דברי הכנסת

דברי הכנסת כט / מושב שני / ישיבות קל"ה–קל"ז / כ"ח–ל' באייר התשפ"ב / 27–29 במאי 2022 / 29 חוברת כ"ט ישיבה קל"ה הישיבה המאה-ושלושים-וחמש של הכנסת העשרים-וארבע יום שני, כ"ט באייר התשפ"ב (30 במאי 2022) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 6 הצעות סיעות הליכוד, יהדות התורה, ש"ס, הציונות הדתית והרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה בשל: 8 1. ממשלת ישראל מפירה ברגל גסה את החוק לקיזוז כספים ששילמה הרש"פ בזיקה לטרור ומשלמת בפועל למחבלים הפלסטינים; 8 2. ממשלה כושלת הפוגעת בכל תחומי הדת ונלחמת בזהותה היהודית של מדינת ישראל; 8 3. ממשלת בנט-עבאס נכנעת לדרישות הפרוטקשן של רע"מ, מעבירה כספים לטרור ופשיעה ומוכרת את הנגב; 8 4. ממשלה המעמיקה את פשעי ההתנחלות ואלימות המתנחלים 8 אבי דיכטר (הליכוד): 9 השר במשרד האוצר חמד עמאר: 13 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 22 סגן השר לשירותי דת מתן כהנא: 26 סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 27 סגן שר במשרד ראש הממשלה אביר קארה: 30 בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): 34 השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: 41 גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): 61 מירב בן ארי (יש עתיד): 63 יוסף טייב (ש"ס): 67 אורי מקלב (יהדות התורה): 69 אלינה ברדץ' יאלוב (ישראל ביתנו): 71 אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): 72 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 76 מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): 76 גבי לסקי (מרצ): 77 סגן השר לשירותי דת מתן כהנא: 79 דברים לזכרה של חברת הכנסת לשעבר נאוה ארד 82 היו"ר מיקי לוי: 82 שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: 83 הצעות סיעות הליכוד, יהדות התורה, ש"ס, הציונות הדתית והרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה בשל: 84 1. ממשלת ישראל מפירה ברגל גסה את החוק לקיזוז כספים ששילמה הרש"פ בזיקה לטרור, ומשלמת בפועל למחבלים הפלסטינים; 84 2. ממשלה כושלת הפוגעת בכל תחומי הדת ונלחמת בזהותה היהודית של מדינת ישראל; 84 3. ממשלת בנט-עבאס נכנעת לדרישות הפרוטקשן של רע"מ, מעבירה כספים לטרור ופשיעה ומוכרת את הנגב; 84 4. ממשלה המעמיקה את פשעי ההתנחלות ואלימות המתנחלים 84 הודעה אישית של חבר הכנסת עופר כסיף 105 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 106 הודעה אישית של חבר הכנסת אחמד טיבי 107 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 107 הצעות לסדר-היום 109 ציון יום ירושלים וציון יום לזכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל 109 היו"ר מיקי לוי: 110 השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: 111 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 115 דסטה גדי יברקן (הליכוד): 119 משה טור פז (יש עתיד): 122 מיכל רוזין (מרצ): 124 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 126 אבי מעוז (הציונות הדתית): 128 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 129 עמיחי שיקלי: 130 שר הביטחון בנימין גנץ: 132 הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 9), התשפ"ב–2022 135 שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: 135 יואב קיש (הליכוד): 137 אבי מעוז (הציונות הדתית): 140 יוסף טייב (ש"ס): 141 יעקב מרגי (ש"ס): 142 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 145 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 147 מאיר פרוש (יהדות התורה): 148 דוד אמסלם (הליכוד): 149 ישראל כץ (הליכוד): 150 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 152 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 154 משה אבוטבול (ש"ס): 155 אוריאל בוסו (ש"ס): 157 משה ארבל (ש"ס): 159 יואב בן צור (ש"ס): 161 סגן שרת החינוך מאיר יצחק הלוי: 168 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 170 מירי מרים רגב (הליכוד): 173 שמחה רוטמן (הציונות הדתית): 175 קטי קטרין שטרית (הליכוד): 177 סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): 178 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 180 שלמה קרעי (הליכוד): 181 אופיר כץ (הליכוד): 182 אורי מקלב (יהדות התורה): 184 בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): 186 אופיר אקוניס (הליכוד): 190 שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: 191 הצעת הוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת המדע והטכנולוגיה וועדת הפנים והגנת הסביבה לפי חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ס–2009, בדבר צו הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה) (הארכת מועד), התשפ"ב–2022 197 גלעד קריב (יו"ר הוועדה המשותפת): 198 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 201 מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): 203 גלעד קריב (יו"ר הוועדה המשותפת): 205 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 209 ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): 209 הצעת חוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה (תיקון מס' 8), התשפ"ב–2022 211 השר במשרד האוצר חמד עמאר: 211 אופיר כץ (הליכוד): 212 הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 34) (הגבלת עמלה בעד הגשת בקשה להלוואה לדיור), התשפ"ב–2022 214 חיים כץ (הליכוד): 214 חוה אתי עטייה (הליכוד): 222 יואב קיש (הליכוד): 222 חיים כץ (הליכוד): 226 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 228 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 228 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברי הכנסת, היום כ"ט באייר התשפ"ב, 30 במאי 2022. אני מתכבד לפתוח את מליאת הכנסת. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/3858/24 וכלה בהצעת חוק פ/3894/24: הצעת חוק זכויות ושירותים לילדים ולבני נוער עם קשיים נפשיים, התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת עידית סילמן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – אבטחה במוסד רפואי כעבודה מועדפת), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת יוסף שיין, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, אלכס קושניר, לימור מגן תלם ואלינה ברדץ' יאלוב; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – קביעת הרכבים בבית המשפט העליון וקביעת דיון נוסף), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת שמחה רוטמן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב דיפרנציאלי של קצבת אזרח ותיק), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת אפרת רייטן מרום; הצעת חוק שוברים להשלמת לימודי בסיס בחינוך הבלתי-פורמלי, התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת משה טור פז; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – הגבלת מחירים ללימוד אנגלית), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת מופיד מרעי; הצעת חוק איסור שימוש ברכב ממשלתי לשר וסגן שר ביום המנוחה השבועי ובחג, התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת עופר כסיף, עאידה תומא סלימאן ואוסאמה סעדי; הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – ביטול החוק), מאת חבר הכנסת עלי סלאלחה; הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – ביטול החוק), מאת חברי הכנסת גבי לסקי ואבתיסאם מראענה; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור הנפת דגל של ישות עוינת), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תשלום דמי חניה), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – ביטול חובת דרישות מבחני כניסה וציון פסיכומטרי), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת עלי סלאלחה; הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון – מניעת הרחקה גורפת מאירועי ספורט), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת גבי לסקי; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – הסמכת מבקרים רשמיים לביקור במקום משמורת), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת אבתיסאם מראענה; הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון – מניעת הרחקה גורפת מאירועי ספורט), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת סימון דוידסון; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בשל תקיפת צוות רפואי), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת עידית סילמן; הצעת חוק לתיקון פקודת המיסים (גבייה) (חובת יידוע החייב), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת מיכל שיר סגמן; הצעת חוק נתוני אשראי (תיקון – תקופת החזקת מידע במאגר), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק העונשין (תיקון – הכרה באינוס גברים), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת אמילי חיה מואטי, משה טור פז, פטין מולא, מוסי רז, יוראי להב הרצנו ועופר כסיף; הצעת חוק-יסוד: השוויון, מאת חבר הכנסת עלי סלאלחה; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – התיישנות וריבית מיוחדת), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הבטחת פיקוח פרלמנטרי על תשלומי הורים), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת עופר כסיף, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, אוסאמה סעדי וסמי אבו שחאדה; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – בקרת יציבות שלד הבניין), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת לימור מגן תלם, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, אלכס קושניר, יוסף שיין ואלינה ברדץ' יאלוב; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – מניעת פגיעה בעץ בוגר), התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת אלון טל; הצעת חוק הקמת חדר מיון בנתיבות, התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי, אופיר אקוניס, דוד אמסלם, יצחק פינדרוס, משה גפני, אורית מלכה סטרוק, יואב קיש, יוסף טייב, אוריאל בוסו, חוה אתי עטייה, קטי קטרין שטרית, אורלי לוי אבקסיס ואופיר סופר; הצעת חוק הקמת חדר מיון בקריית שמונה, התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת שלמה קרעי, אופיר אקוניס, דוד אמסלם, יצחק פינדרוס, משה גפני, אורית מלכה סטרוק, יואב קיש, יוסף טייב, אוריאל בוסו, חוה אתי עטייה, קטי קטרין שטרית, אורלי לוי אבקסיס ואופיר סופר; הצעת חוק שלילת זכויות למעורב בטרור (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת קרן ברק; הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון – תנאי אשפוז הולמים), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת עידית סילמן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – כפל קצבאות), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת אפרת רייטן מרום, ינון אזולאי, יעקב אשר, מיכאל מרדכי ביטון ומיכל רוזין; הצעת חוק רשות שדות התעופה (תיקון – פטור מתשלום אגרה לסטודנטים הלומדים באוניברסיטאות בירדן), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – תוספת לגמלה בעד הילד השלישי ואילך), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק העברת הכנסות מהימורים לתמיכה במרכזי גמילה מהימורים, התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק איסור מכירת קמינים ושימוש בהם, התשפ"ב–2022, מאת חבר הכנסת אלון טל; הצעת חוק העסקת עובדי חינוך בגני ילדים באמצעות חוזה אישי (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירות אלימות במתחם הר הבית), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת אורית מלכה סטרוק, בצלאל סמוטריץ', ניר ברקת, שמחה רוטמן, יולי יואל אדלשטיין, אופיר סופר, מכלוף מיקי זוהר, מיכל וולדיגר, אופיר אקוניס, דסטה גדי יברקן, מירי מרים רגב, קטי קטרין שטרית, קרן ברק, שלמה קרעי, אמיר אוחנה, חוה אתי עטייה ועידית סילמן; הצעת חוק שכר מינימום (תיקון – העלאת שכר המינימום), התשפ"ב–2022, מאת חברי הכנסת נעמה לזימי, מכלוף מיקי זוהר, עאידה תומא סלימאן, מיכאל מלכיאלי, יצחק פינדרוס, מוסי רז, אורי מקלב, משה אבוטבול, גלעד קריב, רות וסרמן לנדה, עלי סלאלחה, גבי לסקי, יוסף טייב, מאיר פרוש, יואב בן צור, ישראל אייכלר, פטין מולא, משה גפני, מירי מרים רגב, ווליד טאהא, מנסור עבאס, אלון טל, מיכל רוזין, גילה גמליאל, איימן עודה, אוסאמה סעדי, מאזן גנאים, רם שפע, סמי אבו שחאדה, יעקב אשר, משה ארבל, אימאן ח'טיב יאסין, יעקב מרגי, אמילי חיה מואטי, ג'ידא רינאוי זועבי, ינון אזולאי ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הסדרת הטיפול בחולי נפש (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2022, מאת חברת הכנסת עידית סילמן. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 9), התשפ"ב–2022. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' (232 (מסלול ברירת מחדל בהפקדות לחיסכון ארוך טווח לילד), התשפ"ב–2022, של חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק איסור פרסום מידע לגבי נפגעים, התשפ"ב–2022, של חברי הכנסת יצחק פינדרוס ומוסי רז וקבוצת חברי הכנסת. נוסח מתוקן להצעת חוק דמי מחלה (תיקון איסור פיטורים בעת היעדרות בשל מחלת ילד), התשפ"ב–2021, של חבר הכנסת אורי מקלב וקבוצת חברי הכנסת, שמספרה פ/2066/24. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה למזכיר הכנסת. << נושא >> הצעות סיעות הליכוד, יהדות התורה, ש"ס, הציונות הדתית והרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. ממשלת ישראל מפירה ברגל גסה את החוק לקיזוז כספים ששילמה הרש"פ בזיקה לטרור ומשלמת בפועל למחבלים הפלסטינים; << נושא >> << נושא >> 2. ממשלה כושלת הפוגעת בכל תחומי הדת ונלחמת בזהותה היהודית של מדינת ישראל; << נושא >> << נושא >>3. ממשלת בנט-עבאס נכנעת לדרישות הפרוטקשן של רע"מ, מעבירה כספים לטרור ופשיעה ומוכרת את הנגב; << נושא >> << נושא >>4. ממשלה המעמיקה את פשעי ההתנחלות ואלימות המתנחלים << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו ממשיכים בסדר-היום – הצעות להביע אי-אמון בממשלה. הראשונה – ממשלת ישראל מפירה ברגל גסה את החוק לקיזוז כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור, ומשלמת בפועל למחבלים הפלסטינים, מטעם סיעת הליכוד. מנמק את ההצעה חבר הכנסת אבי דיכטר, בבקשה. << דובר >> אבי דיכטר (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, השרים, חברי הכנסת, באוגוסט האחרון, 2021, אחרי ביקורו של שר הביטחון, ליתר דיוק במהלך ביקורו של שר הביטחון גנץ ברמאללה אצל נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, יצאה הודעה על כך שישראל תעביר חצי מיליארד שקל לרשות הפלסטינית. אני מודה שהנורות האדומות נדלקו אצלי, ואני מניח שלא רק אצלי. מה זאת אומרת מעבירים חצי מיליארד שקל לרשות הפלסטינית? מאיזה מקור תקציבי? אני מזכיר לכם, לא היה תקציב באותה תקופה, הממשלה ומשרדי הממשלה תפקדו על בסיס 1 חלקי 12 בכל חודש בחודשו. אז התחלתי לבחון את הדברים, מאיפה מדינת ישראל משלמת חצי מיליארד שקל לרשות הפלסטינית, ועל מה. בעצם על מה כבר ידעתי; את היללות של הרשות הפלסטינית על זה שהיא קורסת כבר שמענו בכל מיני מקומות וקראנו בכל מיני מקומות. אבל זה שאנחנו גם מאמינים להם שהם קורסים כלכלית? בדקתי מאיפה הדברים צומחים. אדוני היושב-ראש, בכנסת הזו לפני 3.5 שנים, כמעט ארבע שנים, עבר החוק לקיזוז כספים מהרשות הפלסטינית על רקע המשכורות שהרשות הפלסטינית משלמת למחבלים ולמשפחות מחבלים פלסטינים בהיקף של 1.3 מיליארד שקל בשנה. אז זה היה 7% מהתקציב שלהם. ובחוק נקבעו כללים מאוד ברורים, מאוד נוקשים, והחוק הזה עבר כאן בכנסת ברוב מוחץ של 87 חברי כנסת. אני לא מכיר חוקים בסוגיה כזו, עם רגישות כזו, שעוברים ברוב כל כך מוחץ. היחידים שהצביעו נגד היו הרשימה הערבית המשותפת – שכללה אז גם את רע"מ – ומרצ. וכשהתחלתי להיכנס בעובי הקורה ולנסות להבין מאיפה נלקחו חצי מיליארד שקל – האוצר הסתיר את זה, יושב כאן השר חמד עמאר, שלבקשתי בכתב ענה תשובה כתובה, שכמובן לא נתנה שום תשובה על מקורות 500 מיליון השקל האלה שעברו לרשות. רק במעלה הדרך, ואחרי שגופים ציבוריים, לא הכנסת, עתרו לבית המשפט, התקבל מסמך של מדינת ישראל, של האוצר, שעוסק בשאלה מאיפה נלקחו הכספים. וראו איזה פלא, אתה רואה שבקיזוז הכספים מהרשות הפלסטינית, מהמיסים שישראל גובה עבור הרשות הפלסטינית על פי חוק, קוזזו מדי חודש בשלב מסוים 50 מיליון שקל ובהמשך 100 מיליון שקל, כשבעצם שתי תקופות קיזוז התכנסו להן ביחד. ואתה רואה שביולי 2021 מקזזים 100 מיליון שקל, ובאוגוסט, חודש לאחר מכן, צירוף מקרים עם ביקורו של שר הביטחון ברמאללה, אתה רואה שמקוזזים – כלום; נהפוך הוא, לא רק שלא מקזזים את 100 מיליון השקלים שהיו אמורים לקזז, אלא אתה רואה מינוס 300 מיליון שקל. זאת אומרת שנלקחו 300 מיליון שקל מהכספים האלה והוצאו – וכמובן שהחשד מתחיל להתעצם כשאתה מגיע לחודש דצמבר, כשכמובן בין אוגוסט, אותו חודש שהזכרתי, לבין דצמבר מקזזים מדי חודש בחודשו, על פי המסמך של משרד האוצר, אדוני היושב-ראש, 100 מיליון שקל טבין ותקילין, כפי שאמורים לקזז, למעט הפאלטה הזו של חודש אוגוסט, של 300 מיליון מינוס ועוד 100 מיליון שלא קוזזו, וביחד 400 מיליון שקל. ואתה רואה שבחודש דצמבר, כשאמורים היו לקזז 50 מיליון שקל, לא קיזזו את 50 מיליון השקל ונתנו 50 מיליון שקל, וביחד זה 100 מיליון שקל. וראה זה פלא – 400 ועוד 100 מיליון זה 500 מיליון שקל. << קריאה >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << קריאה >> אמרת 300 ועוד 100, זה 400. << דובר_המשך >> אבי דיכטר (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, זה באוגוסט. ועוד 100 מיליון בדצמבר. << קריאה >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << קריאה >> כמו שאמרת, 300 מיליון ועוד 100. << דובר_המשך >> אבי דיכטר (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא. אני אחזור. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אבל בדצמבר עוד 100 מיליון נוספים. << דובר_המשך >> אבי דיכטר (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אחזור. לא, לא, אני אחזור, כי חשוב מאוד – – – << קריאה >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << קריאה >> 300 ועוד 100 – 400. << דובר_המשך >> אבי דיכטר (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אחזור, כדי שהדברים יהיו חדים וברורים. באוגוסט היו צריכים לקזז 100 מיליון שקל, לא קוזזו 100 מיליון שקל. לא רק שלא קוזזו, מופיע שם מינוס 300 מיליון שקל. זאת אומרת, ה-100 שלא קוזזו ועוד ה-300 שניתנו זה 400 מיליון שקל. זה באוגוסט. בדצמבר אותו תרגיל. בוא נגיד ככה, אם באוגוסט זה היה הטריק, בדצמבר היה השטיק, כי בדצמבר היו צריכים לקזז 50 מיליון שקל, לא קיזזו אותם, ומופיע מינוס 50 מיליון שקל. ביחד זה 100 מיליון שקל. אתה מחבר 400, אדוני השר, של אוגוסט עם ה-100 של דצמבר, ואתה מקבל 500 מיליון שקל. זו קופה קטנה של מדינת ישראל, של ממשלת ישראל, של האוצר, שעושה בה מה שהיא רוצה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> סתם, כאחד שהיה שם, זה קוזז למעשה מכספי המיסים שמדינת ישראל גובה עבור הרשות הפלסטינית? << דובר_המשך >> אבי דיכטר (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. אגב, אם באוגוסט היה הטריק ובדצמבר היה השטיק, אז התחכום הכי גדול היה בעמודה הזו. העמודה הזו, כתוב מעליה "אחר". כשאתה שומע, אדוני היושב-ראש, "אחר", אתה אומר, זה סעיף כזה, כזה, כזה וכזה. לא. הסעיף "אחר" הוא כל-כולו קיזוז הכספים מהמיסים שגובים עבור הרשות הפלסטינית. עד השקל האחרון אלה הכספים האלה, אבל כתוב למעלה "אחר". זה במסגרת ההסתרה. נער הייתי וגם זקנתי, האמן לי, הסתרות אני מכיר, אבל גם חשיפת הסתרות; אדוני היושב-ראש, גם אתה מעולם התוכן שלך יודע בדיוק איך חושפים הסתרות. אגב, הלכתי לבדוק, אמרתי, 500 מיליון שקל העבירו לרשות מהכספים שקוזזו, בואו נראה אם זה עומד על פי החוק. הרי החוק קבע באופן מפורש, ואני מקריא לך, אדוני השר, החוק קבע באופן מפורש: "הביא השר לאישור ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי דוח – – – ולפיו לא שילמה הרשות הפלסטינית כספים בזיקה לטרור – – – רשאית ועדת השרים להחליט על העברת הכספים שהוקפאו – – – כולם או חלקם, לרשות הפלסטינית". הלכתי לבדוק אם יש דיווח בכלל שהרשות הפסיקה לשלם משכורות למחבלים. לא מניה ולא מקצתיה. אדוני היושב-ראש, הרשות הפלסטינית מעבירה – אנחנו מכירים ב-650 מיליון ועל פי זה מקזזים; המציאות היא כפולה. הם מעבירים 1.3 מיליארד שקל למחבלים. בחוק – אגב, זה בחקיקה, לא בג'סטה או משהו כזה, זה בחקיקה אצלם, שנקבעה בסוף נובמבר ודצמבר 2004, כשנשיא הרשות הפלסטינית הוא מחמוד עבאס – ממש סיוע למחבלים, הם קוראים לזה "אסירים", כמובן, והזכות לחיים בכבוד. האסירים, יעני המחבלים, הם מגזר לוחם – טטאם טטאם – והסעיפים בחוק זה מבטיחים להם ולמשפחותיהם חיים בכבוד. הרוצחים האלה שהרסו משפחות, לקחו חיים, הם צריכים לחיות בכבוד על פי החוק הפלסטיני. בסעיף 6 בחוק הפלסטיני מופיע כדלקמן – אני אומר לך, אני קורא את זה ואני לא מאמין שזו רשות שיש לנו הסכם איתה – משכורת חודשית וקצבת ביגוד. משכורת חודשית וקצבת ביגוד: הרשות הלאומית, יעני הרשות הפלסטינית, תעניק לכל מחבל – לכל אסיר, בסגנון שלהם – משכורת חודשית, ללא אפליה – יעני חמאס, ג'יהאד אסלאמי, פתח, חזית עממית – כל הרוצחים ללא אפליה, ופעמיים בשנה קצבת ביגוד. פעמיים בשנה קצבת ביגוד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מה הם צריכים את זה אם הם בכלא, קצבת ביגוד? << דובר_המשך >> אבי דיכטר (הליכוד): << דובר_המשך >> סעיף 7 אומר שמשכורת חודשית – הסכום יוצמד למדד יוקר המחיה. ולמען הסר ספק, סעיף 12 אומר – ביטול סתירות: כל סעיף הסותר את סעיפי החוק הזה יהיה בטל ומבוטל. זה לא ההתגברות, זה האימא של ההתגברות. ואני שואל את עצמי: איך למען השם מעיזה ממשלה בישראל להעביר 500 מיליון שקל לרשות הפלסטינית, לעזור להם לסתום את הבור שנוצר אצלם בעקבות העברת כספים כמשכורות למחבלים? ואני אומר לך, השם "מחבלים" הוא קצת פרווה בדיון כזה. אני ברשותך רוצה לנקוב בשתי עובדות מעניינות. עבדאללה ברגותי, איש חמאס ידוע, נשפט ל-67 מאסרי עולם על 67 ישראלים שהוא אחראי לרציחתם – בפיגוע בסבארו ובפיגוע בכיכר ציון ובמומנט ובראשון ובאוניברסיטה העברית ובאוטובוס בתל אביב – 67 ישראלים נרצחו, מאות רבות נפצעו, חיים של משפחות נלקחו, שלא לומר הכבוד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חלק במשמרת שלי. << דובר_המשך >> אבי דיכטר (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. אדוני היושב-ראש, שב טוב על הכיסא. הרשות הפלסטינית עד היום העבירה לעבדאללה ברגותי למעלה ממיליון שקל, והעיקר, עוד בדרך למעלה ממיליון שקל. סאמי ג'רדאת, ששלח את המחבלת למסעדת מקסים, שבה נרצחו 21 ישראלים, נשפט ל-21 מאסרי עולם. הוא קיבל עד היום 875,000 שקלים משכורות. ואיך אומרים, (אומר בערבית ומתרגם:) הטוב עוד לפניו, כי ככל שהוא יהיה יותר זמן בכלא, המשכורת עולה. זאת אומרת, הבור התקציבי ברשות הפלסטינית גדל. איך למען השם מעיזה ממשלה בישראל, איך מעז שר ביטחון ללכת לנשיא הרשות הפלסטינית, להתחייב בפניו על 500 מיליון שקל, ללא שום אישור, לא שום הבאה לדיון, לא ועדת כספים, לא ועדה אחרת, ככה, חצי מיליארד שקל עברו לרשות הפלסטינית כדי לסתום בור שנוצר בגין משכורות למחבלים, העיקר שהרשות לא תקרוס. תראה, אני אומר לך, הכעס הוא גם כעס מקצועי, אני קצת מבין בתחום הזה, אבל הוא גם כעס אנושי, כעס ישראלי, כעס של בני אדם. איך יכול להיות שאנחנו, הממשלה הזו, בפועל משלמת משכורות למחבלים? איך יכול להיות? בבית הזה? תראה, אני מודה שהכעס הוא כל כך גדול כי שום תשובה רצינית אתה לא מקבל ואין שום נייר שאומר שהמקור התקציבי הוא זה או זה. בשלב מסוים קיבלנו הודעה מהאוצר כדלקמן: כל הסכום שהוקפא מכספי המיסים שמועברים לרשות נמצא במקומו. אמרתי, ריבונו של עולם, זה משפט, אני אומר לך, שהוא יותר גרוע מהמשפט: 500 מיליון שקל מהכספים שהוקפאו. מפני שלקחתם כסף כחול-לבן, והרי אתם יודעים שלא לקחתם כסף כחול-לבן, כי אין לכם שום סעיף תקציבי שיכול לתמוך בזה, אבל שיחקתם בקופה הקטנה של ארגון טרור ולקחתם את הכסף ונתתם לרשות הפלסטינית כדי לסתום את הבור, שיוכלו לשלם למחבלים, ועם ישראל שותק. אנחנו לא נשתוק. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט לסיכום, בבקשה. << דובר_המשך >> אבי דיכטר (הליכוד): << דובר_המשך >> משפט לסיכום, אדוני היושב-ראש. אנחנו לא נשתוק. הדבר הזה מתחיל כאן היום בכנסת, הוא יימשך לסוגיות נוספות, לבדיקה הרבה יותר קפדנית, ואני אומר לך, בסוף אם חס וחלילה לא תהיה ברירה ונצטרך להגיע לתביעה פלילית, תהיה תביעה פלילית. לא יכול להיות שאדם בעל סמכות בישראל, אדם בעל תפקיד בישראל או גוף בעל אחריות בישראל, ייקח חצי מיליארד שקל שישראל לקחה על פי חוק, ויעשה בזה שימוש שהוא פשוט לא לתפארת מדינת ישראל. אני חושב שבסוגיה הזו, אדוני היושב-ראש, על זה ועל דברים אחרים, האמון בממשלה לא מתקיים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. השר חמד עמאר, בבקשה. << דובר >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת אבי דיכטר, אני רוצה להרגיע אותך, ואתה יכול להיות רגוע ובטוח בכל מילה שאני אומר. לא נגענו בכספים המוקפאים, לא נגענו. זה – 1. שר האוצר מורה מדי חודש על הקפאת כספים בהתאם להוראת החוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל, לפי החוק שחוקק ב-2018, בהתאם לסיכומים שנקבעו בדוחות שאושרו בוועדה לענייני ביטחון לאומי כאמור בסעיף 3 לחוק ההקפאה. מיום כניסתו לתוקף של חוק ההקפאה לא נמנע משרד האוצר מביצוע הקפאות. בנוסף – הקפאות שבוצעו בחודשים אוגוסט–דצמבר 2021: יובהר כי הכספים שהועברו לרשות הפלסטינית הם הקדמת העברתם של כספים שמדינת ישראל גובה עבור הרשות הפלסטינית מהכסף של הרשות הפלסטינית שמגיע לה לפי חוק. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> איך אתה גובה כסף שלא גבית? << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> כבר נגבה הכסף, ואתה יודע את זה, וסגן שר האוצר לשעבר יודע את זה – – << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> לא, אבל איך אתה גובה כסף שלא גבית? << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> – – שהכסף שוכב אצלנו חודשיים, לא חודש אחד. ואנחנו העברנו את זה אחרי חודש, לא אחרי חודשיים. לכן אנחנו, מהכסף של הרשות הפלסטינית, העברנו את הכספים בהתאם להסכם הביניים בהוראת חוק יישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו (אזורים כלכליים והוראות שונות) (תיקוני חקיקה), התשנ"ד–1994. ולכן – – – << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> רק תסביר לנו איך אתה משלם את הכסף שלא גבית. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אני אמרתי לך, אנחנו גובים, והכסף שוכב אצלנו חודשיים. אנחנו העברנו אותו אחרי חודש. הכסף אצלנו, זה מהכסף שלהם שגבינו. שלהם. שקל אחד לא הועבר, ואתה יודע. אתה היית שר ותיק והיית גם חבר בוועדות כספים, ואתה מכיר. אתה לא יכול להעביר כסף במדינת ישראל מהתקציב בלי להביא את זה לוועדת הכספים. לכן זה לא הגיע לוועדת הכספים. הכסף זה כסף שהיה שייך לרשות הפלסטינית, פשוט העברנו אותו אחרי חודש, לא אחרי חודשיים. ולכן אין בהעברת הכספים הללו כדי לסתור או לפגוע ביישום הוראת חוק ההקפאה. אבל אני – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> השר, זה אומר שמה שנמסר לרשות הפלסטינית זה כספי המע"מ והמכס שנגבו עבורה על ידי מדינת ישראל? << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> בדיוק. מה שהועבר זה הכסף שלהם. פשוט הקדמנו את ההעברה; במקום שהכסף יהיה אצלנו, העברנו להם את הכסף. זה – 1. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> אם אפשר לקבל תשובה – – – << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> 2. אני רוצה לשאול אותך – – – << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> רק להבהרה, הרי העברתם מסמך שלכם, של האוצר; במסמך האוצר אתם כותבים – לא אנחנו, אתם כותבים: מינוס 300; לא לקחתם 100 – זה בסך הכול 400. לא לקחתם 50 ושילמתם 50 – זה 100. ביחד זה 500. זה מסמך שלכם. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> כספי ההקפאה נגבו כדין. הייתה הקפאה כפולה, ביצענו את ההקפאה הכפולה, במקום 50 – 100. הייתה הקפאה לא כפולה, היו 50 מיליון. אנחנו ביצענו את ההקפאה לפי החוק, לא חרגנו מהחוק, הכול לפי החוק. אבל אני רוצה לשאול אותך – – – << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> אבל במסמך שלכם אתם – – – << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אני רוצה לשאול אותך. אתה היית אולי שר, אולי היית יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, אני הייתי בכנסת אבל אני לא זוכר. במאי 2020, מה היה התפקיד שלך? היית יושב-ראש ועדת – – – << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> חוץ וביטחון. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> היית יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון. אני רוצה להגיד לך, אני שמעתי אותך: אני כועס. אני רוצה להבין איך במאי 2020 לא כעסת. אתה יודע מה היה במאי 2020? ביבי נתניהו אישר הלוואה לאבו מאזן בסכום של 800 מיליון שקל. אתה היית יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון. היית צריך לצעוק, להביא את זה לדיון. ואתה יודע למה לא לקחו את הכסף? כי אבו מאזן סירב לקבל ממנו את הכסף. סירב לקבל ממנו את הכסף. לפני שאתה בא וטוען ואומר שאתה כועס, תבדוק את העניינים עד הסוף, תיכנס לעומק. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> בוא אני אסביר לך – – – << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אבל אתה היית בתפקידים מאוד בכירים, ואני סומך עליך, וסמכתי, ואני מעריך אותך מאוד – – << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> לא, לא, ב-2020 – – – << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> – – אבל אני אומר לך, אם היית בודק את הדברים, תאמין לי, היית מתבייש להביא אי-אמון בנושא הזה. היית מתבייש. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> לצערי, אני – – – << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> היית קודם כול בודק: אני הייתי יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון. במאי 2020 ביבי נתניהו מאשר 800 מיליון שקל – איפה היית? איפה היית? << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> אם תבדוק – – – << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> במקום שתכעס עכשיו, היית צריך לכעוס במאי 2020. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> אבל חמד, זה שאתה צועק – אתה לא מדייק. ב-2020 – – – << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> לא, אני מדייק במאה אחוז. אני יושב באוצר, ואתה יודע שאני מדייק – – << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> בוא תשמע במה אתה לא מדייק. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> – – וכל שר יודע שאני מדייק וכל חבר כנסת יודע. אבו מאזן סירב לקבל את הכסף מביבי נתניהו, סירב. התחנן אליו, התחנן שייתן לו 800 מיליון שקל – – – << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> כבוד השר, תיקון קטן – – – << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> התחנן. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> תיקון קטן, רגע, תיקון קטן. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> והוא לא ביקש, הוא אמר לו: אני לא מקבל את הכסף ממך – – << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> תקשיב רגע, תשחרר את המע"ד רגע, חמד. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> – – אני לא רוצה את הכסף. אנחנו הצבענו – את הכסף, אנחנו מבצעים את העבודה, אנחנו נוהגים לפי החוק. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> ב-2020 – – – << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> וכשצריכים לתת נתונים, צריך לתת נתונים מדויקים. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> רגע, אבל תרשה לי להגיד לך הערה קצרה. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אני נמצא שם, אני הייתי בכל הדיונים, גם בקשר לרשות הפלסטינית, ואני יודע בדיוק מה שהיה שם. תודה רבה. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> אבל תרשה לי הערה קטנה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> חמד, ב-2020 אני לא הייתי יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון. << קריאה >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << קריאה >> אני שאלתי אותך, אתה אמרת. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> אמרתי לך במאי. << קריאה >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << קריאה >> שאלתי אותך איפה היית במאי 2020. אתה אמרת. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> לא, תקשיב, שאלת אותי על מאי 2018 – – – << קריאה >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << קריאה >> במאי 2020 ביבי נתניהו אישר הלוואה של 800 מיליון שקל, ואבו מאזן סירב לקבל. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> – – – זה לא נכון, זה לא נכון. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> רגע, שאלת אותי על מאי – – – << קריאה >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << קריאה >> יש לנו את כל הנתונים. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> ב-2020 לא הייתי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, אפשרתי את הוויכוח הזה בתוך המליאה. אנחנו ממשיכים – – – << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אי-אפשר שיעלה לדוכן איש האוצר, שר במשרד האוצר, ולשאלה הכי פשוטה: איך במסמך שלכם אתם כותבים את מה שאמרתי על תשלום 500 מיליון שקל שהוצאו מהכספים האלה – אתה לא מסביר בשום צורה שהיא מה זה המספר הזה. למען השם, זה כסף אמיתי, זה לא כסף דמה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> גם זה נרשם בפרוטוקול, חבר הכנסת דיכטר. אומר השר שמה ששולם הם כספי המיסים שנגבו עבור הרשות הפלסטינית, מכס. נרשם לפרוטוקול. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> אבל לא זה מה שביקשתי, אדוני היושב-ראש. אני שאלתי אותו: במסמך של משרד האוצר, שהעביר אחרי החלטת בית משפט, במסמך הזה – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> להמשיך בוועדה, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> במסמך הזה כתוב בדיוק – – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. אני ממשיך בסדר-היום. המשך הצעות להבעת אי-אמון בממשלה: הממשלה הכושלת פוגעת בכל תחומי הדעת, נלחמת בזהותה היהודית של מדינת ישראל. ינמק חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. קח את חבר הכנסת דיכטר לקנות כוס קפה, אלה נושאים מאוד מאוד כבדים. חבר הכנסת דיכטר, הצעתי לשר עמאר להזמין אותך לכוס קפה בפרסה. << קריאה >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << קריאה >> אני מאוד רגוע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אולי תפרשו איפה המספרים האמיתיים. << קריאה >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << קריאה >> אני מוכן לקבל אותו אצלי במשרד, לתת לו את כל המספרים ולהראות לו גם את אישור ההלוואה של ביבי נתניהו ל-800 מיליון. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, מה שברור בוויכוח, גם מצד חבר הכנסת דיכטר וגם מצד השר חמד עמאר – אמרת שאבו מאזן לא רצה לקחת את הכסף, אבל מה שברור זה שאם הם היו אברכי כוללים, הרי לא היה מגיע להם כסף. כך אמר היום שר האוצר. אם הם מחבלים – כולנו הזדעזענו מהתיאורים של חבר כנסת אבי דיכטר של אנשים שהוא הכיר אותם שרצחו עשרות אנשים ומקבלים משכורת מהרשות הפלסטינית. הכסף בא משר האוצר איווט ליברמן. מנתניהו הוא לא הסכים לקבל, מאיווט ליברמן הוא מוכן. זה ברור, זאת עובדה, שכל הצופים יראו. אבל לא על זה רציתי לדבר, אלא שזה ממש מתקשר למה שרציתי לדבר עליו. אנחנו מדברים על ממשלה כושלת הפוגעת בכל תחומי הדת ונלחמת בזהותה היהודית של מדינת ישראל. בדרך כלל צריך להביא עובדות ואסמכתאות להוכיח את זה, אבל במקרה שלנו אין אזרח במדינת ישראל, ולא משנה בכלל באיזה צד במפה הפוליטית, שלא מכיר שהממשלה הזאת ושריה לא עושים שום דבר כמעט בנושאים ששנויים במחלוקת ביניהם, כי הרי זו ממשלה שמורכבת מחיה – מה שנקרא מרבה רגליים – יש הרבה רגליים, וכל מפלגה שם זה מקסימום שמונה אנשים. אז הם לא עושים דברים שלא מוצאים חן בעיני האחד. הקונסנזוס היחיד בממשלה הזאת זה להילחם בדת היהודית וביהדות החרדית. אני רוצה להגיד לך – אני רואה פה את שר הדתות כהנא, סגן שר הדתות. אנחנו נדבר תכף על העניין של מירון. אני היום נסעתי לכנסת, ואני שומע תחנה צבאית, לא פלסטינית אלא ישראלית; יושב שם שדרן, לא קוראים לו ברדוגו, והוא אומר שאתמול בירושלים עשרות אלפי צעירים, כחולים, יפים, עם חולצות, עם ציצית, עם כיפות רקדו – וירקו על נשים. והוא מספיק זהיר להגיד: לא כולם, אבל בודדים רבים רבים ירקו. מילה אחת הוא לא אמר על עשרות, אולי מאות, פלסטינים שזרקו אבנים ועשו אינתיפאדה ממש בתוך המצעד הזה. מילה אחת לא. וזאת תחנה צבאית של ישראל, לא של פלסטין. וזה מראה לי שלא יעזור לכם, סגן השר כהנא, שאתם נאמנים ומשרתים ורוקדים עם הדגלים האלה. ברגע האמת יגידו עליכם: יורקים, בגלל שאולי – אני לא בטוח שזה היה, אבל אולי – מישהו ירק. עם חרדים בבית שמש אני בטוח שאף אחד לא ירק על ילדה בשעתו, אבל היה קמפיין שלם של יש עתיד. אבל אתמול ראיתם שדתי הוא דתי גם אם הוא רוקד עם הדגל. וראיתם את זה עוד יותר – הרב אלישיב הכהן, קוראים לו? הרב אלישיב הכהן, חתנו של הרב חיים דרוקמן, ראש ישיבות – איך קראו לישיבות שלו? << קריאה >> סגן השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אור עציון. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אור עציון. הוא שלח המון המון חיילים לצבא. לא כולם חזרו שומרי שבת, אבל הוא שלח המון המון. החתן שלו נפגש והוא שלח – – – << קריאה >> סגן השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> – – – חזרו בחיים. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן, נכון. אתה צודק. וגם זה. והחתן שלו הלך לכותל המערבי ביום שבת. תשמעו את התיאורים שלו. הוא נפגש עם שוטר, עם קבוצת שוטרים, וראו שהוא לא חרדי. נדמה לי שהוא בדרגה צבאית קרובה אליך, נכון? תת-אלוף? מה הוא בצבא, הרב אלישיב הכהן? << קריאה >> סגן השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> אני לא יודע. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בכל אופן, הוא שירת את המדינה. << קריאה >> סגן השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> הוא לוחם. לוחם. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לוחם. וזרקו אותו לקישלה על זה שלא מצא חן בעיני השוטר, ואמרו שהוא הפריע, וגם את הבן שלו, ולא נתנו לו לעשות הבדלה, ועד 12 בלילה הרעיבו אותו, יען כי הוא איש דתי. אי-אפשר להגיד עליו שהוא יושב בכוללים ושותה קפה, ומדפדף בדפים, בספרים, וזו בטלה, כמו שאמר היום שר האוצר. אם החרדים האלה, יושבי הכוללים, היו יושבים במשרדי הממשלה כפקידים שהושתלו על ידי ליברמן ומפלגתו ושותים תה או וודקה כל היום, זו לא בטלה. אבל אם לומדים תורה, לימודי קודש, זו בטלה. ולכן אנחנו רואים שהיחס של המשטר נגד יהודים דתיים וחרדים הוא כל כך עוין, כל כך מנוכר, שאין פלא שכשמגיע נושא כמו מירון – השר כהנא, עכשיו אני נוגע בנושא של מירון בנקודה מסוימת, לא בכל הפרויקט והמתווה, את כל זה שמענו כבר, אלא על קטע אחד, שאלפי חרדים הובלו. אגב, סמי שחאדה, אף פעם לא עשו את זה לערבים. ערביי ישראל הרי תחת כיבוש ונכבה. אף פעם לא יעשו את זה ולא עשו את זה לקבוצות ערביות שנוסעות במאורגן, באופן חוקי, עם כרטיסים לאיזשהו מקום קדוש להם. אבל יהודים חרדים, ואתה יודע את זה – אני לא יודע אם זה היה ברשותך, אני חושב שזה היה בניגוד לרצונך – הובילו אותם לתחנות ויסות שעות ארוכות, בלי מים, בלי חשמל, בלי שירותים, בלי לתת להם לרדת מהאוטובוסים, עם שוטרים חמושים; זקנים, ילדים ותינוקות שהיו צריכים לעשות חלאקה. הכול בגלל פחד של כמה מפקדים למעלה – ואני מבין את הפחד שלהם, כי הם היו אחראים בשנה שעברה על מה שקרה. אז ההר היה כמעט ריק, אדוני היושב-ראש. היה סיכום על 16,000, ולא היו אפילו 8,000, 6,000. אבל זה לא משנה מה. אתה לוקח אנשים, חוץ מה-100,000 שלא נתנו להם בכלל לקנות כרטיסים; מכרו להם כרטיסים, הם עלו על האוטובוסים, הכניסו אותם. אמר לי יהודי שהוא היה בצפת, למשל. היו אומרים לו: אין כניסה עכשיו, תחכה בצפת. צפת היא עיר. לקחו אותו לאוטובוס, הכניסו אותו למדבר, ולא נתנו לו שש שעות לצאת משם. וכשהעבירו אותו כבר ממדבר אחד לתחנת ויסות שנייה, אני לא אפרט את כל מה שהיה שם, אבל ראו פה ניכור ועוינות בכל מפגש בין נציגי המשטר החילוני ליהודים חרדים. זה לא משנה אם הוא פקיד ממשלתי, אם הוא שוטר. הבעיה כשהוא שוטר, ועל זה דיברתי פה בכנסת ביום רביעי מול סגן שר המשטרה, יש הרי מצלמות, חבר הכנסת דיכטר, יש מצלמות גוף שיש לשוטר כדי להגן על עצמו מפני תלונות ועלילות של אזרחים, וזה בסדר. אבל הוא מכבה את זה, ויש לו אפשרות לכבות את זה, כדי שהאזרח לא יוכל להתגונן מפני מה שהוא עושה. ואני רוצה שתהיה הרתעה, ששוטר יעשה מה שהוא חייב לעשות, אבל מה שהוא לא חייב לעשות, שיהיה מצולם, שאני אוכל להוכיח אם הוא עשה נכון או לא. וזה לא היה שם במירון. היה שם ניכור והיו שם מעשים אכזריים נגד אנשים חפים מפשע, ואתם מכירים את כל התלונות האלה. ומה אני טוען? שבזה אשמים רק המסיתים שיושבים בתקשורת ובממשלה. כשאיווט ליברמן מתיר את דמם של החרדים – הוא עשה את זה בשביל לקבל עוד כמה קולות של לא יהודים זכאי חוק השבות שעלו לפה, אינטרס פוליטי – אבל זה משליך על השוטרים והקצינים שנפגשים מול אנשים חרדים. כל מפגש של שוטרים עם אזרחים הופך להיות קטסטרופה. אני רוצה להגיד לך, סגן שר הדתות, הייתי אתמול בלילה במירון. מאות, אני לא אגיד אלפים, אבל מאות אנשים זרמו לשם. אף אחד לא דחף. היה עמוס – – – << קריאה >> סגן השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> בתוך המתחם? << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בתוך המתחם, בתוך הציון. ישבתי ואמרתי ספר תהילים שלם. ובכל ההר היו המון המון אנשים ועשו גם חלאקות. כל אלה שלא הצליחו להגיע באים עכשיו, וזה היה ערב ראש חודש סיוון והתפללו. רק לא היה שוטר. וכבר אמרתי שאבא שלי היה שם 50 שנה, והיה ברור למשטרה ולו ששוטרים לא נכנסים למתחם; שוטרים מכוונים את התנועה למטה, של האוטובוסים ושל המכוניות, ויש סדרנים של משרד הדתות. היו עשרות סדרנים שאמרו: בבקשה לא לעמוד במעברים, ואף פעם לא קרה שום דבר. ובעיקר, אני רוצה לומר לגבי המיליארדים. אתה דיברת על כסף למחבלים. אני לא מדבר על כסף למחבלים. אני מדבר על מיליארדים שנותנים עכשיו לפלסטינים, ובעיניי האזרחים הפלסטינים הם אזרחי ישראל, מגיע להם כל מה שמגיע לאזרח אחר, כי מדינת ישראל היא מדינה שאומרת שיש שם שוויון אזרחי בין אזרחים. כל 50 המיליארד שמעבירים אליהם, לא מעבירים את זה בגלל שההארה הגדולה האירה על הממשלה שמגיע להם ושהם מקופחים, אלא בגלל שהם תומכים בממשלה הזאת. ברגע שהם לא תומכים בממשלה הזאת, הם אפילו מנסים להתלוצץ ולהגיד בקריצת עין – סמי אבו שחאדה, תדע את זה – הם אומרים: כל זמן שהממשלה עומדת, ניתן להם קצת, אבל בסוף הם לא יקבלו, אפס, הם לא יקבלו, רק אם הם יהיו משועבדים לקואליציה. זאת אומרת, המדינה לא מכירה בזכותם של ערביי הנגב לחיות בכבוד ועם חשמל, אלא זה רק כי הם צריכים אותם. לעומת זאת, כשהחרדים יחזרו לקואליציה, לא ישתנה היחס – שום דבר. כל פרוטה שיקבלו, יבואו היועצים המשפטיים ובתי המשפט וימנעו, כמו שהם מנעו עד היום, ולא יעזור שום דבר. לכם, לממשלת השמאל, מותר לתת ולממשלת הימין אסור לתת. באחד מכלי התקשורת פורסם בשבוע שעבר, אדוני היושב-ראש, שפרופסור בכיר באוניברסיטה, נדמה לי נשיא האוניברסיטה, אמר בפני תלמידים שלהרוג ערבי חמור פי שבעה מלהרוג יהודי בחדרה, באלעד ובבני ברק ובתל אביב. זאת התבטאות נוראה. הוא רצה להסביר כמה הוא נאור, כמה הוא פרוגרסיבי; שלא רק באוטובוסים ותקציבים הם מרגישים נוח לכלוא יהודים חרדים, להרעיב אותם ולסגור אותם. אלא אפילו כשקורה אסון של טרגדיה, של פיגוע, אז הם יכולים להבדיל ולהגיד, זה יותר חמור להרוג ערבי – דמם יקר פי שבעה לפי דברי הפרופסור נשיא האוניברסיטה. אדוני היושב-ראש, אנחנו לא מגיבים כל כך על הדברים של ליברמן ועל הדברים של הגברת מיכאלי, שהעלילה היום שבציבור החרדי מקבלים אוטובוסים כמעט בחינם. היא, שיושב-ראש ועדת הכלכלה טוען שהיא עושה רפורמה שלא מתחשבת בעניים, מצאה את החרדים כדי להסית נגדם. אנחנו לא ניבהל, בעזרת השם. אנחנו נישאר פה, ברוך השם, בירושלים. יש ציבור דתי, חרדי ומסורתי שהוא הרוב המוחץ של יהודי ירושלים. כך שאנחנו נהיה פה, בעזרת השם, אבל הממשלה הזאת, בגלל ההתנהגות הזאת, בגלל העוינות הזאת, אין לה זכות קיום אפילו יום אחד. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. ישיב, ינמק חבר הכנסת מתן כהנא, סגן השר לשירותי דת, בבקשה. << דובר >> סגן השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היות שאני גם הולך לסכם את כל הצעות האי-אמון, אז אני ממליץ לא לקבל את ההצעה שהועלתה פה, ונעבור הלאה. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. כן, מה לעשות? גם זכותה של הממשלה להשיב כך. אנחנו נשנה טיפה מסדר-היום, לבקשת הציונות הדתית. נחליף אותה בתור עם הרשימה המשותפת. בבקשה, חבר הכנסת סמי אבו שחאדה. << קריאה >> סגן השר לשירותי דת מתן כהנא: << קריאה >> הם עושים עסקים עם המשותפת? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> ניאותי להיעתר לבקשתם, ובהסכמתה של המשותפת. לא עשיתי את זה לבד. בבקשה, חבר הכנסת סמי אבו שחאדה. << דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, את האי-אמון שלנו היום, בשם המשותפת, אני רוצה להציג כחלק מנושא כאוב ביותר, וזה אלימות המתנחלים. רק שכדי לא לעשות עוול לקבוצה בתוך החברה, אני חייב לשים את הדבר הזה בתוך קונטקסט. כי לא מדובר – כמו שכל פעם כשנבוכים ממעשי הטרור היהודי והאלימות של המתנחלים, יוצאים אנשים ואומרים: קומץ, שוליים, כמה אנשים. צריך לשים את זה בקונטקסט. והקונטקסט הוא זה שאלה הם הפנים האמיתיות של הכיבוש, שהם לא מובילים אותו לבד. הכיבוש הזה הוא החלטת ממשלה, ושאר הממשלות באו ותמכו בו. זה חלק מהמהות של הפרויקט הציוני, להתנחל. ההתנחלות הזאת מחייבת השתלטות על קרקע פלסטינית, ואז טיהור אתני של הפלסטינים – לגרש אותם, כמו שכבר איימו שני שרים לשעבר מעל במה זו לפני כמה ימים. הם לא רואים שיש בזה בעיה בכלל. זה כולל טיהור אתני וזה כולל הקמת התנחלויות ליהודים, יהודים בלבד, ושמירה על דומיננטיות יהודית ועל עליונות יהודית. עכשיו, זה לא הפרויקט של המתנחלים, זה חוק הלאום של מדינת ישראל. זה מה שכתוב בחוק הלאום, הם לא המציאו כלום ולא הוסיפו כלום על מה שהעביר פה רוב גדול בכנסת ישראל. ולכן האלימות הזאת היא אלימות ממוסדת בתוך הפרויקט הציוני, ובתוך הפרויקט הזה יש המון דברים. אחד הדברים שבעיניי הם מאוד חשובים ומסוכנים ומחייבים את כולנו לחשוב זה העיוורון שהגיעו אליו החברה היהודית והשותפים בתוך הקואליציה – גם מהשמאל וממי שנחשב ערבי – לגבי כל מעשי האלימות והטרור שמובילים המתנחלים באופן קבוע. כל ארגוני זכויות האדם מדברים על 100 מעשי אלימות וטרור יהודי שעושים המתנחלים בגדה המערבית ובירושלים מדי חודש – 100 מעשים כאלה – שרפת עצים, תקיפת ילדים, זריקת אבנים. אלימות כל הזמן, ומי שמחליט שהוא לא רוצה לראות, הוא לא רואה. חלק מזה זה מה שראינו אתמול בירושלים במצעד הזה של חגיגת הכיבוש. אנשים רוצים להתעלם מזה שיש כיבוש, מזה שיש מאות אלפי בני אדם בירושלים תחת כיבוש שלא רוצים את הכיבוש הזה, ומחליטים לבוא לחגוג את הכיבוש הזה בתוך ירושלים. ואחרי כל האלימות והטרור שהיו שם, יוצאת התקשורת הישראלית, שגם היא נגועה בעיוורון הזה, ומסכמת: הכול עבר בשלום. למרות כל מה שנאמר, הכול עבר בשלום. מה עבר בשלום? 