דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל"ב ישיבה קמ"ה הישיבה המאה-וארבעים-וחמש של הכנסת העשרים-וארבע יום שלישי, כ"ב בסיוון התשפ"ב (21 ביוני 2022) ירושלים, הכנסת, שעה 16:01 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 4 נאומים בני דקה 4 אבי מעוז (הציונות הדתית): 4 יואב בן צור (ש"ס): 5 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 5 משה אבוטבול (ש"ס): 6 הצעות לסדר-היום 7 ציון יום המודעות להיעלמות ילדי תימן, בלקן והמזרח 7 היו"ר מיקי לוי: 7 קרן ברק (הליכוד): 8 נירה שפק (יש עתיד): 10 מוסי רז (מרצ): 12 יואב בן צור (ש"ס): 14 איתמר בן גביר (הציונות הדתית): 16 השר במשרד האוצר חמד עמאר: 18 הצעות לסדר-היום 20 ציון יום נציב תלונות הציבור 20 היו"ר מיקי לוי: 20 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 21 משה אבוטבול (ש"ס): 21 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 23 נירה שפק (יש עתיד): 26 שר התקשורת יועז הנדל: 27 הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 21) (עבודה בהופעות פרסום), התשפ"ב–2022 48 רון כץ (יש עתיד): 48 לימור מגן תלם (ישראל ביתנו): 52 ינון אזולאי (ש"ס): 53 אבי מעוז (הציונות הדתית): 55 משה אבוטבול (ש"ס): 56 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 58 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 58 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 72) (הגנה מפני עיקול של כספי סיוע להורה עצמאי), התשפ"ב–2022 58 חוה אתי עטייה (הליכוד): 58 הצעת חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 9) (שינוי מועד יום ציון פועלם של אסירי ציון וקביעת פעולות לציונו), התשפ"ב–2022 63 אלכס קושניר (ישראל ביתנו): 63 משה אבוטבול (ש"ס): 67 צבי האוזר (תקווה חדשה): 68 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 232) (מסלול ברירת מחדל בהפקדות לחיסכון ארוך טווח לילד), התשפ"ב–2022 70 ינון אזולאי (ש"ס): 71 נירה שפק (יש עתיד): 81 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 83 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> היום כ"ב בסיוון התשפ"ב, 21 ביוני 2022. אני מתכבד לפתוח את מליאת הכנסת. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת ­– לדיון מוקדם: הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וארבע, התשפ"ב–2022, של חברי הכנסת בועז טופורובסקי ושרן מרים השכל, שמספרה פ/4037/24. דוח שנתי 48 של נציב תלונות הציבור לשנת 2021. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה למזכיר הכנסת. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חברי הכנסת שמעוניינים – נאומים בני דקה, בבקשה. חבר הכנסת מעוז, אני מניח שהצבעת. עד שתימסר לידי הרשימה, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, נאום הנדסת תודעה מס' 58, והפעם על כאוס פוליטי. ראש הממשלה – עוד מעט בדימוס בנט, ברוך השם – אמר שהוא פועל כדי למנוע כאוס לטובת המדינה. אשתקד הוא אמר שהכי חשוב זה למנוע בחירות חמישיות. החליפי אמר אתמול שבנט שם את המדינה לפני האינטרס האישי. עוד הנדסת תודעה וזלזול באינטליגנציה של הציבור. הרי במערכות הבחירות האחרונות רצון העם בממשלת ימין היה ברור – שום מפלגה לא רצה לבחירות הקודמות עם מסר של הקמת הממשלה הנוכחית, שבה ימינה, השמאל הקיצוני ורע"מ. מי שטובת המדינה והעם לנגד עיניו היה אמור לפעול לפני שנה ולפעול היום כדי להקים ממשלת ימין. ככה זה כשהשנאה האישית של לפיד וחבריו לנתניהו והאגו והאמביציות האישיות של בנט חברו יחדיו וגוברים על הכול. אני ממליץ לעם ישראל היושב בציון להצביע שוב, והפעם ביתר שאת, בעד הקמת ממשלה יהודית לאומית חזקה, ולא ליפול בפח הנדסת התודעה במערכת הבחירות הקרובה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בן צור, בבקשה. << דובר >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התבשרנו אתמול על כך שראש הממשלה עשה מעשה אצילי ומכובד והעביר את השרביט לראש הממשלה החליפי. כמו שאמר קודמי בתפקיד, הרי כל ממשלת הטלאים הזאת שהוקמה, הוקמה רק כדי למנוע בחירות חמישיות. זה היה הנימוק המרכזי שאז בנט נימק לכך שהוא הולך להקים ממשלה מהסוג הזה. אם כך, אני קורא לכל המפלגות הימניות שנמצאות פה בכנסת להתאחד ולהתאגד יחד ולהקים ממשלה ללא צורך בבחירות – ממשלה שהיא רצון העם, ממשלה שרוב העם הצביע לה; להתגבר על כל הקשיים, להתגבר על כל השנאות, להיות עם אחד ומאוחד, כדי שנוכל להצעיד את המדינה הזאת במצב הקשה שבו היא נמצאת כלכלית, ביטחונית, מדינית וחברתית, שנוכל לתת לעם ישראל תקווה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת טופורובסקי, בבקשה. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, גם השבוע, כמו בכל שבוע, אציין את פרטי תאונות הדרכים הקטלניות שקרו ברחבי ישראל בשבוע החולף. ביום שלישי 14 ביוני נהרג רונן מרזוק, בן 20, תושב הכפר אבו סנאן, בתאונה בכביש 70 באזור צומת יאסיף. עוד באותו היום הרב חנניה פיזאלה מורד-רבניאן, בן 78, מצא את מותו בעת שחצה את הכביש סמוך למחלף בר-אילן על כביש 4. ביום רביעי 15 ביוני נהרג פלסטיני בן 30 בתאונה בין משאית לרכב בכביש 60 סמוך לעתניאל בדרום הר חברון. ביום חמישי 16 ביוני נהרג אבירם זייד, בן 41, תושב צפת, בתאונת אופנוע בכביש 90 סמוך לחוף גיא בטבריה. מאוחר יותר באותו היום נהרג חמזה יג'מור, בן 17, מירושלים, בתאונת אופנוע – עוד תאונת אופנוע – סמוך לדרך מנהרת הר הצופים בעיר. ביום ראשון 19 ביוני נהרג רוכב אופניים בן 41, לאחר שנפגע כשרכב על אופניו בכביש הגישה לקיבוץ הדתי שעלבים שבאזור מודיעין. שישה בני אדם נהרגו בשבוע החולף. לא מעניין את המשפחות שלהם שיש או אין בחירות; מעניין את כל המשפחות בעתיד שאף אחד מיקיריהן לא ייפגע. בשביל זה ממשלת ישראל צריכה להמשיך לעבוד ולהילחם בתאונות הדרכים כאילו אין בחירות, כאילו אין פוליטיקה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני שמח שברוך השם הממשלה שכה פגעה בערכים היהודיים, ובכללם שבת קודש, הולכת הביתה. שלום ולא להתראות. כיושב-ראש השדולה למען שמירת השבת בכנסת, אני בוחר להקריא את מכתבו של ראש הממשלה הקודם והעתידי, מר בנימין נתניהו, לגבי ערך השבת, מכתב שנשלח לשדולה בימים האחרונים. בנימין נתניהו: "'לקראת שבת לכו ונלכה, כי היא מקור הברכה'. השבת עבורי היא יום מקודש – יום של משפחה, של מסורת, של לימוד תורה. מדי שבת אני נוהג ללמוד את פרשת השבוע ואת ההפטרה, במשך שנים רבות, יחד עם בני אבנר. אלו הם רגעים מיוחדים, שבהם אנו מתעלים מעל לאירועי היום-יום וצוללים פנימה אל השורשים שלנו. לאור נרות השבת שאנו מדליקים יחד, הלב נפתח ומתמלא בקדושת היום המיוחד, שמלווה אותנו מדי שבוע. על כן, ישנה חשיבות גדולה לשמירת הצביון של שמירת השבת במרחב הציבורי כמדינה יהודית מסורתית. אני שמח על הקמת השדולה למען השבת ומחזק את ידי ח"כ הרב משה אבוטבול על עשייתו ופועלו למען שבת קודש". חבר הכנסת בנימין נתניהו, ובקרוב ממש גם ראש הממשלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון יום המודעות להיעלמות ילדי תימן, בלקן והמזרח << הלסי >> << דובר >> היו"ר מיקי לוי: << דובר >> אם כך, אנחנו ניגשים לנושא הבא בסדר-היום – ציון יום המודעות להיעלמות ילדי תימן, בלקן והמזרח, הצעות לסדר-היום שמספרן 56, 729, 759, 1019, 1297, 1359 ו-3036. אני מבקש להקריא את מה שאמרתי בהתכנסות עצמה, כדי שזה ייכנס לפרוטוקול הכנסת, ואחריי אני אכבד את חברת הכנסת – – – << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> אבל תציין באיזה אירוע. << דובר_המשך >> היו"ר מיקי לוי: << דובר_המשך >> נכון, היה אירוע מאוד מאוד מכובד, שמחתי מאוד להשתתף בו, ואני רוצה להקריא את אותם דברים מהאירוע שאתם יזמתם, והגיעו אליו אנשים רבים – כל כך חשוב כדי לחקור את ההיסטוריה של מדינת ישראל ועם ישראל בתחילת הקמת המדינה. אני רוצה לחזור על אותו נאום, כדי שזה ייכנס לפרוטוקול של הכנסת, מפאת חשיבותו של הכינוס. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, הכנסת מציינת היום את יום המודעות לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן. ברשותכם, אני מבקש לפתוח בסיפור המבוסס על עדות שהגיעה אליי ממקור ראשון לפני כמה חודשים וקרה בשנות החמישים להורים יוצאי תימן: חיים הקטן היה חולה ואושפז בבית החולים תל ליטוינסקי, כיום תל השומר, במשך שנה וחצי. האם והאב היו ליד מיטתו יום ולילה, הם חילקו ביניהם את הזמן, וכשהאימא הייתה יוצאת, האב היה מגיע. הם החליפו ביניהם את המידע על הילד, וההורה השני היה ממשיך לבית החולים. כשהגיע האב לבית החולים בפעם האחרונה נאמר לו שחיים מת. הוא היה בהלם, כיוון שהאם אמרה לו שהילד היה במצב טוב זמן קצר לפני הגעתו. הוא בכה וצעק. אחת האחיות אמרה לו בשקט שהילד נמצא בקצה בית החולים. הוא החל להשתולל, דרש לראות את הילד והזמין שוטר. למזלו, השוטר היה ממוצא תימני בעצמו, היה אמפתי אליו ושאל אותו מה קרה. כשהבין, ביקש מהרופא להביא את הילד מייד. האב התעקש שלא יעזוב את בית החולים בלי הילד, אבל לא הרשו לו. אמרו לו שייתנו לו את הילד למוחרת. ואכן, האם הגיעה למוחרת, לקחה את חיים הקטן כביכול לחופש, אבל החביאה אותו ביחד עם אביו במשך תקופה ארוכה אצל אחותה בשכונת שעריים. כשבאו מהמשטרה לחפש אותו אחרי שלושה חודשים, לא מצאו אותו בבית, ובכך נגמרה הפרשה. חבריי חברי הכנסת, עדות זו שהגיעה אליי אומנם נסתיימה בטוב, אך היא אינה היחידה. במהלך השנים שמענו אין-ספור סיפורים דומים על ילדים בריאים שמתו, על קברים ריקים ועל ילדים יוצאי תימן, מזרח והבלקן שנחטפו למשפחות מאמצות ומצאו את משפחתם אך במקרה. אחרי כל כך הרבה שנים הפרשה המזעזעת והמפלצתית הזו, שעשתה עוול נוראי למאות משפחות בישראל, מחייבת הכרה רשמית והיסטורית אחת ולתמיד. האימהות והאבות והאחים לא המציאו, לא הזו ולא דמיינו. למענם ולמעננו צריך לחשוף את כל האמת. אני מודה לחברות הכנסת שיזמו את הכינוס החשוב הזה ופועלות כדי להעלות את המודעות לפרשה הזו ולמאבקן של המשפחות על חשיפת האמת. כל הכבוד לכן. תודה רבה. חברת הכנסת קרן ברק, בבקשה. << דובר >> קרן ברק (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, יום המודעות להיעלמותם של ילדי תימן, הבלקן והמזרח זה יום שאני כבר שנה שנייה יוזמת שיצוין כאן בכנסת בדיונים במליאה ובוועדות. זה היה אמור לקרות בנובמבר ועשינו את זה היום, שזה קרוב באמת לי"ג בתמוז. מכאן אני הולכת לאירוע בבית הנשיא, שמתחיל בעוד פחות משעה, וגם בזה אני גאה, כי זה גם אירוע שאני וחברת הכנסת נעמה לזימי וחברת הכנסת לשעבר נורית קורן במשך כשנה מנסות שיהיה. רצינו שהוא יגיע לאירוע שגם אתה – תודה רבה, קודם כול, שנכחת אתמול באירוע, זה היה חשוב מאוד; נכחת מכיוון שהנשיא לא נוהג להגיע לאירועים כאלה בכנסת. אבל מכיוון שנשיא המדינה היה מאלה שחוקקו – לא שחוקקו, שהגישו הצעות חוק להכרה בפרשה, אז הוא באמת החליט, בעצם בפעם הראשונה בהיסטוריה, לעשות אירוע היום בבית הנשיא. אני באתי באמת לכבד, לנאום, ומכאן אני נוסעת לבית הנשיא לאירוע שהוא עושה לכבוד יום המודעות. אגיד כמה מילים על הסיפור הזה. לפני שבוע או שבועיים הגשתי את הצעת החוק – ביקשתי והיא נפלה, ביקשתי שיום המודעות לפרשה יהפוך להיות יום לאומי: שיילמד עליו בבתי ספר, שכל אחד ידע שזה באמת קרה, שיהיה אירוע בבית הנשיא – ואת זה עשינו בלי יום המודעות – שיהיו דיונים בוועדות ופה במליאה – ואת זה הצלחנו גם בלי יום המודעות. אבל רצינו באמת שזה יהיה יום מודעות, יותר מימים אחרים, כי זה נכון שיש הרבה אנשים שפועלים למען מדינת ישראל ברמה הפרסונלית ורוצים להקדיש להם יום, אבל כאן לא מדובר על בני אדם שפועלים, כאן מדובר בפרשה שפצעה פצע עמוק מאוד מאוד בחברה הישראלית, פצע שלא מצליח להירפא, וכמו הרבה דברים שקרו בהיסטוריה של העם שלנו וגם בעמים אחרים, החוכמה היא להסתכל למציאות בעיניים ולטפל בה, ולא להתעלם ממנה ולחשוב שהיא תיעלם. פעם, לפני הרבה מאוד שנים, כשהיו מדברים על הפרשה הזאת, חשבתי שזה קומץ אנשים שאומר דבר שלא יכול לקרות במדינה האהובה שלי, במדינת ישראל. זה משהו שלא יכול לקרות. אנחנו הרי במדינת ישראל, מדינת היהודים, הציונית. לא יכול להיות שדבר כזה קרה. ולא האמנתי. אבל עם השנים, כשיותר ויותר עמותות נכנסו לטיפול בנושא הזה, כשחברת הכנסת לשעבר נורית קורן והשר לשעבר צחי הנגבי לקחו את הנושא הזה ברמה האישית ולקחו כפרויקט חיים לחשוף חלק מהפרוטוקולים, ולקחו כפרויקט חיים להעביר בחוק שניתן לפתוח את הקברים, ולקחו כפרויקט חיים ממש לעבור מילה אחרי מילה – הבנו שהיה גם היה. לא ייתכן שבמדינה שלנו, בשנות החמישים והשישים, פעוטות, תינוקות וילדים נולדו בבתי חולים, ולמרות שהיו בריאים, יום אחרי זה לא היו קיימים יותר ואף אחד לא ראה בעצם את גופתם; לא יכול להיות שאחוזי התמותה דווקא בעדות מסוימות פתאום קפצו לעשרות אחוזים לעומת אחוזים בודדים בעדות אחרות. לא יכול להיות. משהו פה לא היה בסדר. ומכיוון שאנחנו מכירים גם סיפורים משאר מקומות העולם, שהיו כאלה בעמים אחרים, ושם כן לקחו את הנושא הזה וכן חקרו וכן בדקו, וראו שהיו תופעות לא סבירות – אבל העמים הסתכלו ביושר במראה ואמרו: אנחנו רוצים לבדוק ולהגיע לחקר האמת – הגיע הזמן שגם פה, במדינת ישראל, זה יקרה. ולמה אני מתכוונת? זה נכון שנורית קורן עשתה דרך מאוד מאוד – עשתה פריצת דרך, ולדעתי אפילו מגיע לה על זה פרס מפעל חיים בנושא הזה. היא הגיעה לאיזושהי פריצת דרך, אבל עדיין, היא נחסמה. בארכיון המדינה חלק מהקלסרים והמחשבים – כי חלק מהדברים גם מתויגים בתוך מחשבים – אין לנו גישה אליהם. לא נותנים גישה – לא למחשבים, וחלק מהמחשבים בכלל נעלמו, לא לקלסרים. ואנחנו אומרים, אנחנו מבקשים – אני לפחות אמשיך, איאבק ואילחם שהגישה לכל הקלסרים ולמחשבים ולכל אמצעי המידע, לכל הידע שהיה בעבר, תיפתח לחלוטין, שתהיה לנו גישה ושהכול ייחשף. ברגע שהכול ייחשף אנחנו נוכל לתת את זה לאנשי מקצוע ולמתנדבים רבים שרק עומדים בתור כדי ללמוד את החומר הזה, ללמוד ולקרוא. ברגע שאנחנו ניתן להם את החומר ללמוד ולקרוא, גם לעורכי דין, גם למשפטנים וגם למתנדבים רבים שרוצים לעסוק בזה, רק אז נוכל להבין מה קרה באמת. ואחרי שנוכל להבין מה קרה באמת, נוכל להסיק מסקנות, נוכל לקחת אחריות כמדינה, ורק בסוף תהליך כזה ארוך וסיזיפי נוכל לסגור את הפרשה. כל קיצורי הדרך שמנסים להביא אותנו בהם, בדרך של לדלג מעל ולהגיד "זה לא היה", לא יובילו לכלום. אתם יודעים למה לא יובילו לכלום? כי היה גם היה. כי יש אימהות שבוכות, יש משפחות שגדלו בצל הסיפורים הנוראיים האלה, יש אחים שגדלו לזה, ולהם יש ילדים שגדלים לזה, ולהם היום יש כבר נכדים ואף נינים. זאת אומרת, אם יש דורות שלמים שגדלים בצל העוול הנוראי שהם חווים, שמדינת ישראל כביכול או לא כביכול עשתה להם כמשפחה, הם לעולם לא ירפו. לכן אנחנו לא יכולים לסמוך על זה שהם ירפו. הם לא ירפו לעולם, ולכן זה ייפתח מתישהו. לנו, כחברה, כמדינה, יש צורך לפתוח את זה מהר ככל האפשר, לטפל, לסגור ולרפא את החברה. זה גם עבור המשפחות, אבל זה בעיקר עבורנו כחברה, שנוכל לומר: ישראל של שנת 2022 איננה ישראל של שנות החמישים והשישים. לעולם לא יקרו פה דברים כאלה. אבל כדי שנוכל לקחת אחריות ולהגיד "לעולם לא יקרו דברים כאלה", אנחנו צריכים להודות שהם קרו ולקחת עליהם אחריות. לכן אני, באופן אישי, ביום הזה של המודעות להיעלמותם, חטיפתם, של ילדי תימן, הבלקן והסביבה, מתחייבת כאן שאני לא ארפה מהנושא הזה עד שתקום רשות לאומית שתתכלל את כל הדברים שאמרתי כאן עכשיו ונביא סוף לסיפור הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. יישר כוח על הביצוע ועל הארגון. חברת הכנסת לזימי – איננה; חבר הכנסת מקלב – לא נמצא. חברת הכנסת שפק. יספיקו לך חמש דקות? << קריאה >> קרן ברק (הליכוד): << קריאה >> אני חייבת ללכת לבית הנשיא. אם זה חמש דקות, אני אחכה. << דובר >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר >> אני חושבת, חמש דקות. