דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ג ישיבה קכ"ג הישיבה המאה-ועשרים-ושלוש של הכנסת העשרים-וארבע יום רביעי, ו' באדר ב' התשפ"ב (9 במרץ 2022) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 9 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 9 שאילתות דחופות 9 128. ביטחון תושבי ירושלים ויו"ש 9 יום טוב חי כלפון (ימינה): 9 סגן שר הביטחון אלון שוסטר: 10 129. נוהלי כניסה ליריחו 12 משה אבוטבול (ש"ס): 12 סגן שר הביטחון אלון שוסטר: 12 אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): 15 130. פינוי התחנה המרכזית בת"א 18 מוסי רז (מרצ): 18 שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: 18 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 21 משה אבוטבול (ש"ס): 23 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 28 דברי פרידה ממזכירת הכנסת גב' ירדנה מלר הורוביץ 30 היו"ר מיקי לוי: 30 שר המשפטים גדעון סער: 31 שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: 33 אופיר אקוניס (הליכוד): 35 יעקב מרגי (ש"ס): 38 משה גפני (יהדות התורה): 39 איתן גינזבורג (כחול לבן): 40 ניר אורבך (ימינה): 42 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 43 אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): 46 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 48 מיכל רוזין (מרצ): 49 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): 51 שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: 52 הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 15), התשפ"ב–2022 54 גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 55 יריב לוין (הליכוד): 60 יואב גלנט (הליכוד): 77 דוד אמסלם (הליכוד): 84 יובל שטייניץ (הליכוד): 97 יואב קיש (הליכוד): 107 מירב בן ארי (יש עתיד): 113 דוד ביטן (הליכוד): 114 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 137 סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: 137 הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 15), התשפ"ב–2022 138 קרן ברק (הליכוד): 138 שלמה קרעי (הליכוד): 141 מאי גולן (הליכוד): 147 יעקב מרגי (ש"ס): 161 יואב בן צור (ש"ס): 166 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 170 משה ארבל (ש"ס): 172 משה אבוטבול (ש"ס): 175 אוריאל בוסו (ש"ס): 177 משה גפני (יהדות התורה): 178 אורי מקלב (יהדות התורה): 181 מאיר פרוש (יהדות התורה): 184 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 186 סגנית מזכירת הכנסת ראדה חסייסי: 186 הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 15), התשפ"ב–2022 187 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 187 בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): 188 מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): 191 אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): 192 מירב בן ארי (יש עתיד): 198 הודעה אישית של חבר הכנסת גלעד קריב 200 גלעד קריב (העבודה): 200 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 145) (השחתת פני מקרקעין במטרה להדיר נשים), התשפ"ב–2021 203 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 203 יואב קיש (הליכוד): 206 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 216 חיים ביטון (ש"ס): 218 בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): 219 גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): 220 שמחה רוטמן (הציונות הדתית): 222 יואב בן צור (ש"ס): 224 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 224 מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): 225 אוריאל בוסו (ש"ס): 227 סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 228 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 229 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 231 סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: 231 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 145) (השחתת פני מקרקעין במטרה להדיר נשים), התשפ"ב–2021 237 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 237 אורי מקלב (יהדות התורה): 239 משה גפני (יהדות התורה): 242 משה אבוטבול (ש"ס): 244 דסטה גדי יברקן (הליכוד): 245 יריב לוין (הליכוד): 245 יעקב אשר (יהדות התורה): 247 שלמה קרעי (הליכוד): 249 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 251 דוד אמסלם (הליכוד): 252 דוד ביטן (הליכוד): 256 אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): 258 ענבר בזק (יש עתיד): 259 מאיר פרוש (יהדות התורה): 260 קטי קטרין שטרית (הליכוד): 262 איתמר בן גביר (הציונות הדתית): 264 רון כץ (יש עתיד): 265 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 266 הצעת ועדת הכספים בדבר צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 15 והוראת שעה מס' 10), התשפ"ב–2021 274 אלכס קושניר (יו"ר ועדת הכספים): 274 אוריאל בוסו (ש"ס): 276 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 278 דוד אמסלם (הליכוד): 280 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 286 מאיר פרוש (יהדות התורה): 289 חיים ביטון (ש"ס): 291 ינון אזולאי (ש"ס): 292 שמחה רוטמן (הציונות הדתית): 294 דוד ביטן (הליכוד): 296 יואב קיש (הליכוד): 299 אלכס קושניר (יו"ר ועדת הכספים): 301 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 24), התשפ"ב–2022 309 רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 309 מאיר פרוש (יהדות התורה): 310 יואב קיש (הליכוד): 322 שלמה קרעי (הליכוד): 359 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 369 שמחה רוטמן (הציונות הדתית): 378 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 391 ינון אזולאי (ש"ס): 411 משה ארבל (ש"ס): 423 בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): 428 שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: 435 רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 516 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 141), התשפ"ב–2022 532 גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 532 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 536 סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: 536 הודעות יושב-ראש ועדת הכנסת 537 ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): 537 הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב–2022 539 רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 539 אבתיסאם מראענה (העבודה): 542 ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): 544 מוסי רז (מרצ): 548 עלי סלאלחה (מרצ): 558 גבי לסקי (מרצ): 562 מאזן גנאים (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): 569 מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): 572 ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): 586 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): 593 סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 595 השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': 599 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 602 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 606 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 608 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 619 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 623 אורי מקלב (יהדות התורה): 625 מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): 631 אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): 637 בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): 643 יואב קיש (הליכוד): 648 אבי דיכטר (הליכוד): 650 שמחה רוטמן (הציונות הדתית): 653 מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): 656 ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): 665 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 669 סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: 669 הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב–2022 669 מיכל רוזין (מרצ): 670 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 674 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 675 סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 677 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 679 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 680 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 684 יוסף שיין (ישראל ביתנו): 685 שרת הפנים אילת שקד: 687 רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 688 הודעה אישית של חבר הכנסת מנסור עבאס 749 מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): 749 הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב–2022 751 צבי האוזר (תקווה חדשה): 752 שמחה רוטמן (הציונות הדתית): 755 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> היום יום רביעי, ו' באדר ב' התשפ"ב, 9 במרץ 2022. אני מתכבד לפתוח את מליאת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת דוח שנתי של מבקר המדינה, מרץ 2022, וספר תקצירים לדוח זה. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << נושא >> שאילתות דחופות << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו ניגשים להמשך סדר-היום. הסעיף השני – שאילתות דחופות. השאילתה הראשונה – סגן שר הביטחון אלון שוסטר ישיב על שאילתה דחופה מס' 128, מאת חבר הכנסת יום טוב כלפון, בנושא: ביטחון תושבי ירושלים, יהודה ושומרון. בבקשה. בבקשה, חבר הכנסת כלפון. << שאילתה >> 128. ביטחון תושבי ירושלים ויו"ש << שאילתה >> << דובר >> יום טוב חי כלפון (ימינה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, בתקופה האחרונה, ובצל הרמדאן המתקרב, התגברו הפיגועים בירושלים וביהודה ושומרון: נהגת ישראלית נפצעה מיידוי אבנים ליד עלי; מחבל דקר שני ישראלים באזור חיזמה; מחבל נוסף דקר שני שוטרים בעיר העתיקה בירושלים; מאז נוסחה השאילתה היה פיגוע נוסף בירושלים. רצוני לשאול: מה עושה משרדך על מנת להגן על תושבי ירושלים ויהודה ושומרון? << דובר >> סגן שר הביטחון אלון שוסטר: << דובר >> תודה, חבר הכנסת יום טוב חי כלפון. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה לברך אותך, מזכירת הכנסת ירדנה. יום חשוב לך, יום חשוב לנו. אני רוצה להודות לך על מאור הפנים, על המקצועיות, על ההמשכיות הרבה. המוסד הזה הוא מוסד שחשוב לעם ישראל, למדינת ישראל, למשטר הדמוקרטי. אני מתייחס אליו בכבוד גדול. גם כשבאים יומיים וצריך לענות על שאילתה, משקיעים בזה, משום כבוד הכנסת ובעצם משום כבוד המשטר הדמוקרטי במדינה שלנו. תודה על חלקך במעשה הגדול. אני רוצה לציין, חבר הכנסת כלפון, שהנושא הוא כמובן חיוני, חשוב. בצדק הוחלט להציב אותו בקדמת סדר-היום. יש משרד רלוונטי נוסף, כמובן, והוא המשרד לביטחון פנים, שהוא שותף שלנו וכמובן של משרדים אחרים לשמירת ביטחונם של האזרחים בשטחים שבאחריותנו, כמובן בשטחי מדינת ישראל. אני מייצג כאן את חלקו של משרד הביטחון ושל צה"ל, אלה שאחראים בעיקר לגזרת יהודה ושומרון, אבל אני אשלב גם את ההתייחסויות של המשרד לבט"פ שהועברו אליי. הן רלוונטיות יותר לאזור ירושלים. אכן, פיקוד מרכז של צה"ל נערך בעת הנוכחית לתקופת חגי ניסן והרמדאן – זה הולך ביחד השנה – על מנת להקנות ביטחון וחופש פולחן לכל תושבי אזור יהודה ושומרון, וכמובן לתושבים ולבאים בשעריה של עיר הבירה שלנו, תוך מתן הגנה לכל גזרת איו"ש, מניעת טרור וסיכול התממשותו. אני יודע שצה"ל מבצע פעילות שוטפת בגזרת יו"ש, גם הגנתית וגם פרואקטיבית – התקפית, אם תרצה – תוך הערכת מצב מתמשכת ובשיתוף פעולה עם הגורמים הרלוונטיים הנוספים במרחב הזה. יש סוכנויות ביטחון נוספות – שירות הביטחון, הפרקליטות מטבע הדברים קשורה לכך – כדי לעצור תופעות של יידוי אבנים ואיומים חמים יותר. צה"ל מבצע פעולות גלויות וסמויות של איסוף מודיעין, הצבת מארבים, תצפיות ופעולות הגנה בעומק השטח באזורי המגורים הרלוונטיים, בשטחי ההתארגנות והיציאה של מפגעים. בהקשר זה, אני רוצה לציין ביקור של שר הביטחון לפני זמן קצר בגזרת איו"ש. הוא אישר את התוכניות האופרטיביות. במקביל, לפני כשבוע ערך השר לביטחון פנים דיון בנושא היערכות לחודש הרמדאן – שכאמור, סמוך לחגי ניסן – במטרה להבטיח היערכות נאותה של המשטרה להתמודדות עם האתגרים הצפויים בתקופה הזו. המשטרה פועלת בימים הללו לעיבוי כוחותיה, לרבות במחוז ירושלים, להכוונת איסוף ופעילות מודיעינית, לחיזוק הקשר עם גורמי חוץ, ביניהם, מבחינת המשטרה, צה"ל ושב"כ, וכן נערכת להקצאת אמצעים מגוונים. אשר למקרים המוזכרים בשאילתה, אלה תופעות שאינן ייחודיות, לצערנו, לתקופת הרמדאן, כמובן. כוחות הביטחון מתמודדים איתן באופן שוטף, וכלל כוחות הביטחון ימשיכו לעשות כל מאמץ וישקיעו את המשאבים הנדרשים על מנת לשמור על שלום הציבור וביטחונו. אני רוצה לחדד את החשיבות של המהלכים הללו של התמודדות עם הטרור, קודם כול משום שטרור מטרתו לבעת אזרחים, ואנחנו נגד פגיעה ונגד ביעותים. אנחנו בעד יחסי דו-קיום. אנחנו חושבים שכך ראוי להיות בין בני אדם. אלה כמובן מעשים בלתי חוקיים. יתרה מזו, המעשים הבודדים הללו, ולעיתים הצטברותם, יכולים להביא כמובן להסלמה גדולה, כוללת, שאף אחד לא יוצא ממנה נשכר. לכן, בשילוב של צעדים, הייתי אומר, כלכליים, ביטחוניים, תקשורתיים לעיתים, אנחנו נשמור על ביטחון הישראלים והפלסטינים ממערב לירדן. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שאלת המשך, בבקשה. << דובר_המשך >> יום טוב חי כלפון (ימינה): << דובר_המשך >> תודה על תשובתך, אדוני סגן השר. אני אחדד: המתיישבים ביהודה ושומרון מעידים על כך שהם כרגע בתקופה ביטחונית לא טובה, זאת אומרת, הם מתארים מציאות של הסלמה שחלק אומרים שהם לא ראו שנים. השאלה: האם משרדך שותף להערכות האלה? האם זה מה שעולה מהנתונים המקצועיים שבידיכם – שאנחנו באמת בתקופה של הסלמה ביטחונית שלא ידענו שנים? שאלת המשך: יש לי הערכה גדולה מאוד אליך, אדוני סגן השר, אבל ככל שזה המצב, האם נזכה לראות גם את השר בא לכאן בעצמו לדבר על הנושאים האלה? << דובר_המשך >> סגן שר הביטחון אלון שוסטר: << דובר_המשך >> אשר לשר, אני אשמח לראות אותו כאן יותר. הוא עסוק, כמו שאתה יודע, בשלל סוגיות ביטחוניות – הקרובות אלינו והרחוקות. מן הראוי לאפשר לו את חופש הפעולה והבחירה של מועד ההגעה לכאן. אכן כן, גם המשרד וגם זרועות לובשי המדים שתחת אחריותנו מודעים היטב לאפשרות של התלקחות בשבועות הקרובים. אנחנו לא רוצים בכך. אנחנו נערכים גם בעוצמה וגם בחוכמה כדי לייצר מציאות של שלום ודו-קיום באביב שמתקרב. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. אם כך, אנחנו ממשיכים לשאילתה הבאה, שאילתה דחופה מס' 129 מאת חבר הכנסת משה אבוטבול בנושא נוהלי כניסה ליריחו, בבקשה. שאלה נוספת – חברת הכנסת סטרוק. << שאילתה >> 129. נוהלי כניסה ליריחו << שאילתה >> << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד סגן השר, שלום וברכה. אנחנו רוצים, ברשותך, לשאול: הנוהל החדש לכניסת ישראלים ליריחו מפלה בין מבקרים בבתי כנסת בעיר לבין אנשים שבאים לבלות שם. רציתי לשאול: 1. מדוע מבקרים בבתי כנסת לא רשאים לחתום ויתור על אבטחה כמו שאר הישראלים שבאים לשם? 2. מדוע הופחתו הכניסות המאובטחות מאחת בשבוע לאחת בחודש? 3. באיזה דרג גובש הנוהל החדש? כיצד ניתן לשנות את זה, לפחות לטובת המתפללים שרוצים להתפלל שם? << דובר >> סגן שר הביטחון אלון שוסטר: << דובר >> תודה, חבר הכנסת אבוטבול. בבחינה שנערכה לגבי נוהל הכניסה ליריחו הוחלט להגביר את הפיקוח של פיקוד מרכז ולצמצם סיכונים תוך מתן אבטחה ותיאום טוב יותר. הכניסה ליריחו מתאפשרת בשלושה סופי שבוע בכל חודש, ופעם בחודש מתאפשרת, כפי שאמרת, כניסה לבתי כנסת בהתאם לביקושים ולהסדרי הביטחון. מטבע הדברים אני לא אוכל לפרט על הנסיבות הביטחוניות ותמונת המודיעין, אבל אני רוצה לציין שאנחנו בתקופת ניסיון, בפיילוט שייתכן שיורחב או ישתנה בהמשך בהתאם ליכולות, למצב הביטחוני ולצרכים. הנושא אושר על ידי אלוף פיקוד מרכז. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, שאלת המשך. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> קודם כול, אני רוצה להדגיש בפניך סתם כאמירת אגב – גם לנו נושא התפילה זה סוג של בילוי רוחני לטובה, אז קחו גם את זה בחשבון כשאתם מתירים את כל הבילויים. זה סתם אמירת אגב, שתבינו שלנו חשוב מאוד מה שאדוני ענה, וזה מאוד מציק לנו שאנחנו לא יכולים להגיע כמו כולם. שאלת המשך, אדוני סגן השר: מדי שנה מתקיימת כניסה גדולה ליריחו בי' בניסן לציון כניסת בני ישראל לארץ. זאת כניסה בסדר גודל של כ-1,000 איש – בשנים הקודמות. השנה הצבא לא מאשר את האירוע כי הוא נופל על חודש הרמדאן. באיזה דרג התקבלה ההחלטה הזאת ובאיזה נימוק? איך משרד הביטחון פועל לחייב את הרשות הפלסטינית למלא את חובתה לשמור על האתר הארכיאולוגי תל יריחו, הנמצא בשטח A? איך המנהל האזרחי פועל לשמור על אתר ארמונות החשמונאים, שנפגעו קשות לאחרונה, ואיך הוא מתכנן להנגיש אותם לקהל הרחב? אני אשמח אם תוכל לפרט ולהסביר לנו. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עוד שנייה, סגן שר הביטחון. החיילים שביציע, לתשומת ליבכם, בדיוק סגן שר הביטחון עומד על הדוכן ומשיב על שאלות. אבל כיושב-ראש הכנסת אני מברך אתכם על הביקור בכנסת ישראל. בהצלחה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> תנו הקשב, תנו הקשב. << דובר_המשך >> סגן שר הביטחון אלון שוסטר: << דובר_המשך >> אני אכוון את מהות התשובה לגבי י' בניסן – שלא תהיה קונקרטית, כי לא התכוננתי אליה – לדברים שאמרתי קודם. התקופה אינה תקופה רגילה, ואני מניח שהסיבה לכך שזאת בינתיים התשובה נובעת מהמציאות הלא-פשוטה. אני מניח שאתה מבין, אדוני, שאנחנו רוצים גם לאפשר, כמובן, את חופש התרבות והפולחן לכולנו, ויחד עם זה לשמור על ביטחון כל המשתתפים. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – ממה נפשך? אם יש מצב ביטחוני מסוכן אז אני רוצה לשמור גם על אותם בליינים שלא יקרה להם משהו. הם לא שונים מהמתפללים. צריך לדאוג גם להם. ואם אין מצב ביטחוני מסוכן אז תאפשר גם למתפללים. ממה נפשך? שם רוצים לפגוע רק במי שמתפלל? << דובר_המשך >> סגן שר הביטחון אלון שוסטר: << דובר_המשך >> אני מדבר עכשיו על 1,000 – אני מדבר על אותו אירוע גדול – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר הביטחון אלון שוסטר: << דובר_המשך >> הבנתי. אתה מבין שאירוע של 1,000 איש, ידוע, מכוון, מתוחם בזמן ובמקום רב-משתתפים, הוא אירוע יותר בעייתי. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – שזה לא 1,000 איש. אדוני אמר – – – אני מנסה להבין. << דובר_המשך >> סגן שר הביטחון אלון שוסטר: << דובר_המשך >> נוכל לדבר בעל פה. אני מעדיף להמשיך את הנושאים האלה בעל פה, ברשותך. לא כאן. אני רק רוצה לומר שחופש הפולחן והתנועה הוא לנגד עינינו. אנחנו רוצים – עד רמה מסוימת של שמירת ביטחון הציבור – לאפשר אותו בהחלט. אתה שאלת שאלה חשובה. אני קיבלתי לא מעט הערות לגבי אתרי תרבות ועתיקות, שכיות חמדה של הציביליזציה האנושית שיש לשמר אותן, יש לשמור אותן. בשטחי הרשות הפלסטינית אין לנו אפשרות אלא לפנות אל הלב והנפש של אנשי התרבות ברשות הפלסטינית, משום שגם תל יריחו וגם ארמונות החשמונאים ועוד אתרים חיוניים וחשובים – לא רק לנו, לא רק ליהודים, לא רק לישראלים – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> בעבר לא עוגן בהסכמים שהם מחויבים לפחות לשמור על התרבות – – – << דובר_המשך >> סגן שר הביטחון אלון שוסטר: << דובר_המשך >> אני מוכן להסכים איתך שכל בר-דעת, כל בן אדם צריך לדעת להיות מסוגל – בכלל המשאבים שעומדים לרשותו והזמן שעומד לרשותו – להשקיע גם בזה. משום שהאתרים האלה יישארו – אני לא יודע אם לנצח נצחים, אבל לשנים ארוכות אחרינו, ותפקידנו לשמור אותם ולשמר אותם. אני מקווה שנצליח לשכנע את מי שאמונים על השטחים האלה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> בפרט שאנחנו נשענים על זה – לעם היהודי, שהיינו שם, היו כמה דברים – – – << דובר_המשך >> סגן שר הביטחון אלון שוסטר: << דובר_המשך >> אני יודע שהיינו ואני לא צריך את האבן, אבל אני חושב שחובתו של מי ששולט על קרקע לשמור על אותה שכיית חמדה, בהחלט. תודה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> יש עוד שאלה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> חברת הכנסת סטרוק. << דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני סגן השר, אני רוצה לחדד את השאלה לגבי שני הנושאים שהעלה חבר הכנסת אבוטבול. לגבי סוגיית הכניסה ליריחו, מאובטחת או לא מאובטחת, בוא נשים את הדברים על השולחן: כשאתם אפשרתם כניסות יותר תכופות ליריחו ללא ליווי צבאי, הכניסות האלה מאושרות לישראלים שהם על פי רוב ערבים. הם באים לבלות ביריחו כבילוי. את זה עשיתם לערבים. בעת ובעונה אחת, ממש בעת ובעונה אחת, צמצמתם את היכולת להיכנס ליריחו ליהודים, ולא סתם ליהודים – ליהודים שבאופן קבוע במשך שנים לומדים תורה ומתפללים בבית הכנסת העתיק ביריחו כחלק מהסכמי אוסלו, כשבכלל בית הכנסת הזה היה אמור להיות 100% בשליטה שלנו, ורף המינימום שירדנו אליו זה שיש אליו כניסות לעיתים קרובות לצורך תפילה ולימוד – ואת הדבר הזה אתם צמצמתם עוד יותר. עכשיו, כשהממשלה הזו קמה אתם הכרזתם – לא אתה אישית, כי אתה לא עומד בראש הממשלה, אבל ראשיה הכריזו שהממשלה הזו תהיה ממשלת סטטוס קוו: היא לא תחיל ריבונות, היא לא תבצע נסיגות. אדוני סגן השר, לצמצם את הכניסה של יהודים לבית הכנסת העתיק ביריחו, שקורית באופן קבוע במשך עשרות שנים, זה סוג של נסיגה. אני שואלת מאיפה לקחתם את החוצפה, סליחה, ואת עזות המצח לעשות את זה. זה דבר ראשון. עכשיו לגבי ארמונות החשמונאים. ממשלת ישראל, בזמן שהשר אלקין היה שר לענייני מורשת, השקיעה הרבה מאוד כסף בפיתוחו של האתר הזה, ארמונות החשמונאים ביריחו, שהוא אחד האתרים הארכיאולוגיים הכי מדהימים שקיימים בארץ בכלל. מה שקורה שם בחודשים האחרונים זה שהרשות הפלסטינית – לא בטעות, לא כי היא לא מפקחת על זה, אלא בכוונת מכוון ובהוראה מגבוה שלה – בונה שם בנייה בלתי חוקית והורסת את האתר הזה, שהממשלה כבר השקיע בו מיליונים. עכשיו, לפי הכללים שנקבעו – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אורית, אורית. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני מסיימת, עכשיו אני מסיימת. לפי הכללים שנקבעו בהסכמי אוסלו, אתם רשאים – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> רגע, אין לך שאלה בסוף? << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> שנייה אני מסיימת. – – אתם רשאים לאכוף שם על שוד ועל הרס עתיקות, כפי שאתם רשאים לאכוף במקומות שהם לא שטחי C למשל על איכות סביבה. למה אתם לא משתמשים ברשות הזאת שלכם על אתר כל כך יקר ערך? תודה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> נראה לי שאתה לא צריך להשיב. היא ענתה, השיבה, הכול, בשאלה. << דובר_המשך >> סגן שר הביטחון אלון שוסטר: << דובר_המשך >> חברת הכנסת סטרוק, קודם כול אני רוצה לחזור ולכבד לא רק את השאלה אלא לכבד את זכותנו וחובתנו, ממשלת ישראל, לעמוד על קיומם ועל שלמותם של אותם אתרים ארכיאולוגיים. אני לא יכול כרגע לתת לך את המענים, כי אני אפילו לא יודע לומר מהם האמצעים החוקיים שעומדים בפנינו, אבל אני רשמתי לעצמי תוך כדי הדברים. זה מעניין אותי, זה מסקרן אותי, ואני חושב שחזקה עלינו שנעשה את זה – או לפחות עליי, שאני אבחן את העניין. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> אני רק אעיר, אדוני סגן השר, שמקובל שאם אין בידך לענות לי כרגע אתה תשיב לי תשובה בהמשך. << דובר_המשך >> סגן שר הביטחון אלון שוסטר: << דובר_המשך >> השאילתה הייתה בתחום מסוים, ואני ודאי אענה לך, אם תרצי, בהמשך, בלי שום קשר. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אם אפשר להגדיל את זה ל"נענה לכם", כי אני יחד איתה. << דובר_המשך >> סגן שר הביטחון אלון שוסטר: << דובר_המשך >> בסדר. אשר לשאלת שינוי הסטטוס קוו, אני חושב שאנחנו כמובן לא יכולים להבטיח ולא יהיה נכון, כאשר מנהלים חיים של מיליוני אנשים בנסיבות משתנות, שלא יהיו שום שינויים. ודאי שצריך להתאים את המענים להתפתחויות. סוגיות ביטחון בלבד – אין מעבר לכך שום דבר – מחייבות אותנו לבחון – אמרתי, זה פיילוט, ואנחנו פתוחים לבחינה בתקופת הפיילוט הזה, בהתאם למשאבים ולצרכים. To be continued. אנחנו כאן. תודה. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> אבל הפיילוט הזה הוא פיילוט אנטישמי, הוא נגד היהודים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> טוב, תודה רבה. השאילתה הבאה – של חבר הכנסת מוסי רז, לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי, בנושא: פינוי התחנה המרכזית בתל אביב. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << קריאה >> חבר הכנסת ביטן, תענוג לראות אותך בכיסא היו"ר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה, תודה רבה. << שאילתה >> 130. פינוי התחנה המרכזית בת"א << שאילתה >> << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> גברתי השרה, בחודש ינואר הוחלט על דחיית התוכנית לפינוי התחנה המרכזית בתל אביב ולא פורסמו לוחות זמנים. ברצוני לשאול: 1. מה המועד המתוכנן לפינוי? כמה אוטובוסים יפונו ולאילו מתחמים? 2. על מי מוטלת האחריות למבנה של התחנה בתקופת הביניים? 3. האם נשקלת הפקעת בעלות על המבנה כדי למנוע הזנחה מכוונת? << דובר >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << דובר >> קודם כול, חבר הכנסת מוסי רז, תודה רבה לך על השאילתה. אני מאוד שמחה על ההזדמנות לדבר על הנושא הסופר-סופר-חשוב הזה. ברשותך, אני כופרת בתיאור שנמצא בתחילת השאילתה שלך, שבחודש ינואר הוחלט על דחיית התוכנית, משום שבעצם אני גאה להיות שרת התחבורה שבכלל ניגשת לפינוי התחנה המרכזית. זה לא שהייתה איזו תוכנית קודם ונעשה משהו בעניין והוחלט לדחות את זה. ממש ממש לא. אני, כשנכנסתי למשרד, ביקשתי מהצוות המקצועי לעשות כל דבר כדי שנביא לפינוי התחנה המרכזית, והם באמת עבדו עבודה רבה מאוד וקשה מאוד, ואז הודעתי על הפינוי, ואז באמת התגלעו כל מיני קשיים. לכן מה שהודענו זה שזה יהיה בשתי פעימות, בעצם, ונאמרו הזמנים, ואני חוזרת עליהם כאן בשמחה: תוך שנתיים יהיה פינוי של חצי מהפעילות. אם יש היום בתחנה המרכזית 5,000 נסיעות ביום, אנחנו תוך שנתיים נוריד אותן לחצי לפחות – אני תכף אגיד לך לאן זה הולך – ותוך ארבע שנים, כשייבנו מתחמים נוספים, היא תפונה לחלוטין. לפני שאני מפרטת לך את המתחמים ואת האופן שהם מתחלקים לפי הזמנים, חשוב לי להגיד שההישג הגדול היה שהצלחנו להגיע להסכם עם עיריית תל אביב על הביצוע של הפרויקט הסופר-סופר-מורכב הזה. חלק מההסכם אומר שבכל מקרה, גם עד הפינוי, גם משרד התחבורה וגם עיריית תל אביב – כל אחד ואחת על מה שבתחום אחריותו – עושות אכיפה מוגברת ומשמעותית על ההפרות של חברת נצבא ושיקום ושיפוץ של כל מה שאפשר בזמן שהתחנה עדיין עובדת. אני רוצה להגיד לך שכבר הושתו על החברה קנסות במאות אלפי שקלים, וכבר נעשים צעדים בשביל לשפר מאוד מאוד את כל מה שקורה שם בינתיים, ואתה תראה את זה גם בזמן שעוד נשאר לפינוי. עכשיו, בהתאם לתוכנית שסוכמה עם עיריית תל אביב ועם כל שאר הגופים הרלוונטיים, בשנתיים הראשונות אנחנו מתקינות גם את מסוף החרש, שהוא יהיה גם מסוף נוסעות ונוסעים, וכסף לביצוע שלו כבר יצא לפועל, כבר יצא – לא הוקצה אלא יצא. אנחנו גם בודקות ובודקים אפשרות להגדיל את מסוף סבידור כדי שחלק מהנוסעות והנוסעים ילכו לשם. חוץ מזה אנחנו עובדות על חניון בשם הלוחמים, שיהיה המקום המינהלתי שבו תהיה חניית לילה. צריך להגיד, כל המתחמים האלה, אחד הדברים המשמעותיים שקורה בהם זה שהם כבר יהיו מחושמלים, כלומר הם יוכלו לקלוט אוטובוסים חשמליים. ומשום שחתמנו לפני שבוע וחצי את הסכם התחרות בגוש דן, כלומר הסכם עם חברת דן לעשר השנים הקרובות שבמסגרתו גם תהיה תוספת שירות אדירה אבל גם יהיה מעבר מאוד מאוד משמעותי לאוטובוסים חשמליים – עד 2026 יהיו רק אוטובוסים חשמליים, כבר נכנסים 400 וכו' וכו' – אז המתחמים האלה הם בין השאר מה שאנחנו בונות בשביל לאפשר את הפעולה שלהם. זה בחלק הראשון, כאמור, בשנתיים הראשונות. בשנתיים האלה מתחילה גם עבודה על מתחם פנורמה, שכרגע אפשר לבנות רק על חלקו. בחלק הזה התכנון כבר יצא לפועל, ואנחנו נעבוד יחד עם עיריית תל אביב בוועדה לתשתיות לאומיות, המכונה הוות"ל, כדי לשנות את הייעוד של שאר הקרקע, ככה שבמשך השנתיים הבאות – אתה יודע איך זה, תהליכי תכנון לוקחים זמן – נוכל לבנות על כל השטח ולהוציא את כל שאר הפעילות מהתחנה המרכזית, גם למסופים שייבנו במהלך השנתיים הקרובות וגם למתחם פנורמה, שאמור להיות בנוי במלואו בשנתיים הנוספות. דומני שאלה הדברים. בנוגע להפקעה, אני רק אגיד שאנחנו פועלות ופועלים ובוחנות ובוחנים את כל האופציות. זאת התשובה שלי כרגע לעניין הזה. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> שאלת המשך. << דובר_המשך >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << דובר_המשך >> שאלת המשך, אם מרשה היושב-ראש, תהיה לי לכבוד ולעונג. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> כן. כן. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> ירשה. טוב. ראשית, גברתי השרה, תודה על תיקון המשפט הראשון. באמת אני חושב שנכון עשית כשאת רוצה להוציא את התחנה המרכזית מתל אביב, מהמקום שבו היא נמצאת. היא פוגעת בתושבים. וגם אני רוצה להגיד שצריך להקפיד שהתכנון האלטרנטיבי לא יפגע בתושבים אחרים. זה מאוד חשוב. ומכאן גם באה שאלת ההמשך שלי. אמרת שבעצם האוטובוסים יועברו למתחם סבידור ולפנורמה. השאלה שלי – – – << דובר_המשך >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << דובר_המשך >> ולחרש, כן. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> ולחרש. השאלה היא אם יש חלוקה כמה אוטובוסים לכל מקום, על מנת שלא ניצור עוד פעמים מין מפלצת כזאת, אלא נפזר את האוטובוסים על פני חלקי העיר. מה שגם יותר נכון תחבורתית שאוטובוסים ייסעו כמה שיותר ברחובות, אנשים יעלו בתחנה ברחוב ולא באיזו מפלצת מהסוג הזה. << דובר_המשך >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << דובר_המשך >> אדוני כמובן צודק, אבל א. אין לי כאן פיצול של מספרי האוטובוסים. אני אבקש שיכינו ויעבירו לך, ברשותך. קודם כול, אני מסכימה לחלוטין עם האמירה. זה לא שאנחנו רוצות להעביר מפגע ממקום אחד למקום אחר. אנחנו רוצות להביא למצב שתחנות אוטובוסים וגם מסופים הם לא מפגע פשוט. ולכן, קודם כול, העניין של החשמול הוא סופר-סופר-משמעותי, משום שזה לעבור מכלי רכב מזהמים לכלי רכב נקיים וגם שקטים. אני לא יודעת אם יצא לך לשמוע את האוטובוסים החשמליים. פשוט אי-אפשר לדעת אם האוטובוס פועל או לא פועל. הדבר היחידי שעושה בו רעש זה המזגן. זה דבר באמת מדהים לחוות. אני ממליצה לך בחום לעלות על אלה שכבר נוסעים ברחובות. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> את אומרת שכשבא האוטובוס אני אשאל אותו אם הוא חשמלי או לא, ואם הוא לא חשמלי, אני אחכה לאוטובוס אחר. << דובר_המשך >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << דובר_המשך >> אתה באמת, אם הוא חשמלי, לא תשמע, לא בטוח כמה תשמע אותו מגיע. זה באמת דבר מדהים. לכן אנחנו משקיעות ומשקיעים כל כך הרבה בחשמול המסופים והאוטובוסים. לא יהיה אפשר להימלט בכלל ממסופים, אבל באמת המעבר להוספת שירות משמעותית בתחבורה ציבורית מחייב מקומות שבהם האוטובוסים יוכלו לחנות, שהנהגות והנהגים יוכלו לנוח. זה דבר מאוד משמעותי לתנאים, תנאי העבודה הבסיסיים, וגם לבטיחות של כולנו, שלנהגות ולנהגים יהיה איפה לעצור ולנוח רגע. אתה גם צריך תחנות שיש בהן יותר מאוטובוס אחד, שאנשים יכולים לעבור מקו אחד לקו אחר, ולכן זה לא שאפשר להימנע לחלוטין ממסופים. אבל הרעיון הוא שהמסופים יהיו בינוניים ולא אימתניים עם כזה מצבור עצום של קווים ושל שירות, ובאמת שיהיו כמה שיותר נקיים וכמה שיותר מפוזרים ברחבי העיר והארץ. לכן יש לנו תוכנית מסופים לאומית שמתכננת כמעט 50 מסופים – עשרה מהם כבר יצאו לעבודה בשנה הזאת, אני שמחה לדווח – והמטרה היא להפוך את זה למשהו שהוא באמת הרבה יותר שירותי, הרבה יותר נעים, הרבה יותר יעיל וודאי הרבה הרבה הרבה – ועד כדי בכלל לא מפגע לציבור. אדוני היושב-ראש? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> שאלה נוספת – לחבר הכנסת עופר כסיף. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה. גברתי השרה, אדוני היושב-ראש, שומעים? כי אני לא יודע, יש פה זמזומים – לא שומעים טוב. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> שומעים אותך. << דובר_המשך >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << דובר_המשך >> אני שומעת מצוין. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> השאלה שלי נוגעת להחלטה שהתקבלה ברגע האחרון לדחיית הפינוי של התחנה ממש ערב, ואולי אפילו דקה, לפני כניסתך לישיבה עם ראש עיריית תל אביב. גם יומיים לפני ההחלטה את ואני דיברנו, והאמירה הייתה שהתחנה תפונה תוך שנתיים. גם אנשי המקצוע במשרד שלך ובשאר משרדי הממשלה, לא רק אנשי מגמה ירוקה ואנשי סביבה אלא גם אנשי המקצוע, כולם תמכו בפינוי תוך שנתיים. לאחר מכן, באופן מאוד מפתיע, אני חייב לומר, פתאום יצאת מהישיבה עם חולדאי ודיברת על ארבע שנים, כאשר גם אנשי המקצוע אמרו שזאת החלופה הגרועה ביותר. אני תוהה מה קרה באותה ישיבה ששינה באופן כל כך – כמעט, הייתי אומר, ב-180 מעלות, את ההחלטה מקודם. תודה. << דובר_המשך >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << דובר_המשך >> בשמחה. תודה רבה, חבר הכנסת כסיף. אני אשמח לחזור על ההסבר שנתתי כבר פעמים רבות, אבל אולי עדיין לא מעל הדוכן הזה, ואני שמחה לתת אותו כאן שוב. אכן אדוני צודק, והכוונה והרצון היו לפנות את כל התחנה המרכזית בתוך שנתיים. אבל כפי שגם אתה, חבר הכנסת כסיף היקר, הרי מבין ויודע, אנחנו זקוקות לאוטובוסים האלה. יש עשרות ומאות אלפים שמשתמשות ומשתמשים בהם מדי יום ותלויות ותלויים בהם כדי להגיע ממקום למקום ובאמת לזוז ולנוע בחיים, כך שצריך את הנסיעות שנכנסות ויוצאות מהתחנה המרכזית להעביר למקומות אחרים. ההבנה הייתה, של כל גורמי המקצוע, שיש שני מתחמים שאליהם אפשר להעביר בתוך שנתיים את כל הפעילות. במהלך העבודה המאוד-מאוד מאומצת שעשו גורמי המקצוע במשרד וגם בעירייה, התברר לנו שמתחם פנורמה, שאליו באמת תעבור בסופו של דבר חלק ניכר מהפעילות, חלק ממנו נקרא בתב"ע אתר טבע עירוני, ועל אתר טבע עירוני אי-אפשר לבוא ולבנות עכשיו מסוף. הייתה מחשבה שאפשר יהיה לשנות את ייעוד הקרקע הזה בקלות ולהתגבר על המכשול הזה ועדיין לעשות את זה בתוך שנתיים. בזמן שעבר מרגע שאני הכרזתי על שנתיים ועד אותה ישיבה מפורסמת שאתה מציין, התברר לנו שלא כן הוא – לא פשוט לשנות את ייעוד הקרקע, וזה דבר שיצטרך לעבור בוועדה לתשתיות לאומיות, לא בוועדה המקומית, דבר שייקח יותר זמן ממה שחשבנו. ולכן גורמי המקצוע במשרד – ואני שוב אומרת, יש לי רק מילים טובות ושבחים להגיד על רשות התחבורה הציבורית ועל אגף התשתיות במשרד התחבורה, שהשקיעו באמת באמת לילות כימים ומצאו פתרונות ככה שלא נצטרך לחכות את כל ארבע השנים, אלא נוציא חצי מהפעילות בתוך שנתיים למתחמים – אחד שהיה מתוכנן ושניים נוספים – ובזמן הזה נמשיך לעבוד על מתחם פנורמה כדי שתוך ארבע שנים נוכל לסיים ולהוציא את כל הפעילות מתחבורה ציבורית. אני מבינה – ואני כל פעם מחדש עומדת כאן ונדהמת מחוסר האמון שיש מצד גורמים מסוימים כלפי הממשלה כגוף מבצע וכל הזמן מחפשים כל מיני קונספירציות או כל מיני דברים לא ראויים או לא תקינים שקורים, אבל אתה יודע – אני אמרתי באיזה ריאיון עיתונאי – אני מבינה שכפוליטיקאית אסור להגיד את האמת. מה לעשות? כולם חשבו, כל גורמי המקצוע חשבו שאפשר יהיה לעשות את זה בשנתיים וגילו שלמרות רצונם הטוב ולמרות הנחישות של כל הנוגעים בדבר, זה לא יהיה אפשרי. עשינו מתווה חדש. תוך שנתיים יפונה חצי מהתחנה המרכזית ותוך עוד שנתיים היא תפונה כולה. אז אתה יודע, לפעמים האמת היא אופציה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> שאלה נוספת – אבוטבול. קצר, אבוטבול. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כן. מאוד קצר, כן. גברתי השרה, ביום ראשון – רגע, היושב-ראש. << דובר_המשך >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << דובר_המשך >> אתה יכול לבקש שיגבירו לי את המיקרופון? אני צרודה בטירוף. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> רבותיי, אפשר להגביר את המיקרופון לשרה? מטפלים בזה. בינתיים, עד שהוא יסיים לשאול, הם כבר יגבירו את זה. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> אתה מאפשר לי, אדוני היושב-ראש? אני לא אעשה את זה בלי רשותך. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> קדימה, נו. מה מאשר לך? << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> אני יכול לשאול? כי אתה – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אבל כן. ברור. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> כן? זה בסדר? אוקיי. תודה רבה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> היינו צריכים להגביר את המיקרופון. פתאום נהיית מנומס. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> אני אדם מאוד מנומס. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> עכשיו אתה מפתיע אותי לטובה. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> כפי שאתה מכיר אותי, אדיב, מנומס. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> חוץ מאשר כשאתה צועק. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> זה סתם, בגלל הגנים. גברתי השרה, ביום ראשון היה אמור משרדך להעביר לוועדת הכלכלה מידע המתייחס למעמדה של הרכבלית בחקיקה, להיקף המשתמשים שהיא עתידה לשרת בחול ובשבת ולעלויות בימי חול ושבת, בעקבות הדיון המהיר שיזמתי בוועדה. כרגיל, לצערי, הממשלה שמה פס על הכנסת ואין תשובה. האם את מונעת את העברת המידע המבוקש לאחר שהתברר לך שהצפי לביקוש בשבת הוא אפסי, שהעלויות יגדלו משמעותית ושהדבר אסור חוקית? ושאלה נוספת: מדוע מתקיימות נסיעות הרצה עם נוסעים בלי לקבל קודם טופס 4, תוך סיכון המשתמשים? תודה רבה. << דובר_המשך >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << דובר_המשך >> למיטב ידיעתי, חבר הכנסת אבוטבול, משרדי העביר את המידע המבוקש. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> עד אתמול לא קיבלנו. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> גברתי השרה, עד אתמול – – – << דובר_המשך >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << דובר_המשך >> לא התבקשנו להעביר מידע על הרכבלית, כך כותבים לי. הבקשה הגיעה ביום ראשון עצמו והיא נמצאת בטיפול. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << דובר_המשך >> אני מדייקת. לקראת הדיון לא התבקשנו להעביר מידע. במהלך הדיון אתם ביקשתם את זה, ואז הגיעה ביום ראשון בקשה למשרד והיא נמצאת בטיפול. נסיעות ההרצה פשוט בוחנות את הרכבלית. זה דבר מקובל שתמיד נעשה, אגב. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> ללא טופס 4? << דובר_המשך >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << דובר_המשך >> כן, בוודאי. איך אפשר לחכות? << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> יש לך נתונים? יש מי שיכול לתת לי? << דובר_המשך >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << דובר_המשך >> אין שום בעיות בטיחות, חלילה. תמיד יש נסיעות הרצה, ואנחנו אכן מחכות ומקוות – משרד התחבורה ענה על כל דרישות עיריית חיפה. עמדנו אחת לאחת בכל הדרישות של עיריית חיפה. אחרי שעמדנו בכל הדרישות נמצאו דרישות חדשות לעיריית חיפה. גם בהן אנחנו נעמוד. זה נמצא בטיפול, ואני מקווה שההמצאה של טופס 4 לא תתעכב יותר מדי ונוכל להתחיל להפעיל את הרכבלית החדשה והנוצצת. ביום שני, בכל מקרה, אני אמורה לפגוש את ראש העיר חיפה, פגישה שאני מצפה לה בקוצר רוח כבר הרבה מאוד זמן. למשרד התחבורה בראשותי יש הרבה מאוד תוכניות לחיפה בתור המטרופולין של הצפון והפיתוח שנדרש לה – – << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> עזבי. השאלה לא אכיפה. את מפעילה אותה בשבת, מרב? זאת השאלה. << דובר_המשך >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << דובר_המשך >> – – ואנחנו נשקיע בה הרבה מאוד. היא בהחלט אמורה לפעול גם בשבת. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – לא עשית כלום. זה מה שרצינו לדעת. << דובר_המשך >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << דובר_המשך >> כלי תחבורה שעלה 350 מיליון שקלים – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> על פי חוק את רשאית? << דובר_המשך >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << דובר_המשך >> – – ואין היגיון שיהיה מושבת, בוודאי בעיר שהסטטוס קוו בה הוא שיש תחבורה ציבורית בשבת. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> את מפעילה את הרכבלית בשבת – – – לא עשית כלום. בסדר. הבנו. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – שבת, גברתי השרה. << דובר_המשך >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << דובר_המשך >> בכל מקרה, חבר הכנסת אבוטבול, המידע שהתבקש מוועדת הכלכלה עבור יועבר. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אני רק מבקש שתשקלי לגבי טופס 4. ראינו מה קרה במקומות אחרים. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> היא מפעילה בשבת – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> חבר הכנסת איימן עודה, שאלה נוספת. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – יוצא שיש להם זכות וטו, והם לא עושים כלום. זה הכול. << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> לכבוד שרת התחבורה מרב מיכאלי, ברצוני לשאול על מעבר נהר הירדן, שנסגר בימים שישי ושבת וגם בכל יום אחרי השעה 15:30. את יודעת שהרבה סטודנטים, לרבות סטודנטים לדוקטורט, שלומדים בירדן, חלקם ממשרד החינוך, חלקם מורים, חלקם עובדים במשרות שהם לא יכולים להתפנות באמצע השבוע, לכן הם יכולים רק בסוף השבוע – אבל זה נסגר בפניהם, נאטם בפניהם. דיברתי איתך כמה פעמים. יש לך כוונות טובות, אבל הגיע הזמן לסיים את הסאגה הזאת. תודה. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> פנינו אלייך גם בכתב, גברתי השרה. << דובר_המשך >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << דובר_המשך >> אין לי ויכוח איתך. זאת סוגיה שצריכה להיות מטופלת בצורה הרבה יותר אפקטיבית. לצערי לא הצלחנו. ברשות שדות התעופה עוד לא הצליחו להתגבר על בעיית כוח האדם שהתפתחה להם מאז הקורונה, ואני רק יכולה להבטיח לך שאני לא מניחה לעניין הזה. לא רק שלא שכחתי ממנו, אני לא מזניחה את הטיפול בו. רשות שדות התעופה גם נמצאת כרגע בתקופת מעבר, וצריך להיבחר לה מנכ"ל חדש. זה ודאי לא מקל על העניין. אני רק יכולה להבטיח לכם שאנחנו עובדות ועובדים על זה בכל הכוח. אני מודעת לזה. אתה צודק, זה דבר שצריך להיפתר, והוא ייפתר. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אפשר להתחיל בצורה הדרגתית, כלומר, לפתוח כמה שעות בצורה מצומצמת ביום שבת, אבל כבר להתחיל בצורה הדרגתית, ואני חושב שאתם יכולים. << דובר_המשך >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << דובר_המשך >> אני אבחן שוב את האפשרות שאתה מעלה עכשיו, אבל כאמור אני מודעת לזה. אני לא מתווכחת. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יש גם נושא שבת. אפשר להעסיק עובדים ערבים ברשות שדות התעופה – – – << דובר_המשך >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << דובר_המשך >> אני ביקשתי שינסו לגייס באופן ייעודי כוח אדם בחברה הערבית בשביל הדבר הזה. זה כנראה לא מצליח מי יודע מה. צריך להביא בחשבון גם את הדבר הזה, כי אני ביקשתי בדיוק את ההצעה שלך. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אנחנו אופוזיציה – – – << דובר_המשך >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << דובר_המשך >> אין לנו ויכוח. אני אשמח להפגיש אתכם, לעשות פגישה עם אנשי רשות שדות התעופה, ואולי בפגישה הזאת אפשר יהיה לחשוב על דברים אפקטיביים להוציא לפועל מייד. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בשמחה. שנתקדם כמה שיותר מהר. << דובר_המשך >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << דובר_המשך >> אז ככה נעשה. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה רבה. << נושא >> דברי פרידה ממזכירת הכנסת גב' ירדנה מלר הורוביץ << נושא >> << דובר >> היו"ר מיקי לוי: << דובר >> תודה רבה. חברי הכנסת, בבקשה לשבת. חבר הכנסת אורבך, בבקשה לשבת. אני מודה לכם. חבר הכנסת טיבי, בבקשה. תודה רבה לכם. המשך סדר-היום, סעיף 3 – פרידה ממזכירת הכנסת הגב' ירדנה מלר הורוביץ. איך אמרה הבת שלך? לא מזכירה בכנסת, מזכירת הכנסת. זה הבדל משמעותי. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, משפחת מלר הורוביץ, משה, נועה, ברוכים הבאים לכנסת ישראל. מכיוון שזאת ישיבת המליאה האחרונה שלך – קשה לי אפילו להגיד את המשפט הזה; זה משהו בלתי נתפס, לא קיים כנראה בלקסיקון – אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לך בשמי, בשם הכנסת ובשם מדינת ישראל כולה על שנתת את מיטב שנותייך למען הבית הזה, למען הדמוקרטיה הישראלית. אין הרבה אנשים שניתן לומר זאת עליהם, אין הרבה אנשים שתרמו כל כך הרבה לעוצמת הדמוקרטיה הישראלית. עשית את עבודתך במקצועיות ובחן. ראית כיצד הכנסת מתבגרת ומתפתחת והיית שם בהחלטות החשובות שעיצבו את עתיד המדינה. ירדנה, הפכת לחלק מהפנים של הבית הזה. כשרואים אותך, רואים את מליאת הכנסת. ולמרות שאמרתי את המשפט הבא, נראה לי שהוא מספיק עוצמתי כדי להגיד עוד פעם ופעם נוספת, ואם יורשה לי – את הפנים היפות של מליאת הכנסת; את הנימוס, את האיזון ואת ההוגנות, את הרצינות, את היושר ואת המקצועיות. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולאחל לך בריאות איתנה, הצלחה והנאה גם בפרק הבא, פרק שאני מקווה שיהיה רגוע יותר אבל מעניין ומספק לא פחות. בשם הכנסת, בשם מוסד היושב-ראש ובשם אזרחי ישראל, תודה רבה לך מקרב לב. בהזדמנות זו אני רוצה לאחל הצלחה גם למזכיר הכנסת הנכנס עו"ד דן מרזוק. אתה נכנס לנעליים גדולות מאוד, נעליים היסטוריות שדרכו בכל צומת מרכזי בכנסת הזאת ובכל אירוע היסטורי. אין לי ספק שתעשה עבודה מצוינת, הוגנת ומקצועית. ירדנה, תודה רבה לך מקרב לב. אנחנו מודים לך ומאחלים לך הצלחה והרבה בריאות בהמשך הדרך. מותר למחוא כפיים. (מחיאות כפיים) תודה רבה. ראשון הדוברים – השר גדעון סער, בבקשה. << דובר >> שר המשפטים גדעון סער: << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי מזכירת הכנסת, כנסת נכבדה, אני מודה שגם אני קצת מתרגש. לאמריקאים יש משפט יפה, thank you for your service, וזה מגלם בתמצית את מה שאני רוצה לומר וביטאו כל חברי וחברות הכנסת במחיאות הכפיים לפני דקה. אני זוכר שהתחלת את תפקידך כסגנית המזכיר. זה היה בתקופה שהייתי בכנסת הראשונה שלי, בכנסת השש-עשרה, ועד היום ביצעת את תפקיד מזכירת הכנסת זה למעלה מעשור. זו תקופה מספיק ארוכה כדי שתהיה צריבה בתודעה של התפקיד עם האדם, ובמידה רבה, כשרואים אותך, רואים את הכנסת – לא במובנים הפחות-טובים, שאליהם אני אגיע בהמשך. היית האישה הראשונה בתפקיד, ואתמול יושב-ראש הכנסת והנשיא לשעבר הדגיש שנבחרת לא מהטעם שאת אישה אלא מפאת כישורייך, וכמובן שזה נכון. אלא שז'בוטינסקי אמר, כתב, יותר נכון, בביוגרפיה שלו – אני מצטט מהזיכרון, אבל זה יהיה ליד – שבכל תפקיד מהתפקידים, בבית או בחיים הציבוריים, חוץ מתפקיד של הפעלה גסה של כוח השרירים, הוא מעדיף את האישה על הגבר. את הוכחת שזה נכון, ואיך הוכחת שזה נכון? אחזת באמת בגישה ממלכתית מובהקת, חסרת פניות, שרואה את הסמל של המדינה ואת הסמל הממלכתי של הכנסת במקום שזה מה שהוא מייצג. כל אחד מהאנשים שיושבים באולם הזה מייצג מגזר מסוים, תפיסות מסוימות, צבע אידיאולוגי מסוים, ובמובן הזה זה חשוב מאוד שיש מי שאוחז בדבר הכללי, ואת אחזת בו. הדבר השני – הידע, הידע והרצינות שלצידו, זאת אומרת – אני אסביר: קודם כול ידע שנצבר אצל מי שהיה בהרבה מאוד סיטואציות פרלמנטריות, ואז הוא מכיר מתוקף הניסיון מה הסעיף בתקנון או מה התקדימים וכדומה. אבל לצד זאת, הרצינות היא שמביאה אותך, למרות שאתה זוכר, תמיד לבדוק את זה עוד פעם, תמיד לבדוק את עצמך מחדש – ואת עשית את זה, ולכן כשהיית באה עם תשובה, תמיד היה ברור לי שזאת התשובה הנכונה ואין מה לבדוק אחר כך. הדבר השלישי זה הכבוד לכולם, הכבוד לכל אחד ממי שיושבים כאן וגם הכבוד של הבית הזה, שהיה חשוב לך הרבה מאוד פעמים יותר ממה שהוא היה חשוב למי שיושב באולם מתחת. הכבוד גם לנהלים ולפרוצדורות של הבית הזה. אנשים נוטים להקל בזה ראש ­– פרוצדורות זה דבר של משפטנים – אבל זה מאוד מאוד חשוב, כי אלה כללי המשחק, והדבר הכי חשוב בדמוקרטיה, בטח בדמוקרטיה מאוד הטרוגנית כמו הדמוקרטיה ישראלית, הוא שמירה על כללי המשחק. גם התכונות האישיותיות שלך – זה שתמיד את עם מאור פנים, וזה שאף פעם לא ראיתי, ולפי דעתי אף אחד לא ראה, שום עניין של אגו, זה בכלל דבר גדול מאוד. רואים שאת בית"רית, אם מותר לי להוסיף. את זה אני יודע, אבל כל מי שיודע – אני מתייחס בהדרת כבוד לבית"רית כפי שהייתה פעם כמחמאה. את שמרת על ההדר הבית"רי בכל מצב, והיו פה מצבים מאוד לא קלים, שהיה מאוד קל בהם לא לשמור על ההדר. לצערי, אנחנו, החברה הישראלית בכלל והבית הזה בפרט, הולכים ומתרחקים מהאידיאל הזה שקבע ז'בוטינסקי, ואני בטוח שלא פעם נחמץ ליבך מהמקום שבו את יושבת כשראית איך אנחנו מתרחקים מזה. אני חושב שחלק מהביטוי של מחיאות הכפיים הוא בגלל שאת ידעת לשמור על זה. ולכן אני רציתי לסיים את דבריי בציטוט איך שזאב ז'בוטינסקי הגדיר את ההדר הבית"רי והתייחס אליו, שזה הרבה יותר חשוב מאשר אם אני אגיד כמה מילים. "'הדר' – מילה עברית שאינה ניתנת כמעט להיתרגם לשפות אחרות. היא כוללת בתוכה כתריסר מושגים שונים: יופי חיצוני, גאווה, דרך ארץ, נאמנות... אולם 'תרגומו' המלא בשפת חיי יום-יום מוכרח להיות הבית"רי עצמו – בצאתו ובבואו, בפעלו, בדיבורו ובהגותו את מחשבותיו. מובן מאליו, כי רחוקים אנחנו עוד מרחק רב מהמצב הלזה, ולא בדור אחד יכול עם להגיע עדיהו. אולם על 'ההדר הבית"רי' להיות שאיפת יום-יום של כל אחד ואחד מאיתנו. כל צעד מצעדינו, כל תנועת יד, כל הגה קל, כל פעולה ואפילו כל רעיון עלינו לבצע בתמידות ובעקשנות מבחינת ה'הדר'. הרי אנו היהודים היננו העם האריסטוקרטי ביותר בכל העולם כולו" – והוא מסביר מה זה, למי שהמילה הזאת קצת לא נוחה לו – כי "מאחורי כל אחד מאיתנו עומדים כשבעים דורות, אשר ידעו קרוא וכתוב, שלמדו ודיברו על אלוהים ועל היסטוריה, על עמים ומלוכות, על אידיאות של צדק ויושר ועל – – – האנושיות והעתיד. כל יהודי הוא במובן זה 'בן מלך'. "על כן המשמעת הבית"רית היא אחד האמצעים הטובים לחינוך של 'הדר', אולם דבר זה אינו מספיק כלל. כאן כל אחד מחויב 'לעבד' את עצמו, לסנן ולזקק את כל הליכותיו. 'ההדר' מורכב מאלף 'הבלים', המהווים כולם יחד את חיינו היומיים. אכול בשקט ובמתינות, אל תבליט את מרפקיך בעת אוכלך, אל תגמע את המרק בקול הנשמע למרחקים, בלכתך ברחוב עם חבריך אל תכבוש את כל המדרכה, בעלותך בלילה על מדרגות של בית אל תשמיע את קולך, ולא תעיר את השכנים; פנה דרך ברחוב לאישה, לבא בימים, לילד קטן, לכל אדם בכלל – יהא הוא גס, אל תהיה. כל זה ועוד שורה אין-סופית של 'הבלותות' אחרות יוצרים את ההדר הבית"רי. "אולם חשוב פי כמה הוא ה'הדר' המוסרי. עליך להיות רחב לב, כל עוד אין הדבר נוגע לעניינים" עקרוניים. "אל תעמוד על המקח לגבי זכויות פעוטות. מוטב שתקריב אתה קורבן ולא תדרוש קורבן מאחר. כל מילה שלך מחויבת להיות 'מילת כבוד', ומילת כבודך צריכה להיות קשה מצור. מוכרח לבוא היום, בו כל יהודי שירצה את ההוקרה העליונה של יושר אנושי, של נימוס וכבוד, לא יגיד כמו עתה: 'זהו ג'נטלמן אמיתי!', אלא יאמר: 'זהו בית"רי אמיתי!'." אז תודה לך, ירדנה, שקיימת את הדבר הזה מתוך הנדר. אני מאחל לך קודם כול חיים טובים עם בריאות איתנה, קודם כול הרבה נחת ושמחה, ושתדעי למצוא משמעות בדברים שתעשי בהמשך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לשר המשפטים. השרה מרב מיכאלי, בבקשה. << דובר >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << דובר >> ירדנה יקרה, לחבר הכנסת דוד ביטן ולי יש הצעת חוק, הגשנו הצעת חוק לביטול פרישת חובה, ואם יש מקרה שבו היינו צריכות את החוק הזה זה המקרה שלך. כל כך הרבה פעמים – לא עד כדי כך כמוך, כן, אבל אדם מגיעה לגיל שהוא כאילו פרישת חובה בשיא יכולתה, בחריפות שכל אדירה, עם ניסיון וידע מצטבר שאין לו תחליף, עם פניות רגשית, עם אהבה לעבודה ולמקום העבודה, עם מחויבות אין-סופית ועם טעם אדיר לעשייה. באמת באמת אני לא יודעת איך קרה שעוד לא העברנו את ביטול חובת הפרישה. אם הייתי מביאה בחשבון שזה יהיה נוגע אלייך אז כנראה הייתי מזדרזת יותר. אני לא מכירה את הכנסת בלי ירדנה מלר כמזכירה. אני הגעתי כשאת כבר היית מזכירת הכנסת וידעתי שאת האישה הראשונה בתפקיד מזכירת הכנסת, מה שישר כאילו גרם לי גם קצת להזדקף. ואני לא רוצה להכיר את הכנסת בלעדייך, אני ממש לא מעוניינת בזה, והאמת ניתנת להיאמר שאני גם קצת חרדה מה יקרה לכנסת בלעדייך. אני מאחלת הצלחה רבה למזכיר החדש ואני סומכת על לשכתך הנפלאה, שאת השקעת בהן, והן באמת באמת – ברור לי שבפינתנו, מה ששלך, שלהן הוא, אבל עדיין, אני מודה ומתוודה שאני חרדה לכנסת, ואני מפצירה בחברותיי וחבריי חברי הכנסת להביא בחשבון שאנחנו נכנסות ונכנסים עכשיו לעידן חדש ואנחנו לא נוכל להרשות לעצמנו את ההתנהלות משולחת הרסן וחסרת האחריות שנראית כאן לפעמים, משום שלא תהיה לנו ירדנה עם האצבע בסכר. מאוד התלבטתי אם להגיד, אבל אני לא יכולה להתאפק: חלק מההדר הז'בוטינסקאי והאחר שלך בא לידי ביטוי לא רק באופן שבו את מדברת ובדברים שאת אומרת, במאור הפנים ובחוסר הפניות המוחלט, אלא גם בהופעה המהממת שלך, שהיא לעולם מתוקתקת, באמת עד אחרונת הציפורניים. אני תמיד מסתכלת על זה בהשתאות ובקנאה ובהערצה רבה. ובהקשר הזה, הביטו בקנקן, כי מה שיש בה הוא עוד הרבה יותר מזה. אתמול ראינו את הבת שלך באירוע הפרידה המרגש שהיה ממך בשאגאל, וראית איך הסטייל הזה עשה את הקפיצה הדורית בצורה המושלמת ביותר. את, חזרו ואמרו, את גדלת בחרות, את בית"רית. אני גדלתי בצד השני המוחלט מבחינה פוליטית, במפ"ם ובמפא"י, אבל היום בפוליטיקה שלנו את ואני לגמרי לגמרי באותו צד, לגמרי באותו צד; גם מבחינת המחויבות האידיאולוגית לחמשת המ"מים, אם תרצו, הז'בוטינסקאיים, אבל לא פחות מזה, משום שהיום אני חושבת שהדבר מס' אחת שמאחד אותנו הוא התפיסה הבן-גוריוניסטית של ממלכתיות. בן-גוריון הוא שהביא את הקונספט הזה של ממלכתיות, המדינה, חובתה לאזרחיות ולאזרחים שלה, הממלכתיות מעל המפלגתיות, מעל הפלגנות. אני מאושרת שאני יכולה למצוא את הקו המחבר הזה בינך לביני, בסופו של דבר, בתור הקרקע הכי יציבה שאנחנו חייבות וחייבים לשמר בשביל לבנות את עתידה של מדינת ישראל ביחד. אז אני מאחלת לך שלא תתרחקי מדי. אני מאחלת לנו שלא תתרחקי מדי. אשלח אותך – לא אשלח אותך; אני אשלח אותנו לעידן החדש הזה שבו את מבלה ואנחנו פה עם האמירה של גולדה, עוד אישה שאני נושאת אליה עיניים, שפסימיות היא מותרות שיהודייה או יהודי אינו ואינה יכולה להרשות לעצמה. אז באמת אהבה רבה לך ותודה רבה רבה רבה על הכול. אנחנו נמשיך להסתכל על הכיסא הזה ולראות אותך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לשרה מרב מיכאלי. הדובר הבא – חבר הכנסת אקוניס, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מרגי. << דובר >> אופיר אקוניס (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, מזכירת הכנסת, משפחת מלר היקרה, אדוני היושב-ראש, אנחנו נפרדים היום מחברת הכנסת ה-121. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יפה מאוד, באמת יפה. << דובר_המשך >> אופיר אקוניס (הליכוד): << דובר_המשך >> מזכירת הכנסת הגב' ירדנה מלר היא חברת הכנסת ה-121. במרוצת 45 שנים שבהן היא שירתה את הכנסת במגוון תפקידים כאן, ומתוכם היכרותנו – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה לא בסדר שבאירוע פרידה אנחנו חייבים ללכת להצביע ולעזוב את האולם. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ביקשנו – – – זה לא בסדר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. בבקשה להמשיך. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כמה פעמים ביקשנו מכם? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אבל יושב-ראש ועדת הכנסת כאן. רגע, חבר הכנסת טיבי. << דובר_המשך >> אופיר אקוניס (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסכים עם המציעים – להמתין עם ההצבעה עוד 20 דקות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> רגע, רגע, שנייה אחת. רק שנייה, בבקשה. גב' סטרוק, אני לא צריך כל פעם את העזרה שלך, אני מסתדר לבד, בסדר, הבנתי. אם נצטרך, נעשה בסוף הדברים לכבודה של מזכירת הכנסת עשר דקות הפסקה כדי לאפשר לכולם. בבקשה, לבקש מחבר הכנסת יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון לבטל כרגע את ההתכנסות. אם הוא יצטרך, ניתן לו עשר דקות לאחר מכן. בבקשה. לא צריך על כל דבר לצעוק. << דובר_המשך >> אופיר אקוניס (הליכוד): << דובר_המשך >> ובכן, ירדנה לא יכלה לבקש אירוע שכל כך מאפיין את הכנסת כמו מה שהיה כאן בשלוש הדקות האחרונות – דוגמה מובהקת לישראליות במיטבה שמשתקפת במשכן הכנסת, ובמליאת הכנסת ביתר שאת. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> היא הצליחה להביא להסכמות. << דובר_המשך >> אופיר אקוניס (הליכוד): << דובר_המשך >> הביאה להסכמות, ברוך השם. אמרתי שירדנה כאן ב-45 השנים האחרונות – מתוכן היכרותנו בת 26 שנים – הפכה לאחד מסמליו של המשכן, אבל מהסמלים החיוביים, אדוני היושב-ראש: רהוטה, יסודית, ידענית, מקצועית ומקצוענית לעילא ולעילא. גם יושבי-ראש – ויושבים כאן אתה, אדוני היושב-ראש, היושב-ראש הקודם יריב לוין ואחרים ששימשו בתפקיד – וגם הסגנים, כמובן, למדו ממנה רבות על עבודת הכנסת, על המליאה ביתר שאת, וגם על הוועדות. יודעת את התקנון – הוא לא פשוט, בעיקר תתי-הסעיפים הם לא פשוטים, יותר מהסעיף העיקרי – יודעת אותו על בוריו, דבר באמת מאוד לא פשוט. ואני מנצל את ההזדמנות להודות לך על הסיוע, כח"כ צעיר שנכנס לכאן בכנסת השמונה-עשרה, ומייד למילוי מקום כסגן יושב-ראש, עד שהתמניתי ליושב-ראש ועדת הכלכלה. זו הזדמנות טובה להודות לך. וכמובן, כפי שצוין כאן – האישה הראשונה בתפקיד אחרי 63 שנים לייסוד הכנסת. אבל ברשותכם, וזה הוזכר כאן גם על ידי שר המשפטים וגם על ידי שרת התחבורה, ואולי גם על ידי הדוברים הבאים, ברשותכם, התכונה היסודית ביותר, הבית"רית ביותר, שאין איש שיכול להגדיר את עצמו איש בית"ר בלעדיו – חוץ מהדבקות ברעיון ארץ ישראל השלמה, כמובן – זה רעיון ההדר. אי-אפשר להיות בית"רי אמיתי ללא התכונה הזאת. לא בכדי ירדנה היא נצר ללוחם הארגון הצבאי הלאומי מנתניה – אם אפשר לומר, אדוני היושב-ראש, חלה התיישנות – יוסי מלר, שהיה לו חלק נכבד בפעולה, אחת מן הפעולות בעצם העיקריות, שהביאו לסיום המנדט הבריטי: חטיפתם ותלייתם של שני הסמלים הבריטים בעיר נתניה, שהייתה משופעת בלוחמי הארגון הצבאי הלאומי. ובכן, ההגעה שלה לכאן אחרי מהפך 1977, לסיעת הליכוד, הייתה טבעית והיסטורית. עכשיו יש משהו שעליו אני מאוד מתקנא בירדנה – יש הרבה דברים שאני מתקנא, אבל יש דבר אחד עיקרי: הזכות הגדולה, ההיסטורית, שלא תחזור לעולם, לעבוד עם שניים מגדולי האומה, שני יהודים ענקים, ענקים, מנחם בגין ויצחק שמיר, זכרם לברכה. ולא בכדי, כך נודע לי, כתב יצחק שמיר בדברי פרידתו ממך במעבר מהתפקיד בסיעת הליכוד למזכירות הכנסת "הקמע של הליכוד". ואני רוצה לומר לך, יצא כך, לא בכדי, אולי מקרי, לא יודע, שדברי הפרידה כאן במליאה וסיום התפקיד הם בחודש אדר, בתווך שבין יום השנה לפטירת מנחם בגין, זכרו לברכה, לבין אירועי י"א באדר, שהביאו – אגב, השרה מיכאלי, י"א באדר, חלק מן הנרטיב ההיסטורי הציוני, האירוע שהפך לסמל הכמעט-יחיד, אדוני היושב-ראש, גם של הימין וגם של השמאל. זה דבר מדהים. אין דברים כאלה כמעט בתולדות הציונות שאירוע בתולדותינו, בי"א באדר תר"ף – יושבת כאן אשת קריית שמונה, הקרויה על שם אירועי י"א באדר, שרת החינוך. בעיניי זה דבר שהוא לא מקרי, הוא לא מקרי. אני רוצה לומר לך, ירדנה, לחברות וחברי הכנסת ולמשפחה: את דוגמה ומופת לאנושיות, למקצועיות, להבנת הדמוקרטיה, להגינות. תחסרי לנו כאן מאוד מימין ומשמאל, קואליציה ואופוזיציה. תודה רבה לך. אני מאמין שבשם כולנו אני אומר את הדברים: תודה רבה ותל חי. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אקוניס. הדובר הבא – יעקב מרגי, ואחריו – חבר הכנסת גפני. כל כך כיף לא להפעיל שעון ולהגיד: משפט אחרון לסיום. << דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, ירדנה היקרה, משפחתה החשובה, עובדי הכנסת שבאו לכבודך, אורחים יקרים, אני לא אוהב לומר "אנחנו נפרדים". אנחנו באירוע לכבודה של ירדנה, מזכירת הכנסת המיתולוגית, אפשר לומר. אני לא יודע אם יש בעל תפקיד, בטח לא בבית הזה, או אם חי בתוכנו אחד שנגע בהיסטוריה ב-45 שנות שירות. אני לא אומר עבודה; שירות. ירדנה משרתת בכנסת 45 שנים בשלל תפקידים. משנת 2004 שימשה סגנית מזכיר הכנסת, וב-12 השנים האחרונות שימשה מזכירת הכנסת. אפשר לקבוע קטגורית: אין שני לניסיון העשיר ולידע העצום של ירדנה, אשר הקפידה באופן עקבי לשמור על הגינות, יושר ושוויון בכל תפקידיה השונים, בתפקידה תחת יושבי-ראש שונים מכל קצווי הקשת הפוליטית, מתוך דאגה לשמור על ממלכתיות וכבוד הכנסת, ולנגד עיניה ראתה את טובת חזותו הציבורית של משכן מכובד זה, המהווה וצריך להוות אי של שפיות ואחדות בתוך תרבות השיח הישראלי, אשר לעיתים הקיטוב גואה בו. ירדנה, כפי שהוזכר, נולדה בנתניה להוריה יוסי ואליה מלר, אשר פעלו בשליחות ציבורית והיו ממקימי העיר נתניה בשנותיה הראשונות. אפשר לומר שזה מגמד, "בין מקימי העיר נתניה"; בין מקימיה של המדינה הזו. מתוך רצון לתת ולהעניק לאחר בראיית טובת הכלל, רגליה של ירדנה נטועות עמוק עמוק בשליחות הציונית, בשליחות שלא נגמרת של עם ישראל במדינת ישראל. על ערכים אלו ודומיהם התחנכה מזכירת הכנסת ירדנה מלר, ועם סיום לימודיה, בגיל 22, אם אני לא טועה – מהאוניברסיטה לכאן: התחילה את עבודתה בכנסת, ואט-אט טיפסה במעלה ההר בשלל תפקידים במינהל הכנסת עד לתפקיד הנכבד שבו שירתה את העם בישראל. ירדנה, את יודעת, כשנבחרתי לכנסת, שיבחו אותי. אמרתי: ביג דיל, מה קרה? עשיתי MRI, לא השתנה לי שום איבר בגוף. אז הם אמרו לי: לא, אל תזלזל בזה, אתה אחד מתוך 120. ולך אני אומר משהו יותר חזק משלי: את אחת, אחת, שזוכה מכל העם להיות מזכירת הכנסת. זה מעמד עוד יותר חזק, עוד יותר מכבד, התפקיד המשמעותי והייצוגי והמכבד של הפרלמנט הישראלי כמזכירת הכנסת, ועשית זאת, אם אפשר לומר, ביד רמה. ירדנה, מי שעובד איתה – זכיתי קצת בתקופה שהייתי בנשיאות הכנסת, גם בכנסת הקודמת, גם בנוכחית – במבט עיניים, בתנועות העיניים, בתנועות הגוף, אפשר להבין מה היא רוצה, מתי יש לה נחת רוח, מתי יש לה קורת רוח ומתי יש לה מורת רוח. מדינת ישראל צעירה ותוססת. סדר-היום הציבורי מתעדכן בקצב מהיר, ואירועים שוברי שגרה נהיו חלק מן השיח השוטף בסדר-היום הציבורי. את כל זאת נדרשת להכיל מליאת הכנסת, המביאה את הקולות באמצעות נבחריה, חברי הכנסת, לעיתים בקול דממה דקה, לעיתים להפך. אולם גם בתוך חלל המורכבות הזה, בתוך האקווריום המנותק הזה, ניצבת מזכירת כנסת אחת, שגם היא אטומה, מנותקת מכל רעשי הרקע. וכך היא נהגה, ירדנה, בריכוז מופלא ומעורר השתאות של קיום שגרת המליאה, מתוך חובה לשמור על ערכי חקיקה ותקנון הכנסת, לשמור על המשך עבודת הכנסת ועבודת המליאה. ירדנה, זו הייתה חוויה להכיר אותך. אני צעיר מבין חברי הכנסת. השנה אני מכהן את שנת ה-20 שלי בכנסת, אז באולם הזה אנחנו כמעט ביחד. מ-2003 אני מכיר אותך כסגנית וכיושב-ראש, חלק מזה בתפקיד בנשיאות. כבוד, כבוד גדול. דיברו על הדר – אני לא מכיר את ההדר הז'בוטינסקאי, אבל יש בך הדר. תודה רבה על מה שאת, תודה רבה על הכול, ואני סמוך ובטוח שתמשיכי לתרום לעם ישראל ולמדינת ישראל. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת מרגי. חבר הכנסת גפני, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת גינזבורג. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, מזכירת הכנסת ירדנה, שרים וחברי כנסת, באה אליי מנהלת הסיעה אצלנו ואמרה שעושים אירוע במליאת הכנסת, פרידה מירדנה מלר, וצריך שמישהו מהסיעה ידבר, וזה אחד המקרים הבודדים שאפילו לא חשבתי פעמיים ואמרתי: אני רוצה לדבר. בניגוד לחלק גדול מחברי הכנסת שנמצאים כאן, אני זוכר אותה לא כמזכירת הכנסת. אני זוכר אותה כבחורה צעירה שהייתה סגנית מזכיר הכנסת, הייתה מנהלת ועדה – הוועדה לביקורת המדינה – הייתה מנהלת סיעה. ואני כל כמה זמן התפלאתי על הסייעתא דשמיא הגדולה שיש לה, באמת. אני לא חושב שיש מישהו מבין חברי הכנסת שלא מכיר אותה כמי שפועלת בממלכתיות, באובייקטיביות, במקצועיות. אין דבר כזה. אני יודע. לי יחסר, כמובן – היום זה כבר פחות, אבל תמיד ביום שני הייתי נכנס למזכירות, הייתי יושב עם ירדנה, והיא הייתה נותנת לי סקירה על מה שקורה ומה שיקרה. יחסר לי, אבל תחסר לכנסת האובייקטיביות הזאת, המקצועיות הזאת. אני לא יודע מי ז'בוטינסקאי. לא יודע. לא מכיר. שמעתי את אופיר אקוניס ואת האחרים. אני יודע למה הייתה לך סייעתא דשמיא גדולה: את היית בבית של מרן הרב שך וקיבלת ממנו ברכה. זה לא דבר – אצלי – ודיברנו על הנושא הזה, שהמפתח בידו. כדי שבאגודת ישראל לא יקנאו, יש לך קשר גם עם האדמו"ר מסדיגורה, שהוא אמר לסבא שלך לעלות לארץ. הסתדרת עם כל יהדות התורה, כמו שאת מסתדרת עם כולם. לי באופן אישי, באמת, ירדנה תחסר מאוד. היא תחסר מאוד לכנסת. אני יודע שהכנסת לא נהייתה בקדנציה הזאת יותר טובה מבקדנציות קודמות. אני יודע. אני יודע כמה נחמץ ליבך בעניין הזה כאשר את רואה. הכנסת זה חלק ממך. יש לך את הבת שלך, שתהיה בריאה, ואת תמיד הקדשת את הזמן לכנסת. זה לא יום ולא לילה ולא זמנים. כשהיה צריך אותך – היית. אם לא היית כאן, היית בטלפון. ידעת לנווט ולנהל את הדברים כמות שהם. עברת ראשי כנסת, עברת מנכ"לי כנסת, עשית הכול, והייתה לך סייעתא דשמיא. אני מברך אותך שתהיה לך הלאה סייעתא דשמיא; שמה שתעשי – את אישה צעירה במלוא כוחך – את תוכלי להמשיך. מישהו אמר, אני כבר לא זוכר מי מבין הדוברים: תהיי קרובה לכנסת, אולי נצטרך אותך. שתהיה לך הרבה בריאות, לך ולמשפחתך, שנמצאת כאן. שיהיו לך הרבה בריאות, אושר, נחת, הצלחה וסייעתא דשמיא. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת גפני. חבר הכנסת גינזבורג, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אורבך. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, ברשות מזכירת הכנסת, ירדנה היקרה, את מסיימת היום את העבודה שלך בכנסת, בתפקיד הבכיר ביותר שקיים בקרב עובדי הכנסת – מזכירת הכנסת – אחרי שנים רבות בתפקידים שונים בבית הזה. למעשה, התחלת לעבוד במשכן בשנה שבה נולדתי. כך, למעשה לאורך כל חיי שירת בכנסת. מזכירת הכנסת הוא תפקיד קשה ומאתגר ולצידו אחריות גדולה. מילאת את התפקיד שלך במקצועיות, בתבונה, בהגינות, בממלכתיות, בהוד והדר. יש בך איזון פנימי מרשים שאין אותו לרבים, שבא לידי ביטוי באופן ניכר גם כלפי חוץ. ידעת תמיד לאזן ולשמור על ניטרליות בעבודה, תוך השארת מקום לשיקול דעת. עמדת על האמת המקצועית שלך, על משמר המערכת ועל משמר הנהלים והנהגים והערכים של הכנסת. היה מאוד מאוד ניכר לראות תמיד את הנאמנות והמסירות שלך כשמילאת את כל מה שהיה מוטל עלייך, ומעל הכול תמיד עמדו מעמדה של הכנסת וכבודה של הכנסת. אומנם אינך נבחרת ציבור, אבל בתפקידך הייתה מוטלת עלייך אחריות מתוך מחויבות עמוקה לציבור. סייעת לכנסת לתפקד, ובכך גם למדינת ישראל, ואת שירותך מילאת תמיד, כדברייך, לאור ערכי הגאווה, האהבה והשלום. עברת 15 כנסות בתפקידים שונים – ממזכירת סיעה, מנהלת ועדה, מנהלת לשכת יושב-ראש הכנסת, סגנית מזכיר הכנסת, ועד תפקידך כמזכירת הכנסת ב-11 השנים האחרונות. ראית את הכנסת ברגעים הכי טובים שלה – שבהם עברו כאן החלטות היסטוריות ששינו את פני עתיד המדינה – וגם ראית אותה ברגעי שפל, כאשר לעיתים חבריה אפילו אכזבו את אזרחי המדינה. את מופיעה על יותר תמונות מחזור בקומת הסיעות מרוב חברי הכנסת הנוכחית והשרים. אבל מעל הכול, הייתה לך הזכות הגדולה להיות שותפה בכתיבה ובעיצוב חלק מדברי הימים של הכנסת, חלק נכבד, וזה לא יימחה לעולם. מה שמדהים אותי, ירדנה, זה שעברת את אותו תהליך של כינון הכנסת, ליווי כהונת הכנסת, וכמובן גם את פיזורה, כל כך הרבה פעמים, ולמרות זאת, בכל כנסת שנפתחה סיפרת שתמיד מילאו אותך תחושות של התרגשות וגאווה – שאני מוכרח לומר שהקרינו גם עלינו, על חברי הכנסת ועל כל מי שנמצא במשכן. ירדנה, היית לא רק מזכירת הכנסת; מילאת את התפקיד בנאמנות שיא ובאמונה עמוקה, כמי שמחוברת בכל נימי נפשה למוסד הזה. הבנתי את זה בעיקר כשראיתי את פנייך בעת ההכרזה על התפזרות הכנסת העשרים-ואחת. נראית כאילו חרב עלייך עולמך, ולמען האמת, זו הייתה גם תחושת רבים מאיתנו, כי זה באמת קצת עולמך. לכנסת היה מקום מאוד מאוד עמוק בלב שלך. אחרי זמן מה שאני כיהנתי בכנסת, הבנתי ממך שלא הכול נמצא או בא לידי ביטוי בתקנון. תמיד הבהרת שנוסף לתקנון יש נוהג ויש נוהל, ושהם הולכים בכפיפה אחת ומהווים חלק מהמסורת ומהתפקיד המשמעותי ומהתפקוד עצמו של הבית הזה. יש צמתים והחלטות שבהם רק השכל הישר והבריא יכריע. בדיוק את זה ידעת והשכלת לעשות, ותמיד באנושיות, בחביבות, בחיוך, בסבר פנים יפות. את יודעת לעמוד על שלך, ונראה מי יעז להתווכח איתך – הוא תמיד יפסיד. אז ראית את הדיונים ואת הנאומים והחלפת הדעות והחקיקה, אבל ידעת תמיד להסתכל על המשמעות הרחבה יותר של העבודה כאן בכנסת. ראית תהליכים ואירועים ומדינה, אבל ראית גם אנשים ובני אדם. בנימה אישית, ירדנה, קיבלת אותי כחבר כנסת חדש לפני ארבע כנסות. לימדת אותי המון, מניסיונך הרב, עבודה פרלמנטרית מהי, ולא רק אז, כי בכל יום לצידך לומדים משהו חדש. את תמיד עם אוזן קשבת ודלת פתוחה להתייעצות, להתלבטות והכוונות, ולכן, ברשותך, ירדנה, אני ארשה לעצמי להמשיך תמיד לעמוד איתך בקשר, גם לאחר עזיבתך, כדי ללמוד עוד ועוד דברים חדשים. את עבורי באמת השראה ודמות מופת. אני מאוד מאוד מעריך אותך. כסגן יושב-ראש הכנסת וחבר בנשיאות הכנסת, כיושב-ראש ועדת הכנסת לשעבר וכחבר הכנסת, מאוד מאוד נהניתי לעבוד איתך ולצידך, ירדנה, ואני ממש מצטער על העזיבה שלך. אני מודה לך על שירות של עשרות שנים למען מדינת ישראל מהבניין הזה, שהוא לב הדמוקרטיה הישראלית. אני מאחל לך שתמשיכי להגשים את שאיפותייך ואת חלומותייך, שתדעי הרבה מאוד נחת ושמחה בכל אשר תפני. ברור לי שגם את הפרק הבא בחייך תדעי לעצב בדרך המיוחדת שלך, כי, ירדנה, אם יורשה לי לרגע לתמצת בצורה קצת יותר משוחררת: עלייך בהחלט אפשר לומר שאת קלאס באפס מאמץ. המון תודה לך, ובהצלחה רבה מכל הלב. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת גינזבורג, תודה רבה. חבר הכנסת אורבך, בבקשה. << דובר >> ניר אורבך (ימינה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מזכירת הכנסת ירדנה, "ומבטך עוד לא פגש במבטם / עוד לא אמרת להם מילה טובה". את השיר "אנשי הגשם", השיר הנפלא הזה עם הלחן המוכר של נחום היימן, בדרך כלל אנחנו מייחסים לאנשי המוסד, אנשי הצללים. כאשר חיפשתי בעבר הסבר על השיר ראיתי שרחל שפירא, שחיברה אותו, בכוונה בוחרת שלא להתייחס ולהגיד בפירוש למי התכוונה. אני אוהב את הרעיון הזה, כי הוא נותן לנו יכולת לפרש. אין ספק שמילות השיר מתחברות במדויק לאותם אנשי צללים, אבל הן מתחברות גם לאותם אנשים צנועים שפועלים יומם ולילה למען המדינה, למען הגשמת החזון בן אלפיים השנה. היום זה הזמן של מדינת ישראל, של אזרחי ישראל ושלנו להגיד תודה. אני חושב שהשיר הזה מסמל מאוד את ירדנה. דיברו קצת על ההיסטוריה של ירדנה, וראינו שברוב חייה המקצועיים היא בחרה לשרת את עם ישראל. היא עלתה לאט-לאט בדרגות עד שהגיעה לכאן, להיות מזכירת הכנסת, יד ימינו של יושב-ראש הכנסת. אני חושב שכולנו נסכים שירדנה היא קודם כול בן אדם. הכול נעשה בחיוך, בצניעות, בהגינות רבה ובמקצועיות. עכשיו באמת הגיע הזמן שלנו להגיד לה תודה מול כולם. מליאת הכנסת – אני חושב שגם הדוברים פה, אפשר להגיד שזה לאורך כל הדורות, ואני חושב שאני אולי חבר הכנסת הכי חדש פה – כולנו למדנו על בשרנו שמליאת הכנסת היא מקום יצרי, מקום סוער. על דוד המלך נאמר עדינו העצני –כשהיה צריך הייתה בו עדינות, וכשהיה צריך הייתה בו עוצמה. לך, ירדנה, יש את העוצמה ואת העדינות – ואני יכול להרשות לעצמי, כן – של דוד המלך. ירדנה מצליחה לאזן אותנו פה כמעט בלי לומר מילה, במבט. אני חושב שאין פה מישהו שלא נתקל במבט של ירדנה. אתמול דיברו רבות על ירדנה, הראשונה בתפקיד מזכירת הכנסת, ובאמת זה נראה כאילו הוא שלה היה מאז ומעולם, בדאגה שלה לעובדים ולעובדות, ביחס שלה לחברי הכנסת ולשרים. בסופו של דבר, ירדנה היא הכי טובה במה שהיא תמיד עושה. זכית ללוות בכנסת את הסכמי השלום הגדולים ביותר, מהסכם השלום במצרים ועד הסכמי אברהם של ימינו. אתמול, אני חושב, סיכמת את דברייך בברכה שכולנו מזדהים איתה: "יהי שלום בחילך". אני מאחל לך שגם במעונך תמיד ישכון שלום, ואנחנו צריכים להיות מחויבים להמשיך את הדרך שלך כאן בצורה הכי טובה שאפשר. בסופו של דבר, כולנו ראינו איך התנהלת פה בצורה מופתית למען מדינת ישראל ולמען עם ישראל כולו. "כשאוהבייך ישכחוך, וכל כלבייך ינבחו / אנשי הגשם יאספוך אל מיטתם / והם ירימו את ראשך ויאמצו את ייאושך / לחממך בפירורי אהבתם". אני בטוח שמדינת ישראל תמשיך לחוש את אהבתך, כי את הקדשת את חייך למענה, וכמו שאני הספקתי להכיר אותך – את גם לא תפסיקי בזה. באמת בהצלחה מכל הלב. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סובה, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת סטרוק. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, ירדנה היקרה, משפחה, קהל נכבד, אני כמובן מצטרף לכל הדברים שנאמרו פה, אבל אני רוצה לספר ולתאר את המקצועיות שלך בפרטים הקטנים, שיכול להיות שחלק מהאנשים אפילו לא שמעו. כשנבחרתי לראשונה לכנסת, באפריל 2019, מבחינתך זה היה מגה-אירוע, כי לכנסת העשרים-ואחת נכנסו כמעט 50 ח"כים חדשים. למדת אחד-אחד, בדקת אחד-אחד, ואת היית היחידה שידעה לבטא את שמות המשפחה בצורה הכי נכונה. זה הפך אפילו למם – שם, בפרסה; אני מגלה פה סודות – שמנסים לחקות את הקול שלך כשאת פונה לחברי הכנסת. אז א. יש לי עצה: בשביל שלא יהיה לך משעמם אחרי הפרישה, אולי תמכרי את זה כסוד מסחרי – את הפנייה לח"כים. פעם, כשרק התחלנו עם הפלאפונים, היו משלמים על הממתינה, אז הקול הזה שבו את קוראת בשם הנכון בצורה הכי מכבדת – לדעתי, כל אחד מהח"כים יזכור את זה לאורך הקדנציה, וזה לא משנה אם אתה פה שנתיים, שלוש שנים או 30 שנה. אני לא אשכח את היום הראשון שבו נכנסתי כח"כ חדש לאולם הזה, ואת עשית לנו פה הדרכה, ואמרת עוד משפט שנצרב בזיכרוני. את פנית אלינו, לח"כים החדשים, שבכלל הסתכלנו ולא הבנו מה הולך פה, ואמרת שבהיסטוריה של מדינת ישראל רק 965 אנשים – נכון לכנסת העשרים-ואחת – זכו להיות באולם הזה, לשבת על הכיסאות האלה ולייצג את עם ישראל. ואז אמרנו: מדינה של עשרה מיליון, ורק 965 אנשים בסך הכול בהיסטוריה. אז א. ידעת לבחור את המשפטים הנכונים לא רק בשביל להכניס מוטיבציה לח"כים חדשים אלא גם להסביר להם את גודל השעה, את גודל המקום וגם את גודל האחריות. אני, כמובן, למדתי הרבה גם מאופן ההתנהלות שלך. אני גם למדתי מהידע הרחב. אני רק מצטער שמעתה, כשאני בעצם אמלא תפקיד כסגן יושב-ראש, אצטרך ללמוד את זה כבר מאנשים אחרים. לא שאני פה מצטער, אני רק אומר שרציתי רק ללמוד עוד קצת מהמקצועיות ומהניסיון שלך. אני רוצה להגיד עוד כמה דברים מעניינים. תמיד כשח"כים חדשים נואמים בכנסת, הרבה פעמים אנחנו עושים את זה מול אולם ריק. תמיד במחשבה הייתי אומר: רגע, מה, חוץ מהבמאי של ערוץ הכנסת, מי עוד צופה בי? מי עוד רואה אותי? ואז תמיד הייתי זורק מבט שמאלה, וכשאת ישבת לצידו של היושב-ראש, תמיד היית מגיבה על הדברים. תמיד. אז אמרתי: איזה יופי. אם אני רוצה לדעת איך דבריי מתקבלים פה, אני צריך להסתכל על התגובה שלך ולראות איך את מגיבה על הנאומים. את עשית את זה בצורה הכי מכובדת, ובאמת אכפת לך ממה שהח"כים אומרים, וזה לא משנה. הרבה דברים נאמרים פה, באולם הזה. אז אני מודה לך גם על זה, כי מהתגובות שלך אני גם למדתי על הנאומים שלי, בין היתר, וגם על נאומים אחרים של חברי כנסת. לסיום, אני רוצה לספר משהו שבטח את זוכרת. לפני כמעט שנה וחצי היה פה ויכוח סוער אם צריך להכניס שינויים לחוק השבות. ואז, היה לי פה ויכוח עם חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' – איפה הוא? הוא לא באולם – ואני הזכרתי לו שבאוקראינה יש עיירה קטנה שנמצאת על גדות נהר ששמו סמוטריץ'. הזכרתי את זה שלפני הרבה שנים, במלחמת העולם השנייה, היה שם טבח נוראי של יהודים. אלה דברים לא נעימים להיזכר בהם ולספר. הזכרתי את זה בהקשר של זה שהרבה אנשים החליפו זהויות, התחבאו מהנאצים וניסו לברוח, ולכן לנו יש חובה מוסרית – גם אם מישהו היום מגלה שסבא או סבתא שלו היו יהודים – אז דבר ראשון, קודם כול לקרב אותו לעם ישראל ולמדינת ישראל. ואז, אני מסיים את הנאום הסוער שלי, ואת ניגשת אליי ואומרת לי: אתה יודע? גם המשפחה שלי מהעיירה הזאת, קמניץ-פודולסקי, זו עיירה קטנה. אחרי הנאום אני התרגשתי יותר מאשר תוך כדי הנאום. << קריאה >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << קריאה >> היית שם? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא. לא יצא לי, אבל הייתי בסביבה שם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מה השם, עוד פעם? קשה לנו לקלוט. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> קמניץ-פודולסקי. << קריאה >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << קריאה >> שם היה גיא ההריגה, שם הוציאו – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ברור. זה היה בחודש הראשון. בתוך כמה ימים נהרגו שם – – – << קריאה >> שר המודיעין אלעזר שטרן: << קריאה >> ב-1941 הוציאו – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> נכון, נכון, נכון. אגב, זה לא רק היו יהודים אוקראינים, היו שם גם יהודים הונגרים. מספרים נוראיים: 30,000 איש בתוך שלושה ימים. את ריגשת אותי כשניגשת אליי וביקשת אם אני יכול למצוא תמונות, משהו, מהעיירה הזאת. אני שבועיים חיפשתי תמונות בשביל לתת לך ולרצות אותך, לתת לך את התמונות האלה. לכן, עשיתי תמונות ישנות של העיירה הזאת בסוף המאה ה-19 והמאה ה-20, וכל כך שמחתי שלא רק חדרתי לליבך, אלא גם יש המשך לדבר הזה. קיבלת אותי בחדר שלך, במשרד שלך. גם את זה אני בטוח אזכור. ירדנה יקרה, אני באמת מאחל לך רק הצלחה. אני בטוח שהרבה אנשים יתגעגעו אלייך בכנסת, ושרק יהיה לך טוב. שרק יהיה טוב. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה רבה. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אמן. חברת הכנסת סטרוק, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת טיבי. << דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> ירדנה היקרה, האמת, ירדנה, תמיד כשאני עומדת כאן אני מדברת גם אלייך, כי תמיד אני יודעת שאת באמת מקשיבה, ואת ממש מקשיבה וזוכרת ושואלת שאלות והכול. אבל אני באמת רוצה לדבר אלייך, ודרכך אל כולנו, אלייך ולא עלייך. עלייך כבר דיברו המון, כל מי שעלה לכאן דיבר עלייך, ואת יודעת, בסוף כתוב: אין אומרים כל שבחו של אדם בפניו. צריך להיזהר מזה, שלא יהפוך חלילה להספד. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> – – – במקצת. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> נכון. אמרנו במקצת. צודק, נכון, אז אני לא אוסיף על ה"עלייך" הזה. אני רוצה לדבר יותר על מה שאנחנו צריכים כולנו, חברי הכנסת, לקבל מירדנה, מה המסר שירדנה משאירה לנו, לימדה אותנו לאורך השנים, ואתמול היא אמרה את המסר הזה – אמרת אותו, ירדנה, במשפט קצרצר, בשתי מילים, בשתי מילים שאומרות להערכתי ולהבנתי הכול. אמרת את המילים "שירתי בקודש". שירתי בקודש. וזאת באמת ההתייחסות שלך, ירדנה, לאורך כל השנים, ואני באמת מאלה שמכירים אותך שנים רבות, עוד מהימים של הליכוד. זה היחס שלך. את מתייחסת לדמוקרטיה הישראלית בחרדת קודש ממש. והשאלה מה זה הקודש הזה, מה כל כך קדוש בבית הזה. הרבה אנשים אומרים הפוך – הכנסת זה לא מקום קדוש, זה מקום שיש בו צעקות ויש בו בעיות ויש בו דברים מכוערים, מה פה קדוש? אז אני פתחתי בפרשת השבוע, ויש רש"י מקסים בהתחלת הפרשה, כשרש"י מתייחס לפסוק הראשון של פרשת ויקרא, שכל-כולה מדברת על לשרת בקודש כי כל-כולה מדברת על עבודת המקדש, על התפקיד של הכוהנים במקדש וכן הלאה. יש בהתחלת הפרשה פסוק שכתוב בו: "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמֹר", ורש"י אומר שם, מה פירוש המילה לאמור? אומר הקדוש ברוך הוא למשה, "צא ואמור להם דברי כיבושים. בשבילכם הוא נדבר עימי" – בשבילכם, בשביל עם ישראל הקדוש ברוך הוא מדבר עם משה – "שכן מצינו שכל ל"ח שנה שהיו ישראל במדבר כמנודים" – כל 38 השנים שעם ישראל היה מנודה בעקבות חטא המרגלים ולא נכנס לארץ, כל התקופה הזאת כולה, "מן המרגלים ואילך, לא נתייחד הדיבור עם משה". זאת אומרת, משה רבנו, אדון הנביאים, ממשה עד משה לא היה לעם ישראל מנהיג יותר גדול כמשה ולא היה נביא יותר גדול ממשה ולא יהיה בכל ההיסטוריה, משה רבנו, 38 שנים הקב"ה לא דיבר אליו, לא דיבר אליו בכלל. ולמה? כי עם ישראל היה בעונש, ואם עם ישראל בעונש ה' לא מדבר אל משה. זאת אומרת, כל הגדולה של משה רבנו היא לא מצד משה האיש, היא מצד עם ישראל, שמשה הוא המייצג אותו. ואני חושבת, ירדנה, שזה מה שאת רואה בכנסת הזאת. את רואה בכל אחד ואחד מאיתנו שליח ציבור ואת רואה דרך כל אחד ואחד מאיתנו את הציבור שמאחוריו, ואת הציבור הזה את מכבדת דרכנו. ככה אני מרגישה ומקבלת ממך כל השנים. וזה נכון, דרך אגב, שאת גם רואה אותנו כאנשים, ואת יכולה לשאול את יבגני מה היה בעיירה הזו ולשאול אותי מה היה עם הסבא שלי ואיפה הוא קבור, והכול – זה נכון, את מסתכלת עלינו כבני אדם, את מאוד אנושית, אבל בסוף בסוף, חרדת הקודש היא לא כלפי אורית סטרוק כבן אדם ולא כלפי יבגני כבן אדם ולא כלפי שרן, היא כלפי הציבור; אותו את רואה בעצם, אותו את מכבדת. וזה בעצם הכבוד העצום – אופיר אקוניס קרא לזה ההדר הבית"רי, בעיניי זה הרבה מעבר להדר בית"רי – זה באמת לראות את הדמוקרטיה, את המהות, את המהות של הדמוקרטיה, ולשדר אותה אלינו. ולכן אני רוצה להגיד לך, ירדנה, תודה לא רק על כל מה שעשית עבור הבית הזה, ועשית בלי סוף; תודה לא רק על מה שעשית כלפי כל אחד ואחד מאיתנו, ועשית בלי סוף – תודה על המסר החשוב הזה שאת משאירה לנו ושאנחנו נשתדל לשאת אותו איתנו גם אחרי שאת כבר תלכי. אז ממש תודה גדולה מקרב לב. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת סטרוק. חבר הכנסת טיבי, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> ירדנה יקרה, מכובדי יושב-ראש הכנסת, חברות וחברי הכנסת – ביטן וגילה, כרגיל אתם מפריעים. << קריאה >> גילה גמליאל (הליכוד): << קריאה >> לך לא. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה רבה. אני שייך לאלה שמכירים את ירדנה באופן אישי שנים רבות רבות לאחור, עוד לפני שנהייתי חבר כנסת. היא הייתה אז מנהלת סיעה, ומאז שהיא מזכירת הכנסת ההיכרות התהדקה, גם בתור חבר כנסת וגם בתור סגן יושב-ראש הכנסת הוותיק ביותר. אני יודע איך מתנהגים בממלכתיות אחדים מחברי הבית, אבל התואר הזה תפור על ירדנה לפי מידותיה ומידות הממלכתיות. היא שמה בצד רקע ודעות פוליטיות ומתייחסת אל כולם באופן שוויוני, אנושי, מכבד. לעיתים רבות, גם כשהעת היא קשה – עם חיוך, מצמצמת פערים, מורידה את האפשרות שהמחלוקת תגבר על החיים ביחד בבית הזה. ירדנה, חזרתי אל הווטסאפ בינינו שנים רבות ובדקתי – יש יותר מ-20 פעם שאת מאחלת לי חג שמח בעיד אל-פיטר, חג שמח בעיד אל-אדחא ובחודש רמדאן. אחת ההודעות הייתה – היא לא תפסה אותי כדי לברך אותי בחודש הרמדאן, מכובדי היושב-ראש, ואז היא שלחה לי: שלום אחמד, יצאת אתמול מהמליאה בעודי מקריאה את השמות. מי ייתן ובשנה הבאה, לאחר ימי הקורונה, תציינו את החג עם כל המשפחה המורחבת. רמדאן כרים. ירדנה. יכול להיות שזה דבר טריוויאלי שמתקשרים, אומרים חג שמח, אבל זה דבר אנושי. אני מכיר חברי כנסת רבים שאנחנו נמצאים איתם שנים רבות כאן שלא מתקשרים. הם חושבים שח"כים ערבים צריכים להתקשר לח"כים יהודים להגיד חג שמח, אבל זה לא הדדי. אני מציין שאת דאגת לעשות את זה תמיד. אני חזרתי על כל השנים, לא הצלחתי למצוא לקונה. אבל יש לקונה אחת בהיסטוריה שלך, מגרעת, שאני אתעלם ממנה, שאת בית"רית, ולמרות המגרעת הזאת, את הבית"רית הראשונה שאני עומד כאן על הדוכן כדי לכבד אותה ואני גם מחבב אותה. אבל איך זה שעם כל החוכמה שלך והאסרטיביות, את ממשיכה להיות בית"רית? תראי מה מצב בית"ר היום; אפילו יריב לוין אוהד הפועל תל אביב. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> מכבי נתניה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זהו, תשאירי לי את השאר. לי יש תשובה: היא אוהדת מכבי נתניה, יריב. אני יודע את זה כתושב טייבה, כי אנחנו שכנים. את תחסרי להרבה חברי כנסת. שימי לב שכל קצות הבית עלו לכאן כדי להיפרד ממך. אני רוצה להגיד לך סוד מהדיונים בסיעת הרשימה המשותפת: רבים רצו לעלות ולדבר, בעיקר עאידה, וחברים נוספים. אז בשמם אני רוצה להודות לך. אני גם רוצה לאחל לעו"ד דן מרזוק, שימלא את מקומך – אני מכיר את דן שנים רבות, מאז שהוא היה היועץ המשפטי של הוועדה לקליטת ערבים בשירות הציבורי, שעמדתי בראשה. אני מאחל לך הרבה בריאות, הרבה נחת. אני בטוח שאת תדעי לנצל את העובדה שאת מחוץ לכנסת, למרות ש-46-45 שנים יוצרות כאן מצב אישי ואנושי של הרגל יום-יומי. אגב, לרוב היא תמיד הגיעה לפני חברי הכנסת, וגם בסוף היום היא הייתה תמיד נשארת כאן. חברי הכנסת החדשים זוכרים אותך היטב, כי את דאגת ללוות אותם, להסביר להם. אגב, חבר כנסת חדש שמגיע למבוך הזה של הכנסת נכנס למערבולת חבל"ז, חבל על הזמן. להדריך אותו, להסביר לו, עם חיוך, תמיד בנועם, זה מקל על אלה שמסתגלים. יש חברי כנסת שלא הספיקו בשנתיים האחרונות להסתגל, כי מבחירות לבחירות היה קשה. אבל תדעי, ירדנה, שהצלחת לעזור לרבים בבית הזה. הצלחת לייצג את הכנסת באופן נכבד. אגב, אני גם רוצה לומר לכם שהיא הייתה יודעת מה חבר כנסת הולך לעשות, איזה תרגיל פרלמנטרי, איזה מהלך, והייתה קוראת את זה מראש. אתם מכירים את התרגיל של האי-אמון בין שנייה ושלישית; פעם אחת עשיתי את זה בלי להגיש ניירת, לפני שנים רבות, ואז בדרך כלל, כשהיא רואה אותי שאני נע ונד, היא שולחת לי בווטסאפ: אחמד, תזכור, אי-אפשר בלי ניירת. תכין את הניירת עוד לפני המהלך. תודה רבה, ירדנה. בהצלחה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, ואחריה – חברת הכנסת ח'טיב. << דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, ירדנה היקרה, תקשיבי, אני יושבת גם אתמול וגם היום, אני כל כך מתרגשת. אני מסתכלת עלייך ואני אומרת: וואי, וואי, בטח הלב מתפוצץ, כאילו זה באמת כל כך נעים וטוב לשמוע. קשה לדבר אחרי כולם, בטח. גם איימתי על טיבי שלא יגנוב לי את כל האנקדוטות, אז הוא השאיר לי כמה. אז אני רוצה באמת להתחיל ממה שלא נאמר, אולי, עד עכשיו – או פספסתי, אז אני מתנצלת – וזה שנבחרת לתפקיד הזה אחרי שישה גברים, האישה הראשונה. אין לי ספק שכראשונה בתפקיד את גם מסמלת את המשך הדרך לעוד נשים רבות שייבחרו. ואני זוכרת שאחת הדילמות – הקטנה, אבל כל כך משמעותית – הייתה איך תיקראי, מה יהיה שם התפקיד, האם "מזכיר הכנסת" או "מזכירת הכנסת", כי בישראל מזכירה, אנחנו יודעים, זה כאילו המעמד הכי – בכל חברה יש מזכירות, זה לא המעמד הכי גבוה, כמו מנהל. ואת זוכרת את הדילמה הזאת, של האם מזכירה – ואז אמרנו: רגע, יש מזכירת המדינה בארצות הברית, וזה תפקיד מקביל. את מזכירת המדינה שלנו, מזכירת הכנסת. אז זה רק, ככה, אנקדוטה קטנה. אורך הרוח שלך, ירדנה, באין-ספור השעות שבילינו כאן במליאה, גם כלפינו, חברי וחברות הכנסת, מעורר הערצה. היית פה לסמל גם של אחדות וממלכתיות – כולם אמרו את זה – ברגעים היפים של משכן הכנסת וגם ברגעים הקשים, שבהם קצת נשכח הכבוד בבמה הזאת ובאולם הזה, ותמיד היית קשובה וידעת לפעול בממלכתיות, ובאמת, ללא שיוך מפלגתי – אף אחד, אלא אם כן ידע מהעבר, לא ידע מה השיוך והעמדות הפוליטיות שלך – בשקט פנימי נדיר, בדרך ארץ, דבר שהופך להיות נדיר פה. אני חייבת רק להגיד משהו: את היית קצת גם כמו אימא לכולנו. לתמוך ולסייע – ודיברו פה רבות – לתת את הכתף ולשאול ומה נשמע, אבל גם, אוי ואבוי אם ניגשתי בלי מסכה או הורדתי אותה מתחת לאף. ננזפתי קשות: איפה המסכה שלך? אז היית אימא של כולנו בעניין הזה. ואני רוצה לנצל את ההזדמנות גם להתנצל. כן, קודם כול, כן, להתנצל. פה, בעידנא דריתחא כולנו לפעמים כועסים, צועקים ומתמרמרים, והרבה פעמים זה יוצא גם על מנהלי ומנהלות הסיעות – הם יודעים את זה – וזה יוצא גם עלייך, בכעס הזה, שכולם רצים לפה כאילו כפאם שד. ובכל זאת, את הצלחת להחזיק את הדבר הזה ולנהוג תמיד בנימוס, גם אם כעסת, ואני יודעת שגם נפגעת ונעלבת. אז קודם כול, אני מתנצלת באופן אישי, גם בשמי, גם בשם שאר חברי וחברות הכנסת, שבטוח מצטרפים אליי. אחד הדברים המדהימים – ואמרתי, התחלתי בזה שנבחרת אחרי שישה גברים. זה לא חוכמה להיות רק אישה בתפקיד; זה חוכמה להיות אישה פמיניסטית בתפקיד, לדעת לבחור את האנשים, ובעיקר את הנשים הנכונות ולעזור להם לצמוח ולהתקדם פה. לאורך כל השנים יש לך לשכה מלאה נשים חרוצות, תותחיות-על, שצמחו כאן, בכנסת, ואת תמיד מכבדת נשים ומקדמת נשים טובות וערכיות, וזה לא ברור מאליו. והזכיר את זה פה אחמד, ואני מצטרפת לכל מילה: את חברה מדהימה. את לא מפספסת הלוויה, אזכרה, יום הולדת. כשלא הייתי פה שנתיים – שנה וחצי, לא חשוב כמה – בכנסת, את כתבת לי: מתגעגעת אלייך, בהצלחה בבחירות, כל פעם שהיו. דאגת, חשבת על כולם. ואני לא בת יחידה, אני יודעת שאני לא היחידה, ואני יודעת עד כמה גם תמכת וסייעת, גם ברמה האישית, לא רק המקצועית, פה בכנסת, ליו"רים שעבדת איתם, באמת, כל אחד בתקופתו הטובה והקשה. היית שם באופן שלא הרבה נשים היו נמצאות שם. מי שחבר שלך, כמו שאמרתי, את בשבילו שם עד הסוף, ואני גאה להיות בצד הנכון שלך. את מסמלת עבורנו באמת את ארץ ישראל היפה והערכית. שמעתי אתמול ממך על הסבא-רבא ועל הסיפורים מכפר תבור, נתניה, ועד ירושלים, ואכן, מלאת אנרגיה ואהבת הארץ והמולדת. אני זכיתי לשמוע ממך על המשפחה, על בן זוגך היקר – כן מבשל, לא מבשל, מכבס, לא מכבס – גם על זה יש פה שיחות רבות בין אנשים בכנסת, זה אחד מהנושאים. וכמובן, על בתך המדהימה והיקרה, ששנים, מאז שהיא הייתה קטנה עד שהיא גדלה, ראיתי אותה בעיקר בתמונות. זכית באמת באימא שכל כך מתגאה בך, אין, כמעט אין דברים כאלה. ואני רוצה לספר לסיום קוריוז: אומרים עליי שאני האנרג'ייזר פה, ואומרים לי באמצע הלילה: איך עוד יש לך כוח? הינה, מאיר כהן צוחק; הוא רוצה לפעמים להרוג אותי מרוב שאני עוד מלאה אנרגיה. אז תדעו לכם שאחרי שבוע ימים עם ירדנה במשלחת עם יושב-ראש הכנסת בסין, כשניסיתי פעם אחת להצטרף אליה להליכת בוקר, היא, מה שנקרא, השאירה לי אבק. לא עמדתי בזה. הקצב שלה, אף אחד לא יכול לעמוד בו. את תחסרי לנו מאוד, אנחנו עוד לא מבינים עד כמה. המון הצלחה לך, דן. אנחנו נהיה כאן גם לעזור, גם לכעוס, גם להתמרמר. קח את זה בהבנה. תודה לכולכם. תודה לך, ירדנה, על מי שאת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יאסין, בבקשה. חבר הכנסת ביטן, יש איזה קריאה דחופה. אתה יכול להחליף אותי? תודה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> צוהריים טובים, כבוד היושב בראש. כבוד מזכירת הכנסת ירדנה, א. אני מודה לחבריי במפלגה שבחרו בי להגיד מילות – ואני לא רוצה להגיד "מילות פרידה", כי ירדנה, מאישה כמוך, מבן אדם כמוך, לא נפרדים. אז התחלתי להגיד, אני לא רוצה להתייחס למילים שלי כאל מילות פרידה, כי אני חושבת ומאמינה שאישה כמוך, בסגולות שלה, בתכונות שלה, באופי שיש לה, בלב הרחב, בעדינות, ביחס שלה לאנשים, לכלל לאנשים – אני חושבת שאת נכס לכל מי שהכיר אותך. רק שנתיים אני כאן, אבל מהיום הראשון קלטתי שיושבת כאן אישה מיוחדת. נכון, אנחנו בחודש אדר, ואני תמיד אומרת שנשים מיוחדות, אבל באמת לאורך כל הדרך היית מיוחדת במיוחד. שנתיים עברו, והאמת, כשידעתי שאת עוזבת, הלכתי לברר: לאיזו מפלגה שייכת ירדנה? ואני חושבת שזאת אחת התכונות הכי מיוחדות שיש בך, שאת היית בשביל כולנו, ולא משנה מאיזה בית פוליטי הגענו. אף פעם באף שיחה – ואני יכולה לדבר על עצמי, ושמעתי גם מהאחרים – לא הייתה אפשרות אפילו להרגיש קו או נטייה פוליטית מסוימת. ודווקא במקום הזה ובתפקיד הזה אני חושבת שמן הראוי שכל אחד ואחת שיושבים במקום הזה ינקוט את הדרך הזאת. אז איך אומרים? לכל התחלה יש סוף, אבל אני בטוחה שהסוף הזה הוא התחלה של עוד דברים יפים שאת תוכלי לעשות – למען עצמך, למען המשפחה שלך, למען הבית הראשון שנעדרת ממנו במשך כל כך הרבה שנים. אני שואלת את עצמי – ואני לא יכולה להתנתק מהחוויה וההוויה שלנו כנשים – אם במהלך השנתיים שאני נמצאת כאן – ואני אישה שלאורך כל הדרך ידעה לעשות את האיזונים ולהגיד: לא, זה לא קשה, אנחנו יכולות הכול. כן, אנחנו יכולות הכול, אבל האתגרים שלנו הם רבים יותר מאשר של אחרים. ואת החזקת במקום הזה עשורים, ולכן אני חושבת שהגיע הזמן שגם תעשי לעצמך – לחיות ולעשות דברים שנבצר ממך לעשות במשך כל השנים. ראשית, אני רוצה להגיד לך שבשבילי כאישה היית דוגמה בדרך שאת מתייחסת לאנשים, בנכונות הבלתי-נפסקת שלך לעזור בכל זמן, בכל רגע, ואם את לא חוזרת, כשאת נזכרת, אפילו אחרי יומיים, את מתקשרת להתנצל. אז שירבו נשים כמוך, וכולי תקווה שהמזכיר הנכנס ילך בדרך שלך ויצליח באמת לשמור על השקט הזה. הקדנציה הזאת סוערת יותר מדי. אני תמיד יושבת שם ומסתכלת, וברגעים הקשים, כשאת לא ישבת כאן, תמיד אמרתי לעצמי: אם ירדנה הייתה יושבת כאן, הסיטואציה הייתה אחרת. אז גם חכמה, גם יפה וגם רגישה. שתזכי לעוד הרבה דברים טובים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה. השר מאיר כהן יסיים בשם כל המברכים. << דובר >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי המזכירה, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני רוצה להכניס ללו"ז ­– מישהו שולח לי עכשיו, כותב לי כך: מאיר, אני רואה עכשיו את דברי הפרידה ממזכירת הכנסת ירדנה מלר. מסור לה בשמי, כמי שמייצג ברגע זה את כלל תושבי מדינת ישראל, תודה, תודה על מה שהיא ועל מה שהיא עשתה למען האדרת הכנסת והממלכתיות בישראל – שאול מוסקוביץ, באר שבע. כיף לשמוע את זה. ירדנה היקרה, בימים אלה את פורשת מהכנסת לאחר 45 שנות שירות בכנסת ישראל, אחרי שלל תפקידים – שימו לב: מזכירת סיעת הליכוד, מנהלת ועדת הביקורת, מנהלת לשכת היו"ר, סגנית מזכירת הכנסת, והחל מ-2010, במשך 12 שנים שנראות כמו נצח, מזכירת הכנסת, האישה הראשונה בתפקיד זה. נבחרת כי את פשוט הטובה ביותר. הסתכלתי בהערצה גדולה על האיזון וההוגנות, שהם נר לרגליך, ההוגנות המיוחדת בניהול הפרלמנט של מדינת ישראל. ישבתי ארבע שנים כסגן היו"ר, את ישבת משמאלי, ועל כולנו, יו"ר וסגנים כאחד, נסכת ביטחון מלא בניהול הישיבות, כי ידענו שאת מכירה את תקנון הכנסת על בוריו, מכירה כל נוהג ונוהל, ומעל הכול – מתנהלת בממלכתיות מעוררת כבוד והערכה, בנימוס גדול ובנחישות גדולה. תפאורת חייך המקצועיים התחלפה כל כך הרבה פעמים – מהפכים פוליטיים, ממשלות עולות ונופלות, חוקים היסטוריים, ישיבות הרות גורל, מלחמות ומאבקים, מאבקים אידיאולוגיים שאיימו על שלמותנו, אך גם הסכמי שלום היסטוריים: ההסכם עם מצרים, הסכמי אברהם, ועוד ועוד. התפאורה התחלפה, אבל את תמיד היית כאן – מכוונת, מנהלת, וברגעים של בלבול ואי-בהירות נושאים אליך מבט ומחכים למוצא פיך: ירדנה, מה עושים? ואת, כהרגלך, בשפתך הנקייה והמקצועית, מפנה אותנו לתקנון שאת כל כך מכירה ומקפידה על כל סעיפיו. אבל ירדנה, התקנון של ליבך הוא החשוב. הוא שעושה אותך למיוחדת כל כך. תקנון הלב שלך הוא שהקפיד ומקפיד בכבודם של אנשים – חברות וחברי כנסת, יושבי-ראש, עובדים ועובדות של הכנסת. זאת המורשת שאת תשאירי כאן ברגעים הסוערים ביותר – לשמור על כבודם של כולם. זאת המורשת המיוחדת שלך. לצד הידע הרב, הממלכתיות והאובייקטיביות שכה מאפיינים אותך, לא נעלמה מעינינו היכולת שלך לגעת בכל חברי וחברות הכנסת, ותיקים וחדשים כאחד, ולהדריך, לכוון, ומעל לכול – לכבד. בימים האחרונים פגשתי איש מילואים ותיק, והוא סיפר לי בהתלהבות שאת היית הפקידה הפלוגתית ביחידה שלו בצנחנים. כך הוא אמר לי – חבני שמו: איזו אישה מופלאה, הוא אמר, הוא נזכר בהערצה. באימונים הכי קשים והמפרכים היא תמיד הייתה שם, לעודד, לטפל ולנסוך בנו ביטחון. הסכמתי איתו, ירדנה, בכל מילה וציינתי שדבר לא השתנה. זאת ירדנה מלר, מזכירת הכנסת. היי ברוכה, ירדנה היקרה, בריאה ומאושרת, את וכל בני משפחתך. תשתחררי מהלילות הלבנים והסוערים שמאפיינים את הכנסת הזאת. תנסי, ירדנה – לא בטוח שתצליחי – להתנתק מערוץ 99, ולו לשבוע. קחי לך. תודה ענקית על מה שאת. תודה ענקית על שירותך ומסירותך לכנסת ולמדינת ישראל, בשמי, ואני חושב שבשם כל חברי וחברות הכנסת, שלמרות הוויכוחים הפוליטיים הנוקבים בינינו, אין לי ספק שההערכה אלייך משותפת לכולנו. אני מוצא חובה נעימה להקריא לך שיר של יעל קלו מור מתוך הספר "מאיפה את מתחילה". לשיר קוראים "צ'ק ליסט", וכך אומר השיר: "בדקת שלקחת איתך הכול? / את מי שאת היום / את מה שאת יודעת על עצמך / את מניפת גוונייך. // בדקת שלקחת איתך הכול? / את נדיבות נפשך / את מצפן ליבך / את סימון גבולותייך / את כנפייך. // בדקת שאת הולכת / למקום שאת בחרת / שהלב שלך שמח בדרכך / שאת עונדת מבפנים / את אחד מחיוכייך. // תבדקי שוב תבדקי / תסמני רשימותייך. // שרק לא תצאי בלעדייך". תודה גדולה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה. מאיר, אם תפרוש מהפוליטיקה, אני אמליץ עליך לקרוא את החדשות ברשת ב'. כמו קריין למופת. (מחיאות כפיים) << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> טוב, נצא להפסקה של 20 דקות, ונמשיך את הדיון ב-13:30. תודה רבה לכולם. ב-13:30 תחזרו חזרה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 13:12 ונתחדשה בשעה 13:40.) << הפסקה >> << הצח >> הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 15), התשפ"ב–2022<< הצח >> [מס' כ/874; דברי הכנסת, חוב' י"א, ישיבה 85; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> חברי הכנסת, אני מחדש את הישיבה. על סדר-היום – הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 15), התשפ"ב–2022, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את החוק – גלעד קריב לא פה, מירב. אתה פה? יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט גלעד קריב. << דובר >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> חבר הכנסת ביטן, אני תמיד לימינך. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אין בעיה. תהיה תמיד לימיני רק. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת הנכבדים, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 25), התשפ"ב–2022, שמקורה בהצעת החוק החשובה של חברתי חברת הכנסת מירב בן ארי. בפתח הדברים, אבקש לציין את הזעזוע העמוק ממותה הטרגי והמקומם של רזאן עבאס בת ה-17 בכפר כנא. הריגתה מכדור תועה בביתה היא תזכורת מצמררת עד כמה טעינו בשנים האחרונות בדרך הארוכה לביעור האלימות הרצחנית בערים וביישובים הערביים בישראל ובכלל, ועד כמה אנו חייבים להתקדם במהירות במסע להחזרת הביטחון – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> רבותיי, זה מפריע שם. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – השפיות והמשילות לרחובות ולבתים בכל רחבי המדינה. הצעת החוק הנדונה, אדוני היושב-ראש, מבקשת לחזק ולטייב שתי מערכות חקיקה בו זמנית: זו המקדמת את מיצוי הדין עם עברייני מין – ולבלום, באמצעות זה, גם עבריינות עתידית; השנייה, זו המבטיחה את זכויות נפגעות ונפגעי העבירה ואת הרגישות הנדרשת מן הרשויות בסיג ובשיח עימם ובטיפול בעניינם. השבוע ציינו את יום האישה הבין-לאומי. בצד השמחה על הישגי המאבק והמאמץ לקידום השוויון המגדרי, אנו זוכרים היטב כי הם עדיין בעיצומם, וכי בלימת מגפת האלימות המינית היא יעד הכרחי וגורלי באותו מסע ארוך. מטרת הצעת החוק היא להסדיר את נטילתן של דגימות פורנזיות, הנלקחות לצרכים חקירתיים מנפגעות עבירות מין שאינן מעוניינות בהגשת תלונה בעת בדיקתן במוסדות הרפואיים עובר לתקיפתן, ואת אופן שמירתן של אותן דגימות, כך שאם נפגעת העבירה תבחר להגיש בהמשך תלונה במשטרה, ניתן יהיה להפיק את נתוני הזיהוי הגנטיים מן הערכה באופן מיטבי. כידוע, בשל הפגיעות הגופניות והנפשיות הקשות שחווים נפגעות ונפגעי עבירות מין, לעיתים חולפת תקופה ממושכת של שנים עד שהן נטענות כוח – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> רבותיי, זה מפריע. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – ובוחרות לפנות למשטרה ולהגיש תלונה. אשר על כן, זה לא מעט שנים נוהגת הפרקטיקה של נטילת דגימות פורנזיות במוסדות הרפואיים, בדגש על אלו המנהלים חדרים אקוטיים לטיפול הראשוני בנפגעות ובנפגעי תקיפה מינית. הצעת החוק מבקשת להסדיר לראשונה בספר החוקים את התחום החשוב הזה, באופן שיש בו מציאת נקודות איזון נכונות בין ההכרח לשמור על האיכות הראייתית של הדגימות לבין זכויות נפגעות העבירה והרגישות כלפיהן וכלפי זכותן לבחור ולנהל את האירוע המורכב והרגיש. הצעת החוק קובעת את אופן שמירת הדגימה שניטלה ואת העברתה למשטרת ישראל. ההצעה קובעת כי בעל מקצוע רפואי שעבר הכשרה לפי הוראות המכון לרפואה משפטית ושהוסמך לכך על ידה, יהיה הגורם המוסמך ליטול את הדגימה. נטילת הדגימה תיעשה רק לאחר שנפגעת העבירה נתנה את הסכמתה בכתב לנטילתה ולאחר שהוסברו לה מטרת נטילת הדגימה ומידע על מקום ואופן שמירתה. כמו כן קובעת ההצעה כי נפגעת העבירה תקבל הסבר ברור שלפיו היא יכולה להסכים, באותה העת או במועד מאוחר יותר, להפיק מהדגימה נתוני זיהוי שאינם שלה לשם השוואתם למאגרי המידע הגנטי שבידי המשטרה או שימוש בהם בהתאם להוראות חוק החיפוש בגוף. עוד מוצע לקבוע כי המוסד הרפואי שבו ניטלו הדגימות יעביר את הערכה הייעודית למשטרה כך שבצידה החיצוני של הערכה לא יתועדו כלל פרטיה האישיים של נפגעת העבירה, וכי הערכה תשמר במחסן הראיות המשטרתי, ופרטי הזיהוי של נפגעת העבירה המשויכים לערכה הייעודית ולדגימות יישמרו בנפרד ובאופן דיסקרטי כך שתובטח סודיות פרטיה וזהותה של נפגעת העבירה. עוד קובעת ההצעה כי הערכה תשמר לתקופה של 50 שנים. יודגש כי ההצעה קובעת מפורשות שהערכה תשמר ולא ייעשה בה כל שימוש, כולל הפקת נתוני הזיהוי הגנטיים, אלא אם כן נפגעת העבירה הסכימה – בכתב, כאמור – לעשות שימוש חקירתי בדגימות. הקביעה שלפיה ערכה תישמר במחסן הראיות, במרכז הלוגיסטי של המשטרה, נועדה להבטיח את איכות השמירה המיטבית שלה ולמנוע מצב שבו למרות הנכונות של הנפגעת לנטילת הדגימה – ובהמשך גם לניהול חקירה משטרתית – שמירתה במוסד הרפואי או במקום אחר שאינו המתקן המשטרתי תפגע באיכות הראיות הפורנזיות ובאפשרות למיצוי הדין עם הנאשם. ההצעה קובעת גם שאם נפגעת העבירה הסכימה לשימוש בערכה כאמור, יובהר לה עוד בטרם תינתן הסכמתה בכתב כי משמעות ההסכמה היא שהפקת נתוני הזיהוי מהדגימה והשימוש בנתוני הזיהוי, לרבות עריכת השוואה ושימוש כמשמעותם בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) תהיה גורפת. יצוין כי גם בעת הפקת נתוני זיהוי בהתאם לחוק החיפוש הנזכר, הנתונים של נפגעת העבירה לא יישמרו ולא יושוו ולא ייעשה בהם כל שימוש בהצלבה עם מאגרי הזיהוי המשטרתיים. בדיוני הוועדה עמדנו על כך כי יש לקבוע שנוסף לנטילת הדגימה הפורנזית לשם עריכת בדיקה עתידית לזיהוי עצם קיומו של חומר זר, לבקשת נפגעת העבירה ניתן יהיה ליטול דגימה נוספת על מנת לברר את השאלה אם אכן קיים חומר גנטי זר בגופה של הנפגעת. נפגעת העבירה תוכל לקבל את תוצאות הבדיקה עוד במוסד הרפואי שבו נערכה הבדיקה, וכך לדעת בשלב הבדיקה הראשונית בחדר האקוטי אם אכן נמצא אותו חומר גנטי זר בגופה. לעניין נפגע עבירה שהוא קטין מציעה ההצעה לקבוע כי ככלל יחולו לעניין זה הוראות חוק החיפוש בגוף בשינויים המחויבים. בהתאם לכך, נדרשת תמיד הסכמת הקטין כדי ליטול דגימה, וככלל נדרשת גם הסכמת האפוטרופוס שלו. עם זאת, במקרים של חשש כי האפוטרופוס הוא הפוגע בקטין, או שהוא נתון בניגוד עניינים, או שיש חשש לשלומו של הקטין, לא תידרש הסכמת האפוטרופוס, אלא די יהיה בהסכמת הקטין ובהחלטה של בעל המקצוע, לאחר שהתייעץ עם עובד סוציאלי של המוסד הרפואי ועובד סוציאלי על פי חוק הנוער, והם סברו שנטילת הדגימה היא אכן לטובתו של הקטין. באותו אופן, גם לא תידרש הסכמת האפוטרופוס לעניין קטין שמלאו לו 14 שנים אשר ביקש שלא תידרש הסכמת האפוטרופוס שלו. הוועדה הקדישה זמן לא מבוטל לדיון בעניין הערכות שניטלו בטרם כניסת החוק לתוקף. ההצעה קובעת מפורשות כי על משרד הבריאות יהיה לפרסם את דבר האפשרות להעביר את הערכות הקיימות למשטרת ישראל, כך שנפגעת שמעוניינת בכך תוכל לפנות לקו ייעודי במשרד הבריאות ולבקש כי הערכה שניטלה ממנה בעבר תועבר ותישמר במתקן משטרתי. ערכות שלגביהן לא תבוצע פנייה מצד נפגעת העבירה, תישמרנה במוסד הרפואי שבו הן ניטלו, בתנאים שתקבע משטרת ישראל לעניין הדרך לשמור בדיקות באופן המאפשר בשלב מאוחר יותר להפיק נתוני זיהוי ובהתאם לנהלים שיקבע משרד הבריאות. נבהיר כי בשום שלב לא תקבלנה נפגעות התקיפות המיניות פנייה יזומה מצד המשטרה או מצד משרד הבריאות לגבי ערכות שניטלו בעבר. בכוונת הוועדה לקיים במושב הבא דיון מעקב על עניין הזה ועל יישום החוק באופן כללי. אני מבקש להודות ראשית לחברת הכנסת המציעה, חברת הכנסת מירב בן ארי, שעמלה ודחפה את ההצעה באינטנסיביות ובמסירות המאפיינות אותה תמיד, וליתר חברי וחברות הכנסת שטרחו ועמלו על ההצעה. תודה לנציגות משרד הבריאות, המשרד לביטחון הפנים ומשטרת ישראל, משרד המשפטים והמשרד לשירותים חברתיים ולביטחון החברתי. תודה לארגוני החברה האזרחית שההצעה הזו רשומה גם על שמם, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית והלובי למלחמה באלימות מינית. תודה גם למועצה לשלום הילד, ואני בטוח שחברת הכנסת המציעה תתייחס גם לעשייתם החשובה. תודתי כמובן מסורה גם לצוות הוועדה וללשכה המשפטית המסורה והמצוינת, המלווה את עבודתנו. להצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות. אני מבקש מחברות ומחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק החשובה הזו בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שהוכן בוועדה. תודה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> נתחיל. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> דוד, תגיד לפרוטוקול – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא לא, אני לא הייעוץ המשפטי. תירגע, תירגע. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תירגע. בשביל מה אתה צריך לדבר עכשיו? קיבלו את הטענה ואיחדו, אז בשביל מה אתה צריך עכשיו להוסיף? מה זה נותן לך? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הם כבר עשו את זה – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא הבנתי מה זה נותן לך. עזוב, מספיק. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – ועוד פעם – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> מגישי ההסתייגויות: קבוצת סיעת הליכוד – חברי הכנסת בנימין נתניהו, יולי יואל אדלשטיין, ישראל כץ, מירי מרים רגב, יריב לוין, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, גלית דיסטל אטבריאן, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, דוד אמסלם, דסטה גדי יברקן, אמיר אוחנה, אופיר כץ, חוה אתי עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מכלוף מיקי זוהר, אורלי לוי אבקסיס, קטי קטרין שטרית, פטין מולא ומאי גולן; קבוצת סיעת ש"ס – חברי הכנסת אריה מכלוף דרעי – הוא כבר לא בכנסת, אבל לא משנה – יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול ואוריאל בוסו; קבוצת סיעת יהדות התורה – חברי הכנסת משה גפני, יעקב ליצמן, אורי מקלב, מאיר פרוש, יעקב אשר, ישראל אייכלר, יצחק פינדרוס; קבוצת סיעת הציונות הדתית – חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', מיכל וולדיגר, איתמר בן גביר, שמחה רוטמן, אורית מלכה סטרוק, אבי מעוז ואופיר סופר. מי שמקריאים את שמו ולא יהיה, מאבד את הזכות שלו. זה ברור לכם, הדבר הזה? אוקיי, נתחיל בקבוצת הליכוד – כל ההסתייגויות לסעיף 1, נכון? חבר הכנסת בנימין נתניהו – לא נוכח; חבר הכנסת יולי אדלשטיין – לא נוכח; חבר הכנסת ישראל כץ – לא נוכח; חברת הכנסת מרים מירי רגב – לא נוכחת. << קריאה >> שר המשפטים גדעון סער: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תכף, תכף, אני צריך לעבור על הרשימה, אין לי ברירה. << קריאה >> שר המשפטים גדעון סער: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> עכשיו חבר הכנסת יריב לוין. אתה רוצה לדבר? בבקשה, יש לך 25 דקות. גדעון, נראה לי שעדיף תלך לשתות קפה, נראה לי יותר טוב. << קריאה >> שר המשפטים גדעון סער: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני יודע, אני יודע, אני אמרתי לך את זה רק לראות מה התגובה, אם אתה ערני. << דובר >> יריב לוין (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, בפתח הדברים אני רוצה לברך אותך, חברת הכנסת מירב בן ארי, על נחישות ומאמץ גדול כדי להביא את החוק הזה לקו הגמר על אדי הדלק האחרונים של המושב הזה. אבל אני רוצה, ברשותך, לנצל את הזמן שעומד לרשותי כדי להתייחס לפחות לסוגיה אחת, אולי לשתי סוגיות, שעומדות על סדר-היום ונדמה לי שמחייבות דיון, בוודאי כאשר אנחנו ניצבים ערב היציאה לפגרה – מה שלא כל כך יאפשר דיון ממצה בהן כפי שהיה צריך להיות כאן בכנסת. אני מוכרח לומר, אדוני השר, שבכל פעם אני נדהם מחדש מהנכונות – גם שלך באופן אישי, אבל לא רק שלך, גם של כמה שרים נוספים בממשלה – ללכת כל כך רחוק למחוזות שהם כל כך הפוכים – אני לא יודע אם מהאידיאולוגיה שיש לכם, אבל לפחות מהאידיאולוגיה שבשמה דיברתם; אולי היא לא הייתה באמת דבר אמיתי – רק כדי שבנימין נתניהו לא יהיה ראש ממשלה. אין דרך אחרת להסביר לא את הממשלה הזו ולא את הצעד שעשיתם ולא את העובדה שאתם ממשיכים ויושבים בממשלה הזו ומחזיקים אותה. אחד השיאים שנשברים ממש לנגד עינינו הוא בהתנהלות של הממשלה באחד הנושאים הכי רגישים, הכי חשובים, הכי קריטיים לעתידה של מדינת ישראל ולעצם קיומה, והוא – וצריך לקרוא לילד בשמו בצורה חדה וברורה – הסוגיה הדמוגרפית והיכולת שלנו לקיים בישראל רוב יהודי. אדוני השר, אתה היית גם שר הפנים בעבר, ואתה יודע היטב שלו היינו פותחים את שערי המדינה – לא להגירה מאפריקה, ששם זה מובן מאליו שהיינו מוצפים אולי במאות מיליוני אנשים – אם היינו פותחים את שערי המדינה להגירה מאירופה, כולל מהארצות המתקדמות ומאלה שנמצאות במצב הכלכלי הטוב ביותר באירופה, היינו מאבדים את המדינה היהודית ברגע אחד. כי האמת היא ש-12 שנות השלטון של ממשלות נתניהו הפכו את ישראל בהרבה מאוד מובנים למדינה שמעטות הדומות אליה, אם בכלל, במה שיש לה להציע לאזרחיה בכל התחומים: ברווחה הכלכלית – הכול כמובן יחסי – וביכולת שלה לתמוך, לסייע לחלשים יותר בחברה, שזקוקים לסיוע הזה. אני רוצה להזכיר לך, חבר הכנסת להב הרצנו, מה היינו עושים בלי הגז שהוצאנו מהאדמה, למרות כל ההפרעות שלכם, למרות שעשיתם הכול כדי למנוע את זה – הכול מכול כול, כולל להודיע שתצביעו כאן במליאה נגד כל ניסיון לאשר מתווה גז כזה או אחר באשר הוא. כשבכל העולם המחירים של החשמל מזנקים לשמיים, אנחנו מהווים אי בודד של יציבות יחסית. למה? כי יש לנו את מאגרי גז שלנו. למה? כי עשינו הסכמים עם החברות שהוציאו את הגז שמקבעים את המחיר. מילת תודה אחת לא שמעתי אתכם אומרים; מילה של הרהור ומחשבה שמא טעיתם. אף מילה, כלום. אבל אדוני השר, את הלקח מהטעויות הנוראות האלה שהיו עלולות להתרחש כאן לו הממשלה הזאת הייתה מכהנת אז, אתם מסרבים ללמוד גם עכשיו. ליבי יוצא אל כל פליט בעולם באשר הוא, אבל אני מבקש תשובה: מה ההבדל בין פליטים ממלחמה באוקראינה לבין פליטים ממלחמה בכל מקום אחר? על הגבול שלנו בסוריה – טרגדיה אנושית אדירה – מיליוני פליטים; ביבשת אפריקה, בשורה ארוכה של מדינות – סכסוכי דמים בלתי נגמרים. אז למה אלה כן ואלה לא? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> למה אלה כן ואלה לא? מה זאת הצביעות הזאת? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זאת שאלה – – – << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני אגיד לך למה – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני אענה לך, אני אסביר לך בדיוק למה, ואני אומר לך את זה, אדוני השר – אתה יודע למה? אני אענה לך. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> כי אנחנו – ואני חשבתי לתומי שגם אתה וגם שרת הפנים אילת שקד, שהרבתה לדבר על הנושא הזה במשך שנים – אנחנו חושבים שעם כל כאב הלב, מדינת ישראל, שיש בה כשבעה מיליון יהודים, לא יכולה לפתוח את שעריה. היא חייבת לשמור על הרוב היהודי המובהק בה. תכליתה, לפני דאגה לכל בעיות העולם, היא להיות המקלט היחיד לעם היהודי – עם שנרדף במשך שנים ארוכות וממשיך לסבול מאנטישמיות כמעט בכל רחבי העולם, כולל באותם מקומות שבהם יש מלחמות. אני אזכיר לך, אדוני השר, את מנחם בגין, שפעל בתבונה – לא כפי שאתם עושים – וכאשר היה המשבר הגדול בווייטנאם קלט מספר מצומצם של פליטים במחווה סמלית שריגשה, אגב, את כל העולם. אבל אף אחד לא העלה על דעתו שאנחנו הפתרון לכל בעיות הפליטים בעולם. אז לי יש עמדה ברורה: אני אומר לא לאלה מאריתריאה; אני אומר לא לאלה מסודאן; אני אומר לא לאנשים מאוקראינה. ולא כי ליבי גס בהם, אלא כי אנחנו צריכים לשמור על עצם קיומנו כאן כמדינה יהודית ואין לנו ברירה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> ומה עם היהודים? << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> יהודים – בוודאי. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה לא – – – << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, רגע, תכף אני אענה לך גם על זה. יהודים – בוודאי, אין שאלה. יותר מזה – אם כבר אנחנו תורמים ורוצים לתרום, אנחנו תורמים יותר מכל אחד אחר, כי אנחנו מוכנים לקלוט כאן את כל היהודים מכל העולם, כולל מכל אזור לחימה באשר הוא, כאן ומייד, עם כל הזכויות, עם דברים שאף מדינה לא נותנת לאף אחד. זאת עבורנו זכות גדולה ומהות הקיום שלנו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> רק צריך לעבוד בשביל זה. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> תכף אני אענה לך על זה. אל תיתמם. אבל, אדוני השר – – – << קריאה >> שר המשפטים גדעון סער: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> הבנתי. למזלך, אתה אומר. << קריאה >> שר המשפטים גדעון סער: << קריאה >> – – – נסיבות שבגינן – – – << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> מאה אחוז. << קריאה >> שר המשפטים גדעון סער: << קריאה >> אני מודה לך על הערותיך עד כה – – – << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> – – – עוזרות ככוסות רוח למת, אבל אני אשמיע את דבריי. אבל דווקא אולי טוב שהגיעה השרה מיכאלי, כי אמרתי שהשרה מיכאלי – – – << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> עכשיו אתה יכול לחזור על כל ההערות שלך שוב. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אני אעשה את זה בתמצית, כי יש לי עוד רבות. השרה מיכאלי, אמרתי קודם לשר גדעון סער מה שאני בוודאי לא יכול להגיד עלייך. אמרתי לשר גדעון סער שחשבתי שגם לו וגם לשרה שקד יש איזו אידיאולוגיה של שמירת האופי של מדינת ישראל כמדינה יהודית, שמירת הרוב הדמוגרפי וכו'. אלייך אני לא יכול לבוא בטענות. את כל הזמן היית בעד זה שנאפשר למסתננים להיכנס, ניתן להם עבודה ונשאיר אותם. בעניין הזה דווקא היית עקבית. אבל אני שואל אותך ככה, בינינו, כאן. אפשר להיות בעמדה שלי שאומרת לשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית, ואפשר להיות בעמדה שלך שאנחנו נפתור כאן את כל בעיות הפליטים של כל העולם. שתי העמדות הן כמובן לגיטימיות. אבל אם יש עמדה, כפי שמגלים עכשיו אילת שקד וחבריה, שכשזה מלחמה בסודאן צריך לא לתת לאף אחד להיכנס ולהוציא את כולם, אבל כשזאת מלחמה באוקראינה צריך לאפשר לאנשים לבוא – איך קוראים לזה בעברית, לדבר הזה? איך קוראים לזה? תלמדו אותי. יש לזה רק מילה אחת: זאת גזענות בוטה מאין כמוה, ואתם יודעים שזה כך. עכשיו אני שואל אתכם, ממשלת ישראל: למה אתם מקבלים החלטה רק על אוקראינה? למה אתם לא מקבלים החלטה על מקומות אחרים באפריקה שיש בהם מלחמות? איפה קולכם המוסרי, השרה מיכאלי? איזה צבועים אתם. אתם פשוט גזענים, זה הכול, גזענות טהורה, בוטה, מבישה, שלא הייתה כמוה אף פעם. ממשלות ישראל אמרו: זה מקלט ליהודים, זה הבית של העם היהודי. הן אף פעם לא אמרו: זה מקלט רק לפליטים עם צבע עור או מוצא מסוים. איזו חרפה. איזה דבר מביש. ואתם עוד מספרים לנו שאתם קולטים פליטים למען האדרת שמה של ישראל בעולם. איך אתם לא מתביישים? איך לא נשמע בתוככם אחד שמשמיע קול ואומר: לא יכול להיות? זה פשוט נורא. אבל עכשיו אני רוצה לומר לשרה אילת שקד: האחריות היא של כל הממשלה, אבל היא קודם כול אחריות אישית שלך. במשך שנים הטפת לנו, וסיפרת, ודרשת, והקמת שדולות בכנסת, כדי לעצור כניסה של פליטים ולהוציא את אלה שנמצאים. אתה זוכר את זה, חבר הכנסת להב הרצנו – אתה זוכר את הנאומים שלה כאן, מעל הדוכן והינה, הגעת לרגע: מכרת את הנגב, ויתרת על ארץ ישראל, מכרת את כל העקרונות שבשמם דיברת כל השנים, רימית את הציבור שהצביע עבורך. עשית את כל זה כדי להיות שרת הפנים, להחזיק את המפתחות של שערי הכניסה לארץ. היית אמורה לטפל קודם כול ולפני הכול בדברים האלה, אבל מה את עושה? כמו תמיד, הפוך. כמו תמיד, אומרת א' ועושה לא רק ב' אלא ההפך מא'. פתאום יש לנו מהגרי שקד. כשהם מסודאן, היא נלחמת בהם, וכשהם מאוקראינה היא משכנת אותם בבתי מלון. איזה מין דבר זה? אני רוצה לומר לכם, רבותיי, בצורה הברורה ביותר: אנחנו עומדים בפני הזדמנות היסטורית לעלייה משמעותית של יהודים לכאן, והממשלה צריכה לעסוק רק בזה. ועכשיו אומר לך על ועדת העלייה והקליטה, חבר הכנסת להב הרצנו: אתה ישבת על הספסלים האלה ואני ישבתי על הדוכן הזה ולא אפשרתי שיקרה מה שאתם עשיתם. אי-אפשר, חבר הכנסת להב הרצנו, ללכת לבחירות, להגיע לתוצאות בחירות, ואחר כך, כאשר בצד אחד יש 61 או אפילו 62, נניח, לשיטתכם, ובצד אחד 58, להגיד: לא, במליאה התוצאות יהיו 74 כנגד 46. אפשר? אפשר? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> אי-אפשר. אז איך אפשר לעשות את זה בוועדות? מה פתאום? סיעת הליכוד, חבר הכנסת להב הרצנו – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> שים בצד – – – << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת להב הרצנו, אי-אפשר לשים בצד. אני לא אשים בצד, כי אתם הרסתם את הכנסת, הרסתם אותה עד היסוד. סיעת הליכוד בכנסת, יש בה 29 חברי כנסת. היא רבע מכלל חברי הכנסת פחות אחד. לסיעת ימינה יש שבעה, אם אני סופר את שיקלי בפנים. בוא תסביר לי אתה איך יכול להיות שבוועדת הכנסת, עם 16 חברים, הליכוד, שהוא רבע מהכנסת, מקבל שניים, שמינית, וגם ימינה, עם שבעה חברים, מקבלת שניים. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מה אמורים מאות אלפי יהודים שנמצאים עכשיו בסכנה לעשות עם ההסברים האלה? מה הם אמורים לעשות? << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני אענה לך. אז אני אענה לך. לך – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הם נסים על חייהם, הם בסכנת חיים, ואתה מדבר על מקומות בוועדת הכנסת? << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> לך להנהלת הקואליציה, לך להנהלת הקואליציה – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני הולך אליך. אתה אמור לאייש את ועדת הקליטה והעלייה, ואתה לא עושה את זה. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת להב הרצנו, אל תיתמם. לך להנהלת הקואליציה ותגיד להם: רבותיי, גם מפאת כבוד הבניין, או מה שנשאר בו, גם מפאת הדמוקרטיה וגם כדי לדאוג לעולים, בואו תנו לאופוזיציה רק את מה שמגיע לה, לא שום דבר מעבר לזה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זה סחיטה – – – << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> זה סחיטה? להשיב את הגזלה שמגיעה לנו? איך אתה לא מתבייש? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> יש לכם ועדה שאתם אמורים להקים כדי לעזור למאמץ הזה להציל מאות אלפי יהודים. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> תתבייש לך. תתבייש לך. אז תחזיר לנו את מה שמגיע לנו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> ועד אז אתה לא מוכן לתפקד? עד אז? << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> תחזיר את הבניין לתפקוד. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> שהיהודים האלה יאבדו את חייהם? << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת להב הרצנו, תחזיר את הבניין לתפקוד. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתם מחרימים אותו. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> אי-אפשר להקים ועדות כאשר הרכבן לא משקף את ההרכב בכנסת. אי-אפשר. ואני אגיד לך עוד דבר – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הרכב הוועדה של הקליטה והעלייה לא משקף? << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> ואני אגיד לך עוד דבר: האחריות לקליטת העולים ולעלייה שלהם היא של הממשלה – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> – – היא לא של הכנסת. היא לא של הכנסת. אבל הממשלה שלך מתעסקת בלהכניס לכאן מהגרים שאינם יהודים במקום לטפל בעלייה של היהודים. זה מה שאתם עושים, סביב זה אתם מתעסקים כל היום. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אז במקום לפקח על עבודת הממשלה אתה בא והורס כאן גם? << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אל תבוא בטענות. הינה, אני עושה את עבודת הפיקוח עכשיו, מול עיניך, מול עיניך. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> איזה פיקוח יש במליאה? << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> מדיניות הזויה, מדיניות שאי-אפשר לקבל אותה, מדיניות מסוכנת, מדיניות שמפקירה את היהודים בישראל ואת היהודים באוקראינה וברוסיה – זה מה שאתם עושים עכשיו. ואני שב ואומר לך – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> די עם הפוליטיקה. יש חיי אדם, חיי אדם. יהודים שמסכנים את החיים שלהם – – – << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> אני שב ואומר לך: השמדתם כל הסדר, כל סדר דין, כל רוח – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חבר הכנסת הרצנו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הוא מתעדף פוליטיקה על חיים אדם. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, שמעת? "הוא מתעדף פוליטיקה". תתבייש לך. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מתעדף פוליטיקה על חיי אדם. תתבייש לך. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> תתבייש לך אתה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני? אני רוצה להציל חיי אדם. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. אני? אני? אני לקחתי לך את כל הייצוג שמגיע לך, ועכשיו אתה תקים ועדות לפי רצוני. כל הכבוד. תתבייש לך, באמת תתבייש לך. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> תפסיקו לדבר על עצמכם ותתחילו לעזור לעם היהודי – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חבר הכנסת הרצנו, אתה מפריע לדובר. יש קריאות ביניים, אבל אי-אפשר לדבר במקביל. אתה יודע, אתה יכול מעת לעת, כל עוד הדיון הוא גם ענייני, הוא פורה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני מתנצל. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> אני, אגב, מודה ליושב-ראש, אבל אני לא נבהל מהדברים האלה, כי הם באמת דברים – סליחה שאני אומר את זה, חבר הכנסת להב הרצנו, יש לי כבוד אליך – דברים שלא מכבדים את אומרם. כי מה לעשות, כשאתה תשב פה עוד מעט בצד הזה של האופוזיציה, ותיזכר איך שהרכבתם אז ועדות, ויבואו ויגידו לך שסיעת האופוזיציה הגדולה, שכנראה תהיה יש עתיד, תקבל חצי ממה שמגיע לה – למה? ככה, כי לא נוח לנו שיהיה לה כל הייצוג שהציבור נתן לה – תאמין לי, תצטער מאוד על הדברים שאמרת לי עכשיו. תצטער מאוד. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> חבר הכנסת לוין, כשאתה תקרא לי להתגייס למשימה לאומית, אני לא לעולם לא אסרב לכך. לעולם לא. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> בוודאי, בוודאי. אז אני קורא לך: תתגייס למשימה לאומית להצלת הכנסת. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> לפוליטיקה? << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> להצלת הכנסת, להצלת הדמוקרטיה שרמסתם ברגל גסה. זה לא מספיק חשוב, הדמוקרטיה, הייצוג השווה? זה לא מספיק חשוב. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> לי יותר חשוב להתעסק בחיי אדם. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, הבנתי, הבנתי, שמעתי. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> חיי אדם כרגע נמצאים בסכנה. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> נאמת על הדמוקרטיה שנים פה, ורמסת אותה ברגל גסה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> חיי אדם יותר חשובים מפוליטיקה. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו אני רוצה לומר – אני לא יודע אם השרה מיכאלי מקשיבה לי, אבל אני באמת, השרה מיכאלי, הייתי שמח – אני אפילו מוכן לוותר לך על חלק מזמן הדיבור שלי כדי לדעת במה זכו האוקראינים שהם יותר טובים מהסודאנים, במה, שהם יותר טובים מנפגעי מלחמות במקומות אחרים. במה הם זכו? למה? האם בכלל זה עלה בדיונים בממשלה? שום דבר. אני חושב שזאת בושה וחרפה, ולכן גם קשה לקבל את ההתנהלות הזאת. עכשיו אני רוצה לומר, אדוני, עוד דבר בזמן שנשאר לי. << קריאה >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << קריאה >> אדוני, מותר לשאול אותך שאלה? אדוני היושב-ראש? << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> ברשות הדובר. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> אני, בוודאי, מוכן תמיד. << קריאה >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני שואל שאלה באמת רצינית. היום עומד לעלות חוק האזרחות. אתה שאלת שאלה חשובה: מהן ההעדפות של המדינה לגבי פליטות כשלמדינה יש את חוק השבות ויש לה העדפה ברורה לכאלה שהם זכאי חוק השבות. ובו בזמן אנחנו גם חוקקנו את חוק האזרחות, שהיום אנחנו עושים לו תיקון, כרגע, כי אנחנו לא רוצים שיבואו לכאן תושבים של ישות עוינת. זה היה היסוד. ולכן שאלת מדוע איננו מקבלים. אז פה הבנו מדוע אנחנו מגבילים, אפילו אם הם פליטים, אבל בעלי ישות עוינת – בנושא הסודאנים – – – << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, אריתריאה היא ישות עוינת? << קריאה >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << קריאה >> תכף אני אשאל אותך, אבל רק שנייה, אדוני, אני שואל אותך באמת את השאלה. אני מסיים. לגבי אריתריאה או לגבי סודאן, שהממשלה שבה אתה היית חבר לא קיבלה את הרעיון שהם פליטים, אלא טענה שהם מסתננים – – – << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, ודאי, אתה צודק. אז אני אענה לך – – – << קריאה >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << קריאה >> לכן, ברשותך, אם אתה שואל אותי – ושאלת את השאלה אם הייתה פה סלקציה לבנה, אם הייתה פה סלקציה. לא. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת שיין, אני מייד אענה. חבר הכנסת שיין, אני אענה לך. אתה צודק. אנחנו לא קיבלנו את הרעיון שהם פליטים, כמו שאנחנו לא מקבלים את הרעיון שמי שעכשיו ברח וחצה את הגבול לפולין מאוקראינה הוא פליט שצריך להגיע הנה. את שני הרעיונות האלה – – – << קריאה >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה לא חושב שהוא פליט? << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> את שני הרעיונות האלה אנחנו לא מקבלים. << קריאה >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה לא חושב שהוא פליט, ידידי יריב לוין? << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> אני חושב שדינם של אלה ואלה הוא זהה. אני אגיד לך עוד יותר מזה, חבר הכנסת שיין: אריתריאה וסודאן הם לא המקומות היחידים שיש בהם מלחמות. אז בוא – – – << קריאה >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני לא אמרתי – אתה אמרת את שתי הדוגמאות. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> אז בוא נעשה מאמץ, בוא נבטל את משרד הקליטה והעלייה, ובמקומו נקים משרד חדש שיהיה אחראי לחפש מלחמות בעולם, בכל מקום, לחפש פליטים ולהביא אותם הנה. זה מה שאתם מציעים. אז תעשה לי טובה, באמת. << קריאה >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << קריאה >> אבל יש לך מצב אקוטי של מדינה ידידה – – – << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> הבנתי, הבנתי. << קריאה >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << קריאה >> היא מדינה ידידה שיוצאים ממנה כרגע מיליונים. עוד לא היה דבר כזה שנים רבות. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> הבנתי, הבנתי, הבנתי. << קריאה >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << קריאה >> אבל אני שואל אותך שאלה – – – << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> אז תפתח ותפרוץ. אז למה רק 25,000? בוא נביא מיליון, למה רק 25,000? << קריאה >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני לא קבעתי את ה-25,000 – – << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, הבנתי. אז תעשה לי טובה, אדוני – – – << קריאה >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – אבל אני אומר עוד פעם, אתה, לפי שיטתך – לפי שיטתך – האם אתה אומר שבשום מצב, אף פעם, מדינת ישראל לא צריכה לקבל פליט משום מדינה אלא אם כן הוא יהודי? << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אענה לך בצורה ברורה. אני חושב שמדינת ישראל צריכה באירוע כזה לעשות כמו שעשה מנחם בגין, בתבונה ובחוכמה וברגישות: לקלוט מספר קטן מאוד, מצומצם, כמחווה – – – << קריאה >> יואב גלנט (הליכוד): << קריאה >> יריב, ביום הראשון שממשלתו קמה, מייד ב-1977, הביא את הווייטנאמים. << קריאה >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << קריאה >> נכון, נכון. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. כמחווה, מספר קטן, מצומצם, של עשרות, אולי מאות בודדות, כמחווה הומניטרית – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> מנחם בגין קלט כמה וכמה פעמים. כמה אוניות. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> – – כחלק ממאמץ בין-לאומי רחב – זה מה שישראל יכולה להרשות לעצמה לעשות – ולצד זה, מאמץ עליון להעלות לכאן כל יהודי שאפשר להעלות, גם בעיתות מלחמה וגם בעיתות שלום. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. זה ההפך ממה שהממשלה שלך עושה, בדיוק ההפך. עכשיו אגיד לסיכום עוד משפט אחד, אדוני היושב-ראש, בסוגיה נוספת. אל מול כל הדבר הזה – וכאן אני פונה אליך, כי אני חושב שאתה אולי חבר בוועדת החוץ והביטחון, אתה היית יושב-ראש הוועדה, אז אולי אתה תוכל להושיע אותנו בעניין הזה – בשקט אל מול כל האירוע העצום הזה שמתרחש באוקראינה, מתרחש עוד אירוע אחד. אם אתה שואל אותי, אדוני היושב-ראש, לישראל הוא אירוע הרבה יותר חשוב, ויש לי לומר גם משהו אולי לעולם. העולם עוד יגלה שהאירוע הזה הוא יותר חשוב גם לו, בגלל שהאיום שנשקף לעולם כולו מאיראן גרעינית הוא לא איום שרלוונטי רק למדינת ישראל. ומה הוא עושה ראש הממשלה שלנו? אתה ראית את הבקשה שהוגשה לדחיית ההכרעה בבית המשפט העליון בעניין ח'אן אל-אחמר. מה הנימוק? שראש הממשלה עסוק בתיווך במשבר באוקראינה או בהתמודדות עם המשבר באוקראינה, לא יודע איך זה בדיוק נוסח שם. הוא לא עסוק בלמנוע את הסכם הגרעין עם איראן, בזה הוא בכלל לא מטפל. איזו הפקרות זאת, איזה קוצר ראייה. מה, זה משחק? הוא משחק את המדינאי, את המתווך? מה, הוא רוצה להיות מזכ"ל האו"ם? מה זה הדבר הזה? יש לו אחריות עליונה לביטחונה של מדינת ישראל, לעתיד של כולנו. מתנהל משא ומתן על הסכם נורא שהתוצאה שלו יכולה להיות איום קיומי מיידי על מדינת ישראל, על עצם קיומה, ובמה עסוק ראש הממשלה? לא בזה בכלל, לא לפי דבריי – לפי מה שהוא מודיע לבית המשפט. ואתה חבר ועדת החוץ והביטחון. ביקשת דיון דחוף בעניין הזה? מישהו העלה את זה בכלל? איזו הפקרות זאת. כמה אפשר להפקיר את הכול בשם איזו שנאה תהומית לאדם אחד? איך תחיו עם עצמכם אחר כך, כשתעמדו ותסתכלו אחורה על מה שעשיתם בנגב, על מה שעשיתם מול איראן, על מה שאתם עושים עכשיו עם ההכנסה של המהגרים לכאן? אולי הגיע הזמן לומר די? אולי הפגרה הזאת תהיה לא רק פגרה מדיוני הכנסת אלא שעה של חשבון נפש? << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> משפט לסיכום. << קריאה >> יואב גלנט (הליכוד): << קריאה >> סיכם. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יואב גלנט. << דובר >> יואב גלנט (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרים, אם ישנם פה; אני לא רואה אותם, אני מקווה שהם פה. האמת היא שתכננתי לדבר על דבר אחר, אבל אחרי ששמעתי את ידידי חבר הכנסת יריב לוין, אני רוצה מעט להרחיב בנושא של מה שקורה כאן בהקשר של המצב בכנסת. אני מסתכל על הכנסת ושואל את עצמי: עד לאן אנחנו נידרדר? עכשיו הכנסת – יושבים פה אזרחים שבאו לשמוע את מה שאומרים הנבחרים. הכנסת היא הגוף היחיד שאנחנו בוחרים במדינת ישראל. אנחנו לא בוחרים בית משפט עליון ולא ממשלה ולא יועץ משפטי ולא כל מיני אנשים אחרים שבכותרות, אבל את הכנסת – – – << קריאה >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << קריאה >> ראשי עיריות. << דובר_המשך >> יואב גלנט (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל את הכנסת – אני מדבר על הרמה הלאומית – את הכנסת אנחנו בוחרים. בוחרים גם ועד כיתה. אני מדבר על הרמה הלאומית, לא על דברים אחרים. ואני מסתכל עכשיו בראייה של מה שקרה פה בשמונת חודשים האחרונים. תראו, יריב ציין את הדבר הפשוט שאומר: יש בעיה של הייצוג, כלומר, אם לסיעה מסוימת יש רבע מהחברים, סיעת הליכוד צריכה להיות רבע בכל ועדה. המציאות היא שלמעשה מנסים להביא אותה לייצוג שהוא הרבה פחות מזה, וכתוצאה מכך ליצור רוב מלאכותי, שלא משקף את רצון הציבור. מנצלים מצב שאין בעניין הזה חקיקה אלא תקנונים ודברים אחרים. אבל זה נוגע בדבר יותר כבד. הרי כל הדמוקרטיות החדשות, החל מהמהפכה הצרפתית והאמריקאית – אני מניח שחבר הכנסת פרופ' שיין יודע מזה היטב – תמיד כל הדמוקרטיות שאלו את עצמן: איך נתגבר על הבעיה שעלולה להתפתח עריצות של הרוב על המיעוט? כלומר, אם למישהו יש 51%, אז הוא יכול להכתיב את כל הכללים כאילו הוא היה שליט יחיד. במצב הזה אתה עלול להידרדר לתהומות. ואני חושב שמה שקורה לנו עכשיו הוא הליכה שכל-כולה הולכת לכיוון הזה. תראו, הסדר אומר שמוציאים, למשל, אדם ממליאת הכנסת או מוועדה אחרי שקוראים אותו לסדר שלוש פעמים. עכשיו, כל יושבי-הראש עד לכנסת הזאת היו מאוד סובלניים, ובהיבט הזה, כאשר אדם התבטא ואמר, אז נתנו לו להתבטא, ולפעמים ביקשו ממנו להיות בשקט, ולעיתים נדירות, כשהעניינים יוצאים משליטה, קראו אותו לסדר. אני הסתכלתי על דיוני הוועדות, במיוחד של ועדת הכספים אבל גם של ועדות אחרות, מייד עם הקמת הממשלה, והתופעה היא כזאת: פותח חבר כנסת מהאופוזיציה את פיו ואומר: אני רוצה להגיד משהו – מייד היושב-ראש אומר לו: אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. היושב-ראש, דרך אגב – לא רק שם – בדרך כלל, הוא חבר כנסת נורבגי או אחד שלא היה אף פעם בכנסת ומייד נהיה יושב-ראש ועדה שבדרך כלל מי שהיה יושב-ראש שלה הוא חבר כנסת בוותק של 10 ו-15 ו-20 שנה. זה היה המצב. אומר אותו חבר כנסת: אבל למה קראת אותי לסדר? אומר לו: אני קורא אותך לסדר פעם שנייה, ומייד אחרי כן פעם שלישית, ומוציא אותו החוצה. האם זה חוקי? ככל הנראה כן. האם זה עומד בכללי האתיקה? התשובה היא לא. האם זו כוונת המחוקק מלכתחילה? לא. זו דוגמה אחת. ובעניין הזה נתקלנו בשבוע החולף בדוגמאות נוספות. יש סעיף שנקרא סעיף 98. למה מיועד הסעיף הזה? להביא למצב שנאומים אין-סופיים של האופוזיציה בפיליבסטר לא תוקעים תהליכים מרכזיים של המדינה בסגנון של תקציב, ואז קובעים סדרי דיון ומחליטים על משך הזמן. מה עושה הקואליציה? לכל סעיף קובעת סעיף 98, ועד שאנחנו לא אוחזים בעניין הזה דרך התייצבות מלאה יום ולילה כאן עד שהם נשברים, הם לא הולכים לאחור. אני רואה בכל הסממנים האלה סממנים מסוכנים, ואני אגיד לכם למה: אינני חרד רק ממה שקורה עכשיו בכנסת הנוכחית, אני מודאג מה תהיה התגובה לעניין הזה בכנסות הבאות, כאשר הליכוד יחזור לשלטון – בקרוב, להערכתי – ויגיע למצב שהוא אומר: רבותיי, זה מה שאתם עשיתם – אנחנו מכפילים את זה, וכאשר יבואו אחרים, יוסיפו על זה, והתוצאה תהיה שאנחנו נקבל סטנדרטים שונים לחלוטין והתקרבות למצב של דיקטטורה של הרוב על המיעוט. אני רואה בעניין הזה סיכון גדול. עד כאן הערת ביניים בנושא שעלה קודם לכן. << קריאה >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << קריאה >> ידידי חבר הכנסת גלנט, גם צריך לזכור – ואתה, אני מבין את רוח הדברים שלך. נמצאים פה חבר הכנסת היקר שטייניץ וחבר הכנסת אמסלם, וצריך גם לזכור דברים הפוכים. ואמר חבר הכנסת אמסלם – – – << דובר_המשך >> יואב גלנט (הליכוד): << דובר_המשך >> הערה, יוסי, לא נאום. אני בזכות דיבור. << קריאה >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << קריאה >> מהיום הראשון אמר חבר הכנסת אמסלם: הממשלה הזו אינה לגיטימית. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> למה? בעיניך היא לגיטימית? << דובר_המשך >> יואב גלנט (הליכוד): << דובר_המשך >> טוב. אני – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בעיניך היא לגיטימית? << קריאה >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << קריאה >> רק שאלתי שאלה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זו שאלה של – – – << דובר_המשך >> יואב גלנט (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מבקש, אני מבקש. שמענו את הדברים. אני לא מתכוון לנהל שיח על כל דבר. אני רוצה, ברשותכם, להיכנס לנושא אחר. בדרך כלל לוח הזמנים במליאה איננו מאפשר תהליכים קצת יותר עמוקים. אני חושב שכאשר אנחנו מסתכלים על המצב היום במדינת ישראל, אנחנו צריכים לעשות הערכת מצב לאומית ולהסתכל על מה שקורה איתנו. ואני רוצה לציין, ברשותכם, חמישה גורמים שלכל אחד ואחד מהם יש השפעה ניכרת על כל מה שקורה איתנו, ועל כל החמישה האלה כמעט אין לנו שליטה משמעותית באמצעות מה שנעשה. מדוע אני עושה את זה? מפני שכאשר אתה עושה הערכת מצב, אתה מנתח בדרך כלל – נגיד, בתהליך הצבאי אתה מנתח מיהו האויב שלך, אתה מנתח מיהם כוחותינו, על כל ההיבטים, ומהם תנאי הסביבה; בשפה צבאית זה זמן ומרחב, מזג אוויר, קרקע וכדומה. אני רוצה לעשות קודם כול, כי אני חושב שהזמן לא יותיר לי יותר – אני רוצה קודם כול לעסוק בסביבה. בסקירות הבאות אני מקווה שאני איכנס גם לניתוח של הדברים האחרים. אז בואו נסתכל רגע על חמישה פרמטרים. הראשון – ההכנסה לנפש במדינת ישראל חצתה את רף ה-50,000 דולרים. דרך אגב, זה קרה בממשלות הליכוד האחרונות, אחרי שזה פחות או יותר הוכפל בתוך עשור, והעניין הזה הוא מה שנקרא "לתועלת עם ישראל", השוק החופשי פעל. יושב פה יובל שטייניץ, שבחלק מהתקופה היה שר אוצר. הוא מכיר את הדברים היטב. זו נקודה ראשונה. אבל אל מול מה זה ניצב? אל מול זה שההכנסה לנפש ברצועת עזה היא כ-1,000 דולר לשנה, וסף העוני העולמי מוגדר 700 דולר. ההכנסה לנפש במצרים היא 2,000–3,000 דולר לשנה, וזה גם כן בגלל שיש שכבה עליונה שמושכת את זה קצת כלפי מעלה. בסוריה, מדינה מרוסקת, אני בספק אם זה מגיע ל-2,000. בירדן המצב דומה, וכן הלאה. כלומר, אם אתה מחבר את כל שכנותינו ומכפיל בשניים, בלי לעשות ממוצע, כמובן, אתה לא מגיע להכנסה לנפש בישראל. זה אומר שאדם שיושב בשדרות – – – << קריאה >> יובל שטייניץ (הליכוד): << קריאה >> זה רק התוצר לנפש. אתה מדבר על התוצר לנפש. << דובר_המשך >> יואב גלנט (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מדבר על income per capita. כשאנחנו מסתכלים למשל על אדם שיושב בשדרות ובלי משקפת מסתכל לעזה, נגיד לבית חאנון, שהיא קרובה לשם פחות מקילומטר, הוא רואה אדם שמרוויח פחות או יותר 2%-3% ממנו. ברוב המקומות בעולם זו סיבה מספקת לפתוח במלחמה. זה תמיד קרה. כאן הייתי אומר שזה רק התבלינים על המעורב הירושלמי שאנחנו מתעסקים איתו. זו סיבה ראשונה. הנושא השני, רבותיי – אני רוצה לדבר על האוכלוסייה. האוכלוסייה היום ממערב לשבר הסורי-אפריקאי אל תוך השטח שנקרא ארץ ישראל היא פחות או יותר, פחות או יותר, שבעה מיליון יהודים ושבעה מיליון שאינם יהודים; הרוב פלסטינים ביהודה ושומרון, בעזה, בתוך שטח ישראל ובירושלים, ועוד זרים אחרים. היה פה דיון פורה ומעניין על הנושא של הרוב היהודי, אבל אני מציין את זה כעובדה, דבר שאנחנו צריכים להביא אותו בחשבון. אני רוצה להזכיר שלפני כ-100 שנה, קצת יותר, היו פה 60,000 יהודים, לפני מלחמת העולם הראשונה. מייד עם תום מלחמת העולם השנייה ולאחר הכרזת העצמאות היו פה 600,000, ואנחנו חצינו את רף שישה מיליון. כלומר ב-100 שנה הכפלנו את האוכלוסייה פי 100 במדינת ישראל, האוכלוסייה היהודית, דבר מרשים כשלעצמו. החלק הלא-יהודי משתמר, כתוצאה מהעלייה וכתוצאה מהריבוי הטבעי, פחות או יותר על אותו אחוז, שהוא בסדר גודל של 20% זה תקופה מאוד מאוד ממושכת. הדבר הזה לא ייכון לנצח אם אנחנו לא נעשה את המאמצים המתאימים, ואני שם את העניין הזה כנתון שני. הנתון השלישי שבעיניי הוא רב-חשיבות הוא נושא המים. אתם יודעים שמים היו פעם בעיית הבעיות של האזור הזה, כי הוא אזור חצי מדברי. כך למשל בריבים הכי מפורסמים, בקרבות הכי מפורסמים של אברהם אבינו, שהיה, הייתי אומר, לא רק אברהם אבינו אלא ראשון הלוחמים של עם ישראל במלחמתו נגד כדרלעמר ואחרים, כאשר רבו על מים במרחב הנגב באר שבע. ההמשך, אפשר לקחת אותו לקרבות על המים של טרם מלחמת ששת הימים, ואפשר ללכת להטיית שאיבת מי הווזאני על ידי הלבנונים. אני רוצה להסביר למי שאיננו מכיר מה זה הווזאני. הווזאני נותן חצי מהמים של החצבאני. החצבאני והבאניאס ביחד נותנים חצי ממקורות הירדן, שחצי מזה זה נחל דן, החצי השני, כלומר, מדובר על שוליים. גם כל זה, כל הדבר הזה איננו משול לאקוויפר החוף ולאקוויפר ההר, שהם יותר גדולים, אבל זה הסך הכול. בעבר היה ריב מאוד גדול, ובזמן שאנחנו משתמשים במים, יש מקומות בחלקים נרחבים במזרח התיכון שבהם מים הם בעיה מאוד מאוד כבדה. אם אנחנו מסתכלים על מה שקורה באפריקה, המצב הוא קיצוני. אפריקה מתייבשת, וכתוצאה מההתייבשות הזאת היינו עלולים לספוג גלי הגירה מאוד מאוד חמורים אלינו, אבל המכשול, שהייתה לי הזכות גם לתכנן אותו וגם ליישם אותו, לפחות בחלקו הראשון – למעשה המכשול הזה מונע את התהליך הזה ומפנה אותם לכיוונים אחרים, אבל אין ספק שהעניין הזה יקרה. אבל יש גם בשורה טובה בנושא המים. הבשורה הטובה היא שמים עולים כסף, ומי שרוצה לקנות, זה פחות או יותר 20–30 סנט לקוב אחרי שהשקעת את מיליארד הדולר הראשונים בשביל לקבל את מיליארד הקוב הראשונים ואת התשתית. אחרי שעשית את הדבר הזה, המחירים הם יחסית זולים, וישראל מובילה בעולם גם בהתפלת מים וגם בהשבת מים, קרי, גם לכידת המים בנחלים וגם השבתם ממי שופכין. כולנו מכירים את מפעל ההשבה ירקון-נגב, השפד"ן וכל מה שמשתמע מזה. הנושא הרביעי, אני חושב שגם הוא נושא רב חשיבות. תסתכלו רגע על המפה, ולצעירים ששומעים אותנו – תעשו זום אאוט בגוגל במפה שנקרא לה "מפה מדינית-דתית". תסתכלו ותראו מה קורה. המזרח התיכון צבוע בצבע ירוק, וכשאני אומר ירוק, נגיד שזה צבעו של האסלאם, ואני לא אומר את זה בשביל להגיד חלילה שכל המוסלמים הם האויבים שלנו או משהו דומה אלא רק בשביל לציין את העובדה. בואו נסתכל רגע מהאוקיינוס האטלנטי: מרוקו, ואחרי זה אלג'יריה, ותוניסיה, ולוב ומצרים, הכול צבוע באותו צבע, ובהמשך יש איזה כתם קטן בצבע אחר, צבע בהיר, שקוראים לו ישראל, גם הוא מנוקד בכל מיני כתמים ירוקים, ואחרי זה זה הולך לירדן, ולעיראק, ולאיראן, ואפגניסטן, ואפשר להמשיך, וכך זה הולך גם צפונה, ברוב המקומות, לכיוון הים הכספי, דרך לבנון וסוריה, ואחרי זה זה עולה הלאה לטורקיה וכן הלאה. בהיבט הזה אני רוצה לומר את הדבר הבא: הבעיות שמדינת ישראל מתמודדת איתן בעת הזאת מבחינה ביטחונית, חלק ניכר מהן הן יציר של טרור אסלאמיסטי, ורוב הטרור שמתרחש היום ברחבי העולם הוא טרור אסלאמיסטי. אנחנו כמובן נמצאים כעת בסיטואציה אחרת, אבל בבסיס זה יוצא מהמקומות האלה, וגם ממקומות אחרים שלא ציינתי אותם. והנקודה האחרונה בתוך חמש הנקודות שאני מונה היא נושא הגרעין. כשאני אומר גרעין, רוב האנשים שצופים, מסתכלים, מייד חושבים על איראן, ואני מבקש לומר משהו. ישראל תקפה בשנת 1981, לפני 41 שנה, בתקופת ממשלתו של מנחם בגין, עליו השלום, כור גרעיני בעיראק; ישראל תקפה ב-2007 כור בסוריה. בין לבין לוב התפרקה מיכולות גרעיניות בדרך, במשא ומתן שהיא עשתה מול האמריקנים והבריטים. ולמעשה, כשאתה מסתכל על הסיטואציה, אז נושא הגרעין, במובנים רבים הוא כבר כאן, כלומר, אנחנו נמצאים במצב שבו הדבר הזה רובץ מתחת לשולחן ועלול לפרוץ בכל רגע, במקום כזה או במקום אחר. אין ספק שאם חלילה הסכם הגרעין שעומד להתממש בעת הזאת יקרום עור וגידים, ואיראן תגיע ליכולות סף ובהמשך גם ליכולות גרעיניות, היא לא תהיה היחידה במזרח התיכון שתעשה את זה; מדינות ערביות אחרות ומוסלמיות ינסו לעשות את העניין הזה. ולכן, כאשר הסתכלתי על חמשת הגורמים שעליהם דיברתי – ההכנסה לנפש, האוכלוסייה, מים, האסלאמיזציה והגרעין – כל החמישה האלה, השליטה שלנו עליהם היא שליטה מוגבלת. אין לנו פה שליטה מוחלטת על העניין, ואפילו לא שליטה חלקית. בסופו של עניין אלה תופעות שקורות מעצמן. וזה מבזיק לי לרעיון שבזמנו קראתי שכששאלו את איינשטיין: תגיד, מה זה יחסות? אז הוא אמר: זה די פשוט – אם אתה הולך מדרום לצפון על אנייה ששטה ממזרח למערב, לאן אתה מתקדם? כלומר, הקרקע מתחתינו, הנסיבות, הסביבה, שטה לאיזשהו מקום, והמקום הזה לא בהשפעתנו. אנחנו צריכים לנווט את דרכנו כך ששקול הכוחות יביא אותנו לאן שאנחנו רוצים להגיע. ולכן, בהיבט הזה, אני חושב שאנחנו צריכים להסתכל בצורה מדוקדקת אל תוך מה שאנחנו עושים. אבל לא מספיק לבחון את הסביבה; מן הראוי שנבחן גם אל מול מה אנחנו מתמודדים. אנחנו יכולים להסתכל אחורה אלפי שנים, מאות שנים, אבל אני חושב שיהיה נכון, בראייה אסטרטגיית ביטחונית, להסתכל על 100 השנים האחרונות ולשאול את עצמנו מה קרה כאן מבחינת האופי שנשא המאבק כנגד היישוב היהודי במשך 100 שנים. ואתם יודעים, ב-100 שנים – נניח מאז שהיישוב עמד על דעתו והקים את ארגון ההגנה ב-1920, ובהמשך ב-1931 את האצ"ל, נניח שזה פחות או יותר 100 שנים – ב-100 השנים האלה היו רק ארבע מלחמות קונבנציונליות. כל השאר היה משהו אחר. המלחמות הן מלחמות ידועות. המלחמות הן מלחמות ידועות: 48', 56', 67', 73'. לפניהן היו 25 שנים שהן שנים של טרור מכל הסוגים והמינים. אני מניח שרוב הציבור יודע מה קרה כאן ב-1921 במאורעות, מה קרה ב-1929 בחברון ובירושלים. דרך אגב, קריאתו של המופתי חאג' אמין אל-חוסייני ב-1929 הייתה דומה מאוד לקריאות שאנחנו שומעים היום: "אל-אקצא בסכנה" – זה מה שהוא אמר, זה מה שהוציא את ההמונים, זה מה שגרם לשחיטה של מאות ברחבי הארץ, כשהיישוב היה יישוב מאוד מאוד קטן. כולם מכירים את שנות המרד, 1936 ו-1939, ומה הן השליכו – מה הן השליכו על הציבור היהודי ואיזה פיגועים קשים היו פה. אבל דרך אגב, אם מסתכלים בראייה היסטורית, זה אחד הדברים ששחקו את יכולתו של הציבור הפלסטיני להתמודד, כי הם נלחמו ב-1936 וב-1939, נגד הבריטים בעיקר, וכתוצאה מזה, עשור אחרי זה, כשהוקמה מדינת ישראל ופרצה מלחמת העצמאות, הם הגיעו למצב שהם לא יכולים להתמודד, כי למעשה חלק גדול מהכוח שלהם נשחק, היו מהומות פנימיות וכן הלאה. אבל כשאתה מסכם את כל התקופה הזאת, כל התקופה הזאת ביסודה היא תקופה של לוחמה בטרור – טרור כזה, טרור אחר. לקח זמן עד שהבינו – כמו שזה קורה היום, דרך אגב – שזו לא פגיעה של אלה שאין להם ששודדים מאלה שיש להם, כמו שיש כאלה שרוצים להגיד על הפרוטקשן בנגב, על הפשיעה החקלאית או על הגנבות של בדואים או של אחרים. מה הם רוצים להגיד? הם רוצים להגיד: זה עניין פלילי, אין פה מוטיב לאומני. הציונות הבהירה לפני 100 שנה שיש לעניין הזה מוטיב לאומני כבד, הקימה את ארגוני המגן ובהמשך את ההגנה, והיום אנחנו צריכים גם בזה להכיר. אבל ארבע מלחמות התרחשו פה בסך הכול במשך תקופה של 25 שנה. ואם אני אתן, באמת בקצה המזלג, לא איזה תיאור היסטורי, אני אגיד כך: ב-48' היישוב היהודי מנה חצי מהיישוב הפלסטיני, פחות או יותר – 600,000 מול מיליון ו-200,000, אלה בערך היו המספרים טרם החלה המלחמה. אבל היתרון של היישוב היהודי היה בארגון, בכך שהיה לו צבא שהיה צבא מוכן מבעוד מועד דרך ארגון ההגנה, האצ"ל וגם הלח"י, מוסדות מסודרים, ממשלה בדרך שמייד נכנסה לתפקיד, הרבה כסף באופן יחסי כתוצאה מגיוס תרומות, פילנתרופיה ואפילו מיסוי, ולעומתו היה ציבור מאוד לא מאורגן ומאוד לא מסודר. ולכן, במלחמת האזרחים, שהיא השלב הראשון של מלחמת העצמאות, נניח בין כ"ט בנובמבר להקמת המדינה ב-15 במאי, בין שני התאריכים האלה, למעשה אנחנו הצלחנו בצורה יפה מאוד לגבור כמעט בכל קרב שהיה בכל מקום מרכזי; כך היה בקרב ביפו, בחיפה, בטבריה, בצפת ובמקומות רבים אחרים. איפה לא הצלחנו? לא הצלחנו בקרב על הדרכים. בחודשים מרץ-אפריל 48' הם גבו מחירים כבדים של מאות הרוגים מתוך יישוב מאוד מאוד קטן, והסיבה לעניין הזה הייתה נעוצה כמובן בפיזור, בקווים הארוכים, בלוגיסטיקה. מה ששינה את המערכה היה מבצע נחשון בחודש אפריל, שיישם את התוכניות המאוחרות יותר, תוכנית ד', והביא לכך שכבשנו חלקים נרחבים מפרוזדור ירושלים. למעשה התפיסה של אופנסיבה היא הייתה התפיסה שהובילה בעת ההיא. למעשה, מאז ועד היום, צבא ההגנה לישראל סיגל לעצמו, לצד היותו גוף מגן, שרתום למשימות הגנה – אבל תפיסתו הטקטית והאופרטיבית היא תפיסה התקפית. אם אנחנו עוברים במהירות קדימה – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> נשארו עוד 30 שניות. << דובר_המשך >> יואב גלנט (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי, אז אני אעצור בחלק הזה וההמשך יגיע. תודה רבה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ניר ברקת – אינו נוכח; חברת הכנסת גילה גמליאל – איננה נוכחת; חבר הכנסת אבי דיכטר – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – איננה נוכחת; חבר הכנסת חיים כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת אלי כהן – איננו נוכח; חבר הכנסת צחי הנגבי – אינו נוכח; אופיר אקוניס – אינו נוכח. חבר הכנסת דודי אמסלם. << דובר >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת גלנט, אני רוצה להתייחס לכמה נושאים, ונתחיל בזה. בשבועיים האחרונים אנחנו עסוקים, כל העולם, בעיקר במלחמה באוקראינה מול רוסיה, כל הטרגדיה באמת שקורית שם, ואנחנו רואים עלייה למדינת ישראל. דרך אגב, בסוגיה הזאת אפילו לא מסכים עם חלק מחבריי. אני חושב שבעת הזאת בכלל, מדינת ישראל בוודאי, על פי גודלה ויחס האוכלוסייה שלה, יכולה, מה שנקרא, לתת כתף, אפילו זמנית, לפליטים, שיישבו כאן כמה חודשים, עד שהמדינה שם איכשהו בסוף תתאזן, ויחזרו חזרה לביתם. אני רואה בימים האחרונים את כל המצעדים של הפוליטיקאים, מבנט ועד ליברמן. אני רואה את בנט גם עולה למטוס ומוריד ילדים וגם מזוודות. כבר חשבתי בהתחלה שהוא בעצם הלך ונהיה עובד רשות שדות התעופה. הוא מוריד ומנסה גם לנשק אותם, כל עוד הטלוויזיות דלקו. השתחררו הטלוויזיות – הוא כבר עזב את הילד על הכבש ונסע הביתה. חוצפה. הכול אצלכם פוליטיקה קטנה וזולה. ראיתי את ליברמן כבר מגיע שם. הוא לא נפגש אפילו – שר האוצר, אני מעדיף שתיפגש, ואני חושב שזה יותר נכון, עם כל העסקים הקטנים, הצרות של עם ישראל, אבל כרגיל, לא מעניין אתכם כלום. אתם נוסעים לשם ועושים פוליטיקה ויחסי ציבור לעצמכם – דרך אגב, כל שרי הממשלה, רובם המוחלט. לא עוסקים בתוכן אף פעם; עוסקים בעיקר ביח"צ. האמת היא, לאחר שהם יעזבו את התפקידים – בעזרת השם, במהירות – אני מציע להם לפתוח משרד יחסי ציבור. להערכתי תעשו כסף טוב, למה אתם יודעים לרמות את הציבור כל הזמן. אבל אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אני הייתי בבוקר בשדולה של יהדות אתיופיה. אני עוסק בסוגיה הזאת למעלה מ-20 שנה. יש באתיופיה 6,000 עד 7,000 יהודים שכבר ממתינים – דרך אגב, ממתינים במחנות איומים ונוראים בתנאים שלהם – לא כמו בפולין – אני אומר לכם, עם דיזנטריה, מחלות, מלחמה באתיופיה, קורונה. ומי אלה שם? הם נכנסים באמצעות חוק הכניסה לישראל, ואלה בעצם משפחות שרובן המכריע נמצאות פה בארץ. מבנה המשפחה התפורר – יש שם אח אחד, ארבעה אחים פה, הורים פה, אימא שם, הילדים פה, וזו הדרך. איך אמרתי? אם זאת הייתה איזו כלבייה או אם זה היה איזה ארגון שמטפל בחתולים, עם הטיעון הזה היו מביאים את כולם לארץ. מפרידים משפחות שלמות. דרך אגב, בודדים שם; רוב המשפחה פה. אני עשיתי דיון אז, בזמנו, בוועדת הפנים. כל האולם היה מלא בחיילים. השתגעתי. כל אחד מספר את הסיפור של אבא שלו, של סבא שלו. הייתי בשוק. רבותיי, כשאתם מעלים את כל מי שעולה מאוקראינה, קודם כול תתעסקו עם יהדות אתיופיה. הם מחכים שם כבר 20 שנה. 20 שנה. איך אמרתי? אם הם היו בלונדינים עם עיניים כחולות, כבר הייתם מביאים אותם לארץ מזמן. מזמן. את אלה שאתם מביאים מאוקראינה, חלקם, דרך אגב, לא יהודים בהגדרה. אתם יודעים את זה. אבל את היהודים מאתיופיה, שרוצים גם להתגייר לחומרה, זה חס ושלוש. אלה שקי תפוחי אדמה, לא מתאימים לנו; נביא אותם במכסות קטנות. למה? אוכלוסייה חלשה. איך אמרתי, אם הייתם צריכים להביא את סבא שלי היום ממרוקו לא הייתם מביאים אותו, למה, אתה יודע, חלשים. זאת הצביעות שלכם. וכשאני פונה לשרת הקליטה ושואל אותה: פנינה, מה קורה? היא אומרת לי: יש בג"ץ. אמרתי: על מה הבג"ץ? תקשיב טוב, יובל שטייניץ, חבר הכנסת. איזה מאן דהוא – אתה יודע, תמיד יש זבי חוטם שרצים לבג"ץ. להם יש זכות עמידה, לי אין, אתה מבין – אז בג"ץ קיבל אותו והוציא צו נגד הממשלה לא להעלות אותם כרגע, עד הדיון. פשוט לא יאומן כי יסופר. לא חשוב, אמרתי זב חוטם, לא משנה מאיפה. זה איש רע, ויש שופט עם גלימה בירושלים, פה קרוב. מקבל 80,000 עד 100,000, חכם גדול – מוציא את הצו. הרי אם זה דוד אמסלם, גב' חיות, אין שאלה של צו, יש יהודים עולים. איך אמרתי? אם זה היה הבן שלך, לא היה צו. אם זה היה אבא שלך, לא היה צו. לכן, כשאתם מקבלים צווים מהסוג הזה, שזה פיקוח נפש, תחשבו שזה הילדים שלכם גם אם הם שחורים, כהי עור. גם אם אתם חושבים שצריך לטפל בהם במדינת ישראל ולהשקיע כסף במה שנקרא, בהשכלה שלהם וכו', גם אם הם לא מתאימים לתרבות שלכם. איך אמרתי? גם כשעלתה יהדות צפון אפריקה בשנות החמישים, אני אראה לכם את הפרוטוקולים, הממשלה ביקשה להשאיר שם את המבוגרים; לא כל כך יעילים למדינת ישראל. בגלל זה, ההורים שלי, כשאבא שלי היה צעיר, הגיע לארץ וכשבע-שמונה שנים אחרי – אביו. את אבא שלו לא העלו אז, כי הוא היה מבוגר. כשסבא שלי עלה הוא היה כמעט בגיל 70, 66. לכן אני חושב שזאת בושה – בושה לבית המשפט במדינת ישראל. בושה לשופטי העליון, שכל שבוע נחשפת – אתה יודע, אני כבר לא יודע איך להגדיר את זה – שטות שלהם ברמות-על, חוסר חשיבה וחוסר רגישות. עלק אלה ליברלים, אלה מאור הגולה שלכם. אתם אפילו לא קוראים להם בשמות. "כבוד בית המשפט העליון". לכן אני אומר, רבותיי, בממשלה שלנו, בעזרת השם, הדבר הראשון שאנחנו נעשה – אני, דודי אמסלם, לא מדבר בשמם – זה ייכנס לקווי היסוד של הממשלה, והם יבואו בתוך שבוע, עם בג"ץ או בלי שמג"ץ, לא מעניין. יגיעו לפה קודם כול. לכן אני אומר, אני נאבק בנושא הזה הרבה מאוד שנים. דרך אגב, מי שהעלה את רובם ככולם זה הליכוד, אני רוצה להזכיר לך. אל תדאג, מפלגת העבודה לא הייתה מעלה אחד, וגם לא קדימה. זה לא האוכלוסייה שלהם. היות שאנחנו באים בכל מקרה מהאוכלוסיות המוחלשות, אז לכן אנחנו יודעים מה עברנו על בשרנו, ואנחנו לא רוצים שעוד יהודים יעברו את מה שאנחנו עברנו. אני רוצה, ברשותך, לעבור לעוד נושא. חבר הכנסת שטייניץ, אני שמתי, קראתי באחד העיתונים שהאזרח מנדלבלוף עדיין מאובטח. יש לו גם טובות הנאה. כנראה קיבל מקינה, משרדים, לא יודע מה, מה שמגיע לו, אבל אבטחה, הוא ובני ביתו. אני רוצה לספר לך, דרך אגב, שאבטחה זה אירוע שעולה מאות אלפי שקלים בחודש; הוא ובני ביתו. אני רוצה עוד להזכיר לציבור: תזכרו, כשאנחנו, הממשלה הזאת, המופקרת הזאת, שחטפה את השלטון – לדעתי, כמו שאמרתי, היא לא לגיטימית – באו לראש הממשלה נתניהו והורידו לו את האבטחה שהגיעה לו ולבני ביתו. במקום שנה שהיה כתוב, אמרו לו: לא, חצי שנה. למה? ככה. ככה זה עובד. בגלל שזה אתה, אז אנחנו יכולים להציק לך. אני חושב שזאת המשפחה הכי מאוימת במדינת ישראל. זה לא, אבל למנדלבליט, האזרח מנדלבליט? אני לא מכיר עוד אזרח כזה. דרך אגב, מר מנדלבליט, אם יש לך בעיה, לך למשטרה, כמו כל אזרח, ותגיד שמאיימים עליך. מה נראה לך? כל אדם במדינת ישראל שמאיימים עליו, שמים לו אבטחה ליד ביתו, אחריו, אשתו, ילדיו, במיליוני שקלים? למה מי אתה? הסתיים התפקיד, נגמר. דרך אגב, אני הייתי שר. גמרנו להיות שרים, שעה אחרי זה, אני בא הביתה – כבר משאית לוקחת את הבוטקה. ביקשו ממני להחזיר את הרכב אחרי חצי שעה, חצי שעה, אני והעובדים שלי. לקחו לנו את כל המחשבים, סגרו לנו אותם מייד איך שסיימנו פה את ההשבעה. אבל מנדלבליט, אתה כבר לא בתפקיד למעלה משבועיים, אתה אזרח מהשורה. אתה נקרא לחקירות כמו כל אזרח, וצריך, על כל המעללים שעשית. אבל אבטחה? אתה עוד איש חשוב מחזיק מעצמך? כפי שאמרתי, אם יש לך בעיה – כמו כל אזרח במדינת ישראל, גם אם מאיימים עליו, לך למשטרה, תגיש תלונה. לכן אני כתבתי מכתב. אני רוצה להבין מי אישר את זה, כי כהרגלכם בקודש, אצלכם הכול מותר. הכול. לית דין ולית דיין. כסף של אבא שלכם. אתם גונבים, עושים מה שאתם רוצים. הכול מותר. כשרציתי, כשר, ביקשתי לקנות לי אייפד ב-700 שקל, עשו פה ועדות שלמות. אצלכם לית דין ולית דיין. הפקרות כללית. מגדל בבל. הכול מותר. מנדלבלוף מקבל אבטחה על חשבון אזרחי ישראל שאין להם מה לאכול. אני הגשתי פה הצעת חוק, דרך אגב, לביטול מע"מ על תרופות מצילות חיים. לא נתתם. קחו את האבטחה של מנדלבליט, נממן כמה תרופות לאנשים שמתים כל יום. לא נראה לכם יותר הגיוני? לאיזה שר פה יש אבטחה? לאיזה חבר כנסת? לו ולבני ביתו. תראו לאן הגעתם. אתם שפוכים. המוח נשפך לכם מהשנאה. זה השליח שלכם. זה האפיפיור ששלחתם לחזית. לא מתביישים. אתמול, חבר הכנסת שטייניץ, היינו עדים לדבר מדהים. חבר הכנסת טופורובסקי פתאום נכנס לוועדת הכנסת – למרות שהוא לא יושב-ראש הוועדה – סגר את הדלת, למרות שאמרו שאנחנו בהפסקה. אתה זוכר, היינו שם. הבן אדם מצביע עם עצמו לבד, איזה 50 הצבעות: מי בעד? מי נגד? מרים את היד – התקבל פה אחד. מי בעד? מי נגד? וכו' וכו'. דרך אגב, זו פעם הראשונה כמעט שראיתי בכנסת מה שנקרא פה אחד. הזכיר לי את סטלין. גם סטלין קיבל החלטות פה אחד. הבן אדם הזוי. תראה איזו רמה יש לנו. הם מודיעים על הפסקה, והבן אדם מצביע עם עצמו. עכשיו, הרי ברור לכם לחלוטין שהוא מקבל הנחיות. שם אף אחד לא זז – כל הקרטונים לא זזים שם בלי הנחיות. רק תראה לאיזה שפל המדרגה הם הורידו את הכנסת. על זה אני מדבר. יש לנו פה יושב-ראש כנסת שלא מתפקד כיושב-ראש הכנסת. הם יודעים את זה. כולם יודעים את זה. הכנסת הגיעה לשפל חסר תקדים. דרך אגב, אני לא חושב שאפשר לתקן את זה גם בעתיד. כל זה במשמרת שלכם, ההזויה. אני שומע עדיין גם שהשר בר לב אתמול החליט שחברי כנסת – חבר הכנסת בגין, אתה הרי – זכויות האזרח, האדם, התווכחת איתנו תמיד בוועדה. הוא לא נותן לנו לבקר בבתי הכלא. מי? השר שהצבעת בשבילו. מי זה? בר לב. בר לב החליט: אין ביקורים של ח"כים בכלא. למה? ככה בא לו. הרי אתה יודע שחברי הכנסת, התפקיד המרכזי שלהם זה פיקוח פרלמנטרי. על מי? לא על עצמם. על הממשלה, על הדרג המבצע. 