דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל"ג ישיבה ש"ו הישיבה השלוש-מאות-ושש של הכנסת העשרים-וחמש יום רביעי, י"ג בתמוז התשפ"ה (9 ביולי 2025) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן עניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 7 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 7 שאילתות דחופות ורגילות 7 3591. ביטולי נסיעות מטעמים גזעניים ופגיעה בנהגי מוניות ערביים 8 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 8 סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: 8 מירב בן ארי (יש עתיד): 9 3370. סכנה בטיחותית חמורה בכביש 7912 16 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 16 סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: 16 2756. החלטה מס' 627 בעניין העברת יחידות ארציות של הממשלה לירושלים 19 מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 19 סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: 20 3449. חיוב נוסף על נסיעות מעבר פנימיות בנסיעות בין-עירוניות 23 סימון מושיאשוילי (ש"ס): 23 סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: 23 הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מימון שכר לימוד למשרתי מילואים), התשפ"ד–2024 26 משה טור פז (יש עתיד): 27 שר החינוך יואב קיש: 30 משה טור פז (יש עתיד): 36 הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – הצבעת אנשי צוות אוויר), התשפ"ג–2023 37 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 37 שר הפנים משה ארבל: 43 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 45 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 47 הצעת חוק משק החשמל (תיקון – הוזלת תעריפי החשמל בימי שבת), התשפ"ה–2025 47 מאיר כהן (יש עתיד): 47 שר החינוך יואב קיש: 50 מאיר כהן (יש עתיד): 59 הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – איסור נשיאת דברים במוסד חינוך למורשע בעבירת טרור, גזענות או בגידה), התשפ"ה–2024 60 אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 61 הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – מניעת פגיעה בתלמיד עקב פעילות המתקיימת במוסד חינוך בניגוד לטובת הילד ורצון ההורים), התשפ"ג–2023 62 אבי מעוז (נעם): 63 שר החינוך יואב קיש: 71 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 78 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 79 הצעת חוק השבות (תיקון – זכויות בני משפחה), התשפ"ג–2023 79 השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: 80 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 94 אבי מעוז (נעם): 98 הצעת חוק מענק לחטוף ששב מן השבי או למשפחתו של חטוף שנרצח בשבי וגופתו הושבה בעקבות מתקפת 7 באוקטובר, התשפ"ה-2025 101 פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 102 שר הבריאות אוריאל בוסו: 105 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 107 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 107 הצעת חוק המרכז להנצחת מורשתו של הנשיא יצחק נבון, התשפ"ה–2025 108 מיקי לוי (יש עתיד): 108 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת תקופת כהונה של ראש הממשלה) 112 אפרת רייטן מרום (העבודה): 112 שר המשפטים יריב לוין: 115 אפרת רייטן מרום (העבודה): 118 הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – קבורה בחלקה לבחירת המשפחה), התשפ"ה–2025 119 חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 120 השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: 121 חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 126 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 131 הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 24 – הוראת שעה) (תיקון – הארכת הוראת השעה), התשפ"ה–2025 132 עפיף עבד (הליכוד): 132 מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 133 שר המורשת עמיחי אליהו: 134 הצעה לסדר-היום 136 אפליה עדתית בקבלת תלמידות לסמינרים חרדיים בירושלים 136 נאור שירי (יש עתיד): 137 שר התקשורת שלמה קרעי: 145 מאיר כהן (יש עתיד): 149 פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 154 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 158 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 158 הצעה לסדר-היום 158 בזמן הניסיונות למיסוד ההשתמטות של בני הישיבות: שיבוש נוסף בחיי לוחמי המילואים בעקבות עדכון גרף הלחימה 158 מירב כהן (יש עתיד): 158 השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: 160 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 170 הצעה לסדר-היום 171 חוסר תקנים לפסיכולוגים בשירות הציבורי לאחר הסכם השכר החדש 171 ירון לוי (יש עתיד): 171 שר הבריאות אוריאל בוסו: 173 הצעות לסדר-היום 178 עלייה חדה בפשיעה הלאומנית ביהודה ושומרון 178 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 179 השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: 181 הצעות לסדר-היום 183 מפונים מבאר שבע שבתיהם נפגעו מטילים איראניים וטרם שופצו, נדרשו לעזוב את המלונות 183 סימון מושיאשוילי (ש"ס): 184 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 185 איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 187 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 189 השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: 190 הצעות לסדר-היום 192 מניעת הקמת מתחם לוחמה בשטח בנוי במעיין עין פית 192 יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): 192 אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 194 השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: 195 הצעת חוק איסור שהייה וישיבה בישראל שלא כדין (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025 198 עמית הלוי (בשם ועדת החוץ והביטחון): 198 מיקי לוי (יש עתיד): 203 מירב בן ארי (יש עתיד): 204 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 210 רון כץ (יש עתיד): 214 מרב מיכאלי (העבודה): 221 נעמה לזימי (העבודה): 222 גלעד קריב (העבודה): 224 שרון ניר (ישראל ביתנו): 226 עמית הלוי (בשם ועדת החוץ והביטחון): 227 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 233 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 233 הודעת ועדת הכנסת 233 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 234 חילופים בוועדות הכנסת 234 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 234 אי-טיפול ממשלת ישראל בתאונות הדרכים למרות הנתונים הקטלניים של ינואר 2025 235 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 236 טלי גוטליב (הליכוד): 238 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 240 היערכות הממשלה ליישום מנגנון להבטחת ייצוג שוויוני של נשים במשרות מנכ"לות משרדי הממשלה ותפקידים בכירים בממשלה 242 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 242 מירב בן ארי (יש עתיד): 245 מיקי לוי (יש עתיד): 247 טלי גוטליב (הליכוד): 249 שרון ניר (ישראל ביתנו): 253 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 254 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת שלום, שלום גם לשר, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי י"ג בתמוז התשפ"ה, 9 ביולי 2025. זהו היום ה-642 למלחמה, שעודנה נמשכת. וזהו גם מניין הימים ש-50 מאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם מביטות עלינו כאן ממעל, עודם נמצאים בשבי, ואנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, סימון דוידסון, דן אילוז ויבגני סובה בנושא: הפסקת לימודים לסטודנטים משרתי מילואים במהלך צו 8, ובעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת טטיאנה מזרסקי, אוהד טל, יאסר חוג'יראת, צגה מלקו, אלון שוסטר, עופר כסיף ויבגני סובה בנושא: פער בזכויות והטבות בין סטודנטים ישראלים הלומדים בחו"ל לבין סטודנטים הלומדים בישראל. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה למזכיר הכנסת. << נושא >> שאילתות דחופות ורגילות << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הנושא הראשון על סדר-היום הוא שאילתות דחופות ורגילות לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים. אני מבקש לציין שאנחנו ממשיכים גם השבוע להצמיד לשאילתות הדחופות שאילתות רגילות וישירות שלא קיבלו מענה במסגרת הזמן הקבועה בתקנון הכנסת, ומתכבד להזמין את סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב אל הדוכן. השאילתה הראשונה תהיה שאילתה דחופה של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים, בנושא ביטולי נסיעות מטעמים גזעניים ופגיעה בנהגי מוניות ערביים. חבר הכנסת אלהואשלה, בבקשה. << שאילתה >> 3591. ביטולי נסיעות מטעמים גזעניים ופגיעה בנהגי מוניות ערביים << שאילתה >> << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי סגן השר, נהגי מוניות ערבים מדווחים על ביטול הזמנות מצד נוסעים יהודים, פעמים רבות לאחר הגעת הנהגים ללקוחות, דבר שגוזל מזמן עבודתם ופוגע בהם כלכלית. ברצוני לשאול: כיצד משרדך פועל להחרפת הענישה הכלכלית בגין ביטולי נסיעות מטעמים גזעניים ולהגנה על הנהגים מפגיעה כלכלית? תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה. << דובר >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, תודה רבה לחבר הכנסת אלהואשלה על השאלה. אני מתכבד, חבר הכנסת ואליד, לענות לך כי במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים רואים בחומרה כל גילוי של גזענות, ופועלים לקדם שוויון והגינות בתחבורה הציבורית ושמים על זה דגש מיוחד. מבדיקה שנערכה מול הגורמים המקצועיים, גם ברשות לתחבורה ציבורית וגם במשרד התחבורה, אין עדות לתופעה המתוארת בשאילתה. יכול להיות שהיא קיימת אבל אנחנו לא מכירים אותה. הנפגעים, במקרה הזה אתה מדבר על נהגי המוניות, לא הגישו – אנחנו לא מכירים, בכל אופן – שום תלונה בנושא הזה. אנחנו באמת מזמינים את הנהגים, אם הם מרגישים שנפגעו – יש לנו אתר מקוון, יש לי כאן גם קישור לאתר הזה, ואפשר להגיש. כמובן שכמו כל פנייה הפנייה תיבחן באופן רציני, מקצועי. צריך לציין, גם כתבו לי ככה, שגם פנייה למשרד היא לא בהכרח תחליף לקבלת סעד על פי כל דין. כפי שאתה יודע, בתופעות של גזענות מטפלים בחומרה ויש לזה גם תהליכים פליליים. זה לא קשור לתהליכים המינהלתיים שיש במשרד התחבורה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שאלת המשך, אם יש. בבקשה. לאחר מכן שאלה נוספת. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אדוני סגן השר, אני לא מסתפק בתשובה שלך. אני חושב שהמשרד הטעה אותך מבחינת הנתונים. היו כתבות רבות והייתה גם שביתה של נהגי המוניות. אשמח אם תוכל לארגן ישיבה עם ועד נהגי המוניות הערבים על מנת שנשים הכול על השולחן. אני לא רוצה שהמשרד ואנשי המשרד יעלימו נתונים מהכנסת וגם מהציבור. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> עוד רגע, שאלה נוספת לחברת הכנסת מירב בן ארי. סגן השרה ישיב במרוכז. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, אמשיך את הנושא של האלימות, מכיוון שגם הבוקר קיימה הוועדה לביטחון לאומי דיון – אבל לגבי אלימות כלפי נהגי אוטובוס. אני מניחה שאתה מכיר את הנושא. אנחנו רואים בימים האחרונים ריסוס בגז פלפל, אגרופים. על רוב התקיפות הנהגים בכלל לא מתלוננים במשטרה. אגב, מסקר שפורסם ב-ynet, 41% מהנהגים חוו התעללות ותקיפות. אגב, 60% דיווחו על אלימות מילולית. 40% תקיפה פיזית, 60% תקיפה מילולית. רק השבוע הותקף עוד נהג אוטובוס. האם למשרד התחבורה יש איזושהי תוכנית למלחמה באלימות נגד נהגי האוטובוס? ומה אתה מציע לאותם נהגי אוטובוס שאיבדו את האמון ואפילו לא מתלוננים במשטרה? תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. בבקשה, כבודו. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> תודה רבה על השאלה הנוספת. אתחיל בראשון – ראשון, ואחרון – אחרון. חבר הכנסת ואליד, אני לא יודע אם הטעו אותי או לא, אני מקווה מאוד שלא מטעים אותי. אבל גם אם היו כתבות בעיתון וגם כתבות בטלוויזיה וגם תחקירים בטלוויזיה, זה עדיין לא אומר שהפלטפורמה והתהליך בתוך משרד התחבורה היה. כתבות לחוד, ואנחנו עדים לכך, אבל אף אחד לא הואיל בטובו להתלונן. << קריאה >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> יש תלונות, יש תלונות שאתה לא - - - אני הלכתי צעד אחד קדימה. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אתה מדבר על משהו אחד - - - << קריאה >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אדוני סגן השר, בוא נלך צעד אחד קדימה, נארגן פגישה ונפתור את הסוגיה. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> פגישה היא פגישה, מענה על שאילתה זה מענה על שאילתה. פגישות אני יכול לעשות גם בלי שאילתות. כי צריך להיות תהליך, אני צריך להגיד את הדברים, שיהיה רשום בפרוטוקול. אשמח מאוד לעשות פגישה גם בלי קשר לשאילתה, לפני השאילתה וגם אחרי השאילתה. אבל כדי שהדברים יישמעו ולא יישארו ככה מהדהדים בכנסת, אני צריך לענות על מה שאתה מעלה ואתה מלין על כך שמשרד התחבורה לא נותן לי את המידע הנכון. אני רוצה להאמין – ואין להם שום סיבה לא לתת לי את המידע הנכון כמו שיש להם – שאם היה להם את המידע שהיו תלונת, בתקווה, או שהם עשו או שהם לא עשו. אני מוכן לבדוק את זה עוד פעם. לכן אני אומר לך, כולנו יודעים שאנחנו לפעמים מודעים לדברים דרך כתבות בטלוויזיה ודרך העיתונים, ולא דרך פנייה ישירה. לפעמים הדרך היא גם לפנות. אבל, אבל - - - << קריאה >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> רגע, תן לי, תן לי. בכל אופן, קצת דיברתי עם חבריי בתוך הלשכה, מה קורה ואיך זה קורה. אני לא אעמיד את עצמי כנוסע מובהק במוניות, אבל שאלתי איך זה מתנהל. הם הניחו שהשאילתה שלך זה בעקבות מה שמאוד מצוי, גט טקסי. אנשים מזמינים ואז הם רואים את השם של הנהג, אני מניח שמזה, ואז הם אומרים: אני לא רוצה לנסוע. נכון? זה מה שהביא אותך לשאילתה, זו הסיטואציה, לכאורה. יכול להיות שגם מזמינים בתחנה, אבל לפי דעתי זה פחות מצוי מכיוון שהתחנה עצמה יודעת לזהות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אבל בתחנה הוא לא יודע מי אמור להגיע. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> ואז הוא מגיע. אבל רוב הזמן גם מנהלי התחנה יודעים לזהות אדם שלא נוסע ואז הם נותנים לו את - - - אבל אני מניח שאת רוב הנסיעות עושים בגט טקסי. << קריאה >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אני איתך, אין בעיה. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אני לא עניתי. אבל אתה איתי, זה כבר מעודד אותי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אולי תיתן לסגן השרה להשלים, כי הוא היה באמצע. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> לא, אני מוכן לשמוע, אפילו באמצע. אני רק רוצה לענות שאלה כנראה הסיטואציות שקורות, שאדם מזמין בגט טקסי, שזה רוב ההזמנות, והוא מקבל את השם של הנהג, מזה הוא יודע כנראה את הזהות שלו, אם הוא ערבי או יהודי, ואז הוא אומר: אני לא רוצה אותך. ואתה גם כותב, וזו תופעה שיכול להיות שקיימת. השאלה היא גם אחרי שהנהג התלונן. אני עוד לא יודע מה הכוח ומה הסמכות של משרד התחבורה להעניש אזרח שבא – אני מניח שאם הוא היה אומר: אני לא רוצה אותך בגלל שאתה כזה, אז הייתה לו גם אפשרות להתלונן, זו גזענות שהוא יכול להתלונן עליה. וגם אם הוא עשה את זה, אני לא יודע מה משרד התחבורה יכול לעשות, לפסול אותו מלהזמין יותר מוניות? אני לא רואה את הדרך, גם אם יתלוננו. לכן צריך להפעיל מחשבה, וכדי למנוע את זה צריך לעשות את זה הרבה יותר. עכשיו, מה שקורה, אם האדם עשה את זה אחרי שלוש דקות, זה התהליך בפלטפורמה הזאת, הוא מחויב. יש את כרטיס האשראי, אתה כבר יודע שזה לא יעזור, ואז הוא מחויב. אם זה נעשה אחרי שלוש דקות, מישהו ביטל, לא משנה מאיזה מניע הוא ביטל – הוא ישלם על זה. אז אני מניח שמה שקורה, שאולי הוא עושה את זה תוך דקה או שתיים, אז יש גם להניח שעדיין לא נגרמו נזקים גדולים מאוד, כמו שקורה לבעלי חנויות פיצה, שמתלוננים בפניי שאנשים מזמינים אצלם חמישה מגשים, וכשהוא מגיע, הוא אומר: לא, לא אני הזמנתי, והם צריכים להתמודד עם הרבה הזמנות שווא והתנכלויות כאלה או אחרות מסיבות של המזמין או סתם מסיבות של מעשי שובבות של ילדים, שרואים את זה כמעשי שובבות, ואפילו – זה הרבה יותר מזה. למעשה, שם צריך לבדוק את זה. אז בפלטפורמה הזאת יש איזה מנגנון שגורם לכך. מעבר לזה – וזאת הנקודה המרכזית: כשאדם מבטל נסיעות בגט טקסי, זה נרשם אצלו אחרי כמה פעמים. יש פלטפורמה לנהג, שכשמזמינים הוא כבר יודע שהאדם הזה מבטל, ושם לא כתוב מאיזה סיבות. אז זה מניע שהוא כבר גורם הרתעה למישהו שלא לעשות את זה, מכיוון שאז הוא נכנס לרשימה שחורה – שחורה או לא שחורה – כמו שאני הזמנתי מונית וראיתי שעל הנהג הזה יש תלונות, בפלטפורמה רואים על הנהג – הפקעת מחירים, פיקוח המחירים; כמו שרואים על הנהג, רואים גם על הנוסע. זו הסיבה שאדם לא יעשה את זה. בסופו של דבר, איך הם מתמודדים? אני מוכן לשבת, צריך לראות את זה. קודם כול, מה יעשו עם התלונות, אני עדיין לא יודע. אני מניח שלא כולם אומרים: אני לא רוצה לנסוע איתך בגלל שאתה ככה וככה. הוא אומר: אני לא רוצה לנסוע. ואז קשה גם למצוא אותו – אי-אפשר להגיש עליו כתב אישום. עכשיו, לגבי מה שחברת הכנסת מירב בן ארי שאלה: זה נכון, זה קיים, ואנחנו מטפלים בזה. הסרטונים קיימים, גם של נוסעים וגם של נהגים. אבל אנחנו יודעים שאת ההגנה הראשונה אנחנו צריכים לתת לנהגים כעובדי ציבור. אבל זה קיים לא מעט, וזו בעיה קשה מאוד. לאור התלונות – והייתי חלק מהפתרון הזה – עידן מועלם, שהוא ראש הרשות, הקים יחידה מיוחדת. לקח את דורון תורג'מן, שהיה ממ"ז - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> דורון תורג'מן הוא ממשטרת ירושלים, אבל הוא בתפקיד מה? << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> הוא בתפקיד הזה עם עובדים, למנוע אלימות, זה מה שהוא עושה - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה מטעם המשרד? << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> מטעם המשרד, מטעם המשרד, מכסף שאין לו היום, מתקנים שקשה – הוא הלך על מהלך באמת גדול, ואני חושב שהוא משמעותי. מי שיודע על דורון תורג'מן, את בטח גם מכירה - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מכירה, וגם - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מפקד יקר. מוכשר מאוד. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> יקר מאוד ומוכשר - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד, מה לגבי מחיצות, כמו שהיה בקורונה? << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> קיים, המחיצות קיימות. זה קיים בכל האזור, רק אולי לפעמים יש תגבורים, אבל זה קיים. אני לא חושב שיש איזה מחסור, אבל צריך לבדוק את זה. היה תקצוב בשביל זה, וברוב האוטובוסים אני חושב שזה קיים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מציעה לכם לבדוק את המחיצות - - << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אני אבדוק. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - כי חלק מהנהגים – אגב, 70% בסקר אמרו שזה גורם להם לתחושת ביטחון, המחיצות, ושהמחיצות - - - << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> הייתה תקופה ששמו על זה דגש גם מסיבות ביטחוניות וגם מסיבות בטיחותיות, זה דבר חשוב מאוד לעשות. זה באמת מונע, עושה הפרדה בין הנהג לנוסע. אז היחידה הזאת מוקמת. הוא כבר נמצא, אני חושב שבחודש האחרון הוא פרש סופית מהמשטרה, אבל גם בתקופה הזאת הוא כבר ישב איתי, איתם, ויש לו תוכנית - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד, ויהיה לנהג אוטובוס לחצן מצוקה? איך זה יעבוד? << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> על כל זה אני צריך לדבר איתו ולשמוע ממנו – ודאי, גם אנשים, יחידת אופנועים, שתיתן מענה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן, כי איך הוא ידע? << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אני חושב שכבר היום יש לו בפלאפון אפליקציה של חברה. יש לו מנגנון התרעה כבר עכשיו. כבר יש לו את הדברים האלה, אבל לא תמיד זה עוזר. יש גם דברים שגם במסגרת העיריות והרשויות המקומיות פתרו. היינו בכמה ערים שאני ידעתי והייתי מודע לכך שהייתה בהן אלימות על ידי נערים. הדברים האלה טופלו בשיתוף פעולה גם עם הנערים וגם עם נציגויות אזרחיות, החברה הלכה לבתי ההורים של הילדים האלה, וזה גם היה גורם הרתעה. יש מקומות שמיגרו אותם, יש מקומות שהחלישו אותם, יש מקומות שלפעמים, מפעם לפעם, לפי מה שקורה באווירה הישראלית או במצב הביטחוני או משהו אחר – זה קורה. אבל אלימות קורית לגבי כל סוגי הנהגים - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא דיברתי על מגזר מסוים. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אדם שחיכה שעה, שעה וחצי, הוא כבר מגיע באיחור, הוא כבר מגיע עצבני. הנהג עצמו גם כבר חסר סבלנות אחרי שהוא עמד הרבה זמן בפקקים. שני הצדדים נמצאים באמת במצב מתוח, וזה המפגש הראשון. הוא לא פוגש אותי – כשהוא פוגש אותי, הוא צועק עליי – אבל כשחם מאוד, והוא חיכה והאוטובוס הקודם לא עצר לו, הוא רואה את הנהג הבא, וככה זה מתבצע. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תדע לך שעשינו את זה עם צוותים רפואיים, עם ליצמן אז – גם, אותו מטופל שחיכה שעה וחצי לרופא, וגם שם הם הפעילו את הכפתור בטלפון שמקפיץ את האופנוענים האלה. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> במשפט אחד: הקמת יחידה מיוחדת לבטיחות ולביטחונם של נהגים על ידי דורון תורג'מן, כפי שאמרתי – אני חושב שזאת כבר אמירה שלפי דעתי יהיו לה תוצאות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את סגן השרה להישאר גם לשאילתה הבאה, שאילתה של חבר הכנסת יאסר חוג'יראת לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים בנושא: סכנה בטיחותית חמורה בכביש 7912. חבר הכנסת חוג'יראת, בבקשה. << שאילתה >> 3370. סכנה בטיחותית חמורה בכביש 7912 << שאילתה >> << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד סגן שרת התחבורה, סכנה בטיחותית חמורה בכביש 7912. רק כדי שהשומעים אותנו יבינו – 7912 מחבר בין כביש 79 ליד שפרעם, עדי והכפרים שנמצאים באזור, כעביה ועוד יישובים כפריים. הכביש מסוכן בטיחותית, אין לו שום - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת חוג'יראת, אנא, בנוסח של השאילתה. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אוקיי, אשאל את השאלה לפי השאילתה: האם משרדך מודע למצב החמור בכביש זה, והאם בכוונתכם לפעול בדחיפות לתיקונו? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> סלאם עליכום (אומר בערבית: המכובדים), אורחינו שנמצאים כאן – ברוכים הבאים לכנסת. בבקשה. << דובר >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר >> תודה רבה על השאלה, חבר הכנסת חוג'יראת. אני חושב שאתה מעלה כביש שהוא בעייתי, שיש בו בעיות בטיחותיות. התשובה שיש לי מחברת נתיבי ישראל היא שהיא מקדמת תכנון להוספת מפרד ארכה לכביש הגדול. את זה מתכננים עכשיו – הפרדה, חוסר מערכות בטיחות, חוסר תמרורים, שוליים וכמובן גם תאורה בשעות החשכה. אז בנושא של מפרד השירות, שעונה גם על כמה שאלות של מערכות בטיחות וכו' – מתכננים, ועם סיום התכנון לקבלת האישורים הנדרשים, יתחיל הביצוע. אני לא אומר לך שיש רק תכנון בלי ביצוע – התשובה היא גם תכנון וגם ביצוע. בשנת 2021 בוצעה תוכנית צבע ותמרור, אשר יושמה בשטח – עשו ב-2021. בעניין התאורה – באופן כללי כל הצמתים בכביש 7912 לרבות צומת היישוב עדי, העקומה החדה, ובכניסה ליישוב סוואעד חמירה, הרדוף, מוארים ומתוחזקים על ידי חברת נתיבי ישראל כנדרש, על פי הנחיות התאורה. זה אומר שלא כל הכביש – יש הנחיות, יש כללים בדבר הזה, ולא כל הכבישים מוארים. אבל בכביש שאתה ציינת כל הצמתים, כל העקומות, כל מקום שיש בעיה בטיחותית שהיא יותר מרגילה – מאירים שם וזה מואר. כמובן שתמיד טוב להאיר את הכול. אנחנו גם עושים בכביש 6, בחלקים לא מוארים. גם בכבישים אחרים ודאי שצריכים לעשות את זה. בכל אופן, העברתי את הפנייה שלך שוב לגורמים המקצועיים שייתנו מענה יותר דחוף לכביש הזה. כשמעלים בעיה בטיחותית, צריכים לראות מה עוד אפשר לעשות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. שאלת המשך, אם יש? בבקשה. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> שתי שאלות, ברשותכם. שאלה אחת: אתמול הותקפה סטודנטית, נור שרבג'י, שנסעה בקו אוטובוס בתוך ירושלים. אנחנו רואים שיש עלייה בתופעה הזאת. האם משרדכם מתכוון לעשות משהו בנושא הזה, לטפל בכל התופעות האלה והתקיפות על רקע לאומני בתוך האוטובוסים? השאלה השנייה: לצערי זו שאילתה ששלחנו אליכם בפברואר, לגבי קו המטרו M1, שמתוכנן להגיע לאזור התעשייה של כפר סבא. האם יש תכנון שהקו הזה יגיע קצת יותר צפונה, לטירה, שייתן גם שירות ליישובים הערביים? תודה. