דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ד ישיבה רפ"א הישיבה המאתיים-ושמונים-ואחת של הכנסת העשרים-וחמש יום שלישי, ח' באייר התשפ"ה (6 במאי 2025) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 4 נאומים בני דקה 4 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 4 דבי ביטון (יש עתיד): 5 משה סולומון (הציונות הדתית): 6 קטי קטרין שטרית (הליכוד): 7 יום לציון עליית יהודי תימן לישראל ולהנצחת זכרם של הנספים בדרך לישראל 7 היו"ר אמיר אוחנה: 7 יונתן מישרקי (ש"ס): 9 דבי ביטון (יש עתיד): 11 משה סולומון (הציונות הדתית): 12 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 14 אבי מעוז (נעם): 15 אביחי אברהם בוארון (הליכוד): 17 שר המורשת עמיחי אליהו: 18 הצעת חוק המרכז להנצחת זכרו של דוד לוי, התשפ"ה–2025 25 שלום דנינו (הליכוד): 25 מאיר כהן (יש עתיד): 26 מיקי לוי (יש עתיד): 30 אבי מעוז (נעם): 31 הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 20) (תשלום מופחת), התשפ"ה–2025 33 שר העלייה והקליטה אופיר סופר: 33 קטי קטרין שטרית (הליכוד): 34 גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): 35 בועז ביסמוט (הליכוד): 38 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 42 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 42 הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 4 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2025 42 שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 43 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר, שלום גם לאורחים ביציע, ברוכות וברוכים הבאים לכנסת. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי ח' באייר התשפ"ה, 6 במאי 2025. זהו היום ה-578 למלחמה, שעודנה נמשכת. זהו גם מניין הימים שבו אחינו ואחיותינו, 59 מהם, עדיין נמצאים בשבי, ואנחנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הממשלה (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2025, הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 13), שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. דוח שנתי 75ג' של מבקר המדינה – מאי 2025, וכן הערות ראש הממשלה לדוח זה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד כעת. עד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשון הדוברים – חבר הכנסת בועז טופורובסקי. בבקשה. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברות וחברי הכנסת, היום היה דיון בוועדת ביקורת המדינה בנושא: מעקב אחרי דוח מבקר המדינה בנוגע לתאונות הדרכים. לא נעשה דבר אחד. שום המלצה של מבקר המדינה לא יושמה בשנה החולפת, מאז הוציא את הדוח, על ידי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, המשרד לביטחון לאומי ושאר משרדי הממשלה. אז זה לא מפתיע למה אנחנו כבר עם 158 הרוגים מתחילת השנה, שזה שיא. זה יותר גבוה מהשנה שעברה, שהייתה שנת שיא של 20 השנה האחרונות. זה לא מפתיע שלמרות שיש לנו הרוגים ופצועים במלחמה, גם במלחמת תאונות הדרכים נהרגו בתוך שבוע שלושה חיילים בתאונות דרכים. בערב יום העצמאות נהרג סמל שמעון טובול, בן 19, לוחם בחפ"ק מפקד פלוגה בחטיבה החרדית חשמונאים. טובול נהרג בתאונה בכביש 457, לא במלחמה, והוא החלל הראשון של החטיבה החדשה. שוב, הוא לא נהרג במלחמה, הוא נהרג במלחמה בדרכים. ביום חמישי, יום העצמאות, נהרג סמל ניב דייג, בן 19 מרמת השרון, לוחם בגדוד 890 בחטיבת הצנחנים, בתאונת דרכים מבצעית ברמת הגולן – לא מירי אויב, לא מהיתקלות, אלא בתאונת דרכים מבצעית. ביום ראשון נהרג רב-סמל מתקדם במילואים דג'ן דניאל סהלו, בן 41 מרחובות, לוחם בגדוד הנדסה 5067 של חיל ההנדסה הקרבית, בתאונת דרכים מבצעית שאירעה סמוך לגבול רצועת עזה. סהלו נדרס על ידי משאית של קבלן אזרחי בעת שנסע אחורה ולא שם לב. שלושה חיילים שנהרגו בתאונות דרכים ולא במלחמה. אני חייב להגיד לכם, זה רק סימפטום. אין תוכנית לאומית למלחמה בתאונות הדרכים. יש קונסנזוס מוחלט בין כל הגורמים המקצועיים בממשלה, בכנסת, בחברה האזרחית, אפילו ה-OECD והאיחוד האירופי יודעים מה צריך לעשות. אם נעשה את זה, נציל חיים. אנחנו פשוט לא עושים את זה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת טופורובסקי, שכהרגלו מאיר בזרקור על הנושא החשוב הזה. כעת חברת הכנסת דבי ביטון. אחריה – חבר הכנסת משה סולומון. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אורחים יקרים, כבוד היושב-ראש, ברגעים אלה נערכת מתקפה בצנעא. כמה הירואי שדווקא ביום המיוחד הזה היקרים לנו מכל נמצאים פה, בארצם הבטוחה. כמו כן, אדוני, יש כבר הודעות על הרחבת הזירה בעזה. חשוב לי לציין שחטופינו שם, ויש לזכור שיש לשמור ולהשיבם במהרה. כמו כן, אני מבקשת מממשלת ישראל לתת את דעתה על יישובי העוטף ושדרות. עצם הרחבת המלחמה משמעה שוב הדי פיצוצים, שגם כך נשמעים, וסכנה שאולי תארוב גם לתושבי העוטף. יש לבחון גם את הסוגיה הזו ולא להותיר אותה, חלילה, לאסון אחר. יש לאפשר לאזרחים שמתקשים, שלא יכולים להישאר במצבים כאלה, להתפנות, על מנת שהצבא יוכל ליישם את תוכניתו בהתאם. כמו כן, אני קוראת לממשלה: תתחילו לגייס. המילואימניקים שלנו שחוקים ואנחנו צריכים כוח איתן ונוסף. לכן, יש חובה לגייס את כולם. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחברת הכנסת ביטון. חבר הכנסת משה סולומון, ואחריו, אחרונת הדוברות – חברת הכנסת קטי שטרית. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, כמנהגי במליאת הכנסת אני אמשיך להזכיר את הגיבורים מבני קהילת יוצאי אתיופיה שנפלו במלחמה. במלחמה הארוכה והכואבת הזו אנחנו ממשיכים לאבד את טובי בנינו. רק בשבוע האחרון התבשרנו על נפילתם של חמישה לוחמים. היום אני מקדיש את נאום הדקה שלי לזכרו של רס"מ במילואים דג'ן דניאל סהלו, זיכרונו לברכה, בן 41 מרחובות, בנם של אמבאו מספן וממיט מנגיסטה סהלו, אח ל-13 אחים ואחיות, לוחם צמ"ה בגדוד ההנדסה 5067 של חיל ההנדסה הקרבית, שנהרג בתאונה מבצעית במרחב עוטף עזה רק לפני כמה ימים. דג'ן סיים שירות משמעותי והמשיך בשירות מילואים. הוא התנדב שוב ושוב ושוב לעזה, ללבנון ולסוריה. אפילו אחרי שנפצע בתחילת המלחמה התעקש וחזר לשטח, כדי לא להשאיר את הגדוד עם מעט לוחמים. במהלך השנה האחרונה ביצע 300 ימי מילואים. הוא הוביל את הכוח בראש, תמיד בחזית, מעבר לקווי האויב. באחת הפעמים נפלה פצצה ליד הדחפור שלו, והוא המשיך להילחם. הוא האמין שהשירות בצבא הוא ערך עליון והיה גאה בכך. חבריו מספרים שהיה אדם של לב, של נתינה, שתמיד פעל למען האחר, תמיד חייך, תמיד הפיץ טוב. בת דודתו בתיה זימרו נפרדה ממנו בדמעות: "דני, החבר של כולם. עם חיוך ובדיחה ובתוך כך שבריריות גדולה. אני זוכרת את ההפוגה בלבנון, את הדמעות שזלגו לך. היית מלא חיים, והוספת צבע והומור לכל מקום. תודה על כל רגע". יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמן ואמן. תודה רבה. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית, ואחריה נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לא התכוונתי לנאום את הנאום הזה אילולא חשתי במסע הסתה בלתי נלאה כלפי חברתנו, חברה מאוד מאוד יקרה, יושבת-ראש סניף הליכוד ברעננה רחלי סקעת. רחלי סקעת, למי שלא מכיר אותה, היא אישה עדינת נפש, אישה טובה מאוד, שעושה המון חסד. כל מה שהיא רצתה לעשות, יחד עם הרבה חברים יקרים, זה לבוא ולומר לאותו כנס בבית הכנסת הרפורמי: חברים יקרים, אנחנו נמצאים ביום הזיכרון, תכבדו את זיכרונם של כל המשפחות השכולות על האובדן האדיר מאוד של יקיריהם. מה קרה בעצם? זו הייתה הפגנה לכל דבר, הפגנה יחסית רגועה בהשוואה להפגנות שהציפו את המדינה הזו. כל כך הרבה פעמים שאלנו את עצמנו איך מאפשרים לאנשים – למיעוט קטן וקיצוני אפילו – לשבש את כל חיינו. גם עכשיו אנחנו יכולים לראות מיעוט קטן שמפגין בכניסה לכנסת, וחוסמים דרכים והכול, אבל אף אחד לא נוגע בהם, הם סוג של קדושים. הם לא משפחות החטופים, זה לא משפחות החטופים; אלה אותם אנרכיסטים, שאנחנו יודעים טוב מאוד שהפגינו והפריעו ופגעו במדינה הזו בכל מיני הזדמנויות. כל פעם החולצה התחלפה בשם אחר. אבל לבוא ולדבר על רחלי סקעת ועל החברים היקרים האלה יום אחר יום באמצעי התקשורת המסוימים, פעם אחר פעם, בלי להזכיר פעם אחת את אותם מפגינים מסיתים, שאנחנו חווים את החוויות הקשות ביותר מהם זמן רב. רחלי סקעת חווה הטרדות, סמ"סים, קללות. פוגעים בה ובבני משפחתה, כשכל מה שהיא אמרה זה דבר אחד: בואו נשמור על זיכרון אותם חללים שלנו, שאנו צריכים וזקוקים לתת להם את הכבוד הראוי ביותר. בושה לאותה תקשורת שהופכת את הנושא הזה לנושא פוליטי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת שטרית. << נושא >> יום לציון עליית יהודי תימן לישראל ולהנצחת זכרם של הנספים בדרך לישראל << נושא >> << דובר >> היו"ר אמיר אוחנה: << דובר >> נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא יום לציון עליית יהודי תימן לישראל ולהנצחת זכרם של הנספים בדרך לישראל. חבר הכנסת מישרקי, חכה רגע. אנחנו מציינים את היום הזה היום במליאה לראשונה בעקבות חוק שנחקק בפברואר האחרון ביוזמת חבר הכנסת יונתן מישרקי. אני מבקש להודות לחבר הכנסת מישרקי על שנתן לכנסת את הזכות לספר את סיפורה הציוני והמופלא של יהדות תימן, שהוא חלק בלתי נפרד מהסיפור היהודי הישראלי השלם. יהודי תימן הראשונים עלו ארצה עוד ב-1881, בעלייה שנקראה "אעלה בתמר" בהשראת הפסוק משיר השירים, "אמרתי אעלה בתמר". משפחות יהודיות קמו, עזבו את בתיהן ויצאו למסע מפרך אל הארץ המובטחת, מתוך אמונה יוקדת בציון ובחלום מאה הדורות: "לשנה הבאה בירושלים". עם הקמת מדינת ישראל, בסיוע הסוכנות היהודית, שליחים נשאו עימם אגרות גאולה שקראו ליהודי תימן לקום, לעזוב הכול ולעלות, והם נענו לקריאה בהתרגשות רבה. הם צעדו במדבריות הלוהטים, נאבקים ברעב, במחלות, בשודדים ובחום הכבד. רבים – בעיקר תינוקות, ילדים וזקנים – לא שרדו בדרך הארוכה. העולים שכן צלחו את המסע אל מחנה המעבר בעיר עדן, קובצו במחנה חאשד, שנועד ל-500 איש בלבד, אבל אכלס בשיאו כ-13,000 עולים. היה שם מחסור כבד במזון, במים ובתרופות – תנאים קשים שהובילו לכאב רב, לאבדות בנפש. אך למרות כל אלו, תקוותם ורצונם לעלות לישראל לא דעכו. במבצע "על כנפי נשרים" הועלו כ-50,000 מיהודי תימן לישראל במטוסים, תוך מימוש דברי ספר שמות: "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי". הם נשאו עימם לא רק את סיפור הסבל אלא גם תרבות מופלאה, אמונה חזקה ותקווה להגשים את חלום הדורות בארץ אבותיהם. היום אנחנו מרכינים ראש לזכר הנספים בדרך, שלא זכו להגיע אל הארץ המובטחת, ומוקירים את פועלה ותרומתה של יהדות תימן למען המפעל הציוני ולמען בניין מדינת ישראל. במעמד זה אנחנו מבקשים לממש את מחויבותנו ההיסטורית לספר את סיפורם לא רק למען העבר, אלא למען דור העתיד, כדי שיכיר את הסיפור הציוני על כל גווניו וחלקיו, וגם כדי שידע לברך על היש. ברגעים אלה ממש, ובלי קשר ליום המיוחד שנקבע בכנסת, תוקפים כוחותינו על אדמת תימן את אויבי ישראל ומחריבי תימן, החות'ים, שהפכו חלקים ממנה למדינת טרור – אות וסימן לגורלו של כל מי שינסה לפגוע בעם ישראל ובאזרחי ישראל. נחזק מכאן את ידם של לוחמי צה"ל וכוחות הביטחון, שישובו הביתה לשלום ולביטחון, ונמשיך כמובן לשאת תפילה לשובם של כל אחינו ואחיותינו החטופים אל משפחותיהם. אני מודה שוב לחברי חבר הכנסת יונתן מישרקי על היוזמה, ומתכבד להזמין אותו אל הדוכן לשאת דברים. << קריאה >> משה סולומון (הציונות הדתית): << קריאה >> יישר כוח. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. יש שירימו גבה וישאלו: האם זה אומנם מקרי, או שמא - - - << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אנחנו קיבלנו את האנשים הטובים. << דובר >> יונתן מישרקי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, בוא נפתח בהצהרה: אין קשר בין היום לציון לבין התקיפה בנמל התעופה בצנעא. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לפחות ככל שאתה יודע. << דובר_המשך >> יונתן מישרקי (ש"ס): << דובר_המשך >> עד כמה שאני יודע. חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, כבן העדה התימנית, נפלה בחלקי הזכות לעמוד כאן – בפעם השנייה, למעשה – ולציין מעל בימת הכנסת את יום יהודי תימן ותלאותיהם במסע עלייתם לארץ ישראל. לפני 144 שנים, בדיוק בימים אלה, החלו יהודים ראשונים מתימן לצאת לדרכם במסגרת עליית "אעלה בתמר". זו הייתה ראשיתו של פרק מופלא במסע שיבת יהודי תימן לארץ ישראל. סיפורי העלייה מתימן אינם רק דפי היסטוריה; הם חלק חי של זהות, של אמונה עיקשת ושל מסירות אין-קץ. אלה הם סיפורים שנמסרו באהבה מהורים לילדיהם, ושנשאו געגוע עז לציון גם כשנראה שהמרחק בלתי ניתן לגישור. במשך מאות שנים ובתנאים קשים הצליחו יהודי תימן לשמר עולם רוחני שלם של תורה, פיוט, הלכה ולשון הקודש, בלי להתנתק מהזהות היהודית האותנטית. התורה הייתה עמוד השדרה והמבט היה נשוא לירושלים. המסע עצמו, בעבור רבים, לא היה רק לעזוב את תימן; הוא דרש ויתור על הבית, על הרכוש, על הביטחון האישי ולעיתים גם על החיים עצמם. כבר באמצע המאה ה-19, בשנת 1862, החלו קבוצות ראשונות של יהודים מתימן לעלות לארץ ישראל, מתוך כמיהה של מאות שנים. הם הלכו רגליים או רכובים על חמורים, עם תינוק קשור על הגב וספר תורה עטוף בבד. הם חצו מדבריות ועמדו מול סכנות – שודדים, מחלות, יובש, עייפות – אך העיניים שלהם נותרו נשואות קדימה, לארץ המובטחת. כמיהתם של יהודי תימן לארץ ישראל נשזרה גם בפיוטים ובשירי הדיוואן, שנכתבו במשך דורות. את אחד הביטויים העמוקים לכך אפשר למצוא בשירו של הרב זכריה אלצ'אהרי, שנכתב לפני כ-500 שנה, עדות חיה לעומק הגעגוע ששרר בלבבות עוד לפני שהמסע הפיזי החל. אקרא חלק קטן מהשיר, בשפה העברית – אומנם במבטא תימני זה נשמע הרבה יותר טוב: "קריה יפהפייה" – המשמעות היא ירושלים – "משוש לערייך / עיר נאמנה את למלכך ושרייך / יום אזכרה יפעת רבת צבאיך / לך כלתה נפשי לשכון חצריך". המילים הללו מבטאות את מה שחי כל כך עמוק בלב, את הדבקות בארץ ואת הגעגוע לירושלים. כשהגיעו לארץ, הם כרעו ונישקו את האדמה. ברגע אחד, האמונה פגשה במציאות. הם בחרו לראות את הארץ לא רק כיעד, אלא כהתגלמות של תפילה שהתגשמה. זהו אותו רגע מרגש שכולנו מכירים מהתמונות ההיסטוריות ושאני זוכר היטב מהסיפורים של סבא וסבתא, כיצד כרעו ברך, נישקו את האדמה ולא יכלו לעצור את הדמעות. זמן קצר לאחר מכן, המציאות הייתה שונה מהחלום. משפחות רבות שוכנו במעברות, מחנות מעבר מאולתרים שתנאי המחיה בהם היו קשים במיוחד: אוהלים, פחונים, צפיפות, מחסור במים וחשמל, תנאי תברואה ירודים ומחלות. כל אלה הפכו את השנים הראשונות בארץ למאבק יום-יומי, דווקא בעבור אלה שבאו באמונה טהורה ובידיים חשופות. אחת הפגיעות הקשות והעמוקות שחוותה הקהילה היא פרשת ילדי תימן. מאות משפחות שחוו את רגעי ההתיישבות הראשונים בארץ, התמודדו גם עם כאב בלתי נתפס – ילדים שנלקחו לבתי חולים ונעלמו בלי להשיבם, בלי מסמכים ובלי הסבר. הסיפורים הללו, שהועברו שנים בלחישה ובכאב, הפכו ברבות השנים לחלק מהתודעה הציבורית. בשנת 2016 המדינה הכירה באופן רשמי בצורך לחקור את הפרשה לעומק. לאחר שכולם הבינו שלא ניתן עוד להסתיר את הפרוטוקולים והעדויות, ולאחר שהממשלה אישרה את פרסום הפרוטוקולים של דיוני ועדת החקירה הממלכתית, אמר יו"ר ש"ס, הרב דרעי, כי "מדובר בפרשה חמורה מאוד, וכעת כולם מבינים שנעשו דברים נוראיים, וצריכים לחקור את כל הפרשה המזעזעת הזאת, מה קרה לילדים ולאן הם נעלמו". עד כאן. גם כאן חשוב שייאמרו הדברים: על המדינה להכיר בעוול שנגרם לאותן משפחות ולתת להן גושפנקא רשמית על כאבן וסבלן, שנשאו במשך שנים רבות לבדן – כאב שזכה ללעג הרשויות; כאב שלא קיבל את הביטוי הציבורי המגיע לו; כאב על העוול שנעשה להן, עוול כבד מנשוא שרובץ על כתפיהן של המשפחות עד היום. מכובדי, אדוני היושב-ראש, כפי שהזכרת בפתח הדברים, בכנס החורף האחרון היה לי הכבוד ליזום ולהוביל את הצעת חוק יום לציון עליית יהודי תימן לישראל ולהנצחת זכרם של הנספים בדרך לישראל, הקובעת את יום ט"ו בכסלו, היום שבו החלה העלייה הגדולה, עליית "על כנפי נשרים", העלייה השנייה הגדולה, כיום לאומי לציון עליית יהודי תימן ולהנצחת זכר הנספים במסע. החוק הזה יוזכר פה שוב במליאה גם בתאריך הבא, בחודש כסלו. כמו כן, יתכנס כנס עיוני מטעם משרד המורשת. זאת ההזדמנות והכבוד להודות לשר המורשת, ידידי הרב עמיחי אליהו, השר שממונה על החוק, שנרתם בכל ליבו למשימה, ותמך בקידום היום הלאומי מתוך מחויבות עמוקה לשימור המורשת, להנצחת הזיכרון ולחיזוק תחושת השייכות של בני הדור הצעיר לסיפור הגדול של יהדות תימן. אני מודה לך באופן אישי. חבריי חברי הכנסת, זהו יום של חיבור בין עבר להווה, בין שורשים עמוקים לתרבות חיה ונושמת. עלינו לוודא שהקול של יהדות תימן לא יישמע רק ביום הזה, אלא ימשיך להיות ולהדהד בתרבות, בחינוך ובתודעה, כחלק בלתי נפרד מהמרקם הישראלי המשותף לכולנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מישרקי, וכעת חברת הכנסת דבי ביטון. נזכיר רק, חבר הכנסת מישרקי, אולי כדאי להזכיר שהזוועות הללו בוצעו במשפחות של יוצאי תימן, מזרח והבלקן. בבקשה, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, משפחות יקרות, אורחים ואורחות נכבדים, היום אנו מתכנסים כאן בבית המחוקקים של מדינת ישראל כדי לכבד ולהוקיר את סיפורם רווי האמונה, הגבורה והכאב של אחינו ואחיותינו עולי תימן. זהו סיפורו של עם שלא ויתר, של קהילות שלמות שבעיניים נשואות לירושלים ובלבבות מלאי תקווה, הורים נשאו את ילדיהם על גבם, פיזית ונפשית, למען חזון שיבת ציון. הם לא ביקשו נוחות, הם ביקשו משמעות. הם הלכו בעקבות הבטחה עתיקה להיות עם חופשי בארצם. אך לצד האור קיים גם צל כבד. אי-אפשר לדבר על יום עליית יהודי תימן בלי להזכיר את הפצע שלא הגליד – פרשת היעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן. זו לא רק טרגדיה אישית אלא טראומה לאומית, שנים של שתיקה, הסתרה והתחמקות, שנים שמשפחות לא קיבלו תשובות, שהמדינה התקשתה להכיר באחריותה, והכאב נמשך. עלינו לומר בקול ברור: הצדק לא יכול להתעכב עוד, כי מדינה שלא מטפלת בפצעים מותירה אותם לדמם, ומול קולות שדורשים הכרה אסור לנו לשתוק. חבריי וחברותיי, יום זה אינו רק יום הנצחה, הוא גם יום חשבון. אי-אפשר לדבר על עלייה בלי לדבר על קליטה, אי-אפשר לדבר על ציונות בלי להתעמת עם האפליה שנעשתה בשמה, ואי- אפשר לבנות חברה מתוקנת בלי להביט אל העבר ולבחור לתקן. סיפור עליית יהודי תימן הוא לא סיפור של עדה אלא סיפור לאומי, סיפור שצריך להישמע בכל מערכות החינוך, להדהד בזהות היהודית, כי רק עם שמכיר באמת את סיפורו של האחר יכול להכיר באמת את סיפורו שלו. ולכן ביום זה אנו מבטיחים לזכור, להכיר, לתקן, לכבודם של אלה שהאמינו, צעדו, חלמו, ולזכרם של אלה שלא הגיעו. יהי זכרם ברוך, ויהי סיפורם שזור לנצח בסיפורו של עם ישראל. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמן ואמן. תודה רבה לחברת הכנסת ביטון, וכעת חבר הכנסת משה סולומון, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת יונתן מישרקי, יושב-ראש ועדת הבריאות, יוזם החוק הכל-כך חשוב הזה, ראשית, לא ניתן להתעלם ממה שקורה כרגע בתימן, כפי שאמרת, אדוני היושב-ראש. אזהרת הפינוי לנמל התעופה שם מגיעה בזמן טוב, כי אחינו היהודים עלו, אז עכשיו אין צורך בנמל התעופה שם. אבל הומור בצד. היום אנחנו עומדים כאן, בבית המחוקקים של מדינת ישראל, מדינת העם היהודי, כדי לציין, לזכור ולכבד: לציין את עליית יהודי תימן ארצה, לזכור את המסע הארוך, הקשה, אך גם רווי התקווה, ולכבד את זכרם של אותם אחים ואחיות, נשים, גברים וטף, שלא זכו להגיע לחוף המבטחים של הארץ המובטחת. אני חייב להגיד, בתור עולה בעצמי במסע קשה וארוך, אני מרגיש מחובר לסיפור של קהילת יהודי תימן. מאות בשנים שמרו יהודי תימן על גחלת היהדות בתנאים קשים, רדופים בשל אמונתם, נאחזים בתורה, בתפילה ובגעגוע לציון. בליבם בער הדחף לצאת לדרך, לעלות לציון, לא כסיסמה אלא כקריאת חיים. לאורך ההיסטוריה קהילת יהודי תימן דבקה במסורת ישראל. מבצע "על כנפי נשרים", שהזכרת, אדוני היושב-ראש, הוא פרק הירואי בתולדות עמנו, אך יש פרקים שאינם נכתבים בספרי ההיסטוריה, כי הם נכתבים בלבבות השכולים. מאות רבות ואולי אלפים מיהודי תימן, ובמיוחד ילדים רכים, לא שרדו בדרך הקשה. היום אנו מרכינים ראש לזכרם. הם נספו לא בדרך לתופת אלא בדרך לחלום, אך כאבם, כאב משפחותיהם, חי וקיים עד היום. מדינת ישראל מחויבת לספר את הסיפור הזה לא רק כסיפור עלייה אלא כסיפור של עוצמה, של מסירות, של נאמנות שאין לה אח ורע. מחובתנו גם לוודא שלקהילה היקרה הזו יש מקום של כבוד בתודעה הלאומית, בתרבות, בחינוך ובזיכרון הקולקטיבי של כולנו. התרבות הזו – עשירה, עמוקה, עתיקת יומין – היא מהאבנים היקרות של