72 שנה. לא שמעתי אותך מדבר. דרך אגב, כשזה היה בליכוד ואתה היית – בכל הערוצים, הייתי שומע אותך כל בוקר, כל ערב. אם אתה היית יכול להכניס לליכוד, היו מעלים אותך. בבקשה, תגיד למה אתה צודק, חבר הכנסת בגין. אתה רואה פה דבר אנטי-דמוקרטי. << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> כבוד הנואם, מה היית עושה אילולא נכנסתי לפני דקה במקרה לאולם? על מה היית מדבר? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה קשור? לא הבנתי. אז זה שנכנסת במקרה, זה אומר שאתה צודק? << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> תן לי להניח הנחה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> תענה אחרי זה. אז לא הייתי נזכר בך. אבל אני, כל פעם שאני רואה אותך, בני בגין – אתה היית חבר איתי בוועדת הפנים. אתה תמיד אמרת לי שהיית מצביע נגד הממשלה, נגד הקואליציה. גם בכנסת. היית אומר לי תמיד. ידעו את מי מביאים לפה. << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> אתה יכול, אדוני היושב-ראש, לאשר תשובה קצרה? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> רק שנייה. אבל אני רוצה להמשיך. כשאני אסיים. << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> אה, אתה רוצה להמשיך? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> יש לי 20 דקות. אני צריך לסיים אותן. << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> לא, זה לא יהיה על חשבונך. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> טוב. עוד מעט. עוד מעט. תרשום לפניך. << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> אני מניח – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חבר הכנסת בגין, בסיום הדברים אני אתן לך התייחסות. << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> אני חבר בוועדת ביטחון הפנים, שפוצלה מוועדת הפנים. אנחנו עוסקים הרבה, וממשיכים – ממשיכים, אדוני – את דרכך בעניין הפחתת הצפיפות בבתי הסוהר. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> כל הכבוד. << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> אנחנו חברי ועדת ביטחון הפנים – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר, בני. אני רוצה להמשיך. אחרי זה ניתן גם לך. << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> תן לי – הולכים לביקורים בבתי הכלא. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חבר הכנסת. << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> לו הצטרפתם – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חבר הכנסת בגין. << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> – – לוועדת ביטחון הפנים, אני מניח שחבר ועדת ביטחון הפנים יוכל להגיע לביקורים עם הוועדה – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר משהו. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> הינה, הוספתי לך שתי דקות. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> בגדול, אני רוצה לומר, לחבר הכנסת יש זכות פרלמנטרית מוקנית, יסודית. מי שלא מבין את הערך הדמוקרטי – מה שאתם לא מבינים. הרי חבר הכנסת אמור לבקר. דרך אגב, זה מה שהיה עד היום. חבר כנסת רוצה לבקר בבית הכלא את התנאים, רוצה לבקר מישהו. הוא לא צריך את האישור של השר לביטחון הפנים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הוא צריך. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> שנייה. אני מספר. היו דברים פורמליים. אבל הוא אומר: אני לא אתן להם לבקר? למה מי אתה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא ועדת הפנים ולא ועדת החוקה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אתם, זה מה שאמרתי לך, השמאל – ואתה עכשיו בתוכם – אתם אנשים אנטי-דמוקרטיים ברמה הבסיסית והמהותית האמיתית. << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> אוקיי. נרשם. נרשם. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. בגלל שאתה נוהג איתם. אתה מצביע איתם. אני הרי בסוף לא שומע מה אתה אומר. זה לא חשוב, מה אתה עושה. << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> חבר הכנסת אמסלם, נרשם בפרוטוקול שאני האנטי-דמוקרט הכי מוסרי. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> בוודאי. בוודאי. << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> אפשר להמשיך. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> בוודאי. בוודאי. דרך אגב, אתה רואה את ההצבעות שלך בכנסת. << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> אין בעיה. דודי, באמת. מה קורה לך, דודי? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מניח שאם היית איתנו, אז בחלק מההצבעות לא היית – – – << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> מה קורה לך? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אני רוצה להמשיך. טוב, אני רוצה לדבר עליך, חבר הכנסת קריב. אין לך בושה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> עכשיו עוברים אליי? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. בראש חודש אתה מגיע כרגיל, כן, לכותל, למרות שאז סיכמנו, מבזה את קודשי ישראל, מבריח ספר תורה לתוך הרחבה. עכשיו בני בגין בטח איתך גם בעניין הזה, ואולי תהפוך אותו גם לרפורמי על הדרך, כדי לפרנס את נשות הכותל. << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> לא, לא. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה מדבר על שנאה? אתה מדבר על פילוג? הרי אין לכם שם מניין ורבע. נשים באות, מניחות תפילין, מפריעות למתפללים, יוצרות את הפרובוקציה הכי קשה, במקום הכי קדוש של עם ישראל. כל זה למה? כדי שתקבלו צ'קים מארצות הברית, שהם יראו. אתם מסריטים אותן, אתם שולחים לשם. ככל שהמאבק יותר גדול, ככל שהדחיפות יותר חזקות, אתה מקבל גם צ'ק יותר גדול. אתה לא מתבייש? הרי סיכמנו כאן שאתה לא מתערב, שאתה לא בא – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מי סיכם? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> בחודש שעבר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה לא יודע על מה אתה מדבר. כרגיל, אתה לא יודע על מה אתה מדבר. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא יודע כלום. אבל אמרתי, בעצם התפקיד שלך זה להרוס את היהדות. להרוס. אתה בעצם הורס כל נושא יהודי, מסכסך איפה שאתה יכול לסכסך. ואתה יודע לבד שאין לנו אפילו ארבעה מניינים רפורמיים במדינת ישראל. אין רפורמים במדינת ישראל. אני מציע לך, סע לארצות הברית, תמצא לך קהילה, תהיה הרביי שלהם. ואללה, גם ייתנו לך משכורת יפה. לא פה בארץ. בארץ אין לנו כאלה. אנחנו גם לא מתכוונים שאתה תהרוס לנו את היהדות – לא בגיור, לא בכשרות, לא בשום דבר. בגלל שאתה לא צריך את זה. בסופו של דבר אמרתי לך, הרפורמים, באופן מעשי, הם ביטלו את המצוות המעשיות. ממילא זה לא קיים. אם אתם רוצים מקווה, תלכו לים. לא חשוב. אתה לא צריך כלום. אתה לא צריך לא כיפה, לא כלום, בגלל שבאמת אין לך באופן מעשי מצוות מעשיות, רק כרגע ממציאים לכם כל מיני דברים. אני, ברשותך, רוצה לעבור לנושא הכמעט-אחרון שלי. לכן, דרך אגב, אני קורא לשר לביטחון הפנים: תקשיב, משטרת ישראל היא לא שלך. אתה הורס את הדמוקרטיה. אתה לא מבין אפילו מה זה הליכים דמוקרטיים. חבר כנסת בהגדרה – בהגדרה, גם אתה כשאתה תהיה חבר כנסת – בהגדרה, תוכל ללכת ולבקר בתי אסירים וכו', לבדוק מה קורה שם, גם אם אתה לא חבר ועדת הפנים. אתה לא צריך להיות חבר ועדת הפנים. אני רוצה לספר לך, גם יושב-ראש ועדת הפנים זה הבן אדם היחיד שיכול להיכנס, לכאורה, רק אם הוא עושה סיור עם ועדת הפנים. אז לכן יש לנו עניין שהדבר הזה יימשך. אני חושב שיש לזה חשיבות עצומה, במיוחד ובדגש על בתי הכלא, שהם החצר האחורית של מדינת ישראל. מי שיושבים בבית הכלא הם לרוב עבריינים, והם צריכים לשבת שם, אבל עדיין לא מדובר בעכברים או בג'וקים. גם לבני אדם, גם כשהם נענשים, יש תנאים מינימליים, או תנאים סבירים של בני אנוש שצריכים להיות כלואים, אבל בתנאים סבירים. אני רוצה להמשיך איתך, כבוד חבר הכנסת שטייניץ. אלה שופטיך ישראל, אמרתי. אני רוצה לספר לכם סיפור, ואולי יעניין אתכם. בשנת 2018, השר אלקין התמודד לראשות עיריית ירושלים. הוא היה צריך לאסוף תרומות, אבל החוק מאפשר לכל תורם, הוא ומשפחתו, לתרום עד גובה של 5,000 שקל. מדוע? זה החוק. הרציונל של החוק, שבן אדם שנותן לך 5,000 תרומה זה עדיין סכום סביר כדי שאתה לא תרגיש אליו מחויבות גדולה. אחלה. זה חוק בספר החוקים של מדינת ישראל. מה עושה מר אלקין? מר אלקין לוקח ערבויות מאנשים בגובה של למעלה מ-3.5 מיליון שקל. דרך אגב, אני רוצה לומר עוד דבר לעם ישראל: כל תרומה שאתה מקבל, אתה מקבל אותה בצ'ק אישי של הבן אדם, לא מהעסק, והוא אמור להכניס את זה ולשדר את זה לאתר מבקר המדינה בתוך 24 שעות, קרי, הכול חשוף. קיבלתי צ'ק ממאן דהו – זה חייב להיות צ'ק; אסור שזה יהיה מזומן, לא העברה בנקאית, כדי שהתיעוד יהיה מסודר וברור כשמש. כל אזרח יכול להיכנס לאתר מבקר המדינה, לרשום אלקין ולראות. הבן אדם חייב, כפי שאמרתי, למעלה מ-6.5 מיליון שקל. היום הוא פתוח באתר, אני מזמין את כולכם להיכנס לאתר מבקר המדינה, לרשום שם אלקין, ותראו לבד גם את הסכומים וגם מי תרם וכו'. אבל אמרתי, הוא לקח ערבויות בגובה של 3.5 מיליון שקלים משישה-שבעה אנשים. אתה שומע, יובל? כמובן, נגמרות הבחירות, הבן אדם לא מחזיר את הכסף. כבר עברו ארבע שנים, הבן אדם לא מחזיר את הכסף. ברור לכם שמייד זה הופך להיות תרומה אסורה. בואו נגיד ככה: עד 5,000 מותר לך; מעבר לזה אסור לך. מישהו עשה לך טובה בערבות, אתה בוודאי צריך להחזיר לו אותה. לא החזרת אותה בתוך זמן סביר, חודש, חודשיים – זה הופך להיות תרומה אסורה. כמובן, מנדלבלוף לא רואה דבר וחצי דבר. לא מעניין. אני כותב לו מכתבים, הוא לא עונה. אני מגיש בג"ץ לפני כשלושה חודשים. אני אומר: תקשיבו, יש פה שני אפיקים. אתה שומע, יובל? יש את הכסף שהוא צריך להחזיר, שזו עבירה פלילית, לטעמי. דרך אגב, זאת דרך לקבל שוחד. הרי מה המשמעות? מייד אחרי זה זה הופך להיות שוחד. הרי מה הרעיון של השוחד? שאתה מקבל מבן אדם סכום כסף שאתה חייב לו, אתה מחזיק או אוחז בעמדה ציבורית, ואתה צריך להחזיר לו מתוקף תפקידך. הבן אדם כמובן לא מחזיר את הכסף, אז אני כתבתי: 1. יש מישור פלילי – עזוב, שים בצד. מר אלקין ממונה פתאום לשר לענייני ירושלים ושר השיכון. שאלתי את עצמי: הרי ממה נפשך? אם הערב באמת התכוון לקבל את הכסף, הוא היה תובע אותו – יובל – – << קריאה >> יובל שטייניץ (הליכוד): << קריאה >> אני מקשיב. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ואם לא תבע אותו, סימן שמלכתחילה הוא לא נתן לו כדי שיחזיר לו. השר אלקין יושב עכשיו, ממונה על משרד עם עשרות מיליארדי שקלים בבינוי. נכנס אליו עכשיו פלוני-אלמוני ששולח אותו בעל הערבות, אומר לו: זה חבר שלי, לך אליו, רק תגיד לו משה חיים, הוא כבר מבין. אפילו אלקין לא יודע מה ניגוד העניינים שלו. הוא לא יכול להיות שר. בן אדם שפתוח בסכומים כאלה לא יכול להיות שר, בגלל שגם אנחנו לא יודעים מהם ניגודי העניינים שלו; זה לא רק אותם אלה שנתנו לו – הם לא יבואו לבקש, בגלל שאנחנו יודעים מי הם. הם ישלחו את החברים. ואני כותב, אני מגיש בג"ץ בעניין, ומה עונה לי השופטת המכובדת וילנר? אתה שומע, יובל שטייניץ? << קריאה >> יובל שטייניץ (הליכוד): << קריאה >> אני שומע כל הזמן, תפסיק. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אז תקשיב, תסתכל עליי. היא עונה שהיא לא רוצה להתערב בהחלטה של היועץ המשפטי – שעל זה עצמו עתרתי. הרי עתרתי על היועץ המשפטי, ובוודאי גם בניגוד העניינים, אני לא הבאתי שמות, אז היא לא יודעת. אז אני רוצה להגיד עכשיו לכל אזרחי מדינת ישראל, ובעיקר לאנשי הציבור, כל ראשי העיריות: אתם לא צריכים לאסוף תרומות. יש לכם נתיב ישיר לקבלת שוחד באורגינל, כשר, שוחד עם הכשר של וילנר, בג"ץ. תיקחו ערבויות ואל תחזירו – כמה שאתם רוצים, דרך אגב. למה אתם צריכים עכשיו לקושש 5,000 פה, 5,000 שם? תיקחו מיליונים – אל תחזירו. קחו את פסק הדין של הגב' וילנר. הרי הם בעצם רצו עכשיו לדפוק את דוד אמסלם – באותו יום הרי הם הורידו שלושה בג"צים, זו הייתה המשימה. הם יש להם אינטרס שהממשלה הזאת תימשך, בגלל שהם יודעים שנעשה רפורמות, בעיקר אצלם, נתחיל שם, אז יש עניין בעניין. אני בכלל הייתי מצפה שאיזה עיתונאי ישאל אותה: גב' וילנר, בואי תסבירי לנו את ההיגיון בעניין. איך אמרתי? גם אנחנו מפעילים קצת את תאי המוח שלנו; אנחנו מבינים פחות או יותר מה קורה, מה תכלית החוק, מדוע הייתה תרומה אסורה, באיזה גובה. אני ממליץ לאזרחי מדינת ישראל, כל ראשי הערים שעומדים לפני בחירות, אמרתי: קחו איזה ערבויות שאתם רוצים, אל תחזירו, לא צריך להחזיר. ואם ישאלו אתכם למה, תגידו הגב' וילנר, שיש שופטת בבית המשפט העליון שקוראים לה וילנר והיא אישרה לנו את זה, היא אמרה: זה טוב. יש לכם מסלול ישיר לקבל שוחד פר אקסלנס במיליונים. לא סיגר מחבר; במיליונים, שקלים, פונטים. כמה שאתם רוצים. ואם ישאלו למה, אמרתי לכם, קחו את פסק הדין של אלקין, תביאו את פסק הדין של וילנר ותגידו: רבותיי, שופטת בית המשפט העליון, האישה החכמה בתבל, וילנר, פסקה – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> היו לי שתי דקות. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> הוספתי לך שתי דקות. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> הוספת לי? << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> כן. משפט סיום. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – פסקה שזה מותר. אז אתם מבינים – ובזה אני גומר. בגלל זה, דרך אגב, אני מבין את המשפט בקוהלת: "מקום המשפט שמה הרשע". מה שאני נחשף לו בחודשים האחרונים, אני מבין ש"מקום המשפט שמה הרשע", אני לא מצליח – ואמיתי – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> משפט אחרון, בבקשה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – זה לא יאומן כי יסופר מה שקורה – הכול בניגוד לכל היגיון, לכל דין, לכל מוסר, לכל צדק. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> הכול הפוך: הרשעים הופכים להיות הצדיקים והצדיקים – לרשעים. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה. חבר הכנסת יובל שטייניץ. << דובר >> יובל שטייניץ (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אתייחס בראש ובראשונה לנושא שמדאיג אותי יותר מכול, אבל שמעתי את דבריו של חברי דודי אמסלם. יש לי הצעה: יזמת חקיקת חוק שביטל את נושא התרומות לחברי הכנסת בפריימריז. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> נכון. נכון. << דובר_המשך >> יובל שטייניץ (הליכוד): << דובר_המשך >> במקום להגיש בג"צים, תיזום חוק שמסדיר את נושא התרומות גם לגבי ראשי הערים במישור המוניציפלי ושמונע את הפרצה הזאת, שאתה התייחסת אליה בצדק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה זה קשור לשוחד? << דובר_המשך >> יובל שטייניץ (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אמרתי, תיזום חוק – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא הבנת, גם אתה כשר – נגיד שהיינו במצב הקודם, היית לוקח ערבות, היו מכניסים אותך לבית סוהר. << דובר_המשך >> יובל שטייניץ (הליכוד): << דובר_המשך >> דודי, אני אומר: יזמת חוק שביטל, חוק טוב מאוד. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה צודק. א. צודק. << דובר_המשך >> יובל שטייניץ (הליכוד): << דובר_המשך >> חוק טוב מאוד, שפטר אותנו מהנושא הזה. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> לא צריך ליזום חוק. אם יהיה מישהו מהליכוד שייקח ערבות, יהיה פסק דין שאסור. לא צריך חוק. << דובר_המשך >> יובל שטייניץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אני נואם עכשיו, ואני מציע לך, כמו שחשבתי שהחוק הקודם שיזמת חשוב מאוד – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> א. אתה צודק, אבל זה לא עונה – – – << דובר_המשך >> יובל שטייניץ (הליכוד): << דובר_המשך >> – – תיזום חוק שסוגר את הלקונה הזאת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אבל זה לא עונה על מה שאמרתי. << דובר_המשך >> יובל שטייניץ (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר, אבל אני נותן הצעה שפותרת את הנושא במכלול. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> צודק, אני אטפל בזה. אני אגיש הצעת חוק. << דובר_המשך >> יובל שטייניץ (הליכוד): << דובר_המשך >> ואני אתמוך בה, אני כבר אומר לך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תודה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חבר הכנסת שטייניץ, גם אתה יכול ליזום. << דובר_המשך >> יובל שטייניץ (הליכוד): << דובר_המשך >> מה? << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אתה יכול ליזום אתה. << דובר_המשך >> יובל שטייניץ (הליכוד): << דובר_המשך >> דודי יזם בצורה מצוינת את החוק הקודם. למה שלא ייזום גם את זה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני קבלן החפירות בנושאים האלה. << דובר_המשך >> יובל שטייניץ (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא עשה את זה מצוין. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> דודי, למה אתה צריך הליכי חקיקה? הוא ייקח ערבות – אני מבטיח לך שיהיה פסק דין שיעשה את זה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הם קראו לנו אז מושחתים על החוק הזה. << דובר_המשך >> יובל שטייניץ (הליכוד): << דובר_המשך >> חוק מצוין. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> דודי, תיקח ערבות – יהיה פסק דין שאסור. לא צריך חוק. << דובר_המשך >> יובל שטייניץ (הליכוד): << דובר_המשך >> מר פינדרוס, איש לא הפריע לדודי, עכשיו תורי להתבטא. אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, גברתי השרה – יש פה שר, דרך אגב, שרה? << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> יש פה שרה. << דובר_המשך >> יובל שטייניץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אין נציג לממשלה? << דובר_המשך >> יובל שטייניץ (הליכוד): << דובר_המשך >> מרב. << דובר_המשך >> יובל שטייניץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, מרב מיכאלי פה, נציגת הממשלה. אז גברתי השרה, לא טעיתי, השרה פה. בימים אלה אני מאוד מאוד מאוד מודאג ממה שמתפתח לנגד עינינו וישפיע על עתידנו ועל גורלנו, ומאוזלת היד של מדינת ישראל ושל ממשלת ישראל בנושא הכי חשוב, הכי מרכזי, הכי קריטי לעתידנו, לקיומנו, ממש לעתיד המפעל הציוני, וזה נושא הגרעין האיראני. זה נושא הגרעין האיראני כי אם חס וחלילה איראן תגיע לנשק גרעיני, צל כבד, שחור משחור, ירחף מעלינו, מעל המפעל הציוני ומעל עם ישראל. בימים אלה המעצמות, בראשות ארצות הברית, ידידתנו הגדולה, חותרים, ואומרים לנו שזה או-טו-טו, להסכם גרעין חדש שייחתם בווינה בין המעצמות, ה-P5+1, מול איראן. ראש הממשלה מודה: הסכם גרוע. אני אומר לכם: גרוע מאוד, גרוע בהרבה מההסכם הקודם, ואני אסביר תכף למה הוא כל כך גרוע וכל כך מסוכן, ההסכם הזה. וממשלת ישראל שותקת. שותקת. אין קמפיין בין-לאומי. לא מזעיקים את כל העולם ואשתו. האייתוללות באיראן הולכים לקבל מסלול בטוח לנשק גרעיני, וממשלת ישראל נאלמה דום. הרימה ידיים. מתעסקים בדברים חשובים, לא מזלזל בהם – היחסים עם טורקיה – אני מאחל בהצלחה לנשיא בוז'י הרצוג, שנמצא עכשיו בביקור בטורקיה; התיווך בסכסוך בין רוסיה ואוקראינה. דברים באמת חשובים, אבל בבעיה המרכזית שלנו, בנושא שיקבע לא את עתיד אירופה, את עתידנו שלנו, הממשלה הזאת שותקת ומשותקת. עכשיו אני שומע שמדברים בחדרי-חדרים. לא רוצים להרגיז את האמריקנים, את הבריטים, את הצרפתים, את הגרמנים, אולי גם לא את הרוסים והסינים. מדברים, אבל בחדרי-חדרים. אדוני היושב-ראש, בשנים 2013–2015, כשר מודיעין, עניינים אסטרטגיים ויחסים בין-לאומיים, אני קיבלתי אחריות לתיק האיראני בממשלת ישראל, לכל המגעים הדיפלומטיים שהיו לנו מול המעצמות. אני רוצה לומר לכם, הסיבה היחידה שהקשיבו לנו ועשו דברים מסוימים – לא מספיק, אבל מה שעשו – זה בזכות העובדה שבנימין נתניהו כראש ממשלה, ואנחנו כולנו בניצוחו ובמצוותו, הזעקנו את דעת הקהל בעולם כולו – בארצות הברית, בקונגרס, באירופה – מול הסכנה שהאייתוללות של איראן ישיגו נשק גרעיני. אפילו הסנקציות שהוטלו על איראן על ידי הנשיא אובמה ב-2010, כשבעיקר ב-2011 זה הפך כבר לסנקציות כלכליות חמורות – לא מדבר על טראמפ, אני מדבר על אובמה – הסנקציות הראשונות הכבדות שאובמה הטיל על איראן היו בזכות העובדה שבנימין נתניהו וממשלת הליכוד הזעיקו את דעת הקהל בכל העולם ואשתו. הממשל בארצות הברית, וגם ראש הממשלה בבריטניה, ונשיא צרפת והקנצלרית בגרמניה, היו צריכים לתת תשובות לעם, לפרלמנט שלהם, מה עושים כדי לבלום את איראן. כשאנחנו נפגשנו בחדרים סגורים – אני ניהלתי את המפגשים הללו, שהשתתפו בהם נציגי המוסד, הוועדה לאנרגיה אטומית, אמ"ן, משרד החוץ, המל"ל, כל הגופים הרלוונטיים – הסיבה שהקשיבו לנו בחדרים הסגורים הייתה רק בזכות הרעש הגדול והמהומה הגדולה שיצרנו בציבור, בתקשורת, בקונגרס, בכל מקום. והיו לנו הישגים. ההסכם לא מספיק טוב, אבל להפחית מ-20% ל-3.5% ולהשמיד את כל האורניום שהועשר מעבר לזה – את זה השגנו כבר בהסכם הביניים ב-2013. זה היה בזכות זה. להשמיד את כור המים הכבדים באראק, שהושמד, זה היה בזכות זה. לפרק – רצינו את כל הצנטריפוגות, אבל חלק. זה לא מספיק, אבל המעט הטוב בהסכם הזה, הכול בזכות ישראל הושג. עכשיו אומרים לי: מדברים עם האמריקנים. אני רוצה לומר לך, זה לא שארצות הברית לא ידידה גדולה של ישראל, אבל מה שלא לוחץ על האמריקנים בדעת הקהל, בקונגרס, בתקשורת האמריקנית, לא מעניין כל כך. לא מעניין. ואומרים עוד שבכל מקרה הסכם הוא יותר טוב מחוסר הסכם, כי בכל זאת משיגים משהו. בכל הסכם הרי יש תן וקח, אז גם מקבלים משהו. אז הינה, בהסכם הזה משהו מקבלים, מעט מדי, מאוחר מדי, ובעיקר – תבינו: בהסכם הזה זה לא רק הביטול של הסנקציות והכסף שיגיע לאיראן. איראן לפי ההסכם הזה בעוד שלוש שנים או ארבע שנים תוכל להתייצב שני סנטימטרים מנשק גרעיני. כל ההגבלות על הצנטריפוגות המתקדמות, על גובה העשרת האורניום, יוסרו, ולכן בהסכם כזה איראן בעצם מקבלת אישור אמריקני ובין-לאומי להתייצב תוך שלוש או ארבע שנים במרחק סף, שני סנטימטרים מנשק גרעיני, כמדינה סף גרעינית. זה אסון, כי אולי אתה מקבל דחייה קלה, לכאורה, אבל למעשה אתה נותן להם מראש אישור להתייצב על מרחק נגיעה מנשק גרעיני בתוך כמה שנים. הובטח לנו שזה לא יקרה, אבל כשממשלת ישראל לא צועקת – בואו נקרא לילד בשמו: שותקת ומשותקת – זה יקרה. זה יקרה. אנחנו רואים את הסנקציות הכבדות בהובלת ארצות הברית מול רוסיה על הסכסוך באוקראינה. באיראן הולכים לבטל את הסנקציות, להקל על האיראנים ולתת להם אישור: תדחו בשלוש-ארבע שנים, ואז תוכלו להפוך למדינת סף גרעינית. עכשיו אני רוצה לשאול אתכם: אם איראן, באישור העולם, תהפוך למדינת סף גרעינית, מה אתם חושבים יעשו הסעודים, המצרים, הטורקים, האלג'יראים? אנחנו נקבל פה כמה מדינות סף גרעיניות מייד אחר כך. אני זוכר שלקראת ההסכם ב-2015, כתבתי מאמר בוושינגטון פוסט שאמר: הסכם רע עם איראן יגביר את התפוצה של נשק גרעיני בלתי חוקי במזרח התיכון המסוכן ובעולם כולו. כי איך האמריקנים והמעצמות יבואו למצרים או לסעודיה ויגידו להן: לאיראן יש אישור להעשיר ל-90% – לא לייצר פצצה, אבל להעשיר ל-90% – ולכם לא? איך? אם נותנים עכשיו בהסכם הזה רישיון עוד שלוש או ארבע שנים לאיראן להגיע לרמת העשרה של 90%-95%, איך יגידו לטורקים, למצרים, לסעודים, לאלג'ירים: לכם אסור? זה הסכם של פשיטת רגל. הוא מאיים על כל העולם, אבל עלינו במיוחד. בעבר אנחנו הצלחנו להגיע להישגים לא מספקים. אבל כל הטוב – ההסכם הוא בלתי מספיק, אבל מה שטוב בו, מה שכן יש בו, היה בזכותנו, בזכות המגעים שאנחנו ניהלנו. העובדה שהאמריקנים והבריטים והצרפתים, ואפילו הגרמנים והסינים והרוסים, ספרו אותנו במגעים – וזה נכון בעיקר לגבי המערב, לגבי ארצות הברית, צרפת, גרמניה ובריטניה – הייתה שהיה לנו ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהיה מחויב לברית האסטרטגית עם ארצות הברית – בלי קשר אם זה ממשל דמוקרטי או רפובליקני – והזעיק את דעת הקהל. כל העולם ואשתו הבינו שיש כאן איום על ישראל בהשמדה ועל שלום העולם כולו. ואיפה הממשלה הנוכחית? איפה הממשלה? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> ישן צוהריים. << דובר_המשך >> יובל שטייניץ (הליכוד): << דובר_המשך >> הממשלה הנוכחית מתעלמת, משותקת, שותקת, והשתיקה הזאת תעלה לנו ביוקר. גם המחאה – כאילו אומרים, כדי לצאת לידי חובה: ההסכם לא מספיק טוב. אם אנחנו לא מוחים בכל תוקף, גם עוד יחשבו אחר כך שאין לנו זכות פעולה עצמאית. כי אתה יכול להגיד את זה, אבל אם אתה לא מזעיק את כל העולם ואשתו, זה לא תופס. אני רוצה לומר לאזרחי ישראל: אתם צריכים להיות מודאגים היום. לא רק בגלל המלחמה המשתוללת באירופה, שכולנו מקווים שהיא תסתיים, כי יש כאן – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יש עוד נקודה שלא פיתחת: הולך להישפך עכשיו על האיראנים הר של כסף. זה הסיפור. << דובר_המשך >> יובל שטייניץ (הליכוד): << דובר_המשך >> זה נכון, זה נכון. בדיוק הפוך ממה שקורה ברוסיה. פה יש סנקציות מקיפות, וכאן, לאיראן – הטענות כלפי רוסיה הן שהיא מאיימת לכבוש מדינה, הם אומרים לא לכבוש, לשנות מצב, אבל כולנו מסתכלים בדאגה רבה על מה שקורה באוקראינה. איראן לא מאיימת לכבוש את ישראל, היא מאיימת למחוק אותנו מהמפה, את מדינת ישראל ואת עם ישראל. זה איום חמור שבעתיים, וממשלת ישראל שותקת, נאלמת, לא רוצה להרגיז, משוחחת בחדרים סגורים. אני אומר לכם, שיחות בחדרים סגורים בלי קמפיין ציבורי משמעותי זה כמו כוסות רוח למת. עתידנו בסכנה. אין דבר שיאיים עלינו יותר מאיראן גרעינית או איראן כמדינת סף גרעינית – אם היא תהיה מדינת סף, היא גם תייצר את פצצות הגרעין יום אחד – והממשלה כאילו לא קיימת בנושא הזה. לא קיימת בנושא הזה. את שארית זמני, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לייחד לעוד שתי סוגיות שעלות כאן. סוגיה אחת היא סוגיית ההגירה מאוקראינה והתביעה שאנחנו שומעים מהשמאל, משר כמו שר התפוצות נחמן שי, ידידי ד"ר נחמן שי, לפתוח את השערים. ואני אומר: רגע רגע רגע, למה לפתוח את השערים? לפתוח את השערים ליהודים – אני מבין, אני בעד. גם היהודים הם פליטים; לפתוח את השערים לזכאי חוק השבות – אני בעד, בתקווה שגם רובם יתגיירו ויהפכו ליהודים בעתיד. אבל פתיחת שערים כללית? ועד איזה מספר? 5,000 לא מספיק? 20,000 לא מספיק? איפה תעצרו, בפליט ה-100,000 ואחד או בפליט ה-2 מיליון ואחד? הרי בכל מקום שתעצרו ישאלו: ומה עם הפליט הבא בתור? יתרה מזו, לפי החוק הבין-לאומי, הפליטות היא רק כשאתה עובר ממדינה למדינה סמוכה, למדינה שנייה, לא למדינה שלישית. כלומר, לפי החוק הבין-לאומי היינו צריכים לפתוח את השערים מול הפליטים ממלחמת האזרחים בסוריה. מלחמת האזרחים בסוריה לא פחות נוראית ממה שקורה באוקראינה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ויותר. << דובר_המשך >> יובל שטייניץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אפילו יותר – השתמשו בנשק כימי נגד אזרחים. עשרה מיליון סורים הפכו לפליטים. ממשלת ישראל הציבה גדר ולא אפשרה אפילו לאחד להגיע לארץ. למה? אומרים: אה, סוריה מדינת אויב. אבל הפליטים הם לא אויבים. להפך, הם אויביו של אסד ומבקשים מקלט פה כאויבי המשטר. אז למה הצביעות הזאת? למה כשבסוריה מיליוני פליטים ברחו מההפגזות ומהנשק הכימי, השמאל לא הציע לפתוח את השערים? ודרך אגב, הם באו לגבול, שם החוק הבין-לאומי אומר שזו פליטות אמיתית, כי זו מדינה – חלק מהם רצו לעבור אלינו ישירות, לא דרך מדינה שנייה. וכאן באוקראינה רוצים שנקלוט גם לא יהודים בכמויות גדולות. מה, אנחנו צריכים להתאבד כמדינה יהודית בגלל טרגדיה נוראית באמת של עם אחר? ואם צריך להתאבד, למה לא התאבדנו במקרה הסורי? אנשים פליטים, עשרה מיליון, יותר קרובים אלינו גיאוגרפית ופיזית, מלחמה עם יותר הרוגים ושמופעל בה גם נשק כימי נגד אזרחים. למה? למה? הכול צביעות. אי-אפשר להתעלם – אנחנו דואגים ונעשה הכול למען ההקלה בטרגדיה באוקראינה, בתקווה שזה גם ייפסק בקרוב, אבל אי-אפשר להתעלם גם מהצורך שלנו לשמור על כבשת הרש שלנו, על מדינת היהודים הקטנטונת שלנו. יש טרגדיות בעולם, נכון, קשות. זה לא אומר שאנחנו – אנחנו לא גוש אירופי של 550 מיליון אזרחים באיחוד האירופי; מדינה קטנה, תשעה מיליון, שבעה מיליון יהודים. אנחנו צריכים להיות בעניין הזה זהירים, ואם נקלוט את היהודים שמגיעים משם כפליטים – עשינו את שלנו, דיינו, והלוואי שנצליח לעשות את זה ולהביא גם בזכות הטרגדיה הזאת עולים חדשים. ומילה אחרונה אני חייב לומר כאן. שמעתי את הוויכוח שהיה על דמוקרטיה ועל הכנסת. אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת קמה כאשר אחת הסיסמאות המרכזיות של חלק ממפלגות הממשלה הזאת בבחירות הייתה "להציל את הדמוקרטיה". ממי להציל את הדמוקרטיה? ממני ומחבריי, מנתניהו, מהליכוד, מהדתיים, מהגוש הלאומי-דתי הזה. בשם – דודי, תקשיב לי – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – אמרתי לך, תסתכל עליי קודם. ש << דובר_המשך >> יובל שטייניץ (הליכוד): << דובר_המשך >> – – בשם הסיסמה של הצלת הדמוקרטיה עושים פה דברים שלא נראו מעולם. אני רוצה לשבח את הממשלה על שהיא עובדת כל כך קשה להציל את הדמוקרטיה והיא יוצרת תקדימים כל כך יפים בהצלת הדמוקרטיה. למשל, אחד התקדימים: בבחירות הליכוד מקבל 30 מנדטים, אז בכנסת, במליאה, נותנים לו 30 מנדטים, לא מורידים אותו ל-15, אבל בוועדת כספים – במקום ארבעה ורבע חברים נותנים לו שניים. כאילו בכנסת היו אומרים: קיבלתם 30 מנדטים מהאזרחים – ניתן לכם 15 מושבים בכנסת. רעיון נהדר להצלת הדמוקרטיה. לא נותנים לאופוזיציה את מה שמגיע לה בוועדות הכנסת בשם מה? בשם הצלת הדמוקרטיה; סותמים פיות לאופוזיציה בהצבעת יחיד על סעיף 98 בשם מה? בשם הצלת הדמוקרטיה. בגלי צה"ל יש פרשן אחד שבאמת לפעמים בבוטות, בחריפות, מבקר את הממשלה, ובעיקר, או במידה רבה מאוד, את שר הביטחון גנץ. בשם הצלת הדמוקרטיה מפטרים את הפרשן שמפריע לשר הביטחון, שמבקר אותו, ברדוגו. אלה דברים שלא היו מעולם. אני לא זוכר שאיזו ממשלת ליכוד גרמה ישירות או בעקיפין לפיטורו של פרשן ברדיו או בטלוויזיה שביקר אותה. למה, מישהו בליכוד ניסה לגרום לפיטוריו של – לא יודע מה – של אמנון אברמוביץ'? של דרוקר? של בן כספית? אני יכול למנות עוד הרבה שמות – של גיא פלג? לא. אבל הממשלה הזאת מצטיינת בהגנת הדמוקרטיה: מי שמבקר אותה, היא סותמת לו את הפה, כי צריך להגן על הדמוקרטיה. זו ממשלה דמוקרטית, צריך להגן עליה. במשך שנים, אדוני היושב-ראש – אתה היית אז מזכיר הממשלה – שגרירנו בסין היה מתן וילנאי, איש מפלגת העבודה. ידענו שהוא לא בדיוק בעמדות הליכוד, אבל בחיים לא עלה בדעתנו לסתום למתן וילנאי את הפה, להשפיל אותו, לפגוע בו, לנסות להחליף אותו. כיבדנו כל שגריר, גם אם הוא היה ממונה או מזוהה עם מפלגה אחרת, כנציג ישראל. אף פעם לא הייתה לנו בעיה עם זה. ופתאום, בשם הדמוקרטיה, הממשלה הנוכחית סותמת לגלעד ארדן, לשגריר ישראל באו"ם, את הפה בצורה משפילה – גם מפרסמים את זה, כדי להבליט את זה – כי ארדן הוא מהליכוד ואולי הוא לא בדיוק מזדהה עם כל עמדות הממשלה. אנחנו, בחיים לא עלה בדעתנו לסתום למתן וילנאי את הפה כשגריר ישראל בסין או להחליף אותו באיזה ליכודניק. בממשלה הנוכחית – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יובל, מה עוד שמדובר – – – << דובר_המשך >> יובל שטייניץ (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. בממשלה הנוכחית אנחנו שומעים שרוצים להחליף את ציפי חוטובלי בבריטניה, ולגלעד ארדן באו"ם סותמים את הפה. מה אני אגיד לכם? כמה טוב ומה נעים שהגענו לרגע הזה שבשם השמירה על הדמוקרטיה פוגעים בכנסת, בעצם מסרסים את הכנסת, כי הוועדות הן הליבה של הכנסת ואין ועדות ללא אופוזיציה. שיא הצביעות, שאני שומע פה חבר כנסת – מי זה היה, הרצנו, שדיבר קודם – שאומר: למה אתם לא באים לוועדת הקליטה להציל חיים, או לוועדות הכנסת, עכשיו, כשצריך להציל חיי יהודים? כלומר, הם לא ייתנו לנו את מה שמגיע לנו בוועדה, יסרסו אותנו בוועדה, ואז בצביעות אומרים: תעזבו הכול, סכנת חיים, תבואו. לא ייאמן. אני בכנסת הזאת 20 שנה; היו ויכוחים על פרוצדורות, על מועדים של הצבעות, על כל מיני דברים. דבר כזה? לתת לאופוזיציה חצי מהמקומות המגיעים לה בוועדת כספים או בוועדת הכנסת? לא האמנתי שאנחנו עלולים להגיע לרגע הזה. להגיע למצב שהממשלה – כן, דרך מינוי מפקדת בגלי צה"ל – מפטרת את הפרשן שהכי מציק לה, שמבקר אותה – נכון, מבקר אותה בחריפות, לפעמים בבוטות, אבל שהממשלה, שר הביטחון, מביאים לפיטורו של פרשן בכלי תקשורת? אתם הייתם מאמינים שדבר כזה יכול לקרות? בצפון קוריאה אולי, באיראן. אומרים שברוסיה לפעמים קורים דברים כאלה, שאם פרשן לא מוצא חן בעיני השלטון הוא מוצא את מקומו בחוץ. אצלנו? בנושא הזה, אדוני היושב-ראש, שיקר לשנינו – אני יודע גם את העמדות שלך ואת הערכים שלך – הדבר הכי בסיסי בדמוקרטיה, מהו? חופש הדיבור, חופש הבעת הדעה. זה הדבר הכי בסיסי. אתם יודעים, מהטמה גנדי כתב מאמר כשהוא היה בכלא הבריטי בהודו שבו הוא אומר: כדי ליצור דמוקרטיה, צריכים חברה פתוחה. שני התנאים הכי בסיסיים של חברה פתוחה, שהם הרבה יותר חשובים מסדרי ההצבעות ומכל הפרוצדורות האחרות, הם חופש הבעת הדעה וחופש ההתארגנות. הפיטורים של ברדוגו, ההדרה של האופוזיציה מהוועדות החשובות בכנסת, סתימת הפה של השגריר גלעד ארדן באו"ם – כל אלה הם פיגוע בדמוקרטיה הישראלית. הם יוצרים תקדים מסוכן של ניסיון של הממשלה לפגוע בנושא הכי בסיסי הזה של חופש הדיבור. אני אומר לכל מי שיש לו טיפת מצפון בקואליציה – אני באמת שואל: חברי מרצ והעבודה תמיד באו ודיברו בשם ערכים ליברליים ודמוקרטיים. איפה אתם כשגונבים את האופוזיציה בוועדות הכנסת? איפה אתם כשמפטרים פרשן שמפריע לממשלה מכלי תקשורת מרכזי? איפה אתם, אנשי השמאל? נאלמתם דום, בדיוק כמו שהממשלה שותקת כשאיראן מתקרבת להסכם שיאפשר לה להפוך למדינת סף גרעינית. תתביישו לכם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת גדי יברקן – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת אופיר כץ – אינו נוכח; חברת הכנסת חוה אתי עטייה – איננה נוכחת. חבר הכנסת יואב קיש. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> מה, אתה עולה בסוף? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> חמש דקות, כי דחינו את זה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> חמש דקות. שים לו שעון. << דובר >> יואב קיש (הליכוד): << דובר >> לא מחליפים פה? ואיפה השר? יש שר? << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> יש שר תורן. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> איפה השר? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז תדבר – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> השרה כאן. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה, עם הגב. למה עם הגב? אפילו לא ראיתי מי זו השרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מרב. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רגיל לשיער אסוף. את מבלבלת פה עם השינויים התכופים. העיקר – אני רק רציתי לדעת איפה תקציב הכרמלית – איך זה נקרא? הרכבלית או מה שזה. זה אצלך במשרד או בעיריית חיפה? איפה התקציב? << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אצלך, אז את אחראית לזה. הינה, חבר הכנסת משה ארבל, תחזק אותה שהיא בחרה לשמור על קדושת השבת ולא להפעיל את הכרמלית בשבת. כרמלית, תשלומית, רכבלית – השרה, איך את קוראת לזה? << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << קריאה >> יש כרמלית ויש רכבלית. הרכבלית החדשה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הרכבלית החדשה, על תקציב משרד התחבורה, לא תופעל בשבת. מגיעות ברכות לשרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> חמש דקות הוא מדבר, לא 25. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> אנחנו נדע לפרגן בכל הזדמנות שיש. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> מאה אחוז. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> יש לו עד 25 דקות. הוא יכול לדבר כמה שהוא רוצה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> קודם כול, אני רוצה להתייחס לחוק. החוק הוא חוק מצוין – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> היא אמרה שביקשת רק חמש דקות, ואמרתי – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, אני אסיים – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה מה שהוא אמר לי. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> זה מה שאמרתי. אני מתכוון לעשות זאת. החוק הוא חוק מצוין. אני רוצה לברך את חברת הכנסת מירב בן ארי, שבאמת יש לנו היכרות ארוכה, ופעם גם היינו ביחד באותה קואליציה. אני מאחל לך שתמשיכי לעשות חיל בהבאת חוקים, אבל מהאופוזיציה בפעם הקרובה מאוד. החוק הזה הוא חוק טוב וחוק חשוב, ואני גם חושב שנכון היה לא לוותר על מקומו בלחץ הנוכחי של החוקים. יישר כוח על כך שלא הסכמת לוותר ובאמת להביא את הדבר להבשיל, ואין ספק שלולא העמידה שלך וההתעקשות שלך זה לא היה קורה. ברכות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תודה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה להתייחס למשהו שבעיניי דומה. איך אני אגיד את זה? השרה מיכאלי, את בטלפון, אבל מה שקורה ברגעים אלו בכנסת פשוט – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> השרה מיכאלי, יש פה כלל: לא מדברים בטלפון כשאת יושבת במליאה. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << קריאה >> זה פשוט – – – האופוזיציה – זה לא פרטי. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אז את יכולה לגשת הצידה, לא על הכיסא. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. היא חייבת להישאר במליאה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> היא תישאר כאן, אבל היא תיגש לשם. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> רק כשצביקה האוזר מנהל את המליאה מקפידים על זה ביתר שאת. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אכן כך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה נכון. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אגיד למה – חבר הכנסת ארבל, אתה מבין מה קורה פה כרגע? יש פה דוגמה לרמיסת זכויות האופוזיציה. איך הדוגמה הזו קורית לנגד עינינו? יש נוהל שמאשר קיום דיונים דחופים של ועדות על חשבון מליאה. כשאנחנו ביקשנו – זה נוהל שמן הראוי להשתמש בו במשורה, כי ברור שיש פה פגיעה בזכויות חברי הכנסת, שחלקם רוצים להיות במליאה, חלקם רוצים להיות בוועדה, והכוונה היא שאם אין דחיפות אנחנו לא מגיעים למקום הזה. אבל קורים מקרי הדחיפות, והינה נמצא פה גם דן מרזוק – אני לא יודע, ההחלפה בוצעה רשמית? עדיין לא, אבל אני מאחל לך הצלחה בדרכך. נהוג בתפקיד שבו נמצא עכשיו חבר הכנסת האוזר, יו"ר הכנסת, לפעול בממלכתיות ובשוויוניות, כי תפקיד יו"ר הכנסת הוא לא יו"ר הכנסת לצד אחד כזה או אחר של הבית – הוא יו"ר הכנסת של כל הבית הזה. כשאנחנו ביקשנו עשרות פעמים לא לקיים דיונים ביחד על חשבון המליאה, התשובה הייתה שלילית. יש דחיפות, יש נחיצות תמיד. פעם אחת שעכשיו סיעות הקואליציה ביקשו את זה – אין דיונים בוועדת החוץ והביטחון כרגע. למה? כי הם קואליציה, וכשהם מבקשים אז עושים, וכשהאופוזיציה מבקשת לא עושים. ההתנהגות הכל-כך נפוצה שהפכה להיות פה – דורסנות של אופוזיציה ורמיסת זכויות האופוזיציה – הינה, היא קורית עכשיו, ידידי דן מרזוק, שמיועד להיות מזכיר הכנסת, לנגד עינינו, ואני חושב – – – << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> מבחינת הממלכתיות – – – זה הכול למעלה הממלכה, ממשלה, וכל – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מחזק אותך בהתנהגותו של חבר הכנסת טופורובסקי מאתמול. ראינו איך הוא דיבר כשהוא היה באופוזיציה על שימוש בנוהל 98, ואנחנו רואים איך הוא השתמש בו אתמול. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> עבר פה אחד. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> עבר פה אחד בכנסת ישראל. אז אני רוצה לסיים את דבריי, והיה חשוב לי להעלות את הנקודה הזאת ולומר לחברים שנמצאים פה: הם, שלא יבלבלו אותנו – שיחה על ממלכתיות, על דמוקרטיה. פעם, לפני שהם היו פה בקואליציה, כאילו אתה יכולת לחשוב שיש משהו מאחורי הדברים שלהם. נתתי לכם פה שתי דוגמאות מפחות מ-24 שעות. אני לא מדבר על מה שקרה פה יותר. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> הוא אמר: חמש דקות. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> שתי דוגמאות. אני אומר לכם: ביזיון כזה לדמוקרטיה הישראלית, לכנסת ישראל, בתקופה שהשמאל נמצא בשלטון ואמור היה להיות לוחם הדמוקרטיה. אתם שקרנים, אתם מושחתים, אתם עושים ההפך מכל מה שאמרתם, ואתם יודעים מה? את זה אנחנו לא נשכח. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת דוד ביטן. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> חמש דקות, דוד. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> למי? << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חמש דקות מינוס חמש שניות. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> סיימתי כבר. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> הוא אמר שהוא לא עולה בכלל, אתה מבין? לא עולה – עלה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> חמש דקות הייתי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> כל הכבוד. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> הלך לאכול ואני נשארתי. אני נשארתי ולא אכלתי כלום. בסוף הוא בא בדיוק לפני שאני עולה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> זה מה שנקרא: שווים ושווים יותר. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> גם לא אכלתי וגם – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> רגע. דוד, לא אכלת? << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> לא אכלתי. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אני בורח. זה מסוכן. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> קרן ברק אחריו. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> עושה ממני צחוק? << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, 25 דקות עומדות לרשותך מעכשיו. << דובר >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך שמפעילים עליי לחץ להפחית את הדקות שלי, אז נבדוק מה המצב, בסדר, מירב? << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> מבחינתי, יש לך 25 דקות. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> איפה שרת התחבורה? פה? הינה. ראיתי שבכל הסכסוכים שהיו בין אופוזיציה לקואליציה, בסופו של דבר הגיעו להסכמות על 16 חוקים שמעבירים בסוף המושב. אני רוצה להגיד שכשאני הייתי יושב-ראש הקואליציה ומרב הייתה מרכזת האופוזיציה – אם אני לא טועה, במושב הראשון שלנו העברנו בסוף המושב 80 ומשהו חוקים. סיימנו אותם בקריאה שנייה ושלישית, וחלק קטן בקריאה ראשונה. במושב השני העברנו קרוב ל-50 ובמושב השלישי – קרוב ל-50. זאת אומרת, כשיש אפשרויות והסכמות, אפשר להגיע לתוצאות הרבה יותר טובות לטובת הכנסת ולטובת האזרחים במדינת ישראל. שילמדו מזה. באמת אני מתכוון – – – << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> אתה מתכוון לומר שמרב מיכאלי יותר טובה בתור חברת אופוזיציה מאשר בתור שרה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, היא הבינה יחד איתי שאנחנו יכולים לשתף פעולה בדברים החשובים, החשובים לשני הצדדים. מה שחשוב לצד אחד בלבד, אז רבים ומתווכחים, אבל גם בזה הגענו להסכמות בלי סעיף 98. לא היה בכלל דבר כזה סעיף 98. אנחנו לא ניצלנו את זה. תשאל אותה, היא פה. הינה, את עברת לפה. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << קריאה >> אנחנו פשוט היינו אופוזיציה – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, אבל עשינו עשרות חוקים במושב האחרון, חוץ ממה שהיה במהלך המושב. זה מוכיח, כבוד היושב-ראש, שאם שמים את הראש כמו שצריך, מנווטים אותו כמו שצריך, אפשר להגיע להרבה מאוד דברים לטובת אזרחי מדינת ישראל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שנייה, רגע – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו מירב השנייה, הינה מירב השנייה, שעובדת קשה מאוד למען אנשים בישראל, ונגד כל מה שקורה עם הטרדות מיניות וכו'. כל הכבוד לה על העבודה שהיא עושה. מצד שני, לצערי הרב, יותר מדי חוקים מחוקקים בכנסת – יותר מדי הצעות חוק, יותר מדי חוקים, במובן הזה שיש דברים שאפשר לעשות גם בלי חקיקה. למשל החוק הזה, כמו שאני רואה אותו, הוא מאוד חשוב, אבל אפשר לעשות את זה במסגרת החלטה של המשטרה ושל הפרקליטות, לא צריכים בשביל זה הצעת חוק. זאת אומרת, לשמור דנ"א – ודאי שאפשר לשמור דנ"א כמה שאתה רוצה, בכל מיני מקומות שאתה רוצה, אפילו בלי חקיקה. אז טוב שיש חוק, אני לא אומר שלא, חוק חשוב מאוד, אבל אפשר היה גם בלי חוק, ולעשות את זה לפני תהליך החקיקה ולפני כל מה שקורה. כבוד היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לכמה דברים שהם ממש חשובים – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אני אגיד לך, הוא לא מסוגל לדבר רק 25 דקות, אז אם הוא יורד אחרי 25 דקות, הוא חייב לדבר לעצמו, על מנת שיהיה לו יותר זמן. אתה מבין? << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אולי נאזין. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה? << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אולי נאזין. יש לך זמן, הרי. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> יש לי 25 דקות. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> בוא נאזין. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> דודי, אתה רוצה להגיד משהו? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, אני עובד על חוק עכשיו. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> איך? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני עכשיו מנסח חוק. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה מנסח, אבל אתה מדבר, ואני שומע אותך במקום לשמוע את עצמי. אני רוצה לומר דבר כזה: אני מזכיר לכולם את הנאומים שלי בתקציב. מה אמרתי שם? שכל ההצגות של הממשלה בחוק ההסדרים, כביכול, שהם מעלים מיסים לטובת רפורמות, מכולם יישארו המיסים אבל רפורמות לא יהיו. זאת אומרת, היו שתי טענות בעניין הזה: טענה ראשונה – שהם עושים זה על מנת ללמד את האזרחים להתנהג בצד הנכון, בדרך הנכונה, להילחם בנושא של איכות הסביבה, ולא לסכן את בריאותם. זה דבר ראשון. דבר שני – הם רוצים להפחית את המחירים. זאת אומרת, כל הרעיון של הרפורמות האלה, עוד בתקופת כחלון וגם לפני זה, כל הזמן היו מביאים לנו רפורמות והבטיחו שבעקבות הרפורמות האלה, עניין של זמן, המחירים ירדו. התוצאה היא שבסופו של דבר, מכל הרפורמות האלה נשארנו עם מחירים יותר גבוהים ובלי רפורמה. זאת אומרת, זוהי כסות להעלאת מחירים במדינת ישראל, לעליית מיסים, בלי שאנחנו מקבלים את התוצאה הסופית שמובטחת במסגרת חוק ההסדרים. יש באמת שתי רפורמות, בזמנו – אפילו הן לא היו דרך חוק ההסדרים, אני חושב – שהצליחו, בגלל שזה היה טרנד עולמי. 1. הנושא של הפלאפונים, שבכל העולם דרך אגב ירד המחיר של הפלאפון, השימוש בפלאפון, וגם בישראל. 2. הנושא הזה של טיסות לחו"ל, שבכל העולם היה טרנד של יותר תיירות, יותר טיסות ואז המחירים ירדו. ולכן, כשיש טרנד עולמי בנושא הזה אז הרפורמה עובדת, אבל רק כשיש את זה. מעבר לזה, אין שום דבר שמצליח להפחית את המחירים במדינת ישראל. אז גם אם מפחיתים באופן זמני את מחיר העגבנייה, בגלל שעושים יבוא, אחרי שבוע המחירים עולים. זה לא נותן שום דבר לאזרח הפשוט, ולכן, שיפסיקו למכור לנו רפורמות. אם עושים רפורמה בחוק ההסדרים, שיעשו אותה אמיתית. הדבר המיוחד בעניין הזה זה שהממשלה צריכה לשים את היד בכיס. למה אף רפורמה לא מצליחה בנושא של מחירים? כיוון שהממשלה לא תורמת את שלה בכלל. מה היא עושה? היא עושה תקנות, היא עושה יותר רגולציה, היא נלחמת במונופולים – גם את זה היא לא עושה, אבל נגיד שהיא מתכוונת לעשות את זה, ביותר תחרות – אבל בסופו של דבר הממשלה לא תורמת את שלה. זאת אומרת, היא לא מפחיתה מחירים, היא מפחיתה מכסים, ותמיד באופן זמני. מבטיחים לשנה ובסוף אחרי כמה חודשים זה מתמסמס. מחיר הדלק לא יורד; מחיר המים לא יורד, רק עולה; מחיר החשמל לא יורד, רק עולה. זאת אומרת, במקומות האלה שהממשלה צריכה לתרום את החלק שלה על מנת שהמחירים ירדו, היא לא עושה את זה. היא סומכת על זה שמי שצריך להשקיע את ההשקעות האלה זה דווקא גופים פרטיים: התעשיינים, החקלאים, התושבים, אנשי עסקים. זאת אומרת, בגדול, הממשלה לא עושה שום דבר על מנת להפחית את המחיר. כשהיה התקציב הבטיחו לנו – אני מזכיר לך, כבוד היושב-ראש, אני יודע שאתה שם לב לדברים האלה. אני אמרתי שמחיר החשמל יעלה, ואמרו לי: מה פתאום, מחיר החשמל לא יעלה. אתה זוכר את זה? הבטיחו את זה, האוצר, שמחיר החשמל לא צריך לעלות בעקבות התקציב הזה. ראית שבסוף הוא עלה ב-5% והורידו את זה ל-3% אחרי לחץ, ועכשיו הוא יעלה יותר, כי מחיר הפחם הולך לעלות. זאת אומרת, בגדול, אף הבטחה לא מקוימת בכל מה שקשור למחיר לצרכן, מכל מיני סיבות. לא תמיד הממשלה אשמה, אבל עובדה שהממשלה לא עושה שום דבר על מנת שזה יקרה. והינה, עכשיו, שים לב: בעקבות המלחמה – אמרו בהתחלה שבעקבות הרפורמה החדשה שמתכוונים לעשות, ראש הממשלה יחד עם שר האוצר ושרת הכלכלה נאמו, והציגו איזושהי תוכנית. כשהם הציגו את התוכנית כבר הבנתי שהמחירים לא ירדו. אתה יודע למה? אמרו: אנחנו כבר עשינו, נתנו למעמד הביניים תוספת של נקודות זיכוי, כל אחד יקבל 1,000 שקל עד סוף השנה. עכשיו הבנתי שהמחירים לא ירדו בטוח, כי תמיד יש להם סיבה ואמתלה למה הם לא פועלים. עובדה, עשינו תוכנית, נתנו לחלק מהתושבים מענק, תמורה מסוימת על עליית המחירים, ולכן לא צריך להילחם על עליית המחיר. אבל מי סובל? אלה שלא קיבלו בכלל: מעוטי יכולת, אנשים שלא יכולים לגמור את החודש, מה שנקרא. הם, בטח זה לא עוזר להם, וגם המחיר לא יורד, הוא רק יעלה. והינה, יש דוגמה, הדוגמה היא פשוטה: עכשיו בעקבות המלחמה הם הבטיחו באותה מסיבת עיתונאים שמחיר הבשר ירד. למה ירד? בגלל שהם מורידים את המכס על הבשר, אז הוא ירד. נכון? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע. מה קראתי לפני כמה ימים? שמחיר הבשר יעלה בגלל המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. זאת אומרת, לא הכול תלוי בנו, זה – דבר ראשון. דבר שני – הכול זה סיפורי בדים. אז הורדת קצת את המכס. זה לא אומר שהמחיר ירד, וזו הראיה. עכשיו מחיר הנפט עולה. מחיר הנפט עולה והפחם יעלה, מדברים כבר על 10 שקל – – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> עשר שקל. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> עשר שקל על העניין הזה של – – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> – – – עשרה שקל? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> עשרה שקלים. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> עשרה שקל זה בלירות. בלירות, סליחה. עשרה לירות, עשר ש"ח. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> עשרה שקלים. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> שקלים. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אמרת נכון. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרתי נכון בסוף? אז מה אתם רוצים ממני, תגידו לי. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> סתם. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני גם אומר נכון, גם יש לכם מה להגיד? << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> עשרה שקלים, אבל – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרתי עשרה, לא? אמרתי. למה אתם מבלבלים לי את המוח? << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> אבל שקלים. לא שקל. זה ברבים. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה חשוב. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> אבל הוא ספר. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> הפכת להיות מורה לחינוך? << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> לא. בדיחות של מי שלא יודע לדבר עברית טוב לא מצחיקות אותי. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> קרן – – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> קרן, אתה לא יודע שהיא משהו מיוחד? אתה לא יודע את זה? << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> יש פה דברי טעם. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע שאני משהו מיוחד. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> לא בכל דבר אני מסכים למה שאתה אומר, אבל – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. ברור שלא. אנחנו לא – – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> אבל ארבל יודע שאני משהו מיוחד. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו, מה קורה? ברור שעכשיו, אם התשומות האלה עולות, הכול יעלה במדינת ישראל, אז עכשיו הממשלה מרימה ידיים, אומרת: מה אתם רוצים ממני? אני לא יכולה לעשות כלום. המחיר יעלה בגלל שהמלחמה מעלה את המחירים בכל העולם, אז זה לא תלוי בי. אבל הינה, תסתכל: הבלו והמיסים על הדלק זה 60%, נכון? מה קורה כשהמחיר עולה לעשרה שקלים? שקלים, בסדר? מה קורה? אבל זה הולך לפי אחוזים. גם המס יעלה, זאת אומרת, אם עד עכשיו מתוך שבעה שקלים הם לקחו 60%, כמה זה? 4 נקודה משהו שקלים? מה יקרה עכשיו, כשזה יהיה עשרה שקלים? כמה המס יהיה? כמו המחיר של הדלק עכשיו. זאת אומרת, מה שהם צריכים לעשות זה לבוא לתושבים ולהגיד: אנחנו לא מתכוונים להרוויח במלחמה. טוב, אנחנו לא ניתן, לא נתרום, כאילו "נפסיד", אנחנו נאפשר ונוריד את המס באופן כזה שהמחיר יעלה אבל המס יישאר נמוך, ואז לא יעלה לעשרה, יעלה אולי לשמונה שקלים. בגדול, הממשלה לא תורמת את חלקה בשום דבר ושום עניין. אז מה עשינו בעניין הזה? מתי יתפסו – ואני לא מדבר רק על הממשלה הזאת, כי זה האוצר. האוצר, יש לו משימות. המשימות זה להגדיל את הכנסות המדינה ולא לחלק אותן. מבחינתו, אם יכול היה לא לחלק כלום – היה מצוין מבחינתו. אתה מבין? רק מה שהם חייבים; מה שהם לא חייבים, הם אומרים: טוב, אנחנו נפחית את החוב החיצוני שלנו. אי-אפשר לסמוך עליהם בעניין הזה, כי יש להם מטרה, משימה. ככה הם רואים את העבודה. העבודה שלהם היא לא לשרת את הציבור, זה לשרת את הגירעון, את התקציב, ולראות מה יצא מזה בסוף השנה. אתה זוכר שעשו כמה עסקאות טובות בהייטק והיו המון מיסים בתקופת כחלון, אז האוצר וגם נגידת בנק ישראל – שצריכים להפחית את החוב, לא לחלק מזה שום דבר לתושבים – ואז הייתה מלחמה מאוד גדולה בקואליציה ההיא, שאני הייתי היושב-ראש, אם אנחנו צריכים לקחת מזה חלק לנכים. האוצר התנגד. בהתחלה הוא התנגד. אנחנו הכרחנו אותם להתחייב על 4.2 מיליארד שקל לשנה, אחרי שנתיים – מה זה? עם מי אתה מדבר, איתי? << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> הוא באוזנייה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, אתה עוד עם הצעת החוק? לא ראיתי דבר כזה. אתה מנסח הצעת חוק בטלפון? בוא הנה, אתה גדול, אפילו אני לא מסוגל לדבר הזה, ואני הייתי עורך דין שנים ולא עושה את זה בטלפון. כל הכבוד. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> מה גורלם של החוקים שהוא מנסח. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה עורך דין עגלה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא עגלה, דווקא הייתי עורך דין טוב, אבל אני אגיד לך למה הוא מנסח את זה בטלפון – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> מעולה. כל דבר שאתה עושה הוא מעולה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – הוא יודע שזה לא יעבור, אז הוא אומר: אני מנסח, אני – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אני שואל למה הוא מנסח את זה בטלפון כשאתה מדבר, וכבר פעם שנייה זה מפריע לך. זה כאילו – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא נורא, אני מוותר לו. אין לי ברירה, חבר שלי, מה אני יכול לעשות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה מנסה לסכסך בינינו? זה התפקיד שלך? זו עבודה טובה. זה המקצוע הראשי שלך. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אבל אתה יודע, ראיתי פעם אחת, כשעמד פה בנימין נתניהו – הזדמנות לאחל לו החלמה – ראיתי פה כשהוא נדבק בקורונה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני, אגב, לא האמנתי שהוא יידבק. הוא שמר על עצמו בצורה מיוחדת במינה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> גם אני שאלתי את עצמי, אבל נפלאות דרכי עולם. אבל כשהוא מדבר יש דממה ולא מנסחים הצעות חוק במקביל, כאילו, לא ממלמלים ככה, נכון? << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> מה לעשות, אני לא נתניהו. אני לא נתניהו, מה לעשות. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אבל למה? אני חושב – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא נורא, אני לא נתניהו – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> כולם נבראו בצלם, אתה יודע. כולם נבראו בצלם. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, אבל אני עדיין לא ברמה של נתניהו, מה לעשות. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> זה בית שאמור לכבד את כולם, כולם שווים. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> זה נכון. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> כבוד האדם הוא לא – יש אחד, אתה נותן, לאחד נותן כבוד ולאחד לא. אבל בסדר, תמשיך. הפרעתי לך ואתה אומר דברים שאני לומד מהם, אז בבקשה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> מצוין, תודה רבה. בקיצור, מה שאני אומר, שטוב תעשה הממשלה הזאת אם קודם כול תבוא ותאמר שהיא לא תגדיל את נתח המס מעליות המחירים שהולכות לקרות – גם בפחם, גם בדלק, גם בכל דבר – ושלא בגלל זה תתהדר בעוד – גם היא לא תוריד, המחירים יעלו, כל המחירים יעלו, כל התשומות יעלו, ובסוף הם יגידו: אנחנו הצלחנו בגבייה של המיסים. מה, אתה מתפעל מזה שאתה מצליח בגבייה של המיסים על חשבון האזרחים שלך? ההפך, הם הבטיחו במערכת הבחירות שהם יפחית את המיסים. אז לא רק שהם לא מפחיתים, הם העלו את המיסים בכל מיני אופנים, כמו עם השתייה הממותקת וכו'. בסוף כשהם צריכים וחייבים להפחית את המיסים, את נתח המס, כתוצאה מעליית המחירים של התשומות החשובות בעולם – כמו נפט, פחם וכו' – הם לא עושים את זה, הם לא מודיעים על זה. הם צריכים להודיע על זה מראש, שהם הולכים לעשות את זה. במקום זה אנחנו קוראים עיתון כל יום, המחיר עולה בעיתון, חבל על הזמן. אני מקווה שהוא לא יעלה במציאות, אבל בעיתון כבר מחיר הנפט הגיע – חבית הולכת להגיע ל-300 דולר. אז לאן אנחנו מתכוונים להגיע עם העניין הזה? ואני היום קראתי – למה אני מדבר על זה? קראתי היום ציוץ של בנט שהוא אומר: הינה, תראו, אנחנו הגדלנו את הכנסות המדינה במשך שמונת חודשים שאנחנו שולטים, ובמסגרת הזאת שהגדלנו הוכחנו שאנחנו מצמצמים את הגירעון התקציבי, אנחנו מצמצמים את החובות של המדינה – החובות החיצוניים – והצמיחה עלתה. אני רק מזכיר לו שזה לא בזכותו, מכיוון שאתה לא יכול לעשות שינויים כאלה תוך כמה חודשים. אין דבר כזה, אין מומחה וגאון שיכול לעשות. הוא עוד חי על הדברים שהממשלה הקודמת עשתה, על האדים אפילו, של הממשלה הקודמת, עדיין הוא יכול לחיות. זאת אומרת, בגדול ברור שזה זה לא שייך אליו. אבל הוא למד שיטה, הוא ספינולוג. למה הוא ספינולוג? הוא תמיד מאדיר את עצמו. למדו בכלל שיטה, כל הממשלה הזאת, שהם – דודי, אתה שומע? גמרת את הצעת החוק? הם, מה הם עושים? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני לא מפריע. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני לא מפריע לך. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר, בסדר. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> אבל הוא רוצה שתקשיב. הוא מספר בדיחות, הוא רוצה שתקשיב. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני אדבר ליושב-ראש. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> לא, דבר אליי. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר, קרן. אני מדבר אלייך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דוד, דבר אליי. דבר אליי. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> דבר אליה בשקלים, אבל. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, אני מדבר אליכם. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> בפרחים. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> הרי מה קורה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דבר אליי בפרחים, אהובי. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> בפרחים, אהובי. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> הם למדו שיטה. מטרה ראשונה זה להאריך את משך החיים של הממשלה הזאת, בכל שיטה: אם צריך לתת מיליארדים למישהו – נותנים; אם צריך לתת תפקידים – נותנים; אם מישהי עושה בעיות – ממנים אותה לשגרירה, אבל שימו לב, לא מייד, עוד כמה חודשים, כדי שהיא תהיה בסדר עד אז. זאת אומרת, כל השיטות האפשריות – מה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שתשתפר עד אז. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> שתשתפר עד אז. זאת אומרת, כל השיטות האפשריות על מנת שהממשלה תמשיך – – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> לא, דווקא זה סותר את זה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> או שהפריץ ימות או שהכלב ימות. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני כבר לא יודע מה טוב. זאת אומרת, אנחנו רואים את הסקרים, רואים שאנחנו עולים בסקרים כמעט ל-61 מנדטים, אנחנו נעבור את ה-61 – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> כי אנחנו פשוט יותר טובים והציבור לא מפגר. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – בגלל שהעם עושה השוואה ורואה שאנחנו הרבה יותר טוב מהם. אבל כמובן שבנט מוציא ציוץ על העניינים האלה: הינה, אנחנו עובדים בשביל התושבים. אז הוכחתי עכשיו בשניים-שלושה נושאים שהם לא עובדים בשביל התושבים. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> שהיה עדיף שלא יעבדו בשביל התושבים. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> הם לא עובדים, הם לא עובדים, הם חיים – – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> עדיף שהם לא יעבדו, כי העבודה שלהם מובילה – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> הם, בדברים היחידים שמשתפרים זה על האדים של הממשלה הקודמת, על האדים. על האדים, לא על המעשים אלא על האדים של המעשים. זאת אומרת, בגדול הם לא עושים שום דבר, אבל מצאו שיטה: כל שר עולה, מאדיר את שמו קודם כול – אני ואני ואני – ומאדיר את השם של החברים שלו. זאת אומרת, כל הכבוד לשר הביטחון, כל הכבוד לשר החוץ, כל הכבוד לשר האוצר. למדו שיטה, שאם לא מדברים עלינו, אנחנו נדבר בשביל עצמנו או בשביל החברים שלנו בממשלה. אז התוצאה היא, באמת – אנשים לא מטומטמים. אנשים רואים שאין על מי לסמוך, רואים את זה במפורש, ולכן הם בסופו של עניין לא עושים את התפקיד שלהם, שמוטל עליהם, שהתושבים שלחו אותם כדי לשרת אותם ולא את עצמם. וזה מה שקורה היום – משרתים את עצמם ולא את התושבים במדינה. אולי יש שר כזה או אחר שבאמת עושה כמה פעולות חיוביות, אני לא אומר, אבל בגדול, אם מסתכלים על הכול, זה לא המצב שקורה בפועל. טוב, ביקשו ממני לצמצם, אז אני – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> מי ביקש? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, רוצים לשמוע אותך. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אז אני מצמצם. סליחה? << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> חכה, חכה, חכה רגע. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יש לך עוד שש דקות. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> יש לי, אבל ביקשו ממני – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> עוד שתי דקות. שתיים. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אמרו לי: תעשה טובה, צמצם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מי אמר לך את זה? << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> גם קיש, גם מירב. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> אבל תורי אחריך. עוד שתי דקות. חכה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, לחכות שתתאפרי? << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> כן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תור והתרחב בארץ. דוד, תור והתרחב – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> קודם כול, זה מאוד חברי. היא מסודרת – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מאריך עוד שתי דקות. עכשיו שימו לב: כל הזמן בנט התגאה שהם טיפלו בקורונה כמו שצריך. אז אני אגלה לכם סוד: הקורונה זה כמו גל מחזורי כזה, זאת אומרת, השאלה היא באיזה מחיר אתה מטפל. אתם זוכרים שבהודו, בדלתא, נפטרו שם מעל 3,000 איש ליום, כבר לא מצאו מקום לשרוף את הגופות, אבל לאט-לאט זה ירד. הם לא עשו כלום, זה ירד לבד. היום יש להם פחות מ-100. זאת אומרת, גם אם אתה יושב בצד ולא עושה שום דבר בתקופה – אני מדבר על תקופת החיסונים, בוא נגיד, כשיש כבר חיסון. אם אתה לא עושה כלום, התוצאה היא בסופו של עניין שזה עובר מן העולם, ואז, אחרי כמה זמן, בא גל חדש, בא וריאנט חדש. זאת אומרת, השאלה היא מה המחיר – מה המחיר החברתי, מה המחיר הכלכלי, מה המחיר הבריאותי. זאת אומרת, אנשים נפטרים, ואם אתה לא עושה כלום, נפטרים יותר. אפילו ראיתי שמנהלי בתי חולים, וגם מנכ"ל משרד הבריאות, בשיא הגינותו – מה הוא אמר? היה מחיר לעניין שלא טיפלנו ולא נלחמנו בעניין הזה. מה המחיר? נפטרו יותר אנשים. הוא אמר את זה במפורש. אם היו נותנים – – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> אני לא מבינה מה אתה רוצה, זו הייתה המדיניות. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> סליחה? << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> זו הייתה המדיניות שלהם, כמו בהודו. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני אומר – זו לא מדיניות, לא. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> זו המדיניות שלהם. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> תני לי רגע, תני לי. זו לא מדיניות. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> זה כן. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> זה יותר מתים ויותר נפטרים – – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> זה כמו בהודו. ישראל זה הודו. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אין מחיר לעניין הזה. לא זה לא הגיוני שלא יטפלו בעניין הזה. ומה הוא אמר? אנחנו גילינו את זה בזמן. התארגנו. מה התארגנת? בזה שסגרת את שדה התעופה לכמה ימים? עובדה שהווריאנט נכנס בסופו של דבר ולא התארגנת לכלום. אפילו מקומות לעשות את הבדיקות לא היו, אפילו להתארגן על המעבדות לא התארגנו – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> חיסונים לא היו. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אני לא יודע אם לא היו חיסונים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא היו. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> גם להתארגן עליהם לא התארגנו. אז מה בדיוק היה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שם את הרגל על – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו אני רוצה להגיד לכם דבר אחד שתמיד עומד לי על קצה הלשון. אתם זוכרים מה אמרו העיתונאים? ישראל היא מדינת אי. חוסמים את שדה התעופה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> גם לפיד אמר את זה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> גם לפיד, אבל גם חברתנו מפגוש את העיתונות אמרה את זה. מה היא הייתה אומרת כל הזמן? אנחנו מדינת אי. סוגרים את שדה התעופה, ואין לווריאנט הזה מאיפה להיכנס. אלא מה? הפלא ופלא, סגרו את שדה התעופה באופן מוחלט, ובכל זאת נכנסו – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> וקלטו שאנחנו לא אי. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – הווריאנט הזה נכנס בגדול, כיוון שכל הסיסמאות האלה שאנחנו מדינת אי, ואנחנו יכולים לא לעשות כלום, לסגור את שדה התעופה ולחסל את הווריאנט או את הווירוס – בסופו של דבר זה לא עובד. זאת אומרת, אתה צריך לעשות את הפעולות הנכונות על מנת שהכלכלה תוכל לעבוד, במיוחד בתקופת החיסונים, אבל שלא יהיו הרבה נפטרים, שבתי החולים יוכלו לטפל. אז במה יש להתגאות? מה, בזה שאתה מדבר – אז אני אסיים את 25 הדקות, אין לי בעיה. נו, סיימת את הזה שלך? << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> את חכי לי ואחזור. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יש לך עוד שתיים וחצי דקות. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> מצוין, מה זאת אומרת. אם כך אני אסיים שתיים וחצי דקות, אתן לך אפשרות לסדר את הדפים. הכנת כבר משהו? << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> לא, אני לא צריכה כלום. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> היא צריכה עוד להתאפר קצת, אז עוד שתי דקות. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> הוא רוצה שאני אתאפר, אני לא יודעת למה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> בחיים לא ביקשו ממני לדבר כי מתאפרים. עד עכשיו היו לי כל מיני מצבים שביקשו – אבל הינה, זאת הבקשה. בקיצור, מה שאני בא ואומר: תתחילו באמת לעבוד למען התושבים. זה לא סיסמה להגיד "אנחנו עובדים", "אנחנו ממשלה שעובדת". << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> זה כן סיסמה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז זה סיסמה, כנראה, סיסמה תקשורתית. ראינו את זה עכשיו במאמצי התיווך. יכול להיות שבנט חותר לפרס נובל לשלום, יכול להיות, אני לא יודע. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> בוא אני אגלה לך: לא יהיה שלום. אני אגלה לך סוד: לא יהיה שלום. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני יודע שלא יהיה. לא יהיה, זה בטוח. עכשיו מה? כולם כועסים עלינו – הרוסים, האמריקאים, האוקראינים. על מה? למה אנחנו צריכים להיכנס לעניין הזה? אנחנו באמת לא קובעים בעניין הזה שום דבר – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה הזנב שמכשכש בכלב. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ולכן אנחנו לא צריכים להיכנס איפה שאנחנו לא צריכים. בסופו של דבר, מצד אחד לא נצא טוב מן העניין הזה, ומצד שני כולם יכעסו עלינו, ויש לזה השלכות לטווח ארוך; לא לטווח המיידי, אולי, אבל לטווח הארוך בטח שיש. למה? כיוון שבסופו של דבר דעת הקהל בארצות הברית היא שקובעת גם לקונגרס, גם לסנאט וגם לנשיאות. היא קובעת. כל עוד דעת הקהל תתחיל להיות נגדנו, בסופו של דבר סנאטורים ילכו נגדנו, ואז המדינה שבאמת תומכת בנו – גם בנשק הכי טוב שיש, גם במצבי מצוקה, גם בזירה הבין-לאומית, גם בכספים, נותנת לנו מענקים כל שנה – אנחנו לא יכולים להרגיז את האמריקאים בעניין הזה. כל הפעולות שאנחנו עושים, בסיסמאות כאלה ואחרות – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אם יש לו דקה זמן, שיטפל בנושא האיראני. עוזב את הבעיות שלנו, פתאום נהיה גנרל גדול. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> עוד לא הגעתי. התחלתי לדבר גם על זה. כיוון שאני מסיים, הינה, אני משאיר לך עשר שניות, אני בכל זאת נותן לך. סיימת? << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> אבל די, כבר לפני שתי דקות – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> טוב. כבוד היושב-ראש, תודה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת קרן ברק. היו פה פרומואים לנאום שלך. גם אם יתמהמה בוא יבוא. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> הודעה לסגנית מזכירת הכנסת. << דובר >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 35) (התקנת עמדת טעינה לרכב חשמלי בבית משותף ודייני מקרקעין), התשפ"ב–2022. עוד הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חברי הכנסת ענבר בזק ומוסי רז בנושא: מצבם הקשה של עובדי ענף הלול שנפגעו באופן חמור מהתפשטות שפעת העופות בישראל; בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חברי הכנסת משה אבוטבול, רות וסרמן לנדה, עאידה תומא סלימאן, מיכל שיר סגמן, יואב קיש, אבי מעוז ומשה גפני בנושא: הארכת מועד תחילת החזר מענקים לעצמאים. תודה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 15), התשפ"ב–2022 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חברת הכנסת קרן ברק, בבקשה, חמש דקות לרשותך. << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, באתי לדבר על החוק – מפתיע, אבל על החוק עצמו. אני אעשה תקציר לפרקים הקודמים. מי שזוכר, הייתה דרמה גדולה מאוד ביום שהחוק הזה עלה פה במליאה ועבר בקריאה הטרומית. מדובר בחוק מאוד חשוב, שמאריך את שמירת הערכות, ערכות הדנ"א של נפגעות תקיפה מינית; אונס, בעצם. אם עד היום אישה שנאנסה, דגימות הדנ"א מתוך גופה נשמרו רק שלושה חודשים ואחרי זה הושמדו, אז בעצם לאורך שנים ניסו להגיד: זה לא הגיוני, הרי אנחנו התפתחנו בטכנולוגיה במדינת ישראל, ולפעמים אתה תופס עבריינים גם אחרי עשר שנים. בטח שלא מדובר בחודשים, אבל לפעמים מדובר בשנים, ופתאום אתה נקלע לזירה כזאת או אחרת ומגיע למשטרה דנ"א של בן אדם כזה או אחר, שלפעמים הוא עבריין ולפעמים הוא לא היה עבריין עד אותו רגע, ויש match, ואין שום סיבה שבטכנולוגיה שקיימת היום בארץ ובעולם, אותן ערכות אונס יושמדו ולא יוכלו להיתפס העבריינים שעשו את העבירה החמורה הזאת. אני לא חושבת שיש מישהו אחד במדינת ישראל שמתנגד לחוק הזה, זאת אומרת, אולי רק אחד או שניים, שזה העבריינים עצמם, אבל אני מדברת על אזרחי מדינת ישראל, ובטח על בית המחוקקים הזה. אני לא חושבת שיש מישהו כאן שיכול להתנגד למצב שבו יישמרו ערכות האונס האלה לנצח; בחוק כתוב 50 שנה, שזה לדעתי מספיק, זה אורך חיים די והותר לערכת אונס להישמר. לכן, מה שאני באתי לומר כאן, יושבת-ראש מפלגת העבודה, זה שאנחנו כמובן בעד החוק של שמירת ערכות אונס ללא הגבלה – או כפי שהחוק קובע, למשך 50 שנה – ומעולם לא היינו באמת נגד החוק הזה. היום שבו החוק הזה הגיע לקריאה טרומית פה במליאת הכנסת היה אחד הימים הקשים שלנו. מאז זה הפך להיות, לצערי הרב, לחם חוקנו פה, שמדירים אותנו מהוועדות ומוציאים אותנו מהמליאה, אבל אז, בתקופה ההיא, עוד היינו נאיביים וחשבנו שאנחנו בעיצומו של משא ומתן בין הקואליציה לבין האופוזיציה לגבי התפקידים בוועדות. בהמשך המשא ומתן, שהיינו בעיצומו, בין הקואליציה לאופוזיציה על תפקידנו בתוך הוועדות, היינו באותו זמן ממש, בעת ההיא, במצב שבו היינו צריכים להילחם על כל מקום ומקום בכל ועדה וועדה, וחשבנו שהעניין הולך להיפתר, ושתפקידנו כאן להשמיע את קולנו ושאנחנו לא נלך עם הקואליציה גם בדברים הגיוניים וגם בדברים שאנחנו מאמינים בהם כדי שנוכל להמשיך במשא ומתן, שהיה סופר-לגיטימי. לצערי הרב הוא לא הסתיים עד היום, ולצערי הרב אנחנו עדיין לא יושבים בוועדות כמצביעים. אנחנו יושבים בוועדות, נלחמים על מה שאנחנו מאמינים, אבל אנחנו לא מצביעים, כי נשללה מאיתנו זכות ההצבעה בוועדות. למרות כל מה שאמרתי עכשיו, עדיין, בחוק הזה ידענו שיש רוב. אני באופן אישי הלכתי ובדקתי אם יש רוב לחוק הזה, זאת אומרת שגם אם אני מצביעה נגד החוק הזה, כי אני נאמנה לאופוזיציה ואנחנו כרגע בקרב על חיינו בתוך המליאה ובתוך הוועדות, על הייצוג שלנו, גם אז החוק הזה עובר. הלכתי ובדקתי, הלכתי לרשימה המשותפת ושאלתי איך הם מצביעים, והם אמרו שהם מצביעים עם הקואליציה, ולא רק שאמרו שהם מצביעים עם הקואליציה – הם גם הביאו חלק מהח"כים שלא נכחו באותו רגע במליאה לבוא ולהצביע עם הקואליציה. לכן, חברת הכנסת בן ארי, כל העליהום שהתרחש באותו יום, ההצגה הגדולה – איך אתם מצביעים, איך עשיתם, לא עשיתם, כן עשיתם – הייתה מיותרת, כי כולם ידעו שהחוק הזה עובר. החוק הזה עבר וידענו שהוא עובר לפני כן. יש מאבקים עקרוניים בין הקואליציה לאופוזיציה, על ייצוג בוועדות ועל עתיד הדמוקרטיה בבניין הזה, וגם הוא חשוב. ערכות אונס חשובות, שמירת ערכות אונס חשובה, אבל גם הדמוקרטיה כולה, התת-ייצוג שלנו בתוך הוועדות ורמיסת האופוזיציה והכוח שלה בוועדות – גם זה חשוב. ובתוך החשיבות הזאת, שאפשר להרוויח גם וגם – גם לגרום לזה שהחוק יעבור, והינה, הוא מגיע לקריאה שנייה ושלישית ואנחנו תומכים, וגם להמשיך להשמיע את קולה של האופוזיציה. זה אפשרי ביחד, וזה מה שעשינו באותו היום. לכן – אני כן מחזירה אותנו לאותה עת – היה מיותר מיותר מיותר לבוא בטענות לחברות הכנסת של האופוזיציה. ידענו אז שזה יעבור, והחוק הזה עבר, ויחד עם זה המשכנו להשמיע את קולה של האופוזיציה, וזה היה חשוב מאוד, כי לצערי הרב, אנחנו נמצאים באותו מקום – האופוזיציה נשארה בתת-ייצוג בוועדות, אנחנו לא מצביעים בוועדות, וכל האירוע הזה התחיל אז ועדיין לא נגמר היום. יחד עם זאת – חבל ששרת התחבורה לא נמצאת; סליחה, שרת התחבורה נמצאת פה. חבל שהלכת, אבל חשוב לי מאוד שתקשיבי לי עכשיו. יחד עם זאת, באותה עת ממש העברנו פה עוד כמה חוקים חשובים מאוד, שגם קשורים לטכנולוגיה ההולכת ומתקדמת במדינת ישראל. העברנו את חוק איזוק אלקטרוני באוקטובר. באוקטובר העברנו פה בטרומית את חוק האיזוק האלקטרוני, שגם הוא מדבר על זה שאנחנו מפתחים טכנולוגיה ואור לגויים. חבל שנשים שחוות אלימות קשה בתוך בתיהן, חבל שיהיה להן רק פתרון אחד, שהוא מקלטים לנשים מוכות. אנחנו הרי רוצים שיהיו להן עוד פתרונות. אנחנו רוצים שאישה שחווה אלימות – שלבית המשפט תהיה האופציה גם לשים איזוק אלקטרוני על האדם הפוגע, על אדם שידוע שיש לו עבירות, שהוא כבר הורשע בעבירות אלימות במשפחה או שכבר הוצא נגדו צו הגנה פעם שנייה. ומכיוון שאנחנו מתקדמים בעולם – דרך אגב, הטכנולוגיה היא ישראלית, ובכל העולם משתמשים בה – אמרנו באוקטובר שגם אנחנו רוצים שהפתרון הזה יגיע, הפתרון של האיזוק האלקטרוני, הפתרון למניעת אלימות בתוך המשפחה בדמות איזוק אלקטרוני, שזאת טכנולוגיה מתקדמת. והפלא ופלא, עברה כמעט חצי שנה, והחוק הזה לא מתקדם. גרם הוא לא מתקדם, גרמון, גרמון-גרמון. אפילו בממשלה שאנחנו היינו הוא כבר עבר קריאה ראשונה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> טרומית. << דובר_המשך >> קרן ברק (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, סליחה, הוא עבר טרומית. רק טרומית, סליחה. לא היה דין רציפות? אני מדברת איתך על 2015. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> רק טרומית. << דובר_המשך >> קרן ברק (הליכוד): << דובר_המשך >> רק טרומית. אוקיי, עבר טרומית ב-2015. סליחה, עבר טרומית ב-2018. עבר טרומית ב-2019. עבר טרומית, השרה, שרת התחבורה מרב מיכאלי, עבר טרומית באוקטובר. 20 אנשים פה הצטרפו, והוסיפו, וחזרו, ועוד ועדת שרים בזבזה על זה, ואיזה 20 ח"כים חתומים על החוק הזה, לא כמצטרפים אלא כיוזמים לעצמם, וכלום לא קורה, חברת הכנסת מירב בן ארי. כלום. אז אני שואלת: מדוע החוק הזה, שהוא חשוב ושהוא התקדמות טכנולוגית – אנחנו אומרים שצריך לשמור את ערכות האונס כי יש לנו התקדמות טכנולוגית והדנ"א חייב להישמר 50 שנה, כי מה לעשות, הולכים עם הטכנולוגיה – זה כן עובר שנייה ושלישית, אבל חוק האיזוק האלקטרוני – וטוב ששתיכן נמצאות פה, השרה מרב מיכאלי וחברת הכנסת מירב בן ארי, שהחוק נמצא אצלך בוועדה – חצי שנה הוא לא מתקדם? אז למה היום כל התקשורת לא יושבת פה ואומרת: מצעד הבושה, מצעד הבושה, מצעד הבושה, מצעד הבושה? למה אין מצעד בושה כזה? למה חוק כל כך חשוב, שכל הח"כיות שלכן כתבו אותו כאילו הן יזמו אותו בעצמן, לא מתקדם גרם, מילימטר? מדוע? איפה כל זכויות הנשים? איפה החוק הכי חשוב? איפה זה, התקדמות טכנולוגית? איפה אתן? אז אנחנו נעזור לכן להעביר את ההתקדמות הטכנולוגית שלכן, כי אנחנו בעד המלחמה הזאת נגד תוקפים של נשים. אבל איפה אתן בסיפור הזה חוץ מלהעביר טרומית של כל אחד? כי אתם תשע מפלגות, אז מכל מפלגה צריך להיות נציג, כל אחד מעביר את אותו חוק מכל מפלגה, כדי שיהיה שוויון, אתם מעבירים תשעה חוקים אותו הדבר, אבל לא מקדמים אותם גרם אחד יום אחד אחרי זה. אז צר לי, אנחנו כן מסתכלים על העניין עצמו. חבל שאתם לא. תודה רבה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת שלמה קרעי. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול אני רוצה לפתוח בברכות ליושבת-ראש הוועדה לביטחון פנים. הלב שלה ברוב הדברים נמצא במקום הנכון. בסיפור היהודי – במקום הנכון; בחברתי – במקום הנכון; גם בכלכלי, בחברתי-כלכלי, כנראה. בדמוקרטי קצת פחות – היא רגילה למפלגה שהיושב-ראש שלה לא דמוקרט, אז זה משפיע. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> אבל היא טריפוליטאית. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרתי, הרוב אצלה – תראי, באתי אליה עם חוק פקודת מטכ"ל לחג הפסח בבסיסי צה"ל, והלב היהודי שלה לא נתן לה שלא לחתום. היא הבינה שחג פסח ויהודי – חייבים לחתום. אז מירב, אני מאחל לך שתמשיכי להצליח עם חוקים טובים לטובת עם ישראל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה גם לאחל מכאן רפואה שלמה ליושב-ראש התנועה שלנו, ראש הממשלה בנימין נתניהו; נדבק בקורונה, למרות כל המאמצים, אבל לכל חיידק יש כתובת. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> אם הוא נדבק, מה עלינו? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נאחל לו רפואה שלמה, שישוב לאיתנו במהרה. אדוני היושב-ראש, אנחנו סוגרים את כנס החורף של הכנסת תשעה חודשים לאחר הקמתה של ממשלת ההונאה הזאת, שגנבה את המנדט מהעם, ומאז עושה הכול כדי לחסל את המדינה היהודית והדמוקרטית. אתם לא משאירים אבן שאתם לא הופכים, לא משאירים נדבך שבנינו בעמל ויזע שאתם לא פוגעים בו, גם ביהודית, גם בדמוקרטית, גם בחברתי. אין דבר אחד טוב שאפשר להגיד: ואללה, אפשר לברך על המוגמר, עשיתם פה. לא חוקים קטנים – יש דברים טובים שאנחנו תומכים, אבל ברפורמות, דברים של מדיניות, דברים של מדינה, של הנהגת מדינה, אתם פשוט כישלון חרוץ. לאחר תשעה חודשים אפשר לומר שמדינת ישראל היום מופקרת יותר, מאוימת יותר, חלשה יותר ונמצאת בסכנה קיומית מאי פעם. דודי, הושע הנביא אמר: "כי רוח יזרעו וסופתה יקצרו" – מי שזורע רוח, קוצר סופה. ממשלה שהורתה במרמה והפרת אמונים, היום, לאחר תשעה ירחי לידה, רואים שהילד, התוצר שלה, הוא רוח, רוח וצלצולים – רוח של שחיתות, של נהנתנות, של ג'ובים, של עשרות נורבגים, של שרים בלי תיק ופעמוני אזהרה שמצלצלים בעוז ומזהירים מפני הסכנה למדינתו היחידה של העם היהודי, היהודית והדמוקרטית. היום, עם סיום כנס החורף, זה זמן מצוין לנסות לסכם את ההפקרות, את המחדלים והאסונות שהבאתם עלינו; את הפגיעה בכל הקדוש והיקר לעם ישראל; את הטירוף הכלכלי והביזיון החברתי שהובלתם אותנו אליהם; את הכרסום – ואתה יודע את זה, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון – את הכרסום הביטחוני שהממשלה הזאת גורמת לנו; את האיום האיראני שמתרגש עלינו ואין פוצה פה. אתה שומע את הנציג של רוסיה אומר: האיראנים השיגו דברים שלא חלמנו שהם ישיגו בהסכם הגרעין. איפה בנט, ואיפה לפיד, ואיפה אתה, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון? תאמר מילה, תגיב, תזהיר. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> – – – ואתה יודע שזה לא נכון ואני יודע שזה לא נכון, אבל בסדר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה אתה יודע? מה אתה יודע על האיום האיראני שאזרחי ישראל לא יודעים? תגלה לנו. יש הגנות למדינת ישראל בזמן שבנט עושה משחקי מלחמה והולך – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אין בן אדם במדינת ישראל שקידם את האיראנים לגרעין כמו נתניהו. אין. גם בנאום האומלל שלו בקונגרס – הנזק שזה עשה, כולל ההסכם שנחתם, וגם עוד יותר חמור – הדרישה שלו מטראמפ לצאת מההסכם, והמצב שהגענו לאן שהגענו – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הפופוליזם הזה – העובדות לא מבלבלות אותך, ידידי חבר הכנסת רם בן ברק. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> כן, זו העובדה, וכל השאר זה דיבורים ריקים מתוכן, כמו שאתם רגילים לדבר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> העובדות לא מבלבלות אותך. הזהירו כבר כמה שנים לפני 2012, מנהל סבא"א אמר שלאיראנים יהיה גרעין ב-2012 ואי-אפשר לעצור את זה, כך אמר, ובא נתניהו ועיכב את זה עשור שלם. אז העובדות לא מבלבלות אותי – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> – – – מי ששם את הגרעין האיראני בראש סדר העדיפויות היה אריאל שרון, שקרא למאיר דגן ואמר לו: יש להם פרויקט גרעין, צריך לעצור אותו, והמוסד נכנס לעבודה; אני לא רוצה לדבר עליה עכשיו. אולמרט המשיך את זה ואחרי זה נתניהו המשיך את זה, וכל ראש ממשלה שהיה בישראל ממשיך את זה – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז פה כבר העמדה שלך משתנה – פה כבר אתה אומר שנתניהו המשיך – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> – – – ההסכם הוא לא של ישראל – – – אם מישהו השפיע על ההסכם לרעה זה נתניהו בנאום האומלל שלו בקונגרס, ועוד יותר גרוע – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא אתווכח איתך של מי הקרדיט. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> זה לא נכון, רם. זה לא נכון. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת בן ברק, אתה משחק משחקי קרדיט מי התחיל עם זה, אבל אתה עכשיו הודית בפה מלא שנתניהו המשיך עם המאבק בגרעין האיראני – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אמרתי שלא? אני אמרתי שלא? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – המשיך והצליח. הוא המשיך והצליח. מה עושה הממשלה שלך עם הגרעין האיראני? מה היא עושה כשהאיראנים יושבים עכשיו ומקבלים כמעט את כל מה שהם רוצים בהסכם הזה? מה עושה בנט? איפה – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> מבחינה מבצעית, מבחינה מבצעית, עשו, עושים ויעשו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> איפה האמירות שלו כנגד זה? במקום זה הוא אומר לארצות הברית: מדיניות של אין הפתעות. אנחנו לא נעשה שום דבר, אנחנו לא נתקוף בלי ידיעתכם. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> מבחינה דיפלומטית הוא עשה נזק בלתי ישוער. הוא עשה נזק בלתי ישוער מבחינה דיפלומטית. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא פשוט מפקיר את ביטחון ישראל. הוא ולפיד וגנץ חבורה של אנשים חדלי אישים שאין להם מושג איך להתמודד עם הדבר הזה. במקום זה הם משחקים משחקי מלחמה של יחסי ציבור. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אתה טועה, אבל אתה עכשיו תגיד מה שאתה רוצה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כרסמתם בעוצמתה המדינית והביטחונית של המדינה. הפקרתם את האזרחים, בפרט את היהודים שבהם, לחמולות טרוריסטיות שרודפות אותנו בכל מקום בארץ הזו. הבאתם גורמים אנטי-ציוניים משולי הקונסנזוס הסהרורי של השמאל, שגם אתה, בינך לבינם – כרחוק מזרח ממערב, ושמתם אותם בליבת הקונסנזוס. שמתם אותם להתוות מדיניות אנטי-ציונית, אנטי-יהודית – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> – – – בקונסנזוס הישראלי זה אתה ושכמותך, שהכניסו למליאה הזאת אנשים כמו בן גביר, אם אתה כבר מדבר. אם אתה כבר מדבר על – – – והקיצוניים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> איך אתה מעז? אתה החזקת עוזרת מוסלמית. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> – – – שהוא אוהב את ארץ ישראל? כסיף לא מפריע לך? מעניין. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> איפה שמעת את בן גביר קורא לטרור, קורא לחיילי צה"ל מרצחים? איפה ראית אותו הולך ומתחבק עם משפחות מחבלים? << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> – – – על מה אתה מדבר – – – << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אולי העמדות שלו ימניות יותר משלך ויותר משלי, אבל הוא יהודי-ציוני ואוהב הארץ, ובמקום לדבר על בן גביר, תדבר על החבורה של האחים המוסלמים שאתה הקמת איתם ממשלה; תדבר על הרשימה המשותפת שיושבת כאן בהכשר הבג"ץ ואתם משתמשים בהם כרצועת ביטחון. אתם הבאתם אותם לקדמת הבמה. אתם החלשתם את ישראל ברמה הבין-לאומית, בדגש על הסכם הגרעין המסוכן, שהזכרתי קודם. הפקרתם את הנגב, מכרתם אותו לתנועה האסלאמית, דרדרתם את השיח בישראל לרמות אנטישמיות, אנטי-יהודיות, גזעניות ואליטיסטיות כפי שמעולם לא היו כאן. את הדו-פרצופיות, את ההתנשאות שלכם – ואני לא מדבר עליך, למרות שאני מסתכל עליך; אתה היחיד שעושה את העבודה. כל עשרות הנורבגים שלכם, שכל מה שהם צריכים זה לבוא ולשבת כאן – גם את זה הם לא עושים. את הדו-פרצופיות, ההתנשאות, הבחילה שגרמתם לנו מההתנהלות שלכם – ממש אתה רואה, כל יום גרוע יותר מקודמו. את הג'ובים, את הנורבגים, את הפוליטיזציה, זניחת הערכים והעקרונות, ממשלה מנופחת, חרב איש באחיו – אתם לא מסוגלים להסכים על דבר אחד. אין לכם מכנה משותף אחד חוץ משנאת נתניהו והימין. רמסתם את הדמוקרטיה בישראל, רמסתם את כבודה של הכנסת, אתם מביאים לכאן חוקים ארדואניים. כן כן, אתם שיושבים ביציע, הולכים לסתום לכם את הפה ברשתות החברתיות – זה החוק הבא של גדעון סער – והולכים לקבוע לכם מי יהיה ראש הממשלה שלכם – ראש ממשלה ייקבע רק בהכשר הבג"ץ, העם כבר לא הריבון לפי הממשלה הזו. ריסקתם את הכנסת הזו בגיבויו המלא של יושב-ראש הכנסת, שמשמש כאן בעיקר כפקיד של הקואליציה; לא יושב-ראש הכנסת אלא פקיד של הקואליציה. העברתם תקציב רע ומרושע כנגד כל השכבות החלשות בישראל. לא פספסתם אפילו אוכלוסייה חלשה אחת שלא פגעתם בה, וכמובן ההגנה המופקרת והאוטומטית שלכם על מערכת המשפט החולה, ועוד ועוד ועוד. יש כאן המון המון פרקים, יכלה הזמן והמה לא יכלו. הביקורת לא תכלה. כבר אני איתך, מירב. אבל כמו שאמרו בפרקי אבות, "לא עליך המלאכה לגמור, ואי אתה בן חורין להיבטל ממנה". אני אעשה את שלי כאן בפרקים הבאים, יש לנו עוד שעות רבות במליאה, וחבריי לסיעה ולאופוזיציה, שעושים עבודה מצוינת בהצבת מראה לציבור – שיראו את הפרצוף שלכם ואת המעל שמעלתם באמון שלו, ועוד יגיע יום הפירעון, בעזרת השם. הכול צפוי והרשות נתונה, אבל בסוף משלמים את החשבון. תודה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת; חבר הכנסת פטין מולא – אינו נוכח. חברת הכנסת מאי גולן. << דובר >> מאי גולן (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אדוני רם בן ברק, קשה לא לחייך כשרואים אותך, שיראו שגם אתה מחייך מתחת למסכה. נכון שאתה מתרגש לשמוע אותי? << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> תמיד. באתי במיוחד למליאה כדי לשמוע אותך. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> ברור, ברור. אבל כיף, לפחות אנחנו רואים פה תלמידים צעירים, הם באים לראות קצת – שלום, איזה כיף לראות אתכם. לפחות יש לנו קצת צופים. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> תבינו שמה שאני אומרת זה אמת, ומה שנאמר באגף הזה זה שקר, אבל בסדר. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אמת אחרת. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> אמת שונה, נכון. אני לא מפקפקת בעובדה שאתם אידיאולוגים, האידיאולוגיה שלכם היא שלכם, אז זה נכון. טוב, מה היה לנו השבוע? מי שלא יודע, חברים, אני אספר לכם שלי יש סיכום שבועי שאני עושה כל שבוע. עכשיו אנחנו קצת לפני הפגרה, אז אני מקדימה את הסיכום השבועי שלי ואני אסכם מה היה לנו השבוע בממשלה של נפתול תעלול. אתם מכירים אותו? אני אספר לכם מה הוא עשה השבוע. אז לאחר חודשים רבים באמת של ניסיונות בלתי פוסקים של בנט להשיג את חברו בבית הלבן, זה שבמהלך ביקורו המדיני הראשון בארצות הברית התבשרנו על ידי התקשורת הישראלית שביידן מצא חבר קרוב – חבר מאוד קרוב במירכאות – ואפילו אירח אותו בחדר האוכל תוך כדי שזה סועד את ארוחת הצוהריים שלו. בנט, שבמקרה, רק במקרה, הפגישה נפלה בדיוק, אבל בדיוק, בזמן השנ"ץ שלו – אתם יודעים, הוא ישן שנ"ץ, אסור להפריע לו; הוא נכנס ישר לתפקיד של המרדים הלאומי. אתם זוכרים איזה יופי הוא נכנס לתפקיד? כי הוא הצליח להרדים את נשיא ארצות הברית לעיני העולם כולו. לאחר שהנשיא הבין שמבנט, חוץ מתמונה ושנ"ץ כזה או אחר יצא כלום ושום דבר, על פי גורמים מוסמכים, מה שנקרא, הנשיא לא מצא עניין בשימור הקשר הטלפוני עם החבר החדש והנלהב. הבעיה היא – אתם יודעים מה הבעיה? הרי בנט כל יום קם למראה סקרים, הוא רוצה כל יום לדעת אם יש עוד איזה אזרח שהשתכנע במדינת ישראל, מעל אחוז החסימה, ולכן מה הוא עשה? הוא עבר לחייג את עצמו לדעת לכל העולם ואשתו ולהגיע לכל כנס ולכל תערוכה. לדוגמה הוא הגיע לוועידת האקלים, שהמשלחת הישראלית שיצאה אליה, אתם יודעים? הייתה הכי גדולה במשלחות שאי-פעם ראיתם – כאילו ישראל, אותה נקודה קטנה על הגלובוס, היא-היא אזור התעשייה הכי מזהם בעולם. בשביל זה היה צריכים להוציא משלחת בגודל כל הכנסת הזאת. אבל בינתיים, בשבועיים האחרונים, בנט חולצה אפורה העביר את יכולות החיוג שלו לכיוון מזרח, קרי, פוטין וזלנסקי. לאחר שחייג וחייג וחייג – לא הפסיק לחייג, כמו מסטיק שנדבק לנעל – הוא הציג את עצמו כמתווך-על חלל, שלח לכל העולם רזומה בפקס שפיאר את יכולות התיווך שלו, ואפילו נתן דוגמאות למכביר. אתם יודעים איזה דוגמאות למכביר הוא נתן? למשל את התיווך האדיר שלו בין ליברמן לאבידר; בין ניר אורבך לאביב גפן; בין סילמן לדנה ויס. ומה הוא עשה? הוא חתם למטה: מי שיכול לתווך בין הנוכלים האלה, יכול לתווך כל דבר בעולם. זה באמת נכון, יכולות תיווך כמו שלו לא ראינו. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> למה הוא לא הציג את הספר איך מנצחים מגפה? << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא כבר התקדם מאז, חבר הכנסת אבוטבול. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אבל אני חושב שהספר יכול יותר מכול להוכיח את היכולות שלו – – – << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, צודק חבר הכנסת אבוטבול, אבל אתה יודע מה קרה אז, חבר הכנסת אבוטבול, בדיוק אז? בדיוק אז נשיא רוסיה, בזמן כל נוכלויות התיווך של בנט, נשיא רוסיה התרשם עד מאוד, עד מאוד, מיכולותיו המוכחות של הנוכל בנט, שהרי הוא מוכן למכור את כל ערכיו בשביל כיסא, וכנראה אמר לעצמו: אם אני אפגוש אותו, אלו שתי ציפורים במכה, אני גם אוריד אותו מהקו, מהצלצולים שלו כל היום אליי – אתם יודעים, בכל זאת, צלצול ב-04:00 בלי הפסקה זה מפריע – וגם על הדרך אנחנו נזכה שאלקין יביא איתו כמה סנדוויצ'ים בשקיות משוק מחנה יהודה. שתי ציפורים במכה. כל זה, חברים, ועכשיו באמת ברצינות, בזמן שבווינה תופרים חליפות לשלטון הטרור האיראני, לאחר שחלק מנציגי המשא ומתן של ארצות הברית הגישו מכתב התפטרות לממשל, מתוך הבנה ברורה של הסכנות והכניעה המוחלטות של ארצות הברית בכל הקשור להסכמים; בשל הרוח של הממשל – רק לחתום על הסכם – בזמן שאנחנו רואים ועדים לכך שהתחייבות מדינות אירופה וארצות הברית, אין לה משמעות, אין לה שום משמעות אפילו על הנייר הפשוט הזה שהן חותמות, וכל זה בכל הקשור להגנה הטריטוריאלית. לכן, חברים, אתם צריכים להבין, אתם צריכים להבין שמה שקורה עכשיו באוקראינה לא היה אמור לקרות. הוא לא היה אמור לקרות. כשברית המועצות התפרקה, ארצות הברית, אנגליה ורוסיה עצמה התחייבו, בכתב, לשמור על השלמות הטריטוריאלית של אוקראינה. הן התחייבו. ב-2014 היה קדימון למה שקורה עכשיו. כאשר הרוסים כבשו את האי קרים, ממשל אובמה, חביב השמאל, עשה כמעט כלום. אגב, אתם יודעים, כשאתה עושה כמעט כלום, כמו בנט ושות', זה נותן לגיטימציה לעוד. זו הסכנה האמיתית שבדבר. אבל אובמה, אביר יפי הנפש והסגנון – הסגנון, אתם שומעים? יש פה טענות גם כלפי המחנה בצד הזה – אובמה אז עשה בעיקר קולות רקע, וזה לאחר התחייבות חתומה ומוחלטת, ללא שום הגבלות או התניות, בהסכם מול אוקראינה. והיום, מה קורה היום? היום ביידן, מנהיג המעצמה הגדולה בעולם, הגדולה בעולם, אותו חביב השמאל, שירש את אותה חביבות מאובמה, כשהסגנון של טראמפ – זוכרים? הסגנון של טראמפ לא התאים להם; הוא הרי לא עבר להם בגרון. לכן היום ביידן עומד במסיבת עיתונאים, ערב המלחמה, כשכל העיניים של העולם נשואות אליו, ומבקש שהעולם – מה יעשה? מה הוא מבקש מהעולם? תתפללו. תתפללו למען אוקראינה, אתם יודעים, כאילו מדובר באפיפיור. הוא המנהיג של המעצמה הגדולה והחזקה בעולם, והוא עומד ומבקש שהעולם יתפלל. עכשיו אני אומרת, באמת, המזל היחיד בכל הסיפור העגום והעצוב הזה הוא שבנט, בחוסר המודעות שלו, לא הציע שגם רב הקואליציה, גלעד קריב, יצטרף לתפילות – אז באמת אני לא יודעת מה היה קורה. אבל חברים, כל זה וכל מה שאני מספרת לכם הוא שממשלת השמד הזו לא השכילה להבין את מה שהבין ופעל בחוכמה כה גדולה קודמה. הם לא הבינו שהם בסך הכול נישאים על האבק שהוא השאיר להם, כי בזמן שהם טסים לכל רחבי הגלובוס במטוסים פרטיים ובמשלחות נשיאותיות ועושים רוח ונטילטורים ורעש גנרטורים, עתידה של ישראל מונח על שולחן הדיונים בווינה. שם הוא מונח. הם כל היום עסוקים בהפצת שקרים, הם ומהנדסי התודעה שלהם, שטוענים שהורישו להם ירושה קשה. ירושה קשה אנחנו השארנו להם פה כדי להתמודד איתה. תגידו, חוץ מניצן הורביץ ועופר כסיף, יש פה עוד מישהו שחושב שמעניין את האיראנים ההסכם שהם חתמו עליו? האיראנים, כן? העם שהמציא את השחמט, אלה שבאו מהלהבה המזרח תיכונית, הם מנהלים משא ומתן מול האירופים והאמריקנים – אגב, בדיוק כמו השמאל באוסלו, ששלח אז את יוסי ביילין לנהל משא ומתן מול רב המרצחים ערפאת, או אולמרט, שוויתר על הכותל, ואם היה ממשיך, גם היה נותן את יפו ואת הקריה בתל אביב, אבל על זה לא מדברים. הרי כמה שנים לקח לנתניהו – אותו נתניהו שכל כך בזים לו פה וכל כך מדברים נגדו ומתנהגים כאילו הוא עמד להביא חורבן על הדמוקרטיה – אף אחד לא שואל כמה שנים לקח לנתניהו לצמצם את הנזק האדיר, האדיר, שהם יצרו כאן. מי למען השם מנהל את האסטרטגיה הישראלית היום? מי? מישהו יכול להגיד לי? לפיד? בנט? הרי בנט עצמו אמר שצריך להיות מתואמים עם ביידן. על מה אתה מתואם איתו? נעבעך, על מה? הרי כל היום אתם מרעילים לאנשים את המוח על 12 שנים שלא עשו פה כלום. 12 שנים נתניהו לא עשה כלום. גם אנחנו לא עשינו כלום, נכון? ישבנו פה ושיחקנו דוקים כל היום בזמן שאתם, האופוזיציה, הגנתם על המדינה. בדיוק. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> עשיתם נזק, עשיתם נזק. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> עשינו נזק עצום, כל כך עצום, שמנענו מאיראן יכולת גרעינית, אבל מזה אתם באתם וגאלתם אותנו. באמת חיכינו לכם כמו משיח בפתח העיר. אבל אתם יודעים מה? אתם יודעים מה? באמת, אדוני רם בן ברק, מעניין לשאול אותך, הרי דבריו של מי שהיה ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית, מוחמד אל-בראדעי, שביקר בישראל ב-2005 וקבע – על סמך ידיעה – שעד 2012 יהיה בידי איראן נשק גרעיני, אותו משום מה אתם לא מזכירים, למה? << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> מה זה קשור? << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> זה קשור מאוד, הרי הוא רלוונטי לעניין הגרעין, שאתם אומרים – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> למה את חושבת שאין? בזכות מי אין להם? << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רואה, אני רואה עובדות. בזכות מי? בזכות נתניהו, וזה מה שקשה לכם להודות. זה חיוך שקשה להודות בו, בסדר. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> אולי אם היית יודעת מה שרם יודע, לא היית אומרת את זה. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> ונתניהו לא ידע? נתניהו ישב בחושך עם עצמו, סגר את העיניים וחיכה שאתם תגידו לו מה לעשות. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> גם נתניהו יודע. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> הוא כל כך יודע, שהוא הלך לנוח עכשיו. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, בסדר. בסוף מוחמד אל-בראדעי, שביקר בישראל – וקבע, אגב, שעד 2012 יהיה בידי איראן נשק גרעיני – אותו אתם הרי לא מזכירים, אבל כשאני אומרת בזכות מי עד היום אין לאיראן נשק גרעיני, זה לא בזכות לפיד וזה לא בזכות אברמוביץ' – אולי בזכות עידית סילמן ויכולות הניהול הגדולות שלה, וגם היושרה הגדולה שלה. אבל נשאלת השאלה: בזכות מה אתם חושבים שנשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ הצליח לבטל את ההסכם? אולי בזכות התפילות של א-גרויסע צדיק הרב קריב? אולי בזכותו? אולי הוא התפלל עלינו? שיתפלל עליכם. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> חברת הכנסת מאי, כולם כבר יודעים שזאת הייתה טעות – – – << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> כולם יודעים? מי זה "כולם"? << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> כולם יודעים את זה. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> מי זה "כולם"? אתם? מזל שעם ישראל ברובו לא יודע, אחרת לא הייתם מצליחים לגנוב שלטון. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> – – – כולם מבינים. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> רם, לא הייתם מצליחים לגנוב שלטון. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> – – – הייתה טעות. הרי את מבינה – – << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> למה, הם גנבו שלטון? << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> ברור – – – << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> – – כל המרוץ לפצצה התחיל אז. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> נתניהו בכלל הריץ את המרוץ. הוא הזניק אותו. יש לי חדשות בשבילכם: ביטול ההסכם יכול היה להיות רק בזכות העובדה שנתניהו זכה לרוב מוחץ בקונגרס ולדעת הקהל האמריקנית. כל זה רק בזכות פעולותיו ומעמדו. רק בגלל זה הנשיא אובמה לא יכול היה להעביר בקונגרס את ההסכם הרע הזה. רק בגלל זה. אם הוא היה מצליח להעביר את ההסכם, ביטולו היה כמעט בלתי אפשרי; במיוחד עכשיו, כשממשל ביידן הנוכחי ממש נתן דף לבן, חלק, חתום על ידי האמריקנים, ולאיראנים רק נשאר ליישר קו עם התנאים שהם החליטו עליהם, אגב. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אני יכול לשאול אותך שאלה? << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> בוודאי. אם מחזירים לי את הזמן הזה. מחזירים לי? אם לא מחזירים לי, אז לא. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> מילה אחת. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אני אחזיר לה דקה אחרי השאלה הזאת. אבל אתה תצטרך להישאר עד הסוף, כי יש לי משהו מיוחד בשבילך. אבל יש לה 11 דקות, אז יהיו לה 12. בבקשה. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> הרי מי שהיה ראש ממשלת ישראל כשדיברו על ההסכם היה נתניהו, נכון? מי שהלך לנאום בקונגרס היה נתניהו, ולמרות זאת נחתם הסכם. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> איזה הסכם? << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> ההסכם שחתמה עליו ארצות הברית. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> הוא חתם על ההסכם למרות שנתניהו היה ראש הממשלה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אבל הסנאט לא חתם. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל הסנאט לא חתם. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אבל היה הסכם. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> הוא עצר את זה בסנאט. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אבל היה הסכם. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אבל בגלל זה אפשר היה להפיל אותו אחר כך. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> – – – אבל גם – – – הוא היה גרוע. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> טוב. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> חבר הכנסת קיש, תבין – – – הייתה טעות. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> עובדה שהצלחנו להפיל את ההסכם הגרוע הזה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אבל זאת הייתה טעות להפיל את ההסכם. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> זה היה הכי נכון. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> זאת הייתה טעות גדולה להפיל את ההסכם. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אתם נותנים עכשיו להסכם גרוע, הכי גרוע שיש – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> זה על חשבון הזמן שלה, קיש. בבקשה, תמשיכי. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> בקיצור, אני אסכם: ברגע שההסכם לא אושר בקונגרס, ההסכם הוא התחייבות נשיאותית שכל נשיא היה יכול לבטל, ואף אחד לא יכול היה להביא לכך, בטח שלא ראש הממשלה הרזרבי, או אולי נפתול הנכלול – אף אחד מהם לא היה יכול לבטל את זה. ואני אגיד כך: תראו, גם חשוב לדבר עליו בסיכום השבועי שלי. נעבור נושא. כי הממשלה הזאת, כמו שהיא הכילה את מתי הקורונה, זיכרונם לברכה – ודרך אגב, לידיעת כל ערוצי התעמולה למיניהם, רק בחודש פברואר הכילה הממשלה הזאת עוד 1,150 מתים, 1,150 מתים במסגרת ממשלת ההכלה של הקורונה, במסגרת הצלחת הקורונה, במסגרת מניעת הסגרים. באמת, כל הכבוד. זה, אגב, 1,150 סבים, סבתות, הורים, צעירים, שכל אחד ואחת מהם הם עולם ומלואו. אבל היום הממשלה גם מעודדת לא להתחסן בכך שאותה ממשלה מכילה הודיעה שמורידים את כל ההגבלות, ואפילו מייבאים תיירים לא מחוסנים. ועכשיו אותה ממשלה מכילה גם את הסכם הגרעין המסוכן הזה לעתיד של המדינה היהודית. אז בניגוד לפקקטה-אסטרטגים היום, נתניהו הבין היטב את השלכות הסנקציות על איראן, ולא רק בהיבט הגרעין. זה חשוב שתבינו – לא רק בהיבט הגרעין. איראן היא יצואנית הטרור הגדולה בעולם. לסנקציות האלה היו השלכות עלינו ועל המזרח התיכון כולו, החל מחיסול תקצוב החמאס והחיזבאללה ועד החות'ים הפועלים בתימן. מאות מיליארדים וסחר נמנע מהם כדי לתדלק את כל הרעל שהם מפיצים. אתם הבנתם את זה? הבנתם? כי בזכות אותה חשיבה ואסטרטגיה יש לכם היום – לממשלה הזאת שקיבלה הכול על מגש של זהב – שטיחים אדומים והמנון ישראלי במדינות המפרץ. הרי מי חלם על זה? בזכות מי חשבתם שכל זה קרה, בזכות ההפגנות בבלפור? אולי בזכות אלדד יניב וסדי בן שטרית, אבירי המהפכה שלכם. אולי בזכות שושק'ה, שהלכה עם סיר על הראש בבלפור וצעקה כמו מטורללת. אולי בזכות זה אנחנו יכולים לטוס היום לאבו דאבי. רק בזכות זה. הסכמי אוסלו והפרצות שהשאירו בהם השותפים שלכם לממשלה עלו לנו בדמים יותר מכל מלחמות ישראל. תקופתכם כעת תירשם, ככל הנראה, כנקודה הרעה ביותר. היא בעצם תהיה נקודת המפנה הרעה ביותר של מדינת ישראל מיום הקמתה. הרי כל מדינות האזור היום מתבוננות עלינו, מסתכלות עלינו עכשיו, ובמקביל על המשא ומתן בווינה. מה אתם חושבים שיהיה אחרי איראן גרעינית? טורקיה תשב בשקט? מצרים? מדינות המפרץ, שמאוימות ישירות מאיראן, רואות היום את ארצות הברית מפנה עורף לבעלות בריתה גם כשיש הסכמים חתומים, לדוגמה עם אוקראינה. ישראל היום מנוהלת ולא מנהלת; בנט מנוהל ולא מנהל. אתם בכלל מבינים את החשש של מרוץ החימוש במזרח התיכון שיכול להיות בעקבות חוסר הניסיון שלכם? איזה אסון אתם מביאים עלינו. בכמה חודשים אתם מביאים עלינו אסון שיהיה פה לדורי-דורות, והכול בעקבות השנאה שלכם למחנה הלאומי, שנאה תהומית. הרי זה לא סתם שאתם נזקקים לאצבעות של מועצת השורא ולא לרוב היהודי, אותו רוב יהודי שהוא היסוד לקיומנו כאן. הרי מי בממשלה ההזויה הזאת ילחץ עליכם לקום ולהפוך שולחנות בעולם? מי, ניצן הורוביץ? מרב מיכאלי? מוסי רז אולי? מי? הם, לולא הנוכלות שלכם, לא היו יכולים לדמיין שלטון ב-20 השנים הקרובות. כמה שנאה אתם זורעים כאן בשם הביביפוביה האובססיבית שלכם. כמה מנותקים ומושחתים אתם. אבל עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. אנחנו – וזאת הבטחה אמיתית – נזכור אתכם אחד-אחד: כל נורבגי, כל מועמד לראשות הסוכנות – כיסא המפלט שסידרתם לעצמכם בדרך לרוטציה – וכל צבוע שמתחזה לאיש ימין ממלכתי וחברתי. חברים, בסיכום השבוע הזה, צריך גם לדבר על הממשלה הדו-ראשית בראשות ראש הממשלה הרזרבי. דרך אגב, כשאני חושבת על זה, גוף דו-ראשי בהגדרה – חבר הכנסת דודי אמסלם, דו-ראשי בהגדרה, אתה יודע מה זה דו-ראשי? זאת מפלצת. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> שנייה, חבר הכנסת מולא. זאת מפלצת, אתם יודעים? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שבעה ראשים. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> ממשלה עם שבעה ראשים. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, שבעה ראשים. צודקים. אז, בכלל, זאת מפלצת – זה זומבי בעצם. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> לא תפקידים. << דובר_המשך >> מאי גולן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז ראש אחד רזרבי היה בכלל בדעה שאין היתכנות למלחמה. שר האוצר שעסוק בקופה – אני לא יודעת של מי, אבל בטח לא של נפגעי הקורונה – הוא המומחה לרוסיה. הוא טען שחייזרים יכבשו את אוקראינה לפני רוסיה. בקיצור, כל הוגי הדעות האלה, במקום לטייל בכל העולם ולצלצל את עצמם לדעת – כל היום הם מצלצלים – הם היו צריכים להיערך כמו שצריך למצב הזה. בגבול אוקראינה היום היו צריכים להיות נציגי משרד החוץ, נציגי הסוכנות, האוצר והקליטה במחנה אחד, עם דגלי ישראל שרואים אותם עד כאן, עד לאיפה שאני עומדת עכשיו. הם היו צריכים להיות שם עם חולצות מגן דוד ושלט אחד ענק של "שובו אלי ואשובה אליכם". כל תפקידם היה לזהות ולעודד כל יהודי ויהודייה לעלות למדינת ישראל. זה, כמובן, היה צריך להיות מלווה בסל קליטה מפנק וליווי מלא, על כל התהליך והתנאים, על ידי אלפי מתנדבים כמיטב המסורת היהודית. משרד העבודה היה צריך לחכות בנתב"ג, להוציא עבודה כבר למוחרת. הרי מי כמו כל העצמאים – אם היו לנו פה נציגים, אבל אין – יודע כמה מחסור יש לידיים לעובדות בישראל – ענף הבנייה, מסגרים, מכונאים, רופאים, אחיות, מהנדסים, מה לא. רק תארו לעצמכם מה זה עושה למשפחה שישר נכנסת לשגרה ומתפרנסת פי שמונה מהמשכורת באוקראינה. אתם יודעים, המשכורת הממוצעת שם עומדת היום על 1,500 ש"ח, ובישראל כידוע משכורת ממוצעת עומדת על 11,349 ש"ח. ובמקום כל זה, מה עושה אותו ראש ממשלתנו המתנהל ולא המנהל? תנחשו. הוא – רינג-רינג, רינג-רינג – הוא מצלצל. מצלצל, מצלצל, מצלצל. למי? למוקד הסוכנות. מצלצל. ראש ממשלה צלצלן יש לנו, באמת, על זה הוא היה מקבל 100. אתם יודעים מה? מזל, באמת מזל, שכחלון עשה את הרפורמה בסלולר, שאפשר היום לדבר כמה שרוצים ב-29.90 ש"ח, כי אם בנט היה מצלצל ככה לפני עשר שנים, הנינים שלנו עוד היו צריכים לשלם את החשבונות שהוא השאיר להם בממשלה הזאת. מזל. אבל הרי את מי שלחה הממשלה הציונית עשר מעלות ימינה לגבול אוקראינה? את מי היא שלחה? את שר התפוצות, שהצהיר: לא באתי לעודד עלייה לישראל, זה לא חלק ממטרות המשרד. שמעתם מה הוא אמר? לעודד עלייה לישראל זה לא חלק ממטרות המשרד. עכשיו, אני אומרת, אני באמת שואלת, הממשלה ההזויה הזו עוד מסוגלת לשלוח את השגרירה החדשה זועבי לגבול אוקראינה. והרי מי יתפלא אם נראה יהודים מועברים לגרמניה ורומניה, ופליטים סורים, כחלק מהשוויוניות בממשלה הפלסטינית הראשונה, מגיעים לישראל? אתם מבינים מה זה הממשלה הזו? זו הממשלה. בנט מנהל את העלייה בדיוק כמו שניהל מגפה, ואנחנו – נשאר לנו רק להתפלל לבורא עולם שניפטר מעונשו של זה, בעזרת השם, ויפה שעה אחת קודם. ולסיום, כולנו כמובן כואבים לנוכח המצב באוקראינה, אך זה לימד אותנו שיעור חשוב: אם אין אני לי מי לי. ישראל יכולה לסמוך רק על ישראל, ולמדינת ישראל אין גבול עם אוקראינה שמעניק זכות פליטות. מדינת ישראל הרי גם לא קיבלה עשרות אלפים מעוד מדינות מלחמה, לא רואנדה ולא סוריה. אז בואו רגע נכיר במציאות: מדינת ישראל היא מדינה שברירית מבחינה דמוגרפית, שברירית מאוד, במיוחד עכשיו, בממשלה הזאת, שכבר אישרה איחוד משפחות של 5,000 פלסטינים. בשביל ההישרדות הזאת בנט יהיה גם מוכן לשים כאפיה על הראש. ישראל חייבת לפתוח את שעריה באהבה בפני כל היהודים, אך בהיעדר מדיניות הגירה ובהיעדר משטרת הגירה אמיתית ויכולת בקרה אמיתית, אם נרצה לשרוד כמדינה יהודית אין לנו שום יכולת ושום פריבילגיה לסכן את המדינה היחידה שיש לנו בקליטת מאסות של פליטי מלחמות מכל העולם. זו האמת. מה עוד שבישראל כבר נמצאים עשרות אלפי אוקראינים לא יהודים ועוד עשרות אלפי מסתננים מסודאן ואריתריאה שרק הולכים ומתרבים. אם חפצים אנחנו במדינת כל מסתנניה ומהגריה, אז אהלן וסהלן. אבל אם אנחנו חפצי חיים במדינה היהודית היחידה שיש לנו, כדאי לנו להיזהר מאוד מאוד ולנהל את זה היטב. זכרו שמה שזמני הופך לקבוע. אין באמת דבר כזה זמן קצוב, אף אחד לא יאכוף את זה – ראו ערך: מסתננים בלתי חוקיים במדינת דרום תל אביב. אגב, במדינת דרום תל אביב כבר אין מקום, ולא נראה לי שהאוקראינים והאריתריאים יסתדרו, אז בואו נעשה איזה ריאליטי צ'ק ונבין שאנחנו יכולים לעשות מחוות הומניטריות ספציפיות – יתומים, פצועים, מקרים הומניטריים כן – אבל לא לקבל מאסות. אני אנצל את מעט הזמן שנשאר לי, ואני רוצה להגיד תודה רבה לצוות הסיעה שלי, לסיעת הליכוד, על האחדות שהייתה פה; לכלל האופוזיציה; ליו"ר התנועה שלנו – אני רוצה לאחל לו רפואה שלמה ומהירה, בעזרת השם. שיחזור להנהיג את המדינה שלנו במהרה. אנחנו נמשיך לשמור על המדינה האהובה שלנו מכל משמר. בעזרת השם נעשה ונצליח, נפיל את הממשלה הרעה הזאת, נחזור לנהל את המדינה הזאת באחריות ונשמור על המדינה היהודית היחידה שיש לנו. באמת, האחדות הבלתי-מתפשרת שראיתם כאן באופוזיציה – זה לא בכדי. זו אחדות יהודית, זו אחדות ציונית, זו אחדות פטריוטית, בשונה מממשלת הזדון. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק, אני ראיתי שאתה האזנת ונשארת בכוונה בשביל לשמוע את הנאום, אז אני רוצה להגיד לך שהיום לפני 95 שנה בדיוק, ב-1927, נולד הזמר אריק לביא. הוא שר הרבה שירים, אבל יש שיר אחד שחיפשתי שהוא שר – שיר שנקרא "הורה נהלל". ידעתי שזה ידבר אליך. אז אמרתי שאני אקדיש בית אחד: "והינה – תרנו סוב סביב / תרנו שבע פעמים בין מונק ובנטוביץ'" – אני מבין שזה שתי משפחות, כן? – "וראה – במעגל מזל / נפקחו עיניי לראות מה זאת הורה נהלל". << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> למה אתה לא שר את זה במנגינה? << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> צבי בן יוסף כתב ב-1941, והינה בן נהלל יושב כאן בכנסת. אריק לביא ביצע, אני לא יכול להתחרות בביצוע. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אני בן נהלל הרביעי שיושב בכנסת. זה יישוב של 74 משפחות, והגיעו ארבעה חברי כנסת. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אתה אומר, זה יבול לא רע, בציר לא רע. תודה רבה. אנחנו סיימנו את ההסתייגויות של קבוצת הליכוד, ונעבור להסתייגויות של קבוצת ש"ס. חבר הכנסת יעקב מרגי מוזמן. << דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – אפשר לומר "מכובדיי השרים"? או שר? יש כאן? << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> שרה. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> שרה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אני לא מספיק טוב בשבילך? << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אתה די והותר, אבל מה אני אעשה שיש לנו את תקנון הכנסת. אדוני היושב-ראש, היום ציינו בכנסת 60 שנה לעליית יהדות מרוקו במבצע יכין. היו עליות קודמות לזה. נאמתי שם נאום כאחד המארגנים, ורציתי לזכות בו גם את הפרוטוקול של הכנסת, של המליאה, את חברי הכנסת ואת הציבור הרחב. היום בחרתי להתמקד בנאום שלי בחיבור לשפה העברית. לנו, יהדות מרוקו, לא קם מחיה השפה העברית. אתם יודעים למה? כי היא לא מתה. איפה שיש מיתה של משהו צריך מחיה. השפה העברית חבה במידה רבה את תקומתה ליהדות מרוקו, אשר עוד בימי תחילת ההתיישבות בארצות המגרב – אדוני היושב-ראש, אתה אוהב היסטוריה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> כולי אוזן. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> עוד בימי תחילת ההתיישבות בארצות המגרב הקפידו היהודים לשמר את השפה העברית בלימוד, בפסיקה, בכתיבה עשירה ובפיוט. זכינו כי בשנים האחרונות הפציע כשחר אורה, יופייה והדרה של מסורת ומורשת מכובדת זו. כמובן זה היה באתערותא דלתתא ולא בהובלת הממסד, שגם כאן נגרר אחרי התעוררות מופלאה זו באיחור של כמה עשורים. אומני השירה והפיוט התבטאו לא אחת כי תרבות נפלאה זו חוותה תחיית המתים, למי שעוד מסתפק, אם יש. היסטוריוני ההלכה היהודית מציינים באופן מיוחד את התעקשות יהדות מרוקו בימי ערש התהוותה לקבוע את פסיקתה על פי התלמוד הירושלמי, אשר מקורו בארץ ישראל, ולתת לו בכורה על פני התלמוד הבבלי, אשר נתפשט יותר בקהילות היהודיות בתפוצות, וכל זאת בשם הכמיהה האין-סופית של יהדות מרוקו לארץ ישראל, לתורתה, לחכמיה ולשימור מנהגי ארץ ישראל וחכמיה כפי שבאו לידי ביטוי בתלמוד הירושלמי. בתמהיל זה יהדות מרוקו הסלילה והטמיעה את הכמיהה לציון וארץ ישראל, אשר באה לידי ביטוי בשירי ערגה מופלאים ליופייה של ארץ ישראל, לתורת ישראל וחכמיה, והובילה לכך כי עליות יהודיות לארץ ישראל מתוארכות כבר בימי המאה ה-11 וה-12, בעליות מקומיות, ביהודים אשר נטלו את מקל הנדודים ומתוך כמיהה עזבו מרצון את אזור הנוחות בעלייה לארץ הקודש, ונתכנו כאן קהילות מערביות – כינוי ליוצאי מרוקו, הנמצאת בצפון-מערב אפריקה. הקהילות היו בירושלים, בצפת ובחברון, וחלקן היחסי היה גדול לאורך השנים. מן המאה ה-18 החלה תופעה זו לצבור תאוצה בעליית אלפים לארץ הקודש, אשר נשתקעו בערי הקודש ירושלים – כפי שאמרנו – צפת, חברון, טבריה, ובערי השדה בתחילת ההתיישבות – באר שבע, עזה, חיפה, תל אביב ועוד. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> יפו, יפו. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> גם יפו. לא מניתי הכול, הבאתי דוגמה. מניעיה היו חיבה עמוקה והערצה גדולה לארץ האבות, שכן לא רדיפות ומצוקות, לא פרעות ושלילת זכויות, לא חיי לחץ ועוני ולא הרפתקאות היו מנת חלקם של אותם עולים. רובם היו עשירים גדולים שעזבו מאחוריהם בתים, חצרות וארמונות ופיסות נדל"ן יקרות ערך כדי לחונן את עפרה של הארץ. אני ובני דורי נפגשים עם אותן משפחות מרוקאיות אשר כבר שבעה עד עשרה דורות בארץ, והגיעו ארצה באותן עליות אשר פעלו בגבורה חלוצית, ציונית, עוד בטרם נולדה התנועה הציונית באירופה. חלק זה של הסיפור לא סופר ולא מסופר במערכת החינוך. התמונות ההיסטוריות שיש לנו מהכותל – אנחנו רואים שם דמויות של יהודים מארצות המגרב, מרוקאים עם הג'לביות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> כן. חזק וברוך. ב-20 שנותיה הראשונות של מדינתנו, לאחר השואה האיומה, זרקור העלייה היה מכוון ליהדות צפון אפריקה. היסטוריונים יאמרו שללא זרקור זה ומפעל העלייה הגדול, מדינת ישראל לא הייתה כפי שהינה היום. אנו מכירים היום, מתוך הפרוטוקולים שנחשפים אט-אט, את ההתלבטויות ואת המניעים לאותה עלייה. בתקופה ההיא מידת הפיזור היישובי בארץ הייתה נמוכה מאוד. "הייתה הארץ ריקה. מגדרה ועד אילת לא היה כלום, מרמלה עד לירושלים – שום דבר. גם ירושלים עצמה הייתה ריקה כמעט. הגענו מנקודת האפס והארץ הייתה בנקודת אפס. בנינו ונבנינו" – כך מעיד מר יחזקאל זכאי, שהיה ממונה במשך שנים ארוכות על נושא ההתיישבות החקלאית, מנכ"ל משרד החקלאות, מנכ"ל מקורות ועוד. ממשיך ואומר מר זכאי: "הייתי שותף לעליית יהודי מרוקו ולהתיישבותם בגליל העליון, בגליל התחתון, באזור תענך, ברמלה, בלוד, לכל אורך גבולות המדינה, בפרוזדור ירושלים ואיפה לא? גפן, תירוש, שדות מיכה, מטע ועוד ועוד – – – על אף הקשיים, אף מושב אחד" לא נזנח. אנחנו זוכרים ומכירים צורות התיישבות אחרות שעם הקשיים נזנחו וננטשו. בדמוגרפיה לא יכולנו לכבוש את הארץ אז. כבשנו אותה בגיאוגרפיה. ואני מוסיף על דברי זכאי: היום בדיעבד גם בדמוגרפיה כבשנו והצלחנו, תוך תשלום מחיר חברתי כבד, מחיר כלכלי כבד, אבל הכול בראיית שליחות. משפחותינו הגדולות יישבו את הארץ; משפחותינו הגדולות תרמו לתל"ג; משפחותינו הגדולות תרמו גם חיילים רבים לצבא. סיפור חלוציות היסטורי זה נשמט מסיפורי הגבורה של הקמת המדינה. זה אחד מהחלקים החסרים בסיפורה של ארץ ישראל. זה הסיפור שאנחנו מבקשים לספר, ולא על חשבון שום חלק אחר מהסיפור. לא, אנחנו לא מבקשים למחוק שום חלק אחר מהסיפור; להשלים ולתרום לחברה בישראל, אשר מחויבת להכיר ולהנציח את תרומתה של יהדות מרוקו לעיצוב דמותה והצלחתה הכבירה של המדינה הצעירה. אבקש לסיים בנימה ובבקשה אישית: אנא עזרו לנו למחוק את העוולה שעשו עסקנים פוליטיים יוצאי מרוקו לעדה היקרה שלנו. התרבות שלנו, אדוני היושב-ראש – אומנם הזכרת זאת – התרבות שלנו איננה רק המימונה והמופלטה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אנא בואו נמתח קו בקיצוניות לצד השני, מהדחקה ומחיקת חלקי הסיפור לחשיפה מלאה של הסיפור, כדי להשלים את חלקי הסיפור המלא של תקומת עם ישראל בארצו לדורות הבאים, לבנינו ולבנותינו – הרבדים הרבים של התרבות, ההגות והמחשבה בפסיקה ובמקצועות הדעת והמדע עוד טרם קמה התנועה הציונית ומדינת ישראל – ובמקביל לא להדחיק ולא להשלים עם ההדחקה. יש ללמוד ולהבין, לא מצד "לקחו לי, שתו לי", חס ושלום, לא שם; יש ללמוד ולהבין ואף להשכיל ממה שנעשה כאן ב-70 שנותיה של מדינתנו היפה וארצנו הקדושה כדי לקיים "למען ידעו דֹרֹתיכם" ולקיים ולזכור "לכתך אחרי במדבר". תודה ליושב-ראש הכנסת, שאפשר לנו לקיים את היום הזה – היה היום מכובד ומוצלח – לחברי הכנסת ולשרים שהשתתפו ולאורחים הרבים שבאו. אדוני היושב-ראש, עד כאן. זה מה שנשאנו, הדברים שנשאנו. כל זה לתשומת לב שרת החינוך וצמרת משרד החינוך. ראש הממשלה דהיום, שר החינוך דאז נפתלי בנט, הקים את ועדת ביטון. יש דוח. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> הם צועקים שם כל הזמן: חמש דקות – – – << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> לא. נתנו לנו 25, אבל אנחנו מאמצים חמש. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני כבר מסיים. << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> לא לא לא. אם אתה, אם נתנו לך – – – << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> – – – << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> עד שנותנים לך, קח – – – חלק מהפיוטים שאני שומר עליהם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יעקב – – – באמת – – – מרתק. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> דוח ועדת ביטון נכתב על ידי הסופר הדגול מר ארז ביטון, חתן פרס ישראל. ממש דוח רציני, איכותי. אתה יודע מה? יכול להיות שאני כיהודי חרדי הייתי כותב אותו אחרת, אבל אני מקבל כל מילה – באמת במידה ובמשורה. לצערי הרב, משרד החינוך מתקשה, אני לא יודע מאילו סיבות, להשחיל זאת בצורה נכונה לתוך ספרי הלימוד, הן במערכת החינוך היסודי, הן בעל-יסודי ואפילו באקדמיה. דוח ביטון זה מסמך חשוב שנכתב. הוא יישאר בהיסטוריה, והמבחן שלנו הוא לדעת להכיל ולשלב אותו. אדוני יו"ר הסיעה מלכיאלי, אני סיימתי או שאתה רוצה שאני אמשיך? << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> אני רוצה – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אדוני, אני מעדיף להישאר עם הטעם הטוב של היום שציינו באודיטוריום. תודה לכל עובדי הכנסת שתרמו וסייעו, לאגף הביקורים והאירועים. תודה לחברי הכנסת שוב. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת מרגי. חבר הכנסת בן צור, בבקשה. << דובר >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר >> כמה זמן? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כמה אתה רוצה? << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> חמש דקות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חמש דקות. אני, אפילו אם תעבור – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אדוני היושב-ראש, אני מבקש מחבריי הצעירים, אני מבקש מחבריי הצעירים להסכית ולשמוע. אדוני היושב-ראש, יש פה שרה – שר או שרה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יש שר? כן, הינה, חמד עמאר, השר חמד עמאר. << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> אה, ידידנו חמד עמאר. << קריאה >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << קריאה >> שיהיה לך יום טוב. << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> טוב שאתה נמצא במשרד האוצר, לפחות איזה קרן אור כזאת, קצת. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מכובדי השר, שקר שחוזרים עליו אלף פעם לא הופך להיות אמת. כמה שתגידו שאתם פועלים כי אין ברירה, ואתם מאוחדים ומושלים, כל העם יודע שזה שטויות, וגם אתם יודעים שזה שטויות. ראינו את זה במהומות שהיו פה בערים המעורבות ובהפקרת הנגב, בחוסר ניהול הקורונה והכלת המתים. אתם לא מבינים איך צריך לנהל מדינה. אין לכם – אדוני היושב-ראש, יש פה מעט אנשים והרבה רעש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני מבקש, בתא של יהדות התורה, בבקשה. חבר הכנסת קרעי, אתה מפריע לדובר. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אני לא אמרתי מילה, אדוני. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> אף אחד לא היה פה להגן על – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מילה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אבל אתה מפריע לדובר, חברך. << קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >> הוא לא מדבר. הוא לא מדבר. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אני לא דיברתי. אבל לא אמרתי מילה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אז אולי המזכירות, בבקשה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> עכשיו אתה גרמת לי להגיד עליהן לשון הרע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי, מי שהפנה את תשומת ליבי זה הדובר. << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> אין לכם את ההבנה או את הניסיון, ומה שאתם עושים הוא רע מאוד לכולנו לדורות. אני פה בשביל להגיד את זה בקול רם ולהזכיר לכם, חברי הקואליציה, כי כולם רואים לכם וכועסים עליכם איך גנבתם את דעת הקהל של המצביעים ושל העם ואתם פועלים נגד העם במעשים שלכם. הרי אתם יודעים איך בפעמים הבודדות שאתם יוצאים מהרכב או מהמשרד ונאלצים לפגוש את העם האמיתי – לא עדת החנפנים מסביבכם שמחמיאים לכם בגלל הג'ובים – העם זועק זעקה אמיתית נגדכם בכל מקום, בדרך מהמסעדה היוקרתית שאכלתם בה אל האוטו ובתחנות דלק חשוכות. אתם מרגישים ויודעים שאין בכם תועלת, כי העם מקיא אתכם ולא רוצה בכם, כמו חניך הטיס שנשר מקורס הטיס ועבר לשרת בנ"מ. כי מבחינתכם, אם אתם לא תנהלו את המדינה, אף אחד אחר לא ינהל אותה, ומצידכם, שכולם יסבלו. אני לא זוכר מציאות שכל כך הרבה חוקים לא מועברים תקופה ארוכה בגלל רפיסות שלטונית כמו שלכם. הרי אין לכם מנדט ציבורי להעביר את העט מצד אחד של השולחן לצד השני שלו. זו האמת הפשוטה, ואתם יודעים אותה. רוב העם מתעב את העובדה שגנבתם את השלטון, אחרי שמחקתם כל זהות קודמת כלשהי שאולי הייתה למישהו מכם. גם מי שמסכים למהלכים שלכם, סותם את האף נוכח הסירחון שעולה מכם. בהתנהגות שלכם פה שברתם שיא של דרך נכלולית. אתם רמסתם ורומסים ברגל גסה את המוסד הזה באופן שלא היה כדוגמתו. אבל זה בסדר, אנו רואים ולומדים. האבסורד הגדול הוא שהמכנה המשותף לכולכם הוא המילים הגבוהות שאתם מפזרים לכל עבר על הצורך במניעת שחיתות שלטונית ועל הצורך לקבל ולכבד את השונה. מה מכל זה אתם מיישמים בפועל? אילו חינוך ומסר אתם מעבירים לציבור ברחובות? איך אתם, אבירי הדמוקרטיה הליברלית, מעיזים להטיף לנו משהו? הרי אתם בבחינת עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס. תראו, אנו היינו בשלטון, ניסינו למנות יועצים משפטיים במשרדים וניסינו לבצע משימות שונות בהתאם לרצון הבוחרים, ובכל פעם נתקלנו בחומה: סעיף זה לא בסדר ודבר זה לא בסדר. על כל מהלך שעשינו, יפי הנפש באמצעות עמותות השמאל הממומנות על ידי שונאי ישראל הגישו עתירות השכם והערב כנגדנו וכנגד העם שבחר בנו ונתן לנו את הכוח. ואילו אתם, פעם אחר פעם לא בחלתם, עשיתם כל תרגיל אפשרי ולא מוסרי, העיקר שתקבלו את השלטון. והינה, הרכבתם ממשלה, ואתם מבצעים פה מהלכים שלא ייאמנו, דילים של מינוי יועצת משפטית לממשלה, שהיא בלי ידע ורקע מתאים ומספיק, בטח ביחס ליתר המועמדים. והפלא ופלא, לא הוגשה אף עתירה מצד מצקצקי הלשון, אבירי השלטון, נגד המינוי התמוה הזה. את המינוי של שופטי העליון העברתם יותר מהר ממה שמזמינים פיצה, ויש עוד אין-ספור דוגמאות. אתם עושים את זה כי אתם פשוט לא סופרים אותנו, את רוב העם. אתם מוכנים לשרוף את הכול: את הערכים שלכם, את הביטחון של האזרחים, את ביטחון המדינה, את מחירי המחיה, הדלק והדיור, שמשתוללים מאז שאתם מנהלים את מוסדות המדינה. ההסבר לזה הוא פשוט: הציבור לא מאמין לכם לאף מילה שאתם מוציאים מהפה והציבור קונה דירות בכל מחיר כי לא סומכים עליכם. אבל מה? העיקר שאתם תהיו בשלטון, ולעזאזל העם. אתם כישלון ובושה. הביתה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מלכיאלי, בבקשה. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אתה יודע שזמן הסיום של מושב חורף – ודאי מושב חורף כזה ארוך – אני חושב שזה זמן קצת לחשבון נפש. הכנסת צריכה – ואתה כיושב-ראש – אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, החדר הגדול הזה, מליאת הכנסת במושב האחרון: האם כיבדנו את עצמנו? האם אנחנו, כשליחי ציבור – ולא משנה מאיזה צד של המתרס – אנחנו באים לציבור בסוף המושב ואומרים, איש-איש ממפלגתו, מהמקום שהוא יושב: שירתנו את הציבור כמו שצריך? האם אחרי מושב החורף הזה הציבור יותר מחובר לכנסת? יש פחות אמון בכנסת? האם ההחלטות של הכנסת הזאת – החלטות שאנחנו כאן בחדר הזה הצבענו עליהן בקריאה ראשונה, בשנייה, בשלישית – הציבור נהנה מההחלטות האלה? האם חלילה אנחנו כנציגי ציבור בגדנו בציבור ששלח אותנו? האם אנחנו כנציגי ציבור באנו למצביעים שלנו, אלה ששלחו אותנו, העם שהוא הריבון, וצחקנו עליו ואמרנו לו: אתם ביקשתם א' ועשינו ב'? אני קורא לכם, אתם ביציע, כל האורחים שבאו לראות את מושב הכנסת, אני אומר לכם, צופי ערוץ הכנסת, אתם שהלכתם ביום הבחירות להצביע, לנו, לכל אחד: האם שירתנו אתכם כמו שצריך? האם לכם, אזרחי מדינת ישראל, שאנחנו עובדי ציבור שלכם, האם עשינו לכם מדינה יותר טובה? מדינה יותר רגועה? אדוני היושב-ראש, פה אני פונה לליברמן, אני פונה ללפיד, אני פונה לבנט: הציבור בישראל קורס בגללכם. הציבור בישראל מואס בכם. הציבור בישראל מבין שאתם מרמים אותו. הציבור בישראל מבין שאתם לוקחים מאלה שאין להם ונותנים לאלה שיש להם. אנחנו בש"ס התחייבנו במערכת הבחירות, וממשיכים להתחייב, לשרת את הציבור שאין לו, אבל אתם, גם לציבור שיש לו אבל הוא לא במעמד הגבוה, גם מהם אתם לוקחים, גם בהם בגדתם. החיים במדינת ישראל קשים יותר מאז שאתם נכנסתם כממשלה. ריקי כהן מחדרה, שלפיד דיבר עליה כל כך הרבה, אין לה חיים קלים יותר. לא יותר טוב לה. אנחנו נעשה מאמצים גדולים מאוד במושב הבא. במושב הזה לא הצלחנו להפיל אתכם, אבל כן הצלחנו לסיים את החורף עם טעם חמוץ מאוד שלכם – עשרות חוקים לא הצלחתם להעביר, פקק חקיקה שלא היה כאן המון שנים. מעולם לא העברתם בשני ורביעי, כמעט בלי נפילה, בלי מתחים ביניכם. התפקיד שלנו לעשות, שמהר מאוד תעזבו את ההגה, שמהר מאוד תעזבו את השלטון, כי לאזרחי ישראל קשה יותר; כי אזרחי ישראל משלמים יותר במכולת; כי לאזרחי ישראל בסוף יש טעם של חמיצות מהממשלה הזאת; כי יש כאן ראש ממשלה בלי אף תמיכה של שום ציבור. אדם חי לעצמו, מעופף, רימה ושיקר את כולם, מסתובב עם שיירה של ראש ממשלה בלי עם אחריו. תראו את הסקרים בערוצים שלא שייכים לנו, תראו את אחוזי התמיכה באיש הזה. אין לו מה לעשות, הוא הולך לתווך בין מדינות כאילו כאן הכול בסדר. בווינה מכינים תוכנית קשה ומסוכנת לישראל. מישהו שמע איפה בנט בעניין הזה? מישהו יודע איפה הוא נמצא? הוא מתווך בין מנהיגי העולם; פה הוא כבר סיים את הכול. לעשות שלום בימינה המסכנה שלו עם חמישה מנדטים הוא לא מסוגל. לעשות שלום בקואליציה הרופסת והרפויה שלו הוא לא מסוגל. תראו איך ימי החקיקה נראים פה. ביזיון כזה לא היה הרבה שנים. ביום שני האחרון, עד 23:00 לא התחילה פה החקיקה בגלל מריבות בקואליציה. ואז מגיע היושב-ראש מוועדת הכנסת ואומר לנו שהכנסת במושב האחרון לא תפקדה בגלל חילוקי דעות בין הקואליציה לאופוזיציה. ממש לא. הכנסת לא תפקדה כי הקואליציה לא יודעת לתפקד, כי הקואליציה רומסת את האופוזיציה פעם אחר פעם. אנחנו לא ממנים ועדות כי אנחנו לא מוכנים להשתתף במשחק של רמיסה, של דריסה על זכויות אדם, על זכויות אופוזיציה. מעולם לא היו פערים כל כך גדולים – מה שאתם מנסים ליצור כאן. ולכן, אנחנו מסיימים מושב עם אפס שיתוף פעולה. מעולם לא היה דבר כזה. כשאנחנו היינו בקואליציה, אדוני היושב-ראש, אתה יודע את זה, היה יושב-ראש ועדת כלכלה מכם, מהאופוזיציה, עם רוב בוועדה. לא רק שלא נתתם דבר כזה – אנחנו 59 – לעגתם לנו: תקבלו רוב בוועדת המדע, ועדת הקליטה – ועדות חשובות, אבל לא ועדות מחוקקות. אנחנו בכנסת אמורים לחוקק. לעגתם לחלק גדול מהעם. רוב העם לא אוהב את הכנסת הזאת. רוב העם. גם אם יש פה מיעוט נורבגים שהגיעו ויצרו רוב מדומה של רמאי שלקח רוב ואיתו יצר קואליציה, זה לא רצון העם. אדוני היושב-ראש, מה זה ככה? עושים לי ככה. מה זה אומר? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לסיים. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אז אני מקבל את מה שאמרו לי: לסיים. אני מקווה בעזרת השם שאנחנו במושב הבא נביא לכאן הצעת חוק לפיזור הכנסת ונשלח את בנט הביתה, את כל האנשים שמתאכזרים לעם, נשלח אותם הביתה. בעזרת השם נעשה הכול לתקן את הקשיים שעשיתם לנו בתקופה הקצרה הזאת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת ביטון. לא? לא. אז חבר הכנסת ארבל, בבקשה. << דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, כבוד השר חמד עמאר, חבר הכנסת דודי אמסלם, חבריי חברי הכנסת, בסיום דבריו של חבר הכנסת מלכיאלי הוא ציין שהוא לא למד לימודי ליבה, אז לטובת התלמידים שנמצאים פה אני רוצה לומר לכם שהוא בוגר תואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית – – << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> בלי ליבה. << דובר_המשך >> משה ארבל (ש"ס): << דובר_המשך >> – – וזה למרות שהוא לא למד לימודי ליבה ולא עשה בגרויות. אני לא אומר לכם לא לעשות בגרויות, אבל הוא למד לימודים בישיבה, לימודים תורניים גבוהים, והוא למד ללמוד. היכולת ללמוד היא היכולת החשובה ביותר. תהיו שואלים, תהיו סקרנים, תשאלו שאלות. זה הכלי המרכזי ביותר לפצח אחר כך כל אתגר וכל סוגיה. אני רוצה, בדקות הספורות שנותרו לי, לצטט מתוך הספר "מפלגת בג"ץ" של חברנו חבר הכנסת עו"ד שמחה רוטמן בעניין משמעותי מאוד, שנוגע לכולנו, אדוני היושב-ראש, בחיי היום-יום. אני רוצה להציג בפניכם את פרשת העתירה לבג"ץ של עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי כנגד שר האוצר. סיפורנו מתחיל בהחלטה קצרה של בג"ץ בתיק ששובץ להרכב זוטר יחסית, מה שנקרא "בג"ץ הקיום בכבוד". השופטת דליה דורנר, שעמדה זמן קצר לפני פרישתה, הובילה את ההרכב ולצידה שני שופטים צעירים ולא מנוסים, שטרם קיבלו את מינוי הקבע שלהם בבית המשפט העליון באותה תקופה – השופט סלים ג'ובראן ואסתר חיות, לימים נשיאת בית המשפט העליון. בתיק הזה, שנודע לימים בתור "בג"ץ הקיום בכבוד" – למעוניינים זה בג"ץ שמספרו 366/2003 – הייתה זו דווקא השלישייה הזו שגרמה לבית המשפט העליון לחצות את קו הגבול ולהיכנס לשדה מוקשים. הימים היו ימי ממשלת שרון הראשונה. המשק הישראלי מצא את עצמו, מסיבות שונות, במצב כלכלי קשה ביותר. במסגרת חוק ההסדרים והתוכנית הכלכלית להתמודדות עם המשבר נערכו קיצוצים נרחבים בתקציבי הממשלה, ובכללם במערך הקצבאות של המוסד לביטוח הלאומי – אני מבקש מעובדי הסיעה, מחברת הכנסת מירב בן ארי ומהיושב-ראש לעזור לי כדי שתלמידי בית הספר שנמצאים ביציע ואזרחי ישראל יוכלו לשמוע אותנו. בתגובה למהלך הממשלתי הוגשו בתחילת שנת 2003 כמה עתירות שטענו כי הקיצוץ החד בקצבאות של הביטוח הלאומי פוגע במינימום הנדרש לקיום בכבוד, ולפיכך יש לבטלו. לפי הטיעון המשפטי של העותרים, למרות שהקיצוצים נקבעו בחוק, על בית המשפט לבטלם, משום שכבוד האדם – המעוגן, כזכור, בחוק-היסוד: כבוד האדם וחירותו – כולל בתוכו את חובת המדינה לדאוג לאזרחיה למינימום של קיום אנושי בכבוד, והקיצוץ, כך לדברי העותרים, פגע במינימום הזה. לעתירות הללו לא היה כל בסיס עובדתי או משפטי. איש מהעותרים לא הוכיח שהקיצוץ פגע ביכולתו וביכולתם של אחרים להתקיים בכבוד, ואיש מהעותרים גם לא הוכיח שפרשנותו המפליגה למושג כבוד האדם ככזה הכולל חובה ממשלתית לספק קיום כלכלי בסיסי אכן טמונה בחוק. אך השופטת הוותיקה דורנר ועמיתיה הצעירים ג'ובראן וחיות לא התרשמו מבעיות היסוד שהתגלו בעתירה שלפניהם והחליטו שהגיעה העת להתערב במדיניות הכלכלית של מדינת ישראל. בשלב זה, מה שעמד בדרכה של השלישייה היה הבסיס העובדתי. איש מהם לא ידע מה גובה הקצבה הנדרש לקיום בכבוד. האם 500 שקלים? האם 2,000 שקלים? מכיוון שבג"ץ איננו עורך בירורים עובדתיים בעצמו אלא מתבסס לרוב על נתונים מוסכמים שהציגו המדינה או העותרים, היה ההרכב זקוק להשלמות כדי לדון בעתירה. ביקשו השופטים אפוא שהמדינה תשלים את הפערים העובדתיים עבור העותרים ותציג נתונים על המינימום הנדרש לקיום בכבוד, אבל המדינה, למרבה ההפתעה, סירבה להציג נתונים כאלה. בתגובה ובצעד חריג למדי כתבו שלושת שופטי ההרכב שמצוקתם של העותרים מובנת, אבל הם לא יוכלו להוציא צו ביניים נגד הקיצוץ – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, תעזרי להשליט שם סדר, בבקשה, זה בלתי אפשרי. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, חברת הכנסת מאי גולן. תודה. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> בבקשה. << דובר_המשך >> משה ארבל (ש"ס): << דובר_המשך >> – – אך הם לא יוכלו להוציא צו ביניים נגד הקיצוץ בהיעדר בסיס לעתירה, ולפיכך אנו מבקשים את העותרים להשלים את עתירותיהם על ידי צירוף חוות דעת בדבר הפגיעה בכבוד שיש בחוק. לאמור: מבקשים אנו חוות דעת כלכלית בדבר המינימום הדרוש למחיה בכבוד של אדם מבוגר ושל ילד. מודים על מזלם הטוב, הזדרזו העותרים להגיש לבית המשפט חמישה תחשיבים שונים שלטענתם היוו המינימום לקיום בכבוד בישראל, החל בקביעה ש-40% מהשכר הממוצע במשק הוא המינימום הנדרש לקיום אנושי בכבוד, ועד לתחשיב של מכון ון ליר שלפיו הזכות לקיום בכבוד של משפחה הכוללת זוג ושני ילדים תיפגע אם לא יכניסו כ-7,000 שקלים בחודש, נכון לאותה התקופה. לשם השוואה, קו העוני שפרסם הביטוח הלאומי באותה השנה עמד על 4,428 שקלים למשפחה בת ארבע נפשות. במצב שכזה השופטים ידעו היטב שקבלת הדברים תהווה קביעה שיפוטית שלפיה מרבית האזרחים בארץ חיים מתחת למינימום הנדרש לקיום בכבוד, משל הייתה ישראל מדינת עולם שלישי. ברור היה לכולם שלמרות המוטיבציה הרבה של השופטים, חוות הדעת שהונחו בפניהם אינן מספיקות כדי שהעתירה תתקבל. העותרים, שהבינו את המוקש המונח בתשובתם, העלו טענה חדשה, שלפיה חובתה של הממשלה לבסס עבורם את העתירה והימנעותה של המדינה מלעשות זאת גורמת לנזק ראייתי-חוקתי. במילים אחרות, על המדינה לסייע לעותרים כנגדה לגבש את המצע העובדתי לעתירתם. לטובת לדיון הזה גייסו העותרים את השופט ברק, שכתב בספרו כי כאשר עולה בפני בית המשפט שאלת חוקתיותו של חוק, מן הראוי להציג בפני בית המשפט תמונה עובדתית מקיפה באשר לבסיס העובדתי שעליו מושתתת החקיקה ובאשר להשלכותיה. אני אשמור לעצמי את הזכות בהמשך הלילה להמשיך להאריך בסוגיית בג"ץ הקיום בכבוד, ואסיים ואחתום את דבריי, בשל אילוצי הזמן, בדרישה הבסיסית של כולנו לחיות בכבוד. החובה והזכות לחיות בכבוד היא לא רק זכות יסוד במשטרנו החוקתי, היא גם צריכה להיות חתירה של כולנו לצמצום פערים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אזולאי, בבקשה. חבר הכנסת אזולאי – איננו; חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית הייתי רוצה לפתוח בדברי תודה לחברים שלנו שעשו אתמול עבודת קודש בוועדת הכלכלה, החברים אורן בוטא כמו גם כן הגב' צמרת אביבי, שמטעם כל העסקים הגיעו לשם ועזרו לנו בכל מה שהיה שם, הדיון המהיר בוועדת הכלכלה, כדי לדחות את אותה החזרת מענקים לאלו שנדרשו לתת. אני חושב שבאמת היה הישג נפלא ביותר, ויכולנו לקבל חלילה תוצאה הפוכה, אבל בסייעתא דשמיא זכינו שיידחה קצת הנושא של החזרת אותם מענקים על ידי אלה שבטעות קיבלו מענקים, והדבר החשוב ביותר – שגם לא יטרידו את אלה שבעצם נמצאים במצב כלכלי קשה. אנחנו דיברנו ואמרנו את הדברים בצורה ברורה ביותר ליושב-ראש הוועדה, שבאמת השתדל ועשה את כל המאמצים שם כדי כן לבוא לקראת העצמאים, ואמרנו שלא ייתכן שבתקופה שכזאת – הסברתי את זה למר מיכאל ביטון, יושב-ראש הוועדה: לא ייתכן שבתקופה כזאת, כשכל עם ישראל נמצא בקשיים כלכליים, כולם נמצאים מנגיף לנגיף, כמו בעשר המכות במצרים, כל יום רק משתנה שם המכה; דווקא בתקופה כזאת, כשעסקים נסגרים, פתאום לבוא, לחנוק את אלה שעוד קיימים ולבוא אליהם באמתלה – תחזירו את אותם מענקים? אתם מבינים מה קורה פה? הממשלה הקודמת של מר בנימין נתניהו, ראש הממשלה הקודם – הייתי מוסיף אפילו הנערץ, לכל אלה שלא אוהבים לשמוע את זה – אז הוא נתן מענקים, ואלה יודעים לבוא לקחת את המענקים. אם היינו במדינה קצת יותר מתוקנת, היינו מיישרים קו עם אותם עסקים ומוותרים להם, כי בסופו של דבר גם אלה שבמאזנים נראים כאילו פתאום הכול בסדר, זה הכול שטויות, מסיבה אחת: גם אם החודש נראה שהוא הרוויח או היה קצת מאוזן, בחודש קודם הוא ספג נזקים וגם בחודש אחרי הוא ספג נזקים, ואז בעצם אותו עסק שלו מקרטע. אז במקום שהמדינה תבוא ותגיד: אני מיישרת קו, ומכל העסקים אנחנו לא לוקחים בחזרה את מה שנתנו, ומבינים שמעבר לאותם קריטריונים נוקשים שניתנו אז היו גם כן עוד דברים אחרים, דרמטיים, שגרמו להם לירידה ברווחים – זה היה הכי טוב. אבל אנחנו במדינת ישראל, ובמדינה למעשה יש כסף, אבל לא לזה, יש כספים לדברים אחרים. נמצאו הרבה כספים לאותם נורבגים, שלצערנו מותירים אותנו פה עם חלל ריק. לא תמצאו פה עכשיו לא נורבגי, לא ישראלי ולא כלום מהקואליציה. למה, מעניין אותם משהו? משאירים אותנו פה לבד לדבר ולנאום. למה שלא יבואו להקשיב קצת לדברים, אותם שרים? הינה, השמות שלהם פה זוהרים באדום. היכן קארין? היכן נחמן שי? איפה כל השרים האלה? גדעון סער? שלא נדבר על ראש הממשלה – רגע, נסתכל בשעון, לא, דווקא עכשיו זה אחרי שנת צוהריים, אני לא מבין למה הוא לא פה. שנת צוהריים הייתה. הוא הרי נוסע בשבת להגיע לו לרוסיה. למה? למה הוא נוסע בשבת להגיע לרוסיה? שיישן טוב בשבת, ואז ביום חול הוא יוכל לתפקד טוב גם בלי שנת צוהריים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה אתה רוצה, שהוא ייסע ביום חול? הוא נוסע רק בשבת. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> ביום חול תעבוד קשה. במדינה שלנו אתה לא יכול לקחת את הפריבילגיה הזאת, מר בנט, לבוא לישון צוהריים. עכשיו, אתה תגיד לי, אז מתי אני אישן? תישן בשבת. במקום ללכת לעשות ניסיונות תיווך כושלים שלא הועילו ולא פועלים – הוא לא נגע ולא פגש שם שום דבר – שילך לישון בשבת. ינוח טיפה כמה שעות טובות, יבוא רענן, וכל השבוע יתפקד טוב, לא ככה, חלקית, עם שנת צוהריים, ואולי גם בין שינה לשינה. כמו בדיאטה – דוד, אתה יודע, יש בדיאטה ארוחות אבל גם נותנים לך ארוחות ביניים, כל מיני קטנים, אתה יכול ככה. אז גם הוא אולי צריך ככה קצת שנת ביניים. יש שנת לילה, שנת צוהריים, ואולי גם באמצע עוד איזה שינה פה או שינה שם. אנחנו פה בשינה טובה, שנה טובה, שינה טובה. אז תבינו את הנקודה הזאת. יש הרי זמן ללכת לתווך בין כל הענקים האלה. ענקי העולם מתקשרים אליו. אתה יודע מה זה, אני עומד נפעם והמום. לא גילינו את הכישרון הזה שנים רבות. איפה הוא היה? איפה האדם הזה הסתתר עם הכישרונות שלו, הטובים? אבל אם הוא היה רוצה באמת להיות הגון, הוא גם היה כותב ספר איך מנצחים במלחמה, והיה נותן את זה לפוטין – לתת לו את זה, להגיד לו: הינה, קח, ככה מנצחים במלחמה. אבל כשמדובר פה בעסקים, אין להם כסף. יש כסף לנורבגים, יש כסף לרפורמים, יש כסף לחתולים, יש כסף לכול; כשזה מגיע לעסקים אין מצב לתת להם. לכן אני באמת רוצה לברך את אותם בעלי עסקים, שבסייעתא דשמיא – אנחנו אומרים את זה בקול גדול – בסייעתא דשמיא, הצלחנו קצת להמתיק לכם את הגלולה המרה של הממשלה הזאת, ואנחנו מקווים שבעזרת השם גם אתם תתחזקו. אנחנו איתכם. ואני מסיים בזה שאני אומר: תיזהרו בממשלה, כי עסק שנפתח, אם אחרי זה הוא נסגר, קשה מאוד לשכנע את אותו בן אדם לתת לו אומץ לפתוח מחדש. תרחמו על אלה שעבדו ומהכסף שלהם פתחו את העסק והשקיעו מיליונים ועכשיו הם צריכים לסגור את העסק. קצת בושה לא תזיק להצלחת העניין. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בוסו, בבקשה. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התבשרנו אתמול, שלשום, יותר נכון, שקבר הרשב"י, רבי שמעון בר יוחאי, נסגר ביום ז' באדר. הלילה יהיה יום הולדתו של משה רבנו, ולפי כל מה שנאמר גם יום לידתו של משה רבנו. ולמה נסגר קבר רבי שמעון בר יוחאי? אגב, ביום הזה, היום באים אליו אלפי אנשים. בשל ליקויי בטיחות שהמועצה המקומית מצאה. עכשיו, אני רוצה לשאול שאלת תם, קודם כול. אם ליקויי בטיחות יש במקום, למה זה לא נסגר לפני חודש? למה לא שלשום? מה קרה, עכשיו מצאתם? אבל נקודה נוספת – שמונה חודשים מאז אסון מירון עברו. הקימו ועדת חקירה, סיורים, יח"צ, סיפורים. ליקויי בטיחות בתוך המתחם זה דבר שהוא די פשוט. הרי יש שם מבנה, יש תאורה – כן או לא. אין הרבה דברים לעשות שם מלבד להסדיר את זה, את הכניסות ואת היציאות, אבל סוגרים. אדוני היושב-ראש, יעלה בדעתך – אם עיריית ירושלים תבוא לעשות סיור במשכן והיא תמצא ליקויי בטיחות, לא יסגרו את המשכן, יתקנו את זה מייד. יגידו: איך אנחנו עושים שהמשכן לא יהיה סגור אפילו יום אחד? אבל קבר רבי שמעון בר יוחאי, שנמצא בחצר האחורית של הרגשות של מקבלי ההחלטות, יכול להיסגר ביום כזה חשוב. זה מראה על אטימות, מראה על חוסר חשיבה, והכי חשוב – זה מראה על אי-הבנה בסיסית של מה שהמקום הזה מסמל. ואגב, זה כבר מראה לי מה יהיה בהילולת רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר עצמו, זה קדימון. אף אחד לא באמת הולך לטפל. לקחו דחפורים, הרסו את המתקנים בכניסה, את הגשרים, את המעברים – ידעו לעשות. ואז, שלושה ימים לפני ז' באדר, יש ליקויי בטיחות וסוגרים את המתחם. תבואו ותתקנו. תבואו, תתקנו מייד, תטפלו, תגידו מה שצריך ותעשו. למה לסגור באבחת יד? עד עכשיו לא ידענו מליקויי בטיחות? לכן אני אומר, אדוני היושב-ראש: אתה יושב-ראש הכנסת. זה נושא ממלכתי לחלוטין. יש אלפים ועשרות אלפים שאתה פוגע ברגשות שלהם. אגב, לסגור את המקום הזה ליום אחד – וחלילה, לא רוצים לזלזל בחיי אדם ובסכנה, אבל זה מקום ממשלתי היום לכל דבר, לא רק מהיום. אתם יודעים מה הבעיה; תיכנסו, תטפלו בבעיות הבטיחות הללו ותדאגו לכך שהמקום יהיה קביל ואפשר יהיה להיכנס למקום ולהתפלל. אבל אני חושב שזה המשך נוסף למגמה, ואני אדבר על זה גם בהמשך היום. ראינו שבג"ץ ביקש תשובה לגבי הכנסת חמץ לבסיסי צה"ל. זאת אומרת שצה"ל הוא כבר לא צבא העם, הוא לא כור ההיתוך הישראלי. הוא לא מדיר את החרדים בנושא החמץ. לפי המכון לדמוקרטיה, למעלה מ-80% שומרים הלכות – גם אם לא קלה כבחמורה – שומרים איסור אכילת חמץ בפסח. הרב שנתן את דעתו בבג"ץ הוא הרב אורי רגב. הוא ייתן את דעתו. זה כמו לקחת את יושב-ראש קבוצת טלגראס לוועדה למלחמה בסמים שייתן את דעתו. הוא ייתן את דעתו מה ההלכה בהכנסת חמץ לבסיסי צה"ל. זה פשוט עיוות התפיסה, זה חוסר הבנה, ואני חושב שעצם הבקשה של המדינה, לבקש תשובה על כזה דבר שהוא ברור, זה מראה על חוסר – אני לא רוצה לומר שעל הדרה, כי זה הרבה יותר מכך – על חוסר הבנה בסיסי כלפי מי שבאמת רוצה להיות חלק מהדבר הממלכתי הזה שקוראים לו צה"ל ולהיות חלק מהמדינה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת בוסו. אם כך, אנחנו עוברים לקבוצה השנייה, קבוצת יהדות התורה. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יש פתרון. אני לא בטוח שצריך בכלל את הכנסת, אני חושב שאפשר להסתפק גם בלי זה. איפה ראיתי? ראיתי היום שלא מצליחים להביא את חוק הגיור, אז מה שעושים – בא מתן כהנא, השר לענייני דתות, והוא אומר: אני אביא את זה להחלטת ממשלה. דברים שיורדים לשורשו של עניין, העם היהודי, איך מצטרפים לעם היהודי, מה מותר מה אסור, לא מביאים את זה לכנסת – לא מביאים לכנסת בגלל שלא מצליחים להביא את זה לכנסת, או מסיבות של ויכוחים פנימיים בתוך הקואליציה, בתוך הממשלה, או מסיבות אחרות. אז מגיע השר מתן כהנא, שאיננו מכיר את עבודת הכנסת, והוא אומר שלא צריך את הכנסת, הוא יביא את זה לממשלה. אדוני יושב-ראש הכנסת, התופעה הזאת שפשוט מורידים עוד ועוד סמכויות של הכנסת – הוויכוח שמתנהל בחברה דמוקרטית בבניין הזה, מתנהל ויכוח בין ימין ושמאל, בין דתיים למי שאינם דתיים, בין יהודים וערבים. בתוך הקבוצות עצמן כאן מתנהל הוויכוח מה מותר מה אסור. הוא בא והוא רואה שהוא לא מסתדר פה בכנסת, הוא לא יודע, הוא לא יכול לנהל את הוויכוח הזה, אז הוא יביא את זה לממשלה. דבר חמור, דבר שאסור לעשות. אני מוחה על העניין הזה. אני מקווה שזה לא נכון. אני מקווה שבסופו של דבר, אם ירצו לקדם את העניין הזה יביאו את זה לכאן ושכאן יתנהל הוויכוח. ודעתי ברורה. יושב פה חמד עמאר, השר חמד עמאר. הוא יספר לכם שאצל הדרוזים מי שנולד דרוזי הוא דרוזי, הוא לא יכול פתאום להצטרף. אצל הנוצרים יש מצווה של מיסיון, להביא כמה שיותר אנשים בעולם שיהיו נוצרים. אצלנו לא. אנחנו לא אומרים שמי שנולד יהודי הוא יהודי, אנחנו אומרים שמי שנולד יהודי הוא יהודי, אבל אם מישהו רוצה להצטרף, עם כל הקשיים שבדבר, לאומה היהודית – זה לא קל, זה לא מובן מאליו. ופה באים ורוצים להפוך את הכול, לשנות סדרי בראשית. אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שמעתי כאן את יריב לוין קודם. הוא דיבר היום, וזה נכון: מדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי. היא נדרשת להציל יהודים שנמצאים בכל העולם. לזה יש את חוק השבות, שהוא חוק לא דמוקרטי. הוא אומר שאם יש יהודי באיזשהו מקום בעולם, אנחנו קוראים לו לעלות לישראל. אנחנו רוצים. גם אם הוא נמצא בצרה, גם אם הוא נמצא במקום של מלחמה, גם אם הוא נמצא במקום של אושר – לא רלוונטי. יהודי שיבוא לכאן, אנחנו נותנים לו את כל מה שהמחוקק קבע, אנחנו מקבלים אותו בזרועות פתוחות. לא קבענו שבכל מקום בעולם שיש מלחמות ושיש קשיים – בסודאן, באריתריאה, בכל מיני מקומות בעולם, אנחנו לא קוראים להם לבוא. אנחנו נעשה מה שאפשר לעזור במקומות שאנחנו יכולים לעזור, אבל אני לא הופכים את מדינת ישראל להיות מדינה שהיא לא מדינת היהודים. והמציאות הזאת – דיבר איתי הרב בקש ודיבר איתי הרב זלצמן ודיברו איתי רבים שנמצאים באוקראינה בסכנת נפשות. לא עובדים כמו שצריך על הצלת יהודים. עובדים על הגירה כללית והופכים את מדינת ישראל למדינה אחרת. היום המדינה היא, ברוך השם, מדינה שיכולה לעמוד על רגליה. זה לא מה שהיה לפני 70 שנה. זו מדינה שרבים רוצים לעלות אליה. בזה צריך לקבל החלטה, זה לא שהממשלה עושה את זה במחי יד ובמחי החלטה של שרת הפנים. אבל כנראה שבקדנציה הזאת משתנים סדרי בראשית, משתנים דברים, ואנחנו עלולים למצוא את עצמנו, אם אכן הממשלה הזאת תחזיק מעמד זמן רב – ואני מקווה שלא, וגם מסתמן שלא; היא לא תחזיק מעמד זמן רב, אבל אם חס וחלילה זה יקרה, אנחנו נראה משהו אחר כאן במדינה הזאת, נראה מדינה מסוג אחר. אני כבר מסיים. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> העיקר לא מדינה יהודית, כל דבר אחר שיהיה פה. מדינת כל מסתנניה, כל אזרחיה, העיקר לא יהודים. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> צודקת. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> מהגריה, פליטיה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לכן, אני מאוד מקווה שהממשלה הזאת, ימיה ספורים. אני לא יודע אם את עוקבת אחרי מה שקורה בממשלה, אבל שם זה חרב איש ברעהו. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> ברור. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אין לך יכולת לתאר עד כמה – וזה גם מובן מאליו: מה הקשר בין מפלגה כזאת ומפלגה אחרת – אין שם – בין המפלגות השונות? והתוצאה היא תוצאה הרסנית. היא תוצאה הרסנית גם כאשר אנחנו מדברים על המלחמה, שכולנו מתפללים שהיא תיפסק, המלחמה הזאת, שיש בה שפיכות דמים מיותרת. האם אנחנו הופכים להיות המושיעים של העולם? האם זה התפקיד של המדינה כאן? התפקיד של המדינה זה לעזור ליהודים לעלות לארץ. אנחנו קוראים להם לעלות לארץ ואנחנו נעזור להם כאן בארץ. אנחנו לא הולכים לטפל בכל העולם, בגלל שאם מטפלים בכל העולם, למה קיבלו החלטות שלא לעזור לסודאנים, ולמה לא לעזור לאריתריאים ולמסתננים, לכולם? << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> או לסורים, לתימנים, לעיראקים. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הרי אם ניתן למתן כהנא להפיק את זממו, יבואו המסתננים ויגידו: מה, גם אני יהודי ומגיע לי על פי חוק השבות. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> גיירו אותי, אני יהודי. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לכן הסכנה היא גדולה, וצריך כמה שיותר מהר להפיל את הממשלה הזאת. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> אמן. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> אמן, כן יהי רצון. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת ליצמן – איננו; חבר הכנסת מקלב – איננו? אתה לא במקומך אז לא זיהיתיך, אני מתנצל. לא היית במקום שלך, אז לא הצלחתי. לכמה זמן אתה זקוק, חבר הכנסת מקלב? << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> אני אעשה את זה קצר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חמש דקות פלוס? << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אל תמדוד אותי בדקה, אבל אני ממש לא ארחיב. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אין בעיה. זה בסדר, אני לא בולם אותך אם תגלוש. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> חשובה לנו פנייתה של חברת הכנסת מירב בן ארי. חברת הכנסת מירב בן ארי פנתה אלינו שאנחנו נצמצם בזמן. אומנם יש לנו מגילות ארוכות, זה זמן של חשבון נפש, אבל נתמקד בנושא אחד. אני מבין שיש – אבל ראוי החוק שלך, מירב, שהכתפיים שלו רחבות, שיכיל הרבה דברים, על החוק שלך, על זמן הדיבור על חוק שלך. אולי הוא יעשה לנו טוב בדברים שאנחנו פונים. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו ממש בדקות האלה נכנסים לתאריך של ז' באדר, ממש עכשיו. ז' באדר זה יום מאוד חשוב, יום מיוחד, יום פטירתו של משה רבנו – יום ראוי לתפילה, לבקשות. אין כמו הימים האלה שהם ימי – יש הרבה מה לבקש על היהודים בכל העולם, על היהודים ברוסיה, על היהודים באוקראינה, באופן כללי על המצב שלנו פה. יש לנו על מה להתפלל. בז' באדר יש מסורת מאוד גדולה. זה גם היום שבו בחברות הקדישא צמים, באותו יום, ועושים את חשבון הנפש שלהם בטיפול במתים, ומעלים במשניות – מציינים כאלה שמקום קבורתם לא נודע, ז' באדר זה היום שבו מציינים את יום השנה. זה יום של כמה דברים, יום מאוד מכובד ומצוין בלוח העברי, היהודי, של המסורת, של השורשים, יום שראוי לתפילה. אין כמו המקום של מירון. מצאו בו מקום שבו מתפללים, באים אלפי איש להתפלל. זה לא בסדר גודל של ל"ג בעומר, אבל אלפי איש באים נטו להתפלל ביום הזה. זה יום של ערגה, יום של בקשה. והשערים חסומים, השערים חסומים. הרי אי-אפשר לחשוד בנו שאנחנו לא עדים ולא ערים ולא תומכים במה שקרה בל"ג בעומר, ושצריך להיזהר ואסור להסתכן. ואתה רואה שעושים שם מהפכות – הורסים מבנים ששימשו והייתה להם חשיבות, ודרכים. אנחנו מקבלים את זה בצער רב ובכאב רב, אבל בהנחה שרוצים באמת לעשות יותר טוב, שלא יחזור. אבל לסגור מקום של תפילה בגלל שזה לא עומד בתקנים, שעדיין לא נתנו לכולם את הרשות, זה בריחה, זה חוסר אחריות, זה חוסר רגישות. זה לא משהו שיש עכשיו, שהמקום הזה לא יכול להכיל אלפי איש. צריך לסדר דברים, אבל לסדר, לא לברוח. איך אפשר לעשות דבר כזה? איך אפשר ביום כזה, בימים קשים כאלה, למנוע מאנשים את תפילתם ואת בקשתם ולפגוע ברגשותיהם וגם באמונתם בעניין הזה? הדברים האלה, צריך לדעת שיש להם השפעה. אי-אפשר שאנחנו נדבר ונמחה, ואנחנו יכולנו להאריך בעניין הזה, ובלי להתייחס. זה מביא אותנו גם לרגשות שהיו בנו במקומות תפילה כשאנחנו היינו מדברים על רוסיה ואוקראינה. אתה הרי יודע, אתם יודעים שאומן הוא מקום שהפציצו. לא נשאר אפילו מישהו אחד, או כמעט לא נשארו אנשים, והיו מאות איש שחיו באומן, חיו יהודים, וכיום עזבו את המקום. ודרך אגב, סיפר לי חבר של בעל מלון שם שהוא לקח שומר מבני המקום באומן שישמור לו על המלון שלו. הוא עזב, סגר את זה על מנעול. לא עוברות שעתיים – הוא מטלפן אליו ואומר לו: יש לי בקשות לפתוח את זה. הוא אומר לי: מי רוצה לפתוח את המלון? הוא אומר לו: יש הרבה אנשים לא יהודים שהיו באוקראינה והם רוצים מקום מפלט. אין להם איפה להיות. הם תיירו, או לצורך עסקים ולצורך דברים אחרים, והמקום הזה, המלון הזה, מלא בפליטים, גם בני ארצות ערב, אנשים בכלל לא יהודים שנמצאים במקום הזה כמקום מפלט. המקום הזה משמש. אבל אני רק רוצה להזכיר, וזה באמת בערגה ובכאב, וזה הציף לנו את זה שהיום בגבול של בלארוס ואוקראינה – שבגבול הזה לפני שנה וכמה חודשים עמדו מאות אם לא אלפי יהודים, ילדים, מבוגרים, צעירים, כמעט תינוקות, בקור האימים שהיה לקראת ראש השנה, ושם ישבו ימים ולילות על הגבול, וחיילים אוקראינים לא נתנו להם לעבור את הגבול. הם הגיעו לבלארוס, ובבלארוס רצו לעבור משם לאוקראינה ומשם לקייב ולאומן ולא נתנו להם. והיום, במקום הזה, לצערנו, הרוסים נכנסים דרך הגבול הזה, דרך המקום הזה, בדרכם לקייב, להפציץ את קייב. המקום הכי קרוב להם להיכנס זה מהגבול הזה, מהמקום הזה, שנקרא גומל. אלה דברים שאומרים לנו ומחזירים אותנו לדברים האלה, ואי-אפשר, כשמדברים על מקומות כאלה, לשכוח שראש הממשלה האשים את החוזרים השנה בזיוף בדיקות, ומאות איש נחקרו והואשמו והושמצו והיהדות כולה הושמצה. אני לא נוהג להיות באומן, אבל אני מזדהה עם אנשים שכל חטאם הוא שהם באים להתפלל, באים לפי המסורת ולפי הצרכים הדתיים שלהם, והוא האשים אותם. והרי כמובן שזה לא היה נכון, האשימו אותם לשווא, ואף אחד לא בא והתנצל, גם לא ראש הממשלה. ראש הממשלה לא התנצל. ראש הממשלה הוא שפנה לזלנסקי שלא ייתן להם לעבור, הוא זה שפנה, והיום מערכת היחסים שלהם היא מתוחה. אני לא יודע אם אין חשבונות בדברים האלה, ואנחנו צריכים בסופו של דבר לראות איך מתגלגלים הדברים. לקחת ראש ממשלה שהיה קומיקאי ונהפך לראש ממשלה, ולצערנו, ראש הממשלה הקיים נהפך לקומיקאי בדברים שלו, בצורת ההתייחסות שלו כאן לאופוזיציה, בהבעת הפנים שלו, בצורת הידיים, בכל מיני דברים שהוא עשה, שהוא יותר קומיקאי מאשר ראש הממשלה, לצערנו. אנחנו חושבים שיש קשר בין הדברים. אני חושב שצריך לנסוע. על דברים – צריך זכויות, צריך הצלחות. אנחנו לא יודעים מה השליחות שלו תביא. לצערנו, אנחנו לא בטוחים שהיא הייתה שליחות מוצלחת, אבל ודאי שכשראש ממשלה דתי נוסע בשבת, בפגיעה, אם היה מוכח שהדברים היו בדחיפות כזאת שלא יכול לחכות שעתיים-שלוש, היינו אומרים פיקוח נפש, אבל משהתברר לימים שלדברים האלה לא הייתה משמעות אמיתית של שעתיים, אנחנו באמת מצירים על כך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אם הוא מוכן, בבקשה. יש לו 25 דקות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא רוצה – – – << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, לא. אני סיימתי את זה. ולכן אנחנו רואים את הדברים האלה – לדרכים יש חשבונות. אנחנו לא יודעים מה מביא את מה. צריך להיות חכמים. היזהרו בדרככם ובדבריכם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת פרוש, כמה זמן נחוץ לך, בבקשה? << דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> מה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כמה זמן נחוץ לך? << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני אשתדל בשש דקות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים היום בסיום הכנס השני, כנס קיץ, כנס חורף. בימים אלה גם ימלאו תשעה חודשים לממשלה הנוכחית, וזה הזמן לסכם את מעללי הממשלה, בתקווה שלי שהיא לא תאריך ימים ותחלוף מהעולם במהרה ותבוא ממשלה טובה יותר. למעשה, ניתן לראות שבכל דבר ועניין שהיה אפשר לפגוע בצביון היהודי בישראל, הממשלה הזו פעלה לעשות. מה אנחנו רואים בממשלת הכלאיים הזו? אנחנו רואים ממשלה שאינה מתחשבת ביהדות החרדית, הדתית והמסורתית, פוגעת בסטטוס קוו, רומסת את השבת, מנסה לפגוע בקדושת הכותל, פוגעת בקדושת המשפחה, פוגעת בקדושת המתים, פוגעת בחלשים ובמיעוטים ובמשפחה החרדית ללא חמלה. בנאום זה אגע במתווה הכותל ובניסיון לתת לרפורמים לגיטימציה ודריסת רגל בכותל המערבי. מה זה מתווה הכותל? אני לא מכיר מציאות שבה מישהו בא לכותל ולא יכול לגשת לכותל ולהתפלל. לא רק שכל יהודי יכול להגיע לכותל – אני רואה גם יפנים וגם סינים שניגשים לכותל, אני רואה רבים מאומות העולם, ומי שרוצה יכול להגיע, לגשת ולהתפלל. מה זה מתווה לרפורמים? הרפורמים לא רוצים להתפלל, ואם הם רוצים, מי לא נותן להם להתפלל? כשהתחיל בכנסת לפני יותר מ-50 שנה הוויכוח על ההכרה ברפורמים והכותל, ראשי הרפורמים כתבו לאבי, זיכרונו לברכה: בעיניים שלנו הכותל זה קיר תומך לבית מטבחיים של בקר ויונים שעשיתם בבית המקדש, בהר הזה. אנחנו צריכים לומר להם: עפרא לפומיה. כך הם התייחסו לכותל. הם באותו מכתב גם כותבים: את חומת הבכי שלנו ניתן היה למצוא באסן, בהרי הרץ, שם הוקם הטמפל הרפורמי הראשון בשנת 1810, או אולי על חומת ה-synagogue החדש באורניינבורג שטראסה בברלין, ששניהם נהרסו על ידי הנאצים. ואני רוצה גם לומר לתשומת לב הרביי הרפורמי בוועדת החוקה – הם במכתב שלהם גם מביעים צער על הרביי'ס הרפורמים שהחלו להגיע לכותל המערבי ולהתרגל לדת של היהודים החרדים. וככה הם מבכים את גורל הרפורמים וכותבים: "למרבה הצער, כבר היום יש לנו קבוצה חשובה מאוד של רבנים בתוך היהדות הרפורמית שכבר לא שומרים על המסורת של היהדות הרפורמית, והם מנסים 'להסתגל' לאותה 'מסורת הדם והאדמה' שאתה", פרוש, "מייצג בצורה כה רבה". השבוע פרסם חבר הכנסת הרב בוסו תיעוד של אותו רביי רפורמי מוועדת החוקה אומר, ואני מצטט; לפני כמה שנים הוא אמר את זה: "קודם כול הכותל הוא בירושלים, שזה כבר חיסרון דרמטי, לשיטת הרב שלי. פשוט", הוא אומר, "לא מצליח להבין איך בית המקדש השני לא נבנה במרכז תל אביב. חוץ מזה", הוא מוסיף, "ב-07:00 בבוקר. מי מתפלל ב-07:00 בבוקר?" ראיתם פעם יהודי רפורמי שקם ביוזמתו בשעה הזו? כך היה גם אחרי שבלפור נתן את ההצהרה שלו. ראשי הרפורמים יצאו אז נגד הצהרת בלפור. אז בשביל מי הם נאבקים, אלה? איזו קואליציה מוזרה זו, איזו ממשלה. עבור מי הם נאבקים, עבור מי שנלחמים בכל מה שקדוש ויקר לעם היהודי? את הרפורמים לא מעניין הכותל – מעניינת אותם הכרה רשמית, וברגע שיכירו בהם בעניין הכותל, לקבל חלקת כותל משלהם, הם יגישו מייד את הדרישה להכרה בנישואים, בגירושים, בגיור, בכשרות רפורמיים. הם כבר גם הצהירו שזו רק תחילת המערכה לשינוי הממסד הדתי הממלכתי במדינת ישראל, וחלק ממערכה משמעותית הרבה יותר לפירוק הרבנות הראשית והזרם האורתודוקסי. מישהו חושב שכל המטרה של הרפורמים היא לבוא להתפלל בכותל? מישהו ראה פעם את לפיד מתפלל בכותל? מישהו ראה פעם את השרה מיכאלי מתפללת בכותל? הם לא רוצים להתפלל. כל עניינם זה לריב עם הציבור החרדי, הדתי והמסורתי בישראל. רק ביום שישי האחרון הגיע אותו רבי רפורמי שיושב בוועדת החוקה, הצטלם לעיני העיתונאים, ומנסה בכל הכוח לנעוץ את הטלפיים בכותל המערבי, ואתם יודעים על מי נאמר: נעץ טלפיים בכותל המערבי. והוא נועץ את הטלפיים בכל מה שקשור ליהדות, וגם השתמש בחסינות שלו להכניס ספר תורה לרחבת הכותל המערבי, לעזרת הנשים, בניגוד לתקנות שם. אני אמרתי השבוע שכל עוד הוא מפריע לסדר ברחבת הכותל, אנחנו נפריע לו לנהל כאן את ועדת החוקה. עצם הימצאותו בעניין הזה זה אות קלון לממשלה – הייתי מגדיר את זה number one. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אשר – איננו. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עד שחבר הכנסת אייכלר יגיע – הודעה לסגנית מזכירת הכנסת. בבקשה. << דובר >> סגנית מזכירת הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק מוקד חירום רפואי טלפוני, התשפ"ב–2022, של חברי הכנסת משה גפני, עידית סילמן וקבוצת חברי הכנסת. מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יעקב אשר, משה ארבל, אוסאמה סעדי, אבי מעוז ויבגני סובה בנושא: חידוש חלוקת הכרטיסים הנטענים לרכישת מזון ומוצרים חיוניים למשפחות מוחלשות, כפתרון ליוקר המחיה. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 15), התשפ"ב–2022 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מה שקורה עכשיו במירון זו שערורייה ופגיעה עמוקה מאוד ביסודות ובשורשים של כל יהודי מאמין, ובמה שרוב היהודים בארץ ישראל מאמינים בו. זה מראה את ההתנהלות של מדינת ישראל כלפי כל מה שנוגע לשם אלוקי ישראל, לתורת ישראל, לשומרי התורה בישראל ולמאמינים בישראל. קודם כול, אני רוצה לומר שהיום בלילה זה ז' באדר, והגמרא אומרת שזה יום הלידה ויום הפטירה של משה רבנו. וכתוב שרבי שמעון בר יוחאי הוא נשמת משה רבנו, ולכן, היות שקבר משה – ולא ידע איש את קבורתו, אז יהודים עולים בז' באדר למירון, לרבי שמעון בר יוחאי. אני זוכר, כשהייתי ילד, הרב נריה, זיכרונו לברכה – בצלאל, אתה זוכר את התקופה שהרב נריה ותלמידיו היו באים לרקוד בז' באדר במירון? זה היה חלק מהחינוך של תנועות הנוער, של בני עקיבא, שהיו מגיעים לשם, לצד החרדים שהיו מגיעים מירושלים. לא חלמתי מעולם שיכול לקרות דבר כזה שסוגרים את רבי שמעון בר יוחאי. וכמובן שהסיפור הנורא, שמאוד רגיש לדבר עליו בכלל, מה שקרה בל"ג בעומר וועדת החקירה, והדברים האלה שצריכים תיקון, בוודאי צריכים תיקון. התיקון הראשון הוא שלא יהיה מצב שבו אין בטיחות במקום בכל מה שאפשר, אבל העצה היא לסגור את רבי שמעון בר יוחאי? מישהו יעז לסגור מסגד, להבדיל, בגלל שיש איזו בעיה עם החשמל? היו אומרים לי שמצאו שהייתה רעידת אדמה ושהמבנה מסוכן, גם אז הייתי חושב, אבל חשמל? שמונה חודשים מל"ג בעומר לא היה אפשר להחליף את החשמל? זה לא החשמל – זה הזלזול. קודם כול, זו ההתנהלות הביורוקרטית הישראלית, שאף אחד לא רוצה לקחת אחריות בשום מקום. מה שקורה אצל רבי שמעון בר יוחאי קורה בכל מקום היום בארץ, בכל תחום. אנשים לא רוצים לקחת אחריות על שום דבר, ולכן אני לא מצביע על האחראי הזה או האחראי הזה. גם ועדת החקירה תצטרך להחליט על דברים כאלה, וגם לא תוכל. אבל עצם העובדה שאפשר למנוע מיהודים להגיע לרבי שמעון בר יוחאי זו חוצפה. זה מצדיק התקוממות. למזלנו, הציבור החרדי הוא ציבור שלא מתקומם. הוא יודע שהוא חי בגלות, גם בין יהודים. הוא חי תחת שלטון שתודה רבה שהוא נותן לנו לחיות פה, אז הוא לא מתקומם. איזשהו ציבור היה מסכים לדבר כזה, לסגור את המקום הקדוש שלו? למה, בגלל בעיות חשמל? לא היה אפשר לתקן את זה לפני ז' באדר? אני לא מאמין שבז' באדר זה קרה. אבא שלי, זיכרונו לברכה, נסע למירון בל"ג בעומר תשכ"ז; כשהיו ימי המתנה, לפני ששת הימים, אנשים פחדו לנסוע. בצפון היה מאוד מסוכן, ליד הג'רמק. אז היו יהודים, שבמסירות נפש נסעו למירון בל"ג בעומר. ז' באדר, בכל שנה, הם היו מגיעים. מה זה נקרא לסגור את המקום? זה מראה על בוטות, זה מראה על ניכור, ואני לא רוצה להגיד מילים יותר חריפות, אבל זה מראה בעיקר שיש התנהלות של שלטון של חלטורה. תשאלו במשרד הדתות: מי אחראי? יגידו: המרכז. המרכז: מי אחראי? המשרד. המשרד: העירייה. כל התירוצים האלה לא מעניינים אותי כשאני רואה חומות סגורות. ויש מספיק משטרה – אין מספיק שוטרים לטפל בפשע, אבל יש מספיק שוטרים כדי לסגור את רבי שמעון בר יוחאי, שמא יהודי יוכל להיכנס לשם ויש שם איזה חוט חשמל שלא מסודר. אלה דברים מקוממים, וזה מזכיר לי גם את הסגר שהיה בימי הקורונה. אילו שכונות סגרו בארץ ישראל? הקורונה הייתה מחלה של כולם. רק את השכונות החרדיות סגרו. את בני ברק הפכו לגטו סגור. עיריית רמת גן עשתה חומה שהיהודים לא יעברו מהגטו הזה לעיר רמת גן. מאותו הטעם של קורונה, לא דאגתם לבריאות כשעשיתם סגר, וזעקתי מפה: סגר זה לא תרופה. היום הממשלה החדשה אומרת: סגר זה לא תרופה. תודה רבה. אני טענתי את זה לפני שנה: סגר זה לא תרופה. ועכשיו סגר של רבי שמעון בר יוחאי? אני מתקומם בשם כל המאמינים בארץ ישראל נגד השלטון שמנע את התיקון של החשמל וסגר את רבי שמעון בר יוחאי. אני מרגיש את הזעקה של כולם. אנחנו לא נשכח ולא נסלח שבז' באדר לא נתנו לנו להיכנס לרבי שמעון בר יוחאי, נשמת משה, ולשמוח בהילולת משה רבנו. זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אמן. תודה רבה, חבר הכנסת אייכלר. אם כך, תמו דוברי יהדות התורה. קבוצת הציונות הדתית – חבר הכנסת סמוטריץ', בבקשה. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> יש שר? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כן, חמד עמאר פה. השר חמד עמאר? הינה הוא. << דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני מקבל בשעות האחרונות בזעזוע גדול מאוד את התמונות והסרטונים מציון הרשב"י, רבי שמעון בר יוחאי, בערב ז' באדר. אמר קודם חבר הכנסת אייכלר: בזוהר מובא שרשב"י היה מניצוץ נשמתו של משה רבנו, שיום פטירתו חל בז' באדר ומקום קבורתו לא נודע, ומנהג לפחות 120 שנה, ויש תיעוד למנהג הזה, שעולים בז' באדר לציון הרשב"י. כמה דמעות נשפכות שם, כמה תפילות נישאות שם, כמה כיסופים וערגה. ופתאום, שלשום בלילה, מתקבל איזה דוח של חברת חשמל שיש ליקויים במבנה עצמו, בציון, עד כדי כך שצריך לסגור. שלשום התפללו, לפני שלשום התפללו, לפני שבוע, לפני שבועיים, לפני חודש – לא קרה משהו חדש. אז סוגרים את הרשב"י, ואלפים ורבבות שרגילים לפקוד את הציון ולהתפלל ולשפוך שיחם בפני ריבונו של עולם לא יכולים לעלות. והמשטרה, עם מאות שוטרים – זה מבצע – סוגרת מלמטה, וצריך ללכת מרחקים ברגל כדי להגיע לאיזה מקום רחוק ולצפות. עזבו את הראש הקטן. אז יש איזה ליקוי חשמל – מה, אי-אפשר לתקן אותו בלילה? אני שואל אותך, אתה היית מפקד מחוז ירושלים במשטרה, אדוני היושב-ראש: מישהו היה עושה בדיקת חשמל בהר הבית ומעז לסגור באחד מימי השישי של הרמדאן, להבדיל אלף אלפי הבדלות, כי מישהו רוצה לכסת"ח את עצמו ויש איזה דוח של חברת החשמל? מלחמת עולם הייתה פורצת פה. לא היו עושים בדיקה כי אף אחד לא מעז להיכנס לשם, ואף אחד לא היה מעז לסגור, ואם היה צריך, היו מזעיקים ב-02:00 צוות של חשמלאים ומתקנים מה שצריך לתקן. ונניח – אז אי-אפשר ברחבה למעלה ואי-אפשר על הגג של הציון, איפה שמדליקים? אבל אין בעיה, זה חרדים, אז אפשר פשוט לסגור. כן, יש סרטונים של מחאות, וזה יסלים ויידלק לאלימות, ויש מי שנהנים מהתמונות האלה. אתם לא מצליחים להבין את עוצמת הכמיהה והרצון של אנשים להגיע לציון, לרבי שמעון בר יוחאי בז' באדר. איזה אטימות. ונניח שיש בעיה בחשמל – ושוב, אדוני היה מפקד מחוז. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> היום לא תיקנו? << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, סגור. עכשיו, עכשיו, השמש שקעה, צאת הכוכבים, מתחילה ההילולה של משה רבנו, ואנשים עומדים שם ובוכים מול מחסומי המשטרה ולא מוכנים להכניס. נניח שיש בעיה בחשמל – תורידו את החשמל. הרי המשטרה נותנת אישורים כל הזמן לאירועים זמניים כאלה, נכון? יש אירוע, בונים אוהל, הופעה – תביאו גנרטור, תשימו שלושה פרוז'קטורים, בבקרה, בפיקוח, ותנו לאנשים להגיע לציון. זה לא יום רגיל. אני אומר לך, לדעתי, לחששי הגדול, זה פרומו למה שהולך להיות בל"ג בעומר. היו ליקויים, וצריך לתקן אותם, וכולנו בירכנו על ועדת החקירה, אבל הפתרון הוא לא להגיד: בסדר, אז לא נעשה ל"ג בעומר או נעשה משהו סמלי ונקרין אותו על מסכים. צריך לעשות כמו שעושים – להבדיל, שוב – במשחקי כדורגל. עושים משחקי כדורגל ושומרים על זה, ועושים הופעות של 100,00 איש במצדה ועושים סידורי ביטחון ואבטחה – צריך לאפשר הדלקה גדולה, את כל ההדלקות, ואת ההמונים, ההמונים, מאות האלפים שבאים בל"ג בעומר, עם סידורי אבטחה וביטחון. ידעתם בחודשים האחרונים לפרק למעלה מ-50 מבנים מסוכנים למעלה, באזור של קבר רשב"י. אי-אפשר היה לטפל בחשמל? שר הדתות עסוק ברפורמות בכשרות, בגיור. תעשה את המוטל עליך קודם כול, מתן כהנא. הדבר הזה הוא בלתי נסבל. אני אומר לכם, לא היו עושים את זה לאף ציבור במדינת ישראל, אבל מדובר בציבור דתי וחרדי, אז אפשר, אז סוגרים. אז מביאים 400 שוטרים, שמים מחסומים והציון סגור. אמרתי, אפשר היה לעשות מיקומים מסוימים, אפשר היה לייצר היערכות זמנית, גם אם אתם חושבים שהחשמל הוא נורא נורא מסוכן. ושוב, הרי עד אתמול בבוקר זה עבד. מה קרה? פתאום עכשיו זה – בסדר, יש ליקוי, הוצאתם דוח, צריך לתקן אותו. בבת אחת מורידים את השלטר וסוגרים את הציון? תביאו גנרטורים, תייצרו חלופות. תבינו את החשיבות. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אתה יודע מה? כשיחליפו אותך בתורנות, תעשה כמה טלפונים. יש לך קשרים במשטרה. אתה יושב-ראש הכנסת, עם מעמד ממלכתי. תבינו לרגשותיהם של אנשים. אי-אפשר להתעלם ולבוז לרגשות של כל כך הרבה אנשים. זה אלפים ורבבות. סגור. זה נורא ואיום. ושוב, אם מישהו חושב שזה פרומו שנועד להרגיל את הציבור לקראת העובדה שגם בל"ג בעומר יהיו כאלה הגבלות בלתי אפשריות, אל תבנו על זה. אל תבנו על זה, כי המונים המונים יגיעו ברגל וברכב, והם יצטרכו ללכת ולרוץ ולהתעמת. אף אחד לא יסגור את הרשב"י. עוד פעם, ביטחון – כן. בטיחות – כן. הקפדה על חיי אדם – כן. לא ראש קטן, ובטח לא התעלמות מכמיהה ורצון ורגשות של כל כך הרבה אנשים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת סמוטריץ'. חברת הכנסת וולדיגר, בבקשה – איננה; חבר הכנסת בן גביר – מוותר; חבר הכנסת רוטמן – איננו. חברת הכנסת סטרוק, בבקשה. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> מיכל הגיעה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת וולדיגר, בבקשה. << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, כבוד השרה? השר? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שר. השר חמד עמאר פה. << דובר_המשך >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כבוד השר, כנסת נכבדה, קודם כול, מירב, אני רוצה לומר לך תודה על החוק. זהו בהחלט חוק חשוב. אבל יש לי כן איזושהי הערה. אני יודעת שזה לא הזמן, אבל עוד אפשר יהיה לתקן – לא עכשיו אלא בפעם אחרת. החוק מדבר על הצורך בהסכמה של נפגע עבירה כדי שייקחו ממנו את הדגימה. הצעת החוק אומרת: "לעניין הסכמתם של קטין ושל אדם עם מוגבלות שכלית או של אדם שיש חשש לגביו כי הוא אדם כאמור – – – יחולו הוראות סעיף קטן (ח)". וסעיף קטן (ח) אומר כך: "היה נפגע העבירה קטין או אדם עם מוגבלות שכלית, בכל מקום שבו נדרשת הסכמת נפגע, יחולו" סעיפים כך וכך "לחוק החיפוש בגוף בשינויים המחויבים, ובמקום 'שוטר' יבוא 'בעל מקצוע רפואי'". ואני שואלת את מירב ואת גלעד למה אין פה גם אנשים עם מוגבלות פסיכיאטרית, כי אנחנו מכירים את הבעיה של אנשים עם מוגבלות פסיכיאטרית. עצם המילה "שוטר", עצם זה שבא מולם שוטר, זה מכניס אותם לחרדות. זה מביא אותם לכדי מצב לא טוב ולא תקין. לכן, גם הם צריכים בעל מקצוע שיגיע עם אנשי המקצוע הנוספים ויאפשר וינגיש להם את הסיטואציה. לכן אני מקווה שהוא יעבור הפעם בקריאה שנייה ושלישית, אבל שבמשמרת הבאה נוכל לתקן ולהכניס גם אנשים עם מוגבלות פסיכיאטרית. יש לי עוד קצת זמן. הדבר הזה מוביל אותי לנושא של צוותי משבר, או בלשון אחרת: צוותי התערבות. מה שקורה במפגש בין אנשים עם מוגבלות בכלל, ומוגבלות פסיכיאטרית בפרט, לבין אנשי כוחות הביטחון וכוחות האכיפה, הוא לא טוב. המפגש הזה יוצר משהו שעלול לסכן בני אדם. לצערי הרב הוא גם סיכן, ואנשים גם איבדו את חייהם במפגש הזה. יש שם משהו מאוד מרתיע. אולי לא כל אדם, אבל לצערי הרב, כאשר רבים מהאנשים רואים שוטר, הם נכנסים לחרדה. זה מפחיד: עשיתי משהו לא טוב, עשיתי משהו רע. אבל כשמגיעים אנשים עם מוגבלות, גם מוגבלות שכלית, הנמכה קוגניטיבית, גם מוגבלות פסיכיאטרית, ולפעמים גם אנשים על הספקטרום האוטיסטי או אפילו אנשים חירשים, ולא משנה מה, אנשים עם מוגבלות שקופה, כשהם רואים שוטר, הלחץ שאנחנו נלחצים הוא קטן לאין שיעור מהלחץ שהם נלחצים. ראינו את זה גם בנושא המסכות, אבל אני מכירה את זה עוד הרבה לפני הקורונה. לאחר שנהרג המתמודד האחרון, הנשיא לשעבר רובי ריבלין הקים ועדה בין-משרדית שדנה במפגש הכל-כך קשה הזה. הוועדה התחלקה לשלוש תתי-ועדות. כל ועדה ישבה על תחום מסוים. הם ישבו על המדוכה והביאו אנשי מקצוע, מתמודדים ובני משפחה, ובאמת דנו ודנו בנושא. כל תת-ועדה כתבה דוח משל עצמה, וב-16 בפברואר בשנה שעברה הונח על שולחן נשיא המדינה לשעבר דוח מפורט מה צריך לעשות כדי שהחיכוך הזה יימנע – או לפחות, אם לא יימנע, לפחות יהיה טוב יותר. לצערי הרב, כמעט כלום לא קרה. אנחנו מדברים על דוח שהונח על השולחן כבר לפני שנה, שנה וקצת אפילו, לא בנושא של הכשרות שוטרים – זה התחיל; היינו בוועדה של מירב, דיברו על זה, אבל לא מספיק. הם כן עושים איזשהן הכשרות, אבל הן מאוד מינוריות, הן בכלל לא משמעותיות, וגרוע מכך – הן בכלל לא חלות לגבי בריאות הנפש; הן חלות לגבי אנשים עם אוטיזם או אנשים שקשורים למשרדי הרווחה, אבל לא מה שחל במשרד הבריאות, ואלו האנשים עם מוגבלות פסיכיאטרית. גם ההכשרות לא נעשו, אבל גם צוותי משבר. יש במדינות רבות בעולם צוותים מיוחדים, צוותי התערבות, שעושים ‏reaching out – הם לא מחכים עד שהאדם המתמודד יגיע אליהם, אלא הם מגיעים למתמודד עצמו. כשפורצת בעיה או משבר, ההורה מתקשר, בן הזוג מתקשר, הילד מתקשר – יש מוקדן שאליו מתקשרים, והמוקדן אומר: אוקיי, ואז הוא שולח אנשי מקצוע. זה יכול להיות פסיכיאטר יחד עם עובד סוציאלי, וזה יכול להיות אנשי מקצוע רלוונטיים. הם מגיעים לאירוע והם מצליחים לכבות את הלהבות. יש את זה בכל כך הרבה מדינות בעולם, והדבר הזה מציל חיים. אני שואלת את מדינת ישראל: למה זה לא קורה כאן? כבר ישבה ועדה, היא כבר הגישה מסקנות, כבר יש ממש אמירה שתהיה החלטת ממשלה שתקצה לזה כסף, באמת כסף לא גדול. כבר יש מחקרים שמעידים שהכסף כדי להשקיע, כדי לפתח את הדבר, הוא קטן לאין שיעור מול הנזק שנעשה בלי הדבר הזה. לכן אסיים ואומר: אני קוראת מפה למדינת ישראל להקים צוותי משבר – לא בעוד חודש, לא בעוד שנה. עכשיו. קופות החולים יכולות להיכנס פנימה, והן נכנסות. בתי החולים יכולים להיכנס פנימה, והם נכנסים. אפשר לעשות את זה, רק צריך גוף מתכלל שייקח את זה על עצמו. אני קוראת פה למשרד הבריאות לעשות את זה, ויפה שעה אחת קודם. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת סטרוק – אחרונת הדוברים. << דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש לנו פה שר? אה, כן, השר מאיר כהן. אז אדוני השר, אני אשמח אם אתה תקשיב, כי הדברים מכוונים אליך, בין היתר. תראו, אנחנו נשב פה, ועוד נשב פה עמוק עמוק לתוך הלילה, ומן הסתם נמשיך בבוקר, יושבים כאן ומחוקקים. אנחנו משקיעים הרבה מאוד זמן, מחשבה ומאמץ בחוקים שאנחנו מחוקקים. אנחנו לא מחוקקים שום חוק כלאחר יד. שום חוק. אנחנו יושבים ודנים בוועדות, ודנים במליאה, ומגישים שינויים כאלה ואחרים בטקסט של החוק, בנוסח של החוק, ומגישים הסתייגויות, ומצביעים עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. בסוף, בסופו של דבר, אחרי שאנחנו מחוקקים חוק, הדבר המינימלי, אדוני היושב-ראש, היה, שאנחנו – הכנסת והממשלה – לפחות אנחנו נכבד את החוק שעמלנו לחוקק. זה איזשהו רף מינימום. אם אנחנו, חברי הכנסת וחברי הממשלה, לא נכבד את החוק שאנחנו חוקקנו, אז איזה טעם יש בחקיקת החוקים? אני רוצה לדבר על חוק שחוקק כאן בכנסת חבר הכנסת דאז, היום השר, אלעזר שטרן. ממש נהדר שנכנסת בדיוק למליאה. אלעזר שטרן דחף ועמל והשקיע וקידם במאמץ רב חוק להקפאת כספי טרור. הוא עשה את זה בשיתוף פעולה של קואליציה ואופוזיציה, עם הרבה מאוד דיוקים ועם הרבה מאוד ויכוחים. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, כמה זמן ישבו כאן וישבו בוועדות ודנו, והיו גרסאות כאלה וגרסאות כאלה, ובסופו של דבר החוק הזה קם ונהיה. אני אומרת את האמת, מגיע לך יישר כוח ענק, ענק, על הדבר הזה, משום שחוק זה לא רק משהו שבפועל עושים, חוק מבטא את הערכים שלנו כמדינה. החוק הזה אומר שאנחנו כמדינת ישראל לא מוכנים לסבול, לא באופן רעיוני וגם לא באופן מעשי, את החוק של השכנים שלנו. החוק הזה, החוק להקפאת כספי טרור, חוקק כמענה לחוק של הרשות הפלסטינית; כי החוק של הרשות הפלסטינית מחייב – מחייב את הרשות הפלסטינית לשלם משכורות חודשיות לכל מחבל שרוצח בנו. לא רק למחבלים של הפתח, למחבלים של החמאס ושל הג'יהאד האסלאמי ומחבלים מטעם עצמם – בודדים ולא בודדים, בזוגות, לא משנה. החוק של הרשות הפלסטינית מחייב לשלם להם משכורת חודשית, והקביעה, העיקרון שלפיו משולמת המשכורת הזאת הוא מאוד מאוד פשוט: The more you slay, the more they pay . ככל שאתה מבצע טבח יותר אכזרי, כך אתה מקבל יותר. עם הצ'ק הפתוח הזה בכיס יוצאים כל המחבלים בדרכם לפיגועים שהם עושים. עם הצ'ק הפתוח הזה בכיס, הם יודעים אל-נכון שאם הם ייהרגו אז הם יפגשו למעלה 70 בתולות, ואם הם ייתפסו בחיים הם יקבלו על פי חוק משכורת מאבו מאזן. לא חשוב לאיזה ארגון הם שייכים. החוק הזה, אדוני היושב-ראש ואדוני השר, החוק הזה מופר על ידי ממשלת ישראל כבר חודשים ארוכים. אתם יודעים את זה שהוא מופר; אתה יודע את זה, אלעזר שטרן, שהחוק הזה מופר ברגל גסה. גם לא מקזזים וגם בני גנץ לקח לעצמו את הסמכות – אני לא יודעת מאיפה – להחזיר את מה שכבר קוזז. נכון שאתה יודע את זה? אתה מכיר את זה היטב. אני רוצה לשאול אם התקיים על זה דיון אחד בממשלה, אחד. דיון אחד בממשלה על הפרת החוק הזה התקיים, אלעזר שטרן? לא התקיים. בקבינט – אתה יושב בקבינט, אתה שר לענייני מודיעין – התקיים דיון אחד על הפרת החוק הזה על ידי ממשלת ישראל? לא התקיים. לא התקיים. אז כשאני באה ואני דורשת – אני הקטנה; בעצם אתה היית אמור לדאוג שהחוק הזה יקוים. אתה חוקקת אותו, מסרת את הנפש עליו. אמרתי לך יישר כוח, לא כל יום אני אומרת לך יישר כוח. אתה היית אמור לדאוג שזה יקוים. אז אני באה, אני הקטנה, ואני מגישה בקשה לדיון מהיר בנושא הזה, ומאשרים לי דיון מהיר בוועדת חוץ וביטחון. נהדר. קובעים לי מועד לדיון הזה. אז בוועדת החוץ והביטחון, כמו שכולם יודעים, מועדים נקבעים ככה בנחת. דיון מהיר לא קורה תוך עשרה ימים, יש זמן, הוועדה עסוקה. קבעו לי דיון ליום שני הקרוב, אדוני היושב-ראש, אני אומרת עוד פעם, דיון על זה שהממשלה מפירה חוק, שהכנסת חוקקה. זה דבר שלא ייאמן. אנחנו במו ידינו משלמים למחבלים שעכשיו כל יום, כמה פעמים ביום, קמים עלינו לרצוח אותנו נפש. אנחנו משלמים להם את זה, כשיש לנו חוק שאומר שלא נשלם. אז קבעו דיון בדבר הזה. אתה יודע מה קרה, אדוני היושב-ראש? היום ביטלו לי את הדיון. ביטלו. היה קבוע דיון על הפרת החוק הזה, על הפרת החוק להקפאת כספי טרור, בוועדת החוץ והביטחון, ופתאום הסתבר שבגלל שוועדת החוץ והביטחון קיבלה רק ארבעה דיונים לפגרה – שגם זה חריג, כי לוועדת החוץ והביטחון לא אמורה להיות מכסה לפגרה. היא אמורה לקבל דיונים בנחת, כמה שהיא רוצה, כמה שהיא צריכה. דרך אגב, אני לא הייתי צריכה ליזום את הדיון הזה. לטעמי, אם אנחנו מדברים על הכנסת ולא על הממשלה, רם בן ברק היה צריך ליזום את הדיון הזה. הוא יושב בראשות הוועדה, הוא היה צריך ליזום את הדיון, לא היה צריך לחכות לאורית סטרוק. אז עכשיו מסתבר שהכול יותר דחוף, חוץ מאשר לדון בחוק הזה. בינתיים, אם אנחנו מדברים על חוק נפגעי עבירה, נפגעי העבירה, לא רק העבירות שהיו – עכשיו נכנסנו לז' באדר, אבל בו' באדר ב' נרצחו בני משפחת פוגל באיתמר, השם ייקום דמם – לא רק על נפגעי טרור שהיו, אדוני היושב-ראש, על נפגעי טרור שיהיו, היום ומחר ומוחרתיים וברמדאן הבא עלינו לרעה. אנחנו משלמים את המשכורות שלהם. ככה אנחנו בזים לחוק שאנחנו בעצמנו חוקקנו; ככה אנחנו נותנים לחוק של הרשות הפלסטינית להתקיים והחוק שאנחנו חוקקנו לא מתקיים. זו בושה, זו חרפה לכנסת, זו חרפה לממשלה, ואני קוראת לך, אדוני השר שטרן, לעשות מעשה בעניין הזה, ולך, אדוני יושב-ראש הכנסת, לעשות מעשה בעניין הזה. זה פשוט בלתי נסבל שהכנסת מחוקקת ובזה לחוק של עצמה. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. אם כך, תם סדר הדוברים. חבר הכנסת קרעי, מה לגבי ההסתייגויות? חבר הכנסת קיש? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אנחנו מושכים את ההסתייגויות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אוקיי. חבר הכנסת קיש מקבוצת הליכוד הודיע לי שהוא מושך – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מכיוון שלא היית, חבר הכנסת רוטמן – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> הייתי ברשימה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אבל מה לעשות, אני קראתי בשמך. קראתי בשמך והמשכתי הלאה, כי לא היית נוכח. חבר הכנסת קיש, זה בשם כולם? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לך. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> רגע, אבל יש לי רק בעיה אחת. החוק הבא – טוב, הם יגיעו עד אז. בסדר. הדוברים לחוק הבא, פשוט. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יש זמן. אם כך, אנחנו ניגשים להצבעה על סעיף 1 כנוסח הוועדה, חברי הכנסת, בקריאה השנייה. חברי הכנסת, בבקשה לשבת. סעיף 1 על פי נוסח הוועדה בקריאה שנייה – הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד סעיף 1 – 35 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יאללה, מירב. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בהצלחה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 35 בעד, אין מתנגדים. לפיכך, סעיף 1, בנוסח הוועדה, עבר בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף 2, על פי נוסח הוועדה, בקריאה שנייה. בבקשה לשבת. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד סעיף 2 – 37 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 2 נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 37 בעד, אין מתנגדים. לפיכך, סעיף 2, כנוסח הוועדה, עבר בקריאה שנייה. אנחנו ניגשים לקריאה שלישית. בבקשה לשבת. קריאה שלישית – הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד החוק – 37 נגד – אין נמנעים – אין חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 15), התשפ"ב–2022, נתקבל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ברכות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 37, אין מתנגדים. לפיכך, אני קובע כי חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 15), התשפ"ב–2022, עבר, וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת קריב, יש לי את הפתק שלך. אתה עדיין רוצה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אחרי מירב. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אחרי מירב? אוקיי. חברת הכנסת בן ארי, בבקשה. << קריאה >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> – – – הפסדנו את ההצבעה? הפסדתי את ההצבעה? לא. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא נורא. << קריאה >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> כל הכבוד, מירב. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שאתם הולכים ומחבקים אותי, אני עליתי כדי לסגור מעגל. שמעתי שיש איזו שדרנית שאמרה שאסור לחברות כנסת להזיל דמעה ולהתרגש, אז אני אתעלם מזה, ואני עליתי להגיד לך תודה רבה. חיבקתם אותי, אבל אני רוצה לחלוק את זה, כי את החוק הזה, קודם כול, הגישה אותו ראשונה חברה שלי, השרה קארין אלהרר, ומגיע לה. אחרי זה ישבתי עם יעל שרר, מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית, שיושבת כאן, נפגעת אלימות בעצמה. ישבתי, והיא לימדה אותי, והיא סיפרה לי מה עוברות מתלוננות. אז ישבתי וראיתי את הסרט "כל העיר ילדה", על אלון קסטיאל. אחת הנפגעות של אלון קסטיאל ביקשה את ערכת האונס שלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה שקט בתאי המפלגות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה קצר, תאמינו לי, אבל מדויק. אחת הנפגעות, הנאנסות, ביקשה את הערכה, אבל אף אחד לא מצא את הערכה שלה, ואז זה נשאר מילה שלו כנגד מילה שלה, והעדות שלה נפסלה. היום אנחנו עושים צדק היסטורי לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית שהלכו לחדר האקוטי ואת הערכה שלהם זרקו לפח. והיום, בזכות העבודה של חברי חבר הכנסת גלעד קריב – שעשה עבודה מדהימה, ואני שמחה שאנחנו חברים – שישב ביחד עם משרדי הבריאות, ביטחון הפנים, הרווחה והמשפטים והחליט מהיום לשמור את הערכות במקום מקוטלג ומסודר ל-50 שנה, כדי שאם יום אחד היא תקום ותחליט להגיש תלונה, ימצאו לה את הערכה. אני רוצה להגיד תודה למרכזי הסיוע, שבמשך שנים נלחמות מאחורי הצללים בעבור אותם נפגעות ונפגעים. גם בשבילן תודה רבה, הן היו צריכות להיות כאן היום – ולאיילת המדהימה. אני רוצה להגיד תודה לאופוזיציה. קיש, יואב, אני רוצה להגיד לך תודה על שמשכתם את ההסתייגויות, שוויתרתם על השמיות. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> כל האופוזיציה. כל חברי האופוזיציה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לכל חברי הכנסת מהאופוזיציה, שעד הרגע האחרון באתי ואמרתי להם – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הצביעו בעד. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – תצביעו. לא רק הצביעו – גם הסכימו לבוא לקראתי. אני חושבת שלהתחיל את היום הזה בהצעת חוק של קואליציה ואופוזיציה ביחד זה הישג טוב – לפחות ככה לסיים את המושב. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אל תתרגלו. אל תתרגלו. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור לי שהמלחמה תגיע. אני רוצה להגיד תודה גם לצוות שלי – לאריאל, לרפאל, לאביגיל. הרבה פעמים אנחנו גאים בעצמנו, אבל יש לנו צוות מדהים מאחורינו. תודה רבה לחברי וחברות הכנסת של הקואליציה, שמהקריאה הטרומית היו למען החוק הזה. אני מודה לכם. אני חושבת שהיום סגרתי מעגל. הבטחתי שזה יהיה החוק הראשון, וזה נהיה החוק השני, אבל סגרתי אותו. אחרי כמעט שש שנים שאת במאבק, נתנו היום צדק לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. תודה רבה לכולם. אני מאוד מתרגשת. העברתי 14 חוקים, אבל ואללה – יום הדין. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. בהצלחה. << נושא >> הודעה אישית של חבר הכנסת גלעד קריב << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת קריב, בבקשה. חמש דקות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, ביקשתי להגיב בהודעה אישית על דברים שנאמרו כאן, הן על ידי חבר הכנסת אמסלם והן על ידי חבר הכנסת פרוש, ואעשה זאת בקצרה, אך קודם לכן, כמובן שאברך את חברתי חברת הכנסת מירב בן ארי על המהלך החשוב מאוד. דיברתי על כך בעת הצגת החוק. זה תיקון גדול שחברת הכנסת בן ארי הביאה יחד עם הארגונים האזרחיים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה גם לך. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני אקצר בדברים, מכיוון שההתנצחות הזאת חוזרת על עצמה, אבל בסופו של דבר, יש לנו תפקיד לא לאפשר לאמירות לא נכונות – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> ששש. בבקשה. שפק. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – ותלושות מקרקע המציאות לקנות להן אחיזה בשיח הציבורי, רק מכיוון שיש מי שעולה לכאן יום אחרי יום וחוזר אחריהן. חבר הכנסת אמסלם, פעם נוספת, הציע לי לקחת את משפחתי ולעזוב את הארץ. אני כנראה לא אקבל את הצעתו, בהיותי דור רביעי כאן בארץ ישראל ובמדינת ישראל. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> זה רק כדי להביא כמה פליטים במקומך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הילדים שלך גם רפורמים או רק אתה? הילדים גם רפורמים או רק אתה? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אבל אני רוצה לספר לחבר הכנסת אמסלם: ראיתי שלמדת בישיבת אור עציון, בראשותו של הרב דרוקמן, ואתה ודאי יודע יותר טוב ממני שאחד מן המפעלות המפוארים של ישיבת אור עציון זו הפנימייה הצבאית. זו אחת משתי פנימיות צבאיות: האחת פועלת בישיבת אור עציון והשנייה בבית הספר הריאלי בחיפה. אבי הפנימיות הצבאיות הוא ד"ר הרב ארתור בירם, המייסד המיתולוגי של בית הספר הריאלי בחיפה, אב שכול, ששכל את בנו במלחמת העצמאות. חבר הכנסת אמסלם, ארתור בירם היה רב רפורמי, שעלה למדינת ישראל, לארץ ישראל, כציוני גדול, ב-1913, והוא אבי הפנימיות הצבאיות, חתן פרס ישראל. את הפנימייה הצבאית הראשונה הוא הקים עם שותף, יוסף בנטואיץ', שב-1926 ייסד את המניין השוויוני הראשון בעולם היהודי שבו נשים עלו לתורה, והוא עשה את זה עם הרב פרופ' יהודה לייב מאגנס, מייסד האוניברסיטה העברית, שהיה רב רפורמי ועלה לארץ כדי לייסד את האוניברסיטה העברית. ויכולתי לדבר באיזה בית יהודי גדלה חנה סנש, ואיזו תלמידת חכמים ענקית בעולם הקונסרבטיבי הייתה הנרייטה סאלד, מייסדת הדסה, אבל אתה יודע, קורותיה של מדינת ישראל, של התנועה הציונית, זרועות בעשייה ברוכה של יהודים מכל הגוונים ומכל הסוגים, וכמה חבל שיש כאן מי שמבקש להפוך את הציונות, ואת היהדות בכלל, לנחלתו של זרם אחד. לגבי חבר הכנסת פרוש, מכיוון שגם הוא חושב שאפשר לעלות לדוכן ופעם אחר פעם להשמיע עובדות לא נכונות, אז אולי הגיע הזמן לומר פעם אחת ולתמיד: אותו מכתב מגוחך שחבר הכנסת פרוש מרבה לצטט נכתב על ידי חבר בקהילה הרפורמית בקנדה, לא רב אלא פרופסור, חבר מן המניין, שהיה מתוסכל עד עמקי נשמתו שארגון הרבנים הרפורמי בארצות הברית אחרי מלחמת ששת הימים הגיע לארץ וביקש לקיים תפילת הודיה בכותל, והרבנות הראשית ניהלה מאבק של שנתיים למנוע מהם להתפלל בכותל, ואז גם הוצבה בפעם הראשונה, בניגוד לעמדת הממשלה, המחיצה בכותל. אז לא מכתב ולא עמדה של התנועה הרפורמית. גם אנשים אידיאולוגיים צריכים להיות נאמנים לאמת העובדתית, וחבל שבמקום לנהל ויכוח, האחד מציע לי לעזוב את הארץ, השני מספר שקרים. לעם בישראל מגיעה איכות אחרת של ויכוח פרלמנטרי נוקב. תודה, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא דיברת על החוק. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא צריך לדבר על החוק, זה הודעה אישית. דיברתי על החוק בהתחלה. זו הודעה אישית בעקבות דבריו, הוא התייחס אליי. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> חשבתי שבגלל שזה בוועדה שלך – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני דיברתי 20 דקות על החוק. בהתחלה הצגתי את החוק – – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> ההתחלה הייתה אתמול. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת טיבי, התמיכה הייתה מצד אל צד בכל הבית הזה. << הצח >> הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 145) (השחתת פני מקרקעין במטרה להדיר נשים), התשפ"ב–2021 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/879).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לפיכך, אנחנו ממשיכים בסדר-היום לסעיף 5 – הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 145) (השחתת פני מקרקעין במטרה להדיר נשים), התשפ"ב–2021, לקריאה ראשונה, של חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, יבגני סובה ואלכס קושניר. בבקשה, חברת הכנסת מלינובסקי. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, שרים, חבריי חברי הכנסת, אני מבקשת להציג בפניכם את הצעת החוק שלי בנושא החמרת הענישה על השחתת שלטים על רקע מגדרי. החוק הזה, התחלתי לחוקק אותו לפני שלוש, ארבע, כבר חמש שנים, עוד מהכנסת העשרים, ואני רואה בחוק הזה חשיבות מאוד גדולה. יכולים להגיד: מה זה חשוב? יש מלחמות, יש מחלות, יש הרבה צרות בעולם, ואת מתעסקת עם שלטים. האלימות מתחילה מזה שמנסים להשחית שלט עם דמות נשית, בגלל שיש שם אישה, ואחר כך אנחנו רואים הדרת נשים מהמרחב הציבורי, ובסוף כולנו זועקים על אלימות קשה כלפי נשים. אז זה צעד חשוב. זה רק קריאה ראשונה, אבל זה כבר קריאה ראשונה – אפשר להגדיר את זה או רק או כבר, זה כבר נושא לפרשנות. אנחנו מתקדמים, ואני חושבת שזה פשוט – – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> רגע, אבל יוליה, מותר להשחית שלטים באופן כללי? << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, אסור בכלל, אבל אנחנו רואים תופעה מאוד קשה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איפה ראיתם? מי זה אנחנו? << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, לא. אני לא רוצה להיכנס לוויכוח הזה. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> עזוב רגע תופעה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מי זה "אנחנו ראינו"? << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> לא, לא קשור לתופעה. אני רק שואלת. שלט מותר – – – זה מעניין אותי. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני לא רוצה להיגרר לוויכוחים קולניים ולא תרבותיים. אני אגיד את זה ככה: היום יש תופעה מגעילה ברחבי הארץ. אנחנו רואים באופן קבוע, אי-אפשר להתעלם מזה, שכאשר יש שלט עם דמות נשית, הוא מושחת. כמובן, אנחנו מגנים את כל האלימות, אבל אנחנו רואים ואי-אפשר להתעלם מהתופעה הזאת. זה גם בכל רחבי הארץ – יש שכונות שיותר, יש שכונות שפחות, אבל זו תופעה שגם נשים זועקות עליה, ואי-אפשר להמשיך עם התופעה הזאת. מטרת החוק היא הרתעתית, להגיד שאנחנו כחברה מתוקנת לא מוכנים להשלים עם זה. אנחנו רוצים לראות נשים גם בשלטים, גם במרחב הציבורי, אנחנו רוצים לראות נשים כנשים בכל מקום אפשרי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דרך אגב, ילדים, מותר להשחית במרחב הציבורי? << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כמובן, אם אנחנו זוכרים, אתמול היה יום האישה הבין-לאומי, וכולם סיפרו על מקום האישה בחברה שלנו, הישראלית, ובכלל בעולם, אז אני לא רוצה שיאמרו עלינו שבחים רק כאשר יש יום האישה הבין-לאומי אלא שבכל יום לאישה הישראלית יהיה מקום מכובד במרחב הציבורי – בשלט, ברחוב, בכנסת, בכל מקום אחר. לכן, הצעת החוק הזאת זכתה לתמיכה לקריאה ראשונה בוועדת החוקה, ואני רוצה להודות לחבר הכנסת קריב על עזרתו ועל תמיכתו, ואני מקווה מאוד, כאשר הוא יעבור היום בקריאה ראשונה, שאנחנו במושב הקיץ נקדם את זה – נכון, חבר הכנסת קריב? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> נקדם את זה במהירות לשנייה ושלישית. המטרה היא לגרום לכך שבן אדם שהשחית שלט עם דמות נשית – הוא צריך לדעת: ענישה גדולה עד שנת מאסר או קנס 75,000 שקלים. גם משטרת ישראל מגויסת לנושא, ואנחנו נקיים גם דיון מיוחד עם המשטרה כדי לראות מה הם יכולים לעשות. היום גם העיריות מגויסות לנושא. בתי המשפט קובעים לעיריות שזו תופעה פסולה. כבר עכשיו על השלטים, במיוחד שלטים של העירייה, מציבים מצלמות אבטחה כדי לראות את הפורעים האלה ולתפוס אותם בזמן אמת. החברה הישראלית שינתה כיוון. החוק הזה בעצם רק מחזק את הכיוון של החברה הישראלית כולה, שאנחנו לא מסכימים יותר לתופעה מגעילה של הדרת נשים מהמרחב הציבורי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. ראשון הדוברים – חבר הכנסת קיש. לכל דובר שלוש דקות. רשימת הדוברים סגורה. << דובר >> יואב קיש (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת, היושב-ראש, רציתי לדבר על נושא אחר, אבל מכיוון שאתה נמצא פה, חשוב לי להבהיר נושא שאני רוצה שאתה תכיר אותו. למעשה, בוועדת החוץ והביטחון לא סיימו להכין את חוק האזרחות, והם צריכים עוד זמן עבודה. משיקולי קואליציה, זמן עבודה לא ניתן כשהמליאה עובדת. אני זוכר עשרות פעמים שכאופוזיציה פנינו באותה בקשה ונדחינו, והוועדות באישורך – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא נתתי אישור. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו, לחוץ וביטחון, אין בעיה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כל זמן – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> רק שנייה, אני אגיד רגע את הטענה, ואז אני אשמח לשמוע את התייחסותך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו כאופוזיציה – אני לא נתקלתי במקרה אחד שאתה לא נתת אישור לבקשה של ראש ועדה לקיים דיון בזמן מליאה. רק בפעם הראשונה שהסיבה שמבקשים את זה – והסירוב זה בגלל שסיעות קואליציה מתנגדות – זה קורה. ולכן, אני אשמח לשמוע אם היה מקרה שאכן גם האופוזיציה ביקשה ואמרת שלא יהיו דיונים בזמן מליאה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> למיטב ידיעתי, לא. למיטב זיכרוני, אף פעם, מיום שמוניתי, לא אישרתי ועדות על חשבון הצבעות, על חשבון חקיקה. מעולם. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. על חשבון מליאה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מעולם. תבדוק. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> חקיקה, אתה אומר. זאת אומרת אתה מפריד בין חקיקה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אם יש ימים מיוחדים, שזה מקובל. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, בסדר. אז מה שאני יכול להבין מהאמירה שלך זה שאם יש חקיקה אתה לא מאשר דיוני ועדה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יותר מכך, הודעתי לממשלה ולקואליציה שאם לא יהיו הסכמות בין האופוזיציה לבין הקואליציה, לא אאשר הפסקה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, זה חדש. זאת אומרת – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הבקשה הוגשה. מכיוון שאני בחקיקה – אני לא מאשר. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל רגע, אני יכול להגיד לך שאתמול – לא אתמול, ביום שני, אחרי האמון, הכנסת יצאה להפסקה. ניהל את הישיבה צביקה האוזר, אתה לא היית, והכנסת יצאה להפסקה ללא – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כי התבקשתי, מכיוון שניהלו משאים ומתנים. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל האופוזיציה לא ביקשה הפסקה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> ביקשו ממני הפסקה כי – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> האופוזיציה לא ביקשה. אנחנו ישבנו פה – אני אספר לך את האירוע מבחינתי – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> התייבשנו חמש שעות. חמש שעות. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> שנייה. אנחנו ישבנו פה, חיכינו לראות את החוק הבא ופתאום הודיע חבר הכנסת צביקה האוזר, שכיהן כיו"ר הכנסת: יוצאים להפסקה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מכיוון ששני הצדדים הודיעו לי – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – אנחנו שיושבים פה לא הבנו מה – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> תנו לשמוע. אולי הטעו אותו. דודי, דודי, אולי הטעו אותו. תן לי רגע לשמוע אותו, ואם הטעו אותו, אז בואו נבדוק את זה. שנייה. כן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הודיעו לי ששני הצדדים ביקשו הפסקה – עשיתי הפסקה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז שיקרו לך, היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> טוב, נבדוק. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בפעם הבאה אני מבקש לא לסמוך על הודעה של קואליציה. אם יש הודעה של אופוזיציה, אז דרך יריב לוין או מי שהוא הסמיך – אתה יודע שהוא בהרבה מקרים הסמיך אותי – אבל בסדר, לקבל הודעה פוזיטיבית של אופוזיציה. גם היום האופוזיציה לא הסכימה. לא אמרו לנו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> ולכן לא קיבלו. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> לא, לא הסכימה, לא התנגדה – לא שאלו. אבל השאלה – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא שאלו. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אבל אף אחד לא שאל אותנו. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא שואלים אותנו. אני אומר לך, היושב-ראש – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אבל יש פה בשורה, יואב. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> רק שנייה, הוויכוח הזה מיותר, כי פנו אליי לעשות הפסקה ולא הסכמתי. מה, מה – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, לא תהיה הפסקה עד סוף היום? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אם לא תהיה הסכמה בין אופוזיציה לקואליציה – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> להפסקה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> – – להפסקה – לא תהיה. הודעתי להם. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> זה הכלל עכשיו לכנסת תמיד? << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> – – – תמיד היה גם, זו פעם ראשונה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> למרות שבדקנו והיו – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> קודם כול, זה לא משנה. אני שואל כרגע את היושב-ראש, והוא אומר לי בצורה ברורה שהסכמה על הפסקה, אם תהיה היום, חייבת – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעת חקיקה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בעת חקיקה, חייבת לכלול קואליציה ואופוזיציה כאחד. האם הכוונה היא לכל סיעות האופוזיציה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תראו, אני לא אתחיל לנהל משא ומתן. יש לכם אחד – או את הסיעה הגדולה – שמודיע לי, ומבחינתי זו האופוזיציה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הבנתי. זאת אומרת שאם אין הסכמה בכלל לצאת להפסקה, המליאה לא תצא להפסקה ותינעל, ובזה תסתיים החקיקה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא תהיה הפסקה. הודעתי את זה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז קודם כול, אז בוא נסכם ככה: ראשית – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, עזוב, יואב. אתה לא עושה – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, רק דבר אחד – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא לא. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה להודות לך. אני יכול להגיד מילה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אבל אמרתי מילה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – מכאן והלאה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> חבר'ה, שלמה – סליחה. אני רוצה להודות לך על גישה מאזנת ומאוזנת. אני חושב שכך נהוג וכך ראוי. דבר שני, לעולם – אני אומר לך – אל תסתפק בהודעה של מי מהקואליציה לאמירה של האופוזיציה. למשל, ביום שני – והינה, אני אומר לך בצורה הכי מוסמכת: ההפסקה שנעשתה פה במליאה לא נעשתה על דעתנו, הפתיעה אותנו והייתה חד-צדדית, היושב-ראש. מישהו שיקר לך. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אוקיי, תודה לך. בואו, ממשיכים בסדר-היום. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> על מה אתה מודה לו? על מה? שהוא נותן לנו את המובן מאליו? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> בסדר, גם זה לא – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> טוב. אני רק רוצה לבקש ולהודיע לחברי הכנסת שמי שלא יהיה נוכח יאבד את זכותו. בבקשה, חבר הכנסת אוחנה – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> – – – הם לא אמרו שביקשנו הפסקה ביום שני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אוחנה – איננו; חברת הכנסת ברק – מוותרת; חבר הכנסת כץ. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> רגע רגע רגע. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> תעלי. תעלי, את יכולה לדבר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כבר עברתי לשם הבא. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אבל אנשים שלנו לא עלו בגלל – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קיש, אל תנהל לי את המליאה. עכשיו רק בגלל שאמרת, תשבי, את תהיי בסוף התור. בבקשה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אבל היו"ר, בגלל שוויתרנו על ההסתייגויות – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קיש, אני מאחל לך להיות יושב-ראש הכנסת. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע מה, אנחנו לא מוכנים להפסקה. לא מוכנים להפסקה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עליי אתה בוודאי ובוודאי אינך מאיים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – הוא רגיל להרבה כאלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עליי בוודאי ובוודאי אינך מאיים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה לא מאיים עליו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת כץ – איננו. חברת הכנסת סלימאן, בבקשה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה מאיים עליו? הוא רגיל להרבה איומים, עשרות בחיים שלו – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – כמו שציין פה. כנראה שזה התקדים מעכשיו – אין יותר ועדות בזמן – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת שמחה, אתה מפריע לי. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – מצוין, מצוין. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת שמחה, בבקשה, שב במקומך. תודה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – מיותר, אפשר לוותר עליו. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> פספסתי בשנייה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אמרתי. כמו שלא נתתי לחברת הכנסת ברק. אני מתנצל. בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ב-2015, כשנכנסתי לכנסת, אחרי שנבחרתי להיות יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, קיבלתי בלשכה שלי שתי נשים נהדרות, שמובילות מאבק אמיתי לייצוג נשים חרדיות בפוליטיקה. הן בין היתר הביאו לי במתנה באותו יום גיליון עיתון שהתייחס לבחירות שהיו ליושבי-ראש ועדות בכנסת ישראל. ואז אני קוראת שם שהם כתבו: ליושב-ראש הוועדה הזו נבחר חבר הכנסת פלוני אלמוני וכך וכך, עד שהגיעו אליי – הוועדה לקידום מעמד ולא נכתב מעמד האישה. הוועדה לקידום מעמד, נבחר – חבר הכנסת תומא סלימאן. הורידו את השם שלי, הורידו את המילה אישה בפרסום בעיתון, והייתי בהלם. כתבו – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה כתבו, סלימאן? << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כתבו: ועדת קידום מעמד, בלי האישה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מעמד של מי? << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ככה כתבו. אתה שואל אותי? ונבחר חבר הכנסת סלימאן. ואז נחשפתי לעולם ומלואו, האמת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מי פרסם את זה? << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> עיתון, עיתון דתי. ואני לא הבנתי מה קורה שם. קיבלתי העתק מהעיתון. אחר כך היה לי סיור של הוועדה לקידום מעמד האישה בבית שמש, ושם עמדתי מקרוב ליד שלט שכתוב עליו – אתם יודעים, קופות חולים, יש להם מרכז בריאות האישה, ואז יש את הסמל של קופת חולים, מרכז בריאות ואחר כך קו שחור, במקום מרכז בריאות האישה. אני חושבת שאנחנו ב-2022 ואנחנו, הנשים, נמצאות בכל מקום. אתמול ושלשום הכנסת הקדישה ימים לעניין 8 במרץ כדי לדבר על מעמדן של נשים. לא יכול להיות שנמשיך במצב כזה, בניסיונות להעלים אותנו מהעין הציבורית. אנחנו פה. אנחנו נמשיך להיות פה. ואני שמחה שחברת הכנסת יוליה מלינובסקי הגישה את הצעת החוק הזו, אבל אני שואלת את חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, שכל כך אכפת לה באמת מהזכות של הנשים וכלל הזכויות של הנשים. הרי היא הגישה את הצעת החוק כי אכפת לה – ככה היא מצהירה – מזכויות נשים באופן כללי. איך זה מסתדר עם שלילת זכות אישה לחיות עם המשפחה שלה, עם בן הזוג שלה, ברוגע, בביטחון? איך זה משתווה למצב שיש בו אפליה כל כך ברורה בעניין יסודי ביסודות המדינה, שנקרא אזרחות? אין כפל של סטנדרטים: מי שבעד זכויות נשים, שילך עם זה עד הסוף – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – אחרת זה לא עובד ולא אמין. ובכל זאת, אני אצביע עם החוק, כי אצלי זכויות זה לכולם, לא לחלק כן ולחלק לא. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ביטון, בבקשה. קיש, קיש. << דובר >> חיים ביטון (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בסופו – לא, אני מחכה, לא אפריע לכם. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים לקראת פגרה, בסיומה של תקופה, הייתי אומר, שבה הכנסת עמלה וטרחה – יותר נכון הקואליציה עמלה וטרחה להעביר פה שורה של חוקים, חוקים רעים הפוגעים בדת ומעלים את יוקר המחיה. בדוח של רשות המיסים שראינו אתמול רשות המיסים מספרת שהגירעון בחודש פברואר הגיע למצב – לעומת 11 מיליארד גירעון בפעם שעברה, הפעם יש 4 מיליארד שקל עודף, ומתפארים בזה, ראש הממשלה מתפאר בזה. במה הוא מתפאר? שהיקף המיסים ויוקר המחיה שהשיתו על השכבות החלשות – כפי שאמרתי פה בעבר, בסוף, כשאוספים הרבה כסף מקצת אנשים זה לא מביא את אותו מספר שמביאים קצת כסף מהרבה אנשים. והעובדה היא שזה פשוט מה שעשו – העלו מיסים בכל תחום, ויוקר המחיה הגיע למצב שנוגעים בכל השכבות החלשות, וזה פשוט הביא למדינה הרבה כסף. 4 מיליארד שקל, שזה 15 מיליארד יותר מפברואר אשתקד, פשוט לקחו ולוקחים מכל החוקים החדשים, מכל העלאת יוקר המחיה, ועוד מתפארים בזה. אני חושב שהיה צריך להתבייש בכך שהמדינה גבתה כל כך הרבה מיסים. בשביל מה צריך את כל המיסים האלה? בשביל מה צריך לגרום לכך שאנשים מחזירים מוצרים למדפים בסופר, ואצל הקופאית הם אומרים שאין להם מספיק כסף ומחזירים חזרה לעגלה ולמדף? בשביל מה צריך את הכסף הזה, בשביל להעביר כסף לכל החברות הגדולות ולכל הטייקונים, שירוויחו ויעשו עוד הון על גבם של אותם אנשים שאין להם מה לאכול, ששוקלים אם ללכת לרופא או לקנות תרופות או לקנות בגדים או לקנות אוכל? איזו התפארות זאת? אנחנו בתנועת ש"ס וכל החברים באופוזיציה נלחמנו בכל התקופה הזאת בצורה חמורה וקשה, והצלחנו בהצלחות גדולות, לצערם של חלק מהקואליציה, שדשדשה כל התקופה הזאת. ואנחנו מודים לכם. אנחנו נמשיך להילחם גם בתקופת הפגרה, נילחם מעל כל במה כדי שיוקר המחיה הזה ייפסק, שיהיה מצב שיסתכלו פה גם בעיניים של השכבות החלשות וייתנו להם את המגיע להם, ובעזרת השם, הממשלה הזאת, שלצערנו עושה את הדבר הרע ביותר שאפשר – לא להתייחס לציבור הזה – תלך מן העולם. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סמוטריץ', בבקשה. << דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בג"ץ החמץ בבסיסי צה"ל חושף, אני חושב, בתיק אחד לדוגמה מרכיבים מאוד מאוד רבים בכשלים – ואני בורר את מילותיי בעדינות – של בית המשפט העליון במדינת ישראל. זה מתחיל בבורות. עקבתי אחרי הדיונים, אחרי ההתבטאויות של השופטים – חוסר הבנה מוחלט בסוגיות הלכתיות מורכבות. זה נכון, מאוד קל להסתכל על הדברים בפשטנות, והאמת, אני כאילו מחייך, כי אני מרחם עליהם, אבל להבין את המשמעות של מה זה "בל ייראה ובל יימצא" ומה נחשב לרשותו ולא רשותו, ולמה בסיס בצה"ל הוא כן רשותו של החייל – סוגיות שהשופטים לא מתחילים להבין. וכבר אמר החכם באדם: "גם אויל מחריש חכם יחשב", ובתרגום לעברית פשוטה: מוטב לסגור את הפה ולהיחשב לטיפש מאשר לפתוח אותו ולהוכיח שזה נכון. אבל זאת בורות עצובה. מתווספת לזה היהירות, וגם על זה יש כבר משפט ידוע, כן? להיות חכם ושחצן – חצי צרה, לפחות אתה חכם; להיות טיפש ועניו – חצי צרה, לפחות אתה בעל ענווה, תלמד. אבל להיות טיפש ושחצן זה הכי גרוע. אז גם לא מבינים שום דבר בהלכה וגם לא מוכנים ללמוד, וחושבים שמבינים הכול כי יושבים על איזה במה גדולה עם גלימות ומשחקים אותה חכמים גדולים ונבונים ומבינים. זה נמשך בזלזול – אותה התבטאות עצובה ומקוממת של השופט עמית על דיאטת מצות. עליו, אגב, אי-אפשר להגיד שהוא לא יודע, יש לו רקע דתי. בוז גדול לכל מה שריח של יהדות נוטף ממנו, וזה עצוב למדינה היהודית. אבל הדבר המרכזי שעליו אני רוצה לדבר הוא השיטה של בג"ץ. לקחת סוגיות שנוגעות בכלל לצביון, למהות, לזהות של מדינת ישראל, לנסות להפוך אותן ולהסתכל עליהן דרך הפריזמה המצומצמת של זכות הפרט, ואז להגיד: טוב, אם זה זכויות פרט אז בואו נאזן, נמצא את הדרך שגם החיילים הדתיים והמסורתיים – אגב, חמץ, אני חושב, לפי כל הסקרים, הרוב המוחלט של החברה הישראלית נזהר ממנו בפסח. כולם מבינים את המשמעות. אבל אומר בג"ץ: ניקח את זה מהמרחב הכללי, הציבורי, למרחב הפרטי, ובמרחב הפרטי נאזן בין זכויות ונמצא את הדרך לסדר. הרי ברור לכולם: פסח זה יום ההולדת של עם ישראל, היום שבו עלינו על בימת ההיסטוריה. איסור חמץ ומצוות אכילת מצה – ואני לא אתן עכשיו שיעור שלם – מקפלים בתוכם מהות כל כך אדירה שנוגעת לעם ישראל, לייעודו, לתכליתו בפסח, כן, באותו יום ההולדת שאנחנו חוזרים אליו מדי שנה בשנה ומתחדשים בו. מדינת ישראל כמדינה יהודית, יש בה חוק שאוסר הצגת חמץ. זאת לא שאלה של פרט מול פרט, זאת שאלה של צביון. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט לסיום, בבקשה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זאת הזהות של מדינת ישראל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זאת לא שאלה עכשיו רק לאפשר לחייל הדתי או המסורתי איך הוא יוכל לשרת, ובמקביל – הלוא זאת מדינה יהודית, ואת זה לא מבינים השופטים – את הזהות והצביון. ופה, ממש משפט אחרון, אדוני היושב-ראש. זה קורה בכל כך הרבה סוגיות שבית המשפט, הוא הרי לא מוכן להתמודד. הרי במרחב הציבורי, אם הוא יגיד: אני החלטתי שהתוכן שאני יוצק אל תוך ערכי המדינה היהודית לא כולל חמץ – אין לו לגיטימציה. זה, הבית הזה צריך להתווכח ולהחליט. אז הוא מוציא את זה מהבית הזה ולוקח את זה כאילו באיזה תרגיל משפטי למישור הפרטי. זאת טעות. אני אומר לכם, השופטים: אל תתעסקו בפסח, אל תתעסקו בחמץ ואל תתעסקו בצה"ל. הוגשה כאן כבר הצעת חוק, ואם צריך – הכנסת תתקן. אבל גם היום, שלא תעזו, תעזו לפגוע בקדושתו של צה"ל ובאופייה היהודי של מדינת ישראל ולאפשר הכנסת חמץ לצה"ל, שהוא סמל כל כך משמעותי בעצמאות ובריבונות שאנחנו זוכים לה מחדש. זה רק חידוש של מה שהיה כאן שלושת אלפים ומשהו שנים לפני יציאת מצרים. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. אני מבקש בכל לשון של בקשה מחברי הכנסת לעמוד בזמנים. יש מספר דוברים רב. בבקשה לעמוד בזמנים. חבר הכנסת עודה – איננו. חברת הכנסת דיסטל, בבקשה. << דובר >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אתמול חגגנו כולנו את יום האישה. אני רוצה להקדיש את הנאום הזה לנוכחות-הנפקדות של היום הזה, אלה שזקוקות לו הכי הרבה, אלה שבאופן פרדוקסלי נמצאות בפינה האפלה של החברה הישראלית – אני רוצה להקדיש את היום הזה לנשות עוטף התחנה המרכזית בתל אביב, אלה שאיתרע מזלן והתוקפים שלהן שייכים לפרחים המאותגרים של משטרת התקינות הפוליטית. אז כדי לא להציף את הפשעים שנעשים להן השכם והערב, גם המשטרה מטשטשת באין דורש, ואף אחד באמת לא דורש. לא פעם ולא פעמיים הנשים האלה אושפזו בבתי חולים, ושום ידיעה משטרתית לא יצאה על הדבר הזה. האליטה בתקשורת כמובן איננה דורשת בשלומן. יום האישה הוא בכלל יום פרחוני של פייק העצמה פייק נשית בפייק תוכניות בוקר של פייק מגישות שלא יודעות ולא מכירות את ההתמודדות של הנשים – המזרחיות ברובן, חייבים לומר את האמת – שחיות בעוטף התחנה המרכזית. מעט נתונים, ברשותכן, זה המעט שאני יכולה לעשות למען הנשים האלה. בשנת 2017 אנחנו רואים שעבירות המין כלפי הנשים האלה היו פי 4.31 מכלל העבירות בישראל, ואני מדברת על עבירות מין קשות, כולל אינוס, שנעשו אך ורק על ידי אריתריאים וסודנים. אני חוזרת על הנתון: פי 4.31. עבירות גוף כמו אלימות – פי 3.46. נשים מוחלשות בדרום תל אביב מותקפות פי שלושה, באלימות פי ארבעה כמעט, עבירות מין, ולאף אחד לא אכפת, אף אחד לא שומע, אף אחד לא יודע. ב-2018 הנתונים האלה מחמירים. אני מצטטת: עלייה דרמטית במספר עבירות המין המבוצעות על ידי תוקפים שאינם ישראלים במחוז תל אביב. מה שקורה עם הדבר הזה – שיש כמעט חיסיון מוחלט. אין דרך להגיע לנתונים, אין דרך לדעת למשל מה קרה בשנת 2021 או 2022. אני ניסיתי. אם מישהו מצליח, אני אשמח לקבל. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> תפני לוועדת ביטחון פנים, היא אמורה לדון בזה, לא? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> תאמיני לי, פניתי לוועדת ביטחון הפנים, לא נותנים לי לדבר בה. אסור לי לדבר בה כי הגב' מירב בן ארי הפכה להיות הדוברת של המשטרה, ואסור לאתגר את המשטרה מולה, זה מעצבן אותה, זה מכעיס אותה. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> חד-משמעית – – – << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה. אתה רואה? ימין ושמאל, לפחות בדבר הזה ימין ושמאל מסכימים, עופר. אני רוצה לסיים בפרופיל של האנשים שתוקפים את הנשים האלה. הנשים הנתקפות – ואני חוזרת שוב: פי 4.5 כמעט מכל אישה אחרת בכל עיר, בכל אזור בישראל – הן בדרך כלל או קטינות או נערות או ילדות צעירות או קשישות או חוסות וכאלה עם מוגבלות, מוגבלות שכלית, מוגבלות נפשית, מוגבלות גופנית. המקרה האחרון, המקרה המזעזע שלא צלח את המהדורות ולא צלח את כל תוכניות ההעצמה הנשית שבהן יושבות דוגמניות ומספרות להן מהי העצמה – את מכירה את זה, קרן? << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אף אחת מהן, באמת, אף אחת מהן לא דיברה על צעירה בת 22, חוסה בהוסטל, ששני גברים, אחד בן 35 ואחד בן 45, גררו אותה ביחד לדירה בדרום תל אביב ואנסו אותה עד כדי כך שהיא סיימה בבית חולים. את שמעת על הסיפור הזה, קרן? << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> מזעזע. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> זה סיפור שפשוט הושתק לחלוטין. רק לפני כמה שבועות – עוד בחורה אחת, חוסה, עוד מספר סטטיסטי, אנונימי, שלא מעניין אף אחד. ולא מדובר ביום האישה המזויף להכאיב שישראל חוגגת. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רוטמן, בבקשה. << דובר >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אנחנו לומדים כל יום כללים חדשים, מגלים כל שבוע מחדש שהתקנון חל או לא חל, אפשר לצאת להפסקות, אפשר לקיים דיונים תוך כדי מליאה, אי-אפשר לקיים, כי הינה, כחומר ביד היוצר, ברצותו מאריך, ברצותו מקצר, ברצותו יוצא להפסקה, ברצותו לא יוצא להפסקה. אבל לזה, לצערי, כבר התרגלנו. בשבוע שעבר ביקשתי לקיים דיון דחוף בהצעה דחופה לסדר-היום בעניין ח'אן אל-אחמר, תשובת המדינה שהייתה אמורה להיות מוגשת על ח'אן אל-אחמר. בעקבות התארכות דיוני המליאה באחד הימים, הדיון שהיה אמור להיות בערעור על החלטת הנשיאות לדחות את ההצעה, הוא לא הגיע לוועדת הכנסת. יושב-ראש הכנסת, שהערעור הוא בעצם על החלטתו שלו, יחד עם הנשיאות, סירב לוועדת הכנסת להתכנס, ומנע את האפשרות לערער על ההחלטה שלו. מה שנקרא, כללי הצדק הטבעי לא כל כך טבעיים. ואני לא הבנתי למה, לא הבנתי מה פתאום מונעים דיון בוועדת הכנסת בערעור על הצעה דחופה לסדר-היום. ואז הבנתי – אז הבנתי שיושב-ראש הכנסת, שנשיאות הכנסת התגייסה כל-כולה להגן על אנשי הקואליציה מפני הבושה בעניין ח'אן אל-אחמר. בעניין ח'אן אל-אחמר היו הרבה מאוד הבטחות, בואו נזכיר – והאזכור הוא באדיבות אתר סרוגים, שאסף את הציטוטים. נפתלי בנט באולפן סרוגים: נזכיר לכולם שבאותה החלטה, רק אני ואילת הצבענו בעד הפינוי, שרי הליכוד וכל שאר שרי הממשלה התנגדו. כל כך הרבה שנים נתניהו אמר שבגלל האג לא נחיל ריבונות או לא ניישב או לא נפנה. בסוף לא החלנו, לא יישבנו, לא פינינו ועדיין קיבלנו את האג. שרת הפנים אילת שקד: יש פסק דין שמאפשר את הפינוי. הדבר היחיד שעוצר את זה הוא נתניהו. נתניהו כבר לא נמצא בממשלה, ואין פינוי בח'אן אל-אחמר. הגישו עוד הארכה. יושב-ראש תקווה חדשה, גדעון סער: אני קורא כבר היום לנפתלי בנט: אתה לא הולך לעוד ממשלה של נתניהו, צריך לפנות את ח'אן אל-אחמר, זה רק אם לא יהיה עם נתניהו. הסיבה לכך שהיישוב הזה לא פונה – בגלל הפחד המשתק מול בית הדין בהאג. אנחנו עושים טעות בהתנהלות מול האג, אמר אלקין. כל הזמן משחקים מגננה, אי-אפשר לנצח בקרב הזה. כך נעשה – נפנה. עודד פורר: ח'אן אל-אחמר מציגה הכי טוב את הפארסה של שלטון נתניהו עם החרדים, שמצליחים לרמות את הציבור ולהגיד שהם ממשלת ימין. אין נתניהו בממשלה, אין חרדים, ועדיין ח'אן אל-אחמר לא מפונה, אז כדי לחסוך את המבוכה מנע יושב-ראש הכנסת את הדיון בהצעה דחופה לסדר-היום בשבוע שעבר. מזל שאת שלוש הדקות שלי עוד מותר לי לדבר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. חבר הכנסת קושניר – איננו; חבר הכנסת מלכיאלי – איננו. חבר הכנסת בן צור, בבקשה. << דובר >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על יוקר המחיה המטורף המשתולל בכל תחום. הממשלה הרעה הזאת נתנה את האות שאפשר להעלות מחירים, והם ייקרו את החד-פעמי ואת המשקאות הממותקים בבחינת מס החינוך שלכם כלפינו, והוא כולו בהתנשאות ורוע. כבר דיברתי על החד-פעמי, שהבעיה בייקור של המוצר הזה היא כפשוטו – לקחת את זמן האיכות של האב או האם בבית, שבמקום שישבו עם הילדים, הם צריכים לשטוף כלים. זה מה שלקחתם להם – את השלווה, את מעט הנוחות שהייתה לאימהות הללו. אני רוצה לדבר על יוקר המחיה האמיתי שבו נתקל כל אדם שמגיע לסופר לקניות וחי בישראל האמיתית, לא זאת המנותקת והשבעה של חברי הקואליציה, שגם לא הולכת לשוק ולסופר. כי כשהיצרנים והיבואנים ורשתות השיווק מעלות מחירים והממשלה הרעה הזאת מעלה את המס על הדלק והחשמל לשיא חדש, האזרחים חנוקים ולא יכולים לחיות, כפשוטו. אזרחים רבים נאלצים לוותר על קניות ולצמצם את סל הצריכה שלהם, ואני מדבר על מוצרים בסיסיים: סוכר, שמן, פסטות, מוצרי ניקיון והיגיינה. אתם רעים בצורה שלא תיאמן. העם נאנק. וגם ייצרתם עוד עניים חדשים בגל האומיקרון, כי לא סגרתם את המשק ולא נתתם סיוע כספי. הם קרסו ונהיו עניים בגללכם, כי בממשלה הזאת לא נותנים לעם את הביטחון הכלכלי שהעם זקוק לו כדי להמשיך לעבוד ולא לקרוס. הם לא מבינים את המצב לאשורו. הממשלה הרעה הזאת מסרבת לתת כסף ממשי לאזרחים שנפגעים. בינתיים הם חזקים בהבטחות, ולצערי הגדול, גם מה שהם אומרים שייתנו – זה מעט מדי, מאוחר מדי ולפעמים כבר אין את מי להציל. כאן, הממשלה הזאת עומדת מול העם, נגד העם. לא נשמע דבר שכזה. חברי הקואליציה, תשאלו ברחוב את המצביעים שלכם – הם יגידו לכם שהם לא מאמינים לכם למילה. גם המצביעים שלכם מיואשים – מכם, מחוסר ודאות כלכלית. לכו הביתה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. חבר הכנסת פינדרוס, בבקשה. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אמר יושב-ראש הכנסת בהיותו באופוזיציה, הוא שאל שאלה: אתם השתגעתם? ביום ז' באדר, שר הדתות, במה עוסק? בעוד לבנה בהחרבת הרבנות. הוא כנראה לא זוכר, במסגרת קורס הטיס שלו, את מה שאמר חמיו של משה רבנו כשהוא העמיד דיינים והוא הציע את ההצעה של שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים, שרי עשרות, ו"את הדבר הקשה יביאון" אליו. כשהוא מביא חוק של לבטל את ראש הדת, לבטל את הדבר הזה, הוא מתערב בבתי הדין בניגוד לראש הדת, והוא עוד מעיר לו ויוצא נגדו באותו זמן, במקום להתעסק במירון – שזה לא הפתעה אצלו; אסון מירון היה לפני מספיק זמן. אם אני זוכר נכון, בישיבות הראשונות של הממשלה הקימו את ועדת החקירה על מירון בשביל לעזור, בשביל שיהודים יוכלו לעלות לשם. אז הבוקר הוא סגר את המקום, ואחר כך יש לו תמונות יפות, שיפתחו את החדשות – החרדים משתוללים, לא נותנים להם להיכנס. הוא לא יכול היה לפתור את זה. היו לו תשעה חודשים לפתור את זה. הוא כבר מסתובב שם. הוא היה שם לפני שבועיים, לפני שלושה, אבל לא, הוא עסוק במשהו אחר – הוא עסוק בלהחריב את הרבנות הראשית. הוא עסוק בלהחריב, השחתת מקרקעין – בלהשחית כל דבר שפוי ונורמלי ודתי שנמצא במדינת ישראל, והוא שר הדתות. ובמה עסוקה יושבת-ראש הוועדה לשירותי הדת? בלהגיש חוק על הדרת נשים. אתם מבינים את האבסורד? מבקשים, בשביל לא להפוך את הנשים לחפצים ולחפצים לפרסום – וכולם מבינים למה – מבקשים לכבד את הנשים, לכבד אותן ולשים אותן במקום של כבוד. הוא קורא לזה השחתת פני מקרקעין במטרה להדיר נשים. להכריח, להכניס לנשים שלא רוצות – לא גברים, נשים שלא רוצות; לא רוצות תמונות שיהיו שם בשביל להפוך אותן לחפץ, שלוש נקודות. בשביל הדבר הזה הוא מביא חוק ביום כזה. עסוקים בלהחריב, להשחית, וכמו שאמרו קודמיי, בלהעלות מיסים, בלהכביד על האזרחים; "תכבד העבדה" – הפתרון של פרעה במקום הפתרון של יתרו. במקום לייקר את הרבנות הראשית – להרוס את הרבנות הראשית, ולדבר הזה אתם קוראים שלטון. תלכו הביתה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מה שייך קורס הטיס, פינדרוס? הוא לוחם מהולל. תודה רבה, חבר הכנסת פינדרוס. חבר הכנסת סעדי – איננו. חברת הכנסת וולדיגר, בבקשה. << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר או השרה – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יש, השר חמד עמאר. << דובר_המשך >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – כבוד השר, כנסת נכבדה, אז המלחמה באוקראינה – דבר קשה, עצוב, אבל אנחנו צריכים להתמודד עם זה. וכשמתמודדים עם מלחמה, ישנה כמובן התמודדות שהיא גופנית. צריך לפעול ברמה הביטחונית, ברמה הסוציאלית, בכל רמה שהיא, אבל כן, גם ברמה הרגשית – במתחים, בטראומות, ויש, לצערי הרב, רבים ורבות כאלה. אני פניתי גם לשר החוץ, גם לשרה לקליטה ועלייה וגם לשר הבריאות, בבקשה/דרישה להקים מערך, תחום תמיכה, של בריאות הנפש, תמיכה נפשית לאותם זכאי חוק השבות, בין אלה שמגיעים כבר לארץ, בוודאי, אבל גם כאלה שנמצאים על הגבולות, בין שבאוקראינה, בין שבארצות מסביב, ומחכים לעלות לארץ. החבילה הזאת היא הכרחית, בין שכלפי חוץ נראה שהאנשים האלה זקוקים לתמיכה הזו ובין שזה לא נראה, אבל זה יישאר עוד זמן רב אצל אותם אנשים, גם אחרי שהמלחמה תסתיים. ואני מדברת על כמה דברים. אחד מהם הוא כמובן מוקד טלפוני, שיהיה מקום שאפשר יהיה להתקשר אליו. כשבן אדם מרגיש לא טוב, הוא יוכל להתקשר, ומי שיענה לו – זה יהיה מונגש בשפה, בתרבות, ביכולת ההבנה של מה שמתחולל לאותו פונה בראש. זה לא קשה ולא מסובך לעשות את זה. כמדומני, אמרה לי שרת העלייה והקליטה שהם אכן עובדים על זה, ויכול להיות שזה אפילו התחיל, אבל יש עוד שני דברים: חבילת סיוע מיידית, קריטית, שבתוך החבילה הזאת יהיו שלוש פגישות, שבן אדם, אפילו ב-reaching out – יגיעו אליו וידברו איתו, ויבדקו מה קורה שם, ואם יש שם משהו שמצריך טיפול יותר ארוך, ואם לא, אז בטיפול הזה או בפגישה הזאת ידברו איתו, יכירו לו את מה שקורה בארץ, ייתנו לו את הסיוע שהוא צריך, סיוע מיידי, שינגיש ויאפשר לו את הקליטה בארץ זרה לו. אני חייבת לומר שקליטת עלייה קשה גם כשלא מגיעים ממלחמה, ולהעתיק אדם מהמקום הטבעי שלו למדינה אחרת זה קשה, על אחת כמה וכמה כשמגיעים לארץ זרה עם חתיכת משקל על הכתפיים של זוועות, של טראומות, ולכן צריך את חבילת הסיוע הקטנה. ואם מאבחנים – אני מסיימת – תוך כדי החבילה הראשונה שמדובר פה במקרה יותר מורכב ושצריך יותר תמיכה, אזי יש חבילה שנייה, מורכבת יותר, שבנויה על 12 עד 24 מפגשים שייתנו תמיכה אמיתית, כי חברים, אם לא ניתן את זה עכשיו, זה רק ילך ויצמח, ויגדל לנו פה דור של עולים שבאמת, הטראומות שלהם רק ילכו וישתלטו עליהם והם לא יוכלו באמת להפוך לחלק מאיתנו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ולכן, אני מבקשת שייקחו את הדברים האלה בשתי ידיים ויתחילו לעזור גם בפן הרגשי. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בוסו, בבקשה. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בסיומה של – איך אומרים? תקופת כנס החורף. כנס חורף הוא כנס ארוך והייתה ציפייה שבתקופה הזאת יהיה בליץ של חקיקה, שמקילים על האזרחים – יוקר המחיה. נוח לממשלה שנתעסק במה שקורה בין רוסיה לאוקראינה, במה שקורה בגזרות אחרות – כן נסע בשבת, לא נסע בשבת – אבל התעלמות אמיתית מהדברים החשובים, מיוקר המחיה. התעסקנו בפסטה. אתה יודע, ראיתי סרטון של נאור ציון, שהוא באמת נגע בנקודות. מדברים על הפסטה, אבל איפה הדלק? איפה מחירי הדירות? איפה המס הנוסף? קראתי היום טור מאוד מאוד חשוב ונכון: ממשלת בנט-לפיד מעמיקה את האי-שוויון בשני מהלכים. אתה צריך לזכור, היושב-ראש: אדם שמרוויח 100,000 שקל בחודש ואדם שמרוויח 5,000 שקל בחודש, ולשניהם יש חמש נפשות, בסוף על אוכל הם יוציאו כמעט אותו דבר, בערכים כאלה או אחרים. שניהם ישלמו על הדלק אותו דבר. אבל התוספת בסוף, האחוזים כמה יחסר לכל אדם בסוף השנה, מבחינת אחוזים – מי שמשלם את המחיר האמיתי זה מי שנמצא בעשירון התחתון, לפי הבדיקה האמיתית. אתמול התפארה ממשלת ישראל בכך שהמינוס של מדינת ישראל ירד פלאים והצטמצם, אבל בסך הכול, הם לא יודעים לעשות דבר אחד – בכסף הזה, שיש עכשיו יתרות, יכולתם לצמצם את הפערים, אבל רק העמיקו את הפערים. המזון, הדלק, הסיגריות, המיסים על משקאות ממותקים וכלים חד-פעמיים. על המס על כלים חד-פעמיים למשפחה בחמישון התחתון – 278 שקלים לשנה לעומת 178 שקלים בחמישון העליון. זה נקרא חמישים וחמישים. הלאה – המס על המשקאות הממותקים למשפחה בחמישון התחתון יעלה 191 שקלים, ולמשפחה ממוצעת בחמישון העליון 99 שקלים. מי ישלם יותר, בזכות אותם מיסים שהממשלה הטילה כדי שיהיה לה קל? מדובר בצעדים שמרחיבים את הפערים, וכאן ממשלת ישראל לא עושה שום דבר, לא מסתכלת, לא באמת דואגת. אני יכול לקרוא לכם כאן נתונים חסרי תקדים, אבל בשורה התחתונה המיסים החדשים יוסיפו על החמישון התחתון נטו של 0.71% לעומת החמישון העליון, שיהיה לו נטו של 0.57%. הרי אתה נותן הקלה במס כשהחמישון התחתון רובו המכריע לא מגיע בכלל למס. זאת התשובה האמיתית לכך, שהממשלה הזאת היא אכזרית לכל מי שלא חזק. לא צריך להיות עני כדי שהיא תתאכזר אליך. אם אתה לא חזק ועוצמתי, הפערים שהממשלה הזאת נטעה במיסים שלה רק הרחיבו את הפערים, והיא לוקחת מהחלש לחזק. זו מדיניות הממשלה הקלוקלת. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבו שחאדה, בבקשה. << דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, סיפור קצרצר של גרשון שופמן, שנקרא "בעד החלון", שבו הסופר מנסה ללמד אותנו על כפילות המוסר של בני האדם. האמת שלא צריך סיפורים כאלה. מי שבא לכנסת, יש לו כל יום שיעורים כאלה חינם. שמענו את ההקדמה לחוק של יוליה מלינובסקי על התנגדותה להדרת נשים – אנחנו איתה בנושא הזה – ואז אותה יוליה מלינובסקי, עם שותפיה בקואליציה ואנשים אחרים מהאופוזיציה, לא חושבים שלאישה הערבייה מגיע להחליט עם מי להתחתן ולהקים משפחה. מביאים לנו עוד מעט עוד חוק, או מחזירים לנו את החוק האנטי-אנושי, החוק הגזעני, שרוצה להחליט לערבים – בגלל שהם לא יהודים, אדוני – עם מי להתחתן. אף אחד לא היה מעז להעלות את זה על הדעת, אם היה מדובר ביהודים. יהודי, יהודייה במדינת היהודים, תגיד להם עם מי להתחתן? בטח שלא, הם יכולים להחליט עם יהודייה מאוסטרליה, עם מי שהוא רוצה. הוא מחליט במי הוא מתאהב ועם מי הוא מקים משפחה. אבל הערבים? לא, מה פתאום, הם לא יהודים. כי ברגע שחושבים פה על זכויות נשים, מתכוונים לזכות האישה היהודייה. אם היא לא יהודייה, היא שווה פחות. ככה זה במדינת היהודים. כדי להיות אזרח שווה, אתה צריך להיות יהודי, אתה צריך להיוולד לגזע הנכון, זה בא בלידה, בגנטיקה, ככה זה עובר בגנים. הזכות לשוויון בסיסי, להקמת משפחה, זה אמור להיות בגנים במדינת היהודים. אם זה היה קורה ליהודים בכל מקום אחר בעולם, האדמה הייתה רועדת. זה היה נראה לכם גזעני, אדוני היושב-ראש. אותו יחס ליהודים בכל מקום אחר בעולם היה נראה גזעני, וזה באמת גזעני, והיינו יוצאים נגדו. אבל פה, במדינת היהודים, מותר. למה מותר? כי מותר ליהודים להיות גזענים במדינת היהודים, ואז מדברים על ביטחון ולא ביטחון. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אם היו לוקחים בדיוק את אותו חוק ומחילים אותו על היהודים, אם היו מענישים יהודים באזרחות שלהם על זה שמישהו במשפחה שלהם מעורב בעניין ביטחוני נגד ערבים, לא היו נשארים אצלכם אזרחים יהודים במדינה, אדוני. אם אותו כלל, אותו כלל – אם מישהו במשפחה שלך פגע בערבי, אתה לא יכול להיות אזרח – כנראה שחברי כנסת יהודים רבים לא היו פה בכלל בכנסת, הם לא היו אזרחים. העונשים הקולקטיביים האלה, אדוני, אי-אפשר להבין אותם ואי-אפשר להסביר אותם, בטח ובטח לא בענייני משפחה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט סיום, בבקשה. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אז אני רוצה לסכם, אדוני, ששוויון מגיע לאזרחים מתוקף היותם אזרחים. אם הם מתפללים כמו יהודים, לא מתפללים בכלל, זאת בעיה שלהם, בינם לבין אלוהים. זכויות אדם אמורות להתקבל מתוקף היותם בני אדם. לא צריך להיות יהודי כדי לקבל זכויות. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת כסיף, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להביע תמיכה בחוק ולהצדיק אותו, אבל אני גם רוצה להשמיע ביקורת על החוק מזווית פמיניסטית. אני אתחיל מההצדקה, למה החוק הזה נכון, למה הוא מוצדק. מניעה של הצגת דמויות של נשים במרחב הציבורי, או השחתה של דמויות כאלה, קל וחומר הגבלה של גישה חופשית של נשים במרחב הציבורי בצורה כזאת או אחרת, אלו הם אקטים אלימים, אקטים אלימים שנגזרים מראיית נשים כאובייקטים מיניים ותו לא. זאת אומרת, אלה שמשחיתים תמונות או מונעים את תלייתן, או קל וחומר, כפי שאמרתי, מונעים מנשים להגיע ולהופיע, תרתי משמע לפעמים, במרחב הציבורי, מתייחסים לנשים רק כאל אובייקטים מיניים – כאילו נשים הן שוות ערך למיניות וסקס וזהו; כאילו אין להן שום תכונה מלבד מיניות. זאת כשלעצמה תפיסה משפילה ומבזה, וטוב שניאבק בתפיסה הזאת, גם אם השלב הראשוני הוא – כפי שהצעת החוק הזאת מציעה – על ידי מניעת או על ידי הגדלת הסנקציה על מי שמשחית או מונע הופעת נשים או ייצוגן במרחב הציבורי. אבל אני רוצה גם להשמיע ביקורת. מי שתעזור לי בביקורת היא ד"ר רונית עיר-שי מאוניברסיטת בר-אילן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הוספתי לך עוד דקה, אז בבקשה, תזדרז. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ד"ר רונית עיר-שי מאוניברסיטת בר אילן כתבה מאמר שנקרא: הדרת נשים – הפמיניזם כמנצח העצוב. היא כותבת כך, ואני מצטט אותה: "אחת הטענות החוזרות ונשנות בשיח הציבורי בעניין הדרת נשים היא שבין הציבור החרדי או החרד"לי ובין הציבור החילוני מתנהל דו-שיח של חירשים. אלה אינם מעוניינים בשוויון לנשים ואלה אינם רואים בצניעות ערך. אלה מעוניינים להשפיל ואלה לרומם. יש רעים וטובים בסיפור הזה. יש חשוכים ויש נאורים. הטענה הזאת מופרכת בעיניי מכול וכול – – – אבקש לדחות את ההנחה, שלפיה ה'נאורים', אלה שלא רואים כל בעיה – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תרשה לי, אדוני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אבל זה מעל ומעבר. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – אלה שלא רואים כל בעיה באישה בביקיני קטנטן, שאינו משאיר מקום לדמיון, מרוחה על שלט חוצות ענקי, אינם משפילים או מדירים. בשני המקרים", אני מוסיף ומסיים, אדוני, "מדובר בהחפצה של האישה. בשניהם האישה מזוהה עם מיניות ורק עם מיניות, ואת הדבר הזה צריך להפסיק בשני המובנים". חבל שאין לי את הזמן להמשיך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עד שחבר הכנסת אייכלר יגיע – הודעה לסגנית מזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/3556 וכלה בהצעת חוק פ/3685: הצעת חוק מוקד חירום רפואי טלפוני, התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת משה גפני, עידית סילמן, ינון אזולאי, יעקב אשר, יצחק פינדרוס ועלי סלאלחה; הצעת חוק אישור לפתיחת חקירת שוטרים המעורבים באירוע לאומני, התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – תוספת לשכול מבוגר), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת עידית סילמן, אבי דיכטר ופטין מולא; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חינוך ממלכתי חרדי), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק חילופי מידע בין גופי הביטחון, המודיעין והאכיפה לבין קורבנות טרור, התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת צבי האוזר, רות וסרמן לנדה ורם בן ברק; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תגמול למשרתים במילואים), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת אופיר סופר, שלמה קרעי, אורלי לוי אבקסיס וינון אזולאי; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (שלילת זכויות יתר מאסיר ביטחוני המשתייך לארגון טרור), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת אופיר סופר, שלמה קרעי, אורלי לוי אבקסיס וינון אזולאי; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הסדרי עבודה גמישים להורה עצמאי), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ועופר כסיף; הצעת חוק מתאם ממשלתי לזכויות ילדים ונוער, התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת מיכל שיר סגמן, זאב בנימין בגין, צבי האוזר, שרן מרים השכל, מופיד מרעי, יסמין פרידמן, עלי סלאלחה, מיכל וולדיגר וקטי קטרין שטרית; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת סיעוד למבוטח הנמצא במוסד סיעודי), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – סימון תוצרת חקלאית שאינה ארוזה מראש), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת צבי האוזר; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (החרגת מכשירי דימות תהודה מגנטית הפועלים בשדה מגנטי נמוך מ-0.5 טסלה), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק לתיקון פקודת הדיג (איסור דיג מכמורת), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת אלון טל, מופיד מרעי, מוסי רז, רות וסרמן לנדה, רם שפע, נעמה לזימי, יסמין פרידמן, יוראי להב הרצנו, גבי לסקי, מיכל רוזין, משה טור פז, אבתיסאם מראענה, גילה גמליאל וגלעד קריב; הצעת חוק שימוש חוזר במים אפורים, התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר, אורית מלכה סטרוק, מיכל וולדיגר ואבי מעוז; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת הצגת מחיר מומלץ של ירקות), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס; הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – איסור הפליה מחמת מצב כלכלי), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק השעיה או פיטורין של עובדי הוראה החשודים בעבירות מין ואלימות, התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת (תיקון – איסור העסקה קבלנית), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – התקנת מנגנון שבת למשאבות מים), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', משה אבוטבול, אורי מקלב, אורית מלכה סטרוק, משה ארבל, ישראל אייכלר, יצחק פינדרוס, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, משה גפני, אופיר סופר, ינון אזולאי, מיכל וולדיגר, גלית דיסטל אטבריאן, פטין מולא, חוה אתי עטייה, קטי קטרין שטרית, אוריאל בוסו, יוסף טייב, יעקב ליצמן, איתמר בן גביר, יולי יואל אדלשטיין, חיים ביטון, אלי כהן, אבי מעוז, מאי גולן, שלמה קרעי, דוד ביטן, גילה גמליאל, יעקב אשר, מאיר פרוש ודוד אמסלם; הצעת חוק-יסוד: ביטול ההסדר המיוחד להפסקת חברות בכנסת של שר או סגן שר (תיקוני חקיקה), מאת חברי הכנסת שמחה רוטמן, דוד אמסלם ויצחק פינדרוס; הצעת חוק להגנת חיית הבר (תיקון – סחר, החזקה והעברה של חיות בר), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת מוסי רז, יסמין פרידמן, ענבר בזק, נעמה לזימי, שרן מרים השכל ואלון טל; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הטבות לאח הנספה), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת עידית סילמן, אבי דיכטר ופטין מולא; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שמירה חקלאית כעבודה מועדפת), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת נירה שפק, טטיאנה מזרסקי, ענבר בזק, יוראי להב הרצנו, רות וסרמן לנדה, אלון טל, סימון דוידסון, ולדימיר בליאק ויעל רון בן משה; הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – אי-החזרת גופות מחבלים), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר, אורית מלכה סטרוק, מיכל וולדיגר, אבי מעוז ושמחה רוטמן; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות במס ליישוב מאוים באזור), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר, אורית מלכה סטרוק, מיכל וולדיגר, אבי מעוז ושמחה רוטמן; הצעת חוק רישוי סוכני אונייה, התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – בחירת נשיא בית המשפט העליון בידי הכנסת), מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר, אורית מלכה סטרוק, מיכל וולדיגר, אבי מעוז ושמחה רוטמן; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – סוף שבוע ארוך), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר, אורית מלכה סטרוק, מיכל וולדיגר, אבי מעוז ושמחה רוטמן; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – מכירה ישירה של תוצרת חקלאית), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מינוי יועץ משפטי וחשב למשרד ממשלתי), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – פגיעה בזכויות), מאת חברי הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, קטי קטרין שטרית, אבי מעוז ומיכאל מלכיאלי; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תיקון – יתומי צה"ל), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת קטי קטרין שטרית, קרן ברק, גילה גמליאל, צחי הנגבי, אמיר אוחנה ויואב גלנט; הצעת חוק עמותות חוץ, התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר, אורית מלכה סטרוק, מיכל וולדיגר, אבי מעוז ושמחה רוטמן; הצעת חוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות (תיקון – חובת מיחזור פסולת רכב חשמלי ורכב היברידי), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת מוסי רז, יוראי להב הרצנו, נירה שפק, עופר כסיף, אלון טל, יעקב אשר, לימור מגן תלם, נעמה לזימי, מיכאל מרדכי ביטון וגבי לסקי; הצעת חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים (אישור מיוחד ואי-התרת הוצאה לצורכי מס בשל תגמול חריג) (תיקון – הרחבת התחולה על ספקים וקמעונאים גדולים), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק יום משפחות היתומים בישראל, התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת יוסף טייב, משה אבוטבול, ינון אזולאי, אוריאל בוסו, חיים ביטון, מיכאל מלכיאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק להקמת טכניון בנגב, התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק הבלו על דלק (תיקון – הגבלת שיעור המס על הדלק), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת שלמה קרעי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – העלאת אחוז החסימה), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק חובת תשלום בשוברים, התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת מופיד מרעי; הצעת חוק תוכנית לימודים נוספת (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, עאידה תומא סלימאן, אלי כהן ועופר כסיף; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – אי-כשירות של נאשם להרכיב את הממשלה), מאת חברי הכנסת אלי אבידר, אמילי חיה מואטי, איתן גינזבורג, אוסאמה סעדי ומיכל שיר סגמן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עדכון קצבת אזרח ותיק בהתאם לשכר המינימום), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק להקמת קרן למוצרי מזון בריא, התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת עידית סילמן; הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה) (תיקון – פטור מהשבת מענקים להתמודדות עם השלכות נגיף הקורונה לעסקים במחזור קטן), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת מיכל שיר סגמן, זאב בנימין בגין ושרן מרים השכל; הצעת חוק הרשות הלאומית למניעת התאבדויות, התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה) (תיקון – אוטומציה בקבלת מענק העבודה), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי, מוסי רז, נעמה לזימי, אפרת רייטן מרום, מיכאל מרדכי ביטון ואימאן ח'טיב יאסין; הצעת חוק קרן קיימת לישראל (תיקון – ביטול החוק), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – מס שבח על מכירת דירה שנייה), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת יואב בן צור; הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – מינוי נציגות ציבור), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת גבי לסקי, עידית סילמן ומשה טור פז; הצעת חוק להקמת אוניברסיטה במחוז הצפון, התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – תיעוד שיחות בין צרכן לעוסק ומסירתו לצרכן), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, מאזן גנאים ווליד טאהא; הצעת חוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים (תיקון – פנייה באמצעות מסרון), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת שירלי פינטו קדוש, עידית סילמן, ניר אורבך ויום טוב חי כלפון; הצעת חוק-יסוד: ביטול מוסד הקלון (תיקוני חקיקה), מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים) (תיקון – הגברת הפיקוח על ניסויים), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת יסמין פרידמן, יוראי להב הרצנו, שרן מרים השכל, גבי לסקי, מוסי רז ועידית סילמן; הצעת חוק לתיקון פקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) (ייצוג המדינה), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר, אורית מלכה סטרוק, מיכל וולדיגר, אבי מעוז ושמחה רוטמן; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – זמן שהייה לעובד סיעודי זר) (הוראת שעה), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת יעקב מרגי; הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון – אגרה סביבתית), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – הסדרת העיסוק בפודולוגיה), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת יוסף טייב, מיכאל מלכיאלי, משה אבוטבול, ינון אזולאי, אוריאל בוסו, יואב בן צור, חיים ביטון, יעקב מרגי, משה ארבל ומאיר פרוש; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – איסור חקירה פלילית נגד ראש הממשלה במהלך תקופת כהונתו), מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר, אורית מלכה סטרוק, מיכל וולדיגר, אבי מעוז ושמחה רוטמן; הצעת חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות (תיקון – צפייה של ההורים בצילומים), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת סוכן חוץ), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת אבי דיכטר, יואב קיש, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, יובל שטייניץ, קרן ברק, אורלי לוי אבקסיס, יעקב אשר ואורית מלכה סטרוק; הצעת חוק לניתוק זיקתם של חיקוקים ממצב החירום (שמירת דינים והוראות שעה), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת גלעד קריב, איתן גינזבורג ורם בן ברק; הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – ייצוג לנשים ברשימת המועמדים), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – הגבלת עמלת ערבות בנקאית שמובטחת בפיקדון כספי מסוים), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון ושלמה קרעי; הצעת חוק בחינת חלופות מדיניות לא–צבאיות (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק להגבלת היתרים לעריכת הגרלות והימורים בקרבת מוסדות ציבוריים, התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת יוסף שיין, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, אלכס קושניר, לימור מגן תלם ואלינה ברדץ' יאלוב; הצעת חוק חובת פרסום הודעות באינטרנט, התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי, דוד אמסלם, גלית דיסטל אטבריאן, אמיר אוחנה, יריב לוין, אורית מלכה סטרוק וינון אזולאי; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – קביעת נקודות זיכוי), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – ביטול גיוס חובה), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – רשם המחלות הנדירות), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת עלי סלאלחה; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – קבלת סעיף בחוק-יסוד שדרוש לביטולו או לשינויו רוב מיוחס), מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת מסירת הקלטת שיחת טלפון לצרכן), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקת מכר מרחוק למתן שירותי תיירות בישראל), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – הגבלת זכות העמידה), מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר, אורית מלכה סטרוק, מיכל וולדיגר, אבי מעוז ושמחה רוטמן; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תמרור סימון על פני הכביש – שימוש באמצעי מונע החלקה), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת יואב בן צור; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – העמדת סיוע לנפגע פעולות איבה), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר, אורית מלכה סטרוק, מיכל וולדיגר, אבי מעוז ושמחה רוטמן; הצעת חוק הגבלת עמלת פירעון מוקדם ואיחוד הליכים של הלוואה לדיור (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון ושלמה קרעי; הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – הסדרת מקצוע ניתוח התנהגות), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת עידית סילמן; הצעת חוק להבטחת פיצוי לתושבי גבעת עמל, התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת משה גפני, נעמה לזימי וגבי לסקי; הצעת חוק לקידום מתחרים ולהגברת יעילות במתן רישיונות והיתרים בענף הפיננסים, התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק החברות (תיקון – פרסום דוחות כספיים של מונופול), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הגבלות מוסכמות על שירות וציוד תקשורת), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת משה ארבל, ינון אזולאי, שלמה קרעי, אוריאל בוסו, יוסף טייב, חיים ביטון, עופר כסיף, ישראל אייכלר, אופיר כץ, משה גפני, מיכאל מרדכי ביטון, אלי כהן, ניר ברקת ומאיר פרוש; הצעת חוק צעירים חסרי עורף משפחתי, התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת נעמה לזימי ורם שפע; הצעת חוק פטור מתשלומים בעד ימי מילואים (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מיסוי קרן הון סיכון נסחרת), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת ולדימיר בליאק; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – הצהרת אמונים), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – צמצום הפערים בין הפריפריה למרכז), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת אופיר סופר, שלמה קרעי, אורלי לוי אבקסיס וינון אזולאי; הצעת חוק הספורט (תיקון – זכויות ספורטאי קטין), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת שרן מרים השכל וסימון דוידסון; הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול עבירת המטרד על ידי עיסוק בזנות), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת יסמין פרידמן ואבתיסאם מראענה; הצעת חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מינוי חשב המשטרה), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מתשלומים של דמי ביטוח בעד ימי מילואים), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת אופיר סופר, שלמה קרעי, אורלי לוי אבקסיס וינון אזולאי; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – העדפה מתקנת ללוחמים), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון – בחירות לוועד עובדים ולארגון יציג), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת משה טור פז; הצעת חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ ישראל (תיקון – ניהול והקצאת מקרקעין באזור יהודה והשומרון על ידי החטיבה להתיישבות), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר, אורית מלכה סטרוק, מיכל וולדיגר, אבי מעוז ושמחה רוטמן; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (חיסיון רואה חשבון), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, ולדימיר בליאק, משה גפני, מיכאל מרדכי ביטון, שלמה קרעי, אורי מקלב, מיכאל מלכיאלי, מוסי רז, יצחק פינדרוס, ינון אזולאי, משה ארבל, דוד אמסלם, ענבר בזק ויעל רון בן משה; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות שנאה, התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק הקמת ועדת חקירה ממלכתית לפרשת הרוגלות בשימוש משטרת ישראל, התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק משמר עירוני, התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת ניר ברקת, אופיר סופר, חיים ביטון, מאי גולן, גילה גמליאל, קטי קטרין שטרית, מכלוף מיקי זוהר, פטין מולא, דסטה גדי יברקן, יעקב אשר, שמחה רוטמן, אוריאל בוסו, יוסף טייב, מיכאל מלכיאלי, בצלאל סמוטריץ' ואורית מלכה סטרוק; הצעת חוק הפיקוח על צעצועים מסוכנים, התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק לשמירה על בטיחות מעליות, התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הקצאת תוספת שנתית ייעודית לתרופות למחלות יתומות בסל שירותי הבריאות), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מיסוי הכנסה מהשכרת דירה למגורים), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק להסדרת הצבה של כוורות וייצור דבש, התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וארבע, התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – סמכות זימון של ועדות הכנסת לגורמים פרטיים), מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק החלת דיני הקרקעות והתכנון והבנייה הישראליים ביהודה והשומרון, התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון – הבטחת נכסי בעלי דירות בעסקאות מסוג של התחדשות עירונית), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק ירושלים ובנותיה, התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (תיעוד חזותי של השימוש במכת"זית), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת גבי לסקי; הצעת חוק החלת הריבונות של מדינת ישראל בחבלי יהודה והשומרון, התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – תקופת צינון למינוי היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה כשופטים בבית המשפט העליון), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר, מיכל וולדיגר, אורית מלכה סטרוק, אבי מעוז ושמחה רוטמן; הצעת חוק התחרות הכלכלית (תיקון – איסור פטור סוג להסדר בלעדיות), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק-יסוד: ההתגברות (תיקוני חקיקה), מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מונים למוניות והשכרת רכב), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש רשות סגניו וכהונתם) (תיקון – פתיחה בחקירה כנגד ראשי רשויות), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון – תעמולה דיגיטלית), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם (תיקון – פיצויים ללא הוכחת נזק), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון – אחריות לתשלום דמי תיווך), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק הרב הצבאי הראשי, התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', אורית מלכה סטרוק, מיכל וולדיגר, אבי מעוז ושמחה רוטמן; הצעת חוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (הגבלת פעילות) (תיקון – עונשין על קיום פעילות), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר, אורית מלכה סטרוק, מיכל וולדיגר, אבי מעוז ושמחה רוטמן; הצעת חוק לביטול ההפליה ברכישת מקרקעין ביהודה והשומרון (ביטול החוק הירדני), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר, אורית מלכה סטרוק, מיכל וולדיגר, אבי מעוז ושמחה רוטמן; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (איסור כבילה במוסדות רפואיים), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת גבי לסקי ומשה ארבל; הצעת חוק ביטול המינהל האזרחי, התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר, אורית מלכה סטרוק, מיכל וולדיגר, אבי מעוז ושמחה רוטמן; הצעת חוק הנחה לחיילי צה"ל לוחמים בתחבורה ציבורית, התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת אופיר סופר, שלמה קרעי ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק החלת הריבונות של מדינת ישראל בחבלי יהודה והשומרון, התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר, אורית מלכה סטרוק, מיכל וולדיגר, אבי מעוז ושמחה רוטמן; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – שירות על פי אמונה דתית), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר, אורית מלכה סטרוק, מיכל וולדיגר, אבי מעוז ושמחה רוטמן; הצעת חוק לביטול ההפליה ברכישת מקרקעין ביהודה והשומרון (זכות לרכוש מקרקעין), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר, אורית מלכה סטרוק, מיכל וולדיגר, אבי מעוז ושמחה רוטמן; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (תיעוד חזותי של השימוש במכת"זית), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור שימוש באביזרים חשמליים), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת יסמין פרידמן. עוד הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אתי עטייה, טטיאנה מזרסקי ואחמד טיבי בנושא: פגיעה בטיפול בחולי הקורונה הגריאטריים; מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מופיד מרעי וטטיאנה מזרסקי בנושא: קריסת הלשכות הפרטיות בענף הסיעוד והצורך במתן מענה תקציבי מיידי לפעילותן; מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מוסי רז, אמילי מואטי וענבר בזק בנושא: המאמצים למיגור תופעת הסחר בבני אדם בישראל; מסקנות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אמילי מואטי, ענבר בזק וגבי לסקי בנושא: החלת התקנות למניעת הטרדה מינית על גופי כוחות הביטחון באופן מיידי. תודה. << הצח >> הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 145) (השחתת פני מקרקעין במטרה להדיר נשים), התשפ"ב–2021 << הצח >> (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, אדוני, שלוש דקות. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אם יש מושג שנקרא "הקוזק הנגזל" זה מי שמפרסם תמונות תועבה ומשפיל ומבזה את כבוד האישה, ובא לדרוש 70,000 שקלים ממי שפוגע בתמונה שנועדה להעשיר את הטייקונים שמשתמשים בביזוי כבוד האישה בפריצות כדי לצבור הון בשבילם. אני לא יכול להרחיב את הדיבור, ואתם כולכם יודעים מה קורה בשוק הזה של הפרסום, משום "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו", אבל מי שמפרסם תמונות כאלה מדבר על כבוד האישה? לא מזמן יצא לי להיות בתל אביב וראיתי שכל הקירות מכוסים בקשקושים. לא הבנתי: האם עיריית תל אביב ענייה ואין לה תקציב לניקוי וקנסות? אמרו לי: לא, זאת אומנות המחאה, זה לא קשקושים, זה נקרא גרפיטי. אמרתי: מה זה גרפיטי? אין מילה כזאת בתנ"ך. אמרו לי שאנשים מבטאים את המחאה והמחשבות שלהם, את הדעות שלהם, את הרגשות שלהם, באומנות. זה מאוד מודרני ומקובל בניו יורק, בפריז, כך אמרו לי. זאת הדמוקרטיה. ואז אני בא ואומר: במקום שבו עדיין מאפשרים להביע דעות, אני רואה שהאנשים האלה שמקשקשים על הקירות רוצים לקנוס ב-70,000 שקלים מי שמקלקל, משחית מקרקעין נגד פרסומי שחץ וביזוי כבוד האישה. לשיטתכם, אני אומר – אנחנו לא בשיטה של שום אלימות, אבל לשיטתכם, גרפיטי זאת הדעה האומנותית של המקשקש על לוח תמונות. די עם הצביעות שלכם נגד נשים צנועות וכשרות. מי מדבר על כבוד האישה? מי שנלחם נגד אימהות צנועות וצדיקות שרוצות לשלוח את הילדים שלהן למעון ולקבל את ההנחה שמגיעה לכל המהגרים, לכל הוותיקים, לכל הסוגים ולכל העמים, רק לא לחרדים. אימהות שמגדלות בתים בישראל והם העתיד של העם היהודי, רודפים אותם גם במעונות, גם במחירי המוצרים. אתם מדברים על כבוד האישה? אין מלכה כמו אישה אימא ברוכת ילדים. המלחמה הזאת נגד אלוקי ישראל, נגד תורת ישראל, נגד שומרי התורה, באה ממקום של שנאה ואיבה. הם לא דואגים למקרקעין ולא דואגים לכבוד האישה. רואים איזו מפלגה מגישה את ההצעה הזאת – מפלגה שנלחמת נגד הנשים החרדיות, נגד הגברים החרדים, נגד ספר התורה, נגד היהדות, נגד המסורת, נגד כל מה שמייצג את האמונה של האבות שלהם. ודווקא מי שמביע דעתו נגד – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> נא לסיים, בבקשה. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> במקום לכבד את האומנות האבסטרקטית, רוצים לקנוס ב-70,000 שקלים. אני מכריז בזאת, אדוני היושב-ראש, שזכות המחאה, ההפגנה והבעת הדעה כוללת גם את המאבק נגד הפריצות בתמונות. זאת אומנות המחאה, אם תרצו. להפך, אתם צריכים לתת לו תקציב אומנות או מלגה על הגרפיטי שלהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר. הדובר הבא – חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתה חדש כאן. אפשר לברך? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> זאת כבר פעם רביעית, אבל תברך, אני מקבל כל ברכה. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש חבר הכנסת יבגני סובה, אני שמח, פעם ראשונה שאני מופיע אצלך כסגן יושב-ראש. אני מברך אותך שתהיה לך הצלחה גדולה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. רק שנייה, רק שנייה. חברים, אני מבקש. עליזה, אני שומע אותך יותר מאת חבר הכנסת מקלב. סליחה. בבקשה, אתם רוצים לדבר – אפשר לדבר בחוץ. בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גם אני מברך אותך – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – גם אני מברך אותך על התפקיד החדש. בנאומי אני דווקא מבקש להתייחס לחלוקת התפקידים בישראל ביתנו. אני לא אתנדב להיות זבוב בראש של יושב-ראש המפלגה שלך, המפלגה הדמוקרטית, במסגרת חלוקת התפקידים שנעשית במפלגתך – מי מקבל להיות שר, איזה שר, מי מקבל להיות יושב-ראש ועדת הכספים, מי מקבל תפקידים אחרים, כמו הוועדה לשירותי דת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת קיש, עכשיו כל העולם ישמע אותך. חבר הכנסת קיש, בוא נשמע את הוויכוח. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני בכל אופן רוצה להתייחס להצעת החוק של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, שהיא יושבת-ראש הוועדה לשירותי דת יהודיים. אני אמרתי שרציתי באמת לראות לפי איזה כישורים חוץ מנאמנות מקבלים תפקידים. זה בלתי אפשרי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> יואב, חבר הכנסת קיש, אני מבקש לא לעשות את זה באולם. אני מוסיף לך עוד חצי דקה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בכל אופן, יש לי היום מסקנות ביניים, ואני ראיתי את זה. מה מסקנות הביניים? לחבר הכנסת אלי אבידר, שהתברר שיש לו איזה רספקט לדת, רספקט לרבנים – במו עיניי ראיתי איך בשרו נעשה חידודין ומצטמרר כשהוא מספר על החוויה הרוחנית שהייתה לו בביקור בבתי רבנים. מנגד, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, כשאני רואה אותה, איך דמה עולה לראשה כשהיא מדברת על רבנים ראשיים, על רבנים בכלל, על כאלה שעומדים בראש קהילות דת – במו עיניי ראיתי – אני מבין היום מי מקבל את התפקיד שהיא יושבת-ראש הוועדה לשירותי דת, עם הקשר שהיא מביאה, עם הרספקט הגדול שיש לה, עם השורשים הרבים שיש לה, שהיא מביאה איתה בנושאי דת ומסורת, מה שקיבלה בבית אבא ובמקומות כאלה – את זה היא מביאה לוועדה. מה אני יכול לעשות? אני, את הדבר הזה, את הפתטיות הזאת, ראיתי גם כשהייתי נוכח, או כשעקבתי אחרי הישיבה הראשונה שהייתה כאן בכנסת על חוק הכשרות, ישיבה ראשונה בנושא שירותי דת בוועדה שלה. ראיתי את השר לשירותי דת יושב לידה, מאותה קואליציה, ומנסה באופן חגיגי לבוא ולהגיד: איך אני מביא חוק ש"מגביר ומחזק את הכשרות", ובדברי הפתיחה של היושבת-ראש היא מספרת כמה זה מרגיז אותה וכמה זה מרתיח את דמה, שהיא הייתה בחנות טיב טעם, חנות הטרפות והדבר האחר בארץ ישראל, והיא לא יכולה להבין למה היא צריכה לראות ולקנות מכשירים או תכשירים או מוצרים שיש שם חותמת של בד"ץ כזה, היא לא יכולה לסבול את זה. זה השיתוף, זאת מי שעומדת בראש הוועדה. מעניין לעקוב אחרי 18 ישיבות – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה היא אמרה, שהיא לא יכולה לראות חותמת בג"ץ? << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> היא לא יכולה לסבול. מדוע היא צריכה? היא לא יכולה לראות את זה. היא לא יכולה לסבול. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה עושה לה מיצים בקיבה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> למה היא צריכה לקנות שם? זאת הוועדה. 18 ישיבות מתוך 36, 37 ישיבות שהיא קיימה בוועדה שלה באופן כללי עסקו בשירותי דת, בבירורי יהדות, בהצעות חוק ובתקנות שעוד לא הגיעו – זה בוועדה שהיא עומדת בראשה. אני רק רוצה להגיד מילה אחת על החוק שהיא מביאה. אנחנו נגד לקיחת החוק בידיים, אבל אנחנו יודעים מה עומד מאחורי החוק הזה. הפרובוקציות שנעשות באזורים חרדיים, הפגיעה ברגשות של ציבור – לא רק פגיעה בנשים אלא גם ברגשות, על חשבון פגיעה בנשים. אנחנו עדים לכך, אם זה בחירות וזה לא בחירות, איזה פרובוקציות עם צוותי צילום. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> משפט סיום. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> האם מישהו ירק על ילדה, או לא ילדה, שעשו את זה, מפלגה כזאת או מפלגה אחרת – ישראל ביתנו, לצערי, יש בה גם חלקים, אני לא אומר כולם, שזו בעצם תרבות אצלם להסית ולהדיח נגד ציבור חרדי, שלא עשה להם שום דבר אלא בסך הכול הוא רוצה לממש את זכותו לחיות כאן בארץ ישראל. האם היו מביאים את הדברים האלה לערים ערביות? גם שם היו מעיזים להביא תמונות שרוצים להביא לתוך שכונות חרדיות? אחרי זה אומרים: מי עושה את זה ולמה עושים את זה? בכוונת מכוון, זה מה שעושים. אנחנו לא בעד לקחת את החוק לידיים, אבל כל מה שנעשה, כל מה שעומד מאחורי החוק הזה, זה רק לעורר פרובוקציות על ידי פרובוקטורים מקצועיים, שעושים את זה רק לצרכים פוליטיים, לצורכי הסתה והכפשה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מקלב. הדובר הבא – חבר הכנסת גפני. איך שאמרתי "גפני" מייד נהיה שקט שם, כי היה ויכוח על קיזוזים – פתאום יש שקט. אפשר לשמור על השקט הזה תוך כדי הדיבורים? בבקשה. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – אדוני היושב-ראש, אני מודה לך שאני עולה עכשיו לדבר, כי נדמה לי שעדיין לא בירכתי אותך כיושב-ראש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני כל פעם נאלץ לעצור את השעון בשביל הברכות, כי לא נעים לי ברכות על הזמן שלך. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בסדר. אני מברך אותך על התפקיד הזה. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק שמביאה חברת הכנסת מלינובסקי – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> גם אני חתום עליה, דרך אגב. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא רוצה לדבר עליך. אני אדבר רק עליה, מכיוון שהיא החתומה הראשונה, והיא כנראה מביאה את זה, בגלל שהיא מביאה עוד הרבה דברים מהסוג הזה. אני קורא פה את החוק. יש חוק של השחתת פני מקרקעין, השחתת מודעות. יש חוק במדינת ישראל – אסור להשחית מודעות. זה יכול להיות משהו על רקע מגדרי. היות שהיא מציעה להעלות את הקנסות, אני גם הגשתי הצעת חוק שצריך לעשות את זה על פגיעה במקומות קדושים ורגשי דת – את זה היא לא מביאה. אבל אני רוצה לומר משהו אחר: למה היא מתכוונת בחוק הזה? היא לא מתכוונת לנושא המגדרי. היא מתכוונת שידברו נגד הציבור החרדי. אני, כמובן, לא מצדיק לקיחת החוק לידיים ואלימות מכל סוג שהוא; אבל שידברו עכשיו על הנושא הזה, שאצל חרדים יש הפרדה בין גברים לנשים מסיבות של צניעות, שעכשיו ידברו אם משחיתים מודעות או לא משחיתים מודעות. כמו שבשבוע שעבר הייתה פה הצבעה על חוק איסור אפליה בבתי הספר. מה זה איסור אפליה בבתי הספר? יש חוק שאסור להפלות בכל מקום, יש איסור אפליה בספר החוקים מדינת ישראל, אבל צריך להביא את זה כדי שידברו על העניין הזה. יש מטרה לחברת הכנסת מלינובסקי, לכן אנחנו לא באים לדיונים בוועדה אצלה. אנחנו לא באים לדיונים האלה. היא דנה כל הזמן על נישואין וגירושין, נישואין אזרחיים וכל הנושאים שאפשר לדבר בהם נגד הציבור החרדי, נגד היהדות. הינה, יש לנו פה חוק שידבר על העובדה שהחרדים מדירים נשים. מה זה חרדים מדירים נשים? איזה שטויות אלה? בחז"ל כתוב "שאוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו". מה זה מדירים נשים? אני קורא לחברי הכנסת המוסלמים, הדתיים שבהם: מה אתם רוצים, שיהיו מודעות עם נשים שנמצאות מעורטלות? שזה יהיה בכל המקומות? איך אתם תצביעו בעד חוק כזה – שהוא בכלל מיותר, כפי שאמרתי? להוסיף עוד קנסות. החוק קובע שנת מאסר למי שמשחית פני מקרקעין. זה החוק הקיים. אני מציע, אדוני היושב-ראש, צריך לקחת את ספר החוקים בכל העבירות שקיימות בספר החוקים ולכתוב חוק ליד זה: בכל מה שנוגע לציבור החרדי, יוכפלו הקנס והמאסר, כל מה שנוגע לציבור החרדי בכל תחום שהוא. מי שמצביע בעד החוק הזה לא מצביע בעד נשים, הוא מצביע נגד חרדים, וזה בסדר, מותר לעשות את זה, אבל שכל העולם ידע שמלינובסקי היא אנטישמית. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת אלי כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב גלנט – אינו נוכח; חברת הכנסת לימור מגן תלם – אינה נוכחת; חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. חבר הכנסת משה אבוטבול, שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו עוסקים בחוק העונשין, השחתת פני מקרקעין במטרה להדיר נשים במרחב הציבורי. זאת אותה הצעה של יוליה. יוליה, כמו יוליה, רוצה שיהיה שמח, אז היא מוכנה להביא חוקים כדי להשמיץ את הציבור החרדי. היא מוכנה לעשות הכול, אבל כשאנחנו מקבלים כוס מים מצינור מזוהם, אנחנו בודקים בדיוק מי מגיש לך את המים, ובעיקר, מה יש במים ומי המגיש של המים – כי זה עבר דרך צינור מזוהם. באופן עקרוני אנחנו נגד השחתת רכוש. זה מה שמלמדים אצלנו בתלמודי התורה, בכוללים, בישיבות, בבתי ספר. איסור "בל תשחית" מופיע בתורה. בוודאי שאנחנו נגד השחתה של דברים. אבל כשיוליה מביאה את זה היא לא מביאה את זה כדי לתקן איזו בעיה – היא מביאה את זה כדי לתקן את עצמה, שידברו עליה. הינה, עכשיו היא מקבלת שעות שידור. הינה, יוליה, את משיגה את המטרה. נזכיר את השם שלך שוב: יוליה, ושוב: יוליה. כי זה מה שאת רוצה, שידברו עלייך. אז, הינה, מדברים עלייך. אבל החוק הוא לא נכון, כי לאף אחד אין – במודע לבוא ולהשחית דברים. ואם אנחנו מדברים על צביעות אז אני רוצה לבוא ולומר שהצביעות קיימת בצורה מקסימלית בציבור האחר. כשאני הייתי ראש עיריית בית שמש התנועה הרפורמית הגישה נגדי בג"ץ על זה שיש שלטי הדרה בשכונות חרדיות בבית שמש. מה לא עשו לי? מצצו לי את הדם. גבו מאיתנו 150,000 שקל מהעירייה. כן, השופט חנן מלצר, שפרש עכשיו לגמלאות, ניקה את השולחן. מה לא עשו לנו? הוא אפילו איים עליי בפקודת מאסר אם לא אוריד את אותם שלטים. אמרתי לו: אבל אין לנו כוח. זה לא שייך. הוא אמר: תביאו טנקים להוריד את זה. היום אני כבר לא ראש עירייה שם, אבל ראה זה פלא, איזה יופי: השלטים מתגברים ואף אחד לא מדבר על זה, לא הרפורמיות ולא כלום. פגשתי את השופט חנן מלצר פה בכנסת לפני כשנתיים. אמרתי לו: שלום, מה נשמע? אמרתי לו: מאז אני רואה שלא עשית שום דבר בנושא, אני רואה שהכול בסדר – אני לא נכנס לסוגיה אם כן לשים את השלטים או לא לשים אותם. זאת שכונה חרדית, ויש להם זכות להרגיש נבדלים, הם קנו דירה באותו מקום. אז אמרתי לו: למה מאז לא עשיתם כלום? אמרתי לו: תדע לך, התחושה של הציבור בבית שמש היא שאלה לא שלטי הצניעות – אלה שלטי הצביעות, וזה לא השלט אלא זה השלטון. אז תתביישו לכם לפני שאתם מדברים נגד החרדים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אבוטבול. הדובר הבא – חבר הכנסת יברקן. בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול היה יום האישה הבין-לאומי, ואני אומנם באיחור של יום, אבל אני רוצה לדבר על נשים חזקות במיוחד, שקרובות לליבי. אני רוצה להגיד תודה רבה, תודה ענקית מכל הלב לאימהות שלנו, העולות החדשות, שהגיעו מכל קצוות העולם ללא שפה, ללא הבנה חברתית, עם פערים תרבותיים, שהגיעו מאוקראינה, מרוסיה, מאתיופיה, מאמריקה, ממרוקו ומכל מקום, וגידלו דורות ללא עזרה ולפעמים כנגד המערכת. אני רוצה להגיד להן תודה רבה, במיוחד לאימהות שלנו יוצאות אתיופיה, שהגיע מאתיופיה, שהיא מדינה אחרת, שונה בתרבות, בנוף, בצבע, הגיעו עם הלבוש המסורתי, הקמיס, וישר נכנסו לשוק העבודה, ללא שפה, גם כשמי שקיבל אותם לעבודה התייחס לפעמים בעין עקומה, בזלזול, בגלל השוני. אבל האימהות הללו, במהלך 40 השנים האחרונות, גידלו לתפארת דור שצמצם פערים של 3,000 שנה ב-30 שנה. הצליחו לגדל – תוך כדי שהן עובדות במשק בית, בניקיון, בסיעוד או בכל מקום – גידלו עורכי דין, צעירים, משכילים, לוחמים בצבא ההגנה לישראל, שותפים בבנייתה של מדינת ישראל של היום. האימהות שלנו, אתן גיבורות שלנו ביום האישה הבין-לאומי הזה. אתן, שגידלתן דור שלם של צעירים שעכשיו נמצאים באוניברסיטה, צעירים וצעירות, שנמצאים שם, כי הם גאים בכן. אתן, שהלכתן לעבוד בכל מקום על מנת שלנו, הילדים, לא יהיה מקרר ריק בבית, עם שכר מינימום; אתן, שגידלתן אותנו. ואני, שנמצא כאן – לכל האימהות יוצאות אתיופיה, ביום האישה הבין-לאומי אני רוצה שתדעו: דור שלם מצדיע לכן ואומר לכן תודה רבה. יש משפט באמהרית, אדוני היושב-ראש, שיר קצר, אני בטוח שתבין זאת, שאומרים על אימא. (אומר דברים באמהרית ומתרגמם:) זאת אומרת, אני קורא לאימי "אימא", כאילו שזה השם שמכבד אותה, כי זה מעט, למרות שהיא אחסנה אותי בבטנה תשעה חודשים. אני רוצה להגיד לכן, האימהות שלנו, תודה רבה. יום האישה שמח. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יברקן. אני בהחלט מצטרף לכל הברכות, ואומר חג שמח לכל הנשים שלנו, היקרות. הדובר הבא – חבר הכנסת יריב לוין. ראיתי אותו באולם. בבקשה. << דובר >> יריב לוין (הליכוד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, קודם כול, אדוני, ברכת הצלחה בתפקיד החדש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה לפתוח, קודם כול, כמובן, באיחולי החלמה גם לראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, גם לחבר הכנסת אבי מעוז ולחברת הכנסת שירלי פינטו, שהם החולים התורנים בקורונה, אם אפשר לקרוא לזה כך כאן. אבל באותה הזדמנות לומר בהקשר הזה לאדוני שבכל המחלוקות והקשיים והבעיות שהיו לנו כאן, הייתה לנו הסכמה אחת שהצלחנו לעמוד ולקיים למרות כל הקשיים, והיא שאת חולי הקורונה מקזזים כדי שהם לא יגיעו. ואז התעורר אותו עניין שקרה בשבוע שעבר, כאשר הובא לכאן חוק שהצריך 61. הוא היה אמור להיות מוצבע בקריאה שלישית, ואז חבר הכנסת מעוז חלה, וכתוצאה מזה הקואליציה לא יכלה לגייס 61. אני רוצה לומר לזכותו של יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת מיקי לוי, שאמר לי באופן מפורש שהוא יעמוד על כך שההסכם כפי שסוכם איתו יכובד. לצערי, אני מוכרח לומר – אבל בוודאי שאין לי אליו טענות – הוא הודיע לי בהגינות שמכאן והלאה, לאחר אותה הצבעה הוא כבר לא יכול לעמוד מאחורי סיכום שיקבע שבמקרה של הצעה שמחייבת 61 מקזזים חולה קורונה, בין שהחולה עצמו דרוש ל-61 ובין שהקיזוז שלו דרוש ל-61. הוא אמר לי שלצערו ההסכם כפי שעשינו אותו, מאותה נקודה וקדימה, לא יוכל יותר להתקיים. אנחנו בעצם נמצאים היום במצב שבו אין לנו הסכם בעניין קיזוז של חולי קורונה, וצריך את הדבר הזה לומר. אני שמח שלפחות מצאנו היום, בשלב זה, פתרונות לחולי הקורונה משני הצדדים, אבל צריך לומר שבאופן עקרוני אנחנו נמצאים היום במצב שהקיזוזים שניתנו בעניין הזה היו בתהליך וולונטרי של שני הצדדים ולא מתוך הסכמה. ההסכמה המחייבת שהייתה בין יושב-ראש הכנסת לביני הסתיימה, למעשה, בנקודה שבה יושב-ראש הכנסת הודיע לי על כך. אני אומר עוד פעם, אני רוצה לא לומר את הדברים בגנותו אלא להפך, להודות לו על העמידה האיתנה על הסיכום, כאשר הוא עמד במבחן לא פשוט. אני מבין את הקושי להמשיך ולקיים את הסיכום אחרי שפעם אחת המבחן הזה כבר התרחש, אבל זה המצב, וחבל שזה כך. אני מאוד מקווה שכולם יהיו בריאים, ובאופן הזה אנחנו לא נידרש לעניין הזה פעם נוספת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני דווקא שמעתי אותו בנשיאות הכנסת, ואני מניח שגם כבוד היושב-ראש ישיב לך על הדברים האלה. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא, אני לא – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני לא יכול לנהל איתך את השיח הזה. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא, אין שיח, אני דווקא אומר – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני דווקא שמעתי אותו אומר בקול רם שיש הסכם, ולכן – הוא לא אמר את זה בסודיות, הוא אמר את זה בנשיאות הכנסת. << דובר_המשך >> יריב לוין (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, בוודאי. לא, לא, שלא תהיה אי-הבנה, אני אומר את זה באמת באמת בעניין הזה, לא בשום מירכאות, אני אומר חד-משמעית לשבחו ולזכותו. אני חושב שהוא עמד על קיום ההסכם בתנאים לא פשוטים, וגם אמר בגילוי לב שמכאן והלאה מבחינתו לא יהיה אפשר להמשיך עם ההסכם הזה, כתוצאה מכך שהוא יוצר קושי כשצריך להעביר חוק של 61. אני לגמרי מכבד את האמירה הזאת, בטח כשהיא באה על רקע עמידה מוחלטת בהסכם קודם. אני רק אומר: חשוב שכולם כאן ידעו שזה המצב, ואני מקווה שכולם יהיו בריאים ולא נידרש להתמודד עם חולה קורונה שיגיע לכאן, כי זה בהחלט עלול לקרות. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת לוין. הדובר הבא, חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה, אדוני. אתה כבר בירכת אותי, אז תחסוך את השניות האלה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. << דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> אני בכל זאת רוצה לברך אותך, אדוני היושב-ראש. שיהיה לך בהצלחה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> כל פעם תברך אותי. תודה רבה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן, ברכות זה דבר שעובד בסוף. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> עם זה אני מסכים. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> איך אני יודע שברכות זה עובד? כי הממשלה הזאת, שאף אחד לא בירך אותה ואף אחד לא מברך עליה, גם אלה המרכיבים אותה פשוט אין להם ברירה, זאת אומרת, זה להעדיף אם ללכת לשממה הפוליטית להרבה מאוד שנים ולהימחק מהמפה – מה עשתה הממשלה הזאת במשך כל התקופה הזאת? מה עשתה הממשלה שאפשר לבוא ולומר שהיא מטפלת בדברים? אנחנו פשוט היום תחת הכותרות של אוקראינה, של רוסיה, של מלחמה עולמית, אבל כל יום, אדוני היושב-ראש, כל יום ממשיכים למות אנשים מקורונה. הגענו כבר ל-10,300 איש. יוקר המחיה הולך ומאמיר, גם בגלל סיבות אובייקטיביות של מה שקורה בעולם, כולל הלחימה, וגם מה שקורה כאן, מהטלות המס החוזרת ונשנות שהמדינה, שר האוצר שלכם הטיל, כדוגמה אישית, על כל הקמעונאים ועל כל החברות. דוגמה אישית, שר האוצר הטיל מיסים, ומהם הוא דורש להוריד את יוקר המחיה. מה עושה הממשלה הזאת חוץ מלהתעסק בשטויות, להתעסק עם חוקים קנטרניים, טיפשיים? אתה יודע, אדוני, ישבו בוועדת הפנים – גם אנחנו כחברי אופוזיציה – על החוק של חלופה לתמ"א 38, מה שנקרא "חלופת שקד" – חוק חשוב, חוק חשוב לרעידות אדמה, אדוני היושב-ראש, כדי שלא ייפלו פה בניינים. אז מה יותר חשוב מהחוק של רעידות אדמה? החוק של המקרקעין של חברת הכנסת מלינובסקי. איזו בושה, אילו סדרי עדיפויות יש לקואליציה הרעה והטיפשה הזאת. איזה קואליציה. איזו טיפשות של אנשים. ישבה ועדת הפנים, שיתפנו פעולה כחברי אופוזיציה, תיקנו, טייבנו, כל השוק מחכה לנושא הזה של דירות, להציף את השוק בדירות כדי להוריד את המחירים שהמריאו למעלה. ומה אתם מביאים כשאתם צריכים להחליט? בואו נביא את החוק הזה של השחתת מקרקעין. מאוד מאוד חשוב. זה יציל את כבודם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> משפט לסיום, בבקשה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זו פשוט ממשלה שנותנת לחיים לעשות את שלהם. היא רק נותנת את התפאורה מסביב. כלום בקורונה לא נעשה אקטיבית, כלום ביוקר המחיה לא נעשה אקטיבית, ובמקום זה מביאים בסוף מושב חוקים הזויים, טיפשיים, מיותרים – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – במקום להציל את הזוגות הצעירים מיוקר המחיה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב אשר. הדובר הבא, חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח; חברת הכנסת מירי מרים רגב – אינה נוכחת; חבר הכנסת אופיר כץ – אינו נוכח; חבר כנסת איתמר בן גביר – אינו נוכח. חבר הכנסת שלמה קרעי, בבקשה. אתה לא במקום, נכון? << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> לא, לא. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתה החלפת אותו. אוקיי, בסדר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> דודי, תכף אתה. היו הרבה שלא היו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> נשמה, מקשיב ואומר. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> שלוש דקות, בבקשה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, רגע. מה התחלת? אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברת הכנסת מלינובסקי – יחד עם השר כהנא – היא הקולמוס שבאמצעותו הקואליציה הזו כתבה על קרן השור: אין לנו חלק ונחלה באלוהי ישראל. רבי יהודה הלוי חד חידה בעניין הזה. החידה הולכת ככה: "ומה דקה ורקה וחלקה / ואילמת מדברת בחוזקה / והורגת בני אדם חרישית / ודם אילים במו פיה מריקה". זו החידה. תחשבו על הפתרון. אני אתן את הפתרון בסיבוב הבא, בהמשך הערב. כמה דיברתם על השיח בחברה, כמה הוא מסוכן ורעיל, כמה הוא בעייתי. איך לפיד אמר? יהיה כאן שקט. והשינוי שהבאתם הוא רק רעיל יותר, בעיקר נגד כל דבר שיש בו ניחוח של יהדות. אתם מסיתים ללא הפסקה נגד החברה החרדית ומחבקים באותו הזמן את האויבים שלנו. אתם מסיתים נגד שומרי תורה ומצוות ונגד מחנה הימין כולו ומצקצקים בלשון על ההסתה. בושה. אתם מרימים יד על תורת משה, שהלילה הוא ליל פטירתו. יוליה, אם עשית חשבון שבגלל שהלילה זה ליל פטירתו של משה רבנו, אז אין מזל לשומרי התורה, ולכן הבאת את החוק המתריס שלך היום, אז תדעי לך שעשית את אותה טעות שעשה המן לפני אלפיים וחמש מאות שנה. האגדה מספרת שהמן ערך גורל כדי לדעת מה החודש הכי טוב להשמיד את היהודים, ויצא לו חודש אדר. המדרש אומר, "כיוון שנפל פור באדר, שמח שמחה גדולה. אמר, נפל לי פור בירח שמת בו משה, ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד". גם האג'נדה של המן הייתה הסתה נגד היהודים. הוא בא לאחשוורוש ואמר לו: היהודים פוגעים בכלכלה; את כל השנה כולה הם מבזבזים בשה"י פה"י – שבת היום, פסח היום, שיעור תורה היום – די מזכיר את ההסתה של ליברמן וחבורתו כלפי לומדי התורה. המשיך המן ואמר לאחשוורוש: בוא נחסל את היהודים. אמר לו: אני מפחד מהאלוהים שלהם שלא יעשה לי את שעשה לקודמיי. אמר לו המן: לא, הם ישנו מן המצוות, הם לא שומרים מצוות. אמר לו: יש בהם תלמידי חכמים. אחשוורוש ידע שתלמידי החכמים יגנו על כל העם, גם על אלו שאינם שומרי תורה ומצוות. אבל כאן, בכנסת, יש כאלו רשעים, גרועים מאחשוורוש, "פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר". החלום שלהם הוא "מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור". הם באים ורוצים לנתק את עם ישראל מהתורה ומהמצוות. הם אומרים: ננתק אותם מהקשר ליהדות: "ננתקה את מוסרותימו". אבל "יושב בשמיים ישחק, ה' ילעג למו". << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> משפט לסיום, בבקשה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> רבותיי, כמו כל החוקים האנטי-יהודיים שלכם שנפלו או נדחו בחודש הזה, חודש אדר, כך תמשיכו ליפול, בעזרת השם, לפני שומרי המסורת, בזכות משה רבנו, שהלילה הזה הוא ליל פטירתו וגם לידתו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת קרעי. הדובר הבא חבר הכנסת יעקב ליצמן, בבקשה. שלוש דקות. << דובר >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, חברת הכנסת מלינובסקי, כל הצעות החוק שלה, כולן אנטי, נגד החרדים. היא לא הציעה מאז שהיא חברת כנסת שום חוק שמיטיב עם בן אדם – רק להכות, רק לרדות, רק אנטי, נגד. פשוט אנטישמית. עכשיו צריך להבין דבר אחד: יש כאן שר, שר התקשורת, והוא הולך להתגרות בציבור בבני ברק – לבקר, להתגרות בהם, פשוט להכעיס אותם. לא רק שהחוק שלו הוא רשעות, כי אין שום דבר – מה מפריע למישהו? לא מפריע לאף אחד שיש דבר כזה קומה לבד, כלומר, למי זה מפריע? יש אנשים שנהנים מזה. יש אנשים שלא רוצים את זה – יש להם את הדברים האחרים, מה שהם רוצים. מה זה שייך? מה הוא צריך להתערב בזה? פשוט, על אף הפניות, כולל רבנים – פשוט רשעות למען רשעות. וזו הממשלה. הפלא הוא שהיה צריך חוק נגד שר התקשורת. לא מישהו – למה הם עושים את התמונות בתוך המגזר החרדי, בתוך המקומות של החרדים? פשוט להתגרות. וזה רשעות למען רשעות. אני מתפלא כל הזמן למה פוטין הזמין דווקא את בנט. כי הוא ראה שבנט יודע להכות בחרדים. הוא אומר: אין מישהו יותר טוב להתייעץ איתו על איך אני עושה את זה נגד האוקראינים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ליצמן. הדובר הבא – חבר הכנסת פטין מולא. נמצא? לא. אינו נוכח. חבר הכנסת אופיר אקוניס – אינו נוכח. חבר הכנסת דוד אמסלם, בבקשה. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> אפשר לתת לו כמה דקות מאלה שלא היו? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא שמעתי. איך? << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> אפשר לתת לו כמה דקות מאלה שלא היו? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> זה בהסתייגויות. אתה ותיק פה, נכון? אתה 30 שנה בבית הזה. אתה יודע שזה לא עובד ככה. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> אני רואה שאתה לא יודע לספור. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אה, אוקיי. << דובר >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר >> קודם כול, אתה חייב לי שלוש דקות מהפעם הקודמת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> למה? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה לא זוכר? ויתרתי על זכות הדיבור. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אה, גם זה לא לפי התקנון. אבל בסדר. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> כלום לא לפי התקנון. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> שלוש דקות, בבקשה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר – אני רוצה להגיד לך, מה שעשית, עמר בר לב, זה חוצפה, עזות מצח. אתה לא יודע מהי דמוקרטיה בכלל. אם מה שקראתי נכון, אתה לא רוצה שח"כים יבקרו אסירים בבתי הסוהר. למה, מי אתה? בתי הסוהר זה שלך? לא הבנתי. << קריאה >> השר לביטחון הפנים עמר בר לב: << קריאה >> מי כמוך יודע שמה שכתוב בעיתון זה לא נכון. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אם זה לא נכון, אז אני חוזר בי. << קריאה >> השר לביטחון הפנים עמר בר לב: << קריאה >> תחזור בך. תחזור בך. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי, אז אני חוזר. אני שמח שזה כך. כי אצלכם הכול בא בחשבון. << קריאה >> השר לביטחון הפנים עמר בר לב: << קריאה >> להפך. לא, שנייה. דודי, דודי, שנייה, אני אעדכן אותך. ההפך הוא הנכון. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> תמתין, תמתין. השעון. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתה, אל תדאג. אתה ניסית לנהל, נכון? אתה רוצה שהשר לא ישיב לך? אין בעיה. << קריאה >> השר לביטחון הפנים עמר בר לב: << קריאה >> לא. ההפך הוא הנכון. הכוונה שלי היא שכל חבר כנסת יוכל לבקר אסירים ביטחוניים, כמובן, אם זה לא פוגע בביטחון המדינה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לא ביטחוני. מה עם פלילי? << קריאה >> השר לביטחון הפנים עמר בר לב: << קריאה >> אני לא יודע. מה אני אחראי למה שאומרים בוואלה? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> טוב. אוקיי. תודה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> שמת לב שעצרתי לך, נכון? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – להתייחס למהות החוק. תראה, יש לי הרגשה שהגב' מלינובסקי לא מבינה את החוק. היא כותבת דברים שהיא עצמה לא מבינה אותם. זה בושה וחרפה לאינטליגנציה, החוק הזה. הרי על מה אנחנו מדברים? על השחתת מודעות. אז מה, רק מודעה עם אישה אסור להשחית? ומודעה עם חרדי מותר להשחית? הרי יש גם היום חוק. הרי אסור לעשות ונדליזם, מה השאלה בכלל? אבל אם אפשר לעשות ולהתחכם – למה אתם לא אומרים שחרדי מותר? דרך אגב, מצווה, מבחינתכם, לפחות לפי המפלגה שלכם והקמפיינים שלכם, אם זה חרדי. מצווה. להפך, מי שמשחית – הייתם צריכים להשלים. מי שמשחית תמונה של אישה – 75,000 שקלים. דרך אגב, ואם זה ילד – כמה? ואם האישה מבוגרת – כמה? יש לכם גם תעריפים – צעירה, מבוגרת? ואם זה חרדי – מקבל 50,000 שקל, כי מבחינתכם חרדים זה כמעט לא אזרחים. אני רק רוצה להסביר לָך וגם לך, אדוני היושב-ראש, וגם ליושב-ראש המפלגה שלך – אתם כולכם עליתם מברית המועצות לא מזמן, לפני 20 שנה, 30 שנה; גם אנחנו עלינו. גם ההורים שלי עלו. אני נולדתי בארץ. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> היום חגגו 60 שנה לעלייה ממרוקו, אז אני מצטרף לברכות. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה יודע – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני אומר לא בציניות, אני באמת מצטרף לברכות. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> מצוין. אתה יודע מי קיבל את העלייה ממרוקו פה בארץ? זה החרדים. הם תמיד היו פה. הם קיבלו את היהודים שבאו, כולל, דרך אגב, כשהתחילה תנועת הציונות. מי קיבל אותם פה בארץ? מי נשאר במדינת ישראל מאז החורבן אלפיים שנה? זה החרדים. תראו איך אתם מדברים על מי שקיבל אתכם. דרך אגב, אני לעולם לא אדבר ככה, בגלל שליצמן וכל מי שהוא מייצג קיבלו את ההורים שלי. אבל אצלכם כנראה אין הכרת הטוב. אתם בנויים רק על שנאה. רק אתמול הבן אדם בא עם הבגאז', היום הוא כבר רוצה לזרוק את החרדי לים. משהו, לא יאומן כי יסופר. אותו אחד שהביא אותך – אותו אתה עכשיו רוצה לזרוק למזבלה. זה ליברמן. בושה וכלימה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת דוד אמסלם. הדוברת הבא, חברת הכנסת יעל רון בן משה – אינה נוכחת. חבר הכנסת דוד ביטן, בבקשה. אגב, חבר הכנסת אמסלם, אני לא זוכר שמישהו הביא אותי. אני באתי לבד, אתה יודע, במסגרת חוק השבות. אף אחד לא הביא אותי, ובטח לא בכוח. אני משיב לך על הדברים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דרך אגב, הביאו אותך, שילמו על כרטיס הטיסה שלך, נתנו לך סל קליטה. הכול בסדר. בוודאי ובוודאי אני מניח שלא גררו אותך עם כבל למטוס. זאת הכוונה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לדבר עכשיו על הנושא של הסכם הגרעין שמתגבש בחוץ לארץ. ההרגשה שלי היא שהממשלה הזאת בעצם ויתרה על המאבק. בזמנו, בהתחלה, כשהתחיל המשא ומתן על הסכם הגרעין, הם דיברו – גם בנט, גם גנץ, לפיד פחות, ואפילו ראש המוסד השתתף בחגיגה ואמר שבתקופתו הוא מתחייב שלא יהיה גרעין לאיראן. אבל בסופו של דבר, אני זוכר את זה שהגיע מזכיר המדינה, ופתאום השתנו הקולות. כנראה הוא הבטיח שהכול יהיה בסדר ודרש מהממשלה ומאנשי הביטחון שלנו להפסיק להתקיף את ארצות הברית על הסכם הגרעין, ופתאום השתנתה המנגינה, ובאותו רגע הבנתי שוויתרנו על המלחמה בכל מה שקשור להסכם הגרעין. מאותו רגע וגם עכשיו זה הכול מילים שיוצאות החוצה, שאין שום כוונה ממשית לממש אותן, אין שום כוונה ממשית לממש אותן, ופתאום הממשלה וכל הגורמים הישראליים השתתקו. ואני אומר לך שההרגשה שלי היא שבעצם ויתרנו על המאבק הזה ואנחנו לא נלחמים. פתאום אני שומע את גנץ – לא את גנץ כל כך, אלא בעיתון היה כתוב שגורמים ביטחוניים אומרים שאם יהיה דבר כזה, הם ידרשו הטבות מארצות הברית בסוג של נשק, של כספים, זאת אומרת, הכול זה עניין של מחיר. כל דבר מנצלים לצורך קבלת כל מיני דברים. כך היה כל הזמן. זאת אומרת, מערכת הביטחון כל הזמן דואגת קודם כול לעצמה, במובן הזה שהצבא – מה שהוא רוצה, הוא מקבל. והאמריקאים למדו שבסך הכול משלמים לישראל טבין ותקילין, ואפשר לעשות מה שרוצים, כולל הסכם גרעין שמסכן את מדינת ישראל באופן מובהק. ואני אומר לבנט, לגנץ ולכולם: מה זה? מה, אתם מוכרים את מדינת ישראל תמורת כסף, תמורת נשק, כשברור שאנחנו מדברים פה על קיומה של מדינת ישראל? תראו מה קורה בצפון קוריאה. בצפון קוריאה, וגם ביפן ובדרום קוריאה, כל היום משקשקים, לא יכולים לעשות שום דבר. הוא עושה מה שהוא רוצה, נשיא צפון קוריאה, וזהו, אף אחד לא מדבר, לא ארצות הברית ולא המערב, והם נתמכים על ידי סין. זאת אומרת, בגדול תראו את צפון קוריאה, תראו מה קורה מסביב – זה מה שיקרה לישראל. נגמרו ההפצצות. לא יפציצו בסוריה שום דבר ולא יהרגו אף איראני שם ולא שום דבר, כי יפחדו מהאיומים על שימוש בגרעין. ולכן ממשלת ישראל הייתה חייבת לעשות כל מה שהיא יכולה כדי שזה לא יקרה, והיא לא עשתה את זה, ומתחילים כבר לדבר על אופציות אחרות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן. הדובר הבא, חבר הכנסת עמיחי שיקלי – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה ארבל – אינו נוכח; חברת הכנסת גילה גמליאל – אינה נוכחת; חברת הכנסת מאי גולן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אופיר סופר – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף טייב – אינו נוכח; חברת הכנסת רות וסרמן לנדה – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלי אבידר – אינו נוכח. חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק, בבקשה, גברתי. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> לשם שינוי, מישהו נוכח. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה, גברתי. שלוש דקות. << דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> ערב טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. ערב טוב, אדוני השר. אדוני השר, אני ממש שמחה שיוצא לי לדבר בדיוק כשאתה יושב כאן במליאה, כי אני חושבת עליך כבר כמה ימים. ממש אני חושבת עליך כבר כמה ימים. << קריאה >> השר לביטחון הפנים עמר בר לב: << קריאה >> אני בטוח שרק טובות. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני חושבת רגע במקומך. אני אומרת לעצמי מה אני הייתי עושה אם אני הייתי עכשיו השר לביטחון פנים ואני הייתי יודעת שעוד מעט מתחיל הרמדאן, איך אני הייתי מוודאת שהרמדאן הזה יהיה פחות גרוע, פחות נורא מהרמדאן הקודם. אני מנסה לשים את עצמי במקומך, אדוני השר, ולחשוב איך עושים את זה. אבל מה, כל בוקר אני קמה לידיעה חדשה ומפתיעה שהחלטת משום מה לעשות דברים שהם בדיוק ההפך הגמור ממה שצריך לעשות כדי לייצר הרתעה. כי בעצם מה קורה? לדוגמה, היום קמנו לידיעה המעניינת שברמדאן לא יהרסו בתים המיועדים להריסה של ערבים, כדי לא להרגיז אותם כנראה. נכון? זה הרציונל, אדוני השר? אולי במקרה לפני הרמדאן יזדרזו ויהרסו כמה שיותר בתים? לא, גם לפני הרמדאן לא הורסים, גם ברמדאן לא הורסים, ואתה יודע מה, אדוני השר, גם אחרי הרמדאן לא יהרסו. זה כאילו משונה, כי אני לא מבינה איך זה בדיוק מביא אותנו ליעד, אבל אז אני רואה, אני פותחת את הרדיו ואני שומעת לדוגמה שבירושלים הדרך של המשטרה למנוע מהומות זה לאפשר לערבים להשתלט על שער שכם, לאפשר להם לעשות שם חגיגות בעלות אופי לאומני בדיוק מהסוג שהיו בשנה שעברה ברמדאן, והדרך הזאת לתת להם מראש לעשות אירועים לאומניים, אנטישמיים, אנטי-ישראליים, בשער שכם, זו הדרך שלכם למנוע את האירועים האלה. זה מעניין, אדוני השר. אני לא מבינה איך עם הדבר הזה אתה חושב למנוע את ההתקפות הלאומניות – על ידי זה שאתה מראש מאשר אותן? לא מובן. ממש לא מובן. ואז אני מסתכלת על שר אחר בממשלה, על השר בני גנץ, ואני רואה שהשר בני גנץ כנראה לא חושב כמוך, הוא לא חושב שזה לא ראוי להרוס בתים בזמן שאנשים חוגגים. לדוגמה, ביום שישי האחרון, לפני שבת, הוא שלח את הכוחות להרוס את המבנים של ישיבת חומש. לא הפריע לו שזה קורה שעה לפני שבת, לא הפריע לו שאנשים לא יוכלו להיכנס לשבת, אולי הם יתעצבנו, אולי יהיה להם קשה, אולי לא יהיה להם איפה לישון. זה לא. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> משפט לסיום, בבקשה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> המשפט לסיום זה שאתה יודע, אדוני השר, אנחנו מצפים לשמוע ולהבין ממך איך בעצם אתה חושב לאפשר לנו רמדאן יותר רגוע. בינתיים נראה שההחלטות שלך מובילות אותנו לרמדאן הרבה יותר קשה ממה שידענו בשנה שעברה. אותי זה מאוד מדאיג. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת אורית מלכה סטרוק. הדובר הבא הוא חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח. חברת הכנסת ענבר בזק, בבקשה, שלוש דקות, גברתי. << דובר >> ענבר בזק (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול, 8 במרץ, ציינו את יום האישה הבין-לאומי, אבל מעבר לכך יש עוד משמעות לתאריך הזה. 8 במרץ הוא גם היום שבו לפני ארבע שנים החליטה הממשלה החלטה חשובה מאוד עבור העדה האתיופית. ב-8 במרץ 2018 התקבלה החלטת הממשלה מס' 3649 על קידום שילוב הקהילה האתיופית במערך שירותי הדת במדינה. החלטה זו מהווה אבן דרך חשובה בשילובם של אזרחי ישראל ממוצא אתיופי בחברה הישראלית בתחום שהינו בעל חשיבות רבה לרבים מהם, תחום שירותי הדת. על פי ההחלטה נדרשה בין השאר הקצאת תקנים לקייסים של העדה, הקצאת תקנים לרבנים יוצאי אתיופיה ושילוב עובדים יוצאי אתיופיה במועצות הדתיות. על אף חלוף הזמן הרב – ארבע שנים בדיוק – מאז קבלת ההחלטה החשובה, ואף שמשרד הדתות כבר הכיר בקייסים, חלקים רבים מן ההחלטה עוד ממתינים ליישום ורבים מהתקנים לא אוישו. יכול להיות שחלקכם הבחנתם בתקופה האחרונה באוהל לבן העומד בצד הדרך לכנסת. מדובר באוהל מחאה שבו שוהים זקני העדה, קייסים של העדה, על מנת להזכיר את מה שנשכח, על מנת לבקש את מה שהובטח. אתמול הגיעו רבים נוספים מבני העדה להפגין ולחדד את הצורך ולחזק את ידי הקייסים בדרישותיהם. מדינת ישראל הינה מדינה קולטת עלייה מאז היווסדה. היום יותר מתמיד אנו רואים ורואות את הצורך לקבל ולחבק לתוכנו עולים מכל עבר, מכל מדינה, ולהיות עבורם בית. חלק משמעותי מכך הוא גם המקום לקבל ולכבד את השונות והייחוד ולייצר רב-תרבותיות ומגוון מיוחד שנרקם כאן. מימוש החלטת הממשלה האמורה הוא חלק מכך. ללא יישום הפתרונות הכלולים בה, ממשיכים אזרחי ישראל בני העדה האתיופית להיתקל בקשיים משמעותיים. אני קוראת לממשלה ולשר הדתות לפעול בנושא ולסייע בהמשך מימוש הצעדים הנדרשים להגביר את התאמת שירותי הדת לצורכי הקהילה האתיופית. התאמה זו היא חלק בלתי נפרד משילובם באוכלוסייה ומזכותם הבסיסית כאזרחי המדינה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת ענבר בזק. הדובר הבא – חבר הכנסת מאיר פרוש. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. << דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הגמרא אומרת "קדירא דבשותפי" – סיר שצריכים לבשל אותו, אם הוא של שותפים, אז לא יצא מזה לא דבר חם ולא דבר קר. למה? כי כל אחד חושב שהשני יטפל בזה. זה אומר: זה יעשה את זה חם, וזה אומר: זה יעשה את זה חם. בסוף זה לא חם ולא קר, כי יש שני אנשים שאמורים לעשות את העבודה. למה אני מזכיר את הגמרא הזו? כי אנחנו נמצאים ביום עצוב מאוד לכל הציבור הגדול, ואני חושב שאני מדבר על אתר שהוא מס' שתיים במדינה מבחינת ציבור שבא לשם במהלך השנה; הראשון זה הכותל והשני זה מירון. למה אני אומר שזה בבחינת "קדירא דבשותפי"? כי מצד אחד – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רק שנייה. אפשר, בבקשה, יותר בשקט שם? תודה. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מצד אחד באיזשהו מקום המדינה השתלטה על האתר, המדינה נותנת הוראות לעשות את כל מה שחושבים שצריכים לעשות שם. יש כאלה שחושבים שלא צריך את הכול, יש כאלה שחושבים שכן, אבל היא נותנת את התחושה שהיא שאומרת מה צריך להיות שם ומה צריך להיות שם בעתיד. מצד שני, יש את אלו שממונים על המקום הזה, והם אומרים שכנראה מי שיטפל בזה זה הצד השני, כך שמירון יוצא עם מצב שלא המדינה טיפלה בלהשאיר שם חשמל תקין ולא המרכז למקומות הקדושים, והאלפים של האנשים שבאים לשם מדי שנה, בייחוד ביום ז' באדר, שזה היום בלילה – יום ההילולה של משה רבנו – לא יכולים להיות שם. למה אני מזכיר את כל העניין הזה? היום חידדתי בוועדת החינוך שיש סעיף בחוק הפיקוח שאומר שאם יש חשש שבבית ספר מתנהלת הסתה נגד המדינה, למנכ"ל משרד החינוך יש סמכות להוציא צו סגירה כנגד בית הספר. אני אמרתי שהדבר הזה כבר עלה לפני חודשיים או שלושה בוועדת החינוך, אחרי שאותו מחבל הרג אדם שהלך בדרכו לכותל והוא היה מורה מטעם העירייה, מטעם משרד החינוך. אז עלתה השאלה איך נותנים בעיר העתיקה, במזרח ירושלים, שיהיו כל כך הרבה בתי ספר שבאמת יש שם חשש שמתנהלת הסתה נגד המדינה ובכל אופן משרד החינוך לא מוציא צווי סגירה נגד בתי ספר בעיר העתיקה – ואני לא מייחל שיוציאו, אבל משרד החינוך, שיודע להוציא אצל יהודים צווי סגירה מכיוון שיש להם בעיה כזאת או אחרת, לא יוציא כנגד בית ספר ערבי. אדוני השר לביטחון הפנים, אתה יודע שבמזרח העיר יש בתי ספר שמתנהלת שם הסתה נגד המדינה וצריך לסגור אותם לפי החוק, ולא סוגרים, כי מהערבים מפחדים. מיהודים לא מפחדים, יהודים לא יעשו מה שערבים מסוגלים לעשות, ולכן שולחים נגדם צווי סגירה על דברים הרבה פחות בעייתיים מאשר על הבעיה של הסתה נגד המדינה. מה שאני רוצה לומר לך, אדוני, לפני שאתה לא נותן לי לסיים: אנחנו לא יכולים לעבור לסדר-היום כשהמדינה, שמשרה את האווירה שהיא ששולטת במירון, נותנת למצב הזה להישאר ואין אפשרות לבוא ולהתפלל שם. ואם היא כך נוהגת, שהיא תיכנס למקומות שהחוק מחייב אותה לפעול בהם באומץ ובתקיפות – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – ואם זה בעיר העתיקה, שיהיה בעיר העתיקה, ולא שתנהג ביד קשה כנגד יהודים וביד רכה נגד ערבים. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר פרוש. הדוברת הבאה – חברת הכנסת קטי קטרין שטרית, בבקשה. כמעט פספסתי אותך. בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מזל טוב, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> למה הוא אמר מזל טוב? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בגלל שאני מנהל את הישיבה כסגן. אבל זו כבר פעם רביעית, נדמה לי. כולם בירכו. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> רגע, בגלל זה התכוננת לזה כל כך הרבה זמן שלא באת לאירוע שהיה, אירוע מכונן, 60 שנה ליהדות מרוקו? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני חייב להגיד, למרות שזה לא מעניין את הצופים, שהייתי באירוע של אגודת ידידות אתיופיה. הייתי שם. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אה, אוקיי. אם זה ככה, אם זה ככה, אז אתיופיה ניצחה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה, גברתי, שלוש דקות. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> היום היה לי אירוע מאוד יפה ומכונן. היום קיימנו, ארבעה חברי כנסת – חברי חבר הכנסת מיכאל ביטון, חברי חבר הכנסת יעקב מרגי, חברי חבר הכנסת אמיר אוחנה ואני קיימנו היום אירוע ענק וגדול ומשמח שנקרא "60 שנים לעליית יהודי מרוקו לישראל". זה היה אירוע מאוד מרגש, ומצד שני מאוד עצוב. מצד אחד הוא היה מרגש, כי החלטתי שאני רוצה להביא את הפן של יהדות מרוקו מצד אחר, לא רק מופלטות ומימונה. ליהדות מרוקו יש הרבה מאוד דברים, שזה שירה, אומנות, תרבות, הווי, כתיבה. מצד שני זה היה לי מאוד עצוב, כי הייתי מאוד שמחה אם הוריי היו בחיים והיו רואים שהבת שלהם, שהגיעה בגיל שנה מקזבלנקה, היא בעצם רוצה להוקיר ולהעריך ולדבר על היהדות העשירה שהוריה צמחו בה. כשנאמתי שם, אז היה איזשהו קטע מאוד מרגש שבו אמרתי שכל הזמן התביישתי להגיד שהוריי הם יוצאי מרוקו, כי לא קיבלו את זה יפה. אפשר לקרוא לזה "השד העדתי", "השסע העדתי", "ישראל הראשונה", "ישראל השנייה", אבל זה בעצם מה שקרה לבני הדור שלי, שהוא בעצם הדור שידע לספר על תחושות של התנשאות והעדפה, על הרמת גבה למשמע שם משפחה ספרדי, המנסה לצלוח אתגרים ומאמין שהוא יכול. מצד שני, עצם המילה "מזרחים" בעצם מבטאת תפיסת עולם מסוימת שמאגדת בתוכה כל מי שלא אשכנזי, אוקיי? וכורכת אותו עם עולם המזרח. אז ההנחה הזו היא בעצם מוטעית. למה? כי בעצם מרוקו נמצאת בצד המערבי. אם אתם לא יודעים, אז אני אחדש לכם. קראו להם המרוקאים המערביים, אל-מגרב. ככה קראו להם. למה מגרב? כי הם היו בצד המערבי של המפה. אז זה בעצם גם היה השם המסורתי של יהודי צפון אפריקה. שמה הערבי של מרוקו הוא בעצם אל-מגרב, שזה בעצם מערב, כי היא שוכנת בחלקה המערבי, או סוף המערב בספרד. זה לא רק עניין של גיאוגרפיה אלא גם עניין של תרבות. ליהדות צפון אפריקה היה קשר הדוק עם מערב אירופה, וללא ספק היהודים היו מערביים, והם היו בקשרים בספרד, בצרפת, בעוד המון המון מקומות. אז אנחנו לא נסקור כאן את ההיסטוריה של יחסי עדות בישראל וכל הסטיגמות. עלה שם מרגי ואמר, קראו לנו בכל מיני שמות. ואמיר אוחנה הביא את מכתבו של נתן אלבז, צעיר בן 17, שהגיע ארצה מייד עם קום המדינה, וכשהוא הגיע ארצה עם קום המדינה, הוא סיפר לאימו כמה שמתנהגים אליו לא יפה, ומדברים, ואז הוא החליט שבמקום להילחם הוא יחייך. אותו נתן אלבז הגיע לצבא ההגנה לישראל, והייתה שם תקרית עם רימון שנשלח על כל היחידה שלו. הוא נשכב על הרימון. הוא נהרג, אבל הוא הציל את כל היחידה שלו. מחנה נתן זה מחנה על שמו. אז בעצם היום הבאנו סיפורים, שירים, פיוטים, הווי ותרבות. בהזדמנות זאת אני מודה לחבריי שהיו שם יחד איתי, ואנחנו הבאנו את הדברים האלה לציבור הכללי. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת קטי קטרין שטרית. הדוברת הבאה, חברת הכנסת קרן ברק – אינה נוכחת; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח. חבר כנסת איתמר בן גביר, בבקשה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. << דובר >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, כנסת נכבדה, אדוני, אם היו אומרים שבמדינה פלונית עומד מפכ"ל המשטרה ואומר לגנבים: אתם תמשיכו לגנוב, יש לכם חודש לגנוב, כדי שלא תהיה הסלמה אנחנו נותנים לכם לגנוב, אנחנו כולנו היינו צוחקים. באיזו מדינה יכול מפכ"ל משטרה לעמוד ולהגיד לפורעי חוק: תמשיכו לפרוע חוק? אבל הבדיחה, אדוני, היא על חשבוננו, כי היום התפרסם שמפכ"ל המשטרה קובי שבתאי, שכנראה רוצה לרצות את השר הכי שמאלני במדינת ישראל, עמר בר לב, המפכ"ל הזה הורה שלא לאכוף צווי הריסה בחברה הערבית ברמדאן, שימו לב, כדי למנוע מעשי הסלמה. אם מחר בבוקר היו עושים את זה למתיישבים ביצהר, אומרים שלא אוכפים את החוק, הראשון שהיה קם וצועק זה עמר בר לב. אם היו עושים את זה לאנשי חברון, הראשון שהיה קם וצועק זה עמר בר לב. אבל זה המפכ"ל הכושל והשר הכושל, ושניהם ביחד הופכים את משטרת ישראל לבדיחה. אני בא עכשיו משמעון הצדיק, שם אני גרמתי למשטרה להתחיל לעבוד. שם סוף-סוף המשטרה מתחילה להיות במקום – יש חבר כנסת במקום, מה לעשות. ושם אומרים לי אותם פורעי חוק – שמקללים, וצועקים, ומנסים לתקוף חבר כנסת, כן, יענו, דמוקרטית היו עוצרים אותם, אבל כנראה יש הוראה של השר שאפשר לתקוף חברי כנסת – אומרים לי: אבל השר איתנו, אבל השר לביטחון פנים איתנו. עמר בר לב, אתה יכול לשחק אותה כמה שאתה רוצה כותב במחשב, אבל תדע לך דבר אחד: תדע לך, בחצי שנה האחרונה אתה אשם – אתה אשם שבמשך תשע פעמים שרפו רכב ליהודי בגלל שהוא יהודי; אתה אשם ששלוש פעמים זרקו לעבר בית בקבוקי תבערה; אתה אשם ששרפו עריסה של תינוקת. אתה יכול לשחק אותה, אתה יכול לכתוב במחשב, אבל כל עם ישראל יודע את זה. אתה אשם. אתה פוגע במשטרה. אתה מסרס את המשטרה. אתה מונע מהמשטרה לעבוד. אתה השר לביטחון פנים הכי כושל בתולדות מדינת ישראל. אז זה לא יעזור לך, בר לב. אני יכול להגיד לך דבר אחד: יהודים ימשיכו להתגורר בשמעון הצדיק, ימשיכו להתגורר בירושלים. אתה תהיה עם הצד השני, אנחנו יודעים מזמן שאתה מזדהה איתם, אבל עם ישראל חי וקיים למרות עמר בר לב ולמרות המפכ"ל הכושל, הכושל ביותר בתולדות משטרת ישראל, קובי שבתאי. ומילה אחת, אדוני היושב-ראש, על החרפה שמתרחשת במירון. פתאום אומרים שיש ליקויים וסוגרים את האתר. יש ליקויים – למה לא סגרו את האתר עד עכשיו? למה לא סגרו את האתר עד עכשיו? פשוט ממשלת חלם, מפכ"ל חלם ושר חלם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת איתמר בן גביר. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה, אחרון הדוברים. בבקשה, שלוש דקות, אדוני. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר דווקא היום עם הצד הזה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני דווקא רוצה להתחיל היום ולפנות לחבריי באופוזיציה. אני רוצה לדבר איתכם היום דווקא על הוועדה לענייני קליטה ועלייה. ועדה שהיא ועדה של האופוזיציה לפי ההסכמים, ולא מכונסת. היא הוקמה כבר, אבל לא ממנים לה חברים. ולמה אני מעלה את זה היום? אני מעלה את זה היום כי אני לא יודע אם שמתם לב, אבל יש מלחמה באירופה, ויש קהילות גדולות מאוד של אחינו היהודים שנמצאים שם. אני שומע שאתם זועקים על כך, מתראיינים על כך, מגיעים לפה ודנים בנושא ומדברים עליו. אבל אתם יודעים מה אתם לא עושים? באים לעבוד: מגיעים לוועדה, מכנסים אותה, מפקחים על עבודת משרדי הממשלה, מוודאים שעד אחרון מאחינו שצריכים להגיע לארץ באמת יגיע לארץ. תבדקו איך עושים את זה. אני לא מבין אתכם, באמת. יש רגעים בחיים שצריך לשים את הציונות בצד ולהתגייס למען עם ישראל. לא יכול להיות שרק הקואליציה כל הזמן תתגייס למען עם ישראל. גם האופוזיציה היא חלק מעם ישראל. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – למען מי? למען עם ישראל או – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת קרעי. תודה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הגיע הזמן שתבואו לעבודה. הגיע הזמן שתפעלו לטובת עם ישראל בתפוצות, ולא רק בדיבורים, ולא רק בהצהרות, אלא באמת. עכשיו זה הזמן שצריכים אתכם. תפסיקו לעבוד בשביל איש אחד ותתחילו לעבוד בשביל אומה גדולה שזקוקה לכם עכשיו. ואני רוצה לומר לכם עוד משהו: אם תמשיכו בחרם הזה על יהודי התפוצות, הצד הזה ימצא את הדרך להסתדר לבד. אנחנו נדע לעשות את זה כמו שצריך, אבל עם ישראל ומדינת ישראל לא ישכחו איך הפקרתם את אחינו בגולה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת רון כץ. אם כך, סיימנו עם הדוברים. אדוני השר – – – << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תוכלי לסכם אחרי השר. אדוני השר, השר עמר בר לב, בבקשה, אתה רוצה לסכם? אתה מוותר על הדברים? אז חברת הכנסת מלינובסקי, את תסכמי. בבקשה. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני היו"ר. אני דווקא מאוד שמחה שהשר התורן עכשיו הוא השר לביטחון הפנים, אדוני, כי החוק הזה נוגע באופן ישיר לתפקוד המשטרה. חבל שוויתרת על הסיכום. << קריאה >> השר לביטחון הפנים עמר בר לב: << קריאה >> – – – באתי באמצע, אני מצטער. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז החוק הזה מדבר על זה שאנחנו רואים תופעה מגעילה ברחבי הארץ – השחתת שלטים על רקע מגדרי. << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> אנטישמית. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת ליצמן, אני מבקש לא להפריע. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> משחיתים שלטים עם דמויות נשים במטרה לפגוע בנוכחות שלנו במרחב הציבורי. משטרת ישראל, לצערי, בורחת מהדבר הזה. אני מבינה שיש אתגרים רבים, אני מבינה שלמשטרת ישראל כנראה יש מה לעשות בחיים, אבל עדיין, זה החוסן הלאומי שלנו. אני מאמינה שעכשיו, כאשר החוק הזה יעבור בקריאה ראשונה – ובהמשך בשנייה ושלישית – משטרת ישראל תבין עד כמה זה חשוב, כי ברגע שעבריינים משחיתים שלט עם דמות נשית ובזה מבריחים נשים מהמרחב הציבורי, זה מסר לחברה הישראלית כולה. לאחרונה בית המשפט כבר נותן הוראות למשטרה. מוזר שבית המשפט צריך לתת הוראות למשטרה – חבר הכנסת שיין, אני אשמח מאוד אם השר יקשיב לי. מוזר מאוד שהגענו למצב שבתי המשפט צריכים לתת הוראות למשטרת ישראל. << קריאה >> השר לביטחון הפנים עמר בר לב: << קריאה >> בית המשפט זה לא באחריות שלי. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, לא הקשבת. הגענו היום למצב שבתי המשפט כבר מורים למשטרת ישראל לאכוף את החוק, כי עד עכשיו ראו בזה משהו שולי, לא חשוב, לא יקרה. ודווקא יושבת-ראש המפלגה שלך שמה את נושא השוויון המגדרי בסדר העדיפויות שלה, והחוק הזה יחזיר את כבוד האישה למקום הראוי. אנחנו מבקשים בהצעת החוק הזו להגדיל את הענישה לפורעים והעבריינים שמרשים לעצמם להשחית שלטים עם דמות נשית. יש לזה גם השלכות כלכליות. היום מי שמפרסם כל מיני קמפיינים ברחבי הארץ בוחר לא לשים אישה על השלט. למה? כי ישחיתו את השלט, כי זה פשוט לא כלכלי. זאת אומרת, לתופעה הזאת יש השלכות לטווח הארוך, כי אנחנו לאט-לאט רואים שחברות הפרסום בוחרות לא לשים דמויות נשיות על שלטי החוצות שלנו. ואני כבר לא אדבר על כך שזה גורר הדרת נשים מהמרחב הציבורי ויכול להיות שכתוצאה מכך גם אלימות כלפי נשים. אז אי-אפשר. גברתי שרת התחבורה, יושבת-ראש מפלגת העבודה – אני מאוד שמחה, ראיתי אותה פה עכשיו – אנחנו חייבים לדבר על השוויון המגדרי לא רק בסיסמאות או בנאומים אלא לדאוג שכל אישה תרגיש בנוח ובבטחה במרחב הציבורי, שאף אחד לא יעז להשחית דמות נשית בשלט, ושמשטרת ישראל תדע לתת לזה מענה יחד עם השלטון המקומי. ואפילו, אדוני השר, יש לנו צילומים, כי העיריות בזמן האחרון התחילו לשים על השלטים במרחב הציבורי מצלמות אבטחה. יש לנו כבר צילומים, אנחנו רואים – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברים, נא לשמור על שקט, בבקשה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אנחנו אפילו רואים דמות שמשחיתה – לאחרונה זה קרה בחריש. המשטרה בוחרת לא לנקוט שום פעולה וסוגרת את התיק מחוסר ראיות, או שלא מצאו את החשוד. ברור, אם לא מחפשים אז לא מוצאים. אני מבינה שמישהו יכול להגיד שהמשטרה עמוסה. אני יודעת שזה אולי איפשהו בסדר העדיפויות, לא במקום ראשון ולא שני, אבל יש בזה אמירה ערכית: אנחנו, כחברה במאה ה-21, לא מוכנים להשלים עם מצב שמדירים נשים משלטים, מהמרחב הציבורי, מהחיים הציבוריים, ממקומות ציבוריים. התייחסות קצרה לנאומים של חברי כנסת שהיו פה קודם: אני כן העברתי הרבה מאוד חוקים בכנסת העשרים, שמונה במספר. רק לדוגמה – כי אמרו פה ח"כים ממפלגות מסוימות שהחוקים שלי הם כולם נגד חרדים, שאני אנטישמית, אנטיוכוס; מה לא אמרו עליי? העברתי בכנסת הקודמת שמונה חוקים, ובהם זכויות למאבטחים, מה שלא קרה עד עכשיו. כל מה שאנחנו רואים היום בתחום האבטחה, תנאי עבודה הולמים למאבטחים, זה חוק שלי; מענק חימום לכולם, בלי שייכות גיאוגרפית, וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. גם בפעילות שלי בכנסת אני לא מבדילה בין אדם כזה לאחר. אני מאמינה ביושרה ובדרך וגם בשוויון. לזרוק פה סיסמאות על אנטישמיות, זה הפך להיות כבר מילת גנאי; מילה נרדפת. אז תסתכלו במראה, חבר הכנסת ליצמן, תסביר לי למה בכנסת העשרים אתה התנגדת לחוק הזה, כי אני מקדמת את החוק הזה עוד מהכנסת העשרים. אתה יודע למה – כי אמרת, העוזרים שלך אמרו, שלציבור שלך אין כסף לשלם קנסות. אז לזה אני יכולה לענות: אל תשחיתו ולא יהיה צורך לשלם קנסות. תודה רבה. אני מקווה מאוד שהחוק הזה יעבור – לא מקווה, אני בטוחה, ואנחנו במושב הבא נחוקק אותו בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מלינובסקי. לפי בקשת האופוזיציה ההצבעה תהיה הצבעה שמית. אני אבקש מגברתי המזכירה לקרוא בשמות של חברי הכנסת. בבקשה. הצבעה שמית << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד סמי אבו שחאדה – אינו נוכח אלי אבידר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד ניר אורבך – בעד ינון אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – בעד אוריאל בוסו – נגד ענבר בזק – בעד חיים ביטון – נגד מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב – בעד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח יאיר גולן – בעד מאי גולן – נגד איתן גינזבורג – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מאזן גנאים – אינו נוכח בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – נגד סימון דוידסון – בעד אבי דיכטר – נגד גלית דיסטל אטבריאן – נגד צבי האוזר – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד שרן מרים השכל – בעד מיכל וולדיגר – אינה נוכחת רות וסרמן לנדה – בעד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – בעד ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – נגד אלון טל – בעד דסטה גדי יברקן – נגד מאיר יצחק הלוי – בעד אלי כהן – נגד מאיר כהן – בעד יום טוב חי כלפון – בעד עופר כסיף – בעד אופיר כץ – אינו נוכח חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – בעד מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – נגד יריב לוין – נגד נעמה לזימי – בעד יעקב ליצמן – נגד גבי לסקי – בעד יאיר לפיד – בעד לימור מגן תלם – בעד אמילי חיה מואטי – בעד פטין מולא – נגד טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – נגד אבתיסאם מראענה – בעד יעקב מרגי – נגד מופיד מרעי – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – נגד עידית סילמן – בעד עלי סלאלחה – בעד בצלאל סמוטריץ' – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח מנסור עבאס – בעד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – נגד יצחק פינדרוס – נגד שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – בעד אביר קארה – בעד אלכס קושניר – בעד יואב קיש – נגד גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – נגד מירי מרים רגב – נגד מיכל רוזין – אינה נוכחת שמחה רוטמן – נגד יעל רון בן משה – בעד מוסי רז – בעד אפרת רייטן מרום – בעד ג'ידא רינאוי זועבי – בעד יפעת שאשא ביטון – בעד אלון שוסטר – בעד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – בעד יוסף שיין – בעד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – בעד רם שפע – בעד נירה שפק – בעד עאידה תומא סלימאן – בעד << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני מבקש שקט, בבקשה. גברתי המזכירה, אני מבקש לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. חבר הכנסת רם שפע, לא לדבר, בבקשה, בטלפון באולם. תודה. בבקשה, גברתי המזכירה. << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה – אינו נוכח אלי אבידר – אינו נוכח דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – נגד מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – נגד נפתלי בנט – בעד קרן ברק – נגד ניר ברקת – אינו נוכח מאזן גנאים – אינו נוכח בנימין גנץ – אינו נוכח צבי האוזר – אינו נוכח מיכל וולדיגר – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח אופיר כץ – נגד מיכאל מלכיאלי – נגד אבי מעוז – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אופיר סופר – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת מאיר פרוש – נגד מיכל רוזין – בעד יובל שטייניץ – אינו נוכח עמיחי שיקלי – אינו נוכח << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> האם יש חברי כנסת באולם שטרם הצביעו? תמה ההצבעה. רבותיי, אני מבקש שקט. להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 55, נגד – 46. אם כך, אני קובע כי הצעת החוק התקבלה בקריאה הראשונה, וחוזרת לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> זה חוזר, אי-אפשר. זה חוזר לוועדה, כי זו קריאה ראשונה. << נושא >> הצעת ועדת הכספים בדבר צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 15 והוראת שעה מס' 10), התשפ"ב–2021 << נושא >> [נספחות.] << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום – החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין. יציג את הצו יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת אלכס קושניר. בבקשה. בבקשה, אדוני. אני מבקש לשמור על השקט. << דובר >> אלכס קושניר (יו"ר ועדת הכספים): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצו שלפנינו קובע את מנגנון המיסוי החל על רכב דו-גלגלי – – – << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלכס קושניר (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> זה דווקא מוריד מיסים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רק שנייה. בצלאל, אתה נרשמת לדבר ואתה מפריע. אז הינה, יהיו לך שלוש דקות, תוכל לדבר. בבקשה. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אגב, בצלאל, מדובר בהוראת שעה שממשיכה משנת 2015. הוראת השעה האחרונה פקעה בשנת 2021, ואנחנו מחדשים אותה ועושים בה כמה שינויים מאוד מאוד חשובים: קודם כול, מפשטים את הוראות המס – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רק שנייה, חבר הכנסת קושניר. אני חוזר, חבר הכנסת יום טוב כלפון, חבר'ה, אפשר בבקשה לשמור על השקט? אני מבקש, מי שלא רוצה להיות באולם – תצאו, תשתו קפה, אבל לא להפריע, בבקשה. אני לא שומע את חבר הכנסת קושניר לידי, אז איך אתם תשמעו אותו? בבקשה, נא לשמור על השקט. תודה. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני יכול להגביר את הקול. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אנחנו משנים את שיטת המיסוי ועוברים ממס שמורכב מהספק ונפח של הכלי רק לנפח של הכלי. מעבר לזה, בגלל שמערכת ABS למעשה הפכה להיות מנדטורית בכל הכלים, אנחנו מורידים את ההטבה, אבל מוסיפים הטבות נוספות לאביזרי בטיחות מתקדמים. חשוב לומר שאנחנו ממשיכים את הסעיף שהיה בהוראת השעה לגבי כלים שהנפח שלהם לא עולה על 125 סמ"ק, והמס יהיה 25% במקום 40%. מעבר לזה, מפחיתים את המס החל על כלי הרכב מ-125 עד 400 סמ"ק מ-50% ל-40%. חשוב לומר, אדוני היושב-ראש, שאנחנו מורידים את נטל המס על הכלים הדו-גלגליים מ-8,788 שקלים בממוצע ל-8,278 שקלים, כי על 15% מהכלים המס יופחת כמעט ב-5,000 שקלים, 4,949. לצו הזה לא הוגשו התנגדויות ולא הוגשו ערערים, אבל אנחנו מחויבים להצביע עליו במליאה, בגלל שהצו אושר פחות משלושה שבועות עד תום הכנס. לכן אני מבקש מהחברים לתמוך בצו הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אלכס קושניר. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. כרגע הרשימה נעולה, כך שמי שלא נרשם לא יוכל לדבר. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אוריאל בוסו, בבקשה. נמצא? אוריאל בוסו? טוב, חבר הכנסת אוריאל בוסו – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אה, בוסו. טוב, בוא, אני אתן לך. בסדר, בסדר, אני אתן לך לדבר. בבקשה, בלי עיכובים. זה רק בגלל שאנחנו מפתח תקווה. בבקשה, שלוש דקות, אדוני. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, החוק האחרון שעבר מבית מדרשה של המפלגה שלכם, שהם אבי הגזענים, שהם מדברים על השחתת תמונות נשים – תגידו לי, תמונות גברים מותר להשחית? אני יודע שהיום מבחינת חוק העונשין והאיסור לפגוע ברכוש, גם תמונות גברים אסור. אבל בשביל שיהיה פופוליטיקה, ולעשות מזה קצת צבע, אז יש חוק לאיסור השחתת מקרקעין וטובין בשביל תמונות נשים. אז אני רוצה להגיד לך ולחדש לך שברור שמי שמשחית תמונות נשים, או תמונות גברים או כל רכוש – זה לא דרכו של אף אחד ולא רצון. אבל כשבכל דבר רוצים לעשות פוליטיקה, זה מה שיש. היה עכשיו יושב-ראש ועדת הכספים פה מעל הדוכן, ומדברים על עוד מיסים ועוד מיסים. אנחנו שואלים את השאלה הפשוטה: כשמתעסקים בימים הללו במה שמסביב – כן רוסיה, כן אוקראינה, כן דברים כאלה ואחרים – אבל ביוקר המחיה האמיתי, שום דבר בינתיים לא משנה. תראו את המחירים בערב פסח, תדברו עם העמותות, מה קורה מבחינת הקריסה לבקשה של קמחא דפסחא. שר הרווחה, האמת היא ששלחתי לך מכתב – אולי עוד לא ראית – אם אתה מגדיל את תקציב הקמחא דפסחא של המשרד שלך השנה. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << קריאה >> הגדלנו. הגדלנו אותו פי-שישה. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> צריך להגדיל – – << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << קריאה >> פי שישה. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> – – כי אתה לא מבין את הקריסה שיש השנה. << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << קריאה >> פי שישה. לא נכון, לא נכון. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר לך עוד משהו, שאתה שר חברתי בממשלה – – – << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << קריאה >> נתנו 140 מיליון שקל. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> היום קראתי מאמר כל כך נכון. במיסים העקיפים – – – << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << קריאה >> אתה מדבר על שני דברים – – – הגדלנו מ-20 מיליון ל-140. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> אני אסביר לך למה, כי בן אדם שמרוויח 100,000 שקל בחודש או מרוויח 5,000 שקל בחודש, בסוף למחיה כמעט שניהם יקבלו אותו הדבר לנפש, כי בסוף צריכים לאכול. אבל אם נשלם יותר – אותו אחד שמשלם מס על הדלק, לא משנה כמה כסף יש לך, אותו אחד, בנטו שלו בסוף שנה – החלשים משלמים בשביל החזקים. זו המדיניות של המיסים של הממשלה החדשה – להגדיל את הפערים ולהעצים את החזקים עוד יותר, אבל החלשים ימשיכו להיות מתחת לגלגלי הכלכלה. אנא מכם, קצת חמלה. תתחילו לצאת לרחובות ולשמוע את האנשים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אוריאל בוסו. חבר הכנסת דסטה גדי יברקן – אינו נוכח; חברת הכנסת קרן ברק – אינה נוכחת; חבר הכנסת יואב גלנט – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה ארבל – אינו נוכח. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה. שלוש דקות, אדוני. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, קודם כול, רציתי לעדכן אותך – אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר אל היושב-ראש, אבל הוא לא איתי. אדוני היושב-ראש, יש מנהג בכנסת שכשמגיע סגן יושב-ראש חדש, כשהוא פוגש חבר כנסת חדש, בשבתו, הוא מוסיף על שלוש הדקות עוד שתי דקות. אני לא ממליץ לך להיות הראשון שמפר את הסיכומים האלה. המזכירות קפצה. אין דבר כזה. טוב, שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, קודם כול, אאחל לך הצלחה בתפקידך, באמת תפקיד גדול מאוד מאוד. יש לך אחריות על כל המליאה, ולפעמים יש לך בידיים כוח גדול מאוד גם בהתנהלות של המליאה. כשאתה ממרום כיסאך יושב כאן עכשיו מעל כל המליאה ואנחנו נמצאים בדיון האחרון, ברוך השם, של המושב האיום הזה, אתה צריך לשאול את עצמך כמה דיונים הכנסת הזאת במושב האחרון עשתה, כמה חוקים היא העבירה, כמה הצבעות היו וכמה מתוכם באמת עזרו לעם ישראל. כמה מתוך ההצבעות, ההעברות והחוקים כאן בכנסת הזאת במושב האחרון, כמה מתוכם עזרו לאומה שלנו, עזרו לעם ישראל? כשאני מסתכל אחורה, אני אומר שבכל מקום שאתה רק מסתכל, אתה אומר: החדר הזה, המליאה הזאת קיבלה החלטות הכי גרועות שיכולות להיות, גם בנושא דת, גם בנושא כלכלה, גם בנושא בריאות, גם בנושא ביטחון. אין שום דבר שבו אתה אומר: אזרחי ישראל מסתכלים על הכנסת בגאווה ואומרים: אנחנו מזדהים, אנחנו שלמים עם ההחלטות שלכם. זה – צריך בסוף לשאול את עצמנו מה היה כאן במושב הזה. אני לא חושב שהיה עוד מושב אחד בכנסת ישראל בשנים האחרונות שרמסו את האופוזיציה, השתיקו אותם, הוציאו אותם החוצה, כמובן, מי מדבר על הוועדות שלא עובדות כמו שצריך – סדרה של דברים שאתה, כחבר הנשיאות, צריך לקבל אחריות עליהם. אתה אדם הגון, ותפקידך להגיד: אני לא מוכן להיות חבר בנשיאות שרומסת זכויות של האופוזיציה בצורה כל כך עקבית במשך מושב כל כך ארוך. אנחנו עושים את התפקיד שלנו, באים, מתרים, מדברים עוד פעם ועוד פעם, אבל איך אתם יכולים לחיות עם העובדה שחצי מהעם שנמצא כאן מרגיש שהקואליציה הזאת לא מייצגת לא אותם ולא את הערכים שגם לשמם אתם התכנסתם? אני רק מקווה, ובזה אני מסיים, שבעזרת השם בתחילת המושב הבא אנחנו נגיש הצעה לפיזור הכנסת, ובעזרת השם עד אז נמצא את הרוב הנחוץ להעביר את החוק הזה, נלך לבחירות, בעזרת השם, ונחזיר לעם ישראל את השלטון. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מלכיאלי. הדובר הבא, חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת אלי כהן – אינו נוכח. רבותיי – דוד, חבר הכנסת ביטן, דוד, שומעים אותך יותר מדי חזק. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> לא – – – << קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן: << קריאה >> – – – << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> למה אתה מפריע? אתה שומע? אתה מפריע. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, אני מבין. בינתיים לא, אבל זה הפריע למלכיאלי. אני מציע שלא נפריע אחד לשני. חבר הכנסת דוד אמסלם, בבקשה. חבר הכנסת אמסלם, אתה מדבר, נכון? << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> ודאי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת יואב קיש, שמענו את היושב-ראש קודם, מר מיקי לוי, מספר לנו שהוא לא עושה הפסקות. אתה שומע, חבר הכנסת מיכאלי? הוא לא עושה הפסקות. דרך אגב, אני רוצה להגיד לך, מאז שאתה בכנסת יש הפקרות מוחלטת. הרי בנט לא הגיע יום אחד לכאן, נרדם – סגרת את הכנסת, עשית הפסקה לכנסת. כמעט לא היה דיון בכנסת שלא אפשרת לוועדות לעבוד בו כשזה התאים לך. דרך אגב, אתם עושים רק מה שמתאים לכם. אתם ממציאים את הכללים לפי מה שמתאים עכשיו. החוק משתנה: עברת באדום – מותר באדום. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> באתי לשמוע אותו. אני אוהב לשמוע את האמת. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> עברת בירוק – אסור בירוק. הוא משקר על בסיס קבוע. היום הוא עולה לכאן והוא אומר: אני לא מאפשר דיון בשעת מליאה. הרי היו מאות דיונים בשעת מליאה שאנחנו לא רצינו, ואמרנו לך. הרי אתה משקר על בסיס קבוע. כמעט לא שמעתי אותך אומר דבר אמת. אתה בכלל עושה מה שלפיד אומר לך. היום אתם לא רוצים הפסקה. מה הם רוצים? לפיד החליט להראות לשקד, מה שנקרא, אתה יודע – – << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> מאיפה משתין הדג. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> יפה. – – מה עושה הדג. לכן, הוא אמר לה: ככה? אני אראה לך מה זה. והיות והשאוויש כאן הוא איש שלו, אז הוא פועל בהתאם. הוא אומר: לא, אין הפסקה. הרי אין עכשיו דיון בוועדת – – – << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> איזו ברירה יש לו? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אין לו ברירה, אבל – – – << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> אצלנו אתה עומד לפריימריז. אם הוא לא יעשה מה שהוא אומר לו – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> – – הוא לא יהיה בכנסת הבאה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסכים איתך, חבר הכנסת כץ, אבל אני מצפה – – << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> הוא לא יהיה שם. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ממנו שיגיד דוגרי, כמו שכולנו יודעים, שלא ישקר כל היום; שיגיד: חבר'ה, אני פה קרטון. אם אני מתחצף טיפה ללפיד – אני לא פה. אתם יודעים מה קרה לאלה שהתחצפו אליו. לכן, לכו דברו איתו. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> בדוק מה היה עם עדי קול. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> בדיוק. לא רק עדי קול. איפה עפר שלח? איפה מי שבכלל עבר, התעטש לא בזמן ולא במקום? << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> עדי קול אמרה רק: אני יכולה להרים את האצבע בלי אישור – נמחקה מהכנסת. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. יפה. אז עכשיו טופורובסקי אתמול עשה צחוק מעצמו, בגלל שגם הוא קרטון בדיוק, והצביע 50 פעם עם עצמו. הזוי. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> ראיתי את זה – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> ועכשיו הוא אומר שהוא עושה מה שהוא רוצה. לכן כל הסיפור הזה כאן זה פארסה אחת שלמה. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> הודעה אישית. דיבור מגעיל. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> זה מפריע לי. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> איזה דיבור מגעיל. קצת תדבר כמו בן אדם, כמו בן אדם. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא מפריע לי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתה כרגע העלבת אותו. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> כמו בן אדם. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> אתה לא יכול להפריע לו ככה. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> בועז, אתה לא יכול להפריע לו. אתה לא יכול – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה מפריע לי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני יודע להסתדר. הכול בסדר. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> קשה מאוד לשמוע את האמת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני גם יכול לתת לו הודעה אישית על דבר כזה, אבל בסדר, בוא נירגע. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> תן לו, תן לו. הכול בסדר. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, לא רוצה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> בועז, לך תצביע לבד. לך תצביע לבד. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא רוצה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא אתמול הצביע, אתה יודע, משהו, אתה יודע – – << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> הם צועקים. למה אתה לא הולך למי שצועק? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – הצביע עם עצמו לבד 50 הצבעות, כשהיינו בהפסקה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> בגלל זה אי-אפשר להאמין בהם. זו הסיבה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן, אני אומר: חבר'ה, אתם עושים צחוק מעצמכם. אתם, לא אכפת לכם להיות שוטי הכפר, רק בגלל שאתם מפחדים ממר לפיד, שהוא יותר נבוב מרובכם. אז אתה בא, מר לוי, היום, עולה לי לכאן לדוכן ואומר: לא עשינו הפסקה, אנחנו נעשה הפסקה, אני לא הרשיתי? הרי אתה משקר. אני אראה לך 50 מקרים שעשינו דיונים, שאפשרת דיונים תוך כדי מליאה – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> נא לסיים, בבקשה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ומיותרים, ולא באנו כמעט להצביע במליאה בגללך. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אז תגיד את האמת. תגיד שאתה, כפי שאמרתי תמיד, אסקופה נדרסת של לפיד. את זה אני מבין. דרך אגב, את זה אני מבין בהיגיון. אבל כשעובדים עלינו וחושבים שאנחנו אהבלים, זה הדבר הכי גרוע. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה, תראה, תראה את טופורובסקי, מה הוא עושה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אמסלם. תודה. הדובר הבא, חבר הכנסת ישראל כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת סמי אבו שחאדה – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת יעקב אשר – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> לא, לא. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> מה? את רוצה? בבקשה. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> אני כאן, אבל אני אוותר. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> את מוותרת. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – מוותרת; חבר הכנסת יעקב אשר – אינו נוכח; חבר הכנסת שלמה קרעי – אינו נוכח; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> אני יודעת – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רק שנייה, רק שנייה. חבר הכנסת כץ, תודה. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא. פשוט הודיתי לך. אמרתי תודה. זה הכול. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> אני יוצא. אני לא מפריע. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רגע, אני אאפס לך את השעון. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> חיים, מה שנשאר לנו לחיות שיהיה רק – – – והילדים יריבו – – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני יודעת שאנחנו בדרך כלל מדברים על החוקים, או לא בדרך כלל – חבר הכנסת אמסלם. אני רוצה להזכיר לכולנו שאתמול היום יום האישה הבין-לאומי, אבל אתמול בלילה גם נהרגה, נרצחה, בעיניי, צעירה בת 17, רזאן עבאס מכפר כנא בגליל, ליד נצרת. כאשר אומרים – חברי הכנסת – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רבותיי, אני מבקש שקט. האופוזיציה, בבקשה לכבד את הדוברים. תודה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הילדה הזאת, בת 17, בדיוק התכוננה לבחינה הפסיכומטרית ולבגרויות שלה, והיו לה חלומות של צעירה שרצתה להמשיך את הלימודים האקדמיים שלה. בשכונה שלה יש איזשהו סכסוך, כנראה, ויש ירי שחוזר על עצמו בהרבה לילות. אני שמעתי וקראתי היום גם ברשתות החברתיות של צעירות אחרות שחיות באזור שם, שכותבות על הפחד הלילי שלהן מהיריות. חברות הכנסת אורלי לוי ונעמה לזימי, אני מדברת על הרג של ילדה בת 17, והקולות מאוד מאוד מפריעים להתרכז בנאום. אני מזכירה את זה פה כי יש הרבה טענות גם כן על איסוף הנשק בחברה הערבית, אבל אני גם היום רוצה להדגיש משהו: אין כזה דבר כדור תועה, אין כזה דבר שהיא נהרגה בלי כוונה. היא הייתה בתוך הבית שלה, היא הייתה בתוך החדר שלה, היא פחדה מהקול של הירי והיא נכנסה להתחבא בחדר של אח שלה, ושם היא נהרגה. אין כדור תועה. כל מי שמוציא ומרסס בכדורים, בעיניי הוא פושע, כי כדור, כשהוא יוצא מהקנה, אין לך שליטה עליו. אנחנו, כבר נמאס לנו לראות עוד כדור תועה ועוד אדם שנהרג בשוגג. אין דבר כזה. יש נשים, נערות, גברים, נערים שמתים בלי שום עוול בכפם. לא יכול להיות שקבוצה מסוימת, שבגלל רגשי – אני לא יודעת מה – רגשי נחיתות אולי, איך לפתור את הבעיות שהם עומדים מולן, והרגשה שהגבריות שלהם שלמה יותר עם אקדח, שאנשים יאבדו את החיים שלהם ואנשים יאבדו את הביטחון האישי שלהם וירגישו פחד נוראי. זה החלק שלנו, אנחנו צריכים לטפל בזה, אבל אני גם פונה לסגן השר – ודיברנו על זה בחוץ: אני רוצה לראות את המשטרה פועלת ביד מאוד קשה, עוד יותר, עוד יותר – למנוע יריות, למנוע השתוללות כזאת, כי בסופו של דבר אנחנו מאבדים את היקרים לליבנו. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת סלימאן. חברת הכנסת לימור מגן תלם – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירי מרים רגב – אינה נוכחת. חבר הכנסת מאיר פרוש – מדבר או מוותר? לא שמעתי. << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> מדבר, מדבר. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> מדבר. בבקשה, אדוני. חברים, לפי איך שאני שומע אני יכול להיות גם חלק מהמשא ומתן, אז אני מבקש, או שתשבו שם בצד – בועז, עידית, אני שומע מפה את כל מה שאתם מדברים, אז אולי תשבו שם בצד, כי אחרת כולם ישמעו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יבגני – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> זה מעניין, אבל בכל זאת זה מפריע לדוברים. בסדר? מתקבל הרעיון? תודה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. << דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בתחילת הערב או בפעם הראשונה שדיברתי הערב, דיברתי על כל מה שקשור לחבר הכנסת הרב הרפורמי הזה והבעיות, שהוא מנסה לפגוע בכותל המערבי וכדומה. אחר כך הוא עלה ואמר: אה, סתם רבנים. הינה, יש פה – דודו, אני אכבד במכתב שרשום באנגלית, שאתה תקריא קטעים ממנו, כדי שהוא לא יגיד שאני מספר סיפורים. לצורך העניין הזה, אני רוצה הפעם לדבר בקשר לרפורמות בנושא דת שהממשלה הזו עשתה, שהן יכולות להביא, חלילה, להרס היהדות. הממשלה הנוכחית, יש לה אסטרטגיה – רחמנא ליצלן, השם ישמור. האסטרטגיה שלה זה, כמו שאומרים, להכיל את המתים; לא צריך לקדש את החיים. אני מזכיר לכם שהיו שרים כאלה שדיברו – אם זה היה השרה שקד או השר ליברמן. ממילא הממשלה הזו, היסודות שלה, אם צריך להגדיר אותם, זו ממשלה בלי עמוד שדרה; אין לה דרך משלה; אין לה משהו שהיא מאמינה בו; אין לה משהו שהיא דבקה בו בגלל שהיא מכבדת איזשהו צו עליון. ממשלה כזו, של חטוף ואכול כל מה שאתה יכול מכל מי שאתה יכול. זו ממשלה בלי עמוד שדרה, זה להיות גוי ככל הגויים – קצת איטלקי, קצת מרוקני, קצת פרסי, קצת אמריקני, קצת שווייצרי, קצת הולנדי. גוי ככל הגויים. אז אין פלא שממשלה כזאת, שזו התפיסה שלה – גוי ככל הגויים – שאין לה גם בעיה להעלות לארץ עשרות אלפי אוקראינים. אני לא בא לומר שאנחנו צריכים להיות אטומים ולא להתחשב במה שקורה, חלילה, באוקראינה, אבל אני לא ראיתי אף מדינה באירופה שמזדעזעת ממה שקורה באוקראינה. פה כבר הכנסנו 20,000. איך מסתובבים 20,000 אוקראינים פה ולא עשו להם כלום? למה? זה כישלון של משרד הפנים? של מי זה הכישלון הזה? ועוד מודיעים לי שיכניסו עוד 5,000, ומי אומר שזה ייגמר ב-5,000? אז במסגרת חוק ההסדרים הממשלה העבירה רפורמה בכשרות, והרפורמה הייתה שאם אדם בירושלים רוצה לקבל כשרות, והרבנים חושבים שהוא לא יכול לקבל כשרות, בגלל התנאים שההלכה מחייבת, הוא יבחר לו רב מעיר אחרת בארץ, שיוכל להעניק לו את ההכשר. איך אפשר לתת לך הכשר? אתה פועל בירושלים, אני במטולה; איך יפעלו, דרך המשגיחים המקומיים? יש על זה הרבה שאלות ותשובות לא היו. אז האמת שהציבור החרדי לא יינזק מרפורמה כזאת כי לנו, הציבור החרדי, יש את הכשרויות שלנו. אנחנו גם לא חגגנו – צריך לומר את האמת – לא חגגנו כשהקימו את הרבנות הראשית לפני יותר מ-100 שנים. ידוע שהגאון הרב זוננפלד צם באותו יום. למה הוא צם? כי אוי ואבוי לרבנות שהיא צריכה להיבחר גם על ידי כאלה שלא מאמינים, לא שומרים את ההלכה. היום אנחנו עדים לניסיונות להביא חוק שאת הרבנים הראשיים יבחרו יותר חילונים ופחות רבנים. אז לנו הדבר הזה לא יזיק, הרפורמה בכשרות, בשביל הכשרות שלנו, אבל בוודאי שמי שיינזק מזה, מי שיינזק מהפייק כשרות של רבני צהר, יהיה הציבור המסורתי בארץ. בשיחה שקיימתי עם שר הדתות שאלתי אותו: איך אתה מסוגל להיות בעימות מתמיד עם רבנים ראשיים? אני בטוח שאם שר המשפטים היה מעז ללכת על רפורמה כל כך יסודית בתחום המשפט, בניגוד לדעתם של שופטי בית המשפט העליון, בניגוד לדעתו של נשיא או נשיאת בית המשפט העליון, הארץ הייתה רועדת, איך שר המשפטים הולך – היה כאן רעש: איך אתה יכול להתעמת עם שופטי בית המשפט העליון? אבל ככה אנחנו יודעים ששר הדתות נמצא בעימות מתמיד עם הרבנים הראשיים לישראל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> נא לסיים, בבקשה. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני כבר מסיים. הוא נמצא בעימות מתמיד עם מועצת הרבנות. איך אפשר כאן, במדינה שנשלטת על ידי יהודים, לנהל מאבק של שר בממשלה, או כל הממשלה, נגד הרבנים הראשיים? הרי הם הסמל של הדת היהודית במדינה הזאת, כי מועצת הרבנות – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני כבר מסיים. – – מועצת הרבנות היא שיש לה את הסמכות לתת את הכשרות, והיא שצריכה להגיד מה זה גיור כהלכה ומה לא. אבל שר הדתות מנהל לעצמו מערכה משלו וסדר משלו. לכן אנחנו, בממשלה הזו, שלפני יום מלאו לה תשעה חודשים מאז שהיא הוקמה, אנחנו לא נותנים אמון בממשלה כזאת, שהולכת לרפורמה בגיור, הלכה לרפורמה בכשרות בניגוד לדעתם של הרבנים הראשיים. ממשלה כזאת, כמו שאמרתי בפעם הראשונה שדיברתי היום, צריכה מהר מאוד ליפול. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר פרוש. חבר הכנסת חיים ביטון, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. בבקשה, אדוני. << דובר >> חיים ביטון (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להקדיש את הנאום שלי – זה אחד מהנאומים האחרונים, אולי, של מושב החורף הזה – לאיש שהייתי מציע לו לבדוק את מצב הסייעתא דשמיא שלו, הלוא הוא השר כהנא. מי שבאמת לוקח וסוקר את כל התקופה הזאת מוצא שכל תוכניות העבודה שהיו למתן כהנא במושב הזה – שלצערי הרב, רוב-רובן התעסקו אך ורק בפגיעה בדת ובכל הקשור בה – פשוט אפשר לעשות טבלת אקסל מסודרת ולבדוק למטה מה כן ומה לא. לשמחתנו, אתם תראו שהרוב לא. רפורמת הכשרות לא יצאה לפועל ולא תצא לפועל. חוק הגיור, כפי שאתם יודעים, ירד מעל שולחן הכנסת, ובעזרת השם, לא יגיע יותר. כל הרעיון של הפגיעה במועצות הדתיות וההצהרות שלו בתחילת המושב על כך שעובדי משרד הדתות – אני לא רוצה להתבטא בלשון שהוא נקט, רק שאחר כך הוא התנצל, אז אני אכבד אותו על התנצלותו על כך שהוא דיבר שהם לא עושים את העבודה שלהם כבר 70 שנה, והוא בא לתקן את זה, אבל הוא התנצל, אז נשאיר את זה בצד. החוק של שינוי הבחירה ברבנים הראשיים בישראל גם לא עבר. אני במקומך, השר מתן כהנא, הייתי מציע לך לעשות חושבים; לבדוק מהיכן הגעת, לבדוק מה היו התוכניות שלך לפני שהגעת לפוליטיקה וכמה יצא הרס גדול מכך שתוכניות העבודה שלך ניסו לצאת לפועל בתקופה של ממשלה כזאת. לצערך – ייתכן, יכול להיות, אני רוצה להיות סנגור שלך, שאם היית בתקופה אחרת עם ממשלה אחרת, ייתכן שזווית הראייה שלך הייתה ישרה יותר, יותר אכפתית מעם ישראל. ולכן אני מציע לך בסיום מושב החורף הזה לעשות חושבים, ואם יהיה מושב הבא בכנסת הזאת עם הממשלה הזאת, אנחנו נקבל אותך בנושא הזה גם בחזרתך בתשובה. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ביטון. הדובר הבא, חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב בן צור – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף טייב – אינו נוכח; חברת הכנסת מאי גולן – אינה נוכחת. חבר הכנסת ינון אזולאי, שמעתי שאתה מוותר, לא? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> רציתי, אבל כל כך הרבה ביטלו, אז לא נעים לי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חשבתי שיש לך סיכום עם יושב-ראש הוועדה שאתה תוותר, וככה נוכל ביחד להצביע, לא? אז טעיתי. טעיתי. הוא יודע לעשות קשרים. אם אני לא דואג למישהו, אז זה רק לו. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> מה אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, אלכס קושניר, יושב-ראש הוועדה, קושניר, הוא אמר שהוא חשב שיש בינינו הבנה שאני לא אעלה לדבר. אז לפני שאני אגיד את ההבנות שבינינו, קודם כול תודה רבה לסדרנים שבאמת כל פעם מחליפים. תביאו לנו, אנחנו יכולים לעשות את זה, באמת. תודה רבה לכם על הכול. אז קודם כול אני אגיד לך למה אני עולה. בגלל שלא הבנתי משהו – הלכתי לשאול אותו. מי שעמד פה הבין שרשות המיסים עשו משהו שהכול טוב. לא יכול להיות. אני שומע אותו ואני זוכר שבוועדה לא הכול היה טוב, אז אמרתי: איך זה יכול להיות? חשבתי לוותר, אבל מכיוון שהוא החסיר את הפרט הזה אז אני רוצה לעלות להגיד. שמעתי פה הרבה שמדברים, אבל אני אדבר על הצו – גם. הצו הזה בעצם באמת בא להפחית, כמו שאלכס אומר, וכשאנחנו מדברים, רשות המיסים מפחיתה. אבל צריך לדעת דבר אחד: רשות המיסים הפחיתה, אבל היא לא מסוגלת רק להפחית, בלי לפגוע, ועל האופנועים שבין 500 ל-600 סמ"ק – אלה אופנועים שגם אנשים רגילים עולים אתם מתל אביב לירושלים. << קריאה >> אלכס קושניר (יו"ר ועדת הכספים): << קריאה >> לחלקם, ינון, לא לכולם. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> ל-9%. << קריאה >> אלכס קושניר (יו"ר ועדת הכספים): << קריאה >> ל-9% – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> בסדר. מסך האופנועים. הינה, אני עוזר לך – 9%, שם הם כן פגעו. איפה הייתה הטבה, גם? אופנועי השטח, פנאי. אלה שיש להם פנאי – הם עובדים הרי קשה כל השבוע, יש להם זמן, יש להם כסף לקנות גם אופנוע פנאי. אמרו: שמע, עזוב, אופנוע פנאי – מי נוסע עליו? בואו נעשה להם גם הנחה, שיהיה להם. אבל לאלה שנוסעים לעבודה, אמרו: לא. צריך בין 500 ל-600 סמ"ק, אנחנו צריכים לתת להם, עוד, להוסיף עליהם. ומה עוד יש? יש את האופנועים שפטורים ממס של מד"א. זה בסדר גמור, אבל אופנועי חירום של איחוד הצלה, למשל, לא נמצאים בכלל בחוק. על זה היה סיכום עם היושב-ראש, שנביא את זה לדיון, לראות מה אפשר להועיל. עד כאן בנושא החוק. זה בסדר, אמרתי. סך הכול השלמתי את דבריך. שמתי גם את האמת שלא הכול טוב ולא הכול ורוד ברשות המיסים. << קריאה >> אלכס קושניר (יו"ר ועדת הכספים): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא הכול טוב ולא הכול ורוד ברשות המיסים. את זה חייבים לדעת. << קריאה >> אלכס קושניר (יו"ר ועדת הכספים): << קריאה >> גן עדן. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> גן עדן לא הייתי אומר על רשות המיסים, אבל בסדר. אבל אדוני השר לביטחון הפנים, אני שמח שאתה פה, ואני אגיד לך למה. קודם כול, שני דברים. חיים גולדברג, סליחה – הבחור, הוא פרסם את זה באמת, הבחור, מזרחי, שהוכה על ידי שוטר, ומח"ש החליטו שצריך להעמיד לדין את השוטר, אבל השוטר הזה כבר חוזר בחזרה לתפקיד. היה שוטר אחר שגם הגישו נגדו כתב אישום והשבוע הוא השתתף בהפגנה של הפלג. עכשיו, אני נגד ההפגנות, נגד אלימות משני הצדדים, בסדר? אבל אותו שוטר דורך למפגין על הראש, ההוא צורח, אוזקים אותו, אבל השוטר הזה, האלים הזה, נמצא שם. ואני שואל אותך, באמת: עד איפה יכולה להגיע האטימות של המשטרה? לתת לאותם פושעים – ואני אומר לך שאותם שוטרים, שאנחנו ראינו אותם, שהיכו את חיים מזרחי ושהיכו בפעם שעברה – כל אלה הם שוטרים שבסופו של דבר, הבלשים האלה והשוטרים האלה הם שוטרים שצריך להעיף מהמשטרה. אלה לא עשבים שוטים, אלה עבריינים. אין לי מילה אחרת להגיד על אותם שוטרים שהם שוטים. אין להם זכות ללבוש את המדים של המשטרה, אלא אם כן תגיד לי: זה פרצופה של המשטרה, ואני לא אסכים איתך על זה. לא יכול להיות שתיתן את ידך שהם ימשיכו להיות במקום הזה ואתה תשתוק והעיניים שלך יהיו עצומות בעניין הזה. לא יכול להיות שימשיכו להכות ואתה תשב ותגבה אותם. די, מספיק. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אזולאי. הדובר הבא, חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד ביטן – שאלתי אותו אם הוא רוצה לדבר, במשא ומתן; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח; חבר הכנסת יובל שטייניץ – אינו נוכח; חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח; אתה רשום לי פעמיים, איך זה יכול להיות? ביקשת להירשם כשכבר הופיע. רגע, לא יכול להיות. חבר הכנסת קיש – אינו נוכח. חבר כנסת שמחה רוטמן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני רציתי לדבר על כך שאולי הגיע הזמן שבית המשפט העליון של מדינת ישראל ילמד מעט ממנסור עבאס. אני חושב שאחרי שחבריי לכנסת בחרו להקים קואליציה ולמנות את מנסור עבאס לראש הרשות המבצעת בפועל, אולי גם צריך שימנו אותו – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> למרות שהאולם ריק אני שומע רעש, אז אני מבקש. חבר הכנסת ביטן, אתה רוצה לדבר? << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אז אני רושם אותך. עוד שניים, ובסוף אני רושם אותך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא רוצה לדבר על המשא ומתן. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז חברי הכנסת שהצטרפו לקואליציה הזאת מינו את מנסור עבאס לעמוד בראש הרשות המבצעת. אבל אני חושב שאולי זה רעיון טוב למנות אותו גם לראש הרשות השופטת, מסיבה מאוד פשוטה: מנסור עבאס הפעיל בשבוע הזה איזשהו שיקול דעת מאוד מאוד הגיוני. הוא בא ואמר: עם כל הכבוד, לא ייתכן שאני, כמוסלמי, אשתמש באצבע שלי כדי להכריח את היהודים לפעול בדרך א' או בדרך ב' בכל מה שנוגע לדת שלהם. זה לא הגיוני. אז הוא אמר: אל תספרו אותי. אתם רוצים להתעסק בעניינים דתיים יהודיים – תיתנו ליהודים להכריע. אני אגיד אפילו יותר מזה: אתם רוצים להתעסק בעניינים דתיים – תנו לאנשים שהנושא קרוב לליבם. הם לא צריכים להיות דתיים, חלילה וחס; הם יכולים להיות גם ברוך השם מסורתיים, יהודים עם לב חם שהנושא חשוב להם, מי שאכפת לו. מי שאכפת לו מסוגיות של גיור, של כשרות, צריך להיות זה שמחליט בנושא. לא ייתכן שנשב וניתן – זה נשמע כמו בדיחה, האמת. דודי, לא נעים לי לקחת את המקום שלך, אבל אני חייב לומר שזה נשמע כמו בדיחה: רב יהודי, שייח' מוסלמי ורב רפורמי ישבו ויחליטו איך עושים גיור ביחד. אני אומר, אני לא מתערב לאף אחד, אני לא חושב שכנסת ישראל צריכה לחוקק ליהדות הרפורמית איך לעשות את הגיורים שלהם. שיעשו מה שהם רוצים. אנחנו נחליט אם נכיר בהם או לא נכיר, זה עניין אחר, אנחנו יודעים את האמת, אבל אנחנו לא צריכים להחליט עכשיו מה נקרא גיור רפורמי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איזה שירים הם ישירו בערב שישי, עם "לכה דודי" בפסנתר. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אנחנו לא צריכים להחליט. לא הגיוני שמועצת השורא תחליט איך מגיירים. מנסור עבאס שמע את הטיעון הזה, קיבל את ההחלטה – בעיניי החלטה מכובדת שצריך לכבד אותו עליה. אני אומר דבר אחר: לא ייתכן שמי שאין לו בסיס של כבוד לאיסור אכילת חמץ בפסח ידון בשאלה מה ייקרה בבסיסי צה"ל בחמץ. בן אדם שקורא, כמו השופט עמית, שקורא דיאטת מצות, בזלזול, לסוגיית החמץ בפסח, הוא לא האדם שצריך להחליט בשאלה כיצד אנחנו נתנהג בשבעת ימי הפסח, איך העם היהודי במדינה היהודית שלו יתייחס לפסח. מי שלא רוצה לכבד את חג המצות שלנו ורוצה לקרוא לו דיאטת מצות, אז עדיף שלא יתעסק בנושא בכלל, לא יגיד כן, לא יגיד לא. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת שמחה רוטמן. הדובר הבא, חבר הכנסת איתמר בן גביר – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת דוד ביטן – ביקשת לדבר, נכון? ואחריו, הדובר האחרון – חבר הכנסת יואב קיש. אני כבר עכשיו קורא ואני אומר שאחרי דוד ביטן ידבר קיש ובזה נסיים את רשימת הדוברים. בבקשה, דוד. קיש אחרון, אחריו. קיש ביקש לדבר בסוף כי פספס. הסכמתי, תגידו לו עכשיו שהוא מדבר. אם הוא לא באולם – הינה, הוא הגיע. חבר הכנסת קיש, אתה אחרי דוד ביטן. בבקשה, שלוש דקות. שלא תגידו שאנחנו לא הוגנים. << דובר >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר >> מי אמר שאתה לא הוגן? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> שמעתי. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אמרתי עליך שאתה לא הוגן? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> שמעתי. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, שמעת? שמעת לא טוב. כן, קיש, על מה אתה רוצה שאני אדבר? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> דבר על מה שאתה רוצה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> על מה שאני רוצה? נתתי לך צ'אנס להגיד לי מה להגיד. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, תראו, כבר דיברתי על זה גם לפני כן. יש לך משהו? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> כן, בטח. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> מה? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אנחנו רוצים להקים את ועדת העלייה והקליטה. אם יש לך תשובה, תגיד לנו, תגיד לכנסת. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> קודם כול, אני רואה שאתם מטפלים בעלייה. שמתם פרויקטור, כנראה שאתם לא מסוגלים לבד. דרך אגב, בבוקר ראיתי את שרת הקליטה מופיעה בטלוויזיה בתוכנית הבוקר. היא אמרה שבשום פנים ואופן היא לא תסכים לפרויקטור, מכיוון שאין שום סיבה שמשרד העלייה והקליטה לא יטפל בעניין הזה; יש להם אנשי מקצוע, הם מסוגלים לטפל, ולכן היא תתנגד לפרויקטור. זה היה בבוקר. בערב ראיתי פתאום שהיא הסכימה לפרויקטור בשם שפיגלר, שהוא מנכ"ל הביטוח הלאומי. מה זה מינהלת? בגדול, קראו לו פרויקטור. זאת אומרת, תכלס, אם לא מאמינים, אם הממשלה הזאת לא מאמינה שהיא מסוגלת לעשות משהו בעניין הזה, שמשרד הקליטה לא מסוגל, שיבואו ויגידו את זה. ועדת העלייה והקליטה, אני מזכיר לך, היא לא ועדה שצריכה לנהל את העסק, היא צריכה לפקח על העניין וללחוץ במקומות הנכונים. ככה עשינו כשאני הייתי יושב-ראש. אבל נכון לעכשיו, גם אם תקום ועדת עלייה וקליטה חדשה, אני לא חושב שהיא יכולה תוך יומיים-שלושה להיכנס לעניין הזה בצורה רצינית, ולכן זה לא מה שישפיע, אם תהיה ועדה או לא תהיה ועדה. אני חוזר ואומר: אתם יכולים לפתור את בעיית הוועדה בשניות. זה שאתם מפילים את זה עלינו זה לא בסדר. למה? כולנו יודעים שהבעיה זה ליברמן. ליברמן, יושב-ראש המפלגה שלך, הוא מתנגד לכל הסכם שקשור לוועדת כספים. נכון להיום, כל ההסכם בין המפלגות תקוע על ההרכב של ועדת הכספים. ההרכב – אם הוא יוותר וההרכב של ועדת הכספים ישתנה כמו שהיה צריך להיות מלכתחילה, אז האופוזיציה תקים את ועדת העלייה וקליטה. בינתיים אתם ממשיכים לדרוס את האופוזיציה. מדוע? בגלל ששמעתי שאתם מקימים את זה במסגרת ועדת משנה של ועדת חוקה. אני לא יודע מה ועדת חוקה, מה המקצועיות של ועדת חוקה, של עובדי ועדת החוקה, על מנת שהם יטפלו בעניין הזה כמו שצריך. אני לא חושב שוועדת משנה תוכל לעשות את העבודה הזאת כמו שצריך. אם כבר, הייתם נותנים לקושניר, הוא ישב בוועדת הקליטה יחד איתי, ויש לו הרבה יותר ניסיון. הוא גם היה מנכ"ל משרד הקליטה. אז הבן אדם, יש לו הרבה יותר ניסיון מאשר לחברים בוועדת החוקה. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן. חבר הכנסת יואב קיש ביקש לדבר. חבר הכנסת קיש, ביקשת לדבר, נכון? בבקשה. מייד לאחר מכן נעבור להצבעה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> לא, סיכום. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אה, סליחה, סיכום והצבעה. ביקשתם הצבעה שמית. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> את דעתי על המילה אנטישמית אמרתי כמה פעמים. אני רוצה להגיד, חבר הכנסת בוסו, המילה אנטישמי, כשמופנית כלפי חבר הכנסת, זאת הפרה של כל האתיקה. אם הייתה לנו ועדת אתיקה, מזמן כבר הייתי ממליץ להגיש תלונה למי שקורא לחבר כנסת "אנטישמי". אין מקום בכנסת ישראל לקרוא לחברי כנסת אנטישמים, מכל הצדדים. זאת דעתי, אני לא מסתיר אותה, אני אומר את זה בכל הזדמנות, והינה, חזרתי גם על העניין הזה פה. בבקשה, שלוש דקות, אדוני. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> שני דברים: אני מסכים איתך – – – << דובר >> יואב קיש (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אנצל את שלוש הדקות לדבר על אירוע ההסכמות שמתגבש לנגד עינינו. אני אשמח אם חברי הכנסת סילמן וטופורובסקי, שנמצאים שם, יקשיבו. אבל כמו שהם עושים בינם לבין עצמם, הם לא מקשיבים. אז האירוע הוא כזה: היה פה יו"ר הכנסת, חבר הכנסת מיקי לוי, שאמר מעל הדוכן במילים אלה: הפסקה במהלך חקיקה, בסמכות היושב-ראש, זה אירוע שקורה בהסכמה בין אופוזיציה לקואליציה. כך הוא אמר, לא אני, ואולי הוא טעה, אז שיבוא ויגיד. אבל עד עכשיו כך התנהלו בבית הזה. יש פה אנשים אחרים שהיו יו"ר הכנסת, ובמהלך חקיקה לא יצאו להפסקות ללא הסכמות. אנחנו מבינים וגם לנו יש רצון להעביר את החוק, חוק האזרחות, ואנחנו מוכנים להפסקה. נתנו הצעה ופרסמתי אותה ונתתי אותה מראש ליו"ר, שאחרי ההצבעה הזאת שהערכתי, שהיא תסתיים באזור 23:00, נצא להפסקה מסודרת, נחזור בבוקר – תחליטו באיזו שעה, 09:00, 10:00, 11:00 – בזמן הזה גם עובדי הכנסת יוכלו לנוח, גם התקציב – לא יצטרכו לשלם – גם יסיימו את העבודה בוועדת החוץ והביטחון, ואז נהיה באירוע שמתחילים מחר, חוץ מחוק האזרחות, עוד שני חוקים על סדר-היום, חוקים שייקחו כארבע שעות, להערכתי, ואז נתחיל את חוק האזרחות. מה קרה? כרגיל, קואליציית טופורובסקי – לאיפה הוא הלך? הינה, הוא פה – לא מוכנה, הולכת לעשות הפסקה. והינה אני אומר, אם לא תהיה הפסקה כמו שהאופוזיציה מוכנה, אנחנו לא נסכים לשום הפסקה. אתם תעשו הפסקה על דעת עצמכם. תמשיכו לדרוס אותנו, כי ככה אתם מתנהגים. הצענו את הדבר הכי הוגן: בסך הכול, לתת לעובדי הכנסת לנוח ולתת לכם להשלים את כל מה שאתם צריכים בוועדה. אבל לא, אנחנו נדרוס אתכם. אני אומר לכם בצורה הכי ברורה – הינה, יו"ר הקואליציה, עידית סילמן: עידית, אנחנו נתנו הצעה להפסקה באופן הוגן. אם אתם לא באים ואומרים: בסדר, בוא נצא להפסקה, אנחנו כאופוזיציה דורשים להמשיך את כל סדר-היום עד הסוף. זו לא זכותכם, זו גם זכותנו, ואין שום סיבה שהבית הזה יהיה ער עכשיו עד 03:00 או 04:00 בחוקים. זה מה שהולך לקרות. והם ירצו הפסקה ב-04:00, ואנחנו נתנגד לה, ואנחנו נתנגד כי הרמיסה הזאת כל הזמן נמשכת. קיבלתם את האופציה להשלים את החקיקה, כולם פה לא רוצים להיות ב-04:00; לחזור ב-08:00, 09:00, 10:00, מתי שתגידו. נסיים את העבודה ונעבוד כמו כנסת מסודרת. אבל לא, חבריי באופוזיציה, הקואליציה הזאת וראשיה חושבים שאין דבר כזה אופוזיציה, שבבית הזה מותר לעשות כל מה שרוצים. יו"ר הכנסת הוא יו"ר פוליטי, הוא לא יו"ר שלנו, הוא לא יו"ר ממלכתי. הוא עומד פה על הדוכן ואומר: אני לא אעשה הפסקה בחקיקה ללא הסכמות של אופוזיציה וקואליציה. קיבלתם הצעה ברורה, שלא פוגעת בכם, ואתם ממשיכים לדרוס אותנו. בוא נראה את יו"ר הכנסת מפר את כל הנהלים ומוציא אותנו להפסקה מתי שבא לכם. האמת, נמאסתם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. בכך סיימנו עם הדוברים. חבר הכנסת אלכס קושניר, נא לסכם, בבקשה. רק לפני שאתה מתחיל – רבותיי, אני מבקש לכבד. חבר הכנסת מולא, אני שומע אותך מפה יותר ממה שאני שומע את חבר הכנסת קושניר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, תעזרו לי. תעזרו לי לפחות. סך הכול אני חדש פה בכיסא הזה, אז תיתנו לי קצת כבוד. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. אז אני מבקש שקט באולם. חבר הכנסת אלכס קושניר, יושב-ראש ועדת הכספים, נא לסכם. לרשותך חמש דקות. בבקשה. << דובר >> אלכס קושניר (יו"ר ועדת הכספים): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת ינון אזולאי, ינון, אנחנו מדברים המון בוועדה, אבל כנראה שזה לא מספיק, אנחנו צריכים לדבר גם במליאה. שני דברים אני רוצה להגיד לך: קודם כול, אתה צודק במאה אחוז בכל מה שקשור ברכבי הצלה של איחוד הצלה. אנחנו נפעל ונבדוק מה אפשר לעשות, וגם נלחץ במידת הצורך, כדי שנשווה את התנאים בין כל ארגוני ההצלה. אני חושב שזה מאוד מאוד חשוב וגם מאוד הוגן. בדבר השני אתה פחות צודק, וזה בנוגע למס, ואני אסביר לך למה: אני רכבתי בצעירותי על כל מיני כלים דו-גלגליים – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> יכול להיות – – – << דובר_המשך >> אלכס קושניר (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> לא, אני רק רוצה להגיד לך: אתה אמרת שהמס על כלים עם נפח של 550–600 סמ"ק עולה, אז נכון, אבל חלקית, כי לרוב הכלים הוא לא עולה. לאיזה כלים הוא לא עולה? לא עולה לכלים עם הספק נמוך. זו האמת. עכשיו, זה נכון שמדובר בכלים בין-עירוניים, אבל זה לא שאין להם תחליף; יש להם תחליף. יש כלים של 400–500 סמ"ק, ועליהם המס כן יורד, והם כלים בין-עירוניים בדיוק באותה רמה. מה הבעיה? הבעיה היא – ושמענו את זה גם בוועדה – שהיבואן היחיד כמעט שמייבא את הכלים האלה זה חברת "מטרו", והיא שולטת ב-70% מהשוק – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> זה לא משנה – – – << דובר_המשך >> אלכס קושניר (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> לא, רגע, זה 70% מהשוק. לעומת זאת, בכלים אחרים יש תחרות הרבה יותר גדולה. אז מעבר לזה שאנחנו מורידים את המס ומורידים את נטל המס, אני מאוד מקווה שנפתח גם את השוק הזה לתחרות, כי כמעט בכל תחום שאתה נוגע – ואתה רואה את זה בוועדת הכספים כל הזמן – אנחנו נתקלים בשוק מאוד מאוד ריכוזי כמעט בכל תחום, אם זה במוצרי מזון ואם זה במוצרי טואלטיקה ואם זה עכשיו בכלים חד-פעמיים, וראינו את זה בעוד הרבה מאוד ענפים. ולכן, המטרה העיקרית שלנו כממשלה, וגם שלנו כוועדת כספים, זה לראות איך אנחנו פותחים את השוק לתחרות. התחלנו לעשות את זה בחוק ההסדרים הקודם, ואנחנו נמשיך לעשות את זה גם בתקציב הבא ובחוק ההסדרים הבא. אני עכשיו רוצה להחליף נושא ולומר ממש כמה מילים על אנשים שאנחנו פחות שומעים עליהם, אבל בימים האלה ובשבוע וחצי הזה, מאז שהתחילה המלחמה באוקראינה, הם עושים עבודת קודש, 24/7 עובדים בשטח, מסייעים לאנשים, הרבה פעמים תוך כדי סיכון חיים. ואני רוצה – לצערי, אני לא יכול לציין את השמות של כולם, כי זה הרבה מאוד שמות, אבל אני כן אציין את הארגונים: אלה עובדי משרד החוץ, אלה עובדי ארגון נתיב, שניהלתי אותו, אז אני מכיר אותם טוב, אלה עובדי הסוכנות היהודית, אלה עובדי הקרן לידידות ואלה גם שליחי חב"ד. אני אומר לכם, אני מקבל – לא רק אני, אני בטוח שגם הרבה מאוד חברי כנסת, בטח גם חברי יבגני סובה – אנחנו מקבלים הרבה מאוד פניות מהשטח של אנשים שמחפשים דרך לצאת, מחפשים דרך להיחלץ מהתופת. אני אומר לכם שבאמת, האנשים שנמצאים בפנים, אותם שליחי חב"ד, פשוט לא נשארים אדישים, עונים על כל פנייה ומסייעים בכל אירוע ומסייעים לכל אדם. באמת, לא מציינים אותם כל כך, לא בחדשות ולא בשום מקום, אז אני רוצה לנצל את הבמה הזאת של הכנסת ולהגיד להם תודה רבה על מה שהם עושים. הם פשוט מצילים חיים כל יום, כל שעה, כל דקה. תודה רבה. אני מזכיר לכם לגבי הצו – ינון, ינון אזולאי, אני רק רוצה להזכיר שלצו הזה שאנחנו עכשיו הולכים להצביע עליו לא הוגשו התנגדויות במליאה. העלינו אותו למליאה בגלל שאישרנו אותו פחות משלושה שבועות לסיום הכנס. אם לא הוגשו הסתייגויות, אני מניח שאנשים רוצים לתמוך, אז אני מבקש גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה לתמוך בחוק הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אלכס קושניר. לפי בקשת האופוזיציה ההצבעה תהיה הצבעה שמית. אני מבקש לשמור על השקט באולם ואבקש מגברתי המזכירה לקרוא בשמות חברי הכנסת. בבקשה, גברתי המזכירה. הצבעה שמית << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד סמי אבו שחאדה – אינו נוכח אלי אבידר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – בעד ינון אזולאי – נגד ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – בעד אוריאל בוסו – נגד ענבר בזק – בעד חיים ביטון – נגד מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – נגד ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – נגד יואב בן צור – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב – בעד קרן ברק – נגד ניר ברקת – אינו נוכח << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – הוא לא אמר. << קריאה >> שרן מרים השכל (תקווה חדשה): << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, אמרתי "אינו נוכח". << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, לא, רגע – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אינו נוכח. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, הוא לא אמר שהוא אינו משתתף, הוא יצא החוצה. חבר הכנסת ברקת, אם הוא רוצה להגיב, הוא מוזמן. חבר הכנסת ברקת יצא החוצה, הוא לא אמר אינו משתתף. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אוקי, אז הוא אינו נוכח. << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יאיר גולן – בעד מאי גולן – נגד איתן גינזבורג – אינו נוכח יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – בעד בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – בעד אבי דיכטר – נגד גלית דיסטל אטבריאן – נגד צבי האוזר – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד שרן מרים השכל – בעד מיכל וולדיגר – נגד רות וסרמן לנדה – בעד מכלוף מיקי זוהר – נגד אימאן ח'טיב יאסין – בעד ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – נגד אלון טל – בעד דסטה גדי יברקן – נגד מאיר יצחק הלוי – בעד אלי כהן – נגד מאיר כהן – בעד יום טוב חי כלפון – בעד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – נגד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – בעד מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – נגד נעמה לזימי – בעד יעקב ליצמן – אינו נוכח גבי לסקי – בעד יאיר לפיד – בעד לימור מגן תלם – בעד אמילי חיה מואטי – בעד פטין מולא – נגד טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח אבתיסאם מראענה – בעד יעקב מרגי – נגד מופיד מרעי – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – נגד עידית סילמן – בעד עלי סלאלחה – בעד בצלאל סמוטריץ' – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח מנסור עבאס – בעד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – נגד יצחק פינדרוס – אינו נוכח שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת מאיר פרוש – נגד יסמין פרידמן – בעד אביר קארה – בעד אלכס קושניר – בעד יואב קיש – נגד גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – נגד מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד שמחה רוטמן – נגד יעל רון בן משה – אינה נוכחת מוסי רז – בעד אפרת רייטן מרום – בעד ג'ידא רינאוי זועבי – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת אלון שוסטר – בעד יובל שטייניץ – נגד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – בעד יוסף שיין – בעד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – בעד רם שפע – בעד נירה שפק – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אבקש מגברתי המזכירה לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת. << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה – אינו נוכח אלי אבידר – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – נגד מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח איתן גינזבורג – בעד גילה גמליאל – נגד בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח צבי האוזר – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – לא משתתפת אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת מירי מרים רגב – אינה נוכחת יעל רון בן משה – אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת עמיחי שיקלי – אינו נוכח << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> האם יש מישהו באולם שלא קראו בשמו? << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשם חבר הכנסת) ניר ברקת – נגד << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אם כך, תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 51, נגד – 42. אם כך, אני קובע כי בקשה זו אושרה, בקשת ועדת הכספים. << הצח >> הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 24), התשפ"ב–2022 << הצח >> [מס' מ/1445; דברי הכנסת, חוב' א', ישיבה 56; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> הצעת חוק שירות הביטחון (תיקון מס' 24), התשפ"ב–2022, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה. << דובר >> רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 24), התשפ"ב–2022, שיזמה הממשלה. במהלך השנים האחרונות נערכו שני תיקונים מרכזיים לחוק שירות הביטחון בעניין אורך שירות החובה לגברים. התיקון הראשון נערך במסגרת דיוני ועדת שקד, ובו הוחלט לקצר את השירות הצבאי של גברים ל-32 חודשים מ-1 ביולי 2015. התיקון השני נערך במסגרת חוק ההסדרים לשנים 2018-2017, ובו נקבע כי מיום 1 ביולי 2020 תקופת שירות החובה לגברים תעמוד על 30 חודשים. כיום משך השירות הסדיר לגברים עומד על 30 חודשים. בהצעת החוק המובאת לאישור הכנסת מוצע לדחות את קיצור השירות ל-30 חודשים עד לשנת 2024, כך שמשך שירות החובה לגברים יחזור לעמוד על 32 חודשים בשנתיים הקרובות. בדיונים שנערכו בוועדה הציגו גורמי הצבא את הצרכים שבעטיים נדרשת הדחייה בקיצור השירות עד לשנת 2024. הוצג כי קיצור השירות הביא לירידה ולחוסר איזון בהיקף כוח האדם בצה"ל במקצועות ובמערכים מסוימים, כגון תפקידי לחימה, תומכי לחימה, טכנולוגיה ונהיגה. נוסף לכך, דחיית קיצור השירות לשנת 2024 נדרשת כדי לאפשר לצה"ל לעמוד בכלל משימותיו המרובות. כמו כן, הוצג כי בשנים האחרונות נערכו פעולות כדי למצות את כוח האדם הקיים בצה"ל – שינוי במשך ההכשרות והעצמת שילוב נשים בתפקידים שונים – וכן הוצג הצורך בהתמודדות עם עליית הפטור הרפואי ועוד. גורמי הצבא הדגישו בדיונים כי לאור השינויים בהתפתחות הדמוגרפית, דחיית קיצור השירות נדרשת רק למשך שנתיים, ולקראת שנת 2024 תתאפשר החזרה לשירות המקוצר יותר, אשר תיבחן גם מול הכוונה להנחיל מודל שירות חדש. הצעת החוק גם מבקשת להחיל את דחיית קיצור השירות של חיילים שהתגייסו לשירות סדיר זה מכבר ב-1 ביולי 2020. בעניין זה דנה הוועדה במשמעויות השונות הנובעות מכך שלמתגייסים נמסרה הצהרה שלפיה ייתכן שמשך השירות הקבוע בחוק ישונה, ובמקרה זה החוק החדש יוחל עליהם ושירותם יוארך. לבסוף החליטה הוועדה, לאחר ששמעה את צורכי הצבא, על דחיית קיצור השירות למשך שנתיים ועל החלתו גם על חיילים שהתגייסו מ-1 ביולי 2020. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אני רוצה לנצל את הבמה שניתנה לי, אדוני היושב-ראש, ולהביע הערכה רבה מאוד לכל אותם אלפים של חיילים שמתגייסים ולא משתמשים בפטורים כלשהם על מנת לבטל או לדחות את שירותם הצבאי. אני חושב שמדינת ישראל חייבת להם רבות. אני גם רוצה לומר מילה טובה על צה"ל. בשנים האחרונות קוצר השירות מ-36 חודשים ל-32 חודשים, ואחרי כן ל-30 – מה שאנחנו מתקנים היום – אבל צה"ל עשה מהפכה בהכשרות ומהפכה בניצול כוח האדם שלו, וכמובן שהוא צריך להמשיך עם זה. אז אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק, ואני מקווה שזה יוסיף ביטחון למדינת ישראל. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה ליושב-ראש ועדת חוץ וביטחון חבר הכנסת רם בן ברק. להצעת החוק הזאת הוגשו הסתייגויות ובקשות דיבור. להלן שמות חברי הכנסת המסתייגים לפי קבוצות: קבוצת סיעת הליכוד: חבר הכנסת בנימין נתניהו, יולי אדלשטיין, ישראל כץ, מירי רגב, יריב לוין, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, קלית דיסטל אטבריאן, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, דוד אמסלם, גדי יברקן, אמיר אוחנה, אופיר כץ, חוה אתי עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מיקי זוהר, אורלי לוי אבקסיס, קטי שטרית, פטין מולא ומאי גולן; קבוצת סיעת ש"ס: חברי הכנסת יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו ויוסף טייב; קבוצת סיעת יהדות התורה: חברי הכנסת משה גפני, יעקב ליצמן, אורי מקלב, מאיר פרוש, יעקב אשר, ישראל אייכלר ויצחק פינדרוס; קבוצת סיעת הציונות הדתית: חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', מיכל וולדיגר, איתמר בן גביר, שמחה רוטמן, אורית סטרוק, אבי מעוז ואופיר סופר. חברי הכנסת, לפני סעיף א' להסתייגויות אני אקרא בשמות של חברי הכנסת שירצו לנמק את ההסתייגויות. חבר הכנסת מאיר פרוש, אתה רוצה לנמק? בבקשה. << דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נאמתי פה כבר פעמיים הערב, ומאחר שאנחנו מתקרבים לסיום כנס חורף, אחרי שעברנו גם כנס קיץ, ואתמול מלאו תשעה חודשים מאז שהממשלה הזאת הושבעה כאן במליאה, אני מעלה כמה וכמה נושאים שבמשך הזמן התעכבנו עליהם ודיברנו עליהם. עכשיו, לאחר שדיברתי בהתחלה על אות הקלון של הממשלה הזאת להעמיד בראש ועדת חוקה רב רפורמי – זה הדבר הכי חמור שיכול להיות מבחינתנו כיהודים מאמינים בהלכה – דיברתי אחר כך על הניסיון של רפורמת הגיור ורפורמת הכשרות. אני רוצה עכשיו לגעת בנושא של הדיור. זה שיש מצוקת דיור בכלל – זה יכול להיות שזה כתוצאה מהעלייה שתבוא – – – << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אז צריך לבקש. אז כל פעם אני מוסיף חמש דקות, לפי הסעיף. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> כל פעם אני מוסיף חמש דקות. נגמרו חמש דקות – אני מוסיף. זה התקנון. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> זה זכותו של היושב-ראש להוסיף. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מאחר שאני לא אוכל לעקוב מפה אחר השעון שלי, אז אני מבקש מהרכזים של האופוזיציה, תעשו את זה אתם. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רק שנייה. אנחנו בדקנו את זה לפי הייעוץ המשפטי. אני רשאי להוסיף ולאחד, אבל כל פעם חמש דקות, לפי הסעיף. אני לא מאחד את הזמן – אני רשאי כל פעם להוסיף חמש דקות לדובר. זה בסדר גמור. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אמרתי שכאשר תהיה עכשיו עלייה גדולה מאוקראינה, בוודאי שזה יוסיף עוד ללחץ שהציבור נמצא בו ושהמדינה נמצאת בו, אבל מטבע הדברים גם העלינו וגם ביקשנו להביע דאגה מחוסר הטיפול של הממשלות – לא מדבר דווקא על הממשלה הזו, אבל אם היא מכהנת עכשיו אז מתפקידה לטפל בבעיה הזו. ההצעה שלי הייתה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא מצוקת הדיור הקשה בציבור החרדי, ואמרתי הרגע, לא כדי להתנגח עם מישהו, אלא כדי לנסות באמת ובתמים להגיע לפתרונות שיקלו ולו במעט על המצוקה. לצערי, הקואליציה ראתה בזה כאילו שאני רוצה להאשים אותה, את הכהונה הנוכחית, כאשר ברור שאי-אפשר להאשים ממשלה וכל שר שיכון, גם אם הוא יהיה הטוב ביותר – מדוע הוא לא מוצא פתרונות אחרי שבעה חודשים ולמה הוא לא נתן פתרונות לדברים שלא זזו שנים. אבל הקואליציה, מתוקף היותה קואליציה עוד יותר דורסנית מאשר כל הקואליציות שהיו בעבר, דחתה את ההצעה והוועדה לא הוקמה. אז כמו שאמרתי, יש מצוקת דיור בכלל מדינת ישראל, אבל אי-אפשר להשוות אותה, גם לא במעט, למצוקה הקיומית הקיימת בציבור החרדי, כאשר בציבור הכללי נבנות ומתרחבות שכונות חדשות. אי-אפשר להתעלם מהעובדה שהיה פה כמה שנים טובות – יותר מארבע שנים, יותר מחמש שנים – שבהן שר השיכון, או שר האוצר שהיה אחראי לדיור משה כחלון, בנו הרבה במדינת ישראל. אבל יש את המצוקה הכללית, ויש גם את המצוקה הקיומית במגזר החרדי. כאשר ראינו שבציבור הכללי נבנות ומתרחבות שכונות חדשות, וגם לציבור הערבי גובשה תוכנית חומש, הציבור החרדי נשאר במצוקה הקשה ואין לו דרך לאן להתרחב בערים הקיימות. אני רוצה לעמוד קצת על מצוקת הדיור של הציבור החרדי. אלפי זוגות חרדים מתחתנים מדי שנה, והמספרים, ברוך השם, רק עולים. כיום מדברים על 10,000 חתונות בשנה, ואני חושב שכל מי שרוצה ומתעניין מוזמן גם לערוך מדי ערב סיור באזור שיש בו אולמות שמחות בערים החרדיות ולראות בעצמו איך האולמות השונים מתפקדים עם שמחות וחתונות. כמובן שכאשר זוג מתחתן הוא צריך גם מקום מגורים. לזוג חרדי לכאורה אין הרבה דרישות: רוצים קורת גג צנועה, וכמובן שזה צריך להיות באזור שיש בו צורכי דת מינימליים כמו בית כנסת ומקווה. הם לא דורשים פארקים ותיאטרון, גם לא קולנוע; צריך מוסדות דת וחינוך לילדים וזהו. אם מישהו חושב שאפשר להעתיק את הציבור החרדי למקום אחר או רוצה לשלב אותו בדברים אחרים, הוא צריך להבין שלציבור החרדי יש את מוסדות הדת, בית הכנסת, ובבתי הכנסת יש הנוסחאות השונות לקהילות השונות; בתי חינוך לילדים, לבנות, הכול בנפרד; בתי ספר על-יסודי, שאצלנו זה ישיבות קטנות; תרבותי ייחודי, זה עדיין לפני גיל 16, שצריך לבנים בנפרד, לבנות בנפרד; מקוואות טהרה. אלה דברים שהציבור החרדי דורש. אם יש חרדים שנאלצו להתגורר בערים ובשכונות מעורבות, ובחלקם נקלעו, שלא בטובתם, למאבקים מיותרים, זו אשמת המדינה. אבל חלק גדול יותר, שהוא חלק הארי, נשאר בלית ברירה בערים החרדיות, והוא מתגורר שם בתנאים – סליחה אם אני משווה – שחתולת הרחוב שמתחת לביתם היא שמתגוררת בצורה כזאת. זוגות חרדים מתגוררים היום במקלטים מתחת לאדמה, בדירות שהלוקסוס שלהן הוא חלון צמוד תקרה שמכניס קצת שמש בין 09:00 ל-10:00. הם מתגוררים בעליות גג, בין דודי שמש, עם סולם כתחליף למדרגות. הם מתגוררים ביחידות מפוצלות, בדירות קטנות מלכתחילה שפוצלו לשניים ושלושה חלקים, שכל אחת מהן אין בה כדי מחיה אנושית. מנתונים של דוח המבקר שהתפרסם לפני כמה חודשים עולה כי על אף הצורך בבנייתן של 200,000 יחידות דיור לאוכלוסייה החרדית בין השנים 2016 ו-2035, נכון למועד סיום הביקורת לפני כמה חודשים – שימו לב, מבקר המדינה אומר – עדיין לא שווקה שכונה חרדית בשום עיר הטרוגנית שלגביה נחתם הסכם גג. וכן, בשלוש רשויות נמצאות בשלבי תכנון ראשונים שכונות המיועדות לאוכלוסייה החרדית בהיקף של 2,350 יחידות דיור, ברמלה, בנתיבות וכן בעכו, כחלק מהתוכנית שערי עכו, שכוללת 8,000 יחידות דיור, אבל המבקר מטיל ספק אם עכו תצא לביצוע עבור החרדים, ובמועד סיום הביקורת, אדוני היושב-ראש, תוכניות אלה טרם קודמו לכדי שיווק. כדי לסבר את האוזן, מנובמבר 2013 ועד סוף שנת 2020 נחתמו הסכמי גג עם 32 רשויות מקומיות. שימו לב, הסכמי גג עם 32 רשויות מקומיות. 20 מהן חתמו על ההסכמים עם רמ"י, 12 חתמו הסכם עם משרד הבינוי, ועל כולם חתום גם החשב הכללי במשרד האוצר. הממשלה עדכנה מפעם לפעם את ההחלטה על היעד של הסכמי הגג, ולפי העדכון האחרון, מינואר 2020, הוא הסתכם בכ-475,000 יחידות דיור שייכללו בהסכמים שייחתמו עד סוף 2020. בואו נבדוק, לצורך העניין, כמה יחידות דיור הוקצו לציבור החרדי מתוך כלל הסכמי הגג: בסך הכול בעיר רמלה הוקצו 650 יחידות דיור; בנתיבות הוקצו 1,700 יחידות דיור; בעכו – 8,000 יחידות דיור; באשדוד – 2,000 יחידות דיור; באלעד – 5,522 יחידות דיור. אני מדבר עכשיו – הוקצו, ומבקר המדינה אומר שאף אחד מהם לא מתחיל להתממש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> – – – << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא שמעת בתחילת הדיבור שאמרתי שרציתי להקים ועדת חקירה פרלמנטרית ואמרתי שאי-אפשר – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתה בהסתייגות שלישית. אני מוסיף לך עוד חמש דקות. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה זה? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> כבר היו עשר דקות – אני מוסיף לך כל פעם חמש דקות לפי ההסתייגויות שלך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תוסיף לו, תוסיף. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אמרתי בתחילת דבריי: ועדת החקירה שרציתי להקים לא דיברה על מה שקורה בשישה חודשים, שמונה חודשים – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תוסיף לו עשר דקות. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> סליחה, שש כפול חמש. עכשיו הוא בהסתייגות השלישית. סליחה, חבר הכנסת פרוש. לא, הייתה פה שאלה מתמטית. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה השאלה? מה השאלה? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> עניתי לך, עניתי. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני אשאר, אבל חצי שעה, מכיוון שאתה הפרעת לי בהתחלה, ואתה עכשיו מפריע – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני מוסיף לך עוד שתי דקות. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> שמעת גם – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> שמעתי אותך היטב. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, שמעת – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> ביקשת ועדת חקירה – אני שמעתי אותך, אני מקשיב לך. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, אני אמרתי בהתחלה שכשביקשתי ועדת חקירה אמרתי שזו לא יכולה להיות ועדת חקירה לאלקין, שמשמש שמונה חודשים שר. ודאי שהוא מדבר על כל הזמן. מבקר המדינה גם מבקר את התקופות הקודמות, כולל – לא כשאני הייתי סגן שר השיכון, אני הייתי לפני 20 שנה, אבל הוא טוען כלפי כל מי שכיהן שם. כלומר 17,000 – כל המספרים שאמרתי לפני שהיושב-ראש שאל אותי את השאלה – 17,350 יחידות דיור הוקצו לציבור החרדי מתוך 475,000 יחידות דיור שהוקצו לציבור הכללי בישראל. מדובר ב-3.5%, קצת יותר מ-3.5% מתוך כלל הדירות שהוקצו לציבור הכללי בישראל, כאשר הציבור החרדי מונה כ-12.5% מכלל האוכלוסייה בישראל. זה אבסורד בפני עצמו שאפילו בתכנון הציבור החרדי לא מקבל את חלקו היחסי באוכלוסייה. בשורה התחתונה, במסגרת הסכמי הגג שווקו 80,000 יחידות דיור. כ-18% מיחידות הדיור וכ-33% מהקרקעות שהיה ניתן לבנות בהן עבור הציבור החרדי – לא נבנה כלום. כלומר, הציבור החרדי נשאר מאחור בשנים האחרונות. שכונות רבות נבנו, אבל אף אחת מהן לא נתנה פתרון לציבור החרדי, והמצוקה רק גוברת והולכת. אבל הממשלה הנוכחית, גם עם המעשה שלה, שהיא לא הסכימה להקים ועדת חקירה שלא תחקור אותה אלא תחקור את כל משרדי השיכון – היא מנותקת מהמצוקה של הציבור החרדי, ובהחלטה שערורייתית החליטו שרת הפנים שקד ושר הבינוי והשיכון אלקין להוריד את התוכנית לבניית 13,500 יחידות דיור בעבור הציבור החרדי בקריית גת מערב, שהיו יכולות להקל ולו במעט על המצוקה הקשה שיש לציבור החרדי ולשווק אותה כבניינים רבי-קומות ובלי מרפסות סוכה – זו התוכנית עכשיו – בידיעה ששני הפרטים הללו, דהיינו בניינים רבי-קומות ובלי מרפסות סוכה, ירחיקו חרדים ויקשו עליהם להתגורר שם. אין שום ברירה אחרת, חברי הכנסת. זה לא משנה אם אוהבים את החרדים – או, חלילה, אני לא רוצה לומר את ההפך מאוהבים – אם מצרפים אותם לממשלה או מתעללים בהם, בסופו של דבר הם חיים כאן והם זקוקים לקורת גג, ושום דבר לא יכול לפתור את זה מלבד בנייה מסיבית, ודייקא, לציבור החרדי. לכן אני רוצה לומר שבקטע הזה של נושא הדיור, הממשלה הנוכחית מתעלמת מהמצוקה של הציבור החרדי. היא יודעת לעשות תוכנית חומש לדיור לציבור הערבי ולבנות ערים ושכונות לציבור הכללי, אבל את הציבור החרדי ממשיכים לזרוק או לדחוק או להשליך החוצה. זה בכל מה שקשור לנושא הדיור. ואני רוצה לעבור לנקודה – למה שקוראים התעמרות הממשלה בציבור. במסגרת הסיכום של מה שאני מדבר, במושב הנוכחי, אני רוצה לגעת בנאום הזה גם בהתעמרות של הממשלה הנוכחית במשפחות ברוכות ילדים. ומה המטרה? המטרה היא להרעיב כפשוטו את הילדים החרדים. אפשר לראות את זה בפעילויות רבות שהממשלה הנוכחית הזו עשתה: בהטלת מס על הכלים החד-פעמיים; הטלת מס דווקא על השתייה המתוקה; שלילת סבסוד יום למשפחות של האברכים בכל מה שקשור למעונות ילדים. אנחנו יודעים גם שבג"ץ, שלא בהכרח תמיד הפסיקה שלו מסתדרת עם מה שטוב לציבור החרדי, בנושא הזה הבין שאדון ליברמן, באטימות ליבו, עם ההחלטה שלו – אתה שומע מה שאני אומר עליו? עם ההחלטה שלו למנוע מאברכים את הסבסוד עבור המעונות לילדים שלהם לא נהג כשורה, והוא החליט שההחלטה הזו לא קיימת בשנת הלימודים התשפ"ב. אנחנו רואים שר אוצר שקרא במו פיו לקחת את החרדים במריצות. זו בהחלט אמירה אנטישמית, שאם נניח פוטין היה אומר על האוקראינים – חבר הכנסת סובה, היושב-ראש – אם פוטין היה אומר על האוקראינים שצריכים לקחת אותם במריצות – אתה שומע? לקחת את האוקראינים במריצות, כמו שליברמן אמר על חרדים, היינו אומרים שהאדם רע, איש צר, רע, רשע. כך ליברמן אמר. אם הוא רצה להתבדח – בן אדם שאומר כזאת אמירה, יש לו משהו בפנים, כך הוא חושב. וליברמן כך אמר, וזו אמירה אנטישמית שעברה גם בשקט יחסית מצד נציגי הציבור כאן. בבית הזה, אם חרדי היה אומר על מישהו אחר, או, כמו שאמרתי, פוטין על האוקראינים, האוקראינים על הבלארוסים, אחד על השני – היו אומרים עליהם אנטישמים. פה זה עבר בשקט. בתקשורת הכללית זה עבר בשקט. כמובן, ישנה הסתה נוראית נגד הציבור החרדי, שלצערי משותקת על ידי התקשורת; היא לא משותקת, אלא מושתקת. וליברמן בחר לחפש היכן הוא יכול להתעמר במשפחה החרדית. קחו, לדוגמה, את הטלת המס על הכלים החד-פעמיים. הטענה היא שאנחנו רוצים מדינה ירוקה. המשפחה החרדית היא הירוקה ביותר, כי היא לא משתמשת ולא נוסעת ברכבים פרטיים בהיקף הזה שיש במגזר הכללי. הרכבים האלה, בהיקף הגדול והרחב, מביאים לזיהום האוויר הגדול ביותר. אין להם גם את הכסף, בדרך כלל, לציבור החרדי, לקנות מוצרים מיותרים. הם גם לא משתמשים בחשמל מיותר. יש להם לפחות את הציווי האלוקי ושובתים מיום שישי אחר הצוהריים עד מוצאי שבת מאוחר, וכך גם בחגים. הכלים החד-פעמיים, שליברמן כל כך חשק להעלות את המחיר שלהם, מהווים רק 6% מפסולת הפלסטיק, בעוד שעל 94% מפסולת הפלסטיק לא מוטל מיסוי. למה ליברמן בחר דווקא בכלים חד-פעמיים? כולם יודעים את הסיבה. כך גם רוב אריזות המזון החד-פעמיות של יצרני המזון ממוסות ב-10% לערך מהמיסוי המוצע הנ"ל, כך שההחלטה על הטלת מיסים דווקא על כלים חד-פעמיים היא חריגה. אבל כאשר בן אדם יכול להתבטא נגד אלו שהוא רוצה לפגוע בהם באמצעות המיסוי על כלים חד-פעמיים וקורא להניח אותם במריצות ולהשליך אותם, הוא גם יכול לעשות דברים חריגים בהטלת מיסים. ברור גם שהרפורמה הזו הולכת לפגוע קשות – היא כבר פוגעת – הולכת לפגוע קשות בעיקר במשפחות מוחלשות שאנחנו אומרים עליהן שהן מבורכות בילדים שצורכים כלים חד-פעמיים. מבורכות, כן. אני חושב שלפני 20, 30, 40, 50 שנה ראו ברכה, ראו ברכה במשפחה שיש לה עשרה ילדים, שמונה ילדים. מספרים על בן-גוריון שכאשר הוא שמע על משפחה שנולד לה הילד העשירי או הצאצא העשירי, הוא שלח מענק מיוחד. פעם זה היה ברכה. ובן-גוריון גם הגיע מרוסיה. הוא לא ראה בזה שום קללה, חלילה. הוא בירך, הוא ראה במשפחה ברוכה כאשר יש לה ילדים. לצערנו הרב, ההתנהלות היום – וכמובן שיש לזה חלק בהתנהלות של הרכב האוכלוסייה – היא שברוכות ילדים זה לא. משפחה עם הרבה ילדים – זה "טראבל מייקרים". אבל בציבור החרדי, שבו המשפחות הן מבורכות – חלקם מתחתנים גם כשהם ילדים. הם יכולים להגיע בשבת, למשל, סביב שולחן שבת, לעשרות משתתפים, וכמובן שהטלת מס על כלי כזה נצרך זו פגיעה קשה. היה ניתן למצוא עשרות פריטים שמזהמים שעליהם דווקא היו יכולים להטיל מס. אבל אני קורא לו: המדושן ליברמן ממשרד האוצר מצא את הקורבן, שזה המשפחה החרדית, שאותה הוא רצה להניח במריצות. אני הגשתי דווקא הצעת חוק לסבסד מדיחי כלים למשפחות ברוכות ילדים, אבל שוב, גם בדבר סמלי כזה הממשלה לא הצליחה להתגבר על עצמה ולאפשר, מכיוון שזה בא מחבר הכנסת שבא מהאופוזיציה, וההוראה לקואליציה הייתה לדחות את הצעת החוק. איפה אני אוחז במכסות של הדקות? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> – – – << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> עכשיו תשע דקות? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> – – – << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ואתה לוקח לנו שלוש דקות בדיבורים בהתחלה ובאמצע. יש לי 13 דקות. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> – – – << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ראינו את הניסיון של ליברמן לפגוע במשפחה החרדית בעוד דרכים וצורות, כמו הטלת מיסים על המשקאות הממותקים, כן? לא על האלכוהול, במפורש לא. ליברמן לא הטיל מיסים על אלכוהול. למה? אתם מבינים לבד למה הוא לא מטיל מיסים על האלכוהול, יותר מיסים. על השתייה המתוקה כן. כך גם שלילת סבסוד למעונות יום ממשפחות של האברכים. ואמרתי קודם שבג"ץ עשה לנו טובה ודחה את הביצוע בשנה – מה שהיה צריך להידחות על הסף. ואני רוצה לומר לחברי הכנסת, שלא תהיה טעות: האחריות היא לא רק על שר האוצר. האחריות היא על הממשלה כולה. האחריות היא על כל מי שיש לו יד ורגל בהחלטה הזו שהתקבלה. וזה ייזקף לזכותם, ההתעמרות הזו בילדים החרדים. לכן לממשלה הזו, גם מהסיבה הזו, אין זכות קיום. הממשלה הזו, בעינינו היא לא לגיטימית מהסיבה שעמדו אנשים בראש מפלגה לפני הבחירות והתחייבו שלא ילכו לקואליציה עם לפיד ולא יאפשרו ללפיד שיהיה ראש ממשלה, התחייבו שלא ייקחו את המלאכה להרכיב ממשלה אם יהיו להם פחות מעשרה מנדטים. אנשים בחרו במפלגות האלה כאשר הבינו שהם הולכים בדרך שארץ ישראל חשובה, שהדת היא חשובה, שכל מה שקשור לצביון היהודי צריך לשמור עליו, והם פשוט הקימו ממשלה שמתנכרת וכל הדברים החשובים לעם היהודי, המאמין, המסורתי. אפשר לראות את זה גם בסקרים שאותן מפלגות שאמרו שהן ימין, שאמרו שהן אוהבות מסורת, נופלות בסקרים ולפעמים לא עוברות את אחוז החסימה בסקרים. יש לנו בעיה קשה, וזה לא סוד, עם הניסיון למנוע מאיתנו את האפשרות שכל אדם שלא רוצה להיות חשוף לכל מה שאפשר לראות היום בפלאפונים ובכלים הדיגיטליים, שבהם אתה חשוף לכל דבר שאין לו קשר – למה שאנחנו מבינים שצריכים להתרחק ממנו, ואנחנו מתרחקים מכל דבר שהוא לא כשר, מכל דבר שיכול חלילה למשוך אותנו לעולם שהוא מלא לצערנו בדברים שאינם כשרים, ואנחנו מנסים להתרחק מזה. כאשר אנחנו עם קרוב לכמה מאות אלפי פלאפונים כשרים, דהיינו שהם לא קשורים לכל דבר שיכול להיכנס למכשיר שלהם, אם זה על ידי סמ"סים, אם זה על ידי סרטונים, אם זה על ידי כל מיני קשרים עם טלפונים של אנשים שיודעים רק לנבל את הפה וכדומה ודברים שאני לא רוצה לעלות אותם על דל שפתיי, אז יש לנו בעיה. השר שהוא ממונה על הדבר הזה, שר התקשורת, הוא, באג'נדה שלו, מרגיש שגם אם הוא לא בדיוק מייצג את הציבור החרדי, אבל יש לו מה לומר לציבור החרדי – יש לו מה לומר לציבור החרדי, ולכן הוא מוביל אג'נדה שגדולי ישראל והציבור החרדי כולו מתקוממים, ומחכה, רוצה לקוות שהשימוע שייערך לכל מי שמתנגד לשינוי בכל מה שקשור לקומה הכשרה, שר התקשורת או אנשיו ישבו עם אוזן קשבת וישמעו ויאזינו ויבינו לרחשי הלב, לזעקת הלב של אותו ציבור שמבקש לשמור על טהרתו וקדושתו שלו עצמו ושל הדור הצעיר והצאצאים אחריהם. יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון העלה פה לדיון את נושא חוק שירות ביטחון והרצון לבטל את הקיצור של שירות ביטחון, מה שקרוי תיקון 24. בעבר הכנסת החליטה לקצר את שירות הביטחון ל-30 חודש, וכפי שאנחנו הבנו בוועדת חוץ וביטחון על ידי אנשי הביטחון או אנשי הצבא, הצבא לא ערוך לקיצור שירות כזה שבמקום 32 הוא ישרת 30. אני חייב לומר שאני, מהנימוקים שאני שמעתי מאנשי הצבא, השתכנעתי שגם אם נניח שיש כאלה שהתחילו לשרת והם יודעים שהם ישרתו רק 30 חודש והינה מודיעים להם שהם צריכים לשלם 32 חודש – למרות שהצבא אומר שלכל מי שהתחייל אמרו לו: שתדע לך שהדבר הזה נמצא בדיון ויכול להיות שיאריכו. אולי משפטית היו כאלה שטענו שזה לא בסדר, אבל אני השתכנעתי מהדרך – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> חברים. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – אני השתכנעתי מהדרך – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> חברים, בואו נקשיב, חברים. תודה. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, שלא יקשיבו. – – אני השתכנעתי מהדרך שבה הצבא פעל בצוק העיתים, ולכן אני גם הייתי בוועדה בעד לקבל את עמדת הצבא. אבל היו כמה שניסו לקשור ולומר: הינה הם מדברים על הצורך בהארכת שירות הביטחון מ-30 חודש ל-32 חודש, ועומדת פה על הפרק סוגיה חדשה, תיקון של 26 בכל מה שקשור למגזר החרדי. אני אדבר על כך עוד בוועדת חוץ וביטחון וכשזה יגיע כאן למליאה, אבל מה שאני כן יכול לומר זה שכולנו, גם ועדת חוץ וביטחון, שמענו שיש חיילים שמסוגלים לעשות דבר שקוראים לזה אחד ויש חיילים שיכולים לעשות דבר שהוא מס' שתיים או דבר שהוא טוב מסוג חיילים כאלה או מס' ארבע או חמש, ובהחלט אלה שעושים את ארבע או את שש לא מסוגלים את מה שחייל בקבוצה אחת יכול לעשות. כך שגם אם יש במגזר החרדי ציבור גדול שלא הולך לשרת, קודם כול, אני לא מצאתי את שר הביטחון שיעלה כאן לדוכן ויאמר: כן, אני רוצה שאותם 10,000 חרדים חדשים כל שנה שהם מקבלים דיחוי מהצבא כל זמן שהם לומדים, יבואו לשרת בצבא. אף אחד לא אומר זאת. אף אחד לא חושב שזה יכול להיות. אף אחד גם לא מנסה לומר זאת, כי הוא יודע שיש כאלה שמאמינים בלימוד התורה, ואנחנו מגינים על אלה שמאמינים בלימוד התורה שהם זכאים לדיחוי, וזה לא יעזור גם אם מישהו חושב אחרת, יפסוק אחרת, יחליט אחרת – אנחנו בדרך שלנו מאמינים. אבל הרי ברור, ואני אומר את זה כאן כשאת יושבת פה, וגם לך היה קשה להצביע על החוק הזה בקריאה ראשונה בפעם הראשונה, גם את לא יכולת להצביע, כי הרי לבני המיעוטים מהמגזר הערבי אף אחד לא מנסה לומר מילה שהם יבואו לשרת. ואם הסיבה הייתה שאפשר לבקש מהציבור החרדי מכיוון שהוא חלק מהמדינה, הוא חלק מניהול הממשלה, הוא חלק מהקואליציה – נו, מרצ היא בקואליציה, יש את חברת הכנסת זועבי, שהיא מהמיעוט הערבי, יש את רע"מ מהמיעוט הערבי, והם מקבלים הרבה תקציבים – שמענו שיש להם תוכנית לחמש שנים או ארבע שנים של יותר מ-50 מיליארד שקל – נו, מה תהיה ההצדקה של הערבים שלא ידרשו מהם לשרת ורק מהחרדים? הדבר הזה עוד יבוא לדיון כאשר ידונו בזה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת חוץ וביטחון, ובוודאי שאמרתי שאף שר הביטחון לא בא ואומר: אני רוצה שכל שנה תביאו לי 10,000 חרדים אנשים. אף אחד לא מסוגל לקלוט את זה. אף אחד לא יכול לקלוט את זה. אף אחד לא מתכוון לזה ברצינות. אין שר ביטחון אחד שוויתר על הסמכות שהייתה כל השנים לתת דיחוי למי שיושב ולומד. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני כבר מסיים. מה שמציעים היום זה שאם אנחנו לא נעמוד ביעדים שהממשלה חושבת שהחרדים צריכים לבוא ולשרת, לא תהיה סמכות לשר הביטחון, שהוא מסוגל להפעיל פצצות בסוריה – ואני לא מדבר באופן רשמי, כי אני לא יודע אם זה הוא – הוא, יש לו סמכות לומר להטיל פצצות ואין לו סמכות לתת דיחוי למי שיושב ולומד. דבר כזה במדינה של יהודים לא יכול להיות שיקרה, וזה לא יקרה, פשוט מאוד זה לא יקרה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה שכן צריכים לומר, צריך לדעת שיש ציבור גדול חרדי, הוא גדל והולך, הוא נמצא פה לא מכיוון שהקימו את המדינה – אני פה דור שביעי בארץ – נמצא פה לפני שחלמו להקים מדינה. באתי לפה כי אנחנו רוצים לחיות בציון וירושלים לא כמו הרפורמים, שאני מכיר סידור שלהם – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> משפט אחרון, חבר הכנסת פרוש. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – שהם מוציאים את ציון וירושלים מתוך הסידור, או את ציון, ולכן – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – שאף אחד לא יעז, שאף אחד שלא יעז לגעת בהסדר הזה שקוראים לו תורתו אומנותו, וכל מי שיושב ולומד יקבל דיחוי. תודה רבה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת הרב מאיר פרוש. יעלה, בבקשה, חבר הכנסת יואב קיש. חבר הכנסת יואב קיש. << דובר >> יואב קיש (הליכוד): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול אני רוצה לברך אותך, היושבת-ראש, ואת חברת הכנסת אימאן ח'טיב, שנמצאת איתנו, וגבי לסקי על החלטה אמיצה, שהן הולכות להצביע על הארכת שירות חיילי צה"ל בחודשיים. אני מתנגד להחלטה הזו, אבל הן לוקחות פה החלטה אמיצה והן חושבות – חברת הכנסת ח'טיב יאסין הולכת להצביע שחיילי צה"ל ישרתו עוד חודשיים, וגם חברת הכנסת זועבי תומכת בגיוס חיילים ולהאריך את השירות שלהם עקב צורכי צה"ל. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> היא הלכה להיות קונסולית. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> תכף נדבר עם הקונסולית לעתיד. אבל חברת הכנסת לסקי, אני חשבתי שאת תומכת בקיצור שירות ולא תיתני ידך להצבעה על הארכת שירות ולחזק ולהוסיף עוד חודשים, וחברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, באמת כל הכבוד לך על ההחלטה האמיצה של ייצוג הבוחרים שלך. ועכשיו באמת, דודי, טוב שהזכרת לי שהיושבת-ראש – אני לא יודע, קיבלת כבר את המינוי? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> זה בתהליך. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> זה בתהליך. אז דודי, כשיאיר לפיד מבטיח משהו – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – חודשים. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – מבטיח משהו וזה בתהליך – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> כמה חודשים. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – זה יקרה או לא? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה, אני – – – גם אם הוא יבטיח לך בשבוע הבא – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> – – – תקופת מבחן. את צריכה לעמוד – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> קודם כול, איך תתנהגי. בינתיים את קשורה לעץ. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> מי הנואם פה? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הם, הם. עכשיו הם. אין בעיה. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> בסדר גמור. אז תנאמו. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> – – – רשימה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> קודם כול, מתי התוכנית, בנובמבר? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> בכיף. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> זה רק אחרי הרוטציה. עד שאין רוטציה, אין סין. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> את קשורה לעץ שמונה חודשים. תלוי איך תתנהגי. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אני יושבת כאן במעמד הזה, אז אני חייבת לכבד את הממלכתיות של המשכן. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> ברור. אבל אנחנו באירוע ממלכתי – הולכת להיות בתפקיד ממלכתי בסין. ברגע שתהיי במקום נבחרת ציבור, בעצם מינוי מקצועי של קונסולית, אז את כמובן תהיי ממלכתית בדיוק כמו שאת אומרת. עכשיו, אני רק שואל אם הבטחה של לפיד התקבלה על תאריך, על מתי, על הקרח. אני לא יודע, אז – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> על הקרח – זו פעם ראשונה שאני שומעת את הביטוי הזה. מה המשמעות? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> המשמעות "על הקרח" שאתה חותם על הקרח, ואז הקרח נמס ואז אין חתימה. פשוט. אחרי שבירכנו את חברת הכנסת זועבי על תפקיד אסטרטגי – ובזה אני לא צוחק, קונסולית בסין, שהיא מדינה, בטח משלוש המדינות הכי חשובות היום לישראל בעולם, זה תפקיד סופר-אסטרטגי – אני מודה שאני לא מספיק מכיר את הרקע והביוגרפיה שלך, אבל – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> יש גם בוויקיפדיה, אפשר להסתכל. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, אפשר להסתכל. אבל אני שואל את עצמי: האם את חושבת שהמינוי הזה קשור לכך שהצבעת פעם אחת נגד הקואליציה בשאלה צבאית? זה היה גם חוק – זה היה החוק הזה בקריאה ראשונה? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> ההוא? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> כן. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז בעצם תראה, דודי, היושבת-ראש גב' זועבי, חברת הכנסת זועבי, בקריאה הראשונה על החוק הזה הצביעה נגד. מה שקרה מאז – היא קיבלה הבטחה מלפיד לתפקיד קונסולית, ועכשיו, כנראה, אני לא יודע, כנראה תצביע בעד. למה היא מצביעה עכשיו בעד? מה קרה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> קונסולית שמה – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל זה לפיד הבטיח, זה לא בטוח. היא לוקחת פה סיכון. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> היא לא יודעת. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> היא נותנת סחורה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא יעשה לה איפון. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> היא נותנת סחורה עכשיו במזומן. הינה, היא יושבת פה במזומן, היא באה להצביע בעד גיוס חיילים. אני, דרך אגב, מתנגד. אני אסביר גם למה אני מתנגד. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אני אשמח לשמוע. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> את גם תשמעי, אבל אני קודם אדבר על ההחלטה האמיצה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – עצה אחת: אני אומר לך, ככל שתעשי להם יותר בעיות, ישלחו אותך יותר מהר. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> האמת, יש בזה משהו, דודי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תצביעי נגד, תראי שיכול להיות – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> פתאום תוך שבוע את מקבלת מינוי. אנחנו מייעצים לך פה אסטרטגיית מינויים אצל לפיד. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אנחנו רוצים לעזור לך. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר בצורה מאוד ברורה שההחלטה שלך לתמוך בחוק, ללא ספק, בואו נגיד ככה, פותרת ללפיד בעיה גדולה. את זה אנחנו מבינים. ואנחנו שואלים את עצמנו מה השתנה בין הקריאה הראשונה לבין עכשיו מלבד ההבטחה למינוי. נשמח לשמוע. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תוציא את – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אין תשובה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אני שותה את האספרסו שלי, אתה יכול להמשיך לנאום. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הבנתי. דודי, דוד, תשמעו, שאלתי שאלה פשוטה, אולי אתם יכולים לייעץ לי, כי היושבת-ראש לא רוצה, היא שותה את האספרסו. אמרתי, דוד ביטן, שבקריאה הראשונה היא הצביעה נגד על אותו חוק. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> מי? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> היושבת-ראש חברת הכנסת זועבי הצביעה נגד. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הקונסולית לעתיד. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הקונסולית לעתיד בסין. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> אנחנו מאחלים לה הצלחה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הקונסולית לעתיד בסין שלנו, שהיום היא בתפקיד היושבת-ראש – אני חושב שהוא תפקיד יותר מכובד, אבל לא נתווכח – הגיע אותו חוק שהיא הצביעה עליו נגד עכשיו לקריאה שנייה ושלישית, בדרך קיבלה הבטחה למינוי מלפיד לקונסולית. ואני שואל מה השתנה בחוק הזה מאז. אולי היא רוצה להסביר לנו מה שינה את דעתה לתמוך עכשיו בהצעה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הצבע של הדפים. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אה. זה באמת התחיל כחול-תכלת. אבל היא אוהבת כחול-תכלת. אתה רואה, היא לובשת דווקא – ועכשיו קוראים לזה פונץ'-בננה. אנחנו לפונץ'-בננה מסכימים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הבנת? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הבנתי, אני מודה. הינה, את יכולה לתת הסבר, חברת הכנסת זועבי, לשינוי העמדה שלך? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> חברת הכנסת זועבי, תבדקי אותי, תגידי להם עכשיו שאת רוצה להיות יושבת-ראש הכנסת לשנתיים – בוא תראי, ייתנו לך. אני אומר לך. אם לא, תגידי להם: אני מצביעה – – – << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> אחד – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה שאת רוצה. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> יש בחירות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עושה עלייך דאווין. אומר לך, עוד שבעה-שמונה חודשים – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אני רואה שאתם נהנים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה קרה לך? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אז טוב שכיף לכם. טוב שכיף לכם. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. אנחנו מחכים באמת בין השלוקים של האספרסו וההבטחה מלפיד, שאנחנו לא יודעים אם – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אני חייבת להיות ערנית כדי לנהל את המליאה בכבוד – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אנחנו רוצים להבין באמת מה שינה את עמדתך העקרונית לתמיכה בחוק. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הבנתי. אז ליבנו את נושא מינויה של חברת הכנסת זועבי, ואני לא הולך להתייחס ברמה האישית עכשיו לחברת הכנסת זועבי, שאני לא מכיר מספיק את הביוגרפיה שלה, אני מודה. אבל אני אומר לך שזה לא משנה מי את, איך קוראים לך ומה עשית. מה ששינה זה שהרמת את האצבע פעם אחת נגד יאיר לפיד. יאיר לפיד, איש חסר מעצורים, לא מעניין אותו שום דבר מלבד לוודא שהרוטציה קורית. הוא ימכור כל דבר בלי להניד עפעף. לא רלוונטי מה עשית ומי את, מה שרלוונטי זה שלפיד רוצה להבטיח את הכהונה שלו, זו האמת הפשוטה, ואת זה הוא עושה בריש גלי מול כל עם ישראל. ואני אומר לך, הקונסולית לעתיד, אני מאוד מודאג ממה שעושה שר החוץ, ראש הממשלה החליפי לפיד, במקומות שאנחנו לא רואים, כי אם ככה הוא מתייחס למינויים ציבוריים חשובים ואסטרטגיים, אני מודאג מה הוא עושה במקומות אחרים. אין לי תשובה לזה וזה מאוד מטריד. למשל, מה לפיד עושה בשביל לעצור את הסכם המעצמות עם איראן? איך הממשלה הזו לא זועקת יום וליל לעצור את הנזק האסטרטגי למדינת ישראל? איראן גרעינית, איראן מקבלת 90 מיליארד דולר מיידית לטובת טרור נגד אזרחי ישראל – כל מה שמעניין את לפיד זה איך הוא שומר על הכיסא, שום דבר מעבר, שום אידיאולוגיה, שום ערכים, שום נאמנות למדינה הזו. רק הכיסא, הכיסא, הכיסא. ועכשיו אני אתייחס גם לחוק. הרי מה החוק הזה מציע? וחשוב לי שהציבור יבין, אנחנו בתהליך מבורך של קיצור שירות. השירות של הגברים עמד על 36 חודשים, קוצר – ובחוק הזה – או יותר נכון מתהפכת המגמה. למה? אנחנו אמורים לקצר עכשיו, נדמה לי, מ-32 ל-30 חודש, וזה ההליך הנכון שיקרה. עכשיו, יודעים את זה במשרד האוצר, הציבור יודע את זה וגם משרד הביטחון יודע שהוא צריך להתייעל ולאפשר את זה, אבל יותר נוח למשרד הביטחון להאריך את השירות, לקבל את המשאב היקר הזה של החיילים בעצם בלי עלות ובלי לשלם עליהם. אני אומר לכם, משרד האוצר מוכן לשלם. למה? כי ברגע שמשרד האוצר ישלם, אז אותם חיילים שלא צריך, ישוחררו. אבל הם עכשיו מעלים את זה ל-32 לשירות סדיר ומשנים את המגמה, ולכן החוק הזה בעצם אומר שהשירות הצבאי הסדיר יוארך בחודשיים. אני לא מבין איך אביר קארה, שפועל נגד, כביכול – האמת, אתם יודעים מה, אביר קארה הוא לא רלוונטי. אביר קארה נכנע פה בכל דבר – נכנע לכחול לבן, מקבל הבטחות על הקרח וממשיך איתן. אז אביר קארה – דרך אגב, למה לא לתת את כל הזמן ביחד? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> כי יש שישה תתי-סעיפים. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, אבל בואי, זה השלישי שלי? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> זה השלישי, כן. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> שלישי, זאת אומרת, עשר דקות עשיתי? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> כן. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אחרי זה אני גומר, זה 15? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> כן. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> תעשי 15 וגמרנו. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אין בעיה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> את רוצה כל רגע חמש? תעשי חמש. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אין שום בעיה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> ככה מתבלבל לי. אני לא מבין את זה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> לא. אני, יש לי את הרשימה, הכול מסודר אצלי. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז את תעשי מה שאת רוצה, זה כמובן בסמכותך. הצעת ייעול – אולי תשתמשי בה בסין בתור קונסולית: כשיש חמש דקות ועוד חמש דקות ועוד חמש דקות, אפשר לעשות פעם אחת 15. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אתה יודע – אה, אוקיי, תודה על שיעור החשבון. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> זה ממש מאיר עיניים. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בוודאי. אז אנחנו אולי נתייעל אחרי 4 ו-16 – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אחרי שיש לי שני תארים שניים, אז בסדר. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר. אז אחרי 4 ו-11 אולי נתייעל. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> כן. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> ולכן אני אומר, הצעת החוק – ואני מתייחס להצעת החוק עצמה, ספציפית – משנה מגמה טובה שהייתה במדינת ישראל, מגמה של קיצור שירות, ייעול שירות, שתוביל בסופו של דבר מבחינתי להשוואה של שירות שצריך להיות בין שנה לשנתיים, לא יותר, עם אפשרות של הצבא להשאיר את הלוחמים שלו, את האנשים שהוא באמת צריך, בתשלום, לתקופה נוספת, יכול להיות אפילו גם עד שלוש שנים, אבל שחרור מסיבי הרבה יותר של אותם צעירים שבהם הצבא לא משתמש. מדברים גם על מודל צבא מקצועי. לנוכח האיומים הביטחוניים היום על מדינת ישראל, לא ניתן צבא מקצועי. אני אומר את זה בצורה ברורה מעל הבמה הזו: אני מתנגד לצבא מקצועי. הצבא חייב לגייס את כולם, לבחון את כולם למסגרות, לקחת את מי שהוא צריך – בוא נגיד ב-vision – אפילו לשנה, ואחרי שנה, כשהוא מחזיק אנשים שנתיים נוספות, לתגמל אותם בשכר ולהשאיר אותם בקבע, ובמקביל לעשות את זה גם במגזר החרדי וגם במגזר הערבי, אם בצבא ואם בשירות לאומי. כך באמת נייצר בסופו של דבר את מה שנקרא "שוויון בנטל". אני חושב שזה לא ראוי שהמגזר הערבי לא משרת בצה"ל; אני חושב שזה לא ראוי שבמגזר החרדי אין הסדר אמיתי לפתור את הבעיה הזו. הדברים האלה חייבים להיפתר, ואני חושב שזה לא ראוי שהמגזר האחר היום – החילוני או המסורתי, לא משנה – נכנס למסלול שעכשיו מאריכים אותו בעוד חודשיים, ההפך הגמור ממה שצריך לעשות, והאמת, זה גם ההפך הגמור ממה שגנץ חושב לעשות. האירוע הזה הוא אירוע רע, אירוע שצריך לתקן אותו, והתיקון של הדבר הזה חייב להיעשות לא בהארכת שירות אלא בקיצור שירות נוסף. וכשאני אומר לכם את זה, אני מאמין בזה בתפיסה כלכלית וביטחונית. מה שאני לא מצליח להבין – הבנתי למה הקונסולית לעתיד של סין מצביעה בעד. אני לא נכנס לעמדות הספציפיות – קודם הצביעה נגד, היום בעד. אני לא מצליח להבין איך מפלגת רע"מ, לתפיסתה – אולי היא רוצה לייצר אי-יעילות בצבא? אתה יודע מה, אולי זה הפתרון שלה ככה לעשות – היא מגדילה את הגיוס ומשאירה חיילים בצבא לתקופה יותר משמעותית כנראה בשביל לייצר עודף חיילים בצבא. זה האינטרס של כל מי שהולך להצביע עכשיו ולתמוך בחוק הזה. הדבר הבא שאני רוצה לדבר עליו, כיוון שסיימתי להתייחס – והבטחתי שאתייחס לחוק; אני מקווה שהבהרתי לך את עמדתי, מדוע אני מתנגד לחוק הזה – זה מה שקורה בבית הזה במהלך החקיקה הזו. אנחנו נכנסנו להליך חקיקה, ולמעשה פנתה הקואליציה – חברת הכנסת רוזין, אני אשמח שתשמעי בקצרה מדוע ומה קורה לגבי הפסקות. אנחנו נכנסנו למהלך חקיקה, ובאה הקואליציה וביקשה הפסקה. ישב פה יו"ר הכנסת מיקי לוי ואמר – – חברת הכנסת רוזין, מעניין אותי גם מהניסיון שלך – – – << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. אבל שאלה, אני באמת שואל. – – שלא עושים הפסקה באמצע חקיקה – כמובן שזה בסמכות היו"ר – אלא אם כן יש הסכמות בין אופוזיציה לקואליציה. כך אמר היו"ר. הצענו ליו"ר הצעה אמיתית, לפני החוק הזה – הצענו את זה לפני כן, לפני שהגענו לחוק הזה: בוא נצא – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> רגע, יש לי שאלה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל תני לי – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> לא, לא. לפני כן. אני חייבת – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, רבע שעה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> 3 כפול 5 זה – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> 15. הינה, פיקס. סגרנו. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אז כבוגרת של תוכנית באוקספורד – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרתי, אני לא מכיר את הביוגרפיה – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> לא סתם, Saïd Business School באוקספורד. אז 3 כפול 5, אתה יודע מה, זה 15. יפה מאוד. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> מצוין. חברת הכנסת רוזין, אמרנו ליו"ר: אנחנו נותנים הפסקה מעכשיו עד מחר בבוקר. היו"ר לא הסכים. עכשיו אני שואל אותך – – – << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> בניגוד להסכמות שלך ביום שני. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> למה? << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> ביום שני אתה הסכמת – – – עד היום בלילה – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני עונה לך. אמר לי את זה חבר הכנסת טופורובסקי, וכמובן הוא שיקר, הוא שיקר לך, כי אני מקריא לך עכשיו את ההסכם שחתמנו עליו – – – << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> – – – הוא שיקר גם – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. יש הסכם חתום, למזלי. הינה, אני אראה לך, אני מקריא לך ואני אראה לך; פרסמתי אותו, דרך אגב, בפייסבוק. חברת הכנסת רוזין, אני מבקש ממך, אני מקריא סעיף. חברת הכנסת רוזין, את אומרת שאני הפרתי – אני מקריא לך סעיף: הדיונים יתקיימו בימי המליאה – – – << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה, זה כתוב שחור על לבן. למה אני עושה את זה? כי אי-אפשר להאמין למילה שלכם. הדיונים יתקיימו בימי המליאה שני, שלישי, רביעי ובמידת הצורך חמישי – – << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ובמידת הצורך חמישי, על מנת להשלים את רשימת החוקים הבאים. קשה לך עם האמת אז את יוצאת. זו האמת. אני מקריא את זה עוד פעם, כדי שכל מי ששומע את הערוץ ידע, ואני גם אעביר את הצילום של החתימה הזו לכולם: סיכומי דיוני מליאה לסיום מושב הכנסת: 1. הדיונים יתקיימו בימי המליאה שני, שלישי, רביעי ובמידת הצורך חמישי, על מנת להשלים את רשימת החוקים הבאים; 2. להלן רשימת החוקים. אני יכול לעבור על כל הרשימה, אבל כמובן שקיצור השירות מופיע פה ואין שום בעיה להשתמש בזה לטובת יום חמישי. אני לא יודע, מנהלות הסיעה, אם ראיתן את הסיכום הזה. אתן תקבלו אותו. כל אמירה של בועז או של רוזין על כך שהתחייבתי ליום רביעי – שקר מוחלט. עכשיו, מיכל רוזין היא לא שקרנית, אני מכיר אותה. זה אומר שמישהו שיקר לה, ואני לא מוכן שהשם שלי, על סמך השקרים של בועז טופורובסקי, יסתובב פה. לא סתם אני חותם על כל דבר ודבר. למה? בדיוק בגלל הדבר הזה. אי-אפשר להאמין למילה אחת של הנהלת הקואליציה, לא לסילמן ולא לטופורובסקי. אני, יש לי את זה שחור על גבי לבן, וכתוב פה: ובמידת הצורך חמישי. שאף אחד לא יבוא בטענות על השקרים שלהם. ועכשיו, כשמיכל רוזין מולעטת בשקרים – הינה, יש פה את חברת הכנסת, סליחה, שרת הסביבה תמר זנדברג. תמר, את יו"ר הסיעה של מרצ – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> לשעבר. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לשעבר, סליחה. – – שרה בסיעת מרצ. למיכל רוזין, שטוענת שהתחייבנו לרביעי בלילה – שקר וכזב. מישהו משקר לה, מטעה אותה, ואני מבקש ממך להעביר לה את המסר הזה. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << קריאה >> – – – אף מילה ממה שאמרת בעשר דקות האחרונות. באמת אני שואלת, יש מלחמה באוקראינה, יש קורונה. אתה באמת חושב שאת הציבור מעניין ההסכמים על שעה זו ביום זה? דחיל רבאק, לכו לעבוד בשביל הציבור, באמת. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> א. אנחנו עובדים עכשיו בשביל הציבור. אם לא שמת לב, זה בדיוק – – – << קריאה >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << קריאה >> הציבור שצופה עכשיו, באמת – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> זה בדיוק – רגע, מה זה "לכו לעבוד", זה תעזבו את הכנסת? אני עובד בכנסת. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << קריאה >> – – – הציבור שעכשיו צופה בך, אתה חושב שזה מה שהוא רוצה לשמוע? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בוודאי. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << קריאה >> ההוא שיקר להוא, ההוא אמר ליו"ר הכנסת – – – באמת. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה שהציבור שצופה בי ידע קודם כול שהאופוזיציה דוברת אמת. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << קריאה >> תסתכל על עצמך. צאו כבר מהבועה, תסתכלו איך – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הציבור ידע שהאופוזיציה דוברת אמת. הוא ידע שהקואליציה רומסת כל סיכום. הוא ידע שהקואליציה שקרנית. הוא ידע שמי שמנהיג את העם הזה זה חבורה של נוכלים שקרנים שגנבו קולות; אתם לא, אבל מי שמנהיג את העם הזה זה ככה. הוא ידע שיאיר לפיד הוא איש שמשתמש ללא רסנים וללא מעצורים בכל מה שבידיו – מינויים, תפקידים, משרות, מה לא – רק בשביל לשמור על הכיסא שלו. כן, בוודאי שחשוב לי שהציבור ידע על זה. זו המשימה המרכזית שלי. כי אתם בסוף תיפלו, ואתם תיפלו גם מהשלטון ואתם תראו שכשאתם תבואו בטענות אף אחד כבר לא יקשיב לכם, כי אתם ריסקתם במו ידיכם את כל ההסכמות, את כל הסיכומים בבית הזה, ואחרי זה אל תתפלאו שמחתימים אתכם, כי גם כשמחתימים אתכם אתם משקרים. זו הייתה התשובה לחברת הכנסת מיכל רוזין, אבל עכשיו אני חוזר לאירוע שבגללו התחלתי את השיח הזה, וזה הסיכומים של היום בערב. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> רק שנייה. אורלי, אחריי, לדעתי – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> שלמה קרעי. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – זה שלמה קרעי, ואני עוד עשר דקות מסיים. אני לא רואה אותו פה. אני מבקש לוודא שהוא מגיע בזמן. תודה. הנושא שהתחלתי לדבר עליו זה מה קרה פה היום. אז לאור דבריו של יו"ר הכנסת מיקי לוי הגשנו בקשה מסודרת להפסקה וחיכינו לראות אם יבואו לדבר איתנו, יציעו משהו. לא באו, לא שאלו, לא דיברו, לא שום דבר. המשמעות היא מאוד פשוטה: נעשה מה שאנחנו רוצים. לא סופרים אתכם, אופוזיציה, לא סופרים את הנהלים של הבית הזה. פשוט, אופוזיציה, אתם, אין לכם זכויות. אז קודם כול, אל תתפלאו שאנחנו עושים את הקרב שלנו, כי זה מה שהציבור רוצה מאיתנו פה במליאה. זה בערך המקום היחידי שעוד נותר לנו לעשות את הקרב שלנו. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> קיש, הוא בדרך. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר, רק שלא יאחר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת משה ארבל, שלום. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> שלום. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה עם הבן שלך? << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> חגי, כן. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> חגי, יש לך בר-מצווה? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> זה הבן? שלום שלום. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> נראה את הפנים רגע. נראה את הפנים. מזל טוב. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> מזל טוב. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> יש לך אבא – אני מאוד אוהב את אבא שלך. אני מקווה שהתלמיד יעלה על רבו, אבל זה יהיה לך קשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בדיוק. דרך אגב, הגאווה הכי גדולה זה שהילדים מצליחים. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> זה נכון. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אדם לא מתקנא לא בתלמידו ולא בבנו. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> זה נכון. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל הינה, משה ארבל, אני יכול לספר לך מסיפורי נפלאות היום, רק להכניס אותך ככה לאווירה. יו"ר הכנסת יושב פה ואומר בצורה ברורה: בסמכותי לעשות הפסקה במליאה. אני לא אעשה הפסקה בזמן חקיקה אלא אם כן יהיו הסכמות קואליציה-אופוזיציה. כך היה נהוג, כך אני אעשה. ברור שהוא יכול לעשות את זה מתי שהוא רוצה, זה בתקנון, אבל היה נהוג בבית הזה שלא מפסיקים חקיקה ללא הסכמה. הצענו להם הצעה באמת ראויה: לצאת אחרי החוק הקודם – זה היה בערך סביב 23:00 או 22:30 – ולחדש את המליאה מחר בבוקר, תבחרו שעה. אמרנו 10:00, אבל היו אומרים 09:00, 08:00, לא משנה. בזמן הזה היו משלימים את חוק האזרחות ונותנים לאנשים לישון, לצוות היקר שלנו – איפה אביגדור? לצוות של הסדרנים, לצוות של הכנסת, היו חוסכים הרבה מאוד כסף, ובא לציון גואל, מתחילים מחר יום עבודה. השרה לא הייתה צריכה להיות פה בשעה הזו. אבל מה קרה? הם לא רוצים. הם עושים את זה רק מתי שהם קובעים. אז מה יקרה? הולכים לרמוס עוד דבר. הם יעשו את ההפסקה, כי חוק האזרחות יכול לגרום להם להפלת הממשלה אם הוא לא עובר. אז בניגוד למה שהוא אמר, ושוב יוצא שהוא מתהדר בנוצות לא שלו – מפר הבטחות שהוא נותן פה מעל הדוכן, וכל זה כי חשוב להם להעביר חוק. אין בבית הזה דבר שהם לא רמסו. אין בבית הזה שום דבר – פעם כיבדו ודרשו מאיתנו להיות ממלכתיים, כשאנחנו כיבדנו. הם ריסקו את כל הדברים. היום היו"ר – זה גם לא קרה לפני חודש. הוא יושב פה לפני שעתיים – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> משקר. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> משקר או טועה. בוא נגיד אולי הוא לא ידע, לא יודע. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – הוא הרי עשה. אני התלוננתי, הם עשו עשרות דיונים תוך כדי מליאה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז הוא טוען שלא על חקיקה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא. על חקיקה, על הכול. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז גם על חקיקה הוא עשה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ודאי. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז כשאנחנו ביקשנו לא אישרו לנו אף פעם הפסקה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – אנחנו מצביעים שם, איך יכול להיות? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. איך אני יכול ללכת מהצבעה להצבעה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> פתאום קיבל הנחיה מלפיד – הפוך. הפוך. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> ופעם אחת הקואליציה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מחר – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הקואליציה מבקשת הפסקה, שלא יעשו על חקיקה – לא עושים, אחרי שאנחנו היינו צריכים לרוץ – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה לא זוכר 40 חתימות? בנט נרדם, חיכינו פה בערך שעה וחצי שהוא יבוא. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> פשוט לא ייאמן איך שום נוהל, נוהג, לא נחשב להם, לא מעניין אותם. זאת קואליציה – לא הייתה כזאת דורסנית, ואני אומר לך, חבל לי על הכנסת, חבל, כי זה לא יחזור, דודי, זה לא יחזור. הכנסת הזאת – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אמרתי, לתקן את זה זה דבר בעייתי. אני לא בטוח שנצליח. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא, אנחנו לא נתקן את זה. למה שאנחנו ננהג אחרת? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה הגיע לנקודה שקשה מאוד לסדר את זה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> תקשיב, בבחירות הבאות בעזרת השם ננצח. למה שניתן להם בוועדות הצעה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני חושב שחברת הכנסת תמר זנדברג תהיה חברה אולי בוועדה – לא יודע, איזה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ועדת קישוט. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> קישוט. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תקים להם ועדת קישוט. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> כי ככה אנחנו נחליט, כי זה מה שאתם החלטתם בשבילנו הפעם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בדיוק. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> ואז תרוצי לבג"ץ, ואיך הוא אמר? בג"ץ משאיר את הכנסת לכנסת, פתאום – עכשיו לא, אבל אז אולי הוא ימצא להם תירוץ, בג"ץ. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אבל גם הם יהיו במסלול. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אז נעשה גם התגברות – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הכול. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – והעסק ייראה אחרת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> נכין את כל התוכנית. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הכול יהיה מסודר. הם יורים לעצמם ברגל. אני אתן לכם עוד דוגמה. אורלי, לא נוח לי שחמש דקות לסיום וקרעי לא פה, ואז ירוצו לנו על הדוברים. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> אני עדיין לא מוניתי להיות הבייביסיטר שלו, אבל עשיתי את הטלפון והוא אמר לי שהוא בדרך. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז דודי, שמישהו יתקשר לשלמה קרעי. אני רוצה חמש דקות לפני לראות אותו פה. << קריאה >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה אורית פרקש הכהן: << קריאה >> הוא לא בכושר. הוא אמר שהוא בדרך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> אני אעשה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא אוכל את הדגים עכשיו. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> אני אגיד לו שאמרת שהוא לא בכושר, לוקח לו הרבה זמן להגיע. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> לא, בדרך כלל שלמה קרעי מאוד חרוץ ומאוד – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> לגמרי. לכן – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> ואם לא שלמה קרעי אז הבא אחריו זה פינדרוס. תראו שפינדרוס אולי פה, לא יודע, יהיה גיבוי, כי ברגע שקרעי לא פה היא מריצה שמות – טק, נגמר האירוע. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> לא, אבל אתה יכול להמשיך על חשבון קרעי בינתיים. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אני לא יכול. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> אה, בסוף לא? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. איפה קרעי? איפה פינדרוס? שיהיו שניהם. פינדרוס, שיהיה גיבוי, אני לא – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> עוד דקה פה, דקה, דקה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> היא עוד חמש דקות תוריד אותי. קרעי לא פה ואנחנו – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> הוא דקה כאן. דקה, דקה, דקה. אנחנו מפעילים סטופר, דקה הוא כאן. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> טוב. לא ילך לך. דודי, עוד דבר. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> חבר הכנסת קיש, אני לא אנסה. אני מנסה להיות כמה שיותר פייר ואובייקטיבית. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> יופי. את מכירה את גלי גנ"צ? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> ממלכתיות אמרנו? ממלכתיות. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> את מכירה את גלי גנ"צ? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> ממלכתיות. וגם דודי אמסלם יכול להעיד על זה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בואו נדבר – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> רגע. דודי אמסלם, אתה יכול להעיד – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, לא. אני עכשיו שאלתי אותך שאלה. את מכירה את גלי גנ"צ? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מעיד. מעיד. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> לא. מה זה? יפה. תודה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> דודי, היא לא מכירה את גלי גנ"צ. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> מה זה? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> גלי גנ"צ זה השם החדש של גלי צה"ל. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> גלי צה"ל. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> גלי צה"ל זה גלי גנ"צ. אנחנו לא עולים בגנ"צ כי – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> הינה שלמה קרעי. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> שלמה, אינעל – סליחה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> הינה, הגעת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ארבע דקות תמימות. אתה יודע מה אתה יכול לעשות בארבע דקות? << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> שלמה, אתה עושה לי התקף לב. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע, אתה יכול להפוך את כל העולם בארבע דקות. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> שלמה קרעי, אתה חייב לשמוע מה אני אמרתי – שאתה דייקן והכול בסדר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> שלמה, אתה מכיר גלי גנ"צ? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> גלי מה? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> גלי גנץ, גנ"צ. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> יש עוד תחנה כזאת? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. לגנץ יש תחנה שפעם קראו לה גל"צ, היום קוראים לה גנ"צ. אמרנו מה הם עושים שיהרוג את עצמם. הרי הם ירו לעצמם בחופש הביטוי בבזוקה לתוך העיניים. אין חופש ביטוי בתקשורת הישראלית – איך אמרנו? הממלכתית. גל"צ הפך לגנ"צ, של גנץ, והוא מחליט את מי הוא שם ולא שם, דרך אטלשטיין, שלא שירתה, ברחה משירות, התחתנה ואחרי זה התגרשה, העיקר לא לשרת, אבל היא היום ממלאת המקום, בעצם עושה מה שגנץ רוצה. לקחה את – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> הם כבר לא רוצים לסגור. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לקחה את הקול של ברדוגו ובתור מהלך, הרי פוליטי לחלוטין – כי אתה לא עושה את זה לדבר הכי מואזן אצלך, by far, שמנצח, לא עושה את זה, אבל היא העיפה אותו. אנחנו בצדק לא עולים – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> האמת, ייאמר לזכותו – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> ואת איבגי הורידו – – – חדשות. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> רגע, אורלי. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> ואת איבגי הם הדיחו – – – החדשות. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אם את מפריעה לי אני מבקש עוד זמן. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> לא, אני לא מפריעה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אל תפריעי לי. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> לא, אני דווקא – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> את מפריעה לי עכשיו. אני רוצה עוד זמן. אני רוצה עוד זמן. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אבל אני דווקא רציתי להחמיא ליעקב ברדוגו, כי אנחנו חברים מאוד טובים – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אני וברדוגו. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אבל את אולי חושבת את זה. גנץ עשה מגל"צ – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הם לא ימנו אותך לשגרירה – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> גנץ עשה מגל"צ תחנה פרטית. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> באמת. אתה יכול לשאול אותו, בחיי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הם יעבירו אותך עוד לבייג'ינג. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> לטורקיה. לטורקיה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, טורקיה זה עוד מקום טוב. איסלנד. איסלנד, הקונסולית באיסלנד. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אתם יכולים לשאול אותו. אנחנו חברים מאוד טובים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איסלנד, בקור. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> באיסלנד. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ישימו אותך בקור, באיסלנד. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> באיסלנד. את איסלנד את לוקחת או שאת מצביעה נגד על החוק הזה? זו השאלה. אני מבקש עוד דקה כי בסוף הפרעת לי. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> הפרעתי לך דקה שלמה? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> דקה שלמה, אני מבקש. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עזרה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> חצי דקה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> שלמה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה התכוונת, עזרה לך דקה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הם – גנץ ריסק את חופש הביטוי. כשאנחנו נגיע לגל"צ אז אותו דבר יקרה לרינו צרור, לכל החבר'ה שלהם שעוד חושבים שהם יכולים להמשיך ולשדר, להביע עמדות פוליטיות, כי מה לעשות, אין עמדות פוליטיות יותר בגל"צ – בגנ"צ, סליחה – רק מה שמתאים לכחול לבן, כי הוא שר הביטחון. כשיהיה שר ביטחון שלנו זה ישתנה. חברים, אל תתבלבלו – או שייסגר או שיופרט או שיפוטרו. או יופרטו או יפוטרו, אחד מהשניים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בדיוק – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> כי ככה הם מתנהגים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> את זה הם לימדו אותנו, לא אנחנו. אנחנו לא עשינו את זה. הם לימדו אותנו. מה, אנחנו נשאיר את המשחק על המגרש שלהם? ובוועדות – הם לא היו בוועדות. כי ככה הם מתנהגים. אנחנו למדנו מהם לרמוס; אנחנו למדנו מהם לא לספור את האופוזיציה. היום עשו לנו עוד שיעור, שבמהלך חקיקה הם מפסיקים, לא מפסיקים, מתי שהם רוצים. סבבה, הכול טוב. מה שאתם תעשו נרשם ויבוצע, ואל תתפלאו. אני אמרתי לדודי, ואני אומר גם לך, שלמה: האמת היא שחבל לי על הכנסת הזאת. אני מאוד אוהב את הכנסת, בית המחוקקים, מעוז הדמוקרטיה. הם ריסקו אותה לחלוטין. הם עשו פה נורבגים בכמות שפגעה בעצמאות של הכנסת. הם ריסקו את הוועדות. היושב-ראש פה הוא יושב-ראש פוליטי שפעל היום פוליטית לטובת משבר פוליטי. כל האירוע הזה – חבל לי שהגענו למצב הזה. הינה, אפילו פינדרוס פה. שלום, פינדרוס. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר לכם, יש לי עוד דקה ואני מסיים את דבריי, אני לא אאריך. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אני – תשובה אחת לא קיבלתי על השאלה. שלמה, תשובה אחת לא קיבלתי על השאלה מדוע היושבת-ראש זועבי הצביעה נגד קריאה ראשונה על החוק הזה, קיבלה מינוי לקונסולית בסין ועכשיו הולכת להצביע בעד. מה שינה את דעתה בחוק? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מה זה מדוע? אתה ענית. התשובה בגוף השאלה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אני לא יודע. אני לא יודע מה שינה את עמדתה. תודה רבה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> התשובה בגוף השאלה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת יואב קיש. יעלה, בבקשה, חבר הכנסת שלמה קרעי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> התשובה בגוף השאלה, ידידי. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> כששאלו איפה שלמה, אני אמרתי ששלמה תמיד מדייק ותמיד ערני. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. כנסת נכבדה – יואב, דיברת על דיקטטורה; לא יודע אם שמת לב מה קרה כאן בשבוע שעבר, כשחברת הכנסת מואטי ישבה כאן כיושבת-ראש המליאה, והיה איזשהו סיכוי – היה נראה להם שהאופוזיציה כנראה הולכת לנצח בהצבעה. מייד התחילה מהומת אלוקים, כאן, ליד המליאה, וברוב חוצפה, הדיקטטורים שמנהלים את הקואליציה – עידית סילמן התחילה לצעוק: תחליפו אותה מייד, תורידו אותה מהמליאה. מי את בכלל, גב' סילמן? למה את חושבת שאת תוכלי לנהל טוב יותר מגב' מואטי את המליאה הזאת? אז קרה, הפסדתם, טעיתם. בגלל זה את מנסה לשנות סדרי בראשית? מה הם חושבים לעצמם, גברתי היושבת-ראש, שזה הבית הפרטי שלהם? שהם יזיזו ניצבים ממקום למקום כאילו – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> הם ככה מרגישים, כאילו אנחנו פה איזשהם שחקנים לא רלוונטיים, שחקני ספסל, אין משמעות להצבעות שלנו בוועדות, אין משמעות לזה שאנחנו הולכים לנצח. אגב, גם החוק של הגבלת כהונה, שבסוף עלה לפה אדון סער וכביכול משך את החוק כשהפכנו אותו לאי-אמון – גם זה כאן, זה בניגוד לתקנון, כי ההצבעה התחילה. היושב-ראש אמר: גברתי מזכירת הכנסת, בבקשה. ברגע שהוא אמר את זה, התחילה ההצבעה, והוא לא יכול למשוך. אבל אתם משתמשים כאן בתקנון, מעוותים אותו כל פעם כרצונכם. אז הדיקטטורה הזאת וההתנשאות הזאת שהייתה כאן כלפי חברת הכנסת מואטי אלה דברים שלא באים בחשבון. אני חושב שזו ממש הגזמה. אני התפלאתי שחברי קואליציה לא יצאו להגנתה, כאילו אנחנו באופוזיציה רואים את העיוותים, ואתם נמצאים בתוך הביצה הזאת ולא רואים את זה. אז אני רוצה להגיד לאמילי: כל הכבוד, אמילי. ניהלת את הישיבה כאן לתפארת הדמוקרטיה הישראלית, ואל תיתני לחבורה של אנשים קטנים להתנשא עלייך. גברתי היושבת-ראש, הייתי באמצע – זה כבר הפרק השלישי, הנאום השלישי הערב, והיינו באמצע סקירה של מחדלי הממשלה וההפקרות שלה בתשעת החודשים האחרונים, תשעה ירחי לידה ממש, שמהם יצאו רק רוח וצלצולים. נולד תינוק שאין בו כלום – רוח וצלצולים. דיברתי בחלק הקודם על הפגיעה בכל הקדוש והיקר לעם ישראל, על חברת הכנסת מלינובסקי – יחד עם השר כהנא – שהיא הקולמוס שבאמצעותו הקואליציה כתבה לה על קרן השור: אין לנו חלק ונחלה באלוהי ישראל. זאת מלינובסקי. ואני חדתי כאן חידה, שאלתי את הצופים. חלק ניסו לענות לי, ובינתיים לא קיבלתי תשובה, והבטחתי לתת את הפתרון. דודי, אתה שומע את החידה שוב. זו חידה של רבי יהודה הלוי. החידה הייתה: ומה – הכוונה: ומה זו? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> רבי יהודה הלוי חד חידה. החידה היא ככה: ומה – הכוונה מה היא או מה זו – שהיא "דקה ורקה וחלקה, ואילמת מדברת בחוזקה, והורגת בני אדם חרישית, ודם אילים במו פיה מריקה"? מי הדבר הזה? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> התורה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מי זאת האומה הזאת? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, זה לא התורה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> זה לא התורה? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, זה גם לא אומה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> ניסיתי. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני הזכרתי לפני כן שמלינובסקי היא הקולמוס שאיתו הם כתבו על קרן השור: אין לנו חלק ונחלה באלוהי ישראל. אז התשובה, התשובה על החידה היא קולמוס. הקולמוס הוא דק ורק וחלק, והוא אילם, הוא לא מדבר, אבל הוא מדבר בחוזקה. כשכותבים בו משפט, זה דיבור מאוד חזק, וזה הורג בני אדם חרישית. לפעמים ידיעה בתקשורת יכולה לגרום לבן אדם להתאבד. "ודם אילים במו פיה מריקה" – מתוך הפה של הקולמוס יוצא הדיו, דיו שהיא אדומה כמו דם. אז זאת התשובה על החידה, חברים יקרים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יפה מאוד. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז מלינובסקי וכהנא הפכו להיות הקולמוס שכותב על קרן השור: אין לנו חלק ונחלה באלוהי ישראל. דודי, יש כאלה שפונים אליי ואומרים לי: למה, ככה, אתם מתעמתים איתם כל כך? מה יש לכם שאתם מתעמתים איתם וכל דבר מדליק אתכם? אז אני רוצה לצטט ממסכת מגילה. הלילה זה ליל ז' באדר, ובשבוע הבא פורים. מסכת מגילה, דף ו', עמוד ב': אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי, מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר, עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם, במשלי. מי שעוזב את התורה, אז הוא מחניף לרשעים, כל הזמן מהלל אותם, משבח אותם, חנפן; אבל מי ששומר תורה, מי ששומר על המסורת, לא מפחד להתגרות ברשעים. ותניא רבי דוסתאי בן מתון אומר: אם לחשך אדם לומר לך – אם יבוא אליך מישהו, דודי, ויגיד לך באוזן, כתוב בפסוק: "אל תתחר במרעים אל תקנא בעשי עולה"; זאת אומרת, אל תגרה אותם, אפשר להבין את זה ככה. אז הוא אומר: "מי שלבו נוקפו" אומר כן – מי שפחדן מסביר את הפסוק ככה. "אל תתחר במרעים" – הכוונה: אל תגרה אותם, אל תיכנס בהם. לא, אלא "אל תתחר", מלשון תחרות, להיות כמרעים. אל תקנא להיות כעושה עוולה, אל תרצה להיות כמוהם. להפך. שומרי תורה יתגרו בם. במילי דשמיא, לכולי עלמא, שומרי תורה יתגרו בם – לא מפחדים מהרשעים. קריב יושב כאן ובכל הכוח מנסה לעקור כאן את היהדות; מלינובסקי – בכל הכוח, אין פשרות. קריב ומלינובסקי, בליאק וכהנא, כלפון וסילמן, בנט ושקד, כל אלו שהקימו ממשלה כזאת, שפוגעת בכל הקדוש והיקר לעם ישראל, אנחנו נמשיך להיאבק בהם עד חורמה, עד שיושלכו לפח האשפה של ההיסטוריה, בעזרת השם, בקרוב. אז זו השלמה של הנושא הקודם. עכשיו אני רוצה לעבור לנושא שגם הוא קרוב מאוד לליבי, הנושא החברתי-כלכלי. גברתי היושבת-ראש, בתופים ובמחולות העברתם כאן, התגאיתם מעל לכל במה ותחת כל עץ רענן, אתם והשופרות שלכם בתקשורת, בתקציב הדו-שנתי שהעברתם. באמת, הללויה, העברתם תקציב. כמה, הוא אמר? 12 שנה לא היה כאן תקציב. רק מה? אזרחי ישראל היום רואים – אני בזמנו אמרתי: היעדר הטוב טוב ממציאות הרע. עדיף שלא לעשות משהו טוב מאשר לעשות משהו רע. שב ואל תעשה. הייתה איזה שנה וחצי שבה לא עבר תקציב, היה קצת בלגן, אבל זה היעדר הטוב. לא עשינו טוב, לא העברנו תקציב. אבל זה הרבה הרבה יותר טוב, עשרות מונים, ממציאות הרע, מלהעביר תקציב שהוא רע, ואת יודעת את זה. את ישבת בוועדת הכספים ונאבקת ונלחמת, אבל הרבה דברים לא הצלחנו: הפגיעה בנשים במקצועות שוחקים – לא נתנו פתרון, לא הגדירו מקצועות שוחקים, העלו להן את גיל הפרישה כשכבר הגוף שלהן שבור ורצוץ. הבאתם תקציב רע, תקציב ערל לב, שפגע בשכבות החלשות ביותר בחברה. חוקקתם מס גודש, שמה היה מס הגודש? רק על הפריפריה שבאים לבקר במרכז. תושבי באר שבע – איפה את גרה, גברתי? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> נצרת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> נצרת. תושבי נצרת שרוצים לבוא לעשות קניות בתל אביב צריכים לעבור שלוש טבעות ולשלם מס גודש. אבל תושבי תל אביב, שכל היום נוסעים בתוך הכבישים האלה וגודשים באותה מידה, לא משלמים שקל. הם תושבי ה-VIP, תושבי מדינת תל אביב. וכמה שניסינו להבין למה זה ככה, למה המודל הוא כזה לא הגיוני, למה זה לא רציף, למה לא מנסים לחשוב אחרת, הבנו שזה בעצם בכלל לא עניין תחבורתי, זה עניין של האוצר שרוצה עוד ועוד כסף. מי שקובע, שיכול לעשות שינויים במיקומים של הטבעות – מי לדעתך עושה את זה, את זוכרת? מי מוסמך? איזה שר מוסמך לעשות שינויים בטבעות? שרת התחבורה? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> לא. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. שר האוצר. מה קשור שר האוצר לקביעת שערי הטבעות – איפה הטבעת עוברת, שפרית? מה קשור שר האוצר? לא קשור. מה הוא מבין בתחבורה? לא מבין כלום, אבל מה, רוצים לקחת כסף מהפריפריה. ייקרתם את התחבורה הציבורית – שוב, פגיעה דווקא בחלשים ביותר. מי נוסע בתחבורה ציבורית, חברי הכנסת? המשפחות שלהם? החברים? המיליה שלהם מצפון תל אביב? מה פתאום. מי שנוסע בתחבורה הציבורית – תושבי אופקים, דימונה, באר שבע, וגם תושבי דרום תל אביב, ובעיקר אלו שאין להם יכולת, שיש להם פחות מהשאר. אז הם – ביטלתם להם את ההנחות בתחבורה הציבורית. למה? מה, יש כסף לנורבגים, יש כסף לשרים בלי תיק, יש כסף כמעט לכל דבר שרוצים בממשלה הזו, רק למשתמשי התחבורה הציבורית לא? לא ביקשנו שתיתנו להם יותר הנחות. מה ביקשנו? לפני תשעה חודשים בדיוק עמדנו כאן ואמרנו: במטותא מנייכו, בבקשה מכם, אל תהרסו את מה שבנינו כאן במשך עשור. תשאירו את הטוב. אתם לא רוצים לעשות יותר טוב – אל תעשו, אל תעשו כלום, אבל אל תעשו יותר רע, אל תפגעו יותר. חוקקתם מיסים חדשים על החלשים ביותר – על שתייה מתוקה, על החד-פעמי – ושוב התברר – יושבת כאן השרה להגנת הסביבה, והיא יודעת למה אני מתכוון – מתברר שהמניעים הם לא אידיאולוגיים, המניעים הם מניעים של האוצר. מי שמביא את החקיקה ושהיה שם בוועדות מבין והבין שהחקיקה מגיעה לא בשלה בכלל. אין להם מושג. יש ויכוחים בין המשרדים המקצועיים לבין האוצר. האוצר רוצה יותר כסף, ואת הכסף הזה הוא קיבל. ואם תגידו שזה קשור להגנת הסביבה, אז למה הכסף לא חוזר להגנת הסביבה? למה כל הכסף מהמס הזה לא הולך למדיחים בשביל משפחות ברוכות ילדים? למה זה לא הולך לפיתוח כלים חד-פעמיים מתכלים? למה נותנים רק איזה מעשר או חומש שחוזר, וכל היתר הולך לקופת האוצר? למה? כי פשוט יש כאן ממשלה שבתשעה חודשים, במשך כל חודשי עיבורה, תשעה חודשים של עיבור, כל החודשים האלה היא רק הזריקה זריקות מסכנות חיים לוולד, רק פגעה בו פעם אחר פעם, והשאירה את מדינת ישראל היום, אחרי תשעה חודשים, חלשה, רופסת, פגיעה, עם אוכלוסיות חלשות שנפגעו הרבה יותר מאי פעם. לאורך כל תקופת הקורונה זרקתם מתחת לגלגלי האוטובוס את העצמאים ובעלי העסקים. התעקשתם שלא תהיה הכרזה על סגר אבל קיימתם סגר בפועל, ואתם מסרבים לפצות את הנפגעים האלה עד עצם היום הזה. לא רק מסרבים לפצות בפיצויים על הפרשי מחזורים, כמו שאנחנו פיצינו – בעלי עסקים בתקופתנו קיבלו על פגיעה של 25% פיצוי כמעט מלא על הירידה במחזור – לא רק שלא עשיתם את זה – אגב, בזמנו התקשורת, כשנתנו פיצויים, השכם והערב הייתה מראיינת את בנט, ראש ממשלת ההונאה. פעם הוא העלה בטוויטר שלו שהוא פגש איזה מנהל חדר כושר, לא זוכר איפה, בשפלה. לא קיבל פיצויים, הוא לא קיבל את מה שמגיע לו – אנחנו נדאג ואנחנו נטפל. ביררתי מי האיש הזה, שאלתי: מישהו מכיר אותו מהתמונה? אמרו לי: כן, זה פלוני-אלמוני. התקשרנו אליו. אמרתי לו: תגיד, מה הבעיה? למה לא קיבלת את המענקים? למה בנט מפרסם שלא קיבלת את הפיצויים? הוא אומר: אני קיבלתי חלק, אבל לא קיבלתי הכול. אמרתי לו: הגשת את הבקשה? הוא אומר: עוד לא הגשתי את כל הבקשות. אז בוודאי שלא תקבל. אתה צריך עזרה, שנעזור לך עם הבקשות? כן, פה, שם – העוזר הפרלמנטרי שלי אלעד טיפל בזה והכול בא על מקומו בשלום. אז בנט עשה סיבוב תקשורתי על הכלכלה – תוכנית סינגפור, עזרה לעצמאים, מעמד הביניים הקורס – והיום הממשלה בראשותו מנותקת, אכזרית, מתאכזרת לחלשים, לא מפצה את מי שקורס ודואגת רק לג'ובים, רק למתנות לחבר'ה, רק לתפקידים לקרובי משפחתו של יאיר לפיד ולכל החבר'ה. כולם מקבלים את כל מה שהם רוצים. 61 אצבעות – כל אצבע שווה הרבה. איך אמר לי מישהו מהקואליציה? כשיש 61 אצבעות, האצבע שלנו שווה הרבה. והמהדרים מצביעים פעמיים, האצבע שלהם שווה פי שניים. אז באמת אין מילים. אין מילים. יוצאים כביכול לפגרה, אחרי כנס חורף כל כך קשה, כל כך פוגעני, שכל כך בא נגד החלשים, ויוצאים כאן – ועם מה מתעסקים? עם מה התעסקנו בחודש האחרון? חוק להגבלת כהונה, חוקים נגד הרבנות הראשית – דברים שלא רלוונטיים, או שלא מעניינים את אזרחי ישראל ובאים רק לשרת את המטרות של אלו שאכולים שנאה, ליברמן והחבורה שלו, במקום לטפל בדברים החשובים באמת. ויש אנשים חברתיים. את, גברתי היושבת-ראש, חברתית. את, גברתי השרה, לפחות עושה רושם חברתי. אבל איפה הטיפול באמת בנושאים החברתיים? במקום זה אתם מתעסקים עם שטויות, אתם מתעסקים במשחקי מלחמה. במקום שיטפלו בדברים אקוטיים, בדברים מהותיים, שחשובים לאזרחי ישראל, שחשובים לביטחונה של ישראל, מתעסקים רק עם השוליים שבשוליים, עם הדברים שלא חשובים, ורק פוגעים דרכם. גברתי היושבת-ראש, קיבלתם מדינה עם נתונים כלכליים מדהימים. על אף תקופת הקורונה הארוכה, קיבלתם כלכלה יציבה, כלכלה צומחת, מדינה מחוסנת, מדינה ירוקה, ואתם נשענים רק על זה. כל ההתרברבות וההתהדרות של שרי הממשלה בנוצות לא להם, ובראשם ליברמן, הן על הצמיחה של 2021, 8%. באמת, אתם הבאתם את 8% האלה? אתם הוצאת את המדינה מהקורונה? הרי אתם גרמתם כאן לסגר, לסגר רביעי; לא הגדרתם אותו סגר, אבל היה סגר בפועל. גרמתם לעסקים לפשוט רגל. אתם משתמשים בירושה שאנחנו נתנו לכם כדי לצאת נגדנו. תודה לאל, הכלכלה הישראלית החזקה שהשאיר לכם נתניהו עדיין יכולה גם להתנהלות המופקרת הזו שלכם, ואנחנו מקווים שבעזרת השם, עד שהממשלה הזאת תיפול, לא תהרסו את זה באופן שיהיה בלתי הפיך. כמו שאמרתי, התקשורת מתייחסת אליכם ממש ממש בסלחנות. איפה העיתונים? איפה המהדורות? איפה הגלים הפתוחים? ספירת המתים – הגענו ל-9,000, הגענו ל-8,000, הגענו ל-10,000? איפה התקשורת שספרה לנו כל אחד ואחד ופתחה מהדורות בחדרי מיון בבתי חולים, בבתי חולים שקורסים? כלום, דממה, שקט, הכול דבש, הכול סבבה. ממשלת הכול סבבה. אין עצמאים קורסים, אין אנשים שקשה להם לגמור את החודש, אין עליות מחירים. הרי העלו כאן מיסים וגרמו כאן לסחרור של עליות מחירים. אנשים הולכים לסופר, ועם דמעות בעיניים, לא יודעים מה לעשות. אנשים, עם החשמל, חוסכים, מכבים את הדוד, לא מתקלחים כל יום, לא מדליקים תנור. יש אנשים – הממשלה המנותקת, הלבנה הזאת, לא מבינה את הרעבים. ממשלה שבה רובם כאלה, גם אלו שגדלו בפריפריה, גם אלו שאולי לא גדלו עם כפית זהב בפה. הם שבעו. "וישמן ישֻרון ויבעט" – בעטו בכל הדברים שהאמינו בהם פעם. החלשים נפגעים. במקום לדאוג לחלשים, דואגים לפנסיות התקציביות של גנץ, פנסיות תקציביות שהיו עבירה על החוק, שאביר קארה עשה סיבוב בתקשורת, אמר: אני נגד ואנחנו לא ניתן, ודפנה והתינוק שלה, והוא חייב 96,000 שקלים. כל זה היה כלא היה. ברגע שהגיע לפה, קיבל את האתנן שהיה צריך לקבל מהממשלה, הכול עבר על מקומו בשלום והחוק עבר. פשוט בושה וחרפה. אני רוצה לעבור לדבר על הפקרת ביטחונה של מדינת ישראל. נכון שאנחנו לא מודאגים – "לא אלמן ישראל", "כי לא יִטֹּשׁ ה' עמו ונחלתו לא יעזֹב" – אבל את ההשתדלות אנחנו צריכים לעשות. ובחודשים האחרונים הממשלה הזו שמה את מדינת ישראל בסכנה קיומית, בעצם העובדה שהממשלה התחייבה לאמריקאים בהתחייבות גמורה לא לתקוף פומבית את הסכם הגרעין המסוכן שהמערב שועט אליו עכשיו במלוא המרץ, לא לתקוף את ההסכם שיציב את ישראל במצב קשה הרבה יותר. התחייבתם למדיניות "אין הפתעות". רמסתם את כבודה ואת עוצמתה של מדינת ישראל בפני העולם תוך סיכון. אבל מילא, אם רק הייתה רמיסת כבוד, כמו שאמרה אסתר המלכה לאחשוורוש: "ואִלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי, כי אין הצר שֹׁוֶה בנזק המלך". אם הייתם רק נותנים מכה קלה בכנף, גורמים לאנשים רק פגיעה בכלכלה, להשתעבד יותר, להפוך לעבדים ולשפחות כדי לפרנס את המשפחה שלהם, היינו שותקים. בסדר, מבינים, מצב קשה, לא יודעים להתנהל, אנשים לא מקצועיים, חסרי אחריות. בסדר, "אין הצר שֹׁוֶה בנזק המלך". אבל כשאתם באים ונותנים לגיטימציה להסכם גרעין כל כך מסוכן, לגיטימציה שבשתיקה, לגיטימציה להסכם שיכול לגרום לאותה פרס של הימים ההם, לאיראן, להמן החדש, להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן – הם אומרים את זה, זאת המטרה שלהם; מנסים להגיע לנשק גרעיני שיכול להשמיד את מדינת ישראל. אף אחד לא יעמוד לצידנו. תראו מה קורה באוקראינה – מחויבויות בין-לאומיות היו כלא היו. ארצות הברית הרי התחייבה לאוקראינה: אם תתפרקו מהגרעין שלכם אנחנו נשמור עליכם. איפה ארצות הברית היום? שום-כלום, לא עושה שום דבר, ובינתיים נהרגים שם אלפי אזרחים. אז אותו דבר יקרה, חלילה, כשאיראן תתעצם ותגיע לנשק גרעיני. המערב, ארצות הברית, יצקצקו בלשונם, יגידו נו-נו-נו, זה לא יפה, זה לא בסדר, אבל הם יצליחו להכיל את המתים, חלילה. ואנחנו, אסור לנו לתת לזה לקרות. לאור מה שקורה היום, במקום להתעסק בלהיות גיבורים, להתעסק במשחקי מלחמה, צריך לצאת חוצץ קבל עם ועולם, להכריז שאנחנו נגד הסכם הגרעין המסוכן, לבוא לשכנע את דעת הקהל בעולם, להסביר שאיראן היא סכנה לא רק למדינת ישראל, היא סכנה לעולם כולו. הם רוצים להשליט את האסלאם בכל העולם, זאת המטרה שלהם. "דין מוחמד בסיף", זה מה שהם רוצים. הם רוצים שתהיה כאן שליטה מוחלטת של האסלאם בכל העולם, לשם הם חותרים, ומה שעושה ממשלת ישראל – שותקת. בנט ישן צוהריים, לפיד רדום במשרד החוץ וכל היתר הם כמו חבורה של ניצבים בהצגה גרועה שלא הייתה כמותה במדינת ישראל. הפקרתם את אזרחי המדינה לאיום הביטחוני הגדול ביותר שהיה פה מאז ומעולם. במקום למלא את תפקידכם באמונה בחרתם למעול בתפקידכם ולשחק במשחקי מלחמה. הכנסתם את ישראל כשחקן ראשי באופן מגוחך במלחמה בין שתי מעצמות שאין לנו שום קשר אליה וההתערבות המופקרת שלכם עלולה לפגוע ביחסים שלנו עם הידידה הקרובה שלנו, ארצות הברית, ועם עוד מדינות אחרות במערב. אנחנו נותנים בעצם לגיטימציה, כשבנט הולך ולא לומד מטעויות של אחרים – לא רואה איך מקרון הלך לפוטין יומיים לפני הפלישה ופוטין השלה אותו כאילו הפגישה יכולה למנוע פלישה, וזה לא קרה, הוא פלש. ובנט לא מבין את זה. כשפוטין קורא לו – זה לא ממש קורא לו, הוא התחנן אליו כמה פעמים שיקרא לו עד שפוטין הבין שיש לו פה כבש, שה מובל לטבח שהוא יכול לשחק בו כרצונו וקרא לו, אמר לו: בוא, הינה, עכשיו אני מציג תמונה בעיני העולם, ראש ממשלת ישראל נמצא איתי, הכול יפה, הכול טוב, ובינתיים ממשיך להפציץ ולהרוג אזרחים חפים מפשע. ועוד בנט עכשיו שבוי כל כך, תסמונת סטוקהולם, הוא שבוי כל כך בלא יודע מה, בהילה של פוטין, והוא עכשיו מוציא תדרוכים נגד זלנסקי. הוא אומר שהוא התאהב בפוזיציה. הבן אדם, משמידים לו והורגים לו אלפי אזרחים, והוא נלחם על חייו ועל חיי האזרחים שלו, ואליבא דבנט זו התאהבות בפוזיציה. מה בנט היה עושה אם היה קורה כאן, במדינת ישראל? היה כנראה נכנע, היה מייד מרים דגל לבן. הוא לא רוצה להתאהב בפוזיציה של להילחם על חיי האזרחים שלו ועל מדינת ישראל. ראש ממשלה רופס, כושל, לא קיבלת מנדט מהציבור, ואתה מבייש אותנו בעיני העולם. גרמתם לאזרחי ישראל לפחד בכל מקום שהם נמצאים בארץ הזו. יהודים מופקרים במדינתם שלהם – בערים המעורבות, בירושלים, בנגב ובגליל – רק כי אתם לא מסוגלים לגרום למשטרה ולמערכת המשפט להבין שטרור הוא טרור, גם אם זה קטין, גם אם זה רק אבנים, שראינו שהן גם יכולות להרוג, גם אם זה רק הצקות לנשים בנגב ובכלל, גם אם זה הנפת דגלי אויב ואיומים על זהותה של המדינה. יש לנו מערכת משפט רקובה, מערכת משפט שכמה שהמשטרה לפעמים עושה מבצעים ועוצרת – יש דלת מסתובבת. יש שוטרים – יש שופטים שפשוט משחררים אותם הביתה. ראינו את השופט לנג פה בירושלים, שאני מתפלא שהבן אדם הזה עדיין יושב על כס המשפט. בושה וחרפה. הבן אדם משחרר גברים אלימים ששברו עצמות לנשים שלהם בתואנה – אני אפילו לא זוכר את התואנה מרוב שהיא מופרכת ואבסורדית. אני לא זוכר, האמת, זה לא נכנס למוח, הטענות הטיפשיות והאבסורדיות של השופט הזה – משחרר פורעים שפגעו ביהודים, אבל מצד שני דואג לצו חיפוש ב-04:00 לאברכים שהיו שותפים להפרעה, להתפרעות, להפגנה. באים אליהם הביתה, ליד ילדיהם הקטנים, בצו השופט המושחת, העבריין הזה, שבושה וחרפה – השרה פה, לא? הינה השרה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> הינה השרה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> היא מקשיבה? היא לא מקשיבה, אומנם, אבל היא פה. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << קריאה >> אני צריכה להיות פה, אני לא חייבת להקשיב. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אפשר לדון בזה, אם שם זה נחשב מליאה או לא. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << קריאה >> ברור שזה נחשב. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> נחשב, נחשב. תמשיך, בבקשה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך למה. כי צביקה האוזר, היום, כשישבה כאן – לא זוכר מי ישבה ודיברה בטלפון – – – << קריאה >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << קריאה >> אבל אני לא מדברת בטלפון. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אז הוא אמר: במליאה לא מדברים בטלפון. לכי לירכתיים, תדברי. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> חבר הכנסת שלמה, גם שם זה נחשב והכול בסדר. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לפחות לפי צביקה האוזר זה לא נחשב מליאה. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << קריאה >> לא. זה נחשב מליאה ואסור לדבר ואני לא מדברת. האמת, הקשבתי לך בתחילת דבריך, ועכשיו לקראת סוף דבריך אני אחזור להאזין. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> סגור. הפקרתם את עתידה של המדינה מבחינת שטח, מבחינת חזון. איפה החזון של בן-גוריון בנגב? איפה העתודות בנגב? הכול מופקר. מאות אלפי דונמים – משתלטים עליהם, ואתם עוד נותנים פרס לעבריינים. השר מאיר כהן – לא יודע אם היית בישיבת הממשלה הזו כשהוא אמר את זה, אבל הוא אמר בשיחה סגורה באותה ישיבה באופן כן – מאיר כהן תושב הנגב, הוא לא יכול להתעלם, הוא כנראה לא יכול לעצום עיניים כשהוא בנסיעה בדרך הביתה. הוא רואה מה שקורה שם. הוא אמר כך: מעולם המצב בנגב לא היה גרוע כפי שהוא היום. מעולם. כך אמר השר מאיר כהן, ואתם, חברי ממשלת ישראל, צריכים להתבייש שכך עולה בימיכם. הפקרתם את הנגב לחמולות אלימות של איחודי משפחות של אויבינו. אתם שותקים, אתם מטייחים ואתם לא מגינים על אזרחי מדינת ישראל שנאמנים למדינת ישראל. אתם מתעלמים רק כדי שהכיסא שלכם לא יתנדנד אפילו קצת. יש פה עוד פרק ארוך שנשאיר אותו לסיבוב הבא, אבל נעבור באמת, בשתי הדקות שנותרו, לדבר על נושא שהיום עלה, שמראה – אני רוצה להקריא לכם פוסט של ירון אברהם: "איך הופכת הודעה מעוררת כבוד על הקמת בית חולים בלבוב שבאוקראינה כדי לסייע במשבר ההומניטרי שם, לפארסה שבסופה לא בטוח בכלל שבית החולים הזה יוקם. זה הסיפור שאנחנו מפרסמים הערב לראשונה. המרכז הרפואי שיבא תל השומר, בשיתוף שירותי בריאות כללית וצוותים רפואיים של בתי חולים נוספים, הודיע בתחילת השבוע, כפי שפרסמנו, שמחר יוקם בית חולים שדה מיוחד בלבוב, עם מחלקות אשפוז לילדים ומבוגרים – תרופות, צוות רפואי – – – הכול כדי לסייע לפליטים. מבצע מורכב שגם משרד החוץ לוקח בו חלק. כל הגורמים הרלוונטיים בירכו והתגאו שהינה מדינת ישראל מסייעת במשבר ההומניטרי לאוקראינים, אבל גורם אחד", דיקטטור, שמחזיק את הכסף – משרד האוצר בראשות שר האוצר ליברמן – דיקטטור זו תוספת שלי, כן? "לא מוכן לתקצב את הקמת בית החולים – גורמים באוצר שאנחנו משוחחים איתם הערב אומרים: שמענו על הקמת בית החולים – – – מהתקשורת, אף אחד לא ישב איתנו, האירוע הזה יכול להגיע – כך הם טוענים – להוצאה של עד מיליארד שקל, ובכלל הגורם שמקים מטעם ישראל בתי חולים שדה הוא צה"ל. משום כך, זה כמעט לא ייאמן, אבל כרגע בית החולים שישראל כל כך התגאתה שהיא מתכוונים להקים תלוי בתורמים. אם יימצאו כאלה, בית החולים יוקם, אם לא – לא. ממה שאני מבין, בשיבא נחושים להקים את בית החולים. זה לא יהיה בסיוע האוצר". גברתי השרה, איך אתם נותנים לדיקטטור הזה לפגוע בכל ערך שאתם מאמינים בו? איך אתם מתקפלים כמו נערות גומי ולא עושים שום דבר ממה שאתם מאמינים בו? מכרתם את כל הערכים שלכם. תתביישו לכם. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת שלמה קרעי. יעלה, בבקשה, חבר הכנסת יצחק פינדרוס. בבקשה. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אלה שנשארו באולם, שמאזינים לנו, ואלה שאני אמור לעכב להם את הדיון, אנחנו נמצאים הלילה בז' באדר, יום פטירתו של משה רבנו, שהיה נביא שהיה שונה מכל הנביאים; לא רק שהוא היה גדול מכולם, הוא היה שונה מכל הנביאים. חכמינו מביאים שההבדל בין הנבואה של משה לנבואה של כולם היה הברירות והצלילות בנבואה של משה רבנו, והוא מסר לנו את התורה. אבל – אני עוד אחזור למשה רבנו – מכיוון שאנחנו נמצאים בסיכומו של מושב ארוך, מושב שהייתי אומר שהרבה חקיקה לא הייתה בו אולי קריאות טרומיות לאופוזיציה בגלל שהקואליציה לא הצליחה לסגור על עצמה, סופו של מושב שחוץ מהתקציב שהממשלה העבירה וחוק ההסדרים, שעוד נגיע אליו, היא לא הצליחה להעביר חוקים – חודשיים וחצי, סגרו את רוב המליאות בימי שני ב-19:00, בימי רביעי הקואליציה ברחה ונתנה לאופוזיציה להשתולל, זה היה פחות או יותר. אבל אני חושב שאם רוצים להגדיר את מה שקורה כאן, את מה שעשינו במושב הזה ומה שעשתה הממשלה הזאת, אני חושב שהנביא ישעיהו מגדיר: "לכן שמעו דבר ה' אנשי לצון מֹשלי העם הזה אשר בירושלָ‍ִם. כי אמרתם כרתנו ברית את מוֶת ועם שאול עשינו חֹזה, שוט שוטף כי יעבֹר לא יבואנו כי שמנו כזב מחסנו ובשקר נסתרנו. לכן כה אמר ה' אלוקים" – מה התשובה לדבר הזה? כשהעמידו חוזה ושמו את המחסה בכזב ואת השקר הסתירו ומושלי – הממשלה, ישעיהו לא מדבר על משהו שלא שלט. זה היה ממשלה. אמרתי פעם שאני לא יודע איך בשפה העברית קוראים לדבר הזה ממשלה, כי הקשר בינו למשילות הוא קשר די רחוק ורופף. "לכן כה אמר ה' אלוקים הִנני יסד בציון אבן, אבן בֹחן פִנת יקרת מוסד, מוסד המאמין לו לא יחיש". התשובה לממשלה כזאת היא לייסד משהו של אמת, גרעין של אמת, מבנה של אמת ומשהו של אמת, שבסוף האמת תפרוץ לה. אני אתחיל בשקר הראשון. לפני המדיניות וההצהרות וכפי שהוכחתי כאן בנאום באחד הלילות על עשרות – לא אחד ולא שניים – עשרות השקרים, אין כמעט משהו שמי שהיום מכונה ראש הממשלה לא הצהיר עליו יום לפני שנכנס לתפקיד ולא עשה בדיוק את ההפך יום לאחר שנכנס לתפקיד. הרחבנו על זה. אבל אני רוצה להתחיל קודם כול בשקר בדת היהודית. אני לא מתאר לעצמי באף תרבות בעולם שהיה קם מישהו ואומר שישו לא היה ולא נברא והוא ממציא נצרות בלי ישו – יש בודהיסטים שלא מאמינים בישו, אבל הוא ממציא נצרות בלי ישו, לצורך העניין – או היה קם אדם ואומר: אני ממציא מוסלמים חדשים, לא סתם מוסלמים חדשים – בלי מוחמד. היו אומרים לו: אתה קוקו. יכול להיות שאתה ערבי, יכול להיות שאתה אמריקאי, יכול להיות שאתה צרפתי – נוצרי אתה לא, כי לנוצרי יש שורש. יש אחד שנולד בנצרת, קראו לו ישו, והוא המציא את הדת הזאת; מוסלמי – היה מוחמד, המציא את הדת הזאת. אתה רוצה משהו אחר? Welcome, בעולם הדמוקרטי ב-2021, לא משנה מה שקורה במזרח אירופה, אבל פה, למשל, באזור הזה, בחלק מהמקומות שיש בהם קצת דמוקרטיה – אתה רוצה? תמציא, יש חופש דת, תעשה מה שאתה רוצה. אבל לקרוא לזה נצרות או אסלאם – היו אומרים לו: אתה קוקו. מגיעים לפה ואומרים לנו: תקשיבו, אנחנו רוצים להמציא יהדות חדשה, אבל לא היה משה רבנו, לא היה מתן תורה. זה רעיון. אבל זו דת. זו דת. יש לנו דת. אנחנו דת יהודית אלטרנטיבית, אבל לא היה משה רבנו. כשאתה אומר לו: אתה קוקו, הוא אומר: רגע, מה עם אהבת ישראל? מה עם קבלת האחר? מה עם קבלת השונה? אני אומר לו: אני מקבל אותך, אבל אתה לא זה. הנוצרי מאמין שהיה משה רבנו, המוסלמי מאמין שהיה משה רבנו שהיה נביא. הוא לא, והוא רוצה שאני – למה אני לא מכיר בו כיהדות? ואני הלא-נורמלי. זאת אומרת, הוא הנורמלי, אני החשוך, המיושן, עם התפיסה המיושנת. אני אומר לו, רבאק, אתה לא רוצה – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> כל התנועות הרפורמיות הן – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא מדבר על החילונים. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אז? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מדבר על רפורמים. קונסרבטיבים – פחות, יש להם משהו באמצע. הרפורמים, מבחינתם, לא היה מתן תורה, לא היה כל הסיפור הזה עם משה רבנו. לא היה, זו אגדה. זה לא היה. אם לא היה, אז מה אתם רוצים מאיתנו? איך אתם קשורים לעניין הזה? אתם יודעים, הפעם הראשונה שקראו לבני ישראל יהודים היא "איש יהודי היה בשושן הבירה", שהתפיסה שלו הייתה שהוא איש יהודה, הוא נשאר בדת. אם לא, מה אתה קשור לעניין? איך אתה קשור? אמרתי שאתה לא יהודי? אתה יהודי, כי נולדת לאימא יהודייה, כי זאת הדת היהודית אומרת – כן, אותה דת יהודית של משה רבנו בהר סיני. אם אתה לא רוצה, אל תקרא לזה דת יהודית. תגיד: אני שייך ללאום היהודי, אני שייך לגזע היהודי. אל תקרא לזה דת, כי משהו חסר לך, חסר לך בהבנה. עכשיו, כל הזמן שואלים אותנו: רגע, מה עם אהבת ישראל? אני אומר להם: חבר'ה, אהבת ישראל זה שאני אגיש לו קפה, שאני אתן לו מיטה לישון ושאני אתן לו לאכול, אבל להסכים איתו שזאת יהדות, שזה משהו שיכול להיות יהדות? יותר משכנע אותי, לצורך העניין, הקבוצה הנוצרית לפחות מאמינה בתנ"ך – מאמינה בתנ"ך שהוא ניתן מסיני, מאמינה בספר הזה. יש להם – לא אמרתי שאני מסכים עם הדת, אבל יש איזשהו, קודם כול, בסיס. הם לא מאמינים. אנחנו ביום השנה של משה רבנו – הם לא מאמינים בדבר הזה. שאלת אותי על הרפורמים, ואמרתי לך שהם יותר ברורים בזה. הקונסרבטיבים משחקים. יש רב קונסרבטיבי מאוד מאוד מפורסם בקליפורניה, לדעתי הוא הרב הקונסרבטיבי הכי גדול בקליפורניה, רביי וולפה, והוא אומר, במאמר שהוא כותב ובהרצאות שהוא נותן: יציאת מצרים לא הייתה. אני מתאר לעצמי שאם היה בא אצל כל האחים המוסלמים שגרים כאן בארץ והיה אומר להם: תשמעו, סיפור מוחמד לא היה, אנחנו מוסלמים, אבל לא היה – הייתי אומר לו: או שאתה צריך הסתכלות פסיכיאטרית או שאתה סתם דפוק בשכל. כאילו, לא הבנתי, אתה רוצה להיות משהו אחר? אתה רוצה להיות בודהיסט? תהיה בודהיסט, אבל אל תגיד לי שאתה מוסלמי, אל תמכור לי לוקשים. ואם אני לא, אתה לא אוהב את האחים שלך? אתה נגד האחים שלך? מלחמת אחים – על מה אתה מדבר? מה זה הקנאות הזאת? חבר'ה, רציונל, היגיון. וה"איש יהודי" – אני בכוונה אומר את זה – "איש יהודי", המקור שלו הוא במגילת אסתר, שאנחנו נקרא בשבוע הבא. בשבוע הבא נקרא את מגילת אסתר. אני לא יודע מתי אתה קורא בנווה יעקב, בי"ד או בט"ו. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> ט"ו. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ט"ו. יש על זה דיון: האם הגשר בגבעה הצרפתית מחבר או לא מחבר? << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> אל תורידו לנו את ערך הדירות. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתה רגוע. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> אל תוריד את ערך הדירות. אנחנו ירושלים. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתה בירושלים. "איש יהודי היה בשושן הבירה" – הוא לא הסכים לכרוע, ולכן הוא נקרא "איש יהודי". הוא לא הסכים לכרוע ולהשתחוות ולקבל ולהיות קצת יחד עם כולם. כשאחשוורוש עשה סעודה לכולם וקרא לכולם, הוא לא הסכים להיות חלק מהעניין. כשנתנו הוראה שכולם כורעים ומשתחווים להמן, הוא לא התחבא; הוא עמד בשער המלך ואמר: אני לא כורע ולא משתחווה. לא. עומד ולא זז. זה ה"איש יהודי", זה היהודי הראשון, עליו כל המושג הזה. לכן אני אומר, ואמרתי את זה גם בעבר פה: רוצים לקרוא להם "ישראלים"? ישראלים אפשר, אזרחות זה משהו שאפשר לקרוא להם. "יהודים" זה משהו שמוגדר מהו. אי-אפשר לבוא ולהפוך משהו שהוא לא לזה שהוא כן, ומי שאומר לך שהוא לא – אומר לו: נפלת על הראש. איך אפשר במדינת היהודים להגדיר כיהדות מי שלא מכיר ביציאת מצרים? איך אפשר להכיר ביהדות במי שלא מכיר בתורת משה שניתנה מסיני והוא משחק איתה? איך אפשר להכיר כיהדות מי שלא מכיר במסורת דור אחרי דור, מאז יציאת מצרים ועד היום, דור אחרי דור, בצורה ברורה, והוא אומר: אני לא מכיר בזה, ולהגדיר את זה כיהדות? לא אמרתי "יהודי", יהודי מוגדר כמי שנולד לאימא יהודייה הוא יהודי, אבל להכיר בזה כיהדות זה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת, אפילו עצם הרעיון המגוחך הזה. זה, כמו שאמרתי, השקר הראשון. עכשיו, השקר השני – כמו שאומר ישעיהו הנביא, באותה מערכת יש ערכים יהודיים בסיסיים. כשקמה ממשלה, אז אם הייתה עכשיו מצוקה – היו שנים במדינת ישראל שהייתה בהן מצוקה כלכלית, ואמרו לנו – ואני חושב שאת אפילו היית איתי בישיבות הראשונות בוועדת הכספים בממשלה החדשה, והציגו לנו מצגת ששנת 2021 הולכת להסתיים בגירעון, לדעתי, אם אני זוכר נכון, של 150 מיליארד שקל. את זוכרת את זה? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> כן, כן, אני זוכרת. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> יש איזה 70–80 שנעלמו פתאום כשנגמרה 2021 – לא איזה סכום קטן, לא שבמקום 150 זה 110. אנחנו הרבה הרבה הרבה רחוקים מזה, הרבה הרבה רחוקים מזה, אנחנו סביב 50 או משהו כזה. דיברו איתנו על 150. את זוכרת את האיומים? אנחנו הולכים פה לקטסטרופה, המדינה הולכת להתמוטט. עלו לשלטון, גם במשרד האוצר וגם במשרד ראש הממשלה, אנשים שהצהירו שהם בעד הורדת מיסים, בעד ההקלה על האזרחים. עכשיו, בואו נשאל במבחן המציאות מה קרה. סיפרו לנו, כמו שאמרנו, שאחרי 12 שנה שלא היה תקציב במדינת ישראל, סוף-סוף העבירו תקציב. כל כך הרבה שנים שזה היה בלי תקציב – העבירו תקציב. 1 בינואר הגיע, והגיע 1 בפברואר, ואז בדקנו כמה מיסים גבו. אנחנו עמדנו וצעקנו: עובדים עלינו. אמרו שלא יעלו מיסים, אמרו שיורידו מיסים. אז אולי בגלל המצוקה הזאת של ה-150 מיליארד, שהולך להיות פה גירעון קטסטרופלי ושהמדינה הולכת להתמוטט ולהיכנס לחדלות פירעון, שהולכים להוריד את דירוג האשראי של ישראל – אני לא יודע אם את זוכרת את האיומים שעשו עלינו, ואני חושב שישבתי לידך אפילו באותה ועדה. פשוט איימו עלינו: אנחנו הולכים להיות CCC כנראה בדירוג האשראי, לפחות זו הייתה המצגת שרצו להציג לנו. וראה זה פלא. אנחנו אומרים להם: הגדלתם מיסים, עשרה צווי מיסים חדשים הבאתם פה על האזרחים, ואתם מרמים את האזרחים. אמרו: לא לא לא, אף אחד לא הגדיל מיסים. ואז הסתיים ינואר, ואנחנו ב-18 מיליארד שקל עודף. ואז כותבים לך – אני מציע לך להסתכל, את חברה בוועדת הכספים, אם אני זוכר נכון. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מציע לך להסתכל. מודיע לנו החשב הכללי: יש פה איזה תיקון טכני, יש פה איזה סיפור עם רכבים וסיפור עם מיסוי ואיזשהו סיפור. את קוראת את זה, את מנסה להבין, את מבינה: טוב, כנראה שיש משהו שאנחנו לא יודעים, אבל יש פה משהו. ואז אני מחכה במתח, בואי נראה מה יקרה בתחילת מרץ, מה יספרו לנו על פברואר: רכבים היברידיים? יספרו לנו משהו – איזושהי עסקה שלא ידענו עליה קודם פתאום? ופתאום הסתיים פברואר, ובמקום גירעון שאמור להיות 3.9% – נכון? אם היו הוצאות של 31-30 מיליארד שקל, היו צריכות להיות הכנסות של 29-28, כי אנחנו בגירעון של 3.4%. תראי איזה דבר מדהים: יש עודף. וזה לא עודף של 4 מיליארדים, כי אם אנחנו נחשב את הגירעון, זה עודף של 5 מיליארד. אני רק אסבר את האוזן של אזרחי ישראל: עודף של 5 מיליארד שקל בתקציב שנתי, המשמעות שלו היא שאנחנו הולכים לסיים פה בעודף של 33%. בחודשי לבד הוא 12.5% מכל המיסים שהולכים לגבות במדינת ישראל בשנה. זאת אומרת, רק כדי לסבר האוזן, אם היינו צריכים עכשיו – היו מורידים בתוכנית כלכלית את המע"מ ב-2% – הכסף, רק של חודש פברואר; אם מורידים את כל המע"מ לכל השנה ב-2%, זה היה רק הכסף הזה. לצורך העניין, היו אומרים שמורידים את מס הכנסה – לא בנקודות זיכוי, לכל השכירים במשק – את יודעת מה? עד 50,000 שקל בחודש. אלה של 50,000 שקל, כמו חברי כנסת, לא מורידים להם, אבל עד 50,000 שקל מורידים 2% במס – הכול ביחד לא היה מגיע לכסף הזה, אבל מה, אפשר לשקר לכולם. מספרים לך: הדלק עולה בגלל הדבר הכלל-עולמי. למה לא מתכנסת אותה ממשלה נכבדת של אנשים שאכפת להם מהאזרחים – בניגוד לאופוזיציה המטורפת הזאת, שהם סוגדים לאיש ושאכפת להם רק מאיזה בן אדם ולא אכפת להם מהמדינה וזה כל מה שמעניין אותם, לא אנשים שאכפת להם מהמדינה – ואומרים: רגע, בואו נעשה לפחות לתעשייה, שאנחנו דואגים לה – עודד פורר היה פה הלובי של התעשייה – רק את הדלתא של מה שעלה בדלק, על זה לא נגבה 50% מס? על הדלתא. כי הרי זה לא הוגן. את זה שיש משבר כלל-עולמי, המדינה גם צריכה לנצל ולהכניס את היד לכיס של התעשיינים, לכיס של האזרחים, לכיס של כולם? בואו רק על הדלתא לא נעלה את הבלו. מה היה קורה למדינת ישראל? אנחנו היום ב-22 מיליארד שקל עודף. אני מזכיר לך: זה מעבר לגירעון, זאת אומרת, אם אני לוקח עוד 4% גירעון, תיקחי 4% רק ב-70 מיליארד שקל בחודשיים – את בעוד 3 מיליארד שקל. את ב-25 מיליארד שקל עודף גבייה, 25 מיליארד שקל עודף גבייה רק בחודשיים. ממה זה בא, זה בא מאוויר? זה מהאזרחים, זה בא מהאנשים שנאנקים, שלא מסיימים את החודש, שלא יכולים להיכנס למכולת. יש משבר כלל-עולמי. למה אתם מנצלים את זה? הרי במע"מ אתם מנצלים את זה, במס הכנסה; במע"מ בעיקר אתם מנצלים את זה. למה אתם מנצלים את זה? יש משבר של הובלה ימית. למה אתם מנצלים את זה? למה אתם משקרים פעם אחר פעם? יש פה עוד משהו מאוד מעניין – אני שמח, יושבת פה השרה תמר זנדברג – משהו קבוע פה בכנסת כל שבוע: שבוע אחד אילת שקד מקפלת את מרצ ואת רע"ם ושבוע שני – רע"ם ומרצ מקפלים את אילת שקד. זה משחק שבועי של יו-יו, לא הסכמות, לא הסכמות. אם היו הסכמות והיו אומרים: אין בעיה. אנחנו בנגב ככה: את הבדואים הדרומיים נעיף, את הצפוניים נשאיר – זה הסכם, אני מבין. מגיעים לפשרות – מגיעים לפשרות. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << קריאה >> לא מעיפים אף אחד. לא מעיפים. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אין מדיניות. אין מדיניות. אני כתף אל כתף היום צריך להילחם עם אנשי יש עתיד ומיכל רוזין. נראה לך סביר? עוד פעם, אם זה היה מקרה חד-פעמי, לא נורא. זה כל שבוע. פעם גנץ נגד זה – – – << קריאה >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << קריאה >> לא, למה – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, על מדיניות, לא על אגו אישי. על מדיניות – על פנסיות, על מה המדיניות בנגב. אלקין ממציא לך סיפור, הולך לעשות נטיעות, סוחב את הליכוד לנטיעות, ולמוחרת הוא מפסיק כי רע"ם משתוללים בצד השני. איזה מין – אני אמרתי: אני עוד לא הצלחתי להבין מה ההגדרה של "ממשלה" בעברית. אני חשבתי שהשורש שלה זה "משילות". מישהו יכול להגיד לי מהי המדיניות – מהי המדיניות החברתית? מהי המדיניות הכלכלית? הבנתי ואמרתי את זה, אגב, ביום הראשון: בראבו, הדחתם את ביבי, את זה הבנתי, אבל בואו, אחר כך יש פה עוד שמונה מיליון אזרחים חוץ מביבי במדינה הזאת. יש פה עוד שמונה מיליון אזרחים. מה אתם עושים למענם? הם לא יכולים ללכת לסופר בבוקר, הם לא יכולים להיכנס לתחנת דלק בבוקר, הם לא יודעים מה קורה איתם, הם לא מסיימים את החודש, לא יכולים לשלם שכר דירה, באמת לא יכולים לשלם שכר דירה. ואין לי ספק שכולנו פה מכירים את העם. זו לא מדינה כל כך גדולה שאנחנו לא מכירים את העם. מה אנחנו עושים למענם? מספרים להם צ'יזבט על נקודת זיכוי להורה עובד שיש לו ילדים מגיל 6 עד 12, שזה כנראה פחות או יותר רובם חרדים, בסוף יתברר? על מי אתם מדברים? קוראים לזה תוכנית כלכלית? ניתן צהרונים לאשכול 5 – גם כן, על מי אתם עובדים? את מי אתם מרמים כאן? קוראים לזה תוכנית כלכלית? אנשים נכנסים ולא יכולים לקנות קילו סלמון כי זה עלה ב-50% – אני מעדכן אותך, גברתי השרה. אני לא יודע אם את היית, אבל הסלמון הטרי עלה כמעט ב-50%. את מי אתם מרמים? הבן אדם לא יכול לקנות, אז מה, אתם מספרים לו סיפורים? אני כבר לא מדבר על זה שהתוצאה של זה היא שאנשים כבר לא יכולים לקנות גם לחם וחלב, אנשים כבר לא יכולים לסיים את החודש ב-5,500, 6,000 ו-7,000 שקל. הם לא יכולים לסיים את החודש. מה אתם דורשים מהם? עם שכר דירה ומעון יום הם יכולים לסיים את החודש? אין להם דלק. את מי אתם מרמים? אתם מדברים על תוכנית כלכלית? אנחנו לא במשבר של שנות השמונים. אנחנו לא בדילמה האם נוריד מיסים או נגביר את המיסים. יש כסף שוכב בבנק, קיבלתם אותו, הגיע. קחו את ה-70 מיליארד שחלמתם שתפסידו ב-2021, קחו את ה-25 מיליארד שקיבלתם עכשיו יותר ממה שתכננתם, תשתמשו בהם לטובת האזרחים. תשתמשו בהם לטובת האזרחים. תורידו – איך אמרתי? אין כבר ויכוח בין ימין לשמאל. אפשר גם להוריד מיסים, גם לתת הטבות למי שצריך, כי אפשר גם וגם וגם. יש מספיק כסף לגם וגם וגם. לא צריך אפילו להיכנס לזה. מה עושים במקום זה? איזושהי תוכנית מוזרה, שאף אחד עוד לא הצליח להבין למי זה יתרום. מצאו, לטענת האוצר – ומניסיוני בוועדת כספים, אני לא מאמין להם – 300,000 שכירים שהולכים ליהנות מנקודת הזיכוי הזאת. דחילכ, על מי אתם צוחקים? 2.1 מיליארד שקל, כשאתם יכולים להוריד; כל 1% במס שאתם מורידים במע"מ, אמרתי, זה 1.6 מיליארד. כל 1% שאתם מורידים במס הכנסה, זה יגיע מקסימום ל-2 מיליארד שקל. אתם יכולים, יש לכם את הכסף לעשות את זה, השאירו לכם מדינה במצב טוב. אז הבנתי, מדיניות "לא נתניהו" הסתיימה. היו לכם תשעה חודשים ליהנות מהחגיגה הזאת, אבל די. את הדבר הזה תפסיקו. לכן אמרתי קודם והתחלתי עם משה רבנו, ואת זה אני רוצה להגיד: משה רבנו נבחר למנהיג – ואמרתי את זה פה כמה פעמים בנאומים, וצריך לזכור את זה, כשהיום יום השנה שלו – מספר המדרש וכתוב בחומש במפורש, כי הוא רדף אחרי הצאן להביא לו לשתות כשהוא היה צמא, וככה הוא הגיע להר סיני, לסנה, ואז הוא נבחר למנהיג. הדבר הראשון שהוא עשה כשהוא יצא מהבית של פרעה: "ויצא כל אחיו וירא בסבלֹתם". תרדו אל העם, תרגישו מה העם מרגיש. אתם רוצים משילות, ובטח משילות יהודית? תרדו אל העם, תרגישו את המצוקות האמיתיות של העם. המצוקות האמיתיות של העם הן לא הצהרות בומבסטיות, הן לא סיפורים והן לא ביבי כן וביבי לא. זה נשמע טוב. בסוף, יש להם מצוקות אמיתיות. אנשים רוצים לסיים את החודש, אנשים רוצים לסיים את הדבר הזה, ואנשים רוצים גם לדעת שהם יכולים לקיים את הדת שלהם בצורה נורמלית. וכאן אני מגיע לדבר הזה. עלתה לשלטון מפלגה דתית-לאומית. קיבל את השלטון יהודי שכל הזמן הסתובב ואמר שהנושא הוא שיש ראש ממשלה עם כיפה. שר הדתות הוא בוגר ישיבה עם כיפה. במה הוא עסוק? במה הוא עסוק מיומו הראשון? סגר את מירון היום. כל הכבוד. הוא עסוק בלהרוס את הרבנות הראשית, ועל זה הוא קורא לעצמו דתי? תאמיני לי, תמר, שולמית אלוני מתהפכת בקברה שאדם דתי-לאומי עושה את ההצהרות שלה ואת מה שהיא הצהירה בשנות השמונים, איך שהיא הולכת להילחם. הולך להילחם במוסד הדגל של הציונות הדתית, במוסד הדגל של המזרחי – לפרק אותם. יש פקיד המרת דת, יש פקיד דת, וזה הרב הראשי לישראל, בדיוק כמו שיש למוסלמים וכמו שיש לנוצרים במדינת ישראל. כן, לפי החוק, יש ראש דת. ראש הדת הוא הרב הראשי. במה הוא עוסק כיום? במה שר הדתות עוסק כיום? בלעקוף את הסמכות שלו. כשהרב הראשי לישראל אמר שהוא לא מקבל את זה שעוקפים לו את הסמכות, הוא נזף בו. אני רוצה לראות את שר המשפטים נוזף בנשיאת בית המשפט העליון, לצורך העניין. נראה לך שזה היה קורה? שר המשפטים מודיע שהוא משנה את הרכב הוועדה לבחירת שופטים בלי לדבר בכלל עם נשיאת בית המשפט העליון – יכול להיות שהוא לא יקבל את דעתה, את זה אני יכול להבין; אפילו לא מדבר איתם, לא יושב איתם לדיאלוג. הוא הולך להרכיב גוף בוחר חדש – וזה החוק שהוא הביא בשבוע שעבר, שנפל – לשנות את ההרכב. הוא לא דיבר איתם. הוא מביא פה חוק גיור בלי לדבר איתם. זה נראה סביר? אם זה היה קורה בבית משפט, זה היה נראה סביר? מדברים על אמון הציבור, הוא אוהב לדבר על אמון הציבור. הוא שוכח שבאמת בשנים שבהן המפד"ל החזיקו במשרד הזה, אמון הציבור היה נמוך. מה לעשות? תצאו ותעשו סקר. אמון הציבור ברבנות – היהודי לפחות, אני לא יודע כמה את מודעת לזה – הוא הרבה יותר גבוה מאשר אמון הציבור בבתי המשפט. אני לא רואה את גדעון סער משנה את הרכב הגוף הבוחר של בתי המשפט בלי לדבר עם נשיאת בית המשפט העליון. מה לעשות, אפילו נתניהו לא העז לעשות את זה. אני לא רואה אף אחד עושה את זה. מה זה הדבר הזה? מה זה השקר הזה? וזה בשם מפלגה דתית? אם הייתה עושה את זה תמר זנדברג, הייתי אומר: היא עושה את המדיניות שלה. היא נגד בכלל שתהיה פה רבנות חזקה. הבנתי, זו המדיניות של תמר זנדברג. אבל ממך, אדם דתי מהציבור הדתי-לאומי, שעוד מאמין בזה? גם כן, חרדי – גם עוד הייתי יכול להבין, כי אצל החרדים היה ויכוח, היה ויכוח אם רב מטעם – והיום מתברר שיש בזה בעיה – אם רב מטעם זה טוב לדת או רע לדת, כי בסוף הרב מטעם כפוף ללחצים פוליטיים ורב לא מטעם לא כפוף. היה ויכוח על זה, ויכוח נוקב מאוד. אבל מאדם דתי מהציבור הדתי-לאומי? האחרון שהייתי מצפה שהוא יגיע לדבר הזה. לקראת סיום אני באמת רוצה להזכיר את מה שאמרתי קודם. אנחנו לפני קריאת מגילת אסתר. 48 נביאים קמו להם, לישראל, אומרת הגמרא במסכת מגילה, ואמרנו שמשה – לא קם עוד נביא כמשה. אבל, אומרת הגמרא במגילה, הנביאים לא חידשו שום דבר. הם בסך הכול העבירו ולא חידשו דבר חדש שלא היה בתורה, חוץ מדבר אחד שהתחדש – מגילת אסתר. מגילת אסתר באה להגיד שכשהכול נראה לא טוב, יש מתחתיו משהו טוב שמסתתר. כשנראה שאלו נהנו מסעודתו של אותו רשע, אז הרגו את ושתי, ואסתר המלכה התחילה תהליך, ושנים אחר כך אסתר המלכה נהייתה המלכה שהצילה את עם ישראל. כשהיה הדבר הזה, מרדכי, שנשאר בחוץ, נשאר ושמע איך רוצים להרוג את אחשוורוש, וזה נודע יום לפני שהמן רצה לתלות אותו. כשהמן חשב שמתכוונים אליו, הוא אמר לקחת את הלבוש והסוס ולהקים את מרדכי היהודי. מה התחדש? במה אסתר שונה מכל הנביאים? היא שונה בדבר אחד: כל הנביאים אמרו איך הדבר הזה צריך לעבוד. אסתר גילתה שגם כשנראה שזה לא עובד, זה בעצם עובד; גם כשנראה שהכול הולך הפוך, זה בעצם עובד. כמו שאמרתי, הטובה שהממשלה הזאת עושה לנו כציבור דתי, כציבור חרדי, כציבור מסורתי – היא מלכדת אותנו, היא מחזקת אותנו, הוא מספרת לנו את הסיפור האמיתי, איך תיאורטית – כי בינתיים לא הצלחתם באף אחד מהשינויים שניסיתם לעשות. אף אחד מהשינויים עוד לא הצלחתם להעביר: לא את חוק הרבנות, לא את חוק הגיור, ואפילו רפורמת הכשרות בעצם נדחתה לעוד שנה. לא הצלחתם להעביר, אבל הצלחתם להגיד לנו מה הסיכון המהותי והגדול ביותר שיכול להיות אם לא נלך בדרך הנכונה והישרה. היא הוציאה מהליכוד את המיטב של המסורתיים. אמרתי שאפשר לקרוא את הספר של פוקסמן על ממשלת בגין הראשונה. זה לא משהו שהוא מקרי. זאת לא ברית פוליטית, זו ברית אמיתית, ברית של המאמינים. ראינו את זה במושב האחרון. אני מאוד מאוד מקווה שבמושב הבא אנחנו אכן נראה בהצלחה של ריבוי המסורת, ריבוי היהדות, ריבוי הדת, ונראה איך מעז יצא מתוק ומהסתר פנים שהיה לנו בשנה האחרונה יצא סייעתא דשמיא, כמו שראינו בשלושת החודשים האחרונים, שהם לא הצליחו להעביר שום החלטה בשום נושא בשום מערכת שהם העמידו, ובסופו של דבר, נצליח – אני יכול כבר לרדת, משה? ובסופו של דבר נצליח להעמיד את הדברים נכון, את הרבנות הראשית על תילה, ואת השקר – להעיף ממדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת יצחק פינדרוס. חבר הכנסת שמחה רוטמן. << דובר >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר >> רק רגע, אבל יש לך עוד דקה, אני לא מבין אותך. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> הכול בסדר. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הרב פינדרוס, לפחות תעבירי לי את הדקה שהוא השאיר? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> לא לא לא. הינה, בבקשה, 30 דקות. בבקשה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, מה אני אומר בשעת לילה שכזאת? אני מקווה שבפעם הבאה שבה אדבר פה במליאה – אם לא צפויות הפתעות, ובימים אלה כבר אי-אפשר לדעת שום דבר – זה יהיה על חוק האזרחות, ואז גם פרק הזמנים יהיה טיפה אולי יותר קצר וקצוב, כאמור, אם הדבר הזה יתאפשר. אבל ככל הנראה זו הפעם האחרונה שאני אדבר לפני חג הפסח, מלבד אותה פעם על חוק האזרחות, ולכן אני רוצה לדבר מעט על חג הפסח, ובייחוד יש לי חוב לאחת מעובדות הסיעות, שלא ננקוב בשמה – – – << קריאה >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << קריאה >> חוק האזרחות לא יעלה? כי – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, אני התחלתי. גברתי השרה, אני ניסיתי למשוך את תשומת ליבך כשהתחלתי לדבר כדי שתקשיבי, ואז לא תשאלי שאלות שאם היית מקשיבה לא היית – אבל אני אמרתי: מלבד הפעם שבה אדבר, כנראה אם לא ייעשו טריקים על חוק האזרחות, כנראה שזו הפעם האחרונה שבה אדבר לפני חג הפסח. זו הייתה – – – << קריאה >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << קריאה >> ואל תשכח שאין מפטירין אחרי הפסח אפיקומן. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> נכון. אני רציתי לצייד את הנוכחים במחשבה לרגל חג הפסח. מה שאני אומר, כמובן – מאחר שיש כאלה שחושבים שבגלל שאני מסיעת היהדות הדתית אני פוסק הלכות, אני רב, ושואלים אותי כל מיני שאלות – מה שנאמר כאן, שאני מדבר כמו בחור ישיבה, הוא להלכה ולא למעשה. אין כאן כוונה לפסוק הלכה. אבל כאשר קוראים את ציווי – למה זה חוב לאחת ממנהלות הסיעות? כי דיברנו בפרסה. אתם יודעים, בפרסה לא רק הולכים מכות עם היושב-ראש, יש עוד דברים שקורים בפרסה. דיברנו בפרסה על לחם השאור. פעם קראתי כתבה שבן אדם בצרפת, באיזה bed and breakfast בצרפת, הוא ומשפחתו, דורות על גבי דורות, מגישים כבר 300 שנה לחם שעשוי מאותו שאור, שחי 300 שנה. כל מי שבקי באפייה ויודע להכין לחם שאור יודע ששאור זה כמו חיית מחמד – מאכילים אותו, דואגים שהוא לא ימות, יש כל מיני כללים: אם אתה משאיר אותו בחוץ יותר מדי זמן; צריך להוציא אותו אולי לטיול לפעמים. זו ממש חיית מחמד, החיה של הבית, השאור. בעצם, חשבתי לעצמי שאותו איש בצרפת יכול להגיד כל בוקר: אני אוכל היום את הלחם שאכל אבא שלי, שאכל סבא שלי – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> 300 שנה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – 300 שנה, ויש אולי כאלה שגם יותר, ויכולים להגיד: אנחנו פה ממשיכים את המסורת שלנו כל כך הרבה שנים, אוכלים את אותו הלחם. אני קם בבוקר, יש לי את הרוטינה שלי, את השגרה שלי, בדיוק כמו שעשתה כל משפחתי במשך 300 שנה. נשאלת השאלה: אנחנו, העם היהודי, היהודי הנודד. זה לא כל כך פשוט לנדוד עם שאור. זה עניין מורכב לנדוד עם שאור, זה לא כל כך עובד. לכן, לחם הנוודים הוא דווקא מצות, לא כי זה מה שהם רוצים – מצות יכולות יותר טעימות, פחות טעימות – אלא שאי-אפשר לסחוב שאור – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> את חיית המחמד איתך. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – את חיית המחמד הזאת. היא לא שורדת את הדרך. אם יוצאים למסע ארוך, היא לא תשרוד את הדרך. יש גם נוודים מבחירה, יש נוודים מפחות בחירה, יש כאלה שמגורשים, יש פליטים, אז הם קוטעים את השרשרת. מה קורה כשנקטעת השרשרת? אחרי שאתה כבר מתיישב באיזה מקום אחר, יש לך פרק זמן שאתה ממציא שאור חדש. לפעמים אתה יכול לקחת מהשכנים החדשים שלך איזשהו שאור בהשאלה, אם יש לך שכנים, ולפעמים – בעידן היותר-ישן היית יושב, שם תערובת, מחכה שאיזשהו שמר פראי שמרחף באוויר ינחת בתערובת ויתחיל להתרבות. מאחר שזה זן פראי, היו מוטציות: לבן אדם אחד היה שאור אלפא, ביתא, דלתא או מיקרון, לפי כמות המוטציות של אותו שמר, ולכל אחד יש טעם אחר וקצב הבשלה אחר, וזה לא אותו דבר. מי שיאכל לחם שאור שהוכן משאור א', לא יהיה לו את אותו הטעם של לחם שאור שהוכן משאור ב'. עד כאן תיאור מדויק של דיני שאור? יופי. עכשיו נשאלת השאלה: מה קורה בחג הפסח? מה קורה לעם היהודי? האם אנחנו צריכים לאכול חמץ – כמה ימים אסור לנו לאכול חמץ? אנחנו יודעים ששבעה ימים – כתוב: שבעת ימים תאכל מצות. כתוב בפסוק שצריך לאכול שבעת ימים מצות, אבל לא כתוב כמה ימים אסור לאכול חמץ. בתורה לא כתוב. יש כאלה שחושבים שבכל חג הפסח אסור לאכול חמץ. שוב, אני מדגיש, לכל מי שצופה בנו: ההלכה היא שאסור לאכול חמץ בכל חג הפסח. למה? חז"ל אומרים: הזמן שבו אומרים מצה הוא הזמן שבו אסור לאכול חמץ – הם חיברו בין הזמנים. אבל באיסור לא כתוב. כתוב שמי שיאכל חמץ, כתוב עליו עונש, אבל לא כתוב שיהיה אסור. הפסוק אומר – ואקריא אותו, פרק מ"ג בספר שמות: "שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון" – מה תעשו? "תשביתו שאֹר מבתיכם". למה? "כי כל אֹכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשֹׁן עד יום שבִעי". כתוב שמי שיאכל חמץ מהיום הראשון עד היום השביעי, תיכרת הנפש. למה? כי ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. איך זה עובד? בכל ארץ ישראל, ביום הראשון של חג הפסח לוקחים מכל הבתים את כל השאורים ומשמידים, שורפים. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> משמידים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז עכשיו לא צריך שום ציווי מפורש, זה יבוא ממילא. שבעה ימים אתה תאכל מצות, כי עד שאתה תגדל שאור חדש ותניח ויצמח לך שאור חדש שתוכל בכלל להכין ממנו לחם, ייקח זמן. בינתיים, אם תרצה או לא תרצה – לא צריך לצוות אותך. נכון, אם אתה תאכל חמץ, יהיה לך עונש, אבל לא צריך לצוות אותך שלא תאכל, בגלל שממילא לא יהיה לך, כי שבעת ימים – לוקח זמן עד שבכלל תמצא את הזן הנכון של השאור, תטעם, תראה שזה בדיוק מתאים, תטפח אותו, תרבה אותו ואז תוכל להכין ממנו לחם חדש. אז בשנייה שאתה ביום הראשון לוקח את כל השאור ומשבית אותו, שבעת ימים אתה תאכל מצות. לכן יש מצווה לאכול מצות ואסור לאכול חמץ – כי השבתת את כל השאור. אנחנו כבר יודעים שמי שיהיה לו איכשהו, בדרך קסומה, ביום השלישי חמץ, עקץ אותנו ביום הראשון. לא יכול להיות שהוא הצליח לייצר חמץ ביום השלישי, אם הוא השבית באמת וקיים כמו שצריך את מצוות השבתת השאור ביום הראשון. למה זה? למה אנחנו עושים את זה? מה זה אומר? זה אומר שבעצם כל השנה יהודי ששומר על מצוות חג הפסח, יש לו בחודש סיוון של השנה לחם שהוא לא יכול בשום צורה שהיא להגיד שזה הלחם המשפחתי שלו. הוא לא יכול להגיד את המשפט שאומר אותו צרפתי עם ה-300 שנה של שאור. למה? כי זה לחם חדש. הלחם של שנת – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> זה ריסטרט. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ריסטרט, בדיוק. יש סטרטר לבצק, סטרטר של השאור. ריסטרט. הוא לא יכול להגיד בשום צורה שהיא: מה שאני אוכל בסיוון זה הלחם הרגיל. יהיה לו טעם אחר. אנחנו, העם היהודי, בכל שנה – מחדש לגמרי. פותחים דף חדש. אפילו בדבר הכי בסיסי של החיים אין מובן מאליו. מתחילים מחדש, מחכים שיגיע הזן, יגיע הזן – ברכת שמיים, יהיה לחם טוב, יהיה לחם לא טוב. נתפלל – יהיה זן טוב, לא נתפלל – נצטרך לנסות הרבה עד שבסוף נמצא איזשהו זן טוב. אבל לא יהיה לנו לחם שנוכל להגיד עליו שהוא המסורת שלנו. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> המשך. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מתי הפעם היחידה בשנה שבה יהודי יכול לומר: אני עכשיו אוכל את הלחם בדיוק כמו אבותיי? בליל הסדר. זו הפעם היחידה בשנה שיהודי יכול לבוא ולהגיד: אני עכשיו אוכל לחם שאכלו האבות שלי. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> או גם על המצות. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> על איזה לחם הוא אומר את זה – לא "או", רק על המצות. רק על המצות אנחנו יכולים להגיד את המשפט הזה. על כל לחם שאנחנו אוכלים במהלך השנה אנחנו לא יכולים להגיד את הדבר הזה. הלחם היחיד שאנחנו יכולים להגיד עליו שאנחנו אוכלים את הלחם של האבות שלנו זה ביום הראשון של חג הפסח, כשאנחנו אופים מצות. אנחנו לא רק יכולים להגיד זה – אנחנו אומרים את זה. איך נפתחת ההגדה, החלק של המצה? אנחנו אומרים "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא" – הינה לחם העוני שאכלו אבותינו. כך נפתחת ההגדה בחלק שעוסק באכילת המצה. אנחנו אומרים: עכשיו זו הפעם היחידה שאנחנו יכולים להגיד שאנחנו אוכלים לחם כמו אבותינו – רק בליל הסדר. עד כאן הסברנו עכשיו למה המצה היא הלחם האמיתי של עם ישראל. היא המסורת שלנו. המסורת שלנו היא לא הלחם של כל השנה. עד כדי כך שכדי לוודא שהדבר הזה קורה, גם אסור לאכול מהתבואה החדשה עד אחרי חג הפסח, כי התבואה החדשה – אנחנו רוצים שגם התבואה, לא רק השמרים, גם התבואה שאתה אוכל אחרי חג הפסח תהיה שונה מהתבואה שאכלת קודם. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> ג'ידא, אני מבטיח לך שיהיה לך גן עדן, פנטהאוז למעלה, עם כל דברי התורה שאת שומעת. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אני לומדת המון. אני אוהבת ללמוד. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> כל הכבוד. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> האמת היא שזה מרתק. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בקיצור, בכל שנה אנחנו עושים ריסטרט. אנחנו חוזרים למקורות רק בחג הפסח. למה המצה שלנו מיוחדת, היא האוכל של אבותינו? כאשר ירדו אבותינו למצרים, הגיע יוסף לביתו של שר האופים – סליחה, לשר הטבחים, אבל היו שני שרים שהיו איתו בבית הכלא, שר האופים ושר המשקים. העיסוק של מצרים – מצרים הייתה אסם התבואה של הלחם של העולם. אתם יודעים שאחר כך גם באו לשם כולם בכל שנות הרעב. לחם במצרים היה עניין – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – והוא היה עניין מאוד עמוק ושורשי. כתוב שאדונו של יוסף – יוסף היה בביתו של פוטיפר – פוטיפר היה אומר לו: אני לא יודע כלום מה הולך אצלי בבית. לא יודע כלום. אתה אחראי לכול. דבר אחד זה רק אני: הלחם. כך הפסוק אומר. למה? כי לחם זה המסורת המשפחתית. זה ה-300 שנה, זה הכבוד המשפחתי שלו. כל הזמן שהיהודים היו במצרים, הם היו עבדים, ואין זמן לעבד להתפיח לחם, אז הם היו אוכלים מצות. הם כל הזמן היו משועבדים, והם אמרו: יום אחד אנחנו נצא מהשעבודים האלה, אנחנו נחיה כמו שצריך. אנחנו לא נאכל מצות כמו שאנחנו – אנחנו נתחיל לאכול לחם, כמו האדונים שלנו. אנחנו נהיה כמוהם. התורה באה ואומרת: אתם אומנם יצאתם מבית עבדים, אבל לא בשביל להיות אדונים. אתם צריכים כל החיים שלכם לזכור שאתם – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> לזכור. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתם השתחררתם, אתם כבר לא עבדים של המצרים, אבל אתם צריכים תמיד לזכור שהייתם גרים במצרים, שהייתם עבדים במצרים. אתם צריכים לזכור את זה. היו כאלה שהשתמשו בזה נגדנו. היו כאלה, אידיאולוגים של המשטר הנאצי, שאמרו שהיהודים אשמים כי הם הנחילו לעולם את מוסר העבדים, מוסר של חלשים – כאילו, גם אם אתה מחזיק בכוח, לזכור שהיית עבד בארץ מצרים. אז הלחם, המסורת שלנו – יוצאים, רוצים להכין לחם ולא יכולים להכין לחם. לחם זה של המצרים. האוכל של היהודים זה מצה, זה לחם שהוא לחם עוני. הוא לחם – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> של צניעות. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – של צניעות, הוא לחם של פשטות. לכן, זה הלחם של העם היהודי. לכן אנחנו חוגגים את חג הפסח – להזכיר. אבל שני דברים היהודים למדו: אחד זה באמת שצריך לאכול לחם עוני, צריך להיות פשוטים בלחם. אבל הם למדו עוד דבר – שאפשר גם להיות יותר מדי מתוחכמים. אז מה הם עושים היום? איך בכל זאת יש ליהודים לחם שאור? מוכרים. מוכרים את השאור לגוי בערב פסח, כדי שיהיה אחרי חג הפסח. זה כאילו עקפנו, התחכמנו עם המערכת. אפשר לעשות בכל זאת. אבל האמת היא שבשנייה שמכרת והתנתקת מזה וזה כבר לא שלך לשבוע, אז אחר כך זה כאילו קנית בשוק. זהו, זה כבר לא שלך – לא רק במובן שעקפת את המערכת. זהו. אתה כבר לא יכול להגיד: אני ישבתי והשגחתי על הדבר הזה, גידלתי אותו לכל אורך השנים. סיפרתי שכשסיפרתי את דבר התורה הזה בפעם הראשונה, כשאמרתי את דבר התורה זה, זה היה בשביעי של פסח, ואני רואה בן אדם שמתחיל ככה עם דמעות, ואומר לי: אתה לא מבין מה אתה עושה לי, אני כבר שבוע מתגעגע לשאור שלי. הוא יושב באיזה פריזר, אני לא נוגע בו, לא האכלתי אותו, אני דואג לו מה קרה לו, אני מחכה שחג הפסח ייגמר ואני אוכל להסתכל עליו. הוא התחיל לבכות. אמרתי: אוקיי, הבנתי, עכשיו אני מבין למה התורה ציוותה אותנו להתרחק מהשאור, להתנתק ממנו לשבוע – כדי שנדע שאנחנו לא עבדים למצרים, אנחנו לא עבדים ללחם שלנו ואנחנו לא עבדים לרכוש שלנו. אנחנו עבדים רק של הקדוש ברוך הוא. לכן חג הפסח הוא חג החירות האמיתי, שעבד ה' הוא לבדו חופשי. מי שרק אחראי כלפי הקדוש ברוך הוא הוא באמת אדם חופשי, ולכן זה חג החירות, שבו אנחנו אוכלים לחם של עבדים. עד כאן רבע שעה שהבטחתי, בערך, לדבר התורה. לכן אני באמת מקווה שניכנס לחג הפסח בשמחה. קודם יהיה לנו את פורים, ואחר כך יהיה לנו את פסח. דבר נוסף שאני רציתי לדבר עליו – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אגב, גם לנו יש חג באותה תקופה – עיד אל-פיטר, שזה גם – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> למה בחרתי לדבר על חג הפסח ועל השאור? דבר ראשון: באמת המושג של הזה של שאור, באמת גורם לאנשים, שאולי פעם לא היו – אנחנו בדור שאם אתה רוצה שמרים, אתה הולך וקונה בסופר, זה לא איזה זן משפחתי. יש זן מתורבת שגידלו במפעל, ולכל הלחם יש בול את אותו הטעם, ושמים בדיוק, יודעים את הכמויות, הכול מתוכנן והכול מהונדס, אז אנחנו יודעים. אבל צריך לחזור לפעמים למקורות כדי לזכור איך הדברים היו אמורים להיות, ואפשר – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> כן. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> למה בחרתי לדבר על חג הפסח ועל החמץ? בגלל שבית המשפט העליון שלנו, בכל הנושא של חג הפסח לדעתי עושה טעות קשה, קשה מאוד. זה התחיל בעתירה על הנושא של הכנסת חמץ לבתי החולים, ושם, כמו בהרבה מאוד עתירות בנושא דת ומדינה, התחלקו השופטים לפי הרקע הדתי שלהם, שזה בעצם אומר – אני כבר השתמשתי בציטוט הזה של השופט האמריקאי בבית המשפט האמריקאי, השופט ניל גורסץ': בזמן הקורונה היו כל מיני צווים וכללים בארצות הברית, מקומות שהיו אסורים בהתקהלות ומקומות שמותר להתקהל בהם בתנאים שונים. באחד מהמקומות אמרו: לפני כל דבר, בבתי תפילה לא תתכנסו, בכנסיות, בבתי כנסת ובמסגדים – את זה נסגור. אם 100 איש מתכנסים, או אם 50 איש מתכנסים, בבית תפילה, אז זו עבירה וצריך לסגור. אבל באותו זמן ממש, אם 50 איש היו מתכנסים למטרה אחרת, בתיאטרון, זה היה בסדר. אם מתכנסים לזה, זה בסדר. אבל בתי תפילה סגרו ראשונים. בתפיסה – יש סיפור שתמיד אומרים: בן אדם שט בספינה, והספינה התחילה כמעט לטבוע, והקברניט אומר לו: צריך לזרוק דברים. אז הוא רץ וזרק את התפילין. אמרו לו, מה אתה זורק את התפילין? הוא אומר: מה, פיקוח נפש דוחה הכול. אמרו לו: כן, אבל יש לך כל כך הרבה דברים אחרים לזרוק קודם, למה אתה זורק את זה ראשון? ככה זה היה בכל הנוגע לדיני הקורונה – את בתי הכנסת סגרו ראשונים, את הכנסיות סגרו ראשונות. כשבאו לשם ועתרו לבית המשפט העליון – זה טיפס גם עד בית המשפט העליון האמריקאי – בית המשפט העליון אמר: אתם לא יכולים לעשות אפליה. אם התקהלות של 50 איש זה מסוכן, זה מסוכן בכל מקום; אם זה לא מסוכן, למה רק בבתי כנסת וכו'? הם אמרו, מה, זה האינטרס של בריאות הציבור. דיברו בשם האינטרס. אז השופט גורסץ' אמר: מעניין איך זה יצא שתמיד האינטרס של בריאות הציבור עובד בדיוק לפי סולם הערכים של האדם החילוני. איך קרה? כך יצא, שזה תמיד יוצא בדיוק ככה. והוא פסל להם את זה, פסל להם את הדבר הזה. הוא אמר: אין דבר כזה. כך, בית המשפט העליון שם פסק שאי-אפשר לעשות אפליה – זה גם הפגיעה בחופש הדת, שקבוע שם בחוקה – הוא קבע את זה. אצלנו איכשהו, אם השופט רחוק מתורה ומצוות, הוא לא מבין את העניין של חמץ בפסח, ואז הוא נותן פסק דין מסוג אחד, ואם הוא דתי, הוא נותן פסק דין אחר, איכשהו. זה כמובן הכול מקצועי, כמובן, הכול עובד בדיוק בפרשנות מדוקדקת של החוק, אבל איכשהו כך יוצא שאם זה דתי הוא מבין עניין, ואם זה חילוני הוא לא מבין עניין. קסם, פשוט קסם. זה עד כדי כך שבדקו את זה, את הדבר הזה – לא אני; חוקרים באוניברסיטה עשו בדיקה. הם ראו שזה לא ב-90% – זה ב-100% מהמקרים: כשהייתה דעת מיעוט בנושא דת ומדינה, זה היה השופט הדתי. איכשהו. כך יצא. לכן הבעיה היא לא בעיה משפטית. זה לא שיש לי מחלוקת משפטית עם השופט עמית, ואני מפרש את הפסוק, את חופש הדת ואת זה בצורה כזאת ולו יש פשוט איזו פרשנות אחרת כי הוא למד בבית ספר למשפטים שונה. אותי זה מעניין ואותו זה לא מעניין. ואיך ידענו שאותו זה לא מעניין? כשהוא אמר ביטוי כמו "דיאטה של מצות" במקום לבוא ולהגיד "איסור אכילת חמץ". הוא מכיר את הפסוקים, הוא מכיר את המושגים, וחס ושלום אף אחד לא יחשוד בו בבורות. זה לא בורות, זה חוסר אכפתיות. לבוא להגיד במדינה יהודית, שאומרת, אנחנו רוצים – עכשיו יש עתירה בנושא צה"ל; קודם היו עתירות בנושא בתי חולים. בנושא בתי חולים זה באמת, בעיניי, חוסר הבנה מוחלט של מה שקורה כשמכניסים אוכל חמץ בפסח, בזמן פסח. זה אומר שיהודי שומר תורה ומצוות שמתאשפז בבית חולים בפסח לא יכול לאכול מהאוכל של בית החולים. יביאו לו כלים – הוא לא יכול. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> כן, אבל יש חולים שהם לא יהודים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, לא. אין בעיה. אבל אין חולה – אני לא מכיר שום חולה שחייב לאכול לחם. אני לא מכיר אף אחד כזה. לעומת זאת, אני יודע שחייבים לאכול משהו. בשנייה שנכנס לתוך בית חולים חמץ בזמן חג הפסח – אני לא מדבר על מה שהיה קודם – ומישהו שם את זה ומחמם במיקרו על איזו צלחת של בית החולים משהו עם חמץ, באותה שנייה יהודי שומר תורה ומצוות שרוצה להקפיד, לא יכול לאכול שום דבר שיגישו לו בבית החולים הזה. הוא פשוט לא יכול לאכול. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> הם יכולים גם לייצר שני מטבחים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> יכול להיות. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> כן, גם זו אופציה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> גם זו אופציה. השאלה היא אם יש יכולת, וגם יכולת כלכלית, לייצר את ההפרדה הזאת, להקפיד עליה ולהעמיד משגיחים על זה – הכול כי בן אדם אחד לא יכול להתאפק ולא לאכול לחם. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> כן, אבל מצד שני אי-אפשר גם להכריח – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אפשר בבית חולים לבוא ולהגיד – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> – – חולים שהם ערבים, כאילו, לאכול מצה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, לא. אף אחד לא רוצה. לא חייבים לאכול מצה. יש כל כך הרבה דברים לאכול בפסח שהם לא מצה. אז התשובה היא – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> בסדר. אבל חולים ערבים בפסח – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> שנייה. אני רוצה – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> – – רוצים לאכול לחם. אין מה לעשות. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז הם רוצים. השאלה היא: לבית חולים כל אחד יכול להביא מה שהוא רוצה? לא. התשובה היא: לא. יש הרבה דברים שאני לא יכול להביא לבית חולים, מהרבה סיבות, אגב. אגב, פה לכנסת – לא בית חולים – שהוא מקום העבודה של חלק מהאנשים פה, אם בן אדם רוצה להכניס בקבוק אלכוהול, לא נותנים לו. היום ניסו, ביקשתי שעוזרים שלי יביאו משלוח מנות, לקנות משלוח מנות, והיה שם בקבוק יין – עיכבו אותם שעה בכניסה. אמרתי להם: בסדר, אני אלך, לי מותר. לי יש חסינות. אני צריך חסינות של ח"כ כדי להכניס את משלוח המנות. לא ישתו אותו פה, לא יאכלו אותו פה, הוא בבקבוק סגור עטוף בסרט – לא, כי יש כללים שאסור להכניס לפה כל מיני דברים. גם עם חסינות של חבר כנסת בדקו אותי בכניסה, כי הבאתי טייק אווי. למה? כי מבינים שכולם צריכים אחר כך לאכול פה – מתוך ההתחשבות. אז עכשיו אני אומר שלטעמי, אם היינו אומרים – יש בעיה. וזה לא, וזה גם מבחירה של בית החולים. אם לבן אדם נורא נורא חשוב, אז אומרים: בחג הפסח, אם אתה הולך להתאשפז – לא, ואם התאשפזת – לא נורא. אני לבית חולים לא מצליח להכניס כל דבר שאני רוצה. זה לא עובד ככה. יש כללים. שוב, מה עומד כנגד מה? אתה חייב לאכול לחם? אתה לא חייב לאכול לחם. אני חייב לאכול משהו? לא אוכל לאכול כלום בבית החולים. יכינו לי אוכל בבית החולים – אני לא אוכל לאכול כלום, שום דבר, גם לא דבר שהוא בטוח כשר לפסח, בגלל שהכלים יהיו בעייתיים. אבל חוסר הרגישות של שופטי בג"ץ בנושא הזה גרם למצוקה מאוד קשה בבתי החולים להרבה מאוד אנשים. יכול להיות שאם יעשו אזור מיוחד, שאם אתה מביא אוכל מבחוץ תשב וכו' – אבל גם קודם הוא היה יכול לעשות את זה באזור מיוחד לפני הכניסה, לפני הבודקה. אז מה? אז עכשיו זה מעבר לבודקה. נו, זכויות אדם. חבר'ה, מזל שחוקקנו את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו לטובת העברת הבודקה. פעם הבודקה הייתה פה ועכשיו פה. באמת בזה בית המשפט העליון של מדינה יהודית בחר להתעסק. נו, מזל שיש. עכשיו זה צה"ל. בצה"ל יש פקודה, יש חוק, יש מנהג של 70 שנה שהכשרות נשמרת בצה"ל. חייבים לשמור כשרות בצה"ל. שוב, אף אחד לא שאל אותי אם ללכת לצבא. הכריחו אותי. ברוך השם, גם בחרתי; אותי ספציפית לא, כי אני גם התנדבתי, אבל אנשים אחרים – אתה חייב ללכת לצה"ל. ועכשיו מה, אני לא אוכל לאכול אוכל בצה"ל, כי עכשיו נותנים להכניס חמץ בחג הפסח. אני הייתי בצבא מש"ק דת. את יודעת כמה כסף ומאמץ השקיע צה"ל כדי להכשיר את המטבחים של הבסיס? זה לא פשוט. יש כלים ענקיים שצריכים הכשרה מיוחדת, ויש דברים שמותר להשתמש בהם ואסור להשתמש בהם. יש מבצע פסח, מגייסים אליו אנשי מילואים, זה לא צחוק, כדי שבפסח – הצבא צועד על קיבתו – צה"ל יוכל לשמור כשרות גם בפסח. זו חתיכת אירוע. ויושבים שופטי בג"ץ ואומרים: מה, אנחנו מכריחים בן אדם בדיאטה? הזכות החוקתית לאכול לחם. לא מכיר, לא כתוב, אין זכות כזאת. עכשיו מה, מדובר על צה"ל, אותו צה"ל שלפני כמה זמן בן אדם הגיש עתירה שהוא רוצה לגדל זקן. זה משהו שהוא הרבה יותר האופי של האדם. יש גם אנשים שמקבלים היתר זקן. בן אדם אומר: אני כל החיים שלי גידלתי זקן, אני רוצה להמשיך להיראות כמו שאני נראה. אמרו לו: לא, זקן זה משמעת, צריך אחידות. אז צריך אחידות בזקן וצריך אחידות בנעליים וצריך אחידות במדים וצריך אחידות בכומתה, ואומרים לך לעמוד בשלשות ולא בחי"ת ולא ברביעיות ולא בטי"ת. שלשות וחי"ת, זו הצורה. יש לך – ולא כל אחד מביא את הנשק שלו ולא כל אחד מביא. אנחנו לא פלנגה. שוללים לי את החירות לשלוש שנים, אומרים לי: תילחם, אומרים לי לסכן את החיים, עושים לי משמעת, ואם אני קורא למפקד בשם הפרטי, אני נשאר שבת – זה בסדר, זה לא פגיעה בחירות, כולם מבינים שבצה"ל יש פגיעה. אבל אם לא ייתנו לי לאכול לחם בתוך הבסיס בפסח, אוי, זו פגיעה נוראית בכבוד האדם, אי-אפשר, פשוט אי-אפשר. זה לא רציני. מה, באמת, אין לכם אנושיות? בקיצור, כשחשוב אז חשוב, כשלא חשוב אז לא מוכנים להקריב בשביל זה שום דבר. ולצערי, במקום ששופטי בית המשפט העליון של מדינת ישראל יכירו את הערך של מדינת ישראל כמדינה יהודית, שזה אומר, כן, הפרהסיה. במדינת ישראל חוקקו את חוק החמץ. אז נכון, באזורים שבהם יש רק אנשים לא יהודים, או שהרוב לא יהודים, אף אחד לא אומר. אני לא יודע, לא נראה לי שבאום אל-פחם מחלקים דוחות על פיתות. אולי יש דברים שאני אגלה, אבל לא נראה לי. וגם בתוך ירושלים יצא שנסעתי בשכונת בית צפאפא בחג הפסח וראיתי שם מסתובבים עם פיתות, והכול בסדר, ובייגלה, ואף אחד לא מתלונן, כי זו שכונה ערבית והכול בסדר. זה נקרא דו-קיום, זה נקרא כבוד הדדי, הכול בסדר. אבל בצבא ההגנה לישראל, שחייב על פי חוק ועל פי פקודה לשמור כשרות, איך עתירה כזאת עוברת את המזכירה של בית המשפט העליון? יש עתירות שאני שואל למה השופט לא דחה אותן על הסף; יש עתירות שאני אומר שאני לא מבין איך המזכירה לא דחתה אותן על הסף, אין המאבטח בכניסה לא אמר לבן אדם שמגיע עם עתירה כזאת: אדוני, התבלבלת. והעתירה מהסוג הזה, וזה שבית המשפט עוד בכלל דן בה, וזה שבית המשפט העליון עוד מתבטא כפי שמתבטאים חלק משופטיו, זה מראה לי שאולי כדאי שהם יחשבו קצת יותר מה הלחם שאכלו אבותיהם, שיתגאו קצת פחות, שיזכרו שאבות אבותינו היו עבדים במצרים ושעבד ה' הוא לבדו חופשי, ושלא כדאי לפגוע בדבר שהופך את מדינת ישראל ממדינה ככל המדינות למדינתו היחידה של העם היהודי, למדינת הלאום של העם היהודי, שאלו סממני הזהות שלנו. חוסר הרגישות שבית המשפט העליון מגלה בסוגיות דת ומדינה, לצערי, פעם אחר פעם – השבוע דיברתי על זה גם בפעם הקודמת שדיברתי: אני חושב שדווקא מנסור עבאס גילה השבוע הבנה, שאולי כדאי שהוא יעביר איזה קורס לשופטי בג"ץ, שבנושאים שאתם לא מבינים בהם, שהם שייכים לדת שאתם לא שומרים אותה או שאתם לא מכבדים אותה, אל תתעסקו. כל אחד ישמור על המסגרת שלו. אז כשיהיו החלטות בנוגע – פעם היו מכנים את אהרן ברק, שהיה נשיא בית המשפט העליון, האדמו"ר החילוני. אני לא אתערב לדת החילונית באיך שהם שומרים את המצוות שלהם, ושלא יתערבו נו בבקשה באיך אנחנו שומרים את המצוות שלנו. תודה רבה, גברתי היושבת בראש. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה רבה. אופיר כץ – אינו נוכח. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> ערב טוב, גברתי היושבת-ראש. אני חושב שזו הפעם הראשונה שאני מדבר כשאת מנהלת את הישיבה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אכן. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אז אני רוצה לאחל לך בהצלחה בתפקיד. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה, תודה. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> בתפקידים. בתפקיד ובתפקידים. אז האמת היא שאני הייתי מאוד מאוד שמח שהיו מאפשרים לי הרבה יותר זמן מאשר חצי שעה, אבל הבנתי – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> חצי שעה זה מאוד מכובד. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> כן, אבל הבנתי שצמצמו אותנו לחצי שעה. ואני, ברשותך, גברתי היושבת בראש, רוצה להעניק את חצי השעה הזאת לא בשבילי, לא לדברים שלי חשובים, אלא לדברים שלעם ישראל חשובים. ואני חושב שלא תמיד יש לעם ישראל, לאנשים, לאזרחים, את האפשרות שהשאלות שלהם, מה שבאמת כואב להם, יישמע במליאה, ייכתב בספרי דברי הימים. לא לכולם יש האפשרות. אז אני באמת רוצה להגיד הרבה הרבה תודות לשני חברים טובים, אחד בשם דניאל פרץ, שהוא נקרא מנהל "קבוצת המטבחון", והרב אברהם דוד, מנהל "דרך המלך". אני אמרתי להם: אתם יכולים לפנות לציבור ולשלוח לי שאלות תוך כדי נאום. אם יש לכם שאלות על המושב, על התנהלות הכנסת, על מה שהיה כאן במושב האחרון, אתם תשלחו לי, ואני אשתדל בחצי השעה הזאת לענות לכם. והם צופים בנו עכשיו, צופים בי מנסה לענות להם, צופים בך כמנהלת הישיבה, ולאט-לאט אנחנו ננסה להסביר להם מה היה כאן בחצי השנה האחרונה. אז דניאל פרץ שואל שאלה, ואני אקריא אותה: אנחנו כבר באמצע שנה, ואלפי הורים משלמים למעון כמעט מחיר מלא, כ-1,200 שקל בכל חודש. למה עדיין לא מסדרים את הדרגות למעונות היום? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> או, תראי מה זו לויאליות ש"סית אמיתית. חבר הכנסת ינון אזולאי, במקום ללכת לישון כמו 119 ח"כים, הגיע לשמוע את מה שאני אומר. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> 117, גם היושבת-ראש פה. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> נכון. אז דניאל פרץ שואל באמת מה קרה למעונות היום. אז דניאל, תראה, אני מכיר את נושא מעונות היום. גם חבר הכנסת אזולאי עוקב, בדבקות ובצורה מאוד מאוד עניינית. צריך להגיד גם מילה טובה למנהל האגף. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> נכון. גם בוועדת הכספים ינון אזולאי מאוד מקפיד להעלות את הנושא של מעונות היום, נכון? << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> נכון, נושא המעונות. אני גם אגיד מילה טובה למנהל האגף מר מדינה, שאני יודע שהוא באמת עושה עבודה טובה. אבל לצערנו הרב, עד שמשרד התמ"ת, ואחרי זה משרד החינוך, קיבל את האחריות לטפל במעונות ומשפחתונים – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אני רוצה לתקן את כבודו – זה תמ"ת, כלכלה, עבודה ורווחה וחינוך, עבודה ורווחה. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> טיול שלם, יפה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> טיול שנתי, טיול של כמה שנים. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> שיטעם מכל העולמות. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> – – המון המון דברים קרו לממשלה. אחד הדברים המאוד-משמעותיים, שבאמת עיכבו את כל הנושא של המשפחתונים והמעונות, זה הטירוף הבלתי-מוסבר של שר האוצר, שקיבל החלטה מאוד מקצועית, לטענתו, לגרום לאלפי נשים חרדיות לעזוב את מקום עבודתן. בדרך כלל שר אוצר, התפקיד שלו להכניס אנשים למעגל העבודה. שר האוצר שלנו החליט בצורה מאוד משונה ומקצועית: אני את הנשים החרדיות רוצה להוציא ממקום העבודה. כמה שהם עניים ועניות, יהיו עוד יותר עניים. איך אני עושה את זה? רק אם ההורים שניהם עובדים. הוא, הרי ליברמן מכיר את הציבור החרדי, הוא היה חלק מאיתנו. התקופה שקיבלו הכי הרבה פטורים מצה"ל הייתה כשהוא היה שר הביטחון. הוא ישב עם הקיצונים בציבור החרדי כדי להדיח ראש עיר חילוני בירושלים כדי להכתיר ראש עיר – שהוא מצוין, שאין כמותו, אבל זה היה האיש, והוא הכיר את ההוויה שלנו והוא ידע שאברך חרדי לא יעזוב את הכולל לטובת כסף של סבסוד מעונות. לא יקרה. אז מה בחר ליברמן? שהנשים החרדיות יעזבו את מקום העבודה שלהן. אז דניאל, תשמע, אתה צודק בטענה שלך. יש עיכוב, והוא לא מוסבר, כי לקח להם המון זמן להתחיל להיכנס להליך של הסבסוד. אבל בעזרת השם, כשאנחנו נחזור, אז תחזור יחד איתנו האפשרות לקבל הנחה גם אם רק האימא עובדת והאבא יושב ולומד תורה. אנחנו נעבור לשאלה השנייה. חיים צאיג, הוא שואל: מדוע לנוער החרדי, לפחות לנוער המתמודד, אין עדיין מקום שנקרא כפר נוער, כמו שיש בבן שמן, עם שטחים ומבנים ותקציבים? הוא שואל אותי למה. אז קודם כול, הזכרת את בן שמן. בן שמן הוא מקום שהוא מאוד אהוב עליי. פעם בשנה ביום כיפור אני החזן שם, הרבה שנים. מאוד אוהב את המקום. השאלה שלך היא במקום, ואין ספק שיכול להיות שצריכים לחשוב בצורה מקצועית על כפר נוער חרדי לנוער המתמודד. אין ספק שהציבור שלנו עשה תהליך מאוד מאוד משמעותי בשנים האחרונות בכך שהרבה יותר מסגרות מקצועיות ואמיתיות קמו. הדבר הזה מוביל אותנו לשאלה איך תמיד אפשר לעזור יותר לנוער הזה, כי בסוף הנוער הזה הוא נוער טוב, הוא נוער שצריכים לעזור לו. אבל עצם שאלתך על כפר הנוער, השאלה במקומה. אשר מלול שולח לי שאלה, ואני רוצה להקריא אותה: תקופת הקורונה, נראה שהסתיימה, אבל ברכבת ישראל בחרו שלא להחזיר את קווי הלילה לדרום. יש טיסות, ואין שום דרך להגיע בתחבורה הציבורית לנתב"ג, וגם במשך היום הרכבות בכל שעה במקום בכל חצי שעה. מה ניתן לעשות בנדון? אשר מלול, אתה צודק בשאלתך. לצערי, משרד התחבורה מנוהל בלי שר, כי השרה שנמצאת בראשות משרד התחבורה עסוקה עכשיו במיזוג האוויר של התחבורה הציבורית – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> מיזוגית. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> מיזוגית. – – שיתאים גם לנשים וגם לגברים, עסוקה בהכול חוץ מענייני המשרד. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> עסוק/עסוקה. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> עסוק/עסוקה. אבל אני, בעזרת השם, אציף את הנושא שלך מול מנכ"ל משרד התחבורה, מול הצוות המקצועי, כי אני חושב שאנחנו – ודאי אנחנו בש"ס, אבל ודאי חברי האופוזיציה האחראיים, וגם חלק מהקואליציה – דאגנו שיהיה סדר בנושא הקורונה. לא יכול להיות שזו תהיה הפקרות. אבל הורכבה כאן ממשלה מאוד מאוד משונה, שחלקה מורכבת מאנרכיסטים, ממכחישי קורונה, ולכן ממשלת ישראל לא יכלה לעשות הרבה הגבלות, אבל מה שהם כן יכלו לעשות, כמו לבטל רכבות, להזיק לאנשים שאין להם רכב פרטי, אז הם עשו. אז לזכור לתקן, את זה הם לא עשו. אבל שאלתך במקומה. יובל צייטלין שואל: איך אפשר ביטול סעיף הנכד באופן מהיר ולאסור פתיחת עסקים בשבת ברחבי המדינה, למעט מקומות לא יהודיים? אני רוצה לענות על השאלה הזאת. תראה, לצערנו הרב, אנחנו נמצאים תחת ממשלה שקיבלה החלטה מאוד מאוד ברורה מבחינתה: כל מה ששייך להיותנו מדינה יהודית – לבטל את זה. הייתה פעם מדינה יהודית. החוקים – היה פה סדר, בוודאי בפרהסיה, ודאי בציבור. הייתה נראות לשבת, ידעו שבמרחב הציבורי שבת לא תיראה כמו שישה ימים; ידעו שבבתי החולים לא יאכלו חמץ; ידעו שבצה"ל תהיה הקפדה יתרה על חמץ; ידעו – השתדלו בכל אופן – להעלות דווקא יהודים לארץ; ידעו שגיור יהיה על פי ההלכה המסורה שלושת אלפים שנה. אבל לצערנו הרב, בחודשים האחרונים השתלט על ממשלת ישראל אדם שאין לו אמון ציבור – רואים את זה בכל הסקרים – והדבר היחיד שהוא מביא דבק מאחד בקואליציה הזאת, למעט – גברתי היושבת בראש פעם אחת עשתה ג'סטה כלפי הציבור היהודי הדתי במדינת ישראל, אבל מה שמאחד את הממשלה הזאת אלו דברים שהם אנטי-דתיים. הרי בדברים כלכליים יש המון מחלוקות ביניהם – תראי את הפנסיות, תראי על – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> חבר הכנסת, אתה הזכרת את חברתנו היושבת-ראש. היא – – – משהו לטובת עם ישראל, לטובת היהודים, והקדוש ברוך הוא שילם שכרה מייד. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> מיידית. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> מיידית. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אגב, צריך לדעת – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אנחנו מברכים אותה ומפרגנים לה. זה מגיע לה בכל מצב – – – בכל מצב. היא מיוחדת. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אנחנו אמרנו שכאן בקואליציה שלנו – ינון אומר: פעם היה צריך להיות בעל אמונה לראות את הקדוש ברוך הוא. פה הכול מיידית. למה? אם אחד עושה בלגן בקואליציה – מקבל שגריר, מיידית, הוא לא צריך לחכות – – – סיפורים. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> הרב מלכיאלי, אני רוצה שתדגיש את האמת, שיש כאלה שראויים לזה. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני בעד. אני בעד, חד-משמעית. חד-משמעית. בעניין הזה אין דיון. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> זה אני רוצה שייאמר לפרוטוקול. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> ייאמר לפרוטוקול, חד-משמעית. אנחנו בכנסת נצטער שלא תהיי כאן, אבל אנחנו מאחלים לך הצלחה בשליחותך ובכל מקום שתהיי. שיהיה לך רק טוב. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אבל זה יפה. תראי, שר החוץ שלנו בסך הכול הוא אדם בסדר גמור – מסתובב כאן, מבטיח לאנשים תפקידים, ג'ובים. יש שמועות. הוא פשוט יושב פה – מעולם לא היה שר חוץ שכל היום היה בכנסת. תמיד שר החוץ עסוק במדיניות חוץ. בנט, שמסכן, לא מצליח להתמודד עם התיווכים בתוך הקואליציה, הולך לתווך בין מעצמות, והחליפי שלו, במקום להתעסק במה שבנט מתעסק, הוא יושב עם חברי קואליציה – לפי הפרסומים – מבטיח לשקד סוכנות, מבטיח לאבידר שגריר. מבטיח. אני עובר לשאלה הבאה. רגע, בקשר לשאלה של צייטלין, ובכן, אחרי קואליציה מהסוג הזה – אתה באת באמצע. אני רוצה להגיד לך, אנחנו עכשיו עושים שאלות עם מאזינים. אם יש שאלות, אפשר לשלוח. שלמה הלל שואל: איך ניתן להתחשב יותר בהורים עם שני ילדים על הרצף האוטיסטי ועוד ילד עם מגבלה? מתי נקבל ברשויות המקומיות, בארנונה, בחברת חשמל וכו' הנחות? האמת היא, השאלה שלך מאוד נכונה, והייתה לי הצעת חוק בעניין הזה, ולצערי הרב, הממשלה הזאת דחתה את הצעת החוק, כי הם לא ראו כל כך בעין טובה את האפשרות לעזור – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> איזו הצעת חוק? << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> החוק הרי אומר שאם יש משפחה עם ילד אחד שהוא על הרצף או דברים מסוימים, הוא מקבל 30%. אבל אם יש שני ילדים? לא מגדילים לו את ההנחה. הרי זה ברור שכשיש שני ילדים, הצרכים גדלים, העלויות, והאפשרות לצאת למקומות העבודה הרבה יותר קטנה. המדינה לא מכירה במושג הזה. מבחינת המדינה, אם יש ילד אחד או שלושה או חמישה ילדים – אותו דבר. טוב. הקואליציה שלנו למשל מאוד דאגה – ראש הממשלה דאג לתוכים, זאת שם לחתולות; ילדים פחות היו באג'נדה. יוסף מלאכי שואל: למה לא דואגים להעלאת מלגת האברכים? למה אף אחד לא נלחם על זה כיום? השאלה היא – יוסף, תראה, צריך להבין שאנחנו נמצאים בממשלה שהערך ללימוד התורה וללומדי התורה הוא מאוד מאוד קטן, לצערנו. איך כתוב? המדרש אומר שבאחרית הימים – הזוהר הקדוש כותב. את יודעת מה זה ספר הזוהר? רבי שמעון בר יוחאי. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> כן, זו קבלה, נכון? << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> קבלה. הוא כותב שלפני הסוף, לפני שהמשיח יבוא, שזה סוף העולם, ואז בית המקדש ייבנה, וזה כבר לא יהיה פה, מה יהיה? לומדי התורה יהיו נבזים. יבזו את לומדי התורה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> למה? << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> למה יבזו? כי בסוף כל הרוע מגיע. כששותים את הקפה, בהתחלה זה טוב, אחרי זה יש בוץ. תמיד בהתחלה – לפני עלות השחר זה החושך הכי גדול שיש. אז לפני הסוף, לפני שהמשיח יבוא, לומדי התורה, שהם צריכים להיות הכי חשובים שיש – אלה אנשים שלא מקבלים הרבה כסף, עוזבים את כל הנאות העולם הזה ורק יושבים ולומדים תורה, תורת השם – יבזו אותם. במשך שנים כיבדו אותם מאוד. הממשלה הזאת מאוד לא מכבדת אותם, אפילו קצת מבזה אותם. לכן אני אומר שממשלה כזאת, בסך הכול – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אם ככה, המשיח – – – << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> מאוד קרוב. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> מאוד קרוב. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> מאוד מאוד קרוב. את שוקלת לבטל את הנסיעה? את לא שוקלת. טוב. אבל הוא מאוד מאוד קרוב. לפי כל התחזיות, מאוד קרוב. אם את רוצה, אחרי זה אני אאריך לך מאוד באורך, יש הרבה הרבה סימנים שנכתבו בגמרא לפני אלפיים שנה; חלק מהספרים לפני 2,000, לפני 1,600 שנה. כל מה שכתבו מתקיים אחד לאחד היום. דברי נבואה. בנט מאוד עוזר לזה, דרך אגב. כתוב למשל שהיוקר יאמיר, הכול יהיה יקר, יהיה קשה מאוד לתפקד מבחינה כלכלית. מעולם לא היה כל כך קשה לעם ישראל כמו עכשיו. אולי ליברמן רוצה לקרב את המשיח, אי-אפשר לדעת. יוסי סלומון שואל: לגבי עונש מוות לחבלים – דעתך על החוק, בבקשה, ואם אתה מתכוון להעלותו בקרוב. האמת היא שאת החוק הזה העלה בזמנו שר החוץ – האוצר, הוא היה חוץ, ביטחון, הסתובב איפשהו. אז הוא רב עם הערבים, עכשיו הוא עבר לחרדים. דב מבני ברק שואל: למה מתקצבים 20 מיליון לחתולים, ואילו על חשמל ומזון מעלים מחירים? שאלה טובה. אין לי תשובה. מה אני עונה לו? אין תשובה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תנסה. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אין לי תשובה. למה לחתולים יש כסף ולחשמל אין? אין לי תשובה. השאלה במקומה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אני מציע שתשאל שאילתה והשרה או השר יענו לך. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> שניאור ראוכברגר שואל: איך מתמודדים חברי הכנסת שלנו, בוחרי ש"ס, מול הזנחת מערכת החינוך החרדית, ובמיוחד בתחום החינוך הבלתי-פורמלי, הנצרך כל כך, בהשוואה לחברה הערבית, שמתוקצבת במיליארדים? אני לא מכיר את התקצוב בחינוך הבלתי-פורמלי במגזר הערבי. אני כן יכול לומר שהרשויות המקומיות קצת מאזנות את האפליה הממשלתית. הרי ילד שהוא לא דתי לומד בחינוך הממלכתי, מקבל 100% תקצוב. הוא לומד בבנייני פאר. הילד שלי, למשל, לומד בקרוואנים; חלקם. למה? כי מוסדות הפטור החרדיים לא מקבלים מהמדינה את מה שאחרים מקבלים. זו אפליה מובנית בתקצוב, בהרבה הרבה דברים. אבי קדוש מאשדוד שואל – הינה, שמע אשדוד, ינון מתעורר. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לא – – – אבי קדוש, אם אתה יכול לשלוח לו – אם זה אותו אחד שאני מתכוון. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אבי קדוש, האם אתה מי שינון התכוון? האם אתם מתחייבים שלא תשבו בממשלה שלא מתחייבת לתקן את כל הצרות-צרורות, המיסים שהממשלה האכזרית הזאת מפילה על האזרחים? שאלה קשה. התשובה היא מאוד מאוד ברורה וקלה. מי שיסתכל על ההיסטוריה של ש"ס בקואליציות מאז קומה של ש"ס יודע שש"ס מעולם לא ישבה בקואליציה שהעלו מיסים בצורה דרקונית כל כך. מעולם. יתרה מזו, לש"ס, בכל שנות קיומה, 30 וכמה שנים, תמיד הייתה אוזן קשבת לצרכים של החברה החלשה, ערבים וחרדים. אני אגיד לך, אני פוגש ראשי רשויות ערבים. אמרו לי שמעולם, מעולם, לא הייתה עדנה לאותן רשויות מקומיות כמו בתקופה שהשר אריה דרעי היה שר הפנים, הנגב והגליל. מעולם. כי הוא ידע לקחת את הקולות הקוראים, לתעדף אותם לסוציו 1, 2, 3. מה קורה היום בממשלה שלנו? לוקחים קולות קוראים למרכזי צעירים, אבל רוצים מצ'ינג. תגידי לי, ברשויות שאת מגיעה מהן, לרשויות יש כסף להביא מצ'ינג? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> לא, בוודאי שלא. זה חלק מהבעיה של הרשויות הערביות. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> נכון. הרשויות החרדיות – מי יכול לתת מצ'ינג? אז באה הממשלה: אני הולך להביא לכם 50 מרכזי צעירים. תודה רבה, אדון שר אוצר, אבל תביא אתה 5 מיליון. מאיפה הוא יביא 5 מיליון? הוא לא משלם משכורות; מורים, גננות – הוא נותן להם שוטף פלוס 100. בממשלה הקודמת היו קולות קוראים לסוציו 1, 2, 3 בלי מצ'ינג, 100% כספי ממשלה. אתמול הייתי באחת מהרשויות המקומיות – אני לא יודע אם אותה ראשת עיר רוצה שאני אגיד את שמה. היא אמרה לי: רק בתקופתו של דרעי הקמתי מרכזי צעירים ופארקים לעיר שלי. רעננה מתמודדת לגנים. מי יכול להתמודד איתם? רמת גן. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – אני חושב שהיא מפחדת להגיד שהיית אצלה. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, אני לא אומר שמות. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לא, אבל תבין איזה מצב. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> נכון, כי הם יתנקמו בהם. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> שלא יתנקמו בה, אתה מבין? << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אגב, מה יתנקמו? אם נמצא פה מפקד המשמר – אתה צריך להבין מה אני אומר. כשאלי אבידר יצא נגד ליברמן, אני שלחתי מכתב לקצין הכנסת להתחיל לאבטח אותו. השאלה הבאה. מאור אבידני ממושב זנוח שואל: כמה זמן לדעתך נהיה אחרי הממשלה הרעה הזאת? אז אחרי שיש פה תמימות דעים שלי עם היושבת-ראש שהמשיח קרוב, בעזרת השם, אחד מהתפקידים שלו הוא להפיל את הממשלה. אנחנו נעבור לשאלה הבאה. מרדכי דניאלצ'יק שואל – למה אין לי שאלות מהמגזר הערבי? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> למה אין לך שאלות מבוזגלו? גם את זה תשאל. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> לא, אבל שאלה טובה. השאלה היא איפה אתה מפרסם, זה העניין. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> זה נכון. האמת היא, נכון. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אפילו בוזגלו – – – << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> תראי, מסין לא הגיע. מרדכי שואל: מה יהיה עם התייקרות מחירי השכירות של תעשייה ומחסנים? מה זה מחסנים? אני אענה. בשביל למתן את עליית המחירים בדיור, אין 100 פטנטים, יש פטנט אחד: ככל שיהיה היצע יותר גדול של דירות, המחירים יתמתנו, לא יעלו, לא יקפצו. לצערי הרב, יש איזה רצון במינהל – אגב, זו בעיה של המון שנים, אבל שומרים פה על הקרקעות. תחשבי את שיש לך קרקע ירוקה או לחקלאות, ואת רוצה להפוך אותה לקרקע למגורים; קרקע חקלאית באמצע עיר, לא תגידי בקצה השני של העולם. באמצע עיר, אמצע נתניה, יש שלושה דונמים של חקלאות, אתה רוצה להפוך אותו למה? לבנייה. כמה זמן זה לוקח? עשר שנים במקרה הטוב. למה? הליכי התכנון איטיים, המון שנים. אם תהיה ממשלה שהמדיניות שלה תהיה בנייה מסיבית – עכשיו ניכנס פנימה. השר אריה דרעי, שר הפנים שהיה, עבד כמה שנים לבנות לציבור החרדי קריה, עיר. למה צריך לבנות להם עיר? תגורו איפה שכולם גרים. למה לבנות להם עיר? כי אני לא רוצה שייסעו בשבת לידי, ואני לא רוצה לריב איתך שאת לא תיסעי בשבת. אז בואי נחיה בשלום – אני בשכונה שומרת שבת, שם הולכים בצניעות, ובשכונה אצלך תעשי מה שאת רוצה. אבל ראשי הערים לא אוהבים את זה, לא רוצים חרדים, רבים איתם. כמה ראשי ערים – יש צדיקים, אבל יש כמה שנלחמים, לא ייתנו גן חרדי, לא בית כנסת – שום דבר. יריבו איתם. אז תן לי לגור – אתה לא רוצה אותי אצלך? אני אבנה עיר לעצמי. אז עברו את כל הליכי התכנון, עד שהגיעו אלקין ושקד, וביום אחד הפכו את הכול. אדם יכול לבנות משהו שנים; להרוס – בשנייה אחת. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> איזה יישוב? איפה זה היה? << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> ליד קריית גת. ליד קריית גת. 15,000 יחידות דיור זמינות מחר למכרזים. באו שני החובבנים האלה, בשתי דקות, אמרו: לא, זה לא לחרדים. נבנה מגדלים. אתם תלכו – לאן? לכסיף, אחרי דימונה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לא, לא, גם כסיף – – – << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> פשוט אי-אפשר להבין. למה? ישראל דרעי ממושב ברכיה שואל: יוקר המחיה מאיים עלינו, על המשפחות ברוכות הילדים, לקראת חג הפסח. מה ניתן לעשות? האמת היא, שאלה קשה. מה ניתן לעשות? בשנה שעבר בתקופה הזאת אנשים קשי יום – יהודים וערבים, עולים, ותיקים – קיבלו ממשרד הפנים תלוש, 2,500 שקל, ללכת בצורה מכובדת ולקנות בחנויות. היה בשבוע שעבר דיון בוועדת הפנים. אמר מנכ"ל העמותה – אני לא זוכר את שמו: 94% ניצול. מתוך עשרות אלפי הסעיפים שיש כאן לחברי הממשלה, אני לא מכיר הרבה סעיפים של 94% ניצול. אין דבר כזה כמעט. אתה מבין את המצוקה האמיתית של האנשים? אתה לא נותן לו שקים של תפוחי אדמה בחצי ירושלים. לא. בצורה מכובדת, כרטיס אשראי. מי מקבל את זה? לא מקורבים; מי שהרשות המקומית אמרה שהוא זכאי ל-80% הנחה בארנונה. מי זכאי? מבוגרים, נכים ומשפחות שזקוקות לזה. שאלנו את משרד האוצר: האם אתם מתכננים עוד פעם איזושהי עדיפות לדבר הזה? שום דבר. הכול נקבר. יוסי קורקוס מרמת גן שואל: האם נראה בקרוב מיליון איש ברחובות בהפגנה שלא ראתה מדינת ישראל מאז ומעולם? האמת היא שזו שאלה במקומה, כי הרבה הרבה אנשים אומרים: בואו נעשה הפגנה, בואו נראה שאנחנו לא פראיירים, רוצים להפגין, רוצים להילחם. זו שאלה שהיחידים שיכולים לקבל החלטות עליה אלו לא אנחנו, הפוליטיקאים, בוודאי לא הציבור, אלא גדולי ישראל, הרבנים, ואני רוצה להגיד לך שהשאלה הזאת נמצאת על השולחן שלהם כבר תקופה מאוד ארוכה. כשאנחנו נקבל את האישור של הרבנים לצאת להפגנה כזאת, תהיה הפגנה של מיליון איש, כמו שהיה בעבר. כשאומרים מיליון איש, זה מזכיר לי את הלוויה של הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, שכמעט מיליון איש, מעל 800,000 איש – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> כן, אני זוכרת. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> – – ליוו את מיטתו. אני חושב שרוב-רובם של המשתתפים בלוויה לא הכירו אותו באופן אישי. אני, שהייתי שם, אני זוכר שראיתי מאות בני נוער, בני 15, יושבים ובוכים כאילו זו הלוויה של אבא שלהם, ויש להם חולצה קרועה, כמו באבל על אבא, על בן משפחה. אתה אומר לעצמך: מה זה הדבר הזה? איך הגעתם למצב של לקרוע על אדם – גדול בתורה, מנהיג, אבל עד כדי כך אבלות? כן. היה איש שאהב את כולם, והציבור החזיר לו אהבה. יצחק חדד שואל: מהו פיקוח הנפש שהיה לבנט? מי אמר שהיה לו פיקוח נפש? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> הוא ויתר על שנת הצוהריים. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> קודם כול, הוא ויתר על שנת הצוהריים, וזה יפה, אבל מי אמר שהיה לו פיקוח נפש? מה, כי הוא חילל שבת? תמר, מה פיקוח הנפש שהיה לו? הוא חילל שבת. הוא מחלל גם בלי זה. לא היה לו פיקוח נפש. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << קריאה >> – – – וכל רגע וכל יום שעובר אנשים מתים. ראית, היום הפציצו בית חולים ליולדות. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << קריאה >> אם יש משהו שהוא פיקוח נפש זה המלחמה הזו. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> נכון. כל מה שאמרת נכון. איך כל זה קשור אליו? << קריאה >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << קריאה >> כי אם אפשר לעצור אותם? << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אה, הוא יכול. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << קריאה >> אם, אם יש סיכוי, אפילו קטן, לא היית מנסה? << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> ברור שכן. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << קריאה >> נו, אז? << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> את מאמינה לו שהוא ניסה – – – << קריאה >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << קריאה >> ברור. איזו שאלה. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, לא, תמר. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << קריאה >> אמיתי, זה לא נושא לפוליטיקה. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא פוליטיקה. טוב. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << קריאה >> אני מבינה, אפשר – – – הממשלה הזאת – – – << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> והמתרגם, גם הוא היה צריך להיות – פיקוח נפש? אין מתרגמים שם? << קריאה >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << קריאה >> יש פיקוח נפש יותר מזה? << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> והמתרגם גם פיקוח נפש? << קריאה >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << קריאה >> אז איך הוא ידבר איתו? << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אין שם מתרגמים? << קריאה >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << קריאה >> אבל זה נושא רגיש. אתה צריך מתרגם שאתה יודע שהוא – אתה יודע, חיים ומוות ביד הלשון. מילה אחת לא נכונה בתרגום, ועיר שלמה – – – << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> שמעת פעם על הרב לוי יצחק מברדיצ'ב? << קריאה >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> הוא היה סנגורם של ישראל, תמיד היה מוצא לסנגר. אפילו הוא לא היה מצליח להגיד את מה שאת אמרת. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג: << קריאה >> לא נכון. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> זה כישרון. זה כישרון. << קריאה >> גבי לסקי (מרצ): << קריאה >> היא צודקת. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> ברור שהיא צודקת. מה היא עושה במרצ? אני לא מבין. ש"ס. איציק מירוחם שואל: מדוע נפתלי – עוד שאלה. מדוע נפתלי המתווך לא מציע להזיז את אוקראינה 300 מטר ימינה, כמו שעשה בח'אן אל-אחמר? שאלה טובה. נעבור לשאלה הבאה: קובי לחיאני, חברי הטוב, שולח שאלה: מה, אתה ער בשעה כזאת? יוקר המחיה – דיברנו כבר. גיור – הו, גיור זה שאלה טובה. גיור זה שאלה טובה. לוקחים אנשים שלא מבינים בגיור והופכים אותם למבינים בגיור. אלו צרכים פוליטיים, בלי שום ספק. צריך להבין שאנחנו במשך שנים, במשך שנים, נלחמנו על נושא הגיור, כי זה באמת היה בדברים הכי חשובים לנו. שואל אותי עוד מישהו, הוא לא כותב את שמו: למה מאז שסגרו את מירון ועד לשעה זו לא התחילו לטפל בבעיות החשמל? אם זה היה בהר הבית, לדעתי כבר היה חשמל מזמן, לצערי הרב; לא לצערי שיהיה שם חשמל, לצערי פה לא מטפלים בעניין הזה. שואל אותי – מי זה? לא כתוב לי: מתי כבר להערכתך הממשלה תיפול? אז כבר סיכמנו עם גברתי היושבת בראש שהמשיח מגיע מהר, וזה יקרה מהר. שאלה נוספת, גם של קובי לחיאני, על הכשרות. הוא שואל אותי מה קרה עם הכשרות, ואני אענה. לצערנו הרב, הכשרות במדינת ישראל, במשך שנים – אנחנו תמיד אמרנו שיש מה לשפר, יש לתקן, וצריך לעשות את זה. אגב, מי מדבר אחריי? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אני. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> הרב ינון. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לא, לא, אתה יכול להמשיך בינתיים. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> הציבור שואל שאלות. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אז תשאיר לי אותן. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> גברתי היושבת בראש, ינון רוצה להעביר לי את חצי השעה שלו. האם בסמכותך להעביר את זה? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אני מעדיפה שלא. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> ואי, ואי, ואי, ואי, ואי, ואי. לא בגלל – את רוצה לשמוע גם אותו. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אני רוצה לשמוע גם את ינון. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לא, איפה, אני – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> לא פוטרת אותך. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לא, אני לא מתקרב למלכיאלי. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> גברתי היושבת בראש רוצה לשמוע את ינון, אז אני מסיים. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לא, יש לך עוד כמה – – – << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> יש לך עוד שתי דקות. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> למה? צריך להכין? מה הוא צריך להכין? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> יש לך עוד דקה וחצי. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני אסיים בכמה דברים. אני רוצה קודם כול לברך את חברי הטוב הרב מיכאל אילוז, שהוא התעורר עכשיו בחצות לתיקון חצות, והוא גם דורש בשלומי הטוב – אז אני אומר לך שלום. אברהם כהן שואל אותי: מדוע לא מבצעים הרכבים במועצות הדתיות? אברהם כהן היקר, אני רוצה להגיד לך שלצערנו הרב, מתן כהנא הפך את משרד הדתות לעסק הפרטי שלו. גם מקומות שיש בהם הרכבים חוקיים, שכל שר נורמלי – את יודעת מה, אני אספר לך בדקות האחרונות שנשארו לי. אני הייתי ראש המטה של שר הדתות, זיכרונו לברכה, רבי דוד אזולאי, אבא של ינון. הוא הלך עם החוק ישר, ברזל. ברזל. גם דברים שלא מצאו חן בעיניו כאיש פוליטי – הוא אמר: אם זה החוק, אין מה להתחכם. בסוף יש מינימום של ממלכתיות. מה שהשר כהנא עושה במשרד הדתות – הוא הפך את המשרד הזה לסניף הפרטי של הבית היהודי, שמקורבים מתמנים שם, ככה מתפרסם כל הזמן. פתאום כולם נהיו – איפה שומרי הסף, אלו שאותנו ידעו לעצור בכל פעם? כל מי שממלא מקום של מנהל סניף בשדרות נהיה יו"ר מועצה דתית. איפה הביקורות על קשר פוליטי? שום דבר. מינויים על ימין ועל שמאל. חבל, חבל מאוד, כי בסוף שירותי הדת זה דבר שהוא חשוב. בסוף האנשים האלה עומדים בחזית. אז אני אסיים כמו שפתחתי: אנחנו מקווים שהמושב הזה יהיה המושב האחרון של הממשלה הזאת, ובעזרת השם, במושב הבא נגיש את הצעת החוק לפיזור הכנסת, והשם יעזור. בעזרת השם, זה יעבור. את תהיי פה במושב הבא? כבר לא. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אני אהיה, בוודאי. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אה, תהיי פה. מתי את נוסעת לשם? << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> אמורה להיות באוגוסט-ספטמבר. יש עוד זמן. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אז תספיקי להיות גם באופוזיציה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> וגם כשהמשיח יגיע? << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> המשיח – הו, יצא משהו מפה היום. שיהיה ערב טוב לכולם. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה לך. חבר הכנסת ינון אזולאי. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כבוד השרה, האמת, לדבר אחרי חברי מלכיאלי קשה. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> היא רצתה אותך, לא אותי. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אבל לדבר אחריך זה קשה. אני מקווה שהיא לא רצתה להכשיל אותי, ואני לא מאמין שהיא רצתה להכשיל אותי. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> לא לא לא, חס ושלום. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אבל בואו ננסה לפחות להשתוות, להגיע לאיזשהו מקום. אז אנחנו עכשיו נדבר לצופים שצופים בנו בבית – וזה המקום להגיד לערוץ הכנסת תודה רבה על השידורים הרבים בכל שעות היממה שהם עושים עבורנו, מעבירים את דברינו לעם ישראל, לאזרחי ישראל, שחלקם אוהבים לשמוע אותנו, חלקם אוהבים לשמוע את האחרים, חלקם אוהבים לשמוע את כולם וחלקם לא אוהבים לשמוע אף אחד, אבל מתעדכנים. אנחנו – מלכיאלי, תענה שם לטלפון שלי. אנחנו נמצאים כמה ימים לפני ימי הפורים. אני אתן קצת על קריאת המגילה, שנבין עד כמה כל קריאת המגילה הזאת מתחברת גם לימינו. מסופר על אדם שהיה גוי, ג'ימי. הוא היה אמריקאי. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> אני פה עם השרה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני יודע. אני יודע. אני בטוח שלא תעזוב אותי פה לבד, במיוחד לא בשעות לילה מאוחרות. אתה לא תשאיר אותי אף פעם לבד, מלכיאלי. אותו אמריקאי התעניין ביהדות והפציר באברהם, השכן שלו: אני רוצה להתלוות אליך, ותגיד לי על כל דבר מה זה. הוא אמר לו: בוא. לקח אותו לבית הכנסת. הוא שאל אותו מה המשמעות של ברכת הכוהנים, והוא אמר לו שעכשיו מקבלים ברכה – הקדוש ברוך הוא הסמיך אותם והברכה היא משמיים. הוא שאל אותו מה המשמעות של קריאת התורה, והוא ענה לו: זה המסר שאנחנו מעבירים לדורות, אלו דברי השם שנכתבו על לוחות הברית, וככה הסביר לו. בתום קריאת התורה עולה הרב לבמה ורוצה לתת את הדרשה שלו. הוא מוציא את השעון, מניח אותו בצד, לפניו. ואז שואל אותו ג'ימי הזה: תגיד לי, מה זה? הוא אומר לו: עזוב, זה חסר משמעות, זה לא ישנה שום דבר. עזוב את השעון, תתמקד בעיקר. בעוד כמה ימים כולנו, העם היהודי יתכנס בבתי הכנסת לשמוע את קריאת המגילה. המגילה הוא סיפור שנמתח על עשרה פרקים. הוא מתאר תקופה מאוד סוערת בעם היהודי. תקופה שנמשכה תשע שנים, משנת 3 למלכות אחשוורוש ועד שנת ה-12 למלכותו. יש שאלה שמטרידה כל אחד מאיתנו שמסתכל ואומר: התכנסנו פה, כולנו עומדים עכשיו, ומה אנחנו שומעים? סיפורים. מסתכלים עליהם כמוזרים. קריאת המגילה – אתה יודע לפני כמה שנים? בשני הפרקים הראשונים – על מה מסופר שם בכלל? על משתה, על הוללות, על הרצח של ושתי בידי המלך. אתה אומר: בוא'נה, איפה זה מתקשר? קפוץ ישר לנס ההצלה, מה אנחנו רואים את כל זה? כשאדם מסתכל, יושב בבית הכנסת, הוא מצד אחד יכול גם לא להרגיש בנוח עם כל הסיפורים האלה. אבל אם נסתכל ונראה, איך המגילה מתחילה? בשנת שלוש למלכות אחשוורוש. אחר כך הוא עמד בראש הממלכה הכי חזקה בעולם, 27 מדינות. הוא הרגיש בטוח וטוב בשביל לחגוג. אחרי שלוש שנים – חגג. הוא עשה שני משתאות: עשה משתה אחד לסגל א', הזמין את כל השרים, את כל היועצים, עשה להם משתה מיוחד, הוציא את כל תפארתו וחגג. האליטה הפוליטית שם, כולם הגיעו מעונבים; גם הוא, כמובן – המלך, בכל זאת. אחרי החגיגה, שהייתה חצי שנה, אז נפתחו דלתות הארמון, ומי נכנס? כל הציבור הרחב, העמך נכנס: הזגג, הפחח, איש התחזוקה – כל מי שרוצה נכנס. מה היה שם? עוד חגיגות. תכף נשמע מה היה בחגיגה הזאת. ראיתי פעם הסבר יפה למה הוא צריך שתי חגיגות. שיחגוג פעם אחת וזהו, תעשה לכולם. הוא אומר – אתם יודעים מאיפה אחשוורוש הגיע? אחשוורוש היה שומר הסוסים, היה שומר סוסים, הביאו אותו ישר מהאורווה, רק התמזל המזל שלו, שיחק לו הגורל, ואללה, נעשה מלך, למה הוא לקח את ושתי – היא הייתה נסיכה, היא הייתה בת של מלך. בת של מלך לקחה אותו, עשתה אותו מלך. זה קצת מזכיר גם את ימינו, אתה יודע. אנשים בלי מזל – סליחה, בלי יכולות, עם טיפת מזל, אתם יודעים לאן הגיעו: ראש ממשלה. על זה נאמר שעדיף טיפת מזל מאשר קילומטר של שכל, אבל בסדר. ושתי לקחה אותו, אספה אותו. מה קרה עכשיו? הוא מלך, הוא צריך להיראות. מה הוא עושה? אותו המלך לקח משתה אחד, אמר: טוב, אני עכשיו מלך, נשחק. שיחק יום, יומיים, חצי שנה – הבחור כבר התפוצץ. אמר: חלאס, מספיק, יאללה, צאו מהארמון, צריך לחזור לעם, מאיפה שבאתי. אז קורא לכולם, פושט את העניבה, פושט את החולצה, ישן איתם שם ועושה להם עוד איזה אירוע מפוצץ, משתה של הוללות, אותו שומר סוסים. אבל הפעם מה קורה? הוא מרגיש יותר מדי, הוא מתפרק, בגסות. הוא אומר: בואו נראה. תקראו בבקשה למלכה ושתי, להראות את יופייה. אבל היא הייתה חכמה, היא לא הייתה שתויה. מה היא ענתה לו? היא ענתה לו: תראה, אתה בסך הכול היית שומר הסוסים אצל אבא שלי. היה שותה כמו 1,000 השרים שלך והוא לא היה מגיע למה שאתה הגעת במעט היין. רק תראה לאיזה מצב אתה הגעת. ואז מה? אותו אחשוורוש מתפוצץ מזעם, ומה אומר? הוציאו אותה להורג. בשניות מאבד עשתונות. פתאום קופץ לו. בפרק השני, מה קורה? מסופר לנו איך העולם מתגייס למצוא מלכה. המלך צריך אישה. מחפשים בכל המדינות, בכל המדינות מחפשים ואוספים, ממדינה כזאת למדינה כזאת. מי שבסופו של דבר נבחרה הייתה אסתר, היא נבחרה להיות המלכה. עכשיו, כשאנחנו מסתכלים על זה – אתה אומר: נו, יש פרקים שאולי שאפשר לדלג עליהם – רצח ושתי, המלכה אסתר בת אביחיל. אתה יודע, אתה אומר: אולי נדלג על הפרקים האלה, לא נעים. אבל אנחנו נבין – אגב, אלה דברים שגם בגמרא התלבטו אם מותר לדלג על חלק מהמגילה או לא. בסוף נפסק שאסור לדלג על שום דבר. אנחנו תכף נבין גם למה אנחנו לא מדלגים על שום דבר. הדברים האלה לא היו איזה משהו, את יודעת – לוחות הברית, קיבלנו אותם ממשה, הקדוש ברוך הוא נתן אותם; המגילה היא סיפור שאולי באמת כן היה אפשר לדלג עליו, אבל לא. אז ראיתי שבאמת בכל סיפור המגילה זה איזשהו פאזל, שזה בעצם מוסר השכל לחיים שלנו, פאזל שבונה לנו רצף של אירועים, רצף של רגעים קטנים, וכל אחד – כמו שאנחנו לוקחים פאזל של 1,000 חלקים, ואם חתיכה אחת מהפאזל הלכה, הפאזל לא שלם. הוא אומר: כל אחד מהם היה חיוני, כל אחד מהרגעים האלה במגילה. בזמן של קריאת המגילה באותה תקופה, המגילה מספרת לנו איך לא היה אפשר לעבור לשלב הבא בלי לעשות את שלב א'. לפעמים, מה קורה לנו? כשאנחנו מסתכלים בחיים היום-יומיים שלנו, החיים זורמים, ואנחנו מגיעים בחיים הזורמים שלנו – לפעמים הרכב נתקע לנו, ואנחנו, כשהרכב נתקע, מתחילים לקלל את כל העולם, ואם הייתי עושה ככה ואם הייתי עושה ככה, מחפש את כל האשמים. אם בורח האוטובוס, כולנו: תשמע, ברח האוטובוס עכשיו, אם הייתי מגיע יותר מוקדם, מה הייתי עושה. אבל המסר המהפכני הזה של המגילה אומר לנו דבר אחד: אל תסתכל על העולם בזווית כזאת של מה אני אעשה עכשיו, מה אני לא אעשה עכשיו, אלא המסר של המגילה אומר שיש רצף של אירועים בעולם, שיש מי שמנהיג את העולם הזה. אם אני אסתכל, המשתה של אחשוורוש נעשה בשנת שלוש, ואת אסתר – מתי מצאו? בשנת השבע למלכותו. גזרת המן פרצה בדיוק חמש שנים לאחר מכן, בשנת ה-12 למלכותו. אז מה מתברר לנו? שכבר תשע שנים הקדוש ברוך הוא מרכיב לנו את הפאזל הזה, פאזל שלולא החלק הראשון שלו לא היינו יכולים להגיע לחלק האחרון שלו, שזה סיפור ההצלה, זה הרגע הקריטי. אם נדמיין עד ימינו שרגע לאחר סילוקה של ושתי וההרג שלה, יהודי מגיע ככה למוחרת לעבודה, לבית הכנסת, כל אחד איפה שהוא מגיע – מה אומר? ראיתם על המלך הזה? היה שיכור, סילק את המלכה, הרג אותה. אז כל אחד היה אומר: טוב, מה זה קשור אליי? מה זה מעניין אותי? אלה עושים הוללות, שישלמו. אחרי ארבע שנים מחפשים מלכה בכל העולם, במזרח, במערב; מלך, בכל אופן. לא מוצאים. אחרי הרבה שנים, מה מוצאים? מצאו מישהי, מישהי משלנו, מצאו יהודייה, את אסתר בת אביחיל. זאת המלכה שזכתה להגיע למלך, למלך פרס. אז בטח אם אנחנו מסתכלים, בטח כמו היהודים הטובים, מגיעים לשטיבל ומתחילים להתווכח: האם המינוי הזה טוב או לא טוב? האם זה שהיא נמצאת שם זה טוב או לא טוב? אנחנו מבינים לאחר כמה שנים שאז הגיע הזמן שהקדוש ברוך הוא ברא לנו את הגאולה. הגאולה הזאת הייתה בנויה מאלפי פריטים קטנים: מהמשתה הראשון, מהמשתה השני, מההוללות ומהשכרות, עד שבסופו של דבר הגיע מצב שאסתר היא הגואל. אם רגע נסטה, סטיב ג'ובס היה מנכ"ל אפל, הוא הוביל בעצם את ההמצאה הראשונה, הפופולרית ביותר, של אפל 2 – הראשון, סליחה, הוא המציא את המחשב של אפל, אחר כך את האייפון ואת האייפד, ובגיל 56, לפני שהוא נפטר ממחלה קשה, אז הוא נתן את נאום חייו. ככה הוא אומר: בגיל 17 הוצאתי את כל החסכונות של הוריי כדי ללמוד בריד קולג', אחת המכללות היקרות בארצות הברית. בתוך חצי שנה לא הבנתי מה אני עושה שם. המרצים היו משעממים ובנאליים ולא התאימו לאופי הסוער שלי. נשרתי מהלימודים וחיפשתי דרך להתקיים. ישנתי על הרצפה בחדר של חבר. אספתי בקבוקי קולה כדי לקבל תמורתם חמישה סנט ולקנות אוכל. מדי יום ראשון צעדתי 5 קילומטרים כדי לקבל ארוחה מבושלת במקדש כלשהו שאירח חסרי בית. מישהו הציע לי להצטרף ללימודי קליגרפיה, אומנות קישוט האותיות. הוא מעיד על עצמו שלא היה דבר רחוק מזה מאופי שלו, אבל לא היה עיסוק טוב יותר. למדתי צורות, פונטים, אותיות מסולסלות ומרווחים בין האותיות. חלפו עשר שנים והקמתי את אפל, והלימוד הפך לנכס יקר ערך. לפתע היה אפשר ליצור אותיות אלקטרוניות בצורות שונות ובמרווחים נוחים וכך לשנות את דרך הקריאה של כל אדם בעולם. המסקנה מהסיפור שלו, של סטיב ג'ובס – יש מסקנה אחת: החיים הם רצף של נקודות שלא תמיד אפשר להבין אותו בהווה, ורק במבט לאחור אנחנו יכולים לצרף את כל הנקודות ולהגיע לתמונה של פאזל, של קו ארוך שבעצם התחבר מקו ועוד קו ועוד קו. אם נשוב למגילה, כדי שנראה עד היכן מגיעים הדברים, נראה אפילו שהיה באמת, חלק מהמגילה – אולי אפילו אפשר לוותר את ההתייעצות של חכמי חלם מה לעשות במלכה ושתי על שלא שמעה לדבר המלך. אז מה אומרים? החליטו אז להעביר את ושתי, וכל אחד בא עם הסיפור שלו: שאנשים לא ילמדו ממנה להרים את הראש – כן, זו המחשבה שהייתה להם אז. בכל זאת גם על זה אנחנו לא מוותרים. למה באמת אנחנו צריכים לחשוב על הדבר הזה, על השיקול הזה? היינו אומרים: היא מרדה במלך וצריכה ללכת. מה אנחנו צריכים להביא כל מיני תירוצים? אבל בכל אופן התשובה – הגמרא אומרת במגילה כי ההריגה של ושתי בעצם הייתה טיעון מטופש. הרי היא שהצילה את היהודים מאוחר יותר. למה? כי כשיצאה איגרת המן להרוג את היהודים בעוד 11 חודש, הרי מה היה צריך להיות? ההמון המוסת היה צריך לבוא ולהתנפל על היהודים ולעשות בהם שמות. אבל מה הם הבינו? אמרו: רגע, רגע, רגע, אם אנחנו עכשיו נתנפל על היהודים, אתם זוכרים מה הוא עשה לוושתי? הרי המלך שלנו טיפש גדול. המלך הזה טיפש גדול, והוא בשנייה יכול להחליט – – – << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> להרוג גם אותנו. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> בדיוק, להרוג גם אותנו. מה אנחנו צריכים להתעסק איתו? << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> השר, נראה שישנת טוב. לבריאות. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> למה, אדוני היושב-ראש, את עשרת בני המן תלו בנשימה אחת? למה לא לאט-לאט? אם הייתה הפסקה, היינו מגישים בג"ץ. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> ובג"ץ היה לטובתם. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> הכול בנשימה אחת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתה רואה, הרב עובדיה היה איש חכם. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> גם הוא לא האמין בבג"ץ. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> האמין, האמין. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, לא האמין. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> האמין גם האמין. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> הוא לא האמין בבג"ץ. הוא ידע שמהבג"ץ לא יצא לנו כלום וגם לא יצא לנו כלום. אבל אנחנו נחזור לסיפור המגילה. אנחנו יודעים שהיה פרט שולי, שמראה – מרדכי, מה יכול לעשות? יכול להחביא את אסתר כשבאו לקחת אותה, אבל הוא לא החביא אותה. הוא אמר: תראה, המלך אמר שצריך להישאר בבית ולא לצאת, אני משאיר אותה בבית. האמין. ואז היא נלקחה, ובידיה נעשה נס. בעצם מה שאנחנו מפיקים מכל המגילה הזאת זה רק דבר אחד – שכל מה שהקדוש ברוך הוא עושה בעולם הזה, הוא עושה אותו בשבילנו, למעננו. זה רצף של אירועים שאנחנו לפעמים לא מבינים מה זה. אבל הגאולה בסוף תעבור לגאולה אמיתית, לגאולה שהצטרפה לא מעכשיו אלא 10 שנים, 50 שנה, 100 שנה אחורה, שיכול להיות שעכשיו אנחנו לא מבינים ורק הדור הבא יבין, אבל זה יגיע לשם. אני רוצה לספר סיפור על מלחמת העולם השנייה. גם באותה תקופה השתוללה רוסיה במלוא אכזריותה והכול בער שם באש. הרב זושא מרגולין, הוא נלקח לצבא ברוסיה הלבנה, לצבא האדום. אשתו הצעירה נחמה נאבקה להציל את ילדיה – היו לה שתי בנות. הקרבות האלה הלכו וגברו, והיא החליטה להתרחק מהאש, אמרה: אני צריכה להתרחק כמה שיותר, לצאת למסע ארוך לכיוון אוזבקיסטן. היא נטלה את שתי בנותיה, מינה וטובה – הן היו אז בגיל עשר – והיה להם עוד תינוק קטן בעריסה. אבל הרעב היה נורא ואיום. כל אוכל שמצאו היא נתנה לילדים שלה. היא הלכה ונחלשה עד שערב אחד היא כבר לא יכלה, התמוטטה ונפחה את נשמתה. שתי הבנות הקטנות האלה נשארו עם התינוק בידיהם, וגם אותו לאחר זמן נאלצו לקבור מהרעב. אז הן הועברו לבית היתומים הממשלתי, במרחק של 600 קילומטר, ושם הן שהו כל תקופת המלחמה. כשהרוחות נרגעו ביקש מנהל המוסד שהן ייתנו לו כתובת של אחד הקרובים על מנת שיוכלו לעבור אליו, לחפש, אחרת הן יצטרכו להישאר במוסד הקומוניסטי, ואז הם יודעים שהוא היה מנתק אותם מהיהדות לנצח. הן בסך הכול היו בנות 12 באותו זמן, יתומות קטנות, אחרי בשנות המלחמה האיומות. הן איבדו את היקר להם – את אבא שלהן כבר לא מצאו, אימא נפטרה מול עיניהם, את אחיהם הקטן הם קברו. אז הבת מינה נזכרה שהייתה לה תקרית שמאוד מאוד הרגיזה אותה. היא זוכרת שזה היה כשהיא הייתה קטנה יותר, לפני שנות אור. מדי ערב פסח אימא הייתה נוהגת לשלוח שומן אווזים למשפחה של אחותה דרייזא, שהייתה אשת הרב יעקב יוסף ריסקין. היא הייתה עוטפת את השומן בחיתולים ומניחה בארגז עץ והייתה משגרת ככה בדואר. שנה אחת מינה הקטנה התלוותה לאימא שלה לדואר אבל הפקיד סירב לשלוח. הוא התעקש שהשומן שנוטף מהארגז לא יכול להישלח בדואר, שצריך להביא עוד חיתול. אימא התחננה וזה לא עזר לה. היא נאלצה לחזור הביתה ולהביא עוד חיתולים וארגז, ובכל אותן שעות נשארה הבת מינה מול הארגז הזה, ושוב ושוב היא מסתכלת ורואה את הארגז. נשאר לה רק להסתכל כל הזמן על מה כתוב על הארגז, והיא נזכרה, זכרה, נחרתה לה בראש הכתובת של הדודים האלה. אז היא נזכרה ונתנה לאותו מנהל מוסד את הכתובת. המכתב נשלח לבית הדוד, הוא אסף אותן, עלה איתן לארץ והן גרו בכפר חב"ד. שם הם הקימו את שני שבטי הפאר, מינה ריבקין וטובה אלטהויז. כשאנחנו רואים את הסיפור הזה אנחנו מבינים: אם היא הייתה מסתכלת באותו רגע ומתעצבנת, והאימא התרגזה שהיא נשארה שם – על מה? היא הייתה צריכה להביא חיתול וארגז מחדש בתקופה כזאת, לרוץ ולחזור, ובאותו רגע כאב לה, אבל עכשיו היא מבינה למה הקדוש ברוך הוא השאיר אותה שם. מלכיאלי, קודם העלית פה שאלות של אזרחים כואבים ושאלו אותך על המעונות, על יוקר המחיה, על המלחמה; על הכול שאלו אותך. אם אנחנו נסתכל על זה וננסה להבין, אתה אולי לא שמעת – ראיתי רעיון יפה, אמרתי את זה קודם: למה אחשוורוש היה צריך לעשות שתי משתאות? שיעשה משתה אחד. מה הוא עשה? משתה ראשון – מה היה? סגל א': שרים, יועצים, כולם מגיעים מעונבים, חצי שנה נתן להם. אחרי חצי שנה, מה קרה? פתח את הארמון ועשה עוד משתה. למי? לעמך. זה יכול להיות הזגג, זה יכול להיות המסגר, זה יכול להיות איש תחזוקה – כולם, כולם נכנסים – זה יכול להיות גם אחד סתם מהשוק. כל מי שבא, נכנס. עשה גם להם משתה. ראיתי רעיון יפה: למה הוא היה צריך את שניהם? אמרו: תראה, הוא היה מלך. מה הוא עשה? היה צריך להסתכל – סגל א' באים מעונבים, מסודרים, אבל אתה יודע, יש כאלה לא מצליחים הרבה זמן לשמור על זה, קופץ להם פתאום. כמה יכול להיות עם עניבה, ממלכתי? קופץ לו. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> כמו – – – התעצבן פה באיזה יום. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> מי? << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> כמו שראש הממשלה צעק. אילולא יושב-ראש הכנסת תפס אותו, היה מתבזה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אתה מדבר על ממלכתיות, אני מבין. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> יושב-ראש הכנסת – – – הוא השתולל פה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני שואל, למה היושב-ראש היה צריך לתפוס אותו? << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> השתולל כמו אני לא יודע מה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אה, זה מה שחסר לנו פה, נראה לך? זה רק פעם אחת ראית? אני לא רוצה לדבר יותר מדי, אבל אני אגיד לך רק דבר אחד: לאחר שסגל א' היה, מה קרה? הוא נזכר – מאיפה הגיע אחשוורוש, מלכיאלי? שומר הסוסים. אח שלי, תן לרוץ בשכונה. לא מסוגל כבר להישאר עם זה. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> קפץ לו. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> קפץ לו. הממלכתיות קפצה לו, נגמר הסיפור, בואו בואו, אז אתה רואה אותו פתאום עם החבר'ה מהשכונה, החבר'ה האלה. פתאום הוא רואה את זה שהחליף אותו באורווה, מתחיל לדבר אתו על הקש, על התבן. אין, כמה זמן בן אדם יכול להיות ממלכתי? כמה? אתה רואה את זה פתאום קופץ, כל אחד איפה שקופץ לו. אבל זה היה אחשוורוש, ואם אנחנו מסתכלים על זה – אתה אומר, מלכיאלי, תראה, זה מה שהיום קורה. אחשוורוש, איך הגיע? איך הגיע? מה היה? << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> שומר סוסים. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> שומר סוסים. אחי, תבין, קצת, טיפת מזל, עדיף מאשר קילומטר של שכל. זה מה שקרה. זה כמו שאתה אומר, אנחנו היינו רגילים פעם – פעם, אתה יודע, כשהייתי קטן, תמיד הייתי שומע, צעיר לימים: 45 מנדטים – מלחמה מי ראש ממשלה; אחר כך היה איזה 36, 32. ואללה, שישה מנדטים – ראש הממשלה? תגיד לי, בוא. אז מה אנחנו עכשיו אומרים? בשישה מנדטים האלה אנחנו יכולים להסתכל על זה ככה ולהגיד: תשמע, קודם כול אנחנו אומרים, עדיף סנטימטר של מזל מאשר קילומטר של שכל. עכשיו, אני לא אומר שאין לו שכל, לא אומר דבר כזה, אבל הוא מתאים לאקזיטים, אקזיט. איש עסקים, חבל על הזמן, אני אומר לך, ראש ממשלה שעושה את האקזיט של החיים שלו. הוא הכי טוב שיש בזה. אבל מפה, לקחת שישה מנדטים ולהפוך לראש ממשלה – בדיחה. אבל אחרי שאנחנו קוראים את המגילה ואנחנו מסתכלים על כל רצף האירועים האלה, אתה אומר: תראה – – – << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> סנטימטר מזל וקילומטר שכל – – – השילוב הזה זה הבעיה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> השילוב. אני רק מפחד שגם את המזל ייקחו לו. אה, הוא המתורגמן. אני רוצה להגיד לך שהמגילה הזאת שאנחנו הולכים וקוראים עכשיו, היא רק מוכיחה לנו עד כמה הרצף שהקדוש ברוך הוא עושה – אנחנו עכשיו לא מבינים, יכולים פה לפעמים לכעוס. אנחנו כועסים כי אנחנו באמת כואבים. אנחנו לא כועסים, אנחנו יותר כואבים מאשר כועסים, כי העם זועק. העם זועק. היום אנחנו מדברים על יוקר המחיה. עמד השר פורר, בכל הרשתות אומר לך: לא תהיה עלייה בחיטה, יש לנו מחסנים מלאים. לא תהיה עלייה בקמח. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> החייזרים ייכנסו לאוקראינה לפני זה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> כן. בינתיים החייזרים נמצאים במשרד האוצר, נראה לי. אבל מה קורה? ברוך הבא, משה ארבל, ברוך הבא. איפה יש כאלה חברי כנסת חרוצים, רק בש"ס. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> ביטל טיסה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> ביטל טיסה. כל הכבוד, משה. זה מראה נאמנות, לויאליות. אני אומר לך, מלכיאלי, הלילה כבר מעלים את מחירי הקמח. אבל מה, אתה יודע מה? בוא נגיד שנגמרו לנו הצרות ואנחנו רוצים לעזור באוקראינה. שלחו בית חולים שדה לפתוח באוקראינה, נכון? אתה יודע למה לא פותחים אותו? ירון אברהם בערוץ 12 חושף היום: ליברמן מתעקש שלא לפתוח אותו עד שלא יהיה לו תקציב, כי אין לו תקציב לזה. מאיפה התקציב? תרומות. אם לא, לא יהיה. למה? כי זה יכול להגיע למיליארד שקל, אז לעזאזל. קודם השרה זעקה פה על פיקוח נפש. פיקוח נפש – תשים גם 2 מיליארד, גם 4 מיליארד, מה זה משנה? יש לך מהמס בלו לבד, בשנת 2020 קיבלת 21.5 מיליארד שקל; ב-2021 אני לא יודע כמה זה, זה היה ב-2020. ב-2021, כשכבר לא הייתה קורונה, אני לא – אני לא יודע כמה היו וכמה עכשיו יקבלו, אבל הם ימשיכו להכות בנו. מה ביקשנו? כמה פעמים העלינו את זה, להוריד את מס הבלו? עכשיו זה הולך לעלות ל-8 שקלים. תוריד את מס הבלו. על כל 10 אגורות – 350 מיליון שקל, אז מה קרה? לשנה. אל תעלה את ה-34. מה יקרה? מה יקרה? אבל אטומים, לא מעניין אותם כלום. ידידיי היקרים, נשארו לי עוד דקה וחצי ואני רוצה לנצל את הזמן הזה. אנחנו יוצאים לפגרה. אני תמיד נלחם – אתה יודע, מלכיאלי, אתה יודע כמה אנחנו חייבים שהפגרה תהיה מאוחרת; הפעם נלחמנו להקדים אותה. שאלו אותי: מה קרה לכם? למה נלחמתם? אמרתי להם: כל רגע, כל רגע שהכנסת הזאת והממשלה הזאת עובדות זה נזק. אנחנו צריכים למזער נזקים, זה התפקיד שלנו. לכן אני בא ואני אומר לאזרחי מדינת ישראל: תודה רבה לכם שפניתם אלינו והבעתם בפנינו את הכאב, שאתם מאמינים בנו. אנחנו נמשיך להיות לכם שליחים טובים. תתפללו שהממשלה הרעה הזאת במהרה תיפול. אנחנו הולכים לחג הפורים. שיהיה לנו רק פורים שמח. אני רוצה להודות לעובדי הכנסת: לציונה, שעומדת גם בשעה זו ומכינה לכולנו את הקפה כדי שנוכל להישאר ערים, לעובדי המשמר, לפרוטוקולים – – << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> בטח. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> – – מחלקת הפרוטוקולים, למזכירות הכנסת, לוועדות, למחלקה המשפטית – לכולם. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> מנהלי הסיעות. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> מנהלות הסיעות, מנהלי הסיעות, כי לכולם מגיעה תודה רבה; לערוץ הכנסת, שעושה עבודה נפלאה, כל פעם מעלה לך איזה משהו יפה, אתה יודע, גם לשעשע את האנשים, ולאזרחי מדינת ישראל, תודה רבה לכם, גם על ההקשבה, גם על השיתוף, ותודה רבה גם לחברי הכנסת, שמשתדלים, אתה יודע, לעשות דברים טובים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לסדרנים. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אמרנו. גם לסדרנים, למשמר הכנסת, לכולם אנחנו מודים ולכולם נגיד רק מילה טובה. שיהיה פורים שמח, ואם לא נדבר עד אז, אם לא יעשו דיוני פגרה, שיהיה גם פסח כשר ושמח. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה ארבל, בבקשה. << דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו ביום ז' באדר, יום לידתו ופטירתו של משה רבנו רעיא מהימנא ועליו נאמר, הנביא מלאכי אומר: "זכרו תורת משה עבדי". שואלים חז"ל: וכי התורה היא תורת משה? הלוא התורה היא תורת אלוקים. היא נקראת תורת ישראל, תורת משה, מסיבה פשוטה – שמשה רבנו, אומרים חז"ל, מסר את נפשו למענה ולמען עם ישראל. מסירות הנפש של משה רבנו היא שזיכתה אותו שהתורה תיקרא על שמו. כאשר עם ישראל חוטא בעגל אומר משה רבנו לקדוש ברוך הוא: "ואם אין מחני נא מספריך אשר כתבת". מנהיגות כזאת, שמוכנה לקחת אחריות על עם ישראל, גם במחיר – תמחק אותי מהספר, אני מוכן – היא שזוכה דווקא שאותו ספר הספרים, אותה תורה קדושה, נקראת תורת משה עבדי, נקראת התורה על שמו של משה רבנו. אותה מסירות נפש של מנהיגה גדולה הייתה אצל אסתר המלכה. המגילה נקראת מגילת אסתר ולא מגילת מרדכי כי אסתר המלכה מסרה נפש – מודל של מנהיגות, מנהיגים שמוסרים נפש, כיפתח בדורו, כשמואל בדורו. לאורך הדורות מנהיגי ישראל היו מנהיגים שהם מוכנים ומסוגלים להקריב למען כלל ישראל. אמרו על הרמב"ם, רבנו משה בן מימון, שממשה רבנו ועד משה בן מימון לא קם כמשה. היכולת של הרמב"ם להקיף את כל התורה כולה, להנחיל את התורה לכל עם ישראל, הייתה יכולת נדירה ומופלאה. וברשותכם, נלמד יחד, בזמן הנותר לפנינו, את הלכות מגילה ביד החזקה לרמב"ם. וכך כותב הרמב"ם בפרק ראשון: "קריאת המגילה בזמנה, מצוות עשה מדברי סופרים. והדברים ידועים שהיא תקנת הנביאים. והכול חייבים בקריאתה: אנשים, ונשים, וגרים, ועבדים משוחררים. ומחנכים את הקטנים לקרותה. ואפילו כוהנים בעבודתן, מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, וכן מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה; קל וחומר לשאר מצוות של תורה, שכולן נדחין מפני מקרא מגילה. ואין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפניו, חוץ ממת מצווה" – אם יש מת שאין מי שיקבור אותו, "שאין לו קוברין; שהפוגע בו – קוברו תחילה, ואחר כך קורא". דברי הרמב"ם בהלכות מגילה הם דברים מחודשים, שכן בדרך כלל נשים פטורות במצוות עשה שהזמן גרמן, שתלויות בזמן. אבל כאן היא מצוות עשה מדברי סופרים שתלויה בזמן, אבל נשים חייבות וגם מוציאות ידי חובה, מכיוון שאף הן היו באותו הנס. ומבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה. המקור של זה בתלמוד. וידועה שאלתו של תלמידו של הגאון מווילנה רבי חיים מוולוז'ין בספרו "נפש החיים". הוא מקשה על הדברים הללו קושיה עצומה. מקרא מגילה – הרי מגילת אסתר נמנית עם ספרי התנ"ך. קריאת המגילה היא חלק מלימוד התנ"ך, אז למה יש הגדרה שמבטלים תלמוד תורה בשביל מצוות מקרא מגילה? זה לא נקרא ביטול תורה. שאדם קורא את המגילה – הוא לומד תורה. ושם מלמד אותנו ב"נפש החיים" יסוד גדול: גם בלימוד תורה יש דרגות. לימוד תורה המעולה ביותר הוא לימוד התורה הלכה למעשה. כשאדם לומד הלכה למעשה, "אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא", זה לימוד התורה בעל המעלה הגבוהה ביותר, שידע מה לעשות. יש דרגה חשובה בלימוד תורה אבל נמוכה יותר, וזו קריאת תהילים, לימוד תנ"ך. ולכן, אם יש שיעור בהלכה ובזמן הזה של שיעור ההלכה הגיע מועד מקרא המגילה, על זה, מתכוון התלמוד, מבטלים תלמוד תורה, מבטלים את השיעור בהלכה מפני מקרא המגילה. כשהגיע זמן קריאת המגילה, עוצרים הכול וקוראים מגילה. לא אומרים הלל בפורים, מכיוון שקריאת המגילה זה ההלל, זה השבח. כשאדם בא ומגיע ומתכנס וקורא את סיפור המגילה, את סיפור הנס המופלא הזה – זו בעצם אמירת ההלל. ממשיך הרמב"ם ומלמד אותנו: "אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא ידי חובתו והוא שישמע מפי מי שהוא חייב בקריאתה. לפיכך אם היה הקורא קטן או שוטה, השומע ממנו לא יצא". אדם יכול לשמוע, ויש דין שנקרא שומע כעונה. אדם שומע אתכם קוראים את המגילה, הוא לא צריך לקרוא בפיו, ואותה שמיעה נחשבת לא כמקרא מגילה. "מצווה לקרות את כולה, ומצוה לקרותה בלילה וביום. וכל הלילה כשר לקריאת הלילה, וכל היום כשר לקריאת היום". ישנה מצוות קריאת מגילה גם בליל פורים וגם ביום פורים. "ומברך קודם קריאתה בלילה שלוש ברכות, ואלו הן: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מקרא מגילה" – זו הברכה הראשונה; הברכה השנייה היא "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה", והברכה השלישית, שמברכים אותה רק בלילה: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו. ומקום שנהגו לברך אחריה" – בסוף הקריאה מברך, וזה נוסח הברכה: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, האל הרב את ריבנו, והדן את דיננו, והנוקם את נקמתנו, והנפרע לנו מצרינו, והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו, ברוך אתה ה' הנפרע לישראל מכל צריהם, האל המושיע". ממשיך הרמב"ם בסעיף ד' ומלמד אותנו "אי זהו זמן קריאתה?" – מתי זמן קריאת המגילה? על בסיס המשנה במסכת מגילה, המשנה הראשונה, אומר הרמב"ם: "זמנים הרבה תקנו לה חכמים, שנאמר במגילת אסתר: בזמניהם" – לא בזמנו, אלא בזמניהם. "ואלו הן זמני קריאתה: כל מדינה שהיתה מוקפת חומה בימי יהושע בן נון" – מדינה – הכוונה אזור, עיר – "בין בארץ בין בחוצה לארץ, אע"פ שאין לה עכשיו חומה קורין בט"ו באדר, ומדינה זו היא הנקראת כרך" – אלה כרכים המוקפים חומה – "וכל מדינה" או כל עיר "שלא הייתה מוקפת חומה בימות יהושע, ואע"פ שהיא מוקפת עתה, קוראין בי"ד, ומדינה זו היא הנקראת עיר". אדוני היושב-ראש, ישנה כמובן סוגיה ופולמוס הלכתי גדול ונרחב על מבשרת ציון ומעמדה בקריאת המגילה: האם דינה הוא כירושלים, שהייתה מוקפת חומה, או שדינה הוא כשאר ערי ישראל? ובהגדרה ההלכתית ישנו גם כלל של סמוך ונראה – לא רק העיר המוקפת חומה, גם הסמוך והנראה לאותה עיר, אבל זו סוגיה כבר שהיא, לגבי מבשרת, מחלוקת האחרונים. אני נצמד כרגע לדברי הרמב"ם: "שושן הבירה – אע"פ שלא הייתה מוקפת חומה בימי יהושע בן נון" – מי שגר בשושן בפרס, באיראן – "קוראין בט"ו, שבה היה הנס שנאמר: 'ונֹח בחמִשה עשר בו'. ולמה תלו הדבר בימי יהושע?" הרי ימי יהושע בן נון היו הרבה הרבה קודם לנס הפורים. "כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל, שהייתה חרבה באותו הזמן, כדי שיהיו קוראין כבני שושן, וייחשבו כאילו הן כרכין המוקפין חומה, אף על פי שהן עתה חרבין, הואיל והיו מוקפין בימי יהושע, קוראין בט"ו, ויהיה זיכרון לארץ ישראל בנס זה". כשאנחנו זוכים לניסים גם לאורך הגלות, מזכירים את ארץ ישראל. "בני הכפרים שאינם מתקבצים בבתי כנסיות אלא בשני ובחמישי" – פריפריה – "תקנו להם שיהיו מקדימין וקוראים ביום הכניסה". יום הכניסה זה יום שבו בית הדין בעצם מתכנס באותם כפרים. "כיצד? אם חל להיות י"ד באדר, בשני או בחמישי, קוראין בו ביום", שבאותו יום הם מתכנסים כדי לקרוא בתורה. שני וחמישי רק יש להם מניין. "ואם חל ביום אחר, חוץ משני וחמישי, מקדימין וקוראין בשני או בחמישי הסמוך לי"ד. כיצד? אם חל להיות י"ד באחד בשבת, ביום ראשון, מקדימין וקוראין את המגילה בחמישי שהוא יום י"א באדר. חל להיות בשלישי, קוראין בשני שהוא יום י"ג באדר. אם חל להיות י"ד באדר ביום רביעי, קוראין בשני שלפניו, שהוא יום י"ב, וכל אלו שמקדימין וקוראין קודם י"ד, אין קוראין אותה בפחות מעשרה", כי כל ההיתר להקדים את קריאת המגילה לפני המועד הוא רק בגלל יום הכניסה, שמתכנסים בו לקרוא בספר התורה, וצריך עשרה כדי שיהיה פרסום הנס. "באותו כפר שמקדימין וקוראין ביום הכניסה, בזמן שאין נכנסין בו" – הכוונה בנכנסין: מתכנסים בו – "בשני ובחמישי אין קוראין אותה אלא בי"ד, וכל עיר שאין בה עשרה בטלנין קבועין בבית הכנסת לצורכי הציבור" – הכוונה, אברכים – "הרי היא ככפר ומקדימין וקוראין ביום הכניסה. ואם אין שם עשרה בני אדם, תקנתו קלקלתו והרי הם כאנשי עיר גדולה ואין קוראין אלא בי"ד". אם אין להם עשרה אנשים, אז הם קוראים בפחות מעשרה במועד. "במה דברים אמורים שמקדימין וקוראין ביום הכניסה? בזמן שיש להם לישראל מלכות, אבל בזמן הזה אין קוראין אותה אלא בזמנה שהוא יום י"ד ויום ט"ו" בכרכים המוקפים חומות. "בני הכפרים ובני עיירות קוראין בי"ד ובני כרכין קוראין בט"ו". בן עיר, אדם שהוא עירוני ממרכז הארץ, באזור שהוא לא מוקף חומה מימות יהושע בן נון, "שהלך לכרך" – נסע לירושלים, או להפך, בן כרך ובן ירושלים שהלך לעיר – "אם הייתה דעתו לחזור למקומו בזמן קריאה ונתעכב ולא חזר" – היה לו איזה עיכוב – "קורא כמקומו", איפה שהוא נמצא. "ואם לא היה בדעתו לחזור אלא לאחר זמן הקריאה, קורא עם אנשי המקום שהוא שם". זאת אומרת, או שהוא בן כרך בן יומו או פרוז בן העיר בן יומו, הוא מחיל על עצמו את הדין של המקום שהוא נמצא. "וכרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו" – זה סמוך ונראה, כמו שאמרנו קודם – "אם אין ביניהם יתר על אלפיים אמה הרי זה ככרך וקוראין בט"ו". הפתרון הזה נוגע גם לשכונת רמות בירושלים, שאומנם היא בשטח המוניציפלי של ירושלים, וחלק מן הפוסקים הגדירו אותה כבר בעבר כדי שהיא תקרא בט"ו. בשנים האחרונות יצרו רצף בנוי בצורה כזאת שאין בין הבתים הפרשים של מעל 2,000 אמה, למרות שיש את כביש בגין. ולכן, גם לפי דעת אותם פוסקים אחרונים, גם בשכונת רמות קוראים כיום בט"ו. "בעיר שהיא ספק ואין ידוע אם הייתה מוקפת חומה בימות יהושע בן נון או אחר כן הוקפה, קוראין בשני הימים שהן גם י"ד וגם ט"ו ובליליהם, ומברכין על קריאתה בי"ד בלבד, הואיל והוא זמן קריאתה לרוב העולם. קראו את המגילה באדר ראשון, ואחר כך עיברו בית דין את השנה, חוזרים וקוראים אותה באדר השני בזמנה. אין קוראין את המגילה בשבת, גזרה: שמא ייטול אותה בידו וילך אצל מי שהוא בקי לקרותה ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים" – במקום שאין בו עירוב, כמובן – "שהכול חייבים בקריאתה ואין הכול בקיאין בקריאתה. לפיכך, אם חל זמן קריאתה בשבת, מקדימין וקוראין אותה קודם השבת, ושואלין ודורשין בהלכות פורים באותה שבת" – בשבת זכור – "כדי להזכיר שהוא פורים." "כיצד? יום ארבעה עשר שחל להיות בשבת, בני עיירות מקדימין וקוראין בערב שבת, ובני כרכים קוראים בזמנם באחד בשבת. חל יום ט"ו להיות בשבת, בני כרכים מקדימין וקוראין בערב שבת, שהוא יום ארבעה עשר, ובני עיירות קוראין בו ביום שהוא זמנם ונמצאו הכול קוראין בארבעה עשר." ממשיך הרמב"ם בפרק שני ואומר: "הקורא את המגילה למפרע – לא יצא; קרא ושכח פסוק אחד, וקרא פסוק שני לו, וחזר וקרא פסוק ששכח, וחזר וקרא פסוק שלישי – לא יצא, מפני שקרא פסוק אחד למפרע; אלא כיצד עושה – מתחיל מפסוק שני ששכח וממשיך וקורא על הסדר". בחסידות, בשם הבעל שם טוב, אור שבעת הימים, זכותו יגן עלינו, למדנו שהקורא את המגילה למפרע זה אותו אחד שקורא את המגילה כסיפור שהיה פעם: "ויהי בימי אחשורוש"; פעם היה סיפור כזה וכזה, השגחה פרטית כזאת וכזאת. אדם צריך לדעת ולהאמין בכל ליבו שהניסים הללו שהיו לאבותינו בימים ההם, מאירים גם בזמן הזה, ולכן לא מדובר בסיפור שהיה למפרע, בעבר, בסיפור היסטורי, אלא בדברים שהם רלוונטיים ואקטואליים בכל דור ודור. "מצא ציבור שקראו חצייה" – חצי מגילה – "לא יאמר אקרא חצי האחרון עם הציבור, ואחזור ואקרא חצי ראשון: שזה קורא למפרע; אלא קורא מתחילה ועד סוף, על הסדר. קרא ושהה מעט וחזר וקרא – אף על פי ששהה כדי לגמור את כולה – הואיל וקרא על הסדר, יצא ידי חובה. הקורא את המגילה בעל פה" – לא מן הכתב – "לא יצא ידי חובתו. הלועז ששמע את המגילה הכתובה בלשון הקודש, ובכתב הקודש, אף על פי שאינו יודע מה הן אומרין" – הוא לא מבין עברית; הוא אמריקאי – "יצא ידי חובתו", מכיוון ששמע את זה בשפת המקור. "וכן אם הייתה כתובה יוונית ושמעה, יצא – אף על פי שאינו מכיר, ואפילו היה השומע עברי. הייתה כתובה תרגום, או בלשון אחרת מלשונות הגויים – לא יצא ידי חובתו בקריאתה, אלא המכיר אותה לשון בלבד: והוא, שתהיה כתובה בכתב אותה לשון. אבל אם הייתה כתובה בכתב עברי, וקראה ארמית לארמי – לא יצא, שנמצא זה קורא על פה" – הוא מתרגם בעצמו – "וכיוון שלא יצא הקורא ידי חובתו, ממילא לא יצא השומע ממנו" – כי הסברנו קודם שיש דין שומע כעונה. "הקורא את המגילה בלא כוונה, לא יצא. כיצד?" איך זה קורה? "היה כותבה, או דורשה" – נותן דרשה – "או מגיהה" – עושה עליה הגהה – "אם כיוון ליבו לצאת בקריאה זו, יצא ידי חובה; ואם לא כיוון ליבו, לא יצא. קרא, והוא מתנמנם – הואיל ולא נרדם בשינה, יצא. במה דברים אמורים שהמכוון ליבו בכתיבתה יצא – שנתכוון לצאת בקריאה שקורא בספר שמעתיק ממנו, בשעה שהוא כותב; אבל אם לא נתכוון לצאת בקריאה זו שכותב – לא יצא, שאינו יוצא ידי חובתו אלא בקריאתה מספר שכולה כתובה בו בשעת קריאה" – מתחילתה ועד סופה. "הקורא את המגילה וטעה בקריאתה, וקרא קריאה משובשת – יצא ידי חובה, לפי שאין מדקדקין בקריאתה. קראה עומד, או יושב – יצא, ואפילו בציבור; אבל לא יקרא בציבור יושב לכתחילה, מפני כבוד ציבור. קראוה שניים, אפילו עשרה, כאחד – יצאו הקוראין והשומעים מן הקוראין; קורא אותה גדול עם הקטן, ואפילו בציבור. אין קוראין בציבור, במגילה הכתובה בין הכתובים; ואם קרא, לא יצא" – אם היא הייתה כמו בספר תנ"ך, שהיו בה עוד מגילות אחרות – "אלא אם כן הייתה יתרה על שאר היריעות או חסרה, כדי שיהא לה היכר" – שידעו שזו מגילת אסתר. "אבל יחיד קורא בה, ואפילו אינה חסרה ולא יתרה, ויוצא בה ידי חובתו. אין כותבין את המגילה אלא בדיו על הגוויל" – על קלף – "או על הקלף כספר תורה. ואם כתבה במי עפצה וקלקנתוס, כשרה; כתבה בשאר מיני צבעונין, פסולה. וצריכה שרטוט, כתורה עצמה". את הקלף עצמו מסרטטים שהשורות תהיינה ישירות. "ואין העור שלה, צריך עבדה לשמה. הייתה כתובה על הנייר, או על עור שאינו מעובד, או שכתבה גוי, או אפיקורוס – פסולה." אם "היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות – אם רישומן ניכר" – אפשר לזהות איזו אות זו – "אפילו היו רובה, כשרה. ואם אין רישומן ניכר – אם היה רובה שלם, כשרה; ואם לאו, פסולה, והקורא בה לא יצא. השמיט בה הסופר אותיות או פסוקים, וקראן הקורא את המגילה על פה – יצא. המגילה צריכה תהא תפירה כולה, עד שיהיו כל עורותיה מגילה אחת. ואינה נתפרת אלא בגידין, כספר תורה" – את היריעות תופרים בגידים – "ואם תפרה שלא בגידין, פסולה. ואינו צריך לתפור את כל היריעה בגידין כספר; אלא אפילו תפר בגידין שלוש תפירות בקצה היריעה, ושלוש באמצעה, ושלוש בקצה השנית – כשרה, מפני שנקראת איגרת". לוחות הזמנים אומנם מאפשרים לנו להמשיך עוד מעט, אבל אנחנו בספק בעניין ברכות התורה בשעה הזאת, ולכן אנחנו נודה לכולם על ההקשבה ונאחל לכולנו שכפי שעשה הקדוש ברוך הוא ניסים לאבותינו בימים ההם, כן יהיה בזמן הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מקלב – איננו. חבר הכנסת סמוטריץ', בבקשה. << דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> לילה טוב, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, עם ישראל שצופה בנו ויצפה, דיברתי מוקדם יותר בתחילת הערב על הכאב הגדול שבכיוון שאליו הולכים שופטי בג"ץ במה שנוגע להכנסת חמץ לבסיסי צה"ל בפסח – חלילה, לא יקום ולא יהיה. דיברתי ככה, ממש בקצרה – לא היה לי זמן – על השיטה החדשה הזאת של בג"ץ – לא חדשה; השיטה העקבית של בג"ץ שבה לוקחים סוגיה שנמצאת במישור הציבורי, הכללי, הלאומי, מפריטים אותה אל המישור הפרטי, כביכול מדובר באיזו שאלה של איזונים בין זכויות של אנשים פרטיים, אלה שרוצים להישמר מן האיסור ואלה שחלילה אינם רוצים להישמר מן האיסור. כמובן ברור שהאיסור להכניס חמץ – צה"ל זה אחד הסמלים המשמעותיים ביותר של מדינת ישראל העצמאית והריבונית, שאנחנו זוכים לה בדורות האלה של הגאולה; המשך של פסח, סוג של – יום העצמאות הוא סוג של ליל הסדר מחודש שלנו. זכינו ביום העצמאות למדינה עצמאית וריבונית, בדומה למה שזכינו בפסח: לצאת ממצרים, להופיע על במת ההיסטוריה, להפוך לעם ולצאת למסע הגדול של העם היהודי, ובפסח איסור החמץ ומצוות המצה בסיסיים כל כך, יסודיים כל כך. ופה יש לי ביקורת על הצבא ועל הפרקליטות, שנכנסו אל תוך התעלה הזאת שבית המשפט סרטט להם, והתחילו לנסות לשכנע שאין היכי תמצי, אי-אפשר. כן, זה נכון. עוררתי גם על הבורות של השופטים, שגם אחרי שהלכו אל המישור הפרטי לא מבינים דבר וחצי דבר בהלכות הפסח ובמורכבות הגדולה ובחומר הגדול של איסור בל ייראה ובל יימצא, על היהירות – מי שלא מבין וגם לא מוכן ללמוד, ולא מבין שהוא לא מבין ומתיימר להציג את עצמו כאיזה חכם גדול, וחושף את בורותו הכואבת בעניינים כל כך יסודיים לעם היהודי. ואני רוצה עכשיו להרחיב בזה בנקודה קצת אחרת בהקשר של פורים. יש גמרא מרתקת, אדוני היושב-ראש, דיאלוג מרתק בין רשב"י – זה מחבר אותי לנאום שנתתי קודם, על הכאב הגדול של סגירת ציון הרשב"י, שהזוהר כותב לנו שהוא מניצוץ נשמתו של משה רבנו, עליו השלום, ועכשיו אנחנו בז' באדר, יום פטירתו. כאב גדול על סגירת הציון. ויש דיאלוג נפלא בגמרא, במגילה בדף י"ב, בין רשב"י לבין תלמידיו. שאלו תלמידיו את רשב"י – רבי שמעון בר יוחאי – "מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה?" הגמרא נוקטת לשון סגי נהור. למה נגזרה על עם ישראל גזרה נוראה כל כך של להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד? מה עשו עם ישראל שנתחייבו כליה, הגזרה הנוראה הזאת של המן? "אמר להם: אמרו אתם". זו סתם נקודה מעניינת. באים התלמידים, שואלים את הרב: הרב, שאלנו אותך, תענה לנו. זורק להם הרב את הכדור. גם על זה יש יסוד יפה בחינוך ובלימוד, לגרות את החשיבה ואת הרצון – לא שבאים לשאול שאלה, מייד הרב נותן תשובה, עושה לכם את העבודה; לחשוב, להתאמץ, להעלות סברות. מעלים התלמידים סברה. "אמרו לו: מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע". כשאחשוורוש עושה משתה, בהתחלה הוא עושה לכל שריו ועבדיו וחיל פרס ומדי, ואחר כך הוא עושה משתה לכל העם הנמצאים בשושן, ועם ישראל משתתפים בסעודתו של אותו רשע, גם הם באים אל המשתה הגדול הזה. ועל זה אומרים תלמידיו של רשב"י לרשב"י: על זה אולי נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה. משיב להם רשב"י: זאת לא תשובה טובה, מכיוון ש"אם כן, שבשושן ייהרגו, שבכל העולם כולו אל ייהרגו". סוף כל סוף זה לכל העם שנמצאים בשושן, אז רק היהודים שבשושן השתתפו בסעודתו של אותו רשע, מדוע נתחייבו כולם? ולכן מביא הרשב"י תשובה אחרת. אז אמרו לו: נו, אז אמור אתה. אמר להם: "מפני שהשתחוו לצלם". רש"י זורק אותנו אל הרבה שנים קודם לכן – צלם שעשה נבוכדנצר, הסיפור הידוע עם חנניה, מישאל ועזריה, שמסרבים להשתחוות לצלם ונזרקים אל כבשן האש, והקדוש ברוך הוא עושה להם נס גדול והם יוצאים מן הכבשן הזה. מלבד חנניה, מישאל ועזריה השתחוו כולם לצלם, ועל זה נתחייבו. עכשיו יש עוד המשך משא ומתן: אז אם נתחייבו כליה, וכי משוא פנים יש בדבר, אז מה פתאום הקדוש ברוך הוא בסוף סולח להם והגזרה מתבטלת? אמר להם: "הם לא עשו אלא לפנים, אף הקדוש ברוך הוא לא עשה עימהן אלא לפנים" שנאמר – טוב, בסוף יש עוד הרבה מאוד מה לעיין. אני רוצה דווקא לדבר על החלק הראשון, על ההווה אמינא, על המחשבה של תלמידיו של רשב"י, שהם נהנו מסעודתו של אותו רשע, ועל התשובה של רשב"י עצמו, שהשתחוו לצלם. על פניו, את העיקרון שבדבריהם של תלמידיו רבי שמעון בר יוחאי מקבל, דהיינו, העובדה שהם נהנו מסעודתו של אותו רשע מצדיקה כליה. הסיבה היחידה שהוא לא מקבל את התשובה היא מכיוון שזה מתאים רק למי שהיו בשושן ולא לכל היהודים שפזורים בכל מדינות המלך אחשוורוש. ופה אני לא מבין. אז מה אם הם נהנו מסעודתו של אותו רשע? על זה הם מתחייבים מיתה, כליה של כלל ישראל? מה כבר עברו? איזה איסורים יכולים היו לעבור? אז נו, אכלו מאכלות אסורות, נורא ואיום. בסדר, לאו – אין מיתה על מאכלות אסורות. שתו יין נסך – בכלל, דרבנן. מה יש בזה שנהנו מסעודתו של אותו רשע שעל כך ראויים היו להתחייב כליה אם רק היה מדובר על כל היהודים שבכל מדינות המלך אחשוורוש? וגם התשובה של רשב"י עצמו מאוד לא ברורה: "השתחוו לצלם". אז קודם כול, מה חיכית עד עכשיו? עברו כבר הרבה מאוד שנים מאז. מה עכשיו הקדוש ברוך הוא נזכר, בתקופת אחשוורוש, הסוף של הסוף כבר, של 70 השנה של גלות בית ראשון? ועוד הרבה יותר מזה – נניח שהשתחוו לצלם, ואכן, נכון, אנחנו יודעים שיש ג' עבירות שעליהן ייהרג ובל יעבור: עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים. הרמב"ם כידוע פוסק שמי שעבר ולא נהרג, ודאי שבית דין לא עונשים אותו, מכיוון שהוא בגדר אנוס. יש מצווה גדולה לקדש את השם. חס וחלילה אם מגיעים לסיטואציה שמישהו כופה עלינו לעבוד עבודה זרה – אבל ודאי הרי שנבוכדנצר גזר גזרה. הינה, הוא זרק את חנניה, מישאל ועזריה בכבשן האש. אז היה ראוי שכולם יהיו עם מסירות נפש ויקדשו שם שמיים כמו חנניה, מישאל ועזריה, אבל אם לא, לא אמורים להתחייב על זה כליה, סוף כל סוף מדובר באונס גמור, אונס רחמנא פטריה. מה יש ב"שנהנו מסעודתו של אותו רשע"? "נהנו מסעודתו של אותו רשע" זה איבוד זהות גמור. כאשר נטמעים ונעלמים בתוך התרבות הרעה של אחשוורוש ושוכחים לחלוטין את הצביון היהודי שלנו, אז כליה זה כבר תוצאה, זה אפילו לא עונש; נעלמים, אז אחר כך יכול להיות כמו שחז"ל אומרים על חורבן הבית "קמחא טחינא טחינת" – קמח טחון לטחון. במשך 210 שנים עם ישראל נמצאו בגלות מצרים והיו באמת בתחתית המדרגה, בסיבוכים גדולים, שהרבה שנים אחר כך הנביא יגלה, ונמצאים במ"ט שערי טומאה. אבל חז"ל מלמדים אותנו שלא שינו שמם, לשונם ומלבושם. עם כל הסיבוכים ידעו לשמור על הזהות ועל הערכים, ידעו לשמור על הצביון הזה של עם ישראל. וכששומרים על הצביון שמייחד אותנו, אז גם אם יש הרבה מאוד קשיים ומורכבויות, בסוף יש עם, יש את מי לגאול, יש מי שיצא ממצרים ויעמוד אחר כך למרגלות הר סיני ויקבל תורה ויעשה את המסע לארץ ישראל ויכבוש אותה וינחל אותה. יש עם מי לעבוד. אבל כשנהנים מסעודתו של אותו רשע ולמעשה שוכחים מי אנחנו ומה אנחנו, ואנחנו כמו כולם, ככל העמים בית ישראל, אז ממילא, שוב, כליה היא תוצאה ברורה. צודקים בזה מאוד תלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי. עונה להם: בסדר, לא כולם. "ישנו עם אחד אשר מפזר ומפרד בכל מדינות מלכותך", ו"דתיהם שונות מכל עם, ואת דתי המלך אינם עושים". כנראה שכן היה שם אז מי ששמר על הזהות שלו, שמר על הצביון שלו במדינות אחרות. אני חושב שגם מה שמונח בדברים של רשב"י, שהשתחוו לצלם, זה בדיוק אותה נקודה. נכון, הם לא נתחייבו מיתה על עצם העובדה שהשתחוו לצלם כאנשים פרטיים, מכיוון שזה היה באונס. שוב, ראוי היה שימסרו את הנפש על זה, ג' עבירות חמורות, אבל גם לשיטתו של רשב"י הוא מקבל את מה שאמרו תלמידיו, את העיקרון. הוא אומר: כן, אני לא מחפש עכשיו איזה עבירה ספציפית שבדין הפרטי מתחייבים עליה כליה. כשעם ישראל כולו משתחווה לצלם, זה בדיוק אותה נקודה. אין דבר כזה. עם ישראל – מה זה להשתחוות לצלם? כל הרעיון שלנו זה "עם זוּ יצרתי לי תהלתי יספרו". עם ישראל קורא שם השם בעולם במהותו, בעצם הווייתו, בקיומו; זו תכליתו, בשביל זה הוא יצא ממצרים, בשביל זה הוא הפך לעם. ואם כלל עם ישראל כולו משתחווה לצלם, אז פשוט אין לו זכות קיום. אין לו זכות קיום. אם אנחנו לא נשמור על הזהות שלנו, על הצביון שלנו, על מי אנחנו ומה אנחנו, אין לנו זכות קיום, חלילה. אין דבר כזה – הם לא עשו לפנים, הקדוש ברוך הוא לא עשה עימם. אין דבר כזה. יש ברית כרותה שלא תישכח מפי זרעו ומפי זרע זרעו. אבל עכשיו נבין מה זה חמץ בפסח. שוב, מה זה פסח? יום הולדת של עם ישראל. זה הרגע המכונן שבו נולדנו והווינו לעם. זה הרגע שבו קיבלנו את תעודת הזהות שלנו, את הייעוד שלנו, את התפקיד שלנו. זו בדיוק הנקודה של המצה. מה זה מצה? חבר הכנסת רם בן ברק, מה זה מצה? מה הבדל בין מצה לחלה? מה הבדל? מצה היא התמצית – קמח ומים, בלי שמרים, בלי כלום. בחלה מוסיפים שמרים וסוכר ויש טעם, יש ריח, יש יופי. אז מצוין, כל שבת אוכלים חלות ומתענגים מזה. הקדוש ברוך הוא שמח שאנחנו נהנים מן העולם, ממה שהוא נתן לנו בעולם. אבל בפסח אנחנו חוזרים רגע אל הראשוניות, אל התמציתיות, בלי כל המסביב, שיש לו ערך גדול בעולם. אנחנו מעריכים מאוד יופי ופאר וטעם טוב, אבל שוב, זה שבוע כזה של סדנה – מה שהשופט עמית, באמת בכאב, איזה זלזול כזה, אמר: דיאטת שבעת הימים, דיאטת מצות. כן, זו לא דיאטה במובן הפיזי, זו דיאטה רוחנית, שבה מתחברים רגע אל השורש, אל המהות הפנימית, אל התוכן הכי הכי בסיסי וראשוני של מי אנחנו ומה אנחנו. באותו רגע, כשמתחברים אל נקודת השורש מחדש, כל שנה ושנה, כדי להתעצם בה, אז יש איסור מוחלט על חמץ, לא רק איסור אכילה; כידוע, "בל יראה ובל ימצא בכל גבולך" – שאור לא יימצא בכל גבולך. שוב, לא מכניסים חמץ בפסח לא בגלל העניין הפרטי, שפלוני חס וחלילה ישתחווה לצלם, לא עלינו, רחמנא ליצלן, אוכל חמץ בפסח. זה המהות הזאת של מה זה עם ישראל בכלל ומה זה מדינת ישראל, שאנחנו זוכים לה שוב, לכונן אותה מחדש אחרי אלפיים שנות גלות ונדידות. וזה בדיוק מה שקרה בפורים – בפורים עם ישראל חוזר לזה. שוב, ידועה הגמרא בשבת פח, כשעם ישראל עומד למרגלות הר סיני, בתחתית ההר, אז חז"ל אומרים: כפה עליהם את ההר כגיגית. "ויתיצבו בתחתית ההר" – מלמד שכפה עליהם את ההר כגיגית. אמר להם: אם מקבלים אתם את התורה, מוטב ואם לאו – פה תהיה קבורתכם. יש במתן תורה אלמנט של כפייה. לא נרחיב בזה עכשיו. המהר"ל והרבה מהמפרשים עסקו בשאלה: למה צריך "כפה עליהם הר כגיגית"? הרי הם אמרו "נעשה ונשמע". הם רצו, נכון? עם ישראל עומד למרגלות ואומר: "נעשה ונשמע". מה יותר לרצות מרצון לקבל? בסדר, אז למרות שאמרו נעשה ונשמע – כפי שמסביר המהר"ל, ערך גדול מאוד יש לזה, תדעו לכם שלמרות שאתם רוצים, בסוף התורה לא תלויה בכם. היא הרבה יותר גדולה מכם. הקשר שלנו לתורה, המחויבות שלנו לדבר השם שמתגלה בעולם, זה הרבה מעבר לשאלה אם אנחנו רוצים או לא רוצים. נכון שאנחנו רוצים, אבל אנחנו צריכים לדעת שכשקיבלנו את זה בכפייה, הקשר הזה הרבה יותר חזק מהבחירה החופשית שלנו, הרבה יותר מוחלט, הרבה יותר עליון, הרבה יותר גבוה. אז "כפה עליהם הר כגיגית" – אומר רבא, "והכא אמר דמודעא רבה לאורייתא". מי שמכריחים אותו למכור – יש הלכה כזאת, שאדם שמכריחים אותו למכור והוא מוכר, אבל הוא מוסר הודעה, הוא הולך בפני אנשים ואומר להם: תדעו לכם, אני מודיע לכם שאני עכשיו מוכר כי נאלצתי. הכריחו אותי, בכוח, כיוונו לי אקדח לרקה. אז מי שמוסר הודעה, הוא כמובן יכול אחרי זה לחזור בו. כשהוא משתחרר מהאלמנט של הכפייה, הוא יכול לחזור בו. אז אומר רבא: אם עם ישראל קיבל את התורה בכפייה, אז יש להם תירוץ – הם יכולים עכשיו לומר: אנחנו לא באמת קיבלנו את התורה. איך אתה יכול לבוא אלינו בטענות אם אנחנו חלילה לא מקיימים אותה? אומרת הגמרא: "אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשוורוש". זה השיר הידוע – חזרו וקיבלו בימי אחשוורוש, לומדים את זה מהפסוק בסוף המגילה: קיימו וקיבלו עליהם היהודים, עליהם ועל זרעם וכו'. מה זה "קיימו וקיבלו"? אומרת הגמרא: קיימו מה שקיבלו כבר. אחרי הנס הגדול שסופר במגילת אסתר, הייתה חזרה מחדש, ועכשיו קיבלו מרצון את התורה. אז גם אם היה איזה אלמנט של כפייה אז, עכשיו כבר כמובן כולנו מחויבים ועומדים, הרי קיבלנו מרצון. מה, למה קיבלו? אז המהר"ל גם מסביר שעצם העובדה שמתקנים חג מדרבנן, מוסיפים מועד, מוסיפים מצוות, קריאת מגילה, אין ביטוי יותר גדול לרצון – לא רק שאנחנו רוצים את התורה, אנו עוד מקבלים עלינו עוד ועוד, גם תורה שבעל פה ותקנות של חכמים. וזה נכון. יש מדרש ידוע שפורים הוא חג של תורה שבעל פה. מה זה תורה שבעל פה? תורה שבעל פה זה "חיי עולם נטע בתוכנו". יש לנו את התורה שבכתב, שקיבלנו אותה מלמעלה, ויש לנו "חיי עולם נטע בתוכנו", שזה תורה שבעל פה, שהיא הולכת ומתפתחת, הולכת ומתעצבת מתוך החיים שלנו. ההיסטוריה של עם ישראל הולכת ומשכללת ומפתחת ומגלה עוד ועוד חלקים של התורה שבעל פה, דור-דור והפרקים שהוא מוסיף בתורה שבעל פה. אל מול "שנהנו מסעודתו של אותו רשע", אותו בלבול זהות, אותו טשטוש, אותה היטמעות שתוצאותיה היעלמות, עומד מרדכי היהודי ש"לא יכרע ולא ישתחוה", עומדת אסתר המלכה, שגם כאשר היא יושבת בבית אחשוורוש, אז "את מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה באומנה אתו". היא כל הזמן יודעת מי היא ומה היא ושומרת על עצמה גם כשהיא נמצאת עמוק עמוק בתוך בית אחשוורוש. וזה התיקון הגדול של "לך כנוס את כל היהודים". בדרך כלל אנחנו רגילים לומר "לך כנוס את כל היהודים" בהקשר של האחדות הגדולה, שהיא בסיס ליכולת של עם ישראל להיוושע מהגזרה. זה נכון, אבל יש בזה רובד עוד יותר עמוק: "לך כנוס" – זה התכנסות פנימה, חזרה אל עצמנו, אל מי אנחנו, אל מה. אל מול ההיעלמות הזאת שיש ב"נהנו מסעודתו של אותו רשע" או יש ב"השתחוו לצלם" בצורה קולקטיבית גדולה כזאת – "לך כנוס את כל היהודים", תחזיר אותם חזרה הביתה, אל העצמיות שלהם, אל מי הם, אל מה הם. ממילא יש גם אחדות, זה לא שני פירושים שונים. אין דבר כזה אחדות סביב כלום, סביב שום דבר. כשיש אתוס משותף, כשמתכנסים פנימה אל הזהות, ממילא גם סביב הזהות הזאת אפשר ליצור אחדות גדולה. ואז, כשעם ישראל מגלה שוב מבפנים את העצמיות שלו, את הזהות שלו, את הערכים שלו, את הצביון שלו, את הייעוד והתפקיד והשליחות שלו, אז ממילא הוא מקבל תורה בשמחה, הוא מבין כמה התורה היא-היא "כי הם חיינו ואורך ימינו ונהגה בם יומם ולילה", והוא מקבל על עצמו תורה שבעל פה. זה עוד יותר – זה התורה שמתגלה מתוך החיים שלנו פנימה. אז זה "הדור קבלוה בימי אחשוורוש" – קיימו מה שקיבלו כבר. שוב, זורקים את הטשטוש. פה צריך לדעת, יש הבדל גדול מאוד בין השתלבות להיטמעות. אני לא רוצה עכשיו להאריך עוד הרבה, אני רוצה לסיים תכף ולתת לשר לסכם, אבל זאת המשמעות של פורים, זאת המשמעות של פסח, לכן הם כל כך סמוכים אחד לשני. חוזרים אל העצמיות שלנו – כן, אנחנו משתלבים, אבל אנחנו לא נטמעים. אנחנו חלק מהעולם, חלק מהאנושות כולה, יש לנו אחריות כלפיה, אבל אנחנו עושים את זה מתוך נקודת זהות מאוד מאוד ברורה, מתוך שייכות ברורה למי אנחנו, למה אנחנו, למה מעצב אותנו, למה מחייה אותנו, למה נותן לנו את זכות הקיום, ולא, חס וחלילה, טשטוש מושגים מוחלט. שוב, אני חוזר על מה שאמרתי בנאום הקודם. אני אומר לבית המשפט העליון: אתם, במשך שנים, בתהליך של התבוללות תרבותית, סוציולוגית, ממירים ערכי נצח בכל מיני ערכים שמקרוב באו. אני לא רוצה לזלזל בהם – יש בחלקם דברים נפלאים ונהדרים. כן, גם בשיח על זכויות יש יתרונות גדולים, אבל עם כל הכבוד, יש ערכי נצח של עם ישראל. שוב, כן, קיבלנו אותם ראשית כול תורה מן השמיים ואחר כך פיתחנו ושכללנו אותם מתוך ההיסטוריה שלנו, תורה שבעל פה. וכבר שנים אתם בפרשנויות שלכם בזים לדין העברי, בזים לערכים שלנו כיהודים, ממירים אותם בכל מיני – אתם רצים לדין האנגלי, למשפט הגרמני, למשפט האמריקאי, לשאוב משם השראות. הינה, ועכשיו אתם מגיעים גם – וזה בדיוק העניין, שעכשיו גם חמץ בפסח. אני אומר שוב: אתם לא מבינים. יהודי נורמלי, הסבא והסבתא שלכם, של השופטים, היו מזדעזעים, ואתם עושים עכשיו פלפולי-פלפולים, משחקים אותה שאתם כאילו חכמים גדולים. אז לכו לחז"ל: "אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה, מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים". שבו בליל הסדר, תתחברו מחדש למה זה עם ישראל. אני אומר שוב, על האמירות שיוצאות מכם, על הזלזול שלכם בחמץ, הסבא והסבתא שלכם, הסבא-רבא והסבתא-רבתא שלכם היו מזדעזעים, איך יהודי מעז ככה להתייחס לנקודת יסוד כל כך בסיסית בהוויה היהודית, בתרבות היהודית, בזהות היהודית, בערכים היהודיים. כמה רחוק הלכתם, וזה בדיוק ה"נהנו מסעודתו של אותו רשע" – ההתבוללות הזאת בתרבות של אחרים וההתפשטות המוחלטת מהתרבות היסודית שלנו. תחזרו את הראשונות. כן, חמץ בפסח זה "בל ייראה ובל יימצא". במדינת ישראל, מדינה יהודית, ריבונית, עצמאית, שזכינו לה אחרי אלפיים שנות גלות ונדידות, זה צריך להיות אחד הדברים הכי בסיסיים שלה. אנחנו לא כופים על אנשים פרטיים בביתם – אנחנו מאמינים בחינוך, בהסברה – אבל בצה"ל, אחד הסמלים הכי מאחדים עדיין את החברה הישראלית, אוי ואבוי לנו אם זה לא יהיה ככה. סמל של אחדות, של ריבונות, של עצמאות, סמל של גבורה יהודית, ולשם אתם רוצים להכניס חמץ בפסח? השתגעתם? תלכו, תלכו בפורים ותקראו מגילה. תתחברו עוד פעם, תראו מה זה כשנטמעים. תקיימו את ה"לך כנוס את כל היהודים". תתכנסו חזרה הביתה פנימה, אל המי אנחנו ומה אנחנו. בעזרת השם, כמו שאמר קודם חבר הכנסת ארבל, כפי שעשו ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, כך ריבונו של עולם יערה עלינו רוח ממרום. ושנזכה אנחנו – גם דיברתי פה הרבה פעמים על זה. אנחנו בשתי קומות של גאולה: קומת החומר, שהולכת ונבנית ומתפתחת ב-73 שנות קיומה של מדינת ישראל, ואנחנו רוצים את קומת הרוח, כמו שהנביא יחזקאל אומר: "ונתתי לכם רוח חדשה ולב חדש אתן בקרבכם – – – ועשיתי את אשר בחֻקַּי תלכו". אנחנו מבקשים מריבונו של עולם: אנחנו לא רוצים הסרת טבעת, לא צריך. אנחנו לא צריכים גזרות כדי להזכיר לעצמנו מי אנחנו ומה אנחנו. אולי בזה אני אסיים, זה גם יחבר לפסח. אלה שני חגים כל כך קשורים, צריך להבין את זה. יש הסבר נפלא של הנצי"ב מוולוז'ין על "והיא שעמדה לאבותינו ולנו". כולנו שרים בפסח "והיא שעמדה". אומר הנצי"ב. ההמשך זה "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו" – זה מה ששמר עלינו יהודים בכל שנות הגלות. הרי היינו מפוזרים ומפורדים ובקלות היינו נעלמים. הקדוש ברוך הוא עשה איתנו חסד – האנטישמיות, הרדיפה, "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו", הזכירו לנו שאנחנו יהודים, גם אם היו מתוכנו כאלה שרצו בכל הדורות לשכוח מי אנחנו ומה אנחנו. מה ששמר עלינו באלף שמונה מאות, אלף תשע מאות שנות גלות זה שהגויים הזכירו לנו כל הזמן שאנחנו יהודים. האנטישמיות הולכת וחוזרת, אבל בסך הכול למעלה מ-100 שנות רווחה, אבל בטח כאן במדינת ישראל אף אחד מבחוץ לא מזכיר לנו. אם אנחנו לא נייצר לעצמנו זהות פנימית, ערכים פנימיים, שייכות לאומית, ממילא יהודית, זהותית ברורה, אנחנו חלילה ניעלם. זה פסח, זה לחזור כל שנה ושנה. אז בפסח חוזרים אל נקודת היסוד והראשית על ערכיה, על מי אנחנו ומה אנחנו. בפורים, כפי שאמרנו, זה אותה נקודה בדיוק, אבל מתוכנו פנימה, בתיקון גדול של "לך כנוס". אז אנחנו מתפללים לקדוש ברוך הוא: חס וחלילה אל תעשה לנו "שבכל דור ודור עומדים עלינו", אל תיתן לנו "גדולה הסרת טבעת". תן לנו ברחמים גדולים לב חדש ורוח חדשה ו"שעשיתי את אשר בחקי תלכו", ושנחזור חזרה אל ה"לך כנוס", אל ההתכנסות הפנימית שלנו, ומתוך זה, בעזרת השם, ניגאל גאולה שלמה במהרה בימינו, אמן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בן ברק, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> השר עולה? בבקשה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> מה יש לך? שמעתי – – – בכנסת. עם השונאים האלה אין לך בעיה – – – לפגוע בך, אני אוהב אותך. << קריאה >> רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >> – – – כל פעם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר, השעה 03:00. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אדוני, הוא אמר לפני כמה שעות: בן גביר בכנסת. מה בן גביר בכנסת. איזה – – – יש בכנסת. נכון, השר אלקין? << דובר >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר >> אם תשתף אותי במה הייתה המחלוקת, אז אולי אני אדע לאלתר. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא אומר שזה שבן גביר – – – בכנסת, לפני כמה שעות. הוא אמר לאנשי הליכוד: בן גביר בכנסת, בן גביר בכנסת. אחמד טיבי בכנסת; עופר כסיף, שקורא לחיילים נאצים, בכנסת. לא שאני משווה, אני – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אבל אתה לא מבין מה ההבדל. אחמד טיבי תמיד בכנסת, זה לא משנה מה הבחירות. אתה, זה שאתה בכנסת זה חידוש. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> הבעיה שלנו זה בית המשפט העליון. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> זה חידוש. לכן חבר הכנסת בן ברק צודק בהקשר הזה. אגב, אני מציע, אל תזדרזו להתכנס. הלילה עוד ארוך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש לנו זמן? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> יש לכם, יש לכם זמן, יש לכולם זמן לקפה. אנחנו רק מתחילים את הלילה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אפשר ללכת למחנה יהודה ולחזור ויישאר זמן. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> בערך, כן. אלא אם כן אני אצליח לשכנע את חברת הכנסת סילמן, אבל זו מלאכה קשה. לי לפחות יש עד 05:00 לעשות את זה, אדוני היושב-ראש – נכון, חברת הכנסת סילמן? היא לא בקשב אליי בכלל, איך אני אשכנע אותה ככה? אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שוב אני אומר, אל תרוצו למליאה, הכול בסדר, יש זמן. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> זה שאתה עומד, זה מה שמושיב אותנו. זה מה שיושיב אותנו כאן. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת בן גביר, אני יכול להגיד לך דבר אחד: יש לי הרבה חסרונות, אני מודה ומתוודה, אבל דבר אחד – אני לא חושב שתוכל למצוא בבניין הזה מישהו – כמה אני כבר פה, 16 שנה? שיגיד לך ששיקרתי לו מתישהו. אתה יודע, אפשר לנצח בקרבות פרלמנטריים גם בלי לשקר. לכן, תאמין לי, אתה יכול לקחת את הזמן שלך, לא תפסיד את ההצבעה הזאת. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> חוץ מהממשלה הזאת, יכול להיות שאתה צודק – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> גם הממשלה הזאת. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אבל – – – את זה לציבור. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אנחנו? בוודאי. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> מנסור עבאס? לא. לא אתה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> לך תבדוק, לא פסלנו אף פעם. וחוץ מזה, היה פה הגדול מכולם, מה שנקרא למדנו ממנו תוך כדי תנועה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> כל הזמן "נתניהו, נתניהו". תיגמלו מזה, אתם, בממשלה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> ודאי. אגב, הוא לא ראש – הסיבה היחידה שהוא היום לא ראש ממשלה בקואליציה עם רע"מ זה אתם. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אוי ואבוי, קואליציה עם רע"מ זה אסון למדינת ישראל. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז אני אומר, הסיבה היחידה – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אנחנו עומדים מאחורי העקרונות שלנו. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אבל הסיבה היחידה שהוא היום לא ראש ממשלה בקואליציה עם רע"מ, שאתה כל כך מקלל אותה – – – << קריאה >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> אז זה מכשיר אתכם, אתה אומר? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא, אני רק מציין עובדה היסטורית. הרי היא ידועה לכולם. אתם עקביים בעניין הזה, את זה אי-אפשר לקחת מכם, אבל רק מכם אי-אפשר לקחת, על אחרים אי-אפשר להגיד את זה. אנחנו נמצאים, אדוני היושב-ראש, כבר לקראת סוף המרתון של ניקוי שולחן בכנסת, ואני חייב להגיד שמזיכרוני שלי זה ניקוי שולחן מאוד עצוב, כי השתבשו פה סדרי עולם בעבודת הכנסת. אני לא זוכר הרבה דוגמאות שכשהכנסת הייתה יוצאת לפגרה והיו מונחים על שולחנה הרבה חוקים לקריאה שנייה ושלישית וחוקים מוכנים לקריאה ראשונה, שרובם המוחלט גם לא במחלוקת אמיתית בקואליציה ובאופוזיציה – שהיו יוצאים לפגרה בלי להעביר אותם, כי בסוף תפקידו של הבית הזה הוא לחוקק. אנחנו, לצערי, נמצאים באווירה שנאלצו פה – כדי שהשבוע הזה יסתיים מתישהו ונצא לפגרה לפני פורים ולא אחרי פסח, בשיטת העבודה שיש, נאלצו פה לברור בפינצטה מתוך החוקים שמוכנים, שהכנסת עמלה עליהם והוועדות עבדו עליהם, חוקים, ששוב, כאמור, אין בהם שום מחלוקת, ואם תשים פה קלפי והצבעה תהיה חשאית, כמו שאנחנו עושים לוועדות למיניהן, אז ברור שהחוקים האלה יעברו בערך ב-120 קולות ואף אחד לא מתנגד להם. אבל השיטה הזאת של הפיליבסטר התמידי על חשבון דברים אזרחיים שהם אינטרס של אזרחי המדינה, אני חייב להגיד שהיא שיטה מאוד מאוד מאוד מצערת. ויש הרבה דברים – ואני דווקא רוצה להתחיל לדבר על זה לפני שאני מדבר על החוק; אני חושב שהדברים חשובים וראויים להיאמר. יש הרבה דברים שהאזרח מחכה להם, ולצערי נתפזר לפגרה והוא ימשיך לחכות להם עד שנחזור מפגרת האביב. היו פיליבסטרים בכנסת. נער הייתי וגם זקנתי פה, בבית הזה, אבל תמיד הנוהג היה שבשבוע האחרון שמים בצד את מלאכת הפיליבסטרים, בטח על חוקים שהם הסכמתיים וכל החוקים שעליהם – – – << קריאה >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> לתת לכם רשימת חוקים שאתם לא העברתם? << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> זה לא התפקיד של האופוזיציה. "לא נתנו לכם להעביר חוקים" – זה התפקיד שלנו. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אתה טועה, אתה טועה, חבר הכנסת בן גביר. התפקיד של – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> בדברים שאתם עושים טוב אנחנו איתכם. יש דברים שנגד. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת בן גביר, אתה טועה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר, תבדוק, ב-70% מהחקיקה של הממשלה, בשבתי באופוזיציה, הצבעתי עם הממשלה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> מה שטוב – אנחנו בעד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני לא זוכר אותך. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אבל זה לא עובד כך היום, חבר הכנסת בן גביר. זה לא עובד כך. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> דברים טובים אנחנו בעד, אבל זה התפקיד שלנו. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> זה ממש לא נכון. אני מציע לך להתעניין ברשימת החוקים שעל סדר-היום ולא הובאו פה השבוע, ואתה תגלה שבערך 70% מהם – שהם מוכנים, חלקם גם לקריאה שנייה ושלישית, לדעתי, אדוני היושב-ראש, לפי מה שאני יודע – – – << קריאה >> רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >> אני אגיד לך יותר מזה, השר אלקין, אני אגיד לך יותר מזה. יושב כאן הצד ממולי של המליאה, שטוען שהוא ציוני ולאומי ודואג לביטחון, בן גביר טוען את זה, ומובא כאן חוק שהיו עליו שש שעות דיון בוועדת חוץ וביטחון אם זה נכון או לא נכון להעביר. הגיע צבא ההגנה לישראל והראה באופן ברור שאם לא נאשר את החוק הזה תהיה פגיעה אמיתית במוכנות של צה"ל, והם הולכים להצביע נגד. הרי זה מצב שאי-אפשר לתאר אותו. הרי זה לא חוק אידיאולוגי כזה או אחר. מדובר כאן בחוק ביטחוני מהמעלה הראשונה, שדנו עליו דיון עמוק, והצד ההוא החליט שהוא מתנגד. למה? כי זה חוק ממשלתי. לא היה כדבר הזה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא, לא בגלל זה. אתה טועה. אתה טועה, אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. הוא מתנגד כי יש לו ברית עם הרשימה המשותפת, ברית אופוזיציונית הדוקה, והדרך היחידה – – – << קריאה >> רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >> יכול להיות. יכול להיות. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני לא יודע אם שמת לב – – – << קריאה >> רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >> חבר הכנסת בן גביר טוען, ואני מאמין לו – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> חבר'ה, אתם חייבים להצדיק את עצמכם. במקום להגיד: אני הולך איתם, עם האנשים האלה, הרי אפשר להגיד – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> הרי אתה עושה אותו דבר. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אין, אופוזיציה לא בוחרים. אני לא בחרתי אותם – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת בן גביר, אם תבדוק את עצמך – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אני לא בחרתי אותם, אבל אתם כן בחרתם את השניים. זה ההבדל. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת בן גביר, יש לי חידוש מצער, בעיניך. כל ההישגים של האופוזיציה – והיו כמה במהלך השנה האחרונה, אנחנו עוד מעט נציין שנה – כל ההישגים של האופוזיציה, מתי היו? כשהאופוזיציה התגייסה לעבוד בשביל הרשימה המשותפת. יש פה כוכבים באופוזיציה. כי כשהם רוצים לצאת נגד משהו או להעביר איזשהו חוק בניגוד לעמדת הממשלה והאופוזיציה מתגייסת, אז לפעמים זה קורה. הרי החוקים הפרטיים שעברו, רובם היו של הרשימה המשותפת, אלה שעברו את הטרומיות. הניצחון המזהיר על חוק האזרחות, להשאיר את מדינת ישראל בלי חוק האזרחות, מי חגגו אותו? חברי כנסת – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אני יודע, אתם יודעים שכשרוצים להתפשר אז אפשר להתפשר. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אבל היה אפשר לעשות את זה לפני חצי שנה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> לא רציתם. אתם לא רציתם. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> נו, בחייך, הרי זה אותו חוק, באותו נוסח. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> השר אלקין, לפני שתי דקות אמרת שאתה לא מסנן דברים. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת בן גביר, הרי לא הייתה שום בעיה, אותו נוסח של החוק, להעביר פה – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> רק לגבינו, נכון – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> למה לא? שיהיה ערני. הוא רוצה עד 05:00, גם לי אין בעיה עד 05:00. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני ממילא תורן מליאה, מה זה משנה? החוק הזה, חוק אחר – אני פה עד 05:00, אז אני כבר איהנה פה עד 05:00, למה אני איהנה שם עד 05:00? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עד 06:00, עד 07:00. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא, עד 06:00 זה כבר מישהו אחר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> עד 06:00 זה כבר מישהו אחר. מה, אתם חושבים שאתם היחידים שיודעים לעשות פיליבסטר? גם אנחנו יודעים. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אני רוצה להתפלל ותיקין. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז שוב, חבר הכנסת בן גביר, אתה תוכל לרשום בקורות החיים שלך על הכנסת הזאת: ההישג המשמעותי ביותר שלי כחבר כנסת בכנסת הזאת היה שהייתי חייל נאמן של איימן עודה ואחמד טיבי והבאתי להם הישגים כמו שמעולם לא היו להם בכנסות ישראל. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> קשה לך עם מנסור עבאס, אני רואה איך זה קשה לך – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא, אני לא מתכוון לפגוע בבל"ד, גם של בל"ד. גם של בל"ד, אני מתנצל. אני מתנצל, גם של בל"ד. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אנחנו קצת לפנות בוקר, אני מבין שאתה עייף. ברגע שאתה עייף – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> למה, אני רק התעוררתי, למה אני עייף? << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> והאמת, זה מה שקורה פה. זה לא שרק הוא גזען, שניכם גזענים. איך אפשר לתפוס את השיחה ביניכם? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אבל אתה יודע מה ההבדל בין שנינו? << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שניכם גזענים קטנים. גזענים קטנים. ברגע האמת נתמכים בהסתה. בהסתה. שניכם עכשיו, על מה השיחה ביניכם? מי יותר גזען בזה שהוא יוצא נגד ערבים. אז אני אגיד לך מה, שניכם צודקים. שניכם צודקים, גם אתה וגם אתה. שניכם צודקים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה, חבר הכנסת אבו שחאדה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מעניין מאוד – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבו שחאדה, קריאה ראשונה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ולכן, הביאו חוקים פה, חוק האזרחות – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבו שחאדה, קריאה שנייה. בשעה מוקדמת זו אני איאלץ להוציא אותך. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת אבו שחאדה, אני נורא שמח שאתה מייחס לי המון כוונות. א. לא שמעת ממני, לפחות בינתיים, כאן, בנאום הזה – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תמשיך את השיחה שלך – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני עונה לך. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא, אדוני, עזוב את הדעה שלי. עזוב את הדעה שלי. קח מישהו ניטרלי ותגיד לו שישקף לך את השיחה שהייתה ביניכם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבו שחאדה, יופי, אתה חוסך לי שאני אוציא אותך. לך, שתה קפה, תירגע. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת אבו שחאדה, אני חייב להגיד, קטונתי מלהבין למה אזכור מפלגת הרשימה המשותפת זו גזענות. זו כנראה איזושהי פרשנות מאוד מאוד מעניינת. אז למה אתם קראתם למפלגה כך אם להזכיר אותה זו גזענות? << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> עכשיו כל דבר שנגיד זה גזענות. כל מה שתגיד על הרשימה המשותפת זה גזענות. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אבל, חבר הכנסת בן גביר – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אבל אתה הולך עם מנסור עבאס, עם התנועה האסלאמית, עזוב – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אבל שוב, חבר הכנסת בן גביר, אני חוזר ואומר, הקדנציה הזאת של הכנסת תסתיים אצלך בשורה הזאת בקורות חיים: הייתי חייל נאמן של הרשימה המשותפת והבאתי לה הישגים – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> נלחמתי ונאבקתי בממשלה שלכם עם מנסור עבאס ועם התנועה האסלאמית – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – כתף אל כתף, כתף אל כתף עם אחמד טיבי ואיימן עודה, והבאתי להם הישגים כפי שלא היו בכנסת ישראל. הרי, חבר הכנסת בן גביר – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אלקין, אני בטוח שיש לך ייסורי מצפון. זו הזדמנות טובה לפורים – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת בן גביר, הרי – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> לא חייבים ג'וב בכל מחיר. אני מבין שהוא פגע בך, זה בסדר. אגב, אתה צודק בעניין הזה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> הוא לא פגע בי. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא פגע בך. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא מינה אותך לשר מים, הוא כן פגע בך, וזה לא היה בסדר. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> מי פגע בי? << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אבל בגלל זה לא פוגעים במדינת ישראל. לא פוגעים במדינת ישראל. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז חבר הכנסת בן גביר, צר לי לאכזב אותך – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא פגע בך. הוא לא היה בסדר גם. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> צר לי לאכזב אותך עם האגדה האורבנית הזאת. הוא לא פגע בי. אני בחרתי את התפקיד הזה בהסכמה איתו. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> שר המים? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> כן, תתפלא, כדי לאפשר לחברי השר דאז וחבר הכנסת דהיום יובל שטייניץ להמשיך להיות שר האנרגיה, למרות שהחזקתי בכיס הבטחה לתפקיד הזה, ואני חושב שעשיתי נכון. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> היו עוד כמה תפקידים. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> לכן, האגדה האורבנית הזאת שבנימין נתניהו פגע בי אישית בחלוקת התפקידים בממשלה ההיא לא נכונה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> פגע בך ובגדעון סער ולכן אתם עושים מסע נקמה במדינת ישראל, אתם פוגעים במדינה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אין לי מילה אחת של טענה כלפיו בעניין הזה. יש לי כל כך הרבה טענות כלפיו, למה אתה מוסיף לי עוד אחת? אין לי. אין לי. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> הוא לא מתבייש. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> מצפונו נקי. הינה, אני אומר את זה כאן לפרוטוקול, לדברי הכנסת – – – << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אלקין, הוא היה יכול למנות אותך לשר אחר, אתה צודק. בגלל זה לא פוגעים במדינה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אבל אני נהניתי. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> במה הוא צודק? הלו? במה הוא צודק? על מה, שפגעו בו? << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> שמינו אותו לשר המים – – – << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> נו, באמת. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> קודם כול, חבר הכנסת בן גביר, אני מבין את הבדיחה היפה וכו', אבל זה היה תחום מרתק, ונהניתי בו כל – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אני לא הייתי כאן אז. אני לא הייתי – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> ואני הייתי. אז אני אומר לך, אין לי טענות לבנימין נתניהו על המינויים האלה, לא לשר ההשכלה הגבוהה ולא לשר משאבי המים. נהניתי בשני התפקידים האלה ועשיתי כמה דברים חשובים, שאגב, על חלקם אתה בטח תברך אותי – על כך שמכהן היום בוות"ת נציג אוניברסיטת אריאל, משהו שהיה נחשב בלתי אפשרי לחלוטין רק לפני שנתיים. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> יש דברים טובים שעשית, אין מחלוקת על זה. אף אחד לא חולק על זה. יש מישהו שחולק על זה? רק שעכשיו אתה בממשלה שמכשירה את התנועה האסלאמית. תראה מה קורה כאן בכנסת. אתה יודע מי זה ווליד טאהא? ועדת פנים? אתה מבין מה אתם נותנים להם? איזה כוח? אתה מבין מי זה ווליד טאהא? זה אחד שכשרוצחים חיילים הוא שמח. זו הבעיה שלי. תחשבו, עדיין לא מאוחר. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני רק מנסה לתאר לעצמי מה היית אומר אם פתאום יושב-ראש מפלגתך לא היה מגלה נחישות בעניין הזה ותחת הלחץ הגדול שהופעל עליו היה נשבר, ופתאום היית מגלה את עצמך בהתגשמות חזונו של בנימין נתניהו בקואליציה אחת עם ווליד טאהא ויושב-ראש ועדת הפנים. זו בדיוק תמונת ראי – תמונת ראי היית מקבל, עם הבדל אחד – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה יודע מצוין שזה לא היה קורה. אתה יודע מצוין שאנחנו לא היינו – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – עם הבדל אחד, אני אגיד לך מה, עם הבדל אחד – שבהחלט יש סיכוי שהיית יושב-ראש ועדת חוקה במקביל לזה שהוא היה יושב-ראש ועדת הפנים. זה כן. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אני הייתי לוקח את זה? הייתי לוקח את זה? אתה יודע מצוין שלא. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני לא יודע. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה יודע מה הצעת לי בבחירות הקודמות, והקודמות-קודמות, והקודמות-קודמות, ומה אני אמרתי. אני רציתי תמיד אידיאולוגיה וגם אתה היית, גם אתה היית שם. זו הנקודה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני גם היום עם אותה אידיאולוגיה – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> לא, היום אתה לא שם. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – אבל השתעבדות לבן אדם אחד של כל המחנה זו לא אידיאולוגיה, מה לעשות? מה לעשות? וכשכל המדינה הולכת לבחירות פעם אחר פעם זה לא אידיאולוגיה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אז לתת לתנועה האסלאמית לנהל את המדינה? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> זה לא אידיאולוגיה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> לך תראה מה קורה בנגב. את הנטיעות שלך לא מאשרים, את הנטיעות. את הנטיעות שלך לא מאשרים. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> איפה לא מאשרים? << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> לא מאשרים. יש נטיעות עכשיו בנגב? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> יש. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> כן, כמו תמיד. אני אבוא איתך. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> יש, יש נטיעות בנגב – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אם זה מפריע אני אפסיק, אדוני היושב-ראש. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> למה? אני נהנה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אני חושב שהסמול-טוק הזה, הוא נהנה ממנו, אבל אם זה מפריע אני אצא לשתות קפה. << קריאה >> פטין מולא (הליכוד): << קריאה >> תצא, תעזוב אותך ממנו, חלאס, די. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אני חושב שזה גם טוב לאדוני היושב-ראש, שלא ייגמר – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> הרי, אדוני היושב-ראש, תפקידי לשכנע את חבר הכנסת סילמן, והיא כרגע אפילו לא פנויה להקשיב לי, נדמה לי. אז אם חבר כנסת בן גביר בחר את תפקידו לעזור לקואליציה, כמו שחברת הכנסת סילמן, אני בוודאי שלא אפריע לו בתהליך הזה. אבל חזרה לענייננו. אני אשאל אותך, חבר הכנסת בן גביר: החוק הספציפי הזה שאתה הולך תכף להצביע נגדו, אתה יודע למה אתה מצביע נגד? << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> יש לי הסבר מנומק ומפורט. אפשר להסביר לי את זה, ואתה יודע את זה מצוין. כל היחס בכלל לציבור הזה הוא יחס מאוד – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> איזה ציבור? << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אתם פוגעים בציבור. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> איזה ציבור? << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אתם פוגעים בציבור. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> איזה ציבור? אתה יודע על מה החוק? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תקרא את הכותרת ואחר כך תעיין בעמוד עצמו, בדברי ההסבר. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> על מה החוק? חבר הכנסת בן גביר, אבל יודע על מה החוק בכלל? << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אני יודע מצוין ואני אומר לך עוד פעם, אתם פוגעים בציבור הזה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> איזה ציבור? << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> תקרא את החוק, תקרא את הסעיפים של החוק – אולי תגלה, אולי תגלה במי אתה פוגע. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> באיזה סעיף פוגעים שם במי? << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> תקרא, תקרא. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז באיזה ציבור פוגעים? << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> תקרא, זאב, אתה אדם חכם. תקרא. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אבל אני מכיר את החוק. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה מכיר? אני לא בטוח שאתה מכיר את החוק. אתה לא מכיר. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז באיזה ציבור? תגלה את עיניי באיזה ציבור פוגע החוק הספציפי הזה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> תקרא את החוק. תקרא את החוק. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> רק תקרא את דברי ההסבר, לא צריך יותר. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אפשר לבקש את הנוסח? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כן, אפשר, את הכחול יש לי. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> מה, אין לך את החוק? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אין לך את החוק, זאב? לא מתאים לך. אתה אחד שבא – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> תודה. יש לי. אז אני הבטחתי לחבר הכנסת בן גביר, כדי שהוא ידע על מה אנחנו מצביעים וכדי שהוא יגלה – הרי הוא טוען שבחוק הזה יש הרבה מאוד סעיפים שפוגעים בציבור – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> לא, לא אמרתי איזה, אמרתי "זה פוגע בציבור". << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא, אמרת "בציבור הזה", אני מנסה להבין. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אל תסלף, אל תסלף את הדברים שאמרתי. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אבל מי זה "הציבור הזה"? אני שאלתי אותך, באיזה ציבור זה פוגע? אתה אומר לי: תקרא את הסעיפים של החוק, אתה תבין. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אל תסלף, לפחות אל תסלף את הדברים – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז אני קורא את הסעיפים של החוק, סתם כדי שנדע על מה מצביעים בכל זאת. הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 24), התשפ"ב–2022. קודם כול, בחוק הזה יש רק שני סעיפים, חבר הכנסת בן גביר, אין בו סעיפים רבים. הסעיף הראשון הוא תיקון סעיף 15: "בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו–1986 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 15(1), במקום 'של שלושים חודשים' יבוא "של שלושים ושניים חודשים', אחרי "לשירות סדיר" יבוא "עד יום כ"ה בסיוון התשפ"ד (1 ביולי 2024)", ובסופו יבוא "ושל שלושים חודשים – אם הוא נקרא להתייצב לשירות לאחר המועד האמור'." סעיף 2: "החוק העיקרי כנוסחו בחוק זה יחול גם על חייל ששירותו בצבא ההגנה לישראל התחיל לפני יום תחילתו של חוק זה". עד כאן, תם הטקס. זה כל החוק. אז עכשיו, חבר כנסת בן גביר, תגלה את עיניי, אחרי שהקראתי את הסעיפים, באיזה ציבור מיוחד החוק הזה פוגע. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אז בוא אני אקרא לך את ההסתייגויות לחוק – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> איזה הסתייגויות? הן מנותקות מהחיים, ההסתייגות. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> מטרת חוק זה לרצות את שר הביטחון כדי שלא יפרק את הממשלה; מטרת חוק זה לענות על האתגרים הביטחוניים שמדיניות הממשלה יצרה; מטרת חוק זה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר, ההסתייגויות מונחות בפנינו. ההסתייגויות מנותקות מהחיים. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת בן גביר, זה שאתה רוצה – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> לא, הן לא מנותקות מהחיים – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני מסכים איתך, אלה הסתייגויות הזויות, שכנעת. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> הן לא מנותקות מהחיים. אם אתם – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> זה שההסתייגויות הן הזויות זה נכון. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא מנותקות מהחיים, הזויות מהחיים. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> תנו לי שנייה, תנו לי להסביר. שאלתם שאלה – אני אשיב לכם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני מבין שגם אתה באמצע הדיון, היושב-ראש, אתה גם מערבב את הדיון פה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> ברוך הבא. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אני אסביר לכם – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דרך אגב, אלקין, הכסף – אנשים מחכים לכסף, שתחזיר להם את המיליונים שגנבת. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אמסלם, תן לי להסביר להם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תחזיר את הכסף לפני שאתה מקשקש לנו פה שאתה בן אדם ישר. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת אמסלם, חבר הכנסת אמסלם, הרי הפכת מזמן לליצן תורן של הבית הזה, אבל למה אתה חייב להיות ליצן תורן כל פעם כשאתה נכנס למליאה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תחזיר, תחזיר את הכסף. שמעתי שאמרת שאתה איש ישר. לא מתבייש. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> עשינו דיון, מה השטויות האלה? אתה שאלת אותי – אני רוצה להשיב לך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איך יש לך פרצוף בכלל לבוא לכנסת, לצאת מהבית? תחזיר לאנשים את המיליונים שאתה חייב להם, שגנבת להם. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> זאב, אם לא היית מכיר – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> השקרן הגדול מכולם משקר. אתה השקרן הכי גדול פה במדינה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, תודה. בבקשה שקט. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה באמצע? גם אתה משתתף פה בדיון? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> פעם ראשונה, תגיד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, עוד לא קראתי. כשאני ארצה אני אקרא לך. עכשיו תשמור על שקט, בבקשה. תודה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> עכשיו שאלתם אותי שאלה, אני אגיב. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> כן. זה לפחות דיון לגופו של החוק, לשם שינוי. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אם אתה אומר נתנצח – נתנצח, אבל בסדר. אם לא הייתם מקימים ממשלה עם התנועה האסלאמית, אם הייתם מנהלים מדיניות ימנית נכונה ונחושה, לא הייתם צריכים את החוק הזה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא מבין אותך, בן גביר, עם מי אתה מדבר, עם הקנגורו שעבר ארבע מתפלגות? זה בן אדם שאין לו טיפת – חוץ מהתחת של עצמו לא חשוב לו כלום. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> הכול בסדר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> על מה אתה מדבר? << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אני עונה לו מה שאני חושב. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה אתה אומר לו – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> בסדר, אמסלם, תן לי להגיב לו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> טוב, חבר הכנסת בן גביר, תודה. השיח הזה – אם תרצה, תזמין את השר לקפה. עכשיו מספיק. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> לא, כי שאלתם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בסדר, נגמר. הוא שאל – נגמר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תזמין אותו לקפה, תזמין אותה לקפה, אה? << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אי-אפשר כנראה – – – << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> דבר עניינית על החוק. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר, לא היה ניתן. כשאומרים לשר "קנגורו", אי-אפשר לנהל שיח, אז בבקשה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> למה, הוא לא קנגורו? קפץ ארבע מפלגות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא הבנתי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, קריאה ראשונה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> התחיל בקדימה, קפץ לליכוד, קפץ עכשיו לגדעון סער, עכשיו הוא מחפש לקפוץ למנסור עבאס. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, בבקשה שקט. תודה. בבקשה, השר. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> הליצן סיים? אני יכול להמשיך? << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> תגיד לי, אם לא הייתם מקימים ממשלה עם התנועה האסלאמית היינו צריכים את החוק הזה? אני שואל ברצינות. לא פגעתם באתגרים הביטחוניים של מדינת ישראל? הגורמים בצה"ל שרם בן ברק מצטט אותם, הם, יש להם נחת מהממשלה הזאת? מכבילת הידיים? << קריאה >> רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >> מאוד. מאוד. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> מזה שזורקים עלי אבנים בציר – אני יורד ואומר לי החייל: אין לי אישור לירות, אין לי אישור לירות. איפה אתם – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא גר בנווה יעקב. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> מי גר בנווה יעקב? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> הרי, חבר הכנסת אמסלם, אפילו בדבר כל כך פשוט אתה לא יודע להגיד את האמת. אתה יכול להגיד משהו אחד בלי שקר? אחד? אפילו את מקום מגוריי אתה לא יודע. אני גר בפסגת זאב. מתקן אותך, שתדע. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בפסגת זאב, מה זה משנה? פסגת זאב, נווה יעקב – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> ברור, העובדות אף פעם לא שינו לך, ולהגיד דבר שקר זה מצווה בעיניך, אבל כמה אפשר להיות הליצן של הבית הזה? נמאס. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אל תקשקש, תחזיר את הכסף שגנבת. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> זאב, במקום שתעריך את זה שהוא לא בא להפגין לך מול הבית, אתה בא אליו בטענות? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא מספר לי מה זה פסגת זאב, נווה יעקב – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> שיבוא להפגין לי בבית, מה אכפת לי? חבר הכנסת סמוטריץ', הרי חוץ מלהיות ליצן הוא לא יודע כלום, אז שיפגין לי מול הבית. יהיה מופע ליצנות חינם לתושבי הרחוב הזה, גם בסדר. למה רק בכנסת ייהנו ממופע ליצנות? גם לשכונת פסגת זאב מגיע מופע ליצנות. למה לקפח את חלקם? << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> למה אתם צריכים ליצן ולמה קנגורו? תפסיקו. יש מחלוקת קשה, אידיאולוגית, עקרונית – נשיב עליה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> על קיצור שירות בצה"ל. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> לא, על הממשלה שלך, הממשלה שאתה חבר בה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אבל אנחנו מדברים עכשיו על החוק, לא על הממשלה שלי. << קריאה >> רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >> אל תפגע בצה"ל, לא בצה"ל. תפסיק לפגוע בצה"ל. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> הרי אנחנו לא מצביעים כרגע על אי-אמון. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> כי אם הייתם מנהלים מדיניות ביטחונית נכונה, לא היה צריך את החוק הזה. << קריאה >> רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >> החסידים שלך זורקים אבנים על חיילי צה"ל, שורפים להם את הצמיגים – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די, חבר הכנסת בן ברק. תודה. << קריאה >> רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >> – – – זה מה שאתם עושים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן ברק, תודה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בן גביר, אל תבזה אותנו. אל מי אתה מדבר? << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> מה אתה רוצה? אני עונה לו. אני מחזיר לו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר, די. תודה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה אתה עונה לו? עם מי? לא הבנתי, עם מי אתה מדבר? עם בן אדם שמוכר – – – בשביל עצמו. על מה אתה מדבר? << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אז אני עונה להם – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עזוב אותך, מה הוא מקשקש? עזוב – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז אני חוזר לגופו של החוק. לגופו של החוק, מה שהחוק הזה עושה, הוא לא פוגע בשום ציבור, חבר הכנסת בן גביר. החוק הזה אומר דבר מאוד מאוד פשוט: הוא דוחה את קיצור השירות בצה"ל, שזה נושא כבד וחשוב, זה נכון, ויש לו השלכות ביטחוניות מצד אחד וכלכליות מצד שני. וההתלבטות בנושא הזה אם כן לקצר את השירות או לא לקצר את השירות היא התלבטות אמיתית. הרווח הכלכלי הוא ברור – כל חודש יותר מוקדם שמשחררים את הצעירים לשוק העבודה, ללימודים, זה כמובן רווח כלכלי משמעותי, ולכן התקבלה בזמנו ההחלטה על קיצור השירות. מצד שני, כשבא צה"ל ואומר: בנתונים הדמוגרפיים שיש לי כרגע של מחזורי הגיוס – ואני לא הייתי בדיון בוועדת חוץ וביטחון, אבל אני מנחש שזה מה שהוצג בפניכם – – << קריאה >> רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >> בפירוט רב. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – ממה שאני מכיר כחבר קבינט. בא צה"ל ואומר שהוא גם לא מתנגד עקרונית לקיצור השירות, אבל בנתונים האלה, בלוחות הזמנים שיש היום, הוא חושב שתהיה פגיעה – – – << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> זאב, האם הייתה החלטה להפסיק לקיים את חוק קיזוז משכורות מחבלים ולהפסיק להקפיא את הכסף ולהחזיר 500 מיליון שקל לרשות הפלסטינית? הייתה החלטת קבינט על זה? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> מה? מה? << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> האם הייתה החלטת קבינט להפר את חוק הקפאת כספי טרור? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> אז איך זה קורה? איך זה קורה בלי החלטת קבינט? אתה יכול להסביר? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> איך קורה מה? להפך, הייתה החלטה – – – << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> איך קורה שהממשלה מפירה את החוק? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> תתפלאי, חברת הכנסת סטרוק, בקבינט, בממשלה הזאת שאתם כל כך מקללים אותה, היה דיון, כפי שנדרש מתוקף החוק, על הגדרה – הרי כדי להפעיל את החוק – הקבינט לא מוסמך להפעיל או לא להפעיל את החוק. כמי שמכירה את החוק היטב – – – << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> הקבינט צריך לאשר להקפיא את הכסף. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> רק את הסכום, רק את הסכום. הוא לא מוסמך אפילו לאשר להעביר או לא להעביר, כי החוק אומר שההעברה היא אוטומטית. הדבר היחידי שהקבינט עושה במסגרת החוק הזה – הוא מאשר את הסכום. ותתפלאי, בממשלה הזאת, הכל-כך מושמצת פה, מהשורות של הבית הזה, כן הביאו כתיקונם את המספרים והקבינט אישר אותם, ולכן, החוק מתקיים. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> אז תדע לך שזה לא נכון. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> איך זה לא נכון? אני הייתי בדיון הזה. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> אז אני אומרת לך שמשרד האוצר אישר – – – << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> בפועל, בפועל. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> בפועל משרד האוצר אישר שהכסף הזה לא הוקפא, ויותר מזה, ש-500 מיליון שקל הועברו – אלה שכבר קוזזו – הועברו לרשות הפלסטינית. אתה מכיר את זה? תברר, תלך לברר מה הממשלה שלך עושה. אתם, במקום להקפיא את כספי הטרור, אתם משלמים לרשות הפלסטינית את מה שכבר הוקפא קודם, זה מה שאתם עושים, ואתם בפועל מממנים את המשכורות – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז את טועה, חברת הכנסת סטרוק. החוק של הקיזוזים – – – << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> תלך תבדוק, תלך תבדוק, כי זה מה שמשרד האוצר אמר. אתם בפועל מממנים את המשכורות של כל המחבלים, גם אלה שכבר הוצאו – – – << קריאה >> רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >> מה יותר טוב – נתניהו, שמקזז, אומר: אני אקזז, ואחרי זה מחזיר, מקזז ואחרי זה מחזיר, כמו איזה יו-יו – – – << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> זה מה שאתם עושים. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז את טועה, חברת הכנסת – – – << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> אני אומרת לך שכל מחבל שיוצא מחר בבוקר לעשות פיגוע, יוצא עם צ'ק פתוח של אבו מאזן בכיס, ועל הצ'ק הזה אתה חתום. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני חתום. טוב, יופי. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה חתום. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> מה עוד? עוד מעט תגידי שהדם של הקורבנות הוא גם על הידיים שלי. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> לא, אני אומרת דבר פשוט – שהחוק שהכנסת חוקקה – – – << קריאה >> רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >> הם אומרים את זה. הם מצד אחד אומרים את זה ומצד שני מחליפים את צה"ל – – – << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> החוק שהכנסת חוקקה להקפיא כספי טרור – הממשלה מפירה אותו, זה מה שאני אומרת. אם אתה לא מאמין, לך תשאל את שר האוצר. הכסף, לא רק שהוא לא מוקפא, גם 500 מיליון שקל הוחזרו להם. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> חברת הכנסת סטרוק – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> עדיף להעביר מיליוני דולרים במזוודות לחמאס. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> חברת הכנסת סטרוק, הרי את שייכת לחברי הכנסת שבדרך קוראים חוקים שהם מדברים עליהם. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> משרד האוצר – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> רגע, רגע, אני נותן לך עצה, אם את צודקת. הרי החוק הזה – לא הזה, לא החוק שאנחנו הולכים להצביע עליו, אלא החוק שאת מעירה לגביו – החוק הזה מאוד ברור. הוא אומר שברגע שהקבינט אישר את גובה הסכום, שיקול הדעת בהפעלת החוק הוא בכלל לא בידי קבינט, לא בידי שר ביטחון, לא בידי אף אחד; הוא צריך לקרות אוטומטית. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> לא, אבל את הסכום – – – << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> אז בפועל זה לא קורה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> הקבינט צריך לאשר את המספר. עד שהוא לא אישר, החוק לא מופעל. אגב, אני מכיר ראש ממשלה אחד לשעבר, חבר הכנסת סמוטריץ', מכיר ראש ממשלה אחד לשעבר שכשהוא לא רצה להעביר את החוק, הוא פשוט לא הביא לקבינט את האישור של הסכום במשך חודשים שלמים, ולכן – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אבל תראה מה קורה עם ראש הממשלה הזה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה שר. מי בשלטון היום? מי בשלטון – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא, דווקא לא – – – << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> זאב, תלך לבדוק את זה. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> נכון, נכון, אבל אתה יודע שאני לא שולט על סדר-היום של הקבינט. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה יכול, בממשלה הזאת – – – אף אחד לא דופק על השולחן בשום דבר מהותי ואמיתי ואומר: עד כאן. אולי זה יקרה היום פעם ראשונה, פעם ראשונה בחוק האזרחות שתעשה משהו טוב. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> קודם כול – – – << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – שבועיים – – – בגלל הפנסיות – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – – חבר הכנסת סמוטריץ', אתה כאילו לא מקשיב לעובדות. בשונה מפעם אחרת – כן, אני מודה, גם אז הייתי חבר קבינט. בחר ראש הממשלה דאז למשוך זמן ולא להביא את זה לאישור קבינט, והיה עיכוב גדול, ולא קיזזו את הסכומים הנדרשים במשך חודשים שלמים. למעשה, הרשות הפלסטינית מזה הרוויחה, כי כשהתחילו לקזז, נוצר שם פער זמנים שאף אחד לא סגר לה אותו אחורה. בשונה מהמציאות הזאת, דווקא בממשלה הזאת, המושמצת על ידכם – – << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> אבל זאב, תלך לבדוק, אני אומרת לך שזה לא נכון. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – הביאו כתיקונו בזמן הנכון לקבינט. אני ישבתי בדיון הזה, חבר הכנסת סמוטריץ'. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> תלך לבדוק. תלך לשאול את שר האוצר. אני אומרת לך שלפי שר האוצר – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> שנייה, חברת הכנסת סטרוק, אני אתן לך עצה לגבי שר האוצר, שנייה, אבל אני קודם אדבר על העובדות. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> אני נותנת לך עצה לבדוק מה – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> בממשלה הזאת, בקבינט הזה, הביאו לאישור כתיקונו, בזמן הנכון, את הסכומים. הצביע הקבינט, אישר את הסכום – אגב, הוא לא מוסמך, הקבינט, להחליט אם כן מפעילים או לא מפעילים, זאת החוכמה של החוק. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> אז הוא נתן הלוואה של 500 מיליון שקל – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> איך עמדתם – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז בסופו של דבר, דווקא בממשלה הזאת, בשונה מהממשלה הקודמת, הקודמת-הקודמת, יותר נכון, הופעל החוק. ואם, חברת הכנסת סטרוק, את חושבת שהחוק לא מופעל – – – << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> אני לא חושבת, אני יודעת. יש לי על זה מסמך משר האוצר – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אבל יש דרך מאוד פשוטה, יש חוק ברור. אם הוא לא מופעל, אם הממשלה פועלת בניגוד לחוק, יש בית משפט עליון, יש בג"ץ במדינת ישראל – תפני לבג"ץ ותגידי: הממשלה מפירה את החוק. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה יושב בקבינט, לך תברר את זה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אתם על ועדות בכנסת הלכתם לבג"ץ. עכשיו אתם באים בטענות, על תשלומי משכורות למחבלים אתם לא מוכנים? על ויכוח של מקום אחד בוועדת הכספים רצתם לבג"ץ. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כשאמרתי שהוא קיבל שוחד, אז הבג"ץ עזר לו, אתה הבנת? אז עכשיו – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> איך קראתם לילד של הממשלה אחרי תשעה חודשים? << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> השר אלקין, תספר על מה הייתה הפגישה שלך עם הנשיא העשירי רובי ריבלין היום בכנסת. מה בא לך? זה נושא מדיני ככה שהוא מוביל ואנחנו לא יודעים? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> הנשיא לשעבר, חבר הכנסת לשעבר, השר לשעבר – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> נכון, אני מקבל את ההערה, אדוני היושב-ראש. הנשיא העשירי רובי ריבלין – – – << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> היה אצלם בפגישה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> כמו שביבי ראש הממשלה לשעבר. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת קרעי, אני מבין את הקושי המנטלי הזה, שיש לך מדינה נפרדת שבה נתניהו עדיין ראש ממשלה, אבל מה לעשות? זה לא. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מה משחקי המילים שלכם? מה האיפה ואיפה? פה אתה מקבל ופה אתה לא מקבל. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> כי ככה המסורת במדינת ישראל, מה לעשות. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתה צבוע, אתה צבוע, זה הכול. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> ככה המסורת במדינת ישראל. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מה מסורת? מי קבע את המסורת? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מכר את כל הערכים. לא היו לו אף פעם ערכים. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> ברור, ברור. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מי קבע את המסורת? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> הוא היה נשיא מטעם תנועת הליכוד. גם הוא לא בסדר. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> גם הוא היה ראש ממשלה. הוא עדיין ראש ממשלה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> גם רובי ריבלין היה לא בסדר. תגיד לי, מה מפריע לך? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני מפריע לך – בסדר, אבל רובי ריבלין היה חבר כנסת מטעם הליכוד, היה שר מטעם הליכוד. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> ספר לנו על מה הייתה הפגישה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> גם אתה היית בושה וחרפה מטעם הליכוד. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> מפריע לך שקוראים לו הנשיא העשירי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> גם אתה היית בושה וחרפה מטעם הליכוד. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא שאל שאלה – על מה הייתה הפגישה. הוא שאל שאלה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז אני עונה שהנשיא העשירי של מדינת ישראל ראובן רובי ריבלין, ידידי, חברי ומורי ורבי – מאז שאני פה בכנסת, מהקדנציה הראשונה אני זוכר את עצמי יושב כח"כ צעיר בוועדת הכספים ולומד ממנו את רזי המקצוע. אנחנו מיודדים תקופה ארוכה מאוד. לא משנה איפה הייתי מבחינה פוליטית ואיפה הוא היה, אנחנו נוהגים להיפגש לעיתים די קרובות, לשוחח על הא ועל דא, גם לפני שהוא היה נשיא, גם כשהוא היה נשיא. אגב, הצבעתי לו כשהוא נבחר לנשיא ותמכתי בו. אפילו מעבר לזה שהצבעתי באופן אישי, עשיתי לא מעט כדי שהוא ייבחר, ואני גם גאה בו, בקדנציה שלו כנשיא. גם לאחר שהוא סיים את הקדנציה שלו כנשיא אנחנו נמשיך להיפגש ונמשיך לשוחח. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> הוא נתן לך היתר לנסוע בשבת? << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא מורו ורבו. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> תגידו לי, אתם נורמליים? << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> בהתחלה שתקנו, אמרנו: אולי זה פיקוח נפש. אף אחד לא תקף אותך במוצאי שבת. המלחמה לא נגמרה – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> תגידו לי, אתם נורמליים? אתם מבינים – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה צבוע לא נורמלי. אין לך עקרונות בשום דבר. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> איך הוא התנהג במטוס? הוא לימד אותך איך להתנהג במטוס, הנשיא לשעבר? קצת נימוסים והליכות הוא לימד אותך, או שאתה יודע מספיק טוב, אחרי שבגדת בבוחרים שלך? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> מה שמדהים, חבר הכנסת קרעי, שגם – עוד פעם, אני יכול להבין את הטענות שלך כלפיי, אבל גם נשיא שהוא היה לתפארתה של תנועת הליכוד, גם אותו אתה מכפיש. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע מה היה קורה אם ביבי היה מתנהג כמו שהוא התנהג במטוס לדיילים? אתה יודע? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> מה יישאר, תגיד לי? אני רק מחכה ליום שתגיד לי שגם בגין היה לא בסדר. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מה? מה הצביעות הזאת שלכם? << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> מה היה בשבת? בוא תספר לנו, מה הייתה הדחיפות? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מה הצביעות הזאת? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז אני אענה לך. אני כמובן לא אשתף אותך בכל מה שנדון שם. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אדרבה, שתף, זה עכשיו 02:00, אין הרבה צופים. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> זאב, זאב, למה אתה מושך את הזמן? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> שוב, אני לא אשתף אותך בכל מה שהיה שם בחדר, כמובן. אני רק אגיד שני דברים: 1. במלחמה הזאת שמתרחשת שם כרגע, והיא עוד נמצאת בשלב – כמו שאמר נשיא צרפת, לצערי בצדק, הגרוע מכול יכול להיות שעוד לפנינו, ויכול להיות שנראה מראות הרבה יותר קשים ממה שראינו עד עכשיו. במקומות האלה יום-יום נהרגים היום עשרות ומאות אנשים ונפצעים במספרים הרבה יותר גדולים, בין השאר גם יהודים. לכן, אם יש 1% מתוך 100% שאפשר להפסיק את זה – – – << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> תכף אני אענה לך, חבר הכנסת ליצמן. אם יש 1% שאפשר לנסות לעצור את זה, אפילו אם לא לעצור את זה אלא להפחית את המתח ולהביא לזה שלמשל, ברוך השם, כבר יום וחצי יש לפחות מסדרונות הומניטריים ועשרות אלפי אנשים יוצאים, בתוכם גם מאות ואולי אלפי יהודים – רק בשביל זה, אם זה לא פיקוח נפש אני לא יודע מה זה פיקוח נפש. אבל אני אגיד לכם משהו אחר – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> בשביל זה אתם מתדרכים נגד זלנסקי שהוא התאהב בפוזיציה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני מבין שהנסיעה שלו, היא גרמה לזה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אבל אני אגיד לך – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – בכל מקום בעולם, שמא יהיה יהודי – – – << קריאה >> חיים ביטון (ש"ס): << קריאה >> זה נקרא מגלומניה בתפארתה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז כנראה שאתם יודעים הרבה יותר טוב ממה שיודעים מנהיגי המערב, שאמרו שהייתה חשיבות והייתה בקשה לנסיעה הזאת. אתם יודעים יותר טוב מהנשיא זלנסקי, שהודה לנו על הנסיעה הזאת וחושב שהיא תרמה, והיה פה ניסיון אמיתי לעזור. הוא עזר במה שהוא עזר, ואני מקווה שהוא גם יעזור יותר. אולי גם לא. << קריאה >> חיים ביטון (ש"ס): << קריאה >> הוא רצה להיות חבר פרלמנט, לא נתנו לו. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אולי גם לא, אבל אם היה סיכוי לתרום במשהו, אני חושב שלא רק מותר היה לנסוע, חובה הייתה לנסוע. אבל אני אגיד עוד נושא אחד שאותו בוודאי השגנו. הרי כבר עכשיו פונים אליי לא מעט מהרבנים שעליהם דווקא דיברתם ומעלים שאלה: מה הולך לקרות באזורי הקרבות בשטחים שיכול להיות שייכבשו על ידי הרוסים? נמצאים שם לא מעט ישראלים. הרי יש כבר מקומות שנכבשו כרגע שיש בהם קהילות יהודיות, יש שם ישראלים, יש שם יהודים שנמצאים בתהליך עלייה ורוצים להגיע לארץ. מי יטפל בכל זה? מי יסכם עם הרוסים שייתנו להם לצאת, אתם? מי ישב מול נשיא רוסיה וסיכם שהרוסים יעשו הכול כדי שמי שירצה לצאת לישראל יצא, אתם? << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> אסור שתיסע – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> זה לא פיקוח נפש? זה לא פיקוח נפש. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> לפחות תכבד את הכיפה שעל הראש שלך. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אזרחים ישראלים, יהודים – – – << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אחר כך אתם שולחים את הרבנים אליי כדי שאני אטפל ואעזור. אז אין לכם בושה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אה, זאת הרצאה. את זה נסיים ב-05:00. את זה נסיים ב-05:00. << קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >> אתה רוצה לשמוע את התשובה האמיתית? פנה אליי פועל ערבי שעובד ליד הבית שלי. הוא אמר לי: נכון שבאוקראינה כולם יהודים? אם בנט נסע בשבת, כולם יהודים. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> זאת גישה מעניינת. טוב, מעניין, אני לומד משהו חדש בהלכות פיקוח נפש – שאם היהודים הם רק כמה מאות אלפי אנשים שם, אז באמת חבל, לא צריך לנסוע. << קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חוק המספרים הקטנים של הערבות ההדדית. << קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז אם יהודים ופיקוח נפש לא הלך, עכשיו הלכנו לקורונה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתם רק נתתם לגיטימציה לפוטין להמשיך ולעשות את מה שהוא עושה, זה מה שעשיתם. צוחקים עליכם, אתם מביישים את מדינת ישראל. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה מאמין בבלופים של עצמך, השר? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> כמו שהוא עשה סיכום על – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> בפעם הבאה, חבר הכנסת אמסלם, כשיצטרכו לעשות את המשימה הזאת, אין לי ספק שתעשה אותה הרבה יותר טוב. אני חושב שלאף אחד בבית הזה אין ספק שאם תגיע עם מופע הליצנות שלך – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה בלופר, קנגורו, קופץ – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, מספיק. אתה לא יכול לכנות שר במילים כאלה, בבקשה ממך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הייתי רוצה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> מה זה הצנזורה הזאת – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הייתי רוצה לראות שאתה עומד פה בתור שר ומכנים אותך "קנגורו". << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני רוצה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אמרו לראש הממשלה לשעבר דברים הרבה יותר גרועים, כולל אתה. כולל אתה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני לא זוכר, חבר הכנסת – לך? מילים כאלה? מילים כאלה? אם תמצא, תקבל מה שאתה רוצה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה אמרת עלינו שאנחנו מתנהגים כמו מאפיה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, שמעתי אותך, שמעתי אותך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, אתה אמרת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> פניני הלשון שלך, יש להן כבר הד ציבורי רחב. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה אל תגיד לי מה יש. אתה אמרת – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עכשיו תהיה בשקט. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה אמרת לנו "מאפיה" כשהגענו לבית המשפט המחוזי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עכשיו תהיה בשקט, זה הכול. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> רם בן ברק לא כינה אותך כשהיית פה שר? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> רם בן ברק כינה אותנו שחורים והם הלבנים. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני מודה לך על ההגנה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה, אתה אמרת, כן. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> מה היה לפני שבוע בדיוק בפרסה? מה אתה אמרת? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אדוני יושב-ראש הכנסת, אני מודה לך על ההגנה, אבל אני חייב להגיד לך – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני אענה לך, אזולאי. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> תענה לי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חילול הקודש, חילול הקודש. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> איזה חילול קודש? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברי כנסת עטופים בטליתות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה מה שהרגיז אותך? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> בוא, בוא, אני הייתי שם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> וצורחים עליהם – חילול הקודש. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> לא צרחו עליהם – – – אל תגן עליהם כשלא צריך את העזרה שלך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי, אל תגיד לי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתה חיללת את הקודש, לא הם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הבנתי, הבנתי. בבקשה, חבר הכנסת – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה דואג שהם יתפללו בשקט, הא? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז אדוני יושב-ראש הכנסת, אני מאוד מודה לך על זה שאתה מגן עליי מפני חבר הכנסת אמסלם, אבל אני חייב להגיד שאין צורך. אם את הדברים שהוא אומר היה אומר חבר כנסת אחר, אולי היית צודק, אבל חבר הכנסת אמסלם כבר מזמן בחר לעצמו, כפי שאמרתי, תפקיד ליצן בקדנציה הזאת, בבית הזה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> קודם כול תחזיר את הכסף. קודם כול תחזיר את השוחד שקיבלת, תחזיר את המיליונים שגזלת. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> כנראה מתוקף הנסיבות – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תחזיר את המיליונים, לך תראה איך אתה מחזיר אותם דרך המשרדים שלך. קודם כול תחזיר את הכסף. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> כי לחוקק הוא לא יודע, איך לעשות עבודות בוועדות הוא לא יודע – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איך אתה לא מתבייש להיות חבר כנסת? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – אז כל מה שהוא יודע זה לצעוק כאן ולעשות מופע ליצנות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איך אתה חייב מיליונים לאנשים ולא מחזיר? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> כל אחד בוחר את שלו. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> הוא לא יודע לקפוץ ממפלגה למפלגה, הוא יודע להישאר – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> כל אחד בוחר את שלו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה התחננת בפנינו שנצביע עבורך ועשינו את הטעות. הגיעו ממפלגה למפלגה למפלגה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני גם לא מופתע מזה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תחפש את המפלגה הבאה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת אמסלם, אני מודה לך, אבל אתה יודע מה? אתה רוצה, אני אשתף את הציבור בבית הזה בחוויה מרתקת שהייתה לי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תחזיר את המיליונים שאתה חייב. קודם כול תחזיר את המיליונים שלקחת מאנשים. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> באותם ימים שימש חבר הכנסת אמסלם יושב-ראש הקואליציה, והיה מפגש מעניין אצל ראש הממשלה. אני, כדרכי, היות שהדיון היה חשוב – באיזשהו נושא פרוצדורלי של חוקי-יסוד – אני, לדיונים כאלה, יש לי תכונה כזאת מוזרה, אני בדרך כלל מופיע עם הספר הכחול ביד. כולם מכירים את זה. תמיד צחקו על זה בלשכת ראש הממשלה שאני באתי עם הספר הכחול הזה בדיוק – אדוני היושב-ראש, אתה מחזיק אותו – שכולל את חוקי-היסוד ואת החוקים הבסיסיים של הכנסת. אז פוגש אותי שם חבר הכנסת אמסלם, מסתכל על הספר ואומר: אוה, אלקין, באת עם תקנון הכנסת. אז כשזאת רמת השליטה במה שקורה פה, לא פלא. לחוקק אתה לא יודע; באיזה צבע תקנון הכנסת אתה לא יודע; מה זה ספר כחול אתה לא יודע בכל השנים האלה שאתה בכנסת. אבל לעשות מופע ליצנות אתה יודע. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה שקרן ונוכל, מפני שאני לא מדבר איתך מאז 2018, בגלל שאתה בעצם התמודדת – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> תמשיך, תמשיך. אני מקווה שלפחות למדת מה ההבדל בצבע. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה משקר, אין מילה. ודרך אגב, גם אם אני לא יודע מה זה הספר הכחול – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אתה לא יודע מה ההבדל בין חוקי-יסוד לבין תקנון הכנסת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – זה לא איי איי איי. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> תקנון הכנסת זה חום; חוקי-יסוד של הכנסת זה כחול. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תחזיר את הכסף קודם. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז בפעם הבאה תדע. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תחזיר את הכסף שאתה חייב. אני לא יודע מה זה הספר הכחול. תחזיר את הכסף שלקחת מאנשים – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> בסדר גמור. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – את המיליונים. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אצלכם אין הבדל בין הכחול לחום, אתם רמסתם גם את הכחול. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אנחנו לא יודעים מה זה הספר הכחול, רק אתה יודע, גאון מווילנה – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא, זאת בדיוק הנקודה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – מתמטיקאי, שחמטאי. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא צריך להיות גאון, אפשר להיות חבר כנסת שבוע ראשון בכנסת ולדעת להבחין בין ספר כחול לספר חום, לדעת להפריד בין חוקי-יסוד לתקנון. אפשר, אפשר ללמוד. ילד יכול ללמוד את זה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה גאון אתה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אתה גאון אתה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> רק צריך בשביל זה פחות לצעוק וקצת להשקיע, מינימום, בעבודת הכנסת. מלמדים את זה בדרך כלל בהדרכה לחברי כנסת. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> אל תזלזל, לא כדאי. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא מזלזל, זה סיפור אמיתי, קרן. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> אתה כן מזלזל. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איזה סיפור אמיתי? אתה משקר, כל מילה שלך שקר. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> באיזה ספר כתוב – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – תחזיר את הכסף, תעבור מפלגות. תגיד לנתניהו פה "ראש האופוזיציה", שגידל אותך, אכלת מהידיים שלו, המציא אותך. כי אתה הצבוע הכי גדול. גם בליכוד לא סבלו אותך כמעט כולם, בגלל שאתה איש נאלח ונמוך. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> זה שחבר הכנסת קרעי טוען שנתניהו ראש ממשלה, זה הבנתי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זאת הסיבה. למה פרשת? שמעתי. אתה פרשת בגלל שלא רצינו למנות לך את המנכ"ל שלך ליושב-ראש מקורות, זאת הסיבה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הוא לא קיבל שר המים אפילו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הבנת? ואתה לא היית מיועד לשום תיק. שמעתי אותך שהיה לך ביד שר האנרגיה. גם בזה אתה משקר. אני הייתי שם, לא אתה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אה, ברור, ברור. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה היית בחוץ. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> היית עם הספר הכחול והספר החום. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה היית בחוץ. באת במוצאי שבת לשאול מה אתה מקבל. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתה נמצא עם ספר – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה משקר ושקרן כרוני. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> טוב – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לך אתה תסביר את כל הביזיון שלך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> השר אלקין, תדבר לציבור. בבקשה לא לדבר עם חברי הכנסת, אני אודה לך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תתבייש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שקט באולם. זהו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> המציאו אותו בליכוד. תראה איך הוא מדבר. מי היה יודע מי אתה בכלל? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. חבר הכנסת אמסלם – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני מתנצל, חבר הכנסת אמסלם, כנראה שהסיפור שסיפרתי פגע בנקודה כאובה, לפי רמת הצעקות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דרך אגב, גם אם אני לא יודע מה זה הספר הכחול זה בסדר, למרות שזה שקר. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> – – – לא היית רומס אותו אחרי שבעה חודשים. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתם שכחתם מה זה התורה, מה זה המסורת. אתה מדבר על הספר הכחול? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הספר האדום – – – יש ספר אדום, צהוב – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> תכף תחלקו פנקסים אדומים – – – בחלשים פגעתם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי, תודה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הספר הכחול, זה מה שמעניין. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי, תודה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אבל עוד פעם, אדוני היושב-ראש, אני לא מתפלא. אם אפילו הנשיא מטעם תנועת הליכוד חטף פה מחבר הכנסת קרעי, אז אנוכי הקטן, מה אני, כן? קטונתי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – חוק גדעון סער. מה ההבדל בינך – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי, ביקשתי ממך, די. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מה ההבדל? << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> מה עם השיפוצים, מיקי? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> יצא נגד – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול, מספיק. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> זה גאווה לליכוד? זאת בושה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> מה מספיק? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז לשיטתך, חבר הכנסת קרעי, טעו חברי תנועת הליכוד בזה שפעלו כדי שהוא ייבחר לנשיא. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> בוודאי, טעות – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> טוב, אוקיי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – טעות שהתגלתה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זאת טעות שבחרו אותך, שבכלל שמו אותך בכנסת פעם אחת. היית כבר מזמן צריך להיות בבית. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מה אתה תמה? וגדעון סער, לא טעות שבחרו בו? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אז הפוליטיקה הייתה קצת יותר נקייה מאנשים כמוך – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> טוב. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – שאתם בגדתם בחברים שלכם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שקרנים צבועים – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא, אני רק תוהה מתי זה יגיע גם לבגין. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – וכפויי טובה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> זה יגיע יום אחד. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מי, לבני בגין? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה המפלגה הבאה שלך? אתם לא עוברים את אחוז החסימה. מה הלאה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ברע"מ, הוא סגר עם רע"מ. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אוקיי, טוב. אני ברשותך, אדוני היושב-ראש, אחרי הדיון המלומד והמעמיק הזה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה איש עמוק, אנחנו לא מבינים מה אתה אומר כל כך. תרד קצת למטה, שנבין, לעם. רד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, הוא הפסיק לפנות אליכם, הוא מדבר לכל ציבור חברי הכנסת. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> בגלל ההתנשאות שלכם – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי, מספיק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה דיון – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> את הדיון הוא הפסיק, מה לעשות? בבקשה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לחזור לדבר הפעוט והלא-רלוונטי, שזה החוק שעליו אנחנו התכנסנו, אחרי הדיון הזה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> תדע לך שאם הייתה ממשלה שפועלת מבחינה ביטחונית – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז אני מבין, חבר הכנסת בן גביר, שאתה מוכן גם להחליף את כל הפיקוד הבכיר של צה"ל בהערכות הצבאיות שלך. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אגב, זה לא כזה רע – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> באוסלו היה אותו דבר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת בן גביר. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – היה לכם כסף לשלם משכורות – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי, קריאה ראשונה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – על החודשיים הנוספים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי, אתה בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אותנו אתם משמיצים, בסדר, אנחנו ממשלה, אתם אופוזיציה. כל אחד בוחר את הסגנון. אפשר בבית הזה לדבר גם בסגנון אחר, אבל כל אחד וסגנונו האהוד עליו. אבל לא רק אותנו אתם משמיצים. נשיא המדינה, שכבר לא מכהן, גם אותו אתם משמיצים, כי הוא לא לרוחכם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תחזיר את הכסף ותסביר למה – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> הפיקוד הבכיר של צה"ל גם הוא לא בסדר. יש משהו אחד שבסדר? יש משהו אחד במדינה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול, קריאה שנייה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אה, כשאין לכם תשובות אז קריאה שנייה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עוד שנייה אתה – חבר הכנסת בן גביר, מספיק. הוא כבר לא פונה אליך. מספיק. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> יש מוסד אחד שהוא בסדר? מוסד, מוסד. העם שלנו בסדר, על זה אנחנו מסכימים. אותנו לבקר זה בסדר, זה תפקידכם לבקר, אבל יש מוסדות במדינה הזאת שהם מוסדות מחברים, לא מוסדות שתפקידם לפלג. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> כמו הרבנות. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> כך מוסד נשיאות המדינה, כך מוסד הפיקוד הבכיר של צה"ל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אשר, שב במקומך. חבר הכנסת אשר, שב במקומך, בבקשה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מה עם הרבנות הראשית, השר אלקין? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי, מספיק. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אנחנו ניכנס באימ-אימא של הרבנות הראשית, זה מה שיושבת-ראש הוועדה של הכשרות אומרת. זה בסדר? יצאת נגדה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי, בבקשה. חבר הכנסת אשר, זה לא נעים לי לקרוא לך לסדר. שב, בבקשה. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> מתחיל להתעורר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> התעוררות בחוץ, בפרסה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני הבטחתי לכם שיש זמן, אתם לא האמנתם. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> זה שאני פה מדבר? כן, נחמד. אני ממילא תורן מליאה עד 05:00, אני מעדיף להעביר את הזמן פה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> איך זרקתם – – – והנגב, הנגב. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר, מספיק. אתה יודע במצטבר כמה דיברת הבוקר? << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הדקות המצרפיות שלך מגיעות לשעה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – ביום שהתחלפנו. הצבוע הזה, שלקחו אותו לכל מקום בעולם, עשה ממנו גדול, למרות שהוא כזה קטן. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> השר אלקין, למה שלא תשלמו משכורת למחבלים – – – לעוד חודשיים. אין כסף, תורידו מהפנסיות התקציביות של החברים של גנץ. למה לתת להם לשרת, לבטל את קיצור השירות ולא לשלם להם על החודשיים האלה? למה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הלך הכסף למנסור עבאס. הוא הצביע בשביל לתת. 50 מיליארד שקל – על זה אין לו תשובה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> ושל יאיר גולן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי, מספיק. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> הרי עוד פעם, אדוני היושב-ראש, כבר אין אחד שלא חטף. זה שבית משפט העליון חטף זה לא מפתיע, זה לא חדש, אבל גם נשיאות המדינה חוטפת, גם קציני צה"ל חוטפים – כולם, לאורך כל הדרך – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> קציני צה"ל, אנחנו מחבקים אותם כל היום וכל הלילה, את קציני צה"ל. המדיניות היא טעות גדולה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> על המדיניות אפשר להתווכח, אבל חבר הכנסת קרעי, לא מתאים לו קציני צה"ל שמקבלים את התוספת. אפשר להתווכח אם היא נכונה או לא נכונה, אבל אותם לתקוף – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> לא תקפתי אותם. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> מי זה החברים של גנץ? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אני תקפתי את ההתנהלות שלכם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר, מספיק. אני בסוף אצטרך לשלוח אותך לשתות קפה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – לא את קציני צה"ל. קציני צה"ל – תן להם משכורות גבוהות בהתחלה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז מה זה הפנסיות לקציני צה"ל שעברו פה? תן להם משכורות גבוהות. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> זה לא רלוונטי, זה אנשים שהתגייסו לפני 2004. תן עכשיו לאלה שלוחמים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עוברים על החוק, מה זה קשור? לא הבנתי, מה זה קשור בכלל? אתה יודע, בעיריית ירושלים, כשמישהו קיבל 20,000 שקלים יותר, אחרי עשר שנים לקחו לו את זה, הממונה על השכר. עובד לא פחות קשה מקציני צה"ל, אל תדאג. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אוקיי, זה ברור. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא הבנתי. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת אמסלם, אין לי ספק שכשהיית עובד עיריית ירושלים עבדת קשה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה חשבת, ששם מתבטלים כמוך? לא הבנתי. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אין לי ספק, זה בטוח. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אם היית ראש עיריית ירושלים היית אומר שהוא צודק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא עבד יום בחיים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, מספיק. חבר הכנסת אבוטבול, מספיק. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מילא אם הייתם משלמים את זה רק – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי, קריאה שנייה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> רגע, מה? << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> זה עוזר לו להעביר את הזמן, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת גפני מכיר היטב את תקנון הכנסת. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> השר אלקין, מילא הייתם משאירים את הפנסיות – – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת גפני, התשובה נורא פשוטה, עניתי לך: אני מעדיף להעביר את התורנות פה בשיח איתכם מאשר לשבת ולהשתעמם למטה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> יש לך קואליציה משעממת. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת גפני, למה לא הצבענו קודם? למה לא הצבענו קודם? כי אתם רציתם לעמוד פה ושכולם יחכו, אז עכשיו אני רוצה לעמוד פה ואתם תחכו. מה יש? מה קרה? << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> לא, לא, זאב – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> למה עשית את הנורבגי? היית נשאר כאן. למה הכנסת עוד קרטון ב-50,000 שקלים? << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> לא חבל על הכסף של הנורבגים – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בוא, תשב כאן, תעשה את העבודה שלך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, אני באמת נמנע מלקרוא לך פעם שנייה. מספיק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> למה, הוא מדבר איתנו, לא הבנתי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מספיק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא הבנתי. אתה לא שומע מה הוא אומר לנו? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אמסלם, הוא הפסיק לדבר איתך. די. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תקשיב מה הוא אומר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בסדר. הוא הפסיק לדבר איתך. חברת הכנסת לוי, התגעגענו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא אומר שהוא היה למטה, משועמם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הבנו. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול, אני מזכיר לך שאתה כבר בקריאה שנייה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אם אנחנו נשתוק – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר, עוד לא קראתי לך. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> תקשיב לשר – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול, מספיק. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אבל הוא מבקש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול, הוא לא פונה אליך. תפסיק להפריע, אני אוציא אותך. אתה בקריאה שנייה. אני פשוט נמנע. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> איך הצלחתם לשכנע את רע"מ לחזק את צה"ל? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי, קריאה שלישית. בבקשה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> איך הצלחתם לשכנע את רע"מ לחזק את צה"ל? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> החוצה, חבר הכנסת קרעי. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מצד אחד – – – מפקירים את המדינה, והם מחזקים פתאום את צה"ל. מה שילמתם להם? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תתכבד לצאת החוצה. תודה. (חבר הכנסת שלמה קרעי יוצא מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אגב, אדוני היושב-ראש, אולי בכל זאת לחברת הכנסת סילמן יש כרגע קשב אליי. הרי המשימה שלי פה זה לנסות לשכנע אותה לתמוך בחוק. כל השאר זה פחות מעניין. חברת הכנסת סילמן וחבר הכנסת טופורובסקי, יש סיכוי שאני שכנעתי אתכם לתמוך בחוק? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בועז, השר פונה אליך. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> שאלתי אם שכנעתי אתכם לתמוך בחוק ואני יכול ללכת. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> כן. היו כמה שהתלבטו והשתכנעו. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> כולם השתכנעו? << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> רוצה להצביע פה אחד. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> עד שנראה את התוצאה, אי-אפשר לדעת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אמרת עד 05:00. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אתה השתכנעת? << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> אני משוכנע. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> ובשמה של חברת הכנסת סילמן אתה אומר שאת המשימה שלי, לשכנע את שניכם, מילאתי. אני יכול לרדת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה אמרת עד 05:00. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> חכה שנייה קטנה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אתה תבדוק עם חברת הכנסת סילמן אם היא השתכנעה. בסדר גמור. אני אפילו הקראתי את הסעיפים של החוק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יש לנו זמן, תמשיך. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> שאלה פשוטה: החוק, מ-30 חודש מאריך ל-32? כן או לא? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> את שירות החובה בצה"ל הוא מאריך? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> החוק הזה דוחה את קיצור השירות לתאריך 1 ביולי 2024. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> הוא מונע 30 חודש ו-32, ואתה לא יכול להגיד שלא, כי זו האמת. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא. האמת מאוד פשוטה: הוא דוחה את מועד ההפעלה של קיצור השירות, נכון, חבר הכנסת קיש – לפי ההמלצה של צה"ל, שחושב שזה מה שנכון וזה מה שדרוש, כפי שהוצג בוועדת החוץ והביטחון. אבל חבר הכנסת קיש, לפחות אני מאוד שמח שהדיון סוף-סוף – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> מנהלת הסיעה של ימינה רוצה אותי עכשיו. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> קטונתי מלהתחרות בה. חברת הכנסת סילמן, שכנעתי אותך? חברת הכנסת סילמן עוד שקועה במחשבות על החוק, עוד לא שכנעתי אותה. אני כנראה צריך להמשיך לשכנע, בינתיים לא הצלחתי. חברים, אחרי הדיון המלומד שהיה פה על הרבה מאוד נושאים מרתקים, ברשותכם, אני חוזר בכל זאת לנושא שלשמו התכנסנו, והוא חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 24), כדי שלא יהיה ספק על מה רוצים להצביע. אגב, אפרופו, אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, אתה מן הסתם תרצה לסכם אחריי, כפי שמתבקש. אני חושב, לפי זה שחברת הכנסת סילמן כבר קרובה מאוד להשתכנע, כך אני שומע, שנשאר רק עוד מאמץ אחרון. אין לי ספק, אדוני יושב-ראש הוועדה, שאתה תצליח לתת את המכה בפטיש הזה ואתה תצליח לשכנע אותה סופית, אז אני אבקש מחברי הכנסת להצביע בעד החוק ולדחות את ההסתייגויות בשם הממשלה, ואני מפנה את הבמה לך, להשלמה של מלאכת השכנוע. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת בן ברק. << דובר >> רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר >> תודה רבה, אדוני יושב-ראש הכנסת. חבריי חברי הכנסת, לפעמים קשה לי להבין את ההתנהלות בחוקים מסוימים. הרי אתם, האגף הימני כאן, האגף שקורא לעצמו אגף לאומי, פטריוטי, ציוני, אתם משתמשים בהרבה מאוד תארים שאתם לוקחים לעצמכם, והינה מגיע חוק שמשרד הביטחון הביא אותו – צה"ל הביא אותו בעצם, לא משרד הביטחון, צה"ל הביא אותו – חוק שבא למנוע פגיעה במוכנות של צה"ל, חוק שבא למנוע חוסרים במערך הלוחם. אחרי שהוא היה שש שעות בוועדת החוץ והביטחון, שש שעות בדיון, אחרי שהשתכנענו שפגיעה כזאת בחופש של החיילים – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת לוי, את נואמת ממקומך. זו לא קריאת ביניים. את לא יכולה לנאום, את יודעת את זה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> – – הפגיעה הזאת – זה יוביל לצמצום המוכנות של צה"ל, ואתם אנשים שמחשיבים עצמם פטריוטים ומחשיבים את עצמם ציונים, אתם הולכים לא לתמוך בחוק הזה? יואב קיש, אתה לא מתבייש? אין לך בושה? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אני צריך להתבייש? << דובר_המשך >> רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> בחוק הזה אתה לא הולך לתמוך? אין לך בושה? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> למה אתם מאריכים שירות? למה אתה מאריך את השירות? תיתנו כסף, תשחררו את החיילים. "אין לך בושה", אתה אומר לי? << דובר_המשך >> רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> בטח, מבחינתך אפשר בכלל לשחרר את הכול, אתה תקבע. אתה נעשית תגרן בשוק, זה מה שנעשית. אתה השווית את עצמך לרמה הנמוכה פה במקום להעלות רמה. יושבים כאן אלופים בצה"ל, יודעים על מה אני מדבר, יודעים בדיוק על מה אני מדבר. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אתה מנצל את החיילים בסדיר – – – << דובר_המשך >> רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> אתם הולכים להצביע נגד החוק הזה? שום בושה אין לכם. אנשים רציניים שמתעסקים בביטחון ויודעים על מה אני מדבר, מצביעים – למה? כי הקואליציה העלתה את החוק הזה. אין לכם שום בושה. אתם איבדתם את הפטריוטיות שלכם ואתם איבדתם את היכולת שלכם להגיד משהו, משהו שקשור לציונות, משהו שקשור לערכים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה אמרת שנתניהו לא מבין בגרעין האיראני? << דובר_המשך >> רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> איתך אני בכלל לא מדבר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני שואל. אמרת? אני שמח שאתה לא מדבר איתי, אבל אמרת או לא אמרת את זה? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול – – << דובר_המשך >> רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> – – תפסיק להפריע בסגנון הזה. תפסיק להפריע בסגנון הזה. תפסיק. זה פשוט לא מכבד אותך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת לוין, אחרי שמיציתם את כל השיח על ההסתייגויות, האם אתם מסירים את ההסתייגויות? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> לא לא לא, מולי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הוא העביר לך? חבר הכנסת קיש, אני עובד מולך? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> הצבעות אלקטרוניות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא שמעתי. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אלקטרוני. אם אני ארצה שמית, אני אבקש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא שאלתי על זה. אחרי שמיציתם את זכות הדיבור על ההסתייגויות, האם ההסתייגויות מוסרות או להצביע? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בסדר, שמעתי, הבנתי. זו שאלה מתבקשת. בבקשה לשבת. אנחנו ניגשים להצבעה אלקטרונית. בבקשה לשבת. לפני סעיף 1 – אנחנו הולכים להצביע. בבקשה, הצבעה. נא לשבת. הסתייגות מס' 1. הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 58 נמנעים – 1 ההסתייגות (1) של חברי הכנסת מאיר פרוש, יואב קיש, שלמה קרעי, יצחק פינדרוס, שמחה רוטמן, אופיר כץ, מיכאל מלכיאלי, ינון אזולאי, משה ארבל, אורי מקלב ובצלאל סמוטריץ' לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 49 בעד, 58 – – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> לא עובד לי. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> מיקי, אתה לא – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני אוסיף. למי לא עבד? << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני אוסיף ואני שולח לך התנצלות. יחד עם חברת הכנסת קרן ברק – 50 בעד, 58 נגד. לפיכך, הסתייגות מס' 1, לפני סעיף 1, הוסרה. אנחנו ניגשים להסתייגות מס' 2, לפני סעיף 1. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של חברי הכנסת מאיר פרוש, יואב קיש, שלמה קרעי, יצחק פינדרוס, שמחה רוטמן, אופיר כץ, מיכאל מלכיאלי, ינון אזולאי, משה ארבל, אורי מקלב ובצלאל סמוטריץ' לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> זה לא עובד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יש איש מחשבים שיכול – אה, הוא אצלה. לא עבד? << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני אוסיף אותך. בעד – 50, נגד – 58. לפיכך, הסתייגות מס' 2, לפני סעיף 1, לא עברה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 3, הצבעה על ההסתייגות. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של חברי הכנסת מאיר פרוש, יואב קיש, שלמה קרעי, יצחק פינדרוס, שמחה רוטמן, אופיר כץ, מיכאל מלכיאלי, ינון אזולאי, משה ארבל, אורי מקלב ובצלאל סמוטריץ' לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן ברק, חבר הכנסת בן ברק, זה מפריע להצבעה. חברת הכנסת קרן ברק, זה עבד? << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> לא עבד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אוקיי. יחד עם חברת הכנסת קרן ברק, 50 בעד, 58 נגד. לפיכך, הסתייגות מס' 3 לא עברה. אנחנו ניגשים להצבעה הבאה. הסתייגות מס' 4 – הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של חברי הכנסת מאיר פרוש, יואב קיש, שלמה קרעי, יצחק פינדרוס, שמחה רוטמן, אופיר כץ, מיכאל מלכיאלי, ינון אזולאי, משה ארבל, אורי מקלב ובצלאל סמוטריץ' לפני סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 50, נגד – 58. לפיכך, הסתייגות מס' 4 לא עברה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> היושב-ראש, אנחנו מסירים את כל ההסתייגות חוץ מהסתייגות מס' 10. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אוקיי. בסדר גמור. כל ההסתייגויות ממס' 5 עד מס' 9 הוסרו. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 10, לסעיף 1. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (10) של קבוצת סיעת הליכוד, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת הציונות הדתית לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 50, נגד – 58. לפיכך, הסתייגות מס' 10 לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 1 כנוסח הוועדה. סעיף 1 כנוסח הוועדה – הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 59 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, התקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 59, נגד – 55. לפיכך סעיף 1, כנוסח הוועדה, עבר בקריאה שנייה. אנחנו ממשיכים הלאה, לסעיף 2. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני מבקש שקט, אנחנו באמצע ההצבעה. חבר הכנסת קיש, תודה. אנחנו עוברים לסעיף 2. לסעיף 2 לא נרשמו הסתייגויות. לפיכך נצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה בקריאה השנייה. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד סעיף 2 – 58 נגד – 56 נמנעים – אין סעיף 2 נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 58, נגד – 56. לפיכך, סעיף 2, כנוסח הוועדה, עבר בקריאה שנייה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. האופוזיציה ביקשה שמית. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת גינזבורג, חברת הכנסת אבקסיס, אני באמצע הצבעה. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת אבקסיס, אני באמצע הצבעה, זה מפריע. לפי בקשת – – – << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני קראתי גם לו. קראתי גם לו. את היית עסוקה בצעקות. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אבל קראתי גם לו. תקשיבי. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תקשיבי. קראתי גם לו, לפנייך, אבל לא האזנת. הבנתי. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. על פי בקשת האופוזיציה – הצבעה שמית. בבקשה, סגנית מזכירת הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד סמי אבו שחאדה – נגד אלי אבידר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד ניר אורבך – בעד ינון אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד משה ארבל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – בעד אוריאל בוסו – נגד ענבר בזק – בעד חיים ביטון – נגד מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – נגד ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – נגד יואב בן צור – נגד נפתלי בנט – בעד אלינה ברדץ' יאלוב – בעד קרן ברק – נגד ניר ברקת – נגד יאיר גולן – בעד מאי גולן – נגד איתן גינזבורג – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מאזן גנאים – אינו נוכח בנימין גנץ – בעד משה גפני – נגד סימון דוידסון – בעד אבי דיכטר – נגד גלית דיסטל אטבריאן – נגד צבי האוזר – בעד צחי הנגבי – נגד שרן מרים השכל – בעד מיכל וולדיגר – נגד רות וסרמן לנדה – בעד מכלוף מיקי זוהר – נגד אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אחמד טיבי – נגד יוסף טייב – נגד אלון טל – בעד דסטה גדי יברקן – נגד מאיר יצחק הלוי – בעד אלי כהן – נגד מאיר כהן – בעד יום טוב חי כלפון – בעד עופר כסיף – נגד אופיר כץ – נגד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – בעד מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – נגד יריב לוין – נגד נעמה לזימי – בעד יעקב ליצמן – נגד גבי לסקי – בעד יאיר לפיד – בעד לימור מגן תלם – בעד אמילי חיה מואטי – בעד פטין מולא – נגד טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – נגד אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – נגד אבתיסאם מראענה – בעד יעקב מרגי – נגד מופיד מרעי – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – נגד עידית סילמן – בעד עלי סלאלחה – בעד בצלאל סמוטריץ' – נגד אוסאמה סעדי – נגד מנסור עבאס – בעד איימן עודה – נגד חוה אתי עטייה – אינה נוכחת יצחק פינדרוס – נגד שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת מאיר פרוש – נגד יסמין פרידמן – בעד אביר קארה – בעד אלכס קושניר – בעד יואב קיש – אינו נוכח גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – אינו נוכח מירי מרים רגב – נגד מיכל רוזין – בעד שמחה רוטמן – נגד יעל רון בן משה – בעד מוסי רז – בעד אפרת רייטן מרום – בעד ג'ידא רינאוי זועבי – בעד יפעת שאשא ביטון – בעד אלון שוסטר – בעד יובל שטייניץ – נגד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – בעד יוסף שיין – בעד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – בעד רם שפע – בעד נירה שפק – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – נגד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> סגנית מזכירת הכנסת, בבקשה לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא היו נוכחים. << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת מאזן גנאים – בעד אימאן ח'טיב יאסין – בעד ווליד טאהא – בעד אבי מעוז – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח חוה אתי עטייה – נגד שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת יואב קיש – נגד שלמה קרעי – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח נירה שפק – בעד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> האם יש מישהו במליאת הכנסת, מי מחברי הכנסת, שלא קראו בשמו ונוכח ורוצה להצביע? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שקט, שקט, חבר הכנסת קיש. אני לא יכול לשמוע את הצבעתו של חבר הכנסת שיקלי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קיש, בבקשה. אני מבקש גם מהצד הזה שקט. שקט. חבר הכנסת שיקלי, בבקשה. << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשם חבר הכנסת) עמיחי שיקלי – נגד << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת גולן, מספיק, מספיק. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> – – – מאי גולן. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שישמעו כל מי שהצביעו בעד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תמה ההצבעה. בבקשה לסכם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת סלימאן, תודה. חבר הכנסת בן גביר, די כבר. כמו ילדים קטנים. די, די. את חברת כנסת, די. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה יושב-ראש הכנסת. << קריאה >> מאי גולן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת גולן, את כל היום מפריעה. את מפריעה לי ממש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היא מדברת מכאב. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני גם לשם, המבט שלי גם לשם. ובכן, נגד – 57, בעד – 58. לפיכך – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שקט. בבקשה שקט. אני מבקש שקט. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לפיכך, הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 24), התשפ"ב–2022, עברה, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 141), התשפ"ב–2022 << הצח >> [מס' מ/1432; דברי הכנסת, חוב' כ"א, ישיבה 115; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, ואנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 141), התשפ"ב–2022, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת הנכבדים, בוקר טוב. בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 141), התשפ"ב–2022. הצעת חוק ממשלתית זו נועדה לתקן את חוק העונשין, התשל"ז–1977, ולהבהיר בו, בהתאם לפרקטיקה הנוהגת מזה כ-25 שנים, כי עבירות הנקבעות בחוקי עזר המותקנים בידי עיריות, מועצות מקומיות ואיגודי ערים אינן מחייבות אישור של ועדה מוועדות הכנסת. זאת, בשונה מעבירות הנקבעות בתקנות שהותקנו על ידי הממשלה, המובאות לאישור, ובשונה גם מצווי עבירות קנס המותקנים ביחס לאותן העבירות שנקבעו בחוקי העזר, אשר כן מחייבים את אישור ועדת החוקה. סעיף 2 לחוק העונשין קובע את הסמכות להתקין תקנות הכוללות עבירות ועונשים, ובלבד שהתקנות יאושרו על ידי ועדה מוועדות הכנסת. עם זאת, התפיסה שהשתרשה לאורך השנים בקרב הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, והלכה למעשה גם בבתי המשפט, הייתה שלעניין חוקי עזר, שהם סוג ייחודי של חקיקת משנה, אין צורך באישור פרלמנטרי פרטני באחת מוועדות הבית. פרקטיקה זו נשענה על כמה הצדקות: ראשית, בפקודת העיריות ובפקודת המועצות המקומיות קיים סעיף עונשין כללי אשר קובע את רף הענישה המקסימלי ביחס לעבירות בחוקי עזר. רף זה עומד על קנס מרבי של 3,600 שקלים בלבד – פחות משליש מהקנס שניתן להטיל בגין הפרת תקנה המותקנת על ידי הממשלה, ולמעשה פחות משליש מהקנס הנמוך ביותר המופיע בחוק העונשין. שנית, הפרת עבירה הקבועה בחוק עזר אינה גוררת רישום פלילי. מכאן שאף שמדובר בעבירות פליליות, השלכות הפרתן הן ברף הנמוך ביותר של מדרג הסנקציות הפליליות. נוסף על כך התקנתם של חוקי עזר עוברת אישור על ידי גוף נבחר ומייצג, הלוא הוא מועצת הרשות המקומיות. לבסוף, לרשות המבצעת הסמכות לבקר את התקנתם של חוקי העזר באמצעות סמכות שרת הפנים לפסול חוקי עזר במהלך 60 הימים עובר להתקנתם. להצדקות אלה מן הראוי להוסיף את העובדה שחלק ניכר מהעבירות בחוקי העזר מוסבות לעבירות קנס באמצעות צווים המובאים לאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט. מכוח הליך זה רבים מחוקי העזר הנאכפים באמצעות קנסות של הרשויות המקומיות מוצגים לוועדת החוקה במסגרת אישור עבירות הקנס. לאחרונה, בחודש יוני האחרון, קבע בית המשפט העליון, ברע"פ שור נ' מדינת ישראל והיועץ המשפטי לכנסת, שלשון הסעיף בחוק העונשין מחייבת להביא כל עבירה, גם כזאת שנקבעה בחוקי עזר, לאישור ועדה מוועדות הכנסת, וכי יש צורך בקביעה מפורשת בחקיקה ראשית על מנת לקיים את אותה פרקטיקה שהזכרתי. בית המשפט קבע כי בהתאם לדוקטרינת הבטלות היחסית, הפרשנות הנוהגת תוכל להתקיים למשך תשעה חודשים, עד ליום 17 לחודש מרץ הנוכחי, קרי, שבוע מהיום. על פי פסיקת בית המשפט העליון, לאחר מועד זה, הפרשנות של הכנסת והממשלה כפי שהיא יושמה במשך השנים לא תתקבל יותר, אלא אם כן החוק יתוקן. אשר על כן, הצעת החוק שלפניכם באה לקבוע מפורשות כי עבירות על חוקי עזר אינן טעונות אישור ועדה מוועדות הכנסת, וזאת בשל כל ההצדקות שהוזכרו לעיל. נוסף לכך מוצע להבהיר כי חוקי העזר שהותקנו ללא אישור ועדה של הכנסת לאורך השנים הותקנו כדין לעניין ספציפי זה של סעיף 2 של חוק העונשין. יודגש כי מדובר בתיקון מבהיר שנועד להסרת ספק בלבד ושנועד לעגן פרקטיקה שנהגה עד כה, ואשר בית המשפט העליון החיל עליה את דוקטרינת הבטלות היחסית ולא הבטלות המלאה. הוועדה עמדה בדיוניה על כך שסעיף זה אינו מהווה חקיקה רטרואקטיבית אלא הבהרה של המצב המשפטי שנהג לצורך מניעת ספק לעניין משמעות פסיקת בית המשפט העליון בעניין זה. לנוכח העובדה שפסיקת בית המשפט העליון קבעה תאריך יעד שאחריו לא ניתן יהיה לנקוט את הפרשנות המקיימת את הפרקטיקה הנזכרת, ישנה דחיפות גדולה בתיקון חוק העונשין כמוצע, על מנת שלא להותיר את 257 הרשויות המקומיות תלויות בין שמיים לארץ בכל הנוגע לתוקפם של חוקי העזר שנחקקו בעבר וליכולת לאוכפם. בהקשר זה אציין כי סיעתי, סיעת מפלגת העבודה, הסכימה להביא הצעת חוק זו לקריאה שנייה ושלישית במקומה של הצעת החוק להנצחת מורשתו של ברל כצנלסון. החלפת החוקים מבטאת את המחויבות הגדולה של מפלגת העבודה לשלטון המקומי ולרשויות המקומיות ואת ההכרה בתפקידן החשוב באין-ספור זירות חיים מרכזיות וגורליות. אני מבקש להודות לצוות הוועדה ולצוות הייעוץ המשפטי, לנציגי משרד המשפטים ומשרד הפנים, למרכז לשלטון מקומי ולכל יתר השותפים להכנת הצעת החוק בוועדה. להצעות החוק הוגשו כמה הסתייגויות. אני מבקש מחברות וחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שהכינה הוועדה. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת לוין, ההסתייגויות נמשכו? תודה רבה. אם כך, חברי הכנסת, בבקשה לשבת. אם יש חברי כנסת בפרסה, אני מבקש מהסדרנים – אני אמתין להם. אם יש חברי כנסת בפרסה שיצאו, בעיקר – יש לכם חברי כנסת? לא? אני יכול להמשיך? אוקיי. מאה אחוז. אם כך, ההסתייגויות לסעיף 1, מ-1 עד 8, הוסרו. אשר על כן, אנחנו ניגשים להצבעה על סעיף 1 כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. נוסח הוועדה בקריאה שנייה – הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד סעיף 1 – 43 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 43, אין מתנגדים. לפיכך, סעיף 1, כנוסח הוועדה, עבר בקריאה שנייה. אנחנו ניגשים לסעיף 2. ההסתייגויות מ-9–13 הוסרו. לפיכך נצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה בקריאה השנייה. הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד סעיף 2 – 44 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 2 נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 44, אין מתנגדים. לפיכך, סעיף 2, כנוסח הוועדה, עבר בקריאה שנייה. הסתייגויות לאחר סעיף 2, מ-14 עד 15, הוסרו. לפיכך, חברי הכנסת, אנחנו נצביע על הצעת החוק בקריאה השלישית. הצעת החוק בקריאה השלישית – הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד החוק – 46 נגד – אין נמנעים – אין חוק העונשין (תיקון מס' 141), התשפ"ב–2022, נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 46, אין מתנגדים. לפיכך, חוק העונשין (תיקון מס' 141), התשפ"ב–2022, עבר בקריאה שלישית, וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חבריי חברי הכנסת, המליאה יוצאת להפסקה עד השעה 10:00 בבוקר. בוקר טוב. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אני רק מבקש לציין שההחלטה על הפסקה נעשתה ללא הסכמת האופוזיציה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נרשם בפרוטוקול, כנראה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 04:50 ונתחדשה בשעה 11:00.) << הפסקה >> << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בוקר טוב. אני מחדש את ישיבת הכנסת. הודעה לסגנית מזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב–2022, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה. << נושא >> הודעות יושב-ראש ועדת הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת ניר אורבך. << דובר >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, בוקר טוב. יש לי שתי הודעות ושתי הצבעות – בתום כל הודעה הצבעה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום כ"ב אדר א' תשפ"ב, 23 בפברואר 2022, להעביר את הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון – חובת ליווי בכתוביות תוכנית ותשדיר פרסומת), התשפ"ב–2021, פ/2189/24, של חבר הכנסת סמי אבו שחאדה וקבוצת חברי הכנסת, לדיון בוועדת הכלכלה. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת, בהסכמת יושבי-ראש הוועדות הרלוונטיות, להעביר את הצעת החוק האמורה מוועדת הכלכלה לדיון בוועדת העבודה והרווחה לשם הכנתה לקריאה הראשונה. אבקש את אישור של הכנסת להמלצה זו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> נא להצביע, בבקשה. << דובר_המשך >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> אני בעד. הצבעה מס' 14 בעד הצעת ועדת הכנסת – 4 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון – חובת ליווי בכתוביות תוכנית ותשדיר פרסומת), התשפ"ב–2021, מוועדת הכלכלה לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – ארבעה, אפס מתנגדים. ההצעה – – – << דובר_המשך >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> גם אני בעד. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> גם חבר הכנסת אורבך בעד. אז בעד – חמישה, אפס מתנגדים. הצעה זאת תועבר לוועדת העבודה והרווחה. << דובר_המשך >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ועדת הכנסת החליטה בישיבתה ביום ה' בחשוון תשפ"ב, 11 באוקטובר 2021, להעביר את הצעת חוק האנטומיה והפתולוגיה (תיקון – חובת רצף פעילות בגוף שנותן שירות לנתיחת גווייה), התשפ"א– 2021, פ/2049/24, של חבר הכנסת ווליד טאהא וקבוצת חברי הכנסת לוועדת הבריאות. בהסכמת יושבי-ראש הוועדות הרלוונטיות ממליצה ועדת הכנסת להעביר את הצעת החוק האמורה מוועדת הבריאות לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתה לקריאה הראשונה. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> הצבעה. << דובר_המשך >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> גם אני בעד. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני אוסיף אותך. הצבעה מס' 15 בעד הצעת ועדת הכנסת – 4 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק האנטומיה והפתולוגיה (תיקון – חובת רצף פעילות בגוף שנותן שירות לנתיחת גווייה), התשפ"א–2021, מוועדת הפנים והגנת הסביבה לוועדת הבריאות נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אבקש להוסיף את הצבעתו של חבר הכנסת אורבך. חמישה בעד, אפס מתנגדים. אני קובע כי הצעה זאת תועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה. << דובר_המשך >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. << נושא >> הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב–2022 << נושא >> [מס' מ/1509, פ/1994/24, פ/2276/24 ופ/2997/24; דברי הכנסת, חוב' י"ט, ישיבה 109; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב–2022. מציג את החוק חבר הכנסת רם בן ברק, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. בבקשה, אדוני. << דובר >> רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בוקר טוב לכם, חברי הכנסת. ראשית, לפני שאני אציג את הצעת החוק, אני הייתי רוצה לומר כמה מילים. אני מייחל מאוד ליום שבו לא נצטרך את הצעת החוק הזאת. אני מייחל ליום שבו נחיה בשלום בכל האזור הזה, אזרחים יהודים וערבים, בני כל העמים, ולא נצטרך חוקים מיוחדים לטובת אזרחי האזור. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב–2022. ההצעה היא מיזוג של הצעת חוק שיזמה הממשלה והצעות חוק שיזמו חברי הכנסת האוזר, רוטמן, דיכטר. החוק מבוסס על החוק שהיה בתוקף בין 2003 ל-2022, בשינויים שמייד אפרט. עיקר הצעת החוק הוא הגבלה על מתן אזרחות, תושבות והיתרי שהייה בישראל לתושבי יהודה, שומרון ועזה וכן כמה מדינות עוינות במקרים של איחוד משפחות עם אזרחים ישראלים. העיקרון שבבסיסו של החוק קובע כי בניגוד להסדרים הקובעים בחוק האזרחות ובחוק הכניסה לישראל, שר הפנים לא יעניק אזרחות או רישיון ישיבה בישראל לתושבי יהודה, שומרון ועזה וכן לתושבים או אזרחים של איראן, לבנון, סוריה ועיראק. כמו כן קובע החוק כי המפקד הצבאי ביהודה ושומרון, או אדם שהוסמך על ידי שר הפנים לעניין עזה, לא יהיו רשאים להעניק לתושבי אזורים אלה היתרים לשהייה בישראל. התכלית בבסיסו של החוק היא ביטחונית, כפי שהסבירו בדיון גורמי הביטחון, ובראש סגן ראש שירות הביטחון הכללי. אוכלוסיית מבקשי איחוד המשפחות מהווה אוכלוסיית סיכון בשל היכולת המוכחת להסתייע בה לביצוע פיגועי טרור. גורמי הביטחון הצביעו על כמה גורמים שבשלם אוכלוסייה זו מהווה אוכלוסיית סיכון מוגבר: ראשית, יש זיקה ערכית והזדהות של האוכלוסייה עם הזירה הפלסטינית ורגישות לנעשה בזירה זו, המתעצמת בתקופות עימות; שנית, האוכלוסייה נגישה ליצירת מגע מצד גורמי טרור על רקע קשרים משפחתיים; שלישית, תעודת הזהות הישראלית מקנה חופש תנועה בין יהודה ושומרון ובין ישראל ובתוך ישראל. אף שההסדרים המוצעים בהצעת החוק מטילים הגבלות על הזכות לחיי משפחה, הוועדה לא הקלה ראש במגבלות אלה. היא השתכנעה כי נוכח נימוקיהם של גורמי הביטחון בדבר הסיכון הביטחוני הגלום והמוכח באיחודי המשפחות בישראל, אין מנוס מלאשר את ההסדר המוצע. עוד אציין כי האיסור הקבוע בהצעת החוק אינו גורף, שכן קבועים בה חריגים וסייגים המאפשרים להעניק אזרחות, רישיון ישיבה או היתר שהייה בישראל במקרים אלה: היתרי מת"ק לבני זוג כאשר הגבר מעל גיל 35 או כאשר האישה מעל גיל 25; רישיון ישיבה בישראל לילד עד גיל 14 לשם מניעת הפרדתו מהורהו; היתר מת"ק לילד מעל גיל 14 לשם מניעת היפרדותו מהורהו; רישיון ישיבה והיתר מת"ק במקרים הומניטריים מיוחדים; היתרי מת"ק למטרת טיפול רפואי, למטרות עבודה או למטרה זמנית עד שישה חודשים; לבסוף, מתן אזרחות או תושבות במקרים של הזדהות עם מדינת ישראל, עשייה למען המדינה או במקרים שלמדינה יש בכך עניין מיוחד. ההיתרים והרישיונות כפופים לעקרון-העל הקובע כי הם לא יינתנו במקרה של מניעה ביטחונית למתן ההיתר. בעניין זה ניתן לקבוע מניעה ביטחונית גם אם במדינת מושבו או באזור מגוריו של המבקש מתבצעת פעילות העלולה לסכן את ביטחון המדינה או אזרחיה. הוועדה דנו ממושכות בקשיים שחווים מי שחיים בישראל שנים ארוכות בהיתר מת"ק ללא מעמד תושב. כדי להקל על אנשים אלה קבענו הסדר חדש של שדרוג מעמד היתר מת"ק לתושב ארעי לבני 50 ומעלה ששהו בישראל כדין עשר שנים לפחות, בכפוף לאי-מניעה ביטחונית. הקלה נוספת שקבענו תאפשר לתושבים ארעיים לחדש את רישיון התושבות שלהם אחת לשנתיים במקום אחת לשנה כיום. הסדר נוסף שקבענו ושיש בו שיפור המצב הקיים הוא הקמת ועדה הומניטרית ייעודית לצד הוועדה ההומניטרית הקיימת ממילא בחוק. ועדה זו תבחן בקשות שהוגשו מטעמים של אלימות במשפחה או התעללות של בן זוג או הורה, ותידרש לקבל החלטה בתוך שלושה חודשים, לעומת שישה חודשים שמוקצים לוועדת ההומניטריות הרגילות. לצד הקלות אלה קבענו גם כי שר הפנים יהיה חייב לבטל רישיון ישיבה ארעי או היתר מת"ק שניתנו לפי החוק אם בעל הרישיון או ההיתר היה מעורב במעשה טרור, ריגול או בגידה. סמכות זו היא נוסף לשיקול הדעת הכללי המסור לשר הפנים בנוגע לביטול רישיונות ישיבה בישראל. היות שההסדר הקבוע בהצעת החוק קובע הגבלות חריגות, הוא קבוע לזמן מוגבל של שנה, ובדומה להסדר שהיה קיים גם בחוק הקודם, הממשלה תוכל להאריכו בצו באישור הכנסת. במהלך הדיונים החלטנו לעגן הליך שהיה קיים בשנים האחרונות שבו בטרם הדיון במליאת הכנסת יתקיים דיון מקדים בוועדה. במהלך הדיונים הוספנו הסדרים של בקרה ושקיפות. ראשית, קבענו חובת דיווח רבעונית לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת הפנים והגנת הסביבה לגבי הבקשות שניתנו, אושרו וסורבו ולגבי הדיונים בוועדות ההומניטריות. שנית, קבענו כי המכסה שבסמכות שר הפנים לקבוע למספר הבקשות מטעמים הומניטריים שיאושרו מדי שנה תבוא לא רק לאישור הממשלה אלא גם לאישור הכנסת. הליך זה יתקיים גם בהמלצת ועדה של הכנסת. עד ששרת הפנים תקבע מכסה חדשה, תעמוד המכסה על מספר הבקשות שאושרו בשנת 2018, שהיא השנה האחרונה שבה פעלו הוועדות ההומניטריות באופן סדיר. לבסוף הוספנו סעיף מטרות, המעגן את התכלית הביטחונית של הצעת החוק וקובע כי מטרתו לקבוע הגבלות על אזרחות וישיבה בישראל של אזרחים או תושבים של מדינות עוינות או של האזור, ובצידן הסדרים חריגים למתן רישיונות ישיבה או היתר שהייה בישראל, והכול בשים לב להיותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית ובאופן שיבטיח את השמירה על האינטרסים החיוניים לביטחון הלאומי של המדינה. כפי שאמרתי בראשית דבריי, ההצעה מטילה הגבלות על הזכות לחיי משפחה, ואין להקל בהן ראש. אני מקווה שבעתיד לא נידרש עוד להצעת החוק, אך בעת הזו הסיכון הביטחוני והמציאות הביטחונית מחייבים אותנו לאשרה. בנוסף, אני סבור שהאיזונים שהוספנו בהצעת החוק משפרים אותה, מקהים את הקשיים הטמונים בה ויוצרים הסדר ראוי, גם אם לא מספק. להצעת חוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת רם בן ברק. כפי שנאמר, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. להלן שמות חברי הכנסת המסתייגים לפי קבוצות: קבוצת סיעת מרצ – חברי הכנסת מיכל רוזין, ג'ידא רינאוי זועבי, מוסי רז, גבי לסקי ועלי סלאלחה; קבוצת סיעת רע"ם – מנסור עבאס, מאזן גנאים, ווליד טאהא ואימאן ח'טיב יאסין; קבוצת סיעת הליכוד – חברי הכנסת בנימין נתניהו, יולי יואל אדלשטיין, ישראל כץ, מרים מירי רגב, יריב לוין, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, גלית דיסטל אטבריאן, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, דוד אמסלם, דסטה גדי יברקן, אמיר אוחנה, אופיר כץ, חוה אתי עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מכלוף מיקי זוהר, אורלי לוי אבקסיס, קטי קטרין שטרית, פטין מולא ומאי גולן; קבוצת סיעת ש"ס – חברי הכנסת יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו ויוסף טייב; קבוצת סיעת יהדות התורה – חברי הכנסת משה גפני, יעקב ליצמן, אורי מקלב, מאיר פרוש, יעקב אשר, ישראל אייכלר, יצחק פינדרוס; קבוצת סיעת הרשימה המשותפת – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, סמי אבו שחאדה, עאידה תומא סלימאן, אוסאמה סעדי ועופר כסיף; קבוצת סיעת הציונות הדתית – חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', מיכל וולדיגר, איתמר בן גביר, שמחה רוטמן, אורית מלכה סטרוק, אבי מעוז ואופיר סופר. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת אבתיסאם מראענה, בבקשה. על פי חלוקת הזמן יש לרשותך 15 דקות. בבקשה, גברתי. << דובר >> אבתיסאם מראענה (העבודה): << דובר >> תודה רבה. אדוני יושב-ראש, סגניות מזכירת הכנסת, מזכיר הכנסת, חברות וחברים, יום עצוב היום הזה. כן, יום עצוב היום הזה. אישור חוק הלאום – אישור חוק האזרחות, גם חוק הלאום, כמובן, שמצטרף לחוק הגזעני הזה היום בוועדת חוץ וביטחון, מעיד על זלזול, הדרה וחוסר לגיטימיות של מוסד המשפחה. החוק הזה הוא הפרה בוטה וגזענית של חירות האדם, פגיעה אנושה באנושיות. היום הזה הוא יום עצוב מאוד, שבו הפחד מהאחר מנצח, השנאה כלפי האחר מנצחת, אטימות הלב מנצחת, ההומופוביה מנצחת. אזרחים ואזרחיות ערבים, שוב ושוב ושוב אומרים להם בתוך מדינת ישראל: אתם לא שוות ושווים, ממש לא. האנושיות של המקום הזה נמחקת. אוי לנו, חברותיי וחבריי לקואליציה, שלא הצלחנו לסלול יחדיו שביל של שפיות שבו יכולנו להוליך את החברה שלנו למקום יותר טוב. אוי לנו על הכניעה. אוי לנו על העמקת השיסוע והבידול והשנאה. היום הזה הוא יום עצוב. עצוב. גזרנו גזר דין מוות על חלומותיהם של כל כך הרבה ילדות וילדים. כשבאו לעולם הזה אמרנו להם: תחלמו, אין גבול לחלומות, אבל לא. ביום העצוב הזה אנחנו אומרות להם: לחלומות שלכם אין מקום. למה? כי הם לא שוות ושווים, הם ערבים. גזרנו על משפחות רבות עוני. כן, עוני. נשים שהגיעו מהרשות הפלסטינית לא יכולות לעבוד, לא יכולות להתפרנס בכבוד, צריכות להיות תלויות בגברים שלהם. איזה מדינה אנחנו? מדברות על פמיניזם, מדברות על העצמה נשית, על עצמאות. בסופו של דבר מדכאים אותן שוב ושוב. גבר פלסטיני שמתחתן עם אישה ישראלית, אין לו זכות לעבוד בכבוד, לפרנס את המשפחה שלו. אין לו זכות. הוא תלוי באשתו. תפתחו את הספרים של הפרשנויות ותגידו לי איך מרגיש גבר שתלוי באשתו. לאיזה מקום אנחנו הולכות והולכים להגיע? כן, היום הזה הוא יום עצוב. אנחנו גזרנו על משפחות טובות כל כך סבל, סבל עצום, סבל נוראי. גזרנו על אימהות דיכוי כפול. הבן שלה והבת שלה רצו ללכת לבית החולים – היא לא תהיה שם, היא לא תהיה שם להחזיק להם יד. אסור לה להיות שם לחבק אותם. איפה הלב שלכם פה, חברות וחברים? אימא לא תלווה את הילדות והילדים שלה לבית חולים. למה? כי היא לא שווה. היא לא שווה. אנחנו פשוט הוצאנו להורג את המושג הכי טהור, מושג האהבה. היום הזה הוא יום עצוב עבורי, עבור משפחות רבות, עבור ילדות, עבור ילדים. אני חושבת שזה עבור מדינה שלמה שרוצה שפיות, רוצה אנושיות, רוצה דמוקרטיה. במקום לעבוד קשה בדמוקרטיה, משרבטים פה מילים על מילים של שנאה והפחדה. יום עצוב זה שחמלה, חירות ושוויון – אין להם מקום. אין להם מקום במקום הזה. אדוני היושב-ראש, אני אשמח לשתף אותך בסיפור אישי. ב-2003 עשיתי את הסרט הראשון שלי. קראו לו "פארדיס, גן עדן אבוד". חיפשתי מוזיקאי ערבי שיכתוב לי מוזיקה לסרט, מוזיקה ערבית. הגיע שמו של בחור שהתגורר בגרמניה, בחור פלסטיני שחי בג'נין, ובגלל הפלישה לג'נין עבר לאח שלו, למצוא לעצמו מחסה בגרמניה. נגמרה הפלישה לג'נין – חזר הביתה. אימא חולה, אבא חולה. לקחתי אותו שיעשה לי את המוזיקה לסרט "פארדיס, גן עדן אבוד". ופשעתי, כי התאהבתי. התאהבתי לא במחבל. הבן אדם הזה, אין לו שום קשר לשנאת האחר. הוא היה כישרון, כתב מוזיקה מדהימה. כן, יש פלסטינים בג'נין שהם גם מוזיקאים. התאהבתי. שנה שלמה של להכניס אותו למדינת ישראל במעברים ובמחסומים. אני והוא היינו צריכים לעבור תלאות, סיוט. האהבה הופכת בשנייה להיות האיום הכי גדול בזוגיות. זה היה מפחיד. אני זוכרת את היום של הסוף של הקשר הזה, שמדינת ישראל הרגה אותו – כן, הרגה אותו. רציתי שיבוא, התגעגעתי אליו. ביקשתי שיעזרו לי להוציא לו היתר כניסה למדינת ישראל. התקשר אליי בחור שאני לא יודעת מה השם שלו, אני לא זוכרת. הוא אמר לי: את אוספת אותו מהמחסום, את לא נוסעת אלייך לכפר, לבית של המשפחה שלך בפוריידיס, את לוקחת אותו לחיפה. שם יפגוש אתכם בחור. את לא אמורה לשבת איתם בפגישה. עשיתי זאת, הגעתי לחיפה. הגיע בחור, לקח אותו הצידה. אחרי 20 דקות הבחור מג'נין שנורא אהבתי, המוזיקאי, חזר אליי עם פנים נפולות ואמר לי: אבתיסאם, אני אוהב אותך, אבל לא בכל מחיר. והלך. לא כולם מחבלות ומחבלים, ממש לא. אם אנחנו לא נהיה מסוגלות ומסוגלים בתוך המקום הזה לראות אנשים, באמת אנשים, להוריד את הקליפה, את השכבה הזאת מעל הלב שלנו, שהיא כל כך קשיחה – אנחנו חושבות וחושבים שהיא תגן עלינו מול האחר. אנחנו מחבלים ומחבלים בדרך. אנחנו לא נשרוד הרבה זמן עם שכבת מגן של שנאה שעוטפת את הלב. אני מבקשת ביום הזה, מאמינה, מקווה, שהחוק הזה לא יעבור, בשבילנו, בשביל כולנו. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת אבתיסאם מראענה. הדוברת הבא – ג'ידא רינאוי זועבי. בבקשה, גברתי. << דובר >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר >> בוקר טוב. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בוקר טוב. יש לך 25 דקות. << דובר_המשך >> ג'ידא רינאוי זועבי (מרצ): << דובר_המשך >> אדוני יושב-ראש המליאה, גברתי השרה, אני אקריא, ברשותכם, טקסט מתוך בג"ץ איחוד משפחות של זהבה גלאון ב-2012. אני אתמקד בעיקר בדעת המיעוט של השופט סלים ג'ובראן. "זוהי הפעם השנייה שאנו דנים בשאלת חוקתיותו של ההסדר הקובע בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג–2003 (להלן – החוק, או חוק האזרחות והכניסה לישראל). בפסק דיננו הקודם בסוגיה, בג"ץ עדאלה – – – (להלן – פרשת עדאלה) הבעתי את עמדתי שלפיה עלינו להורות על בטלותו של חוק זה, הן בהיותו פוגע פגיעה קשה בזכות של בן הזוג הישראלי לחיי משפחה, וזאת ביחס לאפשרותו לבחור את בן או בת זוגו ולחיות עימו חיים משותפים, בזכותו ביחס לילדיו, וזכויות ילדים אלו ביחס להוריהם; והן בזכותם של אזרחי ישראלי הערבים לשוויון. את דבריי חתמתי במילים: 'מדינה אשר רואה עצמה כמדינה מתוקנת, אינה יכולה לקבל כחלק מחוקיה חוקים אשר פגיעתם בערכי יסוד אנושיים כה קשה וכה צורמת. טוב היה לו לא היה נחקק חוק זה מלכתחילה. משנחקק, הרי שאין ביכולתנו, כמי שאמונים על שמירת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, להשלים עם המשך הימצאותו בספר חוקי המדינה' (פרשת עדאלה, עמ' 487). "נדמה שדברים אלו נכונים שבעתיים היום, כאשר לא זו בלבד שחלוף זמן לא הביא לפקיעתו של החוק באמצעות הארכת תוקפו פעם בפעם, אלא שתיקון החוק בשנת 2007 אף הוסיף והעמיק את פגיעתו בכבוד האדם ובזכויותיו הבסיסיות הנובעות ממנו, כפי שקבע חברי השופט א' א' לוי". אני מצטטת, כאמור, מדבריו של השופט סלים ג'ובראן בדעת מיעוט. "מסיבה זו מצטרף אני גם היום לקביעתו של חברי השופט א' א' לוי שלפיה דין החוק להתבטל, אף בגרסתו הנוכחית. עם זאת הנמקתי במעט שונה. לשיטתי, מרכזה של הבחינה החוקתית בדבר חוקתיות החוק צריך להיות נעוץ במבחני המידתיות ובעיקר במבחן המשנה השלישי (מידתיות במובן הצר), כפי שנותח על ידי הנשיא א' ברק בפסק דיננו בפרשת עדאלה. לטעמי אין לנו צורך להידרש במקרה דנן לפסילתו של החוק בשל כך שאינו הולם את ערכי מדינת ישראל או לקבוע כי אינו לתכלית ראויה, כפי שמציע חברי השופט א' א' לוי. אלא, עלינו לקבוע כי חוק האזרחות והכניסה לישראל מפר את האיזון הראוי בין צורכי הכלל וזכויות בפרט, ופוגע בזכויות אדם מוגנות מעבר למותר, ועל כן דינו להתבטל". "פגיעותיו של החוק: בפרשת עדאלה קבעתי שהזכות למימוש חיי משפחה היא זכות חוקתית המוגנת במלוא היקפה על ידי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. כן, נדרשתי" – על פי השופט ג'ובראן – "לעומק פגיעתו של ההסדר הקובע בחוק האזרחות והכניסה לישראל בזכות זו, וכך קבעתי: 'בהקמת משפחתו, מעצב האדם את הדרך בה הוא חי את חייו ובונה את עולמו הפרטי... בלב-ליבה של הזכות החוקתית לחיי משפחה ונישואין, נמצאים החיים המשותפים, תחת קורת גג אחת. עינינו הרואות, כי החיים המשותפים אינם אך מאפיין הנמצא בשולי היקפה של הזכות לחיי משפחה, אלא אחד ממרכיביה המהותיים ביותר של זכות זו, אם לא המהותי בהם. משכך, הרי שפגיעה ביכולתו של אדם לנהל חיים משותפים יחד עם בן זוגו או בת זוגו, הריהי למעשה פגיעה במהותם של חייו המשפחתיים; שלילת יכולתו של אדם לקיים חיים משותפים בישראל עם בת זוגו הריהי שלילת זכותו לחיי משפחה בישראל. פגיעה זו יורדת לשורש מהותו של האדם כאזרח בין חורין – – – אין מדובר אך בפגיעה באחד ממובניה של הזכות החוקתית לקיום חיי משפחה, אלא בשלילה המלאה של זכות זו, וככזו יש לבחון אותה. << אחרי_כן >> יודגש, כי איננו נדרשים לדון בשאלת חוקתיותו של החוק השולל מכלל אזרחי המדינה את זכותם למימוש חיי משפחה עם בני זוג בעלי אזרחות זרה. אלא, החוק והתיקון מונעים, כמעט באופן מוחלט, את אפשרות מימוש זכויות אלה, עם בן זוג שהוא תושב או אזרח האזור. מגבלה זו רלוונטית למעשה אך לקבוצה מסוימת מתוך כלל אזרחי המדינה, והיא קבוצת אזרחי המדינה הערבים, אשר הם הנישאים בפועל לבני זוג תושבי האזור. לפיכך, יש לראות בהוראות חוק זה כפוגעות באופן משמעותי בזכות החוקתית לשוויון – – – אציין, כי אל מול מניעה זאת, לקבוצת אזרחי המדינה היהודים נתונה זכות רחבה וכמעט בלתי מוגבלת למימוש הזכות לחיי משפחה עם בני זוגם היהודים, בעלי אזרחות זרה – – – מכוחו של חוק השבות". בעניין זה אני רוצה לצטט עוד מהטקסט שלפניי. כך השופט ג'ובראן ממשיך ומסכם פרק זה: "כפי שנקבע בפרשת עדאלה, קביעה אשר מתחזקת כיום, חוק האזרחות והכניסה לישראל פוגע בזכויות חוקתיות בסיסיות לשוויון ולחיי משפחה – – – השופט א' א' לוי היטיב לתאר את תחלואיו של התיקון לחוק האזרחות, ובמרכזם ההתייחסות הגורפת של ההסדר המנוי בו. הסדר זה מתעלם מכך שהעומדים לבחינתו הם בני אדם, בעלי סיפור חיים ייחודי, ובאמתחתם בקשה אחת ויחידה – לממש את זכותם הטבעית לחיי משפחה. עינינו הרואות, שאין בחריג אשר הוסף כדי לשנות כהוא זה מרוע הגזרה. אין מדובר אך בהוראת החוק לשר הפנים" – או לשרת הפנים – "להחמיר בקריטריונים להענקת הזכות תוך שקילה מוגברת של שיקולים ציבוריים, ובכך להביא לצמצום היקפה של הזכות לחיי משפחה. אלא בקביעה שלפיה זכויות אלו – זכויות אדם בסיסיות ביותר – נמחות כמעט כליל ממפת שיקוליו של השר" – או השרה – "ולמעט מקרים חריגים שבחריגים קיומן למעשה מבוטל בכל הנוגע למושאי החוק." "מבחני הביקורת השיפוטית על חוקתיות החוק: הינה כי כן" – מסקנתו של השופט ג'ובראן בדעת מיעוט בבג"ץ שהגישה זהבה גלאון ב-2012 – "פגיעותיו של החוק בזכויות חוקתיות מוגנות הן קשות ביותר. אולם, כידוע, לא די בכך על מנת לבטלו. בהתאם לפסקת ההגבלה שבחוקי-היסוד מותר לחוק לפגוע בזכויות חוקתיות, שכן הן אינן מוגנות עד כדי מלוא היקפן. מידת ההגנה נבחנת בגדרי פסקת ההגבלה. חברי השופט א' א' לוי" – על פי השופט ג'ובראן – "קובע כי כבר במבחן השני של פסקת ההגבלה (מבחן ההלימה לערכי המדינה) החוק נכשל. עמדתי שונה". לדעת השופט סלים ג'ובראן, "דינו של החוק להיפסל מכיוון שהוא אינו מידתי – – – חוק זה הלכה למעשה מרוקן מתוכן את האמונה בדבר קיומן של זכויות אדם בסיסיות, שלא ניתן לפגוע בהן בצורה כה קשה ובלתי מידתית. על כן, הדומה בעמדותינו עולה בהרבה על השונה. אלא שלטעמי אין אנו נדרשים במקרה זה לקבוע כי דינו של החוק להתבטל מחמת אי-הלימתו את ערכי" המדינה. "גם במקרה זה, בו הפגיעות של החוק הן כה קשות וצורמות, עלינו לשמור על דרכי הביקורת החוקתית שהתפתחו עקב בצד אגודל במהלך השנים בפסיקותיו הענפות של" בית המשפט, ובמיוחד מאז פסק הדין בנק המזרחי המאוחד נגד מגדל כפר שיתופי. "אומנם" – ממשיך השופט ג'ובראן – "חברי השופט – – – לוי בחוות דעתו המקיפה והמעמיקה, אינו בוחן את חוקתיות חוק האזרחות והכניסה לישראל מכוחן של דוקטרינות שהן חיצוניות לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. יחד עם זאת, לטעמי, מרחיב חברי בגישתו את הביקורת השיפוטית בגדריו של מבחן ההלימה לערכי" המדינה "אשר בפסקת ההגבלה, וזאת בשעה שכלי הביקורת החוקתיים, ובמרכזם המידתיות, אשר פותחו בצורה ענפה במשפט המשווה ובמשפט הישראלי ראויים יותר לבחינתו החוקתית של חוק זה, בהתאם לאמור בחוות דעתו של הנשיא א' ברק בפרשת עדאלה. זאת, בין היתר, שכן הדרישה של פסקת ההגבלה בחוקי-היסוד – – – לא נבחנה עד כה בצורה מעמיקה בפסיקה, ולא הובילה לבדה לפסילתו של חוק. דרישה זו היא עקרונית, כללית ולא ניתנו בה מבחני משנה משמעותיים במהלך השנים, לבד מן הקביעה כי מדובר בערכי" המדינה, "לטעמי בתחום זה של ביקורת שיפוטית על חוקתיות חוק עלינו לנקוט בזהירות ובריסון. כל עוד לא פותח המבחן השני של פסקת ההגבלה די צורכו ראוי להמשיך ולהשתמש בו כמבחן סף בעל רמת הפשטה גבוהה, ולהותיר את פיתוחו בצריך עיון לעתיד לבוא. בנוסף, שימוש במבחן ההלימה לפסילתו של חוק זה סוטה מדרך" הניתוח "בפסק הדין בפרשת עדאלה. על אף התיקונים בחוק כפי שפורטו, והעמקת הפגיעות, לא שוכנעתי כי יש מקום לסטות מדרך הניתוח שערך הנשיא א' ברק, אשר אליה הצטרפתי בהסכמה. אכן, יש להקפיד כי מקרים דומים יקבלו טיפול משפטי דומה". השופט סלים ג'ובראן בדעת מיעוט בבג"ץ מסכם ואומר: "אשר על כן, מצטרף אני להכרעתו של – – – השופט – – – לוי כי יש לעשות את הצו למוחלט ולקבוע כי חוק האזרחות – – – בטל בשל אי-חוקתיותו, וכי בטלותו תיכנס לתוקף תוך תשעה חודשים מיום פקיעתו – – – במידה ויוארך תוקפו. האמצעים הבלתי-מידתיים שחוק זה נוקט בהם אינם יכולים להתקבל במדינה דמוקרטית וליברלית. בכך כמובן אין לגרוע" מכל המצב הקיים. ועל כן הוא מבקש ומוסיף: "לצד הקשיים המשפטיים אשר" החוק הזה מעורר, "ואשר בגינם ראוי כי יבוטל – – – חוק זה ככל חוק, נוצר בתוך אטמוספירה חברתית ועליה הוא משפיע. << אחרי_כן >> אין לי אלא לכאוב את קיומו של" החוק, "אשר בכוחו להוסיף ולהקשות על – – – שלמות המרקם – – – של החברה הישראלית" כולה "על כלל קבוצותיה וגווניה". השופט סלים ג'ובראן מקווה כי המילים החשובות, שהמדינה תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני לכל אזרחיה, תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, וחינוך, יעמדו לנגד עיניהם של העוסקים במלאכת החקיקה. ברשותכם, אני רוצה לסיים את דבריי בטקסט קצר של אישה אחת שהיא אחת מיני אלפי נשים שסובלות יום-יום, שנים רבות, מהשפעתו של חוק גזעני זה, חוק האזרחות. מאדלין זיגאן, בת 28 מירושלים, סיימה תואר ראשון במדעי הרפואה, התחילה בלימודי תואר שני ואף התקבלה ללימודי רפואה. היא מתנדבת בשורה של ארגונים חברתיים והתקבלה לעבודה בספרייה הלאומית בירושלים, אבל בבואה להנפיק כרטיס עובד, התברר למעסיקיה שאין לה מספר זהות או תעודת זהות, ונאמר לה שהם אינם יכולים להעסיקה. זהו רק מכשול אחד מבין רבים שבו נתקלים נפגעיו של חוק האזרחות, המונע איחוד משפחות ערביות בישראל עם פלסטינים מהגדה, מעזה וממדינות האזור. אין לי תעודת זהות, אומרת מאדלין, "אני לא יכולה לפתוח חשבון בנק וכמעט בלתי אפשרי לנסוע לחו"ל", היא אומרת. "החלום שלי זה להיות רופאה, חוקרת, וזה לא אפשרי בלי תעודת זהות". מאדלין היא אחת מבין אלפי אנשים שחייהם נהרסים בגלל החוק שאוסר איחוד משפחות עם תושבי השטחים. אימה, שנולדה בירושלים, בעלת תושבות ישראלית, כמו הרוב המוחלט של הפלסטינים בעיר, שאינם אזרחי המדינה אלא תושביה. אביה הוא תושב השטחים, אך זה שנים רבות הוא חי בחו"ל. לפני שבני הזוג נפרדו הם התגוררו כמה שנים בגדה. כשמאדלין, אימה ואחיותיה חזרו לירושלים, התברר לה שהתיקון לחוק האזרחות מונע ממנה לקבל מעמד חוקי בישראל. החוק שאוסר איחוד משפחות ומתן מעמד קבע חוקי מונע ממנה להיות רופאה חוקרת. המשמעויות של חיים ללא מעמד הן רבות. כך למשל החוק מחייב את מאדלין לרכוש לעצמה ביטוח בריאות באחת מקופות החולים בסכום של 8,000 שקלים לרישום ועוד 285 שקלים מדי חודש. היא איננה יכולה להוציא רישיון נהיגה. היא לא יכולה לפתוח חשבון בנק. היא לא יכולה לקבל כרטיס אשראי. היא לא יכולה לעבוד באופן מסודר. היא לא יכולה לצאת מהארץ שלא דרך מחסום. לפי תקנות המועצה להשכלה גבוהה, היא גם לא יכולה להירשם ללימודי רפואה, אף שהיא יכולה ללמוד רפואה ואף שהחלום שלה הוא להיות רופאה. חוק האזרחות הוא חוק גזעני. חוק האזרחות הוא חוק גזעני, אנטי-ערכי, אנטי-הומני, ויש להתנגד לו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה. יש לרשותך 30 דקות. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני לא זוכר אם כבר בירכתי אותך, אז בהצלחה בתפקיד. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> גבירותיי המזכירות, בהצלחה גם לכן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני אמרתי שעד שכל ה-120 לא יברכו אותי, אז הם כל פעם יעלו – זו כבר הפעם החמישית שאני מנהל ישיבה, אבל עדיין מקבל ברכות. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> בסדר, עדיין צריך לברך. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> אתה יודע מה, שיהיה גם בפעם ה-50. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. תודה רבה, מוסי. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> אדוני, אנחנו דנים היום בהצעה אשר שמה "הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)", אבל כבר אני רוצה לומר לכל המודאגים בבית – כאן אין יותר מדי מודאגים, אני לא רואה פה מודאגים – שאנחנו בכלל לא מדברים על חוק האזרחות. אנחנו בכלל לא מדברים על השאלה של אזרחות. כשאני שומע את הדיון הציבורי, אדוני היושב-ראש, אני שומע שאנשים אומרים: ייכנסו אלינו לפה אלפים ומיליונים, המדינה תשתנה ויהרגו אותנו. על מנת להסיר דאגה מלב הדואגים, אני אקרא את סעיף 3 בחוק, שמה הוא אומר? "בתקופת תוקפו של חוק זה, על אף האמור בכל דין, לרבות סעיף 7 לחוק האזרחות, שר הפנים לא יעניק לתושב האזור" – מה זה אזור? השטחים הכבושים. אחרי זה, אם יהיה לי זמן, ואני מקווה שיהיה לי, אני גם אדבר טיפה על האזור הזה – "או לאזרח או לתושב של מדינה המנויה בתוספת" – קרי, סוריה, לבנון, איראן – "אזרחות לפי חוק האזרחות ולא ייתן לו רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל". נקודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבל עזה לא כבוש. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> חבל עזה זה גם האזור. הוא כבוש – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אמרת "כבוש", אז אני רק מתקן, אדוני. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> הוא כבוש במצור. כך או אחרת, לא מדובר על אזרחות. אנחנו קוראים לזה "חוק האזרחות". זו הטעיה. למעשה מדובר על חוק הכניסה לישראל, לא על אזרחות, כי החוק אומר בפירוש: "לא תינתן אזרחות". נקודה. אין פה בכלל מה לערער בחוק הזה. על זה מדבר כאן החוק. אני רוצה לומר עוד משהו. לעיתים יש חוקים שכדי להבין אותם, צריך לקרוא את הדף הראשון, האדום, שנלווה אליהם, שמסביר מה זה החוק הזה. חברתי חברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי דיברה על התיקון לחוק האזרחות שהיה בתוקף בהוראת שעה לשנה שנמשכה 18 שנה, וסיפרה וקראה מה אמר עליו בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ – דברים באמת איומים ונוראים, וצודקים – אבל אנחנו מדברים על החוק הזה, שהוא חוק גרוע בהרבה, אדוני היושב-ראש, מהחוק שהיא דיברה עליו. קודם כול, ממה מורכב החוק הזה? הוא מורכב מחוק האזרחות והכניסה לישראל, התיקון כפי שהביאה אותו שרת הפנים, שהוא העתק של אותן הוראות, אותה הוראת שעה שקיבלה 18 שנה ביקורת בבית המשפט העליון. לא שינו בו דבר, הביאו אותו, אבל יחד איתו הביאו גם הצעות חוק פרטיות. הצעות חוק פרטיות – של מי? אני אגיד לך דוגמה של מי: של חבר הכנסת שמחה רוטמן, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', חבר הכנסת צבי האוזר, חבר הכנסת איתמר בן גביר, חבר הכנסת אבי מעוז, חבר הכנסת עמיחי שיקלי, חבר הכנסת אופיר סופר, חברת הכנסת מיכל וולדיגר. הבנו מה ההצעה הזאת? אני קראתי היום בעיתון שבמושב החורף הקואליציה הפסידה ב-32 הצבעות. החוק הזה הוא הפסד של הקואליציה בהרבה יותר מ-32 הצבעות, כי מדובר כאן בהישג הכי גדול של הסיעה המכונה "הציונות הדתית" מאז היווסדה. הם שלחו כאן איזה וירוס חוקתי – אני לא אומר וירוס עליהם, חלילה – שהוא השתלט על החוק הממשלתי, שהיה רע מלכתחילה, וקיבל ביקורת מבית המשפט העליון מלכתחילה, ואושר רק בגלל שאמרו לו: תשמעו, זה זמני, זה לשנה. אנחנו כבר עכשיו מדברים על אישורו לעוד שנה נוספת, שתשלים 20 שנה. אז לא על זה מדובר, אלא על משהו הרבה יותר קיצוני ורדיקלי, הרבה יותר פוגעני, הרבה יותר שולל את האופי הדמוקרטי של מדינת ישראל, הרבה יותר מפלה בין יהודים לערבים. ואני אפרט ככל שהזמן יתיר לי, אדוני היושב-ראש. אני עובר לסעיף הראשון בחוק הזה, הקרוי "חוק האזרחות והכניסה לישראל" אבל הוא בעצם חוק מניעת הכניסה לישראל. הסעיף הראשון לא היה בהוראות השעה הקודמות, הוא חדש. זה מבית הייצור של סיעות הימין הקיצוני בכנסת, שהשתלטו על החוק הזה, והיום הקואליציה תיתן לאופוזיציה את הניצחון ה-33 שלה, אבל הפעם בעזרת הקואליציה. ומה אומר הסעיף הזה? סעיף מטרה: "מטרתו של חוק זה לקבוע הגבלות על אזרחות וישיבה בישראל". אמרתי, אין הגבלות על אזרחות וישיבה בישראל, יש איסור "של אזרחים או תושבים של מדינות עוינות או של תושבי האזור". אז האזור, אמרנו, שהוא השטחים הכבושים, כולל רצועת עזה, "ולצידן הסדרים חריגים למתן רישיונות ישיבה או היתרי שהייה בישראל, והכול בשים לב להיותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית ובאופן שיבטיח את השמירה על אינטרסים החיוניים לביטחון הלאומי של המדינה". הסעיף הזה בא ואומר דבר חדש: מה שאנחנו רוצים זה להבטיח את ישראל כמדינה יהודית. מדוע נוסף הסעיף הזה, אדוני היושב-ראש? אני ישבתי בדיונים בוועדת החוץ והביטחון ושמעתי את הנתונים של שירות הביטחון הכללי, ואכן יש כמה אנשים שביצעו איחוד משפחות ורצחו – וכמובן זה ראוי לכל גינוי, והם צריכים לשלם את העונש הכי חמור על המעשים האלה – אבל אדוני היושב-ראש, יש הרבה יותר אנשים שהגיעו לכאן מכוח חוק השבות ורצחו, ואני, כציוני, לעולם לא אציע לבטל את חוק השבות בגלל מעשים כאלה. אם מישהו בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת השתכנע שהאנשים האלה יותר מסוכנים, או שהוא לא יודע חשבון או שהוא לא יודע חשבון. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אם יורשה לי, חוק השבות לא מאפשר מתן אזרחות על בסיס חוק השבות למישהו שיש לו עבר פלילי. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> לא. לא על זה אני מדבר. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> כשאדוני אומר שאנשים רצחו ואז הגיעו במסגרת חוק השבות – – – << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> לא. לא. לא. אמרתי: בן אדם עלה מכוח חוק השבות – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> ואז רצח. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> – – עשה טבח של 29 איש – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> כי אני הבנתי, אדוני, שאתה אומר שרצח, ואז עלה על סמך חוק השבות. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> – – אז אני לא אבוא ואגיד חלילה על מיליונים שעלו מכוח חוק השבות, ו-99.99% הם אזרחים נפלאים, כולל אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אז חשוב התיקון. קודם עלו במסגרת חוק השבות, ואז אם חלילה נעשה – – – << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> אני לא אגיד שעצם זה שהם ביצעו רצח זה אומר שהם מסוכנים. חס וחלילה. אותו דבר כאן. למעשה חישובים פשוטים יכולים להראות – מהנתונים שפרסם שירות הביטחון בוועדה עולה שאם ביצעת מעבר לשהייה בתוך ישראל, הסיכוי שתהיה מעורב בטרור קיים, אך נמוך יותר מאשר לא היית מבצע. זאת אומרת, החוק הזה שמביאים היום לא רק פוגע באופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל, הוא גם פוגע בביטחון המדינה. צריך להגיד את זה. מי שיצביע היום בעדו, כולל חלק גדול מהקואליציה, פוגע בביטחון המדינה למען אג'נדה פוליטית של הסיעה המתכנה "הציונות הדתית". זה העניין. עכשיו, כדי להמחיש את הדבר הזה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להדגיש עוד כמה דברים. אני רוצה להמשיך את הקריאה. קודם כול, כשאנחנו מדברים על זה שתהיה הגבלה על האזרחות – אמרתי שאין הגבלה, יש איסור על אזרחות – אז אומרים: תוך היתרי שהייה. אבל לפני זה אדון באותו אזור שדיברנו עליו. למה קוראים לו "אזור"? למה אי-אפשר להגיד "השטחים הכבושים"? למה אי-אפשר להגיד "השטחים המשוחררים"? הרי כאן מגדירים את האזור "יהודה והשומרון וחבל עזה". ממערב לנו כאן עכשיו נמצאת המועצה האזורית מטה יהודה. הרי יש בן אדם נורמלי שיכול להגיד שמטה יהודה איננה נמצאת ביהודה? מובן שהיא נמצאת ביהודה, אבל היא לא בשטח הכבוש. החוק לא מתייחס אליה, החוק מתייחס אך ורק לשטח הכבוש. אז יואילו המנסחים הרשלנים, יואילו המנסחים הרשלנים לכתוב כאן: שטח כבוש, ואם יש להם עמדה פוליטית אחרת, שיכתבו: שטח משוחרר. מה זה אזור? מה זה יהודה והשומרון? גם פה זה יהודה, אדוני היושב-ראש. הרי אם אנחנו חוזרים עכשיו 55 שנים אחורה לתחילת שנת 1967 – שפה יושבת הכנסת – וישאלו אותך באיזה חבל ארץ אתה נמצא, תגיד: יהודה. פה הייתה יהודה אלפיים שנה. איך אומרים שרק שם זה יהודה? זאת אומרת, החוק הזה חותר גם נגד המסורת של העם היהודי. לא רק שהוא פוגע בביטחון המדינה, לא רק שהוא פוגע בדמוקרטיה, לא רק שהוא לא שוויוני, הוא גם חותר נגד המסורת של העם היהודי ומכחיש את זה שאנחנו נמצאים ביהודה. הוא מצמצם את יהודה. ועוד אומר החוק הזה שהוא מתייחס לתושב האזור. תושב האזור – אני, יש לי שאלה. אם ברחוב השוהדא בחברון – רחוב שבו עדיין מענישים את התושבים הפלסטינים; 28 שנים אחרי שבוצע בהם הטבח הם עדיין בעונש, אסור להם שם לצאת אפילו לרחוב. אם אני לוקח את רחוב השוהדא בחברון, הרי יש שם תושבים פלסטינים נטולי זכויות, ויש שם גם תושבים יהודים באותו רחוב. האם החוק הזה מתייחס לתושבים היהודים? לא, הוא לא מתייחס לתושבים היהודים. אליהם הוא לא מתייחס. זאת אומרת, אמור מעתה, אדוני היושב-ראש: מדובר בחוק שמיועד לפלסטינים שהם תושבי האזור, קרי, פלסטינים שהם תושבי השטחים הכבושים, בעוד שכנם היהודי בבית על יד, עליו החוק הזה לא חל. אני יודע על הרגישות למילים, אז אני לא יודע איך בדיוק מגדירים מקום שבו יש שתי מערכות חוק, אחת ליהודים והשנייה לערבים, עם עליונות יהודית. אני לא יודע. אין לי כל כך מילה בעברית לדבר הזה. אני לא רוצה להשתמש במילים משפות זרות, אבל דבר אחד בטוח, שוויון זה לא; דמוקרטי זה לא; יהודי זה לא. קשור לביטחון זה גם כן לא, ממש ממש לא. אמרתי, אדוני היושב-ראש, שאנחנו לא מדברים על אזרחות, כי כתוב: "השר לא ייתן אזרחות". נקודה. אבל מה רשאי שר הפנים כן לתת? רשאי שר הפנים, לפי שיקול דעתו, לאשר בקשה של תושב האזור לשהייה באזור – לשהייה בישראל, סליחה. אני שמח, אגב, שהחוק אומר מה הכוונה: שהייה בישראל – שהייה בישראל של הקו הירוק. אני לפחות שמח שבנושא הזה, החוק הזה שוב מכיר שישראל היא בגבולות 67'. אף מדינה בעולם לא מכירה בשטחים הכבושים כחלק מישראל, כולל לא ישראל, כולל לא בהצעה הזאת – הצעת החוק אולי הימנית ביותר שהוגשה והגיעה לקריאה שנייה ושלישית בכנסת ישראל אי פעם. גם היא לא מכירה בשטחים הכבושים כחלק מישראל. היא אומרת: רגע רגע רגע, אם אתה גר בחברון זה לא ישראל; אם אתה גר בחיזמה, מטר מפסגת זאב בירושלים, זה לא ישראל; אם אתה גר בכפר פלסטיני בגוש עציון, זה לא ישראל; אם אתה גר בבידיא שליד אורנית, זה לא ישראל; אם אתה גר במסאפר-יטא שבדרום הר חברון, בצפון הנגב, זה לא ישראל; אם אתה גר ביריחו שבבקעת הירדן זה לא ישראל. זאת אומרת, יש כאן גם דבר אחד טוב בחוק הזה. החוק הזה מאשר שוב שהשטחים הכבושים אינם חלק מישראל. אבל מה הוא אומר כאן? "רשאי השר – – – לתת היתר שהייה בישראל" – למי? ל"תושב האזור שגילו מעל 35 שנים, לשם מניעת היפרדותו מבת זוגו" ו"לתושבת שגילה מעל 25 שנים". זאת אומרת, אדוני היושב-ראש, נניח שאנחנו מדברים על תושב פלסטיני בן 34 שנשוי כבר עשר שנים לישראלית, ואין לשב"כ שום טענה לא נגדו, לא נגד קרוב משפחתו לא שום דבר אחר, עדיין, לפי החוק הזה, השר לא רשאי לתת לו היתר שהייה בישראל. לא אמרתי אזרחות, לא אמרתי תושבות, לא אמרתי ביטוח לאומי, לא אמרתי רישיון נהיגה, לא אמרתי ביטוח בריאות – אסור לו לשהות בישראל עם אשתו ועם ילדיו, למרות שהוא נשוי לאשתו כבר אולי עשר שנים ואולי יותר, ולמרות שאין שום טענה ביטחונית כלפיו. כך כתוב בחוק הזה. זאת אומרת, אם מישהו אומר לי שזה חוק ביטחוני, אז אחת משתיים: או שהוא לא קרא את החוק או שהוא שקרן. אין אפשרות שלישית. עכשיו אמשיך: "על אף הוראת סעיף 3, רשאי שר הפנים, לפי שיקול דעתו" – עוד פעם: שר הפנים נהיה לנו שר הביטחון. כל השיקולים הם שלו. הוא אחראי לשב"כ, הוא אחראי לשטחים הכבושים, הוא נהיה לנו שר הביטחון. רק שיקול דעתו – "לתת רישיון לישיבת ארעי בישראל לתושב האזור, שבן זוגו אזרח ישראלי או תושב ישראל, אם יש בידו היתר לשהייה בישראל מאת מפקד האזור – – – והתקיימו בו שני אלה: 1. גילו מעל 50 שנים; 2. הוא שוהה בישראל כדין עשר שנים לפחות". זאת אומרת, אדוני היושב-ראש, נגיד שיש תושב בן 49 ששוהה בישראל כבר 29 שנים מאז שהתחתן; אין לשב"כ כל טענה נגדו, אין לשב"כ כל טענה נגד קרוב משפחתו – האם שר הפנים רשאי לתת לו רישיון לתושב ארעי? לא תושב קבע, לא אזרח. לא. שר הפנים לא רשאי. עכשיו, עוד דבר: נגיד שיש תושב בן 59 שנשוי כבר תשע שנים לרעייתו הישראלית – הוא בן 59, זה לא בדיוק גיל שמבצעים פיגועים – אבל גם לשב"כ גם אין שום דבר נגדו ולא נגד אף אחד מבני משפחתו, האם רשאי שר הפנים לתת לו מעמד של תושב ארעי? לא תושב קבע, לא אזרח. תושב ארעי. לא. שר הפנים לא רשאי. האם זה קשור לביטחון? לא קשור לביטחון. עוד פעם: מי שאומר שהחוק הזה קשור בביטחון – אחד משניים: או לא קרא את החוק או שקרן. אני ממשיך עם הדבר הזה הלאה, אדוני היושב-ראש. פנה אלי אתמול אדם והוא אומר לי: תשמע, אני נשוי לאשתי 20 שנה. הוא נשוי יותר מ-17 שנה בוודאות, נגיד, 17 שנה. אני נשוי לאשתי 17 שנה ויש לי היתר שהייה. כאן בא הסוויץ': אשתי יהודייה, הילדים שלי יהודים, אנחנו מגדלים אותם כיהודים, הבת שלי עומדת להתגייס לצבא. על פי החוק הזה, האם הוא יכול לקבל מעמד של תושב ארעי בישראל? התשובה היא לא. הילדים שלו מתגייסים לצבא, מסכנים את חייהם, וגם זה לא מתיר לו לקבל מעמד של תושב. הוא באמת לא מקבל, זה לא איזה משהו תיאורטי. אני יכול לתת שם, אני יכול לתת תעודת זהות. יש לי את זה בווטסאפ. אז אני אומר עוד פעם: האם זה קשור לביטחון ישראל? התשובה היא: כן, זה קשור לביטחון – החוק הזה פוגע בביטחון ישראל; הוא מונע מילדים ללכת לצבא. גם הנתונים שנתן השב"כ הראו שמי שנכנס לישראל מבצע פחות פיגועים. אז מעכשיו אני אומר את זה – ואמרתי לחבר כנסת שמחה רוטמן: הוא שכנע אותי. ישבתי בוועדת חוץ וביטחון שוב ושוב, כשחשבתי בהתחלה שהחוק הזה לא קשור לביטחון ישראל, והשתכנעתי: החוק הזה קשור לביטחון ישראל – הוא מזיק לביטחון ישראל. את הניצחון הזה הקואליציה הולכת לתת לאופוזיציה מהימין הקיצוני כפרס על הקיצוניות שלהם, על המאחזים הלא-חוקיים, על זה שרק לפני יומיים ביצהר שרפו עמדה של הצבא. זה הניצחון שהולכים לתת. והינה, המנצח הגדול שניצח את מדינת ישראל – כל הכבוד לו – חבר הכנסת רוטמן. אבל אני רוצה להמשיך גם מכאן הלאה אדוני, היושב-ראש, ואני רוצה לעסוק בסעיף מאוד מעניין כאן, סעיף 11. שים לב מה אומר הסעיף הזה. הוא אומר: "לא יינתן היתר לשהייה בישראל או רישיון לישיבה בישראל לתושב האזור לפי סעיפים 4, 5, 6(2), 7" – כל הסעיפים שהקראתי קודם – "ולא יינתן רישיון לישיבה בישראל לכל מבקש אחר שאינו תושב האזור" – זאת אומרת גם מה שאמרנו קודם: גם אם הוא עבר את גיל 50, גם אם הוא פה עשר שנים, גם אם אשתו יהודייה. לא יודע מה – "אם קבע שר הפנים או מפקד האזור, לפי העניין, בהתאם לחוות דעת מאת גורמי הביטחון המוסמכים, כי תושב האזור או המבקש האחר או בן משפחתם עלולים להוות סיכון ביטחוני למדינת ישראל". טוב, אדוני היושב-ראש, אני חושב שאם השב"כ או מפקד האזור קבעו שאם אדם הוא סיכון ביטחוני – זה אומנם לא פופולרי, ואולי לא תשמע אנשי שמאל בעולם שאומרים את זה – שלא ייכנס לארץ. אני מוכן שבמקום כל הדבר האנטי-ישראלי הזה, שהחוק הזה יהיה: מי ששירות הביטחון התיר את כניסתו ייכנס. מה שאני מציע זה הרבה יותר ביטחוני, נכון? אבל תשים לב מה אומרים כאן: "או בן משפחתו עלול להוות סיכון ביטחוני למדינת ישראל". בסעיף זה, מיהו בן משפחה? בן זוג, הורה, ילד, אח, אחות ובני זוגם. זאת אומרת אם הבן אדם, נאמר, בן 60, והוא בארץ כבר 30 שנה, והילד שלו כבר הולך לצבא, ולשב"כ אין שום טענה נגדו, הוא אזרח טוב או היא אזרחית טובה, אבל מה? הם אומרים שבן הזוג של אחותו, גיסו, הוא לא מחבל, הוא לא הורשע בעבירה – עלול להוות סיכון ביטחוני, אז הלך עליו, הבן אדם, בגלל גיסו. זה לא עוזר לו שהילד שלו הולך לצבא; זה לא עוזר לו שהוא פה 30 שנה והתנהג יפה מאוד; זה לא עוזר לו שהוא כבר בן 60 ולא הולכים לעשות פיגועים בגיל הזה. יכול להיות שהגיס שלו עלול להוות סיכון ביטחוני. אגב, מה זה סיכון ביטחוני? גם את זה אני לא יודע. אני חושב שסיכון ביטחוני הוא מי שמצביע בעד החוק. "לעניין זה" – שים לב, אדוני היושב-ראש – "רשאי שר הפנים לקבוע כי תושב האזור או המבקש האחר עלולים להוות סיכון ביטחוני למדינת ישראל, בין השאר" – תשים לב, אדוני היושב-ראש – "על סמך חוות דעת מאת גורמי הביטחון המוסמכים ולפיה במדינת מושבו או באזור מגוריו של תושב האזור או המבקש האחר מתבצעת פעילות העלולה לסכן את ביטחון מדינת ישראל או אזרחיה". למישהו יש ספק שאפשר להגיד שבשטחים הכבושים מתבצעת פעילות העלולה לסכן את ביטחון מדינת ישראל או אזרחיה? אז לפי החוק הזה אפשר לפסול את כולם. זאת אומרת, גם אם הוא בן 60 וגם אם הוא נשוי 30 שנה וגם אם לשב"כ אין שום טענה נגדו או כלפי אף אחד מקרובי משפחתו – אפילו לא גיסו – יכולים להגיד שבאזור שהוא גר יש פעילות, איזה ילד זרק אבן. זה הזוי, אני יודע, אבל זה כתוב פה. אני יודע, זה הזוי, אבל זה כתוב פה. הדברים האלה כתובים כאן. לא אני המצאתי אותם, אני קורא אותם, שחור על גבי לבן. עכשיו, אני חושב שאם בכנסת היה מתקיים דיון אמיתי, ואם אנשים היו יודעים על מה הם מצביעים, אין סיכוי בעולם שהחוק הזה היה עובר. זה חוק שפוגע בביטחון המדינה, זה חוק לא דמוקרטי, לא שוויוני, לא הגון, שאין שום סיבה שהוא יעבור במדינה כמו שלנו. אני אפילו לא רוצה להגיד במדינה דמוקרטית. אני לא מכיר מדינות לא דמוקרטיות שיש בהן חוקים כאלה. מה זה החוק הזה? אני מכיר מדינות לא דמוקרטיות שמקבלות פליטים, מקבלות איחוד משפחות, אז אני בכלל לא מדבר כאן על מדינה דמוקרטית. אין לחוק הזה קשר חיובי לביטחון, אני אגדיר את זה כך. יכול להיות שהוא מזיק לביטחון; ודאי אין לו שום קשר חיובי לביטחון. עכשיו תראה, אדוני היושב-ראש, מה קורה כאן, כי בעצם אולי קצת אמרתי את הדברים – הרי אמרנו שאזרחות לא ניתנת. היתרי שהייה – כיוון שיש לנו שרת פנים מאוד ימנית, אז אני יכול להגיד לך שבעוד שר הפנים הקודם, אריה דרעי, לפי הנתונים שנמסרו בוועדה – גם כן "נתונים" – לפי נתונים שנמסרו בוועדה ב-27 בפברואר השנה הוא אישר 70% מהבקשות להיתרי שהייה, להיכנס לארץ. לפי נתונים שנמסרו יומיים אחר כך זה כבר ירד ל-55%, אז אני לא יודע בדיוק, יכול להיות שמחר מה שהוא אישר כבר ירד ל-5%. אני לא יודע אם משרד הפנים יודעים מה הם מאשרים ומה הם לא מאשרים. לעומת זאת השרה שקד אישרה פחות מ-3%. 97% מהבקשות סורבו. 70 איש קיבלו היתר שהייה – לא אזרחות, לא תושבות, לא תושב ארעי, לא ביטוח לאומי, לא זכות הצבעה ולא שום דבר אחר. 70 איש קיבלו את ההיתר הזה במשך יותר משמונה חודשים, מאז שנפל החוק בכנסת. 70 איש יערערו את המאזן הדמוגרפי של ישראל. אנחנו רועדים מפחד מ-70 איש שעברו את כל המבחנים הביטחוניים והכול – מהם אנחנו רועדים מפחד. ולפי הנתונים שהוצגו בוועדה, בארץ נמצאים כ-13,000 איש שבעצם ב-19 השנים מאז עבר החוק בפעם הראשונה, למרות כל המכשולים, אושרה השהייה שלהם בארץ. עכשיו אני שואל, אדוני היושב-ראש: יושבים פה בארץ אנשים 19 שנה. הם יושבים פה. השב"כ קבע שמותר להם, שר הפנים קבע שמותר להם. את כל המבחנים האלה שאמרתי קודם, שאני לא יודע אם אני הייתי עובר וכמה בכנסת פה היו עוברים, הם עברו. למה לא ניתן להם מעמד של תושב? שיוכלו לעבוד כמו בני אדם, שלא תהיה להם בעיה בחשבון הבנק, שיוכלו, אם רוצים, לטוס לחו"ל, שיהיה להם חופש תנועה. למה לא ניתן? מה מפריע לנו? אני לא מדבר על אזרחות, בסדר? למרות שאני גם לא מבין מה הבהלה מאזרחות. הרי בקלות סיפחנו פה בירושלים המזרחית שטח של 90 ומשהו קמ"ר, ויש בו היום כ-360,000 איש, שגם הם לא מקבלים אזרחות, הם מקבלים תושבות. יש להם מעמד של תושב קבע. מדוע האנשים האלה לא יקבלו את המעמד הזה של תושב קבע? מה בדיוק הבעיה? הרי איש לא טוען כלפיהם שיש להם בעיה ביטחונית. לא טוענים את זה. הרי הם קיבלו אישור זמני ומאשרים להם את האישור הזה לפעמים פעם בשנתיים, לפעמים פעם בשנה. מדוע הם לא יקבלו מעמד של תושב? מה זה קשור לביטחון? מה זה קשור לדמוגרפיה גם? אוקיי, הבנתי שזה חוק דמוגרפי. מה זה קשור לדמוגרפיה? הרי הם כאן. ובכלל, איך יכול להיות שאנשים שמאמינים בארץ ישראל השלמה, ואומרים שחברון זה כמו לוד, אומרים שיכול להיות שבן אדם יהודי מחברון יתחתן עם יהודייה מלוד ויעבור לגור בלוד, אבל אם ערבי מחברון יתחתן עם ערבייה מלוד או ערבי מחברון יתחתן עם יהודייה מלוד, זה יהרוג את המדינה. הרי אתם אומרים שחברון זה ארץ ישראל, אז תחליטו מה דעתכם, שאני אבין לפחות מה הדעה שלכם. מהקשקוש הזה שכתוב כאן, שאיזה סטודנט שנה א' באוניברסיטה לא היה כותב דבר כזה, אי-אפשר הרי להבין כלום. בעצם מה שכתוב כאן זה שאין שום קשר לביטחון. מה שכתוב כאן זה ששר הפנים ייתן למי שבראש שלו אישור שהייה, לא אזרחות. גם אם בראש שלו לתת אזרחות הוא לא כל כך יכול, לפי החוק הזה. יש פה אולי כל מיני קונצים בחוק שאולי כן, אבל זה גם ממילא לא ניתן. הוא ייתן למי שבראש שלו אישור שהייה, הוא יקבע או היא תקבע מה ביטחוני ומה לא ביטחוני. איזה מין ספר חוקים זה שאנחנו רוצים דבר כזה במדינת ישראל? למה? בשביל מה אנחנו צריכים את הדבר הזה? למה ללכלך את ספר החוקים שלנו? אז אני רוצה באמת לברך את חבר הכנסת שמחה רוטמן, שאחרי 32 ניצחונות של האופוזיציה על הקואליציה בהצבעות חסרות חשיבות לחלוטין הוא הולך להוביל פה ניצחון אדיר של האופוזיציה על הקואליציה, על ההיגיון, על הצדק, על הביטחון, על הדמוקרטיה, על השוויון, ניצחון אדיר, והקואליציה פשוט מרימה ידיים. גם בוועדה בסעיפים רבים אמרו כל חברי הקואליציה שהיו שם בצד: תשמע, זה לא הגיוני, אבל פה רוב חברי הכנסת לא מכירים את החוק ויצביעו. ואני חוזר על מה שאמרתי: יש לחוק הזה קשר לביטחון מדינת ישראל: החוק הזה פוגע בביטחון מדינת ישראל. לכן צריך להסיר אותו מסדר-היום ולמנוע את הבושה הזאת של הכנסת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מוסי רז. הדובר הבא – חבר הכנסת עלי סלאלחה. 25 דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> עלי סלאלחה (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בגין חוק האזרחות – אני מסכים עם כל מילה שאמר עמיתי וחברי חבר הכנסת מוסי רז. זהו חוק שלא מתאים למדינה דמוקרטית, לא מתאים לחברה שוויונית, לא מתאים למאה ה-21, היות שהחוק הזה קורע משפחות, מפריד בין בעל לאשתו, וכמובן, מפריד בין אבא לילדים. זה לא הגיוני. אם נסתכל היום על מה שקורה באוקראינה, משפחות נקרעות. היום בבוקר ראיתי אזרחית ישראלית שחיפשה את אימא שלה. היא חשבה שהיא הלכה לעולמה, אבל פתאום הגברת הזו מתרוצצת במה שגרמה המלחמה הארורה הזו ולא יודעת לאן ללכת. זה כואב. לי כאב. לכל מי שראה את זה זה כאב. אז על אחת כמה וכמה ילדים שנמצאים בצד השני, בגדה המערבית, בעזה, לבין האבא שגר במדינת ישראל. כל האשמה שלהם היא שהוא אזרח ישראלי שחי בישראל והיא אישה ערבייה שגרה וחיה בגדה או בעזה. לכן אני חושב, חברים, חשוב מאוד שאנחנו נעשה חושבים. כפי שאמר ידידי מוסי רז, אני לא חושב שזה פוגע בביטחון. יש לנו ביטחון עצום, יש לנו צבא מצוין, ואנחנו יכולים לשמור על ביטחון מדינת ישראל, והאנשים האלה, הנשים האלה, הילדים האלה, לא יפגעו בביטחון מדינת ישראל. מכאן אני רוצה לעבור ולדבר על נושא שמאוד מאוד חשוב לי כחבר כנסת מהמגזר הערבי, הדרוזי – תקראו לו איך שאתם רוצים – נושא הקנסות של קמיניץ. ר ק אתמול קיבלתי מכתב מראש המועצה המקומית דאלית אל-כרמל רפיק חלבי, שלפני יומיים בחור צעיר שהוא שוטר – כל האשמה שלו היא שהוא בנה בית עשרה מטר מחוץ לתוכנית המתאר. ולמה הוא בנה בית עשרה מטר מחוץ לתוכנית המתאר? היות ש-74 שנים כל הנושא הזה של תוכניות מתאר לא קודם בחברה הערבית, ובמיוחד בחברה הדרוזית. הבחור הזה נולד, למד, התגייס, נכנס לקבע ורוצה להתחתן. לאבא שלו, למשפחה שלו, אין אדמות בתוך הכפר, איפה שאפשר לבנות. דרך אגב, היום האדמות הפרטיות בתוך הכפרים – אולי לשליש מהתושבים יש אדמות שאפשר לבנות עליהן, ולשני שלישים מהאנשים אין. איפה ילך? לאן הוא ילך? הרי יש לנו מנטליות שאנחנו לא מוכנים ולא רוצים לעזוב את הכפרים שלנו; לא לנדוד לתל אביב, לא לירושלים. מקומות יפים, הייתי פה בשנות השבעים כשהייתי סטודנט, אבל ברגע שסיימתי את הלימודים חזרתי לכפר. רציתי לחיות את החיים שלי ואת המנטליות שלי יחד עם החברה שלי. גם הבחור שאני מדבר עליו רוצה לחיות בדאלית אל-כרמל. מה הוא אשם כבן אדם? אתה יודע מה? בוא נניח שהמועצה לא עשתה מספיק בשביל להכניס את המקום שהוא בנה לתוכנית המתאר. איפה הוא אשם? האם הוא היה יכול לעשות את זה? האם הוא היה יכול להשפיע על זה? אבל אני חוזר ואומר לכם, אני חי את זה בבית ג'ן וחי את זה בכל הכפרים שלנו – שתוכניות המתאר לא מתקדמות, לא מתממשות, כתוצאה מביורוקרטיה. יכול להיות שהיא מכוונת. למה אני אומר "מכוונת"? היום לדוגמה הריבוי הטבעי של בני החברה הדרוזית – 1.8. מישהו בדק ומצא שבעוד 50 שנה הדרוזים יהיו חברה זקנה כמו אירופה. אין ריבוי. זה אסון. מכאן אני פונה אל החברה הדרוזית והערבית: כן, תביאו ילדים, והילדים האלה יביאו לשגשוגה של מדינת ישראל. הם לא נטל. הם יכולים לתרום את חלקם בקידום החברה הישראלית, שחסרים לה הרבה אנשים מיומנים בכל התחומים. אני רוצה להגיד לכם שהיום יותר מ-50% מהרופאים בכל בתי החולים במדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, הם ערבים. אני יודע למה: החבר'ה היהודים הולכים להייטק, והערבים, הדרוזים, הנוצרים, הולכים לבתי החולים כרופאים, כאחיות, ונותנים שירות מצוין. בלעדיהם, בתקופה הקורונה, לא היינו יכולים לעבור את התקופה הקשה הזאת. במכתב ששלח לי ראש מועצת דאלית אל-כרמל הוא כתב לי את הדברים: אינני יכול להבליג יותר. ממשלת ישראל מזלזלת בנו. אני קורא לכם לנקוט צעדים פוליטיים – לנו, חברי הכנסת, לשר חמד עמאר, הוא פונה אלינו – שיזעזעו את הקואליציה. אני לא רוצה לזעזע את הקואליציה, אני חושב שהקואליציה מצוינת, אבל אני רוצה שהקואליציה תשמע את הדברים האלה ותעשה מעשה של שינוי במה שקורה בכפרים שלנו. הוא ממשיך: רע"מ לא יותר אמיצים מכם ולא יותר נאמנים מכם. אתם אמורים לייצג את האינטרסים הצודקים של החברה הדרוזית. הוא ממשיך: מתכוון לצאת במסע בקרב בני העדה – אני רוצה לשנות את המילה "העדה" ל"חברה", בני החברה הדרוזית – למאבק קשה מול מוסדות התכנון וזלזול משרד הפנים וממשלת ישראל בנו. הם לא נוהגים ככה במועצות האזוריות ולא בהתיישבות הצעירה ביו"ש. הדברים האלה, רפיק חלבי לא אמר אותם. אני מכיר אותו מאז שהיינו בצבא, כשהיה קצין צעיר ועשה הכול למען המדינה והתפאר בהיותו חייל וקצין. הוא היה קצין חינוך. זכרו כי מדובר באדמותינו – הוא צודק – אנחנו בונים על האדמות שלנו, אנחנו לא בונים על אדמות של המדינה, אבל האדמה שאנחנו רוצים לבנות עליה, לא הכניסו אותה לתוכנית המתאר. בסך הכול מאמץ קטן, והאדמות האלה ייכנסו ויפתרו את הבעיה של הצעירים שלנו. אני רוצה להגיד לכם, 30 שנה עברו מאז שהקימו שכונת חיילים משוחררים בבית ג'ן, והתחילו עכשיו להקים שכונת חיילים חדשה, וייקח לה אולי ארבע, חמש, שש שנים עד שהצעיר הזה, שהופך להיות זקן, ייכנס, יתחתן ויבנה את הבית שלו. אי-אפשר. צאו וראו מה עושה רע"מ ונציגיה: אתם ארבעה חברי כנסת – אנחנו שלושה חברי כנסת ושר, יותר חזקים מרע"מ. אני אומר לו שלא, אנחנו לא יותר חזקים מרע"מ. לרע"מ יש ארבע אצבעות חופשיות. הם יכולים לצאת מתי שהם רוצים, יכולים להישאר. אנחנו לא, אנחנו בתוך מפלגות. ואני אומר לך, אני לא רוצה לצאת מזה, אני מבסוט מזה. אבל על הקואליציה – וגם האופוזיציה שהיו בקואליציה – להתחשב בנו, לקחת אותנו ברצינות. התסכול בקרב בני הנוער שלנו הוא עצום. אם אתם, נציגינו בכנסת, לא תאיימו על הממשלה, ימשיכו לפגוע בנו. מי יפגע בנו? כמובן, המוסדות ששייכים לממשלת ישראל. הוא מתכוון, כמובן, למוסדות התכנון והבנייה. אז אני חושב שהגיע הזמן שאכן נמנע את כל הכאב הזה, ולא נגיע למשבר שאנחנו לא צריכים אותו, וגם עם ישראל לא צריך אותו, וממשלת ישראל, ממשלת השינוי, בוודאי לא צריכה אותו. במשך חמש שנים אני מוביל יחד עם חבריי באגף ההנדסה וצוות התכנון, צוות מסור, את התכנון הכוללני והמפורט, תוך הטמעת ערכי תכנון, בדאלית אל-כרמל, שמלווים בשינויים כבירים ומאוד בעייתיים בתפיסה הציבורית. העלינו את דרישותינו בכתב, ואפילו התייחסות לא הייתה. די, נמאס. ראש מועצה שאני הכרתי, שהיה נלהב והאמין במדינת ישראל, בממשלות ישראל, בכנסת ישראל, הגיע להגיד מילים מאוד מאוד קשות, די ונמאס. ביקשנו בנועם, בשקט ובמתינות, וחשבו שאנחנו חלשים. הינה, אני מודיע לכם כי תם זמן ההבלגה. כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש, אני ממליץ לכם, לי ולעמיתיי, לקחת את הדרוזים וגם את הערבים ברצינות, לבוא לקראתם, לפתור את בעיותיהם, שהן בעיות חברתיות, שהם בעיות שניתן לפתור אותן. וחשוב מאוד לפתור את אותן בעיות, וזאת חובתה של כל ממשלה, זאת חובתה של מדינה כלפי אזרחיה. בהמלצות ועדות קלעג'י – אני לא איכנס לזה – הוספת 200, 300 דונם לפחות לאזור תעסוקה ומסחר במבואות הדרומיים של דאלית אל-כרמל היא חשובה להתפתחות דאלית אל-כרמל, להקמת אזורי תעשייה, אזורי מסחר. דרך אגב, אותם 200, 300 דונם שרפיק חלבי מבקש הם אדמות שהיו לדאלית אל-כרמל. באו והחליטו שדאלית אל-כרמל ועספיא יהיו בתוך גנים לאומיים. אני מבית ג'ן. גם בית ג'ן, שהיו לה 30,000 דונם – היום יש לה 6,002 דונם, ואת השאר שייכו לשמורת הטבע הר מירון. היו לנו 17,000 דונם במוגריד דרוז, ליד איילת השחר, בזמן הטורקים, האימפריה העות'מנית, והכריזו על זה שטח אש, האלוף הכריז על זה שטח אש, ואין, אין יותר אדמות. ההורים שלנו היו אנשים תמימים, פשוטים, פלאחים, לא יודעים לקרוא ולכתוב, אבל אני הייתי מורה 20 שנה. קיבלתי ניהול של בית ספר, והייתי 20 שנה בבית ספר מקיף בית ג'ן. הפכתי אותו להיות מקום ראשון במדינת ישראל משנת 2012 ועד 2019, כשאני פרשתי לפנסיה, וכיום בבית ג'ן יש יותר מ-2,500 אקדמאים. אז, כשאני הייתי בירושלים, בשנים 1974 עד 1978, היינו חמישה סטודנטים בלבד, והיום יש 650 סטודנטים, ולסבר את האוזן: 56 סטודנטים בטכניון, 51 סטודנטים באוניברסיטה העברית, איפה שאני למדתי. אז אנחנו השתנינו. אנחנו לא עוד אנשים תמימים. הנערים שלנו, התלמידים שלנו, הצעירים שלנו, לא שונים במאומה מהצעירים של החברה הכללית במדינת ישראל, אז אל תתייחסו אלינו כאילו אנחנו אנשים שחיים לפני 100 שנה. אני אגיד לך מה הבעיה שלנו: יש לנו עסקנים שמנהלים את הדרוזים, וכל פעם שנציג ממשלת ישראל או חבר כנסת יהודי יוצא אל הדרוזים, הוא צריך לעבור דרך השייח'. חברים, אני במתכוון אומר שאנחנו לא עדה. הדתיים של הדרוזים זה בקושי 12%, 13%. 87% חילונים, כמוני. אומנם אני מסורתי, מאמין בשועייב, מאמין באלוהים, אני מקיים חיים צנועים, אבל אני לא צריך לקיים את כל מה שהשייח' רוצה. אני מכבד אותו. בלבנון, למשל, יש שני מוסדות לדרוזים: מוסד דתי, ולנו יש – הקימו מועצה דתית לחברה הדרוזית, והשייח' עומד בראשה. אבל יש שם מג'לס, קוראים לו מג'לס מלה. במועצה הזו יש נציגים של עובדים, יש בה נציגים של עורכי דין, של רופאים, של עצמאים, של כל הקצוות של החברה הדרוזית שם. יש שם שלוש מפלגות. לפני שבוע אישה שנישאה בירכא ורצתה לחזור לעיר מולדתה בחאצביא ועברה את הגבול – עצרו אותה בטענה שהייתה בישראל ושישראל היא מדינת אויב ושאין לה תעודת זהות. עצרו אותה, ואז וליד ג'ונבלאט, וויאם ווהאב, טלאל ארסלן, שכל אחד עומד בראש מפלגה, כולם הגיעו, ואלפי דרוזים הגיעו ואמרו: לא ניתן לכם. ולא השייח'ים הגיעו. השייח'ים היו יחד. ולכן, חברים, מפה אני מבקש – ההתייחסות צריכה להיות בהתאם לשינויים ולקדמה שהתרחשה במשך 70 שנה. לא יכול להיות שימשיכו להתייחס אלינו כאילו שאנחנו עדה דתית. לא יכול להיות. יכול להיות? ואני פונה מכאן למועצה הדתית ולעומד בראשה, השייח' מוואפק טריף: ביחד נצליח, ביחד נעשה, ביחד נשנה את המצב הקשה של החברה שלנו. אני עשיתי הרבה סיורים בתקופה הקצרה שלי בכנסת, והגעתי ליישובים, גם ערביים, גם יהודיים, לקיבוצים, מושבים, איפה לא; בשביל להגיע לרמה שלהם נצטרך אולי 30, 40 שנה. אין כלום – לא תשתיות, לא אזורי תעשייה, לא אזורי תעסוקה, אין שבילים, אין חניות, אין מפעלים, אין כלכלה. כולנו יוצאים לעבוד מחוץ לכפר. ההורים שלנו היו מייצרים, יוצרים, היו פלאחים שמביאים את כל התבואה, הם בעצמם. אנחנו היום קונים את הלחם מהסופרמרקט, אנחנו לא מייצרים, ואנחנו כן יכולים להיות יצרניים וכן יכולים לבנות מפעלים, אבל איפה נקים את המפעלים האלה? נגמר הזמן? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> כן. << דובר_המשך >> עלי סלאלחה (מרצ): << דובר_המשך >> באמת? חצי שעה ואני לא הרגשתי. טוב, חברים, אני מאחל לכולנו – אומנם דיברתי בנימה אחרת, הפוך מחברי הכנסת שקדמו לי, שרצו לרצות את השומעים שלהם, אבל זו שיטה לא טובה. אני רוצה שבאמת אנחנו נבין אחד את השני, נתחיל לרוץ קדימה ולעשות את השינוי לטובת מדינת ישראל, ביטחון מדינת ישראל וכלכלתה ושגשוגה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אכן דיברת מהלב ודברים מרגשים. תודה רבה לחבר הכנסת עלי סלאלחה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת גבי לסקי. 25 דקות לרשותך, גברתי. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> תודה רבה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, המלחמה חזרה לאירופה, ומול עינינו מתחולל אסון הומניטרי בממדים קולוסליים. יותר מ-2 מיליון פליטים איבדו את הכול ועושים את דרכם ברגל, ברכבת, בהסעות, באוטובוסים, אל מחוץ למולדתם. כבוד היושב-ראש, אני יודעת שאתה יושב-ראש אגודת הידידות של הכנסת עם הפרלמנט האוקראיני. אני חייבת לומר שבמקום שהכנסת תדון בהצעת החוק המתועבת הזאת, היה עלינו לקבל בברכה את בקשתו של הנשיא זלנסקי ולהיות פה בהרכב מלא במליאת הכנסת כדי להקשיב לדבריו. זה הדבר הראוי, זה מה שמדינת ישראל מבחינה מוסרית הייתה צריכה לעשות, אבל במקום זאת, אנחנו כאן כדי לנסות למנוע חקיקה של חוק שפוגע בזכויות אדם, פוגע בזכויות חוקתיות ובזכויות בסיסיות. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הוראת השעה הזאת, שנחקקה לראשונה לפני למעלה מ-18 שנה, הוצגה בעתירות בבית המשפט העליון פעם אחר פעם כהצעת חוק ביטחונית. אני חייבת לומר שאף שכל הזמן ריחפה השאלה הדמוגרפית, גם עמדת המדינה וגם הדוברים התייחסו אך ורק לשאלה הביטחונית, וכך התייחסו גם השופטים. אבל בעצם מדובר בחוק שהוא חוק דמוגרפי, חוק גזעני, חוק מפלה. אני רוצה להפנות, כבוד היושב-ראש, לכמה מהאמירות של השופטים בבג"ץ האחרון, בג"ץ גלאון, בעניין המהות של החקיקה הזאת. וכך אומרת כבוד השופטת נאור, כתוארה דאז, זכרה לברכה – היא אחת מאלה שדווקא דחו את העתירות, אבל בכל זאת היא אמרה: "בחלק מפסקי הדין של חבריי, כמו גם בכתיבה האקדמית שבעקבות פסק הדין בעתירות הקודמות, ישנה התייחסות לשאלה האם תכליתו של החוק היא שמירה על הביטחון, או שמא תכליתו הנסתרת היא תכלית 'דמוגרפית'. בפסק הדין הקודם עמדנו בהרחבה על כך שתכליתו של החוק היא ביטחונית. גם אם מי מתומכי החוק בכנסת תמך בו ממניעים דמוגרפיים אין בכך כדי לשנות את תכליתו האובייקטיבית של החוק". כלומר, גם כשהיו חברי כנסת שתמכו בחקיקה ממניעים דמוגרפיים, בעצם בית המשפט קבע – וזאת הייתה גם העמדה הרשמית של המדינה – שמדובר בחוק ביטחוני, וכל הפגיעות בזכויות האדם, בזכויות חוקתיות, בזכות לחיי משפחה, אושרו מאחר שהעמידו אותם אל מול הערך של שמירה על הביטחון. אבל לא עוד. אי-אפשר יותר לומר שמדובר בחקיקה ביטחונית. אני גם רוצה להפנות לדבריה של כבוד השופטת בייניש, כתוארה דאז, לגבי העניין הזה. כבוד השופטת בייניש אמרה, כתבה בפסק דינה: "שופטי ההרכב כולם, אף אלה שסברו שהחוק אינו פוגע בזכויות חוקתיות, בחנו את עמידתו בתנאי פסקת ההגבלה. גם בעניין זה עמדות השופטים נחלקו. לפי עמדת הנשיא ברק, אליה הצטרפתי אני וגם השופטת פרקצ'יה, השופט ג'ובראן והשופטת חיות, החוק אינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה, ובפרט במבחן המידתיות. סברנו כי אין לקבוע מניעה גורפת של כניסה וקבלת מעמד בישראל, ויש לבחון בחינה קונקרטית של הסיכון הנשקף ממבקשי איחוד המשפחות. לעומת עמדה זו, המשנה לנשיא בדימוס חשין, השופט ריבלין, השופט גרוניס, השופטת נאור והשופט עדיאל סברו שהחוק עומד בתנאי פסקת ההגבלה, וזאת נוכח תכליתו הראויה והאינטרס הציבורי הממשי בשמירה על ביטחון אזרחי ותושבי המדינה". כלומר כל ההרכב כולו, ההרכב המובחר, אם אלה שקיבלו את העתירה ואם אלה שדחו את העתירה, כולם היו תמימי דעים שמדובר בחקיקה עם תכלית ביטחונית. כך אפילו השופט לוי – כותבת השופטת בייניש – שלמרות שהצטרף לעמדה שלפיה החוק פוגע בזכות לחיי משפחה ובזכות לשוויון פגיעה שאיננה מידתית, קבע כי יש לדחות את העתירה ולהותיר את ההסדר הקיים על כנו על מנת לאפשר למשיבים להעמיד בתוך תשעה חודשים הסדר משופר שיצמצם את הפגיעה בזכויות האמורות. כלומר, השופט שהיווה בעצם – השופט שבעצם אפשר לחוק להמשיך להתקיים עשה זאת בידיעה שמדובר בחקיקה ביטחונית, אבל גם הוא חשב שהחוק פוגע בזכויות אדם, ולכן דרש מהמדינה לעשות תיקונים כדי לאפשר להפוך את החוק למידתי יותר בעיניו. ואומרת השופטת בייניש: "הכנסת אכן תיקנה את החוק, אם כי שאלת היותו של ההסדר שתוקן 'הסדר משופר', היא העומדת להכרעתנו כעת. הדיון הנוכחי בחוקתיות החוק נובע מן העובדה שהוא נחקק על דרך של הוראת שעה והתיקונים שהוכנסו בו מאפשרים להעמיד שנית את שאלת התאמתו לחוקי-היסוד. הדיון הנוכחי הוא גם תוצאה של עמדתו של השופט לוי בפסק הדין הראשון, שהיווה את לשון המאזניים, ונתן למחוקק שהות לתקן את ההסדר הקודם. ואכן, את עיקר הדברים אמרנו, חבריי ואני, בפסק הדין הראשון, שהיה מורכב והעיד מאליו על קושייה של הסוגיה שהונחה לפתחנו. כשלעצמי, הבאתי את עמדתי באשר לחוקיות החוק בהליך הקודם. אומר בקצרה כי לא שוכנעתי שהשינויים שהוכנסו בחוק מיתנו את הפגיעה בזכות לחיי משפחה ובזכות לשוויון עליה עמדנו בהרחבה בפסק הדין". ומה היה התיקון הזה? שבעצם הכניסו את הוועדה ההומניטרית. השופטת בייניש אומרת ומזכירה לנו באופן מפורש ש"כל שופטי ההרכב עמדו על סיטואציה ייחודית זו בפסק הדין הראשון. השופטים כולם – הן אלה שסברו שהחוק פוגע פגיעה שאינה חוקתית בזכויות יסוד הן אלה שסברו שאין פגיעה כאמור או למצער שהפגיעה הינה מידתית – הכירו בקשיים הנובעים מהמצב הביטחוני הקשה המתמשך מזה מספר עשורים". אבל מזכירה לנו השופטת בייניש כי כפי שציינו אז, וגם בזמן כתיבת פסק הדין גלאון, "זכויות האדם מתקיימות בימי מלחמה כבימי שלום", וכך עלינו לזכור. אני חייבת לומר שאם התיקון שהוכנס אז עדיין לא עמד בפסקת ההגבלה של המידתיות, הרי בוודאי התיקונים של החוק החדש של הוראת השעה לא עומדים במידתיות פי מאה. לא רק בגלל שבמשך שנים התייחסו לחוק הזה כחוק ביטחוני, אלא שעכשיו גם מלבד הדברים שנאמרו בוועדת החוץ והביטחון והראיונות של חבר הכנסת רוטמן – מי שבעצם הוא המוח מאחורי חוק הגירה שעדיין לא צלח לו, אבל החוק הזה הוא הצעד הראשון לקיומו – בעצם הכניסו סעיף מטרה להצעת החוק לראשונה, והצעת החוק מבקשת להתייחס לאופייה היהודי של מדינת ישראל. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> שמעתי שאת מדברת עליי, עזבתי הכול – – – << דובר_המשך >> גבי לסקי (מרצ): << דובר_המשך >> זהו, גמרתי, תודה. בעצם ברגע שמכניסים את השאלה של יהדות המדינה אנחנו עוזבים את השאלה הביטחונית ונכנסים לזירה הדמוגרפית. אני חייבת לומר שכמי שישבה בוועדת החוץ והביטחון – אפילו השב"כ הביאו לנו נתונים ביטחוניים בלבד כדי להצדיק את החוק הזה. אף אחד לא דיבר על הנתונים הדמוגרפיים. אבל זו לא הכוונה הנסתרת של החקיקה אלא זאת הכוונה שחור על גבי לבן – שמדובר במדינה שמבקשת להפלות על רקע אתני, זאת מדינה שמבקשת לפגוע בזכויות של אזרחים ישראלים שהתאהבו במי שלא חי פה, ועל זה, כבוד היושב-ראש, אנחנו מצביעים היום. אני מקווה שהכנסת תדחה את התועבה הזאת. יתרה מזאת, לפני כמה ימים העולם כולו ציין את יום האישה הבין-לאומי. החוק הזה פוגע בנשים בצורה בלתי נסבלת על רקע גזעני. אם עסקינן בחקיקה ביטחונית, הרי יש לבחון אם נשים שנכנסו בהיתרים לתוך ישראל מכוח הצעת החוק או מכוח החוק בעצם מהוות סיכון ביטחוני. לפי הנתונים שקיבלנו מהשב"כ – לא מסיעת מרצ, מהשב"כ – נשים אינן מעורבות בפיגועים ברגע שהן נמצאות פה. לא יכול להיות שחקיקה שתכליתה אמורה להיות תכלית ביטחונית פתאום לא נותנת לנשים להיכנס על סמך נתונים שמראים שהן אינן מהוות סיכון ביטחוני. יתרה מזאת, אותן נשים שנמצאות פה אינן יכולות לשדרג את המעמד שלהן אלא רק עד גיל 50, וגם אחרי שהיו מעל לעשר שנים פה, למרות שהיתר הכניסה שלהם מתאפשר בגיל 25. כלומר, חיים שלמים – בלי שהן היוו כל סכנה כזאת או אחרת – הן אינן יכולות לקבל ביטוח לאומי, הן אינן יכולות לעבוד, הן אינן יכולות להסיע את ילדיהן, הן אינן יכולות לחיות חיים שלמים ומלאים. החוק הזה ממשיך ומפלה בין קטינים. על פי החוק, קטין עד גיל 14 שנכנס עם הורה יכול לקבל – תושב אזור עד גיל 14 שנים יכול לקבל רישיון לישיבה בישראל לשם מניעת הפרדתו מהורה או משמורן השוהה כדין בישראל, אבל אם הילד הזה הוא בן 14 ויום אחד הוא כבר לא מקבל את אותו רישיון, והוא כבר צריך להסתדר רק עם היתרי מת"ק של המפקד הצבאי, גם כשאין לו שום עבר, גם כשלהורים אין שום עבר. זו התעללות בקטינים, זו פגיעה באמנה לזכויות הילד, כי ילד הולך אחרי הוריו, והוא אמור לקבל מעמד כפי שמקבלים הוריו. הדבר הזה פוגע בזכות לחיים בכבוד, בזכות להתפתח, בזכות לחינוך ראוי. את כל זה מדינת ישראל, מדינת היהודים, עושה בתוך הגבולות שלה עצמה. עכשיו, כבוד היושב-ראש, יש פה דברים שזועקים לשמיים בחקיקה המתועבת הזאת. הם חושבים שהם הכניסו את הוועדה ההומניטרית באמת כדי לתת איזה הגנה מיוחדת במקרים חריגים, אבל לפי הצעת החוק, מי אלה שיושבים בוועדה ההומניטרית? נציגים שמינה שר הביטחון, נציגים שמינה ראש שירות הביטחון הכללי. הוועדה רשאית להתייעץ עם גורמי הרווחה. באמת תודה רבה. ועדה הומניטרית באה לבחון מקרים הומניטריים, ומי שיכול להגיד לנו אם יש עניינים שבאמת פוגעים בהתפתחות הילד, בנושאים רפואיים חמורים, בהתפתחות פסיכולוגית, זה גורמי הרווחה, אבל הם לא חלק מהוועדה. בעיקר גורמים ביטחוניים הם שנמצאים פה בוועדה. יתרה מזאת, כבוד היושב-ראש, לי נדמה שיש פה גם בעיה תחיקתית בתחום של המשפט הבין-לאומי. החוק הזה, הצעת החוק, מדבר על כך שמפקד האזור רשאי לתת היתרים לשהייה בישראל לכל מיני מטרות. על פי המשפט הבין-לאומי, המפקד הצבאי, שהוא אחראי לשטח הכבוש, אינו כפוף לכנסת ישראל, אינו כפוף לדין בישראל. הוא ריבון בתחומו, ויש להגדיר את זה שוב ושוב ושוב: השטחים הכבושים אינם מדינת ישראל. יש חוק במדינת ישראל, יש את הכנסת, הפרלמנט, ואנחנו לא יכולים להגיד למפקד הצבאי בשטחים איך לפעול ומה לעשות. אנחנו לא יכולים להעניק לו סמכויות. ההצעה, החוק הזה מנסה גם לטשטש את הקו הירוק, מאחר שהוא נותן סמכויות שהוא לא יכול לתת למפקד הצבאי. לא רק שמדובר בחוק מפלה וגזעני, זה חוק שמנציח את הכיבוש. יתרה מזאת, אני רוצה להפנות אתכם לסעיף 11, שאומר שלא יינתן היתר גם אם מישהו כבר עמד בכל התנאים, אם תושב האזור או מבקש אחר או בן משפחתו עלולים להוות סיכון ביטחוני למדינת ישראל. שנים עבדתי כעורכת דין לזכויות אדם. אתם יודעים מי יכול להוות סיכון למדינת ישראל על פי גורמי הביטחון? מישהו שהצבא הרג את הילד שלו בגב, כשהוא רצה להתקרב לגדר, בן 13, ופתאום אותו אבא, שעבד בישראל, לוקחים לו את הרישיון להיכנס לעבוד בישראל בגלל שהוא עכשיו סיכון ביטחוני, כי הצבא הרג לו את הילד. כלומר, לא רק שאנחנו מתייחסים על פי החוק הזה לכל לפלסטיני שרוצה להיכנס לפה כפוטנציאל טרור על אף שהנתונים מראים אחרת; אף שרוב האנשים בצד השני הם אנשים נורמטיביים, שרוצים לקום לעבודה, לדאוג לילדים שלהם, הם רוצים את הטוב לילדים שלהם, הם רוצים חיים בכבוד ובשקט ובעצמאות, מדינת ישראל לא מאפשרת להם להתאחד עם היקרים להם וגם מונעת מילדים בני 14 ויום – תחשבו מה זה ילד בן 14 ויום – לקבל מעמד במדינת ישראל. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חייבת לומר שאני משתאה מהלוליינות של החקיקה ושל אלה שהמציאו אותה. כן, חבר הכנסת רוטמן, לא יכול להיות שביד אחת אתם לא נותנים לפלסטינים להיכנס לישראל בגלל העניין הביטחוני, אבל גם בגלל העניין הדמוגרפי. אבל מצד שני, אלה בדיוק אותם אנשים שהולכים בניגוד לחוק ומקימים מאחזים בלתי חוקיים ליד אותם אנשים שאתם לא נותנים להם להיכנס לפה. תחליטו: או שאתם רוצים לחיות לידם או שאתם לא רוצים לחיות לידם. בפלנטה של היגיון, לא יכול להתקיים אותו ההיגיון. אתם אלה שרוצים לספח את השטחים, אז מה תעשו עם אותם אנשים שאתם לא רוצים להכניס אותם לפה? אז תחליטו. אתם לא אומרים אמת. אתם כל הזמן משקרים. והאמת היא שבית המשפט, במשך השנים, אפשר את האפליה ואת הגזענות הזו על רקע ביטחוני. אבל חבריי חברי הכנסת, זהו, אין יותר אצטלה ביטחונית. זה חוק דמוגרפי. זה חוק שמנסה לעצב את המדיניות של מדינת ישראל בשקר, בהסתרה, באפליה ובגזענות. אני חייבת לומר, כבוד היושב-ראש, כחברת קואליציה, שאני מצטערת שהקואליציה החליטה ללכת על חקיקה כל כך מתועבת, יחד עם הקיצוניים שבקיצוניים שנמצאים באופוזיציה בכנסת. החוק הזה לא היה צריך בכלל לחזור לשולחן הדיונים – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> מי זה הקיצוניים – – – << דובר_המשך >> גבי לסקי (מרצ): << דובר_המשך >> בין היתר. בסדר, אתה יודע שאתה בין הקיצוניים, אני לא צריכה לספר לך. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אני איש מתון. << דובר_המשך >> גבי לסקי (מרצ): << דובר_המשך >> אתה איש מתון בין הקיצוניים, אוקיי? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> זו גם מחמאה, לא? קיבלת מחמאה. אתה פה מתחילת הדיבורים, אז לפחות קיבלת משהו. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אני לא יודע מה עדיף. << דובר_המשך >> גבי לסקי (מרצ): << דובר_המשך >> אבל האמת העצובה, שאלה בדיוק אותם אנשים שמחוקקים את החוק הזה, שהביאו אותו היום לאוויר העולם, הם שאומרים שאסור להכניס פליטים שהם לא יהודים למדינת ישראל על אף מצב המלחמה, על אף המשבר ההומניטרי, אף שמדינת ישראל קמה על תשתית של מלחמה ורדיפה. אנחנו עם של פליטים. הסבא שלי, ישראל שיף, נולד בכפר ליד לביב. יש משפחה רבה שלי שנפטרה באזור הקרבות לפני הרבה שנים, במלחמה אחרת. הסבא שלי נסע למקסיקו. מה בין מקסיקו ליהודי אוקראינה, ליהודי גליציה? שום דבר. אבל הוא נכנס למקסיקו והקים שם חיי משפחה. כך גם יהודים רבים אחרים, בגלל שבנקודות משבר עלינו כבני אדם להסתכל על בני אדם ככאלה. ההתנהגות הזאת של אלה שפוסלים את מי שאינו יהודי – הם בעצמם לא יכולים להיות יהודים. זה מה שאנחנו למדנו. זה מי שאנחנו. הניסיון הזה להפוך את המדינה הזאת למדינה טהורה, רק של יהודים, היא פגיעה גם בזכות המוסרית שלנו וגם בזכות הביטחונית שלנו. אני מצטערת, כבוד היושב-ראש, מצטערת שאנחנו לא מצליחים לעצור את החוק הזה, על אף התועבה שבו, על אף הפגיעה בנו, אזרחי מדינת ישראל. אני רוצה לומר גם דברים אחרים. בו בזמן שאנחנו מונעים מאותן משפחות להתאחד, באותו הזמן יש ישראלים, יהודים, שמגיעים לשטחים וגוזלים אדמות של אותם פלסטינים – שאתם אחר כך לא נותנים להם להיכנס לפה ולהתאחד עם המשפחות שלהם – מקימים מאחזים בלתי חוקיים בניגוד לחוק. הם מבקשים עכשיו שיחברו אותם לחשמל ולמים, כי אי-אפשר להשאיר ילדים בלי חשמל ובלי מים, אבל אתם רוצים להשאיר ילדים בלי ההורים שלהם, בלי מעמד, בלי חינוך ראוי, בלי זכויות. אי-אפשר להסתכל על זכויות האדם רק כשזה נוגע אליך. זכויות האדם הן אוניברסליות, ואי-אפשר היום לבוא לכנסת ולומר, באצטלה של זכויות אדם, שהגנב, שגוזל האדמות, מגיע לו חיבור לחשמל. הוא צריך להחזיר את הקרקע לבעלים המקוריים שלה, ואלה לא המתנחלים וזו לא מדינת ישראל. הכול זה חלק מאותה תוכנית משיחית וגזענית ומפלה להפוך את המרחב הזה לנקי – נקי ממי שאיננו יהודי. זה בדיוק אותם אנשים שמתייחסים לחברי כנסת מכובדים, אזרחי מדינת ישראל, כאל לא לגיטימיים, כאל מחבלים, ללא שום בסיס, לא עובדתי ולא ביטחוני. זה רק בגלל שהמשקפיים שהם עוטים עליהם הם משקפיים של גזענות, הם משקפיים של אפליה, כמו שאמרה השופטת בייניש, כפי שכבר הקראתי קודם. אנחנו לא מתעלמים מהצורך הביטחוני. אנחנו חושבים שאפשר ורצוי לעשות בדיקה ביטחונית פרטנית למי שרוצה להיכנס לפה, בדיוק כמו שעושים בשדה התעופה, בדיוק כמו שעושים במקומות אחרים. אבל להפליל אוכלוסייה שלמה – זו ההגדרה של אפליה. כאשר אנחנו אומרים לנשים: אתן לא יכולות להיכנס ולקבל מעמד ולחיות חיים ראויים ובכבוד בגלל המקום שבו נולדתן –אף שאין שום בסיס עובדתי ביטחוני או אחר שמראה שהן מהוות סכנה ביטחונית באופן כזה או אחר – זו אפליה וזו גזענות. זה רגע עצוב ומביך למדינת ישראל ולכנסת ישראל שחקיקה מהסוג הזה בכלל מגיעה לפתחנו ושאנחנו לא מצליחים לעצור את זה; שאנשים שהם אנשים נבונים, אנשים מוסריים, הולכים אחרי הגל הזה של – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> נא לסיים, בבקשה. << דובר_המשך >> גבי לסקי (מרצ): << דובר_המשך >> – – האפליה ושל הגזענות. כבוד היושב-ראש, אני מבקשת מכנסת ישראל: בואו נעשה את הדבר המוסרי והנכון. בואו נצביע נגד החוק המפלה והגזעני הזה לטובת מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת גבי לסקי. אגב, גבי, זו הפעם השנייה שמשתמשים בביטוי "שטח כבוש", כשבחוק יש הגדרה של יהודה והשומרון וחבל עזה. עד כמה שידוע לנו, חבל עזה הוא לא שטח כבוש. אמרתי את זה גם לחבר הכנסת מוסי רז, וגם לך אני אומר. אז מבחינת ההגדרות לפחות, בואו נדייק בהגדרות של החוק שמונחות בפנינו. << דובר_המשך >> גבי לסקי (מרצ): << דובר_המשך >> אתה יודע מה? אם אנחנו מדברים על הגדרות בחקיקה, אני אביא למליאה כל מיני הגדרות בחקיקה שאין להן כלום עם המציאות. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בכיף, בשמחה רבה. זה תפקידנו לעשות דברים כאלה. בגלל זה אני אומר שאם יש אי-דיוקים, צריך להעלות את זה, אבל כשכתוב "האזור – כל אחד מאלה: יהודה והשומרון וחבל עזה, אז כידוע, חבל עזה הוא לא שטח כבוש, בטח לא על ידי מדינת ישראל. << דובר_המשך >> גבי לסקי (מרצ): << דובר_המשך >> יש את השטחים הכבושים ויש את חבל עזה. עדיין יש שליטה מלאה של ישראל על הכניסה ועל היציאה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – כבש אותו – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> זה אתה אמרת. תודה רבה לחברת הכנסת גבי לסקי. טוב, לפחות דיון, משהו. יש לי עוד 50 דקות פה, אז זה בסדר, אני נהנה מהחברה שלכם. חבר הכנסת מאזן גנאים, בבקשה, אדוני. לרשותך עשר דקות. בבקשה. << דובר >> מאזן גנאים (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, למה אנחנו מצביעים נגד החוק הזה? כי החוק הזה הוא חוק גזעני, לא חוקי, והיום זה יום שחור לדמוקרטיה הישראלית. יושב פה חבר הכנסת שמחה רוטמן, אחד היוזמים של החוק הזה. אתה יודע, חבר הכנסת שמחה, מה המרחק בין ירושלים לרמאללה? שתי דקות. זה שמנחיתים פה אלפי פועלים – מסין ומתאילנד וגם מסודאן – אלה לא מהווים בעיה לביטחונה של מדינת ישראל. מי שמהווה בעיה לביטחון של מדינת ישראל אלה האנשים שבאו לעבוד ולחיות בכבוד. המדינה היחידה שאוסרת על כל אדם פלסטיני להתחתן איפה שהוא רוצה זו מדינת ישראל. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> זה לא נכון. << דובר_המשך >> מאזן גנאים (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך, אתמול ישבתי עם חלק מחבריי עם האנשים האלה עם דמעות בעיניים – זה שנשוי לערבייה ישראלית וזו שנשואה לבחור מהגדה או מעזה ויש להם ילדים והם לא יכולים לעבוד, לא להוציא רישיון נהיגה ולא לפתוח חשבון בנק. הרי ישראל היום – במלחמה בין רוסיה לאוקראינה, אני מאוד אשמח להביא את כל האנשים לפה. אז מותר לנו להביא רוסים, תאילנדים, להביא סינים, ולמנוע מאלפי אנשים להתאחד עם המשפחות שלהם? הרי כששאלתי אותך על המרחק בין ירושלים לרמאללה, אני חושב שרק איש אמיץ יכול לעבור לצד השני ולהכיר בזהות של בני עמנו הפלסטינים, לעשות שלום ושוויון, וזו הגדולה. איש אמיץ ככה עושה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אני רק אגיד שאני בעד לתת תושבות לכל הפלסטינים. בשנייה שאנחנו נחיל ריבונות בכל יהודה ושומרון – אני בעד. אם תצטרפו אליי לזה – ואללה, אפשר. << דובר_המשך >> מאזן גנאים (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> טוב. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> אז אתה מקבל – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אבל רק אחרי שמחילים ריבונות. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> אה, אוקיי. << דובר_המשך >> מאזן גנאים (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> טוב, אדוני היושב-ראש, שלשום ציינו את יום האישה. האישה הערבייה הגיעה לאן שהגיעה בזכות עצמה, כי היא עולם ומלואו. היא האם, היא האישה, היא האחות. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> גם הסבתא. << דובר_המשך >> מאזן גנאים (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> גם הסבתא, ללא ספק. נכון. שמחתי מאוד שעברו את מבחני הרפואה בהצלחה מאות מבני החברה הערבית, וחלק גדול מהם היו בנות. אצלי, בעיר שאני מאוד מעריך, עברו בהצלחה 24, וחלק גדול מהם בנות. זאת אומרת, האישה הערבייה לא צריכה לחכות על מנת לקבל איזושהי מתנה. להפך, אמרתי שהיא הגיעה לאן שהגיעה בזכות עצמה. לכן, מה דרוש מהמדינה? לפתוח את שערי משרדי הממשלה והחברות הממשלתיות על מנת שאותן נשים ערביות ייכנסו לשוק העבודה ויחיו בכבוד. זה מאוד חשוב, כי היום רק 30% מקרב הנשים יוצאות לשוק העבודה ו-70% יושבות בבית. אחריותה של ממשלת ישראל לדאוג לכולם על מנת שתהיה להם תעסוקה, שיחיו ויתפרנסו בכבוד. אדוני היושב-ראש, כשהייתי ראש רשות, הזהרתי. ישבנו עם השר לביטחון הפנים, עם מפכ"ל המשטרה, עם הצוות של צמרת משטרת ישראל ואמרנו והזהרנו: בואו תאספו את הנשק הבלתי-חוקי מהיישובים הערביים. אני באופן אישי אמרתי: ידנו מושטת, בואו תיכנסו. שלשום שמענו על נזאם עבאס ז"ל, ששילמה את המחיר, וכמוה הרבה אנשים. השאלה היא, מדוע? משטרת ישראל הוכיחה לעצמה ולנו שאם היא רוצה, היא יכולה. ראינו מה עשתה באשקלון, בנתניה ובבאר שבע. מתגאים ואומרים: בידי הצעירים הערביי בתוך מדינת ישראל מעל חצי מיליון כלי נשק בלתי חוקיים. השאלה, איך הנשק הזה הגיע לאותם צעירים ערבים? השאלה השנייה: אם אתם יודעים את המספר, אז בוודאי אתם יודעים איפה הנשק הזה נמצא. אז עד מתי? נכון, בחודשיים האחרונים שמענו שתפסו פה, גררו רכב שם, תפסו חוליית אנשים שמתעסקים בפרוטקשן, אבל זה לא מספיק. אם אתם מדברים על חצי מיליון כלי נשק בלתי חוקיים,אז זה אסון. זה אסון. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לעבור לומר כמה מילים בערבית. (אומר דברים בשפה הערבית. להלן תרגומם: בני עמנו, אתמול ישבנו עם חלק ניכר מאחינו אשר סבלו – ועדיין סובלים – מהעניין של חוק האזרחות. אני אמרתי מעל בימת הכנסת שזהו יום שחור, דגל שחור שמתנוסס מעל כנסת ישראל ומעל הדמוקרטיה הישראלית, כי אי-אפשר שהמדינה היחידה שיכולה להחליט למנוע מאדם להקים משפחה עם האישה שהוא רוצה זו המדינה הזו. דבר הנוסף – לפני יומיים היה יום האישה הבין-לאומי, ואנו מכבדים את כל נשות העולם בכלל ואת נשותינו בחברה הערבית בפרט, כי האישה היא כל החברה: האישה היא האימא, האחות, היא הסבתא והיא הכול מכול. היא הגיעה לאן שהיא הגיעה כי היא יכולה, והיא הגיעה לרמות הגבוהות ביותר, השבח לאל. לפני שבוע סיימו את לימודיהם מאות מבני עמינו, וחלקם הגדול הם בנותינו שבחרו בעיסוק הקדוש ביותר, הלוא הוא רפואה. דיברנו גם על בתנו ואחותנו רזאן עבאס, יהי זכרה ברוך, מהיישוב השכן כפר כנא. כמובן שהדבר כואב, ואנו מטילים את מלוא האחריות על משטרת ישראל לגבי כל מה שקורה, כי אם הם מודים שיש יותר מחצי מיליון כלי נשק בלתי חוקיים, הרי שהם בטוח יודעים היכן נמצאים כלי הנשק האלה. מובן שיש עלינו אחריות, ואנו חברי הכנסת, יש עלינו אחריות גדולה מאוד איך נחנך את בנינו חינוך נכון – המחנכים, אנשי הדת. אז בואו נתחיל מהמעגל הקרוב ונצא למעגל הרחב יותר, כי בסופו של דבר, בנינו הם עמוד התווך של העתיד.) לבסוף, אדוני היושב-ראש, אני מקווה שכולנו נתאחד ונדחה את החוק הלא-חוקי, החוק הגזעני, שמונע מאלפי משפחות להתאחד ולחיות בשלווה ובשלום, חוק גזעני שאני מקווה שבסופו של דבר לא יעבור. אז בשמי ובשם חבריי ברע"מ, אני מבקש מכולם – אופוזיציה, קואליציה – לדחות את החוק הגזעני הזה. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מאזן גנאים. הדובר הבא – חבר הכנסת מנסור עבאס. בבקשה. נדמה לי שאתה בא להחליף אותי בכיסא היושב-ראש, נכון? כך הבנתי. << דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> כן? לא ידעתי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> או שמחכה לך הפתעה, אבל אנחנו נבדוק את זה. אה, צביקה האוזר. בבקשה, אדוני, לרשותך 20 דקות. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו עומדים כאן ודנים בחוק שבג"ץ, בית המשפט העליון, קבע שהוא לא חוקתי. לכן, הוא לא מאפשר לכנסת לחוקק אותו כחוק קבוע אלא רק כהוראת שעה משנה לשנה. אין ספק שהנסיבות שהביאו את כנסת ישראל לפני 17 שנים לחוקק הוראת שעה דרקונית כזאת, לא צודקת – הנסיבות השתנו. אפילו אם אנחנו רוצים להתמקד בטיעון הביטחוני – המצב הביטחוני השתנה. הוראת השעה אז אושרה בצל האינתיפאדה השנייה, והיום אנחנו נמצאים במציאות חדשה לגמרי. הטענה שלנו, או השאלה שאנחנו מעלים כאשר רוצים לדון בצורה עניינית בחוק הזה, היא האם איחוד המשפחות הפלסטיניות הוא שמסכן את ביטחון האזרחים ואת ביטחון המדינה, או שאי-איחוד המשפחות הפלסטיניות הערביות הוא שמסכן את ביטחון האזרחים וביטחון המדינה. מה זאת אומרת? אנחנו מאפשרים לאנשים להתחתן, ואין ספק שמי שהיום רוצה להתחתן עם אישה פלסטינית מאזור הגדה המערבית או רצועת עזה, הוא יכול להתחתן. זאת עובדה, חבר הכנסת שמחה – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> לא, אני מאוד שמח שאתה – – – << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> מי שרוצה להתחתן – מתחתן. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> מצוין. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> אבל מה שקורה, שהחוק הזה מייצר מצב אבסורדי, שמביא את המשפחות האלה למצב שיש בו עיוות, שיש בו השפלה, שאין בו תקווה, שיש בו ייאוש. אז במקום ליצור את התנאים לאותו הורה – בדרך כלל זו אישה ובחלק מהמקרים זה גבר – במקום ליצור להם את התנאים כדי להקים משפחה באווירה מחבקת, באווירה משלבת בתוך החברה הישראלית בכלל והחברה הערבית בפרט, אנחנו מכניסים אותם למערבולת. אנחנו מראים להם שהמשפחה הזאת היא משפחה שלא מגיעות לה מלוא הזכויות הטבעיות, האנושיות. אז מה אנחנו מצפים מהאישה הזאת או מהאיש הזה, מההורה? איך אנחנו מצפים שהוא יגדל את הילדים שלו? על פי אילו ערכים? המצב שאתה מייצר, חבר הכנסת שמחה רוטמן, ושמדינת ישראל, כנסת ישראל יצרה, בעצם שמה את המשפחה הזאת בתנאים שלא מאפשרים לה לגדל את הילדים שלה ולחנך אותם בצורה נורמטיבית, בצורה שהיא תשאף להשתלב, להתקדם, להתפתח, לאמץ ערכים סובלניים ולרצות להיות בשותפות, בדו-קיום, גם בתוך החברה הערבית עצמה וגם בתוך החברה הישראלית באופן כללי. לכן – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> מנסור, אני יכול להגיד לך משהו? << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> תן לי להשלים את המשפט ואז אתן לך. – – הטענה שלי, שמחה, שהחוק שמונע איחוד משפחות הוא חוק שמסכן את ביטחון המדינה והאזרחים. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> מנסור, אני יכול להגיד לך משהו? << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אני חייב לומר שאני חושב שאתה צריך עכשיו לבוא ולהגיד את האמת: אתה חושב שהחוק הזה הוא חוק טוב, נכון ומוצדק. למה? כי אם היית חושב שהוא חוק גרוע, כמו שאמרו החברים שלך, וכמו שצעקו בוועדה וכמו שעשו את כל ההצגות בתקשורת, אתה היית מפיל את הממשלה הזאת. אתה היית אומר שאין יותר קואליציה. אתה נותן לו לעלות, ואתה – – – << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> בסדר. תודה רבה לך. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – אז תגיד שזה חוק טוב ואל תטעה – – – << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> תודה רבה ששאלת את השאלה הזאת. אני אענה לך. אנחנו בכל מקרה נצביע נגד החוק הזה, אפילו אם החוק הזה יהפוך להצבעת אי-אמון. זה לא אומר שהממשלה תיפול, אנחנו לא יודעים מה יקרה, כי אתם כנראה לא תתמכו בהצבעת האי-אמון. אבל יש מערכת שיקולים שלמה, שמחה, שאנחנו שמים לפתחנו: החברה הערבית – חברה מדממת, סובלת ממצוקות רבות כמו פשיעה ואלימות, שהוזנחה לאורך שנים רבות, בצל ממשלותיו של נתניהו; נרצחים לנו מדי שנה 120 אזרחים; מאות פצועים ומשפחות מרוסקות. הפשיעה גואה – אתה מסכים איתי. לכן, כאשר רע"מ רוצה להחליט אם כדאי לה להפיל את הממשלה או למשוך זמן ולנסות להשקיע עוד מאמץ ולשנות את המדיניות, להביא החלטות וחוקים ומדיניות חדשה לטובת החברה הערבית, אנחנו נחליט בהתאם לשיקול כללי, מעבר לנקודה אחת: אין ספק שהחוק הזה, ראוי שיפלו עליו ממשלות, אבל אנחנו נמצאים – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אבל אתה מצביע עליו אי-אמון? אתה נותן לו לעלות, אתה עושה כאילו אתה הולך להצביע אי-אמון, אבל אם אתה היית אומר שאם הוא עולה אין ממשלה והיית מתכוון לזה ברצינות, אז הוא לא היה עולה. אתה עושה הצגה. אתה עושה הצגה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> בסדר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אבל כדאי שאנשים בבית יראו שאתם עושים עליהם סיבוב – – – << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> כדאי שאנשים בבית יראו שגם אתה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת שמחה רוטמן, בבקשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> נא לשמור על השקט. גם כשהאולם ריק, עדיין נוצרת פה מהומה. אני מבקש לשמור על השקט ולאפשר לחבר הכנסת עבאס להמשיך לדבר. בבקשה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> אני התחלתי לדבר בצורה עניינית, שמחה, שמת לב. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> גם אני. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> אתה לקחת אותנו עכשיו לפן פוליטי. בסדר. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> לא, לא, רק עניינית, עובדתית. אם אתה היית אומר שהחוק עולה – אין ממשלה, לא הייתה ממשלה. כל השאר – – – << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> – – – עכשיו החובה עליך. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> לא – – – << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> אמרתי לך, עמדתנו היא שאנחנו מצביעים נגד החוק אפילו אם הוא הופך להצבעת אי-אמון, אז בבקשה, תוכל לגייס את הרוב ולהפיל את הממשלה, בסדר? << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> עוד הצגה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> ולכן, התכלית הביטחונית – שלאורך שנים רבות בג"ץ הסתמך על זה, הוא קיבל את הטענה הזו – היא תכלית מופרכת היום. והטענה שלנו, שמי שמביא את החוק הזה גם פוגע בסבירות גבוהה בביטחון המדינה והאזרחים, כי הוא יוצר תנאים בלתי אנושיים שמביאים אנשים לידי תסכול, ייאוש, איבוד תקווה והשפלה, ודי בדברים האלה כדי ליצור תנאים לתגובות שהן עוברות את גבול החוק והסדר. כמובן שדאגת להשחיל לתוך מטרות החוק את השיקול הדמוגרפי או שיקולים אחרים מעבר לשיקול הביטחוני – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> לא להשחיל, בדלת הראשית. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> – – אבל ברור שכל מי שקורא את החוק הזה מבין שהסעיף הזה שאילצת את שרת הפנים להכניס לא תואם את התשתית שהחוק הזה מנסה להישען עליה כדי לשמור על סיכוי שחוק כזה יתקבל על ידי בג"ץ אפילו כהוראת שעה לשנה אחת. למעשה אנחנו, במקום שהמצב הטבעי יהיה שמאפשרים את הזכות הבסיסית לאנשים להתחבר ביחד, להינשא, להקים משפחה ולגור ביחד איפה שהם רוצים, החוק הזה הופך את הקערה על פיה. היינו מקבלים את הטענה הזו שאם מישהו בהחלט מהווה סכנה לביטחון המדינה, לביטחון האזרחים – שוללים ממנו את הזכות הזו כיוצא מהכלל, אבל החוק הזה הפך את הכלל ליוצא מהכלל, ואת היוצא מהכלל לכלל. אנחנו מונעים מניעה גורפת מאנשים לקיים חיי משפחה ולממש את הזכות הבסיסית הטבעית הזו ונותנים פתח צר כדי שנוכל לעמוד מול המראה ולהגיד: לא, אנחנו אנושיים, יש לנו מצפון, אנחנו נתנו פתרון. אומנם זו פעם ראשונה שהחוק הזה יש בו סעיף שנותן פתח למשפחות, לאנשים, בשני תנאים שהם תנאים מקשים – מי שעבר את גיל 50 ושהה לפחות עשר שנים – אבל יש בו גם אפליה כלפי הנשים. אתה נותן שם אפשרות לגברים לקבל את המעמד אחרי 15 שנים, ולנשים – אחרי 25 שנים, למרות שלכאורה הטענה שהסכנה הביטחונית תבוא בדרך כלל מהגברים – זה מה שקיים. ולכן, שוב אנחנו רואים סתירות פנימיות גם בשיקול הדעת שלכם כמחוקקים, גם סתירות בתוך החוק עצמו. יש אפליה על גבי אפליה – אפליה לחברה הערבית, לעם הפלסטיני, לאנשים בתור אנשים, ויש אפליה גם על רקע המין, הנשים לעומת הגברים. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> ואתה אישרת לחוק הזה לעלות. תראה איזה יופי. הכול אתה עשית. אם אתה היית אומר: לא יהיה, לא תהיה ממשלה, אז זה לא היה. אתה מסכים. עכשיו זה הכול הצגות. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> אתה חוזר על הטענה הזאת, אתה רוצה להגן, אתה רוצה לתת לעצמך מין מנוחת מצפון כזאת: לא, הינה, אנחנו עושים את זה, אבל אתם יכולים למנוע את זה. אתה יודע שאנחנו לא יכולים למנוע את זה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> לא, אני חושב שזה חוק צודק. אני אומר שגם אתה חושב שזה חוק צודק, ולכן אתה נותן לו לעלות להצבעה, ואתה רק סוגר עם הנהלת הקואליציה שתצביע לפרוטוקול כשאתה יודע שזה חסר משמעות. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> לא, אני לא חושב שזה חוק צודק. אני לא חושב שזה חוק צודק. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה, חבר הכנסת רוטמן. תודה רבה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> אני לא חושב שזה חוק צודק. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> לא יאומן. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> אני חושב שההתנגדות של רע"מ לחוק הזה היא התנגדות אותנטית, היא התנגדות אמיתית, אידיאולוגית. כל מה שאתה אומר עכשיו זו פוליטיקה נמוכה וזולה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אם הם היו אומרים "אין ממשלה", בלי זה זה לא היה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> עוד סתירה, גם בהיגיון שלך, שמחה, שעומדת בבסיס החוק הזה – אתה מעניש לא רק את הנשים כפליים, אתה מעניש גם את המתבגרים, את הילדים, פעמיים: פעם אחת כאשר אתה קושר את הזכות שלהם, מתנה את הזכות שלהם בהסכמת הורים או בפעולת הורים, שאתה שולל את האפוטרופסות שלהם על הילדים. הרי אתה לא מכיר באימא או באבא כאפוטרופוס על הילדים. ובסופו של דבר הם משלמים – הילדים משלמים – את המחיר, כאשר ההורים מסיבה זו אחרת לא מגישים בקשה לתת לילדים שלהם מעמד של תושב או מעמד של אזרח. אתה מגביל את זה עד גיל 14, גיל שאין ספק שבו הילד לא יכול לקחת אחריות על עצמו ולהחליט אם הוא צריך לעשות עכשיו פרוצדורה כדי שיוכל לקבל את המעמד של אזרח או את המעמד של התושב. אם היית באמת מחפש צדק ורוצה לתת אפשרות גם לקבוצה הזאת שהיא בסופו של דבר תמשיך לחיות בתוך גבולות מדינת ישראל ולנהל את מרכז החיים שלה, לעבוד וללמוד – אם היית מחפש צדק היית נותן לילדים האלה לפחות אפשרות של שישה חודשים, אחרי גיל ההתבגרות, אחרי גיל 18, לנסות למצות את הזכות שיש להם. מצד אחד, בגיל ההתבגרות אתה שולל את הזכות הזאת שלהם ומתנה את זה בפעולה מההורים, בקשה מההורים, ומצד שני שולל מהם את הזכות הזאת כאשר הם עוברים את גיל 18. ולכן, אין ספק שיש פה מין ניסיון כזה: אם לא שמת לב אז אנחנו נשלול לך את הזכות. אתה לא מנסה לתת משקל לעקרונות בסיסיים של אנושיות, של זכויות טבעיות, של זכויות בסיסיות של כל בן אדם ובן אדם. עברת את היום הזה ואז אין לך זכות, ואז אח שלך – יכול להיות שהוא יקבל מעמד אזרח או תושב, אם הוא ממזרח ירושלים, אבל אתה לא תקבל את המעמד הזה. ואז אתה אחר כך בא בטענות למה האיש הזה מסית, למה האיש הזה יוצא ומוחה בצורה לא חוקית וכו' וכו', או מסכן את ביטחון מדינת ישראל ואת האזרחים. אז במו ידיך אתה יוצר מציאות שהיא יוצרת את המתח הזה ואת הסכנה הזאת ואת הניכור הזה ואת השנאה הזאת. במו ידך. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה יודע שזה היה בחוק? המשפט הזה שאמרת עכשיו היה בחוק שלפני שבעה חודשים, ואתה הצבעת בעדו. לא שינינו אותו, אפילו לא במילה. אני אומר לך, מנסור, תבוא בידיים פתוחות מול הציבור שלך, תגיד כמו שאמרת בהתחלה וזהו. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> שמחה, הרי אתה הצבעת נגד החוק הזה, נכון? << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> למה? למה? << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> למה הצבעת נגדו? << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> למה הצבעתי נגד? כי לא היו בו מכסות, לא הייתה בו שקיפות, לא היה בו סעיף מטרה, לא הייתה לו שלילה במקרה של הפרת אמונים. עכשיו יש – אני אצביע בעד. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> כל זה קשקוש. כל זה קשקוש. הצבעת נגד החוק הזה כדי להביך את הממשלה, כדי לנסות להפיל את הממשלה. זו המטרה שלך. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> ואתה הצבעת בעד בגלל? << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> כי הגעתי איתם להסכם שבו אנחנו נפתור את הבעיה בשלביות. כל שנה נפתור חלק הבעיה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אז אני עכשיו הגעתי להסכם שנפתור את הבעיה בשלביות, ולכן נצביע בעד החוק. כתוב בחוק, כתוב בחוק ההסדר. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> אז לך מותר ולאחר – אתה מחשבן אותו? << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> אתה חושב, שמחה, שיש בחוק הזה פתרון שלבי? << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> לא, הפתרון האמיתי זה חוק-יסוד: ההגירה. זה זמני. עד שתפילו את הממשלה הזו זה זמני. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> אוקיי. עוד סתירה פנימית שמתייחסת להקמת ועדות, במיוחד – אנחנו כמובן מברכים על הקמת ועדות שיבחנו סוגיות שונות, אבל יש כאן התניה שאחת הוועדות תתייחס לבקשות שיש בבסיסן שיקולים של אלימות במשפחה, של התעללות של בן הזוג או ההורה בילדים, באישה, בגבר וכו'. בעצם מצד אחד אתה מתעלל במשפחות האלה, אתה מתעמר בהן, ומצד שני אתה מנסה לתת תרופת אקמול לחלק מצומצם מהקבוצה הזאת. אתה שולל מהם את הזכות הבסיסית, אתה משפיל אותם, אתה מכאיב להם לאורך שנים, ובסופו של דבר אתה מקים ועדה כדי לעשות שיקול לסוגיות של אלימות במשפחה או התעללות, טיפול אקמול לחולה סרטן שאתה יוצר במו ידיך. ובהמשך לסעיף הזה, הניסיון הזה לבוא ולהציג שיש אכן שיקול הומני, שיקול שמנסה להפחית את ההשלכות של החוק הזה – מקימים ועדה שתהיה במרכז הוועדות האלה, ולמרות שזה על רקע ניסיון להתחשב בסוגיות הומניות, ממי מורכבת הוועדה הזאת? נציג של שר הביטחון, השר לביטחון פנים, שירות הביטחון הכללי, נציג של שר הפנים, והוועדה רשאית – לא מחויבת, רשאית – להתייעץ עם גורמי רווחה. ולכן השיקול מלכתחילה הוא שיקול פוליטי, הוא שיקול ביטחוני, ולא נותנים משקל לממד ההומני בסוגיה הזו. וכמובן שאין ייצוג בכלל לקבוצת האנשים הנפגעים מהחוק הזה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אדוני כבר מעבר לזמן, אלא אם כן אולי ווליד טאהא ירצה להקדיש לך כמה דקות. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> שני משפטים, כן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אין לי בעיה. זה בכל זאת הזמן שלכם. אני רק מודיע לך. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> כמובן שהחוק נותן שיקול דעת – – – << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> ווליד, אתה מוותר לו על הזמן? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אם אתה מוכן להוסיף, אין שום בעיה, הוא יכול להמשיך על הזמן שלך, ואז אני – – – << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> על חשבונו של שמחה רוטמן? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת רוטמן לא מופיע ברשימת הדוברים הזו, אז הוא היה יכול לתרום לך, אבל אין לו זמן, מנסור. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אני כן מופיע. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> איפה אתה מופיע? אתה לא מופיע. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אמור להיות, זו שעה יותר מאוחרת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לליכוד יש שעתיים. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> זה של כולם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אה, זה שלכם. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> של כולנו. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> זה כבר עשר דקות עכשיו – – – << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> שני משפטים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, אני לא קוטע אותך, הכול בסדר, רק אמרתי שזה הזמנים. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> אני אעמוד גם על שתי הערות: האחת, שהחוק נותן לשר או לשרת הפנים – לשר הפנים, באופן כללי, לשרת הפנים – שיקול דעת רחב וחופש הפעולה. כל שר הוא איש פוליטי, ודווקא בנושאים כאלה, כאשר באים ורוצים להחליט, לרוב הם ייקחו את השיקול הפוליטי כחלק מכריע בשיקול הדעת שלהם בנושאים שהם ענייניים, מוגדרים לפי החוק, לפי ראות עיניו של שר הפנים, גם בהקשר של מתן היתר וגם בהקשר של שלילת ההיתר עצמו. אז שר הפנים הוא בבחינת כל-יכול, יש לו סמכות רחבה. והינה עובדה שאנחנו מסתכלים – בשמונת החודשים האחרונים, שיקול הדעת של השרה היה שיקול דעת פוליטי, למרות שהתשתית החוקתית אחרי שהחוק לא עבר מחזירה אותנו למצב הקודם, שלכאורה הוא המצב הטבעי, שבו נותנים היתרים – – – << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> אין שר במליאה. הזמן הזה לא צריך להיות – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, לא, השרה יצאה פה – שרת הקליטה נמצאת פה. היא ביקשה לצאת לשתי דקות אבל היא כבר אמורה לחזור. אני מייד בודק איפה נמצאת השרה. אתה רואה שאני לא קוטע אותו בזמן שהשרה לא נמצאת. אני מבקש מהסדרנים, תבדקו, בבקשה, היכן נמצאת השרה. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, לא, אני עוקב אחרי העניין הזה, הכול בסדר. עובדה שחבר הכנסת מנסור עבאס ממשיך לדבר למרות שהזמן עבר, אז זה בסדר. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> ראש הממשלה עומד ומדבר על הדוכן, אתם דואגים לשרה? << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> שיקול הדעת של השר לרוב הוא שיקול דעת פוליטי, ברצותו לתת וברצותו לא לתת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> הינה, למי שדאג, שרת הקליטה והעלייה חזרה, חזרה לאולם המליאה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> ושוב, החוק הזה מופעל רטרואקטיבית כדי לתת גיבוי לשיקול הדעת הפוליטי שבמשך שמונה חודשים השרה לא נתנה היתרים בהתאם לחוק. היא הייתה אמורה לתת היתרים לכל מי שמבקש אם אין מניעה ביטחונית, שזה המצב הטבעי שאנחנו אומרים. עכשיו רוצים להחיל את החוק הזה רטרואקטיבית. המצב הזה מחזיר אותי לבית המשפט העליון, שבינואר נתן פסיקה, ושופט העליון פוגלמן אומר: זהו מצב מצחיק ששר – אני מתרגם את המילים שלו – זהו מצב מצחיק ששר מנסה, למרות שהחוק פקע, הוא מנסה על ידי הסמכויות הרחבות שיש לו להתנהל כאילו שיש חוק שהוא כבר חלף מספר החוקים של מדינת ישראל. ולכן גם להחיל את החוק הזה רטרואקטיבית זה אומר להחיל אותו, על פי שופט בית המשפט העליון, על מצב מצחיק ביותר, מצחיק, וזו עוד עוולה נוספת שנמצאת וסתירה פנימית שנמצאת בחוק הזה. אדוני היושב-ראש, אני שוב חוזר ואומר שאנחנו ברע"מ כמובן נצביע נגד החוק הזה בכל מקרה. שיקול הדעת של מפלגת רע"מ, כפי שאתה מכיר אותה –אנחנו יזמנו מהלך פוליטי אמיץ, שותפות פוליטית שהוציאה את כל מדינת ישראל מהאי-יציבות הפוליטית. הקמנו קואליציה וממשלה ביחד עם שותפים אחרים כדי לקדם מדיניות חדשה שהיא יותר צודקת, יותר הוגנת. שיקול הדעת שלנו כמובן מתייחס לכל הנושאים, במיוחד אלה הקשורים לחברה הערבית ולמתן פתרון צודק לסוגיות רבות בחברה הערבית. ולכן ההחלטה הסופית של רע"מ תתקבל כאשר נשתכנע שהמהלך הזה, שהוא מהלך ראוי ונכון – המהלך הזה לא מביא פירות לא לחברה הערבית ולא לחברה הישראלית באופן כללי. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מנסור עבאס. הדובר הבא – חבר הכנסת ווליד טאהא. בבקשה. לרשותך 20 דקות, אדוני. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> לא, יש לי עשר דקות. סידרתי זאת מול המזכירה – עשר דקות עכשיו ועשר דקות לקראת סיום הדיון. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רק שנייה, אני אוודא את זה. סיכמת עם המזכירות? << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אז חבר כנסת ווליד טאהא ביקש עשר דקות בסיום, אז בסוף, אחרי אוסאמה סעדי. אתה תהיה הדובר האחרון בסוף. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אוקיי, אין שום בעיה. אז עשר דקות, אדוני. בבקשה. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> תודה רבה. כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני שמח ששמחה נמצא כאן כדי לשמוע את הדברים שאני הולך לומר. אמרת למנסור עבאס תוך כדי שהוא מדבר כאן על הדוכן: יכולת לעשות את זה בצורה אחרת ולסיים את הממשלה. אז אני אומר לך שהחוק הזה, בהצבעה הקודמת, שאתה הצבעת נגדו – אנחנו באנו בגישה שאנחנו רוצים לפתור את הבעיה, שהיא בעיה לא ביטחונית בעליל. אין לה שום קשר לביטחון המדינה, ואתה יודע שאתה ודומיך השתמשתם במושג הזה כדי לחפש איזושהי כשרות ערכית לעצמכם שאין אותה, אין אותה, כי החוק הזה נועד לירות, בירייה, אל ילדים, אל ההווה שלהם, אל העתיד שלהם, ולחסל למעשה כל אפשרות לאופק חיים ולתקווה בחיים. זה מזכיר לי, שמחה, אירוע מאוד קשה עבורי באופן אישי כתושב כפר קאסם. ב-1956 בוצע טבח בכפר קאסם. פטימה סרסור, רחמת אללה עליה, אישה שהייתה בהיריון בחודש התשיעי – החייל שרצח אותה נתן לה, שמחה, שני כדורים: כדור אחד בראש – ואמר לה "זה שלך, זה עבורך", וכדור אחד בבטן – אמר לך "זה עבור העובר שבתוכך". אותו היגיון, אדון שמחה, ממשיך עד היום. יורים על הילדים, על ההווה שלהם, על העתיד שלהם; מסכלים עבורם כל אפשרות לאופק חיים, לחיים נורמטיביים, נורמליים. בואו תגידו לי איזה היבט של ביטחון יש בלמנוע מאימא – ואני מכוון לכל אימא, כולל השרה שמבקשת להעביר את החוק הזה – כאימא, הייתי רוצה לראות אותה במצב שהילדים שלה לא רשומים בתעודת הזהות שלה, והייתי רוצה לראות אותה במצב שהיא לא יכולה לעמוד ליד הראש של הבן שלה בבית החולים. תתביישו לכם. ואתם עוד באים לומר: שיקולים ביטחוניים. שקרנים. אין לכם זולת השיקולים הגזעניים. יהודי מצרפת – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> ווליד, בלי האישור שלך – – – << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> שמחה, שמחה, שמחה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה – – – << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> טוב, אמרת את זה. אבל אמרת את זה, ואני אסביר לך. הפלת אותו בפעם הקודמת, כאשר אני ניסיתי לתקן במשהו את מערכת הערכים הקלוקלת שלכם באמצעות חבילת הבנות שנעשו עם הגורמים שהיו צריכים לממש את זה, והם יודעים. כאשר לא מימשו את ההבנות שנעשו, עכשיו העלאת החוק – האחריות, כל האחריות, היא על זה שמביא את החוק. על כן, אתה, אל תברח מאחריות. אם אתה – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> מי שמביא את החוק זה – – – << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> שמחה, אם אתה מפחד ואם אתה לא מסכם עם החבר'ה שלך באופוזיציה – – << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> – – על מתכונת להפלת הממשלה בגלל שאתה פחדן, אל תבוא אליי בטענות. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה חתום על – – – << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> אל תבוא אליי בטענות. אני נותן לך – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> תקשיב. אני נותן לך את ההזדמנות, ויש עוד הרבה זמן. אנחנו נצביע נגד החוק הזה, גם כאשר אתם הופכים אותו להצעת אי-אמון – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אנחנו לא נהפוך אותו להצעת אי-אמון. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> אז אני אומר לך, כי אתה מפחד לעשות את זה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> לא, לא. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> כי אתה והחברים שלך – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – הצבעה. אתם אישרתם. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> שמחה, אתה והחברים שלך – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אתם אישרתם. אתם עושים הצגה לטלוויזיה. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> ומה אתה עושה כאן? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> – – רבים מי יעמוד בראש, אז לך תפתור את הבעיות איתם. לך תפתור את הבעיות. יש לך הזדמנות. תאזור אומץ, ויש לך הזדמנות. אז אני בא ואומר: אם אתה יהודי צרפתי, שמחה רוטמן, אתה לא יכול להתחתן עם יהודייה מגרמניה. למה? למה אסור לך כיהודי צרפתי להתחתן עם יהודייה מגרמניה? למה אסור לך כיהודי גרמני להתחתן עם יהודייה ספרדייה? למה לאזרח הערבי-פלסטיני אסור שיתחתן עם בת הלאום שלו? << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> מותר, שיתחתן. אתה עוצר אותו. אתה הצבעת בעד החוק הזה. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> תגיד, איבדתם את כל הערכים? << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה הצבעת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. חבר הכנסת רוטמן, תודה. תודה. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> איבדתם את כל הערכים. אני אומר לך, אני באתי לעזור לך להחזיר במעט מהערכים האבודים שלך. אתה לא רוצה. עכשיו, כאשר לא קיימת את ההתחייבות – זהו, אני לא חייב לך כלום. אני מאפשר לך לעשות מה שאתה רוצה. אני תומך בך. יאללה, תאזור אומץ, אני תומך בך, אבל אל תברח מאחריות. אל תשקר לקהל שלך. אל תשקר לציבור שלך. הינה, אני נותן לך הזדמנות. ומפה מעל הדוכן אני אומר את זה: אל תשקר לציבור שלך. תעמוד מולם ותגיד למה אתה בורח. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> על כן, אדוני היושב-ראש, תקשיבו: גם אם אתה משקר אלף פעם, השקר שלך לא הופך לאמת; וגם אם אתה מחפש את כל המילים היפות שבעולם כדי להפוך גזענות לחוק, גם אז אתה לא יכול. יש חוקים שמחוקק עושה שאינם חוקתיים, וההיסטוריה לימדה אותנו, מר שמחה, שמהרבה דמוקרטיות צמחו זוועות. אתם מביאים היום זוועה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה מביא. זו הממשלה שאתה חלק ממנה. אל תעשה הצגות. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> אתם מביאים היום זוועה, תקשיב, שגם דרום אפריקה של האפרטהייד הייתה מתביישת בה. גם דרום אפריקה של האפרטהייד הייתה מתביישת להכניס את החוק הזה לספר החוקים. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> זו הממשלה שלך, יא ווליד. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> זה חוק גזעני. הינה, אני מבין את הבושה שלך. אני מבין גם למה אתה בורח – כי אתה לא מוצא לי תשובות. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אני בורח ממך – – – מרוב בושה – – – << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> ניסית להסביר בדרך שלך את הדברים – לא יצא לך, כי שמתי לך את הדברים בפרצוף. אז במקום לברוח, לך תתארגן. תביא את החברים שלך שיתארגנו. נותנים לכם הזדמנות – קבלו אותה. אדוני היושב-ראש, בושה וחרפה למדינה שבספר החוקים שלה היה מאז 2003 החוק הגזעני, האכזרי, האנטי-דמוקרטי, החוק שעושק ילדים, שיורה להם בעתיד, בהווה, שמחסל כל אפשרות של חיים שלהם, של המשפחות שלהם, של האימהות שלהם. כל אימא שתרים יד עבור החוק הזה צריכה להתבייש לה, צריכה להתבייש לה. הבן בן השנתיים נמצא במיטה בבית החולים והיא לא יכולה להיות לידו, היא לא יכולה להיות לידו – בושה וחרפה. ובכלל, כל מי שתומך בחוק גזעני זה, חוק מזעזע זה, אם היו עושים אותו על אוכלוסייה יהודית בכל מדינה בעולם – העולם היה קם ולא מתיישר, כי הוא נעשה נגד יהודים. אבל אם הוא נעשה נגד ערבים פלסטינים – הכול בסדר, מותר להתעמר בהם, מותר לעשוק אותם, מותר לירות להם בעתיד, בהווה, בעבר. מותר לעשות להם את הכול. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ווליד טאהא. הדוברת הבאה היא חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. אני אנצל את ההזדמנות ואני רוצה לברך את השר עיסאווי פריג'. ברוך שובך. לא ראיתי אותך אחרי מה שהיה, אבל אני שמח שהכול בסדר ואני מברך אותך. גברתי, לרשותך 20 דקות, בבקשה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, תרשו לי גם בהתחלה (אומרת בערבית: תודה לאל שאתה בריא, אבו כמאל. בריאות שלמה, בעזרת השם.) האמת, אני מנסה להתחיל בנקודה מסוימת, ומרוב שהצעת החוק הזאת, תסלחו על המילים, היא גועלית, היא בושה והיא חרפה והיא מבישה כל ספר חוקים בעולם – אני מנסה להתחיל מהמקום האנושי של הצעת חוק שאין בה טיפה אחת של אנושיות. זו הצעת חוק שמנוגדת לכל חוק בסיסי של זכויות אדם אם אנחנו נדבר על הזכות לחיים, על הזכות לבחור בן זוג, על הזכות להקים משפחה, על הזכות לגדל ילדים בתנאים נורמליים, על הזכות לגור במקום שנוח לך. אז ריבונו של עולם, אני לא יכולה לתאר לעצמי איך כזה דבר יכול להיות הצעת חוק, לשים אותו בספר חוקים, ואני מקווה שהוא אף פעם לא יהיה חוק בספר החוקים, לא כאן ולא באף ספר חוקים אחר בעולם. כי חוקים, בבסיס שלהם נועדו להסדיר סדר חיים וצורת חיים נורמלית, שמאפשרת חיים טבעיים לבני אדם. איך זה שאנחנו, יומיים אחרי יום האישה הבין-לאומי, כשכל העולם וכאן, כולל במדינת ישראל וכאן, בבית הזה, מתהדרים ומדברים וגאים – ואכן, יש לנו הישגים. אבל רבותיי, ערכים אי-אפשר לחלק, ערכים זה דבר שלם. ערכים אמורים לחול ולהתייחס באותה מידה, באותה צורה, על כלל האנשים בכל המקומות. אז איך אנחנו מצדדים בצורך, במאמץ של נשים, ופועלים למען זה, אבל כשמדובר באישה ערבייה-פלסטינית, אז כבר הנוסחה לא נכונה, וכבר הערך בלתי ניתן ליישום? אז איך? איך אפשר להסתכל ולבכות על האימהות באוקראינה עכשיו, עכשיו, ולא להרגיש אותה הרגשה כלפי אישה אחרת, אם אחרת, רק בגלל הזהות הלאומית שלה? ושאף אחד לא יפרש ולא יבין אותי לא נכון, אני נגד מלחמות, נגד אפליה, נגד רוע בכל מקום – גם באוקראינה, גם בעזה, גם בגדה, גם בבאר שבע, גם בעראבה, גם בהודו וגם בארצות הברית. פשוט מאוד, ערכים אי-אפשר לחלק. אז זאת ההצגה האמיתית. חבל, מי שישב כאן ועשה הצגה כאן במשך שעה שלמה, קם ויצא אחרי שסיים את המשימה שלו, ואני יודעת מה הכאב שלו. הכאב שלו הוא שיש ממשלה שהוא לא חבר בה. הכאב שלו הוא שיש מפלגה ערבית שנמצאת בתוך הקואליציה ומשתדלת ומצליחה – נכון, לא ברמה שאנחנו מייחלים לה, אבל אנחנו התחלנו בדרך, אנחנו בדרך הנכונה. זה מה שכואב לו. לצערי הרב יושבים כאן, לא ברגע זה, אנשים ונשים שמרשים לעצמם ונלחמים למען הילדים שלהם, למען האהבה שלהם, למען שתהיה להם פרנסה, וזה טבעי – ולא רק טבעי, אפילו מסתכלים על זה בגבורה – אבל בצד השני, מי שנלחם למען אותן זכויות, הוא נחשב לכל הפחות כעבריין, אם לא כמחבל. ההצגה הגדולה, הצחוק שמנסים לעשות, זה להסוות את הכול מאחורי הסוגיה הביטחונית. אני חושבת שזה משחק מכור והצגה שהזמן שלה תם מזמן. כי אנחנו יודעים בוודאות, והנתונים גם מדברים על כך, שאותן משפחות שנמצאות כאן מחוסרות מעמד, מנושלות מזכויות טבעיות, הן לא בעיה ביטחונית. ואם מישהו או מישהי, אפילו ילד קטן – ראינו, ראינו את משטרת ישראל, אין לה לב אפילו לילד, תינוק, בן חמש או שש שנים. אז הסוגיה בכלל לא ביטחונית, חבר'ה, הסוגיה היא אנושית קודם כול, הסוגיה בעיני מציעי החוק היא דמוגרפית ותו לא. פשוט מאוד, הפלסטיני מפחיד אותם, האישה הערבייה מפחידה אותם. הם רואים אותה דרך הבטן שלה, זה החשש הגדול שלהם. ואני אומרת, במקום הזה יש מקום לכולם ויש אפשרות לחיות בשלום. רק מה, שלום מצריך שני צדדים, ולא צד אחד שמנסה לספר את הסיפור שלו ומתאמץ לקבוע אותו כעובדה. אבל לא רק אנחנו כאן, גם בעולם, כולם מכירים את האמת. השאלה היא אם הם נותנים את ההכרה לאמת הזאת. וחבל מאוד שהצביעות ממשיכה להתקיים, לא רק כאן אלא גם בהרבה מדינות בעולם, שנותנות את הגיבוי לאנשים כמו רוטמן ואחרים להביא הצעת חוק כזאת. כאישה, כאימא, כבן אדם, אני מתנגדת בתוקף להצעה הזאת, כי ביסוד שלה היא גזענית, כי ביסוד של היא לא רק מדירה – היא פוסלת את אחיותיי ואת בניי ואת בנותיי, ושוללת מאיתנו את הזכות לחיות בכבוד. לא יכול להיות שמדינת ישראל, שמתיימרת להיות דמוקרטית, חותמת על אמנות בין-לאומיות ומפירה אותן כל הזמן. וכן, גם בהצעת החוק הזאת, היא מפירה את ההחלטה של האו"ם 1325, שמבקשת לתת אפשרות של חיים נורמטיביים לכלל האנשים שנמצאים תחת ריבונותה וגם לחלק שגר בשטח הכבוש. אז עד מתי? עד מתי? ואני פונה כאן לכל האנשים השפויים בדעתם, השפויים בראש, בלב, בנשמה: עד מתי נמשיך בחוסר האונים הזה לתת למשחק הזה להימשך? על מה אנחנו מדברים כאן? מדברים על אותו הורה שרוצה לפרנס את משפחתו, על אותה אימא. בשבוע שעבר הגיעה אליי בקשה מאישה שגרה בדרום, שעובדת כעוזרת, כמטפלת בגן. האישור שלה, פג תוקפו, והיא צריכה להביא אישור חדש כדי להמשיך בעבודה שלה. היא הלכה לאן שצריך ללכת, למשרד הרלוונטי, ומה התשובה שהיא מקבלת? האישור נמצא בתוך המערכת, אנחנו לא יכולים להדפיס ולא להוציא, את יכולה רק להסתכל, כאילו, לראות אותו. אבל במקום העבודה רוצים אותו ביד. זאת דוגמה הכי פשוטה שיכולה להיות, בין כל הדוגמאות הקשות, המסעירות, המצערות, של אותם נשים, ילדים, אבות שנבצר מהם אפילו לקבל טיפול תרופתי. אישה שגרה כאן יותר מעשר שנים, היא עכשיו חולת סרטן, ובגלל שאין לה ביטוח רפואי, היא צריכה לשלם עבור הטיפול שלה קרוב לחצי מיליון שקל. זה קורה במדינה שיש בה חוק בריאות חינם, אבל מה, מה שקובע מה אתה מקבל או לא תקבל זה ההשתייכות והזהות הלאומית שלך. אני כן בקואליציה, ואני באתי לקואליציה הזאת, ומשקיעה את כל המרץ שבתוכי ואת כל הרצון שבתוכי להוכיח שאפשר אחרת, אבל זה גם תלוי באחרים מסביבי. נכון, אנחנו ברע"מ קיבלנו החלטה קשה ואמיצה בו זמנית, שאנחנו מוכנים לאתגר את המערכת ולהראות לה שיש אפשרות אחרת. ויש הזדמנות, וההזדמנות הזאת בידיים של כולם. אז כן (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני רוצה לפנות בעיקר לאחיות הנשים, שאני בקשר תמידי איתן בקבוצות שלהן. במהלך השבוע הזה היו לנו כמה מפגשים וכמה שיחות. אני רוצה להדגיש שאני איתכן בלב ובנפש. אני אם כמותכן, ומרגישה מה המשמעות של הכאב כאשר אני לא יכולה להיות עם בני או עם בתי. אני יודעת מה המשמעויות כשאין בידי אפשרות לצאת לעבוד ולהעניק חיים מכובדים למשפחתי. אני יודעת מה המשמעויות של אם שאינה יכולה לצאת ולהשתתף בסיום הלימודים של בנה אחרי שנים של לימוד בגלות. בשל כל העניינים האלה, ובגלל האמונה השלמה בזכותנו הטבעית כבנות וכנשים המקוריות בארץ הזאת, אני איתכן, ולכן אני ועמיתיי נצביע נגד החוק הזה, ולא רק זאת, אני ועמיתיי נמשיך ללחוץ לשנות את המציאות הזאת, וכולי תקווה שהשינוי יהיה קרוב מאוד. אללה ייתן לכם בריאות.) << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. סמי אבו שחאדה. בבקשה, 15 דקות לרשותך. << דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אני שמח על המסך הזה. הבנתי שעליו אני צריך לראות את השעון שלי, כי אני לא רואה את השעון הרחוק. הבנתי שפה – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אתה רואה פה: 14:51. לתת לך התראה של דקה לפני? << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אם אפשר, כן, כי פשוט זה גם קטן לי, ואני חשבתי שזה יהיה בגדול על כל המסך. אם אפשר. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אבקש שישנו, ואתן לך עוד דקה עכשיו. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> טכנית, שיעשו את זה אחר כך. בסדר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, חוק האזרחות והכניסה לישראל, לא כשמו הוא. זה לא חוק של מתן אזרחות ולא חוק של כניסה לישראל, זה בדיוק ההפך. החוק הזה בא לעשות בדיוק את ההפך מהשם שלו – החוק הזה בא למנוע אזרחות ובא למנוע כניסה לישראל. אבל לא לכולם, החוק הזה בא באופן ספציפי למנוע אזרחות וכניסה לישראל בעיקר מבני העם הפלסטיני. כל שאר הדברים זה מכבסת מילים. עכשיו, זה שקראו לו ככה, זה אומר שהם עושים את זה במודע. לא סתם בחרו את השם. הרי הם יודעים שהחוק הזה הוא חוק דמוגרפי, מי שמחוקק את החוק. ופה שמעתי המון טענות לרוטמן. זה לא רוטמן שעושה את החוק, יש גם בקואליציה וגם באופוזיציה. בינתיים מי שמעביר את החוק היום זה שקד. מתווספים אליה רוטמן ואחרים, אבל מי שמוביל את החוק הזה – כדי להגיד את האמת לאנשים – זאת הממשלה. אני מבין שחלק ממרכיבי הממשלה מתביישים שהם חלק מהממשלה ורוצים לשקר לציבור, להפיל את זה על רוטמן, אבל זה פשוט לא יעבוד, כי הציבור הרבה יותר חכם ממה שהם חושבים. השקר הזה בעיניי מוכיח את הכול. מכבסת המילים, הניסיון הזה לקרוא לחוק מה שהוא לא, לקרוא לזה בדיוק ההפך מהמטרה שלו, מעידים שהדבר הזה נעשה במודע, לא במקרה. הם בוחרים את זה, הם מבינים, הם מנסים את מכבסת המילים, ולכן הפשע הזה הוא פשע שנעשה במודע על ידי מי שמוביל אותו. עכשיו אנחנו, חברים, מדברים על חוק האזרחות. האזרחות זה הקשר הכי חשוב בין האזרח למדינה. זה יסוד בכל משטר שמתיימר להיות דמוקרטי. אנחנו לא מדברים על דבר שולי. האזרחות זה המהות של הקשר בין האזרח למדינה, ולכן יש לחוק הזה חשיבות מאוד גדולה ברמה של איזה משטר יש פה במדינת ישראל. האזרחות – במדינת ישראל יש כל מיני סוגים. במדינת היהודים יש יותר מסוג אחד של אזרחות. יש אזרחות ליהודים, וזאת נותנת לך זכויות וכו', ויש אזרחות אחרת. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> גם חובות. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> יש אזרחות לאזרחים הערבים הפלסטינים במדינה, ויש היררכיה בין האזרחויות. יש אזרחות של הגזע העליון, היהודי, שמגיע לו יותר, ויש אזרחות לאנשים שהם פחות. ככה זה במדינה. מה זה החוק הזה של האזרחות? זה אומר שיש יותר מאזרחות. הזכות הבסיסית של כל אזרח בכל מדינה, יש בה היררכיה בתוך מדינת היהודים. יש סוגים של אזרחות במדינת היהודים. יש העדפה ליהודים, ולאוכלוסייה הילידית יש אזרחות שהיא פחותה. זה מייצר היררכיה בין האזרחויות. עכשיו בסוף ישראל כועסת על אמנסטי. למה כועסים על אמנסטי? אין יותר אפרטהייד מהדבר הזה. כשאנחנו מדברים על אזרחות, הדבר הבסיסי, המהותי, בקשר בין אזרח למדינה, בזה יש היררכיה, וליהודים יש יותר – זה אפרטהייד, זאת ההגדרה של אפרטהייד. אוקיי, עכשיו אנחנו דיברנו פה, שמענו הרבה התקפות, רוטמן, כאילו רוטמן הוא זה שהביא את החוק. לא. בענייני גזענות בישראל הגזענים בכנסת הם לא מיעוט. אנחנו חייבים לראות את האמת. לחוק הזה יש תמיכה מקיר לקיר כמעט בכנסת. מי מתנגד באמת לחוק הזה? מי מתנגד מהותית, בצורה משמעותית, מתוך 120 חברי הכנסת? אז יש את הערבים, שמתנגדים באמת לחוק הזה, ויש את מרצ שאולי מנסה, אבל אם זה יביא למשהו רציני, למשבר רציני, הם יעבירו אותו. אז מתוך 120 יש במקרה הכי טוב 16 נגד. זה במקרה הכי טוב. יש 104 בעד. אין עוד דבר שיש בו קונסנזוס בכנסת כמו הנושא של הגזענות. בזה הכנסת מובילה. אין שום דיון ענייני מהותי לגבי הפגיעה בכל זכויות האדם הבסיסיות שהחוק הזה מוביל לה. יש קונסנזוס. ברגע שהם לא יהודים, מותר לפגוע בהם. ככה חושבים היהודים במדינת היהודים. ולמה כל כך קל לפגוע באוכלוסייה הערבית הפלסטינית? כי הם נולדו לגזע הלא-נכון. במדינת היהודים, כדי שיהיו לך זכויות אמיתיות מעוגנות בחוק, אתה צריך להיוולד לגזע הנכון. אתה צריך להיות יהודי. אז הם ירגישו שיש פה משהו נורא שהם עושים: הם פוגעים בזכות שלך להחליט עם מי להתחתן, במי להתאהב, עם מי לבנות משפחה; ביכולת שלך כאדם לנהוג, לנהוג, רישיון רכב שיהיה לך; ללכת לעבודה, ללוות את הילדים שלך לבית ספר, לחיות עם המשפחה שלך – דברים בסיסיים. זה מגיע לך במדינת היהודים אם אתה יהודי. אם אתה ערבי, יש על זה כל מיני הגבלות, והחוק בא לחוקק את ההגבלות האלה. כפילות המוסר הזאת בין ההצהרות על מה שקורה היום, עם הפלישה הרוסית באוקראינה, לבין מה שהממשלה וחלק מהאופוזיציה עושים פה היום – היא לא תעבור. אפשר לשקר לחלק מהאנשים חלק מהזמן, אי-אפשר לשקר לכל האנשים כל הזמן. אנחנו שומעים את כל השיחות הקשות האלה על כל הקשיים שעכשיו עוברים האוקראינים בגלל הפלישה הרוסית וכמה קשה, ובסוף מה אומרים? צריך להציל את היהודים. ומביאים לנו חוק שפוגע בזכויות הבסיסיות של האוכלוסייה הילידית, שהזכויות שלה נובעות לא מזה שיש פה את מדינת ישראל; הזכויות שלנו נובעות מזה שאנחנו האוכלוסייה הילידית כאן בארץ, לפני ישראל, לפני המהגרים שהגיעו. אנחנו היינו פה, ומכאן נובעות הזכויות שלנו. הפיקציה עכשיו של הטיעון הביטחוני, כבוד היושב-ראש, אנחנו שומעים את זה. קודם כול מספרית, המספרים שהביא השב"כ מוכיחים שהטיעונים האלה הם סתם קלישאה. במספרים של השב"כ, במה שהובא לוועדת החוץ והביטחון, הטיעון הביטחוני – אין קייס; מספרים שוליים, לא נכונים, וכשנכנסים לעומק רואים שלא מדובר בשום דבר רציני, כך שהמספרים שיש בידי המדינה, בידי השב"כ, שאמור להוביל פה את החוק, אומרים שאין כלום, אין בעיה ביטחונית. ואתה יודע מה, כבוד היושב-ראש? גם אם יש, גם אם יש, המספרים מוכיחים שאין. אבל אם כן וישנו כלל, החוק הזה רוצה להביא כלל שאומר, כבוד היושב-ראש: אם יש לך מישהו במשפחה שפגע בביטחון – של היהודים, כמובן, לא בביטחון של הערבים – צריך לשלול את האזרחות מהמשפחה שלו. תאר לעצמך שהיינו מקבלים את הכלל הזה אבל על כל האזרחים, כולל יהודים, שאם הם פגעו בביטחון של הערבים הפלסטינים, תישלל אזרחותם. עכשיו, מי יישאר לכם פה במדינה? מי יישאר לך פה בכנסת? אם לוקחים בדיוק את אותו כלל ואומרים: אם מישהו פגע בביטחון הקבוצה האחרת, הוא ומשפחתו לא יקבלו אזרחות, מי יישאר פה במדינה? כמה יהודים יישארו לכם פה? אם זה כלל וחוק ואמור לעשות שוויון בין כל האזרחים, בואו, תעשו את הכלל הזה על כולם. אם יש לכם את האומץ ואתם באמת מאמינים בשוויון, ואתם באמת מאמינים שאם בן דוד של הבן דוד של לא-יודע-מי פגע בביטחון המדינה, לכן מישהי פה לא יכולה לקבל אזרחות, בואו תחילו את זה על כולם, נראה מי יישאר פה. רע"מ ומרצ והתנגדותם לחוק הזה – תשמע, אני באמת לא יכול להבין את ההתנהגות הזאת. אני שמעתי כמה אמירות חשובות של החברים ברע"מ היום, שעקרונות אי-אפשר לחלק. נכון. אי-אפשר אתמול להצביע עם הצבא, בתמיכה בצבא, ולבוא היום לצאת נגד החוק הזה. דרך אגב, הבעיה היא לא החוק הזה, הבעיה היא הממשלה. אפשר להפיל אותה. היא יושבת על הקולות שלכם. עכשיו, אתם יכולים לשקר לחלק מהציבור, זה יכול גם לעבוד, תוכלו לקבל תמיכה בחלק מהציבור, אבל בסוף האנשים רואים. אי-אפשר אתמול עם והיום – אי-אפשר, זה פשוט לא יעבוד. אם כבר דיברתם על אומץ, שיהיה לכם את האומץ להגיד את האמת לאנשים. וגם מרצ, זה ממילא עומד על הקולות שלכם. ואם לא, היום אתם רוצים – אפשר להפיל את הממשלה מחר. אפשר להגיד לממשלה שהחוק הזה לא עובר, ואם הוא עובר, לא תהיה ממשלה. הרי גנץ, על דברים הרבה יותר לא חשובים, כמו פנסיות לעשירים של הצבא, איים, וזה עבד. על דברים הרבה פחות לא חשובים היה אפשר להפיל. אם על זה לא מפילים ממשלה, על מה כן? אם בעניין אזרחות לא מפילים את הממשלה, אז על מה כן? מה הקווים האדומים שלכם, אם יש לכם כאלה בכלל? ממשלת השינוי לרעה לא מביאה לנו רק את החוק הזה, כבוד היושב-ראש. פחות משנה שהיא נמצאת, והיא כבר הביאה לנו המון אסונות. יש לנו גם את הפגיעה המתמשכת – במספרים אנחנו רואים את זה – לגבי מסגד אל-אקצא, שזה האנשים של בנט, זה הציבור שלו. מנכ"ל מועצת רשע לשעבר הפך להיות ראש ממשלה, האנשים שלו עכשיו הם אלה שמובילים את המדינה, ואנחנו רואים במספרים פגיעה הרבה יותר קשה והרבה יותר גבוהה במסגד אל-אקצא. יש גם את הפיכת התושבים הערבים לקבצנים. החליטו, בהובלת רע"מ, שמותר להרוס את הנגב, מותר להמשיך את הכיבוש ולהעמיק אותו ואת המצור על עזה, ומותר להמשיך את הגזענות ואת החוק שמובילים היום. הכול בסדר. בסוף רע"מ תיקח קצת כסף בעניינים האלה וזה יסדר את העניינים. זה הופך (אומר בערבית: את עם הענקים לעם הקבצנים,) זה מה שזה עושה. ואנחנו רואים את כל מה שקורה בבורקה ובביתא ובכל השכונות הערביות בירושלים, ואנחנו רואים את הפגיעה היום-יומית באחים שלנו בנגב, ואנחנו רואים את הריסת הבתים בכל מקום. אנחנו רואים את כל התוצאות של מדיניות הממשלה הזאת. אנחנו לא מדברים רק על החוק הגזעני הזה, אנחנו מדברים על מדיניות שהיא מדיניות הרסנית כלפי כל מה שהוא ערבי ופלסטיני. כבוד היושב-ראש, הבעיה זה שיש קונסנזוס על גזענות ואין קואליציה לאופוזיציה. הרי המספרים ידועים: יש פה קואליציה של 61 ואופוזיציה של 59. חלק מהקואליציה אומרים שאת החוק הזה הם לא רוצים להעביר. מספרית, מתמטית, אין בעיה – החוק הזה לא יכול לעבור. למה הוא כן יכול לעבור? איך זה קורה? למה הוא עובר? אם אין לו רוב מספרי, למה הוא עובר? כי יש קונסנזוס. על מה הקונסנזוס? הקונסנזוס הוא נגד כל מה שהוא ערבי ופלסטיני. הקונסנזוס הוא שליהודים מותר להיות גזענים במדינת היהודים. החשיבה הזאת, שכאילו לרוב היהודי במדינה מגיע יותר – למה? כי הם נולדו יהודים – זאת גזענות, זאת ההגדרה של גזענות. וכדי להיות חלק מהקבוצה הזאת, כבוד היושב-ראש, אתה צריך להיוולד לשם. זה לא קשר של אזרח מדינה. אתה צריך להיוולד עם הגנים הנכונים. החוק אומר לך שאתה צריך אימא יהודייה. ככה לא בונים מדינה. ככה לא בונים דמוקרטיה, לפחות. אפשר לבנות מדינה, בהחלט; ככה בטוח לא בונים דמוקרטיה. והקשר הזה של האזרחות הפחותה מנציח את האי-שוויון בין הערבים ליהודים במדינה. במקום תקין, לפחות אלה שעלו לפניי ודיברו פה, דיברו על עקרונות – אם הם באמת מאמינים במה שהם אמרו, את החוק הזה היום אפשר להפיל. יש עוד זמן להסביר לשותפים שלכם בממשלה שזה קו אדום ועל זה מטילים וטו, ואם בדבר כל כך בסיסי ומהותי לא מפעילים את הווטו, זה אומר שאתם חסרי משקל שם. תודה רבה, כבוד היושב-ראש. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. יש לנו בקשה מהשר עיסאווי פריג', בהתאם לסעיף 31 לתקנון – שר שמבקש להגיב במהלך הדיון. בבקשה. חמש דקות לרשותך, על פי התקנון. << דובר >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי הנוכחים והשומעים, שלום רב לכם. זו הזדמנות להגיד תודה לכל מי ששאל והתעניין בשלומי. זה מחמם את הלב. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> ברשותך, אני באמת רוצה לברך בשם כל הכנסת, בשם רבים רבים אחרים, על שובך. בריאות ואריכות ימים. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> תודה, תודה, ידידי. << קריאה >> היו"ר מיקי לוי: << קריאה >> ברוך רופא חולים וברוך השב. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> ברוך השב וברוך רופא חולים. אמן ואמן. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> תודה לכל מי ששאל. זה מחמם את הלב. אני מרגיש טוב, מחשב מסלול מחדש. נחים, נרגעים וממשיכים. זה היום הראשון שאני בא לכנסת, למליאה, אחרי המצב הבריאותי הלא-טוב, וצר לי מאוד שהיום הראשון שאני צריך להשתתף בו זה יום סיום מושב, וסיום מושב שבו צריך לשים את החותמת על חוק שלא צריך להיות במדינה נאורה, מדינה דמוקרטית, מדינה מוסרית. אני חושב שזה לא מוסיף וזה גורע בכל הרמות. אני רוצה להיות כן עם עצמי. אני חבר ממשלה, אדוני היושב-ראש, ואני שר בממשלה, ועל פניו אני אמור לייצג את הטוב ואת הרע של הממשלה שאני חבר בה, ואכן זה כך. את הטוב אני מנסה למנף ולחזק – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כבוד השר, הקול שלך – זה יותר גבוה מהמיקרופון. דבר למיקרופון. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << דובר_המשך >> אני אומר שאני חבר בממשלה, אני שר בממשלה, אני צריך לייצג את הטוב ואת הרע של הממשלה. את הטוב אני רוצה למנף בכל דרך שאני יכול, והרע, אני רוצה להילחם בו, אפילו שאני חבר בממשלה. ואני חושב שהחוק הזה הוא חוק רע שאין לו מקום והוא לא צריך להיות חלק ממערכת החוקים במדינה נאורה, מוסרית, דמוקרטית. מכאן אני רוצה לפנות לחבריי, לשרים, לראש הממשלה, לראש הממשלה החליפי, לכולם: חברים שלי, החוק הזה הוא חוק לא מוסרי, כולם מסכימים, וחוק אנטי-יהודי, וחוק אנטי-דמוקרטי, ואין בו תכונה שאני יכול להתגאות בה. כאן אנחנו לא מדברים על חוק אזרחות. זה לא חוק אזרחות. זה לא חוק אזרחות, אדוני היושב-ראש, זה חוק למתן מעמד. מדינה דמוקרטית, מוסרית, לא יכולה להרשות לעצמה שבתוכה יחיו אזרחים ללא מעמד. אלה לא אנשים שבאו – אנחנו רוצים לאיים על הרוב היהודי, אנחנו רוצים להשתתף בבחירות. אנשים ביקשו מעמד. מדינת ישראל נתנה להם את הזכות להיכנס, אבל לא נותנת להם את הזכות לחיות. מה המשפחות רוצות? רוצות חיים: אני חי עם המשפחה שלי, עם הילדים שלי – שאני אוכל לנסוע לחו"ל, שאוכל לקבל זכויות רפואיות, שאוכל לעבוד, שאוכל לקיים חיי משפחה. איזה איום על הרוב היהודי הקיים? אני שואל את עצמי: המדינה, איך היא מרשה לעצמה אפשרות של אדם ללא מעמד? אני שואל את עצמי ורוצה לנהל את השיח הזה איתך, היושב-ראש. רוצים מדינה יהודית, רוצים מדינה מוסרית ורוצים מדינה שהיא אור לגויים. תעזור לי, איך זה מסתדר? באמת, אני מנסה לשאול את עצמי את השאלות האלה. אני רוצה מדינה יהודית, מוסרית ואור לגויים – זה לא מסתדר לי. זה לא מסתדר ביחד. משהו פגום כאן. משהו לא בסדר. לשם כך אני עליתי, כדי להביע את העמדה ולהגיד את זה. אני שנים על גבי שנים אמרתי, ואני אומר את זה לכל חבריי: זה חוק שאין לו מקום במדינה. אתם צריכים לקבל את האומץ ואת השינוי שאנחנו מייחלים שיבוא ולהגיד: חוק כזה לא יהיה במדינה נאורה ודמוקרטית. מדינת ישראל, אסור שיהיה בה אדם ללא מעמד. אסור שיהיה אדם ללא מעמד. זה גול עצמי. אתה לא יכול לשווק את עצמך במוסריות, בהומניות, באנושיות, בזמן שאתה שולל מאנשים לחיות עם מעמד. ואני רוצה להגיד לצופים עוד משפט: שתבינו, חברים, החוק הזה הוא לא חוק של פתיחת שערים לאלפים או למאות אלפים, דלתות להיכנס לתוך מדינת ישראל. אלו אנשים שחיים כאן עשרות שנים. אלו אנשים שלילדיהם ולנשותיהם יש אזרחות. לאבא של המשפחה אין מעמד. מכל זווית שנסתכל על זה, זה חוק מביש, ואסור שהחוק הזה יעסיק אותנו כל כך הרבה שנים, ועל אחת כמה וכמה לסיים ולחתום את המושב הזה עם אות קין כזה. זאת קריאתי. אני אמשיך להילחם ברע של הממשלה שאני חלק ממנה, וצר לי מאוד שאנחנו צריכים להיות בצד שלא תומך בחקיקה הזאת. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה, כבוד השר. אני רוצה להגיד לך משהו אישי. לא הסכמתי עם הדברים, אבל מעולם לא שמחתי לשמוע עמדה שמנוגדת לעמדותיי בצורה כזאת מנומקת כמו שבאת ועמדת עכשיו. ברמה האישית זה באמת משמח, ובריאות. אנחנו נמשיך לחבר הכנסת אחמד טיבי. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, אני רוצה לפתוח ותמיד לאחל החלמה לשר עיסאווי פריג'. אני שמח שאתה פה. תשמור על הבריאות, למרות שהממשלה הזאת היא גורם סיכון. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> וזה עוד מרופא. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> גם הוא יודע. הוא חש את זה, הוא חש את זה על בשרו. לך אין יתר לחץ דם? למישהו מאיתנו אין תופעות לוואי של עבודה בכנסת? << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> הכול בפרופורציות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נכון. נכון. רבותיי, מאז 2003 ממשלת ישראל והכנסת מחוקקים את אחד החוקים הגזעניים ביותר בספר החוקים – חוק ריסוק המשפחות הפלסטיניות. במכבסת המילים מכנים אותו "חוק האזרחות". חוק למניעת איחוד משפחות, (אומר בערבית: מניעת איחוד משפחות פלסטיניות.) אני לא מכיר מדינה שמתייחסת לסיפור אהבה כאל איום או כאל פצצה מתקתקת כמו שמתייחסים אל סיפור אהבה בין גבר לאישה פלסטינים משני עברי הקו הירוק כאל איום על ביטחונה של מדינה שיש לה כור אטומי. מתייחסים אל רחם האישה הפלסטינית כאיום קשה יותר, קטלני יותר, מאיים יותר מאשר הכור בדימונה. אבל האמת, הטיעונים הביטחוניים הם שקר גס. הטיעון האמיתי הוא מה שאמר בהגינות חבר הכנסת רוטמן. הוא אמר שהטיעון הוא דמוגרפי, פוליטי, לאומי, והוא הכניס אפילו משפט לנוסח החוק שהכנסת תצביע עליו היום, שלא היה, שצריך לקחת בחשבון את הגדרת המדינה כמדינה יהודית. אבל אין לי מה להלין על חבר הכנסת רוטמן. זאת השקפת עולמו, הוא פועל לפיה, הוא נץ פוליטי, אידיאולוגי, ימני עד כדי קיצוניות, עד כדי קיצוניות. ולכן הדבר הטבעי שהוא יפעל לרסק משפחות פלסטיניות, יבטל איחוד משפחות, ימנע איחוד משפחות. מצידו, אם הוא יכול לסלק גם את חברי הכנסת הפלסטינים מכאן, הוא יעשה זאת. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אין חברי כנסת פלסטינים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כל חברי הכנסת כאן הם חברי כנסת פלסטינים, גם אלה שנמצאים בתוך הממשלה. על כל פנים, אמרתי ואני חוזר ואומר: זה חוק גזעני שמבייש כל ספר חוקים. עכשיו אני רוצה לומר, ביומיים האחרונים – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> דקה. דקה. דקה. אני רואה פה חברי קואליציה שעולים ותוקפים את רוטמן. חברי קואליציה, כאילו רוטמן הוא הממשלה. אז אני רוצה לעדכן, (אומר בערבית: לעדכן:) רוטמן הוא לא ראש ממשלה, הוא לא שר הפנים. מי שמעביר את החוק זה הממשלה שלכם, הקואליציה שלכם, לא רוטמן. רוטמן הוסיף שמן למדורה, הקצין, היה מנוף כדי להעביר את החוק. הוא שמח על כך, אבל שקד היא שרת הפנים בממשלה הזאת, וכל האגף הימני, שחבר בהסכם כתוב לציונות הדתית – הסכם כתוב – זה הממשלה. אני מבין שהרשימה המשותפת נמצאת באופוזיציה, וכשאתה באופוזיציה אתה מגיש הסתייגויות, מנסה לעכב, מנסה לשנות, מנסה להסביר לדעת הקהל, עוזר למשפחות, עומד לצד המשפחות, פונה בבג"ץ כמו שעשינו אז, גם בכנסת, גם בג"ץ, אבל אתה מצפה מחברי קואליציה להשתמש במשקלם בתוך הקואליציה כדי למנוע את חקיקתו של החוק הגזעני הזה. אתה לא יכול להתנהג כאילו היית חבר אופוזיציה ולתקוף את רוטמן. זה בלוף. שקר. אתם עושים שקר בעצמכם. מי שחושב שהוא לשון מאזניים צריך לבוא לקואליציה ולהגיד לה: רבותיי, החוק הזה לא יעבור, כמו שעשה גנץ לפני שבועיים על חוקים הרבה פחות קשים – הוא קם, עשה שביתה איטלקית והלך. כולם התיישרו לפיו, קיבל את מה שהוא רוצה. פה לא שמעתי פיפס של סנקציה של איום. מה אומרים למשל ברע"מ? אם המשותפת תגיש אי-אמון, נצביע אי-אמון, יעני (אומר בערבית: אנחנו שישה, הם ארבעה, ביחד עשרה, רק של האי-אמון.) בטח הממשלה לא תיפול, כי אלה לא יצביעו נגד הממשלה, יש להם חוק, ואלה יצביעו בעד הממשלה, לכן 50-40 יצביעו אמון בממשלה, ומרצ תימנע או תצא, כמו שהיה בקריאה הראשונה. לכן מי שמתנהג כך מאפשר לחוק הגזעני הזה לעבור בלי לעשות כלום, בלי לאיים על הממשלה. שמעתי את חבר הכנסת מנסור עבאס, שהיה כאן לפניי, אומר: זה חוק שמצדיק את הפלת הממשלה. אהלן וסהלן. הינה, אני מאתגר אותך: בוא נפיל את הממשלה הזאת יחד. לא עשרה – או שאתה מצטרף להצעת אי-אמון קונסטרוקטיבית, ואז יש 61, או שנחתום יחד, נחתים את כל חברי הכנסת על הקדמת הבחירות. ככה מענישים ממשלה כשאתה אומר שהחוק מצדיק הפלה של ממשלה. אגב, יש, אפשר להביא 61, בהחלט, אם מישהו רציני. (אומר בערבית: כלומר, אם מישהו רציני.) לא סתם חבר הכנסת רוטמן הכניס את המילה "יהודית". גם אתה מדבר על זה, מכובדי היושב-ראש. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> יהודית ודמוקרטית. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בסדר, האלמנט היהודי כאן הוא הקובע, כי החוק הוא אנטי-דמוקרטי. החוק הוא פרו-יהודי אנטי-דמוקרטי, כי הוא אנטי-פלסטיני ואנטי-ערבי. מי שתומך במדינה יהודית ואומר: היא תישאר כך, ומשלים עם כך, שלא יתפלא שמביאים לו חוקים שמוכיחים שהמדינה היא מדינה יהודית. המדינה היא יהודית כלפי ערבים ודמוקרטית כלפי יהודים, ולכן החוק הזה, שהוא חוק יהודי גזעני, הוא נגד ערבים ופלסטינים. אני מכיר – בימים האחרונים נפגשים עם אישה וזוג, 26 שנים הם נמצאים בארץ עם אישורי מת"ק. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יהודית ודמוקרטית. זה מה שזה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> 26 שנים מקבלים אישורי מת"ק. (אומר בערבית: הוא יוצא ומקבל אישור, אבל כדי לקבל אישור, בודקים אותו,) כל אישור כניסה מחייב בדיקה ביטחונית. 26 שנים הוא נבדק ולא נותנים לו איחוד משפחות. אבל יהודי – אם אשתו הייתה גרמנייה, הייתם מאפשרים לה איחוד משפחות אוטומטי, כי היא לא ערבייה. עכשיו פתאום מדברים על קליטת אלפי פליטים אוקראינים. (אומר בערבית: אחי, אלה, בני דודינו, מלאים באנושיות פתאום. הם מרחמים על הפליטים.) כולכם אמפתיה לפליטים. אתם המדינה שיצרתם את הפליטות הגדולה ביותר במאה ה-20, הפליטים הפלסטינים, ולא רק שאתם רוצים להביא כמה פליטים מאוקראינה עם ערבות של 20,000-10,000 שקל, אלא אתם גם מונעים מפליטים פלסטינים להינשא, להקים משפחה. ולכן, מכובדי היושב-ראש – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – החוק הזה הוא כתם שחור גם על הכנסת, גם על הממשלה, שהיא שינוי לרעה. בכל מה שקשור לציבור הערבי, הפלסטיני, הממשלה הזאת יותר גרועה ואגרסיבית מהממשלה הגרועה שקדמה לה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: וזה רמז לאן שייתכן שתגיע הממשלה הזאת והקואליציה. כל מי שנמצא בקואליציה של הממשלה הזאת נושא באחריות המוסרית, לא רק המדינית, להעברת החוק הזה.) << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אחרי כל כך הרבה שנים שאנחנו מתדיינים סביב החוק הזה, ואחרי שהשתמשנו בכל הארגומנטים, ודיברו גם החברים לפניי וצעקו את צעקתם של האזרחים הפלסטינים וגם התושבים הפלסטינים בעניין החוק הזה, לפעמים אני שואלת את עצמי איך יכול להיות ומה גורם לאטימות הזאת, לסגירת האוזניים והרצון לא להתעסק עם שום ארגומנט בצורה אמיתית. ואני שואלת את עצמי גם למה כולנו תוקפים את החוק הזה מהזווית שהוא מוצג – כאילו הוא חוק שבא להסדיר את עניין בקשות האזרחות והשהייה של אנשים שהם לא אזרחי המדינה. החוק לא מדבר על אזרחי המדינה, כאילו. הוא מדבר על אנשים מחוץ למדינה, בשטחים הפלסטיניים הכבושים, שמבקשים להתאזרח או לשהות. יותר קל לשווק את החוק בצורה הזאת ויותר קל להדביק לו אז כל מיני סיבות ביטחוניות, אבל בעצם, אם מסתכלים על המטבע מהצד השני שלו, זה חוק שמדבר על המובן של אזרחות במדינה הזאת, זה חוק שמתייחס לאופייה של המדינה הזאת, וזה חוק שמתייחס גם לטבע השלטון בתוך המדינה הזאת. למה אני אומרת את זה? כי אם מסתכלים על הצד השני של המטבע, החוק בא להסדיר את התנהלות האזרחים הערבים הפלסטינים בחיים האישיים שלהם – במי מותר להם כן להתאהב, עם מי להקים משפחה ואיפה אפשר להקים את המשפחה הזאת – וכופה עליהם בחירה בין חיי משפחה אמיתיים, נורמליים, בטוחים, לבין לצאת מהארץ כדי לחפש את האפשרות הזאת להקים משפחה במקום אחר. זאת האמת. מדינת ישראל לא יכולה להסביר לעולם איך היא עושה דבר כזה לחלק מאזרחיה, אבל יותר קל להסביר שהיא מנסה להסדיר למי לתת אזרחות ולמי לא. קשה יותר להסביר איך היא מסווגת את האזרחות בתוכה לאזרחות סוג א' ולאזרחות סוג ב'. אתם יודעים איך קוראים לדבר הזה כאשר יש לך מדרג של אזרחות בתוך המדינה? אתם יודעים איך קוראים לשלטון ולממשלות שמנסות דרך דיכוי, אפליה וחקיקה גזענית כמו שעומדת בפנינו – איך נקרא השלטון הזה? אז בואו אני אחדש לכם: זה שלטון אפרטהייד כחול-לבן, כחול-לבן, תוצרת ישראלית יהודית, כי אתם משתמשים בכיסוי הזה. אין יהודית ודמוקרטית, ועוד כאשר מביאים חוקים כאלה. אל תשלו את עצמכם. יש יהודית, אפרטהיידית, גזענית. אתם בעצמכם גורמים, הקואליציה – קואליציית השינוי גורמת לקשירה מאוד ישירה בין המילה יהודית למילה גזענות. זה מה שנעשה בחוק הזה. בחוק הזה – בעצם היום בעולם, בטח יגידו לי עכשיו: את עומדת על הדוכן של הכנסת, ואת נבחרת, והאוכלוסייה הערבית בוחרת. איך את מעיזה לדבר על אפרטהייד? באפרטהייד בדרום אפריקה לשחורים לא הייתה האפשרות לבחור. אז אני אומרת לכם: כמו שהשכל היהודי, הישראלי, יכול לפתח פטנטים, הוא פיתח גם פטנט אפרטהיידי חדש, אבל שמתאים ועונה על כל הקריטריונים הבין-לאומיים המשפטיים להגדרת אפרטהייד. אתם יכולים לבחור, אתם יכולים להיבחר, אבל ההסכם הבסיסי שבין מדינה לאזרחיה, שמדבר על העובדה שהמובן האמיתי, המהותי של האזרחות – זה השותפות בקביעת מהותה ואופייה של המדינה – לא תהיה לכם, אתם, האזרחים הערבים. לפי החוק הבין-לאומי ולפי ההגדרות הבין-לאומיות אפרטהייד זה שני דברים, שני קריטריונים צריכים להתקיים: קריטריון אחד זה חקיקה ומדיניות שמנסה לתת עליונות לקבוצה אתנית אחת על חשבון קבוצה אתנית שנייה. ואללה, כמו שאומרים בצרפתית: יאללה, בואו. זה לא מה שקורה? החוק הזה לא קובע עליונות של קבוצה אתנית אחת על קבוצה שנייה, אפרופו יהודים–ערבים, לפי הסדר הזה? דבר שני שהגדרת אפרטהייד מגדירה באופן הכי ברור זה קיום שתי מערכות חוקים שונים לאותם אזרחים או תושבים שגרים תחת שלטון המדינה. אפילו אם הייתי רוצה להגיד שהחקיקה מבדילה בין אזרחים בתוך גבולות 48' ובין תושבים שנמצאים תחת הכיבוש בשטחים הפלסטינים הכבושים – אבל לא רק את זה. מערכת החוקים הזאת היא גם שתי מערכות שונות – לאזרחים הערבים ולאזרחים היהודים במדינה. כי אם תזכרו טוב מאוד, הצד השני של המטבע של החוק הזה – לא שהוא מונע אזרחות רק מהפלסטינים בשטחים הפלסטיניים הכבושים שנשואים לאזרחים, אלא מונע מאזרחים ערבים פלסטינים מתוך המדינה לספח, לתת, לאפשר קיום משפחה עם אזרחות או היתרי שהייה. אז שני התנאים הבסיסיים לקיום אפרטהייד כן נמצאים, למרות שאנחנו נמצאים בכנסת. אתה יודע למה, כבוד היושב-ראש? כי נשללת מאיתנו – כולל אלה שיושבים בקואליציה – האפשרות להשפיע באמת. הרי מה טענו השותפים בקואליציה, מאלה שיש לנו ציפייה שיש להם דעות אחרות והם בעבר גם הוכיחו? ואני מדברת ספציפית על מרצ ורע"מ, שהפעם בחרו להתנגד לחוק. לפני כמה חודשים הם הצביעו בעד החוק. אין להם את היכולת להשפיע בדברים המהותיים. כשהצטרפו לממשלה או לקואליציה אמרו: אנחנו מצטרפים כדי להשפיע. אז אתם עדיין משפיעים במקום האינסטרומנטלי של המובן של אזרחות, לא המהותי. כי עובדה, בחוקים ובמדיניות שקובעת את מהותה ואופייה הגזעני של המדינה, אין לכם שום השפעה, ואתם בוחרים לא להשפיע. עכשיו, למה בוחרים לא להשפיע? זה שיקולים שלכם – כנראה, כדי להישאר ולקבל את המעט ממנעמי השלטון או מהתקציבים. עכשיו, כולם אומרים לנו: אנחנו משפיעים, מקבלים תקציבים. בדברים המהותיים, שנותנים לאזרחים שלנו שוויון אמיתי, שנותנים הכרה אמיתית בזכות האוכלוסייה הערבית הפלסטינית בתוך מדינת ישראל להיות שווה בין שווים, אין שום השפעה. אי-אפשר ללכת עם ולהרגיש בלי, חבר'ה. אי-אפשר. אם אתם חלק מהקואליציה אתם נושאים באחריות לכל החלטה ומדיניות שמבצעת הממשלה הזאת, כולל כל הפשעים שקורים יום-יום בשטחים הפלסטיניים, כולל כל הפשעים של הריסת בתים בתוך המדינה, בנגב ובצפון, כולל העובדה שהיום רוצים לאשרר מחדש את האי-שוויוניות של האוכלוסייה הערבית בתוך המדינה. היום האחריות גם עליכם מונחת על זה שהיום הכנסת מאשרת מחדש את היהודית האפרטהיידית. זה מה שקורה – האופי היהודי האפרטהיידי, זה מה שקורה היום. אי-אפשר שכשנוח וכשבטוח החוק יעבור – הרי מה קורה היום? איך זה? נוח להצביע נגד, למרות שלפני כמה חודשים היה צריך להצביע בעד. כי כנראה הממשלה הזאת, הקואליציה הזאת, אומרת בצורה הכי ברורה: חבר'ה, אתם נמצאים על הספסל היום. לא צריכים אתכם כדי להעביר את החוק הזה. אנחנו יכולים בקואליציה להתחבר לשורשים הימניים הגזעניים שלנו ולהעביר את החוק הזה, ואתם תחכו בצד. אתם יכולים אפילו להגיד שאתם נגד. (אומרת בערבית: חבר'ה, יש לנו פתגם שאומר: אללה ירחם על אבי, שהיה מאחה אותה אחרי שהיא נשברה. הגיע אבו אחד, אמר לו: מה? אללה ירחם על אבי, שהיה מאחה אותה לפני שנשברה. והייתה אפשרות שאתם תתקנו את זה לפני שזה נשבר.) היה אפשרי לעשות משהו לפני. היה אפשרי להשפיע מבפנים ולהגיד: החוק הזה לא יגיע לכנסת כשאנחנו בקואליציה. אבל למה לטרוח עד כדי כך אם אפשר להגיד שאנחנו מתנגדים, ונצא בהודעות לתקשורת שאנחנו מתנגדים, ונצביע במליאה שאנחנו מתנגדים? נחזור בסוף היום לישיבת ממשלה או ישיבת קואליציה ויהיה חם ונעים בפנים, והורדנו את זה מעלינו. (אומרת בערבית: ניערנו את זה מעלינו?) זה לא באשמתנו. זה מה שנקרא נלחם כמו אריה ונפל כמו זבוב. אני חייבת להגיד שאם יש שינוי אחד שהביאה הממשלה הזאת – שנים רבות דגלו ממשלות ישראל בהולדת הערבי הישראלי, הערבי שמנותק מהזהות האמיתית שלו, הערבי המבוית. השינוי היחידי שהצליחה הממשלה הזאת לעשות זה למצוא את אותם ערבים בינינו, לחבק אותם, לתת להם כמה תקציבים ולחלום שהם עוד יהיו הנציגים האמיתיים של האוכלוסייה הערבית. מי שרוצה אותנו יקבל אותנו רק כאזרחים שווי זכויות, מיעוט לאומי, שמכירים בזכותו על מולדתו. מי שרוצה אותנו שלא ינסה לקנות אותנו בתקציבים, שיקנה אותנו בחקיקה צודקת ואמיתית, בחקיקה אנטי-גזענית, בחקיקה שמקיימת ומבססת דמוקרטיה אמיתית ומכרסמת בשלטון האפרטהייד שאתם בונים יום אחרי יום. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, 25 דקות. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר עיסאווי פריג', אנחנו שמחים כל כך שאתה בבריאות ורפואה שלמה, שחזרת לתפקד, אז איחולינו להחלמה והרבה הרבה הרבה בריאות. אלף סלאמה, אבו כאמל. חבריי חברי הכנסת, תראו, מה לא אמרנו על החוק הזה. לפחות אני, שהשתתפתי בכל הישיבות בוועדת החוץ והביטחון – ועדת החוץ והביטחון, אתם שומעים? ועדת החוץ והביטחון, שהיום הוציאו, כבוד השר פריג', שהיום הוציאו גילוי דעת לעיתונות ואמרו שהיום אישרה ועדת החוץ והביטחון את חוק האזרחות. והיושב-ראש, אני קורא לו קפטן ר'. זה הוא אמר, צבי. אתה היית ואתה יודע שהוא אמר על עצמו, אבא שלו אמר שהוא רוצה שהוא יעבוד במוסד, בשב"כ, וקרא לו "קפטן רם". מאחר שאי-אפשר לחשוף את השם, אז תמיד אנחנו רגילים שאנחנו מקבלים – קפטן נ', קפטן א'. אז יש לנו קפטן ר', שאמר שהוא מביא את החוק הזה בלב כבד ולא שלם. אבל למה בכלל כתבו שהצביעו בעד החוק הזה שלושה והצביעו נגד שניים? מי השניים? חברת הכנסת מיכל רוזין ממרצ וחברת הכנסת אבתיסאם מראענה. ומי שיקרא את זה יסתכל ויגיד: איפה? איפה המשותפת, שאנחנו כבר שבועיים לא ישנים, לא ישנים ממש, תרתי משמע, עובדים מסביב לשעון ולא מתלוננים, כי זה התפקיד שלנו, להיאבק נגד החוק הגזעני הזה? זה שלושה נגד שניים, וכאילו אנחנו לא קיימים. ובאמת, אני הייתי מדי פעם בהצבעות אומר: אני נוכח. אמרתי שלפחות במליאה, חברות וחברים, כשאנחנו רוצים להוכיח שאנחנו נמצאים, אז אנחנו לוחצים – עאידה אומרת לי שאנחנו לא רוצים להשתתף, אז היא אומרת לי: תלחץ "נוכח" – נוכח, שאנחנו קיימים. אז בוועדת החוץ והביטחון – לא נוכחים ונפקדים. נוכח-נפקד, זה ועדת החוץ והביטחון. ולכן התנגדנו, התנגדנו מלכתחילה, וזה פגם מהותי, רציני, בחוק הזה, שמעבירים את החוק הזה, חוק האזרחות, בוועדת החוץ והביטחון. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, שמאז 2003 החוק הזה תמיד, אבל תמיד, היה נדון בוועדת הפנים, כי ועדת הפנים היא הוועדה שאחראית לכל נושא חוק האזרחות ולמשרד הפנים, לא ועדת החוץ והביטחון. אבל מה? בממשלת השינוי יש שינוי, שהחוק הזה לא עובר לוועדת הפנים. אז בשנה שעברה ולפני זה אמרו שמכיוון שלא הקימו ועדת פנים אז העבירו את זה לוועדה משותפת. אבל אמרנו – חצי נחמה. לפחות בוועדה המשותפת של חוץ וביטחון וועדת הפנים אנחנו נמצאים, והיינו. ואני הייתי אז נציג של הרשימה המשותפת. היינו נוכחים, הגשנו הסתייגויות והצבענו, לא כמו הפעם. אתה יושב – זה מחזה, כבוד השר עיסאווי, מחזה סוריאליסטי כזה, שאתה יושב, מצביעים, ואתה לא קיים, לא קיים. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> גם אני לא הצבעתי, תנוח דעתך. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתה, למרות שלא הצבעת – כל פסיק, כל תג שחבר הכנסת רוטמן לא הסכים עליו, מייד ירד, ואם הוא אישר משהו – ישר זה עובר, אפילו התאריך של החוק, שאנחנו יודעים שלפיד רצה אותו באוקטובר 2023, אחרי התאריך של הרוטציה. ואמרו בהתחלה, בישיבה הראשונה: אנחנו לא נסכים לשנה, רק 18 חודש, ובנוסחים שקיבלנו היה תמיד 18 חודש. שמחה רוטמן הגיש הסתייגות אחת. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> היה משקלו יותר משל רע"מ – – – לבד. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לבד, הגיש הסתייגות אחת, שמחה רוטמן – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – והיא התקבלה. שמחה, כל הכבוד. הגשת הסתייגות אחת, ובלעדיה החוק הזה לא היה חל, ויש כאלה שהגישו 50,000 הסתייגויות. 50,000. ואללה, עיסאווי, כשהיינו, אתה יודע, בוועדת הכלכלה ולא בוועדת הכספים, אתה וחבר הכנסת טיבי הייתם מגישים מאות אלפי הסתייגויות, כי זה התפקיד של האופוזיציה. תראו, הסתייגות אחת ויחידה, אמר: בלי זה אין חוק, ובלי זה לא היה חוק, וכששינו את זה – יש חוק. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: יותר מלשון המאזניים. יותר מלשון המאזניים.) << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: יותר מלשון המאזניים.) ככה עובדים. לא מגישים עשרות אלפי הסתייגויות – ויאללה, תצביע, תצביע בעד-נגד-בעד-נגד. זה התפקיד שלנו. תנו לנו לעשות את זה. אנחנו באופוזיציה, ותאמינו לי, אנחנו אלופים בזה. אנחנו מלמדים את כולם כאן מה זה אופוזיציה ומה זה עבודה פרלמנטרית. אנחנו אלופים בזה, כולם לומדים מאיתנו את זה, אבל זה תפקיד של האופוזיציה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> עושים את העבודה, לא מעתיקים. אני, כמורה, יכול להגיד לך שתלמיד גרוע, גם אם אתה נותן לו את הטקסט, הוא מעתיק לא טוב. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה נכון. ואז מקבלים חשד, אתה יודע. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא, הוא לא מבין. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אבל אז מקבלים חשד, סמי. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אז גם להעתיק הוא לא יודע. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בבגרות מקבלים חשד. פוסלים את הבחינה ואומרים לו ששנתיים אסור לו לגשת לבחינת הבגרות. אבל אני אומר, אנחנו נלחמנו ואמרנו את כל הדברים שצריך להגיד, ותאמין לי, אדוני היושב-ראש, לא אמרנו את זה רק כמס שפתיים או בשביל לנסות ולשכנע, כי אין את מי לשכנע. הדברים הקטנים ביותר – אתה יודע, חבר הכנסת האוזר, הדברים הקטנים שניסינו להכניס לחוק הלא-אנושי הזה, לחוק הגזעני הזה – נתקלנו באטימות לב, בשרירות, ברוע לב. מאיפה אתם מביאים את זה? ובסוף גם שמעתי אותך – מזילים דמעות על הפליטים המסכנים מאוקראינה. כולנו, תאמינו לי, נגד המלחמה הזאת, נגד שפיכות הדמים, בעד מתן פתרונות אנושיים, אבל למה אתם מרחיקים עד אוקראינה? למה? ואללה, טוב. תודה רבה, שרת הפנים. תשמע, מדינת ישראל נתנה פתרונות ל-25,000 פליטים. גם זה ישראבלוף. תשמע, הישראבלוף הזה, איפה שאתה – עיסאווי, אם היית פה והיית רוצה, ואתה בצד השני, היית עושה מהם פה קרקס, חבל על הזמן, כי ה-20,000 נמצאים כאן, 20,000 אוקראינים נמצאים כאן, והם לא חוקיים. מישהו שמע בשנים האחרונות שיש בעיה עם שב"חים מאוקראינה? שמענו? אתה שמעת, עיסאווי? אף פעם. כל הזמן – דרום תל אביב. כן, אחמד? << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> חלקם הצטרפו – – – לישראל. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא, אני שמעתי על מקרה שאוקראיני נעצר ונכלא בישראל לחמש שנים ועכשיו הגישו בקשה לשחרור מוקדם. אתם יודעים למה? כי עכשיו יש מלחמה באוקראינה והוא אח, וצריך לשחרר אותו כדי ללכת ולטפל בפצועים באוקראינה. יש בקשה ואולי היא תיענה. אבל אמרתי – צאו לא לאוקראינה, צאו לבאב אל-עמוד, לא-טור, לסילוואן, תראו אלפי משפחות שסובלות, שנקרעות. והם חיים כאן ולא באו ולא היגרו, לא בספינה ולא במטוס, ותשמעו את הסיפורים שלהם. והגיעו האנשים האלה והשמיעו את הזעקה שלהם. אני סיפרתי על מקרה קורע לב, שפניתי למשרד הבריאות, השר עיסאווי. יש תושבת ירושלים המזרחית שסיימה את לימודיה בהצטיינות, למדה רפואה. היא ניגשה לבחינת הרפואה הממשלתית ועברה את הבחינה. לא נתנו לה רישיון רפואה. פניתי למשרד הבריאות – אני אראה לך את מכתב התשובה שקיבלתי. מה זה המכתב הזה? אומרים לי: אתה לא יודע מה החוק? אתה מיתמם? אני אומר: למה? אומרים לי: היא לא יכולה לקבל כי היא לא תושבת קבע. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כי היא לא יהודייה, היא לא יהודייה. אם נולדת לגזע הנכון במדינת היהודים – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> היא לא יהודייה, בטח. אבל אני אומר, היא א5. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה משהו אחר. רופא יהודי, לא משנה איפה הוא נמצא, נותנים לו תנאים מועדפים. תבוא מארצות הברית, קח משכורת יותר מאשר בארצות הברית; תבוא מקנדה. אם אתה נולדת לגזע הנכון במדינת היהודים, זה משהו אחר. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה נכון. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> והיא, מסכנה, נולדה לגזע הלא-נכון במדינת היהודים. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה נכון, ולכן תכף אני – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> היא עשתה את הבחינה, קיבלה, קיבלה זכאות, הרשו לה, נתנו לה זכאות. אמרו לה: אם תביאי תושבות קבע – כי היא בתהליך של איחוד משפחות – – – << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> סמי מכיר במדינה כמדינת היהודים. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> סמי מכיר? סמי אומר שזאת מדינה יהודית ליהודים. מדינה יהודית לערבים זה תמיד – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> (אומר בערבית: אני לא דיברתי עליו כדי שלא יבין שמדובר במשהו שלילי, ועם זאת הוא המשיך. אני שמעתי אותו מההתחלה, אבל עשיתי את עצמי לא שומע. שמעתי את ההערה שלו והחלטתי להתעלם ממנו. תמשיך.) << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> (אומר בערבית: כי אתה מסכים להגדרה, לא מתעלם.) << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אנחנו לא מכירים, לא בהגדרה, ומי – – – << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> הוא אמר, לא אני. אוסאמה, הוא אומר, הוא אומר: במדינת היהודים, זה מה שקורה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא, הוא אמר: זה מדינה גזענית. טוב, נו, אני עוד מעט מסיים. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אם אתה רוצה שאני אגן עליך, רק תגיד לי. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> הוא לא אמר – – – שמגדירה את המדינה יהודית, הוא אמר: במדינה היהודית. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> היושב-ראש, רק תוסיף לו את הזמן על הרעש הזה, זה הכול. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> אוסאמה, זה עליי, תיקח את זה מהזמן שלי. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ווליד, בסדר, (אומר בערבית: מה שהוא אמר עד היום זה שהוא מכיר בישראל כמדינה יהודית; נולדה כזאת ותישאר. הוא לא סמי.) << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> (אומר בערבית: אני שמעתי אותו לפני 20 שנה,) אז הוא הביא. הוא חוזר על זה בעקביות. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בסדר. עיסאווי. השר עיסאווי. נתנו לה זכאות, כי אמרו: את בתהליך אחמ"ש. קיבלה זכאות. אבל אמרו לה: עכשיו, בשביל הרישיון – כשתקבלי רישיון, את צריכה להיות תושבת קבע. << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג': << קריאה >> איך נתנו לה לגשת לבחינות? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נתנו לה. אני אשלח לך את המסמכים. אחותה רוקחת – אותו הדבר. זה מקרה שאני מטפל בו. עכשיו, בא קפטן ר', אמר: אנחנו ניתן פתרונות לקבוצה הזאת של 12,000 משפחות שהן נפגעות החוק הזה מאז 2003, והחוק הזה יחול מהיום והלאה על משפחות חדשות. אמרנו: ואללה, יש הקלה משמעותית למשפחות האלה, סוף-סוף יש פתרונות לקבוצה הזאת. אני שמעתי אז את עיסאווי, שעלה ודיבר ואמר: אנחנו נותנים פתרונות, והגענו לסיכום עם השרה שקד: בדיקה פרטנית – פוטרים את כל הקבוצה הזאת. אמרתי: ואללה, עכשיו יש הזדמנות, ואז אנחנו מקבלים נוסח, סעיף 3א, שאומר: כל מי שמגיע מעל לגיל 50 ויש לו אישור שהייה מעל עשר שנים – ישודרג. טוב, אבל אז הכניסו שהוא יקבל אישור שהייה ארעי. יעני, המשפחה שהייתה אצלנו אתמול, שהיא 26 שנים – מלפני החוק, ואתה מכיר את המקרים האלה, עיסאווי, מה, אני צריך לספר לך? 26 שנה הם באיחוד משפחות, לפני החוק. אמרו: סוף-סוף (אומר בערבית: נקבל רישיון שיהיה קבוע,) סוף-סוף נקבל רישיון קבע, אחרי 26 שנים. אנחנו בגיל 54, 15 שנה אישורים כדין – בום, לא מקבלים כלום. למה? כי יש להם א5, והם נשארו עם א5 ולא שודרגו לרישיון קבע. זה הסעיף שהכניסו, ורם בן ברק מתפאר, מתגאה – הכנסתי הקלות. איזה הקלות ואיזה בטיח. עוד מקרה קורע לב, הסעיף שמדבר על ילדים. תשמעו, איימן, אחמד, סמי – הינה, גם השר – ילדים מתחת לגיל 14 יכולים לקבל אוטומטית רישיון קבע מכוח היותם ילדים לבני זוג שיש להם רישיון קבע. אבל אם הוא 14 ויום? לא, רק אישור מת"ק. ואז אמרתי, הבחור הזה, הילד הזה בן ה-15 או 16, ימשיך כל חייו לקבל אישורי מת"ק, ואז היושב-ראש אמר לי: לא, עד גיל 50. בגיל 50 יקבל א5. איזו אנושיות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תכף אני אגיע להאוזר. תכף אני אגיע להאוזר, בסוף. אמרנו: אבל זה ילדים. תשאירו, תתקנו את זה במקום 14 לגיל 18, שכל הילדים יהיו במעמד שווה. יש משפחות – חלק מהילדים זה עם – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – גם יהודים וגם ערבים, אמרת? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא, לא. רק ערבים. יהודים זה עם נבחר, עם נשגב, נו, בחייאת דינכ. מה אתה מדבר? << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני יודע, יש ילדים יהודים – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ילדים. אני מדבר, סמי, אני שם כוכבית. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא ילדים – – – בן אדם חי במדינה דמוקרטית, שומע שאתה אומר ילדים – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אז אני שם כוכבית, אני מקבל את ההערה שלך. כל מה שאני מדבר עליו זה משפחות ערביות פלסטיניות, ילדים ערבים ותו לא. יש משפחות שנקרעות, כבוד השר עיסאווי. חלק מהילדים, יש להם רישיון קבע, חלק עם אישורי מת"ק וימשיכו כל החיים שלהם עם אישורי מת"ק. למה לא מתקנים את זה? אבל עוד יותר גרוע – תראו מה הכניסו, פעם ראשונה מאז 2003, והאמת? בזכות היושב-ראש שיושב כאן, שהוא חלק מהממשלה, חלק מהקואליציה, והאופוזיציה – שמחה רוטמן ודיכטר – הכניסו, השר עיסאווי, סעיף מטרה. כי מה? לא היה ידוע מה מטרת החוק מאז 2003. רבותיי, 20 שנה בית משפט עליון לא ידע לפרש את החוק הזה, כי אין לו סעיף מטרה, ואז, סוף-סוף יש מטרה לחוק הזה: "מטרתו של חוק זה לקבוע הגבלות על אזרחות וישיבה בישראל של אזרחים או תושבים של מדינות עוינות או של האזור", קרי, ערבים, "ובצידן הסדרים חריגים למתן רישיונות ישיבה או היתרי שהייה בישראל" – וכאן משפט המחץ – "והכול בשים לב להיותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, ובאופן שיבטיח את השמירה על האינטרסים החיוניים לביטחון הלאומי של המדינה". זהו, זו מטרת החוק. אף אחד לא ידע. עכשיו ברור. השרה שקד אמרה את זה, גם השר לפיד אמר את זה. המטרה של החוק הזה היא כבר לא ביטחונית. אני אומר לכם, הופיע סגן ראש השב"כ בוועדת חוץ וביטחון. אני חשבתי, כשהייתי עורך דין, שמחה, והיו מביאים לנו את נציגי השב"כ, הם היו מעידים מאחורי פרגוד – קפטן א', קפטן זה, נ'. לא היינו רואים אותם. אמרתי, סוף-סוף יש הזדמנות, בוועדת חוץ וביטחון. הוציאו את כולם חוץ מחברי הכנסת. אמרנו, יאללה, עכשיו בזום. פתאום מסך חשוך, שחור. מה? א' מעיד מאחורי מסך, אסור לחשוף אותו. בסדר. שאלתי אותו: אומרים על 35 מקרים – תשמעו את המספרים – 35 מקרים של מעורבים מאז 2002. אמרתי: יש פילוח מי מעורב? על אילו עבירות? יש כתבי אישום? יש הכרעות דין? הוא אמר לי: בוודאי שיש. נגיש את זה לוועדה. יוק. עד היום לא קיבלנו את הפילוח הזה. בסוף אומרים: תכלית ביטחונית. לא ביטחונית ולא בטיח. אבל עוד יותר גרוע, סמי, עוד יותר גרוע – איימן, אתה מדבר אחריי? אה, עופר אחריי. עוד יותר גרוע, כאילו החוק הזה לא נפל ב-6 ביולי 2021, כאילו שהכנסת לא אמרה: אני מפילה את החוק הזה, הכניסו סעיפים 15(ב), (ג), (ד), אמרו: התחולה של החוק הזה היא תחולה רטרואקטיבית מ-6 ביולי, והחוק הזה יחול על כל הבקשות שהוגשו מ-6 ביולי עד היום. איך אפשר לעשות דבר כזה? זו חקיקה רטרואקטיבית פר אקסלנס, במאה אחוזים, באלף אחוזים. טענו: נושא חדש. מה פתאום? דוחים את זה. זה לא נושא חדש, כבר עמדו על זה – אפילו דברים של סיוע משפטי, של רישיון נהיגה. אתם יודעים, אומרים שמי ששהה בישראל במשך שלוש שנים ויש לו אישור, יש לו אפשרות להגיש בקשה למפקד האזור, ויקבל היתר לנהוג. הגשנו הסתייגות – וגם מרצ – כי קיבלנו את זה מהאגודה לזכויות האזרח. ואז מה? אומרים: דוחים את ההסתייגות, ואפילו את זה לא ביקשו. הוועדה ההומניטרית – תשמע, שמחה, כל הכבוד לך שכופפת אותם בעניין של המכסות, שהמכסה יכולה להיות אפס. אתם יודעים, היום בשעה 08:00, אחרי לילה ללא שינה, המשכנו בוועדת חוץ וביטחון. אומרים: המכסה תהיה כמו המכסה שהייתה ב-2019. כמה מקרים הומניטריים היו ב-2019? היה ויכוח בין 14 ל-35, ובסוף האגודה לזכויות האזרח שלחה וביקשה. אמרו: במקום כל הוויכוח הזה – 14–35 – בואו תעשו את זה לפי 2018, שהיו 54. ואללה, תשמע, הישג מזהיר שהצלחנו לתקן את זה ל-2018, באדיבותו הרבה של שמחה רוטמן, שהסכים. 54 מקרים הומניטריים. וואי וואי וואי, איזו סכנה לביטחון המדינה. אסון, אסון ביטחוני כבד נופל על מדינת ישראל – 54 מקרים הומניטריים. לסיכום, אדוני היושב-ראש, זה חוק גזעני. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> הייתי מרותק, לא ראיתי שסיימת. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני שמתי לב. אני לא רוצה לגזול את הזמן של החברים. החוק הזה, אמרנו עליו כל הזמן – אנחנו היינו עקרוניים. אנחנו הרשימה היחידה שהייתה, נשארה ותישאר בעמדות העקרוניות שלה. אנחנו לא מנהלים לא משא ומתן ולא תרגילים על זכויות בסיסיות ועל זכויות חוקתיות של משפחות שנפגעות, משפחות שסובלות. החוק הזה, במשמרת הזאת, בממשלת השינוי, הוא עוד יותר גרוע, עוד יותר גזעני, עוד יותר אנטי-דמוקרטי מהחוק שהיה במשך 20 שנה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, העברת חוק האזרחות מוכיחה שוב שמי ששולט בממשלה הזאת זה הימין הקיצוני, הגזעני ביותר. מרצ ורע"מ, וגם העבודה, עוד הפעם, שוב, מיישרות קו עם הגרועים שבגזעני ישראל, וממשיכות, כמו שהן עושות כבר חודשים, לשמש כעלה תאנה לממשלת הכיבוש והאפרטהייד. חבר הכנסת רוטמן צודק. חברי הכנסת של רע"מ, ואני אוסיף שגם של מרצ, עושים הצגה מול הקהל שלהם. אם הם היו רוצים, הם היו מפילים את החוק הזה. הם היו יכולים להגיד: או החוק, או הממשלה. הם לא עשו את זה, כי כנראה שחם ונעים להיות חבר בקואליציה ובממשלה. יש להם תירוץ קבוע – השר פריג' וחברת הכנסת לסקי, אני מדבר ספציפית אליכם, אני אשמח אם תקשיבו. יש להם תירוץ קבוע: אם לא הממשלה הזאת, תהיה ממשלת נתניהו ובן גביר. מרוב מאמץ למנוע ממשלת סיוטים מהסוג הזה, אתם עצמכם הפכתם לסיוט. הפכתם את עצמכם למוציאים לפועל של המדיניות שכביכול למען מניעתה חברתם לממשלה הנוכחית. מה שהיה פעם קו אדום של מרצ, שהיא אפילו הלכה עליו לבג"ץ, עובר עכשיו בלי שמרצ מאיימת בפירוק הממשלה, כפי שאני אמרתי. החוק הגזעני הזה, חוק האפרטהייד, זוכה לתמיכה אקטיבית של 104 חברי כנסת, ככל הנראה, אבל גם בתמיכה בשתיקה או בהימנעות ממעשה של עשרה חברי כנסת נוספים. רק אנחנו ברשימה המשותפת עומדים נגד הזרם הפשיסטי העכור הזה פה. אני חייב להגיד, ישעיהו ליבוביץ' צדק. תשימו לב מה ליבוביץ' אמר לפני שנים רבות, ואני מצטט אותו: העם הזה מתלכד מסביב לדגל, לצבא, לעוצמה המדינית, לגבורת המלחמה והכיבוש – הערכים הפשיסטיים. זהו ההסבר לקו המדיני שנקטה מדינת החברה הזאת ולאורח חייה של החברה הזאת מיום יסוד המדינה ועד היום. כך אמר ליבוביץ'. חברה שסוגדת ללאום עד כדי פולחן, שהיא מנהלת באמת פולחן מוות בצבא, והיא רואה בו ערך עליון על פני זכויות אדם, שוויון וצדק חברתי, זו חברה שבה שולטת תרבות פשיסטית, כפי שכתב בזמנו ליבוביץ'. ואכן, כך היה מיום הקמתה, אבל המציאות של הכיבוש מאז 1967 החמירה את המחלה הזאת, ואני רוצה להציע גם מדוע. אני אתייחס כאן דווקא למישהו שאני, איך אני אומר בעדינות, לא בדיוק מחובביו ותומכיו, אבל יש כאלה שכן. הוא נמצא פה על הקיר, האדון הרצל. הרצל, בספרו מדינת היהודים, הגדיר מה זה עם. לפי הרצל, עם זה קבוצת אנשים עם אויב משותף. זאת הגדרתו, ואני לא מתייחס כרגע אם היא נכונה או לא. במדינת היהודים רוצים אויב משותף, רוצים אויב משותף, גם אם זה אומר שצריך להמציא אותו, משום שאין שום גורם מאחד אם אין אויב משותף. אין דבר כזה שנקרא עם יהודי אחד גלובלי. אפילו, אתם יודעים מה? בקושי אפשר לדבר על עם יהודי במדינת ישראל. מה מאחד אותם? אמר ליבוביץ' שמה שמאחד אותם זאת אותה סגידה, אותו פולחן פשיסטי לדגל, צבא וכיבוש. אבל מה שנגזר ממה שהוא אומר – ואני מוסיף את זה באופן ברור – זה שמה שמאחד אותם, אם כבר, זה קיומו של אויב משותף מומצא. רוצים אויב. הסיבה שרוב האנשים שיושבים בבניין הזה לא רוצים הסכם שלום ולסיים את הכיבוש – מעבר לפונדמנטליזם של האדמה, מעבר למשיחיות – הם לא רוצים שלום כי אם יהיה שלום, לא יהיה מה שיאחד את כל חלקי הציבור פה, שאין שום דבר שמשותף לו, בעיקר אחרי שנים ארוכות של שיסוי והַשְׂנָאָה; בטח ובטח בחברה שבה מה ששולט זה תרבות, שלא לומר מבנה קפיטליסטי, שבו כל אחד לעצמו. לכן רוצים להמציא אויב ולנפח אותו. זה מה שעומד באמת מאחורי החוק הזה, נוסף להיבטים הגזעניים. אני לא יודע אם מישהו זוכר; נראה לי שהשר וחברת הכנסת של מרצ, אולי הם זוכרים. אתמול, כמדומני, או היום, לפני 30 שנה בדיוק הוקמה מרצ. שולמית אלוני ויוסי שריד מתהפכים בקבריהם אל מול הקריסה הטוטלית של אלו המתיימרים להמשיך את דרכם. בעיתון הארץ, באוגוסט 2003, נכתב כך – זה היה מייד לאחר דיון בוועדה באותו חוק שאנחנו דנים בו היום, חוק האזרחות והכניסה לישראל. כך נכתב שם בעיתון הארץ, כאמור, באוגוסט 2003: סוף השבוע האחרון מצא את גלית וג'מיל מדוכדכים במיוחד. הם עקבו בחרדה אחר הדיונים בחוק האזרחות והכניסה לישראל החדש שנערכו בוועדת הפנים של הכנסת ואחר כך במליאה. הם שמעו חברי כנסת מגדירים אותם ושכמותם כסכנה לביטחון המדינה, וחשבו שאם כבר, הקשר ביניהם יכול רק לקדם את השלום וההבנה בין העמים באזור. שימו לב למשפט הבא: כשחבר הכנסת יוסי שריד כינה את החוק פשע חקיקתי נגד האנושות – תקשיבו, השר פריג' וחברת הכנסת לסקי: יוסי שריד הגדיר את החוק הזה פשע חקיקתי נגד האנושות, וכשהוא אמר את זה, הם, גלית וג'מיל, הנהנו בהסכמה. במקרה הזה, הם אומרים, האנושות זה אנחנו. לא רק שמרצ של היום בוגדת בערכים שביטא כאן שריד, היא כופרת באותה אנושות, ואף באנושיות של הפלסטינים, משום שהחוק הנתעב הזה, שאתם חלק ממנו – אל תעשו הצגות, תצביעו נגד. איפה הייתם בדיונים? יכולתם להפיל את החוק הזה. << קריאה >> גבי לסקי (מרצ): << קריאה >> לא היינו בדיונים? אתה לא היית בדיונים. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> את הפלת את החוק הזה? את הפלת את החוק הזה? את נתת לו יד. את נתת לו יד. את חלק מהפשע ההיסטורי הזה, ושמך ייזכר לדיראון עולם עם כל שותפייך, ולא בפעם הראשונה. פעם זה אביתר ופעם זה החוק הזה ופעם זה הכנסת חיילים לבתי הסוהר ולערים. לכל זה יש לכם אליבי: שלא תהיה ממשלת נתניהו-בן גביר. אנחנו נהיה ממשלת נתניהו-בן גביר, זה מה שאתם עושים. מדובר בעונש קולקטיבי. איפה מרצ המופלאה שנלחמה נגד עונשים קולקטיביים? במאמר שהתפרסם לפני קצת פחות מחודש כתבה עו"ד הגר שכטר את הדברים הבאים – לאחר דיון שהיה על אותו חוק היא כתבה כך: חברת הכנסת מרב מיכאלי מהעבודה הצדיקה את תמיכת מפלגתה בחוק בתכליתו הביטחונית, אבל מהי התכלית הביטחונית במניעת קצבת זקנה מקשישים המתגוררים בישראל? מה התכלית הביטחונית במניעה מילדים שגדלו פה ללמוד רפואה? החוק לא מונע מתושבי שטחים לחיות בישראל, ככל שמוכח שלא נשקפת מהם סכנה ביטחונית, אלא מונע זכויות ממי שהוכרו כי אינם מסכנים את הציבור ושהותר להם להתגורר בישראל. החוק הופך את העניים לעניים יותר, שכן הוא מונע מהם את השירותים שנועדו לצמצם פערים חברתיים ומונע מהחזקים להתקדם, מפני שהוא מגביל את השתתפותם בגילדות ובמקצועות שמחייבים מעמד בישראל – ושוב, כל זה כלפי פרטיים שנבחנו ונמצא כי אינם מסכנים את ביטחון המדינה. אם זו לא גזענות, אני לא יודעת מה כן. החוק הוא ענישה קולקטיבית של ציבור שלם, שסובל מיחס משפיל ומשלילת זכויות אדם. ואם לא די בכך, ב-18 ביולי 2010 הופיע מאמר מאת שולמית אלוני, ושם כתבה כך: פירושו של התיקון לחוק האזרחות, שיעגן את האיסור לאיחוד משפחות בין ערבים ישראלים לפלסטינים, הוא אפלייתם של אזרחים אלה לרעה. המהפך מ"ישראל" כשם למדינה יהודית ודמוקרטית מבטא פגיעה בדמוקרטיה, כיוון שיהודית ודמוקרטית לא הולכים ביחד – שולמית אלוני כותבת. לפי שונאי הערבים הילידים בארץ הזאת, מותר לנשלם ולבזותם, כתבה שולמית אלוני ב-2010, וראו נא היום את אלה שמתיימרים להיות תלמידיה, רחמנא לצלן. אבל לא רק שמאל – גם כן שמאל – אלא גם מהימין. בינואר 1949 כתב יוחנן בדר מחרות הצעה לחוקת-יסוד מדינת ישראל. בהרצאה הזאת כתב כך: "יש ליצור חומת מגן לזכויות האדם והאזרח – – – על שמירת זכויות המיעוטים והגרים". רק כך "יובטח במדינה ממשל צדק", הוא כתב במבוא או בהקדמה להצעת החוקה שלו. ובסעיף 5(2) הוסיף וכתב כך: "בשום מקרה לא תהא המדינה מפלה אדם לטובה או לרעה, בשום מידה שהיא, מטעמי גזע, צבע עור, דת, לשון, מין או מטעמי מוצא לאומי". סוף ציטוט של יוחנן בדר, איש חרות. כמו שכבר אמרתי, לא ביטחון ולא נעליים, וכבר נתתי את הבסיס לדבריי אלה כשציטטתי את עו"ד שכטר. אבל יש עוד הוכחה – הסתכלו מה קורה עם פליטי אוקראינה שמבקשים, שמתדפקים על דלתה של ישראל. פנו אליי בימים האחרונים אין-ספור, אין-ספור נציגים וקרובי משפחה של פליטים אוקראינים שדם הגזע העליון לא זורם בעורקיהם וביקשו סעד למניעת כניסתם. לכל הרוחות, איפה אתם נמצאים? אתם השתגעתם? אנשים נמלטים על חייהם ובודקים בציציותיהם – אולי תרתי משמע – האם הם שייכים לגזע העליון או לא? אתם לא מתביישים? שכחתם מה היה לפני 75, 80 שנה עוד מעט? הרתיעה ההיסטרית מכמה אוקראינים שדם יהודי לא זורם בהם מעידה על האמת שבבסיס החוק הזה: שנאה תהומית גזענית לכל מה שאינו יהודי טהור, במיוחד אם הוא היליד, ה-indigenous. זאת הסיבה האמיתית – הגזענות ומה שאמרתי קודם, הניסיון לנפח אויב לשם אחדות מזויפת. בזמן שנותר לי אני רוצה, כמה שאוכל, להציג כמה סיפורים של פלסטינים שנפגעו מהחוק הזה. קיבלתי את זה מעורכי דין שמטפלים בנושא. ל', ילידת ג'נין, ות', אזרח ישראל ותושב עכו, נישאו בשנת 2004. לבני הזוג שלושה ילדים, כולם אזרחים. עד שנת 2006 התגוררו בני הזוג בג'נין ובעכו לסירוגין, משום שבקשתם לאיחוד משפחות לא טופלה, ולל' ניתנו היתרים לביקור בלבד. מאז שנת 2007 ניתנים לל' היתרי שהייה במסגרת איחוד משפחות שאותם יש לחדש מדי שנה. אילו לא הוחלה עליה הוראת השעה, הייתה ל' זכאית לאזרחות לפני כעשור. ההליך הביורוקרטי לחידוש ההיתרים מכביד מאוד על בני הזוג. מדי שנה הם נדרשים להמציא עשרות רבות של מסמכים להוכחת כנות הקשר וקיום מרכז חיים בישראל. מדי שנה הם עוסקים כשבוע באיסוף חשבונות וכל סוגי האישורים הנדרשים. ל' בוגרת לימודי כלכלה וניהול, ועבדה טרם נישואיה. היא מתקשה למצוא עבודה בישראל בשל מעמדה הלא-יציב. היא תלויה לחלוטין בת', כלכלית ומעשית. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> ולסיכום. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני אסיים רק את זה, ברשותך, אדוני. אין לה חשבון בנק משלה, היא אינה מורשית לנהוג ואינה זכאית לקצבאות של הביטוח הלאומי. גם בתקופת משבר הקורונה לא קיבלה מענקים וסיוע, דבר שפגע במשפחה כולה. בני המשפחה חיים בפחד שמא לנה – שם בדוי – תגורש מישראל אם מטעם כלשהו לא יחודש היתר השהייה שניתן לה. כאמור, זה סיפור מני אלפים. בושה וחרפה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה. << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אתמול בצוהריים נפגשתי מול הכנסת עם ילדה בת ארבע שהפגינה נגד חוק איחוד משפחות או מניעת איחוד משפחות. מקומה הטבעי בשעה הזאת בצוהריים להיות בגן ילדים, אבל היא נאבקה למען הזכות האלמנטרית שלה לחיות עם הזכויות הסוציאליות הבסיסיות ביותר. שאלתי אותה לשמה, ואמרה לי: סבין. סבין – שם קצת מוזר. שאלתי אותה: מה זאת אומרת סבין? אמרה לי: בערבית סבין הוא (אומר בערבית ומתרגם:) האור בשעות השחר. ההורים שלה נתנו לה את השם היפהפה הזה, שיש בו הרבה תקווה. סבין לא מאיימת על ביטחון המדינה, וכל טענת הביטחון היא טענה שקרית ונבזית, נלוזה. הרי הם חיים בתוך מדינת ישראל. האנשים שנאבקים למען הזכויות שלהם חיים בתוך מדינת ישראל. לו הייתה נשקפת מהם סכנה ביטחונית מסוימת – יש באפשרותם לעשות מה שהם וכל אזרח יכולים לעשות בכל יום, אבל את זה הם לא עושים, לכן זאת טענה שקרית נלוזה. הכנסת היום מזכירה את הפרלמנטים באירופה בשנות השלושים. בדיוק כך – כיבוש מתמשך, חוקי גזע, חוק העליונות, חוק הלאום, ביטול זכויות של מיעוט, כמו השפה הערבית. רק תגיד לי מה ההבדל בין ישראל היום לאירופה בשנות השלושים. מהו ההבדל? אני רוצה לפנות לחברים שלנו, לערבים שנמצאים בקואליציה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני רוצה לפנות אליכם בשפה הערבית, ואני רוצה לומר לכם את הדבר הזה: לפעמים מזדמנות לנו הזדמנויות להיות משפיעים במאה אחוז. למשל בשנתיים האחרונות, היינו משפיעים במאה אחוז – הגענו ל-13 ול-15 מנדטים ומנענו מנתניהו להרכיב ממשלה במשך שלוש מערכות בחירות, שלוש פעמים. זו השפעה ישירה. מובן שזו השפעה שנבנתה על קרקע מוצקה, על סלע; לא על חול – על סלע, על כוח. היום – היום, יום חמישי – באפשרותנו שלנו, באפשרות אבו הישאם, באפשרות עיסאווי, באפשרות ג'ידה, באפשרות אבתיסאם, באפשרות מנסור, באפשרות ווליד, באפשרות מאזן, באפשרות אימאן, באפשרות עופר ועאידה ואחמד וסמי ואוסאמה, באפשרותנו שלנו לבדנו לתת למשפחות האלה, היום, להתחיל לקבל את הזכויות שלהן, היום, יום חמישי. זה קרה כמה פעמים בשנתיים האחרונות, כאשר התחזקנו עם המשותפת, והיום. אני מבקש שנעמוד לא עם איחוד הממשלה, אלא עם איחוד המשפחות. ואני רוצה לתת לכם דוגמה. לפני שבועיים גנץ הביא הצעת חוק בעניין קצבאות הפנסיה לקצינים הבכירים הצבא, לעשירי הצבא. במקום שהם יקבלו בחודש קצבת פנסיה, למרבה הבושה, 60,000 שקל, הוא רוצה לתת להם 67,000 שקל; למרבה הבושה, במקום 70,000 שקל בחודש, הוא רוצה לתת להם 75,000 שקל. חלק מהקואליציה, למרבה הצער – לא הערבים, חלק אחר – אמרו לא, אנחנו לא מסכימים, המצב הכלכלי קשה לאנשים, אנחנו לא מסכימים. גנץ אמר: אם החוק הזה לא עובר, אין ממשלה. הממשלה התאגדה לבדה כולה ולחצה על כולם, והעבירו את הנושא. אני רוצה לשאול אתכם: מי יותר חשוב, קציני הצבא שמרוויחים 60,000 ו-70,000 שקל בחודש או סבין, או ילדים קטנים ממשפחות איחוד המשפחות? הערבים בקואליציה אמרו לראש הממשלה: אנחנו נבוכים מול העם שלנו. לפני שישה חודשים הצבענו בעד מניעת איחוד משפחות, הצבענו בעד החוק הגזעני. התבזינו ברחובות. הפעם תעזור לנו, תמצא לנו דרך. אחרי שבוע ישב איתם ואמר: יש לי דרך – זו מפלגת הציונות הדתית – יש לי הצעה גרועה יותר מההצעה הנוכחית לאיחוד משפחות, גרועה יותר מהאחרונה שהייתה, במשך 18 שנה. אבל אם אנחנו נסכים על ההצעה הגרועה יותר, אז יש לנו 90 חברי כנסת. אתם תצביעו נגד כדי שתוכל לומר לעם שלכם שהצבעתם נגד, והממשלה תישאר שלמה. החבר'ה היו מרוצים. עכשיו, מה הדבר החשוב? הדבר החשוב הוא המשפחות והאנשים שלנו שסובלים מחוק איחוד משפחות, הילדים הקטנים שסובלים מחוק איחוד משפחות, או הדבר החשוב הוא שתעשו טריק מלוכלך שלא עובד על אף אחד, ותישארו חברים היום, יום חמישי, ומחר, יום שישי, ואחר כך, בשבת – תישארו חברים בממשלה הזאת, שהעבירה את החוק הגזעני הזה? אני מבקש מכם, נשארו לנו עוד שלוש שעות עד להצבעה. אני מבקש מכם, פונה אל חברי התנועה שלכם שהם לא חברים בפרלמנט – אני פונה אליהם ואומר להם: דברו עם חברי הפרלמנט שלכם, אמרו להם: בושה, הסיפור הזה., בושה, ההתנהגות הזאת. בושה. החוק הזה הוא חוק נפשע. נפשע. נפשע באופן יום-יומי. בכל יום הוא מרע. בכל יום הוא מרע – אסור רישיון נהיגה, אסור ביטוח לאומי, אסור קופת חולים. בכל יום הוא מרע. אתם יודעים מה? אני רוצה לשאול אתכם שאלה. ברצינות, אם הממשלה הזו תלך מחר לבחירות, האם בנט הזה, ראש הממשלה באקראי, ראש הממשלה באקראי, בנט, הוא רוצה ללכת לבחירות? הרי הוא לא יעבור את אחוז החסימה. גדעון סער רוצה ללכת לבחירות? צריך מעט כבוד. מעט כבוד. מעט, מעט. דבר שני, ממשלה שתעביר את חוק איחוד משפחות תלך לעזאזל. אני רוצה לשאול אתכם, אני רוצה לשאול כל אחד מבני עמנו: במה הממשלה הזאת גרועה מהממשלה הקודמת? אני רוצה שמישהו יגיד לי. בכיבוש? בשייח' ג'ראח? בג'בל מוכבר? סילוואן? באל-וולג'ה? בנגב? ביוקר המחיה, הגבוה זה 15 שנה? יוקר המחיה הגבוה זה 15 שנה. להפך, זו ממשלה שנושאת את הסיסמה "ממשלת השינוי", העולם שותק לה. אבל אם נתניהו היה ממשיך, כל העולם היה יוצא לרחובות, יוצא נגדו. מכיוון שהם משתמשים בכיסוי ששמו "ממשלת השינוי", אין הפגנות בישראל נגדה. אם נפתח את הכיסוי של ממשלת השינוי, היא מבצעת את הפשעים המכוערים ביותר. זו הממשלה שלכם. אתם חברים בממשלה שמבצעת את הפשעים המכוערים ביותר. אתם יודעים מה? אני רוצה לשאול את בני עמנו שאלה פשוטה מאוד מאוד, ישירה מאוד מאוד: האם אתם מרגישים שהמצב שלכם השתפר אחרי שישה חודשים? היש שאלה פשוטה מזאת? פשוטה מאוד, השאלה הזאת, וישירה. האם אתם מרגישים עושר בחיים? אתם מרגישים שהמחירים יורדים? שהמצב טוב? יש יתרונות רציניים לכיבוש הזה? יש בנגב תוכנית גדולה להכרה בכפרים הלא-מוכרים, או כמו שמודה הממשלה, מאיר כהן, המצב בנגב לאחר שישה חודשים קשה יותר מאשר המצב בנגב לפני שישה חודשים? עיסאווי פריג', האם יש אזרח ערבי אחד מתוך 1.7 מיליון, אחד, אחד, שאומר לך: השבח לאל, המצב היום יותר טוב יותר משהיה קודם? למשל מבחינה כלכלית. מבחינה כלכלית, אנשי מזרח ירושלים יכולים להגיד את המילה הזאת? אנשי הנגב יכולים להגיד את המילה הזאת? אחי, אימא שלי ואימא שלך יכולות להגיד את המילה הזאת? הן יכולות לומר: המצב היום טוב יותר? לא. הממשלה שרוצה להעביר את החוק הזה, שתלך לעזאזל. אני רוצה לשאול: האם יש ממשלה גרועה מזו, גבר? רק הפשיסטית בשנים 1930–1932 הייתה מעבירה חוק כמו זה. על מה אתם סומכים? על מה אתם סומכים? אני אומר שאתם לא משפיעים על שום דבר. זו האמת. אתם לא משפיעים על שום דבר. דרך אגב, אני השתתפתי עכשיו בפסגה הכלכלית. שמע מה אני אומר, עיסאווי, הנושא הזה חשוב מאוד. הייתי בפסגה כלכלית. כרואה חשבון, יש לך ידע במספרים האלה. אני רוצה לומר לך מה המספרים האלה. אתה זוכר את 922. לצד 922 הייתה 1480, מה שנקרא "הבדואים של הצפון", הייתה 2397 לבדואים בנגב והייתה 959 לדרוזים – ביחד 24.5 מיליארד. מה היה התקציב של ישראל בשנת 2016? 424 מיליארד. 424 מיליארד. היום התקציב הוא 620 מיליארד. 620 מיליארד. מה עשו? הביאו את כל התוכניות יחד כדי לומר שזה מספר גדול, אבל השיעור שלו קטן מהשיעור שהיה ב-922. פחות. תגידו לנו, כיצד אתם משפיעים? על הכסף אתם לא משפיעים; על חוק איחוד משפחות אתם לא משפיעים; על הכיבוש אתם לא משפיעים. מה אתם, כלומניקים? מה אתם, כלומניקים? אתם רוצים משרות? אתם מחפשים משרות? מעדיפים. איחוד הממשלה הימנית הגזענית ואי-איחוד הילדים. אנחנו רוצים עמידת כבוד. אנחנו רוצים עמידת כבוד, זה מה שדרוש.) תודה רבה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, נער הייתי וגם זקנתי. אני נמצא כבר מספר לא מועט של שנים כאן בכנסת. גם לפני כן עקבתי אחרי עבודת הכנסת, מטבע הדברים כפעיל בתוך מפלגה שמכהנת בכנסת. אבל מסע צביעות כמו שהיום נעשה פה בכנסת, בשעות האלה, אני לא ראיתי. ראינו לא פעם אנשים שמדברים על חוק גרוע, מפלגות, חברי כנסת שמדברים על חוק גרוע, אבל באופן המעשי, מול הפלת הממשלה הם מתיישרים עם הקו. יכולים להיות גם כאלה דברים. אבל חוק ששתי מפלגות מרכזיות בקואליציה משמיעות את הדברים הכי חמורים על החוק הזה, כאילו זה חוק אפרטהייד, חוק גזעני, חוק שעושק ילדים מהורים, חוק שפוגע בחיים, חוק אכזרי, חוק שפוגע בציפור הנפש, חוק שפוגע ברגשות של הורים לילדים וילדים להורים – אני עוד לא שמעתי מילים חמורות יותר מזה על חוק, שמשקפות חוק, כשמדברים מתוך הלב ומעמידים אותו כדבר מרכזי. בסופו של דבר, מה הפעילות שעושים מול החוק הזה? הגשה של 50,000 הסתייגויות. על מי עובדים? אולי אפשר להגיד את זה לציבור, אבל אנחנו הרי יודעים את האמת. 50,000 הסתייגויות? לא צריך הרבה הסתייגויות, מספיקה הסתייגות אחת להנהלת הקואליציה: להעמיד את זה כתנאי להמשך השתתפותנו בקואליציה, רק דרישה ורק הכרזה על וטו. 50,000 הסתייגויות? לא צריך את זה. הסתייגויות זה עבודה של האופוזיציה. ראינו פעם קואליציה מגישה הסתייגויות? בקואליציה נלחמים בחוק דרך הסתייגויות? שמענו דבר כזה? אין דבר כזה. זאת לא מפלגה שהיא תוספת, ואם המפלגה אומרת שהיא תגיש הסתייגויות והיא לא מסכימה, הממשלה תמשיך לפעול. אלה מפלגות שכל אחת מהן, גם רע"מ וגם מרצ, כל מפלגה מהן רק אומרת את זה – אין קואליציה. בידיכם הדבר. הכול שאלה של איבוד ערכים, של דבקות בכיסאות. מדברים מן הפה ולחוץ. זה אחד בפה ועוד פעם אחד בפה, זה לא אחד בפה ואחד בלב. זה אפילו לא שום דבר. תראו את ההבדל, ואני מדבר על רע"מ. מפלגה שמכריזה שהיא גם מפלגה דתית, צריכה להיות מפלגה של ערכים, אמורה להיות מפלגה של ערכים. איבדתם את הערכים לגמרי, אם אתם מצביעים היום על דברים שהיו צריכים להיות ציפור הנפש שלכם. אבל אתם לא עומדים בזה, ועוד מנסים, במסע של צביעות, להגיד כמה זה כואב, ואם יהיה אי-אמון, אנחנו גם נצביע אי-אמון, ואין רוב. הכול למי? אנחנו יודעים את האמת, שאין בזה שום דבר. הכול רק חשבון, כי אם בין כך ובין כך החוק הזה יעבור, הממשלה תוכל להמשיך. אנחנו נצביע אי-אמון, נצא באי-אמון, הכול תלוי ומחכים לסיבוב השני ולסיבוב השלישי. אפשר לשחק את המשחקים האלה פעם אחת ועוד פעם, אבל לא כל הזמן ולא לכולם. בסופו של דבר, אני פונה אליכם ואני אומר לכם שאתם מאבדים את הדברים. עד עכשיו ידעתי שאתם לא מתערבים לא בגיור ולא בנושא של כשרות ולא בנושא של ביטחון – כן גיוס בני ישיבות או לא גיוס בני ישיבות. לא התערבתם בזה. יש לכם סוג של דרך. אבל כיום, כשאין לכם, איבדתם את זה. אז מי שפוגע בעם אחר, בדברים החשובים לו, בסופו של דבר פוגע גם בעם שלו, וזאת תוצאה של המעשים האלה. אני עומד כאן על הבמה ויכול להגיד איפה אנחנו עמדנו בדבר הזה, איפה יהדות התורה, איפה עמדו המפלגות החרדיות. לא היה ספק שאם לא ניכנס לקואליציה, הציבור ייפגע. אנחנו יודעים שעל הזכויות של האוכלוסייה החרדית צריך יום-יום ושעה-שעה – כל הזמן היינו צריכים לעמוד על הזכויות שלהם, אי-פגיעה בזכויות שלהם, ולתת להם את מה שמגיע להם. ידענו שאם אנחנו לא נהיה, ודאי ניפגע. לא חשבנו שעד כדי כך – לא חשבנו שעד כדי אכזריות, שיהיה כאן מסע נקמה של ליברמן ושל ישראל ביתנו בציבור החרדי, באוכלוסייה החרדית, באימהות עובדות, פגיעה, מסע נקמה אכזרי. אין אחד שיכול לבוא ולהגיד – אני יודע גם במה אוחזים חברי הקואליציה בעניין הזה, איך הם לא יכולים להסתדר עם זה, ואני רוצה להגיד את זה לזכותם. לפגוע באימהות לילדים שעובדות קשה, מתפרנסות? הן מועילות ומוסיפות למשק ערך מוסף גדול ובאופן מעשי להכול. הן עובדות מצטיינות בכל פרמטר, עם מוסר עבודה גבוה. הן נדרשות, צריכים אותן. הן נמצאות ועושות את זה – גם מגדלות ילדים, גם מתפרנסות וגם מראות דוגמה לאחרות. יש לזה ערך גדול, כלכלי, אישי, חברתי, אפשר להגיד. את כל זה אפשר, רק צריך להגיע לבג"ץ, אולי בצורה טכנית, שיבוא לעזרת אותן אימהות בציבור החרדי. זה לא קורה, זה אפילו לא 1 מ-1,000. עד כדי כך זה היה מסע אכזרי, שלא עמד בשום פרמטר ובשום תפיסה כלכלית-חברתית. זה לא נקרא מסע כלכלה? אני אומר את זה גם לרע"מ על ההצבעות שלהם – להיות שותפים בחוקים האלה וגם במסע הזה, שפוגע בצביון של מדינת ישראל, בשורשים של עם ישראל, בכל המסורת שלנו. השר לשירותי דת ממפלגת ימינה ידע ואמר פה לכולם: אנחנו נשמור. גם ראש הממשלה אמר: אנחנו נשמור על הדברים. אנחנו אומנם נכנסים לקואליציה של שמאל, ואנחנו יודעים מה העקרונות שלהם – אין כבר עקרונות – אנחנו יודעים מה התפיסה החברתית והדתית, אבל אנחנו נהיה כאן כדי לשמור. לא רק שאתם לא נמצאים כאן כדי לשמור, אתם עושים את המסע. אתם השליחים של ישראל ביתנו, אתם השליחים שלהם, ואתם עושים את זה. אתם עושים את הדבר הזה בכוח זה שאין לכם. אתם מוכנים לאבד את הכול בשביל הכיסא, אבל לא רק הכיסא. זה מסע שבציבור שלכם, לפי החינוך – אני שואל את השר מתן כהנא: איך אתה יכול להסתכל על ההורים שלך? איך אתה יכול להסתכל על הסָבוֹת? אני לא מדבר על הסבים החרדים שהיו לך, אני כבר לא מדבר על זה, אלא על החינוך שבאת ממנו. איך אתה יכול להסתכל ואיך אתה יכול לעמוד בזה? במסע של הריסה ועקירה בכל נושא שעשית. מי שאומר את זה כאן לא בא ממפלגות חרדיות או אישים חרדיים או אישים תורניים. אומרים לך את זה מתוך הציבור שאתה גדלת בו, שאתה מנסה להזדהות איתו, יחד עם ראש הממשלה, שרואה את זה ותומך בזה, בין בשתיקה ובין באופן מעשי. אין דבר כזה שלא לוקחים אחריות. את כל הדברים האלה אנחנו רואים. קח רק דוגמה אחרונה, שבסייעתא דשמיא לא עלתה בידך, בנושא של גרות. אתה מנסה דרך החלטת ממשלה גם לזרות חול בעיני הציבור, שאין חוק, שהוא לא עלה. ראיתי שעוד כמה חוקים לא עלו, ואנשים אמרו: זה המצב, זה המחיר שאנחנו – כל הכבוד לאופוזיציה שעמדה; או לא כל הכבוד, אבל זה המצב. יש מישהו אחד, השר לשירותי דת, שאומר: לא, אני אעשה החלטת ממשלה על הגרות הזאת. הרי העוול שאתה עושה לעם היהודי, זה יחס שלא עשו כבר הרבה הרבה שנים – מי שפגע כמו שאתה הולך לפגוע. כל התירוצים, כשאתה בא ואומר: נכון שהם לא יהודים, אבל יש כאן התבוללות, בגלל שהם חיים בתוכנו. מה לעשות? הם חיים בתוכנו, אז איך אני יכול לא להחשיב אותם כיהודים? תחשיב אותם כאזרחי מדינת ישראל. מישהו בא לפגוע בזכויות שלהם, במה שהם צריכים לקבל, בהטבות? אף אחד לא נוגע בזה. בכל אופן, יש מה שנקרא "העם היהודי". יש לו מינימום של כרטיס כניסה. לפתוח את השערים, לפרוץ אותם ולהגיד: הרי תהיה התבוללות – נכון, אתה צריך להילחם בהתבוללות. ומה אתה עושה? אתה מכשיר את ההתבוללות. אתה נותן על זה חותמת כשר ואתה אומר שזה בסדר, אין שום בעיה, אנחנו נכשיר את זה, נקים בתי דין. הרי קשה היום, עם האופציות שיש, ועל אף כל האופציה הזאת – צריך להגיד את זה, אני אומר את זה, ואני מכבד את מה שאמרו ברשות הגיור. אנחנו יודעים שכל רשות הגיור קמה כדי ללכת בדרך הכי מקילה והכי הכי כדי לבוא לקראת. וגם הם, יש להם קווים, ובלי זה – אני לא צריך להגיד הרבה. הרבה יותר קל להיכנס היום לעם היהודי מאשר להיכנס לאיזה מועדון חברים, לאיזה קלאב. אין מדינה שפותחת את שעריה באופן כזה פרוץ. מעבר לכך, אנחנו רוצים את כל אלה שעלו בחוק השבות, באופן כזה או באופן אחר. חוק השבות כשלעצמו, עם כל הכבוד – להגיד שחוק השבות מגיע לך בגלל שאתה שייך לעם היהודי? עולה שמגיע, או אחד שרוצה להיכנס לארץ, מה שהוא צריך להציג על יהדותו – לא מסתכלים אם אתה חי כנוצרי מלא ואתה לא מתכחש לכך. גדלת, אתה לא אשם; אני בכלל לא מאשים. אתה גם נולדת להורים כאלה, ומה שידעת זה כנסייה ביום ראשון, ידעת שלזה אתה משתייך. גם לא סבלת מזה אף פעם ואף אחד לא הטיח בך והשאלה לא נשאלה בפניך. ולמה? בגלל שההורים שלך וההורים שלהם, הסבא שלך והסבתא, ככה חיו. נכון שהסבא היה יהודי, אבל הוא חי עם לא-יהודייה, נוכרייה, ואלה החיים שהוא בחר. אתה יכול לבוא לארץ בתור יהודי, ולא רק שאתה יכול לבוא לארץ בתור יהודי, אתה יכול להביא את בן הזוג או את בת הזוג שלך. ואחרי זה, אתה אומר על כל אלה ששער הכניסה שלהם צריך להיות משהו מהיר, כדי להכניס אותם, בגלל שאתה גר כאן בארץ. הדבר שאתה עושה פה, הפגיעה שלך מתעצמת הרבה יותר עכשיו, לאור מה שקורה היום, כשבאים רבים מאוקראינה. אנחנו יודעים שאנחנו עושים הרבה, עושים פעילות. אין מי שיכול לבקר או להוכיח את מדינת ישראל; בכל אופן את היהודים, את הארגונים היהודיים. תראו מה הם השקיעו בשגרה, מה הם עשו שם לאומה היהודית – ארגונים שלמים שהיום, לאור הפעילות שלהם, אנחנו רואים אותם יותר. כל אלה שנמצאים בכל הקהילות האלה רוצים לבוא לארץ, לראות את ההשקעה שהם עשו עד עכשיו. לא נתנו שם שתהיה התבוללות, עצרו את ההתבוללות, קירבו את האנשים האלה לעם היהודי, לשורשים, אל מה שניתקו מהם בכוח במשך עשרות שנים. הארגונים האלה מחזירים אותם ומעוררים בהם את הרגש לנקודה היהודית, כמו שצריך להיות, כמו שיהודי צריך להיראות, כמו שהעם היהודי צריך להיראות. הינה, עכשיו, כשהם הולכים אחריהם, המנהיגים לא עוזבים. הם אזרחי ישראל. לא רק שהם לא עוזבים, הם נוסעים לשם כדי להיות איתם עד הרגע האחרון, מובילים אותם בבטחה, באחריות, במסירות, ביצירתיות, בהשקעות כספים ובסיכון שאין כמותם. באיסוף הכספים שאנחנו אוספים היום – האנשים האלה שאתה, ליברמן, מנסה לפגוע בהם, אותם אברכים ואברכיות, תורמים סכומים גדולים מאוד כדי שתהיה להם אפשרות להגיע לארץ בבטחה. עם זאת, אנחנו יודעים שלמרות המסירות הזאת, אף אחד לא מנסה לטשטש את הגבולות. הציבור שמגיע היום מכוח חוק השבות, עשרות האלפים שמגיעים, אתה כבר לא יכול להגיד שהם חיים פה כבר הרבה שנים, שהם כבר נמצאים פה, שהם אזרחים, אז עכשיו נעשה להם תהליך גיור. עם כל הכבוד, אנחנו עוזרים להם, מקבלים אותם יפה, וצריך לקבל יפה, אבל בינם לבין העם היהודי המרחק עוד גדול. בוודאי שהם לא מצפים לזה. אתה רוצה לעשות את זה. אנחנו יודעים שיש מפלגות שפועלות היום כנגד ההיגיון הזה, להביא רבים, רבים. כמה מדינת ישראל יכולה להכיל? אנחנו נמצאים במשבר דיור גדול, ויש כאן היום אלפי אזרחי מדינת ישראל שנמצאים כאן כבר כמה וכמה דורות וחיים כמו פליטים במחסנים, בחניות של בתים בקומה מינוס חמש. הם גרים ב-15 מטרים. איפה העזרה להם? אין להם עזרה? ועל חשבון מי? לא צריך לעשות את החשבון הזה? שאף מדינה לא תייסר אותנו ולא תוכיח אותנו. אין זכות לאף אחד. ועם כל זה, יש בצד הרבה יותר ריצת רגליים להרע. פתאום יש כאלה שהם יפי נפש. שם הם יפי נפש מסיבות אחרות, ושאף אחד לא יחשוב שזה כדי להציל מישהו, אנשים שהם פליטים. יש להם את הדרך. צריך להגיד את האמת: הם רוצים לבוא לכאן מסיבות פוליטיות, מסיבות של הגדלת הציבור הזה, ציבור המצביעים שלהם, לקחת אותם מסיבות שכולן כולן פופוליסטיות ופוליטיות לגמרי. וכשאנחנו מדברים על הכחש, על הצורה שיש כאן, על הידרדרות יותר ויותר, בניסיון לקחת חוקים כאלה, ואחרי זה להציג אותם בהסתייגויות – זאת המלחמה שאנחנו עושים. הכחש הזה נמצא לכל אורך הדרך, לכל אורך הקמת הממשלה. הקיום של הממשלה הזאת – אבני היסוד שלה הן התכחשות לבוחרים, התכחשות למה שנאמר. הרי לא צריך הרבה. כל התקשורת, כל המדיה וכל האמירות שנאמרו לפני הבחירות ותוך כדי הבחירות, בעידן הטכנולוגי של היום, שמים זה מול זה. מה אנחנו רואים זה מול זה? התכחשות שאין כמותה. אנשים היו צריכים להתבייש להתכחש ככה, לראות מה אנשים אומרים ואיך אומרים. אני אביא דוגמה לעניין שתפסה אותי הבוקר. ראיתי את התגובה על דוח מבקר המדינה על המטוס שעלה הרבה כסף. לי בטוח אין את התשובות, אם מישהו עשה שם כסף. איך אותה מפלגה, מפלגת יש עתיד, שהיא שהרימה את הדגל על הבזבוזים, על ממשלה רחבה, על נורבגים, על סגני שרים, על ראש ממשלה חלופי, על תקציבים, על תמיכות – כל מה שאנחנו רואים, הכול נעשה בעוצמה הרבה יותר גדולה, בסדרי גודל שאף אחד לא חלם עליהם, פי מאה ופי אלף. ועל זה לבוא ולהגיד שיש איזה דוח מבקר? מייד מתעוררים. צריך קצת בושה עצמית לעשות את זה, ולא עושים את זה. לראות את ההבטחות הרבות שהיו לאזרחי מדינת ישראל: אנחנו נביא תקציב. התקציב החברתי הזה ייתן לאזרחי מדינת ישראל ימים אחרים, ימים של התפתחות. מה אנחנו רואים? איזה חוסן כלכלי יש היום לאזרחי מדינת ישראל? לא צריך הרבה, לא צריך להיות מומחה לכלכלה. ולא צריך לחיות עם הבטחות של שרים שאנחנו נשמור, אנחנו נפתח את השווקים ואנחנו נעשה רפורמות. משלמים הרבה הרבה יותר, ואין מוצר אחד שלא עלה: מים, חשמל וכל השירותים עולים, שירותי הבריאות. איך אפשר להתכחש לדבר כזה? ותחבורה ציבורית. כשיש מחאה, מחכים עם זה. עכשיו יש דיונים, ובעוד כמה ימים אנחנו מעלים את התחבורה הציבורית, מעלים מיסים. והמיסים שעלו עכשיו, איך אפשר? זה לא כחש לבוא ולהגיד שאנחנו דואגים לאיכות הסביבה ואנחנו רוצים לעשות מס על החד-פעמי? הרי כשבאתם לוועדת הכספים, ראינו איך ההכנה הייתה כל כך שטחית, כל כך לא מקצועית. קבעתם פרמטרים של 1.4, ואני לא איכנס לזה עכשיו, בדקות הספורות. ראינו שכל המידע שלכם בעניין הזה היה מסיור באיזה סופר. בושה הייתה צריכה להיות על פניכם; כלימה הייתה צריכה להיות כשעמדתם מול חוסר המקצועיות, אבל מה שעניין אתכם זה 400,000 שקל או חצי מיליון. ראינו את זה גם עם השתייה המתוקה, ואני אביא את זה כדוגמה. כששאלו על שתייה מתוקה – בסדר, בריאות. אבל מה עם הדיאט? להגיד שעל זה צריכים להיות מיסים, על דיאט? שזה כמו הסוכר? לא על זה דיברו. הרי יש פער ענק. גם כשרוצים לדאוג לבריאות, הדרך להימנע משתייה מתוקה עוברת אצל רובם דרך הדיאט. זה בכלל לא עניין אתכם, שום דבר, העיקר לקבל חצי מיליון. זה וכל הדברים האלה – היה אפשר להרחיב ולהגיד על השחיתות השלטונית שלכם, שחיתות במינויים של קרובי משפחה, ואני לא מדבר על כספים רבים שניתנו כאן לכל חבר כנסת רק לאחרונה. אני שואל: מיצובישי מול להיות קונסול בסין, מה יותר? קונסול בסין או מיצובישי? זה מה שזכור על שחיתות שלטונית. זה לא נקרא שחיתות שלטונית, עם כל המהירות וכל המינויים האלה? כל מה שאתם צעקתם לכל אורך הדרך, אתם בעצמכם עושים הרבה יותר. פוגעים בדברי הדת, מי שעומד בראשות הממשלה, והמפלגה שאמרה שתשמור על הדת. היא זאת שמובילה, ולא אכפת לה מחוקים של חמץ בפסח, מחג הפסח ומחמץ בפסח. אם צריך לבחור במה שיש במסורת, במה שמחבר הרבה יותר מכל דבר אחר, זה החג הזה, המשמעות של חמץ בפסח. דבר אחר דבר. ולא נספר מה שאתם עושים בבתי חולים. מוכיחים את זה, כמה פגיעה יש בחולים, באנשים שנמצאים שם, ואין להם אפשרות אחרת. לא רק פגיעה ברגשות – פגיעה מעשית. אי-אפשר להימנע מחמץ בפסח, שמסתובב באוויר, וכל אחד לידך יכול להחזיק את זה. ומה שקורה עכשיו במחנות הצבאיים – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> משפט סיכום. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתם יכולים לברוח מהמציאות וללכת לנסות לעשות שלום על חשבון דברים אחרים, ערכים. יכול להיות שהיה צריך לחכות, ואולי בגלל זה אין סייעתא דשמיא. להזניח את ההסכם בווינה – הדברים שעומדים לפתחה של מדינת ישראל עם הרבה יותר סיכון והרבה יותר מתוך אחריות. אני מסיים, אדוני. אתם הייתם צריכים את הדבר הזה לבוא ולהגיד לפני העם. החוק הזה הוא באמת המראה של ההתנהלות שלכם, של האמת שלכם, האמת המזויפת הזאת. תודה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל וולדיגר. << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אני רוצה קודם כול וראשית לכול לברך את חברי שמחה רוטמן, שעמל קשות על החוק שאנחנו מדברים עליו כעת. הצבענו נגד החוק הקודם כי הוא היה רע, הוא היה רע למדינת ישראל. חטפנו ביקורת עצומה מלא מעט אזרחים, הוגי דעות, אנשים, עיתונאים וכו' – איך העזנו; כמה היינו חסרי אחריות. והינה, שמחה הצליח להביא חוק מאוזן יותר, שישמור עלינו עד שנצליח לחוקק את חוק-יסוד: ההגירה. חוק האזרחות הנוכחי שונה מהחוק שלא הסכמנו להצביע עבורו בכמה וכמה דברים, אבל אזכיר לפחות שלוש מהם. אחד – מכסות. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> שלושה. << דובר_המשך >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> צודקת, תודה. שלושה דברים. קיבלתי. אימא שלי שומעת את זה עכשיו, וחבל על הזמן. אימא, אני מתנצלת. מכסות. השרה תהיה מוגבלת במתן היתרי שהייה ורישיונות ישיבה במדינת ישראל. המכסה השנתית המרבית תהיה כמספר הבקשות שאושרו בשנת 2018. דבר חשוב ביותר, ושוב, תודה, שמחה, שהתעקשת על זה בעוז. הדבר השני זה שקיפות. שרת הפנים תצטרך לדווח בתחילת כל רבעון לוועדת חוץ וביטחון ולוועדת הפנים והגנת הסביבה על מספר הבקשות, האישורים והדחיות בנושא מתן רישיונות והיתרים. והדבר השלישי, ואולי החשוב מכול, זה שמירה על מדינה יהודית ודמוקרטית. אנחנו לא מתביישים לומר זאת. להפך, אנחנו גאים לומר זאת – יהודית ודמוקרטית, שמירה על האינטרסים החיוניים לביטחון הלאומי, ולאו דווקא הביטחוני, של מדינת ישראל. כולי תקווה כי האגף בקואליציה שאולי נשארה בו טיפה ימניות ודאגה שהמדינה שלנו תישאר יהודית ודמוקרטית, לא ייכנע למפלגות השמאל. האגף הזה יעביר את החוק הכל-כך חשוב הזה לביטחונה של מדינת ישראל וללאומיות שלה. תודה, שמחה, שוב, בפעם השלישית. ועכשיו אני רוצה לעבור לנושא אחר. אנחנו חייבים, אבל חייבים, לשפר את הטיפול בילדים ונוער בסיכון. אנחנו חייבים לא מחר, לא בעוד יומיים, אלא עכשיו. א' הוא נער, קטין, הסובל מלקויות לא מעטות. בין היתר הוא סובל מפוסט-טראומה מורכבת ביותר בשל התעללות שהוא עבר בילדותו על ידי בני כיתתו. א' היה מאושפז בעבר, בין היתר באמצעות בית המשפט בהליכי נזקקות וצו אשפוז כפוי. מזה כשלושה חודשים א' עצור, כן, עצור בבית סוהר. ולמה? כי מדינת ישראל לא מוצאת לו מסגרת מתאימה. כן, כן, היא לא מוצאת לו מסגרת מתאימה. מזה כשלושה חודשים הוא מטורטר מבית משפט לבית משפט, וכולם, כל השופטים בכל הערכאות, מורים לאנשי המקצוע לחפש לא' מסגרת טיפולית שתתאים לו, וכן תבטיח הגנה על החברה מפניו. אך למרבה הצער עד היום הזה ממש טרם נמצאה חלופה מתאימה, שוב, למרות שגם בית משפט השלום וגם בית המשפט המחוזי, בהחלטות ועררים, עשו מאמצים, כך נכתב בהחלטות עצמן, למציאת חלופה. א', בהיעדר מסגרת, לא מקבל את הטיפול שהוא זכאי לו ולו הוא ראוי, ולכן מפעם לפעם הוא נתקף בהתקפים שעלולים להיות מסוכנים. הוא נעצר הפעם כי הוא זרק אבן על שכן, כי הוא נבהל מפניו. א' הוא לא מסוכן ואלים. המחלה שלו, בהיעדר טיפול ראוי, היא שגורמת לכך, כלומר, אם היה טיפול ראוי בא', הוא לא היה מסוכן. הוא היה חי חיים משמעותיים, מצליח להתגבר ולהיות בחור ואדם נורמטיבי. החברה שלנו היא ההופכת אותו לכזה. א' הוא קורבן גדול; בעצם הוא לא כל כך גדול, הוא קטן. א' קטין אבל הוא קורבן, הוא קורבן גדול של החברה שלנו, של המדיניות של המדינה שלנו, של תפקוד לקוי של המערכת, של היעדר מסגרות ראויות. ובינתיים, בינתיים, כבוד היושב-ראש, הוא בכלא. ילד חולה, מתמודד עם קשיים רבים, יושב בכלא. בכלא. למה? למה? אני שואלת. והתשובה היא: ככה. כי לא מזיז למדינה שלנו כלום. הינה, אני מדברת על זה ואף אחד לא מקשיב, כי זה לא מעניין אף אחד. ילד קטין יושב בכלא ולא אכפת לנו. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תודה, אורית. אני יודעת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> נכון, הקשבת. אז אכן השכן לא צריך לסבול, אבל גם הילד לא, ולכן הוא צריך מסגרות ראויות לו. הוא צריך להיות במסגרות נעולות אבל שיטפלו בבעיות שלו, יטפלו בסימפטומים של המחלה, שהיא לא מטופלת. אבל כלום. אצטט מאחת ההחלטות של בית המשפט מלפני כחודש, אולי אפילו יותר מחודש, אבל לצערי שום דבר לא השתנה. וכך כותב בית המשפט: במהלך הדיון היום התברר מפי בא כוח העורר כי ישנו קושי במציאת חלופות מתאימות, וזאת בהיעדר מוסדות נעולים שיש בהם הן ליתן מענה לתחלואה נפשית והן לסיכון שעשוי להישקף לציבור. בית המשפט ממשיך וקובע כי כן, התברר כי ישנם שני מעונות נעולים אשר אולי יוכלו לתת מענה לסיכון הנשקף מהעורר, אולם אין בידי המעונות הללו ליתן מענה מספק לתחלואה הנפשית של א'. בית המשפט מציין כי ברור לכול כי גם במסגרת שירותי בתי הסוהר אין העורר זוכה לטיפול מספק; הכול בהתאם ליכולות של שירות בתי הסוהר, המוגבל מטבע הדברים לשמירה על הציבור ופחות לטפל בא'. גם בפעם ההיא, גם באותה החלטה של בית המשפט, נדרש שירות המבחן, בפעם המי-יודע-כמה, לנסות ולתפור חליפה אישית שתתאים למידותיו של העורר, של א', ושוב נדחה הדיון, ושוב א' נשלח לבית הסוהר עד שתינתן החלטה ועד שקצין המבחן יבדוק מה אפשר לעשות, ושוב דיון ושוב מגיע קצין המבחן ושוב הוא אומר שאין מסגרות, ושוב אין פתרון. לפני כחצי שנה בערך הוציא הממ"מ מחקר על סוגיות בפעילות המסגרות של רשות חסות הנוער. מתוך המחקר הזה עולים כמה נתונים, וביניהם שרשות חסות הנוער מפעילה 53 מסגרות, ובהן תשעה מעונות ממשלתיים והשאר במיקור חוץ, כגון מסגרות לאבחון ולהתערבות במשבר, כמו פנימיות והוסטלים, כמו קורת גג למתבגרים השוהים ברחוב, כמו קהילות טיפוליות לטיפול בהתמכרות, וכן מסגרות המשמשות חלופות מעצר לקטינים שהמשפחות שלהם לא יכולות לשמש עבורם חלופה למעצר. במהלך 2018, כ-24% מהקטינים שהופנו לחסות הנוער הופנו מכוח חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), כלומר, הם בעצם ביצעו מעין עבירות פליליות ולכן נשלחו לחסות הנוער בשל המעשים שהם עשו. כ-51% מאותם בני נוער שנשלחו הם מכוח חוק הנוער (טיפול והשגחה), כלומר אין כאן משהו פלילי אלא משהו אזרחי. כ-25% נוספים הופנו לחסות הנוער ללא התערבות של בתי משפט. בעשור האחרון, כך נכתב בדוח, האוכלוסייה המופנית לכלל מסגרות חסות הנוער פגועה יותר מבעבר. וחברים, כל זה, הדוח הזה – הוא אומנם לא נכתב אז אבל זה מה שהוא בדק – הוא עוד מלפני הקורונה, עוד לפני ריבוי הפניות והפגיעות והמסוכנות. לפני הקורונה. הקורונה רק החמירה את המצב. בשנים האחרונות, לצערי הרב, קיימת מגמה של סגירת מסגרות שונות בחסות הנוער. בשנים 2017–2019 נסגרו 14 מסגרות, ולא כי לא צריכים אותן – להפך, צריכים אותן, אבל חלקן, אולי חלקן הגדול, נסגרו עקב קשיים כלכליים של המפעיל. נשאלת השאלה, גם בדוח עצמו – ועד היום לא קיבלתי תשובה: האם נבחנה לעומק סוגיית התמחור והתקצוב של המסגרות הכל-כך חשובות הללו? במקביל לסגירה, כך נכתב בדוח, הרשות פועלת לפתיחת מסגרות חדשות ועורכת שיפוץ והרחבות במסגרות הקיימות. עם זאת, מצב הסגירה של מסגרת אחת לא מלווה בהכרח במצב שבו נפתחת במקביל מסגרת אחרת במקומה. חברים, חברות, נכון למועד כתיבת הדוח הייתה רשימת המתנה למקומות במעונות הנעולים של הרשות, רשימה של 164 בני נוער. חברים, 164 בני נוער ממתינים למעונות הנעולים. ומעונות נעולים, אתם יכולים להבין שזה נוער קצה, נוער שהכי צריך את המסגרת, את המעטפת, גם עבור עצמו וגם עבור הסביבה. ההמתנה, אם תשאלו, נמשכת מכמה שבועות ועד למספר רב של חודשים. בנוסף, כך קובע הדוח, אין כיום מסגרות בתוך חסות הנוער לנערים ונערות עם תחלואה כפולה. מוכרים מקרים של נערים כמו א', המעורבים בפלילים, לכאורה, והם בעלי קשיים נפשיים, אשר שוהים בכלא אופק. חלקם אף עברו כמה אשפוזים פסיכיאטריים תוך כדי השהות בכלא. כמה זה עצוב. אני קוראת את זה ובא לי לבכות. מדובר בבני נוער שצריכים טיפול רפואי. מי שמע כדבר הזה? מתי כבר נבין שנפש זה כמו גוף? אם היה, חלילה וחס, ילד חולה סרטן, הוא היה מקבל את הטיפול שהוא זקוק לו מייד, אבל ילד שצריך טיפול נפשי, הוא בסוף התור. בזמן ההמתנה למעון נעול – אתם זוכרים, 164 בני נוער נכון לכתיבת הדוח – חלק מהנערים ממשיכים לשוטט ברחובות וחשופים לפגיעות חמורות ביותר. חלקם מגיעים לכדי מצב של פגיעה עצמית, של זנות ושל עבירות פליליות. מין גלגל, דלת מסתובבת שכזאת – הם בחוץ, הם ברחוב, אין להם מסגרת. בלי טיפול הם עלולים ליפול למעשים פליליים, ואז הם נכנסים לכלא ולא לטיפול, כי אין מי שיטפל בהם. חלקם מידרדרים, וכמו שאמרתי, נכלאים בבתי הסוהר. חלקם נמצאים בסכנת חיים ממשית. מבקר המדינה, שבדק במהלך 2019 היבטים שונים של הפעילות בתוך המעונות הנעולים של רשות חסות הנוער, מצא לצערו כי משרד הרווחה לא קבע יעדים, מטרות וסדרי עדיפויות לטיפול בבני הנוער במעונות הללו. בעקבות העתירה לבג"ץ, מינה מנכ"ל משרד הרווחה דאז צוות בין-משרדי. נו, עוד פעם נמנה צוות ויכתבו דוחות. ומה יעשו עם הדוחות האלה? שאלה מצוינת. אותו צוות בין-משרדי, בהשתתפות משרדי המשפטים, האוצר והרווחה, התכנס כדי לגבש המלצות למתווה לפיתוח רב-שנתי של רשות חסות הנוער. עשרה חודשים נמשכה עבודת הצוות אך הם לא הצליחו להגיע לדוח מסכם. העבודה של הצוות הזה הסתיימה בהחלטה של מנכ"ל משרד הרווחה, וניתנה לכל אחד מהגורמים המעורבים בדיוני הוועדה אפשרות להגיש את עמדתו המקצועית. בינתיים לא הרבה התקדם. לאור המקרה של א', שאותו אני מלווה כבר כמה חודשים, הגשתי שאילתה דחופה לשר הרווחה, והוא השיב פה, ממש פה, ביום 29 בנובמבר 2021, כי חלק מהעיכוב נובע ממשא ומתן עם ראשי הערים. הוא ממשיך ואומר שם שראשי הערים לא רוצים לקבל את ה"תיק" הזה שנקרא מעון נעול. אני שואלת: למה, למה? למה הסטיגמה הזאת? החבר'ה האלה הם ילדים והם יכולים להיות ילדים שלנו, של כל אחת ואחד מאיתנו, ומגיע להם טיפול. בכל מקרה, ממשיך שר הרווחה ואומר, העיכוב הוא לא בשל תקציבים אלא בשל ראשי הערים. ובכל אופן דיבר השר על פתיחת מסגרת נוספת במעון טללים בדימונה. הכוונה, כפי שאני הבנתי, הייתה למעון נעול לנוער עובר חוק. אבל למיטב הבנתי, מאז נובמבר ועד היום, בעקבות הסכם עם עיריית דימונה, המעון בטללים לא יקבל נוער עובר חוק. ובכלל, עד שהמעון הזה ייפתח יחלפו עוד שנים רבות, כך שהמסגרת שכל כך חיכינו לה, כל כך חיכינו להקמתה, היא לא תהווה פתרון לקטינים הזקוקים למסגרת, מסגרת שמורה פוסט-אשפוזית לחבר'ה שנפתחו להם תיקים פליליים בשל הפרעות נפשיות, אבל גם אם כן, הפתרון יהיה בעוד שנים. א' יישאר בכלא, ואולי כשהוא יגדל ויהיה מעל 18, תימצא לו מסגרת מתאימה. אולי. אבל בינתיים הוא קטין והוא ילד. האם זה סביר? האם זה הגיוני? האם זה מוסרי? האם זה ראוי? כולכם יודעים את התשובה: לא. חד-משמעית לא. אז איפה אנחנו? למה אנחנו לא כופים שיהיו פה יותר מעונות נעולים? אבל אם אתם חושבים שהבעיה היא רק במעונות נעולים, אז אתם טועים; בכל המסגרות, גם של חסות הנוער, אבל כן, גם בתוך מערכת הבריאות, בריאות הנפש. בעצם, רוב אנשי המקצוע שנמצאים בתוך המסגרות הללו הם האנשים, הם המדריכים – הם האנשים שנמצאים בשוחות, הם נמצאים בחזית. לא כולם הם בעלי תואר אקדמי, אבל כולם עם נפש חפצה, עם נפש ענקית. אני קוראת פה פעם נוספת, אני חושבת שכדי להיכנס ולטפל בילדים האלה, בנערים הללו, בצעירים, ובכלל באנשים שהם חלשים יותר, שזקוקים כל כך להגנה שלנו – זה יכול להיות גם קשישים וגם ילדים עם מוגבלות, גם תינוקות ופעוטות חסרי ישע – הם צריכים את האנשים הכי טובים שיטפלו בהם ויעזרו להם להתקדם בחיים. לכן אנחנו חייבים לחוקק חוק או לקבוע בנהלים שכל בן אדם שמגיע לעבוד במקום הזה יהיה חייב לעבור מבחני אישיות, כדי לראות שהוא אכן מסוגל, שיש לו את הסבלנות ואת יכולת ההכלה לטפל בחסרי הישע הללו. מעבר לכך, בוודאי לעבור הכשרות, גם בתחילה, גם בכניסה לתפקיד ובוודאי תוך כדי התפקיד. וחשוב לא פחות – השכר, השכר הזעום, הזעום, שהם מקבלים עבור העבודה הכל-כך חשובה שהם עושים. העבודה מפרכת, העבודה מתישה, עבודה שצריכים להיות בה עם כל הלב והנשמה, אבל מקבלים לעיתים אפילו פחות משכר מינימום. ולכן אנחנו צריכים להשכיל ולהבין שכל חברה, חברה מתוקנת, נמדדת על פי החוליות החלשות שלה. אני אומרת את זה פעם אחר פעם, אבל אני לא אפסיק להגיד את זה עד אשר הדברים יתוקנו. אנחנו צריכים לסייע לאוכלוסיות החלשות. זה בדמנו. הם לא יכולים לחכות. הם צריכים דגים, וכדי שיהיו להם דגים, הם צריכים אנשים טובים סביבם, וכדי שיהיו אנשים טובים סביבם, צריך לבחון אותם ולבחור אותם בכפית, בפינצטה, את האנשים הכי ראויים. הם אלה שצריכים לעבוד עם חסרי הישע. וכדי שזה יקרה, כמו שאמרתי, צריך לעשות כמה וכמה דברים. נכון, זה יעלה קצת כסף, אולי אפילו לא קצת, אולי הרבה, אבל השר – ואני מאוד מוקירה ומעריכה אותו – שר הרווחה אמר שזאת לא בעיית תקציב. אז אם זאת לא בעיית תקציב, צריך לעשות את זה, ויפה שעה אחת קודם. כי בעיניי, זו בכלל לא הוצאה. זו לא הוצאה, חברים, זאת השקעה. כי אם מדובר בחסרי ישע שהם תינוקות אזי צריך לטפל בהם כמו שצריך והם יגדלו ויצמחו לאנשים משמעותיים, בוגרים משמעותיים. כנ"ל לגבי אותם ילדים, אותו א' שנמצא בבית הסוהר. גם היום עוד אפשר להציל אותו ולתת לו מעטפת נכונה, לתת לו קביים לחיים, והוא יצליח להתרומם למרות כל הטראומות שהוא עבר, הוא יצליח להתרומם ולהיות אדם שיכול לעמוד בפני עצמו ולנהל חיים משמעותיים. הוא אפילו יכול לתרום למדינת ישראל על ידי כך שהוא יעבוד וירוויח כסף וישלם מס הכנסה וביטוח לאומי. נכון להיום, אם נמשיך את היעדר ההשקעה בו ובדומיו, הוא בעצם יהפוך לנטל עלינו. אז נעזוב רגע את הצד הערכי, את הצד המוסרי, את הצד החברתי, ונסתכל גם בעיניים כלכליות: אז נכון שלא נראה את זה הרגע, אבל כמו כל דבר – כמו צמח שצומח, בהתחלה משקים ומזבלים ועודרים ומשקיעים ורק אחר כך הוא צומח – כך גם אותן אוכלוסיות של חסרי ישע. אם נשקיע בהם ונטפל בהם, הם יוכלו לצמוח ולגדול לתפארת מדינת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אורית סטרוק. 30 דקות עומדות לרשותך. << דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> 25 דקות. חמש דקות למרצ. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> 25? << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> שמחה רוצה לתת חמש דקות למרצ. מי אני שאני אגיד לא לשמחה, אחרי כל המאמץ שהוא השקיע פה בחוק הזה. אלוף. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> החוק הזה לא היה עולה להצבעה בלי שמרצ היו מסכימים – – – << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> נכון, בדיוק, אני מסכימה איתך. שמחה, אין עליך. אני באמת רוצה לפתוח בברכות לשמחה. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> על מה? << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אנחנו בחודש אדר, בחודש אדר מרבים בשמחה, משנכנס אדר מרבים בשמחה. ובאמת, מה שאני חווה בכל השבוע פלוס, שבועיים כמעט האחרונים, זה שמחה, שמחה, שמחה, שמחה ושמחה. שמחה נותן עבודה מדהימה על החוק הזה. גם אתה, אדוני היושב-ראש, מגיעות גם לך ברכות, גם אתה מיוזמי החוק, אבל תסכים איתי שהעבודה ששמחה עשה פה זה באמת, איך אומרים, מעל ומעבר לכולם. התברכנו בך, שמחה. אני לא איכנס לכל ההישגים, כי רבים כבר דיברו עליהם לפניי, ואין לי ספק שהדובר – מי אמור לדבר בחמש הדקות שלי ממרצ? אין לי ספק שמי שלא יעלה ממרצ, הוא ידבר בשבחך, אנחנו כבר יודעים את זה. אז אני מברכת אותך, שמחה, מכל הלב, על זה שהצלחת, למרות שעדיין לא זכינו בחוק-יסוד: ההגירה, אבל זכינו בשיפור משמעותי של החוק הזה, חוק האזרחות, בזה שהוא לראשונה מתייחס לזהות של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שזה בעצם חלק מעילת ומטרת החוק הזה. זו באמת בשורה ממש ממש נהדרת, שמחה, ותודה רבה לך. כיף להיות יושבת-ראש הסיעה שלך ולשבת לידך במליאה ולדעת שיש לנו כאן נציג נאמן כמוך. זה עוד לא כל שבחו של אדם בפניו, תירגע, הכול בסדר. באמת תודה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> את יכולה להגיד מה שאת רוצה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני רוצה לדבר על היבט אחר של חודש אדר, אדוני היושב-ראש. אנחנו נמצאים עדיין בז' באדר, שזה יום הולדתו וגם יום פטירתו של משה רבנו. אתמול דיברתי עליו בהקשר של נאום הפרידה מירדנה, והיום אני רוצה לדבר על היבט אחר של משה רבנו, היבט שאנחנו פוגשים אותו בשבת הקרובה. משה רבנו היה הראשון שהצטווה להילחם בעמלק. כן, כשיצאנו ממצרים, לפני שעשינו רע למישהו, התנפל עלינו עמלק, ומשה רבנו הצטווה על ידי הקדוש ברוך הוא: בחר לך אנשים וצא הילחם בעמלק. בשבת הקרובה אנחנו נקרא את פרשת זכור, שהיא הפרשה שבה אנחנו מצווים לזכור לעולם את מה שעשה לנו עמלק – נזכור זאת לעולם – וגם למחות את זכר עמלק. הפרשה הזאת, קריאת הפרשה הזאת או שמיעת הפרשה הזאת, היא מצוות עשה בכל שנה ושנה. תכף אנחנו ניכנס לזה. אני אקרא את הפרשה, היא קצרה, וכאמור אנחנו נקרא אותה בשבת הקרובה. "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלוקים. והיה בהניח ה' אלוקיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר ה' אלוקיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח". ונשאלת השאלה למה בעצם זאת מצוות עשה, לזכור את אשר עשה לנו עמלק. הרי אין היום עמלק. למה זו מצווה למחות את זכר עמלק? הרי אין היום עמלק. אתה מכיר אולי עמלקים, אדוני היושב-ראש? לא נראה לי. אתה מכיר בני עמים שונים אבל עמלקים אתה לא מכיר. אז למה? מה מהות המצווה הזאת של לזכור את אשר עשה לנו עמלק ולמחות את זכר עמלק? חשוב להבין את זה, כי הדבר הזה פוגש אותנו, המצווה הזאת פוגשת אותנו יום-יום, שעה-שעה, במיוחד בחודש אדר, ורבים וגדולים התחבטו בעניין הזה. אני אומנם לא תלמידת חכמים כל כך גדולה, אבל מה שהספקתי ללמוד הוא שגם הרב סולובייצ'יק, זכר צדיק לברכה, התלבט בשאלה הזאת – מי זה עמלק של דורנו ואת מי בעצם צריך לזכור ואת מי בעצם צריך למחות. ואמר הרב סולובייצ'יק שכל אומה שחורתת על דגלה "לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד", כל אומה כזאת שזה מה שהיא חורתת על דגלה, זאת אומרת שהיא מקדשת מלחמה על עם ישראל, "לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד" – היא בעצם עמלק של אותו הדור. והוא עוד הוסיף וכתב שכמובן הנאצים, יימח שמם, הם עמלק של אותו הדור, וגם סטלין, שקידש מלחמה על עם ישראל בהיבט של ביטול הזהות הלאומית והדתית של עם ישראל, גם אותו הגדיר הרב סולובייצ'יק, זכר צדיק לברכה, כעמלק. ובדורנו, אני חושבת שהרשות הפלסטינית, שחרתה על דגלה להשמיד את מדינת ישראל, לנהל טרור נגד מדינת ישראל, שמחנכת את ילדיה מגיל אפס לשנוא את מדינת ישראל ולהילחם נגדה ולפגוע בה ובתושביה בצורה אכזרית; הרשות הפלסטינית, שחוקקה חוק, שאחד החוקים הראשונים שהיא חוקקה היה חוק שמחייב אותה עצמה לשלם משכורת חודשית לכל מי שמבצע פיגוע נגד מדינת ישראל, נגד תושבי מדינת ישראל, נגד יהודים באשר הם, הרשות הפלסטינית מחייבת את עצמה לפי חוק לשלם למרצחים האלה, למחבלים האלה, לפי חומרת הפיגוע שהם ביצעו – בכך הפכה את עצמה הרשות הפלסטינית לגוף המאורגן הגדול ביותר בעולם, המשמעותי ביותר בעולם, שמייצר טרור בלי לייצר טיל אחד, בלי לייצר נשק בכלל. מעצם זה שהיא, בחוק שלה, בחוקה שלה, במהות שלה, היא מממנת כל מחבל שיוצא לדרך לבצע פיגוע, היא בעצם הפכה את עצמה, הכניסה את עצמה לגדר הזה של עמלק. ואני אזכיר, כיוון שהמצווה היא "זכור את אשר עשה לך עמלק", אני אזכיר מעט, מעט מאוד, טיפונת, פיגועים רצחניים שבוצעו על ידי מחבלים שהרשות הפלסטינית היא בעצם זו שדחפה אותם לפגע. כי צריך לדעת, אדוני היושב-ראש, שנכון להיום כל מחבל שיוצא לדרך, כל מחבל, מחזיק בכיסו צ'ק פתוח. על הצ'ק הזה חתום אבו מאזן. הוא יודע שככל שהוא "יצליח" יותר בפיגוע, ככל שהוא יבצע פיגוע יותר חמור, יותר מזעזע, יותר אכזרי, עם יותר נפגעים, עם יותר נרצחים, כך הצ'ק הזה יגדל. זה החוק של הרשות הפלסטינית. אז אני אזכיר חלק מהפיגועים האלה. בחרתי להזכיר פיגועים שהתרחשו בחודש אדר. בד' באדר ב' תשל"ח נרצחו בביתם, בתום סעודת השבת שלהם, הרב אלי והרבנית דינה הורוביץ, השם ייקום דמם, בביתם בקריית ארבע. עוד לפני שהמחבלים רצחו אותם, הם פצעו זוג שכנים שלהם, הרב מרדכי וליטי סעייד, שטיילו טיול שבת, טיול ליל שבת ברחוב הסמוך לביתם. ליטי נפצעה קשה, וברוך השם היא השתקמה והיא חיה איתנו היום. כאמור, אנחנו איבדנו את הרב אלי, שהיה רב, תלמיד חכם גדול, ואת אשתו המקסימה, הרבנית דינה הורוביץ. בו' באדר ב' תשע"א בוצע הרצח המזעזע של משפחת פוגל בביתם באיתמר. איבדנו את אודי, את רותי, את יואב, את אלעד ואת התינוקת הדס פוגל. כזכור, עו"ד אפרים דמרי סיפר שמנסור עבאס, השותף שלכם לקואליציה, אדוני היושב-ראש, הציע תשלום לאותו עורך דין על מנת שהוא ייצג במשפט את הרוצחים של משפחת פוגל. זה נושא שעוד צריך להתברר, עם מי אתם יושבים בקואליציה. בי"ח אדר א' תשס"ב התבצע פיגוע מהקשים ביותר, פיגוע בשכונת בית ישראל בירושלים, שבו נרצחו עשרה יהודים, ובהם שישה ילדים, כולל תינוקות, ועוד שני עוברים תאומים שלא שרדו בפיגוע הזה; אימם, שנשאה אותם ברחמה, נפצעה קשה והיא ניצלה, אבל את שני התאומים האלה היא איבדה. בזמן שהתרחש הפיגוע בבית ישראל אנחנו היינו בבית החולים סורוקה, סעדנו את בננו מרדכי, שימים ספורים לפני כן נפצע גם הוא בפיגוע. היינו בבית החולים סורוקה, וקשה שלא לזכור את האחיות בבית החולים רצות אלינו לחדר בדמעות, משום שבית החולים היה מלא במאושפזים בדואים שראו בטלוויזיה את הפיגוע הנורא והמזעזע, פיגוע הדמים הזה, וצהלו ושמחו וחילקו סוכריות. האחיות רצו אלינו בדמעות להיות בחדר היחיד שבו אפשר היה לזעוק על הפיגוע ולא לשמוח בו. אני רוצה להזכיר פיגוע שהתרחש גם הוא בי"ח באדר ב', בשנת תשנ"ה. בפיגוע הזה נרצחו שכננו נחום הוס, השם ייקום דמו, ויהודה פרטוש, השם ייקום דמו, תושב קריית ארבע. בכיסו של נחום, השם ייקום דמו, נמצא מכתב שהוא הכין כדי לשלוח ולבקש שיאפשרו לו להחזיק בחזרה את הנשק שנשלל ממנו כמה ימים קודם לכן. למה אני אומרת את זה? כי אנחנו עדים עכשיו – היום קיבלנו הודעה מזעזעת שבמסגרתה תושבים רבים ביהודה ושומרון התבקשו להפקיד בחזרה את הנשק שניתן להם להגנה עצמית. זה חלק מההכנות שעושה שר הביטחון שלכם, צביקה, שר הביטחון בני גנץ, שאף אחד לא מעז לגעת בו בציפורן קטנה, ואתם מאפשרים לו לעשות ככול העולה על רוחו. אז עכשיו, כחלק מההכנות לרמדאן, הוא גם מחרים נשקים מתושבים ישראלים ביהודה ושומרון. ממי הוא מחרים את הנשקים האלה? פשוט שנלמד ושנבין. ממי הוא מחרים? למשל, הוא מחרים את הנשק של סגן ראש המועצה האזורית בשומרון דוידי בן ציון, סמג"ד במילואים, שרק לפני חודש וחצי ביקרתי אותו כשהוא עשה מילואים עם הגדוד שלו בצומת גוש עציון. אז דוידי בן ציון כנראה, לפי גנץ, לא ראוי להחזיק נשק, עדיף שייקחו לו את הנשק, כדי שהוא יצטרך להגן על עצמו בביתו באלון מורה ובדרכים לאלון מורה ללא נשק. עדיף ככה כנראה בעיני בני גנץ. ממי עוד לוקחים את הנשק? מסגן אלוף במילואים יהודה ליבמן, מפקד גדוד מילואים בהגמ"ר שומרון, גיבור ישראל. גם הוא כנראה לא ראוי להחזיק נשק. תגיד לי, צביקה, שר הביטחון בני גנץ אסף נשק מערבי אחד ביהודה ושומרון, אחד, לפני שהוא שולל נשק מהאנשים האלה שצריכים להגן בנשק הזה על החיים שלהם, של המשפחות שלהם? הוא הניח מחסום אחד חדש כדי למנוע הגעה של מחבלים לתוך הבתים של דוידי ושל יהודה ליבמן ושל השכנים שלהם, כמו שהגיעו מחבלים לבתים של משפחת הורוביץ בקרית ארבע ושל משפחת פוגל באיתמר? אלה ההכנות שהוא עושה לרמדאן? אתם עושים משהו בעניין הזה או שאתם נותנים לו לעשות מה שבא לו? פשוט לא ייאמן הדבר הזה. אדוני היושב-ראש, אנחנו נקרא את ההפטרה. אחרי שנקרא את הפסוקים של פרשת זכור בבית הכנסת, אני כמובן אזכה לקרוא אותם במערת המכפלה. ההפטרה עוסקת בשאול המלך. שאול המלך היה המנהיג הראשון אחרי משה רבנו שהצטווה להילחם בעמלק, הראשון אחריו, ובשונה ממשה רבנו, שאול המלך נכשל במשימה. אתה יודע איך הוא נכשל? הוא נכשל כי הוא חמל, הוא חמל על אגג מלך עמלק. על החמלה הזאת ששאול המלך חמל על אגג מלך עמלק אמרו חז"ל את הביטוי "כל המרחם על האכזרים – סופו מתאכזר על הרחמנים". אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שאני יוצאת לפגרה הזאת בדאגה גדולה, ולא במקרה החלטתי להקדיש את הנאום האחרון שלי לסוגיה הזאת של "כל המרחם על האכזרים – סופו מתאכזר על הרחמנים". אני יוצאת בדאגה גדולה כי אני יודעת שבעוד שבועות ספורים יתחיל חודש הרמדאן, ואני יודעת – וגם אתם יודעים – איך נראה החודש הזה כל שנה ושנה: זה חודש של רצח, זה חודש של פיגועים, זה חודש של הסתה, זה חודש של התלהמות. אם ההכנות שעושה שר הביטחון לחודש הרמדאן כוללות החרמת נשק אישי מתושבים יהודים ביהודה ושומרון, אותי זה מדאיג ומפחיד מאוד, ועוד יותר מדאיג ומלחיץ אותי שאתם, שיושבים איתו בקואליציה, לא אומרים לו כלום, שום דבר. אמרתם משהו? ביקשתם שהוא ירפה מהעניין הזה? ביקשתם שהוא ישנה את הגישה שלו? כלום. שר הביטחון בני גנץ עושה בקואליציה הזאת מה שבא לו, ואף אחד לא מעז להגיד לו כלום. הוא הפסיק את יישום חוק הקיזוז של משכורות מחבלים. מאז אוגוסט השנה לא מקזזים יותר משכורות של מחבלים. אתה יודע את זה? הכסף מועבר במלואו לרשות הפלסטינית. ויותר מזה, בני גנץ החזיר חצי מיליארד שקל לכיס של אבו מאזן – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> חבר הכנסת רוטמן. חבר הכנסת רוטמן. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – כדי שהוא יוכל לשלם למחבלים מהכסף שלך ושלי ושל משלם המיסים הישראלי. היום כל מחבל שיוצא לדרך עם הצ'ק הפתוח הזה בכיס, עם הצ'ק הפתוח של אבו מאזן, יש על הצ'ק הזה חתימה נוספת, והחתימה הזאת היא החתימה שלך, צביקה, שלך, ושל נפתלי בנט, ושל אילת שקד, ושל מתן כהנא, ושל גדעון סער. אתם חתומים על הצ'ק למחבלים. איך אתם חיים עם הדבר הזה? איך אתם חיים עם זה? אתם מפקירים את דמנו, פשוטו כמשמעו. גם נותנים לאבו מאזן כסף כדי שהוא יוכל לשלם משכורות למחבלים וגם שוללים נשק מיהודים כדי שלא יוכלו להגן על עצמם. גם בדרכים ביהודה ושומרון מפקירים את דמנו. בכביש שאני נוסעת עליו הביתה, ואני אסע עליו שוב הערב, בכביש הזה מיידים ערב-ערב בקבוקי תבערה, ערב-ערב ויום-יום אבנים, ולא רק בכביש שלי. בכל הכבישים. מישהו עושה עם זה משהו? קיימתם על זה דיון אחד? נפגשתם פגישה אחת? עוד מעט אני אפנה את מקומי כאן לטובת חבר כנסת ממרצ, אני עוד לא יודעת מי זה יהיה, אבל יהיה מישהו ממרצ. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> לא, את מפנה לבצלאל. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> טוב, אז אחרי בצלאל. לא יודעת, אני ויתרתי על חמש דקות משלי לטובת חבר כנסת ממרצ. אתה יודע, צביקה, כמה עשו חברי הכנסת ממרצ מול שר הביטחון גנץ? הם ניגשו אליו, ישבו איתו ישיבה, קיבלו ממנו הבטחה שהוא יהרוס כל מבנה יהודי שצץ ביהודה ושומרון, והם עובדים מולו יום-יום ושעה-שעה שאת ההבטחה הזאת הוא יקיים. אתם ישבתם איתו פעם אחת לשאול איך הוא מגן על חיי יהודים ביהודה ושומרון? איך הוא מונע את התשלום של המשכורות למחבלים? למה הוא מחזיר את הכסף לידיים של אבו מאזן, מעודד הטרור ומייצר הטרור מס' אחת? פעם אחת עשיתם את זה? "כל המרחם על האכזרים – סופו מתאכזר על הרחמנים", וזה בדיוק מה שקורה בממשלה בראשותכם. אני לא מדברת עכשיו על זה שאתם יושבים עם מנסור עבאס, שעד לרגע זה הוא חשוד – הוא חשוד בתמיכה ברוצחי משפחת פוגל. אני מדברת על מה שאתם עושים עם בני גנץ. איך אתם נותנים לו להתנהל בצורה כזאת שקושרת את הידיים למתיישבים ביהודה ושומרון ולא מאפשרת להם להגן על עצמם? למה אתם לא עושים משהו בעניין הזה, מבקשים, פונים, מעירים? אתם כבר לא יכולים לא להצביע לו על חוקים, אבל בעצם כן, יש לו חוק שמתקדם בוועדת החוץ והביטחון שאתה חבר בה. יהיו דיונים בפגרה. אולי למשל אתה תגיד ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון שאתה לא מוכן להצביע על החוק של בני גנץ עד שהגזרה הזאת לא תתבטל? מה אתה אומר? עד שלא יחזירו את הנשק לדוידי בן ציון, סגן ראש המועצה האזורית – – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> משפט אחרון, צביקה. אני מציעה שאתה תודיע לבני גנץ ותודיע לרם בן ברק שעד שלא מחזירים את הנשק לדוידי בן ציון, סגן ראש המועצה האזורית שומרון, אתה לא מוכן, לא מוכן, להצביע בוועדת החוץ והביטחון בעד חוקים של בני גנץ. יש איזשהו רף מינימום שמצופה ממך, אדוני היושב-ראש. תודה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. << דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני שמח מאוד לעמוד כאן ברגע הזה, אולי הייתי אומר אפילו נרגש, מכיוון שאני חושב שאנחנו עושים עכשיו דבר חשוב מאוד, נכון מאוד וטוב למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לפני בערך חצי שנה הביאה לכאן שרת הפנים חוק רע, חוק האזרחות, הוראת השעה, במתכונתו הקודמת, שהייתה גם אז רע במיעוטו, אבל בממשלה שבסופו של דבר נשענת על אויבינו, על תומכי טרור אנטי-ציונים, וממילא שר הפנים או שרת הפנים, שהחוק במתכונתו הקודמת העניק לו את הסמכות הבלעדית לאשר את הבקשות החריגות לאיחודי משפחות – אותה מכבסת מילים שבסופו של דבר מה שעומד מאחוריה זה זכות שיבה שקטה של ערבים לתחומי ישראל הקטנה – בסיטואציה הפוליטית הנוכחית זה היה חוק רע. שוב, כאשר שר הפנים בממשלה יהודית, לאומית, ציונית, מפעיל שיקול דעת ענייני שבסופו של דבר נשען על האינטרסים של המדינה היהודית, וחזקה עליו שהוא עושה שימוש בשיקול הדעת שהעניק לו החוק במשקל, במידה ובמשורה, במינימום ההכרחי, אז זה היה חוק סביר. אבל כאשר שר פנים לא יכול לקבל החלטות בשיקול דעת ענייני לטובת מדינת ישראל כמדינה יהודית, אלא נתון לסחיטה מתמדת של מנסור עבאס וחבריו – ועכשיו דמיינו, כפי שהסברנו אז, את מנסור עבאס דופק בדלתה של אילת שקד, טוק-טוק-טוק, סטפה של בקשות: אם את זה את לא מאשרת, אנחנו מפילים את הממשלה, ואילת שקד, שקיבלה, לצערי הרב, יחד עם חבריה, החלטה עקרונית להקים את הממשלה הזאת למרות שהיא רעה מאוד לאינטרסים החיוניים של מדינת ישראל, העדיפה את השיקול הפוליטי על פני טובת העניין, הייתה כנראה נכנעת ומעדיפה את שרידותה של הממשלה ואת הקריירה הפוליטית שלה, ולכך לא יכולנו להסכים. לא יכולנו להסכים להעניק את מפתחות זכות השיבה למנסור עבאס, שיכפה על אילת שקד באיומים קואליציוניים להיענות לדרישותיו. לכן הפלנו את החוק הזה. צריך להודות על האמת, היו גם מחברינו מי שמתחו עלינו אז ביקורת. האשימו אותנו שעשינו פוליטיקה על חשבון ביטחונה של מדינת ישראל. טענו שכל המטרה שלנו הייתה להראות כמה הממשלה הזאת רעה, כמה היא לא ציונית, כמה היא לא מסוגלת לעמוד על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל, וכדי להוכיח את הטענה הזאת הסכמנו להמר על ביטחונה ולהפיל חוק חשוב. אמרנו אז, ואני שמח שאנחנו מוכיחים היום, שזה לחלוטין לא המצב. כאמור, הפלנו את החוק ההוא כיוון שהוא היה רע בסיטואציה הנוכחית, והתחייבנו לעשות הכול, ואנחנו מוכיחים עכשיו שהצלחנו, כדי להעביר חוק טוב יותר, שיתאים לממשלה הזאת. בחוק הזה אכן נכנסו ארבע תוספות מאוד מאוד חשובות, שוב, שהן חיוניות לביטחונה של ישראל, לזהותה היהודית ולמאזן הדמוגרפי: ראשית, מכסות – שוב, החשש היה שהמכסות תיפרצנה, מכיוון שמנסור עבאס ידרוש ושרת הפנים תהיה חייבת לתת. החוק הזה קובע עכשיו שאם השרה תרצה לקבוע מכסות, היא תצטרך לבוא אל הכנסת ולעבור תהליך שלם ויש ברירת מחדל. אם לא – הולכים שלוש שנים אחורה ומה שהיה הוא שיהיה. סביר להניח, המצב הגיאופוליטי כאן לא השתנה, מה שהתאים אז יתאים היום, וזה יהיה המינימום ההכרחי; גם הוא לא באמת הכרחי, אבל בסדר. הסיטואציה שנוצרה עם בג"ץ וכו' – המינימום ההכרחי. אז מכסות נכנסו. שקיפות – כן, אחת לרבעון יינתן דוח לשתי ועדות בכנסת בדיוק על מספר הבקשות שהוגשו וכמה אושרו, כך שנוכל לאכוף את נושא המכסות, וחס וחלילה לאף אחד לא יהיה יצר הרע לעבור על הוראות החוק בחדרי-חדרים, מתחת לשולחן, ולפרוץ את שעריה של מדינת ישראל לזכות שיבה שקטה. שלישית, נקבע באופן מפורש שמי שיקבל מעמד זמני ויפר אמונים למדינת ישראל – המעמד הזה יישלל ממנו אוטומטית. שרת הפנים תהיה מחויבת על פי חוק לשלול את המעמד. אני רוצה להמחיש: לפי דוח השב"כ, שנדמה לי פורסם לפני כחודש, ש-40% – נכון, חבר הכנסת רוטמן – 40% מהמעורבים בנגב בפרעות מבצע שומר החומות הם צאצאים של איחוד משפחות – אז אלה מהם שהם אזרחים – מאזרחים לא יהיה אפשר לשלול, אבל כן, הרבה מאוד מהמעורבים בפרעות מבצע שומר החומות מקרב הפזורה שנמצאים כאן מתוקף אותו מעמד זמני – המעמד הזה יישלל והם יחזרו לשטחי הרשות הפלסטינית. זה דבר מאוד משמעותי. אותו הדבר בעכו ובלוד: כל מי שקיבל כאן מעמד מתוקף איחוד משפחות ויפעל נגד מדינת ישראל, יוותר על המעמד. זה תיקון מאוד מאוד חשוב. כמובן, תוספת רביעית חשובה מאוד – אותה פסקת מטרה. צריך להבין, עד היום, למרבה הצער, שלא לומר מבוכה, כאשר באו נציגי מדינת ישראל להצדיק את החוק בפני בג"ץ, אז הם נשענו אך ורק על תכלית ביטחונית, נקרא לה טקטית, זאת אומרת, איום ביטחוני מיידי שנשקף כתוצאה מאותם אנשים שבאים משטחי הרשות הפלסטינית אל תוככי ישראל הקטנה. הטיעון הזה התקשה מאוד לעמוד. כידוע, יותר מפעם אחת החוק הזה צלח את משוכת בג"ץ ממש על הקשקש, על חודו של קול אחד, והטיעון של מתנגדיו היה: בסדר, עם כל הכבוד לצרכים הביטחוניים הטקטיים, תמצאו פתרונות אחרים. אני אומר לכם את האמת, זו לא הייתה תכליתו של החוק הזה, אבל בגלל שלמדינה אין אומץ – אני לא רוצה עכשיו להרחיב; זה קורה הרבה פעמים מול בג"ץ, סוג של איזה ביצה ותרנגולת. לפרקליטות אין אומץ, או לממשלה שאמורה לשלוח את הפרקליטות אין אומץ לומר את האמת בפני בג"ץ, ואז מתקבל פסק דין, והולכים ומצירים את מרחב התמרון של הממשלה בעניינים יהודיים וציוניים. אבל עכשיו החוק קובע באופן מפורש את תכליתו, ואני אקרא לכם את סעיף המטרה, והוא חשוב מאוד: מטרתו של חוק זה היא לקבוע הגבלות על אזרחות וישיבה בישראל של אזרחים או תושבים של מדינות עוינות או של האזור, ובצידו הסדרים חריגים למתן רישיונות ישיבה או היתרי שהייה בישראל – ותשימו טוב לב: והכול בשים לב להיותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית ובאופן שיבטיח את השמירה על אינטרסים החיוניים לביטחון הלאומי של המדינה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> על אינטרסים. לא "ה" – על אינטרסים. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לשמירה על אינטרסים החיוניים לביטחון הלאומי של המדינה. תודה לחבר הכנסת האוזר. תכף נגיע, בשלב התודות, גם אליך. אבל זה משמעותי. מכאן ואילך החוק לא אמור לתת מענה רק עכשיו לאלה שיש חשש ביטחוני קונקרטי ברזולוציה גבוהה, אלא שיקולים של ביטחון לאומי, שיקולים של דמוגרפיה, של מדינה יהודית ודמוקרטית. הדבר הזה קודם כול הוא אמת, וצריך לומר אותו ולא לשקר לבג"ץ, ואני משוכנע שהוא גם יחסן את החוק הזה בצורה הרבה יותר משמעותית. אלה ארבע תוספות מאוד משמעותיות: מכסות, שקיפות, שלילה, ואולי הייתי צריך להתחיל מסעיף המטרה. החוק הזה הרבה יותר טוב ממה שהיה בשנים הקודמות, וכפי שאמרתי, הוא בוודאי מתאים יותר לסיטואציה הפוליטית הנוכחית שבתוכה אנחנו נמצאים. כאן אני כמובן רוצה לומר את התודות: בראש ובראשונה לחברי חבר הכנסת שמחה רוטמן, שלקח על עצמו, בשליחותנו, את המשימה הזאת ועמל עליה חודשים. אני מוכרח להודות שגם אני הרבה פעמים במעלה הדרך לא האמנתי שיש סיכוי. חשבתי שמהתלים בו וכמעט אפילו ריפיתי את ידיו, אבל הוא התמיד בנחישות, במקצועיות, בחוכמה, ביכולת להתנהל פוליטית. שמחה חדש בפוליטיקה, אבל מהר מאוד למד את המגרש, את הכללים, את דרכי העבודה, והוביל את זה. שמחה ואני היינו בהתייעצויות ממש על בסיס יום-יומי, ועבדכם הנאמן – מול יתר ראשי מפלגות האופוזיציה. כמעט כל שבוע, בישיבות הקבועות שלנו ביום שני, הנושא עלה ונתנו סטטוסים. יצרנו מצב של חזית אחידה באופוזיציה. אז תודה לשמחה ותודה לחבריי ותודה לכל שותפיי לאופוזיציה. תודה כמובן לחבר הכנסת רם בן ברק, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, שיש לי איתו מחלוקות עצומות בהרבה מאוד נושאים, אבל כאן הוא הוביל את זה ביד רמה ובשום שכל, מתוך אחריות כבדה. אני חושב שהוא פשוט הבין שצדקנו בהתנגדות אז. תודה רבה לחבר הכנסת האוזר, שהגיש גם הוא הצעת חוק שמוזגה והיה שותף מלא. גם על צביקה יש לי כידוע כאבי לב גדולים מאוד, על ההחלטות הפוליטיות שהוא קיבל, אבל בעניין הזה הוא פעל נכון. ולחבר הכנסת אבי דיכטר, שגם לו הייתה הצעת חוק שמוזגה והיה פעיל ומעורב בדיונים האלה. כמובן לשרת הפנים אילת שקד, שכידוע אני לא חוסך את שבט ביקורתי ממנה, אבל פה צריך לומר מילה טובה, מודה ועוזב ירוחם. היא אזרה את האומץ לחזור בה מהסיכומים וההתחייבויות שנתנה למרצ ולרע"מ באותו הלילה של החוק הקודם, סיכומים חמורים מאוד. אני כמובן יוצא מנקודת הנחה שגם פה אין איזה סיכומים מתחת לפני השטח שאנחנו לא יודעים עליהם והתחייבויות, חס וחלילה, חמורות כנגד. אבל בהינתן שמה שאנחנו יודעים זה מה שיש באמת, אז היא הבינה את גודל השעה, שיתפה פעולה עם חבר הכנסת רוטמן, וביחד הבאנו את המתווה הזה. אני אומר שוב, הוא מתווה נכון וטוב, הוא לא מושלם, ואנחנו לא נפסיק לחתור לחוק-יסוד: ההגירה, וממילא אחר כך לחוק קבוע ומתוקן, חוק אזרחות, שכמובן יישען על כל אותן התכליות של חוק-יסוד: ההגירה, שנשען גם הוא על חוק-יסוד: הלאום. בתודות דיברתי כמובן על שותפיי באופוזיציה. אני רוצה לומר ליריב לוין, מרכז האופוזיציה, שליווה את זה לכל אורך החודשים ונתן הרבה אמון – אני מוכרח להודות שיריב לא תמיד הסכים, אבל בסוף ידע לגבות ולתת אמון. איך הוא אמר? אתם המובילים של העניין מטעמנו, אז אנחנו עומדים מאחוריכם. בימים האחרונים יואב קיש, ידידנו, שמנהל אותנו פה ביד רמה, גם בכישרון, בשום שכל, במקצועיות, נכנס חזק לעניין ונתן את הגיבוי. בעבודה משותפת, ברוך השם, הבאנו את התוצאה הגדולה הזאת. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> למה? יש לי עוד שמונה דקות. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> כי ביקשו לתת לקיש. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בסדר, אז עוד שני משפטים. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> לקיש מספיקות שבע דקות. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני מסיים. אני רוצה להפיק שלוש תובנות מהאירוע הזה בהקשר הפוליטי הרחב: 1. אני חושב שזאת הוכחה נוספת לכך שזו ממשלה רעה. העובדה שהחוק הזה יעבור עם האופוזיציה, הממשלה הזאת, הקואליציה הזאת, איננה ציונית ואיננה יכולה לעמוד על האינטרסים החשובים והחיוניים ביותר של מדינת ישראל. ואולי מצווה גוררת מצווה. החברים בתוך הקואליציה הזאת שהיו שותפים למהלך הזה עכשיו, יעשו קצת חשבון נפש במושב, יפרקו את הקואליציה הנוראה הזאת ויחזרו להקים קואליציה יהודית, ציונית ולאומית טובה לישראל, ישימו בצד יריבויות, משקעים, כעסים, וישלבו ידיים. הינה, הוכחנו שאפשר. אבל לא חד-פעמי – צריך לעשות את זה כל הזמן, ממשלה טובה. 2. אנחנו הוכחנו שאנחנו אופוזיציה אחראית. הפלנו חוק רע ועמלנו קשה, וברוך השם הצלחנו להעביר חוק טוב. אנחנו נוהגים כך לכל אורך הדרך. דברים טובים – אנחנו תומכים; דברים רעים – אנחנו נלחמים. 3. אם חלילה ההפצרות שלי בחלק הראשון לא ייענו והשותפים שבעבר הגדירו עצמם ימין בתוך הממשלה הזאת לא יפילו אותה, אז לפחות תלמדו מכאן לקח. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אתה כבר מכרסם בשבע דקות. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> צביקה, זה בסדר. אני מבין שאתה לא אוהב את מה שאני אומר עכשיו, ובכל זאת, תן לי בבקשה לסיים. רע"מ ומרצ נדבקו לכיסא ולא מפרקים את הממשלה, ואתם רואים, אפילו על אירוע כזה. אז הם עושים זעקות של כאילו. את המשחקים האלה כולנו הרי מכירים – צועקים, מגישים 50,000 הסתייגויות, צועקים כאן וכו'. בסופו של דבר לא מפרקים את הממשלה. זה אומר שאתם, האגף הימני, יכולים וצריכים לעמוד על שלכם הרבה יותר. זעקנו כאן הרבה על זה שגנץ יכול להשבית את המליאה פה על הפנסיות של החברים שלו ורע"מ על חוק החשמל, ורק אתם מעולם לא הצבתם קו אדום ואמרתם: זה מה שחשוב לנו ועל זה אנחנו מתעקשים. מה היה התירוץ שלכם? נו, מה אנחנו יכולים לעשות? אנחנו בני ערובה בממשלה הזאת וכל דבר שנעשה יביא להפלתה. אז הינה, מוכח עכשיו שאפשר לקדם מהלכים ימניים, ציוניים ולאומיים בכנסת הזאת, ורע"מ ומרצ צועקים – בסדר, אז יצעקו – והשיירה עוברת, ואנחנו כאופוזיציה לאומית וציונית נעמוד כאן במושב הבא ונזכיר לכם את זה ונדרוש מכם: כן, אתם יכולים להקים את אביתר ועוד עשרה כמוהו והממשלה לא תתפרק; ואתם יכולים להסדיר את ההתיישבות הצעירה והממשלה לא תתפרק; ואתם יכולים ליישב את הנגב והגליל והממשלה לא תתפרק; ואתם יכולים לעמוד מול מנסור עבאס ולא למכור לו את הנגב, ובהחלטות הממשלה להתעקש על פרק אכיפה בתוכנית החומש הממשלתית למגזר הבדואי ועוד ועוד ועוד. לעמוד על אינטרסים, וכפי שמוכח עכשיו, לא מרצ ולא רע"מ יפרקו את הקואליציה הזאת. אתם תתחילו לשרת את הציבור שבחר בכם. הוניתם אותו, שיקרתם לו, גנבתם את קולותיו להקים ממשלה רעה – לפחות תנסו עכשיו כן לייצג במשהו את ההבטחות שלכם. וכפי שאמרתי, מוכח היום שאתם יכולים לעשות את זה וזה לא מפיל את הממשלה. תודה רבה. כמובן כמובן, זה סוף מושב, אז פגרה נעימה לכל החברים, פורים שמח, פסח כשר ושמח גם בבסיסי צה"ל, יום הזיכרון, יום העצמאות. ניפגש כאן בכוחות מחודשים, בעזרת השם בממשלה אחרת, אם אתם תתעשתו והשכל הישר יגבר. תודה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת קיש. אני משאיר את הזמן של בצלאל, ואם אני אצטרך עוד להוסיף דקה או שתיים. << דובר >> יואב קיש (הליכוד): << דובר >> אתה רואה את השעון? אני ב-17:30 אפנה לחבר הכנסת דיכטר. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> מצוין. אני ב-17:30 – בבקשה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חושב שהליך החקיקה של החוק הזה, חבר הכנסת בצלאל ורוטמן ודיכטר והשרה – אני חושב שזה מאפיין מאוד את התנהלות הממשלה הזאת. הרי מה ראינו בממשלה הזאת? ראינו שכל אחד ואחד מהגורמים בקואליציה הזאת מכר את העקרונות שלו לטובת הכיסא. יותר פשוט מזה אין. אני בכוונה פותח פה את הציוץ שעכשיו ראיתי של השרה שקד, שכותבת: חוק האזרחות עבר בוועדת החוץ והביטחון, יעלה הערב להצבעה. אני מודה לרם בן ברק, שבסבלנות אין קץ וחוכמה רבה ניתב בין הסיעות השונות – זה קואליציה – ולשמחה רוטמן, שייצג את האופוזיציה בצורה מקצועית. כשרוצים לעבוד יחד למען המדינה, הכול אפשרי. אז קודם כול, ברור לכולם שמרצ ורע"מ לא רוצים לעבוד ביחד למען המדינה, לפי דברי השרה שקד, והם שותפים לה בקואליציה. היא יושבת בכיסא שלה בזכות קולות רע"מ ומרצ. כתבתי לה בתגובה – אני לא יודע אם ראית את הציוץ, חבר הכנסת רוטמן: שקד, אחרי שמנענו ממך בסיבוב הראשון של חוק האזרחות למכור את ביטחון המדינה לרע"מ ולמרצ, את עכשיו מודה לחברייך בקואליציה. אז אל תתבלבלי, השרה שקד, אני אומר לך בצורה מאוד ברורה: כל יום שאת מוכרת את ביטחון ישראל בשביל כורסת עור נחרט היטב בזיכרון של המחנה הלאומי. עוד חלק מאוד מרכזי בעמודי התווך של הממשלה – אני רואה פה את מנהלי סיעת רע"מ, ואתם עמודי התווך. בעצם כמו ששקד ובנט מכרו את הציבור שלהם, גם אתם מכרתם את הציבור שלכם. בעצם לא חשוב כמה יפגעו בציבור שלכם, אתם נשארים בממשלה הזאת. הרי מנסור עבאס, ווליד טאהא, אם אתם הייתם רוצים, אז החוק הזה לא היה עובר. אתם מוכרים את הציבור שלכם, ואל תספרו לי סיפורי סבתא ואל תגידו לי "כן רוצים". מאוד פשוט: כל שחקן בממשלה הזאת, אם הוא מחליט להפיל את הממשלה הזאת, היא נופלת. השרה שקד מכרה את הציבור שלה בסבב א', ואנחנו עצרנו את זה; אתם מוכרים את הציבור שלכם בסבב ב' – אין מי שיעצור, כי לכם לא משנה, אתם כבר נמצאים פה בפנים עמוק. הצבעתם בעד בחודש יולי, אני לא יודע מתי, אז אתם בדיוק כמו בנט, בדיוק כמו שקד – לא מעניין אתכם הציבור שלכם. הכול בשביל לשבת בקואליציה. כנראה בעניין הזה אין הבדל מאיזו מפלגה, איזו הצבעה, לא משנה כלום. כל השחקנים של הקואליציה הזאת – הציבור שבחר אותם לא מעניין אותם. אני רוצה לסיים ולומר ששמעתי פה את בצלאל אומר: הלוואי שיתעשתו הגורמים שבימין. חלקם יושבים פה אפילו על כיסא היושב-ראש. אני כבר מודה שאני לא יודע אם לקרוא לכם ימין, אבל אתם קוראים לעצמכם ימין, אז אני אכבד את האמירה הזאת. החוק הזה עבר, ובהצבעה בקריאה ראשונה ראינו פה רוב מאוד יפה, עד שהוגדר אי-אמון והפסקנו. הרוב הזה זה הרוב של המחנה הלאומי בציבור. הרוב של המחנה הלאומי בציבור נרמס בכנסת ישראל על ידי שתי מפלגות, ימינה ותקווה חדשה. את הרמיסה הזאת צריך לעצור, וצריך להקים פה ממשלת ימין לאומית. זה המהלך שאנחנו נוביל. אני אומר לכל מי שפה חושב שהספינה שלכם תמשיך לשוט: הספינה שלכם מקרטעת, היא עוד מעט שוקעת, והאמת, יש לאונייה הזאת ספינת הצלה קטנה אחת שיש בה מקום אחד פנוי. אני לא יודע מי יהיה הראשון שיקפוץ ויתפוס את המקום הזה, אבל כל החברים האחרים שלו יישארו מאחור. אז אני מאחל באמת לכולם שתהיה פגרה טובה. נמשיך לעשות למען עם ישראל, לא רק בבית הזה, גם במקומות אחרים – גם בציבור, גם בכל המקומות והאירועים – ושיהיה חג פסח שמח וכשר לכולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> תודה רבה. עכשיו חבר הכנסת אבי דיכטר. האמת היא שאני מניח, אבי, שבמהלך הדברים שלך אני אתחלף ויעלה כאן יושב-ראש הכנסת, אז אנצל את השניות עד שאתה עולה – מכיוון שזה אכן היום האחרון במושב וזה המושב הראשון שאני משמש כסגן יושב-ראש הכנסת, אז החלטתי, כדרכי מעת לעת, לתת איזה בית של שיר ישראלי לסיום. אז לאחל לכולנו ולכנסת ברוח השיר "האומנם" של לאה גולדברג, למושב הבא ואילך. "האומנם עוד יבואו ימים / בסליחה ובחסד / ותלכי" – את, הכנסת – "בשדה / ותלכי בו כהלך התם // – – – וביושר לבב שוב / תהיי ענווה ונכנעת / כאחד הדשאים, כאחד האדם". << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה כתבת? << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> זו לאה גולדברג, לא אני כתבתי. אני עשיתי אינטרפרטציה לכנסת. זהו, חבר הכנסת דיכטר, אתה מוזמן לעלות. << דובר >> אבי דיכטר (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, קודם כול, חיבור נכון ומעניין של שירה של לאה גולדברג ליום הזה של סוף המושב. אבל אני חושב שמי כמוך יודע, כמי שגם שקד על נוסח של חוק האזרחות, ואתה במו ידיך ניסחת סעיף מאוד משמעותי, ולצערי – אני משוכנע שגם לצערך – הקואליציה ברחה מהנוסח הזה. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> אבל אבי, אני המרתי אותו בסעיף המטרה. סעיף המטרה לא היה, ואמרנו את הדבר הזה. << דובר_המשך >> אבי דיכטר (הליכוד): << דובר_המשך >> אני חושב שההמרה הזו היא המרה – – << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> לא הייתי מפחית בסעיף הזה. << דובר_המשך >> אבי דיכטר (הליכוד): << דובר_המשך >> – – טובה חלקית, והיא קצת בורחת מהנתיב האמיתי ומהפחד – תכף אגע בסוגיה הזו. תראו, אני מדמיין לעצמי את ראש הממשלה נפתלי בנט יושב בחדרו, מחזיק קובייה הונגרית בידיים ומנסה לבנות סוף-סוף איזושהי פאה אחת שתהיה בצבע אחיד. הוא באמת עובד קשה; לוקח את הכתום של בנט ושקד, אבל מה לעשות, זה לא פוגש את הירוק של מרצ. מעניין, אגב, הצבע הירוק של מרצ יתחבר לנו עוד מעט למשהו אחר. הכחול של סער – שלכם – לא מתחבר ללבן של גנץ; האדום של העבודה לא מתחבר לביתנו; הירוק של עבאס – אללה יוסתור, משתלט כמו יבלית על כל הצבעים – על האדום, על הכחול, על הלבן, על הכתום הבהיר, על הכתום הכהה, על האדום הבהיר ועל האדום הכהה, ואתה רואה ירוק בעיניים. פתאום שמתי לב לצבעים: אני רואה שרע"מ ומרצ משתמשים באותו צבע – אלה אידיאולוגית, וכנראה שגם מרצ לאט-לאט זזו. האמת היא שזה לא מפתיע. כשאתה חוזר לאחור, לחוק שעבר כאן בכנסת ברוב מוחץ של 87 חברי כנסת בעד קיזוז משכורות שהרשות הפלסטינית משלמת למחבלים – קיזוז מהרשות הפלסטינית, מהמיסים שמעבירים להם – 87 חברי כנסת הצביעו בעד, 15 נגד, הרשימה המשותפת של אז ומרצ. כנראה שהירוק משתלט על הקואליציה הזו. גם אם המספרים שלו קטנים, ההשתלטות שלו גדולה. אבל כשמדובר בכסף, בתקציבים, הצבעים דוהים חיש מהר. אבל כשמדובר בחאק אל-עוודה, מה שנקרא זכות השיבה של ערבים לארץ ישראל, למדינת ישראל, פתאום אתה רואה כמה אתם – ממשלתך, בנט – כמה הקואליציה שלכם, כמה היא תלויה בנו – בליכוד, במפלגות האופוזיציה האחרות, במפלגות הלאומיות, אלה ששומרות על ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, שומרות באמת. לא שאני מקל ראש, אדוני היושב-ראש, במשפט "מדינה יהודית ודמוקרטית", אבל אני חושב שכשיש חוק-יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, לא צריך לחשוש, לא צריך להיבהל ולא צריך להתבייש, חס וחלילה, אלא אפשר לשים אותו בסעיף מטרה לחוק אזרחות או תיקון לחוק הכניסה לישראל ולא להיבהל. אבל כשאתה תלוי בארבעה חברי כנסת ובעוד שישה חברי כנסת, תלוי – דע לך, בסופו של דבר הוא תלוי על באמת. אני חושב שהמרכיב המדיני והמרכיב הביטחוני אלה המרכיבים האמיתיים שכשהם מגיעים, נוגעים, עוקצים ודוקרים, אולי אפילו מלטפים את הקואליציה, פתאום אתה רואה איך הקואליציה נכנסת למוד של הישרדות. מוד של הישרדות – אתה יכול לראות את זה בדוגמאות חיות – מפירים ברגל גסה. אדוני היושב-ראש, אתה כרגע מייצג כאן את הכנסת, את בית המחוקקים של מדינת ישראל. איך יכול להיות שממשלת ישראל – שר הביטחון נותן מענק של חצי מיליארד שקל לרשות הפלסטינית מתוך הכספים שהמדינה, שהאוצר, מקזז על פי חוק מכספים שמועברים לרשות הפלסטינית? ואתה פונה בשאלה ואתה מקבל מריחה, ואתה פונה בעוד שאלה ומקבל שקר. מאיפה אתה, אדוני שר הביטחון, לקחת 350 מיליון שקל והעברת לרשות הפלסטינית? על סמך מה החלטת ש-150 מיליון שקל נוספים שצריכים להיות מקוזזים בחודשים הבאים, לא יקוזזו ויועברו לרשות הפלסטינית? ביחד – 150, פלוס 350 – חצי מיליארד שקל. זה חצי מיליארד שקל שמשחרר אנחת רווחה ברשות הפלסטינית, הם יכולים לשלם משכורות למחבלים שבבתי הכלא הישראליים או למשפחות המחבלים שבבתי הקברות הפלסטיניים. פשוט מצפצפים על הכנסת, מצפצפים על חוקיה, מצפצפים על אזרחי מדינת ישראל, וכאן בכנסת אתה אפילו לא מצליח לזכות לתשובה רצינית. תראה, אדוני היושב-ראש, אני חושב שאין לזה תקדים. אין תקדים לדבר כזה שאתה לוקח כסף שאתה מחויב על פי חוק להקפיא ומחליט שאתה תפשיר אותו. החוק לא כותב "הפשרה". אתה יודע מתי החוק כותב "הפשרה"? רק כשהגוף הביטחוני, או במקרה הזה משרד הביטחון, יעדכן את הקבינט שהרשות הפלסטינית חדלה לשלם משכורות למחבלים. אז אם הממשלה מצפצפת על החוק שעבר בכנסת הזו, שרוב חברי הקואליציה בכלל הצביעו בעד החוק הזה – שמע, אני כבר ותיק בכנסת הזו, ואני מודה שזו הפתעה שאותי היא מדהימה. מעבר לזה, כשאתה רואה בוועדת החוץ והביטחון גם את ההסתפקות הזו, של: אוקיי, בואו נרד מחוק-יסוד: הלאום, בואו נכניס רק "מדינה יהודית ודמוקרטית"; שאם היינו רוצים לקבוע חוק-יסוד: ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, הכנסת הזו הייתה מצביעה על חוק-יסוד: ישראל – מדינה יהודית ודמוקרטית; היא הצביעה על חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. מה כל כך מבהיל אתכם בלהכניס את זה בסעיף המטרה? והתשובה: בס עבאס – רק עבאס – כי אתם יודעים שהוא אמר לא. אמר לא – נגמר הסיפור, תם הטקס, חטפתם רגליים קרות. תראה, הסוגיה הזו – והחוק הזה יעבור היום, מפני שהוא הוראת שעה. וגם בהוראת השעה פתאום אתה רואה משחקים: לא שנה אלא שנה וקצת – נותן לזה צבע פוליטי. למה? ממה אתם חוששים? למה צריך עד אוקטובר – שנה וחצי או שנה ושבעה חודשים? הרי אם ההארכה היא כל שנה – הייתה במשך 20 שנה, 19 שנה כל שנה – אז מה קרה פתאום שצריך שנה ושבעה חודשים? ממה אתם פוחדים? למה שבעת החודשים אלה? את מה זה בא לשרת? את מי זה בא לשרת? מה, את לפיד – להבטיח שלפיד באמת יהיה ראש ממשלה אז מביאים חוק ועושים בו עיוות? אני לא יודע איך היועצת המשפטית של הכנסת לא התרעמה על הדבר הזה. זו פלסטלינה, שפתאום אתה רואה שהחוק הופך להיות משהו גמיש. אני לא מכיר חוק גמיש. חוק הוא לא המלצה, חוק הוא קבוע, הוא חד, הוא אומר מותר והוא אומר אסור. ואני אגיד לך, אדוני היושב-ראש – לשמחתי, אני יכול לומר את זה ליושב-ראש ולסגן היושב-ראש – תראו, הקואליציה, אני יכול לסכם אותה במשפט אחד: אידיאולוגיה – out, כיסאולוגיה – in. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת דיכטר. חבר הכנסת רוטמן, בבקשה. << דובר >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אנחנו דנים היום בהצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב–2022, אבל אני רוצה לפתוח בסיפור דווקא על המציאות העגומה של החוק הישן, החוק שהיה כאן לפני החוק הזה, חוק שנחקק בשנת 2003 וסורס שוב ושוב בלחץ של בית המשפט העליון. הכנסת, פעם אחר פעם, תיקנה אותו והוסיפה עוד ועוד שינויים. זהו אותו חוק שלפני כשבעה חודשים – קצת יותר כבר, לדעתי, כשמונה חודשים – סירבנו להצביע בעדו, בחודש יולי 2021. אמרו לנו: איך אתם מבטלים חוק טוב שכזה? אז אני רוצה לספר לכם על בחור בשם כרים. כרים בחור בן 19 ממזרח ירושלים. אביו נולד בירושלים, אימו נולדה ברשות הפלסטינית – בשטח שעוד לא היה אז הרשות הפלסטינית, אבל הפך להיות הרשות הפלסטינית מאוחר יותר. הם התאהבו, הם ביקשו להתחתן, וכך אירע. לפני 19 שנה נולד להם כרים. כשהוא היה בן 12, בין היתר, בהתאם לחוק הזה, אביו ביקש עבורו מעמד בישראל, ביקש וגם קיבל. בבוקר יום ראשון השבוע, מעט אחרי השעה 04:30, הגיע כרים, שבחסות החוק הקודם הוא תושב בעל מעמד של קבע בישראל, הסתער לכיוונה של קבוצת שוטרים שניצבה סמוך לבאב אל-חוטה שבעיר העתיקה, תקף אותם בסכין. הוא נוטרל. הוא נוטרל, אבל המעורבות של רבים כמוהו, בני דור ראשון ודור שני לאיחוד משפחות שנכנסו בחסות החוק הישן – המעורבות שלהם בטרור גבוהה בהרבה מחלקם באוכלוסייה, והמידע הזה הגיע אלינו במסגרת דיוני הוועדה על ידי נציגי השב"כ. כרים קיבל חינוך פלסטיני טוב – במירכאות, כמובן. הוא למד במערכת החינוך את מיטב הספרות האנטישמית של העולם. הוא למד שלמדינת ישראל אין זכות קיום ושהיהודים הם מקור הרוע בעולם, ובהמשך לדבריך, חברי חבר הכנסת דיכטר ­– שהיה שותף פה בהצעת החוק הפרטית שמוזגה יחד גם לתוך החוק הזה – הוא גם ידע – – – אם אתה רק רוצח יהודים. אחרי שהוא קיבל את מיטב חינוך השנאה נגד ישראל ונגד היהודים, המדינה פרסה בפניו שטיח אדום מתוקף חוק האזרחות הישן, המחורר. אנחנו יצרנו, בחסות השנים הרבות עם החוק הזה ובחסות פסיקת בג"ץ שליוותה, אנחנו יצרנו – וחווינו את זה לאחרונה בזמן מבצע שומר החומות – יצרנו ציבור רחב שמתגורר בארץ, בני הדור השני, שנהנים מתושבות או מאזרחות, אבל ההזדהות הלאומית שלהם נמצאת עם אויבינו. מדינות רבות בעולם נמנעות מהענקת זכות אוטומטית לאיחוד משפחות בכלל, אין דבר כזה; מדינות רבות עוד יותר מונעות מתן מעמד לאזרחים או לתושבים של מדינות אויב, זה לא מיוחד. גם החוק הזה, למרות איך שניסו להציג אותו, הוא לא מיוחד לתושבי הרשות הפלסטינית והוא לא מיוחד לערבים; הוא חל גם על איראן, על סוריה, על עיראק ועל לבנון. אגלה לכם יותר מזה: השבוע הגיעה אליי בקשה איך לעזור לבן אדם. יהודייה תושבת ישראל התחתנה עם ערבי תושב הרשות. למרות שהיא יהודייה, החוק הזה חל עליה אותו דבר. אין פה פגיעה באזרחים הערבים אזרחי ישראל. אם יהודייה ישראלית בוחרת להתחתן עם מישהו מאיראן, החוק חל עליה אותו דבר, זה לא מפלה נגד ערבים. השאלה היא מאיפה מגיע המתאזרח החדש או המתיישב החדש. החוק החדש שתיקנו עכשיו, שבעזרת השם יעלה להצבעה היום ויועבר, רואה את הביטחון הלאומי של מדינת ישראל כמדינה יהודית, כמדינת הלאום של העם היהודי, המקום היחיד בעולם שבו העם היהודי מממש את הזכות שלו להגדרה עצמית. זה ערך מוגן לעצמו. הוא דורש הסתכלות כוללת, וזה אמור להשליך גם על השאלה איזה יחס אנחנו נותנים למתאזרחים תושבי שטחים עוינים או מדינות אויב, שבוחרים – לא מונעים מהם, חלילה, להתחתן – הם בוחרים דווקא להתיישב בישראל אחרי החתונה. זה הסיפור פה. מי שרוצה להתחתן ולגור במקום אחר, מדינת ישראל מכירה בנישואים שלו, לא שוללת ממנו אף זכות, הכול בסדר. היום, בעזרת השם, חומת המגן של ישראל תקבל חיזוק משמעותי, ואת החיזוק הזה היא מעולם לא הייתה מקבלת אם באותו לילה לפני שמונה חודשים היינו נכנעים או מוותרים על הדרישה הבלתי-מתפשרת למכסות ולשקיפות. זה היה התנאי שלנו אז, זה נשאר התנאי שלנו עד היום, ואני שמח שהוא נכלל בהצעת החוק שתבוא היום להצבעה. לאורך השנים, כמו שאמרתי, החוק תוקן שוב ושוב, מכל מיני סיבות. שיטת הסלמי של תיקון החוק הזה עבדה תמיד לכיוון עוד חור ועוד שחיקה ועוד חריג. זה הופסק כעת. ברוך השם, לראשונה הוספנו לחוק האזרחות שעולה היום להצבעה סעיף מטרה, שכולל את ההגנה על מדינת ישראל כמדינה יהודית ואת הביטחון הלאומי בהקשר הרחב. הוספנו אפשרות, יותר נכון חובה, לשלילת תושבות ממי שמפר אמונים למדינת ישראל ומקבל אותה דרך החוק הזה או מעמד אחר, וכמובן לראשונה נקבעה דרישת המכסות והשקיפות באישור הכנסת ודיווח לכנסת. ניתן לבחון ולשקול תיקונים לחוק. זה גם מה שקרה כאן. הוספנו עוד איזה חריג, מצאנו התאמות, יצרנו ועדה. זה בסדר גמור. אבל אין שום סיבה לקבוע קטגורית שהתיקונים תמיד יהיו לכיוון של חיזוק אותה זכות שיבה לא קיימת, שאני לא יודע להגיד בערבית כמו אבי, של אותו עם פלסטיני לא קיים. תמיד התיקונים עברו לשם, עוד ועוד ועוד ועוד. אין סיבה לכך. מדינת ישראל היא מדינה יהודית וכזאת היא תישאר. גם אם בטעות ועקב אינטרסים פוליטיים צרים חברו חלק מהמפלגות הציוניות לקואליציה עם מפלגות שאינן מעוניינות שישראל תישאר מדינה יהודית, אני מאוד מאוד מקווה ששיתוף הפעולה של הסיעות הציוניות בכנסת הזו סביב חוק האזרחות הוא לא אפיזודה חד-פעמית. אני מחכה ומצפה ליום שחבריי הציונים בכנסת, השבויים בלופ הפוליטי ותקועים בבור שהם כרו לעצמם, יבינו את גודל הטעות ויזכרו עם מי צריך לשתף פעולה ועם מי לא צריך. אני רוצה, מעבר לסקירה ששמעתם גם מיושב-ראש הוועדה ומאחרים – הרחיבו רבות, סקרו פה הדוברים לפניי, וכנראה גם הדוברים אחריי, פירטו באריכות את התיקונים שהוכנסו לחוק. ברור שאני חושב שהתיקונים הללו הם טובים מאוד. אני מחכה ומצפה שבעזרת השם, אחרי שתיפול הממשלה הרעה הזאת, נוכל לחוקק גם את חוק-יסוד: ההגירה בנוסחו המלא, שייתן מענה שלם לכלל הבעיות שאנחנו חווים בתחום ההגירה, שיש להן כמובן גם הקשרים אקטואליים יותר ואקטואליים פחות. אני רוצה להגיד תודה. אני רוצה להגיד תודה בראש ובראשונה בהקשר הזה לחבר הכנסת רם בן ברק, שניהל את דיוני הוועדה באמת בצורה – אני התפעלתי כל הזמן מהצורה הרגועה שהוא הצליח לנהל את הנושא הנפיץ הזה. באיזשהו שלב אפילו אמרתי לו שנראה לי שאנחנו צריכים לקרקע את המטוס החכור שנפתלי בנט משתמש בו ולשלוח אותו לגשר בין פוטין לזלנסקי, כי יכולות ההכלה והרוגע שלו היו בהחלט מרשימות, והוא עבד ללא לאות. כמובן לצוות, גם הרגיל וגם הצוות המשפטי וגם הצוות הכללי של ועדת החוץ והביטחון. אני רוצה להגיד תודה כמובן לחבר הכנסת אבי דיכטר ולחבר הכנסת צביקה האוזר, שהצעות החוק הפרטיות שלהם מוזגו גם הן לתוך החוק. אני רוצה להגיד תודה לחברי הסיעות הציוניות שבקואליציה, כולן, שהתאחדו סביב הדבר הזה ואמרו שהם יעבירו את החוק לטובת מדינת ישראל. אני מאוד מאוד מקווה שהדבר הזה יעמוד. אני מסיים, אדוני היושב-ראש. ואני רוצה להגיד תודה – מגיע גם, ואני חייב לומר שהתודה הזאת היא התודה שהכי קשה לי – לשרת הפנים אילת שקד. קשה לי להגיד אותה, אני אומר, בגלל שבעיניי היא עשתה מעשה שלא ייעשה כאשר היא הצטרפה להקמת הממשלה הזאת, והיא ניסתה בכל דרך לא להיעזר באופוזיציה בחקיקת החוק הזאת, אבל בסופו של דבר, אם הגענו לישורת האחרונה, צריך להגיד תודה על כך שבסופו של דבר הייתה התעשתות גם מצד ימינה, גם מצד תקווה חדשה, גם מצד מפלגות אחרות וגם מצד יש עתיד, שהצטרפו גם הם לעניין, והחוק בסופו של דבר מגיע כאן למליאה להצבעה. אני מאוד מאוד מקווה שבעוד כשעה-שעתיים, נוכל לברך על המוגמר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. צריך להגיד תודה גם ליריבים פוליטיים, וזה בסדר. חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> אבי, תתרגם, כי אני אדבר בערבית. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> בסדר. אבל אל תטען שאני מדבר בערבית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כל חמש דקות תעשה חצי דקה הפסקה. << דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> כן, אני אעשה תחנה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> שכחתי, תודה – – – צריך להגיד תודה למנסור עבאס. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אחר כך תגיד את זה, בסיבוב הבא. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> (אומר דברים בשפה הערבית. להלן תרגומם: אדוני יושב-ראש הכנסת, עמיתיי חברי הכנסת, האחים בני החברה הערבית שלנו, אנחנו ביום האחרון של מושב הכנסת הזה, אשר נמשך כשישה חודשים. היה מושב ארוך מאוד. במושב הזה היו קשיים, היו בו הקרבות וקוצים רבים, אבל היו במושב הזה גם הישגים גדולים לחברה הערבית שלנו. ראשית, הצלחנו לשבור את המחסום, את המצור הפוליטי המוטל עלינו ואת מצב ההזנחה וההדרה, וביצענו תפקיד באופן הטוב ביותר. "ספסל חילופים" – מתי שהיו צריכים אותנו פה ושם לעניין זה או אחר, היו קוראים לנו בדחיפות תמורת פירורים שיכול להיות שנשיג בעבור החברה הערבית שלנו. הרשימה הערבית המאוחדת קיבלה על עצמה את האתגר, ושמה את עצמה כשותף פוליטי שמרגיש שווה בין שווים ומרגיש שיש לו זכות להשפיע על קבלת ההחלטות ועל התוויית המדיניות ושנותן עדיפות לטיפול בסוגיות של החברה הערבית שלנו. החברה הערבית במהלך השנים הקודמות, ובייחוד בצל הממשלה של נתניהו, סבלה ועודנה סובלת רבות מהתופעה של האלימות והפשיעה, למרות כל הצעקות, למרות כל הקריאות בשנים האחרונות לחברי הכנסת הערבים ולאנשים אחרים ממנהיגי החברה הערבית ובני החברה הערבית אשר יצאו בהפגנות. הממשלה תחת נתניהו לא נענתה לאתגר הזה כלל וכלל, ולא היו שם מדיניות ברורה וצעדים מעשיים אשר יגנו על החברה הערבית שלנו ממפלצת האלימות והפשיעה, ובעיקר הפשיעה המאורגנת. אין ספק שהעניין הזה היה המניע העיקרי אשר גרם לנו ללכת צעד אחד קדימה ולהשתתף לא רק בעשייה של הכנסת באמצעות הכלים הפרלמנטריים, אלא גם ברמה של הקואליציה לצד הממשלה, כדי שתהיה לנו יכולת גדולה יותר להשפיע על המדיניות של הממשלה. בעניין הזה, אין ספק שהרשימה הערבית המאוחדת הובילה את ההכנה והאישור של תוכנית החומש הכוללת למאבק באלימות ובפשיעה, וכפי שאתם יודעים, יש לה תקציב גדול של 2.5 מיליארד ש"ח. למרות שהתוצאות לא יהיו מהירות, אנחנו בכיוון הנכון, ואנו בטוחים, בעזרת השם, שנגיע אל מה שאנחנו רוצים, וזה להחזיר את הביטחון והבטיחות לחברה הערבית שלנו. זה אולי הנושא שאני הכי מתייחס אליו, כי הוא פוגע בחיי האדם, בכבוד האדם ובכבוד הבתים שלנו, ואני התחלתי בו ומתמקד בו גם בגלל האירוע שהתרחש אתמול בכפר כנא היקר, שם קיפחה הצעירה, בתנו היקרה רזאן עבאס, את חייה בגלל כדור תועה, אבל זה היה כדור שהוא תוצאה של עימות מתמשך שלא טופל, לא ברמה הרשמית ולא ברמה העממית, על ידי כינון פשרה בין האנשים. זו סוגיה מרכזית, אבל יש סוגיות אחרות שאנחנו מקדמים על ידי תוכניות חומש לחברה הערבית. השווי שלהן הוא 30 מיליארד ש"ח, אבל מה שחשוב יותר זה שאנחנו מדברים על תוכניות חומש לפיתוח החברה הערבית בתחום החינוך, ההווה והעתיד של בנינו, ובתחום הבריאות – גם הבריאות וההחלמה הם ערכים שמגיעים לחברה שלנו – גם בתחום העבודה, העסקים ואזורי התעשייה, בקידום המועצות הערביות שלנו, בתחום הסביבה והניקיון של כפרינו הערביים, בתחום החקלאות, בתחומי ההייטק, בתחומי הפיתוח החברתי, ברווחה ובסוגיות הקשורות למשפחות הערביות והאישה הערבייה – – –) << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> זה נשמע כמו שיחת סיכום. מנסור, זה נשמע כמו שיחת סיכום. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> כן. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: בטח. כן, כן, לכן, המסלול של הרשימה הערבית המאוחדת הוא מסלול שבא לבנות מחדש מדיניות חדשה כלפי החברה הערבית שלנו ולתת פתרונות מעשיים לחברה הערבית. אנחנו מבינים שאין ביכולתנו לספק פתרונות מושלמים לכל הבעיות של החברה הערבית. אנחנו מבינים שלמרות השיפור, האמצעים שבידינו והנגישים לנו הם אמצעים מוגבלים שאין ביכולתם לגשר על הפערים, אבל כן ביכולתם לצמצם את הפערים בין החברה הערבית לחברה היהודית. אנחנו זנחנו בצד את משוואת סכום האפס, אשר אומרת: או שאנחנו משיגים את הכול או נוטשים את הכול. אנחנו משקיעים מאמצים כדי לצבור רווחים, לצבור פתרונות, לצבור הישגים לטובת החברה הערבית שלנו. זו הדרך שבה מאמינה כיום הרשימה הערבית המאוחדת ושאותה היא מאמצת. אנחנו התקדמנו במהלך שמונת החודשים האחרונים בכמה מסלולים מגוונים. לפני יומיים למשל הוכרז על פיתוח כל רשת התקשורת בחברה הערבית. ברור שזהו הישג גדול – במקום שרשת זו תיפרס על פני עשר שנים, יתבצע הדבר בתוך שלוש שנים ואף פחות מכך, וזאת נוסף על סוגיות אחרות. אבל הרעיון המרכזי הוא שאנחנו בכיוון הנכון ושאנו צוברים הישגים, פתרונות ורווחים לטובת החברה הערבית. עכשיו אני אומר שבאמת הייתי רוצה – ואני עומד כרגע ביום האחרון הזה לעבודתנו במושב הזה – הייתי מקווה שיכולנו לבשר לאנשינו ולכמעט 10,000 משפחות ערביות על ביטול חוק האזרחות, לפחות בחלקו, המונע את איחוד המשפחות הערביות, אבל יש בזה אתגר גדול, ויש בפנינו עדיין שעה של עבודה במסגרת הזאת. אם יעלה בידנו למנוע את אישור החוק הזה, אנחנו נעשה את זה, ואנו נצביע נגד החוק הזה אפילו אם ההצבעה תהפוך להצבעת אי-אימון בממשלה. אבל ללא כל ספק הצלחנו לפתוח חור בקיר המבוצר הזה לטובת המשפחות הערביות שלנו. הסעיף הזה שפותח את החור הזה, אף אם הוא צר מאוד היום ומאפשר לתת מעמד חוקי לחלק מהמשפחות – ללא ספק אנחנו נעבוד בשלב הבא על הרחבת החור הזה, כדי שיעברו ממנו בסופו של דבר ובהדרגה כל המשפחות הערביות אשר סובלות מהאיסור הזה של איחוד משפחות. אבל בה בעת, אנחנו נתאמץ להשיג זכויות עבור המשפחות האלה במישור הבריאות, במישור הביטוחי, במישור העבודה, במישור רישיון הנהיגה ובכל סוגיה שהיא חלק מנושא הזה והביאה למשבר אצל אחינו ואחיותינו, האבות והאימהות. הרי ללא ספק ההשפעות של החוק הזה נגעו בהרבה תחומים בחיי היום-יום של האנשים, ואנו נשקיע את כל מאמצינו – ומשקיעים כעת את כל מאמצינו – בטיפול בעניין הזה. עוד פעם אני אומר שהעמדה שלנו עודנה ברורה וכנה בעניין הזה, ואנו בטוחים שאנו צוברים בעניין הזה, בעזרת השם – כדי להגיע למצב נורמלי שבו יוכל כל אדם להיפגש ולחיות ולגור עם אשתו או עם בעלה במקום שבו הם יבחרו, הן אם המקום הזה בתוך הארץ פה והן אם הוא בתוך אזורי הגדה המערבית ורצועת עזה. מצד שני, אנחנו כמובן עומדים בפני הרבה אתגרים, הן במישור של החברה הערבית שלנו והן ברמה של החברה הישראלית. כאן במליאת הכנסת יש אופוזיציה שכרגע הפסידה את השלטון ולא רוצה בכלל שאנחנו נהיה כוח משפיע, אפילו לא בסוגיות האזרחיות הנוגעות לחברה הערבית. עדיף להם שאנחנו נישאר בשוליים, שנישאר על הספסל; כך הם ימשיכו להיות בשלטון ובראשות הממשלה. כניסתה של הרשימה הערבית המאוחדת לתמונה הפוליטית ולמגרש הפוליטי בכוח, אף שהיא לא צידדה באף אחד משני הצדדים בהתחלה, לא בימין ולא בשמאל – ללא ספק כניסתה למגרש הפוליטי הביאה שינוי מהותי והעבירה את השלטון מצד אחד למשנהו. זו עובדה שאף אחד לא יכול להכחיש, ועל כן יש לנו אופוזיציה, ויש מי שמנסה להחזיר אותנו אל המשבצת הראשונה – לחזור אל הספסל או לשוליים או אל מחוץ למגרש, כדי שנישאר קישוט שמקשט את הכנסת ואת הדמוקרטיה בישראל. אנחנו כמובן מסרבים לגישה הזאת, אם היא באה מכיוון מפלגת הליכוד או ממפלגת הציונות הדתית או מכל צד אחר. אנו אזרחים במדינת ישראל, שותפים בכל רמה מרמות השלטון. אנו רוצים להיות במערכת המשפט ורוצים להיות ברשות המחוקקת ובביקורת בכנסת וגם ברשות המבצעת – אם לא בתוך הממשלה אז בקואליציה. זו הבחירה שאנחנו צריכים ללכת איתה עד הסוף ולתת לה את מלוא הזמן עד שהניסוי הזה יבשיל, כדי שנוכל להעריך אותו בהגינות ולהסיק מסקנות בסיום השלב הזה. מובן שהאתגר הפוליטי הנוסף שעומד בפנינו הוא העמיתים שלנו. היינו בעבר שותפים ברשימה אחת והלכנו כברת דרך משותפת, וכולנו נשאנו את הסיסמה של שינוי. רצינו להיות שותפים, וההוכחה המעשית לכך היא שבפעם הראשונה המלצנו על בני גנץ ומפלגת כחול לבן, ובפעם השנייה המלצנו – כלל המרכיבים, ובכלל זה מפלגת בל"ד – הלכנו אל נשיא המדינה ואמרנו לו שברצוננו להיות שותפים ושאנו ממליצים על מועמד לראשות הממשלה. הניסיון הזה לא צלח, אבל נראה שחלק משותפינו לא מבינים מה המשמעות של להמליץ ומה המשמעות של להיות שותף, וכיום, הדבר שהכי מעסיק את הרשימה המשותפת – שאיננה משותפת – העיסוק המרכזי שלה הוא לבקר ולדקור וללכלך את תמונת הרשימה הערבית המאוחדת. מה העבודה שלכם? כאילו העם שלנו בחר בהם רק כדי להתנגד לרשימה הערבית המאוחדת. אם לא מזייפים – – –) << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> (אומר בערבית: מה אומרים עליכם המשותפת: לימדנו אותם לקבץ נדבות – עקפו אותנו ודפקו בדלתות.) << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> (כן, בדיוק. אנחנו לא מקבצים נדבות, אבי, אנו רוצים להיות שותפים. זו הדרך שאנו מייצגים – שותפות עם כבוד וגאווה, עם שמירה על הזהות ושמירה על הזכויות ללא ויתור עליהן, אבל כן עם מציאותיות, בגישה אנושית, בגישה אובייקטיבית, בגישה שאינה מרשה לאחר לנצל את מצב ההסתה נגדנו ואת מצב האיבה והפצת השנאה כלפינו. זה אתגר בפנינו, ואנו אומרים שההתנגדות של הרשימה המשותפת לרשימה המאוחדת הוא דבר נורמלי ודמוקרטי. אנו רואים שיש אופוזיציה ויש קואליציה, ובעבר התמונה הייתה הפוכה בכנסת, וזה נורמלי, אבל מה שלא מקובל בסוגיה הזאת זה הדקירה בגב והוצאת הדיבה וההכחשה שהם היו איתנו באותו המסלול. כלומר אם בני גנץ היה בא ואומר: הצלחתי להרכיב ממשלה, מה הייתה עושה הרשימה המשותפת, עם 15 או עם 13 מנדטים – האם תגיד: אנחנו לא נשתתף איתך? אז למה המלצתם עליו? כנראה שחלק מחברי המשותפת מעדיפים את החיים הקלים באופוזיציה, לשחק את התפקיד האידיאלי אשר לא מביא שום תועלת, וזה מה שהוכח, ואנו היינו בדרך הזאת, ונראה שהם לא מבינים מה המשמעות של המיזם הפוליטי אשר הצגנו באמצעות הרשימה המשותפת בשנת 2015 וכשחזרנו להרכיב אותה פעמיים נוספות. לכן אין שום לגיטימציה לגישה הפוליטית הזו, שלא מהווה שום דבר מעבר לתגובה על פעולות הרשימה הערבית המאוחדת ולא מייצגת תוכנית עבודה פוליטית ולא נותנת אופק ולא נותנת תקווה לבני החברה הערבית שלנו בכלל, אלא זו תחרות איך לעמוד פה על הבימה הזאת – מי צועק יותר, מי מלטף את הרגשות יותר ומי מנסה להתאמץ יותר בלהציג את הדרישות. את הדרישות כולנו מבינים, ושאנו בעלי זכות ויש לנו דרישות; החוכמה כרגע היא להציג פתרונות, שנדע איך אנחנו מגיעים אל היעדים שלנו. יש לי עוד שתי נקודות שברצוני להפנות את תשומת הלב אליהן: הנקודה הראשונה היא – וטוב שתשים לב לעניין הזה, אבי – אין ספק שהרשימה הערבית המאוחדת פתחה את הדלת בפני הסוגיה של ההשתתפות הפוליטית מההתחלה, ואנו אמרנו שאנו מוכנים לשותפות הזאת, עם הצד הימני או עם הצד השמאלי בכנסת, אבל מה שאנחנו שמים לב אליו עכשיו הוא שהרשימה המשותפת הולכת באותו כיוון, אבל עם היגיון אחר: היא שואפת לשותפות עם מפלגת הליכוד והציונות הדתית ועם הנהגתה ומתאמת איתם את היוזמה להפיל את הממשלה הזאת ולהפיל את הפרויקט הזה. אנחנו רואים את זה קורה, ואני אומר שזה דבר חיובי, אבי, כי עכשיו גם הציבור הימני מסתכל ורואה שיש תהליך של נורמליזציה לתיאום המתמשך בין הרשימה המשותפת לבין מפלגת הליכוד. אפילו היום הם נפגשו כדי לתאם את הוצאת היום הזה בצורה שתביך את הממשלה ואת הרשימה המאוחדת, ואתמול כמובן היה אותו תיאום ברור – חלק בשידור ישיר וחלק מאחורי הקיר הזה – כדי להשיג מטרות משותפות. זוהי שותפות פוליטית מוגבלת שמטרתה היא להכשיל את המיזם של הרשימה הערבית המאוחדת ולהפיל את הממשלה, וכנראה שנתניהו נראה יותר יפה בעיני הרשימה המשותפת ובעיני איימן עודה ואחמד טיבי, ולכן הם מתגעגעים אליו. שמענו בהצהרות של סמי אבו שחאדה ואיימן ואחמד: מי אמר שנתניהו הוא ראש הממשלה הגרוע ביותר? הוא נראה יותר יפה בעיניהם היום, והם מצדיקים לעצמם את התיאום הפוליטי המתמשך הזה, שאין לו מטרה זולת לשרת את חזרת נתניהו והליכוד לשלטון, לא על בסיס שותפות והשפעה פוליטית לגיטימית מקובלת אלא על בסיס תועלת מפלגתית לצד הזה ולרשימה המשותפת, כדי שיישאר צידוק לקיומה. זה כבר עניין מוכר, ואנחנו אומרים להם: אם ברצונכם לבסס שותפות עם הימין או עם השמאל, תעשו את זה, אבל בשקיפות, בהסתמך על עקרונות ברורים וכנים, מעל לשולחן ולא מתחתיו ובמטרות ברורות ונראות לחברה הערבית שלנו. זה מה שנדרש מכם אם ברצונכם באמת להמשיך במעגל התיאום עם מפלגת הליכוד. שיהיה לכם לבריאות, אין לנו כל בעיה. אנחנו לא אומרים שהדבר הזה אסור, אבל נדרש שזו תהיה שותפות אמיתית, שקופה ועם מטרות ברורות, ולא שותפות עם מטרות המזיקות לאינטרס של החברה הערבית, שמפסיקה לנו את הניסוי הזה שבו אנו נמצאים.) אנחנו רוצים להיות שותפים, לא רוצים להיות קבצנים. אדוני יושב-ראש הכנסת, אני מאוד מודה לך על הסבלנות והסובלנות שלך. אני דיברתי אומנם בערבית, וטוב שחבר הכנסת אבי דיכטר לא קטע אותי, היה גם סובלני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אלה היו דברים מאוזנים, אז חבר הכנסת דיכטר – – – << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> נכון, נכון. אני דיברתי על השותפות ככלי עבודה והרצון שלנו שתהיה שותפות אמת עם כל מפלגות הבית. אנחנו התחלנו את דרכנו דווקא עם צד ימין, כאשר הם היו בממשלה, והתקדמנו לעבר שותפות והקמת ממשלת השינוי, שאנחנו כולנו מייחלים להצלחתה, כי הצלחתה היא גם הצלחה שלנו, כרע"מ, כחברה ערבית וכחברה ישראלית באופן כללי. הייתי מקווה ומתפלל שהחוק הזה לא יעבור היום בכנסת, ואני עדיין מתפלל. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> אם אפשר, הערה. אתה דיברת בערבית, והיה משפט אחד שקשור לחוק הזה, כל השאר היה קשור לדברים אחרים. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> כן, בוודאי. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> אמרת שזוג שרוצה להתחתן יחליט אם הוא רוצה לגור בישראל או רוצה לגור בשטחי יהודה ושומרון. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> נכון, נכון. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> ואני שואל אותך, מהנתונים שאתה מכיר: כמה זוגות שהחליטו לחיות ביחד החליטו לחיות בישראל וכמה זוגות כאלה החליטו לחיות ביהודה ושומרון? << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> בחירה שלהם, אבי. אנחנו לא מתערבים בזה. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> כמה – – – את הנתון. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> בוא ניתן לאנשים להחליט. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> אפס. אפס ביהודה ושומרון, 100% בישראל – – – << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> לא, לא, אתה טועה, אבי. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> אתה טועה. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> אני טועה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> אתה טועה. אבל שוב, התפילה השנייה שלי היא שעוד יבוא היום וכנסת ישראל תבין – ותשכיל להבין גם – שמקומו של החוק הזה לא בספר החוקים של מדינת ישראל, ובג"ץ כבר אמר את דברו. הוא אמר שזאת תהיה רק הוראת שעה, כי אי-אפשר לקבל עובדה שהחוק הזה יהיה חוק קונסיסטנטי, חוק תמידי בכנסת ישראל. אני מקווה שנחזור לשפיות ושהחוק הזה ייעלם. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אני שכחתי – – – << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> וכמובן, כולנו תפילה – כולנו מתפללים למען השלום. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> שמדינת ישראל גם תיעלם, גם את זה אתה רוצה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> אבל – לא, עזוב. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> תעלים את מדינת ישראל, מה אכפת לך. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> טוב שנכנסת עכשיו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר, עוד לא נכנסת, בעמידה אתה כבר צועק. שב, בבקשה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> עוד לא נכנסת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שב, בבקשה. הוא סיים. היית מכבד את חברך לסיעה, היית בא כשהוא נאם. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> כן. אנחנו כולנו מתפללים לשלום. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> אנחנו כן רוצים להתפלל, אבל לעשות כדי שישכנו שלום, ביטחון, שותפות וסובלנות בין שני העמים שנמצאים בארץ הקודש. זה החזון שלנו. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> תגנה את מי שזורק בקבוקי תבערה. את זה אתה לא עושה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> זה החזון שלנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת עבאס. חבר הכנסת טאהא, בבקשה. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת המכובדים, אני רוצה להתחיל את נאומי זה בלהפנות את דבריי אל החברה הערבית, ובפרט למשפחות הניזוקות מהחוק המפלה והמקפח הזה, הלא-דמוקרטי. אני מדבר על המשפחות הערביות שניזוקו בגלל הגישה של הפשיסט הזה, הפשיסט הקיצוני הזה ודומיו. זה יותר מ-18 שנים בא החוק הגזעני המפלה והמקפח הזה לכאן, לאולם הזה, כדי שיאושר בשקט מוחלט. בכל שנה, לאורך 18 שנים, בכל שנה מביאים את החוק הזה לאולם הזה, מצביעים עליו ומאשרים אותו בלי שאף אחד שומע על כך. שקט מוחלט. אף אחד לא יוצא עם הצהרות או האשמות, אפילו לא כדי להביך. כולם מבינים שאין ביכולתם להשפיע על המתרחש, ויכול להיות שזה המאפיין היחיד שיכול להיזקף לזכותם – שהם הבינו שאין ביכולתם לעשות כלום כדי לעצור את החוק הזה או לעכבו, ולכן החוק הזה היה עובר בשקט, ללא רעש, ללא דיון ציבורי, ללא דיון תקשורתי ובלי שכלי התקשורת יתייחסו אליו, והדברים היו ממשיכים ללכת כאילו אין אף אחד שיודע על החוק הזה. מאז נכנסנו לקואליציה, אדוני יושב-ראש הישיבה, הפך הנושא הזה לשיח של כולם. הנושא הזה קיבל חשיבות בסדר-היום הציבורי ובדעת הקהל. האנשים התחילו לדבר על כך שיש חוק גזעני, מפלה, אנטי-דמוקרטי, אשר מקפח עשרות אלפי אזרחים, מונע מאלפי ילדים ומאלפי נשים את הזכויות האזרחיות הפשוטות ביותר שלהם. ומה הסיבה לחשיבות הזאת? לא כי הם, הח"כים הערבים, משתפים פעולה עם בן גביר וסמוטריץ' ושמחה רוטמן ויריב לוין, לא כי הם מרימים קול צעקה בכעס על החוק, אלא כי הם חושבים שקול הצעקה הזה יביך את הרשימה המאוחדת. איזה שיגעון זה? איזה שיגעון זה כשחבר כנסת בא לעבוד בהיגיון של רישום עמדות – אתה מציג עמדה והולך הביתה – ואלפי הניזוקים נשארים עם הסבל שלהם, כי הנושא לא מעניין אותך, אתה לא נפגע ישיר? אנחנו ברשימה הערבית המאוחדת עובדים הפוך מההיגיון הזה. אנחנו באנו, אדוני היושב-ראש, ובאומץ חתרנו למגע עם הנושא הזה, כי אנחנו יודעים שבמקום הזה, באולם הזה, יש יותר מ-80 חברי כנסת התומכים בחוק הזה, והדיבור על הפלתו בהיותו מקפח וכי הוא מונע מהילדים והנשים את זכויותיהם – הדיבור הזה לא הולך עם ה-80 האלה, התומכים בחוק הזה. לכן ניסינו להגיע לחבילת הבנות כדי לשפר את מצבן של אלפי משפחות ולשים את המודל שבהתאם לו יש להתייחס אל המקרים האלה, כדי לאפשר למשפחות האלה לחיות בכבוד, לילדים האלה לחיות בכבוד, לנשים האלה לחיות בכבוד. החבר'ה השתגעו והתחילו להסית נגדנו ולהאשים אותנו שאנחנו בעד החוק הנפשע הזה ושאנחנו לא רוצים להפיל אותו כמוהם – זה מה שהם טענו. רצו להפיל אותו והצביעו בניגוד להסכמה שהגענו אליה עם חבריהם בן גביר וסמוטריץ' ורוטמן ויריב לוין, והחוק נפל, ומאז נפילת החוק ועד היום הם לא הצליחו לתת אפילו תשובה אחת לילד שמנוע מלראות את אימא שלו ולאישה שמנועה מלהיפגש עם בעלה. הם רק הציגו ורשמו עמדה וזהו. היום, לאחר שהחליט מי שהחליט שהוא רוצה להביא את החוק מחדש, עמדתנו הייתה ברורה כשמש: אמרנו שאנחנו נצביע נגד החוק הזה, משום שמי שהיה חייב לציית לחבילת ההבנות לא ציית לה. החלטנו שאנחנו מצביעים נגד החוק הזה גם אם יוחלט להפוך את ההצבעה הזאת להצבעת אי-אימון בממשלה. המוזר בעניין הוא שהקואליציה של אתמול, הקואליציה של הפשיסט הזה, הגזען הזה, הקיצוני הזה, המורשע ביותר מ-50 תיקים, הקואליציה הזאת שהפילה את החוק בפעם שעברה, כמובן עם הח"כים הערבים – כמובן הופתענו שאין קואליציה היום כדי להפיל את הממשלה, ולא רק את החוק, בגלל שהם הביאו אותו מחדש. יא עמי, האם הילד הזה, האישה הזאת – האם הם צריכים ממני שאני אציג עמדה וארשום אותה? היכן הם היום בעלי הברית האלה, אשר שיחקו את ההצגה שלהם ושיחקו תפקיד טוב בפעם שעברה? היכן הם היום מהברית שלהם באופוזיציה? למה הם לא שמו את ידיהם בידי המפלגות הערביות באופוזיציה? ואנחנו אומרים להם: לא רק שאנחנו רוצים להפיל את החוק, אנחנו נלך איתכם רחוק עד כדי הפלת הממשלה. למה הם הפנו לכם עורף? ואם כך הוא הדבר, אז זה שימוש רק במצבים שהם רוצים אותם לעצמם, ואז בעניינים המהותיים אין לכם שום השפעה. למה אתם משלבים ידיים איתם כדי להוציא את דיבתנו ולהסית נגדנו ולשפוך את דמנו ולהאשים אותנו בבגידה ולהאשים אותנו באי-פטריוטיות? יש מי שסבורים, אדוני היושב-ראש, שפטריוטיות היא לבוא אל המקום הזה. הפטריוטיות היא לא לבוא אל המקום הזה – הפטריוטיות היא לשמור על האזרחים האלה אשר צריכים שנעמוד לצידם ונממש את זכויותיהם, ולא לעשות הצגות מעל הבמה הזאת. אתה בא אל הבמה הזאת רק כדי לצעוק ולהרים את היד ולהוריד אותה, ואתה לא יכול להשפיע על כלום. מה צריכה אותך החברה כשאין לך כל השפעה על שום סוגיה חוץ מהעובדה שאתה מציג עמדות ורושם וי? יכול להיות שהמקופחים האלה, הילדים והנשים, צריכים את הצעקות האלה ואת הצגת העמדה שלך? אולי הם לא צריכים את העזרה שלך אלא לנסות לפתור את הבעיות שלהם? וכשהרשימה הערבית המאוחדת באה ורצתה לפתור את הבעיה הזאת, האשמתם אותנו בבגידה הגדולה ביותר, שפכתם את דמנו, ורציתם להישאר חלק מתופעת משחק ההצגות ולשקר לאנשים – האישה הזאת שלא נפגשת עם בעלה, והילדים האלה שלא מקבלים את הזכות שלהם לראות את אביהם, והילד ההוא ששוכב על המיטה בבית החולים ואימא שלו לא יכולה להיות לידו כי הוא לא רשום בתעודת זהות שלה. לא רוצים משום חבר כנסת, לא מהמפלגות המרכיבות את המשותפת, באופוזיציה – עם הליכוד ובן גביר וסמוטריץ' והמפלגות הדתיות – בשקר שהם חוזרים עליו כל פעם מחדש; הח"כים הערבים שבברית עם האופוזיציה אומרים שיש ברית היסטורית בין המפלגות הדתיות לבין הח"כים הערבים, ו"אתם ברע"מ משבשים את הברית הזו". מספיק לשקר. המפלגות הדתיות הביאו את חוק הלאום; המפלגות הדתיות מצביעות על החוק הגזעני, המפלה, האנטי-דמוקרטי הזה והן מצביעות על החוק הזה בכל שנה זה 18 שנים; המפלגות הדתיות תמכו בחוק קמיניץ ובכל החוקים הגזעניים שחוקקו פה, במקום הזה, ואתם באים להגיד "ברית היסטורית". איזה יופי של ברית היסטורית כשאינך יכול להביא דרכה אפילו לא הישג אחד. מספיק ודי. האנשים רואים את הכול. האנשים התחילו ללגלג עליכם. אתם עולים על הבמה לעשות הצגות, עולים על הבמה להציג עמדה כלפי העמית שלך מהרשימה האחרת, כי הוא החליט באומץ לחתור למגע עם הסוגיות החשובות והבוערות אשר מדירות שינה מעיני החברה הערבית שלנו, ולאחר מכן אתם מצפים מאיתנו בכל הזדמנות להפיל את הממשלה. האם הפלת הממשלה ניתנת כמתנה לחברים שלכם סמוטריץ' ובן גביר ויריב לוין, או אולי הם צריכים להיות איתך ולידך בסוגיות המעניינות אותך? היום אנחנו באנו ואמרנו לכם שאנחנו נותנים לכם ארבע אצבעות להפלת הממשלה בגלל החוק הזה. למה ברחה לכם הברית שלכם והוא עזב אתכם לבדכם? וכשאמרנו את זה ודיברנו על שמחה רוטמן, אשר בורח מהציבור שלו, כשהוא משמיע לנו תמיד את דבריו הקיצוניים – כששמנו אותו בפינה, הוא ברח מהאולם, והח"כים הערבים החלו לעלות על הבמה הזאת אחד אחרי השני, לא כדי להפנות את החיצים שלהם אל שמחה רוטמן ויריב לוין וסמוטריץ' ובן גביר, שנטשו אותם לבד. לא. עלו לפה אחד אחרי השני שישה חברים – הם עלו לפה כדי להגיד: יא רע"מ, למה אתם מפנים את האצבעות שלכם כלפי שמחה רוטמן? אתה מרחם על שמחה רוטמן או שאתה צריך לרחם ולעבוד למען האישה והילד והגבר שסובלים מהפשיעה של שמחה רוטמן? למה להפוך את האיזון? אתה רוצה ממני להפיל את הממשלה בכל הזדמנות, וכשיש לי עכשיו ביד את ההזדמנות החשובה ביותר, כשאתה צריך להביא את אנשיך כדי שנפיל את הממשלה – האנשים היום חכמים ומבינים עניין. האנשים של היום, אי-אפשר לרמות אותם בשקרים ובהצגות. האנשים יודעים שיש הרבה דומים לשמחה רוטמן במקום הזה, והם תמיד מביאים חוקים גזעניים, והפלת כל שותפות פוליטית שיש לנו עליה השפעה היא בעצם מתנה שאתם נותנים לאנשים האלה. ובכל זאת, כששמנו אותם בפני בחינה ואמרנו לכם: תביאו אותם, אנחנו רוצים להפיל את הממשלה בגלל החוק המקפח הזה – נטשו אתכם לבד ללא כל בסיס של השפעה חוץ מהעובדה שאתם עולים לתקוף אותנו ולקלל אותנו ולהאשים אותנו ולהציג עמדות. אין לכם מה לעשות. העיסוק המרכזי שלכם הוא מה עשתה רע"מ, מה עשו מנסור עבאס ומאזן גנאים ואימאן ח'טיב ווליד טאהא: הם נשמו, עלו במדרגות, ירדו במדרגות, ישבו על הכיסא, קמו מהכיסא. תעבוד לטובת האנשים, למען השם, ואם לא – חפש לך עבודה אחרת שתביא תועלת לאנשים. ההגעה למקום הזה היא לא בשביל פוזה והצגת עמדות וצעקות ריקות מתוכן, לדפוק עם הידיים למעלה ולמטה; ההגעה לפה היא למטרת חתירה למגע עם הסוגיות באומץ. כן, אנחנו במקום שאיננו אוהבים אותו במיוחד, אבל אנחנו בו כי במקום שאתם נמצאים אין כל בסיס של השפעה. אתם שווים לכלום. מספיק ודי. נמאס לנו מכם. מספיק. תעשו משהו שמועיל לבני האדם, תעשו משהו שמועיל לאנשים. סיסמאות והצגות – לאנשים נמאס מזה. בסוף דבריי: אנחנו נצביע נגד החוק הזה, ואף אם יהפוך לאי-אמון בממשלה אנחנו נצביע נגדו, והלוואי שתביאו את בני בריתכם להשתתף איתנו בהצבעה כדי שנפיל את הממשלה. יישר כוח.) << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, איך אני מבין את זה? איך אתה מבין מה הוא אומר? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מכיוון שהשפה הזו – רק שנייה, אדוני – השפה הזו היא שפה רשמית, הדבר היחיד שנשאר לך לעשות זה לשנות את תקנון הכנסת. עכשיו אני מאפשר לו להמשיך לנאום. בבקשה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא יכול להסית נגד המדינה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מכיוון שאני מבין, בניגוד אליך, אני יודע מה הוא מדבר. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אם אתה מבין ואתה עומד על המשמר, זה מצוין. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת טאהא. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> אני לא מבין מה הוא אומר. אני מצטער מאוד – – – << קריאה >> קריאה << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יש הודעה לסגנית מזכירת הכנסת. בבקשה, מיכל רוזין, תתכבדי עד לתחילת ההודעה. בבקשה. << דובר >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הריני להודיעכם, כי הונח היום של שולחן הכנסת לוח תיקונים להסתייגויות ולבקשות רשות דיבור להצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב–2022. תודה. << הצח >> הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב–2022 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת רוזין, בבקשה, התחלתי לרוץ. << דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >> תודה רבה. תודה רבה. אני חייבת להגיד שזה ערב עצוב עבורי. שבועיים קשים מאוד עוברים עליי. למה עוברים עליי שבועיים קשים, עאידה? עאידה, כדאי שתשמעי את זה. אני מתביישת שאני יושבת בממשלה שלא רק שמאשרת את חוק האזרחות, אלא גם החריפה אותו, הקשיחה אותו, גרמה לו להיות נורא יותר, והכול מתוך כניעה פוליטית של מפלגת ימינה לציונות הדתית. הכול – מדובר בפחדנות, לא יותר מזה. אפשר היה להגיע להסכמות גם איתנו על חוק טוב יותר, מתווה נכון יותר, שיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון רם בן ברק הציע, הרבה יותר ראוי ונכון והומני ויהודי, ניר אורבך, יהודי. ואם אנחנו מסתכלים – אתם יודעים, אני שמעתי בדרך לפה את כל הדיווחים על הפליטים מאוקראינה. אתם לא רוצים אפילו לקבל פליטים שאינם יהודים. אני שומעת ישראלי שמספר שהוא נשוי לאישה אוקראינית, ויש לו ילדה אוקראינית עם תעודת זהות ישראלית. מבקשים ממנו 50,000 שקל כדי להביא אותם לפה, 50,000 שקל, והסכימו לעשות להם הנחה ל-30,000 שקל. הוא אומר: מאיפה אני אביא 30,000 שקל? ומה עם חוק השבות? ומה עם זה שכל יהודי וכל ישראלי יכול לבוא לפה? מה קרה לכם, איבדתם את היהדות שלכם? הפחד מנהל אתכם? הרי זה לא חוק ביטחוני, כבר הבנו את זה אפילו בדיונים בוועדת החוץ והביטחון ועם השב"כ ועם כולם. זה לא חוק ביטחוני, זה חוק של פחד, של שנאה, של שנאת האחר, של שנאת הזר. דיברת על זה שבהיסטוריה רק כמה פעמים הייתה פה מלכות ישראל, לאורך עשרות שנים. אתה יודע איך מאבדים את מלכות ישראל? לא מאויבים. אתה מכיר את ההיסטוריה היהודית. לא מאויבים – משנאה בינינו, מריבים בינינו, מהמצב שבו אנחנו נאטמים, שאנחנו מתאבדים על ראש מצדה כי איבדנו הכול. זאת לא המורשת שאנחנו רוצים להוריש למדינה הזאת ולילדים שלנו, שאם נגמר הכול אז מתאבדים. אנחנו רוצים לחיות – זו המסקנה שלנו ממלחמת העולם השנייה ומהשואה, זו המסקנה שלנו לאורך כל שנות הגלות של היהודים. אנחנו רוצים לחיות, אבל אנחנו צריכים ללמוד לחיות עם האחר ועם השכנים שלנו ועם האזרחים שהם בני הארץ הזאת, ועל זה קמה מדינת ישראל. אתם שכחתם לגמרי שלצד היהדות יש דמוקרטיה, שלצד היהדות, שהיא כל כך חשובה, יש מדינת ישראל, ועל מה היא הושתתה כשהיא קמה שם – שלום, כבוד יושב-ראש הכנסת. מדינת ישראל "תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין – – – אנו קוראים – גם בתוך התקפת הדמים הנערכת עלינו זה חודשים – לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה." אני כל פעם נדהמת כשאני קוראת את זה שב-48', באמת בתחושה של מעטים מול רבים, בתחושה שבאמת כל המדינות סביבנו לוחמות נגדנו ורוצות להשמידנו, אז חשבו שנכון לתת שוויון אזרחי מלא, מתוך כבוד, באמת מתוך הבנה עמוקה. ניר אורבך, אתה יודע מה קרה עם הנביאים, לצערנו? לא הקשיבו להם, לכל הנביאים לא הקשיבו. לא הקשיבו להם, התייחסו אליהם כאל משוגעים, אנשים שרק רואים שחורות, אנשים שרק כל הזמן אומרים: יקרה אסון, יקרה אסון, הדמוקרטיה תחוסל. ככה אתם גם מתייחסים אלינו, ולא שאני משווה עצמי לנביאים, חס וחלילה, גם הנבואה לא ניתנה לשוטים. אבל אתם מתייחסים אלינו כאל תמימים, נאיביים, אוהבי אדם – ואנחנו כאלה, כמובן – שלא מבינים את הצרכים הביטחוניים. אנחנו מבינים לא פחות טוב מכם את הצרכים הביטחוניים. החוק הזה הוא לא ביטחוני, חבר הכנסת רוטמן, וטוב שאתה אומר את זה, וטוב שאמרה את זה אילת שקד, שלא מתביישת לא להכניס לפה אף פליט אוקראיני שנרדף עכשיו במלחמה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> מיכל, זה חוק ממשלתי – – – << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> זה חוק שאתה חוקקת. הצלחת לכופף את כולם, לצערי הרב. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> את יכולה לעצור אותו. למי אתם עושים הצגות? << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> הצלחת לעשות יד אחת עם אילת שקד נגד גורמים בקואליציה, שאלה אנחנו. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> הצלחתם להשפיל אותנו, הצלחתם לפגוע בנו. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> חבר הכנסת שמחה רוטמן, בבקשה. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> והטענה שלי היא לא אליך, הטענה שלי אל אילת שקד ואל ניר אורבך ואל ראש הממשלה בנט. אתם רוצים ממשלה? אתם רוצים שותפות? שותפות עושים בהסכמה, לא עושים בכיפוף ידיים בשיתוף עם הגורמים הכי קיצוניים מהאופוזיציה. הצעת החוק הזאת שעכשיו עוברת, החוק הזה שעובר, הוא החוק הכי נורא שהיה פה. 18 שנה בג"ץ אמר: כל עוד זה ביטחוני, אנחנו, מה שנקרא, לא מבטלים את החוק. באים עכשיו והופכים בסעיף המטרה, הופכים את החוק לדמוגרפי. מדברים על ביטחון לאומי. ביטחון לאומי זה הכול, הכול זה ביטחון לאומי – ביטחון אישי, משטרה זה ביטחון לאומי, ביטחון תזונתי זה ביטחון לאומי, כלכלה זה ביטחון לאומי, ביטחון אנרגטי זה ביטחון לאומי. הכול זה ביטחון לאומי. הפחד שלכם מאהבה, ממשפחה, מזוגיות הוא, דרך אגב, לא רק לעניין פלסטינים. עצוב להגיד, אבל גם הלהט"ב, גם כל מי שהוא לא כמוכם – כל מי שהוא לא כמוכם מפחיד אתכם, מאיים עליכם. כן, ניר, זה כואב לשמוע, זה כואב, זה קשה לשמוע את זה. הגיע הזמן להפסיק לפחד. אנחנו מדינה חזקה עם כלכלה חזקה, עם צבא חזק, עם למעלה מתשעה מיליון אזרחים. תפסיקו עם הפחד הזה. הפחד הזה גומר אתכם. הוא מייצר את הסגירות שלנו. הסגירות שלנו לא מועילה לנו. השותפות שלנו בקרב העמים הנאורים היא שצריכה לכוון אותנו, היא שצריכה להראות לנו את הדרך. תתחילו לקרוא ולהקשיב לנביאים, תתחילו לשמוע מה שהם אמרו, תפסיקו להקשיב כל הזמן לקיצוניים. הקיצוניים הם שהתאבדו במצדה, הם שהתאבדו במצדה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> מיכל, את תצביעי נגד? את תצביעי נגד החוק? את תצביעי נגד החוק, כן או לא? << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> ודאי שאני אצביע נגד החוק. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> כן? טוב לשמוע. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> הפשרנים הם שהצליחו לקיים את עם ישראל אלפיים שנה, גם בגלות. הפשרנים הם שהצליחו להקים פה את מדינת ישראל, כי אם הקיצוניים היו צריכים להקים מדינה ולא לוותר על אף שעל, לא הייתה קמה מדינת ישראל, ואתם יודעים את זה. כשסבא וסבתא שלי משני הצדדים עלו לארץ בשנות השלושים הם באו וויתרו – כן, הם ויתרו על הדת. היהדות שלהם הייתה עבורם חשובה מאוד אבל הם ויתרו על הדת מבית אימא ואבא, והם הגיעו לכאן כדי לבנות כאן חברה צודקת, חברה הגונה, חברה שוויונית – וכן, הם באו להקים בית לאומי לעם היהודי. ולרגע אף אחד לא יכול להגיד שהם לא באו מציונות צרופה. עזבו את הבית בגיל 18-17, הלכו להכשרה בפולין לנטוע עצים, פרדסים, כדי שתהיה להם הכשרה לעבוד פה בארץ, הם באו ועבדו בכבישים, סללו כבישים, זה מה שהם עשו – חבר'ה צעירים שדרך אגב התקבלו לאוניברסיטה בווילנה ויכלו להישאר שם ולהיות רופאים, מהנדסים ומה לא, והם באו לכאן והפכו להיות חקלאים והפכו להיות עובדי אדמה, כי הם חשבו שנכון ליישב את הארץ. אבל הם עשו את זה מתוך הבנה שאם לא תהיה פה מדינה דמוקרטית לצד היותה יהודית, המדינה הזאת לא תתקיים. ומה שאתה מדבר על מלכות יהודה שתיגמר – אתם מביאים את החורבן. אתם מביאים את החורבן, כי אתה אמרת לי שאי-אפשר לראות רק את ארץ ישראל ותורת ישראל, צריך לראות גם את עם ישראל; ויותר מזה, לא רק את עם ישראל – צריך לראות פה את כל האזרחים ולחיות איתם בשוויון ולחיות עם העמים סביבנו בשוויון, כי אחרת אין לנו תקומה. הצעת החוק הזאת היא כואבת, כי מדובר בה במשפחות. אנחנו הרבה פעמים שוכחים. אנחנו מדברים על עקרונות נורא נורא גדולים, אבל בסוף לראות את אותה אישה שפגשה אותי מחוץ לוועדה ואמרה לי: אני 26 שנים בארץ, אני בת 43, ולפי החוק הזה רק בעוד שבע שנים אני אוכל בכלל לקבל מעמד שבו יהיה לי ביטוח בריאות, ביטוח לאומי, רישיון נהיגה, שהילדים שלי יהיו רשומים בספח תעודת הזהות שלי, שאני אוכל לטוס איתם לחו"ל מנתב"ג. מה ביקשנו, לאזרח את כולם? תפסיקו עם ההפחדות האלה של הציבור. ביקשנו לתת זכויות הומניטריות, ביקשנו לתת שוויון לאזרחי ולאזרחיות ישראל הערבים, ביקשנו לתת להם את האפשרות להינשא ולחיות עם מי שהם רוצים, כמו שאנחנו רוצים לתת לכל קבוצה במדינת ישראל. אז צר לי, הדבר הזה כנראה יעבור היום, למרות ההתנגדות שלי ושל חבריי לסיעת מרצ. אנחנו נצביע נגד ונתנגד. עם זאת, אני מאוד מקווה – בעזרתם של אנשים טובים גם בתוך הקואליציה, שראו עד כמה הדבר הזה זוועה ועד כמה יש פה רוע – יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון אמר: אפשר לשמור על ביטחון בלי להיות רעים. יש פה רוע, ואת הרוע הזה אנחנו נפעל לתקן. תודה רבה. << יור >> היו"ר ג'ידא רינאוי זועבי: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת מיכל רוזין. יעלה, בבקשה, חבר הכנסת עופר כסיף. חמש דקות. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה, גברתי. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, פרופ' בנימין הויברגר, שהוא אחד ממדעני המדינה החשובים בתולדות ישראל, כתב לפני כ-25 שנה מאמר שנקרא "דמוקרטיה עם ארבעה כתמים". הטענה שלו הייתה שישראל היא דמוקרטיה ליברלית ושיש בה כתמים שצריך ואפשר למחוק. מישהו אחר, לאחר מכן, גם כן מדען מדינה, כמדומני, בשם יוסי ברנע, כתב שמרוב כתמים לא רואים את הדמוקרטיה. ומה שאני יכול להוסיף זה שהחוק שלפנינו הוא עוד נדבך, ומשמעותי במיוחד, ולא רק שכדברי ברנע, מרוב כתמים לא רואים את הדמוקרטיה, אלא שהחוק הזה הופך את ישראל לכתם אחד גדול, אולי עם פה ושם כמה נקודות נקיות, וגם זה בקושי רב. אני חייב להגיד לחבריי ממרצ, ואני מתכוון באמת לחבריי, שאת חלקם, כמו את ידידי מוסי, לא רק שאני מכבד ומכיר כבר למעלה מ-30 שנה אלא אני גם אוהב ברמה האישית – אני חייב להגיד שהתרומה של מרצ, וגם רע"מ, לצורך העניין, להכתמה הזאת שעליה אני מדבר, כבר גובלת בפתולוגיות. ואני מתייחס גם לדברים שאמרה חברת הכנסת רוזין, שעם 85% מהם אני מסכים. איפה הפתולוגיות שאני מדבר עליה? תרשו לי קצת לחטוא בהתייחסות לענף הפסיכיאטריה. יש תסמונת שנקראת תסמונת הגף הזרה, או לפעמים קוראים לזה יד החייזר. זה תסמונת, סינדרום פסיכיאטרי. מדובר בבעיה נוירולוגית שבה האדם חש שאחת מהגפיים שלו, בדרך כלל יד, היא לא שלו אלא של ישות זרה, ושיש לה רצון ופעולות משלה. זאת באמת בעיה נוירולוגית. מרצ ורע"מ, ניכר שהן חוטאות – לוקות, סליחה, לא חוטאות – לוקות בתסמונת יד החייזר. הם יושבות בממשלה – רע"מ, יותר נכון, בקואליציה, ומרצ בממשלה – אבל מתנהגות כאילו ההתנהלות שלהן בממשלה ובקואליציה ובשירות הממשלה והקואליציה היא של ישות אחרת בכלל; כאילו הידיים שלהן, שמונפות פעם אחר פעם אחר פעם בוועדות, במליאה, בוועדת שרים לחקיקה, מן הסתם, כאילו לידיים האלה יש רצונות אוטונומיים והן מנותקות מהגוף שנקרא מרצ ורע"מ. זאת בעיה פתולוגית. אתם יכולים היום להתנגד לחוק, אבל יכולתם להפיל אותו. אמרתי את זה גם קודם. לא עשיתם כלום כדי להפיל אותו, כי כאשר אתם חושבים על הממשלה, אתם חושבים, ואמרתם את זה לא פעם, שחייבים לשמור עליה בכל מחיר, כנראה. אמרתי את זה בנאום הקודם היום, אבל מאחר שלא הייתם, חברי הכנסת רז ורוזין, אז אני אחזור על זה שוב. כדי למנוע ממשלת ימין קיצונית בראשות נתניהו אתם בעצם מבצעים את המדיניות של אותה ממשלה שהייתה קמה, ואולי אפילו יותר גרוע מזה, כי אם הייתה קמה ממשלה כזאת, לפחות הייתה לה אופוזיציה חוץ מהרשימה המשותפת. אני רוצה להתייחס לעוד דבר, לאחר שהעברתי את שבט ביקורתי על רע"מ ומרצ, וחשוב לי מאוד להדגיש את זה גם בזמן הקצר שנותר לי. לפני יומיים עמדתי כאן ותקפתי את הגזענות של שרת הפנים, ואני אמשיך לעשות את זה. הגזענות – גם פה זה כבר פתולוגי. בעקבות זה היא אמרה לי: כמה אתה אוטו-אנטישמי, כמה אתה יכול להיות שונא את המדינה. אז קודם כול, אני חייב להגיד שניכר שהשרה מזהה את עצמה עם המדינה והעם כאילו הייתה לואי ה-14. השנאה שלי להשקפות שלה נתפסות אצלה כשנאה לעם ולמדינה. אז קודם כול אני אבהיר: דבר ראשון היא לא לואי ה-14. למרבה השמחה, לא כולם לוקים בשנאה הפתולוגית וברוע שבהם היא ניחנת. אבל יש לי שנאות, ואני רוצה להגיד מהן. אני מתעב בכל מאודי את העליונות היהודית ששלטת כאן, כפי שאני מתעב כל סוג של עליונות. זאת אוטו-אנטישמיות? מי שחושב שלהתנגד לעליונות – יהודית, במקרה הזה – זה אוטו-אנטישמיות, יש לו כנראה בעיה עם הגדרות. אני גם שונא את הכיבוש הנפשע, כן, את האפרטהייד, את הטיהור האתני, שהמדינה שלי מבצעת. ואני רוצה להיאבק על הצדק, קודם כול, אבל גם על דמותה של המדינה שלי. זאת שנאה למדינה? הפוך. אני גם חש באמת משטמה עזה לכל סוג של גזענות, והגזענות הפכה לבון-טון במחוזותינו. האם זאת שנאת עמי? נהפוך הוא. ממשלות הימין, הקודמות והנוכחית, מתייחסות לשונאי העוול, חבריי ואני, ולאוהבי הדמוקרטיה, הצדק והשוויון, כאל בוגדים ועוכרי ישראל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט לסיום, בבקשה. תודה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני גאה להילחם עם חבריי נגד העוולות האלה, בשם הצדק ולמענו, עבור כולם. לא רק שזה לא הופך אותנו לשונאי מדינה ועם, אוטו-אנטישמים, בוגדים, עוכרים – זה הופך אותנו ללוחמים האמיצים ביותר למען החברה שלנו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, תסלחו לי, אבל אני הולכת הפעם לנאום את כל הנאום בערבית. (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: החלטתי לדבר בשפה הערבית, כי אחרי מה ששמעתי במהלך השעה האחרונה אי-אפשר אלא לענות לו בשפה שלנו, כדי שיבינו כל האנשים וכדי שיבין מי שעוד לא הבין למה אנחנו עומדים על הבמה הזאת ומתנגדים לחוק הזה. החיים לא התחילו כאשר הרשימה המאוחדת החליטה להיכנס אל הקואליציה האומללה הזאת, הימנית, אל הממשלה הזאת אשר ממשיכה את מדיניות הדיכוי כלפי עמנו; הפוליטיקה לא התחילה, אדוני חבר הכנסת מנסור עבאס, כשאתה נכנסת אל הזירה הפוליטית. ומי שאומר שאנחנו שפכנו את דמו, עדיף שיזכור את מערכת הבחירות האחרונה, איך אתם רכבתם על הגל של מערכת הבחירות המלוכלכת ביותר, שבה שפכת את דמנו כדי שתגיעו אל חיק הממשלה הימנית הזאת. מי שמדבר על שפיכות דמים לא ראוי לו לנהוג כפי שהוא נוהג כרגע. אנחנו לא שפכנו את דמו של אף אחד, וכשאנו עומדים על הבמה הזאת כדי להציג את העמדה הנכונה, האיתנה, הפטריוטית, אשר מגינה על הסוגיות של אנשי הציבור הערבי שלנו, אנחנו לא מתנגחים לא עם רע"מ ולא עם מרצ – אנחנו מתנגשים עם המדיניות אשר מובילה הממשלה הזאת והקואליציה האומללה שלה. זה מה שאנחנו עושים. זהו תפקידנו, להשמיע מעל הבמה את קולו של הציבור שבחר בנו. ולמי שמלין עלינו ואומר לנו שאנחנו לא יכולים להשפיע, אנחנו אומרים: כן, אנחנו בחרנו להיות באופוזיציה ולא להיות חלק מהרשות המבצעת ומהממשלה והקואליציה, כי איננו יכולים לשאת את עוול החטאים אשר מתבצעים בשם השינוי והאחרים מקבלים אותם על עצמם. אתם מאשימים אותנו בתיאום ואומרים שאנחנו מתאמים עם האופוזיציה ומתאמים עם הימין. טוב, אנחנו לפחות מתאמים כדי להפיל את החוקים הגזעניים. נכון, תיאמנו לגבי חוק האזרחות בפעם הראשונה, כן, אבל הם באו לקראת העמדה שלנו, הם הצביעו בצורה הנכונה, ולא אנחנו הלכנו לקראת העמדות שלהם. אנחנו, כשתהיה הצבעה, מאתגרים את כל מי שהאשים אותנו: תביאו לנו הצבעה אחת שבה העמדה שנקטנו מנוגדת לעמדה העקרונית, הפוליטית, הפטריוטית, האנושית והחברתית שאנו מאמינים בה. אני מאתגרת אתכם. במקביל, אתם – אללה יברך אתכם – התיאום שלכם והחברות שלכם בקואליציה גרמו לכם לרוץ להצביע בעד תקציב של כיבוש והתנחלות, להצביע בעד חוק שנותן לפנסיונרים ולמי שמשרתים בצבא תוספות לתקציבים ומשכורות גבוהות יותר כדי לעודד את האנשים להיכנס לצבא. איזה צבא? זה לא אותו צבא שמדכא את עמנו הפלסטיני? זה לא אותו צבא שהכנסתם לבתי הסוהר ורציתם להכניס אותו אל המשטרה כדי שידכא אותנו? התיאום שלכם וכניסתכם לקואליציה גרמו לכם להצביע אתמול, אתמול, בעד הארכת תקופת השירות של החיילים בצבא הכיבוש. התיאום שלכם גרם לכם לעצום עין ולמלא את פיכם מים על המון אסונות. כשאנחנו מתאמים, אז אנחנו מתאמים לגבי העמדה הנכונה. ומי שאומר לנו שהעם שלנו רוצה פתרונות – תצאו ותשאלו את המשפחות העומדות בחוץ העמדה של מי היא המקובלת עליהן. המשפחות הסובלות מקטסטרופה בגלל החוק הגזעני הזה תומכות בעמדה המתנגדת שלנו ולא בעמדה המתמקחת.) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט לסיום, בבקשה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (הגיע הזמן שתפסיקו עם המשחקים האלה. הגיע הזמן שתהיו כנים עם הציבור שלכם. אנחנו לפחות כנים, וכן, אנחנו מתנגדים לכל מדיניות האפליה ונלחמים בה.) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבו שחאדה, בבקשה. << דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, יש לנו עוד מעט זמן להצביע על אחד החוקים הגזעניים ביותר, שמטרתו להפריד בין בני אותה משפחה ערבית-פלסטינית בגלל שהם לא יהודים. ושמענו כבר המון הסברים מהבוקר. אני רוצה להתייחס לנאומים האחרונים של חברי הכנסת מרע"מ, שהחליטו במקום לעשות את העבודה שלהם – לעצור את החוק הזה, הרי הם אומרים שהם נכנסו לקואליציה כדי להשפיע. ובגלל שהם נכשלו בהשפעה שלהם, באו לתקוף פה את הרשימה המשותפת בכל מיני טיעונים כביכול חדשים. ושמענו את הטיעונים החדשים האלה, רק שאני לא מוצא בהם שום דבר חדש. הרבה אנשים בסיטואציות דומות נהגו כמוהם. על זה אמר גדול המשוררים הערבים, אל-מותנבי: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: להיגיון הזה שמדבר על דרך חדשה – הוא הסביר אותו לפני מאות שנים, ואין בו שום דבר חדש. הוא אמר בצורה ברורה: הפחדנים רואים שחוסר האונים הוא רציונליות, וזה טבעו של האופי הרע. אין בזה שום דבר חדש. הפחדנות הזאת והלגיטימציה שלה, ופילוסופיה שלמה למה מותר לאדם להפחית מערכו ולזלזל בעצמו ולצאת נגד העם שלו ולכרות ברית עם אנשים אחרים נגד העם שלו – זה קיים הרבה זמן, אין בזה שום דבר חדש. להפך, אנחנו גם רואים אותו בהרבה מקומות שאני בטוח שהציבור של רע"מ המכבד את עצמו איננו רוצה לראות את עצמו בהם. בחודש של יום האדמה, בחודש של המאבק, בחודש שבו אנו עומדים להחיות את זכרם של השהידים, הרשימה התומכת בצבא שבגללו יש שהידים איננה יכולה לבוא להטיף מוסר. הרי הצורך שלהם לשקר אומר את הכול. כשווליד טאהא עולה אחרי שהוא לא שמע את הנאום בכלל, ותוקף אותו כי הוא מרגיש מבפנים – כמו שאומרים, על ראש הגנב בוער הכובע – הוא מבצע את הפשעים האלה בצורה מודעת. כי אם הוא היה שומע את הנאום, הוא לא היה אומר את ההבלים שהוא הוציא מהפה, ואם הוא שמע את הנאום ועדיין אמר את ההבלים האלה, הרי שהוא משקר. ובחוצפה הוא משקר. והבעיה שלו היא לא עם המשותפת. יקירי, אנחנו נגד החוק מההתחלה. בשונה מכם, אנחנו מההתחלה עם העם שלנו נגד הממשלה. אתם אלה שעם הממשלה נגד העם שלכם. לנו אין בעיה, העניינים ברורים מבחינתנו. אנחנו אומרים לאנשים את מה שאנחנו מאמינים בו באופן ברור, בשקיפות. יש לנו תוכנית פוליטית ומדינית שאנחנו גאים בה. אין לנו במה להתבייש. מי שיש לו במה להתבייש זה היושב עם בנט בממשלה, שהממשלה שלו מחריבה את העם שלו, מי שהממשלה שלו מביאה את החוק שמונע את איחוד המשפחות. הוא שאמור להתבייש, אם הוא מתבייש. בעניין הזה אני הרמתי ידיים. ברור לי שרמת החוצפה עברה כל גבול, ובמקום לעלות ולתקוף את הממשלה שלו יש לו בעיה עם החוק שמביאה שקד, זאת שמלמדת אותו פוליטיקה, זאת שמחנכת אותו, שקד, בכל פעם מחדש. היא מזיקה לו באמצעות הציבור שהביא אותו לכנסת, היא הורסת את הנגב, פירקה את כל חוק החשמל, שהוא חשב – שקד השפילה אותם אחרי שיצא נגדה. המשותפת איתו; בכל הסוגיות של העם שלנו המשותפת איתו. אין אפילו חוק אחד שהוא יכול להביא שבו המשותפת קיימה תיאום עם הקואליציה או עם האופוזיציה נגד העם שלה. עשרות חוקים אנחנו יכולים להביא שבהם הם עשו – אתמול בלילה החבר'ה הצביעו עם הצבא. עם איזה צבא הם הצביעו, עם הצבא של התנועה האסלאמית? שכחו את עצמם, אלה. לפחות, יקירי, אם אתה לא יכול לעשות – תתחבא, אל תצא לקרוא תיגר. לא צריך פה את ההבל, לא צריך לשקר לאנשים.) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט לסיום, בבקשה. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מה שאני רוצה להגיד, כבוד היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הבנתי. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> במשפט אחרון. כמו שאמרתי כבר כמה פעמים, אפשר לשקר לחלק מהאנשים חלק מהזמן, אי-אפשר לשקר לכל האנשים כל הזמן. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אז איזה גשר נבנה? אף פעם לא נבנה אם הכול לא, לא, לא. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, תרשו לי לדבר בערבית, בבקשה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: יש דבר שנקרא פשינק – פשינק, כלומר כמו קליעים מקולקלים, למשל כשמישהו יודע שהדעה שלו לא משפיעה ועושה את עצמו גיבור. הרי הדעה שלו לא משפיעה. כשהוא משפיע, הם מצביעים על האיסור על אנשים לאחד משפחות. כשהקול לא משפיע בכלל, הם אומרים: בואו נרמה את האנשים. הדבר הזה נקרא פשינק – קליעים מקולקלים. למשל, בעניין האי-אמון, הם התחילו להגיד שזה גם כך לא משפיע – בואו נהיה בעד האי-אמון, הרי זה לא משפיע. אנחנו ברשימה המשותפת חושבים על משהו משפיע. על העניין של האי-אמון אנחנו עדיין חושבים, אבל יש עניין משפיע, שהוא פיזור הכנסת. הרשימה המשותפת חתמה על חוק התפזרות הכנסת, ואנחנו רוצים עכשיו לאסוף חתימות: מי שבאמת רואה בעניין של אי-איחוד משפחות פשע כלפי האנשים, שיחתום על פיזור הכנסת. אני בטוח שאם הממשלה תראה שיש רוב, היא תשים את הזנב שלה בין הרגליים ותרד מהעניין של אי-איחוד המשפחות. הרשימה המשותפת התכנסה והחליטה להביא את הנושא של פיזור הכנסת, ועדיין חושבים על העניין של אי-אמון, אבל המשותפת לא חושבת בצורה של פשינק אלא על איך לעשות דבר בעל השפעה. זכותם של האנשים לדעת מה עשינו, הרשימה המשותפת, במהלך מושב החורף. נוסף על הצגת העמדות, נוסף על הצגת הסוגיות בכבוד עצמי, היו לנו הישגים – אני אומר לכם – לטובת החברה הערבית שלנו, ואף אחד לא הביא הישגים דומים להם. למשל, מי שראה את השמחה על פניהם של האזרחים הוותיקים הזכאים להשלמת הכנסה אשר קיבלו תוספת של 500 ש"ח – 75,000 ערבים, 75,000 אנשים קיבלו תוספת של 500 ש"ח לחודש. עד כמה הדבר הזה חשוב עבור האנשים שהיו צריכים להתלבט אם להפעיל את דוד החשמל או ללכת לחתונה ולשים מתנה על סך 100 ש"ח או 200 ש"ח או לרכוש בזה תרופות, עד כמה ה-500 ש"ח האלה היו מועילים. הרשימה המשותפת הצליחה להחזיר את רישיונות הנהיגה לעשרות אלפי אנשים, שההרגשה שלהם הייתה קשה – איך הם ינועו ללא רכב, או שהיו צריכים לבקש ממישהו לעזור להם. הם הרגישו משוחררים, הרגישו משוחררים, וזאת בזכות הרשימה המשותפת. העניין של הביטוח הלאומי למי שלומדים בחו"ל, הפחתת דמי הביטוח – עד כמה העניין הזה משמעותי לסטודנטים. וגם הנושא של הפחתת מחיר המים לבתי תפילה, ועוד 15 חוקים שהעבירה הרשימה המשותפת בקריאה שלישית ויש בהם תועלת ישירה עבור האנשים. אבל זה לא בא במקום הנושא העיקרי והאסטרטגי, העמדה המכובדת והגאה, העמדה שאנו ניצבים בשמה בראש מורם. יש לנו עמדה, עמדה הוגנת שאנחנו נלחמים למענה אסטרטגית. אני רוצה להגיד לח"כים של הרשימה המשותפת, כולם, עם סיום מושב החורף – אחי אחמד טיבי, אחי סמי אבו שחאדה, עאידה תומא, אוסאמה סעדי ועופר כסיף – יישר כוח. ממשיכים ביחד.) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת טיבי. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, היום אנחנו מסיימים מושב, מסיימים אותו כנראה באישור של אחד החוקים הגזעניים ביותר בספר החוקים. החוק הזה שנצביע עליו עוד מעט הוא קשה יותר, קיצוני יותר, מגביל יותר, גזעני יותר מכל חוק אזרחות אחר שהיה בקדנציות הקודמות. בממשלה הזאת, שמסתמכת על קולות של חברי כנסת ערבים, מחוקקים את החוק הגזעני ביותר נגד ערבים. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הממשלה הזאת, שמסתמכת על קולות של ערבים, הולכת לחוקק עוד מעט את החוק הגזעני ביותר, חוק איסור איחוד משפחות וקריעת המשפחות הפלסטיניות. אבל הרשימה הזאת, הרשימה המשותפת על ששת חבריה, אשר עמדו מעל כל במה – באולם הזה, בוועדות, בפני הערכאות המשפטיות, בפני בית המשפט העליון, בשטח, ברחוב, עם המשפחות, עם העמותות האזרחיות, עם המשרד – כדי שנפיל עוד פעם את החוק הזה, ואם היה איזה הישג שאנו שותפים לו ואני מתגאה בו, כמו שמתגאה בו כל חבר כנסת מעמיתיי, הרי שהוא הפלת החוק הזה בחודש יולי בשנה שעברה, הפלת החוק של איסור איחוד משפחות. אני לא אתייחס לכמה נאומים שהתאפיינו ברמה נמוכה וחוצפה נגד הרשימה המשותפת. אני מבקש מעמיתיי להתעלות מעל הרמה הרדודה הזאת ושנתמקד בעיקר, והעיקר הוא – כי מי ששומע את הנאומים חושב שהרשימה המשותפת היא נגד המשפחות ובעד הממשלה, אבל הרשימה המשותפת היא עם המשפחות ונגד הממשלה – – –) << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> (אומרת בערבית: – – – מביאים את החוק.) << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (אני רק רוצה להזכיר, אנחנו באופוזיציה נגד הממשלה ונגד החוק ונגד הגזענים, ונגד הימין שנמצא פה, ונגד שקד ונגד אלה, וזה האתגר שכל עמיתיי הח"כים דיברו עליו. שמעתי שאומרים: אתם מתאמים עם אלה, עם הימין. כן, ביום רביעי אנחנו רוצים וצריכים שכל אחד, מאלה ומאלה, מהצד הזה ומהצד הזה, יצביע. בעד מה? בעד החוקים של הרשימה המשותפת. אני מאתגר אתכם למצוא חוק אחד שהרשימה המשותפת הצביעה בעדו והוא נגד עמנו – חוק מדיני, או על התנחלויות, צבא, בן-גוריון, בתי סוהר או משטרה. אנחנו בצד השני לגמרי. אנחנו איתנים בברית, איתנים בעקרונות. כן, זו לא אופנה ישנה להיות איתן בבריתות, זו עמדה, וכן הצלחנו להעביר חוקים ולהעביר תקציבים בלי שנאלצנו להצביע בעד חוק שהוא נגד העם שלנו ונגד הציבור שלנו.) << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> (אומר בערבית: הצלחנו הרבה יותר במספרים, אבו כמאל – – – האנשים יכולים לראות מי מתייחס יותר – – –) << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (דבר נוסף, לא ייתכן שמישהו יהיה בממשלה ויתקוף את הרשימה המשותפת. אנחנו תוקפים את הגזענים היהודים – הינה, אני אומר את זה, תוקפים. שמעתי שאומרים "צועקים" – לפחות כשאנחנו צועקים, כשחבר כנסת מהרשימה המשותפת מדבר מהלב ומהשכל נגד מנהיגי ההתנחלויות והגזענות, הוא אומר את זה נגד אויבי עמנו, אבל אני רואה שכמה מעמיתינו צועקים ומרימים את ידיהם נגד הרשימה המשותפת. חבר'ה, אנחנו רוצים להפיל את החוק. רוצים להפיל את החוק. אתם לא אומרים שאתם רוצים להפיל את החוק? תבואו להפיל את החוק איתנו. אבל אתם אמרתם שהחוק לא הולך ליפול, אז מה הבעיה כשאתה נושא את נס השינוי וההשפעה באמצעות "דרך חדשה", שתעשה את מה שעשה גנץ לפני שבועיים, ואתה לשון המאזניים, תדפוק על השולחן – ואתה אומר שהמשותפת לא יכולה לעשות את זה, למרות שהמשותפת תרמה להפלת החוק בחודש יולי בשנה שעברה. תדפקו על השולחן ותגידו: החוק הזה, כל עוד אנחנו בקואליציה, אסור שיגיע להצבעה ושתצביעו עליו. אף אחד לא עשה זאת, לא רע"מ ולא מרצ. לא התנו כלום, לא דרשו זאת. למה? האם מספיק שאנחנו נדבר על הסבל של המשפחות ושנתרום בעקיפין – ויש האומרים ישירות – להעברת החוק הזה בממשלה שכזאת, שאתם חלק מהקואליציה שלה? אנחנו מוכנים להושיט את ידינו כדי להפיל את החוק או את הממשלה אשר הביאה את החוק הזה, אבל לא כך עושים את זה. מי שרוצה ליידות אבנים – שיעשה זאת על הממשלה, על הגזענים, על מי שהביאו את החוק, על מי שפוגעים בחיים של המשפחות הפלסטיניות, ולא על הרשימה המשותפת. אני חוזר ואומר, חוזר ואומר, והטיעון של הצד הזה בקואליציה – עמיתיי ברשימה המשותפת – על הצד ההוא – אתה שומע, אוסאמה? הטיעון של הצד הזה כלפי הצד ההוא הוא שאתם מצביעים עם המשותפת והמשותפת לא מצביעה איתכם. זה מה שהיה, וכך זה יישאר. ואם תביאו לנו פעם אחת שנצביע על הזיכרון של בן-גוריון או על הכנסת הצבא לבתי הסוהר, על התוספות במשכורת של הקצינים בצבא ושל החיילים הלוחמים, כמו שהתגאה גנץ, או על הארכת השירות הצבאי, אז אנחנו נהיה נתונים לביקורת חריפה ויבואו איתנו חשבון על כך. אבל אי-אפשר שכל זה יקרה, ולטעון בסוף שהרשימה המשותפת היא הבעיה. לא. הבעיה היא הממשלה הזאת, הממשלה הזאת, שבכל הסוגיות הנוגעות לעמנו, לענייני הציבור שלנו בפנים ולעמנו הפלסטיני, היא יותר גרועה מהממשלה הגרועה שקדמה לה, ואנחנו רוצים להגיד את זה בצורה הכי ברורה שיש: אנחנו לא הידיינו עם נתניהו כדי להיות איתו, ולא רוצים להיות איתו, ועבדנו כדי שנשיא המדינה לא ייתן לו את המפתחות להרכבת הממשלה. אנחנו מנענו זאת ממנו, והוא לא יהיה ראש הממשלה. אבל בימים האלה יש מי שמקיים משא ומתן עם הליכוד, בימים האלה. לא אנחנו; אנחנו לא מקיימים שיחות עם הליכוד, ומי שחושב שהוא יכול להיפגש, בתוך הכנסת או מחוץ לה, עם הליכוד בלי שאנחנו נדע, טועה. אנחנו – והינה, אומרים את זה במפורש – ביום רביעי נדרוש מהם להצביע על החוקים שלנו, וגם נדרוש מאלה להצביע על החוקים שלנו, ונדרוש ממרצ להצביע על החוקים שלנו, ונדרוש מרע"מ להצביע על החוקים שלנו. אנחנו רוצים להעביר את החוקים שלנו. החוקים שלנו מצוינים לציבור שלנו, ולא מעט מהחוקים שלנו עוברים. במהלך השבועות האחרונים אוסאמה העביר חוקים, עאידה העבירה חוקים, סמי העביר חוקים, איימן העביר חוקים, עופר העביר חוקים ואני העברתי. אנחנו עובדים, ובצניעות אני אומר: אנחנו בית ספר לעבודה פרלמנטרית. הרשימה הזאת היא בית ספר לעבודה פרלמנטרית, וחלק מהם לומדים מאיתנו, וחלק מהם לומדים מאיתנו, אבל לעולם, לעולם – לפחות, לפחות מי שרוצה – –) << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> (– – לפחות מי שרוצה להעתיק, שיהיה לו האומץ להגיד: גנבתי את החוק מעאידה, גנבתי את החוק מאבו כמאל. שיגיד.) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט לסיכום, בבקשה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (היות שכבר אמרת, אני אסתפק בפנינים שתרמת לנו. אנחנו בית ספר, ונשמח תמיד לעזור לכולם ולתרום לחברה שלנו. ומילה אחרונה למשפחות: הרשימה הזאת, הרשימה המשותפת, עמדה לצידכם מאז שנת 2003 עם הח"כים שלה אז, והיום היא עומדת לצידכם נגד החוק הגזעני הזה, אשר קורע את משפחותיכם. תדעו שהממשלה הזאת, שבראשה עומד בנט ונסמכת על ח"כים ערבים, היא שמחוקקת את החוקים הגזעניים הגרועים ביותר בכל הקשור לאיחוד משפחות.) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. בבקשה, חבר הכנסת סעדי. חבר הכנסת סעדי, אולי תפתיע אותנו ותסכם בעברית, כי כבר נשאת נאום בערבית. אני מבין, כולם – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא, דווקא חמש דקות – דיברתי הכול בעברית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אה, נכון, אתה היחידי. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> והזכרתי את קפטן – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נכון, ד' וה' ור'. אתה רואה? אני עוקב אחריך. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> דווקא 25 דקות – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אז תעשה חצי-חצי. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אז אני אעשה חצי-חצי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לטובת אלה שלא מבינים. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: שמעתי לפני זמן קצר את עמיתי ווליד טאהא ועמיתי מנסור עבאס, והם אמרו שאנחנו, ששת הח"כים של המשותפת – זה המושג שבו השתמש אבו מוחמד – ששת הח"כים עלו לפה, תקפו רק את הח"כים של רע"מ ולא תקפו את שמחה רוטמן ואת הימין הקיצוני. הם אמרו שמה שאנחנו עושים הוא רק הצגת עמדות ותו לא – צועקים ומרימים ידיים ומורידים ידיים והולכים הביתה – אבל הם, עאידה, הם במצב של חתירה למגע עם הממשלה הזאת. כנראה שהם בקונפליקט נגדנו ונגד המשפחות, כי אנחנו באותה עמדה, לפחות בפעם הזאת, עמדה מאוחדת. בחודש יולי העמדה הייתה אחרת: אנחנו והמשפחות היינו נגד החוק, והם שניסו להעביר את החוק והצביעו בעד החוק. לראשונה אי פעם ח"כים ערבים הצביעו בעד החוק. כל הסוגיה של הסבל והכאב, ילד עם אימו ואישה עם בעלה – אני לא ראיתי שבמהלך שמונת החודשים שבהם הם בקונפליקט עם הממשלה הם הביאו איחוד משפחות אפילו לאדם אחד. טוב, אם אתם בתוך הממשלה לא יכולים להביא לאיחוד משפחה אחת, אנחנו לפחות עוזרים להם, ועזרנו להם. אנחנו עומדים לצד המשפחות, והמשפחות יודעות במה אנחנו עוזרים להן ביום-יום מול משרד הפנים. לכן, מי שעשה את ההצגה היום זה לא אנחנו, ומי ששיחק אותה זה לא אנחנו; מי ששיחק אותה ועשה הצגה זה אתם, עם כל הצער. ובמקום שאנחנו ואתם נהיה באותה עמדה נגד הממשלה הזו ונפיל את הממשלה הזאת, אתם אלה שעושים הצגות. הרצון שלכם להפיל את הממשלה הוא ההצגה הגדולה ביותר, והיא לא משכנעת אף אחד בכנסת הזאת. לכן אנחנו אומרים, לנו יש עמדה עקרונית שהייתה ושתישאר נגד הממשלה הזאת ונגד החוקים האלה. הממשלה הזאת, שאתם בתוכה וממשיכים להיות בתוכה למרות שהחוק הזה יעבור – עוד מעט החוק הזה יעבור, ואתם תמשיכו להיות בממשלה. לכן אני פונה לכל בני עמנו: הסוגיה הזאת היא סוגיה עקרונית, ואסור שהחוק הזה יעבור, כי הוא פוגע ביותר מ-25,000 משפחות – 30,000 משפחות. לכל משפחה יש חמישה ילדים, כלומר אנחנו מדברים על 150,000 נפגעים. מחובתנו לעמוד לצידם, ולא רק בדיבורים ובסיסמאות. מי שהחליט להיות על המגרש כשחקן ראשי, עכשיו הוא נמצא על הספסל, אפילו לא במגרש, אפילו לא במגרש, כי הממשלה הזאת כרתה הסכם עם הימין הקיצוני, עם שמחה רוטמן, ורוצה להעביר את החוק.) אדוני היושב-ראש, אני פונה בהזדמנות האחרונה – אני ליוויתי את החוק הזה במשך השבועיים האחרונים יום-יום, לילה-לילה, 24/7, ואני יודע כל פסיק וכל תג. אתם עושים חוק נורא ואיום. אתם לא התחשבתם אפילו במקרה הומניטרי אחד. העלינו סוגיות – ואתה, כמפקד מחוז משטרה לשעבר, אתה יודע שהקבוצה הזאת נבדקה פעם, פעמיים, שלוש, עשר. הזכרנו מקרים של 26 שנים, 26 שנים הם חיים בירושלים, ועדיין עם היתר מת"ק א5. משפחות נקרעות, ילדים בני פחות מ-14 מקבלים רישיון קבוע, מעל 14 – היתרי מת"ק. הזכרנו רופאות, רוקחות, שעברו את הבחינה ולא מקבלות, כי אין להן רישיון; ארעי, עדיין בהיתרי מת"ק. למה אין אוזניים לקבוצות האלה? אטימות, רוע לב, ובסוף אתם באים ובוכים על הפליטים מאוקראינה. שקרנים, צבועים. תתביישו לכם. כל אחד וכל אחת שיצביעו בעד החוק הארור והגזעני הזה – זה יירשם לדיראון עולם בספרי ההיסטוריה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת שיין, בבקשה. רשות דיבור, בבקשה. << דובר >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מסיימים פה את המושב הארוך הזה באופן כמעט סימבולי – מושב שהיו בו הישגים חסרי תקדים לגבי מדינת ישראל והקמת קואליציה שהיא חסרת תקדים בהיסטוריה של מדינת ישראל ובעשייה עצומה בתחום המדיני, בתחום הביטחוני, בתחום הכלכלי, בתחום החקלאות, בתחום המשפט הישראלי, בתחום התרבות. אין תחום שהקואליציה הזו לא נגעה בו, שלא לדבר על תחום הבריאות, ששם עשינו מהפכה ממש בנושא הקורונה ובהגדלת כל הקצאת המשאבים הסמכותית בבתי החולים החדשים. הקואליציה הזאת מסיימת כרגע תשעה חודשים של עשייה כל כך מבורכת, שכאשר ברקע אנחנו עומדים בפני הנושא שלכאורה מגדיר אותה, נושא האזרחות – קראו לזה הוראת שעה, ואני זוכר שעמדתי כאן בדיוק ביולי, וזה היה כמעט אוטומטי, אבל הפכו את הוראת השעה להוראת הסכסוך, כאילו הוראת השעה מאפיינת את הסכסוך הישראלי–פלסטיני. אבל חברים, אל תתבלבלו, כל חבריי היקרים, הצבעתו של שיקלי, וכל אותם תרגילים של הקואליציה, בין הליכוד לבין המשותפת, והפלת הוראת השעה אז, לא היו בגלל הסכסוך הישראלי–פלסטיני; בגלל הניסיון לסכסך בתוך הקואליציה, ולכן זה נקרא חוק הסכסוך. חוק הסכסוך בא לסכסך בין חברי הקואליציה, בין כל המפלגות המרכיבות אותה, פאזל פלורליסטי יוצא דופן, ששינה את אופייה של מדינת ישראל ואת הרוח שנמצאת כאן. ומי יושב איתנו כאן הערב? חייבים להגיד זאת. חברת הכנסת סילמן וחבר הכנסת טופורובסקי; חבר הכנסת אורבך, חברי היקר, וחברי הכנסת רוזין, גינזבורג ורם בן ברק, הגדול מכולם, שישב איתנו בוועדה הזאת ובאמת עשה עבודה יוצאת דופן, רם בן ברק, במין תבונה עמוקה של עבודה. אנחנו לא ניכנע ולא נכנענו בדיונים האלה לכל המניפולציות. היה באמת מצב שנוצר כתוצאה ממצב אקוטי אחרי האינתיפאדה, והמשיכו אותו באופן אוטומטי, אבל ניסו לומר לנו שהמצב הזה הוא מצב שדורש שינוי, ולמרות שהכנסנו שינויים, עדיין זו הוראת שעה לשנה, ונראה מה יקרה בשנה הבאה. ולפני שאנחנו מתפזרים, אני רוצה לומר לכם עוד, חבריי היקרים שנמצאים כאן, שחשוב מאוד להבין, העולם משתנה לנגד עינינו. אנחנו עומדים בפני אתגרים עצומים, ולעיתים המדינה נזרקת לטלטלות, אבל ההנהגה שלנו משייטת בהחלט בצורה מעוררת השתאות לעיתים, ואנחנו צריכים לזכור באיזה קואליציה אנחנו יושבים, גם אם לא נקבל את כל מה שאנחנו רוצים, ואף אחד מאיתנו לא זוכה במה שהוא רוצה. אנחנו עומדים בפני טלטלה גדולה בעולם, לאור המפץ הזה עם כל אותם אלה שמחפשים מקלט, וגם כאן הלשון לגבי גזענות היא לשון שלקוחה בהחלט ממניפולציה ומשקרים. יש במשפט הבין-לאומי תפיסה שמדברת על מה שקוראים לו באנגלית Asylum seekers, מחפשי מקלט. מחפשי מקלט הם כל אלה שנזרקים בזמן מלחמה או מאבק או מלחמת אזרחים ממדינתם ומחפשים מקלט. ישראל קולטת מחפשי מקלט ותקלוט בהמונים. בנושא מעמדם יש ויכוח – כמה אפשר, מי מגיע, איך מטיסים, איך פותחים, מה זה חוק השבות. הרי המקרה כאן הוא לעזוב תוך כדי לחץ ולא בגלל נושא העלייה בלבד. צריך לשנות פה את הסגנון, צריך להבין פה את אופי הסכסוך. לגבי החקיקה הנוכחית, אין ספק שאפשר היה לעשות כאן דברים אחרים, ורם בן ברק דיבר וגם גורמי הביטחון אמרו לגבי הגילים 40 ו-50. לא הכול נעשה כאן. אני קודם כול מאחל לכולנו שנצא לחופשה, נחשוב טוב וננשום עמוק אחרי הלילות הארוכים האלה. נעביר את מה שצריך להעביר ונתקן בהמשך את מה שצריך לתקן. אבל מכאן צריכה לצאת הבשורה הגדולה, ואמר זאת ידידי היקר מנסור עבאס מעל לבמה הזאת, עמד כאן מנסור עבאס ואמר, בקולו הוא אמר זאת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוסף שיין (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני רק מסיים. מנסור עבאס אמר כאן בקולו: הממשלה הזאת, והוא בתוכה כשחקן מרכזי, עושה תיקונים גדולים גם לאוכלוסייה של ערביי ישראל, וזהו טיבה – לקדם את כל המדינה ואת כל הספינה הזאת בצורה הכי חיובית שאפשר, לאור הקשיים שנמצאים בתוכה. אז אני מאחל לכולנו חופשה נעימה וחגים שמחים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. השרה אילת שקד, בבקשה. << דובר >> שרת הפנים אילת שקד: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני הכנתי נאום ארוך, אבל מכיוון שחבר הכנסת רם בן ברק הוא זה שמסכם, אני אוותר עליו. אני רק רוצה להגיד כמה מילים. החוק הזה עובר כבר 18 שנה, שנה אחר שנה, והוא באמת חוק ביטחוני בבסיסו. אני חושבת שהוא גם הציל הרבה מאוד חיי אדם. אני רוצה להגיד תודה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, לרם בן ברק, שאני יודעת שהחוק הזה לא קל עבורו, ובכל זאת הוא עבד בצורה יוצאת דופן עם הקואליציה ועם האופוזיציה כדי להגיע לנוסח מוסכם וטוב, נוסח שבעיניי הוא אפילו נכון יותר מהחוק המקורי. אני רוצה להגיד תודה ליושב-ראש סיעת ימינה חבר הכנסת ניר אורבך, שעבד ביחד עם רם כחבר כנסת בוועדת החוץ והביטחון וגם כיושב-ראש ועדת הכנסת, ועשה עבודה יוצאת דופן ונלחם כל העת כדי שהחוק הזה יעבור, וליושבת-ראש הקואליציה, חברת הכנסת עידית סילמן, שמנהלת את כל האירוע הזה תמיד, וביתר שאת ביום המורכב הזה, ולחבר הכנסת שמחה רוטמן, שלקח – מיכל, הפעם לך אני לא אודה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> רוזין, מספיק. << דובר_המשך >> שרת הפנים אילת שקד: << דובר_המשך >> לחבר הכנסת שמחה רוטמן, שבניגוד לחברים אחרים באופוזיציה, אחרי שהוא הבין את הנזק בהפלת החוק לפני כמה חודשים, הוא נרתם ביחד איתי למצוא נוסחה שתהיה מוסכמת על כולם, ובאחריות גדולה, ביחד איתי, קואליציה ואופוזיציה, הביא להעברת החוק, תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בן ברק, בבקשה. << דובר >> רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר >> לילה טוב לחברי הכנסת, לילה טוב, אדוני יושב-ראש הכנסת. אנחנו מביאים להצבעה היום את חוק האזרחות. עבדנו על החוק הזה שבוע שלם, רצוף, יום ולילה. אני רוצה מכאן גם להודות לחברים שישבו איתי, לחברת הכנסת מיכל רוזין, לחבר הכנסת ווליד טאהא, חבר הכנסת אוסאמה סעדי, יוסי, קינלי, גבי, כל חברי הכנסת שהיו, כמובן, ניר. שמענו דעות שונות, שמענו עדויות קשות, שמענו על הצדדים הפחות-מוכרים של החוק הזה, שפוגע בלא מעט אנשים. שמענו את גורמי הביטחון. הפעלנו שיקול דעת, ובסופו של דבר הצלחנו להעביר את החוק, שאני מודה שלא היה קל לי להעביר אותו. אבל אני חושב שאנחנו נמצאים במציאות ביטחונית מאוד מורכבת, באזור מאוד מורכב, עם עם שיש לו אנשים פה ואנשים במקומות אחרים. ועם המציאות הזאת אנחנו צריכים לחיות, ולפעמים לקבל החלטות לא נעימות, כמו במקרה הזה. אני חושב שיש עוד הרבה מה לעשות אחרי שנחוקק את החוק, ואני מתכוון גם לפעול בעניין הזה ולנסות לראות איך אפשר להקל. הדבר שמתסכל אותי יותר מכול, בכל השנים שאני פעיל, גם בשירות הביטחון וגם עכשיו כאן, בכנסת, זה לראות שבעצם אנחנו מובלים ומקבלים את ההחלטות שלנו על ידי גורמים קיצוניים. גורמים קיצוניים מכתיבים למדינה שלמה איך להתנהל, בין שזה גורמים קיצוניים חרדיים, בין שזה גורמים קיצוניים מוסלמיים, בין שזה גורמים קיצוניים מהמתנחלים. ואנחנו לעניין הזה צריכים מתישהו לעשות סוף. לא יכול להיות שמדיניות וחוקים ייקבעו על ידי אנשים קיצוניים, שמכריחים את המרכז השפוי, את המרכז הליברלי, לקבל חוקים רק בגלל שאנחנו לא מסוגלים לשלוט ואנחנו לא מסוגלים לקיים את המדינה הזאת ולנטרל את ההשפעה של הקיצוניים האלה. ולכן זאת משימה שאני מקווה שהממשלה הזאת תיקח על עצמה – להחזיר את המשילות, לטפל בפורעי חוק. פורעי החוק – ממש לא אכפת לי אם זה פורע חוק מוסלמי או פורע חוק יהודי; פורע חוק צריך למצוא את עצמו מאחורי סורג ובריח, והוא צריך לא להפריע לחיים השלווים של אזרחי מדינת ישראל. אני חושב שזו אולי המשימה הגדולה ביותר שאנחנו צריכים לעשות בשביל לשנות כאן את המציאות. כבר התחלנו עם זה, אבל יש עוד דרך ארוכה. אנחנו עוד רחוקים מאוד מלהיות במצב שאנחנו יודעים לחיות כאן. יותר מזה, אני מאוד מאוד מקווה, מאוד מקווה, שאנחנו נשכיל להגיע לחיים של שלום וביטחון יחד עם שכנינו הפלסטינים. אני מאוד מקווה שנגיע ליום שאפשר יהיה לתת להם, שנוכל לתת להם, מבחינתי, מדינה עצמאית שחיה בשלום לצד מדינת ישראל, ושתי המדינות האלה משגשגות כלכלית וביטחונית וחיות כאן באזור חיים דמוקרטיים, ליברליים וחופשיים. לצערי הרב, אנחנו עוד לא שם. ואני חושב שלנו, נבחרי הציבור היהודים והערבים, יש אחריות גדולה למתן, אחריות גדולה להגיע למצב שהדבר הזה יתאפשר. כרגע הפערים הם עצומים, השנאה, במקרים מסוימים, היא עצומה, ואנחנו רחוקים עדיין מלהגיע למצב הזה. כשנגיע למצב הזה, אז החוק הזה יהיה חוק מיותר, ואנחנו נוכל להוריד אותו מספר החוקים של מדינת ישראל. אני חושב שזה יעשה טוב לכולם. עד כאן לגבי החוק. מאחר שכשנבחרתי לכנסת לא ידעתי שיהיה מצב שאני צריך למשוך זמן, אז עכשיו אני אעבור למשיכת הזמן. אני רוצה לדבר על החקלאות הישראלית. אני לא מצליח להבין איך גם במציאות שהעולם נמצא בה היום, כאשר מצד אחד אנחנו רואים מלחמה איומה ונוראה, שאני מקווה שתיגמר בקרוב, זרם של מיליוני פליטים וכלכלות שקורסות בגלל חוסר במזון הכי בסיסי שיש, ומחירים עולים – עדיין כאן, במדינת ישראל, יש אנשים שחושבים שאנחנו יכולים להסתמך על יבוא של תוצרת חקלאית למדינת ישראל. עדיין הם חושבים שמי שאשם ביוקר המחיה במדינה הזאת זה חקלאי ישראל. אני רוצה להקריא לכם טבלה קטנה מבדיקה שנעשתה, מתחקיר שנעשה, כי אני יודע שהקימו איזושהי ועדה שתבדוק את פערי התיווך. אז אני רוצה להקריא לכם את פערי התיווך האמיתיים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> אני אגיד לכם בכמה מוכר החקלאי ובכמה קונה הצרכן. אני אתן לכם כמה דוגמאות. בצל החקלאי מוכר ב-1.2 שקל, הצרכן קונה את זה בסופר ב-7; לימון הוא מוכר ב-1.4 שקל, אתם קונים את זה בסופר ב-15 שקלים, למעלה מפי עשרה. שום, הוא מוכר את זה ב-11, אתם קונים את זה בסופר ב-30 שקלים; רימון – 3 ו-10; לפת – 1.7 ו-10; אפרסמון – 3.5 ו-30. מה שאני מנסה להגיד לכם זה שלא צריך להקים ועדות שיבדקו את פערי התיווך. פערי התיווך הם ברורים לגמרי. מי שאחראי לפערי התיווך זה גורמים רבים, אבל בטח ובטח לא החקלאים. מדינה שרוצה לסמוך על עצמה צריכה לגדל את המזון שלה בעצמה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רם בן ברק (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> את הזרעים קונה החקלאי. היא צריכה לדאוג לעצמה ולספק לעצמה את המזון. אז אני מבקש לתמוך בחוק, ותודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לרם בן ברק. בבקשה לשבת. חברי הכנסת, בבקשה לשבת. להצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב–2022, הוגשו הסתייגויות. להלן שמות חברי הכנסת המסתייגים לפי קבוצות: קבוצת סיעת מרצ – מיכל רוזין, ג'ידא רינאוי זועבי, מוסי רז, גבי לסקי, עלי סלאלחה. קבוצת סיעת רע"מ – מנסור עבאס, מאזן גנאים, ווליד טאהא, אימאן ח'טיב יאסין. קבוצת סיעת ליכוד – בנימין נתניהו, יולי יואל אדלשטיין, ישראל כץ, מירי מרים רגב, יריב לוין, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, גלית דיסטל אטבריאן, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, דוד אמסלם, דסטה גדי יברקן, אמיר אוחנה, אופיר כץ, חוה אתי עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מכלוף מיקי זוהר, אורלי לוי אבקסיס, קטי קטרין שטרית, פטין מולא ומאי גולן. קבוצת סיעת ש"ס – חברי הכנסת יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו ויוסף טייב. קבוצת סיעת יהדות התורה – חברי הכנסת משה גפני, יעקב ליצמן, אורי מקלב, מאיר פרוש, יעקב אשר, ישראל אייכלר, יצחק פינדרוס. קבוצת סיעת הרשימה המשותפת – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, סמי אבו שחאדה, עאידה תומא סלימאן, אוסאמה סעדי, עופר כסיף. קבוצת סיעת הציונות הדתית – חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', מיכל וולדיגר, איתמר בן גביר, שמחה רוטמן, אורית מלכה סטרוק, אבי מעוז ואופיר סופר. קבוצת רע"מ וקבוצת מרצ, מול מי אני עובד, בבקשה? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתה מרכז את כל הקבוצות, כולל – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בתיאום עם רוזין. אוקיי, אני מתחיל. בבקשה, חבר הכנסת סעדי, מ-1 ולחלופין א', ב', ג', להוריד? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כן, כן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. אם כך, אנחנו מצביעים על שם החוק כנוסח הוועדה. מצביעים על הצעת החוק כנוסח הוועדה בקריאה שנייה – הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד שם החוק – 34 נגד – 16 נמנעים – אין שם החוק נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שקט. אנחנו באמצע הצבעה. בבקשה שקט. סילמן לחצה בטעות – – – << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> של אביר? אוקיי. שיירשם בפרוטוקול רק. 34 בעד, 16 נגד. לפיכך, אני קובע כי שם החוק, כנוסח הוועדה, עבר בקריאה שנייה. אנחנו ממשיכים הלאה. מכיוון שחברי הכנסת מקבוצת הליכוד אינם כאן, ההסתייגויות 2 עד 6 הוסרו. אני עובר לקבוצת הרשימה המשותפת. הסתייגות מס' 7, לפי בקשתכם – הצבעה שמית? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא, לא – – – מס' 12. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אז אני אגיע. אז לדלג על 7? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> אלקטרוני. לא, הוא אומר אלקטרוני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> רגע, רגע. אני שומע. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> להצביע אלקטרונית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אוקיי, אנחנו הולכים להצביע על הסתייגות מס' 7 הצבעה אלקטרונית, בבקשה. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 35 נמנעים – אין ההסתייגות (7) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 16, נגד – 35. לפיכך הסתייגות מס' 7 לא עברה. לדלג, חבר הכנסת סעדי, על 8, 9, 10, 11? הוסרו? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> להגיע ל-12. הסתייגויות 8, 9, 10, 11 הוסרו. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 12. שמית. אנחנו עוברים ל-12, שמית. בבקשה, סגנית המזכירה. הצבעה שמית << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח סמי אבו שחאדה – בעד אלי אבידר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – נגד ינון אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד אוריאל בוסו – אינו נוכח ענבר בזק – נגד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח יאיר גולן – בעד מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – בעד בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – אינה נוכחת רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – בעד ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – בעד יוסף טייב – אינו נוכח אלון טל – נגד דסטה גדי יברקן – אינו נוכח מאיר יצחק הלוי – נגד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד יום טוב חי כלפון – נגד עופר כסיף – בעד אופיר כץ – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – נגד נעמה לזימי – אינה נוכחת יעקב ליצמן – אינו נוכח גבי לסקי – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – אינה נוכחת פטין מולא – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח אבתיסאם מראענה – אינה נוכחת יעקב מרגי – אינו נוכח מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת עידית סילמן – נגד עלי סלאלחה – בעד בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – בעד מנסור עבאס – בעד איימן עודה – בעד חוה אתי עטייה – אינה נוכחת יצחק פינדרוס – אינו נוכח שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – נגד אלכס קושניר – נגד יואב קיש – אינו נוכח גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד שמחה רוטמן – אינו נוכח יעל רון בן משה – נגד מוסי רז – בעד אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת ג'ידא רינאוי זועבי – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – נגד רם שפע – אינו נוכח נירה שפק – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה לקרוא פעם נוספת בשמות חברי הכנסת. << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח אלי אבידר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח חיים ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צחי הנגבי – אינו נוכח מיכל וולדיגר – אינה נוכחת מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח יוסף טייב – אינו נוכח דסטה גדי יברקן – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח אופיר כץ – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת נעמה לזימי – אינה נוכחת יעקב ליצמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח אמילי חיה מואטי – אינה נוכחת פטין מולא – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח אבתיסאם מראענה – אינה נוכחת יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח חוה אתי עטייה – אינה נוכחת יצחק פינדרוס – אינו נוכח שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת מאיר פרוש – אינו נוכח יואב קיש – אינו נוכח גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת שמחה רוטמן – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת עמיחי שיקלי – אינו נוכח רם שפע – אינו נוכח << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> האם יש מי מחברי הכנסת במליאה שסגנית המזכירה לא קראה בשמו? הסתיימה ההצבעה. אם כך, הסתייגות מס' 12, לסעיף 1, להלן התוצאות: בעד – 16, נגד – 38. ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת סעדי, 13, 14 – להסיר? אם כך, אנחנו ניגשים להצבעה אלקטרונית על הסתייגות מס' 13, לסעיף 1. הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 15 נגד – 35 נמנעים – אין ההסתייגות (13) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 35, בעד – 15. לפיכך הסתייגות מס' 13, לסעיף 1, לא התקבלה. אנחנו ניגשים להסתייגות מס' 15. 14 הוסרה, חבר הכנסת סעדי? כן, הוסרה. אנחנו ניגשים להסתייגות מס' 15. מכיוון שקבוצת ש"ס איננה, ההסתייגות הזאת מוסרת. לפיכך, אנחנו נצביע על סעיף 1, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. סעיף 1, כנוסח הוועדה – הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 37 נגד – 16 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת לסקי, את מפריעה לי באמצע ההצבעה. בעד – 37, נגד – 16. לפיכך סעיף 1, כנוסח הוועדה, עבר בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף 2. חבר הכנסת סעדי, 16? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אלקטרונית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> להצביע אלקטרונית. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 16, לסעיף 2. הצבעה. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 41 נמנעים – אין ההסתייגות (16) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת רע"מ וחברת הכנסת אמילי מואטי לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 16, נגד – 41. לפיכך, הסתייגות מס' 16 לא עברה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> כל ההסתייגויות מטעם סיעות האופוזיציה, חוץ מהמשותפת, שאנחנו לא מדברים בשמם, הוסרו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת רוטמן הודיע לי שקבוצת הציונות הדתית, הליכוד וש"ס משכו את כל ההסתייגויות שלהן. לפיכך, כשאני מגיע להסתייגויות אני לא מזכיר אותן, הן מוסרות ואני מסתפק בהודעה הזו. חבר הכנסת סעדי, 16 לחלופין א' וב'? להוריד. חבר הכנסת סעדי הודיע לי כי לחלופין א' וב' הוסרו. לפיכך, אנחנו עוברים להסתייגות 17, חבר הכנסת סעדי? בבקשה להצביע אלקטרונית. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 17, לסעיף 2. הצבעה אלקטרונית, בבקשה. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (17) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת רע"מ לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 16, נגד – 44. לפיכך אני קובע כי הסתייגות מס' 17 לא עברה. הסתייגות 18, חבר הכנסת סעדי? 19? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אנחנו מסירים את כל ההסתייגויות עד הסתייגות 24. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברי הכנסת, אני מבקש שקט, כי אני לא שומע את חבר הכנסת סעדי. הסתייגויות 18, 19, 20, 21 – כולל לחלופין, חבר הכנסת סעדי? כולל – 22, כולל לחלופין א' עד ל"ב, ו-23 ו-24 הוסרו. כל אלה הוסרו. לפיכך אנחנו נצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה בקריאה השנייה. סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 22 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 44 נגד – 16 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 44, נגד – 16. לפיכך אני קובע כי סעיף 2, כנוסח הוועדה, עבר בקריאה שנייה. חבר הכנסת סעדי, 25? להצביע. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות 25. הצבעה. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (25) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת רע"מ לסעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 44 נגד, בעד – 16. לפיכך הסתייגות 25 לא עברה. חבר הכנסת סעדי – 25, 26, 27, 28? 26, 27 להסיר, 28 להצביע. 26 ו-27 הוסרו. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 28. הצבעה. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 43 נמנעים – אין ההסתייגות (28) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 43, בעד – 16. לפיכך אני קובע כי הסתייגות מס' 28 לא עברה. אנחנו עוברים להסתייגות 29, חבר הכנסת סעדי. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> להצביע אלקטרונית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> להצביע אלקטרונית? אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 29. הצבעה. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 15 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (29) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 44 נגד, בעד – 15. לפיכך הסתייגות 29 לא עברה. 30, 31 הוסרו. אנחנו עוברים. 32, 33 – מוסרות? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> רגע, 32, 33, 34, 35 ולחלופין א'–ל"ב הוסרו. חבר הכנסת סעדי, אני דייקתי? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לך. לפיכך נצביע על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 26 בעד סעיף 3 – 44 נגד – 16 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 44, נגד – 16. לפיכך סעיף 3, כנוסח הוועדה, עבר בקריאה שנייה. חבר הכנסת סעדי, הסתייגות 36, לסעיף 4? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 36, 37, 38, "בפסקה (1)" הוסרו. על 39, "בפסקה (2)", להצביע? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 39, "בפסקה (2)" – הסתייגות. הצבעה. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (39) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת רע"מ וחברת הכנסת אבתיסאם מראענה לסעיף 4 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 44, בעד – 16. לפיכך הסתייגות מס' 39, "בפסקה (2)", לא עברה. הסתייגות מס' 40, חבר הכנסת סעדי? להצביע. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 40. הצבעה. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (40) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת רע"מ לסעיף 4 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 44 נגד, 16 בעד. לפיכך הסתייגות מס' 40 לא עברה. הסתייגויות 41, 42, 43 הוסרו. רגע, יש לחלופין. חבר הכנסת סעדי, לחלופין ל-40 – להסיר. הוסרה לחלופין ל-40. 41, 42, 43 הוסרו. 44, 45 – להסיר, חבר הכנסת קרעי? סליחה, סעדי. זו השעה. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, זה מה שאתה חולם עכשיו? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בואו נחזור לתלם. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, 44, 45 הוסרו? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 46? להצביע. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 46. הצבעה. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (46) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת רע"מ לסעיף 4 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 44 נגד, בעד – 16. לפיכך הסתייגות 46 לא עברה. סעיף 47, "פסקה (1)", 48, "פסקה (2)", 49, "בפסקה (1)", ולחלופין א'-ב', 50, 51, לחלופין א'-ב', 52 – להסיר? להסיר. 53 להצביע? כן. אנחנו הולכים להצביע על הסתייגות מס' 53. הצבעה. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 45 נמנעים – אין ההסתייגות (53) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת רע"מ לסעיף 4 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 16, נגד – 45. לפיכך הסתייגות 53 לא עברה. 54 ולחלופין א' עד ל"ב, הוסרו. תודה רבה. 55, "בפסקה (1)? להסיר, תודה רבה. כל המספרים האלה תחת 55 – להשאיר? מ-1 עד 115, עבודה קשה עשיתם, להסיר? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אוקיי. 55, מ-1 עד 115, הוסרה. 56? ריבוי מספרים זה לבלבל את היושב-ראש. 56, חבר הכנסת אוסאמה סעדי? דבר איתי. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> עד עמ' 16 – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אז את כל 56, מ-1 עד 26 – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> וגם עמ' 17 וגם עמ' 18, עד – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אז מ-1 עד 81 הוסרו. הסתייגויות 57, 58, 59 הוסרו כבר. לפיכך אנחנו נצביע על סעיף 4 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 31 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 44 נגד – 16 נמנעים – אין סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 44, נגד – 16. לפיכך סעיף 4, כנוסח הוועדה, עבר בקריאה השנייה. סעיף 5, הסתייגות 60, חבר הכנסת אוסאמה? להצביע. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 60, לסעיף 5. הצבעה. הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 45 נמנעים – אין ההסתייגות (60) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וחברת הכנסת אמילי מואטי לסעיף 5 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 45, בעד – 16. לפיכך הסתייגות מס' 60 לא עברה. חבר הכנסת סעדי, הסתייגות מס' 61? אלקטרוני. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 61. הצבעה. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (61) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 5 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 44, בעד – 16. לפיכך הסתייגות 61 לא עברה. הסתייגות 62 הוסרה. 63? << אחרי_כן >> אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 63. הסתייגות – הצבעה. הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (63) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 5 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 16, נגד – 44. לפיכך הסתייגות 63 לא עברה. 64, 65 הוסרו. לפיכך עוברים להצביע על סעיף 5, כנוסח הוועדה. כנוסח הוועדה, סעיף 5. הצבעה מס' 35 בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 43 נגד – 17 נמנעים – אין סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 43, נגד – 17. לפיכך סעיף 5, כנוסח הוועדה, עבר בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף 6. הסתייגות 66, חבר הכנסת אוסאמה? הסתייגות 66 הוסרה. 67 אלקטרונית? אוקיי. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 67. הסתייגות – הצבעה. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (67) של קבוצת סיעת מרצ וחברת הכנסת אבתיסאם מראענה לסעיף 6 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 44, בעד – 16. לפיכך הסתייגות 67 לא עברה. אנחנו עוברים ל-68, 69, 70. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> 68 – להצביע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 68 – להצביע. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 68. הסתייגות – הצבעה. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 45 נמנעים – אין ההסתייגות (68) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת רע"מ לסעיף 6 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 45, בעד – 16. לפיכך הסתייגות 68 לא עברה. 69, 70 הוסרו. חבר הכנסת סעדי? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> גם 71, 72 – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> גם 71, ולחלופין, הוסר, כולל 72. 73 ולחלופין א' וב' הוסרו. אני ב-74? אנחנו עוברים להסתייגות 74. הסתייגות 74. הסתייגות – הצבעה. הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (74) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת רע"מ לסעיף 6 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 16, נגד – 44. לפיכך הסתייגות 74 לא עברה. עובר להסתייגות 75. חבר הכנסת סעדי? להצביע. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 75. הסתייגות – הצבעה. הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 43 נמנעים – אין ההסתייגות (75) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת רע"מ לסעיף 6 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 16, נגד – 43. לפיכך הסתייגות 75 לא התקבלה. חבר הכנסת סעדי, לחלופין א', ב', ג', ד – להסיר? להסיר. הוסרו. הסתייגות 76 ואילך, דבר איתי. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אוקיי, לפרוטוקול, הסתייגות 76, 77, 78, 79, 80, 81 – מה? אה, נכון. 77 ולחלופין, 78, 79, 80, 81 ולחלופין א'–ל"ב, 82 ולחלופין 1–13 הוסרו. קבוצת ש"ס: 83 – הוסר. לפיכך נצביע על סעיף 6 כנוסח הוועדה. סעיף 6, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 40 בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 43 נגד – 16 נמנעים – אין סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 46, נגד – 16. לפיכך סעיף 6, כנוסח הוועדה, עבר בקריאה השנייה. עוברים לסעיף 7 – חבר הכנסת סעדי, דבר איתי. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> 84 להסיר, 85 – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 84 הוסר. 85 – אנחנו עוברים להסתייגות – שמית, חבר הכנסת סעדי? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו עוברים להסתייגות מס' 85. הצבעה שמית. סגנית המזכירה, בבקשה. הצבעה שמית << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח סמי אבו שחאדה – בעד אלי אבידר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – נגד ינון אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד אוריאל בוסו – אינו נוכח ענבר בזק – נגד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – נגד יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – נגד אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח יאיר גולן – בעד מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – בעד בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – אינה נוכחת רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – בעד ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – בעד יוסף טייב – אינו נוכח אלון טל – נגד דסטה גדי יברקן – אינו נוכח מאיר יצחק הלוי – נגד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד יום טוב חי כלפון – נגד עופר כסיף – בעד אופיר כץ – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – נגד נעמה לזימי – אינה נוכחת יעקב ליצמן – אינו נוכח גבי לסקי – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – אינה נוכחת פטין מולא – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח אבתיסאם מראענה – אינה נוכחת יעקב מרגי – אינו נוכח מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – נגד עידית סילמן – נגד עלי סלאלחה – בעד בצלאל סמוטריץ' – נגד אוסאמה סעדי – בעד מנסור עבאס – בעד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – אינה נוכחת יצחק פינדרוס – אינו נוכח שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – אינו נוכח אלכס קושניר – נגד יואב קיש – אינו נוכח גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד שמחה רוטמן – נגד יעל רון בן משה – נגד מוסי רז – בעד אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת ג'ידא רינאוי זועבי – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – נגד רם שפע – אינו נוכח נירה שפק – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נא לקרוא פעם נוספת בשמות חברי הכנסת. בבקשה. << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח אלי אבידר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח חיים ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת יואב בן צור – אינו נוכח קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צחי הנגבי – אינו נוכח מיכל וולדיגר – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח יוסף טייב – אינו נוכח דסטה גדי יברקן – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח אופיר כץ – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת נעמה לזימי – אינה נוכחת יעקב ליצמן – אינו נוכח גבי לסקי – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח אמילי חיה מואטי – אינה נוכחת פטין מולא – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח אבתיסאם מראענה – אינה נוכחת יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אופיר סופר – נגד איימן עודה – בעד חוה אתי עטייה – אינה נוכחת יצחק פינדרוס – אינו נוכח שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת מאיר פרוש – אינו נוכח אביר קארה – נגד יואב קיש – אינו נוכח גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת עמיחי שיקלי – אינו נוכח רם שפע – אינו נוכח << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> האם יש מי מחברי הכנסת במליאה שסגנית המזכירה לא קראה בשמו? אין אחד כזה. הסתיימה ההצבעה. בבקשה לספור את הקולות. חברי הכנסת, בבקשה לתפוס את המקומות שלכם. בעד – 16, נגד – 45. לפיכך, הסתייגות 85, לסעיף 7, לא התקבלה. חבר הכנסת סעדי, 86 כולל לחלופין א', ב', ג' – להסיר. 87 – להסיר. 88 – להסיר. 89 – להסיר. גם 90, 91 ולחלופין, כולל, ו-92 – (6), (7), (8) – כולל, 93 כולל. 94 – להצביע. בבקשה לשבת. אנחנו עוברים להסתייגות 94. הצבעה. הצבעה מס' 41 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 43 נמנעים – אין ההסתייגות (94) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת רע"מ לסעיף 7 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 43, בעד – 16. לפיכך הסתייגות 94 לא עברה. הסתייגות 95 – הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגות – 15 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות (95) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת רע"מ לסעיף 7 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 42, בעד – 15. לפיכך הסתייגות 95 לא עברה. 96 עד 106, כולל? 96, 97, 98, 99, 100 ולחלופין א'-ב', 101, 102 כולל לחלופין, 103, 104, 105 – הוסרו. אנחנו עוברים להסתייגות 106. הסתייגות 106 – הצבעה. הסתייגות. הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 43 נמנעים – 1 ההסתייגות (106) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת רע"מ לסעיף 7 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 16, נגד – 43, נמנע אחד. לפיכך הסתייגות 106 לא עברה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני מבקש שקט. אני לא יכול לשמוע אותו, ואם מתפספס סעיף, הכול יתפספס. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 107 – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 107, כולל לחלופין, עד ט"ו, א'–ט"ו – הוסרו. לפיכך אני עובר להסתייגות מס' 108. הסתייגות 108. הסתייגות, הצבעה. הצבעה מס' 44 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 43 נמנעים – אין ההסתייגות (108) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת רע"מ לסעיף 7 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 43, בעד – 16. לפיכך הסתייגות 108 לא עברה. 109 – ללחוץ. הסתייגות 109. הסתייגות – הצבעה. הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (109) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת רע"מ לסעיף 7 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 16, נגד – 44. לפיכך הסתייגות 109 לא עברה. 110? הסתייגות 110. הסתייגות – הצבעה. הצבעה מס' 46 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 45 נמנעים – אין ההסתייגות (110) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת רע"מ לסעיף 7 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 45, בעד – 16. לפיכך הסתייגות 110 לא עברה. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> 111, 112, 113, 114, 115, 116, כולל לחלופין א', ב', ג', 117, כולל לחלופין א'–ל"ב, 118, כולל לחלופין א'–ל"ב, 119 ולחלופין א'–ל"ב, 120 ולחלופין א'–ל"ב, 121 ולחלופין 1–2, 122 עד 123. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. אני עובר כך: 111, 112 ולחלופין, 113, 114, 116 ולחלופין א' – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> דילגת על 115. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, אמרתי. 115, 116 ולחלופין א'–ג', 117 ולחלופין א'–ל"ב, 118 ולחלופין א'–ל"ב, 119 ולחלופין א'–ל"ב, 120 ולחלופין א'–ל"ב, 121 ולחלופין 1–2, 122 – הוסרו על ידי הרשימה המשותפת. 123 הוסרה על ידי קבוצת ש"ס. לפיכך אנחנו הולכים להצביע על סעיף 7 כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה – הצבעה. הצבעה מס' 47 בעד סעיף 7, כהצעת הוועדה – 45 נגד – 16 נמנעים – אין סעיף 7, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 45, נגד – 16. לפיכך סעיף 7 עבר כנוסח הוועדה בקריאה השנייה. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> על מה? על 124? אנחנו עוברים לסעיף 8. הסתייגות מס' 124, הסתייגות – הצבעה. הסתייגות. הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (124) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת רע"מ לסעיף 8 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 44, בעד – 16. לפיכך, הסתייגות 124 לא עברה. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> 125, 126, 127, 128, כולל לחלופין – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני לא יכול לשמוע, אני מצטער. אני אעשה טעות אחת – אתם תחזרו על הכול. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני בתפקיד של להפריע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתם תהיו בשקט. זה מאוד מורכב היום. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> אל תחזור על טעויות – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת אוסאמה, תחזור מ-125. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> 125, 126 – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> למה הוא לא קורא בערבית פתאום? פתאום הוא לא קורא בערבית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר, באמצע הצבעה לא נהוג להפריע. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> החוקים בבית הזה הם שלא נהוג להפריע באמצע ההצבעה. חבר הכנסת אוסאמה, אני מבקש – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר, חבר הכנסת בן גביר, קריאה ראשונה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> באמצע הצבעה קריאה ראשונה? << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת טאהא, תודה. בבקשה, מ-126. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. אני אחזור: 125, 126, 127, 128 ולחלופין א'–ט"ו, 129, 130, 131, 132, 133 ולחלופין א'–ג', 134 ולחלופין א'–י"ד, 135, 136, 137 ולחלופין א'–ו', 138 ולחלופין, 139 ולחלופין א'–י"ד, 140 ולחלופין א', ב', ג'. 141 – הצבעה. אני מצביע על הסתייגות מס' 141. הסתייגות – הצבעה. הסתייגות. הצבעה מס' 49 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 43 נמנעים – אין ההסתייגות (141) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת רע"מ לסעיף 8 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 43 נגד, 16 בעד. לפיכך הסתייגות מס' 141 לא עברה. לחלופין א'–ב' הוסרו. 142 ולחלופין א'-ב' הוסרו. 143 ולחלופין א'-ב' הוסרו. 144? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> 143, לפני החלופין. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אמרתי, 143, כולל לחלופין א'-ב' – הוסרו. הצבעה על הסתייגות 144. הצבעה. הצבעה מס' 50 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 43 נמנעים – אין ההסתייגות (144) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת רע"מ לסעיף 8 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 16, נגד – 43. לפיכך הסתייגות 144 לא עברה. לחלופין א' עד ה' הוסרו. 145, 146 ולחלופין א'-ב' – הוסרו. אנחנו הולכים להצביע על הסתייגות 147. הצבעה. הצבעה מס' 51 << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שמית, כבוד היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שמית? עצור, לא שמעתי, אני מתנצל. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> הוא אמר, אני אמרתי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בסדר. ההצבעה הופסקה ואנחנו עוברים להצבעה שמית על הסתייגות 147. בבקשה, סגנית המזכירה. הצבעה שמית << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח סמי אבו שחאדה – בעד אלי אבידר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – נגד ינון אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד אוריאל בוסו – אינו נוכח ענבר בזק – נגד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – נגד יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – נגד אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח יאיר גולן – בעד מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – בעד בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – נגד רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – בעד ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – בעד יוסף טייב – אינו נוכח אלון טל – נגד דסטה גדי יברקן – אינו נוכח מאיר יצחק הלוי – נגד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד יום טוב חי כלפון – נגד עופר כסיף – בעד אופיר כץ – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – נגד נעמה לזימי – אינה נוכחת יעקב ליצמן – אינו נוכח גבי לסקי – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – אינה נוכחת פטין מולא – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח אבתיסאם מראענה – אינה נוכחת יעקב מרגי – אינה נוכח מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – נגד עידית סילמן – אינה נוכחת עלי סלאלחה – בעד בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח מנסור עבאס – בעד איימן עודה – בעד חוה אתי עטייה – אינה נוכחת יצחק פינדרוס – אינו נוכח שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – נגד אלכס קושניר – נגד יואב קיש – אינו נוכח גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת שמחה רוטמן – נגד יעל רון בן משה – נגד מוסי רז – בעד אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת ג'ידא רינאוי זועבי – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – נגד רם שפע – אינו נוכח נירה שפק – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה לקרוא פעם נוספת בשמות חברי הכנסת. תודה. << קריאה >> סגנית מזכירת הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח אלי אבידר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח חיים ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת יואב בן צור – אינו נוכח קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צחי הנגבי – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח יוסף טייב – אינו נוכח דסטה גדי יברקן – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח אופיר כץ – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת נעמה לזימי – אינה נוכחת יעקב ליצמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח אמילי חיה מואטי – אינה נוכחת פטין מולא – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח אבתיסאם מראענה – אינה נוכחת יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח עידית סילמן – נגד בצלאל סמוטריץ' – נגד אוסאמה סעדי – בעד חוה אתי עטייה – אינה נוכחת יצחק פינדרוס – אינו נוכח שירלי פינטו קדוש – אינה נוכחת מאיר פרוש – אינו נוכח יואב קיש – אינו נוכח גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת עמיחי שיקלי – אינו נוכח רם שפע – אינו נוכח << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> האם יש מי במליאת הכנסת שסגנית המזכירה לא קראה בשמו? ההצבעה נעולה. בבקשה לספור. חברי הכנסת, להתיישב, בבקשה. בעד – 16, נגד – 45. לפיכך הסתייגות 147 לסעיף 8 לא עברה. חבר הכנסת אוסאמה, לחלופין א'–ו', 148, 149 ולחלופין א', ב', 150, 151 ולחילופין 1 ו-2, 151 – נמחק, 152 – אמרתי: הסעיף נמחק – 153 ולחלופין, א'-ב', 154 ולחלופין א'–ו', 155, 156 ולחלופין א'-ב', 157 – הוסרו על ידי קבוצת ש"ס. לפיכך נצביע על סעיף 8, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. כנוסח הוועדה – הצבעה. הצבעה מס' 52 בעד סעיף 8, כהצעת הוועדה – 42 נגד – 15 נמנעים – אין סעיף 8, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 42, נגד – 15. לפיכך, סעיף 8, כנוסח הוועדה, עבר בקריאה שנייה. עוברים לסעיף 9 – 158. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> להצביע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> להצביע. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 158. הצבעה. הצבעה מס' 53 בעד ההסתייגות – 14 נגד – 43 נמנעים – אין ההסתייגות (158) של קבוצת סיעת מרצ וחברת הכנסת אבתיסאם מראענה לסעיף 9 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 43, בעד – 14. לפיכך הסתייגות 158 לא עברה. הסתייגות 159 – נמחקה. הסתייגות 160, חבר הכנסת אוסאמה – הצבעה. אנחנו הולכים להצביע על הסתייגות 160. הצבעה. הצבעה מס' 54 בעד ההסתייגות – 15 נגד – 43 נמנעים – אין ההסתייגות (160) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת רע"מ לסעיף 9 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 43, בעד – 15. לפיכך, הסתייגות 160 לא עברה. הסתייגות 160 ולחלופין א', ב', 161 ולחלופין א'–ל"ב, 162, 163, 164, 165, 166, 167, 168, 169, 170, 171, 172, 173, 174, 175. נצביע על סעיף 9, כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. הצבעה. הצבעה מס' 55 בעד סעיף 9, כהצעת הוועדה – 44 נגד – 15 נמנעים – אין סעיף 9, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 44, נגד – 15. לפיכך, סעיף 9, כנוסח הוועדה, עבר בקריאה שנייה. חבר הכנסת שטרן, הסתייגות 161 ולחילופין א' עד – הפכנו להיות מקצוענים, השר שטרן. לסעיף 10 אין הסתייגויות. לפיכך, נצביע על סעיף 10. סעיף 10, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 56 בעד סעיף 10, כהצעת הוועדה – 44 נגד – 15 נמנעים – אין סעיף 10, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 44, נגד – 15. לפיכך, סעיף 10, כנוסח הוועדה, עבר בקריאה שנייה. סעיף 11. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כבוד היושב-ראש – – – חבר הכנסת, להאשים אחר שהוא תומך טרור. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר, בבקשה ממך. חבר הכנסת בן גביר, זה לא ראוי. בסוף נחזור לוועדה עצמה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> גם "תומך טרור" אסור להגיד כבר? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר, תודה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא אמר "טרוריסט". זה בסדר? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר, תודה. אני מבקש שאחד הסדרנים ייגש להרגיע. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> למה כשהם אומרים לי "טרוריסט" זה בסדר? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו עוברים לסעיף 11, הסתייגויות 176, 177, 178, 179, 180. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אבל הוא מפריע, אי-אפשר ככה. אי-אפשר. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה זה – – – מה זה? תראו – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת בן גביר. רגע, רגע, אל תעזרו לי מהמשותפת. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> גם לצלם אותם אסור? אני לא מבין את זה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני בסוף אעביר אותך ממקומך ואתה תצביע בהרמת יד. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> תעביר אותי ממקומי? מה זה, כיתה? גן ילדים? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני מבקש בכל לשון של בקשה. זהו. אני מבקש בכל לשון של בקשה. 181, חבר הכנסת סעדי. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> להצביע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו עוברים להסתייגות 181 – הצבעה. הצבעה מס' 57 בעד ההסתייגות – 15 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (181) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 11 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 44, בעד – 15. הסתייגות 181 לא עברה. 182, חבר הכנסת סעדי, מצביעים? עוברים להסתייגות 182 – הצבעה. הצבעה מס' 58 בעד ההסתייגות – 15 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (182) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת רע"מ לסעיף 11 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 44 נגד, בעד – 15. לפיכך הסתייגות 182 לא עברה. לחלופין? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> להסיר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> קבוצת ש"ס הסירה את 183. לפיכך נצביע על סעיף 11, כנוסח הוועדה. מצביעים על סעיף 11 כנוסח הוועדה. סעיף 11 – הצבעה. הצבעה מס' 59 בעד סעיף 11, כהצעת הוועדה – 44 נגד – 15 נמנעים – אין סעיף 11, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 44, נגד – 15. לפיכך סעיף 11, כנוסח הוועדה, עבר בקריאה שנייה. לסעיף 12 אין הסתייגויות. נצביע על סעיף 12, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 60 בעד סעיף 12 – 44 נגד – 15 נמנעים – אין סעיף 12 נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 44, נגד – 15. לפיכך סעיף 12, כנוסח הוועדה, עבר בקריאה שנייה. לסעיף 13: הסתייגות 184 ולחלופין, הסתייגות 185, הסתייגות 186 – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא, 184 עד – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> על 186 להצביע? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אז אני חוזר, כדי שלא יהיו אי-הבנות. 184 הוסרה, 184 לחלופין הוסרה, 185 הוסרה. 186 – הצבעה. הסתייגות, הסתייגות. תקלה טכנית. אנשי המחשב, גשו לחבר הכנסת טור פז, בבקשה. הצבעה מס' 61 בעד ההסתייגות – 15 נגד – 43 נמנעים – אין ההסתייגות (186) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת רע"מ לסעיף 13 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 43, בעד – 15. לפיכך הסתייגות 186 לא עברה. 187, 188 ולחלופין א'–ל"ב הוסרו? הוסרו. לפיכך נצביע על סעיף 13 כנוסח הוועדה. בקריאה שנייה, סעיף 13 כנוסח הוועדה – הצבעה. הצבעה מס' 62 בעד סעיף 13, כהצעת הוועדה – 45 נגד – 14 נמנעים – אין סעיף 13, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 14, בעד – 45. לפיכך סעיף 13, כנוסח הוועדה, עבר בקריאה שנייה. 189 יימחק. 190? להצביע. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 190. הצבעה. הצבעה מס' 63 בעד ההסתייגות – 15 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (190) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת רע"מ לסעיף 14 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 15, נגד – 44. הסתייגות 190 לא עברה. לפיכך, חברי הכנסת, נצביע על סעיף 14, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. כנוסח הוועדה, סעיף 14 – הצבעה. הצבעה מס' 64 בעד סעיף 14, כהצעת הוועדה – 44 נגד – 15 נמנעים – אין סעיף 14, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 44 בעד, נגד – 15. לפיכך סעיף 14, כנוסח הוועדה, עבר בקריאה שנייה. סעיף 15, הסתייגות 191 – פשוט תעצור אותי, חבר הכנסת אוסאמה – 191, 192, 193, 194, 195, 196, 197, 198, 199, 200. 201 – להצביע? << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הוסרו עד 200, כולל. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות 201. הצבעה. הצבעה מס' 65 בעד ההסתייגות – 15 נגד – 45 נמנעים – אין ההסתייגות (201) של קבוצת סיעת רע"מ וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 15 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 45, בעד – 15. לפיכך הסתייגות 201 לא עברה. 202, 203, כולל לחלופין, 204, 205, 206, 207, 208, 209 – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> על 209 להצביע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עד 208 הוסרו. עוברים להצביע על הסתייגות 209. הצבעה. הצבעה מס' 66 בעד ההסתייגות – 15 נגד – 45 נמנעים – אין ההסתייגות (209) של קבוצת סיעת רע"מ וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 15 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 15, נגד – 45. לפיכך הסתייגות 209 לא עברה. 210, לחלופין א' – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די, חבר הכנסת בן גביר, די. חבר הכנסת בן גביר, שב. די. אני אצטרך להעביר אותך ממקום מושבך ותצביע ידנית. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – כשהם קוראים – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בסדר, אוקיי, הבנתי, שקט. שקט. תודה רבה. הסדרנים, ללכת – – – << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הבנתי אותך, הבנתי אותך. אני עושה הפרדת כוחות. אחד הסדרנים ישב על כיסאו של חבר הכנסת שליד בן גביר, לפנים משורת הדין. פעם ראשונה שזה קורה. בבקשה, נא לשבת. בבקשה, אחד הסדרנים. אביגדור, בבקשה. לפנים משורת הדין. פשוט אין ברירה בשעה הזאת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – אביגדור, תמיד אמרנו – – – נשדרג אותך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אביגדור, תשב, בבקשה, או תעמוד. תעשה הפרדת כוחות. 209: בעד – 15, נגד – 45. לפיכך הסתייגות 209 לא עברה. 210 ולחלופין א'–ל"ב הוסרו. לסעיפים 16 ו-17 לא נרשמו הסתייגויות. אנחנו נצביע על סעיפים 15, 16 ו-17 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 67 בעד סעיפים 15–17 – 45 נגד – 15 נמנעים – אין סעיפים 15–17 נתקבלו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 45, נגד – 15. לפיכך סעיפים 15, 16 ו-17 עברו, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. 211 – הצבעה. אנחנו עוברים להצביע – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, הצבעה אלקטרונית. אלקטרונית, אני רואה מפה. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות 211. הסתייגות 211 – הצבעה. הצבעה מס' 68 בעד ההסתייגות – 15 נגד – 45 נמנעים – אין ההסתייגות (211) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת רע"מ וחברת הכנסת אבתיסאם מראענה לסעיף 18 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 15, נגד – 45. הסתייגות 211 לא עברה. 212, 213 – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, הוא לא עוצר אותי. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> 212 כן, כן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 212. עוברים להצביע על הסתייגות 212. הסתייגות – הצבעה. הצבעה מס' 69 בעד ההסתייגות – 15 נגד – 45 נמנעים – אין ההסתייגות (212) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 18 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 45, בעד – 15. לפיכך הסתייגות 212 לא עברה. הסתייגויות 213 ולחלופין א' וב', 214, 215 ולחלופין א' וב', 216, 217 – הוסרו. אנחנו עוברים להצביע על סעיף 18, כולל לוח התיקונים, כולל – תהיו איתי – כולל לוח התיקונים. אנחנו הולכים להצביע, כולל על לוח התיקונים, על סעיף 18, כנוסח הוועדה. כנוסח הוועדה, סעיף 18. הצבעה מס' 70 בעד סעיף 18, כהצעת הוועדה – 45 נגד – 15 נמנעים – אין סעיף 18, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בעד – 45, נגד – 15. לפיכך סעיף 18 עבר, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. 218, 219 – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> להצביע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> להצביע. אנחנו הולכים להצביע על הסתייגות – תהיו חדים, אנחנו לקראת הסוף. הסתייגות 219 – הצבעה. הצבעה מס' 71 בעד ההסתייגות – 15 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (219) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וחברת הכנסת אמילי מואטי אחרי סעיף 18 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 44, בעד – 15. לפיכך הסתייגות 219 לא עברה. 220. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות 220. הסתייגות – הצבעה. הצבעה מס' 72 בעד ההסתייגות – 15 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (220) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 18 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> נגד – 44, בעד – 15. לפיכך הסתייגות 220 לא עברה. ההסתייגויות אחרי סעיף 18 הוסרו. לפיכך צריך להצביע על התוספת, שלא הוגשו לה שום הסתייגויות. למעשה – כנוסח הוועדה, הצבעה כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 73 בעד התוספת – 45 נגד התוספת – 15 נמנעים – אין התוספת נתקבלה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 45 בעד, נגד – 15. לפיכך התוספת עברה, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. אני מבקש שקט עכשיו. זה הקריאה האחרונה, בבקשה תהיו מרוכזים. אנחנו הולכים להצביע – – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חיכיתי לך, חבר הכנסת טיבי. מיהרתי אבל לא הספיקות. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> האמת, כולם. מהבוקר. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נימוק. שנים רבות חוק האזרחות הוא אחד החוקים הגזעניים ביותר בספר החוקים. החוק שעובר היום הוא החוק הקשה ביותר, הקיצוני ביותר והגזעני ביותר במשך כל הקדנציות שעברו. יש בו תוספת שלא הייתה בחוק הקודם. הרשימה המשותפת גאה על שביולי 2021 הייתה שותפה להפלת החוק הזה. בשבועיים האחרונים ניסינו – גם בוועדות, גם במליאה, גם מול שרי הממשלה וגם מול מפלגות הקואליציה והאופוזיציה – להביא לידי או הפלתו או מניעת העלאתו, אבל לא נמצאו המספרים המתאימים. מאז הבוקר, כאשר פורסם שהרשימה המשותפת שוקלת להגיש אי-אמון בממשלה, אנשי הימין החליטו לא להגיע לכנסת. אתם רואים – הספסלים ריקים, כי הם לא רצו להצביע אמון – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת טיבי, אני רוצה רק להבין, אתה מגיש אי-אמון בממשלה או אתה נואם? << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אמרתי, נימוק. אני רוצה לנמק. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לנמק את האי-אמון? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> שקט, חברים. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> למה להפסיק אותי? אני הייתי מסיים עוד שני משפטים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת טיבי. בבקשה. לא הבנתי מה אתה רוצה פשוט. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תכף תדע. מהבוקר אני שומע שמפלגה בקואליציה, רע"מ, אומרת שגם אם יהיה אי-אמון היא תצביע אי-אמון בממשלה. הגדיל לעשות חבר הכנסת מנסור עבאס, ראש רע"מ, מעל הדוכן לפני כמה שעות ואמר: ממשלה שמעבירה את חוק האזרחות הזה, שהוא חוק גזעני, ראוי שהיא תיפול. על כן בהצעת האי-אמון שנגיש היום, חבר הכנסת מנסור עבאס וחברי רע"מ, יצביעו רק עשרה ח"כים, כי חברי הימין נטשו. יש רק נציגי הממשלה. ולכן, רבותיי, אנחנו החלטנו ברשימה המשותפת לעזור לכל מי שרוצה להפיל את הממשלה באמצעות כלי אפקטיבי הרבה יותר: חוק התפזרות הכנסת. אנחנו חתמנו, שישה חברי כנסת. אני מבקש ממך, חבר הכנסת מנסור עבאס, ומחברי רע"מ, לחתום. יש לנו 61 בטוחים. עכשיו זה התפקיד שלך. תודה רבה. אני מבקש להצביע הצבעה רגילה על החוק. מבקש להצביע רגיל. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> אז אין אי-אמון. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> הצבעה רגילה? תעשו אלקטרונית. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> לשבת. הצבעה. תקשיבו – – – << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> – – – << נושא >> הודעה אישית של חבר הכנסת מנסור עבאס << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת מנסור עבאס, הוא הזכיר את שמך. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> גם אני רוצה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> את שמך לא הזכירו, חבר הכנסת בן גביר. די. בבקשה, חבר הכנסת עבאס. << דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר >> רבותיי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש. ד"ר אחמד טיבי, בישיבה הראשונה שהייתה לנו לראשונה במשותפת, הבנתי ממך ומאיימן עודה – ואז היה אנטאנס שחאדה יו"ר בל"ד – שמטרתכם תמיד לפזר כל כנסת ולפרק כל ממשלה. מטרתנו ברע"מ לשרת את החברה הערבית ואת החברה בכלל. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. תודה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> אנחנו נמשיך – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אין לך. אין לה, התקנון לא מאפשר – – – << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> אנחנו נמשיך, ד"ר אחמד – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אין בתקנון שום דבר. אין בתקנון, אין בתקנון שום דבר. אין בתקנון. אין. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << דובר_המשך >> אחמד, זה לא הגורל של החברה הערבית, שבכל פעם יוצאים מאות אלפים להצביע כדי לסדר לכם ג'ובים בכנסת. אנחנו יצאנו לדרך חדשה. ניתן לה הזדמנות, ונפעל בכל דרך כדי להשיג את האינטרס של החברה הערבית. תמשיכו עם התיאטרון שאתם עושים פה בכנסת. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> מה זה הקרקס הזה – – – << נושא >> הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב–2022 << נושא >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, חברת הכנסת סטרוק – יש לה שאלה. בלי נאום ארוך לאומה. << קריאה >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אבל בן גביר, אתה מפריע לה. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מבקשת לשאול את שרת הפנים: האם יש איזשהו הסכם כתוב או בעל פה עם רע"מ או עם המשותפת על הצבעה בחוק הזה או על אי-הפלת הממשלה, אי-הגשת אי-אמון, בתמורה לכניעה שלכם בנגב? << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – הציונות הדתית – – – << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> וכמובן, אם יש הסכם כזה, תניחו אותו, בבקשה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מילה אחת, השרה שקד, בבקשה. << קריאה >> שרת הפנים אילת שקד: << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. אם כך, אנחנו עוברים לקריאה שלישית בהצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 74 בעד החוק – 45 נגד – 15 נמנעים – אין חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב–2022, התקבל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> 45 בעד, נגד – 15. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של ממשלת ישראל. אדוני ראש הממשלה, אם אתה יכול להמתין דקה אחת, יש כאן סיכום. גם השרים, בבקשה. << דובר >> צבי האוזר (תקווה חדשה): << דובר >> חבריי חברי הכנסת, העברנו היום את הוראת השעה של חוק האזרחות. היא כוללת סעיף מטרה שנלחמתי שייכנס ושהושמץ הלוך וחזור מעל הבמה הזאת. אני רוצה לומר כך: הסעיף קובע שמטרתו של החוק להבטיח את השמירה על האינטרסים החיוניים לביטחון הלאומי של ישראל. זאת, כאשר נותנים מעמד בישראל לאזרחי מדינות עוינות או כאלה שמגיעים מעזה או מהרשות הפלסטינית. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> צבי האוזר (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> בין השנים – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די, די. << דובר_המשך >> צבי האוזר (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> – – 1993 ו-2003 השתקעו כ-140,000 תושבים מהרשות ומעזה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבל, רצינו להיפרד יפה. << דובר_המשך >> צבי האוזר (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> 20 שנה אחרי כן, במהומות שומר חומות ובמהומות שבנגב – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבל, חבר הכנסת טיבי, זה סיום מושב. << דובר_המשך >> צבי האוזר (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> – – ראינו את משמעות ההגירה הגדולה הזאת. כל אדם הגון יודה שאין עוד מדינה בעולם שפותחת שעריה להגירה של אזרחים של מדינות אויבות ומאפשרת להם רכישת מעמד ללא הגבלה. אין בנמצא מדינה שעוצמת עיניה לאפשרות של היווצרות חבלים בדלניים, שנמצאת במרחץ דמים כתוצאה מסכסוך לאומי מתמשך. רק החודש ראינו בבעתה מה שמתרחש בלב אירופה כאשר נוצרים תנאים לביסוס בדלנותם של החבלים. סעיף המטרה מעגן את האינטרסים החיוניים לביטחון ישראל – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> צבי האוזר (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> – – תוך שקילת ההסדר החוקתי המכונן של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ההסדר המכונן של ישראל מחייב אותנו לשקול שיקולי כבוד האדם בכל הקשור לאפשרות לבנות משפחה בישראל. ואולם, הוא גם מחייב אותנו ליתן את הדעת לאופייה הלאומי של ישראל, בפרט לאור סכסוך לאומי עקוב מדם על אותה כברת ארץ בינינו לבין הפלסטינים. מאז השלמת ההסדר החוקתי של ישראל והוספת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, הפך חוק זה למרכיב ליבה ולאונה המשלימה לחוק-יסוד: כבוד האדם, ושני החוקים מבטאים בצורה קונקרטית את תיבת התהודה הישראלית – יהודית ודמוקרטית. נדגיש שהחוק מסדיר מעמד בישראל של מי שזהותו הקולקטיבית שוללת בתכלית השלילה את זכותו של העם היהודי למימוש הגדרתו העצמית בארץ ישראל. לכן, בהבניית שיקול הדעת של השר האחראי לביצוע החוק – לשקול את כל השיקולים הרלוונטיים, ובראשם – היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. חבר הכנסת רוטמן, בבקשה. שתי דקות, זריז. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רוטמן, כל הכבוד גם לך. << דובר >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, היום הוכח שהעמידה הנחושה שהראינו בעניין חוק האזרחות השתלמה. אני רוצה להגיד תודה רבה ליושב-ראש ועדת חוץ וביטחון רם בן ברק. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> רם, לתשומת לבך. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד תודה רבה ליושב-ראש ועדת חוץ וביטחון רם בן ברק על העבודה הבלתי-נלאית שעשה על החוק הזה לכל אורך הדרך, וניסה לרבע את המעגל, לעגל את המרובע, והצליח. תודה רבה לכל חברי הכנסת הציונים שהצביעו בעד החוק הזה והראו למדינת ישראל איך צריך להיראות חוק אזרחות בתקופת הביניים כהוראת שעה עד שיבוא חוק-יסוד: ההגירה. מדינת ישראל מקבלת היום במתנה חוק אזרחות משודרג ומשופר, עם מכסות ושקיפות ועם סעיף מטרה שאומר במפורש שמטרת החוק היא שמירה על מדינה יהודית. זה לא היה קורה אם היינו נכנעים או ממצמצים לאורך הדרך. על זה נאמר באווירת חודש אדר: נהפוכו – אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. פורים שמח. שנה טובה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. חבריי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, שרים, עברנו מושב חורף מאוד מאתגר וקשה בהצלחה. למרות המורכבות הרבה אנו יוצאים לחופשה לאחר שישה חודשי עבודה מסביב לשעון. תודה רבה לכם על עבודה קשה. אני מאחל לכולם חופשה נעימה. מלאו מצברים, שהו בחיק המשפחה וחזרו בכוחות מחודשים למען הציבור ומדינת ישראל. תודה רבה לצוותים הפרלמנטריים, תודה לרשמים, למזכירות הכנסת, לייעוץ המשפטי, לסדרנים, לציונה, למשמר הכנסת, לצוותי המחשוב, לכל אנשי הלוגיסטיקה והחטיבות השונות שמעניקים לנו שירות כדי שנוכל למלא את שליחותנו. הישיבה הבאה תהיה ב-8 במאי 2022 בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. בהצלחה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 21:36. << סיום >>