79 פצועים פלסטינים זה לא נחשב; עשרות עצורים פלסטינים זה לא נחשב; קריאות מזעזעות גזעניות של "מוות לערבים" ונגד העיתונאית שנרצחה, שירין אבו עאקלה, והתקפה של נשים והתקפה על ילדים, וכדורי גומי וכדורים חיים ופצצות הלם – הכול עבר בשלום. מה, בסך הכול מי שנפגע מזה זה הערבים, ולכן זה לא נספר. ברגע שהקורבן הוא ערבי במדינת היהודים, זה לא דבר שסופרים אותו, אלא מסכמים: הכול עבר בשלום. הכול עבר בשלום, והשמאל הזה, שממשיך לשבת בקואליציה, גם הוא מסכם ככה. האמת שאת השמאל הציוני במדינת ישראל צריך לקרוא באנגלית עם capital letter, האמת – ה-S צריכה להיות גדולה לשמאל הקטן הזה, שהחליט שזה תפקידו בחיים: הוא רוצה להיות קטן, להישאר קטן. זה הפרויקט שלו, ולאחרונה הוא הוסיף על הפרויקט שלו שהוא צריך להביא את ראש מועצת רשע לשעבר להיות ראש ממשלה במדינת ישראל. והשמאל הזה עושה שעות נוספות כדי לשמר את מעמדו של ראש מועצת רשע כראש ממשלה; הם יוצאים מגדרם ומדברים על כאבי בטן וכמה קשה להם. ואת כל זה הם עושים במטרה אחת – יש להם הזדמנות: הם יכולים להפיל את הממשלה אם הם רוצים. אם הם מאמינים למה שהם אומרים לציבור, הם יכולים להפיל את הממשלה הזאת, אבל השמאל הציוני החליט שזה תפקידו עכשיו. דרך אגב, הימין לפני כן לא עשה את זה, לא הביא את ראש מועצת רשע לראשות הממשלה; את זה עשה השמאל הציוני. והתחרות עכשיו בין ממשלת בנט-לפיד לביבי נתניהו היא מי ימני יותר. נתניהו הצליח לדחוק אותם לפינה, והם רוצים להוכיח כל הזמן שהם יותר ימניים. לנתניהו לא הייתה תחושה כזאת; הוא היה משוכנע, והציבור שלו היה משוכנע, שהוא מספיק בימין. בנט – אין לו את זה, ולפיד – אין לו את זה. והם רוצים להוכיח כל הזמן שהם יותר ימנים: מה אתה חושב, שנתניהו היה גרוע? בוא תראה איך הם הרבה יותר גרועים ממנו במספרים; בוא תראה את מספר הריסות הבתים בנגב; בוא תראה את התקציבים האדירים שהולכים לפרויקט ההתנחלות, שמוביל לכל מעשי האלימות והטרור שאנחנו רואים מדי יום; בוא תראה את הייהוד בירושלים; בוא תראה – בכל מספר שאתה בודק, אתה יכול לראות שממשלת בנט-לפיד היא ממשלה יותר ימנית, והיא עושה מאמץ כדי לשדר כל הזמן שהיא יותר ימנית, כי ככה זה הופך להיות תפקידו גם של המרכז וגם של השמאל במדינת ישראל. היום הם החליטו, כדי לעשות לעצמם תעמולה, כדי להחזיר לעצמם את הקהל, שצריך לצאת, צריך לדבר עם הקהל הימני הקיצוני – אז יצאו עם המספרים: הכניסות הנפשעות של יהודים למסגד אל-אקצא בכוח ובאלימות נעשו הרבה יותר בשנה האחרונה. כל ההתקפות על מסגד אל-אקצא בשנה האחרונה – הם גאים במספרים, הם פרסמו את המספרים, זה יוצא מלשכתו של ראש הממשלה הנוכחי, להגיד לנתניהו: מה, רק אתה עשית דברים גרועים באל-אקצא? בוא תראה את הממשלה הנפלאה החדשה הזאת, היא עשתה הרבה יותר גרוע, היא תקפה הרבה יותר. מסגד אל-אקצא היה ויישאר מקום תפילה למוסלמים ולמוסלמים בלבד. ומי שצריך לנהל אותו שם זה הווקף, את כל המתחם של מסגד אל-אקצא, לא רק את המבנה של המסגד. עכשיו אנחנו גם שומעים על התחרות בין האופוזיציה לקואליציה מי יותר ימני, ומביאים עוד חוק הזוי, חוק הדגל. עכשיו, אפשר לשקר לחלק מהאנשים חלק מהזמן, אי-אפשר לשקר לכל האנשים כל הזמן. כבוד היושב-ראש, הדגל שאנחנו מרימים זה דגל פלסטין. וכמו כל עם שגאה בזהות שלו ובדגל שלו, כל הפלסטינים ימשיכו להרים את דגל פלסטין בכל מקום. כל הטיעונים האלה, שזה דגל x או דגל y או דגל אש"ף או דגל רשות או כל קריאה אחרת – לא ישנו את העובדה: קודם כול, הדגל היסטורית בא הרבה לפני כל הגופים האלה; דבר שני, העם הפלסטיני בחר בדגל הזה כדגל שלו. אני רואה עכשיו את ההיסטריה, אני מתחיל לראות מחר עוד חוק שבא פה לכנסת שאוסר מכירת אבטיח – מה, באבטיח יש גם ירוק וגם אדום, זה כבר יותר מדי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אלא אם כן הוא מוברח. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ציונות לא יכולה לסבול את זה. מה, תביא גם אבטיח? או שתצבע אותו למשהו אחר. מה, גם ירוק, גם אדום? תשמע, אני חושב שצריכה להתקבל פה גם החלטה עקרונית, כבוד היושב-ראש. אם בקואליציה באמת חושבים שהרשות היא גוף עוין, מדינת ישראל צריכה להיות אמיצה מספיק לצאת לכל העולם ולהגיד שאוסלו מת ושהיא מושכת את החתימה שלה מכל ההסכמים. אחרת, מי שיושב בקואליציה – חלק לא קטן ממי שיושב בקואליציה צריך להיכנס לכלא. אם הוא משוכנע שהוא ישב עם ישות זרה עוינת, שהוא ישב עם אויב, הוא צריך ללכת לכלא. גם גנץ צריך ללכת לכלא על זה, גם לפיד צריך. כל מי שישב במודע – אם הוא מקבל את הטיעונים האלה, שהפלסטינים הם עם עוין ושהרשות הפלסטינית היא רשות עוינת אויבת, ואת דגל פלסטין – אם הוא מקבל את הטיעונים האלה והוא מעביר את החוק הזה, הוא צריך לשבת בכלא. הוא צריך להתחיל עם עצמו. הוא צריך להוות מודל לחיקוי ולהגיד שהוא טעה. הוא צריך להיות בכלא, כי הוא ישב עם אויב. אדוני, הדגל הפלסטיני – לא יוכלו למחוק אותו אחרי 74 שנים של ניסיונות מחיקה, גם של הזהות הלאומית הפלסטינית למה שאתם המצאתם כערביי ישראל – המצאה שנכשלה. הראש היהודי לא תמיד ממציא פטנטים טובים. הניסיון של המחיקה של הזהות של הפלסטינים בירושלים, להמציא אותם כעם אחר, או בכלל, הניסיון הזה של מחיקת העם הפלסטיני, נכשל. צריך לקבל את העובדה הפשוטה הזו. העם הפלסטיני ימשיך להיאבק על זכותו לצדק – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט לסיום, בבקשה. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ושוויון במולדת שלו. ולדעתי, אדוני היושב-ראש, יהיה הרבה יותר חכם לא להביא חוקים מצחיקים כאלה לכנסת. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סגן השר אביר קארה, בבקשה. << דובר >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אביר קארה: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני המום מהדברים ששמעתי פה עכשיו, איך מנסים בכנסת ישראל למחוק לנו היסטוריה של שלושת אלפים שנה. אבל יש לי תשובה בשביל חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, שהוא לא צריך להיות כאן, הוא רק בטעות הגיע לפה, שמאז מבצע שומר החומות ובהמשך להנחיית שר הביטחון הוקמו 12 פלוגות פקע"ר וארבע פלוגות מג"ב לטיפול בביטחון הפנים. בנושא פשיעה לאומנית קיים שר הביטחון מספר דיונים ופועל בשולחן עגול בהובלת סגן השר, וכתוצאה מכך הוקמו כמה צוותי פעולה מיוחדים ומשולבים של מחוז ש"י, צה"ל ושב"כ שפועלים מול התופעה במוקדי ההתפרצות שלה. חבריי חברי הכנסת, סמי אבו שחאדה, שאולי לא שמע – יכול להיות שהיה אירוע אחד או שניים שריססו כתובות במדינת ישראל; סמי אבו שחאדה, מתחילת השנה היו 1,652 פיגועים ברחבי מדינת ישראל; 1,185 יידוי אבנים; 198 בקת"בים; שישה אירועי ירי רקטות לישראל; מטענים – 16; ניסיון דקירה – חמישה מקרים; פיגועי דקירה – 12 מקרים; דריסה – שלושה מקרים; ירי – 41 מקרים; תקיפה – 11 מקרים; השלכת חפץ חשוד, צמיג בוער – 175 מקרים. סך הכול 1,652 מקרים, סמי אבו שחאדה. ולכן אני קורא היום לחברי הכנסת לא רק שלא לקבל את הצעת האי-אמון שלכם, אלא להביע אי-אמון בחברי הכנסת של הרשימה המשותפת. הרשימה המשותפת היא רשימה של אנשים שלא צריכים להיות בכנסת ישראל. אתם צבועים, אתם מנצלים את החסינות שלכם כאשר אתם הולכים ותומכים בטרור, מתנהגים באלימות, מכים שוטרים ומבריחים פורעי חוק וטרוריסטים. אתם לא צריכים להיות בכנסת ישראל. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> אבל אביר קארה – – – << דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אביר קארה: << דובר_המשך >> אני קורא – חברת הכנסת אורית סטרוק, אני לא רוצה להזכיר לך מי הצביע ביחד איתם בחוק האזרחות. לא צריך – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת סטרוק. << דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אביר קארה: << דובר_המשך >> לא צריך אפילו לדבר איתם. אני יודע שיש חלק מחברי הכנסת בבית הזה שיושבים פה מאחורה ומדברים איתם. אז עם הצביעות הזאת – מספיק. לא לדבר איתם, לא לשבת איתם, לא ליצור איתם שום שיח. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – אביר, תתעורר – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה, חברת הכנסת סטרוק, תודה. שבי במקומך, בבקשה. << דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אביר קארה: << דובר_המשך >> ביום שישי – חברת הכנסת סטרוק אולי תוכל לסייע לי – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> במקרה שלך זה כבוד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה, חבר הכנסת אבו שחאדה. לא זכור לי שסגן השר הפריע לך. בבקשה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אביר קארה: << דובר_המשך >> חבר הכנסת אבו שחאדה, באף מדינה נורמלית בעולם בן אדם כמוך לא היה יושב בפרלמנט. ואני רוצה להגיד לך שבאף מדינה אחרת בעולם, מי שזורק אבנים במקום קדוש – אני לא רוצה להגיד מה היו עושים במדינות ערביות, אבל באף מדינה בעולם לא היו יוצאים מבית סוהר. לא היו יוצאים מבית סוהר גם 25 שנה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אביר קארה: << דובר_המשך >> רק אתמול במצעד הדגלים, במסגד אל-אקצא, שקדוש לכם, יש סרטונים שמתעדים אנשים שזורקים אבנים, עושים את הצרכים שלהם על מקום קדוש. כמה צביעות. שלושת אלפים שנה, מעולם לא נתנו שם חופש פולחן כמו שנותנים לכם. אתה צריך להתבייש, חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, אתה בטעות נמצא בכנסת, אנחנו נעזור לכם לצאת. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אביר קארה: << דובר_המשך >> בכל אופן, ביום שישי 13 במאי הגיע חבר הכנסת עופר כסיף לתמוך בהפגנה של גורמים זרים כנגד מדינת ישראל בדרום הר חברון. בהפגנה נכחו כדין כוחות משטרת ישראל שדאגו למניעת הפרעות ושמירה על הסדר. בדרכו להפגנה היכה חבר הכנסת כסיף וגם ניסה לדרוס שוטר. האירוע כולו מתועד, ולמען הסר ספק – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה משקר מעל הבמה. << דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אביר קארה: << דובר_המשך >> – – חסינותו של חבר כנסת לא מאפשרת ניסיון דריסה של שוטר ולא את הפרובוקציות שאתם עושים. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה משקר מעל הבמה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה – – – << דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אביר קארה: << דובר_המשך >> על כן אני חושב, חבריי חברי הכנסת, ואני מקווה שנשתף עם הדבר הזה פעולה, ההתנהגות של חבר הכנסת כסיף ושל חברי הכנסת מהרשימה המשותפת – יש גם מכתב שמקדם חבר הכנסת קרעי בנושא של איימן עודה. אני מציע מפה, מעל הבמה, שנצמיד את שני המכתבים האלה היום ונדאג לגייס רוב של 70 חברי כנסת כדי להביא את החבר'ה האלה לדיון בוועדת הכנסת ולדאוג שהם לא יהיו כאן. אנחנו יכולים לעשות את זה, ולכן אני מציע לחברי הכנסת מימין, שמאל, קואליציה, אופוזיציה לדחות את הצעת האי-אמון של סמי אבו שחאדה ולהביע אי-אמון ברשימה המשותפת ולדאוג שהחבר'ה האלה לא יהיו כאן. צריך להעיף אתכם מכאן ויפה שעה אחת קודם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לסגן השר. אנחנו ממשיכים – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – בין קרעי לקארה – – – << קריאה >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אביר קארה: << קריאה >> אתה יודע שאתם האפרטהייד האמיתי. אתם האפרטהייד האמיתי. אתם הכיבוש. חבורה של צבועים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. חבר כנסת אבו שחאדה – – – << קריאה >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אביר קארה: << קריאה >> חבורה של צבועים. אתה לא צריך להיות פה. צריך להעיף אותך מכאן. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מי שמבין באפרטהייד – – – << קריאה >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אביר קארה: << קריאה >> אנחנו נדאג גם להעיף – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבו שחאדה, לא זכור לי שסגן השר הפריע לך. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: ממשלת בנט-עבאס נכנעת לדרישות הפרוטקשן של רע"מ. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', בבקשה. << דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עשר דקות לרשותך. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> חברותיי השרות, חבריי חברי הכנסת, משחק התפקידים הזה שראיתם פה קודם בין אבו שחאדה לקארה הוא בדיוק מה שמאפיין את הממשלה הזו. מכיוון שהם יכולים לעמוד כאן על הדוכן ולתקוף אחד את השני במילים קשות, ואז אביר יגיד שאבו שחאדה לא צריך בכלל להיות חבר כנסת ואסור לו להיות פה, ואבו שחאדה יגיד אותו דבר על אביר קארה, ואז הם ילכו החוצה למשרד ראש הממשלה או למשרד האוצר ויסגרו איזו עסקה מאחורי הקלעים, שהמשמעות שלה שבסופו של דבר שטיבי ואיימן עודה ואבו שחאדה וכל החברים שלו, ועופר כסיף, שנכנס לפה עכשיו, יצביעו בעד הממשלה הזאת, ייתנו לה קביים, רשת ביטחון והנשמה מלאכותית. צריך לומר את האמת, אביר קארה, זאת כבר מזמן לא ממשלת בנט-עבאס, שאגב, גם הוא וחבריו הסירו את המסכות מעל פניהם בשבועות האחרונים, וחזרנו כולנו לראות את הלאומנות הקיצונית האסלאמית הרדיקלית המסוכנת ותומכת הטרור. הרי על מה הם יצרו, גברתי השרה, את המשבר הקואליציוני האחרון? על אותו השקר הנורא של הפגיעה כביכול במסגד אל-אקצא, שהיה עכשיו למסע הסתה שגבה מאיתנו 19 נרצחים. אבל זו כבר לא ממשלת בנט-עבאס, זאת ממשלת בנט-טיבי. מי שעוקב בשלושה השבועות האחרונים אחרי הכנסת רואה: מה שאחמד טיבי רוצה – עובר, מה שאחמד טיבי לא רוצה – לא עובר. ואחמד טיבי לא עובד בחינם. כן, הוא מקבל תמורות בכסף. אבל אתם יודעים מה, כסף זה הדבר-הפחות נורא, למרות שזו הקופה של כולנו, הממשלה הזאת מפזרת מיליארדים על פרוטקשן ועל אצבעות שהיא קונה; מיליארדים, שהולכים אחר כך לטרור ולפשיעה, ועוד מעט נדבר על זה. אבל הבעיה היא שאחמד טיבי לא מבקש רק כסף. הרמת את הראש של ערביי ישראל בחודשים האחרונים היא תוצר של הבנה חד-משמעית שלהם שהם פרח מוגן. אף אחד לא יכול להתעסק עם הרמת הראש הזאת שלהם כי מי שיתעסק איתה, אז הממשלה תיפול. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – והם ימשיכו ללכת מורמי ראש כל הזמן, על אפך ועל חמתך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבו שחאדה, גם לא זכור לי שחבר הכנסת סמוטריץ' הפריע לך. בבקשה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> היושב-ראש, זה בסדר. אני בכלל לא שומע אותו. עמדתי ידועה, הוא וחבריו כאן בטעות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אדוני חבר הכנסת אבו שחאדה, הסכת ושמע. זכותו להגיד. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> היושב-ראש, אני מסתדר, אני באמת לא שומע אותו. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שמה? שהפלסטינים בישראל צריכים ללכת לא מורמי ראש – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז הממשלה הזאת מוכרת את הקופה הציבורית, והעבירה כאן בוועדת הכספים בשבוע שעבר מאות מיליוני שקלים, שלשיטתה של הממשלה, לא לשיטתי, יזלגו בחלקם לטרור ולפשיעה. איך אני יודע? הרי גברתי השרה, ההחלטה 550, אותה תוכנית החומש לחברה הערבית, עברה כבר בסוף השנה שעברה למניינם, נכון? בנובמבר או בדצמבר. חצי שנה חלק גדול מהתקציבים האלה לא הועבר מכיוון שהממשלה ידעה והונחה בפניה תשתית מודיעינית מבוססת מאוד שחלק גדול מהכספים האלה עוברים לטרור ולפשיעה, ולכן היא הקימה צוות מכרזים בין-משרדי, שישב על המדוכה וגיבש המלצות לשורה של מנגנונים, חלקם מנגנוני ביצוע ממשלתיים, שימנעו את המעבר של הכסף אל הרשויות המקומיות, ומשם – לפשיעה ולטרור. הממשלה באמצעות זרועות הביצוע שלה תבצע את הפרויקטים ותוודא שהכסף משמש בסוף לייעודו. לקח כמה חודשים עד שהצוות הזה סיים את עבודתו, גיבש את המלצותיו, ועכשיו צריך לבנות את המנגנונים האלה. ואז רע"מ עושה ברוגז וזועבי עושה ברוגז, והינה – וכמובן, צריך את האצבעות של טיבי, כי בשלושת השבועות האחרונים מה שטיבי רוצה עובר, מה שטיבי לא רוצה לא עובר. אתה יכול, טיבי, לצלם אותי, כן. אמרתי קודם, בטח באת בשביל זה. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני מכין תגובה – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, אתה יכול, זאת ממשלת בנט-טיבי, זאת ממשלת בנט-טיבי, זה כבר לא עבאס. עבאס מזמן כבר לא קובע פה כלום. אז צריך לקנות את האצבעות של טיבי ושחאדה ואחרים, והם רשת הביטחון שמנשימה את הממשלה הזו בכל יום שני ורביעי. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> חס וחלילה. חס וחלילה. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> חבר הכנסת סמוטריץ' – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זה מה שאתם עושים, טיבי. הרי זה המשחק שלכם. אתם עומדים פה וצועקים ומצייצים. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> חס וחלילה. חס וחלילה. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> דקה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בנט היה ראש המפלגה שלך. בנט היה ראש המפלגה שלך, זוכר? אתה זוכר? הוא היה ראש המפלגה שלך, אם אתה זוכר. שלנו בטוח לא. שלנו בטוח לא. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ואז אביר קארה עומד ועונה לכם. ואז אתם הולכים לחדר הסגור. ואחמד, אני ראיתי בעיניים פתק צהוב עם שבעה סעיפים, שאתה סיכמת שאתה מקבל בתמורה. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה נפלת במקום שלך – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ואני אחשוף את זה, חכה. תן לי, תן לי לסבך אותך עם השקרים שלך. אתה הרי שקרן מדופלם. ותן לי לסבך את בנט ולפיד עם השקרים שלהם, ואת אביר, קארה שעומד פה וצועק עליך ואז הולך ומשלם לך טבין ותקילין. ואז בשבוע שעבר, כדי לקנות את האצבעות של טיבי ולפייס את רע"מ, שעשתה פה קמפיין הסתה, שכפי שאמרתי עלה לנו בדמים מרובים, וכדי לרצות את זועבי, רצים להעביר כאן מאות מיליוני שקלים בלי המנגנונים האלה, מתוך ידיעה שזה יזלוג לטרור ולפשיעה, ואגב, גם החברה היהודית וגם החברה הערבית ישלמו על זה מחירים כבדים. ומוכרים את הנגב. אז הייתה החלטת ממשלה להלבין שלושה יישובים לא חוקיים בנגב, והיה לה תנאי שלפחות 70% מתושבי הפזורה במרחב ההסדרה יחתמו שהם מצטרפים להסדר כתנאי להקמת הממשלה. ואז מביאים ביום שני שעבר לוועדת הכספים העברה תקציבית, כדי לבנות את התשתיות ואת המרכזיים הציבוריים, את מבני הציבור ביישוב, עוד הרבה לפני שמישהו התחיל. אז שאלתי: רגע, לא הבנתי. מה? הרי יש תנאי. חתמו כבר כל ה-70% או שאתם בונים את היישוב דה פקטו? והתוצאה כמובן, כפי שהיה במשך הרבה מאוד שנים, שאנחנו נהיה גם עם היישובים המוסדרים וגם עם המשך הפזורה שצובעת לנו את כל המרחב בבנייה לא חוקית שמשתלטת על הקרקעות ומשתלטת עליהן בצורה לאומנית. וגם פה, איך אני יודע? פשוט להקשיב. עבאס, טאהא וטיבי מזכירים לי את ערפאת בזמנו, שנאם נאומי שלום באנגלית ונאומי טרור משולהבים בערבית. תקשיבו מה אומרים וכותבים חברי הכנסת של התנועה האסלאמית ושל המשותפת בערבית. זה לא עניין, גברתי השרה, זה לא עניין של ימין–שמאל, זה בסדר גמור שאנחנו נתווכח בינינו בכמה וכמה סוגיות. זה להיות או לחדול. זה ציונות או לא ציונות. זה האם זאת מדינה יהודית שיהודים יוכלו לחיות בה בבטחה, האם הזהות שלה תישאר זהות יהודית. ושוב, אנחנו היהודים יכולים להתווכח על התוכן שיוצקים אל תוך המונח הזה, מדינה יהודית. אבל הם הרי לא רוצים מדינה יהודית. הם לא רוצים אותנו כאן. והממשלה הזו, שאיבדה את הרוב בציבור ואיבדה את הרוב בכנסת, מוכרת היום את האינטרסים הכי חשובים של מדינת ישראל, כן, לאיימן עודה ולאבו שחאדה ולטיבי ולעופר כסיף ולעאידה תומא סלימאן. ואני אומר לציבור, תראו, תראו איך עאידה תומא סלימאן ברחה בשבוע שעבר לאיזה כנס בבית הנשיא. היא לא ברחה; שילמו לה בתמורה והיא זזה מההצבעה כדי שהקואליציה תוכל להעביר את הצבעותיה. תסתכלו. << קריאה >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לפחות לשקרים אין להם רגליים, אבל הינה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> עכשיו, אני לא אכפת לי, באמת שלא אכפת לי מתומכי הטרור האלה. הם לא בני שיח אצלי בכלל. אבל שאזרחי ישראל יראו את הממשלה הזו נשענת על הקביים של אויבי ישראל שחפצים בהשמדתה. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הם חפצים בהשמדת הימנים והשמאלנים והדתיים והחרדים והחילונים. חפצים בהשמדת כולנו. והם מחזיקים את הממשלה, והממשלה הזו משלמת להם בביטחון. והיא משלמת להם בכלכלה והיא משלמת להם בקופה הציבורית והיא משלמת להם בנגב ובגליל ובזהות היהודית ובדמוגרפיה. ואגב, היא לא יכולה להעביר אף חקיקת ציונית. היא לא הייתה יכולה להעביר את חוק האזרחות, הביטחוני והדמוגרפי, ונזקקה לאצבעות שלנו. והיא לא הייתה יכולה להעביר את חוק ממדים ללימודים, מכיוון שהיא נשענת על מי ששונאים את חיילינו ותומכים במי שהורג בהם. והיא לא מסוגלת להעביר עכשיו את הארכת תקנות ההגנה לשעת חירום, שמסדירות את המצב המשפטי של הישראלים תושבי יהודה ושומרון, אז היא נזקקת לאצבעות שלנו. ואנחנו, אדוני היושב-ראש, לא נהיה הקביים ולא נהיה ממלאי המקום של טיבי אחרי שהמסחרה שלכם איתו לא הצליחה, אין לכם מה למכור לו, ואז אתם באים אלינו. אנחנו נפיל אתכם. ואנחנו נחשוף לציבור הישראלי את הצביעות של הממשלה הזו, את המסוכנות שלה, את ההפקרות שלה, את חוסר האחריות שלה, את הנכונות שלה למכור את כל מה שחשוב לאינטרסים הקיומיים של המדינה היהודית, כדי להיאחז בקרנות המזבח של הכיסא. ומשפט אחרון, שוב, לאזרחי ישראל: תשימו לב איך חברי הקואליציה הזאת מנסים לשכנע אחד את השני שלא כדאי להם להפיל את הממשלה. מה האיום? מה יקרה אם הממשלה הזאת תיפול? הרי אם אתם כל כך טובים – אני כל פעם מחכה שעה לפני שבת לפוסטים של בנט. האיש חי באיזה סרט; מייצר לעצמו איזו מציאות מדומה כאילו הכול כאן דבש. הדלק לא עולה, המים, החשמל, המזון, שום דבר, הדיור – 16%, לא היה מאז קום המדינה, למיטב ידיעתי; שיעשו לי בדיקה בגלובס, אבל למיטב ידיעתי לא היה קצב עלייה כזה, אולי באינפלציה של שנות השמונים. אז מספרים לנו שזה משבר בין-לאומי. היו כבר משברים בין-לאומיים והיו ממשלות. משבר בין-לאומי זה לא תירוץ למה לא לעשות שום דבר ולתת לאזרחי ישראל להיאנק תחת הנטל. משבר בין-לאומי זה כן סיבה להפשיל שרוולים, לזהות סכנות עתידיות, לגבש תוכניות עבודה ולתת פתרונות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט סיכום, בבקשה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז אני מסיים, אדוני היושב-ראש. איך אתם משכנעים אחד את השני לא לפרוש? כי אם חס וחלילה הממשלה הזאת תיפול, אז מה יקרה? הימין יחזור לשלטון. גם אתם יודעים שהציבור בישראל ימני. גם אתם יודעים שהציבור בז לכם ולא תומך בכם כבר מזמן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> וגם אתם יודעים שאנחנו הרוב. אתם איבדתם את הרוב בכנסת ובציבור. ואתם מוכרים את כל מה שחשוב למדינה לתומכי הטרור ולאויבינו. אתם תיפלו ונחליף אתכם. בעזרת השם, בקרוב ממש ממשלה יהודית, ציונית ולאומית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. תודה רבה. חבר הכסת סמוטריץ', בנימה אישית, 65% מההצבעות בקדנציות הקודמות הצבעתי כשזה לטובת הציבור, עם הממשלה. והייתי יריב פוליטי שלה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> נכון. כשהממשלה לא נשענה עליהם גם אנחנו הצבענו עניינית איתכם. אתה יודע את זה יפה מאוד. מה שהשתנה במושב הזה הוא שאיבדתם את הרוב, ואתם נשענים עליהם ומוכרים להם את המדינה. זה הבדל גדול מאוד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> טוב. אוקיי. תודה רבה. ואנחנו עוברים – בבקשה, השרה. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> מה, ולא הכריזו עליך פורש? סליחה, אדוני היושב-ראש. לא הכריזו עליך כפורש? כי עכשיו מכריזים פורש על כל מי שמצביע בניגוד להנחיה של הדיקטטור. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כנראה שהייתי מספיק חזק. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> תודה לאל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה, השרה מירב כהן משיבה. << דובר >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר >> חבריי וחברותיי בממשלה ובכנסת, הממשלה הזו גיבשה תוכנית חומש היסטורית. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> כבוד השרה, רק שאלה. סליחה על ההפרעה. סגן השר כהנא עלה לפה קודם ואמר שמכיוון שהוא ישיב בהמשך, הוא לא משיב כרגע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> זכותו. אתה יודע, הוא היה יכול להגיד: הממשלה בחרה לא להשיב. זה גם בסדר על פי התקנון. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> לא. אני רק רוצה לוודא אם שלומו טוב, הכול בסדר. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> שאילתה באיזה נושא? אני לא מכירה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא חשוב. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> הוא מרגיש טוב? הכול בסדר? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בסדר. כן. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> תודה לאל. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> היא רוצה להשיב. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> אני מודה לך על דאגתך לשר כהנא. אני אמסור לו את זה. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> סגן השר, סגן השר. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> סגן השר. << קריאה >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << קריאה >> סגן השר, גם זה לא להרבה זמן. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> אני אמסור לו את החביבות ואת הדאגה שלך. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> אבל זו אותה תשובה? סליחה, אדוני, זו אותה תשובה, מה שהוא היה אמור לתת? << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> אני מתייחסת להצעה של חברת הכנסת סטרוק שהוגשה, שהציג כרגע גם חבר הכנסת סמוטריץ'. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> סמוטריץ', בחולם. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> חבריי וחברותיי בממשלה ובכנסת, הממשלה הזו גיבשה תוכנית חומש היסטורית, של כ-30 מיליארד שקלים לפיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, על ידי 15 צוותי עבודה ממשלתיים שבהם השתתפו מיטב אנשי המקצוע שיש למשרדי הממשלה להציע, ואת התוכנית הזו אנחנו מיישמים בימים אלו. עכשיו, מכיוון שהרשות לפיתוח כלכלי של החברה הערבית יושבת במשרד לשוויון חברתי, אני מכירה טוב מאוד את התוכנית, לא רק דרך האקסלים והדוחות; אני גם מסתובבת בשטח בשנה האחרונה בעשרות רשויות ערביות, פוגשת מאות ואף אלפי אנשים, נשים וגברים ביישובים, מראשי ערים, דרך מנהלי עמותות ועד דיירים בבתי אבות. אני יכולה להגיד לכם שאין תוכנית חשובה, מוצדקת וראויה מזו. זו מצווה, מצווה של ממש, להשקיע בתשתיות הרעועות של הכבישים ולפרוס תחבורה ציבורית ליישובים, לחבר בתים סוף-סוף לתשתיות של מים וביוב, תשתיות נורמליות. לייצר מקומות עבודה, לחזק בתי חולים, להקים עוד כיתות לימוד ועוד גני ילדים. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אז למה אתם מנהלים את זה כמו פרוטקשן? << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> הפערים הכלכליים והחברתיים בין החברה היהודית לערבית בישראל הם עצומים, הם בלתי נתפסים. התוכנית הזאת היא רק חלק מתהליך לצמצום הפערים על מנת שלדור הצעיר תהיה תקווה. הכספים, חבר הכנסת סמוטריץ', שעוברים בימים אלה בוועדת הכספים הם סכומים שמרכיבים יחד את תכנית החומש. אתה יודע שמעבירים דברים. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> למה הם לא עברו עד עכשיו? למה הם לא עברו לפני חודשיים? << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> אתה אדם מנוסה, אתה יודע שמעבירים דברים במסגרת התקציב, ואז יש העברות תקציביות בוועדות הכספים. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> למה זה לא עבר לפני חודשיים? << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> כל הכספים מפוקחים ומגיעים למקומות הנכונים והחשובים ביותר. מה יותר ראוי מצמצום פערים ויצירת תקווה עבור 20% מהאוכלוסייה במדינה, ש-95% מהיישובים שבהם הם חיים הם באשכול סוציו-אקונומי 1 עד 4? מה יותר ראוי מזה? חשוב לי להזכיר עוד דבר – – – << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> אבל אם זה אימהות חרדיות שצריכות לשלוח את הילדים למעון – לזרוק אותן במריצות למזבלה. מה ההבדל? מי יוכל להגיד מה ההבדל? << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> גם נתניהו, כשהיה ראש ממשלה – – – << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> עם חרדים מה ההבדל? ביזיון. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> לאותה מסקנה הגיע נתניהו: חייבים לשפר את המצב הכלכלי-חברתי של החברה הערבית. למעשה, צריך לתת לו את הקרדיט על זה, הוא היה הראשון שאישר תכנית חומש לחברה הערבית בהיקף חסר תקדים בזמנו, של כ-15 מיליארד שקלים. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> לא כפרוטקשן ולא בהישענות של הממשלה שלו על תומכי טרור. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> גם הוא הגיע למסקנה שזה לא קשור – זה לא קשור לימין או לשמאל, זה פשוט צורך לאומי דחוף לתת לצעירים הערבים האלו אופק, כי אחרת הם יבחרו בדרך הפשע והאלימות. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> מה זה קשור לאכיפה בנגב? << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> והם חיים כאן איתנו. מה לעשות, זאת עובדה מוגמרת שהם חיים כאן איתנו. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> מה זה קשור לחברת החשמל? << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> רק שאז נתניהו קרא לזה תוכנית לצמצום פערים בחברה הערבית. היום, כשהוא קצת יותר לחוץ פוליטית, יוצא ממנו איש השיווק הממולח, והוא בוחר לקרוא לזה בשם אחר. זה כבר לא תוכנית לצמצום פערים בחברה הערבית אלא זה נקרא לשרת מחבלים. זאת אומרת, כשנתניהו היה ראש ממשלה זה היה בסדר, אבל כשאנחנו עושים את זה, זה נקרא לשתף פעולה עם מחבלים. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> יש רק הבדל אחד: את תלויה בהם, הוא לא היה תלוי בהם. כל יום שאת מכהנת כשרה את תלויה בהם. את לא רואה את ההבדל? << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> איזו צביעות, לזה קוראים צביעות. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> את תלויה בהם, הוא לא היה תלוי בהם. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> צריך לשים דברים על השולחן. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת דיסטל, תודה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> נתניהו פועל כיושב-ראש אופוזיציה חסר אחריות, שיעשה הכול כולל הכול כדי לחזור לשלטון, כולל לקרוא לכל ערביי ישראל "תומכי טרור" ואף "טרוריסטים". << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> הציבור לא מאמין לכם יותר, לא מאמין. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> ממש קמפיין מסודר ושיטתי עם דף מסרים ארסי – – << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> הוא מעולם לא היה תלוי באף – – – << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> – – שגם את מדקלמת – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת דיסטל, תודה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> – – שהצעת האי-אמון הזו מהווה חלק אינטגרלי ממנו. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> תתחילי לארוז, אתם הולכים הביתה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> מבחינתו ומבחינת השותפים של נתניהו – – – << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> ביי ביי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת דיסטל, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> מבחינתו ומבחינת שותפיו בן גביר, אבי מעוז, אורית סטרוק וכן הלאה – מבחינתכם גם ערבי שמשרת במשטרה הוא טרוריסט. מבחינתכם גם ערבי שהוא רופא בבית חולים הוא טרוריסט. מבחינתכם גם ערבי שמגנה כל אלימות, יוצא נגד אלימות, הוא טרוריסט. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> מבחינתכם – להכתים ציבור שלם ולדרדר את המצב במדינה, העיקר שהוא יחזור להיות ראש ממשלה. שתישרף המדינה, העיקר שהוא יחזור לכס המלכות, זה מה שחשוב. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> זה מה שכתבו לך? << קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת טייב, תודה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> אז לא, אז בואו נשים את הדברים על השולחן. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> מה זה התת-רמה הזאת? תת-רמה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> אז בואו נשים את הדברים על השולחן. לא כל הערבים הם טרוריסטים, למעשה רוב-רובם אנשים שרוצים פשוט לחיות את חייהם ולגדל את ילדיהם בשקט. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> אבל כל האימהות החרדיות, כולן ראויות – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה, תודה רבה. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> למה אין להן מעונות? למה אתם מענישים את כל החרדים. מה זה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת ארבל, תודה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> חובתנו להושיט יד למי שרוצה לחיות כאן ולמי שרוצה לכבד את המדינה ואת מוסדותיה. ביד השנייה, חובתנו להילחם בכל הכוח באנשים הקיצוניים והאלימים. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> בטרוריסטים, לא באנשים קיצונים. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> זה בדיוק מה שאנחנו עושים. מעולם לא בוצעו כל כך הרבה מעצרים. מעולם לא בוצעו כל כך הרבה אכיפה וענישה נגד גורמים קיצוניים ואלימים בחברה הערבית. אבל תזכרו, אין מקום להכתים ציבור שלם, שמהווה 20% מתושבי המדינה, אלא יש להילחם בקיצונים שמסיתים ובוחרים בדרך האלימות. עליהם אסור לרחם. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> 20% מתושבי המדינה – – – << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> הממשלה הזאת יצרה חלוקה חדשה בפוליטיקה הישראלית. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> השרה, שאלה: איך תפקחו על 200 מיליון שקל מענקים? אני שואל שאלה, איך תפקחו על 200 מיליון שקל מענקים שאתם מעניקים – – – << דובר_המשך >>השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> אני מדברת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת סמוטריץ', לא זכור לי שהשרה הפריעה לך. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> הממשלה הזאת יצרה חלוקה חדשה בפוליטיקה הישראלית. לא עוד חלוקה בין ימין לשמאל, דתיים לחילונים, יהודים לערבים, אלא חלוקה בין מתונים לקיצונים. המתונים שואפים לשיח מאחד – – << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> כל החרדים הם קיצונים, כל הדתיים המסורתיים הם קיצונים. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> – – ופיתוח המדינה לטובת כולם, תוך התמקדות במכנה המשותף ותוך עשיית פשרות – לעומת הקיצונים, שמתמקדים בפילוג, בהסתה ובניסיון לפורר את מרקם החיים העדין במדינת ישראל. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> את יכולה להגיד מה זה קיצוני, מי זה קיצוני? << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> מפלגת רע"מ בהובלת היושב-ראש שלה מנסור עבאס – שבואו נזכיר גם את זה לכולם, לכל יושבי הבית הזה – – << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> ביבי רצה לשבת איתם. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> – – שנתניהו מאוד מאוד מאוד רצה אותו כשותף הפוליטי כשהיה לו נוח. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> תגידי, איך זה להיות אופורטוניסטית – – – << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> היום הוא כנראה שכח את זה אבל הוא מאוד רצה אותו כשותף. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מי כתב לך את נאום ההסתה הזה? << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> המפלגה הזו עשתה בשנה האחרונה צעדים דרמטיים ואמיצים ביותר לקידום השיח והאג'נדה של המתונים, יחד עם שאר המפלגות בקואליציה. מנגד עומדת ברית מיוחדת במידה, ברית הקיצונים. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> נכון, ברית מיוחדת במינה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> מבל"ד דרך הליכוד ועד סטרוק ובן גביר. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> הליכוד זה קיצונים? זה מרכז הארץ. למה את מסיתה? << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> וכשאני אומרת בן גביר – – << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> למה את מסיתה נגד שני מיליון בני אדם? << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> – – אני מתכוונת לכל המפלגה שלהם, שמנסים לייחס לעצמם את התואר הציונות הדתית. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> מסיתים ומסיתים ומסיתים. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> את רוצה להגיד לי שזאת תשובה של משרד ממשלתי, או שלך באופן פרטי? << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> מפלגתה של מגישת אי-אמון זאת, חברת הכנסת אורית סטרוק – – << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> את יכולה להבהיר את זה, גברתי השרה? << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> – – מתהדרת בחברי כנסת כמו איתמר בן גביר. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת יברקן, תודה. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> השרה מסיתה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. מספיק. חבר הכנסת יברקן, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> אותה מפלגה שהגישה את הצעת האי-אמון המתלהמת הזאת – – << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> גם אני השבתי תשובה של מדינה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת יברקן, קריאה ראשונה, די. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> – – מתהדרת בחברי כנסת כמו איתמר בן גביר. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> אדוני, אני רוצה – – – << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> בואו נדבר רגע על מי זה איתמר בן גביר. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> זאת גם הממשלה שלי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> אני מסתדרת. תודה, היושב-ראש. איתמר בן גביר הכהניסט – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> תגידי, מאז שהפסדת בפריימריז לראשות התעוררות הפכת להיות אופורטוניסטית שמחפשת שריונים. את מדברת על נתניהו? << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> – – עם התמונה של ברוך גולדשטיין על הקיר, שבצעירותו הלך לרכב של ראש הממשלה דאז יצחק רבין, גנב לו את הסמל של הקדילק – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי, תודה רבה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הציבור רוצה אותו. אופורטוניסטית. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> – – ואמר: חכו, אנחנו נגיע גם אליו. אותו בן אדם שגנב את הסמל של הקדילק ואמר לראש הממשלה: אנחנו נגיע גם אליך – ראש הממשלה רבין, זכרו לברכה – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מה עשית לעופר ברקוביץ'? << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> – – יושב היום בכנסת. בצלאל סמוטריץ', שבואו, בסוף הוא הומופוב ויוזם מצעד הבהמות – – << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> אף אחד לא מאמין לך, רק את מאמינה לעצמך. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> – – שאת זה מעולם לא נשכח לו, ואבי מעוז, שמשווה רפורמים לנאצים – האנשים האלה הם כיום השותפים הטבעיים של הליכוד, שלכם. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> מהנאום שלך מבינים שאתם רואים שיש בחירות. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> אתם אלו שהכנסתם אותם לכנסת כי קראתם להצביע למפלגה המאוד-מאוד קיצונית הזאת, וזה עצוב. כל מדינת ישראל משלמת על זה את המחיר. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> את יודעת מה, מהנאום שלך מבינים שאתם רואים שיש בחירות, ליברמן מתחיל להסית, ואתם גם רוצים קצת. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> לסיום, בשנת 1940 כתב זאב ז'בוטינסקי, לכאורה האב הרוחני של תנועת הליכוד. זאב ז'בוטינסקי, אתה מכיר? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אתם לא מקבלים מנדטים בלי הסתה ושנאה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> אז הוא, האב הרוחני של הליכוד. בוא תקשיב מה הוא כתב. הוא כתב את הדברים הבאים: "יש להנהיג עיקרון שיווי הזכויות בשביל כל האזרחים מכל הגזעים, הדתות, השפות והמעמדות". << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> את בושה לעדה, את בושה לעדה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת, ברוך הבא. הרגע עוד נכנסת, עוד לא שמעת אותה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שמעתי עכשיו. היא בושה לעדה המרוקאית. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> הוא יודע, הוא לא צריך לשמוע. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בסדר, הבנו, שמענו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> היא משתכנזת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מספיק, מספיק כבר עם הקללות והגידופים, מספיק. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> אני מודה לך על הקומפלימנטים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> קופצת ממקום למקום. אני זוכר מה היא עשתה בעירייה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מספיק, מספיק, תהיה ענייני. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זוכר את הבטלנות שלה גם בעירייה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> לסיום, ב-1940 כתב זאב ז'בוטינסקי, לכאורה האב הרוחני של תנועת הליכוד – – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> הפסידה בפריימריז לברקוביץ'. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת קרעי, מספיק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – רק ג'ובים. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> שכולם ידעו מי האופורטוניסט. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> והיא עוד מטיפה לנו, מטיפה לנו מוסר. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> כי "יש להנהיג עקרון שוויון הזכויות בשביל כל האזרחים, מכל הגזעים, הדתות, השפות והמעמדות". שימו לב מה ז'בוטינסקי כותב. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> את לא מאמינה למה שאת אומרת. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> "בכל קבינט שבו יש ישמש יהודי במשרת ראש ממשלה תוצע משרת סגן ראש הממשלה לערבי, וכך להפך". ז'בוטינסקי, האב הרוחני שלכם. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> אין בעיה עם הערבים, את לא מבינה? אין בעיה עם ערבים. למה את מסיתה? << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> אולם בשנת 2022 – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת יברקן, מספיק. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> – – מפלגת הליכוד – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> קריאה שנייה, אני אוציא אותך. אתה תיתן לה לדבר. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> אין לנו בעיה עם הערבים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתה תיתן לה לדבר. אתה יושב שם ונואם נאום. זה אפילו לא איזו קריאת ביניים, מספיק. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> אין לנו בעיה עם ערבים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת יברקן, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> בשנת 2022, מפלגת הליכוד כבר פחות נשענת על היסודות של ז'בוטינסקי שזה עתה הקראתי, והיא כבר ממקמת את עצמה כסניף של מפלגת בן גביר הכהניסט – – << קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >> מה שבטוח שהיא לא נשענת על רע"מ. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> – – סמוטריץ' ההומופוב ומעוז שונא הרפורמים. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> האמת – – – << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> אני פונה לחברי הכנסת – אגב, המצוינים והראויים – שיש במפלגת הליכוד. יש במפלגת הליכוד גם אנשים מאוד טובים – – << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וגמלאים מירב כהן: << דובר_המשך >> – – תחזרו למקורות האידיאולוגיים שלכם. עם ישראל זקוק לכם. אל תלכו שולל אחרי הפלג הקיצוני הזה. תודה רבה. << קריאה >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אגב, אני רק רוצה להזכיר לכם שגם לבגין קראתם רוצח – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת דיסטל, בבקשה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כל אחד בעיתו ובזמנו. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> פעם אחת בחיים שלך התמודדת בפריימריז לראשות התעוררות והפסדת. מאז את מדלגת כמו אופורטוניסטית חסרת תקנה משריון לשריון, ממפלגה למפלגה. ואת מדברת על נתניהו, שהעם רוצה אותו שינהיג אותו. << דובר >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר >> אין עם, אין עם, שלמה. אין עם. העם הוא עדר, העם הוא כהניסטי. זה הספין של המסית הלאומי. תודה, אדוני יושב-ראש הכנסת. אני רציתי לדבר – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שלא שירת בצה"ל – – – << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – על הפארסה היום במשפט של נתניהו, כי אנחנו גילינו היום חד-משמעית שהפרקליטות אשכרה משקרת כמו ילדה בת שלוש, עומדת בבית משפט ומשקרת במלוא גרונה שקר גס, שנתפסה בו, על הפסקת חשמל שלא הייתה ולא נבראה, כדי להעלים ראיות נגד המשפט. אבל זה קשור בדיוק לנאום ההסתה של גברת יש עתיד כאן, שכנראה נשלחה על ידי יאיר לפיד. יאיר לפיד, אני באמת רוצה לומר בכאב רב, אני מאמינה שיאיר לפיד נכנס לפוליטיקה כי הוא חשב שהוא עושה טוב. אני מאמינה שהוא נכנס לפוליטיקה כי הוא אהב את מדינת ישראל. אני מאמינה שהוא נכנס לפוליטיקה כי הוא באמת רצה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אז למה הוא לא שירת בצה"ל? דרך אגב, למה הוא לא שירת בצה"ל? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא באמת רצה לעזור, באמת רצה להביא פוליטיקה נקייה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> את באמת מאמינה? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> מה שקרה לבן אדם הזה, מה שנהיה מהבן אדם הזה, זה באמת כואב לראות, וזה מדאיג אותי כפוליטיקאית חדשה. כי אם זה מה שקורה אחרי כמה שנים בפוליטיקה, אז אני לא רוצה להיות שם. הבן אדם הזה הפך להיות – ואני אומרת את זה באחריות מלאה – יאיר לפיד הוא הבן אדם המסוכן ביותר כרגע במפה הפוליטית, אם לא אי פעם. אי פעם, מאז קום המדינה במדינת ישראל. בשם אנטי-הסתה הבן אדם הזה מסית בלי הפסקה דווקא נגד אלה שאין להם. יאיר לפיד הוא לא פוליטיקה נקייה; יאיר לפיד הוא לא פוליטיקה חדשה; יאיר לפיד משרת הגמוניה שיש לה מוקדי כוח וכסף ונדל"ן ומה לא, על חשבון החלשים. כשיאיר לפיד שולח את השרות שלו שינאמו פה שהליכוד הוא גורם קיצוני – הלו, מה זה הליכוד? צה"ל זה הליכוד, עסקים עצמאיים זה הליכוד. כמה שנים האנשים האלה יחושו מנוכרים למדינה הזו שמקיאה אותם? פרקליטות שאשכרה נלחמת בכל מה שיש לה לא נגד נתניהו – זה הספין הכי גדול ever נגד הליכודניקים, נגד שני מיליון אזרחים שהם לב-ליבה של הארץ הזאת. ואז בא מר יאיר לפיד וקורא לנו כהניסטים. מי כהניסטים, יאיר לפיד? אמיר אוחנה, הגיי, השר הראשון, הוא כהניסט? אני כהניסטית, שחולקת את חיי עם שמאל קיצוני? מי כהניסט? אנחנו העם, אנחנו מדינת ישראל. רק אתה ואזור חיוג צהלה – רק אתם לא כהניסטים? אתם, שכבשתם את העליון, את הפרקליטות, את האקדמיה, את התקשורת, אליטה נגד עם. מה אתה חושב, יאיר לפיד, שאם עכשיו תצמיד אותנו לכהנא הציבור ייבהל ולא יבחר בנו? תחשוב פעמיים, אני מציעה לך, מכיוון שהציבור ראה מה אתה עושה. אתה מעדיף את הרשימה המשותפת ואת האחים המוסלמים על פני האחים שלך, אלה ששירתו בצבא, אלה שהלכו לאוניברסיטאות, אלה שהניעו את הכלכלה, מסית נגדם, מחרים אותם ומעדיף אנשים שלא רוצים שהמדינה היהודית הציונית תמשיך להתקיים, והם לא רוצים. כן תומכי טרור, לא תומכי טרור, הם לא בעד המדינה הציונית, מר יאיר לפיד, והעם הבין את זה. אז כל הספינים שלך על כהניזם – אתה מוזמן באמת לאפסן אותם. תבוא עם נשק אחר, כי הנשק הזה כבר לא עובד. קלקלת מספיק, יאללה, לך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת בן ארי, בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לברך את החבר'ה שלנו ממטה המיוחדים של יש עתיד, תודה רבה שבאתם. נעשה הכול היום בשביל להעביר את החוק למען אנשים עם מוגבלויות. אני בטוחה שאנשים פה יתעשתו ויבינו את גודל השעה וכמה חשוב להעביר את החוק. ברשותכם אני רוצה להתייחס לאירועי אתמול של יום ירושלים, לצעדת הדגלים. אני רוצה לנצל את הבמה החשובה הזו ולהגיד תודה לשוטרי ושוטרות מחוז ירושלים. אני בטוחה, אדוני היושב-ראש, שגם אתה מליבך – אתה, מה שנקרא, מכיר היטב את האירוע. אין אדם בעצם במשכן הזה שמכיר את האירוע מקרוב כמוך. אז להגיד להם תודה, להגיד תודה לשוטרות ושוטרי מג"ב, הלוחמים שלנו, שניהלו אתמול את האירוע למופת, שהתמודדו עם אתגרים מורכבים בעיר שכל כך חשובה לכל אדם במדינה הזו, ולמרות הקושי ולמרות האלימות, גם המילולית, שהייתה, האירוע נוהל למופת. אני רוצה להודות למפכ"ל המשטרה רב ניצב קובי שבתאי ולמפקד מחוז ירושלים ניצב דורון תורג'מן – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> איזו אלימות מילולית? על מה את מדברת? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – שעשו עבודה מדהימה אתמול. ראינו מצעד דגלים שמתקיים כסדרו, ראינו ממשלה שמקבלת החלטה ולא מתקפלת בפני איומים. בניגוד למה שראינו בשנה שעברה, יש כאן ממשלה שעומדת במילה שלה, ואני בטוחה שאחרי ששמעתי גם את הפרגונים מהציונות הדתית, כולם הבינו שבעצם יש ממשלה ויש מי שמנהל את האירוע. ואני בטוחה שגם אתם יודעים להכיר תודה, חברי שלמה קרעי, שיודע לומר תודה כשצריך, מבין – – << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> על מה תודה? שהחמאס – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – את גודל האירוע, שבניגוד לשנה שעברה, שבה לא רק שהמצעד התקפל, אפילו כאן חטפנו טילים – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – את גנץ ואת מנדלבלוף. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה קשור מנדלבליט עכשיו? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> גנץ ומנדלבלוף, תשאלי אותם. את זה את לא מספרת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> החלטה של ראש הממשלה נתניהו לקפל את המצעד – בתמורה קיבלנו טילים. אבל עכשיו יש ממשלה, שאני בטוחה שאתם מודים לה – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתם הולכים עם המחבלים, אתם נשארים עם תומכי מחבלים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – על המצעד. שמעתי גם שלקחתם חלק במצעד הדגלים. שלמה, עליך אני מאמינה שהיית כל שנה, אין לי ספק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תומך בך מישהו שחושב שחיילי צה"ל – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל ברור לי שיש כאן חברי כנסת שפעם ראשונה ראו את המצעד. אני מניחה שלא סתם אתה מחייך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בתור – – – ימנית, הא? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני רוצה להודות לשוטרים ולשוטרות. אנחנו מספסלי הקואליציה נמשיך לשמור ולהגן כדי לתת לכם את הגיבוי בימים הכל-כך קשים ומורכבים האלה למשטרה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת טייב, בבקשה. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> לא מתאים לך, מירב, ככה לעוות נתונים. את יודעת שגנץ ומנדלבליט – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אמרתי, ברור לי ששלמה קרעי היה כל שנה במצעד. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אבל את יודעת שגנץ ומנדלבליט הם אלה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אבל את יודעת שגנץ ומנדלבליט הם שעצרו את זה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אה, ונתניהו אמר, טוב – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> גנץ היה פריטטי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> דודי, תמיד אפשר לזרוק את זה על מישהו אחר – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, חבר הכנסת אמסלם, תודה. בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה תמיד גנץ ומנדלבליט. יש ראש ממשלה, הוא מחליט. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת בן ארי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא היה אז פריטטי, פריטטי. אבל למה שהאמת תעניין אותך? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה לכולם. בניגוד אליך, האמת תמיד מעניינת אותי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> את הרי – – – מעולם לא עניינה אותך האמת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה, חברת הכנסת בן ארי. תודה, חבר הכנסת אמסלם. בבקשה, חבר הכנסת טייב. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, הצעת אי-אמון בממשלה כה רעה, ממשלת המסיתים, היא דבר נדרש ומתבקש. בפרט כאשר הנושא המונח בהצעת האי-אמון הוא נושא לאומי חשוב. הצעת האי-אמון הזו מבקשת להציע אי-אמון בממשלה הרעה הזו על נושאים ערכיים, נושאים יהודיים, נושאים גורליים. על הדאגה שלנו כאזרחים וכמחוקקים לעתידה וזהותה היהודית של מדינת ישראל. ארץ ישראל, מדינת היהודים, היא מדינת הלאום של העם היהודי. ארץ שעיני יהודי העולם נשואות אליה והם שואפים לנשק את אדמתה ולעלות ולחיות בה. העולם רואה את ארץ ישראל ומדינת ישראל כמקום הטוב ביותר לגדול ולגדל משפחה. ברוך השם יש פה עולם תורה פורח ומשגשג: תלמודי תורה, בתי ספר, כוללים וסמינרים; מוסדות תורה מפוארים המחנכים את דור העתיד של מדינת ישראל. את המעצמה הזאת הקימו חכמי ישראל לדורותיהם מתוך ראייה לרחוק שזה מה שישמור ויגן על העם היהודי, על זהותו ועל מורשתו של העם היהודי. ממשלות ישראל לדורותיהן הכירו בזכות שנפלה בחלקן להיות שותפות בהחזקת המוסדות הללו, כי הן הבינו והפנימו שקול התורה המהדהד בבתי כנסיות ובבתי מדרשות הוא הסיבה לזכות קיומנו בארץ הזו, שניתנה לאברהם אבינו ולזרעו עד עולם. חברים, שימו לב להבדל: בכנסת הקודמת הקמתי שדולה לחיזוק הזהות היהודית בתפוצות; בכנסת הזו נמצא הצורך להקים שדולה לחיזוק הזהות היהודית כאן בארץ ישראל. זה בדיוק מה שממחיש את הממשלה הרעה, רעה ליהדות ומנותקת מהעם. זה ההבדל בין הממשלה הזאת, שמדירה ציבורים שלמים של חרדים, דתיים, מסורתיים, לבין ממשלות לאומיות קודמות. לצערי הרב, הממשלה של בנט, לפיד וליברמן שמה לה למטרה להילחם בכל הקדוש והיקר לנו כעם יהודי אמוני. זו ממשלה רעה, שנלחמת במוסד הרבנות; ממשלה שעושה רפורמות של רפורמים במטרה להרוס כל חלקה טובה: רפורמת הגיור, רפורמה בכשרות, רפורמה בסלולר, רפורמה בתחבורה הציבורית שמובלת על ידי שרת התחבורה, אשת העבודה, כדי לבוא ולפגוע בפריפריה, לפגוע בחלשים שבחברה. איפה מפלגת העבודה של פעם? הרפורמה המרכזית היא רפורמת הממשלה. זו רפורמה שמעמידה למכירת חיסול את זהותה היהודית של מדינת ישראל. את הרפורמה הזו מובילים אנשי הקואליציה, ששמו להם למטרה להפוך את מדינת היהודים למדינת כל אזרחיה. הממשלה הזו מעדיפה לקדם את צורכי אויבי ישראל על פני צורכי אוהבי ישראל. הם מוכרים את הערכים ושופכים מיליארדים, ואת הכול משלם האזרח הישראלי הקטן – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט לסיכום, בבקשה. << דובר_המשך >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר_המשך >> – – את המיליארדים האלו, במיסוי ישיר ועקיף על ידי גזרות הממשלה, אם זה במחיר הבנזין, הדיור ועוד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני מסכם. חבריי חברי הכנסת, טובת עם ישראל ומדינת ישראל זו ממשלה חלופית מיידית. יש בכנסת הזו מספיק חברי כנסת בשביל להקים ממשלה ימנית באופן מיידי בראשות בנימין נתניהו. זה היעד שלנו, ולשם אנחנו חותרים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. ממשיכים בסדר הדוברים. חבר הכנסת מקלב, בבקשה. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, אם הוא נמצא פה, השרה, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, יש שתי אפשרויות לסכם או לפרש את אירועי יום ירושלים, ואת מצעד הדגלים במיוחד. אז קודם כול חשוב לציין כי יום ירושלים במהותו הוא יום של הודיה לקדוש ברוך על הניסים והנפלאות הגלויים והמוחשיים לעיני כל העמים שעשה איתנו הקדוש ברוך הוא. זה היה ביום ירושלים, עם כל המלחמה שהייתה. אני גם חושב שחשוב לציין שעליה להר הבית ביום הזה ובכל יום היא בעצם עבירה, רמיסת ההלכה וחילול הקודש. בנוסף זו גם ממילא התגרות, התגרות מסוכנת, שיש לה השלכה ישירה על חיי אדם. זה בנושא הר הבית. עכשיו, באופן מעשי, גם ראש הממשלה כמובן – וגם ראיתי שחבר הכנסת סמוטריץ' הצטרף לזה – להודות לו על שהעמידה הנחושה שלו על הריבונות שלנו היא זאת שהביאה את האפשרות לקיום המצעד. אני שואל, האם זה כך? האם זה באמת ככה, או שזה מצעד הצביעות, שזה נעשה לאחר הסכמים כאלה ואחרים שנעשו עם מנסור עבאס, וממילא, בהשלכה, עם החמאס, שיאפשרו לעשות את המצעד הזה? אני לא ראיתי את כל הממשלה, את כל ארגוני השמאל, את השמאל בממשלה הזו, שצעקו. קול ענות חלושה – אמרו איזו מילה פה מילה שם נגד המצעד. החשיבות להישאר בכיסא הייתה יותר חשובה מהאידיאולוגיה ומהתפיסה. איפה הבג"ץ? איפה הבקשה לסעד מהבג"ץ שלא יאפשר את המצעד הזה? לא ראינו הפעם את זה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני כל שנה צועק. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתה צועק, בסדר. אני לא אומר על הכול, אני אומר על מפלגות השמאל. אני לא מחשיב אותך מפלגות השמאל. מה לעשות, אמרתי מפלגות, ציינתי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני גם לא. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני ציינתי שבקואליציה הזאת, איפה מפלגות השמאל? החליטו שלא לעשות את זה, שהחשיבות להשאיר את הממשלה יותר חשובה ממצעד הדגלים ומההתרסה ומכל תפיסת העולם שלהן. לכן הם שתקו פה. אז אלה דברים, אלה הסכמות, הסכמות שהגיעו אליהן שהן לטווח הקצר ומסוכנות לטווח הארוך. האיום של החמאס שאם יעלו לאל-אקצא הוא יבעיר את כל המדינה – הוא יבעיר? מי דיבר בכלל על לעלות לאל-אקצא? אבל הוא איים שאם הם יעלו – זה כמו אותו אחד שעמד בראש הגג ואיים לקפוץ ואף אחד לא הצליח לשכנע אותו, רק אותו אחד שאמר: אם אתה לא יורד אני אנסר את הבניין. והאיום הזה באמת, שיהרסו את הבניין – אכן הוא עזב ויצא את המקום. החמאס גם כן עזב את המקום ברגע שבאמת לא עלו לאל-אקצא. מי דיבר על כך? אבל אני רוצה להגיד עוד דבר בתפיסה השנייה. היו הרבה, רבים, כל אלה שצעדו שם הבינו שזה לא קשור למה שראש הממשלה אמר. חייבים, זו זכותנו, זה נכון. יש זכות לצעוד בכל מקום, ללכת בכל מקום, אבל כמו שאני אמרתי קודם, המקום שבאמת שם היו צריכים להודות זה הכותל המערבי. באופן טבעי, זה טבעי שאנחנו ביום ירושלים הולכים לשם. אבל זו ריבונות? אני שואל, בצעדה כזו, עם אבטחה של אלפי שוטרים, זה נקרא ריבונות? אני לא ראיתי בכלל ריבונות, זו חולשה, זו גלות, זו לא ריבונות. אני שואל, המודד לדבר הזה – מה יקרה היום? מה יקרה מחר? כשמישהו הולך עם דגל במקומות האלה שהלכו בהם אתמול, הוא לא מסכן את חייו? ריבונות לא דורשים ולא אומרים, ריבונות זו מציאות, וכל הדברים האלה לא מוסיפים לריבונות אלא מחלישים. זה מיותר, לא צריך את זה. ללכת להתפלל, להודות ולבקש; להודות על העבר ולבקש על העתיד, זה מה שצריך לעשות. אני שואל – שר האוצר, מהמפלגה שלך, הגיע לשער שכם, מגיע עם 100 שוטרים, 150 שוטרים, זה נקרא שהוא מסייר? זה מחליש. לא רק שזה מחליש, זה אומר שאין את זה, אין את הזכות, אין את האפשרות. זה גם נותן את ההיתר, זה נכון פסיכולוגית שאם אין שמירה אז זה בסדר, אז אפשר להתנכל למי שנמצא. ההסכמים האלה, של לא להראות מצד אחד – ביום הזה לתת הכול ולאפשר ובימים אחרים להתפשר על הביטחון, להגיע להסכמים בכותל הערבי; אתה היית ממ"ז ירושלים, אדוני היושב-ראש, השנה הותקפו שמונה אוטובוסים, לא נשאר חלון אחד במעלה השלום, ממש 100 מטרים, 50 מטרים מהכותל, כשכל שנה במקומות האלה הייתה שמירה; אתה שמרת על המקומות האלה, השוטרים שלך שמרו. זה המקום שאתם נמצאים בו, רק האוטובוסים שונים. אף שוטר – המשטרה בהוראה לא הייתה שם. התוצאה הייתה ששמונה אוטובוסים – מכל החלונות סלעים עפו ונזרקו לתוך האוטובוסים. זה מה שנקרא שמגיעים להסכמים. לכן, אדוני היושב-ראש, לא צריך צעדה. צריך לצעוד בדרך הנכונה – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – שהיא דרך ה', דרך הכרת הטובה, עם תפילה אליו על העתיד ובבקשה על העתיד. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יאלוב, בבקשה. << דובר >> אלינה ברדץ' יאלוב (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, היום אני רוצה לעשות שיעור קצר מאוד בהיסטוריה. בשנת 2019, לפי דוחות השב"כ, נורו מרצועת עזה לעבר מדינת ישראל למעלה מ-1,000 רקטות. התגובה של ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו הייתה להמשיך במדיניות שלה, שהחלה עוד בסוף 2018, והיא להעביר כסף לחמאס. אגב, זו ההחלטה שבעקבותיה פרש שר הביטחון דאז אביגדור ליברמן מהממשלה. בהתחלה היו אלה מזוודות עם כסף מזומן, 15 מיליון דולר כל פעימה. עד ינואר 2019 היו שתי פעימות כאלה. בעקבות ההסלמה בדרום בתחילת אותה שנה התקבלה החלטה מאוד אמיצה של ממשלת נתניהו, לאחר עיכוב קל: שוב להתחיל ולהעביר כסף במזומן לעזה. מי שעצר את העברת הכספים במזומן היה דווקא בכיר חמאס ויועצו של אסמאעיל הנייה. בעקבות הביקורת הפנימית בעזה הפסיקו לשלם סוף-סוף משכורות לפקידי חמאס והתחילו להעביר כסף לתושבים – חלק גדול מהם עדיין פעילים של חמאס. ומה עשתה ממשלת נתניהו הימנית לכאורה? כלום. אחרי הסלמה נוספת באותה שנה קטאר העבירה כבר 180 מיליון דולר לרצועה. ואתם יודעים מה אמר ביוני של השנה שעברה ראש המוסד לשעבר יוסי כהן, איש סודו של נתניהו ויקיר הליכוד? "עד מבצע שומר החומות קיווינו שהמעורבות הקטארית והכסף הקטארי יביאו אותנו להסדרה עם חמאס. אבל זה קצת יצא משליטה". קצת יצא משליטה – זה חימוש של חמאס ברקטות חדישות עם טווח הרבה יותר ארוך, ייצור עצמי של אמצעי לחימה בעזה, כסף ליצוא פיגועים ועוד ועוד. היום אתם, חבריי באופוזיציה, עולים לדוכן הכנסת ומספרים לי, לתושבת אשדוד שטילים עזתיים שמומנו בכסף הקטארי נפלו לא פעם ליד הבית שלה, שהממשלה הזאת משלמת בפועל למחבלים פלסטינים. אתם, שהבטחתם למגר את שלטון חמאס ובפועל מנעתם כל פעולה אקטיבית נגד המנהיגים שלו, שחררתם את יחיא סנוואר בעסקת שליט ועשיתם הכול כדי לתחזק את הארגון, אתם עוד מעיזים לדבר איתנו על התמיכה במחבלים? הממשלה הזאת, ב-11 חודשי הכהונה שלה עד כה, לא הפסיקה לתקן את כל העוולות שיצרתם. אבל דעו לכם, שאנחנו עוד נצליח לקיים את מה שאתם הבטחתם במשך 12 שנה ועשיתם בדיוק ההפך – למגר את הטרור. צר לי שהיום מה שקצת יצא לכם משליטה גובה חיי אדם, אבל נתגבר גם על זה. נביא לאזרחי ישראל ביטחון אישי, חברתי וכלכלי. חבל שההרס שהשארתם הוא כל כך עמוק, שייקח לנו עוד לא מעט זמן כדי לתקן את זה. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת סטרוק, בבקשה. << דובר >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אחד הרגעים באמת המשעשעים היה לראות, לשמוע את חבר הכנסת סגן השר אביר קארה עומד כאן על הדוכן הזה ומטיח דברים קשים מאוד בחברי הכנסת של הרשימה המשותפת, מסביר למה הם לא צריכים להיות בכלל בכנסת, מדבר בגנותם, אומר דברים כל כך נכוחים, כל כך נכוחים, אבל בכזאת רמה של תת-מודעות עצמית שנדיר למצוא, נדיר למצוא. אני לא מבינה, הבן אדם פשוט לא יודע איפה הוא חי. הוא לא שם לב שהוא והממשלה שלו – כן גם שלך, חבר הכנסת בגין, וגם שלך, אדוני היושב-ראש – אתם בעצם גווייה מתה, אתם בעצם בפרפורי גסיסה, אין לכם שום חיות משל עצמכם, אין לכם בכלל שום יכולת להחזיק מעמד, כי אין לכם רוב, וכל רגע שאתם חיים אתם מקבלים הנשמה מפה לפה מאותם חברי כנסת שזה עתה אביר קארה יצא נגדם. רק בזכותם אתם חיים, אין לכם בכלל שום יכולת נשימה עצמונית, שום יכולת נשימה עצמונית. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> למה? << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> שמת לב לזה, איתן? האם שמת לב – אביר קארה קודם דיבר פה בחוסר מודעות קיצוני, אז אני שואלת אותך, אתה בחור נבון, אני מעריכה אותך מאוד. האמת – שמת לב לזה שאתם בעצם, הקואליציה שלכם, לא כל אחד מכם כאדם, אבל הקואליציה כקואליציה, אתם בעצם אין לכם חיים משלכם, כי אין לכם רוב ואין לכם יכולת להעביר פה שום דבר בחדר הזה, במליאה הזאת, כלום. כל מה שאתם מצליחים לחוקק וכל מה שאתם מצליחים לשרוד כקואליציה זה רק בהנשמה מפה לפה מאחמד טיבי, מאוסאמה סעדי, מאיימן עודה – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> מה עם אורית סטרוק? << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – מפיהם המסריח אתם חיים. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> א. זה לא יפה מה שאמרת עכשיו. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא. זה מאוד יפה. אני אגיד לך למה אמרתי "פיהם המסריח". כי האנשים האלה, הם קוראים למחבלים – – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> הפתעת אותי. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני לא מפתיעה בכלל, איתן. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> לא מפתיעה – – – << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כי האנשים האלה בפה שלהם קוראים למחבלים "לוחמי חופש", הם גם לא מתביישים בזה. הם אומרים שהם לוחמי חופש. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> חברת הכנסת סטרוק, בינתיים בשלושת השבועות שעברו, הממשלה העבירה את כל החוקים שהיא רצתה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זה בדיוק מה שאני אומרת. זה בדיוק מה שאני אומרת, איתן. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> בלי הנשמה ובלי עזרה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זה בדיוק מה שאני אומרת, איתן היקר, שאתם – כל חוק שאתם רוצים להעביר אתם מעבירים אך ורק בחסדם של חברי הכנסת מהרשימה המשותפת – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> גם ממדים ללימודים? << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – בלעדיהם אין לכם שום יכולת חיים. אתם ממש – – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> גם לחיילים? << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתם ממש מונשמים מפה לפה. ממדים ללימודים – זה בגלל שאנחנו רצינו בטובת החיילים, ואתם קיבלתם, אתה בעצמך ואחרים קיבלתם את התנאי שאנחנו הצבנו. אבל מעבר לזה, לא תעבירו פה חוק אחד בלי לקבל הנשמה מפה לפה, מהפה המסריח של אלה שקוראים למחבלים לוחמי חופש. מיכל שיר, חברתי הטובה, האם שמת לב שאת מונשמת מפה לפה על ידי אחמד טיבי? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. חברת הכנסת סטרוק, תודה רבה. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> על ידי איימן עודה, על ידי אוסאמה סעדי? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברת הכנסת שיר, לא להגיב. << דובר_המשך >> אורית מלכה סטרוק (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> האם שמת לב שאת מקבלת מהם הנשמה מפה לפה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת סטרוק, זמנך תם. תודה רבה. חבר הכנסת עודה, בבקשה. << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של הכנסת שיש ממשלת ימין ואופוזיציה שרובה מהימין – ימין קיצוני והתנחלותי נגד ימין קיצוני והתנחלותי, ויש רגשי נחיתות בקרב הימין שבממשלה מול הימין שבאופוזיציה. כתוצאה מכך אנחנו רואים מעשים חסרי תקדים, אם זה בירושלים המזרחית, אם זה במסגד אל-אקצא, אם זה בהתקפה נגד הנגב. ומהצד השני, מהאופוזיציה אנחנו רואים הצהרות חסרות תקדים. שרים לשעבר מאיימים עלינו בנכבה שנייה. את המצב הזה חייבים להפסיק, לעצור, ואנחנו נעשה את הכול בשביל להפיל את הממשלה הנוכחית, בשביל שנהיה כולנו, כולנו, נגד הימין הגזעני על כל צורותיו. אתמול היה מצעד הדגלים. זה המקום היחיד בעולם שבמקום שנקרא "בירה", בירה של המדינה, המדינה לא יכולה להניף את הדגל. אז מה הסיפור? יש דבר שהוא לא הגיוני. מה לא הגיוני? לא הגיוני הוא שירושלים המזרחית לא הייתה ולא תהיה הבירה של מדינת ישראל, היא אזור כבוש, והעם הנכבש לא רוצה לראות את דגל הכיבוש באזור ההוא. ראיתי מה עשו לה פמיליה ולהב"ה. האמת, אני רוצה לקרוא להם להגיע לשם ללא המשטרה, ללא הצבא, ואני אראה אם יש להם האומץ להגיע לשוק, לבאב אל-עמוד, ללא המשטרה ובלי הצבא. אני רוצה לראות את הגזענים, מי שחושבים שהם חזקים, לראות כמה שהם מפחדים מפני הציבור בירושלים המזרחית. אנחנו קוראים להוציא את להב"ה ואת לה פמיליה מחוץ לחוק. טוב מה שאמר שר הביטחון גנץ, שהוא שוקל ברצינות להוציא אותם מחוץ לחוק, אבל זה לא מספיק בכלל – צריך לפעול ולהוציא אותם מחוץ לחוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שיר, בבקשה. << דובר >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול חגגנו את יום ירושלים, שבו צעדו רבבות בביטחון ובגאווה. השנה היחידים שניסו להבעיר את ישראל הם ביבי ומפעל ההסתה שלו. אבל מה הליכוד עושה כשאין לו שקל והוא לא גומר את החודש ומתחנן לכנסת לפריסת חובות? מה עושים? אני אספר לכם: עוברים על החוק עם כסף מלוכלך. ואני אומרת לביביסטים כאן ובכלל: אתם לא ליכוד, אתם לא ימין, ואתם בטח שלא המחנה הלאומי. ככל שתסיתו יותר, כך נמשיך ונחשוף אתכם ואת מכונת ההסתה הביביסטית שלכם. המידע המלא על נתיב הכסף המושחת של מכונת ההסתה הביביסטית מפורסם ברגע זה אצלי בפייסבוק ובטוויטר – היכנסו ושתפו. אבל בינתיים, בואו נראה איך מממנים הסתה. חלק מהכסף המלוכלך מגיע מהביביסטים – אורלי לב, יגאל מלכה ורונית לוי – שמגייסים, לפי הצהרתם, כספים דרך צינור בשם פורום קפה שפירא, מה שלכל הפחות מהווה תרומה אסורה מתאגיד. ומה נעשה בכסף מלבד ההסתה ברשתות? בכספים האלה מארגנים הפגנות, למשל מול משפט נתניהו, שם נואמים חברי כנסת מהליכוד – אפילו את שלמה קרעי ראיתי שם, ועוד מועמדים נוספים ברשימה. השילוט בהפגנות הוא שילוט של הליכוד, והמטרה היא הפלת הממשלה וחזרת נתניהו לשלטון. הם חושבים שכולנו מטומטמים. במקביל, תכירו את מטה המאבק המשותף, שחתום על חלק ניכר מההפגנות למען נתניהו ונגד הממשלה. ומי שם? הפתעה – אותם אורלי לב, רונית הביביסטית, יגאל מלכה, ואפילו גיא לוי מ-315. וכתובת הארגון והמקור לגיוס הכספים – אותו פורום קפה שפירא. אבל רגע, רגע, תכירו גם את עמותת "הגענו", שגם היא לא קשורה לביבי, כאילו היא לא קשורה לביבי, סתם במקרה המייסד שלה הוא איקי כהן, היועץ הפוליטי של ביבי. ומי ייסד את אותה עמותה ביחד איתו? שוב, אותו יגאל מלכה. ומה הם עושים, חוץ מאותה הסתה ברשתות? ניחשתם – מארגנים הפגנות להחזרת נתניהו, ביחד עם אותו מטה משותף, עם אותם אורלי לב ורונית הביביסטית ועם 315 – אגב, תראו את הלוגו שלהם בהזמנה להפגנות האלה. אותו יועץ של ביבי הקים עם עוד חברים גם את העמותה לצדק במערכת המשפט, שראשיה עוסקים בהסתה ברשתות ובעתירות נגד מתנגדי נתניהו. חברים, דמיינו לרגע כמה עולה לייצר את הרעל הזה, את ההסתה, את הפייק שהם מפיצים ברשתות, את כמות ההפגנות, ההסעות, הסרטונים, העתירות, העבריינות על חוקי המדינה, השחיתות. הכול למען נתניהו ועמותות נתניהו. גם לכנסת הם הביאו את מפעל ההסתה הזה, שמופנה גם אליי וגם אל חבריי מתקווה חדשה. אבל אני לא מפחדת מהם, ואני כאן כדי לעצור אותם, ובעזרת השם, בעזרת השם, נעשה ונצליח. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת לסקי, בבקשה. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, "מצעד האיוולת", זה השם של ספרה של ברברה טוכמן. היא מתארת בספרה איך אימפריות, אומות ומדינות לאורך ההיסטוריה צעדו אל עבר התהום בעיניים פקוחות. כבוד היושב-ראש, לצערי גם מדינת ישראל צועדת את מצעד האיוולת כאשר היא מתעלמת מאסון הכיבוש. יש כאלה שאפילו אומרים שאין כיבוש ומנסים לתרץ את הפגיעה באנשים בטענות משיחיות וגזעניות. מדינת ישראל צועדת את מצעד האיוולת כאשר המשיחיות והכהניזים הופכים ללגיטימיים, כאשר קריאה "מוות לערבים" הופכת ללגיטימית; להגיד לחברי כנסת שמייצגים את אזרחי ישראל שהם אינם קבילים אפילו לתמיכה בהצעת חוק כזו או אחרת או לשיתוף פעולה, או חס וחלילה להיות חלק מהממשלה, שהם אינם לגיטימיים בגלל שלטענתם הם תומכי טרור, זה לצעוד דרך מצעד האיוולת. כבוד היושב-ראש, בתמיכת יו"ר האופוזיציה נכנסה לכנסת התועבה. הכניסו לכנסת את המחשבה שהשנאה והגזענות זה משהו לגיטימי. אנחנו צריכים להגיד מעל כל במה: כולנו, השמאל שאתם כל כך מתעבים אוהב את מדינת ישראל ולכן אנחנו אומרים מה שאנחנו אומרים. אם אנחנו לא נטפל בסיום הכיבוש, אם לא נושיט יד לשכנים שלנו להגיע להסדר מדיני, אם אנחנו לא נדאג שכל אזרחי המדינה, יהודים וערבים, הם אזרחים שווי זכויות, אנחנו צועדים את מצעד האיוולת. הגיע הזמן, כבוד היושב-ראש, שהכנסת תכיר בלגיטימיות של האמירה של סיום הכיבוש. זה רק לטובת מדינת ישראל שאנחנו נגיע ליום הזה, שאנחנו נצביע כאן על הסכם מדיני שהגענו אליו עם השכנים שלנו, שנוכל לשתף פעולה בפרויקטים של סביבה, של תחבורה, של בריאות, לטובת האוכלוסייה כולה והאזור כולו. לא יכול להיות שאמירה לגיטימית, שאמירה שמתכתבת עם המשפט הבין-לאומי, שמתכתבת עם המוסר, תיתפס כאילו אותם אנשים מתנגדים למדינת ישראל. להפך, אנחנו אלה שאוהבים את מדינת ישראל, ולכן אנחנו חושבים שהגיע הזמן לסיים את הכיבוש. הגיע הזמן שילדי מדינת ישראל ידעו שהקו הירוק זה לא מדינת ישראל ושהם לא ייאלצו בעתיד לסבול מהתוצאות של חוסר האונים באי-סיום הכיבוש. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת שיקלי. << קריאה >> עמיחי שיקלי: << קריאה >> לא עכשיו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אין "לא עכשיו", יש סדר. << קריאה >> עמיחי שיקלי: << קריאה >> – – – ירושלים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא. הוא לא רוצה עכשיו. תודה רבה, סגן השר מתן כהנא, בבקשה, חבר הכנסת. << דובר >> סגן השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי כולם, לפני כשעה עלה לפה חבר הכנסת אייכלר והגיש הצעת אי-אמון שנובעת לדבריו מאיזשהו קונסנזוס נגד החרדים. ואני שואל את חבר הכנסת אייכלר, שלא נמצא כאן, על איזה קונסנזוס נגד החרדים הוא מדבר. מה בדיוק גורם לחבר הכנסת אייכלר לחשוב שאנחנו נגד החרדים? << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> אתה רוצה שאני אסביר לך? << דובר_המשך >> סגן השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> תסביר. << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> אתה שמעת היום את מה שליברמן, למשל, אמר בישיבת סיעה אצלו – – – באים, שותים קפה – – – אני לא שמעתי אותו מדבר – – – דגלי אש"ף. כאילו – – – עשה וגרם לכך שאברכים לא יוכלו לקבל הנחות בארנונה ובמעונות. למה הוא עשה את זה? מכיוון שזה אברכים. פתאום עלה מס קנייה על צלחות פלסטיק, שנוגע יותר לציבור עם משפחות ברוכות ילדים. – – – כל – – – הציבור החרדי – – – הממשלה הזו – – – כל נושא השבת, הנושא של הגיור – – – << דובר_המשך >> סגן השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אתה מערבב פה בין נושאים. << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> – – – אחד? כל התנועה כולה? << דובר_המשך >> סגן השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> עמדתי כלפי לומדי התורה, אלה שיושבים ולומדים תורה ברצינות, היא שעם ישראל קיים בזכותם, ואתה יודע את זה היטב, חבר הכנסת פרוש, שזו עמדתי משכבר הימים. ואני מסתובב בישיבות ואומר לאנשים שכל מי שיכול ללמוד תורה, שילמד תורה ולא יעשה שום דבר אחר, כי עליו עם ישראל מתבסס. ואני מקווה שיהיו עוד רבים רבים שישבו וילמדו תורה בצורה רצינית. אבל מה שאמר היום חבר הכנסת אייכלר, שקצת חרה, הוא אמר שמהישיבה של הרב דרוקמן – לצערי הוא אפילו לא ידע להגיד שמדובר בישיבת אור עציון – מאלה שהולכים לצבא לא כולם חוזרים דתיים. ואני חושב שזאת אמירה אומללה, כי מהישיבה של הרב דרוקמן, אלה שהולכים לצבא גם לא תמיד חוזרים בחיים, זה דבר שלא קורה בישיבות אחרות, בישיבות שבהן אנשים בוחרים לא לשרת בצבא. ואני חושב שדווקא בישיבה של הרב דרוקמן מראים שאפשר גם וגם; אפשר גם לשרת בצבא וגם להיות גדולי תורה עצומים, להיות אחר כך דיינים, רבני ערים, רבני מושבים. ואת כל זה אפשר לעשות גם כשמשרתים בצבא. הינה, אייכלר הגיע. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> שמעתי שחיפשת אותי. << דובר_המשך >> סגן השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> לא. אני רק מוחה פה על מה שאמרת כלפי הישיבה של הרב דרוקמן. ואני מזכיר לך – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת אייכלר, שאתה אמרת שמהישיבה של הרב דרוקמן לא כולם חוזרים דתיים, לא כולם חוזרים שומרי שבת. א. אני לא יודע אם בישיבה שאתה למדת בה יש איזו תעודת ביטוח. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – בקישלה, על זה דיברתי. << דובר_המשך >> סגן השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> לא, דיברת על שומרי שבת. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> לא. דיברתי על זה שהחתן שלו הותקף בקישלה על לא עוול בכפו בגלל שהוא הולך עם זקן. על זה דיברתי. << דובר_המשך >> סגן השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> דיברת גם על זה, דיברת גם על זה. ואמרת שאתה לא חושב שמהישיבה שלו כולם שומרים את השבת. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – הממשלה, שיש שם אנטישמים גדולים נגד כל יהודי חרדי. יש שם שר אוצר, שבושה בשבילך לך לשבת איתו. יש שרת תחבורה שהעלילה שזה שקל וחצי – – – את החרדים באוטובוסים. זאת התשובה של הממשלה? << דובר_המשך >> סגן השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> אתה העלית פה טענות קשות כלפי המשטרה. ואני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת אייכלר, מהרושם, מכלי ראשון, מי שהיה איתם במירון במשך יממה וחצי, 24 שעות ביממה, עם השוטרים שלנו, עם עשרות מפקדים בכירים, מאות מפקדים זוטרים ואלפי שוטרים. אני אומר לך, אני מסיר את הכובע בפני משטרת ישראל, שעושה עבודת קודש בשמירת החיים של אזרחי מדינת ישראל. ואני אומר לך, נעשו טעויות. אמרתי את זה, ואני אומר את זה שוב: נעשו טעויות, וטעויות שצריכים לתחקר אותן, וטעויות שצריך ללמוד מהן כדי להשתפר לשנה הבאה. אבל שוטרי משטרת ישראל, מהכי זוטר ועד הכי בכיר שהיה שם, וגם המפכ"ל היה שם, באו במשימה אחת: לשמור על החיים של האחים שלהם. ואתם האחים שלהם. חבר הכנסת אייכלר, זה פשוט מזעזע לחשוב אחרת. מזעזע לחשוב אחרת. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> אני באמת מזועזע, אני באמת מזועזע. << דובר_המשך >> סגן השר לשירותי דת מתן כהנא: << דובר_המשך >> זה באמת מזעזע. ואני אומר לך שהאנשים האלה בואו במטרה אחת: לשמור על החיים של האחים שלהם. להגיד לך שהבנתי בזמן אמת את כל ההחלטות? לא. אבל אני אומר לך שהיו החלטות בזמן אמת שחשבתי שהן טעויות, ובדיעבד הבנתי שהן נכונות. ולכן, אין מה לקפוץ עכשיו למסקנות ולהגיד: אלה אשמים, אלה אשמים; צריכים לתחקר את זה לעומק כדי להבין איפה נעשו טעויות – ונעשו טעויות – כדי ללמוד, כדי שבשנה הבאה הדברים האלה לא יחזרו. אבל אני אומר לך, לפחות ממה שאני התרשמתי, מעומקא דליבא, השוטרים שהיו שם באו כדי להגן על החיים של המתפללים והחוגגים. הם באו כדי להגן עליהם. ולהגיד עליהם את הדברים הנוראיים שאתה אמרת – עכשיו תשמע, חבר הכנסת אייכלר. אתה גם השתמשת ברטוריקה מימים אחרים. ואתה יודע מה, אני מעדיף שלא להרחיב בזה. אני מציע לדחות את הצעות האי-אמון. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. אם כך, חבריי חברי הכנסת, בבקשה לשבת. לפני ההצבעה, בבקשה לשבת. אני מבקש שקט. אני מבקש שקט מהתאים של הסיעות, שקט, כי אנחנו הולכים להגיד דברים לזכרה של חברת הכנסת נאוה ארד. בבקשה, שקט. סדרנים, תעזרו לי. << נושא >> דברים לזכרה של חברת הכנסת לשעבר נאוה ארד << נושא >> << דובר >> היו"ר מיקי לוי: << דובר >> אבקש מחברי הכנסת לכבד בקימה את זכרה של חברת הכנסת נאוה ארד, בבקשה. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרה של המנוחה.) בבקשה לשבת. חבריי חברי הכנסת, משפחת ארד, הבן עלי, כנסת נכבדה, מכובדיי כולם, בחודש פברואר האחרון הלכה לעולמה חברת הכנסת לשעבר נאוה ארד, זכרה לברכה. ארד, שלמדה תואר ראשון באוניברסיטה העברית בעבודה סוציאלית ותואר שני במינהל חברתי ומדיניות סוציאלית בבית הספר לכלכלה של לונדון, כיהנה במגוון תפקידים בהסתדרות, ביניהם מזכירה ארצית של איגוד העובדים הסוציאליים ואחראית על קופת חולים כללית. בשנת 1981 נבחרה לכנסת העשירית מטעם מפלגת העבודה, לאחר שניהלה מאבק של קביעת מכסה לנשים ברשימה לכנסת. היא כיהנה כ-11 שנים ברציפות, עד 1992, ובמהלכן הייתה חברה בוועדת העבודה והרווחה, ועדת הכספים וועדת העלייה והקליטה של הכנסת. בשנת 1993 מינה אותה ראש הממשלה יצחק רבין ליועצת הבכירה של ראש הממשלה למעמד האישה וליושבת-ראש המועצה הלאומית לקידום מעמד האישה. בשנת 1995 חזרה לכנסת עד 1996, בעקבות הירצחו של ראש הממשלה רבין. לאחר מכן רצה לכנסת כמה פעמים ברשימת הגמלאים גיל, וכיהנה כמזכ"לית המפלגה. ארד, שנאבקה בחייה הציבוריים למען זכויות עובדים, נשים ואזרחים ותיקים, הלכה לעולמה בחודש פברואר האחרון בגיל 83. יהי זכרה ברוך. השרה מיכאלי, בבקשה. << דובר >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי: << דובר >> קודם כול צריך להגיד ניחומים לעלי ארד, בנה של נאוה, שנמצא איתנו ביציע. אני חושבת שכדי לתת דוגמה, טעימה, ממי הייתה נאוה ארד, אספר לכן ולכם שבשנת 1974, לקראת הבחירות לכנסת השמינית, היא דרשה במפלגת העבודה לשריין 25% מהרשימה לנשים – לפחות עשור לפני שזה התחיל להיות רעיון שהתקבל על דעתם של אנשים; ולחשוב על כך שהיום, כמעט 50 שנה אחרי, בכנסת ישראל יש לא הרבה יותר מ-25% נשים. נאוה ארד דרשה את זה ממפלגת העבודה כבר בשנת 1974. נאוה ארד הייתה אישה יוצאת דופן. קודם כול היא הייתה חברה, חברה אמיצה ביותר לחברותיה, שאיתן היא הלכה באש ובמים, ונאבקה יחד איתן על שוויון לנשים, על זכויות לילדות וילדים, ואת החצי השני של חייה הקדישה ממש לזכויות בנות ובני הגיל השלישי ולטיפול בהם. היא הייתה בדיוק הדבר הזה שמתחיל במזכירת הארגון הארצי של העובדות והעובדים הסוציאליים: מצד אחד, כל מה שעבודה סוציאלית מביאה איתה או המקומות שמתוכם בעצם את באה לעבודה סוציאלית: האכפתיות, הראייה של החלקים המוחלשים בבנות ובני האדם והאפליה המבנית שקיימת כלפיהם; ובאותה נשימה – שליחת ציבור, פוליטיקאית במובן הטוב של המילה, שנאבקת על הערכים שהיא מאמינה בהם, נאבקת בהם בכל המסגרות. היא הייתה פעילה במפלגה, דבר ראשון, ובאמת הקדישה חלק ניכר מחייה למפלגה – אבל זה היה בהסתדרות, וזה היה בכנסת, וזה היה בריצה לראשות העיר רמת גן, ובאיגודי עובדות ועובדים ובנעמת. בכל מקום שבו אפשר היה להשפיע לשם שינוי לטובה של העיוותים המבניים שאנחנו חיות וחיים בתוכם, לטובת החלשות והחלשים בחברה שלנו. אני גאה לעמוד כאן כשרה, כחברת כנסת, אבל כיושבת-ראש מפלגת העבודה, ולהעלות על נס את הדברים שעשתה נאוה ארד. הם משקפים בדיוק את האידיאולוגיה של מפלגת העבודה כפי שהיא מתחדשת היום ואת איך שאנחנו מאמינות ומאמינים שמדינת ישראל צריכה להיות ולפעול. אני מצטערת על כך שאנחנו עדיין, עדיין בעיצומו של המאבק הזה; שאנחנו עדיין צריכות להיאבק על ייצוג שווה, על הגנה על ילדות וילדים, על הגנה על החלקים המוחלשים של החברה שלנו. אני יודעת שאנחנו מתקדמות ומתקדמים, אבל אנחנו צריכות וצריכים להתקדם בקצב גדול יותר, מהיר יותר. ואולי נסיים בעוד דבר אחד, אדוני היושב-ראש. במסגרת המאבק שלה לשוויון מגדרי נאוה ארד התנגדה להקלות לנשים בשירות הצבאי. גם המאבק הזה, צריך להגיד, עוד לא תם. השבוע התבשרנו על כך שצה"ל מאפשר לנשים להיבחן גם ליחידת 669. זה יפה, אבל הבה נזכור שיש עדיין כ-8% מהמקצועות והיחידות בצבא שסגורים לחלוטין בפני נשים. עד שלא יהיה שוויון הזדמנויות בצבא יש קושי רב להגן על שוויון מלא בגיוס. לא ייתכן שנשים תהיינה שוות בחובת הגיוס – נשים בישראל משרתות באמונה מלאה את הצבא לאורך כל השנים האלה – ולא תיהנינה משוויון הזדמנויות בגיוס. גם זאת משוכה שאנחנו צריכות וצריכים לעבור אותה, ועוד מחסום שעלינו לפרוץ. נאוה ארד שירתה את המדינה הזאת, בכנסת הזאת, באמונה רבה, ועשתה רבות למען עם ישראל. יהי זכרה ברוך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אמן. תודה רבה לשרה מיכאלי. תודה רבה לעלי ארד על השתתפותו. יהי זכרה ברוך. תודה. << נושא >> הצעות סיעות הליכוד, יהדות התורה, ש"ס, הציונות הדתית והרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. ממשלת ישראל מפירה ברגל גסה את החוק לקיזוז כספים ששילמה הרש"פ בזיקה לטרור, ומשלמת בפועל למחבלים הפלסטינים; << נושא >> << נושא >> 2. ממשלה כושלת הפוגעת בכל תחומי הדת ונלחמת בזהותה היהודית של מדינת ישראל; << נושא >> << נושא >>3. ממשלת בנט-עבאס נכנעת לדרישות הפרוטקשן של רע"מ, מעבירה כספים לטרור ופשיעה ומוכרת את הנגב; << נושא >> << נושא >>4. ממשלה המעמיקה את פשעי ההתנחלות ואלימות המתנחלים << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אם כן, אנחנו ממשיכים בסדר-היום, וניגשים להצבעה על הצעת האי-אמון הראשונה, הצעה של הליכוד. ובכן, הוגשה בקשה להצבעה שמית. מזכיר הכנסת, בבקשה. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח סמי אבו שחאדה – אינו נוכח אלי אבידר – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד ניר אורבך – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח אוריאל בוסו – בעד ענבר בזק – נגד חיים ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – בעד ניר ברקת – בעד יאיר גולן – נגד מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד מאזן גנאים – אינו נוכח בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – בעד סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – בעד שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – בעד רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – בעד אימאן ח'טיב יאסין – נגד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – בעד אלון טל – אינו נוכח דסטה גדי יברקן – בעד מאיר יצחק הלוי – נגד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד מתן כהנא – נגד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד יעקב ליצמן – בעד גבי לסקי – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – נגד פטין מולא – בעד טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – בעד אבי מעוז – בעד אורי מקלב – בעד אבתיסאם מראענה – נגד יעקב מרגי – בעד מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – בעד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – בעד עידית סילמן – אינה נוכחת עלי סלאלחה – נגד בצלאל סמוטריץ' – בעד אוסאמה סעדי – אינו נוכח מנסור עבאס – נגד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – בעד יצחק פינדרוס – בעד שירלי פינטו קדוש – נגד מאיר פרוש – בעד יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – נגד אלכס קושניר – נגד יואב קיש – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – בעד מיכל רוזין – נגד שמחה רוטמן – בעד יעל רון בן משה – אינה נוכחת מוסי רז – נגד אפרת רייטן מרום – נגד ג'ידא רינאוי זועבי – נגד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – בעד מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת רם שפע – נגד נירה שפק – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה לקרוא פעם נוספת בשמות חברי הכנסת שלא היו נוכחים במליאה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה – אינו נוכח משה אבוטבול – בעד ניר אורבך – אינו נוכח ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד אופיר אקוניס – בעד משה ארבל – בעד יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד מירב בן ארי – אינה נוכחת יואב בן צור – בעד נפתלי בנט – נגד מאזן גנאים – נגד בנימין גנץ – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח אלון טל – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יאיר לפיד – נגד יוליה מלינובסקי – נגד עידית סילמן – אינה נוכחת אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח יעל רון בן משה – נגד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – בעד מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> האם יש מי מחברי הכנסת שנמצא במליאה ולא הצביע? << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשם חברת הכנסת) מיכל שיר סגמן – נגד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני שואל פעם נוספת: האם יש מי מחברי הכנסת שנמצא באולם המליאה ולא הצביע? הסתיימה ההצבעה. בבקשה לספור. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 50, נגד – 57. לפיכך, הצעת האי-אמון של הליכוד לא עברה. אנחנו ניגשים להצעת האי-אמון הבאה. גם כן הוגשה בקשה להצבעה שמית. מזכיר הכנסת, בבקשה. ההצעה השנייה היא של יהדות התורה וש"ס. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד סמי אבו שחאדה – אינו נוכח אלי אבידר – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד ניר אורבך – אינו נוכח ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד משה ארבל – בעד יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח אוריאל בוסו – בעד ענבר בזק – נגד חיים ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – בעד נפתלי בנט – נגד אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – בעד ניר ברקת – בעד יאיר גולן – נגד מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – אינו נוכח בנימין גנץ – נגד משה גפני – בעד סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד צבי האוזר – אינו נוכח צחי הנגבי – בעד שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – בעד רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – בעד אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – בעד אלון טל – אינו נוכח דסטה גדי יברקן – בעד מאיר יצחק הלוי – נגד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד מתן כהנא – נגד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד יעקב ליצמן – בעד גבי לסקי – נגד יאיר לפיד – נגד לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – נגד פטין מולא – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד אבי מעוז – בעד אורי מקלב – בעד אבתיסאם מראענה – נגד יעקב מרגי – בעד מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – בעד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – בעד עידית סילמן – אינה נוכחת עלי סלאלחה – נגד בצלאל סמוטריץ' – בעד אוסאמה סעדי – אינו נוכח מנסור עבאס – נגד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – בעד יצחק פינדרוס – בעד שירלי פינטו קדוש – נגד מאיר פרוש – בעד יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – נגד אלכס קושניר – נגד יואב קיש – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – בעד מיכל רוזין – נגד שמחה רוטמן – בעד יעל רון בן משה – נגד מוסי רז – נגד אפרת רייטן מרום – נגד ג'ידא רינאוי זועבי – נגד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – בעד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – בעד מיכל שיר סגמן – נגד רם שפע – נגד נירה שפק – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה לקרוא פעם נוספת בשמות חברי הכנסת. << דובר_המשך >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר_המשך >> (קורא בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה – אינו נוכח ניר אורבך – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת איתמר בן גביר – בעד מאי גולן – בעד גילה גמליאל – בעד מאזן גנאים – נגד צבי האוזר – נגד אימאן ח'טיב יאסין – נגד ווליד טאהא – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח אלון טל – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח רון כץ – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת פטין מולא – בעד אופיר סופר – בעד עידית סילמן – אינה נוכחת אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> האם יש מי מחברי הכנסת במליאה שמזכיר הכנסת לא קרא בשמו? ראיתי קודם את חבר הכנסת בגין. איפה הוא? << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשם חבר הכנסת) בנימין זאב בגין – אינו נוכח << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יש מי מחברי הכנסת במליאה שלא הצביע? הסתיימה ההצבעה, בבקשה לספור. להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 50, נגד – 57. לפיכך, הצעת האי-אמון של סיעות ש"ס ויהדות התורה לא עברה. אנחנו עוברים להצעה הבאה, של סיעת הציונות הדתית. בבקשה, מזכיר הכנסת. הוגשה בקשה להצבעה שמית. