראש המפלגה שלך הוא שחתם על תקנות החרם – חתם על תקנות החרם, תקנות למניעת פגיעה בישראל באמצעות חרם, שאפשר יהיה לטפל בבעיה כמו של החרמה של יהודה ושומרון על ידי בן אנד ג'ריס העולמית, על ידי יוניליוור. אז הוא חתם. התקנות יושבות, מונחות על השולחן של ועדת חוקה. לא מצאו זמן, לא מצאו זמן לדון בהן. פשוט לא מצאו זמן. למה לא מצאו זמן? כי נורא בוער לחוקק חוק מה יקרה בעוד 11 שנה, כשיהיה ראש ממשלה ואחר כך יהיה צריך להאריך לו את הכהונה והאם יהיה אפשר לתקן או לא לתקן. אז זה נורא בוער, ולכן את תקנות החרם אי-אפשר לתקן. אתם הקמתם קואליציה שמתעסקת בשטויות, שמתעסקת בשנאות, שמתעסקת בכל הנושאים הלא-חשובים ומתעלמת מכל ההבטחות שלכם לבוחר. ההבטחות שלכם – ליברמן נהיה תומך BDS פתאום? למה התקנות לא מתקדמות? הוא מאמץ את העמדות של גלעד קריב? אני לא מבין את הדבר הזה. פתאום הפכתם להיות כולכם חסידי האקטיביזם השיפוטי של בית המשפט? שותקים? נותנים למנות רק שופטים אקטיביסטים? מה קרה? אני קורא לכם: תתעשתו, תתעשתו מהשטויות האלה. ממשלה צריכה לפעול לטובת העם, לא לטובת הכיסא. תחזרו בכם מהחוק הזה. יש לכם עוד זמן עד 04:00, להערכתי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מה פתאום 04:00? יש לנו עוד הרבה שעות. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> הרבה שעות. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת רוטמן. ההסתייגות הבאה – של חבר הכנסת יצחק פינדרוס. בבקשה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זרוק נושא. יש נושא אחד שאי-אפשר לדבר עליו? מה היה לפני עשר דקות – אפשר לדבר; כל דבר שהם עושים – אפשר לדבר. עשרה מחדלים אדירים של הממשלה, מה קרה אתמול. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אני קודם כול – אתה יודע מה? עשרה מחדלים? אני לא יודע מאיפה להתחיל, מסוף ה-100 או מתחילת ה-100, אבל קודם כול, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל מהחוק. אני פעם ראשונה נמצא כאן על הדוכן כשאדוני הוא היושב-ראש, ואדוני יושב-ראש סיעה מאוד מכובדת פה בכנסת, סיעה ותיקה. אם הרעיון האמריקאי הזה של הגבלת כהונות כל כך מוצא חן בעיניכם, אני חושב שהיושב-ראש שלכם הוא הרבה מאוד שנים פה יושב-ראש מפלגה. אני חושב שהוא אפילו יותר שנים, יותר שנים מאשר אותו אחד שאתם מתכוונים אליו, יותר מנתניהו. נתניהו לא יושב-ראש הליכוד כל כך הרבה שנים כמו שהוא ראש המפלגה שלכם. אז אם אתם התאהבתם ברעיון האמריקאי של הגבלת כהונה והגבלת קדנציות, למה אתם משאירים אותו? למה שלא תחליף אתה? אלי אבידר, אני מבין כבר שלא יחליף אותו, אבל למה שאתה לא תחליף אותו? << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> פוטין – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא פוטין, אנחנו מכריעים על זלנסקי, עזוב. אבל אני שואל: למה שלא יחליפו אותו? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני אגיד לך למה – הוא יעלים אותו בשנייה. הוא היה מחליף אותו, אבל הוא יעלים אותו בשנייה, אז מה הוא יעשה? איך הוא יעלים אותו? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא. זה לשיטתך. זה מה שהם טוענים, דרך אגב, על הליכוד. דרך אגב, יש פה גם מפלגה שמאוד מקפידה על הדבר הזה שתהיה הגבלת כהונה – מפלגת העבודה אלופה בזה; עושה את זה, תאמין לי, ביצירתיות מאז בן-גוריון בצורה מאוד מאוד מוצלחת. ומשום מה, גם אתה יודע את מה שאני יודע – ואני לא אומר את זה בציניות, אני שאלתי את השאלה ברצינות כי זאת התשובה – אתה יודע שאין תחליף במפלגה שלכם לניסיון של היושב-ראש, ואתה יודע את זה. וזה לא בגלל שאתה מפחד שהוא יעליב אותך. ואתה יודע שאין תחליף לחברי כנסת של יהדות התורה שנמצאים פה כל כך הרבה שנים – וקטונתי, אני אומר לך, עפר אני לכפות רגליהם – שנמצאים פה כל כך הרבה שנים, עם הניסיון שלהם, גם הרב גפני, גם הרב פרוש, גם הרב ליצמן, גם הרב מקלב, אנשים שנמצאים פה עם ניסיון של שנים. ולכן, אתה רואה במציאות במדינת ישראל שההגבלה עושה נזק. היא לא עושה טוב. אתה מבין טוב מאוד שאם היית מחר בבוקר מחליף את יושב-ראש ישראל ביתנו, המשמעות היא שלא הייתה ישראל ביתנו. עזוב, לא הייתה. יכול להיות שהיית מחליף, אבל לא הייתה. ואם היית מחליף – איך קוראים לזה? במפלגת העבודה החליפו גרביים, אז אין מפלגת העבודה. זה נכון שיש להם שר או שרה, אני כבר לא יודע מהי – אני מתבלבל שם בין זכר לנקבה, במפלגת העבודה, אני כבר לא יודע מהי – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא חשבת להיות פרשן פוליטי, יצחק? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא חשבת להיות פרשן פוליטי, עם הידע העמוק שלך במפלגות השונות? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, אני במפלגת העבודה לא יודע – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> כל המפלגות. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני במפלגת העבודה לא מבין אם היא שר או שרה, אם זה מזגניות או מזגנים. אבל תראה איך מפלגת העבודה נראית. בעריפת ראשים ובהגבלת קדנציות שעשו שם תראה לאן הגיעו. לכן אתה בא, מצפה מאנשים אינטליגנטים שיבואו ויסכימו לרעיון המדהים הזה – שמה, שמי שפחות עם ניסיון ינהל את מדינת ישראל, עם הבעיות המורכבות שלה, עם המערכת המורכבת שלה? אני מזכיר לך שכשהיו לנו ראשי ממשלה ללא ניסיון – אתה יודע מה? אני אלך יותר מזה. קח אפילו את נתניהו בקדנציה הראשונה שלו. אני לא מדבר שהאפור שהיה שם היה שר השיכון, כי הוא הגיע עם הרבה ניסיון, אבל תיקח את נתניהו בקדנציה הראשונה שלו, תיקח את בגין בשנים הראשונות שלו – היו למדינת ישראל הרבה משברים. מאיפה ההיגיון חוץ משנאה עיוורת, אישית? אין לזה הרי שום היגיון. על מי אני יותר סומך? לאיזה רופא אני הולך כשאני רוצה להתייעץ, לרופא סטאז'ר שעובד ארבע שנים במקצוע או רופא שעובד 30 שנה במקצוע? אם אני רוצה לקחת מצביא טוב, את מי אני אקח? אני אקח את מי שיש לו הכי הרבה ניסיון והכי טוב, ואתם יודעים את זה. אתם יודעים את זה שככל שראשי ממשלה ואנשים היו פה עם יותר ניסיון – ואני אלך איתך אפילו. אמרת פרשן פוליטי? אלך לצרפת. צרפת הרוויחה מזה שהיא הביאה איש בלי ניסיון ועשתה אותו נשיא? לא הרוויחה מזה. בסדר, בסוף איכשהו יצאו מזה, אבל לאן הגענו עם זה? חוץ משנאה עיוורת זה לא עושה כלום. עכשיו אני רוצה להגיד לך באקטואליה. מכיוון שאני יודע שאתה מחובר מאוד למסורת ומכיר את המסורת היהודית, אנחנו נמצאים עכשיו ערב ראש חודש אדר. אנחנו בעוד 24 שעות בראש חודש אדר ב'. בראש חודש אדר ב' – מה מסמל חג הפורים מבחינת העם היהודי? הרי חג הפורים הוא החג היחידי שהיה אחרי שעם ישראל נהיה לעם. הוא לא נכתב בתורה, הוא וחנוכה הם שני החגים שלא כתובים בתורה. הם נמצאים בדברי הנביאים, בדברי חז"ל, הם לא נמצאים בתורה. מה מייחד את חג הפורים? מה שמייחד את חג הפורים זה הניסים וההנהגה של הקדוש ברוך הוא בתוך הברדק, שנראה כאילו הוא מתהלך לפי תכנון. הרי הנס של פורים היה מאותו מקום, מאותו מקום ואותו בסיס שממנו, ממנו היה נראה ששם נפלו. הנס התחיל כשאחשוורוש הרג את ושתי. מתי הוא הרגע את ושתי? כשהוא השתכר במסיבה הגדולה שהוא עשה בשושן. על מה היהודים נענשו אז? שהם השתתפו בחפלה, על זה שהשתתפו באותה חגיגה. על זה עצמו, ששם ושתי נהרגה – שם התחילה הגאולה של אסתר, משם זה מתחיל. שים לב שרוב התנהלויות האלה, של חוקים שנעשו בשביל לפתור קונסטלציה פוליטית מסוימת או בשביל לעשות מעשה פוליטי מסוים – תמיד, אבל תמיד, פעלו בסופו של דבר כבומרנג. אמרת פרשן פוליטי? אני אלך איתך להיסטוריה הקטנה של מדינת ישראל. אתה יודע איך נתניהו נהיה ראש ממשלה בפעם הראשונה? מי שניהל אז את מערכת הבחירות שלו היה מנכ"ל הליכוד, קראו לו איווט ליברמן. הוא ניהל את הבחירות. נתניהו ניצח בבחירות האישיות הראשונות. אתה יודע למה עשו בחירות אישיות? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני מקווה שאתה לא בוחן אותי, כי אני מכיר את זה, כן? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני בטוח. הפוך, אני מחדד את זה לקהל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אז אל תשאל, תספר, כי השאלה שלך היא כאילו אתה בוחן אותי. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, אני לא בוחן. אני אומר, אתה יודע, איווט ליברמן – בבחירות האישיות הראשונות שהיו במדינת ישראל – – – << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> קיבלת תשובה? כי אם זה פיקוח נפש, אז אני מפסיק אפילו באמצע הלימוד. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אפשר שלוש שניות מזמנך? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אין שום בעיה. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני רוצה לברך את חברי יבגני סובה, שמנהל את הישיבה. יבגני, בהצלחה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה, תודה רבה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אמרתי שאני זכיתי בפעם הראשונה להיות כשהוא מנהל את הישיבה. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אולי אני אירשם לדיבור? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תירשם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, הסתייגות זה המון זמן, אבל בסדר, תודה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מנהלות סיעות האופוזיציה, אתם יכולים למצוא לאלכס קושניר חמש דקות בהסתייגויות על חשבוננו? הבחירות האישיות היו למה? כי ישבו חכמי ישראל במכון הישראלי לדמוקרטיה ואמרו: איך אנחנו נגביל את החרדים והימין במדינת ישראל? לא מצליחים. הדוסים האלה עושים קואליציות, עושים עסקאות טובות, תופרים, ואנחנו מפסידים את השלטון פעם אחר פעם מ-77'. אז בטעות הצלחנו פה ושם, איזושהי קואליציה. איך אנחנו נעצור את התופעה הזאת? עלו על רעיון גאוני – פרופסורים מהאקדמיה, דרך אגב – עלו על רעיון גאוני: אנחנו נעשה בחירות אישיות. אתה יודע, היית גם פרשן וכתב – אם אז לא היו בחירות ישירות, פרס היה מנצח, כנראה, כי במספר המנדטים לא בטוח שנתניהו היה מנצח. הפרש הקולות היה מאוד מאוד זעום אז, אם אתה זוכר. אתה בטח יודע את זה. במספר המצביעים למפלגות לא בטוח שנתניהו היה מצליח להרכיב קואליציה, ועם כל הקונסטלציה הפוליטית לא בטוח שנתניהו היה נהיה ראש ממשלה. הוא נהיה ראש ממשלה בזכות אותו רעיון גאוני שהגה אותו פרופסור במכון הישראלי לדמוקרטיה איך לעצור את החוזק של החרדים. ואני לא זוכר ממשלה שהחרדים היו בה כל כך מוברגים – ואני רואה מולי את הרב פרוש, שהיה שר שיכון ובנה בכל חלקי הארץ. מאז אני חושב שהפסיקו לבנות פה ומחירי הדירות עולים, אבל הוא היה שר השיכון האחרון הפעיל במדינת ישראל, והייתה ממשלה טובה בישראל והעסק תפקד. היו בעיות אחרות – אמרתי, חוסר הניסיון היה בעוכרינו, אבל הניסיון היה הניסיון הציני הזה להגביל את כוחם. אז כמו שקרה בפורים, בדיוק אחד לאחד: בנו תוכנית איך מגבילים אותם, ובתוכנית הזאת עצמה, שם היה קבור הכלב – שם נולד החלק הזה שהם לא הצליחו בו. ואותו דבר היום. הניסיון הזה – מרדכי היה יושב בשער המלך, כמו שכתוב במגילת אסתר, כולו בגלל שהסנהדרין שמע שניים מדברים – שנים אחר כך – שניים מדברים: בוא נהרוג את המלך. שנים אחר כך, כשהמן בא לתלות אותו, המלך בדיוק קרא את הסיפור הזה שהוא שמע שניים שהולכים להרוג את המלך. בדיוק אז הוא נזכר בדבר הזה, זאת אומרת, זה הוכן מראש. ושתי נהרגת על ידי בעלה באותו עוון, בסוף זה מה שחוזר אליו. חושבים שהאסון הכי גדול קרה לעם היהודי. המלך אוסף את כל הבנות ולוקח את אסתר המלכה, הפרח של האומה. מרדכי היהודי, שהיה ראש הסנהדרין, היה האיש הכי חשוב – לקחו את הבת שלו למלך. מה יהיה? זה נראה האסון הכי גדול. זה מה שהציל את העם היהודי והביא אחר כך את הבן שלהם, כורש, שהחזיר את עם ישראל לארצו, נתן את הרשות לבנות בית שני. בסוף הדברים האלה פועלים כבומרנג, אז החכמולוגים שחושבים שאין בעיה, ישאירו אותנו פה לילה, יעשו לנו חוק, ינסו להדיח – דרך אגב, אני מזכיר לך, דוד אמסלם, אתה חבר בליכוד. אתה צריך להיות מוטרד, שכחת. מה החוק הראשון – אמרת הממשלה חשובה. מה החוק הראשון שהממשלה העבירה פה, אתה זוכר? זה מבחן לך. מה החוק הראשון, הקריטי, שהממשלה פה התאבדה עליו? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ששלושה יכולים לפרוש מהליכוד. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כמה פרשו מאז? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, נוכלים, האנשים. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כמה פרשו מאז? מתי פרשו? מי פרש? אבל תסביר את ההתנהלות פה באטרף, רוצים להציל את הממשלה, את ה-61 שלה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יצחק, אני אגיד לך מה – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ארבעה לפרוש. מי המועמד? אתה זוכר שכולם הסתובבו פה עם כאלה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – הם סידרו להם – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מי המועמד? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הם סידרו להם עוד ארבעה שיפרשו לפה והספינה טובעת, חסקה לארבעה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אמרנו להם את זה אז, אמרנו להם את זה אז, לא לעשות את ההתחשבנויות האלה של משחקי שחמט, שחושבים שעושים מט. הן לא עובדות, הן בסוף עובדות הפוך, הן פועלות תמיד כבומרנג. כמו שאמרתי, הבחירה הישירה באה כבומרנג. כל הדברים האלה פעלו כבומרנג. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני רוצה להגיד לך משהו, יצחק: תמיד הנוכל בא מעולם המושגים שלו. הרי בן אדם רגיל, הגיוני, ישר, בחיים לא יחשוב על זה. להפך, כשחוקקו את החוק ששליש, כדי שלא יקרה מצב שאחד עוזב, אז מה כאב לגדעון סער, הצדיק הגדול? בוא ננמיך, שיעברו, שישברו את הכללים של הפוליטיקה. אתה יודע למה? שלא יהיה גולדפרב, אבל צדיק, זה שנוגע במשקפיים לאט-לאט ואומר: הסכיתו ושמעו, וממנה שופטי עליון היום. אתה מבין עם מי יש לנו עסק? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> על דברים כאלה, תמיד זה פועל בהפוכה. אתה שואל אם אתה מוטרד – אני אתן יותר מזה, כי כל הפעמים שעשו תקנות לחסום את המגזר החרדי – אפילו אני אתן לך את הדבר הכי פשוט וטריוויאלי, שעכשיו אנחנו דנים בוועדת החוץ והביטחון עליו. מה קרה מאז שהתחילו את הסיפור שבג"ץ קיבל את העמדה שמדינת ישראל צריכה לחוקק חוק ולא לתת לשר הביטחון את האפשרות – דרך אגב, זה אותו אוריאל רייכמן שהלך לבג"ץ אז בנושא של בני הישיבות. הרב פרוש, כמה שנים עברו מאז שהתחילו עם ועדת טל? אתה תזכור. מתי התחילו עם זה? << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> מ-2002 – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> 2002. אנחנו היום 20 שנים אחר כך, 20 שנה אחר כך. בכמה ירד מספר הדיחויים? לא רק כמה ירד, בכמה הוא הצטמצם באופן יחסי, באחוזים? מה השתנה? אפילו גנץ – עכשיו ממשלה חדשה, הביאו חוק ואמרו: רגע, אנחנו נפטור מיוזמתנו מגיל 21. הם שכחו לעשות את זה מגיל 18 אז הם עשו מגיל 21, אבל לאט-לאט. הדברים האלה פועלים אך ורק כבומרנג. הלכו לבג"ץ בנושא של אירועים בהפרדה. אתה יודע מה קרה מאז הדיון על האירועים בהפרדה בעפולה? מספר האירועים בהפרדה הוכפל. מספר האנשים שמעוניינים באירועים בהפרדה גדל פי לא יודע כמה. הדברים האלה פועלים כבומרנג, ולכן, ההתחכמות הזאת והחשיבה הזאת – זה מה שאנחנו לומדים בפורים, שגם כשלא נראה שמגיע הנביא, מגיע ירמיהו הנביא, מגיע ישעיהו הנביא, מגיע משה רבנו ואומר: חבר'ה, אני הולך לעשות עכשיו מכות למצרים – זה מה שהיה לנו ביציאת מצרים; אני הולך עכשיו להביא מבול על העולם; אני הולך להפוך את סדום. יש מצבים ניסיים, אבל במצב שאין את הניסים, זה נראה שהכול עובד לפי הטבע, לפי הסדר הרגיל – בכל אחד מהם מונח הפתרון. תזכור שהיה איזה חבר כנסת שאמר, כשהעבירו את החוק הזה, שהחוק הזה יפעל אך ורק, אך ורק – אם הוא יפעל, אם תהיה לו איזו משמעות אי פעם; לא בטוח שתהיה לו משמעות, אבל אם תהיה לו משמעות אי פעם, הוא יופעל אך ורק להוריד ולעשות את ההפך ממה שהמחוקק מרצונו רצה. זה לא יוריד לצורך העניין את נתניהו, זה לא יוריד לצורך העניין את בנט בכלל. בוא, שיסיים שנה, אני לא מדבר על שמונה שנים, אני מדבר שיסיים שנה בשלום, שיעבור אותה בשלום, בוא נראה אותו, כי שמונה שנים זה כבר מוגזם. זה יפעל אך ורק לצד השני, וממש לא לצד שאנשים חשבו עליו. ואם רצית לדבר על הנושא של הממשלה, דוד אמסלם, אני רוצה להגיד לך דבר אחד – אמרתי את זה אתמול, אני לא יודע אם היית פה כשאמרתי את זה: אנחנו עכשיו קוראים בהפטרה של פרשת פקודי על שלמה המלך שהשלים את בניית המקדש. מי שלומד ספר מלכים – זה מפחיד. עם ישראל עולה גבוה, שלמה המלך מקים את בית המקדש, וכידוע, בית ראשון היה בית שכל ישראל היו עליה, הייתה קדושת ארץ ישראל, כולם היו, היו יובלות, בניגוד לבית שני. וכל עם ישראל כולם מופנים לשם, ושלמה המלך מאריך לתאר: כל התפילות, כשלא יהיה אוכל – יתפללו לפה; כשיהיו אויבים – יתפללו לפה; כשיהיה טוב – יבואו להגיד תודה פה. על הכול יגידו תודה פה והכול יהיה דרך פה. ושלמה המלך הולך בסופו של דבר על כל העולם, ומלכת שבא מגיעה אליו, וכל העולם מגיע אליו. ואז – בום, שלמה המלך נפטר, הבן שלו עולה למלוכה, ומה הדבר היחידי שהבן שלו טועה בו? רחבעם, איפה הוא טועה? יש בעיה איך לנהל את הממלכה. אומרים לו המבוגרים: תהיה עם הנתינים, תשחרר, תוריד מיסים, תהיה טוב עם הנתינים. באים הילדים – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – ככה בספר מלכים, תדפדף קצת אחרי ההפטרה של השבוע, אתה תהיה בהלם. חמישה פרקים, לא ספר. חמישה פרקים. שלמה המלך מסיים, מלכת שבא, זה השיא שלו והכול, ואז אומרים הילדים: תקשיב, אל תהיה פראייר, תלמד אותם. תגיד להם: "אבי יִסר אתכם בשוטים ואני איַסר אתכם בעקרבים". הוא לקח מכם מס, 17% מע"מ? אני אעלה את זה ל-30% מע"מ. אני אראה לכם פה מי בעל הבית – הבן של שלמה המלך, שיא המלוכה, ולא סתם – מעצמה; לא מלך רק על ישראל, מלך על כל העולם כולו. שלמה המלך הגיע למצב אז שהוא מלך בכיפה – שלושה משלו בכיפה, הוא, נבוכדנצר ואחשוורוש משלו בכיפה. הוא משל בכל העולם, אין יותר מזה, הוא הבעל בית. הבן שלו – רק דבר אחד: אני אלמד את הנתינים. אני אלמד אותם. אני אלמד אתכם, אני אחנך אתכם. ומנהיג, כשהוא בא לחנך את האזרחים שלו והוא בא לשבט אותם מחדש ולהראות להם מי הבעל בית, יש לו סוף אחד: מלכות ישראל נקרעה, ועד היום הזה לא חזרה מלכות בית דוד. אנחנו מחכים ליום הזה. עד היום לא חזרה מלכות בית דוד לתפארתה. חזרו אחר כך, אפילו בימי החשמונאים – לא חזרה מלכות בית דוד לתפארתה. אתה יודע על מה? על הדבר הזה. חכמולוג גדול. יושבת מדינה: איך אנחנו עוזרים לאזרחים שלנו? נעלה מיסים. איך אנחנו עוזרים לאזרחים שלנו? נחנך אותם מחדש. איך אנחנו עוזרים לאזרחים שלנו? הדבר הזה נראה נחמד, נראה רעיון, אבל בסופו של דבר, כמו שכתוב בספר מלכים, הוא רעיון של ילדים. תתעשתו מהר, תצאו מהרעיונות הפוליטיים ההזויים ותיכנסו לניהול המדינה. תורידו מיסים כשאתם יכולים, והיום זה לא קשה, כי עלויות המס מאוד מאוד גבוהות עכשיו. גביית המס מאוד מאוד גבוהה, היא מהגבוהות ביותר שהיו בשנים האחרונות. מדינת ישראל גבתה בינואר 18 מיליארד שקל עודף על ההוצאות, 29 מיליארד שקל הוצאות. אתה יודע את זה כחבר ועדת הכספים ותיק – 48 מיליארד גבייה. אתה זוכר תקופה כזאת? לא היה דבר כזה. זה 4%, 4% מכל המס השנתי. אפשר להחזיר לאזרחי ישראל, להוריד את המס, ואז יש סיכוי שהממשלה הזאת תשרוד, ואם לא, אין לה סיכוי. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת פינדרוס. את ההסתייגות הבאה ינמק חבר הכנסת מאיר פרוש. בבקשה, חבר הכנסת פרוש, לרשותך 20 דקות. << דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גם אני אנהג כמנהג המקום, וזו לא הפעם הראשונה שאני נואם כאן מעל הדוכן כאשר אתה מכהן כיושב-ראש הישיבה וכסגן יושב-ראש הכנסת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מאחל לך הצלחה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ושיהיה לך מזל טוב בדיונים שמתקיימים בנוכחותך ובהנחייתך כדי להביא יותר תועלת לעם. חבריי חברי הכנסת, אני מבקש, ברשותך, גברתי השרה, לתת שם חדש לחוק. הייתי קורא לחוק הזה "החוק לגזלת הכוח מהעם". יש בן אדם שהציבור – בדרך כלל בשיטת הבחירה של מדינת ישראל מי שמסוגל להביא את המנדטים כדי להקים ממשלה עומד בראשה. הנשיא מטיל עליו את ההרכבה, הוא זה שיכול להיות ראש ממשלה. אנחנו גם ראינו בשנתיים האחרונות שהיה אדם כזה שבכל זאת ניסה והוא לא הצליח. אוקיי, זה דמוקרטי. אנחנו נאמר שאלה שבחרו בחליפות, הם סיפרו לעם שהם ינהגו כך, והם נוהגים ההפך. לפחות אחד מהם, זה שמכהן כעת, אמר: אני לא אהיה ראש ממשלה אם יהיו לי פחות מעשרה מנדטים; אני לא אעשה עסקה עם לפיד. אז אנחנו אומרים שבעצם הייתה פה גנבת קולות לצורך קבלת שלטון. אבל מה שמציעים כעת זה שגם אם בן אדם מקבל את המנדט מהעם – כי מי שצריך להחליט מה טוב לו ומה לא טוב לו, עם כל הכבוד לחברי הכנסת, זה לא אנחנו. זה שמנסים לנצל קונסטלציה מסוימת שאפשר להעביר פה רוב בכנסת מכיוון שכל הקואליציה הזו בנויה מדבק אחד – איך גורמים לכך שנתניהו לא יהיה. זה לא שיש אהבה גדולה ביש עתיד או במפלגת העבודה או במרצ או – מרצ אמרתי, וישראל ביתנו, וכל סיעה אחרת, שדווקא נפתלי בנט יהיה ראש ממשלה, ממש לא. אבל מה שמאחד את כולם זה שהעיקר – נתניהו לא. עכשיו, אם העם מבקש שוב לבחור בנתניהו, מביאים לכאן חוק שיגרום לכך שנתניהו לא יוכל להיות, או אם זה לא נתניהו, מחר זה יהיה מועמד אחר. הרי ברור שדבר כזה בא רק מכיוון שמדובר פה באנשים שמרגישים או שהם חושבים שחושבים עליהם ככה, שיש להם IQ נמוך, הם רדודים בהשכלה, יש להם רמה רדודה של שיג ושיח עם אנשים, הם לא מסוגלים להיות פוליטיקאים, רק בכוח זה של החוק הזה. איך הם יכולים להסית, להעיף, לזרוק אחד שכן יכול, כן, אחד כמו נתניהו – זה שנעשה חוק כזה. אמרת שאת החוק הזה אפשר לקבל רק מגוש של אנשים שהכול זה בניגוד אחד לשני, רק דבר אחד מאחד אותם: הם מבקשים שנתניהו לא יהיה ראש ממשלה. ואני רוצה לומר, הזכיר פה קודם חברי הרב פינדרוס את בגין, את התקופה הראשונה שלו שהוא היה ראש ממשלה; את נתניהו, אבל בגין. בגין במשך 29 שנים היה ראש האופוזיציה. הייתה לו הווה אמינא להציע כאן חוק שרק לשמונה שנים? הוא היה נפטר מבן-גוריון? נפטר מאשכול? נפטר מגולדה? מה פתאום. העם בוחר. איך הוא היה אומר? ב-17 במאי 1977, מתוך 17 מחוזות בחר העם – העם בחר. מה זה להחליף? לגרום לכך ש-x לא יהיה ראש ממשלה? אני מבקש – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני חייב לציין שהחיקוי הצליח, יש תגובה לחיקוי הזה. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כשבני יושב פה אני עושה את זה יותר טוב. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תרשמו את זה לפרוטוקול, החיקוי של חבר הכנסת פרוש הצליח. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן. הוא היה אומר: החוק לשלילת כוחו של העם, החוק הזה – על כל פנים, החוק הזה שאנחנו רואים, אני הייתי מתרגם אותו – למה לדבר על ראש ממשלה? אפשר לקחת את הטקסט ולומר: מי שכיהן בתפקיד חבר כנסת תקופה רצופה של שמונה שנים – בסעיף הזה, איפה שכתוב "ראש ממשלה" תכתוב "חבר כנסת". בואו נעשה לעצמנו. למה לחשוב שרק ראש ממשלה הוא שחלילה יכול מתוקף תפקידו להיכשל, להתחיל להיות אינטרסנט לעצמו? חבר הכנסת, אין לו כוח? ומי שהוא שר אין לו כוח? למה זה הולך רק על ראש ממשלה? אם עושים לראש ממשלה, בואו נעשה את זה על כל חבר כנסת. למה לא עושים את זה על כל חבר כנסת? כי אנחנו נגועים בעצמנו, כל אחד מאיתנו רוצה להיות חבר כנסת, ולא רק שמונה שנים – 16 שנים, 24 שנים. מה פתאום שמונה שנים? כל מה שאני אומר רק מוכיח שמה שמנסים לעשות פה זה פשוט לגרום לכך שאדם אחד שהעם רוצה אותו לא יהיה ראש ממשלה. ואני שואל: מה מביא אתכם לדבר הזה? זה גורם לכם לפופולריות? זה רק גורם לכם להוכיח שאתם לא מסוגלים לשום דבר. אתם לא מסוגלים לנהל ממשלה. אתם כל הזמן חוששים שיש צל מעליכם שקוראים לו נתניהו, וכשהוא עולה כאן לדוכן הוא עושה את זה הרבה יותר טוב מאשר המועמד שלכם, והוא מצליח. ואיך מתעלמים ממנו? איך מסלקים אותו מהבמה? נעשה חוק. וזה דמוקרטי. מה שהכי מפריע לי – הרב פינדרוס, תשמע. הרב פינדרוס, אני רוצה שתשמע. אנחנו, אצלנו בחז"ל, חכמינו אומרים: תלמידי חכמים, כל הזמן שמזקינים, דעתם מתיישבת עליהם. למה? באמונה שלנו אנחנו מכבדים רבנים. אנחנו מאמינים שרב, ככל שהוא נהיה זקן יותר, החוכמה אצלו מתרבה. החוכמה מתרבה. אדרבה, מתוך זה שהוא לומד יותר יש לו יותר חוכמה, יש לו יותר חוכמת התורה, חוכמה שמשכילה כל אדם. זו האמונה שלנו. כך אנחנו מאמינים. אותו קריב שעמד כאן קודם והציג את החוק – הוא לא מאמין בדברי חז"ל. תשאל אותו – הוא יגיד לך: אני לא מאמין במה שכתוב בחז"ל. כי אם הוא היה מאמין, הוא הרי היה נוהג אחרת. הוא לא מאמין בדברי חז"ל. אני רוצה להקריא את מה שוויקיפדיה כותבת על קריב. דרך אגב, הוא קורא לעצמו רבי, אז הוא לא רב. הרב, ככל שהוא מזדקן, דעתו מתיישבת, יש לו יותר חוכמה. מה כתוב על קריב? "לאחר השירות הצבאי, ובמקביל ללימודים האקדמיים" – אותו קריב – "ייסד את פעילות הצעירים והסטודנטים של התנועה הרפורמית. בסיום שנת התמחות במחלקת הבג"צים בפרקליטות – – – הזרוע הציבורית והמשפטית". הוא "הצטרף לצוות המרכז הרפורמי לדת ומדינה – – – התנועה הרפורמית. בשמונה שנות עבודתו במרכז שימש כמנהל המחלקה הציבורית והפוליטית וכמנהל המרכז". שימו לב עכשיו, "בשנת 2003" – קריב – "הוסמך כרב בבית המדרש לרבנים של התנועה – – – במקביל לתפקידיו", בהיברו יוניון קולג', במכון למדעי הרוח. בשנת 2003. זאת אומרת שמ-2003 עד היום זה 19 שנים. אז אתה שאלת את זה לגבי חברים שונים, ואני שואל לגבי קריב. הוא הרי לא מאמין שתלמידי חכמים, ככל שמזדקנים, דעתם מתיישבת עליהם. הוא רואה בתפקיד הזה של רביי תפקיד. למה הוא, כרביי, מותר לו להיות יותר משמונה שנים? למה? הוא בתוקף תפקידו. כל הבוץ וכל הלכלוך וכל הרפש וכל הרמזים שיש בחוק הזה, שכביכול מי שמכהן יותר משמונה שנים בתפקיד הוא יותר מושחת, יש עליו יותר חשש שהוא יעשה עם התפקיד שלו דברים פסולים, זו המשמעות של החוק הזה. כך הוא מלווה את ההסברים לחוק. יש חשש שאותו ראש ממשלה – "תפקיד ראש ממשלה הוא תפקיד מרכזי בחברה ובממשל במדינת ישראל שבעוצמתו וחשיבותו קשה להפריז. הכהונה בתפקיד זה מעניקה לאדם הנושא במשרה כוח פוליטי וציבורי רב הנוגע במישרין ובעקיפין" – כמו שאמרתי קודם, דרך אגב, אפשר לומר את זה על כל חבר כנסת – אבל זה יכול להשפיע על מרבית תחומי החיים במדינה. הוא גם "נושא בסמכויות משמעותיות בכל הקשור לפעולת הממשלה והובלת הרשות המבצעת, לכן הוא זה שמרכיב את הממשלה, הוא מנווט את דרכה ומדיניותה". ולכן זה לא בריא שהוא יהיה יותר משמונה שנים. ואותו רביי, הוא לא רב מהסוג הזה שאנחנו מאמינים שככל שהוא מזקין דעתו מתיישבת עליו, יש לו יותר חוכמה. הוא לא מאמין בזה. הוא רואה בתפקיד של רביי תפקיד. הוא גם טוען שהוא ליווה אלפי זוגות ומשפחות בטקסי חופות. מי יודע מה הוא עושה? מי יודע אם הוא לא התקלקל והוא התחיל לקחת כל מיני דברים? מי יודע? זה תפקיד, מכניס בן אדם לחופה וקידושין. אז למה מה שהוא חושד בו – הוא מביא לפה חוק כי הוא לא מאמין באדם שנבחר על ידי העם שהוא יחזיק בתפקיד יותר משמונה שנים, כי הוא עלול להתקלקל, כי הוא עלול חלילה לעשות דברים שאסור לעשות אותם; הוא, הרביי הזה. איך אתה, קריב, לא מתבייש לעלות לכאן לדוכן ולדרוש ממישהו אחר דבר שאתה לא מקיים אותו? אתה כבר 19 שנים רביי, כך כתוב, אלא אם כן ויקיפדיה טעתה, ואני מבקש סליחה, אבל אם טעו, ודאי שקריב היה אומר לתקן את זה. נניח, אם זה היה ב-1993, הוא היה אומר: זה לא נכון, רק ב-2003. אם זה היה 2013, הוא היה אומר. 2003. אתה כבר 19 שנים רביי, בתפקיד של רביי, אתה הבאת אלפים לחופה. לפי הגישה שלך אתה כנראה לא פועל נכון, יש חשש. מהחשש הזה תתפטר, תזוז, תן למישהו אחר שיהיה. לכן אני לא מבין, אדוני היושב-ראש, מדוע בא קריב לכאן ומנסה לגרום לכך שגם אם ציבור מתאחד ומצביע ונותן את המנדט לאדם שכבר כיהן יותר משמונה שנים – הוא בא לפה והוא מנסה להוביל חוק לדבר כזה. אנחנו יודעים, הרי, כולנו יודעים שהסיבה שהממשלה הזו מחזיקה מעמד זה רק מכיוון שלא רוצים שנתניהו יהיה. הרי כשצביקה האוזר, חבר הכנסת, יושב היום בוועדת חוץ וביטחון ומגן בתוקף על חוק האזרחות נגד מה שחברי מרצ מעוניינים שיהיה בחוק הזה, הוא מגן בתוקף על ההתנהלות והסינון, שלא יוכלו להיכנס לפה כאלה שבאים מאזורים שהם אויבים ומתנגדים למדינה, והוא בשצף-קצף – אולי הוא היה היום הקיצוני ביותר מכל אלה שנכחו שם, כל היתר שהם אולי ממפלגות ימין. מה הדבק שבין צביקה האוזר לחברת הכנסת זועבי או לחברת הכנסת מיכל רוזין? מה הקשר ביניהם? השנאה, הרצון, הדבקות במטרה שנתניהו לא יהיה. זה כל העניין, לא יותר ולא פחות. מה הקשר בין איווט ליברמן – להגיד עליו "מר"? מה בין איווט ליברמן לבין רע"מ? מה הייתה הסיסמה של הבחירות של ישראל ביתנו לפני 15 שנה, דודו? או נאמנות או מה? אם לא נאמנות – היה לו הרי רעיון של טרנספר; את כל הגליל, כל מי שהוא ערבי, לקחת אותו למקום אחר, שלא יהיה בכלל פה;, חילופי שטחים, זה היה הרעיון שלו. הוא היום מממן את ה-50 מיליארד שקל שצריכים לתת לרע"מ. מה הקשר בין איווט ליברמן למנסור עבאס? מה הקשר? השנאה לנתניהו. אין שום דבר אחר שמאחד ביניהם. מה הקשר של נפתלי בנט למפלגת העבודה? מה הקשר שלו? מה הקשר שלהם? הוא הרי הולך עם כיפה. הוא הרי בעד זה שתהיה פה דת. הוא בא כביכול ממפלגה שמייצגת את הבית היהודי, שהוא תולדה של תנועת המזרחי. מה הקשר שלו למפלגת העבודה או למרצ? מה הקשר אם לא מה שהוא מבקש? והוא מבקש שנתניהו לא יהיה ראש ממשלה. זה כל העניין הזה, ולכן גם החוק הזה נוצר עכשיו. זו הסיבה שבגללה אתה יושב פה, ועוד מעט יחליף אותך עוד אחד, ופה השרה יושבת וחברי כנסת נמצאים פה. זה שזה לא מעניין את הקואליציה – זה כי לא מעניין אותם, כי הם הולכים לישון, והם כולם עושים את כל החישובים איך יהיה להם בסוף, בלילה הארוך הזה, 61 חברי כנסת. ואם לא יהיו 61 – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הרשימה המשותפת נותנת להם תמיכה – – – << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הרשימה המשותפת נותנת תמיכה? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> ככה אומרים. כדי שבנט יוכל ללכת לישון. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא. זו לא סיבה אצל הרשימה המשותפת. אל תגזים. תשמע, אתה רואה אותם בפעילות פה במהלך הלילה. העניין של השינה זה לא הדבר שנותן לרשימה המשותפת. יש דברים שהם מבינים בהם, ובזה הם לא מתפשרים. ראינו את זה. יש להם כל מיני הסתייגויות שהם הורידו, העלו, בגלל שהם היו צריכים תמיכה מסוימת בחוקים שהעבירה פה עאידה סלימאן. יש דברים שהם כן – בשביל זה הם נמצאים פה. כל הכבוד להם. אבל מה ההיגיון? בשביל מה? אומר פה קריב: לא, זה לא נגד נתניהו. מה פתאום נתניהו? לא. השנים של העבר לא ייחשבו במסגרת השמונה שנים. נתניהו יכול להתחיל מההתחלה. הכול בסדר. זה הרי שקר. איך אפשר? איך בן אדם יכול לעלות לפה ולומר דברי שקר? איך הוא יכול לדרוש ממישהו אחר לעשות כך וכך וכך כשהוא, בתפקידים שהוא משמש בהם, אין את המושג של שמונה שנים, וכל הרפש שזורקים באנשים שמחזיקים בתפקיד הרבה זמן לא קיים לגביו? הוא כאילו המלאך המושיע, אין בלתו, הוא האדם הנקי, נקי כפיים, והוא יכול להגיד מוסר: אתה, אל תהיה כך, ואתה, אסור לך להיות יותר משמונה שנים. רק הוא וחבריו הם שמציגים את הטוהר. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, נכון יהיה שהקואליציה תמשוך את החוק הזה. השרה תסכים, יש לה מספיק מה לעשות, היא יושבת פה והיא עסוקה. יש לשרים מה לעשות. מדינת ישראל זקוקה להרבה הרבה פעולות חיוביות. עם ישראל זקוק להרבה פעולות חיוביות. אנחנו נמצאים גם בצרה שאנחנו עוד לא יודעים איך היא תתפתח. אני לא יודע באיזה צד אתם נמצאים, כן, אנחנו יודעים פה בדיוק שלא מאלה תצמח לנו הישועה ולא מאלה תצמח לנו הישועה. אנחנו יודעים בדיוק מה אלה יכולים לעשות ומה אלה יכולים לעשות. אבל קורה משהו כרגע, זה לא פשוט. אנשים צריכים לברוח מהבתים, מפציצים ערים, אנשים חפים מפשע נהרגים. לצערי העולם בינתיים שותק, דומם. אבל אנחנו ודאי שמרגישים את זה על בשרנו ומרגישים את זה מדי פעם מהשכנים שלנו, שיש להם היום ייצוג נכבד פה בכנסת. אנחנו מרגישים ויודעים מה זה נקרא שטילים עפים, מה זה נקרא שאנשים נהרגים כשהם הולכים ברחוב. הדבר הזה לא פשוט. אף אחד לא יודע לאן זה מתפתח. אנשים עוזבים את הבתים שלהם, לא יודעים מתי הם יחזרו לשם. אז במקום להתעסק בדברים החשובים, באמת בדברים חשובים שיש מה להתעסק בהם, אנחנו מביאים לפה חוק שמה הוא בא לעשות? שנתניהו לא יוכל להיות ראש ממשלה. בושה. זה מה שמעסיק אתכם? זה מה שמעסיק אתכם בשבוע האחרון של המושב הזה? בזה אתם מביאים אותנו להתעסק? זה הדבר הכי חשוב? בשביל זה הביאו אותך לשבת פה פעם ראשונה בתפקיד של יושב-ראש הישיבה, כדי להתעסק עם החוק הזה? אה, לא נראה לי שבחרת לך יום טוב. בשביל זה? זו הרי ממש בושה. אני בטוח שאתה חושב שזו בושה להציע הצעה כזאת, רק אם גם אתה בקבוצה הזו של הדבק של "רק לא נתניהו", ואם זה העניין, אז שזה יהיה כך. אבל זה אותו קריב? שמונה שנים. הוא כבר 19 שנה מחזיק בתפקיד רביי, תפקיד רביי 19 שנים. תתפטר. אסור. כל הרפש שאתה זורק על בן אדם שהוא שמונה שנים – אתה חיתנת אלפי זוגות, כתוב. מי יודע איך אתה מתנהג שם. הוא בסדר? הוא לא פה. מבחינתי הוא לא פה. הוא לא פה, לכן אני מאפשר לעצמי לדבר ככה. איתו אני לא מדבר. הוא לא פה. איך קריב יכול להרשות לעצמו? להיות רביי זה לא רב אצלנו, שככל שהוא מזדקן, דעתו מתיישבת עליו. ממש לא. הוא רביי, הוא לא מאמין במה שכתוב בחז"ל, אז איך הוא מחזיק בתפקיד 19 שנים? רק אם מה שכתוב בוויקיפדיה זה לא נכון. לכן, אדוני – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> משפט לסיום, בבקשה. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – אדוני היושב-ראש, אני מציע למשוך את החוק הזה חזרה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר פרוש. הדובר הבא – חבר הכנסת שלמה קרעי, בבקשה. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> נתחיל ב-90 ואחר כך נוסיף עוד. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 90-90 אתה רוצה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> 90-90, שלוש שעות. פתחתי שעון מפה, 20:40 – יש לנו עד 23:40. אתה יכול לוותר על השעון. שלום לקונסולית. << קריאה >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << קריאה >> שלום. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר – יש לנו כמה נושאים, יש לנו לילה ארוך. לא, אתה לא מפצל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה. לא, ביקשת 90-90. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, רק בשביל השעון, כי אתה לא יכול יותר מ-100, זה הכול. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אוקיי. בבקשה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, יש לנו כמה נושאים לדבר עליהם, אנחנו נעבור עליהם מאחד לשני. דיברתי על החוק עצמו, לגופו של חוק – לא שיש לו גוף, אין לו גוף ואין לו דמות הגוף. זה חוק שלא שווה שום דבר, אין בו שום תוכן, שום מהות, ואתם פשוט יושבים ומבזבזים לנו פה עשרות שעות, מאות שעות, מבזבזים כספי ציבור, מבזבזים את כוחם, הונם ומרצם של עובדי הכנסת רק בשביל אות מתה בספר החוקים – אות מתה שבסופו של דבר תגרום לכם, כמו שאמרתי קודם, לבטל את הדמוקרטיה במדינת ישראל. זה מתחיל בהגבלת כהונה, בהתערבות ברצונו של הציבור, וממשיך בזה שפקידים יקבעו מי יכול להיות נבחר ציבור ומה הוא יכול לעשות, מה מותר לו ומה אסור לו. אני בטוח שאתם לא באמת רוצים לעשות את זה, רק אתם מפחדים מנתניהו, לכן אתם מנסים לכפות את שלטון המיעוט שלכם באמצעות חוקים אנטי-דמוקרטיים, סתימת פיות, תת-ייצוג, לקבוע לעם מי יהיה הנבחר שלו, בשביל שנתניהו לא יוכל להיות ראש ממשלה. אבל אתם, בתוך-תוככם, גם קריב וגם השרה – וגם אתה, אדוני היושב-ראש, מבין ויודע שלא יכול להיות בדמוקרטיה שאומרים לציבור מי יהיה המנהיג שלהם, במי לבחור. האם פקיד יבטל כאן? נותנים לפקיד – זה החוק הבא, הרי, של גדעון סער, שפקיד יגיד: אתה יכול להיות ראש ממשלה; אתה לא מוצא חן בעיניי – בוא נתפור לך איזה תיק, בוא נשתול לך רוגלה, בוא נמציא עליך משהו, ואתה לא יכול. זו הרי הדמוקרטיה שלכם. אתם הופכים את המדינה שלנו לדיקטטורה, ואני מתרה בכם, מזהיר אתכם: שימו לב, אתם על פתחו של תהום, אתם במדרון חלקלק, וכבר התחלתם לרדת והתאוצה הולכת וגוברת, ואתם פשוט מסכנים את הדמוקרטיה הישראלית. אני אחזור עוד לנושא של החוק, אבל אני רוצה לעבור לנושא שבאמת נמצא על סדר-היום, הנושא של המלחמה באוקראינה. אני קודם כול רוצה לברך את בתי חב"ד, שעושים שם עבודה במסירות נפש, נשארים שם שליחים עם המשפחות והילדים שלהם, מסכנים את החיים כדי שליהודים ששוהים באוקראינה תהיה קורת גג, יהיה להם מקום לבוא לאכול, לשתות, ועל זה מגיע יישר כוח גדול, וכל העוסקים בצורכי ציבור באמונה, הקדוש ברוך הוא ישלם שכרם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני רוצה להצטרף לדברים שלך. בהחלט יש לשבח את הפעילות, וכל הארגונים היהודיים שפועלים שם – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כל הארגונים, כמובן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> – – גם הסוכנות, גם נתיב, גם איחוד הצלה, כל מי שפועל להציל יהודים או בני משפחה של יהודים, אז בהחלט אני מצטרף לדבריך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כמובן. זה הפרט שמעיד על הכלל. כל מי ששותף לפעילות הזו מגיע לו יישר כוח. דודי, תשמע, בישראל קם נוכל שחשב שהוא מנהיג בעל שם. כל בוקר מתעורר ומחפש כותרות בשם גורם בכיר עלום שם. יש לי רעיון, חשב הנוכל הנעבך, אולי אתקשר לפוטין ואבקש לתווך? אבל הנוכל הוא פתט וסירוב הוא קיבל, כי אפילו בקשר שבין נעל לשרוך הוא רק יחבל. הנוכל המתווך פדיחות עושה, כי גם פה בארץ אותו אף אחד לא רוצה. עם תמיכה ציבורית של פנסיות תקציביות והשפעה אפסית ומודל של טעויות, הוא ולפיד רק מג'עג'עים. תסתמו כבר את הפה, אתם עושים פיגועים. אדוני היושב-ראש, שלמה המלך אמר בקהלת: עת לחשות ועת לדבר. יש זמן שצריך לשתוק ויש זמן שצריך לדבר. לא תמיד צריך לדבר, וגם לא טוב לשתוק תמיד. נכון שהשתיקה יפה לחכמים, אבל לפעמים צריך גם לדבר. בנט כנראה עסוק מדי בפגישות עם קריב הרפורמי והוא שכח מקהלת. תורתו נשתכחה ממנו, ואיפה שצריך לשתוק הוא מדבר. כמו טירון בזירה הבין-לאומית, הוא מתנדב להכניס את ישראל בוקר וערב לסכסוכים בין-לאומיים. מי אתה בכלל? אני מתווך, מתקשר. אני רוצה לתווך. מה אתה יכול לתת בתיווך הזה? איזה ערבויות אתה יכול לתת לצדדים? מה אתה? מי אתה בכלל? מה, אתה לא זוכר שיש לך פה את סוריה על הגבול הצפוני של מדינת ישראל? אתה לא זוכר שאנחנו בסכנה קיומית, ואתה משחק משחקים של איזה מנהיג עולמי ומסכן את מדינת ישראל? ואיפה שצריך לדבר – שם הוא שותק ומפקיר את מדינת ישראל, אל מול הסכם הגרעין המסוכן המתגבש והולך. התבלבלת, בנט, התבלבלת. תלמד קצת מנתניהו, קצת. לא יזיק לך. לא חייב ללכת דווקא. ראית, גם בקורונה ניסית ללכת דווקא, ובסוף עשית בדיוק אותו דבר, אותם חיסונים. אמרת: דלתא זה לא קורונה – בסוף חיסונים של קורונה. אמרת אומיקרון. כל מה שנתניהו עשה –אתה צל חיוור שלו שמנסה ללמוד ממנו. אז תלמד גם כאן. תהיה נחוש, תהיה מנהיג גאה, עד כמה שאתה מסוגל. תפסיק להיות סמרטוט, בנט. כולם גם רואים היום מה שוות ערבויות בין-לאומיות והסכמים בין-לאומיים. רואים שארצות הברית, שהתחייבה לאוקראינה שאם היא תתפרק מהנשק הגרעיני שלה, היא תשמור עליה – איפה ההבטחה ואיפה המציאות? כלאם פאדי. אין כלום. וארצות הברית, גם בנושא שלנו, של הגרעין האיראני, בעצם נחלשה היום מול אירופה. איזה כוח יש לארצות הברית לבוא ולדרוש מאירופה הסכם גרעין שלא יסכן את העולם, שלא יסכן את מדינת ישראל? יגידו להם: לכו, לכו, אתם רק עושים הצגות. אתם מבטיחים הבטחות, נותנים ערבויות, ובסוף לא מקיימים. אז איפה אנחנו? אם אין אני לי מי לי. אם אנחנו לא נגן על עצמנו, אם ישראל לא תעשה הכול מדינית ומבצעית כדי למנוע מאיראן נשק גרעיני, המצב יהיה מסוכן. ובנט מדבר איפה שלא צריך, מתרברב בהתרברבות שבכלל לא רלוונטית אליו ושותק איפה שצריכים לראות, איפה שהציבור רוצה לראות את המנהיג שלו נלחם בשבילו. יש כאן סכנה, סכנה קיומית. מה זה? לא זו אף זו, האמירות חסרות האחריות של לפיד וליברמן גרמו לשאננות בקרב אלפי ישראלים, והם נמצאים עכשיו בסכנת חיים. ושלא יגידו לכם שבנט קרא להם לחזור. אף אחד הרי לא מתייחס אליו. הרי גם כשהוא קרא שלא לטוס לחו"ל, המשפחה שלו טסה, צפצפו עליו, אז גם היום הקריאה שלו התפרשה כמס שפתיים בלבד. ולכן כשהישראלים שמעו את לפיד, וליברמן נותן כזאת תחזית: חייזרים יפלשו לאוקראינה לפני שפוטין ייכנס לשם – נשארו. אם אתה היית שומע את ליברמן, היית נשאר, לא מפחד, לא שומע לבנט. מי זה בנט? הדבר הזה הוא פשוט מחדל. זה שאלפי ישראלים היום מסכנים את חייהם בגלל אמירות חסרות אחריות של חבורה של טירונים שאין לה מושג בכלל, אין לה מושג. הם לא מבינים שום דבר, לא במדיניות חוץ, לא בביטחון. חבורה שהשתלטה על ההגה בכוח הזרוע, במרמה והפרת אמונים, ומסכנת היום את אזרחי ישראל. הם עוד ישלמו מחיר על הזחיחות ועל היהירות שלהם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רק לדייק, כל מה שאתה מצטט, לכאורה זה ציטוטים של ציטוטים, אז זה לא דברים שנאמרו. אתה מצטט ציטוטים. רק פשוט תדייק, שהציבור ישמע שאתה מצטט ציטוטים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ציטוטים מפי שלושה מקורות שונים, כמו שאמר עמית סגל – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אבל לא דברים שנאמרו או פורסמו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ציטוטים מפי שלושה מקורות שונים, וזה הספיק לאנשים, כנראה. זה לגבי ליברמן. לגבי לפיד, הוא אמר את זה במפורש: אני לא צופה מלחמה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כל מה שאתם אומרים אתם מצטטים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הם היו עולים פה כל הזמן, מכפישים כל הזמן, על מה? על מה שקראתם בעיתון. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> למרות שהיום מתברר שרוב הדברים, רוב ככל הדברים כבר התבררו כשקרים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> היו שקרים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ואתם בכל זאת החלפתם ממשלה על גלי השקר האלה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אהבתי שסובה פתאום נהיה אנין טעם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא שמעתי, מה אמרת? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> פתאום נהיית אנין טעם. אתה רגיש, רק על מה שאתה שומע באוזן אתה מדבר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא קיבל סמ"ס מליברמן: תן לו בראש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> גם זה לא מדויק. פשוט אמרתי שחשוב שהציבור יקבל את התמונה המדויקת, כי אתה אומר את זה כציטוט ישיר וזה לא ציטוט ישיר. לכן הרשיתי לעצמי להעיר לך, למרות שזה לא נהוג, לא מעירים. שמת לב, אני לא מתערב. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה בסדר. קודם כול, אני מדייק. הציטוט הזה הובא בשמו של ליברמן מפי שלושה מקורות שונים ועמית סגל פרסם אותו. לא רק זה, הוא התראיין לחדשות 12, אני חושב, ושם היה ויכוח בינו לבין אלקין. אלקין אמר שתהיה, ליברמן אמר שלא. זאת גם הייתה כותרת מהריאיון שלו. בסדר. ולפיד אמר: אני לא צופה פלישה. וכל האווירה הזאת של השאננות, של יהיה בסדר, גרמה לאנשים לא לצאת, לא לברוח. הרי ברור שאם אנשים היו יודעים שיש מלחמה בוודאות, היו יוצאים. הקונסולית, ג'ידא, ההתערבות הזאת בעסקים שלא שלנו – זה לא תמיד טוב. שלמה המלך אמר במשלי, "מחזיק באוזני כלב עבר מתעבר על ריב לא לו". מה הכוונה? אם אחד מתערב בריב שהוא לא שלו, זה כמו אחד שהולך, מגרה את הכלב – – – << קריאה >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << קריאה >> אני דווקא מנהלת שיחה מאוד טובה עם דודי, לא בריב בכלל. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר גמור. חס ושלום, לא זאת הכוונה. הכוונה היא למי שמתערב בריב שלא שלו. רש"י מסביר שזה כמו אחד שתופס את הכלב באוזן, מעצבן אותו, ואחר כך מתלונן שהכלב נשך אותו. זה עובר מתעבר על ריב לא לו: הרי הוא כאוחז באוזני הכלב וגורם לו שיישכנו חינם. ההנהגה שלו צריכה ללמוד קצת, להתאפק, ללכת בין הטיפות, לא להתרברב ולא להתערב יותר מדי בדברים שלא נוגעים לנו, ובטח ובטח כשמדובר בעניינים שנוגעים לנו, בעניינים שיכולים לפגוע במדינת ישראל, בעניינים שבמישרין או בעקיפין גורמים לסכנה קיומית למדינת ישראל. פשוט ההנהגה שלנו כושלת ולא מסוגלת להבין את זה. אגב, לפיד מדבר על זה שישראל צריכה להיות בצד הנכון של ההיסטוריה. אני רק רוצה להזכיר לו שיש לנו אינטרסים ביטחוניים קיומיים בגבול הצפוני, שנמצא בשליטת רוסיה. ולכן, כמו שאמרנו, עדיף לשתוק, עדיף לדבר פחות. תהיה חכם, אל תהיה צודק. אלו ימים רגישים בזירה הבין-לאומית, ולישראל יש הרבה יותר מה להפסיד מהתערבות חסרת תוחלת מאשר להרוויח. וחוץ מזה, לפיד, אתה מדבר על הצד הנכון של ההיסטוריה? אתה הרי כותב את ההיסטוריה בצד הלא-נכון של ישראל. אתה הקמת ממשלה עם תומכי טרור, ממשלה אנטי-יהודית ואנטי-ציונית. תשאל את גנץ, הוא יסביר לך מיהם הפוסט-ציונים שמנהלים את המדינה בגללך, בגלל בנט ובגללך. הדבר הזה הוא פשוט דבר שקשה להבין אותו. אנחנו כאן משחקים במשחק הכיסאות, מדברים פה, מדברים שם, עולים לנאום, עולים לדיון. תרדו לשטח, תשמעו את הציבור, הוא לא מבין איך יכול להיות שהגענו למצב שחבורה כזאת שנגד מדינת ישראל, נגד הערכים היהודיים שלה, הורסת כמעט את הכול. אנשים סהרוריים ממש שמכהנים כשרים בממשלה מטילים מיסים על הציבור ועושים את ההפך בעצמם. פשוט אנשים לא מבינים לאן הגענו. איך הבית הזה הפך להיות מוקד של האחים המוסלמים? מנסור עבאס, כל החבורה שלו, הם שמנהלים כאן את המדינה. היום, ערב ראש חודש אדר שני, החודש שבו בשבעה באדר נציין את יום הולדתו ופטירתו של משה רבנו עליו השלום. רבי יהודה הלוי, בפיוט שלו "מי כמוך", שקוראים אותו בשבת זכור, נקרא אותו בשבת הבאה, אומר: "ויפל פור וידו בגורל הדה / וירא כי באדר מת אבי התעודה. / ולא זכר כי היא עת הלידה / חבלי יולדה יבואו לו". המן הפיל פור, עשה הגרלה, "וידו בגורל הדה" – והוא גילה שנפל לו באדר. הוא ראה ש"באדר מת אבי התעודה". אבי התעודה זה משה רבנו, שהוא נתן את התורה, תעודה. ואז הוא שמח – אמר: יש לי חודש שאין בו מזל לישראל, לכן הוא גזר את הגזרות שלו באדר. אבל הוא לא זכר כי היא "עת הלידה". הוא לא ידע שמשה רבנו גם נולד בז' באדר. "חבלי יולדה יבואו לו", ולכן הוא נכשל. אז המן ניסה לגייס את הכוכבים והמזלות להשמדת עם ישראל. הוא תזמן את תאריך ההשמדה לחודש שבו נפטר משה רבנו מתוך הבנה שכנראה המזל לא משחק לעם ישראל בחודש הזה, והוא לא ידע, כמו שאמרנו, שחודש אדר הוא החודש עם המזל הטוב ביותר שיש לעם ישראל. אבל אם ככה, אם חודש אדר הוא החודש הטוב ביותר, אז למה בחודש אדר אנחנו מצווים להרבות בצדקה – זכר למחצית השקל, מתנות לאביונים? הצדקה בעצם מיועדת – חוץ מהצדקה הרגילה שנותנים, צדקה באופן מיוחד, צדקה תציל ממוות, נועדה כדי להציל מגזרות. וצדקה היא שמסוגלת להפוך מזל של יהודי לטובה. אז למה דווקא בחודש אדר יש לנו את העניין הזה? ההסבר לכך הוא שחודש אדר הוא כלי קיבול למזל טוב, והצדקה והמעשים הטובים הם התוכן שיוצקים לתוכו. זה מתחבר ביחד עם חודש אדר. הם חומר הבערה שנושא את נותני הצדקה מעל המזל והופך את מזלם לטובה, כמו שכתוב על ארון הברית שהיה נושא את נושאיו. וכמו שאמר גם הושע הנביא, "זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד" – הצדקה והחסד בסוף נותנים את המזל הטוב ביותר לעם ישראל. אבל איך זה מתחבר למה שאמרתי קודם? החסד והצדקה שטבועים בדמנו כבני אברהם אבינו, שהיה איש החסד, זה שאנחנו רחמנים בני רחמנים – אסור לזה להפוך אותנו לחלשים בעיני אויבינו. אסור לחסד שבנו, לרחמים שיש בנו, להפוך לכלי נשק בידי אויבינו שמבקשים להשמידנו. אנחנו צריכים לדעת: הגמרא אומרת: כל המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר על רחמנים. צריך לדעת מתי לנהוג במידת הרחמים. אם מישהו דורש טובתך, אם מישהו חפץ בשלומך – כמובן עם יהודים וגם עם גויים שלא רוצים להשמיד אותך. אבל עם אויבים שמבקשים להשמיד אותנו, שהאג'נדה שלהם זה "בדם ואש נפדה את פלסטין", שהם מדברים על ג'יהאד, שזאת התורה שלהם – עליהם אנחנו מרחמים? איתם אנחנו באים ומקימים ממשלה? אנחנו נקרא בהפטרה של פרשת זכור בשבת הבאה איך שמואל הנביא, שהיה מנהיג של עם ישראל 50 שנה, איך הוא משסף בחרב את אגג מלך עמלק בלי רחמים. אמר לו: "כאשר שִכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אִמך". כן, אימא שלך תהיה אימא שכולה. הוא שיסף אותו בחרב, גזר אותו לארבע חתיכות. למה? כי לא מרחמים על אכזרים. מי שמרחם על אכזרים פוגע בעם שלו, פוגע בציבור שלו, פוגע באלו שרוצים את טובתו ולא מבינים איך הוא התהפך עליהם. אנחנו רחמנים וגומלי חסדים אבל לא פראיירים; לא פראיירים ולא רחמנים על אכזרים, לא מרחמים על אלו שמתאכזרים עלינו. זה מתחבר למה שאמרתי קודם – לאיום האיראני. אנחנו כאן מדינה בסכנה קיומית, ומה קורה בממשלה הזאת? הממשלה מקימה לה קן צרעות בתוך הכנסת, קן צרעות בתוך הקואליציה, וקן הצרעות הזה – שלום, גברתי היושבת-ראש, הקונסולית של ישראל. קצת קשה לי עם זה שאת לא תשירי שם את ההמנון. זה נראה לי משהו בעייתי מאוד. אני מקווה שתחזרי בתשובה עד אז, יש לנו זמן. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> שלום רב. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> האיום האיראני – זה אנשים שרוצים להשמיד אותנו. הם רוצים להשמיד אותנו, והממשלה הזאת מרחמת. בדור שלנו היה מנהיג אחד שהוכיח עמידה איתנה ותקיפה כנגד האיום האיראני. מה זה האיום האיראני? זה פרס – מבית מדרשו של המן האגגי: "להשמיד, להרֹג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן". המדרש אומר שכשהמן בא לאחשוורוש – אני דיברתי השבוע על הפגישה של בנט וקריב, ואמרתי שזה כמו המשל של בעל הבור ובעל התל. אז עכשיו נספר את זה. המדרש אומר שכשהמן בא לאחשוורוש ואמר לו: "ישנו עם אחד מפֻזר ומפֹרד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שֹנות מכל העם, ואת דתי המלך אינם עֹשים", אחשוורוש אמר לו: מי אלה? הוא אמר לו: זה היהודים. הוא אמר: אה, היהודים. "הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך". הגמרא אומרת שזה כמו אחד שהיה לו בור בחצר, היה לו בור בחצר, והוא בא לשכן שלו ואמר לו: אני צריך קצת עפר כדי לכסות את הבור שלי. יש לך קצת עפר לתת לי? הוא אמר לו: יש לי תל, יש לי גבעה קטנה בחצר שאני לא יודע מה לעשות איתה. קח אותה – תסתום איתה את הבור. שניהם יצאו מרוצים. ככה המן ואחשוורוש, שניהם היו שונאי ישראל. כשהמן בא אליו הוא רק נתן לו רעיון איך לפתור את הבעיה שהייתה לו, שהם היהודים. אגב, מה המן בא ואמר? למה המן כעס ואמר עליהם? הוא אמר: אלה כל היום עוסקים בשה"י פה"י. מה זה שה"י פה"י? שבת היום, פסח היום. כל פעם אתה רואה יהודי שמח מאושר – למה אתה לא עובד? שבת היום; למה אתה לא עובד מחר? פסח היום. ככה היהודים. למה אתה לא עובד? אני לומד; למה אתה לא עובד? אני בשיעור. שבת, פסח – כל הזמן הם בחגיגות. אז הוא אמר: אנשים כאלה פוגעים בכלכלה של הממלכה שלך, אחשוורוש. זה בערך, להבדיל – אבל זה בערך מה שאומרים כאן חלקים בקואליציה ובממשלה הזאת על לומדי התורה. הם לא יכולים לראות אברכים לומדים תורה. הם פוגעים בכלכלה. שבת, פסח – הם שומרים שבת, לא עובדים. אנחנו רוצים מסחר בשבת, אנחנו רוצים תחבורה בשבת. פסח – מה זה לא עובדים בחול המועד? בחול המועד יש עבודה. לא יכולים ללמוד תורה. שיצאו. איך אומרים בחוק הגיוס? באו לרם בן ברק בוועדה ואמרו: ניתן להם אפשרות לעבוד על חשבון השעות שהם צריכים ללמוד תורה. אז אמר להם – לא זוכר מי היה שם; פרוש, לדעתי: אנחנו זה תורתו אומנותו. מה אתם רוצים, להעמיק את האי-שוויון ולגרום לזה שיהיה עוד יותר אי-שוויון? מי שלומד תורה – הוא לומד תורה כי זה ערך עליון לעם ישראל בארץ ישראל ובכלל. אבל להעמיק את האי-שוויון ולתת להם לעבוד עם פטור של תורתו אומנותו? אתם מנסים לגרות עלינו יותר את הדוב? אז כאשר באים עם האיום האיראני הזה מבית מדרשו של המן האגגי, יש כאלה שעוצמים את עיניהם מהסכנה; או שעוצמים את עיניהם או שהם פשוט חדלי אישים ולא יודעים איך להתמודד עם זה. נתנו לך במה, ריבונו של העולם – הלכת לאו"ם עם הקיר הירוק מאחורי הגב שלך. לא יכולת לומר משהו? לא יכולת להגיד: אנחנו, מדינת ישראל, אנחנו נעמוד מול כל איום שיהיה כנגדנו, אנחנו מדינה עצמאית? אנחנו חברים, נכון, הכול טוב ויפה, אבל גם לחברים צריך לדעת להגיד "לא" כשזה פוגע בנו. מה אתה עושה כראש ממשלה? אני רק מקווה שהמזל הטוב שיש לעם ישראל בחודש אדר, שאמרתי קודם, וחודש הגאולה שבא בעקבות חודש אדר יציל, אותנו, ויהפוך – ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה באחים המוסלמים. אני מקווה שנצא מאפלה לאור גדול, בעזרת השם. גברתי, את רוצה שאני אגיד לך את המילים של ההמנון, שתזכרי אותן? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> בוא, תמשיך עם הנאום שלך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרת שאת לא מכירה את המילים. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תמשיך את הנאום שלך, בבקשה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> "כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומייה – – – ולפאתי מזרח קדימה עין לציון צופייה". עם ישראל חיכה אלפיים שנות גלות כדי להגיע לכאן, לארץ הזאת שלו, ומי שרוצה להיות שותף גורל עם עם ישראל בארצו צריך לכבד את עם ישראל, צריך לבוא אליו ולחבק ולכבד ולאהוב אותו ולא לצאת כנגדו; ולא להגיד: ההמנון היהודי זר לי. זה קשה לי, מה אני אגיד לך, גברתי היושבת-ראש. אני לא מצליח להבין איך קורה דבר כזה. זה פשוט ליקוי מאורות במדינת ישראל. אני רוצה לדבר עכשיו על היום-יום. דיברנו על דברים ברומו של עולם: על האיום האיראני, דיברנו על המלחמה בקוריאה, על חדלות האישים של המנהיגים שלנו. אבל אנשים לא גומרים את החודש. תראו, אזרחי ישראל, איזה חוק מביאים לנו כאן. גברתי השרה מירב כהן, השרה לשוויון חברתי, פתרתם את כל בעיות השוויון החברתי במדינת ישראל, את כל בעיות המצוקות הכלכליות והחלשים – כל מה שנשאר לכם עכשיו זה להגביל כהונה של ראש ממשלה לשמונה שנים, להתחיל לבטל את הדמוקרטיה? איך אתם נותנים יד? מה, אין לכם אצבע? הרי כל ממזר מלך אצלכם – 61. כל מה שאתם רוצים אתם מקבלים. איך אתם מאפשרים לזה לקרות? הממשלה הזו הביאה למצוקה כלכלית קשה ביותר. עליות מיסים מטורפות כמעט בכל תחום, אין דבר שלא מעלים מיסים. ומילא אם היינו רואים שעליות המיסים האלה באות מסיבה מוצדקת. ג'ידא, את ישבת איתי בוועדת הכספים וראית שהמס על החד-פעמי, מס הגודש והמס על השתייה המתוקה וכל המיסים שהעלו – בכלל משרד האוצר הגה אותם. משרד התחבורה – כשדיברנו על מס הגודש, אמרנו לו: איזה חוק זה? אם זה מס גודש והוא עניין תחבורתי, למה ההחלטה איפה לשים את הטבעות היא של שר האוצר? איפה ההיגיון? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> גם בתוך ועדת הכספים, שנינו ועוד אחרים, נלחמנו ושינינו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ובכל זאת, שינינו בשוליים של השוליים. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> שינינו, שינינו, היו הרבה שינויים, כולל בגיל פרישה של נשים ובעוד. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ועדיין, גם בגיל פרישה של נשים, פתרנו בעיה לחמש השנים הקרובות, אבל מה שיקרה עוד חמש שנים – אנחנו נפתור, בעזרת השם, אנחנו נשנה את הדברים האלה, נדאג לנשים במקצועות שוחקים, אבל לא רצו לדאוג; זה עבר בלי לדאוג לנשים חלשות במקצועות שוחקים. אז מילא, אם זה היה בא ממקום אידיאולוגי, היה אפשר להבין, אבל כשרואים שכל האידיאולוגיה הזאת היא רק כסף שהממשלה רוצה לגבות מהאזרחים; כשהשרה להגנת הסביבה יושבת בוועדת הכספים ואומרת לי: גם כוס קרטון שיש בה 5% פלסטיק עושה את אותו נזק סביבתי כמו כוס פלסטיק. אמרתי לה: את בטוחה? היא אומרת לי: כן. אמרתי לה: יש גם מומחה שאומר את זה, לא רק את? היא אומרת לי: כן, יש מומחה אמיתי. ואחר כך מאחור, הוציאו תמונה שלה יושבת – יש מאחור, למי שלא יודע, אזרחי ישראל, ספלי חרסינה. מי שרוצה יכול לקחת לו ספל חרסינה, נכון? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> הינה, כזה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה, בבקשה, יפה. יש ספלי חרסינה. והשרה להגנת הסביבה, שהטילה מיסים על המשפחות ברוכות הילדים, משפחות שאין להן מדיח, שקשה להן לא להשתמש בחד-פעמי – היא יושבת ושותה בכוס חד-פעמית. תגידו, אתם השתגעתם? לפחות "והייתם נקיים מה' ומישראל". גם אם לא מה', אתם עושים את זה בשביל כסף, בשביל לגבות מיסים? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זאת הרמה המוסרית שאתה מבקש מהממשלה הזאת? שלמה, הגזמת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יש נושא אחד שהם לא שיקרו את הציבור? אחד? מהנורבגי, ועד הממשלה, ועד הורדת המיסים. תגיד לי אחד, נושא אחד שבו פעם לפיד אמר דבר אמת. והחלופי – שוכרים לי מטוסים פרטיים. שמע, אנשים מופקרים ברמות. בכל מדינה – דרך אגב, זה מזכיר לי משטרים הכי אפלים בעולם, של דיקטטורים שאחרי שעושים להם הפיכה מכניסים אותם לבית סוהר 30 שנה שהם גנבו וחמסו את המדינה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל מה ההבדל בכל זאת? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> נו? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה שאתה אומר זה ודאי חמור. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ועכשיו הוא לא רוצה שארדן ידבר באו"ם. הוא לא מגיע לקרסוליים של ארדן. ארדן, שגריר ישראל, לא ידבר באו"ם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא באמת יכול, אבל? אם ארדן רוצה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא לא יכול. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אם ארדן רוצה לדבר – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא לא יכול כלום. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא לא יכול ככה לבחור יועצת משפטית, אבל אצלם מותר הכול, הם עוברים על החוק כל – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אני קורא לארדן – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> החוק זה הם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> דודי, אנחנו קוראים לארדן לא להקשיב ללפיד, נכון? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עזוב, אני מספר לך, החוק זה הם. איך אמר – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל זה לא פה, זה באו"ם. מה, הוא ישלח לו שוטרים לאו"ם? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע, בסוף, אנחנו שומרי חוק. מי שעובר על החוק זה הם, כל רבע שעה. מה תעשה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל מה ההבדל בכל זאת בין מה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה מבין את הצביעות? אתה מבין את הגועל נפש? אתה מבין איך הם מתנהלים? ועוד מטיפים מוסר. תסתכלו על המראה של עצמכם. אני שומע את השרה כהן מדברת, לפעמים אני מתחלחל מכל הצביעות ומכל מה שיוצא לך מהפה. אני אומר לך, לפיד, גם כשואלים אותו מה השעה, הוא משקר גם כשלא צריך. שקרן. בנט – איזה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה אומר, השעון עם הוונטילטור זה לא רק של בנט. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בדיוק. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש כבר כמה כאלה שם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> פשוט הם אנשים, אתה לא יודע, הם לא מבינים את הנזק העצום שהם עושים לעם ישראל. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> את זה גם הם יודעים. הם מבינים. הם מבינים, אבל אין להם ברירה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ארדן. אז שאלתי: תגיד, כשמחר נתחלף, מה נגיד לאיך קוראים לה, לגרמן, או ליושבת-ראש? לא לדבר. נא לחזור לארץ להחזיר את המפתחות. לא לדבר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אין ספק, אם צריך לשנות חוק, נשנה חוק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, הם שברו את המוסכמות. לא היא – מי שממנה אותה, מה נעשה? לא ניצמד לכללים, ונרחיב אותם קצת? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו לומדים מטעויות. אבל מה בכל זאת ההבדל, דודי, בין הדוגמאות שנתת לבין הדוגמה שאני נתתי? בדוגמאות שאתה נתת זה חמור מאוד, אבל זה כאילו הבטחות בחירות. אומרים שכולם משקרים בבחירות. הבטחנו לא נורבגי – משקרים. גם אחרים שיקרו. אבל הדוגמה הזאת זה גם דוגמה אישית וגם זה קרה עכשיו, לפני חודשיים, בתקציב. את רואה מה העלאות המיסים האלה עשו: המחירים בסופר עלו, סל הקנייה עלה ב-10%–20%. אנשים לא מצליחים לגמור את החודש. חשבון החשמל – מפחדים להדליק דוד חשמל, מתקלחים פעם ביומיים. הם לא מבינים בכלל, הם שבעים. ג'ידא, אבל את מבינה, את באת מהשטח, את באת מהפריפריה. יושבים כאן כאלה שבעים שזה לא מזיז להם בכלל – עוד 200 שקל ועוד 2,000 שקל בחשבון החודשי. כלום. ואת, אחרי שעשית את כל זה, במקום לתת דוגמה אישית את יושבת ושותה בכוס חד-פעמית כשיש ספל חרסינה לידך? זה פשוט לא יאומן. זה גרם – כל העלאות המיסים האלה, כשכל פעם היה איזה תירוץ אחר, כל זה גרם למבול של עליות מחירים, במזון, בתחומים נוספים. חלק מהן הם בלמו קצת. טוב, לא נעלה את מחירי החשמל. הישג: העלינו את מחירי החשמל רק ב-3.4%, ולא ב-5.6%. באמת תודה רבה, נכרע ברך ונשתחווה בפניכם. מה זה? אבל דודי, דבר אחד אתה לא יכול לקחת מהממשלה הזאת. תן לה קרדיט, קרדיט ענק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה? היא מצאה פתרון יצירתי. כל מי שמתנגד לה או שהיא חפצה ביקרו – ג'וב נחשק על חשבוננו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לשכת עבודה. ג'וב טוב. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ג'וב טוב. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איך הוא אמר? ג'ובים. כשאתה מדבר על ג'ובים, אני מבקש לעשות את זה עם היד: ג'ובים לחבר'ה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> שר הבריאות ניצן הורוביץ הרי – גברתי היושבת-ראש, אני, לא נעים שאת פה, אבל אין ברירה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> הכול בסדר, שלמה, הכול בסדר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לפני שנה וחצי הוא אמר ככה: "מפלס העצבים בכנסת שבר היום שיא עם החוק הנורבגי – קומבינה של מיליונים על עוד ג'ובים לממשלה המנופחת הזו", ולכן הוא הראה את עצמו – הוא הלך לאכול במסעדה כדי להירגע מהשחיתות, מהעצבים, מהנורבגים. אחד היה בליכוד, נורבגי אחד. היום, כשמינו את ג'ידא כי היא עשתה קצת בעיות – בצדק, עשתה להם בעיות – מה הם כותבים? ים של ברכות לקונסולית החדשה בשנחאי ולנורבגית החדשה שתיכנס במקומה. מרצ – הכי חברתית. איך? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דואגים לחבר'ה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בדיוק. איך מים של עצבים, מפלס העצבים שבר שיאים – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אל תדאגי, רצו להיפטר ממך, לא רצו לדאוג לך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה ברור. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני, פרינציפ, אם היו רוצים שאני אלך – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> הינה, אני שותה בספל, בסדר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – אני מודיע להם: היום אני נשאר. על אפכם ועל חמתכם נשאר. לא רציתם אותי – נשאר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בדיוק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הרי הם רוצים להשפיל אותך, הם רוצים לזרוק אותך מפה. הייתי אומר להם: לא, לא. אחרי שהסכמתי, יענו לראות מה הם יגידו – עכשיו אני נשאר פה. נשאר. לא זז פה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> חכה, סמוך על ג'ידא שגם זה יבוא לה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל איך הצביעות הזאת, איך החוצפה, עזות המצח. באמת, כתוב שהציץ של הכוהן הגדול היה מכפר על עזות מצח. אצלכם צריך ציץ כפול, לא מספיק הציץ הרגיל. זה כמו הטלפונים שנפתחים לשניים, צריך לפתוח אותו פעמיים. איך אתם – מפלס העצבים שבר שיאים, וברכות לנורבגית החדשה. מרצ הכי חברתית, דואגת לכל החבר'ה. איך? איך? מרצ פשוט איבדה את כל הערכים שלה. ג'ידא לא, היא הצביעה לפי הערכים שהיא האמינה בהם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זאת מפלגה שצריכה להיעלם מהעולם. אין לה שום ערך, שום בסיס. כלום, שום דבר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר לך שאם מרצ רוצים לחזור בפעם הבאה, בבחירות הבאות, הם חייבים להתעורר. ומגיע להם. הם, מרצ, אגב, יותר טובים מהעבודה. העבודה מאגפים את מרצ משמאל, קריב ואבתיסאם ומרב מיכאלי. הם פוסט-ציונים ממש. מרצ, אתה שומע אולי עוד אוושה קלושה של איזה שמאל ציוני של פעם, בחלק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא שמעתי שום ציונות, לא מאלה ולא מאלה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יכול להיות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תגיד לך היושבת-ראש. היא לא יודעת את ההמנון. איך היא אמרה? ההמנון, "נפש הומייה"; זה "נפש יהודי". בטלוויזיה אמרת "נפש הומייה"; זה "נפש יהודי הומייה". אז היא אמרה: זה לא מדבר אליי, ההמנון. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, היא אמרה שהיא לא מכירה את המילים, לכן אמרתי לה קודם את המילים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא מכירה את המילים, אבל היא גם אמרה "נפש הומייה", בגלל שאת זה היא זכרה. היא אמרה: זה לא מדבר אליי, מדיר אותי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. ולפיד, שלא לדבר עליו – בסדר, זה לא, הרי לא ניצן הורוביץ שלח את ג'ידא לסין, לפיד שלח אותה, הרחק מכאן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא הדילר של הקזינו, שלמה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כל מי שמסכן אותו עם העצמאות שלו, בעצמאות מסוכנת, מוגלה לארץ גזרה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מסדרים לו ג'וב. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מזל שאין לנו כאן סיביר כאן, בישראל. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, יש גם סיביר. יש. שגריר סיביר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> שגריר בסיביר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – גם שגרירות ב-50, 100 מיליון דולר. אל תדאג, רק שיסכים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> את אלי אבידר נשלח לשגריר בסיביר. אתה זוכר מה הוא אמר על המינוי של דני דנון לאו"ם? מה לפיד אמר אז? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הריקני הזה, אני לא זוכר מה הוא אמר בגלל שמעולם לא הקשבתי לו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בוא תשמע. הוא אמר ככה: נתניהו ממשיך את הפירוק הכללי של שירות החוץ שלנו. הוא ממנה פוליטיקאי בינוני מהאגף הקיצוני ביותר של הליכוד, ללא כל ניסיון דיפלומטי. למה? כי בברירה בין טובת המדינה לנוחות הפוליטית, נתניהו תמיד בחר באפשרות השנייה. של נעליך מעל רגליך, חצוף שכמוך. אסף זמיר בניו יורק, יעל גרמן בפריז, מייק הרצוג בארצות הברית, רונן הופמן בקנדה, אמיר חייק לדובאי, ג'ידא בסין; יש עוד שמות שאני בטח לא זוכר או שלא שמעתי עליהם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> את כל אלה נצטרך להחזיר באמצע. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> צ'יק-צ'ק. אבל מי רוצה עוד? זה פתוח. יש עוד מישהו? מירב, את רוצה שגרירה? יש עוד שגרירה – איפה נשים אותה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איפה שהיא רוצה. בשום מקום. איפה שהיא רוצה. אפילו בתחנת החלל זה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מירב, לפיד מחלק שגרירויות. מי שעושה בעיות – תדעי: אוגנדה, אוזבקיסטן, איי מרשל, בלגיה. לא חסרים מקומות. לפיד יסדר, ואיפה שאין שגרירות, נבנה שגרירות, על חשבון הציבור. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נעמה לזימי לפעמים עושה בעיות בוועדה, למרות שהיא בסוף מתקפלת כאן כמו נערת גומי בהצבעות. עושה, צועקת, צועקת, צועקת, בסוף – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ראית איך לאביר קארה ירד האוויר? אביר קארה, כל פעם הוא מתנפח כמו איזה בלון הליום ויורד לו האוויר. אוויר קארה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה עם דפנה והתינוק שלה? לא ראית איזה סרטון מרגש הוא עשה על דפנה והתינוק שנולד לה, שהוא חייב כבר 96,000 שקלים לפנסיות התקציביות? אין דפנה, אין תינוק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> חתלתול קטן מלא אוויר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> פשוט. ומה עם ג'וב טוב כלפון? את צרפת גרמן כבר לקחה לו. איפה נשים? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ג'וב טוב חנפון. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כלפון. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – ג'וב טוב חנפון. הוא כל היום מתחנף. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, חנפון. לא, כי בג"ד-כפ"ת בראש מילה זה בדגש. אבל האמת היא שאת ג'וב טוב לא צריך לשלוח לשום מקום. למה? הוא הוכיח נאמנות לכיסא. מכר את הכול. אין ערכים, אין ארץ ישראל. הוא הולך ומצטלם עם הרב מאזוז, עם הרב זה, הוא הולך לפה, הולך לשם, יושב פה. מתנהל כמו איש שמאל קיצוני. לא דואג לשום דבר, לא לנשות האברכים בציונות הדתית או האברכים החרדים, לא לארץ ישראל – כלום, כלום, כלום. אז אותך לא ישלחו לשום מקום. ג'וב טוב, אתה יכול להיות רגוע. הכול בסדר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> רינאוי, תירגעי. הכול טוב. לא יחליפו אותך, אל תדאגי. תהיי נינוחה. תהיי נינוחה. הכול טוב. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> פעם היו שמים – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אני דווקא מאוד נינוחה. האתנחתה הקומית הזו הייתה ממש נחמדה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא מחליף רק אותנו. רק אותנו הוא מחליף – – – עלק, ישיבות רגישות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> דודי, פעם מיקי היה שוביניסט. כל הגברים היו פה בתחילת הערב וב-02:00 – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תקרא לו היושב-ראש. הוא לא חבר שלך. היושב-ראש. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ב-02:00 היו שמים את ג'ידא ואת אמילי. פעמיים צעקתי עליהם ומאז אנחנו מקבלים שוויון. בקיצור, מכירת חיסול של דעות שלא מסתדרות עם הדיקטטור – שגרירים וקונסולים מהודו ועד כוש, איפה שאתה רוצה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> איפה זה כוש? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש מחלוקת בגמרא. הגמרא אומרת: הודו וכוש צמודות האחת לשנייה – יש דעה אחת – והודו ועד כוש זה בעצם כל הגלגל. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ניגודים. אחד אומר שהם ניגודים, בקצוות, לכן אתה אומר מהודו ועד. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש דעה שהן בשני הקצוות. שגרירים וקונסולים מהודו ועד כוש. הודו ועד כוש אנחנו קוראים במגילת אסתר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אבל הוא מדבר על בערך לפני אלפיים וחמש מאות שנה, מאחשוורוש. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. "ויהי בימי אחשורוש, הוא אחשורוש המֹּלך מהדו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה". יש מספיק שגרירויות לכולם, ל-120, ועוד שבעה נורבגים. יאיר גולן לא צריך שגרירות, יאיר גולן יהיה שגריר בעזאזל, וליברמן – שגריר במזבלה עם מריצה. נשים לו שם מבנה, נבנה לו מבנה בצורת מריצה, ושם הוא יהיה שגריר. ככה תישאר ללפיד ממשלה הומוגנית, ממשלה שכולם מיישרים קו. עפר שלח מדבר מילה – עף הביתה; ג'ידא אומרת משהו – סין. זה אומר משהו, הכול מסתדר. תהיה ממשלה, כולם יבואו ככה, אף אחד לא מדבר מילה. נעמה לזימי, את על הכוונת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – תביא לו הצעת חוק שהוא יקבל חצי משכורת של הנורבגים ולא צריך אותו. הוא – – – נגיד יש לו 19 קולות, 19 אנשים. הוא מצביע במקום – – – לא מטריד אנשים בלילה. המדינה תחסוך 50% אחוז. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אביר קארה יכול להיות הסגן שלו. אביר קארה יכול להיות הסגן שלו לעניין הזה. הוא כבר מומחה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אוויר קארה, אני מבקש. אוויר קארה, אוויר קר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הכול פתוח, חברים, כל המינויים שבעולם, רק כדי שהממשלה המושחתת הזו תוכל לשרוד. אבל אל תחשבו שהמינוי יישמר לכם, ג'ידא. אל תבני על זה. כמו שדודי אמר, לא תהיי שגרירה בסין לאורך זמן. אנחנו לא יכולים לאפשר את זה. אחרי שהממשלה תיפול, אנחנו נפרמט. יש כפתור בטלפון שעושים אתחול, אתחול מחדש לא לבריאת העולם – ל-13 ביוני 2021. אנחנו נפרמט את כל הטעויות, את כל השחיתות. נבטל את כל המינויים. נשלח את בנט לקונסול מטעם עצמו ברעננה, ואת כל היתר, כמו שליברמן שלח את העצמאים, אנחנו נשלח אתכם להיות חוטבי עצים ושואבי מים. מקצוע לא רע. הרי זה מה שאתם רוצים שאנחנו נהיה; לא את, הממשלה הזו. הם חושבים שאנחנו בפריפריה טיפשים, לא מבינים. רוצים מנהיג שלנו. לא, אתם לא יכולים לבחור. אנחנו נקבע לכם, ואתם תהיו חוטבי עצים ושואבי מים, ואנחנו נשב במגדלי השן. נעבוד יחד עם בג"ץ בהרמוניה איך לקחת את הכוח מהציבור, מנבחריו, לחבורה קטנה של פקידים. הממשלה הזו היא לא רק מושחתת, היא גם מבולבלת. קראנו בפרשה, בפרשת ויקהל: "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה'". שואלים: למה בכלל צריך לומר לנו: ששת ימים תיעשה מלאכה? ואם אני בפנסיה, ואם אני לא רוצה לעבוד, מה, אני חייב? התורה מצווה אותי: ששת ימים תיעשה מלאכה? תגיד לי: ביום השביעי שבת שבתון. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא כתוב תעשה; תיעשה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זו השאלה השנייה. עוד יותר. וגם מה זה תיעשה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה האופציה לעשייה. תיעשה. לא אמרו – – – כל מי שרוצה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ומי שלא רוצה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זכותו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז למה אתה אומר לי את זה? תגיד לי, הקדוש ברוך הוא – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה אומר: בוא נעבור לתירוץ. יותר מעניין. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה הפשט, אתה אומר את הפשט. זה נכון, אבל לכאורה לא צריך לומר לי. תגיד לי מה שאתה רוצה שאני אעשה. מה, אתה אומר לי איך ללכת? מה לאכול? לא, יש את המצוות, מצוות עשה: תניח תפילין, תשמור שבת. תגיד לי: תשמור שבת. בשאר הימים אני יודע שלא צריך לשמור. אגב, "ששת" זה בגימטרייה 1,000: שי"ן, שי"ן, תי"ו, וזה בגימטרייה 40 חסר אחת. זה המלאכות שאפשר לעשות בששת ימים ובשבת אי-אפשר לעשות, זה המלאכות שמותרות בחול ואסורות בשבת. יש ל"ט אבות מלאכות, 39 אבות מלאכות, 40 חסר אחת. יש סיפור – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תסביר לה מה זה, אם כבר. היא הולכת לבייג'ינג. היא צריכה לפגוש יהודים. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> לא. את זה אני דווקא יודעת. הרי נוסף לתואר השני של מינהל עסקים, יש לי עוד תואר שעשיתי לפני 15 שנה של ספרות עברית, תואר שני, ועשיתי עבודת סמינר על הקראים באנדלוסיה, על הספרות שלהם, השירה של הקראים. הפוך מיהדות העולם – הם כתבו באותיות הפוכות. אז – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הם שם, הקראים, לא האמינו בתורה שבעל פה, אז לא היו להם ל"ט אבות מלאכה, היו רק מהתורה שבכתב. ל"ט אבות מלאכה זה מהתורה שבעל פה, אלה המלאכות שהיו במשכן. כל המלאכות שהיו במשכן – למדו שהן המלאכות שאסורות בשבת. יש סיפור על אחד מסוחרי ראדין, שהיה פותח את חנותו ביום שישי עד לתוך השבת, ובמוצאי שבת מקדים לפתוח כשעוד חמה בראשי האילנות. הוא היה גונב שעה בכניסת שבת, שעה בצאת שבת. החפץ חיים בא אליו ואמר לו: אני אספר לך משל. מה שאתה עושה זה כמו המשל על איכר שהיה מוכר שקי תבואה, מוכר שקים לסוחר. בא סוחר, היה קונה הרבה שקים. הוא לא היה משלם לו על כל שק. הוא אמר לו: בוא נספור את השקים, בסוף נשלם לך. אבל איך נספור שלא נשכח? האיכר אמר לסוחר או הסוחר אמר לאיכר – לא משנה, סיכמו ביניהם שעל כל שק הוא שם מטבע נחושת בתוך צלחת. יש קערה, כל שק שהאיכר מעמיס לו בעגלה – הוא שם מטבע נחושת. וכך הסוחר והאיכר מעמיסים, מעמיסים, וסיכמו שכשיסיימו להעמיס יספרו כמה מטבעות נחושת יש בקערה, ואז הוא ישלם לו לפי מספר השקים. אבל האיכר לא היה יכול להתאפק. הוא רואה את הקערה מתמלאת במטבעות, אז הוא ראה שהסוחר לא מסתכל, לקח שתיים, שלוש מטבעות, ושם בכיס. הסוחר ראה אותו בזווית העין עושה את זה, אבל הוא אמר: איזה איכר טיפש, ניתן לו. עוד פעם, לוקח עוד מטבע, עוד שתיים, ואז בסוף הסוחר שילם לו על הרבה פחות שקים. אז הקדוש ברוך הוא – החפץ חיים המשיך לומר לאותו סוחר – נתן לנו מתנה יקרה. הוא נתן לנו את השבת. השבת היא מקור הברכה. כנגדה הקדוש ברוך הוא משפיע עלינו שפע לכל אחד מימות החול. כשאתה גונב את השעות האלה מהשבת, אתה גונב מהשפע של ימות החול, אתה בעצם גונב מעצמך. זה לדעת להבחין בין עיקר לטפל. ראינו את ההבחנה הזאת בין עיקר לטפל אצל בצלאל. כתוב "ויעש בצלאל את הארֹן". זה הדבר היחיד שהתורה ייחסה לו. למה? מדרש רבא אומר שכשאמר משה לבצלאל: תבנה את המשכן, אז בצלאל אמר לו: מה טיבו של משכן זה? למה לבנות את המשכן? הוא אומר לו: המשכן נועד שהקדוש ברוך הוא ישרה את שכינתו על עם ישראל וילמד אותם תורה. אז הוא אומר לו: אם ככה, אם המשכן, כל המטרה שלו היא בשביל התורה, אז איך בינתיים התורה תהיה מונחת בקרן זווית? בוא נבנה לתורה את מה שצריך, איפה שהיא יושבת, את הארון שלה, ואחר כך נבנה את המשכן, ומשה רבנו קיבל את זה. לכן בצלאל – עשיית הארון קרויה על שמו. בצלאל היה חכם מאוד והיה יודע לזהות ולהבדיל בין עיקר לטפל. כמו שראינו בשבת, כמו שראינו אצל בצלאל, חכם צריך לדעת לזהות את מקור החוכמה, את אוצר הברכה, ולפעול בהתאם. לא לבלבל בין העיקר לטפל. יש סיפור שיום אחד הצפרדע פגשה מרבה רגליים. היא אמרה לו: תגיד לי, איך אתה, מרבה רגליים, עם למעלה מ-100 רגליים – יש גם כאלה עם אלפי רגליים – איך אתה מסתדר? איך אתה מתאם את הקצב בין הרגליים? אני עם ארבע רגליים ולא מצליחה ללכת, אני קופצת. אני באה ללכת, זה קופץ. אני עם ארבע רגליים לא מסתדרת, ואתה עם למעלה מ-100 רגליים מסתדר. לא ענה לה. הצפרדע הלכה. אחרי שבוע חזרה, רואה אותו באותו מקום. היא אומרת לו: מה אתה עושה פה? הוא אומר לה: מאז ששאלת אותי את השאלה הזאת, אני יושב וחושב איך באמת אני מסתדר, ואני לא מצליח. כאשר יש בלבול, כאשר יש רעשי רקע, ואתה לא חכם, אתה לא יודע להתמקד – משה רבנו אומר לעם ישראל: זה הדבר. תתמקדו במטרה. אל תיבהלו מרעשי רקע. רק אז אתם יכולים להצליח במשימה. ברגע שאתם הופכים את כל המשימות לרעש רקע אחד גדול, לפקעת אחת גדולה ומסובכת, אתם יכולים להיות תקועים במקום ולחשוב איך אנחנו עושים פעולות פשוטות. זה דומה לאותו מרבה רגליים. הממשלה היא מרובת ראשים, יש בה הרבה ראשים, כל אחד מושך לכיוון שלו, ולכן משימות מאוד פשוטות, כמו טיפול בעצמאים שהמחזור שלהם נפגע בגלל הסגר בפועל בקורונה, כמו הטיפול בחלשים, כמו לדעת לעשות דיפרנציאציה במיסים שלא יפגעו באוכלוסיות המוחלשות, כמו הרבה הרבה דברים שאנחנו רואים – ממשלה מבולבלת. עם מה היא מתעסקת? מה אתמול היה החוק הראשון? הפנסיות התקציביות. במקום להתעסק בעיקר, מתעסקים בטפל, מתעסקים בפנסיות תקציביות. באמת זה הדבר שממשלה צריכה לעסוק בו? להביא חוק להגבלת כהונה? אין לנו מה לעשות? נגמרו כל הבעיות? השרה כהן, נגמרו כל בעיות העולם? כל בעיות השוויון החברתי? כל החלשים, הכול עבר, נשאר לעסוק רק אם יהיה מישהו שיכהן ברצף שמונה שנים, שהוא כאילו יספור בכלל את החוק הזה ולא יבטל אותו במחי יד? בזה אתם מתעסקים? בזה אתם מעסיקים אותנו? מילא הנורבגים שלכם לא עושים כלום, אבל אנחנו עובדים קשה. יש לנו ציבור, אנחנו מקשיבים לו, שומעים אותו, מנסים להילחם בשבילו. למה? אתם הופכים כל משימה פשוטה לאתגר קשה. לא שמעת, דודי, את הסיפור אני אספר לך אחר כך. אתם כמו מרבה הרגליים מהסיפור, ממשלה מרובת ראשים שהופכת כל משימה לאתגר קשה מנשוא ונכשלת פעם אחר פעם. זה נובע לא רק מהבלבול, אלא גם כי יש כלים ריקניים. יש אנשים חלולים, פלקטים, ריקים, בלי השכלה, בלי ניסיון. איך אומר לפיד? אני לא מבין, יש לי יועצים, מה שהיועצים אומרים – אני עושה. הלוואי שתשמע בקול היועצים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא פעם אמר דבר כזה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, הוא אמר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני לא מאמין לך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תבדוק, תעשה חיפוש. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא היועץ של עצמו, עזוב אותך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא אמר: אני לא מבין – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עזוב את הריקני הזה. הוא עושה מה שבא לו. הוא לא מכיר לא חוק, לא מוסר. הוא עושה מה בא לו. הוא לא מינה את גיסתו? הוא לא ברח למאבטחים? משחק אותה כאילו הוא סחבק, לא צריך מאבטחים. אתה מבין? הוא נוסע במטוסים פרטיים, פתאום אחרי 30 פעם שהוא חוכר מטוסים, הוא מצלם את עצמו עם איזה תרמיל. באמת טיל התפוצץ בתל אביב כשהוא היה בסביבה במלחמת המפרץ? הוא שמע צבע אדום באמת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא שמע צבע אדום ברדיו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מאז הוא בחרדות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ברדיו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מאז הוא בחרדות גדולות. הבן אדם צריך טיפול פסיכולוגי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה יודע מי בחרדות? מי שבחרדות זה תושבי שכונת שמעון הצדיק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מאז הוא חושב שאנשים מאמינים לבלופים שלו. הוא משקר את עצמו? בסוף הגעתי למסקנה שהוא מאמין לשקרים של עצמו. לוקח לי איזה תרמיל קטן, שם אותו, הוא מביא את העשרה שבאים איתו למטוס לצלם אותו, הוא חושב שאנחנו באמת חושבים שאיזה אזרח צילם אותו. אתה מבין את הבדיחה של האיש העלוב הזה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מנסה לחשוב. כתוב: עשה עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר. אצל לפיד זה אמר שקר ושנה בו, נעשה לו כאמת. זה נובע – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני לא יודע איך לתאר אותו. תאמין לי, אין לי מספיק מילים בעברית לתאר את הרדידות ואת עולם השקר שהבן אדם הזה חי בו, הבלוף. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> והבלוף הזה הצליח להדביק אליו – תראה כמה כיסאות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דרך אגב, מה מדהים? שהבלוף הזה, מי תומך בו? עלק אינטלקטואלים מתל אביב. תלך לאוניברסיטה, אלה, הפרופסורים האלה, תומכים בקלקר הזה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בטח, הוא דואג לאינטרסים שלהם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> והאיש הריקני הזה, שסיים 12 שנות לימוד, נטול השכלה בכלל. איך אומר הגשש? נטול השכלה בכלל. מי תומך בו? פרופ' אגסי והחבר'ה שם, שמלכלכים על דוד אמסלם, אומרים שהוא בבון. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא לא סיים 12 – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בערבי שישי הם יושבים. אתה יודע, אנחנו יושבים, עושים ארוחת שבת, שרים שירי שבת. הם דנים עלינו בסלונים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כי הוא דואג – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> קוראים לנו בבונים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כי הוא דואג לאינטרסים שלהם. לא ראית? למי הם נתנו נקודות זיכוי לפי התוכנית של ליברמן? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> השנאה שלהם לנתניהו. ברור להם שאם יש מישהו שבאמת מגיע לרמה האינטלקטואלית הכי גבוהה זה נתניהו. הרי מטבע הדברים הם היו צריכים לתמוך בו, אבל השנאה שלהם כל כך גדולה לארץ ישראל, לעם ישראל, במובן של הערכים היהודיים, שלא אכפת להם ללכת עם הקלקר הזה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הם לא מסוגלים לקלוט, להבין את האמת; להבין את ההיסטוריה של העם היהודי, את האהבה שלנו לארץ ישראל, למסורת ישראל לעם ישראל. מבחינתם, רק תסדר כמה ג'ובים לחבר'ה, רק תדבר קצת מילים חלולות, ריקניות וגבוהות, וכולם אחריך. אבל אני חושב, דודי, שהעם התפכח. זה כבר לא אותו דבר. אתה רואה שהם מאבדים את האמון הציבורי שלהם. יש מגמה של ירידה עקבית. ממש אני חושב שזה ברמת מובהקות סטטיסטית שקשה מאוד להתווכח איתה. שבוע אחרי שבוע המגמה היא של חוסר אמון בממשלה – ממשלה שדואגת לג'ובים, דואגת לפנסיות תקציביות לחברים של גנץ, ותכף נדבר גם על זה. הם אומרים – עלו פה אתמול כולם, אחד אחרי השני: ביטחון ישראל – הינה, ראינו, אוקראינה – תראו שצריך צבא. מה הקשר? על מה אתם מדברים בכלל? זה הכול אתם דואגים רק לכאלה שהתגייסו לפני 20 שנה. החיילים הצעירים שלנו, הקצינים הצעירים, לא מקבלים שקל. אין פה פנסיות תקציביות בכלל מאז 2004. בעזרת תקשורת מגויסת גם אתם מצליחים להפוך כל כישלון לאקזיט מתוחכם. נכשלים בקורונה – איזו מדיניות אדירה; נכשלים בכלכלה – זו מדיניות של ביבי שעשתה 8% תשואה ב-2021; נכשלים בזה – זה היה מכוון, אנחנו בכוונה עשינו את זה, בכוונה. מה שאתם אומרים כישלון – לא, זה לא כישלון, יש הצלחה. אז הם גם ריקניים וגם הפקירו את העיקר. מבולבלים, ריקניים והפקירו את העיקר. מרוב היהירות וההתנשאות שלהם עלינו הם שכחו שאנחנו כאן בזכות השבת. אנחנו לא נלחמים בשבת, אנחנו לא עושים טובה לשבת. אנחנו פה בזכות השבת, בזכות לומדי התורה, בזכות הדאגה לחלשים, בזכות השמירה על מסורת ישראל. למה אנחנו פה? אמרתי פעם למנסור עבאס, אמרתי לו: עם ממשלה כזאת אתה צריך לבקש לבטל את חוק השבות. באמת חוק גזעני. אם אתם לא שומרים על שום סממן יהודי בארץ ישראל, איזה סיבה, איזו אמתלה יש לכם לומר: הארץ היא שלנו? על מה? בשם מה – בשם המסורת? בשם הרוח היהודית? בשם הרחמנות שטבועה בנו בעזרה לחלשים? בשם לומדי התורה? בשם מה אתם אומרים שהארץ הזאת שלנו? אנחנו מילא, יש לנו יסודות איתנים ויציבים. יש לנו את התורה שניתנה לפני שלושת אלפים ושלוש מאות שנה, ומאז אנחנו שומרים אותה. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם, הוא נתן את הארץ פעם לשבע אומות ואחר כך העביר אותה אלינו. אנחנו מאמינים ואנחנו שומרים על מה שהוא אומר. אבל אתם, בשם מה אתם מחוקקים כאן חוקים כאלה גזעניים? למה חוק השבות זה רק ליהודים? למה? למה חוק הלאום זה רק ליהודים? מגיע לכולם. אם אין שום סממן יהודי, כל הדברים האלה זה באמת גזענות. מתי זאת לא גזענות? מתי זאת מדינת הלאום של העם היהודי? כשאתם מתנהגים כמו לאום יהודי, כשאתם מתנהגים כמו עם יהודי. אבל כאשר אתם הורסים כל חלקה טובה, כאשר פוגעים בכל דבר שריח יהדות נודף ממנו, לא מגיע לכם. אתם בעצם כמו אותו סיפור, כמו אותו איכר טיפש שגנב כמה מטבעות נחושת וחשב שהוא מרוויח כמה פרוטות ולא יודע שהוא מפסיד דינרי זהב על השקים. כך גם אתם – אתם גונבים כמה פרוטות נחושת, מקצצים שעות למוכר שאינו רשמי ללימודים של הילדים, מקצצים ללומדי התורה, פוגעים פה, פוגעים בחלשים. אתם גונבים כמה פרוטות, מכניסים לכיס – הינה הכנסנו וחסכנו לאוצר עוד מיליארד, חסכנו עוד 100 מיליון. אתם לא מבינים שכל האוצר הזה, כל המדינה הזאת היא בזכות אותו מעשר ששומר כאן על העם היהודי, אותם לומדי תורה, אותם חלשים, אותה מסורת, אותה שבת. הם לא מבינים את זה. הם מאבדים בזה שהם גונבים את הכמה פרוטות נחושת האלה והם בעצם מאבדים את זכות הקיום שלהם. אין להם זכות קיום. אני, האמת, מתפלא איך זה לוקח יותר מדי זמן, כי זאת ממשלה בלי זכות קיום – לא עוזרת לחלשים, פוגעת בתורה, פוגעת במסורת, פוגעת בארץ ישראל. איזו זכות יש לה שהיא עוד ממשיכה להתקיים? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שלמה, אני הולך לשתות משהו ובא. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תביא גם לי כוס תה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> היושבת-ראש, רוצה משהו? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה, תודה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מקווה שתתעשתו, כי כל עוד אתם כאן אתם לא יכולים להפוך את המדינה הזאת למדינת כל אזרחיה, לעקר אותה מתוכן. לא אני אומר את זה. לא רק אני אומר שזאת ממשלה מבולבלת, מטורללת. יושבים כאן בשולחן הממשלה 28 שרים על 57 חברי כנסת. לא היה דבר כזה מאז קום המדינה שמספר השרים הוא יותר מאחד לשניים. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> עשית גימטרייה על זה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> 28 זה כוח – לקחתם את השלטון בכוח הזרוע. 28 שרים ו-6 סגני שרים, או לא יודע כמה, 5 סגני שרים, שזה יוצא יותר מאחד לשניים, זה 33 או 34 חברי ממשלה על 57 חברי כנסת. לא היה דבר כזה. זאת הממשלה שנאבקה בכל הכוח וזעקה על 18 שרים, על ממשלה מנופחת ונורבגים, והפגינו – אלי אבידר, שהתעורר ונזכר עכשיו שהוא לא מוצא את התיק שלו שלושה חודשים, בטלן, לא עשה כלום. מה אמרו על הממשלה הזאת אנשים מתוך הממשלה? עיסאווי פריג', ראית מה הוא אמר עליה? הוא אמר שזאת ממשלת עלא באב אללה, זאת הממשלה הזאת. הוא אומר: אין מה לטמון את הראש באדמה. גם הוא מבין. אם עיסאווי מבין את זה – מהמפלגה שלך, הוא אמר שזאת ממשלה עלא באב אללה. איך אומרים אצלנו? ח'ליהא לאללה. רק אלוקים יכול להציל אותנו מהממשלה הזאת. אפילו עכשיו, במשבר – הזכרתי את זה קודם – עם ישראל בתפוצות בחוץ מחכה. רואה קרן אור, רואה את הזרקור הזה של ממשלה בישראל שבשעת משבר תדאג, תוודא, תדע איך להעביר אליו הנחיות. יושב ראש הממשלה החלופי ויושב שר האוצר ואומרים להם: לא יהיה כלום, אל תדאגו, לא יהיה כלום. היום בגללם אלפי אזרחים בסכנת חיים. זאת ממשלה של אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים, זה ח'ליהא לאללה. הזכרתי קודם את הפנסיות התקציביות. אתמול עלו כאן אחד-אחד החברים של גנץ ואמרו שיש כאן ביטחון ישראל. מה הייתה הטענה העיקרית שלהם? אנחנו צריכים לוודא שיש לצבא יכולת לגייס את הטובים ביותר. שקרנים. שקרנים. מדובר בפנסיות התקציביות לכאלה שנמצאים היום בפנסיה, לכאלה שיצאו בגיל 45 או 50 ומקבלים פנסיה 20% יותר ממה שמגיע להם, 20% באופן לא חוקי. ולא נדבר על אלמנות ועל משכורות נמוכות. אני מדבר, כמו שאומר אביר קארה, על שדרה דקה של גנרלים, הגנרלים שמקבלים, כמו יאיר גולן, 60,000-50,000 שקלים. מתוך ה-60,000, 20% לא מגיע לו. 20%. הוא גונב את זה, זה לא חוקי. עכשיו בגרייס להכשיר את אותם 5,000, 6,000 או 10,000 שקלים בחודש שהוא מקבל שלא כדין, שהוא מקבל על חשבוננו – זה 1.3 מיליארד שקלים בשנה שהולכים על אנשים כאלה, גנרלים כאלה, אלופים, שלא מגיע להם. זה לא חוקי, לא חוקי. צריך לעצור את זה. אם זה היה בחברה פרטית, אפילו אם זה היה בעיריות – גם בעיריות תיקנו את זה ודרשו מהאנשים להחזיר את הכסף שהם קיבלו שלא בצדק. אבל כאן הגנבים הגדולים באים והופכים את הגנבה למשהו חוקי. אין לזה שום קשר לביטחון ישראל. אם רוצים לעזור לביטחון ישראל, לחזק ולבצר את הביטחון, תנו משכורות גבוהות יותר ללוחמים, לקצינים הצעירים, לאנשי הסייבר, לכל מי שעכשיו נמצא, לאלה שאתם רוצים עכשיו לגייס. אתם חושבים שבאמת הם צריכים את הפנסיה התקציבית, את פנסיה את הגישור שלנו בגיל 45–50? הם יוצאים עם מקצוע. אין להם בעיה להשיג עבודה, הם מבוקשים מאוד בשוק. למה לבזבז כספי ציבור באופן כל כך בוטה? ותכף נדבר גם על בזבוז כספי ציבור. נראה לי שהיו שני אנשים כאן במליאה אתמול, אחד שהיה מאוד עצוב ואחד שהיה מאוד שמח. מי שהיה הכי שמח שהחוק הזה עבר זה אביר קארה הצבוע, שעשה סיבוב תקשורתי חודשיים עליכם, עשה סיבוב על כולם, השיג את כל מה שרצה והצביע בעד החוק. הרי אם החוק לא היה עובר, הוא היה גם אוכל את הדגים המסריחים וגם מגורש מהעיר; גם עשה סיבוב, גם הצביע בעד וגם בסוף החוק נפל. החוק עבר על חודו של קול בזכותו, באשמתו, והוא הכי שמח על זה. מי שהיה הכי עצוב, נראה לי, היה בני גנץ – בני גנץ, שמדבר כבר תקופה על זה שהוא לא יכול להיות בממשלה הזאת. איך הוא כתב שם? יש אנשים פוסט-ציונים ממש. לא אכפת להם מביטחון ישראל, לא אכפת להם ממדינת ישראל. והוא אתמול – אבל הוא לא יכול לפרק את הממשלה. יהרגו אותו אם הוא יפרק את הממשלה בגלל מריבות פנימיות שיש לו. יגידו לו: מה, עכשיו ביבי יחזור בגללך. הוא צריך סיבה מספיק טובה כדי לפרק את הממשלה, וביטחון ישראל זה היה בשבילו סיבה מספיק טובה. הוא הלך עד הסוף, והבינו את זה בקואליציה. לא סתם כולם התקפלו. מרצ התקפלה, העבודה התקפלה, אביר קארה התקפל, כי הבינו שגנץ הולך כאן בכל הכוח, כי לא מעניין אותו. מבחינתו זה win–win: הוא מצליח להעביר פנסיות – שיחק לחברים שלו; לא מצליח להעביר פנסיות – הוא יתפטר מהממשלה הפוסט-ציונית הזאת, ולכן הוא היה עצוב אתמול. אני ראיתי שהפרלמנט הבריטי מעודד חרם על מדינת ישראל בגלל מכתב ששלחו אליו מרצ והעבודה. מרצ והעבודה, שתי השותפות הבכירות של הקואליציה הזאת של בנט ולפיד – לפיד מילא, אין לו באמת ערכים, הוא הולך עם הרוח. גם בנט כבר לא, אבל בנט, שרכב על קולותיהם של אנשים עם ערכים, רכב על קולותיהם של כאלה שמדינת ישראל חשובה להם, שארץ ישראל חשובה להם, שאכפת להם מהעם הזה שיושב בציון – בנט יושב בקואליציה עם ממשלה כזאת, עם חברות כאלה, שדואגות שיקראו לחרם על מדינת ישראל. פוסט-ציונים ממש, כהגדרתו של גנץ. תתבייש לך, בני. אני הבנתי שבנט לא ישן היום צוהריים כנראה, והחברים ברשימה המשותפת החליטו לפטור אותו מהפיליבסטר הזה והם מצביעים בעד החוק הזה, למרות שיש להם הסתייגויות לחוק. יפילו להם את ההסתייגויות, ומישהו שם יצביע בעד כדי לתת לבנט להמשיך לישון. מי יודע כמה שילמו במזומן לרשימה המשותפת כדי שבנט יוכל לישון הלילה ולא לבוא לכאן. תדע, מנסור עבאס, בנט עושה עסקים גם עם הרשימה המשותפת. את יודעת כמה מהרשימה המשותפת קיבלו? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אולי אתה יודע. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אני רק יודע שזה קרה, אני יודע שזה קרה. אחמד טיבי שחרר את בנט היום לישון, כן. הוא מצביע בעד החוק, שיהיה להם 61, ובנט יוכל לישון. לא ישן צוהריים היום, לא ישן צוהריים. בירושלים אין מיטה לישון צוהריים, רק בתל אביב יש לו, הוא אמר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שיפצו לו ב-30 מיליון שקל. שיפצו לו כאן בבלפור ב-35 מיליון. הבית של בנט – 20 מיליון, ברעננה; הבית של לפיד – 15 מיליון; הבית של גנץ, אין לי מושג למה – 7 מיליון. עשיתי חשבון, זה מתקרב כמעט ל-90 מיליון שקל. אני בשוק. מי אישר את זה? אתה שואל אותי מה. פני הדור כפני הכלב. שומרי הסף נעלמו. אין סף ואין בטיח. שברו את כל הדלתות, כבר לא צריך סף. אין סף, לא צריך סף. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הכול מותר. ברגע שאתה חלק מהקליקה, הכול מותר. הם עכשיו מעבירים חוקים. הרי הם מעצימים יותר את הכוח של הפקידים האלה. למה שהם לא יעזרו? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני, סמי בן-חיים, שדדתי הקופה – ככה אומרים כל יום נפתלי בנט ולפיד. ולפיד אומר לו: ומה איתי? אומר לו: גם אתה, ציון. גם אתה, הרצל. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שני גנבים. קטנים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הם צריכים ללמוד, דודי, מפרשת השבוע שנקרא בשבת, פרשת פקודי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איך הוא אמר? הציבור, אתם כספומטים. בשבילם צריך בנקים שלמים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> פרשת השבוע, דודי, פרשת פקודי, מלמדת עד כמה צריך להיזהר בכספי ציבור. מה שאני אומר עכשיו, חלק זה מתוך הספר של הרב יונתן זקס "שיג ושיח" על פרשת פקודי. הוא אומר ככה: פרשת פקודי עמוסה דיווחים פרטניים על אופן השימוש בתרומות לבניית המשכן. הפרשה מונה את הכמויות המדויקות של הזהב, הכסף והנחושת. אפילו מסופר במדרש שהפסוק אומר: "ואת האלף ושבע מאות וחמִשה ושבעים עשה וָוִים לעמודים". כשמשה רבנו עשה את החשבון, היה חסר לו 1,775 שקל. לא הבין איפה זה הלך, נבהל, פחד שיגידו שהוא לקח את זה, ואז גילה שהווִים שעשו לעמודים מכסף – זה זה. לכן התורה הדגישה את זה – שמשה עשה חשבון עד השקל האחרון. למה זה נדרש? למה משה רבנו, אדון הנביאים, צריך לתת שקיפות כזאת? למה לא אמרו: משה רבנו עלה לשמיים, היה עם הקדוש ברוך הוא, הביא לנו את התורה – סומכים עליך, סומכים עליך בעיניים עצומות. תעשה מה שאתה רוצה. למה? במדרש תנחומא, תראה מה כתוב על משה רבנו: "והביטו אחרי משה עד בֹּאו האֹהֱלה" – כתוב על עם ישראל. מה זה? והביטו אחרי משה עד בואו האהלה, ומה היו אומרים? היו מסתכלין מאחוריו ואומר אחד לחברו: ראה צווארו, ראה שוקיו, איזה שמן, אוכל משלנו, שותה משלנו – על משה רבנו. וחברו משיב: ריקא, אדם שנתמנה על מלאכת המשכן, על כתרי כסף ועל כתרי זהב שאין לו חקר ואין לו משקל ולא מניין. מה אתה רוצה, שלא יהיה עשיר? ככה היו מדברים על משה רבנו. שלום, חברת הכנסת סטרוק. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> האמת היא שלא באתי להרבה זמן, אבל לשמוע אותך זה תענוג. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה. יש לי את דודי כאן, נותן לי קשר עין כל הנאום. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אנחנו באמצע דבר תורה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> גם אני מקשיבה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל דודי מוסיף לי דברים באותו כיוון. מה אתה רוצה, שלא יהיה עשיר? משה רבנו, אדון הנביאים – ככה דיברו עליו. כששמע משה כן, אמר: חייכם, משנגמרה מלאכת המשכן, אני נותן לכם חשבון. כיוון שנגמרה, אמר: אלה פקודי המשכן, משכן העדות. עשה להם חשבון על כל שקל ושקל. אגורה לא לקח לעצמו. משה הגיש דין וחשבון מפורט כדי שיהיה ברור מעל לכל חשד שלא שלח ידו בכספי תרומות. היו לו גם מבקרי חשבונות חיצוניים. עבודת הנביאים – ביד איתמר בן אהרן הכהן. לא הוא עשה את הביקורת, שלא יהיה פיתחון פה. האשמות בשחיתות מופנות לא פעם כלפי מנהיגים, בצדק ושלא בצדק. בכספי ציבור צריכה להיות שקיפות ואחריותיות, Accountability, גם שקיפות וגם אחריות לכסף, שיצא למטרות הנכונות. אבל יש מקרים שלא רק שלא לומדים מהפרשה את העניין הזה של להקפיד על כספי ציבור, שלא לבזבז אותו סתם; יש מקרים של עזות פנים – שיש שקיפות. חוסר האחריות, בזבוז כספי הציבור נעשה כאן, מעל הדוכן, לאור יום, בעזות מצח. יש שקיפות, אבל חוסר אחריות. יכול להיות שיש גם משהו לא שקוף, אנחנו לא יודעים הכול, אבל יש גם שקיפות בעזות מצח – נורבגים, פנסיות תקציביות. יש שקיפות, אתם מגלים לציבור מה אתם עושים עם הכסף – לא ממש על כל שקל. אף אחד לא יודע איך באמת זה מתנהל. הרי צה"ל מתנגד שנים ארוכות שיהיה חשב של משרד האוצר בחשבות שם. לא מוכנים לגלות איך זה הולך, נותנים איזשהו דוח כללי. אבל צה"ל הוא לא הנקודה כאן. יש שקיפות כאן, אבל יש חוסר אחריות בעזות מצח. משה רבנו נתן דוגמה אישית כשהציג דוח כספי על השימוש בתרומות למיזם המשותף הראשון של עם ישראל. כשהוא עשה את הדבר הזה, הוא בעצם קבע תקדים חיוני לכל הדורות: אתם מנהיגים – תהיו שקופים לציבור. תתנהגו באחריות, אל תיקחו שקל לעצמכם, אל תאכלו משל הציבור, אל תשתו משל הציבור, שלא יגידו שהצוואר שלכם שמן או השוקיים שלכם שמנות בגלל שמעלתם בכספי ציבור. אבל ליברמן לא רוצה שיהיו לנו לומדי תורה, הוא לא רוצה שיהיה מישהו שיוכיח אותו ויטיף לו מוסר ודרך ארץ, לכן הוא מנסה לפגוע בהם. את חוסר השקיפות, לא רק בכספי ציבור, לא רק בכל בזבוז הכספים שהזכרת – 90 מיליון שקל על שיפוץ של בתים, על מה? בשביל מה? למה צריך לשפץ את הבית הפרטי שלך? יש לך מעון של ראש הממשלה, שגם אותו, כשביבי, ראש הממשלה, היה צריך להחליף שטיח, לא נתנו לו. ברנע-פרגו, היועצת המשפטית שלו, לא נתנה לו – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שהייתה בקשר עם כל העיתונאים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כולם. שטיח – הייתי בא אליו, הייתי מתבייש. השטיח אצלי בבית נראה יותר טוב מהשטיח בסלון של ראש הממשלה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – בושה וכלימה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בושה. ממש בושה וחרפה. לא היו נותנים להם, היו מדקדקים איתם דקדוקי עניות. הרי אין ציבור עני. כשיש פרויקט של הציבור, בית של ראש ממשלה, זה הכבוד של מדינת ישראל. אנחנו רוצים שכשמגיעים מנהיגים מכל העולם, יראו את התפארת של ראש ממשלת ישראל. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אפילו הבית של הקונסולית העתידית אנחנו רוצים שיהיה יפה, מכובד. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, עם דגל ישראל, עם ההמנון כתוב שם, למי שלא מכיר את המילים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, עזוב. את האמת עכשיו, היא מייצגת את עם ישראל, את מדינת ישראל, בוודאי. שהיא לא תיקח לי איזה סוכה ואיזה אופניים. לא. מכובד. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תבוא לבקר שם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה המדינה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תבוא לבקר שם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו נבוא. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה לא קשור. את זה המדינה ולכן זה חשוב שהמדינה תואר באור מכובד. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, לגמרי. אז הקפידו ודקדקו איתו דקדוקי עניות והיום מבזבזים את הכסף, לא רק עשרות מיליונים על בלפור – גם על הבתים הפרטיים שלהם. תלמדו ממשה רבנו. תלמדו, תלמדו משהו. אתם לא רוצים ללמוד מנתניהו, תלמדו ממשה רבנו. גם משה רבנו אתם לא מוכנים לשמוע לו? הוא עשה ביקורת, הוא היה שקוף, הוא נהג באחריות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> השאלה שלי, שתמיד משגעת אותי – אני רציתי כשר לקבל אייפד. היינו אז בקורונה. החשב עשה לי בלגן חודש וחצי, אמר לי: תכתוב מכתב. 700 שקל. מי מאשר את ה-90 מיליון האלה? הרי בסוף בנט הולך. הרי אם אתה הורס את כל הבית של בנט ובונה אותו מחדש, הוא לא יעלה 10 מיליון. הוא יהיה ראש ממשלה עוד כמה חודשים, הרי הבית שלו יישאר. השביחו לו את הבית ב-20 מיליון. לא הבנתי, מי משלם את זה? מי מאשר את זה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו נבטל בשבילו את תקנת השבים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, מי מאשר את זה? מנדלבלוף הזה, תבין איזה נזק עצום הבן אדם הזה עשה למדינת ישראל. החשב הכללי, אתה לא רואה? דרך אגב, אני מנסה, כותב מכתבים ושואל מי מאשר להם את המטוסים. אף אחד לא עונה לי. אין, בגלל שאי-אפשר לאשר דבר כזה. אי-אפשר. בוא אני אספר לך, באמת. כשמוניתי לשר הביאו לי בודקה. אחרי יום אמרתי: חבר'ה, אני מבקש שתורידו את הבודקה, זה מפריע לי. כתבתי כמה מכתבים, לא אלאה אותך. יש לי גדר של 50 מטר שהיא קצת רעועה. אמרו לי: נחליף את הגדר. אמרתי: חבר'ה, זו הגדר שלי. אם אני רוצה להחליף, אמסלם דוד יחליף. זה לא קשור למדינה, אתם לא נכנסים לבית שלי. לא אפשרתי להם להיכנס לבית שלי לעשות שום פעולה. אמרתי להם: גם ברחוב, מבחינתי זה מיותר, אבל ברחוב אני לא יכול לעצור אתכם. רצו להחליף לי את הגדר, אני מניח שהיה עולה 70,000-50,000 שקל. בבית שלי. אמרתי להם: זה הבית שלי. אם אני מחליט להחליף את הגדר, אני צריך לשלם את זה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה, משפץ את כל הבית שלו, הוא, לפיד. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> גנץ. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> גנץ. לא יודע, מי מאשר את זה? לא הבנתי. חבר'ה, התחרפנתם? מה קורה פה? כל גופי הביטחון האלה, התחרפנתם כולכם ביחד? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה מכיר את המושג הזה, איך אומרים אותו – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דרך אגב, ארבעה מכתבים אני כותב להם על זה. אמרתי להם: ולא, אני מזמין מכונית, לוקח את הבודקה, מעיף אותו מכאן. אתם שומרים על הכלבה שלי בבית. חצי מיליון שקל, אתם לא מתביישים? על מי אתם שומרים פה? הכלבה שלי כל היום בבית. נשבע לך, אמרו לי: אנחנו פנינו לוועדה. הייתי כל חודשיים כותב להם מכתב: מה קורה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הם הוציאו בסוף או לא? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הם אמרו לי שהם ממליצים עכשיו להוציא וכו', והתחלפנו, זה היה בתקופה הזאת. אבל לא משנה, אני אומר שמי שרוצה בודקה, שיהיה. רבאק, אתה משפץ לבן אדם בית ב-30 מיליון? השתגעת? איך הוא אומר? תצעק, השתגעת? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> השתגעתם? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איך? בוא תסביר לי איך. אתה יודע כמה אנשים מתפרנסים? כמה גני ילדים אתה בונה בזה? אתה בונה כמעט 60 גני ילדים בכסף הזה. אתה, לפיד, מאיפה זה בא לך? איך אתה, כשר חוץ, שוכר מטוס למרוקו ונוסע במיליון שקל, אתה והמטוס? תגיד לי, אתה מפגר? זה הכסף של אבא? מי אישר לך את זה? וגם זה שאישר לך צריך ללכת הביתה. למה, זה כסף של אבא שלו? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש איזה מושג שברח להם מהלקסיקון, אתה מבין? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, אני משתגע – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה מכיר את המושג הזה שברח להם מהלקסיקון? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> היושבת-ראש, את מבינה למה אני עצבני? אני פקיד 30 שנה – הפקרות כזאת, גנבה כזאת, בחיים שלי לא ראיתי שוד כזה. נראה לך שראש עירייה יבוא, ישכור לעצמו מטוס? מישהו יאפשר לו את זה? הוא ישפץ את הבית שלו בחצי מיליון – באותו רגע הוא באבו כביר. אבל הינה, חבורת נוכלים, אשכרה גונבים את כספי המדינה לטובתם ואף אחד לא פוצה פה ומצפצף. כולם מסתכלים, הכול בסדר. שיירות על גבי שיירות. אני יוצא החוצה, אני רואה מכוניות, אני לא מאמין. מי מאשר לכם את המכוניות האלה, את השיירות האלה? מנדלבלוף עד היום מאובטח, אזרח – לפחות ממה שאני קורא בעיתון, הוא ובני ביתו. באמת, השתגעתם? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> שלא מישהו יגיד לו "פרשת משפטים בושה". << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא קשור. כן, אתה אזרח, מנדלבליט. הרי אנחנו – כשאני סיימתי להיות שר, 24 שעות, ביקשו ממני, מכל העובדים שלי, להחזיר את הציוד. באותו יום ניתקו אותנו מהמערכות, איך שהשביעו אותנו פה, אחרי שעה. אתה, מר מנדלבלוף, מי מאשר לך את זה? מי זה האידיוט שמאשר לך את זה והנוכל שמאשר לך את זה? מי? לא הבנתי. אתה אזרח, יש לך בעיות – תתלונן במשטרה כמו כל אזרח. אתה ובני ביתך מקבלים אבטחה ולראש הממשלה נתניהו ולבני ביתו, שמאוימים פי אלף ממך, מקצרים להם את האבטחה? מי זה מקבל את ההחלטות האלה? תנסה עכשיו, תכתוב מכתבים, לא תמצא אף בן אדם. אין. בכנסת אתה רוצה לבדוק מה קורה – לא תגיע לאף בן אדם. זה יכדרר אותך להוא, ויש לך מבקר מדינה שנרדם ולא יודע מה קורה איתו, כלום, ויועצת משפטית שמינינו עכשיו, של החבר'ה. אף אחד. תנסה כחבר כנסת להגיע לאיזושהי אינפורמציה – שום דבר. אתה תראה, יעיפו אותך ממקום למקום. ואז, כשאני פונה ליושב-ראש הכנסת, הוא אפילו לא עונה לנו. אתה מבין? ככה זה עובד. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש מושג שהם שכחו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה מבין את המושחתים שיושבים פה כל יום? אתה מבין למה הם מגעילים אותי? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> דודי, יש מושג שהם שכחו מהלקסיקון שלהם. אתה מכיר את המושג הזה? איך זה נקרא? כמה הם היו אומרים לנו את זה, הרבה פעמים, אתה זוכר? "מניעה משפטית". אתה זוכר את המניעה המשפטית? גם בכנסת, גם בממשלה, כל דבר שהיינו מנסים לעשות – מניעה משפטית. מניעה משפטית, מניעה משפטית, אי-אפשר לעשות. מאז שקמה הממשלה הזאת, אפילו פעם אחת לא השתמשו במושג הזה. לא שמעתי את מנדלבליט, לא שמעתי גם את הייעוץ המשפטי של הכנסת אומר להם "מניעה משפטית" על דורסנות, על תת-ייצוג, על פסילת הסתייגויות. לא. אין מניעה משפטית. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אגב, פתאום 11 מינויים של משרד החוץ, שרצינו לעשות בדירקטורים – אמרו: יש נבחרת, למרות שאין חוק כזה. 11 מינויים. פתאום כאילו אין מה שנקרא, אתה יודע, מה שנקרא שוויוניות. יכול להיות מישהו בדימונה שרוצה להיות בשנחאי – תוציא מכרז. פתאום זילבר נכנסה להקפאה. אתה מבין איך הם עובדים? פני הדור כפני הכלב. הכול זה מוסר כפול, הכול זה צביעות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה יודע, במקרה שלהם הלוואי שזה היה פני הדור כפני הכלב. אתה יודע מה זה פני הדור כפני הכלב? זה הכלב, כשאתה הולך איתו ברחוב הוא רץ לפניך, הוא מגיע לצומת, הוא מחכה לך, מסתכל אחורה לראות לאן אתה פונה. הלוואי שהם היו מסתכלים אחורה לראות מה הציבור רוצה. הלוואי. לא רק שהם לא מנהיגים שמקבלים החלטות נכונות וטובות לטובת הציבור שלהם, הם גם מצפצפים על הציבור שלהם. זה אפילו לא פני הדור כפני הכלב. אנחנו ראינו – דיברנו על בזבוז כספי ציבור ועל חוסר שקיפות. זה, אתה יודע, הקרחון, אתה רואה את הקצה שלו. מה שנמצא מתחת למים זה כפול ומכופל מהקצה של הקרחון שעולה למעלה. אתה מדבר על 90 מיליון בזבוז כספי ציבור – אנחנו מדברים על פנסיות תקציביות, אנחנו מדברים על נורבגים, על ממשלה מנופחת. אלה דברים שהם לא יכולים להסתיר, כולם יודעים. אבל אתה יודע כמה שחיתות וכמה דברים קורים מאחורי הקלעים? מה קורה? מי מקבל ג'וב? למי תופרים מכרז? מי החברים שמקבלים את המינויים לחבר'ה של לפיד? אתה לא יודע. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> גם באה מיכאלי, ישר הוציאה שני אנשי ליכוד וביקשה מהם לשים את המפתחות. משהו הזוי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. מה שאתה רואה בבזבוז כספי הציבור, בשחיתות, זה רק קצה הקרחון. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עידן רול עושה מסיבה לחבר'ה על חשבון עם ישראל, מטייל לי בכל העולם, עושה מסיבות, אומר: זה התפקיד שלי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה לא זה שנדבק בקורונה במסיבה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כן, כן. לא חשוב, עזוב את הקורונה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, ואז הוא קרא – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תאר לך, אם אני הייתי עושה מסיבה לחבר'ה, מה היו עושים – על חשבון המדינה. ועוד איפה? בניו יורק. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז הוא קרא לליצמן להתפטר כשהוא כשר הבריאות נדבק בקורונה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כן כן כן. זה אותו אחד שקרא לליצמן ואותו אחד – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אגב, לשרה מירב כהן – אה, היא מדברת בטלפון. השרה, אסור לדבר בטלפון במליאה. האוזר מוציא אותנו החוצה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> רק לי אסור. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> האוזר מוציא אותנו החוצה כשאנחנו מדברים. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> הזמן שלנו נגמר, אבל אני מחדשת לך מכיוון שכעת אנחנו עוברים להנמקה שלך על ההסתייגויות לסעיף ראשון. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> עוד 90. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אז אני מחדשת, עוד 90. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה עוד שלוש שעות? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> עוד שעה וחצי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אה, עוד שעה וחצי. סך הכול שלוש שעות? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש אחר כך עוד. הייעוץ המשפטי חילק לי את חמש השעות לשלוש שעות ושעתיים. טוב, תכף נדבר עם השרה, כשהיא תגמור את שיחת הטלפון. את יודעת שהאוזר מוציא אותנו החוצה כשאנחנו מדברים, אבל אנחנו מנומסים. אז את חוסר השקיפות הזה אנחנו רואים גם בפרשיית הריגול החמורה שהתגלתה. במקום להיות "והייתם נקיים מה' ומישראל" מתגלה פרשה כל כך חמורה, כל כך מזעזעת. אנחנו שומעים חוקרים במשטרה שאומרים בקולם: אנחנו מבינים שמדובר כאן במשהו לא חוקי, אנחנו מבינים שזה התיק הראשון שעושים שימוש בדבר כזה. אומרים את זה בפה מלא. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> או צל"ש – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> או צל"ש או טר"ש. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אגב, מה זה טר"ש? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ציון לשבח. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, צל"ש זה ציון לשבח. מה זה טר"ש? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> טר"ש, טר"ש. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> טוראי ראשון. טוראי ראשון זה מורידים בדרגה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הכוונה: או הצלחנו או אכלנו אותה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, אבל מה זה טר"ש, טוראי ראשון? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> טוראי ראשון. זו הדרגה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הדרגה הכי נמוכה. או שהצלחנו – מקבלים צל"ש, או שמורידים אותנו בדרגה. זה ראשי תיבות לא כל כך – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה אם דפקת את הבנק – או שהצלחת ולא תפסו אותך או שתפסו אותך ואכלת אותה. זו הכוונה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. כששומעים דבר כל כך חמור, כשמבינים – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אבל בכל מקרה מדובר על השוד של הבנק, הבנת? אצלם דפקו את השוד. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> הבנתי את המסר, כן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אם הם הצליחו – אחלה, ואם לא – אכלו אותה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, רק שפה השוד – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הרי אתה לא יכול לקבל טר"ש אם עשית דבר חיובי. הרי אם הכול בסדר, בשביל מה שתקבל טר"ש? ומי אמר את זה? לפחות לפי הניתוח של הקולות, זה אותו תת-ניצב בלהב. זה לא איזה שני חפ"שים קטנים שמאזינים לטלפון, זה המפקדים הכי בכירים שלהם, והם אומרים לנו שאין כלום. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא רק זה. תראה זה פלא, מכל החקירה שעשתה פייק ועדה שבודקת את עצמה, עמית מררי, שהיא עצמה – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שהיא עצמה צריכה להיחקר, היא האחראית. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – היא עצמה צריכה למסור גרסה, היא הייתה פרקליטה מלווה בתיק נתניהו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> היא צריכה להיחקר גם במסגרת כל – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> היא הרי הבן אדם שאחראי לנושא. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> היא צריכה להיחקר, מנדלבליט צריך למסור גרסה ולהיחקר, שי ניצן, אלשיך – כולם. עכשיו, במקום – תראה זה פלא, מכל החקירה שהם עשו, רק לפילבר שתלו רוגלה בטלפון, רק מה שגילו מההקלטה ששתלו לפילבר, רק הוא – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ככה קנו רוגלות במיליוני שקלים. הרי הוא הביא, אלשיך הקים צבא – הבנו לפחות בתקשורת – של 500 איש מתחת לרדאר, 500 שוטרים. כל זה בשביל פילבר, אתה הבנת? רק בשביל פילבר. הבנת? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז את הדבר הזה, גם פה הם עושים את זה בעזות מצח. אומרים לציבור: אנחנו לא שקופים, לא שקופים. אגב, מוסי רז הגיש איתי הצעת חוק למינוי תובע מיוחד מחוץ למערכת שיהיו לו סמכויות של חקירה והעמדה לדין. אנחנו מחכים שייתנו לנו פטור מחובת הנחה, אבל ברור לי שהחבורה הזאת שיושבת כאן, בשולחן הממשלה, לא מוכנה בשום פנים ואופן שנגלה איך היא גנבה את השלטון, איך ריגלו אחרי אזרחים, איך עשו הפיכה משפטית באמצעים לא חוקיים כנגד ראש ממשלה. לכן אני התערבתי, אגב, עם שרן השכל. היא חייבת לנו הצבעה. היא אמרה: אם עד 28 בחודש, עד סוף החודש, לא קמה ועדת חקירה ממלכתית – מצביעה בעד חוק שתגיד; אם לא – אני מצביע. בוא נראה אם היא תעמוד בהבטחה שלה. שרן, הלילה אני רוצה שתצביעי נגד. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בוא תיתפס על איזה משהו רציני, על איזה ארז רציני. מה אתה נתפס על איזה שיח נודד? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה מה שהיה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עזוב. שמעתי את זה, צחקתי, גיחכתי כשאמרת לה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. אתה עד, אתה עד להתחייבות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע, יש דברים שאני רואה אותם כסוג של בדיחה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> קמה ועדת חקירה ממלכתית? לא קמה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> היא לא תקום, והיא לא תצביע, ומוסי רז לא יהיה איתך. אל תדאג, הכול בסדר. דרך אגב, על 50% מהחוקים שהוא אומר שהוא לא יצביע הוא מצביע. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר, את זה אמרתי קודם – מרצ מכרו את כל הערכים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אבל שלפחות לא יגיד כלום. שיגיד את האמת – יגיד: אני נמצא פה, אין לי ברירה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה לקרוא לכם מה שקורה בבירת ישראל, בשכונת נחלת שמעון; זה השם המקורי של השכונה, היום קוראים לה שמעון הצדיק. אז אדם גולד כותב כאן כמה דברים מעניינים על הנושא הזה, על זה שיהודים לא יכולים להסתובב חופשי בעיר הבירה שלהם ועל זה שכל חוקי התכנון והבנייה וכל המשפט מתעוותים כשמדובר בכאלה שרוצים לצ'פר אותם. אז הוא כותב ככה: "פייר, גם בסטנדרטים הנמוכים שהתרגלנו אליהם פסק הדין של העליון שהכשיר היום את גזל נכסי היהודים בשמעון הצדיק הוא אירוע קיצוני במיוחד. ניהיליזם משפטי על ספידים. שיהיה ברור: בית המשפט העליון מובל על ידי אקטיביסטים ללא קווים אדומים, מהשמאל הכי רדיקלי שיש לישראל להציע. פוליטיקאים עם גלימה" – כאלה, אגב, שגדעון סער חיזק אותם עוד יותר בוועדה לבחירת שופטים ונתן להם זכות וטו בוועדה. צריך שבעה מתוך תשעה שיצביעו כאשר יש שלושה שופטים. יש זכות וטו לשופטים. אתה לא יכול למנות אפילו שופט אחד, ולכן מסתפקים בשופטים שעדיין לא גילו את שמאלניותם בצורה מובהקת. עליהם אומרים שהם איכשהו אפשר לומר שהם רבע מאזנים, וזה בוודאי שלא. ברצינות, הוא ממשיך: "חוץ מלרסס גרפיטי של 'צדק לשייח' ג'ראח' ברק ארז עשתה שם הכול. דריסה מוחלטת וחסרת מעצורים של סדרי דין, עובדות, יסודות משפטיים, דיני ראיות, מעשי בית דין ומחיקת פסיקה מושרשת ורבת שנים – – – כאוס משפטי שנועד אך ורק להגיע לתוצאה פוליטית מיוחלת". המשפט כקרדום לחפור בו. "בכנות, ספק אם יש טעם לנתח את האירוע הפוליטי המובהק מהיום בכלים משפטיים. זה כמעט מופרך. כדי להפוך פסיקה מושרשת של למעלה מיובל תוך שימוש בדוקטרינות שלא הועלו מעולם על ידי הפולשים הערבים שהחזיקו בנכסים" – זאת אומרת, בית המשפט העליון עוד הוסיף סיבות ועזר לתובעים הערבים להישאר בבתים שהם גזלו מהתושבים היהודים. היום, זה מהיום, היום בבג"ץ. "דעת הרוב בעליון" – ברק ארז באופן מופגן ועמית בפלפולים שהובילו לתוצאה – "דרסה בגסות את כל יסודות המשפט הרלוונטיים". מבחינה מעשית, כדי לקבל את עמדת הפולשים הערבים על חשבון בעלי הקניין היהודים – יש להם שטרות קניין – העליון כמעט שלא השאיר יסוד משפטי שלא עוות, סורס או נדרס. ותחשוב, דודי, אני תמיד אומר את זה – איך אמרה אמילי לפני כן? זכויות המיעוט. מי יגן על זכויות המיעוט? מי הגן על זכויות המיעוט בהתנתקות? מי הגן בגירוש על ילדים בני 12, ילדות בנות 12 שישבו במעצר מינהלי שבועות וחודשים? מי הגן, בג"ץ הגן? בג"ץ עצר אוטובוסים בדרך להפגנות, פגע בדמוקרטיה. בג"ץ לא מגן על זכויות המיעוט. אם אני רוצה לסמוך על מישהו אני מעדיף לסמוך על 61 חברי כנסת שהכול מתנהל כאן בשקיפות, והציבור רואה, והתקשורת מבקרת, מאשר לסמוך על חבורה קטנה של פקידים לובשי גלימות שמסתכלים עלינו מלמעלה, ממרום מגדל השן. תראה מה זה. איך נתנו לזה שבג"ץ יושב פה על גבעה ואנחנו יותר למטה? אנחנו צריכים להחליף את זה – הכנסת צריכה לעלות לראש הגבעה ובית המשפט העליון למטה. מאיפה מתחילים? "הרשימה אין-סופית. עצם הדיון החריג בגלגול שלישי, ההנמקות המעוותות, דריסת הסכמות חוזיות, צירוף ראיות מפוקפקות בדקה ה-90, התעלמות – – – פגיעה במעשה בית דין והתעלמות מהשתק פלוגתא, הפרכת טענות שלא נטענו עבור הפולשים הערבים (ומניעת תגובת הבעלים), שגיאות עובדתיות, דוקטרינות שנבראו יש מאין", סתירת קביעות עובדתיות של ערכאה מבררת ועוד אין-ספור עיוותים בכל פינה וצומת בפסק הדין. ואין מי יאמר להם מה תעשו, ואין מי יאמר להם מה תפעלו. ג'ידא, כשבג"ץ יהיה בידיים שלנו, מה תעשו? מה, גם אז תגנו על בג"ץ? תגידו: מה שבג"ץ אומר קדוש? הרי מי יכול לומר – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה פתאום. זה לא יקרה. זה הכול על תנאי. השמאל – אם אתה מסכים איתם. אם לא – הכול הפוך, אתה הופך להיות אויב האומה. כי אם בבית המשפט העליון יהיו שבעה, שמונה ספרדים עם מורשת ישראל נטועה בליבם ועוד שניים, שלושה חרדים – באותו רגע תשמע את קרמניצר כל בוקר בעיתון הארץ כותב כתבות כמה הבג"ץ הזה עובר על החוק, אנשים לא מוסריים, אסור לקבל את פסיקותיהם וכו'. הוא יגיד: נעלה עליו ב-D-9. הוא יקנה גם את ה-D-9. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יהיה הנהג של ה-D-9. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בדיוק. ככה זה אצלם, דרך אגב. זה כמו שאתה אמרת – עצרו ילדות בנות 13-12, הכניסו אותן למגרש הרוסים לבתי המעצר, לשבועות, כן? שי ניצן, אתה זוכר? סגר את זה עם השופטים. למה? התנגדו לגירוש. למה? חסמו את הכביש. והם יושבים בבלפור חודשים. שנה סגרו את כל ירושלים. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אז מה אמרת? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כלום. ילדות בנות 15. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ואתה יודע מה מפחיד? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה מבין? והם חושבים שאנחנו מאמינים להם, אתה מבין? זה הורג אותי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה יודע מה מפחיד? שחיות, אגב המכתב שחיות כתבה לך – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ולא עשינו כלום במשמרת שלנו, שלמה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. נכון, לצערי. לפחות הצביעו כאן רוב האופוזיציה על החוק שלי של סגירת בג"ץ, הצביעו בעד. יש את זה רשום בפרוטוקול. בזה התקדמנו צעד אחד קדימה, רק צריך להשלים את המלאכה. אתה יודע מה מפחיד עם חיות? שהיא יכולה לקום בבוקר ולהגיד: זכות השיבה לפלסטינים – מגיעה להם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דרך אגב, אנחנו שם. ולמה? הם בעצם דרשו מהמדינה מכסות, ומה קורה עם הסיפור של חוק האזרחות – ואנחנו שם, דרך אגב. הם יבטלו גם את חוק השבות וגם את החוק הזה, בוודאי, איזו שאלה, זו רק שאלה של זמן. חוק השבות מבחינתם זה חוק אנטי-דמוקרטי, לא שוויוני, גזעני. כל דבר, איזו שאלה. אני כבר רואה את השופט עם המשקפיים ככה עם התחתיות של קוקה-קולה שפוסל את החוק. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תחתיות של ערק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> של ערק, כן. למה חוקקנו את חוק הלאום? זאת היא הסיבה שחוקקנו את חוק הלאום. חוק הלאום זה חוק שבא להגן על חוק השבות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ואם תקום אסתר חיות בבוקר ותגיד: חוק הלאום מנוגד לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולכן – מי יכול לעצור אותה? זאת השאלה, דודי. אתה מבין איזה מפחיד? אנחנו תלויים בגחמות של אנשים מהשמאל הרדיקלי שיכולים לקום בבוקר ואין מי שיעצור אותם. הם שולטים כאן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה לא "יכולים לקום", הם קמים כל בוקר. דבר שני, באמת בידינו – זה התפקיד שלנו, כשנחזור לממשלה, לבלום את כל המערכות האלה ולאזן אותן, לאזן אותן, להביא אותן בוודאי לערכים היהודיים; לא רק האוניברסליים, גם לערכים יהודיים. אנחנו בסוף פה יהודים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בוודאי. אני ממשיך. יודעים מה? עצם ההתייחסות היא בדיחה, התייחסות לבג"ץ של היום; שיתוף פעולה עם הצגת תיאטרון שאף אחד כבר לא קונה. "בלתי אפשרי לנתח ברצינות פיאסקו משפטי כה כאוטי וחסר בסיס". אין משפטן רציני אחד שיקרא את פסק הדין, ובפרט את חוות דעתה של ברק ארז, ולא יבין שאין כאן אפילו מראית עין של משפט. זה מאה אחוז פוליטיקה. אז בפעם המיליון: תיקון מערכת המשפט הוא לא יעד חשוב אלא היעד היחיד שחשוב – ככה אומר אדם גולד – תנאי סף, אם הימין ירצה אי פעם להיות בשלטון. עד אז פעילי שמאל רדיקליים כמו דפנה ברק ארז, נשיאת העליון המיועדת – היא נמצאת איפשהו בתור – ימשיכו לנהל את מדינת ישראל. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – דרך אגב, זה לא בחוק. אין חוק כזה. זה גם נטול היגיון. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש חוק שנותן לה לפסול חוקים, סמכות לפסול חוקים? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא. גם בסניוריטי, שזאת שאלה טכנית – המציאו את זה. זה לא קיים בחוק. דרך אגב, זה הדבר הכי מטופש. הרי בכל בית חולים, אם תיקח את המנהל הכי ותיק, ובכל בית ספר תיקח את המורה הכי ותיק ותעשה אותו – אתה מבין מה הטיפשות הזאת? לכאורה, אם טעית באיזה נשיא, כששמת אותו וטעית – זה יהיה הנשיא. למה? הוא הכי הרבה זמן. אתה מבין? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה, הוא מתייחס גם אליך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בלי קשר עכשיו למה הוא שווה או לא שווה, טעית או לא טעית. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> דודי, הוא מתייחס גם אליך: גם 400 נאומים של דודי אמסלם לא יוזילו ויגחיכו את מעמד בית המשפט העליון כמו פסק הדין השערורייתי מהיום. אקטיביסטים עם גלימה. הם עושים את העבודה בעצמם. הבעיה – הם כל כך מגוחכים, אבל אף אחד לא יודע את זה. מי קורא את פסק הדין בכלל? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יודעים, יודעים. אנשים מדברים ויודעים. עכשיו דיברת על זה. אנשים יודעים. דרך אגב, זה לא רק בציבור, גם בקהילת עורכי הדין הם יודעים בתוך-תוכם והם בזים להם על פסקי דין. הם יודעים שהם פוליטיים, אבל הם לא יכולים לדבר. למה? מחר הוא בא אצלו, מה? לעבודה. מחר הוא בא אליו, לקיסר, לא? התלמידים בבית הספר לא רבים עם המנהל. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש פה עוד כמה דברים. ברק ארז מתרצת מכוח מה העזה לדרוס מעשה בדין ופסיקה מושרשת תוך אימוץ טענות שלא נטענו מעולם על ידי המחזיקים, לא בעשרות רבות של הליכים ביובל האחרון ובטח לא בהליך הנוכחי על ערכאותיו השונות. אז היא אומרת: הדברים במהות היו על סדר-היום מזה שנים רבות. אף פעם לא פעלו כמו שפעלתי, אבל זה היה על סדר-היום. זה היה באיזה בלון באוויר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה בתמצית הטענה הבסיסית שלה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זהו, שיש אוסף. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הרי אני מבין בגדול שמדובר שם שבוודאי אין מחלוקת על הבעלות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ודאי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אין מחלוקת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אין מחלוקת על כך שאלה היו בתים של יהודים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש שטרות קניין. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יש שטרות קניין, כן. אני מניח שגם זה חשוב, והטאבו הירדני וכו'. אז מה הטענה הבסיסית שלה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אין טענה. אין טענה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הבסיס, עזוב את כל טענות המשנה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אין. אני עובר על זה, אבל אין טענה אמיתית. הינה, בוא נראה, תראה מה אומר לה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בסוף היא אומרת: ככה בא לי? בגדול. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, כן. ככה בא לי. ככה בא לי. התוצאה שאני רוצה שתקרה היא שהם ימשיכו לנשל את היהודים מהבתים שלהם. יריתי את החץ, עכשיו בוא נסובב את המטרה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אבל מה טענות הסרק שהיא מעלה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> היא אומרת – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עכשיו הקראת לי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הטענה הזו אומרת שזה היה במהות על סדר-היום הרבה שנים – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה זאת אומרת "במהות"? לא הבנתי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> "במהות" זה שצריך לאפשר להם להמשיך לגור, כי זה דיירות מוגנת. תראה מה סולברג אומר לה. סולברג, שהיה בדעת מיעוט – תבין מהתגובה שלו מה הטענות שלה. הוא אומר: לדעת חברתי, המסגרת המשפטית שעל פיה יש לבחון את זכויות המחזיקים היא של רישיון במקרקעין, לא של דיירות מוגנת, טענה שלא הועלתה ולא נשמעה על ידי מי מן הצדדים. על הדרך היא מנעה מבעלי הקרקע היהודים להתייחס במסגרת ההליך לטענות המומצאות שמכוחן בית המשפט העליון פוגע אנושות ברכושם. היא מדברת על סוגיית ההסתמכות. עוד אציין, בכל הנוגע לסוגיית ההסתמכות, כי קביעתה של חברתי שלפיה המשיבה לא דרשה מהמבקשים דמי שכירות לאורך השנים – היהודים לא לקחו דמי שכירות מהערבים שפלשו להם לבתים – אינה מתיישבת עם קביעתו העובדתיות של בית משפט השלום, אשר נטה לקבל את גרסת מנהל המשיבה כי פנה לא פעם בכתב. הם פנו בכתב לקבל שכירות כשהם גרים שם, והיא אומרת: הם לא פנו לקבל שכירות, ולכן זה סימן שהם צריכים להמשיך ולהישאר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בוא נניח שמישהו גר בבית שלך ולא פנית אליו 20 שנה, ואין מחלוקת על העובדות שזה הבית שלך, ועכשיו אתה רוצה את הבית, אז מה, יגידו: 20 שנה לא ביקשת לכן אתה לא תקבל את הבית? אני שואל. הרי יש אנשים שגרים בדיור ציבורי ולא משלמים שכירות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש חוק של דייר מוגן, אבל זה מי שנכנס לדירות לפני הרבה שנים. היום כבר הרבה יותר קל להוציא אנשים שפלשו ושגרים בלי לשלם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דייר מוגן זה דייר מוגן. אתה יודע, כשאתה קונה בדמי מפתח, אז פעם, כשהגענו לארץ, ההורים שלי קנו בית בדמי מפתח. יש איזושהי פרוצדורה בעניין. אתה מגדיר אותה גם בחוק. היום כבר לא עושים את זה, אבל יש כאלה אנשים שכבר שנים על גבי שנים – בוא נגיד, משנות החמישים-שישים – רכשו, וזה היה אז מקובל במדינת ישראל שההליך הזה, הפרוצדורה הזו של דמי המפתח הייתה קיימת, בגלל שלאנשים לא היה כסף לקנות דירה, אז הם היו רוכשים אותה בדמי מפתח, לא חשוב, והיו שם את התנאים שלהם. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו תראה את הטענה המרכזית שלה. ביקשת את הטענה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא הבנתי גם בבסיס הזה מה הטענה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה הטענה המרכזית: חברתי בראה בריאה משפטית חדשה, ובאמצעותה מבקשים שניהם למנוע את פינוי המחזיקים מהבתים. מה הבריאה המשפטית? דיירות מוגנת הנמצאת בצל הליכי הסדר במקרקעין כאשר לדייר המוגן טענת זכות הראויה להישמע. יש תהליך ויש דייר שנמצא – לא מוציאים אותו. זו הטענה. בריאה זו משונות דרכיה – כך אומר השופט סולברג – והיא נעדרת אחיזה בדין, בין אם מדובר במקרה חריג – דבר שכלל לא נטען – בין אם לאו. לא ניתן לעקם את הכתוב ולהתעלם ממנו לחלוטין וליצור יש משפטי מאין. זה סולברג, שהיה בדעת מיעוט. הם פשוט מגוחכים. הם באים – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מי היה איתה? מי תמך בה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרתי את השם שלו קודם, עמית משהו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עמית? ודאי. דרך אגב, כך זה הולך בהרכבים, מראש אתה כבר יודע את התוצאה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בול. תקשיב עכשיו, זה מה שאמרת. לסיכום, אם ניתן לחזות בוודאות את תוצאות פסק הדין לפי הרכב – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה גם לוקח אחד שיכתוב לך כאילו איפכא מסתברא, אתה מבין? כאילו היה פה ויכוח. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בדיוק. תראה איך הוא מסכם בדיוק מה שאמרת: אם ניתן לחזות בוודאות את תוצאות פסק הדין לפי הרכב השופטים, זהו לא משפט, זו פוליטיקה. ואנחנו תקועים איתם בינתיים. השמאל היום משתמש בכל דרך – גדעון סער ואלקין מביאים חוקים כדי לתת להם יותר ויותר כוח. ממנים את אותם שופטים פרוגרסיביים שימשיכו, דואגים לתת כוח ליועץ משפטי – זה הרי החוק הבא של סער, שהיועץ המשפטי ינפנף מהדרך, בום-בום, כל מי שלא מוצא חן בעיניו. אתה מתחיל לאיים על בג"ץ? כתב אישום; בג"ץ – כתב אישום; בג"ץ – כתב אישום. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני הגשתי כבר את ההצעה שיועץ משפטי, פרקליט המדינה ועוד סדרה אלה משרות אמון – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בדיוק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דרך אגב, מתחלפות במיידית כל ממשלה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בדיוק, גם אני הגשתי הצעה כזאת. כל היועצים המשפטיים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כל היועצים וכל המשרדים. נתחיל ביועץ המשפטי לממשלה. דרך אגב, לא משנה כמה – הגברת הזו, הוא חושב שהוא מינה אותה לשבע שנים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אמרתי לה: אל תתכנני – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אנחנו נעביר את הצעת החוק ובמיידי, נכנסת לתוקף במיידי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרתי לה: אל תתכנני לטווח הארוך את התוכניות שלך במשרד. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בדיוק. גם פרקליט מדינה, דרך אגב, גם נציב שירות המדינה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש לנו הרבה עבודה, דודי. אנחנו קודם כול צריכים – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כן, כן. דרך אגב, עוד חוק שהגשתי: אין ועדות איתור במדינה. לא צריך את הישראבלוף. הממשלה זו ועדת האיתור. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בדיוק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> באים לממשלה, כל המינויים בממשלה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כל הסמנכ"לים במשרדים ­– משרות אמון. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> נכון. בדיוק. אבל בוודאי של אלה כן, כל אלה. ועדת האיתור היחידה זו הממשלה. השר מביא את זה לממשלה ובזה זה נגמר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אגב, השרה מירב כהן, מגיע לה יישר כוח. היא עמדה מול השמאלנים הקיצוניים ופיטרה את הראפר הזה, תאמר נפאר או לא משנה מה השם שלו, מהתוכנית החינוכית של המשרד לשוויון חברתי, זה שאפילו מיקי לוי, יושב-ראש הכנסת, ששלחתי לו שאילתה לנשיאות הכנסת – כתבתי לו: לא ייתכן שיש תעמולה אנטי-ישראלית, שאדם שמכנה את חיילי צה"ל רוצחים ונאצים יקבל מימון, יעבוד בתאגיד השידור הישראלי על חשבוננו. אז השרה כהן עמדה בלחץ ופיטרה אותו, הפסיקה את השידור במשרד שלה. כל הכבוד, מירב. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה מדבר בתאגיד השידור זה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא עכשיו עובד בתאגיד השידור, אותו אחד, והיה לו גם קמפיין אצלה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> גם בתאגיד השידור, בכול שם צריך לעשות סדר. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << קריאה >> לא, אנחנו לא שילמנו לו בשום שלב. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז מה זה, בהתנדבות? << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << קריאה >> היה לו סרטון ברשת שהפנו אליו ביוטיוב לינק והסרנו את זה, אבל לא שילמנו לו בשום שלב. לא חשבתי שצריך להפנות חניכי תנועות נוער – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז זה עוד יותר, זה שאת עשית את זה בגלוי, בפומבי – יכולת להסיר את הלינק בשקט בשקט, זה אפילו ללא תשלום ועשית את זה בפומבי – יש לך זכויות. לא יכול להיות שיהיו אנשים שיחתרו תחת מדינת ישראל ויקבלו מימון. זה מה שאגב אמרנו בוועדת הכספים היום. לא יכול להיות שיהיו עמותות כמו אמנסטי שקוראות לחרם על מדינת ישראל ויהיה להן פטור לפי סעיף 46. לא יכול להיות שיהיו עמותות כאלה. עדיין היום ביני לבינך זה נשמע הגיוני, אבל היום ישבו חברי ועדה וזה לא היה נשמע להם הגיוני שצריך לבטל פטור ממס. לא. כל מי שרוצה – מגיע לו. מקווה שיהיו עוד אמיצים כמוך בממשלה הזאת. זה לא פשוט בממשלה כזאת לעשות את זה. היום היה דיון – אני רוצה לעבור קצת לכלכלי, ברשותך, גברתי היושבת-ראש. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> היום היה דיון בוועדת הכלכלה עם חברי יושב-ראש הוועדה מיכאל ביטון, עם בנק ישראל, ושם דנו ברפורמה שבנק ישראל הולך להכניס בנושא השקיפות בשוק המשכנתאות. עד היום, מה שקורה היום, בעצם, כשאדם בא לקחת משכנתה, הבנק יכול לתת לו כל תמהיל שהוא, וכשהוא רוצה ללכת לבדוק את זה מול בנק אחר, הבנק האחר נותן לו תמהיל אחר, משנה לו קצת, ואז אי-אפשר להשוות בין תפוחים לאגסים – זה לא אותו דבר, אין איזה עוגן השוואתי. יתרה מזו, אין עוגן השוואתי בין מסלולים. הבנק לא חייב לתת לך את אותו מסלול. הוא יכול להגיד לך: את המסלול הזה אני לא נותן. אז בנק ישראל, באופן כללי, הולך להכניס רפורמה שגם הבנקים יצטרכו לתת שלושה תמהילים אחידים בין כל הבנקים. כל הבנקים יהיו חייבים לתת הצהרה לתמהיל א', ב', ג', ותמהיל נוסף זה אם הלקוח רוצה תמהיל נוסף או שהבנק בוחר לתת לו תמהיל נוסף. יתרה מזו, כל תמהיל – יהיה כתוב עליו מהי הריבית הגלומה בסל הכולל. יהיה מחשבון של בנק ישראל שיצפה – מה הצפי של הריבית, מה הצפי של האינפלציה, מה הצפי של התשלומים החודשיים, מה הטווח שזה יכול להיות ומה הריבית שגלומה בהלוואה. עם העוגן הזה – זה בעצם העוגן, הציר שסביבו נעה כל הצעת המשכנתה – הציר הזה יהיה מפורסם, יהיה ידוע, הבנק יהיה חייב לתת אותו, וזה דבר שיכול מאוד לעזור גם למי שלא מבין כל כך – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> מאוד מבורך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. – – גם למי שלא משתמש ביועצי משכנתאות. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> במיוחד זוגות צעירים שבתחילת הדרך שלהם, שתהיה שקיפות, שידעו גם מה צפוי להם בעתיד. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, נכון. יחד עם זאת, היו לי הרבה הסתייגויות בוועדה, ויש דברים שאנחנו צריכים – השקיפות הזאת טובה. שלושת התמהילים האלה בעיניי לא שווים כל כך, כי כמו שראינו כשביטלנו את מגבלת שליש הפריים – הבנקים כולם העלו את הריביות כמו מונופול, אז גם כאן, כולם בשלושת הסלים האלה ייתנו ריביות גבוהות יחסית וזה יהפוך להיות לא רלוונטי עבור הלקוחות. אבל עדיין, המסלול הרביעי הזה, עם הריבית הגלומה בתוך ההלוואה, זה דבר שבאמת עוזר. יחד עם זאת, אם רוצים באמת לפתוח את השוק לתחרות, צריך להוסיף שחקנים חדשים. היום הבנקים מתנהלים כמו קרטל, אוליגופול בנקאי. בשוק הזה, כולם יודעים מה שכל אחד עושה, וגם בלי לתאם בכוונה, הם מתאמים בסוף את הריביות. ולכן, לאחרונה הכנסנו נותני אשראי חוץ-בנקאיים, והיום בוועדה אמרנו שהרפורמה הזאת של השקיפות ושל הסלים תחול גם על נותני אשראי חוץ-בנקאיים – שזה לא תחת בנק ישראל, זה תחת רשות שוק ההון, אבל זאת המטרה שלנו, שכולם בסוף ייתנו את אותו שירות בעניין הזה של השקיפות. היה נושא נוסף שעלה בוועדה, שהעליתי אותו, שיש את החלשים ביותר שיש להם זכאות למשכנתה, שמקבלים הלוואה בסבסוד או במימון המדינה. המדינה מוציאה בשנה על הלוואות זכאות – אם אני זוכר נכון, בוועדת הכספים זה היה למעלה ממיליארד שקל בשנה. אבל מה קורה? הבנקים כל כך נוכלים וכל כך לא יכולים לוותר על כסף, כמו שהם עשו עם מגבלת שליש הפריים וכמו שזה בעמלת פירעון מוקדם, שכולם גובים את המקסימום: אם לקחת הלוואת זכאות וקיבלת ריבית נמוכה, הם מעלים את הריביות בשאר הסל. אומרים לך: רגע, את רוצה הלוואת זכאות? לא, אז הריביות שונות. את לא לוקחת הלוואת זכאות? אנחנו מורידים את הריביות. הם בעצם מקבלים פיצוי כפול: מקבלים רווח כפול גם מהמדינה, את אותם מיליארד או 700 מיליון שקל שהמדינה מפצה אותם כביכול על הריבית הנמוכה, וגם הם מפצים את עצמם בשאר הסל, וזה דבר חמור מאין כמוהו. אז דרשנו, הצענו לבנק ישראל – כבר עשינו את זה בחוק, הגשנו הצעת חוק כזאת, שהחלק הזה של הזכאות יהיה מנותק מהמשכנתה. את יכולה לקחת משכנתה – אם את צריכה מיליון, תיקחי 800,000 משכנתה, ו-200,000 תיקחי אחר כך בריבית זכאות. עלתה עוד הצעה שם על ידי התאחדות יועצי המשכנתאות, משלימה לזה, שאותם חלשים, שבדרך כלל גם אין להם הון עצמי – הלוואת הזכאות לא תיכנס בתוך ה-75% אלא היא תהיה מעבר ל-75%. יהיה אפשר להגיע ל-80% או ל-85% באמצעות אותה הלוואת זכאות. זה דבר – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> בלי ריביות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הלוואת זכאות היא 0.5% מתחת לריבית חשכ"ל או מתחת לריבית באיזושהי טבלה. הלוואת זכאות היא בריבית טובה יחסית, אבל הבנקים מעלים את הריביות בשאר המסלולים. עכשיו, כל זה לא מספיק כדי שתהיה תחרות אמיתית אם לא נבטל את עמלת הפירעון המוקדם על המשכנתה. היום הבנקים משתמשים באיזו תקנה שתוקנה בשנות השמונים – זה כמו בג"ץ. דודי, הבנקים זה כמו בג"ץ – שטח כבוש לא ישוחרר. מה שהם השתלטו עליו – עוד סמכויות, עוד כסף, עוד יכולת לגבות כסף מלקוחות – הם לא משחררים. בשנת 1989 הכנסת חוקקה להם – בגלל שהייתה אינפלציה, בגלל שהריביות ירדו מ-15% ל-5% מאוד מהר, הבנקים באו ובכו ואמרו: אם לא תפצו אותנו על רווחים על עלויות הגיוס שלנו אנחנו נקרוס, כי יש לנו פיקדונות כנגד, ואז תיקנו להם את עמלת הפירעון המוקדם. עבר, נגמר, אף אחד כבר לא זוכר את האירוע, אבל עמלת הפירעון המוקדם חיה וקיימת. כל שנה, הבנקים מכניסים לכיס שלהם 300 מיליון שקל, לפי בנק ישראל, כשזה רק אלה שממחזרים בלית ברירה או מעטים שגילו שזה בכל זאת משתלם למרות העמלה, אבל הרבה מאוד לא ממחזרים בגלל אותם עשרות אלפי שקלים שהם צריכים לשלם כשהם באים למחזר, וזה בעצם אותו זוג צעיר שלקח בתחילת הדרך משכנתה ולא יכול למחזר כי הוא צריך לשלם לבנק קנס של עשרות אלפי שקלים. אז כל התשלובת הזאת של הצעדים נכנסה בסדרה של הצעות חוק שמיכאל ביטון ואני מגישים, ובעזרת השם אנחנו גם נביא את זה עד שנברך על המוגמר בצורה כזאת או אחרת. אני רוצה לדבר עכשיו על נושא שכל מה שאנחנו מדברים היום וכל הפגיעה בדמוקרטיה והפגיעה בביטחון ישראל וממשלה אנטי-ציונית וכל זה – כל זה לא שווה, כמו שאמרה אסתר לאחשוורוש: "אין הצר שווה בנזק המלך". כל הנזקים האלה לא מתקרבים לנזק האמיתי שהממשלה הזו עושה, והנזק האמיתי הוא הפגיעה במסורת, הפגיעה בזהות היהודית של מדינת ישראל. זה מתחיל – ולמרבה הפלא, הייתי מצפה שקריב הוא שיוביל את המאבק הזה בזהות היהודית, הוא שיוביל את המאבק בכשרות, בגיור, הוא יהיה ראש החץ של הממשלה הזאת. אבל הם הרבה יותר מתוחכמים – הם קנו את ימינה בנזיד עדשים; בנט הפך להיות ראש ממשלה, ופשוט כל היתר נהיו עושי דברם של החבורה שיושבת בשמאל הקיצוני ומנסה להחריב את הערכים היהודיים של מדינת ישראל. אז מתן כהנא, המפקד הגדול, הוא עושה דברו של קריב למעשה. הוא מעביר רפורמה שפוגעת בכשרות, בניגוד לעמדת הרבנות הראשית. הוא שומע את יושבת-ראש הוועדה שלו, שיושבת והיא מעבירה את הרפורמה. היא אומרת: אני לא מבינה כלום בענייני כשרות, אבל אני רוצה להיכנס באימ-אימא של הרבנות הראשית. זאת המטרה שלי. כשהם באים ועושים דבר כזה, הם באים ופוגעים בזהות היהודית, פוגעים בכשרות, ולא רק הכשרות עכשיו – הרי מה הבעיה שלנו עם הכשרות? אנחנו נמשיך לאכול כשר, אנחנו נדע להבדיל בין מקום שכשר באישור הרבנות לבין פייק-תעודה שהמציאו מתן כהנא וגלעד קריב עם ועדת שלושה או איזושהי כשרות כלשהי שבחוק הם כתבו שהוועדה תוכל לתת כשרות גם כשזה לא עומד בתקן המינימלי של הרבנות הראשית. הם כתבו להם על קרן השור: אין לנו חלק ונחלה באלוהי ישראל. במפורש. גם אם זה לא עומד בדרישות המינימליות של הרבנות, ועדת השלושה תוכל לתת כשרות. ומילא כשרות, הם פורצים גם את המעגל המצומצם ביותר, את גדר הביטחון של עם ישראל, שזה הגיור. אם בעם ישראל יהיו אנשים שלא נדע אם הם יהודים או לא יהודים, לא נדע אם הגיור שלהם הוא כהלכה או לא כהלכה, אנשים יתחילו להתחתן עם ספרי יוחסין. לרבנים יהיה ספר מי יהודי, מי התגייר כהלכה, מי אבא שלך, מי אימא שלך. הכול יהיה לפי רישום, ואנשים שפחות – שזה שומרי המסורת, החילונים – החילונים האורתודוקסים. במדינת ישראל אין רפורמים – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שלמה, רק תיקן אותי חבר שלי, זה לא סמי בן חיים. "אני סמי בן טובים, דפקתי הקופה". זה מה שעושים לפיד ובנט, כל היום גונבים את המדינה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה מבין? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ראית? הגנבים האלה, הנוכלים האלה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מילא, דודי, שיגנבו את הקופה. שיעזבו לנו את הקודש, שלא יפגעו לנו ביהדות. שייקחו, שיאכלו, שישתו, שיסתובבו במסעדות, שיטוסו לחו"ל – שיעזבו אותנו, שיעזבו את הכשרות, שיעזבו את הגיור, שלא יפגעו בליבה של עם ישראל. זאת הרי הבעיה האמיתית של הממשלה הזו: הפגיעה האנושה. הם לא רוצים להשאיר, רוצים להיות עם ככל הגויים. לא רוצים שהמן יגיד עליהם: הם עסוקים בשה"י פה"י. לא, אצלנו אין שבת. בשבת – תחבורה ציבורית מרב מיכאלי רוצה, הכול כרגיל, רוצה מסחר בשבת. יוליה – כולם רוצים שבת – עם ככל הגויים. מה מייחד אתכם? מה זה בשבילכם יהודי? אין תשובה. אוכל פלאפל, זה יהודי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא בטוח רק פלאפל. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא בטוח. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מי שהתגייס לצה"ל. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> התגייס לצה"ל. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יש הרבה מוסלמים שמחר יכולים להיות יהודים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, לפי התזה של ליברמן והחבורה שלו. עכשיו, הגיור וגם הכשרות הם בעיות שהן בעיקר לאלו שלא כל כך עוקבים בדריכות אחרי מה שקורה ומה שלא קורה. רואים שכתוב "כשר", נכנסים, לא יודעים שה"כשר" הזה זה, קריב בכלל הביא רבנים, שילם להם, שמו לו – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הרב של מכבי יפו. זוכר את הרב של מכבי יפו? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מכבי יפו, בשנות השבעים, הייתה בליגה לאומית. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא הייתי בשנות השבעים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה הבולגרים. היה להם רב של מכבי יפו, עם מגבעת, הכול, היה נוסע איתם למשחקים בשבת. היה הרב של מכבי יפו. אתה מבין? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז יש לנו רב של מכבי יפו כאן בכנסת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בדיוק. יש לנו פה הרב של מכבי יפו, ויש לנו את הרב כהנא של מכבי יפו, ויש לנו את בנט של מכבי יפו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז הדתיים ושומרי המסורת החזקים יותר – הם יתחתנו עם ספרי יוחסין, אבל השאר לא ידעו מי גוי, מי יהודי, הכול יהיה מעורבב. ואם בג"ץ בכלל יכניס לנו עוד הכרה בגיורים רפורמיים, כמו שהוא מכיר בהם לעניין חוק השבות, גם כן בלי סמכות, יעשה את הכול לפרוץ את הכול – לא יישאר לנו פשוט כלום. והדבר הזה הוא הסכנה החמורה ביותר, כי את הכול אנחנו יכולים לתקן: את הביטחון אנחנו יכולים לתקן, את הכלכלה אנחנו יכולים לתקן. יחזור ביבי, יהיה ראש הממשלה – תוך שנה-שנתיים הכול – מה זה תוך שנה? תוך שנה, כן, הכול יחזור להיות כבתחילה: הכלכלה, הבריאות – ילך ויתחזק ויתגבר ויהיה הרבה יותר טוב. אבל את הפגיעה שהם עושים בכשרות, בשבת, בגיור, חמץ בבתי חולים, חמץ בצה"ל – מה, הפכתם את צה"ל להיות כור ההיתוך של מדינת כל אזרחיה? מה זה צה"ל? אמרנו שצה"ל הוא כור ההיתוך של העם היהודי, הוא כור ההיתוך של עם ישראל. אז מה נהיה עכשיו, צה"ל כור ההיתוך של מדינת כל אזרחיה? מדינת כל מתבולליה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שמעתי. אז איך אתם רוצים שאנשים, חיילים דתיים, יבואו לצה"ל? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה פשוט הזוי. האנשים האלה לא מבינים דבר וחצי דבר. הרי זה תרתי דסתרי. עוד מעט תכניס חזיר לצה"ל, זה השלב הבא. אחרי זה תרצה שהחרדים והדתיים יתגייסו לצה"ל. עוד מעט תכריח אותם גם לאכול את החזיר בצה"ל. אתה מבין? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה מבין את עלובי הנפש האלה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה אני אגיד לך, הדבר הזה מטריד את מנוחת הנפש של הרבה הרבה אנשים בציבור. הציבור מגיע, רואה אותי בשבת, רואה אותי שאנחנו מסתובבים מדי פעם לשמוע את הציבור, ואומרים: מה קורה שם? איך זה קרה? איך יכול להיות שבכנסת, שבממשלה, יושבים כאלה אנשים מנותקים? איך יכול להיות שהם מדברים על פנסיות תקציביות כשאנחנו לא גומרים את החודש? מעלים לנו מיסים, ויאיר גולן צריך לקבל עוד 10,000 שקל במשכורת? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה מה שמעניין – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ומתן כהנא עוד 10,000 שקל במשכורת, וגנץ? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בוודאי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> וגם, אני לא יודע אם מירי – גם מירי מקבלת? אז גם מירי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא חשוב. אבל הוא קודם כול בניגוד עניינים, דואג לעצמו. הוא עצמו בתוך העניין. גנץ, הרי הוא מקבל עוד איזה 10%, 19%, מעבר לכול. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> שים לב, כל השרים הנורבגים לא הצהירו פה ניגוד עניינים. פתרו אותם מלהצהיר ניגוד עניינים, למרות שהם שלחו את החוק. זה חוק של הממשלה. הם שלחו את החוק לכאן לכנסת שאנחנו נצביע עליו בשבילם, נעלה להם את הפנסיה התקציבית, נדאג שהיא תהיה גבוהה ב-20% ממה שמגיע להם, אבל אף אחד לא יודע מי הם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע, אני רוצה להגיד לך, שלמה – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אורנה ברביבאי – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – אותו גנץ לפני חודשיים הצביע נגד חוק שהעלינו, פטור ממע"מ על תרופות מצילות חיים לחולים אונקולוגיים. תראה את הרשעות של הבן אדם הזה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כמה העלות התקציבית שלו? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> 70-50 מיליון שקל. אתה מבין, הוא דואג שהוא יקבל עוד איזה 10,000 שקל, ולא מעניין שעכשיו בבתי חולים יש אנשים שמתים בגלל שהמדינה לא נותנת להם תרופה והיא גם גובה מע"מ על התרופה שהם צריכים. זה אותו איש מרושע, כל האנשים המרושעים האלה. ומה מעניין אותו היום? רוצה להפיל ממשלה על הפנסיה שלו. אני מעריך שהוא מקבל 80,000-70,000 שקל לחודש – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> 80,000-70,000, זה אומר שהוא מקבל עוד 15 – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – חוץ מהמשכורת של הכנסת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז מגולם בתוך זה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה שהוא קיבל כנראה גם מהמימד החמישי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זאת בכלל – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> והוא משחק לי אותה פה צדיק, איש צנוע, אתה יודע, יפה נפש, יפה הבלורית והתואר. ו"דוד אמסלם, למה אתה מדבר ככה?" איך אנחנו חיים בעולם הפוך, תראה, תחתונים למעלה והעליונים למטה. הכול פה הפוך במקום הזה. הכול. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה יודע מה המשמעות – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא משפץ את הבית שלו ב-7 מיליון והוא נוסע עם שיירה ולוקח מטוס פרטי, אבל מה, לתת לאנשים חולים אונקולוגיים שהולכים למות כל רגע קצת איזו תרופה – דממה. אל תיתן לו את התרופה. תרופה הוא לא נותן. גובה ממנו מע"מ. הצעתי הצעת חוק, הוא עצמו הצביע נגדה, הוא ומפלגתו וגדעון סער. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תחשוב רק, אם הוא מרוויח 72,000 שקל, נגיד, פנסיה תקציבית, שישית מתוכה הוא עכשיו אשרר בחוק שלו, זאת אומרת, 12,000 שקל בחודש הוא מקבל עד היום שלא כחוק. הוא היה צריך להחזיר את זה, את מה שהוא קיבל כל השנים. הוא לא רק לא מחזיר – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני אספר לך. אמרתי לו, כשעבדתי בעיריית ירושלים, הבוס שלי – הינה אני אומר – קוראים לו שבתאי אלוני, חי, ברוך השם, אני מאחל לו בריאות – אילצו אותו להחזיר 150,000 שקל על דרגה שהוא קיבל לפני עשר שנים כשנתנו לו אותה כדין. הממונה על השכר אמר לו: לא אישרתי לך את זה. העירייה אישרו, כולם. החזיר. הלכו לבית דין עבודה – אילץ אותם להחזיר. לא רק הוא, היו איזה 15 כאלה בעירייה. מה שעשו איתם זה תשלומים. אמרו להם: תפרסו את זה לתשלומים. אתה מבין? אתה מבין מה קורה עם אדוני הארץ, האנשים המתנשאים האלה שדואגים, ששואבים את לשדה של המדינה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אלה סכומים מבהילים, זה לא – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – לכל מקום – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה לא 150,000 – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא לא מעלה, לא רצה, לא מצא שקל לחיילים הסדירים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> דודי, זה 150,000 – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לחיילים הסדירים הוא לא – – – הוא לא רצה פה להפיל את הממשלה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה 150,000 – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> חוץ – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> דודי, זה 150,000 בשנה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בוודאי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> 150,000 שקל תוספת בשנה לאחד עם פנסיה תקציבית כזאת. ואת הדבר הזה לא רק שהם לא מחזירים – נגיד שיעבירו חוק שמה שנתנו, נתנו. אפשר לקבל. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> קודם כול, שגם המדינה תחזיר לכל – – – את כל אלה שהיא לקחה להם בעבר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – כבשת הרש. זה לא אנשים שמרוויחים פנסיות כאלה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל לא רק זה, לא רק שהם לא מחזירים – הם גם מחוקקים את זה מכאן ולהבא. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בוודאי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הם ימשיכו לקבל עוד 30-20 שנה עוד 150,000 שקל בשנה על חשבון הציבור. ולמסכנים שצריכים עוד קצת – כמה הם נתנו להם, למי שמקבל מס הכנסה שלילי? 60 שקל בחודש. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דרך אגב, לא רצה להוסיף לחיילי צה"ל הסדירים. אם אנחנו פה לא כופים את זה עליהם – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – גנץ – לא מעניין אותו. רק הוא. תבין על מה הוא עשה משבר. עם ישראל לא – – – המשכורת שלו, של מנדלבלוף, של כל אלוף פה שיושב, של ברביבאי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אני חושב שאף אחד לא דיבר על הסכומים המבעיתים האלה. זה לא 1,000 שקל. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איזה 1,000 שקל? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה לא תוספת דרגה של 500 שקל. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כל אחד מהם מקבל תוספת כמו שמישהו עובד בעיריית ירושלים מרוויח בחודש וחצי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בדיוק. זה 8,000, 10,000, תלוי. שישית מהפנסיה, זה מה שאמרו לנו אגף תקציבים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הם מקבלים בין 10% ל-19% תוספת, אני מספר לך, מעבר ל-2% לשנה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא לא לא. זה לא נכון, דודי. זה הרבה יותר. זה לא בין 10% ל-19% תוספת, זה בין 7% ל-19%. אחוזים, לא תוספת. זאת אומרת, אם הפנסיה שלו היא 60%, תוסיף לזה 19%, זה 79% תהיה הפנסיה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני מסביר, זה לא ככה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הממוצע הוא – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שלמה, כל בן אדם שמסיים, כל אדם במדינה, כל בן אדם, לא חשוב, מפרישים לו 2% בשנה לפנסיה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> 7%. לא, לנו מפרישים הרבה יותר, אנחנו פנסיה צוברת. 7% בחודש. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תקשיב. 2% לשנה. הרעיון הוא, אתה עובד 35 שנה – הגעת ל-70%. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה התקציביות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, הרגילות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> גם היום ההפרשה הפנסיונית לכל עובד שוות ערך ל-2% בשנה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, שווה ערך, בסדר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני מסביר לך. כאן חייל, בצה"ל קודם כול מוסיפים להם את שלוש השנים של הסדיר, שזה 6%. גם אנחנו עשינו סדיר, אבל אף אחד לא מוסיף לנו את זה בתחום העבודה, גם המדינה. וגם, נניח שהוא שירת עד גיל 40, אז הוא מקבל 23 כפול 2, שזה 46%, פלוס עוד 10% או 15%. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תוסיף את זה במספר נומינלי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא עבד – נניח 60, אז כאילו הוא עבד 30 שנה, זה הסיפור. ואז יש לו בסיס פנסיוני לפי הדרגה שלו, והוא מקבל דרגה, מה שנקרא דרגה נוספת בפרישה. אם נגיד הוא היה סגן אלוף, הוא מקבל כמו פנסיה של אלוף משנה, ועל הבסיס הזה תוסיף את האחוזים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בדיוק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בוודאי. זה משהו מטורף. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> וזה 20% תוספת. זה שישית מהמשכורת, בקיצור. זה שישית מהמשכורת. הוא מקבל 60,000, 10,000 מתוך זה – זה לא חוקי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אז אני מסביר לך, זה בין 10% ל-19%, כן? תוספת, לא 19% מהמשכורת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בדיוק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בסוף תזכור, ה-100% יכול להגיע עד 70%. צריך פה להבין. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, כן. ואת מי גנץ ממנה למפקדת גלי צה"ל? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> את חברה שלו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לוחמת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> חברה שלו, שלא שירתה בצה"ל. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לוחמת. אפילו לא שירתה ב"במחנה". << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בוודאי שלא. דרך אגב, בהתחלה כשחשבתי שלפיד רוצה לשלוח להם סיוע לאוקראינה, הייתי בטוח שהוא שולח להם 20,000 מגזינים של במחנה. אתה יודע, כל אחד בא מהמקום שלו. הוא חשב שצה"ל רק עושה במחנה, זו העבודה. כל היום כותבים במחנה, בעיתון. דרך אגב, אם היינו לוקחים את התוספת הזאת, חצי ממנה – אגב, אני חושב שקציני צה"ל בוודאי צריכים להרוויח משכורת ראויה, זאת לא שאלה בכלל. זה גם צריך להיות משהו דיפרנציאלי. זה גם תלוי באיזה גיל פרשת. הרי בסופו של דבר אתה גם עובד – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל הם לא עובדים בשביל קציני צה"ל. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אבל אני חושב שאם היית לוקח ועושה את העבודה הזאת, את המלחמה הזאת על חיילי צה"ל הסדירים, אז היינו מעלים להם את זה בעוד איזה 1,000–1,500 שקלים, שיקבלו לפחות שכר מינימום. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא רק הסדירים, גם הקצינים הצעירים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> נכון. או מ"פ. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה רוצה שיבואו פחות טובים לצבא? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הם אומרים: לא חותמים. מי לא חותם? בוודאי, מ"פים, מג"דים, למה שיחתמו? אתם לא משלמים להם. למי אתם משלמים את זה? לעצמכם – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בדיוק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – כשאתם כבר הופכים להיות תתי-אלופים, אלופים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> והם עולים ומדברים כאן בפתוס על ביטחון ישראל: צריך צבא חזק, צריך לשמור על הכוחות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תראה כמה מקבל רב-סרן בצה"ל, כן? סמג"ד, כמה מקבל מ"פ בצבא – גרושים, יחסית לעבודה שהוא עושה. דרך אגב, אלה האנשים שעובדים הכי קשה בשטח, רצים. כשהיינו צעירים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. ואותם מוציאים מהצבא בגיל צעיר, אין להם פנסיה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כן. הוא אפילו לא הניד עפעף שלא רצו להעלות לחיילי צה"ל הסדירים. עפעף. שר הביטחון – לא אכפת לו מהם. אם אנחנו לא עושים פה מאבק, וכאן שאפו גם לערוץ 12 – שכחתי את התוכנית – חי בלילה, שלקח את זה פרויקט וכו' וכו', ליברמן לא היה מתקפל. הרי ליברמן, מילה זו מילה, אתה יודע, אבל כבר מזמן אין מילה בכלום. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה לעבור קצת לגופו של חוק. הגשנו כאן הסתייגויות – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> סליחה, ועוד קרדיט של אלי כהן, שהגיש את הצעת החוק הזאת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> להעלות את השכר לחיילי צה"ל הסדירים, שמרוויחים גרושים, אין להם כסף, מי שמעשן. כשהילדים שלי היו בצבא הייתי נותן להם כסף לסגור את החודש. כל הורה כמעט מממן את הילד שלו, אם יש לו, כולל בגדים, דרך אגב; כולל גרביים, בגדים, גופיות – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל עזוב, העיקר שגנץ – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – ציוד צבאי שאתה קונה לו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> העיקר שיאיר גולן וגנץ וברביבאי מרוויחים עוד 10,000 שקל בחודש. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> 1,200 שקל או 1,500 שקל, הם חושבים שאיזה חייל יכול להסתדר בחודש, גם כשהוא יוצא פעם בשבועיים, לבלות קצת עם חברים. אבל לעצמם, 80,000-70,000 שקל לא מספיק להם, רוצים עוד קצת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו חוזרים להצעת חוק-יסוד: הממשלה, שבאה, כמו שאמרתי בתחילת הדברים, באה בעצם לקבוע מסמרות בשטח ולומר לציבור: אתם לא שווים כלום. אתם הולכים לקלפי, אבל אנחנו קובעים. אתם הולכים לקלפי – זו רק הצגה, אבל אנחנו קובעים מה יהיו התוצאות של ההצגה הזאת. ולכן הגשנו הסתייגויות כאלה. יש כמה סעיפי מטרה, ואני אעבור עליהם כדי שאנשים ידעו על מה אנחנו מצביעים יותר מאוחר, בהמשך הלילה או לפנות בוקר, על ההסתייגויות. סעיף מטרה ראשון: מטרת חוק זה לשלול מאזרחי ישראל את הזכות לבחור ולהיבחר. ברגע שאתה מתחיל להתערב לציבור במה מותר לו לבחור, מה אסור לו לבחור, מי יכול להיבחר, מי לא יכול להיבחר, אתה שולל בעצם את היסוד המהותי ביותר של הדמוקרטיה, וזה הזכות לבחור ולהיבחר. מטרה נוספת – הסתייגות 2, לפני הסעיף יבוא – מטרה: מטרת חוק זה להחדיר לתודעה הציבורית כי מדינת ישראל איננה דמוקרטית במובן הרחב של המילה. אזרחי ישראל יכולים ללכת לקלפי ולהצביע, אבל החבורה האנטי-דמוקרטית שיושבת בשלטון תפעל לסכל את בחירתם. נכון, אומרים: מה אתם רוצים? זה לא חוק פרסונלי, זה לא מדבר על נתניהו, זה שמונה שנים מכאן ולהבא. נכון, אבל המטרה של החוק היא לקבע בתודעה: לא אתם קובעים. עם ישראל, אזרחי ישראל, לא אתם קובעים. אנחנו כאן יושבים ומחליטים בשבילכם מה מותר לכם לבחור, מה מותר לכם להצביע ומי יכול להנהיג אתכם. מטרה נוספת – הסתייגות 3: מטרת חוק זה להכין תשתית אנטי-דמוקרטית באופן של התערבות בבחירת העם כדי להכשיר את החוקים הארדואניים הבאים עלינו לרעה. המטרה של גדעון ואלקין בחוק הזה היא לא החוק הזה עצמו. המטרה של אלקין וסער בחוק הזה היא לא החוק הזה עצמו, כי באמת זה בלון נפוח, בלון מלא אוויר. נפוצץ אותו – לא יישאר ממנו כלום. הוא יהיה בתוקף אולי, במקרה הכי קרוב, עוד שמונה שנים מהיום שהוא יעבור. הוא לא רלוונטי למה שהיה לפניו, וזה רק אם מהיום יהיה ראש ממשלה שמונה שנים ברצף, זאת אומרת, חוק שהוא כלום ושום דבר. אין באמת מישהו שחושב שהחוק ימומש. הרי ברור שברגע שיתחלף שלטון, ברור שברגע שיהיה ראש ממשלה חדש, ראש ממשלה שהציבור בחר ורוצה אותו, יהיו כאן 61 אצבעות לבטל את החוק. אז למה? מה רצו החכמים בתקנתם? מה הם רוצים מאיתנו? למה הם מבזבזים לנו את הזמן? כי הם רוצים להכין תשתית לחוקים הבאים. הינה, כאן הראינו לכם וזה עבר בשלום, התקשורת שתקה, היועצים המשפטיים שתקו, מנדלבליט שתק, בג"ץ שתק, כולם – דממה. חוק שמסכל את בחירת העם, שלא קיים באף פרלמנט בעולם, לא קיים, עובר כאן בשקט בשקט, בקול דממה דקה. ואם זה עובר, גם החוקים הבאים יעברו – גם לקבוע מי בכלל יכול להיבחר לכנסת אולי, שנצטרך אישור של בג"ץ כדי בכלל להתמודד לכנסת; גם החוק שנותן ליועץ משפטי כוח לפסול מועמדים, גם זה יעבור. עד שנחזור לימים שבהם מי שהנהיג, מי שרצו שיהיו המנהיגים, זה כמה אנשים מורמים מעם שהם בוחרים את עצמם בתוך הקליקה השלטת, בדיוק כמו שקורה בבג"ץ. בג"ץ יהיה בשלטון. הסתייגות 4: מטרת חוק זה לייצר אנרכיה בשלטון המרכזי ולסכל את בחירת העם. למה זה מייצר אנרכיה בשלטון המרכזי? זה שזה מסכל את בחירת העם, הבנו. אזרחי ישראל הבינו. אנחנו פה כבר כמעט שלוש שעות. אזרחי ישראל מבינים שהחוק הזה בא להגיד להם: אתם לא שווים כלום. זה מה שסער אומר לאזרחי ישראל: אתם, מי אתם בכלל? אנחנו קובעים את מי תבחרו. זה לסכל את בחירת העם. אבל החוק הזה גם מייצר אנרכיה בשלטון המרכזי. למה? נניח שלא יוכלו לבטל את זה, נניח שבג"ץ יגיד, אי-אפשר לבטל את החוק. החוק הזה, מי שמבטל אותו הוא בניגוד עניינים, אי-אפשר לבטל. מה יעשה ראש ממשלה? יראה שעומד לעבור לו – הרי החוק קובע – אקרא את לשון החוק: יראו תקופת כהונה בתפקיד ראש ממשלה כרצופה אם חלפו פחות מארבע שנים בין כל תקופת כהונה כאמור לזאת שאחריה. בסעיף ג': כיהן אדם בתפקיד ראש הממשלה ובמהלך תקופת כהונתו הסתיימה לגביו התקופה המרבית, יראו את הממשלה כאילו התפטרה. זאת אומרת, יבוא ראש ממשלה, ידע שאם הוא ישלים את הכהונה שלו – נניח שהוא כיהן כבר ארבע שנים, שלוש שנים והתחיל עכשיו קדנציה שנייה. יעברו שנתיים מהקדנציה – הוא אומר: רגע, אם אני לא אפיל עכשיו את הממשלה, בבחירות הבאות שלי תישאר לי רק שנה אחת לכהן, יעברו לי כבר שבע שנים. לכן בוא נפיל את הממשלה עכשיו. מי יבחר בי בשביל שנה? אנשים לא יבחרו בי, אני אהיה לא רלוונטי. לכן, בוא נפיל את הממשלה כבר עכשיו, אחרי חמש שנים, כדי שאני אבחר לשלוש שנים ואנשים יבחרו בי – כל מיני משחקים כאלה שמנהיגים יעשו כדי לממש ולשמר, או הוא ישים מישהו כבובה בתפקיד במקומו וישמור את הכהונה לאחרי אותן ארבע שנים. ברור שהדבר העיקרי כאן, מטרת החוק הזה, לסכל את בחירת העם. הסתייגות 5: מטרת חוק זה לתת הזדמנות לשמאל לגנוב שלטון באמצעות סיום כהונת מנהיגי ימין באופן אנטי-דמוקרטי. הרי מה קרה? השמאל רואה שכשמנהיג ימין עולה לשלטון זה לא כמו אצלם. אצלם, אהוד ברק – שנה וחצי. אולמרט – שנתיים ומשהו. כל אחד לא מצליח להחזיק יותר מדי מעמד, הם לא שווים כלום, הם לא באמת מצליחים לרכוש את אמון העם, לרכוש את האהדה של הציבור. לא מצליחים. אבל כשעולה אחד כמו נתניהו, רואים שהוא מחזיק 15 שנה. מה נעשה איתו? לכן אנחנו צריכים להכין מראש פתח, שאם יהיה מנהיג ימין כזה שיהיה יותר מדי זמן, נקטע את זה, אחרי שמונה שנים נקטע אותו, כדי שתהיה לנו הזדמנות לייצר אנדרלמוסיה כזאת בקרב הימין, לא ימצאו מי יהיה הבא בתור, וככה אנחנו נוכל להשתחל. עוד הסתייגות: מטרת חוק זה להפוך את אזרחי ישראל לשפני ניסיון על ידי הכלת מגבלה המקובלת במשטרים נשיאותיים על המשטר הפרלמנטרי בישראל. החוק הזה בעצם אומר: אזרחי ישראל, בוא ננסה אתכם, אתם שפני ניסיונות שלנו. בא לנו לשחק בשיטת המשטר, משהו שלא קרה באף פרלמנט בעולם. זה מקובל במשטרים נשיאותיים, ששם הכוח הוא באמת כמעט בלתי מוגבל בידי הנשיא ונחיל את השיטה של הנשיאים בפרלמנט. אף אחד לא עושה את זה. כולם טיפשים, רק אנחנו חכמים, מבינים יותר מכולם ואתם שפני הניסיון שלנו. הסתייגות נוספת: מטרת חוק זה לזרוע בלבול והרס בקרב נבחרי הציבור על מנת להעביר יותר סמכויות לידי פקידי המשפט, שיידרשו לברור בסוגיות כמו הסמכות לחולל שינויים לקראת סוף תקופת הכהונה, ממשלת מעבר כלשונם. הרי מה קורה היום? כשממשלה מגיעה לחצי שנה האחרונה שלה – בממשלת ימין כמובן, בממשלת שמאל זה לא קורה אצלה – כאשר ממשלת ימין מגיעה לסוף תקופת כהונתה, חצי שנה לפני הסוף, היועצים המשפטיים מתעוררים. אתה רוצה לעשות איזו רפורמה? למנות איזה מינוי? אומרים לך, לא, לא, לא, אתה ממשלת מעבר, חכה אחרי הבחירות. אתה בתקופת מעבר, אתה ממשלת מעבר. מה הם יעשו עכשיו? כשיראו ראש ממשלה מהימין שמתקרב לסיום שמונה השנים, בשנה האחרונה שלו יגידו לו: זהו, יש לך מניעה משפטית לעשות רפורמות כי אתה כבר בסוף. ולכן החוק הזה בעצם יחזק את היועצים המשפטיים, שהם יקבעו לו, מה מותר לך לעשות ומה אסור לך לעשות. זאת גם סכנה. מטרה נוספת: מטרת חוק זה לפגוע במערכות היחסים שבין רשויות השלטון ובין המפלגות. הרי ברגע שאתה אומר שראש ממשלה יכול לכהן רק שמונה שנים, יהיו מפלגות קטנות שיהיה להן כוח מאוד משמעותי כלפי אותו ראש ממשלה שנמצא לקראת סוף הכהונה שלו. אם נותרה לו עוד שנה, עוד שנה וחצי, עוד שנתיים, יגידו לו: אם לא תיתן לנו עכשיו א', ב', ג', אם לא תיתן לנו פנסיות תקציביות, חוק החשמל, נורבגים, שרים בלי תיק, אנחנו נפיל לך את הממשלה ואין לך סיכוי להיבחר בפעם הבאה. למה? כי נשארו לך שנה וחצי. מי יבחר אותך לשנה וחצי? אחר כך אתה מסיים את הכהונה. אז זה נותן כוח למפלגות קטנות לנצל את המצב. הסתייגות נוספת: מטרת חוק זה לפגוע בהגינות התחרות הפוליטית ולפגוע ללא שום הצדקה בזכות היסוד לבחור ולהיבחר. כן, יש תחרות, מפלגות מתחרות, ואתה בא ואומר להם: אתה יכול, אתה לא יכול, אתה מוגבל, ומגביל את הזכות לבחור ולהיבחר. מטרה נוספת: מטרת חוק זה לפגוע במועמדים חזקים מהימין אשר אופק הכהונה שלהם קצר מכהונה מלאה בעקבות ההגבלה. כמו שאמרתי, אם יש בחירות ולמועמד ימני נשארו שנתיים, שנתיים וחצי, זה יפגע בו, כי הציבור שיבחר יגיד: רגע, אם אנחנו בוחרים אותו זה אומר שהממשלה מתפזרת, מתפרקת עוד שנתיים וחצי. זה אומר תוהו ובוהו. זה אומר שלא כדאי להצביע לו, לא שווה להצביע לאחד כזה. לכן, כל החוק הזה הוא תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. מטרה נוספת: מטרת חוק זה להפוך מנהיגי ימין חזקים לברווזים צולעים, סחיטים וחלשים לקראת סוף כהונתם. כמו שאמרתי, בגלל שאני בסוף הכהונה – מה קורה היום? מה ההבדל בין המצב כיום לבין מה שהחוק גורם? המצב כיום – אם ראש ממשלה, עושים לו בעיות, הוא מפזר את הכנסת והולך לבחירות, לקבל מחדש את אמון העם. אבל כשבחוק אתה מגביל את הציבור מלבחור בו, מגביל את הכהונה שלו לשנתיים או שנה וחצי נוספות, הוא מפחד לעשות את זה, הוא יודע שאף אחד לא יבחר בו לשנה, שנה וחצי נוספות, ולכן הוא הופך בעצם לברווז צולע שאפשר לנצל אותו עד תום ולהרוס את היסודות. וכך גם המטרה הבאה: מטרת חוק זה לפגוע במשילות ולחזק את יכולת הסחטנות של מפלגות קטנות מול ראש ממשלה הנמצא בקדנציה האחרונה של כהונתו בעקבות המגבלה. בעצם ההסתייגויות כאן מסבירות שלב אחרי שלב מה החוק הזה עלול לעשות ומה המהות שלו. מטרה נוספת: מטרת חוק זה לומר לעם שהוא לא קובע, ורק פקידים או אנשים חסרי מנדטים יגידו לו מה לעשות; מטרת חוק זה להגביל את היכולת של ציבור הבוחרים להוביל לבחירת ראש ממשלה שהרוב רצה בו; מטרת חוק זה לבטל את רצון העם וכו' וכו'. יש כאן הסתייגויות ענייניות שמביאות בדיוק ללא כחל וסרק את מה שהחוק הזה עלול לעשות, ובתקווה שחברים כאן יחשבו פעמיים; שיהיה כאן מישהו אחד לפחות – כמו שאת היית בעבר, כשהצבעת עם המצפון שלך – שיהיה עוד מישהו כזה שיגיד: אני לא נותן את ידי להרס הדמוקרטיה. אני רוצה שהציבור יוכל לבחור את מי שהוא רוצה; שלא תהיה חבורה קטנה שתגביל את העם ותגיד לו: אנחנו נבחרנו באופן דמוקרטי אבל אנחנו נשתמש בכלים אנטי-דמוקרטיים כדי לסרס את הכוח שלך. אסור שזה יקרה. זאת סכנה לדמוקרטיה, זאת סכנה למדינת ישראל. ממש חרפה תהיה אם החוק הזה יעבור כאן היום בכנסת. זאת חרפה שאנחנו, בעזרת השם, נתקן אותה, אבל זאת תהיה חרפה שתיזכר לכם לדיראון עולם שאתם מעבירים דבר כזה כאן בכנסת. אני רוצה לעבור להצעת חוק שהגשתי. דיברנו על החשיבות שבשמירה על כספי הציבור, על האחריות שלא לבזבז סתם כספי ציבור, לא לבזבז לחינם כספים שהם של כל הציבור, להיות עם אחריות ציבורית ושקיפות. בחודש האחרון – אני לא יודע אם היית בדיונים שהיו בוועדת הכספים בנושא לפ"מ. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> כן, ודאי. אני ביקשתי את הדיון. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כל הכבוד. אז הדיון הזה שזימנת עשה לי שכל. הבנתי דברים שלא ידעתי. לא הכרתי כל כך מה התפקיד של לפ"מ, מה בדיוק הם עושים. גם היום אנחנו עדיין לא יודעים מה הם עושים בדיוק, הם לא גילו לנו. פעם אחת הכרתי את לפ"מ כשהם הפסיקו לפרסם בערוץ 14 – כבר תשעה חודשים. בדיונים בוועדת הכספים נחשפתי לזה. כמו שהיא אמרה לנו – למשל, שאלנו אותה: למה את מפרסמת בעיתון הארץ במיליונים, ובעיתון אחר שהוא באותה תפוצה את לא מפרסמת? אז היא אמרה: אתם אשמים. אתם אמרתם לנו בחוק שאנחנו צריכים לפרסם מכרזים, מודעות – כל מיני דברים שונים ומשונים. לא רק על ידי לפ"מ, אגב. כל ועדות התכנון והבנייה ברחבי הארץ – עיריות, רשויות מקומיות, רשויות ממשלתיות, משרדים – מחויבים לפרסם בשניים מתוך שלושת העיתונים היומיים בעלי התפוצה הרחבה ביותר. ומי קובע מי העיתונים עם התפוצה הרחבה ביותר? פוליטיקאים. שר הפנים. הוא קובע מיהם שלושת העיתונים שיזכו בלמעלה מ-300 מיליון שקל בשנה על פרסומים של מודעות שלא מעניינות אף אחד. כמעט אף אחד לא קורא את המודעות האלה. אם זה היה בתוך אתר אינטרנט ייעודי שעולה אולי עשירית מהמחיר ואולי פחות מזה, זה היה נוח לאותם אנשים שקוראים את המודעות. הכול מופיע באותו מקום. בלי קשר לדיון – שלפ"מ לא מפרסמים כמו שצריך למגזרים, לחרדים, לערבים, לרוסים ולכל היתר – חוץ מזה, שזה לא יורד. לא על זה הצעת החוק שלי מדברת. היא מדברת על הפרסומים המיותרים, לא על קמפיינים של משרד הבריאות, דברים שחייבים לפרסם כדי להגיע לציבור – על מודעות שמפורסמות לא כדי שהן יגיעו לציבור אלא כי כך כתוב בחוק, החוק מחייב. זה חוק בשירות בעלי ההון, זה חוק בשירות העיתון. ולא רק החוק בשירות העיתון. חבל שלא נמצאים כאן בליאק ונעמה לזימי וקושניר, שהוציאו היום את הסמכויות מוועדת כספים כדי שפוליטיקאי לא יוכל לפסול עמותה שלא מגיע לה לקבל – כשכל השנים האחרונות פסלנו רק שתי עמותות מיסיונריות. את זה הם הוציאו. אבל מהידיים של שרת הפנים להוציא את קשרי ההון–שלטון האלה שהיא גורמת – היא בעצם קובעת שעיתון הארץ יקבל אולי עשרות מיליונים בשנה על פרסומים מכל ועדות התכנון והבנייה ברחבי הארץ. למה? למה צריך את זה בכלל? מי קורא את המודעות האלה? קראת פעם מודעה בעיתון? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> מזמן מזמן. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מזמן מזמן. אם זה היה באתר אינטרנט – אם אני רוצה לחפש מה היה לפני חודש אני צריך למצוא עיתון מלפני חודש. אם אני רוצה לדעת מה פרסמה עיריית טבריה בתכנון ובנייה – לך תחפש. אם אין לך את העיתון מלפני חודש – גמרת. אם זה היה באתר שמרכז את כל למעלה מ-100 החוקים בספר החוקים של ישראל שמאלץ אנשים לפרסם בעיתונים יומיים בתפוצה הרחבה ביותר – אם זה היה באתר אינטרנט, הייתה לכולנו גישה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אגב, יש אתר אינטרנט ייעודי למכרזים ממשלתיים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לכל אחד יש. יש משרדים, אבל יש ועדות תכנון ובנייה. אין אתר שמרכז בתוכו את כל החוקים. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> בשלטון המקומי – לא. נכון. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן אני הצעתי שהדבר הזה ייפסק. המודעות המיותרות האלה בעיתונים יעברו לאתר ייעודי ויחסכו 300 מיליון שקל לציבור. כל יתר הקמפיינים ימשיכו לפרסם – טלוויזיה, עיתונים. נטפל בזה שיפרסמו כמו שצריך ויחלקו את זה באופן הגון וראוי בין כל המגזרים. אבל מה שמיותר – לא מבזבזים כספי ציבור. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> כן, על זה דיברתי אז בדיון, שצריך – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. בזה אני מסכים. אגב, בהצעת החוק שלי סייגתי את העיתונים של המגזר החרדי והערבי, שזה ציבור שהוא נגיש פחות לאינטרנט. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> שם גם העלות היא מינימלית. הם גם לא קוראים את העיתונים היומיים האלה. החרדים לא קוראים ידיעות, ישראל היום והארץ. אבל כן לפרסם בעיתונים שלהם, אולי. דווקא איפה שצריך לפרסם לא מפרסמים. גם בהקשר שאת אומרת, למצוא את האיזון – אז כל למעלה מ-100 החוקים במדינת ישראל, שמחויבים לפרסם בשלושה עיתונים, ידיעות, ישראל היום והארץ, שזה מה שקבעה שרת הפנים – החרדים גם לא חשופים לאינטרנט, אם יש באיזשהו מקום, וגם לא קוראים את העיתונים האלה. אולי גם אצל הערבים. יש כאן כמה שאלות מהקהל. אמילי, גם את מוזמנת לשאול. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> אני שלחתי הודעה לגברתי היושבת-ראש. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> מה שאלתי אותה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא. אמרתי שגם את מוזמנת לשאול ולהשיב על שאלות מהקהל. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> שלמה מקריא הודעות מהקהל. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> אה, קדימה, חבר, כולי אוזן. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש כאן יוסף ירושלמי – האם אומרים: ספק ספיקא להחמיר נגד מרן? שלמה, אם אתה רציני, אתה מתחיל שיעור תורה בנושא על דוכן המליאה. זה נושא כבד מדי. אני לא חושב שמחמירים נגד מרן בכל מקרה. זה די פשוט, לדעתי, אבל שווה עיון. אבל עשינו כאן שיעור תורה יפה, דודי, לא? << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> – – – << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> אוה, שלום, חבר הכנסת בוסו. איפה היית? << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> – – – קראנו בשבת פרשת שקלים. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> והפרצוף של מי – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מחצית השקל זה 20 שקל, בוסו. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> זֵכר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זֵכר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יש לי שאלה: גנץ, מתנות לחגים – הוא לא רוצה להשבית את הממשלה לזה, לאלופים? מגיע לפני פסח, ראש השנה – לא סירים, משהו? לא? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה חושב שהם לא מקבלים? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שואל. הוא לא רוצה אקסטרה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> סמוך עליו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> סמוך עליו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> סירים, מחבתות, משהו? פרט לסטפות. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> שלמה, אתה רוצה שאני אקריא לך שאלות של גולשים? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בבקשה. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> בכל זאת, שיתוף פעולה. דקה, ראיתי ששאלת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בינתיים, עד שתמצאי, אני אמשיך להקריא. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> באתי לעזרת חבר. שומע? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> חבר הכנסת קרעי היקר, מדוע אתה מוצא לנכון – לא, סתם, נכון שזה נכנס לפרוטוקול הכנסת, אז אני לא אקריא שאלה שחשבתי להקריא. מהמחשבות שלי. מתי תתחילו לפעול לטובת המדינה, במקום להגן על נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> על מי את מדברת, על המימד החמישי של גנץ? << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> גולש בשם – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> על המימד החמישי של גנץ? על חוק ישראל היום? << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> תשאל את הגולש. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> או על 10 המיליון של בנט וימינה, או על 4 המיליון של אלקין? << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> הינה, מתן אמיר: שלמה, תקריא סיפור לבת שלי, היא לא נרדמת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מואטי, הרי לא נתנו לך אף תפקיד. היית, היית מקום שלישי או רביעי. גם אותך קיפחו בגלל שקוראים לך מואטי. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> מקום שני בפריימריז, מקום שלישי ברשימה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תביני טוב, עזבי אותך, תראי איך משפילים אותך. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> בקרוב אצלכם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני כואב, לי כואב, תאמיני לי. הרי אם היו קוראים לך ברקוביץ', היית רואה אותם ממטר. דילגו עליך, העבירו – – – << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> בנט זה עברות של ברקוביץ'? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> העיקר לא את. אז עזבי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה גזענות שבשתיקה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בוודאי. אצלם זה מושרש. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> אתה יכול להקריא סיפור לבת של מתן אמיר? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הקראתי כמה סיפורים בתחילת הערב. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תשאלי שאלה טובה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תכף אני אמצא סיפור. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> לא, זה לא אני, אנחנו בדמוקרטיה, אני מקריאה לו שאלות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תשאלי שאלות טובות. לא מה שעכשיו שולח לפיד לחבר'ה שלו, כותב להם. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> איך אומרים פיליבסטר בעברית, שלמה? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> שאלה טובה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> שאלה מצוינת. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> הופה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> באמת. באמת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אולי לילה לבן. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> לא. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> לא – – – משהו במצלול צריך להתחבר. הטרלה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. במקרה שלכם זה לא הטרלה, זה בטוח, כי זה נועד להגן על עם ישראל מכם. אז פיליבסטר – – – << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> אני בינתיים אשאל את אבשלום קור. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בבקשה. תקראו ותחזיקו את הראש. אופיר מנע דויטש: במערכת השעות של בית הספר של הילדים שלי אין שיעור תנ"ך. מה יש? אשכול רוח. שם מלמדים אותם על ישו, מיתוס וסיפורי אגדות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – קיבלתי את זה ממישהו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> שלח אליי. מה קורה במערכת החינוך? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מלמדים את הילדים שלנו כל מיני שטויות, חוץ מהיסטוריה יהודית וקצת תנ"ך – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אין, אין תנ"ך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – וקצת מורשת ישראל וקצת מחשבת ישראל. לא מעניין אותם כלום, רק מי זה הזמרים, אה? איזה זמרים יש. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> – – – מישהי מארה"ב – היה פיליבסטר שנמשך 74 יום. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – את פשיטת הרגל שאנחנו מגיעים אליה עם האנשים האלה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מישהו רוצה כאן שאני אפתור אינטגרל משולש. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתמול ראיתי מישהו פתר אינטגרל – – – לא משולש, היה מישהו אחר, אינטגרל של משהו אחר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אשמח שתפנה לבני גנץ ותשאל אותו על ההבטחה שלו לאביתר. הוא אמר שמילה שלו זו מילה. טוב, אנחנו כבר מכירים את המילים של החבורה הזאת שיושבת כאן. לא אביתר ולא חומש. אתה יודע, אמר לי מישהו שלוקחים בבית ספר ממלכתי במדינת ישראל את הילד שלו, לוקחים אותו בגיל בר-מצווה – את מכירה את זה, אמילי? בגיל בר-מצווה, לוקחים את הילדים מבית הספר – – << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> למצדה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – לבית תפילה רפורמי. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> לילה שלם ביליתי במצדה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לבית כנסת רפורמי. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> כשאחת הגיעה לכיתה ז' וגם כשהשנייה הגיעה לכיתה ז'. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ולא לקחו אותם לבית כנסת רפורמי? << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> טיול בני-מצווה או איך שלא קראו לזה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ולקחו אותם גם לבית ספר רפורמי, או שלא שמת לב שזה רפורמי שם? או שאת לא מבדילה? << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> לא זכור כזה דבר, שלמה קרעי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא זכור לך. אז לוקחים. לוקחים נערי בר-מצווה לבית כנסת רפורמי. פשוט עוקרים את היהדות. מנסים פה לבוא, שלב אחרי שלב, ולעקור את היהדות. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> הבנות שלי לומדות בעירוני א'. בכיתה ז' הם יצאו למצדה ללילה שלם עד השקיעה, זה מה שאני זוכרת. מה קורה באמת כשחבר כנסת, נגמרו לו המילים? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא נגמרו המילים. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אני חושבת שזה תכף, במקרה של שלמה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש פה כמה נושאים וכמה שאלות מהקהל, שהרבה זמן לא עשינו. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> ויש לו עוד נאום. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ככה, אנחנו הערב נמצאים בערב ראש חודש אדר; מחר בעצם, מחר בלילה, ראש חודש אדר שני. זה חמישי ושישי, בעצם מרביעי בלילה. והתקופה הזאת של חודש אדר – זה חודש שהוא מאוד מאוד טוב לעם ישראל. כתוב בגמרא שמי שיש לו דין, יהודי שיש לו דין, משא ומתן עם גוי, שיתזמן אותו לחודש אדר, כי בחודש אדר – מה? << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> מי – – – בשנה. אדר ב', מה מזלו? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אדר ב' זה המזל. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> אז אומרים שאדר ב' הוא מעל המזל. גם כשהיה המן, זה היה גם כן אדר ב'. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מעניין. אז חודש אדר ב' מעל המזל, כמו שאומר בוסו. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> שלום, חה"כ קרעי החרוץ. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> שלום, חבר הכנסת קיש. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אני נהניתי מהדיאלוגים. אני מודה שהייתי באירוע בנתיבות, אבל בדרך, בנסיעה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הייתי צריך להיות שם אבל השארתם אותי פה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> דודי נשאר כאן. קיש, דודי נשאר כאן, ציר נאמן. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> דודי זה דודי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ציר נאמן לשולחיו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא לפחות היה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בחנוכת בית כנסת בנתיבות. גם אני הייתי צריך להיות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה היה במצווה. גם אני. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> גם אני. אבל אנחנו פה בשביל עם ישראל. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – איתך. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא מוותרים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז בחודש אדר יש מזל טוב לעם ישראל. המזל הזה, זה מאוד מאוד מסוגל לחודש שהוא טוב, שיש סיכוי, אם יש סיכוי שמתישהו ממשלה כזאת תיפול, שיקרה משהו שיזעזע, שיתחיל את התהליך. הרי החבר שלה – מי שם רצה סיפור לילדה שלו? מתן אמיר. אז במגילת אסתר מסופר – התיאור שם לא קרה תוך חודש או תוך שנה, הוא קרה במשך המון שנים. אסתר בעצם נבחרה למלכה 13 שנה בכלל לפני הגזרה של המן. אף אחד לא הבין למה הגיעה הגזרה הזו שאסתר היהודייה – המלך אחשוורוש לקח אותה אליו. הרי הגמרא אומרת שאחשוורוש – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יש לי כאן בקשה מהקהל, שתדבר אחרי זה על כל ענף ההטלה שהם הולכים לחסל אותו. הינה, אפרופו על אוקראינה וכו' – שהם מחסלים את אסם התבואה של מדינת ישראל פה, כל החקלאות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נדבר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בשם איזה, אתה יודע, רפורמות. מכיר את העגלה רפורמות? זה ליברמן. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה בנאום הבא. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> יש לו עוד נאום. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מישהו אמר – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש לי עוד עשר דקות. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אל דאגה, דודי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אל תדאג. אבל כשהגמרא אומרת שאחשוורוש היה מלך טיפש – למה הוא היה מלך טיפש? כשהמן בא אליו ויעץ לו את העצה, אמר לו: "להיות כל איש שֹׂרר בביתו ומדבר כלשון עמו". אחרי שהוא הרג את ושתי, המן אמר לו: תוציא צו שכל הגברים בעולם ישלטו בבית שלהם, אז הנשים צחקו עליו. הנשים – זה כמו שעל בנט צחקו כשהוא אמר: אל תטוסו לחו"ל, ואשתו והילדים טסו לחו"ל. אנשים אמרו: אפילו הבורסקאי, אפילו הפועל הכי פשוט, בבית שלו, הוא בעל הבית. הוא עובד, הוא מביא את המשכורת, הוא מנהיג את הבית, הוא בעל הבית. לא סתם קוראים לזה בעל הבית. אז מה אחשוורוש מוציא צו כזה טיפשי? שומע, דודי? מה אחשוורוש מוציא צו כזה טיפשי ואומר: "להיות כל איש שרר בביתו ומדבר כלשון עמו"? כל איש שורר בביתו – מה יש לו, זה? והגמרא אומרת: אילולא אגרות ראשונות, גם פלטה לא הייתה לו. בגלל שהם ראו שאחשוורוש הוא מלך טיפש ושלח להם איגרות כאלה, גם באיגרות שהוא שלח אליהם אחר כך להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים ב-13 בחודש אדר, הם אמרו: זה מלך טיפש. אנחנו לא מאמינים שזה אמיתי. הוא כנראה מקשקש את עצמו לדעת. אחרת, אם היית מקבל פקודה מהמלך להרוג את היהודים, מה היית עושה כל השנה? כבר מתחיל לבזוז, לשדוד, להתעלל. איך היהודים היו בכל העולם, בכל המדינות של אחשוורוש, ולא קרה להם שום דבר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש מוסר השכל? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תכף, תכף. נגיע. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש מוסר השכל. ולכן הגמרא אומרת: אלמלא איגרות ראשונות שהוכיחו שמדובר במלך טיפש, גם פלטה לא הייתה לו. עם ישראל, חלילה, לא היו נחלצים מהגזרה של המן. כי עוד קודם לכן, לפני 13 בחודש אדר, ולפני שהצליחו לבטל את הגזרה, היהודים כבר סבלו מרוע הגזרה הזו במשך כל השנה. ומוסר ההשכל זה שיש כאן ממשלה שהיא מוכיחה לציבור שהיא הנהגה טיפשה. היא מוכיחה לציבור שהיא נכשלת בכל דבר. אין שום דבר. בקורונה – delay; בכלכלה מעלים מיסים כשכולם קורסים, רואים גזרות, רואים אמירות; רואים את בנט מתקשר לפוטין ומציע לו לתווך. מי אתה בכלל? איך אתה יכול לתת ערבויות ביטחוניות? למה אתה מכניס את המדינה שלך לסכסוך בין-לאומי? שב, תשתוק. אל תעשה יותר מדי רעש. אתה עושה נזק. כשעם ישראל רואה את הטיפשות של ההנהגה, הוא רואה שאחשוורוש היה מלך טיפש, הוא רואה שאחשוורוש נותן פקודות לא רציונליות, נותן פקודות מיותרות, נותן פקודות טיפשיות. רואים שאפילו אשתו לא מקשיבה לו. גם ושתי לא הקשיבה לאחשוורוש. רואים שההנהגה, שמתנהגת בטיפשות כזו, גם כאשר היא תעביר ותנסה להעביר כאן חוקים אנטי-דמוקרטיים, חוקים של סתימת פיות, חוקים של סיכול בחירת העם כמו החוק הזה, הציבור מבין שהחוקים האלה באים ממקום של טיפשות, ממקום של חוסר אחריות, ולכן הוא לא מתייחס אליהם יותר מדי ברצינות. ולכן הוא אומר: אפשר לדלג, אפשר להתעלם. הממשלה הזו מוכיחה כל יום כמה היא דואגת רק לעצמה, כמה אזרחי ישראל לא מעניינים אותה. הורסים את היהדות, מוכרים את הנגב, מקעקעים את היסודות היהודיים של מדינת ישראל, מקעקעים את הדמוקרטיה, לא משאירים כל חלקה טובה. אבל עם ישראל יודע כשהוא רואה מה קורה כל יום. הוא רואה את ההנהגה הטיפשה, הוא רואה את ההנחיות הלא-ברורות, הוא רואה את האנדרלמוסיה, הוא רואה שרים שלא רוצים לשבת בקבינט, הוא רואה חרב איש באחיו בתוך הממשלה הזו. הם לא רוצים להיות אחד בתוך השני. הוא מבין שכל הפעולות האלה זה כלאם פאדי, זה יפוג כלא היה, כמו עשן נידף. אנחנו, בעזרת השם, נחזור, ונהפוך הוא: "אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם". תודה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> כל הכבוד, חבר הכנסת קרעי. אשריך – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת שלמה קרעי. חברי הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת סמי אבו שחאדה – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח. כעת אנחנו עוברים להנמקת ההסתייגויות לסעיף 2. חבר הכנסת שלמה קרעי, שוב, בבקשה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני מציע שתיתני לו לנוח קצת בחדר. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> תני לדודי במקומי. אפשר? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> לא לא לא. לא מתחלפים. ביקשת – קיבלת, שלמה. מה אתה רוצה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> את אומרת שזה לפי כללי הטקס, אה? היא מקפידה על כללי הטקס. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> חמש דקות, חמש דקות. לא להיבהל. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, אני חושב שנפתח כאן מנהג שכל פעם שאת יושבת כאן לידי כשאני מדבר, אני אומר לך את המילים של ההמנון הלאומי, כדי שלא תשכחי אותן כשתהיי קונסולית בשנגחאי. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אבל הבטחת סיפור. הבטחת עוד סיפור. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> סיפרתי על אחשוורוש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היא לא נרדמה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, לא נרדמה עדיין? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> כן. עדיין לא נרדמה, אז לא עשית ממש עבודה טובה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש לי תכף עוד עשר דקות. אמצא סיפור יותר מיוחד. תשלחי לי סיפור, אני אקריא אותו. גברתי הקונסולית: "כל עוד בלבב פנימה, / נפש יהודי הומייה." << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לאט-לאט. תסביר לה: כל עוד – ואם לא מבינים מילה, תגיד לה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כל עוד בלב הנפש של היהודי בוערת, משתוקקת, לארץ שלו, למסורת שלו. "ולפאתי מזרח קדימה / עין לציון צופייה. // עוד לא אבדה" – רגע, נתחיל מההתחלה, למי שלא שמע. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> אתה יכול לחזור על זה? בדגש על ה"הומייה". << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> על ה"הומייה". << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא הבנו, חבר הכנסת קרעי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה לטובת מי שלא מכיר. אנחנו שולחים קונסולים ושגרירים לארץ רחוקות. אחר כך נסביר. "כל עוד בלבב פנימה / נפש יהודי הומייה / ולפאתי מזרח, קדימה, / עין לציון צופייה. // עוד לא אבדה תקוותנו / התקווה בת שנות אלפיים / להיות עם חופשי בארצנו / ארץ ציון וירושלים." << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מי זה? נפתלי הרץ. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. נפתלי הרץ אימבר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – יש גם שיר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אגב, רבי יהודה הלוי, שהיה משורר גדול של יהדות ספרד, אמר במילים אחרות: ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב. הוא היה בספרד, שהיא ממערב לארץ ישראל. הוא אמר: ליבי במזרח – הלב שלי נמצא בירושלים – אבל אני בסוף מערב. ליהודים לאורך כל שנות הגלות הייתה כמיהה לציון. הרפורמים מחקו את זה מהסידור שלהם, אתם צריכים לדעת. זה שקריב היום יושב בכנסת ישראל זה לא כיהודי שחיכה למדינת ישראל בארץ ישראל. הם לא רצו את ציון, הם מחקו את המילים "ותחזינה את עינינו בשובך לציון ברחמים". חברים, אני רוצה לומר שיש לנו פה עוד לילה ארוך, אזרחי ישראל. תגידי למתן אמיר שלך שיש פה עוד ערב ארוך. מה מחכה לכם? יש לנו את דודי אמסלם, ויש לנו את יריב לוין, ואת גדי יברקן ואת צחי הנגבי, ומאי גולן, ואתי עטייה ופטין מולא, ואת יואב קיש ואת גלית דיסטל הכוכבת. יש לנו פה ערב. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> שליש מפלגה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> שליש מפלגה. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> יש בדרך גם עוד – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> ויש עוד בדרך. יש לכם כאן, אזרחי ישראל, עוד לילה ארוך של סיפורים – ואוסאמה סעדי, שהממשלה קנתה אותו בנזיד עדשים שיצביע בעד החוק הזה. הישארו איתנו. יהיו כאן סיפורים, בדיחות. תכף דודי אמסלם יעלה לכמה בדיחות, אמילי. והכי הכי חשוב – אל תוותרו. נכון שהבנו שכל הדברים של הממשלה הזו באים מתוך טיפשות; נכון שלחוקים שהיא מחוקקת אין שום משמעות, לא תהיה משמעות. כל הדברים האלה יתבטלו והיו כלא היו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כעפרא דארעא. אנחנו – – – בפסח. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> בדיוק, כעפרא דארעא. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> יחסית לחוקים חסרי משמעות, אתה די נואם שעות. אני רק רוצה לשים דברים על דיוקם. כל כך חסר משמעות, שאתה מטריח את עצמך חצי לילה לעמוד על הדוכן. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אם היית מקשיבה לי כמה שעות, היית יודעת כמה זה חסר משמעות. << קריאה >> אמילי חיה מואטי (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> היית יודעת כמה זה חסר משמעות. "כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי – – – לבטיל ולהווי הפקר כעפרא דארעא", גם אתם וגם החוקים שלכם. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה. תודה רבה, חבר הכנסת שלמה קרעי. כעת אנחנו עוברים להנמקות של ההסתייגויות לסעיף 3. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת סמי אבו שחאדה – אינו נוכח; חברת הכנסת – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> לא שומעים. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אוסאמה סעדי פה. אמרת שהוא אינו נוכח. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> עכשיו אני מקריאה את חבר הכנסת אוסאמה סעדי. בבקשה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אוסאמה, כמה שילמו לך שתצביע בעד החוק? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אוסאמה, אתה מבין למה אי-אפשר לסמוך עליכם? אתה מבין למה אי-אפשר לסמוך עליכם? << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> בוקר טוב. ערב טוב. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה מבין איך קונים אותך מהר בכמה מסטיקים? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ערב טוב. אתה יודע – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בכמה מסטיקים קטנים. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתה יודע שאי-אפשר לקנות אותנו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הינה עובדה, בייגלה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתה יודע – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בייגלה קטן עם – – – אחמד טיבי. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> דודי, דודי ויריב, אתם יודעים שבחוק הזה אנחנו תומכים באופן עקרוני, וגם אתם תומכים בו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איזה חוק? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> החוק הזה של הגבלת כהונה. החוק הזה – הגשתי הסתייגות אחת. אתה יודע על מה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> על מה? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כי זה חוק פרסונלי פרופר, ואני נגד חקיקה פרסונלית. אבל זה חוק פרסונלי לטובת נתניהו. היחיד שיכול לזכות מהחוק הזה זה לא אתה ולא יריב ולא ניר ברקת, כי אתם לא ראשי ממשלה ולא הייתם ראשי ממשלה, וגם אני לא ראש ממשלה, גברתי היושבת-ראש. היחיד שהיה שמונה שנים ומעלה זה בנימין נתניהו, והחוק הזה בא ומחריג את בנימין נתניהו, כי בסעיף 3 – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תסביר לנו למה אתה בעד החוק. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – בסעיף 3 אמרו: מי שהיה ראש ממשלה לפני החוק הזה, זה לא חל עליו, יריב. נכון? אתה עורך דין. אז אמרתי שאם הכוונה שהחוק הזה הוא נגד בנימין נתניהו, אז היה צריך להחיל על כולם. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> זה נגד אהוד ברק. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לכן אל תבואו ותגידו: זה חוק אנטי-ביבי. ואני אומר לממשלה הזאת – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אל תעזור לממשלה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני עוד לא עוזר לממשלה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתה עוזר. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני עוד לא עוזר לממשלה. קודם כול, הממשלה צריכה להביא 61. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> שלחת את בנט לישון. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> קודם כול, הממשלה צריכה להביא 61. אבל אני אומר – – – << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> אבל יש לה אותך. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני אומר, יא גדי – – – << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> אתה ה-61. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> גדי, אתה יודע שההצבעות שלנו מתחילת המושב עד היום הן עקרוניות בכל חוק ובכל הצעת חוק. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> זה לא מדויק. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא? תגיד לי איזו הצעת חוק, פטין. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> זה לא מדויק. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> איזו הצעת חוק? << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> אני אגיד לך איזו הצעת חוק. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> איזו? << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> אני הצבעתי איתך על עיר ערבית, יישוב ערבי, ואתה הצבעת איתי נגד החוק. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> איזה חוק? איזה חוק? איזה חוק? << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא הצבענו. לא הצבענו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> למה לא הצבעת? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני אגיד לך למה. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> למה? לך מגיע כפר ערבי – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> היום היה יום מיוחד לעדה הערבית הדרוזית – – << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> למה לא הצבעת? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ואני גאה בעדה הערבית הדרוזית, שהיא חלק בלתי נפרד מהחברה הערבית במדינה, אבל כשאתם באים ועושים חוק מיוחד שמפריד – – << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> אבל למה ברחת – – – אתה והחבר'ה שלך. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – את העדה הדרוזית משאר החברה הערבית, אנחנו נגד זה, ואתה יודע שאנחנו נגד זה. אבל אפילו לא הצבענו נגד. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> למה יצאת? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני אומר, גברתי היושבת-ראש – – << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> למה לא תמכת? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – אתמול היה מחזה מחריד בבאב אל-עמוד. (אומר בערבית: אתמול היה יום עליית הנביא השמיימה.) אתם ראיתם את הסרטונים? איזה אלימות של המשטרה, של משמר הגבול, שתקפו אנשים, תקפו קטינים, תקפו בעלי צרכים מיוחדים. אנואר בורקאן הקטינה, בעלת צרכים מיוחדים, עכשיו היא בבית החולים הדסה. אני לא שמעתי אף גינוי מכם, אף גינוי. מה קרה? << קריאה >> יריב לוין (הליכוד): << קריאה >> אוסאמה, הם חשבו שהם אוהדי הפועל. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לכן אני אומר, גברתי היושבת-ראש, אם באמת הממשלה, הקואליציה, אתם רוצים לאתגר את הצד הזה – יש חוק של נאשם בפלילים. זה חוק נגד נתניהו. זה חוק נגד כל מי שיש נגדו כתב אישום. למה הם לא מביאים את זה, יא דודי? למה? זה חוק פרופר, ואתה יודע שלא מביאים את זה ולא יביאו את זה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> את האמת אתה יודע. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נכון. אנחנו יודעים את זה. אנחנו יודעים את זה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> גדעון סער. הרי אתה יודע שלחוק הזה, אין לו שום משמעות. זה השנאה, זה הרעל של גדעון סער. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אבל החוק הזה הוא לא נגד ביבי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה עכשיו הפעלת את הצינור של הרעל של גדעון סער. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אבל החוק הזה הוא לא נגד ביבי. תגיד לי, החוק הזה, אתם בליכוד – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא אנטי-דמוקרטי. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> למה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> למה? הוא עוד מעט יסביר. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> למה בארצות הברית – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כשיהיה לנו משטר נשיאותי. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מה זה משנה משטר נשיאותי? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תראה לי פרלמנט אחד בעולם – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מה זה משנה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> פרלמנט אחד בעולם. זה משנה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מה זה משנה משטר נשיאותי או משטר פרלמנטרי? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה משנה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כאשר נשיאים כמו קלינטון, אם היו רצים לבחירות, היו זוכים – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בגלל שראש ממשלה אתה יכול להחליף בכל דקה, אם אתה רוצה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – באו והגבילו את זה לשתי קדנציות בלבד. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> פה אמרו שזה לא רק שתי קדנציות אלא שמונה שנים. לכן אני אומר שהעמדה העקרונית שלנו היא שאנחנו בעד החוק הזה. אני חושב שזה חוק טוב, זה חוק חוקתי, זה חוק בסדר, אבל אני אומר: עד שאנחנו נבוא ונראה אם הממשלה הזאת תיפול או לא תיפול, אז אנחנו נחליט. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אוסאמה, שלחת את בנט לישון. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח. כעת אנחנו עוברים להנמקות של ההסתייגויות לאחרי הסעיף השלישי. חבר הכנסת בנימין נתניהו – אינו נוכח; חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל כץ – אינו נוכח; חברת הכנסת מירי מרים רגב – אינה נוכחת. חבר הכנסת יריב לוין, בבקשה. עשר דקות, בבקשה. << דובר >> יריב לוין (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חברות וחברי הכנסת, יש עכשיו חילופים בין יושבות-ראש הכנסת שלנו, סגניות היושב-ראש שמנהלות את הישיבה, וזאת הזדמנות בשבילי להחמיא ליושבת-ראש היוצאת, חברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי. ג'ידא, אני מוכרח לומר לך שאת פוליטיקאית יוצאת מן הכלל, מכיוון שאת ראית את מה שהרבה אנשים רואים, אבל יותר אנשים, לפחות בצד של הקואליציה, עוד לא רואים – שימי הממשלה ספורים, ושהדבר הכי נכון והכי טוב לעשות הוא ללכת למקום שבו יש אופק שירות ארוך והוא גם מקום חשוב ומעניין, ולא לשבת כאן ובסוף ללכת הביתה, כפי שיקרה, ובצדק רב, ללא מעט אנשים – הציבור ישלח אותם הביתה אחרי הכישלונות הגדולים של הממשלה הזאת. אז המחמאה הזאת מגיעה לך בדין. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אדוני היושב-ראש לשעבר, אתה יודע שאנחנו מאוד מקדשות את הדמוקרטיה, כך שגם להיות חברות כנסת באופוזיציה זה כבוד עצום עבורנו. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> זה נכון. אני מסכים לגמרי. אני מקווה שאף אחד לא חושב שאני לא רואה את זה כך, אבל אני אומר לך, גברתי יושבת-ראש הישיבה הנכנסת, שכדי לשבת באופוזיציה, צריך קודם להיבחר לכנסת, כדי להיבחר לכנסת צריך לקבל מנדטים, ולא מעט מהמפלגות שמחזיקות היום את הממשלה הרעה הזאת – או שלא תיכנסנה בכלל לכנסת, או שתקבלנה הרבה פחות מנדטים, בגלל האופן שבו הן מתנהלות והדרך שבה הן פועלות. ונדמה לי שחברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי, ובצדק, מבינה את זה והקדימה מה שנקרא תרופה למכה בחוכמה ובתבונה. עכשיו אני רוצה לומר משהו גם לך, כי גם לך מגיעה מחמאה. אני חושב שאנחנו היינו היום בדיון חשוב בוועדת החינוך, ואני רואה את העבודה שאת עושה כאן, ובאמת אנחנו עוסקים בלא מעט נושאים שהם באמת נושאים חשובים ומרכזיים. השאלה הנשאלת היא, מדוע התכנסנו כאן הלילה? במציאות של מתים מקורונה, שאנחנו עומדים להגיע ל-4,000 מתים מאז כניסת הממשלה הזאת, למרות שישנם חיסונים – שערורייה אדירה; במציאות של עצמאים שפעם אחר פעם לא מקבלים את מה שמגיע להם; של מערכת חינוך שאנחנו רואים בוועדת החינוך בכל ישיבה את הבעיות האדירות שהיא מתמודדת איתן; הבעיות הביטחוניות שישנן; חוסר האחריות שהביא להפקרת יהודים ואזרחים ישראלים באוקראינה בגלל ממשלה שלא ראתה דברים שהיו ברורים כשמש – עם כל זה, כל הממשלה וכל הכנסת עסוקות במה? בלשבת כאן מי יודע כמה שעות, לילה שלם, כדי להעביר חוק שספק אם יש מישהו מחוץ לבניין הזה שבכלל מבין מה יש בו ומה צריך אותו. אין לי ספק, גברתי, שאם הייתי נותן לך את רשימת החוקים שנמצאים כרגע בצנרת ומחכים ואומר לך לדרג אותם לפי סדר חשיבותם, החוק הזה לא היה נכנס, לא לעשרת הראשונים, לא לעשרים הראשונים, לא לשלושים הראשונים; אני לא בטוח שאפילו לארבעים הראשונים. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> לגופו של עניין, אתה לא חושב שצריך להגביל כהונה של ראש ממשלה? << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> תראי, אני אומר לך משהו: אני חושב שכל הרעיון הזה שאנחנו נגביל ונקבע לציבור במי לבחור, איך לבחור ומה נכון לו ומה לא נכון לו, הוא בעיניי רעיון איוולת, הוא רעיון אנטי-דמוקרטי, הוא שגיאה יסודית. אם הציבור רוצה לבחור במנהיג פעם נוספת, מי אנחנו שנמנע ממנו? אגיד לך יותר מזה. אני חושב שהאתגר – את יודעת, במובן הזה אני חושב שיש לי חיסרון גדול ביחס להרבה מאוד מהאנשים שיושבים כאן, כי לפעמים אני נדהם מהקלות הבלתי-נסבלת שבה הם חושבים שהם יכולים להיות ראש ממשלה או רוצים להיות ראש ממשלה. כי אני, לפחות, שזכיתי לעבוד לא מעט שנים ולראות את העבודה של בנימין נתניהו מקרוב, אני יכול לומר לך שלהיות ראש ממשלה בישראל זה באמת משימה אדירה. אני חושב שאנשים אפילו – עם כל כמה שאומרים שזה התפקיד הקשה בעולם, עד שאתה לא רואה את זה מקרוב, לעומק, לא באמת באמת מבינים במה זה כרוך. לניסיון, לידע ולמעמד הבין-לאומי ולהרבה מאוד דברים מן הסוג הזה יש ערך עצום. עכשיו אני אומר לך – אני אתן לך דוגמה בכלל ממקום אחר. הרי אתם רואים מול עיניכם כל הזמן את בנימין נתניהו. אבל בואו נניח לרגע באופן תיאורטי שאדם כמו שמעון פרס, עליו השלום – שאני חלוק לחלוטין על דרכו אבל אני לא יכול להיות חלוק על הניסיון שהוא צבר ועל המעמד הבין-לאומי שהיה לו – הציבור בישראל היה רוצה שהוא יעמוד בראש הממשלה קדנציה שלישית ואולי קדנציה רביעית. אז מה אנחנו נגיד? שמדינת ישראל, שכל כך זקוקה לאנשים בעלי מעמד ועמדה בין-לאומית אמיתית וכל כך זקוקה לניסיון בהכרעות הבאמת-באמת קשות שמנהיגים כאן נאלצים לקבל, תבוא ותאמר לציבור: לא, העובדה שאתם מעדיפים אדם מסוים, על דרכו ועל ניסיונו – לא ניתן לכם, אנחנו נחליט להגביל אתכם? << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> ומה עם האידיאולוגיה, אדון לוין? הרי מפלגת הליכוד, שהיא שנייה רק למפלגת העבודה מבחינת הפאר האידיאולוגי, מביאה איתה משהו על השולחן. אז האם בסוף הכול שאלה של אדם אחד? << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני אומר לך שני דברים בעניין הזה. קודם כול, מפלגת הליכוד היא לא שנייה למפלגת העבודה בנושא האידיאולוגי אלא היא ראשונה by far. אני אומר לך גם למה היא ראשונה. היא ראשונה מטעם פשוט – כי אנחנו כולנו ישבנו כאן וראינו אתכם, את מפלגת העבודה, אחרי שנטשתם כבר מזמן את הדרך ההתיישבותית, שקידשה למשל את אחיזתנו בבקעת הירדן וברמת הגולן. זה כבר לא מעניין אתכם מזמן, אבל לפחות רצינו להאמין שהדאגה לאדם החלש ולאדם העובד זה עוד נשאר במפלגת העבודה, ואז ראינו אתמול שהדאגה לאדם החלש ולאדם העובד הומרה בדאגה לאלה שמרוויחים עשרות אלפי שקלים פנסיות בגיל 40. יש לי אליהם הרבה כבוד, אבל אני חושב שבסדרי העדיפויות של מדינת ישראל היום, יש אנשים שזקוקים יותר לכסף הזה, ל-1.5 מיליארד השקלים. כשהייתם צריכים לעמוד על שלכם הצהרתם הצהרות בלי סוף ועשיתם הפוך, פשוט הפוך, אני אומר לך את האמת, גברתי. לכן בדיוק אמרתי מה שאמרתי קודם לחברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי, כי לצערי אתם לא יחידים בעניין הזה. מפלגת ימינה אמרה משהו ועושה הפוך; תקווה חדשה הבטיחה משהו – עושה הפוך; מרצ בכלל שכחה מהכול ולא יכולה להצביע על הישג אידיאולוגי אחד שיש לה בממשלה הזאת למן הקמתה. אנשים שמסתכלים על זה אומרים: טוב, אם ממילא זאת ממשלה שעושה מדיניות יש עתיד, אז אפשר להצביע ליש עתיד ולא צריך אתכם. זה מה שיקרה, כי אנשים לא מטומטמים. אי-אפשר לצאת בהצהרות אבל להגיע למליאה וללחוץ על כפתורים הפוך. לכן אני אומר לך שהאידיאולוגיה חשובה והדרך חשובה, אין ספק בכלל, אבל גם לניסיון של אדם יש משמעות – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אני מאוד מודה לך על הדאגה לעתיד השמאל הישראלי. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ולמי שמוביל מדינה יש משמעות. הדבר הכי חשוב, הכי חשוב, הוא שבדמוקרטיה בוחר הציבור. אתה לא אומר לציבור: רבותיי, אנחנו עכשיו ניקח לכם את העניין הזה. אבל אני רוצה להגיד לך יותר מזה. בואו נניח שאני אפילו מסכים איתך. יכול להיות שזה אפילו הסדר סביר ויש מי שיאמר שעדיף כך. יכול להיות, זאת עמדה לגמרי לגיטימית. אבל זה באמת מה שצריך להתעסק בו עכשיו? זה באמת מה שחשוב? הרי כולנו יודעים שלא, ואנחנו כולנו יושבים פה עכשיו רק בגלל סיבה אחת – כי האיש ששמו מופיע כאן, גדעון סער – שהוא, אגב, יצא בחוק הנורבגי, אז הוא בכלל ישן במיטה בנחת ובכלל לא בא לכאן, אבל כולם אצלכם רועדים מפחד שאם החוק לא יעבור מהר ועכשיו לפני סוף המושב הוא יכעס. עכשיו אני רוצה לשאול אותך שאלה: ואם הוא יכעס, אז מה? אז מה הוא יעשה? אז הוא יפרק את הממשלה וילך לבחירות? הרי הוא לא עובר את אחוז החסימה. מה הוא יעשה? כמה אפשר להתנהל תחת פחד, תחת איומים, תחת תכתיבים, תחת גחמות כאלה של אנשים כל הזמן? באמת, אני פשוט לא מצליח להבין את זה. בואי, עם כל הכבוד. נניח שהייתם מתעקשים והייתם אומרים לו שעד שלא יינתן פתרון אמיתי למי שצריך, אנחנו לא הולכים לזרוק עכשיו 1.5 מיליארד שקל דווקא לאלה שיש להם. מה היה קורה? מה, מישהו באמת היה מפיל את הממשלה בגלל זה? אבל יש פה דבר מאוד פשוט. יש מי שיש לו כושר עמידה אידיאולוגי, וזה לצערי נמצא רק בצד הזה ולא בצד הזה, ויש כאלה שמאיימים איומי סרק. ויש כאלה, גברתי – בצער רב אני אומר את זה – שמתקפלים. תודה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, חבר הכנסת יואב גלנט. << דובר >> יואב גלנט (הליכוד): << דובר >> שלום, ערב טוב, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, האמת היא שתכננתי לדבר על דברים אחרים, אבל אחרי ששמעתי את יריב לוין – על פשיטת הרגל הערכית של גורמים שקוראים לעצמם אידיאולוגיים, אני רוצה לספר לכם את החוויה שלי סביב העניינים שקוראים להם מפלגת העבודה, לא בימים שלמפלגת העבודה היו שישה מנדטים כמו שיש לה עכשיו – היו לה 24 מנדטים. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> שבעה מנדטים, בבקשה. << דובר_המשך >> יואב גלנט (הליכוד): << דובר_המשך >> שבעה, סליחה. בטח יש מישהו שערק בינתיים. בסדר, היו לה אז 24 מנדטים. זה לא שיא כוחה כמו בימים שהיו לה 52 מנדטים – ב-1972, נדמה לי – אבל עדיין הייתה מפלגה הרבה יותר גדולה. בשנת 2015 יזמתי כשר הבינוי והשיכון תוכנית לפיתוח התיישבות בנגב. היו בה עשרה יישובים: ארבעה בבקעת ערד, יישוב אחד שמוקם היום באזור אופקים – נחלת ערן – ועוד סדרה של יישובים במקומות שונים, גם על הציר לניצנה וגם לכיוון דימונה. בעמל רב העניין הזה עבר בממשלה. היו קצת חילוקי דעות, אבל בסופו של דבר זה עבר. אז התברר לי שמי שמניע את ההתנגדות להתיישבות יהודית בנגב ולהקמת יישובים זה מפלגת העבודה. באתי לכאן לכנסת ישראל וישבו פה חברי הכנסת וצעקו לי קריאות ביניים, חלקם אנשים מאוד נכבדים, פרופסורים, חלקם חברי כנסת ותיקים, חלקם היו שרים בעבר. אמרתי להם: אני רוצה לספר לכם על ההיסטוריה, כי אולי שכחתם. מי שנשא את החזון ואת תפיסת ההתיישבות היהודית בנגב היה בראש ובראשונה בן-גוריון וכל מי שבא אחריו כמפלגת העבודה. בן-גוריון היה זה שהתעקש על הקמת שלושת המצפים בנגב בשלב ראשון; לאחר מכן – 11 הנקודות, שלוש-ארבע שנים לאחר מכן. הוא נתן את חופש הפעולה ליגאל אלון כמפקד חזית הדרום אחרי שהיה מפקד הפלמ"ח, איש מפלגת העבודה, על מנת לכבוש את הנגב במבצע יואב ובהמשך במבצע חורב, ובלם אותו רק כשעבר בטעות או לא בטעות לסיני. ספיר ואשכול התעסקו בהנחת צינור המים. אתם יודעים, יש סיפור מפורסם שמתיישבי רביבים, אחד משלושת המצפים, פנו לאשכול ואמרו לאשכול: תשמע, אין לנו צינור מים, המצב פה מאוד קשה, כל האספקה מותנית בהבאת מים מבחוץ. תדאג שיהיו מים בקיבוץ רביבים. אני מדבר איתכם על אחרי קום המדינה. אמר להם אשכול: תראו, הרבה יותר קל לי לקחת את כולכם, לשים אתכם במלון בתל אביב, זה יעלה לי פחות כסף. אחרי שנה, שנתיים, כשהחליט להקים את הקו, הוא אמר: טעיתי. את הפתק הזה יש – אומר: טעיתי, ההתיישבות חשובה, ולמעשה סללו קו של שמונה צול או משהו דומה שהביא מים לרביבים. כלומר כל מפעל ההתיישבות, ההיאחזות בנגב – בתקופה ההיא היו 20,000 בדואים בנגב – את כל זה הובילה מפלגת העבודה. באתי לכאן ב-2015, ומי המתנגדים שלי? מפלגת העבודה, שמסבירים לי שזה חמור מאוד להקים יישובים ואסור וכן הלאה. וכשעכשיו שמעתי את יריב נזכרתי בזה שלמעשה אין אידיאולוגיה. אני רוצה להגיד לך משהו, גברתי היושבת-ראש: לדעתי, אם מדינת ישראל היום מחליטה שהיא בטעות כובשת את דמשק, מפלגת העבודה תגיד שזה חלק מהאידיאולוגיה של השלום שלה, ובלבד שהיא תישאר בממשלה. זה הסיפור. גם את עבר הירדן. מה זה אומר? זה אומר שמרצ ומפלגת העבודה ובוודאי תנועות נוספות בתוך הממשלה הזאת איבדו לחלוטין כל ממד חוץ מממד הכיסא, השלטון וכן הלאה, כי סוף-סוף, אחרי עידן ועידנים, הם חושבים שהם קובעים משהו, אבל למעשה הם לא מבינים שהם כלי שרת בידיהם של אנשים אחרים, שדרך אגב, להם יש אופציות ויגיע הזמן שהם גם יממשו את האופציות האלה. האופציות האלה זה ללכת לממשלה בראשות הימין, כי שמה נמצא – הם בסופו של דבר ייזרקו, כי גם אידיאולוגית וגם מעשית הם לא מצליחים לעשות דבר, ולכן ההיסטוריה תשפוט אותם ותשפוט אותם לרעה. אבל אני בכלל באתי לדבר על דבר אחר. זאת הייתה רק הערת ביניים. היות שיש לי הרבה זמן, אמרתי שאני אנצל את הזמן הזה ואני אספר לכם סיפור. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> סיפורים אנחנו אוהבים. << דובר_המשך >> יואב גלנט (הליכוד): << דובר_המשך >> מה אנחנו יודעים. פעם עוד עבדנו; היום אנחנו יודעים לספר סיפורים. בשבוע האחרון נפל דבר. אני חושב שחייבים לדבר עליו. תראו, האירועים באוקראינה זה לא עוד משהו, זה לא עוד מלחמה באיזה מקום נידח, זה לא עוד אירוע קטן. פה מדובר על שינוי סדרי עולם. הסדר שהיה לא יהיה, דרך אגב, גם אם הקרבות ייפסקו – ואני מקווה שייפסקו כמה שיותר מהר – גם אם ייפסקו מחר בבוקר. למה? כי התברר לפתע שכל הרעיון, כל התפיסה, כל ההיגיון של העולם המערבי, שבמשך 80 שנה או 70 שנה מאז תום מלחמת העולם השנייה אמר: לא יהיו יותר מלחמות באירופה – אתם יודעים שהסיפור של היווצרות האיחוד האירופי זה למעשה חלום צרפתי עתיק יומין. הם רצו את זה עוד לפני מלחמות העולם האחרונות. באירופה היו ארבע מלחמות עולם כבדות – ארבע מלחמות, לא מלחמות עולם, כבדות: מלחמות נפוליאון, מלחמות ביסמרק, 1800 וקצת, 1870, ולאחר מכן שתי מלחמות העולם. הדבר הזה התיש את מדינות אירופה במשך 200 שנה, והרעיון הצרפתי היה לאורך שנים ששם יוקם משהו שהוא קונפדרציה שתסתדר ולא תילחם יותר. והיה להם מאוד קשה להביא את הגרמנים, שהיו השותף המכריע, לתוך העניין הזה. מה הביא את הגרמנים פנימה לתוך העניין? רק המציאות של איחוד גרמניה. ברגע שבא איחוד גרמניה והם קיבלו 15 או 20 מיליון איש שצריך להתמודד עם הבעיות הכלכליות שלהם, הם אמרו: אין ברירה, וחברו. התוצאה של העניין הזה הייתה שכל הגוש הזה שנמצא באירופה חושב שמלחמות לא יהיו יותר, וגם אם יהיו מלחמות, יש את האח הגדול באמריקה, שעזר במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העולם השנייה, והוא, בעזרת השם, מה שנקרא, יעזור גם כשיקרה משהו אחר, כי כולם ידעו גם אז, דרך אגב, גם בימי וילסון, במלחמת העולם הראשונה, וגם בימי רוזוולט, FDR, במלחמת העולם השנייה, היה ברור שאמריקה מדינה בדלנית. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אני מציעה לפרק את האיחוד האירופי. << דובר_המשך >> יואב גלנט (הליכוד): << דובר_המשך >> אני חושב שהוא יתפרק מעצמו, דרך אגב. זה רק עניין של זמן. אני לא מציע. הדבר הזה זה מטוס שיש לו רק הגה גובה, אין לו הגה כיוון. בסופו של דבר הוא לא ישרוד, הפטנט הזה, לאורך זמן, כי יש פה אינטרסים שונים. אבל אני לא נכנס לעניין הזה כעת ואני גם לא מציע. מה שקורה עכשיו – אתם רואים שכל הסיפור הזה פתאום מתערער. הרי אין להם גיוס חובה, אין להם צבאות אמיתיים שמסוגלים להגן על עצמם כנגד איומים. 20 דיביזיות שמרוכזות מול אוקראינה או קצת פחות מזה זה יותר מאשר כל הצבאות האירופיים שנמצאים במערב אירופה. כל העניין הזה בנוי ביסודו על זה שתהיה התערבות אמריקאית. ואמריקה, כמו שאמרנו כבר – למרות שהיא נכנסה לכל המלחמות כמגן המערב וכמגן החירות, וטוב שכך – היא למעשה ביסוד שלה מדינה בדלנית. הם רוצים להישאר איפה שהם. הם לא רוצים להילחם מלחמות של אחרים. הם נגררים לזה בלית ברירה, כי אין מישהו אחר שיעשה את זה. וכשאני מסתכל על המציאות, אני אומר: איזה דבר גדול עשו אבות הציונות מכל הזרמים, מכל המפלגות, במשך 100 שנה. הם החליטו שאנחנו נגן על עצמנו בכוחות עצמנו. זה אומר שאנחנו מגייסים בכוח חוק כל בחור וגם בחורה וטוב לנשק. הם אמרו שאנחנו נבנה לעצמנו תעשיות ביטחוניות. הם אמרו שאנחנו נפתח טכנולוגיות שלא קיימות ולא היו קיימות כבר לפני 50 ו-60 שנה. התוצאה של העניין הזה היא שאנחנו לאורך 100 שנים, מאז הקמת ההגנה וקצת אחרי זה האצ"ל, הולכים וחוטפים כל הזמן מכות, קטנות יותר או פחות, מהלומות, אירועי טרור, פיגועים וכמובן מלחמות ואינתיפאדות וכן הלאה, אבל מכל אירוע כזה אנחנו יוצאים מחוזקים. מכל אירוע כזה אנחנו יוצאים חזקים יותר ומבינים יותר איך אנחנו צריכים לנהוג בעתיד. הדבר הזה בעיניי הוא רב-חשיבות. יש לנו איתות ואור ירוק מדוע אנחנו הולכים בדרך הנכונה, וכל מי שהעלה על דעתו אי פעם לשנות את גיוס החובה, אני כבר אומר בהזדמנות הזאת – כל מי שעשה את הטעות ועסק בקיצור השירות בצה"ל – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> עליך לסיים. << דובר_המשך >> יואב גלנט (הליכוד): << דובר_המשך >> – – טעות חמורה שנעשתה על ידי ממשלות ישראל בשנים האחרונות, כולל ממשלות שאני הייתי חבר בהן והתנגדתי לזה, גם בקבינט, גם בממשלה, ובאופן חריג גם בכנסת התנגדתי. אנחנו נצטרך להחזיר את זה, כי אין לנו על מי לסמוך חוץ מאשר על אבינו שבשמיים ועל כוחנו ועוצם ידינו. תודה רבה. לילה טוב. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת ניר ברקת, בבקשה. << דובר >> ניר ברקת (הליכוד): << דובר >> ערב טוב, גברתי היושבת-ראש. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> ערב טוב, חבר הכנסת ניר ברקת. עשר דקות לרשותך. 9:51. << דובר_המשך >> ניר ברקת (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רואה. שוב ערב טוב, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, שמגיעים בשעה כזאת לעשות את עבודתם נאמנה, מכובדיי, אני רוצה לומר דבר אחד: תסתכלי, גברתי היושבת-ראש, במה הממשלה מתעסקת – היא מתעסקת בחוקים פרסונליים, כאילו זה הדבר החשוב ביותר שיש לנו. שמעתי עכשיו את חברי יואב גלנט מדבר על אתגרים אסטרטגיים שנוצרו בעקבות המשבר באוקראינה. שמענו את חבריי הקודמים מדברים על דברים באמת חשובים למדינת ישראל. אני רוצה להמשיך בקו הזה, שבמקום להתעסק בחוקים פרסונליים, שממש לא מעניינים את הציבור, שמראים באמת איפה הממשלה נמצאת – או איפה היא לא נמצאת – אני רוצה להציף שני נושאים חשובים; בעצם הם מתנקזים לנושא אחד. בחרתי נושא אחד הערב, והוא כל נושא יוקר המחיה בישראל, שהוא מורכב מכמה רכיבים. אני רוצה למנות שניים מהחשובים בהם: האחד מהם זה כל נושא מחירי המזון בישראל, והשני זה מחירי הדיור. אני יושב בוועדת הכלכלה ובוועדת הכספים ומקשיב למה שאומרת הממשלה, והיא לא מבינה על מה היא מדברת. היא לא מבינה בכלכלה. אתמול בוועדת הכלכלה הקשבתי היטב למה שאומר האוצר. הוא אומר: חברים, בואו נוריד את כל המכסים, את כל המגינים, על מנת שהיבוא מחו"ל יגדל. כלומר, כחול-לבן – כל הייצור כחול-לבן, במודעות מלאה, הולך להיפגע. ואני שאלתי: רגע, מה ההיגיון מאחורי המהלך הזה? למה ממציאים פטנטים? למה לא לאמץ את המודל שמקובל ב-OECD, באירופה? אני רוצה לציין רגע את הפתרון האמיתי, מה כן צריך לעשות, שלא נעשה היום. הפתרון האמיתי הוא לאמץ את המודל האירופי, שאומר את הדבר הבא: לאירופים, מזון טרי מאוד מאוד חשוב – זה חשוב להם לכלכלה, לבריאות. לכן, מה שהם עושים – הם מסבסדים את התשומות לחקלאים וליצרני המזון. ואז מה עושים האירופים? כשהתשומות שלהם נמוכות והשוק הוא משוקלל ופתוח, את רואה שהם מסוגלים לייצר מזון במחירים תחרותיים. הם גם יכולים לעשות יצוא, וכשהם מייצאים את המזון שלהם הוא זול יחסית. מה שמדינת ישראל צריכה לעשות זה לעבור לאותו מודל. לא מסובך: לסבסד את התשומות – מים, ארנונה, כוח עבודה – לאפשר לחקלאים כחול-לבן שלנו לייצר סחורה במחירים יותר נמוכים, כי בסוף החקלאים ויצרני המזון, על בסיס התשומות שלהם, לוקחים את המכפיל – הרי הם לא פילנתרופים, הם צריכים גם קצת להרוויח, וברגע שמחירי התשומות שלהם גבוהים הם לא יכולים להיות תחרותיים. ברגע שהם לא תחרותיים, מה קורה? אם מורידים את המכסים ומאפשרים ליבוא להציף את השוק, אז יהיה לנו פחות כחול-לבן והמזון שלנו יהיה פחות טוב. אתם יודעים מה עוד יקרה? החקלאים שלנו יסגרו את המושבים שלהם, כמו שהם עושים היום – מוכרים את הקרקעות ללא יהודים, עוברים למרכז, ואנחנו הרווחנו באגורות והפסדנו בשקלים. אני טוען שלאור החשיבות של חבלי ארץ ישראל ולאור החשיבות של המרחב הכפרי והאחיזה בקרקע – ככה למדנו, ככה גדלנו, על ערכי הציונות, על חשיבות חבלי ארץ ישראל – וכשאנחנו רוצים שיותר ויותר זוגות צעירים ומשקיעים דווקא ילכו לחבלי ארץ ישראל, לגליל ולגולן, לנגב, לערבה, ליהודה ושומרון, אנחנו צריכים לעודד את החקלאות ולסבסד אותה. אז אומנם זה יעלה לנו קצת, אבל הרווח יהיה בריבית דריבית. אני רוצה לדבר על עוד נושא מאוד מעניין, וזה היצוא החקלאי. מדינת ישראל עושה כ-5 מיליארד שקל יצוא חקלאי. חברים, הפוטנציאל הוא 50 מיליארד שקל יצוא חקלאי. אבל אי-אפשר לעשות יצוא חקלאי בלי חקלאות. אם החקלאות כחול-לבן נשחקת ונזרקת תחת האוטובוס, תחת הגלגלים של האוטובוס, ויותר ויותר חקלאים – אני לא רואה צעירים שם. הרי כולם מסתכלים ואומרים: אם זה מה שהמדינה מאפשרת לנו לעשות, כנראה המדינה, הממשלה הזאת, ויתרה על החקלאות; כנראה מישהו במשרד האוצר, בממשלה הזאת, אומר: לא נורא, לא צריך מזון כחול-לבן, נוותר על ענף החקלאות והמזון, לא נורא. אתמול שמעתי את אנשי האוצר אומרים – הם מבינים שלאור ההחלטות שהם רוצים, הרפורמה שהם רוצים להעביר, כחול-לבן, החקלאות, הסחורה הטרייה תעבור מ-90% תוצרת כחול-לבן ל-50% כחול-לבן. ויש לי חדשות: המשמעות של זה היא שהחקלאות נשחקת ונעלמת מארץ ישראל. טעות אסטרטגית. אנחנו כן יכולים להוריד את מחירי המזון תוך סבסוד החקלאים שלנו, היקרים, ואז נרוויח שוב. אני אסכם את הנושא הזה: נרוויח – פעם ראשונה אנחנו נהיה כמו האירופים במודל. המודל דומה – גם לנו חשוב סחורה טרייה. במקום שכחול-לבן ירד באיכות שלו ובכמות שלו, אנחנו נגדיל את הכחול-לבן, והוא גם יעשה יותר יצוא חקלאי ויחזיר למדינת ישראל משאבים בריבית דריבית. רצית לומר? << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> גם היום – – – משבר של הביצים, בגלל הסיפור של אוקראינה התברר שהחקלאות והיצואנים של הביצים פה הם לא הבעיה, הם הפתרון. אם שלא נסמוך על ארצות חו"ל ולא על התוצרת שלנו, אנחנו נתקעים. לכן צריך לחזק את התוצרת שלנו במקביל למה שאתה אומר. << דובר_המשך >> ניר ברקת (הליכוד): << דובר_המשך >> לחלוטין, וזה בהלימה לתפיסה ולחזון שאני מאמין שצריך לפתח אותו. אבל חברות וחברים, זה מה שחושבים החקלאים, זה מה שחושבים רוב תושבי ישראל שאכפת להם מחבלי ארץ. זה כנראה לא מה שחשוב לממשלה. העובדה היא שהם נוקטים קו אחר, קו כאילו החקלאות זו הוצאה. הם מקמצנים בהוצאות: נפתח את השווקים, ניתן ליותר יבוא להיכנס למדינת ישראל, כי לכאורה הם מתקמצנים להוציא כסף, הם יענו שומרים על התקציב. אבל זה לא נכון, כיוון שהשקעה בחקלאות זו השקעה ולא הוצאה, וההחזר זה חיזוק חבלי ארץ ישראל, ביזור אוכלוסייה, מזון טרי, יותר גאווה, יותר כחול-לבן ויותר יצוא, שיחזיר לנו בסוף את ההשקעה הזאת בריבית דריבית, שלא לדבר על מצבי חירום. הנושא הבא הוא נושא מחירי הדיור. לאור הזמן הקצר, אני אתמקד ואומר שגם הפתרון למחירי הדיור נעוץ בחבלי ארץ ישראל. שם היצע הקרקע הוא מאוד מאוד זול, אבל היום הביקוש שם נמוך. לכן הפתרון למחירי הדיור זה לא מה שעושים היום – זה לא עוד השקעות במרכז ועוד ציפוף ולאפשר ליותר ויותר זוגות צעירים להעדיף את המרכז על פני חבלי ארץ ישראל. הפתרון הוא הפוך, הפוך ממה שהממשלה הזאת עושה ולא שמה על סדר-יומה. הפתרון הוא לייצר ביקושים בפריפריה, לגרום לזוגות צעירים לרצות לעבור לגליל ולגולן, לנגב, לערבה וליהודה ושומרון – – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אם רק היו לכם 12 שנים לעשות את זה, זה היה יכול להיות נהדר. << דובר_המשך >> ניר ברקת (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מדבר מהמקום שאני מגיע מניסיוני כיזם עסקי, וטיפלתי עשר שנים בעיר ירושלים, ואני מסתכל על הפתרונות. נכון, אני לא מבקר רק את הממשלה הזאת, אבל הפער – אני חייב לומר שהממשלה הזאת לקחה את זה עוד יותר לקצה. עוד יותר לקצה. בשורה התחתונה, הדרך לעשות את זה זה כל דבר – כל תקציב מדינה צריך להיות מתועדף לחבלי ארץ ישראל. ב-30 השנים הבאות אנחנו צריכים להביא מיליון יהודים לגליל ולגולן, 1.5 מיליון יהודים לנגב ולערבה ועוד 1.5 מיליון יהודים ליהודה ושומרון. ברגע שנבזר את האוכלוסייה והביקושים יגדלו בחבלי ארץ ישראל, במחירי קרקע נמוכים, זוגות צעירים יקנו קרקע בזול, הרבה יותר זול ממה שהם לא יכולים להרשות לעצמם היום במרכז. ברגע שהביקושים במרכז יתמתנו, מחירי הדיור גם במרכז ימותנו. שוב, הפתרון זה חבלי ארץ ישראל. אנחנו במחנה הלאומי, אנחנו בליכוד, מבינים היטב את החשיבות של שמירת חבלי ארץ ישראל. אז הינה לנו גם הורדת יוקר המחיה ומחירי המזון וגם הורדת מחירי הדיור – שניהם מרכיבים מרכזיים ביוקר המחיה. העתיד טמון בגליל, בנגב, ביהודה ושומרון. לצערי הרב ממשלת ישראל הנוכחית לא מבינה את זה, ואנחנו עושים צעדים גדולים בכיוון הלא-נכון. אני מקווה שבסופו של דבר הממשלה תתעשת, אבל זה לא יקרה. אני אגיד לך מה הפתרון, גברתי היושבת-ראש: אנחנו נחליף את הממשלה הזאת כמה שיותר מהר ונצעיד את מדינת ישראל לכיוון הנכון. אז במקום להתעסק בחוקים פרסונליים, אני חושב שהממשלה צריכה להתעסק בדברים האמיתיים. לצערי הרב זה לא קורה, הציבור מבין את זה, ואנחנו נחליף אותה יותר מהר ממה שאת חושבת. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת ברקת. כל הכבוד על העמידה בזמנים. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> היושבת-ראש מאמינה באג'נדה הכלכלית שלך. << דובר_המשך >> ניר ברקת (הליכוד): << דובר_המשך >> אני יודע, אני מכיר אותה. אני מכיר אותה, ורק – מה לעשות, זו המציאות. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אגב, היא גם ענתה אמן אחרי שאמרת שתחליף אותה מהר. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אני נורא שמחה שאתם מרוצים. מרחיב לב. חברת הכנסת גילה גמליאל – אינה נוכחת; חבר הכנסת אבי דיכטר – אינו נוכח. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, בבקשה. לילה טוב, גברתי. בבקשה, עשר דקות לרשותך. << דובר >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, גברתי יושבת-ראש הישיבה, וכמה מלבב לראות אותך בכיסא הזה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> מחמיא לך הכיסא ואת מחמיאה לו. אני רוצה לדבר – את גם זרקת פה איזו הערה לניר על "12 שנים היה לכם לפתור את זה", שזאת הערה לא הוגנת, לדעתי, ואני תכף אסביר למה. בכלל, יש לי קושי עם העמדות שאת מביעה ועם העמדות שנעמה לזימי מביעה. אני ראיתי קטע באינטרנט ממש היום שבו נעמה מנהלת איזה דיון מול יריב לוין ואומרת לו: אדוני סוף-סוף נזכר להיות חברתי. 12 שנים היו לכם ולא היית חברתי, ופתאום נהיית חברתי. אז קודם כול בואי נתחיל עם 12 השנים, גברתי היושבת-ראש. אחרי כמה וכמה עשורים של שלטון מפא"י מצמית, מאוד לא חברתי – מתהדר בחברתיות, זה כמובן, אבל הלכה למעשה מדכא, מפלה, נגוע בנפוטיזם, נגוע בשחיתות איומה, ובעיקר, בואי נודה בזה, בגזענות כלפי אנשים שהגיעו מהתפוצה שלי ושלך, גברתי יושבת-ראש הכנסת – נורא קשה בעשור אחד לתקן את הכול, אבל עשינו המון, קידמנו המון, ולקחנו את אלה שאני יודעת שהשמאל נוטה לקרוא להם "המוחלשים" – הם לא מוחלשים, הם לא חלשים; הם אנשים יצרנים, הם אנשים מצוינים, הם אנשים שלמרות הנסיבות, בגלל השמאל – בעיקר השמאל של העבודה, בעיקר השמאל האדום – נאלצו להתמודד עם קירות זכוכית ועם תקרות פלדה ועם מה לא, עם כל קונסטרוקציה אפשרית – הם בכל זאת עשו התקדמות שאין לי אלא להתגאות בהם. ואז הגיע השלטון של נתניהו והליכוד, ואני רוצה שבאמת אחת ולתמיד, גברתי היושבת-ראש, נבחן מה באמת היה שם, ואז נבחן מה אתם כרגע עושים, ובואי נראה מי באמת עזר ל-so called מוחלשים, מה נעשה ב-12 השנים ובאיזו רגרסיה איומה אנחנו נמצאים כלפי קהל כל כך חבוט, שכל כך באמת לא יודע את נפשו, קהל שמרגיש שהמדינה הזו מנכרת אותו, מנוכרת אליו בכל תחום אפשרי; אגב, שאין לו ייצוג, שהוא פותח את הטלוויזיה ולא רואה את עצמו, שהוא מביט בשופטי העליון ולא רואה את עצמו, שהוא נכנס לאקדמיה ורואה את הסגל הבכיר ולא רואה את עצמו, כשהוא פותח תוכנית סאטירה ולא רואה את עצמו, כשהוא הולך לאולמות התרבות ולא רואה את עצמו. בואי נראה אחת ולתמיד, 12 השנים האלה – מה עשיתם, איפה הייתם – בואו נראה מה אנחנו עשינו ובוא נראה מה אתם עושים עכשיו. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> סליחה, חבר הכנסת גדי יברקן. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> בסאטירה הוא רואה את עצמו – הנלעג. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> ברור, ברור. הסאטירה בישראל היא הסאטירה היחידה, גדי, שמגינה על השלטון מפני אלה שמבקרים אותו. רק על זה צריך לעשות עוד תוכנית סאטירה. אני מתחילה. לי ולך, גברתי היושבת-ראש, היה ויכוח טלוויזיוני שאחר כך בגלובס – את טענת טענה מסוימת, אני טענתי טענה הפוכה, ואז בגלובס בדקו וראו שבעצם צדקתי. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> סליחה, בדקו בגלובס וראו שצדקת, ואז הוסיפו: כמו כן, דבריה של חברת הכנסת מואטי לא היו תלושים מהמציאות – – << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> – – משום שא', ב', ג', כך שאכן ראו שצדקת, אבל לא ראו שאני טעיתי. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני איכנס לא', ב', ג' שהם נכנסו אליו. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> נהדר. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> א', ב', ג' זה שישראל עדיין, עדיין נמצאת בפערים מאוד גדולים בין אלה שיש להם לבין אלה שאין להם. בזה צדקת. 12 השנים של נתניהו – והגיע הזמן לומר את זה אחת ולתמיד, מכיוון שהפרופגנדה השיטתית של השמאל שחולשת על התודעה של האזרחים בישראל הצליחה כל כך יפה להשריש את נתניהו כאיזה קיסר שסגור במגדל שן ומעשן סיגרים ושותה שמפניות ורודה והעניים המטומטמים, הכסילים והנבערים בוחרים בו באופן לא רציונלי אפילו שהוא רע להם – פה אני צדקתי. ולמה? כי – כמו שבדקו בגלובס וכמו שארגון ה-OECD הראה באופן חד-משמעי – נתניהו צמצם את הפערים בין העניים לעשירים. אני חוזרת שוב: נתניהו צמצם את הפערים בין העניים לעשירים. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> חברת הכנסת דיסטל אטבריאן, זו לא המסקנה של גלובס. "עם זאת, ישראל עדיין נמצאת בצמרת ה-OECD בכל הנוגע לאי-שוויון ופערים". << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אמרתי את זה, את לא מקשיבה לי. תנסי עוד פעם להפנים את מה שאני אומרת: נתניהו צמצם את הפערים בין העניים – הפערים בין העניים לעשירים צומצמו בישראל בזמן שלטונו של נתניהו – כן או לא? יש לך את גלובס, יש לך את ה-OECD, אמילי. זה נורא נורא פשוט. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אוקיי. בשורה התחתונה, דבריה של דיסטל אטבריאן נכונים. בכל המדדים – – – << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי, אוקיי, אני רואה שאין לי פה בת-פלוגתא. לא, את מכחישה את האמת. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אני מקריאה לך את הכתבה, גברתי. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני חוזרת שוב, ואני אעלה את זה לרשתות כדי שגלובס עוד הפעם יראו לאמילי שהיא טועה. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> הסכימו איתך. הסכימו עם גלית. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> הינה הכתבה, חברת הכנסת דיסטל אטבריאן. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז תביאי לי, אני אקרא אותה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> בבקשה. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> – – – הסכימו איתך. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> יפה, אני מקריאה. ככה זה מתחיל? << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> לא, זה צילום מסך. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז צילום המסך שלך לא מראה את החלק שבו אני צודקת, מה אני אעשה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אבל הינה, כתוב פה – – – << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אמילי, אמילי, נתניהו צמצם את הפערים בין העניים לעשירים, כך טוענים בגלובס וכך טוענים ב-OECD. האם את רוצה לטעון אחרת? ואם כן – האם יש לך מחקרים – – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אני מעוניינת להוסיף לך דקה לשיחה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא, תעני לי על השאלה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> לא, אני פשוט – – – << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> תעני לי על השאלה. את מטרילה לי את הנאום, כי אנחנו מדברות על דברים ששתינו הסכמנו עליהם גם בווטסאפ. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> לכן אני חוזרת בי מהטרלת הנאום ומוסיפה לך דקה וחצי. אנא, המשיכי בדברייך. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה. נתניהו – בפעם העשירית – צמצם את הפערים בין העניים לעשירים. מה שאת אומרת לי, אמילי, זה שאת צדקת בזה שהפערים בין העשירים לעניים עדיין מאוד גדולים. אבל אני אומרת לך לוגית, אם נתניהו ב-12 שנה צמצם את הפערים, אז מי אשם בפערים שעדיין גדולים – נתניהו או שישה עשורים שבהם הדיכוי וחוסר היכולת של המפא"יניקים האדומים מהעבודה להכיר בזה שאחיהם המזרחיים שווים להם, למרות שאין להם פנקס אדום, ולמרות שהם לא שייכים לתפוצה הנכונה הם שווים וראויים? אז את באה עכשיו ואומרת לי בעצם: אני ממפלגת העבודה החברתית, הסוציאליסטית, אחראית לדיכוי היסטורי של שישה עשורים, ואני באה אלייך ואומרת לך: יש לי טענות לנתניהו הקפיטליסט כי הוא צמצם פערים, אבל לא מספיק. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> המפא"יניקים ירדו מהשלטון ב-1977. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל לא מספיק. לא מספיק. יש הרבה עבודה לעשות, והרפורמות עדיין לא התבצעו, והפערים עדיין קיימים בגלל שאתם ממשיכים לדכא את הפריפריה ואת המזרחים. נקודה. איך אני יודעת שנתניהו צמצם את הפערים? לא בגלל מדד הג'יני של ה-OECD, בכלל לא. בואו נלך רק לשנתיים האחרונות. הרי אנחנו יודעים שהציבור הפריפריאלי, שנמצא בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, הדלתות שלו למשרות בכירות בדרג הציבורי סגורות, הדלתות שלו למשרות הבכירות בפרקליטות סגורות, וככה במשטרה, וככה בצבא, וככה באקדמיה וככה בכל מקום. אז מה נשאר לו כדי להצליח? ללכת לשוק העצמאי. המזרחים הפריפריאליים נוצצים בשוק העצמאי כי שם אין אף אחד שידכא אותם. זה ממש כמו במוזיקה המזרחית – את רואה שהמוזיקה הזאת זוכה לפופולריות עצומה כי אין פקיד מהאליטה שיבוא וידכא. זה רצון הציבור. אותו דבר בחור פריפריאלי שבוא ופותח עסק. והחבר'ה האלה מצליחים מאוד. אז בא נתניהו בתחילת הקורונה, כשאין לו חיסונים, אין לו תרופות, אין לו מחקרים בין-לאומיים – אין לו כלום, כלום בידיים – ונותן לעצמאים פיצויים. אני הייתי עצמאית, אני יכולה להגיד לך, אני קיבלתי מהממשלה של נתניהו 120,000 שקל. מה קיבלו העצמאים מהפריפריה מהממשלה החברתית של נעמה לזימי, שבאה ליריב לוין ואומרת: איפה היית 12 שנים? חצי שנה, גברת חברתית, את פה, חצי שנה העבודה בשלטון – שקל הם לא קיבלו. שקל. אנשים – אני צועדת ברחובות, אני צועדת ברחובות נתיבות וברחובות שדרות, אני רואה אנשים שיזמו והצליחו. קונדיטורית מקסימה בנתיבות, בחורה בת 22, פתחה בית קפה מטורף, אחד היפים בארץ, השקיעה את כל מה שיש לה, נסקה לשמיים, עד שבאו החברתיים והיא על סף סגירה, כי החברתיים לא נתנו לה שקל. אז באמת, באיזו עזות מצח אתם באים ומדברים איתנו "חברתי, חברתי". די עם הקלישאות, די עם הסיסמאות, די באמת להעניק לכם תארים שלא קיימים במציאות. נתניהו היה חברתי; נתניהו נתן להם פיצויים; נתניהו צמצם את הפער בין עניים לעשירים בזמן ששלטון מפא"י באמת עשה הכול כדי להכשיר את המוחלשים עד תום; נתניהו גרם לזה שלא הייתה אבטלה יותר בפריפריה. זה לא חברתי? מפעלים לא נסגרו – זה לא חברתי? אתם זוכרים בחדשות את המפעלים שנסגרים, בצפון, בדרום, בכל הפריפריה? איפה זה היה בזמנו של נתניהו? למה זה לא חברתי? ועכשיו אנחנו צועדים לקראת מיתון משוגע, שהמעמד החלש והמעמד הבינוני הולכים לשלם עבור האליטה, כי האליטה רוצה פנסיות תקציביות. זה חברתי, פנסיה תקציבית? באמת אני שואלת. הלאה, אני ממשיכה – צמיחה של 7%. צמיחה של 7% הציבה את ישראל כאחת המדינות הכי מצליחות בטיפול הכלכלי בקורונה. מהרגע שאתם, החברתיים שדואגים למוחלשים, שמאוהבים בנפיחות של עצמכם – כשאתם מסתכלים על עצמכם במראה ואומרים: הו, כמה אנחנו יפים, אנחנו צונחים למקום – לדעתי אנחנו כבר בעשירייה החמישית, אני צריכה לבדוק את זה. היינו מקום רביעי – אנחנו בעשירייה החמישית. זה חברתי? לא, באמת, זה חברתי? מי משלם את זה? מי משלם את זה? כמה גרועים אתם יכולים להיות במה שאתם עושים, כמה מהר קלקלתם. הלאה – תרבות. תרבות. מירי רגב – – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> חברת הכנסת דיסטל אטבריאן, יש לך עוד דקה, בבקשה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> מירי רגב פתחה מוזיאונים שבאמת – פעם ראשונה שאדם מעיראק או מתימן או ממרוקו או מפרס יכול לראות את היצירות של התרבות שלו. אנחנו הכנסנו לתוך ספרי החינוך את מה שאנחנו עשינו כחלוצים בארץ, מה שהחברתיים הדירו. אני כילדה לא ראיתי ולא ידעתי שגם ההורים שלי היו חלוצים, שפרחה מרוקאית יישבה את הנגב לא פחות מבן-גוריון אם לא יותר. זה לא היה אצל החברתיים – זה אצלנו, הקפיטליסטים, הנהנתנים, העשירים. אני ממשיכה – חינוך, מורשת מזרחית, תזמורת אנדלוסית. תשתית תחבורה – בא בולדוזר כמו ישראל כץ ומקרב את הפריפריה למרכז כך שהחבר'ה שם יוכלו לעבוד. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> עלייך לסיים, חברת הכנסת דיסטל אטבריאן. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> זה אחרי הדקה שנתת לי? << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> כן. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> בקיצור, אני רוצה לומר לך, גברתי יושבת-ראש הישיבה, טלו קורה, באמת, מבין עיניכם. אתם לא חברתיים, אתם דואגים אך ורק לאליטה. וכשאתם באים לאחד כמו יריב לוין או לבנימין נתניהו, שאשכרה פעלו והצליחו למען המוחלשים, זה באמת – בואו, יש מראה, תביטו בה. תודה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן. בבקשה, חבר הכנסת חיים כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת אלי כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת צחי הנגבי, בבקשה. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. << דובר >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר >> תודה לגברתי היושבת-ראש. אני רוצה לדבר, במפתיע, על החוק. אנחנו עוסקים בחוק, חוק שנקרא הגבלת כהונה של ראש ממשלה, ולמעשה השם של החוק אכן מתחיל נכון – מדובר בהגבלה, אבל אחרי זה הוא כבר מסווה את האמת: לא מדובר בהגבלת כהונה אלא בפועל בהגבלה שמטילים על הציבור, על זכותו של הציבור לבחור באופן דמוקרטי מיהו המנהיג המועדף עליו. למעשה השם המתאים לחוק, גברתי יושבת-הראש, הוא חוק ההתנשאות. 61 חברי כנסת, הם מחליטים שזכותם להתנשא על מיליוני ישראלים, הם יחליטו עבורם, הם ישללו מהם זכות, הם יכתיבו להם מתי מותר ומתי אסור, והם מתנשאים, ויותר מזה – הם בזים, בזים לרצונות שלהם, בזים לתקוות שלהם, בזים לחרדות שלהם, בזים לאמונות ולערכים – – – << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> צריך להחליף את העם. << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, להחליף את העם, וכיוון שאי-אפשר להחליף את העם – מגבילים את העם. זאת למעשה ההגדרה הראויה לחוק – חוק ההתנשאות. אבל יש בו לא רק התנשאות ולא רק בוז, יש בו פחד. הוא מבטא פחד מאזרחי ישראל. פחד ממה? חס וחלילה, יכול להיות, אם נאפשר לאזרחים, כמו בכל משטר דמוקרטי, ללכת אל הקלפי ומאחורי הפרגוד לקבל החלטה אוטונומית, עצמאית, שמאריכה כהונה של אדם שעמד ביעדים שהציב לעצמו, שנותן לאנשים תקווה שהוא ימשיך להוביל אותם אל הכיוון הנכון – את זה חייבים לעצור. כך נולד חוק ההתנשאות הזה. עכשיו, היה פה דיון ונאמרו פה הרבה דברים שגויים. למשל, האמירה שעל פניה נשמעת נבונה, אבל למעשה היא נבובה – אין אדם שאין לו תחליף. אני חושב שזה נכון, גברתי היושבת-ראש, שאין אדם שאין לו מחליף. כל אדם בבוא יומו – לפרוש, להפסיק תפקיד כזה, תפקיד אחר – כולל ראש ממשלה, מוצאים לו מחליף, מלשון החלפה, אבל זה לא בהכרח אומר שיש לכל אדם תחליף, מלשון חלופה – חלופה ראויה, חלופה שהיא זהה בכישוריה לאדם שיוחלף. ולכן זאת אמירה שמנסים להסתתר מאחוריה כאילו – בסדר, מה כבר יכול להיות? יש הרבה מאוד אנשים שצוברים ניסיון, צוברים משקל סגולי, צוברים – מהטעויות שלהם, בין היתר – יכולות שאין לאחרים, והם עומדים לבחירה, והציבור מחליט להחליף או לא להחליף. ואם הם חושבים שלאדם ברגע נתון אין תחליף, לא צריכים לכפות עליהם באופן מלאכותי – – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> חבר הכנסת קיש. חבר הכנסת יואב קיש, אתה מפריע לחבר שלך לנאום. << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מנסה לשכנע רק אותך, יואב. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> הינה אני בא לשבת. << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> ידעתי. בסדר, הם עוסקים שם בדברים חשובים לא פחות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, אנחנו משכנעים רק את היושבת-ראש. ואת הצופים בבית. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> האמת שאני נוטה להסכים עם זה שיש מחליף אבל אין תחליף, בעיקר במובן האישי. << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> בוודאי. אז למעשה מדובר פה באיזה טיעון סרק, והוא לא היחיד. טיעון אחר ששמעתי בדיון אומר שזה דבר מקובל להגביל כהונה, זה דבר שקיים בכל כך הרבה מקומות. אז אני רוצה פה להדגיש בפני מי שער בשעה הזאת, ב-00:46, ולומר לכם: אין אפילו מדינה דמוקרטית אחת בכל העולם שיש בה משטר פרלמנטרי ויש בו הגבלת כהונה. יש הגבלת כהונה במשטרים נשיאותיים – ארצות הברית, צרפת ואחרות – שבהם לנשיא יש כל כך הרבה עוצמה וכל כך הרבה כוח, כי מרגע שהוא נבחר על ידי הריבון, על ידי העם, אין לפרלמנט סמכות להחליף אותו, אי-אפשר להביע בו אי-אמון, ולכן עשו במשטרים נשיאותיים את האיזון בין העוצמה האדירה שיש לנשיא לבין הרצון לאזן זאת עם איזה רעיון של הגבלת כהונה. לעומת זאת במשטר פרלמנטרי, כל שבוע הכנסת יכולה להגביל את הכהונה, להפסיק את הכהונה. זה הטבע של החיים בבית הזה. מי כמו חברי הכנסת, שאנחנו נזעקים מדי שבוע בשבוע להצבעה – חלקנו מצביעים אמון, חלקנו מביעים אי-אמון – אנחנו יודעים – זה האופי, זה המאפיין הקלאסי הראשוני של משטר פרלמנטרי, שבו הנשיא הוא דמות ייצוגית, אבל ראש הממשלה, האדם שבפועל עומד בראש הרשות המבצעת, חייב את סמכותו שמואצלת עליו – מדי שבוע הוא עומד למבחן, עומד לגורלו, עומד ליום הדין שלו בפני הפרלמנט. ולכן הפרלמנט הוא החזק, ועובדה היא שלא העלו פה את הרעיון להגביל כהונה של חברי הפרלמנט. הם הגוף החזק – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> מי אמר לך שזה לא יקרה? על אותו פרינציפ. << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אפילו לא העלו את זה. למה לא העלו את זה? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> רק לשופטים הם לא יעלו. חוץ משופטים ­– כולם. << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> כי זה לא מתחבר להם לסיפור של לנסות ולקעקע את זכותו של הציבור לבחור. זו לא האג'נדה. האג'נדה היא לנסות ולפגוע – רצו לפגוע בבנימין נתניהו, מהר מאוד הבינו שזה לא יעמוד במבחן בג"ץ, ולכן הכניסו לחוק שזה לא יחול עליו. ואנחנו לא נאבקים פה על הסיפור של נתניהו כי אכן הוא לא רלוונטי לחוק. אנחנו נאבקים פה על הזכות של הציבור להתייצב מעת לעת – לפעמים לצערנו זה מוקדם מדי, היינו רוצים אחת לארבע שנים – להתייצב ולומר: זו ההנהגה הנבחרת שלנו. איך אנחנו יודעים שהיא הכי טובה? היא הוכיחה את עצמה; היא עמדה במבחנים; היא התמודדה עם משברים; היא שמה את כל מרכולתה לפנינו ואנחנו מחליטים להפסיק את כהונתה, להגביל את כהונתה, לחדש את ימיה כקדם. ולכן, גברתי היושבת-ראש, אני מצטער שבאמת האוזניים אטומות בקואליציה. קשה לשכנע שם, וכל מה שנותר לנו לומר זה שכאשר תינתן לנו – ואני מאמין שהיא תינתן לנו – הזכות ליהנות מרוב בבית הזה, אחד הנושאים שאנחנו נדון בהם מחדש, כמו הרבה מאוד נושאים – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> נבטל, צחי, נבטל. << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר נדון, למה לנו להכתיב? עוד לא עשינו דיון אצלנו בקואליציה, בכל המפלגות – – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> דמוקרט. << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> האמת, מקבל. << דובר_המשך >> צחי הנגבי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. אנחנו נדון. אני לא רואה באמת טיעונים אחרים, אבל זה יקרה. יש לי עוד שתי דקות, ולכן אני רוצה לנצל את הזמן ולומר, יש נושא שלצערנו נדחק מן הכותרות בימים האחרונים עקב האירועים המטלטלים, העצובים מאוד, שקורים באוקראינה, וזה טבעי שהוא נדחק מן הכותרות. אנחנו נחדש את הדיון בו, אני מקווה, בבית הזה, וגם בפגרה אנחנו נכנס את הכנסת לדון בו, והנושא הזה הוא הסכם הגרעין המתגבש בווינה. הלוואי, הלוואי שלא ייחתם שם הסכם, אבל אנחנו, כמי שחווינו כבר פעם אחת כניעה מוסרית ומעשית של המעצמות לתכתיבים האיראניים, לגחמות האיראניות, לדרישות האיראניות, אנחנו יודעים מה ההסכם ההוא אמר: הוא למעשה העניק – בפרק זמן מסוים שמתקרב – לאיראן את הזכות להעשיר אורניום באופן בלתי מוגבל, לייצר תעשיית נשק להשמדת המונים. את הדבר הזה צריך לסכל. נדון עליו בהמשך. תודה, גברתי. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת צחי הנגבי. חבר הכנסת אופיר אקוניס – אינו נוכח; חבר הכנסת יובל שטייניץ – אינו נוכח. חבר הכנסת דוד אמסלם, בבקשה. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> הרבה זמן לא שמענו אותך, דודי. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אמילי, אני רק מבקש, לדודי לא להפריע. תנו לו את הדקות שלו. << דובר >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר >> קודם כול, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לאחל לך באמת בהצלחה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני שמח שאת פה, בניגוד לאחרים. חברי הכנסת, תראו, רציתי לגעת בכמה נושאים. הנושא שהדהים אותי היום זה ששר החוץ של מדינת ישראל, הדגול, אתם זוכרים, אותו נטול השכלה בכלל, החליט היום שהשגריר שלנו ארדן לא ייצג את ישראל באו"ם, אלא מה? הסגנית שלו, נועה פורמן. למה? הוא נימק: רגישות מדינית מול רוסיה. הבער הזה שלא מבין דבר וחצי דבר משחק בפוליטיקה קטנה גם כשמדובר במדינת ישראל. הרי למדינת ישראל, כמדומני, יש שגריר, מינו אותו. דרך אגב, מר לפיד, אתה לא מגיע לקרסולי האצבע של גלעד ארדן, לא בהשכלה, לא בידע, לא בשפה. אתה בור ועם הארץ. ומה אתה עושה? לא מתאים לך איש ליכוד. לא אכפת לך, דרך אגב, לפגוע במדינת ישראל, לבזות את השגריר. אז אני שואל אותך שאלה: מה אתה חושב שאנחנו נעשה עם הגברת שלך גרמן? ואת כל המינויים הפוליטיים המופקרים שעשית בכל מיני שגרירויות, מה חשבת שנעשה איתם? נשאיר אותם? ניתן להם לדבר? אתה לא מבין שאתה פוגע במדינת ישראל, אתה לא פוגע בשגריר ארדן. אתה איש קטן, נמוך, כזה קטן. אין לך טיפת אינטגריטי, אין לך כבוד לכלום, גם לא לעצמך, בוודאי ובוודאי לא למדינת ישראל. אתה כמו איזה גנב קטן שפתאום השתלט על איזו קופת צדקה קטנה והתחיל עכשיו לחלק אותה איך שהוא רוצה. ואני רוצה לעבור לסיפור השיפוצים שמטריף לי את הראש. יש פה מר בנט, 20 מיליון שקל עולה שיפוץ בבית שלו. לא יאומן כי יסופר. אני לא מאמין. צובט את עצמי להאמין שזה אמיתי. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> בשנה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אצל לפיד עוד 20 מיליון. וכמובן, מר גנץ לא טומן את ידו בצלחת, עוד 7 מיליון, ובבלפור – 35 מיליון. אזרחי מדינת ישראל, רק שיפוצים של שלושת המוסקטרים האלה בבתים שלהם – 82 מיליון שקל. בואו אני אספר לכם סיפור. מינה אותי לשר, אני מגיע הביתה, מחכים לי ממחלקת האבטחה ברה"מ, אומרים לי: שמע, דודי, אנחנו רוצים לשים פה בודקה. אמרתי להם: חבר'ה, למה אתם צריכים לשים פה בודקה אצלי בבית? חבל על הכסף, אף אחד לא נשאר בבית. יש לי כלבה קטנה, נשארת. חצי מיליון שקל לשנה אתם שומרים על הכלבה שלי? אני כותב מכתבים למזכיר הממשלה, אומר לו: אדוני, מפריע לי, לחיים שלי. עד עכשיו אף אחד לא ידע איפה אני גר, עכשיו כולם יודעים איפה אני גר. אבל הם הגדילו לעשות – אמרו לי: תשמע, הגדר בבית שלך – יש לי גדר ארוכה של 50 מטר בערך – אנחנו צריכים להחליף אותה. הסתכלתי עליהם, אמרתי: תקשיבו, זה הבית שלי, אם אני מחליט להחליף את הגדר – אני מממן את הגדר. מה זה קשור למדינת ישראל? לבית שלי אתם לא נכנסים. אף אחד פה לא מחליף לא גדר, לא מצלמה, לא כלום. זה שלי. אף אזרח במדינת ישראל לא צריך לממן את הבית שלי, גם לא לצבוע לי את הבית. חוצפה. אני פשוט לא קולט את זה. ההזויים האלה. עזוב, לא רואים אתכם שאתם גונבים. דרך אגב, מבחינתי זאת גנבה. זה לא סיגר מחבר, זה כסף, מיליונים, של אזרחי מדינת ישראל. ואיפה אתה רואה את מנדלבלוף? ואללה אישי. אני עכשיו שואל: מי מאשר לכם את זה? דרך אגב, אני מתכתב כבר עם כל מיני פקידים לדעת מי אישר לגנץ את המטוס הפרטי שהוא נסע לצרפת – אף אחד לא עונה לי. אבל אני רוצה להבין: יש חשב במדינה? יש יועץ משפטי? יש גנבים. אתם לא שם? איזו מערכת ביטחון מאפשרת את זה? הם עצמם צריכים ללכת הביתה. מה זה? כסף של מדינת ישראל. 20 מיליון שקל, הבן אדם נהיה ראש ממשלה כמה חודשים, הולך, מה נעשה עם הכסף? הוא ישלם למדינה את ה-20 מיליון? 20 מיליון שקל לכל בית? הרי יהרסו את הבית שלך מהיסוד, מר בנט, וגם שלך, לפיד, יבנו אותו מההתחלה עם ברזי זהב, זה לא יעלה 10 מיליון. תראו את ההפקרות, את החוצפה, עזות המצח, אני כבר לא יודע איך לתאר את זה. והכול – תראו מה עשיתם בכמה חודשים. גזלתם את אזרחי מדינת ישראל ואתם גוזלים אותם על בסיס יומי. אתם חיים כמו נסיכים, אתם חושבים שאנחנו נמצאים בסעודיה ויש לנו מלך או מלכים. אתם חושבים שהמדינה של אבא שלכם, הקופה של אבא שלכם וכך אתם נוהגים בה. אני כל יום מזדעזע מחדש. ולכן כשאני רותח, אני בא לאולפן, אומרים לי: דודי אמסלם, הסגנון, הסגנון. אמרתי: חבר'ה, יש פה גנבים על בסיס יומי, אתם מדברים איתי על סגנון? אנשים כאן גוזלים את המדינה, גוזלים. הרי בסוף לכל אחד יש אמת מוסר. כל אחד יודע מה מותר ומה אסור. כל אחד יודע מה מוגזם, מה לא מוגזם. הרי אין אחד במדינה שיחשוב שהכנופיה הזאת מתנהלת חצי ביושר. אין אחד. אבל מה? את החד-פעמי לחרדים, אנחנו הולכים למעוך את העניים עוד יותר – למה לא? למה לא? הרי אני אומר לעצמי, אתם יודעים, יש מה שנקרא דין וחשבון. חברים, אני שמעתי איזה דבר תורה קטן, שבן אדם הגיע לשמיים, נותן דין וחשבון. לכאורה, מה ההבדל בין דין לחשבון? הרי זה אותו דבר. לא, יש דין כשאתה מגיע לשמיים ויש חשבון. מה הכוונה? נגיד שיש לנו מצווה לקנות לולב, אתרוג. יש אחד, בא, רואה אתרוג, איש עשיר, קונה אותו ב-50 שקלים ולאחר מכן נכנס לחנות השעונים וקונה לו רולקס ב-100,000 שקל. אומר לו: תקשיב, בדין זה מסתדר, יש לך אתרוג, בחשבון לא מסתדר. וכנ"ל הפוך – אם בן אדם גם על עצמו קמצן, אז אומרים לו: תקשיב, אתה לא נתת צדקה, בדין זה לא בסדר אבל בחשבון זה מסתדר. כאן זה לא מסתדר לא בדין ולא בחשבון. מילא הייתם קמצנים באמת ונלחמים על כל שקל למדינת ישראל והייתם מספרים לנו שבגלל הכסף אתם פוגעים בעניים – ניחא. אתם פוגעים בעניים ואתם מבזבזים על עצמכם. אתם ממש מתנהגים כמו שייח'ים סעודיים, כאילו אתם נמצאים עכשיו במפרציות. תראו איזה שטיח מעופף, המטוסים שלכם לא מספיקים לגעת בקרקע וכבר ממריאים חזרה. אתם חיים – אכול היום כי מחר נמות. הכול ומהר, מהר, מהר, מהר. בוא ניסע עוד ליעד שם, בוא נקנה עוד כיסא ב-50,000, בוא נביא עוד איזה רחפן לבית, בואו נחיה. למה? מחר אנחנו כבר לא נהיה פה. זאת בעצם החוצפה שלכם. ולקינוח, אני רוצה לומר משהו לגבי החוק: גדעון סער, הרי אתה צבוע גדול, השקרן והנוכל הגדול. הרי אתה הבן אדם הכי אנטי-דמוקרטי שקיים. לבושתי, נתנו לך במורשת בגין לעשות כינוס של המפלגה שלך. בושה וחרפה. אנחנו ליכודניקים, אבל כנראה מקוב שם חבר שלך, וכאילו זה לא קשור לליכוד. בושה וכלימה. אתה בא לנו באצטלה של איש ימין, איש המחנה הלאומי. אבל בוא אני אגיד לך: החוק שהגשת, אין בו שום משמעות. הרי הלכה למעשה, גם נפקא מינה להלכה אין בו, אתה יודע שגם נבטל את כל החוקים שלכם, ואם לא ניצחנו אז ממילא זה לא חשוב. אתה, מה שאתה עושה – מנועי הרעל שלך עובדים בבטן כל יום, ואתה כבר יצאת מדעתך איך אפשר עוד לנסות לפגוע בנתניהו. כבר נגמרה לך התחמושת, אז מחר אתה תציע הצעת חוק – ראש הממשלה לשעבר, אחרי עשר שנים אסור לו ללבוש חליפות; יש ראש ממשלה לשעבר, אסור לו ללכת עם נעליים רגילות, הוא חייב ללכת רק עם נעלי ספורט בכנסת. כמות השנאה והרעל כבר סימאה את עיניך. אתה אפילו לא חושב, לא רואה כלום, לא מעניין אותך כלום. בדיוק כמו שאמרתי, שקיבלת שוחד – וקיבלת שוחד, וגם נטפל בזה אישית, אני אטפל – קפצת מכיסא לכיסא, כמעט הגעת אלינו וכמעט הרבצת לנו. בגלל שאתה איש מושחת, אתה יודע את זה, איש קטן, איש די בינוני ומטה, שמאמין בבלוף של עצמו, נוגע כל הזמן במשקפיים ואומר לנו: הסכיתו ושמעו, כאילו אתה איזה גאון גדול, כאילו אתה איזה הוגה דעות גדול, משפטן דגול שמעולם לא עסק בנושא משפטי. דרך אגב, גם כשדיברתי על חוק הגיוס – אתה עצמך אפילו לא מכיר את החוק. אז לכן אני אומר לך, עליך נאמר: "גם אויל מחריש חכם יחשב". << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת דודי אמסלם. בבקשה, חבר הכנסת דסטה גדי יברקן. בבקשה, עשר דקות לרשותך. << דובר >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. ראשית, אני מברך אותך על התפקיד החדש. לדעתי זו פעם ראשונה שאני נושא דברים בניהול מליאה – – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> זו פעם ראשונה שאנחנו חולקים את הבמה הזאת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – אתה אף פעם לא היית פה במליאה, תבין מה קורה איתך. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> – – – זו לא פעם ראשונה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> לא, זה לא הוא, זו אני. גמרתם את המליאה לפני התור שלי. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני שמח, אני בודק את הערנות שלכם, חברים, ואתם מקבלים ציון עשר כרגע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תודה. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני נדהמתי לראות היום בערוץ 14 דיווח שבו במרכז הארץ, מנהלי בתי ספר הוציאו – חבר הכנסת ינון אזולאי, תקשיב – הוציאו את שיעורי התנ"ך מבית הספר, במיוחד על מנת לא ללמד כמעט את ההיסטוריה היהודית, ובמקום זה מלמדים את כל הצד השני – הברית החדשה. עכשיו, אני אומר שאפשר להתווכח על פוליטיקה, על שמאל ועל ימין. זה שאותם אנשים כנראה גם בוחרים לבחור אחרת ממני ומכם – הם לא פוגעים במדינת ישראל בזה שהם מונעים מהילדים האלה ללמוד את הזהות וההיסטוריה של עצמם, הם פוגעים בילדים שלהם, כי הם פשוט יהפכו אותם לאנשים שאולי בשרשרת הדורות לא ידעו מאין הגיעו, מה השייכות שלהם למדינה הזאת, מה הסיפור שלהם במדינה הזאת. אני אומר, עד לאן, אנשים, המערכת הזאת יכולה ללכת? ואני לא מבין איך שרת החינוך, כאישה מסורתית – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> היא פה. יושבת שם, היא מתחבאת, גדי. השרה שאשא – – – << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> שרת החינוך, שנמצאת פה כשר התורן, איך יכול להיות, גברתי השרה, שמוציאים את שיעורי התנ"ך במדינת ישראל ממערכת החינוך ומשרד החינוך לא אומר על זה כלום? איך זה יכול להיות? לאן הגענו? תראו, בתרבויות אחרות, לא מזמן ראיתי כתבה באחד הערוצים שמלמדים את התלמוד לתלמידים מהיסודי כי זה מפתח את השכל, ככה הם הבינו שהעם היהודי מתפתח. שאלו אותם בתוכנית: למה אתם מלמדים? הם אמרו: אנחנו רואים את מדינת ישראל, מדינה קטנה, העם היהודי הוא עם קטן, אבל תראו, אנחנו מדינה גדולה, עשרות מיליונים, אבל אתם זוכים בפרס נובל, תראו ביחס. הגויים מלמדים את התנ"ך והיהודים מוציאים את התנ"ך מילדי ישראל? אני חושב, גברתי השרה, שזה הדבר – שמחר בבוקר את צריכה להרים טלפון לאותה עירייה, לאותו מנהל בית ספר, להעמיד אותו במקומו. אני באמת מתבייש כיהודי לשמוע דבר כזה. אף אחד לא עושה טובה לילדים האלה, הוא פשוט פוגע בילדים האלה. כל אחד מאיתנו, ואני יכול להגיד לך, גברתי היושבת-ראש, כל ילד יהודי בגלות – ולא נסתכל על מדינת ישראל של עכשיו כמובנת מאליה, כי היא, מה לעשות, מוחשית, נראית, נוגעים בה, אנחנו חיים בתוכה, וזה דבר שנראה כמובן מאליו. אבל הדבר הזה שנקרא מדינת ישראל, העם היהודי ששב לאחר גלות ארוכה של אלפיים וחמש מאות שנה – במקרה שלי אלפיים ושבע מאות שנה – זה לא דבר מובן מאליו. זה שהיום אנחנו צריכים בבית המחוקקים לדבר על כך שמונעים את שיעורי התנ"ך זה פשוט בושה וחרפה, וזה לא קשור לשמאל וימין ולא קשור לממשלה הזאת או לממשלה הקודמת. אבל יש כאן משהו מטורף שקורה במדינת ישראל, בחברה הזו, וזה נושא שאני ממש נדהמתי לראות אותו. גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לעבור לנושא אחר: האם את מדמיינת בנפשך שסין תמנה נספח כלכלי שלא מכיר בסין? האם טורקיה תשלח נספח כלכלי לאיזו מדינה אחרת שכופר בטורקיה? איך יכול להיות שמדינת ישראל שולחת – וזה לא קשור למוצא ולא קשור לשום מגזר. יכול להיות יהודי, יכול להיות מוסלמי, יכול להיות גבר, יכולה להיות אישה – זה לא רלוונטי מה מוצאו של האדם. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> אבל גם את עופר כסיף לא היית שולח לייצג את ישראל בסין? << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אם הוא לא מכיר במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, בוודאי שלא. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> התשובה היא – – – לא היית שולח. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> לא. לשלוח אותו לסין, כן. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> לא, לא לייצג את ישראל. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל זה פשוט. אני אומר לעצמי, הרי ברור שהנזקים האלה שנעשים, הם יתוקנו, יתוקנו לא כי אנחנו רוצים – כי העם רוצה. ביום, בהזדמנות הראשונה שתהיה כאן, יהיו בחירות במדינת ישראל, כל מה שהרסתם בעשרה חודשים יתוקן. אבל מה זה אומר? על כן, גברתי היושבת-ראש, אני מחר בבוקר שם במזכירות הכנסת שאדם שמדינת ישראל – מי שילך לייצג את מדינת ישראל בחו"ל יהיה קודם כול חייב לחתום על מסמך שהוא מכיר במדינת ישראל יהודית ודמוקרטית, אחרת שיישאר בארץ. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לשיר את ההמנון, תוסיף. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא מכריח אותו. בוודאי שזה ברור מאליו לשיר את ההמנון. אבל עדיין, לפני שהחוק הזה יהיה גם על כל תפקיד במדינת ישראל, קודם כול בואו נתחיל בשירות החוץ. זה פשוט בלתי נתפס. שר החוץ, ראש הממשלה – מהם הגבולות? מתי הם יגידו: טוב, זה עבור מדינת ישראל, את זה אני לא עושה. הדבר הזה הוא פשוט לא ייאמן. אני אומר, כמה בורות, כמה חוסר פטריוטיות של האנשים – של חלקם – שמנהלים את המדינה הזו. אני חייב להתייחס למלחמה שקורית באירופה, גברתי היושבת-ראש, ואני נגעתי בזה גם אתמול. הדבר הזה מלמד אותנו שמדינת ישראל לא יכולה לבטוח באף אחד, לא בידידותיה ולא במי שמתיימר לעשות איתנו עסקים כאלה ואחרים. מדינת ישראל יכולה לבטוח רק בבורא עולם ובעם ובצבא ההגנה לישראל. כאשר הידידה הגדולה של אוקראינה, ארצות הברית, המעצמה הגדולה ביותר בעולם, חבריי חברי הכנסת, מציעה לנשיא אוקראינה – עכשיו מוציאים הודעה לתקשורת. אתם יודעים מה הם הוציאו? נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן מודיע בתקשורת: אמריקה נתנה לנשיא אוקראינה טלפון לווייני, שיוכל לשוחח. אוקראינה קורסת, והמעצמה מס' אחת, הידידה הגדולה שלהם, שולחת להם טלפון לווייני. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> אבל הם לא הסתפקו בזה. הם עשו Unfollow לפוטין באינסטגרם. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> או Dislike. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה על התיקון. זה צחוק, אבל זה לא מצחיק. אנחנו, שמוקפים בכל אויבינו – האם כשהאיראנים יתקפו אותנו נשיא ארצות הברית יגיד: ראש ממשלת ישראל קיבל מאיתנו טלפון לווייני? << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> לא. הוא יציע שנתפלל, שהעולם יתפלל עלינו. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. חלילה, אינני אומר משהו על אמריקה, כי בימים כאלה צריך לשמור כנראה על דממה או לפחות לנהל מדינה, אבל זה לא מה שקורה בממשלה. דמיינו בנפשכם, חבריי חברי הכנסת, שאת המשפט הבא היה אומר בנימין נתניהו באולפן טלוויזיה, יושב במסיבת עיתונאים: מלחמה לא תפרוץ באוקראינה. ראש הממשלה. או ראש הממשלה נתניהו אומר: לפני שהרוסים יגיעו לאוקראינה, חייזרים יגיעו לאוקראינה. איך התקשורת הישראלית הייתה מתייחסת לראש ממשלת ישראל? איזו בושה. פשוט אין כאן תקשורת. לא – עזבו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת גדי יברקן. בבקשה, חבר הכנסת אמיר אוחנה. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. << דובר >> אמיר אוחנה (הליכוד): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. גם אני אאחל לך מכאן בהצלחה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חבר. << דובר_המשך >> אמיר אוחנה (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל לא יותר מדי. לא להגזים. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> לא להרבה זמן. << דובר_המשך >> אמיר אוחנה (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא בטוח אם תהיינה לי עוד הזדמנויות לעמוד כאן בדוכן כשמזכירת הכנסת נמצאת, אז אני רוצה גם להודות לה על הרבה מאוד שנים של עשייה במשכן הזה. עוד יהיו הזדמנויות לומר דברים יותר עמוקים, אבל בכל זאת במעמד הזה אני חושב שחשוב להזכיר. יש הרבה מאוד דברים רעים, גברתי, שהממשלה הזו, בזמן הקצר שהיא מכהנת, כבר הספיקה לעשות, וחלק מחבריי דיברו עליהם. אני דווקא רוצה לייחד את תשע הדקות שלי, שנותרו לי, לחוק הזה שבו אנחנו דנים, משום שאני חושב שמדובר בשפל חדש שלא ידענו כמותו. החוק הזה מבטא את אחד מהאיומים המרכזיים על הממשלה הזו. יש שניים כאלה: האחד הוא הזכות לבחור ולהיבחר – איום מאוד משמעותי שמטריד את הממשלה והיא עוסקת בו בשלל חוקים והחלטות; האיום השני הוא חופש הביטוי, שגם בו היא עוסקת, בהגבלתו היא עוסקת בשורה של חוקים והחלטות. אבל אני כאמור אתמקד בחוק הזה. מה החוק הזה אומר? החוק הזה מבקש להגביל גם את הזכות לבחור וגם את הזכות להיבחר מהטעם היחיד שהאדם שבו מדובר הוא מנוסה מדי. כלומר, אומרים לאזרחי ישראל: אתם לא תוכלו לבחור באדם הזה לכהן כראש ממשלה כי הוא מנוסה מדי. לא כי יש לו כתב אישום – זה חוק אחר, גם בו אולי נדון – אלא כי הוא מנוסה מדי. הוא פשוט יותר משמונה שנים ראש ממשלה ואנחנו חושבים – המחוקק, הממשלה הזאת, הפחדנית, כי זה הרי מגיע מתוך פחד, לא ממקום אחר – שזה מספיק ודי. אם זה מספיק ודי יחליט הבוחר, יחליט הציבור. אני חושב, ועל כך אני חושב שקשה מאוד שלא להסכים, שלניסיון בחיים הציבוריים יש ערך, יש לו משקל. כשאני מסתכל על נתניהו ואני רואה שבשנה האחרונה שלו בתפקיד, רק בשנה אחת הוא הביא למדינת ישראל לא אחד, לא שניים – ארבעה הסכמי שלום עם מדינות ערב בלי לגרש אף אחד מביתו; וכשהעולם כולו התמודד עם אתגר הקורונה ורבים מאוד מתו, גם כאן בישראל וגם בעולם כולו, הגיעו החיסונים, ובערך 200 מדינות בעולם, כולם רצו להשיג את החיסונים, כולם רצו להיות במקום הראשון, כולם רצו להביא מזור לעמם, יש אחד שהצליח להיות במקום הראשון והוא בנימין נתניהו. ואני מרשה לעצמי לומר שאם הוא היה בשנתו הראשונה, זה לא היה קורה, הוא לא היה מצליח. בזכות הניסיון, המעמד הבין-לאומי שהוא רכש, בזכות היכולות, הוא הצליח להביא את כל זה למדינת ישראל. אבל לשיטת הממשלה הזו הוא בכלל לא היה צריך להיות ראש ממשלה באותה תקופה כי זה כבר יותר משמונה שנים. עכשיו, אני מנסה להתחקות אחר הרציונל, כי יש פה משהו מאוד ייחודי. הרי אין דמוקרטיה פרלמנטרית בעולם כולו שנוקטת מדיניות כזאת, שמחזיקה בחוק כזה. יש דמוקרטיות נשיאותיות – זו שיטה אחרת. אבל אנחנו דמוקרטיה פרלמנטרית, הכוח של העומד בראש הממשלה מוגבל באופן אינהרנטי מהצורך שלו לייצר קואליציות, לעמוד שבוע אחר שבוע בהצבעות אי-אמון ולהמשיך לקיים ממשלה, להבדיל ממשטרים נשיאותיים. אז למה בכל זאת רצו? מה רצו לעשות בחוק הזה? אז אומרים: צריך להגביל את הכוח. כוח מוחלט – צריך להגביל אותו, כך לשיטתם, בכל אופן. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אתה לא מסכים עם זה? << דובר_המשך >> אמיר אוחנה (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אסביר, מייד אני אענה לך. אני חושב שאם יש מקום שבו יש כוח מוחלט במדינת ישראל הוא נמצא ברשות אחרת. לא ברשות הזאת שאנחנו נמצאים בה, הרשות המחוקקת, ולא ברשות המבצעת, שיושבת בשולחן הראשון, אלא ברשות אחרת. למה? כשאני שואל את עצמי: איפה הכוח? כל אדם שואל את עצמו איפה באמת הכוח נמצא. התשובה תהיה: מי שיש לו את המילה האחרונה. מי שיש לו את המילה האחרונה הוא הפוסק, הוא החזק, הוא השולט. במדינת ישראל התשובה מאוד ברורה: המילה האחרונה נמצאת במערכת המשפט. אני בכוונה אומר מערכת המשפט ולא הרשות השופטת, כי זה לא רק השופטים אלא גם היועצים המשפטיים לממשלה ובמשרדי הממשלה. אם אכן הכוח נמצא שם, אז בואו נגביל שם. בואו נגביל למשל את משך כהונת שופט בבית המשפט העליון, שלא מוגבל היום. בואו נגביל שם. מגיעים לגיל 70 – אפשר 30 שנה לכהן. יש כאלה שכיהנו בבית המשפט העליון תקופות – לא של 30 שנה אבל קרובות ל-30 שנה. אמרתי את הדבר הזה, אגב, באחת מהאוניברסיטאות בפאנל שעסק בחוק הזה ממש, וישב שם גם היושב-ראש של התנועה לאיכות – אליעד שרגא, ואמר למשמע הדברים שלי שאולי צריך להגביל את משך הכהונה של שופטים עליונים: אולי צריך להגביל את הכהונה של חברי כנסת. כן, הוא התכוון אליי. אלה הדמוקרטים הגדולים, שהיום רוממות הדמוקרטיה בפיהם. כמובן שחלק מהקהל מחא כפיים בלהט – כן, להגביל כהונה של חברי כנסת, פתרון דמוקרטי מאוד לרעיונות שאנחנו לא אוהבים. ואני חושב שזה מבטא היטב את הרוח ואת המדיניות של הממשלה הזו. תנו לציבור להחליט. אם הציבור סבור, כנראה כמו שגברתי אולי חושבת, ששמונה שנים הן די והותר – אגב, מסקרן אותי – כנראה שזה לא יעמוד למבחן המציאות – אם זה יקרה גם כשיהיה מנהיג שגברתי תומכת בו. אחרי שמונה שנים – די, מספיק, צריך ללכת. טוב, כנראה שזה לא יעמוד למבחן המציאות, אבל בכל אופן – – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> הייתה לי פעם מחשבה להגביל במפלגות דמוקרטיות קדנציה של יושב-ראש מפלגה כחלק מחוקת מפלגה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> והמחשבה התפוגגה? << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> לא היה לה רוב. << דובר_המשך >> אמיר אוחנה (הליכוד): << דובר_המשך >> לא היה לה רוב. טוב, אפשר להציע הצעת חוק כזאת, אגב. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תציעי הצעת חוק כזאת. << דובר_המשך >> אמיר אוחנה (הליכוד): << דובר_המשך >> בכל אופן, אני מתנגד לכך מכול וכול. אני חושב שכבר יש בישראל חוק קציבת כהונה לראש ממשלה. יש כבר, קיים. את יודעת איך קוראים לו? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> חוק הבחירות. << דובר_המשך >> אמיר אוחנה (הליכוד): << דובר_המשך >> חוק הבחירות. חוק הבחירות. אזרחי ישראל יכולים לבוא אחת לארבע שנים או אחת לכמה חודשים, כפי שקורה מדי פעם, ולהחליט שהם רוצים להחליף, שהם רוצים ראש ממשלה אחר, שהם רוצים ממשלה אחרת. יכולים לעשות את זה. אבל אתם מבקשים לשלול מהם את הזכות הזאת. אתם מבקשים – ואתם תצביעו כאן נגד אזרחי ישראל, נגד חופש הבחירה שלהם, נגד היכולת שלהם להחליט מה טוב עבורם. לא, אנחנו נגיד מה טוב עבורכם. הדבר הזה, גברתי, הוא נקודת שפל בתולדות הדמוקרטיות ובתולדות הבית הזה. אנחנו כמובן נצביע נגדו, אבל אני מקווה, מקווה, שיהיו בקרב הקואליציה הזו כמה – לא צריך מספר גדול, אבל כמה אנשים שיגידו: אנחנו לא נצביע נגד אזרחי ישראל, אנחנו נאפשר לאזרחי ישראל להחליט, ומה שהם יחליטו מקובל עלינו, כי אנחנו דמוקרטים, כי אנחנו מכבדים את בחירת הציבור, כי אנחנו מכבדים את הכרעתו גם אם היא שונה מההכרעה שלנו. מה שאתם עושים פה זה בדיוק להפך. בושה גדולה לבית הזה. תודה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אמיר אוחנה. בבקשה, חבר הכנסת אופיר כץ. בבקשה, אדוני. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני מנצל את ההזדמנות שאת פה לשאול אותך. ראינו את הפרסומים על לימודי תנ"ך. את מכירה את הדבר הזה, שהורידו שעות, שהפסיקו לימודי תנ"ך בבית ספר יסודי? אז היו פרסומים שמורידים את השעות. אני בטוח שלא תיתני לזה יד. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אני מציע שתפטר את המנכ"ל. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, באמת. זה היה הערב. תבדקי, כי זה חמור מאוד אם זה קורה. << קריאה >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> טוב שהיה לך זמן הערב לראות משהו – – – << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, אסור לנו לראות חדשות? << קריאה >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> מותר, אני מפרגנת לך. הלוואי שהיה לי זמן. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אז הינה, בשביל זה אני פה, בשביל לעדכן אותך, בגלל שאין לך זמן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אופיר, אני מקווה שעד שנחליף אותם הילדים ידעו מה זה תנ"ך, שלא נסביר להם מה זה תנ"ך, מה המילה תנ"ך. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אני חושב שיש דבר אחד חשוב שכולנו למדנו מאירועי הימים האחרונים, שתי נורות אדומות בוהקות. הראשונה היא שבשעת מלחמה אנחנו בפני עצמנו. אין לנו אף אחד שאנחנו יכולים לסמוך עליו מלבדנו. אנחנו יכולים קודם כול לסמוך, כמובן, על הקדוש ברוך הוא ועל אנשינו. כוחות הביטחון שלנו הם היחידים שיילחמו עבור העם שלנו והמדינה הזו, ולא אף אחד אחר בתפוצות, לא הסכמים בין-לאומיים, לא התחייבויות של מדינות שונות. תראו את אוקראינה – אוקראינה בסוף נשארה עם ברכה של נשיא ארצות הברית שהשם יהיה איתם והרחקה של רוסיה מהאירוויזיון. אני לא רוצה לדמיין מה יקרה פה, במדינת ישראל, בשעת מלחמה, מה יקרה פה בוואדי עארה, בנגב, בערים המעורבות. לא נראה לי שהרוצחים והפורעים שהניפו דגלי פלסטין בשומר החומות ירוצו להניף לפתע את דגלי ישראל, או יתערבו ויסייעו לצה"ל. אנחנו נצטרך להילחם באויב מבחוץ וגם באויב מבפנים, וזו הנורה השנייה. המדינה נותנת לפורעים האלה את הדלק לפגוע בה עם פסקי דין מקילים ומגוחכים. מערכת המשפט, עם הענישה המקילה, מעודדת אותם להמשיך ולהחריב את הארץ הזו. היא בעצם אומרת להם: מה שעשיתם לא כל כך חמור. אין מידתיות ובטח שאין הרתעה. קראתי בשבוע שעבר תחקיר של מקור ראשון על ענישת הפורעים בשומר החומות. תקשיבו לזה טוב: שופטת בית המשפט השלום לנוער בחיפה פטרה ממאסר מחבל שזרק אבנים על שוטרים והשתתף במהומות. מחבל אחר, שירה זיקוקים על שוטרים ופצע שוטר במעצר, קיבל רק שישה חודשי מאסר. שופט אחר ביקש לשחרר אחרי חצי שנת מעצר מחבל שהגיע לכביש החוף במטרה ליידות אבנים על רכבים נוסעים. צריך להבין, לזרוק אבן על רכב נוסע זה ניסיון רצח, וזה הוכח שזה גם רצח יהודים. ופה מסתכלים על זה בבתי משפט כאילו זה משהו – תחביב, תחביב שלא צריך להעניש עליו. הדוגמאות האלה אינן נקודתיות. אני ביקשתי ממרכז המחקר והמידע של הכנסת נתונים על תופעת יידוי האבנים. פחות מ-1% מהתיקים שנפתחים מסתיימים במאסר, פחות מ-1% – ושוב, אני קורא לזה ניסיון רצח, לא זריקת אבן – ו-93% מאותו אחוז בודד נכנסים לפחות משנה לכלא. אז למה בעצם שיפסיקו לעשות את זה? הם מקבלים עונש חביב ונחמד מבית המשפט וחוזרים כמו גיבורים הביתה, מתקבלים כגיבורים בכפר. זו הסכנה שטמונה בנו, בתוכנו, בתוך מדינת ישראל, ובמקום להילחם בה בתי המשפט מנציחים אותה. אנחנו נבכה עוד הרבה על הנזק שמערכת המשפט גורמת לביטחון המדינה. תתארו לכם תרחיש שאנחנו במלחמה בכמה חזיתות, תרחיש לא מופרך למדינת ישראל, ואנחנו צריכים לשנע כוחות לצפון, לדרום. מה נראה לכם שיקרה בצירי התחבורה הראשיים במדינה? הם יזרקו על חיילי צה"ל פרחים? יותר בכיוון של יציתו פחים. צריך להביא בחשבון שתהיה לנו פה חזית נוספת, של מחבלים מבית שלא מורתעים ולא מפחדים, שרצחו וירצחו יהודים רק בשל היותם יהודים. ראינו בשומר החומות טריילר: אבנים, בקבוקי תבערה, רובים שכוונו עלינו. איך נתמודד עם האיומים האלה כשהשוטרים שלנו יודעים שעל כל חיסול מוצדק של מחבל הם מקבלים זימון למח"ש? איך נתמודד כשאותם פורעים לומדים שאין ענישה על מעשיהם? איך נתמודד כשסגן שר אומר לבדואים בנגב שצריך לשחרר את הפורעים שנתפסו? פורעים ששרפו רכבים ותקפו שוטרים. אנחנו נשלם מחיר כבד על ההתנהלות הרופסת מול המחבלים. זה מתחיל בממשלה שבהקמתה נשענת על תומכי טרור, ממשיך לקואליציה שעושה הכול על מנת שלא להכעיס חלילה את התנועה האסלאמית, ויסתיים באסון כבד למדינה שלנו. על כל זה תוסיפו חברי כנסת שפועלים נגד המדינה, אלו שמשבחים כל הבוקר וכל הערב מחבלים – חברי כנסת שבמדינה מתוקנת היו יושבים בכלא, לא פה בפרלמנט; חברי כנסת שלפי החוק ברור שהם לא יכולים להיות פה, שפוסלים אותם פעם אחר פעם בוועדת הבחירות, והעליון פעם אחר פעם הפך את ההחלטות האלה והחזיר אותם לשבת פה. יש לי תחושה כזאת, משום מה, שבשעת מלחמה, סמי אבו שחאדה ואיימן עודה לא בדיוק יחלקו מנות חמות לחיילי צה"ל, אלא יתסיסו ויסיתו כדי שיפגעו בהם. לצערי, עם הממשלה הנוכחית אין שום סיכוי לתקן, ואת המחיר כולנו נשלם. יש לי עוד שתיים וחצי דקות, וברשותך אני אנצל אותן. אני אדבר פה על חוק שאני מנסה להעביר תקופה ארוכה, ואני שוב שמח שהתמזל מזלי ושרת החינוך יפעת שאשא ביטון, שגם היא, משפחתה יוצאת עיראק – יפעת, אני רוצה ברשותך לעדכן אותך על חוק הפרהוד. גם משפחתך מעיראק. לצערי, למרות הניסיונות ולמרות שהאמנתי לכם כשעמדתי פה ודיברתי על החוק הזה – להנציח פה בכנסת את פרעות פרהוד, אותן פרעות ב-1941 שבהן רצחו מאות יהודים, אנסו, בזזו. מה שביקשתי בסך הכול – להנציח את זה פה. לא תקציב מיוחד, לא מענקים, לא שום דבר. להנציח פה ושבבתי הספר, ילדי ישראל ילמדו קצת גם מה שקרה ליהודי ארצות ערב, טיפה, לא הרבה. נאמר לי פה שהממשלה מקדמת תוכנית לכל ההצעות למיניהן על מנת להנציח אירועים בכנסת, ושאחרי שיתגבש המתווה נוכל להעביר את זה ושאני אמתין, אז המתנתי כי האמנתי. כנראה שהייתי תמים מדי כשהאמנתי. בשבוע שעבר, אחרי שעברתי בין כל המשרדים לראות איך מקדמים את זה, נאמר לי שההחלטה שהתקבלה בין מזכירות הממשלה לשרים הרלוונטיים – שלא מאפשרים לקדם בחקיקה ציון ימים מיוחדים בכנסת. כמובן זה היה מאוד מאכזב, אבל מה שהיה יותר מאכזב, יפעת, שראיתי בחוק אחר שכן העבירו – לברל כצנלסון – שבחוק הזה כן יש סעיף שמאפשר להנציח את היום הזה כאן בכנסת ישראל. ואני שואל: למה איפה ואיפה? למה שוב אותם עיראקים נזרקים הצידה ופשוט זה לא מעניין אף אחד אצלכם? למה למישהו אחר שרוצה לקדם אירוע מסוים, פרהוד או ברל – למה הוא כן מקבל את הלגיטימציה? ולמה לי – שאמרו: החלטה רוחבית שבכלל לא תהיה פה חקיקה של ימי ציון, אז על הפרהוד אומרים לי לא ועל ברל כצנלסון אומרים כן? למה? את מודעת להחלטה הזאת? << קריאה >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> אתה רוצה להעביר את הזמן? << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> זה לא להעביר את הזמן. אני חושב שזה מאוד מאוד חשוב לכל 19,000 היהודים יוצאי בגדד שיודעים עכשיו שהממשלה פשוט העדיפה לא לזכור את מה שקרה בפרהוד. זה באמת לא להעביר את הזמן. אתם הרי לא נמצאים פה הרבה. זה שאת פה, אני מנצל את זה בשביל כן לשאול אותך את השאלה, לא לבזבז זמן סתם. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אופיר כץ. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אם לא הכרת, זאת התשובה שקיבלנו: ברל כצנלסון יהיה פה בכנסת, הפרהוד לא יהיה בכנסת. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת כץ. בבקשה, חברת הכנסת חוה אתי עטייה – אינה נוכחת. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. בבקשה, עשר דקות. << דובר >> יואב קיש (הליכוד): << דובר >> תודה, כבוד היושבת-ראש. מאחל שיהיה לך בהצלחה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם יודעים מה אנחנו השארנו לממשלה הזאת? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> את אביר קארה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא אביר, אוויר קארה. אוויר קר. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו השארנו להם שלושה דברים. קודם כול, הם קיבלו שלום עם האמירויות. אתה יודע כמה טיסות הם כבר עשו לעניין הזה? הם קיבלו הסכמי אברהם ושלום עם האמירויות. זה הישג מדהים של ממשלת נתניהו, שברוך השם, כל מדינת ישראל ממשיכה ליהנות מזה. מה הדבר השני שהשארנו להם? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בקלאווה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בגלל זה אולי חלק מראשי הממשלה החליפיים והלא-חליפיים גדלו. הדבר השני – תבין רגע איזה מדהים. הם קיבלו מדינה כמעט בלי מאומתים לקורונה, ממש. זה היה הסוף – מחוסנת, ראשונה בעולם שהגיעה לחיסוניות עצומה. באמת הישג מדהים, מנגנון שנבנה, ידע – הרי התחלנו מכלום. ולצערי, הם נכשלו כישלון חרוץ עד כדי כך שהתמותה לנפש מאז שהם קיבלו את המפתח – שקיבלו, אמרתי, עם חיסונים, מה לא קיבלו, פשוט לא עשו כלום. הם אמרו לנו: תכילו את המתים. לא עשו כלום ואנשים מתו. ביזיון שאני אומר לך, זה מצריך ועדת חקירה. אתם מדברים איתי על ועדת חקירה? לא עשיתם כלום בקורונה והרגתם פה אנשים. ואני אומר את זה בכל הכוח כי זו האמת. מה הסיפור? לא עשינו סגר. מה סגר? אלוהים ישמור, קצת אחריות. אתם יודעים מה? אמר את זה הרבה יותר טוב ממני, אמר את זה שר הבריאות הגרמני – הוא אמר בצורה הכי ברורה על האומיקרון, הוא אמר: לולא אנחנו הגרמנים היינו עושים מה שעשו בישראל, כל יום היו בגרמניה עוד 500 מתים. זה המשפט שלו, לא של יואב קיש. זו האמת, ואתם הבאתם את מדינת ישראל לכישלון נוראי בקורונה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> יש כשל לוגי במשפט הזה, חבר הכנסת קיש. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> היושבת-ראש, ראיתי שנהנו לדבר איתך. אני מבקש – – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אני לא מבינה מה אמרת. אמרת: אילולא היינו. התכוונת להגיד: אם היינו. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר ככה בצורה מאוד פשוטה: נכשלתם. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אני מקשיבה לך, אני פשוט לא הבנתי את המשפט. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה על התיקון, ואני שמח שאני יכול לחדד את הנקודה עוד פעם. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אנא חדד נא. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> נכשלתם כישלון חרוץ וגרמתם תמותה עודפת מיותרת למדינת ישראל. תודה רבה על התיקון. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תבוא כל יום. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> למה אני אומר את כל זה? כי מה הדבר השלישי שהם קיבלו? אנשים לא מבינים את זה, זה טריוויאלי. קיבלתם מעמד בין-לאומי משמעותי בזכות ההנהגה הקודמת – בואו נגיד את זה בצורה פשוטה: בנימין נתניהו. אני מזכיר לכולם את הביקור של יועצי הביטחון הלאומי של המעצמות במדינת ישראל, של ארצות הברית ורוסיה ביחד במדינת ישראל הקטנה. הרי לולא המעמד של נתניהו, שהביא את ישראל למעמד של מעצמה ברמה הבין-לאומית, מישהו היה מסתכל על בנט ולפיד? << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> אל תדאג, גם עכשיו אף אחד לא מסתכל. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> זה היה מעניין מישהו בכלל? אז כאילו ניסיון תיווך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> התקשר לתווך. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בנט, אני מציע לך, תתחיל את התיווך בין גנץ לאביר קארה, שם אני מרגיש חריקות. בקיצור, האמת, אני גאה – לא הייתי בכל הקדנציות ובכל ההישגים, אבל בכנסת העשרים ומאז, מה שדיברתי על שלושת הדברים האלה, אין ספק שאנחנו כליכודניקים וכמחנה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יש קופה רצינית במשק חזק מאוד. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> ברור, כלכלה, וכולל כלכלה. ועם כל הביקורת – תשמע, מה שהם עשו לנו. אנחנו היינו אופוזיציה אחראית בקורונה, הם היו אופוזיציה – וזאת הנקודה השנייה שאני רוצה לדבר עליה – אתה יודע, בתפיסה כאילו השמאל הוא דמוקרט, נכון? זה כאילו הסיפור. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אל תצחיק אותנו. בשעה הזאת – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, הרי מה קרה? אני זוכר את השר – היום השר הורוביץ: זה סופה של הדמוקרטיה – על חוק הקורונה, כן? אתה יודע מה הם אמרו? נתניהו משתמש בחוק כדי שלא יהיה משפט ולא יהיו הפגנות. אתם דיקטטורים. אני אומר לכם, כזאת צביעות, כזאת נוכלות מובנית בשמאל. עכשיו, מה השמאל עושה? תבינו, למה אני מדבר על זה? כי החוק הזה קשור לזה. בוא נחשוב, מה עושה גנץ? גנץ מפטר דרך אלטשטיין – שלא שירתה, התחתנה בשביל לחמוק משירות צבאי – קיבלה תחנה. רק דבר אחד היא קיבלה – הנחיה: תפטרי את ברדוגו. אז במקום גל"צ זה גנץ, וגנץ דאג לזה שהערוץ הכי מואזן, התוכנית הכי מואזנת, מאות אלפים – לא מתאים לכם, כי כואב לו לשמוע באוזן את ברדוגו, את האמת של ברדוגו. לא, כי לשמוע איך רביב דרוקר התייחס בזלזול ובבוטות לחבר הכנסת ביטון מכחול לבן – אני התחלחלתי. אני התחלחלתי. אבל האמת, דבר אחד ראיתי: דאגה כנה. לא יודע אם שמעתם את יעל דן בגל"צ. איפה השרה? אה, לא מרב מיכאלי. זה היה הנאה. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> התקף חרדה היה שם. התקף חרדה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> זה הלך ככה: מרב, מה את עושה? גנץ הולך להתפטר, מה יהיה? אין לכם קואליציה אחרת. מה הייתה התשובה? יעל, תירגעי, תנשמי, הקואליציה בסדר, אנחנו לא מתפרקים. אז היא שמעה: מה? אתם מתפרקים? לא, לא מתפרקים. חברים, זה היה, אני אומר לכם, אתם והתקשורת זה רומן שאין דברים כאלה, אי-אפשר להמציא את זה. אבל אתם כשמאל, אתם פשוט דיקטטורים. אתם לא מכבדים את הדמוקרטיה, אתם פושעים לדמוקרטיה. עוד דוגמה לזה: מעבר לחופש הביטוי שאתם דורסים אותו בצורה כזאת, תראו מה אתם עושים היום – אתם פוגעים בזכות לבחור ולהיבחר, אולי הזכות הכי חשובה בדמוקרטיה. בין זה לבין חופש הביטוי – אפשר להתווכח. הרי יש גם את החוק של השתקת הרשתות בדרך, לא? זה גם על הפרק. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> חוק הפייסבוק. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> השתקת פייסבוק. אתם פושעים, דיקטטורים, שרוצים לרסק את הדמוקרטיה הישראלית. אבל אני מבין אתכם, כי ההנהגה הנוכחית לא עוברת את אחוז החסימה. אם הם לא יעשו את זה, הם מאבדים את המצב הפוליטי, את קצת המנדטים שיש להם. אין לכם כבר רוב בעם. אתם מנסים לכפות את עמדתכם על העם. מפלגות שלא עוברות אחוז חסימה – למפלגה הכי גדולה, הכי חזקה, עם המנהיג שהכי רוצים אותו במדינת ישראל, וזה הכול בגלל שאתם חלשים. אני, לפחות, יש שם אנשים שהיו אצלנו – – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע מה שמעתי, יואב? הם רוצים להוריד את אחוז החסימה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> תראה, זה עוד איכשהו יכול להיות רלוונטי בדמוקרטיה, אפשר ויכוח על זה. אבל אני חשבתי שאותם אנשים – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, הם רוצים להוריד את זה ל-0.7% ולעגל למעלה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני חשבתי, דודי, שאותם אנשים, לפחות בלב פנימה – כי הם באו חלקם מהימין – הם דמוקרטים. בואו, הימין הוא דמוקרט. למה אני אומר שהימין הוא דמוקרט? נמצא פה גדי, שבאמת, אתם יודעים, אני לא רוצה להיכנס לנושא החיסונים, כי כולנו תומכים בחיסונים, שיהיה ברור לכולם, אבל מותר לקבל אנשים עם עמדות שונות. זו דמוקרטיה. אני אגיד לכם לסיכום, אמרתי, השמאל יעשה הכול לרסק את הדמוקרטיה. אתם פושעים ואני לא מתייחס אליכם. אני אגיד לכם עוד דבר: לפיד, שקרא לחבר הכנסת אלחרומי, נדמה לי, מת בקרב – אז לפיד, בשביל לפתור את הבעיה שלו פה בקואליציה לוקח את זועבי ושם אותה בסין, אבל כשיש לו את גלעד ארדן, הוא אומר לו: לא, אתה לא תדבר. אז לפיד, אתה ביזיון. אתה לא ראוי. אני בז לך. אתה מנהל פוליטיקה במדיניות החוץ של מדינת ישראל. לשים את זועבי כי היא מצביעה פה נגד זה פשוט בושה, וזה אתם, זו הדוגמה לכנסת, לממשלה שלכם. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> ולא להכיר בהמנון. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לכם, הממשלה הזו תיפול מהר. אתם יודעים למה אני יודע את זה? לא בגללי. אני, יש לי את העמדות שלי, וכמו שאמרתי, שר הבריאות הגרמני – אז יש לי עמדה אחרת. הממשלה הזו תיפול מהר מסיבה אחת. אני רואה מה קורה. המהלך של אלי אבידר, שדרך אגב, לא שאלתי אותו, לא דיברתי, אני עושה ניתוח על המהלך; שלא יחשבו שכאילו דיברתי איתו – אלי אבידר הבין שאם הוא נשאר שר בממשלה המקרטעת הזאת, הקריירה שלו נגמרה. היה לו ברור. אז מה הוא עשה? התפטר, הגיע להיות האצבע ה-61, לפחות החזיר לעצמו קצת מאותו אירוע. אני מזכיר לכם שהוא קיבל את השר בלי תיק המצ'וקמק הזה אחרי כל מה שהוא דיבר. הוא היה מחוק ציבורית. מי הסתכל על אלי אבידר, שהפר כל מילה לבוחרים שלו? היום הוא מנסה לעשות שיקום. למה הוא עושה את השיקום הזה עכשיו? כי הוא מבין. זו הנקודה שאני אומר לכם. זה לא יואב קיש. הוא מבין שאתם, שלושה שבועות לא העברתם פה חוק אחד, שפעם זה רע"מ ופעם זה קארה ופעם זה כחול לבן, וכולם מחפשים איך להפיל וליפול, ואולי רק לא רוצים להיות זה שהתקשורת תגיד לו – איך אמרה יעל דן? אבל גנץ, אין לכם אלטרנטיבה. אז אני מצטער שלא אאריך יותר ולא נדבר על עוד דברים אסטרטגיים, אבל אני חושב שהבנתם את המסר. אתם דיקטטורים, אתם תיפלו מהר ואנחנו נתקן. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת קיש. חבר הכנסת דוד ביטן – אינו נוכח; חברת הכנסת קרן ברק – אינה נוכחת; חבר הכנסת שלמה קרעי – אינו נוכח; חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח; חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת; חבר הכנסת פטין מולא – אינו נוכח. חברת הכנסת מאי גולן, בבקשה. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> נתנו לך תפקיד קשה היום, לשמוע את כולנו. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אני מקשיבה. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> את באמת מקשיבה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> הגיעה תגבורת. מי שדאג – הגיעה תגבורת. << דובר >> מאי גולן (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת בראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, תודה לכם, אנשי ש"ס, שבאתם לשמוע אותי, אני מעריכה את זה מאוד. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> רק חברי ש"ס, גם תקשיבו. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אחרי זה ייקחו לי מהזמן. אני לא מסוגלת. בראשית דבריי אקדים ואברך את חבר הכנסת אבידר על חזרתו לאופוזיציה. ברוכים השבים. יהיה מאוד מעניין לראות עכשיו איך אבידר ככה ירקיד אותם על כל חוק וחוק. יש למה לצפות, נמתין בציפייה דרוכה. השבוע, ברשותכם – אתם רגילים, ככה, הצופים שלנו, שאני מדברת בסיכום השבוע שלי על מנהיגנו בנט, אבל השבוע, ברשותכם, אני אניח לו. בכל זאת, גוש השינוי הלך לישון עם כאילו ראש ממשלה וקם עם תחנונים לפוטין להיות חצי מתווך. רק השנ"ץ של בנט באמת חסר לפוטין על הראש, אבל בסדר. האמת, עם חוסר המודעות של בנט הוא בטח שיווק את ניסיון התיווך שלו – קשה לי שאת מקשיבה – הוא בטח שיווק את ניסיון התיווך שלו בין רע"מ לאילת שקד. אבל אני לא אתפלא אם נשמע פתאום שהוא ביקש איזה שכר טרחה, דודי, של 2% מכל צד, ובסוף הוא עוד מסוגל לבקש מענק מליברמן על ירידה בהכנסות. זה בנט. אבל עוד היה מעניין השבוע לראות את הוגי הדעות בקוקפיט של המדינה, איך הם טעו כולם בהערכת המצב, החל משר החוץ וראש הממשלה הרזרבי, שקבע שפניה של רוסיה לא למלחמה, ועד הנחרץ שבנחרצים, ליברמן, שקבע שחייזרים יכבשו את אוקראינה לפני רוסיה. הם אלה שיושבים על הגה המדינה שלנו, השם ירחם. עכשיו ברצינות, את הסיכום השבועי אני מתכוונת להעניק השבוע לבית המשפט העליון, כי מה לעשות, כל האולפנים וטורי העיתונים נרעשו והתרגשו מדברי חברי חבר הכנסת דודי אמסלם. כמו תמיד, פחות על התוכן והמהות, דודי, יותר על הסגנון. הסגנון מפריע להם, צורת ההגשה. אבל בכלל דודי, אתה יודע, אנשי האור והשמאל שלנו אוהבי סגנון הם, אוהבי מילים גבוהות, נראות וחזותיות. הם, הרי הדברים שמשכנעים אותם – אתם יודעים, סגנון לפיד כזה, אנשים שבאו מהמקום הנכון ומהמקום הנאור. הבעיה אצלם, דודי, זה שאנחנו, הציבור הימני, הציוני, המזרחי, המסורתי, הדתי, או החרדי, רחמנא ליצלן – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> גם אשכנזי. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אנחנו בעיניהם בורים, דודי, או בוֹטים במקרה הטוב. הם הרי יודעים מה הכי טוב בשבילנו. הם גם יודעים מי צריך להנהיג אותנו, מי צריך להיות מנהיגנו. הם, הדמוקטטורים ממפלגות היחיד, שמשביעים אמונים לראש ממשלה כל נורבגי כזה או אחר, הם מתחברים יותר לסגנון של מזהה התהליכים יאיר גולן, אלוף בשירות פעיל בצה"ל שמשווה בין יהודים לנאצים. או למשל את מי הם אוהבים עוד? את כבוד השופט חשין ז"ל, שאמר: מי שירים ידו על העליון, אגדע את ידו. זה בסדר, לגדוע את ידו זה בסדר, אבל – – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> חברי הכנסת ממפלגת ש"ס, בבקשה. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> למה נכנסתם? צאו, צאו החוצה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> הבנתי, אוקיי. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה את הזמן הזה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> את תקבלי את הזמן הזה. נוספה לך דקה. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה. זה בסדר. אבל אם, רק אם דוד אמסלם או פלורה מאי בדרה גולן היו אומרים את אותו דבר, דודי יקר, כל האולפנים, אבל כל האולפנים, היו פותחים מהדורות מתפרצות – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> הם פותחים מהדורות גם על דברים – – – << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – על 1,500 מאבטחים, חבר הכנסת קיש, שנמצאים ברגע זה ממש בדרכם לאבטח את כל שופטי ישראל – אם אנחנו היינו אומרים את זה, הם כבר היו מוכנים עם נשק, תאמין לי – גם את בני משפחתם, גם את המזכירות, גם את הנהגים, גם את העוזרים, גם את השכנים, ליתר ביטחון. משטרת ישראל אפילו הייתה מכנסת את אחת ממסיבות ההאזנה שלה, המפורסמות, שאנחנו עדיין לא חווינו אותן, הגדולה מקום המדינה, מדליפה את התיעודים עשר שנים אחורה – זה אם אני ואתה היינו אומרים את אותם דברים. היינו גם שומעים כמובן את מיטב ההדלפות כמיטב המסורת. דליפמן מהאולפן היה פותח בדברים הבאים – דודי, תשמע: גורמים בפרקליטות טוענים שבשיחות הטלפון של אמסלם נמצאו ראיות לתקיפה בשפת הקודים הבאה – תקשיב טוב – בינו לבן שיחו. כל זה נשמע על ידי אמסלם בשיחות, ככה הוא אמר: כשאתה מערבב את הדגים שים פפריקה חריפה אש, אש. האש, לפי גורמים בפרקליטות – דודי, תקשיב טוב – היא עדות מרשיעה לכוונת שרפה מכוונת. תמר איש שלום מהאולפן, מה היא הייתה אומרת לדליפמן? הייתה אומרת: תודה, אביעד, על הדברים החמורים והחשובים שהבאת לכאן היום. תודה. אתם, הצבועים, אתם, אולטרה אבירי שלטון החוק, לא הזדעזעתם כל כך מכתבי ההלל והחנופה של שרשרת שופטי ישראל לגברת הנשיאה חיות. אותם מצקצקי לשון לא הזדעזעו, למרבה הפלא, מניגוד העניינים של כבוד הנשיאה, כמו, למשל – על זה לא ידברו – הפנייה של בעלי דין לגישור אצל חברה שלה; לא הזדעזעו על קידום העוזרת שלה לשעבר לשופטת, שופטת, לא פחות ולא יותר; לא הזדעזעו על קבלה להתמחות בלשכתה של הבת של החבר שלה, או ישיבות בדיון בתיקי חברות שבעלה מייצג. זה מתאים לסגנון שלהם. אנחנו לא, אבל זה כן. למה? אתם בטח שואלים למה. כי להם הכול מותר. הם, כמו לפיד וגיסתו, הם באו מהמקום הנכון והמואר. אנחנו באנו מהמקום החשוך, אנחנו, המכלופים, האמסלמים, הבדראים, המזרחים למיניהם, הימנים למיניהם, שומרי המסורת למיניהם. אבל אנחנו, אנחנו זה כבר סיפור אחר. אנחנו זה שבע שנים בחקירות על דיווח מס לרב אריה מכלוף דרעי; אנחנו זה שש שנים עינוי דין לרב ליצמן, שמה יוצא מזה בסוף? 2,000 שקל קנס. 2,000 שקל. לאורך השנים כל הזמן הזה התקשורת הצבאית המגויסת הזאת מרעילה אותנו בכותרות של רעל על שוחד, מרמה והפרת אימונים, וכל זה בזמן מערכת בחירות, כדי להסית ולהרעיל את דעת הקהל. גב' חיות כנראה חושבת שאנחנו מפגיני בלפור, שלנו אפשר לספר סיפורי צוללות וחלליות, ושאין בישראל אכיפה בררנית ואין מוסר כפול. לשר ממונה וחבר כנסת היום, נציג ציבור מובהק, גדול מהציבור, לחבר הכנסת דודי אמסלם, אין זכות עמידה, אבל לכל מיני ארגוני עדאלה ועבדאללה, זה יש. לדודי אמסלם לא, הוא לא יכול לעמוד ולטעון בשם עם ישראל. הם, והג'ינג'י מהאגודה להחרבת השלטון, שמהריצות שלו לבג"ץ הוא היה יכול לזכות בתואר איש הברזל עשר שנים ברציפות, הוא, אין לו – יש לו הרבה זכות עמידה. הוא, גם יש לו זכות ישיבה, אתה יודע, דודי, בנחת, בנעימים. הוא רק פורח בבית המשפט העליון שלנו. הוא, מקבלים אותו שם על שטיחים אדומים. הם שולחים את השטיחים לניקוי יבש לפני שהוא מגיע, מההתרגשות. אבל אני רוצה להגיד לגברת הנשיאה, לפני שהגברת מדברת על רעל ושנאה, היה רצוי שלפני ביטול חוקי המסתננים הבלתי-חוקיים, אותם מסתננים שאנסו, כבשו, רצחו והרסו כל חלקה טובה במדינת ישראל, הייתה מגיעה אותה גברת, שהתחילה את הקריירה שלה בעיר העברית הראשונה, היא אמרה, לראות את חבריה למעברות עד גיל שנה וחצי – אתה זוכר, דודי, הייתה עד גיל שנה וחצי במעברות. אתה יודע שהיו בדרום תל אביב של אז מעברות ג'ליל, שזה גלילות, נווה שרת, מעברת שייח' מוניס, אולי היא זוכרת אותן. אולי היא הייתה באה לראות את דרום תל אביב של היום, של האנשים שכלואים בביתם ולא יכולים לצאת מהבית אחרי 17:00, שתראה איך ברחו משפחות שלמות שרצו לגדל שם את ילדיהם והיום חיים בפחד, השכירו את הדירות שלהם בלית ברירה. שתראה איך אנחנו חיים במערכת התבוללות פרי יצירתכם, פרי יצירתך, הגברת הנשיאה. לאן הבאתם אותנו לאחר אלפיים שנות גלות בעיר העברית הראשונה? יהודים לא יכולים לגדל דור בארצם ובמולדתם. אז הסגנון של דודי אמסלם מעניין אותך, גברתי; לא איך שאת, בפסיקה המרושעת שלך, קבעת שמסתננים צריכים לפתח תחביבים וזוגיות. איך הם יפתחו תחביבים וזוגיות, שאלה הגברת הנשיאה בפסיקה שלה כשהיא עיקרה שלושה חוקי מסתננים? אבל היהודים שאיבדו כל צלם אנוש בדרום תל אביב – זה לא מעניין. זכויות הפליטים כן. זכויות אדם כן. אבל מעניין, בכל הפסיקה הארוכה שלך הזאת לא מצאנו התייחסות אחת, אחת – למה? לדבר מדינה יהודית. זה לא מעניין אותם. לא מעניין אותם התבוללות, לא מעניין אותם לשמור על הדמוגרפיה, לא מעניין אותם לשמור על הצביון במדינה היהודית. רק אלוקים יודע מה היה קורה אם היינו צריכים היום לחוקק את חוק השבות, איך הייתם מסבירים לנו שזה לא חוקתי וזה גזעני, וגם להם, לכל העולם, לכל המסתננים של העולם, צריך למצוא תחביבים וזוגיות. אחרת איך ניתן להם פה לכבוש את מדינת היהודים היחידה שיש לנו? אז גברת נכבדה, במקום לכתוב לחבר הכנסת דודי אמסלם, היה עדיף שהיית מקדישה את זמנך לייעול המערכת מסחבת, למינוי שופטים מכל חלקי העם ולא לניצול ממשלה חלשה ושברירית כדי למנות את השופטים שאת רצית למנות עכשיו. היה צריך לעניין אותך, הנשיאה, איך להחזיר את האמון של הציבור שאבד – שהיום, בהנהגתך, עומד רק על 7%. הרי איך תמני בשיטת הסניוריטי שלך, אחד אחרי השני, אם לא תשלטי במה שקורה פה? אולי היה כדאי שהיית מטפלת בעובדה שישנו מספר מצומצם מאוד של שופטים מזרחים ב-74 שנות המדינה, משהו שמעיד על בעיה. למרות שאת אוהבת לשתות כוסית ערק, מה לעשות, זה לא מחפה על מה שקורה היום. העובדה שמערכת שבה השופט המזרחי הראשון מונה רק 14 שנים אחרי קום המדינה, 14 שנים; שהשני הגיע רק 16 שנים מאוחר יותר, כשהראשון פרש; שבמשך שנים ארוכות, בין השנים 1989 ל-2001, לא כיהן בעליון אף שופט מזרחי, אף לא אחד. עד היום אנחנו סופרים אותם בקושי, אחד-אחד. אז כשנחזור, הגברת הנשיאה, המשימה העליונה והראשונה שלנו תהיה להחזיר עטרה ליושנה, להחזיר את אמון הציבור בבית המשפט לאמון של 90%, שאת יודעת מתי היה? בזמן הנשיאים אגרנט ולנדוי, טרום המהפכה השיפוטית, שהפכה את הדמוקרטיה הישראלית ללעג. נפעל כדי שיהיה פה – – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> קיש. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> סליחה, מישהו פה צופה בסרט תוך כדי? אני לא מבינה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> רואים את הדברים – – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> לא, זה לא יפה. זה לא יפה. יש כאן חברת כנסת נואמת, תנו לה לסיים את הנאום. מה נסגר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נואמת נאום טוב – – – << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> חברים, אני מסיימת. אני רוצה להחזיר את האמון במערכת המשפט. אני מאמינה שהחברים הטובים שלי, במיוחד חבר הכנסת דודי אמסלם, שהאולפנים רעשו וגעשו עליך, גם אתה רוצה להחזיר את האמון כמו שהיה בתקופות הטובות, כש-90% מהציבור האמין בהם, ולא איך שהיום, שמים את הדמוקרטיה הישראלית ללעג. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> נחזיר, נחזיר. נחזיר עם האנשים שלנו. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> בעזרת השם נפעל – – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> הוא יהיה בוועדה למינוי שופטים. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> בעזרת השם נפעל כדי שיהיה פה בית משפט חזק, עצמאי, דמוקרטי, שוויוני ויהודי. נפעל שזה יהיה ניכר במחשבותיו של בית המשפט ובפסיקותיו של בית המשפט. אגב, רק היום קיבלנו פסק דין בשכונת שמעון הצדיק – איתמר בן גביר היה פה הרגע, חבר הכנסת בן גביר – שמעניק זכויות לפולשים ערבים. בואו נראה אתכם, בית משפט אמיץ, שנותן פסק דין כזה בקיבוצים. לזה אין לכם אומץ. אבל כל זה הרי בניגוד גמור להגמוניה שיצרתם למענכם ולמענכם בלבד. בי נשבעתי, אני אומרת היום, בי נשבעתי לכל תושב ותושבת דרום תל אביב שאנחנו נחזור, ונחזיר את האמון למערכת שאיבדה כל אמון בה. זו הבטחה אישית ממני, גברתי הנשיאה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת מאי גולן. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב בן צור – אינו נוכח. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> טוב, גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, ירדנה היקרה, אני לא מצליח להבין – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> יש כאן שרה? << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> – – מי שיבץ אותי לדבר אחרי מאי גולן? למה? מי שיבץ אותי לדבר אחרייך? << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> החברים שלך, שלא נוכחים במליאה. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> אם אני לא רואה עכשיו סרטון בזמן הנאום שלך, אל תקרא לי מאי. עכשיו, אני מפעילה בפול ווליום. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> תקשיבי, אני בא – את יודעת, לפעמים בהסכמות של הרבנים כותבים: גם אני מסכים לנ"ל. אחרי מה שאמרת, תאמיני לי, גם אני מסכים לנ"ל. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> ברוך השם. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אין מה להוסיף. מי ששם אותי אחרייך, זה לא מהחברים שלי. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> איכשהו – – – נכנסתם לשמוע אותי ובסוף אתם מדברים. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> סליחה, חברים, מישהו שורק במליאה. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> תפסיקו לשרוק. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> זה התוכי של בנט. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> סליחה, זה לא הפרעות הקשב שלי. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> חבר הכנסת בוסו, ז'אן ד'ארק גמרה רע מאוד כשהיא שמעה קולות, אבל גם ירדנה שמעה מישהו שורק. תודה רבה. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> יכול להיות שכשעליתי התחילו לשרוק לי? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> את חולמת קצת עכשיו – – – << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> היא פשוט יושבת איתנו כבר שלוש שעות, ואת גם מקשיבה בקשב. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> משהו במחשבות שלי מתפעל. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אגב, הרבה סגני יושבי-ראש, כשישבו כאן בשעות האלה טענו ששמעו שריקות. זה לא לראשונה. גברתי היושבת בראש, אני עליתי רק בשביל באמת לשבח מאוד מאוד את ארגון פיד ישראל, שמאז פרוץ המלחמה באוקראינה, ממש במסירות נפש עצומה, במסירות נפש עצומה, מחלקים מזון תוך סיכון ממשי לחייהם. אני מכיר את ארגון פיד ישראל לא מהיום, ואני יודע שהם עושים עבודת קודש עצומה, ומגיע להם הרבה הרבה יישר כוח. אני גם אנצל את ההזדמנות לומר לאיציק לוי, שהוא אחד מהמנהלים של הארגון, שהם עושים עבודה מאוד מאוד חשובה. הלוואי שיחזרו לעזור בעיתות שלום ולא בעיתות מלחמה, כמו היום. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. חבר הכנסת חיים ביטון – אינו נוכח; חבר הכנסת משה ארבל – אינו נוכח; חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; חבר הכנסת משה אבוטבול – אינו נוכח. חבר הכנסת אוריאל בוסו, בבקשה, עשר דקות לרשותך. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת ריקה, דודי, 22 חברי כנסת נורבגים, 34 סגני שרים, מדינת ישראל, ותסתכלו מה קורה כאן – ריק. בכל הערב הזה חברי האופוזיציה נמצאים, מכבדים את הכנסת, מצדיקים את המשכורת שלהם. זו פשוט בושה. וגברתי מזכירת הכנסת, זה אולי אחד מהלילות האחרונים שנהיה ביחד. בשבוע הבא ביום שלישי יש אירוע פרידה, ב-8 בחודש. אנחנו תמיד נזכור אותך בצד החיובי והחשוב. אני רק אומר משהו אחד: היום הרבנים הראשיים לישראל – בין כל מה שהשרים מדברים בחוסר אחריות, בעד רוסיה, נגד רוסיה, הרב הראשי לישראל הראשון לציון הרב יוסף שליט"א והרב דוד לאו שליט"א הוציאו קריאה בכל בתי הכנסת להתפלל על יהודי אוקראינה ולהוסיף תפילה. פרק התהילים שהם ביקשו – שני פרקים: "למנצח מזמור לדוד. יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב. ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך. יזכר כל מנחתך ועולתך ידשנה סלה. יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא. נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגל, ימלא יהוה כל משאלותיך. עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו, יענהו משמי קדשו, בגברות ישע ימינו. אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר. המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד. ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו". לאחר מכן הם ביקשו להוסיף: "אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה, העומדים בין בים ובין ביבשה, המקום ירחם עליהם ויוציאם מאפלה לאורה, ונאמר אמן". תודה רבה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אמן. תודה רבה, חבר הכנסת אוריאל בוסו. חבר הכנסת יוסף טייב, בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני באמת יושב פה כל הלילה ושומע את הנאומים, ואני שומע את ההברקות, אבל אני באמת חושב – אני מתחבר לכל מילה. בפרט, דודי, אתה אמרת: אנחנו רואים פה ממשלה מטורללת, מנותקת, שמוציאה עשרות מיליונים על שיפוצים, על טיסות, על מה לא, בזמן שאזרחי ישראל סובלים מהחבטות שלכם פעם אחר פעם. יוקר המחיה, פוגעים בפריפריה, מעבירים פה חוק פנסיות ועלא באב אללה, כל אחד עושה מה שהוא רוצה. אני באמת שואל, עד כמה הממשלה הזאת מנותקת? כמה אפשר לבוא ולהכות פעם אחר פעם בציבור החלש, בילדי הפריפריה? תיתנו, תיתנו שוויון הזדמנויות. תיתנו אפשרות לבוא ולהתפתח, תנו להם להשתלב בחברה בצורה שוויונית, בצורה טובה. הרי אתם באים ואומרים שחוק הפנסיות הוא כדי לבוא ולתגבר ולדחוף לגיוס בצה"ל, בין השאר. תנו לאותם ילדי הפריפריה לבוא ולהתפתח, שיגיעו לאותה הזדמנות, שגם הם יוכלו להגיע ולתרום כמו שאתם רוצים לתרום. עד כמה אפשר להיות מנותקים? עכשיו, לחלק ממפלגות הקואליציה באמת אין לי טענה, כי אף פעם לא הייתה להם מדיניות חברתית ואף פעם גם לא תהיה להם. אבל באמת, גברתי היושבת בראש, אני חושב שמפלגת העבודה, מרצ – אני חושב שאיבדתם קצת את הדרך. איפה באמת החמלה, המדיניות החברתית שלכם? הרי במשך כל השנים זה היה הדגל, לבוא ולדאוג לחלש, לתת לכולם שוויון הזדמנויות, לדאוג לעולים. הרי מדינת ישראל בדנ"א שלה היא מדינת הגירה. קחו את עשרות המיליונים האלה שאתם שורפים על פארש, על כלום, על שטויות, מתעסקים בזוטות. מביאים היום בלילה חוק שלא תורם בכלום, לא ייתן כלום, לא לטובת המדינה, לא לשום דבר. תעבירו חוקים חברתיים, תובילו מדיניות חברתית אמיתית. אני חושב שבאמת, בעשר דקות, אם אני אמשיך לדבר אני פשוט אביך אתכם, אז באמת, גברתי היושבת בראש, אני באמת, מתוך ידידות אמיתית – ואני יודע עד כמה המדיניות החברתית הזו חשובה לך. אנחנו רואים עד כמה כל אחד פה יכול להרעיד את שורות הקואליציה. תיקחו את הכוח הזה, תובילו באמת, סוף-סוף – ואני יודע שאת מסוגלת לזה – מדיניות חברתית אמיתית. כי כרגע מה שאני רואה הוא שיש פה מפלגה אחת שמובילה את המדיניות הזאת ומובילה את המלחמה הזאת ביוקר המחיה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת יוסי טייב. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח; חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב אשר – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת שמחה רוטמן – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חבר הכנסת אופיר סופר – אינו נוכח; חבר הכנסת שלמה קרעי – אינו נוכח. תמו המסתייגים. שרת החינוך יפעת שאשא ביטון תעלה לסכם. בבקשה, גברתי השרה. << דובר >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני מוכרחה לומר לכם, בשעה כזאת לראות אתכם בשיא האנרגיות, מחויכים – כיף, כיף בהחלט. זו הזדמנות לענות כאן על כמה דברים. נתחיל ברצינות. הסיפור שהבאת כאן, לגבי הנושא של לימודי התנ"ך – מודה, לא ראיתי חדשות; אני לא רואה חדשות, אני חושבת, כבר כמה חודשים, כי אין זמן, זה בשעות שאנחנו רק – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> גברתי, בבקשה. השרה מדברת. << דובר_המשך >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> – – מתחילים את החלק השני של היום במקרה הטוב. תביאו, אנחנו נבדוק. אתה יודע שכל מה שאתה מביא, אנחנו מתייחסים לזה ברצינות. אבל זו הזדמנות בכלל לדבר על הנושא של התנ"ך. אני אפילו איכנס לנושא של מקצועות המורשת, החברה, הרוח, במערכת החינוך, מקצועות שאנחנו יודעים שבשנים האחרונות באמת נמצאים באיזשהו שפל. הם רק הולכים ומידרדרים, אני אומר, אבל מידרדרים לא באופן שבו הם נלמדים אלא באופן שבו הם נתפסים, נזנחו הצידה. אנחנו החלטנו בחודשים האחרונים במערכת החינוך לראות איך אנחנו לוקחים את המקצועות החשובים האלה ומעלים אותם בחזרה, מעלים את קרנם, מעלים את יוקרתם, הופכים אותם לרלוונטיים עבור הילדים, משמעותיים, חווייתיים, רלוונטיים, כאלה שייצרבו בתודעה של הילדים ויישארו בראשם עוד הרבה אחרי שהם יעזבו את בית הספר. וזה הביא אותנו לרפורמה שדיברתי עליה היום בכנסת בדיון בוועדת החינוך. הסברתי שבתהליכים נכונים של למידה, בהתחדשות הלמידה, בשינויים של הפדגוגיה, אנחנו נוכל להביא לשינוי המיוחל. הניסיון לבוא ולטעון שאנחנו רוצים לפגוע במקצועות האלה, חלילה, או שביטול הבגרות, שזה משהו שאנחנו מדברים עליו כבר הרבה זמן ­­– אין כאן עניין של ביטול בגרות, יש כאן עניין של שינוי השיטה. אני שנים אומרת שצריך לשנות את השיטה, ואני יודעת שזה אפשרי, כי אני, כמורה לתנ"ך וספרות לפני לא מעט שנים, לימדתי בעצם בצורה רב-תחומית, לימדתי לפי נושאים. האמנתי שאם אני מביאה נושא שמתחבר, מתכתב עם החיים של הילד, עם החוויות האישיות שלו, הוא יתחבר יותר. אתה מסכים איתי, חבר הכנסת דוד אמסלם? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בכל נושא זה נכון. << דובר_המשך >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> כשאנחנו לוקחים את תוכנית הלימודים, מפרקים אותה – אני אתן לכם דוגמה. מפרקים אותה, את תוכנית הלימודים של חטיבת הביניים, ובונים בכיתה ז', ח', ט', נושאים שהם רלוונטיים להוויה של הילדים באותו גיל, למשל בכיתה ז' ללמוד על הנושא של התבגרות, שנת בר-מצווה; הנושא של הטקסים, שאנחנו יודעים שיש טקסים מגוונים, שונים, רבים, בתוך הקהילות השונות כאן במדינת ישראל, ביישובים השונים, במגזרים השונים; ללמוד את כל ההוויה היהודית באמת בשלמותה. זה משהו שהילדים יכולים להתחבר אליו. ואחר כך, כשאני מביאה להם סיפור של תנ"ך שמדבר על הטקס או שמדבר על התבגרות, ואני מביאה סיפור מהספרות, ואני מביאה את זה מתוך המקום האישי שלהם, ולפעמים גם מראים איזשהו סרטון – הדברים האלה בסופו של דבר נחקקים בקרב הילדים. כשאני מדברת בכיתה ח' על יחסים של בינו לבינה, על הנושא של ילדים שמתחילים לייצר מערכות יחסים – ואנחנו רוצים לדבר איתם על מערכות יחסים בריאות – אנחנו מביאים סיפורים כמו יעקב, רחל ולאה. זה כבר לא איזה סיפור ישן של דמויות אפורות, מבוגרות, מהתנ"ך, מלפני הרבה מאוד שנים, אלה פתאום דמויות שמתעוררות לחיים. זה פתאום מתחבר למה שאנחנו רגע לפני כן דיברנו עליו, החוויה האישית שלהם במערכות היחסים שלהם בתוך בית הספר, בגיל המאוד-מורכב הזה. זה מה שאנחנו רוצים לעשות היום. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> חשוב מאוד להבין שתנ"ך זה לא היסטוריה. זאת בדיוק הנקודה, מה שדיברו פה. המורשת היהודית ולספר את הסיפור הישראלי למגזרים זה כן, אבל בסוף התנ"ך זה – כל יהודי צריך לדעת שזה הבסיס של האחיזה שלנו פה. זה מה שאנחנו מבקשים – לתת לזה יותר דגש במוסדות החינוך, ולא איזו שעה אחת בהיסטוריה. << דובר_המשך >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> אענה לך. התנ"ך הוא הרבה מאוד דברים: התנ"ך זה הזהות שלנו, התנ"ך זה ההיסטוריה שלנו, התנ"ך זה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה לא רק התנ"ך, זה המשנה, זה גם התלמוד – להכניס את זה למקצועות הליבה. << דובר_המשך >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> נכון, נכון. התנ"ך הוא ההיסטוריה שלנו, הזהות שלנו, המורשת שלנו, בעצם מה שהעם היהודי נשען עליו. אבל אם אנחנו נביא אותו ממקום שהילדים לא מתחברים אליו – בטח לא בגיל כזה, שאתה יודע שיש להם עוד הרבה מאוד דברים לעשות, ואנחנו רואים את זה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איך בן-גוריון התחבר אליו? איך אנחנו התחברנו אליו? לא הבנתי. << דובר_המשך >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> אני אסביר, אני אסביר לך, אני אסביר לך, חבר הכנסת אמסלם. הסיפור הוא שזה לא שהוא לא מתחבר בגלל שהוא לא מרגיש שייכות. אנחנו יודעים שילדים בגיל – מה לעשות, בגיל בית הספר, במיוחד היום, אם אנחנו לא עושים את הדברים בצורה שהיא דינמית, שמאפשרת להם לגלות עניין, סקרנות, להיות מעורבים בלמידה, הם לא שם. הם לא שם, ואנחנו רואים את זה במשך הרבה מאוד שנים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איך את רוצה ללמד ילד היסטוריה כללית? איך הוא יהיה שם? זה המקצוע. איך למדתי היסטוריה? << דובר_המשך >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> אני אגיד לך, אני אגיד לך איך. שאלה מצוינת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני שואל, איך למדתי דקדוק, הייתי בזה, שם? איך אני לומד מתמטיקה, אני שם? << דובר_המשך >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> אני אגיד לך בדיוק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, מלמדים אותי ומחייבים אותי אז אני פועל; אין בחינות – לא עושה. << דובר_המשך >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> לא. אז אני לא מסכימה. אני אגיד לך למה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> טוב, בסדר. << דובר_המשך >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> כי בסופו של דבר, בוא תיקח את עצמך – היית סטודנט, סליחה על השאלה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בוודאי, כן. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> יש לו שני תארים. << דובר_המשך >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> אז אני אומר לך. תיקח את הסטודנטים – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ולא לתנ"ך. << דובר_המשך >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> תיקח את הסטודנטים, תיקח את הסטודנטים, אוקיי? סטודנט שעושה עבודה זה הרבה יותר משמעותי, הוא זוכר מזה הרבה יותר מאשר מבחן שהוא בא, קלט, פלט והמשיך הלאה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני למדתי כלכלה, אז מישהו חיבר אותי להבנה – – << דובר_המשך >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> אתה. אתה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – לפונקציות? << דובר_המשך >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> אני אגיד לך למה – כי אתה בחרת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> התחברתי לפונקציות? << דובר_המשך >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> כן, כי אתה בחרת. אבל כשאני רוצה לבוא – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בתורת המחירים התחילו לחבר אותי עם סיפורים? יש נוסחאות. לומדים – עוברים; לא – לא. << דובר_המשך >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> ב-12 שנות לימוד – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> נכשלים, נכשלים, אז אתה עובד כדי להצליח. << דובר_המשך >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> לא, אבל אני רוצה שהילדים ייהנו מחוויית הלמידה. אני רוצה שילדים שמסיימים 12 שנות לימוד – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה לא סותר. << דובר_המשך >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> רגע, שנייה, שנייה, חבר הכנסת אמסלם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בוודאי, אם תלמד ותיהנה, אחלה, אבל את יודעת שלא תמיד הכול הולך יחד. לרוב לא. << דובר_המשך >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> אז אני, דווקא מהניסיון האישי שלי, אני רוצה לומר לך שילדים שלומדים בצורה חווייתיות, שלומדים מתוך עניין, שאתה מלמד אותם בצורה שהיא שונה, מה לעשות, ממה שהיינו רגילים לה במשך כל כך הרבה שנים, זוכרים את זה לאורך זמן. יוצאים אחר כך החוצה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בגלל זה אתה מוריד את זה מהבגרות? << דובר_המשך >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << דובר_המשך >> לא, אתה לא מוריד את זה מהבגרות, אתה עושה בגרות שהיא משמעותית – אתה עושה בגרות שהיא עבודה שהילד מעורב בתהליך שלה, בכתיבה שלה, בחיפוש החומר, בחשיבה, בהתעמקות. אתה הופך את זה למשהו שהוא באמת בעל משמעות, ואתה יודע מה, זה מה שהוא יזכור אחר כך. זה מה שאנחנו רוצים לעשות באותם מקצועות. ומה לעשות, כן, אנחנו יודעים באיזה מצב הם נמצאים היום. אנחנו יודעים שבסוף, אתה יודע, נותנים את המקום למקצועות האחרים – שהם חשובים מאוד, הכול חשוב, אבל בסוף אנחנו צריכים לראות איך אנחנו עושים את הכי טוב, במיוחד בדבר הזה. ואני רק אומר לכם, ותזכרו את מה שאמרתי לכם הערב, את מה שאני אומרת לכם עכשיו; אמרתי את זה גם היום בצוהריים: בארבע השנים הקרובות מערכת החינוך תעסוק אך ורק בנושא הזה, תהיה מרוכזת באיך אנחנו מחזקים את התחומים האלה, שבמשך הרבה מאוד שנים לא נגעו בהם, לא בצורה הזו; עשו שינויים – לא הצליחו להביא את זה למקום שאנחנו רוצים שזה יהיה. גלעד, אתה מוכן לעלות? תודה רבה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה רבה, גברתי השרה. אני מזמינה את יו"ר ועדת החוקה לסכם את הדיון. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. << קריאה >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> תזכרו שאלה יהיו המקצועות הכי נחשקים בבית הספר בעוד ארבע שנים. << קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >> נכון, אבל יש גם מושג שמתוך שלא לשמה בא לשמה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הלוואי. נראה את זה כהישג אדיר. << דובר >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כיף לומר את זה. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> תודה, יקירי. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> גברתי היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת הנכבדים, גברתי השרה, בוקר טוב, בוקר טוב לכולם. אני שמח לעלות ולסכם את הדיון הארוך בהצעת החוק הממשלתית לתיקון חוק-יסוד הממשלה. דומני שיהיה ברשותי זמן רב כדי לעסוק, לשוב ולהציג את הצעת החוק. מטבע הדברים הייתי שמח גם להתייחס באופן ענייני להסתייגויות כאלה או אחרות שהונחו לפני הוועדה, אך לצערי, כפי שקורה ברוב החוקים שמגיעים למליאה הזו וגם שנדונים קודם לכן בוועדה, ההסתייגויות רחוקות מלהיות ענייניות. גם מן הדברים שהספקתי לשמוע בשבתי במליאה או באמצעות השידור בערוץ הכנסת, ההתייחסויות הערב להצעת החוק היו רחוקות מלגעת בעניינן של ההסתייגויות. שמעתי את סיום דבריה של השרה בעניין מקצועות הרוח החיוניים כל כך, ואני אומר שדווקא בעניין הזה אני חושב שאני נמצא בנקודת אמצע, בין דבריה החשובים של השרה לבין הדברים שנשמעו כאן. אני סומך ידיי על היעד החשוב שהציגה השרה, להפוך את המקצועות הללו באמת למוקד, הן של זהות, הן של ידע, באמצעות לימוד משמעותי, באמצעות יצירת הזדהות של התלמידים, באמצעות לימוד חווייתי ולימוד יצירתי. השאלה שאני מציב בהקשר הזה היא אם לא צריך לעשות את הדברים במקביל, דהיינו, לשקוד היטב על טיפוח אותה חוויית לימודים שאליה כיוונה השרה, ורק כאשר נגיע – לא למימוש מלא של היעד הזה, אבל נרגיש שהתקדמנו התקדמות משמעותית בכיוון – לוותר על הכלי של בחינות הבגרות, שאני מסכים שהוא כלי שכוחו חלקי בלבד. אבל ייתכן שמכיוון – היעדים האלה הוצגו גם בעבר, ולצערי המערכת לא היטיבה לעמוד בהם. אני סומך גם על כוונות השרה וגם על היכולת שלה, כמובן, להוביל את המערכת, אבל אולי נכון שהדברים ייעשו במקביל והוויתור על הבחינות יעשה כשלב שני בלבד, בין השאר מכיוון שלצערי, וכאן אני מסכים עם השרה – נהדר, עכשיו אני גם אראה את ההסתייגויות הלא-ענייניות שהגישו – בין השאר מכיוון שלצערי מערכת החינוך נטבעה בצורה כל כך עמוקה בטביעות האצבע של שיטת הבגרויות, שאני מפחד שבאמת נסיגה מהירה מדי, בהיעדר תחליף מבוסס, תביא לאותו פיחות מדובר בחשיבותם של מקצועות הרוח והחברה. בהקשר הזה אני אומר שבוודאי ההבחנה המשתמעת בין המקצועות היותר-ריאליים ומקצוע השפה האנגלית לבין מקצועות הרוח יכולה ליצור את הרושם של הענקת מעמד פחות נחשב למקצועות הרוח. אני יודע שזאת לא כוונתך, בדיוק להפך, אבל אני אומר עוד פעם – – – << קריאה >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא, לא, אז אני אומר, אני יודע שמצידך המהלך הזה בא להדגיש את חשיבות מקצועות הרוח. אבל אני אומר, לצערי המערכת תוכנתה במשך עשרות שנים להעניק איזשהו מדרג חשיבות על פי בחינות הבגרות – כל שיטת הנקודות. אנחנו רואים את מספר התלמידים שניגשים לבגרויות מורחבות במקצועות הרוח. אנחנו רואים – וכאן צריך לומר – – – << קריאה >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> בסדר גמור. אני אומר, אבל כאן גם צריך להזכיר את חטאיה של האקדמיה, שבעצמה מקרינה חשיבות מופחתת למקצועות הרוח בשיטת הבונוסים, בדגש שמושם על המקצועות הריאליים – שהם כמובן חשובים. אני בהחלט, הייתי אומר, סומך על המהלך האסטרטגי, ומציע לחשוב איך מבצעים אותו בצורה מדורגת. בתוך העניין הזה, בוודאי דברים שהשרה אמרה לגבי התנ"ך, לגבי מקצועות רוח נוספים, הם חשובים. אני חושב שטוב יהיה אם נחזור לשיח שהתקיים לפני כמה שנים לגבי מקומו של מקצוע האזרחות, אפרופו הדברים שקורים לעיתים בבית הזה. אני, לשיטתי, מקצוע האזרחות צריך באמת להיתפס כמרחב ידע ומיומנות שעומד בפני עצמו. לשיטתי, אם היינו משתמשים לרגע בשפת הבגרויות, שאנחנו בצדק רוצים מעט להתרחק ממנה, אז הייתי אומר שמזמן במדינת ישראל כל תלמיד היה צריך בגרות מורחבת באזרחות. אני אומר שבסופו של דבר מקצוע האזרחות לא נופל בחשיבותו מהמקצועות שיש לנו נטייה לבוא ולומר שלא ניתן אלא לעשות בהם בגרות מורחבת, ולתוך מקצוע האזרחות בוודאי צריך להכניס מרכיבים רבים נוספים שבאופן מסורתי לא נכללו בתוך מקצוע עם בגרות. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אם יורשה לי, חבר הכנסת קריב, אני חושבת שמקצוע האזרחות זה הוראות ההפעלה של אזרח במדינה דמוקרטית, של איך דמוקרטיה פועלת, איך פועלת הפרדת הרשויות, ואני חושבת שמעבר למקצועות הרוח זה המקצוע הכי חשוב בתעודת הבגרות. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני מסכים איתך, ואני אומר עוד פעם: אנחנו ככה נוטים – עוד פעם, אני חושב באמת, והשרה עמדה על זה, בחסות טביעות האצבע של שיטת הבגרויות – אנחנו נוטים לחשוב על מקצוע האזרחות כאותו מקצוע שבו תלמידים מתבקשים לשנן איזה חוקי-יסוד חוקקה הכנסת ומה סמכויות מבקר המדינה. אבל מקצוע האזרחות צריך להיתפס במובנים הרבה הרבה יותר רחבים – מקצוע שנועד באמת להכשיר אדם להיות חלק מחברה מכילה, סובלנית – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> מתפקדת. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> – – מתפקדת, פועלת. << קריאה >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> זה אחד המקצועות הכי מורכבים ואחד המקצועות עם ממוצע הציונים הנמוך, וזה אחד המקצועות שבשנים האחרונות – הרי אתם יודעים שבאמת של החיים, במקצועות האלה הם נבחנים במבחן פנימי, בגלל הקורונה, בשנים האחרונות, והם בוחרים רק נושא אחד או תחום אחד שבו הם נבחנים חיצונית. מקצועות התנ"ך, היסטוריה – – – הם לא בוחרים אזרחות, כמעט לא בוחרים אזרחות. גם אני אגיד לכם יותר מזה: הסיפור של האזרחות – בואו, קחו אותנו אחורה – קשה להם להבין את ההרכב. אגב, גם כשזה מוצג כאן, בבית הזה, כשהוא מגיע – מה זה יו"ר כנסת, לצורך העניין, יו"ר קואליציה, כשיש ראש מפלגה, ראש ממשלה – מאוד מאוד קשה להם להבין את זה. אם אנחנו לא נהפוך את זה למשהו שהוא חווייתי, שהוא התנסותי – אגב, בחירות בתוך בית ספר למועצת התלמידים; ההגעה לכאן, המעורבות החברתית – אם אנחנו לא נעשה את זה למשהו שהוא מונגש להם, אז הם ילמדו את זה – – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> התחושה בחומר הקיים היא באמת, מה לי ולזה? זאת אומרת, איפה אני משתלב בתוך המערכת הזאת? זה אכן מקצוע שחייב להיות חווייתי ויום-יומי. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני מסכים לחלוטין. ואני אומר עוד פעם, אני חושב שהדברים שהשרה אמרה, איך בסופו של דבר מקצוע האזרחות נתפס לא רק כ"בואו נלמד על מה שקורה בגבעת רם בירושלים", אלא איך בסופו של דבר, בתוך התהליך הזה, יש עיסוק בדמוקרטיה מעשית בתוך מרחבי החיים הקהילתיים והבית ספריים שלהם. את יודעת, יש לא מעט דיבורים בשנים האחרונות על הסוגיה של לימודי מגדר; לאחרונה התעורר מחדש הדיון בנושא החינוך הפיננסי. בסופו של דבר, אזרח במדינת ישראל צריך גם מיומנויות של חינוך והתנהלות פיננסית על מנת לממש את זכויותיו כאזרח בוגר ועל מנת לעמוד על זכויותיו שמגיעות לו. ולכן אני חושב שבאמת האזרחות, יותר מאשר היא מקצוע, היא דיסציפלינת ידע ומיומנות, ובוודאי היה צריך לחשוב איך מעניקים לה מקום הרבה יותר משמעותי בחוויה הלימודית. אני זוכר, אני חושב שיושב-ראש מפלגתך היה השר בימים שבהם באמת דיברו על המהלך של מעבר מיחידת בגרות אחת לשתי יחידות בגרות. הייתה שיחה סביב יחידה מעשית של התנדבות בקהילה וכו', והדברים האלה לצערי די נעצרו, ואז אנחנו גם מגיעים למצב שבו יש איזושהי פעולה אקלקטית, כי בהרבה בתי ספר, גם ביוזמות מקומיות של מורים ומנהלות ושל רשויות מקומיות וכו', יש פה ושם עיסוק בלימודי מגדר, וקצת בחינוך פיננסי ותוכניות חיצוניות. יש איזשהו מקום לשדרוג כללי של מקצוע האזרחות. הסוגיה שאת – ראיתי את הקול הקורא החשוב שפרסמתם בכל הנושא הזה של השותפות האזרחית והחינוך לשותפות אזרחית, לחיים משותפים, דבר שבעיניי הוא באמת מהלך דרמטי. אני תמיד חוזר אל מטרות החינוך הממלכתי. אז בחוק החינוך הממלכתי, במטרות, אתה כמעט יכול למצוא את הכול. קשה לחשוב על דבר שאתה לא מוצא בתוך המטרות המאוד-כלליות וממלכתיות של החינוך הממלכתי. דבר אחד שאין שם זה החינוך המעשי לחיים משותפים באמצעות המפגש. יש שם סעיף שעוסק בהיכרות עם השפה הערבית והתרבות הערבית והתרבות של קבוצות אוכלוסייה שונות. הרעיון הזה, שחלק מחוויית הלימודים הפורמלית במדינת ישראל הוא המפגש, הוא לא ללמוד על אלא להכיר את – זה, בצורה מוזרה, לא נמצא בתוך מטרות החינוך הממלכתי. << קריאה >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> גלעד, זה יושב על איזושהי תפיסה, על איזושהי קונספציה שגויה שאנחנו, מתוקף זה שאנחנו חיים יחד – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אז אנחנו מכירים היטב. << קריאה >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> – – אנחנו מכירים. ואני יכולה לספר לך מהחוויה שלי כנערה, למשל, שגרה בקריית שמונה, מסביב קיבוצים, רק בתיכון, בכיתה י"א-י"ב, התחלתי לפגוש בני נוער מהקיבוצים, כי לפני כן בכלל לא נפגשנו. זה היה במסגרת שיעור ספרות, בגלל מורה משותפת לספרות שהייתה לשני בתי הספר. אם לא, אז אני לא פוגשת אותם. שתבינו, זה היה לפני 20 וכמה, 30 שנה, ואנחנו חיינו קרוב. אז תחשוב על מפגש של חרדים–חילונים, דתיים–חילונים, ערבים–יהודים – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אגב, זה מה שעושה השירות הצבאי. << קריאה >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> – – כל הקבוצות השונות שיש בתוך האוכלוסייה. אם לא יוצרים מפגשים יזומים, הם לא באמת מתרחשים, בטח לא בצורה – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> כן, וגם כאן, אני חושב שהדברים שהשרה אמרה – בסופו של דבר, לא רק הנושא של המפגש אלא העשייה החינוכית והחברתית המשותפת. גם אני זוכר כתלמיד את העניין הזה של פעם בארבע שנים מקיימים איזשהו מפגש עם בית ספר של מגזר ישראלי אחר. אנחנו מדברים פה על סוג אחר של חוויה – על פרויקטים של למידה משותפת, על יצירה משותפת, על הגדרה של מטרות משותפות וחתירה להגשמה שלהן. בעיניי, ככל שנקפו השנים, קרו גם הרבה מאוד דברים טובים בחברה הישראלית, אבל הנושא הזה של היפרדות המגזרים והקהלים והקהילות, בנושא הזה לצערי אנחנו לא רואים התקדמות דרמטית. הישראלים נוטים יותר ויותר להתכנס בקהילות של אנשים שדומים להם. אנחנו רואים את זה ממש – – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> סליחה, זה גם המעבר בין הפלטפורמה האינטרנטית, מה שהיה מכונה WWW, לפלטפורמות, כלומר: ווטסאפ, פייסבוק. אתה בעצם כל הזמן ער רק למעגלים שלך, והחומר שמגיע אליך הוא ה-echo chamber שלך – אתה בעצם כל הזמן באותו – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> כן, הנושא של תיבת התהודה. כן, תיבת התהודה – – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> זה ממש המעבר הזה מהאקספלורר לפלטפורמות. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> מעניין. << קריאה >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> זאת באמת חשיבה מעניינת, שמהמקום הגלובלי, שפתאום הרגשנו שאנחנו מכירים את כל העולם – – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> בדיוק. מהמקום שבו האינטרנט פותח לך דלתות וחלונות, מה שנקרא, וסוגר את – – – << קריאה >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> – – – את הקבוצות. יפה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> כן, אנחנו רואים גם את ההשפעה של זה על התקשורת שאנחנו צורכים והתקשורת שאיתה אנחנו משוחחים. בסופו של דבר המעבר הזה מעולם תקשורתי שמכוון לחשוף אותך למגוון דעות – לשיח תקשורתי ולעולם תקשורתי שבו אתה – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> ננעל בפלטפורמה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> – – ננעל בתוך העמדות, שומע בעיקר את העמדות שאתה נוהג להשמיע – כן. בכל מקרה, אני מברך את השרה על המהלך הגדול. אני אומר עוד פעם, אני חושב שהדברים צריכים להיעשות, אולי באמת – – – << קריאה >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> במשורה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> כן. ואולי גם במקביל, ולשחרר את המתכונת הישנה לאט-לאט. אוה, הינה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. מכובדיי, אני, כפי שאמרתי, כפי שאמרתי, צר לי שכמנהגם של חברי האופוזיציה, ההסתייגויות שהוצגו במהלך הדיון בוועדה, וגם שמטבע הדברים נדונות כאן, עוסקות מעט מאוד בהוראותיו של חוק-היסוד. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> זה היה מעניין, אם היית שומע ולא ישן. אז תשאל את היושבת-ראש, היא תגיד לך דברים שאמרנו. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> תראה, חלק גדול מהדיון – א. אתה פה, אז זה טוב, תוכל להשכיל אותי. אבל ראיתי, שמעתי את – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אני לא אעזור לך למשוך את הזמן. זו ההערה הראשונה והאחרונה שלי. בהצלחה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אל תדאג, זאת לא הבעיה, הבעיה הגדולה שלי, משיכת הזמן. אני עשיתי לעצמי מנהג של כן להתייחס בדיונים האלה להסתייגויות הלא-ענייניות שהאופוזיציה מציגה, וכך אני אעשה. אני עוד אתייחס בהמשך לחוויה הנעימה שהייתה לי בתחילת הערב, כשחבר הכנסת פרוש הקריא פה מעל הדוכן את ערך הוויקיפדיה שנכתב על שמי, שזה יפה. שמחתי לראות שחבר הכנסת פרוש ישב והקדיש זמן לקרוא על פעילותי בתנועה הרפורמית, חישב את מספר השנים מאז הסמכתי לרבנות. אני אמתין, כשהוא יחזור לאולם – את יודעת, הדיאלוג שלי עם חבר הכנסת פרוש הוא יחסית מצומצם, הוא לרוב כולל כל מיני קולות שהוא משמיע לעברי. שמחתי לראות שהוא ישב, קרא – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> השקיע. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> – – השקיע, פירש כמובן לא נכון כמה מהפרטים, אבל לזה אנחנו נמתין לו שהוא יגיע, אם הוא יגיע, ונשלים את הדברים. בחלק הראשון של דבריי אני מתכוון עוד להתייחס – גברתי היושבת-ראש, בזמן הרב שיש לי, אני עוד אתייחס כמובן גם לנושאים אחרים שמן הראוי לעסוק בהם ביום הזה, אבל אני רוצה כן לפתוח בהתייחסות לחלק מההסתייגויות שהגישו חברי הכנסת של האופוזיציה, ובאמצעות כך גם לתת מענה לביקורת שלהם על החוק. אז באמת ההסתייגות הראשונה מתוך רשימת ההסתייגויות ה"מרשימה" אומרת שמטרת חוק זה לשלול מאזרחי ישראל את הזכות לבחור ולהיבחר. אני מאמין שחברי האופוזיציה, חברי כנסת נכבדים כדוגמת ידידי שמחה רוטמן, עורך דין מלומד, משפטן, בעל ידע וניסיון רב, אנשים רציניים – בעיניי יש משהו שמקרין חוסר כבוד מצידו, מצידם, כלפי אזרחי ישראל, כאשר הם כותבים הסתייגות כזאת, פותחים עם הסתייגות כזאת את רשימת ההסתייגויות, משל אזרחי ישראל לא נבונים דיים להבין במה מדברת הצעת החוק, למה היא מכוונת, מה היא מבקשת להשיג, כאילו ניתן למכור לאזרחי ישראל פייק ניוז לגבי מהותה של הצעת החוק. לגיטימי להתווכח על הצעת החוק הזו. אני, למשל, לא מאלה שחושבים שהצעת החוק הזו היא דבר טריוויאלי, שלא ניתן להעלות סימני שאלה לגבי ההצעה שגלומה, שהרי העובדה היא שמדינת ישראל, בעוד, אני מקווה, שעה וחצי, תהפוך להיות הדמוקרטיה הפרלמנטרית הראשונה, למיטב ידיעתי, שיש בה מנגנון מן הסוג הזה, אז די בעובדה שאנחנו החלוצים. לפעמים זה טוב להיות חלוצים. כדרך אגב, אדוני השר, להערכתי, בשנים הקרובות אנחנו נראה עוד ועוד דמוקרטיות פרלמנטריות שמאמצות הסדר כזה, הסדר דומה, מכיוון – ואתה עמדת על זה בדיונים בוועדה, ועמדו על זה גם נציגי האקדמיה ואנשי הארגונים בחברה האזרחית – שאנחנו בעידן של טשטוש ההבחנות הדרמטיות בין דמוקרטיות נשיאותיות לבין דמוקרטיות פרלמנטריות. נוצקת לה מעין, הייתי אומר, שיטת התנהלות ושיטת משטר דמוקרטית משולבת, שיש בה מרכיבים מכאן ומרכיבים משם. כדרך אגב, גם המהלך שהתחולל בממשלה תחת הנהגת הממשלה הקודמת, אותו מנגנון של ממשלת חילופים, גם זה מעצים את המגמה הזו של שילוב בין אלמנטים של דמוקרטיה פרלמנטרית לדמוקרטיה נשיאותית. אז אין ספק שיש מקום לדיון משמעותי בהצעת החוק הזו. אלה יאמרו כך ואחרים יאמרו אחרת. אפשר להתווכח, אפשר להידיין. שמענו את עמדתם של מומחים מתחום המשפט החוקתי, שמענו את עמדתם של מומחים מתחום מדעי המדינה. הם לא כולם היו מאוחדים בדעותיהם. אפילו הייתי אומר שרוב הדוברים מן האקדמיה וממכוני המחקר האזרחיים הציבו סימני שאלה על ההצעה הזו דווקא בשל החלוציות שלה במשפט המשווה. אז היה אפשר לקיים דיון רציני, ובוודאי שמי שיבחר להצביע נגד, אי-אפשר לבוא ולומר שטעמיו הם רק טעמים פוליטיים ומפלגתיים, אבל לבוא ולטעון שמטרת הצעת החוק הזו היא לשלול מאזרחי ישראל את הזכות לבחור? האם חבר הכנסת שלמה קרעי, חבר הכנסת אמסלם, חבר הכנסת דוד ביטן, חבר הכנסת קיש, שיצא זה עתה, חבר הכנסת רוטמן, שכפי שציינתי, הוא משפטן משמעותי, חבר הכנסת פינדרוס, חבר הכנסת מאיר פרוש, חושבים שאזרחי ישראל עד כדי כך לא מבינים מה קורה בבית הזה שהם יכולים לספר להם, או לטעון, שמטרת החוק הזה היא למנוע מאדם כלשהו את הזכות לבחור? << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אני דווקא רואה בזה נקודת אור, חבר הכנסת קריב, משום שאפשרי שהם מסכימים איתך בנושא לימודי האזרחות, וגם עם השרה, שלימודי האזרחות צריכים להיות יותר חווייתיים. אולי מהטעמים האלה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> זה רעיון מעניין, שאולי הם רוצים, ככה – כמו מורה שנכנס לכיתה ובאופן פרובוקטיבי זורק עובדה תלושה מן המציאות כדי להעיר את התלמידים. זה רעיון מעניין, מתודה חינוכית. אולי באמת חברי הכנסת המציעים רוצים כך לעורר את השיח הציבורי, על ידי הפצת פייק ניוז. שיטה פדגוגית מרתקת. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> או על ידי אתגור הנחות היסוד הקיימות. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אתגור ההנחות, טוב, אבל תראי, לבוא ולטעון שמישהו הציע באמצעות הצעת החוק הזו למנוע מאזרחי ישראל לבחור? הרי זו הנחת יסוד שאומרת: אנחנו חושבים שאזרחי ישראל, אין להם מושג מה הם עושים מדי כמה שנים מאז קום המדינה. ועוד הנחת יסוד מוזרה, כאילו האובססיה שפיתחו חברי הכנסת האלה כלפי חברי כנסת ספציפי, אדם אחד, כאילו אין בלתו, גרמה לאזרחי ישראל לחשוב שכשהולכים לקלפיות אחת לכמה שנים הם לא מטילים פתק שבו רשומות אותיות המלמדות על בחירתם במפלגה כזאת או אחרת אלא כאילו במדינת ישראל מ-1948 מתקיים משטר נשיאותי, שבו אתה לא בוחר במפלגה אלא אתה בוחר בפלוני-אלמוני להיות ראש ממשלה. ויושבים אותם חברי כנסת ומלינים שהצעת החוק הזו מבלבלת בין המשטר הפרלמנטרי לבין המשטר הנשיאותי. אבל אז אתה מסתכל על ההסתייגויות שהם מגישים, והראשונה מלמדת על הדבר, ואתה חש את הצורך לומר להם: אתם מדברים עלינו? אנחנו אלו שהתבלבלנו בין משטר פרלמנטרי למשטר נשיאותי? הרי אתם, בכל השנים האחרונות, בכל השיח שלכם סביב שינויים משטריים, בהסתייגויות הלא-ענייניות שהצגתם לחוק הזה, אתם חיים בתודעה כאילו במדינת ישראל נוהג משטר נשיאותי, שלא לומר, במקרה שלכם, משטר מלוכני. ואז באמת אתם מספרים לאזרחי ישראל שהזכות לבחור והזכות להיבחר בדמוקרטיה הפרלמנטרית הישראלית כולה מסתובבת סביב השאלה מי יכהן כראש ממשלה. אז אולי ברוח הרפורמה החשובה שהשרה מתכוונת להוביל בתחום לימודי האזרחות צריך לנצל את השעה הזו כדי להעביר לחבר הכנסת יואב קיש, שנמצא איתנו כאן, שיעור באזרחות, ולהזכיר לו שמשנת 1948 אזרחי מדינת ישראל ניגשים לקלפיות ובוחרים במפלגות, לא בוחרים במועמד או מועמדת לראשות ממשלה, ושמי שבמדינת ישראל ובדמוקרטיה הפרלמנטרית שלנו בוחר את ראש או את ראשת הממשלה – ואני לא רומז בכך לשום דבר שאני מקווה שיקרה בהמשך, או בעצם אני כן רומז – מי שבוחר את ראש הממשלה זה הבית הזה, ואין שום קשר, שום קשר, בין הצעת החוק הזו לבין זכותו של האזרח הישראלי לבחור את המפלגה שהוא מבקש שתייצג אותו ואת ערכיו כאן, בבית הזה. והזכות להיבחר? האם מישהו מונע באמצעות הצעת החוק הזו ממאן דהוא להיבחר כחבר כנסת? האם מישהו בהצעת החוק הזו ביקש לתקן את תנאי הכשירות להיבחרות כחבר כנסת? שמעתי כאן את חבר הכנסת פרוש, אחרי שהוא למד את פרטי הביוגרפיה שלי, אומר: טוב, אז בואו נגביל גם את כהונת חברי הכנסת לשמונה שנים. א. גם אם היו עושים את הדבר הזה, לא היה בכך כדי לשלול בצורה דרמטית מאזרחי ישראל את הזכות לבחור וגם לא את הזכות להיבחר. אבל כשם שחבר הכנסת קיש מתבלבל בין שיטת המשטר הפרלמנטרית, שבה מצביעים למפלגה ולא למועמד, ושיטת המשטר הנשיאותית, ושיטת המשטר המלוכנית דה פקטו שהוא וחבריו ניסו לייסד פה בשנים האחרונות בהערצה העיוורת שלהם ובגיבוי העיוור שלהם לראש מפלגתם, אז חבר הכנסת פרוש, גם הוא כנראה זקוק לשיעור באזרחות שיזכיר לו מה ההבדל בין תפקידיו ובעיקר סמכויותיו של חבר כנסת ובין תפקידיו וסמכויותיו של ראש הרשות המבצעת, ומדוע יש במקומות רבים בחיים הדמוקרטיים שלנו הלימה מסוימת, זיקה מסוימת, בין עוצמת הכוח שאדם מרכז בידיו בשעה שהוא מנהל מערכת שלטונית לבין הגבלות כאלה ואחרות שמוטלות על יכולתו לצבור עוד ועוד כוח. אז אין בהצעת החוק הזו כדי לפגוע בזכותם של אזרחי ישראל לבחור, ובסופו של דבר, אין בהצעת החוק הזו הגבלה כלשהי על הזכות של אדם, של אזרח או אזרחית ישראלית, להיבחר לכהונה כחבר או חברה בכנסת. אם כבר, עצם הצגת ההסתייגות הזאת מעידה על הבלבול של חברי האופוזיציה, שבאמת עברו איזשהו תהליך קשה בשנים האחרונות. היו כאלה שזיהו את התהליך הזה, מי בשלביו המוקדמים, מי בשלביו היותר-מתקדמים, ונתנו גט לאותה התנהלות מוזרה בתוך מפלגה מרכזית, מפלגת שלטון, ששנים רבות נשאה על דגלה באמת את הדאגה העמוקה לאיכות החיים הדמוקרטיים במדינת ישראל, הרבה מאוד שנים, בשבתה באופוזיציה, ובאמת תפקדה בהרבה מובנים גם כתעודת ביטוח של הדמוקרטיה הישראלית. אבל לצערנו, בשנים האחרונות, ואני עוד אחזור אל העניין הזה, התבלבלו היוצרות באותה מפלגה לאומית ליברלית שהחיים הדמוקרטיים היו נר לרגליה, והם עברו לאיזושהי תפיסה שהדמוקרטיה מצטמצמת להיבטיה הפורמליים, למעין קליפה פורמלית – תכף נגיע להסתייגות הבאה – ובסדר, במסגרת זה הם ניסו דה פקטו ליישם במדינת ישראל מעין דמוקרטיה נשיאותית, כאילו העם בחר בפלוני-אלמוני להיות ראש ממשלה ולא הכנסת היא שממנה, מכוח אמונה, את ראש הממשלה – דרך אגב, רטוריקה שכל-כולה פגיעה בבית הזה. אז בסדר, אז אני יכול להבין מדוע הם מתבלבלים ומדוע הם מדברים על ענייני דמוקרטיה נשיאותית, רק צריך להעמיד דברים על דיוקם. אלה שמתנהגים כאילו בישראל יש דמוקרטיה נשיאותית ולא דמוקרטיה פרלמנטרית אלה המתנגדים להצעת החוק הזו. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אבל שם יש הגבלת כהונה, למשל בארצות הברית. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> בוודאי, היא הנותנת. זאת אומרת, הם אלו שהיו עסוקים בשנים האחרונות להחדיר אל ההוויה הישראלית דפוסי התנהגות, לשיטתי, לא של דמוקרטיה נשיאותית אלא של דמוקרטיה אוטוקרטית. כמעט מצחיק אותי לראות באחת ההסתייגויות התייחסות לחוקים ארדואניים. אתם מדברים? פולחן האישיות שאתם חוללתם בשנים האחרונות, כאילו יש אדם אחד, אדם אחד, שהוא מצילה ומושיעה של מדינת ישראל בכל החזיתות – אתם מדברים על רטוריקה ארדואנית? על התנהלות מפלגתית ארדואנית, שבה יש מאמץ בלתי פוסק לגדוע את ראשם ולסכל את פעילותם המפלגתית של דמויות שצומחות אט-אט כמנהיגות אלטרנטיבית? אתם מדברים על חוקים ארדואניים? אז באמת אין לי ציפייה שמי שבלבלו את היוצרות בתוך מפלגתם ובלבלו את היוצרות בדמוקרטיה הישראלית בשנות שלטונם הארוך לא מבינים את מהותו של החוק הזה. אבל אם את ההסתייגות הראשונה של חברי האופוזיציה אפשר לפטור בחוסר הבנה, חוסר הבנה של החוק, הרי שההסתייגות הבאה שהגישו חברי הכנסת, כאן כבר אנחנו לא מדברים על חוסר הבנה. כאן אנחנו מדברים על המשך המגמה המסוכנת, הלא-מוסרית, הלא-אחראית, שמובילים חברי הכנסת מהיום שהממשלה הזו הושבעה כאן בבית הזה. כותבים חברי הכנסת: "מטרת חוק זה להחדיר לתודעה הציבורית כי מדינת ישראל איננה דמוקרטית במובן הרחב של המילה. אזרחי ישראל יכולים ללכת לקלפי ולהצביע אבל החבורה האנטי-דמוקרטית שיושבת בשלטון תפעל לסכל את בחירתם". תאמר, חבר הכנסת קיש, אתה רציני כשאתה כותב את ההסתייגות הזו? מכיוון שקל להבחין מתי מחולל הסתייגויות הוא שמפיק את הפלט ומתי יושבים אנשים ומנסחים בקפידה את המילים, קל לראות שאת ההסתייגות הזו ישבו אנשים וכתבו. ואני שואל את עצמי אם בסוף כתיבת ההסתייגות הזו הם צחקו, טפחו עם ידם על המצח, הרגישו קצת לא נעים שהם כותבים כאלה מילים. מה בדיוק עובר לכם בראש ובמצפון כשאתם מעלים על הכתב ומותירים בפרוטוקול הבית הזה, בדברי ימי הבית הזה, את המילים שמופיעות בהסתייגות השנייה? מאז שהממשלה הזו נבחרה לא היה פה יום אחד שהחבורה הזאת קיבלה את דין הבוחר, יום אחד שבו החבורה הזו, שעומדת מאחורי ההסתייגויות הללו – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> יש שר. כן, סגן. אני חוזר ואומר, מהיום שנבחרה הממשלה הנוכחית לא היה כינוס אחד של המליאה הזו שבו החבורה הזו לא כפרה במושגי היסוד הבסיסיים ביותר של החיים הדמוקרטיים. לא היה כאן יום אחד שאותה חבורה של חברי כנסת לא השקיעה מאמץ לקעקע את היסודות המרכזיים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית, ממציאים בדברי הביזוי וההסתה שלהם שיטה דמוקרטית כוזבת שאין לה דבר וחצי דבר עם חוקי-היסוד של מדינת ישראל, עם הערכים הדמוקרטיים הבסיסיים ביותר. חלק גדול מדבריהם על הבמה, מעל הדוכן הזה, מכוונים לשלילת הלגיטימציה של הממשלה הנבחרת שמכהנת מכוח אמונו של הבית הזה, ניסיון עיקש לומר – חברתי, מה, יש חילופי משמרות? << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אני דקה יוצאת. חבר הכנסת טיבי יחליף אותי ואני חוזרת. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> סגן היושב-ראש, אם הוא עולה לבמה אז הוא רוצה זמן איכות. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> להתחיל מההתחלה? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> לא, אני הפנמתי את מה שאמרת. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> עם דברי התורה המתנתי. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> תחזור להסתייגות הראשונה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא, אנחנו בשנייה, זה בסדר. השנייה עולה על הראשונה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> שלא ייגמרו לך מהר מדי. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> איזה ייגמרו לי. מוחכם הקודח ממציא כל כך הרבה הסתייגויות מופרכות ונבזיות שאני יכול לבלות פה ­– חבריי מנהלי הסיעות, אפשר להודיע לכולם להתכנס גם בעוד עשר שעות, מכיוון שברוך השם, חברי האופוזיציה – לא מהאופוזיציה שלך – חברי האופוזיציה, רוב חברי האופוזיציה, יכולים לתת לנו פה – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> גוש ה-52. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> גוש ה-52. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> שמיוצג על ידי? << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> מר קיש, 53. קודם, כשהשרה עלתה לדוכן, היא דיברה על העניין של כוונותיה בעניין מקצועות הרוח מול המקצועות הריאליים. עכשיו, גברתי השרה, פתאום אני חושב שלא צריך לדבר רק על חיזוק מקצועות הרוח – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> מדובר בחילופי השלטון המהירים ביותר שהיו לנו פה. << קריאה >>יואב קיש (הליכוד):<< קריאה >> אחמד, עכשיו אתה יכול ללכת – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני מודה לשני סגני יושב-ראש הבית הנכבדים, שהדגימו לחברי גוש ה-52, או ה-53, את המושג חילופי שלטון. זה בסדר שהינה, אחד עולה והשנייה יורדת, אבל הבית עודנו קיים. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> יש לי חדשות מצוינות בשבילך: יו"ר שלישי עומד להגיע, תוך כדי נאום. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> באמת אני שמח. הינה, אני אומר את זה, אני כל הזמן אחזור לדבריה החשובים של השרה: יש פה שיעור חשוב לחברי האופוזיציה בדמוקרטיה מעשית. הינה, לימוד חווייתי לחבר הכנסת קיש. עולה אדם אחד לבמה, השנייה יורדת, השלישי עוד מעט יעלה, אני מקווה שגם יושב-ראש הכנסת יבוא ויכבד אותנו בהמשך בנוכחותו והכול בסדר. הכיסא הזה שייך לאזרחי ישראל, לא לפלוני-אלמוני שחושב שהוא קיסר או מלך, או אחדים רואים בו סוג של משיח. אבל אני אחזור רגע לאחור ואומר, אולי לא רק את מקצוע האזרחות צריך לחזק אצל חבר הכנסת קיש – טוב, אצל חבר הכנסת פינדרוס ואצל חבר הכנסת פרוש בוודאי צריך לחזק את מקצוע האזרחות, מכיוון שהם לא מאמינים שצריך ללמוד אותו. הם גם לא מאמינים שצריך ללמוד מתמטיקה ואנגלית, אבל את זה נשאיר לדיון אחר. אבל כנראה שבעבור חבר הכנסת קיש, גברתי שרת החינוך, צריך לא לחזק רק את מקצועות הרוח אלא גם את המתמטיקה, מכיוון שחבר הכנסת קיש וחבריו לא מצליחים להבין ש-53 קטן מ-61. אני זוכר, בכיתה ג' או ד', אם אני לא טועה, מלמדים את הקטע הזה של הסימנים, נכון? של המשולש שאומר קטן יותר, גדול יותר, שווה, אז בואו אולי נעשה שיעור מתמטיקה. חבר הכנסת קיש, 53 יותר קטן מ-61. אולי בזה הבעיה. לא למדו טוב מתמטיקה. 53 קטן מ-61. << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> מנהלי הסיעות מסכימים איתך. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> מסכימים? << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> כן, כן. כולם מהנהנים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני יודע שהקטע של קטן, גדול, זה מקדים את לימודי פעולות הכפל והחילוק בשיעורי המתמטיקה, אבל אני סומך על כך שחבר הכנסת קיש ויתר חבריו הם מהירי תפיסה, אז אחרי שלימדנו אותם את השיעור הבסיסי במתמטיקה, ש-53 קטן מ-61, אז אולי אפשר להתקדם גם לפעולת החשבון הבאה, ונלמד אותם קצת כללים של לוח הכפל ופעולת החילוק, ונזכיר להם ש-61 מתוך 120 זה יותר מחצי, נכון? << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> אכן, יותר מחצי. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> 120 לחלק לשניים, חבר הכנסת קיש – – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> איך שאתה לא מסתכל על זה, 61 מתוך 120 זה יותר מחצי. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> זה יותר מחצי, נכון? << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> חד-משמעית. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> מצוין. כי אני, כפי שקרא היום חבר הכנסת פרוש בערך הוויקיפדיה שלי, אני הייתי יותר מוצלח במקצועות הרוח מאשר במקצועות הריאליים. אוה, רגע, שנייה, חבר הכנסת קיש, תראה, שיעור בחוויה מעשית, הכיסא נשאר – – – << יור >> היו"ר אמילי חיה מואטי: << יור >> רגע, אני מבקשת להדגים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני לא עושה דרמטית, אני מכבד את הבית. אבל רגע, טוב שזה משודר. תראה, חבר הכנסת קיש, הכיסא נשאר, יורדת סגנית יושב-ראש הכנסת, מחליפה, מתחלפת, עם סגן יושב-ראש כנסת אחר, ושומו שמיים, הבית עומד על מכונו, הדמוקרטיה הישראלית נמשכת, חבר הכנסת קיש. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע מה מזכירה לי ההתרגשות שלך? << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> ידעו אזרחי ישראל: הפיכה שלטונית התבצעה כרגע בכנסת ישראל. חבר הכנסת האוזר הדיח את חברת הכנסת אמילי מואטי. הפיכה שלטונית. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> חבר הכנסת קריב, אתה יודע מה מזכירה לי ההתלהבות שלך? אני אספר לך. היה ריאיון ברדיו של יעל דן יחד עם השרה מרב מיכאלי, שאתה מכיר אותה היטב, ואז אומרת יעל דן למרב מיכאלי בקול נרגש, כמוך: אבל מרב, מה תעשי, גנץ עוזב, אין לכם קואליציה אחרת. אז אתה יודע מה היא אמרה לה? תעזבי, תירגעי, תנשמי. אז חבר הכנסת קריב, תנשום. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> א. תראה, אני רוצה לומר לך, בניגוד לחבר הכנסת פרוש, כשאני לומד מעמיתיי, מחבריי, אני לא חושב שאני צריך להכתיר אותם כאדמו"ר. אני עוד אדבר בהמשך על דבריו של חבר הכנסת פרוש. אצלנו אין אדמו"רים ואצלנו אין מנהיגים שנמשחו בשמן המשחה. אז אני, גם כשאני לומד מחברתי, ממנהיגת מפלגתי, חברת הכנסת מרב מיכאלי, אני לא עסוק במחשבה, או לא אוחז במחשבה שמפלגת העבודה שווה מרב מיכאלי ומרב מיכאלי שווה מפלגת העבודה, כמו שאני לא חושב שמפלגת העבודה שווה גלעד קריב או אמילי מואטי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא, מפלגת העבודה שווה מאוד, אבל אין זהות חד-חד-ערכית בין אדם מסוים לבין המפלגה. רק אצלכם היטשטשו הבנות היסוד של החיים הדמוקרטיים. רק אצלכם אתם חיים באשליה שבעצם נתניהו קדם לז'בוטינסקי ושבעצם הרוויזיוניזם נולד בבית בקיסריה, ושמנחם בגין, עליו השלום, ויצחק שמיר, עליו השלום, היו הערות שוליים בתולדותיה של תנועת הליכוד, מעין פרקי מבוא להופעתו של מייסד תנועת הליכוד, מנהיג הציונות הרוויזיוניסטית, מחולל המהפך של 1977, בנימין נתניהו. היה הווה ויהיה, כמו שאנחנו אומרים בתפילה. ה' מלך, ה' ימלוך לעולם ועד. אצלכם, נו, השתבשו היוצרות. אבל נחזור לעניין, כי זה העניין הרציני, אדוני היושב-ראש. אפשר להתבדח, אפשר להתייחס בציניות. כלפי דבר אחד אי-אפשר לנהוג בבדיחות הדעת, ועל הדבר הזה אני אתעקש: המאמץ של חבורה לא מבוטלת של חברי וחברות כנסת בבית הזה לקעקע את הלגיטימיות של הממשלה המכהנת, שנבחרה מכוח אמונו של הבית הזה. וכך, אתה רואה סוג של צביעות פרלמנטרית, פוליטית ואידיאולוגית, שהיא לא רק תו אופי מגונה אלא היא סכנה של ממש לדמוקרטיה הישראלית, שחבורה שמתגדרת בסיסמאות של הזכות לבחור והזכות להיבחר ודמוקרטיה במובנה הרחב, פועלת כבר שמונה חודשים כדי לבוא ולומר לאזרחי ישראל: אתם בחרתם ב-120 נבחרי ונבחרות ציבור, ורוב מקרב נבחרי ונבחרות הציבור הללו נתנו אמונם בממשלה ובראש ממשלה ובשרי הממשלה, אבל זה מבחינתנו לא רלוונטי. לא הייתה פה הצבעת אמון בממשלה, לא הושבעו פה 120 חברי כנסת כמה שבועות קודם לכן, ומכוח הצהרת האמונים שלהם לחוקיה של מדינת ישראל הם מימשו את זכותם ובחרו. פייק ניוז הרסני, פוגעני, מסוכן, שאין בו שמץ של טעות, אלא כל-כולו מכוון באופן זדוני לסכל את המנגנון של ההכרעה הדמוקרטית של אזרחי ישראל, שהלכו בפעם הרביעית תוך שנתיים לבחור, אמרו בפעם הרביעית את דברם. אבל לחבורה הזו הדבר לא טוב, כי אם אזרחי ישראל לא הניחו בכיסא הזה את משיחם בנימין נתניהו, אז למה לנו דמוקרטיה? אתם תעירו לנו על הזכות לבחור ולהיבחר? מה אתם חושבים, שאזרחי ישראל מטומטמים? אתם מגינים על הזכות לבחור ולהיבחר? הרי אתם עסוקים שמונה חודשים בלומר לאזרחי ישראל: לא המלכתם את בנימין נתניהו והורדתם אותו מכיסא ראש הממשלה, אז אנחנו בזים להצבעה שלכם ואנחנו בזים לבחירה שלכם ב-120 נבחרי ונבחרות ציבור. בוא נלך עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם לקלפי, עד שנקבל את התוצאה שאנחנו רוצים – בנימין מלך ישראל. אז מה לעשות, המלך הודח מכיסאו, ככה זה בחיים דמוקרטיים. המלך הודח מכיסאו. והאמת, בדמוקרטיה הביטוי הוא לא המלך הודח מכיסאו – המלך הודח מכיסאנו. זה הכיסא שלנו, חבר הכנסת קיש. אני מבין שלא נעים לך לשמוע, אבל הכיסא הזה הוא לא שלכם, והוא לא של בנימין נתניהו, כמו שהוא לא היה של דוד בן-גוריון, ראש ממשלה קצת יותר מוצלח, משפיע ואמיץ ממר בנימין נתניהו. האחד המציא את מושג הממלכתיות הישראלית, השני היה עסוק בעיקר בלפרום אותו בשנים האחרונות. אז באמת, עשו לנו טובה, ואל תדברו איתנו על הזכות לבחור ולהיבחר, מכיוון שכל פעולתכם כאן היא למנוע מאזרחי ישראל את הבחירה הדמוקרטית שלהם ולהציב סימן שאלה על הלגיטימיות של ההצבעה של חברי וחברות הכנסת בבית הזה. אתם האחרונים שתלמדו אותנו מהי דמוקרטיה במובנה הרחב. אתם האחרונים שתטיפו לנו מוסר על מה לגיטימי ומה לא לגיטימי, האחרונים. יש לכם עוד הרבה שיעורי אזרחות ללמוד, ככל הנראה, בצד שיעורי המתמטיקה שעמדנו עליהם. אולי לקראת סוף הדברים נחזור על שיעורי המתמטיקה, מה גדול יותר ממה, 53, 61. נעשה את התרגיל המתמטי. אני חושב שעל פי תקנון הכנסת אסור להביא עזרים לדוכן. אולי היינו עושים את זה פה עם בדידים, עם לוח, עם ציורים, עם כרזה. כן, טוב, בסדר, אני בטוח – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אדוני, אדוני הנואם, אני חושב שאתה יכול להתחיל את הדברים שלך מהתחלה ולומר, אדוני היושב-ראש, כנסת ריקה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> נדמה לי שאין אף אחד כאן. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא, אבל אתה ואני פה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> כן, כן. אמרתי, אדוני היושב-ראש, כנסת ריקה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> ובכלל, אני רוצה לומר לך שמעולם שאלת כמות האנשים בקהל לא השפיעה על היכולת הרטורית שלי. אני שנים ארוכות – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אדוני שר החוץ, טוב שהצטרפת אלינו. << קריאה >> שר החוץ יאיר לפיד: << קריאה >> אמרו לי שיש דבר רב. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> בדיוק. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> רק תיזהר. צפוף מדי. << דובר_המשך >> שר החוץ יאיר לפיד: << דובר_המשך >> אדוני שר החוץ, בדיוק אמרתי שאני בתור רב הקפדתי להתעלם משאלת מספר האנשים בקהל שומעיי. << קריאה >> שר החוץ יאיר לפיד: << קריאה >> שם שומעים תמיד. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> יש מי ששומע. << קריאה >> שר החוץ יאיר לפיד: << קריאה >> בהחלט. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני בטוח שהיו לך הערב משימות קצת יותר כבדות, לאור המצב הבין-לאומי, מלהאזין לדבריו של חבר הכנסת פרוש. אבל חבר הכנסת פרוש, אמרתי כבר, שלרוב נוהם לעברי – נוהם לא באל"ף אלא בה"א, נוהם לעברי – לקראת הנאום הדמוקרטי שלו הערב קרא את הערך שלי בוויקיפדיה. ואז הוא עשה לי שירות נהדר – הוא עמד כאן ודיבר על כל פרטי הביוגרפיה שלי, לרבות באיזו שנה הוסמכתי לרבנות וכו'. טוב, אז באמת, אני מציין ביחד עם עוד חברים וחברות בשנה הבאה 20 שנה להסמכתי לרבנות רפורמית, ואני אומר, בתורת הדרשנות לימדו אותנו להתייחס באותה חרדת קודש לקהל של שני שומעים ולקהל של 2,000 איש. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> לא, אדוני, אתה נואם לא רק לקהל כאן. אתה נואם למה שמכונה הפרוטוקול של הכנסת, והנחת העבודה שלנו היא שיחזיק מאות רבות בשנים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> הוא משרת את ההיסטוריה, את החוקרים, את מי שיעיין. ככה שהדברים הם בחזקת בני אלמוות. כך חברי הכנסת צריכים להתייחס למה שנאמר בבית הזה. זו תפיסתי הפילוסופית. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני מסכים. וגם, אני חייב לומר שבכל זאת יש כמה עשרות צופים בערוץ הכנסת שיש להם נדודי שינה הלילה הזה. בסדר גמור, אני מתייחס אליהם בכבוד רב וחושב על כל מילה שאני אומר. אני מאוד מאוד מקווה שאבי מורי לא יושב עכשיו וצופה בנו, מכיוון שיש לו נטייה לעקוב אחרי נאומיי במליאה. אני דרבנתי אותו לוותר. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> קצת מאתגר הערב. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אמרתי לו שמכיוון שההסתייגויות של האופוזיציה הן לא רציניות, אז הוא יכול לוותר הערב על הדברים. גם אני ביקשתי את עזרתו בהקפצת הילדים מחר לבית הספר. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> היום, היום. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> היום. אז זה מדאיג אותי אם הוא נשאר ער. ובכל זאת, הילדים שלי, אני שולח אותם לבית ספר מדי בוקר, כדי שהם גם ידעו ש-61 זה יותר גדול מ-53 וש-61 זה רוב מתוך 120, וגם שבדמוקרטיה הפרלמנטרית שלנו בוחרים במפלגות, לא במועמדים נצחיים לראשות הממשלה. עכשיו הדבר בהסתייגות השנייה של האופוזיציה, שאי-אפשר שלא לצחוק או לבכות כשקוראים אותו, זה שהחבורה הזו משתמשת במילים: כי מדינת ישראל איננה דמוקרטית במובן הרחב של המילה. יאמר לי חבר הכנסת רוטמן, יאמר לי חבר הכנסת דוד אמסלם, חבר הכנסת שלמה קרעי, מהו מובנה הרחב של הדמוקרטיה לשיטתם, כי אנחנו שומעים אותם עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, בבית הזה, שמונה חודשים, מצמצמים – כל הזמן שולחים לי. עדיין לא בסדר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש פה בקשות מהקהל. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> יהיה, חברים. יהיה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> פעם היה בגלי צה"ל תוכנית "הכה את התקליטייה". אתה יודע, היו מתקשרים ומבקשים – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא, לא. חברים, יהיה, יש. אנחנו רק בתחילתו של הערב. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> זה הכה את התקליטייה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני רואה שהחברים והחברות מגיעים טיפין-טיפין. בכל זאת, האופוזיציה עשתה לנו תרגיל מפתיע שאנחנו לא יודעים איך להתמודד איתו, וקיצרו את רשימת הדוברים. בסדר, יש דבר תורה לאדר א' המסתיים, יש דבר תורה לאדר ב', שיתחדש עלינו לטובה, לשמחה, לברכה, ביום חמישי. יום שישי, א' באדר ב', שמעתי שהולכת להיות תפילה חגיגית של נשות הכותל בכותל. גם לזה, אם נצטרך, יהיה לנו זמן להתייחס. הכול בסדר. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> משנכנס אדר. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << קריאה >> כמה ילדים מהמרוץ לירושלים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> – – – << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << קריאה >> מרוץ ירושלים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> טוב, תראה, מכיוון ששרת החינוך פה, אז אני חייב להודות שהיה אצלי מדרג מאוד ברור בשנותיי בבית הספר: בצמרת נמצאו מקצועות הרוח – תנ"ך, היסטוריה, אזרחות; במקום טוב, אבל באמצע, נמצאו המקצועות הריאליים – מתמטיקה, פיזיקה, עשיתי כימיה; בתחתית המדרג, לצערי – אני לא אומר את זה בגאווה – בתחתית המדרג נמצא מקצוע החינוך הגופני. מה לעשות, כל אחד מאיתנו יש לו – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> Nobody is perfect. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> בדיוק. אז אני לא יודע אם אני מליץ היושר הטוב ביותר בשביל מרתון ירושלים. אני אומר שהשבוע, ביום שישי האחרון, התקיים דווקא מרתון תל אביב. ובית הכנסת – – – << קריאה >> שר החוץ יאיר לפיד: << קריאה >> וחבר הכנסת טל השתתף. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> וחבר הכנסת טל השתתף. אז אני אומר שהייתה שם נציגות ברצים לא רק לקהילות התנועה הקונסרבטיבית, שחבר הכנסת טל הוא אחד ממנהיגיה; גם הקהילה שלי בתל אביב, קהילת בית דניאל – משום מה, אני לא הצלחתי להבין מדוע – ארגנה קבוצת רצים. בסדר. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> על זה נאמר: קריית קודש תל אביב. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> כן, קריית קודש. בסדר גמור. הייתה קבוצת רצים. לשמחתי, היא לא הייתה המונית מדי. יש אצלנו יותר משתתפים ומשתתפות בחוגי התלמוד ופרשת השבוע מאשר קבוצת הרצים. בידיי הפקידו את המשימה לארגן את קבוצת המעודדים והמעודדות. מראש ידעו שאני פחות טוב במקצועות הריצה. אבל אתה יודע, גם במקצועות הריצה, בסופו של דבר, מלמדים אותך מיומנויות מספריות. אתה צריך לעמוד בלוחות זמנים; אתה לומד לקרוא שעון; אתה יודע שלרוץ 21 ק"מ זה יותר מלרוץ 5 ק"מ. אז אולי באמת כדאי שהאופוזיציה תקים קבוצת ריצה, ובמסגרתה יעבדו גם על הכישורים המתמטיים, ובסוף יגיעו למסקנה ש-61 זה יותר מ-53. יכול להיות. נתחיל בקטן. עכשיו, אני כן אומר ברצינות: מה לחבורה הזו שהגישה את ההסתייגות הזו ולמובנה הרחב של הדמוקרטיה? הרי כל תלמיד ותלמידה בכיתה ח' או בכיתה י' או בכיתה י"ב, לומד בבתי הספר שלנו – ברוב בתי הספר; יש במדינת ישראל, לצערי, בתי ספר שלא חושבים שצריך ללמד את מקצוע האזרחות; שכן חושבים שצריך לקבל מימון של 100% מהמדינה, אבל לא צריך ללמד אזרחות, לא צריך ללמד אנגלית, לא צריך ללמד היסטוריה, לא צריך ללמד שפה זרה – בסדר, דיון. הינה, יושבת-ראש ועדת החינוך הצטרפה. זה דיון אחר. אבל כל תלמיד ותלמידה צעירים במדינת ישראל הרי לומדים במקצוע האזרחות שלדמוקרטיה שתי רגליים: הרגל האחת היא הפעולה בהתאם להכרעת הרוב, והרגל השנייה, העיקשת, היא הגנה על זכויותיו של האדם היחיד, ובמיוחד זה המשתייך לקבוצות המיעוט. וכל אדם עם הבנה יסודית במהותה של הדמוקרטיה יודע שהדמוקרטיה בו זמנית היא שילוב של עקרון שלטון הרוב עם עקרון הגבלות כוחו של הרוב לפגוע בחירויות היחיד ולפגוע בזכויותיו של המיעוט. וההבנה הזו, היא נמצאת במוקד ההתקפות של החבורה הזו שהגישה את ההסתייגויות. החבורה הזו הרי עסוקה כל הזמן בלהטיף לדמוקרטיה שמקפצת על רגל אחת, דמוקרטיה שיש בה רק את העיקרון של שלטון הרוב, שגם במקרה הזה, גם ביחס לעיקרון הזה, זה רק אם הרוב הוא הרוב שמשרת את המטרה שלנו ושם את בנימין נתניהו על הכיסא. אם הרוב הדיח את בנימין נתניהו מכס ראש הממשלה – ששייך לנו, לא שייך לו – אז גם אפשר לוותר על עקרון שלטון הרוב. אבל בוודאי שהחבורה הזו מעולם, מעולם, לא שמה את ליבה לעיקרון השני, שהוא העיקרון של האיזונים והבלמים, שהוא העיקרון של הפרדת הרשויות הקפדנית, שהוא העיקרון של ההגנה החוקתית על זכויות המיעוט. הרי החבורה הזו משמיעה מעל הדוכן הזה את המלל הבלתי-פוסק והשקרי על מחטפים של בית המשפט העליון, על פעולה של בית המשפט העליון מחוץ לגדרות החקיקה של הבית הזה. אבל מה מסתתר מאחורי המתקפה הבלתי-פוסקת הזו על בית המשפט העליון, שחלק מחברי הכנסת עושים את זה בצורה מנומסת, ואחדים, שהפכו להיות כוכבי הבמה המרכזית של הליכוד, עושים את זה בשפה גסה, בזויה, משפילה ומכוערת, בלי שחבריהם אומרים להם: די, מספיק, יש מילים שלא נאמרות, יש שפה שלא יכולה להפוך תעודת ההיכר של מפלגת הליכוד? הרי כל המתקפה על חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שאנחנו מציינים עכשיו 30 שנה לחקיקתו, כל המתקפה על בית המשפט העליון, כל-כולה מכוונת נגד דבר אחד – נגד הרגל השנייה של החיים הדמוקרטיים, שבה אומרים: פועלים על פי הכרעת הרוב, אבל גם לכוחו של הרוב יש הגבלות כשאנחנו מדברים על הפגיעה בחירויות היסוד. את התורה הזו אתם שכחתם לגמרי. שכחתם לגמרי. התבלבלתם. הגמרא במסכת שבת מספרת לנו על הלל הזקן, שגייר את אותו אדם בעודו עומד על רגל אחת. אתם בוודאי הייתם – אם הייתם במקום הלל, הייתם מבקשים מאותו גר לעמוד על רגל אחת והייתם אומרים לו: ביבי מלך ישראל, זו התורה כולה, ואידך זיל גמור. אשרינו שחכמינו הקדמונים אמרו: מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך, זו התורה כולה. זה מה שהם אמרו, ולא: יש רק חבר כנסת אחד שראוי להנהיג את מדינת ישראל, וכל היתר אינם לגיטימיים. אבל אחרי זה הלל הזקן אומר: ואידך זיל גמור. הוא אומר לאותו מתגייר: עכשיו תוריד את הרגל השנייה ולך ולמד, השתמש בשתי רגליך. אז לא די בזה שאתם לא מאמינים בצורך להשתמש ברגל שבה כוחו של הרוב לפגוע בזכויותיו של המיעוט – הכוח הזה מוגבל על ידי ערכים חוקתיים, על ידי פעולה של ביקורת שיפוטית – אתם גם מבקשים לקעקע את הרגל השנייה של הכרעת הרוב, להציג אותה כלא לגיטימית. מה לכם ולמובנה הרחב והעמוק של הדמוקרטיה? אתם מבקשים להפוך את הדמוקרטיה לכלי להכתרתו של בנימין נתניהו, הכתרתו הנצחית של בנימין נתניהו, ולעזאזל מה הציבור הישראלי אמר לכם במערכות הבחירות, במערכות הבחירות האחרונות. כבר הזכרתי בדבריי, ולא אתעכב על העניין הזה, מי מבין השניים, מר בנימין נתניהו או מר נפתלי בנט ראש הממשלה המכהן, מזכיר בהתנהגותו יותר את דפוסי ההתנהלות של נשיא טורקיה. אז גם השימוש המוזר שלכם במטבע הלשון "חוקים ארדואניים" חושף את קלונכם, לא את פעולתה של הממשלה הנבחרת. מי שגוש חמאה אדיר ניצב על ראשו, שלא יסתובב בשמש. אני מציע לכם למצוא דימויים ומשלים אחרים מאשר "חוקים ארדואניים" כאשר אתם מדברים, במאמץ שלכם לטעון שרק כהונתו של בנימין נתניהו כראש ממשלה היא כהונה לגיטימית. דווקא הסתייגות מס' 11 – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> מה, כבר 11? << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> כן. אל תדאג. כתבתם כל כך הרבה הסתייגויות מיותרות. דווקא הסתייגות מס' 11, וגם מס' 12, יש בהן איזשהו ממד ענייני, אבל גם הן מעידות על כך שאתם פשוט לא מבינים את החוק. אתם כותבים: מטרת חוק זה להכניס שתל זר בשיטת המשטר הפרלמנטרית המקובלת בישראל ולייצר בעיות קשות במערכת השלטון. נו, באמת. אתם הבאתם את מדינת ישראל למצב שבו אי-אפשר להאמין להתחייבויות קואליציוניות בסיסיות. אתם, ובעצם המנהיג הבלתי-מעורער שלכם שאין בלתו, בנימין נתניהו, דרדרתם לכזאת דיוטה תחתונה את מושגי האמון, את מושגי הכבוד, את מושגי הקולגיאליות, את הרעיון שמילה זו מילה והסכם זה הסכם; שחקתם עד דק את כל השיח הג'נטלמני, שאפשר להיכנס לחדר ולסגור הסכמים, לייסד הבנות ולסמוך על שותפויות שנרקמות, עד כדי כך שנדרשה מדינת ישראל להכניס לתוך חוק-יסוד: הממשלה את המנגנון של ממשלת החילופים. שכרתם עורכי דין מן המגזר הפרטי שינסחו מנגנון שכל מטרתו לעקוד את בנימין נתניהו להבטחותיו, בצורה מוזרה. היו כאלה שחשבו שאפשר באמצעות חוק-יסוד לגרום לבנימין נתניהו לעמוד במילתו; היו כאלה שחשבו שאם יביאו את מיטב המוחות המשפטיים, יתקנו את חוק-יסוד: הממשלה, יכניסו לו מנגנונים של ביטחון ובטוחות וערבויות, בנימין נתניהו יעמוד במילתו. האיש ברוך כישרונות. עוד לא נולד העורך דין ועוד לא נולד שינוי החקיקה שמביאים את האדם לעמוד במילתו. אנחנו מכניסים שתלים זרים לשיטת המשטר הישראלית? הרי חוסר האמינות של בנימין נתניהו, הגיבוי שאתם הענקתם, חברי סיעת הליכוד והסיעות האופוזיציוניות האחרות – מתוך ההתמכרות שלכם לאיש ולשיטותיו אתם גרמתם לדמוקרטיה הישראלית לבנות פיגומים על פיגומים על פיגומים על דברים שהתנהלו כאן מכוח הבנה בסיסית של מושגי ההגינות. לוי אשכול הזמין את מנחם בגין לממשלת האחדות. מנחם בגין הזמין את משה דיין ואת עזר ויצמן להיות בממשלתו. שמעון פרס ויצחק שמיר, אחרי מערכת הבחירות הקשה של 1984, נכנסו לחדר, סגרו הסכם ג'נטלמני, הושיעו את ישראל בזירות שונות, גם בהקשר של ההסתבכות בלבנון, גם בהקשר של ההתמודדות עם האינפלציה. ישבו ביחד. לאחר מכן היו גם אחרים. יצחק שמיר, גם כשהוא כיהן כראש הממשלה ללא רוטציה, ידע להיכנס לחדר עם שמעון פרס, ישבו ועשו. עד כדי כך הייתה הבנה טבעית של מושגים של הגינות. את אותו ניסיון להפיל את ממשלתו של שמיר – ניסיון שנעשה על פי כללי הבית הזה, נכון? הצבעת אי-אמון וכו' – איך אנחנו מחנכים על הניסיון הזה בהיסטוריוגרפיה הפוליטית של מדינת ישראל? "התרגיל המסריח". הכול היה בסדר מבחינת החוקים, נכון? יש פרוצדורה של הצבעת אי-אמון. ומי כינה את זה "התרגיל המסריח"? לא אנשי הליכוד; יצחק רבין. עכשיו, אני לא עסוק כאן בלשפוט את מהלכיו של נשיא מדינת ישראל המנוח ראש הממשלה שמעון פרס, דמות מנהיג שהערכתי מאוד ותרומתו למדינת ישראל היא כבירה, אבל היו ימים שבהם התנהגות בהתאם לכללים של הבית הזה אבל שיש בה ממד של חוסר הגינות, של אי-עמידה בסיכומים והבטחות, זכתה לכינוי "התרגיל המסריח". מה קרה לנו מאז ימי התרגיל המסריח עד היום? ומי היה הדמות הפוליטית הדומיננטית במדינת ישראל מאז ועד היום? ומי היה האדם שכיהן, אם אני לא טועה, שלוש פעמים שונות כראש ממשלה באותן שנים, במשך כהונה מצטברת של 12 שנים? בנימין נתניהו. ואיפה אנחנו היום? במציאות שבה תרגילים מסריחים זה שמו השני של האיש; שגם חבריו במפלגה לא סומכים על מילתו; שבכל מדד של אמינות, של כיבוד הסכמים, של התנהלות פוליטית ג'נטלמנית, הוא נמצא בתחתית המבחן הסוציומטרי. אזרחי ישראל לא יקנו ממנו מכונית יד שנייה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אדוני הדובר, אני רוצה רק הערה היסטורית לדבריך, לחדד, ברשותך. אני רואה שיש לנו את הפנאי. ההסכם לממשלת האחדות שמיר-פרס נכתב בהסכם פוליטי, וכפי שאתה יודע, אין לו תוקף משפטי, אי-אפשר לאכוף אותו בבית משפט. ממשלת האחדות הקודמת – כדי לעגן אותה, לא הסתפקו בהסכם אלא היה צריך לשנות את הקונסטיטוציה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> כן, היא שאמרתי. היה צריך להביא את מיטב המוחות המשפטיים של מדינת ישראל – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> היושב-ראש, זה אותו שינוי שאתם צריכים לממשלה שלכם, בעצם. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא, אתה טועה. אני רוצה לומר לך למה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> לא, אני הארתי את ההבדל בתרבות הפוליטית בשביל לוודא קיום הסכם. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אבל חבר הכנסת קיש, זה לא עזר, שינוי הקונסטיטוציות – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת קיש – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> לא. דיברתי ליושב-ראש. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> דיברת ליושב-ראש, אבל אני עומד על זכותי לענות לך. זה בסדר, גם כשדיברת ליושב-ראש. אתם יצרתם את המציאות שבה במקום הסכם פוליטי, צריך לשנות מן הקצה אל הקצה את חוק-יסוד: הממשלה. אל תדברו איתנו על שתלים זרים בחוק-יסוד: הממשלה. אתם, בגיבוי שהענקתם להתנהגות של בנימין נתניהו – גיבוי שאני רוצה להזכיר לכם, לא נעצר באותו רגע של הסכם פוליטי שעובר דרך שינוי חוקי-יסוד; אתם גיביתם את הפרת ההסכמים, אתם גיביתם את ההתנהלות הנבזית, המכוערת, הלא-הגונה, הלא-ג'נטלמנית, שהביאה בסופו של דבר – נו, יש קארמה בעולם, יש כנראה השגחה פרטית: מי שמתנהג ככה, מאבד את השלטון. אז איבדתם את השלטון, מכיוון שאף אחד מכם לא היה בו שבריר של חוט שדרה, של אומץ לב ציבורי, לגשת ללשכת ראש הממשלה ולומר למנהיג מפלגתכם: עד כאן, יש גבול לדרך ההתנהגות, תפסיק להעמיד אותנו במבוכה הזו של פעולה מתוך אינטרסים אישיים, מתוך איזושהי מחשבה שלמלוכה נולדת, מתוך מחשבה שאתה ובני משפחתך לא רק מתגוררים בקיסריה אלא אתם קיסרים בעצמכם, משפחה קיסרית. אז אתם תדברו איתנו על שתלים זרים בחוק-יסוד: הממשלה? כל המאמצים שלנו מכוונים להוציא את הרוח הרעה שאתם שתלתם בתוך הדמוקרטיה הישראלית. כל מטרתה של הקואליציה הזאת – שכן, היא קואליציה מורכבת. מישהו מכחיש? מישהו כופר בעובדה שהקואליציה הזאת ייחודית? מישהו חושב שהישיבה של מפלגות ימין מובהקות עם מפלגות שמאל מובהקות, שהישיבה של כוחות סוציאל-דמוקרטיים עם אבירי השוק החופשי – לשיטתי הפרוע, אבל כל אחד עם דעתו – היא דבר שהוא קל, שהוא דבר טבעי? אבל אתם החדרתם כזאת רוח רעה לדמוקרטיה הישראלית, שתלתם בתוך ההתנהלות השלטונית הישראלית שתלים זרים של חוסר אמון, של חוסר הוגנות, של חוסר יושרה, של חוסר יכולת לעמוד בסיכומים, של דפים שלא שווים את המילים שנכתבו עליהם – את כל הדברים הרעים האלה עם רוטב של הסתה, עם רוטב של הוקעת האחר, עם רוטב של סכסכנות ופלגנות ושיסוי קהילה ישראלית אחת בקהילה שנייה – את כל המאכלים העבשים האלה אתם הנחתם על השולחן הישראלי, ואנחנו עסוקים לאט-לאט בלהסיר את השתלים הזרים הללו, את המאכלים המקולקלים הללו, את הרוחות הרעות האלה. זו המשימה שלנו. המשימה שלנו היא לשקם את האמון של האזרחים הישראלים בדמוקרטיה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אתה טועה. לפיד אמר שהוא ישקם את דרעי. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> תראה, אם שר החוץ לפיד אמר שהוא ישקם את דרעי, זו דוגמה יחסית נדירה לכישלון, מכיוון שמה לעשות, האיש לא השתקם, האיש מורשע בפלילים בפעם השנייה. << קריאה >> שר החוץ יאיר לפיד: << קריאה >> לא אמרתי. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אבל גם אם אמרת את זה. במחנה שלנו לא חושבים שיש אנשים חפים מטעויות, נכון? אם החבורה פה באמת הייתה נאמנה לרוחה של מסורת ישראל, הם היו מבינים שגם התנ"ך מלמד אותנו שבהגדרה בן אנוש, צדיק וקדוש ככל שיהיה, עושה טעויות. דוד המלך – משל כבשת הרש, נכון? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> בכל זאת יכול להיות שיש איזה ילד אחד או שניים שצופים באמצע הלילה בערוץ הכנסת, אז אני לא אפרט על מעלליו של דוד המלך בפירוט יתר. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> רגע, הערת אותי. מה? << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> תבוא אליי לשיעור תורה אחד על אחד בחברותא. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> אמרו לי להיזהר משיעור תורה – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אבל רק הוא? משה רבנו הוצג במקרא כחף מכל טעות? מרים הנביאה ואהרן הכהן – רק לפני כמה שבועות קראנו את פרשת עגל הזהב. משה רבנו לא נכנס לארץ המובטחת יחד עם אחיו כי הוא שגה בטעות מרה. אברהם אבינו מוצג במקרא – על יעקב, אבינו השלישי, ישראל, אומר הנביא שיעקב גנב את אחיו. אנחנו, בניגוד אולי לדתות אחרות – מה לעשות, זה שיעור שכנראה חבריי חברי הכנסת החרדים, עמיתיי חברי הכנסת החרדים, מדלגים עליו בעולם הישיבות – מסורת ישראל מתאמצת להנחיל את הרעיון הזה שבן אנוש, בהגדרה, עושה טעויות. אז גם שר החוץ שלנו – נו, אי-אפשר רק להצליח, אז בדבר אחד הוא טעה. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> עד כאן. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> עד כאן, עד כאן. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני מדבר על טעות קטנה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> לא. עד כאן. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> הוא חשב שהוא יכול לשקם את חבר הכנסת לשעבר אריה דרעי, אבל מה לעשות, על פי הודאתו, לא על פי מאמצי התביעה להוכיח את העניין בבית המשפט, מה לעשות, כנראה אריה דרעי, יש לו איזה נטייה – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> מה דוד עשה? << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אתה אמרת. מה לעשות, אריה דרעי מועד לפורענות. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אתה רוצה להגיד לי שהשר לפיד לא מושלם? תשאל את בועז. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> חבר הכנסת קיש, בניגוד אליכם, שאתם חושבים שראש האופוזיציה חף מטעויות – – – << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> – – – הוא לא מושלם. הלך עליי עכשיו. זהו. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא? אני ממש חושב שאף אחד לא חושב כך. חבר הכנסת קיש, אני מבין שקשה לך להתרגל לרעיון – – – << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> עכשיו, יואב, אחרי שאמרתי את זה, מה אתה אומר על נתניהו? << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> בועז, אתה יודע מה הוא אומר על נתניהו? << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> מה אומרים בש"ס על אריה דרעי? אני רוצה לשמוע. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אני אומר לך בצורה מאוד פשוטה: אין בן אדם אחד מושלם. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> אז אתה אומר שנתניהו לא מושלם. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> ברור. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> חבר הכנסת טופורובסקי, אתה התבלבלת – – << קריאה >> יום טוב חי כלפון (ימינה): << קריאה >> – – – את הביביסטים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> – – אתה התבלבלת, הבעיה שלהם זה לא לומר שנתניהו לא מושלם. מאחורי הקלעים ובשיחות המסדרון הם יודעים לתת רשימה מכאן ועד קיסריה של הטעויות של נתניהו. הבעיה של המחנה הזה זה לומר לנתניהו את הדברים בפרצוף, אתה מבין? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> בועז, עזוב, זה לא מעניין. אצלנו יש דמוקרטיה. גם אני תמכתי בגדעון סער. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> הבנתי. נו, אתה רואה, חבר הכנסת קיש, יש אנשים שיש להם הרבה הצלחות ומעט שגיאות, יש אנשים שיש להם הרבה שגיאות ומעט הצלחות. זה בסדר. יש כזה ביטוי, גם שעון מקולקל פעמיים ביום מראה את השעה הנכונה. הכול בסדר. הבעיה שלכם לא הייתה להכיר בטעויות, במחדלים, בהתנהלות הלא-הגונה, לא אמינה, של בנימין נתניהו – את זה אנחנו שומעים מכם במסדרון כל הזמן, אתם כל הזמן מודים בעניין, שלא לדבר על מה אתם אומרים על סגנון ההתבטאות של חבר הכנסת אמסלם בשיחות הפרטיות. הבעיה שלכם זה שאתם חסרי חוט שדרה, הייתם ונשארתם חסרי חוט שדרה לעמוד מול בנימין נתניהו ולומר לו: עד כאן. זו הבעיה שלכם. בסופו של דבר, הקליפה הדמוקרטית של המפלגה שלכם נשארה, כי יש פריימריז, מפלגה תוססת, מפלגה עם מעל 100,000 חברים – בהחלט יש גם מה ללמוד מהליכוד – אבל בהתנהלות היום-יומית שלכם כאן במליאה אתם איבדתם את חוט השדרה שלכם כחברי כנסת, הפכתם ממפלגה לאומית ליברלית למפלגה שכולה מגויסת למטרה אחת ולמשימה אחת: הנצחת שלטונו של בנימין נתניהו. ולכן, עוד פעם, אל תדברו איתנו על שתלים זרים בדמוקרטיה הישראלית. אתם הכנסתם לתוך הדמוקרטיה הישראלית, אל תוך הבית שלנו, רוחות רעות וריחות לא נעימים שהקואליציה הזאת והממשלה הזאת יפעלו בנחישות על מנת להוציא מתוך הבית. ובאותה נשימה צריך גם לומר משהו על האמירה שלכם: "מטרת חוק זה, לפגוע במועמדים חזקים מהימין המתחרים במערכת בחירות, אשר אופק הכהונה שלהם קצר מכהונה מלאה בעקבות המגבלה". טוב, עכשיו אנחנו מבינים שבעצם מי שמקשה על צמיחת מועמדים חזקים בימין בליכוד זה אנחנו. תאמרו: אתם רציניים? הרי הדבר המרכזי שבנימין נתניהו מפורסם בגינו הוא המאמץ הדרמטי שלו לקפד את ראשו של כל מנהיג מוכשר בימין. אנחנו גורמים לזה שמסביב לעץ הזה לא צומח כלום? הצעת החוק שלנו מחלישה את צמיחתם של מנהיגים בימין? הרי המתכון לצמיחתם של מנהיגים ומנהיגות לגוש הימין עובר דרך סיום כהונתו של בנימין נתניהו. אין דבר יותר טוב לצמיחתו של דור מנהיגות חדש, בעל עוצמה ובעל מעמד בליכוד, במפלגות הימין, מאשר סיום תקופת מנהיגותו של בנימין נתניהו. זאת עבודה שלכם, זאת לא עבודה שלנו. אבל אנחנו מונעים ממנהיגי ימין חזקים להוביל את המחנה? וגם כאן, מה אתם חושבים, שאזרחי מדינת ישראל לא יודעים לקרוא את עמודי החדשות בעיתונים? לא יודעים לקרוא את הצעת החוק? הרי הצעת החוק הזאת מנוסחת בקפידה, כך שאין בה דבר וחצי דבר פרסונלי. היא איננה מביאה בחשבון תקופות כהונה קודמות של ראש ממשלה כזה או ראש ממשלה אחר. בנימין נתניהו יכול להמשיך ולהתמודד עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם בראשות הליכוד, כפי שקרה בארבע מערכות הבחירות שבהן הוא לא הצליח לקבל את אמון רוב הבוחרים והבוחרות. מישהו מונע ממנו? אבל אתם כל כך התמכרתם לרעיון שהליכוד זה נתניהו, נתניהו זה הליכוד, ואם נתניהו – שערה משערות ראשו תיפול, אוי לליכוד, שאתם, גם את החוק הזה, שאין בו דבר וחצי דבר לא רטרואקטיבי ולא פרסונלי, גם את זה, באופן מזויף ושקרי, מציגים כחקיקה פרסונלית. מסתבר בצורה מוזרה שדווקא חברי הקואליציה הנוכחית יותר מאמינים בכוחו של הליכוד מאשר חברי הליכוד. אנחנו יודעים שהליכוד גדול מנתניהו. אנחנו יודעים שהליכוד היה לפני נתניהו והליכוד יהיה גם אחרי נתניהו. אנחנו הרי יודעים שלפני נתניהו היה מנחם בגין, היה יצחק שמיר, שהזכרתי אותם לטובה, ואחרי נתניהו יהיו מנהיגים ומנהיגות של הליכוד. אבל אתם נחדרתם באיזושהי תחושת פחד לגבי המפלגה שלכם, כאילו אין לכם מה למכור לציבור הישראלי אלא את מנהיגותו של נתניהו. יש ממש תחושה שאתם צריכים לעבור איזושהי סדנת העצמה והשתחררות מצילו של נתניהו. ואני מתנדב לומר לכם: חבריי חברי הכנסת של הליכוד, יש לתנועת הליכוד תפקיד מפואר בדמוקרטיה הישראלית, בהיסטוריה הישראלית. אל תדאגו, חברים וחברות, גם אם נתניהו לא יעמוד בראש הליכוד, הליכוד ימשיך להתקיים. יש לכם סיכוי אפילו להתמודד שוב על הובלת המדינה. מה עשתה לכם תקופת כהונתו של נתניהו שאתם מרגישים שאין בלתו? אל תדאגו, יש עוד מועמדים חזקים בימין, אולי גם תהיינה מועמדות חזקות בימין. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> חבר'ה, עוד לא התחלתי. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אשמורת תיכונה נושקת לשלישית – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני רק באקספוזיציה. חבריי וחברותיי, תודה לכולם. שיהיה לכולנו חודש אדר ב' שמח ומבורך. אני מבין שהשר עולה לסכם. מצוין. תודה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אדוני שר המשפטים. אנחנו, נדמה לי, כבר באשמורת שלישית של הלילה. בספר שופטים כתוב "ויבֹא גדעון ומאה איש אשר אִתו בקצה המחנה ראש האשמֹרת התיכונה אך הקם הקימו את השֹמרים". אני לא יודע אם אנחנו משחזרים את הסיטואציה המונצחת בספר שופטים, אבל 61 אני מקווה שיש לך, אם לא 100. << דובר >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר >> בעזרת השם. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקש לומר מילים ספורות לפני שנצביע. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חברי הכנסת, אני אודה על שקט במליאה. << דובר_המשך >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר_המשך >> אני רוצה כמה דגשים לומר אחרי דיון שנמשך גם כאן בקריאה הראשונה וגם בוועדה. טענה שבנקל ניתן להפריכה היא היעדר תקדימיות של חקיקה כזאת. אז אני רוצה לגלות, לכל מי שעדיין לא יודע, שבמדינת ישראל במשך קרוב לעשור הנושא של הגבלת כהונת ראש הממשלה היה חלק מחוק-היסוד. הטענה הנגדית – כן, אבל זה היה כשהייתה בחירה ישירה של ראש ממשלה. אז השאלה הפשוטה היא האם אפשר להגביל את כוחו של העם הבוחר אבל אי-אפשר להגביל את כוחה של הכנסת, שהיא נציגתו של העם. זה בוודאי לא סביר על פי כל קנה מידה. אם מבחינת העיקרון ניתן להגביל את כוחו של העם מהטעמים של טובת המשטר שעמדנו עליהם, אז בוודאי ניתן להגביל בחוק-יסוד, ברוב מוחלט של חברי הכנסת – ואנחנו זקוקים ל-61 חברים בכנסת על מנת להעביר את החוק הזה – גם להטיל את אותה הגבלה על נציגי הציבור. רוב מאוד גדול בציבור תומך בחקיקה הזאת ומצפה לאמירה הזאת, משום שניתן לראות – ואני רוצה להרחיב – לא רק מתוך הניסיון שלנו, שריכוז כוח לתקופה ממושכת מדי מוביל לסיאוב, לשחיתות, להתמקדות בהישרדות במקום ביעדי מדיניות, והתחלופה והריענון הם דבר חשוב בכל מערכות החיים. לכן אני מאמין שאנחנו מחזקים את יסודות המשטר שלנו כמדינה יהודית ודמוקרטית כאשר אנחנו באים לחוקק את החוק הזה למען אזרחי ישראל. אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, לחבר הכנסת גלעד קריב, על עבודה שהייתה גם יסודית וגם יעילה, ולא קל לשלב את שני המרכיבים הללו. בהיבטים מסוימים ועדת החוקה הוסיפה על הצעת החוק הממשלתית, כמו למשל לעניין אורך תקופת הצינון. אני רוצה להודות לו ולחברי הוועדה. אנחנו נביא בשבוע הבא לכנסת חוק-יסוד חדש – חוק-יסוד: זכויות במשפט הפלילי, ואני מקווה מאוד שבשבוע הבא יהיה מפגן קצת יוצא דופן, אם הכנסת כולה תוכל להתאחד בתמיכה בזכויות של אזרחי ישראל שנמצאים בהליכים של חקירה ומשפט, כי אנחנו מאמינים שכאשר רשויות אכיפת החוק ממלאות את תפקידן, גם תוך הקפדה על הזכויות של האזרחים וגם בגדרי החוק, הדבר הזה מקים רשויות חזקות יותר ולא חלשות יותר. אבל לדיון הזה, אדוני היושב-ראש, נגיע בשבוע הבא. אני, בהנחה שחבריי השתכנעו – חבר הכנסת טופורובסקי – אני מבקש מהמליאה לאשר את הצעת החוק, לדחות את ההסתייגויות. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה, שר המשפטים. חברים, אנחנו נחל בהליך ההצבעה בקריאה השנייה והשלישית על החוק. יש לנו הסתייגויות להצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 11), ולהלן שמות חברי הכנסת המסתייגים. אקרא אותם על פי הקבוצות: קבוצת סיעת הליכוד – חברי הכנסת בנימין נתניהו, יולי יואל אדלשטיין, ישראל כץ, מירי מרים רגב, יריב לוין, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, גלית דיסטל אטבריאן, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, דוד אמסלם, דסטה גדי יברקן, אמיר אוחנה, אופיר כץ, חוה אתי עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מכלוף מיקי זוהר, אורלי לוי אבקסיס, קטי קטרין שטרית, פטין מולא ומאי גולן; קבוצת סיעת ש"ס – חברי הכנסת יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו ויוסף טייב; קבוצת סיעת יהדות התורה – חברי הכנסת משה גפני, יעקב ליצמן, אורי מקלב, מאיר פרוש, יעקב אשר, ישראל אייכלר ויצחק פינדרוס; קבוצת סיעת הציונות הדתית – חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', מיכל וולדיגר, איתמר בן גביר, שמחה רוטמן, אורית מלכה סטרוק, אבי מעוז ואופיר סופר; קבוצת סיעת הרשימה המשותפת – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, סמי אבו שחאדה, עאידה תומא סלימאן, אוסאמה סעדי ועופר כסיף. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, בשם הרשימה המשותפת אני מבקש להסיר את כל ההסתייגויות שהגשנו ולא להצביע עליהן. אנחנו הגשנו הסתייגות לבטל את סעיף 3, שזה סעיף פרסונלי לבנימין נתניהו. מאחר שכנראה אנחנו לא נצליח להעביר את ההסתייגות הזאת, אנחנו מבקשים לבטל את כל ההסתייגויות. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> זה כולל גם הסתייגות מס' 41? את כל ההסתייגויות? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> וכמובן, לחלופין. כל ההסתייגויות. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אנחנו מבקשים להסיר את כל ההסתייגויות שלנו. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. אם כן, אנחנו ניגש להצבעה על ההסתייגויות לפני סעיף 1, של חברי הכנסת קרעי, אמסלם, ביטן, קיש, רוטמן, פינדרוס ופרוש. אנחנו נקיים הצבעה אלקטרונית על הסתייגות מס' 1, לפני סעיף 1. חברים, אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההסתייגות – 7 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של חברי הכנסת שלמה קרעי, דוד אמסלם, דוד ביטן, יואב קיש, שמחה רוטמן, יצחק פינדרוס ומאיר פרוש לפני סעיף 1 לא התקבלה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אם כן, נגד – 60, בעד – שבעה, נמנעים – אין. אני קובע כי ההסתייגות נדחתה, לא התקבלה. אנחנו נעבור להסתייגות מס' 2. יש לנו בקשה של האופוזיציה להצבעה שמית. אם כן, מזכירת הכנסת, אני מבקש להתחיל בקריאת השמות. הצבעה שמית << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח סמי אבו שחאדה – נמנע אלי אבידר – נגד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – נגד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד אוריאל בוסו – בעד ענבר בזק – נגד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – נגד אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח יאיר גולן – נגד מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – נגד בנימין גנץ – נגד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – אינה נוכחת רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – נגד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – נגד יוסף טייב – בעד אלון טל – נגד דסטה גדי יברקן – אינו נוכח מאיר יצחק הלוי – נגד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד יום טוב חי כלפון – נגד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח גבי לסקי – נגד יאיר לפיד – נגד לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – נגד פטין מולא – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח אבתיסאם מראענה – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת עידית סילמן – נגד עלי סלאלחה – נגד בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – נמנע מנסור עבאס – נגד איימן עודה – נגד חוה אתי עטייה – אינה נוכחת יצחק פינדרוס – אינו נוכח שירלי פינטו קדוש – נגד מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – נגד אלכס קושניר – נגד יואב קיש – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – נגד שמחה רוטמן – אינו נוכח יעל רון בן משה – נגד מוסי רז – נגד אפרת רייטן מרום – נגד ג'ידא רינאוי זועבי – נגד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – נגד רם שפע – נגד נירה שפק – נגד עאידה תומא סלימאן – נגד << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> מזכירת הכנסת, את יכולה להקריא את שמות אלה שלא נכחו בקריאתך הראשונה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח חיים ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צחי הנגבי – אינו נוכח מיכל וולדיגר – אינה נוכחת מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח דסטה גדי יברקן – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח פטין מולא – בעד מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח חוה אתי עטייה – אינה נוכחת יצחק פינדרוס – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת שמחה רוטמן – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת עמיחי שיקלי – אינו נוכח << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> האם מישהו נוכח כאן, באולם המליאה, ולא הצביע? בבקשה, גברתי המזכירה, את יכולה להוסיף את חבר הכנסת טאהא. אתה הצבעת נגד. אם כן, תמה ההצבעה. גברתי מזכירת הכנסת, נא למנות את השמות. האמת, אדוני יושב-ראש הכנסת, עד שנדע את תוצאות ההצבעה, אני חייב להגיד שנשגבת מבינתי הסיטואציה שבה אנשים שאינם נמצאים מכתיבים לאלה שכן נמצאים הצבעות שמיות. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אני אשמח לענות לך. זאת בדיוק הסיבה שיש שמיות, ותחכה בסבלנות. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אני אחכה בסבלנות, אדוני. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> יופי. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אני רק הערתי הערה עקרונית. אני חושב שזאת זכות פרלמנטרית שצריכה להיות – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> בוא, תלמד את התקנון לפני שאתה מדבר. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> למה אתה צועק? אני לא הכחשתי. אני רק אומר שנשגבת מבינתי השיטה הזאת. אני אציע הצעה לתיקון התקנון, ואני חושב שזאת זכות פרלמנטרית שצריכה להיות אין סיטו, כמו שמכונה בלטינית: כשאתה כאן, במקום, אתה יכול להגיד הצבעה שמית; כשאתה בבית, ב-04:00 – נראה לי מוזר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לך תעבוד, תחזור לעבוד בתל אביב, תחפש עבודה. אל תמצוץ פה את לשדו של הציבור. לך תחפש עבודה, יא נורבגי. לך תחפש עבודה. אל תנצל את הציבור. חי על חשבון הציבור. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אין הצבעה מהבית, אבל בהצבעה שמית אפשר לשלשל את הרשימה הזאת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה לא מתבייש – – – עלינו פה? לך תחפש עבודה. אתה לא חבר כנסת, לא נבחרת. סידרו לך פה עבודה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אם כך, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לקרוא את התוצאות להסתייגות מס' 2. בעד – שבעה חברי כנסת, נגד – 64, נמנעים – שניים. אני קובע כי ההסתייגות נדחתה. אנחנו נעבור להסתייגות מס' 3. חבר הכנסת קיש, אני מבין שהשמות הם להסתייגות מס' 3. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> הצבעה שמית. בבקשה, מזכירת הכנסת, נא לקרוא את השמות. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> הינה, היושב-ראש, בבקשה. האנשים שלנו יבואו, ואתם לא תבטלו את הזכות שלנו להביא את האנשים. מה לעשות? אין לנו – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חבר הכנסת קיש, למה אתה מתעצבן? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> כי אתה פוגע בדמוקרטיה הישראלית. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה לא חבר כנסת. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אני לא פוגע. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אתה פוגע בדמוקרטיה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אני מודה על הוויכוח. בבקשה, מזכירת הכנסת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה לא נבחרת. אתה הרי מובטל. החבר שלך המושחת סידר לך עבודה. אתה הרי מובטל שסידרו לו עבודה. אתה לא נבחרת לכנסת. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חבריי חברי הכנסת, אני מבקש, אנחנו בהצבעה. אני מבקש לשמור על השקט. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה לא נבחרת לכנסת. החבר המושחת שלך סידר לך עבודה ב-50,000 שקל. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אני מבקש ממך לשמור על השקט. תודה רבה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה עכשיו – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אתה פוגע בדמוקרטיה, זה מה שאתה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> והחבר המושחת שלך סידר לך עבודה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> הינה, הם מגיעים, ואתה בושה לדמוקרטיה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> 50,000 שקל על חשבון הציבור, אתה מבין? יא בושה וכלימה. אתה והחבר שלך המושחת, שקיבל ערבויות 4 מיליון שקל. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, אני מבקש ממך לא להפריע. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה מבין – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אני מבקש ממך לא להפריע. שמענו אותך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה לא נבחרת לכנסת. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אני מבקש ממך לא להפריע. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה חצוף, אתה לא נבחרת לכנסת. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תקרא כמה שאתה רוצה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מאה אחוז. תקרא, תמשיך גם. חצוף. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> בבקשה, להמשיך. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> יש לנו זמן עד 11:00. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה אומר לנו מה התקנון פה? אנחנו נשב פה עד הבוקר. לפחות תעבוד על ה-50,000, לפחות תישאר פה. הצבעה שמית << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח סמי אבו שחאדה – נמנע אלי אבידר – נגד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – נגד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד אוריאל בוסו – בעד ענבר בזק – נגד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – נגד אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח יאיר גולן – נגד מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – נגד בנימין גנץ – נגד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – אינה נוכחת רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – נגד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – נמנע יוסף טייב – בעד אלון טל – נגד דסטה גדי יברקן – אינו נוכח מאיר יצחק הלוי – נגד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד יום טוב חי כלפון – נגד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח גבי לסקי – נגד יאיר לפיד – נגד לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – נגד פטין מולא – בעד טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – בעד אבתיסאם מראענה – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת עידית סילמן – נגד עלי סלאלחה – נגד בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – נמנע מנסור עבאס – נגד איימן עודה – נמנע חוה אתי עטייה – אינה נוכחת יצחק פינדרוס – אינו נוכח שירלי פינטו קדוש – נגד מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – נגד אלכס קושניר – נגד יואב קיש – אינו נוכח גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – נגד שמחה רוטמן – בעד יעל רון בן משה – נגד מוסי רז – נגד אפרת רייטן מרום – נגד ג'ידא רינאוי זועבי – נגד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – נגד רם שפע – נגד נירה שפק – נגד עאידה תומא סלימאן – נמנעת << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה. אנא קראי בשמות מי שלא נכח באולם. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח חיים ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צחי הנגבי – אינו נוכח מיכל וולדיגר – אינה נוכחת מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח דסטה גדי יברקן – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – בעד יעקב ליצמן – אינו נוכח מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח חוה אתי עטייה – אינה נוכחת יצחק פינדרוס – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח יואב קיש – בעד גלעד קריב – נגד מירי מרים רגב – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת עמיחי שיקלי – אינו נוכח << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. האם יש מישהו שנוכח כאן באולם המליאה וטרם הצביע? אין. אם כך אני מכריז על נעילת ההצבעה. אנא ספרו את הקולות. להלן תוצאות ההצבעה על הסתייגות מס' 3: בעד – 11, נגד – 61, נמנעים – חמישה. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. אנחנו נעבור להסתייגות מס' 4. ההצבעה תתקיים כהצבעה אלקטרונית. אבקש מחברי הכנסת לתפוס את מקומותיהם. אנחנו נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 4. הצבעה. מי בעד? מי נגד? מצביעים. הצבעה מס' 3 בעד ההסתייגות – 11 נגד – 56 נמנעים – 3 ההסתייגות (4) של חברי הכנסת שלמה קרעי, דוד אמסלם, דוד ביטן, יואב קיש, שמחה רוטמן, יצחק פינדרוס ומאיר פרוש לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אם כן, בעד ההסתייגות – 11 חברי כנסת, נגד – 56, נמנעים – שלושה. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. אנחנו נעבור להסתייגות מס' 5, של חבר הכנסת שלמה קרעי. ההסתייגות הזאת תהיה בהצבעה שמית. גברתי מזכירת הכנסת, נא לקרוא את השמות. הצבעה שמית << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח סמי אבו שחאדה – נמנע אלי אבידר – נגד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – נגד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, אני מבקש לא להפריע. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד אוריאל בוסו – אינו נוכח ענבר בזק – נגד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – נגד אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח יאיר גולן – נגד מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – נגד בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – בעד רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – נגד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – נמנע יוסף טייב – בעד אלון טל – נגד דסטה גדי יברקן – אינו נוכח מאיר יצחק הלוי – נגד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד יום טוב חי כלפון – נגד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח גבי לסקי – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – נגד פטין מולא – בעד טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – בעד אבתיסאם מראענה – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – בעד עידית סילמן – נגד עלי סלאלחה – נגד בצלאל סמוטריץ' – בעד אוסאמה סעדי – אינו נוכח מנסור עבאס – נגד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – בעד יצחק פינדרוס – אינו נוכח שירלי פינטו קדוש – נגד מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – נגד אלכס קושניר – נגד יואב קיש – אינו נוכח גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – נגד שמחה רוטמן – בעד יעל רון בן משה – נגד מוסי רז – נגד אפרת רייטן מרום – נגד ג'ידא רינאוי זועבי – נגד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – נגד רם שפע – נגד נירה שפק – נגד עאידה תומא סלימאן – נמנעת << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה. מזכירת הכנסת, אנא לקרוא בשמות אלו שלא נכחו באולם. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח חיים ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צחי הנגבי – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח דסטה גדי יברקן – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יעקב ליצמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אופיר סופר – בעד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח יצחק פינדרוס – בעד מאיר פרוש – אינו נוכח יואב קיש – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת עמיחי שיקלי – אינו נוכח << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. האם יש מישהו שנוכח באולם ולא השתתף בהצבעה? << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> אני. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אוריאל בוסו – בעד יואב קיש – נמנע << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אם כך, אני מכריז על נעילת ההצבעה. אני מבקש לספור את הקולות. אם כן, אני מקריא את תוצאות ההצבעה על הסתייגות מס' 5, של חבר הכנסת קרעי: בעד – 17, נגד – 58, נמנעים – ארבעה. אני קובע כי הסתייגות מס' 5 נדחתה. אנחנו נעבור להצבעה על הסתייגות 6. הצבעה זו תהיה הצבעה אלקטרונית. אני מבקש מחברי הכנסת לתפוס את מקומותיהם. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? מצביעים. הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 17 נגד – 55 נמנעים – 2 ההסתייגות (6) של חבר הכנסת שלמה קרעי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> בעד – 17, נגד – 55, נמנעים – שניים. אני קובע שהסתייגות מס' 6 נדחתה. ואנחנו נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 7, שתתקיים כהצבעה שמית. גברתי מזכירת הכנסת, נא להקריא את שמות חברי הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח סמי אבו שחאדה – נמנע אלי אבידר – נגד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – נגד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד אוריאל בוסו – אינו נוכח ענבר בזק – נגד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח יאיר גולן – נגד מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – נגד בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – בעד רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – נגד ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – נמנע יוסף טייב – אינו נוכח אלון טל – נגד דסטה גדי יברקן – אינו נוכח מאיר יצחק הלוי – נגד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד יום טוב חי כלפון – נגד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – בעד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח גבי לסקי – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – נגד פטין מולא – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – בעד אבתיסאם מראענה – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת עידית סילמן – נגד עלי סלאלחה – נגד בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח מנסור עבאס – נגד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – בעד יצחק פינדרוס – אינו נוכח שירלי פינטו קדוש – נגד מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – אינו נוכח אלכס קושניר – נגד יואב קיש – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת שמחה רוטמן – בעד יעל רון בן משה – אינה נוכחת מוסי רז – נגד אפרת רייטן מרום – נגד ג'ידא רינאוי זועבי – נגד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – נגד רם שפע – אינו נוכח נירה שפק – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. אני מבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא נכחו בקריאה הראשונה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אוריאל בוסו – בעד חיים ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צחי הנגבי – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח ווליד טאהא – אינו נוכח יוסף טייב – בעד דסטה גדי יברקן – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח מיקי לוי – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח פטין מולא – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – בעד בצלאל סמוטריץ' – בעד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח יצחק פינדרוס – בעד מאיר פרוש – אינו נוכח אביר קארה – נגד מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת יעל רון בן משה – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת עמיחי שיקלי – אינו נוכח רם שפע – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> האם יש מישהו באולם שלא השתתף בהצבעה ומעוניין להצביע? בבקשה. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> אני. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חבר הכנסת) ווליד טאהא – נגד << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אין עוד מישהו. האם יש עוד מישהו שמעוניין להצביע? הינה, חבר הכנסת לפיד. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חבר הכנסת) יאיר לפיד – נגד << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אני לא רואה עוד אף אחד. אם כן, אני מכריז על נעילת ההצבעה. אני מבקש לספור. להלן תוצאות ההצבעה על הסתייגות מס' 7: בעד – 18, נגד – 58, נמנעים – שניים. אני קובע שהסתייגות מס' 7 נדחתה. נעבור, חברים, להצבעה על הסתייגות מס' 8, והיא תהיה אלקטרונית. אשר על כן, אני מבקש מחברי הכנסת לתפוס את מקומותיהם. אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 8. מי בעד? מי נגד? מצביעים. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 18 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (8) של חבר הכנסת שלמה קרעי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אם כן, בעד – 18, נגד – 60, נמנעים – אין. אני קובע שהסתייגות מס' 8 נדחתה. אנחנו נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 9, וגם היא תהיה הצבעה אלקטרונית. אני מבקש מחברי הכנסת לתפוס את מקומותיהם. אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 18 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות (9) של חבר הכנסת שלמה קרעי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה על הסתייגות מס' 9: בעד – 18, נגד – 59, נמנעים – אין. הסתייגות מס' 9 לא התקבלה. אנחנו נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 10. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 17 נגד – 59 נמנעים – 1 ההסתייגות (10) של חבר הכנסת שלמה קרעי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> בעד – 17, נגד – 59, נמנע אחד. אני קובע שהסתייגות מס' 10 לא התקבלה. אנחנו נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 11. מי בעד? מי נגד? מצביעים. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 18 נגד – 58 נמנעים – 1 ההסתייגות (11) של חבר הכנסת שלמה קרעי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> בעד – 18, נגד – 58, נמנע אחד. אני קובע שהסתייגות מס' 11 לא התקבלה. אנחנו נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 12. ההצבעה הזאת תתקיים כהצבעה שמית. מזכירת הכנסת, בבקשה לקרוא את השמות. הצבעה שמית << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח סמי אבו שחאדה – אינו נוכח אלי אבידר – נגד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – נגד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד אוריאל בוסו – אינו נוכח << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אני מבקש מחברי הכנסת לשבת במקומותיהם. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) ענבר בזק – נגד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח יאיר גולן – נגד מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – נגד בנימין גנץ – נגד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – בעד רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – נגד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – בעד אלון טל – נגד דסטה גדי יברקן – אינו נוכח מאיר יצחק הלוי – נגד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח יום טוב חי כלפון – נגד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח גבי לסקי – נגד יאיר לפיד – נגד לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – נגד פטין מולא – בעד טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – בעד אבתיסאם מראענה – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – בעד עידית סילמן – אינה נוכחת עלי סלאלחה – נגד בצלאל סמוטריץ' – בעד אוסאמה סעדי – אינו נוכח מנסור עבאס – נגד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – בעד יצחק פינדרוס – בעד שירלי פינטו קדוש – נגד מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – נגד אלכס קושניר – נגד יואב קיש – בעד גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – נגד שמחה רוטמן – בעד יעל רון בן משה – נגד מוסי רז – נגד אפרת רייטן מרום – נגד ג'ידא רינאוי זועבי – נגד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – נגד רם שפע – נגד נירה שפק – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה. אבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא היו נוכחים. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח סמי אבו שחאדה – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אוריאל בוסו – בעד חיים ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צחי הנגבי – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח בועז טופורובסקי – נגד אחמד טיבי – נמנע דסטה גדי יברקן – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד עופר כסיף – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – בעד יעקב ליצמן – אינו נוכח מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח עידית סילמן – נגד אוסאמה סעדי – נמנע איימן עודה – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח גלעד קריב – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת עמיחי שיקלי – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – נמנעת << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> יש מישהו באולם שלא הצביע ומעוניין להשתתף בהצבעה? אין. תמה ההצבעה. אני מבקש לספור את הקולות. אם כן, להלן תוצאות ההצבעה על הסתייגות מס' 12: בעד – 18, נגד – 58, נמנעים – שלושה. אני קובע כי הסתייגות מס' 12 נדחתה. ואנחנו נעבור להסתייגות מס' 13. ההסתייגות הזאת – אנחנו נצביע עליה בהצבעה אלקטרונית. אני מבקש מחברי הכנסת לתפוס את מקומותיהם. קיש, יואב, זה להצבעה הבאה? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> לא, לא להסתייגות הבאה. אני אגיד לך מתי – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> בבקשה, חברי הכנסת, אני מבקש לתפוס את מקומותיכם. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה אלקטרונית. מי בעד? מי נגד? מצביעים. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 15 נגד – 57 נמנעים – 3 ההסתייגות (13) של חבר הכנסת שלמה קרעי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> בעד – 15, נגד – 57, נמנעים – שלושה. אני קובע כי הסתייגות מס' 13 נדחתה. אנחנו נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 14, וההצבעה תתקיים כהצבעה שמית. מזכירת הכנסת, בבקשה להקריא את השמות. הצבעה שמית << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח סמי אבו שחאדה – אינו נוכח אלי אבידר – נגד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – נגד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד אוריאל בוסו – אינו נוכח ענבר בזק – נגד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח יאיר גולן – נגד מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – נגד בנימין גנץ – נגד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – בעד רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – נגד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – נגד אחמד טיבי – נמנע יוסף טייב – בעד אלון טל – נגד דסטה גדי יברקן – אינו נוכח מאיר יצחק הלוי – נגד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד יום טוב חי כלפון – נגד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – בעד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – אינה נוכחת יעקב ליצמן – אינו נוכח גבי לסקי – נגד יאיר לפיד – נגד לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – נגד פטין מולא – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – בעד אבתיסאם מראענה – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת עידית סילמן – אינה נוכחת עלי סלאלחה – נגד בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח מנסור עבאס – נגד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – בעד יצחק פינדרוס – בעד שירלי פינטו קדוש – נגד מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – נגד אלכס קושניר – נגד יואב קיש – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – נגד שמחה רוטמן – בעד יעל רון בן משה – נגד מוסי רז – נגד אפרת רייטן מרום – נגד ג'ידא רינאוי זועבי – אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – נגד רם שפע – נגד נירה שפק – נגד עאידה תומא סלימאן – נמנעת << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אבקש לקרוא את שמות אלה שלא השתתפו בהצבעה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח סמי אבו שחאדה – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח חיים ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צחי הנגבי – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח בועז טופורובסקי – נגד דסטה גדי יברקן – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח נעמה לזימי – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח פטין מולא – אינו נוכח מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת עידית סילמן – נגד בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – נמנע איימן עודה – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח ג'ידא רינאוי זועבי – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת עמיחי שיקלי – אינו נוכח << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה. האם יש מישהו שנוכח באולם ולא השתתף בהצבעה? בבקשה, גברתי מזכירת הכנסת. עוד לא נגמרה ההצבעה. הוא ביקש להוסיף את שמו. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אני לא אמרתי שנגמרה ההצבעה, שאלתי אם יש עוד מישהו והצבעתי עליו. אני מבקש להוסיף אותו, בסדר? << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חבר הכנסת) אוריאל בוסו – בעד << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה. אם כן, אני נועל את ההצבעה. נא לספור את הקולות. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> תגידו לי, אתם לא מתביישים? אתם באים באמצע הלילה לעצור בחורים מישיבת חומש על כלום? על עצם הנוכחות בחומש עושים להם – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חברת הכנסת סטרוק – – – << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> תתביישו – – – << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> בושה, בושה, בושה – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> באמצע הלילה? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> תתביישו לכם. בושה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חברי הכנסת – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חברי הכנסת, אני מבקש להירגע. חברת הכנסת סטרוק, חבר הכנסת סמוטריץ', חבר הכנסת סמוטריץ', אתה במליאת הכנסת. אני מבקש – – – << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – כדי לא לקרוא לערבים? << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חבר הכנסת סמוטריץ', אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. חברת הכנסת סטרוק, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חברת הכנסת סטרוק, אני קורא אותך פעם שנייה. חברת הכנסת סטרוק, אני קורא אותך פעם שלישית. אני מבקש להוציא אותה מן האולם. אני מבקש להוציא את חברת הכנסת סטרוק מהאולם. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חבר הכנסת סמוטריץ', אני קורא אותך פעם שנייה לסדר. אני קורא אותך, חבר הכנסת סמוטריץ', פעם שלישית לסדר. אני מבקש להוציא אותו מהאולם. תודה רבה. אני מבקש להכריז על תוצאות ההצבעה – – – << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> תכריז – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חבר הכנסת סמוטריץ', תודה רבה. אני מבקש לעזוב את האולם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – אין לכם בושה? << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> אין לכם – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – (חברת הכנסת אורית מרים סטרוק וחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' יוצאים מאולם המליאה.) << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת גולן, אני מבקש לא למחוא כפיים. חבר הכנסת גולן, אני מבקש לא למחוא כפיים. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> תתביישו לכם – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חבר הכנסת קרעי, אני מבקש לשבת. חבר הכנסת פינדרוס. להלן תוצאות ההצבעה על הסתייגות מס' 14: בעד – 15 חברי כנסת, נגד – 60, נמנעים – שלושה. אני קובע כי הסתייגות מס' 14 נדחתה. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 15, שתהיה אלקטרונית. אני מבקש לאפשר לחברי הכנסת שיצאו מהאולם להשתתף בהצבעה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – לכו לבדואים – – – << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אני מבקש מחברי הכנסת לתפוס את מקומותיהם. אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 15. חברת הכנסת סטרוק, אני מבקש לשמור על שקט. אנחנו נצביע. מי בעד? מי נגד? הסתייגות מס' 15 – מצביעים. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 15 נגד – 59 נמנעים – 1 ההסתייגות (15) של חבר הכנסת שלמה קרעי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 15, נגד – 59, נמנע אחד. אני קובע שהסתייגות מס' 15 נדחתה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חבר הכנסת סמוטריץ', אני מבקש ממך לצאת מהאולם. אני מבקש ממך לצאת מהאולם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – תתבייש לך, תתבייש לך. אתה חצוף. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אני מבקש ממך לצאת מהאולם. אנחנו, את ההצבעה על הסתייגות מס' 16 נעשה בהצבעה שמית. חבר הכנסת פינדרוס, אני מבקש להירגע. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> את מצביעה על – – – תתביישי לך את – – – תתבייש לך אתה. תתביישו לכם, כולכם – – – << קריאה >> גבי לסקי (מרצ): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חברת הכנסת לסקי, אבקש לחזור למקום. חברת הכנסת לסקי. חבר הכנסת רוטמן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חבר הכנסת קריב, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. חבר הכנסת קריב. חבר הכנסת קריב, תירגע. קראתי אותך לסדר פעם ראשונה. אנחנו נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 16. הסתייגות מס' 16 תתקיים בהצבעה שמית. גברתי מזכירת הכנסת, בבקשה לקרוא את השמות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – הצבעה שמית << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חבר הכנסת סמוטריץ'. חברת הכנסת לסקי, תירגעי. חברת הכנסת רוזין, אני מבקש. אנחנו בעיצומה של הצבעה. אני מבקש מכם לכבד את פרוטוקול הכנסת. אני מבקש ממזכירת הכנסת להמשיך בהקראה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח סמי אבו שחאדה – נמנע אלי אבידר – נגד << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, אנחנו באמצע הצבעה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – תסתכל מה החבר'ה שלך – – – אתה לא מתבייש – – – << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אלי אבידר – נגד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – אינו נוכח << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בושה וכלימה. לא מתבייש. העיקר בנט נוסע בשיירה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) זאב בנימין בגין – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח ענבר בזק – נגד חיים ביטון – אינו נוכח << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חברת הכנסת רוזין, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח יאיר גולן – נגד מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – נגד בנימין גנץ – נגד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – בעד רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – נגד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – נמנע יוסף טייב – אינו נוכח אלון טל – נגד דסטה גדי יברקן – בעד מאיר יצחק הלוי – נגד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד יום טוב חי כלפון – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – בעד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח גבי לסקי – נגד יאיר לפיד – נגד לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – נגד פטין מולא – בעד טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – בעד אבתיסאם מראענה – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת עידית סילמן – נגד עלי סלאלחה – נגד בצלאל סמוטריץ' – בעד אוסאמה סעדי – נמנע מנסור עבאס – נגד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – בעד יצחק פינדרוס – אינו נוכח שירלי פינטו קדוש – נגד מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – נגד אלכס קושניר – נגד יואב קיש – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – נגד שמחה רוטמן – אינו נוכח יעל רון בן משה – נגד מוסי רז – נגד אפרת רייטן מרום – נגד ג'ידא רינאוי זועבי – נגד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – נגד רם שפע – אינו נוכח נירה שפק – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – נמנעת << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אני מבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח חיים ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צחי הנגבי – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח יוסף טייב – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח יום טוב חי כלפון – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת איימן עודה – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת שמחה רוטמן – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת עמיחי שיקלי – אינו נוכח רם שפע – אינו נוכח נירה שפק – נגד << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> האם יש מישהו באולם שלא השתתף בהצבעה ויש לו עניין להצביע? << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חברת הכנסת) אורית סטרוק – << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> נגד. נגד שעושים חיפוש בבית – – – << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> אורית סטרוק – נגד << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אורית סטרוק, אנחנו מודים לך. אני מבקש. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אורית סטרוק, אני מבקש לא להפריע. אנחנו רוצים לנעול את ההצבעה. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חברת הכנסת סטרוק, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. אני מבקש מהסדרנים להוציא את חברת הכנסת סטרוק. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – חוק זכויות החשודים – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אנחנו ננעל את ההצבעה. תמה ההצבעה. אני מבקש לשמוע את השמות. אני ביקשתי להוציא את חברת הכנסת סטרוק. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> גמרתם את כל – – – את כל הפשע, את כל החוקים. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תמה ההצבעה. אני מבקש לספור את הקולות. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – בושה וחרפה. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – את המשפחות ונשים וילדים באמצע הלילה – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חבר הכנסת סמוטריץ'. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אני ביקשתי להוציא את אורית סטרוק מן המליאה. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חברת הכנסת סטרוק, את בקריאה שלישית. אני מבקש ממך לעזוב את האולם. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חברת הכנסת סטרוק, אני ביקשתי ממך לעזוב את האולם. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חברת הכנסת סטרוק, אני ביקשתי ממך לעזוב את האולם. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אני שמעתי אותך וביקשתי ממך לעזוב את האולם. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> תראה מה זה, אתם מגישים עכשיו חוק-יסוד: זכויות חשודים, נכון? חוק-יסוד: זכויות חשודים. מה מצדיק – – – ב-04:00 – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> בבקשה. חבר הכנסת סמוטריץ', אני מבקש ממך להישאר במקומך. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> מה מצדיק ב-04:00 להפוך בתים של אברכים בישיבת חומש? << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> הינה, הגיעו הסדרניות, ואני מבקש להוציא את חברת הכנסת סטרוק מן האולם. תודה רבה. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> חוק זכויות חשודים – – – זכויות חשודים – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אני מבקש להכריז על תוצאות הצבעה על הסתייגות מס' 16. בעד – 12, נגד – 57, נמנעים – ארבעה. אם כן, הסתייגות מס' 16 נדחתה. אנחנו נעבור להסתייגות מס' 17, וההסתייגות תוצבע. אכן, הפנה את תשומת ליבי שמגיש ההסתייגות, חבר הכנסת שלמה קרעי, לא נמצא באולם. הוא מתפלל. הוא מתפלל. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אז אני אביא אותו. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> לא, לא. הינה, זה בסדר. הוא מתפלל, אז אנחנו נעבור להסתייגות מס' 17, להצבעה שמית. אני מבקש ממזכירת הכנסת להתחיל את ההצבעה השמית. בבקשה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> נעשה הפסקות רק ברמדאן. תפילות של היהודים, חס ושלום. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> הסתייגות מס' 17 – אני מבקש להתחיל להקריא את שמות חברי הכנסת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> רק ברמדאן אנחנו עוצרים. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> למה – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אין לך סמכות להוציא. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חבר הכנסת קיש, אני לא מבין. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> בבקשה. אני מבקש ממזכירת הכנסת, אם אפשר להתחיל. סליחה, חבר הכנסת קיש, אנחנו באמצע הצבעה. תמשיכי, תמשיכי. אני הכרזתי על הצבעה, אני מבקש להתחיל את ההקראה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חבר הכנסת קיש, חבר הכנסת קיש, חבר הכנסת קיש, חבר הכנסת קיש, אני מבקש, אנחנו מבקשים להתחיל בהצבעה. גברתי מזכירת הכנסת, אני מבקש להתחיל בהקראת השמות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מישהו הטעה אותו, את מבינה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא מקשיבים לך, אתה בושה וחרפה. מכות בידיים הלכת. עוד מעט תעצור אותנו, תיקח אותנו למגרש הרוסים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הרי אתה לא שולט על עצמך. הלכת פה מכות. עוד מעט תיקח אותנו למגרש הרוסים, תפעיל את הזינזאנה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, קריאה ראשונה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תפעיל את הזינזאנה, יאללה, יאללה. אתה לא שולט בעצמך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, בבקשה שקט. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מכות אתה הולך פה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, בבקשה שקט. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – חבר כנסת – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, בבקשה שקט. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, קריאה שנייה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה לא מתבייש. אתה לא מתבייש. אתה בושה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, פעם אחרונה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עף על עצמו. לא מתבייש. הצבעה שמית << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה – נמנע משה אבוטבול – אינו נוכח אלי אבידר – נגד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד אוריאל בוסו – אינו נוכח ענבר בזק – נגד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח יאיר גולן – נגד מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – נגד בנימין גנץ – נגד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – בעד רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – נגד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – אינו נוכח אלון טל – נגד דסטה גדי יברקן – בעד מאיר יצחק הלוי – נגד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד יום טוב חי כלפון – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח גבי לסקי – נגד יאיר לפיד – נגד לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – נגד פטין מולא – בעד טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח אבתיסאם מראענה – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת עידית סילמן – אינה נוכחת עלי סלאלחה – נגד בצלאל סמוטריץ' – בעד אוסאמה סעדי – נמנע מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – בעד יצחק פינדרוס – אינו נוכח שירלי פינטו קדוש – נגד מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – אינו נוכח אלכס קושניר – נגד יואב קיש – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – נגד שמחה רוטמן – בעד יעל רון בן משה – נגד מוסי רז – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – נגד ג'ידא רינאוי זועבי – נגד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – נגד רם שפע – נגד נירה שפק – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> האם יש מישהו? מזכירת הכנסת, נא לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת שלא היו נוכחים. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח חיים ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח קרן ברק – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צחי הנגבי – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח יום טוב חי כלפון – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – בעד יעקב ליצמן – אינו נוכח מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת עידית סילמן – נגד מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח אביר קארה – נגד שלמה קרעי – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת מוסי רז – נגד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת עמיחי שיקלי – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – נמנעת << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> האם יש מישהו מחברי הכנסת באולם שלא הצביע? ההצבעה הסתיימה. נא לספור. חברת הכנסת סטרוק, בבקשה לשבת במקומך. חברת הכנסת סטרוק, בבקשה לשבת במקומך. חברת הכנסת סטרוק, בבקשה לשבת במקומך. חברת הכנסת סטרוק, בבקשה לשבת. תודה. << קריאה >> יאיר גולן (מרצ): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת גולן. חבר הכנסת גולן. סגן השר גולן. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> סגן השר גולן, תודה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> סדרנים, בבקשה להושיב את חברי הכנסת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני מבין שיאיר לפיד שירת בעיתון במחנה. שמעתי ששלחתם לאוקראינה מטוס מלא בעיתון במחנה. הרב קריב, הרב הרפורמי, העיתון במחנה יותר טוב. שלחו לאוקראינה מטוס מלא בעיתון במחנה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, חבר הכנסת אמסלם, אתה בשתי קריאות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> נו, אז מה, תרביץ לי? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> להלן התוצאות: 12 בעד, 55 נגד, שלושה נמנעים. קובע שהסתייגות מס' 17 לא עברה. חברת הכנסת סטרוק, אני בהצבעה. תשבי, בבקשה. אני עובר להסתייגות מס' 18 – הצבעה אלקטרונית. נא לשבת. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 11 נגד – 52 נמנעים – 2 ההסתייגות (18) של חבר הכנסת קרעי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 11, נגד – 52, נמנעים – שניים. לפיכך, ההסתייגות לא עברה. עוברים להסתייגות מס' 19. נא לשבת. הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 11 נגד – 54 נמנעים – 1 ההסתייגות (19) של חבר הכנסת קרעי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 11, נגד – 54, נמנעים – אחד. לפיכך, ההסתייגות לא עברה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אנחנו מושכים את כל ההסתייגויות, כולל 40. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נציג האופוזיציה, חבר הכנסת קיש הודיע לי כרגע – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> קודם כול תודיע – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הודעתי כבר: 11 בעד, 54 נגד ואחד נמנע. לפיכך ההסתייגות לא עברה. מהסתייגות מס' 20 ועד 40, והרשימה המשותפת משכה את כל ההסתייגויות שלה. לפיכך אנחנו עוברים לסעיף 1 כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הממשלה ביקשה הצבעה שמית. בבקשה לשבת. בבקשה, מזכירת הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח סמי אבו שחאדה – נמנע אלי אבידר – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – בעד אוריאל בוסו – אינו נוכח ענבר בזק – בעד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – בעד << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתם מוכנים לסלק את האישה הזאת? היא לא נותנת לי לעבור. היא אומרת לי: לך מסביב. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת סטרוק, בבקשה לשבת. חבר הכנסת טיבי. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – לעבור? << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני צריך לעבור – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – מה זה "האישה הזאת"? מה זה "האישה הזאת" – – – דבר אליה יפה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת, בבקשה. חבר הכנסת טיבי, חברת הכנסת סטרוק, בבקשה לשבת. חברת הכנסת סטרוק, בבקשה לשבת. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> "האישה הזאת", "האישה הזאת". איזו חוצפה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת סטרוק, פעם חמישית, בבקשה לשבת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> מה קשור? מה קשור – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת רוזין, חברת הכנסת רוזין. אתם מפריעים לי. בקואליציה, בבקשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת, סגן השר גולן, בבקשה. אנחנו באמצע ההצבעה. אתם צריכים 61, להזכיר לכם. אתם תעשו טעות. בבקשה תשבו ותימנעו מכל מיני הפרעות. בבקשה לשבת. תודה. בבקשה להמשיך. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – נגד יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב – בעד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח יאיר גולן – בעד מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – בעד בנימין גנץ – בעד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צבי האוזר – בעד צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – בעד מיכל וולדיגר – נגד רות וסרמן לנדה – בעד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אזולאי, אנחנו באמצע ההצבעה. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת סמוטריץ', חבר הכנסת סמוטריץ', בבקשה. בבקשה. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> רק שאלה. רק שאלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו באמצע ההצבעה. הבנתי. די, מספיק. תודה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בנט, סיימת לטפל בגירוש? << קריאה >> חיים ביטון (ש"ס): << קריאה >> סיים לטפל בגירוש, הגיע. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – בעד ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אחמד טיבי – בעד יוסף טייב – נגד אלון טל – בעד דסטה גדי יברקן – נגד מאיר יצחק הלוי – בעד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד יום טוב חי כלפון – בעד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת שמחה, בבקשה לשבת. חברת הכנסת רוזין, בבקשה לשבת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת סטרוק. חברת הכנסת סטרוק. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – תתבייש, תתבייש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת סטרוק, בבקשה, אנחנו באמצע הצבעה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – נגד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – בעד מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – נגד יריב לוין – נגד נעמה לזימי – בעד יעקב ליצמן – אינו נוכח גבי לסקי – בעד יאיר לפיד – בעד לימור מגן תלם – בעד אמילי חיה מואטי – בעד פטין מולא – נגד טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – נגד אבתיסאם מראענה – בעד יעקב מרגי – אינו נוכח מופיד מרעי – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – נגד עידית סילמן – בעד עלי סלאלחה – בעד בצלאל סמוטריץ' – נגד אוסאמה סעדי – בעד מנסור עבאס – בעד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – נגד יצחק פינדרוס – נגד שירלי פינטו קדוש – בעד מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – בעד אביר קארה – בעד אלכס קושניר – בעד יואב קיש – נגד גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – נגד מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד שמחה רוטמן – אינו נוכח יעל רון בן משה – בעד מוסי רז – בעד אפרת רייטן מרום – בעד ג'ידא רינאוי זועבי – בעד יפעת שאשא ביטון – בעד אלון שוסטר – בעד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – בעד יוסף שיין – בעד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – בעד רם שפע – בעד נירה שפק – בעד עאידה תומא סלימאן – בעד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נא לקרוא פעם נוספת בשמות חברי הכנסת שלא היו נוכחים. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – בעד ינון אזולאי – נגד ישראל אייכלר – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח חיים ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – בעד << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> תתבייש לך, בנט, תתבייש. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חברת הכנסת) קרן ברק – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת סטרוק, בבקשה לשבת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת סטרוק, אני קורא אותך לסדר. חברת הכנסת סטרוק, החוצה, בבקשה. החוצה. חברת הכנסת סטרוק, בבקשה לצאת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר, שב, בבקשה. חבר הכנסת בן גביר, שב בבקשה במקומך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר, קריאה ראשונה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר, קריאה שנייה. חבר הכנסת בן גביר, קריאה שלישית. החוצה. חברת הכנסת סטרוק, החוצה. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – אנשי חומש. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, סדרנים, להוציא את חברי הכנסת בן גביר וסטרוק החוצה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת סטרוק, לצאת, בבקשה. חבר הכנסת בן גביר, החוצה. קראתי לך שלוש פעמים. ביקשתי כל כך יפה. חברת הכנסת סטרוק, החוצה. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה להוציא אותה החוצה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת רוזין, לא צריך. חברת הכנסת סטרוק, החוצה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת מראענה, נא לשבת, בבקשה. בבקשה, סדרנים, להוציא את חברת הכנסת מראענה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> רגע, רגע, היא מגינה על בנט. היא שומרת על בנט עכשיו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת מראענה, אני לא צריך את העזרה שלך. תשבי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היושב-ראש, תראה את מראענה – – – היא לא שומעת בכלל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת מראענה, בבקשה לשבת. תקשיבי אליי, חברת הכנסת מראענה, בבקשה לשבת. לשבת – – – אני לא צריך את העזרה שלך. חברת הכנסת בן ארי, אני מבקש את הסיוע שלך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> עכשיו אתם מבינים מה זה בקבוק בלי תחתית? כל הזמן אני מסביר. אתם לא מבינים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת סטרוק, בבקשה לצאת החוצה. (חברת הכנסת אורית מרים סטרוק יוצאת מאולם המליאה.) << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> איפה ביבי? אפילו באופוזיציה הוא לא נמצא. איפה ביבי? איפה דיכטר? איפה רגב? איפה ישראל כץ? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת סטרוק. אני מבקש מכל הקואליציה, בבקשה לשבת. קואליציה, בבקשה לשבת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – הינה, הינה ההוראות. ההוראות. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> הינה ההוראות, ההוראות. תמשיך. מיקי, אל תקבל הוראות – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> – – – אתם ממש לא עוזרים לי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ההוראות החדשות – – – ההוראות החדשות שקיבלת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת רוזין, חברת הכנסת רוזין. חברת הכנסת מראענה, בבקשה לשבת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ההוראות החדשות. תתקדם, ככה. תתקדם, תתקדם. קיבלת הנחיות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, החוצה עד סוף היום – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תמשיך, אבל. קיבלת הנחיות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, בבקשה, חבר הכנסת אמסלם, החוצה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – הוא יפטר אותך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> החוצה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> החוצה עד סוף היום. אתה תיכנס אך ורק להצבעות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אין בעיה, רק תדאג שנצביע. אבל תדאג שנצביע. (חבר הכנסת דוד אמסלם יוצא מאולם המליאה.) << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – קיבלת תקנון חדש? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא. תשאלו את חבר הכנסת יריב לוין, הוא יגיד לכם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תבקש מחבר הכנסת יריב לוין, הוא יגיד לך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – הוא אמר שאין לך סמכות להוציא מהפרסה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שאל אותו. זהו. בבקשה לקרוא בשמות חברי הכנסת. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> אין לך סמכות להוציא ליום שלם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אזולאי, אל תעזור לי. מזכירת הכנסת, בבקשה לקרוא. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מר לוי, בפרסה מותר לי להיות? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, החוצה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בפרסה מותר או לא? לא יודע. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> יריב אמר שאין לך סמכות להוציא מהפרסה. אין לך סמכות כזאת. אתה פוגע בחסינות חברי הכנסת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> אדוני היושב-ראש – – – מיקי, תביא לפה מכת"זית – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> הוא יכול להישאר באזור ירושלים? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> אתה מוציא מהפרסה, עוד מעט תוציא אותנו מירושלים רבתי. אתה התבלבלת עם הסמכויות שלך. אתה לוקח סמכויות שאין לך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני אגיד למה הוצאתי מהפרסה. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> אבל אתה לוקח סמכויות שאין לך. אתם יוצרים לעצמכם סמכויות יש מאין. מה התקנון בעיניך? מה התקנון? תראה לי איפה מותר לך להוציא מהפרסה, ליום שלם. תראה לי את הסמכות שעליה אתה נשען. תראה לי איפה כתוב בתקנון שאתה יכול לעשות מה שאתה עושה. לוקחים להם סמכויות יש מאין. קיסרות. אלה הם מחנה הדמוקרטיה – בלי שום ביסוס בשום חוק, בשום תקנון, אתם עושים מה שבא לכם. מחנה הדמוקרטיה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> תמיד צועקים על – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די. נו, באמת, רון. נא להמשיך ברשימה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צחי הנגבי – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח מיכאל מלכיאלי – נגד אבי מעוז – אינו נוכח << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> על מה מצביעים? << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> מצביעים על סעיף 1. אנחנו עדיין על סעיף 1. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עדיין לא הגעתי לסעיף שביקשת שמית. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> סעיף 1, כנוסח הוועדה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> חשבתי שההצבעה הסתיימה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, לא. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת שמחה רוטמן – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת עמיחי שיקלי – אינו נוכח << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> האם יש חבר כנסת במליאה שמזכירת הכנסת לא קראה בשמו? חבר הכנסת בוסו. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אוריאל בוסו – נגד שלמה קרעי – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הצבעתי, הצבעתי נגד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הצבעה כפולה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> וחבר הכנסת פטין מולא. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> גם הצביע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> טופורובסקי. נא לסכם, בבקשה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> דודי אמסלם הצביע? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כן. תמה ההצבעה. אמרתי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מיקי, יריב אמר שיש לך סמכות להוציא אנשים – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> ברור – – – קרעי, אבל – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> אבל הם לוקחים לעצמם סמכויות יש מאין – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני לא מבין איפה השרים הבכירים בליכוד – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> צריך הדרכה של הייעוץ המשפטי למשמר, שאם הוא ייתן להם פקודות בלתי חוקיות, שידעו לא לקיים אותן. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> חבר'ה – – – הרסתם את הכנסת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> להלן התוצאות: אחד נמנע, 21 נגד, בעד – 64. לפיכך, סעיף 1 התקבל על פי הצעת הוועדה. אני עובר להסתייגות 42, לסעיף 2. ביקשה האופוזיציה: שמית. הסתייגות מס' 42 – ביקשה האופוזיציה: שמית. רק לאחר מכן נעבור על פי נוסח הוועדה. בבקשה. הצבעה שמית << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח סמי אבו שחאדה – נמנע אלי אבידר – נגד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – נגד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> תעצרו עד – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נכון, לקרוא לו להצבעה ולהוציא אותו חזרה. יש אחראי עליו. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חבר הכנסת) דוד אמסלם – אינו נוכח << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לא, זה לא "אינו נוכח" – זה בחוץ. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בסדר, בסדר. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אז למה להמשיך? רגע, הצבעה. לחכות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא לא לא. אופיר, אנחנו נמשיך – – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לא, אי-אפשר להמשיך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו נמשיך, ואין שום – – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לא, אתה לא יכול להמשיך. אתה לא יכול להמשיך, אתה הוצאת אותו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אופיר, תעשה לי טובה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אתה אמרת לו להצביע ולצאת, אז תדאגו שהוא שיצביע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שלחתי לקרוא לו. שלחתי לקרוא לו. נא להמשיך. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אבל אתה הוצאת אותו, אתה לא יכול להמשיך. אתה לא יכול להמשיך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אופיר, יש סיבוב – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> אבל אתה לא יכול להמשיך. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> זה לא שהוא לא נמצא מבחירה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יש סיבוב שני. הינה, בבקשה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חבר הכנסת) דוד אמסלם – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה השאלה? על מה מצביעים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אנחנו מצביעים על הסתייגות 42 לסעיף 2. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אז אני בעד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חבר הכנסת) דוד אמסלם – בעד << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לצאת? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כן, בבקשה לצאת. (חבר הכנסת דוד אמסלם יוצא מאולם המליאה.) << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד אוריאל בוסו – בעד ענבר בזק – נגד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – חלאס, נגמר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נא להמשיך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שנייה. איתמר בן גביר, מה הצבעתך? << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> בעד. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> פסק זמן. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) איתמר בן גביר – בעד יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – נגד אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח יאיר גולן – נגד מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – נגד בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> גנץ – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הינה, הוא פה – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> הוא עסוק בסלפי. תגיד להם להפסיק את הסלפי במליאה. אדוני היושב-ראש – – – ביזיון של הסלפי במליאה. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> – – – טלפונים במליאה. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> זה – התקנון מאפשר לך להפסיק את הביזיון – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת לוי, בבקשה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חבר הכנסת) בנימין גנץ –­­­ נגד << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> אתה מאפשר את הביזיון הזה. אחר כך – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די, חברת הכנסת לוי. חברת הכנסת, מספיק, מספיק. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> זה באפשרותך ובסמכותך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה לשבת. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – אינו נוכח << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבידר, שב, בבקשה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אדוני, אדוני, אדוני, מוסי רז – – – הוא קרא לה טרוריסטית – – – אני מצפה ממך לאותו יחס. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני אומנם לא שמעתי, אבל חבר הכנסת רז – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא אומר – – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> אני אמרתי – – – עכשיו מחבלת – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה זה? מה זה? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אבל בבקשה שקט. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תוציא אותו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שקט. חבר הכנסת רז, תתכבד ותצא החוצה. תודה. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> תודה רבה. (חבר הכנסת מוסי רז יוצא מאולם המליאה.) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא למחוא כפיים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני מוציא אותו. אני מוציא אותו. חברת הכנסת עאידה, אני מוציא אותו. שימי לב, אני מוציא אותו. ההלכה הזאת היא כבר מלפני חודש. תודה. נא להמשיך. חברת הכנסת סטרוק, בבקשה תשבי במקומך. אני מודה לך. חברי הכנסת מהקואליציה, תשבו במקום. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתם לא עוזרים לי. חבר הכנסת אבידר, בבקשה לשבת. תודה. נא להמשיך, מזכירת הכנסת. תודה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – בעד רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – נגד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – נמנע יוסף טייב – בעד אלון טל – נגד דסטה גדי יברקן – אינו נוכח מאיר יצחק הלוי – נגד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד יום טוב חי כלפון – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – בעד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח גבי לסקי – נגד יאיר לפיד – נגד לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – נגד פטין מולא – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – בעד אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – בעד אבתיסאם מראענה – אינה נוכחת יעקב מרגי – אינו נוכח מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – בעד אורית סטרוק – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אוקיי. לא הוצאתי אותה, אגב. היא נכנסה, היא כבר הצביעה פעם. היא לא נוכחת, פשוט. הלאה, להמשיך. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת עידית סילמן – נגד עלי סלאלחה – נגד בצלאל סמוטריץ' – בעד אוסאמה סעדי – אינו נוכח מנסור עבאס – נגד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – בעד יצחק פינדרוס – אינו נוכח שירלי פינטו קדוש – נגד מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – נגד אלכס קושניר – נגד יואב קיש – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – נגד שמחה רוטמן – אינו נוכח יעל רון בן משה – נגד מוסי רז – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – נגד ג'ידא רינאוי זועבי – נגד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – נגד רם שפע – נגד נירה שפק – נגד עאידה תומא סלימאן – נגד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אפשר לקרוא בבקשה פעם נוספת בשמות חברי הכנסת. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח חיים ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צחי הנגבי – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח דסטה גדי יברקן – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח יום טוב חי כלפון – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח פטין מולא – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – נגד אבי מעוז – אינו נוכח אבתיסאם מראענה – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – נגד << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – אנשי חומש, נגד ההתעללות – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת סטרוק. קולך נשמע ברמה. תודה רבה. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת סטרוק, קריאה ראשונה. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> תתבייש לך. תתבייש. אתה מתעלל באנשי חומש – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת סטרוק, שנייה. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – מתעלל בהם, פשוט רומס את הזכויות שלהם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת סטרוק, החוצה. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> בגועליות. נגד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> החוצה, בבקשה. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא קרא לי קריאה שלישית? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כן, קראתי לך החוצה. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – קריאה שלישית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שלוש פעמים. לא ספרת את אף אחד. בבקשה, החוצה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> קרא, קרא. עוד מעט יהיה לך עוד סיבוב. קרא. עוד מעט יהיה לך עוד סיבוב. (חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק יוצאת מאולם המליאה.) << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח יצחק פינדרוס – בעד מאיר פרוש – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת שמחה רוטמן – אינו נוכח מוסי רז – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת עמיחי שיקלי – אינו נוכח << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> האם מי מחברי הכנסת לא הצביע ונמצא במליאה? לא. לפיכך הסתיימה ההצבעה. בבקשה לספור. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 16, נגד – 62, נמנעים – שניים. לפיכך אני קובע כי ההסתייגות 42 לא עברה. לפיכך אנחנו עוברים להסתייגות לחלופין. מגיש ההסתייגות איננו, ולכן אני ניגש להצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה. << קריאה >> שר המשפטים גדעון סער: << קריאה >> הצבעה שמית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שמית? הממשלה מבקשת שמית. בבקשה לשבת. הצבעה שמית << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח סמי אבו שחאדה – נמנע אלי אבידר – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – בעד ינון אזולאי – נגד ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נא להכניס אותו. עכשיו הוא לא נוכח, הוא יצביע בסבב השני. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – בעד אוריאל בוסו – אינו נוכח ענבר בזק – בעד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – נגד יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – בעד << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> הוא מבולבל, לא ישן צוהריים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת מלכיאלי, תודה. תודה. לא ביקשתי את העזרה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אלינה ברדץ' יאלוב – בעד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח יאיר גולן – בעד מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – בעד בנימין גנץ – בעד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צבי האוזר – בעד צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – בעד מיכל וולדיגר – נגד רות וסרמן לנדה – בעד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – בעד ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אחמד טיבי – בעד יוסף טייב – אינו נוכח אלון טל – בעד דסטה גדי יברקן – אינו נוכח מאיר יצחק הלוי – בעד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד יום טוב חי כלפון – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – בעד מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – בעד יעקב ליצמן – אינו נוכח גבי לסקי – בעד יאיר לפיד – בעד לימור מגן תלם – בעד אמילי חיה מואטי – בעד פטין מולא – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – נגד אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – נגד אבתיסאם מראענה – בעד יעקב מרגי – אינו נוכח מופיד מרעי – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת עידית סילמן – בעד עלי סלאלחה – בעד בצלאל סמוטריץ' – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח מנסור עבאס – בעד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – אינה נוכחת יצחק פינדרוס – נגד שירלי פינטו קדוש – בעד מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – בעד אביר קארה – בעד אלכס קושניר – בעד יואב קיש – נגד גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – נגד מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד שמחה רוטמן – אינו נוכח יעל רון בן משה – בעד מוסי רז – בעד אפרת רייטן מרום – בעד ג'ידא רינאוי זועבי – בעד יפעת שאשא ביטון – בעד אלון שוסטר – בעד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – בעד יוסף שיין – בעד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – בעד רם שפע – בעד נירה שפק – בעד עאידה תומא סלימאן – בעד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נא לקרוא פעם נוספת בשמות חברי הכנסת שלא היו נוכחים, בבקשה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אוריאל בוסו – נגד חיים ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צחי הנגבי – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח יוסף טייב – נגד דסטה גדי יברקן – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח יום טוב חי כלפון – בעד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – נגד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – נגד יריב לוין – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח פטין מולא – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – נגד מאיר פרוש – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת שמחה רוטמן – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת עמיחי שיקלי – אינו נוכח << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> האם יש מי מחברי הכנסת במליאה שלא קראו בשמו? חבר הכנסת יריב לוין? << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חברי הכנסת) יריב לוין – נגד אורית מלכה סטרוק – נגד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> האם יש עוד מישהו באולם? << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חבר הכנסת) שמחה רוטמן – נגד << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת סטרוק, אנחנו באמצע הצבעה. << דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> הרי אם בנט היה עכשיו – – – הצעקות האלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> האם יש מישהו באולם שלא קראו בשמו? הסתיימה ההצבעה. נא לספור. להלן התוצאות: 64 בעד, 19 נגד, אחד נמנע. לפיכך אני קובע כי סעיף 2 עבר כנוסח הוועדה. המשותפת הסירו את כל ההסתייגויות. לפיכך, אני עובר לסעיף 3 כנוסח הוועדה. הממשלה ביקשה שמית. בבקשה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> 44, 45 – הצבעת? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עוד לא הגעתי. אל תדאג, זה כבר כתוב אצלי. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> אנחנו מצביעים על סעיף 3 כנוסח הוועדה. המשותפת משכו את ההסתייגויות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה להתחיל. הצבעה שמית << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח סמי אבו שחאדה – נמנע אלי אבידר – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – בעד ינון אזולאי – נגד ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – בעד אוריאל בוסו – נגד ענבר בזק – בעד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – נגד יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – בעד אלינה ברדץ' יאלוב – בעד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח יאיר גולן – בעד מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – בעד בנימין גנץ – בעד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צבי האוזר – בעד צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – בעד מיכל וולדיגר – נגד רות וסרמן לנדה – בעד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – בעד ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אחמד טיבי – בעד יוסף טייב – נגד אלון טל – בעד דסטה גדי יברקן – אינו נוכח מאיר יצחק הלוי – בעד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד יום טוב חי כלפון – בעד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – נגד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – בעד מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – בעד יעקב ליצמן – אינו נוכח גבי לסקי – בעד יאיר לפיד – בעד לימור מגן תלם – בעד אמילי חיה מואטי – בעד פטין מולא – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – נגד אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח אבתיסאם מראענה – בעד יעקב מרגי – אינו נוכח מופיד מרעי – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת עידית סילמן – בעד עלי סלאלחה – בעד בצלאל סמוטריץ' – נגד אוסאמה סעדי – בעד מנסור עבאס – בעד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – נגד יצחק פינדרוס – אינו נוכח שירלי פינטו קדוש – בעד מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – בעד אביר קארה – בעד אלכס קושניר – בעד יואב קיש – נגד גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – נגד מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד שמחה רוטמן – אינו נוכח יעל רון בן משה – בעד מוסי רז – בעד אפרת רייטן מרום – בעד ג'ידא רינאוי זועבי – בעד יפעת שאשא ביטון – בעד אלון שוסטר – בעד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – בעד יוסף שיין – בעד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – בעד רם שפע – בעד נירה שפק – בעד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> סדרנים, נא להכניס בבקשה את חבר הכנסת אמסלם ואת וחברת הכנסת סטרוק. מזכירת הכנסת, נא לקרוא פעם נוספת בשמות חברי הכנסת שלא היו נוכחים. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח חיים ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח קרן ברק – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צחי הנגבי – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח דסטה גדי יברקן – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – נגד יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח פטין מולא – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת איימן עודה – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת שמחה רוטמן – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת עמיחי שיקלי – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – בעד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מי מחברי הכנסת נמצא במליאה ומזכירת הכנסת לא קראה בשמו? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת סטרוק. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חברת הכנסת) אורית מלכה סטרוק – נגד << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – נגד האפסים, אפסים – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא לענות. חבר הכנסת רוטמן, לא לענות. לא לענות. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – אפסים – – – אורבך – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת סטרוק, אנחנו באמצע הצבעה. בבקשה. חברת הכנסת סטרוק, החוצה. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – אפסים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שב. חבר הכנסת אורבך, בבקשה, אתה לא מקל עליי. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חבר הכנסת) שמחה רוטמן – נגד << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אורבך, אתה לא אפס, אתה מינוס. אורבך, אל תיעלב, אתה לא אפס, אתה מינוס 1. אתה מינוס אפס, לא אפס. אפס זאת מחמאה בשבילך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת, לא לענות. חבר הכנסת אורבך – – – << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חבר הכנסת) דוד אמסלם – נגד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יש עוד מישהו במליאה? הסתיימה ההצבעה, נא לספור. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> להלן התוצאות: בעד – 64, נגד – 18, נמנע אחד. לפיכך אני קובע כי סעיף 3, כנוסח הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים לדף הבא. אני כבר מכין את המליאה – הוגשה בקשה על ידי האופוזיציה שההסתייגויות בסעיף 44 עד 47, כולל, שמיות. נא להתארגן בהתאם. בבקשה, מזכירת הכנסת, סעיף 44. אני מבקש לשבת במקום. מצליפי הקואליציה, תביאו בחשבון שהאופוזיציה יכולה למשוך את אחת הבקשות לשמית. בבקשה תקלו עלינו. אנחנו בהסתייגות 44, לאחר סעיף 3. הצבעה שמית << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח סמי אבו שחאדה – אינו נוכח אלי אבידר – נגד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – נגד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח אוריאל בוסו – בעד ענבר בזק – נגד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח יאיר גולן – נגד מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – נגד בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – בעד רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – נגד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – בעד אלון טל – נגד דסטה גדי יברקן – אינו נוכח מאיר יצחק הלוי – נגד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד יום טוב חי כלפון – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח גבי לסקי – נגד יאיר לפיד – נגד לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – נגד פטין מולא – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח אבתיסאם מראענה – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת עידית סילמן – נגד עלי סלאלחה – נגד בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח מנסור עבאס – נגד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – בעד יצחק פינדרוס – בעד שירלי פינטו קדוש – נגד מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – נגד אלכס קושניר – נגד יואב קיש – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – נגד שמחה רוטמן – אינו נוכח יעל רון בן משה – נגד מוסי רז – נגד אפרת רייטן מרום – נגד ג'ידא רינאוי זועבי – נגד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – נגד רם שפע – נגד נירה שפק – נגד עאידה תומא סלימאן – נגד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה לקרוא פעם נוספת בשמות חברי הכנסת. << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה – אינו נוכח משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד חיים ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> היא קראה ויש עוד סיבוב. ביקשתי להכניס את חברת הכנסת סטרוק ואת אמסלם. בבקשה להכניס את חברת הכנסת סטרוק ואת אמסלם. תודה. << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) נפתלי בנט – אינו נוכח קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> היושב-ראש, אני יכול להיכנס? << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צחי הנגבי – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח דסטה גדי יברקן – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח יום טוב חי כלפון – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – בעד יעקב ליצמן – אינו נוכח פטין מולא – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת שמחה רוטמן – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת עמיחי שיקלי – אינו נוכח << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> האם מי מחברי הכנסת שמזכירת הכנסת לא קראה בשמו נמצא במליאה? << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשם חבר הכנסת) דוד אמסלם – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> על מה אנחנו מצביעים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> על הסתייגות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איזו הסתייגות? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הסתייגות 44, אחרי סעיף 3. << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשם חבר הכנסת) דוד אמסלם – בעד << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש עוד מישהו? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת סטרוק. << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשם חברת הכנסת) אורית מלכה סטרוק – בעד << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> אני בעד – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת סטרוק, הבנו, מספיק. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, אבל היא לא מפסיקה. תודה. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת סטרוק. להוציא אותה בבקשה החוצה. כנראה זה מה שהיא רוצה, זה בסדר. השרה שאשא ביטון, הצבעת? (חברת הכנסת אורית מרים סטרוק יוצאת מאולם המליאה.) << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשם חברת הכנסת) יפעת שאשא ביטון – נגד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אופיר כץ? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> היא בודקת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זאת הסתייגות. לא הצבעת. << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשם חבר הכנסת) אופיר כץ – בעד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> האם יש עוד מישהו? תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 16, נגד – 59. לפיכך הסתייגות מס' 44 לא עברה. אנחנו עוברים להסתייגות 45. לפני כשלוש דקות הוגשה בקשה על ידי האופוזיציה להצבעה שמית. בבקשה, סגנית מזכירת הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה – אינו נוכח משה אבוטבול – אינו נוכח אלי אבידר – נגד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – נגד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד אוריאל בוסו – בעד ענבר בזק – נגד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח יאיר גולן – נגד מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – נגד בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – בעד רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – נגד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – בעד אלון טל – נגד דסטה גדי יברקן – אינו נוכח מאיר יצחק הלוי – נגד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד יום טוב חי כלפון – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – בעד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח גבי לסקי – נגד יאיר לפיד – נגד לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – נגד פטין מולא – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח אבתיסאם מראענה – אינה נוכחת יעקב מרגי – אינו נוכח מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת עידית סילמן – נגד עלי סלאלחה – נגד בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח מנסור עבאס – נגד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – בעד יצחק פינדרוס – בעד שירלי פינטו קדוש – נגד מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – נגד אלכס קושניר – אינו נוכח יואב קיש – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת שמחה רוטמן – אינו נוכח יעל רון בן משה – נגד מוסי רז – נגד אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת ג'ידא רינאוי זועבי – נגד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – אינו נוכח עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – נגד רם שפע – אינו נוכח נירה שפק – נגד עאידה תומא סלימאן – נגד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה להכניס את חבר הכנסת אמסלם ואת חברת הכנסת סטרוק. סדרנים, להכניס בבקשה את חבר הכנסת אמסלם. בבקשה לעשות סבב שני. << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח סמי אבו שחאדה – אינו נוכח יולי אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – בעד יעקב אשר – אינו נוכח חיים ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צחי הנגבי – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח דסטה גדי יברקן – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח יום טוב חי כלפון – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח פטין מולא – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח אבתיסאם מראענה – אינה נוכחת יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח אלכס קושניר – נגד מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – נגד שמחה רוטמן – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – נגד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת יוסף שיין – אינו נוכח עמיחי שיקלי – אינו נוכח רם שפע – נגד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> האם יש מי מחברי הכנסת באולם המליאה שסגנית המזכירה לא קראה בשמו? בבקשה להרים יד. << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשם חבר הכנסת) דוד אמסלם – בעד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יש עוד מישהו במליאה? בבקשה, הסתיימה ההצבעה. נא לספור, בבקשה. בעד – 15, נגד – 56. לפיכך הסתייגות 45 לא עברה. ניגשים להסתייגות מס' 46. הצבעה שמית. נא לשבת. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יואב, היית צריך להגיד לפני זה. לסיבוב הבא תן לי. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> למה? אתה עוד לא הצבעת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אין בעיה. נא לשבת, האופוזיציה ביקשה הצבעה שמית. בבקשה, סגנית מזכירת הכנסת. סעיף 46. הצבעה שמית << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח סמי אבו שחאדה – נמנע אלי אבידר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – נגד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – בעד יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח ענבר בזק – נגד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח יאיר גולן – נגד מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – אינו נוכח בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צבי האוזר – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת מיכל וולדיגר – אינה נוכחת רות וסרמן לנדה – אינה נוכחת מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – אינו נוכח אלון טל – נגד דסטה גדי יברקן – אינו נוכח מאיר יצחק הלוי – נגד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד יום טוב חי כלפון – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד יעקב ליצמן – בעד גבי לסקי – נגד יאיר לפיד – נגד לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – נגד פטין מולא – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח אבתיסאם מראענה – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת עידית סילמן – נגד עלי סלאלחה – נגד בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – אינה נוכחת יצחק פינדרוס – אינו נוכח שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – נגד אלכס קושניר – נגד יואב קיש – אינו נוכח גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – נגד שמחה רוטמן – אינו נוכח יעל רון בן משה – נגד מוסי רז – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – נגד ג'ידא רינאוי זועבי – נגד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – נגד רם שפע – נגד נירה שפק – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נא לקרוא פעם נוספת בשמות חברי הכנסת, תודה. << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח אלי אבידר – נגד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח חיים ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – נגד יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – נגד בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת מיכל וולדיגר – אינה נוכחת רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – בעד דסטה גדי יברקן – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח יום טוב חי כלפון – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת פטין מולא – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח מנסור עבאס – נגד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – אינה נוכחת יצחק פינדרוס – אינו נוכח שירלי פינטו קדוש – נגד מאיר פרוש – אינו נוכח יואב קיש – בעד מירי מרים רגב – אינה נוכחת שמחה רוטמן – אינו נוכח מוסי רז – נגד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת עמיחי שיקלי – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> האם יש מישהו במליאה שמזכירת הכנסת לא קראה בשמו? << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשם חברת הכנסת) שרן השכל – נגד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת וולדיגר. << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשם חברת הכנסת) מיכל וולדיגר – בעד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת סטרוק. << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשם חברת הכנסת) אורית סטרוק – בעד << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת סטרוק, הבנו, תודה. תודה לך. חבר הכנסת אופיר, אתה קראת לחבר הכנסת אמסלם? חכו שנייה. << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשם חבר הכנסת) דוד אמסלם – בעד << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה לא קורא לנו, אני במקרה נכנסתי. הוצאתי אותי לכל היום, נכון? אז תקרא לי. << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשם חבר הכנסת) אורלי לוי אבקסיס – בעד יצחק פינדרוס – בעד אופיר סופר – בעד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הסתיימה ההצבעה. סדרנים, אני מבקש להכניס את חבר הכנסת אמסלם ואת חברת הכנסת סטרוק להמשך ההצבעות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> היושב-ראש, אתה מרשה לי להיכנס? היושב-ראש, אני יכול להיכנס? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתה רשאי להיכנס להמשך ההצבעות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כל הכבוד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. בבקשה לשבת, חברי הכנסת. ההצבעה על הסתייגות 46 – להלן התוצאות: 16 בעד, 56 נגד, אחד נמנע. לפיכך, ההסתייגות לא עברה. חבר הכנסת קרעי הודיע לי כי הוא מושך את ההסתייגויות. בבקשה לשבת, אתם מפריעים לי, ונא להאזין. חבר הכנסת קרעי הודיע לי כי הוא מושך את ההסתייגויות מסעיף 47 עד סעיף 60. בבקשה לשבת. בבקשה, חבר הכנסת מלכיאלי. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אנחנו רוצים לראות בהצבעה הזאת הצבעת אי-אמון בממשלה, על פי כל המסמכים שנמצאים אצלנו, במזכירות ואצלנו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת מלכיאלי. הוא הודיע לי כי הם רוצים לראות בהצבעה הזאת הצבעת אי-אמון. שר החוץ, אתה ביקשת הודעה אישית. שר החוץ, בבקשה, מהצד. הוא ביקש כמו מלכיאלי הודעה מהצד. על פי התקנון הוא יכול. אתה יכול גם חמש דקות כשר נוסף, מה שאתה רוצה. << דובר >> שר החוץ יאיר לפיד: << דובר >> לא, לא. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> מה פתאום בהצבעה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בדקנו, יואב, בדקנו. << דובר_המשך >> שר החוץ יאיר לפיד: << דובר_המשך >> יואב, ביקשתי בתחילת הלילה להגיד הודעה אישית. יריב, אני בטוח שזה גם בשמכם. אני רוצה לברך את זקן חברי הכנסת בני בגין, שנכנס הלילה לשנתו השמונים. בני, אתה הדבר היחיד שמצליח לאחד את כנסת ישראל בלילה הזה, אז בשם כולנו, מזל טוב. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בגין, תראה כמה כבוד הוא עושה לך – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> נא לעבור להצבעה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בועז. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> מה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אז אפשר לעבור להצבעה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הממשלה הודיעה לי על הצבעה שמית. מלכיאלי הודיע שהם רואים בזה הצבעת אי-אמון. סגנית מזכירת הכנסת נעלמה לי לדקה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אבל היא הלכה רגע, יואב. אני לא יכול לעשות את זה לבד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תסביר. אנחנו נגד – ואז זה בעד האי-אמון. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כן, כן. הסתיימה הקריאה השנייה. אנחנו עוברים לקריאה השלישית – הצבעה שמית. בבקשה, סגנית המזכירה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תסביר שמי שמצביע נגד – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> על מה ההצבעה? לא הבנתי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אל תצביעו. אל תצביעו. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> נא להתחיל את ההצבעה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רגע. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> נא להתחיל את ההצבעה, אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מי שמצביע בעד הוא בעד החוק ונגד האי-אמון. מי שמצביע בעד הוא בעד החוק ונגד האי-אמון. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> לא הבנתי – – – שומע. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אתם צריכים להיות בעד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא. נו, באמת – – – המשחקים האלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני אגיד עוד פעם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מיקי, זה לא יכול להיות. << קריאה >> שר המשפטים גדעון סער: << קריאה >> מותר לי להשיב על הצעת האי-אמון? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני לא מכירה אופציה כזאת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מיקי, ההצבעה התחילה – – – << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אי-אפשר ככה. לא, לא. אתה צריך להסביר את זה. אף אחד לא מבין מה אתה אומר. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נא לשבת. אני אסביר. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> – – – אתם ממשיכים – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> זה שמית, יואב, ממילא. זה שמית, נו. אין כאן שום משיכת זמן. << קריאה >> שר המשפטים גדעון סער: << קריאה >> אני מבקש – – – << קריאה >> אלי אבידר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> רגע, רגע. << קריאה >> שר המשפטים גדעון סער: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתה רוצה – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אבל לא התחלתי אותה, נו, באמת. אבל לא התחלתי אותה, וזה גם שמית. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה התחלת. אתה אמרת – – – שמית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> קודם, כשלא התחלתי – זה היה בסדר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אמרו להם לעשות בלגן. אמרו לקואליציה לעשות בלגן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מיקי – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> – – – תעבור להצבעה. מה זה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עוד לא התחלתי. קודם, כשלא התחלתי, אמרתם לי: לא התחלת, אתה לא יכול להתחיל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> התחלת, אמרת – – – הצבעה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אבל שנייה. יש בעיה. בודקים את זה. אני לא מבין את זה. על מה? לא צריך על כל דבר לצרוח. בודקים איזושהי בעיה, זה הכול. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה זה הצבעה? << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> מה זה הצבעה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חוצפה. ביזיון לכנסת – – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> מיקי, זה בושה, מה שאתה עושה בכנסת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תירגעו. תירגעו. יש בקשה. עוד לא התחילה – חבר הכנסת פינדרוס, תפסיק לצעוק. עם כל הכבוד לך, עוד לא התחילה ההצבעה. עוד לא התחילה ההצבעה. עוד לא התחילה ההצבעה. קודם, כשרציתי לעבור לאלקטרונית ואמרתם "לא, שמית", זה היה בסדר שעוד לא התחילה. עוד לא התחילה ההצבעה. אני לא משנה כלום. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – ההצבעה השמית. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עוד לא התחילה. עוד לא התחילה. עוד לא התחילה ההצבעה. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> – – – הסתייגויות. לא ירדו הסתייגויות. תסביר את כל ההסתייגויות. לא הורדתי אותן – – – ההסתייגויות שלי נשארו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הודעתי. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> זה לא שלך, חבר הכנסת פינדרוס. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> אי-אפשר ככה – – – החוצפה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שלמה, שלמה, די – – – ביטל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שלמה, שלמה, לא לדבר איתם. אנחנו – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> לא הבנתי. אתה תושיב אותנו ואותם? אז תושיב אותם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. הודעה לשר המשפטים – שבו – על פי התקנון והייעוץ המשפטי. שבו כבר. לא צריך לצעוק על כל דבר. נא לשבת. אני נותן – אופוזיציה, סדרנים, קואליציה, נא לשבת. אתם לא עוזרים. בבקשה לשבת. אתם לא עוזרים. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> תתחיל את ההצבעה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברי הכנסת מהקואליציה, בבקשה לשבת. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> תוציא אותם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברי הכנסת מהקואליציה. חבר הכנסת גינזבורג, תעזור לי, בבקשה. חבר הכנסת גינזבורג. בבקשה לשבת. חבר הכנסת האוזר, בבקשה לשבת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, לא, לא, לא. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה לשבת. חברת הכנסת בזק. חברת הכנסת בזק, נו, באמת. << דובר >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << דובר >> תתחיל את ההצבעה. להוציא החוצה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני לא מבין. אחד שיושיב את השני. תסתכלו, אף אחד לא שומע. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> – – – הצבעה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתם – בבקשה לשבת. חברי הכנסת מהקואליציה, שאחד יושיב את השני. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> תראה איך מושכים, תראה איך שר המשפטים מושך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שב בבקשה, בוסו. בודקים את התקנון. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> אבל הם לא – – – בודקים. לא בודקים – – – מושכים את הזמן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שב. בסדר. זה לא מוסיף כלום. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שמעתי אותך, לוי. את כל הזמן צורחת. די. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מיקי, תן לו לדבר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. חברת הכנסת אבקסיס, הייעוץ המשפטי בדק את התקנון. אפשר להמתין דקה. שמעתי אותך. שמעתי, די, די. כבר אין לי גרון ממך הערב. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – שיתחיל כבר? שר המשפטים – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה שקט. שר המשפטים, הודעה. בבקשה. חברי הכנסת, נא לשבת – כל מי שעומד. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הצבעתי. אתה – – – בהצבעה. בושה וחרפה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קארה, בבקשה לשבת. סדרנים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רגע, רגע, רגע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה לשבת. חבר הכנסת קארה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> שיתחיל כבר. מה זה הדבר הזה? מה זה – – – בושה וחרפה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני מושיב אותם. מספיק. אופיר, אתה צועק לחינם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> תתביישו לכם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אופיר, אתה צועק לחינם. בדקו את התקנון משפטית. די, די. אתם סתם צועקים. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני בסדר. זה שצעקת עליי לא הוסיף לך. אני מקבל את זה באהבה. שר המשפטים, בבקשה. << דובר >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר >> כן. אדוני היושב-ראש, סעיף 44(ה) מסדיר את כל נושא הגשת אי-אמון אגב סעיף אחר שעומד על סדר-היום. אם הממשלה לא תובעת שההצבעה תתקיים מייד, ההצבעה נדחית לשבוע הבא. מאחר שהממשלה לא תבעה שההצבעה תהיה מייד, היא תתקיים בשבוע הבא. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. לא, לא, זה לא מכובד. הבנו. זה היה מספיק. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אבל סליחה, אופיר, זה לפי התקנון והייעוץ המשפטי, נו, מה? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> – – – בהצבעה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הבנתי אתכם. תודה רבה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רון, מה אמרת – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברים, תם סדר-היום. מספיק, נו, באמת. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתה התחלת הצבעה והפסקת – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא התחלתי שום הצבעה. תעצור. לא התחילו להקריא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די, הבנתי. אתה מבין שהיה פה ייעוץ משפטי? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא נכון. זה היה רק – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> טוב. הבנתי אותך. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום רביעי כ"ט באדר א' התשפ"ב, 2 במרץ 2022, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 08:29. << סיום >>