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> השאלה השנייה היא שאלה מאוד מקצועית והיא לא לפניי, אז אני בוודאי לא יכול להגיד לך. יש תכנונים, התכנונים הם רבים. בנושא של כבישים ורכבות, כמובן שהביצוע הוא החלק היותר- בעייתי, הוא גם יותר ארוך ולוקח יותר זמן, והוא תלוי תקציבים. לגבי השאילתה – אני נמצא פה בגלל שתשובות לא ניתנות. זה לא אצלי. אין שאילתה אחת על השולחן שלי שמתעכבת אצלי. גורמי המקצוע – מעלים מה שנכון, הביקורת שיש לנו על משרד התחבורה – צריך לעבוד יותר מהר. יש לפעמים סיבות כאלה ואחרות. זה לא בסמכותי לדאוג לתשובות, אבל יש גם שאילתות שאני מופיע פה בהן, ומתן התשובה היה ב-12 ביוני, לא לפני הרבה זמן, בסך הכול פחות מחודש, אדוני היושב-ראש, ואני כבר עומד פה ועונה, גם כשהייתה מלחמה באמצע. אז בסדר. אבל יש לי בעיה, אדוני היושב-ראש, יש לי מוטיבציה שלילית. טוב לי שאני עונה פה, זה לא עונש. זה שאני בא לכאן ועונה ופוגש חברי כנסת, זה בסדר מבחינתי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> זה לא אמור להיות עונש. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> איך עושים מוטיבציה - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם הייתי יכול לתת לסגן השרה תעודת הצטיינות, הייתי נותן לו תעודת הצטיינות, וחלילה לא עונש, להפך. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> באופן כללי יש הרבה שאילתות, צריך לענות יותר. אני עוד לא נגעתי בנקודה, יש הרבה אגפים, הרבה גופים במשרד התחבורה, ואין לי שליטה על זה כרגע. העליתי את זה בפני הגורמים במשרד, שצריך לקדם. אבל יש גם שיפור רב. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מקווה, כן, כן. אני מקווה, כי להבא לא נוכל - - - << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> לגבי השאלה הראשונה שלך לגבי אלימות, זה בעצם מתכתב עם השאלה הנוספת של חברת הכנסת מירב בן ארי, ואני חושב שהתשובה היא אותה תשובה: התופעות שקיימות, אנחנו כל הזמן מנסים, גם בהסברה ובעוד פעולות, למנוע אותן, אבל הבשורה – ואני חושב שזה דבר ללא תקדים כמעט, אולי במשרד הבריאות עשו את זה עם חדרי המיון – הוקמה יחידה מיוחדת ברשותו של דורון תורג'מן, שהיה ממ"ז ירושלים, איש רב-פעלים ואיש עשייה ואיש מוכשר מאוד, ומומחה בשטח הזה. לקחו אותו עכשיו באופן מיוחד, בימים אלה, להקים יחידה מיוחדת. יש עלויות, זה לא פשוט, עם להעביר את זה משפטית, עם כל הסמכויות, ואיך הם יעשו את זה, וגם מתקצבים את זה עם אופנועים שייתנו מענה, שימגרו את התופעה של אלימות מכל הצדדים. לא יכולה להיות תחבורה ציבורית פתוחה, שתהיה אלימות בתוך האוטובוסים, בתוך התחבורה. זה דבר שכשלעצמו אסור שיהיה, דבר שפוגע באנשים, וזה בוודאי דבר שמרתיע וגורם לתחבורה הציבורית להפוך לזירת התגוששות, מה שאף אחד מאיתנו לא רוצה. יש לי על זה ויכוח גם בנושא הפקחים. גם הפקחים, מעבר לכל העבודה שהם צריכים לעשות – לא לקחתם בחשבון שפקחים שעולים על אוטובוס, ארבעה ושניים, ושואלים, גורמים לוויכוחים, ועוצרים, ומורידים מהאוטובוס, הם גורמים לוויכוחים, להרגשה לא טובה. עכשיו, זה לא רק כלפי זה שצריך להתמודד איתו, זה גם כלפי שאר הנוסעים. הנוסעים רוצים לנסוע רגוע, לא רוצים לנסוע בזירת התגוששות במקום שיש צעקות, במקום שיש מריבות, ושכל חמש דקות או שלוש דקות צריך להוציא את הכרטיס לביקורת ולדעת – רגע, תיקפתי, לא תיקפתי. הנסיעה צריכה להיות רגועה. חוויית הנסיעה נפגמת בדברים האלה. ואנחנו צריכים, חובה עלינו למגר את זה. לכן הוקמה היחידה בנושא הזה, ולכן אני גם פועל בנושא הפקחים, אני פועל במקביל במישור אחר. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. השאילתה הבאה היא שאילתה רגילה של חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים, בנושא: החלטה מס' 627, בעניין העברת יחידות ארציות של הממשלה לירושלים, בבקשה. << שאילתה >> 2756. החלטה מס' 627 בעניין העברת יחידות ארציות של הממשלה לירושלים << שאילתה >> << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, ראשית אברך אותך על הכנס אתמול ליהדות מרוקו – זה היה מרגש, גם הנאום. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אותך, אתכם. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> באמת נעשית עבודה מדהימה, ויש לנו מחויבות. אתה יודע, חג הסיגד קיבל מעמד חוקי בישראל, המימונה עוד לא. הלדינו והיידיש קיבלו מעמד, היהודית המרוקאית עוד לא. אני אשמח לקדם את זה יחד איתך, שגם נביא מעשים, שהבית הזה מעגן את המורשת הזאת לפחות כמו אחרות, לא יותר. והריבוי שדיברת עליו הוא דרמטי. סגן השר מקלב, ידידי האהוב וממלא המקום הבלתי-רשמי שלי בוועדת הכלכלה, איש אמון וישר דרך, לגבי מצב הזה שבו יחידות של ממשלה עוד לא עברו לירושלים: על פי הנתונים שהוצגו, נראה שיחידות ארציות של משרד התחבורה לא הועברו לבירה. האם השרה ואתה תפעלו ליישום החלטה להעברת יחידות משרד התחבורה לירושלים? מדוע ההחלטה הזאת לא מיושמת עד כה? מה לוחות הזמנים ליישום ההחלטה ומה אופן הביצוע? אני רק רוצה להגיד לך, כשהייתי שר לנושאים אסטרטגיים, הודעתי שהמשרד הזה יעבור לירושלים. סגרנו משרדים יקרים בתל אביב, והפעילות הזאת עברה פה למשרד החוץ. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. בבקשה. << דובר >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר >> תודה, חבר הכנסת, ידידי חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. אני אגיד כאן ואהיה גלוי, אני מתייחס לכל שאילתה של כל חבר כנסת ברצינות. עכשיו זכיתי שיש כאן ארבע שאילתות וזה דבר טוב. אני לא מסתפק, באף שאילתה, וגם במקרה הזה, אתם גם רואים את זה, רק במה שהמשרד עונה, אני בודק ומבקש הבהרות ועוד תשובות. אתם יודעים, פקידים לפעמים אוהבים קצת לענות תשובות שטוחות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יישר כוח. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אני רואה את השאילתות כעוד מהלך או כלי מאוד מאוד חשוב של הכנסת שהיא נותנת לחברי הכנסת, וצריך לחזק את זה, שתרבו בזה, כי זה כלי עבודה מצוין. אבל כשזה מגיע אליך, אני אומר: ביטון, שואל שאלות מורכבות וצריך לענות תשובות שיהיו עוד יותר ברורות, כי אני בוודאי אישאל שאלה נוספת. אז אני כבר רוצה לתת לך את התשובה, אני גם מקווה שזה גם ייתן לך את התשובה הנוספת. אז קודם כול אני איש בשורה, והיחידות הארציות שהיו אמורות לעבור לירושלים, על פי החלטת הממשלה עברו לירושלים. יש שלוש קומות בהר חוצבים ששם יושבות היחידות שהן ביטחון, מידע ובקרה, ויחידת התביעות של משרד התחבורה, כולן עברו. יחידה אחת, יחידת מטה ארצית אחת עוד לא עברה, החלק של הארצי, זה אגף הרכב. כתוב כאן: במהלך החודשים הקרובים. טלפנתי היום פעמיים למשנה למנכ"ל לשאול אותו, הוא אומר לי שבאוגוסט הם יעברו. אז בעצם, טרם תשאל ואני אענה – זה לא נאמר פה, שאלת את זה בזמן הנכון; אבל עד שאני עניתי, התשובה היא חיובית, שברוך השם כל היחידות עברו. אם תרשה לי, אני רוצה להגיד שזה לא דבר פשוט, זה לא דבר של מה בכך. המשרד אומר לי שמקבלים את ההחלטות, אבל זה גרם לאנשים, לעובדים, שהם עזבו את העבודה, יצאו לפנסיה. יש אנשים, מהנדסים, כאלה – דיברו איתי על דברים ספציפיים – שגרים בצפון, גרים בחיפה או באזור חיפה, והם מגיעים לתל אביב, זה המקסימום שהם יכולים. להגיע לירושלים – הם עזבו. קשה למשרד היום לגייס אנשים. יש מהנדסים, אנשי מקצוע שהם כבר עשרות שנים בתפקיד שלהם, שיש להם את הידע הייחודי, את הניסיון, את ההתמקצעות המיוחדת שלהם בנושאים מורכבים. והיום קשה גם לגייס, אי-אפשר לגייס. כולם יודעים שמשרות ממשלתיות, המחיר שמשלמים היום, המשכורות הן לא מהגבוהות שיש במשק, בחלק מהדברים, וזה גורם לאנשים שלא להגיע, וזה לא פשוט. אני לא הייתי בהחלטה הזאת להעביר את המשרדים לירושלים, נראה לי שיש לך ידע בעניין הזה, מה הביא לכך. אני מבין את ההיגיון שמסביב להעלות את כולם, אבל זה לא דבר פשוט. אני רוצה גם להגיד בצורה שקופה שהחיוב הוא דווקא ליחידות ארציות, יחידות מטה ארציות; יחידות מטה אזוריות לא עוברות. זאת אומרת, עדיין נשארות יחידות מטה מחוזיות. אני רוצה להגיד לך יותר מזה: היה בניין שנקרא, אם אני לא טועה, "בית האומות" – תכף אגיד לך את השם – בכל מקרה, ברחוב המלאכה 8, משרד התחבורה ישב שם 60 שנה. המשרד הזה לא קיים, חזר לבעליו, והבניין הזה נסגר, וכל היחידות. אז בפועל זה נעשה מאוד. אנחנו גם חשים בזה, אנחנו רואים שבכניסה לירושלים בבוקר יש עומסים, אני מניח שחלק מזה זה אלפי עובדים שמגיעים מחוץ לעיר, מגיעים לירושלים, שהם עובדי ממשלה. מרכז ההייטק לא נמצא פה, אז אני מניח שהעובדים הרבים שנמצאים פה זה עובדי ממשלה, וזה נכון שזה נעשה. אני לא זוכר את השם של הבניין הזה, אבל בסדר, זה לא העיקר. זה ברחוב המלאכה 8, זה ברור. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. יש שאלת המשך, בבקשה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תודה, השר, גם על התשובה, גם על התקווה של המעשים שאתם עושים. כמובן, זה לחזק את ירושלים, לחזק את מעמדה ומצבה הכלכלי, וזה על דעת ראש העיר משה ליאון, שעושה עבודה מדהימה, סגן ראש העיר חביליו, שדוחף את הנושאים האלה, ואחרים, ואנחנו רוצים להביא להם תשובה. שאלה נוספת שלי באה מהבית. לפני עשר שנים שיניתי את שמו של מכתש גדול ל"מכתש ירוחם" בוועדת השמות, ומשרד התחבורה הכיר בכך; אלא שהוא שם מספר שלטים עם השם "מכתש ירוחם", לצד שלטים ישנים של "מכתש גדול" ו"מכתש חתירה", ויש צמתים שונים בנגב שאין בהם שילוט למכתש ירוחם. למה זה חשוב? כי כשאתה בא לירוחם, זה לא ירוחם, זה אגם ומכתש, זה שלנו, זאת בעלות, זאת זהות. אז סגן השר, זאת שאלה איך עשר שנים לא עשו את זה, אבל זו יותר בקשה, שבכל הצמתים שבהם לא משולט מכתש ירוחם לפי ועדת השמות – מישור רותם, צין אורון, שדה בוקר, כיווני הגעה מניצנה, מבאר שבע – בכל המקומות האלה, ומדימונה, צריכים שלט חדש, "מכתש ירוחם", ולתת מקום לזהות שלנו ולבעלות שלנו על נכס של טבע. אני מבקש את זה אישית ממך להמשך, תודה רבה. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> חבר הכנסת ביטון, ראשית, אני לא אומר "משמיים ירוחמו", אני אומר, בידי אדם – עכשיו אנחנו צריכים להחליף את השלטים האלה. אני לא אומר "השם ירחם", אני אומר, אנחנו צריכים לעשות את השלטים. אני רק אבקש ממך את המיקומים שצריך לעשות את זה. אני באופן אישי אעקוב. אני חושב שבאמת זה גם גורם לבלבול, זה גם לא נכון לעשות את זה. שלטים שצריך להחליף, זו החלטה שצריך ליישם. אני מקבל על עצמי לעשות את זה. אני גם שמח שבשאילתה הראשונה, בסופו של דבר משרד התחבורה מודיע שכמעט כל משרדיו עברו לירושלים – נעשות על ידיך – מה שנקרא, מגלגלים זכות על ידי זכאי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> על זה נאמר: מודה ועוזב ירוחם. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> ירוחם גם כן. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השאילתה הבאה היא שאילתה רגילה של חבר הכנסת סימון מושיאשוילי לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים בנושא: חיוב נוסף על נסיעות מעבר פנימיות בנסיעות בין-עירוניות. חבר הכנסת מושיאשוילי, בבקשה. << שאילתה >> 3449. חיוב נוסף על נסיעות מעבר פנימיות בנסיעות בין-עירוניות << שאילתה >> << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב ראש, אדוני סגן השרה, תודה. השאילתה שלי היא כך: בהמשך לרפורמת צדק תחבורתי ולהעלאת מחירי התחבורה הציבורית, ולאור העובדה כי נוסעים בנסיעות בין-עירוניות מעל 15 ק"מ אינם זכאים לנסיעת מעבר פנימית עד 15 ק"מ, זאת בניגוד לנסיעות פנימיות שבהן ניתנת אפשרות זו, ברצוני לשאול: 1. מה ההצדקה לכך שבנסיעות בין-עירוניות על אף עלותן הגבוהה יותר מנסיעה פנימית לא ניתנת נסיעת מעבר פנימית? 2. האם משרדך בוחן אפשרות לשנות מדיניות זו על מנת להקל על הנוסעים בנסיעות בין-עירוניות ולאפשר להם המשך נסיעה פנימית במחיר סביר בדומה לנוסעים בתוך העיר? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה. << דובר >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר >> תודה רבה על השאלה. חבר הכנסת סימון, אני באמת חושב שהשאלות שלך גם תמיד מורכבות – מורכבות בשאלה – הן באמת מכריחות אותנו לתת מענה. אני חושב שצריך באמת לנצל את ההזדמנות לתת לציבור – הציבור שואל אותן, ושואל את זה, ועכשיו – הזדמנות בכנסת לתת את המענה הנכון בעקבות השאילתה שלך. אז לפני שאולי אקריא מה שכתבו לי, אני אגיד, מה שנקרא, ממידע אישי חינם בנושא הזה. מה שניתן, נסיעות המעבר שניתנו, ניתנו באמת כמענה, כרצון טוב לבוא לקראת הנוסעים ולתת להם נסיעת המשך שבאה מתוך צורך מסוים, מתוך כך שאדם שנוסע בתוך העיר לא יצטרך לשלם פעמיים – יכולה הייתה להיות מחשבה שאנשים שנוסעים בגוש דן מפתח תקווה, אפילו הרבה יותר צפונה, עד חולון – מרחקים כאלה שיכול להיות שלא נקראים נסיעה עירונית. המצב של היום הוא ש-15 ק"מ אווירי – זה נחשב לנסיעה עירונית גם אם לא בתוך המטרופולין, זה נקרא נסיעה עירונית. לא רק נסיעה עירונית – אתה גם יכול לבצע מעבר תוך 90 דקות, ואתה לא משלם על זה. לפי מה שאמרו לי כאן, זה בעצם מכסה גם 85% מכלל הנסיעות שכוללות 15%, בגלל שרוב הנסיעות הן עירוניות. אז רוב הנסיעות קיימות, ויש נסיעות מעבר. מעבר לכך, הרי למה עשו את נסיעת המעבר? אני רוצה להמשיל משל. זה כמו שהיו באים עכשיו ואומרים לי: תשמע, עשית אחד פלוס אחד בשמפו, בסבון – אם עשית מבצע, אדוני חבר הכנסת סימון – הסופר עשה מבצע אחד פלוס אחד, נתן לך שמפו או סבון אחד פלוס אחד. אתה בא ואומר לו: תגיד לי, למה אתה לא נותן לי גם בעוף? גם בעוף תיתן לי אחד פלוס אחד. אתה נותן לי את זה בסבון, למה אתה לא נותן לי בשמפו? אז אם אני אחייב אותו לעשות את זה, אז העוף לא יעלה 30 שקל – הוא יעלה 50 שקל, אם תחייב אותו לתת אחד פלוס אחד. עכשיו, הנסיעות האלה, העלויות – משרד התחבורה לקח על עצמו עלויות מאוד גבוהות כדי שאנשים יוכלו לנסוע מנקודה לנקודה בתוך העיר או בתוך ה-15 ק"מ בכרטיס אחד. מכיוון שהיום, לאור ריבוי הביקוש, לאור ריבוי הנסיעות בתחבורה ציבורית – ניקח כאן, מהמקום הזה, את שכונת גבעת שאול, השכונה הכי קרובה לכאן או כמעט הכי קרובה. אם את כולם אני צריך להסיע מהשכונה הזאת לכל העיר – לנווה יעקב ולבית וגן ולגילה ולארמון הנציב ולרמת שלמה ולרמות, וכל היום כולם עם אוטובוסים – כל העיר תהיה פקוקה עם אוטובוסים. מה התפיסה המקצועית בעניין הזה, שהיא בעצם גם תפיסה בין-לאומית? עושים קישוריות. עושים אוטובוס אחד שלוקח את התושבים לאיזה מרכז; מהמרכז הוא לוקח אותם לעוד מקומות. כמו כן, משכונה קרובה אחרת לוקחים אוטובוס אחד שלוקח למרכז, נניח לתחנה המרכזית או למקום אחר, ומשם יש מה שנקרא מעברים. כשעשו את הדבר הזה כדי לייעל את התחבורה הציבורית, שלא מכל מקום יצא, שזה גם לא יעיל וגם מעמיס על הכבישים וגם העלויות מטורפות, ובסוף האנשים לא ייסעו, יעמדו בפקקים – אמרו: תהיה נסיעת מעבר. נסיעת המעבר באה ואומרת: אתה תעבור לאוטובוס השני בעקבות זה שאתה צריך להגיע. אני רוצה להגיד לך שבעקבות זה יש אנשים לא מעטים שיכולים לנסוע הלוך וחזור בנסיעת מעבר. אנחנו יודעים את זה, וזה בסדר. הרי כולם מבינים שאתה משלם על נסיעה אחת. רצית להגיע לנקודה, מגבעת שאול למרכז העיר, ואתה רוצה לחזור בנסיעה שנייה. מובן שאני צריך לחייב אותך בנסיעה שנייה. זה לא הלוך וחזור. אנשים מספיקים ב-90 דקות האלה, בזמנים לא עמוסים. לוקחים את הזמנים הכי עמוסים, לוקחים עוד מרחב ביטחון, ונתנו לך 90 דקות. שאני אגיד לך יותר מזה? יש אנשים שיכולים לנסוע מירושלים לתל אביב בכרטיס עירוני. איך עושים זאת? מאוד פשוט: אתה נוסע 15 ק"מ, יורד, מחכה לאוטובוס הבא, ואחרי זה עוד 15 ק"מ נוסע עד בית חורון; נוסע מבית חורון עד צומת שילת; מצומת שילת אתה נוסע, עוד מעט אתה מגיע לתל אביב, אתה מגיע בנסיעה עירונית. ב-90 דקות אפשר להגיע. אפשר להגיע מירושלים לתל אביב עם שלושה אוטובוסים, זה קורה. אבל אנחנו גם בזה לא – לכן אנחנו עושים את זה, רוב הנסיעות מקבלות, וזה דבר נכון שנעשה, ויש בזה גם עלויות גבוהות. אבל מחוץ לעיר זו כבר פרשייה אחרת. אתה מגיע למקום, לתחנה מרכזית, היה טוב לתת גם נסיעה עירונית בחינם. אבל אז זה לא יעלה 15 שקלים, הנסיעה הזאת, זה כבר יעלה 20 שקלים. זה הכול שאלה של עלויות ושאלה של אם זה נדרש או לא נדרש. אתה מגיע למקום, לתחנה מרכזית, אז יש לך עוד אפשרות, או שאתה הולך ברגל, אתה מגיע לתל אביב. << קריאה >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם תרצה שאלת המשך, אתה יכול לגשת למיקרופון. << דובר_המשך >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר_המשך >> רק הערה: אין לחברה או לחברות נקודות איסוף או הורדה מכל מקום למקום, אתה מבין? זה שאתה לוקח קו מכאן לשם, אתה - - - << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> נכון, אז לכן אם אני לוקח מנקודה מרכזית, נקודה אחת, משם אני אומר לך: תבוא באוטובוס אחר. אתה רוצה להגיע לשכונת רמות – אני לא עושה מגבעת שאול – יש – אבל נניח שאין מגבעת שאול ישיר לרמות – אני אומר לך, תיסע מגבעת שאול עד צומת ארזים או צומת רמות, משם תיקח אוטובוס אחר. לאנשים ברמות אני אומר, תיסעו עם אוטובוסים פנימיים, חצי פנימיים, או שאטלים, עד צומת רמות, בצומת רמות כבר יש – וגם אנשי רמת שלמה מגיעים – אלה שכונות שאתה מכיר, לכן אני מביא אותן כדוגמאות – וגם משם אוטובוס אחד לוקח מכמה שכונות. זה מה שנקרא קישוריות. לכן אנחנו אומרים: יש לך נסיעת מעבר. אל תשלם על הנסיעה. באת מרמות עד צומת רמות – תיסע המשך עם אותו כרטיס. לבוא לזה שאנחנו רוצים גם מחוץ לעיר, לתת גם נסיעות פנימיות בחינם, הלוואי שיהיו ימים – זו משאלה טובה, אני לא נגד זה. אבל כרגע זה ההבדל, אם שאלת – זו שאלה טובה, מה ההבדל, למה כאן כן וכאן לא – כאן זה בא לתת מענה לתפיסה הזאת, שאנחנו לא עושים מכל מקום לכל מקום, אלא בתוך העיר אנחנו עושים נסיעות מעבר גם כן. אם יש נסיעות מעבר, אז גם לא תשלם על נסיעת המעבר. מה שכן, זה לא קורה מחוץ לעיר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מאוד מודה לסגן שרת התחבורה אורי מקלב על מעניו המפורטים והמצוינים והמעמיקים, כהרגלו, ומודה גם לח"כים השואלים. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אני הבנתי שהיום לא יום עמוס, אז אמרתי שזה בסדר. אמרו לי שאמרו לחבר הכנסת להגיע ב-11:45, אז רציתי לענות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בלי קשר לסדר-היום אדוני תמיד נותן תשובות מעמיקות. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> כן, תודה. << הצח >> הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מימון שכר לימוד למשרתי מילואים), התשפ"ד–2024 << הצח >> [הצעת חוק פ/4194/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום – הצעות חוק לדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מימון שכר לימוד למשרתי מילואים), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת משה טור פז וקבוצת חברי כנסת. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת טור פז להציג את הצעת החוק, בבקשה. עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול קיימנו כאן את יום הסטודנט והעמדנו אותו בסימן המשרתים, הסטודנטים שלמעלה מ-20% מהם גם משרתים במילואים. אני רוצה להקדיש להם את החוק הזה. אני רוצה לבקש משלושת חברי הקואליציה, במיוחד הם, שחתומים על הצעת החוק הזו, שלא ישכחו שהם חתומים עליה, מייד נזכיר אותם. אני רוצה להקדיש את הצעת החוק הזו, כאמור, למעל 60,000 סטודנטים שמשרתים במילואים – מתוכם יושבת בקהל פה הקצינה שירה וימן, שהיא סטודנטית וקצינה באוגדת עזה – לה ולעוד 60,000 משרתי מילואים סטודנטים. אבל אתה יודע מה, אדוני היושב-ראש, לפני הכול, אולי נכון לפתוח בדברים מפרשת השבוע שנקרא השבת. כן, בפרשת בלק אנחנו נקרא ככה: "ויקָם בלעם בבֹקר ויחבֹש את אתונו וילך עם שרי מואב". קיש, אני ממש מקווה שאתה תקשיב לי כי זה ממש לך ולגולדקנופ, אבל זה לכולם. אז מה בעצם כתוב? "ויקם בלעם בבקר", מה שנקרא השבת בפרשת השבוע. בלעם הוא איש חזק. הוא קם בבוקר, הוא חובש את האתון שלו והוא חובר לשרי מואב. באופן מאוד מעניין, השורות האלה מזכירות לנו דברים מספר בראשית: "וישכם אברהם בבֹקר ויחבש את חמֹרו". גם אברהם וגם בלעם עושים לכאורה את אותו מעשה באותה התמדה – משכימים מוקדם בבוקר חרוצים, נחושים, אבל יש להם מטרות שונות. אולי כוונות שונות. אברהם אבינו קם מאהבה למלא את רצון השם, למסור את הנפש, טלי. מתוך אהבה, מתוך אמונה, מתוך נכונות להקריב למען העתיד של העם היהודי. הוא הצטווה, הוא קם והוא עשה. לעומתו, בלעם היה נביא, היה אדם חשוב, אבל הוא קם בבוקר כדי לקלל, כדי לשנוא. למרות שהוא לא חייב הוא קם מתוך שנאה, תאווה וכבוד. מכאן אמרו חז"ל: אהבה מתקנת את השורה, שנאה מקלקלת את השורה. עכשיו אני רוצה לחבר את הדברים האלה ישירות לאותם עשרות אלפי ישראלים שקמים כבר למעלה משנה ותשעה חודשים. אותו מגש כסף; הם, שקמים כל בוקר מאהבה, קמים להגן על המולדת, קמים להגן על קיומנו במקום הזה – חיילי צבא ההגנה לישראל משרתי המילואים וכוחות הביטחון. אני רוצה לשאול אתכם, מה מניע אתכם כשאתם קמים בבוקר? אפשר להיות בלעם – צודקים בדרכנו, עקשנים, הולכים עם שרי מואב, מקשיבים לאויב, ליצר הרע, עומדים מנגד, נותנים לאחינו להיאנק תחת הנטל, לדמם בשדה הקרב; אפשר להיות כמו אברהם אבינו, אבי האומה – קוראים לו והוא בא, גם כשקשה, גם כשמאוד קשה, גם כשלא ברור, לוקחים אחריות ועושים את מה שצריך. התפקיד שלנו בעולם הזה, אדוני היושב-ראש, הוא לא להתחמק מהנטל, לא לחמוק מאחריות. כל ההנהגה היהודית בהיסטוריה, אברהם, משה, דוד וממשיכיהם, קמו ועשו, בחרו בפעולה, בחרו באחריות, גם ברגעים הקשים, במיוחד ברגעים הקשים. הם לא גלגלו אחריות אל אחרים, הם לא ביקשו תירוצים. הם קמו ופעלו, כי הבחירה – נכון, שירה – הבחירה היא שלנו. אז אני מביא היום, אדוני היושב-ראש, חוק נוסף עבור משרתי המילואים, כי הבית הזה צריך לדאוג להם לא רק בסיסמאות. אני מגיש חוקים שמתייחסים לממשק בין מילואים לאזרחות, כי זו הפגיעה החשובה ביותר, המשמעותית ביותר. לא מספיקים טקסים, לא די בשוברים לקפה, לא הוקרה חסרת תוכן – מעשים ידברו. שירתי במילואים באוגדת עזה. היו איתי המון סטודנטים שגם הגנו עלינו וגם היו חלק מהכלכלה הישראלית – מחויבות כפולה, לא רק לחיילים שבחזית, אלא לצמיחה של הכלכלה. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להתעלם ממי שנושאים על כתפיהם את הביטחון ואת העתיד; בלי כלכלה אין ביטחון. בשפה של החיילים: אנשים טוחנים, יש בישראל אנשים ששירתו לא 50, לא 100 – הם כבר ב-300, ב-400, ב-500 ימי מילואים. שירה סיפרה לנו לפני רגע, לעידו היועץ שלי ולי, שיומיים בשבוע כבר שנה וחצי היא נמצאת באוגדת עזה, אחרי החלק העצים הראשון. יומיים בשבוע כסטודנטית. כמוה יש מאות ואלפים. לא חופשות סמסטר, לא סופי שבוע, לא שנת ת"ש. מאות ימים במדים, מאות ימים של הקרבה, של ניתוק מהחיים, מהמשפחה, מהלימודים, מהעבודה, ובטח ובטח קשה לקיים ככה לימודים אקדמיים. סטודנטים במילואים הם חוד החנית הביטחוני, הכלכלי; הם העתיד של עולם הרפואה, עולם ההוראה, עולם המשפטים, העובדים הסוציאליים – כל תחום שהם לומדים. כשהם נלחמים, הכיתה, כמו גם האזרחות כולה, נמשכת בלעדיהם. המבחנים מתקיימים גם כשהם בשטח, וכשהם חוזרים החובות האקדמיים נשארים וגם החובות הכלכליים צומחים. רוב המוסדות האקדמיים בארץ, אדוני היושב-ראש, מתוקצבים על ידי משרד החינוך והמל"ג, שאתה, קיש, עומד בראשם. << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> אני לא עומד בראשות הות"ת. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> המל"ג, יו"ר. << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> אמרת: מתוקצבים בות"ת. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> במל"ג. << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> במל"ג כן, בות"ת זה לא - - - << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> במל"ג ומשרד החינוך. << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> אבל אם אתה רוצה אפשר לשנות את זה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> מן הראוי שנקצה חלק נוסף מהתקציב הזה – אתה תקצה חלק נוסף מהתקציב הזה – למי שמאפשרים לנו את האפשרות הזו, ללמוד ולקיים שגרה. קיש, אתמול ועדת הכספים העבירה תוספת של כספים קואליציוניים, אתה שומע? למעלה מ-140 מיליון ש"ח – לא למי שצריך, לא למשרתי המילואים, לא לסטודנטים – לצרכים קואליציוניים, בעיקר של החרדים, גם של הדתיים. הקואליציה הזו הוכיחה שיש לה מיליארדים, מיליארדים לצרכים מגזריים ולשימור הקואליציה, אז לתת החזר שכר לימוד למי ששמר על החיים שלנו זאת לא הטבה, זו הכרת תודה. זו השקעה ישירה בחוסן של החברה הישראלית. ואתם, חברי הכנסת מהקואליציה, חבר הכנסת אוהד טל, יו"ר סיעת הציונות הדתית, חברת הכנסת צגה מלקו וחבר הכנסת אלי דלאל – אתם, שלושה חברי קואליציה, חתומים על הצעת החוק הזו, כי חשבתם, ואני מאמין שאתם עדיין חושבים, שזו הצעת חוק חשובה, צודקת, הגיונית. אז מילא שמי שלא משרת ולא לומד אולי לא יצביע בעדה, אבל אתם מייצגי המשרתים והלומדים. אתה, קיש – כל ההסברים בעולם לא יעזרו. בואו ניתן את הכסף למי שמשרת, למי שבונה את העתיד ומחזיק את המדינה. עכשיו תורנו לתת להם, אני קורא לכם להצביע בעד הצעת החוק שלי. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. אני מתכבד להזמין את כבוד שר החינוך יואב קיש להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה. היושב-ראש, אני לא יודע אם אתה זוכר, בכנסת שעברה היינו באופוזיציה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> זוכר. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> והיה חוק שנקרא "ממדים ללימודים". בחוק ממדים ללימודים התקצוב ללוחמים למימון לתואר עמד על 50%, ואותה ממשלה בראשות בנט-לפיד הביאה הצעה להעלות את זה, נדמה לי, ל-66%. חבר הכנסת טור פז, אתה היית לדעתי בכנסת הזו. היה קטע שיצאת, חזרת, אני כבר לא זוכר. היה. אנחנו באנו ואמרנו: אנחנו נתמוך בחוק, אבל תתנו 100% ללוחמים. אמרנו לכם את זה. לא הסכמתם. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> אז עכשיו תיתן אפס? זה הציטוט שלך? << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> לא. נתנו. אתה יודע מה הדבר הראשון שעשינו פה בקדנציה? איפה אופיר כץ? אופיר, החוק ממדים ללימודים, הראשון שעבר פה בקדנציה – 100% ללוחמים, נכון? אתה אפילו לא יודע על מה אתה מדבר. אתה אפילו לא יודע על מה אתה מדבר. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> אבל הוא לא הולך למילואים. הוא לא הולך למילואים. קיש קיש מקשקש. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אתם מבינים את השקר והכזב, את ההמצאות האלה של האופוזיציה? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אבל מה זה קשור? << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> זה לא אותו חוק. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> זה לא אותו חוק – זה לסדיר וזה למילואים. מה הקשר? << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> אתה שר החינוך ואתה לא מבדיל. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אני מקריא לך. אני מקריא לך את התשובה. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> תקרא את החוק. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, חברי הכנסת. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> כואבת לכם האמת, כואבת לכם האמת. האמת כואבת. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> זה לא אותו חוק. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אני מקריא לך לא את מה שאמר השר קיש, את מה שאומרים המועצה להשכלה גבוהה, הצוות המקצועי, בסדר? לא אותו חוק? אני מקריא לך. בבדיקה של גורמי המקצוע במועצה להשכלה גבוהה, טוב, קשה להם עם האמת, היושב-ראש. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא מבין בחוק. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> מי שלא מסוגל להקשיב לאמת צועק, זה הכול. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה צועק כל הזמן. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> תראה מי שמדבר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> צעקת פה שעה וחצי. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> לא צריך לצעוק, אני עם הרמקול. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שעה וחצי צעקת. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אני לא צריך לצעוק, אני עם הרמקול. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> טוב, חברי הכנסת, אני מתחיל בקריאות. עד כאן, תודה רבה. תודה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> גינזבורג, אתה זוכר את הצעקות? שעה וחצי עם רמקולים. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> הינה, מכיוון שהאמת כואבת לאופוזיציה, אז אני מקריא להם את עמדת גורמי המקצוע במל"ג. גורמי המקצוע במועצה להשכלה גבוהה אומרים כי לאור הצעת החוק, בפועל היא מתייתרת על רקע מסלולים קיימים הנותנים מענה וסיוע לסטודנטים המשרתים במילואים, המופיעים גם בהחלטות ממשלה מס' 1226 מ-1 ביולי 2024 – קרן ממדים ללימודים, לפי התיקון לחוק שאנחנו עשינו בתחילת הקדנציה. אתה מבין איזו בושה וחרפה? אתם אפילו לא מבינים במה אתם מתעסקים. אני רוצה לומר בצורה הכי ברורה: אנחנו נותנים וניתן למילואימניקים וללוחמים, באמת הרבה יותר – בוודאי הרבה יותר מאותה ממשלה שהייתה פה, שאני זוכר שכאופוזיציה נלחמנו לתת 100% בחוק מממדים ללימודים. אתם יודעים איך זה בסוף הסתדר? אתה היית אז, חבר הכנסת גינזבורג? << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן): << קריאה >> פשרת גינזבורג. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, פשרת גינזבורג. אבל האמת שהופתענו, אתה יודע למה הופתענו? כי עלה השר בני גנץ אחרי ערב ארוך של פיליבסטר – אני לא יודע אם אתה זוכר את זה, חבר הכנסת טור פז – עלה השר ואמר: אנחנו מקבלים את התיקון של הליכוד. כולנו שמחנו. אמרנו: תנו 100% ללוחמים, אבל הוא הכניס לנו את זה בקטנה ואמר: לא, יש לכם כמה תיקונים, רק 85%. מכיוון שהוא כבר הסכים לבוא לקראת ואנחנו שמחנו בתחילת דבריו והיינו בטוחים, אז הסכמנו. החוק עבר אז עם 85%. הדבר הראשון שחוקקנו בכנסת הזו היה 100% ללוחמים – ממדים ללימודים, שהליכוד הוביל. זה חוק שאני יזמתי עוד בכנסת הקודמת, ואופיר כץ הוביל בכנסת הזו. נתנו את המענה ללוחמים חד-משמעית. אני אגיד יותר מזה. תראה, חבר הכנסת טור פז, דיברת על נושא תקצוב ההשכלה הגבוהה בכלל, ובאמת תקצוב ההשכלה הגבוהה נמצא בידי ות"ת – הוועדה לתקצוב, שבראשותה עומד היום פרופסור יוסי מקורי, והוא מתחלף עם פרופסור עמי מויאל. ממש אתמול היינו בישיבה האחרונה של פרופסור מקורי. הם למעשה מממשים את מדיניות המל"ג, שאני מתוקף תפקידי כשר החינוך באמת עומד בראשותו. אבל הסמכות של התקצוב בסוף מתנהלת בוועדה עצמה, ולמעשה המל"ג אינו גורם מבצע בכל מה שקשור לתקצוב ותכנון. עכשיו, אם אתה חושב, ואתה רוצה לשנות את זה – אני יכול לומר לך שיש הרבה קולות שאומרים שהגיע הזמן לכן לעשות רביזיה לאותה החלטה של הקמת ועדה לתקצוב ותכנון, מלפני – אני חושב שזה היה ב-1975, ומאז זה מתנהל ככה. אתה מוזמן להביא את ההצעה שלך, ואני בהחלט מוכן לשקול ולראות, ואתה יודע מה? אם נלך למהלך שמאחד אופוזיציה-קואליציה, יכול להיות שזה יהיה מהלך שיותר נכון לעשות. בהחלט אפשר לבחון. אבל אני רוצה להגיד לך עוד כמה דברים שעשינו לטובת המילואימניקים והלוחמים. חברת הכנסת טלי גוטליב, כדאי שתכירי משהו. אני רוצה שמשהו פה להגיד שהציבור לא מספיק מכיר, ואני רוצה שכולם יידעו. הכנסת הזו, בוועדת החינוך – עם חבר הכנסת יוסי טייב, ראיתי אותו פה – העבירה תיקון לחוק שמאפשר למוסדות להשכלה גבוהה לתעדף ולקבל לוחמים ומילואימניקים על חשבון תנאי קבלה. זה אירוע ראשוני. אסטרטגי. עשינו את זה בניגוד לייעוץ המשפטי. לדעתי, עכשיו עדאלה כבר עתרו לבג"ץ. אני רוצה לתת לכם נתונים: בשנה שעברה נפתחו מסלולי רפואה ל-1,200 סטודנטים, בין 1,200 ל-1,300. מתוך 1,300 סטודנטים, חברת הכנסת גוטליב, 132 סטודנטים התקבלו בהקלות. מתוך ה-132 האלה, מעל 110 היו לוחמים ואנשי מילואים. זאת אומרת שנעשה שינוי דרמטי ממצב שאותו קריטריון יועד למגזרים כאלה או אחרים, הלכו המוסדות והכניסו את הלוחמים ואנשי המילואים שלנו. אני אומר, זה לזכותם ולזכותנו ולזכות הכנסת הזו, שאפשרה ודאגה, ונלחמה בייעוץ משפטי עוין להחלטה הזו, והביאה את זה למרות כל הקשיים. אני גאה בכך שאני השר שהוביל את זה, והשלים את זה ושינה את המציאות. בדיוק באותם מסלולים מאתגרים שבהם היה קשה להתקבל, היום לוחמים ומילואימניקים נכנסים. אז כשאתה מדבר על איך אנחנו עוזרים לסטודנטים במילואים – חבר הכנסת טור פז, אנחנו לא מדברים, אנחנו עושים. אנחנו עושים את זה גם בתקציבים מאוד מאוד משמעותיים – של מיליארדים – שנתנו במהלך המלחמה בתוכניות תמיכה לסטודנטים במילואים וללוחמים. אני רוצה לסיים באמת באמירה אחרונה על עוד מהלך משמעותי מאוד שהולך להיות בנושא ההשכלה גבוהה: הקמתה של אוניברסיטת קריית שמונה בגליל. פה למהלך הזה שותפים כמובן האוצר והשר אלקין. יחד עם משרד החינוך או יותר נכון, המועצה להשכלה גבוהה, הולכים ומקימים אוניברסיטה בקריית שמונה בגליל, עם תקציב של מאות מיליונים. המטרה של המהלך הזה היא להביא סטודנטים וסגל לעיר קריית שמונה, שהמבנים שלה ייבנו בקריית שמונה, והסגל יהיה מעורב ויתמוך בכל העירוב של ההון האנושי הגבוה בתוך חיי הקהילה בקריית שמונה. המטרה שלנו היא לייצר עוגן משמעותי לשיקומה וחיזוקה של קריית שמונה כעיר הבירה של הגליל, כמי שתוביל את כל השיקום של הצפון. אז זה מהלך שאנחנו יצאנו אליו לדרך, הודענו על הקמתו, בוחנים עכשיו את התקצוב. אתמול העברנו החלטה מאוד משמעותית במל"ג, שנוגעת בדיוק בדברים האלה: איך מגדילים את הקורסים, איך דואגים לכך שיגיעו סטודנטים והרבה סטודנטים לצפון ולגליל ולקריית שמונה. אני אסיים במילה, כי דיברנו קצת על נושא לימודי הרפואה. אני לא יודע אם אתם יודעים את זה, אבל, חבר הכנסת טור פז, אני גאה להיות השר שהוביל את פתיחתן של שלוש פקולטות חדשות לרפואה במדינת ישראל: פתחנו ברייכמן, בחיפה ייפתח בקרוב ובוויצמן – שחטף מכה מורכבת, מה שנקרא, במלחמה הזו. שלוש פקולטות חדשות לרפואה. זה לא נעשה מעולם במדינת ישראל. זה מהלך סופר אסטרטגי ומשמעותי, ואנחנו נמשיך לחזק את כל עולם הרפואה ואת כל עולם האקדמיה ואת הסטודנטים שלנו, המילואימניקים היקרים. אנחנו לצידם, משקיעים בהם מיליארדים, הם נותנים את הכתף במלחמה הזו, ואנחנו תומכים בהם ובמשפחות שלהם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לשר החינוך. חבר הכנסת טור פז, תרצה להשיב? בבקשה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> שר החינוך יואב קיש, אתה יודע, גולדקנופ בטוח יכול להרחיב לך, כשאנחנו נקרא את המילים – "ויחבֹש את אֲתֹנוֹ", חז"ל אומרים על זה: ויחבוש את החומריות שלו. אז בוא נשים את החומריות שנייה בצד. להתחבא מאחורי אנשי המקצוע שלך זו ממש גבורה גדולה. ראינו כמה אתה מקשיב להם בתור שר שנתן חצי מהחינוך שלו לחינוך החרדים. השר חיים ביטון, שר חצי החינוך, מה אני אגיד לך? אתמול יואב קיש, חילקת 166.5 מיליון ש"ח לכספים קואליציוניים לחרדים, אבל לאנשי המילואים אתה לא משאיר שום דבר. 166.5 מיליון, אבל לסטודנטים במילואים אתה לא נותן שום דבר. מה שנתת פה זה הצהרות ריקות, זיכרונות מהכנסת הקודמת. אתה חי בעבר ומזכיר לנו איך היית באופוזיציה, אבל בקואליציה לא נתת כלום. אז בוא נדבר על עובדות: חוק ממדים ללימודים – חוק נהדר, ולכן היינו בעדו וגם חוקקנו אותו. כל הכבוד שאתה מעלה ל-100 מיליון, רק שלרוב הסטודנטים במילואים, חוק ממדים ללימודים לא עוזר. הוא לא נותן כסף, כי הוא חל רק על לוחמים ורק בשנתונים מסוימים. לכן, רוב הסטודנטים במילואים היום, יואב קיש, לא מקבלים ממדים ללימודים. אלו העובדות, מה לעשות? אתמול, יואב קיש, הגעת לוועדה של הסטודנטים והסתכלת להם בעיניים, כדרכך, בלי בושה, והבטחת לדאוג להם; אבל כשזה מגיע היום ל"לבצע", אתה לא עושה את זה. אתה מדבר על חיבור קואליציה-אופוזיציה, יואב קיש? אז למה שלושה מחברי הקואליציה שאתה יושב בה, שלושה חברי קואליציה חתומים על החוק הזה? כנראה הם חושבים שזה חוק טוב. אבל אתה יודע מה? יואב קיש, כמו שלפני עשור ידעת להפגין בעד שוויון בנטל, אבל שכחת את זה כשנהיית שר וחה"כ, נראה לי שגם היום, גם על החוק הזה "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם". או בשפה של היום: דיבורים כמו חול, אבל לסטודנטים במילואים אין מה לאכול. עשה לנו טובה, אל תטיף לנו מהכנסת הקודמת. עשה את העבודה שלך בכנסת הזאת. את הכסף לסטודנטים במילואים אתה לא הולך לתת. תתבייש לך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה היא אלקטרונית. אנא, תפסו את מקומותיכם. אנחנו מצביעים על הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מימון שכר לימוד למשרתי המילואים), התשפ"ד–2024. חברי הכנסת המעוניינים להצביע, אנא, תפסו את מקומותיכם. אנחנו מצביעים כעת. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 48 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מימון שכר לימוד למשרתי המילואים), התשפ"ד–2024, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 29 בעד, 48 נגד. אני קובע כי הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מימון שכר לימוד למשרתי המילואים), התשפ"ד–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. << הצח >> הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – הצבעת אנשי צוות אוויר), התשפ"ג–2023 << הצח >> [הצעת חוק פ/3706/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – הצבעת אנשי צוות אוויר), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יבגני סובה וקבוצת חברי הכנסת. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת סובה להציג את הצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אפשר רק קצת שקט? מי שלא צריך, שלא - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כן. חברי הכנסת, חברי הכנסת, יותר שקט. חברת הכנסת בן ארי, אנא, קצת יותר שקט. תודה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שאגע בתוכן החוק שאני מציג לכנסת, ואני מקווה שחבריי יתמכו בו, אני קודם כול רוצה להגיד מספר דברים ולפנות דווקא לטייסים הישראלים, מאחר שיש לי הכבוד לעמוד בראש שדולת התעופה שקיימת בכנסת. במסגרת השדולה הזאת אנחנו כאן בכנסת מקיימים באופן תדיר מפגשים עם טייסים, עם אנשי אוויר, עם הצוותים – צוותי אוויר, צוותי קרקע, טכנאים ונציגים מחברות התעופה הישראליות. אנחנו גדלים. יש יותר חברות תעופה ישראליות. קודם כול, אני רוצה להגיד לכם תודה. תודה על העבודה שלכם, תודה על השירות שלכם, תודה על מה שאתם עושים גם בימים הקשים האלה. אדוני, יש פה רעש. אם אפשר. מי שלא צריך – אם אנשים היו מכבדים. הם מדברים, בוא - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברים, חברים, חבריי חברי הכנסת, אני אתחיל עם הקריאות, בבקשה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, באמת. חבר'ה, יש עשר דקות, תנו לי לדבר בשקט. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בצד שלך גם לא. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה לא הצד שלי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בצד של האופוזיציה. אתה באופוזיציה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתה תגיד, בבקשה, שאנשים ישבו ולא ידברו – עם הגב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת מירב בן ארי, זה מפריע. חילי טרופר, זה מפריע. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה רבה. אני חוזר ואומר, בראשית דבריי אני רוצה להגיד תודה רבה לטייסים הישראלים, לצוותי האוויר, לצוותי הקרקע, לאנשים הטכניים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברי הכנסת. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לכל אחד שעובד בחברות הישראליות – יש לנו חמש חברות כאלה – שעושים את העבודה גם מאז 7 באוקטובר כאשר יש משבר בענף התעופה, גם לפני המלחמה באיראן וגם בימים הקשים שבהם היו טיסות חילוץ. הטייסים התגייסו; הטייסים עשו את העבודה. הטייסים האלה עבדו סביב השעון ועשו את המקסימום שהם יכולים לעשות, כשחלקם גם מבצעים את הפעילות המבצעית. אנחנו יודעים מה כל אחד עושה, ויש דברים שעדיין אסור לדבר עליהם. אולי יעברו עוד שנים עד שנגלה איזו תרומה הייתה להם גם בהצלחה האדירה של מדינת ישראל. אני רוצה להגיד כמה דברים בנושא משבר התעופה. אין תחליף לטייס הישראלי; אין תחליף לתעופה הישראלית; אין תחליף למאמצים שרק טייס ישראלי יודע לעשות. אדוני, אי-אפשר להמשיך כך. אני מבקש, סליחה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת רון כץ. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה פשוט חוסר כבוד לכנסת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רון כץ, זה מפריע. סדרנים, אולי תתחילו להרגיע? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> צאו לשתות קפה ואל תתחילו עכשיו. גם מצביעים נגד וגם מפריעים. באמת, מה קורה לכם? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת פינדרוס, חבר הכנסת פינדרוס. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> קצת כבוד לטייסים. מה קורה לכם? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה מפריע. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> צאו החוצה, תשתו קפה ותיכנסו בחזרה. באמת. ביקשו מכם עשר פעמים, מה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יבגני, בסדר. תן לי לנהל. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אבל תנו קצת לדבר בשקט. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תן לי לעשות - - - << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אבל אתה לא עושה את העבודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני כן עושה את העבודה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז תעשה את העבודה שלך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אל תחלק לי ציונים. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני לא מחלק ציונים, אבל תעשה, בבקשה, שקט באולם. תכבדו קצת. כשאני אומר שתכבדו את הטייסים, אני מבקש שבאמת תיתנו כבוד לטייסים. תגידו להם תודה, תשלחו מכתב, תשלחו הודעות. יש לא מעט טייסים שבאים לכנסת במסגרת השדולה שאנחנו מקיימים כאן בכנסת, ויש לא מעט בעיות. אני חייב להודות גם ליושב-ראש ועדת הכלכלה דוד ביטן שכן קשוב לבעיות של התעופה, וכן מקיים דיונים. מדי פעם אפשר להגיד מילה טובה. חייבים להגיד מילה טובה לטייס הישראלי, כי אין לו תחליף. המלחמה מול איראן וסגירת השמיים הציגו לנו תמונה קשה. נצטרך לדון ולראות כיצד אנחנו – מדינת ישראל, משרד התחבורה – מקיימים את העבודה השוטפת של התעופה הישראלית. ראינו שלא הכול תקין, ראינו שיש לא מעט בעיות, אבל הדבר החשוב שראינו הוא שברגע אחד כל חברות התעופה הזרות עוזבות את מדינת ישראל. בשנייה אחת. אנחנו, כמדינה, נשארים רק עם החברות שלנו; רק עם הטייסים הישראלים; רק עם אנשים שמבינים מהי ציונות; שמבינים מה זה לעשות טיסת חילוץ – ולא משנה אם זה קפריסין, יוון או כל מדינה אחרת. לחזור, להתרענן ולעשות שוב טיסת חילוץ. את זה רק טייס ישראלי מבין. רק ישראלים יכולים להבין את הדבר הזה. שום טייס זר לא מבין את זה. במשך שנים שבהן שדולת התעופה קיימת בכנסת, שמעתי הרבה דברים מהטייסים. שמעתי טענות כאלה ואחרות. יש כל הזמן, כמו שאמרתי, ועדה שדנה, אבל שמעתי מהם דבר אחד שהם ביקשו: הם ביקשו לתקן את העיוות שנוגע לזכותם הדמוקרטית להצביע בבחירות. כאן אני מגיע להצעת החוק שאני מגיש. אם יש דבר כזה קולות הימאים, למה אין דבר כזה קולות הטייסים? ימאי שיוצא לשליחות ונמצא בלב-ים יכול להצביע לפני כן, אבל טייס שטס יום לפני הבחירות לטיסה טרנס אטלנטית, נשאר שם יום-יומיים להתרעננות, וחוזר אחרי הבחירות, למעשה מפסיד את זכותו הדמוקרטית להצביע. בכנסת הקודמת אמרתי בלי התלהמות, בלי קואליציה–אופוזיציה, בלי ימין–שמאל, ניגשתי לעניין ופעלתי על מנת לגבש את הצעת החוק שתעניק לטייסים הישראלים וגם לכל אחד – לא רק טייסים, גם דיילים – שיוצאים מטעם העבודה בחברת התעופה הישראלית לחוץ לארץ ביום הבחירות, יום לפני הבחירות, או שחוזרים אחרי שמסתיים יום הבחירות. ואז ראיתי שהדבר הזה לא מסובך כלל, ועדת הבחירות המרכזית שיתפה איתנו פעולה. מצאנו נוסחה שמאפשרת להציב קלפי ייעודי בנתב"ג, שרשימות הטייסים שמקבלים משמרות ביום הבחירות יועברו מראש לוועדת הבחירות על מנת שהיא תוכל להיערך בהתאם; כמו שיש מעטפות כפולות בבתי חולים, כמו שיש מעטפות כפולות בבסיסי צה"ל, שמצביעים הרבה לפני יום הבחירות. אמרתי, בסך הכול זה דבר סמלי, דבר שנוגע לכמה מאות אנשים. שימו לב, לא מדובר על אלפים, לא מדובר על ניסיון להשפיע על תוצאות הבחירות – מדובר על עיוות היסטורי ותיקון שביקשו קודם כול הטייסים וצוותי האוויר. לצערי, בכנסת הקודמת העברנו את זה רק בטרומית ולא הספקתי להעביר את זה. אני חושב, רבותיי – ואני קורא לחבריי בקואליציה – שאחרי שראינו במלחמת 12 הימים, כפי שמכנה אותה הנשיא האמריקאי, או מבצע עם כלביא, אני חושב שהדבר הקטן והמינימלי שאפשר לעשות זה לפחות להעביר את זה בטרומית, בהתניות. אפשר להגיד, בואו נשב, בואו נראה איך אנחנו מקדמים את זה. אבל לא לדחות את זה בוועדת שרים לחודש ולמעשה לירוק בפרצופם של הטייסים, כי בעוד חודש לא תתכנס ועדת שרים לענייני חקיקה. אז דחייה בחודש היא דחייה ללא הגבלת זמן. אני רוצה שהיום, כאשר תצביעו בעד החוק הזה – בעד או נגד החוק הזה – תראו את הטייס הישראלי. כולנו אוהבים לטוס, יש כאלה שאוהבים לקבל מחיר טוב, אבל הכי חשוב זה הביטחון של כולנו, ורק טייס ישראלי יודע לתת את התחושה הזאת, תחושת הביטחון, כאשר אנחנו עולים לטיסה של חברת התעופה הישראלית שמחזירה אותנו הביתה. אז אני מבקש מכם, כאשר תצביעו בחוק הזה שאני מציע, תחשבו על הטייס הישראלי שמחזיר אתכם הביתה ועושה את העבודה סביב השעון יחד עם הדיילים וצוותי האוויר. אני מבקש שתחשבו על זה בזמן ההצבעה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את כבוד שר הפנים, ידידי משה ארבל, להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עשר דקות לרשותך. << דובר >> שר הפנים משה ארבל: << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שרים, אני מתכבד להשיב להצעת חוק הבחירות לכנסת (הצבעת אנשי צוות אוויר), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יבגני סובה. הצעת החוק המונחת לפנינו מבקשת להחריג את אנשי צוות האוויר מעקרון הריתוק לקלפי, הנהוג במדינת ישראל. מדובר בשינוי שההשלכות שלו נוגעות להיבטים מבניים, תפעוליים, תקציביים ואף משפטיים ביחס לבחירות לכנסת. מבלי שנידרש לגופה של ההצעה בשלב הזה, מובן שכל דיון בנושא מהסוג הזה מחייב בחינה מעמיקה תוך התייעצות ותיאום מראש עם כלל הגורמים הרלוונטיים. ועדת השרים לענייני חקיקה דנה השבוע בהצעת החוק, והחליטה לדחות את הדיון בהצעה בשלושה שבועות לצורך השלמת התיאום הנדרש בנושא וקבלת – לחודש? אוקיי, אז אני אתקן לפי דבריו של המציע. החלטת ועדת השרים לחקיקה הייתה דחייה בחודש, כל זה לצורך השלמת התיאום הנדרש בנושא וקבלת כלל ההתייחסויות הדרושות לעניין. אני מבין שהמציע, אצה לו הדרך בעניין, והוא מבקש להביא את ההצעה להצבעה היום. בהינתן שטרם הושלמה עבודת המטה המקדימה החשובה מאוד לסוגיה הזו, הממשלה סבורה שבעת הזו עלינו להתנגד להצעת החוק. אחרי שציינתי את עמדת הממשלה, וכדי שנוכל לנצל את הזמן לנושא נוסף, אנצל את הדקות שעומדות לרשותי כדי לדבר על צום 17 בתמוז, שאמור להיות ביום ראשון הקרוב, בתפילה ובתקווה שכמובן ייהפך לששון ולשמחה. אומרים חז"ל: חמישה דברים אירעו את אבותינו ב-17 בתמוז: נשתברו לוחות הברית כשמשה רבנו ירד מהר סיני, בוטל התמיד, הובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל. כשמשה רבנו היה על הר סיני וקיבל את התורה, ניגשו בני ישראל לאהרן הכהן בט"ז בתמוז ודרשו מנהיג חדש במקום משה, כיוון שלפי חשבונם היה משה כבר אמור לרדת מן ההר. אהרן דחה אותם ליום המוחרת, וביום י"ז בתמוז עשו את עגל הזהב. בעקבות מעשיהם הציע השם למשה שישמיד את עם ישראל ויקים שושלת חדשה אך ורק מזרעו. כך נאמר: "ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עֹרֶף הוא, ועתה הניחה לי ויחר אפי וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשה אותך לגוי גדול". משה רבנו כמנהיג לא חיפש את התהילה שלו ואת הכבוד שלו, אלא חיפש את המשך השושלת וההמשכיות של עם ישראל, ועמד והתפלל ונשא תפילה. אחרי תפילתו של משה ריחם השם על העם, ומשה רבנו ירד עם לוחות הברית, ואז השם אמר לו: סלחתי כדבריך. כשהוא רואה במו עיניו את פסל עגל הזהב ואת עם ישראל רוקד סביבו, השליך את הלוחות ושבר אותם. כך כתוב: "וְהַלֻּחֹת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלוהים הוא חרות על הלֻּחֹת"; "ויהי כאשר קרב אל המחנה וַיַּרְא את העגל וּמְחֹלֹת ויחר אף משה וַיַּשְׁלֵךְ מידו את הלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתם תחת ההר". חז"ל לומדים דבר פלא – משה רבנו עושה את הפעולה הזו מבלי להתייעץ. הוא מקבל החלטה של רגע, ואז השם אומר למשה: הלוחות אשר שיברת, יישר כוח ששיברת. זה המקור התלמודי למונח יישר כוח. אשר שיברת – יישר כוחך ששיברת, ובעצם השם הודה לו על שבירת הלוחות. הפעולה הזו שמשה רבנו מבצע היא פעולה שאפשרה את המשך קיומו של עם ישראל. כמו כן, אירעה בי"ז בתמוז שרפת ספר התורה בידי אפוסטמוס. ישנן כמה השערות לגבי זהותו. לפי אחת מהן, הכוונה לאנטיוכוס, שהיה בימי החשמונאים. כך מתואר בספר החשמונאים: וספרי