דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ז ישיבה רצ"א הישיבה המאתיים-ותשעים-ואחת של הכנסת העשרים-וחמש יום רביעי, א' בסיוון התשפ"ה (28 במאי 2025) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 6 יום ירושלים ויום זכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל 6 היו"ר אמיר אוחנה: 6 עמית הלוי (הליכוד): 7 משה טור פז (יש עתיד): 10 יונתן מישרקי (ש"ס): 12 פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): 13 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 14 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 15 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 16 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 18 גלעד קריב (העבודה): 23 מישל בוסקילה (הימין הממלכתי): 25 אבי מעוז (נעם): 26 השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: 27 הצעת חוק כליאתם והעמדתם לדין של המשתתפים באירועי 7 באוקטובר, התשפ"ה–2024 30 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 31 השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: 35 הצעת חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון – הרחבת תקופת הגנה מפני פיטורים למשרתים במילואים), התשפ"ה–2025 40 משה טור פז (יש עתיד): 40 השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: 48 משה טור פז (יש עתיד): 53 הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – הפחתת שיעור המס שחל על תגמולים למשרתי מילואים), התשפ"ה–2025 59 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 60 השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: 63 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 70 הצעת חוק בית המשפט לענייני משפחה (תיקון – ביטול האגרה עבור הורה בבקשת מינוי כאפוטרופוס), התשפ"ד–2024 71 דבי ביטון (יש עתיד): 72 השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: 75 דבי ביטון (יש עתיד): 87 הודעה אישית של חברת הכנסת פנינה תמנו 90 פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): 90 הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – שמירה על מעמד האתרים הלאומיים), התשפ"ה–2024 92 מירב כהן (יש עתיד): 92 השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: 94 מירב כהן (יש עתיד): 101 הצעת חוק ביטול הצנזורה על סרטים, התשפ"ה–2025 103 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 103 השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: 106 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 107 הצעת חוק איסור התקשרות בהסדר לקביעת מחיר אחיד למזון במשלוח ובהזמנה בבית האוכל, התשפ"ה–2025 109 רון כץ (יש עתיד): 110 כישלון מוחלט של הממשלה בהשגת יעדי המלחמה: השבת כל החטופים ומיטוט החמאס ופגיעה חמורה בשוויון בנטל 115 אפרת רייטן מרום (העבודה): 116 ניסים ואטורי (הליכוד): 120 מירב כהן (יש עתיד): 120 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 122 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 124 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 126 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 128 נעמה לזימי (העבודה): 130 אבי מעוז (נעם): 136 אלעזר שטרן (יש עתיד): 138 נאור שירי (יש עתיד): 141 מירב בן ארי (יש עתיד): 144 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 151 יאיר לפיד (יש עתיד): 181 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 198 יאיר לפיד (יש עתיד): 199 הצעה לסדר-היום 200 מוכנות ישראל לעידן הבינה המלאכותית (AI) 200 נאור שירי (יש עתיד): 200 שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: 206 הודעה אישית של סגן השר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן 218 סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: 218 הצעה לסדר-היום 224 שוב התגוללות על דוכן תפילין שהקימו תלמידים והפעם בבית הספר דרור בלב השרון 224 סימון מושיאשוילי (ש"ס): 224 שר המורשת עמיחי אליהו: 225 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 227 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 227 הצעה לסדר-היום 228 הרפורמה בתקשורת מחריפה את הקיטוב בחברה הישראלית ומסכנת את חופש הביטוי והתקשורת 228 שלי טל מירון (יש עתיד): 228 שר התקשורת שלמה קרעי: 233 הצעה לסדר-היום 240 מקרון נשיא המדינה הכובשת צרפת תוקף את ישראל והאנטישמיות בצרפת זינקה ב-185% 240 אברהם בצלאל (ש"ס): 241 שר המורשת עמיחי אליהו: 241 שר המורשת עמיחי אליהו: 244 הצעה לסדר-היום 247 סכנה להשעיית הספורט הישראלי מהזירה הבין-לאומית – פגיעה אסטרטגית חמורה במדינת ישראל 247 סימון דוידסון (יש עתיד): 247 שר המורשת עמיחי אליהו: 248 הצעה לסדר-היום 250 ממצאי דוח הפיקוח על הבנקים לשנת 2024 – כשלי רגולציה, פגיעה בציבור והשלכות על הכלכלה הישראלית 250 ינון אזולאי (ש"ס): 251 יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): 253 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 254 רון כץ (יש עתיד): 255 שר המורשת עמיחי אליהו: 257 הצעות לסדר-היום 260 החלת הריבונות ביהודה, שומרון ובקעת הירדן 260 שמחה רוטמן (הציונות הדתית): 260 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 262 דן אילוז (הליכוד): 263 שר המורשת עמיחי אליהו: 264 הצעת צו הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה) (הארכת תקופת הוראת השעה) (מס' 2), התשפ"ה–2025 265 חנוך דב מלביצקי (יו"ר הוועדה המשותפת): 265 חילופים בוועדות הכנסת 267 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 268 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 268 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 268 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשרים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי א' בסיוון התשפ"ה, 28 במאי 2025. זהו היום ה-600 למלחמה שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים שבהם 58 מאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם מביטות עלינו כאן ממעל, עודם נמצאים בשבי. אנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 7), התשפ"ה–2025. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. << נושא >> יום ירושלים ויום זכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, הנושא הבא שעל סדר-היום הוא ציון יום ירושלים ויום זכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל. אני מבקש לקדם בברכה את נציגי ונכבדי העדה של יוצאי אתיופיה שנמצאים איתנו כאן ביציע, וכן גם את נציגי המשפחות השכולות שנפלו במערכות על שחרור העיר ואיחודה. ביום ירושלים זה, שבו אנו מציינים את יום שחרורה ואיחודה של בירתנו הנצחית, אני מציע שכל אחת ואחד מאיתנו יזכור איזו זכות נפלה בחלקנו לחיות את התממשות חלום הדורות של עם ישראל, "לשנה הבאה בירושלים". במשך אלפיים שנות גלות שנכפתה עלינו, ברגעי הייאוש הקשים ביותר כמו גם ברגעי האושר העילאיים, העם שלנו בכל קצוות תבל ייחל לאותו הדבר בדיוק – "לשנה הבאה בירושלים". אחרי מאה דורות תפילה וציפייה עמד חייל יהודי מול אבני הכותל וידע: לא עוד דמעות של כיסופים, כי אם דמעות של גאולה. מכאן ואילך נכתב פרק חדש בדברי ימי עמנו: העם היהודי שב אל בירתו הנצחית, והפעם כדי לא לעזוב אותה שוב לעולם. נצח ישראל הוא שמניע גם את חיילינו שנלחמים ממש עכשיו בשדות הקרב. אנחנו לא שוכחים לרגע, גם ביום המיוחד הזה, כי כבר 600 ימים ש-58 מאחינו ואחיותינו עודם חטופים בשבי חמאס. חיילינו נלחמים כעת באויב האכזר והמרושע ביותר מאז הנאצים במטרה להשמידו ולהשיבם למשפחותיהם כחלק מאותו רעיון, מאותה הבטחה, שנהיה עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים. במסע לציון רבים קיפחו את חייהם. השבוע השתתפתי בטקס הממלכתי לזכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל. איבדנו כ-4,000 מאחינו ואחיותינו מביתא ישראל, שהציונות פיעמה ברוחם והובילה אותם למסע רגלי במדבריות ובדרכים לא זרועות ומלאות סכנה כדי להגיע אל הארץ המובטחת. אנו זוכרים אותם היום ומחבקים את המשפחות שלהם ואת הקייסים והמנהיגים, מובילי העדה. ירושלים יודעת מהו כאב, היא יודעת מהו אובדן, אך היא יודעת גם מהי תקומה. אנחנו עם חזק, עם שקם, עם שנלחם. כך היה וכך יהיה. לזכרם של הנספים בדרך, לזכרם של גיבורי ישראל לדורותיהם שלחמו ונפלו למען ירושלים, למען עם ישראל, אנחנו מציינים את יום ירושלים, כדי למלא יחד את ההבטחה הנושנה: "אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני". אני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת עמית הלוי להיות ראשון הדוברים ביום המיוחד. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> תודה. מכובדי היושב-ראש, אדוני השר, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, אוהבי ירושלים, שואלי שלום ירושלים בכל העולם, אנחנו מציינים עכשיו, כפי שאמרת, את יום ירושלים ויום זכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל, ואני מבקש, אדוני היושב-ראש, לפתוח ולהציע לשיקולך שני תיקונים לשם שנקבע ליום הזה. הראשון – לא יום ירושלים אלא יום שחרור ירושלים. שחרור ירושלים, כיוון שאנו מציינים היום את העובדה שלפני 58 שנים לוחמי ישראל, חיילי צה"ל, שחררו את ירושלים כולה; שחררו את ליבה של ירושלים מעול זרים ונוכרים שהחריבוה, שפרסו יד על כל מחמדיה, שהפכו את העיר שזכתה בתשעה קבין של יופי לכזאת שספקו עליה כפיים כל עוברי דרך ותהו: "הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי משוש לכל הארץ". במשך 19 שנה מאז חידוש עצמאותנו המדינית, על זה "שבת משוש לבנו - - - על זה היה דָוֶה לבנו על אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם שועלים הִלכו בו". עד כ"ח אייר תשכ"ז. עד היום שבו שחררנו את ירושלים מעול השועלים והזרים והסרנו את חרפת הגלות הזו משמי ירושלים; עד היום שבו "חזרנו אל בורות המים, לשוק ולכיכר", היום שבו שופר קרא בהר הבית בעיר העתיקה – קרא מגרונו של הרב הראשי לצה"ל, הרב הצנחן שפרץ יחד עם הכוחות הלוחמים לעיר העתיקה, הגאון האמיתי, הרב שלמה גורן. ועוד משהו קרה באותו היום: לא רק שחררנו את ירושלים מזרים – שחררנו אותה גם משקרים, שקרים מתועבים שטפלו וטופלים עליה עד היום. שני שקרים מרכזיים אציין, ברשותך: השקר הפלסטיני ושקר עיר שלוש הדתות. חילול הקודש וחילול האמת בהגדרה של ירושלים כעיר פלסטינית, יש מחציפים ומגדירים אותה כבירה פלסטינית. זהו ההדהוד של השקר הישן של מחריב ירושלים, מחריב הארץ, הקיסר הרומי אדריאנוס, שלא הסתפק בחורבן ובנהרות הדם שהוא שפך כאן, אלא החליט לנקום על המרד של גיבורי ממלכת יהודה – מרד בר כוכבא וכמובן המרד שלפניו באימפריה הרומית – ולמחוק את יהודה וירושלים גם מהמפה, ואת זה הוא עשה כשהוא שינה את שמה של ירושלים לאיליה קפיטולינה ואת שמה של ממלכת יהודה דאז לפלשתינה. זו לא הייתה בחירה רנדומלית, כידוע, לא משהו אקראי. הוא בחר בשם שייצג את שבטי הפלישתים, אלו שבתרגום השבעים אגב מתורגמים לזרים, foreigners – ולא סתם, כיוון שהם אכן היו זרים, והם היו פולשים, ופלשו מאיי הים לשפלת החוף שלנו. דווקא את השם הזה ביקש אדריאנוס הרשע להנציח, כדי למחוק את השם שמייצג את הילידים האמיתיים, את בעלי הארץ החוקיים, היהודים, שעל שמם נקראה יהודה. השם השקרי הזה של היחידה הגיאוגרפית הזו נשמר מאות שנים, עד ועד בכלל ימי המנדט הבריטי. לכן, כמו שנהגה לומר ראשת ממשלתנו גולדה מאיר כששאלו אותה מה הם הפלסטינים, היא אמרה: אני פלסטינית, והצביעה עליה. היא החזיקה את הפספורט הפלסטיני שבו החזיקה מימי המנדט. אבל השקר הזה התפתח כידוע על ידי הרוצח יאסר ערפאת, ממשיך דרכו של חברו של היטלר חאג' אמין אל חוסייני, כיוון שהם הבינו שלא מספיק השקר של שם הארץ, וכך הם המציאו את העם הפלסטיני – שקר שכידוע אין לו רגליים, אין לו ידיים, אין בו כלום: לא זהות ייחודית, לא זהות לאומית, לא שפה, לא מורשת, לא תרבות. רק דבר אחד יש בפלסטיניות הזאת: שלילה – שלילת ישראל, השמדת ישראל. שום ערך עצמי, שום ערך חיובי. לירושלים מעיזים להדביק את השקר הזה? לעיר הקודש והמקדש, עיר שנושאת מטען יהודי של שלושת אלפים שנה? אולי השיא היה בהכרזה של אונסק"ו, שהיא אחראית לשימור מורשת ותרבות, אבל כשזה מגיע לישראל, הם איכשהו מקפידים על סילוף התרבות והמורשת. גם את השקר השני שדבק לירושלים צריך לנקות ולטהר – שקר עיר שלוש הדתות. לא היה, גם לא יהיה. ירושלים היא בירת העם היהודי, העם היהודי בלבד. עיר המלכות והתורה; עיר המקדש של אלוהי ישראל; העיר שבה הוא מתגלה לעמו ולנביאיו; העיר שבקודש-הקודשים שלה מוצב הארון ובו לוחות הברית עם עשרת הדיברות, תמצית התרבות הישראלית. אמת, וחשוב לומר, התרבות הזאת שלנו נועדה להביא ברכה לעולם כולו; לא רק לנו, לא רק לעמנו, אלא לעמים כולם, בדיוק כפי שהבטיח ה' לאבי האומה שלנו, לאברהם: "לך לך מארצך" וכו' וכו', "אל הארץ אשר אראך", היא תהיה שלך, היא תהיה של זרעך, תהיה שם חזק – אם אנחנו לא חזקים בשכונה, אז אנחנו לא שורדים – תהיה חזק, "ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך", אבל "והיה ברכה" לא רק לעצמך אלא "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך". ירושלים נועדה להיות מרכז עולמי לתורה ולחוכמה, לרוח ולאמונה, אבל בשביל החזון הזה, דווקא בשביל החזון הזה, היא חייבת להיות יהודית. העם היהודי צריך להיבנות בה כעם גדול וחזק, להתגבר על הסכנות הקיומיות – שכמו שאנחנו רואים עדיין מידפקות על דלתותינו – ולטפח בירושלים, בישראל, את התרבות של הצדק והמוסר, את הדעת והחוכמה העליונה. ורק כשהיא כזאת – רק כשירושלים תהיה כזאת, היא תוכל להביא גם ברכה לעולם כולו. רק באחרית הימים, כלומר אחרי ימי ההתבססות הלאומית והתרבותית שלנו, אז, כפי שאמר ישעיהו, "באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונִשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וְיֹרֵנוּ  מדרכיו ונלכה בְּאֹרְחֹתָיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם". גם אז, אגב, היא תישאר בירת ישראל, היא תשפיע על עמים רבים, כפי שהיה בעבר, כפי שקורה במידה לא מועטה גם היום, אבל לנצח תישאר בירת העם היהודי. השינוי השני – אני מסיים בזה, אדוני היושב-ראש – נוגע לאחינו ואחיותינו בני העדה האתיופית. אני מציע לקרוא לו יום שחרור ירושלים ויום זכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לירושלים – לא בדרכם לישראל. לא לחינם חיברה הכנסת את זכרם של העולים מאתיופיה ליום ירושלים, כי הם עלו לארץ ישראל, אבל הם היו בדרכם לירושלים. נמצאות פה פנינה וצגה, הן יודעות את זה בעל פה: "שמלה, שמלה" – כמו שהיו נוהגים ההורים לומר לילדיהם באתיופיה – חסידה, חסידה, "אגרצ'ין, ירוסלם דהנה", כלומר הארץ שלנו, היא ירושלים, מה שלומה? כשאתם רואים את החסידות הנודדות, תשאלו אותן מה שלום ירושלים. הדבקות הזו של עולי אתיופיה שחצו מדבריות היא אותה דבקות של חיילי צה"ל, ובהם גם רבים מבני העדה האתיופית, שנלחמים בימים אלה ברחובות עזה. הם נלחמים בעזה, אבל נלחמים על ירושלים, על השייכות לירושלים, על הצדק שבבעלותנו על ירושלים ועל הבשורה הירושלמית הגדולה שניצחה ותנצח את כל התרבויות הברבריות שמאיימות על החברה האנושית כולה. בשורת ציון וירושלים שהעולם כולו מחכה לה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת עמית הלוי. אני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יום שחרור ירושלים, יום לציון החיבור המיוחד של קהילת יוצאי אתיופיה בישראל. המשנה במסכת קידושין פרק ב' אומרת: עשרה קבין של יופי באו לעולם, תשעה נטלה ירושלים, אחד נטל שאר העולם. אי-אפשר להתעלם ביום הזה לא מ-600 הימים שכבר עברו היום מפרוץ המלחמה. יש משהו קצת אירוני אפילו בכך שלקח שישה ימים, אפילו פחות, לשחרר את העיר הזו, אבל ב-600 ימים עדיין לא סיימנו את המלחמה הארוכה בתולדות ישראל, ועדיין 58 אחינו ואחיותינו נמצאים בעזה. לכן, את החגיגיות של יום ירושלים, את אותם תשעה או עשרה קבין שירדו ארצה, נציין כאן, אבל על אחד נשים כאן כוכבית, ויותר נכון אתגר; היופי קיים, אבל האתגר לצידו. קב ראשון של יופי: עיר יפהפייה. ראש העיר ירושלים משה ליאון שם, בכניסתו הראשונה לתפקיד לפני שש שנים, דגש מיוחד על ניקיון העיר. ניקיון העיר ירושלים התקדם דרמטית. ראויה ירושלים להיות נקייה. מצד שני, ירידתה באשכולות הסוציו-אקונומיים לאשכול 2, שהופך אותה לעיר ענייה – היא מקבלת יותר כסף אבל לא עומדת בזכות עצמה – זו כוכבית על הקו הראשון. קב שני של יופי – עיר שעושה את כל ישראל חברים. בעיניי, זה לא רק מוטו, זו דרישה. ירושלים צריכה להיות עיר שעושה את כל ישראל חברים. האם אנחנו עומדים בזה? אני מקווה שכן. יש לנו עוד הרבה עבודה. קב שלישי – עיר הבירה של מדינת ישראל, ראשונה לכל ערי ישראל. על פי חוק, כל משרדי הממשלה צריכים לשכון בירושלים. האם ככה? לא ככה. עדיין בימים אלה – ואפילו לפעמים דווקא בימים אלה – רוב משרדי הממשלה נמצאים במקומות אחרים – בתל אביב, במודיעין – בניגוד לחוק. למה החוק לא מיושם? תירוצים יש. ראויה ירושלים שכל משרדי הממשלה כולם ישכנו בה ורק בה. קב רביעי – של אחדות. היום א' בסיוון, ראש חודש סיוון, מצוין כיום האחדות לזכרם של שלושת הנרצחים בפיגוע בגוש עציון לפני 11 שנה. לפעמים כשאני נמצא בירושלים ויש הפגנה, ולא משנה מאיזה צד, אני מרגיש שיש לנו הרבה עבודה דווקא בירושלים לחזק בה את האחדות. קב חמישי – מוסדות השלטון. כאן, בטווח נגיעה – הכנסת, הממשלה, בית המשפט העליון. האם נשכיל להסדיר את היחסים שלהם? ראויה ירושלים שאנחנו נפסיק את ההתקוטטות בין הרשויות שבה; שניתן לשלושתם לעמוד זקופים, עצמאיים, עומדים כל אחד ברשות עצמו. קב שישי של ירושלים – יופי היסטורי, יופי שיש כמוהו אבל כמוהו אין. האם נצליח להחזיר את התיירים לירושלים? זה 600 ימים שמעט מאוד תיירי חוץ פוקדים את ירושלים. חברות התעופה עדיין מדירות את רגליהן, בחלקן, ממדינת ישראל. אנחנו רוצים כל תייר שיבוא לכאן לירושלים. קב שביעי – הצלחות ספורטיביות. תסלחו לי, לא בגללך, חברי חבר הכנסת דוידסון, אבל הפועל ירושלים משחקת השבוע במשחק השני של חצי גמר הכדורסל בפלייאוף. בית"ר ירושלים בעוד יומיים בגמר גביע המדינה בכדורגל מול הפועל באר שבע. נאחל לירושלים הצלחה. אבל אני אומר משהו: קשה לי כבר לשבת ביציעי בית"ר – לי באופן אישי כבר יותר מעשור – בגלל חלק קטן מהאוהדים והדיבור שלהם. הייתי מעדיף בלי קללות, בלי גזענות. זו הקבוצה שלי, קשה לי לא להגיע למשחקים שלה. קב שמיני של יופי של ירושלים – אתרים יפהפיים מרגשים: הר הבית, הכותל, ארמון הנציב, מגדל דוד, גבעת התחמושת. האם כל אזרח מגיע אליהם? מבקר בהם? לצערי הרב, אזרחים רבים לא מגיעים אל העיר שלנו. קב תשיעי – מוזיאונים. האם ידעתם שירושלים היא אחת מבירות המוזיאונים בעולם? למעלה מ-50 מוזיאונים יש בעיר היפיפייה הזו. האם כל תלמיד מגיע אליהם? בזמני כמנהל מינהל החינוך של ירושלים עשיתי פרויקט, שעובד עד היום, שכל תלמיד בעיר מקבל סבסוד להגיע למוזיאון, ויום אחד שזה חינם. האם נשכיל לעשות את זה לכל תלמידי ישראל? ולבסוף, קב עשירי, אולי החשוב מכולם – אחריות לאומית ומנהיגות. האם נצליח להוציא בשורה כזאת מירושלים, או כמו שאתמול אמרו לי בכפר עזה ובשדרות: תתאפסו על עצמכם שם בירושלים? ירושלים, בירת הנצח של ישראל, ההיית או חלמתי חלום? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. מצטרף לברכות ההצלחה לקבוצות הירושלמיות. חבר הכנסת מישרקי, בבקשה אדוני. << דובר >> יונתן מישרקי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, יום ירושלים הוא יום של חגיגה ויום של זיכרון; יום שבו אנו חוגגים את איחוד עירנו הנצחית, ויום שבו אנו זוכרים את אלה שלא זכו לראות את הניסים שאנחנו חווים. אלפיים שנה חזרו יהודים בתפילותיהם על המילים "אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני". לא היה זה ביטוי פיוטי בלבד, זו הייתה התחייבות נפש שנחקקה בליבו של כל יהודי בכל מקום ובכל זמן. כאשר אנו מביטים אל עברנו הרחוק, אנו רואים כיצד תמיד, בכל דור ודור, נישאו עינינו אל הר הבית. "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כְּחֹלְמִים" – כך כתב דוד המלך, וכך חלמו אבותינו לאורך הדורות. היהודים בגולה חיו את זיכרון ירושלים בכל תפילה, בכל חג, בכל שמחה ואבל. כשבנו בית, השאירו קיר לא גמור לזכר החורבן. כשהתחתנו, שברו כוס תחת החופה לזכר בית המקדש. ירושלים לא הייתה מקום גיאוגרפי בלבד, היא הייתה הנשמה שלנו. היום אנו מציינים גם את יום זכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לארץ ישראל. יהודי אתיופיה שמרו במשך מאות שנים על חלומם לעלות לירושלים בתנאים בלתי אפשריים. הם קראו לעצמם בית ישראל ושמרו על מסורת עתיקה הקושרת אותם לציון. כשהם התפללו "בשנה הבאה בירושלים הבנויה", הם ידעו שהדרך אליה עוברת דרך מדבריות ומכשולים שקשה לתאר. "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם", כך ניבא ישעיהו הנביא, וכך האמינו יהודי אתיופיה שגם בהיותם במרחק אלפי קילומטרים מירושלים, התורה והאמונה יגיעו אליהם וישמרו את זהותם היהודית. היום, כאשר אנו יושבים כאן בכנסת ישראל בירושלים הבנויה, עלינו לזכור שהנס הגדול שלנו בנוי על כתפיהם של אין-ספור יהודים שלא זכו לראות יום זה. יהודי אתיופיה, שחלקם נספו בדרכם אל ארץ הקודש, יהודי תימן, יהודי מרוקו, יהודי פולין ורוסיה – כולם חלמו את החלום הזה. "עֹד ישבו זקנים וזקנות בִּרְחֹבות ירושלים" – כך הבטיח זכריה הנביא. היום אנו רואים את הגשמת הנבואה הזאת בכל פינה ברחובות עירנו. זקנים וזקנות מכל קצווי תבל יושבים בגינות ירושלים, מספרים לנכדיהם סיפורים מהמולדת הרחוקה ובונים עימם מולדת חדשה. בזמן שאנו חוגגים אנו גם נושאים באחריות כלפי זכרם של אלה שלא זכו להגיע. יהודי אתיופיה שנספו במסעם אל הארץ המובטחת נשאו את ירושלים בליבם ולא זכו לדרוך על אדמתה. כמי שגדל בירושלים, אני מודע לכך שמה שנראה עבורנו מובן מאליו – ללכת ברחובות העיר, ללמוד בה ולחיות בה – היה במשך דורות חלומם של אבותינו בגלות. הזכות לחיות בירושלים אינה מובנת מאליה. עבור דורות רבים היא הייתה תקווה רחוקה. יום ירושלים הוא יום של הכרת תודה על הנס, אך גם יום של התחייבות להמשיך לבנות את העיר, לפתח אותה ולרומם אותה, להיות מאוחדים כולנו סביב ירושלים בירתנו, בירת הנצח של העם היהודי לנצח-נצחים. ויתקיים בנו הפסוק: "שאלו שלום ירושלָ͏ִם יִשלָיוּ אֹהבָיִך". תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת פנינה תמנו. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. השר, כנסת נכבדה, חברי הכנסת, יושב-ראש המחנה הממלכתי חבר הכנסת בני גנץ, אורחים נכבדים, תלמידים יקרים שנמצאים ביציע, "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך". ירושלים, ירושלים, "שאי סביב עינַייך וראי, כֻּלם נקבצו באו לך". והיום אנחנו מציינים את יום ירושלים ובאותה נשימה את היום לזכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל. אנחנו רגילים לספר את הסיפורים האלה כאילו הם נלקחו מסיפורים של פעם, סיפורים שהדמיון שלהם לאירועים בתנ"ך כל כך גדול. אני חייבת לומר שהשנה הסיפור של העלייה שלי ושל רבים שכמותי במבצע משה – אנחנו מציינים השנה 40 שנה למבצע משה – דווקא נוגע ופוגש אותי במקום הזה שאנחנו מדברים על דור שנמצא כאן, של צעירים, ששילם מחיר מאוד מאוד כבד, דור של אימהות, של אבות, של שורדים, של גיבורים, שהכאב מלווה אותם יום-יום, צעד-צעד, דקה-דקה. השבוע הגעתי להר הרצל, לטקס הממלכתי – יחד איתך, בני – היו שם הנשיא, ראש הממשלה. טקס מאוד מכובד. עלתה קרובת משפחתי, דמבולו סבהאט, שבמשך 40 שנה – אפשר שקט בבקשה, ולדימיר? שבמשך 40 שנה דמבולו, תקשיב לסיפור. היא הגיעה במשקל גוף 30, ניצלה בקושי, כשהיא משאירה מאחור – קברה מאחור באדמת נכר את שלושת ילדיה הקטנים, את ששת האחיינים שלה ואת אחותה הגדולה. עשרה בני משפחה. 40 שנה של שתיקה רועמת, של כאב בלתי פוסק, וכל בקשתה הייתה – עכשיו כשהיא מזדקנת – להדליק את האבוקה כדי לסגור מעגל. אין קבר לילדים האלה שמתו בדרך, אין קבר לאימהות שנותרו מאחור, אין קבר לאותם קשישים אמיצים שהלכו אחרי ירושלים שהיא לא חלום, היא מציאות מוחשית שלא דהתה ולא משה מלב יהודים רבים בכל רחבי העולם ובייחוד מקרב יהודי אתיופיה – שאם אין ירושלים לא הייתה קהילה. ואני יכולה לומר לכם – ודווקא כאן אני מבקשת את תשומת ליבכם, השרים – כשהייתי שרת העלייה והקליטה רציתי לתקן עוול שמוכר לי היטב. אמרתי שאין קברים, יש אנדרטה ועליה שמות, שמות, שמות של נספים רבים, אלפים. הקהילה הגיעה לארץ בטראומה קשה, אחד הקצינים בשב"ס שעלה לדבר בהר הרצל סיפר איך הוא, כילד, החזיק את אחותו, לקח אותה למרפאה של הצלב האדום בתוך מחנות המוות – פליטים בסודן – והיא פשוט מתה. אימו נקברה שם, כל האחיות שלו מתו שם, הוא עלה עם אביו. האנשים האלה זקוקים עדיין לעזרה בהתמודדות עם פוסט-טראומה. הקמנו ועדה בין-משרדית, יושב פה עו"ד דוד אבטה שהיה המשנה למנכ"ל במשרד העלייה והקליטה. הוועדה ישבה על המדוכה ודנה בדרכים היצירתיות שבהן אפשר לעזור לילדים שהגיעו לכאן יתומים, והם בני גילי. יש לי חברה שהגיעה בלי אבא ואימא. עדיין צריך לעזור לאנשים האלה במעטפת הרגשית, במה שהמדינה יודעת לעשות. כי אני אסבר את אוזנכם: יש לנו מענקים לנפגעי צ'רנוביל, יש לנו מענקים לווטרנים, יש לנו מענקים רבים ואנחנו יודעים לעזור – בטח לקשישים האלה שהם כל כך צנועים, שאני מצדיעה להם, שבלעדיכם לא היינו כאן, ובלעדי הקייסים, שהאמונה שלהם היא ענקית. ואני רוצה מכאן למסור להם כמה אני אוהבת אותם, ואני בטוחה שכל עם ישראל. אבל תעשו את התיקון הזה, לא מדובר בהרבה מאוד תקציב. תעשו את התיקון שיסייע להם – גם אם לא לשכוח, ברור שזה לא יכול לקרות – אבל טיפה למזור ולהחלים, תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת פינדרוס. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, השר לירושלים; איש ירושלים, ראש העיר ירושלים לשעבר, שר הכלכלה, שזכיתי להיות איתך עשור יחד בעיריית ירושלים. אני רוצה להתחיל אולי במה שסיים בו חבר הכנסת יוני משריקי. "שאלו שלום ירושלָ͏ִם יִשְׁלָיוּ אֹהבָיִךְ. הפירוש הפשוט של הפסוק הזה זה שירושלים מביאה שלום, אבל לא רק ירושלים מביאה שלום אלא השלווה מגיעה גם לאלה שרוצים בטובתה של ירושלים. ירושלים היא החיבור של שמיים וארץ, שם מקום החיבור. היא מקום המקדש, שם אנחנו מתחברים. המהות של ירושלים זה הדבר הזה. כשאנחנו נמצאים היום בירושלים – וכן, יש לך מאות אלפי ילדים שיושבים ולומדים, יש לך מאות אלפי תלמידים שיושבים ולומדים; דבר שלא היה פה, אני לא יודע אם בבית שני היה אבל בטח מבית שני לא היה דבר כזה. זו ברכה שכולנו צריכים לא להפסיק להודות ולהלל לקדוש ברוך הוא על הדבר הזה. אבל אנחנו צריכים לזכור מהי מהותה של ירושלים. קיבלתי מכתב לפני שבועיים על יהודי מתלמידי הגר"א שהגיע לירושלים בתקע"ה, למניינים זה 1815. הוא נרצח, זה היה פיגוע הטרור הראשון. הוא זה שסגר את העסקה עם הערבים על חצר האשכנזים בירושלים, והוא נרצח ב-1851 למניינם, תרי"א. אתם יודעים שבהר הרצל הוא רשום בשורה של מ-1860. שלחתי מכתב לשאול: הרי הוא נרצח ב-1851, למה 1860? מה זה הדבר הזה? חייב להגיד לכם, אני מצטט את התשובה: אנחנו סופרים את נפגעי הטרור לפי התנועה הציונית והרצל נולד ב-1860. תשובה רשמית של פקיד במדינת ישראל; אני לא אגיד מי בשביל לא להביך אותו. תשובה רשמית. הרצל נולד ב-1860 אז משם התחילה ירושלים. בלידה שלו, אפילו לא בחזון שלו. יהודים מסרו נפש כל ימי חייהם, וכפי שאמרה פנינה קודם – מאתיופיה, מפולין, מליטא, ממרוקו, מתימן, מהכול, להגיע באמת למהות, לחיבור בין שמיים לארץ. את הדבר הזה אנחנו צריכים לזכור. וזו הסיבה, דרך אגב – הפירוש לפסוק "שאלו שלום ירושלָ͏ִם, ישלָיוּ אֹהבָיך": מי שאוהב את החיבור הזה הוא יראה שלווה, זה הפירוש האמיתי של הדבר הזה. אם אנחנו באמת רוצים להגיע לשלום ושלווה בארץ – זה לראות את המהות הזאת של החיבור בין שמיים וארץ, לראות את החיבור של האנשים שמסרו נפש, ושהעם היהודי מחובר לשמיים. על ידי החיבור לשמיים יבוא "שאלו שלום ירושלָ͏ִם ישלָיוּ אֹהבָיך". שנזכה להודות על מה שיש לנו, נזכה לייחל ולהתפלל שנראה את החיבור הזה במהרה בבניין בית המקדש. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת וולדיגר. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני, כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חברותיי, חבריי, חבר הכנסת, עם ישראל היקר, אני עומדת כאן היום בכנסת ישראל, בליבה הפועם של הדמוקרטיה – היום ובארבע השנים האחרונות – עם הכרת הטוב לבורא עולם על קיומו של הבית הזה, ולא פחות מכך – על כך שהוא עומד וניצב בלב ירושלים, העיר של כולנו. ירושלים היא לא רק עוד נקודה על המפה, היא לא רק בירת ישראל, היא בירתו הנצחית של העם היהודי מאז דוד המלך ועד היום. היא שלנו. גם כשהיא לא הייתה בידינו היא לא חדלה להיות שייכת לנו – בתפילות, בשירים, בזיכרון ובתקווה. "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" – אמרו את זה חבריי פה – זה לא רק מזמור, זה נדר חיים של עם שלם. ירושלים היום היא סמל לניצחון – לניצחון הרוח, השורשיות; ניצחון של צדקת הדרך; ניצחון של עם ששב לארצו ולבירתו אחרי 2,000 שנות גלות, גירוש, דיכוי והרבה תפילות. ובעזרת השם, נעשה הכול כדי שהיא תישאר שלנו ובידינו לנצח. ירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו – פסוק ממזמור בתהילים, שטומן בחובו משמעות כבירה. ירושלים היא לא רק עיר שנבנתה מחדש, אלא עיר שמחברת. מחברת בין לבבות, בין אנשים, בין זמנים, וזו בעיניי תמצית החזון. עיר שמחברת, לא מוחקת; עיר שמאפשרת קיום של ריבוי גוונים, תפילות ומנהגים, אבל בלי להתבלבל; בריבונות ישראלית מלאה, בלתי מתפשרת, מאוחדת ובלתי ניתנת לחלוקה. ירושלים באמת איננה סיפור של אחידות, אלא של ביחד ברוח הישראלית, ברוח ישראלית אחת – של דורות שהלכו בה; של תפילות מהתפוצות – אשכנז וספרד ותימן ועדות המזרח ועוד כהנה וכהנה; של שווקים סואנים וסמטאות עתיקות; של ילדה חרדית, סטודנט ערבי, עולה חדש מאתיופיה, חיילת קרבית, סב ממאה שערים ונכד מגבעות יהודה – כולם נמצאים כאן. זה היופי של ירושלים, זה הכוח שלה. לא בטשטוש זהות, אלא בחיזוק השורש ובהכלה של השונה. והיום, היום הזה הוא גם יום זכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל. הכמיהה שלהם, המסירות שלהם לתורת ישראל, לעם ישראל, לארץ ישראל, הן דוגמה ומופת. שמעתי את חברתי פנינה תמנו שטה, את חברתי צגה, שמן הסתם נשמע אותה עוד מעט, את חברי משה סולומון, ואני חייבת לומר לכם שמכולם שמעתי שוב ושוב ושוב איך ירושלים העירה והאירה להם כל הזמן, גם שם באתיופיה. יהי זכרם של כל הנספים ברוך. אני חוזרת רגע לניצחון, ואני רוצה לומר שראינו אותו אתמול ברחובות העיר, בריקוד הדגלים. עשרות אלפי צעירים, נערים ונערות מכל רחבי הארץ, מניפים את דגל ישראל בגאווה, בצבע כחול-לבן, וצועדים בשירה ובהודיה דרך שער שכם, רחובות העיר, אל עבר הכותל. אני גאה ברוקדים, אני גאה בדגלים, אני גאה בעובדה שנוער ישראלי אינו מתבייש בזהותו. אין בזה שנאה, יש בזה הרבה מאוד אהבה. ומול כל אלה שמנסים לערער מבית ומחוץ, התשובה שלנו ברורה: נבנה, נתחזק, נחנך ונאהב. ונגדל דור צעיר שלא רק מניף דגל, אלא חי את המשמעות שמאחוריו. ואני מאחלת לכולנו שיהיה כמובן יום ירושלים שמח – היה אתמול – שימשיך להיות, כי אנחנו כל יום חוגגים את יום ירושלים, מתוך שלום, מתוך ריבונות, מתוך אהבה, מתוך עוצמה. ויחד ננצח. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת סגנית יושב-ראש הכנסת סון הר מלך, בבקשה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, אורחים נכבדים, בראשית דבריי נתבקשתי לקרוא, על ידי חבר הכנסת משה סולומון, את הדברים המרגשים מאוד שהוא כתב. אז אני קוראת את הדברים ככתבם וכלשונם: כשהייתי בן ארבע קרא לי אבי אליו, הביט בי בעיניים לחות ואמר: בני מחמדי, דע לך כי ירוסלם היא מטרתו של כל יהודי. דורות על גבי דורות אנחנו רוצים להגיע לירוסלם. ארשת פניו הביעה כמיהה למשהו קסום ופלאי. הוא הגה את שמה של ירושלים כמו הייתה גן של עדן, כמו הייתה עשויה זהב טהור ואבניה יהלומים. אחר כך הרים את קולו ואמר בטון מלא תקווה: אנחנו עוד נגיע לירוסלם. איני יודע אם היה בי הכוח לעבור את מה שעברתי בדרכי לירושלים אלמלא טבע בי אבא את החלום, אלמלא צרב בנפשי את הכמיהה לירושלים, עיר הקודש. בינתיים הייתי בשירה וליבי בירושלים. תודה רבה, חבר הכנסת משה סולומון. באמת, הדברים מאוד מאוד מרגשים. ובאמת הכמיהה הזאת שההורים שלנו מעבירים לנו, הכמיהה – אני אומרת שבכל דור ודור זה הדבר שהוא הבשורה, הוא הכוח, הוא מקור הכוח שלנו לפעול ולצעוד ולדרוש באמת את ירושלים. ובעיניי זו הגאולה השלמה. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אני מבקשת לפתוח את דבריי היום בהנצחה. הנצחה של צעיר יפה תואר, אהוב, צנוע, שקט, שכולו טוב. לפני קצת יותר משנה ניחמתי – הרעש, אני מצטערת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מנהלות הסיעה שם, אם אפשר טיפה בווליום נמוך יותר. תודה. << דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> רק הזמן. טוב. לפני קצת יותר משנה ניחמתי את משפחתו של אנדועלם קבדה, השם ייקום דמו, לוחם בהנדסה הקרבית שנפל בקרבות בעזה. עוד בכניסה לבית הרגשתי בעומק הלב שהגעתי למקום של קדושה, לבית שחיים בו אדם ומשפחה יוצאי דופן. ככל שהקשבתי לסיפורו – הבנתי עד כמה תחושה זו הייתה נכונה. אנדועלם, בן בכור במשפחתו, עלה לישראל מאתיופיה כשהיה בן שלוש. אימו, הצעירה והיפה, שיתפה אותי בדמותו: אישיות אצילה, ילד של חסד ואהבה, ענווה נדירה שזכתה להערכה עמוקה לא רק מצד בני המשפחה, אלא מכל מי שפגש אותו. חבריו ליחידה היו מבקשים ממנו ברכות לפני כל כניסה לעזה. כך, פשוט, כי הם הרגישו את הטוהר והזוך שהיו טבועים בנשמתו. הם ראו בו צדיק, כך סיפרה לי אימו. ניר עמרן, חברו מיחידת צמ"ה 603, סיפר על אדם שכולו לב: אנדו היה מהאנשים שלא מסוגלים להגיד לך לא, הוא אמר. תמיד חיפש איך לעזור, איך להקל, איך לתמוך. במהלך הלחימה הוא היה הגיבור של הפלוגה. הוא נכנס לשטח מהיום הראשון, ונשאר עד הרגע האחרון. הוא פעל באזורים הקשים והמסוכנים ביותר, ביצע פעולות שרק מי שלחמו לצידו יודעים עד כמה היו מורכבות. איתור מנהרות באמצעות D-9, הריסות בתים ממולכדים, פתיחת צירים, פירוק מטענים – הוא עשה הכול. ואפילו כשהכלי שלו חטף שני טילי נ"ט הוא לא עצר, הוא המשיך. אי-אפשר לתאר את האומץ של אנדו, כך סיכם חברו ניר. אנדו היה בן לעדה האתיופית. סיפורו האישי הוא חלק בלתי נפרד מהסיפור הגדול שאנחנו מציינים היום, יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לארץ ישראל, בדרכם לירושלים. היום אנחנו זוכרים את המסע, מסע של דורות, שנקטע עבור רבים עוד לפני שזכו לגעת באדמת הקודש. אבל גם אנדועלם וגם הם – שצעדו בדרך המייסרת ולא זכו להגיע – חולקים את אותה אהבה, את אותה אמונה, את אותה התשוקה הבלתי-נתפסת לציון, לירושלים. מסע העלייה של יהודי אתיופיה הוא אחד מהסיפורים הציוניים העוצמתיים והמרגשים ביותר. קהילה שלמה, מנותקת גיאוגרפית ותרבותית במשך שנים, שומרת באדיקות על יהדותה. במשך דורות הם חלמו על ירושלים. הכמיהה הזו לא הייתה סמלית, היא הייתה מצפן. וכשנפתחה האפשרות הם לא המתינו דקה מיותרת – הם קמו, עזבו הכול ויצאו למסע. זה לא היה מסע רגיל, זו הייתה דרך חתחתים, הליכה רגלית מייסרת במדבריות סודן בתנאים בלתי אנושיים – שודדים, רעב, מחלות, אובדן בלתי נתפס, קשישים שנפטרים בדרך, ילדים, הורים שקוברים את ילדיהם בידיים חשופות באדמה זרה – וכל זה בשביל ירושלים. כי מבחינתם, "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" הייתה חזות הכול, והם התעקשו להפוך את הפסוק הזה מחלום למציאות. המסע הוא לא רק סיפור היסטורי, הוא יסוד בזהות שלנו כחברה; לא סיפור שלם עם התחלה, אמצע וסוף, אלא סיפור חי, ממשיך, שנכתב בכל יום מחדש עד לגאולה השלמה. העולים שלא זכו להגיע, אבל צאצאיהם חיים בינינו, מקימים כאן בתים מלאי אידיאליזם, ציונות ואמונה. כולנו פוגשים אותם, כולנו מדברים איתם, וכולנו מכירים את האור בעיניהם. זהו דור שגדל על זיכרון ההקרבה והופך את הכאב לכוח. המסע של יהודי אתיופיה שזור בכאב ובתקווה, בדיוק כפי שהמסע הציוני כולו שזור בכאב ובתקווה. ועל כן, ביום הזה שבו אנו מתייחדים עם זכרם של הנספים, אנו גם מחזקים את מחויבותנו להבטיח שהמדינה שלנו תהיה מקום חם, מחבק, שמכיל ומכבד כל בן ובת בקהילה. וכמובן, שיעניק את הטיפול הראוי להם. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מלינובסקי, בבקשה, גברתי. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר לירושלים, חבריי חברי הכנסת, שני ימים אנחנו מציינים היום: יום לזכר הנספים, לזכרם של יהודי אתיופיה – ואני מאמינה שלכל אחד יש מקום בארץ. אסור לשכוח את המסע הקשה שעברו יוצאי אתיופיה בדרך לארצנו, לארצם, כולנו ביחד, ותפקידנו לדאוג שלכולם יהיו זכויות ויהיה שוויון ושאף אוכלוסייה בארץ לא תרגיש מקופחת. וכמובן שצריך לדאוג שהילדים, במיוחד הדור הצעיר, ידעו וילמדו מה היה המסע הזה לארץ ישראל ומה האנשים עברו שם בדרך לפה. אנחנו גם מציינים היום את יום ירושלים. יום ירושלים, הרבה שמחה, דגלים, שירים, ריקודים, ישיבות ממשלה חגיגיות. אני מאמינה שהריבונות היא לא בשירים, ולא בריקודים, ולא במילים יפות, ולא ב"תחזיקו". הריבונות היא אחיזה בשטח. ריבונות זה לתת לאוכלוסייה שירותי חינוך, בריאות, זבל, לפנות אשפה – זאת הריבונות. זה לא בחגיגות. ריבונות זה כל יום. והשטח, האדמה, זה הדבר הכי חשוב. ככה נבנתה מדינת ישראל. זה היסוד. היום פתאום הבנתי שבמלחמת ששת הימים שחררנו את ירושלים בשישה ימים. אגב, בדקתי עכשיו, אנחנו שחררנו את ירושלים כבר ביום השלישי. כבר ביום השלישי שחררנו את ירושלים, כן. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> את הכותל לא. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בנוסף. זה בונוס. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> את הכותל ב-10:30 ביום הרביעי. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> יופי, אז עוד קצת. אנחנו 600 יום במלחמה. אני רק אומרת שטוב שאז, באותה תקופה, מי שניהל את המדינה זה לא אתם, כי אחרת אותה מלחמה לא הייתה נגמרת לא בשישה ימים ולא אף פעם, כי זאת המדיניות של הממשלה הזאת. זה פשוט לא היה קורה. כי אז היה יושב ראש הממשלה וחושב: האם פוליטית שווה לי לשחרר את ירושלים? האם שווה לי לסיים את המלחמה? אז כנראה שאלוהים יודע לאיזה מסקנות הוא היה מגיע. וגם עכשיו, אתה, השר פרוש, בישיבת ממשלה חגיגית בעיר דוד, איפה שישבתם שם, דיברת שזהו, אנחנו שחררנו את ירושלים מאונר"א. אני יכולה לבשר לך שלא. אני באותו יום הייתי בגבעת התחמושת - - - << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> אמרתי שאני הבאתי את זה שנה שעברה לישיבת ממשלה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> יש לי את זה כתוב: זהו, שחררנו את ירושלים מאונר"א. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> ואמרתי שאחרי חצי שנה עבר חוק. לא הזכרתי את יוליה, אבל - - - << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא חשוב, אני אחיה עם זה בשלום. אמרת: שחררנו את ירושלים מאונר"א, זרקנו אותם מפה. זהו, אין פה את אונר"א. באותו יום הייתי במתחם אונר"א בגבעת התחמושת – ואללה, חי וקיים. הכול בסדר. ותראו את רוב חוצפתם – אני רוצה לצטט: אחרי שנכנסנו לשם – אנחנו ישראלים, אני חברת כנסת, אדמת מדינה – הם הזמינו משטרה; באה משטרת ישראל וגירשה אותי משם, לא אותם. שני ערבים ששומרים שם על כל המתחם הענק הזה בגבעת התחמושת, 32 דונם – אני לא יכולה להיות שם, הם יכולים. אז אפרופו שחררת את ירושלים מאונר"א, חי ובוער. ואז באה התגובה של נציב אונר"א, רולנד פרידריך, החמוד הזה, מה הוא אומר: מזרח ירושלים מהווה שטח כבוש. הוא מגנה אותי על זה שאני, חברת כנסת, נכנסתי לשטח שלי, אדמות מדינה, מביאה דגלים – אנחנו העזנו להביא דגלים בירושלים, ביום ירושלים, לשטח שלנו בגבעת התחמושת. קבוצה הביאה דגלים והקימה שלטים. שמתי שם שלט שתקום שם שכונה ירושלמית חדשה לזכרם של נרצחי 7 באוקטובר, והכול במטרה לתבוע את המקום עבור הקמת שכונה ישראלית חדשה. תראה את חוצפתי. אני רוצה שם שכונה חדשה. כן, אני רוצה את זה. משטרת ישראל שהוזעקה למקום כשלה בהגנתה – זה מה שהוא כותב – בהגנתה על חסינותו של השטח. הוא גם טוען שזה שטח עם חסינות. כן, משטרת ישראל בסוף גירשה אותי משם, ואותם השאירה ברוב חוצפתם. אז יש לי מתנה בשביל השר פרוש. זה מנעול מהשער הראשי של אונר"א - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת מלינובסקי. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - עם מפתחות של השער הראשי של אונר"א. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת מלינובסקי - - << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מגישה לך את זה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> - - את יודעת שזה אסור. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> קחו ותיכנסו לשם. הינה, כתוב פה בערבית - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת מלינובסקי, אני אצטרך להוריד אותך. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - "שער ראשי של אונר"א". << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני אצטרך להוריד אותך. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בבקשה. תיכנסו לשם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נא לרדת. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תקבעו ריבונות בפעילות, ולא בריקודים - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נא לרדת. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - ולא בשירים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נא לרדת. נא לרדת. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן, חבר הכנסת קריב. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> המפתחות זה לפרוש, לא? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת קריב, אתה מעוניין לדבר? בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני לא עושה גימיקים היום. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני מקווה. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה רוצה את זה? זה האוריגינל. אוריגינל. אולי ראש העיר לשעבר רוצה את זה? אוריגינל לשער, לשער הראשי. קחו את זה, תעשו את זה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לי מותר, נכון? << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני מחליפה מקצוע. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, חודש טוב ומבורך. 600 ימים – 600 ימים לטבח הנורא, 600 ימים להפקרה, 600 ימים לבריחה מן האחריות, 600 ימים שאחינו ואחיותינו עדיין נמקים בשבי החמאס. השבוע הזה אנחנו מציינים את יום ירושלים, אך השנה הזו, היום הזה, השבוע הזה, יכולים לעמוד רק בסימן "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך". 58 אחים ואחיות נמקים בשבי החמאס כבר 600 ימים. 58 שנים למלחמת ששת הימים, המלחמה הקצרה בתולדות המדינה, שאנחנו זוכרים בעיצומה של המלחמה הארוכה ביותר בתולדותינו. שישה ימים אז, 600 ימים עכשיו – פי 100. 100. לו הייתה לממשלת ישראל הנוכחית מאית מן האחריות של ממשלת ישראל ה-13; לו הייתה לנתניהו מאית מן האומץ והמנהיגות של לוי אשכול; לו הייתה לממשלת ישראל מאית מן התבונה שהייתה לדרג המדיני ב-1967, שידע מתי לצאת לקרב, כיצד להכריע ומתי לסיים את המערכה; לו הייתה לנתניהו הפחדן והמושחת מאית מן התבונה והאחריות של מנחם בגין, עליו השלום, שהצטרף באותם הימים לממשלה אמיתית של אחדות לאומית. כך אמר יצחק רבין בנאום הר הצופים לאחר הניצחון בששת הימים: "צהלת הניצחון אחזה בעם כולו. אף על פי כן, נתקלים אנו יותר ויותר בתופעה מוזרה בקרב עדת הלוחמים עצמם. אין הם יכולים לשמוח בלב שלם, ויותר מקב של עצב ותדהמה נמסכים בחגיגתם". הלוחמים בקווים הקדמיים ראו במו עיניהם לא רק את תפארת הניצחון אלא גם את מחירו – חבריהם נפלו לידם, מתבוססים בדמם. "ויודע אני" – הקשב, היושב-ראש – "ויודע אני", כך אמר רבין, "שהמחיר הנורא ששילם האויב נגע אף הוא עמוק בליבם של רבים מהם. ייתכן שהעם היהודי לא חונך ולא הורגל לחוש את שמחת הכיבוש והמנצח. לכן מתקבל הדבר ברגשות מעורבים". אלה היו הדברים של רמטכ"ל ששת הימים, שידע לחוש אל שדה הקרב כמפקד הצעיר של חטיבת הראל בירושלים, שידע להוביל את צה"ל לשחרור העיר ב-1967, ושידע גם שעת מלחמה ועת לסיים מלחמה, שעת מלחמה ועת חתירה לשלום. ביום שבו אנו מציינים את שחרורה של ירושלים, לא נשכח כיצד דמו של משחרר ירושלים הותר ברחובות העיר, כיצד קריאות "בוגד" מילאו את הרחובות ואת הכיכרות, וכיצד הפרחח האלים, העבריין המורשע, שתלש סמלים ממכוניות שרים בממשלת ישראל, מעז לעמוד היום מעל הדוכנים ולחזור על המילה "בוגד" כאילו לא עברו 30 שנים. ביום חגה של ירושלים, ביום שבו אנחנו זוכרים את ערגת הדורות לעיר, ובתוכה גם את הערגה הקדושה של קהילת ביתא ישראל, נשמיע גם קול אזהרה: הבית הראשון חרב בשל השתקת קולם של נביאי האמת, שהיה להם האומץ והייתה להם הנחישות לעמוד ולהתריע בשל זחיחות הדעת והשחיתות של השלטון; הבית השני חרב בשל שורפי האסמים הקנאים, ובעיקר בגלל שתיקתם של אותם חכמים שלא הבינו את גודל ואת גורל השעה. אסור לנו לתת לבית השלישי לעמוד תחת סכנה מחמת הקנאות של יורשיהם. והכתובת, חבריי וחברותיי, על הקיר. אני מסיים, אדוני. שישה ימים אז, 600 ימים עכשיו, וביום ירושלים הזה יש רק דבר אחד שצריך לזעוק – סיימו את המלחמה, החזירו את החטופים הביתה בעסקה, ולכו אתם הביתה, כי אינכם ראויים לעיר הזו, אינכם ראויים לעם הזה ולקורבנו הגדול. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת מישל בוסקילה, בבקשה. אני מצטרף, אדוני, לזעזוע שלך מקריאות ה"בוגד". אני בטוח שאתה מזועזע באותה מידה מקריאות ה"בוגד" שמשמיע השכם והערב מי שעומד בראש המפלגה שלך היום, יותר מפעם אחת. יותר מפעם אחת. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה טועה, אבל תעזוב, מה לך ולאמת. תבדוק. << דובר >> מישל בוסקילה (הימין הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי כולם, ב-6 ביוני 1999 נבחר לראשות הממשלה אהוד ברק. אהוד ברק נבחר ברוב עצום, כמו שאתם יודעים, אבל לימים, מה שצד את אוזניי ועיניי זה המשא ומתן על ירושלים. חלק מהאנשים אמרו שזה רק משא ומתן טקטי, חלק אמרו שזה משא ומתן רציני, ממש על חלוקת ירושלים. ואני מוצא את עצמי במוצאי שבת, כאשר המשא ומתן מתנהל – חלק במחשכים, חלק בצורה מאוד מאוד גלויה וברורה – יושב וכותב שיר. אמרתי, איך אני אעביר את המסר שלי? אני אשב, דרך שירה אפשר להעביר מסר יותר מאשר בצעקה. בשירה יש משהו מאוד מיוחד – אפשר להעביר גם מסר, אפשר להעביר גם רגש. ואני יושב וכותב. אני רוצה להקריא לכם את השיר, לי הוא מאוד חשוב. אחרי זה אני אספר מה עמד מאחורי השיר וכמובן ממי ביקשתי גם שיקריא לי את השיר במקום הזה לפני כמעט 20 שנה. הבטיחו שיקריאו אותו אבל לא הקריאו. כנראה הוא חיכה לי. הוא חיכה לי שאני אקריא את השיר. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> הוא חיכה לך 20 שנה. << דובר_המשך >> מישל בוסקילה (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> הוא חיכה 20 שנה. הוצאתי אותו מהמגירה, הדפסנו אותו, ואני אקריא אותו. וזה הולך כך: לירושלים שרים, לירושלים רוקדים, / לירושלים סוגדים, על ירושלים חולמים. / ירושלים היא לנו, היא לנו, ירושלים, ולאוהבינו. / ירושלים היא בירתנו ובירת עולם. / כולם רוצים בה, / כולם חושקים בה, / רק אנו זכינו בה. / הון עולם ייתנו, / כל העולם ירצו, / אך לנו היא. / נרצה שלום, נרצה שלווה, אך בלי חלק מירושלים, / לא תהיה נחמה. / בירת עולם תהיי, אך לעולם, לעולם, לא תיחצי. אני כל כך נרגש שהקראתי פה את השיר. כשבאה אותה נציגה וביקשתי ממנה – זה מה שאני רוצה אם תהיי במקום הזה, ואכן היא הגיעה למקום הזה, והיא נמצאת במקום הזה, ואני רוצה להודות לה שהיא חיכתה עם הדבר הזה עד שאני אגיע לכנסת ישראל ואקריא את השיר. אני אקריא לכם שיר נוסף שכתבתי על ירושלים, כי זה יום מיוחד היום, היום זה יום ירושלים. מדי פעם אני חוטא בכתיבת שירה, אז זה חלק: יפה את, בירתי. ככתר לראשי אשימך ובראש חוצות אזמר, / את יופייך אהדר / ועם פעימות ליבך אשורר./ קול נגינה ושיר יוצא מגרונך, להנעים באי חצרך. / כינור ונבל, צליל וזמר, / אתהלך בחצרך בגלימה ובכתר./ להאדיר שמך ולזכך יופייך, / לכל אוהבי מלכותך. / בפיוט ומזמור, בכינור דוד נצא במחול. / בפסיעות רגלינו נעלה אלייך, / לחגוג לך את ביכורי בנייך. / חומות סביב לך ככתר על ראשי, / יפה את בירתי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מעוז. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר לענייני ירושלים, אנחנו נמצאים לקראת סיום תקופת ספירת העומר. ספירת העומר מחברת בין חג הפסח שבחודש ניסן לחג השבועות שחל בחודש סיון. פסח הוא חג החירות, הגאולה הלאומית שלנו שבה נולדנו כעם כאשר יצאנו ממצרים. בחג השבועות קיבלנו את התורה משמיים כאשר עמדנו למרגלות הר סיני, קיבלנו את התוכן של הזהות שלנו, התוכן של הנשמה שלנו. בדורות שיבת ציון, שאנחנו זוכים לחיות בהם, קיבלנו שני מועדים מקבילים בחודש אייר, בין ניסן לסיון, בין פסח לשבועות. בה' באייר תש"ח, לפני 77 שנים, קמה מדינת ישראל. עם ישראל חזר לחיות כעם, כקולקטיב בארצו, ולא רק כפרטים מפוזרים בקצוות תבל או אפילו כיחידים בארץ אבל תחת שלטון זרים. יום העצמאות, בדומה לחג הפסח, חג החירות, הוא הביטוי של גאולת הגוף הלאומי וחזרתו לחיים לאחר אלפיים שנות גלות. 19 שנים לאחר מכן, בכ"ח באייר תשכ"ז, זכינו באיחודה של ירושלים ובשחרור הכותל המערבי ומקום המקדש. יום ירושלים, שאותו ציינו שלשום, מקביל לחג השבועות, חג מתן תורה, שהוא חג הנשמה והזהות הלאומית שלנו – וגם ירושלים היא המשמעות של חיינו הלאומיים, היא הזהות, היא הנשמה. ירושלים היא עיר הקודש והמקדש, ועם ישראל הוא עם הקודש שהקדוש ברוך הוא שוכן בקרבו. ירושלים היא אורו של עולם, ועם ישראל איננו עם של הורגי ילדים כתחביב, כפי האמירה המחליאה שנאמרה בזמן האחרון, אלא הוא העם שנושא בקרבו את ייעודו להיות אור לגויים ולהביא ברכה לעולם כולו. כמו כל הגלויות של עם ישראל בכל קצוות תבל, גם קהילת ביתא ישראל שבאתיופיה חלמה על ירושלים ונחשפה אליה. לכן כאשר ילדי הקהילה היו רואים חסידות בשמיים הם היו קוראים אליהן "שמלה, שמלה, חסידה, חסידה, ארצנו ירושלים, מה שלומה?" לכן הקהילה היקרה הזאת מסרה את נפשה, פשוטו כמשמעו, על המסע לירושלים. אחרי 58 שנים הגיע הזמן שנפנים מהי המתנה שקיבלנו ונפסיק לנסות לברוח ממנה. אחרי 58 שנים הגיע הזמן שניישב את כל ירושלים, וגם מזרחה יימלא ביהודים כמו מערבה. אחרי 58 שנים הגיע הזמן שנכיר בכך שאותה השגחה אלוקית שחוללה את כל הניסים המופלאים של מלחמת ששת הימים ואת גבורת הלוחמים היא-היא ההשגחה האלוקית שמוליכה גם כיום את גבורת לוחמינו בסדיר ובמילואים, את גבורת משפחותיהם ואת גבורת כל עם ישראל בדרך לניצחון המוחלט בשבע החזיתות, ומתוך כך – השבת כל חטופינו. אחרי 58 שנים הגיע הזמן שנחתור להכרעה ברורה שמדינת ישראל היא מדינה יהודית; כלומר, ליישם את התוכן שירושלים הקדושה לנו, ורק לנו, מעלה אותה אליו. דהיינו, הזהות היהודית של המדינה והמשמעות העמוקה של שיבתנו לירושלים ותהליך שיבת ציון כולו. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה, אדוני. השר לירושלים ומסורת ישראל, השר פרוש, בבקשה, אדוני. << דובר >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנו מציינים כאן היום בישיבה מיוחדת של מליאת הכנסת את יום ירושלים ואת זכרם של העולים מאתיופיה שנספו בדרכם לישראל. בימים שבהם אנו מציינים ומזכירים את הניסים שנעשו לנו במלחמת ששת הימים, שהסתיימו אז בניצחון מוחלט על אויבינו ובהחזרת הגישה של העם היהודי אל שריד בית מקדשנו, הכותל המערבי, אנו מתפללים להשם ביתר שאת וביתר עז שגם המלחמה הנוכחית תסתיים בקרוב בניסים, עם שובם בשלום של אחינו ואחיותינו החטופים משבי החמאס אל ביתם בשלום, ובניצחון מוחלט של כוחות הביטחון, בסייעתא דשמיא, על אויבי ישראל בכל החזיתות. בעומדי כאן היום ברצוני לשתף אתכם בהישגים שאליהם ירושלים הגיעה בשנה החולפת, לצד האתגרים שעומדים לפניה בשנה הקרובה, בשנים שיבואו, כפי שאני רואה אותם מזווית עיניי. כמו בכל ארץ ישראל, השנה החולפת הייתה מאתגרת. המלחמה משפיעה גם על העיר ירושלים, אשר נשענת רבות על תחום התיירות והמסחר הבין-לאומי. עמלנו על עניין זה והצלחנו אט-אט לשפר את המצב, בין היתר באמצעות שורה של כנסים בין-לאומיים שהתקיימו בירושלים בנושא זה ובכלל. אני מבקש להזכיר פה את ידידי מר אייל חיימובסקי, זיכרונו לברכה, מנכ"ל הרשות לפיתוח ירושלים, אשר הלך לעולמו לפתע פתאום לפני כשבוע וחצי והשאיר את ירושלים המומה ואבלה. אייל, זיכרונו לברכה, היה שותף משמעותי מאוד בכל הנוגע לפיתוח ירושלים. הוא הקדיש את חייו לפיתוחה, קידומה, שגשוגה ובניינה של עיר הקודש ירושלים, ופטירתו היא אובדן קשה לכל מי שעסק בבניין ירושלים. יהי זכרו ברוך. כשמדברים על אתגרי העיר ירושלים אי-אפשר שלא לדבר על האתגר הגדול ביותר בעיניי, ההגירה השלילית, או אם נתבטא באופן פחות פוליטיקלי קורקט – האם העיר ירושלים תישאר עם רוב יהודי לאורך זמן. בקצב הנוכחי – התשובה שלילית. לפני 58 שנים, בשנת תשכ"ז, השנה שבה ירושלים שוחררה, 1967 למניינם, כאשר קיבלנו לידינו מחדש את מזרח ירושלים, היחס היה 72% יהודים בירושלים על כל חלקיה ו-28% לא יהודים. היחס הזה הלך והשתנה עם השנים והוא מידרדר. בשנת תשפ"ב, לפני שלוש שנים, 2022 למניינם, אחוז היהודים עמד על 60%. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו בשבוע שעבר, הנתון הזה כבר עומד על 57%, וכולל גם מי שזהותו לא מוגדרת. כלומר, מספר היהודים בבירת ישראל הוא לא הרבה יותר ממחצית. הנתון הזה אמור להדיר שינה מעיני כולנו. כאשר אני הייתי חבר במועצת עיריית ירושלים לפני 30 שנה ויותר, סיפרו לי שיש הגירה שלילית מהירה כי לצעירים חילונים אין מספיק אתרי בילוי בירושלים בשבת. זה לא המצב היום. לצערי, יש כאלה שאפילו מתגאים, רחמנא ליצלן, שבשבת קודש אתרי הבילוי בירושלים פתוחים, שלא לדבר על מה שקורה באמצע השבוע. אז גם אם הדברים אולי לא לרוחי האישית, משרדי שותף לפעילות הפנאי בירושלים במהלך ימות השבוע מתוך החזון שאותו קבעתי עם כניסתי לתפקיד לפעול למען כלל התושבים והמבקרים בעיר ירושלים, אם כי הדרך לשוויון עוד ארוכה. עם זאת, ולמרות זאת, מאזן ההגירה השלילי עדיין מידרדר לרעתנו, ונשאלת השאלה מה עושים, כיצד הופכים את הגלגל. לדעתי יש פתרון, שאולי חלקכם לא תאהבו לשמוע אותו, אבל הוא בהחלט טוב יותר מהמצב הנוכחי, ולטעמי הוא גם פתרון מצוין. הנתונים מדברים בעד עצמם. המשפחות החרדיות והדתיות בירושלים ברוכות בילדים בפער משמעותי מהמשפחות במגזר הכללי. ככל שיהיו יותר משפחות ברוכות ילדים בירושלים נתמודד טוב יותר עם מאזן ההגירה ואולי אף ננצח אותו. וכאן נשאלת השאלה שהזכרתי קודם, שאותה שאלו לפני עשרות שנים בכיוון ההפוך. אולי אין בירושלים מספיק מקומות ראויים שבהם החרדים והדתיים נוהגים להיות? אולי לא נותנים למגזר החרדי והדתי, שהוא הרבה יותר מרוב בקרב היהודים, את המימון ואת האפשרויות של שעת קורת רוח לפני המקום ברוך הוא? אולי אין מספיק גינות משחקים לילדים בשכונות שבהן החרדים והדתיים גרים? אולי יותר מדי ילדים חרדים ודתיים לומדים במבנים לא מוסדרים? הדברים שאני מעלה כעת כאן אמנם לא משתלבים עם האווירה החגיגית של יום ירושלים, אבל אם אנחנו רוצים שלא להיות במצב שהרוב היהודי בירושלים מתדרדר הדברים האלה צריכים להישמע ועל דברים כאלה צריכים להתריע. מעל במה מכובדת זו אני מבקש להתייחס לסערה זוטא בימים האחרונים סביב תקציב הפיתוח של מזרח ירושלים. כנראה שבקרב מעטים כאן בבניין הזה ומחוצה לו נוצר בלבול ביחס לחלוקת התפקידים בין הרשויות השונות. תפקידו של משרד החינוך לדאוג לחינוך ראוי ולמחנכים ראויים לילדים בכל מדינת ישראל, גם במזרח ירושלים. תפקידה של עיריית ירושלים לשרת את כל תושבי העיר ירושלים, גם במזרח ירושלים. משרד ירושלים הוקם לפני 35 שנה, בשנת 1990 למניינם, על ידי ראש הממשלה דאז יצחק שמיר, במטרה לפעול למימוש חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל, ולקדם בעיר עדיפויות מיוחדות לפיתוח בנושאי משק וכלכלה. בסעיף 4 נקבע כי הממשלה תשקוד על פיתוחה ושגשוגה של ירושלים ועל רווחת תושביה על ידי הקצאת משאבים מיוחדים. עוד נקבע כי לירושלים יינתנו עדיפויות מיוחדות בפעילויות של רשויות המדינה לפיתוחה של ירושלים בנושאי משק וכלכלה ובנושאים אחרים. בהתאם, מיום כניסתי לתפקיד משרדי מרכז מאמצים מרובים בקידום החלטות, פרויקטים, מיזמים, תקציבים ופעולות שונות ליישום מחויבות זו. בין היתר העברנו לפני כשנתיים החלטת ממשלה לצמצום פערים במזרח ירושלים בהיקף של יותר מ־3 מיליארד שקל. תקציב זה לא בא כתחליף לתקציבים אחרים שגורמים אחרים כמו המל"ג אמורים לתקצב עבור כלל מדינת ישראל; תקציב זה נועד כתוספת, בשביל לצמצם פערים, לא לשמר אותם. עם מלוא ההערכה לכל הגורמים הרלוונטיים הפועלים בנושא, הייתי ועודני מחויב למשימה שהוטלה עליי, ובהתאם לכך אני אפעל. בקרוב משרדי יציג לצוות המשנה הרלוונטי הצעות ליישום סעיף התעסוקה בפריון גבוה, אשר עוסקות בתעסוקה בפריון גבוה, ולא ברעיונות אחרים אשר חוטאים למטרת ההחלטה. ביום זה, שבו אנו עוסקים בשחרורה של ירושלים ובקשר שלנו לעיר הקודש והמקדש, אנו מציינים בנוסף את זכרם של כ-4,000 מאלפי העולים מאתיופיה, שנפטרו מרעב וממחלות, או נרצחו על ידי שודדים בעת שעשו את דרכם לעבר ארץ הקודש. הם עשו זאת להגשים את החלום שליווה רבבות רבות של יהודים בכל ארצות הגולה, לפקוד את אדמתה של ירושלים. לפני הסיוטים הרבים שעברו בדרכם לארץ המובטחת, הם תיארו בהתרגשות רבה את העלייה הצפויה. אני מקריא מתוך דף העדות של גטו, אבי הילדה אדיסה, שנפטרה בדרך. כך הוא כותב וכך הוא אמר: בצאת החשכה בשעות הלילה המאוחרות סוף-סוף הגיעה העת המיוחלת שחיכינו לה מזה זמן רב – העת להגשים את החלום להגיע לציון, ארץ הקודש; ארץ זבת חלב ודבש. תמיד ריחפה ידיעה באוויר, גם אם לא נהגו להכריז על כך בראש חוצות, שיום יבוא – וניגאל. אך הם לא ידעו כי בדרכם יסבלו כל כך הרבה. הם הסתבכו עם מורי דרך שרימו אותם בדרכם מאתיופיה לסודאן, לשם הגיעו באפיסת כוחות, עד שהוא מתאר את מצבה של רעייתו: היא חלתה מאוד והייתה במצב אנוש, כל שיער ראשה נשר, סבלה מתת-תזונה – וניצלה בנס – עד שהגיעו למה שהם כינו "אוהל המוות", שם איבד את הבת הקטנה שלו, אדיסה, והיא בת שלוש בלבד. בכל זאת הוא מתאר בהתרגשות רבה: כשהגעתי לארץ ישראל, כל נוסעי המטוס היהודים, ברגע שדרכה רגלם לראשונה, מייד נפלו אפיים ארצה, והחלו לנשק את האדמה – אדמת היהודים, ירושלים הקדושה, מדינת החלומות. יהודים רבים נפטרו במשך כל השנים בדרכם לארץ הקודש, היום אנחנו מציינים את זכרם של אלפי חברי קהילת ביתא ישראל, שנפטרו בדרך הקשה. נזכור אותם לעד מתוך תפילה כי נזכה בקרוב לראות בעינינו "בשובך לציון ברחמים", בגאולה האמיתית והשלמה. בחיבור הזה בין יום ירושלים לציון זכרם של יהודי אתיופיה, שנספו בדרכם לישראל, אין ראוי מלסיים בדבריו של דוד המלך בתהילים: "שאלו שלום ירושלָ͏ִם ישלָיוּ אֹהבָיִךְ, יהי שלום בחֵילֵךְ  שלוה בארמונותָיִךְ, למען אַחַי ורֵעָי אדבְּרָה נא שלום בָּךְ, למען בית ה' אלהינו אבקְשָה טוב לָךְ". תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק כליאתם והעמדתם לדין של המשתתפים באירועי 7 באוקטובר, התשפ"ה–2024 << הצח >> [הצעת חוק פ/5020/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות חוק בדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק כליאתם והעמדתם לדין של המשתתפים באירועי 7 באוקטובר, התשפ"ה–2024, של חברי הכנסת שמחה רוטמן ויוליה מלינובסקי. אני מזמין את חברת הכנסת מלינובסקי להציג את החוק. בבקשה, גברתי. גבירותיי, מנהלות הסיעה מכל הסיעות, כבר כמה זמן יש רעש נורא נורא גדול, אנא – אני מבקש מכל מי שמסביב, שיפנה את עצמו משם כדי לא להפריע לעבודה החשובה והמסורה שעושות מנהלות הסיעות. ולמנהלות הסיעות, בכל זאת, קצת להוריד ווליום, אם אפשר, זה מאוד מפריע. תודה רבה. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. יש פה שר? השר פרוש עדיין פה, חבל שאני לא רואה, שר המשפטים בדרך? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יהיה מישהו שימסור - - - << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, לא, זה לא העניין. תודה רבה לך, אדוני, שותפי לדרך, שמחה רוטמן. כשאנחנו העלינו את הצעת החוק לסדר-היום של ועדת השרים, העיתוי – שזה יעלה ביום 600 למלחמה – לא חשבנו, זה יצא במקרה, וזה מאוד סמלי. 600 ימים אנחנו במלחמה, ונגד מחבלי 7 באוקטובר, אותם מחבלים מטורפים, עדיין לא הוגש כתב אישום אחד. זה לא קרה סתם. ברשותכם, אעשה השתלשלות עניינים, שאף אחד חלילה לא יחשוב שאנחנו תופסים טרמפ על האירוע הזה. כי שמעתי "מה פתאום התעוררתם עכשיו"? אז אני רוצה להגיד שלא התעוררנו עכשיו. אני פניתי לחברי חבר הכנסת שמחה רוטמן ב-9 בנובמבר 2023, וביקשתי להקים ועדה חסויה, ועדה כלשהי שתדון בנושא העמדה לדין של מחבלי 7 באוקטובר – נובמבר 2023, זאת אומרת ממש בעיצומה של המלחמה. הייתה כאן גם מעורבות של היועצת המשפטית של הכנסת, ואכן הוועדה הזאת הוקמה. כי כשאנחנו היינו בשיא המלחמה כבר התחלנו לחשוב מה יהיה הלאה, וחשוב לחשוב על הצעדים הבאים. הוועדה הזאת הוקמה ב-4 בדצמבר 2023, וכן היו דיונים בוועדה הזאת. ב-21 בינואר 2024 הוועדה החסויה קיימה דיון ראשון בנוכחות היועמ"שית לממשלה ושר המשפטים. לדעתי, זו הייתה הפעם הראשונה אחרי הבלגן של המהפכה המשפטית ששני האנשים האלה ישבו בחדר אחד. לדעתי, אדוני היושב-ראש חבר בוועדה הזאת, אם אני לא טועה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לצערי, לא. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, אז סליחה. אמרנו להם, די, לא למריבות, לא לחרמות, כולכם באים, גם היועמ"שית לממשלה, גם השר לוין – וכולם יישרו קו וכולם באו. היו עוד כמה דיונים, כולל רק לפני שבועיים, שאנחנו בדקנו וחשבנו ושמענו כל מיני גורמים, מה לעשות עם אותם מחבלים, אותם נוח'באים, איך להעמיד אותם לדין, באיזה דרך, ומה נכון לעשות. כי ברור לנו – עבדנו על זה יד ביד עם שמחה, אני יודעת שיש הרבה מחלוקות בינינו, באמת, ב-90% אנחנו לא מסכימים, והוא מוציא אותי מדיונים ואני צורחת עליו, אבל הנושא הזה – הנושא הזה הוא קונסנזוס. אנחנו נעשה את זה ביחד. כפי שאותם מחבלים לא שאלו בטבח: אתה בעד המהפכה המשפטית, אתה נגד, אתה שמאל, אתה ימין, את אשכנזי, אתה מזרחי – אנחנו נעשה את זה ביחד. אני יודעת שהנושא הזה מורכב, אני יודעת שהוא מעורר הרבה מאוד שאלות. הצעת החוק שניסחנו – סביר להניח שזה יעבור עוד הרבה מאוד שינויים, וזה בסדר. למה עכשיו אתם רוצים להקים טריבונל מיוחד? כי כן, אנחנו רוצים להקים טריבונל מיוחד, שנוכל להעמיד שם לדין את המחבלים הכבדים, שכן – בסופו יש עונש מוות. אנחנו מאמינים בזה, רצח עם – עונש ומוות. כי הזוועות שהם ביצעו פה, אין עונש מתאים אחר שאפשר להטיל עליהם. אנחנו עושים פה משהו שלא קיים – חדש, אחר. וכולם שואלים: אבל למה לא במערכת המשפט הרגילה? כי אי-אפשר. כי אם עכשיו נעמיד כ‑300 מחבלים במערכת המשפט הרגילה בסדר דין פלילי רגיל, הנכדים של הנכדים שלנו עוד יהיו עדים לכל ההליכים האלו. כי זה המצב. לכן בהצעת החוק אנחנו מבקשים להקים טריבונל מיוחד עם הרכב מיוחד, שידון רק בזה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לפי איזה חוק? השיפוט הצבאי? << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> החדש – לא, לא - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא? << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - זה חוק חדש. השיפוט הצבאי קיים שם. פה אנחנו מבקשים להקים טריבונל מיוחד שבו יהיה ניתן להעמיד לדין מחבלים כבדים, שבסופו יש את רצח העם שכולל בעצמו ביזה, חטיפה, אונס – הכול בפנים – בהרכבים מיוחדים שיתעסקו רק בזה, ושגם יהיו רשאים בסוף לקבוע עונש מוות - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> להטיל עונש מוות. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - וכמובן במנגנון ערעור וכן הלאה. אנחנו רוצים סדר דין מיוחד, שר המשפטים כמובן יתעסק בזה. אנחנו מקימים ועדה מיוחדת, כי האירוע הזה הוא לא משפטי גרידא. אנחנו בהצעת חוק – כן, זה חדש, ועדת היגוי, נכון? ככה אמרנו, שזו ועדת היגוי, שחלילה לא תתערב במהות העבודה של הפרקליטות. זה לא האירוע שם. אבל בוועדת ההיגוי יהיו נציגי שר המשפטים, שר הביטחון ושר החוץ, כי באירוע הזה יש היבטים בין-לאומיים. באירוע הזה יש היבטים ביטחוניים כבדים. צריך להחליט את מי, מה, מו, באילו נסיבות. כי יש לנו נסיבות, לצערי הרב. אני יודעת שזה מעורר הרבה מאוד שאלות. אבל כפי שהיועצת המשפטית לממשלה אמרה בעצמה בדיון – וטוב שזה היה דיון בוועדה ויש פרוטוקול – האירוע הזה הוא לא אירוע משפטי. בסוף באירוע הזה של העמדה לדין של מחבלי 7 באוקטובר, מחבלי נוח'בה, אלה החלטות של הדרג המדיני. תפקידם של הייעוץ המשפטי, של גורמי המשפט, הוא לתת את כל האפשרויות, להכין את כל התשתית. אבל בסוף בסוף בגלל גודל הדבר המטורף הזה, שלא חווינו עד כה – ואני מקווה מאוד שלעולם לא נחווה יותר – אלה גם ההחלטות של הדרג המדיני. האמת, חשבתי שמי שצריך להגיש את הצעת החוק הזו בצורה כזו או אחרת, כאילו על הנושא – הוא הממשלה, כי זה באמת כבד. אני חשבתי שזה יהיה הרבה יותר נכון. אבל לצערי הרב – וגם אז אפשר להתווכח אם זה נכון, אם זה לא נכון – כרגע אין לנו על מה להתווכח, לכן החלטנו להריץ את האירוע עם שמחה. חשבתי שנכון שזו תהיה הצעת חוק ממשלתית; זה לא קרה. שמענו הרבה פעמים שיש התנגדות של גורמי הביטחון בכלל להתעסקות בנושא הזה. גם ראש הממשלה אפילו מנע כמה פעמים את כינוסי ועדות. אבל בדיון שקיימנו בוועדה – וזה כבר פורסם, אז אני יכולה להרשות את זה לעצמי – הגיע נציג של גורמי הביטחון ואמר שמבחינה ביטחונית או שיקולים כאלו אין שום מניעה להתחיל להתעסק בזה. כשנגיע לכתבי אישום – וכמובן, שם איפשהו, שם מתישהו, גם לגזר דין ולעונש, זה אירוע אחר, אני מקווה מאוד ששם כבר לא יהיו לנו בכלל את השיקולים האלה. אבל כרגע זה על השולחן. אני מקווה מאוד שהכנסת תתמוך בהצעת החוק הזו, ונצא לדרך, כי אני מאמינה שאנחנו חייבים לקחת אחריות על עצמנו כל עוד הממשלה לא עושה את זה, לצערי הרב, ולהתחיל להתקדם. אנחנו נתווכח בוועדה. אנחנו נשמע את כולם – תומכים, מתנגדים, מומחים – את כולם. אבל לפחות יהיה לנו על מה להתווכח. כרגע הנושא הזה פשוט לא מטופל בכלל, כליל, לא קיים. אני מקווה מאוד – לא, לא, אני לא מקווה – אני בטוחה שהצעת החוק הזאת לא תקבל זווית פוליטית בשום דרך, בשום נקודה. אסור שזה יקרה. יהיו כאלה שיסכימו, יהיו כאלה שלא. נתווכח, נגיע לעמק השווה. זה מורכב, זה מסובך, זה לא פשוט. אנחנו נעשה את זה, כפי שאחרי 7 באוקטובר הקמנו פה בכנסת את חמ"ל חברי הכנסת ועבדנו ביחד, עם כולם ביחד, בצירוף. אתה, שמחה, הלכת עם גלעד קריב, לדעתי, לשדה תימן לטפל במשפחות, בכל מה שהיה שם; אני עם בוארון התעסקתי עם הנשק לחיילינו ועם הח"כים האחרים. לא, בכלל לא התייחסנו למאיפה אתה, קואליציה–אופוזיציה – היינו ביחד בהצעת החוק הזו. אני רוצה שנהיה ביחד. אני לא אקבל שום הטפות מוסר. אני לא אקבל ביקורת שמאל–ימין. זו חובתנו, חובתנו המוסרית כלפי המשפחות, כלפי הנרצחים, כלפי עצמנו. בסוף זה גם המשפט, זו החשיפה. קצת נחשפנו, שמחה, נכון? קצת נחשפנו למה שיש שם, בחומרי החקירות. האמת, אני חייבת להגיד, היה עדיף לי לא להיחשף לדבר כזה. זה גם חשוב למדינת ישראל – אני מסיימת – זה חשוב למדינת ישראל מבחינת הצדק העולמי, המשפט, הכי טוב שכולם יראו וישמעו מה קרה פה. אסור להסתיר את זה. כמובן שאנחנו בתחילת הדרך, יש הרבה שאלות, ואני כבר שומעת ביקורת – תירגעו - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - זה חוק מסגרת. נעבוד ביחד עם כולם, כולל הממשלה, כמובן, ונגיע למשהו שיהיה, אתה יודע, איך אומרים את זה – המיינסטרים. זה יהיה - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בוועדת החוקה, לא בוועדת החוץ והביטחון. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ברור שזה בוועדת החוקה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> צריך לסיים. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אנחנו נגיע לנוסחים ולהבנה שמקובלת על כל עם ישראל, כמובן, ובכנסת, שהחוק הזה יעבור מתישהו שם ברוב עצום בלי התנגדויות. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת מלינובסקי. השרה גולן תשיב בשם שר המשפטים. << דובר >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר >> כנסת נכבדה, אני משיבה בשם שר המשפטים יריב לוין. הצעת חוק כליאתם והעמדתם לדין של המשתתפים באירועי 7 באוקטובר, התשפ"ה–2024, של חברי הכנסת שמחה רוטמן ויוליה מלינובסקי, נועדה להסדיר היבטים הנוגעים לניהול הליך משפטי נגד המחבלים הקשורים לאירועי 7 באוקטובר, ומציעה גישה משפטית ייחודית בכל הנוגע לנושאים הבאים: העמדה לדין – יוקם צוות היגוי במטרה לקבוע את מדיניות התביעה בהעמדתם לדין של הנאשמים באירועי 7 באוקטובר, וחבריו יהיו נציגי שר המשפטים, שר הביטחון ושר החוץ. הצוות יחליט בדבר הגשת כתב אישום נגד לוחם בלתי חוקי שהשתתף באירועי 7 באוקטובר מתוך אלה שפרקליט המדינה קבע שניתן להעמידם לדין פלילי בגין השמדת עם ואישומים נוספים. שפיטה – יוקם בית דין מיוחד וימונו לו 15 שופטים, שבהם מי שכשירים לכהן כשופטי בית המשפט העליון וכן זרים ששר המשפטים בהתייעצות עם שר החוץ קבע כי מחזיקים בידע ובניסיון המתאימים לכהן בבית הדין המיוחד. בית הדין המיוחד יהיה רשאי לסטות מדיני הראיות ומסדרי הדין המקובלים, ושר המשפטים רשאי לקבוע הוראות לעניין זה בתקנות. כליאה – מוצע תיקון לחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב–2002 – חוק הלב"חים – שמשמעותו הסמכת הרמטכ"ל להוציא צו כליאה נגד מי שיש לו יסוד סביר להניח כי השתתף באירועי 7 באוקטובר. הצו יובא לאישור בית המשפט המחוזי תוך 14 יום. מוצע להחריג את צווי הכליאה הללו מהביקורת השיפוטית העיתית לפי חוק הלב"חים. ראשית אציין כי מיצוי הדין עם מי שהשתתף באירועי 7 באוקטובר עומד בראש סדר העדיפויות של גורמי האכיפה בישראל. הוקדשו ומוקדשים מאמצים ומשאבים עצומי היקף לחקירה זו בשיתוף כלל הגורמים: משטרה, שב"כ, צה"ל ופרקליטות המדינה. הממשלה פועלת תוך ראייה רוחבית של כלל ההסדרים העלולים להשפיע על אינטרסים רחבים של מדינת ישראל בזירה הבין-לאומית. ההחלטה באשר לאופן שבו תנהג המדינה במחבלים שנתפסו כרוכה גם בהיבטים ביטחוניים ומדיניים משמעותיים ביותר, ועל כן ראוי לציין כי אני והדרג המדיני מעודכנים לאורך הדרך בהתפתחות החקירה ובסטטוס הטיפול. בדיון שהתקיים בוועדת השרים לענייני חקיקה נמסר לי מהגורמים הביטחוניים – המטה לביטחון לאומי ומשרד הביטחון – כי אין להם התנגדות לקידום הצעת חוק זו. משכך, החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה כי הצעת החוק תעבור בקריאה הטרומית, בכפוף לכך שהמשך הליכי החקיקה יקודם בהסכמת שר המשפטים ומשרדי החוץ, הביטחון, האוצר, ראש הממשלה והביטחון הלאומי ובתיאום עם משרד המשפטים. בנוסף לכך החליטה הוועדה כי הצעת החוק תוחזר לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה לפני הקריאה הראשונה. לבסוף, בגלל ההיבטים שציינתי לעיל, יש לשים לב אליהם ולאופן שבו הממשלה מטפלת בנושא. במידה שתונח על שולחן ועדת השרים ותאושר טיוטת חוק ממשלתית בנושא, הצעת החוק הפרטית תוכפף לה ותמוזג איתה. עכשיו אני רוצה לדבר על עוד כמה דברים בוערים, בתקופה הבאמת-בלתי נתפסת שאנחנו עוברים תחת הדיפ-סטייט על סטרואידים שהוקם לנו פה, ולומר שפעם בישראל היה ביטוי "לעשות מהמקפצה". בתמימות הישראלית הישנה נושנה, ההסתכלות הצנועה שלנו כחברה ראתה את המקפצה כשיא הגובה שממנו יוכל אדם חצוף, יהיר, זחוח ומלא ביטחון עצמי מנופח, להתנשא על כל סביבתו, לשפוך עליהם את הרפש שנמצא בתוכו, ביודעו שהוא חסין מכל פגע. כמה אנחנו מתגעגעים לימים ההם, כמה היינו שמחים לחזור לשם. אבל בימינו, כידוע, יכול ממלא מקום נשיאת בית המשפט העליון יצחק עמית למנות את עצמו בחינניות נפוליאונית, כיאה לאדם שהפער בין מידותיו האישיות להתנהלותו כה זועק, לקיסר בית המשפט הגלקטי. אותו נפוליאון יכול אחר כך גם לנאום בכנס לשכת עורכי הדין ולתקוף בעזות מצח את רשויות השלטון האחרות כאילו היה בן האלים, בעודו דן במקביל, בהרכב שהוא מינה – בהתעקשות שחס ושלום לא יהיו מינויים אקראיים, כי הרי הוא היחיד שיודע ויכול – בדין שעוסק ישירות בלשכת עורכי הדין, ורשויות השלטון האחרות הן צד בו. מישהו יעז לצייץ? לזעוק? הוא הרי ימצא את עצמו במעצר עד תום ההליכים. וגם אם יימצאו שופטים ישרים והגונים בערכאות נמוכות, הרי יגנו ויבזו אותם. כתבלבי מערכת המשפח ילעגו ויגחיכו אותם, בעוד יצחק נפוליאון עמית יניף את ידו ויבטל את החלטות בני התמותה ההגונים. כמה קטנים אנחנו נראים שם מלמעלה, יצחק נפוליאון עמית? אני שואלת. כמה בזויים נציגי העם בעיניך? עבירות אינן חלות עליך, ניגודי עניינים אינם נוגעים לך, הבלי החוקים הקטנים לא מלחכים את שולי גלימתך ההדורה. אתה הרי רואה אותנו כבני כיתה ד', אלה שעדיין מאמינים בתמימותם בשלטון החוק, בשלטון הרוב, בשלטון העם. מתיימרים לקבל החלטות, מגוחכים וקטנים, ולא יודעים שאתה, אתה, יוצא למערכה הגדולה והמכריעה בחזית המזרחית, להכריע את כל יריביך, להראות לכולם כמה אתה גדול וחזק. אז מה אם הפסיקות שלך מחרידות כל אדם שומר חוק? אז מה אם אתה מבטל חוקים כאילו היו מטרד מעיק? אתה תמנה את הנציב, אתה תמנה את ראש השב"כ. אתה העליון, אתה הגדול. אמרתי מספיק פעמים כמה אתה גדול, יצחק נפוליאון עמית, או שעליי לצפות שיושבת-ראש האופוזיציה, מאירה, בשבתה כיועצת המשפטית הגלקטית, תשלח את מיליציות מח"ש לנקות אחריך? או אולי תשלח את הפצ"רית הגלקטית עם רעולי פנים לשלוף כמה חיילי מילואים ממיטתם, להדליף כמה סרטונים מבושלים ולהסיט את תשומת הלב ממעלליך. אבל האמת שאפילו יצחק עמית מתגמד אל מול שמש העמים, הלוא הוא יאיר סטלין גולן. אתה, שחולם להקים מחנות לחינוך מחדש לגיבורי הציונות הדתית – אוי ואבוי, קראו לך בוגד – אחרי שהשמצת את לוחמי צה"ל מול כל העולם, מי אתה שתעליל נגדם שהם הורגים תינוקות כתחביב? אני חוזרת, הורגים תינוקות כתחביב. אתה תבוא כמו איזה רמבו להציל לוחמים משוחררים כשייעצרו במדינות העולם כפושעי מלחמה? ערוצי הטלגרם של חמאס ודובר החות'ים חגגו וצהלו מול הזוהמה ששפכת מהפה. אמרתי ואגיד שוב: כן, יש חפים מפשע. 58, ליתר דיוק. הם החפים מפשע היחידים, אדון יאיר גולן. אפילו הלפיד הרזרבי נזעק להגן על יאיר גולן כששנייה אחר כך אותו גולן בעצמו קרא בוגד לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שבמקרה נבחר על ידי רוב העם. לא על ידי שלושת המנדטים של מיליציות קפלן. זה כמובן בסדר בעיני צמד היהירים – שמש העמים והרזרבי. צ'רצ'יל, אתם יודעים, טבע ב-1940 את המשפט האלמותי שלו: "מעולם בהיסטוריה האנושית לא חבו רבים כל כך הרבה כל כך למעטים כל כך". הוא התכוון, שמש העמים יאיר גולן, לטייסי חיל האוויר הבריטי שלחמו נגד הנאצים, אלה שלימים הפציצו את דרזדן. אלה שאתה, כנראה, היית מזהה תהליכים אצלם, אדון גולן, איש המוסר הנעלה, שמש העמים שלנו. ואני טוענת שעליך אפשר לטבוע את הביטוי המקביל: מעולם בהיסטוריה האנושית לא הזיק מנוול אחד הרבה כל כך לרבים כל כך. אתה שמש העמים שחולם להקים לבני הציונות הדתית שמגינים עליך בגופם מחנות לחינוך מחדש. זה כשאתה לא מכנה אותם תתי-אדם. ואם הם לא יבינו, התתי-אדם, האגרוף שלך תמיד יהיה מוכן. נכון, יאיר גולן? נגד תושב קריית שמונה שמעז לפצות פה נגד שמש העמים המחנך מחדש, נגד שוטרים. אתה גם תמיד מוכן להטיל מצור על רעיית ראש הממשלה, גב' שרה נתניהו, שהעזה לבקר במספרה. הרי למה לך לדאוג, בעצם? מערכת המשפט מגינה עליך ונמצאת כאן לצידך. ולא רק עליך, גם על החברים המופרעים שלך, מבעירי וחוסמי הכבישים, מרביצי השוטרים ומטרידי השוטרות, מדליפי המסמכים מוועדות מסווגות. ככה זה כשאתה שמש העמים מהמפלגה של יצחק נפוליאון עמית. ואף על פי כן ולמרות הכול, למרות שמש העמים, למרות יצחק עמית הקיסר הגלקטי שמינה את עצמו, למרות יושבת-ראש האופוזיציה מיארה עם ההמלצות המפוברקות וניגודי העניינים המובנים, למרות מבעירי הכבישים ומדליפי והמסמכים וכל חבר מרעיהם, עם ישראל חי וימשיך לשגשג ולפרוח. כי העם הזה גדול יותר ממשוגעי הגדלות שמשתררים עליו, גדול יותר מהזחוחים המתלהמים שמטנפים על חייליו, גדול מאלה שמבזים כל הליך תקין ומפברקים כל אות בספר החוקים. העם הזה חפץ חיים וחפץ יהדות, על אפכם ועל חמתכם, ציונות ואהבת ישראל – כל המילים שלמרות שיגעון הגדלות הגדול שלכם, חברי האופוזיציה, אתם אף פעם לא תבינו. כנראה שעל החסך הזה אתם צריכים לפצות. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נעבור להצבעה על הצעת חוק כליאתם והעמדתם לדין של המשתתפים באירועי 7 באוקטובר התשפ"ה–2024. אנא תפסו מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק כליאתם והעמדתם לדין של המשתתפים באירועי 7 באוקטובר, התשפ"ה–2024, לוועדה שתקבע הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 39 בעד, שני מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק כליאתם והעמדתם לדין של המשתתפים באירועי 7 באוקטובר, התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לוועדת הכנסת, שתקבע את הוועדה הנכונה. חבר הכנסת רביבו טוען שהייתה תקלה בהצבעה שלו. יחידת המחשב תבדוק את זה. אנחנו נשנה, ככל שזה יקרה. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> ועדת החוץ והביטחון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה תפסיק לצעוק. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לוועדה אחרת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אדוני, תפסיק לצעוק, בבקשה. אם יש לך משהו לדבר עם מזכיר הכנסת, גש ותדבר אליו מפה. תודה. הבנת אותי? לא לצעוק. תודה. << הצח >> הצעת חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון – הרחבת תקופת הגנה מפני פיטורים למשרתים במילואים), התשפ"ה–2025 << הצח >> [הצעת חוק פ/5410/25; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת משה טור פז) << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון – הרחבת תקופת הגנה מפני פיטורים למשרתים במילואים), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת משה טור פז. אני מזמין את חבר הכנסת טור פז. בבקשה, אדוני. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם, ברשותכם, סיפור אישי, איך כבר כמעט איבדתי תפקיד בגלל מילואים. את שומעת, טלי? עמדתי להתמנות למנהל בית ספר, והגעתי – עברתי כבר ריאיון וקבלה, הכול, ואמרו לי: בוא תפגוש את חדר המורים. לכאורה, לא מזיק, אבל שהמורים יראו מי אתה. הגעתי לחדר המורים, ישבו שם כמה עשרות מורים, והצגתי את עצמי. ואמר נציג הוועד המנהל: זה משה טור פז, הוא מועמד להיות מנהל בית ספר בשנה הבאה. ואז אמרתי כמה מילים על עצמי, ופתאום אחת המורות הרימה את היד ואמרה: סליחה, אדוני, אבל ראינו שאתה סמג"ד במילואים, זה נכון? אמרתי כן. אמרה לי: איך תהיה מנהל בית ספר וסמג"ד במילואים? זה לא מסתדר. אתה בטח כמה עשרות ימים לא תהיה, אחר כך אתה תרצה לראות מג"ד. מתי תנהל בית ספר? עכשיו הבנתי שאני בבעיה, כי מה שאני אגיד ישחק נגדי. מה אני אגיד? "לא, לא, אני כן אהיה"? זה לא יישמע רציני. למזלי הרב היה בחדר המורים מורה ותיק ממלחמת ששת הימים בשם אהרל'ה. הוא ראה שאני שותק, ואמר: על מה אתם מדברים? כשקינלי לא יהיה בחדר המורים כי הוא יהיה במילואים, התלמידים ידעו שהוא לא פה בגלל שהוא במילואים. תגידו לי אתם, יש חינוך יותר טוב מזה? קיבלתי את התפקיד. הייתי המנהל של בית הספר הזה. אכן נעדרתי הרבה ימים, גם כסמג"ד וגם כמג"ד. היום בידיעות אחרונות תמר טרבלסי חדד מספרת ככה: "כשתלמיד בתיכון שקד דרכא בעמק המעיינות מפריע בשיעור, המורות לא ממהרות להעיר לו. 'כאשר ילד מתנהג אחרת, כועס, רגיש, מפריע, פוגע – אולי יש לו סיבות טובות להיות בסף רגישות כזה', מסביר מנהל בית הספר עמרי עמירם. הסיבות הטובות שאליהן מתכוון עמירם הן הורה בשירות מילואים ממושך. בבית הספר לומדים" – תשימו לב – "לא פחות מ-434 תלמידים שהוריהם במילואים, והמנהל אמר שרמת הרגישות של אנשי החינוך עלתה מ-100% ל-200%. 'וכאשר רוב הצוות גם הוא משרת מילואים או בת זוג של משרת מילואים – זו משימה בלתי אפשרית, שהצוות המדהים שלנו עומד בה בכבוד רב'". והוא ממשיך ומתאר גם שכול שפקד את בית הספר. טלי, את שומעת? בית הספר הזה, שציטטתי עכשיו מידיעות אחרונות הבוקר, זה בית הספר שאותו ניהלתי, והוא אחד מעשרת בתי הספר שמנויים בכתבה הזו, שהיא כאמור של תמר טרבלסי. עשרת בתי הספר בישראל שאחוז הילדים שהוריהם נמצאים במילואים מנויים מבית ספר תמר בבקעת הירדן ועד בית הספר העל-יסודי שקד בעמק המעיינות ובית ספר לביא בגליל העליון. אז כאמור, הייתה לי הזכות לנהל את בית הספר הזה, אחד מבתי הספר שתורמים לאנשי המילואים. ויש דברים שאסור לנו - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אפשר רק לשאול שאלה אחת? בגלל שמתחילת המלחמה אתם מקדמים את הארכת העניין, רציתי לשאול – אתה ביקשת להאריך לשלושה חודשים. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> גם בשיא, בהצעה שלכם, גם של רם ושל אופיר, הוארך ל-60. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> יש פה הרי עוד קולות, ויש פה שוק פרטי, ואנחנו לא יכולים לכפות את זה. אתה חשבת להציע 45 ימים? או לפחות לעשות איזושהי דיפרנציאציה? << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אסביר למה זה. קודם כול יש פה שני שינויים: הראשון – מהוראת שעה לחקיקת קבע, והשני – מ-60 ל-90. ואני אסביר למה, זה לא נעשה בלי חשיבה. נפגשתי עם עשרה ארגוני מילואים שונים, עם זהויות שונות וכו'. מה שעלה בהן, שאחת הבעיות הכי קשות שקורות היום בעולם העבודה היא שמילואימניקים מפוטרים – מחכים ל-60 יום, ואז אומרים: לא, לא, נפטר אותך ביום ה-61. ולכן ההליכה ל-90 יום היא ניסיון להיות מידתיים ועדיין להתמודד עם הבעיה. אי-אפשר להאריך עד בלי די – זה בתשובה על שאלת חברת הכנסת גוטליב – ומצד שני, מעסיקים היום מחכים ליום ה-61, והעובד מפוטר. עכשיו תדמיינו את הסיטואציה הבאה: לוחמת מילואים עשתה 400-300 ימים, חוזרת לאזרחות – ומה היא מגלה? שהיא מפוטרת. פעם היינו מדברים פה בכנסת על נשים בהריון, אחרי לידה; היום אנחנו מדברים על אנשים במילואים, אלה שמגינים עלינו, בסך הכול 3%, 4% מהאוכלוסייה בישראל. לשאלת חברת הכנסת גוטליב, מדובר בהצעה פשוטה. מה היא אומרת? תקופת ההגנה מפיטורים תוארך מחודשיים לשלושה. לא כטובה, לא כהטבה – כהיגיון בסיסי. אנשים משרתים במלחמה מאות יומיים, לוקח הרבה זמן להשתלב אחר כך. צריך לשמור עליהם, צריך להגן עליהם. אנחנו לא יכולים להיות תלויים בסבלנות או בטובות של המעסיקים. אנחנו קוראים לחיילים: בואו תגנו עלינו, ולכן אנחנו צריכים לתת להם הגנה מורחבת באזרחות. נבו כץ, תקשיב למה שטלי אומרת לך, כי היא צודקת. אנחנו חייבים הגנה לאנשי המילואים. לא מספיק 60 יום בהוראת שעה, צריך 90 יום בחקיקת קבע. זו הסיבה שהבאתי את החקיקה הזו. לצערי, הממשלה בנונשלנטיות דחתה אותה בכמה חודשים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ביררתי. אפשר לענות לך? << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> בבקשה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כל שבוע אותו דבר עם הצעות חוק. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא נכון. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> תן לה, תן לה. טלי, אני מקשיב, עזבי את נאור. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בגלל שאתה דואג לאנשי המילואים, בגלל זה רציתי לבדוק למה ביקשו פה את הדחייה הארוכה. היה קושי, גם מול ארגונים של מעסיקים בסקטור הפרטי, עם ה-90 יום. זה נכון שיש חשיבות להפוך את ה-60 יום שבתוקף להוראת קבע, שזה מה שהממשלה רצתה לשקול לך. הדחייה של כמה חודשים – זה כהוראת שעה עדיין עומד בתוקף, ואז המילואימניקים לא נפגעים. כדי להפוך את ההצעה שלך כטרומית להצעת קבע ולהתקדם איתה צריך לקבל עוד עמדות. זה מאוד קשה לעשות את זה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> טלי, תודה על הדברים. אני אגיד לך, קודם כול, ניהלתי כמה ישיבות גם עם ארגוני מילואים ונשות מילואים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל צריך עם מעסיקים. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> וגם עם מעסיקים. ובעיקר, ההצעה הזו, חשיבותה היא המעסיקים הפרטים. וניהלתי פגישות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ומאוד קשוח מולם. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם הצעתי לוועדת השרים לחקיקה, ואני מציע לממשלה – הרי אנחנו אחרי טרומית מגיעים לוועדה, והדבר הזה יגיע. בוועדה אפשר לשנות הכול, טלי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא חושבת. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני חושב ככה. גם התייעצתי פה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אבל כשזה מגיע לוועדת השרים לענייני חקיקה – שם זה נופל. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל קטי, זה מה שאמרתי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל ההצעה של הממשלה היא לקחת את הצעת החוק שלך, שהיא קבע, לא ל-90 יום, אלא ל-60 - - << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - אבל לדון בה בהתייחס לעוד מספר - - - << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שאני הצעתי זה להביא את זה לוועדת העבודה והרווחה אחרי טרומית ולהתחיל לדון בפרטים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה לא בשל. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני ניהלתי את הדבר הזה. אני אומר כאן עוד משהו: המצב הולך ומחמיר. המצב הולך ומחמיר. בהרבה מאוד מקרים, מה שקורה - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל זה מאוד קשה, מה שאתה מציע. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - זה, כאמור, שמחכים ליום ה-61. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אבל אם אתה רוצה לפתור את זה באמת, אז תקשיב למה שאומרים לך. כי מה שאתה עושה עכשיו – זה סתם נופל. אם אתה דוחה, אתה מצטרף לממשלה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני, כאמור, מנהל את השיח הזה כבר כמה חודשים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל אתה שכנעת ב-60 יום. כשהעלית מ-30 ל-60 בהוראת שעה - - << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - זה היה בניגוד לעמדת המעסיקים. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> ומה שקרה אז זה שגילינו שגם 60 יום היום לא מספיקים. אין לזה סוף הרי, נכון? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בדיוק. אבל אי-אפשר להעמיס את זה על הסקטור הפרטי. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אבל הממשלה לא מוכנה כרגע. אני ביקשתי שהממשלה תיקח את החקיקה הזו. לצערי היא לא לקחה אותה. אני אומר לכם יותר מזה: המצב הזה הולך ומחמיר. משרתים במילואים חוששים לחזור לשוק העבודה. בשירות המדינה הרחיבו את ההגנה ל-120 יום. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כי זה סקטור ציבורי. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. לכן בפרטי ההרחבה היא לא ל-120 אלא ל-90, מראש. שוחחתי עם מעסיקים ודיברנו על מידתיות, שיהיה חודש פחות. מצד שני, ה-60 של היום לא מספיק, כי אנשים לא מתאוששים. אתם רואים את אנשי המילואים. אני יודע מהלשכה שלי, מהצוותים שלי – אנשים אחרי 60 יום עוד לא חוזרים לעצמם. ולכן ההרחבה פה נעשתה בחשיבה, היא לא כלאחר יד, היא מידתית. אני קורא כאן לחבריי בקואליציה ובאופוזיציה, בסופו של דבר סיפור המילואים הוא אחד מהמבחנים הגדולים שלנו במדינת ישראל. זה 300,000. עכשיו אישרתם 450,000. אם האנשים האלה ירגישו - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני שבה וחוזרת. בגלל החשיבות, הוראת השעה – שגם אתם שותפים לה – של ה-60 יום, עדיין בתוקף. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> להפוך את הצעת החוק שלך לקבע – זה עוד לא בשל. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל כאמור, טלי, ניהלתי את השיחה הזאת, ואמרו לי: תשמע, קינלי, אם זה יעבור זה יידון בוועדה – ושם הכול פתוח. זה מה שאני מבקש כאן. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> משה, יש פה גם נציג של ראש הממשלה, שאומר: תן להם זמן, הם מסדרים את זה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני כבר דיברתי איתם. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> מה שאתה עושה עכשיו זה סופר פופוליסטי ולא אמיתי. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> ממש לא, קטי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> תפתור את הבעיה – תיתן חודש, תיתן שבועיים. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> היות שאני כבר ניהלתי את השיח הזה, אני לא חושב שזה הגון. אמרתי גם לנציגי הממשלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוא צריך לסיים, הזמן הסתיים. אי-אפשר לנהל את הדיונים האלה פה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> השיח הזה הוא מאוד חשוב. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתם רוצים – אתם יכולים לנהל את הדיונים האלה אחר כך בצד. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסופו של דבר, בשביל זה יש טרומית, דיון בוועדה, קריאה ראשונה, דיון בוועדה, קריאה שנייה ושלישית – חמישה שלבים. אני קורא כאן לחבריי בקואליציה להצביע בעד הנוסח הזה ולהביא אותו לדיון בוועדה. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. השר מלכיאלי, אתה מוסר את עמדת הממשלה? בבקשה, אדוני. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - אנחנו מעריכים אותך, זה לא מוסיף לך כבוד. << דובר >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר >> קודם כול, מעולם לא חיפשנו כבוד. בוקר טוב. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> צוהריים טובים. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> צוהריים טובים. אדוני היושב-ראש – אגב, חבר הכנסת לוי, אתה אמרת קודם משפט ואני רוצה להגיד לך על זה איזה רעיון יפה: אמרת "לא מוסיף כבוד". יש משפט לחז"ל שאומר: "כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו; וכל הבורח מהכבוד, הכבוד רודף אחריו." אז מתי הם נפגשים? חבר הכנסת לוי, מיקי, שאלתי שאלה. עוד פעם – כתוב: "כל הרודף אחרי הכבוד, הכבוד בורח ממנו; וכל הבורח מהכבוד, הכבוד רודף אחריו." אז מתי הם נפגשים? << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> ימשיך כבודו. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני אענה. התשובה היא כזאת: אומרים שאחרי 120 של האדם, כשלאדם כבר אין כוח לברוח, אז הכבוד תופס אותו. כל הכבוד בעולם הזה הוא מדומה. אחרי 120, שאז האדם כבר מפסיק לברוח מהכבוד, מה הבריות אומרות עליו – זה הכבוד האמיתי של הבן אדם. אז פתחנו גם בדבר תורה של הבוקר. אז אני מקריא תשובה – בשם מי? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בשם שר הביטחון. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> שר הביטחון. כבוד גדול. הצעת חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון – הרחבת תקופת הגנה מפני פיטורים למשרתים במילואים), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת טור פז. תקשיב לתשובה, מה? מלפנים עיריית ירושלים. אדוני יושב-ראש הישיבה, חברי הכנסת, חבר הכנסת משה טור פז מציע לתקן את חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), כך שתורחב תקופת ההגנה מפני פיטורים שלה זכאי חייל מילואים שסיים שירות מילואים מ-30 יום, הקבועים כיום בחוק, ל-90 ימים. עד כאן – הצעה טובה. אין חולק כי ישנה חשיבות רבה במתן תמיכה, הוקרה וסיוע ובשמירה על זכויותיהם של חיילי המילואים. לאור חשיבות הנושא, מתחילת מלחמת חרבות ברזל התקבלו כמה החלטות ממשלה שעוסקות בהוקרת משרתי המילואים, ושמרחיבות את ההטבות שלהם זכאים משרתי מערך המילואים ובני משפחותיהם, כולל בתחום התעסוקה. לא רק, אלא כולל. לא כוילל אלא כולל. במסגרת זאת, בהתאם לצו הרחבה שקבע שר העבודה בהמשך להסכם קיבוצי שנחתם, הורחבה תקופת ההגנה מפני פיטורים ל-60 ימים עד לסוף שנת 2025. כלומר, זה לא 30, כמו שאמרו, אלא 60. הוראת שעה. וכן - - - << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> מה קרה? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> אדוני השר, קשה מאוד להכיל את זה שאתה משיב בשם שר הביטחון - - - << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> מי שקשה לו יכול לצאת החוצה. לי אמרו שכל מי שקשה לו יכול לצאת החוצה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת טל מירון, שמענו. תודה רבה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> מעולם לא כפו על אדם לשבת כאן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, חברת הכנסת טל מירון. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> מעולם לא כפו אדם לשבת כאן. כל מי שנמצא כאן עכשיו, הגיע לכאן מיוזמתו. חלקם השקיעו גם מאמץ גדול להגיע לפה. במסגרת זאת, בהתאם לצו ההרחבה שקבע שר העבודה בהמשך להסכם קיבוצי שנחתם, הורחבה תקופת ההגנה מפני פיטורים ל-60 ימים עד לסוף שנת 2025 - - << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> צריך להגן על - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת ניר. חברת הכנסת ניר, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. תודה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> - - וכן תוקן החוק באופן שמרחיב את ההגנה על משרתי המילואים כך שתחול גם בנסיבות של הרעת תנאי העבודה, ולא רק במקרים של פיטורים. יחד עם זאת, הרחבה נוספת של התקופה המוגנת, כפי שמציע חבר הכנסת טור פז, באופן שתאסור פיטורי משרת מילואים במשך שלושה חודשים מיום שחרורו משירות מילואים, עשויה ליצור אפקט מצנן בקבלת משרתי מילואים לעבודה, ובכך עלולה להביא לפגיעה בהם. לאור האמור, החליטה הממשלה לדחות בשלושה חודשים את הדיון בהצעת החוק הפרטית. לפיכך, לא ניתן לתמוך בקידום הצעת החוק הפרטית, ואני מציע – אומר שר הביטחון – כי מליאת הכנסת תסיר את ההצעה מסדר-יומה. כלומר, חברי הכנסת, יש פה הצעה. היות שיש דחייה של שלושה חודשים, אומר שר הביטחון, ואני כעת משמש כדוברו לצורך העניין – להציע לכבוד המציע, שהיות שהצעתך היא טובה, אלא מה? יש חשש שהצעתך תביא לקלקול במקום לתיקון, וזו בוודאי לא כוונתך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - גם הוא צריך לשמוע את עמדת המעסיקים בשוק הפרטי, שאנחנו כופים עליהם פה דבר נורא. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> יפה. אז ברור שכיוון שר הביטחון לחברת הכנסת גוטליב. ולכן, יש הצעה שלא נדחה אותה בצורה כזאת, אבל זה תלוי בהחלטת כבוד המציע. אז עד שנקבל אישור לרדת, ננמק את דברי שר הביטחון, שוודאי שההצעה היא הצעה טובה. ודאי שכוונת המציע היא לטובה. אבל יש חשש שההצעה, במידה ותתקבל, תביא חלילה לפגיעה בחיילי המילואים, וודאי שאין כוונת המציע לפגוע בחיילי המילואים, מה גם שאנחנו כבר נמצאים בתוך הוראת שעה שהרחיבה מ-30 יום ל-60 יום. ולכן הציע שר הביטחון לדחות את זה רק לשלושה חודשים. אבל זה תלוי בהחלטתך, כבוד המציע. דבר נוסף אמר שר הביטחון – שהממשלה ושר הביטחון עצמו הגישו לממשלה והגישו לכנסת לא מעט הצעות שכבר מיטיבות עם חיילי המילואים. כלומר, הממשלה לא התעלמה, אומר שר הביטחון, מהצרכים ומהמחויבות של כולנו לדאוג לאותם חיילי מילואים, שעזבו את ביתם במסירות נפש, הזניחו את עסקיהם. והמדינה, יש עליה מטלה מאוד מאוד גדולה: לדאוג לאותם אנשים. ולכן, לא בהכרח שעל ידי הצעות חוק כאלה או אחרות נגיע למטרה הבאמת-חשובה, כמו שאתה חושב, כבוד המציע, לדאוג לאותם חיילי מילואים. אני אוסיף לך עוד משהו. אני השתתפתי בדיון שהיה בממשלה על חיילי המילואים. הוצגו לפנינו על ידי שר הביטחון הטבות רבות שהממשלה מתכננת להעביר. אז אני חושב שהיה מן הראוי, כבוד המציע, שכבודו יראה זכות ליצור קשר עם שר הביטחון, על מנת לחשוב. ולכן, ההצעה הייתה לדחות את הצעת החוק. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה. בהתאם לבקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה שמית. אתה רוצה להשיב? בבקשה, תשיב. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> השר מלכיאלי, הקשבתי לדבריך בקשב רב, לדברים שנשאת בשם שר הביטחון, ואני ממש מקווה שאת עצמך שכנעת. אני לא בטוח. אותי בוודאי לא שכנעת. הוראת החוק הזאת באה לעשות שני דברים פשוטים: להעביר הוראת שעה להוראת קבע, ולהעלות את משך ההגנה במגזר הפרטי מ-60 ל-90 יום. אני מזכיר שוב – במגזר הציבורי זה 120 יום. יש פה מידתיות והדרגתיות. עכשיו, אמרתי כאן – אם אתם רוצים לא רק לדבר גבוהה-גבוהה על הגנה על אנשי המילואים אלא לנקוט עשייה בפועל, תעבירו את זה בטרומית – יגיע לאדון אייכלר, יו"ר ועדת העבודה והרווחה – יידון לגופו של עניין. יגיד לו: 90, 80, הוראת קבע לשלוש שנים ולא לתמיד. זה בדיוק מה שעושים. כשלא רוצים להעביר, אז מצהירים הצהרות. אבל חלק ממה שהצעת החוק הזו עושה זה מידתיות. אני רוצה להוסיף עוד דבר אחד בהנמקה להצעה. כשאנחנו דיברנו על מילואים, אפילו בסיפור שסיפרתי כאן קודם על ניהול בית ספר, לא דמיינו מציאות כזו. באותו ניהול בית ספר אני עבדתי 100 ימים במילואים. 100 ימים היו נראים אין-סוף. עכשיו אני מסתכל כאן על הנוכחים, אני לא יודע מי שירת כאן 100 ימים בשנה – נראה לי שכמעט אף אחד – אבל לדמיין 200 ו-300 ו-400 ימי מילואים, אולי אתה, אדוני היושב-ראש, יכול לדמיין. לרוב האנשים פה אין מושג בזה. לכן בעיניי מידת ההגנה על אנשי המילואים צריכה לגדול משמעותית, הרבה יותר ממה שהיא הייתה. אדם שחוזר מ-300 ו-400 יום, מן הראוי שכנסת ישראל תעניק לו 90 ימים, בסך הכול שלושה חודשים של הגנה. זה מידתי, זה סביר, זה נכון, זה לתרגם את האמירות הפופוליסטיות למציאות. זה מה שנדרש כדי להגן על האנשים. תהיו פעם אחת ענייניים, לא משמעת ולא קואליציונית. תצביעו נכון ותשמרו על אנשי המילואים באמת. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. לפני שאנחנו עוברים להצבעה, שתהיה שמית, אנחנו מקדמים בברכה את חיילי המילואים של עובדי משרד החקלאות. יישר כוח על פועלכם, גם בשירות הציבורי וגם במילואים. יישר כוח. שמרו על עצמכם. תודה. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון – הרחבת תקופת הגנה מפני פיטורים למשרתים במילואים), התשפ"ה–2025. כאמור ההצבעה תהיה שמית. סגנית מזכיר הכנסת, אנא קראי בשמות הנוכחים. הצבעה שמית << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – נגד גדי איזנקוט – בעד ישראל אייכלר – נגד דן אילוז – נגד ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד עמיחי אליהו – נגד זאב אלקין – נגד משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – נגד אוריאל בוסו – נגד מישל בוסקילה – נגד דבי ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – נגד בועז ביסמוט – נגד ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח אברהם בצלאל – נגד אליהו ברוכי – נגד ניר ברקת – אינו נוכח << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברים, אנא שמרו על שקט במליאה. זה מפריע מאוד להצבעות. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) ששון ששי גואטה – נגד טלי גוטליב – נגד מאי גולן – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת ששי גואטה, זה מפריע מאוד. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו משתתף בהצבעה סימון דוידסון – בעד אבי דיכטר – נגד גלית דיסטל אטבריאן – נגד אלי דלל – נגד שלום דנינו – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – נגד שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר – נגד יצחק שמעון וסרלאוף – נגד יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – אינו נוכח אוהד טל – נגד יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – בעד מאיר כהן – בעד מירב כהן – בעד מתן כהנא – בעד עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – נגד ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – בעד ירון לוי – בעד מיקי לוי – בעד יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח סימון מושיאשוילי – נגד טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – בעד יונתן מישרקי – נגד חנוך דב מלביצקי – נגד ארז מלול – נגד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – נגד צגה מלקו – נגד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד צבי ידידיה סוכות – נגד משה סולומון – נגד לימור סון הר מלך – אינה נוכחת אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת משה סעדה – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח עפיף עבד – נגד איימן עודה – אינו נוכח יוסף עטאונה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – בעד צביקה פוגל – אינו נוכח עודד פורר – בעד יצחק פינדרוס – אינו נוכח משה פסל – נגד יסמין פרידמן – בעד אורית פרקש הכהן – בעד מטי צרפתי הרכבי – בעד אריאל קלנר – אינו נוכח יצחק קרויזר – נגד גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – נגד אליהו רביבו – נגד משה רוט – אינו נוכח שמחה רוטמן – נגד עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – בעד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – בעד מיכל שיר סגמן – בעד נאור שירי – בעד אושר שקלים – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אנא הקריאי שוב את שמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – נגד מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח מאי גולן – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – אינו נוכח יעקב טסלר – נגד עופר כסיף – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – בעד יריב לוין – נגד נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – בעד יאיר לפיד – בעד מרב מיכאלי – אינה נוכחת אבי מעוז – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח לימור סון הר מלך – אינה נוכחת אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת משה סעדה – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח יוסף עטאונה – אינו נוכח צביקה פוגל – אינו נוכח יצחק פינדרוס – נגד אריאל קלנר – נגד משה רוט – נגד עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – בעד << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> האם ישנם חברי כנסת באולם שטרם הצביעו? << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> (קוראת בשמות חברות הכנסת) גילה גמליאל – נגד לימור סון הר מלך – נגד << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> האם ישנם עוד חברי כנסת שטרם הצביעו? אם כן, תמה ההצבעה. תוצאות ההצבעה: 37 בעד, 51 נגד. אני קובע כי הצעת חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון – הרחבת תקופת הגנה מפני פיטורים למשרתים במילואים), התשפ"ה–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. << הצח >> הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – הפחתת שיעור המס שחל על תגמולים למשרתי מילואים), התשפ"ה–2025 << הצח >> [הצעת חוק פ/5719/25; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אלון שוסטר) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – הפחתת שיעור המס שחל על תגמולים למשרתי המילואים), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אלון שוסטר. אני מזמין את חבר הכנסת אלון שוסטר להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לפני שאני קורא – אני מבקש, הינה, אפילו חבריי ביטון ודנינו, תקשיבו עשר שניות, ואחר כך תמשיכו – מדובר בהצעת חוק כל כך נכונה וצודקת, שאפשר לומר, נדבר על זה אחר כך, הממשלה תחליט, נעשה את זה בהזדמנות. אני מבין – אבל על מה מדובר? מדובר על כך שהחלטנו להעניק למשרתי מילואים את התגמול הנוסף. התגמול הנוסף, לא רק שלא פטרנו אותו – זו לא מתנה, זה תגמול. זה כאילו נחשב למשכורת, אז ממסים אותו, לוקחים מס הכנסה. אבל מה שעושים, כדי שיהיה פשוט, למעשה קובעים אחוז מיסוי קבוע, 25%, כאילו שזה פרס ממפעל הפיס, ואז נוצר מצב שזה מיסוי רגרסיבי. כלומר החזקים – משרתי המילואים שמתפרנסים יפה, שאחוז המיסוי שלהם הוא 30% או 40%, ייהנו מכך, ואני בעד – אבל מי שאחוז המיסוי שלו הרבה יותר נמוך, מדרגת המס שלו נמוכה או בכלל לא מגיע לסף המיסוי – ישלם 25%. כלומר אנחנו כולנו החלטנו - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, לא. הוא לא ירוויח, הוא לא ישלם – הוא לא ירוויח. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הוא יפסיד. הוא ישלם יותר ממה שהוא היה משלם אם זה היה נכנס אליו כמשכורת. ההסבר של זה נורא מסובך. אז אני מציע שלא יהיה מסובך, שלא יהיה מיסוי. החלטנו כולנו שאנחנו נותנים למשרתי המילואים מתנה, הוקרה, ומזה האוצר – אנחנו, כולנו – לוקחים חזרה 25%. אז אני מציע להקטין מראש את הסכום ולתת מתנה לכולם, זה נשמע לי יותר הגיוני; אבל לפגוע כלכלית בחלשים יותר, שייתכן שהם הלא-פחות גיבורים – זה פשוט אבסורד שאין כדוגמתו. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שלפניכם נולדה מתוך תחושת אחריות והוקרה עמוקה למערך המילואים, אותו כוח מגן שאין לו תחליף. כוח המילואים נשחק, מספר המשרתים הולך וקטן, ובמקביל הולך וגדל הנטל שמוטל על הבודדים, שהולכים ונשארים לבד. אלפי חיילי מילואים צברו מאות ימי שירות ובכל זאת ממשיכים להגיע, ממשיכים להחזיק את הקו, לשרת. המציאות הזו מחייבת אותנו לא רק להכיר תודה, אלא להושיט כתף, להרחיב את מעגל המשרתים, לחלק את הנטל באופן שוויוני, ולתת גיבוי אמיתי לאלו שנושאים בעול. הצעת החוק הזו היא צעד קטן בכיוון הזה. היא באה לתקן עיוות, לעשות צדק עם אותם אזרחים שמקריבים עבור כולנו, שמצבם הכלכלי הוא פחות טוב. המצב היום הוא שהם נפגעים לעומת משרתי המילואים שמצבם הכלכלי הוא טוב יותר. נעשה מהלך חיובי – חיילי מילואים זכאים היום לתגמול נוסף, אך התגמול הזה חייב במס הכנסה בשיעור אחיד וגורף של 25% ללא קשר לגובה ההכנסה של המילואימניק או המילואימניקית, ללא זכות לניכוי, לקיזוז, לפטור או להפחתה כלשהם, והרבה פעמים ללא ידיעתם – כי התגמול כבר מגיע לחשבון הבנק של משרת המילואים לאחר הניכוי. אליה וקוץ בה – החוק הקיים קובע רמת מס ומתעלם לחלוטין מהשונות הכלכלית בין משרתי המילואים. הוא עושה חסד עם מי שמרוויח יותר ופוגע במי שמרוויח מעט. היגיון מוזר, מוסרית לא נכון. לא משנה כמה מילואימניק מרוויח – גם אם הוא עובד בהייטק, סטודנט לתואר ראשון או אחד שלא מצליח לסגור את החודש – הוא ינוכה באותו שיעור. אגב, לא רק באותו שיעור על אותו סכום של כסף – גם אם מדרגת המס הרגילה היא 10% או 0%, הוא ימוסה ב-25%. לא צודק, לא חכם. זה הפוך מהתפיסה של מיסוי פרוגרסיבי, שבו מי שמרוויח יותר משלם יותר מיסוי. כמו כן, כבר היום מילואימניקים זכאים לתגמול מיוחד – ככה זה נקרא, תגמול מיוחד – שעליו לא נקבע בכלל מס הכנסה, אז למה על מה שנקרא תגמול נוסף כן? חברים, זו גביית יתר בעזרת השם – שם אחר: גובים כסף. אל תגבו. תיתנו קצת פחות, אבל תיתנו עם כל הלב. הצעת החוק נועדה להפחית את שיעור המס על תגמול נוסף מ-25% לשיעור השווה למדרגת מס ההכנסה הנוכחית של המשרת או 25%, הנמוך מהשניים. מאוד פשוט. יש לזה תג מחיר: על פי האוצר, 130 מיליון שקל. אבל אלה לא 130 מיליון שמורידים מהאוצר, אלה 130 מיליון שיעשו חסד. זה הסכום שהמדינה לכאורה תפסיד, אבל רק לכאורה. אם החוק הזה יעבור, על פי הערכה תקציבית שקיבלנו, מס הכנסה בגובה של 25% באופן אחיד יוצר עיוות. הפחתת מס ההכנסה על התגמול הנוסף היא חובתה של המדינה. להעדיף את משרתי המילואים לטובה ולא לרעה. משרתי המילואים לא צריכים לשלם יותר אחוז מס, הם צריכים לקבל יותר ולשלם – או בכלל לא, אם זאת מתנה, או על פי דרגתם במס הכנסה. הפחתת המס על תגמולי המילואים היא לא רק תיקון טכני, היא אמירה מוסרית וערכית. זו חובתנו כחברה שמבקשת להוקיר תודה לא רק במילים, אלא גם במעשים. בואו נשים את המספר הזה בפרופורציה. 130 מיליון שקל הם סכום אדיר. אכן אדיר כשמבינים שהוא מושת על כתפי המילואימניקים הרגישים יותר כלכלית. זה סכום ענק, אבל בואו נשים את המספר הזה בפרופורציות אחרות: ה-130 מיליון הם כסף קטן מול התקציב כולו, מול הכוונה לעזור למילואימניקים, מול תקציבים אחרים שהולכים לעשיות מיותרות, לתקציבים קואליציוניים שחלקם במיליארדים מיותרים וחלקם מנותקים מהמציאות. זה סכום קטן מול המחיר הכלכלי שהמדינה משלמת על חוסר השתתפות של מגזרים רחבים בשוק העבודה ובמערך הביטחוני. אם המדינה יכולה להרשות לעצמה להעביר 5 מיליארד שקלים לנושאים שנויים במחלוקת, היא בהחלט יכולה להוריד את המס הלא-צודק על מי ששומר עליה בפועל ומצבו הכלכלי קשה. זה רק עניין של סדר עדיפות. במערכת הערכים שלי לא גובים אחוז יותר גבוה ממי שקשה לו, ממי שמתפרנס פחות. אני חי בחברה שחושבת אחרת, ואני חושב שמדינת ישראל מושתתת על אותם עקרונות. החוק הקיים הוא רגרסיבי. הוא חוטא כלפי מי שלא רק שמצבו הכלכלי יותר קשה, אלא הוא תורם הרבה יותר יחסית למרבית החברים השותפים במדינה הזאת. אני קורא לכם לתמוך בהצעת החוק הזו. היא צודקת, היא מוסרית, היא תסייע אולי טיפה יותר למערך המילואים, מהנכסים היקרים והחיוניים ביותר של מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את השר לשירותי דת, השר מיכאל מלכיאלי, להשיב על הצעת החוק. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה עושה את זה, מלכיאלי? למה אתה צריך את זה? << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> תראי כמה חסד אפשר לעשות ביום, כמה עזרה לזולת. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> גמרתם אותנו. אנחנו באמת צריכים קצת חסד. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 600 ימים של חסדים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כמה עוד חסד נסבול? << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> מספיק עם כל החסד הזה, אנחנו לא עומדים בזה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הלוואי שיהיה לנו יום אחד, יום אחד של חסד. יום אחד. << דובר >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר >> בעניין הזה נרשמה הסכמה בינינו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זאת הבעיה איתך, שאתה נחמד מדי. אתה איש נחמד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, אדוני השר. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> שלום וברכה, כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. בימים קשים אלו לעם ישראל, בזמן שיש מחלוקת מבית ומחוץ, במיוחד בימי ספירת העומר, כמה חשובה האחדות, החשיבה על השני ולכבד את האחר. לאחרונה נחשפתי למצוקה גדולה מאוד בציבור. יש המוני צעירים בגילים מבוגרים שצריכים לעזור להם. לא בהכרח מוצאים אחד את השני, לא בהכרח מוצאים את מי שידאג להם, מי שיהיה מסור להם. יכולות לעבור שנים שאין להם הצעות טובות ואין מי שיתמוך בהם בצורה אמיתית, דבר שמביא למתחים וכמובן צער בתוך הבית. אנשים יודעים לאן הדברים יכולים ללכת. נחשפתי לפעילות גדולה מאוד של ארגון באמת חשוב שנקרא לב אחד; הוא שם לעצמו מטרה: שלא יהיה בחור או בחורה שלא יהיה מי שיציע לו או שלא ידאגו לו. אנשים שלפעמים מרגישים כמנודים, אבל הם הלכו ודאגו שבכל מוסד, בכל ישיבה ובכל בית כנסת יהיה מי שידאג להם ויעזור להם. יש להם כבר 400 חלוצים שהתמנו בשלל מוסדות חינוך, שיבואו ויעזרו לכולם, שלא יישאר אדם מאחור שלא יציעו לו הצעה. זו זכות גדולה מאוד, וטוב דווקא בזמנים האלו להרבות אהבה ואחווה בכל המגזרים. כאן אני רוצה לפנות אליך, המציע חבר הכנסת שוסטר, על הצעת החוק החשובה שלך בעניין הפחתת שיעור המס. אני עונה בשם שר הביטחון. חבר הכנסת שוסטר מציע לתקן את חוק שירות המילואים כך שחלף חבות המס הקבועה כיום בחוק ביחס לתגמול הנוסף שלו זכאים משרתי המילואים, שעומדת על 25%, תיקבע חבות מס בהתאם למדרגת המס הנוכחית של משרתי המילואים. עד כאן יש הסכמה בינינו. יפה. אין חולק כי ישנה חשיבות רבה במתן תמיכה, הוקרה, סיוע ושמירה על זכויותיהם של חיילי המילואים. יחד עם זאת, ההצעה לקבוע כי חבות המס בגין התגמול הנוסף תיקבע על פי מדרגת המס הנוכחית של משרת המילואים תביא לפגיעה במשרתי מילואים שמדרגת המס שלהם מעל 25%. בקיצור - - - << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> תעשה גם וגם. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> יפה, לא, שנייה. קודם כול, גם וגם זה תמיד דבר טוב. << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> הוא הציע הנמוך. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> רגע. קודם כול, עד כאן הבנו אחד את השני. עכשיו אתה אומר גם וגם, שנייה. לאור חשיבות הנושא, אומר שר הביטחון, מתחילת מלחמת חרבות ברזל התקבלו כמה החלטות ממשלה בהיקף כולל של 20 מיליארדי שקלים – 20 מיליארד שקל - - << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> תגיע לעניין כבר. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> בסדר, רגע. מה זה לעניין? יש פה הוראות שניתנות, זה לא עובד ככה. יופי. - - העוסקות בתגמול והוקרת משרתי המילואים, שמרחיבות את ההטבות שלהן זכאים משרתי מערך המילואים ובני משפחותיהם, בדגש על המשרתים במערך הלוחם. כלומר, הממשלה אומרת לך, חבר הכנסת שוסטר: השקענו כבר 20 מיליארד שקל, עדיין זה לא מספיק, צריך יותר, וכמובן יש לנו חובה לדאוג למשרתי המילואים ומשפחותיהם. אני מקבל בברכה את כל האורחים שבאו לכנסת לצפות ביום הזה, ברוכים הבאים. עוד יצוין, אומר שר הביטחון, כי במסגרת החלטת הממשלה האחרונה, אשר התקבלה לפני כשבועיים, אושר סל של הטבות ומענקים נוספים למשרתי המילואים, ובכלל זה הוחלט על קידום חקיקה שעניינה מתן נקודות זיכוי במס למשרתי המילואים הלוחמים. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אז איפה זה? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני חוזר עוד פעם. אושר סל הטבות ומענקים נוספים למשרתי המילואים. אושר. שואלת חברת הכנסת פנינה איפה זה. קודם כול, שאלה במקומה. אז היות שאת לא הגעת אתמול לפה, יש לך ניסיון רב גם בממשלה וגם בכנסת, מי כמוך יודעת שמאז שהממשלה מציעה ועד שזה מגיע למעשה יש תחנות של ביורוקרטיה קשה, קל וחומר בממשלות מסוימות שבהן שומרי הסף לא עושים חיים קלים. זאת, כחלק מהמאמץ העקבי של הממשלה להוקיר, לתגמל ולסייע לחיילי המילואים ולבני משפחותיהם. לאור האמור, חבר הכנסת שוסטר, החליטה הממשלה לדחות בשלושה חודשים את הדיון בהצעת החוק הפרטית, כלומר, לא שהממשלה אומרת שההצעה לא טובה – חבר הכנסת כהנא, הבנת מה אני אומר? הממשלה החליטה לדחות בשלושה חודשים, כלומר הממשלה לא אומר שזו לא הצעה טובה; היא הצעה טובה, היא נכונה, אבל לא בעת הזאת. << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> עוד שלושה חודשים לא תבוא, כי אין ממשלה, זה לא רלוונטי. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אז ממה נפשך? אם אתם תהיו, תפדל. << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אז למה לא עכשיו? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הוא אומר לא בעת הזו. באיזו עת? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לכל זמן ועת תחת השמיים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לכל זמן ועת - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> את זה שמעתי. << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> תעשו גיוס ונגמור עם זה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני לא אחראי לנושא הזה. יש בקואליציה אצלנו סדר – מי אחראי לזה, מי אחראי לזה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> יש כאן סדר בקואליציה? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> כן, תתפלא לשמוע, יש סדר, ברוך השם. לאור האמור, כמו שאמרנו, אז שלושה חודשים, כלומר אם המציע יהיה מוכן להואיל בטובו למשוך את הצעת החוק עד לדיון עם משרד הביטחון, זו יכולה להיות הצעה טובה. לפיכך, לא ניתן - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אז מה אומר המציע? המציע רוצה למשוך? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> ההרגשה שלי היא שהוא לא יסכים, בפרט שהוא נמצא בחברה טובה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> זו הצעה נדיבה מבחינתך. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> בסך הכול נדיבה מאוד. לפיכך, לא ניתן לתמוך בקידום ההצעה, אומר שר הביטחון, ואני מציע כי מליאת הכנסת תסיר את ההצעה מסדר-יומה. כלומר, יש כאן הצעה של שר הביטחון, שגם הוא חושב שזו הצעה טובה, אבל הוא אומר שבעת הזאת צריך לחשוב יותר לעומק מה נכון יותר – איזו הצעה יותר נכון לעשות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אדוני השר, אני מנצל את ההזדמנות עכשיו שנמצאים פה הרבה מחברי הכנסת. אתה יודע, הבוקר בתחילת המליאה ציינו את יום הזיכרון לנופלים בדרכם מאתיופיה לירושלים ביום ירושלים. לא נאמתי היום, וחברתי לימור סון הר מלך אמרה מה שכתבתי. אני אשמח, ברשותך, בדקה הזאת להקריא משהו קצר. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אתה עוזר לי בעניין הזה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כן, נכון, לכן אני עושה זאת עכשיו. כשהייתי בן ארבע, קרא לי אבי אליו, הביט בי בעיניים לחות ואמר: בני מחמדי, דע לך כי ירוסלם היא מטרתו של כל יהודי. דורות על גבי דורות אנחנו רוצים להגיע לירוסלם. ארשת פניו הביעה כמיהה למשהו קסום ופלאי. הוא הגה את שמה של ירושלים כמו הייתה גן של עדן, כמו הייתה זהב טהור ואבניה יהלומים. אחר הרים את קולו ואמר בטון מלא תקווה: אנחנו עוד נגיע לירוסלם. איני יודע אם היה בי הכוח לעבור את מה שעברתי בדרכי לירושלים אלמלא טבע בי אבא את החלום - - << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אחווה, אחווה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> - - אלמלא צרב בנפשי את הכמיהה לירושלים עיר הקודש. בינתיים הייתי בכפר בשירן, וליבי עמוק עמוק בירושלים. זו הכמיהה וזו התחושה שחיו יהודי אתיופיה אלפי שנים, עד, ברוך השם, שלפני כארבעה עשורים החלום הזה התגשם והגענו לירושלים. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אז קודם כול, אני מקווה שתחזיר לי את שתי הדקות האלה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני, זה נחמד, אבל הקריאו את זה בשמך פה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני יודע, אמרתי. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> כן, אבל פתחנו בחסד. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> חברת הכנסת הר מלך. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כן, כן, אמרתי. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> חבר הכנסת לוי, פתחנו בחסדים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אבל לא משנה, זה נעים לאוזן. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> תמיד נעים לשמוע, ואני רוצה גם להודות לך, היושב-ראש, חבר הכנסת סולומון, על המאמצים הרבים שאתה עושה למען יהדות אתיופיה כאן בארץ הקודש יחד עם משרד הדתות. אתה לא חוסך זמן וסבלנות וכוח בשביל לעזור ולקדם. יש לנו חובה עמוקה לקדם בתי כנסת לקהילה, לקדם תקנים לרבנים, לקייסים, לפעילות תרבות תורנית. אני חושב שלעדה, לקהילה האתיופית בארץ, יש הרבה הרבה מה לתרום לקהילה הישראלית, ואני רוצה לספר לך סיפור: הייתי לפני כמה חודשים באיזה בית ספר גדול בצפון הארץ. יש שם איזה 1,000 תלמידים – ממלכתי – ויש שם כיתה של בני העדה האתיופית, כיתה שלהם. אז אני שואל: למה הם כאן? אז אמרו לי שהם רובם עולים חדשים מהשנים האחרונות, ומלמדים אותם גם את השפה, ויש את החברה הישראלית, קבוצת נוער בני, שמלמדים אותם על ישראליות. אני ביקשתי ממנהל בית הספר שהגיע הזמן שאותם עולים ילמדו את הישראלים מה היא תרבות, מה היא דרך ארץ קדמה לתורה, מה היא אהבת האדם, ולכן – אני קיבלתי אישור שאני יכול לרדת, ולכן אנחנו מבקשים, כמו שאמרתי, לדחות את הצעת החוק. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אדוני המציע רוצה להשיב על תשובת הממשלה, אני מבין. בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> חבריי, הינה הגעתם עוד כמה אנשים. מה אומר בעצם השר בתשובתו? חוץ מזה שזו הצעה טובה. הוא אומר: נתנו כבר מספיק למשרתי המילואים. יתכבדו משרתי המילואים הצעירים והמתפרנסים פחות ויסתפקו בהצעה הנדיבה הזו, שבעצם לוקחת מהם אחוז מס גבוה יותר ממה שהם חייבים, ולפעמים הם לא חייבים בכלל מס, כי הם לא מגיעים למדרגת המס. אנחנו כולנו רצינו לתת להם מתנת הוקרה, אבל המתנה הזו היא מתנה חמוצה, היא מתנה שמריעה את מצבם של אחינו ואחיותינו משרתי המילואים שמתפרנסים פחות, שלא מגיעים למדרגת מס של 25%, אבל כשאנחנו באים לכבד אותם, להוקיר אותם, אנחנו גוזלים מהם לקופת המדינה, לצרכים בוודאי חשובים, אחרים, אבל גוזלים מהם את אותה מתנה שאנחנו החלטנו לתת להם, את אותה הוקרה. זאת איוולת, ותרשה לי, אדוני היושב-ראש, לומר: זאת נבזות. במערכת הערכים שאני חי בה, ואני חושב שמרביתכם חיים לאורם, מי שיש לו פחות, אנחנו צריכים לסייע לו, בתנאי שהוא עובד מספיק קשה. ולית מאן דפליג בגלל שחיילי המילואים הללו, שבכלל זכאים בגלל אורך השירות, זכאים למלוא התמיכה, בוודאי לא לפגיעה יחסית לאחרים, בוודאי לא לפגיעה יחסית למי שמתפרנסים הרבה יותר. רוצים להצביע נגד – תצביעו נגד. אני מצפה משר הביטחון, מצפה משר האוצר, להתיישב הערב ולהכריע כיצד אנחנו מתקנים את המציאות המעוותת באשר היא כרגע. המציאות המעוותת הזו אומרת שחיילי מילואים שמשתכרים פחות, ישלמו יותר מס הכנסה ממה שהם משלמים בשוטף. זאת הפקרות לאומית. זה צריך להשתנות. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. כפי שאמרת, לית מאן דפליג על שזו הצעה חשובה, רק התזמון שלה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – הפחתת שיעור המס שחל על תגמולים למשרתי מילואים), התשפ"ה–2025. אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את החוק לוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 51 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – הפחתת שיעור המס שחל על תגמולים למשרתי מילואים), התשפ"ה–2025, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 31 בעד, 51 נגד. אני קובע כי הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – הפחתת שיעור המס שחל על תגמולים למשרתי מילואים), התשפ"ה–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. לפרוטוקול אנחנו אומרים שחברת הכנסת צגה מלקו הצביעה בטעות בעד במקום נגד. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה בכל מקרה. בסדר, בפרוטוקול זה כתוב. << הצח >> הצעת חוק בית המשפט לענייני משפחה (תיקון – ביטול האגרה עבור הורה בבקשת מינוי כאפוטרופוס), התשפ"ד–2024 << הצח >> [הצעת חוק פ/4834/25; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת דבי ביטון) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק בית המשפט לענייני משפחה (תיקון – ביטול האגרה עבור הורה בבקשת מינוי כאפוטרופוס), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת דבי ביטון. אני מזמין את חברת הכנסת דבי ביטון להציג את הצעת החוק, בבקשה. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים, בפתח דבריי אני רק רוצה שוב להזכיר: 600 ימים חטופינו עדיין במנהרות חמאס, 58 שאנחנו מתפללים ומייחלים, ומי ייתן ונתמסר בימים הקרובים להשבתם, מי לקבורה ומי לשיקום. הלב איתם. אני קוראת גם לכל חברי הכנסת, השרים: במהלך היום יש המון פעילות של המשפחות. גשו ותתמכו במשפחות. אף אחד מאיתנו לא היה רוצה להיות שם. ולענייננו, אני מבקשת מכם, עצרו לרגע. הניחו בצד את הוויכוחים, את הקרבות הפוליטיים, את החשבונות האישיים. תנו מקום ללב. תנו מקום לשפיות. תנו מקום לצדק. מה שאני מביאה לפתחכם היום אינו עוד חוק, זוהי קריאת לתיקון; תיקון קטן בספר החוקים – תיקון עצום בלב של אלפי משפחות במדינת ישראל. אני מדברת על הצעת חוק בית המשפט לענייני משפחה (תיקון – ביטול האגרה עבור הורה בבקשת מינוי כאפוטרופוס), התשפ"ד–2024. לפי ההצעה, יתוקן סעיף 26(א) לחוק כך שיוסף בו הסעיף הבא: "מתן פטור מאגרה הקבועה בתקנות להורה לילד המגיש בקשה למינויו כאפוטרופוס על ילדו לפי סעיף 33(א)(4) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–1962". מה זה אומר בפועל? זה אומר שאם אתה הורה לילד עם מוגבלות וגידלת אותו במסירות אין-סופית 18 שנה של לילות בלי שינה, של מלחמות במערכות, של טיפולים, אבחונים, ועדות, ואז הוא הגיע לגיל 18 ואתה מבקש להמשיך להיות האפוטרופוס החוקי שלו, המדינה לא תשלח אותך לשלם 500 שקלים או עד 1,000 שקלים לבית המשפט. כן, שמעתם נכון, זה מה שקורה היום. הורה נדרש לשלם אגרה על עצם הבקשה להמשיך לדאוג לילד שלו, וזה קורה שוב בכל הליך הארכה. האם זו הדרך של מדינת ישראל להביע תודה להורים האלה? חברות וחברים, ההורים שאנחנו מדברים עליהם הם לא רק האפוטרופוסים החוקיים, הם האפוטרופוסים הנפשיים, הפיזיים, הכלכליים. הם השותף היחיד של הילד הזה מול המערכת כולה. כשאנחנו לא פוטרים אותם מאגרה כל כך בסיסית, אנחנו אומרים להם במילים אחרות: תמשיכו להילחם. תשלמו. תסבלו. ואז מגיע הרגע שהכי מכעיס אותי, באמת מכעיס אותי: ועדת השרים לחקיקה מתנגדת להצעה. וכאן אני שואלת: למה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שערורייה. זו הצעת חוק שחייבת לעבור. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין פה עלות תקציבית חריגה, אין פה שינוי מהותי, אין פה שיקול משפטי שמונע זאת, אז למה? למה דוחים את ההצעה הזאת? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כי הנהלת בתי המשפט פשוט משחקת בראש של השרים. הנהלת בתי המשפט - - - << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> יופי. אנחנו המחוקק ואנחנו יכולים להעמיד עובדות. הטענה הזאת לא מקובלת עליי, בתי המשפט. אנחנו המחוקק ואנחנו יכולים לפטור הורים שמגדלים ילדים עד גיל 18, כי הילדים לא מסוגלים לנהל את חשבונם לבד. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> גם אחרי גיל 18. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לתת אפשרות להורים האלה להיות אפוטרופוסים בלי לשלם על זה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> על כל בקשה שצריך להפנות לבית משפט. גועל נפש. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה ממשיכים לפגוע באותן משפחות שכבר נושאות על כתפיהן עול בלתי אפשרי? זו לא מדיניות, זו אטימות. זו לא אחריות, זו התנערות. והכנסת הזו בדיוק אמורה להיות להם מגן, לא גדר, לא קיר, לא עוד מכשול. אני קוראת לכם, קואליציה ואופוזיציה: די לפוליטיקה קטנה. די למשחקים. יש חוקים שאי-אפשר שלא להעביר או להסביר למה מישהו בכלל מתנגד אליהם. אני מתחייבת להיאבק על החוק הזה במליאה, בוועדות, בתקשורת, בציבור, כי אני לא מוכנה שאימא או אבא יתחילו לגייס כסף רק בשביל הזכות להמשיך לדאוג לילד שלהם. משפחות שלמות מחכות לנו. לא בשם מפלגה; בשם הצדק, בשם המוסר, בשם האנושיות, אני מבקשת מכם, מכל אחד ואחת מכם, מכל אחד ואחת מכם: שימו את היד על הלב ותשאלו את עצמכם: האם הייתם מוכנים לשלם אגרה כדי לאהוב את הילד שלכם? אני לא מוכנה לזה, ואני לא אניח עד שהחוק הזה יעבור. ולכן אני פונה אליהם, חבריי חברי הכנסת: מדובר בחוק על ילדים שלא מסוגלים לנהל את חשבונם בגלל מצבם הבריאותי, הן הפיזיולוגי והן התודעתי, אז אני נורא מבקשת. ההורים האלה מקבלים אפוטרופוס. השאלה הנשאלת היא, מדוע הם צריכים לשלם על האגרה הזאת כשזה משהו שברור, והמדינה לא תיקח את זה על עצמה? לא מדובר במיליונים, ואני נורא מבקשת, תצביעו בעד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את השרה לשוויון חברתי ולקידום מעמד האישה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא אצביע. אני לא מצביעה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא נורמלי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מזמין את השרה מאי גולן להציג את עמדת הממשלה, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> התגובה של השר זה שהם חושבים שזה צריך להיות בחקיקה ראשית – להתייחס לכל סוגי האגרות ולקחת בחשבון את עמדת הנהלת בתי המשפט. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה ייקח שנים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נכון. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא מצביעה לזה. זה המקסימום שאני יכולה לעשות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, גברתי השרה. << דובר >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר >> אדוני היושב-ראש הנכבד, כנסת נכבדה – אני אציין שאני עונה בשם משרד המשפטים – החוק כיום מחייב תשלום אגרה לבית המשפט בעת הגשת בקשה למינוי אפוטרופוס, לרבות כאשר מדובר בהורה המבקש למנות את עצמו לאפוטרופוס על ילדו הבגיר עם מוגבלות. ההצעה מבקשת להוסיף לחוק בית המשפט לענייני משפחה הוראה מפורשת לפטור מאגרה במקרים אלה, תוך עיגון הפטור בחוק הראשי ולא בתקנות. הסדרת אגרות ופטורים מהן הם סוגיה מובהקת של מדיניות ציבורית אשר משתנה מעת לעת בהתאם לשיקולים תקציביים, עקרונות שוויון וניהול יעיל של מערכת המשפט. על כן, ראוי שהסדרה זו תיעשה באמצעות תקנות מכוח החוק, אשר מאפשרות גמישות והתאמה שוטפת לצרכים המשתנים. קביעת פטור ספציפי מאגרה בחקיקה ראשית יוצרת תקדים להסדרה נקודתית של אגרות מסוגים שונים בדרך של חקיקה באופן שאינו מתיישב עם העיקרון האחיד של מדיניות אגרות, ואף עשוי להכביד על ניהול התקציב והמדיניות הכוללת של מערכת המשפט. להיבט התקציבי של ההצעה יש משקל ממשי, ובחינתו צריכה להיעשות במסגרת כוללת של מדיניות אגרות, תוך היוועצות עם משרד האוצר והנהלת בתי המשפט, על מנת לאזן בין ההקלה לאוכלוסייה הרלוונטית לבין שיקולי תקציב כלליים ותקינות מינהלית. לאור האמור, ובשים לב לכך שהעניין ניתן להסדרה באמצעות התקנות הקיימות מכוח החוק, ובפרט תקנה 6 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (אגרות) - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שיקול דעת של שופט - - - << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> עכשיו, אני רוצה לנצל את הזמן, כי כמו שהבטחתי, בכל פעם שחברי האופוזיציה ביחד עם כתבלבי התקשורת ישמיצו ויגנו את פעילות משרדי, אני אעלה לכאן ואגיד את האמת, מכיוון שבתקשורת אי-אפשר, אפילו את התגובות חותכים, אז יש לנו ברוך השם את הכנסת. אני רוצה לספר לכם שבימים האחרונים אני עוברת קמפיין אלים ואגרסיבי, בעידוד האופוזיציה, כמובן, על ידי חלק מארגוני הלהט"ב. אחד מהם כמובן זה האגודה למען הלהט"ב, שמקבלים מאיתנו תקצוב על סובלנות ועל הכלה כלפי אלימות בקהילה, אבל הם מעלים נגדי מאות תמונות מטרידות מינית, מבזות, עם מילים שהן מהמכוערות שראיתי בחיים שלי. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אז את מחרימה אותם, השרה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> תכף אני אענה לך, חברת הכנסת פנינה תמנו שטה השקרנית, הצבועה, הפופוליסטית, הדמגוגית. את הכול אני אחשוף היום. עכשיו אני אענה לך. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני חייבת להגיד שאת ירדת מהפסים. את ירדת מהפסים. שרה בישראל. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> הם מבקשים מאיתנו תקציב כזה ומקבלים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברים, בואו נדבר בכבוד. בואו נדבר בכבוד. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> את לא מתביישת? את - - - את כל ציבור הלהט"ב. תתביישי לך. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> בשבוע האחרון, וכבר אתמול, מהדורת אל-ג'זירה 12 פתחה בחדשות מתפרצות: השרה מאי גולן - - - << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - לא לא לא, אדוני היושב-ראש, אני מבקשת - - - << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> די, שבי, שבי, תכף אני אפריך את כל השקרים שלך. השרה מאי גולן מונעת מהלהט"ב את התקציבים, לא נותנת להם; ויושבת היום פנינה - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> גברתי השרה, אני רק - - - << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> בושה שאת שרה בישראל. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> גברתי השרה, אני רק מבקש לדבר בכבוד לאנשים. אפשר להגיב ולהגיד דברים - - - << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> שבי. תגיבי, תגיבי. תגיבי. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - בושה וחרפה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> תגיבי. יושבת היום בוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי הגב' פנינה תמנו שטה ומציעה לאגודות לתבוע אותי אישית, לתבוע את המשרד לשוויון חברתי, לתבוע את האוצר, כשהיא יודעת ודיברתי איתה על הנתונים – על זה שאנחנו לא מפטרים רכזים - - << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> את פחדנית ולא התייצבת, פחדנית שמחרימה את הציבור. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> - - על זה שאנחנו מביאים תקציבים. היא בעצמה לא רוצה שראש האגף, ראש אגף הלהט"ב במשרד לשוויון חברתי, יבוא וידבר. היא יודעת שהוא כבר שבוע בחו"ל, היא מקיימת את הוועדה למרות זאת, ואומרת להם: בושה וחרפה, תשללו מהם את הכניסות לכנסת. היא יושבת שם. אתה יודע מה, אני רוצה לספר לך משהו: נשים בוועדה לקידום מעמד האישה יוצאות בוכות מהוועדה שלך. הן מתקשרות אליי בוכות מהוועדה שלך: היא צרחה עלינו, היא השפילה אותנו, היא ביזתה אותנו, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אוי, הצביעות, אח, הצביעות, עד לאן היא תגיע? בוא נמשיך לגופם של דברים. השיא היה היום בוועדה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - של הטאיוואנים. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> בוא נפתח את זה, בוא נפתח את זה. אגב, האגודה למען הלהט"ב שפנינה אמרה לה לתבוע אותי היום, שתקצבנו אותה – אני אספר לך. חשיפה של מוטי קסטל בערוץ 14: האגודה למען הלהט"ב העבירה מאות אלפי שקלים לעתיד כחול לבן, מעל חצי מיליון. תשמע מה המטרות הרשמיות של העמותה, אדוני היושב-ראש: להעצים ולהבליט את התמיכה הציבורית בפתרון שתי מדינות לשני עמים, ישראל כבית לאומי לעם היהודי ופלסטין מדינת הלאום הפלסטיני, על מנת לשמר את אופייה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אני שואלת: איזה זכויות יש במדינת פלסטין, גברתי פנינה תמנו שטה, לקהילה הגאה – שזורקים אותם מהגגות? שתולים אותם? << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> את חלשה. את חלשה. את לא יודעת - - - << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> שזורקים אותם ערומים לרחוב ומרביצים להם? את צבועה. הוועדה שלך צבועה. אתם צבועים. די, די עם הצביעות הזאת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת פנינה, את תקבלי זמן לדבר. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> בסדר, פקה-פקה. בואו נמשיך. בואו נמשיך. אני שואלת את עצמי, ובמקרה, אחרי כל החשיפה, הייתה לי שיחה אתמול עם איש ימין. למה אני אומרת איש ימין? חבר בקהילת הלהט"ב. מה הוא מספר לי? שהוא הגיע מבאר שבע לבית הגאה בתל אביב – זרקו אותו לרחוב כי היו לו דעות ימיניות. והוא אומר לי: אצלנו, בארגונים האלה – לא בכלל הקהילה, חס ושלום – בארגונים האלה אתה לא יכול להיות איש ימין. אין לך זכות לדעה פוליטית, אין לך זכות לחופש ביטוי. הם יגידו לך, הם יהנדסו את התודעה שלך, אבל כל עוד זה משרת את האג'נדה ואת הפוזיציה, הכול בסדר. עכשיו אני רוצה לדבר על עובדות שאת ידעת אבל בחרת שלא לומר. זה השקר והצביעות. הם מפיצים שקרים, אדוני היושב-ראש, בימים האחרונים שהורדתי לוגו, שאמרתי לא לשים לוגו. אני חייבת להגיד לך, לפני שהייתי חברת כנסת ושרה אני הייתי פותחת טלוויזיה – ריבון העולמים, לא הייתי מאמינה למה שאני רואה; הייתי פותחת עיתון – לא האמנתי שמשקרים עד כך במצח נחושה. איך זה יכול להיות? שקרים, שקרים, שקרים. אתה מגיב את האמת – הם מורידים לך את התגובה. אין תגובה. תקשיב, זה טירוף. זה דיפ-סטייט על סטרואידים שהיא בסחרור מערכות מטורף, והם משתפים איתם פעולה, ואנחנו פיונים במופע שלהם. אז לא עוד. לא עוד. נעלה ונגיד לך את האמת, ואם צריך, גברת, את יכולה לתבוע עד מחר, ואני גם אנחה את המשרד שלי לא לשתף פעולה עם הוועדה שלך, כי את פופוליסטית, ואת דמגוגית, ואין בך מקצועיות, ואני סיימתי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מבקש, גברתי השרה, את יכולה להגיד לגופם של דברים. לא צריך באופן אישי. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אין בעיה. אבל זה אישי. היא אמרה להם לתבוע אותי היום. סיימתי להתייחס אליה, אני ממשיכה. הם דיברו על לוגו. לא היה ולא נברא. עובד ממורמר לשעבר מדבר על לוגו – לא יודעת מי זה, לא יודעת עם מי הוא דיבר. הלאה. פיטורים של רכזים – אמרתי ליושבת-ראש הוועדה: זה בפתרון, זה ברמה טכנית. עכשיו אני רוצה להקריא במילים מדויקות: כל רשות שפנתה אלינו, אבל כל רשות מקומית שפנתה אלינו לגבי פיטורים של רכז – ואגב, אין הרבה כאלה, פחות מכף יד אחת – נאמר להם בבירור – וזה קיים במסמך עובדתי – שההסכם מסתיים ב-30 ביוני, ובשבוע הבא כבר עולה בקשה לוועדת מכרזים כדי לאשר המשך התקשרות עם הרשויות המקומיות כדי לתת מענה לרכזים ולפעילות. אני פועלת לפי החוק, ואני שומרת סף, ואני לא רוצה שהכסף ילך לפח שהוא הולך אליו, כי רוב הרשויות נמצאות במיצוי תת-תקציבי עצום, מעל 40%. ולכן המתווה שאני רציתי לעשות, שדווקא עולה בקנה אחד עם טובת הקהילה, שהרשויות המקומיות שהביצוע שלהן נמוך – אנחנו נאריך את ההסכם, כדי שניתן להם להשתמש ביתרות התקציביות. אנחנו נסייע להן ללמוד איך להשתמש בתקציב, אבל בינתיים, כדי שהכסף לא ילך לפח, כדי לעזור לקהילה ולרשות המקומית, אנחנו נעזור לרשויות שהמיצוי שלהן דווקא גבוה, נוציא קול קורא חדש כדי לתת להן מענה הולם. התכנסה לה הוועדה היום ואמרה: זה לא חוקי, זה לא חוקי, היא לא עושה את זה. הפניות התקציביות שלנו – ואמרתי לה את זה – נמצאות ברגע זה באגף תקציבים, בגובה של 105 מיליון ש"ח, ואנו ממתינים, כמו כולם, לכינוס ועדת הכספים. לי אסור כנבחרת ציבור להתחייב על כספים שעדיין לא הגיע לתקציב משרדי. איך אני יכולה לעשות דבר כזה? אבל הם רוצים שנעשה דבר כזה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> הם דיברו, הם לירלרו, על 24 מיליון, 0.5 מיליון – כמות השקרים. ובזה אני מסיימת, אדוני היושב-ראש, לגבי הוועדה - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> לא מסיימת, אין בעיה, אני אמשיך. אני רוצה להגיד לך שיושב-ראש אגף הלהט"ב עדי שמאי, שהוא מנהל אגף אוכלוסיות הלהט"ב, שהה בחו"ל, וביקשה היושבת-ראש שנבוא בלעדיו. אני שואלת, למה שלא תרצי – או כל חברי האגודות לא ירצו – שאותו יושב-ראש יבוא ויציג את הדברים? היא אומרת לי: נציגי משרדך צריכים לטפל בזה. תשלחי תקציבנים אחרים. אבל זה לא עובד ככה. אני לא אשלח את מי שאחראי לניצולי שואה, או לקידום מעמד האישה, או לפיתוח כלכלי בחברה הערבית, או לפיתוח מורשת יהדות ערב ואיראן, לדבר על אוכלוסיית הלהט"ב, כי יש מי שאחראי לדבר הזה, מן הסתם. ביקשנו שני, ביקשנו שלישי – הם קבעו ברביעי. אבל תראה מה זה אופוזיציה משומרת, מה זה כותרות פופוליסטיות, דמגוגיה מהזן הנחות ביותר. להוציא כותרות מהבוקר: השרה מאי גולן נגד הלהט"ב. אתה יודע מה כותבים עליי? היא אחראית לזה, היא והוועדה. אתה יודע אילו מילים? אני לא יכולה להגיד אותן, אני שותקת מפאת הכיפה שלך. ככה אני שותקת, מפאת כבודך. אבל אני אומרת כאן: לא תפחידו אותי, לא תרתיעו אותי. כל הקמפיין האלים והאגרסיבי הזה – אני אמשיך לשמור על תקציב המדינה, על משלם המיסים. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - שקרנית. למה את צריכה את הוועדה אם - - - << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אתם לא מפחידים אותי בשום דבר. אבל אני רוצה להגיד לכם, כשאתם מבצעים ועדות כאלה לניגוח פוליטי – לא במשמרת שלך, ברוך השם – כשאני רואה ועדות כאלה, שאין בהן מקצועיות, אבל יש בהן סופר-ניגוח פוליטי רק בשביל האמרה, למרות שאמרנו, למרות שהבהרנו, אני אומרת – אני שוקלת את המילים שלי, כדי לא לפגוע במי שלא צריך. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> מבולבלת. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> זה אחרי שקילת מילים, דעו לכם, אחרי שקילת מילים, לגמרי. נכון? זה היה השוס. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> היא הקשיבה להערות שלכם. היא הייתה קשובה להערות שלכם. היא הייתה קשובה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זו הגרסה השקולה של מאי. מאי שוקלת את המילים. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אני שוקלת את המילים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מאי שוקלת את המילים. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אבל ברצינות, אני מסתכלת על כמעט 500 סטורים היום של - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה שנקרא אושר שקלים. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אתה יודע מה? אני אגיד את זה. אתם יודעים מה, חברי האופוזיציה היקרים. אם האגודות שאתם תומכים בהן והאופוזיציה כותבים לשרה בישראל - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שרה בישראל. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אתה רוצה להקשיב? כותבים לשרה בישראל: בואי תמצצי לי אם הלוגו לא שם – הינה, אני אומרת את זה מעל הבמה - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> גברתי השרה, גברתי השרה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> למה? למה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> גברתי השרה, לא כל דבר ראוי - - - << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> למה? אבל זה מה שכתבו לי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא כל דבר ראוי להיאמר על בימת הכנסת. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אבל זה מה שכתבו לי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה? מה זה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אבל לא צריך להגיד אותם. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אבל זו האגודה שהיא הביאה היום. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא כל דבר ראוי להיאמר כאן, ולכן ראוי שהדבר הזה ירד מהפרוטוקול. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אוי אוי אוי. אוי אוי אוי. אוי אוי אוי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> גברתי השרה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אוי אוי אוי. זה קשה לשמוע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> גברתי השרה. גברתי השרה, זה לא מכובד. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אין בעיה. אין בעיה. לחזור בי ממה שאמרו לי? ממה שאמרו לי? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא לומר אותם כאן. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אבל אני אומרת מה שאמרו לי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא לומר אותם כאן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> השם ישמור ויצילנו. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אלוהים ישמור. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> עכשיו, למה אמרתי את זה? למה אמרתי את זה? להגיד לכם? אני מסיימת, אדוני היושב-ראש. אני יכולה לסיים? אני אומרת לכם, שקט, שקט, די. אני מספרת לכם כי אתמול אורי קואל אוקיי? אורי קואל מערוץ i24 העלה מונולוג נגדי שבו הוא שם את הלוגו של המשרד לשוויון חברתי על התמונה של היטלר מנשק את ראש ממשלת ישראל, ואמר: תעלו, תראו מה קורה, אני עושה את זה כדי לזעזע אתכם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אופיר, אופיר, אחרי ההצבעה, זה אחרי ההצבעה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אז אני אמרתי את מה שאמרתי עכשיו כדי לזעזע אתכם, כדי שתשמעו מה האנשים שאתם מגינים עליהם אומרים לשרה בישראל. עכשיו, אתם צבועים, כי אם היו אומרים את זה לשרה אצלכם או לחברת כנסת, הייתם מזדעזעים עד עמקי נשמתכם. לכן אני אומר לכם בפה מלא שלא אתם ולא הארגונים האלימים ולא אף אחד מכל הקללות וההטרדות המיניות שאני חווה ברשתות בשבועות האחרונים לא יפחידו אותי. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מאי, תודה רבה על שהיית קול שקול ומכיל. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה, גברתי השרה. המציעה רוצה להגיב על תשובת הממשלה. בבקשה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השרים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברים, עליזה, היא התחילה לדבר. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברשותך, כבוד היושב-ראש, אנחנו בשיח ובחוקים מאוד מאוד חשובים, וצר לי על מה שקורה במליאה, אז אני רוצה להקדיש את שלוש הדקות שלי לחטופים, כמובן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אנא שמרו על שקט במליאה. תודה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> חנה היקרה, משפחת היימן היקרה – אני רוצה להקריא את דבריהם. ענבר אהובה שלנו, ילדת אור ואהבה, מתנה ענקית שקבלנו לפני 27 שנים בלבד. כילדה היית ילדת פלא וכך גדלת – כפלא מהלך. הוספת לחיינו כל כך הרבה יופי, שמחה, אור ואהבה. כל מי שהכיר אותך נשבה בקסמייך. חברים, תכבדו לפחות את 600 הימים האלה. דיברת ונשמת - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברי הכנסת, אנא שמרו על שקט במליאה, היא מנסה לומר כמה דברים חשובים. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> תכבדו את משפחת היימן, בבקשה, ואת כל משפחות החטופים והנצחים שלנו. דיברת ונשמת דרך האומנות שלך, דרך היצירות המופלאות שיצרת. ההורים שלך שמרו אותך, הגנו עלייך וטיפחו אותך 27 שנים, אבל מדינת ישראל הפקירה אותך, והכול נגדע בצורה כל כך אכזרית. מאותו היום, כבר 600 ימים שאנחנו לא מוצאים מרגוע לנשמה. החיים שלנו נעצרו, נגדעו איתך. המחשבה שכבר 600 ימים את מוטלת זרוקה בעזה מטריפה לנו את הנשמה. היום והלילה הפכו לגיהינום. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת דוידסון, אסור - - - << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין, נגמר הכבוד, בחיי. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> המחשבה שכבר 600 ימים – אני חוזרת – את מוטלת זרוקה בעזה מטריפה את הנשמה, את היום ואת הלילה. היום והלילה הפכו לגיהינום. אנחנו נרצחים איתך 600 ימים. הפכנו למתים מהלכים. 600 ימים חלפו ולנו זה מרגיש נצח. 600 ימים של חוסר ודאות מוחלט, 600 ימים על גל של געגועים שמפלחים את הנשמה, שהורסים לנו את הבריאות. 600 ימים של תחנונים, 600 ימים של מאבקים, של מלחמה שלא נגמרת לקבל אותך חזרה לאימא, לאבא, לאחיך עדן, לסבתא, לסבא, לדודה חנה ואלינו. ילדה אהובה ויקרה שלנו, אתה היית ונשארת עבורנו עטרת ראשנו, היהלום שבכתר. אנחנו לא נוותר עלייך, ילדה אהובה שלנו. ענבר היא דור שלישי לשואה, סבא-רבא של ענבר קבור ברומניה בקבר אחים. אל תיתנו להיסטוריה לחזור שוב במשפחתי. ענבר שלנו חייבת לחזור הביתה ומהר. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק בית המשפט לענייני משפחה (תיקון – ביטול האגרה עבור הורה בבקשת מינוי כאפוטרופוס), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת דבי ביטון. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 בעד ההצעה להסיר את הצעת החוק מסדר-היום – 46 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק בית המשפט לענייני משפחה (תיקון – ביטול האגרה עבור הורה בבקשת מינוי כאפוטרופוס), התשפ"ד–2024, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 28 בעד, 46 נגד. אני קובע כי הצעת חוק בתי המשפט לענייני משפחה (תיקון – ביטול האגרה עבור הורה בבקשת מינוי כאפוטרופוס), התשפ"ד–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. << נושא >> הודעה אישית של חברת הכנסת פנינה תמנו << נושא >> << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כעת אני מאפשר הודעה אישית לחברת הכנסת פנינה תמנו שטה, על כך שהזכירו – היא תעשה זאת בכבוד. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> קודם כול, אדוני היושב-ראש, אני רואה שאתה כבר מרגיע אותי. תחילה אני רוצה להודות לחברת הכנסת דבי ביטון, שאני לא הייתי אמורה לעלות לדבר, כתוצאה מחוק שנפל. ואני רוצה להתייחס אליכם, משפחות החטופים, חנה היקרה, ולומר לכם תחילה שהלב שלי איתכם, ואני מצטערת שאתם נאלצים לספוג את האירועים שנמצאים כאן, אבל יש דברים שאי-אפשר לעבור עליהם לסדר-היום. מישהו יכול לקרוא לשרה גולן, או שהשרה מאי פשוט ברחה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> היא פה, היא פה. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אה, היא כאן, איזה יופי. אני לא כל כך הבנתי את ההיסטריה של השרה מאי גולן. זה שהיא מגדפת חדשות לבקרים חברי כנסת, אבל במיוחד חברות כנסת – כן, השרה למעמד האישה ולשוויון מגדרי – מה כל כך הפחד שלך? אולי תעשי בדק בית מדוע את כל הזמן בגידופים, וקללות, ו"שקרנית", ו"קוקוריקו", ו"את רמאית"; באמת, מילים – הבית הזה ספג הרבה, אבל את לוקחת את הבית הזה לשפל חדש. עכשיו, יש לי משהו לומר, ואז הבנתי, הייתה לי תובנה, למה היא בכלל נמצא במקום הרע הזה שהיא שוכחת שהיא שרה – כי אם אתה יותר מדי או את יותר מדי נמצא ברשת, ומרוב שאת נמצאת יותר מדי ברשת, את כבר התנתקת מהמציאות. את התנתקת מהמציאות, ולכן את גם מנותקת מהציבור. את לא יכולה לחשוב שהמשרד הזה הוא העסק הפרטי שלך ושל משפחתך. את שליחת ציבור, לא רק נבחרת ציבור. את לא יכולה להתעלם. גם אם את לא אוהבת את הקהילה הלהט"בית את לא יכולה להעלים אותם. אחד המשתתפים היום אמר: זה שהיא תעלים את התקציבים, היא חושבת שהיא תעלים אותנו. עכשיו תראו, אני נתתי לך הזדמנויות. אני יכולה להקריא פה את ההתכתבויות ביננו, אבל יש לי יושרה והגינות, שלא כמוך. את חד-משמעית רצית שהסמנכ"לית תבוא, ביקשת שנדחה בגלל שיש לך סיור ואני אמרתי שאני מוכנה להתחשב. הבטחת שלא יפטרו אותם והתחילו לפטר את העובדים האלה. ואני שואלת אותך: אותה סמנכ"לית, סופי כהן, נמצאת בארץ, אז היא לא יכולה לבוא בגלל ראש אגף, אז אולי היא לא צריכה להיות סמנכ"לית? ואולי את לא צריכה להיות שרה – זה השורה התחתונה. עכשיו אני אגיד לך, אני מכירה אותך, אדוני היושב-ראש. הדברים ששמעת פה – עוד שנייה ביקשת החלפה. אפשר לומר הרבה דברים, אבל היא יורדת לרמה האישית, היא יורדת לחיי חברי כנסת, מבזה נשים. ואני כן קוראת ואומרת לאותו ציבור שהשתתף היום, לכל ראשי הארגונים שהגיעו אלי לוועדה לתבוע את השרה, לתבוע את המשרד אם יפגעו בכם. אתם אוכלוסייה שזקוקה להגנה, ואנחנו לא נאפשר לשרה והרוח שלה שיפגעו בילדים, בילדים, שזה הצלת חיים בשבילם. מחקר מראה שרבים מהם חשים בדידות גדולה, אז גם את כבשת הרש היא רוצה לקחת ואז להתבכיין, ואז להגיד, להאשים אותם שהם, ברשתות החברתיות, בטוקבקים, שאלוקים יודע מי הטוקבקים האלה, הם אומרים לה מילים שהיא לא הייתה אמורה לומר כאן, מעל הדוכן. היא מאשימה ומעלילה. זאת הוצאת דיבה, כי אם אני איכנס – אתה יודע מה אומרים לי ברשתות? אבל מה, אני חיה את הרשתות? איזה דברים גזעניים אומרים עליי. אז מה, אני לא חיה את הרשת. את מנותקת. תתחברי בחזרה, ואם לא, אנחנו מחכים פשוט שתעזבי את התפקיד הזה. הייתה לך הזדמנות. דווקא מהסיפורים שאת מספרת, מאיפה שאתה הגעת – ותאמיני לי, זה לא זר לי, כי אני גם צמחתי מלמטה, אבל מעולם לא השתמשתי בזה כדי לדרוס אחרים ולרמוס אותם ולנבל את הפה. זה לא נותן לי את הלגיטימציה לעשות את זה. אז תפסיקי להתבכיין ותתחילי לעבוד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – שמירה על מעמד האתרים הלאומיים), התשפ"ה–2024 << הצח >> [הצעת חוק פ/5115/25; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת מירב כהן) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – שמירה על מעמד האתרים הלאומיים), התשפ"ה–2024, של חברת הכנסת מירב כהן. אני מזמין את חברת הכנסת מירב כהן להציג את הצעת החוק, בבקשה. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> קודם כול היום הוא יום קשה. כל יום ב-600 ימים האחרונים הוא יום קשה, אבל היום יום קשה במיוחד. בסיוטים הכי גדולים שלי לא חשבתי שנגיע ל-600 ימים שהחטופים והחטופות שלנו עדיין שם. רובי חן, אני רואה אותך יושב. הלב שלנו איתך. עם ישראל כולו איתך. וחנה כהן פה, מהמשפחה של ענבר. כולנו איתכם. אתם הדבר הכי חשוב. אני משפילה מבט, אני מתביישת בשם מדינת ישראל שעדיין לא החזרנו את כולם הביתה. הצעת החוק שאנחנו מביאים כאן היום – נתחיל בלהסביר מה היא אומרת – היא הצעה שמבקשת לקבוע בצורה מפורשת שכמו שיש סמכות של הגנה על גנים לאומיים ושמורות טבע לרשות הטבע והגנים, אז ככה גם ייתנו למשרד הפנים את היכולת לשמור על אתרים לאומיים, שיהווה את אותה פונקציה. בנוסף, מוצע שהר הרצל בירושלים יוגדר כאתר לאומי – משום מה זה עדיין לא מוגדר ככה – וגם שישוו את המעמד של אתרים לאומיים למעמד של מקומות קדושים, כי מקומות קדושים – צריך לשמור עליהם באופן שלא יפגע ברגשות הציבור, ואנחנו רוצים שגם הר הרצל יוגדר כאתר לאומי שצריך לשמור עליו. הלוואי שלא היה צורך בהצעת החוק הזאת, אבל יש, כי למקומות הקדושים שקדושים לציבור הציוני בישראל, אין מעמד ראוי ואין הגנה מספקת. הינה הדוגמה הכי בולטת בסביבה – בואו נספר את הסיפור של הר הרצל. אחרי קום המדינה וסיום מלחמת העצמאות המוסדות בישראל התחילו לתכנן את אתר הזיכרון הלאומי של ישראל בירושלים בירתנו. המקום שנבחר הוא הר במערב העיר, ועליו הוחלט שיוקמו גם יד ושם, שזה המוסד הרשמי שמנציח את זכר השואה, וגם יש שם את בית הקברות הצבאי ואת חלקת גדולי האומה. המקום הזה הפך להר זיכרון לאומי ולמוקד עלייה לרגל של יהודים, של ניצולים ושורדים, של משפחות שכולות, של מנהיגים, של תיירים, של תלמידים ותלמידות, של חיילים וחיילות. כל עם ישראל עולה לרגל למקום החשוב והקדוש הזה. למעשה הר הרצל הפך להיות קודש-הקודשים של המפעל הציוני. עכשיו מסתבר שעל המקום הזה, הר הרצל, שהוא באמת ייחודי מאוד ואין שני לו, אין ממש הגנה; אין חיץ פיזי או חוקי שישמור על הייחודיות ועל הכבוד של המקום. אתרים כמו הכותל או מערת המכפלה לדוגמה מוגנים מתוקף ההכרה בהם כמקומות קדושים. אפילו מקומות כמו חוות כנרת, הקסטל, בית ש"י עגנון, מוגנים מתוקף ההכרה בהם כאתרים לאומיים. אבל איכשהו אף אחד לא יצר אף פעם שכבת הגנה זהה ומקבילה להר הרצל. במציאות הזאת הזילות והפגיעה במקום הזה וברגשות הציבור כלפיו לא היו שאלה של אם אלא שאלה של מתי. המתי הזה הגיע הרבה יותר מהר ממה שיכולנו לדמיין. כששמעתי בפעם הראשונה על התוכנית בורג' ח'ליפה – אני לא יודעת אם שמעתם על זה, יש עכשיו תוכנית של אדריכל בורג' ח'ליפה בירושלים – לא האמנתי. מתכננים להקים אל מול הר הזיכרון בהר הרצל 200 מטר גובה של מגורי יוקרה. בשביל מה, אני שואלת – בשביל ששועי עולם יוכלו להסתכל על טקס הדלקת המשואות מהמרפסת, להזמין חברים, או ביום השואה, שהם יוכלו להסתכל על המרפסת. תגידו, השתגענו? זה הר הרצל, זה קודש-הקודשים. לא האמנתי שיהיה יזם כזה חסר טקט, שיבקש להקים גורד שחקים יוקרתי בגובה של מגדל עזריאלי במיקום שיאפיל, תרתי משמע, על הר הרצל. לא יכולה להיות ברכה למי שמנסה לשווק מגדל באמצעות שקפים שמציגים את הקרבה לחלקת גדולי האומה של מדינת ישראל. לא האמנתי שיכול להיות זלזול כזה, ולא האמנתי שלא תהיה שום הגנה להר הרצל. אבל לצערי, לא עזר ההיגיון, לא עזרו רגשות הציבור, לא עזרו ההתנגדויות של משפחות שכולות, לא עזרו הפניות של שורדי שואה. כל אלה לא הצליחו להגן על הר הרצל, שהוא נכס לאומי שלנו, כי אנחנו כנראה חיים בעידן שבו הכסף קונה הכול. בכל מדינה אחרת הצעה כזאת בכלל לא הייתה מגיעה למוסדות התכנון. בכל עיר אחרת היו מגלגלים את היזם הזה מכל למדרגות. אבל לצערי, הר הרצל לא מוכר על ידי מדינת ישראל כאתר לאומי. לירושלים אין תוכנית מתאר מאושרת כבר מאז שנת 1959. ולכן אין שומר בשער. להר הרצל פשוט אין מי שישמור עליו כמו ששומרים על הכותל או כמו ששומרים על מערת המכפלה, ולכן התוכנית הזו לא רק הוא הוגשה אלא קיבלה שטיח אדום בוועדת התכנון המחוזית, ולצערי, עלולה להיות מאושרת ממש בקרוב. נקבל מגדל של מגורי יוקרה בסמיכות להר הרצל. ההצעה הזו היא לא נגד הפרויקט הזה של בורג' חליפה, למרות שאני חושבת שכל מי שיעמוד שם בקברים ויסתכל אחורנית ירגיש כאילו יש שם אצבע משולשת מכוונת כלפיו. אבל הבעיה היא לא ספציפית עם התוכנית הזו, כי אם אנחנו נוריד אותה, תבוא תוכנית אחרת. הבעיה היא שבכלל תוכנית כזאת אפשרית. הבעיה היא שאין שום הגנה תכנונית על הר הרצל, שם קבורים הגיבורים שלנו וגדולי האומה. לכן הר הזיכרון כולו צריך לקבל הכרה כאתר לאומי, וכל אתר לאומי צריך לקבל את אותה הגנה שיש היום למקומות הקדושים. הערכים שלנו לא פחותים, ואתרי המורשת והזיכרון הלאומיים שלנו לא פחות חשובים. אני מבקשת מכם, חברי אופוזיציה וקואליציה כאחד: תצטרפו לחקיקה הזו, שבאה לשמור על הכבוד של הגיבורים והגיבורות שקבורים בהר הרצל, על אתר המורשת של הנצחת השואה שנמצא שם בהר. זה לא מקום למגדלי יוקרה. תדמיינו איך הייתם מרגישים אם היו מקימים מרכז קניות יוקרתי על הכותל. זה לא סביר. אנא תצטרפו אלינו. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את השרה אורית סטרוק להשיב בשם הממשלה, בבקשה. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדתי מציעת הצעת החוק, חודש טוב לכולנו. יהי החודש הזה סוף וקץ לכל צרותינו, תחילה וראש לשוויון נפשנו, בראש ובראשונה לפדיון החטופים שלנו, ובכלל להצלחתנו. אני מקריאה את התשובה בשם השרה להגנת הסביבה השרה עידית סילמן. בהצעה שבנדון מוצע לתקן את חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח–1998, שהינו באחריות השרה להגנת הסביבה, באופן הבא: א. כיום הכרזה על אתר לאומי נעשית על ידי שר הפנים - - - << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> גברתי השרה, הם רוצים פשוט שתסתכלי עליהם, משפחות החטופים, שתגידי להם איזו מילה. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> משפחות החטופים היקרות והאהובות, הרגע אמרתי, ואני חוזרת על זה: אנחנו אומרים בכל ראש חודש בתפילה שאנחנו מבקשים מהשם יתברך שיהי החודש הזה תחילה וראש לפדיון נפשנו, ובראש ובראשונה אנחנו מבקשים ומתפללים על פדיון החטופים שלנו. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> הם לא רוצים תפילות, הם רוצים עסקה. הם רוצים עסקה. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> בסדר. עכשיו אני מתייחסת להצעת החוק שלך. כיום ההכרזה על אתר לאומי נעשית על ידי שר הפנים בהתייעצות עם השרה להגנת הסביבה, בהתאם להוראות סעיף 38 לחוק. בהצעה שבנדון מוצע לקבוע מנגנון נוסף וחלופי לצורך קביעת אתרים לאומיים באמצעות תוספת לחוק. בנוסף, מוצע לקבוע בתוספת את הר הרצל כאתר שיוכרז כאתר לאומי. מוצע להחליף את סעיף 40 לחוק, שעניינו איסור פגיעה באתר לאומי, בנוסח הדומה לסעיף שמירת מקומות קדושים בחוק השמירה על המקומות הקדושים, התשכ"ז–1967. מוצע תיקון לסעיף 54 לחוק, שעניינו סמכויות מינהל רשות הטבע והגנים להוציא צווי הפסקת פגיעה או מניעת פגיעה, והרחבתו גם לעניין פגיעה באתר לאומי. לאור העובדה שתחום אתרים לאומיים מצוי באחריות השרה והמשרד, למעט ניהול של שני אתרים, שהוטל על הרט",: חאן שער הגיא והקסטל – להלן התייחסות גורמי המשרד לנושא זה בהצעת החוק: א. הלשכה המשפטית ואשכול משאבי טבע מבקשים להסב את תשומת לב השרה לכך שתחום אתרים לאומיים הינו תחום המצוי באחריות השרה והמשרד להגנת הסביבה, אך בפועל אינו מיושם מזה לפחות כעשר שנים, לרבות בהיבטי פיקוח ואכיפה, בשל היעדר כוח אדם באגף שטחים פתוחים ומחסור בתקציבים. לפיכך, צפויה ביקורת של המשרד בהקשר זה, שעלולה להתחדד במהלך הדיון בהצעת החוק, ככל שתאושר. ב. קביעת תוספת עם מקומות שיוכרזו כאתרים לאומים – גורמי המשרד מתנגדים למנגנון זה, שנועד לעקוף את סמכותם של השרים ואת מנגנון ההכרזה הסדור על אתרים לאומיים שקבוע בחוק. לפי המידע שהועבר לאגף שטחים פתוחים – טוב, לא יודעת, נראה לי שכתוב פה "מגוון ביולוגי"; אני לא סגורה על זה, כי לא אני כתבתי – כיום ישנם 18 אתרים לאומיים מוכרזים, והאחרון הוכרז בשנת 1994, אום רשרש באילת. בעבר ריכז המשרד עבודה מקצועית לגיבוש קריטריונים להכרזה על אתר כאתר לאומי בעבודת מטה מקצועית סדורה. ג. טרם הכרזה על אתר כאתר לאומי יש לתת את הדעת על המשמעויות האופרטיביות של ההכרזה על ניהול האתר, תקצובו, הפיקוח עליו, על הפעולות המתבצעות בו וכיוצא בזה. בנוסף, תנאי להכרזה על אתר כאתר לאומי לפי החוק הוא אישורה של תוכנית לפי חוק התכנון והבנייה המייעדת אותו ככזה. לאור כל אלה, אין מקום לעגן את מעמדם של אתרים שונים ללא התקיימות התנאים לפי חוק ובהיעדר בחינה מקצועית של מכלול ההיבטים. ד. דברים אלה אמורים גם לגבי הר הרצל. ככל שיש צורך ענייני בהכרזה עליו כעל אתר לאומי, יש לבחון את התאמתו לפי הקריטריונים שגובשו ואת המשמעויות של ההכרזה, לרבות בהיבטי תקצוב וניהול. מכלול ההיבטים הללו טרם נבחנו. ה. לעניין תיקון סעיף 40 – סעיף 40 זה הסעיף שבו את מציעה לאסור פגיעה באתר לאומי בנוסח שדומה למקומות הקדושים, נכון? לעניין תיקון לסעיף 40 – בנוסח הנוכחי של הסעיף קבוע איסור פגיעה באתר לאומי, ופגיעה מוגדרת בחוק באופן הבא: לרבות השמדה, השחתה, הריסה, שבירה, חבלה, שינוי של צורה או עשיית כל מעשה שיש בו כדי לבזות את האתר או לפגוע בכבודו. מדובר בנוסח רחב דיו, הכולל באופן מובנה גם פגיעה ברגשות הציבור לאור פגיעה באתר הלאומי עצמו. לאור זאת, איננו סבורים כי תיקון זה נדרש. כלומר, הם בעצם אומרים לך שהאיסור חל בתוך החוק במילים אחרות. זה מה שהם אומרים כאן. ו. תיקון סעיף 54 – סעיף 54 זה הסעיף שבו את רוצה לתת למנהל של הרט"ג בעצם אפשרות להוציא צווי הפסקת פגיעה או מניעת פגיעה, ולהרחיב את זה גם לעניין הזה של פגיעה באתר לאומי. אז על זה הם אומרים ככה: הוספת סמכות למנהל רשות הטבע והגנים להוצאת צווים מינהליים לגבי חשש לפגיעה באתרים לאומיים – התוספת המוצעת אינה נחוצה, שכן סמכות זו כבר נתונה בחוק למנהל לעניינים אתרים לאומיים בסעיף 41ח לחוק. אני לא מכירה את זה, אבל אני מניחה שאת הסתכלת על הסעיף, כי אני לא הסתכלתי, אז כדאי שתסתכלי – סעיף 41ח לחוק. הבעיה אינה היעדר סמכות, אלא היעדר תקציב ותקנים לצורך מימוש ההסדרים החוקיים בנושא. הם אומרים לך: בעצם יש לנו סמכויות, אבל מה שחסר לנו זה תקנים ותקציב. גורמי המשרד סבורים כי אין מקום להטיל על מנהל רט"ג את סמכות הפיקוח הזו בכל הנוגע לאתרים לאומיים שרשות הטבע והגנים אינה מנהלת כיום, ובכלל זה לגבי הר הרצל. לפי מה שהם כותבים כאן, חברת הכנסת כהן, הם אומרים: אנחנו לא מצליחים להשתלט כבר על מה שבאחריותנו מהיעדר תקנים והתקציב, אז איך בעצם את רוצה שנוסיף לזה. לאור האמור, גורמי המשרד מציעים להתנגד לתיקון המוצע. כאמור, עמדת הממשלה היא ממילא להתנגד בהתאם לתקנון הממשלה, ומוצע לבקש מהכנסת להתנגד להצעת החוק בקריאה טרומית. עד כאן הטקסט כמו שקיבלתי אותו מלשכתה של השרה להגנת הסביבה השרה עידית סילמן. עכשיו אני, ברשותך וברשותכם, אוסיף כמה מילים על העניין עצמו, שלמענו בעצם הגשת את הצעת החוק הזו, וזה היחס שלנו להר הרצל על כל מה שיש בו. זאת אומרת, מקום משכנם, קודם כול, של אבות המדינה המתחדשת שלנו, החל מהרצל, ראשי ממשלה וכדומה, שאנחנו רוצים לכבד אותם, המשך בחללי צה"ל וכל מערכות ישראל שקבורים שם. ודאי וודאי שאין מקום קדוש יותר מהמקום שבו קבורים אנשים שמסרו את נפשם למען העם, למען הארץ ולמען המדינה שלנו, ושבלעדיהם לא היה לנו כלום. והם הלכו – באמת אין קדושים מהם. אין קדושים מהם. אין קדושים מהם. וכמובן, יש לנו בהר הרצל גם בשיפוליו האחוריים את יד ושם, עם כל מה שהוא מוביל, קדושי השואה וכדומה. ממש לאחרונה, ביום ירושלים האחרון, אתמול, שמענו – תתקן אותי, אדוני היושב-ראש, אם אני טועה. הינה, השר אופיר סופר, תגיד לי שנייה, האתר שאתה מקים - - << קריאה >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << קריאה >> בהר הרצל. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> - - זה בהר הרצל, נכון? אז הינה, אז אני רוצה גם לבשר, ואני רוצה לומר לך באמת, חברי השר אופיר סופר, אני כל כך גאה על ההצעה הזאת שהבאת יחד עם ראש הממשלה וכל כך מודה לך, כי זאת בשורה ענקית. אני מניחה שגם לך, חברי היושב-ראש, היה יד בזה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נכון. בשורה גדולה ועצומה גם בהיבט של הקהילה, אבל גם בהיבט הלאומי. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> אז רגע, אני אגיד מה אתם מביאים פה. זה דבר ענק ועצום. בעזרת השם, יוקם - - - << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> לא, אני בטוחה, אגב, שר הנגב והגליל, שגם אתה מאוד שמח בזה, למרות שזה בירושלים ולא בנגב או בגליל. יוקם, בעזרת השם, מרכז מבקרים בהר הרצל – חברת הכנסת כהן, אני בטוחה שגם את מאוד מברכת על זה – מרכז המבקרים בהר הרצל שינציח את גבורתם של עולי אתיופיה, שבאמת, הדרך שהם עשו לארץ ישראל, אין שני לה. אין שני לה. אני יודעת להגיד שאימא שלי, זיכרונה לברכה, כשהיא עלתה לארץ בעלייה בלתי לגלית, היא הייתה צריכה לצלוח 30 קילומטר ברגל. היא הייתה ילדה בת 14 וחצי. 30 קילומטר ברגל לצלוח את הגבול בין הונגריה לאוסטריה. זה מבחינתנו סיפור הגבורה של אימא שלי. אבל אתה, אדוני היושב-ראש, אם אני לא טועה, הלכת 1,000 קילומטר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 1,000 קילומטר. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> 1,000 קילומטר. ובטקס שהיה בהר הרצל ביום שני דיבר בחור, שכחתי את שמו, שהוא איבד בדרך הזו שלוש אחיות שלו - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> שלוש. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> - - אחת מהן מתה לו על הידיים - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מתה. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> - - אחת מהן מתה לו על הידיים, ואת אימא שלו. והשר סופר סיפר בטקס שהעולים מאתיופיה לקחו איתם לדרך - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> את חפירה. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> - - את חפירה. הם לקחו את חפירה, כי הם ידעו מראש שהם יצטרכו לקבור את מתיהם בדרך. הרי זה בלתי נתפס. זאת מסירות נפש שאין כדוגמתה למען ארץ ישראל, או כמו שהקהילה האתיופית קוראת לזה, ירוסלם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> ירוסלם. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> ירוסלם. הם לקחו – את שומעת, חברת הכנסת כהן? הם לקחו איתם את חפירה. אני בטוחה שאת גם שמחה ומברכת על כך שמעבר לזה שהמקום הקדוש הזה – ואני מסכימה איתך, הוא מקום קדוש, שקבורים בו - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> - - כל הוגי המדינה - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בכל זאת, לסיים. אני נוגע בדבר. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> - - ומבשרי המדינה וראשי המדינה וכל - - - << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> אני כבר מסיימת, אופיר, אבל אנחנו חייבים לכבד את העדה האתיופית, ובכלל את כל מי שקבור שם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא יכול להיות - - - << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> אז בעזרת השם, יוקם מרכז מבקרים שבו כל עם ישראל יוכל להצדיע לגבורת העדה האתיופית. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. בכל זאת, כיושב-ראש הייתה לי אפשרות לשמוע את הדברים, אז מחילה. בבקשה, אנחנו עוברים כעת - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> רגע - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> סליחה. המציעה רוצה להגיב על תגובת הממשלה. בבקשה, חברת הכנסת מירב כהן, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> תודה. טוב, הקשבתי להתייחסות הממשלה, המשרד להגנת הסביבה, להצעת החוק. אם לסכם את זה: הדברים טרם נבחנו, אין כוח אדם, אין תקציב. אבל אני רגע רוצה להגיד לכל היושבים במליאה: הדברים קורים עכשיו. בימים אלו מתקדמת תוכנית בנייה להקים מגדל בגודל ובגובה של מגדל עזריאלי צמוד להר הרצל, על המקומות הכי קדושים לציונים במדינת ישראל, על האתר להנצחת השואה, על הקברים של החיילים והחיילות שלנו, על המקום שבו גדולי האומה ומייסדי המדינה קבורים. אין לזה צורה. לאחר מכן יהיה מאוחר מדי לתקן. התירוצים האלה של אין כוח אדם, אין תקציב – זה לא יעזור לנו. לפחות תכבדו את אלה שמסרו את נפשם למען המדינה. אל תבנו להם מגדל יוקרה כשהמשפחות באות לבקר את הקבר. זה המינימום הנדרש. לא הכול זה כסף. אחר כך יהיה מאוחר מדי. זה קורה עכשיו, ואם את הדבר הפעוט הזה, הקטן הזה, אתם לא מסוגלים לנהל, איך אתם מנהלים מדינה? שום דבר פה לא מתוכנן. שום דבר פה לא מנוהל. אנחנו הולכים להיות עדים לבניין נובורישי, ללא צניעות, ללא טעם, על אחד המקומות הקדושים במדינת ישראל. תתעוררו. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> איך הצבעתם נגד חוק גירוש משפחות - - - << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה קשור אחד לשני? מה זה קשור? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> מה זה קשור - - - << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם כרגע מבזים את הקברים של גדולי האומה. אפשר פעם אחת לעשות משהו טוב? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> מי שהצביע נגד חוק גירוש משפחות של מחבלים, שלא יטיף לנו על הגנים הלאומיים. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש משהו טוב אחד שאתם מסוגלים לעשות? הכול בקריסה. אפילו דבר בסיסי בתכנון ובנייה. טיפה גבולות, טיפה שמירה על הנכסים הלאומיים של המדינה הזאת. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אתם באים להטיף לנו. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין לכם כבוד לכלום. תתביישו. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אתם באים להטיף. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – שמירה על מעמד האתרים הלאומיים), התשפ"ה–2024. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 49 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – שמירה על מעמד האתרים הלאומיים), התשפ"ה–2024, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 23 בעד, 49 נגד, אחד נוכח. אני קובע כי הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – שמירה על מעמד האתרים הלאומיים), התשפ"ה–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. << הצח >> הצעת חוק ביטול הצנזורה על סרטים, התשפ"ה–2025 << הצח >> [הצעת חוק פ/5679/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק ביטול הצנזורה על סרטים, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת עופר כסיף וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת עופר כסיף להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> היושב-ראש, חברי הכנסת, "צנזורה היא הכלי עבור אלו שיש להם צורך להסתיר מציאות מעצמם ומאחרים. הפחד של המצנזרים נובע רק מחוסר היכולת שלהם להתמודד עם משהו אמיתי", כך כתב הסופר והמשורר האמריקאי צ'ארלס בוקובסקי. המחזאי ג'ו ברנרד שו הוסיף כי "התנאי הראשוני של הקדמה הוא הסרתה של הצנזורה". הצעת החוק מבקשת לתקן את ספר החוקים הישראלי ולבטל את הסמכות הדרקונית של צנזור אומנות ותרבות, סמכות הקיימת עוד מימי המנדט הבריטי, שככל שלטון זר, היה רודני במהותו. אם כך, בטרם אתייחס למהות החוק, אני רוצה להתעכב על צורתו, כלומר ביטול פקודה מנדטורית והחלפתה בחוק ישראלי. כה ארכאית הפקודה המנדטורית, שכלל אין בה את המילה "קולנוע" אלא "ראינוע". בעבר מפלגות מימין ומשמאל תמכו בביטול התחיקה המנדטורית, שהייתה כאמור בלתי דמוקרטית במהותה ותפסה את יושבי הארץ כנתינים ולא כאזרחים. בפסיקת בג"ץ מ-1996 אמר השופט יצחק זמיר, ואני מצטט, כי הפקודות מבטאות את רוח השלטון המנדטורי של בריטניה. שלטון זה לא שונה הרבה ברוח ובמעשים משלטון קולוניאלי כפי שהיה נהוג במושבות הכתר הבריטי. השלטון, על פי טבעו של שלטון קולוניאלי, לא היה מחויב לערכים של דמוקרטיה אלא בעיקר לאינטרס של הכתר. לצורך זה השלטון הקנה לעצמו סמכויות מפליגות באמצעות פקודות ואמצעים אחרים. הסמכויות שהוקנו לשלטון לא גילו כבוד ראוי לזכויות היסוד של האדם אלא להפך, אפשרו פגיעה קשה בזכויות אלה. כך אמר השופט זמיר. אך מעבר לצורה יש כמובן גם מהות. פקודת הראינוע לא רק שלא גילתה כבוד ראוי לאדם ולחירות מחשבתו אלא הטילה משטר דיקטטורי ממש של צנזורה על האמנות. וצנזורה מטבעה לא פוגעת רק באומן וביוצר, בכך שהיא מכפיפה את מחשבתו ותפיסותיו לאמת כביכול שנקבעת מראש על ידי השלטון; הצנזורה פוגעת גם בציבור, בחברה כולה, מתוקף כך שהיא מפקיעה מאיתנו, מכולנו, את האפשרות ליהנות מיצירה חופשית, לחשוב עליה ולשפוט אותה בעצמנו, ומהווה למעשה מכשיר פטרנליסטי בלתי לגיטימי בעליל. המועצה הקיימת לביקורת סרטים עומדת בניגוד מוחלט לערכי הדמוקרטיה, המחויבים לחופש המחשבה והדעה, הביטוי, היצירה והביקורת. צנזורה, במובן שהשררה תקבע לציבור במה לצפות ומה מותר לו לאזרח לדעת, הופכת את הציבור לפסיבי, כנוע וצייתן לשיפוט הערכי שנקבע עבורו על ידי המשטר. סמכות צנזורה שכן בוטלה על ידי מפלגות הקואליציה הנוכחית היא סמכות הצנזורה על מחזות התיאטרון. עוד ב-1986 ערך אגף התרבות והאומנות במשרד החינוך והתרבות, כפי שהוא נקרא, אז בדיקה בנושא צנזורה על סרטים ומחזות, ומצא כי – ואני מצטט את דבריו: לאף אחד לא ידוע על קיום צנזורה על מחזות באיזושהי מדינה דמוקרטית. ואשר לסרטים, קיימות הגבלות לגבי הקרנת סרטים. מפיצים חייבים בהגבלת גיל הצופים ובסימון של סרטים למבוגרים. עד כאן דברי אגף התרבות במשרד החינוך דאז. בעקבות זאת, בשנת 1988 ביטל שר הפנים אריה דרעי את כללי הצנזורה שהושתו על תיאטראות. ב-1989 השעה שר החינוך והתרבות יצחק נבון את הצנזורה על מחזות בכללותה ופירק את המועצה לביקורת מחזות. בשנת 1991 עוגנה החלטת השרים בדבר ביטול הצנזורה על מחזות בחקיקה ראשית של הכנסת, תיקון 35 לחוק העונשין, שעליו חתמו ראש הממשלה יצחק שמיר ושר המשפטים דן מרידור מטעם הליכוד. ביום ביטול הצנזורה פרסם משרד החינוך והתרבות הודעה: יום חג לתרבות ולחופש הביטוי בישראל. את יום החג הזה לתרבות ולחופש הביטוי אני מבקש להביא כעת גם לעולם הקולנוע. אין זה הניסיון הראשון בדבר. בכנסת העשירית הגישו אמנון רובינשטיין ומרדכי וירשובסקי הצעת חוק פרטית דומה בעיקרה להצעת החוק הזאת, ובשנת 2003 הוציאה ועדה בראשותה של פרופ' גבריאלה שלו דוח הממליץ לבטל את הסמכות לצנזר סרטים ולהסתפק רק בסיווגם לפי מידת התאמתם לצפיית ילדים. המלצות הוועדה אומצו על ידי שני שרי חינוך, בשנת 2005 על ידי השר אופיר פינס ובשנת 2009 על ידי השרה לימור לבנת. כך, גם בהצעת החוק שלפניכם מוצע להקים מועצה לסיווג סרטים, שתפקידה יהיה לסווג סרטים בהתאם לגילים המותרים לצפייה בהם בלבד. הסיווגים שייקבעו על ידי המועצה יחולו על הקרנת סרטים בבתי קולנוע ובשידורי טלוויזיה, אך לא על הקרנה פרטית שנעשית ללא תמורה ולא באופן קבוע. המועצה תהיה בראשות שופט, והרכבה נועד לשקף איזון בין אנשי מקצוע מטעם משרדי הממשלה הנוגעים בדבר לבין אנשי אקדמיה ועשייה מקצועית מתחומי הקולנוע. הייתי מצפה שמפלגות המתפארות במרי הצודק וההירואי נגד המנדט הבריטי בשעתו תתמוכנה גם בביטול שאריות התחיקה הדרקונית שנותרו ממנו ותיקחנה חלק בביטול הצנזורה על סרטים, כפי שעשו קודמיהם עם הצנזורה על מחזות, אך לתקווה הזאת, מתברר, אין בסיס או כיסוי. עתיד התרבות והמחשבה החופשית בישראל בסכנה מוחשית. באוגוסט האחרון ניסו תועמלני ימין לאומני לבטל הקרנה שערכה תנועתי, חד"ש, לציבור בחיפה. ביקשנו לחשוף את עוולות הכיבוש ולבקר את מדיניות הממשלה, אך גילינו שהדיקטטורה חדרה בכוח רב גם לתוך גבולות הקו הירוק. כשהתברר שאין כל סמכות לביטול ההקרנה, סגרה המשטרה את המועדון שלנו בצו בטענה שקרית כאילו המשך פעילות המקום מסכן את שלום הציבור וביטחונו. כמה חודשים מאוחר יותר, בדצמבר, ביקש שר התרבות משר האוצר לשלול את התקציב של הסינמטק בתל אביב בשל פסטיבל סרטים לזכויות אדם. שלילת תקציב כזאת היא כמו מכת מוות למוסד תרבות אלטרנטיבי ולחופש היצירה. אך לא רק חוקים וצווים ושלילת תקציבים, גם איומים באלימות מצד בריונים תומכי השלטון הפכו למנת חלקם של יוצרי התרבות בישראל. אנשים התקשרו לאחת מאיתנו, איימו עליה, שאלו איפה היא גרה ולמה היא עושה את זה. שוטרים הגיעו לבית הוריי ואמרו להם שהשב"כ מעורב בעניין ואני אואשם בגידה, סיפרה הפעילה, שניסתה לארגן הקרנה של סרט, סרט צרפתי בכלל, משנות ה-60, על מאבק העצמאות האלג'יראי. היוזם והמארגן של אותן שיחות איומים, של פיצוץ הקרנות הסרטים והלשנה על מוסדות תרבות, זוכה לכבוד כאן בכנסת. רשם העמותות נמנע מבחינה של תלונות מוצדקות נגד אותו ארגון פשיסטי שהקים, כנראה בשל חשש להתעמת עם שרי הממשלה. בחיבור שבין שלילת תקציבים, צווים, איומי שרים ומשטרה והתארגנויות אלימות נגד הקרנות ביקורתיות, מתגלה הפשיזם. מחשבות, דמיון ויצירתיות הם חלק מהטבע האנושי. לא ניתן לחסלם ואסור להגבילם. הגיע הזמן לבטל את הפקודה המנדטורית הזרה הזאת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בפרפרזה לג'ורג' אורוול, אם החירות בכלל שווה משהו, היא שווה את הזכות להראות לאנשים מה שהם לא רוצים לראות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את השרה אורית סטרוק להציג את עמדת הממשלה. בבקשה. << דובר >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר >> חברי ומכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חודש טוב לכולם. אני מקריאה את עמדת שר התרבות והספורט, השר מיקי זוהר. הצעת החוק שבנדון, מטרתה לבטל את פקודת סרטי הראינוע, לפרק את מועצת ביקורת הסרטים שהוקמה מכוחה ולהחליפה בהסדר חקיקה מודרני שישים סוף לצנזורה ולאיסורי ההקרנה הנלווים אליה וישפר את ההגנה על חופש הביטוי, התרבות והאומנות בתחום סרטי הקולנוע. המצב כיום: א. לפי פקודת סרטי הראינוע, שחוקקה עוד בימי המנדט, בשנת 1927, הצגת כל סרט בקולנוע טעונה אישור של המועצה וסימון על ידה בטרם הצגתו. תקנות מכוח הפקודה מפרטות את סמכותה של המועצה להחליט גם על איסור הקרנה של סרטים או על השמטת קטעים מסוימים מהם, אך בפועל, מזה כ-20 שנה עבודתה של המועצה מתמצה בסיווג הסרטים בלבד. ב. הפקודה קובעת סנקציות פליליות וכן מקנה סמכויות לצורך פיקוח ואכיפה של הוראות הפקודה והתקנות שמכוחה. הלכה למעשה, אין מערך פיקוח ואכיפה על החלטות המועצה לסיווג הסרטים. ג. כל המבקש להקרין סרט מחויב בתשלום אגרה, העומדת על כ-1,000 ש"ח לסרט שאורכו מעל שעה וכ-300 ש"ח לסרט הקצר משעה. התשלום הכולל הממוצע על גביית אגרות כאמור עומד על כ-260,000 ש"ח. ד. הסרטים מוקרנים בפני ועדות משנה של המועצה וכן בישיבת מליאת המועצה, שנערכת מדי שבוע, ואחריה מקבלת המועצה החלטה לעניין סיווג הסרטים. המועצה מסווגת לפי סרטים שמותרים לצפייה בכל הגילים וסרטים שמוגבלים לצפייה מגיל 12, 14, 16 או 18, זאת בעיקר על רקע תכנים של שפה גסה, אלימות וסצנות מין ואכזריות שעלולים להיות פוגעניים לקטינים. ה. מדי שנה מסווגת המועצה בין 300 ל-350 סרטים. בשנת 2022 סיווגה המועצה כ-300 סרטים שבהם צפו בבתי הקולנוע כ-12 מיליון צופים. סרטים אלה מוקרנים בכ-40 בתי קולנוע על גבי כ-400 מסכים. החלופה המוצעת – איפה יושב-ראש הקואליציה? יושב-ראש הקואליציה, אני רק רוצה להגיד לך שאני מקריאה בקצב מהיר לאור בקשתכם. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> כן, כן, מהיר מאוד. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> החלופה המוצעת של הקמת מועצה לסיווג סרטים לפי חוק עדיין תדרוש התמודדות עם קשיים שונים בכל הנוגע לחובת הסיווג, לסיווג עצמו, לסנקציות וכדומה, אך בעולם של שירותי סטרימינג זמינים בכל סלולרי, ותוך שהחקיקה החדשה תמשיך להיות כרוכה בעלויות ובתשומות של המשרד, עמדת גורמי המקצוע היא שבהינתן שגם כיום עוסקת המועצה בסיווג לפי גילים, לא נראית לכך הצדקה מעשית. זה המשפט הכי חשוב בכל הטקסט. בקיצור, המשפט הזה אומר: היום הסרטים רצים בכל הווטסאפים שלכם. זה סתם מצחיק, כל הסיפור הזה. בקצרה, יצוין שבשעתו נשקלה למשרד גם חלופה של מנגנון אסדרה עצמית של הגופים המפיצים, מתוך רצון ליצור סטנדרט פעולה עדכני. חלופה זו אינה מחייבת בהכרח עיגון בחקיקה, והיא תיתן מענה לאינטרס הציבורי תוך חיסכון ברגולציה והרחקת הממשלה מקביעות הנוגעות לחופש היצירה והביטוי. לאור כל המפורט, המשרד מתנגד להצעת חוק זו מהטעמים הבאים: הצעת החוק עוסקת בנושא שככל שמעוניינים להסדירו, ראוי כי הטיפול בכך יתבצע במסגרת הצעת חוק ממשלתית. גם לעניין עמדת גורמי המקצוע במשרד, שלפיה היות שעל פי הפקודה הקיימת כבר מתבצע סיווג לפי גילים, לא נראה צורך ממשי ומעשי בתיקון החקיקה. אחרי שהקראתי את כל זה במהירות הכי מהירה שיכולתי, אני אגיד עוד דבר אחד בקצב נורמלי. אני רוצה לומר שעד לרגע זה לא הובאו לדין מדליפי ומפברקי סרטון שדה תימן, שגרמו למדינת ישראל נזק בין-לאומי בל יתואר, ולא יעלה על הדעת שחקירת האירוע הזה מוטלת על הפצ"רית כשהיא צריכה להיות הנחקרת הראשית. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. המציע רוצה להשיב על התנגדות הממשלה. בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> טוב, כמובן שאני לא מופתע, ברור לי לגמרי, אין לי ציפיות מהממשלה ומהקואליציה, שבינם לבין דמוקרטיה הקשר אפילו לא מקרי; אולי קשר הפוך, יותר נכון להגיד. אני גם לא בכדי התייחסתי בהצעת החוק לגורמים בעבר שהיו בממשלות קודמות, כולל אריה דרעי, שהוא אחראי – לזכותו ייאמר – לתהליך הביטול של צנזורה על מחזות. הזכרתי גם את יצחק שמיר, הזכרתי את לימור לבנת, אנשים שהיו בליכוד, אנשים שעמדותיהם רחוקות מאוד מעמדותיי, ועדיין לקחו חלק בתהליך של ביטול צנזורה. זה רק מצביע על תופעה שהצבעתי עליה בשנים האחרונות ובעיקר בכנסת הנוכחית לא פעם: אין יותר ליכוד. הליכוד מת. יש כת ביביסטית שהיא חיקוי לכהניזם, שזה חיקוי עלוב ושותף נבוב של עוגמה יהודית. כך נראה הליכוד של היום. אין ליכוד. יש כהניזם, יש פשיזם, יש גזענות, וכמובן שאתם תרצו צנזורה, כמו שאתם רוצים לסתום פיות כאן באמצעות ועדת האתיקה, באמצעות הדחות, באמצעות בריונות, באמצעות איומים. כל זה אתם עושים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא יעזור לכם. תמשיכו בדרככם הנלוזה. כרגע יש לכם רוב פה. בוודאי שאין לכם רוב בציבור. בקרוב מאוד לא יהיה לכם גם רוב פה, וכל הנזק וההרס, בה"א ובאל"ף, שאתם מטילים על הבית, על החברה ועל המדינה כולה – הכול ילך לפח האשפה של ההיסטוריה איתכם ועם ראש הנחש שלכם, שבקרוב מאוד גם יהיה מאחורי סורגים, אני מאוד מאוד מקווה, אם לא פה אז לפחות בהאג. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לפני ההצבעה, אנחנו מקדמים בברכה משלחת של הקונסול בניו יורק, השר לשעבר אופיר אקוניס, שהגיע לכנסת, ברוכים הבאים. ברוכים הבאים לכנסת ישראל. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> מתגעגע? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> השר מתגעגע לכאן? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אנחנו כן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה, בהצלחה וברוכים הבאים. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק ביטול הצנזורה על סרטים, התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 5 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 30 נמנעים – 1 ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק ביטול הצנזורה על סרטים, התשפ"ה–2025, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חמישה בעד, 30 נגד, אחד נמנע ואחד נוכח. אני קובע כי הצעת חוק ביטול הצנזורה על סרטים, התשפ"ה–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. << הצח >> הצעת חוק איסור התקשרות בהסדר לקביעת מחיר אחיד למזון במשלוח ובהזמנה בבית האוכל, התשפ"ה–2025 << הצח >> [הצעת חוק פ/5732/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אם כן, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק איסור התקשרות בהסדר לקביעת מחיר אחיד למזון במשלוח ובהזמנה בבית האוכל, התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת רון כץ וינון אזולאי. אני מזמין את חבר הכנסת רון כץ להציג את הצעת החוק, בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היו"ר. כנסת נכבדה, אדוני השר, ברוך הבא, קונסול ישראל בניו יורק אופיר אקוניס, ולחברים שהגיעו יחד איתו. הצעת החוק הזאת בעצם מדברת על כלי אפקטיבי להורדת יוקר המחיה במדינת ישראל. אני לא יודע כמה מכם יודעים, אבל היום, כאשר אזרחי מדינת ישראל משתמשים באפליקציות של משלוחים, הם בעצם משלמים עוד 30% מס. 30% – שתבינו את גובה המס שמוטל על אזרחי מדינת ישראל כי הם משתמשים באפליקציה. עכשיו, עד פה הייתם אומרים לי: בסדר, משתמשים באפליקציה – יכולים לבחור. בסדר גמור. מה אנחנו לא בוחרים? אנחנו לא בוחרים את הסעיף הסודי בתוך הסכמים שאומר שהמסעדה, בית העסק, הסופר שהזמנתם ממנו, גם אם לא תזמינו, חייב לקחת את אותם 30% מס. מה זה אומר? זה אומר שיש סעיף שמחייב אותם בעצם להשוות מחירים. כלומר, אם מוצר עולה 10 שקלים, הוא יעלה 13 שקלים וגם יותר, כי זה לא רק 30% מס, כי יש עוד דברים מסביב. הצעת החוק הזאת אומרת את הדבר הכי פשוט שיש: בואו ננתק את הקשר בין מי שבוחר להשתמש בשירות משלוחים – שזה לגיטימי וזה בסדר גמור וזה שוק חופשי, שייקחו כמה שהם רוצים – לבין האזרח הפשוט שרוצה לגשת לסופר, וכשהוא ניגש לסופר, הוא לא צריך לשלם 30% יותר במס. זה מה שההצעה הזאת מדברת עליה. אני יכול לומר לכם ששר הכלכלה שמע את ההצעה, תומך בהצעה ומבין שזה כלי אפקטיבי ומיידי להורדת יוקר המחיה. לצערי, בוועדת שרים לחקיקה, משרד האוצר – אלוהים יודע למה – ביקש דחייה ללמוד את הנושא. אז אני מקווה שעכשיו הסברתי את הנושא, כי אין נושא יותר קל מזה. גם קיימנו על זה כבר שני דיונים בוועדת הכלכלה, כבר קבוע דיון שלישי בוועדת הכלכלה, ולכן אני לא רואה סיבה – אני חושב שגם החברים בבית הזה לא אמורים לראות סיבה – לא להשתמש בכלי אמיתי ואפקטיבי להורדת מחירים – הורדת מחירים בסופרים שמשתמשים בה חברות שליחויות, הורדת מחירים במסעדות שמשתמשים בשירות משלוחים, הורדת מחירים בבתי קפה שמשתמשים בזה. בעצם זה משפיע על כולנו בכל פרמטר בחיים. זה לא מדבר רק על מסעדות ומי שרוצה להתפנק, זה מדבר על כל תחום בחיים של מדינת ישראל. ואני מאתגר את אזרחי מדינת ישראל לשאול את בית העסק שהם מזמינים ממנו אם אם הם יגיעו פיזית, המחיר יהיה שונה, והם יגידו לו: לא, המחיר לא יהיה שונה, למרות שהם מאוד רוצים שהוא יהיה שונה, כי הם מחויבים בהסכם להתאמת המחיר הזה. לצערי, רשות התחרות נרדמת בשמירה בנושא הזה ולא השכילה לבטל את הסעיף הזה בחוזים שהמסעדות, בתי עסק, סופרים, מתקשרים איתם. וכאשר הרגולטור שאחראי לנושא לא עושה את עבודתו, פה הבית הזה צריך להיכנס לתמונה. זה חוק שייטיב מיידית עם כל אזרחי מדינת ישראל, לא משנה שמאל, ימין, מרכז, אמצע, אחורה, קדימה. ייטיב עם כולם, ולכן אני קורא לכם לתמוך בחוק הזה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> רון, אני מציע לך, אני גם חתום איתך ביחד על החוק הזה. לא מיצינו – אני בכל אופן לא הצלחתי למצות עדיין מול האוצר. אני מכיר את הבעיה, ניסינו לעשות. הם ביקשו ארבעה חודשים. בוא נדחה את ההצבעה בשבועיים, אני חושב שזה די סביר, שבועיים, ובינתיים ננסה להגיע איתם להבנות. אל תצביע על זה עכשיו, כי עכשיו זה גורם לכולנו להצביע נגד, להתנגד. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תסכים, רון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> בגלל שזה אתה, ואני יודע שאתה הגשת בדיוק אותו חוק, אני לא רוצה שעל החוק הזה יהיה סיבוב והוא ייפול ואז נישאר באותו מצב, כי באמת מדובר בבשורה גדולה עבור אזרחי מדינת ישראל. ולכן אנחנו נלך, אנחנו נעשה את ההצבעה בעוד שבועיים, אחרי שננסה עוד פעם למצות את המשא ומתן עם משרד האוצר. גם מפה, אני שוב קורא לגורמי האוצר - - - << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> יש לי עניין, גם אני איתך ביחד בהצעה הזאת. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור, ברור. מפה אני קורא לאוצר להתיישר עם הגוף שאחראי לזה, משרד הכלכלה, שאחראי בדיוק לנושא הזה. הוא לא סתם תומך בנושא, הוא תומך אחרי שני דיונים בוועדת הכלכלה, ואנחנו נעשה עוד דיון בוועדת כלכלה ואפשר, להכניס אלף ואחת הסתייגויות שמשרד האוצר חושב שצריך לעשות פה. אבל דבר אחד בטוח: אי-אפשר להישאר אדישים ליוקר המחיה. יוקר המחיה במדינת ישראל הפך להיות בלתי נסבל. צעירים עוזבים את הארץ לא בגלל מצב ביטחוני – כי הם לא רואים פה עתיד כלכלי לעצמם ועבור הילדים שלהם. זה עוד כלי בסל כלים גדול שאנחנו צריכים להפעיל בבית הזה בשביל שיהיה אופק כלכלי לאזרחי מדינת ישראל. זה יתחיל פה, וזה ייכלל על כל המוצרים – בסופרים, בסופר פארם, בירקות, במסעדות, בכל דבר. אם יש לנו אפשרות להוריד את המחירים ב-30%, אין סיבה בעולם שאנחנו לא נעשה את זה. אני מקבל את הצעתו של חברי חבר הכנסת וממלא מקום יו"ר ועדת הכספים. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אני לא ממלא מקום, אני חבר בוועדת הכספים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> קבל את התואר בכבוד. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> היו"ר הבא. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> באת לשרוף אותי לגמרי, אני מבין. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> בגלל שנשארו לי עוד כמה דקות ואנחנו לא נצביע על החוק הזה, נצביע רק בעוד שבועיים - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שר האוצר בפועל. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> שר האוצר בפועל. אני זורם עם כל דבר, העיקר שהחוק הזה יעבור. אבל אני כן אגיד, רגע לפני שראש הממשלה נכנס לאולם וישמע את מה שיש לאזרחי ישראל לומר לו, למה שיש לחברי האופוזיציה לומר לו, אני רוצה לומר שמה שקורה בשבוע האחרון מתחת לאפם של אזרחי מדינת ישראל, וגם מתחת לאפם של חברי הקואליציה, שעמדו פה ודיברו על הסיוע ההומניטרי, כמה אסור ושזה יגיע לידי החמאס – אז אנחנו מגלים שבעצם מי שמשלם את הסיוע ההומניטרי הזה זה אזרחי מדינת ישראל, ואז אתם, כמו קואליציה של דגים קפואים, שותקים כולכם, לא אומרים מילה. , << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא. אמרו לכם שלא. אבל אתם מפמפמים את זה עוד ועוד. אבל אמרו שלא. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני רוצה לומר לכם – אם זה לא, אז מי זה כן, אדוני היו"ר? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, אבל למה לפמפם עוד פעם ועוד פעם? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה הבעיה לבוא ולהגיד מי המדינה ההזויה הזאת שמוכנה לשלם בלי לקבל קרדיט? מי זאת? יש מדינה אחת בעולם שאומרת: חבר'ה, בואו, אני תורמת 100 מיליון דולר, אבל רק בתנאי אחד: שזאת תרומה אנונימית. אם יש דבר כזה, זה יהיה לראשונה בהיסטוריה. אין דבר כזה. לפחות אם אתם עומדים מאחורי הסיוע ההומניטרי, תודו בזה, קחו על זה אחריות, תזקפו את זה לטובתכם בעולם. הינה, יושב פה קונסול ישראל, תנו לו את הכלים האלה, תגידו: זה אנחנו. תשתמש בזה באו"ם. תשתמש בזה בכל מקום. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לשם שמיים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, זה לא לשם שמיים – זה לשם חמאס. זה מה שמתדלק את הטרור שוב ברצועת עזה. וזה לא הדבר היחיד. אני גם רוצה לשאול מפה את ראש הממשלה: מה הסיפור עם המינויים ההזויים האלה? הוא כל הזמן מביא שמות למינויים כשהוא יודע שלא יצאו לפועל. אז אם אתה מקריב את האנשים האלה בשביל גימיק תקשורתי, שלא ידברו על קטרגייט, אני מבין; אבל איך אתם, 68 חברי הקואליציה, לא פוצים פה? מינוי עקום לראש השב"כ; מינוי עקום לנציב קבילות הציבור; מינוי עקום לנציב זכויות – למה אתם כן עושים משהו נכון? איזה מינוי הבאתם, הממשלה הזאת הביאה, שעבר חלק? מה אתם כן יודעים לעשות? כבר במשך שנתיים אתם מתברברים בעזה בלי שום תוכנית ליום שאחרי. מישהו יעמוד פה ויקבל תשובות מראש הממשלה מה הולך לקרות ביום שאחרי בעזה, מה הולך לקרות עם חמאס, מי הולך להחליף אותם? מה קורה היום – 600 יום שהחטופים נמצאים מתחת למנהרות עזה? מה קורה לכם, חברי הקואליציה, שהחרם שלכם הוא על חוק הגיוס וההשתמטות, ולא על החטופים שלנו, שנמקים מתחת לאדמה? מה קורה לערכים שלכם? מה קורה לסדרי העדיפויות שלכם? מה קרה לכל אחד שנבחר פה כי הוא הציג איזושהי אג'נדה, איזשהו חזון? הפכתם להיות כאיש אחד שהולך עיוור אחרי ראש ממשלה אחד שמסובך עד מעל הראש בחקירות שלא נגמרות, עם ממשלה שלא מתפקדת. תראו לאן אתם מדרדרים את מדינת ישראל. אנחנו במצב הקשה ביותר בזירה הבין-לאומית. הבידוד החברתי שלנו מעולם לא היה נורא יותר. אנחנו מדברים על צה"ל, על הצבא הכי מוסרי בעולם – הצלחתם להביא לכלי ניגוח פוליטי את צה"ל, שבמשך 70 שנה זכה להיות הצבא המוסרי בעולם, שעובד לפי החוק הבין-לאומי, שאנחנו יודעים כמה הוא טוב, כמה אנחנו גאים בו. יוקר המחיה בלתי נסבל, והאנשים לא רואים עתיד במדינת ישראל. לזה הובלתם אותנו מ-7 באוקטובר. ואף אחד מכם – אפילו לא אחד – מרים עכשיו את הראש, מסוגל להישיר מבט ולהגיד: נכון, אתה צודק; נכון, נכשלנו. אתם לא מסוגלים, אתם כל כך מאוהבים בכיסא, כל כך נדבקתם אליו, שאתם לא מסוגלים להישיר מבט לציבור ולהגיד: נכשלנו. אתם הבאתם את 7 באוקטובר. אתם אלו שמסרבים לחקור את 7 באוקטובר. אתם הבאתם את המצב הכלכלי – אתם לא מתקנים את המצב הכלכלי. אתם הבאתם את הבידוד הבין-לאומי – אתם אלו שלא מתקנים את הבידוד הבין-לאומי. אי-אפשר להמשיך ככה. חייבת לקום ממשלה חדשה טובה, שתעבוד עבור הציבור הישראלי. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. אני מבין שעל פי הסיכום בין היוזם לממשלה, התשובה וההצבעה תהיינה במועד אחר? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מאה אחוז. אם כך, רבותיי, חברי הכנסת, בטרם נעבור לנושא הבא על סדר-היום, אני מבקש לברך קבוצה של קונסולים כלליים שנמצאים איתנו כאן. אעשה זאת ברשותכם בשפה האנגלית: Members of the Knesset, I am honored to welcome the Consuls General of Serbia, Bulgaria, and Argentina in New York, as well as the Consul General of Israel in New York Ofir Akunis for leading this important delegation to Israel. On behalf of the Knesset, I would like to thank you for your support and friendship. Welcome to the Knesset; welcome to Jerusalem; and a happy birthday to our friend Ofir Akunis. תודה רבה. תודה רבה. << נושא >>כישלון מוחלט של הממשלה בהשגת יעדי המלחמה: השבת כל החטופים ומיטוט החמאס ופגיעה חמורה בשוויון בנטל << נושא >> [לפי סעיף 45 לתקנון הכנסת.] << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הנושא הבא על סדר-היום הוא כידוע הדיון בהשתתפות ראש הממשלה על פי בקשתם של 40 חברי כנסת. אני רואה את ראש האופוזיציה, אינני רואה את ראש הממשלה – עולה. נמתין עוד רגע קל. שלום לראש הממשלה. כאמור, חברי הכנסת, אנחנו בדיון בהשתתפות ראש הממשלה על פי בקשתם של 40 חברי כנסת. נמצא פה גם ראש האופוזיציה, נמצאות כאן גם משפחות החטופים ביציע. אנחנו רואים אתכן. אני מזכיר לחברי הכנסת שהדיון הזה יתקיים ללא הפרעות. אני יודע שהימים טעונים, הימים קשים. זהו היום ה-600 ש-58 מאחיותינו ואחינו חטופים. אבל אנחנו נקיים את הדיון הזה ללא הפרעות. מי שאני איאלץ להוציא החוצה, לא יחזור לכאן עד להצבעה. אני אומר זאת מראש, אני אגיד זאת שוב בהמשך. אבל קחו את זה בחשבון. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת אפרת רייטן מרום לפתוח את הדיון, בבקשה. עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תודה רבה. נהוג לפתוח ב"אדוני יושב-ראש הכנסת", "כנסת נכבדה", "ראש הממשלה", אבל אני מעדיפה לפתוח ב"משפחות חטופים יקרות". אתן הראש, אתן בראש סדר העדיפויות שלנו, ואנחנו איתכן. ולך, אדוני ראש הממשלה, אני מציעה שתקשיב לי, אתה תודה לי על זה אחר כך. רציתי להגיד לך כמה דברים בעניין ההופעה מול המצלמות, מאחת שיודעת לאחד שגם יודע להופיע מול מצלמות – בעקבות ההצהרה שלך, זו שרצית שתהיה "נאום התקומה", אבל יצא "נאום הכפכפים". מעבר לביזוי חיילינו, מעבר לביזוי של לוחמי כיתות הכוננות - - << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> ביזוי חיילנו זה יו"ר המפלגה שלך, שאמר - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת אושר שקלים. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> - - שאנחנו רוצחים תינוקות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת אושר שקלים, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> - - מעבר לביזוי של מאות הנופלים שמסרו את נפשם - - << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> היושב-ראש שלך אמר "רוצחים תינוקות". << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת אושר שקלים, אתה בקריאה ראשונה, די. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> - - מעבר לתירוץ הידוע "לא ידעתי". למרות שהנאום הרי היה כתוב מראש ומתוכנן, לא ידעת שבעין השלושה נרצחו תושבים וחדרו עשרות מחבלים. מעבר לדריסת התקשורת החופשית - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> את מדברת על ביזוי לוחמים? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר קרעי, אני לא רוצה קריאות גם לשרים. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> יושב-ראש המפלגה שלה אומר שהם רוצחים תינוקות כתחביב. איך את לא מתביישת? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר קרעי. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> - - רציתי להתייחס למשהו אחר – לא לתוכן, אלא דווקא לאיך. כן, אז היה לך אולפן חדיש – השרה גמליאל – היה לך אולפן חדיש, היה דוכן, היה אפילו ריקוד כזה נחמד עם מיקרופון אלחוטי. הלכת ככה, מצד אחד לצד שני, יד בכיס, נשענת בנון-שלנטיות. היה מאוד יפה, מאוד מהוקצע, מאוד רציני, מאוד יפה, רק מה – היה חסר דבר אחד. עבורי כמי שמסתכלת, לא הייתה נשמה, לא הייתה אותנטיות. האיפור היה אחלה, גם החליפה, הכול היה מקסים – אבל זה נראה כמו הצגה. מה לעשות? לקחת קצת מטראמפ, לקחת קצת סטנדאפ, שפכתם כסף על האולפן. עשית עבודה יפה: להגביר את הקול, עכשיו קצת להנמיך, לדפוק על הדוכן. הכול עבד פיקס. אבל כאילו מה, זה לא היה זה, זה עדיין נראה כמו שחקן. אתה מבין? זה לא עבר, זה לא נגע לי בלב, זה לא חדר. לשחק גם רגש זה דבר מורכב. הרי אמרת שאתה ישן בלילה עם מצפון נקי – מצפון נקי? מצפון, אדוני ראש הממשלה, הוא תחושה פנימית, קול פנימי שמנחה להבחין בין טוב לרע, בין נכון לשגוי. זה בעצם מצפן מוסרי שמעורר רגשות כמו אשמה, חרטה – מרכיב חיוני לאנושיות, אמפתיה, אחריות אישית, התחשבות באחר. אתה מכיר את המילים האלה? אם היום – היום, ביום ה-600 למלחמת המחדל של ממשלת נתניהו ובשום פנים ואופן לא מלחמת התקומה, 600 ימים לשואה שהתרחשה בישראל תחת כהונתך, במשמרת שלך, עם 58 חטופים ונשים שנרצחו ומאות אזרחים וחיילים שנפלו במערכה, אתה כרַתָּ ועדיין כורת ברית עם שר גזען שממשיך את דרכו של כהנא, אתה כורת ברית עם שר קיצוני שרוצה כיבוש והתיישבות בעזה, אתה מאפשר לשרים שלך לטייל להם בחו"ל, לנסוע לחו"ל ולא להילחם פה על המדינה – אתה משמיד במו ידיך את הערך הקדוש "תדע כל אם עברייה". הינה, אחת מהן עומדת כאן. על מה אני אסמוך, על המדינה? על מה אני אסמוך, על המפקדים? עדיף לסמוך על טראמפ ולהוציא דרכון זר. אז אל תגיד לי, אדוני, שאתה ישן עם מצפון נקי, פשוט תגיד: אין לי מצפון. יותר פשוט, תשתחרר מהמשחק הזה. תודה: אני אעשה הכול כדי להישאר על הכיסא; תודה: אין לי מצפון, מצפון זה לחלשים, זה מפריע אם אתה רוצה למשול לנצח. והרי זה מה שאתה עושה, רוצה להכריע ולנצח – לא את חמאס, את חמאס אתה טיפחת ומימנת – אתה רוצה לנצח את כל מי שעומד בדרכך. הרי מול מי אתה נלחם? גם היום בבוקר, מאיפה הגעת? מול מי אתה נלחם? מול המדינה, מול הפרקליטות, מול התקשורת, מול השופטים, מול היריבים הפוליטיים. ובכל הזדמנות שאלתי אותך: מהו הניצחון המוחלט, אדוני? ואף פעם לא ענית לי. כי מה תגיד לי? הניצחון המוחלט שלך זה מה? לא זה שאתה מוכר להמונים את אותו חלום חמקמק – כפסע – זה שאנחנו מתקרבים אליו, ובכל פעם הוא מתרחק; הניצחון המוחלט שלך הוא הישארות בשלטון. ולכן החיוך, ולכן כל יום הוא הניצחון המוחלט בעיניך. אולי עדיף היה שתכתוב בספר שכתבת, "סיפור חיי" – במקום לקרוא לו "סיפור חיי" היית כותב "לא ידעתי – סיפור חיי". לא ידעתי – לא ידעתי שיש איום מעזה, לא ידעתי שיש נרצחים בעין השלושה, לא ידעתי על בעיות הבטיחות במירון – לא ידעתי. מצד שני, אני קוראת את הספר, ורואה שאתה כותב שם במפורש: כבר ב-2014 קיבלתי התראות מהמודיעין על הכסף – לאן הוא עובר, ואיך הם בונים מנהרות, ויש להם כוח מיוחד, והם מתאמנים כדי לחטוף את האזרחים ואת החיילים ורוצים לפרוץ לבתי ספר ולגנים. בהצלחה לך עם הגרסאות המשתנות בוועדת החקירה העתידית וגם עכשיו במשפט. אבל אם כבר הספר, אתה יודע, משפט אחד שכתבת תפס אותי במיוחד. ציטוט: הצהרות של מנהיגים על ניצחון, למרות שהמציאות הפוכה, הן ביטוי והגדרה לכל דיקטטורה שמשוחררת ממחויבות כלשהי לעובדות או לעמה. כתבת את זה על אויבינו, אבל אפשר איכשהו להתבלבל עם מה שקורה כאן. אז בשביל זה צריך לצאת עכשיו לבחירות, למנוע את הדיקטטורה. ברור שבחירות יחזירו את כל החטופים – בדיוק כמו שהחזרת את נעמה יששכר, ובחירות יקדמו את הקמת ועדת החקירה הממלכתית, ובחירות יסיימו את המלחמה, ובחירות ייתנו כאן אופק ועתיד לשיקום המעמד הבין-לאומי. אתה אומנם יושב עם הגב, אבל מאחוריך יושבות שם משפחות חטופים. אני רוצה להקריא בשמן של המשפחות שיושבות שם, שניסו להיפגש איתך ואמרו להן שאין לך זמן, שיש לך בעיה של לוח זמנים. ויקי כהן, אימו של נמרוד החייל, יושבת למעלה, חנה כהן – דודה של ענבר הימן, רובי ורועי חן – אביו ואחיו של איתי. ויקי כותבת לך ככה, כי היא לא הצליחה לפגוש אותך: אני עומדת פה מעליך, ממש מטרים ספורים, מאחורי קיר זכוכית, כל כך קרובה אבל כל כך רחוקה. ניסינו לקבוע איתך פגישה היום ללא הצלחה. אני מבקשת – כותבת ויקי – אתה יכול להסתכל עליה, הינה, היא שם למעלה. ויקי, תרימי יד, שנראה אותך. הינה את, למעלה בשורה – אני מבקשת שתסתכל לנו בעיניים ביום הזה, היום ה-600 לחטיפת בני החייל, ותגיד לנו בקולך ולא מאחורי זכוכית או דרך חברת כנסת מה התוכנית להחזיר את בני נמרוד. עד אחרון החטופים – החיים לשיקום, והחללים לקבורה. נמרוד הוא היחיד שניצל באותה שבת, והוא חווה טראומה קשה כאשר צוות הטנק שלו נרצח לנגד עיניו. כבר 600 ימים נמרוד נמצא במנהרות חמאס, מבודד מן העולם, לא רואה אור יום, עובר עינויים, ירוד מבחינה נפשית ופיזית. מתגעגע הביתה ושואל את עצמו: למה מדינת ישראל לא מחזירה אותי? למה אני עדיין שם? למה הם עדיין בשבי 600 ימים? הגיע הזמן להחזיר את כולם הביתה. שמעתי אותך בשבועות האחרונים אומר שאתה עוסק בשני עניינים: מיטוט חמאס והשבת החטופים. ברשותך – כותבת ויקי – ארצה לתקן אותך; לא מדובר בשני נושאים נפרדים, בעיניי ובעיני רוב העם, החזרת כל החטופים והחטופות היא מיטוט חמאס. אלה לא מטרות נפרדות, הניצחון האמיתי הוא החזרת כל החטופים והחטופות בפעימה אחת – בפעימה אחת, לא בשלבים. אדוני, האם אתה יכול להבטיח לעם ישראל שלא נגיע ליום ה-700, ליום ה-800, ליום ה-1,000? אסיים בשאלה, ברשותך: האם אתה חושב שאפשר להכריז על ניצחון ישראלי לאומי מוחלט בלי שכל החטופים והחטופות בבית? לי ולרוב עם ישראל יש תשובה ברורה. אך אני רוצה לשאול מה התוכנית ומתי, מתי אזכה לחבק את בני נמרוד. אדוני, נתקלת פה בעם נחוש, לוחם, ובשומרי הדמוקרטיה, שנלחמים על העצמאות; נתקלת בשומרי סף חזקים ואמיצים; נתקלת באוהבי ארץ בפנים ומחוצה לה. התברברת בדרך, אדוני ראש הממשלה. אנחנו נישאר כאן, ואנחנו נצטרך לתקן. נתקן, ניאבק. ואתם – פחות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, איפה כל השרים? נראה שראש הממשלה יושב די לבד. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> איפה השרים? << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> תירגע, תירגע. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב, תודה. חברת הכנסת כהן, בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> באמת לא ראוי שלדיון כזה שרי הממשלה לא מגיעים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אתחיל עם המשפחות, שהן הכי חשובות: פה ביציע נמצא רובי חן, אביו של גיבור ישראל איתי חן. רובי ביקש שאקריא את הדברים הבאים, כי הוא עדיין לא הצליח להגיע לראש הממשלה בעצמו: איתי נלחם למען הגנת מדינת ישראל. והשאלה, ראש הממשלה, אתה – ראש הממשלה, אני מקווה שאתה מקשיב – מתי אתה נלחם בשביל להחזיר את איתי למשפחתו. יש עסקה על השולחן, כל מה שנדרש הוא שתעשה קצת ויתורים, ותהיה לנו עסקה – או שאתה החטוף ה-59, חטוף בידי בן גביר וסמוטריץ'. מרובי חן, שביקש שאקריא לך. עידית וקובי, ההורים של אלון אהל, ביקשו שאמסור לך, כי הם לא הצליחו למסור בעצמם: אנחנו מתחננים, מבקשים, תצילו את הילד שלנו. הילד שלנו אלון פצוע עם רסיס בעין מ-7 באוקטובר, ואיבד את מאור עיניו בעין אחת. זה עניין של זמן עד שהוא יאבד את ראייתו לחלוטין. את זה לא אנחנו אומרים, אלא רופאים ומומחים בארץ ובעולם. איך מדינת ישראל, ממשלת ישראל, מדברת על סיוע הומניטרי לעזתים – וקולו של אלוני שלנו לא נשמע? מי ידאג לו?. הם כותבים לך, ראש הממשלה. לישי, רעייתו של עומרי מירן, ביקשה למסור לך, ראש הממשלה: לפני 600 ימים עומרי נלקח באכזריות מהחיבוק של רוני, בתו. רוני הייתה אז בת שנתיים וחודשיים. עלמא הייתה בת חצי שנה. היום, 600 ימים אחרי, עלמא כבר בת שנתיים וחודשיים. כל לילה הן אומרות לפוסטר לילה טוב, לאבא עומרי; כל בוקר הן שואלות למה אבא עדיין בעזה ומתי אבא עומרי יחזור. אדוני ראש הממשלה, לישי שואלת אותך מתי אבא עומרי יוחזר מעזה. אני אומרת – תחזיר את כולם בבת אחת, אנחנו נוכל לנצח כשהם יהיו פה. ואני רוצה להפנות אליך שאלה אחרת ממני, ראש הממשלה: היועץ קרוב ביותר שלך הודה שהוא קיבל כספים מקטר תוך כדי מלחמה; חיילים נפלו בקרב; אנשים נשחטו במיטות שלהם על ידי חמאס – שגם הם ממומנים על ידי קטר. מדוע אתה לא מפטר אותו? מדוע אתה לא מגנה? לציבור בישראל מגיעות תשובות מה הולך שם. אני עבדתי בלשכה של ראש ממשלה, עבדתי בלשכתו של שרון. אם אני הייתי מקבלת כסף – לא מקטר, מבלגיה – הוא היה בועט בי בשניות. איפה אתה? למה אתה לא מגנה את זה? תן תשובות לציבור בישראל. זה הביטחון של הילדים שלנו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה, עד ארבע דקות לרשותך. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני ראש הממשלה, אני מבקש לנצל את ארבע הדקות כדי לקרוא את דבריה של עופרי ביבס, אחותו של שורד השבי ירדן ביבס, גיסתה של שירי ודודתם של כפיר ואריאל, ביום ה-600 לאסון הלאומי שטרם לקחת עליו אחריות: ב-7 באוקטובר – כותבת עופרי – תינוק נחטף מהבית שלו עם אימו ואחיו בן הארבע. הוא הופרד מאביו, שנחטף גם הוא. הם פחדו נורא. כולם זוכרים את המבט של שירי, המבט שמחפש עזרה, הגנה, הצלה. האחיינים שלי ידעו שהמבוגרים תמיד יגנו עליהם, ממש כמו שאימא שלהם גוננה עליהם בשמיכה באותו היום. אבל המדינה שלהם, שלא הצליחה להגן עליהם, כשלה שוב, כשהעדיפה נקמה על פני הצלת חייהם. היא רצתה לחסל את מי שתקף אותה, לפני שתדאג להחזיר אותם הביתה בבטחה. כפיר, תינוק בן עשרה חודשים, שרד שם, בשבי של ארגון טרור, עם אימא שלו ואחיו בן הארבע. והם חיכו; הם חיכו למדינה, שתציל אותם. אבל בכל יום המדינה שלהם העדיפה נקמה. ואנחנו לא צעקנו מספיק, לא נלחמנו חזק מספיק. פחדנו. אז זעקנו בשקט וחיכינו, ניסינו להאמין ולסמוך. והם שם בשבי, חיכו וחיכו. העזרה לא הגיעה. הגיעו רוצחים שהרגו אותם – את כפיר ואריאל המתוקים, את שירי, גיסתי הגיבורה והאהובה. היום הוא היום ה-600, ראש הממשלה. ב-7 באוקטובר הופר החוזה הבסיסי בין המדינה לאזרחיה. כשלת ביום ההוא, ואתה נכשל כבר 600 ימים. אתה נכשל בסירובך לקחת אחריות, ובסירובך לחקור, במילותיך, שמקטינות את גודל האסון, שמפלגות, שמעמידות את השבת החטופים אל מול ביטחון שאר ישראל. השבת החטופים היא ביטחון ישראל, ורוב הציבור יודע זאת ומבקש את אחיו ואחיותיו. אתה נכשל בסירובך לעשות את הדבר היחיד שישיב את כולם: להכריז על סיום המלחמה וניצחון ישראלי לאומי אמיתי מוחלט. חיילים רבים כל כך סיכנו והקריבו את חייהם, הישגי הצבא מרשימים. אך האמת חייבת להיאמר: ללא פעולה מדינית – אין משמעות לפעולה צבאית. כמה חיילים וחטופים עוד ימותו עד שזה יקרה? המשך המלחמה עלול לגרום לחטופים החיים להיהרג ולחטופים החללים להיעלם בעזה. ממשפחה שלמה חזר אלינו רק ירדן. ירדן חזר הביתה כי שוחרר בהסכם. שירי, אריאל וכפיר בבית – אבל הם לא חזרו. גם ירדן כמו כל אחד מהחטופים שעדיין שורדים בשבי, היה יכול שלא לעמוד פה היום. כמו המשפחה שלי – אומרת עופרי – יש עוד 58 משפחות שיודעות שכל רגע יכול להיות האחרון של אהובם, שיכול להיות שלא יהיה להם אפילו קבר. ניצחון ישראלי מוחלט הוא: את כולם – עכשיו. ואני מוסיף: ב-7 באוקטובר למדנו שלפנינו מערכה ממושכת. ראש הממשלה, עוד נרחיק את החמאס, עוד נפרז את עזה. אבל כעת תשיב את כולם – עכשיו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בבקשה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ראש הממשלה עדיין לבד. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב, קריאה ראשונה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הוא בודד. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לך ליאיר גולן, הבוס שלך, שאומר שהמדינה שולחת - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, תודה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - חיילים כתחביב לרצוח תינוקות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> טלי, כוס תה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> את הנזק שעשה גולן - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, תודה. חבר הכנסת ליברמן, רשות הדיבור שלך. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> רק לאופוזיציה קריאה ראשונה. << דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני ראש ממשלת 7 באוקטובר, ראיתי אותך רוכב על דברי הבל של יאיר גולן. מה זה רוכב – חוגג, קורן מאושר, סוף-סוף יש לך דרך להסיח את הדעת מהחטופים, מוועדת חקירה ממלכתית, מהשוד והביזה של אותו סיוע הומניטרי בעזה, כאילו לא למדנו כלום מהשיחות הישירות בין ארצות הברית לאיראן כאשר אותנו פשוט לא סופרים. אבל אני רוצה להזכיר לך כמה אפיזודות מהעבר הלא-רחוק שלך: אתה בוודאי זוכר את סוף 2014, נובמבר-דצמבר, נלחמת בחירוף נפש מול בוגי יעלון למנות את יאיר גולן כרמטכ"ל של צבא ההגנה לישראל. אתה יכול לספר פה סיפורים לכולם – אבל לא לי. אתה הפכת עולמות למנות את יאיר גולן כרמטכ"ל. אמרת: הוא מועמד התקפי אולטימטיבי להיות רמטכ"ל – אבל לא הצלחת. אני רוצה להזכיר לך עוד דבר: פגישה משולשת שלך איתי ועם אריה דרעי אי שם בחודש מרץ 1996. זה היה אחרי כל הפיגועים בדיזינגוף סנטר, בקו 18, בצומת אשקלון. אריה דרעי בא בשליחות של שמעון פרס לגשש אם ניתן לדחות את הבחירות, וכמובן, דחית את זה על הסף. אחרי שאריה עזב, אמרת: תראה את הנוכלים האלה, רוצים לדחות את הבחירות ולשמור על השלטון. אני רוצה להזכיר לך עוד דבר: המפגש שלך עם אנשי הציבור הערבי אי שם בינואר 2021, לפני הבחירות בנצרת, ואני אצטט במדויק. אמרת להם בגאווה: לפני ארבע שנים עשיתי משהו שלא עשו לפניי – העברתי את החלטה 922, החלטה להשקיע סכום עתק בחברה הערבית וביישובים ערביים. זה יותר ממה שהשקיעו כל ממשלות ישראל יחד מקום המדינה. אז תפסיק עם השיסוי, תפסיק עם ההסתה. תאוות השלטון מעבירה אותך על דעתך. איבדת את זה. המורשת שלך תהיה לנצח כמנהיג הכי כושל, הכי ציני, הכי נוראי בתולדות עם ישראל, אחד שפעל לפי העיקרון: אם אני לא ראש הממשלה, אז המדינה הזאת תישרף. אבל אני מבטיח לך – read my lips: אתה לא תדחה את הבחירות, ואנחנו נקים ועדת חקירה ממלכתית - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - ותיתן את הדין על כל מה שקרה ב-7 באוקטובר וכל מה שהובלת במדינה הזאת מ-7 באוקטובר ועד היום. תודה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הבחירות יהיו במועדן בדיוק – נובמבר 2026. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רבותיי, רשות הדיבור לחבר הכנסת ואליד אלהואשלה בלבד. בבקשה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> ביחד עם - - - ביחד עם מפלגת רבין - - - זה ישראל ביתנו, לא הליכוד. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת כץ. חבר הכנסת אופיר כץ. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מתחיל את שלוש הדקות עכשיו. בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אדוני ראש הממשלה, כנציג של החברה הבדואית בנגב, שמייצג את הבדואים וגם את החברה הערבית, אני רוצה לספר לך שרשויות המדינה מבצעות הריסות בנגב. אני בטוח שהצוות שלך מעדכן אותך – אלפי צווי הריסה בנגב ומאות בתים הרוסים עכשיו וגם מאות משפחות הרוסות. פנינו אליך לפני כמה שבועות וביקשנו ישיבה לפורום ראשי הרשויות הערביות מהנגב על מנת לשבת איתך ולדבר איתך לגבי כל מה שקורה בנגב. בן גביר מחולל אנרכיה בנגב. הוא הרס את הכפר ואדי אל-ח'ליל, והרס את אום מתנאן והכפר קס'ר א-סיר לפני כמה ימים. אתה יודע, אדוני ראש הממשלה, שעכשיו משפחות שוכנות במבנה ציבור בשגב שלום כי אין להן קורת גג? אתה יודע שיש משפחות שאין להן בכלל קורת גג ביישוב אום מתנאן, לפני דימונה, ליד היישוב אבו קרינאת? הרבה פעמים פנינו אליך, ללשכה שלך – ערמה של מכתבים – על מנת שתטפל בנושא הזה. לא להשאיר את הנגב לבן גביר. אנחנו רוצים מישהו, שר, שישקם את הנגב, שיאחד בנגב, אבל לא שר שיסית וינקום באזרחים. אני רוצה להגיד לך שיש שרים בממשלה שלך שהגיעו לנגב וטיפלו בבעיות של התושבים, של כלל האזרחים. שרים שיושבים סביב השולחן הזה יכולים להעיד על זה. אבל יש אחרים שרוצים להחריב את הכול, רוצים להבעיר את הנגב, ואחד מהם הוא בן גביר. אתה מינית אותו, ואתה בעצמך הגעת פעמיים לנגב וישבת עם האזרחים הבדואים שם. אתה ראש ממשלה של כלל האזרחים, לא? אנחנו דורשים פתרון לא דרך כוח. מה זה פשרה וולונטרית? מה זה פשרה של ה"קווים הכחולים"? הרי מה רוצה שקלי? שקלי עכשיו משתף פעולה עם בן גביר – למה? כי המצב הפוליטי שלו לא טוב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> של מי? << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> על חשבון מי זה בא? על חשבון הבדואים – לא הפרעתי לך. אל תפריעי לי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל לא דיברתי - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, די. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך ששיקלי הביא השבוע תוכנית לוועדה לענייני הבדואים, מתווה של נישול קרקעות; אנחנו לא רוצים את זה. לכן, כל מה שקורה עכשיו בכפר קס'ר א-סיר וכל מה שקורה בנגב – אני רוצה שתתערב באופן ישיר מול ההנהגה הבדואית כדי לפתור את הסוגיה. מחר אנחנו מקיימים הפגנה בבאר שבע, ואנחנו רוצים למחות על כל המדיניות של בן גביר בנגב. כל יחידות האכיפה – אצלו; כל ההריסות – אצלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אנחנו רוצים מישהו שיבנה את הנגב, לא יחריב את הנגב. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נתנו לכם - - - מה לעשות - - - נתנו לכם מתנות, רצו להגיע איתכם להסדר – לא רציתם. מה לעשות? גם אני רוצה לגור איפה שלא שלי – אז מה, זה שלי? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת כסיף, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הו, הינה, בבקשה - - - רוצחים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, קריאה ראשונה. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אחרי רצח רבין יגאל סרנה אמר על ראש הממשלה שהוא פטריית הרעל שצמחה מהשלולית דם של רבין. מאז הצמחת סביבך הרבה פטריות רעל. הזרמת הרבה מי קולחין וזיבולים כדי שאלפי פטריות רעל יצמחו סביבך, חלקן בבית הזה. עימן גם הלכה וגדלה שלולית הדם. 600 ימים של דם ותופת, רצח ועקירה בנגב המערבי, בעזה, בצפון הארץ, בגדה המערבית; הפקרה פושעת של החטופים לעינויים, למוות מייסר. אתה אחראי, ואתה אשם גם בשחיתות, גם בניגוד עניינים, גם בזלזול בחוק ובהפרתו הסדרתית, גם בבוז ושימת זיני על מערכת המשפט והייעוץ המשפטי; גם בפשעי מלחמה, הרעבה והפצצת ילדים; גם בהקרבה מודעת ומכוונת - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - הפצצת ילדים, זה מה שהוא אמר - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מבקש מחבר הכנסת כסיף לחזור בו מהביטוי הזה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני ממשיך – גם בהקרבה - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> לא, לא - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, לא. חבר הכנסת כסיף, אני מבקש ממך לחזור בך מהמושג הזה, או שתסיים את דבריך, או שתסיים את דבריך. "הפצצת ילדים" זה לא דבר שייאמר מעל הדוכן הזה. אם אתה חוזר - - - << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זאת עובדה, זאת עובדה. אני – כבוד היושב-ראש – זאת עובדה קיימת. באוקטובר רצחו ילדים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני עוצר את הזמן. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתה לא יכול - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רגע, רגע. חבר הכנסת כסיף, אם אתה חוזר בך מהביטוי הזה, אתה תמשיך. אם לא – אתה תרד. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתה לא יכול לבקש ממני להתכחש לעובדות. אתה לא יכול לבקש ממני להתכחש לעובדות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רד בבקשה מהדוכן מייד. להוריד את חבר הכנסת כסיף מהדוכן מייד. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, חברי הכנסת, רשות הדיבור לחברת הכנסת לזימי. אני מבקש מכולם שקט, בבקשה. חברי הכנסת. בבקשה. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> מי את בכלל? << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> בסוף מתחת לכל האיפור, החליפות, היועצים והוואסח נמצא פחדן חיוור – ולבד, אבל פחדן שישן עם מצפון נקי, דבר שמעיד על הנפש הרקובה שלך, נתניהו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אחרי כל השכול והכאב שנוצרו תחתיך. נאום הכפכפים שלך הוא הכחשת טבח - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני לא אעצור. תמשיכי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> - - בדיוק כמו ביטול הטבח בעין השלושה. ראש הממשלה שבמשמרתו קרה לנו אסון 7 באוקטובר, ששולח חיילים למלחמת הישרדות פוליטית, שעובד עבור השתמטות, שמקריב את האחים שלנו, שכבר 600 ימים מעונים בידי האויב שמימנת, חושב שהוא יעלים את הטבח. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, די. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אבל האסון כולו מרוח לך על המצח, נתניהו, וכתם גדול ובוהק ששום יועץ קטרי לא יסתיר. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת ואטורי, די. די. די. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נתניהו, בזמן שטבחו בעם שלנו אתה הלכת להתאפר מבוהל, דאגת להדביק את שיערך הסגלגל ולמצוא בונקר אטומי אצל החבר פאליק, תוך כדי שיורים על כולנו טילים וחיילים לוחמים בחירוף נפש. פחדן. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, די. חבר הכנסת ואטורי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לעומתך, יאיר גולן טס אל זירת הטבח והציל אנשים שאתה הפקרת, מפני ארגון הטרור שאתה מימנת בדבקות. הפכת לזנב בין אריות, אז החלטת להיות ראש לשועלים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת שקלים, אתה כבר בקריאה ראשונה. די. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אספת סביבך קבוצה מיוחדת, כזאת שמוכנה למכור את המדינה בשביל כיסא וחיוך משרה - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> - - שמוכנה שימותו אזרחים בשביל לייק מהבן הפרזיט שלך יאיר, שמוכנה להחליק שכל הלשכה שלך עובדת עבור קטר בעוד אתה שותק כגנב שעל ראשו בוער הכובע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בושה. בושה. בושה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת ואטורי, די. די. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> שכחתם מה זה להיות יהודים, להיות ישראלים, להיות בני אדם. נתניהו, איפה האנושיות שלך? ריבונו של עולם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> 600 ימים. עוד חצי שנה בממשלה שווה את העינויים של מתן אנגרסט? של נמרוד כהן? << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת בצלאל, די. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> עוד קומבינה לחרדים שווה שעמרי מירן לא יראה את הבנות שלו? שאלון אהל יאבד את הראייה שלו? עוד תקציב השתמטות שווה אם מתן צנגאוקר שם לבד? שאלקנה בוחבוט לא יחבק את הבן שלו? עוד זמן של שרידות פוליטית שווה שסילביה קוניו לא תחבק את שני ילדיה, אריאל ודוד? עוד זמן של מלחמת הישרדות שווה את זה שענבר היימן לא תזכה לקבורה ראויה? << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> זהו. נגמר הזמן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. תם הזמן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> שגיא אילוז, תמיר אדר ואיתי חן לא יגיעו למנוחת עולמים? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת נעמה לזימי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא להפריע. לא להפריע. די. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> זה חיים של אנשים, משפחות שנגמרות, אזרחי ישראל, בני אדם. מי אתה שתקריב אותם? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת נעמה לזימי, נא לרדת מהדוכן. תם הזמן – תורידו אותה. תורידו אותה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> מה לך ולעם הזה? מה ישראלי בך? מה יהודי בך? אתה חליפה ריקה של מהנדסי תודעה בפתוס והסתה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נא לרדת מהדוכן מייד. נא לרדת מייד מהדוכן. מייד. מייד. מייד. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> 600 ימים. הפקרת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - אתה יושב-ראש קואליציה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב, קריאה שנייה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן, אה? אתה לא מעיר להם בכלל. מה זה? אנחנו היינו עכשיו בשקט. אתה לא מעיר להם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> די. די. אגב, רוב חברי הכנסת הרשומים הם מהקואליציה, אם את רוצה לדעת. אבל אני מנהל את המליאה. לא לעזור לי, לא מפה ולא מפה. תודה. חבר הכנסת מעוז, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, ראשית אני רוצה לחזק את ידיך על העמידה הנחושה מול הלחצים הכבדים מבית ומחוץ, מידידים ומגורמים עוינים; על ההנהגה הנחושה בדרך למימוש כל מטרות המלחמה: הכרעת חמאס והשמדתו, השבת כל החטופים והניצחון המוחלט בשבע החזיתות; על התעקשותך למנות ראש שב"כ מתוך דאגה לביטחונה של מדינת ישראל, אל מול אלו שמשתמשים גם בנושא הזה כקרדום להפלת הממשלה באופן אנטי-דמוקרטי. אבל יש עוד דברים חשובים שטרם נעשו - - - << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> את עופר כסיף הם נשארים לשמוע, אבי מעוז – לא. זה המחנה הזה. עופר כסיף זה טוב לכם, אבי מעוז – אתם יוצאים החוצה. נכון? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בסדר. אז תירשם לרשות דיבור. לא ככה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה בסדר - - - << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> עופר כסיף זה טוב, נכון? את עופר כסיף אתם מדרבנים? תתביישו לכם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת כץ, קריאה ראשונה. חבר הכנסת כץ, אתה בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> אבל יש עוד דברים חשובים שטרם נעשו וחייבים להיעשות. אדוני ראש הממשלה, לפני הקמת הממשלה הראיתי לך כיצד הדיפ סטייט מהשמאל הקיצוני השתלט על המערכות הציבוריות של המדינה. ביקשתי לקבל את הכלים לטפל בכך וסורבתי. הדיפ סטייט חי וקיים וממשיך במעלליו תחת ממשלתך, אבל לא רק כהמשך המציאות הקיימת מקדמת דנא, אלא גם בפעולות חדשות. רק בשבוע שעבר התפרסמה מודעה באתר נציבות שירות המדינה על תוכנית המנהלים לבכירים בשירות הציבורי של קרן וקסנר בשיתוף נציבות שירות המדינה, מחזור 2025. תוכנית לקבוצה נבחרת של בכירי השירות הציבורי, שיעברו בארץ ובחוץ לארץ שטיפת מוח פרוגרסיבית מרופדת במנעמים. נציבות שירות המדינה רואה בחיוב השתתפות בתוכנית המנהלים היוקרתית הזאת. זו אותה קרן וקסנר שיאיר גולן, מוציא הדיבה המכפיש והמטנף על חיילי צה"ל, נמצא ברשימת הבוגרים שהקרן מתפארת בה, כמו גם עוזי פוגלמן, עמי איילון, עמוס ידלין, אביב כוכבי - - << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> כל גיבורי ישראל - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת לזימי, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> - - נועם תיבון, יהודה פוקס, ירון פינקלמן וגם רונן בר. אין ספק שזוהי רשימה לתפארת קרן וקסנר, לתפארת השת"פ עם השירות הציבורי ולתפארת המשך אחיזת השמאל במערכות הציבוריות של מדינת ישראל. אדוני ראש הממשלה, הגיע הזמן להפסיק להתלונן על הדיפ סטייט ולהתחיל לפעול כדי למעט את אחיזתו במערכות הציבוריות, עד להחזרת השלטון לנבחרי הציבור. תן כבר הנחיה להשהות, להקפיא ולבטל את השת"פ של כל משרדי הממשלה ושאר המערכות עם קרן וקסנר. הגיע הזמן שאגף עתודות לישראל במשרד ראש הממשלה יפעיל עבור כל מערכת הפקידות של מדינת ישראל תוכנית הכשרה כחול לבן; תוכנית הכשרה עם אידיאלים של מדינה יהודית; תוכנית הכשרה עם הכרעה לכיוון של מדינה עם זהות יהודית ברורה ולא מדינה מטושטשת זהויות. שחרר אותנו כבר מהווקסנריזם הזה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> איך הגעת לכנסת? אלוהים יעזור. איך? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבי, יישר כוח. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> כבוד ראש הממשלה – כבוד? למה כבוד? אתה וכבוד? את כבודו של מי אתה לא רמסת? נסתפק בנתניהו, ראש ממשלת החורבן. קשה לי, אבל אין לי כבוד. כשאתה תתייחס בכבוד לרמטכ"ל שמינית, ולא תודיע לו על מינוי ראש שב"כ שלוש דקות מראש בלי שהתייעצת איתו כלל על אלוף המכהן תחתיו, אתייחס אליך בכבוד. עד אז אתה רק נתניהו, בלי כבוד. כשאתה תכבד את נשיא בית המשפט העליון, תפסיק להסית נגד מערכת המשפט ולא תרוץ למנות ראש שב"כ יום אחרי פסיקה שאוסרת עליך לעשות זאת, אתייחס אליך בכבוד. עד אז אתה רק נתניהו. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת שקלים, קריאה שנייה. די. די. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כשאתה תפסיק להסית ולפגוע בכבוד ובערכים של רעות ואחוות לוחמים, כמו לצטט את שיקלי על כביכול ניגוד העניינים של היועמ"שית, רק בגלל שרונן בר ולוחמי השב"כ – נתניהו, אתה היית ביחידה הזאת המון פעמים. אתה מכיר אותם, אתה יודע מה הם עושים. אבל אתה אומר להם שבגלל שהם מטפלים בלוחם נועז יש ניגוד עניינים. נתניהו, תתבייש לך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> תירגע. תירגע. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אחרי שתפסיק לחקות את שיקלי אני אתייחס בכבוד אליך. עד אז אתה רק חיקוי עלוב של שיקלי, לא יותר. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אתה - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת שטרית, די. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כשאתה תפסיק לזלזל בלוחמי המילואים ובני משפחותיהם, ולא תחשוב שאפשר לקנות אותם כמו את החרדים – כסף, כסף, כסף – ותדאג להרחבת שורות המשרתים שיקלו עליהם, אתייחס גם אני אליך בכבוד. עד אז אתה רק נתניהו. כשאתה תפסיק לבזות את הלוחמים והנופלים שלנו כדי להצדיק את הכסף הקטרי, ולא תצטט את עמיחי אליהו כאילו הלוחמים היו מבולבלים מול נוח'בה בכפכפים; כשאתה יודע שהם נעלו נעלי קומנדו עם RPG, עם טילי נ"ט, עם רחפנים – כשתפסיק, אתייחס אליך בכבוד. עד אז אתה רק נתניהו. כשאתה תפסיק לשקר למשפחות החטופים ולציבור כולו, ולא תבטיח: מחר או מוחרתיים, ולא תגיד שאתה הבאת או שהצוות החדש הביא 25 חטופים, אני אתייחס אליך בכבוד. כשאתה תאמין באמת ב"יחד ננצח" ותתנהג כמו ראש הממשלה של כולנו, גם אני אתייחס אליך בכבוד. אבל אתה לא מאמין. אם היית מאמין, לא היית מסתכל אלינו כאן ואומר לנו: הלוחמים שלנו, יש להם רוח לחימה, לא כמוכם, בניגוד אליכם. איפה גדלו הלוחמים האלה? אצל השותפים שלך? אצל אייכלר? אצל פרוש? אצל בצלאל? או אצל בני גנץ וגדי איזנקוט ואצלי? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. משפט אחרון. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסיים. אתה גדול המסיתים שקם לעם היהודי. כך תירשם בהיסטוריה. אבל, אדוני ראש הממשלה, יום יבוא, במהרה בקרוב הוא יבוא, אחזור אז לומר "כבוד ראש הממשלה", אבל אז יהיה כאן ראש ממשלה אחר שישמור על הערכים הכי מקודשים של כולנו. אבל, נתניהו, זה לא יהיה אתה. זה לא יהיה אתה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת שטרן, די. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - די כבר, הגיע הזמן לרדת - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא יהיה אתה. ביחד ננצח, אבל יחד אמיתי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת שטרן, די. חבר הכנסת נאור שירי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> מה לעשות, האמת כואבת. תתמודדו. זה מה יש, האמת כואבת - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת פרידמן, די. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מילא השרה - - - תמצצי לי, אבל מה זה קשור - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מירב בן ארי, די. נאור שירי, בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. קודם כול, מן הנימוס לשאול אותך איך היה במשפט. שמעתי שלאחרונה יש לך קצת כאבי גב, אבל אני באמת מקווה שתוכל להחזיק את האירוע. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> דבר נוסף, תהיו בשקט. יאללה, שמעו אתכם, הכול בסדר. ראש הממשלה הוא לא ארטיק, תפסיקו ללקק לו. הכול בסדר. תגיד, מה קורה איתך לאחרונה עם הפרומואים שאתה עושה על גב משפחות החטופים? מה, מה הסיפור הזה? מה אתה חושב שאתה, גיא זוארץ מהישרדות? אני מנסה להבין מה אתה חושב לעצמך כשאתה יושב ואומר: תראו מה יהיה מחר, עוד יומיים – כאילו אתה ממוקה מ"שנות ה-80". מה נסגר איתך? יושבות משפחות, סובלות, ואתה עושה להן פרומואים, כולל גם היום בבית המשפט: בואו תראו מה אני אגיד בכנסת, אולי משהו יתחדש. מה נסגר איתך, תגיד? עכשיו אני רוצה לדבר איתך על משהו אחר, כי הבנתי שלך יש קשרים בלוקהיד מרטין, כי אתה חמקן ידוע. במקום שיגידו 22F- או 35F-, אפשר פשוט לקרוא לך 35-B, כי אתה חומק מכל דבר. אתה לא יודע כלום, לא שומע כלום ותמיד הכול בסדר. אני רוצה לעבור איתך על כמה מההתחמקויות הגדולות שלך בהיסטוריה: אם אתה זוכר את הקלטת הראשונה, שבאת לנאום עוד בתחילת דרכך במאבק עם דוד לוי – מזה חמקת בצורה מדהימה; זה שהחזרת את חברון ומצאת ידיד בבית הלבן – אתה זוכר? גם מזה חמקת בצורה מדהימה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> בינתיים הוא חומק - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מפרשת עמדי גם חמקת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת אופיר כץ, אתה כבר בקריאה ראשונה. די. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה, אופיר. מפרשת ביבי טורס גם חמקת; מאסון הכרמל גם חמקת. אגב, באסון הכרמל העדפת לקנות לך מטוס בן 70 או 50 במיליארד שקל במקום לקנות כמו שצריך סופר-טנקר שבאמת יעזור לנו. אבל אלה כבר ההעדפות האישיות שלך ושל רעייתך, אני לא רוצה להיכנס לזה. מצוק איתן – אתה זוכר שהיה דוח מבקר מדינה? גם מזה חמקת. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> די, נמאס לנו לשמוע. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תהיו רגועים. אסון מירון – גם מאסון מירון חמקת. בלי ועדה ממלכתית כמובן, אבל גם מדוח מבקר המדינה, גם מזה חמקת; מהאוהל של חיזבאללה – חמקת; מההתרעות של גלנט, שפיטרת אותו בליל גלנט הראשון, שהזהיר ואמר שהולכת להיות מלחמה רב-זירתית במדינת ישראל – גם מזה חמקת. אבל אתה, יש לך טבע לא לחמוק מאירועים מאוד מאוד ספציפיים. נגיד, להגיע לבלומפילד לגמר הגביע – זה אתה יודע; להגיע למסיבת עיתונאים ביום שבת כי יש החזרה של חטופים באופן מוצלח – זה גם אתה יודע. אבל שפעם אחת לא תחמוק ותגיע לניר עוז. פעם אחת תלך לכיכר החטופים – זה ממש ליד המשפט שלך. כל הזמן אתה הולך וחומק. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר לך משפט אחרון. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר'ה, לא לעזור לי. לא לעזור לי. משפט אחרון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו לפני חג מתן תורה. מתי מתן צנגאוקר יגיע? מתי אלון אהל יגיע? למה על המשפחות אתה לא חושב? למה כל הזמן הכיסא שלך בראש שלך? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה, חבר הכנסת שירי. תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> כששומעים אותך לא מתפלאים למה - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> קרעי, אמרתי לך, ראש הממשלה הוא לא ארטיק, תפסיק ללקק לו. אתה יושב פה - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, רשות הדיבור לחברת הכנסת בן ארי, בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני ראש ממשלת 7 באוקטובר - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איך קרעי, השאוויש, תמיד יש לו מקום. אצלך, ישראל, זה הכיסא החם. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> זכות גדולה. אנחנו - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שקט. קודם כול, אני רוצה להתחיל במחמאה. אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לתת לך מחמאה. תשמע, זה מדהים איך בגילך המופלג – אתה שומע? איי, איי, אתה שומע אותי? תודה. איך בגילך המופלג - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שקט. איך בגילך המופלג - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם לא יהיה שקט אני לא אמשיך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> באמת, די. תאפשרו לה לדבר. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איך בגילך המופלג, איך אתה מסוגל לעמוד בגיל הזה ולשקר בלי למצמץ, בלי להניד עפעף? אתה יודע, כשאני הייתי משקרת לאימא שלי, ישר היא הייתה קולטת ששיקרתי לה. אתה עומד מול עיתונאים, מול כתבים, ואומר להם: שום דבר לא קרה בקיבוץ עין השלושה. ארבעה נרצחו, כולל הרבש"ץ. אמרת על כפכפים. מה אתה חושב, שאנחנו דמנטיים? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, את כבר בקריאה ראשונה, אני מזכיר לך. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה אתה חושב, שאנחנו לא זוכרים את הבאקאיי, את הצוללנים, את ה-RPG, את המא"גים על הטויוטות? מה אתה חושב, שאנחנו לא זוכרים? אולי אם היית טורח להגיע לניר עוז, לבארי, אם היית רואה את המגורים של כפר עזה, את הדור הצעיר, היית מבין מה זה לקבל טיל RPG. אבל אתה לא זוכר. אתה לא זוכר. אולי אם לא היית מזלזל ככה בחמאס, אולי לא היה 7 באוקטובר. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שקט, שאוויש. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך משהו – שקט. תהיו עכשיו בשקט – 400 לוחמים, אנשי שב"כ, כיתות כוננות – 400, אתה שומע אותי? – 400 נהרגו ביום הזה. הם נלחמו לא מול כפכפים; הם נלחמו מול צבא מיומן. אם לא היית מזלזל בהם, אולי לא היינו מגיעים ל-7 באוקטובר. 400 לוחמים נהרגו, נלחמו עד הכדור האחרון, לא בכפכפים. בדקה האחרונה אני רוצה להגיד לך משהו. אני רוצה להגיד לך עוד מחמאה. אתה שומע? אתה קוסם. אומרים שאתה קוסם – אתה קוסם. למה אתה קוסם? כי איך ממצב שכל העולם היה בעדנו הפכת את כל העולם להיות נגדנו? אין ספק שזו יכולת מאגית מרשימה. רק קוסמים יכולים לעשות דבר כזה. אפילו גרמניה, יוון, מדינות שאוהבות אותנו – נגדנו. היום חייל שיוצא מעזה לא צריך לחשוש מהמלחמה – הוא צריך לחשוש שאם הוא ילך למשחק כדורגל במילאנו יעצרו אותו; אם הוא ילך לגלוש בפורטוגל יעצרו אותו. אתה קוסם אמיתי, הִשְׁבַּתָּ את הדרכון הישראלי. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שקט, שאוויש, שאווישה. שאווישה ושאוויש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת בן ארי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל הם כל הזמן מפריעים לי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מה לעשות. משפט לסיום. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד מילה אחת למשפחות החטופים - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שקט. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, קריאה שנייה. חברת הכנסת גוטליב, די. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תסתכל להן בעיניים, תחליף את דרמר. תן למישהו שיביא את הילדים האלה הביתה. תסתכל עליהם, מגיע להם. דרמר לא הביא אחד. תוציא את המינימי הזה שלך ותן מנהיג שיחזיר את החטופים הביתה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. רבותיי, אנחנו עוברים לשמוע את שני האישים – ראש הממשלה, ולאחר מכן ראש האופוזיציה. אני מזכיר לכל החברים – ויש פה כבר חברים שנמצאים בקריאה שנייה - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מדבר. חברת הכנסת גוטליב. מי שאני איאלץ להוציא לא ייכנס עד להצבעה. על כן, הקשיבו בסבלנות ובסובלנות לשני האישים. אני מתכבד להזמין את ראש הממשלה בנימין נתניהו אל הדוכן. בבקשה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> מירב, אפרופו קסמים, אני אגיד לך - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> - - - זה הקסם הכי גדול << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת אופיר כץ, ראש הממשלה על הדוכן. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בגלל זה - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, ראש הממשלה על הדוכן. בבקשה, רשות הדיבור לראש הממשלה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> - - - מנדטים << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> קוסם יש רק אחד, וזה ברקוביץ'. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> עם ישראל - - - לא עובד. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> די כבר, נו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> וזה עוד טלי כשהיא צרודה. השם ישמור. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לכולם. די. רשות הדיבור - - - << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> תגיד - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אל תגיד לי למי להגיד ואל תעזור לי. תודה רבה. רשות הדיבור לראש הממשלה, בבקשה. << דובר >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר >> יושב-ראש הכנסת, שרות ושרי הממשלה, חברות וחברי הכנסת, המשפחות השכולות היקרות, משפחות החטופים היקרים והיקרות, מכובדיי, אני מסתכל על הכותרת שנתנה האופוזיציה לדיון הזה: כישלון מוחלט של הממשלה בהשגת יעדי המלחמה. כך כתבתם. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> וזו גם האמת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מירב כהן, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> עכשיו אני רוצה לשאול אתכם, אתם מדברים עם הלוחמים שלנו? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אתם נמצאים בשטח? אתם נפלתם על הראש? אתם חיים על כדור הארץ או על פלנטה אחרת? ועכשיו אני אגיד לכם - - - << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אתה דיברת עם לוחמים ששלחת להם צו חמישי - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מירב כהן, קריאה שנייה. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> - - לפני שאתה נותן מיליארדים לחרדים? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מירב כהן, קריאה שלישית. נא לצאת, תודה. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> שאלת אותם - - - ללוחמים שלנו? הלוחמים שקיבלו צו מילואים בפעם החמישית? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> את לא תהיי - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת קטי שטרית, קריאה ראשונה. לא לעזור לי, תודה. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> בזמן שאתה מעביר מיליארדים לחרדים, מעביר מיליארדים לאלה שמשתמטים, אנשים קיבלו צו מילואים פעם חמישית. תתבייש. (חברת הכנסת מירב כהן יוצאת מאולם המליאה.) << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו מדברים עם הלוחמים שלנו כשאנחנו מדברים - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת שטרן, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> דיברתם על אפס הישגים. אפס הישגים. אז אני מבקש לומר לכם מה שרבים רבים בעם ישראל יודעים: במלחמות ישראל מעולם לא היו הישגים רבים כל כך בחזיתות רבות כל כך. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> נכון. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> 600 יום. 600 יום. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ואני רוצה להזכיר לכם שבבוקר של 7 באוקטובר רבים בתוכנו חששו שלא נקום מהמכה הקשה שספגנו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אתה חששת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אבל יומיים בלבד – אני אגיד לכם בדיוק מה אני אמרתי יומיים בלבד לאחר המתקפה הקשה הזאת. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אתה רק הפחדת בכלל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת בליאק, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני אמרתי לראשי הרשויות – הינה מה שאמרתי: אנחנו הולכים לשנות את פני המזרח התיכון. וזה בדיוק מה שעשינו. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אמרת "פסע מניצחון". << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת לזימי. רגע, רגע, רגע. אולי לא אמרתי בהתחלה – סליחה, ראש הממשלה – אני אאפשר מחיאות כפיים בסוף הנאום של שני האישים, גם ראש הממשלה וגם ראש האופוזיציה. לא תוך כדי הנאום. בבקשה. סליחה. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> "אנחנו כפסע מניצחון מוחלט". << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת לזימי, קריאה שנייה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה אשכרה חושב ש-7 באוקטובר זה הישג? האירוע מדאיג, אתה מאמין למה שאתה אומר. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ב-600 ימי מלחמת התקומה אנחנו אכן שינינו את פני המזרח התיכון: הדפנו את המחבלים משטחנו, נכנסנו בעוצמה לרצועת עזה, חיסלנו עשרות אלפי מחבלים, חיסלנו את דף, הנייה, יחיא סנוואר ומוחמד סנוואר; השמדנו אין-ספור תשתיות טרור, השתלטנו על הפרימטר, על ציר פילדלפי, על מעבר רפיח, ולאחרונה – על ציר מורג; קטענו את אספקת הנשק של החמאס וכמעט את כל ירי הרקטות מעזה לשטחנו; החזרנו כ-90% מתושבי העוטף לבתיהם, וביומיים האחרונים אנחנו מבצעים תפנית דרמטית לקראת הכרעה מוחלטת של החמאס. אנחנו לוקחים מהם את ההשתלטות על חלוקת המזון ברצועה. זו מכונת הכסף שלהם, זה מה שבונה את צבא הטרור שלהם וזה מה שמחסל להם את היכולות השלטוניות, כי התחייבנו גם לחסל את היכולות השלטוניות וגם את היכולות הצבאיות, ואת שני הדברים אנחנו עושים ונשיג אותם. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מי מממן את הסיוע ההומניטרי? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת להב הרצנו, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ומה עשינו בלבנון? מה עשינו בלבנון באפס ההישגים שאתם אומרים שלא השגנו? ביצענו את מבצע הביפרים הנועז שהדהים את העולם כולו; חיסלנו את נסראללה; חיסלנו בעצם את המטכ"ל של חיזבאללה כמעט כולו. הרסנו את כפרי הטרור - - - << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> מה עם השב"ס? מה עם צה"ל? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת אלהרר, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> הרסנו את כפרי הטרור בגבולנו, הרגנו אלפי מחבלים, השמדנו את רוב מאגר הטילים של חיזבאללה, חיסלנו את איום הפלישה לצפון הארץ, מנענו את הרס ערי ישראל מצד חיזבאללה – וכל השנים הזהירו אותנו: לא נוכל, הם יהרסו לנו את הערים, כן? אבל אנחנו חיסלנו להם את היכולת הזאת, ואנחנו אוכפים - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה פחדת מזה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - באש יום-יומית כל הפרה של הסכם עם לבנון בתקיפות, בעוצמה, בשיטתיות. אנחנו הורדנו את חיזבאללה על ברכיו, הבאנו למציאות חדשה בלבנון שכמוה לא הייתה 50 שנה. זה רק בלבנון. רק בלבנון. אפס הישגים. עכשיו בואו נראה בסוריה – אפס הישגים שלכם – בואו נשמע: בלמנו את תגבורות חיזבאללה לצבא אסד. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> וזה הכול אתה. ההישגים זה לא צה"ל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת טופורובסקי, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> הרי איך הוא נפל? מי נלחם בשבילו? אתם חושבים שצבא סוריה נלחם בשבילו? << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> ההישגים זה אתה, הכישלונות זה אחרים. לא משכו בדש מעילך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת טופורובסקי, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> לא, מי שנלחם בשבילו היה נסראללה, שכל פעם שהוא היה במצוקה במלחמת האזרחים הוא היה שולח אלפי, לפעמים עשרות אלפי, לוחמים של חיזבאללה להציל את אסד. אבל משחיסלנו את נסראללה וחיסלנו את יכולת הלחימה של חיזבאללה, לא היה מי שיעזור מהצד הזה, אז איראן רצתה לשלוח מהצד ההוא. היא רצתה לשלוח שתי דיביזיות מוטסות, ואני הוריתי לשלוח את מטוסי ה-F-16 למטוסים הקדומניים שלהם, והם חזרו אחורה. ובכן, אין לאסד לא משענת ממערב, לא משענת ממזרח, והוא קרס, ולכן א-שרע התקדם מיישוב ליישוב, מעיר לעיר. איפה הצבא? אין צבא. אנחנו חיסלנו את הצבא האמיתי של אסד, והמשטר נפל. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> איפה החטופים? איפה החטופים? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה שנייה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הם מתים שם. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ואכן גם חיסלנו את רוב-רובו של הציוד של צבא סוריה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה שלישית. נא לצאת. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> שקט. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> בזמן שאתה מתרברב, הם מתים שם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> קריאה שלישית. נא לצאת, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> למה החטופים עדיין בעזה? למה החטופים עדיין בעזה? למה האחים והאחיות שלנו עדיין בעזה? די להתרברב, תחזיר אותם הביתה. די להתרברב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> צא החוצה. (חבר הכנסת יוראי להב הרצנו יוצא מאולם המליאה.) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא לעזור. לא לעזור לי, זה לא עוזר. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אמרתם "אפס הישגים". נדבר על ההישגים. אנחנו שיפרנו את עמדותינו באזורי החיץ מול סוריה ותפסנו את כתר החרמון – דמשק למרגלותינו, ביירות למרגלותינו, סוריה למרגלותינו. אפס הישגים, ממש. ביהודה ושומרון הרגנו מאות מחבלים, נכנסנו למחנות הפליטים, אנחנו מבערים שם את קיני הטרור כפי שלא נעשה מאז מלחמת ששת הימים. וברור, ברור, רבותיי, שיש עוד הרבה מה לעשות אל מול הפיגועים הרצחניים, וידינו מגיעה אל כל רוצח וגם אל כל משלח. זה לוקח זמן, אבל זה קורה, ואנחנו נמשיך. בתימן הנחתנו מכות קשות על החות'ים, כולל הבוקר, והמילה האחרונה טרם נאמרה והיא עוד תיאמר. ולבסוף, באיראן – לבסוף, באיראן, פגענו ביכולות אסטרטגיות של המשטר והשארנו את איראן חשופה ופגיעה. אבל אני רוצה לומר לכם, חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם, אזרחי ישראל: יש שם עוד איום רציני. רציני מאוד. אני האחרון שיזלזל בו, וגם על כך אנחנו נותנים את דעתנו. חברי הכנסת מהאופוזיציה, להישגים הכבירים וחסרי התקדים הללו בשבע חזיתות – לזה אתם קוראים כישלון? "אפס הישגים", אתם אומרים? הרי זו האמת וצריך להכיר בה: שינינו את פני המזרח התיכון; שברנו את טבעת החנק של ציר הרשע האיראני. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> תגיד לי, איפה כתוב "אפס"? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ביססנו את כוחה של ישראל כמעצמה אזורית. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> לא, אבל איפה כתוב "אפס"? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא מנסה לשאול ולהגיב לו, מי אמר אפס? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, קריאה שנייה. אבל זה לא דו-שיח. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> כל זה הוא ההפך הגמור מכישלון. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איפה זה כתוב? איפה הוא שמע את זה? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ואני יודע שקשה לכם להודות באמת, אני מחפש אצלכם אדם הגון אחד שיודה באמת, אבל עדיין לא מצאתי. אתם מוכנים להוציא את דיבת המדינה, להשחיר את פניה בעולם, לדכדך את רוח העם. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> ולתת גז ללבנון. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני חושב שיש ביניכם כאלה שמוכנים – אולי אתם לא מבינים את זה שאתם מובילים – לו הייתי מקבל את דרככם וחבריי היו מקבלים את דרככם – פשוט מובילים להפסד במלחמה. ואתם עושים את כל זה - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> חד-משמעית. ואתם עושים את כל זה רק בגלל תאוות השלטון שלכם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> תאוות השלטון הפוליטית שלכם שאינה יודעת גבול. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת שטרן, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ורק בגלל השנאה שלכם לממשלות הימין. אתם לא התרגלתם לכך שהימין בשלטון, אז אני מציע לכם: תתחילו להתרגל, זה הולך להימשך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, לא, לא, לא. בלי זה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ובינתיים - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כפיים זה בסוף. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> בואו נלך לבחירות, מה דעתך? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> בינתיים אתם ממשיכים כל פעם, כל פעם, לטפטף איזה שקר חדש: פתאום אנחנו רוצים לדחות את הבחירות – מאיפה המצאתם את הבלוף הזה? או את הבלוף החדש: רציתי למנות את יאיר גולן לרמטכ"ל – לא נכון. לא נכון. רציתי מישהו אחר, וליברמן לא רצה אותו. אבל בסוף גם הוא הגיע לרמטכ"לות, שלא יספר סיפורים. 600 ימים אחרי מתקפת 7 באוקטובר, ומכון מחקר בולט בארצות הברית לצד המגזין US News and World Report – 600 ימים לאחר 7 באוקטובר הם מדרגים את מדינת ישראל בין עשר המדינות החזקות בעולם. אבל אתם אומרים "אפס הישגים". כל היום רק רע, רע, רע. אבל העם יודע אחרת, העם יודע שהשגנו המון הישגים, והם גאים בכם. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> העם לא רוצה אותך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת בליאק, קריאה שנייה. לא לעזור לי, לא לעזור. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אתה מדבר בשם העם? אתה מדבר בשם העם? אתם עוד מעט לא עוברים את אחוז החסימה. אתה מדבר בשם העם? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת אופיר כץ, חבר הכנסת אופיר כץ, די. בבקשה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> הם מדברים בשם העם. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתם העם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי, די. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אתם הרוב, אתם הרוב. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת שטרית, מספיק. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז בואו לבחירות, קדימה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רבותיי, רשות הדיבור לראש הממשלה בלבד. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בואו לבחירות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, די. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> בנושא החטופים, אני מבקש לראות איפה היינו ואיפה אנחנו היום. כשפרצה המלחמה אמר גורם בכיר מאוד בצמרת הביטחונית שלנו – יושבים פה שרים, יריב לוין, ישראל כץ וגם אחרים, ששמעו את האמירה הזאת - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> איתמר, הוא לא דיבר עליך. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - מאחד מבכירי - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - הצמרת הביטחונית שלנו. הוא אמר: צריך להתרגל לרעיון שלא נחזיר אפילו חטוף אחד. אבל אני חשבתי אחרת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מי? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אתם יודעים, מי שיושב פה יודע טוב מאוד מי זה היה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אבל אני חשבתי אחרת, אני חשבתי אחרת, ואני וחבריי פעלנו אחרת. בזכות הלחץ הצבאי שהפעלנו על חמאס, בזכות ההחלטות המושכלות שקיבלנו, לעיתים בניגוד לדעתכם, ומעל הכול, מעל הכול, בזכות הגבורה העילאית של הלוחמים שלנו, בזכות כל אלה, השבנו עד היום לא חטוף אחד, לא שניים, לא עשרה וגם לא 100 – השבנו עד היום 197 חטופים וחטופות, מתוכם 148 חטופים חיים. השבנו הביתה את הרוב, את רוב-רובם של החטופים שהיו בידי חמאס. אבל אני אומר לכם, זה לא מספק אותי. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> אדוני ראש הממשלה - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> זה לא מספק אותי - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת ביטון. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - כי בשבילי – שמעתי את ניבולי הפה שלכם, עכשיו תקשיבו רגע אליי. אני רוצה לדבר לא מניבולי פה אלא מעומק הלב. בשבילי כל חטוף הוא עולם ומלואו, כל אחד ואחד מהיקירים שלכם, ואני פועל ללא הרף בשעה שאתם מגנים. כל הבאז הזה שלכם, כל ההשמצות וההכפשות האלה, זה לא משפיע עליי. אני ממוקד במטרה, להחזיר את כל חטופינו, החיים והחללים כאחד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תוך שמירת הקואליציה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> עכשיו, על פי המידע שבידינו, ישנם עוד 20 חטופים שחיים בוודאות, על זה אין ויכוח, ועד עוד 38 חטופים נוספים שהם חללים. אני יודע את הייסורים הקשים שעוברים עליכם, המשפחות, אני יודע את הייסורים הקשים שעוברים על החטופים. אנחנו עובדים על כך, אני חייב להגיד לכם, רעייתי ואני – גם היא מושמצת בלי סוף; היא נפגשת איתם, מדברת איתם, מקשיבה להם, לא עושה כאילה, מקשיבה להם מעומק ליבה. ואנחנו יוצרים קשר, אני ואנשיי יוצרים קשר רצוף עם המשפחות, ומעדכנים אותן על תמונת המצב של יקיריהן בכל רגע נתון, לא מסתירים, אומרים להם בדיוק מה יש, וכך אנחנו נמשיך לעשות עד שנשיב את החטוף האחרון. ובניגוד – יש פה טענות, כל כך הרבה טענות שקריות, כאילו הממשלה ויתרה על החטופים. אז לא ויתרנו על החטופים. אנחנו דבקים במשימה הקדושה של הבאתם, השבתם הביתה. ואני רוצה להגיד לכם, אם היינו מקשיבים לכם, לכמה מכם, מתנגדי הממשלה, מרבית החטופים היו עדיין במרתפי חמאס. היינו מפסיקים את המלחמה, הם היו שומרים כמה אצלם בכל מקרה, איזה 20 חטופים או x חטופים – אנחנו אומרים שיש פחות – מפסיקים את המלחמה, הם שומרים על החטופים, חמאס היה שומר את כוחו בעזה, הוא היה מתבצר בהסכמים בין-לאומיים – הסכמי כניעה, הסכמים של מועצת הביטחון, כובלים – אם תרצו, אני אתן לכם הרצאה על זה. כי הם מבינים את זה, זה מה שהם רוצים, שלא תוכל לחזור ללחימה. והם היו משקמים את כוחם כדי לחזור על הטבח של 7 באוקטובר שוב ושוב ושוב, והם מבטיחים את זה, מבטיחים את זה לא לעצמם, הם מכריזים את זה כלפי כל העולם כלפינו. ואז מה היינו מקבלים? ניצחון? היינו מקבלים עוד חטיפות, עוד מעשי אונס, עוד מעשי טבח, עוד פלישות, עוד חמאס על הגדרות. זה הניצחון שאתם מדברים עליו? זה לא הניצחון, זו תבוסה. אנחנו נשיג את הניצחון המלא. נשיג את כל חטופינו, נכריע את חמאס, נגלה את מנהיגיו ונפרז את רצועת עזה. זה מה שהולך להיות. זהו הניצחון. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 18 שנים של הכלה בשדרות, תושבת שדרות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, קריאה ראשונה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> אדוני ראש הממשלה, תגיד משהו למשפחות החטופים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת ביטון, קריאה ראשונה. חברת הכנסת ביטון, קריאה ראשונה. מספיק. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> הסיבה שהשגנו את כל ההישגים הללו זה משום שלא הקשבנו לכם, וטוב שלא עשינו זאת. עמדנו בלחצים אדירים, לחצים אדירים. אני לא מכיר שום ממשלה, ואני חייב להגיד לכם, אני לא מכיר שום ראש ממשלה שעמד בלחצים אדירים כאלה, גם מבית וגם מן החוץ. אבל אני וחבריי פה דבקנו במטרות המלחמה. דבקנו במטרה להשבית את היכולות הצבאיות של חמאס בעזה, להשיב את כלל החטופים, החיים והחללים, הביתה, להבטיח שעזה לא תהווה עוד איום על ישראל, ולהחזיר את אזרחינו המפונים ליישוביהם, שאותם נרחיב פי כמה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מתי? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> בניגוד למה שאתם חברי האופוזיציה מטיפים לו, אני רוצה להגיד לכם, זה יאכזב אתכם לשמוע: רוב העם תומך בנו. אתם יכולים להאמין לסקרים המהונדסים, המפוברקים שלכם. אנחנו יודעים, אנחנו לא צריכים את הסקרים האמיתיים. אנחנו הולכים – אני יוצא לרחוב, אני יוצא לשטח, אני יוצא לעיירות, אני יוצא לסופרמרקטים, כשנותנים לי - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - וזו פשוט תופעה שגם חבריי רואים כאן. רוב עצום, הרוב אומר בצורה הכי פשוטה - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - ביבי, אל תפסיקו - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי, אתה בקריאה שנייה, אני מזכיר לך. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - אל תיכנעו, אל תשמעו את התעמולה. תמשיכו עד הסוף, עד הניצחון המוחלט – שאתם תמיד מזלזלים בו, אבל העם לא מוכן לוותר עליו. זה מה שאני שומע, זה מה שחבריי שומעים, ולדעתי זה מה שגם אתם שומעים. לא בבועה הקטנה שבה אתם נמצאים באולפנים – בעם, בציבור, בארץ, הם רוצים את הניצחון המוחלט, והם צודקים. ואגיד לכם דבר נוסף: הם גם יקבלו את הניצחון המוחלט. אנחנו נחזיר את חטופינו, נמגר את חמאס, נגלה את מנהיגיו, נפרז את רצועת עזה. תמיד שואלים אותי: מה זה הניצחון המוחלט? גם שאלתם עכשיו. הינה, זה הניצחון המוחלט, זה לא כזה מסובך. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> כמה מנותק אתה יכול להיות? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת דוידסון, קריאה ראשונה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אבל אתה מנותק. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אתה בקריאה שנייה כרגע, מספיק. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ראש ממשלת מאדים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי, קריאה שלישית. נא לצאת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אבא של אברהם, אתה לא באירוע. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת נאור שיר, קריאה שלישית. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני יוצא. (חבר הכנסת נאור שירי יוצא מאולם המליאה.) << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> העם לא מבולבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, את בקריאה שנייה. אני לא רוצה להוציא אותך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לדעתי היא יקירת המליאה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי וחברת הכנסת גוטליב, די. תודה. ראש הממשלה, בבקשה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת רם בן ברק. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> כל צופי ערוץ 14 תומכים בממשלה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> לשאלת הניתוק מהמציאות אפשר להתייחס, כשחברי האופוזיציה מעלים את הדבר הזה – כישלון מוחלט של הממשלה – מי מנותק מהמציאות? מה שתיארתי פה, שלא היה בתולדות ישראל, וכל העולם מדבר על איך שינינו את פני המזרח התיכון - - << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> איך? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת רם בן ברק, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - איך הבאנו את חיזבאללה על ברכיו, איך הכינו בחמאס, איך הכינו בסוריה, איך הכינו בחות'ים וכו', זה כישלון ואפס הישגים. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> שלא לדבר על מה שעשינו לאיראן ובאיראן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, קריאה ראשונה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> מה עם השוויון בנטל? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ניתוק מוחלט מהמציאות. התבצרות בבועה התקשורתית שלכם באולפנים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איזה אולפנים? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> זה ניתוק מהמציאות. ואתם, אתם, במקום להצטרף לניצחון הגדול, אתם עושים הכול כדי לחבל בניצחון. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איזה ניצחון? אתה עכשיו - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אילו בעלות הברית - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אילו בעלות הברית היו נוהגות כמוכם במלחמת העולם השנייה, העולם החופשי לא היה מצליח למגר את הנאצים. והיום אנחנו נאבקים ביורשיהם של הנאצים, בנאצים החדשים. אז אני אומר לכם: תעמדו, תהיו חזקים, תהיו נחושים, תפסיקו לדכדך את רוח העם, ותפסיקו להפיץ את השקרים הנבובים שלכם. חברי וחברות האופוזיציה, אני רוצה להגיד לכם, לא פעם חולפת בי המחשבה שאולי אנחנו מצפים ליותר מדי מכם. הרי הדוברים המרכזיים שלכם לכודים בתיבת התהודה - - << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מטי צרפתי. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> - - של קפלן פינת נתיבי איילון. אני נמצא מספיק זמן בחיים הציבוריים. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> די כבר להסית. כמה אפשר? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני נמצא מספיק זמן בחיים הציבוריים. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> קפלן שמפלן. תפסיק. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת סובה, קריאה ראשונה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> היום אתה חלש מאוד. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> מספיק, תפסיק כבר להסית. קפלן – זו הבעיה של המדינה? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת סובה, קריאה ראשונה. די. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> חברי הכנסת, גם אלה שמרימים את קולם עכשיו, אני רוצה להגיד לכם, אני נמצא פה באמת מספיק זמן כדי לדעת דבר אחד – וראיתי מלחמות, ואגב, גם נפצעתי בקרבות, אבל דבר אחד לא ראיתי, אני אומר לכם: מעולם לא היה דבר כזה אצלנו בזמן מלחמה, מעולם לא היה דבר כזה, באף מלחמה. מה קורה לכם? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> התבוסתנות, העידוד של תעמולת האויב, האלימות ברחובות. בניגוד למה שאומר יאיר גולן, המסית הלאומי, חיילינו הגיבורים לא הורגים תינוקות כתחביב. שמעתי את כסיף אומר את זה עכשיו. אתם יצאתם מהאולם כשחבר כנסת מהקואליציה אבי מעוז דיבר, אבל לא יצאתם מהאולם כשכסיף יצא בהשמצות האלה שלו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא נכון. << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא נכון. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תדייק. תדייק. << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> ראש הממשלה, זה לא נכון. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> זו הממשלה שלהם. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> לא שמעתי אתכם קמים וצועקים, לא שמעתי אתכם באים וזועקים, לא שמעתי אתכם באים ומוקיעים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא ראית, לא שמעת. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> איפה אמרת שיצאנו? איפה המצאת את זה? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ראיתי. ראיתי רבים מכם שיצאו, אבל לא שמעתי אתכם מוקיעים את עופר כסיף, אלה שנשארו. אל תספרו לי סיפורים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, די. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אתה ראית אותי, יצאתי - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השבתם. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ואני שואל אתכם: אין לכם בושה? אין לכם בושה שמי שמוביל אתכם כרגע באופוזיציה ככה מדבר על לוחמינו? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא מוביל אותנו. הוא לא מוביל אותנו. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> גם הוא מוביל אתכם, חד-משמעית. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת דוידסון. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> חד-משמעית הוא מוביל אתכם, והממשלה שאתם רוצים להקים מבוססת עליו ועל נציגי האחים המוסלמים כאן. כל - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> כל התוכניות שלכם מבוססות רק על זה, על זה ורק על זה, אז אל תטיפו לנו שום מוסר. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת שרון ניר, די. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שרון ניר, קריאה ראשונה. די. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> וכל זה - - - << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> כל זה, אדוני היושב-ראש, קורה בגיבוי של פרשני התבהלה והלשעברים למיניהם באולפנים. אני רוצה להגיד לכם, מפגן התעמולה החד-צדדי שלהם עומד בניגוד משווע לרוח העם, פשוט משווע. את כל זה אני רואה היום, ואני שואל את עצמי: אם כל זה היה קורה בימי תש"ח, מי יודע אם בכלל היינו מצליחים להקים את המדינה. אתם משחירים את שמה של ישראל בעולם, ואז אתם מקוננים על כך שבעולם תוקפים את ישראל. אתם צועקים "דמוקרטיה", "דמוקרטיה", כשאתם בעצמכם מרסקים את הדמוקרטיה. ביטוי רצון העם כפי שהוא השתקף בבחירות זה דמוקרטיה. שלטון הפקידים הדורסני, זה דמוקרטיה? זה דמוקרטיה? לא הדמוקרטיה בסכנה, שלטון הפקידים בסכנה, וראוי שיהיה בסכנה. לתקוע מקלות שוב ושוב בגלגלי הממשלה, ועוד בזמן מלחמה, זה דמוקרטיה? כולנו זוכרים מה היה בממשלה הקודמת: אפס מניעה משפטית למינוי רמטכ"ל ימים אחדים לפני בחירות; אפס מניעה משפטית לחתימת ההסכם הימי השערורייתי עם חיזבאללה בלבנון; אפס חקירות של חברי הקואליציה בזמן הממשלה הקודמת, ואין-ספור חקירות, חקירות סרק, נגד חברי הקואליציה המכהנת. זה דמוקרטיה? הערמת קשיים בתירוצים קלושים על מינוי בכירים מטעם הממשלה, זה דמוקרטיה? ההשתקה של מי שחושב אחרת מכם בתקשורת או בקרב משפחות הנופלים או בקרב קרובי החטופים, זה דמוקרטיה? אתם מטיחים בנו האשמות שונות ומשונות, אבל במציאות הכול הפוך. אמרתם שנשליך למעצר את יריבינו הפוליטיים, ואתם מעודדים זאת בעצמכם באמצעות פייק פרשות, כל פעם עוד פרשת פייק, פרשה – פייק, פרשה – פייק, עולה, מתפוצצת, עולה חדשה, פרשות פייק, כדי לנסות לשים במעצר את אלה שמתנגדים לכם. אמרתם שאנחנו מפעילים מכונת רעל כשלכם יש תעשיית רעל משומנת, מתקוצבת בהון עתק, מהודהדת באולפנים שעומדים לרשותכם. אתם מפיצים בכל יום רעל, שנאה, הסתה, מפיצים הסתה ומאשימים אותנו בהסתה, מפיצים פלגנות ומאשימים אותנו בפלגנות. יש לכם הר של חמאה על הראש, הר של צביעות שאין כדוגמתה. אני אומר לכם, מזל שיש פה מזגנים, פשוט הכול היה נוטף עליכם. וכך גם לגבי השוויון בנטל. איזו צביעות. הרי אתם הבטחתם למפלגות החרדיות הרים וגבעות בתמורה לתמיכתן בקואליציה שלכם. אמרתם לחברי הכנסת החרדים: קחו הכול, קחו הכול, רק תחתמו בתחתית הדף. אבל בניגוד אליכם, בניגוד לכם, אנחנו מבקשים לקדם חוק גיוס אמיתי, מאוזן, בר-יישום. אצלכם לא גייסתם אף אחד ואצלנו נגייס אלפים, אלפים, אלפים. חברי הכנסת, אמרתם: אפס הישגים. העם לא קונה את זה. אתם יכולים לדבר האחד עם השני, אתם יכולים להדהד את זה פנימה לתוך תיבת התהודה שלכם, אתם יכולים לצעוק כאן כמה שאתם רוצים – העם יודע את האמת. העם יודע שבשבע חזיתות שמעולם שום ממשלה בישראל לא עמדה מולן, בשבע החזיתות האלה יש לנו הישגים כבירים, ועוד היד נטויה. הממשלה בראשותי תוסיף לחתור ללא הרף להשגת הניצחון המוחלט במלחמה. נביס את אויבינו, נחזיר את חטופינו, נחזק את מדינתנו, נביא עוד הרבה הישגים לטובת כל אזרחי ישראל. בעזרת השם נעשה ונצליח, ואני רוצה להגיד לכם יותר מזה: עם ישראל חי, ועם ישראל חזק, ועם ישראל משיג הישגים, כל אזרחי ישראל. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> להוציא את חבר הכנסת מהאולם. להוציא אותו, להוציא. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> להוציא את חבר הכנסת קריב מהאולם מייד. להוציא את חבר הכנסת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - (חבר הכנסת גלעד קריב יוצא מאולם המליאה.) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. אני מתכבד להזמין כעת את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - מקום 80 בפריימריז. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, חבר הכנסת לפיד על הדוכן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> גם חבר הכנסת שקלים. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת שקלים. חבר הכנסת שקלים, אני מדבר אליך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - מחבלים בכלא, יא בושה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> - - - תבטיח את המקום העשירי - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, די. בבקשה. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, קודם כול, משפחות החטופים היקרות – אני רואה שם את רובי ואחרים – עומדות שם 600 יום. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, תפס לי את האוזן משפט אחד שאמרת. אמרת: תסתכלו איפה היינו ותראו איפה אנחנו עכשיו. בוא נשתמש במשפט הזה. בוא נשאל את עצמנו שאלה פשוטה, כל אזרח ישראלי ישאל את עצמו שאלה אחת: מה מצבי היום ומה היה מצבו לפני שנתיים וחצי? מה היה מצבי לפני שהתחלף השלטון, מה היה מצבי בממשלה הקודמת ומה מצבי בממשלה הנוכחית? מה מצבי הביטחוני? מה מצבי הכלכלי? מה מצבה של המדינה שבה אני חי? אני קורא לליכודניקים, גם לאלה שהצביעו לממשלה הנוכחית, אפילו אלה שיושבים פה, אפילו אלה שיושבים פה, אנשי הקואליציה: עם יד על הלב, מה היה מצבכם היום בבוקר לעומת היום לפני שנתיים וחצי? לפני שנתיים וחצי מדינת ישראל הייתה בטוחה. הגבולות היו שקטים. המדינה הייתה אחרי מבצע עלות השחר, שבו חוסלו בעזה כל ראשי הג'יהאד האסלאמי. היו התרעות, אז פעלנו מייד, נחרץ. אף ישראלי לא נהרג, אף חייל לא נפצע – כל מה שלא קרה ב-7 באוקטובר. ואגב, זו לא מלחמת התקומה, זו מלחמת 7 באוקטובר, ואתה לא ראש ממשלת התקומה, אתה ראש ממשלת 7 באוקטובר. בעזה הייתה לפני שנתיים וחצי מדיניות של אפס סובלנות – אפס סובלנות לבלוני נפץ; אפס סובלנות לריצות על הגדר. הייתה גדר. הייתה ערנות. היה ביטחון לתושבי הדרום. היו פסטיבלים בדרום. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> חתמת על הסכם - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר קרעי. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> משפחת קוץ, משפחת שרעבי, היו בחיים, השר קרעי. היו בחיים במשמרת שלנו. מדיניות הביטחון של הממשלה שלנו הייתה שילוב של עוצמה צבאית, עוצמה כלכלית ועוצמה מדינית - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ועוצמה פלסטינית. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - עבודה עם כל מדינות האזור, יחסים הדוקים ותיאום מלא עם האמריקאים – כל מה שאין היום. אמרת פה, אדוני ראש הממשלה: שינינו את פני המזרח התיכון. אין ספק שהשתנו פני המזרח התיכון. תעשו את ההשוואה ביושר בין לפני שנתיים וחצי להיום. אם אני הייתי אומר לכם לפני שנתיים וחצי שאתם תקומו שלוש פעמים בשבוע באמצע הלילה בגלל טילים מתימן, הייתם חושבים שיצאתי מדעתי. אם אני הייתי אומר לכם לפני שנתיים וחצי שאיראן תתקוף אותנו בטילים וכטב"מים פעמיים ואנחנו נשאיר שריד מהכלכלה האיראנית, מתעשיית הנפט האיראני, הייתם חושבים שאני צריך להחליף את הכדורים. לפני שנתיים וחצי אזרחי ישראל הרגישו בטוחים, כי הם היו בטוחים, כי המצב היה בשליטה, ומנהיגי המדינה עסקו רק בהם ובטובתם. אם מישהו היה אומר להם לפני שנתיים וחצי שבלשכת ראש הממשלה אנשים מקבלים כסף ממדינה ערבית מוסלמית תומכת טרור, הם היו חושבים שכולנו יצאנו מדעתנו. אדוני ראש הממשלה, אתה אומר שלא ידעת שהם מקבלים כסף מהקטרים, אבל עכשיו אתה יודע. למה אתה לא עולה הנה ואומר: כף רגלם לא תדרוך יותר בלשכתי? למה אתה לא עולה הנה ואומר: מי שקיבל כסף ממדינה ערבית תומכת טרור, אצלי הוא גמר? תעלה ותגיד, אחרת אתה שותף. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> למה אזרחי ישראל לא - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר קרעי. השר קרעי. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> לפני שנתיים וחצי כמובן שזה לא יכול היה לקרות. למה זה לא יכול היה לקרות? כי לא הייתה מהפכה משטרית שחשובה יותר מהביטחון, ולא היה כנף ציון שחשוב יותר מהביטחון, ולא היה בייס במיאמי שחשוב יותר מהביטחון. אני שואל מפה את אנשי הליכוד: לפני שנתיים וחצי, מה היה מצבכם הכלכלי? כי לפני שנתיים וחצי הנושא הכי בוער, השאלה הכי גדולה על השולחן הישראלי הכלכלי הייתה הודעה שמעלים את מחירי הלחם. הייתי אז ראש ממשלה, והודיעו שהולכים להעלות את מחירי הלחם. מייד כינסתי ישיבה עם כל דרגי המקצוע. אמרתי להם: אנחנו לא נצא מפה עד שלא נמצא דרך לעצור את זה, וזה לקח כמה ימים וזה לקח לא מעט צעקות, אבל מחירי הלחם לא עלו, וכולם למדו שיעור – הם למדו שלממשלה אכפת מהם. הם הבינו שיוקר המחיה הוא בעיה של ראש הממשלה, והוא זה שמחויב לטפל בה. היה יקר פה גם לפני שנתיים וחצי, אבל הרבה פחות. כל אזרח ישראלי היה קונה בשתי ידיים את המחירים של אז – את מחירי המזון, את מחירי ההלבשה, את מחירי המטרנה, את מחירי הטיסות. בשבוע שעבר פורסם שמחירי החלב בישראל הם ב-80% יותר גבוהים מבשאר מדינות ה-OECD. מישהו אצלכם עשה משהו בעניין? כי אני מסתכל פה, לא חסרים לכם שרים. אתה יודע שמשמשים עולים 55 שקל לקילו? אתה זוכר שכשהיית ילד, ישראלים היו לובשים גופייה לבנה, יושבים במרפסת, אוכלים משמשים ונותנים את הגוגואים לילדים שלהם? אז תדע, זה לא קורה יותר – הם לא יכולים להרשות לעצמם משמשים, כי זה 55 שקל לקילו. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> 32 שקל. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> המע"מ אצלנו היה יותר נמוך. דירוג האשראי אצלנו היה יותר גבוה בשתי דרגות מעכשיו, לפני שנתיים וחצי בפעם הראשונה מזה 35 שנה – איווט פה. ישראל הייתה בפלוס בבנק, היה לנו עודף תקציבי. את כל זה בזבזתם. ואל תגידו לנו שזה המלחמה, זה לא המלחמה. זה 15 משרדי ממשלה מיותרים לגמרי שאתם ממשיכים להחזיק בזמן המלחמה. זה השר המיותר לצפון ולדרום, והשר המיותר לירושלים, והשר המיותר הנוסף במשרד האוצר, והשר המיותר הנוסף במשרד החינוך. אם היה אכפת לך ממעמד הביניים הישראלי, היית קורא ל-15 שרים אליך למשרד, מצעיד אותם אחד-אחד ומפטר אותם. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר קרעי, בפעם הבאה אני מתחיל בקריאות. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> היית מסביר להם שהם לא יכולים לקבל משרד, רכב, נהג, לשכה ותקציבים, מפני שאנשים פה לא גומרים את החודש ויש מלחמה. אם אתה רוצה, אגב, אני יכול לתת לך את הרשימה של השרים שאפשר לפטר בלי שיאונה למדינת ישראל כל רע. אם היה אכפת לך, היית מבטל גם 13 מיליארד שקל כספים קואליציוניים. << קריאה >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << קריאה >> למה - - - << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל הפרסים שאתם מחלקים למשתמטים – משלמים מיליארדים מהכסף של אנשים - - << קריאה >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << קריאה >> כמה שווים 10 ק"מ רבועים שמסרת לחיזבאללה? תגיד לי - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר דיכטר. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - שנמצאים במילואים, בצו 8 שאתם שלחתם - - << קריאה >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << קריאה >> כמה שווים 10 ק"מ רבועים שמסרת לחיזבאללה? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר דיכטר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> השר דיכטר, אני שמח לראות שמצאת את קולך, שנעלם לכל כך הרבה זמן. << קריאה >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << קריאה >> 10 ק"מ רבועים – לא קרה כדבר הזה מעולם, לא בישראל ולא באף - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איזה קשקוש, אין להם כלום. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - להשתמטות של אנשים שלא נאה להם לשרת בצה"ל בזמן שהילדים של כולנו נהרגים. << קריאה >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << קריאה >> 10 ק"מ רבועים, שטח - - - מסרת לחיזבאללה תמורת כלום. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מה זה, יש פריימריז? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יש פריימריז. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר דיכטר. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה היה מדהים בעיניי - - - << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת שקלים, אני מזכיר לך שאתה בקריאה שנייה. אני לא רוצה להוציא, אבל אני אוציא אם צריך. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה היה מדהים בעיניי שהיה לך אומץ לעמוד פה ולדבר על מצבנו המדיני. לפני שנתיים וחצי מצבנו המדיני היה באמת בפריחה שלא הייתה כמוה. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> רק השטח של המדינה - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השרה גולן. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> היינו אחרי פסגת הנגב. שרי החוץ מארצות הברית - - - << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השרה גולן. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - מצרים, בחריין, איחוד האמירויות ומרוקו הגיעו הנה לביקור. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השרה גולן. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר קרעי. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> התכנסנו, עמדנו יחד ליד קברו של בן-גוריון בנגב. עשרה ימים אחרי שמוניתי לראש הממשלה נחת פה הנשיא האמריקאי. נסענו יחד ליד ושם. הוא סגר איתי היערכות משותפת מול האיראנים. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> - - - << קריאה >>שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אתה הרי משרת כל - - - << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה הרי מכיר את הפרטים, עדכנתי אותך בזמן אמיתי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תשרת קודם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שקט. מה זה? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת לוי. חבר הכנסת בצלאל. חבר הכנסת לוי, די. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> הנשיא ואני חתמנו יחד על הצהרת ירושלים, התחייבות חסרת תקדים לשיתוף פעולה בין המדינות שלנו. תראו מה קורה היום, תסתכלו. זה כבר לא צונאמי מדיני, זה הרגע שאחרי הצונאמי, כשאתה מסתכל אחורה על החוף ומגלה שלא נשאר כלום, רק שממה והריסות. הכול ריק, הכול נמחק: היחסים עם אירופה, היחסים עם מדינות המפרץ, והכי חשוב – היחסים עם האמריקאים. בדיון הקודם של 40 חתימות עמדת פה וחזרת לזה שאני אמרתי לך פעם שאתה כבר לא מבין את אמריקה, שנתקעת בשנות השמונים, ועוד פעם התמרמרת, התווכחת, אמרת שאתה עדיין בעניינים. הוויכוח הזה נגמר. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השרה גולן, אני מתחיל לקרוא בקריאות גם את השרים מעכשיו. תודה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא היה שפל כזה ביחסים עם האמריקאים מעולם. מעולם. איבדת את טראמפ. האמריקאים סגרו עסקה מול החות'ים מאחורי גבך. לא ידעת. לא ידעת. הזכרת פה את סוריה, אמרת: שינינו את סוריה. הנשיא טראמפ נפגש עם סוריה – אתה לא ידעת, אף אחד אפילו לא טרח לעדכן אותך. אתה ואני יודעים את האמת. חידש קשרים עם ארדואן – לא ידעת. אתה לא יכול לספר לנו פה את האגדות שאתה מספר בערוץ 14. הנשיא טראמפ הביא אותך הרי לוושינגטון, לקח אותך לחדר, הודיע לך שהוא חזר למשא ומתן עם איראן ואז הושיב אותך כמו ארנב מסנוור מול המצלמות וחזר על ההודעה הזו עוד פעם. לא ידעת שהוא חזר למשא ומתן עם איראן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> משקר, משקר. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> החמצנו בסעודיה את הוועידה הכי חשובה של המזרח התיכון. היינו יכולים להיות שם. החמצת את זה מרוב פחד מסמוטריץ' ובן גביר. העולם הבין מה הוא רואה. העולם ראה מצב שבו בעלת הברית הקרובה ביותר של ארצות הברית במזרח התיכון היא כבר לא ישראל אלא סעודיה, והמנהיג הכי קרוב לנשיא ארצות הברית הוא כבר לא נתניהו אלא MBS. מה אתם חושבים, שהעולם לא מבין מה הוא רואה? מה שקורה עכשיו באירופה עם הבריטים, עם הצרפתים, עם איטליה – המדינה הכי ימנית באירופה - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתה מוציא דיבה - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר קרעי, קריאה ראשונה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתה מוציא דיבה - - - << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - הוא תוצר של הקריסה המדינית הרב-מערכתית. זה מה שקורה כשאין לישראל את המטרייה האמריקאית. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת ואטורי, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> לפני שנתיים וחצי הם לא היו מעיזים – לא הבריטים, ולא הצרפתים, ולא הספרדים – כי הם היו יודעים שאני ארים טלפון לנשיא האמריקאי, והנשיא האמריקאי ירים טלפון אליהם. ואת היכולת הזאת אתה איבדת, את האפשרות הזאת להשפיע. זה מה שהיה פה לפני שנתיים וחצי. אלו האפשרויות שלנו. זו הבחירה שאנחנו צריכים לעשות. זו המדינה שאנחנו צריכים להחליט לגביה. יש שתי מדינות, הן מונחות לפניכם: המדינה שהיום מתנהלת בצורה שמתנהלת והמדינה שהייתה פה לפני שנתיים וחצי; ישראל לפני שנתיים וחצי, בטוחה, משגשגת, מלאת תקווה, עם ממשלה מתפקדת, או ישראל של הממשלה הנוכחית – מבוהלת, חנוקה, מנוהלת בידי פחדים ושנאה. לפני שנתיים וחצי אלון אוהל ומתן צנגאוקר היו בבית. החיילים חיכו לצאת השבת. עכשיו הם מתים טיפין-טיפין במנהרות, 600 יום. מי היה חושב, מי היה חולם שילדים ישראלים יהיו 600 יום במנהרות ומדינת ישראל לא תעשה את העסקה שצריך לעשות ואפשר לעשות כדי להחזיר אותם. תתנתקו רגע מהסרטונים של טופז לוק ומערוץ 14 ומהשקרים האין-סופיים. יש גם עובדות. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שקט. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> העובדות הן שהמדינה נוהלה בתקופה שלנו הרבה יותר טוב ממה שהיא מנוהלת היום. אלה הנתונים. לא הדעות, לא המחשבות שלי, לא הרהורי האופוזיציה – הנתונים. ישראל היא אומה פצועה. אנחנו צריכים להיוולד מחדש, אבל אנחנו לא מתחילים מאפס. יש לנו מודל מוצלח של ממשלה שאכפת לה, של ניהול נכון, גם של הביטחון וגם של הכלכלה, של חיים שמבוססים על כבוד הדדי, ויש לנו גם לקחים שהפקנו וגם שיעורים שלמדנו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ראש הממשלה - - - << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> הממשלה הבאה שלנו, אל תדאגו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תתביישו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת לוי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תפסיקו לחייך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת לוי, קריאה שנייה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> בושה וחרפה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת לוי, ראש המפלגה שלך על הדוכן. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת לוי הוא אח שכול, והיה קשה לו לראות אותך, קרעי, מחייך במלוא פיך כשמדברים על אלון אוהל ומתן צנגאוקר. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מי מקשיב לך בכלל? מי שומע מה אתה אומר? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> די כבר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר קרעי, די. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תהיה בשקט כבר. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> די, די, תשתוק. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כל הזמן אתה מפריע. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת בן ארי ובליאק, לא לעזור לי. תודה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני כל הזמן. והוא מה? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא לעזור לי. תודה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין משפט שהוא לא - - - לא ראיתי דבר כזה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> את ממשיכה לעזור לי ואני ביקשתי שלא. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> הממשלה הבאה שלנו - - - << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה, גם שקט. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת ואטורי, די. אתה בקריאה ראשונה. די. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> מי יעמוד בראשה? << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו לומדים מטעויות. נקים פה קואליציה של תקווה, והיא תציב לעצמה מטרות שכל אזרח ירצה להיות שותף להן: ביטחון בגבולות, חינוך טוב לילדים שלנו, יחסים טובים עם העולם וכלכלה שעובדת בשביל מעמד הביניים הישראלי. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השרה גולן, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> נחזיר את הביטחון. נשלח הביתה את הממשלה הכושלת בתולדות המדינה, את ראש ממשלה 7 באוקטובר. נתחיל לבנות פה מחדש את המדינה שאנחנו רוצים בשביל הילדים שלנו. תודה רבה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אחרי ההצבעה. הודעה אישית – אחרי ההצבעה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מה זה? לא, לא, אין דבר כזה. אין דבר כזה, נכון? ראש הממשלה, אם תבקש הודעה אישית, אני אאפשר לך אחרי ההצבעה. אנחנו מצביעים כרגע. אני מכיר את התקנון, רבותיי. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> אתה טועה. לפי הפרוטוקול ראש הממשלה יכול לעלות מתי שהוא רוצה, ואז אני יכול לעלות אחריו, לנצח אפילו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אה, אוקיי. רגע, איפה הייעוץ המשפטי? אפשר? בסדר, בפעם שעברה עשינו אחרי ההצבעה, אבל אפשר לעשות את זה גם עכשיו, אז בבקשה. אחר כך גם ראש האופוזיציה יוכל להשיב. בפעם שעברה עשינו את זה אחרי ההצבעה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא שיקרת מספיק? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, לא, חברי הכנסת שהוצאו עדיין בחוץ, עד להצבעה. בבקשה. אלה שהוצאו – בחוץ עד להצבעה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אבל זה עולם אחר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> עד להצבעה, עד להצבעה. זה לא עולם אחר. אמרתי עד ההצבעה – זה יהיה עד ההצבעה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> תגיד, אמרת שיצאת לרחוב. לאיזה רחוב יצאת לאחרונה? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת בליאק, אתה לא הוצאת קודם אבל אתה מוצא עכשיו. קריאה שלישית. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> רק שאלתי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ואני עונה לך, קריאה שלישית. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל אמרת שעד שהוא לא מתחיל לדבר אפשר להעיר. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מתי היית ברחוב בפעם האחרונה אתה? מנותק, שקרן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת בליאק, נא לצאת. (חבר הכנסת ולדימיר בליאק יוצא מאולם המליאה.) << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אם שם מעירים, חגיגה בקואליציה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> שם בלי קריאות. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> הלוואי עליכם מנהיג עם כזה כוח. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת שטרית, רשות הדיבור לראש הממשלה בלבד. תודה. << דובר >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר >> חבר הכנסת לפיד. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> ראש האופוזיציה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ראש האופוזיציה, שמעתי בקשב רב את נאומך המתבדר, ואני יכול לסכם אותו, אני יכול לסכם אותו במשפט אחד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תראה כמה אתה מצחיק אותו. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני יכול לסכם את נאומך במשפט אחד: ההישג היחיד שאתם רוצים הוא הפלת הממשלה, ובעניין הזה באמת יש אפס הישגים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד. חברי הכנסת, רשות הדיבור לראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד בלבד. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> 600 ימים, אדוני ראש הממשלה - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת דוידסון. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> חבר הכנסת דוידסון, ראש האופוזיציה על הדוכן. בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם יאיר לפיד צחק, ראינו שגם הוא צחק. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, די, די, בבקשה. חברי הכנסת. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני ראש הממשלה, פעם עמדתי פה ואמרתי שאחרי 7 באוקטובר לא תהיה גם מזרקה על שמך, אבל יש דבר שכן יזכרו: זה שביום ה-600 לזה שהחטופים שלנו לא בבית עלית לפה וכל מה שהיה לך לעשות זה להתבדח על חשבון המקום הזה, הסיבה לדיון הזה והחשיבות של ההזדהות של כולנו עם האנשים שנמצאים כאן למעלה. הם הרבה פחות משועשעים ממך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אפשר להכניס את חברי הכנסת שהוצאו קודם, אפשר להכניס את חברי הכנסת. מי שמעוניין להצביע יתיישב במקומו, בבקשה. אנחנו מצביעים על העמדה שהציג ראש הממשלה. ההצבעה תהיה אלקטרונית. מי שבעד – בעד; מי שנגד – נגד. הצבעה כעת. הצבעה מס' 6 בעד הודעת ראש הממשלה – 55 נגד – 41 נמנעים – אין הודעת ראש הממשלה נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 41 נגד. אני קובע שעמדתו של ראש הממשלה התקבלה. << הלסי >> הצעה לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> מוכנות ישראל לעידן הבינה המלאכותית (AI) << הלסי >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעות רגילות ודחופות לסדר-היום. ההצעה הראשונה היא הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: מוכנות ישראל לעידן הבינה המלאכותית, של חבר הכנסת נאור שירי – נמצא איתנו חבר הכנסת שירי? בבקשה, נתכבד להזמין אותך אל הדוכן. אני מציין לפרוטוקול, מבלי לשנות את תוצאות ההצבעה, כי חברת הכנסת וולדיגר התבלבלה בהצבעה. היא התכוונה להצביע בעד והצביעה בטעות נגד. נכון? דייקתי? בסדר. זה לא משנה את תוצאת ההצבעה. בכל אופן, חבר הכנסת שירי, עד עשר דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> איפה אלמוג? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אלמוג נורבגי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, אבל הוא אחראי להיות מוזמן לישיבות בנוגע ל-AI בהקשר של הדרום. השרה גמליאל, את משיבה לי? את גם אחראית על התחום בממשלה? << קריאה >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חלק זה מפוזר על חמישה משרדים שונים. טוב, קודם כול אני רוצה לפתוח, למרות הרעש – זה בסדר, אתם יכולים לדבר, יש ב-AI אפשרות לסנן רעשים, אז אני הטמעתי את זה – לנצל את זה שאתה עדיין פה, אדוני היושב-ראש, ולדבר איתך על האירוע שהיום היה, מעין איזה דוכני מכירה בכנסת, שאני מבין שזה אירוע של הוועד, אני לא הייתי סגור על זה עד הסוף, גם בסוף בסדר-היום לא התפניתי לזה, אבל נראה לי שהיה נכון אולי לנסות לעשות את זה בצורה שונה, בטח לא ליד משפחות חטופים, בטח לא ב-600 ימים. אני לא יודע כמה יש לך say באירוע. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מודה שאני נוטה להסכים איתך, אבל זה לא עבר דרכנו. כמו שאמרת, זה אירוע של הוועד. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. לכן אמרתי. פנו כמה משפחות. זה באמת היה קצת פחות ראוי. אבל מי שהיה אחראי לזה – אחראי. נושא ה-AI, מלבד הדחקות שרצו לאחרונה עם מינויו של סגן השר אלמוג כהן, אני חושב שהוא אתגר עצום למדינת ישראל – אורית, מה דעתך? להמשיך לדבר? נסגור את ה-AI ביני לבינך? יהיה איזה שינוי בתשתיות, ביישום, ברגולציה, בהשוואה אל מדינות המפרץ? ה-AI היחידי שיהיה פה זה בייגלה במקסימום, אבל בסדר. נושא ה-AI הוא נושא שמרגיש לי כבר קצת בומרי לדבר על זה. לפני יותר משנה – הרבה יותר משנה, לפני כמעט שנתיים – באחד הנאומים של ראש הממשלה, גם ב-40 החתימות, הוא התפאר בכל הנוגע ל-AI, ואז צחקתי ואמרתי: כמה בומר אתה יכול להיות, שכבר יש יישומים בעולם ויישום לגמרי, בטח בעולם התשתיות של ה-AI, אבל בטח ברמת ההבנה של איך זה הולך לשנות את העולם. עכשיו, למרות הרעש והעניין הגובר שיש באירוע, אני רוצה שנייה לתאר לכם מצב שבו ביום אחד מתישהו, אני יכול לתת לכם דוגמה, נגיד מארצות הברית, היום ב-Silicon Valley, שאם אתה מזמין מונית, כנראה שתיים מתוך עשר מוניות שיגיעו אליך יהיו ללא נהג ברמה האוטונומית, אבל גם כל המערכת היא רמה של AI מלא. זאת אומרת שביום אחד 20% מנהגי המוניות או בעלי המספרים – נניח היום זה נע בערך סביב 200,000, אני מניח, בעלי מספרים – ביום אחד כל אלה הופכים להיות מה שנקרא מיותרים, כי הרכב יכול להגיע אליך לבד, ולמעשה לייתר את עולם נהגי המוניות. זה ככה יכול לקרות בכל דבר ודבר שאנחנו עושים, וזה נראה אומנם היום מוזר, אבל היום ברחבי ארצות הברית זה קיים. בסין היום יש כבר ניסיונות בכל המתאר האווירי שמוניות שלמות – איזה סיוט זה לדבר ככה, האמת – מוניות שלמות מגיעות בכלל מהאוויר; שליחויות שלמות מגיעות באופן אוטונומי לחלוטין. עכשיו, אנחנו תמיד אוהבים להגיד שאנחנו סטרטאפ ניישן, ותמיד אנחנו אוהבים לצחוק, נגיד, על מה שקורה מסביב לשולחן הממשלה, אבל ממשלת ישראל – ואני רוצה לומר ולהזהיר ומה שנקרא לא להיות הראשון שזיהה, אני בטוח גם שהשרה תסכים איתי, אם יש לפחות יושר פנימי אחד, זה שאנחנו לדעתי עשור מאחור בכל הנוגע ל-AI – ברמת הרגולציה, ברמה של איך המרחב הציבורי שלנו נראה, איך מערכת החינוך שלנו תיראה, איזה מקצועות אמורים ללמד בעתיד, בכלל בן אדם שבא היום למערכת ההשכלה הגבוהה, למה הוא צריך ללמוד מדעי המחשב? מישהו מדבר על זה בכלל, על זה שהיום יש יכולת לקודד קוד בצורה הרבה יותר טובה, זולה ברמת החשמל והצריכה, בכך שלא נצטרך בכלל נגיד לימודי מדעי המחשב, או לעשות אדפטציה שונה לגמרי למקצועות הליבה, שהיום נחשבים כקטר של המשק? אף אחד לא נערך לזה. אף אחד לא נערך לזה. לפני יומיים, או אתמול, לדעתי, השיק שר החינוך תוכנית שלמה בנוגע למורשת וחיזוק הזהות היהודית. חברת הכנסת פרקש, אני מצהיר בפנייך, בנוסף לשמונה מינהלות לזהות יהודית שקיימות היום בממשלת ישראל, התווספה עוד אחת. עכשיו, סבבה עם היהדות. כל פעם יש נטייה לשאוג עלינו כמה אנחנו חוששים מהזהות היהודית או חוששים מציונות או חוששים מישראליות. אז ממש לא, ממש לא, אני אשמח על זה. אבל לא יכול להיות שמערכת החינוך, שאמורה להצעיד אותנו לכיוון העתיד, או לפחות לבנות איזו תוכנית חומש או תוכנית לעשור הקרוב להתמודדות עם ה-AI, לא קיימת. עכשיו, זה נשמע כאילו אנחנו מתעסקים בדובדבן של הקצפת וכל מיני דברים כאלה, שבמציאות ההזויה במדינה הזו שבה יש עדיין 58 חטופים, וראש הממשלה שלנו רואה בזה הישג – הוא החזיר 87% מהם – אז במציאות ההזויה הזו לדבר עכשיו על AI באמת נשמע מטומטם. אבל זה לא, זה הולך לשנות ביום אחד את כל הכלכלה שלנו. מדינת ישראל לא ערוכה לזה. אני ויתרתי לגמרי על האירוע של תשתיות. אין מה לדבר יותר על תשתיות. העולם, בטח מדינות המפרץ, חמש, עשר שנים לפנינו, גם ברמת המשאבים, גם ברמת ההקצאה האנושית שהם הקצו לאירוע. אנחנו פספסנו את זה. אבל ברמת היישום, ברמת ההבנה, ברמת להכין רגולציה שלמה לאירוע הזה – אנחנו פשוט לא קיימים. << קריאה >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << קריאה >> אתה טועה, ואני תכף אסביר לך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הלוואי שאני טועה. את יודעת כמה פעמים ביום אומרים לי שאני טועה? לפחות שש, שבע פעמים. הדבר הכי מבאס לשמוע זה שאחרי – את יודעת, אמרו לנו שאנחנו טועים. אני אתן לך דוגמה, השרה גמליאל, כי אמרת לי: אתה טועה. לפני חודשיים, אחרי שעבר תקציב המדינה, אמרנו: יש גירעון נוסף שלא תכננתם אותו. למה? כי כששאלנו מה ההיערכות הביטחונית ל-2025, את יודעת מה אמרו לנו משרדי הביטחון והאוצר? בט"ש מוגבר. בט"ש מוגבר, לא כולל 120,000 גיוסי מילואים. ואז אמרנו: לא יכול להיות, הרי זה לא מתכנס עם התוכניות של הממשלה להרחבת המבצע. וכל פעם אמרו לנו: אתם טועים. אתם טועים. אתם טועים. השבוע גילינו – אני מניח, דברים שאת יודעת – שיש כ-15 מיליארד שקל גירעון בתקציב המתוכנן. << קריאה >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << קריאה >> תכף אני אדבר איתך על זה. תופתע. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אשמח לראות מה מדינת ישראל עושה על מנת להכין את הקרקע – ובאמת, ברוך השם, יש כל כך הרבה עבודה – להכין את הקרקע לשוק הזה. בעיניי, בטח בראייה בין-לאומית, אנחנו לא קיימים באירוע הזה, אנחנו לא עושים מספיק באירוע הזה. בעצם השורה – אני שוב אומר, ואפשר לצחוק על זה – השורה שבה הזכירו שאלמוג כהן יוזמן לפגישות בנוגע לאינטליגנציה מלאכותית – מה זה הדבר הזה? כאילו מה האירוע? מה זה "יוזמן לפגישות"? חברת הכנסת פרקש הייתה יו"ר ועדת המשנה ל-AI בכנסת – עדיין – למה אותך לא מזמינים לפגישה? הכנסת לא צריכה להיות באירוע הזה? הרי לא יכול להיות שה-AI בכנסת יהיה רק תרגום סימולטני לנאומים של חברי כנסת, גם אם הם גרועים, טועים, משקרים כמה שאפשר? זה הרי לא הגיוני. אבל אנחנו חיים במדינת ישראל, וכמו שאמר ראש הממשלה המנוח יצחק רבין: אנחנו חיים במציאות של "הכול יהיה בסדר". יהיה בסדר, יהיה בסדר, נדע להתמודד עם זה, נזרוק כותרות של AI. אבל הדבר הזה מצריך, בעיניי, ועדה ממשלתית בראשות לא פחות, אני מצטער מאוד לומר, משמש העמים בנימין נתניהו, שהוא ראש הממשלה. הוא חייב לרכז את זה, לעשות פגישות חודשיות, כל שבועיים, כל חודש, לעקוב אחר זה, לראות את היישומים, לשים את התקציבים, במקום לבזבז את זה על דברים שפוגעים בצורה משמעותית בפריון במשק, כמו אי-תעסוקה של גברים חרדים, כמו אי-תעסוקה של סקטורים שלמים, לא רק החרדים במדינת ישראל - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה? אמרתי חרדים, אתה כועס עליי? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אלמוג. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> נכון שאני הבאתי אותך במיוחד בשבילו? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תשמע, אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיך, אבל הבהירו לי שאתה לא עונה לי. << קריאה >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, הודעה אישית. << קריאה >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << קריאה >> אני אוותר על התענוג? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מאז שאתמול צרחת על יאיר גולן בשדרות, ישבתי בבית, קינאתי. אמרתי: ואללה, אלמוג כהן סגן שר, תן לו שיצרח גם עליי. אהבתי גם את הדובר שלך אתמול. אגב - - - << קריאה >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << קריאה >> נאור, כשהמים רותחים הנקניקיות צפות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הנקניקיות צפות. אגב, אני לא בטוח שמתמטית או בפיזיקה זה באמת קורה, אבל יש לי הרגשה - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> קורה, קורה. מי שמכין יודע. << קריאה >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << קריאה >> כן. רואים שאתה לא מבשל בבית. תבשל יותר בבית. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תקשיב. ב-16 השנים האחרונות אני לא אוכל נקניקיות כי אני לא אוכל בשר, אז לכן אמרתי, אני בטוח שלך יש ניסיון טוב בזה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> יש נקניקיות פרווה - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. טעמת אותן פעם? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לא יודע - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אח שלי, עזוב, בטח לא מחממים אותן במים, וגם במיקרו זה זוועה. אבל צחוק בצד, השרה גמליאל, אני באמת מקווה – אני הייתי משנה את השם של המשרד שלך רק לזה, ובמקום לפזר ולבזר את האירוע הזה של ה-AI, תתחילו לאגם דברים. זה כמו ההסברה הישראלית – משפט אחרון, סליחה, לא ראיתי שעבר הזמן – ההסברה הישראלית, שפזורה על פני חמישה משרדים שונים, וככה אנחנו נראים. זו לא גזרת גורל, והלוואי אמן שאני טועה ותוכלי לתקן את זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מי שישיב בשם הממשלה זו השרה גמליאל, נכון? בבקשה. << קריאה >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << קריאה >> סוף-סוף דיברת לעניין. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מי כמוך יודע שדיברתי לעניין. למה? אני מדבר הרבה לעניין. לא לעניין שלך, אבל מדבר. רזית מאז שנהיית סגן שר. << דובר >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, חברי חבר הכנסת נאור שירי, ראשית, אני בהחלט מברכת אותך על עצם העלאת הנושא. אני חושבת שזה חשוב מאוד שחברי הכנסת גם ייכנסו לעניינים ויבינו בדיוק מה באמת נעשה בתחום על ידי הממשלה וגם שתוכלו לשווק את זה הלאה ולהעיר את ההערות שלכם. אולי יש עוד דברים שנעשה אותם יחדיו, כמו שאני תמיד אוהבת לשתף פעולה עם כולם. אז ראשית, אני מודה על ההזדמנות להשיב בשם הממשלה להצעה הדחופה לסדר-היום שהגשת ובסוף התקבלה כרגילה, בנושא מוכנותה של מדינת ישראל לעידן של הבינה המלאכותית. קודם כול, מדובר במהפכה של הבינה המלאכותית שפשוט תשפיע על כל אחת ואחד, לא רק במדינת ישראל אלא בעולם. עדיין יש הרבה יותר שאלות מאשר תשובות לגבי פניה לאן של המהפכה המדוברת, ועל כן זה אכן נושא קריטי, הוא מורכב, הוא דינמי, וצריך לתת לו את המשמעויות. רק בשבועות האחרונים אנחנו הכרזנו על הקמת מחשב-העל הלאומי – צעד משמעותי לחיזוק מעמדה של ישראל בחזית הבינה המלאכותית העולמית, וכאן, אתה יודע, כל ההליך הביורוקרטי בסופו של דבר הסתיים בשעה זו. מחשב זה, מהמתקדמים בעולם, יהווה מנוע צמיחה עצום למערכת האקדמית, לתעשיית ההייטק ולמגזר הציבורי. מדובר בהשקעה כוללת של מעל חצי מיליארד שקלים, מתוכם מענק ממשלתי בסך 160 מיליון שקלים. המחשב יציע כוח עיבוד בהיקף חסר תקדים בישראל ויהיה נגיש לחברות סטרטאפ, חוקרים באקדמיה וגופים ממשלתיים שמחפשים חדשנות. החברה הזוכה התחייבה להציע כוח חישוב מוזל בהיקף כפול מהנדרש במכרז ולהשלים את הקמת התשתית ותחילת מתן השירותים כבר בתחילת 2026. ישראל, למרות גודלה אל מול מדינות העולם, ממלאת תפקיד מרכזי בפיתוח של פתרונות חדשניים לאתגרים גלובליים, תוך הבנה שהעוצמה המדעית-טכנולוגית של ישראל הינה חלק מהותי מהחוסן האזרחי של המדינה, שעלינו לשמר ולחזק. בינה מלאכותית – חבר הכנסת נאור שירי – אינה רק טכנולוגיה, היא מנוע צמיחה אסטרטגי למשק הישראלי והמפתח לעתידנו הכלכלי, עם פוטנציאל לייצר עשרות מיליארדי שקלים בתוצר שלנו. המשרד בראשותי – שאלת מה תפקידו – מוביל מהלכים אסטרטגיים היסטוריים לשימור היתרון התחרותי של ישראל בזירה הגלובלית. ניכרת כבר התקדמות בהטמעת הטכנולוגיה בשירות הציבורי. מערכת החינוך – אני מסכימה איתך שיש לה עוד הרבה עבודה על מנת לבוא ולאפשר את הנושא. הילדים שלנו, ובהחלט גם המורים, עדיין לא מספיק ערוכים למהפכה המתבקשת, וצריך להשקיע שם את המשאבים המדוברים, ובכיוון הזה אני חייבת לציין שמתחילים להטמיע את זה. אני כבר קידמתי – בהמשך אני אפרט יותר לגבי פרויקט של שגרירי AI, אבל אין ספק שכלל מערכת החינוך צריכה להתכנס לתוך זה. היא השקיעה את המשאבים, עכשיו צריך לדעת לבצע את ההכשרות המתבקשות על מנת שהמערכת כולה תפעל בהתאם. גם לגבי הרגולציה שדיברת עליה – תכף אני אתן לך פירוט ממש גבוה לגבי מה כבר נעשה בנושא – אבל חייבים לזכור שצריך רגולציה שתהיה חכמה ומאפשרת ולא תעצור את ההתפתחות הטכנולוגית המתבקשת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא רק זה. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> נמשיך אחר כך. ישראל מדורגת בעקביות בעשירייה הראשונה בעולם במדדי החדשנות, היא מובילה עולמית בתחום הבינה המלאכותית, הן בהיקף המחקר, הן בריכוז ההון האנושי והן במסחור של טכנולוגיות. בשבועות האחרונים נוכחנו בעוצמתה הטכנולוגית המדעית של ישראל. בוועדת השרים לחדשנות, מדע וטכנולוגיה בראשותי שהתקיימה החודש הצגנו סטטוס עדכני של התוכנית הלאומית של בינה מלאכותית. התוכנית הזו, שמובלת על ידי משרדנו בשיתוף עם פורום תל"ם, נמצאת בעיצומה של הפעימה השנייה, שבמסגרתה יושקעו עד שנת 2027 כ-517 מיליון שקלים. ההשקעות כוללות הקמת מכון מחקר לאומי לבינה מלאכותית, שיהווה מוקד ידע ומצוינות עולמית; השקת פרויקט לפיתוחים מדעיים פורצי דרך בשיתוף האקדמיה, התעשייה והמערכת הביטחונית; מינוף נכסי דאטה לאומיים למחקר ופיתוח של פתרונות חדשניים וכן תמרוץ משמעותי להכשרות מסלולי לימוד ומלגות שיגדילו את ההיצע של מומחי הבינה המלאכותית בישראל. צריך יותר לפתח את ההון האנושי שפשוט מתמקצע בתחום. זה דבר שאכן יש בו חסך, ואני יוצאת מנקודת הנחה שבאמת אם היו מסתכלים על זה אסטרטגית בזמן, יכול להיות שכבר היום היינו במקום אחר, אבל עכשיו אנחנו נסתכל על הדברים בצורה יותר בהירה כדי לדאוג לכך. מעבר לכך, פורסמו רק לאחרונה שני דוחות עולמיים שמחזקים את עמדת ישראל כמובילה עולמית ומציירים תמונה עקבית ומעודדת שמעידה על עוצמתה של ישראל כמובילה בזירה של הבינה המלאכותית הגלובלית. אז זה הסקר הדו-שנתי של ה-OECD, ששם הוא מציין לחיוב את המדיניות המאוזנת של ישראל בתחום הרגולציה והחדשנות, והדוח השני של Stanford AI Index מציב את ישראל במקום התשיעי בעולם במדד הכללי, ובמקום השני בהתאמה לגודל האוכלוסייה. ישראל מדורגת במקום הראשון בריכוז ההון האנושי בתחום הבינה המלאכותית, ובמקום הרביעי במספר חברות AI חדשות. המשרד בראשותי פרסם לאחרונה דוח ראשון מסוגו הכולל תמונת מצב לאומית לבינה מלאכותית לשנת 2025. הדוח מקיף ומעמיק, הוא משקף מצוינות מחקרית, אקו-סיסטם חדשני ויזמות פורצת דרך. הדוח מציין כי חוקרים ישראלים היו מעורבים בפיתוח של כ-4% ממערכות למידת המכונה המובילות בעולם – פי 30 מחלקה של ישראל באוכלוסייה העולמית. ישראל מובילה במקום הראשון בעולם בציטוטים ממוצעים במאמרים מדעיים בבינה המלאכותית. בתחום ההון האנושי ישראל מדורגת ראשונה בריכוז כישורי AI בשוק העבודה והאקו-סיסטם, כולל מעל 2,132 חברות של AI פעילות שגייסו עד כה מעל 78 מיליארד דולר. הדוח מנתח את מצבה של ישראל גם ביחס למדינות מובילות בעולם ומדגיש את הפוטנציאל העצום של המדינה בתחום זה כמנוע לצמיחה כלכלית, חברתית וטכנולוגית, תוך שהוא מצביע על כמה תחומים שבהם ישראל מצטיינת במיוחד, ובהם סייבר ואבטחה דיגיטלית, וכן ההון האנושי האיכותי בתחום. המדינה מדורגת במקום הראשון בעולם בפער של פי שניים במספר הפטנטים ביחס לאוכלוסייה בעשור האחרון, וממוקמת במקום השלישי בשימושים מסחריים בבינה המלאכותית. אלו הם כאמור מקצת ההצלחות וההישגים שהובלנו רק בשנתיים האחרונות. באותה נשימה חשוב לציין כי הבינה המלאכותית מציבה אתגרים אתיים, חברתיים ותעסוקתיים מהותיים, והממשלה נערכת לכך. אני חייבת לציין, נמצאת איתנו פה חברת הכנסת אורית פרקש הכהן - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שהיא עשתה את האתיקה כשהייתה שרה. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> - - שהייתה שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה, שהכינה תשתית ממש מתקדמת, שסייעה בידי לקדם את הדברים הללו במשרד. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני יכול שנייה? << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> שנייה, רגע, ברשותכם. תאמין לי – אני חייבת לומר - - - << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> איזו ממשלה הייתה פעם, אה, גילה? איזו ממשלה. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> לא, יש דברים טובים ויש דברים פחות טובים, לא ניכנס לזה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה, היו דברים טובים? << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> אבל בהקשר הזה, מה שצריך לציין, כפי שאתם צריכים לראות – אני כן מציינת את העבודה הטובה שנעשתה על ידי השרה, וגם על ידי השר הקודם חבר הכנסת אופיר אקוניס, גם בהקשר הזה – הקמת אגף הבינה המלאכותית במשרד. על בסיס הדברים האלו הסתייע בידינו גם לקדם את כל אותם דברים שאני אומרת כאן עכשיו. אתם צריכים להבין שכל המהלכים מן הסוג הזה הם תהליכים. חוסר היציבות השלטונית במדינת ישראל פוגע פגיעה קשה בהתקדמות בכל תחום כמעט. אנחנו צריכים להבין זאת. על כן, אם הבית הזה היה משכיל להתאחד כל פעם כשצריך בדברים שצריך לקדם, היה לנו גם הרבה יותר קל. אנחנו עוקבים אחר המגמות, המחקרים והמציאות המתהווה חדשות לבקרים ופועלים בנחישות לבצר כך את מעמדנו בחזית החדשנות העולמית. למשל, משרדנו הקים פורום מומחים לאומי לבינה מלאכותית בהשתתפות כ-40 מומחים ממיטב המוחות בתחום ה-AI באקדמיה, התעשייה והחברה האזרחית. אני חייבת לציין שהפגישה הראשונה שקיימתי איתם ארכה כשלוש שעות מרתקות, על מנת לראות באמת את החזון, ומאז אנחנו מקימים ממש – הם פשוט יושבים בקבוצות עבודה כדי לתת את הפוטנציאל שלנו בהקשר הזה. הפורום פועל - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כמה התקציב השנתי של ה-AI היום? << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> כפי שאמרתי גם קודם, הייתה תוכנית לאומית שנאמדת במיליארד שקלים, בלי כל שאר הכספים. תוכנית דו-שנתית של מיליארד שקלים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אצלך במשרד? << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> שלנו יחד עם תל"ם, כפי שאמרתי לך בתחילת דבריי פה בנאום. וחייב לציין שיש תוספות כמובן בתחום ה-AI, כל משרד בתחום שלו. הפורום פועל לגיבוש המלצות בתחומי מדיניות ממשלתית, רגולציה, שימוש אחראי, אוריינות, AI, ואתיקה טכנולוגית ובחינה אחראית ושקולה של המתח המובנה בין חדשנות לרגולציה, ומתוך מטרה להבטיח שימוש בטוח לכלל אזרחי המדינה. יתרה מכך, ישראל הייתה מהמדינות הראשונות שהצטרפו בספטמבר 2024 לאמנה – הייתה לי הזכות לקדם זאת – הבין-לאומית ההיסטורית של מועצת אירופה לשימוש אחראי בבינה מלאכותית, לצד ארצות הברית, בריטניה, האיחוד האירופי, קנדה, יפן ועוד מדינות מובילות בתחום. המשרד גם מוביל את ניסוח מסמך המדיניות הישראלי לאתיקה ורגולציה בבינה מלאכותית, אשר מציב מסגרת לחדשנות אחראית ומציב את האדם במרכז. בתחום שוק העבודה משרד החדשנות יזם, בשיתוף משרד העבודה, מחקר אסטרטגי שממפה את ההשפעות של הבינה המלאכותית על שוק התעסוקה בישראל. המחקר, שמבוצע על ידי אוניברסיטת תל אביב, מהווה תשתית למדיניות הכשרות, התאמות והשקעות באוכלוסיות מוחלשות ובאזורים בפריפריה. יודגש כי בשלב הנוכחי ישנם מחקרים הסותרים זה את זה באשר להשפעה הצפויה של הבינה על שוק העבודה, ועדיין לא ברור אם נהיה עדים להתכווצות של שוק העבודה במתכונת המוכרת לנו או דווקא להרחבתו, תוך התאמה לצרכים המשתנים. בנוגע להתאמת AI בשירות הציבורי, אנחנו בין המדינות הראשונות בעולם שפועלות להטמעת פתרונות מבוססי בינה מלאכותית במשרדי הממשלה. נכון לשנת 2024 תשעה משרדי ממשלה כבר קיבלו תקצוב ייעודי בהיקף כולל של 50 מיליון שקלים להטמעת מערכות AI, ובהם משרד התחבורה, משרד המשפטים, רשות המיסים, המרכז למיפוי ישראל, הביטוח הלאומי, הלמ"ס, משרד העבודה והנציבות. פרויקטים אלו נועדו לשפר את השירות לאזרח, לקצר תהליכים ביורוקרטיים, להביא להחלטות טובות יותר המבוססות על דאטה. אני שמחה לבשר כאן שאנחנו כבר עובדים על פעימה שנייה של תקצוב כזה לשנת 2025 ומקווה שנוכל לפרסם קול קורא בנושא כבר בשבועות הקרובים. אני גם שמחה לבשר שלצד הפעימה השנייה אנחנו מתכוונים לתמוך גם בתהליכי הטמעת בינה מלאכותית ברשויות המקומיות, כי כולנו יודעים כמה הן חשובות לחיי התושב ברמה היום-יומית ואסור שיישארו מאחור. כפי שעשיתי את המהפכה הדיגיטלית במדינת ישראל בעבר, וכפי שגם שם הרשויות המקומיות עברו את המהפכה הדיגיטלית, שסייעה לכולנו סביב המהפכה גם ברפואה הדיגיטלית, בבריאות הדיגיטלית, כפי שאמרתי קודם, גם בנושא של החינוך הדיגיטלי, מערך שירות הציבור גם ברשויות המקומיות סייע בידינו מאוד בקורונה, ואני לא יכולה לחשוב מה היה קורה אם לא היינו עושים את המהפכה דאז – אותו כנ"ל כאן, בבינה מלאכותית. אנחנו נוודא שאף אזרח ואזרחית שלנו לא יישארו מאחור. אנחנו עובדים על כך במרץ ובתקווה שנוכל לבוא עם בשורות משמעותיות לרשויות המקומיות ולציבור בהקדם. הצלחתי גם לגייס לכך משאבים בתקציב המדינה שעבר. תחום הבינה המלאכותית אינו סטטי; הוא מצריך תגובה דינמית, מדיניות והכוונה ממשלתית, הון אנושי ותקציבי ענק בתחום התשתיות. כחלק מהמאבק הגלובלי על הובלה טכנולוגית, האתגרים שזיהינו וההבנה שמדובר בנכס לאומי אסטרטגי שיש להגן עליו ולטפחו, הנחיתי עם כניסתי לתפקיד להשקיע משאבים ניכרים בפיתוח תחום זה, מתוך הבנה כי עתידה הכלכלי של ישראל תלוי במצוינותה הטכנולוגית המתמשכת. משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, ביחד עם שותפיו בפורום תשתיות לאומיות למחקר ופיתוח – שזה בעצם תל"ם – אנחנו לא נחים על זרי הדפנה. הפעילות הממשלתית שלנו איננה תגובתית אלא יוזמת. היא מקיפה, היא שואפת להובלה עולמית, בדגש על אותם תחומים שבהם יש לנו יתרון מכוח ההון האנושי, מחקר ופיתוח. המשרד פועל כיום במקביל בכמה וקטורים: תשתיות מחשוב, הון אנושי, רגולציה ואתיקה, חדשנות ציבורית. אני חייבת לומר שגם בהקשר הזה ביקשתי להעביר עוד שלב וקיימתי כמה ישיבות, חלקן בהתחלה היו ישיבות לא פורמליות, חלקן חשאיות, כי זה גם היה עם הגופים החשאיים שלנו, ובהמשך גם בוועדת שרים לחדשנות שאני עומדת בראשה, על כל הנושא של בינה מלאכותית פיזית – הנושא המאוד-מתפתח ומתקדם של הרובוטים, הרובוטים ההומנואידים, שזה בעיניי השלב הבא של הפיתוחים של כל הנושא של הבינה המלאכותית, שגם על בסיסה - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> זו המדינה. אני מדברת איתך בשם המדינה. אני מדברת בשם הממשלה, מדברת בשם הסיעה. אז אני אומרת עוד פעם, צריך להסתכל על זה בראייה מפוכחת - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> - - - אם רובוטים יאספו את הזבל, מה יעשו עם אוספי הזבל? אם רובוטים ייצרו, מה נעשה עם המייצרים? << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> אני אומרת עוד פעם, אנחנו צריכים להבין, פעם שאלו מה נעשה עם המורים למלאכה, מה נעשה עם המורים לנגרות, האם המערכת הזאת תותאם? עושים התאמות, ובדיוק לדברים האלה צריכים להיערך בהתאם. יש כרגע - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אין היום מורים למלאכה. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> בדיוק מה שאמרתי, אם היית מקשיב לי ולא חושב רק –אמרתי לך בתחילת דבריי שגם המשרד עמל, יחד עם משרד העבודה, על מנת לבוא ולבחון על בסיס אותם מחקרים, שכבר יצאו לדרך, שבוחנים את כל הנושאים: איזה מקצועות יהיו רלוונטיים, איזה מקצועות המדינה תצטרך להיות ערוכה לשינויים. איך אנחנו בכלל, היום – מערכת החינוך צריכה להתאים את תפקידי המורים וגם את היכולת של הטכנולוגיה הזאת לסייע בידי הילדים. ומהצד השני, מה תפקיד המורה, מה תפקיד מערכת החינוך כלפי התלמידים, מה הם צריכים לעשות, האם הם צריכים לבוא כרגע ולבצע את ההתאמות. וכן, הם חייבים לבצע התאמות, הם חייבים ללמד את הילדים שלנו כלים ששום בינה מלאכותית לא תוכל לתת להם – לא את האינטליגנציה הרגשית, לא את העבודה בצוות, לא את החשיבה היצירתית. הרבה מאוד דברים שצריכים לתת להם את האפשרויות ואת היכולות לבוא ולקבל אותם. לא את הפן הערכי - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> ועל כן אני אומרת שצריך להסתכל על המכלול. אני יכולה לתת דוגמאות, שהמשרד בראשותי מוביל תוכנית AI לנוער ולילדים כבר ב-131 רשויות מקומיות, רובן בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, שזכו למיזם ייחודי שמנגיש את החדשנות החינוכית וחזון טכנולוגי לכל שכבות הגיל והאוכלוסייה כדי לפתח את הדור הבא של מובילי החדשנות בישראל. החובה שלנו היא לאזן בין קדמה לבין כל האחריות. אנו מחויבים לשמר את ההובלה של ישראל בתחום, אך לא פחות מכך, לדאוג לכך - - - << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - והממשלה מתעסקת כל הזמן במי יעסוק - - - << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> לא, אני חושבת שאצלי - - - << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אבל אין זמן, אין זמן - - - << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> אני אומרת עוד פעם, ראשית, אני הופעתי בפני ועדת נגל, כמה שעות ישבנו שם והצגנו איך אנחנו רואים שהדברים צריכים להיעשות. אין ספק שאנחנו צריכים לראות את מדינת ישראל מובילה, ויש לנו את הפוטנציאל הגדול ביותר להוביל בתחום הזה, כי יש לנו, כמו שאמרתי קודם, גם את ההון האנושי ואת כל היכולות. ועל כן אני אומרת, נאור, אני אומר לך מה אני מציעה. רצית בעצם שהנושא הזה יעלה ויידון איפה? איפה אתה רוצה שהוא יידון, בוועדה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מליאה, ועדה. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> אני חושבת שכדאי שזה יידון בוועדה, כי המליאה, כמו שאתה רואה - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> את רוצה אצלך? << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> אפשר לקדם את זה גם בוועדה של אורית או איפה שאתם רוצים. אני אדאג להביא את כל גורמי המקצוע. אני חושבת שכן צריך לעשות על זה גם דיונים בכנסת, זה מאוד חשוב. אין לי בעיה שאנחנו עכשיו נקבל החלטה שזה יעבור לוועדה שאורית עומדת בראשה, אם זה בסדר מבחינת התהליך הפרוצדוראלי. אין בעיה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> יש הצבעה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> המציעים – חבר הכנסת נאור שירי יגיד מה הוא רוצה ונצביע. << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> אני מסכימה שבהצעה הזאת אני אדאג להביא את כל הגורמים, ננהל דיון משמעותי. לדעתי זה מאוד חשוב. גם ההצעות – תקשיבו, תשאלו את השאלות הנוקבות ואת כל שאר הדברים. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> השרה, לדעתי צריך להעביר לוועדה - - - << דובר_המשך >> שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך >> אין לי בעיה. זאת אורית, היא תעמוד בראש הוועדה, היא גם מכירה את התחום ואת הנושא, ונשמח שבדברים שאפשר, נשתף פעולה, נעשה את הדברים באהבה וביחד, כי בסופו של דבר זה העתיד של מדינת ישראל, זה העתיד של הילדים שלנו, זה העתיד של הדור הבא. נעשה ונצליח, ואני בעד להצביע בעד הדיון הנוסף הזה, שיהיה קצת יותר לעומק ויותר מפורט בוועדה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. המציעים, חבר הכנסת נאור שירי, מה אתה רוצה לעשות? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לוועדה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> להעביר את זה לוועדת המדע. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ועדת המדע והטכנולוגיה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ועדת המדע והטכנולוגיה, אחרי ההצבעה. אנחנו נצביע על העברת ההצעה - - - << קריאה >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << קריאה >> הוא אמר ועדת כלכלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר כנסת יכול להגיד ועדה אחרת, עושים את זה תמיד. << קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << קריאה >> חבר'ה, הוא אמר ועדת הכלכלה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אתה רוצה כלכלה? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מה פתאום, הם עושים לו דווקא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בקיצור, אנחנו מצביעים על העברת ההצעה לסדר-היום לוועדת הכנסת לקביעת ועדה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> דבר עם אופיר, יהיה בסדר. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שישה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי ההצעה בנושא מוכנות ישראל לעידן הבינה המלאכותית (AI) תעבור לוועדת הכנסת לקביעת ועדה. << נושא >> הודעה אישית של סגן השר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ההצעה הבאה גם היא הצעה רגילה לסדר-היום, בנושא: שוב התגוללות על דוכן התפילין - - - << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אבל החליפו. אמרו לי שהחליפו ועכשיו אני. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> סליחה, סליחה. אדוני סגן השר, התגעגעתי אליך מאוד, ומן הראוי שאתן לך הודעה אישית, בבקשה, לסגן השר במשרד ראש הממשלה, חברי היקר אלמוג כהן. << דובר >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת הנכבדים, כבוד השר. מי יושב שר תורן? השר אליהו, כבוד השר. נאור, אתה דיברת לעניין בנושא AI ואני רוצה לומר לך שאפו גדול, וגם להבהיר פה הבהרה מאוד חשובה. ערוצי התבהלה והתרעלה סיפרו לציבור הישראלי שאלמוג כהן הוא סגן השר לענייני AI, אבל יש פה בעיה, אדוני היו"ר: אין תפקיד כזה, לא קיים תפקיד כזה. יש את השרה גילה גמליאל שאמונה על הנושא, יש את ועדת נגל בראשות פרופ' תת-אלוף במילואים יעקב נגל, שבעוד חודש וחצי תביא את מסקנותיה בנוגע להשקעות הממשלה בבינה מלאכותית. תפקידי שם הוא אחד, ואני גאה על התפקיד הזה: להביא את ההשקעות של הממשלה לנגב והגליל, להביא את זה לילדי הנגב והגליל, לחבר את החינוך ל-AI כדי לצמצם פערים ולנסות להצעיד את מדינת ישראל למקום שאליו היא ראויה. צר לי שאתה מהנהן כך בראשך. ילדי הנגב והגליל הם מאוד מאוד חשובים, והפערים קיימים. אין מה לעשות, נאור, הפערים קיימים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה רוצה להשיב או שאתה בקטע של להגיד שרק חשוב הנגב והגליל? << דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >> לא, אתה הנהנת בחוסר שביעות רצון, אני שואל למה. תסביר לי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> יש שר הנגב והגליל. << דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >> ואני לא מחליף אותו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> עזוב את זה, לא קשור. אני אסביר לך למה אני מתכוון. כשאני מתכוון בהצעה לסדר-היום – ואם בצלאל לא היה סתם בא להיות פה לרועץ ולעשות דווקא ואם הוא חצי רציני זה היה זורם, אבל לא משנה. בסוף, אם אתה לוקח כל דבר שהיום מייצרים ויש בו - - - << דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >> שמעתי את הנאום שלך, כן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> קח את האייפד. כמה עולה לייצר אותו? סתם אני אומר, 100 דולר – יבוא לך רובוט, ייצר אותו בדולר וחצי. לאן הולכים 98 הדולרים האחרים? אתה מבין? צריכה הממשלה לבוא ולהגיד: הרווח הזה, זה לא עניין של דרום או צפון, זה הרבה יותר מזה. ה-98 דולר, הרווח התפעולי שחברת אפל מרוויחה, צריך לחזור לעובדים שמפוטרים, לעובדי הזבל, לעוברי התברואה. << דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >> שנייה, שנייה, סתאנה שווייא, שנייה. כשאתה בא ואומר את הדברים הנכונים האלה, גם בנוגע להתייתרות ההון האנושי ב-AI – כן, אתה צודק, וזה בדיוק מה שוועדת נגל תביא. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זה כלכלה אחרת. הפגיעה תהיה הרבה יותר במרכז. << דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >> אבל תפקידי – אינני איש מקצוע, אינני מומחה בתחום מלבד שימוש בצ'אט GPT בצורה – יש יאמרו בתדירות מאוד גבוהה, לשאלתך. הנושא הבא שרציתי לדבר עליו, ואני אקח בו שתי דקות, זה עוד פיגוע מדיני שקרה כרגע. אהוד אולמרט לפני כמה שעות צוטט באל ג'זירה ואמר: ישראל מבצעת פשעי מלחמה בעזה. ראש ממשלה לשעבר, אבל הוא לא רק ראש ממשלה, הוא גם אסיר לשעבר. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> מה? אני לא מאמין. << דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >> הוא גם אסיר מושחת שמצטרף - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> משתמט. לא יאומן, הזיה. << דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >> נאור, השתיקה שלכם רועמת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> עוד פעם התחלת? << דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >> כן. השתיקה שלכם, לאחר שראש ממשלה - - - << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה ישבת איתו בממשלה. אל תדבר איתי. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> אני לא ישבתי איתו בממשלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני אוסיף לו עוד דקה אם תפריעו לו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תוסיף לו עוד עשר, אכפת לי? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אז תפסיק לצעוק. << דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >> לאחר שראש ממשלת ישראל לשעבר אומר דברים כאלה, מה אתם מצפים שיקרה? מה אתם מצפים שיהיה? איך אתם מצפים שחיילנו ינצחו כך בקרב? אני קורא מכאן למחנה השמאל השפוי שעדיין נותר, אחיי ממחנה השמאל הציוני - - - << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> תגנה את האמירות האלה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני מגנה אותך. אל תדבר אליי. אני מגנה אותך. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת אברהם בצלאל, אלף פעם תצעק – הוא לא יגנה. אתה לא מבין? זה הבייס שלו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בטח שאני מגנה. ברור שאני מגנה. אתה אומר לי לגנות, אני מגנה, ואתה מוציא אותי? << דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >> לצערי הרב, חברים, השמאל הקיצוני, הרדיקלי, השתלט על השיח. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בצלאל הוא שמאל קיצוני. המפלגה - - - << דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >> השמאל הקיצוני עושה השמדת ערך מוחלטת, ואני כאן כדי לומר - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תגיד, נאור, לא רצית ללכת? << דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >> אני רוצה לסיים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> רגע, אני אתן לך. אתה לא רצית ללכת? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> רק רציתי להבהיר שמפלגת ש"ס שותפה לאוסלו. מה אתה רוצה ממני? מה אתה רוצה? אני לא מבין, אתם הייתם בעד אוסלו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נאור, אתה לא בזכות דיבור. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> אתם יורדים בסקרים, יורדים עוד ועוד ועוד. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כל עוד אתה יודע לספור - - - << דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >> מפלגת ש"ס היא שותפה מפוארת שלנו בקואליציה, אחד מעמודי התווך. אני יודע שקצת קשה לכם עם זה שיש מי שמייצג את הציבור הספרדי במדינת ישראל, אבל איך אומרים, שתה מים קרים ותהיה חזק. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> - - - מפלגת ש"ס תעלה ותעלה - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שתעלה, מה אתה רוצה ממני? << דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן: << דובר_המשך >> המסר שאני מעביר הוא ליאיר גולן, זה שכינה את חיילנו רוצחי תינוקות לשם תחביב, עיין ערך סדיסטים. תתבייש בעצמך. אתה איש שפל, אתה איש בזוי. הצטרף אליך אסיר לשעבר, אהוד אולמרט. יש לי חדשות בשבילך: החיילים שלנו הם אריות ולביאות. הם גיבורים אמיתיים. הם כרגע מרסקים את חמאס, עד שנשיב את אחינו הביתה ועם ישראל ינצח גם בלעדיכם. חבורת חסרי אחריות, שורפי אסמים. תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << הלסי >> הצעה לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> שוב התגוללות על דוכן תפילין שהקימו תלמידים והפעם בבית הספר דרור בלב השרון << הלסי >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ההצעה הבאה לסדר-היום היא הצעה רגילה: שוב התגוללות על דוכן תפילין שהקימו תלמידים והפעם בבית הספר דרור בלב השרון. את ההצעה הגיש חבר הכנסת סימון מושיאשוילי. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה. << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >> תודה, אדוני. אדוני יושב-ראש הישיבה, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי כולם, אתה יודע מה, אדוני? תחילתו של דבר בסופו. אני דווקא אתחיל עם משהו שראיתי קודם, משהו ממסכת עוקצין. אני רוצה לפתוח במעלת השלום: "אמר רבי שמעון בן חלפתא: לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר: ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום. לפני כמה ימים, בתיכון באזור השרון, תועד מורה ניגש לעמדה שבה הניחו תלמידים תפילין ותולש שלט. ומה נכתב על השלט? נכתב: "אני מניח תפילין כי אני יהודי". זה קרה בשטח בית הספר. התיעוד הזה עורר, ובצדק, חברים, תגובות נזעמות. לצערי, לא מדובר במקרה בודד. גם כן לפני כמה ימים, מקרה אחר שאירע, פורסם תיעוד נוסף, סרטון ממוסד חינוכי ביבנה שבו נראית מנהלת בית ספר צועקת על תלמיד שהניח תפילין בחצר ואומרת לו – אני מצטט: "תוריד את זה, תארוז את הדברים שלך. יבואו לקחת אותך". חברים, מקרה נוסף, מחודש מרץ 2025, לפני כחודשיים וחצי, והפעם בעיר בחיפה – גבר תקף תלמיד שניסה להניח תפילין בדוכן חב"ד הסמוך לבית הספר. חברים, רק אתמול ציינו כאן בכנסת את יום האחדות. הוריי עלו מברית המועצות בראשית שנות השבעים, כמו רבים מיהדות הגולה שנשאו עיניהם לארץ ישראל מתוך כמיהה לארץ אבותיהם – למדינת היהודים, שבה יוכלו לשמור מצוות וחופש דת, כמובן. כאן אמור להיות מובן מאליו שיהודי יכול להניח תפילין בחופשיות, בלי לחשוש. אדוני היושב-ראש, מצוות התפילין היא בין המצוות היחידות שמוזכרות בתורה ועליהן נאמר שהן אות בין עם ישראל לבין הקדוש ברוך הוא. התפילין הם ביטוי עוצמתי לקשר הזהותי והאמוני שלנו. כחברה, במיוחד במדינת היהודים – המדינה היחידה ליהודים בעולם, כמובן – חובה עלינו להבטיח חופש דת לכולם, לכולם, ובפרט את הזכות לקיים מצוות כפי שנהגו אבותינו ואימהותינו מאז ומעולם. לא ייתכן שבמקומותינו יתרחשו תופעות שמזכירות רדיפה על רקע דתי. להבדיל, לפני שבועיים ראיתי שמוהל חשש להיעצר בבלגיה לאחר מצוות ברית המילה שהוא קיים, וראיתי מדינה באירופה שמנסה לאסור או להגביל שחיטה כשרה. שומה וחובה עלים לעודד, לאפשר ולחזק, במיוחד את הדור הצעיר שמבקש בעצמו לשמור על זהותו היהודית. כמו שנאמר, חברים, "בנערינו ובזקנינו נלך". בעזרת השם, בזכות קיום המצווה, בפרט מצוות התפילין, נראה בקרוב את שובם של כל החטופים לביתם. מישהו הראה סרטון שצולם בשנת 1967, כמה ימים טרם תחילת מלחמת ששת הימים. הרבי מלובביץ', זכר צדיק וקדוש לברכה, יזם את מבצע תפילין. ככה הוא קרא לזה, מבצע תפילין. הרבי, זכר צדיק לברכה, קרא לכל יהודי להניח תפילין מתוך הבנה שהמצווה תחזק את רוח העם, את החיבור לקדוש ברוך הוא ואת הגאווה היהודית, וברוך השם, הייתה סייעתא דשמיא גדולה במלחמת ששת הימים. כולנו מקווים שבעזרת השם עם ישראל חי, ואנחנו נמשיך ונחזק את הזהות היהודית שלנו כאן, במדינה היהודית היחידה בעולם. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. ישיב השר עמיחי אליהו, בבקשה. << דובר >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, עוד בטרם אני אשיב את תשובת שר החינוך על סוגיה הזו, אני רוצה לומר לכם שהלילה הותקפו ארבעה ישראלים בלוס אנג'לס, כמו שפורסם בערוץ 14, והמתקיפים אותם צועקים בקולות, בקול שלהם: אתם מריחים כמו רוצחי תינוקות. ואני שואל, לפני שאנחנו ניגשים לסוגיה של התפילין: כיצד אדם כמו יאיר גולן מגיע לכזה מצב שבו הוא מסית נגד חיילי צה"ל ואנשי מדינת ישראל? התשובה היא בעיניי פשוטה: אנשים כמו יאיר גולן, שמנותקים מהמורשת שלהם, מהמסורת שלהם, יכולים להגיע לעיוות מוסרי כל כך גדול עד שהם שותפים לעלילות דם נתעבות נגד החברה בישראל. ואני רוצה להזכיר ליאיר גולן את המשפט שטבע הרצל, הוגה מדינת היהודים, בקונגרס הציוני הראשון. הציונות, אומר הרצל, היא שיבה אל היהדות עוד לפני שהיא שיבה אל ארץ היהודים. כשאתה מסתכל על הדברים האלה, והניתוק שעשו אנשים שהלכו בדרכיו של הרצל, הניתוק הערכי, הניתוק המוסרי – אתה מסתכל על התהליך שהם עוברים ואתה מודאג. כולם צריכים להיות מודאגים מאותו ניתוק ערכי שמוביל אנשים להילחם ביהדות, שמוביל אנשים להילחם בציונות. והם חד, הם אותה נקודה. מפה אני רוצה להמשיך את הדברים שכתב שר החינוך. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מערכת החינוך שברשותי, אומר שר החינוך, מאפשרת ביטוי של מסורת וזהות יהודית בבתי הספר, לרבות הנחת תפילין. מדובר בפעילות שהיא חלק מהמרחב החברתי והערכי בבית הספר, והיא מתקיימת, בהתאם למדיניותי, תוך הקפדה על מרחב מכבד. אני מצפה ממנהלי בתי הספר לנהוג ברגישות ובכבוד כלפי תלמידים המבקשים לשמור על זהותם היהודית בכל מוסד חינוכי. המסורתיים מונים חלק משמעותי בחברה היהודית בישראל, ובמערכת החינוך הממלכתית לא רק שאינם מיעוט, אלא הם הזרם המרכזי. משרד החינוך פועל על מנת שתופעות כאלה לא יישנו. אני מבקש להבהיר בצורה חד-משמעית, כפי שהבהרתי במקרה הקודם, אומר שר החינוך: כל עוד אני שר החינוך – אני מקווה שגם אחרי זה – זכותו של כל תלמיד להניח תפילין בבית הספר תישמר. בתי הספר בישראל מקנים ידע, ערכים וחינוך, ותלמידי ישראל יכולים להביע בהם את זהותם היהודית בגאווה גדולה. עמדתי בנושא הזהות היהודית במערכת החינוך ברורה: הזהות היהודית היא אבן יסוד בחינוך בישראל, ואני מחויב להמשיך ולחזק אותה במערכת החינוך, כפי שהצגתי אתמול בכנס שדרות לחינוך וחברה. אני מבקש, גם מעל במה חשובה זו, לנהל שיח מכבד בין תלמידים, הורים ואנשי חינוך בבית הספר. גם כשיש מחלוקת, יש למצוא את הדרכים המקובלות כדי לפתור אותה. אני מצפה מהתלמידים וגם מההורים להתנהל בכבוד כלפי עובדי ההוראה, שעושים לילות כימים, במיוחד במשך תקופת מלחמת חרבות ברזל, ושמשקיעים את ליבם ואת מרצם ככתובת חינוכית ראשונה במעלה עבורם. בהזדמנות זו, אני קורא שוב לכל חברי הכנסת מכל הסיעות להתייצב יחד מול ניסיונות למחוק את הזהות היהודית של ילדינו. אני מזכיר שחופש הדת הוא ערך יסוד, והוא כולל גם את החופש לקיים מצוות, ולא רק את החופש שלא לקיים אותן. בברכה, יואב קיש, שר החינוך. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. סימון – ועדת החינוך. אני מעלה את זה להצבעה להעברת ההצעה לסדר-היום לוועדת החינוך. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים –אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך נתקבלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חמישה בעד, שניים נוכחים. אני קובע כי ההצעה תעבור להמשך דיון בוועדת החינוך. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה וקריאה שלישית, הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 58), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << הלסי >> הצעה לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> הרפורמה בתקשורת מחריפה את הקיטוב בחברה הישראלית ומסכנת את חופש הביטוי והתקשורת << הלסי >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ההצעה הבאה גם היא הצעה רגילה לסדר-היום, בנושא: הרפורמה בתקשורת מחריפה את הקיטוב בחברה הישראלית ומסכנת את חופש הביטוי והתקשורת. את ההצעה הגישה חברת הכנסת שלי טל מירון. אני מזמין אותה להציג את הצעתה. עד עשר דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. יש פה שר? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש, כרגע היה פה. הינה הוא, עמיחי אליהו. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני השר, חבריי חברי הכנסת – סימון, אני רוצה שתקשיב, יהיה מעניין. הכנתי את הדברים שחשוב לי להגיד לגבי מה שקרוי "הרפורמה", אבל ממש לפני שעליתי לדוכן פתאום אני רואה פוש בתקשורת של דפנה ליאל. אקריא לכם, זה מיצוי די יפה: דין חוק התקשורת – לבקשת קרעי, נתניהו מזמן אחר הצוהריים דיון על קידום חוק התקשורת. ההערכה היא שינסה להקים ועדה מיוחדת שתקדם את הרפורמה במהירות. מי יעמוד בראשה? אחד ממתנגדי חוק הפטור מגיוס בניסיון לקנות אותו. כשהשם המדובר הוא דן אילוז. עד עכשיו נתניהו נזהר ממעורבות ישירה בענייני חקיקת התקשורת לאור המשפט, אבל כנראה שהוא כבר מרגיש שאין לו ברירה, והוא מוכן להסתכן. ממה להתחיל, סימון? ממה להתחיל? יש כל כך הרבה דברים בתוך הדיווח הזה: רמיסת הכנסת והקמת ועדה מיוחדת, שוחד פוליטי לחבר כנסת – שיהיה יו"ר הוועדה כדי שיצביע לחוק ההשתמטות בזמן מלחמה. מרוב דברים, אתם יודעים, אני לא יודעת ממה להתחיל. אבל אעבור על זה דבר-דבר כי הזמן מרשה לי, ואסביר לציבור הרחב. אני רוצה להפנות את הדברים שלי בראש ובראשונה לראש הממשלה – אדוני ראש הממשלה שלנו, האיש והכפכפים, פרזנטור המנהרות בשבוע האחרון, גזבר חמאס וסוג של שגריר קטר בישראל – ולחברי הכנסת שפה. אני רוצה להסביר מה מגולם בתוך הרפורמה. קודם כול, היום אנחנו מציינים את היום ה-600 למלחמה; 600 ימים של כאב בלתי נסבל, של אובדן, של הפקרה, של המתנה חונקת. 58 אחים ואחיות שלנו עדיין בעזה, אין קצה חוט, אין תאריך יעד, אין שמץ אחריות. וראש הממשלה? הוא ממשיך לדבר איתנו על הניצחון המוחלט גם פה ממש לפני זמן מועט. אבל בואו נגיד את האמת: מעולם לא היינו רחוקים יותר מהניצחון המוחלט. לעומת זאת, אנחנו מאוד קרובים לשבר המוחלט של החברה הישראלית. 600 ימים שבהם יש גם סלקציה של חטופים, מבדילים בין דם לדם, שולחים את כל 67 הגמדים שמאחור להלך אימים על משפחות החטופים, לאיים עליהם, להתייחס אליהם בצורה נוראית גם פה, בבית הזה. במקום לרכז את המאמץ של הממשלה בהחזרת החטופים, באיחוי השסעים ובשיקום הביטחון הממשלה בוחרת להשקיע את כל המרץ שלה בהרס הדמוקרטיה ושיעבוד התקשורת החופשית לצרכים פוליטיים. הם קוראים לזה "הרפורמה בתקשורת", אבל בואו נדייק: זאת הפיכה תקשורתית – מתוזמנת, פרסונלית, רעילה; חקיקה שנועדה לא לשרת את הציבור, אלא לשרת את מי שחושש ממנו, ואתם חוששים בצדק רב. זאת לא רפורמה – זאת נקמה; זו לא מדיניות – זו מגמה מסוכנת של שליטה, השתקה וסירוס הביקורת. במרכז ההצעה גוף רגולציה חדש שהשליטה עליו פוליטית לחלוטין, מינוי מקורבים, ריסון התוכן, שליטה כלכלית מוחלטת על גופי החדשות והחלשת תאגיד השידור הציבורי – איך לא. אין מילה על גיוון אמיתי, הכול באיזה כסות; אין שום הוזלה לציבור; אין שמץ של הגנה על חופש העיתונות. קראתי את התזכיר של ה-107 עמודים – תאמינו לי, סופ"ש שלם ביליתי בקריאה – מילה אחת אין על הוזלה לצרכן. אבל מה? פוסטרים במסיבת עיתונאים – "הכוח עובר לצרכן", איך נעשה פייק על האזרחים של מדינת ישראל. שקל לא מצוין בתזכיר הזה על הוזלה לצרכן – העיקר לרמות את הציבור. ממנים את המפקחים, משתיקים את הערוצים, מנהלים את התוכן, מסרסים את החדשות. מה יישאר לנו אם תעבירו את ההפיכה הזאת? ערוץ אחד מטעם, פרשנים שמקריינים הודעות. סימון, אני לא יודעת אם יצא לך פעם לראות ערוץ חדשות בקוריאה, איך זה נראה – מהללים את המנהיג עם התמונות מאחור – לא רחוק משם. החופש נרמס בשם האיזון המדומיין שלכם, ובשביל מה? כדי שתוכלו להחליט גם מה הציבור ידע וגם מה הוא יחשוב, תוכלו להסליל אותו למי להצביע. על זה יושב כל הסיפור הזה. במקום שקיפות ותיווך נאמן של המציאות נקבל תעמולה בשירות הפריימריז של שר תקשורת כושל, שלא קידם אפילו צעד אחד מהיום שמונה, ושל חבורה של חברי כנסת אנונימיים שמנסים לצבור קהל ותמיכה לפני שיימחקו מהרשימה הבאה לכנסת. כל מי שעיניו בראשו ומכיר קצת איך עובד הפריימריז בליכוד, יודע שיש כאן רגע פול של 50 אנשים שמתחרים על 20 מקומות. זה האירוע, כל מה שרואים בבית הזה זה הפריימריז שהשיק את הקמפיין. מה עם הציבור? הציבור ישלם את המחיר, כי בלי עיתונות חופשית אין דמוקרטיה, אין שקיפות, ואין מי שיגן עלינו מהממשלה הכושלת והרעה הזאת. מלבד נעיצת ציפורני הממשלה בשוק התקשורת אין בה דבר מההבטחות המפוצצות – לא גיוון, לא הוזלה – לא במחירים, לא מניעה של פייק ניוז ולא שיפור של פלטפורמות השידור. מה הפלא? יושב כאן ראש ממשלה שעומד למשפט על יחסים מעוותים עם בעלי שליטה בתקשורת, אדם שמואשם שקיבל סיקור אוהד בתמורה להטבות רגולטוריות, והיום הוא שולח את שליחיו בכנסת כדי להעביר חוקים שיכניסו את התקשורת כולה לכיס שלו. ומה הפלא? רגע לפני בחירות שכל מי שבבית הזה מריח אותן מתקרבות. ראש הממשלה, אתה לא יכול גם לשבת באולם הזה כמי שעומד למשפט פלילי על שחיתות בשוק התקשורת וגם להנדס מחדש את שוק השידורים כולו. זה לא רק ניגוד עניינים, זו סכנה של ממש לדמוקרטיה. ואנחנו רואים היטב מה מסתתר מאחורי הדברים. הציבור לא טיפש, אמרת פעם כשהיית באופוזיציה – לצערך הרב, צדקת. הציבור לא טיפש, הציבור רואה, הציבור לא מוכן שיכבו לו את המסך ויגידו שזהו. במדינה שבה מאיימים על עיתונאים, שרים וחברי כנסת מסיתים נגד כתבים, מסמנים עורך אחר עורך – המחויבות שלנו, חברי האופוזיציה, היא אחת: לעצור את ההפיכה הזאת מבעוד מועד ולחשוף את הכוונות האמיתיות שלכם מאחורי החקיקה הבזויה הזאת. החוק שאתם מקדמים לא יוזיל את השידורים, לא יגוון את הקולות ולא יחזק את היצירה הישראלית. הוא רק יחזק את הממשלה ויחליש את כל השאר, הוא רק יעשה שימוש בחקיקה הזאת כדי להסליל את אזרחי ישראל למי להצביע, כדי שראש הממשלה יוכל להמשיך ולהיאחז בכס השלטון, כי זה הרי מעל הכול. אז לא, אדוני ראש הממשלה, לא ניתן לך לשכתב את המציאות, לא תשתיקו את השאלות, לא תמחקו את הביקורת, ולא תנצחו את האמת. חברותיי וחבריי, אנחנו לא נאפשר את זה, לא ניתן לפוליטיקאים רעים להפוך לעורכים הראשיים, לא נסכים לחוק ששם את האינטרס של השלטון לפני האינטרס של הציבור. אנחנו לא מפחדים מכם, אבל אולי הגיע הזמן שאתם תתחילו לפחד מהעם, שכבר הבין את כל מה שאתם מנסים להסתיר. אתם נכשלתם בהגנה על הביטחון שלנו, הרסתם את הכלכלה ופירקתם את העם הזה רק כדי להיאחז בשלטון. לא, זו לא מחלוקת לגיטימית, זו לא שאלה של ימין ושמאל; זו שאלה של חירות או שליטה, של אמת או תעמולה, של להיות אור לגויים או לחיות בצילו של מסך הברזל. מי שמוכן להקריב את 58 החטופים והחטופות ללא ספק יקריב את הדמוקרטיה בשביל לשלוט בתקשורת. מילה אחרונה לציבור הליברלי שחפץ חיים וחירות אמיתית: לרגע אחד אסור להרים ידיים. ייאוש הוא לא תוכנית עבודה בשום שלב, ובטח שלא עכשיו. אנחנו נהיה שם כל הזמן, כתף אל כתף, בכל מקום שיידרש, כדי להיאבק על מה שנכון וצודק, גם אם זה יקרה בוועדת הכלכלה. אני בטח אהיה שם, כך גם חבריי לאופוזיציה. וגם אם תקום ועדה מיוחדת שרומסת את מעמד הכנסת ורומסת את ועדת הכלכלה – אנחנו נהיה שם להילחם בזה. לעם הזה מגיעה תקשורת חופשית, לא תעמולה בשירות השלטון; לעם הזה מגיעה דמוקרטיה ליברלית, לא דיקטטורה משיחית; לעם הזה מגיעה ממשלה נורמלית שאוהבת את המדינה, ולא ממשלה ששמה את עצמה לפני כל דבר אחר. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מי השר שמשיב? השר עמיחי אליהו ישיב. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, לא, קרעי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> קרעי, הינה הוא, בסדר. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא היה יכול להיות פה? שמתם לב? ראיתם שהוא היה בחוץ? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> לא יכולת לשבת לשמוע? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> הוא בכוונה לא ישב פה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אני לא מבין. מה זה - - - הזאת. יש פה הצעה לסדר-יום של חברת הכנסת - - - זה נשמע לך הגיוני? זה נשמע לך הגיוני? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> סליחה, חבר הכנסת סימון דוידסון, זה נשמע לי מאוד הגיוני כשהיא לא מדברת על הנושא. היא לא דיברה על ההצעה שלה כמעט. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> על מה אתה מדבר? אז לא הקשבת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> היא דיברה על נאום נתניהו. הייתי פה ושמעתי. נכון או לא? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> לא הקשבת, ואטורי. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> ואטורי, האוזניים - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הקשבתי, הקשבתי. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> וזה לא ממקומך להחליט לי מה להגיד ומה לא להגיד. אני אגיד מה שאני רוצה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> למה הזלזול הזה בכנסת? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא זלזול, הוא ישיב לה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> זה זלזול. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הוא ישיב לפי טעמו. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> הוא היה יכול לשבת ולהקשיב לה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. הוא לא חייב. << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צר לי על הבדיות, השקרים ועיוות המציאות שמקדמים חלק מחברי הכנסת כאן בבורות מוחלטת, ותוך שהם משרתים אינטרסים כלכליים של הגופים הגדולים והדורסניים ביותר בשוק התקשורת, שנאבקים לשמר את הכוח שלהם בתודעה ובכיס שלנו. דברי ההסבר של ההצעה הרגילה לסדר-היום שהוגשה כאן היום כל כך רדודים, כל כך פופוליסטיים, כל כך מלאי בורות, חוסר הבנה, אינטרסנטיים ובעיקר שקריים. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> בסדר גמור. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> חוק השידורים הוא תוצר משופר, מוגמר ומעודכן של ועדות ציבוריות רבות ב-30 השנים האחרונות. הוא מתאים את החקיקה לשוק התקשורת הנוכחי. הוא מקדם ליברליות כמעט מוחלטת. מסלק ממש את התערבות המדינה בתכנים ומציל את היצירה הישראלית. כיום ערוצי החדשות נתונים לרגולציה וכללים דרקוניים בלתי נתפסים שמאפשרים למדינה לקבוע מה יגידו, מתי יגידו, איך יגידו, וגם כמה ישלמו על התענוג המפוקפק עם חבילות ערוצים מיותרים. מיליונים רבים כפיקדון וכדמי רישיון כל שנה, התערבות במודל העסקי ואפילו מינוי של חברי דירקטוריון מטעם המדינה בחברות פרטיות – קומוניזם שהיה מקובל בתחילת המאה הקודמת. חוק השידורים שלנו מבטל את כל זה. כשמדובר בערוצים ובספקי תכנים פרטיים, הם יוכלו סוף-סוף לעשות כמעט כל מה שבא להם, שוק חופשי ותחרותי. הכוח – כן, הכוח – חוזר לצרכן גם בכסף וגם בתודעה. וזה מה שמפחיד את חברי הכנסת שמציעים, שמשרתים את המונופולים בשוק התקשורת. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> - - - כמה כסף אתה חוסך למדינה - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זה בנפרד, זה תאגיד השידור. חוק השידורים הוא לא תאגיד השידור. התאגיד הוא בנפרד. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אתה דואג לכסף של המדינה? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> דואג, דואג. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> המאבק הבלתי-מתפשר על ליבו של הצרכן – כמו שהיום הם מנסים להעביר את כל הכוח לידי פקידים ולקחת מהעם את יכולת ההכרעה ועיצוב המדיניות, כך הם פוחדים גם כאן שנפרק את המעוז הזה, שניקח את הכוח מהפקידים, מהטייקונים, ונעביר אותו לצרכן. הצרכן הוא זה שמפחיד אותם. אין בחוק הזה התערבות בתוכן, להפך – אנחנו מבטלים את כל ההתערבות בתוכן. אין התערבות במודל העסקי. אנחנו מאפשרים לספקי התכנים למכור חבילות ערוצים מותאמות אישית ללקוח, מה שהיום הם לא יכולים. יש הטבות לצרכן, הגבלת בלעדיות, שיובילו להורדות מחירים ולפתיחת השוק ובעיקר גם להגברת המגוון. הם פשוט מפחדים. ומה שמעציב, אדוני היושב-ראש, שיש חברי הכנסת שנשבעו כאן לשרת את הציבור, ובמקום זה הם משרתים את הטייקונים, את הפקידים, את בעלי ההון, את אלו שמנסים לשלוט בתודעה ובכיס שלנו. לשקר אין רגליים. אבל יש לו את הטייקונים, את היועמ"שית, את הפאנליסטים באולפנים וגם את חברי יש עתיד. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה רוצה עכשיו מיש עתיד, מה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אגב, מאז ומעולם רפורמות התקשורת הובאו בכנסת בפני ועדות מיוחדות. כמעט אף פעם שום רפורמה משמעותית – לא חוק התאגיד, לא חוק ערוץ 20, לא חוק ערוץ הכנסת – אף אחת מהן לא הובאה לוועדה סטטוטורית קבועה, לא לוועדת הכלכלה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> הינה, דן אילוז יעזור לך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הייתה ועדה מיוחדת שקמה, וכך יהיה גם כאן. על אפכם ועל חמתכם אנחנו נעביר את הכוח לצרכן, את השליטה בכיס שלו, את השליטה בתודעה. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> אף אחד לא קונה את זה. אף אחד לא קונה את השקר הזה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> רגע, רגע, תשאל אותו שאלה בינתיים. תשאל אותו שאלה. הוא רוצה לשאול אותך שאלה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> השר, יש לי שאלה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כמו שאמרתי, אני אסכם, בחוק השידורים אנחנו מחזירים את הכוח לצרכן. יקומו יותר ערוצים שהיום כדי לקום צריכים לשלם מיליונים כפיקדון, כדמי רישיון, תוך התערבות של המדינה, רשויות קומוניסטיות, הרשות השנייה, מועצת הכבלים והלוויין, שיש להן סמכויות. השר אליהו, הם אומרים שאנחנו מתערבים פוליטית. הרשות השנייה, אם אני רוצה להתערב פוליטית, עוד חצי שנה אני יכול להביא 15 חברים, כמו שעשה שר התקשורת הקודם, את כל חברי מפלגתו וקשורים אליהם – להביא 15 חברים לאישור הממשלה – והינה, יש לנו רשות שנייה חדשה פוליטית, שתתערב כמה שאנחנו רוצים בתכנים, בדמותנו כצלמנו. אבל אנחנו לא רוצים את זה. אנחנו רוצים לשחרר את השוק – בלי שליטה, בלי התערבות בתוכן, בהורדת המחירים, לפתוח את השוק לתחרות. אם השופט מלצר אומר בכלי התקשורת שמה שהחוק אומר זה שהשר קרעי יהיה מעורב בגוף החדש שיקבע את הרייטינג – כתבתי לו מכתב: השופט מלצר, איך אתה מעז להדהד שקר כל כך גדול? תראה לי את הסעיף הזה. איפה יש סעיף כזה בחוק? הסעיף היחיד בחוק שנוגע לנתוני הצפייה מאפשר למועצה – אגב, מועצה שהייעוץ המשפטי לממשלה אמר שבנינו אותה כל כך מבוזרת, כל כך מנותקת מהפוליטיקאים, למרות שאין לה סמכויות התערבות בתוכן, הייעוץ המשפטי לממשלה כותב בחוות הדעת: אסור לסטות ממבנה המועצה הזה. לא אני כותב – מאיר לוין, המשנה ליועמ"שית. והיועמ"שית כנראה לא קוראת את חוות הדעת, היא אומרת שההצעה מגבירה את ההתערבות הפוליטית – שקר. פייק. לשקר אין רגליים, אבל יש לו את חברי יש עתיד, יש לו את יושבי האולפנים, יש לו את השופט מלצר, יש לו את היועמ"שית. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> - - - אתה משקר לעם ישראל. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אבל הציבור, הציבור הוא זה שינצח. אנחנו ננצח גם במאבק הזה. נפרק את המעוז האחרון של השליטה של אלו שלא נבחרים בקלפי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה לא האחרון. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זה לא האחרון, נכון – את אחד מהמעוזים האחרונים. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> - - - שלך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אנחנו נעשה את זה בקרוב בעזרת השם, לא יעזור לכם. הציבור ינצח. עם ישראל חי. תודה. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו ננצח, ואנחנו נראה מה יקרה עם הרפורמה שלכם. אין בעיה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> שקרים, שקרים - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> האם תשובת השר מספקת אותך, חברת הכנסת שלי טל מירון? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> לוועדת הכלכלה, איך לא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ועדת הכלכלה. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> השר, היא מעוניינת לוועדת הכלכלה. זה בסדר? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> זה סתם לאפשר להם להדהד תעמולה. אני לא בעד זה. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> אז מה אתה רוצה? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> הוא פשוט מפחד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ועדת הכלכלה או ועדה אחרת? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אבל מה אתה שואל אותו? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> ועדת הכלכלה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> להסיר מסדר-היום. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אפשר להצביע על ועדת הכלכלה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נצביע על ועדת הכלכלה. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אני קורא להסיר את התעמולה הזאת מסדר-היום. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו קוראים להסיר אותך מהתפקיד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 3 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 5 נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת לא נתקבלה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אני קורא להסיר את התעמולה הזאת מסדר-היום. והינה, התעמולה ירדה מסדר-היום. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בעד – שלושה, חמישה מתנגדים. ההצעה הוסרה מסדר-היום. << הלסי >> הצעה לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> מקרון נשיא המדינה הכובשת צרפת תוקף את ישראל והאנטישמיות בצרפת זינקה ב-185% << הלסי >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נעבור להצעה הבאה, הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: מקרון, נשיא המדינה הכובשת צרפת, תוקף את ישראל, והאנטישמיות בצרפת זינקה ב-185%. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> הוא כבר קיבל סטירה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש משהו מיוחד פה, סימון, לשבת פה ולקרוא את ההצעות – אתה מתחיל לקרוא, כמו תמיד, אתה זורם. << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, מי היה מאמין שצרפת תעמוד בראש המדינות האנטישמיות ותרים ראש. צרפת, שבעבר הייתה ידידת אמת גם במבחנים הקשים ביותר שבהם עמדו עלינו לכלותנו, בין היתר היא סיפקה לישראל מטוסים שעימם נלחמנו באויב. << דובר >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר >> מי היה מאמין שסגן הרמטכ"ל יאשים אותנו ברצח של תינוקות כתחביב? << דובר_המשך >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר_המשך >> גם בזה אתה צודק. לפי דוח ארגון קריף, שכידוע הוא המועצה המייצגת את המוסדות היהודיים בצרפת, הרי שבשנת 2024 נרשמו בצרפת 1,570 אירועים אנטישמיים. אני חוזר – 1,570 אירועים אנטישמיים בשנה אחת, שבהם 106 תקיפות אלימות. מדובר בזינוק של 25% במקרי התקיפה והיקף חסר תקדים בעשור האחרון. אם חשבנו שאחרי אירוע שמחת תורה, מה שקרוי 7 באוקטובר, העולם יבין מי הם הטובים ומי הם הרעים, מי הקורבן ומי התוקף, אז מתברר שטעינו. האנטישמיות עלתה בצורה תלולה בכל העולם. ההסבר היחיד שאני יכול למצוא לכך הוא מאמר חז"ל: "הלכה בידוע שעשיו שונא ליעקב". וכיוון שאנחנו בערב מתן תורה, אז כמה נכון להזכיר את המדרש: למה נקרא שמו הר סיני? מפני שעם התורה שירדה אלינו, ירדה גם השנאה לעולם. מאז שקיבלנו את התורה, אומות העולם שונאות אותנו. למה? אין הסבר טבעי לעניין הזה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אי-אפשר כמובן שלא להזכיר את הרצח המזעזע בשבוע שעבר בוושינגטון של בני הזוג ירון לישינסקי ושרה מילגרים, השם ייקום דמם, בפתח המוזיאון היהודי הלאומי – פשע שנאה לעם כולו. כל כך עצוב לראות שגם את אמריקה הנאורה פוקד גל של אנטישמיות. ראינו את המהומות באוניברסיטאות. ראינו את ההצקות ליהודים. האנטישמיות מטבעה פשוט מרימה ראש עד כדי רצח נתעב בראש חוצות. כאן המקום להביע את כל ההערכה לנשיא אמריקה, דונלד טראמפ, שהוא איש נחוש ואמיץ וידיד אמת של ישראל, וגם בנושא הזה הוא נחרץ ותקיף. האוניברסיטאות שמחרימות יהודים או תומכות בחמאס זוכות ממנו לסנקציות. בעקבות הרצח הוא גם שלח לישראל את השרה לביטחון המולדת שלו, שכמובן בראש ובראשונה ביקרה בכותל המערבי. ואם יש דבר שנקרא שכר טרחה נאה, יש גם שכר ביקור נאה. הלוואי שגם אצלנו נדע לפעול בצורה כל כך תקיפה נגד שונאי ישראל. ועוד מילה לשבחו של הנשיא טראמפ, וטוב שתקשיב לי, אדוני השר: לפני כחודש הנשיא טראמפ פרסם ציוץ, ואני מצטט: לעונג הוא לי להודיע על מינוים של בטי שוורץ, פרד מרקוס והרב פנחס ליפשיץ, סיד רוזנברג, אריאל אברג'ל, ברברה פיינגולד, אלכס ויטקוף ורוברט גרסון למועצת הזיכרון לשואה של ארצות הברית. מועצה זו נושאת במשימה חשובה של שימור זיכרונותיהם וסיפורי יקיריהם, שחייהם נשדדו באחד הרגעים האפלים ביותר בהיסטוריה. לעולם לא נשכח. סוף ציטוט, כך כתב הנשיא. דברים ראויים של נשיא אמריקה. אחד החברים שמינה הנשיא הוא כאמור הרב פנחס ליפשיץ שליט"א, מתלמידי החכמים והרבנים של העיר לייקווד בניו-ג'רזי. איש רב-פעלים, מקורב של גדולי ישראל באמריקה ובישראל. אגב, הוא גם היה אחד מראשי המאבק לשחרורו של הרב שלום רובשקין, מי שזכה לחנינה מהנשיא טראמפ בחנוכה לפני שבע שנים. גם המאבק לשחרורו של רובשקין היה חלק מהמאבק נגד האנטישמיות שליוותה את משפטו. על כל פנים, מכאן נשלח ברכה לכל היהודים החשובים ולרב ליפשיץ בראשם, שיצליחו בתפקידם במועצת הזיכרון לשואה, ואגב, גם במיגור האנטישמיות. כי מסתבר שנאצים יש גם היום לא רק בעזה, גם באמריקה, לצערנו, גם באירופה ובעוד מקומות בעולם. ומכאן, אדוני היושב-ראש, נשוב לצרפת. "הליגה נגד השמצה" פרסמה לפני שלושה שבועות דוח הקובע כי מאז שמחת תורה, 7 באוקטובר, נרשם גידול באנטישמיות בכל העולם. אבל הגידול הבולט ביותר נרשם דווקא בצרפת, ואני מצטט: עלייה חדה באירועים אנטישמיים ברחבי העולם עם זינוק של עד 185% גידול בצרפת. אני מעיד בפניכם כי יהודי צרפת, שהם הקהילה היהודית השלישית בגודלה בעולם – יש לי שם חברים, יש לי חברים שמשפחותיהם גרות בצרפת – חיים בצל פחד ממשי. שני רבנים חשובים ובכירים בצרפת שיגרו קריאות אזהרה בשל המצב החמור. אני מתכוון לידידי, הרב הראשי של צרפת, הרב חיים קורסיה, שאמר כך: חברה המאפשרת לאנטישמיות לשגשג, תירקב מבפנים. הרב השני הוא ידידי, הרב של שטרסבורג, הרב אברהם וייל, שבשבוע שעבר כתב לשר החוץ הצרפתי מכתב חריף, ואני מצטט: אדוני השר, יש משפטים שאנו זורקים כמי שמטיל אבן לבריכה – כל התקווה שלנו היא תקווה לכותרת, אך חלקם הופכים לכדורים. הייתי רב בטולוז כשראיתי ילדים נרצחים מול עיניי ב-2012 – כך כותב הרב – המחבל הרוצח צעק אז: ישראל הורגת ילדים, אז גם אני יכול להרוג ילדים, כאילו ליצור סימטריה מוסרית בין רוצחים למי שמתאבל על ילדיו. זה אינו עיוורון, זהו ביזוי האנטישמיות. בבקשה, חזור בך מדבריך לא מטעמים פוליטיים, אלא מטעמי אנוש. כך ביקש הרב וייל משר החוץ הצרפתי. תרשו לי להוסיף: הרי כאן, בישראל, נולדה הסיסמה ואולי גם משימה של כל מיני אנשים: "מילים יכולות לרצוח". אז אנחנו אלו שאמורים לזעוק נגד מילים מסיתות הנאמרות כיום מפי חלק ממנהיגי אירופה ובראשם, לצערנו הגדול, הנשיא מקרון. אדוני הנשיא, מילים יכולות לרצוח ולהביא לרצח. אדוני השר, אתה כרגע אמור להשיב – אבל אני מתכוון גם לשר שיקלי, שבטח ישמע את הנאום הזה – על אף אותות האזהרה ממשלת צרפת מאיצה מהלך חד-צדדי להכרה במדינה פלסטינית. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר_המשך >> המהלך הזה הוא רוח גבית לטרור וממריץ את גל השנאה. לא רק אני סבור כך, אלא גם העיתון השוויצרי הנחשב "נויה ציריך". במאמר דעה בעיתון מגדיר הכותב אוליבר רולופס את ההכרה הזו כך: כרטיס חופשי לאלימות עתידית. הנשיא מקרון מדבר על הכיבוש ועל סיום הכיבוש כתנאי להתקדמות. הרי אין לנו צביעות גדולה מזו. יפה אמר זאת בשבוע שעבר מעל הדוכן הזה ידידי, חבר הכנסת הרב אבי מעוז. צרפת מטיפה לנו מוסר על כיבוש? הרי בהיסטוריה שלה היא שלטה על עשרות עמים. במאה הקודמת היא גבתה במדינות חיי מיליונים, וגם היום צרפת מחזיקה ב-11 טריטוריות מעבר לים. אם כן, על איזו סמכות מוסרית נשען הנשיא מקרון? ממש היום קראנו על יוזמה צרפתית-סעודית לפתרון שתי המדינות. כבוד הנשיא מקרון, איבדנו את האמון בך. הנח לנו. את עמדתנו ודעתנו על צרפת כיום הביע הכי טוב ראש הממשלה היקר שלנו מר בנימין נתניהו בהודעה קצרה אבל חריפה. לסיום דבריי, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, ראשית, הרשו לי להביע את מלוא ההוקרה לידידי חבר הכנסת הרב יוסי טייב, יושב-ראש ועדת החינוך. הוא עצמו עשה עלייה מצרפת, הוא חי צרפת, הוא נלחם למען יהודי צרפת שעודם שם ולמען אלו שעשו עלייה וגרים בישראל. גם כעת הוא נלחם בצרפת למען עם ישראל, ואני מאמין שבשעות הקרובות הוא בדרכו לארץ. בדרכו השקטה הוא פועל גדולות. אני אומר כאן את מה שהוא היה אומר: מכובדיי, ישראל עומדת בחזית המאבק בקיצוניות המאיימת על העולם החופשי כולו. ההחלטה הפזיזה של פריז מסכנת את ביטחון ישראל ואת שלומם של חצי מיליון יהודים בצרפת. ידידים אמיתיים אינם נוטשים זה את זה בשעת מבחן. משום כך אני קורא למנהיגי צרפת: בואו נחזור לשפיות ולימי הידידות המבורכים. זהו רגע המבחן שלכם, אדוני נשיא צרפת. קול דמי אחינו צועקים אלינו מכל העולם, ומצרפת בפרט. לשר שיקלי אני רוצה לומר, וכמובן לשר עמיחי שנמצא איתנו פה: אתם עושים הרבה עבודה ברוכה. נראה שלא די במחמאות, אלא חייבים להבין שאנחנו במערכה עולמית. הגיע הזמן שנעשה מקום כמו שצריך באמת לטפל בסיפור הזה של יהודי צרפת. וליהודי צרפת האהובים נשלח מפה, עיר הקודש והמקדש, ומעל במה זו, בימת הכנסת, ברכות עד בלי די. ה' עימכם, גיבורי החיל. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. השר עמיחי אליהו ישיב. << דובר >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר >> חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, לפני שאני מתחיל לקרוא את התשובה של השר שיקלי – חבר הכנסת בצלאל, תודה רבה על העלאת הנושא לסדר-היום – אני רוצה לפתוח בדברים שכתב דוד בן-גוריון. הם רלוונטיים היום, רלוונטיים אז ורלוונטיים 3,700 שנה מאז אברהם אבינו, שנקרא "העברי" כיוון שהוא בצד אחד וכל העולם בצד אחר. האנטישמיות – כותב דוד בן-גוריון – הייתה מאז ומעולם מעורבת בשני דברים: רשע ובערות, והייתה ניזונה מהחולשה ומהשוני של העם היהודי. לא רק יהודים סבלו מרשע אנושי והיו קורבנות של בערות, אולם הם סבלו יותר מאחרים מפני שהיו חלשים יותר, ויחד עם זאת סירבו להיכנע לתקיפים, ובעקשנות יחידה במינה החזיקו באמונתם, בקודשיהם, בייחודם הלאומי. אבל בהמשך לדבריו של דוד בן-גוריון אני רוצה לומר שברור שהאנטישמיות לא התחילה היום, אבל מה לנו כי נלין על אנטישמיים כשבתוכנו יש אנשים שמעלילים עלילות דם על יהודים פה בארץ, שמטנפים על אחיהם, שאומרים דברים שהם לא פחות חמורים מהדם במצות שהעלילו על עם ישראל שנים רבות. לטעון עלינו שאנחנו ששים בהרג כשאנחנו עם שרודף שלום וחפץ שלום וחפץ בחיים? אני ראיתי את החיילים דואגים לבעלי חיים. אין עם מוסרי יותר מאיתנו, ואין לנו אלא להסתכל בתוך עצמנו ולבוא דין וחשבון עם אותם מעלילי עלילות כזב על חיילי ישראל. ופה אני הולך לתגובת שר התפוצות ידידי השר עמיחי שיקלי. משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות עוקב בדריכות נוכח העלייה הדרמטית באירועי האנטישמיות ברחבי העולם, ובפרט במדינות מערביות כדוגמת צרפת. גל השנאה החריף שהתפרץ בעקבות מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס ב-7 באוקטובר 2023 חשף את השבריריות של הביטחון האישי ליהודים בתפוצות ואת ממדי האיום על קיומן החופשי של קהילות יהודיות באירופה. לפי נתוני הדוח השנתי של משרדנו לשנת 2024 נרשמה עלייה של 73% – כפי שאמרת, חבר הכנסת בצלאל – במספר האירועים האנטישמיים בצרפת לעומת השנה שקדמה לה. ביטוייה של מגמה זו כוללים תקיפות פיזיות של יהודים ברחוב, קריאות הסתה ברשתות החברתיות, חילול מוסדות יהודיים ופחד מפני הצגת סמלים יהודיים במרחב הציבורי. מדאיג במיוחד הוא הנתון שלפיו כ-20% מיהודי צרפת הסירו סממנים יהודיים מביתם או ממאפיינים אישיים מחשש לביטחונם. נוכח מציאות חמורה זו, משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות פועל בכמה אפיקים במטרה לספק מענה מערכתי ומתואם להתגברות האיומים על הקהילות היהודיות בעולם, וביניהם: בתחום החוסן הקהילתי, המשרד פועל להנגשת כלים ייעודיים לכ-100 קהילות יהודיות ברחבי העולם, לשם שיפור מוכנותן למצבי חירום. פעילות זו כוללת הכשרות עומק למנהיגות המקומית – רבנים, מנהלי מוסדות חינוך ונציגי קהילה – זאת במטרה לבסס חוסן קהילתי אפקטיבי, במיוחד באזורים שבהם נרשמה עלייה חדה במקרי האנטישמיות, ובראשם צרפת. במקביל ממשיך המשרד להפעיל את מרכז השליטה הלאומי למאבק באנטישמיות, אשר עוקב בזמן אמת אחר שיח אנטישמי במרחב הדיגיטלי ומעביר התרעות וסקירות שוטפות לגורמים הרלוונטיים במדינה ובתפוצות. מערך זה מהווה נדבך חשוב בהתמודדות עם איומים פיזיים ותודעתיים כאחד. בזירה התודעתית פועל המשרד בשיתוף עם ארגונים אזרחיים הפועלים לחיזוק הלגיטימציה של מדינת ישראל ופועל להצרת פעילות ארגוני דה לגיטימציה. בתחום החינוך, המשרד רואה בחינוך היהודי, הפורמלי והבלתי-פורמלי, כעמוד תווך בקיום חיי קהילה יהודיים. חינוך יהודי הוא אבן יסוד לחיזוק תחושת השייכות, הזהות והקשר לישראל, במיוחד בקרב צעירים ונוער. בצרפת, המשרד פועל בשיתוף פעולה עם ארגונים וגופים מקומיים לשיפור בשדה החינוך היהודי ולהרחבת הפעילויות. משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות רואה בהתמודדות עם אנטישמיות משימה לאומית מהמעלה הראשונה, המשלבת מחויבות מוסרית עם חשיבות אסטרטגית לחוסנה של מדינת ישראל ולשלומם של יהודי התפוצות. פעילותנו תימשך בעקביות, בשיתוף עם שותפים בזירה הבין-לאומית, מתוך מטרה להבטיח את ביטחונם, זהותם וחירותם של יהודים בכל מקום בעולם. אלה דברי שר החינוך. לסיום, אני רוצה לקרוא ליהודי צרפת – בכלל, ליהודים בעולם – זה הבית שלכם. מדינת ישראל, ארץ ישראל, מחכה לכם. אנחנו מחכים לכם עם לב פתוח. אז אם יש לכם שם אנטישמיות, אנחנו גם נעזור לכם שם, אבל זה לא קשור לזה שאנחנו רוצים שתעלו ותגיעו לפה, לארץ. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. המציע - - - << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> דיון במליאה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הצבעה על דיון במליאה. אנחנו נעבור להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 3 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> טלי, את מצביעה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אנחנו לא מצביעים בהצעות לסדר-היום. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> למה לא? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא הקשבתי מספיק בשביל להצביע סתם. אם הייתם אומרים הייתי - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שלושה בעד, אחד נוכח. אני קובע כי ההצעה אושרה ותעבור לדיון במליאה. << הלסי >> הצעה לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> סכנה להשעיית הספורט הישראלי מהזירה הבין-לאומית – פגיעה אסטרטגית חמורה במדינת ישראל << הלסי >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ההצעה הבאה – הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: סכנה להשעיית הספורט הישראלי מהזירה הבין-לאומית – פגיעה אסטרטגית חמורה במדינת ישראל, של חבר הכנסת סימון דוידסון. אני מזמין אותו לקרוא את ההצעה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו יושבים פה עכשיו שעתיים ושומעים בנושאים שונים על האנטישמיות, על השנאה ליהודים, לישראלים. אז זה מתרכז בסוף לנושא שאני רוצה לדבר עליו בזמן הקצר שיש לי, וזה הנושא של הספורט. אנשים מסתכלים בחצי עין ואומרים: מה ספורט? כמה זה חשוב? אחד מהדברים היותר-מרגשים שלנו כעם ישראל היה בקיץ האחרון, כשהמשלחת האולימפית זכתה בשבע מדליות. כשראינו את דגל ישראל מתרומם עם "התקווה", לא הייתה עין יבשה במדינה הזאת. דווקא בימים הכל-כך קשים, הגאווה הזאת שלנו כישראלים לראות ספורטאי או ספורטאית או נבחרת מביאים מדליה, מביאים כבוד לעם הישראלי, זו גאווה גדולה. אותו דבר היה בפאראלימפיים – עשר מדליות במשחקים הפאראלימפיים. עכשיו, כל זה מתרכז לאירוע שממש הולך לקרות. ואני אומר תמיד, אנחנו מסתכלים בתחזית, ואם בתחזית כתוב שהולך לרדת גשם, אז אנחנו מתכוננים – אנחנו קונים מטרייה, אנחנו שמים כובע. מתכוננים לגשם הזה. אם אנחנו יודעים שהתחזית הולכת להיות כזו שהולכים להשעות את הספורטאים שלנו מאירועים בין-לאומיים – דרך אגב, זה כבר קרה הרבה מאוד פעמים בשנה האחרונה, והוועד האולימפי נלחם בזה בשקט, מתחת לרדאר, והתאחדות הכדורגל נלחמה בזה בשקט, מתחת לרדאר. אבל אנחנו מדינה ריבונית, אנחנו מדינה שצריכה להתכונן לאירוע שבעיניי הולך להיות אירוע דרמטי. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> מה אתה מציע? << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי אם בקרוב מאוד הספורטאים שלנו לא יוכלו להגיע ולהתחרות עם דגל ישראל – כמו שקורה לנבחרת רוסיה ובלרוס; אם הספורטאים שלנו היו מודרים ממשחקים אולימפיים, אם הספורטאים שלנו יהיו מודרים ממשחקים בין-לאומיים, הפגיעה תהיה בכל מדינת ישראל, לא רק בספורטאים עצמם. ותחשבו גם על הספורטאי עצמו, שמגיל ארבע, חמש, שש, מתאמן יום-יום, בוקר וערב, וביום בהיר אחד סוגרים לו, הוא לא יכול לעשות את זה יותר. לכן, מה אני שאני מציע, אדוני השר, זה שתקום עם משרד החוץ יחידה מצומצמת של אנשי מקצוע, במיוחד משפטנים בין-לאומיים – אין הרבה כאלה, אבל יש במדינת ישראל – שיתחילו לפעול יחד עם משרד הספורט, משרד החוץ ומשרד התפוצות, בין שלושת המשרדים, ויתחילו לעבוד במניעה של הדבר הזה. בשקט, לא ברעש, לא בכל מיני פרסומים בעיתונים, אבל להתכונן לאירוע שחס וחלילה יהיה דרמטי למדינת ישראל. זה צריך להיות מתוקצב, זה צריך להיות מסודר, אנחנו לא צריכים לשלוף כל פעם איזה עורך דין שיעשה את זה בהתנדבות. אנחנו מדינה ריבונית, ברוך השם, שיכולה לעשות את זה. לכן הבקשה שלי תהיה להעביר את זה לדיון בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, ושם להתחיל לבנות את המנגנון הזה יחד עם המשרדים. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אוהד טל – אינו נוכח; חבר הכנסת אלי דלל – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח. יסכם שר המורשת עמיחי אליהו. << דובר >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת סימון, אני לא ממש מבין בסוגיה הזאת, אבל נשמע לי שהדברים שאמר חבר הכנסת סימון נכונים. משרד התרבות והספורט בהובלת השר מיקי זוהר עוקב מקרוב אחר ההתפתחויות האחרונות בזירה הבין-לאומית, ובפרט אחר מהלכים שמעלים חשש לאפליה או פגיעה שיטתית במעמד מדינת ישראל בתחום הספורט. משרד הספורט, יחד עם גופי הספורט ומשרדי הממשלה הרלוונטיים, פועל לקיום דיון בין-משרדי בימים הקרובים שמטרתו לבחון את כלל ההיבטים האסטרטגיים, המשפטיים והתקשורתיים של הסוגיה. מדובר במהלך כולל שמטרתו לגבש מענה ממלכתי, מתואם ונחוש. מספק אותך? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> ממש לא. אני מבקש שזה יעבור לדיון בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, כדי שנוכל לקדם את העזרה הזאת שגם משרד הספורט צריך. משרד הספורט לא יכול להתמודד עם זה לבד. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> למה אתה לא עושה את זה - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כי בחינוך העליתי את זה לא פעם ולא פעמיים. << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> יש לנו התנגדות? לא. בסדר, תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> איך זה קשור לעלייה וקליטה? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> תפוצות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תפוצות? אנחנו נעבור להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות נתקבלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שישה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי ההצעה תעבור לדיון בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. << הלסי >> הצעה לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ממצאי דוח הפיקוח על הבנקים לשנת 2024 – כשלי רגולציה, פגיעה בציבור והשלכות על הכלכלה הישראלית << הלסי >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ההצעה הבאה גם היא הצעה דחופה לסדר-היום, בנושא: ממצאי דוח הפיקוח על הבנקים לשנת 2024 – כשלי רגולציה, פגיעה בציבור והשלכות על הכלכלה הישראלית. את ההצעה הגישו חברי הכנסת ינון אזולאי, צגה מלקו, יצחק קרויזר, יצחק פינדרוס, רון כץ, יאסר חוג'יראת ומיכאל מרדכי ביטון. ראשון המנמקים, חבר הכנסת ינון אזולאי. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> איך אתה עולה ראשון להצעה שלי? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> זו הצעה שלי, אתה טועה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> תצרף את אל על לסיפור ואנחנו איתך. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד חבריי חברי הכנסת, רון כץ, כבוד השר, רון, אני רק אומר לך שאין דבר כזה שעל הבנקים זה ההצעה שלי. הדגל שלי זה מלחמה בבנקים. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> איך הולכת המלחמה? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> בסדר, יש להם כבר הצעת חוק שאנחנו נדבר עליה, שכבר נמצאת בוועדת הכלכלה לאחר קריאה טרומית. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> פחות מהמלחמה בחמאס. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> את ההצעה לסדר-יום הזאת הגשנו כולנו יחד. שים לב, זו גם הצעה שיש בה הכי הרבה מציעים. מה קרה? כי זה דבר שכואב לכולם. אנחנו מייצגים ציבור, ולכל הציבור כואב. להביא רווחים של 30 מיליארד שקל – תשמע, מה רע? אין לי בעיה שבנק ירוויח; יש לי בעיה שבנק עושק. כשבנק בא לעשוק את הציבור – יש להם 277 מיליארד בעו"ש, יושבים בעו"ש, ואתה לא מקבל עליהם יתרה. זו הצעת חוק שהעברתי פה בטרומית, נמצאת בוועדת הכלכלה, וכבר בשבוע-שבועיים הקרובים יהיה דיון אצל דוד ביטן. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> תדאג להעביר אותה מהר. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא צריך להגיד לכם מי זה חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכלכלה. תשמע, בולדוזר אמיתי. הוא לוקח על עצמו משהו, ממשיך איתו הלאה, ובסוף גם את החוק הזה, בעזרת השם, נעביר. זה לא בשביל להביא את השקל או שניים, 100 או 200 שקל לאותו אחד שיש לו בעו"ש; זה קודם כול ללמד את הבנקים שיוציאו כסף. קודם כול, כי הבנקים מתנהגים בחוסר אחריות כלפי הציבור. הבנקים לוקחים כספים מהציבור וגוזלים מהם בזמן הכי קשה להם. אני מטפל עכשיו בעוד מקרה – רון, אולי אתה יודע. קרויזר, אני יודע שגם אתה נלחם איתנו ביחד בכל הנושא של המילואימניקים – פונים אליי ואומרים: בתחילת המלחמה הייתה הוראה של בנק ישראל שאם חוזרים צ'קים, זה לא ייחשב להם במאגר. מה קרה מאז? נחשב במאגר, במיוחד מילואימניקים שעדיין עושים את ימי המילואים שלהם. מה קורה? הם נחשבים במאגר של הצ'קים החוזרים. הם מוגבלים. אתה בא לקחת הלוואה, אומרים לך: אתה לא יכול, אתה נמצא ברמת סיכון. מה רמת סיכון? אתם חושבים שהם שמים לב לזה? זה לא מעניין אותם. איפה בנק ישראל? לא יודע. נאלם קולו, אתה לא שומע אותו. חבל שכך. היום יש לך את המבצעים 20:80. אתה מכיר? אתה קונה דירה, אתה שם 20%, ו-80% אחר כך. עוד איזה בועה שתתפוצץ לנו בפנים. הבן אדם אומר: טוב, יש לי עכשיו כסף. ומה יקרה אז? מצד אחד הקבלן קיבל את הכסף שלי, יכול להיות שהכסף הזה לא מספיק לו, ואז מה קורה? בסוף הוא לא יוכל לסיים את הבנייה. ואם הוא סיים את הבנייה, לא בטוח שהלקוח יוכל להביא. מי הרוויח? הבנקים, כי הכול משועבד להם. לבנקים מותר. אבל מה חשבתם, שמנהלי הבנקים תורמים מהכיס שלהם? לא. הם גם מקבלים משכורת דלה – בין 4 ל-5 מיליון שקל בשנה, בערך – 3.8 מיליון, 4.8 מיליון. הם מקבלים את המשכורת שלהם – מותר. הכול בסדר, רווח מותר, אבל תחלק קצת לפקידים שיושבים. מה יקרה אם תיתן לפקידים בבנק גם? אז הם אומרים: לא, אנחנו מחלקים להם. אבל תבדוק את היחסיות, כמה אתה מחלק לאנשים האלה, כמה אתה מחלק לאותם פקידים שעונים לטלפונים. הרי ככל שאתה מרוויח יותר, מה עושים הבנקים? סוגרים סניפים. המפקח על הבנקים אמר שהם לא התייעלו מספיק. מה זה לא התייעלו מספיק? חזרו אחורה. גם סוגרים סניפים וגם אין התייעלות מספקת. יש מגזרים שלמים שלא משתמשים בכל הדיגיטל. מה קורה? אבל הבנקים בסדר, חיים טוב. הם חיים טוב; האוכלוסייה, הציבור חי פחות טוב. לא מספיק יוקר המחיה, שאנחנו לא מפסיקים לא רק לדבר אלא גם לעשות על מנת להוריד את יוקר המחיה. כואב לי מאוד ואני נלחם בזה, וכשצריך גם להעביר ביקורת על הממשלה שלא עושה מספיק, אני אומר את זה. הגיע הזמן שגם הבנקים יתעוררו. הגיע הזמן שהבנקים יתחילו לרעוד על הכיסאות שלהם, כי עם כל הכבוד לכם, יש את אזרחי מדינת ישראל שזה הכסף שלהם, ואל תגידו שאתם שומרים על הכסף שלהם. את הכסף שלהם תחזירו להם ותחלקו להם. אנחנו מטפלים בכם, אנחנו נמשיך לעשות את זה במלוא העוז. רון, אתה ביחד עם כל החברים שנמצאים פה – פינדרוס, גם אתה – אני מאוד מקווה שיחד נעשה את הכול. קרויזר, אתה איתנו במלחמה? תודה רבה. ביחד נעשה את הכול דרך ועדת הכלכלה, דרך כל מקום אחר, על מנת לחסום אותם מלעשוק את הציבור. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. חבר הכנסת יצחק קרויזר. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, הנושא חשוב מאוד, והצטרפתי גם אני כהצעה לסדר-היום, אבל מאחר שאנחנו נמצאים ביום ה-600 למלחמה, פנתה אליי מכבית מאייר, דודתם של גלי וזיוי, בבקשה לקרוא מעל בימת הכנסת את מכתבה לשני אחייניה האהובים שנמצאים כבר 600 ימים בשבי ברצועת עזה: שמי מכבית מאייר ואני כבר מיליוני שניות הכול והכול עבור גלי וזיוי ואחותי היקרה טליה. אחותי לא נחשפת ציבורית. מיוסרת ומעונה במחשבות על שני בניה התאומים וסועדת את דורון, אביהם, נכה ב-100%. פחד קיומי, רגש שמלווה אתכם כבר 600 ימים ולילות; מיליוני שניות. כמה זמן אפשר לפחד ומתי זה ייגמר? מתי תרגישו שוב בטוחים? אנחנו כאן מיוסרים, חסרי אונים מהמחשבות עליכם – על הסבל, העינויים, התנאים הבלתי-אנושיים, האיום על חייכם, ההחמצה של כל רגע שאתם בגיהינום. בארץ מכנים אתכם חטופים. המפלצות שמחזיקות בכם מכנות אתכם אסירים. הפכתם להיות מספר שסוחרים בו. גלי וזיוי שלנו הם לא מספר. אין להם מחיר, הם עולם ומלואו. הם רוצים לחיות, לחזור לאימא ולאבא, למשפחה, לחברים; ללמוד, לטייל, לשחק כדורגל, לכבוש את העולם, להיות בזוגיות, לקבל חזרה את השליטה על החיים שלהם, להיות בני חורין. יום אחד הם פשוט נעלמו, ואנחנו צריכים להסתפק באות חיים. אות החיים שקיבלו היא אות מצוקה. כל יום שהם על אדמת עזה הארורה יכול להיות היום האחרון בחייהם. בכל שבת אנחנו מפחדים מסרטון שאולי יגיע, ויותר מפחדים כשלא מגיע. אלפי חיילים גיבורים שוב מקבלים צו 8, סבב שלישי, רביעי, אין-סופי. שוב "הותר לפרסום". פחד מנקישה, מדינה שלמה מפחדת מבשורה. יש רק דרך אחת להציל אתכם ואת 56 הנשמות: בראש ובראשונה האמירה שהשבתן של 58 הנשמות, חיים וחללים, היא יעד עליון. ניצחון אמיתי, לאומי, ישראלי, לא יכול להתקיים בלי השבתכם הביתה לידיים הבטוחות של אימא. השבת כולם היא הניצחון הלאומי ורק היא, ואז אולי נוכל להתפנות להבראתה של החברה הישראלית. הצלתם במרחק החלטה אחת ערכית, מוסרית ויהודית. תזכרו: האחריות על הצלתם היא בידיים שלכם. תודה על השמעת דבריי. גלי וזיוי אהובים שלנו, מקווה שאתם מצליחים לשמור על הרוח, על מחשבות וחלומות שתממשו בעתיד. שאתם מצליחים להעביר אנרגיות אחד לשני גם אם אתם לא ביחד. תשרדו, תאחזו בחיים. הסוף שלכם ושלנו יהיה טוב. משפחה, חברים ואלפי אנשים שלא מכירים אתכם מגויסים לצבא ההצלה שלכם. גלי וזיוי ששורדים נאחזים בחיים ורק רוצים לחזור הביתה. אנחנו מסיימים את היום ה-600, לקראת חג השבועות, כשכולנו תפילה שנוכל לחגוג עם גלי וזיוי ביחד עם המשפחה שלהם ועם עוד 56 חטופים חיים וחללים שחובתנו להחזיר אותם הביתה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבין שהשר עמיחי אליהו אמור לענות בשם שר האוצר. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> תראה איזו אחדות זו. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> הוא פשוט לא מכיר את הבניין, הוא לא יודע איפה המקום הזה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> חבר הכנסת רון כץ, יש פה משהו שהוא באמת בלתי נתפס. אחד הדברים שהממשלה הייתה אמורה לטפל בהם הוא יוקר המחיה. בצוק העיתים, במלחמה, ברור שיש לזה משמעויות כלכליות ויוקר המחיה נדחק הצידה. אבל ראה איזה פלא: מי הרוויח הכי הרבה כסף בשנת 2024? הבנקים. על חשבון מי? על חשבון האזרחים. ניסינו, חברי הכנסת – היה פה קודם ינון אזולאי, גם חבר הכנסת הרב גפני – להעביר בחקיקת הנושא של ריבית על העובר ושב. ועדת שרים לענייני חקיקה, רגולציה – אי-אפשר. העלאת הריבית, הבנקים. בנקים יצאו מורווחים, על חשבון מי? על חשבון אזרחי ישראל. הגופים הפיננסיים – אדוני השר, דרכך, מה לעשות? אתה מייצג כרגע את שר האוצר לצורך העניין – הגופים הפיננסיים לא מפוקחים. העסק לא עובד. אם בסופו של דבר, אם בסופו של דבר בשנת מלחמה, בשנה שאחוז גבוה של המשכנתאות לא יכלו להיות משולמות, אתה יודע את זה, הבנקים יצאו ברווחי שיא של שנים – ברווחי שיא של שנים – הורידו בשירות, המדינה לא נתנה לתת מינוס. אתה יודע כמה כסף יש בעובר ושב שלא מקבלים עליו ריבית? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> אנחנו הממשלה, למי אנחנו באים בתלונות? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לממשלה. בשביל זה אמרתי שאני אלך לשר האוצר, אלך לוועדת שרים לענייני חקיקה דרכך, שהיא לא נותנת להעביר את זה. אתה יודע כמה פעמים ניסינו להעביר את זה? היא לא נותנת להעביר את זה. הנושא הזה – בואו, מותר להגיד את זה – בנושא הזה נכשלנו. אם בסופו של דבר בשנת 2024 האזרחים סובלים והבנקים הרוויחו רווחי שיא על חשבון העובר ושב, על חשבון הריבית שעלתה, על חשבון כל הדברים האלה, מישהו צריך לעצור את הדבר הזה, ולכן אני מסכים עם ינון. שני דברים: קודם כול, אני מסכים עם ינון שצריך להעביר את זה לדיון בוועדת כלכלה, אבל צריך להעביר לוועדת שרים. החוקים האלה שהגישו על הנושא של הריבית בעובר ושב חייבים, חייבים, לעבור אישור ועדת שרים, ולא משנה פקיד כזה או אחר שעוצר את זה. זה חייב לעבור. הנושא הזה של הבנקים כואב לאזרחים, לכל אחד ואחד מהאזרחים, בכיס. כואב לכל אחד ואחד מהאזרחים בכיס, והמערכת צריכה להתחיל לפעול ומהר. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, שלוש דקות. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היו"ר. כנסת נכבדה, 227 מיליארד סיבות להתעורר כבר בבית הזה בכל הנושא שקשור לבנקים. 227 מיליארד שקל יושבים עכשיו בחשבונות עו"ש של אזרחי מדינת ישראל וצוברים 0% ריבית. לא רק שהם לא צוברים ריבית, האינפלציה הורגת את הכסף. כלומר, היחידים שמרוויחים מהכסף של כולנו הם רק הבנקים. מפלגות קואליציה ואופוזיציה אומרות אותו דבר: זה לא יכול להיות, מישהו צריך להתעסק עם זה. ואני מסכים. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> מה קורה בעולם? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש פיקוח, יש רגולציה, יש שוק חופשי, השוק פתוח. מה קורה במדינת ישראל? הבנקים הפכו להיות מונופול, אף אחד לא רוצה להתעסק בהם. אני פה חמש שנים, ואנחנו – ופינדרוס אפילו יותר ותיק ממני. חמש שנים שבנקים מגיעים לוועדת כספים, לוועדות כלכלה, וזה נגמר בדיון ולא קורה כלום. אז עכשיו יש את הצעת החוק של ינון אזולאי, שהיא טובה, שהיא מדברת על כסף שנמצא בעו"ש, אבל זה לא מספיק. זה לא מספיק. צריך שר אוצר נחוש שיגיד: אני רוצה לטפל בזה. אני רוצה לפתוח את השוק באמת, לא חצי תרופה פה, חצי תרופה שם, אשראי חוץ-בנקאי וחברות ביטוח – לא. להגיד: חבר'ה, יש בעיה אמיתית. היחידים שמרוויחים כסף בכל התקופות – תקופת מיתון, תקופת מלחמה, תקופת שלום, תקופת שגשוג – הם הבנקים. עכשיו אנחנו רואים גם את חוסר הזהירות שקורה במדינת ישראל. המבצעים של הקבלנים, של ה-90:10, 80:20, בסופו של דבר יביאו פה למצב אמיתי של חוסר יציבות בשוק, חוסר יציבות בשוק הנדל"ן. לא משהו של מה בכך. אנחנו ראינו מה קרה בעולם כאשר בועות נדל"ן מתפוצצות. אנחנו לא יכולים לאפשר למפלצת הזאת להמשיך לינוק את החמצן הפיסקלי והכלכלי של מדינת ישראל. לא יכול להיות שאנחנו נמשיך ונעמוד מנגד בזמן שהדבר הזה קורה. חייב לפתוח את השוק הבנקאי. הנגיד חייב להתעורר; המפקח על הבנקים חייב להתעורר; יושב-ראש ועדת הכספים צריך להתעורר; שר האוצר צריך להתעורר, ושר האוצר הוא כבר ער, אבל צריך לדחוף הרבה יותר. נשארו לי 46 שניות להתייחס לנושא אחר. עמד פה ראש הממשלה היום ואמר: אנחנו משנים את המצב במזרח התיכון. אז אני רוצה לענות לראש הממשלה: בהחלט שינית את המצב במזרח התיכון. שינית אותו לרעה עבור מדינת ישראל. הפכנו להיות מדינה מצורעת, מדינה שבעלות בריתנו לשעבר יוצרות קואליציות אזוריות נגד מדינת ישראל. אני לא יודע אם שמת לב, אבל מדינות שהיו איתנו, חברות שלנו, מכירות היום במדינה פלסטינית. הרופאים מכניסים את מדינת פלסטין, הפיקציה הזאת, מכניסים אותה כחברה בארגון הבריאות העולמי. מעולם לא היינו במצב מדיני גרוע יותר ממה שהיינו עכשיו. אני רוצה לשאול אתכם פה עכשיו: איפה שר החוץ? איפה שר התפוצות? איפה שר החוץ השני? איפה שיקלי? איפה דרמר? איפה גדעון סער? איפה כל האנשים שאמורים לעבוד עבור מדינת ישראל? מה הם עושים כל היום? איך הגענו למצב האומלל הזה? תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח. מי מסכם? עמיחי אליהו – שר המורשת עמיחי אליהו. << דובר >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת שהעלו את ההצעה החשובה הזאת, קודם כול, אני אפתח בדעתי האישית: אתם צודקים לגמרי. אני חושב שזו הצעת חוק שצריך – צריך להסדיר את הנושא הזה. לא ייתכן שיש פה קבוצה שמרוויחה כל כך הרבה תקציבים על חשבון מדינת ישראל. אני חושב שהמלחמה הזו העמידה אותנו במצב כלכלי מאוד מורכב, ובמקום לנצל את הרווחים של הבנקים ולהחזיר אותם לאזרחי ישראל, האוצר בעיניי מתנהל בצורה לא מספיק טובה כדי להחזיר את התקציבים האלה לאזרחי ישראל, ומחפש במקומות שקל לו למצוא את הכסף, במקום לעשות פה שינוי שאני חושב שגם האופוזיציה וגם הקואליציה מסכימות עליו. ועכשיו אני אקרא את תשובת שר האוצר. לא יודע אם אני מסכים איתה, אבל אני קורא לכם את זה: אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו שותפים לתפיסה שכיום ישנו סכום גבוה מדי של כספים של ציבור משקי הבית בישראל שיושב בחשבונות העובר ושב בבנקים ונשחק, מכיוון שאינו נושא ריבית. במהלך התקופה האחרונה אושרו בכנסת כמה חוקים בנושא זה, חלקם בהובלת משרד האוצר וחלקם בתמיכתו. הצעת חוק השקעות נוספות בנאמנות, שאושרה בשנת 2024, נועדה להוריד חסמים ולקדם את הקרנות הכספיות כך שיונגשו לציבור ויהוו תחליף תחרותי לכספי הציבור בבנקים. בנוסף, לאחרונה עברו שני חוקים חשובים בעניין זה בתמיכת משרד האוצר: הראשון קבע שהבנקים יחויבו להציע פיקדונות לכלל הלקוחות מבלי להתנות בפתיחת חשבון בנקאי מלא, והשני קבע כי הבנקים יהיו חייבים להתריע ללקוחות באמצעות הודעת סמ"ס אם הצטברה להם יתרה גבוהה בחשבון העובר ושב. מבחינת הפיקוח על יציבות המערכת הפיננסית ובפרט על הסיכון למערכת הבנקאית ממבצעים בענף הנדל"ן, לאחרונה ננקטו בנושא כמה צעדים רגולטוריים על ידי הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל במטרה להפחית את הסיכון הנובע ממבצעים אלו. לא יודע. על הבנקים בישראל חל חוק הגבלת שכר בכירים, והם נתונים תחת מגבלות שקבע המחוקק ביחס לגובה השכר המרבי שמשולם לעובדי הבנק. במהלך השנים האחרונות יחסי היעילות של הבנקים עלו במידה מסוימת, עם זאת, אנו סבורים שרק תחרות מגופים נוספים בשוק תביא להתייעלות משמעותית ולכך שהלקוחות ירוויחו מהתייעלות זו. לשם כך משרד האוצר מקדם בין היתר צוות בין-משרדי שמטרתו להביא לכך ששחקנים חדשים ייכנסו לפעילות בנקאית ויתחרו בבנקים הקיימים. לאחרונה התקבלה החלטת ממשלה בנוגע להקמת צוות שמטרתו לבחון אם לשיטת ליווי פרויקטים של בנייה בבנקים יש השפעה על מחירי הדיור בישראל. יש לאפשר לצוות זה זמן מספק לבחון את הנושא ולהמליץ המלצות בהתאם לממצאיו. זהו, זו התשובה של שר האוצר. ככה זה נראה, בעיניי לא מספק. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> אמרתי לך - - - את תנחומיי שאתה צריך לעלות במקומו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מקבל את התנחומים האלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> האם חברי הוועדה מסתפקים בתשובת השר? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו רוצים לערער לוועדת כלכלה. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> לא, להעביר לוועדת כלכלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא רוצים לוועדת הגז? << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> ועדת כלכלה הם שותפים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אוקיי, אנחנו נעשה הצבעה - - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> או לוועדת התקשורת החדשה, לא יודע, שמעתי, יש שמועות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הגז זה שלי פשוט. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא, יש של אילוז, הוא מקבל ועדה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הצבעה, אתה לא מצביע? << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> לוועדת כלכלה, נכון? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לוועדת כלכלה, כן, כמובן, מצביעים לוועדת כלכלה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בעד – שישה, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת החברים תועבר לוועדת הכלכלה להמשך דיון. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> החלת הריבונות ביהודה, שומרון ובקעת הירדן << הלסי >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נעבור להצעה הבאה, גם היא הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: החלת הריבונות ביהודה, שומרון ובקעת הירדן. את ההצעה הגישו חברי הכנסת שמחה רוטמן, לימור סון הר מלך, עודד פורר ודן אילוז. ראשון המנמקים – חבר הכנסת שמחה רוטמן, בבקשה, יושב-ראש ועדת חוקה, שאני ממתין לדיונים אצלו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תוריד אותו אחרי דקה וחצי. << דובר >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר >> אין בעיה, קריאה ראשונה, שנייה ושלישית. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שתי דקות לרשותך. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני באמת סבור שהנושא שאנחנו מבקשים להעלות על סדר-יומה של הכנסת הוא נושא פשוט, הוא נושא מתבקש. אחרי אירועי הטרור, המלחמה ורצח העם שחווינו ב-7 באוקטובר, לא נשאר אדם אחד שלא מבין אמת מאוד פשוטה: בארץ ישראל, במקום שבו עם ישראל לא נמצא – צומח ופורח הטרור, צומחים ופורחים ארגוני הטרור, גדלים האויבים שמתכננים עבורנו את 7 באוקטובר הבא, את הטבח הבא, את ההשמדה הבאה, ולכן, המענה שלנו לטרור חייב להיות החלת הריבונות על מרחבי ההתיישבות בארץ ישראל. הדבר הזה הוא הכרחי, אני מבקש שהכנסת תקבע אותו בסדר-יומה ותצא מפה כשם שהוצאנו – ואת זה אני אומר גם כיושב-ראש של שדולת ארץ ישראל יחד עם חברתי שנמצאת פה, לימור סון הר מלך, וחבר הכנסת יולי אדלשטיין – אנחנו העברנו כאן במליאה יחד ברוב גדול החלטה שמתנגדת למדינה פלסטינית. את ה"סור מרע" הכנסת כבר עשתה; עכשיו הגיע הזמן ל"עשה טוב", ואני מבקש שנצביע להעביר את הנושא הזה למליאת הכנסת. אני רוצה רק דבר אחד, כי מהלכים עלינו אימים, אדוני היושב-ראש. מהלכים עלינו אימים על הבידוד המדיני. לפני שנייה עלה לפה חבר הכנסת רון כץ, לפני זה, מוקדם יותר, שמענו את יאיר לפיד על הבידוד המדיני, ולכן אני רוצה לומר – ואני אפילו לא אוסיף שום מילה – בשבועיים האחרונים שר החוץ של הונגריה, שר החוץ של מולדובה, שר החוץ של אלבניה, שלוש משלחות של חברי קונגרס מארצות הברית, משלחת קונסולים כלליים מניו יורק, משלחת עיתונאים מקוריאה, שתי משלחות של אייפא"ק, משלחת של ארגון אמריקאי שהביא 40 מנהיגים מקומיים, משלחת ידידות מקמרון, משלחת ועדת חוץ וביטחון של הסנאט האיטלקי, נשיא אקוודור, משלחת ועדת ההגנה של לטביה, ואנחנו בוועדת הכנסת אישרנו את הביקור של נשיא ארגנטינה. כל זה כאן בכנסת, אני לא מדבר על מה שקורה במשרד החוץ תחת ידידי וחברי הטוב גדעון סער, שעושה ניסים ונפלאות ליחסי החוץ של מדינת ישראל בממשלה הזאת. אני חושב שמי שמנסה להלך עלינו אימים על בידוד מדיני לא יודע מה הוא שח. אני חייב לומר: שמעתי את יאיר לפיד מדבר על מחיר המשמשים, ושמעתי שהוא משלם 55 שקלים על קילו משמש – אני יכול להגיד שגם בתחום המדיני הוא לא פחות פראייר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך. זה שלוש דקות, כן? << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אין בעיה, אבל תתחיל אותן בזמן. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום אנו עוסקים בנושא שביקשנו להעלות לסדר- היום, נושא שהוא לא רק מהותי לעתיד מדינת ישראל, אלא גם קריטי לעיצוב ההיסטוריה של העם היהודי בארצו. החלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון ובבקעת הירדן איננה רק מהלך מדיני, היא גם צעד מוסרי וערכי שמצהיר שעם ישראל שב לארצו – איננו אורח, איננו כובש, איננו זמני. אנחנו בונים כאן חיים, יישובים, חקלאות, חינוך וביטחון, כי זה המקום שלנו, זה הבית שלנו. יהודה ושומרון הם לב הארץ, שורש קיומנו. חברון, שילה, בית אל, אינן סיסמאות, הן ההיסטוריה החיה שלנו, והן גם העתיד שלנו. לא ייתכן שממשלת ישראל תמשיך למשול על אזורים אלו, כאילו הם תלויים ועומדים. הגיע הזמן להחיל עליהם את החוק הישראלי כמו בכל מקום אחר במדינה. אבל זה לא רק עניין היסטורי או משפטי, זו שאלה של אחריות כלפי מאות אלפי אזרחים ישראלים שחיים ביישובים שאין ודאות משפטית מלאה, שכל תכנון ובנייה בהם נגררים לעיכובים אין סופיים, שכל מענה מוניציפלי בהם הופך לקרב ביורוקרטי. האחריות הזאת כוללת גם את המענה הביטחוני. החלת ריבונות, לדוגמה, היא עוגן הכרחי להגנה על גבולות המדינה, והיא אמצעי הרתעה חיוני מול איומים ממזרח. גם במישור החינוכי והתרבותי החלת הריבונות תשדר מסר ברור לדור הצעיר – מסר של שייכות, של גאווה בזהות ושל הכרה בזכותנו על הארץ. ילדינו צריכים לגדול בידיעה שהם לא חיים על אדמה מושאלת, אלא על אדמתם הטבעית והנצחית, נחלת אבותם שאליה שבנו. ולסיום, מדובר גם בצדק, צדק עבור אותם חלוצים שבנו את ההר בדם, בזיעה ובאמונה; צדק עבור משפחות שקברו את יקיריהן שנפלו בהגנה על הבית. לא ייתכן שדווקא הם יהיו אזרחים סוג ב', שתחת שלטון מדינתם הם עדיין חיים במעמד מעורפל. הגיעה העת לעשות את המעשה הצודק, המתבקש והנכון ולהחיל ריבונות מלאה על יהודה, שומרון ובקעת הירדן. השיח על ריבונות חשוב ונחוץ, אך הוא איננו תחליף למעשים. עלינו להמשיך ולפעול, להתיישב בגבעות, בחוות, ולהמשיך לתפוס שטח ביהודה, שומרון וחבל עזה. אני קוראת לממשלה לא להחמיץ שוב את הרגע, לא לחשוש מהעולם. העולם מכבד את מי שיודע לעמוד על עקרונותיו. מדינת ישראל לא צריכה להתנצל על זכותה לריבונות אלא להפעיל אותה, באומץ, בהחלטיות ובאמונה בצדקת דרכה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח. חבר הכנסת דן אילוז, בבקשה. אני מחזק אתכם בהצעה הזאת. רציתי להצטרף, אבל דן כבר שם, הוא מספיק מכובד וטוב. << קריאה >> דן אילוז (הליכוד): << קריאה >> מה? מה? מה? לא הבנתי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אמרתי שהייתי מצטרף אליכם. << קריאה >> דן אילוז (הליכוד): << קריאה >> הקדמתי אותך, אתה אומר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שלוש דקות. << דובר >> דן אילוז (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ב-7 באוקטובר ניסו למחוק אותנו לא רק בגבול עזה, לא רק בטבח – הם ניסו למחוק את עצם הרעיון של עם יהודי ריבוני בארץ ישראל. התשובה שלנו היא לא יכולה להיות רק צבאית. היא חייבת להיות ציונית; היא חייבת להיות היסטורית. החלת ריבונות ביהודה, שומרון ובקעת הירדן היא תמונת הניצחון הברורה ביותר שאנחנו יכולים להעניק לעם שלנו אחרי הזוועה. לא ננהל יותר את הסכסוך – נסיים אותו. לא נירתע – נבנה. מי שחשב שהפחד יגרום לנו לברוח, יקבל תשובה אחת: ריבונות עכשיו. יש בידינו הזדמנות נדירה: ממשל אמריקאי שמבין את צדקת הדרך שלנו, עם ישראל חזק, נחוש, מאוחד, ומולנו חלון היסטורי שלא ישוב. אבל מעל הכול יש את הקשר, את הזהות: שילה, חברון, בית אל. זה לא שטח, זה לב הארץ, זו אדמת אבותינו, ולנו הזכות ההיסטורית, המוסרית והמשפטית עליה. הם מנסים לטשטש, ואנחנו נכריז בקול: זו שלנו. וביחד עם הזהות יש גם את הביטחון: בלי בקעת הירדן אין גבול. בלי שליטה בשטח אין הגנה. בלי ריבונות אין הכרעה. לכן אני עומד כאן ואומר: זה הזמן לא לנצח רק את הטרור, אלא את הספק; לא רק להילחם, אלא גם לבנות. לא רק להחזיק את הארץ אלא להחיל עליה ריבונות. זו האמת. זה הרגע, וזו חובתנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. מי משיב? השר עמיחי אליהו ישיב. << דובר >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להזכיר לכם שבשנת 1949, התש"ט, בחודש כסלו, הצביעו באו"ם לקחת את ירושלים, להפוך את ירושלים לעיר בין-לאומית. משה שרת נבהל; קראו לו אז "משה שרתוק". הוא מגיע לדוד בן-גוריון ואומר לו: אסור לנו להתעסק עם האו"ם, ואם האו"ם יצביע שירושלים תהיה עיר בין-לאומית, עלינו להסכים למה שיאמרו בגויים. ואומר אז דוד בן-גוריון, בי"ט בכסלו – אולי החב"דניקים לא מספיק מכירים את זה: ירושלים תהיה בירת ישראל. ללמדך שגם אם באו"ם מצביעים, רוב האומות, 36 קולות נגד העם היהודי, ירושלים תהיה בירת ישראל. את הרוח הזאת של הגבורה היה לדוד בן-גוריון גם בהקמת המדינה בתש"ח, כשאז האמריקאים אמרו לו שאם נעז להכריז על מדינת ישראל כמדינה יהודית, הם יטילו סנקציות מאוד קשות על מדינת ישראל הצעירה. אחיי ורעיי, זה לא משנה מה יאמרו הגויים אלא מה יעשו היהודים, ואחרי זה הגויים גם יברכו אותנו. בנושא הזה של החלת הריבונות, אם אנחנו לא נעשה את זה, אז מי יעשה את זה? איזו עוד ממשלה יש לה את ההזדמנות ההיסטורית להחיל את הריבונות על יהודה ושומרון? איך יכול להיות שעדיין לא החלנו את הריבונות? זה שטח הולדתנו, שם גדלו דוד ושלמה, גם אחאב וממלכת ישראל. לא יכול להיות שאנחנו מתעכבים בנושא הזה. אני קורא לכם, אחיי ורעיי, לקדם את הנושא הזה בכל התוקף שממשלת הימין על מלא יכולה לעשות. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. המציעים – שמחה? << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> למליאה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אנחנו נצביע כעת, חברי הכנסת, על העברת הנושא לדיון במליאה. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 15 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי ההצעה הדחופה לסדר-היום בנושא החלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון ובקעת הירדן תעבור לדיון במליאת הכנסת. << נושא >> הצעת צו הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה) (הארכת תקופת הוראת השעה) (מס' 2), התשפ"ה–­2025 << נושא >> [נספחות.] << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לסעיף הבא על סדר-היום – צו הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה) (הארכת תקופת הוראת השעה) (מס' 2), התשפ"ה–2025. יציג את הצו חבר הכנסת חנוך מלביצקי, יושב-ראש הוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת המדע והטכנולוגיה וועדת הפנים והגנת הסביבה. בבקשה. << דובר >> חנוך דב מלביצקי (יו"ר הוועדה המשותפת): << דובר >> חבריי חברי הכנסת, אני פונה אליכם מתוקף תפקידי כיושב-ראש ועדת הכנסת המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת המדע והטכנולוגיה. הועדה המשותפת הוקמה בחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע–2009, ולשם הקיצור אתייחס אליו כחוק המאגר הביומטרי. ב-2017 תוקן חוק המאגר הביומטרי ונקבע בו כי במאגר הביומטרי יישמרו רק תמונות תווי פנים של תושבים ללא טביעות אצבע. בחוק נקבעה הוראת שעה שדחתה בחמש שנים את כניסתו לתוקף, על מנת שמשרד הפנים ייערך להטמעת מערכת מתקדמת לזיהוי פנים. שר הפנים הוסמך להאריך את תקופת הוראת השעה באישור הממשלה, ועדת הכנסת המשותפת והכנסת בתקופות נוספות שלא יעלו על חמש שנים כל אחת. בתקופת הוראת השעה ניתן להמשיך ולהכניס למאגר טביעות אצבע של תושבים שהגיעו להפקת תעודת זהות או דרכון, אולם רק אם הסכימו לכך בכתב. בפועל, זה כמה שנים לא הוכנסו למאגר טביעות אצבע של תושבים, למעט בתקופה שמיום 7 בנובמבר 2023, למשך שנה, למטרת סיוע בזיהוי חללים ונעדרים עקב מלחמת חרבות ברזל. תקופת הוראת השעה הוארכה על ידי הוועדה המשותפת בשמונה השנים שחלפו מאז חקיקתו של החוק כמה פעמים, ובפעם האחרונה בפברואר 2025. תוקפה צפוי לפוג ב-29 במאי 2025 בחצות. בשני המועדים האחרונים שבהם התבקשה הוועדה להאריך את תקופת הוראת השעה, נמסר לנו כי ההתקדמות במכרז מתעכבת בשל עניינים תקציביים, וכי מבחינת משרד הפנים, עם השלמת המעבר לזיהוי באמצעות טכנולוגיות זיהוי פנים, ייכנס לתוקף החוק שתוקן ב-2017, והמאגר יחזור להיות מבוסס תמונות פנים בלבד. קידום סוגיית התקציב של מערכת זיהוי פנים חדשה במאגר הביומטרי היא, אם בהקצאה ואם בקידום החלטת ממשלה, באחריות משרד הפנים, מתקציב המשרד. בעניין זה קיבלנו את התחייבותו של מנכ"ל משרד הפנים בדיון האחרון כי עניין התקציב יקודם בהקדם. בהתאם לכך, הוועדה קיבלה את בקשת הממשלה להאריך את תקופת הוראת השעה בשנה, עד ליום 28 במאי 2026. אסיים בהבהרה: לפי החוק, עם סיום הוראת השעה והמעבר למאגר תמונות הפנים, טביעות האצבע שבמאגר אמורות להימחק. בעניין זה הועלתה כמה פעמים בדיוני הוועדה סוגיית שמירת טביעות האצבע במאגר נפרד לשם זיהוי חללים באירועים רבי-נפגעים. הוועדה חוזרת ומדגישה כי על הממשלה לקבל החלטה בעניין זה ולתקן בהתאם את החוק, שכן מדובר בסוגיות נפרדות. החוק שאנו דנים בו מתייחס לקיום מאגר ביומטרי של תמונות פנים בלבד במשרד הפנים לשם מניעת התחזות ויצירת מסמכי זיהוי ביומטריים אמינים. המחוקק אמר את דברו בעניין זה, כפי שביקשה הממשלה ב-2017, שאין צורך בשמירת טביעות אצבע במאגר על מנת לקיים תיעוד אישי אמין לאזרחי ישראל ולמנוע גנבת זהויות. הארכת הוראת השעה בתקופות נוספות פעם אחר פעם לשם תכלית אחרת, של זיהוי חללים, מהווה הליך חקיקה לא תקין, ועל הממשלה להזדרז ולקבוע הסדר חקיקתי נפרד לנושא זה. אבקש מחברי הכנסת לקבל את הצעת הוועדה המשותפת ולאשר את צו הארכת הוראת השעה עד ליום 28 במאי 2029. תודה רבה. << אחרי_כן >> (אחרי כן המ) << אחרי_כן >> תור מספר 49 << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. נעבור לדיון האישי. מישהו מעוניין לדבר? גם אני לא, אני רשום פה. אנחנו נעבור להצבעה. חברי הכנסת, שבו במקומותיכם. חנוך מוכן? הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה – 9 נגד – אין נמנעים – אין הצעת הוועדה המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת המדע והטכנולוגיה לפי חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע–2009, בדבר הארכת תקופת תוקפו של צו הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה) (הארכת תקופת הוראת השעה) (מס' 2), התשפ"ה–2025, נתקבלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תשעה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי צו הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה) (הארכת תקופת הוראת השעה) (מס' 2), התשפ"ה–2025, אושר על פי הצעת הוועדה המשותפת. << נושא >> חילופים בוועדות הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה: מטעם סיעת יש עתיד, במקום חברת הכנסת יסמין פרידמן תכהן חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. כמו כן, אבקש להודיע כי חבר הכנסת אריאל קלנר יכהן כממלא מקום קבוע בוועדת החוקה, חוק ומשפט מטעם סיעת הליכוד. << נושא >> הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת << נושא >> << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום כי ועדת החינוך, התרבות והספורט תדון בהצעה לסדר-היום בנושא: החרמת תפילין מתלמיד בבית הספר – פגיעה חמורה בזהות היהודית, של חבר הכנסת אושר שקלים וקבוצת חברי הכנסת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי ז' בסיוון התשפ"ה, 3 ביוני 2025, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. חג שמח. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 19:01. << סיום >>