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בחרתי ביום הזה לדבר על מילים צורבות, מילים מכוננות ומילים מכתיבות מציאות. גם עכשיו, כששמעתי אותך, קרן, ואותך, כבוד היושב-ראש מיקי, מדברים, המילה שנאמרת היא "פרשה": "פרשת היעלמותם", כאילו יד נעלמה באה והעלימה אותם, פרשה שהפכה להיות "פרשת ילדי תימן". נכנסתי לוויקיפדיה לראות עוד פעם. אחרי הכול, איך הגדירו את זה? "פרשת ילדי תימן". מה בפרשה? אנחנו מפחדים לשים את האצבע. אין לנו מספיק בגרות והוגנות לקרוא למעשה בשמו. אני חושבת שהגיע הזמן להפסיק לכבס מילים. הסיפור הוא סיפורם של תינוקות שנולדו למשפחות עולים חדשים, רובן משפחות עולים מתימן, שעלו לארץ להגשים חלום של העם במולדתו, עלייה דתית לארץ הקודש. על פי המחקרים עד כה, בשנים 1948–1954 הם נלקחו ממשפחותיהם, לא ידוע לאן, אין מקומות קבורה מוסדרים לרובם, הורים לא הורשו לבקר את ילדיהם – פשוט סיפור של אובדן קשר. ניתנות תשובות שונות לאורך השנים: מצב קשה בארץ; תנאים שלא אפשרו תיעוד; אי-יכולת לתקשר עם המשפחות מבחינה מנטלית או שפה; גם נורמות ותפיסת אדנות של חלק מנושאי מהתפקידים ופטרונות, אי-שיתוף ההורים במצב של היקרים להם מכול, ובעיקר התעלמות; סיפור על חוקים שלא הסדירו רפואית את היכולת לעקוב ועוד ועוד. כל זה לא יכול להסביר לי למה אימא, סבתא, אבא וסבא לא יכולים לדעת מה קרה עם הילדים שלהם. במקביל יש הצטברות עדויות של אנשי רפואה כי הילדים והילדות נלקחו, נעלמו, מבתי החולים, וכל זה ממשיך לשרוף את נפשן וליבן של המשפחות. שנים של תחושת אובדן ואי-ודאות, ובעיקר אשמה – אשמה עצמית איך הם לא שמרו על היקרים להם מכול. לצערי, המצע שעליו צמחו החשדות היה מורעל. זה לא היה סתם ככה. היה סיפורם של התימנים שהתיישבו ליד חוות כינרת וסולקו משם על ידי אנשי קבוצת כינרת לרחובות. היה הסיפור של פרשת מקוב, ומי שלא מכיר אותה כדאי שיכיר – סיפור של עובדות תימניות שעבדו בחצר האיכר והוכו כי נכנסו לאסוף זמורות יבשות כדי שיהיה חם לילדים שלהן, פרשה שאפילו לא הורשתה בהנצחה. כשדן אלמגור כתב את השיר שלו "זמורות יבשות", אסרו עליו להשמיע אותו, ורק בזמן האחרון, כשהוא קיבל פרס על מפעל חיים, הוא התנה את הקבלה בזה שייתנו לו לספר את סיפור פרשת מקוב. בחרתי לספר פה סיפור משפחתי, סיפור עדות לא של משפחתי שלי אלא של משפחה ששמעתי מצורי, בעלה של חברתי שרית. הוא סיפר לי את מה ששמע מסבתו, וזה סיפור אחד מני רבים, וגם פה יש אובדן, תסכול, אשמה, הלקאה עצמית ואטימות של חברה וממשל לזעקות שבר. משפחת חלא עלתה ארצה מתימן. המשפחה הגיעה למחנה עולים בראש העין בליל ראש השנה. יום-יומיים אחרי כן, במסגרת בדיקה שגרתית – כך הם מבינים, מכיוון שאף אחד מבני המשפחה לא היה חולה – הגיע רופא, ולקח את ילדם הקטן בן השנתיים סאלם, שלום, בן יחיא. הם לקחו אותו לבית החולים דג'אני ביפו. הוא נלקח למרות הסירוב של האימא וצעקות השבר שלה שהוא לא חולה, שהוא בריא ומרגיש טוב. במשך שבועיים לא הרשו למשפחה להגיע לבית החולים. כל פעם שהם הגיעו, סופר להם סיפור אחר, כאילו לא היה זה בנם, כאילו לא גידלו אותו עד הרגע הזה במשך שנתיים. בבית החולים הוא הוחזק, על פי המידע שאספה המשפחה, כשלושה חודשים, עד שיום אחד הוא נעלם כלא היה. כל פעם נאמר להם מקום אחר, והם נסעו ממקום למקום וחיפשו אותו. כששאלו באחת הפעמים את האחות היכן הוא, היא עדכנה אותם שהוא עבר למחנה עין שמר או לתל השומר. האבא נסע לחפש ולא מצא אותו. הוא הגיע לעין שמר עם מנהל בשם שמואל – כך מופיע בעדות – ונאמר להם שהם לא שמעו בכלל על הילד או על שמו. האבא חזר הביתה וסיפר שהילד לא נמצא. הוא הלך והגיש תלונה במשטרה, וכל פעם שהם הגיעו לשאול או לחקור לא הייתה תשובה, עד שבמחקרים לאורך השנים הם הגיעו לכמה תעודות: ניתנה תעודת פטירה שבה נכתב שב-1 באוקטובר הילד שלהם נפטר. הכתובת האחרונה הייתה מחנה עולים עין שמר, ומקום הפטירה – בית החולים ליולדות וילדים ביפו. באותה תעודה גם נכתב שהפטירה נרשמה ב-10 באוקטובר, זאת אומרת עשרה ימים אחרי הפטירה. בתעודות אחרות, בתעודת חברה קדישא, נכתב כי ב-2 באוקטובר ניתן רישיון הקבורה. וכך הם מחפשים ומחפשים ולא מבינים מה קרה לבן, לאח. הסבתא, מספר לי צורי, יונה גוסנא חלא, עד יום מותה חיכתה לילד שלה, עד יום מותה רצתה לראות אותו. בגיליון חולה שהם מצאו נכתב שהוא התקבל ב-24 בספטמבר ויצא ב-30 בספטמבר ממחנה עולים ראש העין. את כל זה המשפחה לא הייתה צריכה לדעת – מישהו חשב שהאימא והאבא לא צריכים לדעת את זה. הם אמרו שאת תשלומי המזונות, כנראה קצבת ילדים, הם סירבו לקבל. ברגע שהם נואשו מלמצוא אותו, הם לא הסכימו לקבל את זה. גם את הכספים הם מסרבים לקבל. הם לא רוצים עלה תאנה, הם רוצים שבמדינת ישראל יקבלו אחריות ויגידו: אשמנו, נתקן. הם רוצים מקום ציון שלא רק הם יוכלו להתייחד בו אלא כולם יכירו אותו. אם מדינת ישראל רוצה להיות מדינה מוסרית, היא מחויבת לכך. הגיע הזמן לחשוף את הדברים שקרן דיברה עליהם. אנחנו מספיק חזקים, ואם היינו חסרי מוסר, היה חוסר הבנה – הגיע הזמן שנגיד את זה. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רז. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת – שר אני לא רואה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> יש. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> יש. אז אדוני השר, ראשית, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לברך אותך על שהשתתפת בכנס החשוב הזה אתמול ועל שאתה מקיים את הדיון הזה היום במליאה. שמעתי גם את הדברים המרגשים של חברת הכנסת נירה שפק, ששמעתי בפעם הראשונה לפני שנה בדיוק במצעד הגאווה במצפה רמון. דברים חשובים. ובכלל, אני רוצה להגיד למי שמפחד מכל הנושא – ויש כאלה שמפחדים: אנחנו רוצים שייעשה צדק עם המשפחות. אנחנו לא רוצים להאשים אף אחד, בטח לא את כל מדינת ישראל, את כל הציונות, את מפלגת העבודה, אני לא יודע את מי; אנחנו לא רוצים להאשים אף אחד, אנחנו רוצים פשוט שאנשים ידעו מה קרה, מה היה, ושייעשו איתם צדק, ריפוי והכרה, זה הכול. לא מבקשים פה להעמיד אנשים לדין. אפשר להירגע. לא אומרים שמטרתה של המדינה הייתה להרוס חיים. אנחנו מציינים היום בכנסת את יום המודעות לחטיפת ילדי תימן, המזרח והבלקן. תשימו לב איזה ניסוח מעניין, כי הרי תימן היא במזרח. אני מניח שעבור רבים מאיתנו, אלה שאולי לא חוו את הזוועה הזו, עצם האזכור של הפרשה הכואבת בכנסת מעיד על התקדמות והכרה כלשהי של המדינה בפשעים שנעשו בראשית ימיה, אבל חייבים להודות, זה לא מספיק, עצם קיום הדיון. אנחנו לא עושים מספיק. אין כאב גדול מזה של הורים שמאבדים ילדה או ילד. אין. אנחנו חיים במדינה שמכירה זאת היטב, לצערנו. המחשבה שכאב כזה נגרם לאזרחים על ידי שלוחות של המדינה עצמה, אנשים שפעלו מטעם המדינה – אולי לא בכוונה, או כן – שבלהט הקמת המדינה משפחות נקרעו, מכאיבה לרבים מאיתנו, אבל האובדן וההשתקה כואבים אפילו יותר. הכאב העצום שהיה מנת חלקם של עולים רבים מדי – וגם אחד הוא יותר מדי, גם אם זה היה רק אחד, אבל לצערנו מדובר במאות לפחות, אולי גם יותר, אולי גם אלפים – הוכפל כי השתקנו אותו, כי העלמנו עין. אחיהם ואחיותיהם של הילדים והילדות החטופים זוכרים היטב את האבל והיגון של ההורים על הילד שנעלם; חלק מההורים כבר לא בחיים. גם ילדיהם, בני הדור השלישי, עדיין זוכרים. הכאב לא עוזב משפחות כאלה. למה שיעזוב? זה פשע כל כך לא אנושי, לא מוסרי, והדעת מתקשה לתפוס שהדברים באמת היו. אבל הם היו. אנחנו לא תמיד יודעים כמה היו, אבל אנחנו יודעים שהיו. ממרחק הזמן אנחנו מכירים נרטיבים שונים לגבי הפרשה. יש מי שאומרים שהייתה יד מכוונת; יש מי שאומרים שאלה היו פעולות פרטיות של אנשי רפואה ורווחה; יש מי שטוענים שהכול נעשה במטרה לתת לילדים האלה חיים טובים יותר, ואני גם מאמין בזה; יש מי שזועקים, בצדק, ששום טוב לא יוצא מלקרוע ילד מהוריו. יש אכן הוכחות שחלק מהילדים נפטרו – גם זה ברור, בבלגן שהיה אז לא נפטרו רק ילדים מתימן, המזרח והבלקן. אבל יש גם מי שאותרו אצל משפחות אחרות, ורבים שהמידע לגביהם פשוט לא קיים, שזה מעורר שאלות. אישה נושאת עובר במשך תשעה חודשים, מרגישה את בעיטותיו ולבסוף יולדת אותו בכאב שקשה לדמיין אותו – אולי חברת כנסת יכולה לדמיין, אני לא – רק כדי שייעלם אחר כך? ועוד על ידי מי שאמורים היו לדאוג לשלומו ולביטחונו או לשלומה ולביטחונה? וזה מספק אותנו? אסור לנו להסתפק בזה. אומנם הזמנים היו אחרים. הגישה האדנותית והגזענית כלפי העולים מהמדינות האלה הייתה נורמה רווחת. צריך להגיד, זה גם היה כך בעולם, זה לא משהו שהמצאנו כאן. זו הייתה רוח התקופה. החטיפות היו מקרה אחד, מזוויע במיוחד, של פעולות מפלות רבות שננקטו כלפי אותם עולים. זה קרה גם עם מטופלי גזזת; עם מי ששלח את העולים החדשים לעיירות הפיתוח ואיים עליהם שייקח את ילדיהם; זה קרה בקצבאות שחילקה המדינה הצעירה, בעבודות שנתנו להם – את רובם שלחו אותם להיות חוטבי העצים, שואבי המים. את באושי הגזענות הזו אנחנו מריחים עד היום. הכתם המביש של העבר, לא נוכל לנקות אותו כל כך מהר, אבל עלינו לעשות כל מה שבידינו כדי לנסות ולהסיר אותו מעלינו היום. האנשים האלה שהיו מעורבים במה שנעשה, אם בפועל, אם בשתיקה והעלמת עין, לא היו רעים מאיתנו; הם גם לא היו יותר טובים מאיתנו, אבל לא היו יותר רעים מאיתנו. הם היו אנושיים בדיוק כמונו, רק שהם היו חלק ממערכת שהידרדרה לזה. היום זה התפקיד שלנו לעשות כל שניתן כדי לחשוף את העוולות. זה התפקיד שלנו להביא צדק למשפחות. היום, ממליאת הכנסת, אני מבקש להצטרף לקריאת של המשפחות: הכרה, צדק וריפוי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בן צור, בבקשה. << דובר >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול נערך בכנסת כנס שיזמו חברות הכנסת קרן ברק, נעמה לזימי, גילה גמליאל וקטי שטרית בעניין פרשת היעלמות ילדי תימן. אני מבקש לחלוק איתכם כמה רגעים משם. ישבתי בכנס והבטתי באנשים ובקהל שטרח להגיע. ראיתי את העיניים של האנשים המבוגרים והצעירים; ראיתי את הכאב יוצא החוצה, ראיתי את המשא שיושב על הלב, משא כבד של חוסר ידיעה וחוסר אמון. כל מי שהיה שם ראה בבירור את משקל המשא הכבד שיושב על הלב של כל אחד ואחת מהנוכחים שהיו שם. המשותף לכל מי שהיה שם זה הכרה של בן או אח שנעלם, ואף אני שמעתי מכלי ראשון את הוריי המדברים על היעלמות אנשים יקרים לנו. כולנו, בני העדה התימנית, מכירים סיפור על בן משפחה שנעלם בלי הסבר כך פתאום. והמקרה הזה קרה לא לאחד ולא לשניים אלא היו מאות מקרים במקומות שונים. ולמה אני אומר את זה? כי לאחרונה אני שומע אנשים חצופים שמנסים להכחיש את הסיפור של כולנו ולהתנער מזה. רבותיי, ניסיונות ההכחשה הם המשך מדויק של אותה התנשאות וגזענות כלפינו שהייתה אז. הכנס אתמול, והיום פה בכנסת, מיועד להודיע לכל אותם אינשי דלא מעלי, המכחישים: אנו חזקים ולא מפחדים מניסיונות ההכחשה שלכם, ונמשיך לדרוש את חקר האמת. ישב אדם בוועדה והעז לומר: הכול שקר, לא היה ולא נברא, פשוט האחוזים של התמותה בקרב התינוקות של יוצאי תימן היו אחוזים גבוהים יותר או גבוהים מאוד. רבותיי, אני רואה את התהליכים בנושא. אני רואה כיצד הממשלה הנוכחית החליטה לסגור את הגישה לנתונים ולהתכחש אליהם. לשמחתי, החל מאתמול בערב אנחנו בפתח של תקווה חדשה בנושא, כי בתקופה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> מי סגר? << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> אז ישמע אדוני עד סוף הנאום. בתקופה האחרונה לא משתפים פעולה עם בני המשפחות, מסתירים עובדות ונתונים ופועלים באופן לא ראוי כלפינו, בני המשפחות שנפגעו, כלפי העדה כולה והציבור כולו. למשל, את הדוח שחיבר פרופ' גרוטו, שהיה במשרד הבריאות, משרד הבריאות גנז, לא רצה לפרסם. מתי הוא פרסם? לאחר העתירה לבית המשפט. למה צריכים להגיע לבית המשפט כשמפרסם משנה למנכ"ל של משרד הבריאות דוח שהיה אמור להיות נגיש ופתוח לכולם? הדבר בלתי מתקבל על הדעת בשום צורה וחייב להיפסק. יתרה מזו, לקחו איזו פרופסורית שניתחה את הדוח ואמרה שבעצם פרופ' גרוטו – כל הדוח הזה אינו שווה מאומה ואין בו שום שום שום שום משהו שקרוב לאמת. אני מבקש לומר כאן בקול ברור כי אני וחבריי פה בכנסת, כמו בכנסות הקודמות וגם בבאות, נמשיך לדרוש את הפרסום המלא של כל העובדות ללא כחל ושרק, כי די להמשך הטיוח. אתם מבזים את כבודנו ואת כבוד המדינה כולה, שלא מוכנה לקחת אחריות כמו שצריך על העבר. עצם קיום הכנס אתמול והיום בכנסת – ואדוני היושב-ראש, מגיע לך שאפו שהשתתפת בכנס, זו אמירה חשובה. אנו נמשיך עד לפתיחת כל הפרוטוקולים והעדויות לפרסום בפומבי. אין לנו עניין אישי באיש אלא בחשיפת האמת, להביא מזור לנפש הכאובה שלנו ולסיים את הפרשה האומללה הזאת. חכמינו זיכרונם לברכה אומרים: אין שמחה כהתרת הספקות. אדם רוצה שיותר לו ספק גם אם זה לפעמים יהיה עצוב, אבל הוא יודע שהוא נמצא באיזשהו מקום; ולעיתים אולי זה יהיה שמח, ואז הוא ישמח. אבל אנחנו חייבים להגיע עד הסוף. הממשלות הקודמות באמת עשו צעד ענק קדימה בחשיפת פרוטוקולים שהיו בארכיון המדינה והיו חסויים. אנחנו מבקשים לא להשאיר שום דוח ושום פרסום שיש עליו חיסיון, אלא לפתוח את כולם, ושסוף-סוף המשפחות תדענה מה עלה בגורל יקיריהן. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. אני מחזק את כל מה שאמרת. אי-אפשר לעצור שום דבר, ועדיף לטובת המדינה ולהחלמה מפצעי העבר שהכול יהיה גלוי. אבל אני יודע שרק לאחרונה, לפני כחודש ימים, נפתח אחד הקברים, ומצאו שם עצמות של שני תינוקות. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> שני תינוקות – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> וכרגע זה נמצא בבדיקה. << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> בבדיקה. עוד אין שום – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> פשוט ללמדך שלטעמי אף אחד לא עצר. << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> אבל הדוח של פרופ' גרוטו – למה היו צריכים להגיע לבית המשפט בעניין הזה? << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אין לי מושג מה קרה שם, ואני מוכן הייתי לבדוק את זה, אם היית אומר לי. אבל אני לא מכיר מישהו שביד בכוונת, ביד מכוון, מנסה להשתיק את הפרשה. בעניין הזה, למרות שאינני מהעדה, אני חייל שלכם. << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בן גביר, בבקשה. << דובר >> איתמר בן גביר (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, סבתא מספרת שלשכנה שלנו, ממשפחת כהן, נולדו תאומים, וכולם ראו את התינוקות והתרגשו. אחרי הלידה חיילים שהיו במושב לקחו את היולדת והתאומים לבית חולים. כשהגיעו, לקחו לה את התינוקות ואמרו לה שהם חולים, והיא לא יכולה להיניק אותם. אחרי ארבעה ימים שחררו אותה הביתה ואמרו לה ולבעלה: תבואו מחר לקחת את הילדים. למוחרת כשהם הגיעו אמרו לה שהם נפטרו. הם ביקשו לראות אותם אבל לא נתנו להם. ליונה השכנה לקחו ילד בלידה בבית חולים. לאשתו של יפת השכן לקחו בן. לאשתו של חיים לקחו ילד בן שנתיים. הילד נכווה ממים רותחים ולקחו אותו לבית חולים. אמרו לה שהוא צריך להישאר תחת מעקב. יום למוחרת האבא נסע להביא את הילד אבל אמרו לי שהוא נפטר ואי-אפשר לראות אותו. לגאולה לקחו בת כשהייתה בת שנה. רופא במושב אמר שהילדה לא מרגישה טוב, צריך לקחת אותה לבית חולים. שבוע אחרי שהגיעה אמרו לה שהילדה מתה, וכמובן גם לה לא נתנו לראות את הגופה. לחנה נולדה בת, גם אותה לקחו. שמונה ילדים שסבתא שלי יודעת לספר עליהם רק מהמושב שלנו. זאת עוד עדות לפרשה המזעזעת שמלווה אותנו שנים על גבי שנים, ואין מזור ואין מרפא. נאמר כאן על ידי כמה מחברי הכנסת שהדברים יכול להיות שהתרחשו בטעות, שלא הייתה מגמה, אל תאשימו את הציונות. חס ושלום, חס ושלום, אף אחד לא יאשים את הציונות, לא אני ולא כל אנשי תימן. כן צריך להאשים, וכן צריך להישיר מבט, וכן לא מספיקה כאן התנצלות של קבוצה מסוימת, ממוקדת, שהתנהגה במדינה הזאת כאילו היא בעלת הבית; שניהלה את המדינה, ושחשבה שאין דין ואין דיין, ולעולם לא יצטרכו לתת את הדין. הסיפור כאן, אדוני היושב-ראש, זה לא איזשהו יצר של נקמנות, חלילה וחס, או חיטוט מיותר בנבכי היסטוריה. הסיפור כאן זה לרפא את הכאב; הסיפור כאן זה למצוא מזור. הסיפור כאן זה לבוא לכל אותם אנשים שהפצע בליבם פתוח, להישיר מבט, ולא רק לבקש סליחה מן הפה ולחוץ אלא באמת לספר מה היה כאן, לדעת את האמת ולגרום לכך שמדינת ישראל כולה תבוא ותרכין ראש לפני העוול הנורא שעשו כאן. הדרך לטפל בעוולות זה לא לטאטא אותן; הדרך לטפל בעוולות זה לא להסתיר אותן. הדרך לטפל בעוולות זה להציף אותן, להסתכל עליהן, להפיק לקחים, לבדוק איפה טעינו ולאן אנחנו הולכים. לצערי, אדוני היושב-ראש, הסיפור של ילדי תימן הוא לא לבד. עד היום יש ציבורים במדינת ישראל שסובלים מאפליה, שסובלים מיחס שהוא יחס לא שוויוני. היום היינו בדיון בעניינו של הילד מוישי קליינרמן, שנעדר, ואמרו שם לאורך כל – ומכל הגוונים: אם היה מדובר בילד שהוא לא ילד חרדי, העולם היה כאן כמרקחה, מדינת ישראל הייתה יוצאת מהכלים כדי להחזיר את הילד הזה הביתה. צריך לומר את זה בצורה פשוטה: במדינת ישראל יש ציבורים שלא זוכים לאותו יחס. וכבר אמר הנשיא אהרן ברק בפסקי הדין שלו בבית המשפט העליון: אין יותר קשה מתחושת האפליה, מתחושת בניה של החברה בישראל שמקפחים אותם. המינימום שצריך לעשות היום זה להפסיק את האפליה. המינימום שצריך לעשות היום זה להישיר מבט, לבקש סליחה, לתת דין וחשבון אמיתי, לא רק למשפחות אלא גם לעצמנו כמדינה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. השר חמד עמאר, בבקשה. << דובר >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, פרשת ילדי עולי תימן, המזרח והבלקן, שהתרחשה בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה, היא פרשה כואבת בתולדות מדינת ישראל. הנושא ממשיך ללוות את סדר-היום הציבורי מזה עשור, ומהווה מזה עשרות שנים פצע פתוח בחברה הישראלית. לאורך השנים התקיימו שלוש ועדות חקירה רשמיות על מנת לחקור את הפרשה. הוועדה הראשונה, ועדת חקירה לגילוי ילדי תימן, הגישה מסקנות בשנת 1968; ועדה שנייה, הוועדה לבירור גורל ילדי תימן הנעדרים, הידועה בשם ועדת שלגי, הגישה מסקנותיה בשנת 1995; ועדה שלישית, ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדי עולי תימן בשנים 1948–1954, הידועה בשם ועדת קדמי, הגישה מסקנותיה בשנת 2001. פצע פתוח זה נמצא על סדר-היום הציבורי גם בשנים האחרונות. כמה תביעות משפטיות נזיקיות שהוגשו נגד המדינה בנוגע לפרשה הובילו את המדינה לבחון מהלך להסדר כולל לתשלום. << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> הכסף לא מעניין. אנשים רוצים לדעת את האמת, לא את הכסף. