דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ה ישיבה רפ"ד הישיבה המאתיים-ושמונים-וארבע של הכנסת העשרים-וחמש יום שלישי, ט"ו באייר התשפ"ה (13 במאי 2025) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 4 נאומים בני דקה 4 משה אבוטבול (ש"ס): 4 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 5 אבי מעוז (נעם): 6 משה טור פז (יש עתיד): 6 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 7 סימון דוידסון (יש עתיד): 8 צגה מלקו (הליכוד): 8 ציון יום ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית 9 היו"ר אמיר אוחנה: 9 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 9 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 12 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 13 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 15 משה רוט (יהדות התורה): 17 עמית הלוי (הליכוד): 18 אבי מעוז (נעם): 21 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 22 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 30 גלעד קריב (העבודה): 34 סימון מושיאשוילי (ש"ס): 36 שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: 39 הצעת חוק זכויות מבצעים ומשדרים (תיקון מס' 10), התשפ"ה–2025 40 יוסף טייב (ש"ס): 40 אבי מעוז (נעם): 42 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 43 הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון מס' 13), התשפ"ה–2025 45 סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: 45 אבי מעוז (נעם): 46 הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 39), התשפ"ה–2025 48 אברהם בצלאל (בשם ועדת הכלכלה): 48 אביחי אברהם בוארון (הליכוד): 51 הודעות ועדת הכנסת 52 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 53 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר, שלום גם לאורחינו ביציע. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום שלישי, ט"ו באייר התשפ"ה, 13 במאי 2025. זהו גם היום ה-585 למלחמה, שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים שבהם 58 מאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם מביטות עלינו כאן ממעל, עודם נמצאים בשבי, ואנחנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט, בעקבות הצעה דחופה לסדר-היום של חברי הכנסת סימון מושיאשוילי, ואליד אלהואשלה, משה טור פז, אפרת רייטן מרום, יוסף עטאונה ויבגני סובה בנושא: ירידה חדה בממוצע ציוני התלמידים בישראל במתמטיקה ובמדעים. תודה. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד כעת, בבקשה. אם כן, חבר הכנסת משה אבוטבול יהיה ראשון הנואמים, בבקשה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה. השבוע, אם ירצה השם, ביום חמישי ושישי יעלו המוני רבבות עמך בית ישראל להר מירון לכבוד הילולת רבי שמעון בר יוחאי, זכותו יגן עלינו, אמן. רציתי לעורר את העולים הנכבדים ולהתריע נגד חלוקת חוברות תורניות, שלאחר מכן הן מתגוללות בביזיון רב במירון. לבאים למירון מחולקים כבר בתחנות האוטובוסים כתבי קודש, עלונים, שירונים עם פיוטי בר יוחאי, ולאחר מכן אותם דפי קודש מפוזרים על הרצפה, ולצערנו גם דורכים עליהם בלי לשים לב. לכן, גדולי הרבנים יצאו בקריאה להימנע מחלוקת חומרים תורניים, בפרט חומרים המכילים את שמות הקודש. לחגיגה הזו שותפים גם קופות חולים וספקי תקשורת, שמעברו של דף הפרסום שלהם יש תכנים רוחניים, המתגוללים על הרצפה. אנא שימו לב, כבדו את דברי התורה ומנעו את בזיון הקודש הנורא. אני מאחל לכולם נסיעה טובה. ראוי הוא, רבי שמעון, שזכינו – מה שלא זכינו בו בשנים קודמות – לפקוד השנה את ציונו. כאן המקום להודות לכל הפועלים והמסייעים להילולה, ובראשם גם כן ליושב-ראש התנועה הרב אריה דרעי, לשר הדתות הרב מלכיאלי, לכל הארגונים היקרים שפעלו להצלחת ההילולה הגדולה בתבל, וגם להזכיר את מכתבו של מרן הראשון לציון, הגאון הרב יצחק יוסף, שאליו הצטרפו גדולי התורה, הקורא להקדים או לאחר את העלייה לאתרא קדישא החל מיום חמישי ועד סיום ליל שישי ולאחר השבת במשך השבוע. בקול הקורא נכתב: דוחק הזמן והשעה של ערב שבת קודש עלול לגרום למכשלות רבות, והוא תיקון המביא לידי קלקול, כאשר רבים משלומי אמוני בית ישראל יימצאו בטלטולי הדרך סמוך לשבת, וגם גורמים הממונים על ההסדר במירון ייאלצו חלילה להגיע לכדי חילול שבת", חס וחלילה "ממש, על מנת להבטיח את שלום באי ההילולה". אשר על כן, ראוי ונכון שאותם הנוהגים לפקוד את ציון התנא הקדוש לעלות מליל שישי ועד סיום ליל שישי, ולאחר השבת במשך ימי השבוע, כדי לא להגיע לחילול השבת. אלה הם דבריהם של הראשון לציון וגדולי התורה. ובעזרת השם נזכה יחד כולנו שזכות הצדיק תעמוד לעם ישראל, אמן ואמן. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת אבוטבול. הדובר הבא הוא חבר הכנסת עופר כסיף. אחריו – חבר הכנסת אבי מעוז. בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, בואו נראה שאני זוכר איך לדבר למיקרופון. השקנו היום בכנסת את השדולה לקידום מדריכי ומדריכות השיקום, אנשי מקצוע המגיעים מתוך שליחות לאדם ולחברה בכלל, ולמוחלשים ביותר שבה – מתמודדי נפש, בעלי מוגבלויות וכדומה – בפרט. מה הם מקבלים בתמורה מהמדינה? זלזול, שכר חרפה וייבוש תקציבי. נהוג לומר שעשייה חברתית היא עבודת קודש, אבל מה דינה של עבודת קודש שאין בצידה שכר מצווה – בעיקר בימים הקשים האלה? לפי מבקר המדינה, קרוב למיליון איש יזדקקו לטיפול נפשי בעקבות זוועות עזה. הפקרת מדריכי השיקום משמעה גם הפקרתם שלהם. פרופ' איתמר גרוטו הוסיף לפני יומיים, שלא פחות מ-30% מהציבור סובלים מתסמינים של פוסט-טראומה. מטרת השדולה לקדם פתרון הולם למעמדם של מדריכי השיקום, ובכך גם לתת מענה ראוי למתמודדי הנפש והגוף לגווניהם, המגיע להם בזכות ולא בחסד. ואני קורא פה לכל חברי הכנסת להצטרף לשדולה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת כסיף. כעת חבר הכנסת אבי מעוז, אחריו – חבר הכנסת משה טור פז. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. להלן דברים שכתבה אשת מילואימניק: "אני מרב לוגר, אשתו של דביר, ששירת כבר קרוב ל-300 יום במהלך המלחמה - - - עכשיו הגיע סבב מילואים נוסף, ולראשונה אנחנו לא משתתפים בו - - - לא חשבתי לרגע למנוע ממנו ללכת, אבל המצב הוא שהמפקדים החליטו - - - שצריך בכל מחיר לצרף נשים לפלוגת הלוחמים. עבור דביר ועבורי זו חציית קו אדום ודריסת הערכים שלנו" כשומרי מצוות, "הוא לא מוכן בשום פנים להיות חלק מפלוגה כזאת"; "דביר הוא חובש קרבי. כיום חסרים המון חובשים - - - אבל המציאות היא שמוכנים לוותר על לוחמים דתיים רק בשביל קידום אג'נדות פרוגרסיביות של שילוב נשים בתוך פלוגת לוחמים שמלאה בדתיים". סוף ציטוט. אחר כך תספרו לנו שהצבא ערוך ומוכן לגיוס החרדים. אני טוען שהצבא ערוך ורוצה לגייס חרדים, אבל בעיקר בשביל מטרה אחת, והיא חינוך מחדש של הציבור החרדי. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. כעת חבר הכנסת משה טור פז. אחריו אחרונת הדוברות שנרשמו – חברת הכנסת לימור סון הר מלך. אתה רוצה להירשם? נרשום גם אותך? נרשום. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מספר הגברים החרדים חייבי הגיוס יעמוד בשנה הקרובה על 91,500. בהיעדר הסדר פטור חוקי חלות עליהם הוראות החוק – נוהלי צה"ל – הן ביחס לתהליכי הגיוס והן ביחס לאכיפה במקרה של אי-התייצבות והשתמטות. לרשות צה"ל עומדים כלי אכיפה רבים, ממעצר ואיסור יציאה מהארץ ועד העמדה לדין משמעתי ולדין פלילי. חשוב שהצבא יפרסם את מדיניות האכיפה שתינקט כלפי המשתמטים, וראוי שהיא תהיה שוויונית, ולא תיצור אפליה בין מלש"בים חרדים לבין מלש"בים מקרב יתר האוכלוסיות החייבות בגיוס, כמו גם בתוך אוכלוסיית המלש"בים החרדים. אני סבור שדווקא בימים אלה, דווקא כשתופי המלחמה נשמעים שוב, עריק הוא עריק, וצריך לטפל בכל אדם באופן שוויוני, על מנת שלא תהיה איפה ואיפה בין דם לדם בישראל. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. וכעת חברת הכנסת לימור סון הר מלך. אחריה – חבר הכנסת סימון דוידסון. בבקשה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בחודש האחרון נחשפנו כולנו להתנהלות הפלילית, הביזיונית והמסוכנת של החטיבה האנטי-יהודית בשב"כ. בהקלטות שנחשפו לציבור נשמע ראש השב"כ היהודי – ראש החטיבה האנטי-יהודית – מדבר בגלוי בלי להתבלבל על כך שאין צורך בראיות, אין צורך בהוכחות, רק לעצור: תעצרו אותם כמה שיותר, שישבו עם עכברים, הוא אומר, אנחנו תמיד בעד לעצור אותם. כך, במילים האלה. זו לא אכיפת החוק, זו תפירת תיקים בגרסה ממלכתית. ואם זה לא מספיק, הרי שמדובר באותה חטיבה שבימים הראשונים אחרי 7 באוקטובר, כאשר עם ישראל כולו היה מרוסק, כאשר המחבלים עוד הסתובבו בשטח ישראל, הם עסקו ביהודים, במתיישבים; ניסו להבין האם הם, חס וחלילה, מתחמשים, האם הם מגינים על עצמם. כשהחמאס הסתובב חופשי השב"כ רדף אחרי יהודים. גוף כזה, כמו החטיבה האנטי-יהודית בשב"כ, לא ראוי להמשיך להתקיים אפילו לא לרגע אחד נוסף. אני ניצבת כאן היום אחרי שנתיים שבהן צעקתי את זה מעל כל במה, שנתיים שבהן הם העזו לקרוא לי "תומכת טרור" ובעוד שמות גנאי רק כי סירבתי לשתף פעולה עם המנגנון החולה, שכיוון את כל כוחו נגד הציבור החלוצי והנפלא של עם ישראל. היום, כשיש הקלטות שמאששות כל מילה שצעקתי, אני לא שמחה, אני כואבת. אני שואלת: איך נתנו לזה להימשך כל כך הרבה זמן? ההשעיה הזמנית של ראש החטיבה זה טיוח. ההתנהלות הזו לא באה ממנו, היא באה מהראש, והראש חולה. הוא צריך ללכת הביתה. וכמובן שיש לפרק את החטיבה האנטי-יהודית בשב"כ לא מחר – היום, עכשיו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חבר הכנסת סימון דוידסון, ואחריו – חברת הכנסת צגה מלקו. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אדבר על נושא אחר לגמרי. הגיע הקיץ, גורם המוות מספר שלוש בתמותת ילדים ונוער עד גיל 18 הוא מקורות המים – בריכות השחייה, חופי הים. בכל שנה טובעים למוות בין 70 ל-80 אנשים וילדים. יש עוד אלפי מקרים של טביעות שאתם לא שומעים עליהם, ואנשים כמעט הולכים לעולמם ומצילים אותם ברגע האחרון. אני קורא להורים שיבינו דבר אחד: חייכם וחיי הילדים שלכם בידיים שלכם; לשמור עליהם, להסתכל עליהם, לא לתת להם להסתובב לבד אם הם לא יודעים לשחות, וללכת לחופים מוכרזים, היכן שיש מציל. 98% ממקרי הטביעה בים זה היכן שאין מציל. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. אחרונת הדוברות לשלב זה, חברת הכנסת צגה מלקו. בבקשה. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בסוף שבוע שעבר הגעתי לרחובות לניחום אבלים. חייל, מילואימניק, דניאל, יוצא אתיופיה, נהרג במשימתו. בני העדה התקבצו שם. כל אחד סיפר על השירות הצבאי שלו כשבאו לנחם את המשפחה. רובם בפעם השישית נקראו לשרת במילואים. מה שאפשר היה לראות זה את הגאווה והשמחה לשרת את המדינה היקרה. עם כל מה שקורה לנו במלחמה הארורה הזאת, ואיבדנו את מיטב בנינו ואחינו, אבל עדיין המוטיבציה, הרצון לשרת את מדינתנו, כל כך גבוהים. עם ישראל, כשאנחנו מסתכלים, הרצון שלו הוא לשמור על המדינה שלו. איך התגייסו. נשותיהם – שפגשתי אותן – לפעמים מספרות שיותר מ-400 ימים בני זוגן במלחמה הארורה הזאת. עם כל זה גם מחזיקים את הבית, את הילדים, את המשפחה. היה לי כבוד לראות את זה ולשמוע. אני הרגשתי גאווה, באמת. עם ישראל חי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה, גברתי. << נושא >> ציון יום ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית << נושא >> << דובר >> היו"ר אמיר אוחנה: << דובר >> הנושא הבא על סדר-היום הוא ציון יום ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית. חברות וחברי הכנסת, ראשי הנציגויות הזרות בישראל, Honorable ambassadors, מזכיר הכנסת עו"ד דן מרזוק, ראשי ארגונים הפועלים למען שורדי השואה, the representatives of the March of Life organization, that honor us with their presence in the plenary session, thank you all for your support, friendship and solidarity, מכובדיי כולם, אנו מתכנסים היום כדי לציין 80 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית, אותו רגע היסטורי שבו הובס המשטר האפל והאכזרי ביותר בתולדות האנושות. גורלם הנורא של ששת מיליוני אחיותינו ואחינו שהושמדו בשואה על ידי הנאצים ועוזריהם ושל רבבות ששרדו את התופת במחנות, במסתור ובמחבוא, ילווה את עמנו ואת מדינתנו לעד וינחה אותנו בפועלנו. בייחוד ביום הזה אני מבקש להעלות על נס את היהודים שלחמו בגבורה בנאצים. הם עשו זאת בגטאות, ביערות ובצבאות בעלות הברית. כמיליון וחצי יהודים לחמו לא רק באויב הנאצי אלא גם לעיתים באנטישמיות של מפקדיהם וחבריהם לנשק. רבים מהם זכו לעיטורי עוז וגבורה על פועלם, אך מרבים אחרים נשללה ההוקרה רק בשל יהדותם. בשם הכנסת, אני מבקש להודות לווטרנים שלנו על שלחמו למען עמם, העם היהודי, בשעתו הקשה ביותר, ולהוקיר את זכרם של אלה שנפלו ולא זכו לראות את הניצחון. צאצאיכם הם שנלחמים כעת בממשיכי דרכם של הנאצים, בחמאס בעזה, וכמוכם, גם הם ינצחו את האויב ובעזרת השם ישיבו את אחיותינו ואחינו החטופים למשפחותיהם. תודה שהארתם ועודכם מאירים לנו את הדרך עד לניצחון. אני מתכבד להזמין כעת את הדובר הבא, חבר הכנסת יבגני סובה. בבקשה. עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הסגל הדיפלומטי, מכובדיי כולם, אנחנו מציינים את היום הזה מתוקף החוק שחוקק כאן, בבית הזה, בזכות חברי חבר הכנסת עודד פורר, ב-2017. אני עוד לא הייתי בכנסת אבל סיעת ישראל ביתנו קידמה את החקיקה. על פי החוק אנחנו מציינים את היום הזה, המיוחד, בימי שלישי. יום שלישי זה לא היום הכי פורה בכנסת, לכן אני מראש מסביר לכל הנוכחים באולם לא להתייחס לאולם הריק. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אבל זו לא הכמות, זו האיכות, כמובן. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בדיוק. אולי אדוני ישקול בעתיד להעביר את הימים האלה לימים שבהם הכנסת תוססת ויש חברי כנסת ושרים שנמצאים באולם. אני חושב שדווקא היום הזה הוא מאוד חשוב, כי אם לא היה היום הזה, אני לא בטוח שהכנסת בכלל הייתה קיימת, ואני גם לא בטוח שעם ישראל היה קיים, אם לא הניצחון הזה ב-9 במאי 1945. 80 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית, 80 שנה לניצחון של העולם הנאור על החושך, 80 שנה לסיום השואה, הטרגדיה הכי נוראית בתולדות עמנו. כאשר אנחנו מדברים על הניצחון הזה יש לזכור את הניצחון הזה בשלושה מישורים: המישור הראשון זה המישור הלאומי שלנו, של העם היהודי – הזיכרון של הגבורה היהודית. אני ממליץ בחום לכולכם, לכל המכובדים, לבקר במוזיאון הלוחם היהודי, שנמצא בלטרון. המוזיאון הזה בעצם מסמל את הגבורה היהודית ומספר את סיפורם של למעלה ממיליון וחצי חיילים יהודים בצבאות הברית. 250,000 יהודים נפלו בצבאות של הקואליציה, 500,000 חיילים לחמו בצבא האדום של ברית המועצות, ושם היו 300 גנרלים יהודים, למעלה מ-150 יהודים קיבלו את העיטור הכי גבוה, גיבור ברית המועצות. 500,000 לחמו בצבא האמריקאי, ושם היו רק שלושה גנרלים יהודים. זה ההבדל. מצד אחד בצבא האמריקאי היה חופש דת, שמרו על הכשרות ועל המנהגים, בניגוד למה שהיה בברית המועצות, שם כולם היו אזרחים סובייטים שווים, אבל דווקא בצבא האדום היו 300 גנרלים שפיקדו על הלוחמים בשדה הקרב, ובהחלט זו גאווה. אחד מהם, דרך אגב, הוא סבי, קרסנוב אלכסנדר, שהיה קצין בצבא האדום, שנלחם, שלוש פעמים נפצע ואפילו זכה לעלות למדינת ישראל ב-1996 ונפטר בגיל מבוגר יחסית ב-2009, כאשר הוא בן 93 במותו. עליו אני מספר, כי בעצם גדלתי על הסיפורים שלו. גדלתי כילד בברית המועצות על סיפורי הגבורה. אני מאוד שמח שהוא מסמל מבחינתי גבורה יהודית, כמו שמסמל גם אביו של אביגדור ליברמן, שגם לחם. יחד עם הסיעה היינו ביום שישי, ב-9 במאי, במוזיאון הלוחם היהודי. אני בהחלט ממליץ לכולכם להגיע למוזיאון הזה, ובאמת למלא את המידע החסר הזה, הכל-כך חסר לכולנו, בשביל לדעת שלא רק היה מרד בגטו ורשה – זה חלק מהנרטיב – לא רק היו פרטיזנים, אלא מיליון וחצי חיילים יהודים לחמו בגבורה. המישור השני שאני רוצה להתייחס אליו זה המישור המדיני. המלחמה ההיא, לפני 80 שנה, הוכיחה שכאשר אין לך מדינה, העם שלך בסכנת קיום, וזה מה שראינו בשואה. לא הייתה מדינת ישראל, לעם היהודי לא הייתה מדינה, ולכן בעלי הברית קודם העדיפו להכריע את הנאצים ואחר כך להציל את היהודים. זאת גם סוגיה היסטורית, וראוי שהרבה היסטוריונים ייתנו על זה את הדעת: מה היה קורה אם בעלות הברית היו מפציצות את אושוויץ ב-1942, ולא כפי שקרה, שהצבא האדום שחרר את אושוויץ ב-1945? אגב, הקצין הראשון שנכנס למחנה אושוויץ היה קצין יהודי. זאת גם סגירת מעגל: קצין סובייטי שהוא יהודי נכנס לאושוויץ ובעצם שחרר את היהודים ושם קץ לכל הזוועות שהיו במחנה הזה. אני חושב שגם היום אנחנו צריכים ללמוד את השיעור הזה: קודם כול צריך להציל את היהודים, ואחר כך להכריע את האויב. אפרופו, 58 מאחינו ואחיותינו עדיין נמצאים בשבי של חמאס בעזה, ולכן כולנו צריכים קודם כול לשחרר אותם, ואחר כך להכריע את האויבים. יש, אדוני היושב-ראש, יותר מדי סופרלטיבים בימינו: נאצים חדשים, לא נאצים חדשים; איפה נלחמים, איך נלחמים. אני חושב שהזוועות שראינו ב-7 באוקטובר בהחלט מתקרבות לזוועות של השואה. כמו שאמרתי, היום יש מדינה חזקה ולא הייתה סכנה קיומית, למרות הזוועות. הסכנה הקיומית היחידה שכרגע מרחפת מעלינו היא רק איום הגרעין האיראני. זאת באמת סכנה קיומית, וגם על זה אנחנו כמדינה – כמדינת ישראל אחרי 80 שנה מהשואה – נצטרך לתת את הדעת. אני חושב שכאן בבית הזה כולנו מאוחדים בנושא הזה. אין פה קואליציה ואופוזיציה, אין פה מחלוקת. מי שמאיים עלינו ומי שמנסה להגיע לפצצת אטום, אנחנו צריכים להיות בטוחים שפצצת האטום תהיה נגדנו. הפצצה הזאת תהיה נגדנו, אם, חלילה, האויבים שלנו ישיגו אותה. המישור האחרון, ובזה אסיים, אדוני היושב-ראש, זה המישור המוסרי, הייתי אומר כך. לפני שלוש שנים, כאן בבית הזה, עמדתי על הדוכן ואמרתי – אני אסיים בדקה – שליבי כואב מאוד לראות את מה שקורה באירופה בעקבות המלחמה; שהמדינות שהביסו את הנאצים בעצם נלחמות היום אחת בשנייה. אמרתי אז, לפני שלוש שנים, שזאת פגיעה בזיכרון של סבי. הוא נולד באוקראינה, אבל כל החיים חי במוסקבה, ברוסיה, ואני אומר היום בצער רב שכעבור שלוש שנים עדיין יש שפיכות דמים באירופה. כולי תקווה ואני מתפלל שהמלחמה הזאת תסתיים. אני חושב שמדינת ישראל תמיד תסייע ככל שניתן, ואני מאוד מקווה שהאיום הזה, שכרגע הוא איום באירופה, ייעלם כמה שיותר מהר. זה הלקח שכולנו צריכים ללמוד. גם כאן, אני מקווה מאוד שהמלחמה תסתיים בהכרעה, ושהחטופים שלנו ישובו. שוב, אני ממליץ לכולכם להגיע למוזיאון הלוחם היהודי ולראות את ההיסטוריה של עמנו. וכמו שאומרים ברוסית (אומר ברוסית: יום הניצחון שמח). תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת סובה. כעת, חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה, גברתי. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביום הזה שבו אנו מציינים את כניעת גרמניה הנאצית ואת סיום המלחמה הרצחנית בתולדות האנושות, אני נזכרת בדבריו של משה רבנו אחרי המלחמה בעמלק: "כי יד על כֵּס יָהּ מלחמה לה' בעמלק מִדֹּר דֹּר". בכל דור ודור יקום עמלק חדש ובכל דור ודור הקדוש ברוך הוא יילחם בו. חברים יקרים, עלינו לזכור שניתן להביס את הרוע המוחלט. אסור לנו לפייס אותו, לא להכיל אותו, לא להסביר אותו, אלא להכות בו, לשבור אותו, לעקור אותו מהשורש. כמו שנעשה בגרמניה: לא רק באמצעות הפצצות וטנקים, אלא על ידי החינוך, חשיפת הזוועות, המערכת המשפטית, המוזיאונים, ובעיקר ההכרה הפומבית והחינוכית בכך שמדובר היה באידאולוגיה שטנית. דווקא ביום הזה, אל מול הזיכרון של ניצחון העולם את הרשע, אנחנו מחויבים לומר גם לעצמנו דבר מה פשוט אך עמוק – אפשר לנצח. לא תיאורטית, לא במובן של הישרדות, אלא באמת בניצחון מלא, גלוי לעין כול. אני יודעת, רבים מרגישים אחרת. רואים את הכאב, את המחירים, את המבוכה, את חוסר האמונה בצדקת הדרך, ומתייאשים. מדברים על ניהול סיכונים במקום על הכרעה; על הכלה במקום על גבורה; אבל עם שאין בו חזון לניצחון יאבד גם את הרצון לחיים. לכן, אנחנו מוכרחים להרים את ראשינו ולהזכיר: הניצחון איננו חלום רחוק, הוא יעד בר-השגה; לא רק משום שאויבינו חלשים, אלא משום שאנחנו צודקים; לא מתוך יוהרה אלא מתוך תודעת שליחות עמוקה. חבריי, האנטישמיות לא נעלמה מן העולם, היא רק לבשה פנים חדשות. אם בעבר ניסו להשמיד אותנו בגזים, היום עושים זאת ברקטות; אם בעבר קראו לנו תתי-אדם, היום קוראים לנו מדינת אפרטהייד; אם בעבר נשלחנו לגטאות, היום מאשימים אותנו שאנחנו כובשים בארצנו. זאת אותה שנאה, רק בתחפושת. אנחנו חיים בדור שיש בו שפלות מוסרית, שמתקשה לומר את האמת, שיש רע גמור ושיש מאבק בין טוב לרע. אבל ביום הזה אנחנו נדרשים להזכיר לעצמנו ולעולם כולו שיש אמת ויש שקר, יש חושך ויש אור, ויש לכולנו אחריות מוסרית לבחור צד. העולם החופשי ניצח את גרמניה לא בגלל כוחותיו הצבאיים, אלא מפני שהוא האמין, לפחות אז, שיש אמת מוחלטת, שיש ערכים שלא מתפשרים עליהם. אנחנו מוכרחים לשוב אל האמת הזאת, וזאת גם משימה שלנו היום כאן, בארץ ישראל: להכות את הרוע, לא לרחם עליו; לעקור את האידאולוגיה של הרצח, לא להכיל אותה. להבהיר שדין חמאס כדין הנאצים; דין האחים המוסלמים כדין האס-אס. לא מסבירים, לא מתנצלים אלא נלחמים ומנצחים. עם ישראל חי. לא רק ששרדנו את היטלר ואת השואה האיומה, אלא חזרנו לארצנו; נלחמים בה כל שעל, מקימים משפחות, לומדים תורה, מיישבים את כולה, לא מתוך נקמה אלא מתוך אמונה, מתוך ייעוד. לכן ביום הזה אני מצדיעה ללוחמי בעלות הברית שניצחו את הרוע אז, ומתחייבת שגם אנחנו נילחם במלוא העוז ברוע החדש ולעולם לא נשכח: כשם שהובס הרייך השלישי, כך יובס כל אויב שקם עלינו. בסיום דבריי חשוב לי להגיד לעם ישראל: אנחנו ננצח. הניצחון יבוא כשנפסיק לפחד לומר את האמת ונפסיק לחשוש מהתגובה בעולם. הניצחון יבוא כשנבין שמדינת ישראל היא לא עוד מדינה אלא שליחות, אחריות, בשורה ותקווה לדורות. זה יהיה הניצחון הגדול באמת. לאחר ש-58 חטופינו ישובו, מי לביתם ומי לקבורת ישראל, ולאחר שננצח את המלחמה, נשיב לעולם את האמונה בטוב, נזכיר לו מהו האור, ומתוך כך גם מהו החושך. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. תודה למכובדים, אבל אנחנו לא מוחאים כפיים בכנסת. אנחנו מעריכים את ההערכה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת אלון שוסטר. עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אורחים, אורחות נכבדים ונכבדות, הסגל הדיפלומטי, שגרירים נכבדים, ניצולי שואה, אזרחי מדינת ישראל. היום הוא היום ה-585 ל-7 באוקטובר, ואנחנו מתפללים לשובם של 58 חטופים שנמצאים בשבי הנורא בידי חמאס. היום אנחנו מציינים בכנסת את הניצחון על גרמניה הנאצית. השנה חגגנו 80 שנים לא רק של ניצחון צבאי, אלא של ניצחון רוח האדם על האופל, הזוועות והשנאה. בשנת 1924 קיבלה המפלגה הנאצית ייצוג ברייכסטאג, הפרלמנט הגרמני – רק 14 נבחרים. במערכת הבחירות בשנת 1930, הראשונה לאחר פרוץ המשבר הכלכלי הבין-לאומי, הנאצים זכו במפתיע ל-18.3% מן הקולות, וקיבלו 107 נבחרים ברייכסטאג. ביולי 1932, עם 230 נבחרים, היו הנאצים לסיעה הגדולה ביותר ולכוח פוליטי דומיננטי בגרמניה. כיבוש השלטון התבצע, אם כן, באורח דמוקרטי. נשיא גרמניה פאול הינדנבורג הטיל על היטלר את הרכבת הממשלה, וב-30 בינואר 1933 הגיע היטלר לכס השלטון. בשנות השלושים של המאה ה-20 התגוררו בגרמניה כחצי מיליון יהודים, פחות מ-1% – 0.8% – מכלל האוכלוסייה. רובם ראו את עצמם פטריוטים נאמנים ומחוברים בשפתם ובתרבותם אל אורח החיים הגרמני. רבים מהם הצטיינו במדע, בספורט, באומנות, והיו יזמים מצליחים בענפי משק שונים בגרמניה. 24% מהאזרחים הגרמנים בפרס נובל היו ממוצא יהודי. עם זאת, המרת דת, נישואים מעורבים וירידה בריבוי הטבעי הניעו רבים בגרמניה ומחוצה לה להאמין שהיהודים עתידים להיעלם כליל מגרמניה. עם עליית אדולף היטלר לשלטון בגרמניה, ב-1933, הייתה האנטישמיות הגזענית למדיניות ולאידיאולוגיה הרשמית של המשטר הגרמני. ב-1938 התחולל בגרמניה מסע מאורגן של הרס בתי הכנסת, מעצרים המוניים, הרס וביזה של עסקים בבעלות יהודית ורישום שיטתי של נכסים יהודיים, במטרה להפקיע אותם מאוחר יותר. לצד יהודים נרדפו גם בני קבוצות אחרות, כגון צוענים, להט"בים וחולי נפש, שנחשבו לאויבי הרייך. אני מדגישה שהנאצים הגיעו לשלטון באופן דמוקרטי לחלוטין, וציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית מחזק אותנו ומוכיח שיש תקווה: תקווה שהצדק יתגבר על הרוע; תקווה שמנהיגים פוליטיים וחברתיים לא יישארו אדישים היום, ויזהו את מקור הרוע היום, ולא ייתנו לו לגיטימציה. היסטוריה היא סיפור שאנחנו מספרים, מעבירים את המידע מדור לדור ומייצרים את הזיכרון הקולקטיבי. אנחנו, אזרחי מדינת ישראל, צריכים לזכור מתי קמה המדינה – המדינה שלנו; מה קרה בעולם לפני ההכרזה על הקמת המדינה. אנחנו חייבים לזכור מי עצר את מכונת ההרס ומי כמעט הצליח לכבוש את העולם. מדינות בעלות הברית התמודדו מול גרמניה ושותפיה. אנחנו חייבים לזכור את מי שהביא את השחרור שעליו התפללו וחפצו יהודים בו יותר מכל. נזכור ולא נשכח את מי שפתח את שערי אושוויץ ומחנות המוות האחרים, ואנחנו אסירי תודה לחיילי הצבא האדום של ברית המועצות – המעצמה הגדולה שקמה ונפלה במאה ה-20; המדינה שהשאירה מורשת וזיכרון על הניצחון של העם הסובייטי על הפשיזם. נזכור את הדגל האדום שהועלה על הגג של הרייכסטאג ב-1 במאי 1945, כסמל ניצחון על השלטון הנאצי ועל הפשיזם שעטף את אירופה. יהודי ברית המועצות מכירים את 9 במאי כיום מיוחד, יום של גאווה, פטריוטיות וגבורה. עבור הניצחון במלחמת המולדת הגדולה שולם מחיר כבד: נהרגו 22 מיליון אזרחי ברית המועצות. היו בהם גם יהודים. בתקופת המלחמה, במלחמת העולם השנייה, כ-1.5 מיליון יהודים נלחמו כחיילים בצבאות מדינות בעלות הברית, וכחצי מיליון יהודים נלחמו בשורות הצבא האדום. כ-300,000 יהודים נפלו בקרבות ונהרגו כגיבורים. אני מסיימת עוד מעט. בילדותי חיכיתי ל-9 במאי. חיכיתי ליום הזה. חיכיתי שסבא שלי ילבש את הז'קט עם עיטורי ההוקרה והמדליות ונצעד ביחד במצעד הניצחון ברחוב הראשי של העיר. חובתנו להזכיר ולזכור את הגבורה של הלוחמים ואת הסבל של האזרחים, ואת המחויבות שלנו להגן על ערכי חירות, צדק וכבוד האדם גם היום. (אומרת ברוסית: יום הניצחון שמח.) << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. חמש דקות לרשותך. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברוכים הבאים, אורחינו ביציע. כולנו זוכרים כל דקה את אחינו החטופים בעזה ומחבקים את משפחות החללים. אדוני היושב-ראש, יום הניצחון של בעלות הברית על גרמניה הנאצית מציין את ערכיה, אומץ ליבה, נחישותה והצלחתה של האנושות במאבקה לחיים ולמוות כנגד אימפריית הרשע הנציונל-סוציאליסטית, ואת סיומן של 12 השנים הנוראות בתולדות האנושות – האנושות שידעה לאחד כוחות מבעד ליריבויות קשות. אנחנו, ואיתנו עשרות אלפי מוקדים ברחבי העולם, מתכנסים השבוע כדי לזכור, להוקיר ולהתחייב. לזכור את למעלה מ-70 מיליון הקורבנות, שמהם כ-50 מיליון אזרחים, ובהם 6 מיליון מבני עמנו. להוקיר את מאות מיליוני החיילים והמפקדים שהתגייסו כדי לשחרר את העולם מציפורני הגזענות והפשיזם המיליטריסטי. בין הלוחמים 1.5 מיליון יהודים שלחמו בצבאות בעלות הברית. משאת נפש וערכים נאצלים אינם די בעת מלחמה ברשע המצויד טכנולוגית, ולכן אנחנו שבים ומתחייבים: כל אימת שהשטן ירים את ראשו האנושי נהיה כאן, שם ובכל מקום כדי להשמיד את יכולותיו ובכדי להביא מזור ללפותים בציפורניו. אכזריותה של המלחמה ההיא לא ידעה גבול. היא לא הייתה רק עימות צבאי, אלא מתקפה ישירה על עצם היופי שבגיוון האנושי, על חופש היצירה, על הכפפת המדע והטכנולוגיה לרווחת האדם באשר הוא. על כך נאבקו הלוחמים, ובשם חזון זה חלמו האזרחים על יקיצה מסיוט הנאציזם ושותפיו. היקף ההרס, מספר הקרבנות והשבר המוסרי שיצרה המלחמה טלטלו את העולם והותירו צלקת עמוקה בתודעה האנושית שהובילה לעידן הנשק הגרעיני. אנחנו, שחונכנו על ברכי הזיכרון, יודעים היטב: רוע לא נעלם. הוא משנה צורה, מחליף סמלים, מדבר שפה אחרת, אבל הוא תמיד מכוון לאותה תוצאה: שלילת אנושיותו של הזולת. וביום הזה אנחנו מזכירים לעצמנו שהמאבק על דמותה של החברה האנושית, על זכויות האדם והלאומים, עדיין לא תם. יש בעולם מחשבות רשע, יש אימפריות של רוע ושנאת האחר. לא הגיע עידן המנוחה והנחלה. מולנו עומדים עדיין אויבים שמכריזים על רצונם להכרית את הישות הציונית. ניאבק בהם בנחישות, בחוכמה ובשיתוף פעולה עם דורשי טובתנו בעולם. אנחנו מצדיעים היום לווטרנים, ללוחמים שהפכו חלק מהכוח שניצח את גרמניה הנאצית. גבורתם הייתה נדבך בתקומתנו. רוחם חייבת להישאר נר לרגלנו. לצד "לעולם לא עוד" המופנה כלפי חוץ, עלינו לומר גם: לא נהיה אדישים, לא נהיה קהי מוסר כלפי נורמות ההתנהגות שלנו כלפי הזר והשונה. בימים שאנחנו עסוקים בפגיעה במבקשי נפשנו, מן הראוי שנפנה מבט על הדרך שבה העולם הדמוקרטי השיב את גרמניה ואת יפן למשפחת העמים בני התרבות. הבסיס היה כניעה ללא תנאי של משטרי הרשע, ובהמשך התגייס העולם בכדי לייצר תוכניות כלכליות, חינוכיות וקהילתיות שאפשרו את דחייתו של דור שמתנגד בכל ישותו לממלכות הרוע הפשיסטיות. מדינת ישראל נאבקת על קיומה מתוך אחריות שלא להיות קורבן, ומתוך מחויבות לנהל את מאבק האיתנים על קיומנו וביטחוננו ברוח מוסרית. ביום הזה, מתוך הכרת תודה עמוקה לגיבורי העבר, נישא תפילה שגם אנחנו בדור הזה נשכיל לשתף פעולה עם בני בריתנו באזור ובעולם, בכדי שתוקמנה על סף ביתנו מסגרות חיים שתעסוקנה ברווחת תושביהן ולא במאבק חורמה בנו. שנזכור את העבר מבלי לוותר על התקווה, ושנבטיח לילדינו ולנכדינו עתיד של חירות, של צדק, של ביטחון ושל שלום. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר. לפני שאזמין את הדובר הבא, אני רוצה להגיד, ואני בטוח שזה יתורגם: חבר הכנסת שוסטר, אתה הזכרת את הווטרנים. לפני שבוע היה לי הכבוד לארגן כנס כאן, בכנסת, יחד עם ארגון פליטי השואה, ויושב-ראש הארגון יהודה דוידוב נמצא כאן באולם. בכנס הזה הוצג נתון שנכון לעכשיו יש עדיין במדינת ישראל 112 ווטרנים שלחמו בצבאות – אני לא יודע כמה מהם בצבא האדום אבל רובם, רובם הם מהצבא האדום. הצעיר ביניהם הוא בן 98. יש כאלה שכבר חצו את גיל 100. אז תדמיינו לכם, האנשים האלה בגיל 100, וחלקם עדיין באים ומשתתפים. שניים מהם השתתפו בכנס בשבוע שעבר כאן, בכנסת – יבגני קוזניצוב ומיכאל רוגובוי, האחד בן 99 והאחד מתקרב לגיל 100. הם זוכרים את המלחמה, הם היו לוחמים, והם היו כאן, בכנסת ישראל. אני מקווה שגם בשנה הבאה יהיו, כמו שאומרים אצלנו – עד 120 לכל הווטרנים שעדיין איתנו. << קריאה >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << קריאה >> הם יישארו איתנו בלב. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בהחלט. אני מזמין את הדובר הבא, חבר הכנסת משה רוט, בבקשה. חמש דקות, אדוני. << דובר >> משה רוט (יהדות התורה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, שר השיכון ידידי הרב גולדקנופ, היום אנחנו מציינים פה, בכנסת, את יום הניצחון של בעלות הברית. זה באמת יום שראוי לתת בו כבוד לכל הלוחמים ולכל אלה שעדיין לוחמים בכל ציר הרשע, בכל מקום בעולם; מלחמה שלצערנו הרב עוד לא הסתיימה. אבל זה גם יום של חשבון לאומי. באותו יום התגלה השבר, השבר בעם ישראל. שישה מיליון יהודים שנרצחו; רובו ככולו של עם התורה, היהודים החרדים – נכחד: מאות אלפי תלמידי ישיבות, מאות אלפי תלמידים ותלמידות נרצחו, ופתאום היה נראה שזהו, חס וחלילה תישכח תורה מישראל. בניסי-ניסים הדברים השתנו. בכוח הרוח של הניצולים הם הקימו משפחות מחדש. אבא שלי, זיכרונו לברכה, שהלילה זה יום הזיכרון שלו, היה כולו בן 16. כל מה שנשאר לו בחיים, לא אבא ולא אימא ולא שום משפחה, זה מספר על היד, 8524. הם הקימו משפחות. וכל משפחה שקמה, זה היה נס, נס בכל המובנים. הינה, יושב פה כבוד השר גולדקנופ. כל משפחת גולדקנופ זה נס. כל משפחת רוט זה נס. יש כאלה אלפי ניסים. אבל כיום, אחרי 80 שנה, אנחנו מסתכלים על עולם התורה, ויש יהודים שלומדים יום-יום את תורתנו הקדושה בארץ, בעולם, מעריכים את התורה וגם משקיעים בלימוד התורה, במיוחד בארץ ישראל. לפני עינינו מתקיימים דברי הנביא: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". כ-90% מתלמידי החכמים, מפוסקי ההלכה, נמצאים בארץ ישראל. מכל העולם מגיעים ללמוד בארץ ישראל, דבר שלא היה כבר 1,500 שנה. זכינו לראות את הדברים האלה במו עינינו. קיום התורה היום – אפשר להגיד שכבר לא חוששים שתישכח תורה מישראל. מתקיימים דבריו של רבי שמעון בר יוחאי, שאמר כך לפני אלפיים שנה. הוא אמר: חס ושלום שתישכח תורה מישראל. אבל עדיין צריכים לעמוד על המשמר. עדיין יש כאלה שבגלל שלא מבינים את מהות הרוח, שזה העיקר אצל העם היהודי, לא מבינים את הערך של תורתנו הקדושה, ופוגעים בו. ולכן אני אומר היום: אשריכם, היהודים היקרים שיש להם שיעור יומי. אשריכם מי שמקדישים את כל יומם ללימוד התורה. אבל במיוחד הכתר מגיע לנשות ישראל, שמחזיקות את כל הדור, שמחזיקות, בכל המובנים, את החינוך של הדור, כדי שיוכלו להמשיך ולהחזיק את תורתנו הקדושה. ועל זה כבר אמר רבי עקיבא: "שלי ושלכם – שלה היא". אנחנו מסתכלים מהצד ורואים את נשות ישראל, שגם כיום יש כאלה שרוצים למנוע מהן זכויות שמגיעות להן, והן ממשיכות בדרך הקדושה והמיוחדת הזאת, כל כך במסירות, ומכינות דור שיהיה ראוי לקבל את משיח צדקנו. אשריכן, אשריכן. מי ייתן ובזכות לומדי התורה, בזכות נשות ישראל, נשים צדקניות, ייתן לנו ה' את הניצחון עם ישראל ללא פגע, ישובו כל החטופים הביתה, ישובו כל הבנים לגבולם בשמחה ובששון, ושנזכה לשלום ושלווה בכל מקום בארץ ובעולם. הלוואי והיום הזה, שנחשב ליום של שמחה, יום שאנחנו מציינים את כפיפות הרשע ואת השבר של הרשע והניצחון של הטוב – הלוואי שנראה את זה במו עינינו, את ניצחון הטוב וגאולת עולם במהרה בימינו, אמן. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת משה רוט. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. חמש דקות. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי לכנסת, Distinguished guests and ambassadors, אזרחי ישראל, אזרחי המדינות המשחררות, בעלות הברית, מדינות ברית-המועצות לשעבר, הווטרנים המכובדים שכאן, ביום הזה, שבו אנו מציינים בכנסת ישראל את יום הניצחון על גרמניה הנאצית, חובתנו לזכור ולהזכיר לא את מי ניצחנו אלא את מה ניצחנו ואיך ניצחנו; היום הזה איננו יום הניצחון על הנאצים אלא יום הניצחון על הנאציזם, על הרעיון הנאצי. לעומת אמירות שנשמעו ועדיין נשמעות גם כאן, בישראל, אפילו בתוך צבא ההגנה לישראל, כאילו אי-אפשר לנצח רעיון, היום הזה הוא עדות ברורה שאפשר גם אפשר לנצח רעיון. היום הזה הוא תזכורת לכולנו שבמלחמת הרעיונות, שהיא שורש להרבה מאוד מלחמות בין עמים ומדינות, אנחנו חייבים ויכולים לעשות הכול למען הניצחון, ולא פחות חשוב – למען שימור הניצחון. אין זו מלחמה עבור דנציג או עבור פולין, אמר וינסטון צ'רצ'יל בנאום המלחמה הגדול שלו בספטמבר 1939. אנו נלחמים, הוא אמר, כדי להציל את העולם כולו ממגפת הרודנות הנאצית. אנו נלחמים כדי להגן על כל מה שהינו קדוש ביותר לאדם. אין זו מלחמה של שליטה או תאוות השתלטות אימפריאלית או רווח חומרי, זוהי מלחמה שבמהותה הפנימית נועדה לבסס על סלעים בלתי ניתנים לערעור את זכויותיו של היחיד. זו מלחמה שנועדה לבסס ולהשיב את קומתו של האדם. זו אכן הייתה מהות המלחמה ההיא – מלחמה על קומתו של האדם, על מהו האדם. זו גם הייתה מהות הניצחון במלחמה ההיא, ניצחון החופש על השעבוד והרודנות; ניצחון הצדק על העוול; ניצחון הטוב על הרע. זו הייתה מלחמה נגד אידיאולוגיה, אבל לא אידיאולוגיה של יחידים באיזו אוניברסיטה, אלא אידיאולוגיה שיש לה מדינה; מדינה שכל-כולה הייתה אך ורק בשירות האידיאולוגיה, שכל כלי המשטר שלה, הכלכלה והחברה, המשפט והאקדמיה, כולם לא היו בשירות האזרחים. הייתה אפס סולידריות או פטריוטיות גם כלפי האזרחים הגרמנים. הכול שועבד לדבר אחד – יישום האידיאולוגיה, השתלטות הגזע הארי העליון על העולם כולו. שלושה מאפיינים, רבותיי, היו לאידיאולוגיה הנאצית – היא הייתה גזענית, טוטליטרית וברברית. אידיאולוגיה עם חזון גזעני, שעל פיו העמים כולם – מהגזעים הנחותים – צריכים להיות משועבדים ומנוצלים על ידי הגזע העליון כביכול, בצד הגזעים כמו היהודים, שראויים להשמדה; אידאולוגיה עם שאיפה טוטליטרית להשתלט על העולם כולו, ובשלב הראשון, שתוכנן בקפידה – על אירופה; אידאולוגיה ברברית, שעל פיה כל המעשים האיומים ביותר היו מותרים, כל הזוועות מוצדקות, אין שום מחסום מוסרי בדרך למימוש הרעיון הנאצי. למה כל כך חשוב להיזכר ולהזכיר היום את הניצחון הזה על האידאולוגיה, על הרעיון? כי גם היום העולם החופשי ניצב מול אידאולוגיה דומה, שגם היא השתלטה על מדינות. לאסלאם הראדיקלי בגרסה השיעית או בגרסה הסונית שלו יש אותם מאפיינים נאציים: הוא גזעני – גזענות שמגדירה שכולם צריכים להיות מוסלמים או לחיות חיי שעבוד וניצול; הוא טוטליטרי, שואף וחותר בפועל להשתלט על העולם כולו; והוא ברברי, ואני לא צריך לתאר כאן את עריפת הראשים, חיתוך גופות של נשים בהיריון, וכל מה שקרה כאן, בארץ ישראל, ב-7 באוקטובר. מה שאולי רבים לא יודעים זה שהברבריות הזו מתרחשת בקרב הזרם הזה, הרדיקלי הזה, כל הזמן ובכל מקום. הניצחון על הרעיון של האסלאם הקיצוני, על האידיאולוגיה שלו הוא המשימה של דורנו. זאת משימה שלנו, של ישראל, של אירופה, שההגירה המוסלמית הביאה איתה ליבשת גם את הרעיון הניאו-נאצי הזה שוב; היא המשימה של ארצות הברית, מעצמת החירות העולמית, והיא גם המשימה של מדינות ברית המועצות לשעבר, המנצחים הגדולים של המלחמה ההיא. למעשה זו חובה של כל אדם מוסרי שחפץ חיים וחירות. אבל כדי לנצח אנחנו צריכים ללמוד עוד דבר מהניצחון ההוא – לא רק את מה מנצחים אלא איך מנצחים. הניצחון המוחלט לא הושג רק בהכרעה הצבאית; היא כמובן הייתה מלאה ומוחלטת, כפי שתואר כאן, היא כללה פירוק מוחלט של הכוח הצבאי והמיליטריזציה של גרמניה, והפסקת כל תעשייה שיכלה לשמש או שיכולה לשמש לייצור צבאי; כל כוח צבאי או מערכת צבאית הושמדו או בוטלו. אבל הדה-מיליטריזציה היה רק חלק מהדבר העיקרי הדרוש לשם ניצחון, והוא דרוש גם היום – דה-נאציפיקציה. לא רק דה-מיליטריזציה, לא רק השמדת הכוח הצבאי, אלא השמדת הרעיון. בעלות הברית מימשו באופן מלא את ההמלצה של המכון לחינוך מחדש מיוני 1945, ואני אצטט: רק רשות כיבוש נוקשה ובלתי מתפשרת לאורך זמן תוכל להוביל את הגרמנים לרוויזיה יסודית של הפילוסופיה הפוליטית שאימצו לאחרונה. לכן, אחרי שהיא מפרטת את המטרות של השמדת הכוחות הצבאיים, קבעה ועידת פוטסדאם מטרות ויעדים להשמדת הרעיון הנאצי: השמדה וביטול של כל מוסדות המשטר והתרבות, המשפט, החינוך, הכול; הקמת מערכות חדשות, שפעלו תחת מחלקות מקומיות, כידוע, בהנחיית מועצת הבקרה של בעלות הברית – וכפי שמצוטט בוועידת פוטסדאם, במטרות, באופן שימנע לעד את השיקום של הנאציזם הגרמני. זה היה נכון אז וזה נכון היום. זה נכון בעזה, זה נכון באיראן, זה נכון בסוריה וזה נכון בתימן. אדוני היושב-ראש, בהקשר הזה צריך לומר, בצער ובכאב: המשא ומתן הישיר שמנהלת בחודש האחרון ארצות הברית עם משטר האייתולות פוגע בזכר הנופלים במלחמה. קבלות הפנים שלהן זוכה א-שרע הטרוריסט מדאעש ואל-קאעידה בבירות אירופה מבזות את היום הזה, את הניצחון ההוא, בדיוק כמו הברית האסטרטגית של רוסיה עם איראן, שמביישת את הווטרנים הגיבורים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לסיום, בבקשה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> מול אימפריית הרשע של דורנו, מול המשטרים הניאו-נאצים של האסלאם הרדיקאלי, אנחנו צריכים ניצחון מוחלט; לא רק ניצחון צבאי, אלא שליטה מלאה, שתוכל להביא לניצחון על הרעיון. אחרת, כמו בעיראק ובאפגניסטאן וכמו שקורה לנו כבר 20 חודשים ברצועת עזה, גם הכוח הצבאי של הרעים יצמח שוב ושוב. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת עמית הלוי. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא. איך פתאום זה קורה? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בגלל שהם התחלפו עם וולדיגר. היא הייתה הבאה. אוקיי, אתה הבא בתור, חבר הכנסת טיבי, בסדר? << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> זה קשור לגרמניה הנאצית. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> זה לא קשור, לא קשור. לא קשור. זה קשור למערכת הממוחשבת. אז, לפני 80 שנה, לא הייתה מערכת ממוחשבת. עכשיו יש. בבקשה, חבר הכנסת מעוז. חמש דקות לרשותך. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, וטרנים ואורחים נכבדים, יום ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית, 80 שנה לניצחון ולא רק להישרדות. בעלות הברית ניצחו את החיה הנאצית מבחינה פיזית. אני רוצה לדבר היום על הניצחון שלנו. אימי, עליה השלום, הריני כפרת משכבה, שהלכה לעולמה לפני שלושה חודשים וחצי, נהגה לומר על כל נכד ונין ובני נינים שנולדו שזה הניצחון האישי שלה על הצורר, יימח שמו וזכרו. אין ספק כי השואה האיומה שפקדה אותנו בראשית המאה הייתה החורבן הגדול והאכזרי בתולדות עם ישראל. במהלך שנות השואה שליש מהעם היהודי נרצח בסקילה, שרפה, הרג, חנק ושאר מיתות אכזריות ומשונות. ילדים נקרעו מהוריהם, משפחות התפרקו, קהילות נכחדו, עיירות שלמות נחרבו. השואה היא הניתוח האלוקי, כפי שהגדיר זאת רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, מהיותר-כואבים שידענו אי פעם; חיתוך עמוק בבשר החי של האומה, שעדיין לא מפסיק לדמם. אולם עלינו לא רק לבכות ולהתאבל על החורבן הגדול אלא גם להתבונן במאורעות, להסיק מסקנות ולהפיק לקחים, וללמוד מוסר השכל לימינו אנו. רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל אמר שהשואה היא חורבן הגלות. הקדוש ברוך הוא עקר אותנו בכוח מארצות הגויים והביא אותנו אל ארץ אבותינו. מדינת ישראל הפורחת והמשגשגת, הלוחמת באויביה והמתעטרת בגיבוריה, היא-היא הניצחון על גרמניה הנאצית, שרק התחיל לפני 80 שנה, אך ממשיך ומתעצם מיום ליום. כל אחד יודע שהתזכורת המרכזית, גם אם הכואבת מאוד, שהשואה הזכירה לנו, היא שאנחנו לא ככל העמים; שאנחנו עם נבחר; שגם אם ננסה בכל הכוח למחוק את הזהות היהודית והלאומית שלנו, היא לא תימחק; גם אם ננסה לחיות כ"גרמנים בני דת משה", יזכירו לנו שלא, יזכירו לנו שאנחנו יהודים ולא גרמנים. בעלות הברית ניצחו את הנאצים. בחסדי השם יתברך זכינו להקים מדינה מפוארת, בעלת הישגים כבירים בכל התחומים, הן בכלכלה, הן בביטחון, הן בפיתוחים טכנולוגיים ועוד. אבל הניצחון שלנו על הנאצים לא יכול להסתכם רק בהישגים האלה, חשובים ככל שיהיו. הניצחון השלם שלנו על הנאצים חייב להיות גם ניצחון ערכי ורוחני. הנאצים הזכירו לנו שאנחנו עם נבחר, שיש לנו זהות מיוחדת שמחברת ומאחדת אותנו ושאין לנו אפשרות לחיות בלעדיה. לצערנו, גם בשמחת תורה התשפ"ד קיבלנו תזכורת כואבת על היותנו עם מיוחד ומאוחד, על כך שלא משנה מאיזה מפלגה אתה ולאיזה קבוצה בעם אתה שייך, בעצם היותך יהודי אתה מהווה מטרה עבור שונאי ישראל, כי אתה מייצג את הדבר שבו הם רוצים להילחם – ערכים, יהדות, מסורת, שם שמיים. לכן, אם חפצים אנו בניצחון מוחץ ושלם על אויבינו, עלינו לשוב לעצמנו בכל המובנים. עלינו לחזור ולבסס במרחב הציבורי של מדינת ישראל את ערכי היהדות והלאום שלנו, עלינו להשתחרר מהתעמולה הפרוגרסיבית הדוגלת במחיקת הזהויות והמנסה למחוק את האומה, את האדם ואת האנושות כולה. הניצחון על החיה הנאצית מבטא ניצחון והצלה ולא רק הישרדות. לצערי הרב, ישנה מגמה בתקופה האחרונה להנדס את המושג "ניצולי שואה" ולהופכו ל"שורדי שואה". יש כאן ניסיון להשכיח את האמונה בבורא עולם, שהוא זה שנותן לנו כוח לעשות חיל, והוא זה שעזר לניצולי השואה לשרוד יום-יום ולצאת מהתופת. ואני אומר, לא. גם להנדסת התודעה הזו לא ניכנע. נמשיך לקרוא למי שהיה בשואה ויצא ממנה "ניצול שואה", כי הוא לא שרד לבד, אלא הוא ניצל על ידי השגחה אלוקית שנתנה לו כוח להינצל. יהי רצון שנשכיל ללמוד את הלקחים הנכונים והמתבקשים מהשואה האיומה, להיות עם אחד ומאוחד סביב ערכי היסוד שלנו, סביב הזהות היהודית של המדינה, הלוא היא מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני, חמש דקות. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה. כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, Distinguished guests, ביום הזה, כמדי שנה, מציינת הכנסת את יום הניצחון על גרמניה הנאצית, אך השנה היא לא שנה רגילה. את סיום המלחמה ההיא והניצחון הצבאי והאידיאולוגי על הנאצים יש לציין, אבל לא לחגוג. אין סיבה לחגיגה במוות המוני, כי אין חגיגות במלחמה – גם כשהיא מסתיימת – שכן בעבור מי שעברו אותה, התופת והטראומה ממשיכות איתם לכל החיים ולא נגמרות עם ההכרזה הרשמית על הכרעת המכונה הנאצית. החיים וחשיבות המאבק בשנאה, בגזענות ובאלימות בכלל – ובשנה הזאת האלימות משתוללת בכל חזית. איך אפשר לעמוד ולדבר על הזוועה שבהכחשת האחר והצורך בהתנגדות להשמדת עם מבפנים ומבחוץ דווקא בשנה הזאת? איך אפשר לזכור ולא לשכוח את החשיבות בהצבת גבולות לכוח בדמוקרטיה ובהכרת מגבלות הכוח דווקא בימים אלה. השנה היא לא שנה רגילה. ההיסטוריה מחייבת אותנו לזכור, ללמוד ולהזכיר שהמאבק בפשיזם, בשנאה, בגזענות ובעליונות אינה פרק סגור וגמור בספרי ההיסטוריה, אלא תמרור אזהרה שמהבהב גם היום; כל יום. כל דור חייב לשאול את עצמו: האם היינו שותקים גם אנו? האם אנו שותקים גם היום? הנאצים לא רק כבשו שטחים וגירשו אנשים, ריכזו והניעו אוכלוסייה – הם ניסו לכבוש את הרעיון של האנושיות. הם שלחו מיליונים, ובהם יהודים, צוענים ומתנגדי משטר, אל כבשני ההשמדה ובורות ההריגה, לא כמעשה טירוף רגעי, אלא כמדיניות סדורה ורצחנית. הנאציזם צמח שם במערב, לא במזרח. המערב, המתפאר בערכים מערביים של זכויות אדם ודמוקרטיות – מערכת שקורסת מול עינינו כל יום וכל שעה. אני אומר את הדברים האלה בנוכחותכם, אורחים מאירופה. שאלתי את צ'אט GPT מה הם ערכי היסוד של נאציזם: 1. גזענות קיצונית; 2. לאומנות קיצונית ומיליטריזם; 3. טוטליטריות; 4. פולחן המנהיג; 5. אנטי-קומוניזם ואנטי-ליברליזם; 6. מיתולוגיזציה של העבר – חיפוש שורשים היסטוריים בדמות הרייך הראשון, הרייך השני והרייך השלישי. הנאציזם הייתה שיטה, והמערכת הזאת, שהלבינה עוולות והפכה את החוק לכלי של חורבן מחייבת את השאלה, ותמיד: מה אנחנו עושים כשכוח משתיק את הצדק? כשהחוק מגבה טיהור אתני והרעבה? כשהפטריוטיות הופכת לדגל של עליונות אתנית או דתית? היום, ממש לנגד עינינו, אנחנו עדים לפקודות שממחישות את הרוע המוסדי שמקבל לגיטימציה. "ריכוז והנעת אוכלוסייה" – ביטוי קשה, הוא מהדהד את הטרמינולוגיה האפלה של משטרים טוטליטריים, הוא מהווה פשע מלחמה ואף מעבר לכך: פשע נגד האנושות. מדובר במדיניות של טרנספר גלוי המצטרפת לשורה ארוכה של פשעי מלחמה מחרידים ומהווה מרכיב בטיהור האתני גם ברצועת עזה. מדיניות שיש המנסים להלבין תחת הכותרת "הגירה מרצון", כאילו היה מדובר ברצון חופשי של פלסטינים ולא ברצונם של סמוטריץ', בן גביר וחבורתו; כאילו שבריחה תחת הפצצות בלתי פוסקות, רעב, הרס וחורבן מוחלט היא עניין של רצון ולא טרנספר או גירוש בכפייה. לצערי יש מי שאף חוגגים זאת. ארגון בשם "עורכי דין למען ישראל" בבריטניה, ובהם עורכי דין מוכרים, שופטים, טען לפני שבוע כי ההרעבה בעזה תורמת לבריאות, כי היא מורידה את שיעור ההשמנה ברצועת עזה. אין גבול לציניות. האמירה הזאת חולנית ומסוכנת, מהדהדת את הסיסמה האיומה והמניפולטיבית שניצבה מעל שערי הגיהינום של אושוויץ: "העבודה משחררת". עולם הפוך. גם כאן, בכנסת ישראל, נאמרו דברים איומים דומים, בגלוי, התומכים בהרעבה, בהרעבת ילדים כמדיניות. רק לפני שבוע, בוועדות הכנסת. שנה וחצי שמגוון רחב של דוברים יהודים, ישראלים, מהדהדים את הסיסמה "אין בלתי מעורבים בעזה". כלומר, כולם מעורבים. כלומר, מותר להרוג וצריך להרוג את כולם. בני מוות. ובכן, ילד הוא ילד הוא ילד. לא פוגעים בילדים, לא פוגעים באזרחים, ובכך מצדיקים הרג המוני של עשרות אלפי אזרחים, ובהם כ-18,000 ילדים וילדות. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אתה משווה את הנאצים לחיילי צה"ל? אתה לא מתבייש? מה היהודים עשו לנאצים? מה היהודים עשו לנאצים? מה היהודים עשו לנאצים, שאתה עושה את ההשוואה הזאת? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת אופיר כץ, תודה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אתה עושה השוואה - - - אחרי מה שאתה עשית פה - - - << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> כל אחד יגיד מה שהוא חושב. הוא לא עשה השוואה. תירגעו. חבר'ה, אני מקשיב בקשב רב. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> 2,172 משפחות שנמחקו מעל פני האדמה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> נא לסכם, בבקשה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> את הניצחון על הנאצים להשוות לחיילי צה"ל? זה מה שאתה עושה? זה מה שאתה חושב? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני משווה אתכם. אני שמעתי עכשיו את הדברים של עמית הלוי - - - << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת טיבי, אני מבקש לא להיכנס לוויכוח, תסיים. יש לך עוד כמה שניות לסיים. נתתי לכולם זמן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברים, אני מבקש לא לעזור לי. תודה. לא ניכנס לוויכוח עכשיו. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אתה נותן לו עוד זמן ומה שהוא עושה פה זה שהוא משווה את הנאצים לחיילי צה"ל. זה מה שהוא עושה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת כץ, תודה. אני מבקש ממך לסיים בעוד כמה שניות. נתתי לכולם זמן מעבר לחמש דקות. נא לסיים, בבקשה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> היהודים עשו משהו לגרמנים? היהודים עשו משהו לגרמנים? היהודים טבחו בגרמנים? אנסו אותם? שחטו אותם? שרפו ילדים? היהודים עשו את זה לגרמנים? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת כץ, יש לנו מספיק דיונים לדון בסוגיה הזאת. אני מבקש לסיים, תודה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הרבה מכם עדים כי הוקעתי את הזוועות בעוטף, ואתם מעודדים את הזוועות בעזה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אתה משווה את חיילי צה"ל לנאצים. זה מה שאתה עושה. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> החמאס - - - << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> טוב, בוא נסכם. חבר הכנסת טיבי, משפט לסיכום. בבקשה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ביום הזה אני שב ומביע את הזדהותי עם כל קורבנות הנאציזם, יהודים ושאינם יהודים. אני בן לעם שגם עבר היסטוריה של הדרה, גירוש וטיהור אתני. כמו שלמדתי מאלבר קאמי: אנחנו לא בני חורין אם יש עוול בעולם. חירותנו לא שלמה אם יש מי שנרמס. לסיום, פרימו לוי, ניצול אושוויץ, ומי שהכיר את הגיהינום מבפנים, על בשרו, כתב: "דבר אחד בלבד נותר לנו לעשות ואנו חייבים בכל כוחנו לנסות לעשותו, משום שזה הדבר היחיד והאחרון שנשאר לנו" – לא להסכים. אתם יכולים לא להסכים, אתם יכולים לסרב ואתם יכולים לתמוך. מה שהופך את הקיום האנושי לחשוב או ההישרדות למשמעותית הוא העובדה שלא משנה באיזה תנאים, בני אדם יכולים לשמור על צלם אנוש גם בתנאים הנוראים ביותר. אפשר וצריך לשמור על צלם אנוש ולהאמין באדם. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> כמו שהחמאס שמר על צלם אנוש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. תודה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> כמו שהחמאס שמר על צלם אנוש, ילדים בני שנתיים ושלוש ששרפו אותם. קשרו אותם ושרפו אותם ואתה משווה - - - << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת כץ, אני מבקש. יש - - - מספיק דברים להתווכח - - - חבר הכנסת כץ, ביום המיוחד הזה, אני מבקש לא לפתוח את הדיון הזה. בבקשה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> מה זה לא לפתוח? זה היה הנאום שלו. זה היה הנאום שלו. הנאום שלו היה שהוא משווה את חיילי צה"ל לחמאס. זה מה שעושה - - - << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתה רוצה לפתוח את זה, אבל לא ביום הזה. תודה רבה. אני קורא אותך לסדר בפעם ראשונה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> הנאום שלו היה שהוא משווה בין חיילי צה"ל לחמאס. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת כץ, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. אתה יו"ר הקואליציה, אני מבקש ממך לא לפתוח את זה. חברת הכנסת וולדיגר, בבקשה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> בושה וחרפה. אין שום פרלמנט בעולם שהיה מאפשר דבר כזה – את מה שהיה כאן עכשיו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בושה וחרפה. תודה רבה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> שום פרלמנט בעולם לא היה מאפשר דבר כזה. << יור >>היו"ר יבגני סובה:<< יור >> חמש דקות. יש לך חמש דקות. אתה תקבל חמש דקות להגיב לדבריו. תודה רבה. יש לך חמש דקות, ואני לא מגביל, אני נותן זמן ביום הזה לכל אחד להגיד את מה שהוא רוצה להגיד. זו זכותו - - - << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לא, הוא לא יכול להגיד מה שהוא רוצה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> זה כוחה של הכנסת. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לא, הוא לא יכול להגיד מה שהוא רוצה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת כץ, תצא, בבקשה, לחמש דקות. תצא, בבקשה, החוצה לחמש דקות. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> הוא לא יכול להגיד מה שהוא רוצה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> צא, בבקשה, לחמש דקות. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> - - - להשוות את חיילי צה"ל לנאצים, ואותי אתה מוציא? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני מוציא אותך לחמש דקות ותחזור לאולם, תודה. בבקשה. חמש דקות ותחזור. תודה רבה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> גם אתה צריך להתבייש שאפשרת נאום כזה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני צריך להתבייש? תצא עכשיו לחמש דקות, תודה רבה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> שאתה יושב פה ונותן לו לתת נאום כזה. תתבייש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני אתבייש? תצא בבקשה לחמש דקות. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אתה צריך להתבייש שאפשרת את זה, כן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בסדר, בסדר, בסדר. תודה. חמש דקות, בבקשה. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, וטרנים יקרים, אזרחי ישראל, צר לי. צר לי, אחמד טיבי, על הדברים שנאמרו פה. פשוט לא ייאמן. הבן שלי יצא למילואים היום, השאיר בן בן חודשיים וחצי, שלא ישן בלילה ולא ביום, עם אשתו, כדי לשמור גם עליך. אני לא מצליחה להבין איך הבית הזה לא רועד כשמישהו עומד פה, חבר כנסת, ומדבר סרה בחיילי צה"ל, שנלחמים ומחרפים את נפשם כדי שאתה תוכל לשבת פה ולחבק את הידיים אחת עם השנייה. זה פשוט לא ייאמן. אין לי מילים לומר את זה, אני חושבת שגם אנחנו – הייתי חברה בוועדת האתיקה – קבענו שוב ושוב שחיילי צה"ל הם מעל הוויכוח הזה ואי-אפשר להאשים אותם. מה שנעשה בעזה – חבל שלא נעשה גרוע יותר. אין בלתי מעורבים. ראינו מה קרה ב-7 באוקטובר. ראיתי אנשים עם קביים, נשים מבוגרות, עם מקל סבא נכנסו, בזזו, רצחו, אנסו – על מה אתה מדבר איתי? רוצים לשמור עליך. דבר כזה לא היה ולא יהיה. הם הנאצים. הם הנאצים. זה פשוט נורא ואיום. אסור להגיד את זה פה, את מה שאמר פה חבר הכנסת אחמד טיבי. חיילי צה"ל הם הטוב הצרוף ביותר, ועושים הכול כדי להגן על חיי אדם במדינת ישראל, בין אם הם ערבים, יהודים, צ'רקסים, לא משנה מה – אבל הם נלחמים בכל אויב. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא דיברתי על חיילי צה"ל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת טיבי, אל תפריע. היה לך מספיק זמן. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> החמאס הם אויב צר ונורא. נאצים, פשוט נאצים. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אני מדבר על ההנהגות. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> עכשיו אני איכנס למה שכתבתי בעצמי. אנחנו מתכנסים היום - - - << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> תבקשי מהבן שלך להיזהר לא להרוג את כל בני המשפחה שלי. ילדים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת טיבי, היה לך זמן, דיברת. עכשיו הזמן שלה. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כן, אני מקווה שהבן שלי יהרוג כל מי שיעמוד בפניו וירצה לחבל במדינת ישראל. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> כולל ילדים. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כולל, כן, אם הם ישלחו ילדים. אם החברים שלך ישתמשו בילדים כמגן אנושי - - << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> כולל ילדים, תגידי. תגידי. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> - - כן, יצטרכו גם להרוג אותם, כי אין ברירה. לפעמים אין ברירה. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> בבקשה. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> כן, החמאס שמשתמש בילדים קטנים כמגן אנושי. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> You heard it? She said: Kill children. She said in the Knesset: Kill children. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> מה לעשות? זו מלחמה. במלחמה יש הרוגים. << קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >> החמאס משתמש בילדים כמגן אנושי, על מה אתה מדבר? על מה אתה מדבר? החמאס משתמש בילדים. הם לא צריכים אותנו, תאמין לי. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני לא מצליחה להבין מה אתה אומר. אם החברים שלך משתמשים בילדים, נשים וטף כמגן אנושי, אין מה לעשות. הקם להורגך השכם להורגו. באמת, מי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים. אנחנו מתכנסים היום לציין את יום הניצחון של בעלות הברית על גרמניה הנאצית. יום שמסמל את נפילתו של הרוע הגדול ביותר שהאנושות ידעה ואת הניצחון של העולם על האפלה, על השנאה, על תעשיית מוות שלא ידעה שובע. עבורנו, העם היהודי, זה איננו רק יום של זיכרון היסטורי. זה יום שמחבר בין העבר להווה, כי אנחנו, יותר מכל עם אחר, יודעים מה קורה כשאין לנו מדינה, כשאין לנו צבא, כשאין לנו יכולת להגן על עצמנו. השואה לא התחילה בגטאות. היא התחילה בהסתה, בהפצת שקרים, בדה-הומניזציה, בהצגתו של העם היהודי כאויב נצחי. כשהשנאה הזו קיבלה צורה של אידיאולוגיה, של מדיניות – העולם שתק, כמו היום. כשהקרונות התגלגלו למחנות, העולם הפנה את מבטו, וכשהאש כילתה קהילות שלמות, העולם איחר להבין. היום, 80 שנה אחרי, יש לנו מדינה, יש לנו צבא, יש לנו את היכולת לעמוד על שלנו ולהשיב מלחמה לרשע. אך אל לנו להיות שאננים, אסור לנו להיות שאננים. כמו אז גם היום אסור לנו להסתמך על אחרים. 7 באוקטובר קרה עכשיו; עלינו להילחם בכל הכוח בחמאס ובכל דומיו, שהם רוע צרוף, הם הרוע הצרוף. ככה אנחנו עושים, ולא נפסיק את שנכחיד אותו, אותם. הזיכרון שאנחנו נושאים איתנו מימי המלחמה ההיא, ובוודאי מ-7 באוקטובר, דורש מאיתנו החלטיות, עקביות, הכרעה. אסור לנו להיכנע לאשליות, כשיש רוע צריך להביס אותו, כשיש רוע אסור להתפשר מולו. דבר נוסף שעלינו לקחת מהיום הזה, יום הניצחון, הוא לא רק תחושת הסכנה, אלא גם האמונה בטוב. הניצחון במלחמת העולם לא היה רק ניצחון צבאי, הוא היה ניצחון מוסרי. הטוב, האמת, מנצחים בסוף, והניצחון הזה, עם כל המחיר האיום שהוא גבה, לימד אותנו שהאור יכול לנצח את החושך; שהטוב יכול לגבור אם רק עומדים יחד באמונה, בנחישות ובאמת. היום אנחנו חלק מהעולם החופשי. אנחנו לא לבד, אבל יותר מכול אנחנו לא חסרי אונים. יש לנו צבא שמגן על העם היהודי, על אזרחי מדינת ישראל. יש לנו חיילים שהם הגבורה בהתגלמותה. יש לנו מדינה שהיא הבית, העוגן, התקווה, ועלינו להשתמש בכל המשאבים האלו ולהילחם באויבינו בכל הכוח עד שנביס אותם. נכון, פקד אותנו אסון. עלינו לבדוק, להסיק מסקנות, לתקן, אבל לא לשרוף ולא להתייאש. יום הניצחון של העם היהודי עוד יגיע. היום שבו כל חטופינו ישובו, שבו עוטף עזה יפרח שוב, וכך גם צפון הארץ ומזרחה, שבו הילדים שלנו ילכו בביטחון, שנוכל לומר: עמדנו מול החושך ולא נשברנו. המשכנו, נלחמנו ומוטטנו לחלוטין את אויבינו. אני רוצה לשתף אתכם ברגע נוסף אישי שלי. חמי נחמן וולדיגר, זיכרונו לברכה, ניצול שואה שנפטר בדיוק ביום השואה בשנה שעברה, זכה רק בשנה זו לשבעה נינים. שבעה נינים חדשים, ארבעה מהם קרויים על שמו. האחרון שבהם הוא נכדי, שזכה להיכנס היום, ממש היום הגעתי מהברית – הוא זכה היום להיכנס בבריתו של אברהם אבינו ושמו נתנאל נחמן. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> מזל טוב. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תודה. נתן לנו האל מתנה נפלאה ונתן לנו את נחמן. זה הניצחון שלנו. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדיי ועמיתיי חברי וחברות הכנסת, אדוני השר, תכננתי לשאת דברים הן כנציג סיעת העבודה ומפלגת הדמוקרטים והן מכוח תפקידי כיושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, אבל איתרע מזלי לעלות אחרי חבר הכנסת אחמד טיבי ואחרי חברת הכנסת מיכל וולדיגר, ואני בוחר לומר: אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי. אוי לי מההשוואות ששמענו, שאין להן מקום, בוודאי ביום שעוסק בניצחון של בעלות הברית על גרמניה הנאצית, ניצחון שבו לעם היהודי הנרדף והמוכה היה חלק חשוב למרות אימי השואה; וכן, אוי לי גם מדברים שנאמרו כאן, שעומדים בסתירה ישירה לערכי המוסר לא רק של מדינת ישראל אלא, לשיטתי, גם של תורת ישראל. צר לי שאזרחים ישראלים צעירים שיושבים איתנו ביציע שמעו גם את ההשוואות הלא-ראויות והלא-מתקבלות על הדעת, שבעיניי פוגעות בזיכרון השואה, ואוי לי שהם שמעו גם אמירות שאני מאוד מקווה שנאמרו בעידנא דרתחא ולא משקפות תפיסת עולם שאומרת - - - << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> משקפות לחלוטין. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> מיכל, אני אומר את דעתי. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> אמרת - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> מיכל, אני אומר את דעתי על הדברים. אוי לי מהאמירות הללו ואוי לי מהאמירות האלה, ולשיטתי רוב בניה ובנותיה - - - << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> ילד בן עשר מכוון עליך אקדח ורובה, מה תעשה איתו? תגיד לו: אוי, סליחה, בוא תהרוג אותי? זה האירוע? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> רוב בניה ובנותיה של החברה הישראלית, אנשי ימין ואנשי שמאל, חובשי כיפה וגלויי ראש, לא אוחזים לא בהצהרות הללו ולא בהצהרות הללו, וטוב שכך. רוב בניה ובנותיה של החברה הישראלית יודעים לצאת חושים להגנת המדינה, להגנת אזרחיה - - << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> בן אדם בן 15 מכוון עליך רובה – אתה לא תהרוג אותו. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - ורוב בניה ובנותיה של החברה הישראלית גם יודעים, גם יודעים, שמלחמה עדיין מתנהלת על פי דינים. מלחמה מתנהלת מתוך הבנת הצורך להגן על עצמנו מפני האויבים, אבל מלחמה צריכה להתנהל גם מתוך חתירה לסיומה ולא להנצחתה. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> ולכן, מבלי לחזור לענייני השעה הזאת שהם קשים ומרים, ו-58 אחים ואחיות עודם חטופים, אחזור ואומר: רוב בניה ובנותיה של החברה הישראלית יודעים שהקמת מדינת ישראל והפיכת העם היהודי לעם ריבוני, שיודע להגן על עצמו, זה ניצחון גדול על גרמניה הנאצית. רוב בניה ובנותיה של החברה הישראלית יודעים שגם ניצחון הערכים של כבוד האדם וחירות האדם, וקדושת חיי האדם, וההכרה בזכותו של כל אדם לחיים בטוחים ולחיים של שגשוג, גם זה ניצחון על גרמניה הנאצית וגם לניצחון הזה מדינת ישראל והעם היהודי צריכים לתרום את חלקם. בתום דבריי אני לא רק נושא תפילה, אלא משמיע גם התחייבות של חברותיי ושלי להמשיך לפעול ללא לאות להחזרת אחינו ואחיותינו החטופים, גם במחיר סיומה של המלחמה. כל מלחמה צריכה להסתיים ברגע מסוים, ומנהיגות אחראית יודעת לעבור ברגע הנכון ממציאות של מלחמה למציאות של מהלך מדיני ושל משא ומתן ליצירת מדיניות אחרת. אין ניצחונות מוחלטים; יש ניצחונות שמובילים לבניית מציאות מתוקנת, וזה האתגר שניצב לפנינו. ואוסיף עוד משפט אחד: ביום הזה מציינים את חלקה הגדול של ברית המועצות בניצחון על גרמניה הנאצית; ביום הזה מציינים את גבורתם של החיילים והחיילות בצבא האדום, כמו ביתר צבאות בעלות הברית. מכאן אני נושא תפילה שכל העמים והמדינות שנולדו כתוצאה מהתפרקות ברית המועצות בשנות התשעים של המאה הקודמת, שכל המדינות והעמים ישכילו לכבד זה את ריבונותו של זה; ישכילו לבחור בדרכי שלום ולא בדרכי מלחמה; ומי ייתן וכל העמים שנטלו חלק בניצחון על גרמניה הנאצית, יזכו לחיים של שלום, של הגדרה עצמית, של הכרה בין-לאומית בגבולות המוכרים שלהם. הלוואי ושנת 2025 תהיה שנה של מפנה, כאן באזור שלנו וגם באזורים שבהם שלטה ברית המועצות לאחר תום מלחמת העולם השנייה. השלום כאן ובחלקים אחרים של העולם הוא צו השעה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת גלעד קריב. חבר הכנסת סימון מושיאשוילי, בבקשה, חמש דקות. << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, Dear ambassadors and guests, כמובן, כבוד השר, אורחים נכבדים, מכובדיי כולם. אדוני, יש ימים שלא מדברים בהם על כל דבר, ויש דיונים שלא מזכירים כל דבר. מה שהחברים כאן עשו – מה שהתחיל חבר הכנסת טיבי – זה מעשה שלא ייעשה. אבל אני בכלל לא רוצה להיכנס לזה; אציין רק דבר אחד, שמדינת ישראל יכולה להיות גאה בזה, יחד עם הצער שבזה, שעולה חבר כנסת ומרשה לעצמו לומר גם דברים שאינם נכונים. אין מדינה אחת בעולם, להערכתי, שדבר כזה היה עובר בשתיקה – מבחינת סנקציה. טוב, אבל לא ניכנס לזה. ביום 9 במאי, חברים, אנו מציינים במדינת ישראל את כניעת הרייך השלישי לצבאות בעלות הברית. במדינות המערב מציינים את היום החשוב הזה ביום 8 במאי. אנו מציינים זאת עוד מימים ימימה, כפי שנהגו במדינות ברית המועצות, ביוזמת עולים מברית המועצות לשעבר. מכובדיי, ביום זה אנו מעלים על נס את אומץ ליבם וגבורתם של כמיליון וחצי יהודים שלחמו בצבאות בעלות הברית ובקבוצות הפרטיזנים, ובהם כחצי מיליון יהודים שלחמו בצבא האדום של רוסיה הסובייטית. יותר מ-250,000 חיילים יהודים נהרגו במלחמת העולם השנייה, רובם חיילים בצבא הרוסי. כ-200,000 לוחמים יהודים זכו באותות הצטיינות. מכובדיי, הכרעת הנאציזם אז, כמו גם היום, היא לא רק ניצחון צבאי, אלא בראש ובראשונה הכרעה מוסרית. חברים, אני מבקש לציין שבשבוע שעבר הגיע לכאן, לכנסת, הרב לאו, לציון 80 שנים לשחרור מחנה בוכנוולד. אדוני, אתה היית חלק מהיוזמים. הרב הראשי לשעבר, הרב לאו, ציין בדבריו בין היתר כי, אני מצטט: את חיי אני חב לחייל הרוסי, פיודור מיכאיליצ'נקו. שמו חקוק ביד ושם, אבל המשמעות חקוקה בלב. הרב לאו ציין: הוא ראה בי ילד אדם וזה שינה את גורלי. כך, ברגש רב, תיאר הרב לאו. יהודי בגילו הזיל דמעות, למרות שעברו עשרות שנים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני יכול להוסיף לדבריך? << דובר_המשך >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר_המשך >> בבקשה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> מה שאמר הרב לאו זה דבר מדהים, ששנים אחרי זה בדקו בארכיונים, היסטוריון אמריקני בדק בארכיונים של מחנה בוכנוולד. הם חשדו שפיודור מיכאיליצ'נקו, החייל הרוסי, יכול להיות שהוא יהודי, כי הוא מסתיר את היהודי הקטן הזה ועוזר לו במשך השהייה במחנה. לכן יש חשש, יכול להיות שהחייל הרוסי הזה הוא יהודי – אחרת אין הסבר למה הוא מסייע לילד היהודי הכי קטן בבוכנוולד. זה מה שאמר הרב לאו, וזה מה שעשה את הרגש בדברים האלה. זה מטורף. שנים לאחר מכן גילו את זה במסמכים שהיו חסויים במחנה בוכנוולד. << דובר_המשך >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר_המשך >> ומעבר למחנה בוכנוולד, מחנה ההשמדה הגדול ביותר, המזוויע ביותר, מחנה אושוויץ-בירקנאו. לפני שנה זכיתי, פשוט זכיתי להכיר יהודי בשם אביגדור נוימן, שריד מאותו מחנה זוועות. ברוך ה', הוא הצליח להקים משפחה לתפארת כאן בארץ ישראל, ביתו של העם היהודי. זאת הגבורה הכי גדולה, וככה אני רואה את זה, בכל אופן. הוא תיאר את שמחתו כנער צעיר. הוא הגיע למחנה כשהוא היה בן 12 וחצי, והוא תיאר את השמחה כשחייל רוסי נכנס, והיה בין משחררי מחנה אושוויץ. זה דבר גדול. זה בעצם היה ניצחון האור על החושך והחשוב מכול, ניצחון החיים, רוח האדם על שלוחיו של הרוע. על כן, השגרירים שנוכחים כאן עימנו, בקשה קטנה לי אליכם: נוסף לתפקיד המכובד והחשוב שלכם, אני ושכמותי מבקשים מכם להיות שגרירי אמת של המוסר, החופש והאמת. כל מה שעם ישראל מבקש כיום זה לשבת בארצו בשלווה. אני חושב שזה לא מוגזם. לא מוגזם לאף עם, לאף אומה, באף מולדת. עם האנטישמיות הגואה בעולם, אדוני היושב-ראש, יהודים מרגישים היום הרבה יותר בטוחים במדינות מזרח אירופה, אם זה בצ'כיה, אם זה ברוסיה, אם זה בהונגריה, ולא במדינות מערב אירופה, שם יהודי חושש ללכת עם סממן חיצוני. נקודה יהודית קטנה נוספת, אדוני, ובזה אני מסיים. את היום הזה מציינים בכל שנה גם בתאריך העברי, כ"ו באייר, תחת הכותרת: יום השחרור וההצלה, מכוח חוק יום השחרור וההצלה שאושר בזמנו בכנסת ביוזמת סיעתי, סיעת ש"ס – הוביל את זה חבר הכנסת דאז, הרב יואב בן צור. היוזמה לכל העניין הזה הייתה בעצם של גבריאל גרמן זכרייב, יהודי חם, ציוני דגול, פילנתרופ מיהודי קווקז. הוא התעקש שיש לעשות אירוע יהודי ותפילת הודיה בתאריך היהודי, וזה הצליח. בישראל האירוע הזה מתקיים בכל שנה בכותל המערבי בהשתתפות השר לשירותי דת, ידידי, הרב מיכאל מלכיאלי. מסיימים שם לימוד שישה מיליון משניות לעילוי נשמת קדושי השואה. האירוע השנה יתקיים בעוד שבועיים, בעזרת ה'. השם ייקום את דמם, ונקווה שדבר כזה, או מה שהיה ב-7 באוקטובר – זיכרון הנאציזם לא יישנה, לא בארץ ישראל, לא במדינת ישראל ולא באף מקום בעולם; לא נגד העם היהודי ולא נגד שום אומה. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אמן. תודה רבה, חבר הכנסת סימון מושיאשוילי. מי שמסכם את היום – השר גולדקנופ, אתה מסכם את היום המיוחד הזה. בבקשה. << דובר >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << דובר >> אני מסכם את הדברים שהועברו אליי על ידי השר אופיר סופר. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ותיקי מלחמת העולם השנייה, היום אנו מציינים 80 שנה ליום הניצחון על גרמניה הנאצית. אותו ניצחון היסטורי, שעצר את השואה הנוראה ומייד לאחריו חזינו בהקמתה של מדינת ישראל. 80 שנה חלפו מאז, ואנו מציינים את הניצחון וזוכרים את אותם גיבורים שנלחמו כמי שעתיד העם היהודי מונח על כתפיהם. הם נלחמו בחרדת קודש, ולנגד עיניהם רשעות הצורר הנאצי. בצבאות בעלות הברית לחמו כמיליון וחצי יהודים בבריגדה, בצבאות בנות הברית והפרטיזנים. למעלה מחצי מיליון נלחמו רק בצבא האדום, ולמעלה מ-200,000 נפלו במערכות הקרב. המספרים בלתי נתפסים, ויכולים להעיד על עוצמת הקרב והגבורה שנדרשו לה בעת ההיא. לחמנו תחת דגל זר ועל אדמת ניכר, אולם היה ברור לכולנו שזוהי מלחמת היהודים. כך כתב אברהם קרצ'מר, מלוחמי הדיביזיה הליטאית: היינו עם מפוזר ומפורד בכל קצוות תבל בארץ נוכרייה, ללא דגל, ללא צבא, ללא מדינה, אך עם חזון עתיק יומין. לוחמים רבים שלחמו ונלחמים כעת ברגעים אלה ממש בעזה ובגבול הלבנון הם נכדים ונינים של אותם גיבורים שלחמו לפני 80 שנה, לוחמים המגלים יוזמה, תושייה, אומץ לב ונחישות. אני מבקש להזכיר את אברהם גרינזייד, זיכרונו לברכה, שלחם בצבא האדום נגד הנאצים. הוא עמד בראש ארגון ותיקי מלחמת העולם השנייה. הוא פעל רבות לשימור זיכרון הגבורה היהודית. אברהם עלה לישראל והוביל פעילות ענפה, שכללה את שימור זיכרון הגבורה היהודית בצבא האדום במלחמת העולם השנייה. הוא היה לוחם עתיר קרבות, שהבין את משמעותה של מורשת ואת הציווי לזכור. הוא הבין כמה כוח טמון בזיכרון. ביום זה, 80 שנה לניצחון על הנאצים, אנו שבים ומתחייבים להמשיך את מורשת הגבורה, את מורשת הזיכרון ואת מורשת בניין הארץ והעם. לוחמים יקרים, ותיקי מלחמת העולם השנייה, בשם משרד העלייה והקליטה, ובשם ממשלת ישראל, תודה רבה. "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום". ואני מוסיף שהגיע הזמן; עם ישראל שרד, עבר את הכול. ונגיד את הפסוק: "מי שאמר לעולמו די יאמר לצרותינו די". הגיע הזמן ש-58 החטופים האלו יבואו ויחזרו לביתם בשלום, מהר ומייד. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לשר גולדקנופ. תודה לכל הדיפלומטים שהגיעו וכיבדו את הכנסת ביום החשוב הזה. טוב שהזכרת את אברהם גרינזייד. למרות הפער בגילנו, במשך 25 שנה הייתי קורא לעצמי חבר שלו. היינו ממש בחברות. אני חייב לספר שחודשיים לפני שהוא הלך לעולמו הוא התקשר אליי וביקש שאני אבוא אליו לרחובות לביתו. באתי, ואז הוא אמר לי: אני מבקש שאתה תצלם אותי לסרטון. שאלתי איזה מין סרטון? הוא אמר: אני רוצה שתצלם אותי לסרטון ברכה לחיילי צה"ל שנלחמים בחזית. אז פתחתי מצלמה, התחלתי לצלם אותו, והוא אמר: אני כלוחם נגד הנאצים, לחמתי בתחילת 1945 – סוף המלחמה, בסוף 1944 תחילת 1945 – אני רוצה לחזק את חיילי צה"ל שנלחמים היום בנאצים של ימינו בעזה. זאת הברכה שלי. כפי שאנחנו לחמנו לפני 80 שנה בעוז ובאומץ, כך הדור של החיילים שלנו והגיבורים שלנו נלחם בעזה. זה היה הסרטון האחרון שצילמתי אותו לפני שהוא הלך לעולמו. יהי זכרו של אברהם גרינזייד ברוך. תודה רבה לכל החברים ולכל המשתתפים ביום החשוב הזה. << הצח >> הצעת חוק זכויות מבצעים ומשדרים (תיקון מס' 10), התשפ"ה–2025 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1115).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק זכויות מבצעים ומשדרים (תיקון מס' 10), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת יוסף טייב, יונתן משריקי וצגה מלקו בקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת טייב להציג את הצעת החוק, בבקשה. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם הצעת חוק זכויות מבצעים ומשדרים לקריאה ראשונה. זכות המבצעים של אמן המבצע בביצועו הוכרה בישראל במסגרת חוק זכויות מבצעים ומשדרים, התשמ"ד–1984, כזכות עצמאית ונוספת במשפחת זכויות הקניין הרוחני, בדומה לזכותו של היוצר ביצירתו. בעוד שדיני זכויות היוצרים זכו לאחר דיונים רבים, להסדרה מחודשת, המותאמת להתפתחות הטכנולוגית הדיגיטלית במסגרת חוק זכויות יוצרים, דיני זכויות המבצעים, שכאמור, עוגנו בחקיקה בשנת 1984, טרם עודכנו באופן דומה. מדובר בהצעת חוק חברתית שבאה לדאוג לאומנים. עובדה זו של אי-תיקון ואי-התאמה של הצעת החוק במשך שנים, מאז 1984 יצרה, לצערנו, חוסר אחידות בדינים השונים המסדירים את תחום הקניין הרוחני בישראל. על מנת ליצור סימטריה והרמוניה חקיקתית בתחום דיני הקניין הרוחני ולהימנע מפסיקות סותרות ומהצורך להשלים את החסר באמצעות פרשנות תכליתית של הוראות הדין, מוצע לעדכן את דיני זכויות המבצעים בדומה לעדכון שנעשה בדיני זכויות היוצרים תוך ביצוע של ההתאמות המתבקשות. הצורך בעדכון דיני זכויות המבצעים נובע גם מחיזוק מעמדו, חשיבותו של האמן המבצע, בעידן הטכנולוגי המודרני, אשר אינו נופל ממעמדו של היוצר, ופעמים רבות אף עולה עליו בהרבה. בעידן המודרני האומן המבצע הוא הגורם העיקרי להצלחתה המסחרית של היצירה המוגמרת, והוא הסיבה המרכזית לכך שהציבור הרחב רוצה לראות או לשמוע את היצירה. האומן המבצע הוא הגורם המרכזי; הוא מניע ודוחף את כל התעשייה המסחרית של היצירות בתעשיית המוזיקה, הטלוויזיה והקולנוע, והחקיקה המעגנת את זכויות המבצעים צריכה לשקף מציאות חדשה זו. הצעת החוק תעשה צדק עם האומנים המבצעים במדינת ישראל, לעומת המצב של האומנים המבצעים בעולם שנהנים מהזכויות הללו. בהצעת החוק מוצע לשנות את ההגדרות הארכאיות הקיימות בחוק, ולהתאימו למצב הטכנולוגי הקיים ולהתאימו למצב של חוק זכויות יוצרים. תיקון זה יגשים בצורה מדויקת יותר את תכליתו של חוק זכויות מבצעים ומשדרים כפי שהוא אמור להיות לפי המצב הטכנולוגי בעולם, יתקן עוול ארוך שנים, ידאג לאומנים, ויעשה צדק עם אותם אומנים ומבצעים במדינת ישראל המופלים במשך שנים רבות בגלל חקיקה שלא עודכנה עד היום. כפי שאמרתי, הצעת החוק הזו עוד תעבור שינויים רבים בדיוני ועדת הכלכלה לקריאה שנייה ושלישית. בעקבות כך אני רוצה לומר כאן: השינויים שבוצעו לקריאה ראשונה לא מספיקים. יש עוד דרך ארוכה לעשות, ואני מתחייב שהשינויים האלה אכן יבוצעו. בעקבות כך, אני מבקש מכלל חברי הבית להצביע בעד הצעת החוק החשובה הזו, ולתקן את העוול שקיים עד היום. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יוסף טייב. אנחנו נעבור לדיון אישי. אני רואה פה אנשים שנרשמו, אבל בואו נקצר את התהליך. מישהו פה נרשם ורוצה לדבר בדיון האישי? חבר הכנסת מעוז, בבקשה. יש פה מלא שנרשמו. אני יכול לקרוא בשמות. אני מרגיש את רוח העם ורוח הקואליציה. אבי מעוז, ואם עוד מישהו ירצה לדבר, תגידו ונעבור להצבעה. << קריאה >> אבי מעוז (נעם): << קריאה >> יבגני, בוא נסכם שאתה בטעות באופוזיציה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> שלוש דקות, בבקשה. אני לא מגיב לדברים כשאני מנהל את הישיבה. בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול היה י"ד באייר, פסח שני, שבו יש המציינים את הילולת רבי מאיר בעל הנס. רבי מאיר היה תלמידו של רבי עקיבא. ביום שישי הקרוב יחול ל"ג בעומר, שבו מצוין יום ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי. גם הוא היה תלמידו של רבי עקיבא. רבי עקיבא הסביר שהמילים בקריאת שמע "בכל נפשך", פירושן: "אפילו נוטל את נפשך". על כך מספרת הגמרא במסכת ברכות, שלמרות גזרת מלכות רומי שלא לעסוק בתורה, רבי עקיבא היה מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה, עד שתפסוהו. כאשר הוציאו אותו להריגה, אומרת הגמרא: "זמן קריאת שמע היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבנו עד כאן" – עד כדי כך מגיעה מסירות נפש? "אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך. אמרתי מתי יבוא לידי ואקימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו". בזמן ממשלת בנט-לפיד חיכינו, כלשונו של רבי עקיבא, מתי תבוא לידינו הזכות לתקן את נזקי הממשלה ההיא בתחום הזהות היהודית, ולעצור את הסחף לכיוון הפיכתה של מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה? ואני שואל אתכם, חברי הקואליציה: עכשיו, לאחר שהעם אמר את דברו בבחירות ובאה לידכם ההזדמנות לתקן, איך אתם מסכימים להזניח את הנושאים הכי חשובים של חיינו כמדינה יהודית? בלשונו של אליהו הנביא לעם ישראל בהר הכרמל: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים"? עד מתי לא תבטלו, למשל, את שיתוף הפעולה עם קרנות וקסנר ומנדל? אם בג"ץ הוא האליל ודמוקרטיה זה לא שלטון הרוב, כפי שטרח להסביר השופט עמית, לכו אחריו. אם מבחינתכם השלטון האמיתי והראוי הוא שלטון הפקידים, שלטון הדיפ סטייט, לכו אחריו; אבל אם אתם באמת מאמינים שמדינת ישראל צריכה להיות מדינה יהודית, ואם אתם באמת מאמינים שדמוקרטיה היא שלטון הרוב ולא שלטון עוטי הגלימה בבית המשפט העליון, ואם אתם באמת מאמינים שדרג פקידותי ממונה אמור להיות כפוף לדרג הנבחר, אז הגיע הזמן לקבל אומץ ולהתחיל לשלוט. חוששים מבג"צ? בטלו, בתור צעד ראשון של משילות, את השת"פ עם קרן וקסנר ומכון מנדל. מי יודע? יש סיכוי שזה יעבור בלי התערבות של בג"ץ. העיקר תתחילו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת אבי מעוז. אני רואה שחברי הכנסת נכנסים, אז אני בכל זאת אקרא בשמות: חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. אדוני, שלוש דקות. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, במושב הקודם הפניתי שאילתה לשר השיכון. שר השיכון נמצא איתנו. הפניתי שאילתה בנושא חלקות לחיילים משוחררים דרוזים. הייתה צריכה לבוא החלטת רמ"י בנושא חלקות לחיילים משוחררים דרוזים. ענית לי שזה יבוא בישיבה הקרובה של הוועד המנהל של רמ"י, ויאושר – בני המקום וחלוקת מגרשים לחיילים משוחררים דרוזים. עד היום הנושא לא נפתר. אנחנו מדברים על שנה וחצי שמגרש אחד לא חולק במגזר הדרוזי. אנשים נלחמים עכשיו, גם בצפון, גם בדרום. אותם אנשים שרוצים לקבל חלקה לחיילים משוחררים – ויש חלקות עכשיו ומשרד השיכון השקיע כסף שם, ויש פיתוח. אבל בגלל סכסוך פנימי בתוך הממשלה, ששר האוצר לא רוצה לחתום ושר השיכון חתם. אני יודע שאתה רוצה, אבל אתה שר השיכון ויש לך את הכוח ללחוץ על שר האוצר. אני יודע ששר האוצר לא מבין בכלכלה בכלל. הוא לא יודע שההחלטה הזו לא עולה לו כסף; לא עולה שקל אחד כסף – בני מקום. אותו שיווק מגרש, אם יקבל אותו בן מקום ומישהו מבחוץ, זה אותו כסף שישולם. לכן, הוא לא מבין בכלכלה. אבל אתה מבין שאנשים רוצים לקבל חלקות לחיילים משוחררים. אנשים רוצים לבנות את הבית שלהם, אנשים רוצים להתחתן. אחוז הגידול הטבעי אצל הדרוזים היום הוא הנמוך ביותר במדינת ישראל. אני אומר לך שלמשרד השיכון יש חלק בזה, כי באותה שנה וחצי שלא חולק מגרש אחד, אנשים לא בנו בית. אנשים לא מתחתנים – דוחים את החתונה שלהם עד שייבנו בית, כי אין לנו דירות להשכרה. ביישובים הדרוזים אין דירות להשכרה. לכן, אדוני השר, אני כאן עליתי בכוונה, כי אתה נמצא כאן ואתה השר התורן. אני יודע, ואני קיבלתי את התשובה שלך, ואתה תומך בלחלק חלקות לחיילים משוחררים. אתה אישרת את זה אצלך במשרד, אבל הבעיה עכשיו נמצאת במשרד האוצר. אתה כשר בממשלה, שיש לו את החשיבות שלו, יכול ללחוץ על שר האוצר; לתת לו להבין שזו לא עלות תקציבית, כמו שהוא טוען; שזה אפס עלות תקציבית, ושיחתום על הנושא הזה. לנו הדרוזים – ואמרתי את זה יותר מפעם אחת – יש את המרקם החברתי הייחודי של העדה הדרוזית במדינת ישראל, ולא נוכל לאפשר לכל מי שרוצה לבוא ולהתמודד במכרז ולבנות את הבית שלו ביישובים הדרוזים, כשאנחנו רוצים לשמור על הצביון שלנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; יסמין פרידמן אינה נוכחת; עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת. חברת הכנסת מיכל וולדיגר – אינה נוכחת. אם כן, אתם רוצים לסכם לפני הצבעה? אם כך, חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק זכויות מבצעים ומשדרים (תיקון מס' 10), התשפ"ה–2025, בקריאה הראשונה. חברים, מי שרוצה להצביע, נא לשבת. ההצבעה תהיה אלקטרונית. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות מבצעים ומשדרים (תיקון מס' 10), התשפ"ה–2025, לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – שמונה. אפס מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק זכויות מבצעים ומשדרים (תיקון מס' 10), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה ראשונה ותחזור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. << הצח >> הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון מס' 13), התשפ"ה–2025 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1487).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון מס' 13), התשפ"ה–2025, בקריאה ראשונה. אני מזמין את סגן שר התחבורה אורי מקלב להציג את הצעת החוק. אתה לא חבר הכנסת? חשבתי שלא ציינו שאתה, אבל אתה לא חבר כנסת. אתה סגן שר התחבורה. אדוני, עד עשר דקות. << דובר >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר >> לא ראית שדיברתי עם הנורבגי שלי עכשיו? כל אחד והנורבגי שלו. נעשה את זה יותר קצר. ברשותך, מכובדי היושב-ראש, השר התורן, חברי הכנסת, אני מציג בפניכם את תיקון חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון מס' 13), התשפ"ה–2025. חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב יצר שינויים משמעותיים במבנה הרגולטורי של ענף ייבוא הרכב. עם זאת, כדי לעודד את צמיחת התחרות בענף, ובמקביל להקל על ההסתגלות לשינויים ולאפשר לרשויות וליבואנים להיערך להחלת מלוא הוראות החוק על ייבוא כאמור, נכללו בחוק הוראות שעה הקובעות הסדרים מקלים לעומת ההסדרים הקבועים בחוק. מה הן הוראות השעה? הן לעניין ייבוא רכב משומש באמצעות יבואן זעיר ולעניין אחריות היבואן ישיר למתן שירות לרכבים מתוצר שהוא מייבא, מאותה חברה שהוא מייבא, אך לא יובאו על ידו – הייבוא לא היה על ידו, אלא על ידי מישהו אחר – שאינם, בהגבלה, מסוג רכב נוסעים או רכב מסחרי. הוראות שעה אלה בתוקף כבר מעל לשמונה שנים, וכעת מוצע לעדכן אותן בהתאם להתפתחויות בשוק ייבוא הרכב, וגם לקבוע עוד ארבע שנים של הוראת שעה – לארבע השנים הקרובות. כיום, לפי הוראת השעה הקיימת, יבואן זעיר יכול לקבל רישיון יבוא רק לרכב נוסעים ולרכב מסחרי. מוצע לקבוע בהוראת שעה חדשה שמותר יהיה לתת ליבואן הזעיר רישיון יבוא גם לאופנוע ולמכונה ניידת ולהגדיל את אפשרות היבוא שלו. בנוסף מוצע להשאיר בתוקף את האפשרות של יבואן זעיר לקבל רישיון יבוא לרכב שאיננו חדש בתנאים מסוימים, בתנאי שנותרו חודשיים עד למועד רישומו לפי תקנות התעבורה – זו עוד הקלה. כמו כן מוצע לקבוע שמספר כלי הרכב שיבואן זעיר רשאי לייבא יגדל מ-20 ל-60 – אנחנו מגדילים את זה ב-200%. כל זה כדי להקל על יוקר המחיה, לתת ליבואנים הזעירים האלה אפשרות של הרחבה של העסק שלהם, וממילא גם כן גם להתמודד עם כשלי שוק, עם חסר בתחרות בשוק. ועוד דבר אחד שאנחנו גם רוצים: לצמצם את האחריות של היבואנים הישירים על מתן שירותי תחזוקה, אספקת מוצרי תעבורה, מימוש אחריות היצרן וטיפול בתקלת בטיחות סדרתית – מה שנקרא "ריקול" – לרכבים מהתוצר שהוא מייבא, אף אם היבוא היה על ידי יבואנים אחרים. החובות המפורטות צומצמו בהוראת שעה הקיימת וחלות רק על רכב נוסעים ורכב מסחרי על רקע השוק הריכוזי בסוגי רכב אלה. מוצע לתקן את הוראת השעה בעניין זה ולהרחיב את אחריות היבואן הישיר לכל סוגי הרכב, למעט מכונה ניידת. כל זה, כל המכלול של הדברים האלה, זה עוד הקלות ועוד – אומנם הסדר אחר, יותר מתאים לשוק היום. אנחנו נותנים את הוראת השעה, מרחיבים אותה בעוד ארבע שנים. אנחנו גם מרחיבים את האפשרות והסמכות שיש לעוסק זעיר, לדוגמה במקום 20 רכבים 60 רכבים. אנחנו נותנים לו גם לייבא אופנועים וכדומה. כל זה, זה הסדרה חשובה מאוד, שמתאימה לשוק. היא תיתן מענה, אני לא יודע אם לשנים, אבל אנחנו רואים הסדרים לא מספיק טובים. לאור זאת אנחנו מבקשים ממליאת הכנסת, אדוני היושב-ראש, לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לסגן השר מקלב. אנחנו כעת נעבור לדיון אישי. שוב, אני רואה פה חברי כנסת שנרשמו. אקרא בשמות, ומי שירצה ידבר: חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח, חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבוע שעבר דיברתי כאן על הצעת החוק שלי למחיקת סעיף הנכד מחוק השבות. כמו שאמרתי כאן, המתנגדים לתיקון הזה הם אלו ששותפים למגמה של הפיכת ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה. אבל גם בקרב אלו שנאמנים לרעיון המדינה היהודית יש מי שמתנגדים לחוק הזה, בעיקר בגלל החשש מהיחסים בינינו ליהדות אמריקה, שבגלל ההתבוללות הרבה שבקרבה סעיף הנכד נוגע לרבים מקרבה. הגיע הזמן לפוצץ את הבלון הזה. יהדות אמריקה נמצאת בירידה דמוגרפית לאורך השנים. מי שאחראית לכך במידה לא מועטה זוהי התנועה הרפורמית, שמתאפיינת באחוזי התבוללות גבוהים ובאחוזי פריון נמוכים. לכן בקרב הדור הצעיר ביהדות האמריקאית אחוז האורתודוקסים עולה ואחוז הרפורמים הולך ויורד. לא במקרה אותה תנועה, שמנותקת ומנתקת מזהותה היהודית, נוקטת גם מדיניות עקבית של תפיסות שמאל רדיקליות ובתמיכה קבועה במדיניות הביקורתית והמסויגת כלפי מדינת ישראל של ממשלים קודמים כמו אלו של אובמה וביידן. לא פלא שדווקא במבנה רפורמי ברעננה התרחשה ביום הזיכרון האחרון לחללי מערכות ישראל הקרנה של הטקס המזעזע של פורום המשפחות הישראלי-פלסטיני, כלומר של הקורבנות שלנו יחד עם ההרוגים של האויב. זו בדיוק הסיבה לצורך הכל-כך גדול בתיקון חוק השבות. כפי שאמרתי כאן בשבוע שעבר, חוק השבות זה אלף-בית של מדינה יהודית. זה הבסיס שעליו הוקמה מדינת ישראל. החוק הזה צריך להבטיח את ביסוסה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ואת זכותו של כל יהודי בעולם לעלות ארצה ולקבל אזרחות במדינת ישראל. לא ייתכן שדווקא החוק הכי מובהק של זהותה של המדינה היהודית, הוא יהיה הפתח להבאת מגפת ההתבוללות, זו שהיו מי שכינו אותה "השואה השקטה", לארץ. אנחנו מאוד רוצים כאן איתנו את כל אחינו הפזורים בארבע קצוות תבל. אבל להציף את מדינת ישראל בעשרות ובמאות אלפי גויים תחת המסווה של חוק השבות זו טעות פטאלית, שאנחנו כבר משלמים עליה מחירים. חברי הקואליציה, במהלך כהונת ממשלת בנט-לפיד לחמנו יחד כאופוזיציה, כתף אל כתף כנגד ההטיה של אותה ממשלה לכיוון של הפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה. לא ייתכן שכעת, בממשלת הימין על מלא, חברים מאותה ממשלה קודמת יטילו וטו על הניסיונות שלנו להכריע במאבק האיתנים בין התפיסה שלנו, הרואה את מדינת ישראל כמדינה יהודית, ובין התפיסה של בג"ץ והשמאל, הרואים את המדינה כמדינת כל אזרחיה. זה פשוט אבסורד. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחבר הכנסת אבי מעוז. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. אני מבין שאין אף אחד שנמצא ברשימה ורוצה. רוצים לסכם? סגן השר מקלב, אתה מסכם או שנעבור להצבעה? אוקיי, נעבור להצבעה. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון מס' 13), התשפ"ה– 2025, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון מס' 13), התשפ"ה–2025, לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – שבעה, אפס מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון מס' 13), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. << הצח >> הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 39), התשפ"ה–2025 << הצח >> [מס' כ/1099; דברי הכנסת, חוב' י"ט, ישיבה 265; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום, הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 39), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון וקבוצת חברי כנסת בקריאה השנייה ושלישית. אני מזמין את חבר הכנסת אברהם בצלאל, בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה, להציג את הצעת החוק, בבקשה. לאחר ההצבעה, אאפשר גם לחבר הכנסת בוארון לברך. זה מה שביקשת. בבקשה, אדוני. << דובר >> אברהם בצלאל (בשם ועדת הכלכלה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר הרב גולדקנופ, סגן השר הרב אורי מקלב, חברי הכנסת וכמובן היועצים הרציניים שנמצאים פה איתנו, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 39), התשפ"ה–2025, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק היא הצעת חוק פרטית שיזמו ידידי חבר הכנסת אביחי בוארון וחברי כנסת נוספים, והיא נועדה לעודד את התחרות במערכת הבנקאית, וזאת על ידי קידום פריקות הסל הבנקאי, היינו מעבר ממצב שבו הלקוח רוכש את כלל השירותים הבנקאיים שלו מבנק יחיד שבו הוא מנהל את חשבון העובר ושב שלו, למצב שבו הלקוח רואה לנגד עיניו תחרות על כל מוצר ומוצר, במקרה זה הפיקדונות. כיום חלק מהבנקים מתנים את האפשרות לנהל אצלם פיקדון כספי, ולצבור את הריביות שהם מציעים על אותם פיקדונות, בפתיחת חשבון עובר ושב אצלם, צעד הכרוך בין היתר בעמידה בדרישות אימות וזיהוי לפי חוק איסור הלבנת הון. דרישות אלו עשויות להוות חסם להפקדת פיקדון בבנק שאינו הבנק שבו מנהל הלקוח את פעילותו הבנקאית השוטפת. כמו כן, פתיחת חשבון עובר ושב נוסף עשויה להיות כרוכה בעלויות עבור הלקוח. יצוין כי כיום קבועות הקלות לגבי חובות הזיהוי והאימות בעת פתיחת חשבון שנועד להפקדת פיקדון בבנק אחר, וכן מתאפשר ללקוח לנהל פיקדון כספי בבנק אחר ללא טרחה רבה וללא צורך בפתיחת חשבון עובר ושב נוסף. מאחר שחלק מהבנקים בכל זאת מתנים את האפשרות לנהל אצלם פיקדון כספי בפתיחת חשבון עובר ושב, מוצע לקבוע כי כל בנק שאינו בנק בעל היקף פעילות קטן, יהיה מחויב לפעול בהתאם לצו איסור הלבנת הון שבו קבועות ההקלות האמורות, ולאפשר ללקוח להפקיד כספים בפיקדון כספי, במטבע ישראלי, כמובן, אף אם אין לו חשבון עובר ושב באותו בנק. לפי המוצע, ההפקדה תהיה לחשבון במערכת סגורה, קרי הכספים שינוהלו בו יועברו בחזרה רק לחשבון שממנו הועברו. כפי שציינתי, ההסדר המוצע יחול על הפקדת כספים במטבע ישראלי. הסיבה לכך היא שכיום הרוב המוחלט של הפיקדונות הכספיים של הציבור הם במטבע ישראלי, ופיקדונות במטבע חוץ הם נדירים. נציגי הבנקים גם טענו בדיון בוועדה כי מסיבות תפעוליות שונות יחס העלות–תועלת של החלת ההסדר המוצע על פיקדונות כספיים במטבע חוץ נמוך משמעותית מזה שעל פיקדונות כספיים במטבע ישראלי. עם זאת, החלטנו להסמיך את המפקח על הבנקים לקבוע בהוראות ניהול בנקאי תקין כי ההסדר המוצע יחול גם על הפקדת כספים במטבע חוץ. כך, במצב שבו ישתנו הנסיבות הכלכליות או התפעוליות ניתן יהיה להחיל את ההסדר על פיקדונות במטבע חוץ ללא צורך בחקיקה ראשית. עוד מוצע לקבוע כי לקוח יהיה רשאי לאשר בכתב לבנק שבו הוא מבקש להפקיד את הכספים לנהל בעבורו את כל ההליכים הנדרשים לשם כך. כדי לעודד את הלקוחות להשתמש בשירות זה, מוצע לחייב את הבנקים לפרסם מידע לציבור על השירות בדרכים שבהן הם נוהגים לפרסם מידע על השירותים שהם נותנים. כן מוצע לאסור על הבנקים לעשות דבר שיש בו משום הפעלת השפעה בלתי הוגנת על לקוח, במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת, בכל עניין הקשור להפקדת כספים בפיקדון לפי התיקון המוצע. החוק המוצע ייכנס לתוקף בעוד כתשעה חודשים כדי לאפשר לבנקים זמן התארגנות. כמו כן מוצע לאפשר זמן התארגנות גם לבנק בעל היקף פעילות קטן שחדל להיות כזה, כך שתעמוד לרשותו תקופה של חצי שנה מאותו מועד או תקופה אחרת אם קבע כך המפקח לבקשת אותו בנק. חברי הכנסת, אני מאמין שהוראות התיקון המוצע ייטיבו עם לקוחות הבנקים, שיוכלו לנייד את הפיקדונות הכספיים שלהם לבנק שמציע את התנאים הטובים ביותר באופן קל, פשוט ונוח יותר, ושהתיקון המוצע יקדם תחרות בין הבנקים בתחום הריביות המוצעות על הפיקדונות. אני מבקש מכם, וגם כמובן ידידנו אביחי בוארון, חבר הכנסת המציע מבקש, לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה ולדחות את כל ההסתייגויות. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה, חבר הכנסת אברהם בצלאל. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת יש עתיד והמחנה הממלכתי. מאחר שנציגים של שתי הסיעות אינם נוכחים באולם, אנחנו נסיר ולא נקיים הצבעה על הסתייגויות. להצעת החוק לא הוגשו גם בקשות רשות דיבור. ולכן נעבור, חברי הכנסת, להצבעה בקריאה שנייה על הצעת החוק. אברהם בצלאל, אם אתה רוצה להצביע, תשב בבקשה. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 39), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–6 – 7 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – שבעה, אפס מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. וכעת נעבור להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 39), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 7 נגד – אין נמנעים – אין חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 39), התשפ"ה–2025. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – שבעה, אפס מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 39), התשפ"ה–2025, התקבלה בקריאה שנייה ושלישית ותיכנס לספר החוקים. אני מזמין את חבר הכנסת בוארון לברך – אתה היוזם או אחד היוזמים? << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> אחד. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אה, אתה היחיד במינו. בבקשה. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מודה לכם על תמיכתכם בחוק הטוב הזה, חוק שעושה טוב לאזרחי ישראל. אני רוצה להסביר, אדוני היושב-ראש, נכון לחודש מרץ השנה 228 מיליארד שקלים שוכבים להם בחשבונות עובר ושב של אזרחי ישראל כאבן שאין לה הופכין. פשוט שוכבים שם ומחכים שמישהו יעשה איתם משהו. החוק הזה בעצם יאפשר לאזרחים לשים את הכסף הזה בפיקדונות ולקבל ריבית על הכסף הזה. עד היום רק הבנקים השקיעו את הכספים האלה והרוויחו, השיאו תשואה של 10%, לצורך העניין, על הכסף הזה. זאת אומרת הבנקים שלשלו לכיסם כ-30 מיליארד שקלים בשנה. החוק הזה בעצם יאפשר לאזרחי ישראל להפקיד את הכספים האלה בפק"מים, בפקדונות קצרי מועד, ולהרוויח, להשיא תשואה של 4% או 5% על הכסף הזה. זה אומר שאזרחי ישראל ישלשלו לכיסם 10 מיליארד שקלים כתוצאה מהחוק הזה, ובלבד שכמובן ישתמשו בכסף הזה ויפקידו אותו בפק"מים. 10 מיליארד שקלים לאזרחי ישראל – מדובר באלפי שקלים למשפחה בכל שנה. זה מאוד מאוד משמעותי במאבק שלנו, של הקואליציה, של הממשלה, של כולנו, ביוקר המחיה. אני שמח מאוד שדווקא חוק הבכורה שלי, אדוני היושב-ראש, עוסק ביוקר המחיה, ובעצם מיטיב עם כלל אזרחי ישראל, כי החיים, ברוך השם, לפני הכול, ואני שמח על הדבר הזה. אני רוצה להישיר מבט למצלמה ולומר לכם, אזרחי ישראל: קחו את הכסף שלכם ותשקיעו אותו בפק"מים. תעשו אלפי שקלים בשנה על הכסף הזה. זה יעזור לכם בכוח הקנייה, יעזור לכם בלגמור את החודש, יעזור לכולנו בעצם לחיות בצורה נכונה יותר וטובה יותר. אני מבקש להודות ליושב-ראש ועדת הכלכלה חברי חבר הכנסת דוד ביטן על הדחיפה של החוק הזה, לחבר הכנסת שלום דנינו, שניהל את הדיונים. אני מבקש להודות למפקח על הבנקים דני חחיאשוילי ולצוות המסור והנאמן שלו, שבהתחלה התנגד, אבל בסופו של דבר, אחרי שישבנו על המדוכה, דחף וקידם את החוק הזה ביחד איתנו. ואחרון חביב, לחברי, רעי ושותפי לדרך, ראש המטה שלי והיועץ המקצועי מאיר חוטה, שביחד איתי דחף את החוק הזה והביא אותו לגמר. אדוני היושב-ראש, תודה רבה לכם. תודה רבה לחברי הכנסת. תודה רבה. שלום, שלום. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת בוארון. << נושא >> הודעות ועדת הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת ועדת הכנסת בדבר שינוי בהרכב הסיעתי של ועדת הכנסת. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת אופיר כץ, להציג את החלטת הוועדה. בבקשה, אופיר. השינוי הסיעתי. אתה רוצה את השני קודם? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לא, נעשה את זה קודם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, כי זה גם מחייב דיון אישי. אבל אני מניח שלא יהיה. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חברי הכנסת, אני לא יכול להתחיל בלי להתייחס למה שהיה פה קודם, וכמובן שאין לי שום עניין להתעמת איתך. אנחנו פשוט הגענו למצב הזוי ומטורלל שביום ציון של הניצחון על גרמניה הנאצית עולה פה חבר כנסת, ובעצם כל הנאום שלו עושה השוואה בין היהודים לעזתים, בין חיילי צה"ל לנאצים. ואנחנו יושבים פה בשקט, כאילו אנחנו כבר מנרמלים את האירוע הזה שעומד פה חבר כנסת שעד היום לא מוכן לגנות לא את חמאס ולא את חיזבאללה כארגוני טרור; הוא לא אומר עליהם שום מילה. תשים לב, מאז ומעולם ומתחילת המלחמה ועד היום הוא וחבריו לא מוכנים לגנות את חמאס ואת חיזבאללה. ואני חושב שהבעיה היא אצלנו, שכאילו זה בסדר ולגיטימי שהוא עומד פה ונותן נאום נגד הנאצים, כשהוא משתמש בזה בשביל להשוות את חיילי צה"ל לנאצים. ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו – תראה, אנחנו ניסינו לפסול. ואני מקווה ששופטי בג"ץ, שמכשירים את תומכי הטרור האלו כל הזמן בכנסת, סוף-סוף יעשו את המעשה הנכון, כי כמו שאמר פה חבר הכנסת סימון מושיאשוילי, אין אף פרלמנט בעולם שיש לו אירוע מהסוג שאנחנו רואים פה, שחבר כנסת מאותה מדינה משווה את החיילים של המדינה לנאצים. אין אירוע כזה בעולם, רק פה זה קורה. ורק פה הפכנו את זה כאילו זה דבר שעובר ככה לידנו. זה פשוט בושה בשבילנו שזה המצב שאנחנו נמצאים בו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תרשה לי רגע, רק דקה. אם כבר התייחסת, אני רוצה להתייחס, ובוודאי לא להגן על חבר הכנסת טיבי. אני רק רוצה להגיד: יש תקנון בכנסת, יש דברים שלא נאמרים. אני אומר לך: אני כמנהל הישיבה, התפקיד שלי זה לאפשר להתבטא, בוודאי ובוודאי גם כשאני לא מסכים עם דברים, ואני לא מסכים עם דבריו של חבר הכנסת טיבי. אני לא צנזור. מי שמנהל את הישיבה במקום יושב-ראש הכנסת בוודאי לא צנזור. זכותך לבוא להגיד, זכותם של חברי כנסת לבוא להגיד, וכך פעלתי וכך דאגתי, שלכל אחד תהיה זכות הדיבור. אבל אם אתה תחזור לדבריו של חבר הכנסת טיבי, תראה, "חיילי צה"ל" לא נאמר שם, ולכן יש מנגנון - - - << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> חבר הכנסת טבי הוא מתוחכם בשביל לא להגיד "חיילי צה"ל". בוא, אנחנו מכירים אותו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> שנייה, אופיר. אני מסביר לך על פי התקנון: זכותך, כמו הזכות של כל חבר כנסת, לפנות לוועדת האתיקה. דרך אגב, אתה יושב-ראש הקואליציה, אני מסב את תשומת ליבך לכך שכמעט חצי שנה ועדת האתיקה כמעט ולא מוציאה החלטה. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> זה לא קשור ליו"ר קואליציה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, אני אומר לך כיו"ר הקואליציה, כי אתה יושב - - - << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> לא, ועדת האתיקה זה לא קשור. אני לא חבר ואין לי שם משמעת. זו ועדה עצמאית. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> ידידי, חברי אופיר, אתה יושב בנשיאות הכנסת, אתה יודע שהנושא הזה עולה מפעם לפעם בנשיאות. אני חושב ואני קורא לחבריי בוועדת האתיקה: חברים, לא לעכב. אם מישהו רוצה להתלונן, נא להגיש בקשה לוועדת אתיקה על הדברים. בטח ובטח יושב-ראש הישיבה, או מי שמנהל את הישיבה, לא מתכוון להיות צנזור כאשר דברים לא נאמרים בפירוש. אם היו נאמרים בפירוש דברים נגד חיילי צה"ל כפי שאתה מפרשן אותם, בוודאי שגם הייתי מפסיק את דבריו, אבל יש דברים שכל אחד מאיתנו מגיע לפרשנות. יש גם חלק מהח"כים שלא הסכים עם דבריה של חברת הכנסת וולדיגר לאחר מכן, כאשר אמרה דברים שבעיניי גם לא כל כך נכונים להגיד. אני חושב שגם חיילי צה"ל שלנו פועלים במסירות, בערכיות, ולהגיד שצריך לפגוע בילדים, אני לא חושב שזה גם דבר יעיל. אבל התפקיד שלי הוא לפעול בהתאם לתקנון, לאפשר לח"כים לדבר, וכך פעלתי, כך עשיתי, אבל כל אחד שיעשה את זה מה שהוא חושב לנכון. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> אז אנחנו צריכים לשים קווים אדומים. מי שבא ומדבר כך על חיילי צה"ל - - - << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> זה כבר סיפור אחר. זה כבר סיפור אחר. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> זה צריך להיות שאתה כיושב-ראש מחויב להוריד אותו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אז אני מסכים איתך ואני אומר לך שכל עוד לא נאמרו דברים שהם בניגוד לתקנון, הפרשנות זה כבר מעבר לניהול הישיבה. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> אני חושב שזה לא הייתה פרשנות כזאת שהיה צריך לפענח מה הוא אמר. זה היה ברור מה הוא אמר. הוא יודע בדיוק מה הוא אומר וזו לא פעם ראשונה שהוא אומר את זה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה להמשיך. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום להמליץ לכנסת על שינוי בהרכב הסיעתי של ועדות הכנסת כמפורט להלן: ועדת הכספים – מוצע להגדיל את מספר חברי הוועדה מ-18 ל-19; מטעם סיעת העבודה נוספה חברת הכנסת נעמה לזימי. ועדת החוקה, חוק ומשפט – מוצע להקטין את מספר חברי הוועדה מ-17 ל-16; מטעם סיעת הליכוד יחדל לכהן חבר כנסת אושר שקלים. ועדת העבודה והרווחה – מוצע להחליף את חבר סיעת הליכוד, חבר הכנסת אביחי בוארון, בחברת סיעת עוצמה יהודית, חברת הכנסת לימור סון הר מלך; כמו כן, מטעם סיעת הליכוד תחדל לכהן חברת הכנסת לימור סון הר מלך כממלאת מקום קבועה. ועדת הבריאות – מוצע להקטין את מספר חברי הוועדה מ-15 ל-14; מטעם סיעת יהדות התורה יחדל לכהן חבר הכנסת ישראל אייכלר. הוועדה לביטחון לאומי – מוצע להחליף את חבר סיעת הימין הממלכתי, חבר הכנסת מישל בוסקילה, בחבר סיעת המחנה הממלכתי – שמו יימסר בהמשך. הוועדה למיזמים ציבוריים – מוצע כי במקום החבר מטעם סיעת עוצמה יהודית יבוא חבר מטעם סיעת ישראל ביתנו, חבר הכנסת עודד פורר. ועדת המדע והטכנולוגיה – מוצע להקטין את מספר חברי הוועדה מ-14 ל-13; מטעם סיעת עוצמה יהודית יחדל לכהן חבר הכנסת יצחק קרויזר. הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל – מוצע להחליף את חבר סיעת הציונות הדתית, חבר הכנסת משה סולומון, בחברת סיעת עוצמה היהודית, חברת הכנסת לימור סון הר מלך; כמו כן, מטעם סיעת הליכוד תחדל לכהן חברת הכנסת לימור סון הר מלך כממלאת מקום קבועה. לא הסברתי, השינוי הזה בעצם הוא החזרת את המצב שהיה בעקבות הפרישה של עוצמה יהודית אז מהממשלה – אז היינו צריכים לאזן. לא היה לנו רוב בוועדות אז היינו צריכים לתקן ועכשיו אנחנו מחזירים את המצב כמו שהיה. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אופיר כץ. אנחנו נעבור לדיון אישי אבל אני מבין שלא נרשמו כאן לדיון האישי. יש מישהו באולם שרוצה בכל זאת לנצל ולדבר? אם לא, אז אני סוגר את הרשימה ואנחנו נעבור להצבעה. נעבור כעת להצבעה על הצעת ועדת הכנסת בדבר שינוי בהרכב הסיעתי של ועדת הכנסת. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד הצעת ועדת הכנסת – 6 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר שינוי בהרכב הסיעתי של ועדות הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – שישה, אפס מתנגדים. אני קובע כי הצעת ועדת הכנסת בדבר שינוי בהרכב הסיעתי של ועדת הכנסת התקבלה. חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא האחרון על סדר-היום: החלטת ועדת הכנסת בדבר העברת הצעת חוק מוועדה לוועדה. אני שוב מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת אופיר כץ. בבקשה. פה יש רק הצבעה, אין פה דיון אישי. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> עדכן אותי מבחינת סטטיסטיקה חבר הכנסת אברהם בצלאל, שזו פעם ראשונה שהוציאו אותי בקדנציה הזאת, אז היה לך את הכבוד. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני לא הוצאתי אותך. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> הוצאת אותי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, אמרתי לך: חמש דקות, לא קראתי אותך בשלוש קריאות. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> אה, זה לא נקרא? זה לא נחשב? << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> לא, לא קראתי אותך בשלוש קריאות. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אוקיי, אז לא הוציאו אותי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אם הייתי מוציא אותך – קודם כול, זה דבר חריג להוציא יושב-ראש קואליציה, כי אתה צריך לנהל את הקואליציה, אבל אמרתי: תצא לחמש דקות, על מנת שלא תשמע את הדברים. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> אז זה לא נחשב, בקיצור. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, זה לא נחשב כי לא קראתי אותך בשלוש קריאות. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> אז אני עדיין על אפס. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא קראתי לך שלוש קריאות. בבקשה. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> הוא אמר לי: פעם ראשונה. אמרתי לו: באופוזיציה כל שעתיים היו מוציאים אותי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, לא, אני לא יורד לרמה כזאת, זה בסדר. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> טוב, אז יש לי לפני כן כמה הודעות שלא נדרשת להן הצבעה, ואז אני אקריא את ההודעה שנדרשת הצבעה עליה. אני אקריא אותה בסוף. אז הודעה ראשונה: ועדת הכנסת החליטה כי ועדת הכלכלה תדון בהצעת חוק שירות מידע פיננסי (תיקון מס' 3 והוראת שעה), התשפ"ה–2025, מ/1850. הודעה נוספת: ועדת הכנסת החליטה היום להקים ועדה משותפת לוועדת חינוך, תרבות וספורט, ועדת הכנסת וועדת הפנים והגנת הסביבה, לפי חוק מוזיאון הכנסת, התש"ע–2010. הוועדה תהיה בת תשעה חברים, שלושה מכל ועדה, בראשות ועדת החינוך, התרבות והספורט, לפי ההרכב הזה: מטעם ועדת החינוך, התרבות והספורט – חברי הכנסת: קטי שטרית, יושבת-ראש הוועדה, צגה מלקו, סימון דוידסון; מטעם ועדת הכנסת – חברי הכנסת: ינון אזולאי, עמית הלוי, פנינה תמנו; מטעם ועדת הפנים והגנת הסביבה – חברי הכנסת: מתן כהנא, אתי עטיה ומטי צרפתי. הודעה אחרונה עכשיו, שנדרשת הצבעה עליה: ביום ד' בתשרי התשפ"ד, 19 בספטמבר 2023, החליטה ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, מ/1656, לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום להמליץ לכנסת להעביר את הצעת החוק האמורה לדיון בוועדה המשותפת של ועדת חוקה, חוק ומשפט, ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת המדע והטכנולוגיה, בהתאם לחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגרי מידע התש"ע–2009. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת כץ. אכן נעבור להצבעה על העברת הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, מ/1656, מוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת המדע והטכנולוגיה, בהתאם לחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגרי מידע, התש"ע–2009. חברים, אנחנו נעבור להצבעה. נא להצביע, בבקשה. הצבעה מס' 7 בעד הצעת ועדת הכנסת – 6 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, מוועדת החוקה, חוק ומשפט לוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת המדע והטכנולוגיה נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – שישה, אפס מתנגדים. אני קובע כי החלטת ועדת הכנסת התקבלה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי ט"ז באייר התשפ"ה, 14 במאי 2025, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 18:16. << סיום >>