פסיפס התרבות הישראלית. הפיוט התימני, שנטוע בניגון קדום ובלשון הקודש, מצלצל עד היום בבתי הכנסת, בקהילות ובאולמות הקונצרטים. הפסיקה ההלכתית של יהדות תימן, שמתבססת באופן ייחודי וישיר על דברי הרמב"ם – משנה תורה, הי"ד החזקה – העניקה ליהדות התימנית עמוד שדרה ייחודי של עומק תורני והלכתי. זו קהילה שלא רק עלתה לארץ, היא העשירה את הארץ. הביאה עימה חכמים, סופרי סת"ם, פייטנים, בעלי מסורת עתיקה ונאמנה, וכל אלה שומרים על הגחלת הדתית והתרבותית עד ימינו. מדינת ישראל לא שלמה בלי הקול התימני, בלי שירת "אהבת עולם אהבתנו" בניגון תימני - - אולי מישרקי יוכל לנגן פה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם הוא יכול, אני עוצר את הזמן. << דובר_המשך >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> - - בלי הרב שלום יצחק הלוי, הרב יוסף קאפח, זכר צדיק לברכה, וגדולי תורה שהאירו את דרכינו, ובלי הכרה בכך שקהילת יהודי תימן היא לב פועם בזהותה של מדינת היהודים כאן ועכשיו. יהודי תימן עלו לכאן מתוך אמונה, והאמונה הזו היא צוואה עבורנו שנשמור על העם הזה, על אחדותו, על מורשתו, על כל קהילותיו, ותיקות וחדשות, כחלק שווה בגאולה המודרנית של העם היהודי. אז יישר כוח גדול על היום החשוב הזה ועל החוק החשוב הזה, כי הוא מייצר את הפסיפס הכל-כך חשוב הזה, ונוכל לדבר על כל קהילות ישראל. כמאמר יעקב אבינו, כשהוא על ערש דווי אוסף את כל ילדיו ואומר להם: עם ישראל חי כשאתם כולכם מאוחדים, כל אחד מכם מביא את הצבע הייחודי לו, את הגוון המיוחד לו, את הדעה הייחודית לו, את התרבות הייחודית לו, ובעזרת השם יחד נעשה ונצליח. יישר כוח. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמן ואמן. תודה לחבר הכנסת סולומון, וכעת חברת הכנסת לימור סון הר מלך. בבקשה, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברותיי, חברי הכנסת, בני ובנות יהדות תימן המפוארת, בראשית דבריי אני רוצה להודות לחבר הכנסת יונתן מישרקי על כינון היום החשוב הזה, שבאמת מביא תפארת ובשורה גדולה לעם ישראל, ונמשיך ונאמר את הדברים, וגם כמובן על החוק החשוב. אני עומדת כאן בענווה ובכבוד גדול לציון יום העלייה מתימן, יום שמחזיר אותנו לשורש, למורשת העתיקה, למסירות שאין כדוגמתה ולכמיהה שאין לה גבולות – כמיהה שהפכה להליכה רגלית במדבריות, להקרבה, לדבקות ולסיפור של קודש. העלייה מתימן היא הרבה מעבר לסיפור ההיסטורי. זה סיפור של עם שדבק באלוקיו, שמר על תורתו והאמין עד הסוף שגם אם הדרך קשה, גם אם הגוף שוקע, הנשמה עולה. וכך, ממש כך, עלו אלפי יהודים מתימן לארץ הקודש. אבל לפני שנדבר על העלייה עצמה, חובה עלינו לעצור ולכבד את המורשת. יהדות תימן אינה רק עדה, היא עולם ומלואו: היא פסיקה הלכתית עתיקה ומדויקת; היא שירה אלוקית; היא עברית מדוקדקת; היא פיוטים קדומים שנאמרו בכוונה ובמתיקות טהורה; היא דקדוק; היא צניעות; היא הלכה; היא קהילות קדושות שחיו לפי כללי התורה בלי פשרות, בלי השפעה מהסביבה, בלי רפורמות, בלי תיקונים, ולא סתם, כי יהדות תימן, לדעת רבים, היא היהדות ששרדה בצורתה המקורית ביותר את אלפיים שנות הגלות. רבי שלום שבזי, מגדולי חכמי תימן, כתב פיוטים שמלווים אותנו עד היום. סידור התפילה המדויק והמנהגים העתיקים, כולם משקפים מסורת שנשמרה בקדושה מדור לדור. העלייה מתימן לא החלה במבצע "על כנפי נשרים". עוד בסוף המאה ה-19 עלו מתימן קבוצות קטנות עם לב ענק. הם הקימו את כפר השילוח – או בכינויו המוכר "כפר התימנים" – בירושלים, וחיו בבתי אבן פשוטים עם ספר תורה ביד אחת וילד ביד השנייה. הם היו הראשונים שיצאו מחומות ירושלים, ובזמן שחלק מהעולם היהודי עוד חשש לעלות לארץ הקודש, הם כבר היו כאן, בונים, נוטעים, מתפללים ומאמינים. ובדור שלאחר מכן הגיעה העלייה ההמונית, הניסית, "על כנפי נשרים", שכונתה גם מבצע "מרבד הקסמים". יותר מ-50,000 יהודים עלו באותו מבצע בתנאים-לא-תנאים, תוך כדי רדיפות, רעב ומחלות. אבל הם באו לא כי מישהו עודד אותם, לא כי היו הטבות, לא כי קיבלו כרטיסי טיסה; הם באו כי הם האמינו, כי הם שמעו את ירושלים בוקעת מתוך פסוקי התפילה, כי היא נגעה בהם יותר מארץ מולדתם, יותר מהמקום שהיה להם לבית, יותר מהכול. והם באו עם ספרי תורה עתיקים, עם תינוקות על הגב, עם פיות מלאי שירה ועיניים מלאות דמעות. וזה המקום לומר ביושר: קיבלו אותם כאן בקושי, לעיתים גם בבוז וזלזול, והסיפורים הרבים על מעשים איומים שנעשו כלפיהם יישארו לעוד שנים רבות כאות קין על מדינתנו. העלייה מתימן הייתה מופת של אמונה, אבל גם של כאב. הם יושבו באוהלים, הורחקו משכונות הוותיקים, ולפעמים ניסו לנתק אותם מהמסורת. אבל גם אז, בני תימן נשאו באורך רוח, באמונה ובצניעות. הם לא התכנסו בכעס; הם הקימו משפחות, בתי כנסיות, מוסדות חינוך, קהילות תורניות. הם לא איבדו את הדרך; להפך, הם החזירו את כולנו אליה. לכן היום, כשאנחנו מציינים את יום העלייה מתימן, אנחנו לא רק זוכרים, אנחנו לומדים – לומדים מהם איך שומרים על האמת גם כשמנסים למחוק אותה; איך שומרים על התורה גם כשמפתים אותך לוותר; איך מחזיקים בזהות היהודית בלי לפחד מהזרם, מהחברה, מהעולם. אנחנו לומדים מהם אהבת ארץ ישראל, לא אהבה של סיסמאות אלא אהבה שמביאה אותך לעזוב הכול ולבוא אל הלא-נודע, ולפעמים אף למות בדרך. כי היו כאלה שמתו – ילדים, נשים, זקנים – אבל הם מתו בדרך לירושלים. אני רוצה לומר מכאן בשם רבים וטובים בכנסת הזאת: אנו מצדיעים לכם. המורשת שלכם היא נכס לאומי. התפילה שלכם היא שיר שאין כמותו. הענווה שלכם היא שיעור לדור כולו. אתם מביאים אתכם לא רק גאווה, אלא אור גדול של מסורת מפוארת ושורשית. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת לימור סון הר מלך, וכעת, חבר הכנסת אבי מעוז. אחריו – חבר הכנסת בוארון. אני פשוט לא רואה אותו באולם. מי שרוצה, שיקרא לו, אם הוא רוצה לדבר. בסדר? חבר הכנסת בוארון? נכנס. בבקשה, חבר הכנסת מעוז. עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ידידי חבר הכנסת יונתן משריקי, יישר כוח על החוק ועל היום הזה. עוד לפני העלייה המכונה "העלייה הראשונה", היו עליות של יהודים לארץ ישראל במהלך שיבת ציון, כמו למשל עליית החסידים ועליית תלמידי הגר"א ועוד. מעט לפני מה שמכונה העלייה הראשונה, החלה מה שמכונה עליית "אעלה בתמר", על שם הפסוק משיר השירים, ובגלל ש"בתמר" אלו אותיות השנה תרמ"ב. כותבי ההיסטוריה במדינת ישראל נתנו משקל לעליות מסוימות מגלויות מסוימות ומסיבות מסוימות, והקטינו את המקום שניתן בין דפי ההיסטוריה לעליות כמו אלו של תלמידי הגר"א ושל יהודי תימן. יהודי תימן עלו לארץ מתוך זהות יהודית חזקה וברורה, כזאת שלא התקלקלה והתעוותה תחת כנפי תקופת ההשכלה והכפירה. הם היו חדורים באמונתם שבעלייתם הם מממשים את חזון נביאי ישראל בדבר שיבת ציון ומסייעים בתהליך הגאולה של עם ישראל לקראת חידוש ממלכת ישראל העתיקה. בגלל היחס המנוכר כלפי אלה מהם שעלו לירושלים, הם התגלגלו למגורים במערות ובפחונים באזור כפר השילוח. בזכות מסירותם הרבה זכינו להקמת כפר התימנים, שבשנים האחרונות – ואני אומר את זה מתוך היותי שכן קרוב אליהם – הוא מתחדש ומתפתח במשפחות יהודיות רבות והולכות. לאחר קום המדינה נערך מבצע "כנפי נשרים" – על שם הפסוק בספר שמות "ואשא אתכם על כנפי נשרים" – שכונה גם מבצע "מרבד הקסמים", ובו עלו עשרות אלפים מיהודי תימן. יהדות תימן שעלתה לארץ הייתה דוגמה ומופת ליהדות שדבקה בתורתה, באמונתה, במסורותיה ובמנהגיה. חז"ל לימדו אותנו שישראל נגאלו ממצרים בזכות שלא שינו את מלבושם, את לשונם ואת שמותיהם – תיאור מדויק ליהדות תימן בגלותה ובשיבתה לארץ ישראל. אבל מה שנעשה ליהודי תימן – ועוד על ידי אחיהם, ודווקא בארץ ישראל – הוא לא פחות מטרגדיה ופשע. בכור ההיתוך של מדינת ישראל הצעירה נעשו ניסיונות, שחלק משמעותי מהם אף הצליח, למחוק ולטשטש את אותן תרבות וזהות כה מפוארות. את המלבוש המסורתי שינו להם, את המבטא התימני, המדויק משאר המבטאים, כפי שכתב מרן הרב קוק זצ"ל, ניסו למחוק, והנורא מכול – במסגרת החינוך האחיד בוצע פשוט תהליך העברה על דת וכפייה חילונית: הילדים הוכנסו למסגרות חינוך מעורבות של בנים ובנות בניגוד למסורת ישראל, לימודי התורה התמעטו ביותר, ואף הם לא כפי המסורת אצל המורי, ילדים שודלו שלא להתפלל, פאות נגזזו. חבר הכנסת דוד צבי פנקס ממפלגת המזרחי טען שהפעילות החינוכית במחנות העולים הייתה לא פחות מ"כפייה מצפונית ואינקוויזיציה נגד דת ישראל". ועדת פרומקין, שהוקמה כדי לבדוק את הטענות, קבעה שגזיזת הפאות וההפרעה בלימוד התורה היו שיטה ולא מקרה. תופעות מעין אלו שהתרחשו אז כבר לא מתרחשות, ברוך השם, אבל מלחמת התרבות לא פסקה. גם היום, מי שנמצאים בעמדות המפתח במערכות השלטון בכלל ובמשרד החינוך בפרט, מבקשים להמשיך את מדיניות כור ההיתוך. הפעם, לא מדובר בכור היתוך לזהות יהודית חילונית ציונית, אלא כור היתוך לטשטוש הזהות היהודית הלאומית, כחלק ממערכה שלמה להפיכתה של מדינת ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה, המנותקת מזהותה היהודית והלאומית. יהדות תימן היא לנו אות ומופת לשמירה על הזהות היהודית, המסורת, המנהגים והתרבות. העוול הנורא שנעשה לה הוא לנו תמרור אדום בוהק למחויבות שלנו לשמור ולחזק את הזהות היהודית של מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לאבי מעוז. חבר הכנסת אביחי בוארון, בבקשה. חמש דקות, בבקשה. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התכנסנו כאן היום לציון יום מאוד מיוחד. יהדות תימן, אחת מהקהילות העתיקות ביותר של עם ישראל – וזכיתי להיות חבר במועצה הציבורית של כפר השילוח, כפר התימנים, בהנהגת חברי עו"ד בשארי, שכינס מועצה ציבורית, מבני העדה התימנית וכאלה שלא, במטרה לגאול את כפר השילוח, כפר מיוחד, מקום מיוחד, שבו נוסדה – או אולי ערש התיישבותה של עליית בני תימן בארץ ישראל. לפני שנתיים קיימנו כאן בכנסת אירוע מיוחד שבו העלינו על נס את גבורתם ומסירותם של יהודי תימן ועלייתם ארצה. במשך דורות סבלו בני העדה התימנית מגזרות קשות, גירוש, ויכלו להם במסעם ארצה. גם באוויר וגם ברגל הם הביעו את מסירותם ואת מחויבותם לרעיון שלימים נקרא הרעיון הציוני, אבל הם עוד קודם לכן חיו את הציונות במשך אלפי שנים, עוד לפני הקונגרס בבזל. הם במשך אלפי שנים שימרו את המסורת היהודית בדרכם המיוחדת, וחלומם, שהחל להתממש ב-1881 במבצע "אעלה בתמר" – שם שלקוח משיר השירים, העלייה המפורסמת בשנת תרמ"ב, היא זו שעליה חלמו יהודים אלה. אני רוצה לספר את מה שנאמר כאן לפניי. היום אנחנו מרכינים ראש לזכר כל אלה שלא הגיעו לארץ, אלה שנפטרו במחנות המעבר, אלה שנרצחו בפרעות, אלה שלא שרדו במסע הקשה. היום אנחנו הרבה יותר מאשר מציינים יום בלוח השנה; אנחנו מכירים הכרה רשמית של מדינת ישראל בתרומתה המשמעותית של יהדות תימן לבניין הארץ ומסירות הנפש של העולים בדרכם לישראל. לבסוף אני רוצה לפנות לחברינו בני העדה התימנית: מעבר למוזיקה המיוחדת שהקניתם לעם ישראל, אתם מקור גאווה בנחישות, בעוצמה, בדבקות במשימה, בדבקות ברוח הישראלית, והכניסה שלכם – לבן-גוריון היה חלום שיהיה הרמטכ"ל התימני הראשון. היום זכינו שיש לנו רמטכ"ל תימני, סגן רמטכ"ל תימני, כמדומני, ואנחנו רואים את בני העדה - - - << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> הרמטכ"ל יוצא תימן? << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> כך גונב לאוזניי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, באמת. עכשיו חידשת, באמת. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו רואים את בני העדה משתלבים בפריחה, בבניית המדינה, בתקומת העם והמולדת, ובעזרת השם נראה עוד ועוד מבני הקהילה מתקבצים ובאים ועושים נפשות למען עם ישראל ומדינת ישראל כאן בארץ ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אביחי בוארון. שר המורשת עמיחי אליהו יסכם את הדיון, בבקשה. תודה. חבר הכנסת בוארון, מעניין לעשות מחקר מה המוצא של כל הרמטכ"לים החל מקום המדינה, כי אני יודע למשל שהרמטכ"ל חיים לסקוב היה בכלל מהאימפריה הרוסית וגם דיבר רוסית. אז תמיד כשמסתכלים על זה – הרמטכ"ל הראשון מאיראן אני חושב שהיה שאול מופז, אם אני זוכר נכון. נכון? יוצא איראן, כי מופז נולד באיראן. << דובר >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר >> פרס. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> כן. אני אומר מפרס. כן, איראן. בסדר. הוא נולד באיראן. זה מעניין. אני מציע לך לעשות מחקר כזה, להזמין מחקר על המוצא של הרמטכ"לים בצבא ההגנה לישראל ולראות מאיפה השורשים של כל הרמטכ"לים. << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> איזנקוט זה הכי מעניין. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני חושב שאיזנקוט זה שילוב. << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> שילוב. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> כן, זה שילוב. בבקשה, אדוני השר. בבקשה. << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת - - - << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> איזנקוט הוא לא שילוב, הוא ממרוקו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא. יש שם שילוב של אשכנזי ומרוקאי, לדעתי. << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> אלה אשכנזים שהגיעו למרוקו, לדעתי. משהו כזה. בוא נתחיל מהתחלה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברי היקר יונתן מישרקי, באמת סביב הסיפור הזה של יהודי תימן, שיותר מכל התלאות שהם עברו הם פשוט סמל של רוח – אני רוצה להודות לך באופן אישי על הזכות שלקחת אותי להצטרף איתך למסע הזה. האמת שבימים שבהם עסקת בחוק, קראתי ספר של ד"ר יהודה ניני שעסק בנושא, ובמקביל לעבודה גדולה שאנחנו עושים בכפר התימנים, שהזכירו אותו פה חבריי הקודמים, צללתי, צללתי ללמוד את המורשת המפוארת של יהודי תימן. אני רוצה להתחיל דווקא בדברים שכותב ברל כצנלסון במאמר שאני ממליץ לכולם לקרוא, מאמר שנקרא "משפט צדק". הוא מספר על סיפור שהוא ראה. אני אקרא את הדברים שלו, כי הלשון שלו כל כך יפה. "במוצאי שבת - - -" << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, סתם רציתי להסיט את תשומת ליבו של היושב-ראש - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אבל הוא לא שם לב. אני מפריע לך. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> זה בסדר מבחינתך? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> משה וחצי - - - הוא שר. הוא יכול לדבר כמה שהוא רוצה. << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> לא. אבל בוא נכבד לפחות את יהודי תימן. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני מתנצל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת לוי, בוא ניתן לו לסיים את דבריו החשובים ואחר כך תגיד. בסדר? כי חשבתי שזה סוג של דיאלוג. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני מתנצל, אדוני השר. << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> לא. זה לא הכבוד שלי, זה הכבוד של יהודי תימן. "במוצאי שבת - - -" << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רגע. רגע. רק שנייה. שנייה. בואו נכבד את יוצאי תימן, חברים מסיעת הליכוד שם. שנייה. חבר'ה, אין שם מישהו יוצא תימן? << קריאה >> יונתן מישרקי (ש"ס): << קריאה >> אני אשמור עליהם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תשמור. מישרקי, תשמור שם על שקט. << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> אגב, המורשת של יהודי תימן לא שייכת ליהודי תימן, היא שייכת לכולנו. הסיפורים של יוצאי ברית המועצות לא שייכים ליוצאי ברית המועצות, הם חלק מהסיפור של העם. הסיפור של יוצאי תימן זה סיפור שלי גם כשאני יוצא מעיראק ואימי מהונגריה או מפולין. זה לא משנה. הסיפורים האלה הם סיפורים שמעצבים את העם הזה. המורשת היא לא הסיפור ההיסטורי, היא הדנ"א, היא הדנ"א שמצביע קדימה. לכן הסיפור הזה חשוב לא רק ליוצאי תימן, לא כהכרה ביהודי תימן, אלא הסיפור הזה מעצב את הילדים שלי, הוא מעצב את הנכדים שלי, בעזרת השם שנזכה. הסיפור הוא הסיפור של העם היהודי. מספר ברל כצנלסון, מראשי תנועת העבודה: "במואצי שבת, כ"א בתמוז, בעוברי בדרך, בתוך קבוצת פועלי ישראל שבכרכור. באמצע הלילה", הוא מספר, "העירוני ארבעה תימנים" – חברים, זה מפריע לי שם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברים, אני ביקשתי יפה. אפשר לכבד בבקשה גם את דבריו של השר. זה מפריע. אתם מדברים שם. מה הבעיה לדבר גם מחוץ לאולם? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> "באמצע הלילה העירוני ארבעה תימנים יחפים ועירומים למחצה, שדיברו מתוך קור ורעדה. עכשיו הם באים מחדרה. בני המושבה השומרים התנפלו עליהם כשהם ישנים לבטח, ערומים בתוך שקיהם, והיכום. יותר לא תפסתי. רק הסימנים החיים של מקרה הלילה מילאו אחרי הדברים: חבורות וצלקות מגוונים שונים, כחולים ואדומים על חלקי הגוף השונים, והינה מכה ארוכה, קרושת דם - - - על פני קודקודו של הזקן. כואבים, עגומים ונעלבים באו אליי לדרוש משפט והגנה". את הסיפור הזה כותב ברל כצנלסון במאמר שהוא כתב שם. חברים, הדברים רלוונטיים היום גם בגלל התקיפה באיראן, אבל גם בגלל משפט הצדק שלא נעשה לאותם אנשים. וככה הוא ממשיך ומספר: לעבור על המשפט הזה – בני המושבה עשו להם שם משפט – "בשתיקה אי-אפשר לי, מפני שעיניי ראו ולא זר בדם נפשות אנשים נקיים המוכים על לא עוול בכפם, ובכל עיוות הדין שנעשה למוכים" – הקימו שם בית דין והרשיעו את המוכים. "על משפט צדק כזה של ועד המושבה העברית", אומר ברל כצנלסון, "יש רק לקרוע. כמה נפלנו פלאים - - - ודעו: יש כאן לא רק עניין של הצלת עשוק מידי עושקו, כי אם – ואולי בעיקר – הסרת החרפה של חוסר כל משפט וצדק בציבור העברי. נכבוש את פנינו בקרקע" – ככה הוא כותב, הוא מתבייש – כי שם אנשים שיש להם אינסטינקטים פראיים, שמנסים להפוך את התימנים לעבדים. את זה כותב ברל כצנלסון. אגב, זה לא התחיל בעליות שהיו ב-1900. פה אני צריך לבוא ולומר, גם בעלייה הראשונה ב-1881, כשהגיעו לפה 300 מיוצאי תימן, הרבה יותר מעליות אחרות שהגיעו באותה תקופה, צריך לומר, גם הספרדים וגם אשכנזים לא נתנום להיכנס לירושלים עיר הקודש. כפר התימנים הוקם מכיוון שחשדו בהם שהם לא יהודים. לא הכירו ברוח הגדולה של יהודי תימן. לא מדובר פה לא על ספרדים ולא על אשכנזים. כולנו חטאנו בזה. כולנו כולנו צריכים לספר את הסיפור המופלא של יהודי תימן, מכיוון שזה הסיפור של העם היהודי. אני חושב, חבר הכנסת יונתן מישרקי, שבמידה שנדע לתקן את העוול ההיסטורי הזה ולהחזיר את הכבוד לגלות הזאת ששבה לפה לארץ, עם הכיסופים הגדולים, אנחנו נדע לאחות גם את הקרעים שנמצאים היום בתוכנו, כי השורשים של הקרעים האלה, המתח הציבורי שנמצא פה, שורשיו בדורות קדומים. אנחנו מחויבים לאחות את הקרעים האלה ומחויבים להישען על הדורות שעמלו להגיע לפה לארץ. המורשת היא הדנ"א. אם המורשת היא הדנ"א של יהודי תימן, היא גם המורשת של יהודי עיראק, והיא המורשת של יהודי אירופה ושל יהודי ברית המועצות. כשנדע כולנו ללמוד מהמורשת, נהיה כמו זית שמחובר לעץ – כמו שסבא שלי, זיכרונו לברכה, היה אומר, עם שורשים עמוקים בקרקע. זה לא רילוקיישן, זה זית בן שלושת אלפים ושבע מאות שנה, אלה שורשים עמוקים, זו עוצמה, זו שייכות, זה חיבור. אני גאה שבתקופה הזאת הצלחנו להעביר את היום הזה. בעזרת השם, אני מבטיח – לא רק ליהודי תימן, ליהודי הארץ הטובה הזאת וליהודי העולם כולו – שאנחנו נשמע ונלמד ונרגיש שייכים יותר מהתרבות המופלאה הזאת שצמחה בגלות הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לשר המורשת עמיחי אליהו. אני חייב להגיד לך, אדוני השר, שבשבוע הבא הכנסת תציין 80 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית. כידוע לך, בשנת 2017 חוקק חוק שמציין את היום הזה, כי הוא חשוב לעם היהודי ולמדינת ישראל, למרות שהשואה הסתיימה בשנת 1945. אני מסכים איתך לגמרי בנושא הזה, שזה לא משנה מאיפה באנו, זה חשוב כמורשת של העם כולו. כל עדה מוסיפה. גם אני גאה מאוד באנשים ששומרים על המסורת של ההורים שלהם, של הסבים והסבתות. אני תמיד אומר שאנחנו צריכים לקחת דוגמה מכל יוצא של כל מדינה שיודע מאין השורשים שלו, יודע מה עשו הסבים, אם זה מאתיופיה ואלה שנספו בדרך לישראל, אם זה מתימן, כמו שהזכרת, אם זה יהדות ברית המועצות. היום קיימנו כנס גדול מאוד – היה לי הכבוד לארגן את הכנס – בהשתתפות יושב-ראש הכנסת, לציון 80 שנה. בשבוע הבא נציין כאן, באולם הזה, ואני מזמין אותך להגיע ליום המיוחד של הניצחון הגדול. ואם זה יוצאי עיראק, אם זה יוצאי מרוקו – כל עדה מוסיפה. << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> אני כל כך מסכים איתך. נתת לי הזדמנות להגיד שיצאנו עכשיו במיזם גדול שיספר את הסיפור של יהודי ברית המועצות, כי מה שאני מרגיש כלפי הציבור התימני, אני מרגיש כלפי יהדות רוסיה – מה שהוגדר אחרי זה, ברית המועצות הכוללת. מיזם גדול מאוד. התחושה שלי היא שככל שאנחנו נהיה גאים אחד בשני ולא נחפש את המפריד – אנחנו לא חייבים להיות זהים, אנחנו לא מחפשים אחידות – אנחנו יכולים להתחבר במורשת. אפשר לחלוק, אנחנו עם שיודע לחלוק כמו שצריך, ופה במשכן יודעים את זה מצוין, אבל צריך להשקיע בסיפור הזה. אנחנו לא רק משקיעים במורשת שאנחנו כותבים עכשיו בחניון הרכבים, אנחנו משקיעים גם בהיסטוריה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> זה נכון. אתה יודע, כאשר בשיא המחלוקת לצערי אנשים, כאלה שמבזים את הכנסת – לא כאן – אומרים: תחזרו לרוסיה, אז אני אומר: מאיפה באו הרבנים הגדולים של יהדות אשכנז? << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> מאיפה טרומפלדור? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> מאיפה באו הרבנים של הרבנים? אני חושב שאין מקום לדברים כאלה: תחזרו למדינה זו או אחרת. משם באו האבות שלנו, משם הם הביאו את המסורת, ואני מאוד גאה שכל אחד שומר על המקום מאיפה שבאו ההורים שלו, הסבים והסבתות. תודה רבה לך על הדברים האלה. << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לשר המורשת. << הצח >> הצעת חוק המרכז להנצחת זכרו של דוד לוי, התשפ"ה–2025 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1119).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברי הכנסת, כעת נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק המרכז להנצחת זכרו של דוד לוי, התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת שלום דנינו ומאיר כהן, לקריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת דנינו להציג את הצעת החוק. בבקשה. עוד חלק מהמורשת. הצעת החוק הזאת מתחברת לדיון שקיימנו כרגע. עשר דקות לרשותך, אדוני, בבקשה. << דובר >> שלום דנינו (הליכוד): << דובר >> אנחנו מתחלקים בזמן, אני ומאיר כהן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אוקיי, אז כמה דקות אתה? << דובר_המשך >> שלום דנינו (הליכוד): << דובר_המשך >> חמש וחמש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אז בכל זאת יש לך עשר דקות. << דובר_המשך >> שלום דנינו (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם לקריאה ראשונה את הצעת חוק המרכז להנצחת מורשתו של דוד לוי, דמות מופת בשדה הציבורי, החברתי והמדיני של מדינת ישראל. דוד לוי היה מנהיג חברתי בעל תבונה רבה, וניחן ברגישות אנושית נדירה. דרכו הייתה דרך של מאבק מתמיד ועקשני על צדקת דרכו, באופן הגון ודמוקרטי. סיפורו האישי מרתק ומספר סיפור ישראלי מופלא של לוחם הדבק במטרה, בנאמנות לערכים ואמונה עמוקה בשליחות ציבורית. דוד לוי פעל בשם ערכים מוסריים וחברתיים, נאבק לקידום שוויון וצדק כשר חוץ תחת שלושה ראשי ממשלה, וגילה פרגמטיות ומחשבה מקורית במדיניות החוץ של מדינת ישראל. דוד לוי היה סמל לאחדות, ובאחד מנאומיו קנה את ליבי במשפט מרגש, וכך אמר: "יש לי עדה אחת, שמה עם ישראל". זה מתחבר לדברים ששוחחת עליהם פה עם שר המורשת. דוד לוי, אנחנו כבר מתגעגעים. לכן ראוי שננציח את זכרו ונלמד ממורשתו לדורות הבאים. תודה רבה ליושב-ראש ועדת החינוך חבר הכנסת יוסי טייב, לייעוץ המשפטי ולצוות המקצועי, ולידידי ושותפי לחקיקת חוק זה חבר הכנסת מאיר כהן על שותפות עניינית, מכבדת וראויה. חברי הכנסת, אני קורא לכם להצביע בעד הצעת החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת דנינו. כעת נעבור לדיון האישי, ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה. אני רואה שיש פה "עומס" של חברי כנסת שנרשמו ורוצים לדבר, אז אנחנו נתקתק ונעבור להצבעה. מי שרוצה להצביע – תגידו למי שבפרסה שייכנסו להצביע, כי אנחנו נעשה את זה מהר מאוד ולא נעכב את הנושאים שקשורים למורשת. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> רציתי רק להגיד כשמישרקי כאן, לספר לכם שהיו מחלוקות מרתקות ביהדות התימנית במאות ה-15, 16, 17 – החשיפה לרמב"ם, החשיפה למחשבה יהודית. רב שהוא ממשפחתו של מישרקי, שחי מסוף המאה ה-17 עד לאמצע המאה ה-18 – קראו לו רבי דוד בן שלמה מזרחי, מישרקי – חכם מצנעא שחיבר ספר מרתק שנקרא "שתילי זיתים". זה היה ספר פירושים, תוספות והסברים לשולחן ערוך של רבי יוסף קארו. לא ציינו כאן, אבל אני תמיד שמח על מוזיקה ושמח על אלף ואחד דברים, אבל שלא נלך רק לכיוון של הפולקלור. הייתה ביהדות תימן מחשבה יהודית שבאה לידי ביטוי בפסיקות, בספרי פילוסופיה, בספרי הגות, ואולי כל החיבור הזה יוצר את ההגות היהודית, שהיא מרתקת בפני עצמה. אז מישרקי, אם שמעת – שמעת. אם לא – תספר לנו עליו. אני רוצה להוסיף לדברים של ידידי שלום דנינו. תודה רבה לך, שלום. פשוט כיף לעבוד איתך. אתה יודע, אתה מדויק וחרוץ, ואני שמח שאתה פה. רציתי להוסיף עוד משהו. שלום, וקטי - - - << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע, גילוי נאות, הוא קרוב משפחה שלי. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יודע. אני יודע, קטי. אני רוצה להגיד שבשבילי דוד לוי היה גם קול של ציבור שלם שחש מושתק. אופיר, היה לו קול - - - << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לא, הקול שלו זה של ציבור שלא היה לו קול. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, הקול שלו לא נשמע, ואתה יודע - - - << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תנו לי, אני איתכם לגמרי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> התזכורת היא דבר מאוד כואב. אתה יודע, גם כשהוא השמיע את הקול, זה האדם הראשון שהיה מדינאי שאין כדוגמתו. ומה עשו? מסכת של בדיחות. אתה זוכר? << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני תמיד בז לאלה שהפכו לבדיחה. אני את זה לא זוכר, זה פשוט לא עניין אותי אז ולא מעניין אותי גם היום. אבל אני אומר - - - << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתה לא חושב שזה מקטין שמדברים על זה? << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק, ולכן - - - << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני חושב שהוא היה אישיות מאוד גדולה במדיניות החוץ הישראלית, וזה מצחיק שמדברים על הבדיחות. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> את זה אני לא זוכר, זה לא מעניין אותי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בדיוק, אני מסכים איתך. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> שיתביישו להם המלעיזים. הוא היה קול של ציבור שלם שחש מושתק, מודר ושקוף. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> הוא פרץ דרך לכולנו. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מביא לידי ביטוי את קולם המושתק של ההורים שלי, של ההורים שלך, של ההורים – הם הרגישו מושתקים, שקופים. הוא לימד אותנו, דוד, שניתן להגיע למעלה בלי לוותר על הזהות שלך. הוא לא עיברת את שמו, לא הסיר את המבטא, לא ניסה להתחפש למה שאיננו. הוא בא בגאווה בשם משפחתו, בשם עמו, בשם צדק חברתי. המרכז שאנחנו מציעים, אגב, לא נועד להלל בן אדם. אנחנו לא רוצים להלל, לא רוצים לגמור בשיר והלל. לא. אנחנו רוצים להנציח רעיון. כשאתה מנציח רעיון אתה עושה משהו, אתה חוצב בתוך האבן – רעיון של שוויון שאינו רק במילים; במעשים. אני זוכר את הבניין שבו גרנו, בניין עמידר, בתחילת שנות השמונים. אופיר, אתה עוד לא נולדת, אז תשתוק. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אני בדיוק נולדתי. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה בדיוק נולדת. כשבאו סוף-סוף למרק ולגנן ולסדר, להקים ועדים ולפתוח מועדונים שכונתיים, ולפתוח משחקיות - - << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> פרויקט שיקום השכונות. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הפרויקט של שיקום השכונות. - - ולייצר איזה שיח שלא היה עד אז, אדוני היושב-ראש. ההיסטוריה נכתבת גם על ידי כאלה שבוחרים מה להנציח. אנחנו כאן כדי לומר: דוד לוי ראוי להיחקק בלב ההיסטוריה הישראלית, לא בגלל תפקידיו, אלא בגלל הדרך שבה הוא מילא אותם – בשליחות עמוקה, באכפתיות אנושית שעטפה כל החלטה שהוא קיבל. אנחנו מבקשים שהמרכז שיקום יהיה לא רק אתר זיכרון, אלא לב פעיל לחשיבה, למחקר, לחינוך ולמורשת. חבל מאוד – אני לא רוצה להטיל דופי בחבריי, כי אני משער שכל חבר כנסת שלא פה, יש לו עיסוק כזה או אחר. הייתי רוצה מאוד שהחוק הזה – אני חושב שאני מדבר גם בשמך, שלום – באמת, שהכנסת תהיה מלאה מפה לפה, וכך ראוי לו וראוי לנו שנזכור. תודה רבה על שיתוף הפעולה, וכמובן שאנחנו נצביע כולם בשמחה גדולה. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. יש לנו פה רשימה. האם מישהו מהרשימה רוצה לדבר? בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי, ואני אעבור. אני לא אתחיל להקריא, למרות שלא כזאת גדולה הרשימה. << קריאה >> שלום דנינו (הליכוד): << קריאה >> זו דרך נכונה, מה שאתה מציע, שמי שרוצה, שידבר. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> כן, יש אנשים שלא נמצאים במשכן. בבקשה, חבר הכנסת לוי. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בהמשך למה שאמרנו קודם – היה רמטכ"ל שהוריו יוצאי עיראק, קראו לו מוישה וחצי. הינה עוד אחד. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> נכון, משה לוי. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> משה לוי, המכונה מוישה וחצי, איש רב-זכויות. זה דבר אחד. דבר שני, הצעת החוק למרכז להנצחת זכרו של דוד לוי – ואמר כאן חברי וידידי מאיר כהן את השבחים שלא בפניו – בהחלט ראויה. כמובן שאנחנו מזדהים עם הצורך הזה. האיש היה קול ברור, חד, לא מתחסד. למרות כל ההערות שספג והעלבונות שספג, הוא ראוי – אולי זה עוד פעם המקום להגיד: אנחנו מבקשים ממך סליחה ומחילה על כל מה שעשו לך. אני רוצה להגיד את האמת, שעליתי בעיקר בגלל החוק שאני מביא ונכשלתי איתו כמה וכמה פעמים, החוק להנצחת זכרו של נשיא המדינה יצחק נבון. יצחק נבון היה נשיאה החמישי של מדינת ישראל, שר החינוך, התרבות, דיפלומט ראוי לציון, פטריוט. אימו עלתה ממרוקו, והוא נצר לשושלת שעלתה מספרד. ב-1662 היא הגיעה לארץ ישראל מטורקיה – נצר למשפחה ספרדית שורשית. הוא האיש שכשר חינוך יזם את סל התרבות המפורסם, שכולנו היום משתמשים בו. הוא היה נשיאה הראשון הספרדי של מדינת ישראל. בכל פעם שאני מביא לפה את החוק להנצחת זכרו, אני נכשל. האיש היה איש ספר, כתב את הספרים "מעשה בצדיק ואלונקה", "יצחק נבון כל הדרך", "בוסתן ספרדי" – שהפך אחר כך למחזמר שאני חושב שהוא המצליח ביותר בתולדות מדינת ישראל, שחזר על עצמו כמה וכמה פעמים. הוא כתב את הספר "ששת הימים", "כל הדרך" – האוטוביוגרפיה שלו, "מעם לועז בראשית" ועוד כהנה וכהנה. איך אמר עליו הנשיא סאדאת, בגלל שהוא דיבר ערבית שוטפת ותרם תרומה נכבדה להסכם השלום עם מצרים? העם המצרי התאהב ביצחק נבון. את זה אמר הנשיא סאדאת. וכל פעם שאני עולה לכאן ומביא – שקלתי אולי לתת את זה לאופוזיציה – את החוק להנצחת זכרו של הנשיא יצחק נבון, אני נכשל. על מה? לא ביקשתי להקים מרכז. לא ביקשתי כלום. חוק להנצחת זכרו של הנשיא נבון שאולי יעלה איזה 2 מיליון שקלים בשנה. אז אני לא מתכוון לרדת מזה, חבריי. גם במושב הזה אני אגיש את הצעת החוק להנצחת זכרו של יצחק נבון, ואני מצפה מהצד הזה, מהאנשים עם הלב, להצביע בעד החוק להנצחת הנשיא יצחק נבון, כי הוא ראוי. אין כאן עניין מפלגתי. אין. האיש פשוט ראוי. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת. חבר הכנסת אבי מעוז? חבר הכנסת מעוז, רצית לדבר, נרשמת לדבר. בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, יישר רוח למציעים חבר הכנסת שלום דנינו וחבר הכנסת מאיר כהן, ידידיי. יישר כוח. חבר הכנסת מיקי לוי, אני מוכן להצביע בעד ההצעה להנציח את הנשיא יצחק נבון. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, בממשלה הקודמת נלחמנו יחד כתף-אל-כתף, סיעות האופוזיציה דאז ואנוכי, כנגד הניסיונות הבלתי-פוסקים של הממשלה הכושלת של בנט ולפיד להפוך את מדינת ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה. כאשר נפלה הממשלה ההיא, בשעה טובה - - << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> מעולם לא חשבנו על זה. זה רק הראש הקודח שלך. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> - - ולאחר הבחירות, היה ברור לכולנו, וזה נאמר שוב ושוב, שאנחנו מתכוונים במהלך כהונת הממשלה הנוכחית לתקן את נזקי הממשלה ההיא ולשמר ולחזק את זהותה היהודית של המדינה. אבל שנתיים וחצי עברו מאז הקמת הממשלה, ולצערי הרב, בנושא החשוב כל כך של הזהות היהודית של המדינה, נראה לפעמים כאילו הממשלה הקודמת טרם סיימה את כהונתה: תוכני מערכת החינוך; השפעת קרנות זרות ומדינות זרות על חינוך ילדי ישראל; חוסר השקיפות להורים; העוול לתלמודי התורה הלאומיים; הערכים שמובילים את מערכת המשפט; השפעות הפרוגרס על צה"ל; הקוד האתי הצה"לי, שטרם תוקן; מגבלות הפרקליטות הצבאית על פעולות ועוד ועוד. משהבנתי שהממשלה הנוכחית לא מממשת, וכפי הנראה גם לא ממש מתכוונת לממש, את תפקידה המרכזי – לתקן את נזקי הממשלה הקודמת, לחזק את זהותה היהודית של המדינה ולהכריע את המאבק בין תפיסת המדינה היהודית לתפיסת מדינת כל אזרחיה – פרשתי מהקואליציה. חשבתי לתומי שהממשלה מבינה שהגיע הזמן לחזק באופן ברור את הזהות היהודית של המדינה ולשם כך היא קיבלה את המנדט מהעם. לצערי התברר שלא. אבל אינני משלים עם המצב הרע הזה. העם דורש זהות יהודית ברורה. הגיע הזמן למלא את הייעוד שלשמו נבחרנו. הגיע הזמן להפסיק לפחד ולחשוש מהמיעוט הקולני בעל הנוכחות הלא-פרופורציונלית לגודלו האמיתי בתקשורת ובפקידות הבינונית והבכירה במערכות הציבוריות השונות. הגיע הזמן לשמור ולחזק את הזהות היהודית של מדינת ישראל, והגיע הזמן להכריע שמדינת ישראל איננה, ובעזרת השם לעולם לא תהיה, מדינת כל אזרחיה, אלא אך ורק מדינה יהודית. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת אבי מעוז. חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח. אם כך, חבר הכנסת דנינו, אתה רוצה לסכם לפני שנעבור להצבעה או שפשוט נעבור להצבעה? אם כך, חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם. נעבור להצבעה על הצעת חוק המרכז להנצחת זכרו של דוד לוי, התשפ"ה–2025, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין הצעת חוק המרכז להנצחת זכרו של דוד לוי, התשפ"ה–2025, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 13, אפס מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק המרכז להנצחת זכרו של דוד לוי, התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 20) (תשלום מופחת), התשפ"ה–2025 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1841).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 20) (תשלום מופחת), התשפ"ה–2025, לקריאה ראשונה. אני מזמין את שר העלייה אופיר סופר להציג את הצעת החוק. בבקשה. << דובר >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << דובר >> שלום, אדוני היושב-ראש. אקרא את הדברים בשם השר אלי כהן. אבקש להעלות היום הצעת חוק אשר תאפשר לתקן עיוות מוסרי וחברתי. מטרת החוק המוצע היא לאפשר לשר האנרגיה, בהתייעצות עם שר הרווחה ובהסכמת שר האוצר, להגדיל את ההטבה בצריכת חשמל גם לגמלאים מקבלי הבטחת הכנסה, בדומה לסמכות שכבר קיימת לגבי אוכלוסיות נזקקות אחרות. כיום החוק קובע לגמלאים אלו הנחה של 50% עד 400 קוט"ש בחודש, ואינו מאפשר שינוי או הגדלה של הטבה זו, מה שיוצר מצב בלתי שוויוני כלפי אוכלוסיות אחרות, שיכולות לקבל הנחות גדולות יותר לפי שיקול דעת השר. התיקון מבקש לתקן אפליה זו ולאפשר גמישות בקביעת ההטבות גם עבור אוכלוסייה זו. אני קורא לחבריי חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק החשובה הזו. תיקון זה בא לתקן את חוסר הצדק. לא ייתכן שאותם אנשים שעליהם החוק נועד להגן יהיו דווקא היחידים שלא ניתן להיטיב איתם יותר. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לשר סופר. כעת נעבור לדיון אישי. השאלה היא אם יש פה בכלל אנשים שנרשמו. מישהו רוצה לדבר? אקרא בשמות. אם לא, פשוט נעבור. חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – מוותרת או שאת רוצה לדבר? בבקשה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ערב חידוש הלחימה ברצועת עזה, אנו עדים לקריאות מצד פעילי מחאה ועמותות שמאל המשדלות לאי-התייצבות לשירות מילואים וסירוב פקודה. קריאות אלו, חמורות מאין כמותן, נשמעות בזמן שחיילינו עומדים על משמר הארץ ונלחמים על קיומנו – ואני אימא לשני מילואימניקים – ובזמן שחטופינו עדיין מוחזקים בידי המרצחים. אני כאן כדי להבהיר לכל אותם שורפי אסמים: זה לא יעבוד לכם. העם לא איתכם. 102% גיוס של שלושת חטיבות המילואים הראשונות מכל קצוות הקשת של החברה הישראלית, דתיים וחילונים, ימין ושמאל, מרכז ופריפריה, מוכיחים בדיוק את ההפך ומפזרים את מסך העשן שאתם מתעקשים לקבע. אתם יודעים מי כן איתכם? החמאס. ארגון הטרור המתועב מחכך את ידיו בהנאה למשמע הקריאות הללו. כל קריאה לסירוב, כל פוסט ברשתות החברתיות, כל ציוץ מסית, מבטא ניסיון נואש לזרוע פירוד בתוכנו ומשמש כנשק האולטימטיבי עבור האויבים שלנו. חבריי חברי הכנסת, איפה הגבול עובר? איך זה יכול להיות שעד שעה זו לא נשמעות קריאות גינוי כלפי האמירות הללו מכל חלקי הבית הזה? מדובר בפגיעה גלויה וברורה במאמץ המלחמתי. האם זו הדמוקרטיה שעליה אנו רוצים להגן? במלחמה על הבית שלנו, על העתיד שלנו, על הזכות שלנו לחיות כאן בביטחון, אחדות שורות היא לא מותרות, היא הכרח קיומי. הרי כל בר-דעת מכיר בכך שאין שום סיבה שהחמאס ישחרר חטוף אחד כל זמן שהקוראים לסרבנות חוגגים את חגיגת ההסתה האנרכיסטית שלהם. אנו קוראים מכאן למערכות האכיפה: שקט הוא רפש. כל זמן שלא תשימו את ידכם על אותם מסיתים ותמצו עימם את הדין, אנחנו נותנים דרור להמרדה מבית ולחיזוק תודעת האויב בזמן מלחמת הקיום שלנו. אפס סובלנות למסיתים. אפס סובלנות לקוראי הסירוב. אפס סובלנות לאלו המבקשים להחליש את כוחנו בשעה גורלית זו. אני מבקשת לשלוח מכאן חיזוק למשרתי המילואים ולבני משפחותיהם, על יסוד אמונתם בצדקת הדרך, על ההכרה בחשיבות של השמירה על המדינה שלנו, על החיילים שלנו, על התושבים שלנו, על העם שלנו, ולהתעלם מרעשי הרקע. הגיע הזמן להראות לעם ישראל שהמדינה לא תעמוד מנגד כשמנסים לחתור תחת זכותה וחובתה להגן על אזרחיה. תודה רבה לכם, חיילי מדינת ישראל, החיילים האמיצים והקדושים. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת שטרית. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, בבקשה. בבקשה, שלוש דקות, גברתי. << דובר >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר >> מתוך כתב האישום נגד אייל יפה, שביצע מעשה מגונה בלוחמת מג"ב בזמן שהיא מפנה הפגנה. ציטוט: הנאשם התקרב "לעברה של השוטרת א', הצמיד את פלג גופו התחתון לאחוריה ובעודה רכונה לעבר המפגין שעל הקרקע, דחף אותה הנאשם בתנועות אגן פעם אחר פעם במטרה להכשיל אותה בתפקידה, כשהוא עושה זאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני עד שנהדף מהמקום על ידי שוטרת אחרת שהבחינה במעשיו". זאת אומרת בחורה הצעירה, לוחמת מג"ב, מפנה הפגנה. קפלניסט סוטה וחולה בראשו, שמחביא בבית שלו נשק, מתחכך בה מאחור לעיני כל עד כדי כך ששוטרת אחרת נחלצת להגנתה כדי שהחברה שלה לא תושפל בצורה פומבית, שאני לא יכולה לחשוב כאישה על סיטואציה יותר מבזה ומקטינה מזאת. הינה מה שהיה לשר הביטחון לשעבר ולרמטכ"ל לשעבר, מר בוגי יעלון, לומר על כתב האישום הזה: ההחלטה להעמיד לדין את סגן אלוף אילן יפה בגין הטרדה מינית של שוטרת היא תעודת עניות למערכת אכיפת החוק – תעודת עניות, הוא מוסיף, מדאיגה, כן? ואז הוא מקנח בזה שאסור ששיקולים פוליטיים – כי להתחכך בבחורה צעירה, גבר מבוגר וחולה בראשו וסוטה, שחושב שהמדינה היא של אבא שלו ושלוחמת מג"ב היא תת-אדם בשבילו, כי היא לא מהאליטה שלו, ומתחכך בה בצורה מגונה. אם הוא מקבל על זה כתב אישום, מה המסקנה של שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר? משטרת ישראל וגורמי אכיפת החוק מהווים עוד סיבה להפלת ממשלת המשיחיים. אני רוצה להגיד לכם משהו. האנשים האלה, שמציבים את עצמם כאליטה – כי ברור לי ולכם שבוגי יעלון לא ייגרר עכשיו לאולפנים, ובוגי יעלון לא יצטרך לתת הסברים בפאנלים של הערוצים, שהם סמל הליברליזם, וסמל הפמיניזם, וסמל הפרוגרסיביות. לא לא לא לא. עליהן מותר, על נשים ימניות, על נשים מזרחיות, ואני יכולה להגיד עליי. יצאתי בגילוי אותנטי שהאלוף לשעבר גדי שמני – מאיפה הם מביאים את כל האנשים האלה, האלימים האלה, המיזוגיניים האלה? ולמה דווקא הם פעם אחר פעם מגיעים לטופ של מערכת הביטחון? למה? האלוף בדימוס גדי שמני בא לתקוף אותי. יש לי שני עדים שיצאו פומבית ואמרו: אם אנחנו לא היינו שם, זה היה נגמר בתקיפה אלימה. היינו צריכים לחצוץ בין חברת הכנסת לבינו כשהוא רץ לעברה במבט מטורף בעיניים. לחצוץ. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לסיכום, בבקשה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם יודעים מה התקשורת עשתה עם זה? שמה אותי במצעד הטרלול, את הקורבן, את האישה, במצעד הטרלול, ואותו הביאו לפרש, כי הוא קיבל פרס על זה שהוא תקף אישה. משפט אחרון. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אחרון. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> שמאל קפלניסטי, שלא תעזו לדבר לא על החטופים, לא על נשים, לא על להט"בים, לא על שוויון ולא על דמוקרטיה. שום דבר לא מעניין את המגזר החולה, החולה שלכם, רק ביבי. אתם חולים, ואני כאישה מזרחית פמיניסטית אשקף את הצביעות שלכם כל עוד נפשי בי. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, אתה רוצה לדבר? מוותר. חבר הכנסת אושר שקלים; חברת הכנסת פנינה תמנו. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> ברוכה הבאה למועדון. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> ברוכה הבאה? אני הקמתי אותו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר'ה, חמש דקות לא הספיקו לכן? חמש דקות. אלו שתי דקות מעבר לזמן כבר. תודה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, יבגני, נשמה, יבגני, תבין, רק - - - << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת שטרית. תודה. חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. חבר הכנסת בועז ביסמוט, אתה אחרון הדוברים. בבקשה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> שים לב מי נמצא במליאה. באמת, שים לב, אנחנו, המטורללות, שבכל שבוע זוכות להיות במצעד המטורללים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה, אדוני. אדוני, שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תרשה לי קודם כול משהו אישי, לברך אותך, אדוני היושב-ראש, על השדולה היום שכינסת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> זה אירוע, זו לא שדולה. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> זה אירוע, אני מסכים איתך, תודה על התיקון. זה אירוע, ולאירוע הזה יש חשיבות גדולה מאוד, כי הוא גם מסמן ומשליך לגבי היום. זה היה אירוע לציון 80 שנה לניצחון על הנאצים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> תאריך – גם בזה יש מחלוקת, 8 או 9, אתה יודע את זה יפה, 8 במאי, אבל לא לזה ניכנס. אנחנו יודעים היסטוריה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני עוצר אותך שנייה. אני עוצר אותך. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> בבקשה אדוני. בבקשה כבודו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אין מחלוקת לגבי החוק. כאן בבית הזה הוכן חוק – אני מייצג את ישראל ביתנו, למרות שכרגע אני בכיסא היו"ר. מפלגת ישראל ביתנו הובילה את החוק, הקואליציה דאז הצביעה בעד החוק. הסוגיה הזאת עלתה כבר אז, ב-2016, תחילת 2017, מהו היום של הניצחון. הרי בעלות הברית במערב - - << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> 8, 9 – יש על זה ויכוח. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> - - 8; ברית המועצות – 9. ואז ניגשו ושאלו את האנשים שמייצגים את רוב הווטרנים; נכון לעכשיו זה פחות, כי נשארו למעלה מ-100 וטרנים, כפי שנאמר היום. שאלו: מהו היום שחשוב לכם, 8 במאי או 9 במאי? התשובה הייתה חד-משמעית 9 במאי, ולכן מי שיזם את החוק אז, חברי עודד פורר, הלך עם הווטרנים. הם אמרו לו: אין אצלנו מחלוקת, 9 במאי הוא היום שתמיד היה מצוין בו יום הניצחון. אני חייב להגיד לך בנימה אישית מאוד כואבת שבעקבות המלחמה באוקראינה הנושא הזה נכנס למחלוקת, כי מה שקורה היום באוקראינה – הם מציינים ב-8 במאי, קרוב למערב, וברוסיה ממשיכים לציין ב-9 במאי. אבל אם אתה שואל את הווטרנים כאן בארץ, אלה שנשארו, 9 במאי זה היום, ובחוק – אנחנו מצייתים לחוק – כתוב 9 במאי, זה יום הניצחון. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> על זה בדיוק אני רוצה לדבר, שיש דבר יחיד שאין עליו מחלוקת, היסטוריה - - - << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> הינה, עצרתי לך את הזמן. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> הכול טוב. הכול טוב. אמרת דברים מעניינים, כרגיל. אבל יש היסטוריה ויש עובדות. 02:41 ב-1945, אנחנו בחודש מאי, כמובן, המקום הוא העיר ריימס בצרפת, מזרח צרפת, והגרמנים כמובן נכנעים, וטוב שכך. ולמה אני אומר את זה? נכון, יש מחלוקת, ברית המועצות, המערב, 8, 9; לא על זה אני רוצה לדבר. דווקא על מה שראינו היום בכנסת, וזה משליך לגבי עם ישראל. ראינו את הקהל הנפלא שהזמנת היום, ראיתי אנשים אדירים. ראינו גם וטרנים, היו שם שניים – יבגני, כמוך, ומיכאל, שני גיבורים סביב גיל 100 אני חושב. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בני 99 ו-100. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> ומה יש שם? יש שם זיכרון קולקטיבי, יש שם את המילה ניצחון, ויש שם את האחדות שראינו, האחדות שמובילה לניצחון. אני חושב שמהאירוע שאתה כינסת היום הבוקר אנחנו צריכים ללמוד הרבה. וכמובן יש אקטואליה, זה רק לפני כמה שעות, ועברו כמה שעות, וגיבורינו – טייסינו, לוחמינו – מגיעים מאוד מאוד רחוק. ראינו את התקיפות בתימן; לא נרחיב את הדיבור, נחכה לפרטים נוספים. רק נגיד שכאשר תוקפים אותנו, אנחנו מגיבים, תקפת – חטפת, וחטפת בגדול. כמובן שזה לא סוף פסוק. הצטערתי מאוד – אני תמיד מחפש את מה שמאחד, את המכנה המשותף. ציער אותי לראות שיש כאלה שביקרו את ראש הממשלה, אפרופו חברת הכנסת גלית דיסטל. היו כאלה שאמרו: ראש הממשלה שיקר. הוא אמר שהוא הולך לשיחות ובעצם הוא הלך לקריה. אז יש לי משהו להגיד לך: לא רק שהוא לא שיקר, ככה מדברים לאויב. זו השפה במזרח התיכון. ככה מדברים עם החות'ים. אתה פשוט משמיד את החות'ים. ואם תרשה לי בנימה אישית, אדוני היושב-ראש, שנינו עיתונאים לשעבר, דווקא השתלבנו לא רע בעולם החדש הזה. כעיתונאי ב-2010, וגם הרבה לפני, ביקרתי בתימן, אני מכיר היטב. ראיתי את החות'ים ב-2010 שם בצפון בעיר סעדה. היו צריכים להוציא משם את היהודים, כי הם אנטישמים גדולים; לא רק אנטי-ישראלים, גם אנטי-יהודים. ראיתי את היהודים האחרונים שעוד נשארו שם והוציאו אותם לכיוון הבירה וגם לעיר ריידה הסמוכה. למה אני מספר לך את זה? כי אפשרו – אלו היו כנופיות – אפשרו להם פשוט להשתלט על אחוזים ניכרים מתימן. אני מכיר היטב את שדה התעופה הזה, וטוב מאוד שישראל מגיבה, רק שדבר אחד יהיה ברור: זה לא סוף פסוק. יש לנו שבע חזיתות. העולם, או אלה שתוקפים אותנו, מבינים היטב שאנחנו לא נשקוט עד שבדיוק כמו שני הווטרנים שראינו בבוקר – הם לא הפסיקו עד שהם לא ניצחו. ומילה אחרונה. התחלתי איתם, אני אסכם איתם. תמיד אומרים שהיהודי, עד שקמה מדינת ישראל, כאשר תקפו אותו, הוא ברח. הבוקר ראינו אנשים שלא רק שלא ברחו – הצטרפו לצבא האדום. חצי מיליון היו שם; למעלה מ-180,000 או 150,000 נהרגו במלחמה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 200,000 בצבא האדום ועוד 30,000 ומשהו - - - << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> 80,000 נלקחו בשבי, והם היו יהודים שבויים בידי הנאצים, אבל הם ישבו שם הבוקר כמנצחים, וככה גם אנחנו נהיה. הם ניצחו כיהודים, הם ינצחו כישראלים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת בועז ביסמוט. כמובן, בנימה אישית, אני מודה לך על זה שבאת ונאמת ואכן התרשמת מהאירוע. אני גם אגלה שאתה חובב היסטוריה. אתה גם חובב מלחמות, ואתה גם יודע, אתה יכול לספר פה להרבה אנשים בבית הזה את ההיסטוריה, גם של מלחמת העולם הראשונה וגם השנייה. מי שרוצה, תבקרו בחדר של בועז ביסמוט, תגלו הרבה דברים מעניינים שקשורים להיסטוריה. זה בסדר שאני גיליתי פה סודות? רבותיי, אנחנו סיימנו עם הדיון האישי. השר רוצה לסכם? איפה השר? אנחנו לא נסכם? איפה השר? אני שואל איפה השר כי אין שר באולם, אז לפחות נקרא לשר, ואז אנחנו נעבור להצבעה. אני שאלתי, הפרוטוקול מחייב, התקנון מחייב נוכחות השר, אז מתפקידי לשאול איפה נמצא השר. אבל זה בסדר. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 20) (תשלום מופחת), התשפ"ה–2025, בקריאה הראשונה. נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 20) (תשלום מופחת), התשפ"ה–2025 לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – שמונה, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 20) (תשלום מופחת), התשפ"ה–2025 אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לפני שנעבור לנושא הבא – הודעה לסגנית המזכיר, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, יצחק קרויזר, טטיאנה מזרסקי, עופר כסיף ודן אילוז בנושא: המחסור ברופאים במערכת הבריאות ובפרט בפריפריה ובהתמחויות מסוימות, והתוכנית לפתרון תקועה. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לסגנית המזכיר. << הצח >> הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 4 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2025 << הצח >> [מס' מ/1807; דברי הכנסת, חוב' ו', ישיבה 227; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 4 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2025, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, להציג את הצעת החוק. בבקשה. << דובר >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אתה יודע מה? עוד לפני שאני מציג את החוק, אני רוצה לברך אותך ואת סיעתך על ההישג הפרלמנטרי הכביר שלכם מהיום. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתה יודע שבתור מנהל הישיבה, אני מנוע מלהתייחס לנושאים פוליטיים של הסיעה, אבל אני אשתדל בכל זאת להגיב. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא, לא. בסדר, אין בעיה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, זה החטא שהרבה סגנים חוטאים בו. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> בסדר, אני רק אגיד על ההישג הפרלמנטרי הכביר בזכות חברתך לסיעה, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, שבאה היום לוועדת החוקה. אתה יודע, אני חשבתי: ימין מימין לימין, חבר'ה אידיאולוגיים. היא באה היום לוועדה. העלינו הצעת הכרזה שתימנע ממחבלים טרוריסטים לצאת לבתי המשפט, לסכן סוהרים, להבריח מסרים פנימה, מסרים החוצה. מחבלים, מחבלים, מה שנקרא הארד קור, לא ליד. והיא באה. ואני אגיד לך את האמת, היה לי ברור לחלוטין. היחידי עד כה בתולדות הוועדה שבא והצביע נגד הדבר הזה – לדעתי, אפילו חברי הכנסת הערבים מתביישים להצביע נגד הדבר הזה. הם לא באים – היחיד היה עופר כסיף. היחיד. הוא, עוד אין לו בושה. ועכשיו הצטרפה לסטטיסטיקה המכובדת הזו של אנשים שרוצים שמחבלים יסתובבו פה בפוסטות בכבישי ישראל ויסכנו סוהרים, יבריחו כלי נשק, יפגעו בסוהרים, מחבלים מורשעים – הצטרפה לסטטיסטיקה המכובדת הזו של עופר כסיף גם יוליה מלינובסקי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רגע, אני עוצר אותך. תן לי. עד עכשיו אמרת מחמאה. אז אני הבנתי את הציניות שלך. את תחילת דבריך לא הבנתי, כי אני כן יודע - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני אף פעם לא מדבר בציניות. אני בכלל לא יודע מה זה ציניות, חבר הכנסת יבגני סובה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת רוטמן, שאלת אותי אישית, אז אני אומר לך אישית. אנחנו אכן פעלנו בשיתוף פעולה בחלק - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> נכון, ולכן מאוד הופתעתי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, אתה הפתעת אותי כרגע בדבריך שאני לא הבנתי מההתחלה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> תראה, החיים מלאים הפתעות. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אוקיי, אז אני מציע שחברת הכנסת יוליה מלינובסקי תגיב לך. אתה מכיר אותה היטב. היא תגיב לך גם באופן אישי, כי לא הבנתי את תוכן דבריך מלכתחילה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אין בעיה. אז אני אומר לך, היא הגיבה. אני אחדד לך, היא הגיבה. למה לדבר תיאוריות? היא הגיבה, ואני שמח שאמרת את זה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אם כך, מה הבעיה? זה לא נפל. זה נפל? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> נפל, נפל. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> מה אתה אומר? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> עכשיו אני אחדד לך, כי היא הגיבה. היא הגיבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> למה? חשבת שאנחנו חלק מהקואליציה, חבר הכנסת רוטמן? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא, חס ושלום. חשבתי שבנושא מחבלים וטרור אין קואליציה ואין אופוזיציה, אבל גיליתי שאתם בקואליציה עם עופר כסיף; לא איתנו, עם עופר כסיף. זה בסדר. הוא היחיד עד כה שהצביע נגד הדבר הזה. היחיד שכשהוא נכנס אליי לוועדה בנושא של ביטחון וטרור, אני יודע שאני צריך לקרוא לעוד מישהו כדי להצביע נגד. היחיד – עופר כסיף. נוסיף לרשימה גם את יוליה מלינובסקי. זה בסדר גמור. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת רוטמן, שנייה, שנייה. חבר הכנסת, תן לי לפני שאתה ממשיך. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא, אמרת שצריך לראות מה היא מגיבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רגע, שנייה. תכף תקרא. חבר הכנסת רוטמן, אבל מאחר והחוק הזה הוא האחרון בסדר- היום, כשנסיים להצביע, אנחנו נרד מהשידור ואנחנו נדבר. אני לא אהיה מנוע מלהתייחס לדברים שאתה מציג נגדי. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אין שום בעיה. אני רק רוצה להקריא לך כותרת מדוברות הכנסת, חלילה לא שלי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תעשה מה שאתה חושב. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> דוברות הכנסת: "ברגע האחרון נפלה ההצבעה בוועדת החוקה על הארכה בפעם ה-20" – זו לא הארכה ראשונה, פעם 20 שמצביעים – "של ההכרזה על הגבלה ביטחונית לפיה דיונים של אסירים ועצורים ביטחוניים מתקיימים ככלל ב-VC ולא בנוכחות פיזית. "המשמעות: ההוראה תפקע הלילה בחצות, וממחר בבוקר, יצטרך שב"ס לחזור להוביל אסירים ביטחוניים לדיונים בבימ"ש, לאחר שבשנה וחצי האחרונות מאז נכנסה הוראת השעה לתוקפה, חלה הגבלה כמעט גורפת על הבאתם לדיונים בשל הסיכון הביטחוני, וכלל הדיונים בעניינם נערכו בהיוועדות חזותית. ההצבעה נפלה לאחר שיו"ר הוועדה ח"כ שמחה רוטמן הצביע בעד ההארכה וח"כ יוליה מלינובסקי התנגדה". מה אני אמרתי? אני אמרתי: "הודות להצבעת ישראל ביתנו, ממחר אסירים ביטחוניים יובאו לבתי המשפט, על כל הסיכון הביטחוני לסוהרים ובהעברת מסרים באולמות המשפט". מה אמרה יוליה מלינובסקי? בצאתה מהדיון אמרה חברת הכנסת מלינובסקי – ציטוט: "אם הממשלה טוענת שאנחנו במצב חירום, שתתחיל מהשרים, שיפסיקו לטייל בחו"ל, יקצצו משרדים מיותרים, יפסיקו להתנהל פוליטית במלחמה ולעודד השתמטות. לצערי המצב לא כזה, ולכן אין צורך בשום צווי חירום". ידע הציבור בישראל שלדעתה של יוליה מלינובסקי אין יותר טרור ואסירים ביטחוניים במדינה. היא ועופר כסיף חושבים שאין צורך. עכשיו הכול בסדר. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> מה עם שאר חברי הוועדה? אתה הזכרת רק את - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> רק שנינו היינו שם. אתה יודע למה? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אז מפה זה מתחיל. אבל רק שניכם מתוך הוועדה, אתה מבין? איפה שאר חברי הוועדה? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אתה יודע למה? זו הפעם ה-20 שהחוק הזה מאושר בוועדה. מעולם – למעט כאשר עופר כסיף נכנס לחדר הוועדה – לא היה גורם אחד מהאופוזיציה, לא ממפלגת העבודה, לא מיש עתיד, לא מאף מפלגת אופוזיציה, שהעז לסכן חיי סוהרים. לא חשבתי לרגע שישראל ביתנו, מפלגת הימין על מלא - - - << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> האם אדוני רומז שהוא נרדם בשמירה? לא? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא, לא. אני שמרתי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> כי אתה יושב-ראש הוועדה. היית צריך לחזות את הדבר האפשרי הזה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני, את האחריות שלי, אדוני היושב-ראש - - << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> נתחיל מהאחריות שלך כיו"ר הוועדה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - אני אטפל בה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> יפה, אלה דברים חשובים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני ערב לאזרחי ישראל שלמרות חוסר האחריות והמשחקים הפוליטיים על ביטחונם של סוהרים שחברת הכנסת יוליה מלינובסקי מישראל ביתנו הפגינה היום, אני אדאג להם. אופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה, נמצא פה ואנחנו נדאג להם. אופיר כץ פה נמצא, יושב-ראש הקואליציה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אחרי המליאה נסדר. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אחרי המליאה אנחנו נעשה רביזיה. אנחנו נגייס במיוחד, נגיד לכולם. צריך לגייס שלושה חברי ועדה. בדרך כלל מספיק אחד. צריך שלושה: אחד שיהיה רוב, אחד כנגד עופר כסיף ואחד כנגד יוליה מלינובסקי, זה הכול. אז זה יעבור, הכול בסדר. אנחנו נדאג לאזרחי מדינת ישראל, אנחנו נדאג לביטחונה של מדינת ישראל, אנחנו נדאג לסוהרים האמיצים שלנו, ואתם תעשו כרצונכם. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> רק שלא ייפול - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> נעבור עכשיו להצגת החוק. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה והקריאה השלישית את הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 4 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2025. הצעה זו פוצלה מהצעת חוק ממשלתית – הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 9) (צו עיכוב הליכים זמני בהליך לאישור הסדר חוב), התשפ"ה–2024. החלק שפוצל, שאותו מוצע לאשר כעת, מאריך לתקופה קצרה הוראת שעה שמאפשרת לחייבים לבקש צו שיפוטי לעיכוב הליכים לצורך גיבוש הסדר חוב. הוראת השעה נחקקה בתקופת הקורונה, הוארכה מאז מעת לעת, ופקעה ביום 17 במרץ 2025. מוצע להאריך את הוראת השעה בפרק זמן קצר, עד ליום 31 ביולי 2025, ולאפשר לשר המשפטים, באישור ועדת החוקה, להאריך אותה לתקופה של עד שישה חודשים נוספים. ההארכה המוצעת נועדה לאפשר לוועדת החוקה ללבן את הסדר הקבע שהממשלה מציעה בתיקון מס' 9 לחוק בנושא עיכוב ההליכים. אציין שהצעת החוק חלה בהקשר הזה רטרואקטיבית, זאת אומרת, ברגע שהיא תעבור, יהיה רצף מהמועד שבו פקעה ב-17 במרץ עד 31 ביולי 2025, כדי לא לפגוע בהליכים תלויים ועומדים. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות רשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. ואולי בגלל שיוליה לא פה, אז החלטות לטובת מדינת ישראל יעברו פה פה אחד. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. אתה פשוט מחייב לתת הודעות אישיות לישיבה הבאה, שתתקיים מחר. אבל אי-אפשר, התקנון לא מאפשר את זה. אבל כל כך הרבה דברים אמרת, שזה בטוח מחייב הודעה אישית. תודה לחבר הכנסת רוטמן. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות רשות דיבור. חבר הכנסת לוי, אתה לא רוצה? אז אנחנו נוותר. אם כך, אף אחד לא רוצה. אין פה – שאר האנשים לא רשומים פה. אם כך, מאחר שאין הסתייגויות ואין בקשות רשות דיבור, נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 4 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2025, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–2 – 9 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – תשעה, אפס מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. אנחנו עוברים כעת להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 4 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 9 נגד – אין נמנעים – אין חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 4 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2025, נתקבל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – תשעה, אפס מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 4 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2025, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי ט' באייר התשפ"ה, 7 במאי 2025, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:40. << סיום >>