דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ט ישיבה קל"ו הישיבה המאה-ושלושים-ושש של הכנסת העשרים-וארבע יום שלישי, א' בסיוון התשפ"ב (31 במאי 2022) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים נאומים בני דקה 4 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 4 יוסף טייב (ש"ס): 5 אוריאל בוסו (ש"ס): 6 אבי מעוז (הציונות הדתית): 6 ענבר בזק (יש עתיד): 7 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 8 גבי לסקי (מרצ): 8 יואב בן צור (ש"ס): 9 משה אבוטבול (ש"ס): 9 סימון דוידסון (יש עתיד): 10 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 10 ינון אזולאי (ש"ס): 11 הצעות לסדר-היום 11 ציון יום הסטודנט 11 משה טור פז (יש עתיד): 12 משה אבוטבול (ש"ס): 13 מוסי רז (מרצ): 15 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 17 סגן שרת החינוך מאיר יצחק הלוי: 21 הצעות לסדר-היום 24 ציון אירועי הפרהוד – הפרעות שנערכו בקהילה היהודית בבגדאד 24 היו"ר מיקי לוי: 24 אופיר כץ (הליכוד): 25 משה אבוטבול (ש"ס): 32 עופר כסיף (הרשימה המשותפת): 34 מוסי רז (מרצ): 36 שרת האנרגיה קארין אלהרר: 38 הצעת חוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון (תיקון מס' 8), התשפ"ב–2022 49 לימור מגן תלם (בשם ועדת הכלכלה): 49 שלמה קרעי (הליכוד): 53 הצעת חוק כבילת עצורים ואסירים (חובת יידוע) (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2022 59 זאב בנימין בגין (בשם הוועדה לביטחון הפנים): 60 ינון אזולאי (ש"ס): 65 הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 7) (הארכת תקופת התיישנות של תובענה בגין עבירת מין), התשפ"ב–2022 68 מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): 69 אוריאל בוסו (ש"ס): 70 הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון מס' 10) (הודעות חירום מונגשות), התשפ"ב–2022 71 שירלי פינטו קדוש (ימינה): 72 יוסף טייב (ש"ס): 73 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 74 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 75 << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> היום א' בסיוון התשפ"ב, 31 במאי 2022. אני מתכבד לפתוח את מליאת הכנסת. חברי הכנסת, נאומים בני דקה – הצבעה, בבקשה. עד שאני אקבל את הרשימה, חבר הכנסת טופורובסקי, בבקשה. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, וכמובן למזכיר הכנסת, שהואיל בטובו לפתוח את המיקרופון. חבריי חברות וחברי הכנסת, כמו בכל שבוע, גם הפעם אקריא את שמות ההרוגים ואציין את תאונות הדרכים הקטלניות שהתרחשו בשבוע החולף. אני מקווה שהזמן יספיק לי, כי היה שבוע איום ונורא. ביום שלישי, 24 במאי, נהרג גבר בן 37 בכביש 6, סמוך למחלף אייל. באותו היום נהרגה הולכת רגל בת 60 בתאונה בכביש 353 סמוך ליישוב שריגים. ב-26 במאי נהרג גבר בן 77 בכביש 2544 שבנגב. בהמשך אותו יום נהרגה אישה בת 60 בתאונה בכביש 5 סמוך לפתח תקווה. למוחרת, 27 במאי, נהרגו רוכב אופנוע והנוסע שרכב איתו, בני 22 ו-19, בתאונה ברחוב יפת בתל אביב. ביום שבת, 28 במאי, התרחשה תאונה מחרידה בכביש 90, ונהרגו מוחמד עביד, בן 65, ובתו נור, בת 40, ביחד עם הנכד דאוד שוויקי, בן ארבע – כל זה בתאונה בכביש 90, ששם גם נהרגה נערה בת 13. ביום ראשון, 29 במאי, נהרג רוכב אופנוע בן 24 בתאונה שהתרחשה בנצרת. בהמשך היום נפטרה מפצעיה צעירה בת 20 לאחר תאונה שבה נפגעה בכביש 293 סמוך לבית קמה ב-27 במאי. למוחרת, 30 במאי, נהרגה אישה בת 47, לאחר שהג'יפ שבו נסעה התהפך ליד היישוב שאר ישוב שבצפון. אתמול נפטרה מפצעיה אור הניגמן נחמן, בת 32, לאחר תאונה שעברה בכביש 5 ב-26 במאי. 14 אנשים, אדוני היושב-ראש וחבריי חברות וחברי הכנסת, 14 אנשים נהרגו בכבישי ישראל בשבוע האחרון, ואי-אפשר שלא לדבר שוב על כביש 90 הנוראי, ששם ב-20 שנה האחרונות נהרגו 89 אזרחים, חמישה רק בחודש האחרון, ומעל ל-1,300 פצועים, וזה עוד לפני חודשי הקיץ שבאים אלינו, עם כל הסכנות שיש סביבם. אנחנו נמשיך לעשות הכול, בוועדת המשנה ובכלל, בשביל שיהיו פחות הרוגים בדרכים. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת טייב, בבקשה. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להציג בפניכם את הסיפור הכאוב של ד"ר ליונל קריאף, הנשוי לאזרחית ישראלית. הוא רופא צרפתי יהודי, מהמומחים המובילים בתחום הרפואה הגרעינית, אשר פיתח טכנולוגיה לגילוי מוקדם של מחלת האלצהיימר. ד"ר קריאף הציג בכנס את התוכנית שפיתח, ומאז הוא נרדף ממניעים אנטישמיים על ידי אינשי דלא מעלי בצרפת כדי להוביל להסתלקותו ממקצועו ועל מנת להשתלט על תגליתו. כתוצאה מכך נאלצו הוא, אשתו וילדיו לברוח מהרודפים ולעלות לישראל. ד"ר קריאף נאלץ להתמודד עם מעל 160 הליכים משפטיים שננקטו נגדו, חשבונות הבנק של בני הזוג נחסמו, בית המשפט אישר הליך כינוס נכסים, שבמסגרתו נמכרו שני מרכזים לרפואה גרעינית שהיו בבעלותו, ואף ביתם הפרטי נמכר. בני הזוג קריאף איבדו את כל רכושם בצרפת. מדובר בחיסול תעסוקתי ופיננסי ממוקד של בני הזוג קריאף. בפרוטוקול של המועצה האזורית של פיקרדי שבצרפת מתאריך 7 בספטמבר 2012, גב' לורנס רוסיניול – אז חברת סנאט ולימים שרת הבריאות בממשלת צרפת – אף היא מזכירה שאכן יש בפרשה הזאת ריח רע של אנטישמיות. כששמעתי את הנושא הכאוב פניתי לרשויות בצרפת ואף לשר המשפטים כדי ללמוד על הפרטים בפרשה הכאובה הזו, ונעניתי על ידו שקיימת הפרדת רשויות ושהנושא בדיון בבית המשפט הצרפתי, ולכן הוא לא יכול להתערב בהליך. חברים, כידוע לכם, על פי המשפט הבין-לאומי הפומבי, אין מדינה מתערבת בענייניה הפנימיים של מדינה זרה, אולם כלל זה מפסיק לחול כאשר המדינה הזרה הפרה זכויות אדם וזכויות יסוד, ובפרט כאשר ההפרות בוצעו כנגד אזרח של מדינה אחרת – בענייננו, מדינת ישראל – וממניעים אנטישמיים. פניתי למחלקה למאבק באנטישמיות במשרד התפוצות, ונעניתי שאין ביכולתם לפעול בנושא. אשר על כן, אני קורא שוב למשרד התפוצות ולמשרד החוץ לפעול יחד כדי לתקן את העוולה. כנציג קהילת עולי צרפת בישראל אני אמשיך ללוות את הנושא החשוב הזה עם עורך דינם אלכסנדר בוכינגר, עד אשר ימוצה הדין. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בוסו, בבקשה. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, רפורמת מוניות השירות היא מהמורכבות שידעה הכנסת להכין. לקח לוועדת הכלכלה שנים להכין אותה, בדיונים אל תוך הלילה, בשמיעה של מאות אנשים. אבל משרד התחבורה, במקום לקדם את הרפורמה, עושה הכול, אבל הכול, כדי לטרפד אותה ולהפוך אותה ללא רווחית לתאגידי המוניות. היום פורסם ששרת התחבורה פרסמה קול קורא לביזור ענף מוניות השירות והעברתו ל-15 עיריות עשירות, תוך פגיעה בתחבורה הציבורית, באוטובוסים. מה שמרב מיכאלי לא מספרת זה שכל המהלך נועד להרחיב את התחבורה הציבורית בשבת. את כל זה היא עושה תוך דילוג על ועדת הכלכלה וצפצוף על שורת חוקים של הכנסת, תוך נטילת סמכויות של הכנסת לעצמה. שלטון החוק? הצחקתם אותה. ממשלת בנט-מיכאלי ממשיכה למחוק את זהותה היהודית של המדינה בשתיקת הכבשים של מפלגת ימינה, שיכולה להטיל וטו ולא עושה זאת. איש משומרי הסף שאמורים לרסן את הממשלה אינו פוצה פה ולא בולם את הפרת החוק. כמה מפתיע. אני קורא לך, אדוני היושב-ראש של הכנסת, להילחם על כבודה של הכנסת ועל צעדיו של הבית הזה, ויפה שעה אחת קודם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא כל כך הבנתי מה תפקידי בכוח, אבל אני אדבר איתך אחר כך בארבע עיניים, בסדר? תודה רבה. חבר הכנסת מעוז, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. נאום הנדסת תודעה מס' 54, והפעם על הפיכה שלטונית. הסירוב של שופטי המחוזי לאפשר לפרקליטות לתקן את כתב האישום נגד חבר הכנסת בנימין נתניהו הוא הזדמנות להזכיר לציבור הרחב איך הנדסת התודעה הביאה להפיכה שלטונית בישראל. לאורך שנים, במהלך רחב היקף ובהשקעה עצומה של משאבים, שהיו שותפים להם גורמים במשטרה, בפרקליטות, בתקשורת ובשמאל הפוליטי – זה הגלוי וזה שהיה מחופש לימין – נשטפה התודעה הציבורית במסרים על שחיתותו הנוראית של נתניהו ועל חומרת האישומים והראיות נגדו, כביכול. המהלך הצליח מבחינתם, והשפעותיו הביאו לכך שהמחנה היהודי-לאומי שוב ושוב לא הצליח להקים ממשלה, והוקמה ממשלת מדינת כל אזרחיה. כעת, משהתיקים נגד נתניהו קורסים ואנשי מערכת אכיפת החוק נחשפים במלוא קלונם, אני ממליץ לשופטים להכריז על ביטול המשפט, לפרקליטות – לחזור בה מהתיקים התפורים, ולראשי הקואליציה – להחזיר לעם ישראל את השלטון שנגנב ממנו. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת בזק, בבקשה. << דובר >> ענבר בזק (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום, 31 במאי 2022, אני חוגגת את יום הנישואים ה-20 שלי. היום בדיוק לפני 20 שנה עמדתי מתחת לחופה עם זיו, בן זוגי, שקידש אותי בטבעת כדת משה וישראל, שבר את הכוס ובירכנו את שבע הברכות. אבל למרות שעברו 20 שנה מאז, בתעודת הזהות של זיו ושלי אנחנו עדיין מופיעים כרווקים. כמה שבועות אחרי החתונה הלכנו למשרד הפנים, ביקשתי לשנות את שם המשפחה שלי לשם המשפחה של בן זוגי ולשנות את סטטוס הנישואים, והתשובה שקיבלתי מהפקידה במשרד הפנים היא "את לא באמת נשואה, זה רק בראש שלך". כי מבחינת מדינת ישראל, זה שבחרתי להינשא עם רב כדת משה וישראל, אבל, חלילה וחס, לא רב של הרבנות, זה אומר שאני לא באמת נשואה וזה רק בראש שלי. היום בישראל אחד מכל חמישה זוגות נשוי שלא דרך הרבנות. אז אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולהגיד לכל הזוגות האלה וגם לזיו אהובי: הנישואים שלנו אמיתיים, האהבה שלנו אמיתית. יום נישואים שמח. << קריאה >> גבי לסקי (מרצ): << קריאה >> מבורכת, מבורכים. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אני רוצה להגיד לך שאני גם רופא וגם פרופסור כי החלטתי שאני רופא ופרופסור. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אבוטבול. חבר הכנסת כסיף, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אתמול נפטר איש יקר, מודי בר און. אני רוצה לומר כמה מילים לזכרו. בר און, כשמו כן הוא: בעל און באינטלקט, און בהומור, און באנושיות, און בשנינות – איש אשכולות שכולנו נחסר אותו. באחד הפרקים בתוכנית המצוינת שהוא עשה יחד עם ענת זלצר, הכול אנשים, הוא הקדיש פרק לסופר הפלסטיני הדגול אמיל חביבי. הוא מצטט מתוך ספרו "אח'טיה" את המילים הבאות: "כיכר המלך פייסל – – – הייתה לרחוב חטיבת גולני; אלא שבערבית נכתב השם – – – 'חטִיבַּת ג'ולאני', שפירושו 'הארוסות של גולני'. ואני – – – סבור הייתי שגולני זה הוא דון ז'ואן עברי שיש לו מאהבות הרבה", סוף ציטוט. יש כאן שילוב אופייני וחריג שאפיין גם את אמיל חביבי וגם את מודי בר און; שילוב אופייני של ידע, של שנינות, של הומור, אבל שבבסיסם רצינות ועוקצנות ראויות ואמיתיות. יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת לסקי, בבקשה. << דובר >> גבי לסקי (מרצ): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני למעלה משנה נפטר קצין המודיעין סרן ת', אחרי תשעה חודשים של מעצר בכלא צבאי. עד היום, כבוד היושב-ראש, לא ההורים ולא הציבור יודעים מה נסיבות מותו. לא יכול להיות שקצין, חייל, שנסע בחזרה הביתה, נחטף על ידי רשויות הצבא, נכלא והוחזק במשמורת של הצבא, תחת אחריותו, ונפטר כתוצאה ממשהו שהתרחש בזמן מעצרו, ואנחנו עדיין לא יודעים מה קרה. זו אחריותו של צה"ל – של כל הגורמים, מהסוהר בכלא ועד לרמטכ"ל ושר הביטחון. לא יכול להיות שאימהות ואבות שולחים את הילדים שלהם לצבא ואחר כך הם חוזרים מתים, ואין לאף אחד היכולת או הרצון להגיד מה קרה. זכותם של ההורים, זכותה של החברה הישראלית לדעת מה קרה לקצין המודיעין סרן ת'. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בן צור, בבקשה. << דובר >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בעוד כמה ימים נחוג את חג מתן תורה. אני מבקש מכאן לחזק את בני הישיבות ואברכי הכולל ובני משפחותיהם, הבוחרים בחיי תוכן עשירים ברוח על פני החומר המתכלה, והם בוחרים לדבוק בתורת חיים נצחית שהגדירה אותנו כעם לפני 4,470 שנה. אנו יודעים אילו ויתורים משמעותיים על מנעמי החיים הם מקריבים במסירות. העמל הסיזיפי שלהם להעמיק את הידע היהודי בדיוק כפי שאבותינו עשו מאז מתן תורה ועד היום ראוי לכל הערכה ושבח. חובתו ההיסטורית של כל יהודי היא לשמור עליהם מכל משמר, שכן בזכות התורה אנו פה למדינה, וזכות היא לנו כנבחרי ציבור לעשות כל שביכולתנו להגן עליהם כדי שימשיכו לשמור עלינו. אני מבקש לאחל להם ולנו שיזכו להגדיל תורה ולהאדירה ולקדש שם שמיים ברבים, כי אין כוחנו אלא בתורה. מכאן אני רוצה לשלוח ברכה גם לחיילי צה"ל ולכוחות הביטחון, שעושים עבודה ושומרים גם הם עלינו במסירות נפש גדולה. השם ישמור צאתם ובואם מעתה ועד עולם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, במסגרת המאמצים שלי בתחום החקיקה למציאת פתרון למי שנזקק לבדיקות דם ומתקשים למצוא אצלו ורידים לקחת את הדם – זה בסייעתא דשמיא הוביל אותי לביקור משמעותי ורב-ערך בארגון היקר רחשי לב בתחילת השבוע. הארגון, הפועל רבות למען ילדים ונערים החולים בסרטן, פעיל בעיקר בבתי החולים שיבא תל השומר ואיכילוב ונותן מעטפת של חיזוקים ופינוקים לאותם ילדים יקרים ולהוריהם. הייתי שם במשחקייה, ב-30 הסוויטות להורים, פגשתי שם את המתנדבים היקרים שפועלים מכל הלב לעשות טוב לאותם חולים – שהקדוש ברוך הוא ישלח להם רפואה שלמה ומזור – שלהם הם מתמסרים 24 שעות, שבעה ימים בשבוע, וגם לוקחים אותם לטיולים בחו"ל ועושים להם מסיבות; עושים כמה שיותר שיהיה להם טוב ושייהנו בחיים. שם גם שמחתי לשמוע ולראות את המכשיר שעליו אני שוקד, למניעת צער מאלה שקשה למצוא אצלם את הוורידים בלקיחת הדם, ובהם גם אני. אדרוש שמכשיר זה יהיה בכל נקודות לקיחת הדמים במערכת הרפואית. זה חשוב, ועוד נחוקק בנושא הזה. אבל כעת אני רוצה לחזק ולהודות לשימי גשייד היקר, המנכ"ל הנמרץ של ארגון רחשי לב, לאבא הרב ראובן היקר ולכל אלה שיום ולילה דואגים לחולים. פשוט להעריך, להעריץ, לשכפל. תודה לכם מכל רחשי הלב. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת דוידסון, בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, סטודנטים יקרים שהגיעו ליום הסטודנט, אני מברך אתכם. אני רוצה לדבר על דבר כואב שאני מטפל בו זמן רב – נושא הטביעות בים ובבריכות השחייה. צריך להבין שמעל 50 אנשים בכל שנה טובעים למוות בים ובבריכות שחייה. בשנה שעברה זה הגיע למעל 70. 19 ילדים קטנטנים בני פחות מארבע מתו בשנה שעברה מטביעה בבריכות שחייה פרטיות ובמקורות מים. מקרי הטביעה הם הסיבה השנייה בעולם למקרי מוות לילדים; הסיבה השלישית למבוגרים. 350,000 אנשים טובעים למוות בכל שנה בעולם. זה מספר מזעזע. אני מבקש, אנחנו לפני הקיץ, ואני פונה להורים ולאזרחים: קודם כול, להגיע כולם לחופים מוכרזים. רוב הטביעות בחופי הים הן בחופים לא מוכרזים; הדבר השני – להיזהר מבריכות השחייה ומהבריכות הפרטיות. הורים, שימו לב לילדים שלכם. אל תיתנו להם להסתובב וללכת לבד ליד מקורות מים. עלינו כממשלה, ככנסת, לדאוג לזה שכל ילד במדינת ישראל עד גיל שבע ילמד לשחות – בחברה החרדית, בחברה הערבית ובחברה היהודית. נעשה כל מאמץ לעשות את זה בשנים הקרובות. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת להב הרצנו, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום הוא יום הסטודנט, ואני רוצה לברך את הבאים בשערינו – את יושב-ראש ההתאחדות אלחנן פלהיימר, את שקד בנפשי, סגנית יושב-ראש ההתאחדות, ואת כל יושבי-הראש שנמצאים איתנו כאן במליאה. יום הסטודנט הוא הזדמנות נהדרת לברך על הקיים ולהיות גאים בעובדה שיש לנו דור מבטיח של אנשים שדוחפים את ישראל קדימה, לא רק בזירה הציבורית אלא גם בתחום של המנהיגות העסקית, המנהיגות המדעית, ההייטק ויתר התחומים. אני רוצה לברך אתכם, להודות לכם על הפעילות המבורכת שלכם וגם להודות ליושבי-ראש שדולת הסטודנטים בכנסת, שהנהיגו היום יום סטודנט מרשים במיוחד, חברי חבר הכנסת קינלי טור פז וחברת הכנסת אלינה ברדץ' יאלוב. תודה רבה לכם, ושיהיה בהצלחה בציון היום במליאת הכנסת. