דברי הכנסת

דברי הכנסת כח / מושב שלישי / ישיבה רצ"ב / ז'–ח' בסיוון התשפ"ה / 3–4 ביוני 2025 / 28 חוברת כ"ח ישיבה רצ"ב הישיבה המאתיים-ותשעים-ושתיים של הכנסת העשרים-וחמש יום שלישי, ז' בסיוון התשפ"ה (3 ביוני 2025) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 6 הצעות סיעות יש עתיד, המחנה הממלכתי, העבודה, ישראל ביתנו, רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה בשל: 8 1. ממשלה כושלת שמפקירה את אזרחיה במלחמה הארוכה מקום המדינה; 8 2. איומים ישירים על נציגויות ישראל, תיירים ישראלים ויהודים בעולם; 8 3. כישלון הממשלה בטיפול בסוגיית היישובים הלא-מוכרים בנגב 8 יאיר לפיד (יש עתיד): 8 השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: 10 מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 19 שר החוץ גדעון סער: 22 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 29 שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: 31 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 40 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 42 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 44 מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 45 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 46 הודעה אישית של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה 51 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 52 יום לציון אירועי הפרהוד 52 אופיר כץ (הליכוד): 52 מאיר כהן (יש עתיד): 54 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 56 אבי מעוז (נעם): 58 שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: 60 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025 62 שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: 63 אלעזר שטרן (יש עתיד): 63 שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: 68 רם בן ברק (יש עתיד): 70 אבי מעוז (נעם): 71 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 73 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 74 מיקי לוי (יש עתיד): 75 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 77 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 79 רון כץ (יש עתיד): 80 מירב בן ארי (יש עתיד): 82 עודד פורר (ישראל ביתנו): 83 נאור שירי (יש עתיד): 84 מאיר כהן (יש עתיד): 89 יסמין פרידמן (יש עתיד): 90 סימון דוידסון (יש עתיד): 91 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 92 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 96 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 97 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 98 ירון לוי (יש עתיד): 99 שלי טל מירון (יש עתיד): 101 נעמה לזימי (העבודה): 103 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 104 שרון ניר (ישראל ביתנו): 105 שר המורשת עמיחי אליהו: 106 הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 7), התשפ"ה–2025 108 השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: 108 מירב בן ארי (יש עתיד): 111 אלעזר שטרן (יש עתיד): 111 מירב כהן (יש עתיד): 113 שרון ניר (ישראל ביתנו): 114 רון כץ (יש עתיד): 115 מיקי לוי (יש עתיד): 116 עודד פורר (ישראל ביתנו): 117 נאור שירי (יש עתיד): 118 יסמין פרידמן (יש עתיד): 120 גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): 123 חנוך דב מלביצקי (הליכוד): 129 בועז ביסמוט (הליכוד): 130 עמית הלוי (הליכוד): 132 הצעת חוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם (תיקון מס' 9) (היקף מחזור המכירות של קמעונאי פארם גדול), התשפ"ה–2025 134 הצעת חוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם (תיקון – היקף מחזור המכירות של קמעונאי פארם גדול), התשפ"ה–2025 134 משה פסל (הליכוד): 134 אביחי אברהם בוארון (הליכוד): 137 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 138 צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): 141 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 142 גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): 143 חנוך דב מלביצקי (הליכוד): 145 הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 12), התשפ"ה–2025 147 יצחק פינדרוס (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 147 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 149 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 149 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבריי חברי הכנסת, היום יום שלישי ז' בסיוון התשפ"ה, 3 ביוני 2025. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום הוא היום ה-606 למלחמה, שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים ש-58 מאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם מביטות עלינו כאן ממעל, עודם נמצאים בשבי, ואנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5868/25 וכלה בהצעת חוק פ/5888/25: הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 24) (הגברת התחרות בסיעוד הביתי), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק נכסי המדינה (תיקון מס' 9) (הרשאת שימוש לשם הקמת מתקני שידור לתקשורת בשיטה התאית), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אברהם בצלאל; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 42), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, חמד עמאר, יצחק קרויזר, אליהו רביבו ולימור סון הר מלך; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – מכירת דירה שמשמשת למגורי המוכר), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יעקב אשר; הצעת חוק חובת שליחת בקשת תשלום טרם עיקול ותפיסה של נכסים המוחזקים בידי צד שלישי (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק החלת הפחתת שכר על נושאי משרה, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת סוכן חוץ), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (קידום התחרות באמצעות תחבורה שיתופית מקוונת), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת משה רוט; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – אחוז החסימה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אבי מעוז; הצעת חוק דיווח לכנסת על העברת סיוע הומניטרי מכספי המדינה, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר; הצעת חוק שירותי אבטחה, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; הצעת חוק פיצוי נפגעי אסון טבע (פיצוי לנפגעי שרפה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון – מתווך במתן שירות רכב ומוסכי הסדר), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת דוד ביטן, שלום דנינו, אברהם בצלאל, דן אילוז, משה פסל, ששון ששי גואטה, אוהד טל, אלי דלל, יסמין פרידמן, אליהו ברוכי, רון כץ, אלון שוסטר ושלי טל מירון; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – מניעת טיפול רפואי למחבלים במערכת הבריאות הציבורית), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (גמול השתתפות בישיבות והחזר הוצאות לחברי מועצה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפה למעסיק משרתי מילואים), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הוספת זכאות לכיסאות גלגלים ממונעים הניתנים לשליטה מרחוק), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אבי מעוז, גדי איזנקוט, מתן כהנא, ניסים ואטורי, ששון ששי גואטה, שלום דנינו, דוד ביטן, יצחק קרויזר, אריאל קלנר, אושר שקלים, טלי גוטליב, אלי דלל, קטי קטרין שטרית, אברהם בצלאל, מיכאל מרדכי ביטון ולימור סון הר מלך; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – עצמאות תקציבית ודיווח), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת שלי טל מירון; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הקפאת הטבת מס לחייל משוחרר), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת מתן כהנא, אביחי אברהם בוארון, משה פסל, יצחק קרויזר, חילי טרופר, אלון שוסטר, אורית פרקש הכהן, ארז מלול, מישל בוסקילה, אוהד טל ואלעזר שטרן; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת מספר שרים וסגני שרים), מאת חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון – סייגים לאחריות המדינה בשל פעילות טרור), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת שמחה רוטמן; הצעת חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון – הגנה על פצוע מלחמה בתקופת האשפוז ולאחריה) (הוראת שעה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת מתן כהנא, אלון שוסטר, אורית פרקש הכהן, גדי איזנקוט, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, רון כץ, ירון לוי, נאור שירי, יסמין פרידמן, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יואב סגלוביץ', רם בן ברק, אלעזר שטרן, מאיר כהן, גלעד קריב, צביקה פוגל, עודד פורר, חמד עמאר, עידן רול, ששון ששי גואטה, משה טור פז, יבגני סובה, אלי דלל, דן אילוז ולימור סון הר מלך; הצעת חוק הכנסת (תיקון – צפיית חברי הכנסת בנתוני תקציב המדינה במערכת רוחבית כוללת במשרדי הממשלה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק מגן דוד אדום (תיקון – הבטחת הרציפות התפקודית של מגן דוד אדום), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אופיר כץ, עודד פורר וארז מלול. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 42), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (צו לשיקום כלכלי על יסוד הכתב) (הוראת שעה), התשפ"ה–2025; הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון מס' 7), התשפ"ה–2025. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק נכסי המדינה (תיקון מס' 9) (הרשאת שימוש לשם הקמת מתקני שידור לתקשורת בשיטה התאית), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אברהם בצלאל; הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 24) (הגברת התחרות בסיעוד הביתי), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אליהו רביבו. מסקנות הוועדה לביטחון לאומי בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואליד אלהואשלה, גלעד קריב ומירב בן ארי בנושא: מספר הנרצחים בחברה הערבית מאותת על שנה מדממת במיוחד. לבסוף אודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיע חבר הכנסת צביקה פוגל כי הוא חוזר בו מהצעת חוק חובת פרסום שמותיהם של אסירים ביטחוניים ששוחררו ממאסר, התשפ"ה­–2025, שמספרה פ/5503/25. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. << נושא >>הצעות סיעות יש עתיד, המחנה הממלכתי, העבודה, ישראל ביתנו, רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. ממשלה כושלת שמפקירה את אזרחיה במלחמה הארוכה מקום המדינה; << נושא >> << נושא >> 2. איומים ישירים על נציגויות ישראל, תיירים ישראלים ויהודים בעולם; << נושא >> << נושא >> 3. כישלון הממשלה בטיפול בסוגיית היישובים הלא-מוכרים בנגב << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הראשון שעל סדר-היום: הצעות להביא אי-אמון בממשלה. אני מזמין את חבר הכנסת יאיר לפיד, ראש האופוזיציה, לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, שלשום, בליל שבועות, עשינו תיקון חצות במוזיאון תל אביב. היה מקסים: אנשים לבשו לבן; אני העברתי שיעור על אברהם אבינו; היו שיעורים והיו שיחות אל תוך הלילה. היה מלא באהבה ליהדות, למסורת ישראל, לעצם הרעיון של לימוד משותף בחג. רק דבר אחד לא היה שם – הממשלה. לא המשרד המיותר למורשת ישראל, לא המשרד המיותר למסורת ישראל, לא הרשות – המסוכנת – לזהות יהודית, לא המיליארדים שהם מעבירים אחד לשני על חשבוננו כדי לממן עסקנות ושחיתות והשתמטות וסרבנות. הם לא היו שם והם לא הפריעו, והם לא אמרו לנו מה לעשות, אז יכולנו לעשות בחג מה שיהודים עושים בחג: ללמוד ולהעמיק וליהנות מתורת ישראל וחוכמת ישראל. אני שואל את הבניין הזה, את המליאה הזו: האם יש יהודי אחד בישראל – חרדי, חילוני, מסורתי או דתי – שחושב שהחיבור בין דת לפוליטיקה עושה טוב ליהדות? מעורר אהבה ליהדות? האם יש יהודי אחד במדינת ישראל שאומר לעצמו: זה טוב לדת היהודית ולמסורת היהודית להתערבב אל תוך הפוליטיקה? אני שואל את רבני ישראל, את גדולי ישראל: אם יש משהו שגורם ליהודים להתרחק מהדת, שגורם ליהודים לשנוא את הדת, לחשוב שהם לא רוצים שהיא תהיה חלק מחייהם, אתם בעד או נגד זה? כי יש דבר כזה. הפוליטיקה – זה מה שהיא עושה לדת: היא משחיתה אותה. דת היא מקור מוסרי, היא לא מנגנון שלטוני. היא היסוד הרוחני של חיינו; לא התקציב שמממן אותו. מורי ורבי, הרב ג'ונתן זקס, אמר: כאשר הדת שואפת לשלוט היא מחללת את עצמה. מה זה עושה לדת היהודית ולמעמדה הרוחני כשכמחצית מהדיינים החדשים שמונו לבתי הדין הרבני הם קרובי משפחה של בכירים, שזכו לקידום מושחת בלי שום קשר לידיעות שלהם בתורה, במצוות ובחוקי ההלכה? מה זה עושה לדת היהודית כשפוליטיקאים משתמשים בה בשביל לאפשר ליהודים לא לעבוד; לא ליטול חלק בבניין הארץ; לא לשלם מיסים; לא להיות חלק מהסיפור הישראלי? מה זה עושה לדת היהודית כשפוליטיקאים כופים אותה על אנשים בכוח – כפייה של נישואים וגירושים; כפייה של השבת; כפייה של מה מותר ומה אסור לאכול. אתם באמת חושבים שאלוהים זקוק לעזרתכם? שהוא לא יסתדר בלי הכפייה שלכם? כשהדת נשענת על המדינה, היא מאבדת את הרוח האנושית. "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות" כתוב בזכריה. ואז באה ממשלת ישראל ואומרת: כן בחיל, כן בכוח. כפייה דתית זה חילול השם. אלוהי ישראל לא צריך משטרה שהממשלה שולחת בשביל לכפות את מצוותיו. האם אפשר לכפות אמונה? האם יש אדם אחד בעולם שמאמין ביציאת מצרים, במעמד הר סיני, בזכותנו על הארץ הזו, רק כי הוא פוחד שייתנו לו קנס? מעל הכול, הפוליטיקה של הדת מנסה למכור לנו שהיהדות האמיתית אומרת שמותר לך לשלוח ילדים של אנשים אחרים להילחם ולמות על הגנת מדינת ישראל, בזמן שהילדים שלך יושבים בטוחים בישיבה. אין יהדות כזו. מעולם לא הייתה. יש לכם בעיה איתנו – אנחנו יודעים לקרוא; אנחנו יודעים מה כתוב בתנ"ך ובתלמוד, ואנחנו יודעים שאין יהדות שמפלה בין דם לדם. אין, ומעולם לא הייתה. אני מאמין בחזון המוסרי של ישעיהו וירמיהו; אני מאמין בכוח המאגי והערכי של עשרת הדיברות; אני מאמין שזכות הקיום של הציונות נובעת מן התנ"ך, ולא משום מקור אחר. ואני מאמין שכל אלה הם של כולנו, אחרת הם לא יהיו של אף אחד. אין שום מקום בתנ"ך שבו כתוב שאלוהים נתן לעמו ישראל את ועדת הכספים; אין שום פסוק שמורה לתקצב את שירותי הדת במיליארדים על חשבון אזרחים עובדים, שגם ככה בקושי מפרנסים את עצמם ואת משפחתם. יש בלי סוף מראי מקום בכל התנ"ך נגד גזל, נגד גנבה, נגד גנבת דעת. לא האמונה מיוצגת פה בבניין בידי הפוליטיקאים של הדת. הם לא פה בשביל לעודד את היהדות, הם פה בשביל כסף; הם פה בשביל ג'ובים; הם פה בשביל ההשתמטות. הם לא פה בשביל היהדות; הם מנצלים את היהדות בשביל להיות פה. הממשלה לא הייתה שלשום איתנו בתיקון חצות, אבל הנביא עמוס היה. והנביא עמוס כבר אמר את דעתו על דת ממוסדת שמנצלת לרעה את מנעמי השלטון: "שנאתי מאסתי חגיכם ולא אריח בעצרתיכם". הסר מעלי המון שיריך ושיר תליך לא אשמע. "ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן". הנביא עמוס אמר לכם: רואים לכם. אנחנו רואים שאתם משתמשים בדת לרעה בשביל כסף, כבוד וכוח. זו לא יהדות. יהדות בלי חמלה היא לא יהדות; יהדות בלי ערבות הדדית ושותפות גורל היא לא יהדות. השתמטות היא לא יהדות, והפוליטיקה של היהדות היא לא יהדות. היא רק פוליטיקה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. ואני מתכבד להזמין כעת את השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם להשיב על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה. בבקשה, אדוני. << דובר >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה לפתוח ולומר שאתמול קרה לנו אסון גדול. שלושה מגיבורי ישראל מחטיבת גבעתי נפלו בקרב בעזה: סמ"ר ליאור שטיינברג, סמ"ר אופק ברהנה, וסמ"ר עומר ואן גלדר, השם ייקום דמם. ואני באמת מנחם את המשפחות ומחבק אותם, כמובן בשם עם ישראל. תראה אדוני היושב-ראש, כרגיל, עולה לכאן ראש האופוזיציה ומתפרנס משנאה וגם שקרים. דרך אגב, מזה הוא מתפרנס. לא להפריע לי, אני פה שמעתי בשקט את דברי ההבל. קודם כול, באמת אנחנו לפני חג השבועות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אחרי. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אחרי חג השבועות. כמובן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני לא מתקן, לפני חג השבועות. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> וכמובן בחג השבועות, חג מתן תורה, אנחנו גם אחרי התפילה הולכים לבית הכנסת, יש לנו תיקון ליל שבועות. מר לפיד, אנחנו לא הולכים למוזיאון ישראל, אנחנו הולכים לבית הכנסת ועושים תיקון ליל שבועות. אבל הפתיע אותי קודם כול, איך אמרת: העברתי שיעור בתנ"ך. אני מבין שאתה גדול הדור, איזה תלמיד חכם עצום. אתה אומר: הממשלה לא הייתה שם. למה שנהיה במוזיאון ישראל? כמנהג אבותינו אנחנו הולכים לבית הכנסת ולעשות תיקון ליל שבועות. ככה אנחנו מצווים זה מאות בשנים. אני רק רוצה להזכיר לך, מר לפיד, פעם שמעתי איזה טיקטוק שלך, כמה באמת בור ועם הארץ אתה. אדוני היושב-ראש, הוא חושב שהתנ"ך זה איזה סיפור מעשיות, בוודאי חמישה חומשי תורה. ופעם אני שומע אותו אומר: דווקא אני מחבב את עשו. אתה מבין כמה אתה לא מבין? אתה מחבב את עשו? הרי עם ישראל יצא מיעקב; אתה לא מבין אפילו את העומק של עשו והעומק של יעקב. אז בן אדם, איש כמוך, שאומר משפט כזה, אני בוודאי לא הייתי נותן לו למסור שיעור, אפילו לא בגן חובה, בכל מוסד של ילדים קטנים אפילו, בגלל שאתה עצמך צריך שילמדו אותך קצת יסודות בתנ"ך. אתה לא מבין, אתה בור ועם הארץ. דרך אגב, יכול להיות שזה לא באשמתך, אבל אתה לא מבין כלום. דרך אגב, עוד לא שמעתי, שנים, מישהו שהוא בעצם מחבב את עשו. הרי חז"ל אמרו: הלכה היא עשו שונא ליעקב. הרי זה לא עשו, עשו זה סמל. עשו עובר בכל דור ודור. עשו זה גם החמאס. זה סימבול. הוא מחבב את עשו, חבר הכנסת כהן. אתה מבין, אין לי אפילו לפעמים – אתה יודע מה, לפעמים אני אפילו לא יודע איך להגיב על זה. ועוד הוא מוסר שיעור ואומר שהממשלה לא הייתה בשיעור שלו. אז א. מר לפיד, אנחנו מצטערים שלא היינו בשיעור שלך, באמת. עכשיו תראה לאן הוא מושך – הוא אומר: הדת היא יסוד רוחני – אכן נכון כך. איך אמר בן-גוריון: עם ישראל – דרך אגב, הוא קרא לעצמו: אנחנו פה באנו בגלל המשיחיות. דרך אגב, הם קוראים לאנשים משיחיים, לפעמים אני שואל את עצמי, מה הכוונה? אנחנו כל השנים עם ישראל, מאז הגלות, היה לו תמיד בראש חזון משיחי לישראל, לחזור לארץ. זו לא מילה גסה, אנחנו גם פה בארץ עדיין יש לנו את החזון של הנביאים שלנו. המשיחיות, כן? שעם ישראל יבוא כולו לארץ ישראל, ונקים לנו מדינה פה לתפארת. אז הם הפכו את הסיפור של המשיחיות לאיזה בדיחה. בן גוריון אמר: אנחנו משיחיים, ואנחנו יהודים. בגלל התנ"ך אנחנו יהודים; בגלל התורה אנחנו יהודים. הוא טעה בדבר אחד, הוא אמר: מדינת ישראל היא פלטפורמה. יהודי שמבין יותר לעומק, מבין שמדינת ישראל היא אחד מהיסודות של היהדות, בגלל שהכול תלוי בכול. עם ישראל וארץ ישראל חד הם. עם ישראל לא יכול להיות בגולה. כשהוא בגולה הוא חסר. ארץ ישראל זו לא פלטפורמה, היא דבר הרבה יותר מהותי. אנחנו לא כמו האנגלים באנגליה שבאמת מבחינתם המדינה היא פלטפורמה. אז הוא מספר לי שבעצם דת היא יסוד רוחני. אבל מה הוא עושה, איך הוא ממשיך? – דרך אגב, זה הלפיד והיפוכו – תוקף את הדת, כמובן את הרוח. לא צריך לתקצב מוסדות דת. דרך אגב, אין לו בעיה שיתקצבו מוסדות תרבות שמעלים אפילו הצגות נגד מדינת ישראל; כל מיני מוזיאונים הזויים – עם זה אין בעיה; ענפי ספורט? אין בעיה. אבל דת? אתם מתקציבים דת? זה בניגוד לכול. ולכן הוא אומר ועוד מצטט "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה'". זה בדיוק כשאתה לא מבין אפילו את האירוע, אתה מצטט פסוק שאתה אפילו לא מבין אותו. זה היסוד של עם ישראל. בדיוק זה. לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוח. תמיד אנחנו אומרים, ותמיד אני אומר – לא רק אני, אני רק מצטט אנשים גדולים ממני: הרוח מחזיקה את עם ישראל והחזיקה את עם ישראל למעלה מאלפיים שנה שלא הייתה לו מדינה. מה שהחזיק אותו זה הרוח. אבל מה זו הרוח? זה הרוח היהודית. זו לא הפרשנות שלך, מר לפיד. איתך כבר מזמן עם ישראל היה מאבד את הקשר שלו לתנ"ך ולהיסטוריה היהודית. בגלל שהיהודים התעקשו לאורך השנים להיות דבקים במסורת ישראל, ברוח היהודית. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> הסבא-רבא שלו היה אחד הרבנים הגדולים. משפחתו הושמדה בשואה, אביו ניצול שואה. אתה יודע, קצת, קצת - - - << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> רבי מאיר, אגיד לך משהו: בסוף כשבן אדם פה עולה ומסית ציבור, מדבר ככה לכלל עם ישראל - - - << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא מסית, הוא אומר את דעתו. יש הבדל מלהסית. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> תקשיב, אני רוצה לומר לך - - - << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> הוא ימני. אתה יודע מה, יכול ללמד הרבה ימנים מה זה ימין. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני לא נכנס לימני ולא ימני, זה לא קשור. אני טוען שלפיד מתפרנס כבר שנים – ולא רק הוא – מתקיפת מה שנקרא מורשת ישראל והחרדים. דרך אגב, אמרתי בלי החרדים והשבת, אין לו מה לומר. שום דבר. איך הוא אומר: אתם לא תגידו לנו מה לאכול ומה מותר לא. לא תכפו עלינו את הדת. תגידו לי אתם, את האמת כולם יודעים: מה בעצם, איזה סממן יהודי יש במרחב הציבורי עד היום? דרך אגב, בקום המדינה היו הרבה יותר. דרך אגב, אני כשהייתי ילד מעולם לא ראיתי חנות פתוחה בשבת, בוודאי לא כזו שמוכרת חזיר. מדינת ישראל בימי בן גוריון הייתה – כמדינה, לא בפרטים – עם מסורת יהודית הרבה יותר רצינית מאשר היום. היום יש לנו רק פחות או יותר נישואים וגירושים, וקצת תחבורה בשבת, גם זה אין. אין כלום. אין כמעט סממן יהודי במרחב הציבורי. כלום. להפך, יהודים רצו להתפלל כולל ביום כיפור – לא נתנו להם. מצעד הגאווה בתל אביב? זה כמובן 200,000 איש ומתגאים בזה, באים הרבה תיירים מהעולם. הכול פה הפוך. מדינת ישראל מעולם לא כפתה על אף בן אדם כלום. לאכול? תאכל איפה שאתה רוצה. מישהו אמר לא לאכול איפה שאתה רוצה, מר לפיד? לא הבנתי. כל יום אתה יושב באיזה מסעדה, אתה בודק אם יש לה תעודת כשרות? מניח שלא – ואם כן, אחלה. אבל מישהו מכריח אותך? למה אתה משקר? בוודאי בעשרת הדיברות לא כתוב שיושב-ראש ועדת הכספים צריך להיות גפני. אבל גם לא כתוב שאתה צריך להיות בכנסת, לא כתוב הרבה דברים בעשרת הדיברות. בוודאי לא דבר דבילי כמו שאתה מעלה, האם גפני כתוב שהוא צריך להיות בוועדת הכספים. לכן אני אומר לך, מר לפיד, אמיתי, אתה נבנה בעיקר על שנאת ישראל. כשאתה עולה פה, אני כמעט לא שומע אותך אומר דבר חיובי על עם ישראל אף פעם. ותזכור, ואני חוזר למה שאתה אמרת, חבר הכנסת כהן, כשרדפו את עם ישראל לאורך כל ההיסטוריה לא החינוך – בין דתי, לא דתי, אשכנזי, ספרדי. לכן, היא הנותנת. הוא היום רואה את גפני ורואה אויב. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> זה לא נכון. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לפחות זה מה שאני שומע. מזה הוא מתפרנס. כל קצת קצת יהדות הורגת אותו. רוצה שר החינוך להכניס קצת ערכים יהודיים, טיפה, שעתיים בשבוע, שעה – דרך אגב, כשאנחנו למדנו, אני כשהייתי תלמיד תיכון, בכל התיכונים בארץ כולל הקיבוצים למדו שיעורי תנ"ך חובה; הייתה בגרות בתנ"ך חובה. הגענו למצב, יש ילדים, דרך אגב, שאתה שואל אותם: איפה הכותל המערבי והם לא יודעים איפה זה. איפה זה קבר רחל? הם לא יודעים מה זה. מי זה דוד המלך הוא לא יודע. איך אתה מצפה ממנו לבוא ולהילחם מול האויבים כשהוא בעצם לא מכיר את השורשים האמיתיים למה הוא נמצא פה ועל מה הוא נלחם. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> תגיד לי, מתי שמעת מישהו מאיתנו או את יאיר יוצא נגד זה? ההפך הוא הנכון. ההפך. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אבל אני מסביר, מאיר. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אני לא יודע מה אתה מצטט, אבל בחייך. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני עכשיו שמעתי. אני ממליץ לך לקחת את הסטנוגרמה של השבע דקות שהוא עלה כאן ודיבר. חוץ משנאה, כלום לא היה פה. כלום. אני אומר לך, הוא דיבר על החרדים, על הדת, על מוסדות הדת, על התקצוב שלהם. לא הבנתי. הם פחות טובים ממנסור עבאס? לא הבנתי. עם מנסור עבאס, דרך אגב, אני אגיד לך – עזוב 52 מיליארד שקל. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> שאתם נתתם. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> ישבתם איתו. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> שאתם נתתם לו. דודי, אני לא מוכר לך לוקשים - - << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> מאיר, תן לי להתקדם. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> - - אני ראיתי את המסמך שהובטח על ידי ביבי. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> תן לי, תן לי להתקדם. דקה. אתם בממשלה שלכם. אבל אתה יודע איפה התביישתי כיהודי? שמנסור עבאס, בשפתו, אמר: כולם באו אלינו פה, לאום אל-פאחם, וישבו עם מועצת השורא, כל אגף התקציבים. אני הייתי בהלם. אגף התקציבים? << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> תיקון – כפר קאסם. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> כפר קאסם. תאר לך שאגף התקציבים, מבחינתכם, יושב בישיבת פוניבז', מה קורה במדינה. דרך אגב, אף אחד לא הזדעזע. פקידים מקצועיים נוסעים לכפר קאסם. מה קרה? << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אז מה? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> דקה. פקידים מקצועיים לא נוסעים לאף מקום. באים ודנים אצלם. מועצת השורא ישבה איתם בכפר קאסם. אני שואל את עצמי, אתה יודע, אם זה היה הפוך, יושבים עם גדולי הדור של עם ישראל. ואללה, כל המדינה – עיתון הארץ היה שורף כמעט את כל המהדורות. אני לא מדבר על מה קורה בערוץ 12; מה היה עושה דרוקר; מה הייתה עושה היועצת המשפטית לממשלה. מוציאה להם מכתב: חבר'ה, אף אחד לא נוסע לאף מקום. אבל תראו כמה אתם התבזיתם; לאן לקחתם את המדינה. עכשיו, כשאני שומע אותו, כפי שאמרתי לכם: רק שנאה. ככל שהוא יורד בסקרים, אדוני היושב-ראש, הוא מוסיף עוד שנאה, ועוד תרעלה ועוד רדיואקטיביות. זה הבן-אדם. כואב לי, שהוא אומר: בשבועות עברתי על עשרת הדיברות, היה עשרת הדיברות. לכן, אם באמת באמת אתה מבין בעצם את עשרת הדיברות, ואתה מבין את התורה, ואתה יודע שעם ישראל, "וכי ימוך אחיך" כתוב – מי זה אחיך? לא חילוני, ספרדי. כתוב: אחיך. כל היהודים הם אחים. אתם לא מקבלים את זה, דרך אגב. חלקכם בוודאי לא מקבלים את זה. אז חשבתי קצת שאולי אחרי חג השבועות הוא יביא לנו איזו בשורה, אבל הוא ממשיך להפיץ רעל – וזה באמת דבר שהוא לא נתפס – נגד כל לומדי התורה וכל האנשים, דרך אגב, שאוחזים במסורת. דרך אגב, תקצוב המוסדות זה חשוב וחיוני לעם ישראל. חשוב שיהיו מקוואות במדינת ישראל שיתוקצבו על ידי המדינה. חשוב שיהיו בתי כנסת ויתוקצבו. חשוב שיהיו דיינים. הוא לועג לדיינים שנבחרו, הוא לא לועג חס ושלום לשופטים, אדוני היושב-ראש, הרג אותו הדיינים. לכן, דרך אגב, תגיד לו מועצה דתית או שירותי דת מוציאים אותו מדעתו. אמרתי, כל תיאטרון, דרך אגב, שמבזה את מדינת ישראל, אין להם שום בעיה לתקצב. יש להם גם את בג"ץ תמיד – גם אם אנחנו לא מאמינים בזה תמיד הוא נמצא כדי לעזור להם. אדוני היושב-ראש, אני רוצה אגיד לך משהו לסיום. יש לי עוד הרבה נושאים כאן אבל אני רוצה לקצר בעניין. אתה יודע, כשאנחנו מדברים או שאנחנו מתפללים, בדרך כלל לקראת חגי תשרי – ראש השנה, יום כיפור, הסליחות – יש משפט שתמיד אני לא כל כך הבנתי אותו. זאת אומרת, הבנתי את הקטע המילולי אבל לא כל כך התחברתי: אשמנו מכל עם בושנו מכל גוי. לא הבנתי למה אנחנו אשמנו מכל עם, למה בושנו מכל גוי. ימים אלה מסבירים לי את הפסוק לעומק: כשאני רואה גנרלים, ראשי ממשלה מכפישים את חיילי צה"ל, מספרים שהם הורגים תינוקות כתחביב, פעם ראשונה שאני מבין את הפסוק, את העומק. בושנו מכל גוי. אין מדינה כזאת בעולם שמנהיגיה, חלק מהמנהיגים, אלה שעשו את הקריירה הצבאית הכי גדולה, הצבא הרים אותם על הכתפיים שלו, עשה אותם אלופים, רמטכ"לים. אתה לא חייב להיות רמטכ"ל, אתה נלחם לקבל את התפקיד הזה, יש עוד הרבה אנשים שיכולים להחליף אותך, אל תדאג, ואתה יוצא נגד חיילי צה"ל? עכשיו, מה יאמרו בגויים? אתם אומרים את זה, לא אנחנו. הרי אתם בעצם מפיצים את האנטישמיות הזאת בעולם. אז ברגע שבן אדם מודה בזה, מה תלין עלינו? לא הבנתי למה אתם באים אלינו כשאצלכם אלה לא זבי חוטם, זה לא. איך אמר מישהו: זה לא עשבים שוטים, זה הגננים עצמם ששתלו את השתילים. ככה מדברים על חיילי צה"ל? ככה אתם מדברים, אני שומע – אתה יודע מה, אני כבר לא יודע מה קרה לו – את בוגי יעלון בהיפוך. הוא אומר: ישבתי עם רבנים, הם מסבירים לי את תורת העליונות וזה מיין קאמפף הפוך. אומר את זה רמטכ"ל של מדינת ישראל. הוא אפילו לא מבין, הבור ועם הארץ הזה, כשאנחנו אומרים בחגים – בכל חג – "אתה בחרתנו מכל העמים", זה לא רק שאנחנו – זו החובה שלנו להיות אור לגויים; זו מטלה. זה לא שאנחנו מתגאים ואומרים שאנחנו מעל כולם. להפך: לנו יש עול עצום על כל העולם, כדי להאיר את העולם בדרך הנכונה. דרך אגב, זה מה שהיהדות עשתה. מאז שהיהדות באה לעולם היא הביאה ערכים, מוסר וכו' לכל העמים. אז זו בדיוק החובה. "אתה בחרתנו" זה לא בסיפור שהקדוש ברוך הוא רוצה להגיד לנו: אני אוהב אתכם. לא, יש מטלה, יש משימה. זה כמו שאתה אומר לקצין מובחר שהוא הולך להוביל כוח לפשיטה. אתה אומר לו: אתה הכי טוב. זה לא כדי שהוא ישוויץ אלא בגלל שהאחריות עליו להוביל את כל הכוח. עם ישראל יש לו שליחות בעולם. אחת השליחויות שלו היא להאיר אור, להפיץ אור בגויים, להפיץ את הערכים. אנחנו לא צריכים שהנוצרי יהיה יהודי. ביהדות זה לא ככה. יהדות היא לא דת שרודפת. להפך: גרים הם כספחת לישראל. כדי להיות גר מקשים עליך, כדי להבין שאתה רוצה להיות יהודי. דרך אגב, זה רק ביהדות ככה, לא באסלם ולא בנצרות. אבל ליהודים יש שליחות בעולם הזה, להפיץ את הערכים היהודיים בעולם. לא את המצוות, את הערכים היהודיים בעולם. ולכן, זה לא בא ממקום של התנשאות, זה בא ממקום של שליחות. יושב לי רמטכ"ל לשעבר של מדינת ישראל – וזה, דרך אגב, מתחבר לכול: כשלא לומדים תנ"ך, כשלא לומדים מסורת, כשלא לומדים ערכים יהודיים מגיל קטן, אז באמת מגיעים למה שאמר לפיד, שהוא מחבב את עשו, ואנחנו מגיעים לזה שיש לנו אנשים שאומרים שצה"ל, כתחביב – דרך אגב, הוא עשה חילוק בין המדינה לבין הצבא. לא הבנתי. אבל בסוף הצבא נלחם, לא הבנתי את הבלוף שאתה מנסה להסביר. כאילו, מה, הממשלה נמצאת בעזה? הרי ממה נפשך, אם החיילים קיבלו פקודה לא נכונה, אסור להם לעשות אותה. אבל אתה יודע את האמת. אתה יודע שאף אחד – להפך, אתה יודע שאין צבא מוסרי כצה"ל, אתה יודע שאנחנו בוודאי מקפידים לא לפגוע בחפים מפשע, כתפיסה. דרך אגב, זה חינוך מאז ומעולם של צבא ההגנה לישראל, וגם כיהודים. אבל כשאין לנו ברירה, אנחנו לא נאפשר לאף אחד להסתתר, גם תחת ילדים. הבא להורגך השכם להורגו. ולכן במלחמה כזאת אכזרית, שנכפתה עלינו – אנחנו לא החלטנו עליה. ביום חגנו באו, שחטו את ילדינו, נשינו, טפינו וזקנינו. לנו מעולם לא היה – כשצה"ל יצא מרצועת עזה גם פירקו את היישובים. אין לנו ויכוח טריטוריאלי שם בעזה. אבל הם קמו באיזה בוקר אחד, והחליטו לעשות לנו אסון כל כך גדול. אז לכן זה צריך להיות, מה שנקרא, שהם יזכרו את זה. הם אמורים לזכור את זה מאות שנים קדימה. מאות שנים. מאות. איך ההוא שם, אדוני שר החוץ – אני רואה איזה עזתי עוד מראה את המפתח שלו בבית בעזה. ככה יהיה שמה עוד מאות שנים. זה מה שאנחנו רוצים. מי שמרים יד על יהודי, הורג יהודים סתם, זה מה שיהיה איתו. הוא לא יחיה, ובוודאי לא יהיו לו תנאי מחיה, כפי שבעצם אנחנו מייצרים היום בעזה. אז לכן, אדוני היושב-ראש, אני מציע לאנשים, בוודאי אלה שציינתי, קצת לחזור למקורות. להפך, בליל שבועות הבא במקום ללכת למוזיאון או לגן החיות, תיכנסו לבית הכנסת הקרוב, תשמעו קצת, תלמדו קצת באמת, את הבסיס של היהדות. קצת. ואז אני מניח שתהיו קצת יותר שורשיים ויותר עמוקים, ותהיו באמת בטוחים בצדקת הדרך שלנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לשר אמסלם. אני מזמין כעת את חבר הכנסת מתן כהנא לנמק את ההצעה הבאה להביע אי-אמון בממשלה, מטעם סיעות המחנה הממלכתי, העבודה וישראל ביתנו. << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> רגע, חכה, תן לי עשר דקות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם תצטרך עוד כמה שניות גם תקבל. עד עשר דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, ראשית כמובן אני רוצה להשתתף בצער הכבד של משפחות שלושת ההרוגים, חיילי גבעתי הגיבורים שמסרו נפשם על קדושת העם והארץ אתמול ברצועת עזה. הבוקר התבשרנו כי המשטרה הפדרלית בקנדה פתחה בחקירה פלילית נגד חיילים יהודים קנדים בחשד לפשעים נגד האנושות. זו חקירה ממשלתית רשמית, והקהילות היהודיות בקנדה רועדות. אתמול בצעדה למען החטופים בקולורדו אזרח מצרי תקף את משתתפי ההפגנה בבקבוקי תבערה. שמונה פצועים, בהם ניצולת שואה, שהאש אחזה בגופם פשוטו כמשמעו. לפני כשבוע שניים מעובדי שגרירות ישראל בוושינגטון, בני זוג מאורסים, נרצחו בפיגוע ירי מחוץ למוזיאון היהודי. והממשלה שותקת. אנו מגישים את הצעת האי-אמון הזו על רקע מחדל חמור ומתמשך של ממשלת ישראל – הפקרת הזירה ההסברתית והתקשורתית הבין-לאומית, דווקא בשעה שהמאבק על הלגיטימציה של ישראל בשיאו. אנחנו עדים לגל אנטי-ישראלי חסר תקדים ברחבי העולם, אנטישמיות גואה בקמפוסים, בתקשורת וברשתות החברתיות. שקרים, עיוותים והסתה נגד ישראל הופכים להיות הנרטיב המרכזי בתודעה העולמית, והעולם שומע רק את הצד של החמאס. אבל איפה ממשלת ישראל? איפה ההסברה הישראלית? אין קמפיין אפקטיבי, אין שיתוף פעולה עם ארגונים יהודיים בתפוצות, והצעירים היהודים, בארץ ובחו"ל, נשארים לבד במערכה. הקהילות היהודיות עומדות בחזית מול הפגנות, חרמות ואיומים, ובמקום חיבוק מהממשלה הן מקבלות שתיקה. ההפקרות הזו לא פוגעת רק בדימוי שלנו, היא שוחקת את הלגיטימציה שלנו להגן על עצמנו. ישראל מאבדת תמיכה ממדינות חשובות, והכישלון הזה מסכן את מעמדנו המדיני, הכלכלי והביטחוני. זו לא רק הצבעת אי-אמון, זו קריאה להתעשתות. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להפסיד בקרב על התודעה. הגיע הזמן שהממשלה תנהל את המערכה ההסברתית כמו שמנהלים מלחמה – עם אסטרטגיה, עם משאבים ועם שותפות אמיתית בתפוצות. אני רוצה מפה לפנות לראש הממשלה ולשאול את ראש הממשלה – ליתר דיוק להגיד לראש הממשלה: ב-7 באוקטובר לא העירו אותו. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> אתה לא בשם יאיר גולן, שאמר שחיילי צה"ל רוצחים? לא, כי זה השותף שלך, זה השותף המועדף עליך. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הגבתי גם על הדברים האלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שאלתך נשמעה. השר שיקלי, שאלתך נשמעה. אם ירצה חבר הכנסת כהנא, ישיב; ואם לא, לא. בבקשה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ב-7 באוקטובר לא העירו את ראש הממשלה, ולכן ברור שהוא לא אחראי על שום דבר שקרה ב-7 באוקטובר. אבל מה קורה עם הגרעין האיראני? מה קורה עם הגרעין האיראני? הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית עדכנה שלאיראנים כבר יש מספיק חומר בקיע כדי לייצר עשר פצצות אטום. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> תוך שבועיים. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מה קורה עם הגרעין האיראני, גם פה ראש הממשלה ישן? 16 שנים ראש הממשלה הוא ראש ממשלתנו כמעט ברצף. דיברו, החיזבאללה מתעצם – לא, לא, אני צריך שקט כדי לטפל באיראן; החמאס מתעצם, הופך לנכס – ראש הממשלה צריך שקט כדי לטפל באיראן. כנראה שמרוב שקט ראש הממשלה נרדם. ראש הממשלה נרדם. תראו, כשמתלוננים כלפי אהוד ברק על עזיבת לבנון, על היציאה מלבנון, הוא יכול להגיד: אם אני הייתי ראש ממשלה אחרי זה, מייד הייתי מתנפל עליהם, איך שהחיזבאללה היו מתחילים להתעצם. כשאומרים שאריק שרון, זיכרונו לברכה, אחראי על הדברים שקרו אחרי ההתנתקות, הוא יכול להגיד: אם אני הייתי ראש ממשלה, איך שהם היו מפירים את השקט, מייד אחרי הפצמ"ר הראשון הייתי נכנס באימ-אימא שלהם ומשמיד את מה שצריך. אבל, ראש הממשלה נתניהו, אתה ראש ממשלה 17 שנה. מה אתה יכול להגיד? זה לא הסרט "דלתות מסתובבות", שלא יודעים מה יכול לקרות. אנחנו יודעים מה קורה: אתה ראש הממשלה 17 שנה, קיבלת חיזבאללה קטנטן, הפכת אותו לחיזבאללה עם 200,000 ראשי קרב; קיבלת חמאס קטנטן, הפכת אותו לנכס, שהשפיל אותנו את ההשפלה הצבאית הכי נוראית מאז מלחמת יום כיפור; קיבלת איראן עם פרויקט גרעין קטן, בחיתוליו, בלי חומר בקיע, והיום עשר פצצות הם יכולים לייצר. עשר פצצות. והכול תחת המשמרת שלך. מי לא העיר אותך? מה יהיו התירוצים שלך הפעם? רונן בר, הרצי, יועמ"שית, פצ"רית, ביידן, אובמה, דיפ-סטייט – את מי תאשים הפעם? אני רוצה לשאול את ראש הממשלה עוד שאלה: מתי הכול התהפך אצלך? למה אצלך הכול הפוך? כשאני הייתי מפקד טייסת, ושנה אחרי שנה הגף הטכני שלי זכה בפרס רמת אחזקה, את כל הקרדיט נתתי למפקד הגף הטכני; כשהיה מבצע מוצלח או כשזכינו בתחרות, את כל הקרדיט נתתי לסגן שלי. אבל כשהייתה לנו תאונת אחזקה וחייל כמעט נהרג, רק אני הייתי אחראי. רק אני הייתי אחראי. וכאשר היו לנו רצף של אירועי בטיחות לא טובים, רק אני הייתי אחראי. לא שלחתי את הסגן שלי להסביר למפקד חיל האוויר מה קורה בטייסת, רק אני הייתי אחראי. אבל אצל נתניהו – "והחלטתי", "וביצעתי", "והנחיתי", "והוריתי" – ארבעת לשונות המנהיגות של נתניהו. איפה ראינו מפקדים שעל כל דבר מוצלח לוקחים את הקרדיט אליהם ועל כל תקלה מחפשים את כל האחרים להיות אשמים. אני שואל אותך, השר אמסלם, היית לוחם בשריון, פגשת פעם כזה מפקד? פגשת פעם מפקד שאת כל הקרדיט על ההצלחות לוקח על עצמו ואת כל הכישלונות מטיל על האחרים? ואתה, שיקלי, באגוז, זה המפקדים שאתה מכיר? זה המפקדים שאתה מכיר, כאלה שלוקחים אחריות רק על ההצלחות ועל כל הכישלונות הם מחפשים את האחראים? פשוט לא ייאמן. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני שואל פה את דיכטר, אולי בימים של דיכטר בסיירת מטכ"ל המפקדים היו מטילים אחריות על אחרים. אני שואל את קיש, פגשת פעם מפקד טייסת אחד שמטיל אחריות על כל התקלות על הסגנים שלו ורק על ההצלחות הוא לוקח קרדיט? איך אתם יכולים בכלל לתת לדבר הזה לקרות? זה פשוט לא ייאמן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. אני מתכבד להזמין כעת את שר החוץ גדעון סער להשיב על ההצעה מטעם הממשלה. << דובר >> שר החוץ גדעון סער: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לומר לידידי חבר הכנסת כהנא, אני מרשה לעצמי לכנות אותך "ידידי". אולי יגבירו את המיקרופונים, כי אני רואה שהוא מתקשה, חבר הכנסת כהנא, להאזין לדבריי. << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> חשבתי שתקרא לי "חביב". << דובר_המשך >> שר החוץ גדעון סער: << דובר_המשך >> אני רוצה לומר לך במשפט אחד, שאפתח אותו יותר מאוחר: לא מתאים לך. הייתי קצת מופתע כשקראתי את הצעת האי-אמון מלכתחילה, שמאזכרת, בתוך הצעת האי-אמון, את הרצח של ירון לישינסקי ושרה מילגרים בפיגוע בוושינגטון בשבוע שעבר. זה גם הפך נושא לאי-אמון. זאת אומרת בעולם יש פיגועים אנטישמיים, יש רציחות אנטישמיות – אתה הזכרת את הפיגוע בקולורדו – ומי שאשמה זאת ממשלת ישראל? << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> לא לא לא לא. << דובר_המשך >> שר החוץ גדעון סער: << דובר_המשך >> כן כן כן, תן לי, אני אשיב לך. << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אדוני השר - - - << דובר_המשך >> שר החוץ גדעון סער: << דובר_המשך >> אני אשיב לך דבר דבור על אופניו. זה מה שאתם עושים. << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> זה לא מה שאמרתי. אדוני השר, זה לא מה שאמרתי. << דובר_המשך >> שר החוץ גדעון סער: << דובר_המשך >> אתה אמרת שהממשלה שותקת, ואני אגיע לכל האישומים שלכם. אני עכשיו אירחתי את המשפחה של ירון לישינסקי, השם ייקום דמו, בלשכתי, פה במשרד החוץ. הדבר האחרון שאפשר להגיד זה שהממשלה שותקת. אני ארחיב על זה. באים ואומרים ידידי ישראל הגדולים – תלמדו מה אמר מייק האקבי אתמול, שגריר ארצות הברית בישראל. הוא בא והאשים את אותם כלי תקשורת בעולם שמפיצים ללא בדיקה את גרסת חמאס ובזה מלבים את האנטישמיות. ככה עומדים יהודים ביחד. לבוא לממשלת ישראל – זה מה שעושים האנטישמים בכל העולם. << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אז תגיבו, תגיבו. אתם מאשימים את הזירה - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת כהנא, אתה דיברת ללא הפרעות. אנא. << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> כמעט, כמעט. << דובר_המשך >> שר החוץ גדעון סער: << דובר_המשך >> עכשיו אני אגיד לך. אנחנו אירחנו – לא אמרת על זה מילה, אבל אני מאמין שאולי לא ידעת אז אני זוקף את זה לזכותך. בשבוע שעבר אירחנו כאן בירושלים ועידה ענקית נגד האנטישמיות – לא הייתה כזאת, לא הייתה כזאת – בהשתתפות נציגים מ-40 מדינות, 15 בדרג מיניסטריאלי. מאות אנשים הופיעו פה, באמת, בכנס של יומיים, והעלו את נושא המאבק באנטישמיות על ראש סדר העדיפויות. היום אנחנו עושים – אני רק אתן כמה דוגמאות, אדוני היושב-ראש, כדי לסבר את האוזן, כי אי-אפשר להשאיר את כל השקרים האלה בלי מענה; תעשייה של שקרים של האופוזיציה, תעשייה של שקרים. אנחנו שותקים. אני אומר לך – אבל אני מודה שזה רק נציגי משרדי, ויש עוד אנשים שעובדים – שרק בשבועיים האחרונים קיימו נציגי משרד החוץ כ-150 וריאיונות לכלי תקשורת ברחבי העולם. למעלה מ-70 תדרוכים של נציגי משרד החוץ וכלי התקשורת ברחבי העולם. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ראינו את הריאיון של השגרירה בלונדון. << דובר_המשך >> שר החוץ גדעון סער: << דובר_המשך >> תן לי. ריאיון מצוין של יהודייה גאה, לא כמוכם. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מצוין. << דובר_המשך >> שר החוץ גדעון סער: << דובר_המשך >> ריאיון מצוין של יהודייה גאה. אתם לא יודעים מה זאת גאווה לאומית. לא. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא כמו היושב-ראש שלך, שאמר שאנחנו רוצחים תינוקות. היושב-ראש שלך. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> עזוב. << דובר_המשך >> שר החוץ גדעון סער: << דובר_המשך >> אני תכף אגיע ליושב-ראש המפלגה שלך, שמעודד אנטישמיות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> כתחביב, כתחביב. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כן, כן, ראינו, ראינו. שמענו, שמענו. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> כן, שמענו וראינו אותו. << דובר_המשך >> שר החוץ גדעון סער: << דובר_המשך >> מעודדי אנטישמיות ברחבי העולם, זה מה שאתם. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כן, כן. שמענו, שמענו - - - << דובר_המשך >> שר החוץ גדעון סער: << דובר_המשך >> אני אגיד לך עוד, אדוני היושב-ראש - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב. << דובר_המשך >> שר החוץ גדעון סער: << דובר_המשך >> אנא, האיש לא יודע מה זאת קריאת ביניים, הוא הופך את זה לנאום מהמושב. אני יודע לקבל קריאת ביניים. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> זאת ההתבטאות של היושב-ראש שלך. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אתה היית צריך לתקן את מה שהיושב-ראש שלו עשה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> ההתבטאות של היושב-ראש שלו עשתה נזק? אנחנו צריכים לדעת. << דובר_המשך >> שר החוץ גדעון סער: << דובר_המשך >> אי-אפשר לתקן את מה שהיושב-ראש שלו עשה. להאשים אותנו. אחרי זה הוא מתחכם: לא האשמתי את הצבא, האשמתי את הממשלה. כשהוא אומר: הרג תינוקות כתחביב – מי האנשים שאוחזים בנשק? החיילים שלנו, הבנים שלנו. אני מתפלא שאתם, חברי הכנסת של הסיעה שלו, עוד לא קמתם והתנערתם מהתועבה הזאת, שלא הייתה כדוגמתה בישראל. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> הם גיבו אותו. << דובר_המשך >> שר החוץ גדעון סער: << דובר_המשך >> אבל הוא לא לבד. אני אקריא רק מקצת ממה שאומרים נציגי האופוזיציה והאנשים שמגבים אותם, ממה שהם אומרים בעולם ותורמים את התרומה הישירה הגדולה ביותר לאנטישמיות בעולם. אומר יאיר גולן: מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב. אומר חבר הכנסת איימן עודה: מה שהצבא עושה שם, זה רצח, זה טבח, זאת הרעבה של ילדים. על זה לא היה לחבר כנסת כהנא שום דבר לומר. אומר ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט: איני מסוגל עוד להגן על ישראל מול האשמות של ביצוע פשעי מלחמה; ראש ממשלה לשעבר, שמתראיין בעולם כראש ממשלה לשעבר. והוא מוסיף במאמר בהארץ בחודש שעבר – זה מתורגם לאנגלית, דרך אגב; זה אותו עיתון שהיועצת המשפטית לממשלה מתעקשת שימומן על ידי ממשלת ישראל. הארץ באנגלית גורם לנזק הכי גדול בהסברת ישראל בעולם, אבל על זה אתה לא מדבר. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> חס וחלילה. << דובר_המשך >> שר החוץ גדעון סער: << דובר_המשך >> שם כותב מר אולמרט: מה שאנחנו עושים בעזה הוא מלחמת השמד. הרג אזרחים חסר הבחנה, נטול מגבלות, אכזרי ונפשע. כן, אנחנו מבצעים פשעי מלחמה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא ייאמן, והם שותקים. << דובר_המשך >> שר החוץ גדעון סער: << דובר_המשך >> בוגי יעלון, אפילו בגלל הזיכרון שהוא היה פעם יחד איתכם באותה סיעה, יכולתם להגיד משהו כשהוא מאשים את מדינת ישראל בטיהור אתני ואומר: זה לא שאנחנו בדרך לשם, אנחנו ממש כבר שם. ואת הרמטכ"ל הנוכחי הוא תוקף שהוא לא בולם פקודה בלתי חוקית בעליל, שדגל שחור מתנוסס מעליה. הוא מטיל על חייליו להיות פושעי מלחמה. על זה לא הייתה לך מילה לומר. ומה המשמעות של זה להסברת ישראל בעולם? ואיך אפשר לעמוד כשמבית מעלילים את עלילות הדם האלו על צה"ל, על לוחמיו, על מפקדיו ועל ממשלת ישראל? אדוני היושב-ראש, מתחילת 2025 – עכשיו אנחנו רק בתחילת יוני – קיימנו 25 מסיבות עיתונאים לתקשורת זרה במשרד החוץ. אני רוצה לתת את ההשוואות: בשנה שעברה בכל השנה היו ארבע; לפני שנתיים בכל השנה לא התקיימה אפילו אחת. רק מתחילת השנה השקנו 20 קמפיינים, הפקנו יותר מ-300 סרטונים, שהביאו ללמעלה מ-500 מיליון חשיפות. זה נקרא ממשלת ישראל שותקת עבור מר כהנא. אני מודיע לכם – ותבדקו את זה, ואם תבדקו את זה ותעלו שאני לא צודק תגידו שהטעיתי את הבית – שמעולם לא הייתה הסברה בהיקפים האלה. אבל גם מעולם לא הייתה אופוזיציה שהמלחמה העיקרית שלה היא לא כלפי חוץ, היא כלפי פנים; היא לקעקע את המאבק שלנו מול אומות העולם בין על ידי הפצת עלילות דם, בין על ידי מתקפה על ממשלת ישראל. אתה מדבר על שיתופי פעולה עם ארגונים יהודיים? אני הבאתי לפה בשבוע שעבר לוועידה נגד האנטישמיות את כל הארגונים היהודיים בעשרות מדינות IRA, וישבתי איתם, וקיימנו שיח על איך אנחנו עובדים יחד. למה אתם משקרים בלי הפסקה? מה יש לכם? תגידו, אפשר לעשות יותר; תציעו הצעה קונסטרוקטיבית. לא שמעתי אחת כזאת בדבריך. אחת. כמו אותו חבר שלך, שאתה מכיר היטב, שראיתי מה כתב ערב החג כשאנחנו נאלצנו להתמודד עם האשמות שקריות. אבל צה"ל בדק אותן. אז הוא קופץ ישר אחרי ארבע שעות: מדוע לא – צה"ל בודק. אנחנו כאשר היו טעויות בעבר ופרסמנו גרסה לא בדוקה. אני חייב להגיד שלפעמים לבדוק שקרים זה הרבה יותר קשה מלבדוק אירוע שבאמת קרה; אתה רודף אחרי הרוח. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> - - - מתעופף ברוח. << דובר_המשך >> שר החוץ גדעון סער: << דובר_המשך >> אבל אנחנו יושבים כל ערב החג, מדברים כל חצי שעה עם צה"ל, מבקשים. אבל אומרים לנו, אנחנו עדיין בודקים ואנחנו לא רוצים לטעות, חלילה. כי אם אנחנו טועים אנחנו מאבדים את האמינות שלנו בעולם. ואתם? במקום לגבות אותנו רק חושבים: איך אפשר לעשות עוד קצת הון פוליטי, עוד איזה רווח זעיר, עוד הסתה קטנה, עוד השמצה, עוד סכין. אז אני חייב להגיד לך, חבר הכנסת כהנא, לא הופתעתי מאהוד אולמרט. כשהייתי חבר בסיעה קטנה באופוזיציה, של 12 מנדטים, בשלב מסוים כשממשלת ישראל עמדה לעשות איזו פעולה חשובה, ועמדה על הפרק שאלת האפשרות להצטרף לממשלתו, יעצתי למי שהיום הוא ראש ממשלה ואז היה יושב-ראש אופוזיציה. אמרתי לו: אל תצטרף. אני זוכר איך באמצע מלחמת לבנון השנייה הוא בא ודיבר על תוכנית ההתכנסות, כשהיו חיילים שלנו שעוד נלחמים בחזית שצריכים לחשוב שממשלת ישראל תגרש אותם מהבית בזמן שהם נלחמים בלבנון. אז אני לא מופתע מאהוד אולמרט. אני אפילו לא מופתע מיאיר גולן, למרות שאני מצפה שתגידו – אתם, אנשי המחנה הממלכתי ואנשי ישראל ביתנו ואנשי הסיעות הציוניות באופוזיציה – שתגידו בצורה ברורה שהוא לא יהיה שותף בממשלה שאתם תשבו בה. אדם שאחראי לעלילות הדם האלה, לשקרים האלה. שעוד במדים הוא אמר שהוא מזהה בישראל תופעות שמזכירות לו את גרמניה הנאצית. לא שתגנו באופן רפה וקלוש את האמירה, אלא תסיקו מזה את המסקנות הפוליטיות ההכרחיות. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> די, נו, באמת. << דובר_המשך >> שר החוץ גדעון סער: << דובר_המשך >> ואני חייב להגיד לך עוד משהו, חבר הכנסת מתן כהנא: אם אתה רוצה להשתתף במאמץ ההסברתי תבוא ותגיד, תבוא, תפנה. אנחנו שבעה חודשים נלחמים יום ולילה ויום ולילה. היום בבוקר קיימה את זה סגנית השר לתקשורת הזרה – במערכה מול כל אויבי ישראל. אני לא זוכר שפנה אליי מישהו מכם ואמר: אני רוצה לעזור. יש בינינו המחלוקות שיש בינינו; אבל כרגע, כשהבנים שלנו נלחמים יחד בחזית, בואו נראה כיצד אנחנו יכולים לתרום, כיצד אנחנו רוצים לעזור. נניח שלשיטתך אנחנו לא עושים שום דבר. אז לפחות תתגייס. ואני מכיר אותך כאדם שיודע להתגייס; אתה יודע שאני מכבד אותך. אבל, לצערי, שום דבר. אני חייב להגיד: זה לא ממלכתי, ואל תחשבו שהציבור שעוקב אחרי הדברים האלה לא מבין מה קורה, ולא מסיק מה אתם עושים בזמן המלחמה הקשה ביותר שהייתה לעם ישראל מאז מלחמת השחרור. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לשר גדעון סער. אני מזמין כעת את חבר הכנסת ואליד אלהואשלה לנמק את ההצעה מטעם הסיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, בשבוע שעבר הרסה המדינה בכפר א-סיר מעל 40 בתים. זה בהמשך לגל הריסות עצום מאז כינון הממשלה הזאת. גם היום בכסייפה הרסו הרשויות חלק מהבתים של משפחה מזרחית ליישוב. ביום חמישי בשבוע שעבר הייתה הפגנה היסטורית גדולה בבאר שבע, במחאה על התנהלות הממשלה ושילוב הידיים של שיקלי ובן גביר יחד נגד החברה הבדואית בנגב. אין ספק שאנחנו עכשיו תחת מתקפה של גורמים קיצוניים בממשלה, יחד עם שיקלי, כדי לפגוע במוחלשים וכדי לזכות בעוד הון פוליטי או מתוך הליכוד או עם בן גביר בעוצמה יהודית. לכן זה בא על חשבון הבדואים; להפקיר אותם, לפגוע בהם, להרוס, לא לשמוע אותם, לא להתייעץ איתם; לכפות תוכניות על הבדואים מלמעלה, להנחית עליהם. לא משנה מה יקרה, העיקר להתקדם עם רגבים ולהתנגח בחברה הבדואית, להרוס להם. כאילו אין מסורת לחברה הבדואית. כמה פעמים עלינו לכאן והסברנו שלבדואים יש מסורת? תרבות של מאות שנים. אבל לא רוצים לשמוע; העיקר להכריח אותם לגור בבלוקים כמו סרדין. זה לא מקובל. אנחנו לא מקבלים את הפתרונות האלה. לא לומדים מהעבר, מהתוכניות של אורי אריאל וכל התוכניות שהיו לפני זה. כל השרים שהיו מאז 2015 נכשלו, כי לא דיברו עם הרשויות הבדואיות, עם ראשי המועצות. אם רוצים להצליח עם הבדואים ולתת אופק לאנשים צריך לדבר איתם, לא להנחית תוכניות. התוכנית האחרונה של שיקלי, שהוא קידם בוועדה לענייני בדואים – הוא לא התייעץ עם אף אחד מהחברה הבדואית; עם אף ראש רשות. שר בממשלה שמקדם תוכניות בלי לדבר עם נציגות של כמעט 400,000 בדואים. הדברים האלה לא יצליחו. אנחנו תולים הרבה תקווה בציבור שלנו, בחברה שלנו, בצעירים שלנו, שהגיעו ביום חמישי לנגב למחאה לגיטימית, שקיבלה את כל האישורים. עמדנו במבחן על מנת להשמיע את הקול שלנו. שאף אחד לא יספר סיפורים, ולא יעוות את המציאות ואת מה שהיה בהפגנה. ההפגנה שלנו הייתה נגד ההריסות של ממשלת נתניהו ובן גביר. ולכן, אני חוזר על הדרישה שלנו, על הבקשה שלנו, לנהל שיח עם החברה הבדואית על מנת להביא להפסקת הריסות, להכיר בקרקעות של הבדואים בנגב ולהכיר בכפרים הלא-מוכרים. בן גביר מדבר על תל אביב והכפרים הלא מוכרים. מי היה כאן לפני? אנחנו גרנו באדמה הזו לפני תל אביב, איך יכול להיות שהשר אומר: דין תל אביב כמו דין מה שמכונה הפזורה הבדואית? אנחנו אומרים, הכפרים שלנו, אנשים גרים על האדמות שלהם במשך מאות שנים, והמדינה הגיעה, עם הממסד ועם כל המערכת, ולא הכירה בכפרים הלא-מוכרים. מה אתם רוצים שנעשה? אנחנו נמצאים על האדמות שלנו. תנו לנו הכרה בקרקעות שלנו. תנו לנו הכרה בכפרים הלא-מוכרים. תפסיקו את ההריסות. אדוני היושב-ראש, אנחנו נמשיך לגור על האדמות שלנו, ונמשיך לכבד את החוק ונמשיך למחות עד שהממשלה תפסיק את הרדיפה של החברה הערבית בנגב; עד שהממשלה תפסיק את ההריסות; עד שהממשלה תטפל בפשיעה הגואה בחברה הערבית. השר מתעסק בהריסה אבל ביטחון הציבור מופקר. שישה נרצחים בשבוע האחרון בחברה הערבית, ואין שום התייחסות למה שקורה בכפרים וביישובים שלנו. שום דבר. אשכרה הפקרות. מספר הרציחות רק מזנק למעלה ואין שום התייחסות – לא מהדרג הפוליטי ולא מהדרג המקצועי. העיקר להעלות סרטונים למדיה על ההריסות בנגב. זה מה שמעניין את בן גביר. ולכן אני חוזר ומבקש – והשר שיקלי נמצא כאן: בשבוע הבא, ביום שישי, יש את חג הקורבן, אנחנו פונים לכל השרים שנמצאים בממשלה – שיקלי לא יכול להרים את הראש שלו ולהגיד שהוא מוכן להפסיק את ההריסות בשבוע הקרוב, כי אין לו שום חמלה על החברה הבדואית; אין לו שום חמלה לאנשים המוחלשים. ולכן הפנייה שלנו לראש הממשלה: לפני החג אנחנו דורשים הפסקת הריסות בחברה הבדואית בנגב. במיוחד כאשר אנחנו לפני חג הקורבן. אדוני היושב-ראש, ברשותך, כמה מילים בערבית על הדברים שהתייחסתי אליהם בעברית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנשינו המכובדים בכל מקום, אתם רואים מה התרחש בשבוע האחרון: עשרות בתים נהרסו בכפר א-סר וברוב הכפרים הלא-מוכרים בנגב. הינה, השר שיקלי יושב כאן עכשיו, באולם הזה, והוא האחראי להריסות – הרשות ליישוב הערבים בנגב, והוא למעשה מגרש את ערביי הנגב. הוא בקשר נפלא עם בן גביר, והוא מסית נגד ערביי הנגב, והוא רוצה להרוס את הבתים, והוא מכין תוכניות בניסיון לגרש את האנשים. זו ממשלת נתניהו. הם מתעלמים ממה שקורה בחברה הערבית. כל הפשיעה והאלימות בחברה הערבית ושפיכות הדמים לא מעניינים את בן גביר. מה שחשוב להם עכשיו זה להתרכז במה שקורה בנגב – בהריסות. הם רוצים להרוס כמה שיותר בתים. ולמען האמת ייאמר, אני אומר, שהם חילקו אלפי צווי הריסה בנגב. זה דבר שלא היה כמותו בממשלה הזאת ובכל הממשלות שהיו. אך בשבוע האחרון אנו הוכחנו, בני ובנות החברה הערבית, ובייחוד באזור הנגב, שאנו יכולים לנהל מאבק עממי המוני מול האתגרים האלה ומול העוול הזה שמנהיגה ממשלת נתניהו. אנו נמשיך בתנועה הזאת, ותהיה שם הפגנה ב-12 ביוני באזור הנגב, כדי שהממשלה הזאת תפסיק את כל הפעולות האלה נגד ערביי הנגב. אני אומר זאת באופן ברור: אין מקום לפרשנות אחרת. אנו רוצים מאבק של שלום, לגיטימי וחוקי, כדי שתפסיק העבריינות הזאת כלפי הנגב, ושינהלו איתנו דו-שיח וידברו איתנו. זו הבקשה שלנו, ואנו אומרים בבירור שאנו רוצים לדבר עם כולם, עם כל מקבלי ההחלטות. אך עד עכשיו ממשלת נתניהו ובן גביר מתעלמת מהסוגיה המרכזית בחברה הערבית, סוגיית האלימות והפשיעה, שהיא בעלייה מתמשכת, ואף אחד לא מגלה עניין בעניין הזה. בשבוע האחרון אפילו ביטלו ישיבה עם יו"ר ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי, מאזן גנאים, הם ביטלו את הישיבה הזאת. עניין נוסף הוא עניין ההריסות בנגב. הדחפורים שלהם הורסים סביב השעון באזור הנגב. אני רוצה שנמשיך בתנועה הזאת, ואני שולח ברכה לכל הגברים, הצעירים, הנשים והילדים שלנו ולכל מי שהגיע לאזור באר שבע. אני רוצה שנכין את עצמנו גם לשלב הבא, להפגנה הבאה, ב-12 ביוני, ביום חמישי בעוד שבועיים, בעזרת האל, לאחר חג הקורבן. תהיו בריאים.) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. השר שיקלי, בבקשה. << דובר >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אגיד, עוד לפני שאני אכנס למענה הכתוב, לחבר הכנסת אלהואשלה: אי-אפשר גם לעמוד כאן להסית נגדי באופן אישי, וגם לבקש להיפגש ולקדם ביחד שיתופי פעולה. אז אתה תבחר, אם אתה רוצה ללכת בדרך של תומכי חמאס, כמו איימן עודה ואחמד טיבי; אם אתה רוצה ללכת - - - << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> זה לא נכון. זה לא נכון. אתה מושך לכיוון לא נכון. הוא לא הסית נגדך. הוא לא הסית נגדך. אל תקשר אותו לתומכי חמאס ותומכי אחרים. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> אין בעיה - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת עבאס. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> תומכי חמאס אתם. העברתם להם 30 מיליון שקל במזומן מדי חודש. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> אתה קורא לנו תומכי חמאס? איך אתה לא מתבייש? העברת כסף לחמאס, אתה. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אל תבלבל את הדברים. הוא דיבר כאזרח. הוא דיבר כאזרח, רוצה את הזכויות שלו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת עבאס, זהו. חבר הכנסת עבאס, שב בבקשה. תודה, שמענו אותך. שב. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> אתה העברת כסף לחמאס. אתה העברת כסף לחמאס. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> למה הוא מערבב את הדברים? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חנוך. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> מה הקשר? מה הקשר? זה נושא אזרחי. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> אתה, תומך חמאס אתה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת חנוך, בבקשה. אני מבקש שקט. גם אתה, מנסור, אל תפריע יותר. זהו. שמענו, הכול בסדר. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> זה החבר שלך, אלה החברים שלך - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חנוך, אני מבקש ממך. השר, תמשיך את דבריך. אל תפריעו. רבותיי - - - << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> משפט ביניים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> השר שיקלי ישב פה, הקשיב עשר דקות ולא דיבר. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> מה הוא מבקש, שיתחנף אליו כדי שייפגש איתו? מה זה הסגנון? << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> לא, לא. ממש לא. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הוא יסביר. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> מה זה הסגנון? הוא מאיים עליו? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הוא יסביר למה הוא התכוון, תנו לו לדבר. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> אפשר לדבר גם, או שזה עכשיו פרלמנט אני לא יודע איפה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> השר שיקלי, תמשיך בבקשה. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אפשר לדבר. מה הקשר בין חמאס לבין הביקורת שלו עליך, שאתה עשית תוכנית - - - << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> תן לי לדבר, אני אדבר. תשמע, אני קורא את התקשורת בערבית, הכול: הלא, Panet, אני קורא הכול - - - << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> לא, על הדברים שלו עכשיו, מולך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ווליד, בבקשה. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> אני מקשיב להפגנות, אני קורא את השלטים. אני קורא, אני קורא ולומד ומבין - - - << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אתה מגיב לשלטים או לדברים שלו? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ווליד, יא חביבי. ווליד, רגע, תן לו לדבר. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> הוא מסלף. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מותר להעיר, אבל לא להשתלט על השיח. תן לו לדבר. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> אני רואה תקשורת רשמית, טיקטוק, כולל הטרנדים האחרונים להחרים את הקניות בביג או דברים - - - << קריאה >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> מי אמר? << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> אני לא אמרתי שאתה אמרת. יש טרנד כזה. יש טרנד. תראה: אני בא ואומר, אם רוצים להתייחס בצורה רצינית ולייצר שיתופי פעולה, אפשר לעשות את זה - - - << קריאה >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אבל למה אתה לא שיתפת פעולה לפני התוכנית שלך? << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> תן לי לסיים. אם רוצים ללכת לכיוון לאומני - - - << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> מה אלה האיומים האלה? מה אלה האיומים האלה? << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> אני לא מאיים. אני לא מאיים. << קריאה >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אבל מי אמר את זה? מי אמר? שיקלי, למה אתה לוקח את - - - << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> אני מייצג ממשלה - - - << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> לך מותר להיות לאומני? מה הם האיומים האלה? << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> אני מייצג ממשלה. תשמעו, אין בעיה. מי שרוצה ללכת לכיוון לאומני, לכיוון של אחמד טיבי, לכיוון של איימן עודה שאומר: עזה תנצח וכל מיני דברים כאלה, אם רוצים ללכת לשם. וואלה, מה אני אגיד? אז אין הרבה על מה לדבר. אם רוצים - - - << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> שיקלי, אתה מערבב - - - << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> אם רוצים להתייחס ברצינות, אפשר לעשות את זה אבל זה לא ביחד וצריך להיות עקיבים. כי אני אומר, כל דבר שנאמר, גם בשפה הערבית, גם בכלי תקשורת ערביים, אני קורא את זה, ואני לומד את זה ואני בא ואומר, אני בסופו של דבר, אני לא אתייחס ואני לא אשתף פעולה עם אנשים שיביאו קו לאומני, שיביאו קו אלים, שיביאו קו שבסופו של דבר יש בו יסודות של הזדהות עם אויב מדינת ישראל וניסיון לגרור את האוכלוסייה הבדואית בנגב, לקחת אותם לכיוונים של תמיכה, חס וחלילה, באויבינו. אני, יש לי הרבה כבוד לאוכלוסייה הבדואית בנגב, ולא מזמן היינו גם ברהט וגם בחורה, בניחומי אבלים של בדואים שלוחמים בשירות צה"ל. לכן אני מאוד מקווה, שלא נלך למקומות שאתם מבקשים לקחת אותנו אליהם, שהם מקומות רעים. עכשיו בואו רגע נדבר על העמדה שלנו כאחראים על רשויות הבדואים. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> צריך להגיד תודה רבה כל בוקר. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> ההצעה שלפנינו, שהצגתם פה, מציגה תמונה מסולפת, חסרת אחיזה במציאות באשר למדיניות של הממשלה. הממשלה הנוכחית פועלת מתוך מחויבות עמוקה לשלטון החוק, ולהסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, באופן מוסדר ואחראי לטובת כלל תושבי האזור. קודם כל התחלנו עם תוכנית המיקודים ועכשיו עברנו לרפורמת הקווים הכחולים. שתי התוכניות האלה, כל המטרה שלהן, שבנגב לא תהיה סיטואציה שאנשים חיים כאילו שהם בבוליביה. אנחנו חיים במדינה מודרנית, במדינה דמוקרטית, אנחנו חושבים שאזרח בדואי צריך לקבל רמת חיים שהיא לא שונה ממה שיש – לא צריך להיות הבדל בין להבים, בין עומר, בין באר שבע לבין חורה לבין רהט. ככה אנחנו רואים את הדברים. הכול צריך להיות באותו סטנדרט. אגב, היישובים הבדואים בצפון, מי שיגיע לכעבייה, מי שיגיע לביר אל-מכסור, מי שיגיע לזרזיר, גם אם יש פערים כאלה ואחרים, היישובים האלה הם ברמה מאוד מאוד גבוהה ביחס למה שאני רואה בנגב באופן כללי. ולכן מה אנחנו רוצים? אנחנו הבאנו רפורמה דרמטית - - << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אתה יכול לדבר על התוכנית של - - - << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> - - תוכנית ממשלתית כוללת להסדרת תביעות הבעלות בנגב. תביעות הבעלות, באופן מסורתי - אתה דיברת, ואליד אלהואשלה, שזה מדורי דורות ומאות שנים, אבל כשזה מגיע לבתי משפט וכשפותחים תצלומי אוויר וכשבודקים את הדברים, אני לא מכיר תביעות בעלות שהגיעו לבית משפט, ואנשים בסופו של דבר הוכיחו באמת קניין חוקי על הקרקע. לא קרה הדבר הזה. אנחנו באים ואומרים לתובעי בעלות – זה 600,000 דונם של תביעות בעלות ואנחנו באים, באופן חסר תקדים, ואומרים לאנשים, בתוך יישובים, בתוך תחום קו כחול, תגיעו לפשרה עם המדינה. יש מנגנון פיצוי שהוא מנגנון פיצוי הוגן, במקום ללכת לבתי משפט, לתהליכים שייקחו שנים על גבי שנים והתנגחות ראש בראש בין תובעי הבעלות לבין המדינה; להגיע לפשרה כדי שאפשר יהיה ליישב את המקומות האלה. בוא ניקח לדוגמה את כסייפה, 70% מהשטח של כסייפה, אי-אפשר לבנות בו. קח את מרעית – 80% משטח היישוב אי-אפשר לבנות בגלל תביעות הבעלות. בסופו של דבר, כשאתה מגיע למרעית, כשאתה מגיע לכסייפה, כשאתה מגיע לסעווה – מה ההבדל בין סעווה לבין מה שמחוץ לקו הכחול של סעווה? אין שום הבדל. יש שם כבישים מסודרים? יש שם תשתיות מסודרות? לא. למה זה קורה? בגלל תביעות הבעלות. אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו מסדירים את תביעות הבעלות בתוך השטח הכחול כדי שאפשר יהיה לבנות שכונות מסודרות. אם זה הכול שטחים פרטיים – כמו שאתה רוצה להגיע לסיטואציה הזאת, וכל אחד עושה אבו עלי, ואי-אפשר להיכנס לשטח הזה במשך 20 ו-30 שנה – היישוב לא יכול לזוז. לא יכול לזוז ולא יכול להתפתח. אתה יודע מצוין מה קורה בסעווה, ואתה יודע מצוין מה קורה במרעית. האם אנחנו רוצים שיישובים בקו כחול ייראו בדיוק כמו הפזורה, או שאנחנו רוצים שיישוב ייראה כמו יישוב? שיהיו כיכרות, שיהיו עמודי תאורה, שיהיה שטח ציבורי, שיהיה בית ספר. איך יהיו כל הדברים האלה, אם אתה לא יכול לבנות ב-70% מהיישוב, ב-80% מהיישוב? איך? תגיד לי, איך אתה יכול לעשות את זה? לכן, מה שאנחנו באים לעשות זה אך ורק, אך ורק, בראייה של טובת האזרחים הבדואים. אך ורק בראייה של טובתם. אתה עכשיו מדבר – דיברת – על ההריסות, אז קודם כול נבוא ונגיד שצריך לעשות הבחנה בין רשות ההסדרה לבין אכיפה נגד בנייה בלתי חוקית. אם מחר אני בונה מרפסת שחורגת ב-3 ס"מ מאיפה שמותר, יבואו ויהרסו לי. מה לעשות? אנחנו חיים במדינה שבה, באזורים שלמים יש בנייה בלתי חוקית בהיקפים חסרי תקדים. אז יש גם אכיפה. אגב, האכיפה מתבצעת במסורה. עד שמגיעים להרוס איזשהו צביר, יש הרבה מאוד תהליך לפני כן. והמקומות שבהם הורסים, או שזה בנייה חדשה לא חוקית, או שהיה הסכם, ואנשים אמרו שהם עוברים למקום שהוקצה בעבורם ולא עברו, אז הולכים לצו הריסה. זה לא כפי שאתה מתאר את זה, שבאים מתוך איזשהו רוע לב ובאים והורסים. אגב, אני בא ואומר, אלה שני כובעים שונים, יש את רשויות האכיפה, אני לא מדבר בשמן, אני מדבר בשם רשות ההסדרה ואני אומר לך, שהרפורמה של הקווים הכחולים יכולה לקחת יישובים שהם נמצאים בקיפאון מוחלט – נתתי את הדוגמאות של סעווה, של מרעית ושל כסייפה – ולהעיף אותם קדימה. להעיף אותם קדימה, זו המטרה, זה לא בא נגד. אתם סתם מסיתים את האוכלוסייה. באמת, זה מצער לראות, שלוקחים את האוכלוסייה מסיתים אותה לכיוונים לאומניים, יחד בכלל עם ח"כים אסלאמיסטים וח"כים עם אג'נדה של עזה ופלסטין, ובאים ומכניסים את זה לנגב, כאילו יש קשר בין האוכלוסייה הבדואית בנגב לבין פלסטינים. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> תסביר מה זה ח"כים אסלאמיסטים. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> ח"כים אסלאמיסטים? כמוך. יאללה, תודה רבה. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> מה, אסור לי להביע דעה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> יש להיות מוסלמי ויש להיות איחוואן. הגישה שלך היא איחוואנית והגישה האיחוואנית היא אויב. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> נפלת על הראש? למה אני לא בכלא? למה אני בפרלמנט? << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> למה? שאלה טובה, אגב. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אנחנו עוברים לדיון האישי, ראשון הדוברים, חבר הכנסת ולדימיר בליאק, שלוש דקות, אנא הקפידו על שלוש דקות. אחריו – אלון שוסטר. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> ח"כים אסלאמיסטים, אתה לא מתבייש? << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> אסלאמיסט. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> האסלאם הוא אשמה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ווליד, ווליד. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אתה לא רק גזען, אתה גם - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ווליד טאהא, בבקשה. חבר הכנסת טאהא. תודה, אדוני, בבקשה, ולדימיר, אני אאפס. בבקשה, אדוני. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ממשלת נתניהו נושאת באחריות להפקרה מוחלטת של אזרחי מדינת ישראל בכל הזירות. במסגרת ועדת החקירה הממלכתית שתקום – ואני מבטיח שהיא תקום, השר שיקלי – ראש הממשלה בוודאי יטען: לא ידעתי, או אין כלום כי לא היה כלום, כי זו האסטרטגיה שלכם במשך שנים ארוכות. היום פורסם כי בחקירות שלו, ראש הממשלה אמר את המשפט, אני לא זוכר, לא פחות מ-1,788 פעמים. אז הינה אני כאן לומר לכל שרי ממשלת ההפקרה, לא תוכלו לומר: אנחנו לא זוכרים או אנחנו לא ידענו. אגב, השר שיקלי, אם אתה כבר פה, עם כמות הימים שאתה מבלה בחו"ל על חשבון הציבור, אני מציע לך באמת לבדוק ברשות המיסים, האם אתה עדיין צריך לשלם מיסים כאן בישראל. בינתיים, בפחות מ-48 שעות של החג, אנחנו ספרנו לפחות שמונה נרצחים בכל רחבי הארץ. רחובות ישראל נראים כמו המקומות הכי פרועים בדרום אמריקה. זה טירוף מוחלט, ואתם, חברי הקואליציה, נושאים באחריות על האסון הזה. לפני שנתיים וחצי הצבעתם על מינויו של כהניסט, עבריין מורשע, סוכן כאוס, חסר כישורי ניהול לאחריות על ביטחון אזרחי מדינת ישראל. מה חשבתם שיקרה? גם לתפקיד שר האוצר מיניתם אדם קיצוני ומשיחי, חסר מושג בסיסי בכלכלה ובכספים. והתוצאות? התוצאות עגומות במיוחד. רק לפני חודשיים, רגע לפני אישור תקציב 2025 חזרתי ואמרתי כי התקציב הזה הוא שקרי, הוא לא רלוונטי. היום אנחנו עומדים בפני חריגה שנעה בין 15 ל-25 מיליארד שקלים ממסגרת התקציב, ומי שמשלם את המחיר זה הציבור הישראלי שעובד ומשרת. עוד מיסים, עוד גזירות, עוד השתוללות יוקר המחיה, עוד קיצוצים בחינוך, בבריאות, ברווחה, בתשתיות. שנתיים וחצי של צמיחה שלילית לנפש. שנתיים וחצי של ירידה חדה ברמת החיים. שנתיים וחצי תחת ממשלת נתניהו מדינת ישראל מתגלגלת מאסון לאסון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> הגיע הזמן לשים לזה סוף. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת ולדימיר בליאק. אלון שוסטר, בבקשה, ואחריו – חמד עמאר. שלוש דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני פונה לשר שיקלי. אין שום ספק שמותר לחבר כנסת אלהואשלה – חבר כנסת ערבי, מוסלמי נדמה לי, לתקוף –להביע את דעתו וגם בוודאי לתקוף – את עמדת הממשלה ולצפות לשיג ושיח ענייני על נושאים שעומדים על הפרק. כך מקובל בין אופוזיציה לקואליציה. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> אני מדבר על הסתה. אני מדבר על הסתה - - - << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני לא שמעתי הסתה. אני שמעתי אמירות נוקבות לגבי המדיניות. אגב, אני לא בטוח שאני מסכים איתו בכל מילה, אבל לומר על הרשימה שהייתה שותפה בממשלה ציונית, אם אפשר לומר, במשך תקופה משמעותית – לא היא גרמה לפירוק אותה ממשלה. זה דבר הזוי מבחינת הצורך האסטרטגי של מדינת ישראל לייצר שותפות יהודית וערבית, אדוני השר. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> - - - על הקשר שבין רע"מ לבין עמדות שקשורות לחמאס על - - - << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> שקר, שקר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> השר שיקלי, בבקשה. תנו לו להמשיך. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אם יש עניינים כאלו, אז שיבדקו את זה הגורמים המתאימים. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> שקר גס. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני רוצה להתייחס למשפט חמור מאוד שנאמר – או על חוסר ההתייחסות של שר החוץ לגבי הדברים הקשים שאומרים שרים בממשלה וחברי כנסת מהקואליציה באשר למתרחש ברצועת עזה. לבוא בטענות על חברי אופוזיציה, שחלקם אפילו לא חברי כנסת, שאומרים את אשר עם ליבם, לפעמים לא בניסוח מתאים, אבל כאשר שר בכיר ושרים אחרים וח"כים מדברים על כך שמעבר לגבול שלידו אני חי אין חפים מפשע – אין חפים מפשע – ומחברים את זה לתוכנית להגליה ומחברים את זה למלחמת נצח - - << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> רק לא בסדר הניסוח, שצה"ל הורג ילדים כתחביב? איך אתה קורא לזה בעיית ניסוח? זו בעיית ניסוח, שצה"ל הורג ילדים זו בעיית ניסוח? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת כץ. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> - - ומחברים את זה לנפגעים אזרחיים רבים, בלי יכולת להביע אמפתיה לכך שיש אזרחים חפים מפשע ובלתי מעורבים שנפגעים במלחמה שהיא מוצדקת – החיבור הזה ביחד גם פוגע בחוסן הלאומי שלנו לקיים את אותה מלחמה צודקת, וגם מחליש אותנו ברמה הבין-לאומית. מה שצריך לעשות, אדוני היושב-ראש, זה לעשות את מה שנתניהו אמר לפני שנה בקבינט ניהול המלחמה: לעצור את הלחימה, להחזיר את החטופים ולהביא שקט לאזור הזה. אנחנו כול-רוצים, אבל אנחנו לא כול-יכולים. בואו נכיר בזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חמד עמאר, אדוני, בבקשה, ואחריו מנסור עבאס. יא מנסור, אתה אחרי חמד עמאר. חמד עמאר, ואחריו אתה. אז תשמור את כל האגרסיות. בבקשה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> ראש הממשלה ביבי נתניהו מתעורר ואומר בישיבת צוות השרים שהקים למיגור הפשיעה בחברה הערבית: צריך להגדיר את ארגוני הפשע כארגוני טרור. מתי הוא מתעורר? אחרי שהדם זורם ברחובות במדינת ישראל. 13 נרצחים רק בשבוע האחרון במדינת ישראל. מצד שני, שמעתי את השר לביטחון לאומי אומר שצריך להביא למשילות במדינת ישראל. שר הכישלון, תתעורר. אתה השר, אתה שנתיים וחצי שר לביטחון לאומי, ואתה מדבר עוד: צריך להביא משילות? זה לא פרסומת בטיקטוק. אתה שר, אתה צריך לנקוט באמצעים שיש לך על מנת להחזיר את המשילות למדינת ישראל, למגר את הפשיעה. אבל אתה לא עושה את זה. ולהגיד לך, היושב-ראש, ניסיתי למצוא כמה נרצחו במדינת ישראל מתחילת השנה. כל מה שחיפשתי וחיפשו כל העוזרים שלי, מצאנו כמה נרצחו ערבים במדינת ישראל. אתה לא יכול למצוא כמה נרצחו במדינת ישראל בשנת 2024–2025, אתה מקבל נתון ישר כמה ערבים נרצחו. אז נרצחו 103 ערבים מתחילת השנה. אבל יש 100 יתומים של הנרצחים האלה. 100 יתומים מתחילת השנה. אין משילות, אין מהלכים שמבצעים על מנת למגר את הפשיעה. אבל איך יכול להיות שאתה יכול למגר את הפשיעה? היית ניצב, מיקי לוי, במשטרה. אם אחוז הפענוח של המשטרה לא מגיע ל-10%, כל אי-פענוח של רצח מזמין את הרצח הבא. כאשר אתה לא מפענח את הרציחות העבריין יודע שמשתלם ללכת לרצוח, לקבל כמה אלפי שקלים וכמה מאות אלפי שקלים וללכת הביתה, כי אין לך פענוח. מצד שני, מסרסים את המשטרה, אין כוח אדם. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> איום קיומי. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה איום קיומי. ראש הממשלה הכריז שזה איום קיומי, אבל אני בטוח שלא ינקוט שום צעד ולא יעשה שום דבר בנושא. מצד שני, ישבתי עם קצין בכיר לא מזמן, והוא אמר לי בצורה ברורה: חוסר בכוח אדם – משהו שלא היה אף פעם. מגייסים 1,000 שוטרים, 350 שוטרים מתפטרים. זה מה שהוא אמר לי. אין להם משכורות כמו שצריך; אין להם תנאים; אין להם גיבוי. חוסר המשילות יביא לאובדן שליטה במדינת ישראל, יביא לחורבן במדינת ישראל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. מנסור עבאס, בבקשה. << דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת ואליד אלהואשלה בסך הכול עמד כאן, גם בהיותו חבר כנסת נציג גם של רע"מ אבל בעיקר של הציבור הערבי הבדואי בנגב, והעלה את הסוגיה של האזרחים הערבים בנגב ודרש פתרון. ההפקרה וההזנחה שזכו לה האזרחים הערבים בנגב היא כבר מעל ומעבר, עשרות שנים, ואף אחד לא מצליח להתמודד עם האתגר הזה ולתת מענה. למה לערבב בין נושא שהוא קשור לאזרחים הערבים? האזרחים האלו יצאו ביום חמישי שעבר להפגנה הגדולה מאז עשרות שנים. לפחות שנים רבות. אולי מעל ל-10,000 מפגינים. ההפגנה התנהלה בצורה מופתית. מופתית. ללא הסתה, ללא אלימות. רק בדרישה צודקת: לתת פתרון לאזרחים האלה; לא להרוס להם בתים – צריפים, לא בתים – לפני שאתה נותן להם מענה צודק והוגן. למה לערבב את הדברים? לכן, הממשלה הזאת, כל פעם שהיא לא מצליחה להתמודד עם שיח צודק של חלק מהציבור כאן, היא מערבבת את הדברים. מכניסים את חמאס לתמונה ואת הטרור לתמונה ואת ההסתה ואת האחים המוסלמים ואת כל העולם. תתמודדו עם הבעיות האמיתיות של האזרחים. אותו סיפור בנושא של פשיעה ואלימות: לא מצליחים להתמודד עם ארגוני הפשע, למרות שהם יכולים. עכשיו אנחנו שומעים שמתקדמים להכריז על ארגוני פשע כארגוני טרור. איך עושים את זה? מה התשתית לנושא הזה? יש כאן כישלון ומחדל שהתפתחו לאורך שנים, ובעיקר אין תשומת לב, אין הנהגה, אין נחישות, אין משילות וגם אין ריבונות אפילו. בממשלה הקודמת הצלחנו להתמודד עם הבעיה הזאת כי היא הייתה בראש סדר העדיפויות, כי הממשלה הייתה מעוניינת, כי היא השקיעה משאבים, ולא רק כספיים אלא המשאב האנושי, חשיבה, פעולות, ישיבות, עשייה אמיתית. לכן, כאילו, בכל פעם שוועדת המשנה של השרים מתכנסת, הם מחפשים פתרון שהוא לא התוכנית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> הייתה תוכנית 549, החלטת ממשלה, וגם המסלול הבטוח, שהוביל אותו סגן השר יואב סגלוביץ', שמתמחה בנושא הזה. יש הבדל עצום בין להביא שר, סגן שר אז - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> - - מתוך המשטרה, שמבין את הנושא מבחינה מקצועית, ובין להביא את בן גביר. חייבים להודות בזה. בן גביר, רבותיי, לא מתאים להיות השר לביטחון פנים ולא לביטחון לאומי ולא השר לענייני המשטרה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> מה כל כך קשה? תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אחמד טיבי, בבקשה, ואחרון הדוברים – גלעד קריב. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, לפרוטוקול, אני לא עניתי לשר שיקלי כי הוא שר לא חשוב ולא יהיה בכנסת הבאה. הוא גם נפגש עם מפלגות ניאו-נאציות באירופה, וזו הסיבה שלא אענה לו. כבוד היושב-ראש, אני אדבר על תופעות של גזענות, חלקן של אזרחים וחלקן של הממסד והממשלה, שהתרחשו לאחרונה. הראשונה היא שני נהגי אוטובוס ערבים, פלסטינים מירושלים המזרחית – אחמד קראעין ומוחמד א-סיאג', שעובדים בחברת סופרבוס. הם עשו את עבודתם באזור מלחה, ועשרות אוהדי בית"ר ירושלים מלה פמיליה התנפלו עליהם, קיללו אותם, ריססו אותם בגז, ניבלו את פיהם בביטויי גזענות ושנאה בגלל היותם ערבים, הכו אותם ופגעו בהם. הם טופלו בבית חולים. לקח זמן עד ששניים נעצרו; לקח כמה שעות עד שהשניים שוחררו על ידי בית המשפט, בית משפט השלום, וגם אגב, גם השופט – אלרון – מבית משפט השלום אסר את פרסום שמו של העצור, ששמו דומה לשמו של אחד מחברי הכנסת בספסלים האחוריים כאן, של הליכוד, שיש לו קשר עם מטבע. ואללה, יש לכם IQ גדול, מהר, במיוחד נאור שירי. חשבתי שהוא האחרון שיבין. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> - - - אל תכעס, תוציא. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> עוד לא הגענו לסגירת חשבון. עכשיו, הם שוחררו. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> שיקלי גינה את האירוע - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים, זה זמנו של הדובר, אני אקפיד על זה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא שקל אחד אלא יותר. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> הוא יושב בין קטי לצגה? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, יש מצלמה בתוך האוטובוס. דיברתי גם עם אחמד, גם עם מוחמד, והם אמרו לי שיש מצלמה בכל אוטובוס, הכול מצולם. רואים את כל הפנים. הוא אמר לי שהקצין של החברה מסר את הסרטונים. אני לא יודע אם זה נעשה, אבל אחמד אמר לי שהוא מסר. אם הוא מסר לכם את הסרטון, איך זה שעדיין הם לא עצורים? אם זה היה הפוך, איזה הפגנה בקפלן או בקיסריה, הייתם רואים עשרות נעצרים, ומאריכים להם את המעצר, או ערבים שמשתתפים בהפגנות, וזה כבר קרה. המקרה השני זה מקרה יותר טרגי, יותר קשה, יותר כואב. זה פואד עליאן, זכרו לברכה, מבית צפפא, שנרצח על ידי מישהו שרדף אחריו ברכב. מי זה ה"מישהו" הזה? אגב, השם שדומה לשקלים קשור לפרשה של פואד עליאן, לא של האוטובוסים. המישהו הזה בא אליו לגן ציבורי, ואמר לפואד עליאן ולבן דודו: אסור לכם להיות כאן, זה מקום של יהודים, ערבים מסריחים וכדומה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת טיבי, עוד 20 שניות, בבקשה, כי אתה כבר ארבע דקות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תודה. הם יצאו, חזרו אחרי יומיים, שוב רבו, באו עם מקל. הכו אותם, רדפו אחריהם עם רכב וגרמו לתאונת דרכים ודרסו אותם. המשטרה אומרת שזה פלילי. איזה פלילי? זה פשע שנאה, רצח על רקע לאומני. יהודים גזענים רצחו את פואד עליאן. הייתי בבית שלהם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בית צפפא כולה אבלה, כועסת, זועמת, ובצדק. אני מצפה, אם לא מאלה, אז גם מכם. אגב, תג מאיר הפגינו, מאות יהודים הפגינו במקום הרצח, וכל הכבוד לאלה שבאו להפגין. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אחמד טיבי. בבקשה, גלעד קריב, אחרון הדוברים, ונעבור להצבעה. אחמד, היום דיברת על זה בוועדת הכספים, אבל באמת. בבקשה, אדוני. דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, שלוש משפחות נוספות קיבלו במהלך החג את בשורת האיוב. שלושה חללים נוספים במלחמה הארוכה ביותר בתולדות המדינה, מלחמה שאין לה שם, כי אפילו את הנושא הזה ראש הממשלה הפך לכלי תעמולה. אין לי ספק שכולנו, אנשי ימין ושמאל, חשים צער עמוק ואמיתי על נפילת הבנים וכי העצב הזה שובר יחד את החברה הישראלית כולה. אבל לנו, חברי האופוזיציה, יש תפקיד נוסף, תפקיד שגם הוא חלק מהחובה שלנו לדור המופלא של הילדים והילדות: בצד השותפות ביגון, נדרשים מאיתנו האומץ והיושרה להציב מראה ברורה מול מעשי הממשלה, ובעיקר מול מחדליה. 606 ימים, ואין לממשלת ישראל תוכנית אסטרטגית; אין כיוון לא רק ליום שאחרי – גם ליום הנוכחי. כל מה שיש לנתניהו לומר לציבור הישראלי הוא חזרה שחוקה על סיסמאות והצהרות. לנתניהו אין מושג לאן הולכים. לרון דרמר אין מושג לאן הולכים. לישראל כץ אין מושג לאן הולכים וגם לשר החוץ המתלהם שלנו אין באמת מושג. רק לסמוטריץ' ולבן גביר הכיוון ברור – הכיוון שייקח את כולנו אל התהום. תהום ביטחונית, תהום מדינית, וכן, גם תהום מוסרית. חיילי צה"ל גיבורים אבל נתניהו והשותפים שלו פחדנים גדולים: מסרבים להישיר מבט אל המציאות, מסרבים לקבל את ההכרעות הנדרשות מתוך תאוות שלטון, מסרבים להבין שתוכנית ההכרעה של סמוטריץ', גם ברצועת עזה וגם בשטחים, באה על חשבון ההשתלבות של ישראל בברית אזורית חזקה שתתייצב מול איראן המתגרענת. מסרבים להבין שאין ניצחון אם בצד המהלך הצבאי אין גם חתירה ליוזמה מדינית; מסרבים להבין שהגל ששוטף אותנו הוא לא אדוות מים קלה אלא צונאמי מדיני, וגם כאן שר החוץ המתלהם לא טרח לומר דבר וחצי דבר; וכן, הם גם מסרבים להבין שמדינה יהודית ודמוקרטית לא יכולה לעצום את העיניים מול היקף הפגיעה באוכלוסייה אזרחית. אחרי מלחמת ששת הימים – כן, פעם מלחמות ארכו שישה ימים – מדינות ערב ייסדו את חזית הסירוב. היום חזית הסירוב שייכת לנתניהו, דרעי, סמוטריץ' ובן גביר, ואת המחיר משלם הנוער הישראלי הצעיר והמפואר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לכן, אדוני – משפט אחרון – הראש שלנו מורכן לזכר הנופלים, אבל הקול שלנו יישמע גם כשהראש פונה כלפי מטה – קול של תקווה ודרישה להנהגה ישראלית אחרת, להנהגה ישראלית ראויה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. תודה רבה. אם כן, אדוני השר, אתה יכול לסכם. השר שיקלי, אתה רוצה לסכם? לא? הולכים להצבעה? השר שיקלי, תענה. להצבעה, אוקיי. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת האי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 36 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 36 בעד, אין מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות המחנה הממלכתי, העבודה וישראל ביתנו. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות המחנה הממלכתי, העבודה וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 33 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות המחנה הממלכתי, העבודה וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 33 בעד, אין מתנגדים. אני קובע שגם ההצעה הזאת לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל, בבקשה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 23 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 23 בעד, אין מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. << נושא >> הודעה אישית של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה << נושא >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לפני שנעבור לסדר-היום, ואליד אלהואשלה, אתה ביקשת הודעה אישית. מגיע לך על פי התקנון. תעלה לחמש דקות, ואם תקצר – מה טוב. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להגיב לדבריו של שיקלי ולהגיד שקודם כול הוא צריך לטפל בסוגיות של החברה הבדואית, כי הוא ממונה על החברה הבדואית. אנחנו מסרבים בתוקף לתייג את החברה הבדואית כתומכת בכל מיני ארגונים. אנחנו דורשים מהממשלה להתעשת ולקבל החלטה למען החברה הבדואית ולקבל אחריות. לא כל פעם שאנחנו מעלים כאן ביקורת על הממשלה יעלה לכאן שר ויתייג את החברה הבדואית והמנהיגות הערבית בכל מיני תיוגים. זה לא מקובל, לא מתאים לשר בממשלה. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << נושא >> יום לציון אירועי הפרהוד << נושא >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: יום לציון אירועי הפרהוד. אני מזמין את חבר הכנסת אופיר כץ לפתוח את הדיון. לכל דובר מוקצות חמש דקות. בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח ולהשתתף - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מבקש, אחמד טיבי ומנסור. אנחנו מציינים את יום הפרהוד, אני מבקש להקפיד על שקט ולאפשר לח"כים לדבר. בבקשה, סליחה. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> ראשית – להשתתף בצער משפחותיהם של סמ"ר ליאור שטיינברג, סמ"ר אופק ברהנה וסמ"ר עומר ואן גלדר. יהי זכרם ברוך. ב-1 ביוני 1941, חג השבועות, פרצו הפרעות, הפרהוד. רחובות בגדאד הפכו לזירת טבח. צעקות "אטבח אל יהוד" שטפו את השכונות. התושבים המוסלמים, שעד לפני רגע היו שכניהם הקרובים של אותם יהודים, הצטרפו לחיילים והשוטרים והחלו לטבוח ביהודים – הכו בהם, דקרו ושחטו אותם בחרבות ופגיונות לעיני כול, בזמן שנהגי אוטובוסים דורסים את הגופות. הנשים נאנסו, הרכוש נבזז, בתי הכנסת וחנויות יהודים הוצתו וספרי תורה הושחתו. 179 נרצחו, 2,118 נפצעו, 242 ילדים נותרו יתומים ומעל 50,000 בני אדם, רכושם נבזז. צ'חלה הייתה אז רק בת חמש. היא ומשפחתה נאלצו לעבור מבית לבית ולהתחבא על מנת להינצל, על מנת להישאר בחיים. היא לא הכירה שנאה כזאת, היא לא ידעה שקיים בעולם רוע שכזה. הפחד שיתק אותה ואת משפחתה, זה או לברוח או למות. צ'חלה ניצלה על ידי משפחה מוסלמית שהסכימה להחביא אותם, אבל בגדאד כבר לא הייתה המקום שבו גדלה. העיר הייתה חבולה ופצועה, היהודים לא יכלו להתגבר על הזוועות שעברו שם. אחרי כמה שנים צ'חלה עלתה לארץ, הכירה את ג'מיל עובדיה, הם התחתנו, התיישבו בעפולה והקימו משפחה. נולדו להם שמונה ילדים, 20 נכדים ועשרות נינים. צ'חלה היא סבתא שלי. את הסיפורים האלה שמעתי בילדות שלי. שמעתי את הכאב של מה שהיא עברה, שלעולם לא עזב אותה. סבתא שלי לא לבד. חיים היום במדינת ישראל 18,000 יהודים ניצולי פרעות הפרהוד, שגם אצלם הפצע מעולם לא הגליד. הם זוכרים את הכול. לכל הסיפורים ששמעתי וקראתי היו שני מכנים משותפים: האחד, תיאור החיים היפים והשמחים שהיו בעיראק לפני הפרעות. השני, שבעת הזוועות מי שהצילו אותם, את אותם יהודים, היו שכניהם המוסלמים. להבדיל, בעזה, לא שמענו עדות אחת כזאת שמוסלמי עזר לאחד החטופים שלנו. אף אחד מהחטופים שחזרו לא יכול להגיד על אחד שגילה אמפתיה, שניסה לסייע. אין בעולם עם רע ואכזר כמו העם העזתי. לכן אסור לנו לעולם לרחם עליהם או להתחשב בהם. ידוע מה סופו של מי שמרחם על אכזרים. העיראקים לא ביקשו לעצמם הרבה בארץ, אך את ההכרה על הסבל שהם עברו ועל הקשיים שליוו אותם טרם עלייתם לארץ לקחתי על עצמי לספר ולהנציח. זוהי חובתנו, על מנת שנזכור שהשואה הנאצית הגיעה גם לעיראק, והכאב ממנה נצרב בדנ"א של עולי עיראק וגם של דור ההמשך. תפקידנו הוא להנחיל לדורות הבאים את העבר, את מה שהסבים והסבתות שלהם עברו בתפוצות עד שקמה המדינה הזאת, מדינת ישראל, מדינת העם היהודי. אני מודה שהייתה לי הזכות להעביר את החוק להנצחת זכר קורבנות הפרהוד, שכולל טקס מרכזי של הממשלה, יום ציון בכנסת – שזה היום, ובפעם הראשונה זה נעשה במסגרת החוק ולא הצעה לסדר-היום – להנחיל את זה במוסדות החינוך, ולא עוד טקסים וולונטריים ולא עוד בקשות לקיים טקסים, אלא טקסי זיכרון מכוח החוק, כי זו הבמה הראויה עבורם. השנה אני רוצה להנציח את זכרו של שלמה מנצור, זכרו לברכה, שנרצח בשבי חמאס. שלמה שרד את הפרהוד וסחב את המראות הקשים כל חייו. בטוח שהוא לא חשב לרגע שמראות כאלה יחזרו, בטח לא במדינה שאותה עזר להקים. אחותו הדסה סיפרה היום ברדיו על מראה מזוויע שהוא ראה וסיפר עליו רק בשנים האחרונות: הוא על הגג והוא רואה שני פורעים לוקחים תינוק וביחד הם זורקים אותו מאחד לשני, מתעללים בו עד שרוצחים אותו. כל זה מול האימא של התינוק, שמתחננת אליהם שיעזבו ויחזירו לה את התינוק, אבל הם החזירו אותו רק אחרי שרצחו אותו. אותם מראות שנחרתו בנפשם של שלמה וניצולי פרהוד נוספים, של רצח תינוקות, כריתת איברים, חזרו שוב. לצערנו הרב שלמה, ששרד את הרוע של הפרהוד, לא שרד את הרוע של חמאס. לא הצלחנו להגן עליו. אנו עדים להתקפות כלפי יהודים בכל העולם רק בגלל שהם יהודים: שרפת הצועדים שראינו אמש בארצות הברית; רצח שני עובדי השגרירות ירון לישנסקי ושרה מילגרם, זכרם לברכה. האנטישמיות והרצון לגדוע את תקומת עמנו לא יחלישו אותנו. נמשיך בצדקת דרכנו בקדושת החיים אל מול אלה שמקדשים את המוות. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת כץ. יעלה ויבוא חבר הכנסת מאיר כהן. חמש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אנחנו מציינים היום פרק כואב, כמעט בלתי נתפס. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חבר'ה, אני מבקש קצת לשמור על שקט באולם. תודה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו מציינים, כאמור, היום פרק כואב, כמעט בלתי נתפס בתולדות העם היהודי במאה ה-20 – פרעות הפרהוד, אשר התרחשו בבגדד ובערים נוספות בעיראק בליל חג השבועות תש"א, בחודש יוני 1941. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, פרעות אלה שהיו מעשי טבח, שוד ואונס בקהילה היהודית בת כאלפיים שנה, גבו את חייהם של מעל ל-180 יהודים, ובהם נשים, ילדים, זקנים, והשאירו מאות פצועים ואלפי בתים, חנויות ובתי כנסת חרבים. משמעות הפרהוד בערבית היא התמוטטות הסדר, וכך היה. הוא לא היה אירוע מקרי; הוא נבע מהסתה אנטישמית מתמשכת, חדירה של רעיונות נאציים באותה תקופה. מלחמת העולם השנייה פרצה בספטמבר 1949, הרעיונות הנאציים חדרו, לצערי הגדול, גם לקהילות מוסלמיות: אמין אל חוסייני בארץ, ובעיראק פרו-נאצים. הסתה אנטישמית מתמשכת, חדירה של רעיונות נאציים למרחב הערבי ושנאה אנטישמית כלפי מיעוט יהודי, שחי בשלום בקרב אחיו המוסלמים – כך הם חשבו. במשך יומיים, יומיים של אימה, נשרפו בתי יהודים, נשים נאנסו בפומבי, תינוקות נרצחו – הסיפור שהזכרת, אופיר – ומוסדות קהילתיים חרבו עד היסוד. הזוועה לא הסתיימה שם. לאחר מכן, כאשר שבו חיילי הצבא הבריטי לבגדד, לא מוצה הדין עם הפורעים. האדמה לא רעדה, והצדק נדם. הפצע נשאר פתוח, עמוק ומדמם. עבור רבים מאחינו יוצאי עיראק, זה היה הרגע שבו התערער האמון בעתידם במולדת שבה חיו דורות על גבי דורות. ולמרות זאת, גם לאחר הפרהוד, הם לא איבדו צלם אדם; הם נשאו את הכאב בגאון, בנו קהילות חדשות. חלקם עלו לישראל והעשירו את מדינת ישראל בתרבות מופלאה: במוזיקה, בשפה, במסורת, בפילוסופיה עשירה ומעמיקה. אדוני היושב-ראש, הפרהוד אינו רק פרק היסטורי; הוא לקח. לקח של שבריריות הקיום של מיעוט יהודי בגולה; הוא תמרור אזהרה מפני אנטישמיות, גם כשהיא לובשת כסות פוליטית, כמו שקורה היום. זאת תזכורת לכך שהשנאה ליהודים חוצה יבשות, עדות ותקופות. היום יותר מתמיד עלינו לחנך את הדור הצעיר על הסיפור הזה, לא מתוך רצון לנקום, אלא לזכור, כדי לחזק את תחושת השייכות של בני עדות המזרח והמערב כאחד, וכדי להיאבק באנטישמיות שמרימה ראש גם בימינו. אני קורא למשרד החינוך – בדקתי את זה, אגב, זה עדיין לא הוטמע – לשלב את סיפור הפרהוד בתוכנית הלימודים. אני קורא למשרד התרבות לעודד הפקת סרטים, מחקרים ותערוכות בנושא. אין עדיין. יש בתוכנו אנשים שחוו את הפרהוד, שעדיין לא הגיעו אליהם לעדויות. חשוב להגיע אליהם. מדינה שיש לה זיכרון, חבריי, היא גם מדינה שמחזקת את הזהות, ומדינה שמכבדת במיוחד את הכאב של בניה ובנותיה. יהי זכר הנרצחים בפרעות הפרהוד ברוך, תהא נשמתם צרורה בצרור החיים. ואני מקדיש את הדברים האלה גם לשלמה מנצור, זיכרונו לברכה, שהרבה לדבר ולדבר על זיכרונותיו. אני רק רוצה לקשור את זה עם האנטישמיות שגואה ברחבי העולם – לצערי, גם בעולם המערבי וזה הגיע גם לארצות הברית. זה נמצא בכל פינה. אצטט את מה שאמר – כדאי שנקשיב כולם – כשעלה לכאן שר החוץ והוא הצליף באופוזיציה. ציפיתי ממנו שהוא יגיד, באמת יפרוס בפנינו מה הם עושים כדי להילחם נגד האנטישמיות ולתת לראשי הקהילות היהודיות חומר. לעודד אותם, לחבק אותם ולהראות להם שאנחנו מאחוריהם לא רק באמירה אלא גם בהסברה. אלבר קאמי כתב את הדבר ב-1946. הוא השתמש במטפורה – מגפת הדבר – לאנטישמיות, לנאציזם, לפשיזם, ובוודאי לתורת הגזע. הוא הזהיר שהמגפה הזאת יכולה לשוב בכל זמן. והוא כותב: חיידק הדבר אינו מת ואינו נעלם. האנטישמיות לא מתה ולא נעלמת. לעולם. וכשהיום יבוא, ואנחנו עדים לימים כאלה, הדבר יעיר את עכבריו וישלח אותם למות בעיר המאושרת. לצערי הגדול, המאורעות מהימים האחרונים מזכירים לי את הספר הזה שלמדתי כשהייתי בתיכון. מי שבגילי, זה היה חלק מתוכנית הלימודים. זאת המטפורה. אם חשבנו שהאנטישמיות עברה מהעולם, היא חיה ונושמת. החיידק הזה נמצא בכל מקום, והוא מצפה לרגע להרים את הראש. והינה, הרגע הגיע על מלחמה צודקת מול חמאס הנאו-נאצי. אנחנו עוברים מתקפה חסרת תקדים. לשמוע את ממשלות ספרד וקנדה ואנגליה ואירלנד מזמן. וככה מצטרפים גם הצרפתים ומציגים אותנו כאויבי העולם והאנושות, ומאיימים עלינו. זה בדיוק הרגע שבו חיידקי הדבר האלה מתעוררים ומאיימים עלינו. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת כהן. תעלה ותבוא חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה. ולחשוב שאנחנו 80 וקצת שנים אחרי השואה. לא ייאמן שהמילים האלה צריכות לחזור. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקשת קודם כול לפתוח בתודה עמוקה לחברי יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת אופיר כץ, שנלחם על זיכרון שואת יהודי עיראק, והמאבק הזה איננו מאבק רק על העבר; הוא מאבק על העתיד, על הזהות שלנו כעם, על היכולת שלנו לראות את עצמנו כחטיבה אחת – עם אחד שעברו של חלק ממנו הוא העבר של כולו. אז לך, תודה, אופיר. היום אנחנו מציינים מעל בימת הכנסת את יום הפרהוד, הפוגרום הנורא שהתחולל בבגדד בשבועות תש"א, יוני 1941. למעלה מ-1,000 יהודים נטבחו באכזריות, אלפים נפצעו, נשים נאנסו, ילדים נרמסו, בתי כנסת חוללו, בתים נבזזו, רכושם של היהודים נשדד, והכול בשם שנאה אחת – אותה שנאה שידענו לאורך כל הדורות; אותה שנאה שפושטת ולובשת צורה, אבל לא משנה את ליבה. אני ניצבת כאן היום כחברה בכנסת ישראל גם בשם סבתי האהובה, שולמית עיני, שתזכה לשנים ארוכות וטובות. היא הייתה שם, ילדה קטנה בבגדד. היא ראתה את הפרעות בעיניים. היא ראתה את ההמון המוסת שפרץ, אנס, צרח, רצח. היא ראתה את היהודים שנגררו ברחובות, את דמם שנשפך, את האכזריות הבלתי-נתפסת. והיא, כמו חברותיה ומשפחתה, נושאת את הזיכרונות הללו, ובחוכמתה הרבה היא הנחילה את הזיכרונות הללו גם לנו. אבל היא לא הסתפקה בלספר; היא הזהירה אותנו. היא הייתה אומרת לי: לימור, אל תאמיני לקולות השלום, אל תאמיני למילים יפות. יש כאלה שמדברים בשפה אחת, אבל מתכוונים לדבר אחר לחלוטין. אל תשכחי מה ראינו שם, אל תשכחי מה הם מסוגלים לעשות. לפעמים כילדה אני זוכרת חלק מהמבוגרים סביבי שמיאנו להאמין, הם שאלו, למה היא כל כך נוקשה? למה היא תמיד חושדת? למה היא לא נותנת לנו להאמין? כשבגרתי, התחלתי לחזות במו עיניי איך אותה שנאה שוב מרימה ראש, והבנתי: סבתי האהובה לא הייתה נוקשה, היא הייתה פשוט מפוכחת. היא דאגה מפני העיוורון וניסיונות ההכחשה כי היא הכירה באמת הכואבת על בשרה היום. כי גם היום יש כאלה שאפשר לקנות אותם במילים יפות, שמתרגשים מכל הצהרה, מכל נאום על שתי מדינות, על דו-קיום, על עתיד משותף. אבל מתחת למילים היפות יש מציאות ובתוך המציאות יש כוונה והכוונה לא השתנתה. גם היום יש מי שמחנכים את ילדיהם לשנוא אותנו; מי שחולמים על עולם בלי יהודים; מי שמהללים את רוצחי ילדינו וקוראים להם גיבורים. כן, גם היום, גם בבית הזה לצערי, יש מי שמעדיפים לעצום עיניים, להתכחש, להתבלבל, לשגות בתקוות שווא הזויות. אבל אנחנו לא נשתוק, כי מי שבוחר לשכוח את לקחי הפרהוד מזמין אותו שוב; מי שבוחר לא להקשיב למה שנאמר בין השורות יאכל אותה, כמו שסבתא שלי הייתה אומרת. את הלקח הזה אנחנו לא לומדים רק מעבר אנחנו לומדים אותו מההווה. שלמה מנצור, השם ייקום דמו, היה ילד בזמן הפרהוד. הוא שרד את הפוגרום בבגדד, חווה על בשרו שנאה אנטישמית פראית, ובגיל 86, בקיבוץ כיסופים, הוא נחטף מביתו ונרצח באכזריות על ידי מחבלי החמאס ב-7 באוקטובר. אותה שנאה, אותו רצון להשמיד, אותו רוע. אחותו הדסה לא חדלה לרגע מהמאבק למענו. בגילה המבוגר, למרות הקושי הפיזי והנפשי, הגיעה אלינו לכנסת פעמים רבות, במסירות נפש ואהבה בלתי מתפשרת, כדי להשמיע את קולו, לספר יש לנו מי היה שלמה ולהילחם עבורו. שלמה היה אדם של נתינה, של קהילה, של אהבה למשפחתו ולארץ ישראל. היא סיפרה לנו על התקווה שלא כבתה ואנחנו לא ניתן לה לכבות. שלמה הוא הביטוי הכי עמוק לדברי המדרש, שבו נאמר ש"הלכה בידוע שעשיו שונא ליעקב" ולכן אסור לנו לתת להם להשכיח את הדם שנשפך, אסור לתת להם למחוק את השנאה מתחת לחיוך ואסור לנו לשתף פעולה עם אשליות מסוכנות על שלום שאין בו אמת, רק אשליה. יש שלום שהוא שקר ויש אמת, שהיא אולי פחות נעימה אבל היא מצילת חיים, היא מגנה ושומרת על בני עמנו. האמת היא, חבריי, שהשנאה היא אותה שנאה; המטרה היא אותה מטרה והרצון למחוק את זכר ישראל נותר בעינו וביתר שאת. לכן, עם ישראל אינו יכול להרשות לעצמו להיות תמים שוב. רק מי שמקשיב מתחת למילים היפות, רק מי שמבין מה מסתתר מאחורי המילים הללו, רק הוא יוכל להתמודד באמת עם מה שמחכה לנו מעבר לפינה. אני מבקשת להקדיש את הדברים לסבתי שולמית עיני, לשלמה מנצור, להבדיל, השם יקום דמו, ולכל ניצולי וניצולות הפרהוד, שרבים מהם כבר אינם איתנו. גם לכם, הדור הצעיר, שלא תשכחו, תזכרו את אשר עשה לנו עמלק, שלא תתבלבלו, שתביטו בעין מפוכחת ותזכרו תמיד לאיזה עם מופלא אתם שייכים. שתדעו לזהות את האויב האנטישמי גם כשהוא עוטף את שנאתו באגדות, מתק שפתיים וזכויות משפטיות. יהי זכרם של נרצחי ונרצחות הפרהוד ברוך, תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אמן. תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ, יישר כוח על היום הזה. לפני 84 שנים התרחשו מהומות הפרהוד בעיראק בחג השבועות תש"א. לפוגרום הזה קדמה הסתה על ידי רדיו ברלין ששידר תעמולה נאצית בערבית, ופעילות אנטישמית שהובילו שגריר גרמניה הנאצית בעיראק והמופתי הפרו-נאצי אל-חוסייני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חאג' אמין. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> במהלך הפוגרום, האספסוף המוסלמי, יחד עם חיילים ושוטרים, שחטו יהודים ברחובות, הטביעו וחתכו למוות תינוקות, בטנן של נשים הרות נבקעה, המוני נשים ונערות נאנסו באכזריות ומאות יהודים נרצחו. הצבא הבריטי עמד מחוץ לעיר ולא נקף אצבע למען היהודים. ההסתה במסגדים וברדיו התלבשה ככפפה ליד על האנטישמיות האסלאמית, ותורגמה למעשי הטבח המזוויעים. עברו 84 שנים. השנאה האנטישמית חיה ונושמת. ההסתה נגד היהודים ונגד מדינתם, שקמה שבע שנים לאחר אותו פוגרום, לא פסקה וחדשים לבקרים מופצות עלילות דם על חיילי צה"ל. היום לצערנו, יש בקרבנו מי שמהדהדים את עלילות הדם ונותנים להן לגיטימציה. כלי תקשורת, גורמים במערכת אכיפת החוק, ולשעברים למיניהם שדעתם השתבשה עליהם, והפכו להיות אנטי-ציוניים חדורי שנאה לבני עמם. גם היום יש מי ששואפים, גם בארץ וגם בתפוצות, להשמיד, להרוג, לאבד את היהודים ולחסל את המדינה היהודית. גם היום מנהיגי מדינות ברחבי העולם, לא רק בעולם המוסלמי, בוחרים להתייצב לצד התוקפן האנטישמי ולגנות את מדינת ישראל על רצונה ועל ניסיונותיה פשוט לחיות ולהתקיים. גם היום ההסתה בתקשורת, ברשתות החברתיות ומעל במות מכובדות מתלבשת ככפפה ליד על האנטישמיות האסלאמית והנוצרית ומתורגמת למעשי אלימות אנטישמיים באירופה ובמקומות נוספים בעולם. אבל היום, להבדיל מאז, יש לעם ישראל מדינה. היום יש לעם ישראל צבא. היום יש ליהודים ברחבי העולם מכל קצוות תבל, מקום לבוא אליו. אבל מה שאין היום לעם ישראל, לצערנו, זה לשעברים אחראיים. מה שאין היום לעם ישראל זו אופוזיציה אחראית. כשרמטכ"ל ושר ביטחון לשעבר בוגי יעלון, אדוני היושב-ראש, שהיה מ"פ שלי - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> גם פה אתה מחרב. בשביל מה אתה מדבר את זה עכשיו? << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> - - מדבר על טיהור אתני בעזה - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> בוגי לא באופוזיציה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> - - ואומר שיש אצלנו מי שהתפיסה שלהם היא מיין קאמפף במהופך, זה שמן למדורת האנטישמיות. כשראש ממשלה לשעבר אולמרט, העבריין המורשע, אומר שישראל מבצעת פשעי מלחמה בעזה וקורא לשרים בממשלה טרוריסטים ואויבי ישראל אמיתיים, זה שמן למדורת האנטישמיות. כשסגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן, שעומד היום בראש סיעה באופוזיציה, טוען שאנחנו הורגים תינוקות כתחביב, זה שמן למדורת האנטישמיות. כשהרמטכ"ל לשעבר חלוץ, קורא לראש ממשלת ישראל אויב שצריך לקחת בשבי, זה שמן למדורת האנטישמיות. אני מציע לכולם, לכל הלשעברים לשעבר, לקחת בחשבון איך אמירות חסרות אחריות שכאלה שופכות שמן על מדורת האנטישמיות. תזכרו את הפרהוד, תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ומשהו, משפט על אחדות? אדוני יגיד? << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> בטח, ביחד ננצח, בעזרת השם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. השר שיקלי, בבקשה. השר שיקלי, אתה גם מסכם את הדיון הזה וגם מציג את החוק הבא, אז תעלה גם עם החוק הבא בבקשה, שלא תצטרך לעלות ולרדת. << דובר >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מביא ברשותכם את נאומו של שר החינוך לציון 84 שנים לאירוע הפרהוד וזיכרון הקורבנות: לפני 84 שנים בחג השבועות תש"א–1941 התרחש אחד הפרקים הכואבים בתולדות עמנו, הפרהוד. בלב בגדאד, בלב הקהילה היהודית העתיקה והגאה של בבל נרצחו למעלה מ-180 יהודים. צריך לומר שהנתונים יכולים גם להיות הרבה מעבר לכך, אין שום תיעוד סטטיסטי של היקף האבדות. לפחות 180 יהודים, אלפים נפצעו, נשים נאנסו, הרכוש נשדד ובתי כנסת חוללו. הזוועה הזו התרחשה לא על ידי כובשים זרים אלא על ידי שכנים, אנשים שחיו בקרבת היהודים במשך דורות והוסתו לשנאה, לאלימות ולרצח. חשוב לציין שאיש ממבצעי הרצח, איש מהרוצחים, איש מהאנסים, לא נענש על מעשיו. הפרהוד היה לא רק פוגרום מזעזע בתקופת השואה וחלק משיתוף פעולה בין שלטונו של עלי אל-כליאני בעיראק יחד עם המופתי הפלסטיני, ששמו הוזכר פה, צריך לומר. המופתי שידר מדי יום ברדיו של בגדאד נאומים מלאי שטנה וארס נגד היהודים. אחרי שעשה זאת בהצלחה במאורעות תרפ"ט, עשה זאת לאחר מכן גם בעירק ולאחר מכן גם מברלין לכל העולם הערבי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הוא גר בברלין. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> הוא גר בברלין, היה לו שם משרד, הייתה לו משכורת עתק מהשלטונות הנאציים. זה פרק שמרבים להסתיר אותו. נמשיך עם דברי שר החינוך. הפרהוד לא היה רק פוגרום מזעזע, אלא חלק ממגמה של הסתה, ניכור ואיבה כלפי היהודים בכל ארצות ערב; סמל לשבר עמוק ביחסים שבין היהודים לעולם הערבי ולהבנה שאין ביטחון לעם היהודי אלא בארצו שלו, במדינה ריבונית משלו. יהדות בבל, מהקהילות העתיקות ביותר בתולדות עמנו, שמנתה לפני מלחמת העולם השנייה, כ-150,000 יהודים, נאלצה לעזוב את ביתה, להפוך לפליטה. גורל דומה פקד קהילות יהודיות רבות במצרים, בלוב, בסוריה וכדומה. זו גם המשמעות ההיסטורית של חוק יום הזיכרון הלאומי לקורבנות הפרהוד של חברי, יו"ר הקואליציה, חבר הכנסת אופיר כ"ץ, שאושר בשנה שעברה, כתיקון מאוחר, אך חשוב, לעוול של השכחה. במלחמה הנוכחית הטרגדיה הזו קיבלה ממד נוסף, כאשר שלמה מנצור, שורד הפרהוד, שניצל כילד מאותו פוגרום בבגדאד, עלה לארץ, בנה משפחה לתפארת, שירת את מדינת ישראל ונרצח באכזריות בידי מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר בקיבוץ כיסופים. אותו ילד ששרד את זוועות הפרהוד איבד את חייו בפוגרום שנעשה על אדמת ארצנו, במלחמה נגד קיומנו כעם חופשי וריבוני. אגב, מתוך אותה משנה אידיאולוגית איסלאמונאצית, שהחל אותה המופתי וממשיכים אותה בדורנו חמאס ודומיו. מאז 7 באוקטובר, כולנו חשים באופן עמוק ואישי יותר את המשמעות של מראות זוועה נגד יהודים בשל יהדותם. הפורעים שפרצו לבתים בשדרות, בכיסופים, בבארי ובניר עוז לא היו רחוקים באכזריותם, אם לא עלו על הפורעים שפרצו לבתי היהודים בבגדאד. כאז, כן היום, עומדת מולנו אותה שנאה עתיקת יומין, המבקשת למחוק את קיומנו. אבל כאן יש הבדל עמוק. אנחנו כבר לא עם חסר מגן. יש לנו מדינה, וצבא וריבונות. מדינת ישראל היא בית, מקלט, מבצר. זאב ז'בוטינסקי דיבר על קיר ברזל, שיגן על העם היהודי. היום, הקיר הזה קיים, והוא בנוי מהחלטיות, מהקרבה ובעיקר מאמונה בצדקת דרכנו. רק בעזרת העוצמה הזו נוכל להבטיח את קיומנו, את שלומנו, ואת עתיד ילדינו. מערכת החינוך מחויבת לעצב דור שמכיר את ההיסטוריה היהודית במלואה, גם את גטו ורשה וגם את בגדאד, גם מרדכי אנילביץ' וגם את הרב עזרא דנגור, רבה הראשי של בגדאד, שכאשר נשאל על ידי המלך פייסל בשנות העשרים, האם היהודים בעיראק הם ציונים, הייתה תשובתו: כולנו ציונים, מפני שאנו מתפללים שלוש פעמים ביום לשוב אל ציון. בשנים האחרונות שילבנו את סיפור יהדות ארצות ערב בתוכנית הלימודים. בתיכון נבחן הסיפור כחלק מתוכנית הבגרות. כך למשל, במסגרת תוכנית "יהלום" בהיסטוריה בחינוך הממלכתי, לומדים תלמידי ישראל תוכנית ייחודית, הכוללת יחידות הוראה מקוונות העוסקות בפרהוד, החיים בעיראק, העליות, משבר העלייה והבנייה בארץ. בחינוך הממלכתי-דתי, הפרהוד נלמד כנושא חובה בכיתה י"א. ואציין כי המורים בחינוך הממלכתי ובחינוך הממלכתי דתי עוברים ימי עיון שעסקו ביהדות עירק ובנושא הפרהוד. אנו עם אחד, עם היסטוריה אחת, ושורשים בארץ ישראל. חובתנו המוסרית והחינוכית לזכור, לספר, וללמד. לזכור את הקורבנות, את הגבורה, ואת הציונות שנולדה מתוך האפר. הפרהוד הוא סיפור ישראלי, סיפור יהודי וסיפור אנושי. אני קורא מעל בימת הכנסת למנהלי בתי הספר, למורים ולתלמידים, עשו את הזיכרון הזה לנחלת הכלל. שלמה מנצור זכרו לברכה כבר לא איתנו, אבל דרכו, סיפורו ולקחו כן איתנו. זה החוב שלנו. זו השליחות שלנו והייעוד שלנו. בברכה, יואב קיש שר החינוך. עד כאן דבריו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. תודה רבה לכל הדוברים. זה ציון של יום חשוב. << הצח >> הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1866).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025, לקריאה הראשונה. השר שיקלי. בבקשה, אדוני, תציג את הצעת החוק. << דובר >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר >> דברי שר האוצר: כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, ההצעה המובאת בפניכם מבקשת להפוך את הוראת השעה שנקבעה בשנת 2023 להוראת קבע, ולקבוע כי התקופה שבה משפר דיור יכול להחזיק בשתי דירות ולהיחשב בעל דירה יחידה תעמוד על 18 חודשים – ולא 24 חודשים כפי שנקבע במקור בחוק מיסוי מקרקעין. מדובר בתיקון נקודתי, מדוד ומאוזן, אשר מבוסס על ניסיון שהצטבר בשנתיים האחרונות. תקופת 24 החודשים שנקבעה בעבר יצרה בפועל תמריץ לדחיית מכירת הדירה הישנה, והובילה להצטברות מלאי משמעותי של דירות בהמתנה – דירות שאינן זמינות לשוק, אך ממשיכות ליהנות מהטבות מס ייחודיות. תופעה זו פוגעת בזוגות צעירים ובמשפרי דיור חדשים, מביאה לירידה בהיצע בפועל, ומשפיעה לרעה על מחירי הדיור, יוצרת הטיה במס, המיטיבה בעיקר עם משקי בית בעלי הכנסה גבוהה, אשר יכולים להרשות לעצמם להחזיק שתי דירות במקביל לתקופה ממושכת. עד כאן, לשון החוק. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לדיון האישי, היות שההצעה היא בקריאה הראשונה. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת מירב בן ארי – לא נמצאת; חבר הכנסת מתן כהנא – לא נמצא. חבר הכנסת אלעזר שטרן. שלוש דקות. אחריו – רם בן ברק. בבקשה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש. שיקלי, שמע משהו, יש לך הזדמנות, תקן נזקים. אני אסביר לך איזה נזק. אתה האשמת בנבזיות חסרת גבולות את ראש השב"כ, את היועצת המשפטית לממשלה, על ניגוד עניינים. אתה לא מתבייש? << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> מה הבושה? קראת את הדברים? קראת את הדברים - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה לא מתבייש. תזכור, בסוף אתה רק שיקלי. נכון, עכשיו יש לך תפקיד. זה רק תפקיד. קראתי. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> כאשר יש - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> קראתי. קראתי. קראתי. קראתי. בוא אספר לך משהו. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוא אספר לך משהו, להבדיל ממך, להבדיל ממך, אני עשרות שנים וגם כל שבוע עכשיו – להבדיל ממך – אצל משפחות שכולות, בבתי חולים - - - << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> - - - מטיף בשער. אתה רוצה לשמוע - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תרגיע. תרגיע. אני יודע איפה אתה. תרגיע. בבתי חולים, במחלקות שיקום. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה להסביר לך משהו: אף פעם לא חשבתי שאני או חלק מחברי הכנסת שאני פוגש שם, גם מהצד הזה של המפה הפוליטית, מישהו יעז לחשוב שאולי צריך לבקר פחות אם אנחנו כבר 40 שנה או יותר מ-40 שנה מלווים משפחה, שאולי אנחנו יוצרים ניגוד עניינים. תקשיב, הרי אתה יודע, כתבת לי. בוא נגיד את האמת, כתבת לי שאתה מכיר את האירוע, נקטת בצ'. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> קראתי. קראתי. קראתי. תרגיע. בוא נגיד, הבחור שמדובר עליו - - - << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אולי תאירו את עינינו על מה הוויכוח. << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> לא משנה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא משנה, אז קדימה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אאיר. תיתן לי בבקשה דקה, אני אסביר, גם בגלל שהוא הפריע לי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חצי דקה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לוחם ביחידה הכי מבצעית של שירות הביטחון, שהיה במקומות שלא אני הייתי ושיקלי בטח לא היה שם, וקיבל אותות והערכות והכול. הבן אדם קיבל מחלה קשה מאוד, לפני כמה עשרות שנים. הלוחמים, המפקדים שלו, ממשיכים ללוות אותו. כל זמן שיכלו, שהמצב הרפואי אפשר, הביאו אותו ליחידה. וכשלא, עמדו מסביבו. הוא לימד אותם, העביר להם את מה שהוא יודע. אני הייתי שם, אני התרגשתי מהמשמעות של רעות. והוא גם היום חלק מאותם אנשים שמלווים פצוע או חולה במצב מאוד קשה לאורך עשרות שנים. בא המודל הזה לחיקוי - - - << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> כתבתי כל הכבוד, יפה מאוד. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בא המודל הזה לחיקוי, שהוא בית ספר לערכים בשביל כולנו, איך נהיים שר בממשלה, בממשלה, והוא לא מתבייש - - << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> - - - שהתלוננו על הטרדה מינית. אתה שדיברת - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - לקחת את הדבר הכי חשוב שישנו – הוא לא מתבייש לקחת את הדבר - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> השר שיקלי, אתה יכול, יש לך זכות - - - << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> - - - בצבא ההגנה לישראל, וכולנו יודעים למי הגיע - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> השר שיקלי, אתה יכול - - - << קריאה >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << קריאה >> תתבייש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> השר שיקלי, אתה יכול לענות. זכותך. זכותך להתפרץ לדיון, אנחנו ניתן לך. בסדר, בבקשה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בא שיקלי – שאני לא רוצה להיות המורה שלו, כולם יודעים איך הוא נהיה שר, איך הוא הרוויח את המקום שלו – ולוקח את הערך הכי מקודש שלנו, והכי קשה גם – בגלל שאפשר ללכת להלוויה, אפשר ללכת לשבעה, אפשר לבקש פעם בבית חולים, אבל לשמור על זה עשרות שנים, זה אתגר מיוחד. והוא רוצה שהיחסים בין ראש השב"כ לבין היועצת המשפטית – שהוא בן זוגה – יצהיר על ניגוד עניינים של טיפול בפצועים. תתבייש לך, ותתבייש בממשלה שאתה שר בה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מקווה שאנחנו לא עושים נזק לאנשים המדוברים. השר שיקלי - - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> הוא כבר עשה נזק. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> השר שיקלי, אתה מסתפק בדברים שאמרת? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> - - - אתה שר במדינת ישראל, תתבייש. קצת כבוד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אבל זהו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אל תשכח שכולם הפסידו דיבה נגדו, שיהיה לך בהצלחה. שיקלי, לא יותר מחמש דקות, כי אני צריך - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, כן, אני נותן לו חמש דקות, בבקשה. אני רק מבקש, אדוני השר, להיזהר בפרטים לגבי האנשים האלה, זה דוכן הכנסת. << דובר >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר >> בסדר גמור. אני רוצה להשיב על דברי הבלע. מה כתבתי במכתב, כתבתי בצורה מדויקת מאוד, שבכל מה שנוגע – אני רואה בזה תעודת כבוד לארגון על הליווי; אני רואה בזה תעודת כבוד לחברים שלו על הרעות. הדברים נאמרו במפורש בתוך המכתב. מה שלא דווח זה שיש קשר חברי, והקשר החברי הזה, גם עם נדב ארגמן וגם עם רונן בר, היה צריך להיות מדווח. גלי בהרב מיארה הייתה צריכה להימנע מלעסוק בעניינים שנוגעים ישירות לרונן בר ושנוגעים לארגמן. אבל אנחנו רואים עכשיו - - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> למה? למה? << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> שנייה. אנחנו רואים עכשיו שבפעם ה-17 – ה-17, שים לב, ה-17 – כשמבקשים מהיועצת המשפטית מידע על הנושא של הרוגלות – מי שעתר נגד הרוגלות הוא מי? נדב ארגמן – היא מסרבת להעביר את המידע. אבל נדב ארגמן הוא מבאי ביתה, ויש פרלמנט, ויושבים וחברים, וכותבים את זה, כותבים שהם חברים. אז למה לא לדווח? מה לא לומר את זה? זאת הייתה הביקורת. אתה חושב שיש לי ביקורת על אנשים שמבקרים פצועים? ככה אתה מציג את זה כאן בצורה מניפולטיבית? זה דבר נוראי לעשות. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אני אגיד לך איך אני מציג. אתה רוצה לשמוע? אני אגיד לך. אני אגיד לך. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> זה דבר נוראי לעשות. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אני אגיד לך. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> תשמע, אתה מגיע לכאן - - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> תן לי שנייה, אני אגיד לך. << דובר_המשך >> שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי: << דובר_המשך >> אתה מגיע לכאן, אתה מדבר עליי כאילו אני איש שנגד ביקור פצועים? תגיד, אתה נורמלי? אתה לא מתבייש? אתה לא מתבייש? תודה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אני אגיד לך. אני אגיד לך. שיקלי, תקשיב, תקשיב, אני חושב שדווקא בגלל שאתה מכיר את האירועים האלה - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. הוויכוח נגמר. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> - - על הדוגמה הזאת היית יכול לוותר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אלעזר, הוויכוח נגמר. תודה אדוני. תודה לשר. הבהרנו את הנקודה. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה אדוני. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מתי אני? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> את תהיי במקום הדובר הבא ביש עתיד, במקום נאור שירי. גם הוא ידבר, כשיוכל לנשום, וגם את. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שאני עולה לכאן לדוכן ואני לא יודע מה להגיד. אני מסתכל על מה קורה לנו, ואין לי מילים. אין לי מילים לתאר את המצב הנוראי שמדינת ישראל נמצאת בו, אדוני היושב-ראש. אני מסתכל על יחסינו האסטרטגיים עם ארצות הברית, ואני רואה שאנחנו במצב שלא היינו כמותו, לא משנה איזה נשיא אמריקאי ישב בבית הלבן: חוסר תיאום, הולכים לנו על הראש, ראש הממשלה נעלם. איך הוא אמר? ליגה אחרת. אכן ליגה אחרת. אני מסתכל על אירופה, אדוני היושב-ראש, על אנגליה, צרפת, גרמניה – גדולת הידידות שלנו באירופה, הולכת וזונחת אותנו. אני רואה את הדשדוש שאנחנו נמצאים בו בעזה. 58 חטופים נמצאים בעזה, והממשלה הזאת שנה וחצי לא השכילה להביא אותם. שנה וחצי אנחנו נלחמים בעזה, ועדיין לא הצלחנו להביא את ההישג הנדרש, שהוא בראש ובראשונה החזרת החטופים. אני מסתכל על המצב הכלכלי שלנו, אדוני היושב-ראש, אני רואה כמה שילמנו על סל שבועות לפני שנה וכמה אנחנו משלמים היום. אני חושב על כל אותן משפחות שידן אינה משגת. לא כולם חברי כנסת. אני מסתכל על המצב החברתי, אני רואה את הציוץ היום על אהרון ברק, כבוד השופט העליון אהרן ברק, ואני אומר לעצמי: איך הגענו למצב הזה? אני מסתכל על הנהג ממוצא ערבי שיושב באוטובוס וערימה של ילדים מכים אותו למוות. איך הגענו למצב הזה? איך נעשינו מדינה פשיסטית כל כך? גזענית כל כך? אני רואה מה קורה ביהודה ושומרון – שורפים בתים, שורפים מכוניות, ואף אחד לא נעצר. מה קורה בחברה הערבית – אפשר להגיד כבר מאות נרצחים בשנה, בחצי שנה, ושום דבר לא נעשה. תראו לי דבר אחד, דבר אחד, שהממשלה הזאת עשתה טוב. דבר אחד, איזשהו משהו שעלינו בו, מה, בחינוך? במה עלינו? אדוני יושב-ראש הקואליציה, תראה לי דבר אחד טוב שקרה, חוץ מזה שהכול על הפנים. הכול על הפנים. שום דבר טוב לא קרה כאן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אולי תגיד לי דבר טוב אחד שקרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> היום הוא אמר לי דבר אחד טוב שקרה, ואז נזכרנו שזה היה בממשלת השינוי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, אבי, שלוש דקות החלו. אבי, זמנך. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> עוד לא התחלתי. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זכיתי לגדול בחברה הדתית-לאומית. בבית, במוסדות החינוך ובתנועת הנוער חינכו אותנו לכך שזה אידיאל לשאת בעול עם כל עם ישראל ולהיות שותפים בכל המערכות. שירתי שירות סדיר מלא כלוחם קרבי, והמשכתי לשרת במילואים עד גיל 50. חשבתי לתומי שהעובדות הללו מעמידות אותי בצד של אלו ששותפים בנשיאה במה שמכונה נטל, אבל בעיניי הוא זכות ולא נטל. חשבתי שזה לא יגיע לילדים שלי, ששירתו ומשרתים בסדיר ובמילואים. אז חשבתי. מסתבר שזה לא מספיק בעיני האליטות ובעלי הדעות "הנאורות והנכונות" – במירכאות כמובן. אם הדעות שלך לא עומדות בתקן של הציבור הנאור, לא תעזור לך כל הנשיאה שלך בנטל; יהפכו אותך – והפכו אותי – לאויב העם. לכן אנשים יכולים לצאת נגד מינויו של אדם כמו אלוף דוד זיני לתפקיד ראש השב"כ, ולטעון שהוא לא ראוי לתפקיד, כי הוא גדל בבית גידול מסוים, ולאבא שלו יש קשר, רחמנא ליצלן, למפלגת נעם. מסתבר שהטענות כנגד החרדים על שוויון בנטל, כשהן מגיעות מגורמי שמאל מסוגים שונים, הן תירוץ וניסיון לפגוע בחרדים בממשלה ולא טענות ענייניות. עובדה למשל שהילדים שלי למדו, והנכדים שלי לומדים, במוסדות של תלמודי תורה לאומיים, שבהם ההורים, המורים והבוגרים משרתים בסדיר ובמילואים, אבל הם לא זכאים והם לא מקבלים תקצוב כמו שאר התלמידים בחינוך הממלכתי, הממלכתי-דתי וברשתות החינוך החרדיות. הילדים למה? הרי הם נושאים בנטל. כנראה שהפגיעה היא לא לפי הנשיאה או האי-נשיאה בנטל אלא בגלל לימוד התורה ואורח החיים. הטיעון הזה של שוויון בנטל כבר הפך להיות שחוק, וחבל שיש כאלה שנופלים שוב ושוב בפח הזה. למה אין שוויון בנטל במימון החינוך של ילדינו? למה מי ששולח את ילדיו לתלמודי תורה לאומיים לא זוכה שיישאו איתו בנטל הכלכלי והוא צריך לשלם מאות שקלים בחודש על כל אחד מהילדים? למה המורים באותם מוסדות לא זוכים בשוויון בנטל המשכורת שלהם ונאלצים להסתפק במשכורות רעב בזמן שמורים מקבילים אליהם מרוויחים הרבה יותר? למה בזה אין שוויון בנטל? אתם משתמשים בזה כשנוח לכם. אני פונה לחבריי מהקואליציה: תפסיקו כבר להיסחף אחרי הסיסמאות הנבובות של השמאל, שמשתמש בסיסמאות האלו, ותתחילו לדאוג באמת לשוויון בנטל. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. אחמד טיבי, בבקשה, שלוש דקות. אחריו – אביחי בוארון. חבר הכנסת אבי מעוז, משרד החינוך פותח את ידיו לפני כל זרם שרוצה לקבל עליו את תקנון משרד החינוך. אני לא מבין. ממה נפשך? << קריאה >> אבי מעוז (נעם): << קריאה >> משרד החינוך - - - 75% - - - << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה, תצטרף. שהמורים יעמדו בתקנים, בכללים. אתה - - - << קריאה >> אבי מעוז (נעם): << קריאה >> שאינו רשמי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, אני מכיר את זה. << קריאה >> אבי מעוז (נעם): << קריאה >> 75%. הם מקבלים רק 30% עד 40%. למה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא. על זה הם צריכים לקבל 75%. << קריאה >> אבי מעוז (נעם): << קריאה >> יפה, זה מה שאני טוען. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אבל זה הזרם. הם צריכים לקבל 75%. << קריאה >> אבי מעוז (נעם): << קריאה >> יפה. והם מקבלים 30%–40%. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה, אדוני. שלוש דקות. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, 103 נרצחים. בימים האחרונים, יש בהם תשעה נרצחים, גם יהודים וגם ערבים, ערבים ויהודים. כאילו אין מדינה, אין משטרה. אפרופו המושג המצחיק והמגוחך "משילות", ארגוני הפשיעה משתוללים, וגם מעשי רצח ספורדיים. כל מקרה הוא מקרה אחד יותר מדי. אין פענוח של מעשי רצח. שיעור הפענוח של מעשי הרצח בחברה הערבית פחות מ-15%. וכשאין פענוח, אותו רוצח, אם הוא חבר בארגון פשיעה, בדרך כלל רוצח פעם שנייה, ואולי שלישית, כי זה קל, אין עונש, אין הרתעה. ארגוני הפשיעה נוהגים כאילו זו מדינה בתוך מדינה. אני רוצה לדבר על המעצר של גב' סנאא סלאמה, שהשר לביטחון לאומי הסית נגדה, ואז עצרו אותה. מספיק ששר שהוא עבריין מורשע מסית נגד אזרח, ואז רודפים אותה ועוצרים אותה. אומרים: הייתה בדברים שלה הסתה. אבל אנשים שתקפו נהגים באוטובוס, כמעט הרגו אותם בלינץ' – אין עצורים בשלב זה, היה עצור ששוחרר. הנקודה השנייה היא המעצרים המינהליים, כ-30 מעצרים מינהליים של אזרחים ערבים, כאשר שר הביטחון כץ אמר: על יהודים אין מעצרים מינהליים. אבל על אזרחים ערבים ועוד כ-3,500 פלסטינים יש מעצרים מינהליים. מה זה הדבר הזה, שיש שתי מערכות חוק? רג'א אגבאריה, בן 73 מאום אל-פחם, פעיל פוליטי, חבר בוועדת המעקב, גם הוכה בתוך המעצר – מעצר מינהלי. היום השופט ביטל את הישיבה גם בגלל מצבו הבריאותי וגם בגלל שהוא אמר שהוא לא רואה סיבות, הוא לא משוכנע בסיבות למעצר. צריך לשחרר אותו במיידי וצריך לבטל את המעצר המינהלי. אגב, אני מתנגד למעצר מינהלי נגד יהודים ונגד ערבים כאחד, כעיקרון. אם יש האשמות, מביאים בפני בית משפט. אם אין, זה נקרא לחטוף אזרחים. ולכן, צריך להפסיק עם המעצרים המינהליים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אביחי בוארון; חבר הכנסת עמית הלוי; חבר הכנסת חמד עמאר; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. חברת הכנסת מטי הרכבי, ואחריה – מיקי לוי. בבקשה, גברתי. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 606 ימים למלחמה, 58 חטופים וחטופות נמקים במעמקי הגיהינום. אי-אפשר היה להתעלם היום מהמשפחה של מתן אנגרסט, שהגיעה למשכן הכנסת עם מיצג מטלטל, הבטן ממש מתכווצת. אנחנו חייבים לעשות הכול כדי להחזיר את כולם הביתה עכשיו. בחג השבועות הזה וסוף השבוע היה פשוט מרחץ דמים במדינת ישראל. תשעה נרצחים בחמישה ימים. בג'לג'וליה שניים נהרגו מפיצוץ רכב; בבת ים אישה בת 51 נרצחה בדירתה; בלוד צעיר בשנות העשרים לחייו נורה למוות; במעלה לבונה אישה בת 73 נמצאה ללא רוח חיים בביתה כי היא נחנקה למוות; בכפר קאסם שני צעירים בני 28 ו-29 נורו למוות מחוץ למסעדה; במודיעין אם ובנה אותרו ללא רוח חיים. מרחץ דמים בסוף שבוע מדמם. מדינה שלמה במעגל אלימות הולך ומתגבר. הביטחון האישי נשחק, אנשים חוששים לצאת מהבית, נשקים בלי סוף ברחובות, העבריינים חוגגים ופשוט לא חוששים מכלום. והמשטרה חסרת אונים. אין אסטרטגיה, אין מדיניות, אין תוכניות למיגור. והשר לביטחון לאומי, אותו אחד שהבטיח משילות, זה שהופיע אין-ספור פעמים באולפנים והצהיר שמעכשיו תהיה משילות ושליטה, השר הזה פשוט איבד שליטה. משילות, אדוני השר, היא לא כרזה או הכרזה, והיא גם לא סרטון בטיקטוק. משילות היא יכולת המדינה לשלוט במתרחש בשטחה, להשליט סדר, לאכוף את החוק, להגן על האזרחים. אבל אתה, אדוני השר, השר הכי כושל שידעה מדינת ישראל – אין סדר, אין אכיפה, אין הגנה, אין מדיניות. יש כאוס, טשטוש, בריחה מאחריות, וכמובן נתוני הפשיעה מדברים בזכות עצמם. אתה, השר, הפכת לקליפה ריקה. אתה עומד בראש המשרד ובמקום להחזיר את השקט, אתה מביא רק דברי להג, מהומה, מסיבות עיתונאים, ופשוט פחד מוות של אזרחים ברחובות. הציבור זקוק למעשים, אבל אתה פשוט לא מסוגל. ואם אתה לא מסוגל, תתפטר. אתה נכשל שוב ושוב. יש פה מדינה שזקוקה לביטחון, לא לפסטיבל תקשורתי על חשבונה. הדם שנשפך הוא במשמרת שלך, הכישלון הוא שלך, הבושה כולה שלך. אני מציעה שתספר לראש הממשלה על הנתונים המחרידים של הפשיעה כדי שתהיה לו עוד סיבה טובה לישון עם מצפון נקי. ממשלה מנותקת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. מיקי לוי, שלוש דקות. אחריו – פנינה תמנו שטה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני מרכז הקואליציה, בבקשה, תקשיב לי, זה מכוון אליך. החוק הזה, שהלבישו לו כאילו בגדי מלכות, הוא בקושי איזה חוק שאפשר להלביש לו בגדי ליצן. זה חוק שבא להתעמר בזוגות הצעירים, במשפרי הדיור ובאנשי המילואים. אופיר, תשמע. החוק הזה, ניהלתי עליו מאבק חברתי משנת 2019. חבר כנסת שיושב פה נקלע לצרה כי לא הצליח למכור את דירתו, וביקשתי לשלב את מס השבח עם מס הרכישה. באו איתי לידי סיכום ואמרו לי: אוקיי, תחכה חמש שנים ואז יהיו 24 חודש. הסכמתי. חיכו חמש שנים, ועכשיו שר האוצר רוצה לצמצם את זה ל-18 חודש. אי-אפשר למכור היום דירות. הכול קפוא. אנשי מילואים, זוגות צעירים, משפרי דיור, שלא מצליחים למכור את הדירה הישנה שלהם אחרי 18 חודש, מה שרוצה לבקש שר האוצר הכושל הזה הוא שהם ישלמו מס רכישה ומס שבח כאילו יש להם שתי דירות. אסור לתת יד לזה. כל הסיפור היה המאבק לתת להם אפשרות ל-24 חודש. אנשי המילואים עסוקים במילואים, הילדים שלנו לא מצליחים למכור דירות. מעמד הביניים, שקורס, שלא מסוגל ללכת לסופר, אתם מטילים עליו מס שבח ומס רכישה? אתם מבינים מה אתם עושים? אין לכם בושה? זוהי ממשלה כושלת, שר אוצר כושל. אסור לתת יד לדבר הזה. יעני הצעת חוק התייעלות – איזה קשקוש, רמאות. רמאות, אני הייתי שם, נלחמתי על זה חמש שנים. משפרי דיור שלא מסוגלים למכור את הדירה הראשונה כי אין קונים, כי הדירה לא מספיק טובה, כי הם בפריפריה, אבל רכשו דירה חדשה – אחרי 18 חודש יבוא האוצר ויגיד: שלמו מס שבח כי יש לכם שתי דירות, ושלמו לנו לבקשה מס רכישה של 8%. אתם השתגעתם. למי עוד אפשר לצעוק, תגידו לי, למי? אני מפנה אצבע מאשימה נגד שר האוצר. אתה מתעמר באנשי המילואים, משפרי הדיור וזוגות צעירים. אני קורא לחברי ועדת הכספים, לראש הוועדה חבר הכנסת גפני, אל תיתן ידך לחוק הזה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא חוק התייעלות, זה חוק התעמרות. אופיר, תורידו את זה, זה גם אנשים של כולנו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, מיקי. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זאת החברה הישראלית, זה מעמד הביניים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, מיקי. חברת הכנסת פנינה תמנו, ואחריה – חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לא נוכחת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, היא לא נוכחת. סגלוביץ', בבקשה. אחרי סגלוביץ' – חבר הכנסת חמד עמאר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> חתיכת – אני לא יודע מה לדבר על שר האוצר הזה. בושה. מי מתעמר. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אמרו לי שזה לטפל בשכירויות. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לטפל בשכירויות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זה מעלה את השכירויות. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> עזוב אותך, זה יעלה, יגלגלו את השכירות על האנשים ששוכרים. ומה מבקשים? תנו לזוגות הצעירים למכור את הדירה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מיקי, הנוהל לא אומר שלוש דקות מכאן ושלוש דקות במליאה. זהו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני מתנצל, אני פשוט עצבני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מבין. אדוני, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, בסוף השבוע, כולל החג, הייתה שורה ארוכה מאוד של מעשי רצח, אז היום זה עולה לכותרות. אבל כשמסתכלים מה קרה מכינון הממשלה הזו, רואים עלייה מטורפת בפשיעה מאז שיושב עבריין על כיסא השר לביטחון פנים. וראש הממשלה יודע, כי ראש הממשלה אחראי, כי הוא מינה אותו. אז הרבה פה מדברים על ביטחון אישי, ולא שמענו מילה, אבל עכשיו שמעתי את בן גביר מתראיין ברשת ב' על עלילותיו, על נפלאותיו, על הצלחותיו הגדולות. ביטחון אישי בבסיס הוא היכולת של בן אדם לנוע במרחב הציבורי ללא פחד. במובן הזה במדינת ישראל הביטחון האישי נמצא ברמה הנמוכה ביותר אי פעם. מספר הנרצחים הוא רק סימפטום קשה. אנחנו היום עם 129 נרצחים בכלל, מתוכם 101 נרצחים בחברה הערבית. בן גביר מתהדר בחלוקת נשק להמונים, אבל בבסיס זו בריחה מאחריות. אומרים לאנשים: תתחמשו, תגנו על עצמכם; זה תפקידה של המדינה, שנכשלת. מעבר לנושא הביטחוני והערכי של חיי אדם, דקה אחת על כלכלה, על יוקר מחיה וביטחון אישי: במקום שאנשים נסחטים, חברות ביטוח לא מבטחות או שהפרמיות עולות והכול מתגלגל אל הציבור, לא על אף אחד אחר. זה נוגע ישירות בכיס של האזרחים. במקום שיש עלייה בתאונות הדרכים, זה מתגלגל לכיס של האזרחים בפרמיות של ביטוח כלי הרכב; 21% עלייה רק בתאונות הקטלניות. במקום שעסקים נפרצים, הביטוח עולה. במקום שאנשים נפגעים, המדינה משלמת קצבאות, בתי החולים מטפלים בפצועים, בנכים – זה עולה הרבה כסף. ונדליזם בבתי ספר, מגרשי ספורט – רשויות מקומיות משלמות, לא תמיד יש ביטוח. לביטחון הפנים ולביטחון האישי יש גם מחיר בכסף. אבל כסף לא מעניין את הממשלה, כי יש לנו שר אוצר שבכסף הוא פחות מבין. יש לנו שר לביטחון פנים שבביטחון הוא לא מבין. הוא עבריין, גזען, מסוכן, עם אפס הצלחות. וכן, זה עולה כסף. וכן, גם זה מתגלגל לכיס של האזרחים. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת חמד עמאר, לפני שאתה עולה, תקנון הכנסת לא מאפשר לתת למי שלא נמצא באולם לדבר אחרי כן. אני חרגתי מזה, אבל מהרגע, מי שלא נמצא כאן לא יוכל לדבר בהמשך. בבקשה, אדוני. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ומה איתי? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> את רשומה. אני מדבר על אלה שלא רשומים. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> הוא דיבר עליך, הוא אמר שאותך הוא החריג. מה את רוצה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שקט. בבקשה, כבודו. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שר האוצר המנותק, הכושל, מונע מחיילים משוחררים דרוזים לקבל חלקות, ומאנשי מילואים שמשרתים עכשיו – לבנות את הבית שלהם, בני העדה הדרוזית. שנה וחצי עם הממשלה הכושלת הזאת, ולא חולק מגרש אחד בחברה הדרוזית, כי שר האוצר המנותק אומר שבני מקום זה עולה כסף למדינה. שר האוצר, אתה לא מבין בכלכלה, ואתה כישלון אחד גדול. זה לא עולה שקל אחד, כי אם בן מקום מקבל את החלקה, הוא ישלם את אותו כסף שמישהו בא מבחוץ משלם. לכן אני אומר לך, אתה מונע מאותם אנשים עכשיו שנלחמים בעזה, שיושבים על הגבול בצפון, שמאז 7 באוקטובר מגויסים למילואים, אתה מונע מהם לבנות את הבית שלהם. תתעורר. תחתום, תאשר לבני מקום לבנות את הבית שלהם. אני אמרתי את זה, ואחזור עוד פעם, ואני לא ארפה מהנושא הזה עד שיחולק כל מגרש פנוי בחברה הדרוזית וביישובים הדרוזיים. ואני פונה גם למתפקדים של הליכוד בחברה הדרוזית: חברי הליכוד לא מפחדים, חברי הכנסת והשרים – רק מהמתפקדים, מהם הם מפחדים. תפעילו לחץ. תפעילו לחץ על ראש הממשלה, על השרים של הליכוד. תנו להם להבין שאתם לא בכיס של אף אחד, שאתם לא תצאו ותצביעו אם לא יתחילו בחלוקת מגרשים לחיילים משוחררים דרוזים. כי אחרת, מה התפקיד שלכם בכלל כמתפקדים, אם אתם לא יכולים להשיג כלום ואת הדברים החשובים לבני העדה אתם לא עושים? אני שוב פונה לאותם מתפקדים, לאלפי המתפקדים הדרוזים: תעלו לירושלים, תפגינו. ראשי הרשויות, תפסיקו לשבת בבית ולחכות שהממשלה הכושלת הזאת ושר האוצר הכושל הזה וראש הממשלה של 7 באוקטובר יסתכלו עליכם. תבואו לירושלים. תפגינו. תראו להם שאנחנו במצב הכי קשה מבחינת תכנון ובנייה ביישובים, מבחינת חלוקת חלקות לחיילים משוחררים, מבחינת הריבוי הטבעי של העדה הדרוזית, שהוא הכי נמוך היום במדינת ישראל. כאשר אתה לא מחלק שנה וחצי מגרשים, אין חתונות בעדה הדרוזית, כי אנשים לא ילכו להתחתן אם אין להם מקום מגורים, והם לא ילכו לגור במקום אחר. אנחנו מושרשים באדמה, אנחנו מושרשים ביישובים שלנו. לא נאפשר לך, סמוטריץ', לאפשר לכל אחד לבוא לגור ביישובים שלנו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, כבודו. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפנות מפה לכיסאות הריקים של חבריי חברי הכנסת מהסיעות החרדיות. אני רוצה לדבר רגע, או, הינה יש לפחות נציג אחד, מישהו שישמע אותי ואולי יעביר את זה הלאה. אני רוצה לספר לכם, אני יודע שאתם לא רואים סרטים אבל יש סרט אייקוני – הטוב, הרע והמכוער. עכשיו יש שם סצנה שבה מתנקש נכנס לתוך האמבטיה ומספר שהוא חיפש אותו הרבה זמן. הוא דיבר, והגיבור – שהחביא נשק מתחת למים – ירה. ומה הוא אמר? הוא אמר: If you want to shoot, shoot – don’t talk. ואני רוצה לומר לכם, הבטחתם שבועות, אנחנו מתקדמים, כל יום עוד משא ומתן, היום פגישה עם יולי, נראה מה יהיה. הכול על חוק ההשתמטות שלא יגיע. לא יגיע. עובדים עליכם, אי-אפשר להעביר חוק השתמטות בבית הזה. יש חברי כנסת בסיעות, גם בליכוד – הינה, אופיר כץ יושב פה והוא יודע את זה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אני מודה לך שאתה חוסך לי. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הם לא ייתנו לזה לעבור. ואני אומר לכם, תחליטו מה אתם רוצים, אבל תפסיקו למרוח את כולם, ואני אגיד לכם גם למה אני אומר את זה – כי בזמן שאתם משתקים את הכנסת, יוקר המחיה מתפוצץ. לא יודע כמה מכם היו בסופר בחג האחרון וראו את הנזק של הממשלה הזאת. כולם זוכרים את הסרטון של נתניהו לפני החגים, כשהוא נכנס לסופר ומעמיס קניות לתוך העגלה, עומד בקופה ואומר: אני לא מאמין, מה זה המחירים האלה? ומאז מה קרה? אותם מחירים עלו ב-30%. ואותו סרטון שהוא ניגש לתחנת הדלק את הרכב, וגם שם המחירים עלו בעשרות אחוזים, ובמע"מ, ובארנונה, ובמים ובמה לא? אבל ראש הממשלה היום מצא פטנט – 1,706 פטנטים. אני לא זוכר – 1,788 פעמים הוא לא זוכר. למה שיזכור? מה שלא נוח לא זוכרים. תשאלו אותו על יוקר המחיה – הוא לא זוכר; יחסי החוץ של מדינת ישראל – הוא לא יודע; מצב הפשיעה במדינת ישראל –הוא לא זוכר את מי הוא מינה. כל הדילים והשטיקים עם החרדים לא מעניינים אותו. בסוף, הכנסת הזאת, במקום לעצור הכול ולהתעסק ביוקר המחיה, בעתיד של המשפחות הצעירות במדינת ישראל, בפשע המשתולל. הפכנו להיות שיקגו בזמנים הכי קשים של שיקגו. אנשים נרצחים פה כל שעתיים ובמה אתם מתעסקים, ריבונו של עולם, מתעסקים איך לפטור משירות צבאי צעירים בריאים שיכולים ללכת לצבא. ולמה? כי אתם יכולים; כי אתם בעלי הבית של נתניהו; כי בלעדיכם אין לו ממשלה. תראו איך נראה הקרקס הזה – הכול ריק, אין פה אנשים. השאירו את אופיר כץ לבד, יו"ר הקואליציה, לשמור על כיסאות ריקים כי הוא לא יודע אם מחר תהיה ממשלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, תודה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מירב בן ארי, ואחריה – עודד פורר. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. ראשית אני רוצה לפתוח בתנחומים לשלוש המשפחות שאיבדו אמש את יקיריהן, סמ"ר ליאור שטיינברג, סמ"ר אופק ברהנה וסמ"ר עומר ואן גלדר. לפני הכול, לפני הכול יש שלוש משפחות שחרב עליהן עולמן. אנחנו משתתפים בצערן ויהי זכרם ברוך. אחרי שהתייחסתי אליהם אני רוצה לדבר על החג המדמם הזה שעבר על החברה הישראלית; על חוסר התפקוד של המשטרה ושלא לדבר על השר הזה, שבאמת, מהיום שהוא הגיע אמרתי תמיד שמדובר בכישלון לאומי. קרו הרבה דברים בסף השבוע הזה, אני תכף אדבר עליהם, אבל אני רוצה דווקא להתייחס לאירוע הזה בבת ים, כאשר תשע שעות עומד הרוצח של ילנה על הגג, תשע שעות עמד הרוצח עד שקפץ אל מותו. בטח ראית את זה. עכשיו, אני אומרת לעצמי, כאילו, אתה, מאיר כהן – עזוב אותי – אם אתה שר לביטחון לאומי, תגיד לי, מה אתה עושה כשיש אירוע כזה, כשעשרות שוטרים נמצאים בשטח, מנהלים משא ומתן? אתם יודעים שבזמן שהוא נמצא על הגג, שני הילדים שלו בתוך הבית, יש לו ילד בן 31 שמגיע, כולם. תגיד, מה היית עושה אם היית השר לביטחון לאומי? אני אגיד לך מה היית עושה, כי אני מכירה אותך – היית מגיע לשטח, נכון? היית מדבר עם המפקדים, היית רוצה לדעת מה קורה, ואולי גם היית עושה סרטון, כי באותו זמן בדיוק נרצחים עוד אנשים במדינה. תקשיבו, אני רוצה להגיד לכם, אני, כולה הייתי יו"ר ועדה, זהו. ישבתי בבית והתייסרתי. ליטרלי התייסרתי. אמרתי לעצמי: איך יכול להיות שהכישלון הזה לא קם מהבלינצ'ס, מהעוגות גבינה שלו ויוצא לשטח לדבר עם השוטרים? אבל אם הייתה אחות או מורה שהייתה כותבת משהו נגד יהודים הוא כבר היה יוצא, שם לה פלנלית על העיניים, וכמובן, עושה סרטון בטיקטוק. אני אומרת לעצמי: מה, כולם מטומטמים? מה, אף אחד לא מבין על מה נפלנו? אף אחד לא מבין? האם כל מי שחושב שהוא מתקשר ל-100 הוא יקבל את האפס הזה? מסתבר שהוא מקבל פעמיים. ועכשיו אני רוצה, בחצי דקה, להקריא את שמות הנרצחים בסוף השבוע הזה לפי סדר הירצחם: במסעדת דובאי בכפר קאסם נרצחו שני תושבי לוד, עודאי שעבאן, בן 28, וסעיד שעבאן, בן 29. שרה ריצ'רדסון, בת 73 ממעלה לבונה, נרצחה על ידי בנה; אגב, הוא נתפס כי הוא איים גם לרצוח את האבא. במודיעין אם ובנה נשרפו למוות בדירה. נור מוסא, בסך הכול שליח, שליח על אופניים, נורה בלוד מירי תועה. בנתניה, מחוץ לבית הכנסת, אתה יודע, בשכונת חפציבה, בן 30, רצחו אותו. הגבר שרצח את אשתו – דיברתי עליו, יבגני – תשע שעות על הגג; רצח את אלנה גלובסקי. בג'לג'וליה שני גברים בתוך פיצוץ של מכונית, תאמר אבו קישק וטייב מסרי. במקרה, גם שם עבר ילד בן עשר, גם הוא היום בבית חולים, כי הוא נפצע מההדף של המשאית. אני רוצה לנחם את כל המשפחות. אני רוצה להגיד לכם שתהיה כאן ממשלה, יום אחד, שיהיה לה אכפת ותסתכל לאזרחים בעיניים. ואפשר אחרת, אפשר אחרת. כי אם עד היום 100 נרצחים בחברה הערבית וב-2022 108 כל השנה, אפשר אחרת. ואם ב-2022 נרצחו 14 נשים, אפשר אחרת. עד היום כבר נרצחו, אגב, עשר נשים. לא היו מספרים כאלה מעולם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסיימת. מה ציפית, נתניהו, כששמת עבריין להיות אחראי למשטרה? תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר. אחריו – חברת הכנסת טלי גוטליב. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אנחנו נמצאים במציאות מטורללת שבה אנחנו, כפי שנאמר כבר, אנחנו רואים מצד אחד רצח רודף רצח, סוף שבוע וחג, אתה כבר לא מצליח לעקוב אחרי מספר הנרצחים בפעילות פלילית. בחברה הערבית, בחברה היהודית, בתוך המשפחה. אחד אחרי השני, הרגילו אותנו. אתה אומר לעצמך, הממשלה בטח כולה עכשיו אחוזה, צריך לטפל בפשיעה. התרגלנו, בלילה – כבר יש לנו שעות, אנחנו יודעים מתי – לרוץ לממ"ד כי התימנים יורים עלינו. זה בסדר, אין שום בעיה, השר דיכטר. לילה לילה, באמצע הלילה, בבוקר. הטילים מתימן מגיעים, הנמל באילת סגור. אז חשבתי שאולי הממשלה עכשיו מסביב לעניין הזה, ראש הממשלה בטח מכנס ישיבות דחופות על איך מחסלים את האיום הזה. שנה ושבעה חודשים שאנחנו רצים לממ"דים מהטילים מתימן. הבוקר, עוד פעם, הותר לפרסום. שלושה הרוגים. את הפצועים, אדוני השר, כבר לא סופרים. זירת מטענים, אתה בוודאי יודע מה המשמעות של זירת מטענים. כמה פצועים וקטועי גפיים יש לנו בשנה ושבעה חודשים האחרונים. והכותרת של הממשלה: בגלל עומס המשימות צריך להאריך את שירות החובה לחיילים ולהאריך את שירות המילואים למילואימניקים. יעשו, אני יודע, חודש כל רבעון. שמעתי את הפטנט הזה. חודש כל רבעון. זה להגיד במילים אחרות: ארבעה חודשים בשנה הם יצטרכו לעשות. ארבעה חודשים, מתוך כל שלושה הם עושים חודש. ארבעה חודשים בשנה. מי ייקח מישהו לעבודה כשהוא יודע שארבעה חודשים הוא לא נמצא בעבודה? מי יכול לקיים עסק כשארבעה חודשים העובדים שלו נמצאים במילואים? במה עוסק ראש הממשלה, אדוני היושב-ראש? אדוני השר, במה אתם עוסקים מבוקר עד ערב? למה כולם מחכים? שראש הממשלה יזמן את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, לא כדי לדון על הטיל מתימן, לא כדי לדון על ההרוגים בעזה, לא כדי לדון על המצב בחברה הערבית, לא כדי לדון על הנרצחים בסוף השבוע – כדי לדון איך מעבירים חוק השתמטות בכנסת הזאת. איך אתה מצליח לשכנע את החרדים, את גולדקנופ ואת בבצ'יק ואת גפני ואת דרעי, שאנחנו נפטור אותם מגיוס כשהילדים שלנו מתים – בזה אתם עסוקים. אתה יכול לקרוא את הניירות שלך ולעשות את עצמך כאילו שזה לא מעניין אותך. איך אתה, שנלחמת למען מדינת ישראל, היית ראש שב"כ, איך אתם יכולים לישון בלילה כשהחיילים שלנו נהרגים, נפצעים, המשפחות מתפרקות, העסקים מתמוטטים? ראש הממשלה עסוק בלרדוף אחרי בבצ'יק וגולדקנופ ולזמן את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון כדי להבטיח להם שאותם הוא יפטור משירות, כשאחרים הולכים להילחם. איך אתם לא מתביישים? איך? עד לאן תובילו את החרפה הזאת? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מלא חברי כנסת מהקואליציה. זה תמיד מרגש לראות את זה. אבל מכיוון שמיכל פה, אני מנצל את העובדה - - - << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> מהאופוזיציה יש המונים, המונים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> פי שניים, ארבעה, שמונה, עשרה. ואללה, קונה פי עשרה כל יום בכל דבר בחיים שלי. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> פי עשרה לא ראיתי. שישה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שלום, נאור. אתה יכול להמשיך לדבר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עשרה. שתיים, ארבע, שש. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> לא שתיים, הוא בקואליציה. התבלבלת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שתיים. לא, אמרתי למאיר. מה קורה היום עם שיעור חיבור וחיסור? אני בסדר בזה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נאור, נאור. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה מאפס לי? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> התחלפנו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יודע. דיברתי על מאיר. ראיתי שהתחלפתם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אה, סבבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אחרי שיעור המתמטיקה עושים לי בחינה ברפואה תעסוקתית. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, הבנתי עכשיו. אם הוא יודע אז הוא חושב שאם מתחלף היושב-ראש אז הוא מאפס את השעון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תדאג, ואטורי. קשה לפספס אותך במשכן, ואת הנוכחות - - - << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> שירי, אתה טועה במתמטיקה, אבל לא נורא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא טעיתי, תספרי. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> אנחנו שלושה פה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שניים. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> אחת, שתיים, שלוש. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, הוא שר. הוא שר תורן. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> מה זה קשור? קואליציה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב, נו, אפשר הארכה אחרי הוויכוח המתמטי פה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הארכה תמיד. בגלל שראית אותי אתה יודע שתקבל הארכה, אז אתה אומר: ואטורי, תן לי קצת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> 30 שניות. תודה רבה. אני רוצה, חברת הכנסת מיכל, לפתוח בדברים טובים שאולי דווקא יעניינו אותך, בווידוי אישי. למרות שנראה לי שכבר אמרתי. יש לי חיבה – ולדי, אתה מכיר – חיבה לחבר הכנסת גפני. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לכולנו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לי חיבה וחולשה אפילו לינון אזולאי, ויש לי גם חיבה לשאר חברי הכנסת החרדים – גם השרים, בסדר? מרגי ובוסו וארבל, ואני חושב שהם עושים עבודה די טובה פלוס פלוס בכנסת, ובטח בממשלה. אבל מה הקושי האמיתי – ודיברו על זה גם חבריי לפניי – שעכשיו כל הכנסת כמרקחה כבר שלושה שבועות – אני רוצה רק לכל הצופים בבית, למאות אלפי הצופים שידעו מה קורה בבית המחוקקים של מדינת ישראל, אין חקיקה. לחוקים של האופוזיציה מתנגדים תמיד, אז אין חקיקה, והחוקים של הקואליציה לא מגיעים. נכון, אדוני היושב-ראש? כי אתם עכשיו באיזה פלונטר על הגיוס. עכשיו, תראו על מה הם הולכים לפרק – מה זה תראו, כאילו אתם לא יודעים – על מה הם הולכים ומאיימים, כן יעשו, לא יעשו, כן בבצ'יק, לא בבצ'יק, גולדקנופ, כל סיפורי גרויסע מציאה האלה. הולכים להיפגש, ובמקרה לגמרי הפגישה מודלפת לתקשורת, שחס וחלילה אף אחד לא ישמע שהם רוצים לקדם את פיזור הכנסת. לא על התקציב. מפלגת ש"ס עשתה קמפיין, רעבים לשינוי, שמו בצל בעיניים, התחילו לבכות אל מול עגלות הסופר, ועשו באמת: המפלגה החברתית היחידה שדואגת ורואה את העני ברחוב, בדרום, את האוכלוסיות המוחלשות. לא על התקציב, לא על מחירי הדיור, לא על הצעת החוק הגרועה שאתם מביאים, שתעלה את מחירי השכירות, לא על תחזית הצמיחה שנחתכה, לא על 15 מיליארד השקלים שיש בגירעון רק בשלושה החודשים הראשונים. שני משפטים אחרונים: 15 מיליארד שקל רק עכשיו, גירעון, בחריגה בתקציב המדינה. הם שכחו, וכל פעם משפחות החטופים שבאמת היום יצא לי לדבר עם כמה מהם בפרטי. מגיעים, מדברים, חמש דקות, שתי דקות הפסקה, תלוי איזה יושב-ראש נמצא שם, שתי דקות הפסקה, וחוזרים לסדר-היום. לא תעמוד על דם רעך, כלום. שום מוסר יהודי, כלום, נכון? לשחרר פדויים – כאילו איזו מצווה נעלה. נכון, מיכל? הוא ראה את הזמן, הייתה לי הארכה. תודה רבה שאתה מדייק את זה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הארכתי לו, הוא כבר מסיים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם בזה אתם דואגים על קוצו של יו"ד. אל תדאג, תודה. תודה על הדאגה. אני חושב שזו פשיטת רגל מוסרית לכנסת ישראל, מה שקורה. מילא אם אתם באמת ליצנים שרוצים להפיל ממשלה, אתם מפילים את זה על גיוס? על זה שאתם באים ותוקעים את שאר החברה הישראלית להמשיך ולשרת? זה ביזיון. אתם איבדתם מזמן את הערכיות ומזמן איבדתם את המושג מה זה להיות יהודי, והראשון שזיהה את זה הוא זה שרצה בובת דונלד דאק, הבנתי. הוא אולי לא זוכר, אבל הוא הראשון שזיהה ואמר ששכחתם מה זה להיות יהודים. הוא פשוט התבלבל בצד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הוא עושה פזצט"אות בהר הבית. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת לימור סון הר מלך – אינה נוכחת. חבר הכנסת מאיר כהן. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני מסתכל על מעמד הביניים, אני מסתכל על האנשים שנמצאים עכשיו, נושאים בנטל הגדול, שנמצאים במילואים, שהילדים שלהם בבתי ספר, שהנשים שלהם במקומות העבודה, שמסתובבים סביב עצמם כדי למצוא, לנסות להבין מה עובר עליהם. מעמד הביניים הזה שמשלם בגופו, בנשמתו, בכספו, ונושא את העול במדינה, וממשלת ישראל שמתעלמת מהאנשים האלה כאילו הם לא קיימים. אני רוצה לספר לכם למה הייתי גאה להיות חלק בממשלת השינוי הקודמת, ואני מאוד מקווה שתגיע ממשלת ריפוי כמו שצריך. כשרק חשבו – תקשיבו טוב, החבר'ה הצעירים, איך טיפלו בבעיה – כשרק חשבו שמחירי הלחם יעלו, ראש הממשלה יאיר לפיד בחצי שעה קרא לשרת הכלכלה אורנה ברביבאי, לשר הרווחה – אנוכי – ולשר האוצר איווט ליברמן, דפק על השולחן ואמר: מחיר הלחם לא יעלה. לקח יומיים של דיונים והתקבלה החלטה שמחיר הלחם לא יעלה. כשהחליטו לטפל בפשיעה בחברה הערבית הוקם קבינט, ישב בו השר לביטחון פנים, הוא הובל על ידי יואב סגלוביץ', היה לי הכבוד לשבת שם כשר אחראי על הפזורה הבדואית, וכל יום חמישי בשעה 9:00 הקבינט הזה נפגש והתקדם צעד אחר צעד. הסתכלת שמאלה, ימינה, והבנת שכל מי שיושב שם לא מעניין אותו לא פוליטיקה ולא שום דבר חוץ מלטפל בפשיעה במגזר הערבי. וראינו מייד תוצאות: 15% ירידה במספר הנרצחים. תוצאה של אנשי ציבור שבאו לרדת, לשים מגפיים, להיכנס לתוך הבוץ ולעבוד בשביל המדינה הזאת, בשביל האנשים שלה. ואנחנו עסוקים בוויכוחים מטופשים, בשיסוי, בתחושה שהכול מתפרק. ושרי הממשלה, שחלקם כושלים, כושלים, לא מבינים מהו תחום האחריות שלהם. אנחנו עדים להתרסקות מוחלטת, וליבי-ליבי על מעמד הביניים, שנושא בעול ונושא בנטל. בשבילכם ובשביל החוליות החלשות, ובשביל האנשים שנשארים מאחור, אנחנו נעשה הכול בכדי שתקום ממשלת ריפוי. אנחנו זקוקים לה, לשקט, לשרים שעובדים בשביל הציבור, בשביל האנשים. לזה המדינה הזאת זקוקה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, האמת שחבל שהשר שיקלי לא נמצא פה, כי נורא רציתי לשאול אותו כמה שאלות. בשבועות האחרונים אני מנסה, ככה, להבין את הרפורמה שלו של הקווים הכחולים, של ההסדרה של ההתיישבות הבדואית. מכל מה שהצלחתי להבין זה שגם ההסדרה הזאת, שלא ממש ברורה לי, איך הוא מצפה שהיא תקרה, היא רק ליישובים מוסדרים. מה שקורה בנגב ברגעים אלה עומד להתפוצץ כל רגע. אדון השר לביטחון פנים ושום דבר, ביטחון לאומי או whatever, החיל מדיניות של הריסת בתים בקצב מטורף. יחד עם הריסת הבתים כמובן באה ההסתה, זה כנראה הולך אחד פלוס אחד. למה? אני לא רוצה שמישהו יעבור על החוק, אבל רוב התושבים בכלל לא מבינים שהאנשים האלה אינם יכולים להוציא היתר בנייה. ברגע שאתה גר ביישוב לא מוכר, אין דבר כזה היתר בנייה. הלוואי. הם מוכנים לשלם אלפי שקלים בשביל היתר בנייה – אין להם יכולת. חלק מהבתים שפונו – אנחנו מדברים כרגע על 1,500 אנשים מפונים, שפתחו איזשהו מרכז פליטים. חלק מהאנשים האלה מפונים כבר בפעם השנייה. פינו אותם פעם אחת ממקום אחד, הבטיחו להם איזשהו סידור, הם לא קיבלו, הם התיישבו באיזשהו מקום וזאת כבר הפעם השנייה שמפנים אותם. איך זה מוסיף לביטחון האישי שלי, של תושבי באר שבע, אופקים? זה לא. הריסת הבתים האלה לא רק שהיא לא – זה מוסיף עוד גפרור שידליק תכף את מכונת הנפץ הזאת, כי המכונה הזאת מלאה ברעל ובהסתה. היישובים הבדואיים לא הוסדרו עשרות שנים, עשרות שנים. לבוא עכשיו ולצאת רק במדיניות של הריסה, בלי שום פתרונות מהצד השני, מה אתם מצפים שיקרה? בפעם הראשונה אני באמת מפחדת ממה שעלול לקרות בדרום. ואין אף אחד פה, אף אחד פה, שמוכן לעצור את השר עם ההשתוללות המטורפת שלו בדרום. כבר לפני ארבע שנים הוא הגיע בכל שבוע, בכל שבוע, לבאר שבע וזרע בהלה והסתה. עכשיו, זו איזושהי מדיניות, כי זה מה שהוא רוצה שיקרה. הוא מוביל לשם, הוא רצה שיהיה פיצוץ, הוא רוצה שיהיו התפרצויות של אלימות, כדי שאז הוא יוכל להגיד: אמרתי לכם, ועכשיו בואו נלך ביד קשה. אבל בסופו של יום, כשהוא חוזר לבית שלו אנחנו אלה שצריכים להישאר ולחיות עם השכנים שלנו, כי מה לעשות, הם לא ילכו לאף מקום. אז פינית אותם מפה לפה, משם לשם – אתה לא יכול להעלים אותם. צריך לשבת, צריך לפתור את זה, צריך להשקיע בחינוך, בתשתיות ובתעסוקה. אחרת, אין שום עתיד לנגב. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, את שלוש הדקות הקרובות אני נואם לעזרא חבה. עזרא חבה הוא חבר מנתניה, בוחר ליכוד, בן גביר, כל הצד הימני. ואני נואם ומדבר אליו כי הוא לא מוכן להקשיב. בכל מפגש שאני נפגש איתו הוא לא מוכן לקבל את מה שאני אומר. אז מה שאני הולך להגיד עכשיו מופנה לעזרא, כדי שיבין שהוא טועה, וכל הבוחרים שלכם טועים. ולמה אני אומר את זה? כי בשנת 2025 מדינת ישראל היא אלופה עולמית לא ביזמות, לא במחקרים פורצי דרך, אלא במחירי המזון, הגבוהים ב-52% מהממוצע במדינות המפותחות. כן, יותר יקר משווייץ, מיפן ומארצות הברית, וב-80% יותר יקרים משאר המקומות בעולם. בתחבורה הציבורית – יש לנו שרה, הייתי שואל אותה שאלות, אבל היא לא בארץ – זינוק של 33%, יותר יקר. שתייה קלה – יותר מ-2%, מוצרי חלב – 3.5%, דגני בוקר – 9%. סבונים, מוצרי תינוקות – כן, עזרא, אתה סבא טרי – 8% עלייה רק בחודש האחרון. מוצרי ניקיון וכביסה – 9%. מטרנה לנכדה שלך – עלייה של 7% בחודש האחרון. כל דבר עולה, ובממשלה הזאת לא נעשה דבר כדי לעצור את ההידרדרות המטורפת הזאת. בשר ודגים – עלייה של 20% בחודשיים האחרונים, 20% עלייה. יושב פה שר הכלכלה ניר ברקת, מה הוא עושה כדי לעצור את העלייה הזאת? נאדה, גורנישט. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> טס לחו"ל. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> נוסע לחו"ל עוד פעם ועוד פעם, ועוד פעם. הלחם, המוצר הבסיסי, התייקר ב-11%. בתקופת ממשלת השינוי, כשרצו להעלות את מחיר הלחם, ראש הממשלה דאז יאיר לפיד – במשך 12 שעות עשו מרתון של פגישות עם שרת הכלכלה ועם שר החוץ ליברמן ועצרו את העלייה הזאת. למה הם עצרו אותה? כי היה להם אכפת, כי הם עבדו בזה. הם עבדו בזה למען האזרחים, הם לא הסתובבו בעולם ונסעו בכל מיני נסיעות מיותרות. עזרא יקירי, אתה בוחר פעם אחרי פעם אחרי פעם במפלגה שלא דואגת לך, לא דואגת לנכדה שלך, לא דואגת לעתיד הכלכלי שלך, שמה עליך פס אחד גדול. כי אם היה להם אכפת, היה אפשר למנוע את העליות המטורפות האלה בחודשים האחרונים ולדאוג לאזרחי המדינה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, איך עבר שבועות, חבר הכנסת ואטורי? עבר חג טוב? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בסדר, תתקדם. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבי דיכטר, שר החקלאות וביטחון המזון, איך עבר לך חג השבועות, אדוני? אני באמת שואל איך עבר החג. צרצרים, צרצרים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> למה אתה לא שואל את ליזה מהייעוץ המשפטי? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי אני יודע איך עבר לליזה. אני שואל את אבי דיכטר. תזכירו לי, אבי דיכטר, אתה שר החקלאות? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> וביטחון המזון. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> וביטחון המזון. בתום חג השבועות, אדוני, אתה יודע בכמה המוצרים עלו? אבי דיכטר, מתי בפעם האחרונה נכנסת לסופר? אדוני, אתה כאן כדי לדבר עם חברי הכנסת, משהו? אוקיי. אני לא יודע, רוב האנשים שנכנסו לסופרים לפני החג חטפו התקף לב, אדוני השר לביטחון המזון. אתה יודע כמה עולה היום חלב טרי בקופסאות של 3%? כמה עולה חלב? מישהו פה במליאה יודע? אדוני חבר הכנסת ואטורי, אתה רפתן, נכון? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא. רק רפתן לא. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. רק רפתן לא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הכול, אבל לא רפתן. הכול עשיתי. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע כמה עולה חלב? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כן. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמה? היום. כמה הוא עולה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> עולה 5.40. תלוי איפה אתה קונה את זה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> איפה זה עולה 5.40? אולי בטייוואן. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> 5.40 הוא עלה אולי לפני שעליתם לשלטון. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, ברפת. יש לנו מחלבה של הרפת. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> 5 שקלים זה עלה אולי לפני שעליתם לשלטון. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> יש בשקית, יש בקרטון. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא 7.20. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמה? הכי בסיסי. מיכל, הכי בסיסי. 7.28 שקלים. מיכל, מאז שעליתם לשלטון חלב עלה כמעט ב-17%. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אשל – כמה עולה היום אשל, מיכל? את יודעת כמה הוא עלה בתקופת הממשלה שלכם? עלייה של 16.5%; שמנת חמוצה – כמה היא עולה היום? << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> תגיד את זה לתנובה, תגיד את זה לכל אלה שמעלים את המחירים - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם הממשלה. אני צריך לפנות לתנובה? אתם הממשלה. אתם הממשלה. אני צריך לפנות לחברות להתחנן שיורידו מחיר? זאת העבודה שלכם. שמנת חמוצה עלתה ב-17%, שמנת מתוקה עלתה ב-16.8%, גבינה לבנה 5%, את יודעת כמה היא עולה היום? כמה גביע של גבינה לבנה עולה? השר דיכטר, אתה אחראי על ביטחון המזון. כמה גבינה לבנה עולה היום? כמעט 6 שקלים – עלייה של 16.6%; ביצים – כמה ביצים עולות? אתה לולן, נכון, חבר הכנסת ואטורי? או שרק לא רפתן? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לוליין. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כמו שאתה סנדלר. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לוליין. אז הביצים עלו ב-17% מאז שעליתם לשלטון. הכול עלה. השר דיכטר, נכשלתם. ריבונו של עולם, מה אתם עושים בשביל להציל את מעמד הביניים, שנחנק, שקורס תחת הממשלה שלכם? חברת הכנסת וולדיגר הציעה רעיון - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - שחברי האופוזיציה יתקשרו לתנובה. זה התפקיד שלכם, תעבדו בזה. אבל בינתיים כל השרים - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - שצריכים לעבוד בזה – שר האוצר, שר הכלכלה, שר ביטחון המזון – בחו"ל, או שנמצאים במליאה ועושים את עצמם כאילו הם עסוקים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. לשמוע את הנאום שלך ואת השיר של אודיה על רשימת קניות זה אותו דבר. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הקטע, חבר הכנסת ואטורי, ניסניס, שזה לא מצחיק. אנשים חוטפים הלם כשהם נכנסים לסופר. והתפקיד שלכם זה לעבוד בזה שיהיה קל למי שעובד ומשלם מיסים. אתם מכריעים את מעמד הביניים, אתם אפילו לא ממצמצים. אגב, תמסור ד"ש לשר הכלכלה, שעכשיו היעד הנוכחי שלו – אתם יודעים איפה הוא? אחרי הפיליפינים הוא עבר ישר לפריז. בואו נראה מתי הוא יחזור לארץ, הנוסע המתמיד הזה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, כבר חודש אנחנו עדים לאירוע, שכמו שאומרים בטלוויזיה, דבר כזה עוד לא ראיתם: אחד היסודות של הקואליציה זה חקיקה פרטית; אנחנו רואים שיש מפלגות חרדיות שפשוט מחזיקות את הממשלה כבת ערובה, אחרת אין הסבר לכך שבמשך חודש אין חקיקה כאן בכנסת. אז זה לא יכול להימשך. אני לפחות לא זוכר דבר כזה בשש השנים שאני במשכן. אבל זה מביא אותי למסקנה אחרת: זה לא שהמפלגות החרדיות שמות סוג של אולטימטום. לא. זה פשוט השתלטות על המדינה יחד עם הממשלה שבראשה עומד בנימין נתניהו. ואני רוצה בנאום הקצר שלי לתת לכם, גם לחבריי פה בבית הזה וגם לצופים בבית, שלושה מאפיינים שמביאים אותנו לדיקטטורה, אוטוקרטיה, תקראו לזה איך שאתם רוצים. כאשר אתם תעשו שתיים ועוד שתיים ותראו את הצעדים שנוקטים גם מפלגות חרדיות וגם ראש הממשלה, תשאלו את עצמכם אם אנחנו בדרך לדיקטטורה. אז הינה לכם שלושה דברים שמאפיינים הפיכה של מדינה דמוקרטית למדינה אוטוקרטית: קודם כול, השתלטות על שוק התקשורת, ובתוך שוק התקשורת גם על שוק הפרסום. מה אנחנו רואים? אנחנו רואים ששר התקשורת והממשלה מנסים גם להשתלט על התאגיד, גם להכניס חוקי תקשורת וגם להשתלט על הרייטינג, שקובע את שוק הפרסום. זה מאפיין ראשון, שהוא הכי מסוכן. דרך אגב, יש מדינות בעולם שעברו את התהליך הזה, והן כבר לא דמוקרטיות. המאפיין השני הוא, כמובן, שינוי במערכת המשפט. הרי מדינה שאין לה מערכת משפט עצמאית מהר מאוד הופכת ממדינה דמוקרטית למדינה אוטוקרטית, או יותר גרוע – למדינה דיקטטורית. לכן כל הרפורמה – הקואליציה קוראת לזה "רפורמה", ואנחנו קוראים לזה "הפיכה משפטית" – בוודאי באה לשרת את השלטון שכרגע נמצא, ואתם, הקואליציה, חושבים שאתם לנצח. המאפיין השלישי זה בוודאי ובוודאי השתלטות על ועדת הבחירות המרכזית. ניסיונות כאלה כבר היו בכנסת הקודמת. ניסיתם כבר להשפיע, ניסיתם להכניס ברגע האחרון כל מיני מצלמות, והניסיונות האלה לא פוסקים. לכן ברגע שיש פה השתלטות על התקשורת, על מערכת המשפט ועל ועדת הבחירות המרכזית, השלב הבא שאתם מתכוונים לעשות, כמו שדיברו ברומא העתיקה, זה לחם ושעשועים. אתם כבר הצלחתם להחדיר לראשם של אנשים שלא משנה מה קורה במציאות – תפתחו ערוץ מסוים, תראו סאטירה או תוכנית בישול, והכול בסדר. מה שאומר השלטון, אנחנו האזרחים נקבל. אז זהו, שלא – אנחנו מזהים תהליכים מאוד מסוכנים של הפיכתה של מדינת ישראל ממדינה דמוקרטית למדינה דיקטטורית. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין פה, לדעתי, הרבה חברי קואליציה. לדעתי יש שלושה בסך הכול, ואני רוצה לנצל את ההזדמנות ולשאול אתכם: כמה עוד מיסים אתם תטילו על מעמד הביניים הישראלי? אחרי הקפאת מדרגות מס הכנסה, אחרי העלאת מע"מ, ביטוח לאומי, מס בריאות, גזרת יום הבראה מכל עובד במשק, עכשיו, אחרי כל השם הארוך הזה של החוק מסתתרת עוד גזרה, ואפילו לא גזרה לעשירים, ולא, חלילה, למשתמטים ואפילו לא למשקיעים – על מעמד הביניים, על אותם אנשים שכל מה שהם רוצים זה לשפר דיור, ואתם בוחרים לפגוע בהם שוב ושוב ושוב. ואני שואל אתכם: איפה עובר הגבול? אותם אנשים שעובדים, שמשלמים מיסים, שמשרתים, שמחזיקים את המדינה הזאת בחיים גם מבחינה ביטחונית, גם מבחינה כלכלית – במקום לתמוך בהם, במקום לחזק את מנועי הצמיחה, במקום לחשוב על אותם המילואימניקים, שאתם מרבים לדבר עליהם ופוגעים בהם שוב ושוב גם בחוק הזה – כי זה לא מעניין אתכם. כי כל מה שמעניין אתכם זה לשרוד עוד יום, עוד שבוע, אולי עוד חודש – במקום לעזור לאנשים אמיתיים אתם בוחרים פעם אחר פעם לחפש עוד איזה עסקה מסריחה עם בבצ'יק וגולדקנופ. אין לי מה להגיד לכם. פשוט אתם צריכים להתבייש. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, עם ישראל, בראש ובראשונה אני רוצה להשתתף בצערן העמוק כל כך של שלוש המשפחות שאיבדו היום את יקיריהן: משפחתו של סמ"ר ליאור שטיינברג, בן 20 מפתח תקווה, משפחתו של סמ"ר אופק ברהנה, בן 20 מיבנה, ומשפחתו של סמ"ר עומר ואן גלדר, בן 22 ממעלה אדומים. אני מתפללת להחלמת כל הפצועים, וכמובן, להשבת כל החטופים. אני רוצה להוסיף כי ממש ברגעים אלה מתקיימת הכנסת ספר תורה בעיר מגוריי, ספר שנכתב ונתרם לעילוי נשמתם של קדושי גבעת שמואל: רוני גניזת, אופיר ירוחין ונריה משה כהן הי"ד. צר לי שאינני יכולה להשתתף – ליבי שם, ליבי איתכם, עם המשפחות ועם תושבי עירי. ועכשיו לעניין שלשמו עליתי לנאום, כבוד היושב-ראש. ההחלטה השערורייתית של המוסד לביטוח לאומי לשלול ממתמודדי נפש המתגוררים במסגרות שיקום לבריאות הנפש את גמלת הסיעוד המגיעה להם היא בלתי מתקבלת על הדעת. אני רוצה להודות לחברי ירון לוי, שהצטרף אליי לדיון המהיר שקיימנו היום בוועדת הרווחה בנושא הזה. הגמלה הזאת מגיעה לאזרחים ותיקים, אזרחים שעברו את גיל הפרישה שעומדים בקריטריונים רפואיים וסוציאליים כדי לזכות באותה גמלה – גמלה בעין – שתסייע להם לחיות את החיים. והגמלה הזאת, שבמשך 25 שנה ניתנה לאותם מתמודדי נפש שמתגוררים במסגרות שיקום – וכמובן עומדים בכל התנאים – פתאום ובאחת נלקחה. כמו שאמרתי, מהות הגמלה זה לעודד אנשים שעל אף הקשיים שלהם ימשיכו להתגורר בקהילה ויקבלו את הסיוע באמצעות הגמלה. 25 שנה מאז נחקק חוק שיקום מתמודדי נפש בקהילה, הגמלה הזאת ניתנת להם, ופתאום, כמו שאמרתי, כרעם ביום בהיר, מסיבות עלומות שלא הבנו את תכליתן, מחליט המוסד להפסיק אותה. למה? ככה. פתאום החליטו במוסד לשנות את פרשנות החוק, בהחלטה חד-צדדית הפוגעת דווקא באותה אוכלוסייה מוחלשת בלאו הכי, אנשים שמתמודדים עם מחלת נפש כרונית, שהגיעו לגיל השלישי ונזקקים גם לסיוע פיזי באכילה, בשתייה, ברחצה וכדומה, שירותים שאין הם מקבלים במסגרות השיקום, שיקום בריאות הנפש. כמו שאמרתי, קיימנו על כך דיון בוועדת הרווחה היום, והופיעה בפנינו א', שהיא בתה היחידה של ד'. ד' היא בת 66 שמתגוררת מזה שנים, מזה שנים, בהוסטל לבריאות הנפש. היא חולה במחלת נפש מגיל 20, וזה ביתה, ההוסטל. היא מקבלת גם גמלת שיקום. היא נפלה ושברה את הירך ונאלצה לעבור ניתוח, וגם לעבור בבית רבקה, לעשות ניתוח של השיקום, שיקום הירך, ואף קבעו שיש לה החמרה - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקש לסכם. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני מסיימת. יש לה החמרה במצב, והיא זכאית אפילו ליותר גמלת סיעוד, אבל זה בתנאי שהיא לא תחזור לביתה, קרי להוסטל. כלומר, המוסד לביטוח לאומי בעצם אומר לה: אישה קשישה יקרה, או שתהיי ברחוב עם גמלה או שתחזרי לביתך בלי גמלה – משהו שלא יעלה על הדעת. ולכן אני רוצה לפנות מפה גם למנכ"ל הביטוח הלאומי וגם לשר, וביקשנו גם בוועדה: השעו את ההחלטה – סליחה על הביטוי – המטומטמת הזו והלא-ראויה. אתם רוצים לקבל החלטה שלא מגיע? תעשו את זה בצורת חקיקה מפורשת ולא בהיחבא. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת. חבר הכנסת ירון לוי, שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על הקושי הכלכלי הגדול שיש כמעט בכל בית בישראל. השאלה שהורים צעירים פותחים איתה את החודש היא איך סוגרים את החודש, ולא רק הורים צעירים, כל משפחה. זה הדיבור של החבר'ה בשכונה שפגשתי בחג הזה, ניצלתי קצת זמן להיות עם המשפחה והחברים. החברים שלי, שהם לא חברי כנסת, חלקם עצמאים, שכירים, משרתים במילואים, הם באמת לא סוגרים את החודש והם לא מרוויחים אפילו מחצית מהסכום שלנו, של חברי הכנסת. הם אלה שפוגשים את המציאות האמיתית ואת ההשלכות של ההתייעלות הכלכלית של הממשלה הזאת על חשבון מעמד הביניים. עכשיו יש לנו כאן את הצעת החוק ההתייעלות הכלכלית, תיקונים, תיקוני תקציב, והשאלה היא אם ההתייעלות הכלכלית הזאת, ושל הממשלה, צריכה להיות רק על צד אחד, על הצד שמשלם. הממשלה מכניסה בצורה גסה את היד הארוכה שלה לכיס של החברים שלי, שחלקם שכירים, חלקם עצמאים, משרתים במילואים, מעמד הביניים הישראלי העובד והמשלם; אותה ממשלה שמגדילה את עצמה מחודש לחודש בעוד שר, סגן שר, בעוד כספים קואליציוניים, בזמן שהם אומרים ומספרים לנו שיש מלחמה ויש השלכות כלכליות למלחמה. אין מחלוקת, אבל איפה הדוגמה שלכם? AI – הולוגרמה של אלמוג כהן, מישהו יצר אותה? מאז שהוא מונה להיות סגן שר לא ראינו אותו כאן. יש משהו משותף לכל החברים שפגשתי בחג הזה: כולם פוגשים את אותה שאלה כשהם יושבים עם בן או בת הזוג מול האקסל עם החישובים של ההוצאות וההכנסות של הכלכלה הביתית. כולם שואלים את השאלה על מה הם מוותרים. על מה הם מוותרים בקניות לסופר? האם הם עושים השלמות או כבר קנייה מרוכזת גדולה? כי אם זאת קנייה מרוכזת גדולה, עדיף אולי לדחות את זה, להגיע ל-10 לחודש, ל-5 לחודש, כשנכנסת המשכורת. האם מוותרים על חוג הכנה לכיתה א', כי אנחנו נעבוד קצת יותר עם הילדים ונחסוך 250–300 שקל בחודש, או שאנחנו מוותרים על הצהרון, שהמחיר שלו עלה במאות שקלים כל חודש כי יש התייעלות של הממשלה על חשבון האזרחים? המחירים בסופר לא מפסיקים לעלות, וזה לא רק המחירים בסופר, זה גם המחירים שאנחנו משלמים עבור שירותי הבריאות שאנחנו צריכים, אם אנחנו רוצים לעשות אבחון לילד, אם אנחנו רוצים לפגוש פסיכולוג, כי אנחנו יודעים שיש תורים בשירות הציבורי ויש רפורמות חדשות, שבאות ואומרות: אם יש תורים גדולים, ויש לכם כסף, קחו את הטיפול הרפואי בשוק הפרטי. זאת לא התייעלות כלכלית. זה חוסר אחריות כלכלי שיש לממשלה, ואנחנו, מעמד הביניים, משלמים את המחיר. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חבר הכנסת משה סעדה – אינו נוכח. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. צריך לקבוע את סדר הנואמים לפי גובה. זה כמו אקורדיון, מלמעלה למטה. << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> ואטורי, אל תתחיל. אין לי בעיה, אם תיקח בחשבון את הרוחב. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אה, לא דיברתי עליך. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> רגע, לא הבנתי, זה היה קשור אליי עכשיו? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, הוא ירד עליי על הרוחב, לא עלייך, נראה לי. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> רק רציתי לוודא. << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא, שלי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אה, רוחב כתפיים. שמע, זה חשוב. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, תשמעו, ביום שישי הלכתי לעשות קניות השלמה בסופר – השלמה, לא הסופר הרגיל שאנחנו עושים מדי שבוע למשפחה – יצאתי עם קבלה של 846 שקלים לקניית ההשלמה שלי בסופר. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> באושר עד? << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> רציתי לקנות מרכיבים לדברים שאני מכינה לחג השבועות ואמרתי לעצמי: טוב, יאללה, נכין את עוגת הביסקוויטים המפורסמת, ואולי נקרא לה "מיץ הביסקוויטים המפורסם" - - - << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> של שרה? << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בהחלט, בהחלט. אמרתי: טוב, נכין את העוגה, והסתכלתי על המחירים של המוצרים. אני רוצה לציין לכם את המחירים המדויקים, רק כדי שנבין מה קרה למחירים של מוצרי העוגה המפורסמת שלנו. החלב התייקר ב-6.9% השנה, הביסקוויטים עלו ב-4%, הסוכר עלה ב-11%, השמנת עלתה ב-4.5%, השוקולד זינק בכמעט 20%. זאת אומרת, כבר כרגע מחירי מוצרי החלב בישראל יקרים בעשרות אחוזים ביחס למדינות אירופה. בסוף ויתרתי על העוגה הזאת, הלכתי על עוגה אחרת, גם כי לא בא לי עליה, לא מתי על האירוע הזה - - - << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> היא גם נוזלת כזאת. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> הנוזלי הזה, כן. זה לא עשה לי את זה, האירוע הנוזלי הזה. וגם כי בסוף זה הוצאה, אתם יודעים, וואחד הוצאה להכין את העוגה הזאת. אבל, חברים, מה אפשר לצפות כשיש לנו שר אוצר שעסוק בקמפיין יח"צ תחת הכותרת: אפס הישגים, אפס מנדטים? כששר הכלכלה עושה סקר דיוטי פרי מסביב לעולם, שיאן הטיסות בממשלה, 115 ימים סך הכול עד כה, וראש הממשלה צוחק על כולנו בעצם מהמרפסת? ככה זה כשמעמד הביניים משלם את המחיר. זה שמשרת, זה שעושה מילואים, זה שמשלם מיסים, זה שסופג את העלאות המיסים שחווינו בשנה האחרונה, ובסוף בסוף הוא משלם את המחיר כשהולכים לסופר ובכל דבר אחר בחיים היום-יומיים שלנו. ישבתי היום בוועדה לביקורת המדינה בעוד דיון על יוקר המחיה, עוד דיון על יוקר המחיה, אני לא יכולה להגיד לכם בכמה דיונים הייתי בוועדת הכלכלה, בביקורת המדינה, כמה שאילתות הגשתי, כמה הצעות לסדר-היום, כמה דיונים. פשוט ממשיכים לטחון פה מים אבל אף אחד משרי הממשלה לא באמת עושה משהו אמיתי, אפקטיבי, כדי לעזור לנו עם יוקר המחיה. אני מזכירה לכולם את קבינט יוקר המחיה שהקים ראש הממשלה. ולדי, אתה יודע מתי הוא התכנס לאחרונה, קבינט יוקר המחיה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לפני שנה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> שנה. התלמיד המצטיין שלנו, נאור, ענה. שנה מאז שהקבינט הזה התכנס. זו פשוט עבודה בעיניים. האזרחים במדינה, צוחקים להם בפרצוף. ממציאים איזו סיסמה, איזה שם חלול, ולא עושים כלום. איך נאור תמיד אומר? כלאם פאדי. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> ממשלה של הפרת אמונים אחת שלמה. השר לביטחון לאומי – עבריין סדרתי – שלא אומר מילה על סופ"ש וחג בו נרצחו תשעה אזרחים. שר תקשורת, שהחליט לחסל את התקשורת הציבורית והעצמאית. שר משפטים, שמנהל מסע נקמה מופרע ונטול רסן נגד מערכת המשפט והשופטים בישראל. שר החינוך, שעסוק ברדיפת מורים; שנתן שיקצצו למורות, אבל לקח להן מהכיס, בניגוד לחוק ימי מחלה. ראו את זה עכשיו בשכר. השר למאבק באנטישמיות ויהדות התפוצות, שעסוק בטיסות לכנסים של אנטישמים. השרה לשוויון חברתי, העלימה את תקציבי הלהט"ב, ניצולי השואה, קידום מעמד האישה, החברה הערבית ויוצאי החברה החרדית. שר הכלכלה, הכוכב שלנו, טס הכי הרבה לחו"ל, שכח מה תפקידו, כי השבע אינו מבין את הרעב. הוא בביזנס, מטייל בעולם, ופה עולים המחירים – אפילו המחירים שבפיקוח. שר האוצר, הוא בכלל בפאזה אחרת, הוא עסוק בהתיישבות בעזה, ושכל המדינה תלך לעזאזל; הגדלת גירעון, קיצוצים בשירותים החברתיים והוא, מה שהוא עושה, זה לשחד מובילי דעת קהל, להגיד שהוא טוב. כי כששום דבר לא עובד, משחדים אנשים. זאת הממשלה. אבל מעל הכול, ראש ממשלה שלשכתו עבדה עם מדינה עוינת, קטר, בזמן מלחמה, והוא מקריב אזרחים בשבי ארגון הטרור, שהוא מימן, כדי להישאר עוד כמה חודשים בשלטון. אני רוצה להגיד לכם, ממשלה, לא רק של הפרת אמונים אחת גדולה, ממשלה של פושעים. פשעתם. פשעתם בעם הזה. ואני רואה פה כמובן את שר החקלאות וביטחון המזון, אבי דיכטר. תגיד, יש לך משהו להגיד על לשכת ראש ממשלה שעובדת עם קטר? האם כראש השב"כ לשעבר, יש לך קצת בושה ומעט אהבת הארץ? לזכור רגע שצריך גם לדבר, להגיד דברים, להגיד אמת, לשמור על ישראל, על המדינה, על האזרחים, או שמכרת הכול בשביל הפנטזיה שלא תתממש לעולם, להיות ראש ממשלה? האם יש לך קצת מוסר אנושי? כל לשכת ראש הממשלה חשודה בפרשות הביטחוניות החמורות ביותר מאז קום המדינה, ואתה עסוק, במה? בלגדף את השב"כ? בלהחריב את מערכת הביטחון? ובעבור מה, ריבונו של עולם, בעבור מה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת אריאל קלנר – מוותר. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בפתח דבריי אני רוצה להתייחס לאסון הנושא שאירע אתמול ברצועת עזה, שבו נפלו שלושה גיבורים, שלושה לוחמים של גבעתי: סמ"ר ליאור שטיינברג, סמ"ר אופק ברהנה, וסמ"ר עומר ואן גלדר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אפשר לשמור על שקט, חברים, חברי הכנסת? << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני שולחת חיבוק גדול למשפחות השכולות בשעה הקשה הזו ומאחלת החלמה מלאה ומהירה לפצועים. חברים, זה לא נעים שאתם מדברים בקול. כבר אין יום נורמלי אחד, אפילו אחד, במדינת ישראל, יום רגיל, יום פשוט. ביום במדינת ישראל, 58 משפחות חטופים מציינות את מספר הימים מאז נחטפו יקיריהן, לשבי החמאס. 606 במספר. היום, במדינת ישראל, אזרח נכנס לסופר לקנות אוכל לחג ומגלה שהוא פשוט לא יכול. הוא יוצא מהסופר ומגלה, שהמחירים מזנקים בכל תחום: התחבורה הציבורית, עלייה של 33%. מוצרי חלב, עלייה של 1.4% עד 3.5%, לחם, סבונים, מוצרי ניקיון, כביסה, הכול עולה. היום במדינת ישראל, אחים ואחיות קורסים תחת העומס, בעת שבוגרי בתי ספר לאחיות אינם מצליחים להשתבץ במרכזים רפואיים, למרות שמערכת הבריאות שלנו משוועת לידיים נוספות. וזאת, כי מפתח התקינה לאחיות לא עודכן מאז שנת 1997, כאשר אוכלוסיית ישראל הייתה כמעט חצי ממספרה כיום. היום במדינת ישראל, צעירים בני 24 מקבלים צו 8 בפעם השביעית בתוך שנה וחצי. הם נכנסים שוב ושוב לקרב ונפגעים פיזית ונפשית. ביום במדינת ישראל, החיילים המדהימים והגיבורים, נפצעים ונהרגים במלחמה שכבר מזמן הייתה צריכה להסתיים. ביום במדינת ישראל, מיליוני אזרחים נכנסים לממ"ד כי יורים עלינו טילים בליסטיים מתימן. ביום במדינת ישראל, מפלגות מהקואליציה מאיימות להפיל את הממשלה, לא בגלל החטופים, לא בגלל הפצועים, לא בגלל יוקר המחיה, אבל בגלל דבר אחד אחר, כי עדיין חוק שמסדיר השתמטות מלאה של חרדים משירות המדינה. אזרחי ישראל, זה יכול להיות אחרת. לפני ארבע שנים בדיוק, צלצל חבר הכנסת יאיר לפיד לנשיא ריבלין וסיפר לו כי עלה בידו להקים ממשלה בישראל. במשמרת שלנו, יום במדינת ישראל, לא היה כך, ולא יהיה כך. השינוי עוד יגיע. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח. חברת הכנסת שרון ניר. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הבוקר התעוררנו לעוד בשורה: הותר לפרסום. שלושה לוחמים גיבורים נפלו בצפון הרצועה: סמל ראשון ליאור שטיינברג מפתח תקווה. סמל ראשון אופק ברהנה מיבנה. וסמל ראשון עומר ואן גלדר ממעלה אדומים. שלוש משפחות שהשמיים נפלו עליהן. אני שולחת לכן את תנחומיי בשעות הקשות האלה. בשעה שבה הלוחמים שלנו נלחמים בחירוף נפש בעזה, הממשלה ממשיכה לשחק במשחקי הישרדות פוליטית, לקדם חוק השתמטות וחוקי הפיכה, ולפלג ולשסע את החברה הישראלית. המלחמה הזאת שהחלה כמלחמת קיום לאחר הטבח הנוראי, נמשכת כבר שנה ושמונה חודשים וממשלת 7 באוקטובר, לא מצליחה לנצח; לא יודעת לנצח ולא מצליחה לתרגם את ההישג הצבאי המרשים של לוחמינו, להישג להשגת החטופים. הדבר החשוב ביותר כעת הוא, להשיב את החטופים כולם, אחר כך נבוא חשבון עם כל מחבל חמאס. זה נכון גם מבחינה מוסרית וגם מבחינה ביטחונית. הרבה יותר נכון ואפקטיבי, לתמרן ברצועת עזה כאגרוף ברזל כשאין חטופים. אסור לנרמל את הסיטואציה שיש חטופים ברצועת עזה. היום הגיעה לכנסת משפחתו של החייל החטוף מתן אנגרסט, לזעוק את זעקתה, להזכיר ולהנכיח, שיש עדיין 58 חטופים בעזה, ובהם מתן אגרסט הגיבור, לוחם שריון שנלחם בגבורה הרואית עד הדקה שבה נחטף. משפחת אנגרסט היא סמל לישראלי היפה, משפחה ציונית ופטריוטית, שכל ילדיה התגייסו לצה"ל ותורמים רבות למדינת ישראל. הם הגיעו לכנסת לבקש ולדרוש את המובן מאליו, שמדינת ישראל תשיב את מתן הגיבור ואת כל החטופים. מדינה שלא משיבה את חייליה הביתה היא מדינה שאיבדה את הדרך. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חבר הכנסת מיקי לוי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא כבר דיבר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ביקשתי להתנגד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> עמיחי אליהו, שר מסכם, בבקשה. << דובר >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, שר החקלאות היקר, חזרתי הרגע מהלוויה של אופק ברהנה. ההורים ממו ולאה היו שם. משפחה של עולים מאתיופיה. משפחה יקרה, מלאה בציונות, מלאה באהבת המולדת, מלאה בגבורה. האבא סיפר שהוא דיבר עם אופק – איזה שם זה אופק, וואו – דיבר עם אופק כמה שעות לפני כן, ואופק אמר לו: אבא, תפסיק לדאוג, הכול בסדר. מספרם של היהודים עולי אתיופיה שנהרגו במלחמה האחרונה הוא לאין ערוך גדול מהחלק היחסי שלהם באוכלוסייה. עדה של גיבורי ישראל. אנשים שחלום המורשת שלהם, שהחלום על ירושלים זורם להם בוורידים, זורם להם בעצמות. הם תמיד יהיו בחזית הלחימה. הציונות היא חלק מהדנ"א שמהווה אותם. כמה אנחנו צריכים ללמוד מהמורשת המפוארת הזו של היהודים עולי אתיופיה. אני רוצה לשלוח מפה בשם כנסת ישראל ובשם ממשלת ישראל תנחומים למשפחות, אהבה וחיבוק גדול לקהילת עולי אתיופיה, לקהילת יבנה, לכל החיילים הגיבורים שלנו. אנחנו רוצים אתכם עד הניצחון וההחזרה של כל החטופים. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. אני מבקש מכל חברי הכנסת לשבת במקומותיהם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שמי? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא שמי, אלקטרוני. נעבור להצבעה על הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 נגד – 24 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025, לוועדת הכספים נתקבלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 38 בעד, 24 נגד. אני קובע כי הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת הכספים לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 7), התשפ"ה–2025 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1868).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 7), התשפ"ה–2025, לקריאה הראשונה. אני מזמין את שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות, חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק, להציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ערב טוב. ערב טוב לך, ערב טוב לחברי הכנסת. כנסת נכבדה, הצעת החוק המובאת כאן היום אינה מביאה בפניכם חוק חדש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> רשימת הדוברים נעולה. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> קצת קשה לי לדבר עם הרעש הזה. אפשר לעשות קצת שקט, אדוני היושב-ראש? אני לא מצליחה לדבר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> דקה, אני אוסיף לך את הזמן אם צריך. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק המובאת כאן היום אינה מביאה בפניכם חוק חדש, ואינה משנה סדרי בראשית בנוגע לשירות צבאי או אזרחי. מדובר בהצעת חוק שכל כולה הארכת תוקפו של חוק קיים העומד לפקוע בסוף החודש הלועזי הנוכחי. זו הארכה טכנית, שמטרתה לאפשר את המשך הפעלת השירות הלאומי-אזרחי במתכונתו הנוכחית, עד שתתקבל הכרעה כוללת בכנסת על מתווה השירות. אם החוק לא יוארך, לא יהיה ניתן לצרף לשירות האזרחי מתנדבים חדשים, והמערך החיוני הקיים יתחיל להצטמצם כבר בשבועות ובחודשים הקרובים. כיצד תשפיע הקפאת קליטתם של מתנדבים חדשים לשירות האזרחי? בכל חודש מסיימים עשרות משרתים את שירותם בגופים השונים, מה שיוצר צורך מיידי באיוש מחודש של התקנים. יודגש כי תרומתם של בני השירות החרדים המאיישים תקנים בגופי ההצלה והביטחון היא תרומה חיונית, והם מסייעים באופן ניכר למשטרת ישראל, לכבאות וההצלה, לשב"ס, למגן דוד אדום, לאיחוד הצלה, לזק"א, וגם לשב"כ, ואפילו למוסד. נכון להיום יש למשל אמבולנסים ייעודיים, רכבי חירום ורכבי כוננות נוספים שמופעלים על ידי מתנדבים חרדים. ככל שייווצר ואקום שבו מתנדבים חדשים לא יכולים להיכנס לשירות ולהחליף את אלה ששירותם מסתיים, רכבים אלה יישארו בחניה ולא ייסעו לשליחותם החשובה. כך למשל צפוי מחסור בחוקרים כלכליים בלהב 433. החוקרים מהשירות האזרחי לקחו חלק חשוב בתחילת המלחמה בחקירת פשעי 7 באוקטובר, במסגרת שירותם במשטרה. אם החוק לא יעבור, לא ייפתח מחזור חדש של תוכנית מעלות להכשרת חוקרים ומנהלי רשת למחזור שיסיים בסוף החודש, ולא יהיה מי שיחליף את החוקרים שכבר הוכשרו ותקופת שירותם הסתיימה. המשמעות – מחסור בכוח אדם במלחמה בפשיעה הכלכלית. אם לא ייכנסו מתנדבים חדשים צפוי להיות מחסור גם באנשי סייבר וטכנולוגיה במשטרה, בשב"ס, בגופי המודיעין השונים. כיום משרתים בתפקידים אלה עשרות מתנדבי השירות האזרחי, שלוקחים חלק בפעילויות חשובות לביטחון המדינה. חלק מהמשרתים צפויים להשתחרר בחודשים הקרובים, ואם החוק לא יעבור לא יהיה מי שיחליף אותם וימלא את מקומם. במצב שבו אין חוק, לא ניתן לקלוט צעירים נוספים לשירות האזרחי, ולא יהיו מי שיאיישו את התקנים שיתפנו. מדובר בפגיעה בתפקודם של גופי הביטחון הרגישים ביותר במדינה. קבוצה של משרתים חרדים הפועלים בשב"כ צפויה לסיים את שירותה בחצי השנה הקרובה, ובהיעדר הארכת תוקף לחוק לא ניתן יהיה להציב במקומם משרתים חלופיים. כמובן, צפויה פגיעה גם במסגרות נוספות שבהן משרתים כיום מתנדבי השירות האזרחי, כמו מסגרות בריאות, רווחה, קשישים, חינוך ועוד. אציין כי גם מערכת הביטחון הביעה עמדה ברורה, שלפיה אין מקום לסגור את מסלול השירות החשוב הזה. אני קוראת מתוך חוות הדעת שהועברה אלינו מהלשכה המשפטית של משרד הביטחון בעניין הצעת החוק. כך כותב סגן היועצת המשפטית למערכת הביטחון: ספק בעינינו אם נדרש בעת הזו לסגור את מערך השירות האזרחי לחרדים, בבחינת שפיכת התינוק עם המים. עוד נכתב שם, כי ניתן להוסיף ולקיים את מערך השירות האזרחי תוך חידוש הדיון וקבלת הסכמות: להבנתנו, נכון וכך יהיה גם בתקופה הבאה ועד להסדרה בחקיקה חדשה. עד כאן ציטוט מדברי סגן היועצת המשפטית למערכת הביטחון. אני מבקשת להדגיש – אין אף מתנדב מיותר בשירות האזרחי ואין אחד שנמצא שם כדי לעשות "וי". כל מתנדב שמסיים את שירותו ונגרע מהשירות, אם לא יגיע מתנדב אחר תחתיו, חסרונו יורגש במערכות כמו השב"כ, השב"ס, לוחמי האש ועוד. לא רק שאין אף מתנדב מיותר ואף מתנדב שאינו משרת רק לצאת לידי חובה, אין גם אף מתנדב שצה"ל זקוק לו בה בעת במקום אחר. המצב הזה נקבע באופן חד-משמעי במסמך הנושא את הכותרת: מדיניות הפנייה לשירות הלאומי-אזרחי, בחתימת רח"ט תומכ"א תת-אלוף שי טייב. כך נאמר במסמך הזה: להלן המתווה להפניה לשירות משנת הגיוס 2024. קודם כול, כניסה לשירות לא לפני גיל 21. הגבלת גיל: רווקים יוכלו להצטרף רק מגיל 23. נשואים ללא ילדים יוכלו להצטרף רק מגיל 22. נשואים שהינם הורים יוכלו להצטרף רק מגיל 21, ונשואים שהינם הורים לשני ילדים ומעלה והם בגיל 24 ומעלה, ניתן לתת תוספת של 100 מכסות בשלב הראשון. וכל הנ"ל מתייחס ל-1,000 מתנדבים חדשים בשנה לכל היותר. בנוסף, מוזכרים במסמך, בחתימת תת-אלוף טייב, נוהלי הפנייה – לכל מועמד יוצעו בראש ובראשונה מסלולי שירות בצה"ל. בטרם תתקבל החלטה בעניינו, לא יתחיל פרט את שירותו האזרחי-הביטחוני לפני שיתקבל אישור מפורש ובכתב מהפוקד. אם כן, אין אף מתנדב שמיותר ומגיע לשירות כדי לעשות "וי"; ואין אף מתנדב, אף אחד, שמגיע לשירות אם צה"ל החליט שהוא נצרך יותר בשירות הצבאי. לסיכום – מדובר בהארכה זמנית שמונעת נזק למערכות קיימות ומאפשרת להמשיך את השיח הציבורי והפרלמנטרי במקום הנכון, שם, אני מאוד מקווה שהוא אף יבשיל בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, בחקיקה מסודרת. אני מבקשת מחברי הכנסת לתמוך כאיש אחד במהלך הזה, כדי לאפשר רציפות, אחריות ומרחב להכרעות מאוזנות בעתיד. אבקש מכולכם לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת מירב בן ארי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, היום, אדם שאין לי איך לתאר אותו במילים כי זו מליאת הכנסת, ואני נזהרת בכבודו של הבית הזה, לא בכבודו. אני אסכם את זה שהוא איש עלוב, כתב בציוץ הטוויטר שלו, בחשבון הטוויטר שלו: "בוקר טוב לאומה היהודית. אסור שיהיה לו קבר במדינת ישראל. זה חילול עם ישראל, ארץ ישראל ומדינת ישראל. זה חילול מדינה יהודית. יש לשרוף את גופתו בעולם הזה ואת נשמתו בעולם הבא." הוא כמובן מחק את הציוץ, קוראים לו אליהו יוסיאן ישראל, והוא אמר את זה על נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט אהרון ברק. כמובן שבמסגרת מצעד הגינויים שלא היה, אף אחד מחברי הקואליציה לא טרח לגנות את הדברים החמורים האלה. אני לא מצפה, כי הרי לגנות, זה רק איימן עודה, זה רק יאיר גולן. כל מה שקשור לצד הזה – לא מגנים. אבל אני אומרת לעצמי: מה, אין לכם גבולות? זה נראה לכם הגיוני שאדם כזה, הבנתי גם שהוא פאנליסט בערוץ "צפון קוריאה", לא גורם לאף אחד מכם לגנות דברים כאלה נפשעים לאדם שכל החיים שלו נלחם למען זכויות אדם? לאדם שעשרות סטודנטים למשפטים בכל העולם מצטטים את פסקי הדין שלו? אני, כסטודנטית למשפטים, למדתי ושיננתי את פסקי הדין שלו. אדם שהוא אור לעולם, אדם שהיה שופט בבית הדין הבין-לאומי בהאג, ציוני, פטריוט. אף אחד מכם לא מסוגל לגנות את דברי הבלע האלה? הגועל נפש הזה? אבל יאיר גולן ואיימן עודה. אבל זה? זה הבן אדם? ככה מדברים לנשיא בית המשפט העליון של מדינת ישראל, ואף אחד במחלקת הדגים הקפואים לא מסוגל לגנות? אגב, הוא מחק את הציוץ, ותודה לאל גם חברת טורנדו מורידה את הפרסומת איתו. זה אדם שלא ראוי להיות על מסך הטלוויזיה, זה אדם שלא ראוי גם לשבת בפאנלים. ככה לא מדברים לנשיא בית המשפט העליון. אני זוכרת שעוד הייתי סטודנטית איך קראתי את פסקי הדין שלו. איך למדנו על המהפכה החוקתית, על זכויות אדם כמו חופש העיסוק, חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. אורים ותומים. בכל העולם מצוטטים פסקי הדין. זה אדם שהוא גאווה לישראל. ואף אחד לא טרח לגנות. אבל יאיר גולן, איימן עודה, ישר להדיח. סליחה, זה לא פחות? זה כבוד? ככה מדברים אל נשיא בית המשפט העליון של מדינת ישראל? אף אחד מכם לא מסוגל להגיד משהו? תתביישו לכם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – מוותרת. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, רבותיי חברי הכנסת, השרה סטרוק עלתה כאן והציגה, על פניו, תוך שהיא מצטטת, למה צריך להאריך את השירות הלאומי-אזרחי. יש לנו עם זה כמה בעיות, יש לי, באופן אישי, כמה בעיות. בעיית-העל היא שאני לא מאמין לאף מילה שהיא אומרת. אני חושב שכשיש תחת ידה לדוגמה, תקציבים ויכולת להכריז על שירות לאומי-אזרחי, זה ילך לאג'נדה הפוליטית הקיצונית שלה. אני רוצה להגיד לכם שדווקא בימים האלה, כשעל השולחן עומד חוק הגיוס, אין ספק ששירות לאומי-אזרחי – אני אגלה לכם בסוד, בדרך כלל הרוב המוחלט שם, המוחלט מאוד, לא מחרף את הנפש. ולכן, זה סוג של מקלט בטוח גם להרבה משתמטים. אני אגיד עוד דבר: יש בתוך המושג הזה של התנדבות לשירות לאומי יכולת להפסיק התנדבות מתי שרוצים, להבדיל משירות צבאי. אם ניתן את זה בידיים של השרה הזאת, שלדוגמה גם היא, כמו כל שרי ממשלת החורבן, עוד לא לקחו אחריות על היותה ממשלת החורבן ב-7 באוקטובר – הדבר הכי טריוויאלי שיכול להיות – אני, יש לי בעיה קשה מאוד עם כל שר בממשלת החורבן, להאמין לו. אין ספק שכשעל השולחן עומד חוק הגיוס ואתה מגיע לכאן עם איזה סוג של תחליף, לא משנה מי אישר ואיזה גילאים, אני מכיר את הכול, בסוף זה גילאים של לחימה, שלא יעבור בלשכת גיוס כמו שפעם חשוב. בסוף גם נמצא את עצמנו עם מדריכים משתמטים שמטיילים ומדריכים את הנכדים שלי בחוצות חברון או בגבעות השומרון. זה לא רע, אבל לא צריך לעשות את זה כשירות לאומי וכשירות אזרחי על חשבון שירות בצבא. ובשורה התחתונה – כן, אנחנו לא מאמינים לאף מילה ששר משרי ממשלת החורבן עולה פה וכאילו מנסה למכור לנו אג'נדה ציונית, שהולכת יד ביד עם הרצונות של מדינת ישראל. לצערי הרב, הם הולכים יד ביד עם האג'נדה הקיצונית שהשרה סטרוק מייצגת, וברור שלדברים האלה לא ניתן יד. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון – מוותר; חבר הכנסת חמד עמאר – מוותר; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת. כולל הקיזוזים שנתת, מירב? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - אנחנו עובדים עלה קטע הזה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת מירב כהן, שלוש דקות לרשותך. בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> תודה. כנסת נכבדה, תחשבו לרגע על בניין ענק שנשרף, עולה בלהבות כבר 20 חודשים. עשרות אלפי צעירים ובני המשפחות שלהם נלחמים מול האש, נלחמים לכבות אותה. הם לא שואלים שאלות, הם מתייצבים, הם מגויסים. ביניהם צעירים וצעירות, מבוגרים, הורים רבים, חילונים, מסורתיים, חובשי כיפות סרוגות. רבים מהם כבר נפצעו, רבים מהם כבר לא יחזרו. ויש קבוצה אחת, גדולה, חזקה, מאורגנת, שאומרת: אנחנו לא. אנחנו לא נכבה. אנחנו לא נתגייס. אנחנו לא נסייע לא בידיים, לא ברגליים. אנחנו לא נסכן את עצמנו בשביל השכנים, בשביל הבניין. אנחנו נלמד ונתפלל. ואם תדרשו מאיתנו להתגייס, אנחנו נפרק לכם את הוועד. זהו, עד כאן החלק של המשל. מדינה נורמלית, כשפורצת מלחמה – מי שלא מוכן להתגייס להגנה, לא מקבל זכויות, ובטח שהוא לא מקבל זכויות יתר. אבל פה, במקום שהממשלה תאיים על המשתמטים, קורה בדיוק ההפך – המשתמטים מאיימים על הממשלה. עולם הפוך. במקום שהממשלה תאמר: אם לא תתגייסו, לא תקבלו – היא מתפתלת, מתרפסת, ממציאה פטורים, מעניקה הטבות, משדרת דבר אחד ברור. זה המסר שהממשלה משדרת: מי שמשרת מת, ומי שמשתמט מקבל. זה נשמע לכם הגיוני? זה לא רק עיוות מוסרי, זו לא רק בושה לציונות ויריקה על ערכי היהדות שכולנו גדלנו עליהם; זו סכנה קיומית. כי מי שמעדיף קואליציה על שוויון בנטל אחרי שיש לנו 606 ימי מלחמה, מלחמה קשה; אחרי 25,000 פצועים – אלה המספרים; אחרי 1,876 נרצחים, ובהם 861 חללי צה"ל – מי שרואה את המספרים האלה ועדיין מעודד השתמטות, הוא לא מנהיג, הוא לא ציוני, הוא בושה לעם היהודי. כל אחד ואחת שייתנו את האצבע לטובת חוק ההשתמטות, הם פשוט קבלני שיפוץ של שלטון שמאבד אחיזה. פרוטקשן למשתמטים בזמן מלחמה. זה מה שזה. אני לא מבינה איך אחרי ששילמנו מחיר כל כך כבד, אתם עדיין מעדיפים את הכיסא על פני עתיד המדינה. בושה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת פנינה תמנו – מוותרת; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח. חברת הכנסת שרון ניר. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שעולה כאן כעת, שעוסקת בשירות לאומי-אזרחי, לא ברורה לי מהיסוד. ברור לחלוטין שמה שקורה כרגע, מאז 7 באוקטובר, זה שממשלת ישראל קוראת לאנשי מילואים – אגב, כעת הוציאו סדר גודל של 450,000 צווי 8 לאנשי מילואים, סבב אחרי סבב, בפעמים חוזרות ונשנות – ובמקביל היא מקדמת חוק השתמטות, ועל הדרך היא מגדירה מעמד מיוחד לכאלה שיעשו שירות לאומי-אזרחי, כשברור לחלוטין שאלה כלים שלובים. לא ייתכן שמכניסים את החוק הזה stand alone, במקביל מקדמים חוק השתמטות, והבית באמת בוער. הבית באמת בוער, הצבא זועק בכל במה, בכל הזדמנות, שחסרים לו 10,000 חיילים, אוגדה שלמה. אבל עולם כמנהגו נוהג. חיילי המילואים כבר נאנקים, נאנקים, תחת העומס והשחיקה. אנחנו עדים להתייצבויות הולכות וקטנות, אבל פה עולם כמנהגו נוהג, ממשיכים בכל השיטות הרגילות של לפני 7 באוקטובר: למסד השתמטות – לקבוע מעמד מיוחד לכאלה שלא מתגייסים ולא משרתים, במקום לקבוע עיקרון פשוט וקל ולהחליט שכולם נכנסים מתחת לאלונקה, כולם משרתים בצה"ל בגיל 18, ויש בקו"ם אחד שהוא בקו"ם לאומי, שיהיה במשרד הביטחון ויגיד: או לשירות צבאי או לשירות אזרחי. מי שלא מתגייס, יינקטו כלפיו סנקציות, גם מוסדיות וגם אישיות, כי ככה זה במדינה מתוקנת שנלחמת בשבע חזיתות ושהמזרח התיכון משתנה לנגד עיניה. אבל פה, ממשלת 7 באוקטובר ממשיכה, בה בעת שיש לוחמים שמחרפים את נפשם, למסד כאן חוק השתמטות, לעשות דילים קואליציוניים. אנחנו שומעים השכם והערב על פגישות סודיות ועל התוצאות שלהן, והלוחמים ממשיכים לחרף את נפשם. איזה מין שיטות בזויות אלה? איזה מין חוסר הבנה בסיסי של המציאות הביטחונית? איך יכול להיות שהמצפן הביטחוני הוא לא המצפן שמתווה את הדרך גם לממשלה ההזויה הזאת, שבמשמרת שלה נחטפו אנשים חפים מפשע, שבמשמרת שלה נרצחו הכי הרבה יהודים מאז השואה? איך יכול להיות שהממשלה הזאת לא עשתה לעצמה איזשהו סטרטאפ, wakeup call, והחליטה שכרגע היא מתמקדת בסיפור הביטחוני, בזה שחסרים לצה"ל 10,000 חיילים? אז אני אומרת, עצם העובדה שהוצאו על ידי הצבא כבר 19,000 צווי גיוס לצעירים חרדים בריאים, כשירים, שיכולים לתמוך במאמץ המלחמתי, ורק 300 מתוכם התייצבו, ואין פה דין ואין דיין וממשיכים באותה שיטה, זה מעיד על הריקבון הערכי-מוסרי של הממשלה הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נוכח. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה עושה לי הטעיות, יושב פה, יושב שם. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אני חייב לעדכן על הדרמה הפוליטית שמתרחשת פה מאחורי קירות הבניין הנפלא הזה. ממש עכשיו יושבים הצוות של נתניהו וחושבים איך הם יקנו עוד קצת זמן לממשלה הנפלאה הזאת. עכשיו הם עושים חשבונות אם לפטר את יושב-ראש ועדת החוץ ייתן עוד יום, עוד חודש, עוד שבועיים, משהו – משהו בשביל לסיים את המושב הזה כדי שיוכלו לצאת לפגרה ולקנות לעצמם עוד כמה חודשים של שלטון מדהים, השלטון הכי טוב שהיה לנו פה. תראו מה קרה רק בימים האחרונים: שבעה אזרחים נרצחו ב-48 שעות, והשר לכישלון לאומי אפילו לא הגיע לזירה, לאף מוקד, בשום מקום לא שמעו אותו. האיש שהתמחה בטיקטוקים, בלייקים, בלהיות בכל מקום שלא צריך אותו בו, לא מגיע לאיפה שכן צריך אותו. ואם זה לא מספיק, שר החוץ הנהדר שלנו נעלם. נעלם. מדינות סוגרות עלינו, מדינות שהיו בנות ברית שלנו יוצאות נגדנו בעולם. בזמן שאנחנו רואים דיווחים שקריים על מה שקורה בעזה עם חלוקת הסיוע ההומניטרי, שר ההסברה שלנו, הרי הוא שיקלי – איפה הוא, מה הוא עושה? איפה האנשים האלה? ושר האוצר, כשאנחנו מסיימים את אחד החגים היקרים ביותר שהיו לנו פה אי פעם, חגים שבהם זוגות עושים אן-דן-דינו בסופר מה לקחת ומה לא כי אי-אפשר לעמוד ביוקר המחיה הזה – בין ענבים לבין גבינות, לבין קוטג', לבין מצרכים לבית – איפה הוא? איפה שר האוצר של מדינת ישראל? איפה הוועדה ליוקר המחיה? למה הוא לא מכנס אותה? למה הוא לא מדבר על מה שבשבילו הוא נבחר? הוא שר האוצר של מדינת ישראל. לא טוב לך להיות שר האוצר של מדינת ישראל, זה לא מעניין אותך, זה משעמם אותך? תתפטר, תעזוב את התפקיד. יש פה אנשים מוכשרים וטובים שיכולים לעשות את התפקיד. פה, בתוך הקואליציה הזאת תבחר מישהו אחר שיעשה את זה. אבל אתה לא יכול לתפוס את התפקיד ולא להבין את המטריה. אתה לא יכול לשבת שם ולתת לדור שלם במדינת ישראל לומר לעצמו: אין לנו מה לחפש פה, אין לנו מה לחפש פה. אני אומר לכם, חברים שלי עוזבים את המדינה בערמות. כל שבוע, כל חודש אני שומע על עוד זוג חברים שאומר: אין לי מה לחפש פה. איך נקנה דירה, איך נגדל ילדים, איך הם יקנו דירה, מה נעשה פה? ואין פה שר אוצר אחד שאומר: אני לוקח את זה על עצמי. אני אעשה הכול ואני אעשה שינוי. נכשלתם. לכו הביתה, לכו לבחירות. תודה, אדוני, על הסבלנות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חבר הכנסת מיקי לוי, שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, אני רוצה להעיר את תשומת ליבם של חלק מחברי הקואליציה. יש דברים שהם מעל לפוליטיקה. הסמל הזה, לצערי, שנמצא על דש בגדי, ולמיטב בדיקתי מצוי על דש מעילו של חבר הכנסת ביסמוט, ראש הממשלה – אני חייב להגיד – ואולי עוד חבר כנסת אחד, אני אינני זוכר כי הרשימה לא איתי, הוא לא על אף דש של בגדי השרים. קצת, קצת מחויבות לחטופים, לבית שלנו. כל אחד יכול להחזיק בדעה פוליטית אחרת. קורה ששוכחים לשים את זה על דש הבגד, אבל בצד הזה, זה סיסטמטי. כן, עוד – איך קוראים לחבר הכנסת מנתניה? שכחתי לרגע. ברח לי מהראש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> דלל, דלל. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> דלל. אני מתנצל בפני דלל, גם הוא הולך תמיד עם הסמל הזה על הדש. האחרים לא. כאילו אינם מזדהים עם משפחות החטופים. לפני כ-20 דקות הצבעתם על עוד חוק נגד מעמד הביניים – חוק ההתייעלות. הורדתם, בהצבעה ראשונית, אומנם, לגבי תשלום מס השבח ואת תשלום מס הרכישה מ-24 חודשים ל-18 חודשים. תחשבו על מילואימניק ועל זוג צעיר שנמצא כרגע או במילואים או שקנה דירה רק למשפרי דיור, לא כאלה שיש להם כמה דירות; הוא חתם על חוזה עם הקבלן, הקבלן לא עומד בקצב המסירה כי אין פועלים, כי יש בעיות של חומרים, הקונה אינו מצליח למכור את דירתו, והינה, אחרי 18 חודשים מחייבים אותו בשבח ומחייבים אותו במס רכישה של 8%. תגידו, אתם השתגעתם? עוד נטל על מעמד הביניים המשרת והעובד. אני גם מתפלא על חברינו החרדים, הרי זה פוגע גם בציבור שלהם. מה קרה לכם? אין לכם איזשהו standing, חוט שדרה, להגיד: זה חוק לא ראוי, לא היינו מצביעים עליו? תתביישו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת עודד פורר. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, מכל החוקים שיכולתם להביא היום, איזה חוק בחרתם להביא? עוד חוק שמשרת את מי שרוצים לא להתגייס. הרי ממה נפשך? אתם אומרים שנפנה מועמד לשירות ביטחון – שהוא יוכל לבחור, בגיל 21 הוא יכול ללכת לשירות לאומי. אבל הפטור מגיוס ניתן רק בגיל 26, בגיל 21 הוא עדיין חייב שירות ביטחון. בה בעת אתם מקדמים – וזקוקים לעוד חיילים. חסרה אוגדה – אני ארשה לעצמי להגיד שלפחות אוגדה. חיילי המילואים עושים לפחות ארבעה חודשי מילואים בשנה, ברפורמה. זאת אומרת, אחרי הקיצור אומרים: אתם תעשו ארבעה חודשי מילואים בשנה. חיילי הסדיר, צריך להאריך להם את השירות הסדיר. זקוקים לעוד חיילים. באה הממשלה, ואיזה חוק היא מביאה לכאן? את החוק שיאפשר לפטור עוד חיילים משירות. לפטור בגיל 21 את אלה שאפשר היה לקרוא להם לשירות ולהגיד: לא, הם יכולים ללכת לשירות הלאומי-אזרחי. כנראה הממשלה הזאת, ממשלת 7 באוקטובר – תחת הנהגתה לראשונה מאז קום המדינה נכבשו יישובים; תחת הנהגתה נחטפו לנו מאות, נרצחו, נטבחו, נאנסו, נשרפו חיים; תחת הנהגתה, עדיין שנה ושבעה חודשים מאז פרוץ המלחמה, 58 חטופים בעזה, עדיין חמאס שולט בעזה; תחת הנהגתה לא זו בלבד שהם עסוקים בקידום חוק השתמטות, ומזמן ראש הממשלה את יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון כדי לנזוף בו איך הוא לא מקדם חוק השתמטות, אלא שאתם מביאים לכאן חוק, שהוא חוק משלים, שאומר: לפחות בגיל 21 נוכל להכניס אותם לתוך המסלול של השירות הלאומי. חס וחלילה, שלא יהיו חייבי גיוס. אין מילים שיכולות בכלל להסביר את האיוולת הזאת שבה אתם נוהגים; אין מילים שיכולות להסביר את ערלות הלב בשעה הזאת, כשהחיילים שלנו מסכנים את חייהם בכל החזיתות, בכל החזיתות. אנחנו יכולים לצעוק, אנחנו יכולים לדבר בשקט, אני כבר לא יודע איך לדבר אליכם, איך להגיע ללב שלכם – אני לא יודע, היה פעם, יש משהו שם? אנחנו עם ישראל, אנחנו צריכים להגן על מדינת ישראל, אנחנו צריכים להגן על האחים והאחיות שלנו, וכל מה שאתם עוסקים בו זה איך לאפשר לקבוצה מסוימת לברוח משדה הקרב. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת. חבר הכנסת נאור שירי. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אפתח בהמלצה לחבר הכנסת אדלשטיין – ככל שהזמן נוקף, שים קסדה ושכפ"ץ. לדעתי אתה הולך להיות, להצטרף למה שמו, שר הכלכלה, בטיסה ישירה ל-OECD. זה המוצא היחידי שאני רואה מהאירוע. אני רוצה גם להמשיך ולפתוח, חבריי חברי הכנסת, בברכות לאיתמר בן גביר. כבר בערך שעתיים לא נרצח בן אדם במדינת ישראל, הישג נאה לכל הדעות. ובהמשך לכך, אני יודע שהרבה דיברו על זה, אבל אני תוהה – ועברתי, בזמני, אדוני היושב-ראש, עברתי עכשיו על הפיד של מרבית חבריי לקואליציה: אף אחד מכם לא מצייץ על מה שקורה ברחובות. אחד, זה לא מפריע לו? עזבו פוליטיקה. אני שם בצד, אל תדברו איתו, לא יודע, אל תצאו עליו כמו שאנחנו יוצאים; תגידו, לא מפריע לכם דבר אחד? אחד? בכל תשע שעות בסופ"ש האחרון, בכל תשע שעות נרצח בן אדם. מה, זה רק עניין לאופוזיציה? זה כבר לא רק בחברה הערבית. עכשיו, הבן אדם הזה עולה לראיונות, וכל פעם התקשורת מעלה את נרקומן התקשורת הזה, כל פעם היא מעלה אותו לרבע שעה, עשר דקות ריאיון, ושואלת אותו בערך 30 שניות על מהות תפקידו. בשנת 2023 נרצחו 358, בשנת 2024 – 345. ראיתי את הראיונות שלו בין לבין. הוא אומר, מה אתם רוצים? השגנו ירידה. הוא שבר את שיא הנרצחים ואז הוא מתלהב מהירידה. הוא התלהב מהירידה בין 2023 ל-2024, ב-2024 הוא עשה ראיונות ואמר, מה אתם רוצים? ירדנו בכמות הרציחות. הוא רק שכח שהוא קבע את השיא. והוא מתלהב: פתחתי כיתות כוננות, 1,000 כיתות כוננות. בטח שתפתח 1,000 כיתות כוננות, אנשים פחדו על החיים שלהם ורצו להגן על עצמם. פתחתי 1,000 כיתות כוננות – כי לא הייתה משטרה, לא היה צבא, לא היה מי שיגן עליהם, אז הם באו. חילקתי נשקים, וואו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אגב, מהרגע שהוא הצטלם עם הנשקים, האמריקאים עצרו את חלוקת הנשקים לישראל. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אפילו לא שם. חילקתי נשקים, כולם רוצים נשקים. במקום שהוא יבין שלפתוח כיתות כוננות ולחלק נשקים זה תעודת עניות לביטחון הפנים במדינת ישראל – זה אומר שיושב אזרח ואומר: אני לא סומך עליכם, אני לא סומך עליכם שתגנו עליי – הוא מתלהב: חילקתי ועשיתי והבן שלי, כמובן חוזר מהסיירת, שובאל; אין סיירת, בקושי סיים טירונות יחידה, אבל אני שם את זה בצד. לאף אחד מכל 68 הח"כים פה לא מפריע הביטחון האישי, לא מפריע. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה, ראש הממשלה אמר משהו? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כלום. שום דבר. אגב, גם השר לא. הציוץ האחרון שלו היה: חג שמח, חג שבועות שמח. ועכשיו בציוץ הוא השתתף בצער המשפחות של הנופלים. לא היו רציחות בסופ"ש, כלום לא קרה, אין מסיבות עיתונאים, הוא לא בא לחדרה לצעוק על עמר בר לב, הוא לא פותח גזיבו כמו עוצמה יהודית בשדרות, שחס וחלילה ילדי הדרום לא יהיו תחת אש. כלום, שום דבר. והכישלון ממשיך גם בוועדה לביטחון לאומי. במה אנחנו עוסקים השבוע? באיזו תקנה פקקטה ברשות הפלסטינית, בדיון על השיטור העירוני - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> משפט אחרון. - - ובעוד איזו הארכת תוקף. אין פשיעה במדינת ישראל. הוועדה לביטחון לאומי גם מתעלמת מזה לחלוטין. זה פשוט הזיה שזה לא מפריע לכם. אבל אם חס וחלילה איזה מישהו יורק באוטובוס, מפכ"ל המשטרה מגיע לאוטובוס ומחליף את הנהג. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לעצור אותו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל כששוחטים נהגי אוטובוסים כבר איזה 30 תקיפות – דממה. הצל על הבמה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מכות רצח לנהגי אוטובוס – דממה, כי הם ערבים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח; חברת הכנסת לימור סון הר מלך – אינה נוכחת; חבר הכנסת יסמין פרידמן, מוותרת? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> היא לא מוותרת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא מוותרת. היא עשתה לי שלום, בבקשה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. חבל שלימור סון הר מלך לא כאן, כי מחר, שוב, בשיא הבלגן שקיים במדינת ישראל ובשיא המתח, אנחנו נצטרך לשבת שעתיים בדיון בוועדת הכלכלה שבו לימור רוצה להעביר ולהכניס 13 יישובים מיהודה ושומרון לחוק הנגב. למה? כדי שנחלוק בתקציב המטורף, שבערך מגיע ל-30 מיליון בשנה רגילה, של הרשות לפיתוח הנגב. 34 יישובים מתחלקים בתקציב הזה, עושים איתו דברים סופר-חשובים בחינוך, בתרבות, בעסקים. עכשיו נצטרך לחלוק אותו עם עוד 13 יישובים ביהודה ושומרון, למה? למה? מה זה קשור לנגב? אני פעם באתי בטענות למה תושבי יהודה ושומרון מקבלים כספים והנגב לא? אתם רוצים עוד כספים ליהודה ושומרון? תפדל, לכו לשר האוצר תבקשו כספים. למה לבוא אלינו תושבי הנגב? למה אני מכתתת רגליי ממשרד למשרד בשביל 100,000 שקלים לסיירת ביטחון בבאר שבע, מתחננת לכספים, ואז מגיעה לימור והופס, מעלימה לי מיליונים מיישובים? עכשיו, מאיזה יישובים? אופקים, נתיבות, ירוחם, חוף אשקלון, מועצה אזורית אשכול - - - << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> יסמין, זה לא בסדר מה שאת עושה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא בסדר מה שאני עושה? אולי לא בסדר החקיקה שאתם עושים? << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> אם ה-30 מיליון שקל יהפכו ל-60 מיליון שקל, זה כן בסדר? << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ממש לא. << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> למה לא? << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אסביר למה לא. כי היום אתה רוצה להגדיל את זה ל-60 - - - << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, אתה שואל שאלה, תן לי לענות. הוא פנה אליי. תן לי לענות לך בקצרה למה אני לא קונה את הקשקוש הזה. היום - - - << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> דרום הר חברון זה צפון הנגב. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה דרום הר חברון? קריית ארבע, את הקניות שלה היא עושה בירושלים, לא בבאר שבע, זה דבר ראשון. << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> ועתניאל הולכת לערד. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לי מעט מאוד זמן, תן לי לענות לך. << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> בבקשה, בבקשה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואני אסביר למה גם אם תשלש את הכסף זה לא יעזור לי. כי היום יש שר שאולי כן מוכן לתקצב את זה יותר, מאיפה אתה יודע מי יהיה השר מחר? למה אני צריכה כל פעם ללכת להתחנן על הכספים של הנגב? פעם זה בקרן העושר, אני צריכה להיאבק עם האוצר על הכספים שעל פי חוק מגיעים לעידוד תעסוקה בנגב. פעם אחת אני צריכה להילחם על הרשות לפיתוח הנגב, שזה באמת כבשת הרש. אתם רוצים כספים? אני לרגע לא אומרת שלא מגיע לכם – לא מהתקציב הזה. אני אומרת לכם, אני אנהל פה מאבק שלא נראה כמותו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; מתן כהנא – אינו נוכח; יבגני סובה – אינו נוכח; ולדימיר בליאק – אינו נוכח; מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת. גלית דיסטל אטבריאן, בבקשה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> גלית, אבל נאום מאחד. << דובר >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת נאור שירי ביקש נאום מאחד אז אני מתחילה בנושא מאוד מאחד וזה חיבתי העזה כל חיי לכלבים. הייתי בחורה של כלבים עד גיל מופלג מאוד, ואז, אחרי שהכלבה המתוקה שלי חמדה, שגידלתי 15 שנה, מתה, הבן שלי אמר: אימא, תביאי חתול. סלדתי מחתולים, אבל הבאתי חתול, כי מה שהילד רוצה הילד מקבל. תוך שבוע התאהבתי בחתול הזה, קוראים לו יועז. תוך שבוע התאהבתי ביועז. חברת הכנסת פרידמן יודעת, אני יושבת איתה בפרסה ומלרלרת על אהבתי העזה, את יודעת שאני דוברת אמת. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> פזוש. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> פזושי, נכון. ככל שהתאהבתי בפזוש, ככה, כדרכי בקודש, כשאני מתעניינת במשהו אני חופרת ולומדת, והתחלתי ללמוד על המוח החתולי של החתולים. אחת העובדות המדהימות שגיליתי על חתולים זה שהם חושבים שבן האנוש שמגדל אותם הוא חתול בעצמו. זאת אומרת, הם כל כך יהירים, כל כך נרקיסיסטיים ומתוקים שהם לא יכולים לתאר לעצמם בריה או אורגניזם שאיננו חתול כמוהם. הקשבתי לריאיון של נווה דרומי עם יולי תמיר, שהייתה שרת החינוך. הקשבתי לדבריה של יולי ואמרתי לעצמי: הינה, זה מקליק לי, השמאל הוא החתול של המזרח התיכון. השמאל חושב שאם הוא ליברל, פמיניסט, מכיל, רב-תרבותי, אז כולם כמוהו, גם הניאו-נאצים והנאצים אשר בעזה וביהודה ושומרון. כשיולי תמיר אומרת – והיא מייצגת עמדה לא מבוטלת שכרגע אוחזת בכל מוקדי הכוח במדינת ישראל: אם אני חתול, אז גם הפלסטיני הוא חתול; הוא כבוש, הוא רוצה חיים דמוקרטיים ליברליים כמוני. בא החתול, ולמזלנו, למזלנו הפלסטינים לפחות אומרים את האמת, והם אומרים: לא לא לא, אנחנו לא חתול, אנחנו נמר, ואנחנו רוצים לטרוף אותך. לא, אתה חתול כמוני, אתה רוצה חיים טובים, רווחה ומדינה מערבית ליברלית כמוני. לא, אני רוצה להרוג אותך, אני רוצה להרוג את כולכם, אני נמר. לא, אתה כמוני, אתה כבוש. לא, אני במלחמת דת. לא, אתה פשוט חי דיכוי. לא, אני רוצה שתמותו. לא לא לא, אתה בדיוק כמוני. והחתולים האלה אחראים על כל מוקדי הכוח במדינת ישראל. כל בית המשפט העליון – חתולים. כל האקדמיה – חתולים. אנשים שלא מצליחים לזהות מה זה נקרא בן אדם שאללה מצווה עליו. כשאללה מצווה עליך, אתה לא רוצה רווחה, אתה לא רוצה מדינה, אתה לא רוצה כלכלה, אתה לא רוצה תרבות, אתה לא רוצה קדמה, אתה רוצה לרצוח את היהודי הקרוב לביתך. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> עכשיו החתולים אשמים, לא היועצת המשפטית. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> שמונה עשורים אנחנו מתמודדים עם מדינה שמי שמנהל אותה לא קורא את המפה, לא מבין מול מה הוא מתמודד, עוצם עיניים נרקיסיסטיות, עוצם אוזניים יהירות, ומשוכנע שמה שהוא חושב על הפלסטינים זה מה שהפלסטינים רוצים, וזאת אחת - - - << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> ומה עם נתניהו? הוא לא מנהל את המדינה? נתניהו לא ניהל את המדינה? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה קשור? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מה זה קשור? הוא החתול הכי גדול. זה מגה-חתול, לא חתול. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> כבר שנים שמי שמנהל את המדינה - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רק חייבת לענות על ההערה הזאת. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> ראש הממשלה, הוא חתול או כלב? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה שנקרא "מיאו". << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> נתניהו, ולא צריך לחבב אותו או לא לחבב אותו, נתניהו במשך כל שנות כהונתו לא ויתר על שעל מגבולות מדינת ישראל. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הוא החזיר את חברון. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> ממש. הסכמי חברון. על מה את מדברת? מה את מדברת? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> והוא שילם על זה - - - והוא שילם על זה מחירים יקרים מאוד, מאוד, מאוד. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> וואי פלנטיישן. לפחות תדברי עובדות. 1997. על מה את מדברת? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אף אחד שהיה במקומו לא היה שומר על מדינת ישראל שלמה כמוהו. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> הלו. מה יש לך? הסכם חברון. הסכם חברון. תלמדי היסטוריה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> והוא גם חותר לניצחון המוחלט. תודה רבה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> - - - על מה את מדברת? הוא הצביע בעד ההתנקות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אפילו את זה את לא יודעת. מה יש לך? הסכם חברון, מי עשה? מעולם לא ויתר – תקשיבי, זה כבר עובר כל חוצפה. נתניהו לא ויתר? הסכם חברון – מי עשה - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יוליה – אינה נוכחת; ירון לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> לפחות הוא לא - - - וואי פלנטיישן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> משה סעדה – אינו נוכח; שלי טל מירון – מוותרת; נעמה לזימי – אינה נוכחת; אריאל קלנר – איננו נוכח; יוראי להב הרצנו – מוותר. חנוך דב מלביצקי, בבקשה. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> - - - << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - על מה הוא לא ויתר? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה בדיוק העיוות שאת עושה. זה העיוות שאתם עושים. את באה ואומרת: מעולם נתניהו לא ויתר. מי עשה את הסכם חברון? << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> הוא ירש את זה - - - << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> מה זה קשור "ירש"? הוא היה ראש ממשלה - - - די, נמאס כבר - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת יבגני סובה, תקשיב. קיבלת דקה וחצי בלי זכות דיבור. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - היסטוריה - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> - - - ליברמן יודע - - - << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - אין לי בעיה להגיד מה שרוצים אבל לא לעוות היסטוריה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברי הכנסת. יבגני סובה, די, תירגע. דיברת כבר שתי דקות, די, בלי זכות דיבור. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> צריך לשמור גם על הכבוד להיסטוריה. אפשר להתווכח עם הדעות, אבל אי-אפשר להגיד משהו ולעוות את העובדות ההיסטוריות, עם כל הכבוד. זה כנסת, זה לא שוק. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בזכות הדיבור שלך תדבר. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> יבגני, אותה היסטוריה - - - << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה לא שוק. וזה גם לא - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יבגני סובה, קריאה ראשונה, וחברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> די, חברים, באמת. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לבקש סליחה. אני רוצה לבקש סליחה מהמשפחה של הנגד ארי רוזנפלד, שעדיין צריך לצערי הרב להיאבק מול מערכת מושחתת, שמנסה להשתיק אותו, שתפרה לו את הצורה, סליחה על השפה הבוטה, שזרקה אותו לכלא למשך חודשים על גבי חודשים, למרות שהחקירה שלו נגמרה אחרי 48 שעות, בתנאים של עציר ביטחוני. היא השפילה אותו, עשתה כל מה שהיא יכולה כדי לשבור אותו, והוא לא נשבר. אני רוצה לבקש סליחה מהמשפחות של לוחמי כוח 100, המילואימניקים הקדושים שלנו, שצה"ל שלח אותם לעשות את אחת המשימות הכי מורכבות ובלתי אפשריות שיש, לשמור על מפלצות הנוח'בה המנוולות, החלאות האלה. ומה קרה כשמשהו לא הסתדר? שולחים חיילים לעצור אותם כאילו הם היו נוח'בות. והאישה המופקרת, הפצ"רית הזאת, עוד מתברר שההאשמות שהיא תפרה להם, לא היה מאחוריהן דבר, כאשר בכתב האישום שהוגש נגדם – ודרך אגב הוגש, ומאז כמובן לא נעשה כלום, כל ההגבלות בוטלו, לא מזכיר את האונס שהיה; לא חקרו, לא היא ולא היועמ"שית שמגבה אותה, את ההדלפה המטורפת, המגמתית, את השיבוש, את שפיכת הדם התקשורתית שנעשתה להם כאן בישראל וברחבי העולם כאילו הם אנסים, כאילו הם עשו כל מיני דברים שהם לא התקרבו בכלל לעשות. אף אחד לא חוקר, אף אחד לא עושה, ואנחנו בתור ממשלה, בתור ממשלת ימין, האישה הזו עדיין בתפקידה. התחלף שר ביטחון, והאישה הזו עדיין בתפקידה. התחלף רמטכ"ל, והאישה הזו עדיין בתפקידה. זה לא נגמר פה, בכוח 100; האישה הזו מונעת באופן אקטיבי הטלת מצור על עזה, זה ממוסמך. המשך הכהונה של האישה הזו בתפקידה גובה מאיתנו קורבנות, ואני לא רואה בממשלה שלנו, ואני אומר את זה לצערי הרב, מספיק זעזוע מהסיפור הזה. אני לא רואה שעושים את מה שצריך כדי להעביר את הרעה החולה הזו שנקראת יפעת תומר ירושלמי מחיינו ומחיי צה"ל. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – מוותרת. חבר הכנסת בועז ביסמוט, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא יודע למה יש לי הרגשה שהפעם אתם דווקא תסכימו איתי. יש גם נושאים שמותר להסכים עליהם, לא צריך להיות כל הזמן חלוקים. מעמדנו בעולם היום בכי רע. עד עכשיו הסכמנו? הסכמנו, יפה. אתם נוהגים תמיד לבוא לפה ולבקר, להכפיש תמיד את הצד הזה, תמיד את הממשלה, תמיד את הצד הימני של המפה, אבל אני חושב שפעם אחת לא יזיק לכם גם להצטרף אלינו כדי להכפיש את אותם אלה שדואגים לפגוע בתדמיתה של המדינה, ואני אסביר למה אני מתכוון. הבנתי שהיום – לא הייתי כאן, לצערי הרב, אבל היה פה נאום, אני חושב שזה היה נאום של שר החוץ בנושא עמדתה ומעמדה של ישראל היום בעולם – וצריך להבין, הגיעה היום משלחת מצרפת כדי להרגיע אותנו, משלחת של יועציו של הנשיא מקרון, שבאים להרגיע אותנו שב-17 לחודש בוושינגטון או 18 יום אחרי זה, בתאריך סימבולי, הוא לא יכריז על מדינה פלסטינית, דבר שאגב, אתם מסכימים איתי שהוא מסוכן לישראל. הרי 99 מחברי הכנסת, כולל אתם, או אנחנו, הצבענו נגד העובדה שיכפו עלינו מדינה שכזו. אתם רואים, יש בינינו גם כן קונסנזוס, וטוב שכך. למה אני אומר את זה? כי אני צופה בטלוויזיה הצרפתית, ואני רואה אנשים שקיבלו משכורת מהמדינה, אנשים שייצגו אותי בעולם, ייצגו אותי בצרפת, מטעם משרד החוץ, ואני פשוט מזועזע. זאת אומרת, אתה לא צריך בכלל – איך אנחנו אומרים? הקהילייה המוסלמית בצרפת או השמאל הקיצוני או אחרים, אתה לא צריך את זה בכלל. אתה מסתכל למשל בסוף השבוע, אתה רואה תוכנית ב-France TV, הטלוויזיה הצרפתית. אלי בר-נביא, איש אקדמיה, אדם מדהים, פרופ' אלי בר-נביא, כתב ספרים מרשימים, אין ספק שאני באמת הייתי גם כן מוקסם ממנו כאשר הייתי עיתונאי בצרפת, בא ואומר שהוא מתבייש, הוא פשוט מתבייש במדינה הזו, רוב השרים היו צריכים להיות מאחורי סורג ובריח. זה מה שאתה אומר בטלוויזיה הזרה, כאשר אתה יודע שאתה מדבר במדינה שבה נשיא צרפת לא כל כך מזמן, בחודש אוקטובר, קרא לאמברגו נשק נגדנו בעזה, נגד חיילי צה"ל בעזה, נגד נשיא מדינה שטוען – גם קצת היסטוריה – שהאו"ם יסד את המדינה שלנו, כאילו אין גבול. ואז בא שגריר אחר, נניח, לצורך העניין, דני שיק, שבא ומגן עליו וטוען שזה מקרה קלאסי – כשאנחנו באים ומגנים את הדברים של מקרון, זה מקרה קלאסי שבו ישראל הופכת לאויב נשיא ידיד, בעל ברית, שעומד כחומה בצורה לטובתה של מדינת ישראל. אז אני רוצה לקרוא לכם ולהגיד לכם דבר אחד: יש גם דבר שנקרא קצת אמינות, ובמקום כל הזמן באופן פבלובי תמיד לבוא ולבקר, ולחזור על אותה ביקורת, תמיד נגד הממשלה, ותמיד נגד הימין, ותמיד נגד המדינה, ותמיד ותמיד ותמיד – לבוא ולגנות פעם אחת. לבוא לכאן ולגנות רמטכ"ל לשעבר, ולגנות שר ביטחון לשעבר, ולגנות ראש ממשלה לשעבר, ולגנות את האלוף יאיר גולן לשעבר, לצורך העניין, שמקווה להיות כאן, לצורך העניין, או אנשים הנושאים בתפקידים. היום, כפי שאתם אומרים, מצבנו בעולם באמת מאוד קשה, נכון שהוא קשה. אבל גם לדעת לבוא ולעמוד פה ובצורה אמינה לבקר גם אנשים שמשתייכים למחנה שלכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עמית הלוי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו אחראיים להם, בועז? בחייאת בועז. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברותיי וחברי לכנסת, עומר ואן גלדר, איזה עלם חמודות. מחונן, מוזיקאי, מקצוען, חובש, לוחם, איש משפחה, ומעל הכול – לב טוב. "אמר להם" – רבן יוחנן בן זכאי – "איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר עין טובה רבי יהושע אומר חבר טוב. רבי יוסי אומר שכן טוב. רבי שמעון אומר הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר לב טוב. אמר להם" – רבי יוחנן בן זכאי – "רואה אני את דברי רבי אלעזר בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם". לב טוב כולל הכול. דרך ישרה מתחילה ונגמרת בלב טוב. איזה אדם יוצא מעזה אחרי לחימה ממושכת, יוצא מעזה לחופשה, והולך בחופשה להתנדב במד"א? איפה ישנם עוד אנשים כאלה? אחד המורים שלו סיפר בלוויה היום, שהוא דיבר עם עומר על כל מיני דברים חשובים שהוא יכול לעשות. עומר ענה לו: אם אני מצליח למצב באמבולנס את לחץ הדם של אישה וגורם לה לחזור למצב יציב, לחזור לחייך – זה יותר מהכול, מכל הדברים הגדולים שאמרת. והלב הטוב הזה הסתער, כמו עשרות אלפי חיילי צה"ל, הסתער למלחמה קריטית; למלחמה קיומית; למלחמה שחייבת להסתיים בתבוסה מלאה, מכרעת, של האויב הנאו-נאצי הזה שבעזה; שאם היא לא תסתיים כך, יהיו לכך השלכות נוראיות לישראל – ומעבר לישראל – לשנים רבות. חיילינו הגיבורים, כמו עומר, מסתערים, וכך צריך להיות. כך צריך להיות בכל מלחמה, בוודאי במלחמה הזאת, אבל בשביל זה אנחנו צריכים תוכנית צבאית שתוביל להכרעה; תוביל לניצחון. אין חצי הכרעה, אין חצי ניצחון. אני מבקש לקרוא כאן שוב לרמטכ"ל: שנה את התוכנית המבצעית היום. אל תשלח את החיילים שלנו לג'באליה שוב ושוב, כמו קודמך בתפקיד. אין בכך היגיון מבצעי. זה בלתי מוסרי לשלוח אותם לסמטאות בין האוהלים והעצים, כמו בכביש אתמול, בין ההריסות שמהן מגיחים מהפירים שבתוך ההריסות. די. די. די, אייל, די. תכבוש מחדש את ציר נצרים, זה אמור לקחת לך שעה לכל היותר. שעה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מי אחראי להנחות את הרמטכ"ל? מי אחראי להנחות את הרמטכ"ל? << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> נתק את צפון הרצועה מדרומה, מעל הקרקע ומתחת לקרקע. תעשה נקז, כמו שעושים במלחמה. מי שרוצה להתפנות דרומה, שיתפנה. מי שנשאר, נשאר בשדה הריגה שלא יהיו בו מים, לא דלק, לא אוכל ולא מתקנים סולריים. מי שעובר בנקז וצריך למות, ימות, מי שצריך להיעצר, ייעצר, מי שצריך להיחקר, להיחקר. זהו. אדוני היושב-ראש, זה ייקח שבועיים של מצור אפקטיבי, הם ייצאו מהמחילות הללו כמו עכברושים מותשים ורעבים – ייצאו עם דגל לבן או אל מותם. כך צריך לעשות בכל האזורים האחרים. עד הסוף, עד שליטה מלאה. לא 70%, כמו שכתוב בתוכנית שהצגת לקבינט, 100%. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> עוד משפט אחד, ברשותך. דובר צה"ל יצא היום – גם, כמו קודמו – בהודעה טועה ומטעה: חמאס מאבד שליטה. חמאס לא יכול לאבד שליטה אם ישראל לא תיקח שליטה. שליטה מלאה בשטח, במשאבים ובאוכלוסייה. זה מה שאנחנו צריכים; זה מה שמצפים מאתנו החיילים. הם מוכנים, ובצדק, למסור את הנפש, אבל לשם המטרה של ניצחון; ניצחון הצדק על הרשע; ניצחון הטוב; ניצחון הלב הטוב של עומר על מפלצות האדם והחזון הברברי שלהם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו יכולים לנצח, אני בטוח בזה. זה בכוחנו. בואו נשנה את התוכניות. בואו נתקן וננצח. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. השרה אורית מלכה סטרוק תסכם את הדיון. הצבעה? אבקש מחברי הכנסת לתפוס את מקומותיהם, אנחנו נצביע. נעבור להצבעה על הצעת חוק שירות לאומי אזרחי (תיקון מס' 7), התשפ"ה–2025, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – 15 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות לאומי אזרחי (תיקון מס' 7), התשפ"ה–2025, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 31 בעד, 16 נגד. אני קובע כי הצעת חוק שירות לאומי אזרחי (תיקון מס' 7), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> הצעת חוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם (תיקון מס' 9) (היקף מחזור המכירות של קמעונאי פארם גדול), התשפ"ה–2025 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1131).] (קריאה ראשונה) << הצח >> הצעת חוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם (תיקון – היקף מחזור המכירות של קמעונאי פארם גדול), התשפ"ה–2025 << הצח >> [הצעת חוק פ/5814/25; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת משה פסל) << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם (תיקון מס' 9) (היקף מחזור המכירות של קמעונאי פארם גדול), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת ינון אזולאי, לקריאה הראשונה. יציג חבר הכנסת משה פסל. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מציג בפניכם היום את הצעת חוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם (תיקון מס' 9) (היקף מחזור המכירות של קמעונאי פארם גדול), התשפ"ה–2025. האמת היא שאת הצעת החוק הזאת יזמתי ביחד עם חברי חבר הכנסת ינון אזולאי – שאני חייב להגיד שיש לי הרבה הרבה מה ללמוד ממנו בכנסת הזאת, מהמקצוענות שלו ומהדבקות במטרה, ובעיקר בעיקר את העובדה שהוא יודע להגיד: בחקיקה שלי, אם עשיתי חקיקה מסוימת, אני יודע גם לטייב אותה. וזה, חבריי חברי הכנסת, מה שאנחנו עושים כאן היום. בחוק שיזם חבר הכנסת אזולאי ב-2024, תיקון מס' 8, הוא החיל את חוק הריכוזיות של המזון גם על הפארם, במטרה לייצר מחירים יותר טובים בפארם, ולייצר עוד תחרות. אממה? הגיעו אלינו שחקנים קטנים בתוך הפארם, ואמרו: חבר'ה, אתם מונעים מאתנו להתפתח ולהציג מחירים שהם יותר טובים בעבור הציבור. נוצר מצב אבסורדי, שאותם שחקנים קטנים, שמתחרים בשחקנים הגדולים צריכים עכשיו לבוא לרשות התחרות ולבקש אישור לפתוח חנויות חדשות. זה פוגע פגיעה רצינית מאוד בציבור, שבסוף שלא יכול לקנות פארם בזול. לכן, אנחנו מתקנים עכשיו את הדבר הזה, ונותנים לשחקנים הקטנים שמוכרים במחירים זולים לציבור. הפארם הוא כמעט 30% מהסל של הציבור – מוצרי הפארם שהוא קונה. מה שאנחנו עושים היום הוא חיזוק של השחקנים הקטנים ונותנים להם אפשרות להתפתח, ומתירים את הרגולציה שהייתה עליהם. ההצעה מבקשת לתקן את ההגדרה של קמעונאי פארם גדול ולקבוע שהיא תחול רק על שחקנים בעלי מחזור מכירות שנתי של 450 מיליון ש"ח לפחות, ושמחזיקים בשלוש חנויות פארם לפחות. זו נקודת איזון חדשה, ואנחנו עוד נדון עליה בוועדה – אם הסכום הוא של 450 מיליון, אולי הרף צריך להיות קצת יותר; אם נכון להציב רק שלוש חנויות, אולי גם פה קצת יותר; ואולי נדרשות התאמות נוספות, ואנחנו נגיש אותן כמובן לקראת קריאה שנייה ושלישית. אבל הדבר החשוב ביותר, אדוני היושב-ראש, מה שאנחנו עושים פה היום, זה נותנים לשחקנים הקטנים של הפארם להתחרות בשחקנים הגדולים, וזה הדבר החשוב. ולכן אני קורא לכם, חבריי חברי הכנסת, לתמוך כמובן בתיקון החשוב הזה ולאפשר עוד תחרות בשוק הפארם, ונוכל לקנות את כל הפארם בזול, וכמה שיותר בזול. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חכה רגע, שנייה, תמתין. לפי ייעוץ שקיבלתי יש כאן קטע מורכב. להצעת חוק הוצמדה הצעת חוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם (תיקון – היקף מחזור המכירות של קמעונאי פארם גדול), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת משה פסל, לדיון המוקדם. אני מזמין את חבר הכנסת משה פסל להציג את החוק. אתה יכול להוסיף משפט-שניים. אתה חייב. תמשיך. << דובר_המשך >> משה פסל (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה, אני מציג את הצעת החוק גם בשמי וגם בשם חבר הכנסת ינון אזולאי. אני אספר לך, אדוני היושב-ראש, שתדע לך, כשהבאתי את השחקנים האלה שנפגעו, גם חבר הכנסת ינון אזולאי וגם חבר הכנסת דוד ביטן קיבלו אותם ממש בסבר פנים יפות. אמרו: תראו, חברים, אנחנו בסך הכול רוצים לעזור לכם. ופנה אליי בן אדם מהפייסבוק, ועוד שחקן בווטסאפ, ותראה מה זה – היום, תוך שלושה-ארבעה חודשים, אנחנו מתקנים את השוק עבורם, בשביל שהשחקנים הקטנים יוכלו להתחרות בשחקנים הגדולים. הם באו בטענה צודקת. אמרו: רגע, אתם מטילים עלינו הגבלות כאילו אנחנו סופרפארם. אנחנו רק מוכרים ב-200 מיליון, אתם שמים עלינו הגבלות של 5–7 מיליארד. ולכן התיקון הזה כל כך נדרש. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> והמיקום הגיאוגרפי - - - << דובר_המשך >> משה פסל (הליכוד): << דובר_המשך >> שהם לא יצטרכו לבקש אישור לפתוח סניפים. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> המיקום הגיאוגרפי. << דובר_המשך >> משה פסל (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, גם במיקום הגיאוגרפי. תודה רבה לך, חברת הכנסת יסמין פרידמן, על החידוד. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> לא, אני שאלתי. לא ידעתי. << דובר_המשך >> משה פסל (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני אומר לך, את צודקת. זה המיקום הגיאוגרפי, על זה מדובר. אז אני קורא לכם לתמוך גם בהצעה המוצמדת. תודה רבה לכם, חברים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. נעבור לדיון האישי. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; מתן כהנא – אינו נוכח; אלעזר שטרן – אינו נוכח; רם בן ברק – אינו נוכח; אבי מעוז – אינו נוכח; ווליד טאהא – אינו נוכח. אביחי אברהם בוארון. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביום שישי האחרון, חברים, השתתפתי בהלוויה, הלוויה קשה של בחור צעיר, דוד ליבי שמו, בן 19, שהוביל, שעה שנהג את הבאגר ברחובות ג'בליה, הוביל את הכוח שהיה מאחוריו, כוח לוחמים, והטרקטור, הבאגר, עלה על מטען של 250 קילו, ואין צורך לפרט את התוצאות. חברים, סיפר באותה לוויה אביו של דוד, אליאב, שדוד לא היה אמור להתגייס. לא מזמן הוא פנה אליו ואמר לו: אבא, מה אתה אומר? אולי אני אעזוב את הישיבה ואצטרף למלחמה? והאב שאל את מנהל החברה למה לא צורף עד עכשיו. אמר מנהל החברה, שהוא גם אחיו של האב, שהסבתא חוששת לגורל נכדה. ובשעה שהבן מבקש מאביו להצטרף ללחימה יודע האב שיש עננה שמרחפת, אבל הוא מקבל החלטה לקנות כלי חדש, או בלשונו של האב, אליאב: קניתי לך במו ידי מזבח, לא מזבח אדמה. ואתה נהגת במזבח הזה ועלית בסערה השמיימה, והמלאך לא בא לעצור את העקדה. חברים יקרים, אנשים צעירים הולכים מאיתנו, מקריבים את גופם ונפשם למען תקומת ישראל, למען ביטחון ישראל, כחלק מהמלחמה. ואנחנו כמדינה, כחברה, כעם ישראל, צריכים להכיר להם טובה וצריכים להוקיר את תרומתם – שלהם ושל משפחתם. ולצערי הרב, במקרה הזה, של דוד, שלא היה חייל מן המניין, שלא התחייל, לא נמצאו התקנות והמסילות להכיר ציבורית – קודם כול ציבורית – בתרומתם של אותם אנשים טובים. שלושה עד כה נפלו בנסיבות דומות מתחילת המלחמה. פניתי לשר הביטחון בעניין הזה, ושמחתי למצוא אוזן קשבת אצל השר ישראל כץ, שמייד פנה לגורמים הרלוונטיים כדי לבחון את הסוגיה. אין לי ספק שהשר וצוות משרדו ימצאו את הדרך הנכונה שבה כולנו כעם, כחברה, נדע להכיר בתרומתם האין-סופית של אותם צעירים שמסרו את הכול למעננו, בתרומתן של המשפחות שהקריבו את בניהן למעננו. בעזרת השם, אני מקווה שנתבשר על האופן שבו זה יקרה בקרוב, מייד. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. יהי זכרו ברוך. חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, עמיחי אליהו, שר המורשת, מה שלומך? אני רוצה לקרוא לך טקסט, אדוני. תגיד לי אם אתה מזהה אותו. "הטרור הלהט"בי – קווים לדמותו והדרך להילחם בו - - - מדינת להט"ביסטן גורמת נזק אדיר במישור הרבה יותר ציבורי ועמוק - - - אין ערכים ואין נאמנות, זה לא פחות מאסון חברתי - - - אפשר להמשיך ולקטר" – עמיחי אליהו – "אבל האמת היא שאין הדבר תלוי אלא בנו. הפתרון הוא פשוט - - - לצאת מהארון ולהגיד בפה מלא וברור: יחסים חד-מיניים זה רע, נקודה. זה אסור, זה היפך היהדות, זה נגד רצונו של מי שאמר והיה העולם. זה לא טבעי, זה לא נורמלי, זה לא בריא. זה רע - - - הגיע הזמן - - - שנפסיק להתנצל - - - שניאבק בעוז - - - על שלמות המשפחה. וכן, למי שלא הבין, אבא ואבא זה לא משפחה. אנחנו אומרים זאת בגאווה". עמיחי אליהו, אתה מכיר את הטקסט הזה? אתה מזהה? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> בוודאי. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי כתב אותו? אתה כתבת אותו? אתה עומד מאחורי הדברים האלה? כן. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> תורת ישראל משתנה? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> עמיחי אליהו, אתה מסית, ובני נוער להט"בים חוטפים מכות בבית ספר. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> - - - טועה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה מסית, ועסקים של להט"בים מושחתים. אתה מסית, ותוכניות מצילות חיים של להט"בים נסגרות. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> אתה לא מסוגל לקבל חוקי - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה, אדוני, עמיחי אליהו, לא שר למורשת ישראל. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה שר למורשת כהנא, מורשת של פחד ושנאה ושל רעל כלפי מי שנראה ומי שחושב אחרת ממך. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> לא ולא. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא ולא. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> אני אגיד את ההלכה, וזה לא קשור למה - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל תדע לך, מר אליהו, אנחנו לא מפחדים ממך, אנחנו לא סופרים אותך, ואנחנו לא מבקשים רשות לא לחיות ולא לעשות שום דבר אחר. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו נחיה ונאהב וניצור ונתרום ונמשיך לבנות כאן מדינה. מדינה חופשית, שוויונית, גאה. גם אם אתה תמשיך לצעוק, אנחנו נמשיך לחגוג. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> אני צועק? אתה צועק. אני אומר שאפשר לחגוג, אפשר לחגוג ואפשר לאהוב - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה מפיץ רעל כלפי מי שנראה וחושב אחרת ממך. לומר כלפי אנשים שנבראו בצלם שהם רעל, שצריך להדביר אותם - - - << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> אתה מעוות את הדברים. אמרתי שיש הבדל בין האנשים לבין תפיסת העולם. ההבדל הוא עצום. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה הבדל בין הומופוביה לאנטישמיות? האנטישמים מתנגדים ליהודים באשר הם, ואתה מתנגד ללהט"בים באשר הם. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> לא. לא, זו בדיוק הנקודה. אני לא מתנגד ללהט"בים באשר הם. אני מסוגל לשבת איתם ולאהוב אותם ולכבד אותם ולחלוק עליהם. זה שאתה לא מסוגל להבין – הבעיה אצלך. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה מתנגד לשוויון זכויות, ואתה טועה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – אינה נוכחת; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תראה, אדוני, רציתי לספר הערב על חתונה שהשתתפתי בה בשבוע שעבר. החתן נפצע קשה לפני שנה בקרב ברצועת עזה. התפללנו כולנו לרפואתו. ובשבוע שעבר – אתה יודע, היה במצב קשה, קריטי, לא היו בטוחים אם הוא יחיה בכלל, והוא החלים, חזר להילחם, ובשבוע שעבר התחתן. ואני מגיע לחתונה, יום חמישי בערב, אני פוגש חברים, ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, האירוע הזה היה כל כך מצמרר. אני פוגש חבר, הוא לא רצה שאגיד את שמו, בחור בשם מ', שאיבד את שני הוריו בפיגוע טרור כשהוא היה בן שמונה, והוא היום משרת בתוך בית לאהיא – אגב, הוא היה בן יחיד להוריו – בראש התמרון. הוא נמצא שם. אדם שאיבד את הוריו, נכנס היום לעזה בראש התמרון. אחריו פגשתי עוד חבר, חבר נוסף. הוא התחתן לפני חודש וחצי עם אלמנת צה"ל שאיבדה את בעלה בתחילת המלחמה – איבדה את בעלה, התחתנה מחדש, ואת החתן שלה החדש היא שלחה לעזה להילחם את המלחמה הזו. יחד איתם עוד ועוד חברים במקום הזה. ואני פוגש אנשים שחלקם שייכים למשפחות של נפגעי טרור, חלקם משפחות של נפגעים במלחמה הזו, וכולם לוחמים בראש התמרון, בראש החזית, ונמצאים ונלחמים כדי להילחם. ואתה אומר לעצמך: ריבונו של עולם, מאיפה הכוחות? וכמה אנחנו חייבים להם, וכמה אנחנו מוכרחים קודם כול להם את התחושה, אבל גם ברמה האמיתית, שאין סיכוי בעולם שהם יצאו סתם. אין סיכוי בעולם שהם יצאו למלחמה הזו ומקריבים – והם, אלו אנשים שאוהבים את החיים, ואוהבים את החיים מאוד, ואין סיכוי בעולם שאותם אנשים הולכים להילחם ובסופו של דבר יקבלו כניעה. אין סיכוי בעולם שאותו בחור, אותו חבר שלי שהלך ואיבד את הוריו והיום הוא הולך להילחם, אנחנו נוכל אחרי זה להסתכל לו בפנים ולהגיד לו: אנחנו נכנענו לחמאס. אנחנו לא סיימנו את המלאכה. אין סיכוי שאותה אלמנה שאיבדה את בעלה בתחילת המלחמה בקרב ועכשיו שולחת את בעלה החדש שוב לקרב, אין סיכוי שאנחנו נבוא ונגיד לה: גברת, אנחנו החלטנו לא לסיים את האירוע הזה. לכן חייבים לזכור כל הזמן את הדברים האלה, כי מזכירים פה הרבה דברים בבית הזה, אבל את מסירות הנפש של הלוחמים שלנו, את ההקרבה של בני המשפחות, שעברו כבר, אנשים שעברו כבר את התופת וחוזרים להילחם – יש לזה מטרה, ואנחנו מחויבים לאפשר להם להגשים אותה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אלו סיפורים מעוררי השראה. עם של גיבורים ממש. תודה רבה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקשת, נתבקשתי לקרוא את הדברים על ידי חנה כהן, הדודה של ענבר הימן, השם ייקום דמה, שנרצחה ב-7 באוקטובר. את הדברים הם כתבו ביום ה-600, אז אני ככה קוראת אותם. ובאמת ענבר, בשבילנו, אפילו בבית שלי, הדמות שלה – הייתה הלפרית במסיבה של הנובה, באמת אישיות, לוחמת, וכזאת שנתנה ושמרה על החיים. ענבר אהובה שלנו, ילדת אור ואהבה, מתנה ענקית שקיבלנו ל-27 שנה בלבד. כילדה היית ילדת פלא וכך גדלת, כפלא מהלך. הוספת לחיינו כל כך הרבה יופי ושמחה ואור ואהבה. כל מי שהכיר אותך נשבה בקסמייך. דיברת ונשמת דרך האומנות שלך, דרך היצירות המופלאות שיצרת. ההורים שלך שמרו אותך והגנו עליך וטיפחו אותך 27 שנים, אבל מדינת ישראל הפקירה אותך, והכול נגדע בצורה כל כך אכזרית. ומאותו היום, כבר 600 ימים שאנחנו לא מוצאים מרגוע לנשמה. החיים שלנו נעצרו, נגדעו איתך. המחשבה שכבר 600 ימים את מוטלת זרוקה בעזה מטריפה לנו את הנשמה. היום והלילה הפכו לגיהינום. אנחנו נרצחים איתך כבר 600 ימים. הפכנו למתים מהלכים. 600 ימים חלפו, ולנו זה מרגיש נצח. 600 ימים של חוסר ודאות מוחלט; 600 ימים של געגועים שמפלחים את הנשמה, שהורסים לנו את הבריאות; 600 ימים של תחנונים; 600 ימים של מאבקים, של מלחמה שלא נגמרת לקבל אותך חזרה לאימא, לאבא, לאחיך עדו, לסבתא, לסבא, אלינו. ילדה אהובה ויקרה שלנו, את היית ונשארת עבורנו עטרת ראשינו, היהלום שבכתר. אנחנו לא נוותר עליך, ילדה אהובה שלנו. ענבר היא דור שלישי לשואה. סבא-רבא של ענבר קבור ברומניה בקבר אחים. אל תיתנו להיסטוריה לחזור שוב במשפחתי. ענבר שלנו חייבת לחזור הביתה, ומהר. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. בעזרת השם. חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – מוותרת, חברת הכנסת גלית דיסטל, בבקשה. רק שלוש דקות היא מדברת. זה מה שיש לך. << דובר >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר >> תודה אדוני היושב-ראש, מאז שנכנסתי לכנסת, לא האמנתי שיום יבוא ואני אשא נאום במליאה החשובה והקדושה הזאת על באגס באני. ובכן חברים, אם אני הייתי שמאלנית, הייתי כועסת מאוד היום, כי מי שעושה את העבודה הכי טובה עבור נתניהו, עבור הליכוד, עבור הפשיסטים והמשיחיסטים, שאני גאה מאוד להיות חלק מהם, זה השמאל. היום ראש הממשלה של מדינה שנמצאת במלחמה מול שבע חזיתות, כשהאויב הגדול מכולם כן או לא מעשיר אורניום; כשארצות הברית כן או לא עושה הסכם איתו או יוצאת למלחמה איתנו; כשיש לנו חטופים; כשוויטקוף מפרפר פה; כשאנחנו מול חזיתות שלא חלמנו, שכולם ייפתחו עלינו בעת ובעונה אחת, כולל עולם מערבי, שאחרי שעברנו טבח בלתי אנושי, פונה נגדנו כאילו אנחנו אשמים – מול כל הטרלול הזה, ראש ממשלת ישראל, שאחראי לביטחונם של עשרה מיליון אזרחים ושל אלפי חיילים שנמצאים כרגע בקרב, וצריך להילחם בכן או לא איראן אטומית, עושה פאוזה, הולך לבית משפט וצריך לתת עדות חשובה על באגס באני, האם יאיר ואבנר קיבלו באגס באני קטן או שקיבלו בובה של באגס באני גדולה. עם ישראל יושב וצופה בזה. אין אחד שזה מחליק לו בגרון. אחד. אנחנו ראינו פה פרקליטות שבמשך שנים על גבי שנים קרעה לנו את הצורה כעם בגלל באגס באני, קרעה את העם הזה לשניים בגלל באגס באני. אנחנו יודעים ששוחד לא היה, כי השופטים בעצמם אמרו לתביעה: תביעה יקרה ומטורללת, אנא ממך, תאפסני את סעיף השוחד, כי אין לכם כלום – וזה עוד לפני שהייתה חקירה נגדית בכלל. אז נשארנו עם באגס באני. מיליארדי דולרים, אפשר להקיף את כדור הארץ, להגיע לירח ולחזור עם השטרות שבזבזו פה על באגס באני. מיליארדים. העיקר אתם בוכים פה. המשיחיסטים לוקחים כסף. החרדים לוקחים כסף. מה עם הפרקליטות שלקחה כסף? מהכיס שלכם. מאות מיליונים על חיקורי דין וטיסות לחו"ל בגלל באגס באני, כי נורא חשוב עכשיו, בזמן שעם ישראל נמצא במלחמת חייו – האיש שמנהל את כל המערכות האלה חייב לעצור הכול וללכת לפרקליטות המושחתת, המטומטמת, הביזארית, האליטיסטית, המנותקת. איפה מנדלבליט, שעמד ואמר בלב כואב? על מה הוא חשב? על באגס באני. אין להם כלום. אי-אפשר להבין את זה. אי-אפשר להפנים את זה. אי-אפשר להכיל את זה. אי-אפשר לעכל את זה. אבל הם פתחו פה במשפט ראווה שמוטט אותנו על פאקינג – סליחה, על באגס באני, על דמות מצוירת, על בובת פרווה. על זה ראש ממשלת ישראל היה צריך היום לבזבז שעות במקום לנהל את המדינה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> ואני רוצה להגיד לשמאל דבר אחרון: או-טו-טו יש בחירות, זה בשנה הקרובה, אולי עוד חצי שנה, אולי עוד שנה. הבחירות בשער. מה שאתם עושים זה לתת לנתניהו את הניצחון ביד. קח – ג'ק פוט. קח, קבל. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני חוזרת ואומרת: אם הייתי שמאלנית, היום הייתי מה זה מתבאסת. תודה לאל שאני ימנית. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – מוותר; חבר הכנסת משה סעדה – אינו נוכח. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפנות דווקא לחבריי בימין, לחבריי בליכוד בעיקר. אנחנו ניצבים היום בפני אירוע שנקרא חוק הגיוס. יש שם משבר. מנסים לשבת ולהגיע להסכמות. יש דווקא אצלנו אנשים בליכוד אנשים שמתעקשים, דווקא בעת הזאת, להשמיע אמירות שפוגעות בשותפות החרדיות שלנו. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> כל הכבוד. כל הכבוד. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> הדבר הזה צריך להיפסק. צריך להבין מה קורה היום בציבור החרדי. צריך להבין שהחוק הזה יוצר שינוי מציאות דרמטי לעומת מה שהיה קודם. אני יודע עכשיו שאנשים מהשמאל מאוד מחזקים אתכם, אלה שיוצאים כאילו נגד החוק או אלה שאומרים שהם לא יצביעו בעד החוק, כי יש להם איזושהי נאמנות גדולה למדינת ישראל – מה שאין כמובן לכל שאר האנשים, שיש להם פשוט טיפה יותר אחריות, וטיפה יותר הבנה, וטיפה יותר אורך רוח והבנה מול מה אנחנו נמצאים. אז מחיאות הכפיים האלה של השמאל או של כל מיני פרשנים באולפנים ייעלמו מחר, מוחרתיים. הבושה שלכם, אם אתם תגרמו להפלת הממשלה או אם אתם תייצרו קרע עם השותפות החרדיות, שהיו פה שותפות נאמנות לממשלות הימין לאורך שנים – עם זה אתם תצטרכו לחיות. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת בועז ביסמוט – אינו נוכח. אם כן, אני מזמין את חבר הכנסת ינון אזולאי, נמצא פה? סיכום. אוקיי. אם כן, חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם (תיקון מס' 9) (היקף מחזור המכירות של קמעונאי פארם גדול), התשפ"ה–2025, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם ( תיקון מס' 9) (היקף מחזור המכירות של קמעונאי פארם גדול), התשפ"ה–2025, לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 23 בעד, אין מתנגדים, יש שני נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם (תיקון מס' 9) (היקף מחזור המכירות של קמעונאי פארם גדול), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. נעבור כעת להצבעה על הצעת חוק הצעת חוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם (תיקון – היקף מחזור המכירות של קמעונאי פארם גדול), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת משה פסל, בדיון המוקדם. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם (תיקון – היקף מחזור המכירות של קמעונאי פארם גדול), התשפ"ה–2025, לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 23 בעד, שני נוכחים ואין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם (תיקון – היקף מחזור המכירות של קמעונאי פארם גדול), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. << הצח >> הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 12), התשפ"ה–2025 << הצח >> [מס' מ/1786; דברי הכנסת, מושב שני, חוב' מ', ישיבה 201, חוב' מ"ב, ישיבה 203; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אם כן, חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 12), התשפ"ה–2025, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק פינדרוס להציג את הצעת החוק, בבקשה. << דובר >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גלית, אני התפלאתי על הנאום שלך, אני חייב להגיד לך. אני אציג את החוק, אבל אני חייב להגיד לך, את תמימה? מה נראה לך, גם על פחות מבובה, אם הפרקליטות הייתה יכולה לטרלל אותנו, היא הייתה עושה את זה. אנחנו הטיפשים, לא הם. הם יודעים בדיוק, אבל בדיוק, המטורללים האלה, מה הם רוצים. הם יודעים בדיוק. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> הם - - - את השלטון. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> הם רוצים לשלוח אותנו מפה, זה הכול. הם יודעים בדיוק, תאמיני לי, ממוקדי מטרה, מוציאים מיליארדים על מטרה מאוד מאוד מאוד ברורה – להעיף אותנו לכל הרוחות. זהו, הם ממוקדים. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> אבל זה עושה את הפעולה ההפוכה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> הם ממוקדים. אנחנו מתבלבלים לפעמים ומצייצים כל מיני שטויות. טוב. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מציג בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט. אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות. חוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח–1998, מסדיר את המסגרת הנורמטיבית להענקת עזרה משפטית למדינות זרות בהיבטים שונים. בין היתר, החוק מאפשר למדינת ישראל להעניק למדינות זרות עזרה משפטית בעניין חילוט רכוש באמצעות אכיפת צווי חילוט זרים של רכוש הנמצא בישראל, לרבות סעדים זמניים לצורך הבטחת החילוט. הוועדה קיימה דיונים, לא הוסיפה את התוספות על פי החוק הישראלי, השאירה את מה שצריך על פי החוק הבין-לאומי. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט שאני חבר בה – ממלא מקום חבר – אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אם כן, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת ישראל ביתנו, יש עתיד, העבודה והמחנה הממלכתי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו מושכים את ההסתייגויות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מושכים את ההסתייגויות. אם כן, גם בקשות רשות דיבור אין. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 12), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 1–4 – 23 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 23 בעד, שלושה נוכחים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 12), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד החוק – 22 נגד – אין נמנעים – אין חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 12), התשפ"ה–2025, נתקבל. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 22 בעד, אין מתנגדים, שלושה נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 12), התשפ"ה–2025, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מירב בן ארי, צביקה פוגל, אורית פרקש הכהן, סימון מושיאשוילי ואפרת רייטן מרום בנושא: שיעורי השיבה הנמוכים של תושבים מפונים לצפון הארץ. עוד אודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיע חבר הכנסת משה פסל כי הוא חוזר בו מהצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון – מתווך במתן שירות רכב ומוסכי הסדר), התשפ"ה–2025, שמספרה פ/5877/25. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי ח' בסיוון התשפ"ה, 4 ביולי 2025, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 21:29. << סיום >>