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד סמי אבו שחאדה – אינו נוכח אלי אבידר – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד ניר אורבך – אינו נוכח ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד משה ארבל – בעד יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד אוריאל בוסו – בעד ענבר בזק – נגד חיים ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – בעד ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד יואב בן צור – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – בעד יאיר גולן – נגד מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – בעד מאזן גנאים – נגד בנימין גנץ – נגד משה גפני – בעד סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד צבי האוזר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – בעד רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – בעד אימאן ח'טיב יאסין – נגד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – בעד אלון טל – אינו נוכח דסטה גדי יברקן – בעד מאיר יצחק הלוי – נגד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד מתן כהנא – נגד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד יעקב ליצמן – בעד גבי לסקי – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – אינה נוכחת פטין מולא – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד אבי מעוז – בעד אורי מקלב – בעד אבתיסאם מראענה – נגד יעקב מרגי – בעד מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – בעד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – בעד עידית סילמן – אינה נוכחת עלי סלאלחה – נגד בצלאל סמוטריץ' – בעד אוסאמה סעדי – אינו נוכח מנסור עבאס – נגד איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – בעד יצחק פינדרוס – בעד שירלי פינטו קדוש – נגד מאיר פרוש – בעד יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – נגד אלכס קושניר – נגד יואב קיש – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד מירי מרים רגב – בעד מיכל רוזין – נגד שמחה רוטמן – בעד יעל רון בן משה – נגד מוסי רז – נגד אפרת רייטן מרום – נגד ג'ידא רינאוי זועבי – נגד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – בעד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – בעד מיכל שיר סגמן – נגד רם שפע – נגד נירה שפק – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מזכיר הכנסת, נא לקרוא פעם נוספת בשמות חברי הכנסת שלא היו נוכחים. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) סמי אבו שחאדה – אינו נוכח ניר אורבך – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – אינה נוכחת קרן ברק – בעד יואב גלנט – בעד צחי הנגבי – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח אלון טל – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יאיר לפיד – נגד אמילי חיה מואטי – אינה נוכחת פטין מולא – בעד עידית סילמן – אינה נוכחת אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> האם מי מחברי הכנסת נמצא במליאה ולא הצביע? ראש הממשלה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) נפתלי בנט – נגד אמילי חיה מואטי – נגד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני שואל פעם נוספת: האם מי מחברי הכנסת שנמצא במליאה לא הצביע? אם כך, הסתיימה ההצבעה. בבקשה לספור. תודה. להלן תוצאות ההצבעה: 50 בעד, 57 נגד. לפיכך, הצעת האי-אמון לא עברה. אנחנו ניגשים להצעת האי-אמון האחרונה, של הרשימה המשותפת. גם להצעת אי-אמון זו הוגשה בקשה להצבעה שמית. מזכיר הכנסת, בבקשה. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח סמי אבו שחאדה – בעד אלי אבידר – נגד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו משתתף בהצבעה דוד אמסלם – אינו משתתף בהצבעה אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד אוריאל בוסו – אינו נוכח ענבר בזק – נגד חיים ביטון – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – אינו נוכח ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – נגד אלינה ברדץ' יאלוב – נגד קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח יאיר גולן – נגד מאי גולן – אינה נוכחת איתן גינזבורג – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – אינו נוכח בנימין גנץ – נגד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צבי האוזר – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת מיכל וולדיגר – אינה נוכחת רות וסרמן לנדה – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – נגד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – נגד אחמד טיבי – בעד יוסף טייב – אינו נוכח אלון טל – אינו נוכח דסטה גדי יברקן – אינו נוכח מאיר יצחק הלוי – נגד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד מתן כהנא – נגד עופר כסיף – בעד אופיר כץ – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח גבי לסקי – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח לימור מגן תלם – נגד אמילי חיה מואטי – נגד פטין מולא – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח אבתיסאם מראענה – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח מופיד מרעי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה משתתפת בהצבעה עידית סילמן – אינה נוכחת עלי סלאלחה – נגד בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח אוסאמה סעדי – בעד מנסור עבאס – נגד איימן עודה – בעד חוה אתי עטייה – אינה נוכחת יצחק פינדרוס – אינו משתתף בהצבעה שירלי פינטו קדוש – נגד מאיר פרוש – אינו משתתף בהצבעה יסמין פרידמן – נגד אביר קארה – אינו נוכח אלכס קושניר – נגד יואב קיש – אינו נוכח גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – אינו משתתף בהצבעה מירי מרים רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – נגד שמחה רוטמן – אינו נוכח יעל רון בן משה – נגד מוסי רז – נגד אפרת רייטן מרום – נגד ג'ידא רינאוי זועבי – אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת אלון שוסטר – נגד יובל שטייניץ – אינו משתתף בהצבעה קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – נגד יוסף שיין – נגד עמיחי שיקלי – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – נגד רם שפע – נגד נירה שפק – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה לקרוא פעם נוספת בשמות חברי הכנסת שלא היו נוכחים במליאה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ניר אורבך – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח חיים ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח קרן ברק – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מאזן גנאים – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת צבי האוזר – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח שרן מרים השכל – נגד מיכל וולדיגר – אינה נוכחת מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח בועז טופורובסקי – נגד יוסף טייב – אינו נוכח אלון טל – אינו נוכח דסטה גדי יברקן – אינו נוכח אופיר כץ – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח פטין מולא – אינו נוכח מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח עידית סילמן – אינה נוכחת בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח חוה אתי עטייה – אינה נוכחת אביר קארה – אינו נוכח יואב קיש – אינו נוכח מירי מרים רגב – אינה נוכחת שמחה רוטמן – אינו נוכח ג'ידא רינאוי זועבי – אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת עמיחי שיקלי – אינו נוכח נירה שפק – אינה נוכחת << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> האם מי מחברי הכנסת שנמצא במליאה ומזכיר הכנסת לא קרא בשמו – – – << קריאה >> שרת החינוך יפעת שאשא ביטון: << קריאה >> אני, אני. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> בבקשה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשם חברת הכנסת) יפעת שאשא ביטון – נגד << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. אם כך, הסתיימה ההצבעה. בבקשה לספור. תוצאות ההצבעה: בעד – שישה, נגד – 50. לפיכך הצעת האי-אמון של הרשימה המשותפת לא עברה. << נושא >> הודעה אישית של חבר הכנסת עופר כסיף << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו עוברים לשתי הודעות אישיות, אחת של חבר הכנסת כסיף, ולאחר מכן – של חבר הכנסת טיבי. מייד לאחר מכן, בעוד עשר דקות בדיוק, אנחנו ניגש לנושא הבא, שהוא הנושא של יום ירושלים ועליית יהודי אתיופיה. בבקשה, חבר הכנסת כסיף. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, עמד פה לפני שעה, אולי יותר, סגן השר קארה, הזכיר את שמי ושמות עוד כמה מחבריי. אותו קארה לא ידוע ביושרו הרב, אם להשתמש בלשון המעטה, אז בואו נעמיד כמה דברים על דיוקם כדי שלא ילכו שולל אחרי שקריו. הוא האשים אותי, כביכול, בהכאת שוטר. אז קודם כול, אני מציע לו שיירגע וילמד קצת איך אומרים אמת, למרות שאני יודע שזה קשה לו, בעיקר לאחר הפניית הגב שלו לעצמאים, שלכאורה הוא היה אמור לייצג אותם ובינתיים עושה בדיוק את ההפך. אז קודם כול, בואו נעמיד דברים על דיוקם ובואו נאמר מה הייתי מצפה מסגן שר בישראל, כמו מכל אלה שיושבים פה בבניין. בואו נתחיל מזה שכבר תקופה ארוכה – וזה עלה בוועדה לביטחון פנים – המשטרה בשטח לא מכבדת את חסינות חברי הכנסת, בלי קשר כרגע אפילו לאיזו עמדה ועל איזה צד מדובר, וכנ"ל באותו אירוע, שהמשטרה לא כיבדה את החסינות – במקרה הזה שלי, במקרים אחרים – שלחברי כנסת אחרים. ואם לא די בכך, שוטר במדים עומד לשלוף אקדח ואומר: אם הוא נוסע, אני יורה בו, וזה לא מרעיד את אמות הסיפים, לא של התקשורת ולא של חברי הכנסת, כאשר מדובר על איום על אזרח, לאו דווקא חבר כנסת, על אזרח שלא סיכן איש. וכך אנחנו מבינים מה קרה לאזרחים מן השורה, כמו יהודה ביאדגה, וכמו סלומון טקה, וכמו איאד אלחלאק וכמו רבים אחרים, שאחר כך גם מטייחים את החקירות נגדם. אבל מה אפשר לצפות אם עומדים פה אנשים, חברי כנסת או סגני שרים לצורך העניין, ומשקרים? ומה אפשר לעשות שיש ועדה לביטחון פנים, ולא נדבר גם על איך היא נולדה בחטא, כדי לא לאפשר חס וחלילה לחבר כנסת ערבי שעומד בראש ועדת הפנים לטפל גם בנושאי ביטחון פנים, ומה לעשות שהיושבת-ראש שם היא לא יותר מאשר יס-וומנית של המשטרה? אז מה אפשר לצפות? ואם לא די בכך, אני לא שמעתי פה גינוי, אפילו לא שבריר של יציאה נגד הפוגרומצ'יקים, נגד הפורעים, לא רק אתמול במצעד הקו קלוקס קלאן המקומי, אלא במקום הגזול המכונה חומש, כאשר המשטרה והצבא אפשרו לפוגרומצ'יקים להיכנס כנגד החוק לאותו מקום, להכות בחיילים ולדרוס ולפצוע שניים מהם. להם לא עשו כלום, אפילו לא מעצר ולא חקירה, בוודאי שלא גז מדמיע או ירי. אגב, טוב שכך. על זה לא מדברים. אותו קארה לא מדבר על אותם שני חיילים שנדרסו על ידי מתנחלים, לא מדבר על זה על זה שעוברים על החוק יום-יום, שעה-שעה, בחומש ובמקומות אחרים, כי יש פה שתי מערכות חוק. כבר לא שתיים, בעצם אפשר לדבר על לפחות ארבע מערכות חוק – חוק אחד לפלסטינים בשטחים הכבושים, חוק אחד לאנשי שמאל בתוך ישראל, חוק אחר לאנשי ימין בתוך ישראל וחוק נוסף לפלסטינים בגטו עזה. ארבע מערכות חוקים שונות. כך בדיוק נראה אפרטהייד. אבל זה לא מטריד, זה לגיטימי. בכל מקום נורמלי, הקו שאנחנו מייצגים, של שוויון לכולם, הוא הקו הנורמלי, הוא הנורמה. מי שנחשב חריג ומוקצה הם אלה שכאן זוכים לרוב. הגזענים, הפורעים, האלימים. אנחנו לא נוותר, ובסוף גם נביס אתכם, את הקאראים למיניהם, את הסמוטריצ'ים למיניהם, את כל גזעני העל שבמקומות באירופה מכונים בשמות שאתם יכולים לדמיין לעצמכם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << נושא >> הודעה אישית של חבר הכנסת אחמד טיבי << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לאחר הדברים של חבר הכנסת טיבי, סדרנים, אני מבקש בעוד שלוש-ארבע דקות להכניס את חברי הכנסת שנמצאים בפרסה לכבוד יום ירושלים והעולים מאתיופיה. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הם יכולים להיכנס עכשיו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כן, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לפתוח ולהשתתף בצער כולם על מותו של מודי בראון, שדר ספורט ובן אדם שרבים רחשו לו גם כבוד וגם אהדה והערכה. יהי זכרו ברוך. אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, יש איזה מין ריטואל כזה – פעם אלה תוקפים את המשותפת ופעם אלה תוקפים את המשותפת. ואנחנו במקום שלנו (אומר בערבית ומתרגם:) לא זזנו – מצביעים על פי צו המצפון, על פי המצע הפוליטי ועל פי האינטרס של הציבור ששלח אותנו לכנסת. אפשר לבדוק כל הצעת חוק, כל הצבעה, כך היה מתחילת הקדנציה הזאת. גם אחרי המשברים המשכנו לנהוג אותו דבר. ופתאום, ממשלת נתניהו, שהתגאתה – נתניהו, בהיותו אבו יאיר, התגאה שהעביר תקציבים לחברה הערבית. עכשיו הוא שולח את דוברי הסיעה והליכוד והאופוזיציה והציונות הדתית לתקוף שמכרתם את המדינה למשותפת, 200 מיליון שקל לכבישי טיבי. א. למרות שיש ניחוח גזעני בביטוי – (אומר בערבית: למען האמת, לא רע –) אבל נדמה לי שמגיע לציבור הערבי גם כבישים, גם חשמל, גם מים, וראו זה פלא, גם חמצן, בלי שאף אחד יעשה לנו טובה, לא אלה ולא אלה. (חוזר על המילים בערבית.) עכשיו אני רוצה להתייחס למצעד, לצעדת השנאה של הדגלים, שגם אליה התייחסו. מדובר בצעדה הזויה, שנאה, כאשר העולם כולו שומע: מוות לערבים, שירין מתה, מוחמד מת, אחמד טיבי מת, וניבולי פה: שיישרף לכם הכפר. לידם שוטרים שמגינים – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שירין. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> שירין מתה, והחוליגנים האלה תוקפים נשים זקנות, צעירים, הכול. למה הם יכולים לתקוף בעיר העתיקה? (אומר בערבית: למה פתאום יש להם אפשרות לתקוף נשים וצעירים?) כי יש להם הגנה בו במקום של אלפי שוטרים. אחרת, מוגי הלב, (אומר בערבית: הפחדנים,) לא היו מגיעים לשם. לא רק שלא היו תוקפים נשים; הם לא היו מעיזים להגיע לשם. אומרים ביום הזה, אתמול: ירושלים בירת ישראל מאוחדת. ואללה מאוחדת, ואללה בטיח. היום הזה הוא ההוכחה לכך שהיא תחת כיבוש, שהיא לא מאוחדת. כל ילד (אומר בערבית: ברחובות ירושלים ובסמטאות ירושלים) מוכיח שהיא לא מאוחדת. << קריאה >> משה ארבל (ש"ס): << קריאה >> אבל למה אתה מאשים את השוטרים ולא את שר המשטרה? יש מפקד אחראי, לא? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> עכשיו, אין ספק שאלימות המשטרה עלתה בתקופה האחרונה, במיוחד בכל מה שקשור לדגל. אני אמרתי, הדגל בחווארה – בחווארה תוקפים דגלים. חיילים הולכים, מורידים דגל בחווארה. כך גם בבאב אל-עמוד. הדגל היחידי הלגיטימי, גם בבאב אל-עמוד, גם בחווארה, הוא דגל פלסטין, הדגל הפלסטיני. הדגלים של אתמול בבאב אל-עמוד הם דגלים של כיבוש, כי באב אל-עמוד ואל-קודס נמצאים תחת כיבוש. ידוע, כמו כל שאר הערים והיישובים שנמצאים תחת כיבוש. לכן אני מאתגר אותם. אלה – שיבואו לא עשרה איש, לא 100, שיבואו 1,000 בלי 3,000 שוטרים (אומר בערבית: חמושים בנשק.) נראה אם הם יכולים לתקוף ילד אחד פלסטיני או לזרוק עליו בקבוק – וכאשר המג"בניקים מחבקים אותם, למרות שהם תוקפים; למרות שהם תוקפים עיתונאיות. תקפו עיתונאים ועיתונאיות; תקפו אישה זקנה אתמול. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט לסיום, בבקשה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מייד. גם במשפטי תועבה שדומים לאווירה של 1926. גם שם ככה זה התחיל, הפשיזם בצורה המכוערת ביותר שלו. אנחנו גאים במשותפת שאנחנו אומרים את שלנו, לא עושים מקח וממכר – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – בודקים כל חוק ומצביעים לפי המצפון שלנו. (אומר בערבית: תירגעו, תבואו בלי נשק – בסדר, נראה.) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. מי מחברי הכנסת שנמצא בפרסה ושומע אותי, אני אשמח אם חברי הכנסת ייכנסו למליאה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון יום ירושלים וציון יום לזכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל << הלסי >> << דובר >> היו"ר מיקי לוי: << דובר >> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: ציון יום ירושלים וציון יום לזכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל, מס' 2265, 2371, 2373, 2598, 2608, 2616, 2631 ו-2635. חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, חברי כנסת נכבדים, אנו נמצאים פה היום בכנסת ישראל, שניצבת בגאווה בתוך ירושלים המאוחדת, ומציינים את יום ירושלים. זהו, אם תרצו, הסיפור כולו. עם שחלם על ארצו במשך אלפיים שנה, ערג לבירתו האהובה ציון, שאל לשלומה ואף זכה להגשים את חלום הדורות, לבנות בה ולהקים את מוסדות ריבונותה. ירושלים שלנו הפכה למטרופולין עצום בגודלו וביופיו. גם החולמים הגדולים ביותר לא יכלו לדמיין אותה כה מפותחת ומודרנית כפי שהיא היום. בתוך כל ההמולה, המתיחות הביטחונית והפוליטית, בתוך כל בעיות היום-יום, אסור לנו לשכוח שזכינו, שאנחנו זוכים בכל יום מחדש לחיות במדינה ריבונית של העם היהודי שבירתו ירושלים. מכובדיי, לכל אחד ירושלים שלו. עבורי ירושלים היא קודם כול הבית שבו נולדתי וגדלתי. העיר שהייתה לי הזכות להיות בין שומרי חומותיה במגוון תפקידיי. עבורי ירושלים היא הירושלמים, תושביה האהובים, האנשים הישרים והכנים, הגיבורים שהערצתי בתקופת האינתיפאדה השנייה. קמו כל בוקר לעבודה וללימודים והמשיכו לנהל את חיי השגרה שלהם למרות הסכנות והתופת. הם הגיבורים האמיתיים. אבל ירושלים, כפי שאמרתי בעבר, היא גם ריכוז של אנרגיה בלתי נלאית, אנרגיה של חום ואהבה, התרגשות והתעלות מחד, ומאידך – אנרגיה נפיצה. בעיר הקדושה, היפה, הקשה והמורכבת הזאת החוכמה היא איך לתעל את האנרגיה תוך שאנו מפתחים אותה ולא מוותרים על ריבונותנו, על קיום אירועים ועל החיים בה. כמי שפיקד עליה, אני אומר לכם שאי-אפשר להתנהל בה כפי שמתנהלים במקומות אחרים. צריך לתת לה את הכבוד שמגיע לה ולהתנהל בה בחוכמה ובשום שכל. כבכל שנה הכנסת מציינת עם יום ירושלים גם את זכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרך לישראל ולא זכו להגיע לירושלים שעליה חלמו. כ-4,000 יהודי ביתא ישראל מתו במהלך המסע לארץ ישראל ובזמן שחיכו במחנות לעלות ארצה. מתוך השיר "גיבורי המסע": "גיבורים ללא חלום / גיבורים ללא קבורה / גיבורים שמילתם האחרונה הייתה ציון הקדושה / גיבורים שנטמנו בצידי הדרך במדינה זרה / גיבורים שלא התאבלו עליהם ולא ישבו עליהם שבעה / גיבורים שנטמנו בצידי הדרך במדינה זרה // גיבורים ללא חלום / גיבורים ללא קבורה / גיבורים שנטמנו בצידי הדרך באדמה זרה // הגורל היכה בהם מזקן ועד טף ללא הבחנה / גיבורי ציון ללא קבורה / גיבורים שנעזבו בצידי הדרך במדינה זרה". חבריי חברי הכנסת, מי שכתב את השיר והמילים המרגשות הללו במסגרת ספר שירים שהוציא בשנת 2003 הוא לא אחר מאשר חברנו חבר הכנסת גדי יברקן. גדי מתאר בשירים, בפרק על תלאות הדרך, את הזוועה שעברו יהודי אתיופיה בדרכם לציון. אני שמח שכנסת ישראל זכתה לנציגים מקרב העלייה המפוארת הזאת, שנאבקה ונאבקת לעלות לארץ ישראל ולדרוך על אדמת ירושלים. אכן אין יום מתאים מיום ירושלים כדי להעלות את זכר הנספים מקרב יהודי אתיופיה, שיצאו לדרך המפרכת והמסוכנת, עברו תלאות אך לא זכו להיכנס בשעריה. הם חלמו על ירושלים וערגו לה; הם דמיינו אותה כגן עדן אמיתי עלי אדמות ועשו הכול כדי להגשים בגופם את שיבת ציון. יהי זכרם של הגיבורים הללו, אחינו ואחיותינו, ברוך ונצור בספר דברי הימים של מדינת ישראל. תודה רבה. המשך הדוברים – השר זאב אלקין, השר לענייני ירושלים ומורשת, בבקשה. << דובר >> השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שזה מאוד מאוד סמלי ולא מקרי שלמעשה מדינת ישראל, גם כאן בכנסת היום וגם אתמול במשך יום שלם, מציינת שני אירועים שהם לכאורה לא קשורים אחד לשני אבל מאוד מאוד קשורים האחד עם השני. מצד אחד, ציון של היום שמציין את המאבק למען עלייתם של יהודי אתיופיה, ולמעשה משמש איזה סוג של מצבת זיכרון חיה לקורבנות הרבים שנפלו במאבק הזה בדרך לכאן לארץ ישראל, ומצד שני, יום איחודה של ירושלים. לכאורה, כאמור, שני אירועים שלא קשורים אחד לשני, אבל מצד שני, כל מי שמכיר את הסיפור של המאבק והדבקות ברצון להגיע לארץ בקרב יהודי אתיופיה, יודע עד כמה לירושלים היה מקום מרכזי במאבק הזה. לכן לא הייתה יכולה להיות החלטה יותר מתאימה מאשר לחבר את שני האירועים האלה יחד בציון היום הלאומי שמציינת מדינת ישראל – ציינה אותם כאמור אתמול, ומציינת אותם כאן, אדוני היושב-ראש, בדיון הזה בכנסת. אני יודע שבסיכום הדיון הזה יעלה שר הביטחון והוא ירחיב על התרומה של מדינת ישראל ועל העשייה בנושא הזה של העלייה של יהודי אתיופיה, אז אני אשאיר את זה לו. בתור שר ירושלים, אני אתרכז בדבריי כאן בעשייה הממשלתית בנושא של ירושלים. אנחנו רגילים ביום הזה, יום חגה של ירושלים, לדבר על איחוד העיר. לדבר על כך שירושלים הייתה ותישאר לנצח-נצחים בירתה המאוחדת של מדינת ישראל ורגילים להישבע אמונים לירושלים. אבל ירושלים – לא מספיק לה רק שבועת אמונים ולא מספיק לה רק דיבורים; הדבר שבאמת ירושלים זקוקה לו זה גם מעשים. לכן אני בדבריי מעדיף להתרכז בעשייה שהייתה בשנה האחרונה ובהחלטות שהתקבלו בנושא הזה של חיזוק של ירושלים כעיר הבירה שלנו. בראש ובראשונה, כמובן, אני רוצה להתייחס למה שקרה אתמול בישיבת הממשלה ובהיקף ההחלטות. אתמול אולי זה היה אפילו מספר שיא. ממשלת ישראל קיבלה תשע החלטות על חיזוקה של ירושלים, בהיקף כולל שמתקרב לסדר גודל של 1.7 מיליארד שקל. אני מכהן כבר כמה שנים כשר ירושלים, גם בקדנציות קודמות וגם בקדנציה הזאת, ויש עם מה להשוות. זה היה אחד מימי ירושלים המשמעותיים ביותר מבחינת היקף ההשקעה הממשלתית והיקף ההחלטות שעברו אתמול בישיבת הממשלה. מעטים היו ימי ירושלים כאלה, לפחות ממה שאני מכיר. אני אסקור כאן בפניכם, חבריי חברי הכנסת, את מכלול ההחלטות. זו הזדמנות מצוינת לדווח על זה כאן לכנסת ישראל, כמי שמפקחת על הממשלה. ההחלטות האלה, באופן סמלי – זה לא מפתיע – עסקו בהיבטים השונים של החיים בירושלים. גם בירושלים של עבר מפואר, תוך חיזוק אתרי העבר ואתרי היסטוריה של ירושלים, גם בירושלים של היום וגם בירושלים של מחר. ההחלטה המשמעותית ביותר, גם בהיקף התקציבי וגם בהשפעה האסטרטגית שלה, הייתה כמובן ההחלטה על אישור תוכנית לביא – תוכנית חומש חדשה לפיתוח כלכלי-חברתי של ירושלים, בהיקף, חבריי חברי הכנסת, של מיליארד שקל, למעשה היקף חסר תקדים בהשוואה לתוכניות החומש הקודמות. ההחלטה הזאת כוללת השקעות דרמטיות מצד הממשלה בפיתוח תעסוקה איכותית בירושלים, בראש וראשונה פיתוח עולם ההייטק והביוטק. זאת לא ירושלים שהתרגלנו לדבר עליה; התרגלנו לדבר על ירושלים של ההיסטוריה. תל אביב אצלנו, בתדמיות שלנו, היא עיר ההייטק, אבל תדעו שבשנים האחרונות, בזכות השקעה ממשלתית מסיבית במשך תקופה בקידום ההייטק בירושלים, ירושלים נכנסת באופן עקבי לרשימה של 25–30 הערים המובילות בעולם בתחום ההייטק, והיא מקום שני במדינת ישראל. תל אביב עדיין לפניה, והיא נכנסת בדרך כלל לשישייה-שביעייה הפותחת בעולם כולו, אבל עדיין זה חדש לחלוטין בירושלים. אתמול, למשל, בישיבת הממשלה, פגשנו חברות גדולות מאוד, חלקן כבר מעסיקות מאות עובדים בירושלים במשרות איכותיות, שהתחילו את דרכן מחדר בודד בחממה הטכנולוגית שהממשלה ייסדה יחד עם האוניברסיטה העברית במה שפעם נקראו מעונות האלף – מי שלמד באוניברסיטה וביקר בה מכיר בוודאי את הקרוואנים האלה, שדורות של סטודנטים למדו בהם, והיום מוקמות שם כבר דורות של חברות הייטק במשך כמה שנים – והן כבר הספיקו לצמוח ולהפוך למקומות תעסוקה חדשים בירושלים. ההחלטה כוללת גם, כנושא מיוחד בתחום התעסוקה, השקעה משמעותית מאוד בתחום של תעסוקה של הציבור החרדי בירושלים – נושא שלמעשה במידה רבה העתיד הכלכלי של ירושלים תלוי בו, וגם בקידום וגידול משרות להעסקה של הציבור החרדי, ובמיוחד דגש על מה שנקרא משרות איכותיות, משרות בשכר גבוה. בסופו של דבר צריכים לאפשר לציבור הזה, שהוא אחד מהכי גדולים בירושלים, ועתידה של העיר תלוי בו, להיות למעשה סוג של קטר כלכלי בעתיד הכלכלי של ירושלים. ההחלטה כוללת פרק משמעותי בנושא האקדמיה, גם בגידול ויעדים, והשקעה בגידול תלמידים ירושלמים שיבואו להשכלה גבוהה ירושלמית. סיכוי גבוה שכאלה יישארו אחר כך בעיר וימשיכו לעבוד בה: השקעה בגידול סטודנטים חרדים בירושלים גם דרך עידוד ישיר שלהם וגם עידוד מסגרות שמקילות על הנוער החרדי אחר כך להשתלב בעולם האקדמי, דרך לימודי אנגלית ומדעים במסגרת החינוך הבלתי-פורמלי בשכונות חרדיות, וגם דרך קידום המערכת של ממ"חים – בתי ספר שמאפשרים למעשה קבלת בגרות בתוך העולם החרדי ואחר כך המשך לאקדמיה. ההחלטה כוללת השקעה משמעותית – וזה המשך מהחלטות קודמות – בתחום קידום התיירות בירושלים, ויעד שאפתני להגיע ל-9 מיליון לינות בירושלים בהיקף שנתי. רק לצורך ההשוואה, לפני עידן הקורונה, כשהגענו לשיא, הגענו כמעט ל-6 מיליון לינות בירושלים, ולכן היעד של 9 מיליון הוא בהחלט יעד שאפתני אבל מציאותי. ההחלטה כוללת גם השקעה משמעותית בפרויקטים שונים של תשתיות התומכות בקידומה של ירושלים, בקידום של ירושלים כעיר ממשל ועוד ועוד ועוד, כולל גם החלטה על מעבר מכללות צה"ל לירושלים. גם היא החלטה שכמובן השווי שלה הוא משמעותי, ויש לה משמעויות דרמטיות לעתידה של העיר. זאת ההחלטה על תוכנית לביא – כאמור, ההחלטה המרכזית שעברה היום. אבל הממשלה לא הסתפקה בזה; הממשלה העבירה כאמור החלטות שעוסקות בעבר של העיר, ובהן החלטה על השקעה משמעותית של כ-16 מיליון שקל, שהביאו ביחד משרד התרבות ומשרד ירושלים, לפיתוח אתרים היסטוריים באגן הקדוש של ירושלים, בעיקר בעיר דוד ובמקומות נוספים; החלטה על השלמת שחזור של בית כנסת תפארת ישראל, אחד משני הבניינים המפוארים בזמנו שהפכו לסמל של הרובע היהודי בעיר העתיקה, שנהרסו במלחמת העצמאות. כפי שבית כנסת החורבה קם מחדש, כך גם בית כנסת החסידי תפארת ישראל יקום מחדש, והממשלה העבירה החלטה על השלמת השקעה של 20 מיליון שקל כדי לסיים את המלאכה; החלטה משמעותית על חיזוק יד בן צבי, כולל שיפוץ ותחזוקה של הצריף ההיסטורי המפורסם של הנשיא בן צבי – שיד בן צבי בנוי סביבו – וגם פיתוח של המוסד יד בן צבי, כולל גם החלטה על מימון של כנס שנתי בנושא ההיסטוריה של ירושלים, כנס בין-לאומי, שיהפוך למסורת ולבמה מרכזית להחלפת עמדות בין החוקרים שעוסקים בחקר ירושלים מהזוויות השונות. יחד עם ההחלטות שעוסקות בעבר, התקבלו החלטות בתחומים שונים שחשובים להמשך פיתוחה של ירושלים, למשל החלטה שהוביל משרד הגנת הסביבה יחד עם משרד ירושלים על השקעה של 30 מיליון שקל בשיפור איכות הסביבה בעיר, איכות האוויר ופינוי פסולת בניין בירושלים, נושא שכל כך בוער, חשוב וכאוב בירושלים, לכל מי שמכיר את האתגר הגדול של פסולת בניין; השקעה משמעותית של משרד האנרגיה, בהחלטה מיוחדת שהביא משרד האנרגיה יחד עם משרד ירושלים, המשרד שלנו, על כך שלמעשה תהיה תוכנית רב-שנתית לפיתוח כל משק האנרגיה בבירה, ולמהפכות שייעשו כאן גם בתחומים השונים של תחום האנרגיה; הקצאת שטח על ידי רמ"י לעיריית ירושלים לאולם כנסים שיהווה תחרות לבנייני האומה. כידוע, ירושלים חסרה אולמות כנסים, ועתיד התיירות בירושלים כרוך בהפיכתה לעיר הכנסים. האולם הזה אמור לקום יחד עם אזור המלונות שמוקם כרגע ברכס ארמון הנציב, וביחד יהווה מוקד אפשרי לכנסים בין-לאומיים רבים כאן בעיר הבירה. נושא חשוב שלפעמים שכחו ממנו ביום ירושלים, אבל דווקא בשנים האחרונות זה השתנה, ואני מאוד שמח שהשתנה – גם לאוכלוסייה הערבית של ירושלים, שהיא חלק חשוב מאוד של עיר הבירה, יש מה לשמוח ביום הזה ובהחלטות הממשלה שהתקבלו. זה כבר הופך למסורת כבר כמה שנים ברצף: ביום ירושלים הממשלה לא מתעלמת מהעובדה שיש כאן ציבור גדול מאוד בירושלים עם פערים גדולים מאוד ברמת החיים בינו לבין שאר הציבור הירושלמי. אם אנחנו באמת מאמינים באחדותה של העיר, עלינו לפעול לסגירת הפערים האלה. בין השאר, ביום ירושלים אתמול החליטה הממשלה על השקעה של יותר מ-360 מיליון שקל – החלטה משותפת של משרד התחבורה והמשרד שלנו – בשיפור התחבורה בירושלים והשלמה של כבישים מרכזיים מאוד בחלק המזרחי של העיר, כבישי מפתח שלמעשה ישנו את כל המבנה התחבורתי בשכונות הערביות של העיר. החלטה שיש לה משמעות מאוד סמלית, כי היא בפועל סוג של פורצת דרך לתוכנית חומש חדשה עבור השכונות הערביות בירושלים – הנוכחית מסתיימת עוד שנה. מן הסתם, ביום ירושלים הבא יצטרכו לאשר את החומש הבא, אבל הממשלה החליטה כבר, על חשבון החומש העתידי, להקדים את ההשקעה בתחום התחבורה כדי לאפשר קידום פרויקטים חשובים בתחום הזה כבר עכשיו: החלטה על הקצאה של שטח נרחב לקריית חינוך לפי התוכנית הישראלית בשכונת כפר עקב, שכונה מאוד לא פשוטה, ירושלמית, ערבית, שנמצאת מחוץ לגדר ההפרדה. שכונה שצריכה הרבה מאוד השקעה, במיוחד בתחום החינוך. מדובר למעשה על הקצאת שטח משמעותי מאוד להפעלה כבר משנת הלימודים הבאה של קריית חינוך שם, ועם פוטנציאל בנייה משמעותי של הרבה כיתות, מה שכל כך חסר בשכונות ערביות של העיר, כי אין פשוט מקום לבנות כיתות, שלא לדבר לשכונה כזאת, שהיא עם אוכלוסייה גדולה צעירה. ולכן, לסיכום של הרשימה הזאת, אתם רואים עד כמה מגוונות החלטות הממשלה ביום אחד עבור ירושלים, בכמה ציבורים שונים ההחלטות האלה מטפלות ועד כמה הממשלה הזאת מוכיחה שכשהיא מדברת על ירושלים, היא לא משאירה את זה רק ברמת הדיבורים אלא מעבירה את זה לפסים מעשיים של השקעה מסיבית. אני רוצה להודות לכל השותפים שלנו. אנחנו כמשרד ירושלים הובלנו את היום הזה ואת שורת ההחלטות, אבל באמת כמעט שלא נשארו שרים בממשלה שלא נתנו כתף להחלטות האלה והיו שותפים שלנו. כמובן, בראש ובראשונה משרד האוצר ושר האוצר, שבלעדיו הכול יישאר ברמת דיבורים אם זה לא מגובה בתקציבים, וכמובן משרדי הממשלה השונים, את חלקם הזכרתי ואת חלקם אני לא יכול להזכיר מפאת קוצר הזמן. אני רק אוסיף ואומר שאת כל ההחלטות האלה למעשה הכנו ואנחנו מבצעים אותן בשיתוף פעולה מלא עם עיריית ירושלים וההנהגה של עיריית ירושלים דרך הרשות לפיתוח ירושלים. וכדי שגם כאן נישאר בפסים מעשיים ולא רק בשלב של הדיבורים, בנוסף לאותם כמעט 1.7 מיליארד שקלים, הממשלה גם החליטה על כך שמשרד האוצר יעביר ישירות לעיריית ירושלים עוד 125 מיליון שקל לחיזוק תקציב הפיתוח שלה כדי לאפשר לה להיות פעילה יותר במימוש של אותם יעדים שעליהם דיברו החלטות הממשלה. כפי שאתם רואים, אנחנו מעלים את ירושלים לא רק על ראש שמחתנו אלא גם על ראש תקציבנו. תזכיר אתה, כיושב-ראש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> היושב-ראש הזכיר אותם. אתה בסיכום, אם אתה רוצה, אני אתן לך. כי אמרת שאומנם שר הביטחון יתייחס לזה, אבל – – – << דובר_המשך >> השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: << דובר_המשך >> לסיכום דבריי: כאמור, הרחבתי בנושא של ירושלים במסגרת תפקידי בממשלה בציון של שני האירועים האלה, והשארתי לשר הביטחון לעשות סקירה יסודית מטעמו ומטעם שרת הקליטה על הנושא של הקליטה והנצחת מורשת העלייה של יהודי אתיופיה, אבל כאמור אני רוצה לחזור לתחילת דבריי ולברך את אורחינו שנמצאים כאן, ולציין שוב שלא במקרה שני האירועים האלה נפגשים, גם הדיון הזה וגם ציון היום הלאומי, כי באמת הכמיהה לירושלים זה מה שלמעשה עמד בבסיס של העלייה המפוארת הזאת של יהודי אתיופיה. וביום הזה אנחנו צריכים לזכור לא רק את הלוחמים שמסרו את נפשם למען איחודה של ירושלים לפני 55 שנה אלא לזכור גם את היהודים שמסרו את נפשם כי רצו להגיע לירושלים, רצו להגיע לארץ ישראל, ועשו את זה בתנאים בלתי אפשריים תוך סיכון חייהם וסיכון חיי המשפחות שלהם. וללא מסירות הנפש הזאת, לא הייתה היום כאן בארץ, אדוני היושב-ראש, קהילה כל כך משמעותית בחיינו אנו, קהילה של יהודים יוצאי אתיופיה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לשר זאב אלקין. יעלה ויבוא חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר, בבקשה. בבקשה אדוני, חמש דקות לרשותך. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, 667 פעמים מוזכרת ירושלים בתנ"ך; רק חמש פעמים היא מוזכרת כ"ירושלים", ביו"ד, ובכל שאר הפעמים היא מוזכרת כ"ירושלם". זה מתחבר לי לנושא של עליית יהודים מאתיופיה לארץ ישראל – ונדמה לי שבאתיופית אומרים "ירוסלם", נכון? לא אומרים "ירושלים", כי בחז"ל כתוב שהקדוש ברוך הוא קרא לירושלים יראה שלם, בשתי מילים, שכתוב: ויקרא אברהם את שם המקום ההוא ה' יראה – – – בהר ה' יֵרָאֶה". אז הקדוש ברוך הוא קרא לזה יִרְאֶה. אבל שם בן נוח שהיה מלכיצדק מלך שלם, הוא היה מלך בירושלים, הוא קרא לזה שלם. אז הקדוש ברוך הוא חיבר את זה: ירו-שלם. ובעזרת השם, כשיהיה בית המקדש ותהיה הגאולה השלמה, אז היו"ד, השכינה הקדושה, תהיה על ירושלים, הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים. רבותיי, אני עומד פה, אני לא יודע כמה אנשים היו בירושלים לפני 55 שנה שנמצאים פה, אבל אני הייתי ילד בירושלים בגיל 12 ואני זוכר את החרדה הגדולה לפני מלחמת ששת הימים, את תקופת ההמתנה של שלושת השבועות שבהם היה נראה שהערבים – נאצר וסוריה – רצו להילחם ולחסל את היישוב היהודי בארץ ישראל. הייתה תקווה שחוסיין לא יצטרף למלחמה הזאת, ולכן רוב החיילים היו בסיני ובגולן. בירושלים השאירו חיל קשישים ואנשי הג"א, בתקווה שבאמת חוסיין יקבל את המסרים של אשכול שהוא לא רוצה מלחמה בירושלים. אבל הקדוש ברוך הוא רצה אחרת, וחוסיין חשב – נאצר הטעה אותו שהוא כבר בדרך לתל אביב, ואם הוא לא ייכנס למלחמה אז הוא יפסיד את הכול. והוא נכנס למלחמה הזאת. במלחמה הזאת היה הלגיון הירדני הצבא החזק והמשוכלל ביותר בצבאות ערב – אפשר לבקש? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת בנימין בגין, זה מפריע לדובר. << קריאה >> זאב בנימין בגין (תקווה חדשה): << קריאה >> סליחה. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הטעות של חוסיין להיכנס למלחמה הזאת הייתה הנס של ירושלים. למרות שזה הביא קושי גדול מאוד, כפי שאמרתי, שהיו פה בעיקר אנשי הג"א וחיל קשישים. ובאותו יום שני שבו פרצה המלחמה, הייתה תחושה קשה מאוד. אם חלילה וחס ביום שני בלילה הם היו פולשים מרחוב שמואל הנביא – סך הכול, מה שכולם יודעים היום שזה כביש 1, שם הם היו – אם היו עוברים לרחוב שמואל הנביא ולשכונות ירושלים, הם לא היו כפופים לאמנות ז'נבה, כפי שידוע, ואני לא רוצה לתאר מה היה קורה לירושלים. ביום שלישי בבוקר, כאשר בעזרת השם הוא הפיל עליהם "אימתה ופחד, בגדל זרועך ידמו כאבן", הם פשוט ברחו בהמוניהם והחליפו את מדי הצבא לחולצות לבנות והניפו דגלים לבנים על כל החלונות. אני לא אפרט עכשיו את כל מהלכי המלחמה, היה קרב קשה מאוד בגבעת התחמושת, אבל הדרך שירדו הצנחנים לכיוון הר הצופים נקראה אז שער מנדלבאום ושם היה יותר פתוח. שמעתי פעם – אני לא בטוח שזה נכון אבל זה נשמע טוב – שפה בכנסת, במקלט, איפה שישבו כל שרי הממשלה, שמעו ביום שלישי בבוקר שהירדנים לא הצליחו לפרוץ, וההפך – הם מתחילים להתקדם להר הצופים. אמר בגין לאשכול: אולי כבר ניכנס לעיר העתיקה ונכבוש את הכותל המערבי? הוא אמר לו ביידיש: זיי געדאַנק, זאת אומרת, זה רעיון. זה רעיון, כמו שאומרים. ובאמת ניתנה פקודה, ואף אחד לא חלם על דבר כזה, שהוא האירוע ההיסטורי ביותר של ההצלה הגדולה ביותר, לא רק של בני ירושלים אלא של כל הארץ כולה. מאותו יום כולם ידעו שירושלים היא המרכז של ארץ ישראל, של עם ישראל בכל העולם. גם קודם ידעו, כולם אהבו את ירושלים, אבל לא בטוח שאהבו את הירושלמים, את בני ירושלים, את בני ציון וירושלים. התורה אומרת לנו: לא מצא הקדוש ברוך הוא – מאז חורבן בית המקדש אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב. אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה יותר מכל המקומות. ואני רוצה לציין שהייתה תפילה של שלושה ימים ושלושה לילות לפני המלחמה. אזכיר פה יהודי בשם רב מנדל גפנר, שניהל את זה. זו הייתה זעקה גדולה ומרה, והקדוש ברוך הוא עזר וזכינו לישועה גדולה. הגמרא אומרת: "שאינו מתאבל על ירושלים אינו רואה בשמחתה", שנאמר: שישו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה, שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה. מכאן אמרו: "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה". בעזרת השם, רוב יהודי ארץ ישראל אוהבים את ירושלים, ראינו את האהבה הגדולה של עשרות אלפי יהודים שבאו לירושלים. וכל אלה שלא כל כך אוהבים את ירושלים נאלצו לומר אמן. אחרים לא; אחרים חיפשו רק את החסרונות של ירושלים. אנחנו חייבים לציין שתי נקודות: ראשית, ירושלים שוחררה – לא כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה, אלא בגלל שהקדוש ברוך הוא הטיל אימתו ופחד על הלגיון הירדני. מאיפה אני יודע? בשנים האחרונות, כשהקדוש ברוך הוא הסיר מהם את הפחד, תושבי ירושלים הערבים לא רק שלא מכירים בכיבוש הישראלי, אלא יותר ויותר הם חולמים ולוחמים על זה שירושלים תשוב להיות פלסטין. אבי דיכטר דיבר היום על זה. זאת המלחמה האמיתית שלהם. כשהשר לענייני ירושלים מבשר לנו שיבנו ב-360 מיליון שקל לשיפור תחבורה במזרח ירושלים, לא אכפת לי. לא רק שלא אכפת לי, אני בעד. אבל אני רוצה לראות שיפסיקו להתעלל בתושבי ירושלים בתחבורה הציבורית שלא קיימת, וקצת ישכללו – לא 360 מיליון, הרבה פחות שייתנו, כדי שירושלים תהיה מחוברת והתחבורה תתפתח. אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, בנקודה אחת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אכן כן. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ירושלים, יופייה הוא בקדושתה. זו לא ונציה ולא ערים יפות אחרות, כאשר אלה שאוהבים את ירושלים ורוצים את קדושת ירושלים, גם אם אינם דתיים, באים, אפילו אינם יהודים – כולם אהובים, כולם ברורים. אבל ישנה קבוצה שהולכת ושלטת יותר ויותר במשפט – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסכם. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – שזה הרפורמים, ששנאו את ירושלים, עקרו את ירושלים, נלחמים נגד ירושלים, ועכשיו הם באים לחלל את הכותל המערבי ולנהל מלחמה ולהוציא דיבת הארץ רעה – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – בכל העולם, שהמלחמה נגד הדת היהודית היא דווקא בכותל המערבי, דווקא במקום הקדוש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר להם שיש עכשיו סקר של רוב אם לא כל תושבי ירושלים היהודים – יהודים דתיים, חרדים ומסורתיים – – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הרב אייכלר, אני הפסקתי, לא התייחסתי, אבל עברת את הזמן. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן. אז אני רוצה רק לסיים בדבר טוב, כן? שבעזרת השם, כולם יכירו בקדושת ירושלים, וכל יהודי התפוצות שרוצים בקדושת ירושלים יבואו ויהיו מבורכים, עד שנזכה לבניין ירושלים ולביאת המשיח במהרה בימינו, אמן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אמן. תודה. יעלה חבר הכנסת גדי דסטה יברקן. בבקשה, אדוני. על זה אומרים: דבר טוב בעיתו, מה טוב. בבקשה, אדוני. חמש דקות לרשותך. בבקשה. << דובר >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני שר המשפטים, חבריי ומכובדיי כולם, ראשית אני חייב להתייחס לשיר שהקריא יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת מיקי לוי. הוא הפתיע אותי וריגש, האמת. אז תודה רבה לכבוד היושב-ראש, שציטט מספר השירים שלי ביום המיוחד, אני אפילו לא חשבתי עליו. נמצאים בקהל אנשים מבני הקהילה שהגיעו מראשון ומכמה ערים, והיו – כבר שעתיים הם ממתינים פה בקוצר רוח. ראשית, אני מתנצל ואני שמח שנשארתם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בנחת רוח. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> בנחת. גם היו פה הקייסים, אבל הם המשיכו כמובן לתת שירות לקהילה. הם פה כבר שעתיים. אני רואה פה בקהל גם איש יקר וחשוב מאוד, אורי רדא, אחד מהאנשים שפעל רבות על מנת שהאנדרטה בירושלים תקום ושמותיהם של הנספים יירשמו ויחוקקו שם באבנים בירושלים. תודה רבה לכם, וברוכים הבאים לבירתכם הנצחית, שאליה צעדתם ברגל. אני אתחיל ביום הזיכרון הממלכתי ליהודי אתיופיה שנספו בסודאן, ואסיים, איך לא, ביום ירושלים, ביום למען ירושלים. תראו, אנשים – ככל שהזמן עובר, רבים רבים בעם היהודי ובכלל בישראל לא מבינים את עוצמת סיפור הגבורה של ביתא ישראל במסע. אבל אני רוצה להגיד לכם איך לפני המסע חיי הקהילה הזו באתיופיה היו נראים. אנשים, כדי להנציח את ירושלים לא רק בכתבים אלא ביום-יום – בדקתי את זה, אדוני היושב-ראש; אני לא חושב שיש, יכול להיות שיש, אבל אם כן, אני אשמח להבין איפה – אני לא מכיר עוד אנשים או קהילות בתוך קהילות ישראל שכדי לא לשכוח את ירושלים אימהות קוראות לבנותיהן ירוסלם. הרבה נערות ונשים מהקהילה, השם הפרטי שלהן הוא ירוסלם. אנחנו מכירים את השם ישראל ושמות של 12 השבטים או שמות עבריים, שמות תנ"כיים, בעם ישראל, אבל אני לא מכיר קהילה כזו שלבנות שלה קוראים ירוסלם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש ציון. אומנם לא ירושלים, ציון. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> ציון יש. יש ציון. ציון בוודאי, כי ציון זה ציון. אבל ירוסלם כשם פרטי. וכשאני מנסה להיזכר בנוף ילדותי, אחד הדברים הראשונים שהיינו אומרים זה ירושלים. רגילים להגיד "אבא", "אימא", אבל "ירושלים" זו ברוב המקרים המילה הראשונה שילד יהודי באתיופיה אמר. וכשהתחיל המסע – לא המסע הראשון עכשיו, של השנים האחרונות; הראשון, האמיתי, היה ב-1862. התייחסתי לכך בנאום הבכורה שלי, שיותר מ-50,000 איש התחילו לצעוד לכיוון ירושלים בהובלתו של אבא מהרי. ב-1862 חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, שאותו אנחנו רואים פה, גאוותנו, היה בן שנתיים. זאת אומרת, אם המסע ההוא היה מצליח, אנחנו היום היינו מקימים את הארץ הזאת והיינו מקבלים את שאר עם ישראל בארץ ישראל. וחלק מהאנשים האלה שלא שרדו את המסע, חזרו – איך המסע הסתיים? 50% מהם נכנסו אל הים, אל הים האדום, חשבו שהים ייפתח, חיפשו את נחשון בן עמינדב הראשון, כפי שהיה ביציאת מצרים – טבעו. נשמע תמים, נשמע נאיבי. אנשים חושבים: מה הם עושים את זה היום? אבל איזו אמונה זכה, שאפשר להגיע ברגל, כולל בשחייה. יותר מ-50,000 איש בהובלתו של אבא מהרי לא הצליחו. חלקם טבעו, חלקם חזרו בחזרה לאתיופיה. ולימים, בשנות השבעים, התחיל המסע. כשהם התחילו את המסע בשנות השבעים ברגל לישראל, אדוני היושב-ראש, חלק מהאנשים שהיו במסע ובאו מהכפרים אפילו לא ידעו שמדינת ישראל הוקמה. הם באו להקים מדינה בעצמם. אפילו חלק מאלה שזכו לעלות בשנות השמונים, במבצעים הללו לא ידעו שישראל הוקמה. כמובן, הרוב הגדול כן ידע, אבל בתוכם אנשים מהכפרים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אומנם עבר הזמן, אבל – תתכנס. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסיים, אדוני. כן, אני מסיים. ולכן אנשים צעדו ברגל על מנת להגיע לארץ ישראל. וכשאנחנו מגיעים, מציינים את יום ירושלים, ודווקא לציין את היום הזה ביום ירושלים, באנדרטה בירושלים בהר הרצל – היום הזה כל כך סמלי, שמחבר בין הקהילה לבין עם ישראל לבין ארץ ישראל. כשישאלו מה עם ישראל מסוגל לעשות למען ארץ ישראל, יספרו את הסיפור ההירואי הזה. ואני רוצה לסיים בעניין ירושלים במשפט אחד, אדוני, כי דיברו עליו. כשאנחנו באנו – כשאני אומר "אנחנו", זה אני ואבותיך, אדוני היושב-ראש, וסביך, אבות-אבותינו כולנו, לא באנו לתל אביב, לא באנו לנתניה, לא באנו לאשקלון – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לירושלים. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – באנו לירושלים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא משנה איפה זרקו. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> וירושלים היא לא רק בירתנו הנצחית; ירושלים היא כל חלקי ארץ ישראל. ולכן כשהיינו בגולה, היינו כל כך חזקים מורלית, נפשית. וכשהעם הזה הקים את המדינה הזאת עם 600,000 אזרחים וניצח את צבאות ערב ללא כלום, זה בגלל עוז רוחו החזק. והיום אנחנו אימפריה צבאית, ומפחדים להסתובב עם דגל ישראל בבירתנו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> דסטה גדי יברקן (הליכוד): << דובר_המשך >> ואני רוצה להגיד, אדוני, תודה רבה. גלות שלישית לא תהיה, ועם ישראל ימשיך להיות בארץ ישראל, וירושלים היא בירתנו הנצחית. ירצו, לא ירצו, זו המציאות. יום ירושלים שמח. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת גדי דסטה יברקן, שהוא גם בן העדה החשובה והמפוארת. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה, אדוני. ואחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, "פעם ישבתי על מדרגות ליד שער במצודת דוד, את שני / הסלים הכבדים שמתי לידי. עמדה שם קבוצת תיירים / סביב המדריך ושמשתי להם נקודת ציון. 'אתם רואים / את האיש הזה עם הסלים? קצת ימינה מראשו נמצאת / קשת מן התקופה הרומית, קצת ימינה מראשו'. 'אבל / הוא זז, הוא זז!'. אמרתי בליבי: הגאולה תבוא רק אם יגידו / להם: אתם רואים את הקשת מן התקופה הרומית? / לא חשוב: אבל לידה, קצת שמאלה ולמטה ממנה, יושב / אדם שקנה פירות וירקות לביתו". מתוך "תיירים" של יהודה עמיחי. ירושלים – אי-אפשר איתה, אי-אפשר בלעדיה. או שאתה ממש אוהב אותה, או שאינך יכול לסבול אותה. כך יגיד לכם כל ישראלי. אז תסלחו לי, אבל אני משוחד, אני מאוהב בירושלים. השאלה המתבקשת היא על איזו ירושלים אתה מדבר, או יותר נכון איזו מין ירושלים אנחנו רוצים. ואני רוצה לענות על השאלה הזו: אנחנו רוצים ירושלים שכל אחד ואחת מרגיש בה בבית. גם 10% מהישראלים, שגרים בה, וגם 90% מהישראלים, שלא גרים בה. אנחנו רוצים ירושלים של יהודים וערבים, של חרדים וחילונים ודתיים. אנחנו רוצים ירושלים של האדמו"ר מבעלז ושל הסופר והעיתונאי ג'קי לוי. אנחנו רוצים שהתא הלהט"בי באוניברסיטה העברית ירגיש בבית, וכמוהו גם ערביי בית צפאפא וגם חסידי תולדות אברהם יצחק. אנחנו רוצים ירושלים של צמיחה כלכלית, שאיננה זקוקה למיליארד ש"ח מדי שנה כדי להתקיים בכבוד, אבל כל עוד היא זקוקה אנו ניתן לה אותם ביד רחבה. אנחנו רוצים ירושלים שהיא בירת הממשל הישראלי, שזה אומר שכל משרדי הממשלה, כן, כולם ללא יוצא מן הכלל, נמצאים בה פיזית, וכאן יש לנו בממשלה עוד מלאכה רבה. אנחנו רוצים ירושלים שניתן לצעוד בה עם דגלי ישראל ביום ראשון, וגם עם דגלי גאווה ביום חמישי, כן, שניהם גם יחד. וכש-70,000 ישראלים צועדים עם דגלי ישראל, כפי שקרה אתמול, אנחנו שמחים על כך מאוד. צריכים לוודא שבשוליים לא יהיו אנשים שהופכים את היום הזה לסיוט לערביי האזור. כן, גם בשער שכם – – << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> – – – יהודה עמיחי. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ובשאר העיר העתיקה בירושלים – עוד מעט אני אגיע אליך, מיכאלי – ובשאר העיר העתיקה בירושלים, יהודים וערבים צריכים להרגיש בבית, בכל יום ובעיקר ביום ירושלים. זכיתי לכהן חמש שנים כראש מינהל החינוך של ירושלים תחת ראש העיר דאז, היום חבר הכנסת ניר ברקת. במועצת העיר כיהנו אז אנשים נפלאים, כגון השרה מירב כהן וחברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ויצחק פינדרוס, ועימי בעירייה כיהן בתפקיד בכיר דודי אמסלם, אז ראש אגף שפ"ע והיום חבר כנסת. כן, זו ירושלים. בחמש שנותיי כמנהל מערכת החינוך הגדולה בארץ דאגתי לכל המגזרים ולכל הפלגים. אביא ברשותכם חוויה אחת מני רבות שנחקקה בזיכרוני. כאז גם היום אני משוכנע שהחיבורים בין האוכלוסיות חייבים להתחיל ולהתנהל במערכת החינוך. למדתי אז מודל שנקרא לימוד משותף, שמקורו בסכסוך העקוב מדם בצפון אירלנד. אחרי מאות שנים שהקתולים והפרוטסטנטים הקיזו זה את דמו של זה, חתמו שני הצדדים על הסכם יום שישי הטוב בשנת 1998. פרופסור אמיץ לחינוך בשם טוני גלאגר מאוניברסיטת קווינס החליט לבדוק בשנת 2005 אם עמדותיהם של שני הצדדים, הקתולים והפרוטסטנטים, השתנו עם חתימת הסכם השלום. הוא ערך סקר דעת קהל וגילה שלמרות שעברו שבע שנים מהסכם השלום שלהם, שני הצדדים מתחפרים בעמדותיהם ושונאים אחד את השני בדיוק כפי שקרה בזמן המלחמה ביניהם. אז הוא הלך לתחום שבו הוא מבין הכי טוב, חינוך, והחל לערוך מפגשים של למידה משותפת לבתי ספר משני הצדדים. היום כמחצית מילדי צפון אירלנד נפגשים ללמידה של מקצוע משותף אחת לשבוע, וראה זה פלא, הסקרים מראים שבעבודה עקבית ועיקשת העמדות משתנות ואנשים מגלים שהשד איננו נורא כל כך. אני הבאתי את המודל הזה לירושלים. אחת לשבוע נפגשים בתי ספר יהודיים וערביים ללמידה משותפת של מקצוע אחד. בהתחלה זה היה קשה. כשהבאנו 23 מנהלי בתי ספר מכל המגזרים לפגישות הראשונות הייתה חשדנות רבה בחדר. לאחר מספר חודשים טסנו לצפון אירלנד לראות במו עינינו את הסכסוך שלהם. בשלב מסוים הגענו לבית ספר פרוטסטנטי שבו מתקיימת למידה משותפת. הנהלת בית הספר הוציאה אותנו בגאווה רבה לרחוב והראתה לנו, ובכן, מעבר חציה שמצויר על גבי כביש קטן ומעברו השני בית ספר קתולי. תשאלו, מה מיוחד במעבר חציה? הם הסבירו לנו בגאווה שעד שהחלו ללמוד ביחד לא היה צורך במעבר חציה, כי כל בית ספר היה מבוצר בעצמו. עם תחילת הלימוד המשותף, אחרי עשרות שנים חצו תלמידים את הכביש להגיע לבית הספר השני. כך הפך מעבר חציה קטן אי שם בצפון אירלנד לסמל לדו קיום וללמידה משותפת. חזרנו לירושלים וישבנו יחדיו, מנהלים חרדים, חילונים, דתיים וערבים, ואמרנו: אם הם יכולים, אז מדוע לא אנחנו? היום אצל ראש העיר משה ליאון לומדים בירושלים 50 בתי ספר דתיים, חילוניים וערביים בלמידה משותפת רב-מגזרית. כל השתלמויות המנהלים בעיר – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – מתקיימות במתכונת רב-מגזרית. ברחבי הארץ פועלים 200 בתי ספר במגמה לחבר בין מגזרים, והכיוון הכללי ברור. גם משרד החינוך בוחן היום את הרחבת המודל של הלמידה המשותפת המובל בידי מט"ח ויוזמות אברהם לכלל הארץ. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> משפט סיום, זה המודל הירושלמי כמו שאני רואה אותו. סובלנות, חיבורים, אומץ לב אזרחי. עיר שעושה את כל ישראל חברים. אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום. יום ירושלים שמח. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת משה טור פז. תעלה ותבוא חברת הכנסת מיכל רוזין. בבקשה, גברתי, חמש דקות לרשותך. << דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >> תודה לך, סגן יושב-ראש הכנסת. כנסת נכבדה, חברי וחברות הכנסת, יהודה עמיחי – כן, גם אני בחרתי משיריו – כתב: "מה ירושלים צריכה? היא לא צריכה ראש עיר, היא צריכה מנהל קרקס, עם שוט ביד". לא בטוח אם מנהל קרקס מספיק כדי לנהל עיר כל כך מורכבת, כמו שיהודה עמיחי טוען, אבל מה שבטוח, שהמציאות בירושלים היא לא קרקס. היא מורכבת ומיוחדת, ואין כמוה באף עיר אחרת. אבל מה שגם בטוח זה שהעיר לא צריכה להטוטני אש פירומנים. כואב לי הלב על ירושלים, באמת. כאילו לא למדנו דבר מהמשא הכבד שהעיר הזאת נושאת במשך אלפי שנים. לא להבין את מכלול הרגשות של המגוון העצום של האנשים החיים בקרבה ורואים בה את עיר קדושתם; בירה ששרדה את כל קנאי הדורות; עיר שסמליה נשרפו והוחרבו בשם מלחמות ושנאה; עיר שנפלו על חומותיה; העיר ששוחררה אך מעולם לא שוחררה באמת להיות מה שהיא אמורה להיות; העיר שהיא מקור קדושה וסובלנות, מקום לאחדות של כלל מרכיביה – כל זה לא קורה, כי שוב ושוב היא נתונה למתקפות מבית של קנאים המאמינים כי היא רק להם, לאויבים המבינים את רגישות אתריה, לפוליטיקאים חסרי מצפון ואחריות, לאנשי הנביאים המשיחיים הנאמנים, ולשלל רב של מיעוטים אלימים הרואים בה קרדום לחפור, להשניא, להבעיר, להסית. זו ירושלים של היום, קורבן מתמשך, מפולגת מאי פעם, שסועה מתמיד. אנשיה בני ערובה במשחק מתמשך שבו כולנו מפסידים. ועצוב לי כפליים, כבוד היושב-ראש, כי אני יודעת מה יכלה להיות ירושלים. זו העיר המחזיקה במפתח הפשרה ההיסטורי. לכולם ולכולן יש מקום בירושלים שלי – למאמינים באלים ודתות, לשוחרי היסטוריה ואומנות, לאוהבי תרבות, שווקים תוססים ותרבויות מרתקות. זו עיר שבה יכלו להיפגש דעות ואמונות, ללכת על המדרכות ולברך אחד את השני ב"שבת שלום", ב"סלאם עליכום". עיר שיכולנו להתפעל מאתריה הקדושים המושכים לפה מדי שנה מיליוני מאמינים מכל רחבי העולם. זו שמציתה את הדמיון למיליארדים של נוצרים, מוסלמים, יהודים ואחרים. והינה, את שוב קורבן, ירושלים שלי, למסיתי העת החדשה המתחבאים מאחורי דגלים – דגלי הלאום המסתירים חרבות וחניתות, דגלים המסתירים את אלו השונאים את העיר ירושלים עד כדי שיביאו לחורבנה; קורבן לרפיסות שלטונית שאינה עושה את שנדרש כדי להגן על מה שקדוש, והוא, בראש ובראשונה, חיי אדם; קורבן למאוויים פוליטיים של אלו המבקשים לחזור ולשלוט שליטה על אמונותיו של האחר, שליטה על חלומם של רבבות, שליטה שסופה ידוע מראש. ירושלים שלי, לא כך ראוי לחגוג את חגך. באלפי שוטרים וחיילים, בסוללות כיפת ברזל, בסגירת עסקים ומקומות קדושים. כך לא נראה יום חג, כך נראה חורבן. ירושלים שלי, בירתנו, בירת ישראל, מקום קדושתנו, אמשיך ואאמין כי יום יבוא ונדע לחלוק בה את חלומותינו. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. יעלה ויבוא חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת אבי מעוז. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, היום כנסת ישראל מציינת את יום ירושלים, ואתמול, יחד עם חבריי חברי הכנסת פינדרוס וברקת, השקנו באולם מועצת העיר את השדולה למען ירושלים. השתתפו איתנו ראש הממשלה לשעבר נתניהו ועוד בכירים בבית הזה. שאלתי את עצמי בסוף היום: למה ירושלים בכלל צריכה שדולה? כמו שלכנסת אין שדולה, כמו שלעם ישראל אין שדולה, למה ירושלים, שנמצאת כאילו בקונסנזוס, צריכה שדולה? צריך שדולה כשבאים לחזק נושא מסוים, כשבאים להעלות על סדר-היום נושא מסוים, אבל למה ירושלים צריכה שדולה? היה כאן בתחילת היום ראש העיר משה ליאון, שבאמת נתן סקירה יפה מאוד על ירושלים, על פיתוחה של ירושלים, על קידומה של העיר – ירושלים של היום, לא ירושלים של פעם, יפה, בנויה, משגשגת. ברוך השם, בירושלים של היום יש בתי כנסת גדולים, שהולכים וגדלים שם מיום ליום. ישיבות, תלמידי חכמים, כן, תלמידי חכמים שמגיעים יום-יום לבתי הכנסת, להיכלי הישיבות, ולומדים וממיתים עצמם באוהלה של תורה, לא מעבירים את הזמן. באמת אנשים שמתאימים לקדושה של ירושלים וירושלים מתאימה להם. אני כחבר כנסת הגשתי הצעת חוק לתת לירושלים מעמד של עיר איתנה. לא יכול להיות שעיר בירה כמו העיר החשובה שלנו ירושלים תהיה זקוקה כל פעם למענקים, לפלסטרים, לצדקה מהממשלה. ירושלים חייבת להיות איתנה וחזקה בפני עצמה, דבר שלא עולה כסף. זה שינוי מעמדה של ירושלים – עיר איתנה ועיר חזקה. אבל יחד עם זה, יחד עם היום החגיגי של ירושלים, אי-אפשר להתעלם מהמציאות שאזרחים רבים בעיר מפחדים להסתובב בלילה בעיר. רחובות שלמים בירושלים, פחד ואימה להסתובב שם. אם זה ברכבת הקלה, במזרח העיר וגם בשכונות במערב העיר. לצערנו הרב המשטרה, ידיה כבולות, ואין ספק שזו הנחיה ברורה היישר משר המשטרה, שלצערנו לא עושה כלום, דרך ראש הממשלה, שמיותר בתפקידו. ירושלים של היום פחות בטוחה. ירושלים של היום, הרבה יותר מסוכן להסתובב בה. ירושלים של היום, הרבה יותר מקרי אלימות נמצאים שם. מחבלים חוצפנים מעלים לטיקטוק ולרשתות החברתיות בגאווה גדולה איך הם מכים יהודים, איך הם מכים אנשים, מתעללים בהם, ועד שהמשטרה כבר מגיעה הם כבר לא נמצאים שם. העזות – שהם קיבלו ברחובות ירושלים – דבר שלא היה. כשאנחנו באים לדבר על חיזוקה של ירושלים, ודיבר כאן קודם השר לענייני ירושלים על הכסף שמושקע בעיר, דבר ראשון צריך להחזיר לירושלים את הביטחון שלה. דבר ראשון צריך לתת לתושבי ירושלים את האפשרות לנסוע ברכבת הקלה בלילה בלי פחד. להסתובב ברחובות העיר בלי כל שנייה להסתכל לצד, מי רודף אחריך. ירושלים של היום פחות בטוחה. אדוני יושב-ראש הכנסת, היום כנסת ישראל מציינת יום נוסף, הגדירו יום לזכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל – קשר חד, עבה וברור יש בין ירושלים הנצחית, כמו שחבר הכנסת גדי יברקן, מרגש מאוד, עלה וסיפר על האהבה הגדולה של יהודי אתיופיה. אני כחבר כנסת בש"ס יודע שמרן הרב עובדיה יוסף היה מגדולי הרבנים הראשונים שקמו – ואמר והכשיר והכיר ביהדותם של יהודי אתיופיה, והמוסדות התורניים של ש"ס קיבלו את יהודי אתיופיה בזרועות פתוחות. אנחנו כתנועה תמיד חיבקנו וראינו בהם חלק מחיי הרוח של מדינת ישראל, מחיי התרבות של מדינת ישראל. נמצא כאן ידידי חברי הכנסת משה אבוטבול, שבמשך כעשר שנים כשהיה ראש עירייה בבית שמש הקים כמה וכמה בתי כנסת עם האופי המיוחד של יהודי אתיופיה, עם הניגון המיוחד, עם הטעם המיוחד, עם השילוב המיוחד שלהם בקהילה. חבר הכנסת אבוטבול הקים את המועדון הקהילתי מבצע משה, עם תקציבים גדולים, חוגים ופעילות. אין ספק שזו החובה שלנו כלפי יהודי אתיופיה. כשמגיעות הבחירות כולם נזכרים, כולם מדברים כמה צריך לחבק את יהודי אתיופיה, כמה צריך לעזור להם. רבותיי, לא צריך לעזור להם. צריך לראות בהם חלק בלתי נפרד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אל תפריעו להם. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני רוצה לראות יותר רבנים מהקהילה האתיופית, שופטים, אנשים בכירים גם בפוליטיקה. בכל מקום, בכל שדרת הניהול של מדינת ישראל הם חייבים להיות. יש ביניהם מוכשרים, מוצלחים לא פחות מאף קהילה אחרת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסכם. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> ועדיין, לשים את זה על השולחן, רואים בהם גם סוג פחות נחשב ופחות חשוב. אז אני חושב ביום הזה, יום ירושלים, נגדל ונרומם את ירושלים, נראה את ירושלים בטוחה יותר וניתן כתף באמת, לא רק בתקופת בחירות, לקהילה החשובה והיקרה הזו, עולי אתיופיה, תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. יעלה ויבוא חבר הכנסת אבי מעוז, ואחריו – חבר הכנסת יבגני סובה. יום ירושלים, חמש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מהי ירושלים? ירושלים היא יראה ושלמות. ירושלים היא קדושה ורוממות. ירושלים היא משילות וריבונות. לא לחינם השיח התוקפני והאיומים של חמאס מתמקדים בירושלים ובהר הבית. הרי כפי שכבר הסברתי כאן בעבר, כל נושא היחס לאל-אקצא בנוי על שקרים. בימי מוחמד, אל-אקצא, שפירושו המסגד הרחוק, שמוזכר רק פעם אחת בקוראן, היה אחד משני מסגדים ששכנו בחצי האי הערבי סעודיה של היום. רק 50 שנה לאחר מות מוחמד, כאשר נמנע מבני דמשק לבוא למכה, הם בחרו בירושלים בלית ברירה כמקום אלטרנטיבי לחאג'. לצורך כך הם המציאו את השקר שלפיו מסגד אל-אקצא המוזכר בקוראן לא נמצא בחצי האי ערב אלא בירושלים. זהו מקור התפיסה של האסלאם הסוני שירושלים היא המקום השלישי בקדושתו אצלם. אגב, אצל השיעים העיר השלישית בקדושתה היא נג'ף שבעיראק. רק אחרי המהפכה של חומייני בשנת 1979 העלו השיעים, האיראנים והחיזבאללה את ירושלים על ראש שמחתם. בנוסף, עד מלחמת ששת הימים, בתואר מסגד אל-אקצא כונה רק המסגד בדרום ההר. הר הבית כולו נקרא אצל המוסלמים חראם א-שריף, כלומר המקום הקדוש המכובד; כל כך מכובד עד שמשחקים עליו כדורגל ומכינים בו מצבורי אבנים ואמצעי לחימה לצורך פגיעה בכוחות הביטחון ובמתפללי הכותל המערבי. רק לאחר שחרור ירושלים ומקום המקדש הוחל השם אל-אקצא על כל הר הבית, הר המוריה. אלא שגם אנשי חמאס, כמו חברים לשנאת ישראל בחיזבאללה ובאיראן, חשים בחוש המחודד והמיוחד של צוררי ישראל שירושלים ומקום המקדש הם הלב והליבה של המאבק על הארץ הזאת. להבדיל אלף אלפי הבדלות, הלוחמים שלנו, שרצו בגעגועים אל הכותל כשדמעות בעיניהם למרות שרצו אל מקום שרובם לא ראו אותו מעולם קודם לכן, וכתב קול ישראל, שמילותיו – ואני מצטט: "אינני אדם דתי, מעולם לא הייתי, אבל זהו הכותל, ואני נוגע באבני הכותל המערבי", עד כאן, סוף ציטוט – ריגשו אומה שלמה. הלוחמים הללו והכתב חשו גם הם שהגיעו אל הלב, אל משאת נפשה של האומה. אכן, ירושלים היא היא משאת הנפש של האומה. רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, שהיה מן הראשונים להגיע לכותל לאחר שחרורו, הביע תחושות אלו במילים ברורות. וכך אמר: "אל כל עם ישראל, ואל כל אומות העולם, ידעו כולם שאנחנו עושים עכשיו חידוש היסטוריה, חידוש ימינו כקדם. ההיסטוריה הישראלית חוזרת אל תוקף נצח קדמוניותה, מעכשיו ולעולם, ולא נזוז מכאן אף פעם. אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". משאת הנפש הזו באה לידי ביטוי בולט גם אצל אחינו יהודי אתיופיה. כבר לפני 160 שנה החל באתיופיה מסע של 50,000 איש לארץ ישראל כדי להגיע לירושלים. המסע לא צלח, ורבים לא שבו ממנו. ידידי חבר הכנסת גדי יברקן סיפר בסיור שערכנו בחלקו הדרומי של הכותל המערבי שבתור ילדים באתיופיה, כאשר הם היו רואים חסידה או כל ציפור אחרת, הם היו שרים לה שתאמר להם מה שלום ירושלים. כאשר הם היו בסודן במהלך המסע ולילדים היה מאוד קשה, אמרו להם כל פעם: רואים את ההר ההוא? שם ירושלים, וכך להר הבא, דבר שנתן להם כוח לכל המסע. כשהגיעו ביתא ישראל בעליות השונות לארץ הם היו בטוחים שבית המקדש עדיין קיים, וישבו לארץ אבלים ממש כאשר נודע להם שהוא כבר חרב. אדוני היושב-ראש, הנביא ירמיהו ניבא: "הלֹך וקראת באזני ירושלם לאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעורַיִך אהבת כלולֹתַיִך לכתך אחרַי במדבר בארץ לא זרועה". על איזו ירושלים הוא התנבא? הרי כשבני ישראל הלכו במדבר ירושלים עוד הייתה עיר יבוס, אלא שכנסת ישראל קרויה ירושלים. ירושלים וכנסת ישראל הן אחד. מדינת ישראל יש רק אחת, עם ישראל יש רק אחד, יהדות יש רק אחת – ויש רק ירושלים אחת, שבליבה הר בית קודשנו וכותל מערבי אחד, ששכינה מעולם לא זזה ממנו, לעם אחד. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז. יעלה ויבוא חבר הכנסת יבגני סובה. אחריו – חבר הכנסת עמיחי שקלי. יסכם את הדיון לאחר מכן שר הביטחון בנימין גנץ. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בפעם הראשונה ביקרתי בירושלים ב-4 בספטמבר 1997. אני עולה חדש טרי, שבועיים בארץ. זאת הייתה אהבה ממבט ראשון. סיימנו את הביקור בעיר העתיקה, ובפעם הראשונה בחיי נגעתי באבני הכותל המערבי. האם, אדוני, ידעת שבשפות שונות, בין היתר בשפה הרוסית, אנחנו לא קוראים "הכותל המערבי"? בשפה הרוסית זה "כותל הדמעות". יש איזה הסבר שזה בא מערבית, צרפתית, וככה זה התקבל ברוסית. ושם שמעתי בפעם הראשונה אפילו בדיחה. יהודי רוסי הגיע לישראל, נכנס למונית ואמר: תיקח אותי למקום שכל היהודים בוכים. הנהג לקח אותו למס הכנסה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חשבתי ביטוח לאומי – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> למה אני זוכר את היום הראשון שלי? כמו שאומרים בטלוויזיה – במעבר חד – כי זה היה ב-4 בספטמבר 1997, וכשחזרנו למרכז הקליטה בחדרה שמענו בחדשות של אותו יום על הפיגוע הנורא במדרחוב בבן יהודה. בפיגוע הזה נרצחו חמישה ישראלים. למוחרת אחד המדריכים במרכז הקליטה בחדרה אמר לי משפט שעד היום צרוב לי בזיכרון. הוא אמר: נלחמנו על ירושלים בעבר ונצטרך להילחם עליה גם בעתיד. היום, אדוני היושב-ראש, אני יודע שאנחנו לא רק נלחמנו על ירושלים, אלא ניצחנו בקרב הזה על ירושלים. אנחנו ניצחנו, אנחנו מנצחים ונמשיך לנצח כל יום בקרב על ירושלים. ירושלים זה העבר, ירושלים זה ההווה וזה העתיד של העם היהודי. אתמול עשרות אלפי אזרחים חגגו את יום ירושלים – בלי ספינים, בלי פחד, בלי ויתורים, בלי שינויים ברגע האחרון, וכולכם מבינים על מה אני מדבר. עשרות אלפים חגגו עם דגלים בגאווה ענקית עם לב פועם. ומי שבוחר לנגח את הממשלה בנושא ירושלים, צריך לדעת שהוא פוגע קודם כול בלב הפועם של העם היהודי כולו. ירושלים לא נתונה לשום משא ומתן, היא לא נתונה לסחטנות וגם לא נתונה לאיומים. ירושלים היא בירתו של העם היהודי, במדינה היהודית שאליה נשאנו תפילות אלפי שנה. אני מאחל לעיר האהובה שלי שתמשיך להיות מאוחדת ותמיד תהיה על ראש שמחתנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יבגני סובה. יעלה ויבוא חבר הכנסת עמיחי שיקלי, ואחריו – סיכום. בבקשה, אדוני. << דובר >> עמיחי שיקלי: << דובר >> חבריי חברי הכנסת, כבוד היושב-ראש, פעם השמאל הקים את המדינה, כתב הבוקר מר שוקן, וחובשי הכיפות היו אנשים נורמליים, היום הם נשאי מחלה. ובכן, מר שוקן, הבה נזכיר נשכחות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבל שאתה משקיע בו בכלל. << דובר_המשך >> עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> "בבוקר לח בשנת תרל"ח / עת בציר הענבים / יצאו מיפו על סוסים / חמשת הרוכבים. // שטמפפר בא וגוטמן בא / וזרח ברנט / ויואל משה סלומון, / עם חרב באבנט." כל הארבעה, בניכוי הדוקטור שחס על בריאותו, היו יהודים יראי שמיים שפעלו יחד לגאולת קרקעות בארץ ישראל. אגב, הם היו הכול חוץ מנורמליים. זרח ברנט היה ממקימי שכונת מאה שערים בירושלים ויוזם שכונת נווה שלום, מהראשונות בשכונות היהודית מחוץ לחומות יפו, שהיוו את המסד להקמתה של תל אביב. יהושע שטמפפר עלה לארץ בשנת 1869 במסע רגלי שארך חמישה חודשים. הוא היה מהוגי רעיון היציאה מהחומות בירושלים, והוא האיש שהעניק לאם המושבות את שמה, בהשראת נבואת הושע, "ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכוֹר לפתח תקוה". דוד גוטמן, נציג תנועת חובבי ציון בארץ ישראל, מימן את רכישת הקרקע הראשונה באדמות אוממלבס, היא פתח תקווה. הוא ייבא לכאן את המחרשה האירופית הראשונה וציוד חקלאי מתקדם, שהביא את המושבה להצלחה כלכלית. אנשי המושבה החליטו לקיים את כל המצוות התלויות בארץ: לקט, שכחה, פאה, והעמיסו על 30 גמלים תרומות ומעשרות לירושלים לראשונה זה אלפיים שנה. ואיך אפשר בלי יואל משה סלומון, נכדו של רבי אברהם שלמה זלמן צורף, ממחדשי בית הכנסת החורבה, וראשון הנרצחים בפעולות האיבה? בגיל 13 חיבר יואל משה סלומון קינה לזכר סבו: "סבי סבי רכב ישראל ופרשיו", המסתיימת במילים "עורה נא ישראל / מתרדמת ליל / עורה זרוע אל / עורה אזור חיל". יואל משה סלומון ייסד את נחלת שבעה בירושלים, את כתב העת "יהודה וירושלים", שבו הטיף להתיישבות חקלאית, וכמובן הוא ממייסדי אם המושבות, פתח תקווה. אבל את פתח תקווה, אגב, הקדימה בכמה שבועות גיא אוני, היא ראש פינה, שאותה הקימו 30 משפחות מבני צפת, חלקן הגדול ממשפחתו של הרב שמואל הלר, רבה ומנהיגה של הקהילה האשכנזית בצפת. ובכן, מר שוקן, הרבה לפני שהשמאל הקים פה מדינה הונחו יסודות גם על ידי יהודים יראי שמיים, בין שהיו אלה היסודות הרעיוניים שהניחו מבשרי הציונות צבי קלישר ויהודה אלקלעי – אגב, גם משה הס היה מאוד אוהד – ובין שהיו אלה היסודות המעשיים של חלוצי גיא אוני ופתח תקווה. ואשר להתיישבות העובדת והשמאל שאתה מרים על נס – אין בינו לבין עיתון הארץ דהיום בדל של קשר. כיליד העיר הזו, השיר שאני הכי אוהב על ירושלים, שיר שמלווה אותי עוד מימי הגן, הוא השיר "אור וירושלים": "השקט שוב צונח כאן משמי הערב / כדאיית דיה מעל התהומות / וקרן אדומה נושקת להט חרב את הפסגות המגדלים והחומות // ראיתי עיר עוטפת אור / והיא עולה בשלל צבעי הקשת / והיא נוגנת בי כנבל ועשור / ראיתי עיר עוטפת אור". את השיר המופלא הזה חיבר חבר קיבוץ בית השיטה יוסף שריג לכבוד יום ירושלים של שנת 1972, במלאת חמש שנים לשחרור העיר. שנה מאוחר יותר, והוא אז מפקד פלוגת שריון במילואים, נפל יוסף שריג בקרבות הקשים של מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן. על אומץ ליבו ותפקודו הוענק לו עיטור המופת. בשמאל הישראלי של 2022 כבר לא מחברים שירים על ירושלים. עם היוודע דבר שחרורה של העיר, פרסמו תושבי אם הקבוצות דגניה א' את האיגרת הבאה: "ירושלים, לב ישראל ובירת ישראל, כשם שזכינו בגאולתך, כן נזכה בבניינך, בהודך וקדושתך. אשרי העם שככה לו". השמאל הישראלי של 2022 כבר לא מדבר כך. הוא ויתר על ההוד, הוא ויתר על הקדושה. ליבו הרחיק מירושלים, ואין הוא חולם עוד על גאולה. אבל לא אלמן ישראל – המראה המרהיב של רבבות אוהבי ישראל – – << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> – – עטופים בדגלי תכלת-לבן ברחובות ירושלים מבטיחים כי איתך ובלעדיך, מר שוקן, עוד יום יבוא ונשתה יחדיו לחיים בעיר ציון היפה ירושלים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני ממליץ לשלוח לו את הנאום הזה, אולי הוא יהרהר על דבריו. יסכם את הדיון מכובדנו שר הביטחון. בבקשה, אדוני. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אחד היפים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר >> שר הביטחון בנימין גנץ: << דובר >> מכובדי וחברי היושב בראש הישיבה, חברות וחברי הכנסת, אני הולך לדבר גם על ירושלים וגם על העלייה מאתיופיה, כי בסופו של דבר הם קשורים ושזורים אחד בשני. אני יכול להצר ולהתנצל בשמי – אולי גם בשמם של שאר חברי הכנסת – שסדרי הישיבה גרמו לכך שכל הנציגים המכובדים שהיו פה בתחילת הערב לא נשארו לשבת איתנו לדיון עצמו. לא לשם כך התכנסנו. כמובן הכוונה היא לקייסים ולנציגי העדה האתיופית. חבל שכך. לפני קצת יותר מ-30 שנה זכיתי לפקד על יחידת שלדג במבצע שלמה. היה זה באחד מרגעי ההפוגות, כשאני רואה אלפים עולים למטוסי התובלה, כשפניתי למפקדי הנערץ סגן הרמטכ"ל דאז אמנון ליפקין שחק ושאלתי אותו: תגיד, אמנון, זה טוב להגשים חלום? שאלתי וידעתי שהתשובה, שאליה אחזור בהמשך, תלויה לא מעט בנו, הישראלים הוותיקים. מכובדיי, מהי ציונות במובנה הטהור ביותר? מהי הקרבה בלתי נתפסת עבור חלום וכיסופים בני אלפיים שנה? אפנה אתכם לסיפור של הרב ד"ר שרון שלום: תחשבו כמה עמוקה צריכה להיות ירושלים בתודעה כדי שילד בן שבע בכפר נידח באמצע המדבר יתחיל פתאום לצעוד עם משפחתו לכיוונה, בלי לדעת איפה היא בכלל. מציאות שבה ילד בן שבע במקום מרוחק באפריקה צועד לירושלים בין אריות ונמרים היא מציאות שבה אהבה מנצחת את הפחד. זוהי בעיני תמצית העם היהודי במאה השנים האחרונות. סוף ציטוט. ואכן, זוהי תמצית העם היהודי וסיפור מופלא שבו הכמיהה והאהבה לארץ הזו מנצחות כל פחד, תוך מוכנות לשלם מחיר שלא ניתן אפילו לדמיין. כ-4,000 מיהודי ביתא ישראל מתו במהלך המסעות לירושלים ובהמתנה לעלייה במחנות הפליטים – מבוגרים, נשים וילדים. במו עיניי ראיתי את הנחישות הזו במבצע משה, כאשר נחשפתי לגיבורים האמיתיים, נשים וגברים, שעזבו מאחור את כל רכושם ואת כל חייהם ויצאו יחפים למסע הארוך והמסוכן לירושלים. אני זוכר את לילות החושך האלה במדבריות סודאן, כשאנחנו יוצאים מהמטוסים, הולכים בתוך ענן אבק, פוגשים חבורה של 50 ו-60 ו-70 ו-80 יהודים, שכל מה שיש להם זו שמיכה שעוטפת אותם, וארבע שעות אחרי זה הם ביבשת אחרת, בתרבות אחרת, במילניום אחר, במציאות אחרת לחלוטין. ואחר כך שוב, במבצע שלמה, שבו הוכיחה ישראל באמצעות העלאת יהודי אתיופיה שהיא יודעת לפעול בכל מקום על מנת להבטיח את קיומה, את ביטחון אזרחיה ואת ביטחון בני עמנו. ואכן, מדינת ישראל היא אלופת המבצעים ההירואיים, פעולות נועזות במדינות רחוקות, מבצעים חשאיים שמותירים פיות פעורים. אנחנו מצטיינים בהקרבה ברגעים של קפיצה לתוך האש כדי להשיג את היעדים. אבל מכובדיי, המציאות כוללת גם את השגרה, זו שמתייצבת לה באורח פלא לאחר שקיעתו של האבק ההירואי. בסיום מבצע משה ומבצע שלמה התהדרנו בעלייה, אבל לא השכלנו להבין את הקליטה – קליטה שדורשת לא רק הירואיות, אלא גם אורך רוח וסובלנות בין אחים, תכנון לטווח ארוך, קבלה תרבותית שלנו, הישראלים. באלה, צריך לומר ביושר, עמדנו רק באופן חלקי, ובעצם הימים האלו אני מקווה ומאמין שאנחנו עוסקים במלאכת התיקון – כשאנחנו מלמדים בצה"ל על מורשת יהדות העדה האתיופית, כשאנחנו דואגים שיותר ויותר מאחינו בני הדור השני יגיעו לדרגות בכירות, לפיקוד ביחידות מובחרות, כשאנחנו מטמיעים את סיפורי הגבורה במערכת החינוך הפורמלית והבלתי-פורמלית. הדרך לתיקון עוד ארוכה ועוברת דרך כל שדרות החברה הישראלית – מההנהגה, דרך צה"ל והשירות הציבורי ויצירת שוויון הזדמנויות לכולם בכל תחום. וככל שנהיה חסונים ומלוכדים יותר, ככל שנדע לקבל את האחר, כך ניטיב להיות עם מאוחד וחזק יותר. ביום הזה, שבו אנחנו מציינים את זכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל, עלינו לזכור ולהזכיר לעצמנו את מורשתם ולחנך את כל ילדי ישראל לאור גבורתם ואהבתם לציון, לאור גבורתם ואהבתם לירושלים. והמלאכה עוד לא תמה, כי גם בימים אלו עלינו להמשיך ולהעלות את שארית יהודי אתיופיה שנותרו מאחור ולאחד את המשפחות, בדיוק כפי שעושה שרת העלייה והקליטה, שתמריא הלילה לאתיופיה. יש לה את כל הרוח הגבית ממני כראש מפלגתה, ואני בטוח שגם מכם, נבחרי הציבור בכנסת ישראל באשר אתם. בעוד יומיים היא תשוב עם מאות עולים נרגשים שמשפחותיהם מחכות כאן יותר מדי זמן. לצד זה, ולא פחות חשוב מכך, עלינו להמשיך לפעול למען אלה שמגיעים לארץ, לדאוג ליחס ולתנאי פתיחה טובים, למציאות נטולת גזענות ואפליה. זה נכון לאחינו מאתיופיה, זה נכון לכל אזרח בישראל מכל דת, גזע ולאום. כדי להגשים את החזון הציוני במלואו ישראל חייבת להיות מדינה שמכבדת את תרבותם של כל מרכיביה ומאפשרת לכל אחד מהם לחיות לפי אמונתו. לא נסבול גזענות או שיטור יתר כלפי אחינו האתיופים. את התופעות האלה ראוי שנגדע מן השורש ונפעל בכל האמצעים החוקיים, משום שזהו המבחן המעשי שלנו כישראליים. מכובדיי, ביום ההוא באדיס אבבה לפני למעלה מ-30 שנה חשבתי רבות על השאלה שאיתה פתחתי: האם טוב להגשים חלום? לקשישים ודאי היה טוב להגשים את החלום ולסיים את חייהם בירושלם, שאליה התפללו כל חייהם. דור הביניים שהגיע ארצה במידה רבה הקריב את עצמו ושילם מחיר כבד של קליטה קשה, אך הוא עשה זאת עבור הדור הצעיר יותר, שעבורו עלינו לשאול אם מימשנו את התקווה, או שמא האתגר הזה נשאר עד עצם היום הזה. ביום הזה כאן, במליאת הכנסת, ראוי שכולנו נתחייב שנעשה את התיקון הנדרש כדי שבדור הבא נוכל לומר שהחלום של אותם ילדים שצעדו במדבר התגשם, והפך לחלק בלתי נפרד מההיסטוריה והמורשת שלנו, של כלל ישראל, ושמותם של אלו שצעדו ארצה למען החלום יהיה חלק בלתי נפרד מסיפור הגבורה של תקומת ישראל. יהי זכרם של הנספים ברוך, ומורשתם – חלק בלתי נפרד מסיפורה של החברה הישראלית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לשר הביטחון חבר הכנסת בנימין גנץ. אנחנו סיכמנו את הדיון בציון יום ירושלים וציון זכרם של יהודי אתיופיה. << הצח >> הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 9), התשפ"ב–2022 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1548).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נעבור לנושא הבא בסדר-היום – הצעת חוק המכר. יציג את החוק השר זאב אלקין. בבקשה, אדוני. זה בקריאה ראשונה, ויש לחוק הזה רשימת דוברים. בבקשה, אדוני. << דובר >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 9). חוק המכר (דירות), התשל"ג–1973, הוא חוק צרכני שנועד להגן על רוכשי דירות חדשות בשל פערי הכוחות בין היזם שמוכר את הדירה לבין הקונה. לקונה בדרך כלל יכולת מיקוח מצומצמת, קיימים פערי מידע בין הצדדים לטובת המוכר, כוחו הכלכלי של הקונה קטן יותר וכך גם יכולתו להתמודד עם מורכבות העסקה. הצעת החוק שהנחתי על שולחן הכנסת נועדה לצמצם את הפערים הללו ביחסי הכוחות בין המוכר לקונה. הצעת החוק מטפלת בשלושה נושאים מרכזיים בחוזה המכר. הראשון עוסק בנושא ההצמדה של מחיר הדירה למדד תשומות הבנייה. נכון להיום מוכרים רבים נוהגים להצמיד את מחיר הדירה, ממועד כריתת החוזה לרכישתה עד למועד התשלום האחרון, למדד תשומות הבנייה, וזאת אף שחלק מהותי ממחיר הדירה מורכב למשל מתשלום על הקרקע וממרכיבים נוספים שאינם מושפעים בפועל מעליית מדד תשומות הבנייה. כמו כן מדד תשומות הבנייה נתון לתנודות גדולות הרבה יותר ממדדים אחרים המקובלים בשוק. כך, בשנה האחרונה המדד עלה בשיעור של 1% לחודש. הצמדה למדד זה יוצרת אי-ודאות לקוני הדירות, שאינם יכולים לדעת במועד כריתת החוזה לרכישת הדירה מה יהיה מחירן הסופי. בנוסף, בעת עליית מדד תשומות הבנייה עשוי להיווצר ליזמים תמריץ אפילו לעכב את מסירת הדירה, כי בפועל הם מרוויחים על כל חודש בעיכוב. לפיכך הצעת החוק נועדה לקבוע שרק חלק ממחיר הדירה, שמייצג את עלויות הבנייה של הדירה, יהיה ניתן להצמיד למדד תשומות הבנייה בהתאם למפתח שיקבע שר הבינוי והשיכון. הגבלת האפשרות להצמיד את מחיר הדירה למדד תחסוך לקונה הדירה הממוצע כ-100,000 שקל בעלות המדד על דירה ממוצעת במדינת ישראל. אגב, אדוני היושב-ראש, כדאי להזכיר שהכנסת כבר תמכה בשתי הצעות חוק טרומיות שעסקו בסעיף הזה בהצעת החוק, של חבר הכנסת קושניר וחבר הכנסת סמוטריץ' דווקא, מהקואליציה ומהאופוזיציה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> גילוי נאות – הייתה לי הצעת חוק זהה על השולחן, אבל ברגע שזה עבר אמרתי שמיותר לקדם את זה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אדוני עוד שייך לחברי הכנסת שנוהגים לפי הקודים הישנים, לא לפי הקודים החדשים בכנסת. אז אתה מכיר היטב את הנושא הזה ומבין כמה הוא חשוב לציבור הצרכנים, לציבור קוני הדירות. זה למעשה המרכיב המרכזי בהצעת החוק שאנחנו מביאים היום, ואני מקווה שהכנסת, למרות שהיא כרגע שסועה בין קואליציה לאופוזיציה, תראה את טובת הציבור ותאשר היום את הצעת החוק. הסעיף השני זה הידוק הכללים שלפיהם מוכר יידרש לפצות קונה בשל איחור במסירת הדירה. מדובר בפיצוי בגין איחור העולה על חודשיים. לפי הנתונים שנאספו במשרד הבינוי והשיכון, האיחור הממוצע במסירת הדירה עומד על כתשעה חודשים. כיום מוכרי דירות רבים המאחרים במסירת הדירה טוענים שהאיחור נגרם מסיבות שאינן בשליטתם – טענות שלרוב נפסלות בבית המשפט אך מצריכות מהקונה להשקיע מאמצים רבים לצורך קבלת הפיצוי, כך שקונים רבים מוותרים מראש או מגיעים לפשרה עם המוכר. אנחנו מציעים לקבוע בפשטות: מוכר יפצה את הקונה בכל מקרה למעט כאשר האיחור נגרם כתוצאה ממעשה או מחדל של הקונה בלבד או במקרה שהאיחור הוא תוצאה של פטור בשל אונס או סיכול החוזה לפי סעיף 18(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) מ-1970. מכיוון שהפיצוי הקבוע בחוק עומד על 150% משכר דירה של דירה דומה בשמונת החודשים הראשונים של האיחור, ולאחר מכן – 125% משכר דירה כאמור, אז במקרה של שכר דירה ממוצע של 4,000 שקל, הפיצוי שיקבל הקונה יהיה בסכום משמעותי של 53,000 ש"ח אם המוכר איחר בתשעת החודשים הממוצעים. הנושא האחרון המטופל בהצעת החוק מתייחס לשכר טרחת עורך דין. כיום המוכר יכול להשית על הקונה חלק מהתשלום בגין ההוצאות המשפטיות של המוכר. הצורך בתיקון הסעיף נובע מכמה כשלים. גביית הוצאות משפטיות נעשית במנותק ממחיר הדירה, כך שהוצאות משפטיות מהוות סוג של עלות נסתרת, אשר לעיתים הקונה אינו מביא אותה בחשבון בעת משא ומתן. עלות זו מתווספת על עלות הדירה כפי שהיא מוצגת לקונה במהלך השיווק. כמו כן בעד עלות זו הרוכש לא מחזיק בטוחה בהתאם להוראת חוק המכר, וככל שנלקחת משכנתה על ידי קונה, היא אינה כוללת סכום זה. אגב, גם במשכנתה נתקלים בבעיה מול ההצמדה למדד תשומות הבנייה, ואז פתאום הקונים נאלצים ברגע האחרון לשלם תשלום מאוד מאוד משמעותי שלא מכוסה על ידי המשכנתה שלהם. מעבר לאמור, ממקרים רבים שהועברו לאגף ההגנה של רוכשי דירות במשרד הבינוי והשיכון עולה שקוני דירות, אגב ביצוע התשלום לעורך דין של המוכר, סבורים בטעות שעורך הדין מייצג את הקונה ואת האינטרסים שלו ושבפועל הם לקוחות שלו. לעיתים הדבר אף מביא לכך שהקונה אינו שוכר עורך דין מטעמו לצורך ביצוע העסקה, כי מוצג לו שעורך דין של המוכר הוא בפועל גם עורך דין של הקונה. כמובן הרבה פעמים הזכויות של הקונה נפגעות, כי בפועל ברור שעורך דין כזה נשכר על ידי המוכר או היזם ומשרת במצב של ניגוד אינטרסים דווקא אותו. לאור האמור מוצע לקבוע כי אין לדרוש מהקונה השתתפות בהוצאות משפטיות בכלל. הסכום שהמוכר יכול לדרוש כעת מוגבל אומנם עד 5,114 שקל בתוספת מס ערך מוסף, כלומר כ-6,000 שקל ביחס למרבית הדירות בשוק, וזה חיסכון נוסף לקוני הדירות. בסך הכול שלושת המרכיבים של הצעת החוק נועדו לחסוך לקונה כ-150,000 שקל, שהיום מתווספים לעלות שהקונה לתומו חושב שבה הוא רוכש את הדירה בשוק. אני חושב שגם לפי התגובות שקיבלנו מהציבור, זו אחת מהצעות החוק הדחופות והמיידיות לטובת ציבור רוכשי הדירות במדינת ישראל, שנמצאים בדרך כלל לבד מול היזמים. ולכן אני מאוד מאוד מקווה שהכנסת תראה מולה את טובת הציבור, ובסופו של דבר תאשר את הצעת החוק הזאת ותעביר אותה כמה שיותר מהר, במיוחד לאור העובדה שכאמור, הצעות חוק דומות כבר עברו בקריאה טרומית ובאו כיוזמות חברי כנסת חוצות מחנות של קואליציה ואופוזיציה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה לשר השיכון, השר זאב אלקין. להצעת החוק יש רשימת דוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יואב קיש, ואחריו – אמיר אוחנה, אם יהיה נוכח. אם לא, אז יובל שטייניץ, וכן הלאה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> יואב קיש (הליכוד): << דובר >> תודה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לומר לכם בצורה מאוד פשוטה: לכל חוק ממשלתי אנחנו נתנגד. ואתם יודעים למה? אני אתן דוגמה פשוטה: הודיע היום השר ליברמן – הינה, השר אלקין, אני אשמח לשמוע מה אתה אומר על מה שאמר השר ליברמן. השר ליברמן אמר: מפלגת רע"מ מקבלת 35 אימאמים. מה היה קורה, השר אלקין, אם בממשלת הליכוד היה מודיע שר האוצר ישראל כץ על 35 רבני ערים למינוי של ש"ס או יהדות התורה? מה היית אומר על זה? התנהלות תקינה, יש עם זה איזשהו טעם לפגם, הכול בסדר? << קריאה >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << קריאה >> אני אגלה סוד לאדוני: נוספו תקנים למינוי רבנים גם בממשלה בראשות הליכוד, ואתה יכול לשער – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני חייב לומר לך ש-35 אימאמים, ככה, כשוחד בחירות, בצורה גלויה, על השולחן, בלי להתבייש, כשהתקשורת, אפילו לא מזיז לה – – שלום ליושב-ראש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> שלום לך. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אני לא זוכר כזה אירוע. אם היה מינוי כזה או אחר, גם את זה בטח עוד אולי צריך לבדוק. אבל בוודאי שלא היה אירוע כזה הזוי, שמעל השולחן 35 אימאמים מגיעים כמה שנקרא לשוחד בחירות – האמת, לא שוחד בחירות, זה שוחד ממשלה. הממשלה הזו היא ממשלה שאיבדה את דרכה. דרך אגב, היא רצתה להעביר פה חוק – אין לה רוב; רצתה להביא חוק תקנות יו"ש, אין לה רוב, אז היא הסירה את החוק הזה והיא מושכת אותו לשבוע הבא. אולי בשבוע הבא יהיה נס. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אולי יהיה מזל. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אולי ישלמו לרע"מ את הקווטה השבועית. הם קיבלו – האימאמים זה על השבוע שעבר. אז אולי בשבוע הבא הם יקבלו כמה מאות מיליונים לאיזה קומבינה אחרת, ואז אולי גם יהיו תקנות ביו"ש. אז בכנסת הזו כבר אין לכם רוב לעשות את הדברים האלה. אנחנו לא נאפשר לכם, ואנחנו נפעל. הרב גפני, הרב גפני, בדיוק שאלתי את השר אלקין מה היה קורה אם שר האוצר, ישראל כץ – ישראל, אם בתקופתך היית מוציא הודעה שאתה נותן 35 רבנים, מינויים לרב גפני לעשות בהם כרצונו? << קריאה >> ישראל כץ (הליכוד): << קריאה >> הרב גפני לא היה מבקש דברים שאסור. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הרב גפני לא היה מבקש דברים שאסור, נכון. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> אם זה היה קורה, הבניין היה עולה בלהבות. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בלהבות. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> כל התקשורת הייתה מדברת על זה. כל התקשורת. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> כל התקשורת, בדיוק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> היו מפעילים עלינו מכת"זיות. << קריאה >> ישראל כץ (הליכוד): << קריאה >> הוא מעולם לא ביקש דברים שלא הגיעו. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> רבנים אסור, ואימאמים מותר. זה מה שקורה בממשלה הזו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> היו מפעילים – ליברמן היה מפעיל מכת"זיות עלינו, מה קרה לך. ליברמן, הצבוע הגדול. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> 35 אימאמים, כרצונו. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו באירוע של ממשלה שהגיעה לסוף דרכה, ממשלה שלא מסוגלת להעביר פה חוקים, בוודאי לא חוקים ציוניים. אנחנו נתנגד לכל מה שהממשלה הזו תעשה בדיוק מהסיבה הזו, כי אי-אפשר לצפות מאיתנו לתמוך כשביד השנייה, מוציאים כזה שוחד בכזאת צורה ברורה, ואפילו זה לא מפריע להם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת קיש. הדובר הבא, חבר הכנסת יובל שטייניץ – אינו נוכח. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה, אדוני. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שאלו אותי היום אם אני אומר תודה לממשלת בנט על מצעד הדגלים שהתקיים אתמול. ואני שואל, על מה התודה? על כך שהתקבלה החלטה טריוויאלית מבחינה מוסרית ולאומית שיהודים יכולים לרקוד עם דגלים בעיר הבירה שלנו? על כך שהחמאס לא ירה טילים? הרי החמאס החליט את ההחלטה הכי הגיונית והכי מתבקשת מבחינתו. למה החמאס צריך להפריע למצעד ולתקוף אותו כאשר יש מי שעושים זאת מתוך הקואליציה עצמה? למה לחמאס להסתכן בתגובה צבאית כאשר תנועת האחות שלו, כפי שכינה בנט את רע"מ לפני שנה, חברה בקואליציה של בנט עצמו? למה לחמאס להיאבק בהנפת דגלי ישראל אם מי שנותנים רשת ביטחון לקואליציה – כמו יועצו של ערפאת לשעבר – מניפים בהר הבית את דגלי אש"ף? כאשר המוכר בחנות מביא לך מה שאתה צריך, וכאשר נהג האוטובוס מסיע אותך ליעדך, אתה לא מעניק לו תעודת הוקרה. כאשר נותנים לך לנשום ומרפים קצת את האחיזה מהחנק הרוחני-תרבותי, אתה לא יוצא מגדרך להגיד תודה. כאשר מאפשרים לקרוב ל-100,000 איש, צעירים ומבוגרים, גברים, נשים וטף, לחגוג את שחרורה של ירושלים, הכותל המערבי ומקום המקדש ולהודות לבורא עולם על הניסים הנפלאים של מלחמת ששת הימים – זו לא סיבה למסיבה, כי זה בסך הכול לאפשר לעם ישראל לנשום בתוך כל החנק שהממשלה הזאת הביאה עלינו. כנראה שיש מי שחושבים שזה דבר כל כך מוזר שממשלת מדינת כל אזרחיה תאפשר ליהודים לצעוד עם דגלי ישראל ביום ירושלים, עד שאם הם עושים זאת, זה כמעט בגדר מעשה נאצל שצריך להעלותו על נס. בהמשך אולי גם נידרש להודות לממשלה על כל פעם שניסע ולא יהיו פקקים או על כך שהשמש זורחת. אבל יש דבר אחד אדוני היושב-ראש, שעליו אהיה מוכן להודות לחברי הקואליציה: אם הם ישובו בתשובה, יפרקו את הקואליציה האנטי-יהודית, אנטי-לאומית, אנטי-ציונית ואנטי-דמוקרטית הזאת, ויאפשרו להחזיר את הממשלה ואת המדינה לעם ישראל. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז. הדובר הבא – חבר הכנסת חיים ביטון. אתה רוצה להחליף? << קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >> אני במקומו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתה במקום חיים. אוקיי. חבר הכנסת יוסי טייב במקום חיים ביטון. חיפשתי אותך ברשימה, אז לא הבנתי. אוקיי, אין בעיה. בבקשה, חבר הכנסת, טייב. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו רואים את האי-יציבות הזאת – החלפה, מעלים סדר-יום, מורידים סדר-יום. מעלים חוקים, מורידים חוקים. בסוף יש לכם קואליציה. מה קורה פה? מה, בעיה להעביר חוק? לא רק שלא מצליחים להעביר חוק, גם באים לבקש גלגל הצלה מהאופוזיציה. עכשיו, מה אתם רוצים מאיתנו? אנחנו עושים את תפקידנו, תעשו את תפקידכם. ואם אתם לא מסוגלים לעשות את התפקיד, אז קדימה, תפנו את המקום, או שתשאירו אופציות אחרות, פתוחות. יש כל כך הרבה דברים לעשות, אבל מה – לא, החליטו לבוא ולתפוס ראש על חבר כנסת שבא ורצה לדאוג לפריפריה. לטענתו אותה רפורמה בתחבורה ציבורית היא רפורמה שפוגעת – והיא פוגעת – בציבור החלשים, בפריפריה, בחרדים. בסך הכול הוא ביקש לבוא ולשבת אל שולחן הדיונים, ולשנות את הרפורמות כפי שלטעמו צריך לעשות. אבל החלטתם לקפל אותו – לזמן מה, אני גם מאמין שזה לא יחזיק, כי לשקר אין רגליים. אבל האבסורד הכי גדול – ממי היא מגיעה, אותה רפורמה ציבורית, הרב גפני? היא מגיעה משרת התחבורה, שהיא יושבת-ראש מפלגת העבודה. אותה מפלגה שאמורה להיות מפלגת שמאל, שבאה לדאוג לחלשים, לדאוג לפריפריה, אבל לא. ואתם יודעים למה? כי העניים כבר לא מעניינים את מפלגת העבודה. מה שמעניין את מפלגת העבודה זה סוג מסוים של עניים שאפשר להרוויח מהם רווח פוליטי, אז אנחנו נדאג להם; אבל אם מדובר בחרדים, אם מדובר באנשים מהפריפריה, בזקנים ובחולים, ואם מדובר בקריית שמונה – זה כבר לא מעניין. למה? כי זה לא מביא רווח פוליטי. צר לי שאנחנו הגענו למצב הזה. ואני חושב שהגיע הזמן לבוא ובאמת לעשות שינוי. ומי כמוך, אדוני היושב-ראש, יודע שכשצריך לדאוג לעולים ולדאוג לחלשים אז אין לזה צבע. מה זה משנה מאיזה מגזר הוא מגיע? אני הייתי מצפה מממשלת אחדות, מממשלת ריפוי, מממשלת שינוי שבאה באמת להוביל ריפוי, שינוי, שוני. אבל מה, אנחנו רואים שהם מובילים מדיניות כלכלית כושלת, מדיניות שבאה להכות פעם אחר פעם בחלשים במקום לבוא ולדאוג לחלשים. אז מה עושים? עושים קומבינה. במקום לבוא ולדאוג, להגיד: תקשיב, אנחנו צריכים להעלות את רפורמת התחבורה הציבורית, אני צריכים להעלות את מחירי התחבורה הציבורית – לא נעים עכשיו להעלות את מחירי התחבורה הציבורית ב-9%, אז מה עושים? נערי האוצר באים לשרה ואומרים לה: תקשיבי, עזבי אותך, בואו אנחנו נכה בחלשים, אנחנו ניקח את ה-200 מיליון האלה, נעביר הלאה, נשחק עם הכסף הזה, נעשה מזה מה שאנחנו רוצים – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר_המשך >> – – ונקרא לזה רפורמה, רפורמת הכה בחלשים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יוסי טייב. הדובר הבא, אלכס קושניר – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. לאחר מכן – ישראל אייכלר. חבר הכנסת אייכלר, אתה הבא. שלוש דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי שר השיכון, מכובדי שר המשפטים, סגן שר החינוך, ואני הייתי רוצה גם את הקשב של שר השיכון. אין ספק שחוק המכר מדבר על מרכיבים טובים וחיוביים, שגם אני כתבתי אותם בהצעת חוק. הם נדרשים, היה צריך לעשות אותם קודם, זה צודק, אבל אני שואל את שר השיכון – חבר הכנסת כץ, אני רוצה את הקשב של שר השיכון. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> הוא פה עסוק, הוא – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני שואל את שר השיכון: עושים צעדים, הממשלה הנוכחית וקודמתה וכחלון. רואים מנופים, וישתבח שמו – המדינה בבנייה, מגדילים את ההיצע. הביקוש – גדל עם זה. אבל יש פרמטר אחד שאף אחד לא רוצה לגעת בו, חוששים לדבר עליו: למה מחירי הדיון ממשיכים לנסוק במדינת ישראל, מישהו שאל את עצמו? אז אומרים לנו, הביקוש. אני שואל את שר השיכון: מרכיב הקרקע, אדוני שר השיכון, מרכיב הקרקע – למה מינהל מקרקעי ישראל הפך להיות לחברה מסחרית, לא רואה את האינטרס של מדינת ישראל? מינהל מקרקעי ישראל פועל בניגוד לאינטרס של הממשלה, או, אתם יודעים, אולי אנחנו תמימים, האזרחים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רק שנייה, חבר הכנסת חיים כץ, שומעים אותך עד לפה, וזה מפריע. זה חברך לאופוזיציה. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אולי האזרחים תמימים, אולי באמת הממשלה לא רוצה להוריד את מחירי הדיור. צריך לומר לציבור, תנהגו באחריות, כי גם הקבלנים לא מתנהגים באחריות. אין שום סיבה שקבלן יתחיל לשווק באותו מתחם, באותו פרויקט, בסכום מסוים, ותוך כמה חודשים יעלה את מחיר הדירה ב-40%. אין שום סיבה, שום סיבה כלכלית ולא מסחרית. אדוני שר השיכון, אולי בכל זאת את הקשבתך – חבר הכנסת טופורובסקי, בועז. מה זה? לא שומעים. אני רוצה את הקשב של שר השיכון, אם אפשר. אלקין, אני שואל שאלה אחת. כל הצעדים מבורכים, ונעשים צעדים – הממשלה הנוכחית, קודמתה, שר השיכון שלפני, כחלון, עשו צעדים מבורכים – לא הצלחנו להגיע ליעד. יש סיבות אובייקטיביות. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << קריאה >> אגב, בתקופה של כחלון הצלחנו להוריד קצת. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אבל עדיין יש סיבות אובייקטיביות. אני שואל למה מינהל מקרקעי ישראל, שזו הממשלה, מבחינתי – למה הוא פועל בניגוד, בכיוון ההפוך? מרכיב הקרקע, למה שהוא יתייקר? למה הוא מייקר את מרכיבי הקרקע – – – << קריאה >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << קריאה >> אני יכול לענות, אבל – – – << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, לא, אני רק שואל. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << קריאה >> אני אענה בסיכום. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני שואל ומקווה שתפעל, לא תענה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת מרגי, זה לא שאלות לשר, אתה יכול לעשות את זה במסגרת השאילתות. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, לא, אני, חשוב לי – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> כי נגמר הזמן. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << קריאה >> בסיכום אענה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני אתן לשר להשיב. אתה יכול להשיב, אם אתה רוצה. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא עכשיו. אני מסיים. חשוב לי מרכיב הקרקע בערים שהם לא באזורי ביקוש גדולים. אין שום סיבה שמינהל מקרקעי ישראל ייקר את מרכיב הקרקע, תודה, אדוני. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מרגי. הדובר הבא, חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, אדוני. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הציבור כבר עייף מלשמוע על בעיית הדיור, והוא עייף יותר מזה שאין דיור. הציבור כבר עייף לשמוע על מחירי השכירות, ויותר עייף מזה שאלה שיש להם דירות להשכיר ומחסנים להשכיר לוקחים מחירים מופקעים כל כך שממש כשל כוח הסבל. ואני שואל כל הזמן מדוע – ובעצם נדמה לי שחבר הכנסת מרגי העלה את זה, ואני רוצה להדגיש את זה עוד יותר, את הנושא של הקרקעות. אדוני היושב-ראש, אין עוד מדינה בעולם שבה 93% מהקרקעות שייכים למדינה. אפילו בברית המועצות זה כבר לא כך היום. המדינה הייתה יכולה לקחת את הקרקעות האלה ולתת לכל מי שבונה – לזוגות צעירים, לזכאים – קרקע בלי כסף. עד לפני כמה עשורים, ממש עשור או שניים, שני עשורים, לא היה דבר כזה שהמדינה נותנת לפי מכרז, לפי המרבה במחיר, ולכן היו הרבה סגנונות של בנייה שהמדינה עודדה – לגבי עלייה, לגבי עמותות, לגבי זוגות צעירים. פתאום נהיו חכמים שם וגילו אוצר. נדמה לי ש-12 מיליארד שקלים מתקציב המדינה, או 14 מיליארד, באים מקרקעות שמוכרים לקבלנים. חבר הכנסת – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת כץ, אני ביקשתי פעם אחת, אני שומע את כל השיחה שלכם, באמת, נשבע לך, אני שומע יותר ממה שאני שומע את חבר הכנסת אייכלר. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> אני מפסיק לדבר – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בפעם הבאה תשתף אותי, שאני אדע. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> שנייה, שנייה, אני מפסיק לדבר. יחד עם זה, תגיד לי אם השיחה הייתה מעניינת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני אשתף אותך אחרי שאסיים את שעת הניהול שלי. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כששלושה האנשים האלה מדברים זה תמיד מעניין וכולם רוצים לדעת – – – << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – אני – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, באמת, אני יודע שאתה אוהב לדבר, וזה בסדר, אבל תכבד אותו. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> מכבד. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אנחנו פשוט לא שומעים את עצמנו. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> אני מכבד את מה שאמרת, ואני זז פן איכשל. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני טוען טענה פשוטה, למדינה אסור לקחת כסף על קרקעות כאשר מדובר בזוגות צעירים וזכאים. היא צריכה לתת קרקעות לבנייה, בנייה לכל המוריד במחיר. והייתה כוונה טובה ותוכנית כמעט טובה של כחלון לעשות את המחיר למשתכן. הייתה שם בעיה שמכרו יותר אשליות מדירות. זאת אומרת, אנשים שעוד לא הגישו בקשה להיתר בנייה כבר מכרו את הדירות שיהיו אי פעם לזוגות צעירים, והם מסתובבים עם תעודות בלי דירות. אבל אם היו עושים ריאלי: דירות שיש להן היתר בנייה מקבלים, מוכרים במחיר למשתכן – אפשר היה להציל רבבות רבבות זוגות צעירים בכל רחבי הארץ. לדעתי הייתה טעות גדולה וחמורה שביטלו את המחיר למשתכן, רק היו צריכים לתקן את תוכנית מחיר למשתכן כך שזה רק על דירות שכבר הוגשו עליהן בקשות להיתרי בנייה או שיש כבר היתרי בנייה. אני מבקש שוב להוציא את הזוגות הצעירים ממסחר הקרקעות, ושמינהל מקרקעי ישראל יפסיק לספסר בקרקעות ישראל, תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. הדובר הבא, חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, מישהו כנראה באמת חושב שאנחנו חיים בעם של מטומטמים. חיים בעם של מטומטמים. מתרחשת בחוץ אינתיפאדה של עליות מחירים, מתרחשת קטסטרופה של עליות מחירים בדיור, בדלק, בעיות אחרי קורונה, אחרי מלחמות, אחרי הכול, ואנחנו פה כאילו באטמוספירה אחרת. הורידו חצי שקל בבלו, עוד 24 שעות עולים שוב מחירי הדלק, ואין כלום. הרי לפני חודשיים, כשהעלו את זה, ואני חושב, יבגני, שהיית שם באותה ועדה, ביקשנו אז בקשה פשוטה: תודיעו שמעל 6 שקלים – כי אנחנו ידענו הרי שזה הולך להמשיך, הרי ידענו שהמלחמה לא הסתיימה וידענו שהמשבר פה לא מסתיים ושם לא מסתיים, ויש משבר עולמי, והכול. כולם ידעו; הרי זה לא היה משהו שהוא פתאום נחת עלינו. אמרנו: תודיעו שבמיסים – מעל 6 שקלים לא יהיו 50% על הבלו, יהיו 3 שקלים על הבלו, זהו. תגדירו את זה מראש, אל תיכנסו כל פעם לסרט הזה, ועוד פעם הודעות. אבל לא. שר האוצר, יש לו זמן. הכול בסדר, הכול סבבה. איך הוא אומר? הכול בסדר, הכול מצוין. יש משבר דיור חריף במדינת ישראל. נכון, הוא לא התחיל בממשלה האחרונה, ו-12 שנה לא עשו כלום, ולא היה כלום. ונכון, וגם כשלפיד היה – הכול בסדר. אבל המשבר הוא בידיכם: הקרקעות שלכם, התכנון שלכם, הרגולציה שלכם. לשוק הפרטי יש השפעה ממש מינימלית בכלל על כל משבר הדיור. אז נכון, חוק המכר הוא חוק יפה. דרך אגב, זה חוק שהתחיל ביוזמת האופוזיציה, מי שזוכר. אבל, חבר'ה, תתעוררו. יש משבר, יש משבר בחוץ. מתעסקים פה, במה? בעליות מיסים. מחר מביאים עוד פעם עוד עליות מיסים, מוצדקות, לא מוצדקות – יש משבר, תתעוררו. ובאותו זמן יש לכם גם את כל הכלים להתמודד איתו, באותו זמן יש לכם עודפים. אני אגיד את זה פעם אחר פעם פה. אתם לא צריכים לעשות לא קיצוץ פלאט ולא להוריד לבתי החולים בשביל להוריד מיסים. אתם לא צריכים להוריד מאף אחד בשביל להודיע שאתם לא מעלים עוד מס על הדלק כי זה עוד הכנסה. די, תתעוררו. למה אתם ישנים? יש עם במדינה הזו. אתם חושב שכולם מטומטמים? כולם לא מבינים מה קורה? אף אחד לא יודע כמה המחירים האלה עולים לו בסוף החודש? אף אחד לא יודע כמה יעלה לו הדיור, כמה יעלה לו שכר הדירה, כמה יעלה לו הדלק, כמה תעלה לו חנות המכולת? אף אחד לא יודע? והמדינה יושבת שבעה, וגובה עוד ועוד ועוד ועוד ועוד, וחושבים שכולם מטומטמים. אז יש לי חדשות ישנות בשבילכם. עם חכם ונבון, הגוי הגדול הזה. הוא לא מטומטם. ויכול להיות שאתם בכנסת תצליחו להישאר בעוד תרגיל, אבל העם ישלח אתכם הביתה להיסטוריה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יצחק פינדרוס. הדובר הבא הוא חבר הכנסת מאיר פרוש. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשות אדוני. << דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברשותך, היושב-ראש, חבר סיעת ישראל ביתנו, "זכית" היום, במירכאות, בישיבת הסיעה לקבל זריקה, מנת עידוד, מהיו"ר, שפתח את הפה – פער פיו, הייתי אומר, יותר נכון. קודם כול הוא אמר: איך אפשר לפעול נגד קואליציה וגם לבקש כסף מהקואליציה? הלוא הפריץ שלנו ליברמן הוא שר האוצר; הכסף שלו ממש רק שלו, הכסף שלו, וכפריץ הוא שואל: איך אפשר להיות נגד הקואליציה ולבקש כסף. כאילו הוא רוצה לסתום לנו את הפה, מבקש מאיתנו שלא נדבר. כאילו, הוא בעל הבית על הכסף? הרי כולנו רואים בדיוק מה קורה עם הכסף כשהוא בעל הבית על זה. דיבר חברי לפני דקה על יוקר המחיה; מישהו אחר במקומו היה מתפטר. ליברמן, רוממות – בגרונו. תמיד היה מדבר גדול, גבוה. הוא מומחה, הוא הכלכליסט הכי מוכשר שיש. תראה איזה חורבן אתה מביא פה על עם ישראל. אתה מתחיל לשחק איתנו, מי שידבר נגד הקואליציה? הוא חושב שהוא עוד נמצא ברוסיה והוא יסתום לנו את הפה? ברוסיה לא נתנו לך להתפלל, לאבא שלך ולסבא שלך. הוא יסתום לנו את הפה ויגיד לנו: אתם לא תדברו נגד הקואליציה, ואם תדברו נגד הקואליציה, לא ניתן לכם כסף? ואיך הוא עוד מדבר, בצורה גסה: זה לא לימודי קודש, זה לימודי בטלה. תתבייש לך, אתה, ליברמן. של נעליך מעל רגליך. נגד מי אתה מדבר? מי אתה בכלל? עלית מרוסיה, גם סבא של סבא שלי עלה מרוסיה. אז מה, אנחנו ככה מדברים על בני אדם? מי אתה, חתיכת ליברמן? איזה מין דיבורים, על מי אתה מדבר ככה? תתבייש לך. אתה אדם אכול שנאה. אתה שונא ערבים, וצריך טרנספר לערבים; אין אזרחות למי שלא מאמין במדינה הזו; וכשגמרת עם הסיפור הזה, אתה מתחיל עכשיו עם החרדים. תרד מהבמה, תעוף לנו מהעיניים. לא רוצים לראות אותך פה. תעז להיכנס לפה למליאה, אני מבטיח לך שאתה תצא מפה בבושות. מי אתה שתגיד לנו משהו? הרב סובה, אני מציע לך שתעביר לו את זה, שלא יעז להיכנס לפה למליאה. אני מבטיח לך שאם הוא ייכנס לפה ואני פה, הוא יצא מפה בבושות. שיתבייש ויסתלק מהזירה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר פרוש. הדובר הבא, חבר הכנסת דוד אמסלם. שלוש דקות, אדוני. << דובר >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בראש ובראשונה אני רוצה להודות לשוטרי משטרת ישראל, שעשו עבודת קודש, עבודה קשה ומאומצת. היו פורעים גם ביום ירושלים, אבל כמובן שהתקשורת מטשטשת גם את זה. שרפו אוטובוסים במזרח ירושלים. אבל באמת שאפו גדול למשטרת ישראל על המאמצים שהיא עושה שם. זה באמת פשוט בלתי ייאמן. רבותיי, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על מר ליברמן. אתה מכיר אותו. קראתי שמר ליברמן שוקל לתמוך בחוק מוות למחבלים. אני רוצה לספר לציבור שמי שהגיש את החוק הזה לפני כמה שנים זה ליברמן. אני הייתי יושב-ראש הקואליציה. הם עמדו על כך, חבר הכנסת גפני, שאנחנו נביא את החוק להצבעה, הוא איים להפיל את הממשלה, ולא העלינו את החוק. לפני שלושה חודשים העליתי את החוק. לא חשבתי שצריך להעביר אותו. אמרתי לליברמן, אני רוצה לראות מה תעשה, הרי אתה צבוע. ליברמן וסובה וכל החברים הצביעו נגד החוק. איך הוא אמר, הצבוע הזה? אין נאמנות, אין אזרחות; הוא עצמו, לפני כמה חודשים, שלושה חודשים, הצביע נגד החוק. אבל היום ריח הבחירות באפו, אז מכפישים. אם חוץ מהחרדים אפשר גם להכפיש את הערבים, למה לא? הרי מזה אנחנו מתפרנסים. פעם זה היה או חרדים או ערבים: התחלנו עם הערבים, גמרנו, עברנו לחרדים. עכשיו, אם אפשר גם זה וגם זה, מה שנקרא וגם מזה אל תנח ידך, למה לא? והיום הוא הגדיל לעשות. הוא אומר: כוללים זה לא לימוד תורה, זה לימוד של בטלה. ליברמן, ממתי אתה יודע מה זה תורה? אתה עלית ממולדובה חסר כול. מי קלט אותך פה בארץ? חרדים. אז מה עשית להם? אמרת: נזרוק אותם למזבלה. זה הסגנון שלך, כפיות הטובה שלך. הרי מי קלט אתכם בארץ? ההורים שלי, החרדים, מר גפני, וגם ההורים שלו, שהיו פה. היום אתה רוצה לתת להם וולה? למה מי אתה? אתה מבין את הצביעות שלך? מה אתה יודע? הם שותים קפה ומדברים פוליטיקה. מר ליברמן, אני רוצה להזכיר לך: לא היה כמעט אדמו"ר בארץ שלא הלכת אליו, ליקקת לו. לא היה טיש שלא השתתפת וגפילטע פיש שלא אכלת שם. פתאום החרדים הופכים להיות מבחינתך – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לסיום, בבקשה. נגמר הזמן. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אויבי האומה. למה? בגלל שהאלקטורט שאתה מחפש, כנראה הוא לא מכיר את החרדים, ואם אתה יכול להרעיל אותם ולהרעיל בארות, למה לא? אז לכן אתה מכוון לשם. תראה לאיזה שפל אתה מגיע. תתבייש לך. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. תודה רבה לחבר הכנסת דוד אמסלם. הדובר הבא – חבר הכנסת ישראל כץ. שלוש דקות, אדוני. << דובר >> ישראל כץ (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שר האוצר ליברמן בלחץ, בלחץ כבד. אולי הכיסא נשמט, אולי המדינה חוזרת למצב נורמלי שהרוב קובע מה תעשה הממשלה ולא ההפך, והיום הוא שלף את הסיסמה: בואו נכה בחרדים. יש תקציב לתלמידי הישיבות של 1.2 מיליארד שקלים – 800 מיליון מעוגן בתקציב, 400 מיליון קוראים לזה "כספים קואליציוניים". לומדים, מתפרנסים, כמו כל אחד אחר. והוא אומר היום: אני מוריד 400 מיליון שקלים מתקציב הישיבות. עכשיו זה הביא אותי בדיוק לאותו מקום של איך נהגו ביהודים בכל העולם. כאשר הפריץ היה במצוקה, קרה משהו, קרה איזשהו אירוע פוליטי, משהו ברמת המדינה, הוא חיפש על מי להשליך ואיך לחמוק. ואז אמרו: נכה ביהודים ונציל את המולדת. עכשיו, מה עושה ליברמן, שר האוצר? הוא אומר: נכה בחרדים ונחמוק מתוך הביקורת, נחמוק מיוקר המחיה הנורא שמכה בנו כאן. אמר ליברמן בזמנו סיסמה מאוד פופולרית: אין נאמנות – אין אזרחות. הוא התכוון: אין נאמנות למדינה – אין אזרחות. הוא כיוון את זה כלפי הציבור הערבי, קיבל 15 מנדטים. מאז עבר בתחום הזה הרבה גלגולים, והיום הוא אומר: אם אין נאמנות לממשלה, אז אין כסף לחרדים. כבר לא רמת המדינה. הוא בעצם נוהג כאן כגדולי האנטישמים בהיסטוריה היהודית כאשר הכו ביהודים על לא עוול בכפם רק כדי להסיט את האש. מה הציבור החרדי אשם ביוקר המחיה? גם בזה הוא ניסה להאשים אותם. מה הציבור החרדי אשם שהוא העלה מיסים בניגוד לאזהרות שלנו, שהוא ייקר מוצרים בניגוד לאזהרות שלנו, שהוא לא פרס רשת ביטחון? עד סוף שנת 2022 יש מספיק כסף; אישרנו 8% צמיחה, כל אחוז הוא 400 מיליארד תוספת – עשרות מיליארדים גם אחרי החלוקה. למה לא לסבסד את הדלק, את החשמל, את המוצרים? במקום זה אתה הולך, מעלה מיסים, מייקר, מדליק את מדורת האינפלציה, יוקר המחיה, וכשאתה צריך לתת תשובות לציבור, כי הרבה אנשים כבר קשה להם, מה אתה עושה? בואו נכה בחרדים, כמו שהפריץ הכה ביהודים. זה דבר חמור. זה לא קשור להשקפת עולם, אם מישהו בעד החרדים או נגד החרדים או מישהו חושב שצריך לפעול נגד לימוד תורה כאן, בארץ ישראל, במדינת ישראל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> ישראל כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אני חושב ההפך, אבל לבוא בצורה כל כך צינית, ללא שום היקש הגיוני, ללא שום בסיס עובדתי, לבוא ולהכות ביהודים, בחרדים, שנושאים אלפי שנים – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ישראל כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> – – את אותה מורשת יהודית, שנותנת לנו הרבה מהכוח שלנו כאן, זוהי חרפה שחייבים להביא לסיומה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ישראל כץ. הדובר הבא – חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה. אני נועל את רשימת הדוברים. שלוש דקות, אדוני. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אתמול מדינת ישראל נזקקה לאלפי שוטרים על מנת לאבטח את מה שנקרא צעדת הדגלים. ובאמת מגיע כל הכבוד לאלפי השוטרים, שהצליחו להעביר את הצעדה הזאת בשלום ולכבוש מחדש את באב אל-עמוד. זה מה שהיה, וראינו מראות. ואני שואל את השר לביטחון פנים ואת מפכ"ל המשטרה: האם היו, חברי סמי אבו שחאדה, חברי אחמד טיבי, האם היו עצורים אתמול? ראינו שתקפו נשים – אישה מבוגרת שריססו אותה בגז. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – אל-סידאווי. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מג'ידה? << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> עאידה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> עאידה אל-סידאווי. ראינו עיתונאי, איאד חרב, שתקפו אותו, נתנו לו מכות, חבלות, גנבו לו את הפלאפון. ושמענו אותו, והוא מספר ששוטרים עמדו מהצד וראו ולא נקפו אצבע. << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כמו שעמדו בשייח' ג'ראח. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן. ולכן הצעדה הזאת היא הוכחה לכך שכל האמירות האלה, עיר שחוברה לה יחדיו, הבירה המאוחדת, הן שקר אחד גדול. זו עיר שלא מאוחדת; ירושלים המזרחית היא שטח כבוש והדגל היחיד – – << קריאה >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> דגל של עם ישראל ושל מדינת ישראל. גם מאחוריך. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – שצריך להיות מונף שם הוא דגל פלסטין, ודגל ישראל שם הוא דגל כיבוש ותו לא. << קריאה >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> בחלום. בחלום. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> וכל מה שתעשו לא יעזור ולא ישנה את השטח. יש היום – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה, חברת הכנסת וולדיגר. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> יש היום בירושלים המזרחית 39%, כמעט 40%, כמעט 400,000 תושבים פלסטינים, שכולם אומרים בקול אחיד וגבוה: אנחנו שייכים לעם הפלסטיני, וכאן תקום מדינה פלסטינית וירושלים המזרחית היא בירתנו, ותו לא. וכל מה שאתם תעשו – כוח, אלפי שוטרים, מסתערבים וכל מה שתעשו – לא יעזור לכם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. הדובר הבא, חבר הכנסת עמיחי שיקלי – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי זוהר, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התכנסנו הערב לדיון נוסף במליאה, ערב שבו האופוזיציה שוב ממשיכה במאבק העיקש שלה להפלת הממשלה או להחלפת הממשלה. הסיבה שאנחנו באופוזיציה נאבקים במלוא הכוח והעוצמה לכך שהממשלה הזאת תיפול – – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – שיצאנו, אז אני נשאר. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר_המשך >> ברגע שתסיים ותרצה לצאת, חבר הכנסת אחמד טיבי, אני אוכל לדבר יותר בחופשיות. פשוט הנוכחות שלך טיפה מרתיעה אותי, אז – לא, אתה יודע מה, תישאר. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> אחמד, אתה ראש הממשלה היום, על פיך יישק דבר. אתה לא יכול – – – << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר_המשך >> כמו שאתה יודע, חבר הכנסת טיבי – – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אז אני מאפשר לו להמשיך. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> מצוין. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מודה לך. אני מודה לך. ולכן אני אומר, המאבק העיקש שלנו להפלת הממשלה נובע מהסיבה הפשוטה שהממשלה הזו אינה מובילה את ישראל לחוף מבטחים. ההפך מכך – הממשלה פוגעת בהרבה מאוד פרמטרים, ובראשם ביטחון אזרחי ישראל. גל הטרור האחרון שפקד אותנו הגיע כתוצאה מחולשת הממשלה, נקודה. המקרים הרבים שראינו בחודשים האחרונים, שבהם אזרחי ישראל נפגעו, נובעים מכך שיש כאן ממשלה שמשדרת חולשה כלפי העולם כולו, וגם כלפי אזרחי ישראל. ולכן הדבר הזה משליך גם על נושאים ביטחוניים. אנחנו רואים את זה. אנחנו רואים שקשה מאוד לציבור הישראלי. הוא רוצה את השינוי והוא מייחל למערכת בחירות. ולכן אנחנו מאמינים שאם סוף-סוף תהיינה בחירות בישראל, אנחנו נראה שינוי בהחלטת הציבור. אנחנו נראה שהציבור יצביע לימין, ויוביל אותנו ל-61 מנדטים, והם יובילו למה שאזרחי ישראל מחכים לו. למשל, שינוי ביחסי הכוחות גם מול מערכת המשפט, ונצטרך כולנו לוודא את התיקון לכך שבעצם כל מה שקשור להפרדת הרשויות יישמר, מצד אחד, ומצד שני, כוחם של חברי הכנסת שמקבלים את אמון הציבור יהיה הרבה יותר משמעותי ממה שהוא היום, לאור החלטות לא פשוטות שבית המשפט קיבל בשנים האחרונות בכך שפסל את החלטת רוב העם והחליט שהוא זה שקובע. יחד עם זאת, נצטרך להביא גם משילות בכל חלקי הארץ – בנגב, בגליל ובכל מקום שבו ישנם אזרחים יהודים. את הדברים הללו אנחנו לא מרגישים שהממשלה הזו מביאה לנו, בלשון המעטה, ולכן אנחנו צריכים לשאוף להחלפתה, ובהקדם האפשרי, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים. לסיכום דבריי אומר, אדוני היושב-ראש, ימיה של הממשלה מתקצרים, ימי הבחירות מתקרבים. וכשנגיע לשם אין לי ספק שהציבור הישראלי יבחר נכון, ויבחר בימין, ויעזור לנו, למחנה הלאומי, להקים ממשלה טובה בישראל. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי זוהר. הדובר הבא – חבר הכנסת משה אבוטבול. שלוש דקות, אדוני. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לקרוא מאמר מערכת מעיתון הדרך מלפני כמה ימים. כתבה שכוחה יפה גם להיום. אז אני רוצה באמת שנבין ש"מלבים את אש ההסתה" – זהו שם המאמר: בשבוע שעבר אמר צר האוצר איווט ליברמן כי אין ריח בחירות באוויר, ואף שלח את מי שמריח בחירות להיבדק אצל רופא אף אוזן וגרון. כנראה שליברמן עשה בדיקה והתחיל להריח בחירות – ריח חזק מאוד. מה עושים כשהבחירות מתקרבות וההצלחה היחידה שלך במשרד האוצר היא להדיח את יאיר לפיד מתואר שר האוצר הכושל ביותר בתולדות מדינת ישראל? כשהכלכלה במשבר, האינפלציה דוהרת, המחירים מזנקים, המיסים מכבידים ושום דבר טוב לא נעשה מאז הקמת הממשלה. ליברמן, כמו ליברמן, חוזר תמיד להסתה נגד הציבור החרדי, וחמור מכך – נגד היהדות וקודשי ישראל. מנסה שוב ושוב את הגימיק העלוב והנדוש הזה, שאומנם אין לו הרבה קונים, אבל לצערנו עדיין ישנם כמה שונאי דת – שליברמן דואג שיהיו – שיתחברו לאווירה הרעילה. וכך, מדי ערב, דואג ליברמן שכולם ידעו שהוא נגד החרדים. זה התחיל עם מהלך פגיעה בילדים, כי הם חרדים, והוריהם בחרו לחנך אותם בדרך מסוימת. אלו האויבים של ליברמן, ילדים יהודים תמימים וטהורים, שנגדם הוא נלחם, ואת המעט שהם מקבלים הוא מנסה לגזול ברשעות, באכזריות, ברוע לב. ולא די לו בזה, לא די לו בזה. כחלק ממהלכיו הנבזיים למחוק את היהדות במדינת ישראל, הוא מעוניין להרוס מן היסוד את כל מערך שירותי הדת. אחרי שלל הרפורמות ההרסניות שדחף וקידם באמצעות יוליה מלינובסקי ומתן כהנא, עכשיו הוא פשוט רוצה לעקור לחלוטין את הכול. הוא לא יצליח בזה. הממשלה הכושלת הזו לא יכולה להעביר חוק הכי פשוט שיש, ובוודאי שלא את זה. המטרה היא קודם ללבות שוב את השנאה וההסתה נגד הציבור החרדי, לשלהב את הרוחות של מחנה השמאל, שונאי הדת, ואחרי זה יעמוד נפתלי בנט ויקונן על גן הפלגנות, וכדי ביזיון. תתפלאו לשמוע שדווקא דווח גם כן שבמסגרת הסיכומים במשבר האחרון ליברמן סיכם עם רע"מ על הקצאה של 35 תקנים לאימאמים, אנשי הדת המוסלמים, במשרד הפנים. הוא רק יודע לבוא לדבר נגד האברכים לומדי התורה, לפעור את פיו בצורה סרוחה ומטונפת כלפי אלה שלומדים תורה, שהם שרדו אלפי שנים, ובטח לא מתייחסים אליו. היה תענוג לשמוע את דבריו של שר אוצר אחר, שהיה לפני לא הרבה זמן, מר ישראל כץ – את הדברים החמים שלו שאמר על לומדי התורה. זה אדם שיודע מה זה ערך תורה. זה אדם שיודע להעריך את לומדי התורה. ליברמן, לך הביתה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אבוטבול. הדוברת הבאה, חברת הכנסת קרן ברק – אינה נוכחת. חבר הכנסת אוריאל בוסו, בבקשה. שלוש דקות, אדוני. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, העיתונאי יהודה שלזינגר דיווח לפני שעה על עוד עזיבה בלשכת ראש הממשלה. הפעם זאת עוזרת אישית, נעמי ששון, שעוזבת את הלשכה. כמובן שהוא הוציא פוסט של נופת צופים, על כמה היה לנו טוב, והיא פורסת כנפיים. אז אמרתי לשלזינגר: אתה מעייף אותנו. תתחיל לעדכן מי נשאר שם בלשכה, יהיה יותר קל. זה יחסוך ממך גם את הציוצים, וגם כן את העדכונים העיתונאיים. אבל זה צריך להדאיג את אזרחי מדינת ישראל. לא מדובר בעוד לשכה, בעוד איזה משרדון שעובדים שם אנשים. נמצאת שם כוורת מקצועית, שאמורה להיות, שנמצאת ברזי ניהול המדינה, וככה מתנהלים להם הדברים. בנוסף, היום המו"ל של העיתון לאנשים חושבים: "פעם השמאל הקים את המדינה, וחובשי הכיפות היו אנשים נורמליים ונתנו לשמאל סיוע. היום חובשי הכיפות הם נשאי המחלה הקשה ביותר שעלולה להרוס את היהדות ולתת לה דמות של מפלצת". כל הנאורים שלפני אך יום וחצי תקפו, וכן הרב מאזוז אמר ולא אמר – חיכיתי לשמוע מהם טיפה גינויים, קצת אמירה. קודם כול, אני לא מבין את השמאל. הבאנו לכם ראש ממשלה חובש כיפה שנותן לשמאל את מה שהוא לא חלם – אתם צריכים להעריך את חובשי הכיפות במקרה הזה. זה גם לא מספיק? אבל התקפה כזאת ארסית של מי שהוא מו"ל עיתון, שאמור להשפיע כביכול – ולא שמעתי גינוי של אף אחד מכל הנאורים והאנשים. והיום, כמובן, דברי הבלע של ראש מפלגתך. רק אומר דבר אחד, מכובדי שר המשפטים, באמת בהערכה אישית אליך: אנחנו יודעים שהקרבה האמיתית שהייתה לך לגאון הרב שפירא, זכר צדיק וקדוש לברכה. אם הוא היה היום והיה שומע דברי בלע, שלימוד התורה הוא דברי בטלה, ועל מי הוא מדבר. << קריאה >> שר המשפטים גדעון סער: << קריאה >> אני הסתייגתי. אמרתי בצורה ברורה ביותר. נשאלתי על זה בישיבת הסיעה. אמרתי שלימוד התורה זה דבר חשוב ביותר, שאפיין את עם ישראל כל הדורות. אני מסתייג מהדברים האלה. אלה דברים לא ראויים, וחבל שהם נאמרו. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> אז קודם כול, אנחנו מאוד מעריכים, וטוב שאתה אומר את זה בקולך, וכך צריך להיות. חיכיתי לשמוע מעוד כיוונים, אבל אתם יודעים מה? גם אנחנו – – – << קריאה >> שר המשפטים גדעון סער: << קריאה >> אמרתי מייד אחרי שנאמרו שם. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> יישר כוח. << קריאה >> שר המשפטים גדעון סער: << קריאה >> נשאלתי בישיבת הסיעה על ידי העיתונאים, ואמרתי את הדברים בצורה ברורה ביותר. אין מקום להתבטאויות האלה, ולימוד התורה הוא דבר חשוב לכל עם ישראל. << דובר_המשך >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר_המשך >> יישר כוח, וכך צריך להיאמר, וכך הוא ייאמר. אבל אתם יודעים מה, אפשר לחלוק יותר ופחות בהערכה של לימוד התורה, אבל זה הרס. אנחנו לא הגבנו, כי לא יורדים לרמה הרדודה הזאת והמשפילה הזאת של מי שאומר את זה. אנחנו רק רוצים לאחל לו באמת בריאות הנפש, בריאות הגוף. תודה רבה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> למי? למי? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אוריאל בוסו. הדובר הבא, חבר הכנסת משה ארבל, בבקשה. << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> – – – מי שבירך את אברהם יצחק ויעקב הוא יברך את אביגדור בן – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> שלוש דקות, אדוני. << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> היושב-ראש, תגיד אמן. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> תדגיש רפואת הנפש. << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> אמרתי רפואת הנפש. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> הגוף – הוא לא צריך כל כך. זה בסדר. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. תנו לחבר הכנסת ארבל לדבר, בבקשה. תודה. << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> ניתן לו לדבר. << דובר >> משה ארבל (ש"ס): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, בדקות הספורות שעומדות לרשותי אני פונה אליכם, אזרחי מדינת ישראל כולם – דתיים וחילונים, יהודים וערבים, גברים ונשים, עולים וותיקים. נמצא כאן ראש עיריית אילת לשעבר סגן השר מאיר יצחק הלוי, שיודע היטב מה המשמעות של הכבדה בעול הארנונה על אזרחי מדינת ישראל. אז הינה, דעו לכם, אזרחי מדינת ישראל: עד היום שיטת המדידה של הארנונה במדינת ישראל מתאפשרת אצל כל רשות לפי הנוהג הקיים בתחומה, או לפי מדידה נטו – נטו-נטו זה אומר קירות הבית הפנימיים; יש שיטה נוספת של נטו-ברוטו, שזה קירות הבית הפנימיים נוסף לקירות חיצוניים, חלק מהקירות החיצוניים. ויש ברוטו-ברוטו, שזה כלל הקירות – המעטפת החיצונית של הדירה. גם שר המשפטים שנמצא כאן, שבעברו היה שר הפנים, מכיר את הסוגיה הזו ונמנע בעבר מלקבל החלטה שתביא בסופו של דבר להכבדה בעול המיסים של הארנונה בשיטת מדידה של ברוטו-ברוטו. ואני מקבל לידיי את טיוטת חוק ההסדרים שהפיץ משרד האוצר – – << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> מי אחראי לזה? << דובר_המשך >> משה ארבל (ש"ס): << דובר_המשך >> – – ושם, בטיוטה הזו – – – << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> איזה שר אחראי לזה? << דובר_המשך >> משה ארבל (ש"ס): << דובר_המשך >> מן הסתם שר האוצר. והינה, בטיוטה מופיע סעיף שכזה, אזרחי ישראל: "סמכות שר האוצר ושר הפנים, כאמור בסעיף 9(ב) לחוק, תורחב כך שיוסמכו לאשר גם שינוי שיטת מדידה של שטח הנכס שעליו תשתלם הארנונה, באופן שתוכל להטיל מועצת הרשות המקומית ארנונה על מטר רבוע שעליו לא הטילה ארנונה עד לאותה שנה. שינוי כאמור יחול על כלל הנכסים בתחום הרשות המקומית, וזאת באופן קבוע לאחר שיינתן לו אישור השרים כאמור". המהלך הזה, שמתווסף להתייקרות מחירים ולאינפלציה דוהרת, ולעליות מחירי הדיור, הוא פגיעה אנושה בכלל אזרחי מדינת ישראל, מכלל המגזרים, מכל העדות. אני קורא לכם, אזרחי מדינת ישראל: תתעוררו, קומו ותאמרו לממשלה הרעה הזו: תעצרו את הפגיעה בהכנסתם של אזרחי מדינת ישראל ובצורך שלהם לבוא ולממן עלויות ארנונה. רוצים לשנות, רוצים לעשות שיטת מדידה אחידה? זה מצוין, תעשו אותה נטו-נטו. כאשר שיטת המדידה תהיה נטו-נטו, הרשויות המקומיות אולי תצטרכנה למצוא מקורות תקציביים נוספים, אבל תהיה שיטה אחידה באופן שלא יפגע בהוצאות רבות מאוד של דיור שישנן לאזרחי מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ארבל. הדובר הבא, חבר הכנסת יואב בן צור – בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, משל ידוע מספר על חקלאִי שהוצאותיו עלו. הוא בדק את ההוצאות וגילה – – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> חקלַאי. << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> החקלאי. מסכים. לוי אשכול אמר: אשראִי. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אשראי. גם הוא וגם גולדה מאיר לא היו מי יודע מה בעברית. << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> הוא ביקש מבן-גוריון שייתן לו אשראי. קרדיט – אשראי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> מיכאלי, אתה מתחרה במיכאלי? << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> משל ידוע מספר על חקלאי שהוצאותיו עלו. הוא בדק את ההוצאות וגילה שהחמור שלו אוכל אבוס רב. עלויות המזון ועלויות האחסון הן רבות מאוד וגם פינוי הפסולת עולה לו הון. החוואי התייעץ עם מועצת הכפר, שהם היו אנשים מנוסים שפועלים לפי מחקרים בין-לאומיים. הוא קיבל מהמומחים המלצה למתווה חדשני, והוא גם שמע מהם שכך עושים בעיר הגדולה. החליט החוואִי – או החווַאי – לעשות ויצא למסע פרסום על הרפורמה החדשנית באזור שבו מסתובב החמור והחל להאכיל את החמור בפחות מזון מדי יום, באופן שתהיה לחמור הזנה ראויה לצרכיו אך לא יכביד יותר מדי על הכיס של הבעלים. והינה, חולפים הימים ויש ירידה בצריכת המזון ובסעיף ההוצאות הכללי, והחמור צרך מזון בחצי מהכמות שהיה רגיל קודם לכן, והכול היה נפלא. החוואי בחן את הסתגלות החמור להרגלי התזונה החדשים, ובאו המומחים, בדקו ושיבחו את החוואי על היוזמה החדשה לקיימות נבונה, שבעקבותיה הוצאות המזון ירדו וגם נרשמה הפחתה בזיהום הסביבתי. יום אחד מגיע החוואי לאורווה ומגלה שהחמור התפגר, מת. החוואי היה מאוכזב. איך ייתכן שהחמור מת? הרי הוא כלכל אותו לפי ההוראות, ודווקא החמור שלו לא שמע למומחים ומת. הרי הוא היה ממש קרוב להצליח לאזן את העלויות שלו, והעולם יכול להיות ירוק יותר. והנמשל, רבותיי, ברור. השרים יוצאים בהכרזות על רפורמות בתחבורה הציבורית, במירון, בזיהום הסביבתי, בצריכת החד-פעמי, בדיור, במזון. לאחר תקופה קצרה הם יוצאים בכותרות על הצלחת הרפורמה שלהם, בדמות צניחה בשימוש בחד-פעמי וסקרים משונים על אופן ושימוש התחבורה הציבורית ועל הצלחת האירוע במירון. רק שכולנו יודעים שהבעיה שלנו היא הניתוק שלהם מהמציאות. אתם הורגים כלכלית את האזרחים שלנו. די לכפות עלינו דעות פרטיות ואג'נדות שעובדות במדינות ה-OECD ושלא מתאימות לישראל. להעלות מיסים לאזרחים על חד-פעמי מזהם זה ירוק ויפה, אבל זו צביעות וזה לא מתאים לארץ שלנו. איך ייתכן לדרוש מהאזרחים להיות ירוקים כאשר המדינה לא? הרי אתם עושים הנחות – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> סיום, בבקשה. << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> אני מסיים. הרי אתם עושים הנחות למפעלים מזהמים. ידעתם שהאוצר דרש לבטל את חובת חברת החשמל לעמוד בחוק אוויר נקי כי הם לא מסוגלים לספק אוויר נקי לאזרחים? כן, כן, כך מופיע בטיוטת חוק ההסדרים שהזכיר חברי משה ארבל, שפורסמה בשבוע שעבר. זה חוצפה, זה זלזול ממשלתי, כיוון שבישראל מתים 2,400 איש בשנה כתוצאה מזיהום אוויר – לא מהזיהום של החד-פעמי. תטפלו בהם לפני שאתם מטפלים באזרחים הקטנים. וכן הדבר ברפורמה של התחבורה הציבורית. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה, אדוני. אתה כבר בדקה מעבר לזמן. אז משפט לסיום, בבקשה. << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> הינה, אני מסיים. גם ברפורמה של התחבורה הציבורית עדיין משיתים על האזרח מיסים בלי חשבון. חייבת להיות ראייה כוללת של הדברים, והתוצאה של חוסר הראייה המרחבית שלכם – היא פוגעת בעם, מובילה אותו לעברי פי פחת כלכלי. מנותקים, הביתה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יואב בן צור. הדובר הבא, חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח. חבר הכנסת דוד ביטן. אחרי הבדיחה על החמור, מצפים גם לבדיחה שלך. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> איזה בדיחה? אה. עם המונית? לכן באתי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, לא. דיברתי על החמור, למרות שזו לא הייתה בדיחה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> איזה חמור? סיפרת בדיחה על חמור? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתה לא הקשבת ליואב בן צור. << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> ביטן, ככה? ככה, ביטן? עד שאני מספר בדיחה אתה לא שומע. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אבל שים לב, חבר הכנסת בן צור, שים לב שאני הקשבתי למלוא דבריך. << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> – – – של החמור. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רק רציתי להבין. אתה התכוונת לעם, נכון? חבר הכנסת בן צור. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> שלוש דקות, בבקשה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> קודם כול, אני יכול לספר בדיחה אבל זה יהיה על הזמן שלי, אז מה. בן צור, מכיוון שסיפרת בדיחה, אני אספר לך בדיחה על חרדים. אבל אל תיקח ללב, כן? בא איזה מישהו לבני ברק, נכנס לחנות שמוכרים שם מוצרים – אתה יודע, בגדים, כל מיני, של חרדים. הוא אומר לו: מה זה, כמה עולה הכובע? אז הוא אומר לו: הכובע הזה 200 שקל. טוב, אפשר לקבל את הכובע בלבן? אומר לו: לא, רק שחור, אין לנו לבן. טוב, בסדר. תביא לי את המעיל. הוא אומר לו: המעיל – 600 שקל. אתה יכול להביא לי אותו בלבן? הוא אומר לו: לא, אין לנו לבן – רק שחור. אומר לו: טוב. והתפילין – אתה יכול להביא לי אותם בלבן? אומר לו: תפילין זה 1,000 שקל, אבל שוב פעם, אין לנו בלבן – רק בשחור. טוב, כמה זה עולה? אומר לו: 1,800 שקל – משלם לו. אתה שומע, בן צור? << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> נו. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אומר לו: אפשר לקבל קבלה? אמרתי לך: רק שחור – אתה לא מבין? << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> כן, אבל אתה יודע מה הסיבה? מאז שעברתם – – – אנחנו עובדים רק בשחור. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> טוב, מה, אתה מוסיף דקה? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אמרתי, ואני עומד במילה, אני אוסיף לך עוד דקה. בבקשה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> טוב, האמת היא שהיום שמעתי את שר המשפטים ברדיו, או שיצא איזה ציוץ. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – אתה מוסיף דקה – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> יצא ציוץ שבו הוא אמר שממשלה חייבת להעביר חוקים; אם היא לא יכולה להעביר חוקים, אין טעם בממשלה הזאת. והינה היום הורידו חוק מסדר-היום – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רק שנייה. חבר כנסת קיש, חבר הכנסת טופורובסקי, כל האספה הזאת לא מכבדת את חבר הכנסת ביטן. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> באמת, אתם עושים צחוק? << קריאה >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אנחנו – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אם יש הסכמות – – – << קריאה >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אני בטוח שחבר הכנסת ביטן סומך את ידיו על – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני אתן לכם לדבר על הסכמות. יש הסכמות? << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> תראה איזה חיוך – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – – כשאני תורן – – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> גם הסתפרת, גם אתה נראה כולך מחייך – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר, א. מכיוון שאני – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, באמת, חברים, זה מפריע. תעמדו בבקשה שם בתחילת האולם ולא באמצע, זה מפריע לנואמים. תודה, תודה רבה. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> בקיצור, שר המשפטים אמר שאי-אפשר לנהל ממשלה אם אי-אפשר להעביר חוקים. והינה היום הורידו לו חוק ובשבוע שעבר הורידו לו חוק, אז ברור שהיום הוא מגיע למסקנה הזאת שלממשלה הזאת אין בעצם זכות קיום אם היא לא יכולה למשול והיא לא יכולה לנהל בכנסת הליכי חקיקה מסודרים. אני מקווה שהוא יבין את הרמז שאין לו מקום בממשלה הזאת. חשבתי שכל אנשי הימין בממשלה, כולל ישראל ביתנו שקוראים לעצמם ימין, יבינו את העניין, שאי-אפשר לנהל את הקואליציה במצב שאין להם רוב מובנה בתוך הקואליציה, והיכולת היחידה שלהם היא להעביר או בהסכמת רע"מ או בהסכמת הרשימה המשותפת. זאת אומרת, היום הקואליציה לא יכולה להעביר חוקים בלי הסכמה שלהם. במצב הזה – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> גם אתם לא. << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו לא צריכים להעביר חוקים, אנחנו אופוזיציה. אולי לא ידעת, אבל זה המצב. אופוזיציה – – – << קריאה >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אבל אתם כן מעבירים – – – << דובר_המשך >> דוד ביטן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני אגיד לך. אופוזיציה לא צריכה להעביר חוקים, ואני לא מהאנשים שחושבים שאם מעבירים איזה טרומית, צריך למחוא כפיים – מכיוון שבסופו של דבר זה לא רק להעביר בטרומית; צריך להעביר את החוק בקריאה שנייה ושלישית, ואת זה אף אחד מהאופוזיציה לא יכול לעשות, מכיוון שמה ועדת הכנסת עושה? מקפיאה את זה ישר לחצי שנה ולא מקדמת את זה, לכן אני לא מתרגש מזה. אופוזיציה – זה לא הבעיה שלה, וזה לא החובה שלה. היא חייבת להעביר חוק אחד: חוק פיזור הכנסת או אי-אמון קונסטרוקטיבי. מעבר לזה היא לא צריכה. אני אומר, ואני קורא לכל האנשים שקוראים לעצמם ימין לעזוב את הממשלה הזאת. הגיע הזמן שלא רק תדברו על ימין, אלא גם תעשו ימין – ימינה פנה לכיוון ממשלה בראשות נתניהו, ממשלה של הליכוד. הגיע הזמן לעשות את זה, וטוב מוקדם מאשר מאוחר, מכיוון שהיום הציבור, אתם רואים, מפנה לכם עורף, כיוון שהוא כבר מבין שאתם לא ממשלה שמסוגלת לבצע דברים, לא ממשלה שמסוגלת להחליט על דברים ולא ממשלה שיכולה לקדם דברים. מכל הדברים האלה ברור לגמרי שהגיע הזמן שתעשו את הצעד הנחוץ. תודה רבה. תודה שנתת לי זכות דיבור למרות שנרשמתי – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> גם נהנינו מהבדיחה, הכול בסדר. תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן. הדובר הבא, חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי. חברים, אני חוזר: את כל הדיבורים שם תעשו מחוץ לאולם. זה מפריע. << קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >> יבגני, הרבה זמן לא סיפרת בדיחות, אתה בעצמך. << קריאה >> קריאה << קריאה >> הוא לא חזק בבדיחות. תשאל את דוד, הוא יגיד לך. זה לא הולך, הוא לא מספר טוב. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> זה ממש מפריע. שלוש דקות, אדוני. בבקשה. << דובר >> סגן שרת החינוך מאיר יצחק הלוי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הבוקר בשעה שש וחצי בבוקר יצאתי מביתי באילת על כביש הערבה לכיוון כנסת ישראל, ואני חייב להגיד לכם שנסעתי כמו בנסיעת אקסטרים. חיכיתי להגיע ליעד, וכשהגעתי לכנסת אחרי כארבע שעות התקשרתי לכל הסובבים אותי להגיד להם שהגעתי בשלום. אני מניח שכל מי ששומע את מה שאני מספר מבין שהאירוע הזה הוא אירוע בלתי נסבל, כאשר בכל שבוע – בכל שבוע, אני מדגיש, בכל שבוע – חוזר על עצמו הריטואל של תאונה שבמקרה הטוב היא תאונה קשה, ובמקרה הגרוע היא תאונה קטלנית שבדרך כלל באה במפגש של שתי המכוניות. על הכביש הזה – – – << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> סגן השר, ב-20 השנים האחרונות 80 הרוגים. << דובר_המשך >> סגן שרת החינוך מאיר יצחק הלוי: << דובר_המשך >> על הכביש הזה – בדיוק על זה אני מדבר – בכביש הזה, על פי נתונים שקיבלנו מאור ירוק, בשנים האחרונות בכל חודש נהרג תושב. בכל חודש נהרג תושב במדינת ישראל על הכביש האיום הזה. אני אגיד לכם מה הדבר היותר טרגי מבחינתי: כשאתה יוצא מאילת, לאורך 60 הקילומטר הראשונים, כביש ששודרג במשך 17 שנים, מתקופת שאול מופז ועד התקופה הזו – אף לא תאונה חזיתית אחת, אף לא הרוג אחד מתאונה חזיתית על הקטע המשודרג. והינה אני אומר לכם, זה פשוט איום ונורא לראות את מה שקורה. אתה נוסע 60 קילומטר בצורה בטוחה, מסודרת, טובה; אתה ממשיך לכיוון מסלול שהוא מסלול קוטל והורג אנשים. זה מצב בלתי נסבל. לפני שלושה ימים, בשבת בערב, ארבעה אנשים איבדו את חייהם. מפה אני שולח את תנחומיי למשפחות, וכמובן איחולי החלמה מהירה לפצועים, ואני שואל: למה זה קורה? רק בחודש האחרון נהרגו חמישה אנשים. עכשיו, בואו נזכור – מדובר בכביש שהוא בעל ערכים אסטרטגיים משמעותיים למדינת ישראל: זה הכביש שמוביל לעיר הדרומית ביותר; זה כביש בין-לאומי; זה כביש שעליו נוסעות מאות משאיות בחודש. הגיע הזמן לעשות מעשה. אני אספר פה לחברים – אני רואה פה את דודו אמסלם ואת ביטן ואת שאר החברים. אני זוכר שכאשר אני שבתי רעב על אירועי שדה דב והדיונים בוועדת הפנים – אמרתי והתרעתי, אדוני היושב-ראש, שלסגירת שדה דב יהיו שלוש השלכות, זה נאמר בצורה הברורה ביותר: האחת, אנחנו נסגור את המרחב של תעופה פנים-ארצית – ואני יכול להגיד היום שהיא התבטלה לחלוטין. הדבר השני שאמרתי שיהיה גרוע הוא לאבד את חברות התעופה הישראליות – וזה קרה. הדבר השלישי, הדבר החמור ביותר – לצערי הרב, אשר יגורנו בא לנו: אנחנו נראה עוד ועוד תאונות קטלניות על הכביש הזה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> סגן שרת החינוך מאיר יצחק הלוי: << דובר_המשך >> לכן – אני מסיים בשני משפטים, אדוני היושב-ראש. המתווה שצריך להוציא לדרך אומר כך: האחד, להפעיל לאלתר את ה-300 מיליון שקל שאושרו לאחרונה לטובת שדרוג 20 קילומטר נוספים. הדבר השני, לאפשר מהר לחברת נתיבי ישראל לגמור תכנון של הקטע עד צומת הערבה. והדבר החשוב מכול – עוד בימים הקרובים לאשר את תוכנית החומש במשרד התחבורה כדי שנצא לשדרג את הכביש עד צומת הערבה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר יצחק הלוי. הדובר הבא – חבר הכנסת אחמד טיבי. אני חייב להגיד, סגן השר: גם אני לפני שבוע נסעתי לאילת. בדרך מאילת בחרתי מסלול ארוך יותר ונסעתי דרך כביש 40 ולא דרך כביש 90, דווקא מתוך חשש כמו שאתה תיארת. אז בהחלט כולנו מתחברים לדברים שלך, ואני חושב שאתה כנציג הממשלה יודע בדיוק מה הממשלה הזאת עושה גם בנושא הזה. אבל בהחלט כולנו חרדים וחוששים מהנושאים שהעלית. תודה. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אדוני, שלוש דקות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה. רק שנייה, רק שנייה, עוד לא הפעלתי שעון. חברים, מנהלי סיעות, אתם עושים רעש. אני מבקש גם משמאל וגם מימין – זה ממש ממש מפריע, חברים. יש הסכמות, אין הסכמות – תצאו מהאולם, תסכמו את זה – אבל זה מפריע. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> קטי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אדוני הנואם, אתה עדיין לא היושב-ראש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, אל תתחיל לי פה עכשיו. אתה תהיה פה, תסדר. מנהלי סיעות, בבקשה לשמור על השקט שם באולם – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הוא חדש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, אני כבר לא חדש. הכול בסדר. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אפילו חוש הומור אין לך. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תאפשרו – שקט באולם. תודה. שלוש דקות, אדוני. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה רבה. כל העולם הסתכל על מצעד השנאה, מצעד הדגלים בבאב אל-עמוד, ולא שמו לב למצעדי שנאה נוספים בליד, יאפא, רמלה. מה עומד מאחורי המצעדים וההפגנות האלה? << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> לוד. לוד. לוד. לוד. יפו ולוד. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ליד. ליד. וזה הוכחה שזה לא ירושלים. מדובר באותו רקע, באותה קבוצת אנשים, אותו גרעין תורני כמעט, וקבוצות גדולות של הציונות הדתית, שחלקן השמיעו את הקריאות: מוות לערבים, מוחמד מת, שירין מתה, אחמד טיבי מת, יישרף לכם הכפר, וכל הלקסיקון המגעיל והנבזי הזה. גם בלוד. למה צריך לעשות צעדה כזאת, שהיא פרובוקציה ברורה? כי זה אותו גרעין תורני שמטרתו גם לפגוע במה שקרוי המאזן הדמוגרפי בליד, או יאפא, או רמלה, או עכו, או חיפה גם כן. יש כאן מניע אנטי-ערבי מובהק, שחושב שעליונות יהודית היא פלטפורמה, והביטוי Jewish Supremacy הוא ביטוי גזעני. הפגנות וצעדות כאלה מתאימות ל-KKK, קו קלוקס קלאן – קבוצה גזענית. בנוסף, בבאב אל-עמוד הותקפו אנשים, עיתונאים, גנבו מכשירי טלפון, ריססו עיתונאים בפלפל. איאד חרב, כתב משטרה של התאגיד, נורה, והוא סיפר שהיו שוטרים שלא נקפו אצבע, עמדו מהצד, כי חלק מהשוטרים והמג"בניקים משתלבים יפה בהפגנה וברקע האידיאולוגי שלה. אתה רואה בסרטונים – רואים שמכים, ובכל זאת הם לא נוקפים אצבע. עד כדי כך שגם בחווארה חיילים ומתנחלים מורידים דגל, מן חווארה. לכן, זה אומר שהכובש לא בטוח בעצמו, והנכבש יותר חזק בעמדתו, באמונה שלו. אני אסיים במשפט על הפגנת המורים. מדובר בהפגנה צודקת, עם דרישות צודקות לגבי העלאת שכר המורים, שנשחק, ויש לבוא לקראתם – אלפי מורים. גם מגזרים שונים של עובדים ומקצועות. אני אסיים בציטוט של יאנוש קורצ'אק: "הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, והדואג לדורות מחנך אנשים". תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. הדובר הבא – חברת הכנסת מירי רגב, בבקשה. אחריה – שמחה רוטמן. 26 כרגע. << דובר >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר >> למה אין פה שר תורן? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> היה פה שר. יש פה שר. חמד עמאר באולם. יש, יש שר באולם. הינה, יש שר. חמד עמאר באולם. << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> מי זה? איפה הוא? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> השר חמד עמאר באולם. הוא פה. שלוש דקות, גברתי. << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> שלום, שלום, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אתמול צפינו בעוצמה של עם ישראל. אלפים מכל רחבי הארץ שהגיעו לחזק את ירושלים, בירתנו המאוחדת, ולהניף את דגל ישראל בגאווה מול ממשלה שמורידה את הדגל לחצי התורן. יצאו לרחובות אזרחים שנמאס להם; נמאס להם מממשלה שבה השרה תמר זנדברג קוראת להנפת דגל ישראל "התרסה", ושבה השר פריג' מחרים את ישיבת הממשלה לרגל יום ירושלים. יצאו לרחובות המוני אזרחים לבושים בחולצות לבנות, מניפים דגלי ישראל, המוני אזרחים שנמאס להם לראות את הפגיעה בזהות היהודית, וצעדו בגאווה ברחובות ירושלים בירתנו הנצחית עד לכותל המערבי ודרך שער שכם, בלי פחד ובלי חשש. את בנט, לפיד, כהנא, שקד, סער, לא ראינו אתמול. הם פחדו להוציא את האף שלהם מהבית, כי הם יודעים מה הציבור חושב עליהם. לציבור נמאס לשמוע שליברמן אומר שזה לא לימודי קודש אלא לימודי בטלה. איזה בושה. נמאס להם לשמוע את שרת החינוך שרוצה לצמצם את לימודי התנ"ך. יצאו לרחובות המוני אזרחים שנמאס להם שחיילי צה"ל וכוחות הביטחון מסכנים את חייהם בזמן שהקואליציה הזאת מעבירה כספים לארגוני טרור. ובקואליציה הזאת יושבים אנשים שקוראים לחקור את חיילי צה"ל בהאג. נמאס להם מקואליציה צבועה שאומרת שהיא בעד אזרחים, בעד אוכלוסיות מוחלשות, ובפועל ממוטטת את החקלאות הישראלית ומטילה גזרות על בעלי לולים ציונים בצפון הארץ; שאומרת שאכפת לה מילדים, ובפועל מבטלת את התקנה לשכחת ילדים ברכב, ולא אכפת לה שכל חודש מוצאים את מותם פעוטות ברכב לוהט; ממשלה שאומרת שאכפת לה מהפריפריה ומהחלשים, ובפועל מעלה ב-130% את מחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית. אנשי דימונה, נתיבות, ירוחם, טבריה, ערד, קריית שמונה, אופקים, באר שבע, רהט, ביתר עילית, ישלמו יותר ב-5.5 שקלים על האוטובוסים. הם רוצים – הגב' מיכאלי – שהפריפריה תממן את החזקים, שתל אביב והמרכז לא ישלמו יותר. הם לא ישלמו מס גודש, והחלשים והפריפריה יממנו אותם. טוב עושה יושב-ראש ועדת הכלכלה מיכאל ביטון שנלחם למען הפריפריה, שלא ישלמו מחיר של עוד 5.5 שקלים לתחבורה הציבורית. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לסיום, בבקשה. << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> זאת הקואליציה, שעשתה עליי סיבוב תקשורתי והצביעה נגד החמרת ענישה לאנסים. אל תדאגו, לא פתחו עם זה מהדורות חדשות, לא פתח עם זה אברמוביץ' ולא בן כספית, כי כולם הם חלק מהנדוס התודעה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> התקשורת, יחד עם הממשלה הזאת, הם חלק מהנדוס התודעה. וטוב עשו ראשי האופוזיציה שקיבלו החלטה. לא מנשימים יותר את הקואליציה הזאת. זאת קואליציה שתיפול, כי אין לה רוב ציוני; אין לה רוב יהודי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה, מירי. << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> זאת קואליציה שתומכת – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מירי מרים רגב (הליכוד): << דובר_המשך >> – – באותן מפלגות שתומכות בתומכי הטרור. ולכן תפקידם ללכת הביתה ומהר. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מירי מרים רגב. הדובר הבא – חבר כנסת שמחה רוטמן, בבקשה. אני שוב קורא למנהלי הסיעות, בעיקר עכשיו מהצד של הקואליציה – אתם עושים רעש בלתי נסבל. בבקשה, קצת פחות רעש. שלוש דקות, אדוני. << דובר >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני אשמח אם תתחיל – פשוט הרעש באמת קשה. אני אשמח להתחיל. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו יכולה להיות אולי מבוססת על רעיון טוב אחד או שניים, אני לא כל כך בטוח, אבל מה שברור הוא שהצעת החוק הזו היא עיסוק בטפל. היא עיסוק בטפל כי הבעיה שאיתה מדינת ישראל מתמודדת זו בעיית מחירי הדיור. ובהצעת החוק הזאת מה הבשורה גדולה? שלמה, מה הבשורה הגדולה בהצעת החוק הזאת? שההצמדה של החלק של הקרקע – שלא יצמידו. חשוב. אני לא מזלזל. בשביל זוג צעיר שקונה דירה כל שקל קובע, זה נכון, אבל עם כל הכבוד, הבעיה המרכזית היא מחיר הקרקע, שפה מדינת ישראל היא המונופול, והיא קובעת מחירים, והיא השחקן היחיד בשוק, והיא מעלה את מחירי הדיור בגלל שהיא לא משווקת מספיק קרקעות. היא מחזיקה בכל השרשרת. הסיבה השנייה שמעלה את מחירי הדיור במדינת ישראל היא שהפער בין הזמן שאתה קונה דירה – על הנייר או לא על הנייר – עד שאתה מקבל אותה הוא מאוד גדול, אז המדד גדל בפרק הזמן הזה. מה קורה בפרק הזמן הזה? פרק זמן אדיר של ביורוקרטיה. מהרגע שנחתם הסכם לפיתוח שכונה עד שקמה שכונה, בזמן המקביל – בעבר בנו את בניין האמפייר סטייט מהר יותר ממה שלוקח לבנות בשטח קרקע בישראל שכונה. הביורוקרטיה הישראלית, הליכי התכנון הבלתי-נגמרים, הליכי הבנייה ורישוי הבנייה – מישהו עשה פעם בדיקה במשרד השיכון כמה שלבים נדרשים כדי לאשר שכונה? כמה זמן הם לוקחים? הזמן הזה, אנחנו משלמים עליו כסף, אנחנו משלמים עליו ריבית, אנחנו משלמים עליו הצמדה. בזה הצעת החוק הזאת לא מטפלת. יש המצאה ייחודית למדינת ישראל, דוח מבקר המדינה עסק בה: הסכמי גג. אנחנו צריכים לחתום הסכם עם רשות כשאנחנו רוצים לשכנע אותה שתבנה יחידות דיור נוספות. למה? בגלל שיחידות הדיור שנבנות גורמות נזק לרשות. כל ראש רשות רק אומר, אל תביאו לי אזרחים, אל תביאו לי תושבים, כי כל תושב שמגיע עולה לי יותר ממה שהוא משלם במיסים. למה? כי אנחנו לא נותנים לרשויות את האפשרות להטיל מס אמת על התושבים שלהן. בשלטון המרכזי, שרת הפנים אילת שקד עומדת לה בראש משרד הפנים, והיא צריכה לאשר כל העלאה או הורדה של ארנונה. מי שמע על דבר כזה? במקום לתת לרשויות להתנהל באופן עצמאי. אנחנו משלמים את המחיר, והרשויות לא מתחרות – לא אחת עם השנייה ולא אחת עם עצמה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> משפט לסיום, בבקשה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לכן ההצעה הזאת תשפר את המצב, אולי, לכמה רוכשי דירות עם עניין ההצמדה. אני בטוח שהקבלנים ימצאו את הדרך להתגבר על זה. לא משם תבוא הבשורה. אתם רוצים מחירי דיור נמוכים? אתם רוצים שמחירי הדיור ירדו? תשחררו את שוק הקרקעות ואת שוק הנדל"ן במדינת ישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת שמחה רוטמן. הדוברת הבאה – חברת הכנסת קטי קטרין שטרית, בבקשה. חבר הכנסת קריב, חבר הכנסת גלעד קריב, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. איך שבאת לשם, ישר שומעים אותך ואת מנהלי הסיעות. שמעו אותך חזק. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לקטי אני לא מפריע. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לדבר איתכם על הנדסת התודעה של סערת מצעד הדגלים. אתם יודעים, ביום חמישי קיבלתי טלפון מחברה טובה שהבן שלה היה אמור לצאת למצעד. היא שאלה אותי: קטי, תגידי, מה אומרים? האם זה מסוכן? שכנה מולי גם שאלה את אותו דבר לגבי הבת שלה, מתארגנות כמה בנות שרוצות לצאת למצעד הזה. אמרתי לה – בוודאי ובוודאי, משום דבר לא צריך לפחד, מכלום. אמר רוזוולט שמי שמפחד מהפחד – הפחד באמת נמצא בקרבו, בפנים. אתמול גם אני השתתפתי במצעד הזה, וראיתי עשרות, מאות ואלפי חבר'ה צעירים שרים, שמחים, מניפים את הדגל היפה שלנו, הדגל הטוב שלנו, דגל כחול לבן. התמלאתי גאווה. איזה יופי, איזה מראה מדהים. אבל אתם יודעים מה, כשחזרתי הביתה בערב, בשעות המאוחרות, הדיווחים שיצאו מאמצעי התקשורת היו ככה: עימותים, טרור, הפחדה. זה קולו של האויב שמכרסם בנו פנימה, זה העמלק שמזנב בנו, בחלשים. אמרתי, איפה כל הצהלה, השמחה והריקודים והשירים שפתאום נעלמו לאיזה סוג של דיווחים – עימותים אמש בירושלים? אז איך אתם יודעים שבעצם האירוע הזה נהפך לסוחף? לי יש מדד: כשראיתי שם משפחות עם עגלות, נכים עם כיסאות גלגלים וקביים, בנות חילוניות לצד בנות דתיות, בנים חילונים לצד בנים דתיים – אמרתי לעצמי שזאת בעצם ההצלחה של האירוע – שכל עם ישראל הרגיש שהוא מזדהה עם הדגל, מזדהה עם המצעד. ואז התחילו השאלות בתקשורת – צריך להודות לממשלה הזאת על כך שהצעדה עברה במתווה הרגיל הזה. אז אני רוצה להגיד לאותם צוהלים שאומרים שזה בזכות הממשלה הזאת. להזכירכם, מתוך 12 שנות כהונתו של נתניהו, 11 פעמים עברו במתווה הזה ולא עשו מזה איזו חגיגה. בשנה שעברה בהמלצת מערכת הביטחון לא אפשרו למצעד הזה לעבור דרך שער שכם – מערכות הביטחון. הייתה להם אפשרות לעבור משם, והם לא עברו. המנדט אז, בשנה שעברה, היה אצל לפיד, וכל פעולה של נתניהו בניגוד להמלצת המערכת הייתה מייד נתפסת כניסיון להגיע להסלמה, אז בנט לקח החלטה מגובה מכל ראשי המערכות. החמאס שחטף ב"שומר חומות" בתקופת נתניהו היה הבסיס שעליו הממשלה הזאת רכבה – להתעקש ולא לספור את האיומים של האויב. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> נא לסיים, בבקשה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> אז לכם אני אומרת – עם ישראל יצא במפגן אהבה ציונית. שלונסקי אמר שבני ישיבות ובנות אולפנה הם לא עם ישראל, ואחר כך הוא יבכה על השיסוע והפילוג בעם ישראל, כשדווקא במחנה הזה נמצא הפילוג. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה, קטי. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> ראש הממשלה החלופי לא חגג אתמול את יום ירושלים, הוא אפילו לא העלה פוסט, למעט ישיבת הממשלה. הוא היה עסוק בלקטלג את החוגגים כלהב"ה ולה פמיליה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> משפט אחרון. עם ישראל השיב אתמול תשובה מוחצת לפוסט-ציונים ולפוסט-ציונות. שום פוסט – אנחנו נמצאים בעידן הציונות הפועמת. אשרינו שזכינו להיוולד בעידן הזה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת קטי קטרין שטרית. הדובר הבא – חבר הכנסת סמי אבו שחאדה. שלוש דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, לאחרונה התפרסם דוח שמסכם את אירועי – אני לא יכול, אני לא שומע את עצמי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת ביטן – בסדר, אני מטפל. הינה, הוא כבר יצא. אני אתן לך שלוש דקות. רק שנייה. יושב-ראש הקואליציה בפועל חבר הכנסת טופורובסקי. בועז, חבר'ה, אפשר לסכם את זה מחוץ לאולם? חברים, בועז, תודה. אתם עומדים ליד הדוכן ומסכמים את זה. תודה. אני אתן לך שלוש דקות. << דובר_המשך >> סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, לאחרונה התפרסם דוח של פרקליטות המדינה. זה לא גוף שאמור לייצג את הגרעינים התורניים בערים המעורבות ולפרסם את הנרטיב שלהם למה שקרה באירועי מאי האחרון, זה גוף רשמי. המדינה, פרקליטות המדינה, פרסמו דוח על איך הם רואים מה קרה באירועי מאי 2021 ומה היה תפקידם בתוך האירועים האלה. כמובן, אחרי הקדמה חשובה על כמה הם עבדו קשה וכמה היה להם קשה וכמה הדברים היו מסובכים, ועם זאת, הם התמודדו – אחרי כל הפרגון העצמי הזה אתה קורא דוח שאין לו שום קשר ולא אובייקטיביות, שמאמץ נרטיב של צד אחד ומנסה לקדם אותו גם בתוך הפרקליטות. אני רוצה לדבר על מקרה ספציפי אחד, כבוד היושב-ראש. בעיר לוד במאי 2021 נהרגו שני אזרחים: יגאל יהושע ומוסא חסונה. יש לנו המון פירוט בדוח לגבי ההריגה של יגאל יהושע, שהיא עדיין לא כל כך ברורה, ויש חקירות ויש עצורים עד היום – מה היה התהליך, מה נעשה, פירוט שלם. מה לגבי האזרח מוסא חסונה, שנהרג, נרצח באותם אירועים? מוסא חסונה, שגר באותה עיר לוד, ונרצח באותם אירועים שעליהם נכתב הדוח, לא קיים, למרות שהם יודעים מי רצח את מוסא חסונה; הוא גם מודה שהוא רצח את מוסא חסונה. אלה שבפרקליטות חשבו שזה לא דבר חשוב. מה ההבדל בין יהושע לחסונה, כבוד היושב-ראש? ההבדל – שזה יהודי וזה ערבי, זה ההבדל היחיד. אותו אירוע היסטורי, אותם דברים, אותו זמן אותו מרחב – הכול אותו דבר. ואז כועסים במדינת ישראל שחמישה דוחות שיצאו בשנתיים האחרונות, גם בבצלם, גם ב-Human Rights Watch, גם באמנסטי אינטרנשיונל, גם בקליניקה לזכויות אדם בהרווארד וגם באו"ם, אומרים שזה משטר אפרטהייד. הרי מה זה אם זה לא אפרטהייד? זה לא יכול להיקרא משהו אחר, כבוד היושב-ראש. זה יושב מצוין בכל הגדרה של אפרטהייד. ברגע שיש שתי מערכות משפט באותה מדינה לאוכלוסיות שונות, כמו שקורה במדינת היהודים – ליהודים יש מערכת משפט אחת ולאזרחים הערבים מערכת משפט – זאת בדיוק ההגדרה של האפרטהייד. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סמי אבו שחאדה. הדובר הבא, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת אופיר סופר – אינו נוכח. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. שלוש דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> תן לי עוד דקה לזמן ליברפול. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, דומה שמעולם לא פעלה כאן ממשלה כה אלימה, אכזרית וקהת חושים, בוודאי בכל הקשור לכיבוש. זה לא רק ההרוגים והפצועים הפלסטינים; זה לא רק הטיהור האתני; זה לא רק הריסת הבתים; זה לא רק שוד האדמות; זה לא רק כריתת עצי הזית, שרפת השדות וסתימת בורות המים; זה לא רק המעצרים ההמוניים והחטיפות המכונות במכבסת הרשע "מעצרים מינהליים"; זה לא רק המסע השיטתי למחיקה טוטלית של העם הפלסטיני ושל זהותו – עכשיו גם עם ניסיונות הטירוף לאסור את הנפת דגלו. זו העליצות המלווה את הפשעים הללו, השמחה על הדם הנשפך. קריאות אתמול במצעד ה-KKK המקומי: "שירין מתה", "אין שירין", "שועפאט עולה באש" בהתייחסות למוחמד אבו ח'דיר, שהוצת למוות בידי חלאות אדם; זה האושר על הבתים ההרוסים, העליזות על השדות השרופים, העצים הכרותים ובורות המים האטומים, הצהלות על המעצרים ההמוניים, הריקודים על הדגלים המוחרמים, החגיגה על אורגיית הדמים, החורבן וההרס של עם שלם. ניכר שאפילו פרופ' ליבוביץ, במילותיו החריפות ביותר, לא חזה עד כמה נידרדר. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> איזה עם? << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ואיפה מרצ ורע"מ, האבודה כבר מזמן? אפילו לא מצייצת, תרתי משמע, נגד הכיבוש. קיום הממשלה הפך עבורם למטרה, לתכלית בפני עצמה, למולך שמקריבים לו הכול – עקרונות, ערכים, צדק, דמוקרטיה. חוק שימנע איחוד משפחות פלסטיניות? למה לא? זה מחיר סביר עבור התבשמות בפשיזם. הכשרת השרץ באביתר? בוודאי, חברותא עם מריץ מריצות החרדים למזבלה קוסמת מדי. חוק חיפוש ללא צו? בטח ובטח, כי מסביב יהום סער. טיהור אתני במסאפר-יטא? נעשה ונשמע, רק שביבי ובן גביר לא יעשו טרנספר. מצעד שנאה גזעני בירושלים הכבושה? לא נורא, על פוגרומים וקריאות "מוות לערבים" לא מפרקים קואליציה שבה נמצאת מפלגה ערבית. חברי הכנסת, ביוני 1990 פורסם בידיעות אחרונות מכתב בזו הלשון, ואני מצטט: "מי שמגרש כפר אחד, אנשים, נשים וטף, מועד לחולל טרנספר שלם – – – אנחנו את פקודת הטרנספר איננו ממלאים, וגם הילדים שלנו וחניכינו אינם ממלאים אותה – – – היום שבו תינתן פקודת הטרנספר, שהיא פקודה בלתי חוקית בעליל, יהיה גם היום של סירוב פקודה. לכל מי שהתעניין לדעת מהו הקו האדום שלנו – כאן הוא עובר". << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> סוף ציטוט. אני מייד מסיים, אדוני. את המכתב הזה פרסמו אנשי מרצ דאז יוסי שריד ויאיר צבן. איפה הם ואיפה ממשיכיהם היום? אלו האחרונים לא רק שאינם מסרבים לטיהור האתני, אלא אחראים לו מעצם ישיבתם בממשלה. כנ"ל לגבי חברת הקואליציה רע"מ. עם כאלה משנים מי צריך משמרים? תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת עופר כסיף. הדוברת הבאה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת רות וסרמן לנדה – אינה נוכחת; חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; חברת הכנסת לימור מגן תלם – אינה נוכחת; חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב גלנט – אינו נוכח; חבר הכנסת פטין מולא – אינו נוכח; חבר הכנסת אופיר כץ – אינו נוכח. חבר הכנסת שלמה קרעי, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בכל תולדות העמים, אפילו בעם האכזר ביותר, לא תמצא מלכות או הנהגה שהתאכזרה לבני עמה והיטיבה עם בני עם זר בתוכה, כל שכן כאשר חלקו של אותו מיעוט, של אותו עם זר, חותר תחתיה. בנט, לפיד, גנץ וליברמן שופכים מיליארדים על פרוטקשן לאחים המוסלמים, וזה הפך להיות גם מאות מיליונים בלי פיקוח, מתוך לחץ לקנות את האצבעות של רע"מ, של זועבי, של טיבי, כשברור להם שחלק מהכסף הזה מגיע לפשיעה ולטרור. רק היום סיכמו ליברמן ושקד על תקציב ל-35 אימאמים במסגדים. שקד וליברמן בתוך התקציב הזה מתקצבים גם הסתה לטרור. הרי ברור לכם שמבית מדרשם של האימאמים לא יוצאים שלום, אחווה ורעות בינם לבין שכניהם בעלי הבית היהודים – במקרה הטוב. במקרה הפחות-טוב יוצאת הסתה לטרור, כמו האימאם של לוד וכמו בעוד מקומות אחרים, ובמקרה הגרוע יותר, המסגדים הופכים למחסני תחמושת, כמו שאנחנו רואים שקורה בהר הבית. אז לאחים המוסלמים יש לליברמן ושקד, לבנט ולגנץ, הרבה כסף, מאות מיליונים. הם מפנקים את אותו עם זר שיושב כאן וחלקו חותר תחת הממשלה שלנו. אבל כלפי האחים החרדים שלהם – ליברמן מתעלל בהם. הוא מקטין תקציבים, מתעלל, מביא אותם לידי פת לחם – את הנשים, את האימהות, את הילדים; מקצץ להם בתקציבי חינוך; מחרף ומגדף מערכות אלוהים חיים, וקורא ללימודי תורה "לימודי בטלה". אדם כזה, אם היה יושב באירופה, היו אומרים: זה אנטישמי מהשורה המסוכנת ביותר, מהשורה הראשונה. איך אדם כזה מכהן כשר האוצר בממשלה שלנו, בממשלה הזו, בממשלת ישראל, ואתם שותקים? אורבך, כהנא, מכרתם את כל הערכים שלנו? איזה עוד עם ראיתם שמפנק את אלו שרוצים להשמיד אותו ולא נותן, מתעלל ומביא לידי פת לחם את בני העם שלו? אני לא מכיר עוד עם כזה בתולדות העמים. אין לכם זכות קיום, ממשלת ישראל. אתם הולכים הביתה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת שלמה קרעי. חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר. אדוני היושב-ראש, תודה שוב שאפשרת לי. תודה. היום התבשרנו על לכתו בטרם עת של מודי בראון, שליגת האלופות – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברים, אני מבקש שקט. יש פה דברים לזכרו של מודי בראון, אני מבקש קצת לכבד את האיש. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> היום התבשרנו על פטירתו בטרם עת של מודי בראון, שליגת האלופות בלעדיו כבר לא תהיה אותה חגיגה. שלשום היה קשה לשמוע אותו בשידור הקצר עם קול עייף וחלש – אותו מודי שהתרגלנו לשמוע תמיד שמח ואנרגטי – זה לא היה פשוט לשמוע אותו כך. לנו, הצופים, לראות את ליגת האלופות בלעדיך – זה כמו קבוצה שעולה בלי מאמן. אתה תחסר לנו, מודי. יהיה זכרו ברוך. במעבר חד: אתמול השתתפתי עם חבריי ועוד המוני בית ישראל במצעד הדגלים – חגיגה עצומה של הדגל שלנו. ראש הממשלה בנט, שכבול בצורה משפילה בידי שותפיו הערבים לקואליציה, יצא אך ורק נגד השוליים היהודים. בזמן שהיו שם 70,000 יהודים שחגגו, היה חשוב לו לבקר את אותם שוליים, אבל מצעד הדגלים הסתיים בכך שמי שהיו עצורים אלו אותם ערבים שתקפו שוטרים, הרביצו לעיתונאי, שרפו אוטובוס, נעצרו על תקיפה, על התפרעויות. אבל ראש הממשלה שלנו – אותם הוא לא מגנה; הוא מגנה רק את היהודים ששרו. את אלה שתקפו והרביצו – מהם הוא מפחד. הוא מפחד מחבריו לקואליציה, רע"מ, שבזכותם הוא יושב על הכיסא הזה. זה פשוט לא להאמין שאתה צריך להוכיח שנאה לאחיך היהודים בשביל לרצות את אחיך החורגים. פשוט לא ייאמן לאן הוא הגיע. בבוקר ברדיו אני שומע את אותה מנגינה, את יאיר לפיד. גם הוא – מה שהיה חשוב לו, חשוב לו ביותר לגנות – זה את היהודים; שום מילה על התקיפות של אותם ערבים, על אותם אלו שתקפו שוטרים, הרביצו לעיתונאי, נעצרו. הם אלו שנעצרו, אבל ראש הממשלה וראש הממשלה החליפי – דממה. עליהם הם לא מסוגלים, כי הם שבויים. הם שבויים בידי אותם אלה שגורמים לכך שהם ישבו על כיסא ראש-הממשלה וראש-הממשלה החליפי. פשוט ביזיון. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת כץ. הדוברת הבאה – מיכל וולדיגר, חברת הכנסת וולדיגר – אינה נוכחת; תראה, אי-אפשר ככה, אני אתן לך בסוף. ­­חבר הכנסת אלי אבידר – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' ביקש לדבר. איפה הוא? אז בוא תעלה בינתיים אתה, אני אתן לסמוטריץ' כשהוא ייכנס. תעלה, בבקשה, חבר הכנסת אורי מקלב, שלוש דקות. אחרון הדוברים, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', מייד אחריו. << קריאה >> אופיר אקוניס (הליכוד): << קריאה >> לא – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתה גם ביקשת? לא אמרת לי. << קריאה >> אופיר אקוניס (הליכוד): << קריאה >> לא אמרתי לך, אמרתי לסגנית. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אבל היא צריכה להודיע, כי הרשימה הייתה נעולה. לא ביקשת רשות. אני אאשר לך, אין בעיה. << קריאה >> אופיר אקוניס (הליכוד): << קריאה >> – – – מ-19:00, אם לא לפני כן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בסדר גמור, בסדר גמור. בבקשה, שלוש דקות, אדוני. אתה מייד אחריו. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה על ההתחשבות. תודה מיוחדת, אדוני היושב-ראש, על ההתחשבות. תודה. אני רואה שאתה שם לב – אני אומר לך תודה מיוחדת, אדוני. בכל אופן, מכובדי השר או השרה – אני לא יודע אם הם נמצאים פה – חבריי חברי הכנסת, ראשית צריך להודות באמת ולהגיד שהחוק הוא חוק טוב, הוא חוק מצוין, הוא חוק חשוב מאוד, שיש לו השפעה ישירה על רוכשי הדירות בסכומי עת, ולא זו בלבד אלא יש לזה השפעה. גם אין ברירה אחרת לאנשים להימנע מהתשלום – אנשים שרוצים להקדים תשלומים כדי להימנע מתשלום המדד, אין להם את האפשרות לעשות את זה. הקבלנים והמשווקים, יש להם סדר תשלומים, ואולי זה אפילו לפעמים חלק מהרווח שלהם, הם לא רוצים להקדים תשלומים – בסופו של דבר אתה משלם עשרות אלפי שקלים. אבל צריך להגיד גם שזה לא פותר את כל הבעיה; זה חלק מפתרון הבעיה, מכיוון שאם הבנייה נמשכת הרבה זמן, המדד גם כן משפיע. ככל שהיינו מקצרים את לוח הזמנים, כך גם המדד היה פחות משפיע על המחיר. לא זו בלבד, אנחנו יודעים – למה באמת המחיר של הקרקע צריך להיות כל כך גבוה? מחירי הקרקעות פה הם באמת חלק מהסיבה, והסיבה העיקרית לנושא הזה של יוקר הדירות. אם אנחנו מדברים על דירות, אנחנו יודעים שההעלאה הזו במחירי הדירות מלווה אותנו, ובשנה האחרונה הייתה עלייה דרמטית שלא הייתה כמותה. לא רק שהבטיחו לעצור את מחיר הדירות, אלא אני חושב שזו הסיבה – באו ואמרו: אנחנו נעצור את המחירים, ולא אמרו שיורידו, וזאת הסיבה שאנשים אמרו: אוקיי, אנחנו אולי לא נרוויח, אבל לא נפסיד. זה גרם לעלייה הזאת עם כל עליות המחירים שאנחנו נחשפים אליהן היום. יוקר המחיה הוא יוקר מחיה אמיתי. סדר הגודל של עליית המחירים – אני רק רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש, יש עמותת חסד שסיפרה לי היום שהיא מחלקת כוסות שתייה בדרך חזרה מהכותל המערבי בליל שבועות. בשבועות בבוקר יש עשרות, עשרות אלפים, מאות אלפים שמתפללים, לומדים בלילה בכותל, וביום חוזרים בחזרה; יש אנשים שעומדים בצידי הדרכים ומחלקים. בכל שנה הוא משקיע 40,000 שקל כדי לתת כוסות למתפללים או לאלה שחוזרים – השנה הוא שילם 79,000. מאיפה הדברים האלה? אנחנו מדברים על תחבורה, אנחנו מדברים על מדד המחירים שלה, על ירקות ופירות טריים, אנחנו מדברים על מדד תשומות הבנייה, עכשיו דיברנו עליו, על שכר העבודה; אנחנו מדברים על רשימה שלמה של חשמל ומים ודלק – העלייה הדרמטית במחירים, זה משפיע. עכשיו מתחילה עונת חתונות, מעכשיו, ממחר, מתחילה עונת חתונות. 25% מינימום. לאותה מנה, אותה עלות שעלתה עד עכשיו, עד פסח עכשיו – הם דורשים במקרה הטוב, המינימלי, עוד 25%. צפויות שביתת מורים, שביתת נהגים – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> משפט לסיום. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – זה לא הולך סתם. ואני, מה שאני חושב, אחד הדברים – ואני מסיים, אדוני – המס על רכב חשמלי: לא זו בלבד שאנשים משלמים יותר כדי שלא יצטרכו לשלם על דלק, אנשים השקיעו – זה גם מועיל לזיהום האוויר. זה דבר שאנחנו באמת – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – דרבנו אליו. מה הסיבה? מה הסיבה שאנחנו הולכים לקחת 4,000 שקל לשנה מבעלי רכב חשמלי? תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מקלב. הדובר הבא – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', בבקשה. ומייד אחריו – חבר הכנסת אקוניס, ונעבור לסיכום השר. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה על ההתחשבות. אם יש פה שר, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, תראו, אנחנו בפתחו של משבר כלכלי עולמי שאזרחי ישראל כבר מרגישים אותו בכיסם תקופה לא קצרה. זה 16% התייקרות של מחירי הדיור – תכף נדבר על הרכיב של ההצמדה למדד תשומות הבנייה, וההתייקרות של הדלקים ושל מוצרי המזון והחשמל והמים, ובתוך זמן קצר אנחנו נראה חוסר בבשר ובעופות, והתוצאה תהיה התייקרות דרמטית, מכיוון שאם אין חיטה, אין תערובת להאכיל את בעלי החיים. ולממשלה הזאת יש את כל הזמן שבעולם. אדוני היושב-ראש, אנחנו לפני כמעט שלושה חודשים העברנו הצעה דומה להצעה שאתם מעבירים היום בקריאה טרומית. אדוני השר במשרד האוצר, בשלושת החודשים האלה מדד תשומות הבנייה התייקר ב-2.6%. אלפי רוכשי דירות, זוגות צעירים – אגב, את חלקם אתם מכריחים לחתום על חוזים מכיוון שהם זכו בהגרלות של מחיר למשתכן. הם לא יכולים להגיד לעצמם: רגע, בואו נחכה שהקואליציה הזאת, כדי לא לתת, חס וחלילה, קרדיט לאופוזיציה, תעביר הצעת חוק ממשלתית בקצב שלה, בזמן שלה; הם חייבים לחתום על החוזים כאן ועכשיו, מכיוון שהם זכו במכרזי מחיר למשתכן. אלפי זוגות צעירים, ואולי יותר מזה, שחתמו על חוזים, לא ישלמו, אדוני השר חמד עמאר – השר חמד עמאר, אלפי זוגות צעירים לא ישלמו עכשיו 2.6%, הם ישלמו גם את כל הגידול שיהיה מהיום ועד מסירת הדירה. מסירת הדירה תהיה בעוד שלוש, בעוד ארבע, בעוד חמש שנים, לפעמים. הם ישלמו את כל מה שהמדד הזה יעלה, מכיוון שלפי ההצעה שאתם מביאים, אין לה תחולה רטרואקטיבית, זה רק למי שיחתום על חוזה אחרי שאתם תואילו בטובכם, בקצב שלכם, להעביר את ההצעה הזו בשלוש קריאות. אז אותם אנשים ישלמו עשרות ולפעמים מאות אלפי שקלים נוספים כי אתם עושים פוליטיקה, כי לא הסכמתם שחבר הכנסת אלכס קושניר, יושב-ראש ועדת הכספים, שרצה והעביר איתי ביחד את החוק הזה – לא נתתם לו לקדם את הדיונים בוועדה, להעביר את החוק הזה בקריאה שנייה ושלישית. יכולנו עוד לפני סוף המושב הקודם להעביר את החוק הזה בקריאה שנייה ושלישית. אז בשביל פוליטיקה קטנה, כדי שחס וחלילה הקרדיט לא יהיה של האופוזיציה, אתם דפקתם את אותם אלפי זוגות צעירים, וגם היום כשאתם מביאים לפה את חוק, אתם לא מחילים אותו רטרואקטיבית בכלום. עכשיו, אני אומר לכם, אנחנו נילחם בוועדה כדי שהוא יחול על קבלנים שמאחרים במסירת הדירות שלהם, ובוודאי ובוודאי שאחרי מועד המסירה המקורי לא יצמידו את יתרת התשלומים למדד תשומות הבנייה. אנחנו נילחם על זה שקבלנים שסגרו עסקאות של 80/20 יהיו חייבים לאפשר הקדמת תשלומים. ואם לא – הרי מה קורה היום? אתה מבין – היושב-ראש, אני כבר מסיים. הקבלן חתום הרי על 80/20. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> דווקא רציתי להגיד לך משהו. אני גם מכיר את הסוגיה. בעבר מי שהיה זוכה במחיר למשתכן היו מחייבים אותו לשלם תשומת בנייה לא מהיום שהוא חתם על חוזה אלא מהיום שהקבלן זכה בהגרלה. לפני בערך שנה וחצי, אני לא זוכר בדיוק, שנה וחצי, שינו את הדבר הזה, שנתיים. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ועדיין, ועדיין – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, לא. אני אומר שהיום לפחות – תראה, אני לא אומר שזה בסדר. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, לא. אתה צודק, ממועד חתימת החוזה, אבל עדיין – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אפשר להתנחם בזה שמי שזכה במחיר למשתכן לא משלם את תשומת הבנייה מהיום של הזכייה בהגרלה אלא מיום חתימת החוזה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> נכון. רגע, אבל הוא חותם. יופי, אבל הוא חותם, מיום חתימת החוזה, ומשרד השיכון אפשר לאחרונה לקבלנים לאחר בשנתיים במועד מסירת הדירה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, לא קשור לאיחור. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> רגע, רגע, רגע. שנייה, שנייה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> הקבלנים – רק שנייה. כשאתה חותם – אני פשוט מנהל איתך משהו שזה לא זה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא. אני מבין. אתה צודק. אתה צודק. את זה עשתה הממשלה הקודמת. צריך לברך אותה על זה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא. צריך לשים לב, כשאתה חותם על חוזה, אם אפשר לשלם מראש או שהקבלן לא מחויב לקבל את הסכום. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אוה, זה לא המצב. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בסדר. זה תלוי בחוזה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> היום הקבלנים, היום רוב – כן. אבל מי שזכה במחיר למשתכן הוא לקוח שבוי. הוא לא יכול לנהל משא ומתן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אוקיי. נושא לדיון בוועדות המתאימות. אני מסכים איתך. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> היום רוב המכרזים הולכים בשיטת 80/20, שכאילו היו לטובת הלקוח: תשלם 20% עכשיו, 80% כשאתה נכנס. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת סמוטריץ', זה נושא שראוי לדיון בוועדות המתאימות. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> רגע, רגע, רגע. אז אני אומר, אתה מבין שבחוק שאתם מביאים עכשיו משרד השיכון נתן לקבלנים עוד שנתיים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא. לא קשור. לא קשור לחוק הזה. זה לא קשור לחוק. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אבל זה החוק. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא. זה לא קשור לחוק הזה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> משרד השיכון נותן לקבלנים לאחר בשנתיים במסירת הדירה. בשנתיים האלה הלקוח צריך לשלם את מדד תשומות הבנייה. אז אנחנו ניאבק. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אוקיי. טוב. משפט לסיום. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תראה, אגב, אני רוצה לומר שאנחנו ניאבק שהוא יחול על קבלנים שמאחרים במועד מסירת הדירה; אנחנו ניאבק על זה שקבלנים יהיו חייבים להקדים תשלום, ואם לא יאפשרו להקדים תשלום, אז הם יספגו את מדד תשומות הבנייה; אנחנו ניאבק על זה שהחוק יחול לפחות, היושב-ראש, מהיום שבו החוק הזה עבר בקריאה טרומית. זה המינימום שבמינימום. אני באמת אומר, חבל לי על אותם אלפי זוגות צעירים שאמורים לשלם עכשיו 100,000, 200,000 שקל נוסף על מחיר הדירה רק בגלל פוליטיקה קטנה. זה חבל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת סמוטריץ'. הדובר הבא והאחרון – חבר הכנסת אופיר אקוניס, בבקשה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אם אני אבקש, לא תיתן לי? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> יש החוק הבא. אתה יכול לדבר. הינה, מייד אחרי ההצבעה תוכל להירשם ולדבר. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה, שלוש דקות, אדוני. << דובר >> אופיר אקוניס (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אדוני, 70,000 ישראלים, 70,000, צבעו את ירושלים אתמול בדגלי הלאום. 70,000. שיא של כל הזמנים. ביטוי מובהק לאהבת ירושלים בירת ישראל והעם היהודי שלושת אלפים שנה. אבל בממשלה הקורסת – שכולם, חבר הכנסת אזולאי, רואים את קריסתה, כולם רואים את קריסתה חוץ מחבריה – מעדיפים להסית ולהכתים ציבורים שלמים. מגדיל לעשות, אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה יאיר לפיד, שמסית ללא הפסקה, מכתים ללא הפסקה עשרות אלפי ישראלים. הוא מדביק להם כינוי גנאי. הרי ברור מה נעשה כאן. באיזה סגנון תועמלני מכליל – אגב, הסגנון הזה, המכליל, מזכיר משטרים אפלים. זה טוב לבייס של לפיד. ועכשיו, אדוני היושב-ראש, מדברים לבייס, כי גם לפיד – וגם איווט, שמסית נגד הציבור החרדי, מסלים את המתקפות. הלחץ בקואליציה גובר, ההסתה מתגברת איתו נגד הליכוד, נגד הימין הלאומי, נגד הצועדים במצעד הדגלים, נגד נתניהו, נגד החרדים. אלימות צריך לגנות, אבל הכללות צריך לגנות לא פחות, וכשהמנדטים יורדים בסקרים, ההסתה הולכת וגוברת. כך נוהגים המשטרים האפלים ביותר. ומצעד הדגלים? הוא הרי היה ביטוי ברור. הוא לא סתם הצליח, חבר הכנסת בני בגין. מצעד הדגלים הגדול ביותר בהיסטוריה הוא ביטוי ברור למחאה ציבורית כבירה שהולכת וגדלה נגד הממשלה הרעה הזאת. זו ממשלה, אדוני היושב-ראש, שככל שהיא נסחטת, היא סוחטת. זאת הנוסחה, אדוני, בממשלה הזאת. ככל שהממשלה נסחטת, היא סוחטת. היא סוחטת כל אחד ואחת מאזרחי ישראל כפי שהיא נסחטת, אדוני היושב-ראש, על ידי כל אחת ואחד מחברי הקואליציה. והסחיטה הזאת, אגב סחיטה באיומים – "פרוטקשן" קוראים לזה – היא של כל חבר וחברה בה. עוד מיסים, עוד גזרות, הדלק מגיע לשיא של כל הזמנים. המיסים הזניקו את יוקר המחיה ואת סל הקניות, אבל הקואליציה הסוחטת והנסחטת סוחטת את כל אזרחי ישראל, שאומרים לה בהמוניהם: מושחתים, נסחטים, נכשלתם. לכו הביתה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אופיר אקוניס. יסכם את הדיון שר השיכון זאב אלקין. בבקשה לעלות. << דובר >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, סיים פה הדובר הקודם בקריאה נרגשת שנלך הביתה, אבל לפני שנלך הביתה אני מציע קודם שנראה לציבור הישראלי שכשמדובר על חוק חברתי שמגן על זכויות הציבור – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – אגב, בלי שום קשר לשאלה מאיזה חלק של המפה הוא מגיע, בואו נראה שאנחנו יודעים גם לדאוג לציבור. אגב, אפרופו הערתך, חבר הכנסת כץ, דווקא בנושא הזה אתה לא היית כשהצגתי את החוק. אני ציינתי שהמרכיב המרכזי של הצעת החוק הזאת כבר עבר בכנסת בקריאה טרומית בשני חוקים פרטיים שהממשלה תמכה בהם. אחד מהם של חבר קואליציה ואחד של חבר אופוזיציה. אז דווקא לא הפלנו. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> וכמה חוקים חברתיים הבאתי פה והפלתם? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת כץ, אני אחראי למה שאני אחראי לו. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לא, אז אל תייצר את זה כאילו תהיו אחראים. למה, אתם אחראים לחוקים – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני אחראי על מה שאני אחראי לו. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> השר אלקין, אל תיפגע, אני אגיד לך האמת, אתה אחראי לא רק על מה שאתה אחראי. כשמגיעים לשם החוקים אתה אחראי על הכול. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> יש דברים שכן, יש דברים שלא. אבל דווקא בנושא הזה לא היססתי לרגע כשחבר הכנסת סמוטריץ' הביא את זה בקריאה טרומית, כששמע מאיתנו שאנחנו מתכוונים לקדם הצעת חוק ממשלתית בנושא, ולא שיחקתי משחק קרדיטים אלא תמכנו בהצעת החוק הטרומית שלו ושל חבר הכנסת קושניר, של שתי הצעות חוק, אחת קואליציה ואחת אופוזיציה, וסיכמנו שכשתבוא הצעת חוק ממשלתית יותר רחבה נמשיך לקדם את זה ביחד. כי בסופו של דבר מה שעניין אותי זה כמה שיותר מהר להביא פה סיוע לציבור. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני חושב שיש קונסנזוס בבית הזה שזה חוק טוב מאוד, אולי מהטובים שעברו – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אתה צודק, חבר הכנסת גינזבורג, אבל ממה אני חושש? שאנחנו עוד מעט נראה שלמרות שיש קונסנזוס, חלק מהבית הזה יצביע נגד – למרות שדווקא אני חייב לגלות שכמות הפניות שקיבלתי לקדם את החוק הזה כמה שיותר מהר היו אפילו דווקא יותר מח"כים באופוזיציה מאשר מח"כים בקואליציה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> כבוד השר, אבל זה לא פותר לנו את הבעיה של ההיצע של הדירות. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני אשמח להתייחס גם לזה. אבל בסופו של דבר זה בדיוק האבסורד שאני מדבר עליו, שבמשך חודשים כשהייתי צריך להילחם על זה שהצעת החוק הזאת תגובש ותעבור את המשוכות של משרד המשפטים – כידוע, זה לא קל תמיד – אז בכל החודשים האלה מי שהפצירו בי להביא כמה שיותר מהר את הצעת החוק לאישור הכנסת והתחייבו שיתמכו בה וזה יעבור פה כמו סכין בחמאה היו דווקא לרוב ח"כים באופוזיציה. אגב, הדרך לבדוק את זה מאוד פשוטה: אם תבדקו את ההצבעה על פטור מחובת הנחה להצעת החוק הזאת, תגלו שאחד מהח"כים שהצביע בעד הצעת הפטור היה ח"כ מהאופוזיציה, חבר בוועדת הכנסת. ולכן מאוד תמוה בעיניי שלמרות שכפי שאמר פה היושב-ראש הצעת החוק הזאת לכאורה נהנית מקונסנזוס מאוד רחב בבית הזה, חלק מחברי הבית, לצערי – אולי אני אצליח לשכנע בדברי הסיכום שלי – אבל חלק מחברי הבית הזה מתכוונים להצביע נגדה, למרות שכאמור, א. לחצו עליי להביא אותה כמה שיותר מהר; ב. מסכימים ואומרים לי את זה בשיחות מסדרון שזה, כמו שאמר חבר הכנסת גינזבורג, אחת מהצעות החוק החשובות שעברו בקדנציה של הכנסת הזאת; ג. דווקא מייצגים ציבורים ששם משבר הדיור הוא אולי בין החריפים ביותר, ולכן המצביעים שלהם הם הראשונים שסובלים מזה שאין חוק כזה. ואגב, גם בפניות ציבור שאני מקבל בנושא של החוק הזה דווקא המצביעים של הסיעות האלה הם אולי מהווים את הרוב שפונים אליי כשר השיכון ומבקשים לקדם את זה כמה שיותר מהר, ואפילו מבקשים שהוא יחול בדיעבד על העסקאות שכבר נעשו. אגב, בעניין הזה אני רוצה לציין שזו סוגיה מאוד מורכבת, כי כידוע לא פשוט להחיל חוק בדיעבד, מבחינה משפטית. אבל אני החלטתי – וזה צעד לא שגרתי מבחינת הממשלה – העברתי החלטת ועדת שרים שבסוגיה של תחולת הצעת החוק תכריע ועדת הכנסת בהתאם לייעוץ המשפטי שהיא תקבל, וזה לא ייחשב הפרה של ניסוח החוק שאושר בוועדת השרים לחקיקה. ולכן למעשה נתתי סמכות לכנסת להתמודד עם הסוגיה של בדיעבד, כי באמת הרבה רוכשי דירות כרגע שמשלמים תשלומים מופקעים על הדירה שלהם במסגרת של החוזים שיש להם מתחננים שזה יחול עליהם. אגב, אמרתי פה בתחילת דבריי שהחיסכון הממוצע על דירה, לפי עלות ממוצעת של דירה מכל סעיפי הצעת החוק גם יחד, הוא סדר גודל כ-160,000 שקל למשפחה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – עם החוזה שהקבלן אוטומטית יאריך לו אותו כל שלושה חודשים לכסות את עצמו. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> זה נכון שעל פניו לקבלנים יש דרך להגיב בצורה מסוימת על הצעת החוק הזאת, אבל בסופו של דבר אני אגיד לך כמה דברים: כשקבלנים אומרים לי: טוב, בלית ברירה אני אצטרך להעלות את מחירי הדיור – אני עוד לא פגשתי קבלן שלא מכר את הדירה שהוא בנה – או יזם – במחיר המקסימלי שהוא יכול למכור. עוד לא ראיתי מתנדב ולא ראיתי מישהו שמכר פחות רק בגלל שזה עלה לו פחות. הוא מכר בכמה שהוא מסוגל למכור. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> הוא שם את הערכים של תשומות הבנייה. עכשיו הוא ייקח את זה למקום אחר. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא, הוא בסופו של דבר שם את המחיר המקסימלי שהרוכש היה מוכן לשלם. אם הרוכש היה מוכן לשלם עוד 20,000 שקל יותר, לדעתו הוא היה מוכר את זה ב-20,000 שקל יותר. הוא לא היה שואל את עצמו – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> נכון. לכן בסופו של דבר מה שקובע את המחירים זה נכונות של הרוכש לשלם, ולא האיומים של הקבלן – אם תעשה אחת, שתיים, שלוש, אני אעלה את המחיר. בסוף הקבלן מוכר במחיר המקסימלי שהוא מסוגל למכור בתנאי השוק. ולכן צעד מסוג כזה הוא בסופו של דבר יחסוך כסף לאנשים. לגבי לוחות זמנים, אני מעדיף ודאות. אני מעדיף שהרוכש שקונה ועושה תכנון ידע מתי באמת הוא יקבל את הדירה שלו מאשר שהוא יקבל תאריך לא ריאלי ואחר כך אף אחד לא מתכוון לשלם לו פיצויים, ובפועל רק מפילים אותו בפח. אתה יודע מה, גם אם אתה צודק והקבלן טיפה ייקר את הדירה, גם כאן אני מעדיף ודאות ולא את המצב היום, שבן אדם קונה דירה, אחר כך מגלה שהוא משלם 160,000 שקל יותר – שאגב, גם לא מכוסים על ידי המשכנתה; אם זה היה מראש נכנס במחיר הדירה, אז זה גם היה מכוסה על ידי המשכנתה. פה זה לא, והוא צריך, לא ברור מאיפה, דווקא לקראת סוף התשלומים לגייס לפעמים עשרות אלפי שקלים, או לפעמים סכומים קרובים ל-100,000 שקל, בגלל ההצמדה הזאת, והוא לא יודע מאיפה להביא אותם כי הם כבר מעל ההון העצמי שהוא שילם ומעל המשכנתה שהוא קיבל. אין ספק שזה מצב שהוא עדיף מבחינת הרוכשים פי כמה וכמה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לגבי ההיצע של הדירות – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני תכף אתייחס. אגב, אני יכול להגיד עוד משהו, שאנחנו החלטנו לא לחכות לתהליך החקיקה. אני מקווה שהכנסת באמת תאשר את החוק כמה שיותר מהר. אבל אני ביקשתי מהדרג המקצועי של רשות מקרקעי ישראל ושל משרד השיכון לפעול לקבלת החלטות רלוונטיות מבחינתנו כדי שבמקביל לתהליך החקיקה לפחות במכרזים שהמדינה מוציאה וחותמת הסכמים עם הקבלנים, הנושא הזה של הפעלת חוק המכר יפעל כבר בלי לחכות להשלמת החקיקה בכנסת. כדי שגם אלה שלמעשה ייקחו את הקרקע מהמדינה עכשיו – – – << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> אפשר לרדת. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אפשר לרדת? טוב, אני רואה שהשתכנעת. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אתה לא נותן לי תשובה? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני אשמח לתת את זה בפרטי. תמיד המדד שלי זה חבר הכנסת טופורובסקי, אז ברגע ששכנעתי אותו – לרדת או לא לרדת? מי שנותן לי הנחיות זה בועז. לרדת. טוב, תודה רבה. מקווה ששכנעתי. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, תם הדיון בנושא הצעת חוק המכר. אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה תהיה הצבעה אלקטרונית. נא תפסו את מקומותיכם. מי בעד הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 9)? נא להצביע, חברי הכנסת. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – 13 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 9), התשפ"ב–2022, לוועדת הכספים נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 15, נגד – 13, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק המכר (דירות) התקבלה בקריאה הראשונה ותעבור להמשך דיון בוועדת כספים. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> ועדת כלכלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> יש הצעה לכלכלה. יש כבר הצעת חוק בכספים. אתם מודעים לעובדה הזאת? << קריאה >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << קריאה >> כולל של חבר אופוזיציה, יואב. החוק של סמוטריץ'. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אז כספים. הצעת החוק תעבור להמשך דיון בוועדת הכספים. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון זאב אלקין: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> עכשיו אמרתי כספים, אדוני. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> לא, ועדת כלכלה. << נושא >> הצעת הוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת המדע והטכנולוגיה וועדת הפנים והגנת הסביבה לפי חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ס–2009, בדבר צו הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה) (הארכת מועד), התשפ"ב–2022 << נושא >> [נספחות.] << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אם כך, אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום – צו הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה) (הארכת תקופת הוראת השעה), החלטה שאותה יציג חבר הכנסת גלעד קריב, יושב-ראש הוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת המדע והטכנולוגיה – ואיזה עוד ועדה? << דובר >> גלעד קריב (יו"ר הוועדה המשותפת): << דובר >> ועדת הפנים והגנת הסביבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זכרתי שיש עוד ועדה, לא זכרתי בדיוק איזו. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר הוועדה המשותפת): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת הנכבדים, כפי שציין היושב-ראש, אני עומד בפניכם בתפקידי כיושב-ראש ועדת כנסת המשותפת לשלוש הוועדות: החוקה, חוק ומשפט, הפנים והגנת הסביבה וועדת המדע והטכנולוגיה. הוועדה המשותפת הוקמה במסגרת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע–2009, שלשם הקיצור אתייחס אליו כחוק המאגר הביומטרי, כפי שהוא גם מוכר לרובכם. חוק זה מופעל כיום באמצעות הוראת שעה אשר תחילתה לפני חמש שנים, בשנת 2017, ואשר תוקפה עומד לפוג מוחרתיים, ביום שלישי 31 למאי. התבקשנו על ידי שרת הפנים הממונה על החוק להאריך הוראת שעה זו בשלוש שנים, אולם החלטת הוועדה לאחר הדיון בצו הייתה להאריך את הצו ב-13 חודשים בלבד, עד ליום 20 ביוני 2023. החלטה זו המובאת בצו זה, אשר אושר גם בממשלה לאחר שינויו, אני מבקש מכם לאשר היום. להלן ההסבר לבקשתנו: במצב החוקי הקיים במסגרת הוראת השעה, תושבים אשר מבקשים מרשות האוכלוסין לנפק להם מסמכי זיהוי – קרי, תעודת זהות או דרכון – מצולמים בתמונת פנים ביומטרית ונלקחות מהם תמונות של טביעות של שתי האצבעות המורות, מה שמכונה במסגרת החוק "אמצעי זיהוי ביומטריים". מאמצעים אלה מופקים נתונים הנשתלים בתוך שבב בתעודת הזהות הביומטרית החכמה וכן בדרכון הביומטרי. תמונת הפנים שנלקחה נשמרת בתוך המאגר הביומטרי. באותו מעמד, על פי ההוראות הקיימות, התושב נשאל על ידי הפקיד אם הוא מסכים שגם תמונת טביעות אצבעותיו יישמרו באותו מאגר הביומטרי. אם הסכים, יקבל מסמכי זיהוי שתוקפם לעשר שנים; אם לא הסכים, תוקף מסמכי הזיהוי שיקבל יהיה לחמש שנים בלבד. הסיבה להבחנה היא שבעת תיקון החוק הביומטרי בשנת 2017 סבר שר הפנים דאז כי אין בנמצא טכנולוגיה שנותנת מענה נאות לזיהויו של אדם מול תמונת הפנים שלו מלפני עשר שנים, מכיוון שישנה הזדקנות של תווי הפנים, כך שקיימת סכנה שאדם ינסה לקבל מסמך זיהוי נוסף בזהות בדויה והמאגר לא יאפשר לאתר את ההרכשה הכפולה. לכן נדרש באותה השעה זיהוי גם על ידי טביעות אצבע. אם אין בנמצא טביעות אצבע במאגר בשל סירובו של האדם לשמור את טביעותיו, יצטרך אותו אדם לשוב ולחדש את מסמך הזיהוי, לרבות תמונה מעודכנת, בחלוף חמש שנים. בעת הארכת או התקנת הוראת השעה הניח השר שטכנולוגיות זיהוי הפנים ישתכללו בעתיד הקרוב, ולכן נקבע כי בזמן הוראת השעה תיעשה גם בדיקה למציאת טכנולוגיות כאמור, ולאחר שיימצאו ויוטמעו, תפקע הוראת השעה, יימחקו כל טביעות האצבע מהמאגר, והמאגר הביומטרי יהפוך להיות מאגר מבוסס תמונות פנים בלבד. משמעות הדברים היא שכבר בשנת 2017 החליטה הממשלה שהיא איננה מעוניינת לאגור טביעות אצבע של התושבים במאגר ביומטרי. זאת כפי שהומלץ לה על ידי הוועדה המקצועית בתום תוכנית מבחן אשר הופעלה במשך חמש שנים ובמסגרתה נופקו מסמכי זיהוי ביומטריים ונאגרו טביעות אצבע של תושבים שהסכימו לכך. אני סבור כי ההחלטה למחוק את טביעות האצבע התקבלה גם על רקע מחאה ציבורית גורפת וכן מחאה מוצדקת וחשובה של רבים מחברי הכנסת מסיעות הבית השונות, שחששו מפני דליפה של טביעות אצבע מן המאגר. מובן שדליפה מסוג זה של טביעות אצבע עלולה לגרום נזק מהותי ופגיעה חמורה בפרטיות התושבים. ההנחה הייתה שדליפה של תמונות פנים היא פחות חמורה, שכן תמונות פנים של חלק גדול מהאוכלוסייה מהוות ממילא מידע שניתן להגיע אליו באמצעות גלישה ברשת. כעבור שנתיים מתוך חמש השנים של הוראת השעה, בחודש יוני 2020, הוגשה לשר הפנים דאז חוות דעתו של ראש מערך הסייבר הלאומי, אשר בדק במסגרת הוראות החוק כי יש בנמצא אמצעים טכנולוגיים אשר יש בהם לתת מענה במידה נאותה להנפקת תיעוד לאומי על בסיס מאגר של תמונות פנים בלבד והם מאפשרים התמודדות עם נושא ההזדקנות תווי הפנים, וכי ניתן להפיק תעודות זהות ודרכונים חכמים למשך עשר שנים גם למי שבחר שטביעות אצבעותיו לא יוכנסו למאגר הביומטרי. להפתעת הוועדה המשותפת שכיהנה בכנסת הקודמת, כפי שעולה בפרוטוקולים – אותה ועדה אשר דנה בחוות דעתו של ראש מערך הסייבר – שר הפנים דאז בחר שלא לקבל את חוות הדעת הזו והמשיך להפעיל את הוראת השעה ולאפשר לאגור במאגר טביעות אצבע של תושבים תוך המשך המדיניות המבחינה בין הנפקת מסמכי תיעוד לחמש שנים לעומת עשר שנים. כך הגיעה לפתחנו כעת הבקשה להאריך את הוראת השעה. בדיון רציני ויסודי שהתקיים אתמול בוועדה המשותפת, מצאנו כי לצערנו רשות המאגר הביומטרי במשרד הפנים לא פעלה בשקידה המצופה ממנה על מנת להטמיע טכנולוגיות לזיהוי פנים לקראת פקיעת הוראת השעה בעוד כשלושה ימים. כך עלה גם מדוחות של הממונה הממשלתי על היישומים הביומטריים, המפקח על יישום החוק. הממונה התריע למעלה משנתיים לפני תום הוראת השעה שרשות המאגר הביומטרי לא תעמוד בזמנים שקבעה הכנסת אם לא תנקוט צעדים ותיערך בהתאם. הוועדה המשותפת האזינה בקשב רב להסבריה של הרשות לניהול המאגר, שהתמקדו בסוגיה אם יש בנמצא די חברות המסוגלות לספק שירות אמין המתבסס על תמונות פנים בלבד, והשתכנעה, עם ציפייה לעתיד, כי הרשות אכן העלתה הילוך בהכנותיה למכרז רכש של טכנולוגיה אשר תצעיד את המאגר הביומטרי אל עבר היעד הקבוע בחוק – להיות מאגר של תמונות פנים בלבד. יחד עם זאת סברה הוועדה כי אין כל צורך בתקופת הארכה של שלוש שנים כפי שנתבקשנו לאשר על ידי השרה, ומצאה כי הארכת הוראת השעה ב-13 חודשים עד לסוף יוני 2023 תהווה צעד יעיל יותר, אשר יציב יעד קונקרטי לרשות המאגר להתנהל ביעילות ובזריזות. במהלך 13 החודשים הקרובים בכוונתי לקיים כמה דיוני מעקב שבמסגרתם נוודא שהרשות אכן מתקדמת בהליכי המכרז והטמעת הטכנולוגיה שיאפשרו את מחיקת מאגר טביעות האצבע. אני שמח לבשר שעל אף הארכת הוראת השעה המתבקשת ב-13 חודשים, המצב הקיים בכל הנוגע לתוקף של מסמכי הזיהוי עומד להשתנות מהקצה אל הקצה עבור תושבי ישראל. במובן זה אין לראות בהארכת הוראת השעה המתבקשת הארכה של המצב המשפטי כפי שהוא היום. הוועדה קיבלה בברכה את הצהרתה של שרת הפנים, שהחליטה להשתמש בסמכות הנתונה לה בחוק ולהאריך את תוקף מסמכי הזיהוי – תעודות זהות ודרכונים – לעשר שנים גם עבור תושבים שלא יסכימו שטביעות האצבע שלהם יישמרו במאגר הביומטרי. השרה הציגה לוועדה טיוטת צו בעניין זה, אשר פורסמה להערות הציבור אתמול על פי דרישת הוועדה המשותפת ואשר תגיע בעוד שבועיים לשולחן הוועדה. הצו צפוי להיכנס לתוקף כבר בחודש יולי הקרוב. בשורה משמעותית נוספת היא ששרת הפנים קיבלה את בקשת הוועדה, שבד בבד עם הענקת תיעוד לעשר שנים לכל התושבים, פקידי רשות האוכלוסין לא ישאלו תושבים המגיעים לבקש הנפקת מסמכי זיהוי אם הם מסכימים שטביעות האצבע שלהם יישמרו במאגר, מתוך כוונה שלא לאגור יותר טביעות אצבע חדשות במאגר הביומטרי החל מחודש יולי הקרוב, ובכוונתנו לעמוד שהנהלים שיפורסמו בהקשר זה אכן יתאימו ליעד זה. לסיכום העניין, אני סבור שנושא המאגר הביומטרי נמצא על המסלול הנכון. המדינה מכירה בכך שמחיקת טביעות האצבע של התושבים מהמאגר הביומטרי היא מחויבת המציאות והחוק, ניתן לבצע אותה מבחינה טכנולוגית, ויפה שעה אחת קודם. לצד זאת, ברור כי קיימות כיום מספיק טכנולוגיות שיהוו מענה נאות לזיהוי תושבים על בסיס תמונות פנים בלבד, ומכן בקשתנו. לאור האמור לעיל, ובהינתן ההתחייבויות של שרת הפנים, אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצו. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה ליושב-ראש הוועדה המשותפת חבר הכנסת קריב. אני גם יודע שהחוק הזה הוא חשוב לצורך קידום הפטור מוויזה לכניסה לארצות הברית, אז נראה לי שכולם תומכים במהלך הזה. חברים, אנחנו נעבור לרשימת הדוברים, שברגע זה אני נועל אותה ואי-אפשר להצטרף אליה. אני מזמין את דוד אמסלם – חבר הכנסת אמסלם אינו נוכח; חבר הכנסת אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת שטייניץ – אינו נוכח; חבר הכנסת מעוז – אינו נוכח; חבר הכנסת חיים ביטון – אינו נוכח; חבר הכנסת קושניר – אינו נוכח; חבר הכנסת מרגי – אינו נוכח; חבר הכנסת אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת ליצמן – אינו נוכח; חבר הכנסת פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת אזולאי. ינון אזולאי, אתה רוצה לדבר? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לא, אני מוותר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מוותר. חבר הכנסת אוסאמה סעדי. רוצה לדבר? בבקשה. שאלו אותך אם אתה רוצה לוותר. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> דקה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> דקה. יש לך משא ומתן יפה בין האופוזיציה לאופוזיציה. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אני לא חלק מהבלוק. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הצד השני של האופוזיציה. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כבוד יו"ר הוועדה, עליתי רק להגיד שהעמדה שלנו הייתה מאז ועדיין שאנחנו נגד החוק הביומטרי. החוק הביומטרי מיועד לתת כלים למדינה לעקוב אחרי אנשים באמצעות טביעות אצבע. ויש היום, חבריי חברי הכנסת, חברותיי, מאגר של טביעות אצבע של כחמישה מיליון אזרחים. ואני אומר לכם, אדוני היושב-ראש, היום אפשר עדיין לזהות לפי תווי פנים ולא צריך טביעות אצבע. אומנם משרד הפנים ושרת הפנים קיבלו את התיקון שעכשיו מי שלא מסכים לתת טביעת אצבע – ייתנו לו גם דרכון ביומטרי ותעודת זהות לעשר שנים ולא חמש שנים, כפי שהיה, אבל עדיין אין הסכמה לוותר על העניין הזה של טביעת האצבע. אין עדיין הסכמה למחוק את המאגר הזה של טביעות אצבע. ויותר חמור מזה, אני אומר לכם, וזה התברר בוועדה, שיש שימושים, אדוני היושב-ראש, לא לפי מטרת החוק; שימושים למטרות ביטחון, שימושים למטרת מעקב אחרי אנשים, ואת זה אפילו החוק אסר, ועדיין יש שימושים לא חוקיים אפילו לפי דוח של המפקח. וכבוד היושב-ראש יודע ואמר, והסכמנו שנקיים דיון על ההפרות האלה. עוד תיקון שנעשה ביוזמת היו"ר של ועדת החוקה, חברי יו"ר ועדת הפנים שהוא גם יו"ר משותף, הוא שקיצרנו את הבקשה של שרת הפנים, שרצתה להאריך את זה לשלוש שנים, ל-13 חודשים. אבל בכל זאת, עם תום התיקונים האלה אני חושב שהבסיס לא טוב, ולכן אנחנו מתנגדים לחוק הזה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סעדי. זה לא חוק, זה צו. חבר הכנסת שיקלי – אינו נוכח; חבר הכנסת אלי כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת אבוטבול – אינו נוכח; חברת הכנסת ברק – אינה נוכחת; חבר הכנסת בוסו – אינו נוכח; חבר הכנסת ארבל – אינו נוכח; חבר הכנסת בן צור – אינו נוכח; חבר הכנסת קיש – מוותר; חבר הכנסת יריב לוין – מוותר; חבר הכנסת עודה, אתה מוותר? מוותר; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת רגב – אינה נוכחת; חבר הכנסת שמחה רוטמן – אינו נוכח; חברת הכנסת שטרית – אינה נוכחת; חבר הכנסת אבו שחאדה – מוותר; חבר הכנסת מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת אופיר סופר – אינו נוכח; חבר הכנסת כסיף – מוותר. חברת הכנסת תומא סלימאן, בבקשה. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תודה, כבוד היושב-ראש, אני לא תכננתי לדבר, כי סמכתי על זה שחברי חבר הכנסת אוסאמה סעדי יעביר את העמדה שלנו בחוק הזה, שאנחנו מתנגדים ולמה מתנגדים. אבל את האמת, קראתי ידיעה עכשיו, שמתפרסמת היום: הותר לפרסם שיש החלטה של בית משפט צבאי שמורה על חשיפת מסמכים סודיים שהוגשו במשפט של מבצעי טבח כפר קאסם, ועכשיו המדינה חייבת לחשוף חלק מהמסכמים האלה. קודם כול, אני מודה להיסטוריון אדם רז, שהגיש את הבקשה ושהתעקש עליה, דבר שהצליח כנראה בבית משפט צבאי יותר מאשר בבית המחוקקים של מדינת ישראל. כולכם זוכרים את מה שקרה כאשר העליתי את הצעת החוק לחשוף ולהכיר בטבח שקרה בכפר קאסם. הצעת החוק שלי כללה חשיפת המסמכים הקשורים בטבח, הכרה בטבח ולקיחת אחריות וגם שעת לימוד בבתי הספר כדי ללמוד על מה שקרה ועל אות הקלון הזה שאנחנו חייבים כולנו ללמוד. אני מאוד מקווה שאותה ממשלה שגם הפילה את הצעת החוק שלי ונלחמה כדי להפיל את הצעת החוק הזאת, תבין ותשכיל שכאשר יש החלטת בית משפט – שיבצעו אותה, וייחשפו כל המסמכים אחת ולתמיד בעניין הטבח בכפר קאסם, ששילמו עליו מחיר דמים מאוד קשה, התושבים של כפר קאסם. אני עכשיו פונה לממשלת ישראל, שקוראת לעצמה "ממשלת השינוי", שתשנה את הדעה שהביעה בהצעת החוק שלי והפילה את הצעת החוק ותמלא אחרי הוראות בית משפט ותחשוף את המסמכים שהיו עד עכשיו סודיים בעניין הטבח בכפר קאסם. מה שבטוח, הצעת החוק שלי תעלה שוב ביום השנה לטבח, כדי להמשיך ולחוקק את שאר הדברים שתבענו בהצעת החוק. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת תומא סלימאן. חברת הכנסת לנדה – אינה נוכחת; חברת הכנסת סטרוק – אינה נוכחת; חבר הכנסת טור פז – אינו נוכח; חברת הכנסת מגן תלם – אינה נוכחת; חבר הכנסת סמוטריץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת מקלב – אינו נוכח; חבר הכנסת גלנט – אינו נוכח; חבר הכנסת מולא – אינו נוכח; חבר הכנסת קרעי – אינו נוכח; חבר הכנסת אופיר כץ – מוותר. חברת הכנסת וולדיגר, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר או השרה – אני לא יודעת מי נמצא פה – כנסת נכבדה – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> השר חמד עמאר. << דובר_המשך >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני לא רואה אותו, אבל אוקיי. אז ככה, היום כינסתי במסגרת השדולה דיון שעסק בחוזר מנכ"ל של משרד הבריאות מפברואר 2022, והנושא שלו הוא בקשר לטיפולים להמרת הזהות המגדרית והנטייה המינית. הנושא הזה היה חשוב לי בעקבות פניות שקיבלתי, שהגיעו ללשכה שלי גם ממטופלים, מהאנשים, וגם ממטפלים שהחוזר הזה פגע בהם. שלחתי את ההזמנה לכל חברי הכנסת. לצערי הרב, בפועל רק מעט הגיעו. מאלה שלא הגיעו קיבלתי כל מיני תשובות, וחלקן מאוד הכאיבו לי, אני חייבת לציין. התשובות היו: עזבי, אני לא נוגע בזה. עזבי, לא רוצה. עזבי, את לא מבינה מה עשו לי ברשתות החברתיות. ואני שואלת את עצמי: למה יש נושאים, במיוחד כאלה, שאי-אפשר לגעת בהם, אי-אפשר לדבר עליהם? אני רוצה לומר פה לכל חברי הכנסת שהדיון היום בשדולה היה דיון מכבד, מכיל, יכולנו לדבר על הדברים בגובה העיניים, וכל הנוכחים כולם, למרות שהיו משני קצוות, כל אחד בקצה השני – המטרה של כולם הייתה לגרום ליותר טוב ושהחברה שלנו תהיה יותר מכילה, נעימה. ולכן אני מצירה על כך שעל אף שרבים יכלו להשתתף, לא השתתפו. מכיוון שאין לי את הזמן, אני כן אגיד בקצרה שאני חושבת שהחוזר הזה שהוציא מנכ"ל משרד הבריאות הוא חוזר פופוליסטי, שלא נועד לעשות יותר טוב אלא רק לקיים אג'נדה. הוא לא מקצועי, הוא נועד לקיים אג'נדה שפוגעת באדם ופוגעת בחופש הבחירה של בן אדם שאינו יכול לבחור איך להרגיש ומה לעשות עם הכאבים שלו והמצוקות שלו. אני חושבת שלא הייתה מחלוקת בחדר שהומוסקסואליות היא לא מחלה. לא הייתה מחלוקת על זה. המחלוקת הייתה אם בן אדם שמרגיש שהוא צריך עזרה וטיפול והוא לא מסוגל להתמודד עם הזהות המינית שלו, ורוצה לקבל טיפול על כך, רוצה לשנות את הזהות או את הנטייה שלו – בין אם זה אפשרי ובין אם לא – זכותו להכניס לחדר המטופלים את מה שהוא מרגיש ואת מה שהוא חושב. ואף מדינה בעולם, בוודאי לא מדינות שקוראות לעצמן – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני מסיימת. – – בוודאי לא מדינות שקוראות לעצמן מדינות ליברליות ודמוקרטיות, יכולה לכפות על האדם מה הוא מרגיש או מה לרצות. ואם בן אדם רוצה להילחם בנטייה שלו ולהתגבר עליה, זכותו להגיע למטפל. נכון, המטפל חייב לבחור בטכניקות מקובלות – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – ולא לעשות משהו שהוא בכפייה – אני מסיימת – אבל אי-אפשר בשום פנים ואופן לכפות על האדם לא לקבל טיפול במשהו שהוא מרגיש שכואב לו. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת וולדיגר. פטור בלא כלום אי-אפשר. צריך לומר את האמת, טיפולי המרה הם טיפולים שנאסרו גם במדינות דמוקרטיות. לא בכדי לקחת את זה לכיוון של בריאות הנפש. זו לא הפרעה נפשית, נטייה מינית. << קריאה >> מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> אין מחלוקת. אין מחלוקת. אף אחד לא דיבר על הפרעה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כל אדם רשאי לקבל טיפול פסיכולוגי. אין מקום לכך שטיפול פסיכולוגי יבוא לשנות את נטייתו של אדם. אנחנו נמשיך. חבר הכנסת אלי אבידר – אינו נוכח; חבר הכנסת פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת בליאק – אינו נוכח; חברת הכנסת דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת. בכך תמה רשימת הדוברים. חבר הכנסת קריב, תרצה לעלות לסכם? בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני. << דובר >> גלעד קריב (יו"ר הוועדה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת הנכבדים, בפתח הדברים, גם אני, אדוני היושב-ראש, לא יכול שלא להתייחס לדבריה של חברתי חברת הכנסת וולדיגר. אתה, כמי שיושב בראש הישיבה – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בדרך כלל אני משתדל לא להתערב. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר הוועדה המשותפת): << דובר_המשך >> – – נאלצת לקמץ בדברים. זה לא מצבי, ולכן אני מרשה לעצמי לומר שההצגה של הדברים כאילו מדובר בבחירה של פלוני-אלמוני באיזשהו סוג של ייעוץ, של טיפול, הרי היא בגדר עצימת עיניים לנוכח המציאות הקשה שקשורה במושג המעוות והדכאני של טיפול ההמרה. כאילו באמת מדובר על איזושהי בחירה של אדם בייעוץ כזה או אחר הנוגע לדרכי התנהלותו. כאילו אנחנו לא יודעים שהמחקרים מלמדים שחלק לא מבוטל מהניסיונות האובדניים בקרב בני נוער קשורים לשאלת – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נובעים, כן, בטח. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר הוועדה המשותפת): << דובר_המשך >> – – הלגיטימציה לזהות המינית ההומוסקסואלית. כאילו אנחנו לא יודעים שמתנהל כאן – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> איך הגעת לזה? אנחנו בצו ביומטרי, איך הגעת לזה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברת הכנסת וולדיגר עלתה ודיברה על זה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר הוועדה המשותפת): << דובר_המשך >> גם. אתה יודע, אני מכבד את נציגות האופוזיציה. אם הן במסגרת הצו הביומטרי עוסקות בזה, אז אני משיב להן. זה תפקידי. כאילו אנחנו לא יודעים איזה קמפיין של דה-לגיטימציה מתנהל בקהלים ספציפיים בחברה הישראלית, ובאופן כללי נגד הומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים. וכאילו איננו יודעים שהמהלך החשוב שהובילו שר הבריאות ומשרד הבריאות כוון בראש ובראשונה נגד טיפולי ההמרה שאליהם נשלחים נערים ונערות. וכאילו איננו יודעים איזה מכבש לחצים מופעל על נערים ונערות במסגרות חינוך בקהלים ישראליים שונים לטובת אותם טיפולי המרה בזויים. איזה סוג של בחירה חופשית יש כאשר קטין נשלח על ידי הוריו ועל ידי מחנכים בבית הספר, בתוך אווירה עוינת כנגד הזהות ההומוסקסואלית? על איזו בחירה חופשית מדברים כאן? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אגב, הבעיה היא לא בטיפול הפסיכולוגי. הבעיה היא ברצון לשנות את האדם. כשיש איזו מטרה לשנות, שם נטועה הבעיה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר הוועדה המשותפת): << דובר_המשך >> הבעיה היא קודם כול בעניין הזה, והבעיה השנייה היא בעצם הרצון להגדיר את הטיפול הזה כפרקטיקה רפואית. הרי לא יעלה על דעתה של חברתנו חברת הכנסת מיכל וולדיגר, שמשקיעה ימים ולילות בקידום עניין בריאות הנפש בישראל – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> והקימה שדולה, ודנה בשדולה של בריאות הנפש בנושא הזה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (יו"ר הוועדה המשותפת): << דובר_המשך >> האם יעלה על דעתה של חברת הכנסת וולדיגר, שצריך לתת לה את הקרדיט על הצבת הנושא הזה במרכז סדר-יומה של הכנסת הנוכחית – האם יעלה על דעתה להגדיר במסגרת הטיפולים הרפואיים המוכרים כל מיני מהלכים שמבחינה מדעית, מבחינה מחקרית, הם מפוקפקים והם נשענים על כרעי תרנגולת צולעת? אנחנו נמצאים בפתח חודש הגאווה, וצר לי שהיום בבית הזה, בשדולה שעסוקה בקידום בריאות הנפש, השדולה הזו, שיש בה חברים מן האופוזיציה והקואליציה – שדווקא בשדולה הקדושה הזו מתקיים היום דיון מן הסוג הזה, שכל-כולו מהלך נגד בריאות הנפש, באיזושהי אצטלה מזויפת של חופש בחירה. ואולי הגיע הזמן שחברים וחברות בבית הזה יפסיקו לשאת לשווא את שמם של הדמוקרטיה ושל הערכים הליברליים, כאילו יש רק ערך אחד בתפיסה הליברלית – איש הישר בעיניו יעשה. אז לא, בתפיסת עולם דמוקרטית וליברלית יש הגנה על זכויות המיעוט, ויש את עקרון השוויון. ואותם חברים שמדברים גבוהה-גבוהה על ליברליזם הם אלה שמתנגדים לעגן את ערך השוויון במסגרת חוקי-היסוד של מדינת ישראל. אז עשו לנו טובה והפסיקו לשאת את שם הליברליזם לשווא. ולעניין הצו הביומטרי, ובזה אסיים, מכיוון ששמעתי אמירות מצד האופוזיציה: הינה, גם חברים בקואליציה שהתנגדו בעבר לחקיקת המאגר הביומטרי יצביעו היום בעד – לכו ותקראו גם את הצו וגם את הפרוטוקול ותבינו איך אנחנו פעלנו לביטול מאגר טביעות האצבע, אחרי שהממשלות הקודמות הנציחו את המאגר המיותר הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת גלעד קריב. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על החלטת הוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת המדע והטכנולוגיה וועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר צו הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים. ההצבעה תהיה הצבעה אלקטרונית. נא להצביע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ההצבעה תהיה הצבעה אידיאולוגית. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אלקטרונית ואידיאולוגית. הצבעה מס' 2 בעד הצו – 12 נגד – 10 נמנעים – אין צו הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה) (הארכת מועד), התשפ"ב–2022, נתקבל. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – 12, נגד – עשרה, אין נמנעים. אני קובע כי ההחלטה בדבר צו הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגרי מידע – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> קריב, אתה מקוזז. תבטל. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> המחשב שלי לא עבד ואני יושב פה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> המחשב לא עבד, הוא הצביע נגד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> לא עבד. טוב, אז נוסיף את שמו של חבר הכנסת כץ כמתנגד, אני מניח. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מאה אחוז. זה לצורך הפרוטוקול, אבל התוצאה לא משתנה. ואני קובע – – – << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> התוצאה השתנתה, רק ניצחתם. יש יותר נגד והתוצאה השתנתה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הבנתי, אדוני. אנחנו נוהגים לומר שזה לפרוטוקול. ובכל מקרה, צו ההכללה אושר על פי החלטת הוועדה המשותפת. << נושא >> הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת אורבך. << דובר >> ניר אורבך (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ועדת הכנסת החליטה כי הצעות החוק הבאות יועברו לדיון בוועדות כמפורט להלן. ועדת הכלכלה תדון בהצעות החוק האלה: 1. הצעת חוק הקמת מערכת סולרית בבית משותף שהוקם במסגרת עסקת פינוי ובינוי, התשפ"א–2021, פ/1601/24, של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; 2. הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – העברת משכנתה בין בנקים), התשפ"ב–2022, פ/2991/24, של חבר הכנסת יעקב אשר וקבוצת חברי הכנסת; 3. הצעת חוק פיצוי עסקים קטנים בשל אירועי איבה מתמשכים או מצב חירום כלכלי, התשפ"ב–2021, פ/2351/24, של חבר הכנסת יצחק פינדרוס; 4. הצעת חוק מענה טלפוני אנושי לאזרח ותיק (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, פ/236/24) של חברי הכנסת יעקב מרגי וינון אזולאי; 5. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פריסת תשלומים בעסקה מתמשכת), התשפ"א–2021, פ/1142/24, של חבר הכנסת ישראל אייכלר וקבוצת חברי הכנסת; 6. הצעת חוק משק החשמל (תיקון – גביית תשלומים), התשפ"א–2021, פ/228/24, של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעות החוק האלה: 1. הצעת חוק יישובים ושכונות בהליכי הסדרה, התשפ"א–2021, פ/402/24, של חבר הכנסת יצחק פינדרוס; 2. הצעת חוק יישובים ושכונות בהליכי הסדרה, התשפ"א–2021, פ/401/24, של חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; 3. הצעת חוק יישובים ושכונות בהליכי הסדרה, התשפ"א–2021, פ/400/24, של חברת הכנסת אורית סטרוק וקבוצת חברי הכנסת; 4. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 91 והוראת שעה) (בתי משפט קהילתיים), התשפ"ב–2021, מ/1471; 5. הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 5) (הארכת תקופת הביניים והחלת הוראות נוספות), התשפ"ב–2022, מ/1518. ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעות החוק האלה: 1 הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 34), התשפ"ב–2022, מ/1513; 2. הצעת חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות (תיקון – היטל על שקית נשיאה חד-פעמית), התשפ"ב–2022, פ/3010/24, של חבר הכנסת יוראי להב הרצנו וקבוצת חברי הכנסת; 3. הצעת חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות (תיקון – היטל על שקית נשיאה חד-פעמית), התשפ"ב–2022, פ/3120/24, של חברת הכנסת מיכל רוזין וקבוצת חברי הכנסת. ועדת החוץ והביטחון תדון בהצעות החוק האלה: 1. הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – ביטול סעיפי הפינוי ושינוי שם החוק), התשפ"א–2021, פ/356/24, של חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; 2. הצעת חוק צירוף משפחות נפגעי טרור כצד להליך המשפטי (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021, פ/921/24, של חבר הכנסת אוריאל בוסו וקבוצת חברי הכנסת. ועדת העבודה והרווחה תדון בהצעות החוק האלה: 1. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הגנה על עובדת מפני הליכי פיטורים), התשפ"ב–2021, פ/2865/24, של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין וקבוצת חברי הכנסת; 2. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הגנה על עובדת מפני הליכי פיטורים), התשפ"ב–2022, פ/3459/24, של חבר הכנסת איימן עודה וקבוצת חברי הכנסת; 3. הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – פנקס שכר, תלוש שכר וגיליון אלקטרוני), התשפ"ב–2022 פ/2783/24, של חברת הכנסת גבי לסקי. ועדת הכספים תדון בהצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה) (תיקון – גיל העובד), התשפ"א–2022, פ/1202/24, של חבר הכנסת יעקב אשר וקבוצת חברי הכנסת. אדוני היושב-ראש, תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת. << הצח >> הצעת חוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה (תיקון מס' 8), התשפ"ב–2022 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1521).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה (תיקון מס' 8). יציג את הצעת החוק, בשם שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה, השר חמד עמאר, בבקשה. << דובר >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק משלימה את העברת הסמכויות, שהתבצעה בחודש יולי אשתקד, ומשלימה את מעבר רשות החדשנות ממשרד הכלכלה למשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה. החקיקה גובשה בתיאום מלא עם רשות החדשנות, משרד המשפטים ומשרד האוצר. מדובר כמובן ביישום הסכם קואליציוני, אך יש במהלך הזה היגיון מקצועי רב. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לשר חמד עמאר. נעבור לרשימת הדוברים, שאותה אני נועל ברגע זה. אני אקרא לדוברים על פי הסדר: חבר הכנסת בוסו – אינו נוכח; חבר הכנסת פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת דיסטל – אינה נוכחת; חבר הכנסת יברקן – אינו נוכח; חברת הכנסת ברק – אינה נוכחת; חבר הכנסת גלנט – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת ארבל – אינו נוכח; מלכיאלי – אינו נוכח; בליאק – אינו נוכח; כהן – אינו נוכח; דוד אמסלם – אינו נוכח; ישראל כץ – אינו נוכח; אבו שחאדה – אינו נוכח; לוי אבקסיס – אינה נוכחת; אשר – אינו נוכח; קרעי – אינו נוכח; חבר הכנסת כסיף – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, תרצי לדבר? את מוותרת. מוותרת. חברת הכנסת מגן תלם – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירי רגב – אינה נוכחת; חבר הכנסת פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת חיים ביטון – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב בן צור – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי טייב – אינו נוכח; חברת הכנסת מאי גולן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלכס קושניר – אינו נוכח; חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת אופיר סופר – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח; חברת הכנסת גמליאל – אינה נוכחת; חבר הכנסת אבוטבול – אינו נוכח; חבר הכנסת אבידר – אינו נוכח; חבר הכנסת מעוז – אינו נוכח; חברת הכנסת סגמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת רוטמן – אינו נוכח; חברת הכנסת שטרית – אינה נוכחת; חבר הכנסת לוין – מוותר; חבר הכנסת יואב קיש – מוותר; חבר הכנסת שיקלי – אינו נוכח; חבר הכנסת מרגי – אינו נוכח; חבר הכנסת גפני – אינו נוכח; חבר הכנסת סמוטריץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת מולא – אינו נוכח; חבר הכנסת ביטן – אינו נוכח; חבר הכנסת סובה – אינו נוכח. חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה, אדוני. לפחות דובר אחד לרפואה. אני עוד איכנס לעשרת הגדולים של יניר ונדב – אינו נוכח, אינו נוכח – אני מודה לך, אדוני, על ההתחשבות. אתה תקבל שלוש דקות ועוד בונוס. בבקשה, אדוני. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, מהפכת "דרך שווה" סגורה וחתומה – כך ענתה היום השרה מרב מיכאלי לחבר הכנסת מיכאל ביטון. על מה נאבק חבר הכנסת ביטון? על תושבי הפריפריה, על אוכלוסיות חלשות. מה הוא רוצה בסך הכול? להיטיב עימם: את הנסיעה חינם להוריד מגיל 75 לגיל 67; להחזיר את הערך הצבור שהיה עד עכשיו ועכשיו השרה מיכאלי לקחה את זה בחזרה לכיס של האוצר; להחזיר לאותן רשויות, אותם אזרחים ששילמו מחיר מסוים, 2 שקלים, ועכשיו הכפילו להם את המחיר ויותר, ל-5.5 שקלים. ובאיזה רשויות מדובר? נתיבות, אופקים, טבריה, ביתר עילית. תשימו לב על מי הוא שומר פה – על האוכלוסיות החלשות, על הפריפריה. אותה השרה ממפלגת העבודה, שהם אלו שמתיימרים לשמור על האוכלוסיות החלשות – בדיוק ההפך. הסיפור של ביטון זה הסיפור של הממשלה הזאת. כשחברת הכנסת זועבי עשתה קולות של איומים – איזו עלייה לצפון הארץ, לנוף הגליל. כל השרים, פקידי האוצר, חילקו מהמסוקים, מעל הבית שלה, שטרות של דולרים, רק שלא תעזוב, רק שלא תערער את יציבות הקואליציה. אבל ביטון – ביטון מקבל תשובה מזלזלת משרה מתנשאת. ומאיזו שרה? השרה שמיום כניסתה לתפקיד פוגעת שוב ושוב בפריפריה, אם זה מס הגודש שהביאה לעולם, שכל תושב פריפריה שנכנס למרכז הולך לשלם כסף; לא תושב תל אביב ישלם – תושב עפולה, תושב קריית שמונה, תושב דימונה הם אלה שישלמו הכי הרבה, כי הם יעברו הכי הרבה טבעות, לפי החישוב שלה. באיזו שרה מדובר? בשרה שביטלה את הפרויקט של כביש 65 מצומת גולני לעפולה, כביש דמים, כ-100 הרוגים בעשר שנים. את ההרחבה שלו היא ביטלה. למה? כי זה בפריפריה, זה לא מעניין אותה בכלל. כפי שאמרתי, בגלל שזה ביטון, הוא זכה לתשובה מזלזלת, תשובה מתנשאת, להבדיל מהיחס החם והמחבק שקיבלה חברת הכנסת זועבי. ואתם יודעים למה? כי לא קוראים לו זועבי, כי הוא בסך הכול ביטון מירוחם. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת כץ על הדברים הנכוחים. חברת הכנסת מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אופיר אקוניס – אינו נוכח; חברת הכנסת לנדה – אינה נוכחת; חבר הכנסת טאהא – אינו נוכח; חבר הכנסת בן גביר – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב – מוותרת; חברת הכנסת בזק – אינה נוכחת; חברת הכנסת סטרוק – אינה נוכחת. בכך תמה רשימת הדוברים. השר עמאר, האם תרצה לסכם? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אם כך, חברי הכנסת – אתה מוותר, השר עמאר? מוותר. אם כך, אנחנו נעבור להצבעה. חברי הכנסת, אנא תפסו את מקומותיכם. מי בעד? מי נגד? הצעת חוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה (תיקון מס' 8), התשפ"ב–2022. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – 5 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה (תיקון מס' 8), התשפ"ב–2022, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – שבעה, נגד – חמישה, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה (תיקון מס' 8), התשפ"ב–2022, התקבלה בקריאה ראשונה ותעבור להמשך דיון בוועדת הכנסת לקביעת ועדה. << הצח >> הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 34) (הגבלת עמלה בעד הגשת בקשה להלוואה לדיור), התשפ"ב–2022 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/901).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אנחנו נעבור להצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 34) (הגבלת עמלה בעד הגשת בקשה להלוואה לדיור), התשפ"ב–2022, של חברי הכנסת חיים כץ וחווה אתי עטייה. אני מזמין את חבר הכנסת להציג את הצעת החוק – בבקשה, אדוני – לקריאה הראשונה. מכאן נאחל ברכות והצלחה לשרה פרקש הכהן, שחיכתה לחוק שעבר זמן רב. בבקשה, אדוני. << דובר >> חיים כץ (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, למה ב-24:00? מנסור, מנסור, למה ב-24:00 אתה צריך להפריע? אתה רוצה לדבר, תיגש לצד. ואללה, אין יותר מדי אנשים במליאה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הינה, מכיוון שהפריעו לך, גם לא התחלתי את השעון. עכשיו מתחיל השעון. << דובר_המשך >> חיים כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בתקופה האחרונה, מדי ערב אנחנו רואים שמחירי הדיור עולים – 16%, 18%. רכישת דירה זה פרויקט חיים. דירה ממוצעת שווה בערך 15, 16 שנות עבודה, נגיד, תלוי כמה אתה מרוויח; 15, 16 שנות עבודה כשכל המשכורת נחסכת, כאילו אתה לא אוכל. אתה לוקח את כל המשכורת – בוא, אם נעשה חשבון, 10,000 שקל לחודש נטו, זה 180 לשנה. עשר שנים, זה 1.8; 15 שנה – 2.4 מיליון, לארבעה חדרים. אלה המספרים היום, בטח במרכז. ואז זוג צעיר, מה לעשות, גם צריך לאכול, אי-אפשר לחיות בלי לאכול, ולא לכולם יכולים לעזור, ולפעמים במקרה גם יש ילד. אז עולה גם גן וזה, ולא הכול הולך לחיסכון. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הרבה עולה גן. << דובר_המשך >> חיים כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> ולכן אנשים עובדים כ-20 שנה, משקיעים 20 שנות עבודה בשביל לרכוש את הדירה. מאחר שאם לא היו משכנתאות, אף אחד לא היה יכול לרכוש דירה בכלל – אלא אם כן ההורים שלו היו נותנים לו הון עצמי – נוצרו בנקים שנותנים משכנתאות. ואני תמיד אמרתי: כשאתה עושה עסקים, אתה צריך להרוויח. וכשבאים הבנקים והם מגייסים כסף, אז עולה להם לגייס כסף. עולה להם. וכשהם לוקחים את התחשיב, הם צריכים לחשב שהם גם ירוויחו כסף, והחישוב הוא לא קל. בדרך כלל הם נשענים על אגרות חוב ממשלתיות ל-30 שנה, כי המשכנתה – היא הולכת גם ל-30 שנה. ונכון שהם נותנים לך – היא מחולקת לפריים, ריבית קבועה, ריבית צמודה. ואנשים באים לבנקים, כשהבנקים מחשבים את העלויות – וזה לגיטימי שהם יחשבו והם ירוויחו, כי הם לא עובדים לשם שמיים, והבנקים לשמחתנו צלחו את משבר הקורונה והם הרוויחו, ואללה, אני לא יודע כמה כל הבנקים ביחד, אם הם הגיעו ל-15, 17, 20 מיליארד, אבל הרוויחו במיליארדים. בשביל לסבר את האוזן, בשנה אחרונה לקחו 130,000 איש משכנתה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כמה? << דובר_המשך >> חיים כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> 130,000. 130,000 איש לקחו משכנתה, ועלות המשכנתה הכללית הייתה 16 מיליארד. המשכנתה הממוצעת הייתה 900,000 שקל, המשכנתה הממוצעת. כשאני מסתכל על המשכנתה – אנחנו, חברי הכנסת, לפחות אני, מחוקקים מהחיים, וכשאתה נתקל בבעיה, אתה אומר: ואללה, אני אפתור אותה. אז גילוי נאות: אני לא הולך ליהנות מהחוק הזה בשלב שאני יודע, לא הולך ליהנות, כי אני לא רואה את עצמי בטווח הקרוב-רחוק לוקח משכנתה. כי אני כבר יודע מה זה שחלילה אני יכול ליהנות מחוק, אני יודע כמה זה עולה. אז אני, בטווח הקרוב-רחוק לא הולך ליהנות ממשכנתה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> וואי וואי, מה שנקרא. << דובר_המשך >> חיים כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> ואז ראיתי שזה שלוקח משכנתה משלם עמלת פתיחת תיק 0.25%. ואז אמרתי, מאה אחוז, הוא לקח משכנתה של מיליון שקל – משלם 2,500 שקל; לקח 2 מיליון – משלם 5,000 שקל. ואז השאלה שמתעוררת: האם גובה המשכנתה – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> 0.25%, אחרי שהתמקחת עם הבנק – – – << דובר_המשך >> חיים כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> עזוב, 0.25% הבנק נותן לך, הוא עושה את הריבית שלו והוא צריך להרוויח כסף. עכשיו הוא בא והוא לוקח עוד 0.25% על פתיחת תיק. נשאלת השאלה אם פתיחת תיק של 2 מיליון משכנתה שונה בהכנסת הפרטים במחשב מתיק של מיליון. מה זה פתיחת תיק? הכנסת נתונים, הכנסת בנקים, הכנסת חובות. למה? כי הם יכולים. ומי משלם? כשאתה בא לבנק ולוקח משכנתה, אחד האמצעים, כשאתה רב איתו על הריבית, כמו שיואב אמר, ואתה מתווכח איתו על הריבית, הוא אומר לך: ואללה, אני אעשה לך הנחה של 75% בפתיחת התיק. אה, אתה עושה לי הנחה של 75%? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נשמע הרבה. << דובר_המשך >> חיים כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> ואללה, נשמע הרבה. ואם הוא עושה של 90%? למי הוא לא עושה הנחה? למי שאין כסף. מי שלא יכול לשלם הוא קורע אותו. הוא לא עושה הנחה, כי הוא נזקק לכסף ואין לו ברירה, הוא חייב לקחת את זה, ואז הוא קורע אותו. כי הבנקים, רק שתבין, לסבר את האוזן, בשנת 2021 הבנקים הרוויחו 250 מיליון שקלים מפתיחת תיק. 250 מיליון שקלים. למה? עזוב, אתה צריך להרוויח על הריביות. עולה לך כסף, אתה קונה כסף – תרוויח כסף. למה על פתיחת תיק 250 מיליון שקלים? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כי הם יכולים. << דובר_המשך >> חיים כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> כי הם יכולים. אותו דבר היה בחוק של – רכשת דירה חדשה, באת אל הקבלן, הוא אומר לך: אתה הולך לעורך דין שלי. ואז העורך דין לקח 1.5% מגובה העסקה. באתי למאיר שטרית, שהיה פה, והיה לו חוק, נצמדנו ועשינו והגבלנו את זה ל-0.5% או 5,000 שקלים, הנמוך שביניהם, כי החוזה הוא חוזה סטנדרטי והדירה היא דירה. פה באה הצעת החוק הזו באותו סגנון. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מה היא אומרת? << דובר_המשך >> חיים כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> הצעת החוק הזאת אומרת שלא יכול בנק לקחת על פתיחת תיק יותר מ-360 שקלים, וה-360 שקלים צמודים למדד המחירים לצרכן. זאת אומרת, המדד יעלה ב-3% – האפשרות של הבנק היא לקחת 370 שקלים. אני יכול להבטיח לכם, שנמצאים פה, ולצופים בבית: גם ב-360 שקלים הבנקים יעשו הנחה, כי הם לא לוקחים את זה בתחשיב של מכירת הכסף. הם לא ייתנו לך משכנתה אם הם לא ירוויחו כסף. אין דבר כזה. גם אני לא רוצה – אני לא רוצה לערער את מצב הבנקים. אבל עמלת פתיחת תיק – ואני לא מחוקק הרבה. אני לא עומד פה על הדוכן ומחוקק יותר מדי, אלא כשיש בעיה – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חוקקת 180 חוקים. << דובר_המשך >> חיים כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> הרבה יותר, כי זה היה בתקופה שהייתי – לא רק שלי, היו גם של הוועדה ופרטיים. שלי, הרבה מאוד חוקים חוקקתי. הרבה מאוד חוקים. חוקקתי חוק על הבניין, שעליתי על הבניין ואמר לי מנהל עבודה – הוא היה ערבי, דרך אגב, הוא היה בן דוד של זחאלקה – הוא אמר: למה אני צריך לסחוב שק מלט של 50 קילו? חוקקנו חוק שיהיה 25 קילו, כי הוא אמר: אני מתרסק. אני מתרסק. זו דוגמה. אותו דבר גם החוק של המשכנתה. אין סיבה בעולם לקחת על פתיחת תיק כשאתה יודע לבוא ולעשות לי הנחה של 90%. כי אם אני לוקח 2,500 ואתה עושה לי הנחה של 90%, זאת אומרת שאני משלם 250; אם אני משלם 250, אז גם ב-360 אתה מרוויח. למה לי, שאני בלונדיני עם עיניים כחולות, הוא ייתן הנחה, ולך, בגלל שאתה ערבי, הוא לא ייתן הנחה? אתה יכול להסביר לי את זה, מנסור? כי דופקים אתכם, מה? << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> פעמיים. אין לנו זכות לשלם עמלה ולא לקבל משכנתה. << דובר_המשך >> חיים כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> תקשיב, פשוט לא יכול להיות. ואללה, אם אנחנו מחוקקים מהחיים ואנחנו מצפים לעשות צדק חברתי – לא תשמע אותי פה מחוקק על נושא חוץ וביטחון. כל החוקים שלי הם חברתיים שנוגעים בו, ובו, ובו ובו, מן אללה. אני לא רואה את עצמי בטווח הקרוב-רחוק לוקח משכנתה ונהנה מהחוק. אתה מבין למה, אתה, מנסור. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> שכנעת אותי אז, בוועדה. << דובר_המשך >> חיים כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, כן, אבל אתה מבין למה. אז החוק הזה בא לעשות מעט צדק, מעט, עם לוקחי המשכנתאות, ושהבנקים ירוויחו ממה שהם נועדו לעשות, למכור כסף, אבל לא מהמסביב. יחד עם זה יש לי שותפה לחוק, והיא חברת הכנסת אתי חוה עטייה. כל המספרים שאמרתי – היא עשתה את המחקר והביאה את המספרים. היא אמרה: חיים, אלה המספרים. מאחר שאתה – קצת בטבלאות וקצת בשוק ההון, בוא תתרגם ותראה. אתה יודע, דרך אגב, כמה הריבית שאתה מקבל היום על איגרת חוב צמודה ל-30 שנה? אתה מקבל תשואה שלילית. שלילית. אתה לא מקבל אפילו 1%, גם לא 0.1%. אתה לוקח איגרות חוב ממשלתיות עם תשואה ל-30 שנה ואתה רואה תשואה שלילית. ככה בונים את המשכנתה, וזה בסדר. אז תודה רבה, חוה, שהארת את עיניי והיית חלק פעיל מאוד ביוזמה הזאת. זה אחד מני חוקים רבים שחוקקת בכנסת הזאת ויישר כוח. אני מקווה שכנסת ישראל תעביר היום את החוק בקריאה הראשונה. החוק זכה גם לתמיכה ממשלתית. אפילו שר האוצר תמך ואמר לי: ואללה, אתה צודק, וגם שר המשפטים. אני מודה להם על התמיכה, ואני מקווה שחברי הכנסת יעבירו, ואני מאוד רוצה לקוות שוועדת הכלכלה, שדנה, תעביר את החוק בהכנה, כי אין בו יותר מדי – כל החוק שורה אחת, שורה – שתכין אותו לקריאה שנייה ושלישית בשבועיים הקרובים ונעביר אותו במהלך חודש יוני בקריאה השנייה והשלישית, וכל מי שייקח משכנתה – וזה בהמשך לחוק ממשלתי שהונח היום, שהונח, על שינוי – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חוק המכר. << דובר_המשך >> חיים כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> – – חוק המכר, שמוציא את ערך הקרקע, שמוציא את ערך הקרקע מתשומות הבנייה. בשביל שתבינו, בשנה האחרונה מדד תשומות הבנייה עלה ב-8%, זאת אומרת, קנית בית – שילמת עוד 8% על הבית. זה – בשנה האחרונה. לפני זה, שנה שלמה הוא לא עלה. מדד תשומות הבנייה לא עלה. יחד עם זה, כשאנחנו מסתכלים על עלות רכישת הדירה, כשאמרנו שזה עשרות שנים של עבודה וזה הפרויקט הכי גדול, איפה שאנחנו יכולים להקל אנחנו צריכים להקל, כי התחושה, אחרי שאתה משלם בדברים הקטנים, היא: ואללה, גונבים אותי. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> חיים כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אני משלם כל כך הרבה, סגרתי – שלא יגנבו אותי. זה צריך להיות המהלך. ולכן חוק המכר שעבר, אני מברך עליו, למרות שהצבעתי נגד; לא הצבעתי, כי המחשב שלי לא עבד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אותי שכנעת. אני אצביע בעד החוק שלך. << דובר_המשך >> חיים כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> החוק הזה, גם חוק המכר, הוא חוק נכון לתקופה הזאת, כי אנחנו חייבים להקל על רוכשי הדירות. אנחנו רוצים שהקבלנים ירוויחו והבנקים ירוויחו והאזרחים יוכלו לקנות דירה ולהמשיך לחיות. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת חיים כץ. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> רק שנייה, רק שנייה. דבר-דבר. ראשית, אני רוצה להודות לו – הצעת חוק טובה, שמגיעה בדיוק בתקופה חשובה, יחד עם חוק המכר וחוקים אחרים שבאים לעזור למי שרוצה לרכוש דירה. אני מזמין את חברת הכנסת חוה אתי עטייה לעלות לדוכן הנואמים ולדבר על הצעת החוק החשובה הזאת. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> – – – מקבלים – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מקבלים? ואללה. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> אנחנו מקווים שהרפורמה שתבוא, בעזרת השם, בקרוב מאוד, תאפשר גם לאנשים עצמם לקבל משכנתאות, במקום ללכת לארגוני פשע – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זה מספרים מזעזעים, מה שאתה מספר. מספרים מזעזעים. << קריאה >> יריב לוין (הליכוד): << קריאה >> 98% פשוט ויתרו בגלל שהם חשבו שהם יקבלו בית חינם ברגע שרע"מ תהיה בקואליציה. תהיה להם אכזבה נוראה. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> לא הבנת. מסך המשכנתאות בישראל רק 2% הן לחברה הערבית. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> תעשו צבא ותקבלו. תעשו צבא. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> כן. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – רשימת האיחוד הערבי): << קריאה >> – – – << דובר >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, ראש חודש טוב. טובתם של רוכשי הדירות בכלל, והזוגות הצעירים בפרט, חייבת לעמוד מול עינינו לפני הרווחים של הבנקים. הצעת חוק זו לתיקון חוק הבנקאות להפחתת עמלת פתיחת תיק לצורך הלוואות לדיור בבנקים, שיזם חבר הכנסת חיים כץ, מגיעה מתוך ראייה חברתית חומלת על השכבות החלשות, ואני שמחה להיות שותפה להצעת חוק זו. אנחנו צריכים להביא בשורה עבור רוכשי הדירות דווקא בתקופה שיוקר המחיה בעלייה והמחירים מזנקים. אם עובדי הבנקים ומשפחותיהם מקבלים פטור מעמלות, מדוע שלא נפחית את העלויות לכל האזרחים? המהלך יטיב עם כלל שכבות האוכלוסייה שחוסכות ועובדות שנים כדי לצבור הון הנדרש לרכישת דירה. צעד חשוב זה יגביל את סכומי העמלות הגבוהות ביחס להיקף השירות והעבודה הכרוכים בבקשה מסוג זה שנוהגים לגבות הבנקים מנוטלי משכנתאות בעד הגשת בקשה להלוואה לדיור. כפי שחבר הכנסת חיים כץ ציין, הצעת החוק תמנע את המצב שבו היו סכומי עמלות לא אחידים, שהיו נתונים לשיקול הדעת של הבנקאי – אם להעניק למגיש הבקשה הנחה בסכום העמלה, בהתאם למעמדו הכלכלי של מגיש הבקשה, או אם זה הציג בפניו הצעה מתחרה מבנק אחר. בנוסף, אני שואלת: מדוע צריכות להיות כל כך הרבה עמלות? עמלה לפתיחת תיק, עמלה ללקיחת הלוואה, עמלה לעריכת מסמכים. הרי גם כך לרוכשים יש הוצאות רבות, ובהן, תשלום לשמאי, לנוטריון, לרישום בטאבו וכו'. אנו שומעים על רווחי הבנקים שעולים כל הזמן על חשבון הציבור. התפקיד שלנו לעשות הכול כדי להקל את נטל ההוצאות על השכבות החלשות. אני מודה לחבר הכנסת חיים כץ, שיזם את הצעת החוק החשובה הזו. יישר כוח מיוחד ליו"ר ועדת הכלכלה חבר הכנסת מיכאל ביטון, שנרתם לקדם את הצעת החוק בלב שלם ובנפש חפצה, במטרה להקל על השכבות החלשות באוכלוסייה. אני מצפה לתמיכתכם בהצעת חוק חברתית זו. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת חוה אתי עטייה, גם על הסיוע, היוזמה והרוח החיה וגם על הצעות חוק טובות אחרות שהעברת. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. << דובר >> יואב קיש (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, השעה מאוחרת – האמת, לא נורא – אבל יש לי כמה דברים שחשוב לי לומר. ראשית, זו הצעת חוק – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> יש שיר כזה, "יש דברים שרציתי לומר". יהודה פוליקר. מה, לא מכיר? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי, טוב, שמח לשמוע. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מה, אתה לא מכיר את השיר הזה? באמת, יואב. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> תזמזם, תזמזם. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> יש דברים שרציתי לומר. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, מכיר, מכיר. בשעה כזאת לא תמיד זוכרים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אוסיף לך את השניות של השיר. בבקשה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אין בעיה. אני מניח שאסיים לפני. אגיד כמה דברים: קודם כול, אני חושב שהחוק הזה, כמובן, ראוי. מעבר לכך, הוא מציף נושא בעייתי, וזה הכוח המאוד חזק שיש לבנקים כנגד הלקוחות הפרטיים. זה קורה בעמלת פתיחת תיק, זה קורה לאותם לקוחות חלשים שלא מסוגלים להתמקח ולקבל גם ריבית טובה, וזה קורה גם בעמלת פירעון מוקדם. יש רשימה ארוכה של עוולות, שאני באמת – – – << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> יואב, אם אתה רוצה לתקן אותן זה אחת-אחת. אם אתה בא בהצעת חוק שכוללת הכול – לא תעביר. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, אני איתך. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> אחד-אחד, סעיף-סעיף. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסכים איתך. אני – – – << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> סדק בקיר, ועוד אחד, ועוד אחד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זה נקרא בעברית: הצלחות קטנות. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, זה לא קטן, כי בסוף זה גדול. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בסוף הן עוברות. בסוף הן הופכות להיות – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני עכשיו אצטרך באמת יותר זמן. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אני נותן לך. תגיד, פעם חסכתי ממך זמן? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא. << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> איתן, 290 מיליון הם הרוויחו ב-2016. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> טירוף. בבקשה, 30 שניות הוספתי לך. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר חד וחלק – זו הדרך, זה לתקוף את האי-צדק כל פעם במקום שהוא כואב. ואני פשוט עליתי ושמעתי את חבר הכנסת חיים כץ, והפריע לי עוד משהו ואני אומר את זה עכשיו פה. יכול להיות שאני איהנה מזה; יכול להיות שהבן שלי ייהנה מזה – אני מקווה שהבנים שלי כולם ייהנו ויקנו דירה. אבל מה שהפריע לי זה – איך אמרת? אני בא לתקן עוולות כשאני רואה אותן קורות. זה מה שקורה – אתה מרגיש אותן על הבשר, אתה שומע, כמו שאמרת על השק, וככה עשית כל החיים. היום אני מרשה לעצמי לעלות ולדבר על כל הסיפור שהיה עם – – – << קריאה >> חיים כץ (הליכוד): << קריאה >> לא, לא, לא. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא לא מרשה לי. אז אני אגיד דבר אחד כזה – לא נדבר ככה. חיים כץ, אני מכיר אותו אישית, מתקן עוולות. איפה שהוא רואה אי-צדק, הוא נלחם. זו דוגמה טובה, ואני יודע שהכול בא ממקום הכי טוב שיכול להיות. תודה רבה לך על החוק הזה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. על זה נאמר, ברוח השיר ששרתי קודם, "פחות אבל עוד כואב". חברי הכנסת, השר עמאר, תרצה לסכם? השר – בעצם לא. חיים כץ, תרצה לסכם את הדיון? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא נרשמנו לזה? << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נרשמו שניים: אתי עטייה ויואב קיש. << קריאה >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << קריאה >> אתה לא חייב, חיים. << דובר >> חיים כץ (הליכוד): << דובר >> משפט, משפט. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אתה גם רוצה לשיר? << קריאה >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << קריאה >> כל הכבוד, חיים. לולא אתה, החוק לא היה – – – << דובר_המשך >> חיים כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אני לא יודע לשיר. תאמין לי, אם אני אתחיל עכשיו לשיר גם החמישה – שלושה, חמישה, שישה, שמונה, תשעה – גם התשעה ילכו, אם אני רק אנסה לשיר. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הם יכולים. אני פשוט לא יכול. אני כבול פה. << דובר_המשך >> חיים כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> או, הינה עוד אחד – עשרה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הינה, פינדרוס בא במיוחד לחוק הזה. << דובר_המשך >> חיים כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> פינדרוס הגיע. הוא היה בחדר, התעורר רגע בין – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> ראה מה החוק ונכנס. << דובר_המשך >> חיים כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> – – לימודים לשינה, ואמר: זה חוק חשוב. זה חוק חשוב, שבא לעזור גם לאוכלוסיות שמהן אני בא, ובא לעזור. מאחר שאנחנו לא סופרים רוב, וסביר להניח שכל הנוכחים יצביעו, וזה יהיה פה אחד, ואם היו פה עוד – אורבך, אתה יכול להיכנס, חסר לנו אחד למניין. אז הינה, אני מסיים ומצביעים. << קריאה >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << קריאה >> אורבך, אם אתה לא מקוזז, אנחנו בעד. << דובר_המשך >> חיים כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא, הכול בסדר. אם היינו נגד, לא הייתי קורא לך להיכנס. לכן החוק שיעבור פה אחד – אם היו פה יותר במליאה, ברור לי שהוא היה עובר פה אחד. וזה חשוב לאזרחי מדינת ישראל, שיראו שגם בכנסת ישראל בשעות לא סבירות, אנחנו מנסים לשפר את איכות החיים של האוכלוסיות במדינת ישראל, על כל הרבדים שלהן. אז אני מקווה שכולם יצביעו. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת כץ. חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 34) (הגבלת עמלה בעד הגשת בקשה להלוואה לדיור). מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 34) (הגבלת עמלה בעד הגשת בקשה להלוואה לדיור), התשפ"ב–2022, לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – תשעה, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק התקבלה בקריאה הראשונה ותעבור להמשך דיון בוועדת הכלכלה של הכנסת. << נושא >>מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אם כך, חברי הכנסת, תאמינו או לא, אבל תם סדר-היום. אה, לא סליחה, לא תם, לא תם. לא תם סדר-היום. יש הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. בבקשה, גברתי. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת שתי המלצות של הוועדה הציבורית לקביעת שכר ותשלומים אחרים לחברי הכנסת בנושאים הבאים: 1. הגדלת התקציב השנתי לחברים בוועדה לבחירת שופטים; 2. חבר כנסת מוגבל בניידות שאינו זכאי לגמלת ניידות. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה. ועכשיו כן תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי א' בסיוון התשפ"ב, 31 במאי 2022, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 00:18. << סיום >>