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה, אני מצטרף לברכות לאלה שהרימו את הכנס הזה. חבר הכנסת אזולאי, בבקשה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להעלות את נושא המורים שלנו, המחנכים שלנו בישראל, שנמצאים, אני חושב, בשפל של ההתייחסות של הממשלה אליהם. מורי ישראל – פעם הם נקראו מחנכים, לצערי היום הם נקראים עובדי הוראה. כשמור אבי, זיכרונו לברכה, היה מחנך – זה היה לפני עשרות שנים, הוא היה נקרא מחנך; לאחר זמן אמר לי: היום הם הפכו להיות עובדי הוראה. אולי פה ניתן להבדיל בין היחס שהיה ליחס הקיים: פעם הסתכלנו עליהם כמחנכים שבאים לחנך את דור העתיד, היום מסתכלים עליהם כאנשי עבודה שבאים לעבוד. אם אנחנו נדע להעריך את עבודתם, עבודת הקודש שהם עושים למען דור העתיד, בכל חינוך שהם נמצאים, למען דור העתיד נדע גם להעריך אותם ולהעלות בשכרם בלי שום התניה. אפשר לשבת איתם על דבר כזה או אחר, אבל קודם כול להבין שהם עושים עבודת קודש וצריך להעלות את שכרם בלי להתנות בשום דבר אחר. לכן אתמול ראינו אותם, עשרות אלפים שמתכנסים ומפגינים. ההפגנה שלהם הייתה כאב, כאב, כאב. אני רוצה לחזק את ידיה של יפה בן דוד, יושבת-ראש הסתדרות המורים. היא עושה עבודה טובה, נלחמת למענם, וכמובן שזה למען דור העתיד של ילדי ישראל. אני מציע, שרת החינוך, שתמשיכי ותילחמי למענם, כמו שאמרת שצריך. ולשר האוצר אני אומר: הכסף לא שלך, תן להם מה שמגיע להם בזכות ולא בחסד. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון יום הסטודנט << הלסי >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. ציון ימים מיוחדים – הצעות לסדר-היום בנושא ציון יום הסטודנט, מס' 2541, 2620, 2624, 2629, 2633 ו-2644. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כפי שכבר נאמר, היום יום הסטודנט. אנחנו מברכים מכאן, מכנסת ישראל, את 350,000 הסטודנטים שלומדים בלמעלה מ-160 מוסדות אקדמיים ברחבי ישראל. מייצגים אותם היום כאן בכנסת אלחנן פלהיימר ושקד בנפשי, היושב-ראש והסגנית של אגודת הסטודנטים הארצית, ועשרות יושבי-ראש אגודות, שהגיעו לכאן לציין איתנו את היום החגיגי הזה. יום הסטודנט הוא יום העתיד. הסטודנטים הם העתיד שלנו. אם תספרו את זה במנדטים, חבריי, מדובר בלמעלה מעשרה מנדטים. אבל כמובן לא מדובר רק בקולות; מדובר במנהיגים, מדובר באנשים שאמורים להוביל את כלכלת ישראל, את החברה בישראל, וכן, גם כאן, להיות חלק מכנסת ישראל. אחד ההישגים של השנים האחרונות באקדמיה הביא לכך שישנה עלייה משמעותית – גם בעזרת המכללות אבל גם באוניברסיטאות – של ייצוג לפריפריה באקדמיה ושל המגזרים השונים, כולל עלייה משמעותית בכמות הנשים הערביות שלומדות באקדמיה, וגם עלייה – מתונה יותר אבל חשובה – במגזר החרדי, ואנחנו מקווים שכך ימשיך. אחד הנושאים המרכזיים שעלה על סדר-היום של הכנסת ביום הסטודנט היה נושא חופש הביטוי, והוא נדון בכמה ועדות, בעיקר בוועדת החינוך. בשבועות האחרונים נחשפנו לעימותים סביב השאלה מהם גבולות חופש הביטוי, ומתי החופש של אדם אחד מאיים על שלומו של אדם אחר. הנושא הזה, חברים, איננו נושא פוליטי, איננו נושא של ימין ושמאל; הוא נוגע, כפי שאמרתי, לחופש הביטוי באקדמיה, שהוא ערך חשוב כל כך לצד הצורך בשמירה על ביטחונו וטובתו של כל פרט ופרט. אבל ברשותכם, אני רוצה להתמקד דווקא בזן אחד של סטודנטים: 35,000 – כ-10% מהסטודנטים בישראל – הם סטודנטים לחינוך. לפי נתוני הממ"מ, מרכז המחקר של הכנסת, הוכפל בשנים האחרונות שיעור הבוגרים – בוגרי ה-B.Ed, התואר בחינוך – שעזבו את ההוראה תוך שנה. גם כשבודקים שלוש וחמש שנים, השיעור היחסי כל הזמן גדל. בנוסף הראה הממ"מ צניחה באקדמאים שמוכשרים להוראה בכמעט מחצית. כלומר, בסופו של דבר יש לנו פחות מועמדים להוראה, פחות אנשים שהוכשרו להוראה וממשיכים לעסוק בה לאורך שנים, והדבר הזה מתורגם למשבר איכות – שגם יגיע למשבר כמות – בעובדי הוראה בישראל. המשא ומתן עם ארגוני המורים מתנהל בשעות אלו ממש, ובחודשים הקרובים יגיע לשיאו. אני רוצה להביע כאן דעה – יש שיסכימו, יש שיתנגדו, אבל כמי שעסק ועוסק 25 שנה בתחום החינוך, אני חושב שהיא משמעותית ביותר: אין גם וגם; אין כסף לכולם. חלק ממה שעושה ממשלה אחראית – היא בוחרת מי צריך יותר. וכאן אביע עמדה ברורה וחד-משמעית: יש למקד את תוספות השכר במורים הצעירים, במורים המתחילים. לא ייתכן שמורה מתחיל בישראל מרוויח מעט יותר מ-6,000 שקלים. לעומתו, המורה הוותיק בישראל, עם מלוא הגמולים והוותק, מקבל פי שלושה שכר. ולכן, את תוספות השכר העיקריות צריך לשים אצל המורים בשנותיהם הראשונות בהוראה, וכן בבעלי תפקידים עיקריים בבתי הספר – מחנכי כיתות, רכזים, וכמובן מנהלי בתי הספר, שזכאים לשכר הולם ודרגה בפני עצמה. שר האוצר מציע הצעות שאני חושב שהן נכונות מאוד למערכת החינוך ושהן הבסיס למשא ומתן עם ארגוני המורים: חוזה גבוה שממוקד במורים החדשים; חוזים קצובים בזמן, קרי, לא עוד קביעות אחרי שנתיים לעולמי עד, אלא לשלוש או לחמש או לשבע שנים, ותוספות על מצוינות. בואו נשלם למורים המצוינים יותר. זה אינטרס של כולם. בשנת הלימודים הקרובה ייכנסו למערכת החינוך 12,000 מורים חדשים. אתם יודעים מה? בואו ניתן להם לבחור – החוזה הקיים בשכר לא מספיק טוב, או חוזה קצוב בזמן עם תגמול על מצוינות – ונראה מה הם יבחרו. אני אומר לכם, ב-80% הבחירה תהיה בחוזים הגבוהים יותר, תוך ויתור או עמעום של הקביעות. אנחנו קוראים לשרת החינוך, לשר האוצר, לכל מי שמנהל את המשא ומתן הזה: הגיע הזמן לבחור בעתיד ישראל, להתמקד במורים החדשים. יום סטודנט שמח. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אנחנו עסוקים בציון יום הסטודנט. כמובן שיש לנו הערכה מלאה לכל אותם רבבות סטודנטים השוקדים ולומדים בכל המוסדות להשכלה גבוהה בכל רחבי הארץ ופועלים להביא הישגים לעולם הרפואה, למדע, לחינוך ועוד – שורה של הישגים והצלחות. אנחנו מאחלים להם תמיד הצלחה. חבל שהיום הייתה השדולה למען הסטודנט ולא ראינו שם ייצוג של אותו מגזר חרדי. זה קצת צרם, כי אני חושב שיש לנו היום יותר ויותר כאלה שהולכים לשם, והיה חשוב מאוד שגם הם יהיו שם. אבל אני באמת רוצה לדבר דווקא על הכיוון האחר – הגיע באמת הזמן, בנשימה אחת, לתת יום הערכה והערצה גם לכל אותם לומדי התורה, אותם אלה שמוסרים את נפשם למען לימוד התורה. קרי, אנחנו מדברים בצורה הברורה ביותר על אותם אברכים, אותם תלמידים בתלמודי התורה, אותם אלה שנמצאים בישיבות הקטנות, בישיבות הגדולות, שגם הם צריכים לקבל הערכה והערצה כאן, בתוך הבניין, בתוך מליאת הכנסת. כמו שיש יום ציון הסטודנט צריך להיות יום ציון לבן תורה בישיבה, שיושב ושוקד בתורה. ואותם אלה, בני התורה, הם יושבים ושוקדים באוהלה של תורה יום ולילה, והם גם מקיימים את העולם כולו, כפי שחז"ל אומרים גם על הפסוק: "אם לא בריתי יומם ולילה, חקות שמים וארץ לא שמתי". השמיים והארץ והיקום כולו קיימים בזכות אותם אלה שלומדים את התורה, והאדם צריך לדעת ולהבין את זה. יש כאלה שחולקים על זה, אבל אנחנו מאמינים בזה, בתוך העם היהודי, שזו צריכה להיות הדרך. אני רק רוצה לומר שמעבר לזה, חז"ל היטיבו להגדיר שאין העולם קיים אלא בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן. אותם אלה שממיתים את עצמם באוהלה של תורה הם אותה העגלה המלאה שאליה התכוון החזון איש זצ"ל בפגישה שלו עם ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון. אחרי אותו מפגש מרתק זה הבין בן-גוריון שיש פה משהו עוצמתי. עולם התורה הוא עוצמתי, זו עגלה מלאה של אלפי שנים, שהעולם היהודי מוביל אותה. ואז, באותה החלטה שהוא קיבל, הוא הבין שלומדי התורה צריכים לשבת וללמוד תורה ולתת את חלקם בלימוד התורה. כפי שאנחנו מציינים את חלקם הגדול של חיילינו היקרים, שנותנים את חלקם בהגנת העם והארץ, אז יש הגנה שהיא בצורה הצבאית ויש הגנה בצורה הרוחנית, וכל אחד צריך לקבל את זה ככה. ואת זה הבין החזון איש והסביר את זה גם לדוד בן-גוריון. אגב, באותה תקופה הייתה אישה בגוש דן שכל הזמן הייתה אומרת – זה סיפור מאוד מעניין: אם יהיה לי בן, אני רוצה לקרוא לו דוד בן-גוריון, אני רוצה לקרוא לו דוד בן-גוריון, אני אקרא לו דוד בן-גוריון. אבל זה החזיק מעמד עד שהיא קראה למוחרת בעיתון איך שדוד בן-גוריון תיאר את הפגישה שלו עם החזון איש, שמדובר פה באדם חכם ועוצמתי ושהייתה ממש פגישה מרתקת, ואז היא החליטה שהיא רוצה לקרוא לבן שלה אברהם ישעיהו ולא דוד בן-גוריון, ובאמת כך היא קראה לו. לימים, אותו אברהם ישעיהו, שהיה בתל אביב, גר שם, חזר בתשובה. וזה אברהם ישעיהו שהשם שלו נולד מאותה פגישה. ללמדך, באמת, כמה משמעותי היה אותו מפגש בין החזון איש לבין כולם. אני רוצה לומר שיש לנו, לצערנו, הרבה אנשים שלא מבינים את הנושא הזה. הם לא מבינים שהתורה הקדושה מכילה את הכול, יש בה את כל הליבה, "הפוך בה והפוך בה דכולה בה". מה שצריך זה רק לקחת יותר מהמקורות שלנו: אפשר ללמוד בתוך המקורות, גם במסכת עירובין, את כל הנושא של חישובים ומתמטיקה; בנושא של בבא בתרא יש את כל הנושא של שותפויות ועסקים משותפים וגדרות ואיך מונעים נזקים לאיכות הסביבה. כל הדברים נמצאים בתורה שלנו, אז אל תבואו ותטיפו לנו ותלמדו אותנו – זה ליבה, זה לא ליבה. מי אתם שתחליטו מה זה ליבה, אם התורה בתוכה כוללת את כולה, "הפוך בה והפוך בה דכולה בה"? אנחנו לא צריכים, כדי לקבל הכשר על מה שאמר אותו סיני עתיק, זקן – שאם הוא אמר את זה, אנחנו צריכים לשנן, ואת זה לא. אני רוצה לסיים בדבר מאוד מעניין, שמדגיש את מה שהיה באותה פגישה שם עם החזון איש – מילים שאומרות הכול: "ואומנם האיש הזוכה לידיעת התורה, הוא הולך בין אנשים ונדמה כבן אדם, אבל הוא מלאך הדר עם בני תמותה וחי חיי אצילות ומרומם על כל תהילה". הנאום שלי היום דווקא מוקדש למי שיושב על ארגז של דינרים – כפי שחז"ל אומרים את זה, מדמים את זה לעכבר שיושב על ארגז של דינרים – זה שאתמול השמיץ את עולם התורה. שיתבייש לו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רז, בבקשה. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> מי השמיץ? << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אתה לא יודע? שר האוצר – – – << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גברתי השרה, אני רואה פה את חבר הכנסת קינלי, משה טור פז, ואני רוצה לברך אותו על הובלת היום הזה, יום הסטודנט. זה יום חשוב מאוד. הסטודנטים – ובכלל האוניברסיטאות והמחקר שבהן, לא רק הסטודנטים – הם העתיד של ישראל. האוניברסיטאות הן אלה שמביאות את מדינת ישראל להישגים הגדולים ביותר שלה בעולם בתחום המחקר, המדע, החברה; כמובן, זה לא אומר שאין גורמים אחרים להישגים. הסטודנטים הם דור המחר, הם אלה שיובילו את האוניברסיטאות האלה בעתיד, הם אלה שיובילו את המדינה בעתיד. רבים מחברי וחברות הכנסת התחילו את החיים הפוליטיים שלהם באוניברסיטה, אבל גם אם הם לא התחילו את החיים הפוליטיים שלהם באוניברסיטה, הם למדו באוניברסיטה. לא כולם, אבל רבים מאוד למדו באוניברסיטה, וכמובן הסטודנטים הם המפתח שלנו לעתיד טוב יותר. ההשכלה הגבוהה אפשרה לדורות של ישראלים לפרוץ קדימה כלכלית. אפשרה לרבים – לא למספיק, אבל אפשרה לרבים לעשות את הדרך מהשכבות היותר-מוחלשות של החברה לשכבות הבינוניות-פלוס ולפעמים אפילו פלוס פלוס. לא מספיק, כי ככל שההשכלה תלך ותתרחב ותגיע יותר לכל סוגי הפריפריה – הגיאוגרפית, החברתית, הכלכלית, התרבותית – היא תוכל בכך לסייע לנערות ולנערים לעשות את הקפיצה הזאת ולקדם את ישראל. ישראל איננה מצטיינת בעודף שוויון, כידוע לכם. הפערים הכלכליים כאן – אני לא אוהב שאומרים שהם מהגדולים בעולם, כי הם לא מהגדולים בעולם וגם לא הכי גדולים ב-OECD, אבל הם גדולים מדי, והיינו רוצים לראות פערים קטנים יותר. היינו רוצים לראות פערים מצטמצמים. והדרך לעשות את זה, הדרך הטובה, דרך המלך, היא הכנסת יותר ויותר סטודנטים, גם מהפריפריה, גם מהשכבות היותר-מוחלשות, כדי שיקדמו את החברה, יקדמו את עצמם ויצמצמו את הפערים האלה. לכן ההשכלה הגבוהה והאוניברסיטאות חייבות להיות מונגשות כלכלית לכולם. אני חושב – כשאני מסתכל לטווח רחוק, הרי ברור שאי-אפשר לעשות את זה מחר בבוקר – שהאוניברסיטאות צריכות להיות חינם או כמעט חינם, גם במחיר – אני לא מתבייש להגיד – של העלאת המס. לא מתבייש להגיד את זה. גם במחיר כזה, אני חושב שהחינוך צריך להתקרב לדרגת חינם כדי שהוא יהיה אפשרי לכולם. ואז גם לא נצטרך לריב עם מלגה לזה או מלגה להוא. מלגה לכולם, לכל האזרחיות והאזרחים בישראל. זה מה שצריך להיות. לאחרונה עלה, אדוני היושב-ראש, גם באחת מוועדות הכנסת, אולי אפילו ביותר מאחת מהן, עניין חופש הביטוי באקדמיה. ואני רוצה להגיד, כשאני הייתי סטודנט היה חשוב לי מאוד חופש הביטוי באקדמיה, ואני קורא לסטודנטים לעמוד על חופש הביטוי באקדמיה. זכות ההפגנה היא זכות קדושה במדינת ישראל ובכל דמוקרטיה, וצריכה להיות גם באקדמיה, בכל אוניברסיטה, בתוך האוניברסיטה. בלי הפרת חוק, בלי הסתה. זכות. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> כולל דגלים, כולל הכול, אה? << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> גם הזכות להניף דגל היא זכות שקיימת במדינת ישראל – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> על זה אנחנו משלמים. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> – – וצריכה להיות קיימת גם באוניברסיטה, וטוב שהיא קיימת באוניברסיטה. אני מגבה את ראשי האוניברסיטאות שהחליטו לעשות את הדבר הזה, ומסתייג מדבריו של חבר כנסת שאמר שהצביעות של ראשי האוניברסיטאות – כך אמר – תוביל לסופה של מדינת ישראל. הנפת דגל באוניברסיטה תוביל לסופה של מדינת ישראל. אוי ואבוי. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> וגם את דבריו של ראש עיריית באר שבע? << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> אוי ואבוי, באמת. אז גם להניף דגל מותר וגם להניף שלט מותר. זו לא הסתה, בשום פנים ואופן, לא מהכיוון הזה ולא מהכיוון הזה. אבל 99% מהסטודנטים לא מעוניינים בהסתה, הם מעוניינים בעמידה על הזכויות שלהם כמיעוטים, הם מעוניינים בהבעת העמדות שלהם גם אם הן נוגדות את דעתי. גם ימין, גם להם כמובן מותר להפגין, לכולם. על חופש ההפגנה צריך לעמוד. על חופש הביטוי צריך לעמוד. אני מסתייג ואפילו רואה בעין רעה מאוד את ההתקפות שהיו כאן, בכנסת הזו, על ראשי אוניברסיטאות שאומרים להם: אצלך קראו קריאות כאלה וכאלה, ונשיא האוניברסיטה עומד ואומר: אבל לא היו קריאות כאלה אצלנו. לא, ממשיכים לתקוף אותו. ואצל השני באוניברסיטה אחרת אומרים לו: אצלך קראו קריאות כאלה וכאלה, והוא, סגן הרקטור, אומר: לא היו קריאות אצלנו. אבל מתעקשים שהיו, ועוד אומרים שהם מובילים לסופה של המדינה. הכנסת צריכה לגבות את האוניברסיטאות, לעמוד מאחוריהן, לגבות את הסטודנטים ולגבות את חופש הביטוי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עודה, בבקשה. << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני מברך את חברי מוסי רז על דבריו. מוסי הוא הבן אדם הנכון בקואליציה הלא-נכונה, ואני מקווה שבקרוב כולנו נהיה באותו מקום נגד הרוע, גם זה שיוצא מהממשלה הנוכחית. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אמן, אמן, שיצא בשלום. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מה מפריע לך דגל פלסטין? << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אני רוצה שהוא יצא. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא, תגיד לי אתה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> הדגל הזה? << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> מה מפריע לך הדגל שאנחנו מניפים בשכם? << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אחד-אחד. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> ובשער שכם? << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> משה, אחד-אחד. מה מפריע לך דגל של עם? << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> דגל של עם בתוך עם? אתה נמצא בתוך עם, אתה לא בתוך – – – מי משלם לך משכורת, פלסטין? << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לחברי הכנסת כולם: אני עובד די קשה. מה שאני מקבל – מגיע לי, נקודה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> ממדינת ישראל אתה מקבל. אתה מקבל מהמדינה, ותזדהה עם הדגל שלה. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תעזוב. תן לי להגיד לך – תן לי להגיד לך, ותפנימו את זה עמוק, עמוק, עמוק: אני בן של עם, תפנימו את זה. תבינו את זה, זה לא נגד אף אחד. אני בן של עם, זה לא נגד אף אחד מכם. אני בן של העם הערבי הפלסטיני. זה אבא שלי, זה סבא שלי, זה המרחב שלי, זה לפני 100 שנה, 200 שנה, 300 שנה. היו פה בריטים, היו פה עות'מאנים. אני חלק מעם. נשארתי, הייתי ונשארתי. אני לא טורקי כשהיו העות'מאנים, אני לא בריטי כשהיו הבריטים, אני בן של עם, שנקרא העם הערבי הפלסטיני. יחד עם זאת אני אזרח במדינת ישראל. ובהיותי בן של עם יש לי תרבות, יש לי מסורת, יש לי מורשת, יש לי דגל, יש לי צבעים לאומיים. הדגל הזה, בצבע אדום, שחור, לבן וירוק, הוא הדגל הלאומי של העם הערבי הפלסטיני. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אז תעשו גם מטבעות משלכם, כסף משלכם, ותגמרו את העניין. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך מה זה שוויון: זה שבסמלי המדינה תראה אתה, היהודי, את הפנים שלך, ואני אראה את הפנים שלי. מה אתה רוצה, רק בשבילך? למה? למה, בגלל עליונות? << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> כי אתה במדינת ישראל. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בגלל עליונות? בגלל מה? << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> ירדן זה משהו אחר, לבנון משהו אחר, סוריה משהו אחר. יש לכם כל כך הרבה מדינות שיש להן דגלים משלהן, סמלים, כסף משלהן, הכול. פה אתה נמצא במדינה יהודית – תתאים את עצמך למי שמשלם לך משכורת. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> טוב, אני רוצה להגיד לך משהו: תפנים שיש פה מציאות מורכבת שאין בה רק עם אחד. אין בה רק עם אחד. אני צריך להפנים שהיהודים שהגיעו לפה, התגבשו כעם, מגיעה להם זכות להגדרה עצמית. אני צריך להפנים את העובדה הזו. אני צריך להפנים שאני חי לא רק עם ערבים, אלא גם עם יהודים, שהם לאום, יש להם מאפיינים לאומיים. אני צריך להפנים ולקבל. אתה צריך להפנים ולקבל את העובדה הזו שאין פה רק יהודים. אתה צריך לקבל את העובדה הזו, אתה צריך לקבל אותי כמו שאני, לא כמו שאתה רוצה לבנות אותי. אני חלק מהעם הערבי הפלסטיני. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אבל איימן, אתה מקבל את כל הזכויות, אתה מקבל כסף עבור חינוך, אתם בתוך בתי החולים ברפואה, אתם באוניברסיטאות, בכל מקום אתה מקבל את זה. מה אתה צריך להרים דגל? מה הדגל הזה נותן לך חוץ מזה שאותם אלה שרוצחים אותנו גם מניפים את הדגל הזה? << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני רוצה לברך את הסטודנטים הערבים – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה, חבר הכנסת אבוטבול. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – שביום הנכבה של העם הערבי הפלסטיני הניפו את דגל פלסטין. כל הכבוד להם. אני מצדיע להם. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> גם הרוצחים שרצחו לנו את האנשים, גם להם כל הכבוד? הם הרי את הדגל הזה – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אם יש לך תפיסה חד-ממדית, שאתה רואה שבן אדם שמניף דגל זה אותו בן אדם שרוצח בן אדם, אז אתה בן אדם שיש לו מחשבה צרה מאוד. אני באותה נשימה קורא לציבור שלנו: אסור בתכלית האיסור לפגוע בבן אדם, נקודה. ממקום שהוא יותר מפוליטי, ממקום מוסרי בעיקר, אסור בתכלית האיסור לפגוע בבן אדם. ואני הראשון שיצא נגד. אבל זה לא אומר כהוא זה שאנחנו צריכים להיות נחותים מבחינה לאומית. זו המולדת שלנו, אין לנו מולדת אחרת מלבדה. אנחנו לא באנו למדינה הזו – המדינה הזו באה אלינו ועלינו. קיבלנו את הפשרה ההיסטורית שמדברת על מדינה לצד מדינה, זה חלק מהפתרון של פשרה היסטורית שאני מקבל אותו ותומך בו ואעשה את הכול בשביל שיהיה שלום מושתת על שתי מדינות ונכבד אחד את השני. זה לא צריך להיות כהוא זה על חשבון הזהות הלאומית שלי. לא אקבל זאת ולא יהיה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> משפט לסיום, בבקשה. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מחר יש לי הצעת חוק בנושא הזכות של האנשים שהם מתחת לקו העוני, שילמדו באוניברסיטאות בחינם. בינתיים יש לנו 60 ח"כים תומכים, נעשה את הכול בשביל שיהיה לנו רוב מחר ונעשה את הצדק הזה לטובת הסטודנטים, לרבות העניים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת וסרמן – איננה. ישיב חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי, סגן שרת החינוך. חבר הכנסת קושניר פה? לא. גם הוא לא. תודה. << דובר >> סגן שרת החינוך מאיר יצחק הלוי: << דובר >> נכבדי היושב-ראש, גברתי שרת האנרגיה קארין אלהרר, חברי הכנסת שיזמו את השדולה, משה, אלינה, חבריי כולם, מדי שנה מציינים בכנסת ישראל את היום החשוב הזה, יום הסטודנט. יום זה מזכיר לנו את הצורך החיוני בהשכלה גבוהה לשם חוסנה, כלכלתה וביטחונה של המדינה – מדינה דמוקרטית, נאורה, שמתקדמת ומתפתחת בכל תחומי החיים, שאנשיה רוכשים השכלה במקומות הטובים ביותר; חברה שמעצימה את ההון האנושי ומביאה את המשק לשגשוג בארץ ומחוצה לה. כולנו מבינים את הצורך בהשכלה גבוהה איכותית, מתפתחת, חוקרת וגמישה, שמנגישה את שירותיה ופותחת את שעריה לכולם. אני שמח ונרגש לראות כאן היום במהלך היום סטודנטים וסטודנטיות מכל רחבי הארץ וממוסדות שונים ומגוונים. כראש עירייה לשעבר היה לי חשוב לקדם סוגיות הקשורות בהשכלה הגבוהה, לשפר את רווחת חייהם של הסטודנטים. השתדלתי לשמור על קשר רציף עם ארגוני הסטודנטים. ופה אני רוצה לספר לחבריי חברי הכנסת מה שסיפרתי גם בשדולה, שמלמד יותר מכול על החשיבות שאני מייחס לנושא הזה. אדוני היושב-ראש, בדצמבר 2003 – הייתי בתפקידי שבועיים – הגיעה קהילת טורונטו, שהייתה קהילה שותפה במסגרת שותפות 2000. הם דיברו איתי על הציפיות והרצונות, ואמרתי להם – חבר הכנסת אבוטבול, אתה כראש עירייה יודע ומכיר את הנושא, אני מניח שגם לך הייתה שותפות. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> שותפות 2000. << דובר_המשך >> סגן שרת החינוך מאיר יצחק הלוי: << דובר_המשך >> כן, כן. לי הייתה עם טורונטו. אמרתי להם: תקשיבו, אני רוצה לבקש מכם, תשקיעו הרבה במעט, ולא מעט בהרבה. שאלו: אם כך, מה אתה רוצה? אמרתי: אני רוצה שתשקיעו באקדמיה. חשוב שתשקיעו באקדמיה כי אני רואה בזה את הקטר המשמעותי, שבעצם מעצים ומוביל את העיר למקומות טובים. דרך אגב, חבר כנסת אבוטבול, מאז ועד היום כל סטודנט, כל סטודנט, שנכנס ללימודים בקמפוס בן-גוריון באילת, מכללת לוינסקי, מכללת ירושלים או מכללות שקיימות בעיר – קיבל מלגת לימודים מלאה לאורך כל שנות לימודיו. אני אספר לך, משה ידידי, שבדקתי עכשיו כמה כסף ניתן מכל מיני גורמים רק בחמש השנים האחרונות. הגענו למצב של קרוב ל-10 מיליון – באילת. אני לא מדבר עכשיו – זה לא תל אביב. באילת הקטנה, כ-10 – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אצלך הכול מעניין. אפילו בגני הילדים התמונה שלך נמצאת יחד עם נשיא המדינה. זה עוד ממשיך ועוד ממשיך? << דובר_המשך >> סגן שרת החינוך מאיר יצחק הלוי: << דובר_המשך >> אני לא יודע על מה אתה מדבר. אבל כ-10 מיליון – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> בגני ילדים, התמונה של ראש העיר. << דובר_המשך >> סגן שרת החינוך מאיר יצחק הלוי: << דובר_המשך >> יכול להיות. כ-10 מיליון שקל בשש שנים – כמיליון וחצי שקל לשנה מלגות לסטודנטים, בעיר שהיא קטנה. דרך אגב, כמות הסטודנטים באילת לא גדולה, לצערי, בשלב זה, אבל אני יכול להניח שהיא תלך ותגדל. והסיפור השני: כאשר הוצאנו לאוויר העולם את תוכנית עיר ללא אלימות – זה היה בפברואר 2004, אתה מכיר את זה היטב, אדוני יושב-ראש הכנסת – הגורמים שהסתייעתי בהם יותר מכול להצלחת התוכנית היו סטודנטים. פרויקט של קומנדו חברים, פרויקט של מגרשים מוארים, פרויקט של פר"ח בהקשר של עיר ללא אלימות. בעצם מדובר פה באוכלוסייה שהתרומה שלה לקהילה היא אדירה, ואין ספק שהיא מוסיפה באופן דרמטי ומשמעותי גם למערכת החינוך הצעירה יותר. אתם, הסטודנטים, הכוח המוביל ומנוע הצמיחה של החברה הישראלית, ואתם דור העתיד שינהיג ויצעיד את המדינה שלנו למקומות הגבוהים, האיכותיים ביותר. אני סבור שאתם צריכים ותמיד תהיו שותפים לקבלת ההחלטות בשולחנות השונים, ובפרט במועצה להשכלה גבוהה, כך שהחלטות המועצה יתאימו לצרכים ולרצונות שלכם. עכשיו בכובעי כסגן שרת החינוך אני רוצה לשים ברמה כותרתית כמה נושאים שנמצאים על סדר-יומנו, וכדאי שתקשיבו: הנושא הראשון זה הקמת האוניברסיטה בגליל, יוזמה שמקדמת אותה שרת החינוך. דרך אגב, היא מתחברת ליוזמה שהופכת את האקדמיה בהרצליה לאוניברסיטת רייכמן, וזה מתחבר למה שעשה סגן ראש הממשלה גדעון סער כאשר הפכו את אריאל לאוניברסיטה מן המניין. מה שמלמד, בלי להיכנס לפוליטיקה גבוהה, שלסיעת תקווה חדשה יש אמירה מאוד מאוד משמעותית בכל הקשור לאקדמיה. הנושא השני הוא צמצום האי-שוויון והפערים במערכות ההשכלה הגבוהה. זה נושא מרכזי שצריך לדון בו; הנושא של קידום נשים, שנמצא על סדר-היום באקדמיה, אדוני היושב-ראש; חיבור בין האקדמיה לעולם התעסוקה – פה אני רוצה להגיד, משה, נדמה לי שציינת זאת: במערך התכנון חייבים לעשות מיפוי צרכים תעסוקתיים והתאמת לימודים כדי שיהיו מוקדי השמה, כי אחרת אנחנו ניצור נתק בין הצרכים של כלכלת המדינה לבין מה שאנחנו לומדים באקדמיה. חייב להיות מתאם מדויק בעניין הזה. אני יכול לספר לכם שאנחנו מובילים היום רפורמה של החינוך המעצים. ברי לכולי עלמא שנצטרך מדריכים איכותיים, אקדמאים, בתואר ראשון ותואר שני, כדי שיובילו את אותו נושא חשוב, שהוא החינוך המעצים, מה שנקרא עד לא מכבר החינוך החוץ-בית-ספרי. צריך להרחיב – ופה אני אומר לך, ידידי מר אבוטבול – את מגוון הלומדים בקהילות שונות בחברה הישראלית: חרדים וערבים וילדי פריפריה, וכולם ביחד כדי באמת להעשיר – ואני לא רוצה להיכנס עכשיו לנושאים שהעלית פה, כי זה דיון שעומד בפני עצמו. חיזוק מערך המכללות – משה, זה נושא שמאוד חשוב להדגיש – הקשר בין בתי הספר לבין המוסדות האקדמיים, מה שאני מגדיר הקמת פרוזדור אקדמי שיודע לתת מענים איכותיים. בדרך כלל זה נופל על נושאים של כסף, ואני חושב שככל שנדע להעשיר את הפרוזדור הזה, לעודד ילדים בכיתות י', י"א, י"ב כבר לטעום טעמה של האקדמיה, זה מחזק את כל הצדדים. וגם זה נמצא על סדר-היום. עלה פה הנושא של מבחני כניסה, פסיכומטרי – אני לחלוטין חושב שצריך לחשוב על שילוב נוסף, יצירתי, למוסדות חינוך. עולים פה רעיונות מרעיונות שונים. אני הבטחתי השבוע שהנושא הזה יהיה על סדר-היום, ואנחנו נטפל גם בתחום הזה. כל זאת ועוד יבואו לידי ביטוי בתוכנית הרב-שנתית שנכתבת בימים אלה, כשלסטודנטים חלק משמעותי בכתיבתה. אני מברך על היום החשוב הזה, אני מברך את היוזמים שלו, ובטוח שביחד נצעיד את ההשכלה הגבוהה למחוזות טובים שיקדמו ויביאו גם גאווה גדולה למדינת ישראל, אבל גם יחזקו את החוסן החברתי במדינת ישראל. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון אירועי הפרהוד – הפרעות שנערכו בקהילה היהודית בבגדאד << הלסי >> << דובר >> היו"ר מיקי לוי: << דובר >> נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: ציון אירועי הפרהוד – הפרעות שנערכו בקהילה היהודית בבגדאד, מס' 2617, 2632, 2638 ו-2643. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, לפני כ-81 שנים, בחג השבועות של שנת תש"א, 1941, התרחשו אירועי הפרהוד, פוגרום ביהודי בגדאד. בתיהם סומנו על ידי אנשי התנועה הפרו-נאצית בעיראק, והמונים חדורי שנאה שטפו את הסמטאות, פרצו לבתי היהודים, שלפו אותם מאוטובוסים ומחנויות וטבחו בהם ובכל יהודי שנקרה בדרכם. הם הרגו גברים, נשים, ילדים ותינוקות, ביצעו מעשי אונס מזוויעים וריטשו גופות. המספר המדויק של היהודים שנרצחו בפוגרום הברברי הזה אינו ידוע באופן ודאי; המספר נע בין מאות לכאלף יהודים שנרצחו ונקברו בקבר אחים. במקביל, ספרי תורה חוללו, בתי כנסת נשרפו ורכוש יהודי רב נבזז ונשרף. לפוגרום הברוטלי הזה קדמו שנים של הסתה אנטישמית, רציחות, התנכלויות, הפקעות רכוש והגבלות חוקיות. כמו כן, אנשי צבא ומשטרה לקחו חלק בטבח המזוויע הזה, כפי שקבע דוח ועדת החקירה הממלכתית, שפורסם לאחר כחודש. גם אם קיימת כיום מחלוקת באשר להשפעה הישירה של התנועה הנאצית בעיראק על התרחשות הפוגרום, אין ספק שעיראק של אותן השנים הייתה מרכז לפעילות נאצית ענפה, שנראתה והורגשה ברחובות, כפי שהעיד הסופר סמי מיכאל: ראיתי את הסמטאות המרוטשות ואת הסיסמאות המשורטטות על הקירות בדרך לבית הספר, שהיטלר מחסל את החיידקים. דניאל ששון, משורדי הפרהוד, העיד בכתבה שנעשתה לפני כשנה: גרמניה נכנסה לעיראק דרך החלון, בדרך אלגנטית וערמומית. הוא זכר איך המורה בכיתה אמר להם שמעתה אין מצדיעים למלך ראזי אלא לתמונתו של היטלר, ולימד אותם להצדיע במועל יד. דוח ועדת החקירה הממלכתית שהוגש לאחר כחודש קבע כי ברציחות ההמוניות השתתפו אנשי צבא ומשטרה. חבריי חברי הכנסת, אירועי הפרהוד יצרו משבר קשה בחייה של הקהילה היהודית המפוארת בעיראק. היה זה הרגע המכונן שבו הבינו כי לא יוכלו לחיות שם בביטחון. האירועים המזוויעים הללו תרמו להתרחבותה של פעילות ציונית במחתרת בעיראק, ולבסוף תרמו תרומה מכרעת לעלייתם של יהודי עיראק בשנות הארבעים בדרכים לא דרכים, ובשנות החמישים במבצע עזרא ונחמיה. יהי זכרם של אחינו ואחיותינו קורבנות הטבח ברוך ונצור בליבנו לעד. תודה רבה לחבר הכנסת אופיר כץ, יוזם החוק. הצטרפתי אליך גם לפני כשנתיים, אם אינני טועה. יישר כוח על הכוונה הזאת ועל היוזמה הזאת, תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת כץ. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני אפתח בציון היום הקודם, ציון יום הסטודנט, כי בימים אלה אני עובד על קול קורא יחד עם משרד הנגב והגליל בתקציב שהשגתי במהלך הלילות הלבנים של התקציב, תקציב של 3 מיליון שקלים לסטודנטים בפריפריה ומעוטי יכולת, 3 מיליון שקלים – 5,000 שקלים כל מלגה – לסייע להם, למי שלא יכול, על מנת שישלים תארים אקדמיים. גם בפריפריה וגם מי שלא יכול. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, ביום הזה אני אזכיר גם את היועצת המשפטית שגית, שגם היא יוצאת העדה, והיא גם עומדת בסטנדרטים של יוצאי העדה העיראקית – חרוצה, חריפה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר את האמת, אני מתגאה בעדה. מה זאת אומרת? זאת עדה שמסיבה גאווה. קודם כול אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, שנענית לבקשתי לקיים את הישיבה החשובה הזו. זוהי השנה השלישית שאני עומד כאן מעל דוכן הכנסת וזוכה להנציח את זיכרון הפרהוד. אני דור שלישי לניצולת פרהוד. אני מניח שזה לא משפט שאתם שומעים הרבה, אבל אני אומר שוב בקול רם וברור: אני דור שלישי לניצולת פרהוד. אימא שלי דור שני לניצולת פרהוד, ילדיי דור רביעי לניצולת פרהוד, וכמוני יש ילדים ונכדים ונינים לניצולי הפרהוד ברחבי הארץ. כנראה שעד שלא ראיתם את ציון היום הזה בסדר-היום לא ידעתם מה זה הפרהוד. רוב אזרחי מדינת ישראל לא יודעים מה זה הפרהוד, לא שמעו על זה, לא למדו על זה בבית הספר, לא קראו על זה. רק אנחנו, הדור השני, השלישי ואולי גם הרביעי יודעים מה זה הפרהוד. ולמה אני עומד פה שנה אחרי שנה ומספר לכם את זה? כי אם אני לא אנציח, כי אם אנחנו לא ננציח, הדור החמישי כבר לא ידע על זה, כבר לא יהיה מי שיספר להם, מי שיזכור. סבתא שלי, צ'חלה, נולדה בשנת 1936 לסלאח וגורג'יה מועלם בבגדאד שבעיראק. הם חיו שם ברחובות הצבעוניים של בגדאד, למדו בבתי הספר, בגנים, טיילו בעיר בחופשיות, שיחקו עם שכניהם המוסלמים. ילדות יפה, כך היא מספרת לי. כשהגיעה לגיל חמש, התנועה הנאצית החלה לשלוח את ידה אל עבר בגדאד. אישי ממשל שונים מהתנועה הנאצית ופוליטיקאים השתלבו ופעלו על מנת לבסס קשרים עם האליטה והממשל בבגדאד. שגרירויות בבגדאד תמכו ומימנו פעילות פשיסטית ואנטישמית, ובנוסף יצרו תעמולה אנטישמית מסיבית על תושבי בגדאד. השגרירות הגרמנית רכשה עיתון גדול בעיר והחלה לפרסם בו מדי יום קטעים מספרו של אדולף היטלר "מיין קאמף" בתרגום לערבית; ההנהגה החלה לנקוט צעדים נגד היהודים: תחילה פוטרו עשרות פקידי ממשל יהודים ממשרדי הממשלה, לאחר מכן החלו להגביל את מספר התלמידים היהודים בבתי הספר, מאות פוטרו מעבודתם, וגם החלה אלימות. בראש השנה נרצחו שלושה יהודים, ביום כיפור נשלחה פצצה לבית הכנסת, ובקיץ הושלך רימון יד למועדון היהודי "לורה ח'דורי" וצעיר יהודי נהרג. ב-1 ביוני 1941, חג השבועות, פרצו הפרעות; רחובות בגדאד הפכו לזירת טבח ממש, וצעקות "אטבח אל-יהוד" שטפו את השכונות. התושבים המוסלמים הצטרפו לחיילים והשוטרים והחלו לטבוח ביהודים, הכו בהם, דקרו ושחטו אותם בחרבות, בזמן שנהגי אוטובוסים דורסים את הגופות. הנשים נאנסו, הרכוש נבזז, בתי הכנסת והחנויות הוצתו וספרי תורה הושחתו. 