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אני אומר לך, היו שלוש ועדות חקירה מחוץ לכותלי בית המשפט מתוך הכרה בפרשה הכואבת. הסדר זה קיבל תוקף של החלטת ממשלה מס' 821, מיום 22 בפברואר 2021. ההחלטה התקבלה כשאתה היית סגן שר הפנים, אם אני לא טועה. אף על פי שאין בכוחו של מתווה כספי באשר הוא להביא מזור לסבל שנגרם למשפחות, ההסדר בוצע תוך כוונה שיהיה בו כדי לסייע ולו במעט למשפחות. במסגרת ההסדר הוגשו בקשות מטעם בני משפחה של כ-800 ילדים שעניינם נדון בוועדת החקירה לאורך השנים. הוועדות נמצאות בשלבי טיפול שונים: בדיקת מסמכים, בקשה להשלמה של מסמכים, חתימה על כתב ויתור לתביעה כספית נוספת ותשלום. יצוין כי סכומי הזכאות שנקבעו במסגרת ההחלטה הם פר משפחה, הסכום מתחלק בין בני משפחה והם רשאים להגיש בקשות בנפרד. לפיכך יש משפחות שבהן הגישו כלל בני המשפחה ומיצו את זכויותיהם בתיק, ויש משפחות שבהן הגישו רק חלק מבני המשפחה ולכן לא מוצה כלל הסכום שהמשפחה זכאית לו. הזכאות ניתנת גם ליורשים של בני המשפחה. במסגרת ההסדר הוקצה סכום של 162 מיליון שקל, לפי הערכה שבוצעה על ידי משרד המשפטים והאוצר לגבי סך הזכאים – כ-1,070 משפחות. עד עכשיו שולם חלק מצומצם מסך פוטנציאל התשלום, לאור מאות שהתקבלו במשרד האוצר, במטרה לאפשר את מיצוי הסכום ככל הניתן. << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> אדוני יכול להגיד כמה שולם – – – << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> עניתי על שאילתה בשבוע שעבר, לכן אני יכול להגיד לך שבשאילתה נאמר ששולמו עד עכשיו 15 מיליון שקל, ויש קרוב ל-40 מיליון שקל שנדונים עכשיו והם בשלבים אחרונים של תשלום. אני יכול לענות לך כי בשבוע שעבר עניתי על שאילתה בנושא, ואני עדיין זוכר את הסכומים. אז קרוב ל-40 מיליון שקל – – – << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> אתה יודע למה זה כזה מעט? מכיוון שאנשים, מעניין אותם לדעת את האמת, לא מעניין אותם כל כך הנושא הכספי. כשאתה בא למשפחות ואומר להן: תגישו תביעה – זה לא מעניין אותן. << דובר_המשך >> השר במשרד האוצר חמד עמאר: << דובר_המשך >> אני אתן לך את התגובה הרשמית של משרד האוצר ואחרי זה אני אגיד לך כמה משפטים. כדי שימצו את הסכום ככל הניתן, הוגשה כעת הצעה להארכת תוקף החלטת הממשלה בפרק זמן נוסף. אני גם הבנתי מהשאילתה שהייתה שהרבה משפחות לא ידעו בכלל שיש ועדה שצריכה לדון, אבל מתוך 1,070 הגישו קרוב ל-800 משפחות, אז נותרו 270 משפחות שבכלל לא הגישו. אני מקווה להגיע דרך פרסום, גם במדיה, גם בעיתונות וגם באינטרנט, לאותם אנשים שלא הגישו בקשות לתשלום. החלטת ממשלה זו ביקשה לסייע ולו במעט להליך השיקומי ולאיחוי של הפצע החברתי שנוצר בחברה הישראלית בעקבות הפרשה. ההחלטה מאפשרת למשפחות הזכאיות לקבל סכום כספי בהליך פשוט יחסית, מתוך רצון להקל על המשפחות ולסייע להן, במיוחד בעת הזאת. יובהר כי הבחירה אם לפנות בבקשה לקבלת סכום כספי בהתאם להחלטת ממשלה נתונה לבחירת כל משפחה בהתאם לשיקול דעתה. כמו כן, קבלת הסכום הכספי אינה מונעת מהמשפחות להמשיך לפעול לבירור כל מידע ופרטים נוספים, וכמובן לציון הפרשה. אני עונה לך כשר בממשלת ישראל, כדרוזי, ששומע על הפרשה הזאת שנים רבות – פרשה מזעזעת, ילדים שאף אחד לא יודע איפה הם. ליבי יוצא אל המשפחות. אני מאוד מתרגש כשאני מדבר על הנושא הזה. דיברתי על הנושא גם לפני שהייתי שר. אני מקווה שבסופו של דבר כל אזרח במדינת ישראל ידע את האמת על הפרשה הזאת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. כולנו תקווה שהפרשה הזאת תסתיים והמסמכים יהיו גלויים לעין כול. אין ספק שזה פצע בהיסטוריה של מדינת ישראל. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון יום נציב תלונות הציבור << הלסי >> << דובר >> היו"ר מיקי לוי: << דובר >> אם כך, אנחנו ניגשים לנושא השני – ציון יום נציב תלונות הציבור, הצעות לסדר היום מס' 2561, 3030, 3032, 3034 ו-3035. אני מקבל בברכה את מבקר המדינה ואת אנשי המשרד. ברוכים הבאים. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, היום הכנסת מציינת את יום נציב תלונות הציבור. הנציבות היא כתובתו של האזרח הקטן – תיקן אותי מבקר המדינה ואמר "האזרח הגדול", ואני מקבל התיקון הזה. היא כתובתו של האזרח הגדול נגד עוולות מצד מערכות ציבוריות גדולות וחזקות. אני גאה שלמדינת ישראל יש נציבות עצמאית, חזקה ומקצועית שמגינה על זכויות הפרט, נציבות שמבטאת את עוצמתה הדמוקרטית של מדינת ישראל. בשמי ובשם הכנסת אני רוצה להודות למבקר המדינה ונציב תלונות הציבור מר מתניהו אנגלמן, למנהלת הנציבות ד"ר עו"ד אסתר בן-חיים ולעובדי הנציבות שנמצאים איתנו כאן במליאה. תודה רבה לכם על הטיפול המסור, המקצועי והאדיב שלכם למען כלל אזרחי המדינה. ברוכים תהיו. ראשון הדוברים – חבר הכנסת בליאק, בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אדוני המבקר, אנשי המשרד, לפני כמה שנים הייתי רואה חשבון עצמאי שעבד קשה למחייתו ונצרכתי לקבלת שירותים מאחד הגופים הפיננסיים. אני חושב שמיותר לפרט את גרירת הרגליים שחוויתי, את האטימות ואת התחושה שאני בורג קטן בתוך מערכת ענקית. בשנות השבעים הכנסת חוקקה את חוק נציבות תלונות הציבור כדי לתת מענה לאזרח שנדרס תחת גלגלי הביורוקרטיה והרגולציה. אנחנו, חברי הכנסת, ונציבות תלונות הציבור מהווים השלמה זה לזה בדאגה למיצוי מרב הזכויות של האזרח מול הרכבת הענקית והעוצמתית של השירות הציבורי. המקרה הקטן שהיה מנת חלקי כעצמאי מלווה אותי כנבחר ציבור בכל צעד ושעל. אני תמיד זוכר שכמוני אזרחים רבים נתקלים בקשיים מרובים. עמדת האזרח הזאת תמיד מהווה נר לרגליי. בחודשים האחרונים השוהים מאוקראינה שהגיעו ארצה היו עבורי האנשים האלה שצריכים עכשיו לקבל את המענה היעיל והמקצועי ביותר בנקודה שהם נמצאים בה. להבנתי, הסוגיה הגיעה גם לפתחו של נציב תלונות הציבור. כך, פעלתי בכל כוחי למענם, לרווחתם, בניסיון להקל ולהביא לשיפור בביורוקרטיה ובתורים הארוכים ברשות האוכלוסין. הגעתי עד למקום שהותם כאן בארץ במתקני השהות בנתב"ג, ובהמשך – בבתי המלון שבהם שהו, וביצעתי פיקוח פרלמנטרי על מנת שיזכו למענה ולטיפול ההולם ביותר. שמחתי לראות בדוח הנציבות שהתפרסם היום כי הנציב טיפל בבעיות התורים המתמשכים. גם אני פעלתי ועודני פועל למען שיפור התורים, בעיה שבהחלט לא חייבת להתרחש, לא הייתה צריכה להיות מלכתחילה. אולי זאת הבמה לציין איש יקר, שליווה לאורך החודשים האלה את כל פניותיי עבור אזרחי ישראל והפליטים מאוקראינה והיה נגיש וזמין בשעות-לא-שעות ובמסירות מוחלטת, ולא עזב את המקרה עד שידע שהצליח לטפל ולעזור כמטב יכולתו. מדובר בראש מטה לשכת מנכ"ל רשות האוכלוסין מר משה שוויגר. אני קורא לכל נותני השירות במדינת ישראל: חברים, תהיו שוויגרים. אתם צריכים להגיע עם לב פתוח ולהעניק שירות לאזרח, לרצות להיטיב ולהביא לשינוי המערכתי הכולל. תזכרו שיום אחד גם אתם אולי תזדקקו לקבלת השירות, ממש כמוני, ממש כמו מיליוני אזרחי ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת בליאק. חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, ברוכים הבאים, מבקר המדינה היקר, ידידי משכבר השנים מר מתניהו אנגלמן, והצוות היקר שלו, שעושים עבודה מיוחדת. הדבר משתקף גם בדוחות שאנו מקבלים מפעם לפעם, מעיינים בהם ומנסים, איך שאומרים, למצוא נחמה בעבודה הטובה שלכם. כשירות לציבור שלא זוכה גם לקבל סיוע, גם ביום הזה שאנו מציינים את נציב תלונות הציבור, רצינו לציין כמה דברים שבאמת יוסיפו לתודעה ולהבנה. סקר של מכון מדגם בערוץ 12 על תפקוד הממשלה: 63% מהציבור הישראלי לא מרוצה מתפקוד הממשלה; 60% העניקו ציון גרוע לתפקודו של בנט; 54% חושבים שתפקודו של יאיר לפיד גרוע. עוד מהסקר של מכון מדגם בערוץ 12: השר שקיבל את הציון הכי גרוע היה ליברמן – 62% מהציבור הישראלי חושבים שתפקודו רע. מי שזכה לציון הגבוה ביותר הוא דווקא שר הביטחון, ש-50% סבורים שתפקודו טוב. אני דווקא מצטט את העיתונאי יהודה שלזינגר, שאומר משפט חשוב, שרגע לפני שיתחיל ההנדוס של התודעה בכל מיני פטפוטי הביחד, ההדרה של חצי מהעם – ליברמן דרס את החרדים: תתי-אדם, מחלה ממארת, וירוס. זאת לא ממשלה שטיפלה בשיסוי אלא זאת ממשלה שיצרה את השיסוי. ועוד לא הזכרנו את הביטוי המרושע שלו: לקחת את החרדים במריצות למזבלה. האמירות האלה לא עזרו לו ולא עוזרות לו לקבל ציון טוב בתוך הסקרים. הוא נשאר עם הציונים הגרועים כי הציבור לא מתפעל מהאמירות הריקות שלו, בפרט שעכשיו הוא הולך הביתה. אבל זה נמשך בכל התחומים, כי אדם שהוא רע, בכל התחומים הוא רע, אז גם בכלכלה הוא רע. אנחנו רואים שהינה מתחיל שוב – שובה של מחאת האוהלים נגד מחירי הדיור. הוא מספר שרק ברחוב-שניים בתל אביב יש איזו עלייה של מחירי דירות – כזה ניתוק עצום. אז הינה, הוקמו אוהלים בשדרות רוטשילד בתל אביב, וזאת רק הסנונית הראשונה. איווט, המצב לא טוב. גל ההתייקרויות נמשך; החלב צפוי לעלות ב-1 ביולי בשיעור של 13.5%; התחבורה, הדלק, הלחם ובעצם מה לא. כמעט כל תחום, בכל תחום שאנחנו ניגשים אליו, אנחנו רואים בדיוק את העליות. רואים שיש שביתות במערכות החינוך, שביתות בצוותים של הרפואה, אוהלים – דיברנו עליהם, בתחבורה הציבורית רואים את הגל הענק של כל השביתות שקורות שם, וגם הדלק. בסופו של דבר 56% רוצים שהקואליציה תתפרק. זה לא אנחנו, זה בסקר ערוץ 12, שזה לא שופר שלנו. ובנט, מה הוא אומר לכולם? אנחנו עושים דברים טובים. באמת, אני אומר, האמון של הציבור, אמר הפתגם, הוא דומה למחק. יש עיפרון ויש מחק. ככל שאתה משתמש במחק עוד ועוד, כל טעות הופכת אותו לקטן יותר, בכל שימוש הוא הופך לקטן יותר. כך גם כן האמון של הציבור בממשלה. רואים עוד הפרה, עוד הבטחה, עוד דבר, אז זה הופך להיות ממש קטן. אבל אבי-אבות הכישלונות כעת, בתקופה הזאת, מרב הכישלון – בתחבורה הציבורית. יש נהגים שהותקפו בשנה האחרונה, 315. 40% מהם נזקקו לטיפול רפואי. מספר שעות העבודה בחודש של נהג הוא 208. מספר הנהגים החסרים – 5,346. אנחנו רואים כמה שביתות יש. גם בנמל התעופה רואים קילומטרים של תורים, או תורות – לא יודע איך אומרים אבל מה שאני אגיד, זה לא מקצר את התור גם אם נגיד "תורים" או "תורות", לפי השרה שעסוקה כל היום בטיקטוק ואפילו אין לה זמן להיפגש עם יושב-ראש ועדת הכלכלה. אבל דבר אחד אני כן רוצה לומר: אחרי כל תעודת העניות של שרת התחבורה היא עוד מעיזה לדבר על תחבורה ציבורית בשבת. תטפלי קודם כל בכישלונות הרבים שלך בימי החול, שם מחכה לך המון עבודה, קשה ביותר. שם זה לא טיקטוק וגם לא תיק-תק. אבל הדבר האחרון, ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש: כל כך נהניתי לראות סרטון קטן של בחורצ'יק צעיר, נער דתי. הוא הציע לשרת התחבורה מרב מיכאלי – היא מאוד אוהבת טיקטוקים ודברים, והוא אמר לה: אולי תשימי דוכן תפילין בכל קרון של רכבת. היא שואלת אותו: אין לך תפילין בבית? הוא אומר: יש לנו, אבל תשימי גם בקרונות. אז שימי לב, שרת התחבורה, לפעמים גם טיקטוק זה מסוכן, כי בכל העולם כבר מפורסם שרוצים הנערים בישראל תפילין בכל קרון. תמשיכי לנסוע רחוק משולחן הממשלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד מבקר המדינה מתניה אנגלמן והצוות, כבוד חברי הכנסת, אני מרשה לעצמי לומר משהו על דעתי האישית אבל יכול להיות שאני צודק, שהתפקיד של נציב תלונות הציבור חשוב לא פחות מתפקיד מבקר המדינה. בוא נאמר שזה יותר מעשי לכל אזרח כיחיד, התפקיד של נציב תלונות הציבור. לכן הצטערתי מאוד לשמוע שיש ירידה באחוז המתלוננים באופן כללי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> לא, לא, אני אתקן אותך. אחרי מאמץ וישיבה משותפת אצלי במשרד וקיום הכנס, נעשה מאמץ על ידי משרדו של מבקר המדינה והממונה להגדיל את מספר המתלוננים, ואכן הם גדלו מ-15,000 ומשהו לכמעט 20,000. זה גידול יפה מאוד, והמגמה נמשכת. נהפוך הוא, המשרד מעודד את אזרחי מדינת ישראל, מאפשר להם יתר נגישות אל משרד מבקר המדינה, ואני מבשר שיש גידול. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מאוד שמח לשמוע את דברי היושב-ראש. כנראה שהעיתונאים שפרסמו את הנתון שאמרתי עכשיו עשו ככה שבשנה האחרונה יש ירידה לעומת השנים הקודמות במספר התלונות, אז אני שמח שתיקנת את הנתון הזה שקראתי בתקשורת. עוד דבר שאי-אפשר לסמוך בו על מה שקוראים בתקשורת. אבל אני לא צריך את התקשורת בשביל לדעת ולהבין, אדוני היושב-ראש ואדוני המבקר, שהאזרח מרגיש שאין לו גואל ומכר כשהוא מגיע לכל משרד ממשלתי. לפני שאני אומר את זה אני רוצה לציין שכמו בכל דבר, ישנם אנשים, פקידים מסורים ועובדים שעושים את מלאכתם נאמנה והם – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אני יכול להפריע לך? אדוני המבקר, אני רק יכול להגיד לזכותו של חבר הכנסת אייכלר שהוא היה יושב-ראש הוועדה לתלונות הציבור. נפשו כרוכה בנושא הזה, ממש. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תודה, תודה, אדוני היושב-ראש. אני עדיין חבר בוועדה, חבר הוועדה שנמצאת בראשות חברת הכנסת יעל רון בן משה. אני ביקשתי להיות חבר בוועדה כי אמר פעם היושב-ראש הקודם ראובן ריבלין שזו הוועדה היחידה שיכולה בכנסת לטפל בכל נושא ועניין שאזרח פונה בו, והיא לא מוגבלת לפי תחומים ומשרדים, ולכן יש לוועדה הזאת תפקיד חשוב מאוד, ואני חושב שזה מאוד חשוב. לכן אני מדבר על הנקודה הזאת, כי זה מאוד מאוד כואב שהאזרח מרגיש שאין לו גואל ומכר. ישנם מקומות, בפרט בעיריות, שישנם פקידים ומשפחות שמתמנים על ידי קשרים ויש להם מכרים, וישנם אנשים שאין להם מכרים, ולהם יש בעיה גדולה מאוד. אמרתי היום משהו שאני לא בטוח שאני צודק בו אבל אני חושב שזה כך: ישנה שיטת סטלין, שאומרת: מוטב ישבו 100 אנשים חפים מפשע בבית הסוהר ובלבד שהגנב ייתפס; ישנה השיטה הדמוקרטית, שאומרת: מוטב ש-100 גנבים מסתובבים ברחוב ולא אדם חף מפשע אחד יושב בבית הסוהר. כשבא אזרח לפקיד, משום מה יש תחושה שהפקיד חושב: הינה, עוד מישהו שבא לרמות אותי, ואני צריך למנוע ממנו את השירות שהוא רוצה לקחת. יש אפילו סרטון הומוריסטי שאומר שיש תור בביטוח הלאומי, מישהו בא ומבקש, מראה תעודות ושולחים אותו לפקיד הבא, ואז אומרת הפקידה שם: נו, עכשיו הרמאי הבא, מי זה? זאת אומרת, לכתחילה הגישה היא לא לעזור לאנשים. לכן אני הצעתי פעם הצעת חוק, שלא הצלחתי להעביר אותה אבל אולי בכנסת הבאה נוכל, שבכל משרד ממשלתי או עירייה, בכל גוף גדול, חייב להיות ממונה על פניות הציבור שכפוף ישירות למנכ"ל ולשר, שהוא יוכל לגשת לכל פקיד ואו לאכוף עליו או לעקוף את הביורוקרטיה, אם היא מיותרת, כדי לעזור לאזרח. אין דרך אחרת לעזור לאנשים, כי המצב הפקידותי – מה שקוראים שלטון הפקידים בגדול, אבל יש מצב שהולך ומידרדר, וכמו שציינתי, ישנם אנשים שעושים את מלאכתם נאמנה, אבל רבים רבים נעים בין אדישות לצערו של האזרח לבין אטימות, לפעמים, בלי לשמוע את הדמעות, את הבכי, את הטרחה, שהאדם לקח אוטובוס והגיע עד למשרד וכבר התייצב וכבר רוצה ומבקש ולא עוזרים לו. מדי יום מגיעות ללשכתנו עשרות פניות מאזרחים שונים, יהודים ושלא יהודים, דתיים ושלא דתיים. אני מודה על כך לקדוש ברוך הוא, אבל למעשה אני מרגיש יותר ויותר חסר אונים כשאני שולח את הפנייה. בפרט בפרט במשרד התחבורה. ולא לחינם ראיתי – אולי גם זה לא נכון, אבל תגידו לי אם זה לא נכון – שעל משרד התחבורה הגיעו הכי הרבה תלונות השנה. וכשאתם מאשרים את זה, זה לא דבר פשוט. כי זה אדם שעמד בתחנה, אישה שעמדה בגשם עם ילדים, ומי שכבר כותב – הרבה אנשים אומרים לי: אני לא כותב תלונות, כי אין טעם. והכי הרבה זמן לקבל תשובה זה ממשרד התחבורה. משרד התחבורה צריך לעשות מהפכה, לא משנה מי יהיה השר. בעניין הזה של פניות ציבור במשרד התחבורה הייתה תמיד בעיה, כי עובדה, באוטובוס וברכבת אנשים באים הכי הרבה במגע, ובעוגמת נפש. וכמו שציינתי, גם בעיריות. יש מצב שאנשים מגיעים לעירייה ובאים ומכתתים רגליים – בדרך כלל אלה אנשים שאין להם מי שיעשה את זה בשבילם – והם חוזרים ריקם. ועוד דבר, אדוני היושב-ראש, חייבים לקבוע זמנים לתשובה על כל פנייה. כבר יש בחוקים, בבנקים, למשל, כבר חייבים לענות תוך כמה דקות. לגבי פניות ציבור עדיין לא התקדמנו הרבה. צריך לעשות טכנולוגיה ושפה שתהיה נגישה לכל אזרח, ותיק וצעיר, וצריך לקבוע קטגוריות מתי פניית ציבור חייבת להיות מטופלת, כי מטבעו של ציבור שהוא רב-גוני ומלא זוויות. ואני רוצה לציין את העניין הזה של הציבור החרדי. הציבור החרדי, שברוב המקומות אין להם פקידים שהם חברים שלהם או קרובים שלהם, לפעמים הם מרגישים מרוחקים, אם לא מנודים. והפקיד מסתכל עליו לפי מה שהוא קרא בעיתון או ראה בטלוויזיה אתמול על חרדים, אז כבר יש לו דעה קדומה, והפקיד צריך להיות ממש נעלה במידותיו כדי להתעלות ולהגיד: עכשיו אני מטפל בו כאילו לא קראתי עליו שום דבר. אני מקווה שהנושא של פניות הציבור ותלונות הציבור יהיה מוקדש למגזרים מוחלשים, וגם לאזרחים שאינם מוחלשים אבל כשהם מגיעים מול הפקידים אין להם איך להתמודד. אז אני מסכם במשפט אחד: ממונה פניות ציבור בכל מקום שצמוד למנכ"ל ולשר ישירות, וזמן – מתי צריך להשיב תשובה ולטפל בבעיה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה על הדברים החשובים. לפנים משורת הדין – חברת הכנסת שפק. שלוש דקות. << דובר >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש, על האפשרות לומר דברים. כנסת נכבדה, אני רציתי להתייחס למה שנאמר כאן קודם על אחוז הפונים. אני רוצה לדבר על חושפי שחיתויות, ואני רוצה לדבר על המענה לחושפי שחיתויות. לא מזמן אושר החוק שלי, ונכנס לספר החוקים, על מענה, על לתת כלים לחושפי שחיתויות שהתעמרו בהם לתבוע את אשר מגיע להם. אחד הדברים שהטרידו אותי בעבודה על החוק היה הנתון על הזמן שלוקח לאזרחים ואזרחיות האלה – אותם אלה שמסרו נפשם, אפשר לומר, או מסרו את משפחתם ועבודתם כדי לבוא ולהגיד ולהתריע על מעשה או מחדל כאן שפוגע בחברה, במוסריות החברה הישראלית. בעצם הם מוקעים ממקום העבודה, ולעיתים אף עוברים דירה, והילדים נושאים את כל הטראומה הזאת. הנתון האחרון שהוצג זה שעוברות מעל שנתיים. החוק שלי לא מאפשר – בחלק מהמקרים הממוצע הוא פחות, אבל אנחנו אף פעם לא מדברים על ממוצעים, אנחנו מדברים על האזרח, על אותו אחד או אחת שזה נוגע להם והנושא הזה הוא כל עולמם. אז הבקשה שלי פה, כדי שבאמת ביום שאנחנו מציינים את זה, שהאזרחים ידעו שיש להם גב מדינתי ויש להם אפשרות לקבל את התרופה, לשים דגש על הנושא הזה, שלא נגיע למצב שהוכח שאכן נעשה להם דבר רע ואין הם יכולים לתבוע את אשר מגיע להם. תודה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. השר יועז הנדל. עד שהוא יעלה אני יכול להגיד לך שבהכנה ליום הזה – יש בממוצע 40 חושפי שחיתות שמבקר המדינה ואנשי צוותו מטפלים בהם, בכולם, כולל חישוב הערך הכספי שמגיע להם. צריך להביא בחשבון – ואני מצטט את מבקר המדינה – שגם מדובר בכספי ציבור, ולכן האיזונים הם לא פשוטים, אבל כולם, כולם, מקבלים את הטיפול. לא כולם מרוצים, אני יודע את זה מכובעי הקודם במגוון תפקידים, אבל בהחלט יש איזונים. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> לא כולם יכולים לתבוע. הנתונים מראים שההתיישנות חלה והם לא יכולים לקבל, ואני מקווה שתיקנו חלק. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> כל ה-40 שמגיעים לשולחנו, בממוצע, מטופלים אחד לאחד. ציטטתי נכון? בבקשה. תודה רבה. בבקשה, אדוני השר. << דובר >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני המבקר, מנכ"ל המשרד וצוותו, אני אשיב בשמו של שר המשפטים. ציון יום פניות הציבור בכנסת מדגיש את החשיבות שלנו כשליחי ציבור, החשיבות שאנחנו צריכים לתת תשובות למי ששלח אותנו. ויש צורך בהגברת המודעות לפעילות שלכם כדי שהאזרחים ידעו לפנות. החוסן שלנו כמשטר דמוקרטי מותנה בסוף בסוף באמון של הציבור במערכות. הידיעה שהדברים נעשים בשקיפות, עם בקרה וביקורת, בזמן אמת, בקרה פרלמנטרית וביקורת של מבקר המדינה – כל אלה הם חלק מהמנגנונים שמייצרים אמון בין נבחרי הציבור לבין הבוחרים שלהם ובין האזרחים לבין מוסדות המדינה. העובדה הזאת רק מתחזקת עם השנים, מכיוון שאמון הציבור נשחק. עכשיו, אני לא עומד להסיר אחריות מהיושבים בבית הזה לשחיקה באמון הציבור. אני נמצא שלוש וחצי שנים בפוליטיקה, ולצערי עכשיו אנחנו מביאים פעם נוספת הצעה לפיזור הכנסת. זה צעד איום ונורא, וכולנו צריכים להכות על חטא בגללו, לא משנה מאיפה אנחנו מגיעים: אופוזיציה, קואליציה, מאיזו מפלגה. זה לא בריא למדינה דמוקרטית שכך זה מתנהל. צר לי שכאלה הם פני הדברים. אני מאלה שמאמינים באמונה תמימה שפוליטיקה בסוף היא כלי לממש תהליכים, לתת מענה לאזרחי מדינת ישראל – – << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> – – ויש כאלה שמתבלבלים, יש כאלה שנצמדים לאדם ולא לרעיון, יש כאלה שנוקמים. אתה צודק, יש הרבה תופעות פה בכנסת. אני חושב שיש פה בלבול גדול. גם אלה שצועקים כאן, אני חושב שיש להם בלבול גדול. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> גם אלה – – – רבנים – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> גם רבנים לא קשורים לעניין הזה, אדוני. אני מציע ללמוד על אבות הציונות ויחסם – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – כבוד אליהם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול, לא זכור לי שהשר הפריע לך. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> ובכל מקרה, מכיוון שכך, ומכיוון שאנחנו שליחי ציבור, אני חוזר – שליחי ציבור, לא שליחי רבנים, לא שליחי אדם, לא שליחי נקמות, לא שליחי חרמות ולא שליחי, אם תרצו גם, היצמדות לאדם בפולחן אישיות – מכיוון שאנחנו רק שליחי ציבור אז מוטל עלינו גם – מוטלת עלינו חובת השקיפות. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – מאחוריך לא עומדת חצי מדינה. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> מאחורי עומדת מדינה שלמה. מדינה שלמה, אדוני. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אפילו לא אחוז החסימה. על מה אתה מדבר? << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אתה יודע למה? מכיוון שאני מתייחס לתפקידי בממלכתיות – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> – – אני דואג גם לציבור החרדי וגם לציבור הכללי. אתם, נדמה לכם שאתם מייצגים אוטונומיה, קבוצה נבחרת בתוך מדינת ישראל. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> מה עם הסקרים? מה עם הסקרים? << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אני יודע שהסקרים זה התורה שלך. לי יש תורה אחרת. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> לא, שלך – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אתה צעקת פה "סקרים". << קריאה >>משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> הכול בשביל רייטינג. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה, תודה, חבר הכנסת אבוטבול. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> באיזשהו מקום לא קראת "לא תעשה לך אלוהים אחרים", אני יודע. אני יודע שהנתק בינך לבין היהדות הוא גדול, ועכשיו האלוהים האחרים זה הסקרים והרבנים – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> – – והאוטונומיה, והציונות זה לא חשוב והדמוקרטיה לא חשובה – – << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> אתה גזרת גזרה על כל אזרח – – – טלפון כשר, בושה וחרפה – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> – – אבל אנחנו – כן, הבנתי, הבנתי על הטלפון הכשר. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> אין לך זכות לדבר על רבנים. אין לך זכות – – – טלפון כשר – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> זה מאוד חשוב שיש לך ביקורת, אבל אם אתה רוצה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה, תודה חבר הכנסת אייכלר. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אם העלית את הנושא, ובצדק, אז גם לציבור החרדי מגיעה ביקורת על נבחריו. ואם הציבור החרדי רוצה לנייד את המספר שלו, הוא ינייד את המספר שלו, וגם אם תמכרו להם בעיתונות שזה לא הולך לקרות – זה הולך לקרות בעוד חודש. אז אתם יכולים לספר איזה סיפור שאתם רוצים, אבל המציאות אחרת, ודווקא זה שהכנסת מתפזרת, זה רק מחזק את זה, סתם לידיעתכם. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אז לכותרות, לאלה שקוראים את העיתונים שלכם ולא ערים למציאות – הינה, אני אומר להם, זה הולך לקרות בעוד חודש. גם בנושא הזה כדאי שתהיה ביקורת. ולכן, המהלכים החשובים והמשמעותיים הם שלכל אזרח תהיה יכולת לפנות לשרי הממשלה ולנבחרי הציבור שלו בכנסת ולמבקר המדינה ולפניות הציבור, כדי שניתן יהיה לבחון ולבדוק כל אחד, כל אחד מאיתנו. ואני אומר לכם שחלק גדול מהתהליכים, כולל הנושא של הטלפונים הכשרים, כולל זה שאזרחים חרדים יוכלו לנייד מספרים, הגיעו מתוך פניות של הציבור ומתוך זה שאנשים התלוננו. אתם יודעים מה? אחד המהלכים שהנעתי בשנה האחרונה זה הפרטת הדואר ויציאה לתוכנית הבראה. אתם יודעים למה? כי הדוח של נציב פניות הציבור גילה שהדואר נמצא במקום ראשון מבחינת תלונות, ומלא אזרחים ישראלים מתלוננים על השירות. וכשאתה רואה את זה אתה לא יכול להתכחש למציאות, כפי שאתם לא יכולים להתכחש למציאות שציבור חרדי שלם לא בדיוק מרוצה מהעסקנים. ולכן, בסוף המציאות מכתיבה. הדוח הזה הניע מהלך שבסופו אנחנו יוצאים להפרטה, אחרי 74 שנים. הדואר מפסיק להיות החצר האחורית של הפוליטיקאים וחוזר להיות תחרותי, או הולך להיות תחרותי ולתת שירות טוב לאזרחי מדינת ישראל. ביקורת היא אבן היסוד של הדמוקרטיה. אני יודע שחבריי שצעקו פה עליי לא מתים על ביקורת, ומספרים מה צריך להיות ואיך צריך להיות. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> אנחנו עושים ביקורת עליך, אתה השליט – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אתה תבקר אותי כמה שאתה רוצה, אבל אנחנו שומרים על הדמוקרטיה ועל זכויות הפרט של חרדים, של חילונים. מי שלא ירצה, לא ינייד את המספר, אדוני. אתה לא צריך להגיד ליהודי בן 50 מה לעשות, גם אם הוא עם פאות. אל תגיד לו מה לעשות. תן לו את זכות הבחירה. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> אתה אומר לו – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> מי שרוצה טלפון לא כשר לא צריך את הטובות שלך בכלל. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אני לא אומר לו, אל תמציא. אני מציע שלא תשקר. מי שלא ירצה לנייד את המספר שלו הרי לא ינייד. אל תקבעו לו. כל אחד יעשה איך שהוא רוצה. אתם מספרים סיפור ואז אתם מאמינים לו – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> – – וזה רק מעיד על החשיבות של ביקורת, כי אחרת, לכאורה יבוא יהודי תמים, חרדי, יקרא בעיתונות החרדית ויחשוב שאתה אומר אמת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> כל יהודי יוכל לשמור על הכשרות שלו איך שהוא רוצה, ואם הוא לא ירצה, הוא לא יהיה שם. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> כן, כן. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אל תעשה לי "כן, כן", תקרא, תלמד. לפעמים ללמוד זה טוב. אבוטבול, זה טוב ללמוד. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> ולכן אני מציע לך לקרוא ולהשכיל. אנחנו, במדינת ישראל – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> תתחיל לארוז, תתחיל לארוז. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול, די. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> – – לא יהיו אוטונומיות. אני מבקש ממך, אני לא צריך את תעודת הכשרות שלך לא לאמונה ולא ליהדות – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אני מדבר אליך ככה כי אתה מדבר נמוך לרבנים שלי. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די. חבר הכנסת אבוטבול, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אל תספר לי – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אני אדבר אליך הכי נמוך כמו שאתה מדבר נמוך לרבנים שלנו – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אבוטבול, אני לא אקבל ממך שום ציון. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> נמוך, נמוך תקבל. תקבל נמוך כי אתה מדבר נמוך – – – < יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול, קריאה שנייה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> נדבר אליך הכי נמוך – – – הביתה. לארוז, לארוז – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> גם אם תצעק זה לא יהפוך את דבריך לאמיתיים. < יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול, אתה בשנייה. אתה בקריאה שנייה. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> וגם אם תרגז זה לא ישנה דבר. לא יהיו במדינת ישראל אוטונומיות, גם אם תתאמץ, והחברה החרדית תשתלב גם אם תתאמץ שזה לא יקרה. ואתה, יום אחד תדאג ל-600 נערות ספרדיות שיושבות בבית ולא מקבלים אותן למוסדות האשכנזיים. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> תפסיק לשקר, אין דבר כזה. רמאי, שקרן ונוכל. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> יום אחד תדאג לציבור שלך ולא תשב כאן ותבלבל את המוח ולא תעשה כלום. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> הרי אתה יודע שזה נכון. אתה לא דואג לציבור שלך. אתה עסקן. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> תפסיק לשקר – – – תטפל בילדים שלך. אל תכניס את האף שלך – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אתה עסקן שלא עושה שום דבר למען הציבור שלו. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול, אתה בקריאה שנייה. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> יושב כאן וצועק בעזות פנים במקום לדאוג לציבור שלך. תעזור להם. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – שלך. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> למי הם פונים? אליי, אליי, כי אתה לא עוזר להם. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> הוא עוד פונה אליי. אחוז החסימה – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול, הוא לא הפריע לך. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> איזה. אף אחד לא פונה אליך, אתה לא עוזר להם. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול, אתה בשנייה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אחוז החסימה – טפל בזה, בעוד חודש כשתהיה פה עוד פעם. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> הרי את מי חסמו הרבנים שאתה מגן עליהם? << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול, אתה בשנייה. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> את שיעורי התורה של ועד הרבנים הספרדי. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – ממפלגה למפלגה. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אני אעבור לאן שאני רוצה, אבל אם אתה לא תעזור עם הזכויות, אף אחד לא יעזור – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול, קריאה שלישית. בבקשה החוצה. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> כמה שתצעק זה לא ישנה את המציאות שאתה לא עוזר – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> החוצה. תודה. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> לכן, למען אבוטבול, שקשה לו לשמוע ביקורת – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> בטח, קשה לשמוע שקרים – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> – – וקשה לו לשמוע שהוא לא עוזר לנערות ספרדיות שיושבות בבית והוא לא ממלא – לא רק שהוא לא מחזיר עטרה ליושנה, הוא מחזיר את היושנה אחורה מלפני העטרה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> הלו, הלו, עכשיו אני יוצא ותשקר הרבה שקרים. יש לך הזדמנות לשקר – – – יאללה, תתחיל לארוז, הביתה, הביתה. (חבר הכנסת משה אבוטבול יוצא מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אבוטבול, יום אחד אולי תעשה משהו למען הציבור, לא למען העסקנים, ואז, אבוטבול, שנשלח לכאן, לכנסת, יום אחד – זה אומנם רעיון אוטופי אבל יום אחד הוא יסתכל על הציבור וישאל: מה הם רוצים, הציבור ששלח אותי? ואני אגיד לך מה הציבור רוצה: הציבור רוצה חופש, הוא רוצה לבחור בעצמו. הוא רוצה שהבנות שלו לא ישבו מבוישות בבית אלא יהיה להן כבוד כמו לכולן, והוא ידאג להן. ולכן, ביקורת הציבור – ותסלח לי, אדוני המבקר, שנכנסנו כאן לוויכוח פוליטי, זה קורה לפעמים בכנסת, אבל הציבור רוצה שיהיה מי שישמע אותו – – << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> – – ושתהיה שקיפות. שתהיה שקיפות. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – היה פה דיון ענייני. אתה ביזית את הכנסת. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> ולכן, אני מבקש להודות לך, מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור מר מתניהו אנגלמן, ולנציבות תלונות הציבור בכלל – – << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> קוראים לו מתניהו, תיזהר. קוראים לו מתניהו, תיזהר – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די, חבר הכנסת אשר. די. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> בניגוד אליך, אין לי בעיה להגיד את השם נתניהו ומתניהו. כולם שמות מקובלים, הכול בסדר. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – אתם פחדנים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> די, חבר הכנסת אזולאי. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> רק אצלכם יש פולחן אישיות. אתם לא מסוגלים להסתכל על המציאות נכוחה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אזולאי, שב. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אני רואה את האמוציות שיוצאות. זה לא ישנה את המציאות, חברים. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> פחדנים. שיתמודדו בבחירות – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אזולאי, שב, שב. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> גם אם תהיו כאן אלף שנה עדיין לא תצליחו לדאוג לציבור שלכם, כי אתם מפחדים. אתם שליחים – פעם זה של ראש מפלגה ופעם זה של רב מסוים ופעם זה של נתניהו – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> פניות הציבור – – – עומדים לבד במבחן. אתם לא מסוגלים – – – מוגי לב, אתם לא מסוגלים. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> – – ובמקום לדאוג לציבור שלכם, במקום לעשות את זה, אתם ממציאים ומעלילים ומכפישים. ואתה יודע מה הכי מצחיק? שאז אתה הולך עם איזה סטיקר: "לשון הרע, לא מדבר אליי". כל היום לשון הרע, לשון הרע, לשון הרע, אבל "לשון הרע, לא מדבר אליי". יושבים, מקללים, מגדפים ואחרי זה אתם מספרים שזה בשם היהדות? איזה יהדות ואיזה נעליים. באמת, בושה וחרפה. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> אתה מסית. בושה וחרפה. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> לא דואגים לציבור החרדי, לא דואגים למדינת ישראל. אני לא מדבר על ציונות, אני לא מדבר על כך שכולנו ביחד היינו צריכים עכשיו לקרוא לציבור להתגייס – – << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> אתה אויב מדינת ישראל. אתה אויב עם ישראל. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> – – לשרת את המדינה, יהודים, ערבים. אפשר מסלולי שירות לאומי, מה קרה? אפשר לעשות את זה יחד. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> אתה לא המדינה, אתה אויב המדינה. תתבייש. תרד כבר. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אבל כל היום לגדף, להשמיץ, ואחרי זה לדבר על היהדות. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> הינה, עוד פעם, אותם גידופים, קללות, כאילו זה מוביל אותך לאנשהו. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אשר, די. חבר הכנסת אשר. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> האם אדוני לא שמע שהחיים והמוות ביד הלשון, שהוא מגדף כל היום? << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> אתה כזה קטן. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> הבנתי, הבנתי, אני לא בסדר. אתה מצוין ואני לא בסדר. ביום חשבון הנפש אתה תכה על החזה: עוויתי, פשעתי, חטאתי. בטח לא תיזכר שחס וחלילה בקדנציה הזאת אמרת כל כך הרבה דברים. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> כמה זמן הוא ישיב? כמה זמן הוא הולך לעמוד פה? << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> לכן הביקורת כל כך חשובה – ביקורת עליכם, ביקורת עליי, ביקורת על עם ישראל, ביקורת על מוסדות המדינה. ואני שמח – – – << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> נגד נתניהו. נגד ביבי. נגד ביבי ועוד פעם ביבי. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אמרת 20 פעם ביבי. אני לא מבין, יש משהו שאתה רוצה להגיד על ביבי? אני אומר ביקורת עליך, עליי, גם על ביבי, כן. גם את נתניהו מותר לבקר, את ראש האופוזיציה. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> כך הם החיים, מותר לבקר גם אתכם. וכשרוצים לבקר ועדת עסקנים, אז מבקרים אותם; וכשרוצים לבקר אתכם כמפלגה, מבקרים אתכם. כשיש גזענות ומשאירים בנות ספרדיות בבית, עושים את זה. מותר להגיד, תתפלאו. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> כחרדי – – – הגיע זמנך לרדת. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> לכן אני שמח שיש ביקורת ומבקר המדינה. זה חשוב לדמוקרטיה. וגם אתם תגלו – – – << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> אתה כזה קטן. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> חבר הכנסת אשר, אתה לא מעליב אותי כשאתה עושה ככה, אתה מעליב את עצמך. זה מנהג ילדותי. וגם כשאתה מקלל זה לא מעליב אותי. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> אל תדאג לילדים שלי, אל תדאג לרבנים שלי – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> זה לא מעליב אותי. מה אתה חושב, רואים ילדים את ערוץ הכנסת וחושבים: זה רב, זה מודל, זה דוגמה ומופת? הם מתביישים. הם מתביישים. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אשר. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> עשיתי הרבה יותר ממך בחיים. מי אתה בכלל? מי אתה? << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> הבנתי, אתה צועק עם הידיים, מי אני ומי אני. הבנתי. אתה לא מעליב אותי, אתה מעליב את עצמך. << קריאה >>ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> אתה מעליב את עצמך. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> במקום לנהל שיח רציני, מכבד, אתה צועק כאן כמו איזה תגרן. מה, זה מוביל אותך לאנשהו? << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – עשיתי הרבה יותר ממך בחיים. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> עשית המון, אני יודע, אתה בן אדם רב-זכויות. רק אתה. אני יודע. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה. חבר הכנסת אשר, אני רוצה לסיים את זה. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אני יודע. אתה עם מלא זכויות ואני קטן. אם אתה מרגיש מלא מהצעקות האלה, אני שמח, שיבושם לך. עכשיו, אחרי שאמרנו, עדיין, האינטרס של מדינת ישראל, חבר הכנסת אשר, הוא שכל אזרחי ישראל ישרתו בצבא או בשירות אזרחי ושתהיה פה תחרות לכל אדם. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> ישרתו אותך. ישרתו אותך. אתה אויב שלהם. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> לא אותי, לא אותי, את המדינה. לא משרתים אותנו. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> אתה אויב שלהם. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> לא משרתים אותנו, אייכלר. אנחנו, הציונות, זה רעיון גדול מאיתנו. זאת מדינת לאום יהודית ודמוקרטית. אנחנו הכלי. אני אסביר לכם. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אנחנו, נבחרי הציבור, אנחנו הכלי של האזרחים. הם לא נועדו לשרת אותנו, אתם מתבלבלים. בדמוקרטיה בוחרים לכנסת והנבחרים אמורים לשרת את הציבור, ואמורים לבקר אותם, גם אם אתה לא אוהב את זה. ולכן, אם יש נערות ספרדיות שיושבות בבית ואתם מונעים מהן ללמוד, מותר לבקר אתכם, ואם יש ועדת עסקנים שעושה כסף וחוסמת שיעורי תורה ועסקים, מותר לבקר אתכם, גם אם אתם מתרגזים. גם אם תקלל ותגדף, זה לא ישנה דבר. לכן, אנחנו, גם אתם וגם אני וגם שאר הנוכחים כאן, צריכים להודות על כך שיש לנו ביקורת במדינה, ולמבקר המדינה – שחזה עכשיו בעוד ויכוח פוליטי, הוא לומד עד כמה זה חשוב, הביקורת – – – << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> אתה שתלטן שמדבר שטויות. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> הבנתי, הבנתי. אתה מתמלא כשאתה צועק ומקלל. זה לא עוזר, זה לא מרשים אותי. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> אני לא צועק. אני רגוע. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> אני תמה אם יש אחד שזה מרשים אותו, הצעקות. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> חבר הכנסת אשר. חבר הכנסת אשר, אתה צריך להחליף אותי, אני רוצה לרדת. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> חבר הכנסת אשר, אני לא סובל מחוסר ביטחון עצמי. אתה צועק לי "קטן" – זה לא משכנע אותי, זה לא עובד. << קריאה >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << קריאה >> תוציא אותו. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> למה שיוציא אותו? << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> אני צריך להחליף אותו. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> לכן אני אומר לך, בסוף תתייחס עניינית לציבור שלך: האם אתה תורם להשכלה שלו? לשילובו בחברה? האם אתה תורם לשוויון שלו? לכך שיהיה לו חופש ותחרות? האם אתה תורם לכך שתהיה לו פרנסה טובה יותר? השכלה טובה יותר? או שאתה תורם לעסקנים? אם התשובה היא לא, כנראה אתה לא ממלא את תפקידך, גם אם תצעק עליי כל היום. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> אדוני השר, משפט לסיכום, בבקשה. << דובר_המשך >> שר התקשורת יועז הנדל: << דובר_המשך >> ולכן, אדוני המבקר, תודה רבה לך. סליחה שהכנסנו אותך לתוך הוויכוח. אני מאחל לכולנו ביקורת – לנו, למפלגותינו, לכנסת הזאת ולמוסדות המדינה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה לשר. תודה רבה למבקר המדינה ולאנשי צוותו, אני מודה לכם על שבאתם. בסך הכול אני חושב שהפקנו תוצרים מהיום הזה. תודה רבה לכם על העשייה. אני מודה לכם. << הצח >> הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 21) (עבודה בהופעות פרסום), התשפ"ב–2022 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/888).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 21) (עבודה בהופעות פרסום), התשפ"ב–2022, של חבר הכנסת רון כץ, לימור מגן תלם וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אדוני, לפני שתלך, אנחנו נברך אותך בברכת מזל טוב – היום יש יום הולדת ליו"ר הכנסת. << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >> תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> מזל טוב, מזל טוב, עד 120. מכובדי, עשר דקות לרשותך. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני. אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, הצעת החוק הזאת בעצם מתקנת תיקון. כשאני חשבתי על הצעת החוק הזאת, לא הבנתי איך יכול להיות מצב כזה שזה לא קיים, ואז, כשהתחלנו לחקור, גילינו שזה באמת לא קיים. זאת אחת הלקונות שאומרים שהיה צריך לסגור אותה ואף פעם לא עשו את זה. אני שמח שיש פה תמיכה והסכמה של כולנו, כי בסופו של דבר מדובר על הנוער שלנו, שמגיע למצבים שהם נפגשים במקרה הזה עם סוכנים שמציעים להם עולם ומלואו ומבטיחים להם חלומות גדולים, ואין שם מבוגר אחראי להיות איתם ולוודא שלא משלים אותם ולא מוכרים להם חלומות ושבאמת את מה שמובטח להם הם יקבלו ושלא יפגעו בהם לרעה. זה החשש הגדול, כאשר אנחנו באים במפגש עם מישהו עם סמכות, מישהו עם כוח, ולצערי הרב, הרבה מאוד מהאירועים האלה נגמרים בתלונות ונגמרים במעשים שלא היינו רוצים שיקרו, בוודאי לא לבני נוער, ולא לאף אחד אחר. הצעת החוק הזאת הגיעה על מנת לפתור את הבעיה הזאת. מה היא אומרת בעצם? היא אומרת שבכל מפגש של קטין מגיל 15 עד גיל 17 אנחנו נצטרך הסכמה של אפוטרופוס, הסכמה של אפוטרופוס בכל מפגש עם סוכן דוגמניות או כל סוכן שבא במגע בתחום הזה. המטרה היא מטרה פשוטה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אין שר במליאה. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> אין שר במליאה? << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אין תקשורת עם השר – – – << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> הוא פורס סיבים עכשיו, הולך לחנך את הילדים שלנו. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> הוא מטפל בילדות הספרדיות – – – << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> הסיבים לא מגיעים עד לשם. << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> אני הייתי מוותר עליך, התקנון לא, בשלב הזה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> קשה לו להקשיב לתלונות, זאת הבעיה – – – << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> אבוטבול, לא אצלי עכשיו. משה, לא אצלי. אני החזרתי אותך. בבקשה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני. בעצם הצעת החוק הזאת באה להגן על בני הנוער שלנו בכל מפגש עם סוכן דוגמניות בכך שנצטרך הסכמה של אפוטרופוס. לא יהיה מצב שסוכנים פונים בכל מיני רשתות חברתיות, בברים, בכל מיני מקומות שאנחנו לא יכולים לפקח עליהם. הם מבטיחים חלומות גדולים ובסופו של דבר מהמפגש הזה יוצאת עוגמת נפש גדולה במקרה הטוב, ובמקרה הרע – מעשים פליליים. ההצעה הזאת תתקן את זה. אנחנו נוודא שיש מבוגר אחראי שיודע מה הבטיחו, יודע מה מקבלים, יודע מה התמורה, והכי חשוב – הוא יודע להחזיר את המציאות לכל החלומות הגדולים. לצערי, בשנת 2020 נפתחו 6,300 תיקים בגין חשד לביצוע עבירות אלימות פיזית, מילולית ומינית של בגירים כלפי קטינים. על פי ההערכות, המקרים האלה הם החלק הקטן שבאמת הגיעו לתלונה, כי רוב התיקים לא מדווחים. מספר התיקים שנפתחו בגין עבירות מין כלפי קטינים גדל בין 2010 ל-2020 ב-23%. ב-7% מהמקרים שנפתחו בין 2018 ל-2019 ניתנה החלטה שיפוטית, אך אומנם יש עדיין תיקים שמתנהלים. 76% מהתיקים נסגרו ללא ראיות. במחקר שהוכן על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת התבקשה הפרקליטות להציג נתונים על תוצאות ההליכים המשפטיים בתיקי אלימות בגירים כנגד קטינים ועל רמת הענישה שננקטת כלפי הקטינים. נתונים אלה לא התקבלו עד היום, לצערי. מבדיקה שאנחנו עשינו, קשה מאוד לחקור את התיקים האלה, קשה מאוד להגיש כתבי אישום בתיקים האלה, וכשלא מגישים כתבי אישום, אנחנו מבינים שהצדק לא נעשה וגם אין הרשעה. ולכן, חבריי וחברותיי חברות הכנסת וחברי הכנסת, אני מבקש מכם להצביע פה אחד בעד ההצעה, שתוביל סוף-סוף לנוכחות של בגיר, ואנחנו נגן על הילדים שלנו בכל מפגש עם סוכן דוגמנות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> אני חושב שם בוועדה צריך להכניס גם את הנושא של עיצום כספי. לפעמים משלמים להם גרושים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> אוקיי, זה מופיע. בסדר גמור. תודה רבה. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים. ראשונה – חברת הכנסת לימור מגן תלם, בבקשה. היא אחת המגישות של החוק, אבל אצלי זה מופיע כרשימת הדוברים. ככה זה נחשב. אני אתן לה לא רק כבוד, ובמקום שלוש דקות – ארבע דקות, ברשות מזכיר הכנסת. << דובר >> לימור מגן תלם (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק עבודת נוער בהופעות וצילומים מגיעה לפה, למליאת הכנסת, אחרי עבודה קשה, ומטרתה להגן על הילדים שלנו ולשמור עליהם. עולם הדוגמנות הוא עולם פרוץ; אין הסדרה בחוק לסוכן דוגמנות. אדם עם הרשעות, אפילו הרשעות על בסיס של תקיפה מינית, יכול למעשה להיות סוכן דוגמנות ולפנות לילדים שלנו, להציע להם הצעות מפתות להיכנס לעולם הדוגמנות. זה בעצם מצב שחושף את הילדים שלנו לניצול ולפגיעה מינית. לכן, הצעת החוק שלפניכם אוסרת על סוכן דוגמניות לקיים אודישן או לקיים צילומים אם ההורה לא מיודע על כך ואם הוא לא נותן את ההסכמה שלו, את ההרשאה שלו, כדי שהילדים שלו ישתתפו בצילומים. הגשתי את הצעת החוק הזאת אחרי עשרות עדויות של נערות ושל נערים שנחשפו באומץ וסיפרו על ניצול מיני ופגיעות מיניות שהם עברו מצד סוכני דוגמניות. מדובר בנערים ונערות שכל מה שהם רצו היה להגשים את החלום שלהם להצליח בעולם הדוגמנות. הם נפלו קורבן לניצול של עמדת הכוח של סוכן הדוגמניות מול הנערים והנערות, שהגיעו ללא הורה מלווה. זאת לא סתם תופעה אלא זאת שיטה, זאת ממש שיטה, זה דפוס התנהגות, תקיפה שחוזרת על עצמה בלא מעט מקרים. המסר שעובר לנערות הצעירות: אני בעל הכוח, אני אחליט על כיוון הקריירה שלך, ולכן תעשי מה שאני אומר. נוח להם לנצל צעירים וצעירות שרוצים להצליח, להבטיח להם הרים וגבעות, אבל בפועל לעשות בדיוק ההפך ולנצל אותם. במקרים רבים אותו אדם, אותם סוכנים משתמשים בקשרים שלהם, בכוח שלהם, כדי להשתיק את המקרה ולהרוס את הקריירה לאותן נערות שהעזו ואזרו אומץ להתלונן נגדם. אני חייבת לומר שבתקופה שאני הייתי דוגמנית, בעברי הרחוק, לא עלה על דעתי ללכת לאודישנים או לצילומים בלי ליווי הורים. גם להורים שלי היה ברור שהם חייבים לבוא וללוות אותי לכל צילום, לכל אודישן. אני הייתי בעולם הזה כנערה, אבל היום, כאימא, שמכירה את הסכנות שאורבות לילדים שלנו, אני הייתי רוצה להיות הכי מעורבת שאפשר וללוות את הילדים בצעדים שלהם בעולם הדוגמנות. חייבת לחלחל ההבנה שמדובר בתקיפה מינית תוך ניצול יחסי מרות בצורה הכי שפלה, בשל יחסי התלות של אותן נערות בסוכן והשליטה האבסולוטית שיש לסוכן על הקריירה שלהן. לכן, אני קוראת לכל ההורים לקחת את ההזדמנות, לקחת את האחריות שניתנה להם היום, ללוות את הילדים בצעדים הראשונים בקריירה, להיות מעורבים בפגישות שהילדים משתתפים בהם, וזאת כדי למנוע את הניצול של המרות לרעה. אני מאמינה שעם הדרכה נכונה, עם הכוונה נכונה ועם ליווי צמוד של ההורים, אפשר לצמצם משמעותית ואף למגר את התופעה של ניצול הילדים בעולם הדוגמנות והפרסום. אני קוראת גם לנערים ולנערות לערב את ההורים שלכם בכל צעד ושעל מול סוכני הדוגמנות בתעשייה, ולדעת ששום חוזה פרסום לא שווה את הפגיעה בכם. אני רוצה להודות ליושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד חברת הכנסת מיכל שיר סגמן על התמיכה בחוק והבאתו היום לקריאה הראשונה. אני מבקשת מכל חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> תודה רבה. אנחנו נעבור עכשיו לרשימת הדוברים. חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; אוסאמה סעדי – אינו נוכח; עופר כסיף – אינו נוכח. ינון אזולאי, בבקשה. את שכחת טלפון כאן? << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> לימור, כחלק מפניות הציבור יש פה כנראה מחלקת אבדות. אני לא נוהג להחזיק כאלה מכשירים. << קריאה >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה באמת לא נוהג להחזיק כאלה מכשירים, ואני עד. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אתה יכול להעיד על זה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, והשר – שר הסיבים, שר הסיבים, שמע, אני חייב להגיד לך, היה פה הנציב, וחשבתי שתכבד אותו, אבל כנראה נכנסת לקמפיין. סיבים אתה עושה לנו כבר שנה – כל פעם סיבים בתקשורת, בכל תקשורת אתה מתחיל סיבים, סיבים, סיבים. אם נכתוב מה המילה שהכי הרבה השתמשת בה, היא סיבים; שר הסיבים, עזוב שר התקשורת. בוא, נביא חוק – אני אומר לך שאני בעד – להחליף לשר הסיבים, כי אני לא חושב שעשית יותר מזה. ואני אגיד לך יותר מזה: ניסית רק לחנך ציבור, אולי גם מעבר ללחנך – לעשות רע לציבור. בשבוע שעבר זעקתי פה מדם ליבי, אבל אתה יודע, יועז, אני אומר דבר אחד: בוא, בלשון העם זה נקרא תהיה גבר, תתמודד לבד, לא להסתפח לעוד איזו מפלגה, ונראה אם הציבור באמת רוצה אותך. פרסת לו סיבים, אחר כך עשית לו עוד פעם סיבים, קשרת את הסיבים – – << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> שבע פעמים סיבים. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> – – וסובבת סביב הסיבים. אז אם אתה חושב שהסיבים יכולים לסובב אותך גם פה, אז בוא, תצביע. שיבואו כל אלה שפרסת להם סיבים, ואולי תחבר את הסיבים, ואולי גם יהיה לנו עוד פעם שר הסיבים. אני אומר לך שאתה בעניין הזה – עוד פעם, אגיד בלשון העם – לא גבר. תתמודד, ואם תצליח, אני פה על הבמה הזאת קם ואומר: שמע, שיחקת אותה. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> ואם אני לא גבר ואני אישה? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, דיברתי עליו, לא עלייך. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> למה "לא גבר"? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, אמרתי לו בלשון העם. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> אל תגיד "לא גבר" – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> את החשבון בינינו אנחנו נעשה בוועדת כספים. עזבי, לא במליאה. אני אומר לך, תתמודד. אגב, אם יהיה חסר לך קול אחד, אני אשיג לך איזה סיב. אל תדאג. אבל אני אומר לך שזאת הבעיה איתך. אתה בא לחנך ציבור חרדי, בא לחנך את הציבור הערבי, בא לחנך את כולם חוץ מאת עצמך. אם אתה רוצה לחנך את עצמך, תעמיד את עצמך במבחן. אנחנו, כתנועת ש"ס, ויהדות התורה, אנחנו מתמודדים עם כל הבעיות, עם ביקורת, עם הכול. אנחנו לוקחים את עצמנו, מעמידים את עצמנו במבחן, ואני אגלה לך משהו, אנחנו גם מצליחים, ובגדול. אל תהיה איש קטן. אני אומר לך, ההתנהגות כשאתה עומד פה ומדבר שטויות, זה הופך אותך להיות איש קטן. אל תעשה את זה. אל תעשה את זה. בוא נראה את הסיבים שלך עומדים למבחן. תודה. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב, חבר הכנסת יעקב אשר, חבר הכנסת אוריאל בוסו – אינם נוכחים; חבר הכנסת דסטה גדי יברקן; חבר הכנסת אלכס קושניר – מוותר; חבר הכנסת דודי אמסלם; חבר הכנסת ישראל כץ; חבר הכנסת יצחק פינדרוס; חבר הכנסת גפני; חברת הכנסת גלית דיסטל; חבר הכנסת חיים ביטון; חבר הכנסת סמוטריץ'; חבר הכנסת גלנט. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להקריא משהו שהתפרסם ברשת, לא רשת הסיבים אבל רשת האינטרנט: לפני יותר מאלפיים שנה המציאו את הבורג. הבורג עשה הרבה דברים טובים, אבל הרגיש קצת לבד ולא יעיל, ונטה להשתחרר, אז המציאו את האום, עזר כנגדו. זה היה כבר צוות ממש יעיל – הבורג פעל לאורך והאום לרוחב; הבורג כבש שטחים חדשים והאום נעל אותו. בתקופה המודרנית זה כבר היה פיצוץ – התחילו להמציא מבנים ומכונות המבוססים על הצמד בורג ואום. השיא הגיע עם מכוניות ואוניות, טילים ומטוסים, מנועים ומכונות עיבוד שבבי. בכולם חוברו חלקים עם בורג ואום. אבל אז הגיעו הנאורים עם עקרון השוויון והסיתו את האום: את מנוצלת, מקטינים אותך, מגבילים אותך להברגה, לגובה ולתפקוד מסוימים. תמרדי. העיקרון המוחלט הוא שוויון. התחילו להקטין את הברגים ולהגדיל את האומים פחות יעילות, אבל איכשהו נסבל. ואז הגיע פרוגרסיב-רגרסיבי קיצוני, ונאם בכנס האומים: אתן עצמאיות ושוות. תבחרו באיזו הברגה ובאיזה קוטר שתרצו, ובכלל, מי אמר שאתן צריכות לעבוד עם בורג? אולי עם אום אחר, אולי עם שני ברגים. רעם מחיאות הכפיים החריש את האולם. דגלי גאווה נפלו מהתקרה. מהנדס ממושקף ניסה להסביר שכל העיקרון הוא בצמד: בורג ואום, זה מה שמחזיק את כל הדברים בעולם כמעט. אין משמעות לבורג או אום לבד, ואין משמעות פונקציונלית לחיבור של שני אומים או שני ברגים. תסתום את הפה עם המהותנות הפטריארכלית הדורסנית הזו, צרחה היושבת-הראש. שופטי בג"ץ קבעו כי בעולמנו למושגים ערכיים יש עליונות על מושגים פיזיקליים ומכניים, בייחוד על כאלה המושתתים על דכאנות ופטריארכיה, והוציאו הוראה לכל המשק להחליף תוך שלוש שנים את כל הצימודים בורג ואום בצימודים שוויוניים יותר. ארגון המהנדסים נאלץ להתיישר: זו מהפכה שאפשר להשוותה למהפך מניוטון לאיינשטיין. בשנים הבאות היו אסונות נוראיים – מטוסים התפרקו באוויר, רכבות התרסקו, מכונות התפוצצו – אבל אסור היה לציין את הסיבה, ומי שטען זאת כונה "אומופוב". בתקשורת הופיעו חיבורים צבעוניים שבין שני ברגים או שני אומים, אומנם בעלי חוזק אפסי, אבל זה מעולם לא נאמר כל זמן שבקריצת עין עדיין הותרו חיבורים נורמליים. במחתרת המשיכו דתיים ושמרנים ללמוד הנדסת מכונות קלאסית, והייתה רשת בתי מלאכה מחתרתיים, וככה ניצלה האנושות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מעוז. חבר הכנסת פטין מולא – אינו נוכח; אלי אבידר; אופיר סופר; מיכל שיר סגמן; עאידה תומא סלימאן; דוד ביטן; אחמד טיבי; אורית מלכה סטרוק; אופיר כץ; מיכל וולדיגר; מאיר פרוש; ישראל אייכלר; אלי כהן; מרים רגב; איימן עודה. משה אבוטבול, בבקשה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כן, אנחנו כמובן שמחים שהממשלה הזו הולכת הביתה, אבל לפני שהיא הולכת ניתן לה כמה תזכורות כואבות. אני רוצה לקרוא את מאמרו של ידידי, והוא גם ידידו של היושב-ראש, מר בנימין ברבר מארצות הברית, במדור "מגלה את אמריקה" בעיתון "בקהילה": הפרק האחרון של הממשלה – הכה בחרדים, רצה את הערבים. שני אירועים שהתרחשו השבוע בזירה הפוליטית בישראל צדו את עיניי. כל אחד מהם העניק תמונת מצב מפוכחת עד כאב למצב המדויק שבו נמצאת הממשלה, שנאבקת על קיומה ובעצם כבר יודעת אל נכון כי כבר פסו וגם כלו כל הקומבינות שבאמצעותן תוכל הממשלה לשרוד עוד יום ועוד יום ועוד יום. ראשונה היא החשיפה המטלטלת על החלטה שרירותית, שלא לומר מרושעת, למנוע ממאורסים בציבור החרדי להירשם בהגרלה של מחיר למשתכן. בצעדים הקודמים שקיבל ליברמן הייתה עוד עטיפה כלשהי של נימוק מקצועי למראית עין. המחירים המוגזמים של מוצרי החד-פעמי התעטפו בכסות של שיקולים ירוקים ודאגה לעתיד האקולוגי בישראל, למרות שבדרך לשם יש הרבה דברים יותר טריוויאליים שניתן לשפר מבלי לפגוע באותן משפחות ברוכות ילדים; המחירים הבלתי-פרופורציונליים של השתייה המתוקה היו שרויים עמוק בתחפושת של דאגה לעולם הבריאות של המבוגרים ושל הצעירים, אפילו שיש הרבה דברים שהם הרבה יותר חשובים, שבעתיים, שבהם יהיה אפשר להתחיל את ההטמעה הזו בלי לפגוע במוצר הזה, שבאמת במשפחות רבות משתמשים בו. כך גם הזינוק הדרמטי של מחירי הדלק הסתתר עמוק מאחורי מלל ארוך של מצב הנפט העולמי, כאילו שישראל לא מחוזרת על ידי אירופה בסחר שלה. בכל הדברים האלה אפשר לומר שמצאו איזושהי עטיפה, אבל בנושא הזה של לבוא ולעצור את זה שהמאורסים במגזר החרדי, או במגזר היהודי, לא יוכלו להשתמש, ולבוא לתת דווקא למגזר אחר, למגזר הערבי – איך הוא מסכם את זה: לא זו בלבד שאין לך רשעות גדולה מזו, אלא שבכך מבטאים הממשלה והנאחזים מטעמה בקרנות השלטון הבהרה ברורה: בחרדים נכה ככל יכולתנו, בכל דרך, בכל צורה, ואילו הערבים, שערה מראשם לא תיפול. זוהי הממשלה. אנחנו שמחים מאוד מאוד שאתמול שמענו את שירת הברבור, את בנט ואת כל האנשים שסביבו, איך שהם מייללים. אבל זמנכם תם. אמרתי פעם: תתחיל לארוז. היום אני אומר לכם: תתחילו להעמיס – כולל שר התקשורת. תודה בה. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת משה אבוטבול. איתמר בן גביר – אינו נוכח; עמיחי שיקלי; אופיר אקוניס; שלמה קרעי; יריב לוין; קטי שטרית; יעקב מרגי; אורלי לוי אבקסיס; יואב בן צור; ולדימיר בליאק; יוסף טייב; משה ארבל; מירב בן ארי; גילה גמליאל; קרן ברק; מיכאל מלכיאלי; ווליד טאהא, מאי גולן; שמחה רוטמן; יואב קיש; יבגני סובה; יוליה מלינובסקי; רות וסרמן לנדה; אימאן ח'טיב יאסין; יובל שטייניץ; מאיר יצחק הלוי; משה טור פז; מנסור עבאס; יעקב טסלר; סימון דוידסון; ג'ידא רינאוי זועבי. כל אלה לא נוכחים. לפיכך, נעבור להצבעה על הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 21) (עבודה בהופעות פרסום), התשפ"ב–2022, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 21) (עבודה בהופעות פרסום), התשפ"ב–2022, לוועדה המיוחדת לזכויות הילד נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> אם כך, תוצאות ההצבעה: שמונה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה, ותחזור לדיון בוועדה המיוחדת לזכויות הילד. תודה רבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק חסיון ראיות (טיפול נפשי בהליכים פליליים שעניינם עבירות מין או עבירות אלימות חמורה במשפחה) (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2022, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 64 – הוראת שעה) (ביטול עסקת מכר מרחוק למתן שירותי תיירות בישראל), התשפ"ב–2022, של חברי הכנסת לימור מגן תלם, רון כץ וקבוצת חברי הכנסת. תודה. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 72) (הגנה מפני עיקול של כספי סיוע להורה עצמאי), התשפ"ב–2022 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/906).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 72) (הגנה מפני עיקול של כספי סיוע להורה עצמאי), התשפ"ב–2022, של חברת הכנסת חוה אתי עטייה. בבקשה, עשר דקות לרשותך. << דובר >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, חבר הכנסת יועז הנדל, בשעה טובה ומוצלחת אנו מביאים את התיקון בהצעת החוק שלפניכם לקריאה ראשונה. התיקון הוא הגנה על כספי הסיוע למשפחה שבראשה הורה עצמאי, ובשמה הקודם, משפחה חד-הורית או הורה יחידני. מטרת הצעת החוק היא להיטיב עם קבוצה גדולה באוכלוסייה שקולה כמעט לא נשמע. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בישראל חיות כ-135,000 משפחות שבראשן עומד הורה עצמאי. כמעט 100,000 משפחות מתוכן הן בראשות אימהות עצמאיות שמתמודדות לבד עם גידול הילדים. לאורך השנים הללו, הנשים הללו מוותרות ויתורים כואבים כדי לפרנס את המשפחה. מדובר בנשים שאין להן עתודות כלכליות וחסכונות. הן חיות מהיד לפה, ועבורן המשמעות של יוקר המחיה היא כניסה לחובות או הגדלת החובות הקיימים. הן נאלצות להתמודד לבד עם הטיפול בילדים נוסף למתח הנפשי כתוצאה של הקושי הכלכלי. אם חד-הורית שמועסקת במשרה מלאה ומקבלת שכר מינימום וקצבת ילדים – מובטח שתהיה ענייה. האימהות האלה הן הראשונות ששילמו מחירים כבדים בתקופת הקורונה. רבות מהן איבדו את מקור פרנסתן ואינן מקבלות דמי מזונות. תוכניות סיוע להורים עצמאיים באחריות משרד הכלכלה כוללות שלושה מסלולים של שירותים תומכי תעסוקה: המסלול הראשון – סיוע מוגדל במימון מעונות יום ומשפחתונים; המסלול השני – החזר כספי למימון מסגרות חינוך וטיפול לא פורמליות, דוגמת קייטנות, צהרונים, חוגים, שיעורי עזר ושירותי שמרטפות וחונכות; המסלול השלישי – מימון הכשרה מקצועית במסגרות המוכרות מטעם המשרד. שירותים תומכים אלו נועדו לאפשר להורים עצמאיים להשתלב בשוק התעסוקה ולהתמיד אחר כך בעבודתם. בחוק הביטוח הלאומי הגמלה מוגנת מפני עיקול, העברה או שעבוד, ובחוק מענק עבודה נקבע כי הזכות למענק לימודים או מענק עבודה אינה ניתנת להעברה, אולם לצערנו, בחוק הסיוע לא קיימת הגנה דומה על תשלומים אחרים שנועדו לסייע להורים עצמאיים. רבותיי, תשלומים אלו נועדו לשמש רשת ביטחון תעסוקתי להורים עצמאיים או תשתית לשיפור מצבם הכלכלי, לכן יש להבטיח כי כספים אלו יגיעו ליעדם ויגשימו את תכליתם המקורית. מדובר בהחזר רטרואקטיבי של תשלומים שההורה העצמאי כבר שילם מכיסו. ההורה העצמאי סומך על כך שיוחזרו לו הכספים הללו. לצערנו, רבות מהמשפחות הללו הגיעו עד פת לחם. הן פונו מדירות המגורים ונוצרו להן חובות גדולים. כל עוד הכספים הללו חשופים לעיקול, לשעבוד או להעברה בעקבות חובות, עלולים העיקולים להגדיל את חובותיו של ההורה העצמאי, שמסתמך על ההחזר הצפוי, ואף להעמיק את תלותו בקצבאות, בניגוד לתכליתה המוצהרת של תוכנית הסיוע. חברי כנסת יקרים, התיקון הזה הוא תיקון חברתי. הוא נוגע בחיים עצמם של האוכלוסיות החלשות. בואו נחשוב על ההתמודדות של המשפחות הללו בחופש הגדול ולפני פתיחת שנת הלימודים – הן ייאלצו להתמודד עם הוצאות גדולות בחופש הגדול ועם רכישת ספרי לימוד לקראת שנת הלימודים. כל ההוצאות הללו הן נלוות לנטל הכלכלי הקבוע בתקופה זו של עליית המחירים. בואו נמנע את עוגמת הנפש ונגן על כספי הסיוע שלהן מפני עיקול ושעבוד. חוסנה של חברה נמדד ביחסה לחלשים בחברה. אודה על תמיכתכם בתיקון בהצעת החוק. אני מודה לשר המשפטים גדעון סער וליו"ר ועדת החוקה חבר הכנסת גלעד קריב על התמיכה וקידום הצעת החוק. תודה רבה. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מי ניהל את הוועדה? << דובר_המשך >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר_המשך >> אוי, סליחה, לפני כולם, לפני כולם, אני מתנצלת ומצטערת – ולולא חבר הכנסת אוסאמה זה לא היה מגיע היום לקריאה ראשונה. הוא אמר: בואו נעביר בקריאה ראשונה ואחר כך נלך על שנייה ושלישית ונשמור דין רציפות. תודה רבה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אתי, את יודעת מה עשית לפריימריז שלו? << דובר_המשך >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר_המשך >> כל הכבוד, אוסאמה. לולא אתה והנוגעים בדבר, אתה – תודה רבה. מה ששלך – שלך. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> תודה רבה. מאחר שאני רשום בראש רשימת הדוברים כאן, אני רק אומר שזאת הצעת חוק מצוינת, נכונה. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> מעולה. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> ובתור יושב-ראש ועדת החוקה לשעבר השתמשתי הרבה מאוד גם בניסיונו וגם בחוכמתו של חבר הכנסת אוסאמה סעדי, שהיה אפילו ממלא מקומי בפועל בתקופה הזאת, אז יישר כוח לחברת הכנסת על הצעת החוק המצוינת. רשימת הדוברים: חבר הכנסת יעקב אשר; חבר הכנסת סמי אבו שחאדה; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן; אלכס קושניר. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> תנעל את הרשימה, שלא יבואו. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> אני נועל את הרשימה. בלי לחץ, אני אבקש מהסדרנים לשמור על הדלתות, שלא יהיה לחץ. יעקב טסלר; משה גפני; חיים ביטון; לימור מגן תלם; מאיר פרוש; עופר כסיף; ישראל אייכלר; ינון אזולאי – מוותר; אבי מעוז; אחמד טיבי; יוליה מלינובסקי. אם כך, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 72) (הגנה מפני עיקול של כספי סיוע להורה עצמאי), התשפ"ב–2022, של חברת הכנסת חוה אתי עטייה. קריאה ראשונה – הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 72) (הגנה מפני עיקול של כספי סיוע להורה עצמאי), התשפ"ב–2022, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> אז החוק השישי התקבל – שבעה בעד, אין מתנגדים, כמובן. הצעת החוק תחזור – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> חבר הכנסת אבוטבול, תן לי לסיים את ההליך. אם כך, הצעת החוק תחזור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> אני מחכה לייעוץ המשפטי, אתי. אז מה, זה יהיה שבעה חוקים? חמישה ושבעה זה מספרים טובים. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> חברת הכנסת סילמן, מזמן לא שמענו את קולך פה במליאה, אז ברוכה השבה לזירה, מה שנקרא. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> – – – << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה יכול להסביר למה? יעקב, מה קרה שהקול שלה – – – << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> אני אסביר לך אחר כך. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אני רק רוצה להעיד שבימי שלישי היא הייתה פה, זה היה בהסכמה. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> לא רק בימי שלישי, בכל הימים. << הצח >> הצעת חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 9) (שינוי מועד יום ציון פועלם של אסירי ציון וקביעת פעולות לציונו), התשפ"ב–2022 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/899).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> חברים, אם כך, אנחנו נעבור להצעת חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 9) (שינוי מועד יום ציון פועלם של אסירי ציון וקביעת פעולות לציונו), התשפ"ב–2022, של חברי הכנסת אלכס קושניר, יבגני סובה ויוליה מלינובסקי. חבר הכנסת אלכס קושניר, בבקשה, לרשותך עשר דקות מלאות. << דובר >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר >> מלאות? << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> בכל מה שתלוי בי. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה רבה. מגיע לך מזל טוב, נראה לי שזאת הפעם הראשונה בקדנציה שאתה מנהל ישיבה, לא? << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> לא, לא. לא הכול אתה יודע. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני גם לא מתיימר. אתה יודע, יש כאלה שאומרים שהם יודעים הכול. אני לא. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח בסיפור קצר על סבא שלי. סבא גירגורי, זכרונו לברכה, חי בברית המועצות לשעבר. הוא היה מקשיב קבוע לתחנת רדיו פיראטית שנקראה "קול ישראל", הוא היה קורא ספרות ציונית אסורה, אסף גזירים של עיתונים על הניצחון במלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, והחיפוש המתמיד של סבא שלי אחרי המידע מישראל היה בשבילו כמו חמצן. זה נתן לו מהות וחיבור עמוק לשורשים. כל הפעולות שסבא שלי ביצע בסתר היו מוגדרות כפעילות חתרנית כנגד ברית המועצות שבגינה אנשים נשלחו לכלא, לסיביר, ואף נרצחו. זה לא רק סיפור של סבא שלי, זה סיפורם של מאות אלפי יהודים אחרי מלחמת העולם השנייה בברית המועצות. הם לא יכלו לעלות לארץ ולא יכלו לממש את חלום הציונות. כשהייתי נער, הוא סיפר לי בהתלהבות על "מבצע חתונה" – פעולת גבורה של יהודים מברית המועצות שסיכנו את חייהם למען אחרים. בשבילו הם היו גיבורים אמיתיים, וגם בשבילי, אך לצערי הסיפור שלהם לא מסופר מספיק. ב-15 ביוני 1970 קמו 12 יהודים שהחליטו לצאת למשימת התאבדות כדי לשבור את מסך הברזל ולחשוף בפני העולם את מצוקתם של יהודי ברית המועצות. לימים הפעולה הזו קיבלה את השם "מבצע חתונה". לעסוק בפעילות ציונית בברית המועצות היה נחשב לפעילות חתרנית שהייתה יכולה לעלות לך בחיים. למרות זאת, הוגי התוכנית לא ויתרו. הם עשו מעשה גבורה אמיתי, ויש כאלה שיאמרו מעשה התאבדות. הם החליטו לחטוף מטוס, לחטוף מטוס כדי להימלט לישראל, אבל נתפסו על ידי הקג"ב ונשלחו לכלא לשנים ארוכות. אני רוצה להקריא לכם ציטוט של הרב יוסף מנדלביץ', אחד מהגיבורים, מבין כותלי הכלא הרוסי. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> אסיר ציון מפורסם. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן. כאשר החלטנו לחטוף מטוס, חלמנו שיהודים ייסעו למדינת ישראל. בשל כך ישבנו בכלא. אבל מחשבה שכל יום שלנו בכלא הוא המחיר שאנו משלמים בעבור חירותו של עוד יהודי אחד, היא שנתנה לנו את הכוח להוסיף ולחיות. ידענו שבלי ארץ ישראל אין לנו חיים. זה היה אירוע מכונן שבזכותו נפתחו מדינות ברית המועצות לשעבר והתאפשרה עלייה של כ-300 יהודים שהיו כלואים מאחורי מסך הברזל. "מבצע חתונה" הוא סמל לכמיהה של יהודי ברית המועצות לארץ ישראל. הפעולות של הגיבורים האלה ועוד הרבה גיבורים נוספים – את חלקם אנחנו מכירים היטב, כמו נתן שרנסקי ויולי אדלשטיין, אבל את רובם אנחנו לא מכירים – עוררו מחאה ענקית והזדהות מוחלטת של עם ישראל עם מצוקתם של יהודי ברית המועצות, וזה הוביל למחאה גם בארץ וגם ברחבי העולם. במרוצת השנים הדורות התחלפו והסיפור, לצערי הרב, מתחיל להישכח. אחת הסיבות לכך, אדוני היושב-ראש, זה שהתאריך שבו מציינים את פועלם של אסירי ציון נופל בחופש הגדול, כאשר מערכת החינוך אינה פועלת. היום, בהצעת החוק שלי, אנחנו הולכים לשנות את זה, כי סיפור הגבורה של יהודי ברית המועצות חייב להישמע ועם ישראל חייב לזכור אותו ולשמר אותו. השינוי הזה מאוד סימבולי, אך יש לו משמעות מאוד מאוד גדולה. אני מציע לקבוע שי"א בניסן, יום "מבצע חתונה", יהפוך להיות יום ציון לפועלם של אסירי ציון. אני קורא למערכת החינוך, למערכת הביטחון ולכל המערכות בישראל לציין את היום הזה, כי הסיפור הזה הוא לא רק סיפור של יהודי ברית המועצות אלא סיפור כמיהה לארץ ישראל, סיפור ציוני, סיפור של עם ישראל כולו. ועם שלא מכיר את ההיסטוריה לא יכול לבנות את העתיד שלו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> תודה רבה. קודם כול, באמת מרגש. למחאה אז קראו "שלח את עמי", זו הייתה הכותרת. אבל תבדוק שי"א בניסן לא נופל על חופשים, זה ערב פסח. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בדקתי, זה 15 ביוני. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לא, לא בניסן. זה בסיוון. << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בסיוון, סליחה. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> אהה, אז אמרת לי – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אתה רואה שאני מקשיב לדיונים בוועדה? << דובר_המשך >> אלכס קושניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתה כל הזמן מתקן אותי בדברים כאלה. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת קושניר. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> בתאריך השני תוסיף "למניינם". << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> ובהחלט, אני יכול רק להסכים איתך שמי שלא זוכר – עם שלא זוכר את עברו, לא מצפה לו עתיד מזהיר, ולכן צריך לשמר הרבה מאוד דברים שקרו בעבר, וזה בעצם חלק מהשקפת עולמנו שעליה אנחנו מותקפים כאן מעל הדוכנים האלה לא פעם. הדוכן הוא כאן. אוקיי, רשימת הדוברים, רבותיי: אלי כהן – אינו נוכח; יואל יולי אדלשטיין; איימן עודה; אמיר אוחנה; יואב בן צור; יצחק פינדרוס; אבי מעוז; חיים ביטון; יואב גלנט; יבגני סובה; קטי שטרית; אוריאל בוסו; מירב בן ארי; שמחה רוטמן; קרן ברק; אופיר אקוניס; סמי אבו שחאדה; משה גפני; אחמד טיבי; עאידה תומא סלימאן; מאיר פרוש; משה אבוטבול; אוסאמה סעדי. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> פה. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> משה אבוטבול, איך פספסתי אותך. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חושב שחלק מהכאב שלנו מאותה ממשלה שהייתה והלכה, וגם אותו כאב עצום על חילולי השבת – הדברים שקשורים ליידישקייט, ליהדות, שהיו מנותקים ממנה, היו מרוחקים ממנה כמטחווי קשת. וזה בא לידי ביטוי בהרבה דברים. אחד מהדברים הכואבים – ואנחנו מדברים כבר על הרבה דברים שקורים פה – זה דווקא אותה פנייה של הרב הראשי, הרב הגאון הרב דוד לאו, שפנה למפכ"ל המשטרה לבחון את חילול השבת שנכפה על אותם תלמידים בישיבת חומש שאולצו לעלות על אוטובוסים בשבת. ואני רוצה לקרוא את מכתבו הכואב של הרב הראשי: לכבוד רב-ניצב יעקב שבתאי, מפכ"ל משטרת ישראל, השלום והברכה. הנדון: פינוי חומש בשבת. ללשכתי הגיעה פנייתו של ראש הישיבה של ישיבת חומש, הרב אלישמע כהן שליט"א. בפנייתו הוא מתאר שרשרת אירועים שקרו עת פינוי הישיבה בחומש, ובעיקר – שהדבר נעשה בעיצומו של יום השבת. איני נכנס לשיקולי המשטרה, ומאידך, אין צורך להכביר במילים על חשיבות השבת. המתפנים פנו אלינו כשהם הרגישו כי זו כפייה מכוונת וגרמו להם לחלל את קדושת השבת. הרי אין מדובר בפיקוח נפש, והדבר היה יכול להיעשות בלי לבזות את אחד מהערכים המקודשים שלנו – שבת. אני כותב את דבריי מתוך אחריות כבדה לעם ישראל, מתוך ידיעה שישנה נקודה יהודית פנימית בליבו של כל אחד. אני פונה אליך, מהיכרותנו האישית וביודעי את יחסך למסורת ישראל, בבקשה לבדוק את העוולה, להעמיד את הגורמים שאחראים לדבר על חומרת המעשה וחשיבות ערך השבת. שבת היא אות ברית בין הבורא לעמו, ושמירה על קדושתה היא חלק מובנה בנפש של האומה הישראלית. בכל הכבוד הראוי, דוד לאו, הרב הראשי לישראל, נשיא בית הדין הרבני הגדול. כמובן, מופנה גם עותק לשר לביטחון פנים עמר בר לב ולרב רמי ברכיהו, רב המשטרה, וכמובן לראש ישיבת חומש. צריכים לדעת ולהבין שהממשלה הזאת נותנת רוח גבית לחלל כל דבר שקשור ליהדות, לתורה. לצערנו אנחנו רואים את זה לאורך כל משרדי הממשלה. אין כמעט משרד ממשלתי שלא נותן דרור לדברים האלה. אבל כנראה ככה זה נראה כשיש ראש ממשלה שהעניינים של הערכים התורניים לא מעניינים אותו. אולי זה מעניין אותו כמו שנת הצוהריים שלו. כאשר רואים שמזלזלים בכל קדוש ויקר, אלה הן התוצאות. לכו הביתה. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אבוטבול. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת טסלר – אינו נוכח; פטין מולא, אופיר סופר, אורית מלכה סטרוק, יובל שטייניץ, יעקב אשר, אלי אבידר, מרים רגב, ישראל כץ, שלמה קרעי, משה ארבל, ינון אזולאי, יואב קיש, אורלי לוי אבקסיס, דוד אמסלם, גלית דיסטל אטבריאן, ג'ידא רינאוי זועבי, ולדימיר בליאק, יוליה מלינובסקי, מיכאל מלכיאלי, אופיר כץ, דוד ביטן, ישראל אייכלר, משה טור פז, סימון דוידסון, עופר כסיף, אורי מקלב, לימור מגן תלם – אינם נוכחים. לפיכך – הוא היה ברשימה? אוקיי, בבקשה. חברת הכנסת סילמן, גם את רוצה את רשות הדיבור על החוק? << דובר >> צבי האוזר (תקווה חדשה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה מתמקד במה שמכונה "מבצע חתונה", אותה חטיפת מטוס הרואית ב-15 ביוני 1970, מבצע שבסופו של יום גרם לפתיחת שערי ברית המועצות במהלך שנות השבעים. כ-250,000 יהודים עזבו את מה שכונה אז ברית המועצות, וכ-170,000 מהם עלו לישראל, עלו לישראל בשנות השבעים, וזה היה גל העלייה הראשון, גל ששינה והשפיע רבות על מדינת ישראל – השפיע לטובה: עלייה איכותית ראויה שגרמה לישראל לצמוח ולגדול. צריך להשוות: מה שהיה בעקבות מבצע חתונה – אותם כ-170,000 איש – בשנות השישים עלו רק 3,000 איש. זה ממש פתח; אנשים שבעשר אצבעותיהם, כמו שאומרים, בגופם, שילמו מחיר בשביל לפתוח את השערים. אבל, חבריי חברי הכנסת, היום לא צריך לחטוף מטוס כדי לפתוח שערים. השערים בסך הכול פתוחים, אבל השערים של ישראל, שערי הכניסה, הם שערים מסורבלים, הם שערים חצי סגורים והם שערים שאינם פוקחים עיניהם לרווחה אל מול ההזדמנות הנקרית בדרכנו עכשיו, 2022. יש פוטנציאל עצום לקליטת עלייה של יהודים מרוסיה, מאוקראינה ומבלרוס. אפשר בקלות להגיע ל-250,000 שהגיעו בשנות השבעים. יש פוטנציאל של זכאי חוק שבות שמגיע לקרוב למיליון בני אדם. אדוני היושב-ראש, בארבעת החודשים האחרונים הגיעו כ-26,664 – אני נותן את המספר נכון לאתמול, נדמה לי – יהודים עם אשרות עלייה או טועני זכאי חוק שבות. הם הגיעו מאוקראינה, מרוסיה ומבלרוס, כמו שאני אומר, וזו רק ההתחלה, אנחנו מגרדים את ההתחלה. להערכתי עוד לא הגענו בארבעת החודשים האלה ל-5%-6% מהפוטנציאל. אנחנו צריכים להבין שבשנתיים הקרובות יש למקד את המאמצים ולהביא לגל עלייה גדול. השערים צריכים להיות פתוחים לרווחה. אנחנו צריכים לקרוא לאחינו היהודים ברוסיה, באוקראינה: בואו, שובו לארץ אבות, למדינת ישראל – מדינה חזקה, מפותחת, עם קליטת עלייה מוצלחת ביותר, הן של גל העלייה של שנות השבעים והן של גל העלייה של שנות התשעים, גלים ששינו את עתידה של ישראל. אסור להרים רגל מהדוושה. צריך לפעול גם בימים האלה של אי-ודאות פוליטית, של בחירות. לא לשכוח – – – << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> משפט סיום. << דובר_המשך >> צבי האוזר (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> אני מסיים. אני מקווה – אני מוניתי לוועדת המשנה לזכאי חוק השבות, לקשר עם התפוצות, וגם כשהכנסת הזאת תתפזר אני מאוד מקווה שהוועדה תתכנס, והממשלה, גם כממשלת ביניים, כממשלת מעבר, תמשיך לפעול בנושא הזה, שהוא נושא קריטי. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> צבי האוזר (תקווה חדשה): << דובר_המשך >> לא פחות קריטית הפעולה שלנו מזו של ועדת חוץ וביטחון וועדת כספים. זה חשוב לביטחון הלאומי, חשוב לכלכלה הישראלית לא פחות. בואו לישראל, וכאן, בארץ, נעשה מאמץ לאומי לפתוח את השערים. אפשר להביא מיליון זכאי חוק שבות ויהודים לארץ. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> תודה רבה. אם כך, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 9) (שינוי מועד יום ציון פועלם של אסיר ציון וקביעת פעולות לציונו), התשפ"ב–2022, של חבר הכנסת אלכס קושניר וחברי כנסת נוספים. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 9) (שינוי מועד יום ציון פועלם של אסיר ציון וקביעת פעולות לציונו), התשפ"ב–2022, לוועדת הכספים נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> שבעה בעד, אין מתנגדים. אם כך, הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת הכספים. תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 232) (מסלול ברירת מחדל בהפקדות לחיסכון ארוך טווח לילד), התשפ"ב–2022 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/902).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא האחרון בסדר-היום – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 232) (מסלול ברירת מחדל בהפקדות לחיסכון ארוך טווח לילד), התשפ"ב–2022, של חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל. משה ארבל, בבקשה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> משה ארבל? אתה היום מתבלבל יותר מדי. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> ינון אזולאי, בבקשה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> זה בסדר. משה ואני אותו דבר. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> אתם משלימים אחד את השני באופן מופלא, זו האמת. לרשותך עשר דקות. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> יש על זה סרט – – – << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. נשתדל גם לקצר. יש אנשים שנשארו במיוחד, כמו נירה, עידית ומשה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת – מה, את מחכה שאני אגיד "שר הסיבים", אה? אין. אני רואה בעיניים שלך שאת מחכה שאגיד את זה. זה בסדר. אני לא – אם הכנסת מסכימה, זה בסדר. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> אני? חיכיתי שתגיד: חבריי וחברותיי. << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> אני כאן, אני כאן. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> אני אעלים עין. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, לא, היא הסתכלה עליי כשאמרתי "כבוד השר", היא חיכתה ל"שר הסיבים", אז השלמתי לה. לא – – – << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> האמת היא שאני מעדיף להעלים עין מכל זה. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> לא, אני חיכיתי שאחרי "חבריי" יהיה "חברותיי". << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אגב, קודם נירה פנתה – נירה, אפשר להגיד למה פנית אליי? << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> נירה פנתה אליי ואמרה: אולי צריך לשנות, במקום להגיד "תהיה גבר", למצוא משהו אחר. אני אומר: לא, תהיה אמיץ. הכי פשוט – לא, נירה? מסכימה איתי? קח את האומץ. אבל באמת לעניינו של החוק – – – << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> לגמרי. מה שלא פותר, אגב – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> אגב, איך אומרים, סיבים או סיבות, לפי מיכאלי? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> על זה רק מרב מיכאלי יכולה לענות, לא הוא. זה לא קשור אליו. שלא ידרכו אחד על השני. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> סיבות. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> אומרים שבחוק חשוב כמו החוק שינון מעלה עכשיו – – << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> נכון. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> – – צריך לתת לו לדבר בלי שאף אחד יפריע לו, כדי שיסריט את זה ויוציא את זה החוצה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> האמת שבפייסבוק שלי – ואיך זה נקרא? << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> באינסטגרם. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא יודע. באינסטגרם – אני מכיר אינסטנט פודינג, מה שאשתי שולחת אותי לקנות, לא אינסטגרם. חבריי חברי הכנסת, האמת שזה גם מרגש להביא חוק שהוא בקריאה ראשונה – ואני מקווה שאולי הוא גם יגיע בהסכמות, בסופו של דבר – של חברי חבר הכנסת משה ארבל ושלי, שאנחנו שותפים לדרך בהרבה חוקים, וכמו שאמרת, משלימים אחד את השני. זה חוק שהוא חשוב – חוק על מה שעבר ב-2017, חיסכון לכל ילד. זה היה אז ביוזמתו של הרב ליצמן. הרב ליצמן עבד על זה שיהיו 50 שקלים לכל ילד, וכחלון היה שר האוצר, ובאמת הביאו אז בשורה. אני רוצה להגיד לכם שבאמת מאז אנשים מספרים שהם חוסכים לילדים שלהם, מה שלפני זה לא ידעו לעשות, והיום הם חוסכים כביכול בעל כורחם אבל מרצונם הטוב, ויש כאלה שגם הוסיפו את ה-50 שקלים המשלימים. אבל מה קורה? עשו בדיקה, סוג של מחקר – אגב, הביטוח הלאומי בעצמו – וראו שיש איזשהו פער בין אותם אלה שחוסכים – הייתה אפשרות לחסוך בבנק, שזו ברירת המחדל, בסיכון נמוך – לבין חיסכון בקופות הגמל בסיכון המוגבר. אם, בעצם, אתה לא בא ואומר: אני רוצה את זה, לשים את זה בקופת גמל בסיכון המוגבר, זה הולך אוטומטית לבנק בסיכון הנמוך, ואז מה שקורה זה שלאחר 18 שנה – עשו חשבון שבממוצע מי שהפקיד בבנק מגיע ל-30,000 שקל, ומי שהפקיד בקופות הגמל בסיכון המוגבר יכול להגיע ל-80,000 שקל; פערים עצומים. מי נפגע מזה? אותם אנשים חלשים, אותם אנשים בפריפריה, אותם אנשים שמרוויחים את שכר המינימום ונלחמים על כל שקל, על כל פרוסת לחם. אין מי שידריך אותם. הם תמיד נמצאים באיזשהו פחד. גילוי נאות: גם אני לא שמתי לב, והילדים – החיסכון שלהם נמצא שם, בבנק, בסיכון הנמוך ביותר, ואני לא יודע גם מה יהיה. הצעת החוק באה ואומרת: בואו נעשה תיקון, ויכול להיות שזה אפילו תיקון עוול שלא היה במכוון – לא היה מישהו שכיוון דווקא לבנק או למשהו אחר. אם נעשה תיקון – התיקון פה בחוק אומר: בואו ונשים את זה כך שברירת המחדל תהיה בהפקדה ותהיה עבור קופת הגמל בסיכון המוגבר ל-15 שנה. לאחר 15 שנה זה יעבור לסיכון הנמוך או הבינוני – זה עדיין יידון בוועדה – אבל לפחות הוא ידע שבמרווח של כמה שנים הסיכון לא כזה גדול, כי בסופו של דבר זה יותר טוב מאשר לשים אותו בבנק בסיכון הנמוך. לכן, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק שמיטיבה עם השכבות החלשות, עם אותם אנשים מהפריפריה, עם אותם אנשים שלא בטוח שיש מי שידריך אותם, ואמרתי שגם אני מאלה, ועד שנחשפתי לזה לא ידעתי. ולכן אני חושב – מבקש שהצעת החוק הטובה הזאת תעבור היום, בבקשה מכם. אני רוצה להודות לשר הרווחה, שבאמת עמד על זה שזה יימשך ויגיע לקריאה הראשונה אף על פי שהקריאה הממשלתית עדיין לא הגיעה – ויכול להיות שהיא גם לא תגיע, אבל הוא מבין ואמר לי שצריך את זה – ולמנכ"ל הביטוח הלאומי, האיש עם הלב הרחב, מאיר שפיגלר, שעושה מהפכה ועשה מהפכה בביטוח הלאומי – – << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> לב רחב ושכל ישר. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> לב רחב ושכל ישר. – – ליניר קוזין, שכל הזמן עושה רק טוב לכולנו, וכמובן, לידידי היקר אלכס קושניר – – – << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> התחילו הבחירות, יניר. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> יניר, אני לא מצפה ממך, אני אומר לך את האמת. הינה, אני אומר את זה פה, מעל דוכן הכנסת. אני לא מצפה ממך. מה שאתה רוצה, תגיד עליי, אל תגיד – הכול בסדר. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> כשאתה אומר, תגיד את זה בהגייה הנכונה: ינון אזולאי, שלא יהיו טעויות. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> יניר, אני תמיד מאחל לעיתונאים דבר אחד – אני אומר להם: שלא תיכשלו – – – << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> סליחה, אפשר גם ברכות לחלק הזה של המליאה? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> עידית, אנחנו כל הזמן מברכים. אנחנו מברכים אותך, מפסח אנחנו מברכים אותך שתהיי בריאה. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> כל אישה שמדליקה נרות מברכת אותך בערב שבת. מה את צריכה יותר מזה? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני רק רוצה להגיד לך, יניר, אני, כשעיתונאי בא ואומר לי: שמע, אני רוצה לשבת איתך – – – << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> כן, כן, לא אלה שמדליקים בבארות. אתה בכלל בן-גוריון, דומה לך בול. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> איך הגעתם לנרות שבת? << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> תכף אני מעביר, שנייה. יניר, אני רק רוצה להגיד לך, אני מברך את מי שבא ורוצה לדבר איתי או משהו. אני אומר לו: תראה, אצלי אפשר לשתות קפה, אני לא חושב שאפשר למצוא אצלי דברים אחרים, מבחינת לדבר או משהו. אני רק אומר לו: תראה, לברך אותך שלא תיכשל בלשון הרע אין מצב, זה תפקידו של עיתונאי, אבל לברך שבעזרת השם לא תוציא שם רע – זו הברכה הכי טובה שיש. אז אני ממשיך לברך אותך ואת כל העיתונאים, זה מה שאני אומר. << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> וגם אותך ואת כל הפוליטיקאים. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני גם אותך מברך בכך. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> ואותך. אתה צריך ברכה בשם ומלכות. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני אומר לך, שלא אוציא שם רע – – – << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> אם מדובר על נתניהו, אתה צריך ארבע ברכות. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני מברך את עצמי לא להוציא שם רע ולא לדבר לשון הרע, ואני אומר לך ואני מברך גם אותך – – << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> אני קורא את עצמי לסדר פעם ראשונה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> – – שתפסיק לסובב אותנו עם סיבים שלא נוכל בסוף לצאת מהם. אין, לא הוצאתי לאף אחד שם רע. << קריאה >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה עם החוק? רוצים להצביע על החוק. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> טוב, תחזור לחוק. תחזור לחוק. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני עכשיו מסיים, אני רק רוצה לסגור את העניין הזה. לא הוצאתי שם רע למנכ"לית שלך. הגיע לפניי חומר, שלחתי אותו לבירור, קיבלתי מכתב בחזרה: העובדות הן נכונות, רק אומרים שלא היה ניגוד עניינים. אבל העובדות הן נכונות. אני בטוח שגם ראית את המכתב הזה. אני רואה שגם ראית את המכתב הזה. העובדות הן נכונות. במכתב כתוב שהעובדות הן נכונות, רק בעניין שלי, שאמרתי שצריך לפסול אותה מניגוד עניינים, ולא קיבלו את דעתי. << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> – – – לשון הרע. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> יכול להיות. אני אבדוק את זה עוד פעם, ואם צריך, אשלח מכתב ליועצת המשפטית. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> אני מציע לך לתבוע, שהמנכ"לית תתבע אותם. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אבל אני רוצה לחזור לגופו של החוק. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> אם זה לא נכון. << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> אני אומר לך שלפעמים מוציאים לשון הרע. אתה מוציא עליי הרבה פעמים, הכול בסדר. יש עובדי ציבור – זה משהו אחר. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> טוב, חברים. השר הנדל, כבר החרבת היום כמה דיונים. ההוא נבהל, מבקר המדינה, חזר בטראומה הביתה. << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> אתה היושב-ראש עכשיו. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> אז אני מבקש, יש פה הצעת חוק שאנשים עמלו עליה. אני לא זוכר כמה הצעות חוק אתה הבאת בבניין הזה, אני מתאר לעצמי שהרבה. אז בוא ניתן לו להעביר את הצעת החוק. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זו הצעת חוק חברתית. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> זו הצעת חוק חברתית. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> מהמדרגה הראשונה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אגב, רק לגבי הסיבים, תודה ליעקב מרגי, זה שעזר ביום האחרון של הכנסת להעביר את זה, ומגיע לו כל הקרדיט. << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> לגמרי. משהו אחד שש"ס עשתה שאין עליו חולק. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אתה יודע מה הטעות שעשינו? שמאז שמרגי הביא את זה אתה מסתובב סביב הסיבים. זו הטעות שהוא עשה, יכול להיות, אבל בסדר. << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> ולמרגי יש קרדיט עד עולם. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> 15 – אפשרות – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אמרתי. אגיד את זה בקצרה עוד פעם כדי לסכם את החוק הזה, כי אמרתי כבר תודות. החוק אומר שברירת המחדל של חיסכון לכל ילד תהיה לקופות הגמל בסיכון המוגבר על מנת שבסופו של דבר, אחרי 18 שנה, הילד יוכל להגיע – – – << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> אבל בגילים המוקדמים – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> מאז שהוא תינוק. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> – – לא אחד שהוא בן 16 עכשיו תעשה לו את המוגבר. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, לא, מאז שזה יהיה. אנחנו גם רוצים לעשות איזושהי תחנה עכשיו. זה ייתן את האפשרות שההורים יוכלו לפתוח באותו זמן, הוא יוכל לפתוח את הקופה הזאת ולקבל סכום שהוא יכול להתחיל איתו את החיים, סכום שיכול להיות לו טוב, אם זה ללימודים, אם זה בשביל קניית דירה, לכל דבר ועניין; יכול להיות לו דבר טוב, מבוסס טוב. לכן אני גם אמרתי שאני מודה למנכ"ל הביטוח הלאומי מאיר שפיגלר, לשר הרווחה מאיר כהן, לידידי אלכס קושניר בוועדת הכספים, שבאמת זירז את העניין, ולנירה, על הפעלתנות שלך בתוך הוועדה בחוק הזה. נמשיך להעביר – אני מקווה בהסכמות – עוד במושב הזה, לפני פיזור הכנסת. וכמובן, למשה ארבל, שהוא כאח לי, שאנחנו עושים הרבה דברים ביחד. אני מקווה שנגיע גם לסיום לא ב-99 – האמת, הם העירו את תשומת ליבי. אני לא מסכים איתם בהמון דברים. בעניין הזה אני מסכים איתם ולקחתי את זה. העבירו את זה ליועץ אצלי, גיל גולן, שעובד קשה, את יודעת מה הוא עושה. לכל צוות הלשכה. אבל כמובן, זו רק ההתחלה. אנחנו רוצים, בעזרת השם, לברך על המוגמר עוד לפני המושב הבא, עוד לפני אחרי הבחירות – לפני הבחירות אנחנו רוצים להגיע. תודה רבה לכולם, וכמובן, אני מקווה ומאמין בתמיכה שלכם. תודה. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> מאחר שאדוני שכח לציין אדם אחד, שקוראים לו חבר הכנסת ינון אזולאי, אז אני אעשה את זה. אני חושב שבאמת ינון הוא דוגמה וסמל, אבל – את תדברי על זה? << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> לא נרשמתי, אני יכולה לעלות? << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> אז אני אשמח מאוד שתעשי את זה את. את תעשי את זה יותר טוב ממני. באמת אחד מהסמלים פה של הכנסת. אז אני מקדים אותך ברשימת הדוברים ותעלי את ראשונה. לרשותך שלוש דקות פלוס בונוס. << דובר >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר >> אז זה באמת מסוג החוקים, כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, שכשלוחצים על הכפתור אז יש גאווה. ינון אופוזיציה, אני קואליציה, אבל אנחנו יושבים שנה ו- ביחד, ואני רואה את העבודה, אני רואה את החומרים, אני רואה את ההכנות, אני רואה את כתב היד שלו על כל מסמך שיש לו על השולחן, את הערימות שהוא מגיע איתן, את היועצים שעומדים מאחוריו בכל דבר. אני לא סופרת את התייעצויות הסיעה שאתה עושה רק סתם כדי לבזבז לי את הזמן, אני מדברת על הבאמת. עבודה רצינית, זאת אומרת – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> כשתהיי באופוזיציה תראי שזה לא סתם. << דובר_המשך >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אין לי כוונה ללמוד. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> זאת שאלה של פוזיציה. כשמגיעים לאופוזיציה זה אחד הכלים, אין מה לעשות. << דובר_המשך >> נירה שפק (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל אחד באמונתו יחיה, למדנו גם את זה. אני עליתי כדי להגיד לך, ינון, שהרבה דברים לימדת אותי כאן בוועדת הכספים. הרבה אנחנו מתלחשים, ימינה ושמאלה, ועזרה, וזה היופי – זה היופי שאולי לא כל החברה הישראלית, לא כל האזרחים והאזרחיות רואים, שאנחנו יודעים לעבוד ביחד. אני זוכרת את האירוע שנמשכנו בדיונים של התקציב לתוך הלילה ועוד ועוד ועוד, יום אחרי יום אחרי יום. באחד הימים הייתה התייעצות והתייעצות, ועוד רשימה, ועוד הסתייגויות, ואז אמרתי לו: באמת, על הרשימה הזאת אתה משגע אותי, אתה יודע שבזמן הזה יכולתי ללכת לנכד שלי לחבק אותו? ואז ינון זז הצידה, חזר אליי, הוא וקרעי, והם ישבו על השולחן בוועדת הכספים ואמרו: כבוד היושב-ראש – פנו אל קושניר – אנחנו מושכים את כל ההסתייגויות אם נירה עכשיו עוזבת ונוסעת לנכד שלה. אמיתי, קרה. הגעתי הביתה, אפילו הספקתי לקלח אותו. אני חושבת שאחד המשפטים הראשונים שהוא אמר – שלחתי לינון: תודה, ינון, תודה, שלמה. הוא אמר גם – לימדתי אותו להגיד: אתה חייב לי, קושניר. אז זה היופי וזה הלב שיש לכולנו פה. והחוק הזה הוא חלק מהלב של ינון. אני ראיתי את הלהט ואת הרצון ואת המחקרים שהוא הביא. ינון, זה לא רק לאוכלוסייה החלשה, זה לכל מי שטרוד. גם מעמד הביניים היום טרוד ביומו ובמצב שלו, גרים בכל מיני מקומות ולא לכולם יש את הזמן רגע לנשום. ולא חונכנו ככה, לא חונכנו; בכישורי החיים לא מלמדים אותנו איך פותחים חשבון בנק, איך מנהלים הוצאות קבועות והוצאות משתנות, איך לוקחים משכנתה. אנחנו רואים מה קורה – אנשים עם חובות. ואתה עצרת לרגע, והחוקים – החוק שאתה מעביר – אלה חוקים שלא פותחים מהדורות, לא יצטטו אותם עכשיו בכל המקומות, אבל החוק הזה עשה טוב לכל כך הרבה אנשים, לא משנה איזה צבע, איזה מגזר ואיפה הם גרים בארץ. תודה. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> תודה רבה. באמת יש גם רגעים של נחת בבניין הזה. אוקיי, להלן רשימת הדוברים: ישראל כץ – אינו נוכח; אלי כהן; סמי אבו שחאדה; אבי מעוז; יואב בן צור; אמיר אוחנה; משה טור פז; משה גפני; דסטה גדי יברקן; גלית דיסטל אטבריאן; אוריאל בוסו; מאיר פרוש; אלכס קושניר; עופר כסיף; חיים ביטון; דוד אמסלם; עאידה תומא סלימאן; יצחק פינדרוס; משה ארבל; אחמד טיבי; איימן עודה; שלמה קרעי; יעקב טסלר; משה אבוטבול; אלי אבידר; אופיר סופר. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> משה אבוטבול מוותר. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> משה אבוטבול – מוותר. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> נדיר. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> נדיר אבל קיים. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> אני מקווה שאתה מרגיש טוב שאתה מוותר על העניין הזה. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> לא, כדי שיראה מהר את ההישג. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> אלי אבידר; אופיר סופר; לימור מגן תלם; אופיר כץ; מירי רגב; יוליה מלינובסקי; יובל שטייניץ; יעקב אשר; יואב גלנט; אורית מלכה סטרוק; שמחה רוטמן; אורלי לוי אבקסיס; פטין מולא; ולדימיר בליאק; דוד ביטן; יואב קיש; אופיר אקוניס. אוסאמה סעדי, בבקשה. << קריאה >> נירה שפק (יש עתיד): << קריאה >> מה, אוסאמה, אתה עולה? << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> אוסאמה, תפרגן. תפרגן, אוסאמה. << דובר >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, כנראה שיש כאן תחרות מי המחוקק בכנסת הקצרה הזו. << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> לא, גם אתה, גם אתה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני אומר, יש תחרות, אז אנחנו צריכים לבדוק את זה. אבל הייתה אתי עטייה, שבאמת עושה עבודה והעבירה כמה חוקים חברתיים. אבל עכשיו יש לנו את אייל – אה, סליחה, ינון, ינון אזולאי – שבאמת עושה עבודה מצוינת, מקצועית, למרות שלא למדת ליבה, נכון? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לא למדתי. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> למד ליבה? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לא, לא. לא היה לנו את יועז – – – << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> הוא למד על סיבים. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אה, על סיבים. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אנחנו אלופים בסיבים. << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> הוא כבר יודע על סיבים הכול, כל מה שצריך. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> יש סיבים וסיבות. << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> סיבים, סיבות – – – << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא למד, אבל הוא עושה עבודה נפלאה בוועדת הכספים עם מספרים, עם זה, עם זה, כאילו שיש לך חמש יחידות בגרות במתמטיקה. ועכשיו זה עוד חוק חברתי מבית היוצר של ינון אזולאי. שאפו, כל הכבוד. חשוב שאנשים כמוך יחזרו לכנסת הבאה, ינון. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> הוא יחזור, הוא יחזור, אל דאגה, אין חשש. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> יש לו פריימריז, משהו? או שאין לו? << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> לא, לא, יש פה חשש על כמה אחרים, לא – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אני ומשה ארבל על אותה משבצת, זה בסדר, מסתדרים. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני רוצה לדבר על – עכשיו קיבלתי מחלק מראשי המועצות בחברה הערבית החלטה ופרסום של משרד הפנים שזה הכותרת שלו: "שרת הפנים אילת שקד" – ממרוקו כנראה, מאל-מגרב: "25 רשויות מקומיות ייכנסו בקרוב לתוכנית המראה, במסגרתה יקבלו סך של 300 מיליון שקל לצורך קידום ופיתוח כלכלי ברשות המקומית. משרד הפנים בשיתוף משרד האוצר מקדם תוכנית המראה ל-25 רשויות מקומיות במטרה להוביל ולקדם פיתוח כלכלי וארגוני, תוך קידום פרויקטים שונים אשר יובילו לשיפורים משמעותיים בארגון הרשות המקומית ובאופן התנהלותה. 25 הרשויות המקומיות אשר נבחרו" – אתה היית ראש עיר בני ברק – לתוכנית ההמראה, ביניהן הערים: טבריה – טאברייה, ליד, מעלה אדומים, קריית מוצקין, קריית שמונה, אריאל, בת ים, נהריה – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> תגיד לי שאין ערבים, נכון? << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ואללה, איך ידעת? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – בחירות. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> אבל סיבים יש להם. << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> סיבים יש. אני שמח שכולם כאן מצטרפים לפרויקט. זה לקח זמן, אבל אחרי שנה – – – << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> זה לא שהתרגלנו – – – << קריאה >> עידית סילמן (ימינה): << קריאה >> יועז, בטוח, אין מצב שלא יזכרו ששמת סיבים בכל הארץ. << קריאה >> שר התקשורת יועז הנדל: << קריאה >> תראו איזה הישג של הממשלה, גם האופוזיציה וגם הקואליציה רוצים סיבים. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> הישג אדיר. << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> עד שהתרגלנו אתה כבר – – – << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> לא להפריע. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אבוטבול, גם אתה היית ראש עיר. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> אני מבקש לא להפריע לדובר. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> "מנכ"ל משרד הפנים הוסיף: קידום וחיזוק הרשויות המקומיות הם המשימות המרכזיות במדיניות שאותה אנו מתווים בעבודתנו במשרד, ותוכנית ההמראה היא שלב נוסף לחיזוק ושיפור היכולות הכלכליות של הרשויות המקומיות. בהתאם למדיניות שקבענו, רשות שמתפקדת באופן תקין ונכון תקבל סיוע משלים ממשרד הפנים כדי שתוכל" – ינון – "להעמיק ולהגדיל את היכולות שלה ואת השירותים שהיא מספקת לתושבים". ידעת נכון, מתוך 25 יישובים אין אפילו יישוב ערבי מסכן אחד. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אתה יודע למה. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> למה? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> כי היא במרוקו, אז היא שכחה שיש עוד יישובים. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אה, במרוקו אין ערבים? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> היא שם, אז היא חשבה שזהו, זה הדבר היחידי שיש. << דובר_המשך >> אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אה, אולי יש רשויות במרוקו, אתה אומר. לכן, אדוני, זה בדיוק מראה את המדיניות של משרד הפנים מתחילת הקדנציה הזו, שבאמת יש אפליה גם בתכנון, גם בתקציבים, אפליה קשה נגד הרשויות הערביות, שהן הכי חלשות, ונותנים 300 מיליון ל-25 רשויות. בושה וחרפה. אני קורא למשרד הפנים, לשרת הפנים, לממשלה, לשנות מייד את ההחלטה המבישה והגזענית הזו. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, יבגני סובה, ישראל אייכלר, יוסף טייב, סימון דוידסון, מיכל וולדיגר, בצלאל סמוטריץ', קטי שטרית, מירב בן ארי, קרן ברק, ג'ידא רינאוי זועבי, אורי מקלב – אינם נוכחים. אם כך, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נלך להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 232) (מסלול ברירת מחדל בהפקדות לחיסכון ארוך טווח לילד), התשפ"ב–2022, של חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל, בקריאה ראשונה. מי בעד? הצבעה, בבקשה. רגע, אתם רוצים שמית? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 232) (מסלול ברירת מחדל בהפקדות לחיסכון ארוך טווח לילד), התשפ"ב–2022, לוועדת הכספים נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >> חברי הכנסת, שישה בעד, אין מתנגדים. אם כך, אני קובע שהצעת החוק תחזור לדיון בוועדת הכספים. כן, ינון? ועדת הכספים. חבריי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי כ"ג בסיוון התשפ"ב, 22 ביוני 2022, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 18:46. << סיום >>