179 נרצחו, 2,118 נפצעו, 242 ילדים נותרו יתומים, ורכושם של מעל 50,000 בני אדם נבזז. סבתא שלי ומשפחתה ניצלו בזכות משפחות מוסלמיות שגרו איתן בשכנות והחביאו אותם מהפרעות. אנחנו מציינים 81 שנים לפרהוד – – – << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה שאמרת חשוב, האמת גם הצבא העיראקי – – – נגד הפורעים. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אולי אחר כך, אחרי שהם עשו את עבודתם. אנחנו מציינים 81 שנים לפרהוד – 81 שנים שהסיפור הזה נמצא בתוך המשפחות, בתוך הקהילה העיראקית, 81 שנים של מלחמה על הדבר הבסיסי ביותר: זיכרון של מה שהדורות שלפנינו עברו בשביל שאנחנו נחיה כאן במדינת היהודים. כ-19,000 ניצולי הפרהוד חיים היום בארץ. כל שנה אני מקבל המון תגובות נרגשות מהניצולים עצמם, לפעמים גם ממשפחותיהם. מילות תודה וברכה על כך שיש מישהו שמזכיר את הסיפור שלהם. הם לא מאמינים שמעל הדוכן בכנסת ישראל במדינת היהודים הם ישמעו מישהו מדבר על הכאב שהם עברו, על הקושי, על ההתמודדות. אני התחייבתי לשמר את הזיכרון. כאן המקום גם לציין את העיתונאית יערה זרד, שעושה עבודת קודש בהנצחת אירועי הפרהוד, לא רק ביום השנה לזכר הפרהוד – היא עושה את זה כל השנה על מנת להנציח ועל מנת שנזכור. תודה לך, יערה, בשמי ובשם כל יוצאי עיראק. לכן הגשתי הצעת חוק, אדוני היושב-ראש, שקובעת יום ציון לאירועי הפרהוד – קיום ישיבה בכנסת פעם בשנה, לימוד הנושא במוסדות החינוך ביום הציון ואפשרות של קיום עצרת מרכזית. העליתי אותה לוועדת שרים לחקיקה בלי בכלל לחשוב, לא היה לי ספק שיאשרו אותה – הצעה כל כך מתבקשת ובסיסית, בלי תוספת של שקל אחד – רק להנציח. שלחו אותי לדבר עם משרדי הממשלה, אמרו לי: תחכה שבוע, תחכה שבועיים, עוד שבוע, עוד שלושה שבועות, ואני, בלב שלם ונפש חפצה הלכתי ודיברתי עם משרד החינוך, עם משרד התרבות, עם מזכירות הממשלה, עם כולם. אני זה שעשיתי את הקישור ביניהם, וחיכיתי וניסיתי, ושוב, הכול כדי להעביר את הצעת החוק החשובה הזו. ואז אמרו לי: תשמע, אנחנו לא מעבירים עכשיו ימי זיכרון בנפרד, כי יש כמה; נעשה ועדה מרוכזת וביחד נעביר גם את זו, גם את שלך. הסכמתי ושיתפתי פעולה. ואז גיליתי, אדוני היושב-ראש – שיקרו לי בפנים. הממשלה לא מתכוונת לאשר את הצעת החוק. לא עכשיו, לא עוד שבוע ולא לעולם. מבחינתם ימי זיכרון זה להיסטוריה אחת, ובטח שהיא לא ההיסטוריה הזו. מחר עולה פה למליאה הצעת חוק שקובעת יום זיכרון לברל כצנלסון. זה פרצופה של הממשלה הזו: כצנלסון כן, אבל הפרהוד לא. שאליטת ממשלת השינוי תעשה משהו לטובת העיראקים? לטובת עובדיה, פרג', עיני, מועלם? היא לא תעשה. אבל זה לא חדש. כל מהות הממשלה הזו היא רמיסה של המזרחים, של החלשים, של הפריפריה, וזו הדוגמה הטובה ביותר לכך. רק עכשיו, רגע אחרי שפיזרתם כספים ממסוקים לזועבי, אתם מנהלים מלחמת חורמה מול ביטון מירוחם, שבסך הכול מנסה לסייע לתושבי הפריפריה. אימצתם מדיניות, גיליתם מקור תקציבי שאפשר לדפוק אותו – מיסים שמיועדים לחלשים ולפריפריה: גודש, חד-פעמי, שתייה ממותקת; ייקרתם את התחבורה הציבורית לאוכלוסיות מסוימות – חרדים ופריפריה; ביטלתם פרויקטים תחבורתיים מצילי חיים שמיועדים לתושבי הפריפריה. התושבים האלה הם לא הכספומט שלכם. פשוט תתביישו לכם. אנחנו נחזור בקרוב ונדאג לכל אותם אלו שרמסתם פה במשך חודשים, ונדאג גם להעביר את החוק הזה, החוק החשוב הזה, להנציח את זיכרון הפרהוד, חוק שאתם לא מוכנים לשמוע עליו, למען סבתי צ'חלה ולמען כל ניצולי הפרהוד ומשפחותיהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> 12 שנים היו בשלטון, חוק פרהוד לא הצליחו להעביר, אבל למה לא לצאת על הממשלה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> מאז שאני פה אני מעלה את זה על סדר-היום. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> הזדמנות מעולה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> את תפסיקי עם סיסמת 12 השנים. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> לא 12 שנים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אופיר, ידידי היקר – – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> מאז שאני פה העליתי את החוק הזה, בידיים שלכם – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, אופיר, ידידי היקר, הייתי עושה הפרדה בין ציון אירועי הפרהוד, נקי, כמו שמגיע. לא – – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אני לא יכול לעשות הפרדה כשאתם אלה שלא נותנים לי להעביר את החוק הזה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> עזוב, אני לא מתווכח איתך פוליטית כרגע. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> זה לא פוליטית. זה להעביר את החוק הזה. אין לו תקציב. ימי ציון אחרים כן, ואת זה לא, למה לא? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אתה רוצה שאני אענה לך באותו מטבע? שלוש שנים – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> שלוש שנים שאתה פה, למה לא העברת? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> העליתי את זה עכשיו, עשיתי ימי ציון, אמרו לי: תעשה חוק. למה לא אישרתם? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> מה מפריע לכם לאשר? עכשיו את בממשלה. עכשיו את בממשלה, למה אתם לא מאשרים? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> תגיד לי, למה לא העברת עד עכשיו? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> למה את עכשיו בממשלה לא מאשרת? תעני לי. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אמרו לך שיש ועדה, נכון? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> נכון. ובוועדה הזאת החליטו רק את ימי הציון שלכם, של ברל כצנלסון. חס וחלילה משהו ליוצאי עיראק. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אני אענה לך על הדוכן. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> תעני על הדוכן. אם יש לך מה לענות, ובבקשה, בלי סיסמאות "12 שנה". << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> לא, אין סיסמאות. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> רק עובדות. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> את זה שמעתי, "12 שנה". עכשיו תעני לי – למה דחיתם את הצעת החוק? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אני רוצה לדעת – – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> מה כואב לכם שנעמוד פה כל שנה וננציח את זה? << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> אני, כואב לי שאתה משתמש במזרחיות כדי להתנגח בממשלה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> זו זכותי להשתמש במה שאני רוצה כל עוד אתם משפילים אותנו, רומסים אותנו, את המזרחים ואת הפריפריה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> אני מבקש מכבוד השרה – – – << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> זה כואב לי, כי יש גם מזרחים בממשלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> עוד לא הפעלתי שעון. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> כבוד השרה, אולי, אולי – באמת זה לא ייגמר בדבר כזה. אולי תשבו יחד באיזה חדר סגור, אולי תשתכנעי ממה שהוא אומר. אני אשמח מאוד. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חמש דקות. << דובר_המשך >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר_המשך >> בכל אופן, אנחנו הגענו לכאן כדי לציין את אירועי הפרהוד, הפרעות שנערכו בקהילה היהודית בבגדאד. בלי ספק הדבר הזה מוביל אותנו להרבה חשיבה. אני רוצה לומר דבר שבאמת אולי יישמע קצת קשה, אבל צריכים לדעת, אם היו באים ואומרים לאנשים לפני 150 שנה: תדעו לכם שעלולה להיות שואה, מה שחווינו עם שישה מיליון יהודים שנהרגו, אנשים היו אומרים – חלק כן, חלק לא – לא ייתכן, כן ייתכן; חלק האמינו, חלק אמרו: אתה סתם הוזה, חלק אמרו: אתה סתם חוזה – כל אחד משהו אחר. אם היו באים ואומרים לפני חורבן בית המקדש שייחרב בית המקדש, לא האמינו. תמיד אמרו: אתה יודע מה, יהיה בסדר. כי אנחנו עם של "יהיה בסדר". אבל באמת האירועים שלנו, שאנחנו חווים אותם על עצמנו, אמורים להוביל אותנו, כבוד היושב-ראש והכנסת הנכבדה, דווקא להובלה ולהבנת הנקרא של איפה שאנחנו נמצאים. אנחנו חייבים לדעת את הדברים האלה, אפילו שלפעמים קשה להגיד אותם או שאנשים לא אוהבים לשמוע אותם. אבל דבר כזה שקורה בחג השבועות – פוגרום, שנאת עם, רצח של יהודים ודברים מהסוג הזה – אי-אפשר להתעלם מכך שאלה דברים שלצערנו עלולים לקרות שוב. ומי שרוצה להתעלם, לעצום עיניים, אז שייזכר בתרפ"ט, שייזכר בעוד הרבה דברים שעברנו במשך כל השנים. חז"ל אומרים: בידוע שהלכה היא שעשו שונא ליעקב. זו הלכה. כמו שאצלנו יש נטילת ידיים, שזו הלכה; כמו שאצלנו יש להניף לולב, שזו הלכה – אצלם יש הלכה נוספת, ומה היא? בידוע שעשו שונא ליעקב. השנאה הזאת היא שנאת עם, שנאת עולם לעם עולם. לא יעזור שום דבר. מה שכן, אנחנו צריכים להתפלל לגמד את זה, אבל צריכים לדעת ולהבין שאת הפוגרומים האלה חווינו בעיראק, חווינו בתימן, חווינו במרוקו, במצרים, באירופה, בכל המקומות האלה, ומי שרוצה לסתום את העיניים ולבוא ולהגיד "הכול יהיה בסדר" – אז הוא פשוט מדומיין. לכן באמת אני חושב שטוב שאנחנו מעלים את הנושא הזה שנה-שנה. אופיר, אל תרפה מזה עד שזה ייכנס גם לתוכניות הלימודים, כי שם מלמדים כנראה דברים אחרים. שם הליבה – הם מחליטים מה הליבה. מי אמר שזה פחות חשוב, מה שאתם חוויתם, מה שחווה העם היהודי שם? כמה גדולי עולם נולדו לנו בבגדאד: הבן איש חי, הרב עובדיה יוסף, הרב כדורי; כמה ענקי רוח באו משם, וברוך השם, ברוך השם, אנחנו שותים ממימיהם. לכן אני אומר שאנחנו צריכים לדעת שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו, אבל מה, הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. הקדוש ברוך הוא יודע בדיוק את התוכניות ואת המזימות של אותם אלה שהם לא יהודים, אותם אלה, שונאי ישראל, אותם אלה שלא מעניין אותם וכל תמצית דמם זה לראות את הדם היהודי ניגר על הקרקע. אותם אלה – אנחנו צריכים את היום הזה כדי להגיד להם: אנחנו עוד חיים. איך אומר השיר? אני עוד חי. אנחנו עוד חיים פה. והתשובה שלנו לשואה והתשובה שלנו לכל מה שקרה זה נצח-הנצחים, אותן משפחות יהודיות שגרות כאן בארץ ישראל ובעולם כולו, ובפרט אותן המשפחות המכובדות, ברוכות הילדים, שצריך לחזק אותן. הן התשובה שלנו לכל השואה שחווינו באירופה, לכל אותם פוגרומים, לכל אותם הדברים האלה. חיזוק עולם התורה, אותן ישיבות שנכחדו בשואה, ישיבת פוניבז', ישיבת מיר, ישיבת קלם – כל הישיבות האלה שנכחדו שם, אנחנו – תפקידנו להחיות אותן כאן. "ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם" – את זה צריכים לדעת, ולא להתעלם מהזיכרון הזה. כי עם ששוכח את עברו, אין לו עתיד. אין לו עתיד. אני רוצה רק לומר עוד דבר, אנחנו אומרים "לְעֹשֵׂה נפלאות גְּדֹלוֹת לבדו, כי לעולם חסדו". מה הכוונה, "לעשה נפלאות גדלות לבדו"? אחד המפרשים מסביר את זה בצורה טובה: לעושה נפלאות גדולות לבדו – רק הקדוש ברוך הוא לבדו יודע איזה נפלאות קורות לנו, לעם הזה, העם היהודי הזה. רק הקדוש ברוך הוא יודע מה זוממים עלינו בכל רגע ורגע. מזמן הם היו מעדיפים שלא נהיה פה, שנתנדף פה מהארץ. לכן באמת אמרנו הבוקר בהלל עוד איזה פסוק מתהילים: "הללו את ה' כל גוים, שבחוהו כל האמים" – למה? "כי גבר עלינו חסדו". ריבונו של עולם, הגויים צריכים לשבח את הקדוש ברוך הוא? כן. התשובה היא כן, כי רק הגויים יודעים עם מה הם מחכים ליהודים, כמה הם זוממים להרוג אותם. תראו מה קורה באיראן, אילו תוכניות מחכות לנו שם. הם מנסים להשמיד אותנו. וכשהיום אנחנו רואים, גם בתוך המדינה, כל מיני פרעות של ערבים, שמנסים ברמלה, בלוד, בכל המקומות, אפילו בעיר העתיקה – כמה צריכים לתת את כל הדעת, שלא אחרי זה נמצא את עצמנו בדברים קשים, בר מינן. ולכן באמת הוויכוח שהיה לי קודם, לגבי הנפת הדגל, זה לא סתם; זה מתחיל בדגל, ואחרי זה זה נגמר ברגל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת, משה אבוטבול. הדובר הבא, חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. חמש דקות, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי הכנסת, לפני 81 שנים, ביוני 1941, התרחש הפרהוד, הפוגרום המזעזע בהשפעה נאצית שנערך ביהודי בגדאד. תעמולה אנטישמית נאצית ומעורבות נאצית ופשיסטית בפוליטיקה, בצבא ובחברה הביאו לזוועה. העדויות קשות: הרג, גם של ילדים ותינוקות, אונס, וכל התהומות שלהן מסוגל אדם החולה במחלת הגזענות. איני מעוניין לעסוק רק בזוועות. כמו פעמים רבות, אל מול הרצחנות הנאצית והאנטישמית, קמו חסידי אומות עולם, גברים ונשים אמיצים, שתוך סיכון חייהם הגנו על שכניהם היהודים. אלו שתי עדויות על מעשי הצלה שכאלה: העדות הראשונה תוארה בחיבור שנקרא "הפרהוד כפי שסיפר לי אותו אבי", שכתבה אושרה שייב לרר, וכך היא כותבת: ב-1941, כחודש לפני חג השבועות, פרצה הפיכה בעיראק כנגד המנדט הבריטי, ובראשה עמד אל-כילאני. בערב בשבועות הופצו שמועות כי הצבא העיראקי הובס והאנגלים חזרו לשלוט בעיראק. היהודים חגגו בבתי הכנסת וברחובות את החג ואת הניצחון. בבגדאד שרר תוהו ובוהו של טרם כינון המשטר האנגלי והתפוררות השלטון הנאצי. העניים, שחיו בגדה השנייה של החידקל, ניצלו את ההזדמנות ועברו לשוד, גזל ורצח יהודים. אל השכונה שלנו הגיעו ידיעות על הטבח המתחולל, ואנו החלנו בביצור הבתים, תוך הכנה להגנה על עצמנו: שמן חם, אבנים, חיזוק שערי הכניסה לבתים ועוד. חלק מהערבים, שאני מכנה חסידי אומות עולם, הגנו על היהודים תוך חירוף נפשם. אבא שלי חזר באותו יום מהשוק, ובפיו הידיעה הקשה כי הרג נוראי מתרחש ברחבי העיר בשכונות היהודיות וכי עלינו להגן על עצמנו. אנחנו, שחיינו בלב שכונה ערבית מוסלמית, עלינו על הגגות ושיווענו לעזרה. את העזרה קיבלנו משכננו המוסלמי. בעידודו קפצנו מהגג שלנו אל ביתם, תוך שהשכן מאיים על אימו באקדח כי אם תסגיר אותנו ולא תיתן לנו סיוע הוא יירה בה. כך נשארנו בבית השכן יומיים של אימה, כשהוא דואג לנו להגנה, מזון ומים עד יעבור זעם. ביתנו נבזז, אך ניצלנו. עדות נוספת מופיעה בכתבה של נגיה שירי דיב. היא כותבת כך: ברחוב שבו התגוררה סבתי, רחוב אל-ראזי, גר מוכתר בשם צלאח אל-ח'דורי. הוא אסף את יהודי הרחוב והרחובות הסמוכים לביתו והעניק להם מחסה. כשהגיעו הפורעים לפתח ביתו ודרשו שימסור להם את היהודים, הוא סירב להסגירם. כך סבתי ומשפחתה ניצלו ממוות ודאי. בתקופה המדוברת היה נהוג כי אדם אשר לוקח תחת חסותו לביתו אדם אחר או קבוצת אנשים, אין להיכנס לביתו ללא הסכמתו על מנת לפגוע בחוסים. סבתי זוכרת היטב את רגעי האימה והפחד אשר חוו היא, אחיה והוריה. חברי הכנסת, העדויות מוכיחות שגם בשפל הנורא ביותר ישנם בני אדם. כמו באירופה הכבושה בידי הנאצים, כמו בארצות הברית של ימי העבדות וההפרדה הגזעית, כמו בדרום אפריקה של האפרטהייד, גם בעיראק היו גיבורים שחצו את גבולות הלאום והגזע ובחרו על פניהם באנושיות ובמוסר – צדיקים שלא פעם כונו "עוכרים" ו"בוגדים" אך לא ויתרו על אנושיותם אל מול חברתם הפושעת. כך גם צריכים אנחנו, כשאנחנו נתקלים בדיכוי, בגזענות ובפרעות, לא לעצום עיניים אלא לראות עצמנו כאילו היינו אנחנו אותם גיבורים שהצילו יהודים נרדפים בבגדאד בימים הנוראים של חג השבועות שנת 1941, כי במקום שאין אנשים, כפי שנאמר, השתדל להיות איש. מאחר שנשארו לי כמה שניות, אני רוצה לומר כמה מילים ביחס למה שאמר חבר הכנסת אבוטבול. היסטוריון ידוע אמר פעם שתולדות האנושות הן תולדות כל הפשעים, המלחמות והאסונות, ואחר ענה לו שזה רק חצי מההיסטוריה האנושית – ההיסטוריה האנושית בחצייה היא אכן תולדות השיגעונות, המלחמות והאסונות, אבל החצי השני של ההיסטוריה האנושית הוא המאבק באסונות, במלחמות ובפשעים. לכן, בל נגיד שהעולם כביכול מחפש אותנו, שהעולם כולו נגדנו, כולם רוצים להרוג יהודים; זו אמירה מופרכת. יש כאלה, לצערנו, נכון, כפי שיש גזענים בכל מקום, לרבות בבית הזה, אבל יש גם את אלה שנאבקים נגדם, בבית הזה ומחוצה לו, ובהם צריך לתמוך. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת עופר כסיף. הדובר הבא – חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה. חמש דקות, בבקשה. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברת וחברי הכנסת, ראשית אני רוצה להודות לחבר הכנסת אופיר כץ מהליכוד שמעלה את הנושא לסדר-היום. זה נושא חשוב ביותר. במקומך אני לא הייתי קושר מין בשאינו מינו, בממשלה. גם הליכוד היה 45 שנה בשלטון וזה לא בדיוק קרה, אבל לא חשוב. לא חשוב. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – לא 45 שנה. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> לא חשוב. אני לא נגד ההצעה שלך, אני רק אומר, לא צריך לקשור אחד לשני. מדובר – אני אשתדל לא לחזור על דברים שנאמרו, אבל ב-1941 עיראק תחת השפעה של משטר פרו-נאצי. בדיוק חודשיים לפני שבועות, בדיוק חודשיים לפני הטבח המזעזע הזה, שהוא הכי נורא שהיה ביהדות עיראק ומהמזעזעים ביותר כלפי היהדות בעולם הערבי-מוסלמי בכלל – אני לא משווה לאירופה, ששם היו כמובן דברים קיצוניים פי כמה. ב-1 באפריל פרץ בעיראק המרד. רשיד עאלי תפס את השלטון. זה היה חודשיים לפני כן, וזו האווירה הפרו-נאצית – אנטישמיות תמיד הייתה, וגם אנטי-ציונות, כמובן – שליבתה את הרגשות האלה. אנחנו מדברים על יהדות עיראק, אחת היהדויות – כנראה העתיקה ביותר בעולם; יהדות מפוארת, שרבים ממנה השתלבו במשטר העיראקי, בשלטון העיראקי, חברי פרלמנט, וכמובן המפורסם הוא ששון יחזקאל, שהיה שר האוצר העיראקי בשנות העשרים של המאה ה-20, לפני 100 שנה, ורבים אחרים. אני רוצה להגיד על עצמי שאבא של אבא שלי, סבא שלי, וגם סבתא שלי, הגיעו עם דרכון עיראקי לפלסטין, ארץ ישראל, אבל זה היה ב-1931, כך שהם לא היו שם, וחוץ מזה אנחנו כורדים; הם היו במקום צפוני יותר, שבו לא היה הפרהוד – שאגב, היה לא רק בבגדאד; הוא היה בעוד מקומות, אבל בגדאד הייתה המוקד של הפרעות הנאציות האלה – צריך להגיד: אנטישמיות, גזעניות, נאציות – שגרמו לרצח של לפחות 179 איש שידועים לנו, וכנראה המספר גבוה יותר. אני לא רוצה להגיד שהוא גבוה בהרבה, כי אנחנו לא באמת יודעים, וזה בכלל לא חשוב; אפילו אם זה היה, חלילה, נרצח אחד או כל מספר אחר, טוב שנציין את הדבר הזה. אנחנו מדברים על מעל 2,000 פצועים. ילדים – כנראה, ידועים לנו 242 שנותרו יתומים; יכול להיות שהמספר גבוה יותר ואנחנו לא יודעים. בני אדם שהרכוש שלהם נבזז – אנחנו מדברים על בערך 50,000 איש, שזה לא חצי אבל זה מתקרב למחצית מיהודי בגדאד באותה תקופה, וגם מקרים של אונס ושל פגיעות אחרות. הדבר הזה – צריך לזכור, וזה נאמר פה קודם – מתרחש ב-1 ביוני 1941, כולנו אמרנו, על הרקע הנאצי. באותו יום – אדוני היושב-ראש, אתה חובב היסטוריה מושבע – גרמניה הנאצית משלימה את הכיבוש של כרתים. באותו יום גרמניה הנאצית ורומניה פולשות לבסרביה. בעצם אנחנו מדברים על חלק מהמהלכים הנאציים – נכון, בביצוע מקומי של אזרחים עיראקים מוסתים. לא היו נאצים לבצע את הדבר הזה. אני חושב – נאמרו פה כל מיני דברים אחר כך; קשה מאוד לנתח את ההיסטוריה של יהדות עיראק: ברור שהדבר הזה סייע לבניית המחתרת הציונית שהייתה בעיראק, מחתרת יחסית נדירה, שלא היו רבות כמוה בעולם, צריך לציין. חברי חבר הכנסת לשעבר רן כהן ממרצ, שהיה גם שר, בעצם זוכר כעד את הפרעות האלה, את הפרהוד. אבל שימו לב איך הוא מתבטא בספר הזיכרונות שלו – נכון שהוא היה אז ילד קטן מאוד בפרהוד, תינוק ממש – הוא אומר בספר הזיכרונות שהוא זוכר יותר כטראומה את היום שבו פלשה המשטרה העיראקית לבית שלו ולקחו את אח שלו, שהיה פעיל במחתרת, והוציאו נגדו גזר דין מוות. אבל יש קשר ישיר בין הדברים האלה לבין העלייה אחרי זה – שגם לזה אין תקדים, אני חושב, בשום מקום בעולם – של קהילה שכמעט 100%, כמעט כמעט 100% ממנה עולים לארץ. זה גם דבר נדיר ביותר. אני חושב שמן הראוי שנציין את זה כל שנה, נזכור את הדברים האלה. נראה גם מה קורה כשאליטה מוסתת מסיתה המון, ונעשה הכול כדי שלא יהיה דבר כזה לעולם בשום מקום בעולם – לא ליהודים ולא לאף אחד אחר. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מוסי רז. אנחנו סיימנו עם הדוברים. תשיב השרה קארין אלהרר בשם שרת החינוך. << דובר >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול אני רוצה להודות למציעים, ובראשם חברי חבר הכנסת אופיר כץ. אני אקרא קודם כול את תשובתה של שרת החינוך, ואז אני אשמח להתייחס. אירועי הפרהוד חוללו זעזוע עמוק בקרב יהדות עיראק. היו אלה אירועי דמים אכזריים ומטלטלים עבור הקהילה היהודית בעיראק; בעיצומו של חג השבועות, במהלך יומיים שלמים, בין 1 ל-2 ביוני 1941, ביצעו מוסלמים פרו-נאצים טבח נוראי ואכזרי ביהודי בגדאד. מאות יהודים נהרגו ואלפים נפצעו, נשים נאנסו לעיני קרוביהן, עוללים נופצו, רכוש רב נבזז ובתים רבים הוצתו באש. כל זאת באין מפריע. היה זה קו פרשת המים. יהודים לא ראו עוד את עתידם בעיראק, והחלה הכמיהה להגיע לארץ ישראל. עת הבשילה השעה, בשנים 1951-1950, עלו לישראל יותר מ-100,000 יהודי עיראק במסגרת מבצע עזרא ונחמיה, ומעטים בחרו להישאר. עוצמתו הטרגית של האירוע משפיעה גם בימים אלה על קהילות שלמות, ואין חולק על הצורך לעסוק בנושא, להכירו וללמוד על אודותיו במערכת החינוך. הנושא מצוי בחומר הלימוד בהיסטוריה לכיתות י"א ונלמד במסגרת האירועים שהובילו לעזיבת יהודי ארצות האסלאם את מדינותיהם. הנושא מצוי בספרי הלימוד, ונכנס כחומר לבגרות בשנת 1912. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> באיזו שנה? << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> סליחה, ב-2012. התבלבלתי. רציתי לראות שאתה קשוב. לאור חשיבות הנושא, פותחו חומרי לימוד מגוונים ומתקיימים ימי עיון למורים בשיתוף בית מורשת יהודי בבל, במטרה להרחיב ולהעמיק את הידע. בשנים האחרונות התקיימו יחד עם בית מורשת יהודי בבל שני ימי עיון למורים להיסטוריה, ובהם השתתפו מאות מורים; יום אחד הוקדש כולו ללמידת נושא הפרהוד, והיום הנוסף עסק בהשלכות הפוגרום על יהודי עיראק. לצד אלה, השנה – בכל שנה – בהתקרב חג שבועות, המשרד מפיץ לקהילת המורים להיסטוריה חומרים ייחודיים בנושא ואף ממליץ לעסוק באירוע גם בכיתות הנמוכות יותר. הפיקוח על הוראת ההיסטוריה ימשיך לשקוד על פיתוח הנושא ולהטמיע אותו כחלק מהנושאים הגדולים והחשובים אשר עיצבו את ההיסטוריה הציונית של המדינה. עד כאן תשובתה של שרת החינוך. עכשיו אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת כץ, כאלהרר שחברה בממשלה שיש בה גם ברביבאי וגם כהן וגם ביטון, אני רוצה להציע לך הצעה אחת: אפשר לדבר על פוליטיקה, אבל כשאתה מכניס את המזרחיות מול האשכנזים זאת סתם הסתה. זה לא במקום. אתה יודע היטב שזה לא העניין. יש לך טענה? תתמודד עם הטענה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> זאת הטענה. << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> תקשיב, זאת טענה – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> גברתי השרה, הוא חצי אשכנזי – מותר לו. אני, אם הייתי אומר את זה היית אומרת לי. הוא, יש לו גם זה וגם זה. << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> אני מרגישה שיש פה איזה ניסיון נוסף ובאמת מתגלגל ל"אנחנו" ו"הם". אין "אנחנו" ו"הם"; בסוף גם אתה וגם אני חיים באותה מדינה, הילדים – – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – למה ברל כצנלסון כן והפרהוד לא? תסבירי לי מה ההיגיון. זה לא עולה כסף, זה לבוא לציין את זה פה, זה הכול. למה לא? << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> רק שנייה. אני אומרת את האמת, אני לא מכירה את הצעת החוק. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> זה לא עולה כסף, זה לבוא לציין את זה פה, זה הכול. למה לא? << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> אני אגיד לך מה תשובתי. אני לא ראיתי את ההצעה לנגד עיניי. אני אומרת לך שלציון יום בכנסת – ואתה יודע את זה, אתה ח"כ ופרלמנטר מאוד יעיל ומוצלח – אתה לא צריך חקיקה כדי לציין יום בכנסת. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אז למה עשיתם לברל כצנלסון? << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> אני לא בטוחה שיש יום ציון. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> מחר עולה החוק. << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> אז אני אבדוק אותו. אני אומרת לך – – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> על זה בדיוק הטענה שלי: למה הוא כן והפרהוד לא? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> תרשו לו להצמיד. << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> מה קשור להצמיד? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> מה זה "מה קשור" – – – << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> לברל כצנלסון? חבר הכנסת אזולאי, לא מתאים לך. אתה פרלמנטר טוב. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – את אומרת שזה לא – – – << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> שמע, אני אומרת לך, באמת אני אומרת לך: בגלל שאני מכירה אותך ואת היושרה שלך, ואני יודעת שגם אתה לא מאמין לטיעון הזה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אני מאמין בכל מילה שאמרתי פה – – – << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> זה טיעון – לא, לא, לא. אתה משתמש בטיעונים פוליטיים כדי לייצר – – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> תוכיחו לי אחרת. אין לכם הסבר, קארין, אין לכם שום הסבר למה אתם לא מאשרים לי להעלות את זה כחוק. את לא יודעת לענות לי. אתם – – – << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> סליחה, אני אומרת לך – הינה, עניתי את תשובתה של שרת החינוך. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> היא לא קשורה בכלל. << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> מה זה לא קשורה? היא השרה הממונה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> היא לא קשורה לחוק. היא לא – – – << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> היא השרה הממונה על חומר הלימודים. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> זה הצעה לסדר-היום, להנציח את זה פה, אנחנו מדברים על להנציח בכנסת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, חבר הכנסת כץ, אתה רוצה שזה ייכנס ללימודים, נכון? אז מן הסתם חשוב לשמוע את עמדת שרת החינוך בוועדת השרים. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> היא גם יוצאת עיראק. ניסיתי לגייס אותה, לרתום אותה, אבל משום מה לא כל כך הצלחתי. << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> אז אתה מבין שזה לא – אז זה לא עובד, הטענה שלך. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לא, אולי בממשלה אחרת היא הייתה יותר מגויסת. << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> אה, הבנתי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, גברתי השרה. אני מבין שלא הייתה הצבעה בוועדת שרים. נכון, חבר הכנסת כץ? << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> לא הייתה הצבעה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> ביקשו ממני לדחות, כן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> ביקשו ממך לדחות בטענה – – – << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> חבר הכנסת כץ – – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> שיש – – – ועדה, נדון בוועדה ואז – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> ועדה של מה? איזו ועדה בדיוק? << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> אני לא מכירה את הוועדה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> של משרד התרבות, שהם ריכזו את ימי הציון שרוצים לעגן בחקיקה. אמרו לי: ניקח גם מפה וגם מפה. ה"גם מפה" של הצד שלנו נדחק, הכול, ולקחו רק – – – << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> אני אגיד לך, אני יושבת בוועדת השרים לחקיקה, ואני אומרת לך שבכל שבוע מעבירים – לדעתי בשבוע שעבר רוב הצעות החוק שעברו היו של האופוזיציה. ואני, איך נאמר, ישבתי באופוזיציה ולא ראיתי הגינות כזאת מהצד של הקואליציה דאז. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> אז אני אומרת לך, חבר הכנסת כץ, אני הייתי שוקלת היטב את הטענות שאתה טוען ובודקת אותן, ובודקת – – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אני עומד מאחורי כל מילה, מאחורי כל טענה, ואחרי כל מה שאמרת הייתי מצפה ממך, בתור אלהרר, להגיד לי: תשמע, אולי נעשה לך פה עוול, בוא אני אנסה לעזור לך. << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> ואני אומרת לך, אם אתה מרגיש שהוועדה שהוקמה לא עשתה את העבודה כפי שאתה ציפית, תעשה את המעשה שאני הייתי עושה במקומך: מעלה את זה לוועדת שרים. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> זה היה כבר בוועדת שרים. אני לא צריך. << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> לא, אם אתה טוען – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא הייתה הצבעה. << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> – – שזה לא קיבל התייחסות בוועדת שרים, תעלה את זה לוועדת שרים. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> ותתמכי בוועדת שרים? << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> אני אראה קודם את ההצעה. לא הגון? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> זו ההצעה – להנציח את זה בכנסת. << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> בסדר, צריך לראות מה כתוב. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> את תתמכי בלהנציח את זה בכנסת? זה מה שכתוב. << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> אני אומרת לך, כשלעצמי אני לא חושבת שצריך חוק כדי להנציח יום בכנסת. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אז למה את ברל כצנלסון אישרתם? << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> לא יודעת. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> את בוועדת שרים – – – לדעת. << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> אני חושבת שיש בחוק מעבר להנצחה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> יש גם להקים מועצה, נכון. אבל זה גם הנצחה בכנסת. << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> אז אתה מבין את השוני? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אז אתם רוצים שאני אקים מועצה? << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> אתה רוצה להקים מועצה – תציע. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אתם רוצים שתהיה לזה עלות? לא, אתם לא רוצים עלויות. רוצים רק להנציח. << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> אני חושבת שיש פער בין ההצעות. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> בואי, הוא עקשן, לא ילך לך איתו. << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> לא, הכול בסדר – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> הוא צודק. << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> ינון, הוא לא צודק, ואתה, אל – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> הוא צודק. את רוצה שאני אראה לך כמה חוקים אז אושרו לכם? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> יש לי הצעה, גברתי השרה. סיימת? << דובר_המשך >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << דובר_המשך >> כן, סיימתי. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בסדר, יש לנו חוקים בהסכמה שצריכים להעביר. אני חושב שדווקא היום הוא דוגמה ליום של הסכמות. אני חושב שנושא כל כך חשוב, שהעלה חבר הכנסת כץ, הוא נושא שמן הראוי שיידון גם בוועדת החינוך. אני מציע לך, באמת, בתור חבר, קודם כול תגיש בקשה לדיון מהיר בוועדת החינוך. זה דבר ראשון. אני חושב שאם יצטרפו חברים נוספים לבקשה שלך, ועדת החינוך תוכל לדון בנושא הזה, ובוועדה תוכל להעלות בין היתר טיעונים לגבי מה עושים עם החוק הזה. שוב, אני לא נכנס עכשיו להסכמות בין הקואליציה לאופוזיציה, אבל סביר להניח שהחוק הזה, כפי שאתה טוען, שהוא לא דורש שום עלות תקציבית ואין שום דבר – אני, אתה יודע, לא עיינתי לעומק בחוק הזה – אני חושב שדבר כזה חייב להיות בהסכמה מלאה. בסופו של דבר, כל חוק שמציין אירוע כל כך טרגי בהיסטוריה של עמנו חייב להיות בהסכמה רחבה. אתה יודע, אתה לא יכול עכשיו לציין את מה שאתה רוצה ומצד שני לא לציין, למשל, פוגרומים בקישינב, לצורך העניין, או פוגרומים במדינות נוספות. לצערי, כפי שנאמר פה, ידענו זמנים קשים מאוד בהיסטוריה שלנו. לכן מה שאני מציע לך, באמת תגיש בקשה לדיון מהיר בוועדת החינוך. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לא, זה לא ייתן כלום. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, אני מציע לך לקיים דיון בנושא הזה, להעלות את זה לסדר-היום, ואז אנחנו נוכל לראות כיצד לקדם את העניין הזה. יכול להיות שגם אנחנו נצטרף. אני עכשיו שמעתי פעם ראשונה על הצעת החוק שלך, אני חייב להודות. אני יודע על האירוע ההיסטורי הזה, כמובן, אבל זו פעם ראשונה ששמעתי שביקשו ממך פעמיים לדחות. יכול להיות – אתה יודע מה, תעדכן גם חברי קואליציה, ואנחנו נשמח באמת לראות כיצד מקדמים יוזמה מבורכת כזאת. אני חושב שזו יוזמה מבורכת וחשובה מאוד. עצם העובדה שאתה בא מהעניין האישי ומהמשפחה שלך, אני חושב שזה מבורך. גם אני מביא לכנסת הרבה דברים מהמשפחה שלי, מהמקורות שלי, מהשורשים שלי, וזה דבר שמתקבל, וחשוב לעשות את זה בכנסת ישראל. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בסדר. אני חושב שכל הטיעונים והאמירות לא נכנסים לחוק. חוק צריך להיות משהו שמוסכם על כולם, ואנחנו נדבר על זה. אתה יודע מה, לחוק אתה לא יכול להכניס את התחושות הסובייקטיביות, אז זה מה שננסה לקדם. בסדר? אם כך, אנחנו נסיים בעניין הזה. נסיים את הדיון המיוחד הזה. << הצח >> הצעת חוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון (תיקון מס' 8), התשפ"ב–2022 << הצח >> [מס' כ/894 ; דברי הכנסת, חוב' כ"ג, ישיבה 122; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> נעבור לנושא הבא בסדר-היום – הצעת חוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון (תיקון מס' 8), התשפ"ב–2022, לקריאה השנייה והשלישית. מי שתציג את החוק היא חברת הכנסת לימור מגן תלם, בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת מיכאל ביטון. בבקשה, חברת הכנסת לימור מגן תלם. << דובר >> לימור מגן תלם (בשם ועדת הכלכלה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה מיכאל ביטון אני מתכבדת להציג בפניכם את הצעת חוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון (תיקון מס׳ 8), התשפ"ב–­2022, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק היא פרי יוזמתם של חברי הכנסת מוסי רז, עופר כסיף, איימן עודה, סמי אבו שחאדה ועאידה תומא סלימאן. היא נועדה לאסור פרסום מוצרי טבק ועישון בעיתונות המודפסת, ובכך לבטל את ההחרגה הקיימת היום בעניין הזה, כפי שאפרט כעת. חוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון, התשמ"ג–1983, אוסר ככלל פרסום מוצרי טבק ועישון וקובע מגבלות שונות על שיווקם במטרה לצמצם את חשיפת הציבור, ובפרט בני נוער וצעירים, למוצרים האלה, הגורמים, כידוע, לנזקים כבדים למי שצורך אותם ולסביבתו באמצעות עישון פסיבי. בשנת 2003 מדינת ישראל חתמה על אמנת המסגרת לפיקוח על טבק, שלפיה על מדינה החברה באמנה לקבוע איסור כולל על פרסומות ומתן חסות למוצרי טבק, להחמיר את ההגבלות על שיווקם ולקבוע חובת דיווח מוגברת על חברות הטבק. בשנת 2019 תוקן החוק באופן מקיף, והוא קבע בין היתר איסור כולל על פרסום מוצרי טבק ועישון, אך במסגרת התיקון נותרו כמה חריגים, כלומר סוגים מסוימים של פרסומות שהן מותרות. אחד החריגים הקבועים בחוק הוא פרסום בעיתונות המודפסת, וזאת בכפוף להגבלות לא מעטות, ובהן החובה לפרסם כנגד כל פרסומת למוצרי טבק ועישון מודעה מטעם משרד הבריאות בדבר נזקי העישון בשטח זהה לשטח הפרסומת, הגבלת מספר הפרסומות בעיתון כך שמותרת רק פרסומת אחת בכל מהדורה וחובת דיווח מוגברת שחלה על חברות מוצרי העישון לגבי הוצאות הפרסום בעיתונות. החרגת העיתונות המודפסת מאיסור הפרסום נבעה בעיקר מהחשש לפגיעה ניכרת בהכנסות העיתונות המודפסת, שאין חולק על חשיבות קיומה בחברה דמוקרטית. חשוב לציין שתחום זה מצוי בשנים האחרונות בדעיכה, שנובעת מעלייתם של התקשורת האלקטרונית והאינטרנט ומכך שרבים צורכים כעת חדשות באופן מקוון. מטרת הצעת החוק שלפניכם היא לשנות את המצב הקיים ולאסור פרסום מוצרי טבק ועישון גם בעיתונות המודפסת. בעת הכנת הצעת החוק לקריאה הראשונה הוצג בוועדה מתווה פשרה בין יוזמי הצעת החוק לנציגי העיתונות, שהוא הבסיס לנוסח הצעת החוק שמונחת בפניכם, הכולל הסדר מדורג עד לביטול מוחלט של האפשרות לפרסם מוצרי טבק ועישון בעיתונות המודפסת – ביטול שאמור להיכנס לתוקף ב-1 באפריל 2029. כעת אפרט את המתווה המוצע בעקבות השיח וההסכמות: בשלב הראשון מוצע לקבוע כי מיום פרסום החוק ועד ל-31 במרץ 2025 שטח המודעה בדבר נזקי העישון המתפרסמת בעיתון מטעם משרד הבריאות יהיה כפול משטח הפרסומת למוצרי עישון; בנוסף, מיום פרסום החוק המוצע ועד לביטול המוחלט של האפשרות לפרסם מוצרי טבק ועישון בעיתונות המודפסת יחולו הגבלות נוספות על תוכן הפרסומת. הגבלות אלו, שהוספו לנוסח בעקבות הצעת משרד הבריאות, כוללות איסור להציג מוצר או סוג מוצר עישון אחד כעדיף על האחר, איסור הצגת ברקודים או הפניות לאתרי אינטרנט שמאפשרים הרחבה של הפרסומת מחוץ לעיתונות המודפסת, והגבלה שלפיה הצגת מוצרי עישון בפרסומת תהיה רק בתמונות, איורים או ציורים של האריזות האחידות שלהם. הגבלות אלה יצמצמו כבר מהשלב הראשון את מידת ההשפעה של הפרסומות בעיתונות המודפסת על הציבור. בשלב השני מוצע לקבוע כי מ-1 באפריל 2025 ועד 31 במרץ 2029 תותר פרסומת בעיתונות המודפסת רק אם פורסמה באתר האינטרנט של העיתון הודעה ובה פירוט של שטחי הפרסום שהוקדשו לפרסומות למוצרי עישון בעיתון בשנה שקדמה לפרסום ההודעה. בהתאם לפירוט שבהודעה, בכל שנה יופחת השטח שיוקדש לפרסום בעיתון ב-25% לעומת השנה הקודמת. כך יצומצם שטח הפרסום השנתי מדי שנה, וצמצום זה יהיה שקוף לציבור. בשלב השלישי, החל מ-1 באפריל 2029, לא תותר כלל פרסומת של מוצרי טבק ועישון בעיתונות המודפסת. חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק המונחת בפניכם משקפת הסדר מאוזן, פרי של הידברות ופשרה, שגובש בהתחשב בכלל השיקולים שהובאו בפני הוועדה בעת הדיונים. דלתה של ועדת הכלכלה בראשות יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת מיכאל ביטון תמיד פתוחה לקידומן של הסכמות. בסופו של יום, אנחנו מתקדמים לעבר איסור מוחלט של פרסום מוצרי טבק ועישון בעיתונות המודפסת בישראל. אני מברכת, גם בשמי וגם בשם יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת מיכאל ביטון, על הזכות שניתנה לנו בוועדה ולמיכאל ביטון כיושב-ראש לקדם בשורה חשובה ומצילת חיים, פשוטו כמשמעו, לציבור הישראלי. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> גם ועדת הבריאות מברכת. << דובר_המשך >> לימור מגן תלם (בשם ועדת הכלכלה): << דובר_המשך >> גם ועדת הבריאות מברכת, מצוין. להצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות. אני מבקשת מכם לדחות את כל ההסתייגויות ולהצביע בעד הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת לימור מגן תלם. כפי שאמרת, להצעת החוק הזאת אכן הוגשו הסתייגויות – של קבוצת הליכוד, קבוצת ש"ס, קבוצת יהדות התורה והציונות הדתית. אני מבין שלפי ההסכמות כל ההסתייגויות הוסרו, נכון? אתה מייצג את האופוזיציה, חבר הכנסת קרעי? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> יש לי רשות דיבור. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> יש לך רשות דיבור, בסדר גמור. אבל לגבי ההסתייגויות, מי אמור לאשר לי שאכן יש הסכמות כפי שזה סוכם? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> איתי אף אחד לא סיכם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בסדר גמור. אתה יכול לקבל רשות דיבור כדי לנמק את ההסתייגות שלך. אנחנו רק נראה איך נחשב את הזמן שניתן לחבר הכנסת. << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אל תדאג, זה לא יהיה הרבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בסדר גמור, אני אאפשר. בבקשה, חבר הכנסת קרעי. בכל זאת, אני צריך לקבל אישור שהוסרו ההסתייגויות. השאלה מי מוסמך להגיד את זה מטעם האופוזיציה. אתה מוסמך להגיד שהוסרו ההסתייגויות? << קריאה >> שלמה קרעי (הליכוד): << קריאה >> אף אחד לא סיכם איתי דבר כזה. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> אם הם לא פה – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> נמצאת פה מנהלת סיעת הליכוד? לא. אתה מטפל בזה? אוקיי, בסדר גמור. אני רוצה שהדבר הזה ייאמר לפרוטוקול, וכך נוכל להסיר את כל ההסתייגויות ולהצביע. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני לא צריך להתחיל עכשיו את כל התהליך הזה. יש הסכמות, ובגלל זה גם ביקשנו. אם יש הסכמות, אז הסכמות. מסירים הסתייגויות ומצביעים על החוקים, על שאר החוקים. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> יש הסכמה, מושכים את ההסתייגויות. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתה מדבר בשם כל האופוזיציה, נכון? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בסדר גמור, אוקיי. גם לגבי שאר החוקים שעל סדר-היום? או שתישאר פה, ותגיד על כל חוק בנפרד. בסדר גמור. אני אתן לחבר הכנסת קרעי לדבר. בבקשה, חמש דקות, אדוני. << דובר >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אזרחי ישראל, אתם ממש לא מעניינים את ממשלת ישראל. מבחינתם אתם אוויר. אתם עול על גבם האנטי-דמוקרטי. אחרי גל עליות המחירים המטורף שהיה כאן בחודשים האחרונים, והטלת המיסים הכבדים – עלייך, שושנה, עליך, יעקב, עליך, נועם, עלייך, הדס – הכול שוב עולה, כאילו מישהו מכם, מישהו מאיתנו, הספיק להסתגל בכלל למחירים הגבוהים האלה. הלילה הדלק יגיע לשיא של יותר מעשור, ל-7 שקלים ו-72 אגורות, וזה עוד אחרי ששר האוצר עשה לנו טובה והפחית את המס, בעקבות הלחץ של האופוזיציה, בחצי שקל. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> מחיר הדלק לא תלוי בו. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה אתה אומר, חבר הכנסת רז? << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. יפה, תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני אעצור אותך לשנייה. זה ממשיך, אתה יודע? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה על השאלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתה יודע, חבר הכנסת קרעי, שר האוצר אמר באילת שהוא ממשיך עם ההטבה הזאת. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> גם לך אני אענה. תודה לשניכם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אלה חדשות מהשעות האחרונות. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> גם היום, אחרי ההפחתה של חצי שקל, המיסים שמרכיבים את מחיר הדלק הם עדיין יותר מ-50% – להערכתי, קרוב ל-60%, מס הבלו והמע"מ. מס הבלו, כל המטרה שלו הייתה להפחית צמצום של מוצרים מזיקים, שלא יצרכו אותם יותר מדי. גם כשהדלק עולה 6 שקלים לליטר, עדיין אנשים צורכים רק את מה שהם צריכים; הם לא מבזבזים סתם ושופכים דלק כי הם רוצים סתם לזהם אוויר. זאת אומרת, מס הבלו, במטרה שלו – מספיק שהוא יעמוד על סכום כזה שמחיר הדלק יהיה 6 שקלים. זה שעליית מחיר הדלק לא תלויה בו זה נכון, אבל מחיר הדלק עצמו, בתוך ה-7.72 שקלים האלה, זה פחות מחצי. הרי מי משלם את הכסף הזה? במי זה פוגע? בליברמן, שמתדלק על חשבון מדינת ישראל, או בחברים האוליגרכים שלו, כמו שפרסם היום אבישי גרינצייג? יש לו רשימה ארוכה ארוכה של ניגודי עניינים. כל החברים של ליברמן לא ניזוקים מעליית מחירי הדלק; מי שנפגע זה הפריפריה, אלה החלשים, שצריכים לתדלק יותר ביוקר, והמחירים עולים הרבה יותר בגלל שמחירי ההובלה עולים יותר. ממשלת ישראל צריכה ללכת הביתה, אבל בינתיים תעמידו את מס הבלו ותעמידו את המיסים באופן כזה שהדלק יהיה הגיוני, שיהיה אפשר לצרוך, ולא תהיה לנו עוד שרשרת של עליות מחירים. מחירי הדיור עלו בשנה אחת כמו שלא עלו הרבה שנים במצטבר. יוקר המחיה מרקיע שחקים, ואין מי שיעשה לזה סוף. ויושבות בממשלה מרצ והעבודה, ואלה שרוממות החלש והפועלים בגרונם, אבל חרב פיפיות בידם. הרפורמה בתחבורה הציבורית – ממי בא המאבק על הרפורמה? ממיכאל ביטון. לא שמעתי שמיכאל ביטון היה מתישהו פעיל חברתי, אבל הוא עושה את העבודה שאתם צריכים לעשות. אתם צריכים להיאבק בשרת התחבורה. מעלים את המחירים בפריפריה כדי שבתל אביב תהיה הנחה מסוימת – לא נשמע דבר כזה, שהחלשים משלמים עכשיו פי שניים על התחבורה הציבורית שלהם, כדי שהתל-אביבים ישלמו קצת פחות. גם הוא – קיפלו אותו כמו קרטון, לצערי, בינתיים. אני מקווה מאוד שהממשלה תיגמר לפני שבועיים ההנשמה שהוא נתן, אבל כמו שאני רואה את הדינמיקה בתוך הקואליציה, בסוף כולם מתקפלים. אזרחי ישראל, אתם לא מעניינים את ממשלת ישראל. לליברמן לא אכפת שלא תוכלו לקנות דירה, שתיאלצו להתקמצן על הדלק, שתצאו עם העגלה והארנק כמעט ריקים מהסופר. בנט שומר על כיסאו – לזה יש 50 מיליון; לפיד שומר על החברים שלו – לג'ובים יש כסף; ליברמן מחלק כספים לערבים וקורע אתכם במיסים; גנץ ברומן מסוכן עם אבו מאזן ומסכן את חייכם; סער שומר על הריקבון המשפטי ולא רואה אתכם ממטר. רק היום אישרו בוועדת החוקה לקריאה שנייה ושלישית חוק שמאפשר לשוטר להיכנס ללא צו חיפוש אליכם הביתה. אנחנו רואים מה קורה עם שוטרים שמתנהלים לפעמים בבריונות; רואים דוגמאות כאלה – לא כולם, חלילה, אבל לתת עוד יותר כוח באופן כזה זה דבר שלא מתקבל על הדעת. אבל לא רואים אתכם ממטר, אזרחי ישראל. הורוביץ הוא שר של מגזר אחד, ואתם בפריפריה יכולים לקפוץ לו. אין בריאות, אין כלכלה. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אל תתחיל איתי, כי יש לי ערמה של הסתייגויות, ואני לא משכתי את ההסתייגויות. אני לא הסרתי. אני, יש לי הסתייגויות שלי. תן לי לסיים. << קריאה >> שרת האנרגיה קארין אלהרר: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> השרה אלהרר, יש לי זכות כחבר כנסת. זה שקיש מושך הסתייגויות, אני יכול להשאיר את שלי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת מוסי רז. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> תנו לי להשלים את מה שיש לי לומר. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> זה לא מקובל – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רק שנייה, רק שנייה, אני אתן לך להשלים. חבר הכנסת מוסי רז, זה נכון שהוא יכול לנמק הסתייגויות. ברגע שמסירים הסתייגויות בשם האופוזיציה אז מסירים הסתייגויות. אבל אני ארשה בכל זאת לחבר הכנסת קרעי לסיים את דבריו, ולא ניכנס לוויכוח הזה. אז תנו לו, בבקשה, לסיים ולהשלים את הדברים. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> היושב-ראש, אתה רוצה שנברר עם הייעוץ המשפטי אם לי כחבר כנסת יש זכות לומר שאני לא מסיר את ההסתייגויות שלי? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתה, יש לך כל זכות שאתה רוצה. אני חושב שברגע שהקואליציה והאופוזיציה מגיעות להסכמות בנושא של הסרת הסתייגויות, כל ההנמקה של ההסתייגויות היא לא רלוונטית. אתה ביקשת לדבר – מזכיר הכנסת בהחלט הסכים ונתן לך זכות לדבר. אני אומר לך, אני אתן לך להשלים את דבריך. אבל או שהאופוזיציה מסירה הסתייגויות, ואז אין אפשרות לנמק הסתייגויות שהוסרו – – – << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> האופוזיציה מסירה הסתייגויות לצורך ההצבעות. כשחבר כנסת מהאופוזיציה רוצה לדבר לא מונעים ממנו לדבר כי יש הסכמה על הסרת הסתייגויות. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אם זה כל כך חשוב לך, אני אבקש לבדוק. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא. אם אתה פשוט לא תפריע לי לסיים את הדברים – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני לא הפרעתי לך לסיים. מי שהפריע לך זה חבר הכנסת רז, ולכן הערתי לו. אני אתן לך לסיים את דבריך, ובזה אנחנו נעבור להצבעה. כמו שאמרתי, ההצבעות בהסכמות, ובגלל זה הוסרו ההסתייגויות. בבקשה, חבר הכנסת קרעי. אתה רוצה עוד שתי דקות? << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה, שתי דקות אני נותן לך. תודה. << דובר_המשך >> שלמה קרעי (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני יושב הראש, אין בריאות, אין כלכלה, אין חברה, אין רווחה, רק ג'ובים. ממשלה שדואגת – ממשלת נורבגים, ממשלה מנופחת כפי שלא הייתה כמותה באופן יחסי למספר חברי הקואליציה. לא הייתה כמותה – והינה, המשרוקית של גלובס יכולה לבדוק את זה – לא הייתה כמותה, ממשלה כזו מנופחת באופן יחסי למספר חברי הקואליציה. כסף רק לתומכי טרור. לא היה דבר כזה שהנהגה מתאכזרת לבני העם שלה. ליברמן מתאכזר לפריפריה, מתאכזר לחלשים, מתאכזר לחרדים, אבל כסף לשפוך על זועבי וכסף לשפוך על טיבי ועל מנסור עבאס, ועשרות תקציבים לאימאמים, שבסוף יסיתו גם במסגדים נגדנו – זה יש. אבל כסף וסיוע לחלשים אין לכם. ואתם יודעים מה, מילא הייתם זוכים בשלטון ביושר, הייתם אומרים, כמו שרחבעם אמר לבני העם שלו: "אבי יסר אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים". זכותכם. זכיתם בשלטון ביושר, תעשו מה שאתם רוצים עד שהציבור יתהפך עליכם, והוא כבר התהפך. אלא מה, היום התברר בבית המשפט שלא רק שגנבתם מנדטים מהימין והקמתם איתם ממשלת שמאל, בכל הסיפור הזה, כל הטרלול של השנתיים, עם הגשת כתב אישום לפני הבחירות ושימוע לפני הבחירות ואולפנים ערב-ערב על המושחתים בליכוד ועל יושב-ראש הליכוד בנימין נתניהו – הפרקליטות חטפה היום סטירת לחי מצלצלת בבית המשפט; הכול התברר כעורבא פרח. גם גנבתם את השלטון, גם דאגו לכם כל החבר'ה שלכם בתקשורת ובמערכת המשפט להכין את התשתית לזה, וגם אתם מתעללים בבני העם שלכם. הגיע זמנכם ללכת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת שלמה קרעי. כפי שאמרתי, וכפי שאמר חבר הכנסת ינון אזולאי, הוסרו כל ההסתייגויות, ולכן אנחנו נצביע על הסעיפים מ-1 עד 9, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. ההצבעה תהיה הצבעה אלקטרונית. נא להתכונן, הצבעה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – הסתייגויות? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> סעיפים מ-1 עד 9. הצבעה מס' 2 בעד סעיפים 1–9 – 7 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–9 נתקבלו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – שבעה, אין מתנגדים. אני קובע כי סעיפים 1–9, כנוסח הוועדה, אושרו בקריאה שנייה. וכעת אנחנו נעבור לקריאה שלישית של הצעת החוק, נכון? הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד החוק – 7 נגד – אין נמנעים – אין חוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון (תיקון מס' 8), התשפ"ב–2022, נתקבל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – שבעה, אין מתנגדים. אני קובע כי ההצעה הזאת אושרה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. << נושא >> הצעת חוק כבילת עצורים ואסירים (חובת יידוע) (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2022 << נושא >> [מס' כ/891; דברי הכנסת, חוב' כ"ב, ישיבה 120; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רבותיי, אנחנו נעבור לסעיף הבא בסדר-היום, סעיף 4, נכון? הצעת חוק כבילת עצורים ואסירים (חובת יידוע) (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2022, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. מציג את הצעת החוק חבר הכנסת זאב בנימין בגין, בשם יושבת-ראש ועדת ביטחון הפנים חברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה, חבר הכנסת בגין. בבקשה, אדוני. << דובר >> זאב בנימין בגין (בשם ועדת ביטחון הפנים): << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. חברי הכנסת המעטים – ינון, אני שמח שאתה פה, כי ההצעה היא גם שלך – אני התבקשתי על ידי חברתי חברת הכנסת מירב בן ארי, היושבת-ראש היעילה והפעילה של הוועדה לביטחון הפנים, להציג את הצעת החוק הזאת, כבילת עצורים ואסירים (חובת יידוע) (תיקוני חקיקה). וחודש טוב לכולכם. אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק כבילת עצורים ואסירים (חובת יידוע) (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2022, שיזמו חברי הכנסת משה ארבל, גבי לסקי וינון אזולאי. שלושת חבריי אלה באופן תדיר, לפעמים תוך כדי מאמץ, עוסקים רבות בזכויות של אסירים ועצורים, ועל כך יבואו על הברכה. החקיקה הקיימת כיום קובעת שככלל עצורים ואסירים המובלים על ידי המשטרה או שירות בתי הסוהר במקומות ציבוריים לא יהיו כבולים, אלא אם כן יש חשש למסוכנות של אותו עצור או אסיר או שהעבירה שבה מדובר היא כזאת שמקימה מלכתחילה חשש למסוכנות. החקיקה הקיימת בנושא זה קובעת אמות מידה מפורטות לשני חריגים אלה והסדר מיוחד לכבילה באולמות בית המשפט. על פי ההסדר הזה, שופטים רשאים להורות על שחרור עצור או אסיר מכבילה באולמותיהם, אבל בפועל, כתוצאה מביקורי פתע – לאחר ביקורי פתע שערכו חברי כנסת באולמות בתי המשפט, וגם מנתונים שהובאו בפני ועדת הפנים והגנת הסביבה בדיון מהיר שיזם חברנו חבר הכנסת ינון אזולאי משנת 2020 – וזאת על רקע פסיקת בית המשפט, הצהרת בית המשפט העליון, ניתן לומר, בתגובה לעתירה שהגיש בעניין זה עו"ד רבינוביץ', יבוא גם הוא על הברכה – עלתה תמונה שעל פיה רוב העצורים והאסירים, רוב גדול, יותר מ-90% מהם, דווקא כן נכבלים או נכבלו על ידי המשטרה או על ידי שירות בתי הסוהר בעודם נמצאים באולם בית המשפט. על מה מדובר, מוריי ורבותיי? ביסוד הדברים מדובר בכבוד האדם; בעניין שמכביד מאוד מבחינת כבוד האדם. אדוני היושב-ראש, ראיתי במו עיניי לפני שנים אחדות ידיד שלי, תושב אבו גוש, בבית המשפט השלום, פה במגרש הרוסים אצלנו בירושלים, מובא לאולם בית המשפט בבקשה להארכת מעצרו – אומר מייד שבסופו של דבר הוא שוחרר וגם זוכה – והוא הולך מולי בפרוזדור בית המשפט, בקושי מניע את שתי רגליו הכבולות, ידיו כבולות, ומעיניו זולגות דמעות. מה יכולתי לעשות? ניגשתי אליו, חיבקתי אותו, עודדתי אותו ככל שיכולתי. לבסוף, כפי שאמרתי, הוא אכן זוכה. לא ראיתי אז, ואני לא רואה מזיכרוני היום, שום עילה ממשית להשפלה הזאת של אדם. במקרה אני הייתי, אבל יכולים היו להיות גם בני משפחתו, אשתו, ילדיו, וזו תקלה גדולה. אני מברך את החברים שהחליטו לשנות ולו במעט את המצב הזה. אז למרות שעל פי הדיווחים המצב השתפר במידה ידועה ונזהרים יותר בכבילתם, בכבודם של האסירים והעצורים, חבריי חברי הכנסת חשבו שיהיה מוטב לעגן זאת במפורש בחקיקה – שוב, כדי לוודא שבמציאות יימשכו הדברים ויוטבו במידת האפשר. זה הרקע שעל יסודו הוגשו שתי הצעות החוק הפרטיות שבהן הוצע לחדד את הנושא הזה: הצעת חוק אחת של חברי הכנסת משה ארבל וינון אזולאי, והצעת חוק שנייה של חברתנו חברת הכנסת גבי לסקי. שתי הצעות החוק הוכנו בוועדה לביטחון הפנים, מוזגו לפני הקריאה הראשונה, ונערכו בהן – כפי שאנחנו רגילים לעשות – שינויים אחדים במהלך הדיונים. הוועדה שמעה את נציגי המשרד לביטחון הפנים, נציגי המשטרה, שירות בתי הסוהר, הנהלת בתי המשפט, הסנגוריה הציבורית ועוד נציגים, שאפשרו להעמיק בדיון ולהציג את כל השיקולים הנוגעים לדבר, וגם הועברה לוועדה עמדה בכתב מטעם לשכת עורכי הדין. בהצעת החוק הממוזגת המונחת כאן לפניכם, חברי הכנסת, לקריאה שנייה ושלישית, מוצע לערוך תיקון מקביל בשני דברי חקיקה המסדירים את נושא כבילת העצורים והאסירים במקומות ציבוריים: התיקון הראשון הוא בסעיף 9א לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו–1996, והתיקון השני בסעיף 11א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב–1971. שני התיקונים המבוקשים זהים; בשניהם מוצע לחייב שוטרים וסוהרים אשר מלווים עצורים ואסירים לאולמות בית המשפט ליידע את השופטים על כך שאותו עציר או אסיר שהם ליוו אל האולם נמצא בו כשהוא כבול. בדרך זו ייקל על השופטים לראות את המצב, ועל פי החוק להפעיל את סמכותם ולהורות, אם יחשבו שנכון הדבר – אני מקווה ומניח שברוב המקרים כך יהיה – על שחרור העצור או האסיר מהכבילה, לפי שיקול דעתו של השופט. חברי הוועדה לביטחון הפנים מביעים בזאת תקווה כי הצעת החוק תסייע בשיפור נוסף במצב וכן תסייע בהטמעת העיקרון שלפיו ברירת המחדל היא כי עצור ואסיר לא יהיו כבולים באולם בית המשפט אלא אם קיימת לכך הצדקה לפי אמות המידה המפורטות בחקיקה. בוודאי באלה יש להמעיט – הכול כמידת האפשר. להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות. יש בקשות אחדות לרשות דיבור. אני מבקש מהחברים לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית ולצרף את ההצעה החשובה הזאת לספר החוקים שלנו. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת בגין. אכן, להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות אך הוגשו בקשות דיבור. חברת הכנסת גבי לסקי, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת אזולאי. משה ארבל גם נמצא או שתדבר בשמו? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> פעם הוא מדבר בשמי ופעם אני בשמו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אבל זה לא זמן כפול. << קריאה >> גבי לסקי (מרצ): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> קודם כול הוא ביקש לשמוע את דברייך. אחר כך הוא רוצה להסתייג. אם את מתעקשת את יכולה להיות אחריו. << קריאה >> גבי לסקי (מרצ): << קריאה >> אני לומדת כל יום. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חמש דקות. << דובר_המשך >> גבי לסקי (מרצ): << דובר_המשך >> אני לא אשתמש בחמש דקות. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת בגין, תודה רבה על הצגת הצעת החוק. כבר בתחילת דבריי אני רוצה מאוד להודות לחבריי חבר הכנסת ארבל וחבר הכנסת אזולאי על שיתוף הפעולה הפורה למען זכויות אדם. אני חייבת לומר שהיום בוועדת החוקה בדיון מאוד חשוב על חוק-יסוד: זכויות במשפט, פרופ' קרמניצר, מורנו ורבנו בעניינים של זכויות במשפט פלילי, הזכיר לנו את דבריו של השופט לנדוי, אחד השופטים הדגולים שהיו לנו במדינת ישראל; הוא אמר שהאופי הדמוקרטי של מדינה נמדד על פי היחס של החברה כלפי עצורים ואסורים. הצעת החוק הזאת בעצם באה לומר שכדי שאנחנו נוכל לשמור על הדמוקרטיה אנחנו חייבים לשמור על כבוד האדם גם של עצורים ואסירים. אין מחלוקת שכבילה במרחב הציבורי זאת השפלה, זאת פגיעה בכבוד האדם. החוק באמת צמצם את האפשרות לכבול עצור או אסיר רק למקרים מאוד חריגים וייחודיים. למרבה הצער, מניסיוני שנים רבות בבתי המשפט, המציאות אחרת: עצורים רבים, רבים מדי, מגיעים לבית המשפט כשהם אזוקים גם בידיים וגם ברגליים, ובגלל ההליך המהיר הזה אף אחד לא שם לב לדבר הזה ואף אחד לא מרים קול. ובכל זאת, אדם שעדיין לא הוכחה אשמתו או אדם שכבר יושב בבית האסורים ומרצה את עונשו לא צריך עונש נוסף; לא צריך להשפיל אותו, לא צריך לפגוע בכבודו. החוק הזה בא לומר: אנחנו רוצים לשמור על כבודם של בני האדם באשר הם בני אדם. ההליך הפלילי הוא הליך ייחודי, שבא לתת מענה למי שעבר עבירה – בתחילה, אם יש חשד שעבר עבירה – אבל זאת לא מערכת שבאה להשפיל. היא לא אמורה להשפיל את האדם שיושב ונידון, ובטח לא בבית המשפט. אני מבקשת מחברי הכנסת להצביע בעד החוק החשוב הזה כחלק מתהליך הריפוי והחזרת המנגנונים הדמוקרטיים לכל המערכות, כדי שנוכל להגיד: אנחנו נותנים כבוד לדמוקרטיה, אנחנו לא כובלים אנשים שלא לצורך כשהחוק לא מתיר לנו לעשות כן. אני חייבת לומר, כבוד היושב-ראש – אה, התחלף כבוד היושב-ראש. << יור >> היו"ר צבי האוזר: << יור >> גם כבודו של הקודם במקומו מונח. << דובר_המשך >> גבי לסקי (מרצ): << דובר_המשך >> כן. הצעת החוק הראשונה שלי בספר החוקים של ישראל מאוד מרגשת אותי, וזה מרגש אותי במיוחד כי זאת הצעת חוק שנוגעת לעשייה שלי גם מחוץ לבית המחוקקים ובאה לתת מענה לפגיעה חמורה שלא לצורך בכבוד האדם. אני מצליחה, יחד עם חבריי ויחד עם הכנסת – עוד כבוד יושב-ראש נכבד. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> שלום. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> זכית ששלושה יושבי-ראש התחלפו בחמש דקות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אתה יודע איזו זכות זאת להיות נוכח כיושב-ראש הישיבה כשחברת הכנסת לסקי מציגה חוק? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אתה יודע איזה כבוד זה? << דובר_המשך >> גבי לסקי (מרצ): << דובר_המשך >> וואו. אני מסמיקה פה. אני נרגשת שנצליח להכניס היום לספר החוקים של מדינת ישראל חוק טוב, ששומר על זכויות האדם – דווקא של האנשים השקופים, דווקא של אלה שאנשים חושבים שלא צריך לשמור על זכויותיהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת לסקי. אני מזמין את חבר הכנסת ינון אזולאי. << קריאה >> גבי לסקי (מרצ): << קריאה >> – – – מירב בן ארי. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> זהו גם כבוד לא פחות להיות מנהל המליאה כשחבר הכנסת אזולאי נושא דברים. << קריאה >> גבי לסקי (מרצ): << קריאה >> תגיד תודה גם בשמי לחברת הכנסת יושבת-ראש הוועדה ולצוות הוועדה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הוא בטח יגיד. אני עדיין צריך לשמור פה על ממלכתיות כלשהי. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, ראשית לפני שאגע בחוק אני רוצה לברך את דניאל אלהרר, אח של השרה, בברכת מזל טוב ליום ההולדת שלו היום. היא ממהרת כי היא מכבדת אותו ואוהבת אותו, ואנחנו נשתדל לקצר בשבילה. הגענו להסכמות רק בגלל יום ההולדת שלו, רק שתדעי. אז שיהיה מזל טוב. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> ברכות לדניאל. << קריאה >> גבי לסקי (מרצ): << קריאה >> מאיפה הוא יודע? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> גבי, אני אספר לך אחר כך מאיפה אני יודע. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> מכל הכנסת, ברכות לדניאל. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אומנם אני באופוזיציה, אבל ראשי גם בקואליציה, גם בממשלה, בכל דבר. מדי פעם אתם רואים את הפיקים. הפעם זה בעניין הזה. בכל אופן, הצעת החוק הזאת שמובאת להצבעה, שזכיתי להיות בין היוזמים שלה יחד עם חברתי גבי לסקי והשותף שלי לדרך תמיד חבר הכנסת משה ארבל – שהיה בדרך לפה אבל נבצר ממנו להגיע, אז אני גם מקווה שאני אייצג אותו נאמנה – כמו שאמרת, יש כבוד האדם, שמגיעות לאדם הזכויות שלו; זה לא ממעיט כהוא זה מהעונש שמגיע לו, אבל גם אין סיבה להשפיל אותו. אנחנו רואים את זה בבתי המשפט, והחוק הזה נוצר בגלל הסיורים שחבר הכנסת משה ארבל ואני עורכים גם בבתי משפט. את יודעת מה, גם בבתי חולים, כשאנחנו הולכים לבקר חולים, אנחנו רואים את אותם עצירים, ולפעמים אני שואל ואומר: נגיד שלבית משפט מגיעים רק העצירים האלה, האסירים האלה, המשפחות שלהם – הילדים לא מגיעים לשם, הילדים הקטנים – אבל תארו לכם שבבית חולים נמצא אסיר שמגיע עם אזיקים, שהוא לא אמור להיות אזוק, מספיק הבגדים שהוא לובש, ופתאום הילד של השכנים רואה את האבא הזה, שהוא בכלל חושב שהוא לא נמצא, לא משנה כרגע בגלל איזו סיבה. הוא חוזר הביתה ומספר לילד – או בבית הספר – שהוא ראה את האבא של אותו ילד אזוק. זה גומר את המשפחה, גומר את הילד. אנחנו באים להילחם פה על כבודו של האדם, על כבודה של המשפחה, על כבודם של הילדים שלו. זה המקום שאנחנו נמצאים בו. זה מגיע מאותו מקום שאנחנו חושבים שצריך לתת את הזכויות לכל אדם באשר הוא אדם. הוא משלם את חובו לחברה, אין שום סיבה גם להשפיל אותו, לבזות אותו ולהשפיל את המשפחה שלו. אין שום סיבה בעניין הזה. זה גם המקום לציין את עבודתו של עו"ד יהונתן רבינוביץ', שהגיש את הבג"ץ, בג"ץ רבינוביץ', כדי לשנות את הנחיית שב"ס שלא תאפשר באופן אוטומטי, ועל כן מגיע לו יישר כוח גדול. חבר הכנסת משה ארבל, יחד עם חברת הכנסת גבי לסקי ואיתי – הוכחנו שאפשר לעשות דברים שהם למען האזרחים, למען החלשים באמת, אלה שנמצאים בקצה, שאפשר גם למענם לעשות, ואנחנו עושים דבר שהוא גדול ונפלא ביחד. אני רק מבקש, בסיום דבריי – קודם כול, אני מחובר לאסירים ממור אבי. גבי, אני לא יודע אם פעם יצא לי לספר לך, בכל אופן, כולם יודעים – דיבר על זה גם חבר הכנסת בגין, שהכיר את מור אבי, כשהיינו לפני שבוע בדיון בוועדת הפנים – הוא סיפר וידע עד כמה מור אבי, זיכרונו לברכה, היה קשור מאוד לאסירים, היה מבקר אותם ודאג לזכויותיהם. הוא אמר: צריך לכבד כל אדם באשר הוא אדם. ממנו לקחתי את זה, ועם זה אני ממשיך. אני רוצה להודות כמובן ליושבת-ראש הוועדה מירב בן ארי, שקידמה ועשתה הכול על מנת שהחוק הזה יקודם במהרה. אני רוצה להודות כמובן לצוות הוועדה, ללאה מנהלת הוועדה, שאנחנו מכירים אותה שנים רבות, עוד לפני שהייתי חבר כנסת, ולצוות הנפלא שמלווה אותה, ליאת ואיה, וכמובן ליועצות המשפטיות, מירי פרנקל שור – – – << קריאה >> גבי לסקי (מרצ): << קריאה >> תוסיף גם ממני, שזה יהיה בפרוטוקול. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> ואני מוסיף שזה גם מחברת הכנסת גבי לסקי וממשה ארבל, כמובן. כל מה שאנחנו מדברים פה זה ביחד מכולנו. וכמובן למירי פרנקל-שור, שגם אותה אני מכיר שנים רבות; עוד כשמור אבי היה יושב-ראש ועדת הפנים היא הייתה היועצת המשפטית. והדר בר-שלום, וכמובן כל מי שעזר וסייע, ולחברי הכנסת שנמצאים פה ונוכחים על מנת להצביע להצעה חשובה זו. חברת הכנסת שירלי פינטו – אני רק רוצה להגיד לשירלי פינטו דבר אחד. לצערי, אני כבר צריך לצאת לצפון, אבל אני רוצה להגיד לך, גם לך מגיע בשעה טובה על החוק שיעבור לאחר מכן. זה חוק חשוב מאוד, חוק עם נגישות, ואני מאחל לך שעוד חוקים טובים יעברו, אני לא יכול להגיד לך בקואליציה הזאת, אבל שתישארי בכנסת ושיהיו לך חוקים טובים. אז תודה רבה לכולם ותודה לכל אלה שנשארו ומצביעים. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ינון אזולאי. תראה כמה אני מעריך ומכבד אותך, אפילו את השעון לא הפעלתי עבורך. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אגב, דיברתי פחות מחמש דקות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> נכון, אבל אני סומך עליך, בגלל זה גם לא הפעלתי. חברי הכנסת, מכיוון שלהצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, נעבור ביעף להצבעה על הצעת החוק כנוסח הוועדה. על כן, תפסו את מקומותיכם, שימו לב, מי בעד? מי נגד? הצבעה בקריאה שנייה. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 2-1 – 9 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 2-1 נתקבלו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – תשעה, אין מתנגדים, אין נמנעים, החוק אושר בקריאה השנייה, ואנחנו נעבור לאישורו בקריאה השלישית. בבקשה, חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 9 נגד – אין נמנעים – אין חוק כבילת עצורים ואסירים (חובת יידוע) (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2022, נתקבל. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – תשעה, אין מתנגדים, אין נמנעים, אני קובע כי הצעת חוק כבילת עצורים ואסירים (חובת יידוע) (תיקוני חקיקה), התקבלה בקריאה השלישית, והחוק ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. ברכות למציעים, ברכות לעוסקים במלאכה, ברכות, ברכות, ברכות. << הצח >> הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 7) (הארכת תקופת התיישנות של תובענה בגין עבירת מין), התשפ"ב–2022 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/890).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 7) (הארכת תקופת ההתיישנות של תובענה בגין עבירת מין), של חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. מי יציג את הצעת החוק? חברת הכנסת שיר, בבקשה, מוזמנת לדוכן להציג את הצעת החוק, ואז נעבור לרשימת הדוברים. << דובר >> מיכל שיר סגמן (תקווה חדשה): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, לפעמים, לא תמיד, המליאה היא מקום רועש, גועש, מלא באמוציות, ולא תמיד יוצא לנו לתקן צדק היסטורי. אני חושבת שהצעת החוק הזאת, התיקון שלה הוא תיקון עוול עבור ילדים נפגעי פגיעה מינית. החוק היבש לא נרטב אף פעם, גם לא מדמעה של ילדה. אנחנו כולנו מכירים את המקום שבו החוק היבש מונע צדק. ילדים וילדות שנפגעו על ידי בני עוולה ועברו תקיפה מינית, שאזרו אומץ ואת כל כוחות הנפש כדי באמת להגיש תביעה פלילית, לעמוד באולם מלא ולספר בדמעות על הרגע שבו הכול השתנה עבורם. אנחנו היום בחוק, לפני התיקון הזה, בעצם מגבילים את אותם הילדים בתביעה אזרחית. החוק בעצם בא ואומר: אם תבעתם תביעה פלילית, אתם צריכים תוך שנה בלבד להגיש את התביעה האזרחית. הרי זו סיטואציה שהיא כמעט בלתי אפשרית לילדים. ילד שכבר הלך לבית המשפט, עשה את הצעד – ולצערנו הרב, לא רבים מגיעים לשלב הזה שבו הם מגיעים לבית המשפט וחושפים את אשר עבר עליהם, והדבר כרוך בכוחות נפש באמת, מאוד מאוד קשים – לדרוש מהם כעבור שנה בלבד לעבור את אותו ההליך האזרחי זה פשע בפני עצמו. החוק הזה בא לתקן בדיוק את העוולה הזו. החוק שאני מעלה היום כאן לכנסת יפתור את הבעיה. החוק ייצור את ההבחנה ויבטל את שעון העצר העומד מעל ראשם של אותם ילדים פגועים ויאפשר להם לפעול בזמן שנכון להם. הוא בעצם מבטל את ההגבלה שדורשת שקטין חייב להגיש תביעה אזרחית עד שנה מתביעה פלילית, ויאפשר לקטין שהיה בהליך פלילי להגיש הליך אזרחי עד תום תקופת ההתיישנות. סעיף נוסף בחוק יאפשר לנפגעים בגירים להגיש תביעה אזרחית עד שנה מהפלילית, גם אם תקופת ההתיישנות בתביעה האזרחית תמה. אני מבקשת מכם, חברי הכנסת, לתמוך בשינוי החוק הזה כדי לייצר מציאות טובה יותר, מדינה מתוקנת יותר, ובעיקר בעיקר לחסוך מילדים שעבר עליהם גיהינום – והם יכולים להרשות לעצמם להשתקם. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה על הדברים שלך, חברת הכנסת שיר סגמן. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לרשימת הדוברים, וברגע זה אני גם נועל את רשימת הדוברים. אני אעבור על הרשימה ונראה מי ירצה לדבר, לפי מי שנרשם. חבר הכנסת קושניר – אינו נוכח; חבר הכנסת אלי כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת גפני – אינו נוכח; חבר הכנסת מקלב – אינו נוכח; חבר הכנסת גלנט – אינו נוכח; חבר הכנסת ליצמן – אינו נוכח; חבר הכנסת סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת חיים ביטון – אינו נוכח; חבר הכנסת אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת סמוטריץ' – אינו נוכח; חברת הכנסת תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת ביטן – אינו נוכח; חבר הכנסת אבו שחאדה – אינו נוכח; חבר הכנסת מעוז – אינו נוכח. חבר הכנסת בוסו, בבקשה. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום פורסמה ב-News1 חדשות עוד רפורמה מבית מדרשה של שרת התחבורה מרב מיכאלי: קול קורא לרשויות להפעיל את שירות המוניות דרך הרשויות העשירות. לאחר עשרות שעות של דיונים ומאות אנשי מקצוע שהגיעו לוועדת הכלכלה וכמה שנים של עבודה, מגיעה שרת התחבורה, ובהינף יד, עוד פעם, דורכת על עבודת הכנסת ועל ועדת הכלכלה, אולי ממניעים אישיים, ומנסה לעקוף דרך קול קורא ולהזיז את כל החוק הצידה – כמובן שאנחנו לא שומרי הסף – לגרום לביזור מוניות השירות, שלא יהיה כלכלי, ולהפעיל את זה דרך קול קורא. היא לא מספרת שמאחורי המהלך הזה עומד הרצון שלה להפעיל תחבורה ציבורית בשבת דרך הרשויות המקומיות. בדרך היא רומסת שוב את עבודת הכנסת ואת יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת מיכאל ביטון. ואנחנו שואלים שוב – וקראתי היום ליושב-ראש הכנסת להיות המגן של הבית, המגן של ועדות הכנסת ושל החקיקה שנעשית כאן ונרמסת בידי שרה בממשלה. ושוב אני קורא לחברי הכנסת מימינה, שסיפרו שיש להם וטו על חוקים דתיים: עוד פעם תחת ידיכם בממשלה הנוכחית ובקואליציה הזאת נרמסת השבת, נרמסים כל חוקי היהדות והסטטוס-קוו שאמרתם שתשמרו עליו. בידכם לעצור את החרפה הזאת ואת הבושה ששרת התחבורה מבקשת להפיל ולהחיל כאן במדינת ישראל, מדינת היהודים. תודה רבה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת בוסו. חבר הכנסת עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת קרעי – אינו נוכח; חבר הכנסת אבידר – אינו נוכח; חבר הכנסת לוין – אינו נוכח; חבר הכנסת אשר – אינו נוכח; חברת הכנסת שטרית – אינה נוכחת; חברת הכנסת מגן תלם – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה אבוטבול – אינו נוכח; חבר הכנסת כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת אמסלם – אינו נוכח; חבר הכנסת אזולאי – אינו נוכח; חבר הכנסת פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת בזק – אינה נוכחת; חברת הכנסת דיסטל – אינה נוכחת; חבר הכנסת יברקן – אינו נוכח; חבר הכנסת ארבל – אינו נוכח; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל כץ – אינו נוכח; חברת הכנסת לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת בן צור – אינו נוכח; חבר הכנסת טייב – מוותר; חברת הכנסת גולן – אינה נוכחת; חברת הכנסת וולדיגר – אינה נוכחת; חברת הכנסת רגב – אינה נוכחת; חבר הכנסת מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת סופר – אינו נוכח; חברת הכנסת גילה גמליאל – אינה נוכחת; חבר הכנסת רוטמן – אינו נוכח; חבר הכנסת קיש – אינו נוכח; חבר הכנסת שיקלי – אינו נוכח; חבר הכנסת מרגי – אינו נוכח; חבר הכנסת מולה – אינו נוכח; חבר הכנסת סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אקוניס – אינו נוכח; חברת הכנסת לנדה – אינה נוכחת; חבר הכנסת טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חברת הכנסת סטרוק – אינה נוכחת. אם כך, חברי הכנסת, תמה רשימת הדוברים, ועל כן נעבור להצבעה, הצבעה בקריאה הראשונה על הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 7) (הארכת תקופת התיישנות של תובענה בגין עבירת מין), התשפ"ב–2022. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 7) (הארכת תקופת התיישנות של תובענה בגין עבירת מין), התשפ"ב–2022, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – חמישה, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 7) (הארכת תקופת התיישנות של תובענה בגין עבירת מין), של חברת הכנסת מיכל שיר סגמן התקבלה בקריאה הראשונה ותעבור להמשך דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. ברכות לחברת הכנסת סגמן. << הצח >> הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון מס' 10) (הודעות חירום מונגשות), התשפ"ב–2022 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/893).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון מס' 10) (הודעות חירום מונגשות), של חברת הכנסת שירלי פינטו קדוש. אני מזמין את חברת הכנסת פינטו קדוש להציג את הצעת החוק בקריאה הראשונה. בבקשה, גברתי, עשר דקות לרשותך. << דובר >> שירלי פינטו קדוש (ימינה): << דובר >> (אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אדוני יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, היום לפני שנה בדיוק התחיל מבצע שומר החומות. הערים המעורבות בערו. במקביל טילים נורו עלינו מרצועת עזה. החלו מסיבות עיתונאים והודעות בתקשורת מטעם הממשלה כדי לעדכן במתרחש. כולם לקחו חלק, כולם עודכנו, רק אוכלוסייה שלמה של אנשים עם מוגבלות – חירשים, כבדי שמיעה, עיוורים ואלה שמתמודדים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית – הייתה מחוץ לתמונה. אי שם, במרץ 2019, קבוצה של קוריאנים הגיעו לטייל בארץ, והקורונה נתנה את אותותיה הראשונים. החלו מסיבות עיתונאים בתדירות גבוהה. יודעי דבר ממערכת הבריאות לא הכירו את הנגיף. דבר אחד היה ברור: הקורונה קטלנית. החלו הנחיות, מסיבות עיתונאים, מסכות, סגרים. אבא שלי, שהוא אדם חירש, צפה בתשדיר ולא הבין דבר; לאה מנתניה, כבדת שמיעה, לא הבינה דבר ופחדה כל כך; ברוך מחיפה, בחור עם עיוורון, לא הבין דבר והיה חסר אונים מהסיבה הפשוטה: הודעות התקשורת ומסיבות עיתונאים בזמן חירום אינן נגישות ל-1.8 מיליון אנשים עם מוגבלות, אזרחי מדינת ישראל. החוק המוצע קובע כי על התאגיד להנגיש כל הודעת חירום ממשלתית המשודרת, על ידי כתוביות, תרגום לשפת הסימנים, בפישוט לשוני ובתיאור קולי. המשמעות המיידית של חוק זה היא שכאשר ממשלה פונה אל אזרחיה במצבי חירום היא חייבת לפנות לכל אזרחיה. תיקון זה הוא תחילתה של דרך ארוכה שבה המדינה לוקחת על עצמה אחריות שממנה התנערה שנים. מדובר על הצעת חוק מצילת חיים עבור החלש. האחריות שלנו היא להנגיש את המידע הקריטי לכל אותם אנשים עם מוגבלות במצבי חירום, תהיה מוגבלותם אשר תהיה. כנסת נכבדה, אנשים עם מוגבלות לא מתנקזים למגזר כזה או אחר. עניין זה חוצה מפלגות וסקטורים, שמאל וימין, דתיים וחילונים, פריפריה ומרכז, יהודים וערבים, ספרדים ואשכנזים. משכך נובעת התמיכה הרחבה בהצעת החוק הזאת וההתגייסות של כל חברי הכנסת מכל סיעות הבית. אני רוצה להודות לכל חברי הכנסת שנרתמו להצעת חוק מצילת חיים זו. כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו. תודה רבה). << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת שירלי פינטו קדוש. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים, ובכך אני גם נועל את רשימת הדוברים. אני מזמין את חבר הכנסת אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת אבוטבול – אינו נוכח; חבר הכנסת כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת גלנט – אינו נוכח; חבר הכנסת קושניר – אינו נוכח; חברת הכנסת שיר סגמן – מוותרת; חבר הכנסת אבו שחאדה – אינו נוכח; חבר הכנסת קרעי – אינו נוכח; חבר הכנסת אמסלם – אינו נוכח; חבר הכנסת אזולאי – אינו נוכח; חבר הכנסת אבידר – אינו נוכח; חבר הכנסת סמוטריץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת ביטון – אינו נוכח; חברת הכנסת בזק – אינה נוכחת; חבר הכנסת בוסו – אינו נוכח; חברת הכנסת דיסטל – אינה נוכחת; חבר הכנסת יברקן – אינו נוכח; חבר הכנסת עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת ארבל – אינו נוכח; חבר הכנסת מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל כץ – אינו נוכח; חברת הכנסת לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת אשר – אינו נוכח; חברת הכנסת תומא סלימאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מגן תלם – אינה נוכחת; חברת הכנסת רגב – אינה נוכחת; חבר הכנסת פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת מקלב – אינו נוכח; חבר הכנסת בן צור – אינו נוכח. חבר הכנסת טייב, בבקשה, אדוני. חבר הכנסת טייב, חיים שלנו, עד שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> אני אעשה את זה קצר. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לברך אותך, חברת הכנסת פינטו. באמת אני חושב שהצעת החוק חשובה מאוד, ובסופו של דבר היא שמה על סדר-היום את החשיבות של ההתייחסות לאוכלוסיות שלצערנו היו מודרות בחברה הישראלית. אני חושב שהדוגמה שהבאת, של הקורונה, היא דוגמה נפלאה. אני, בזמנו, בכנסת העשרים-ושלוש, העליתי הצעת חוק דומה לעולים, שגם הם בדיוק עלו לישראל, לצערנו לא הספיקו לעשות אולפן, לא הספיקו ללמוד את השפה, ואותן הנחיות לא היו מתורגמות לשפה של ארץ מוצאם. לכן כשאני חושב על הדבר הזה אני חושב שזו הצעת חוק מעולה, ואנחנו צריכים יחד להמשיך ולהוביל להנגיש גם את ההנחיות וגם את משרדי הממשלה, ודאי לשפת הסימנים וגם לשפות זרות של עולים שלא הספיקו להתאקלם פה בישראל. אני מברך אותך על כך ואני מצטרף להצבעה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יוסף טייב. חברת הכנסת גולן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת סופר – אינו נוכח; חבר הכנסת ליצמן – אינו נוכח; חברת הכנסת גמליאל – אינה נוכחת; חבר הכנסת מעוז – אינו נוכח; חבר הכנסת רוטמן – אינו נוכח; חברת הכנסת שטרית – אינה נוכחת; חבר הכנסת לוין – אינו נוכח; חבר הכנסת קיש – אינו נוכח; חבר הכנסת שיקלי – אינו נוכח; חבר הכנסת מרגי – אינו נוכח; חבר הכנסת גפני – אינו נוכח; חבר הכנסת מולא – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד ביטן – אינו נוכח; חבר הכנסת סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת אופיר כץ – אינו נוכח; חברת הכנסת מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אקוניס – אינו נוכח; חברת הכנסת לנדה – אינה נוכחת; חבר הכנסת טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת שטייניץ – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק הלוי – אינו נוכח; חברת הכנסת סטרוק – אינה נוכחת; חבר הכנסת טור פז – אינו נוכח. אם כך, חברי הכנסת, תמה רשימת הדוברים. אנחנו נעבור להצבעה, הצבעה בקריאה הראשונה על הצעת חוק שידורי טלוויזיה, כאמור. נא להצביע, מי בעד ומי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון מס' 10) (הודעות חירום מונגשות), התשפ"ב–2022, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> בעד – שישה, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון מס' 10) (הודעות חירום מונגשות), של חברת הכנסת שירלי פינטו קדוש, התקבלה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת. בהצלחה רבה, חברת הכנסת פינטו קדוש. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת הצעת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 18), התשפ"ב–2022. תודה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> תודה רבה לסגנית מזכיר הכנסת. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ב' בסיוון התשפ"ב, 1 ביוני 2022, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 18:43. << סיום >>