התורה אשר מצאו קרוב וישרפו באש. יש המזהים אותו עם אפוסטמוס, שהיה פקיד רומי בכיר במינהלת נציבות סוריה במאה השנייה, ואם כך, זה קשור ככל הנראה למרד בר כוכבא; יש שקושרים אותו עם סיפורו של יוסף בן מתתיהו בספרו "מלחמות היהודים" על חייל רומי שמצא לו הרחק מבית חורון ספר תורה, קרע אותו לקרעים, והשליכו לתוך האש, והיהודים באותה תקופה נזדעזעו מחילול הקודש, ודרשו מהמשגיח הרומי בקיסריה להעניש את הפורע, כי מוכנים הם למסור את נפשם מלראות תורת אבות מחוללת באופן כזה. ההשערה הזו נתמכת גם בעמדת רבי אחא בתלמוד הירושלמי, שטוען שמעשה השרפה אירע במעברתא דלוד, ובית חורון שוכנת באמת בדרך המעבר בין לוד לירושלים, בואכה כביש 443. לדעת חכמים, המעשה אירע במקום אחר, במעברתא דטרלוסה. ביום י"ז בתמוז, כמו בכל התעניות, עוד ממנהג הגאונים, קוראים בספר התורה - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כבוד השר, זה דחוי או רגיל? << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> לא, לא, י"ז בתמוז השנה הוא ביום א'. - - קוראים שני קטעים שמופיעים בסמיכות בספר שמות: תפילת משה לרחמים על מעשה העגל, והציווי השני – שה' ציווה את משה לעלות להר סיני כדי לכתוב את הלוחות השניים במקום הלוחות הראשונים ששיבר, ותפילת י"ג מידות של רחמים שנגלית בעליית משה אל ההר – תפילתו הנוספת לרחמים והבטחת השם לברית איתנה בינו לבין עם ישראל. האמירה הידועה, "עם שאינו זוכר את עברו, עתידו לוט בערפל", רלוונטית מאוד גם לימים הללו. כמובן, ידוע המעשה שמסופר על נפוליאון, שכאשר הגיע במלחמה למזרח אירופה ומצא קהילה יהודית בליל תשעה באב יושבת ומקוננת על חורבן בית המקדש, ראה אותם והתעניין על מה הבכי. הם סיפרו לו שנחרב הבית, אז הוא, באדיבות של מנצחים, הציע להם לבנות את הבית. הם הסבירו לו: לא, זה לא בית שנמצא כאן בקהילה, זה בית שנחרב לנו בירושלים לפני קרוב ל-2,000 שנה, ואז נפוליאון התבטא – כך מסופר – שרק עם שזוכר כל כך הרבה שנים את ההיסטוריה והמורשת שלו הוא ודאי ודאי ישוב לארצו, ישוב למולדתו ויקום מהאפר. הזיכרון הוא כלי משמעותי לטובת היכולת שלנו לדעת עבור מה ולשם מה אנחנו נאבקים ונלחמים גם בתקופה הזו, בתקופה המאתגרת הזו, ואני בטוח שכשנתכנס כולנו בבתי הכנסיות, ביום ראשון, בצום י"ז בתמוז, ובנוסף לתענית גם נזכור על מה ולמה אנחנו מתכנסים, תהיה בזה בוודאי יכולת לראות גם את התקומה. מי שמתאבל על ירושלים, בוודאי שהוא יזכה ויראה בשמחתה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת יבגני סובה להגיד את תשובתו על תשובת הממשלה, אבל לפני זה אני רוצה לקדם בברכה את הנהלת הכנסת בראשות מנכ"ל הכנסת, ידידי ניצב בדימוס משה צ'יקו אדרי, על עבודתכם, עבודת הקודש, בבניין החשוב הזה, כדי שהבניין הזה יתפקד, שהשרים יתפקדו, הח"כים יתפקדו, שתהיה דמוקרטיה במדינת ישראל. יישר כוחכם, עלו והצליחו, וכל מה שתעשו – שה' יהיה בעזרכם. תודה רבה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני שר הפנים, אני הקשבתי לדבריך בקשב רב, משה. הקשבתי בקשב רב, נהניתי משבע וחצי דקות של הדברים שלך, שלא קשורים לחוק הבחירות. ממש נהניתי. אני רואה בעיניים שלך שאתה לא נגד החוק; אני רואה בעיניים שלך שאתה מוכן לקדם את החוק. עכשיו, אני שואל את עצמי, אז למה לא לבוא ולהגיד – כי אתה כשר הפנים, מאוד חזק דרך אגב, שאני מאוד מעריך אותך, ופרגנתי לך גם בתקשורת – אתה אולי האור הקטן הזה בממשלה הזו של חושך. תבוא, תגיד: בוא נעביר את זה בהתניה, בוא נעשה עבודת מטה. אבל אתה יודע שדחייה בחודש לפני הפגרה זו דחייה לפחות לשישה חודשים. מה אתם תגידו לטייסים שאתם ככה מפילים את ההצעה שהיא מגובשת על ידי ועדת הבחירות המרכזית? זה לא פוליטי. מתי לעסוק בחוק הזה אם לא לפני הבחירות? מה אתם רוצים, שאנחנו נעסוק בזה חודש לפני הבחירות? אז יגידו שאי-אפשר לעשות את הדבר הזה לפני הבחירות. אז ההיגיון אומר ככה: אם יש קולות הימאים, צריך גם שיהיו גם קולות הטייסים, מה לא ברור? מה ההחרגה פה? אז אני מתפלא על חברי, ידידי השר ארבל. אני ממש מתפלא עליו, כי אתה באמת – אתה יכול לעשות את זה. זאת הדרישה. בקשה של הטייסים הישראלים וצוותי האוויר. ודווקא אחרי מבצע עם כלביא, דווקא אחרי טיסות החילוץ שהם עשו, אתם פשוט באים ויורקים להם בפרצוף. למה, למה אתם עושים את זה? בפעם הבאה שאתם תעלו לטיסה ותפגשו את האנשים שלנו, תזכרו שאתם הצבעתם נגד הבקשה שלהם – לא שלי, אני לא העניין פה בכלל. אדוני שר הפנים, אתה אומר שצריך לעשות עבודת הכנה. אני מציע שאנחנו נצביע – אתם תצביעו כפי שאתם רוצים, ואנחנו נעלה את החוק הזה שוב, ובעוד שישה חודשים נעלה את זה שוב. בוא נראה מה תגיד אז. לא צריך פה שום עבודת הכנה, היא כבר נעשתה בכנסת הקודמת. היא נעשתה, והחוק הזה מאפשר להציב קלפי ייעודית בנתב"ג, כמו שיש קלפי בבתי חולים, כמו שיש גם קלפי לאותם ימאים שמצביעים הרבה לפני הבחירות. אז אני קורא לחבריי בקואליציה, למה אתם עושים בושה לעצמכם? זה היחס שאתם מעניקים לטייסים הישראלים? בושה וחרפה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – הצבעת אנשי צוות אוויר), התשפ"ג–2023. נא לשבת, הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 בעד ההצעה להסיר מסדר היום את הצעת החוק – 45 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – הצבעת אנשי צוות אוויר), התשפ"ג–2023, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 33 בעד, 45 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי הצעת חוק הבחירות לכנסת לא אושרה ותוסר מסדר-היום. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון מספר 12) (איסור התקשרות עם ספק בשל מעורבות בפשיעה חמורה), התשפ"ה–2025; הצעת חוק הסדרת העיסוק בשירותי מסחר ניירות ערך, התשפ"ה–2025; הצעת חוק הסדרת הליכים לפני רשם קשרי משפחה, התשפ"ה–2025. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק משק החשמל (תיקון – הוזלת תעריפי החשמל בימי שבת), התשפ"ה–2025 << הצח >> [הצעת חוק פ/5552/25; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מאיר כהן) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה, חבריי חברי הכנסת. נעבור לנושא הבא על סדר-היום. הצעת חוק משק החשמל, (תיקון – הוזלת תעריפי החשמל בימי שבת) התשפ"ה– 2025, של חבר הכנסת מאיר כהן. אני מזמין את חבר הכנסת מאיר כהן להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, מי שרוצה להקשיב שיקשיב, מי שלא – שלא ירעיש. אני מגיש הצעת חוק פשוטה, הוגנת ומוסרית, מר גולדקנופ, הצעת חוק שבאה להקל ולו במעט על עשרות אלפי משפחות בישראל שנאנקות תחת יוקר המחיה המשתולל. הצעת חוק משק החשמל (תיקון – הוזלת תעריפי החשמל בימי שבת) מציעה לקבוע תעריף חשמל מוזל בשיעור של 15% בימי שבתות וחגים במשקי בית בלבד – רק במשקי בית. צעד קטן שיש לו השפעה גדולה מאוד, במיוחד על המשפחות הכי מוחלשות, הכי עמוסות, ולצערי בימים האלה הכי מותשות. משפחות שעובדות קשה כל השבוע, רודפות - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת שטרן, חבר הכנסת שטרן. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אחרי המשכורת, מוותרות על נופש, חוסכות באוכל, מתקשות לשלם חשבונות, וגם שם, בחשבון החשמל הן נאלצות לחשב כל מכשיר חשמל כאילו מדובר במותרות. ואני שואל, למה צריך לעצום עיניים כנגד תופעות כאלה? למה אנחנו לא יכולים להקל ולו במעט? יוקר המחיה חונק את אזרחי ישראל. כל אזרח מרגיש את זה בארנק. אבל מה אנחנו עושים? כלום. הקניות מתייקרות, השכירות מטפסת, המים, החשמל, הארנונה, אדוני שר הפנים, מזנקת. הכול עולה. והציבור? הציבור נשאר לבד. אז אם הממשלה לא עושה, אני בא כאיש אופוזיציה ומציע. הצעת החוק שלי קובעת כי בכל שבת וחג החשמל יהיה מוזל במשקי הבית ב-15%. זאת רגישות חברתית. אבל יש כאן עוד ממד, והיות שאני בא ממשפחה כזאת – שומרי השבת – המגזר החרדי, הדתי, המסורתי, כל אותם אזרחים טובים שנמנעים ממלאכה בשבת ומותירים מכשירים חשמליים פועלים במשך 25 שעות כדי לשמור על השבת כהלכתה – לא יכבו את המזגן, לא יכבו את האור, לא ינתקו מקרר ויפעילו פלטה כל השבת, כי זאת אמונתם – ואני מכבד את זה, באתי מבית כזה – והם נושאים בעול כלכלי של חשבון חשמל מנופח. אז מה בעצם מציעה ההצעה הזאת? להקל גם עליהם. אני פונה לחבריי מהמפלגות החרדיות: למה אתם מתנגדים לזה? למה אתם מתנגדים לזה? אתם פוגשים אותי ואומרים לי: זאת הצעה טובה. אז מישהו בא להגיד לי: אתה יודע, בשבת ממילא זה מופחת – לא. זה מופחת לכולם. זה מופחת לכולם. אבל לאותם שומרי שבת צריך לשים דגש. במקום זה אתם כאילו מפנים את הגב, והאנשים האלה – זה פוליטיקה, הם לא שלנו, אנחנו נקרא להם רק כשאנחנו רוצים שהם יצביעו. הגדיל לעשות מישהו שבא אליי עכשיו ואמר לי: אתם מיש עתיד, מה פתאום אתם לטובת החרדים? אנחנו לא נגד החרדים, מעולם לא היינו נגד החרדים, והצעות חוק כאלה באות מתוך הסתכלות על חיי היום-יום. אם אני הולך להתפלל בשבת, ואני פוגש את האנשים קשי היום באמת, שבשבילם השבת הופכת להיות למועקה מבחינה כלכלית, אז למה שלא נקל עליהם? כולם רוצים להוריד 15% רק למשקי בית – לא למפעלים, לא לאולמות ולא לבתי מלון – למשקי בית, ולצערי הגדול, הצעה שרוצה לחסוך כסף לשומרי שבת - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עליזה. עליזה, את מפריעה. למאיר לא מפריעים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה לא אני. למה תמיד אני? << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> עליזה, בסדר. חבל. אני ממשיך. הצעה שקשורה באמת למשפחות נזקקות, למשפחות מוחלשות – זוכה לקחת אותה ולהגיד לי: מאיר, ההצעה הזאת – אין בה שום דבר. אני מאוד מבקש מכם: זאת מלחמה ביוקר המחיה. אנחנו צריכים, לפחות כל חברי הכנסת החברתיים מהקואליציה והאופוזיציה, אנחנו צריכים לדבר על יוקר המחיה. לא הכול הוא פלפולים פוליטיים, לא הכול הוא "אתה עשית ככה אז אני אעשה ההפך". הגיע הזמן שנתכנס סביב יוקר המחיה. אם זה לא מעניין את שר האוצר, אם זה לא מעניין את שר הכלכלה, אם מרכולים הופכים להיות למושלים בכיפה, ומאמירים מחירים, ולית דין ולית דיין, אף אחד לא אומר להם כמה להעלות ואיך להעלות, וכולם עסוקים באיזו ביזה מהאזרח הפשוט. היה צריך לעמוד כאן שר הכלכלה ולהביא הצעות חוק ממשלתיות מהסוג הזה. היה צריך לעמוד כאן שר האוצר ולחשוב על האנשים האלה שלא יכולים לקנות היום דברים אלמנטריים. היה צריך לחשוב על הקשישים עם המשכורות הנמוכות, עם הקצבאות הנמוכות, שצריכים לחשוב אם להדליק את דוד חשמל או לשלם את התרופות. אז אם הם לא עושים את זה, אז לפחות כל השדרה החברתית מכל המפלגות צריכה לעמוד כאן כל שבוע עם הצעות חוק שכולנו צריכים לתמוך בהן. וצר לי מאוד, יעלה כאן שר – אני לא יודע מי יעלה – ויפטפט ויגיד – לא יודע, לא יודע מה הוא כתב או מה כתבו לו, זה כבר לא מעניין – ויקרא לכם להתנגד. צר לי על כך. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה, אני מזמין את שר החינוך יואב קיש להציג את עמדת הממשלה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב, תעלה. השר קיש, אתה תדבר ואנחנו נפריע לך, כי אתה לא יודע על מה אתה מדבר, אבל בסדר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אופיר, שידבר על הילולת אור החיים, שהיא מחר. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מעליב, אני כבר אומר לכם. << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> לא, לא, זה לא מעליב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה מעליב? מה מעליב? לא מעליב. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, חבר הכנסת מאיר כהן מעלה לפה תמיד דברים רציניים, משמעותיים. יוקר המחיה הוא גם נושא שקרוב לליבו וקרוב לליבנו כולנו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> העיקר זלזלתם. אתה רואה? << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> לא, לא. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הם זלזלו. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אני אגיד לך מה – מה שכן, יש פה אמירה, שאני מודה, מכיוון שאני לא מכיר לעומק את הנושא, אז זו אמירה שהם טוענים – הם לא מתנגדים לחוק כי הוא חוק לא טוב; הטענה היא שפריסת המונים לא הסתיימה, ומכיוון שכך אין אפשרות לדעת מתי הצריכה בכל חלקי הארץ משתנית. ויש עוד חשש, שזה עוד יכול להעלות את המחיר. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אני לא אגיב. אני רק אסתכל על פניו של חברי הטוב יושב-ראש הכנסת. זה הכול. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, אני לא מבין בזה. אני לא מבין את התשובה כי אני לא מבין בחשמל. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אני לא מבין בזה. אני אומר לך, השר אלי כהן העביר את התשובה. אני חושב שיש פה אולי אפשרות, מאיר - - - << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> לא, אני כבר דיברתי איתם. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> דיברת? הם לא מוכנים. הבנתי. אז עכשיו יש לי תשע דקות לדבר על הא ודא. עליזה, תביאו את כולם, נעשה את זה מהר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הם אוכלים עכשיו במזנון. רעבים. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> תראי כמה האופוזיציה – יש פה עשרה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> יואב, תגיד, יש לך נתונים כמה בחרו לקבל את ציון המגן? << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> לא, אני אומר לך, אני כרגע שר תורן משיב. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> עזוב, לא את זה. ציון המגן. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אני לא יודע להגיד לך, אין לי פה נתונים. זו כל התשובה שקיבלתי. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא שומע אותי. תעזוב. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אה, על המגן? אה, אתה מדבר איתי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שכחת שמאיר כהן איש חינוך. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> חשבתי כמה עשו בפריסת המונים, כמה לא. מגינים, הבנתי. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> זו תשובה מטומטמת. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> עזוב. לא, מאיר, עוד פעם, אני לא מכיר את הנושא. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא מכובד. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אני לא נוקט לשון כזאת, אבל מי שכתב את התשובה הזאת, שיתבייש. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> טוב, אני לא מכיר את הנושא, ולכן אני לא מרחיב בו. אני כן רוצה להגיד לך שבאמת רוב מוחלט – אולי 10% הגיעו לעשות את המבחנים כשאנחנו אישרנו להשתמש במגינים. זאת אומרת, אם למשל לבית ספר היו אמורים להיות עשר כיתות שהיו צריכות לבוא למבחן, כיתה אחת הגיעה. זה סדר הגודל של המספרים. זה קצת שונה בין מקצוע למקצוע, ממקום למקום. אני חושב שזו הייתה החלטה חשובה ונכונה, שנתנה שקט למערכת בתקופה מאוד מאוד עמוסה וקשה. ואני חושב שהייתה לי הזכות להוביל את המהלך הזה, שהיה מהלך מאוד משמעותי ואפשר באמת להרבה בני נוער לחזור לשגרה, לצאת רגע – אני יכול להגיד לך שהיו טענות קשות, רצו גם לאפשר למי שרוצה לגשת למועד ב' לא לגשת. עכשיו, פה זה אירוע אחר לגמרי. צריך להבין שזה היה מוזיל את זה לחלוטין. מועד ב' גם ככה, בניגוד לאוניברסיטאות, שכשאתה בא למועד ב' מה שתקבל זה מה שיוצא, בבתי הספר למועד ב' בהגדרה יש סעיף הגנה. זאת אומרת, אם מועד א' שלך יותר טוב ממועד ב' – מועד א'. ולכן לא ראוי ולא נכון היה לעשות פה הטבה נוספת, למרות שהרבה בני נוער רצו וניסו ולחצו, אז אני אומר את זה: לא יקרה. מי שרוצה לגשת למועד ב' מוזמן לגשת למועד ב', אבל במידה שהציון ישפר לו, זה ישתפר, ואם לא – תישאר לו התוצאה הקודמת כפי שהיה לו במועד א'. זה עד כאן. אני רוצה לומר מילה אחת על נקודת הזמן שאנחנו נמצאים בה, שבעיניי היא נקודת זמן סופר-אסטרטגית. אנחנו בשבוע שבו ראש הממשלה נמצא בפגישה, בעצם פגישה שלישית, עם הנשיא טראמפ, אבל גם בנסיעה השלישית זו כבר פגישה שנייה. ואין ספק שכולנו מבינים שצריך לקחת את הניצחון בשדה הקרב האסטרטגי של מדינת ישראל בשילוב כוחות עם ארצות הברית ולממש את זה למהלכים מדיניים אזוריים כוללים – מהנושא של החזרת חטופים והכרעת חמאס לסוריה, לאיראן, למדינות נוספות באזור – ויש פה מצד אחד הזדמנות עצומה ואתגר עצום, ומצד שני, הנהגה נחושה, שפועלת בשיתוף פעולה מלא, עם זהות אינטרסים כמעט מרבית בין ישראל לארצות הברית. ראינו את מערכת היחסים בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא טראמפ. אני חושב שהיה פה מישהו על הבמה שטען שמערכת היחסים הזו כנראה לא בכי טוב; אני חושב שאותה אמירה שלו התנפצה לו בפרצוף, אולי כמו הרבה אמירות אחרות. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> מה? כמו הרבה אמירות אחרות זה התרסק לו בפרצוף. ולכן אני יכול להמליץ לרבים מחבריי שעולים פה לדוכן להיזהר באמרותיכם, כי בסוף המציאות יכולה להתהפך על הדברים האלה. אנחנו מאמינים שראש הממשלה יוביל למהלך אסטרטגי משמעותי, שנדרש בשביל להיות הרגל המדינית המסיימת אחרי ההכרעה הצבאית הכל-כך דרמטית שהייתה במבצע עם כלביא יקום מול איראן. אני רוצה להתייחס – איפה חבר הכנסת שוסטר? חבר הכנסת שוסטר, אולי אני אנצל את הזמן שיש לי עכשיו בשביל לומר על מה שאנחנו הסכמנו, ואז אתה תעלה ותגיד? או שאתה רוצה שנדבר על זה - - - << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> מה? אני רוצה לנצל את הזמן שיש לי עכשיו. איפה חברת הכנסת פנינה תמנו שטה? היא פה? לא רואה אותה. פנינה תמנו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> היא לא פה, היא לא. הצעת החוק שלו ירדה מסדר-היום. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> שלו? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שלו לא. גולדה מאיר – ירד. על חינוך ממלכתי אתה מדבר. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אה, גולדה מאיר – ירד. הבנתי. ושלו? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עדיין כן. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אז מה שאנחנו עושים – הצעת החוק של אלון שוסטר - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אגב, אתה תצטרך לבוא עוד פעם להשיב. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אבל הסיכום שלנו זה שהתשובה וההצבעה יהיו במועד אחר. זה הרעיון, ואנחנו נעלה את זה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אחרי שהוא יציג. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אני אבקש – שר המשפטים, שלום. השר לוין, יש פה הצעת חוק שצריכה לעלות, שאני אבקש שהיא תעלה ביום ראשון לוועדת שרים שוב, לבחון אותה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> צריך לעשות את זה אחרי שהוא - - - << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> בסדר. אז נבקש את זה באמת בהמשך, חבר הכנסת שוסטר, אבל אני חייב לומר שההצעה שלך היא בסך הכול הצעה שאני חושב שהיא נכונה. אנחנו נתקדם איתה עם תקנות, ואין סיבה לעכב אותה. ובכפוף לסיכום הזה, אנחנו נאפשר להעלות שבוע הבא להצבעה עם תמיכה אחרי שזה יעבור ועדת שרים לחקיקה. אופיר, אפשר לרדת? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לא, לא. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אז זה לגבי חבר הכנסת שוסטר. לגבי הצעתו של חבר הכנסת מאיר כהן, אני מבין ממנו שהשיח עם משרד האנרגיה לא הבשיל לשום מהלך, והוא רוצה להביא את ההחלטה להצבעה בכל מקרה. אני הקראתי את - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> משהו לחופש הגדול, לילדים. אתה מטפל בכל כך הרבה נושאים. תן איזה – שהילדים - - - << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אני לא נוהג לדבר על החינוך ככה כהרף עין. אני, גם יש לי – אני אגיד לך - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה צודק, צודק. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה מתכנן? << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> יש לי האמת גם את הצעת החוק של חבר הכנסת אבי מעוז. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אה, יש לך עוד היום פה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה דעתך על הצעת החוק של אבי מעוז? << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> כשנגיע להצעת החוק של אבי מעוז אני - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כי היא קיבלה התנגדות, אני חושבת. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> היא לא קיבלה התנגדות, היא קיבלה דחייה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה לא התנגדת? << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> היא קיבלה שלושה שבועות דחייה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בואי, נגיע. די לצרה בשעתה, חבריי. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> למה להתנגד? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בואי, נגיע לזה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל הוא מדבר איתי, משעמם לו. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> בזה אני מסיים. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, אתה רוצה? כן. שלוש דקות לרשותך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זהו, הצילו אותך. בדיוק בזמן. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לכל חברי הכנסת, גם לאלה עם הגב אליי, זה באמת היה מוסיף לנו כבוד אם היינו מתעסקים יותר בשאלת יוקר המחיה ולא הופכים את הסוגיה הזאת לסוגיה משנית. עושים כאן תחרות מי יביא הצעות בתחומים המשפטיים ומי יביא הצעות בתחומי הביטחון, אבל בינתיים נאנקים תחת הנטל. ותתעוררו קצת, שימו לב לנתונים האלה: מחירי המזון במדינה שלנו גבוהים ב-51% ממדינות האיחוד האירופאי, ב-31% ממדינות ה-OECD. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מקום שני ביוקר המחיה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא להאמין, המדינה שהיא מקום שני בעולם ביוקר המחיה, מדינת הסטרטאפ, המדינה שאזרחיה עובדים, המדינה שהראש היהודי ממציא בה פטנטים כל הזמן. ודבר אחד, אנחנו לא יודעים לעמוד כאן, ואולי מה שצריך – טלי, אני תמיד פונה אלייך, תרשי לי – מה שצריך זה שפעם אחת כל הכנסת תחליט שיש יום אחד שבו אנחנו מתעסקים רק ביוקר המחיה. רק ביוקר המחיה. עושים פה ימים שלמים לזה ולזה ומה לא; פעם אחת אנחנו צריכים כל חברי הכנסת לבקש מהשרים לבוא ולתת לנו תשובות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתמול היה דיון בוועדת הכלכלה על זה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא מדבר רק על ועדת הכלכלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> והשר היה, והיושב-ראש ביטן העלה את הנושא הזה בצורה - - - << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמו שהיום הייתי בדיון של יוליה. יש, אני לא אומר שחלילה הוועדות לא מתעסקות, אבל כשהכנסת כולה מתייצבת חזית אחת וזועקת ואומרת על יוקר המחיה שחייבים לעצור את הדבר הזה, חייבים לעצור את ההשתוללות. תסתכלו לא על עניים, אני לא מדבר רק על עניים – על זוגות צעירים, מעמד הביניים, שניים-שלושה ילדים עם דירה, עם משכנתה, עם ילד שמשרת בצבא, עם ילד שנמצא במערכת החינוך החינמית לכאורה. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק משק החשמל (תיקון – הוזלת תעריפי החשמל בימי שבת), התשפ"ה–2025. בבקשה לשבת. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 47 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק משק החשמל (תיקון – הוזלת תעריפי החשמל בימי שבת), התשפ"ה–2025, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 28 בעד, 47 נגד. אני קובע כי הצעת חוק משק החשמל (תיקון – הוזלת תעריפי החשמל בימי שבת), התשפ"ה–2025, הוסרה ותוסר מסדר-היום. << הצח >> הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – איסור נשיאת דברים במוסד חינוך למורשע בעבירת טרור, גזענות או בגידה), התשפ"ה–2024 << הצח >> [הצעת חוק פ/5261/25; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אלון שוסטר) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – איסור נשיאת דברים במוסד חינוך למורשע בעבירת טרור, גזענות או בגידה), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת אלון שוסטר. אני מזמין את חבר הכנסת אלון שוסטר להציג את הצעת החוק. חבר הכנסת שוסטר, לרשותך עד עשר דקות, בבקשה. << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> רגע, אלון, אתה עולה עכשיו? הוא עולה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא עולה להציג את החוק, ואז תשובה והצבעה במועד אחר. חבר הכנסת אלון שוסטר, בוא. יעלה ויבוא לדוכן. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני וחברי היושב-ראש, חברותיי וחבריי, מטרת החוק שאני מציג היא למנוע מאנשים שהורשעו בסיוע לטרור, בהסתה לגזענות ובבגידה, להופיע פומבית במוסד חינוכי, בהרצאה, בנאום, כדי למנוע הסתה לאלימות מכל סוג. בשנים האחרונות אנחנו עדים לצערי למקרים שבהם אנשים שהורשעו בעבירות חמורות של טרור, הסתה לגזענות ואף בגידה במדינה, עומדים מול תלמידים, בני נוער וסטודנטים ונושאים בפניהם דברים לכאורה בשם חופש הביטוי, שגם לו צריך להיות גבול במשטר דמוקרטי. חופש הביטוי הוא אכן ערך יסוד בדמוקרטיה הישראלית; הוא מאפשר שיח פתוח, ביקורת, חידוד עמדות ולעיתים גם אמירות קשות. פעילות ציבורית במוסדות החינוך רצויה ואף חיונית, והיא מאפשרת לדור הצעיר לפתח עמדות פוליטיות עצמאיות, אלא שגם לכך יש סייגים. חופש הביטוי אינו זכות מוחלטת, אין בכך זכות מוקנית להשמיע ולומר אמירות קיצוניות בראש חוצות ובפומבי, ולא בידי כל אדם. זה לא מעניק פריווילגיה, אותה זכות לחופש דיבור, למי שפעל במכוון לחתור תחת יסודותיה של המדינה שלנו, לפגוע באזרחים, להסית לשנאה. אדם כזה שהורשע, לא רשאי להיכנס ללב מערכת החינוך ולשאת דברים ללא בקרה. הצעת החוק, יש לומר, אינה אוסרת באופן גורף את הזכות הזו – היא קובעת מנגנון סביר, מאוזן. מי שהורשע בעבירות חמורות שנוגעות לטרור, גזענות או בגידה, לא יוכל לשאת דברים בפומבי במוסדות חינוך, אלא אם כן קיבל לכך אישור מוקדם ממנהל, מנהלת המחוז במשרד החינוך. יש כאן אמירה ממלכתית ברורה: המרחב החינוכי של ילדינו אינו הפלטפורמה להלבין עבירות חמורות שנעשו כנגד מדינת ישראל ואזרחיה. אנחנו לא מציעים כאן סתימת פיות, אנחנו לא באים למנוע ביקורת או לשלול מורכבויות, אבל יש קווים אדומים, וגם במערכת החינוך שבליבה אנחנו מבקשים לטפח חשיבה עצמאית, אחריות אזרחית ואהבת האדם והמדינה, יש לשים גבול ברור בין דיון לגיטימי לבין הטפה מזיקה. לכן אני פונה אליכם היום לקרוא את ההצעה, להיענות לה. היא אינה פוליטית כמובן, היא הצעה ערכית כצעד מתון ונחוש להגן על ילדינו, על מרחב הלמידה. שמענו את שר החינוך, שיעלה או יתמוך בהצעה הזו – וכך אמר גם שר המשפטים – כאשר זה יידון ביום ראשון בדיון נוסף בוועדת השרים לחקיקה, מתוך כוונה לקבל את תמיכתה, מתוך ידיעה שהמשרד מקדם תקנות ברוח הזו, ולכן ההצבעה תידחה לשבוע הבא בהסכמה מתוך תקווה שההצבעה הטרומית הזאת תעבור, וההמשך יהיה מתואם עם המשרד. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אכן, הצעת חוק באמת טובה, חבר הכנסת אלון שוסטר. וכאמור, כמו שאני מבין, תשובה והצבעה – כן, כבוד השר – תשובה והצבעה במועד אחר. << הצח >> הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – מניעת פגיעה בתלמיד עקב פעילות המתקיימת במוסד חינוך בניגוד לטובת הילד ורצון ההורים), התשפ"ג–2023 << הצח >> [הצעת חוק פ/2813/25; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אבי מעוז) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – מניעת פגיעה בתלמיד עקב פעילות המתקיימת במוסד חינוך בניגוד לטובת הילד ורצון ההורים), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת אבי מעוז. אני מזמין את חבר הכנסת אבי מעוז להציג את החוק. לרשותך עד עשר דקות. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, הם יכולים תוך כדי נאום. לא, לא מכובד שנחכה לדיונים. חבר הכנסת אבי מעוז, בוא תציג את החוק, ואחרי זה תנהל את הדיונים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> התשובה ושלוש הדקות יהיו בפעם הבאה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן, כן, ודאי, רק אם הוא מתנגד. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> - - - שלוש דקות, לפני ההצבעה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן, כן, אופיר, אתה לא זוכר שהיה לנו את זה שכבר ענו עכשיו? << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום נציג את הצעת החוק, והממשלה תיתן תשובה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> וההצבעה במועד אחר. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> הצבעה במועד אחר, אם התשובה שלי על תשובת הממשלה תהיה במועד אחר. אומנם תיקון החוק שאני מציג היום הוא לחוק זכויות התלמיד, אבל בעצם מן הראוי לקרוא לתיקון "החוק להגנת התלמיד". הסיבה לכך היא שהתיקון לחוק בא להגן על התלמידים ולמנוע פגיעה בהם על ידי העברת תכנים שאינם מותאמים לגילם, או שהיא מנוגדת לרצונם של הוריהם, שלהם אמורה להיות וחייבת להיות הסמכות לבחור את אופן החינוך של ילדיהם. כפי שמופיע בתחילת דברי ההסבר להצעת החוק, מטרתה היא לעגן את זכותו הבסיסית של הורה לקבל החלטות בנוגע לטיפול וגידול ילדיו במסגרת מוסד הלימודים ואת חובת מערכת החינוך שלא לגרום לנזקים בלתי הפיכים לתלמידים. עד היום קיבלתי ואני ממשיך לקבל עשרות רבות של פניות מהורים מהחינוך הממלכתי, שרבים מהם אף נפגשו איתי, ובפיהם חזרה שוב ושוב הטענה על כך שהמערכת מסתירה מהם מידע חינוכי, והם מופתעים בכל פעם מחדש לגלות מהם התכנים שילדיהם נפגשים איתם בכיתות. בדיוק כמו בסיפור שנחשף לפני שנתיים וחצי, כאשר ביומן של תלמידי כיתה י"ב הופיע אירוע תחת הכותרת "עגבניות ירוקות ומטוגנות", שזה שם של סרט; רק לאחר התעקשות ההורים התברר שהפעילות היא של פורום משפחות שכולות ישראליות ופלסטיניות, ארגון שמאל רדיקלי, שגורמים חינוכיים בתיכון ביקשו להסתיר מההורים את המפגש איתו. אדוני השר, זו בדיוק הסתרה. אימא מחולון שבנה לומד בתיכון בחינוך הממלכתי, סיפרה לי שהיא ניסתה לברר מה מעבירים בכיתה של הבן שלה בשיעורים לחינוך מיני, אך לא הצליחה לקבל מענה; אימא מתל אביב כתבה בתחילת השבוע על הצעת החוק הזאת כך, ואני מצטט: כפייה של תכנים על ילדים בניגוד גמור להשקפת עולמם של הוריהם היא תמציתו של משטר אפל, דכאני ודיקטטורי. הצעת החוק אינה אלא ניסיון לעגן את הברור-מאליו במדינה שפויה – הורה הוא הסמכות העליונה על חינוך ילדיו מפאת העובדה שהוא האפוטרופוס הטבעי על ילדיו. אין לאיש זכות להפקיע מידיי את זכותי, ולהנחיל לילדיי תכנים, גם אם הם עטופים באצטלת ערכים טולרנטיים, מבלי ידיעתי, מבלי הסכמתי ומעל לראשי. בתי הספר לא נועדו להנדסת תודעה ולא להטמעת אי אלו ערכים כחומר ביד היוצר - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נו, אז תניח לבתי הספר. תניח להם, מה אתה מתערב. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> - - לא לחנך מחדש ולרכוש את "המדריך המהיר לסירוס כימי וכריתת איברים שלמים ובריאים". כל חינוך ערכי, זהותי, מוסרי או מגדרי שמור בבלעדיות להורים. זהו הקו החד והבהיר שאמור להנחות כל הורה וכל מורה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה מפריע לך? << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> זכותי ומחובתי כהורה להיות מודעת ולתת את הסכמתי לכל תוכן שאליו ילדיי נחשפים. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אבל זה לא נוגע לילדיך. זה לא נוגע לבתי הספר שאתה שולח אליהם את הילדים שלך. זה נוגע לילדים שלנו. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> אין לאף איש את הזכות, ודאי לא למערכת החינוך, לכפות על ילדיי אקטיביזם מיני, בלבול מגדרי או ניתוק מהמציאות שבה - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יוראי, דבר ראשון, לא להפריע. דבר שני, חוק לא חייב להיות אישי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה עושה אקטיביזם. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זה לא קשור לילדיו. החוק לא עוסק במוסדות שהוא שולח אליהם את הילדים שלו. הוא עוסק בבתי הספר הממלכתיים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא דואג לכלל ישראל. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> - - בן הוא בת ולהפך בשם קבלה - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא קשור, זו לא טענה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, תעצור בבקשה את השעון. אני רוצה להגיד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אל תדאג. תקבל גם הארכה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> אני בסך הכול מקריא מה שאימא כתבה – בשם קבלה שמנרמלת הסללה להשחתה עצמית בדרך שהיא אל-חזור. ואוי למי שיעשה זאת עם חוק או בלעדיו. ככה היא כתבה: כאישה חילונית הנמנית על הזרם המסורתי אני לא אמורה להכניס את בנותיי למסגרות דתיות שלא תואמות את אורח חייהן, רק מחשש שתיחשפנה לתכנים משחיתי נפש. סוף ציטוט. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> וואי, וואי, וואי, משחיתי נפש. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> עד כאן, סוף ציטוט של אימא מתל אביב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אימא מתל אביב - - - << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> זכותו הבסיסית של כל תלמיד שלא תהיה הסתרה מההורים שלו. ניקח לדוגמה את מערכת הגפ"ן שבמשרד החינוך, שקיימות בה מעל 30,000 תוכניות, שמתוכן יכולים המנהלים לבחור תוכניות להפעלה בכיתות. חלק מהתוכניות נמצאות במסלול הירוק, שבו תוכניות שעברו הליך שכלל בדיקה מינהלית ופדגוגית מינימלית, וחלק נמצאות במסלול הכחול, שבו תוכניות שלא עמדו בתנאי המכרז או לא ניגשו למכרז מאגר התוכניות והמענים, אך לא נמצאה מניעה לשלבן במערכת, כלומר תוכניות שרק על דרך השלילה לא נמצאה מניעה לשלבן במערכת, ומשם המנהלים יכולים לבחור מה שהם רוצים אם הם משיגים מימון, או שמפעילי התוכנית מממנים אותה על ידי מקורות עלומים מרחבי העולם, וההורים לא יודעים ולא יכולים לדעת כמעט כלום. כשהוקמה הממשלה הנוכחית, סוכם שאקבל את האחריות על מערכת הגפ"ן. למרות כל השקרים, ההכפשות וההפחדות, האמת היא שהייתה לי מגמה אחת ויחידה – להחזיר את האחריות להורים ולאפשר למי מהם שמעוניין בכך, לדעת מה מועבר לילדים שלהם בכיתות. אבל ההפחדות עשו את שלהן, והמערכת לא ניתנה לי. במקום זאת סוכם על משהו יותר בסיסי וצנוע – מערכת שקיפות להורים. אבל לצערי הרב, גם לדבר הזה שמו מקלות בגלגלים - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי? מי שם לך מקלות? << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> - - ולמרות שהתקציב הזעום למערכת כבר אושר, לאחר שעזבתי את תפקיד סגן השר, משרד האוצר תקע את התקציב של מערכת השקיפות - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מתעניינת. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> - - כאילו שנושא השקיפות הוא עניין אישי של אבי מעוז. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> למה צריך שקיפות רק במערכת הממלכתית, ולא במערכת שאתה שולח את הילדים שלך? << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> לממשלה הנוכחית אין עניין בשקיפות? אם אבי מעוז לא בממשלה, אז לא משקפים להורים? אז לאחר שפרשתי מתפקידי בממשלה, התברר לי שמשרד החינוך מקים מערכת שקיפות בעצמו. אבל אדוני השר, באמת הצחקתם אותי – וכי יעלה על דעתכם שהדיפ סטייט באמת ישקף להורים את התכנים שהוא מנסה להסתיר מעיני ההורים? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מי זה הדיפ סטייט? שר החינוך? ארז, מי זה הדיפ סטייט? מי מסתיר? << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> לדעתי, מדובר במערכת הסתרה עמוקה במסווה של שקיפות. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מי מסתיר, ארז? << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> המציאות הנוכחית היא תעודת עניות למערכת החינוך ולשר העומד בראשה. לפני שלוש שנים נחקק בפלורידה שבאמריקה חוק זכויות הורים בחינוך, שתוכנו דומה לחוק שאני מציג כאן היום. מטרתו היא למנוע העברת תכנים שאינם מתאימים לגילים מסוימים ואשר אמורים להיות מועברים על ידי ההורים או לפחות בידיעתם ובתמיכתם. גם הצו הנשיאותי שעליו חתם הנשיא טראמפ ב-29 בינואר, ימים ספורים לאחר כניסתו לבית הלבן, דיבר על כך שבשנים האחרונות בתי ספר באמריקה הטמיעו אצל הילדים אידיאולוגיות רדיקליות או חסימת פיקוח הורי במכוון. התלמידים נאלצו לקבל את האידיאולוגיות הללו ללא עוררין או בחינה ביקורתית, והדבר גזל את הסמכות ההורית הבסיסית. באמריקה חלה התפכחות מהתוצאות ההרסניות של תרבות מחיקת הזהויות הפרוגרסיבית. הצעת החוק שלי נכתבה עוד לפני הצו הנשיאותי של הנשיא טראמפ. אבל העיקרון הוא זהה – להפסיק את ההסתרה ואת האינדוקטרינציה במחשכים שקיימות במשרד החינוך, ולהחזיר את החינוך לידיהם של ההורים. הצעת החוק הזו היא צעד ראשון בישראל בדרך לחזרה לשפיות ולזהויות הטבעיות, האנושיות, המשפחתיות, הלאומיות והיהודיות שלנו. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> מה זה הטבעיות? אני משתגעת מדברי ההבל האלה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> עד כאן ההסבר שלי להצעת החוק. עכשיו אני רוצה להגיד משהו, אדוני השר. אני באמת חושב שהזכות והחובה לחנך את הילדים נמצאות בידיים של ההורים, וההורים חייבים לחזור ולהיות אחראים על כך - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אז אתה אומר, בואו נחנך לא לקבל את כולם? בואו נחנך להפלות אנשים, להדיר אותם, לעשות חרם? זה נשמע לך הגיוני, אני מבינה. מה זה? בושה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת יסמין. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> - - ולפחות שידעו מה קורה במשרד החינוך, ומהם התכנים שמלמדים את ילדיהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אתה מעדיף שילדים יתאבדו, שילדים – מה? אני לא מצליחה להבין. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רגע, רגע. חבר הכנסת אבי מעוז, החוק הבא גם שלך. אז תישאר פה. << קריאה >> אבי מעוז (נעם): << קריאה >> לא, אבל יש תשובה של שר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא – אה, יש תשובה? אמרו תשובה והצבעה במועד אחר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> קודם כול השר משיב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אז תשובה של השר. אני מזמין את השר להשיב. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> ארז, אתה חדש פה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא. הם הודיעו לי אחרת. כתוב לי: תשובה והצבעה במועד אחר. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> לא, לא. ההצבעה במועד אחר. התשובה עכשיו. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה. האמת שהגיע הזמן שהציבור בישראל ידע את האמת. יש לנו תקשורת ישראלית שהיא בעצם תקשורת מטעם, היא מזמן כבר לא מדווחת את האמת. יש לה אג'נדה, היא מייצרת מציאות מדומיינת, והעובדות לא משנות לה שום דבר. השיטה של אותה תקשורת זה פייק, פייק, פייק, פרובוקציות ורק לתקוף את הממשלה. אני רוצה לתת דוגמה לדבר הזה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> ערוץ 14, לדוגמה? << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אחת הדוגמאות האחרונות היא המינוי של ד"ר מאיה לוגסי בן חמו לתפקיד מנכ"לית המל"ג-ות"ת. מדובר במינוי מקצועי, ענייני, בעקבות ועדת איתור, ואני הודעתי על המינוי לפני דיון בבג"ץ, שהיה אמור להיות היום. אמרתי, המינוי ייכנס לתוקף אחרי הדיון ולאחר ועדת המינויים. ומה קרה בתקשורת – תקשורת השקר הזו? עיתון כלכליסט, עיתון דה-מרקר, שאני קורא לו "עיתון דה-שקר", והארץ – שלושת המוסקטרים האלה: שר החינוך מצפצף על בג"ץ, מבוכה גדולה, אצבע בעין לבג"ץ. ומה קרה בפועל? אותו דיון שהיה אמור להיות היום בבג"ץ התבטל, התייתר ונדחה. המועמדת, אישה ראויה לכל הדעות, תעבור לוועדת המינויים בהקדם בדיוק לפי הנהלים, ולאחר אישורה תיכנס לתפקיד. שום עקיפה, שום מחטף – הכול by the book. אז מה כל הסיפור, הסערה והמשבר הזה? רק אצל דה-שקר, כלכליסט והארץ. אני אומר לכם, אזרחי ישראל: אל תאמינו להם, אל תיפלו בפח של הדיווחים המגמתיים האלה. עיתון הארץ, עיתון דה-שקר וכלכליסט הם תעמולה שקרית מכוונת שבאה לפגוע באינטרסים. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> רק בערוץ 14 הכול אמת, נכון? תגיד את זה, אם אתה כבר עושה - - << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> תקשורת השמאל איבדה את הציבור. ועכשיו אני רוצה - - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> - - הרי אתמול הזמינו לחקירה עיתונאי מערוץ 13. אתם מתירים את דמם של כל העיתונאים, של כל התקשורת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת יסמין. יסמין, די. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הזמינו אותו לחקירה על תקיפה. מה הקשר? מה יש לכם? הם הזמינו אותו לחקירה על תקיפה, לא על היותו עיתונאי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אנא, אני אתחיל עם הקריאות. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> וגם, איך זה קשור לחקיקה של אבי מעוז? << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> הינה, אני עונה לך. תקשיבי. ועכשיו אני עונה לך לגבי חבר הכנסת אבי מעוז. מה לא אמרו על חבר הכנסת אבי מעוז באותה תקשורת שקר? כשנכנסנו לממשלה, קמפיין של עיתון דה-שקר: שר החינוך אבי מעוז, אני מזכיר לכולם, הוא זה שמכתיב כל מה שיקרה במערכת החינוך. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא קיבל אחריות על מערכת הגפ"ן? << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> זה היה הקמפיין השקרי הראשון של עיתון דה-שקר, שניסה לפגוע ולהכפיש את חבר הכנסת אבי מעוז. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא קיבל אחריות על מערכת הגפ"ן? << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> עכשיו, נכון, אבי מעוז לא נראה כמוך, הוא נראה אחרת, יש לו עמדות אחרות, הוא מאמין בדברים אחרים. אבל ההכפשה והגועל נפש והשחור של אותה תקשורת – אני אומר לכם - - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הוא קיבל אחריות על מערכת הגפ"ן? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אני אומר לכם, פשוט בושה וחרפה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> תענה. הוא טוען שהוא קיבל אחריות על מערכת הגפ"ן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אז אני אומר בצורה מאוד ברורה: מאותו קמפיין שקרי של הארץ ודה-שקר בפועל הכול שקר וכזב, הכול עורבא פרח, הבל-הבלים. מי שר החינוך? אני שר החינוך, האחריות עליי, אני מקיים את המדיניות של ממשלת ישראל בנושא וגם בנושא של הצעת החוק האחרונה, שנוגעת בנושא מאוד רגיש ומורכב של מיניות, זהות מגדרית. מה עשתה התקשורת? מכיוון שזה אבי מעוז, אז ישר – זה נגד להט"בים, זו פגיעה בזכויות - - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זה נגד להט"בים. על מה אתה מדבר? זה לא נגד להט"בים? << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אני אומר לך בצורה מאוד ברורה, אם תקרא - - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> קראתי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תשמע מה הוא אומר. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אם תקרא את מטרות ההצעה בצורה רגועה, אני אומר לך שאתה תזדהה איתה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מה מטרות ההצעה? לאסור לדבר על להט"ב ועל הגיוון המשפחתי בבתי הספר של הילדים שלנו. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אני מציע שתקרא. אני אגיד לך במה אני לא מסכים איתך, חבר הכנסת מעוז – אני לא מסכים איתך לגבי ההחלטות וההצעות שאתה רוצה לעשות – שם אני חושב שיש שגיאה במדיניות. כשהגיעה ההצעה לפתחי בוועדת שרים לחקיקה, מכיוון שהיא לא תואמה איתנו בכלל, אמרתי שאני רוצה ללמוד את הנושא, ודחיתי בשלושה שבועות, ואתם התעקשתם להעלות. את ההצבעה אנחנו נדחה, אולי נוכל לעשות. אני אגיד לך מה הכוונה – ואני אומר את זה עוד פעם, כי אותה תקשורת שקר כבר ישר – קואליציה משיחית, עומדים לפגוע בזכויות של להט"בים במערכת החינוך – אני אומר לכם: שטויות במיץ עגבניות. תפסיקו להאמין לתקשורת. לא לקרוא עיתון הארץ, לא עיתון דה-שקר ולא כלכליסט. כל מה שכתוב שם זה פוזיציה מלוכלכת, אינטרסנטית, שאין בה מילה אחת של אמת. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> הלם שאתה שר החינוך, הלם. אתה שר החינוך שקורא להחרמות. אין לתאר. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> ומה האמת? מכיוון שהנושא הזה בעיניי - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת יסמין, את בקריאה ראשונה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> הלם, פשוט בהלם, הלם. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> הנושא הזה – תקשיבי – הם פגעו באישה מוכשרת, ד"ר מאיה לוגסי בן חמו – אישה עם כישרונות, שמוכיחה את עצמה, שעושה עבודה מדהימה, שהיא מועמדת מעולה לתפקיד מנכ"לית - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אז תגישו תלונה, זה לא בסדר. תגישו תלונה - - - << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> - - ולמה? רק בגלל שאני מקדם אותה לתפקיד, פוסלים אותה. חברים, הגועל נפש והצביעות שלכם ברורים. רואים לכם בעיניים. זה לא מעניין. אתם כבר לא מעניינים. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> די כבר עם הרואים לכם, לא רואים לכם. אתה לא יודע שלא הוציאו קול קורא במשרד שלך שנה וחצי, ואתה מדבר איתי על "רואים לכם". << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת יסמין, את בקריאה ראשונה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> יואב, כשהבת שלי תגיע לגן, היא לא צריכה ללמוד שיש משפחות שונות בישראל? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה שנייה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> כשהבת שלי תגיע לגן, היא לא צריכה ללמוד שיש משפחות שונות בישראל? << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> ההחלטה שאני לקחתי לגבי הנושא – ואני אומר, הנושא הזה הוא מאוד מאוד רגיש, וכן, אני גם מסכים איתך - - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מה רגיש? סובלנות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להזכיר לך, אתה בקריאה שנייה. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אני מסכים איתך, חבר הכנסת אבי מעוז. יש במשרד החינוך מערכת שקיפות לגפ"ן, ולא צריך את מה שאתה רצית לעשות. רצית, אמרת שאתה רוצה לעשות עוד פעם, קיבלת תקציב, לי לא היה אכפת. אבל אנחנו משקפים להורים את כל התוכניות, הם יודעים בדיוק מה נכנס, מה לא. אני נלחמתי להוציא את פורום משפחות שכולות פלסטיני-ישראלי ממערכת החינוך בבתי משפט פעם אחר פעם. ניצחתי לאחרונה – הם בטח יבואו לעוד סיבוב, זה לא ייגמר. אנחנו לא נכניס אותם, ואני מאוד מקווה שבית המשפט לא יהיה – גם ככה, כמו שהוא הופך להיות מאוד קיצוני ומתערב – שבעניין הזה יהיה שמרן. אין להם מקום בתוך מערכת החינוך, אני אומר את זה בצורה הכי ברורה. ולגבי הנושא של מה שההצעה נוגעת בו, באמת, כל הנושא של באיזה גיל נכון להיכנס לדבר על זהות מינית, על נושא של מגדריות – בדברים האלה, אני אבקש והודעתי למשרד, אנחנו נקים צוות מקצועי שיבחן את הנושא הרגיש והמורכב הזה, והוא ייתן - - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הוא בחן את זה. הוא בחן את זה. הבת שלי, כשהיא תגיע לגן, לא צריכה ללמוד שיש משפחות מסוגים שונים? << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> יוראי, לתת מענה גם לבת שלך וגם לבת, אני לא יודע, אולי לנכדה של אבי מעוז, או לאותה אימא שדיברת עליה, לתת מענה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> היא לא הולכת לבתי הספר הממלכתיים, אין שום קשר - - - << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אני אקבל המלצות מהצוות הזה, ואנחנו ניישם מדיניות שתוביל מצד אחד הקשבה להורים, לצרכים שלהם, לכל ההורים, תכבד את כל ההורים, את כל ההורים - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> לכבד את ההומופובים? לכבד את ההומופובים? << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> - - גם הורים כמוך, גם הורים אחרים, ונוביל החלטה שקולה וערכית בעניין הזה. תודה רבה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> לא צריכים לכבד הומופובים. זה - - - שבא בין סובלנות להומופוביה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. כאמור, התשובה לשר וההצבעה יתקיימו במועד אחר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה מפריע לי. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הודעה למזכיר הכנסת. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר של חברי הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, מירב כהן, סימון מושיאשוילי, פנינה תמנו ולימור סון הר מלך בנושא: צורך דחוף בהגברת הפיקוח על ניהול הבתים המאזנים בישראל, לנוכח עדויות קשות שעלו מצד מטופלים והורים. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה למזכיר. << הצח >> הצעת חוק השבות (תיקון – זכויות בני משפחה), התשפ"ג–2023 << הצח >> [מס' פ/3171/25; דברי הכנסת, חוב' כ"ד, ישיבה 282.] (הצעת חבר הכנסת אבי מעוז) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום, הצעת חוק השבות (תיקון – זכויות בני משפחה), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת אבי מעוז. ההצעה נומקה. אז מי השר המשיב? מי זה השר המשיב? השר קיש. הצעת חוק השבות של אבי מעוז. זו תשובה והצבעה – זה אמור להיות השר ארבל. הוא השאיר תשובה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין צורך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> השר ארבל פה? ארבל, משרד הפנים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה משנה? כולם מתנגדים לזה גם ככה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> מה זה הביזיון הזה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להירגע. מה קרה? זה של ארבל, הצעת חוק השבות. אתה איתנו? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הממשלה מתנגדת. אוי, מלכיאלי. << דובר >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר >> מירב, בוקר טוב. לא סומכים עליי שאני יודע בעל פה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ברור שיודע בעל פה. לא ענית על זה כבר? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא. לא הייתה תשובה. הייתה רק הצגה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת המציע – הוא נקרא הנכד. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מה התשובה? יש לך אותה? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אתה תומך או מתנגד? אתה תומך או מתנגד? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אני מתנגד טוטלית, לכול. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> טוטלית. אני מסדר אותך. הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק שהאמת, לא הייתה צריכה להגיע לפה היום. היא הייתה צריכה להגיע לפני עשרות שנים. כעם שחפץ בחייו היהודיים בארץ ישראל, כאומה ששמרה על זהותה ויהדותה במשך הרבה מאוד שנים, מסורת של אלפי שנים, עם ישראל ידע שהוא לא מתערבב עם אומות אחרות – איך? << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> שחיילים ישרתו - - - << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> הרי גם את יודעת - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה, לא להפריע. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> - - הרי גם את יודעת שדיברת דברי הבל, וזו זכותך. לחבר כנסת במשכן מותר לדבר גם דברים שהם לא נכונים ועשית - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם מחוץ למשכן. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> גם נכון. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> גם מחוץ למשכן. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אבל פה זה מקבל ביטוי. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אבל לא חייבים להלבין פני אדם ולא חייבים להגיד שמדבר דברי הבל. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> קיבלתי, מתנצל. קיבלתי את דברייך, ואני מתנצל על דבריי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת מטי, נאמרו פה היום הרבה דברים יותר גרועים גם על שרים וגם על חברי כנסת. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני קיבלתי את ההערה ואני מתנצל. קיבלתי, בשניות. אני מתנצל על דבריי שנאמרו. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> כל הכבוד. יישר כוח. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אבל הצעת החוק הזאת היא לא קשורה כלל לנושאים פוליטיים אחרים, אקטואליים, שמתדיינים בהם בציבוריות הישראלית. אין קשר בין דברים שהעליתם לחוק הזה. אנחנו עם ישראל, שמרנו על יהדותנו, אנחנו נמצאים בארץ ישראל בזכות אותה יהדות ששמרה על עצמה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> מדינה יהודית. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> נכון, מדינה יהודית. ולמדינה יהודית - - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> בעצם, איך שמרנו? אתה אומר שבעצם בגלל שאפשרנו להם נכד לא שמרנו? אז עכשיו לא נאפשר לנכד, ואז נשמור? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מי אמר לך? חכי, את לא יודעת מה תשובת הממשלה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> הרבנית פרידמן, לדעתי, לא הבינו את החוק כדבעי. אין בחוק הזה לא עליונות לדחות מישהו. בסך הכול, כשמדינת ישראל מכירה באדם יהודי – כשמכירים באדם שהוא רופא, הוא חייב להיות רופא. זה שההוא עורך דין ולא רופא, הוא לא פחות טוב ממנו. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אז עד עכשיו לא היה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> הייתה טעות, התנהלנו בטעות. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> כמה שנים? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> מקום המדינה. יודעת מה? הפקרות של מדינת ישראל. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> מעניין. אז אתה אומר - - - מדינת ישראל יש אנשים שהם לא יהודים - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא נכון - - - << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> יש טעות. נכון. בג"ץ התערב במשך השנים, נכון, נכון. טלי מתקנת אותי שבג"ץ התערב במשך השנים והחליט דרכו בקודש. אבל אנחנו כעם שמרנו על יהדותנו, לא כל מי שבא נהיה יהודי, יש דרכים. ואנחנו לא מציינים כעת מי, למה הוא לא, זכויות יתר. ממש אנחנו לא שם. עכשיו, לכן - - - << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> - - - יותר יהודי - - - << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אין דבר כזה בעולם "יותר יהודי". אין "יותר יהודי". << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> זה כל המהות שלכם, התנשאות שלכם והגזענות שלכם. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> ואללה? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> ואללה. מה שאתה שומע. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> הרי גם אתה יודע שמה שאני אומר עכשיו זה לא מה שאתה מתנגד לו. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> - - - פה. מי יהודי ומי פחות. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> ממש לא. מר בליאק, אין יהודי יותר יהודי ופחות יהודי. אין דבר כזה. יש יהודי ויש אינו יהודי, זה לא בלי זה. לא, מה אתה עושה לי ככה? אני טועה? לא. אתה מכניס לי בפה שאמרתי - - - << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אדוני, יש חוק השבות, אל תיגעו בו. אין לכם שום זכות לגעת בו. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא טוב. חוק גרוע. לא טוב. הוא לא חוק יהודי. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני תומך בדעתו של בליאק. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> יפה. ברוך השם. אחוות חברים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> חוק השבות זה חוק גרוע? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא. החוק לכשעצמו, להכיר באנשים שמגיעים ארצה, זה לא הדיון. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אם אתם הייתם צריכים להקים את המדינה, עוד 4,000 שנה לא הייתה לנו מדינה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אמר ולא יסף. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מי שמכם להגיד שהנכד הזה והזה - - - << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא. לא שמנו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> איזו עליונות, איזו עליונות. רק אתה, רק אתה הקמת את המדינה. איזו עליונות. בושה. - - - לא היה ממקימי - - - רק אתה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> יש שולחן ערוך כבר לפני 400 שנה. יש רמב"ם לפני 900 שנה, ויש ספר התורה לפני 3,300 שנה, שאבותיי ואבותיך אמרו: וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הכול אחלה - - - << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אם אחלה, זה החוק הזה. למה זה "מי שמך"? יש תורה. יש מסורת. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> נכד לא היה עולה. המיליון איש שהצילו אותנו זה הנכדים, שנלחמו במלחמת יום הכיפורים. לך תלמד. לכן אני אומר, אמרתם גם על יולי אדלשטיין. אל תיגעו בחוק הנכד. אל תיגעו. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> טוב. כבודו נשא את נאומו הפוליטי בצורה מוצלחת, רק לא קשור לחוק הזה. הצעת החוק שלפנינו היא ברורה, היא לא מורכבת מבחינת הניסוח או הטכניקה החקיקתית. לצד זאת, הצעת החוק מורכבת בהיבטים אחרים, זוכה לסיקור תקשורתי רחב וטעונה שיח ובירור מעמיקים והסכמה קואליציונית. הצעת החוק הובאה בפני ועדת השרים לחקיקה שמצאה כי טרם מוצה השיח וטרם בשלו התנאים להעלותה להצבעה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> - - - רגע, מה עמדת הממשלה? לא אמרת. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני תומך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא. מה העמדה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - אם הם מתנגדים. לא הבנתי. מה אתה עושה, מלכיאלי? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> במה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתם מתנגדים ואנחנו מתנגדים, אז למה? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני, מיכאל מלכיאלי, אצביע בעד. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה תצביע בעד החוק? אבל הם מצביעים נגד. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> כן. אני, מיכאל מלכיאלי, אצביע – עכשיו ככה, רבותיי - - - << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> זאת אומרת - - - << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> זאת אומרת, שאני אומר את המשפט הבא: אנחנו נמצאים כמה שעות לפני ההילולה של אור החיים הקדוש. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> רגע, יש לי שאלה. אם אתה תצביע בעד, כי זה האמונה שלך, אני מקשיבה לך, אז יש פה הצעת חוק של פנינה תמנו שטה, על 4 מיליון שקל לחטוף שחזר מהשבי. למה שלא תצביע גם בעד? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אומר לך תשובה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תאמר. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני לא מצביע אוטומטית, אני צריך לעיין בחוק, עוד לא עיינתי בזה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בבקשה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא, אני באמצע חוק אחר, ריבונו של עולם, אני לא יודע לעשות שני דברים ביחד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מירב, זה לא יפה שהרסת - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא רוצה לעיין, זה חוק מאוד חשוב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> על ההילולה, על אור החיים הקדוש. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> התחלנו לדבר על הילולת אור החיים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אור החיים הקדוש, כבודו במקומו מונח. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אז עכשיו אנחנו מדברים על כבודו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> חוק של שבוי שחזר מהשבי – אני סומכת עליך. אני בטוחה שתקרא את הצעת החוק של פנינה, ותצביע בעד. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> סתם שתדעי, הצעת חוק של פנינה, קשה לי להתנגד. שתדעי, טכנית. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין לך מה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אנחנו נדבר על אור החיים, שהשבוע זה הפטירה שלו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מתי זה בדיוק? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> ביום חמישי בלילה. בקיצור, אור החיים הקדוש נפטר לפני כ-300 שנה. הוא מהדמויות שזכו להכרה בכל חלקי היהדות, לא משנה אם ממזרח וממערב. עד שינחו אותי לרדת, אני רוצה לספר סיפור. לפני יותר מ-80 שנה, כשהירדנים שלטו באזור המזרחי של ירושלים, הם רצו לשטח את הר הזיתים, לעשות שם כביש. הדחפורים והטרקטורים שלהם הגיעו, עלו על ההר והתחילו להוריד מהמצבות של ההר, של הנפטרים. עברו עוד שורה ועוד שורה, ואז הדחפור הגיע לציון של אור החיים הקדוש, והתהפך אחורה. יש עדויות גם ירדניות לסיפור הזה. התהפך, התהפך. מביאים דחפור חדש עם נהג חדש, וגם הוא, אתה מכיר את הסיפור? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, פעם ראשונה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> גם הוא התהפך אחורה. בשלישי הם הבינו שטמון פה אדם, לא אדם רגיל, ומאז שמרו את חלקת הקבר הזאת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> וואו. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני רוצה לנצל את הבמה עד שיורו לי לרדת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יש לך 30 שניות. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני רוצה להודות למנכ"ל רשות המיסים שי אהרונוביץ', יחד עם צוות הלשכה חלי וכו' ממס רכוש, על המסירות הגדולה שלהם, ממש. עוד לפני שהטיל נופל במקום, הצוות של שי אהרונוביץ' כבר נמצאים שם. פגשתי אותם בכמה מקומות. המסירות, האכפתיות שלהם, בעזרה, במועד הזה, הוא דבר שהוא גדול מאוד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הם נותנים מענה לכל אזרח. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> נותנים מענה לכל אזרח, וזה לא מובן מאליו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> רגע, עוד לא סיימתי. אני צריך להמשיך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יש עוד התנגדות. לא, לא, השר, יש התנגדות. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אז מה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זהו, נגמר. נגמר הזמן, אי-אפשר להאריך. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> נגמר הזמן. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> רגע, אמרו לי - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, אין אפשרות, נגמר הזמן. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> רגע זה רגע, הפרעתם לי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> השר, נגמר הזמן. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> יש תקנון הכנסת, אדוני. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> שנייה. איפה עליזה? שנייה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה יכול לרדת. אין פיליבסטר - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נגמר הזמן. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> הלו, הלו, מה קרה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נגמר הזמן. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> טוב, מירב, לרדת? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יבגני ביקש להתנגד לחוק. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין לזה תמיכה של הממשלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אין עמדה. אבי, הממשלה לא מתנגדת, אתה לא יכול לעלות. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת אבי מעוז, ברגע שאין עמדה, אפשר להתנגד. אין עמדה. חבר'ה, אל תתווכחו. << קריאה >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << קריאה >> יש עמדה. הוא אמר - - - << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, אין עמדה. השר אומר שהוא מצביע בעד, אז אין עמדה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא אמר שאין עמדה של הממשלה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> אמרתי, הממשלה מתנגדת. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתה אמרת, אתה אמרת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, הוא לא אמר, הוא לא אמר. ינון, הקשבתי לנאום. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת אבי מעוז - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא אמר שהממשלה מתנגדת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא אמרת. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אם היית אומר, לא היו מרשים לי לעלות להתנגד, זה העניין, חבל על הזמן. אני עליתי להתנגד, אני רוצה להגיד שני משפטים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בפעם הבאה, השר מלכיאלי, תקרא את תשובת השר, ואחרי זה תגיד מה שאתה רוצה. תקרא קודם את הטקסט. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> פעם הבאה תקרא ותפסיק להשתחצן. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> חבר הכנסת אבי מעוז, תנו לי שלוש דקות, אני מתנגד קצר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רגע, אני אאפס את הזמן. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת אבי מעוז, אני רוצה להגיד לך: זה לא הזמן לחוק שאתה מציע, בזמן שהחיילים שלנו – ש-7,000 מהם בכלל לא יהודים לפי ההלכה, ודרך אגב חלקם נכדים – נלחמים על המדינה, נהרגים על המדינה, ומה הם שומעים? שאתה בכנסת מנסה לקדם חוק שהופך אותם לסוג ב'. למה אתה עושה את זה בזמן מלחמה? זה דבר אחד. דבר שני, זה ניתוק מוחלט מההבנה הבסיסית כיצד מתקיימים חיים יהודיים בתפוצות. אתה יודע, שאותם נכדים מחזיקים את כל הקהילות בתפוצות? אז מה אתה מציע, חבר הכנסת מעוז? ואני שמח, דרך אגב, שחלק מחבריך בקואליציה מבינים, והם יצביעו נגד ההצעה שלך. זה לפחות קצת מחמם לי את הלב. רוב החיים היהודיים בקהילות היום נתמכים דווקא בנכדים של היהודים. אז במקום לקרב אותם ליהדות, מה שאתה מציע – לנתק אותם מהיהדות. חבר הכנסת מעוז, החוק שלך הוא פגיעה בציונות קודם כול, פגיעה במדינת ישראל, כי האנשים האלה תורמים, ובוודאי ובוודאי, אתה לא יכול לשפוט ולהגיד, שהאזרח טוב או פחות טוב אם הוא נכד ליהודי או הוא בן ליהודי. אני מכיר לא מעט אנשים שהגיעו מטעמי ציונות גם כנכדים. הילדים שלהם לא קיבלו אוטומטית אזרחות לפי חוק השבות, הילדים שלהם היו צריכים להוכיח שהם כאן במדינת ישראל, שהם לא חזרו לארץ המוצא, ולאחר שנים קיבלו את המעמד. אז חוק השבות, שלא שונה במשך 55 שנה, הוא אבן יסוד של הציונות. וזה לא משנה, במקום שאתה תדאג לגיור קל, להוויה ציונית, לקרב אותם, אתה בעצם בחקיקה שלך בא ורוצה להגיד להם: חבר'ה, אתם לא חלק מהמשפחה היהודית. כך, אדוני, אבי מעוז, אתה לא תילחם בהתבוללות, אתה רק תפגע באנשים שמגינים על המדינה וגם נלחמים על המדינה. ואני שמח, אני שוב חוזר ואומר, אני שמח שחלק מהקואליציה יצביעו כרגע נגד ההצעה הזאת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז רוצה להגיב להתנגדות. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מעוז פה זה לא הפרלמנט האיראני. אנחנו לא בטהרן - - - פה זה לא טהרן - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב, האמרה הזאת, בלי קשר אליו, צורמת. בדיוק עכשיו, בזמן הזה להזכיר את איראן. מי שאנחנו נלחמים - - - כן, צודק. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> המליאה הזאת צורמת. הצעת החוק הזאת צורמת, אנחנו באמצע מלחמה - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בדיוק עכשיו להזכיר את זה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> חיילים נהרגים. חיילים נהרגים במלחמה. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אני לא משתמש בדמגוגיה על החיילים, יש לי הרבה מה להגיד על זה, אבל זאת דמגוגיה. זה לא נוגע לחיילים בכלל. כל החיילים גיבורים, כל החיילים קדושים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כן, כן. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני רק רוצה להגיד לחבריי בקואליציה, חברי הליכוד, הרי אתם בעד החוק הזה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הם לא. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> מי שחתם עד היום על הצעות חוק למחוק את סעיף הנכד או לצמצם אותו משמעותית, אני מקריא: השר סמוטריץ', השר קרעי מהליכוד, השרה סטרוק, השר סופר מהציונות הדתית, סגן השר אבוטבול מש"ס, חבר הכנסת רוטמן מהציונות הדתית, חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת פינדרוס - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כל הגזענים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת מירב. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> חבר הכנסת אשר, חברת הכנסת וולדיגר, חברת הכנסת עטיה מהליכוד, חבר הכנסת אייכלר. ומי שהצביע בעד החוק כשהיינו באופוזיציה, אני מקריא אותם: חברי הכנסת אבוטבול, אזולאי, אייכלר, ארבל, אשר, בוסו, חיים ביטון, בן גביר, בן צור, מאי גולן, גפני, דיכטר, דרעי, וולדיגר, ליצמן, מקלב, מרגי, סופר, סטרוק, פינדרוס, פרוש, קרעי ורוטמן. אני רוצה להגיד עוד דבר אחד. אני רוצה להגיד לחבריי בקואליציה עוד דבר אחד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא עכשיו. חבר הכנסת אלעזר שטרן, אתה בקריאה ראשונה. די. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לחבריי בקואליציה עוד דבר אחד. חבריי בקואליציה, בממשלה הקודמת, השר אלקין היה בממשלה, ופעל להורדת החוק הזה. אנחנו היינו באופוזיציה. אני הייתי איתכם באופוזיציה כתף אל כתף, הצבענו בעד הצעת החוק הזאת. עכשיו השר אלקין – שערי תשובה לא ננעלו – עשה תשובה, אבל הוא שומר לעצמו זכות וטו שהוא יכול לא להעלות את החוק הזה. שכחתם מי היה איתכם. אני קורא לכם: תצביעו בעד הצעת החוק הזאת, כי זה יחזק את הזהות היהודית של המדינה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבריי, חברים. חבר הכנסת גלעד קריב, אתה בקריאה ראשונה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - של נעליך - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב, אתה בקריאה שנייה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה מה שאתה מביא עכשיו, זהות יהודית - - - בושה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים על הצעת חוק השבות (תיקון – זכויות בני משפחה), התשפ"ג–2023. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 54 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק השבות (תיקון – זכויות בני משפחה), התשפ"ג–2023, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 18 בעד, 54 נגד. אני קובע כי הצעת חוק השבות (תיקון – זכויות בני משפחה), התשפ"ג–2023, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אויב של העם היהודי אתה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב, אתה בקריאה שנייה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני יוצא. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> המזכיר, חבר הכנסת גולדקנופ לחץ בעד ולא נלחץ. המחשוב יבדוק את זה, ובמידה וזה – ייכנס. << הצח >> הצעת חוק מענק לחטוף ששב מן השבי או למשפחתו של חטוף שנרצח בשבי וגופתו הושבה בעקבות מתקפת 7 באוקטובר, התשפ"ה-2025 << הצח >> [הצעת חוק פ/5736/25; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת פנינה תמנו) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק מענק לחטוף ששב מן השבי או למשפחתו של חטוף שנרצח בשבי וגופתו הושבה בעקבות מתקפת 7 באוקטובר, התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת פנינה תמנו. אני מזמין את חברת הכנסת פנינה להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות. לא הבנתי למה חבר הכנסת גנץ פה. זה בגלל פנינה. דיר באלכ אם לא היית פה. ראית איך הוא מכבד אותך, בני? << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה, תודה, אדוני היושב בראש. חבר הכנסת מלול, יש משפט מספר שמות שהולך איתי, שאומר: כל אלמנה ויתום לא תענון. מצווה בסיסית, איסור בסיסי שלנו כעם יהודי, לא לענות, מלשון עינוי, את היתומים, את האלמנות. איך זה מתקשר לחוק שלי? אני רוצה שנסתכל בעיניים על אותם אנשים חטופים, כמו אלי שרעבי, ירדן ביבס. תסתכלו על איתן יהלומי ועל הרבה מאוד ילדים יתומים, על אלמנות ועל אלמנים, שלא רק שרצחו להם באכזריות את משפחתם – הם היו בשבי ימים, לילות; ויש מי שכבר מעל שנה וחצי נמצא בשבי. עכשיו אני שואלת אתכם: איך אנחנו מסוגלים, כנבחרי ציבור, איך אתם כממשלה וקואליציה, לתת להם להושיט יד לנדבה, לצדקה? איך אנחנו מסוגלים לאטום את הלב, לעצום עיניים, כשהאנשים האלה צריכים לפנות לעם ישראל ולבקש מהם צדקה כדי לשרוד את היום-יום? לחלקם אין בית לשוב אליו. כולנו מבינים את המצב המורכב הזה, שאנשים חוו שואה והם לא יכולים לחזור לבית שלהם. חלקם באים מקיבוצים שאין להם שיוך, ולכן גם אין להם את השקלים לקנות את הבתים. אבל מה זה משנה לצורך מה? איך, ריבונו של עולם, עופר קלדרון, שהבן שלו ארז חגג בר-מצווה בלעדיו, שישב שם מעל 500 ימים – למה הוא צריך לגייס כספים? ובסוף גם לחטוף אש ממכונת רעל, הסתה נגד אדם שספק אם יצליח להשתקם עד סוף ימי חייו. אני מאחלת לו להשתקם, אבל כולנו מבינים שלהיות בידיים האכזריות של המרים שבאויבינו, שהתעללו בנשים, התעללו בילדים – אז מה אנחנו מצפים, רבותיי? והייתי מצפה לקצת יותר קשב מהקואליציה. למה אנחנו מצפים, אחרי שהמדינה הפקירה אותם? כן, היא הפקירה אותם. בוודאי לא בזדון, אבל הם הופקרו, נגררו, ולצערנו רבים גם לא בחיים. רבים מהם לא בחיים. המשפחות שלהם שבורות, מרוסקות. ומה הציפייה שלנו? שילכו לעם ישראל לקושש שקלים? עכשיו, אני אגיד לכם משהו. הקופה הציבורית היא לא של הממשלה, היא לא של נבחרי הציבור – היא של עם ישראל. ועם ישראל מוכיח פעם אחר פעם שהוא נכון לעזור לאנשים האלה. האינטרס הציבורי נקבע על ידי הציבור, ומי שמנותק מרחשי הרגשות וחפץ הלב של העם, הוא מנותק. כי מה קורה? הם יוצאים לגיוס כספים. אז אנחנו רואים שתוך יום-יומיים הם מגיעים ליעד של 3 מיליון, 4 מיליון. אז רצון הציבור מאוד ברור. אבל משהו לא ברור באי-ההבנה שלכם כקואליציה לגבי רצון העם שמהקופה הציבורית נבוא וניתן מענק שיעזור להם להשתקם. עכשיו תראו, אמרו לי שזה הרבה כסף, מיליארד שקלים. הצעת החוק שלי, עלותה כמיליארד שקלים. ואני אומרת, איך יכול להיות שממשלה שיודעת לשים 5 מיליארד שקלים לכספים קואליציוניים, לא מסוגלת ואפילו עינה צרה בכך שהחטופים יקבלו את מה שאמור להיות הבסיס של הבסיס – לעזור להם להשתקם? כן, ויהיו צעירים שחזרו מהשבי, הרבה מאוד צעירים שנחטפו, וצעירות, שאותם 4 מיליון שקלים לפחות יקנו להם דרך חדשה – לקנות בית; מה זה משנה, יכול להיות שהם ירצו לטייל, טיפולים נפשיים ועוד דברים. אבל האבסורד הוא שבסוף הממשלה, שטוענת שעל ידי המינהלת, מינהלת החטופים – ויש דברים שניתנים, צריך לומר ביושר – נותנים לא מעט, אותה ממשלה לא מבינה שהיא מכתימה, מעכירה את האווירה, פוגעת ומכתימה באמת את הרצון שלנו כעם לעזור לאנשים האלה, כ-251 אנשים, שחלקם, לצערנו, אינם בחיים ונרצחו באכזריות, כפי שהזכרתי. אז אני אומרת לכם, רבותיי, יש פה שילוב של האינטרס הציבורי עם החובה המוסרית הערכית שלנו להעניק להם את המעטפת הנדרשת. אנחנו מבינים שאם הם היו תובעים את המדינה, ואם היה מתאפשר להם, היינו מפצים אותם בעשרות מיליונים, כי אין משהו שאפשר לכמת אותו או להעריך אותו בכסף. אין יום אחד בשבי שמי מאיתנו יכול להעריך אותו בכסף, להיות בידיים של האכזריים האלה, שאנסו נשים, פגעו בהן מינית, רצחו משפחות שלמות. אני, הצמרמורת שיש לי מילד, ילד שעוד לא הייתה לו בר-מצווה, שיושב למעלה מ-50 יום לבד בבית עם הנוח'בות, שמכריחים אותו לצפות בתמונות אכזריות ובסרטון הזוועות – עם הילד הזה אנחנו מתווכחים? עם ילד שבסוף אבא שלו לא חזר, וחזר כגופה? איך אפשר בכלל לבוא ולהתווכח על זה, כשאנחנו יודעים להעניק לחברות הייטק מענקים במיליוני שקלים? אני מפצירה בכם, מפצירה בכם, למרות שכיסאות הקואליציה התרוקנו – מפצירה בכם בכל לב לראות את האנשים האלה. תפתחו את הלב. היום אתם פה, מחר אנחנו לא יודעים איפה אנחנו. יש לכם הזדמנות לעשות מעשה טוב ולעזור למי שחוו את התופת והשואה הזאת. אם זה היה סותר את אינטרס הציבור, מילא. הטיעון היחיד שהייתי מוכנה לקבל מאחד השרים הוא שיש משפחות של נרצחים; לחלקם כל המשפחה נכחדה, וגם הם צריכים עזרה. אני רוצה לומר לכל המשפחות, המשפחות של הנרצחים שפנו אליי אתמול לאורך כל היום, זה לא זה או זה – כל המשפחות של 1,200 הנרצחים צריכות לקבל סיוע ועזרה. למי אתם מחכים? אז יש דברים שאנחנו באמת מקדמים כאן בכנסת, אבל קשב הלב צריך להיות בתוכנית ומעטפת לאומית, בתוכנית לאומית שרואה את כל הצרכים שלהם. אני רוצה לומר לכם, אל תיתנו לאף אחד לשסות אתכם זה בזה, כי הסיוע שאנחנו ניתן בחוק הזה הוא זה שיוביל לדיונים בוועדה, אחרי שזה יעבור בטרומית. הוא זה שיוביל לכך שגם אתם תקבלו עזרה. אדוני היושב-ראש, אני לא רואה פה את יושב-ראש הקואליציה, אני לא רואה פה את שר המשפטים, אני לא רואה פה אף אחד ממקבלי ההחלטות, כדי שלפחות ירצו או ינסו להגיע להסכמות בעניין הזה. אני חושבת שעם ישראל נושא את העיניים לבית הזה עכשיו. בעניין של הסיוע אין אופוזיציה ואין קואליציה, לא צריך שיהיו אופוזיציה וקואליציה. הינה, ראינו עכשיו, החוק הקודם, הניסיון לבטל את סעיף הנכד מחוק השבות – ידעתם להצביע. ידעו להצביע נגד החוק של אבי מעוז. אבל בחוק הזה – פתאום כולם נעלמו. הייתי רוצה לדעת – תראה, יש לנו 20 שניות, לא הרבה פעמים זה קורה. אולי השר בוסו, מה אתה אומר על הסיוע של המשפחות? אתם רוצים להגיע להסכמה? נעלמו, נעלמו כל בעלי הסמכות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מי מציג את עמדת הממשלה? << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הינה, הינה, אנחנו מחפשים אותך. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אי-אפשר להבטיח, כי בסוף זו ועדת שרים, את יודעת איך זה עובד. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל האם אתם מוכנים שנגיע, נתקדם? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אני לא יודע להבטיח הסכמה, אני יכול להבטיח שלא נצביע היום. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הינה, השר בוסו יענה. השר בוסו, אתה עונה מטעם הממשלה? הינה, הוא יענה, ותוך כדי תשמעי מה הוא אומר, ונראה. בדיוק, קודם כול, תראי מה - - - << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> טוב. אדוני השר בוסו, בהזדמנות הזאת אני גם רוצה להשתתף בצערך על פטירת אחיך, משפחה יקרה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> פנינה, אני אציע את זה בסוף - - - << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אאחל מזל טוב בהיכנס בנך בעול תורה ומצוות, חברת הכנסת פנינה. נחת מהילד, ותראו בחופתו מתוך בריאות ושמחה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברי השרים, אנחנו נחלק למעשה את מתן המענה ואת התשובה לשניים, ואז אפשר להגיע להסכמה מסוימת איתך. אני קודם כול עונה כאן בשם השר יואב בן צור, השר הממונה על הביטוח הלאומי, שר העבודה. הוא נותן כאן פירוט קטן, מה נעשה עד כה לאותם חטופים ששבו ואותם שבויים ומשפחות שכולות. בעקבות מלחמת חרבות ברזל תוקנו הדינים העוסקים במתן סיוע לנפגעי פעולות איבה ולמשפחות השכול. תוקן החוק – ממוקד אליהם. נקבעו הסדרים חדשים לאוכלוסיות החטופים ומשפחות החטופים, אשר היו אוכלוסייה חדשה שהדין לא נתן לה מענה קודם. במסגרת תיקוני החקיקה האמורים נקבע כי חטוף יהיה זכאי לגמלה ששיעורה שווה לזו של נכה בשיעור של 100%, וכן לזכאות שלה זכאי נכה בשיעור 100%. הוא יהיה זכאי לטיפול רפואי בגין כל ליקוי או צורך רפואי למשך כל ימי חייו, לרבות ליקויים שאינם קשורים לחטיפתו, כמובן. נקבע כי משפחותיהם של פדויי השבי זכאיות למענק רבעוני בשיעור של 90,000 שקלים בנוסף לתגמול חודשי שווה ערך לזה המשולם למשפחה שכולה. בנוסף, עם שובו של החטוף הן זכאיות לסיוע למשך רבעון נוסף ולשיקום וטיפול רפואי למשך שלוש שנים. באשר למשפחות שיקיריהן לא שבו בחיים, הרי הן מוכרות כמשפחות שכול, וזכאיות לכל הסיוע הניתן למשפחות שכול, לרבות קצבה חודשית, שיקום מקצועי, סיוע בדיור ועוד. לפיכך, מדובר על מערכת תמיכה רחבה ומקיפה, הנדיבה ביותר שקיימת כיום בדין הישראלי, והשווה לזו הניתנת למשפחות השכול ולנכי צה"ל ברמה הגבוהה ביותר. כמובן, תוקנו דינים ספציפיים ממוקדים גם לאותם השבים ולבני המשפחות. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> רק אתעקש ואומר ש-100% קצבה לא עבר, זה נתקע בוועדה. זה לא עבר. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> הדבר צריך להיבדק, כי כאן השר אומר את הדברים במפורש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> השר אומר. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> לא עבר, לא עבר, אני יודעת. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> לכן, בגדול, הוא אומר שעמדת ועדת שרים היא להתנגד. אבל אומר השר כאן, הוא בהחלט חושב שהמדינה צריכה לשקול מתן פיצוי הולם מעבר לסל שציינתי כרגע, לסל ההטבות הניתנות, מתוך הכרה באחריות המדינה למחדל הנוראי של 7 באוקטובר. אבל מן הראוי שזה ייעשה בעבודת מטה מסודרת של כלל הגורמים הרלוונטיים, והוא לא מציע שזה יהיה בחקיקה. האם הוא נותן פה פתח למעשה, שאפשר לשקול מתן נוסף מעבר למה שניתן כאן? אני חושב שאפשר להגיע איתו להסכמות, כי יכול להיות שהוא יכול לבוא עכשיו לאוצר ולהגיד להם, חבר'ה, תנו לי חצי מיליארד שקלים, תנו לי 300 מיליון שקלים נוספים, אני רוצה לתת מענה. הוא גם חושב שמעבר לסל שניתן, כ-100% זכאות או השוואה של המשפחות למשפחות שכולות צריך לתת להן. הוא לא חושב שזו המסגרת כרגע, מה שהצגת, אלא בצורה כזו. אולי אפשר לשקול אופציה שנדחה את זה, ותיתני אופציה של ועדת שרים נוספת של חודש או משהו כזה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שתגיע להסכמות עם השר. הוא תומך ברעיון. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> שתגיע להסכמות עם השר. הוא גם ככה חושב שצריך לתת, כאחריות למחדל שהמדינה עשתה. זה לא עוד מקרה, למרות שהחוק תוקן. אם תשקלי כך, אז אולי אפשר לדחות את זה. אז היא מקבלת את ההסכמה? << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> במועד אחר? << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אז אין הצבעה. הצבעה במועד אחר. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כאמור, הצבעה במועד אחר. גם התשובה של חברת הכנסת תהיה במועד אחר. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 24) (ניהול חשבון תשלום על ידי אפוטרופוס או מיופה כוח), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת צגה מלקו. החלטות ועדת האתיקה הבאות: א. החלטה בעניין אחריות חברי הכנסת על מוזמניהם; ב. החלטה בעניין שימוש בסמל הכנסת בתואר חבר הכנסת ובכותרת תפקיד הכנסת; ג. החלטה בעניין שווי מתנה קטנת ערך וסבירה בנסיבות העניין; ד. החלטה בקובלנות נגד סגן השר אלמוג כהן; ה. החלטה בקובלנות נגד חבר הכנסת עופר כסיף. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. רק לפרוטוקול אני אומר שהשרה מאי גולן הצביעה בעד חוק השבות, והתכוונה להצביע נגד. זה לפרוטוקול בלבד. << הצח >> הצעת חוק המרכז להנצחת מורשתו של הנשיא יצחק נבון, התשפ"ה–2025 << הצח >> [הצעת חוק פ/5767/25; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיקי לוי) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק המרכז להנצחת מורשתו של הנשיא יצחק נבון, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת מיקי לוי. אני מזמין את חבר הכנסת מיקי לוי להציג את הצעת החוק. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק, עניינה הנצחת מורשתו של הנשיא יצחק נבון. יצחק נבון נולד ב-1921 למשפחה ספרדית ותיקה בעיר העתיקה. דור חמישי בירושלים – כמה יכולים להתברך בנושא הזה? דור חמישי בירושלים, משפחתו לא עזבה. יצחק נבון שירת כראש לשכתו של דוד בן-גוריון, ועם הקמת המדינה נשלח לשירות בדרום אמריקה מטעם משרד החוץ. ב-1965 נבחר לראשונה לכנסת כחבר כנסת – חבר הכנסת דנינו, זה בשבילך, כי הבטחת להצביע בעד – ובהמשך כיהן בכנסות מטעם המערך. הוא היה יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. במהלך כהונתו החל התהליך בין מצרים וישראל, שהבשיל בסופו של דבר להסכם ביניים, להסכם שלום בין מצרים לישראל בשנת 1975. הוא היה חבר ועדת החינוך והתרבות בכנסת וקידם נושאים של חינוך ודו-קיום, השכלה למבוגרים שבאו כעולים חדשים. ב-1978 נבחר לנשיא החמישי של מדינת ישראל. חברים יקרים, הנשיא נבון, יליד ירושלים, היה הנשיא הראשון שנולד בארץ ישראל, סמל – הנשיא הראשון שנולד בארץ ישראל, הנשיא הראשון בן עדות המזרח. כן, כן, הנשיא החמישי – הראשון בן עדות המזרח. הוא שם דגש על חיזוק הקשר בין העדות והמגזרים השונים בישראל, הקפיד לבקר רבות בפריפריה, יזם את פרויקט המאבק באלף- בית הפונקציונלי – מאבק בבערות. הוא היה מקובל על כל חלקי החברה – אשכנזים, ספרדים, חילונים, דתיים וערבים. במהלך נשיאותו נחתם הסכם השלום עם מצרים, שבו הוא היה מעורב רבות בתהליך. השליטה שלו ברזי האסלאם – למד אסלאם באוניברסיטה העברית – ובשפה הערבית, ועצם היותו בן עדות המזרח שמכיר את המהלכים האלה ואת המנהגים, הוא היה מעורב עד מעל לצווארו. כפי שאמר הנשיא סאדאת, אדוני היושב בראש: העם המצרי התאהב בנשיא נבון – כך אמר הנשיא סאדאת – הנשיא נבון דיבר עם העם המצרי בשפתו – ערבית, ובשפת התרבות שלו, והיווה גשר להסכמי השלום. הנשיא נבון היה מחזאי וסופר, ובין יצירותיו הידועות ביותר – המחזה "בוסתן ספרדי", שהציג תרבות יהדות ספרד בירושלים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לדינו. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לדינו. עסק בקידום התרבות הספרדית, הלדינו ומורשת של יהדות המזרח, ושלט בשפה הערבית על בוריה. אם אינני טועה – כנראה שהנתון הזה אינו מצוי כרגע ברשותי – "בוסתן ספרדי" הוצג מעל 2,600 פעמים. הוא חזר לכנסת לאחר סיום כהונתו כנשיא, וכיהן כסגן ראש הממשלה ושר החינוך והתרבות. ראה בהיותו שר התרבות שליחות. לבוא אחרי תפקיד של נשיא לשמש כשר תרבות? השר קיש, זה אותו כיסא שאתה יושב עליו – מראה על איש גדול, גדול מהחיים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כמה אמרת שהוא הוצג? בדקתי. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> 2,600? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 2,500. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז לא הייתי רחוק. באמת מטורף ש"בוסתן ספרדי" הוצג 2,500 פעמים. נבון היה איש עט וספר, שכתב טקסטים ומחזות רבים, ביניהם "הולך ברקידה", מלשון ריקוד; "ששת הימים ושבעת השערים"; "מגילת הזקנים אשר בכותל המערבי"; "רומנסרו ספרדי" וכמובן "בוסתן ספרדי" – הינה, מצאתי את הנתון – הוצג מעל 2,500 פעמים, ההצגה הוותיקה ביותר בהבימה. לאורך השנים בבית הזה הצבעתי כמה פעמים להנצחת אישים ראויים שלא היו מהצד הפוליטי שלי, ואני מדגיש כי כולם ראויים. אפילו עליתי לדוכן הזה וסיפרתי חוויות אישיות שלי עם הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה. הצבענו בעד הנצחת זכרם של הרב דרוקמן, הרב קוק, הרב עובדיה יוסף, חבר הכנסת והשר דוד לוי, ראש הממשלה מנחם בגין – לכולם הצבעתי בעד, והם לא מהצד הפוליטי שלי. זה ראוי והיה לכבודה של הכנסת ושל המדינה שהאיש היקר הזה, נבון, יונצח באופן רשמי. יש חברי כנסת שבאתי איתם בדברים, ואמרו: אנחנו מתביישים להצביע נגד. אנחנו לא נצביע נגד. אני מפציר בכולם להקשיב לצו מצפונם. אני יכול לעמוד פה שעות רבות ולדבר בשבחו של האיש. המחוקק הכיר בצורך באשר לדמויות היסטוריות מרכזיות ואחרות, להנציח את זכרן. נחקקו חוקים שמכוחם הוקמו פועלים מרכזיים חינוכיים, המנציחים את פועלם של האישים המרכזיים בתולדות מדינת ישראל. הנשיא נבון היה בוגר המחזור הראשון של התיכון ליד האוניברסיטה, אחד מבתי הספר הטובים בירושלים והטובים בארץ. הוא בעל תואר ראשון מהאוניברסיטה העברית בפדגוגיה, תרבות האסלאם, השפה הערבית וספרות עברית. בתקופת כהונתו כנשיא חתר נבון ללכידות חברתית ולסולידריות, קירוב הלבבות בין העדות והדתות, מתוך דאגה לשכבות החלשות ומתוך רצון בחברה צודקת יותר. הנשיא חרש את הארץ לאורכה ולרוחבה, נפגש עם קהילות וסלל מסילות אל לב-ליבה של ההוויה הישראלית. בית הנשיא נבון היה פתוח לכל אדם ונגיש לכל נושא. לא בכדי כונה הנשיא נבון לאחר מותו "נשיא העם". יצחק נבון העניק למוסד הנשיאות יוקרה ועוצמה מוסרית. הוא הקים את סל התרבות במשרד החינוך. לא היינו מודעים לכך עד היום. אחת היוזמות המרכזיות שנבון קידם והוביל היא הקמת שמורת הטבע נאות קדומים. נבון היה בין המקימים של השמורה בשנת 1964, ושימש כיו"ר החברה שהוקמה לנהל את השמורה. אני אומר לכם שהחוק הזה הועלה בכנסות קודמות על ידי חבר הכנסת לשעבר איציק שמולי וחברת הכנסת מירב בן ארי. האיש הזה ראוי. זה לא חשוב איזה חבר כנסת מעלה את החוק. הכנסת תתכבד, ומכבודה לחוקק את החוק לכבודו של האיש כי הוא ראוי, כי הוא היה הנשיא החמישי של מדינת ישראל, בן הארץ הזאת. נולד בירושלים, דור חמישי בירושלים. אין ראוי ממנו להיות בין אלה שזכו להנצחה. טוב תעשה הכנסת, טוב יעשו חברי הכנסת, אם יצביעו בעד חוק המרכז להנצחת מורשתו של הנשיא יצחק נבון. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. עמדת הממשלה? שר החינוך, בבקשה, אדוני. << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז אולי תעלה - - << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> לא, אם אני עולה, אני כבר צריך להגיד. אני מציע תשובה והצבעה במועד אחר. ננסה לראות איך פותרים את זה, וזה נראה לי הדבר הכי נכון. תשובה והצבעה במועד אחר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תשובה והצבעה במועד אחר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> רגע, אפשר לעלות להגיב? << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> לא, כשתהיה תשובה, תגיבי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כשתהיה תשובה, אפשר להגיב לתשובה. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת תקופת כהונה של ראש הממשלה) << הצח >> [הצעת חוק פ/5788/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת תקופת כהונה של ראש הממשלה), של חברת הכנסת אפרת רייטן מרום וקארין אלהרר. חברת הכנסת רייטן מרום, בבקשה, גברתי. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אדוני יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, מחזירה אתכם לשנת 1997 – ראש הממשלה נתניהו התראיין לדן שילון ונשאל כמה כהונות ראש ממשלה צריך, אוקיי? כמה אדוני צריך? הוא שאל אותו במפורש: כמה אתה רוצה? ארבע שנים? שמונה שנים? 12 שנים? והוא אפילו שאל אותו: אולי עד סוף הדורות? מחשבה אווילית, חסרת תוחלת, אז זה נשמע – הוא חשב שהוא צוחק, דן שילון. התשובה האייקונית של נתניהו חקוקה בסלע. זה מה שהוא אמר: יש לי תשובה חקוקה בסלע עבורך. אני הייתי אחד מאלה שיזמו ודחפו את החוק לבחירה ישירה. ביקשתי להכניס לשם סעיף, ואמרתי שראש ממשלה לא יוכל לכהן יותר משתי קדנציות. אם לא תעשה את זה בקדנציה הראשונה – כך אמר ראש הממשלה נתניהו – אולי תעשה את זה בקדנציה השנייה, אבל יותר מזה אתה לא צריך. תעשה את הדברים – ואז אמר את שתי המילים הכי חשובות – ותלך הביתה. ככה אמר אז נתניהו. אני מאמינה לו כמו שאתם מאמינים לו, שהוא מתכוון למה שהוא אומר, אחרת למה סתם לבוא ולהגיד דברים שאתה לא מאמין בהם? סתם לבוא ולזרוק כל מיני אמירות, שקרים לציבור, בשביל לפגוע באמון הציבורי? הרי לא יעלה על הדעת, כמו שאומרים אצלכם – לא יעלה על הדעת שראש ממשלה יגיד דברים שהוא לא מאמין בהם, שהוא לא חושב שהם נכונים, שהם נכונים פיקס, למדינת ישראל עם המשטר הפרלמנטרי שלה. הלוא הוא יודע, חזקה עליו שהוא יודע, שבמדינת ישראל יש דמוקרטיה פרלמנטרית. הוא מכיר את המגבלות, הוא יודע מאיפה באנו ומה ההיסטוריה, הוא יודע בדיוק מה מדינת ישראל, איך היא בנויה ומה המשטר שלה, ובכל זאת החליט לומר בצורה מאוד מאוד ברורה: בנימין נתניהו, תעשה את הדברים שלך ותלך הביתה. אין יותר חזק מזה. לא האמנו שנגיע למצב שבו אנחנו נצטרך לפנות לראש ממשלה, אותו אחד שאמר דאז את אותן מילים אייקוניות, ונגיד לו: לך הביתה, אתה כבר נמצא פה עוד מעט 19 שנים. זה נראה לך דמוקרטי? זה נראה לך מתאים למדינת ישראל? לא הצלחת לעשות דברים בקדנציה הראשונה, גם לא בשנייה. נצטט אותך, אדוני: לך הביתה. ככה פשוט. לא צריך ללכת עד 1997. גם היום יש בקואליציה, בממשלה, שר חוץ שהיה עד לפני כמה שנים שר המשפטים בקואליציית השינוי, שרצה להעביר את החוק הזה של הגבלת הקדנציות. הוא רצה להגביל את כהונת ראש הממשלה לשמונה שנים, כי מה שלא הצלחת לעשות בשמונה שנים לא תעשה, לך הביתה. והינה שר המשפטים דאז, סער, אני אצטט אותו: אני יודע שהסיעה שיש בה את התמיכה הגדולה ביותר בחוק היא סיעת הליכוד. ידע אז השר סער דברים ברורים: שגם בתוך סיעת הליכוד – ושום דבר לא השתנה מאז ועד היום – רוצים להגביל את כהונת ראש הממשלה. למה? כי רוצים דם חדש; כי מבינים שכוח הוא משחית; כי מבינים שנאשם בפלילים, כאשר הוא ממשיך לאחוז פה בתפקיד החזק ביותר, הכוחני ביותר במדינת ישראל, הוא משחית את המדינה, הוא פוגע בה. הוא יכול לאפשר לעצמו לתקוף את מערכת המשפט, הוא יכול להמשיך ולהסית נגד מוסדות המדינה – זה תוצר של שלטון ממושך מדי. זו בדיוק הסיבה. כי אם היית בא לשתי קדנציות והולך, לא היית מעז לעשות את אותם דברים כמו שעושה היום נתניהו. אבל שלטון שמפסיק לפחד מהבוחר שלו ומתחיל לחשוב שהוא בעצמו מעל החוק, עושה את הדברים האיומים האלה. העולם כבר מבין את זה, ואנחנו יודעים שיש כל כך הרבה מדינות בעולם שהגבילו את הכהונה של ראש הממשלה או הנשיא. שלטון ממושך מדי משחית, לא משנה מי עומד בראש. זה לא משנה, אל תהפכו מייד את העניין הזה לכן ביבי, לא ביבי – עקרונית. אז ב-1997 אמר נתניהו את האמת: זה משחית. גם אם התחיל אותו ראש ממשלה כשליח ציבור, הוא עלול להפוך לשליט. שתי כהונות, שמונה שנים – זה מספיק בשביל להוביל, ליישם מדיניות, להשאיר חותם, וזה מספיק מאוד למנוע ריכוז כוח מסוכן כדי לאפשר חילופי הנהגה, כדי להזרים דם חדש למערכת. הכול נכון, את הכול צריך לעשות נכון, אבל אצלכם הפכתם להיות נתינים לכוח המשחית, נתינים מפחד, מאינטרסים, משחיתות – כדי להמשיך ולשים לעצמכם את המלך, כדי לא חס וחלילה למצוא את עצמכם בחוץ. ואתם קוראים לעצמכם דמוקרטיה, אתם מתהדרים שאתם שומרים על הדמוקרטיה. המציאות לבד אומרת שזה הרי לא ייתכן, תראו לאן זה הוביל. ככה בפנים, עמוק עמוק בתוככם, אתם יודעים את התשובה. תגידו לעצמכם: אתם מפחדים מהציבור – שמעתי כבר את כל הטיעונים האלה פעם אחר פעם – אתם מפחדים מהציבור, אתם יודעים שאתם לא יכולים לנצח. הרי זה קשקוש, אלה דברים שהם קצף על פני המים. העיקרון הוא החשוב, הדרך, הנורמות שהמדינה הזאת מובילה. עכשיו זה נתניהו, וזה יכול להיות מישהו אחר. איך אתם נותנים יד לדבר כזה ואז מעיזים לקרוא לעצמכם דמוקרטיה? שימו לב, הדברים הם ברורים: גם אנחנו מציעים לקבוע שמי שכיהן בתפקיד ראש ממשלה תקופה רציפה של שמונה שנים לא יהיה רשאי לכהן עוד בתפקיד. זה מה שצריך לעשות. צריך לבוא ולהמשיך את זה מאותו מקום שבו הפסקנו. וכן, גם אני, כשאני מסתכלת על ממשלת השינוי – אפשר היה להעביר את זה, היה חסר לנו קול אחד, וראש הממשלה דאז בנט לא הגיע אל המליאה ובגלל זה החוק לא עבר. זאת הייתה טעות היסטורית, ועל הטעות ההיסטורית הזו בהחלט אנחנו משלמים גם היום, כי רק דמיינו לעצמכם, אם אפשר היה להעביר את החוק הזה – כמה זוועות, כמה אסונות, כמה הסתה, כמה פירוד ופילוג, אולי גם כמה חיים אפשר היה למנוע אם היינו חוזרים להיות מדינה מתחדשת עם אחריות, עם הגבלת כהונה. המדינה צריכה את זה, כמו כל מדינה שרוצה להמשיך ולחיות ולהיחשב כדמוקרטית. הצעדים שאתם עושים לוקחים אותנו לא לדמוקרטיה. אני מציעה לחברי הכנסת להסתכל היטב, גם לחרדים – אמרתם שאתם בחרם, חרם על הקואליציה, לא תצביעו עם החוקים. הינה יש לכם הזדמנות לומר את הדבר, לא רק לאיים באיומי סרק דרדל'ה. יש לכם פה הזדמנות עכשיו, בואו תהיו אמיצים. בואו שימו כאן את אותו מנוף לראש הממשלה נתניהו ותגידו לו: זה סוף, צריך להחליף. אנחנו נצביע בעד החוק הזה, כי צריך לשים לזה סוף. אני אסיים בדברים שאמר נתניהו: לא הצלחת לעשות את הדברים שלך בשתי קדנציות – לך הביתה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. השר לוין, אתה משיב? << דובר >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת לוי, אני אשמח – כי זו באמת לא הצעה שמסובך להסביר למה ראוי לדחות אותה על הסף, אבל, אתה יודע, בסוף צריך גם להבטיח שיהיה גיוס ויהיה כל מה שצריך, אז אין מה לעשות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> גיוס לצה"ל? << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> גם לצה"ל, גם זה יקרה. אם תהיו ענייניים, זה אפילו יוכל להתקדם יותר מהר. תודה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הינה שבה ועולה לה פעם נוספת, באופן שיטתי, כל כמה חודשים, הצעת החוק שתכליתה דבר אחד – לסכל את הבחירה הדמוקרטית של העם. איזה עסק מתסכל זה, אה? פעם אחר פעם, שנה אחר שנה, בחירות אחר בחירות. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> באמריקה אין דמוקרטיה? << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> לא מצליחים להשיג רוב, לא מצליחים לנצח, ואז אומרים: איך נתגבר על העם העקשן והסרבן הזה? מה נעשה עם הציבור הזה, שמתעקש לבחור בבנימין נתניהו כל פעם מחדש? איך נסכל את זה? וחייבים לומר, הרעיונות בעיניי לא – אין יצירתיות, באמת, לחזור על אותם רעיונות כל הזמן? אז ניסו תיקים פיקטיביים, והכול מתמוסס לו בבית המשפט, בתהליך שלוקח שנים על גבי שנים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני השר, כשר משפטים הייתי נזהר. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> שנים על גבי שנים, בתיקים שראוי היה לא להגיש אותם מלכתחילה, חקירות שראוי היה לא לפתוח בהן בכלל, שלא לדבר על הגשת כתבי אישום. אז זה לא הולך, והמסלול הזה לא מניב את התוצאה המקווה, והעם רואה את הקולות ושומע, רואה גם את הקולות וגם את התמונות ואומר לעצמו: אבל אני חושב שראש הממשלה הזה הוא הכי טוב שיש, ואנחנו רוצים לבחור בו עוד פעם, ואנשים שומעים ורואים. ואתם שואלים את עצמכם מה עושים. ואז היה מישהו – נדמה לי שחברת הכנסת מרב מיכאלי כבר לפני הרבה זמן, בקדנציות קודמות, באה עם הרעיון הגאוני. נגיד לעם – משהו כזה כמו באיראן. נעשה בחירות, אבל בכאילו, איך נעשה אותן בכאילו? נגיד לציבור: אתם יכולים לבחור במי שאתם רוצים, חוץ מאשר במי שאתם באמת רוצים. נעשה סינון של המועמדים וניתן לבחור רק במועמדים שאנחנו מקווים שאולי אותם נוכל לנצח. ואז, ואיך עושים את זה? נמציא איזה חוק על הגבלת קדנציות וכהונה, פרסונלי, הכי פרסונלי שיכול להיות. אתה יודע, חבר הכנסת סגלוביץ', אני זוכר נאומים כאן על חקיקה פרסונלית ועל כל מיני דברים, איך אתם לא מתביישים להביא חוק כזה לכאן, הכי פרסונלי שיכול להיות, במטרה לסכל את האיש שהציבור רוצה בו פעם אחר פעם אחר פעם? אבל אתם יודעים, הדבר שאולי מעניין עוד יותר בסיפור הזה הוא שיש בו הודאה, הודאה הכי ברורה שיש. מה אתם בעצם אומרים? שמע, אנחנו לא מסוגלים. אנחנו יודעים שהציבור רוצה את ראש הממשלה הזה, ואנחנו לא מסוגלים לנצח אותו בבחירות ולא מסוגלים לשכנע את הציבור, אז אנחנו נעשה, באקט הכי לא דמוקרטי שיכול להיות, מהלך שכל תכליתו בעצם למנוע קיום בחירות אמיתיות, ואחר כך אתם אומרים שאנחנו ננסה למנוע קיום בחירות, עוד שקר נתעב. אז מי מנסה למנוע קיום בחירות אמיתיות? אנחנו, שמעולם לא ניסינו ולא אמרנו ולא התכוונו ולא נעשה דבר כזה, או אתם, שמגישים פעם אחר פעם אחר פעם הצעת חוק שכל תכליתה למנוע את הבחירות האמיתיות ולא לאפשר לציבור לבחור במי שהוא רוצה? תענו לי אתם, תגידו לי את האמת. עכשיו אני אגיד עוד דבר, שגם אותו צריך לומר. הרי אין נימוק אמיתי לדבר הזה. אז שמעתי את הניסיון להסביר שצריך דם חדש וכל מיני סיסמאות כאלה. את יודעת שגם לניסיון יש ערך, אפילו ערך גדול מאוד, בטח במורכבות של תפקיד ראש הממשלה במדינת ישראל. אבל הכי מדהימה הייתה האמירה שלו היינו מחוקקים את החוק הזה מזמן, היו נמנעים כל מיני דברים, כי פשוט היינו מונעים מראש הממשלה שהציבור רוצה בו להיבחר. אז אני אגיד לך מה למשל היה נמנע. ישראל, כדוגמה, לא הייתה חותמת על הסכמי אברהם, כי מה לעשות שאם החוק הזה היה קיים, לא היה מי שיוביל את המהלך העצום הזה; ישראל לא הייתה מבצעת את מבצע עם כלביא כפי שביצעה אותו, כי מה לעשות? האמיני לי, ספק רב אם היה במדינת ישראל מנהיג שהיה מוכן לקבל החלטה כל כך קשה והיה דוחף בכיוון הזה בעוצמה כזאת. ואני יכול להעלות דוגמאות אין-ספור בכל תחום כמעט, לכך שראש הממשלה באופן אישי הוביל מהלכים שספק רב אם מישהו אחר היה מסוגל להוביל אותם. אז לא הבנתי. את רוצה, מה? להיות פטרונית על הציבור? להגיד לאנשים: תשמעו, אתם לא יודעים מה טוב בשבילכם, אנחנו נחליט לכם? אנחנו נחנך אתכם? אנחנו נמנע מכם, ואם יתברר שאתם בכל זאת מתעקשים, אז אנחנו נשים חוק שיחסום את היכולת לבחור במי שבאמת רוצים בו? מה זה הדבר הזה? כל כך לא ראוי, כל כך לא מכובד, כל כך לא הוגן וכל כך אנטי-דמוקרטי, כל כך אנטי-דמוקרטי. עכשיו תראו, אני חושב שבדמוקרטיה אמיתית, ואני רואה קו ישיר בין הדברים, בדמוקרטיה אמיתית העם הוא הריבון. ומה שאתם מנסים לעשות הוא הרי בסוף סוג של תמונת מראה לדבר הרבה יותר גדול שמתרחש פה, והוא הניסיון לקחת מהעם את זכות הבחירה שלו ואת הזכות לקבוע את המדיניות ואת דרכה של המדינה על ידי כך שבאים ואומרים: תראו, אם זה לא הולך בבחירות, ואם אפילו לא הצלחנו לחסום את ראש הממשלה, אז אנחנו ננסה כל מיני פטנטים אחרים, למשל עתירות על נבצרות – דבר שלא קיים באף מקום בעולם, נבצרות משפטית; דבר אנטי-דמוקרטי מיסודו, וכולם כאן הרי יודעים שנבצרות היא תמיד עניין פרלמנטרי, היא לעולם לא יכולה להיות משפטית. אחר כך באים ואומרים: טוב, אז אם גם זה לא הולך, אז אנחנו ניתן לקומץ שופטים שהם ינהלו את העניינים במקומנו. אם הכנסת, שהעם בחר, מחוקקת חוקים שלא מוצאים חן בעינינו, אז הם יבטלו אותם. אם הממשלה, שהכנסת הזו בחרה מכוח אמון העם, מקבלת החלטות או מבצעת, חס וחלילה מינוי של ראש השב"כ שלא בא מהאנשים שאנחנו רגילים שמתמנים ושנוח לנו שיתמנו, אז אנחנו נבטל את זה דרך בית המשפט. מכל כיוון אתם הרי מנסים. רק יש בעיה אחת קטנה, ואני חוזר ואומר לכם אותה. בסוף אני חושב שהעם והציבור נמצאים במקום אחר לחלוטין, רחוק מאוד מהמקום שאתם נמצאים בו ומנסים להגיע אליו. עכשיו, אני חושב שאתם צריכים לומר בגילוי לב – אתם לא רוצים דמוקרטיה. אני רוצה דמוקרטיה מלאה: מי שטוב – שינצח, מי שהעם רוצה בו – שייבחר; כשהכנסת מחוקקת, החוקים שלה יעמדו; כשהממשלה נבחרת, היא תוכל לקבוע מדיניות ולמנות אנשים שיבצעו את המדיניות הזו, ובתום הקדנציה, כשנחזור לעם ונחזור לציבור, הוא יוכל לבחור במי שהוא רוצה ולא במי שאתם תצרו את צעדי ותכתיבו לו. זו הדרך, כך צריך להיות, ומי שמפחד מהכרעת העם, מי שלא רוצה דמוקרטיה אמיתית, מציע הצעות כאלה, הצעות מבישות כאלה, שדינן כמובן להידחות. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> בוא נלך לבחירות, יריב. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אני אפילו יכול להגיד לכם משהו שאתם מכירים אותו טוב, מכירים את הצעקה הזאת: ד-מו-קר-טיה, כן. אז אנחנו רוצים ד-מו-קר-טיה, העם יבחר, העם יבחר, ואתם לא תצרו את אפשרויות הבחירה שלו. ראש ממשלה שיקבל אמון יכהן, ואתם לא תמנעו את זה; כנסת שתיבחר תחוקק, ואף אחד לא יאיים עליה ויכתיב לה מה לעשות; ממשלה נבחרת תמנה, תמשול, תקבע מדיניות ותקבל החלטות, ואחר כך תיתן דין וחשבון לציבור בבחירות הבאות. ככה זה ב-ד-מו-קר-טיה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת רייטן, את רוצה להשיב? << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תודה רבה. אני במקום נתניהו הייתי באמת מאוד נעלבת. אתה קראת לו עכשיו לא דמוקרט, אתה אמרת שהוא לא נותן קרדיט לציבור, אתה אפילו אמרת שהוא פטרון על הציבור. ככה כינית את מי שאמר: אם לא תעשה את זה בקדנציה הראשונה, אולי תעשה את זה בקדנציה השנייה, אבל יותר מזה אתה לא צריך. תעשה את הדברים שלך ותלך הביתה. נתניהו אמר את הדברים האלה. אז הוא גם פטרון על הציבור? הוא לא דמוקרט? הוא לא מבין איך ומה מדינת ישראל צריכה? עכשיו, כשזה נוח לכם, בגלל הניצול של המצב, אתם שוכחים את העקרונות. כן, זה נשמע מאוד שטחי ומעליב, ובעיקר היה כל כך מקומם לשמוע אותך, השר, בדיוק כמו כל הקואליציה – זוכרים רק את ההצלחות. אם לא היה נתניהו, לא היו הסכמי אברהם; אם לא היה נתניהו, לא היה 7 באוקטובר, לא היו חטופים. אני אמשיך להזכיר לך. לא הייתה הפיכה משטרית. אולי הייתה ועדת חקירה ממלכתית. היו קורים כאן הרבה מאוד דברים אם לא היה נתניהו. אז כן, בזה אתם טובים, בלקחת עקרונות ולזרוק אותם ולעוות אותם. אתה כשר משפטים מתגאה בדמוקרטיה, שהיום אתם רומסים במו ידיכם? איפה האיזונים? איפה הבלמים? איפה הכבוד למערכת המשפט העצמאית? שמעתי את הטיעונים שלכם מהי דמוקרטיה – העם הוא הריבון, הרוב הוא הקובע, מי שטוב ינצח. זה נשמע כמו סיסמאות של תוכניות ילדים. זאת הדמוקרטיה שלכם? איפה כל מה שקשור לזכויות מיעוט ולאיזונים ובלמים? איפה כל מה שקשור למערכת המשפט ושומרי הסף? אתם לוקחים את פאר היצירה של מדינת ישראל – כשכל העולם נתן כבוד והדר למערכת המשפטית שלנו, לנשיאי בית המשפט העליון, ששמם הולכים לפניהם, והם לוקחים את מדינת ישראל קדימה – ובמו ידיכם מחריבים. אז יש עמית ויש יריב. כנראה שהשמות לבד מדברים בעד עצמם. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תלוי למי. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת תקופת כהונה של ראש ממשלה), של חברות הכנסת אפרת רייטן מרום וקארין אלהרר. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה –37 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 47 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת תקופת כהונה של ראש ממשלה) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 37 בעד, 47 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת תקופת כהונה של ראש ממשלה), של חברות הכנסת אפרת רייטן מרום וקארין אלהרר, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. << הצח >> הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – קבורה בחלקה לבחירת המשפחה), התשפ"ה–2025 << הצח >> [הצעת חוק פ/5825/25; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת חילי טרופר) << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – קבורה בחלקה לבחירת המשפחה), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת חילי טרופר. חבר הכנסת טרופר פה? נמצא? בבקשה, אדוני. << דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מדינת ישראל יודעת מיום הקמתה מלחמות ופיגועים. השכול והאובדן הם חלק מהמחיר הגבוה שמשלמים יושבי ארצנו האהובה. בשנה ותשעת החודשים האחרונים מנת הצער והשכול גדולה וכבדה במיוחד. הנופלים בשדות הקרב והנרצחים בעורף באים מעדות, קבוצות, דתות ומגזרים שונים. במדינת ישראל מתגוררים למעלה מ-500,000 אזרחים הרשומים במרשם האוכלוסין כחסרי דת. אזרחים אלה, שאינם יהודים על פי ההלכה האורתודוקסית, אך רבים מהם בנים ובני בנים של יהודים כאלה, קשרו את גורלם בגורל העם היהודי בארץ ישראל. מחבלים שמבקשים לפגוע ולהרוג את אזרחי מדינת ישראל אינם מבחינים בין יהודי לבין מי שאינו יהודי, וזאת כפי שנוכחנו לדעת פעם נוספת במתקפת הטרור שהתרחשה במהלך שמחת תורה, 7 באוקטובר. כדורי המחבלים, מטעני הנפץ והטילים מאיראן אינם מבדילים. כל מי שבוחר לגור בארץ ישראל מהווה מטרה מבחינתם. הגיסים דז'ון אסלנוב ורוברט שאולוב יצאו לדוג ביחד בחוף זיקים ב-7 באוקטובר. הם חיו ביחד, הם נרצחו ביחד, אך לא נקברו ביחד. רוברט נקבר בבית העלמין הרגיל; דז'ון נקבר מחוץ לגדר. אינה, שאיבדה את בעלה ואת אחיה, גילתה כי למרות שכולם היו משפחה אחת, קרובה ומאוחדת, במיתתם יש מרחק ופער, שמוסיפים לכאב ולשכול, וגם מבוכה ועלבון. זה לא חייב להיות כך לא מבחינה אנושית וגם לא מבחינה דתית. כבר לפני שנים מצאה הרבנות הצבאית את המענה היהודי והאנושי לסוגיה רגישה זו. כיום כל לוחמי צה"ל שנופלים, נקברים כשווים וביחד בבתי העלמין הצבאיים, על פי החלטת הרבנות הצבאית. הרבנות מוסיפה פלטה של בטון בתוך הקבר, אך מי שיפסע בין השורות של המצבות לא יבחין בהבדל. כך ראוי. מי שחיו ביחד, נלחמו ביחד, גם נקברו ביחד. הצעת החוק מבקשת לקבוע כי חסר דת שנהרג בפעולת איבה וביקש להיקבר בחלקת הקבורה של היהודים, יהיה רשאי לעשות זאת, ואין לקוברו בחלקה נפרדת, המכונה לעיתים "חלקת חסרי דת" או "חלקת מסופקים". הצעה זו מבוססת, בין היתר, על פסיקתם של רבנים רבים, שקבעו כי ניתן לקבור לא יהודי שנהרג בפעולת איבה לצד יהודי, וכפי שמתקיים בפועל על ידי הרבנות הצבאית. הרב אמסלם, הרב אברג'ל, הרב רוזנצוויג ועוד רבים כתבו, בין השאר: הנהרגים בגלל היהדות, יש לקוברם עם שאר היהודים הנקברים הרגילים, ובמידת האפשר יש לתקן את הדבר וכך יש לנהוג בעתיד. עוד הם כתבו: חללי פעולות איבה גויים שיש חשש לפגיעה בכבודם או בכבוד משפחותיהם אם יקברו אותם שלא בתוך קברי ישראל, קוברים אותם בתוך קברי ישראל. היו חברי כנסת מהקואליציה שקידמו זאת בעבר. יש רבנים שתומכים. הרבנות הצבאית, כאמור, נוהגת כך. זה לא רק מותר הלכתית, בעיניי זה גם ראוי מבחינה אנושית ומבחינה יהודית. יהדות שלא מוסיפה כאב, צער ועלבון למי שאיבדו את היקר מכול; יהדות שרואה אדם, היא מבינה הקשר, רואה שותפות ובוחרת לעשות הכול כדי להקל על משפחות השכול שבחרו לחיות כאן ביחד. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. את עמדת ממשלה מי מוסר? השר פרוש. בבקשה, אדוני. << דובר >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, את הדברים הבאים אני אומר מתוך כאב והבנה עמוקה לכאבן של המשפחות השכולות, משפחות אשר שילמו את היקר ביותר למען ביטחוננו. כולנו חשים חובה עמוקה לתמוך בהן ולדאוג לכבוד יקיריהן. זו חובתנו כעם וכמדינה. עם זאת, נתבקשתי על ידי השר, שהכין את התשובה, לבקש מכם להתנגד להצעת החוק, אשר ייתכן והיא מיטיבה עם אותן משפחות חסרות דת, אך בד בבד יש בה כדי לפגוע ברגשותיהן של אלפי משפחות יהודיות אשר רוצות ומעוניינות לקבור את יקיריהן על פי ההלכה היהודית ועל פי המסורת היהודית בת אלפי השנים. בהסדר הנוכחי אנחנו מספקים לאותן משפחות קבורה נאותה עם כל הכבוד הראוי לאותם גיבורים כמו לכל אזרח במדינה באמצעות חלקות נפרדות וייעודיות בבתי עלמין אזרחיים, והוא האיזון הנכון והראוי בין הצורך שלנו לכבד ולתת פתרונות דומים לאלה שנפגעו ונרצחו בפעולות איבה ולבני משפחותיהם, לבין שמירה על ההלכה היהודית לטובת משפחות שכולות יהודיות שחפצות לקבור את יקיריהם בהתאם לאמות המידה במסורת היהודית. לכן אני קורא לכם להצביע נגד הצעת חוק זו. אני מבקש לנצל את הבמה כאשר אני כאן, ולהתייחס דווקא להצעת החוק שהייתה פה קודם על המורשת של הנשיא לשעבר יצחק נבון, ותרשו לי לומר משהו על ההיסטוריה. היום אנחנו מדברים על יצחק נבון, על הצעת חוק להנצחת מורשתו. דמות מרשימה, נשיא אהוד, סופר, מחנך ועוד. אבל אני רוצה להזכיר עוד תפקיד אחד שהיה לו: עדות, עדות לאירוע שלא הרבה היו שותפים לו, וזו הפגישה ההיסטורית בין ראש הממשלה דוד בן-גוריון לבין מרן החזון איש, זכר צדיק לברכה. נבון, שאחר כך כיהן גם כנשיא, אבל בשעתו היה העוזר הצמוד של ראש הממשלה בן-גוריון – נבון היה היחיד שנכח שם. יצחק נבון, שבשמו דנו כאן היום, כמו שאמרתי, היה האדם היחיד שנכח בפגישה המכוננת בין ראש הממשלה דוד בן-גוריון לבין מרן החזון איש. בעצם זו הייתה פגישה שחרצה את דמותה של המדינה לעשרות שנים קדימה. בפגישה הזו לא נחתם הסכם כתוב, אבל נרקם הסדר חיים. דיברו שם על הצביון היהודי, אבל גולת הכותרת הייתה שאלת מעמד בני הישיבות, ודובר גם על הניסיון להטיל חובה של שירות לאומי לכל בת. ההבנה שהייתה אז הייתה פשוטה – מי שלומד תורה, תורתו אומנותו, הוא זה שיכול לקבל את הדיחוי. נבון היה עד. עד למה? לכך שגם כאשר יש חילוקי דעות עמוקים, אפשר לכונן הבנות, אפשר להגיע להסכמה, אפשר גם לחיות יחד. אבל אם נלך עוד קצת אחורה, לפני קום המדינה, גם שם יש נקודה שצריך להזכיר. כאשר באומות המאוחדות דנו בשאלת הקמת מדינה לעם ישראל בארץ ישראל הם רצו לשמוע – וכך היה המנדט שלהם – את כל הקולות של הציבור שגר בארץ ישראל. הציבור החרדי באמצעות המייצג הפוליטי דאז, אגודת ישראל, השמיע את דעתו. לא היה אז קונצנזוס, היו חלקי דעות. לא האמנו אז וגם לא היום – שזו הגאולה או פתרון לכל הבעיות. אבל אמרנו דבר אחד ברור, גדולי ישראל התירו לנו לומר ככה: אנחנו לא מתנגדים להקמת מדינה כל עוד יובטח שנוכל לשמוע על אורח חיינו, על התורה, על החינוך, על הזהות – הסטטוס-קוו שידוע. אני חייב לציין שהנושא של בני הישיבות גם לא היה אז, אבל אחר כך הוא הוסדר. אמרנו את זה לא מתוך תמימות, אבל ידענו שגם אם הממשלה לא תמיד תהיה לצידנו, עדיין יש כנסת, יש בחירות, יש אופוזיציה, יש ציבור שיכול להשמיע קול, כי יש מערכת עם איזונים ובלמים. אבל מה קורה היום? מי שואל אותנו בכלל? ביבי הוא ראש ממשלה. מי שואל אותו? האם עדיין יש בלמים, איזונים? האם מדינת ישראל נשלטת על ידי ממשלה נבחרת, או על ידי איש אחד, אדם אחד – היועצת המשפטית לממשלה? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> יש לי שאלה, השר. שר הדתות - - - תשובה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא להפריע. לא להפריע. חבר הכנסת כץ, לא להפריע. << דובר_המשך >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אם היו אומרים לנו אז שזה ייראה כמו שזה נראה היום, שלא יוכלו ללמוד תורה בארץ ישראל ויעצרו בחורי ישיבות שלומדים תורה, כי ככה רוצה היועצת המשפטית לממשלה - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא, כי ככה העם רוצה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר כנסת כץ, מספיק. << דובר_המשך >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << דובר_המשך >> - - לדעתי – ואני אומר את דעתי – אגודת ישראל הייתה אומרת אז שהיא לא רוצה שתקום פה מדינה יהודית. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בדיוק, הינה - - - << דובר_המשך >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אני רוצה לומר לכם כאן, באולם הזה, ואל תגידו שלא שמעתם - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בדיוק, שמעת, מיכאלי? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת שירי, חבר הכנסת שירי, אני אצטרך להתחיל לקרוא קריאות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הערת ביניים אחת. << דובר_המשך >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << דובר_המשך >> - - אם מישהו חושב שהוא יכול להפעיל על הציבור החרדי כוח, לסובב לו את היד מאחורי הגב ולהגיד לו: תתייצב, תתגייס, תשנה את דרכך – הוא טועה טעות חמורה. היועצת המשפטית לממשלה תיזכר לדיראון עולם - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא, אתה. << דובר_המשך >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << דובר_המשך >> - - כפי שכפתה על הצבא לחצות את הקו האדום ולעשות צעדים שיגרמו לקרע בל יימחה עם הציבור החרדי, ולהביא למשבר שאי-אפשר לדעת עתה כיצד הוא יסתיים ולאן הוא יוביל, חס ושלום. את המשבר הזה, משבר הגיוס, לא יפתרו דרך צווים ולא דרך פסיקות. זה משבר שדורש את אותה רוח של יצחק נבון – הקשבה, הבנה, רגישות וזהירות. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> רק סנקציות. << דובר_המשך >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << דובר_המשך >> ועם כל הכבוד למרכז מורשת, אם נבון היה כאן היום, אני בטוח שהיה אומר: תנו לחיות פה יחד. תנו לאלה שרוצים ללמוד תורה שימשיכו ללמוד, תכבדו את ההסכמות של פעם, ולא לדרדר את המדינה למשבר שאיש לא יודע איך ייגמר. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> תגיד את זה ליוסי טייב. << דובר_המשך >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << דובר_המשך >> ולך, חבר הכנסת טרופר, אני רוצה לומר: אני מעריך – היום אתה במחנה הממלכתי או בכחול לבן – באחת מהמפלגות האלה – מחנה ממלכתי או כחול לבן. אני בטוח שאם יגידו לך שאתה תשב בספסלי הליכוד, לא תסכים לשבת. אתה תשב ביש עתיד – לא רוצה לשבת, אני מזוהה כמחנה ממלכתי. למה אתה בא דווקא על אנשים שרוצים את הכבוד שלהם ואת האמונה שלהם, לערבב בין אלה לאלה? כמו שאתה לא תרצה – אני בטוח שלא תרצה - - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> למה לא נתת לשר הדתות לענות? בתור מה אתה עונה? << דובר_המשך >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אני בטוח שאם הסדרנים יושיבו אותך פה, בספסלי הליכוד, אתה תאמר לא, לא רוצה, אני מחנה ממלכתי. למה לערב בבתי קברות בין אלה לאלה? לכן, אני מציע שנמשיך בדרך שאנחנו נוהגים כאן. אני מציע שנמשיך בדרך שהייתה עד כאן, ולא לערב בין אלה לאלה, כל אחד עם הדבר שהוא מאמין בו. הוא מאמין בחיים, הוא ימשיך להיות כך גם אחרי זה, ולא להיות בין אלה שגורמים לכך שיש עוד דברים ועוד מקרים ועוד הזדמנויות שיכולים לגרום לקרע בעם. ואני אומר את זה שוב, אני אומר את זה במלוא הבהירות: ברור לי, אין לי ספק – אנחנו היינו בטוחים אז, קיים מסמך – בן-גוריון, שרת, גרינבוים, כולם חתמו על זה – יוכלו לחיות פה. אי-אפשר לבקש מהאו"ם להקים מדינה לכל יהודי, בית לאומי לכל יהודי, ולקחת מאות אלפים חרדים ולומר להם: תלכו לבית סוהר, אל תלמדו תורה. זו הדרך שלנו, אי-אפשר לכפות עלינו שום דבר. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת כץ, די, די, אי-אפשר. אי-אפשר. די, די. << דובר_המשך >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << דובר_המשך >> לכן לאיים ולומר לנו, אתם תלכו לבית סוהר – אני אומר לכם שוב, במפגש הרביעי של נתניהו עם טראמפ – זה כנראה יהיה בתקופה הקרובה, חלילה, כאשר יתחילו לעצור בחורי ישיבות – כל הרשתות בארצות הברית, שם יככבו תמונות, איך שסוחבים בחורי ישיבות לבית הסוהר. אני בטוח שנתניהו לא מעוניין שאת התמונות האלה יראו בארצות הברית, אבל כך זה הולך להיראות. מי שחושב שהוא יכול לקחת עשרות אלפי תלמידים ולגרום להם להיכנס לבית הסוהר כי הם רוצים ללמוד תורה, הדבר הזה ייתקל בהתנגדות מסיבית של כל אלה, כי ככה הרבנים מצווים עליהם, ואי- אפשר כך לפתור את הבעיה הזו. הצבא לא ירוויח, אף אחד לא ירוויח מזה, יהיה פה רק קרע בעם, יהיה שסע בעם, וגם לא נדע איך לאחות את הדבר הזה. לכן אני מציע לדחות את ההצעה. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת טרופר, אתה רוצה להשיב? בבקשה, אדוני. << דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> השר פרוש, אני רק אגיד שני דברים. אחד, שאלת למה לערבב במיתה. האנשים האלה חיים איתנו ביחד, הם נלחמים ביחד, אז למה במיתתם הם לא יכולים להיות ביחד? עכשיו, יש לזה פתרון הלכתי שמכבד גם את עמדתך, יש לזה פתרון שהרבנות הצבאית מצאה כבר. זה לא נגד ההלכה, להפך. בעיניי, בעיניי. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> יש פתרון, יש. גם יש רבנים, הרב אברג'ל, הרב אמסלם, יש רבנים שמצאו לזה פתרון הלכתי. דווקא להפך, בשם היהדות, בשם היהדות - - - << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> רגע, השר, בשם היהדות שרוצה לתת מקום לכולם, שנזהרת מלפגוע באנשים, שיודעת לתת להם מקום לחיות פה ביחד, ראוי שגם במיתתם יהיה להם מקום. רצית להגיד על זה משהו ואז אני אענה לו על השירות. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> זה נושא הלכתי טהור, זה לא נושא לכנסת. אם אתה רוצה באמת לפתור את הבעיה הזאת, אז לך למועצת הרבנות הראשית לישראל. מה שהיא תחליט, אני במשרד אעשה. זה לא - - - << דובר_המשך >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אין בעיה, אז אני אגיד לך מה קרה. מתחילת המלחמה, בכמה וכמה מכתבים פנו לרבנות הראשית, ורוב הזמן הם לא ענו בכלל ופעם אחת הם ענו לקוני. לכן לשלוח אותי אחרי שנה ותשעה חודשים שבהן אנשים שנלחמו ביחד, נרצחו ביחד, נפלו ביחד, ואז אתה אומר לי – הלכתי אליהם. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> חילי, אבל זו טענה הלכתית? << דובר_המשך >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הלכו לרבנות, הלכו, הלכו לרבנות. אנחנו אחרי שנה ותשעה חודשים של מלחמה שיש בה דמים. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> זה טיעון הלכתי? << דובר_המשך >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> יש רבנים שהתירו את זה. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הרבנות הצבאית כבר היום קוברת אותם ביחד. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> אותם הרבנים הם הרבנים הראשיים? << דובר_המשך >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> אז זה לא רלוונטי. << דובר_המשך >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל אם הרבנים הראשיים לא מתייחסים? הם לא מתייחסים, לא מתייחסים. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> את התשובה אתה יודע. << דובר_המשך >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני אראה לך מכתבים שנשלחו אליהם, והם לא ענו. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> אבל הבית הזה זה בטוח לא המקום. << דובר_המשך >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אלא איפה? אם יש עוול, אם יש עוול - - - << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> אנחנו במשרד לא ניישם כזאת החלטה - - - << דובר_המשך >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אם אנשים שנרצחו, שמים אותם מחוץ לגדר, אז מי יהיה להם לסעד? אם הרבנות הראשית לא מתייחסת אליהם, מי יהיה להם לסעד? << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> אני - - - קבורה. פה, אותי לא - - - אם הרבנים הראשיים לא ימצאו נוסח, אז זה לא יהיה, ולכן המקום לפתור את זה הוא לא באמירות כמו "נלחמים ביחד". הכול יפה, זה רק בבית הרבנות הראשית, שם - - - << דובר_המשך >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ומה עושה מדינה שהרבנות הראשית שלה לא רוצה לפתור את זה? מה עושים, מה עושים אנשים? מה עושה אולגה, אימא של אלינה, שנרצחה בנובה וקוברים אותה מחוץ לגדר, והרבנות לא נותנת לה מענה? אז אתה אומר לה שאין מה לעשות? << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> את התשובה אתה יודע. את התשובה אתה יודע. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע כמה דברים המרן, זכר צדיק לברכה, פתר בלי לפנות לרבנות הראשית, בלי לפנות לרבנות הראשית? << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> כי הוא הרבנות, הוא הרבנות. << דובר_המשך >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> גם כשהוא לא היה. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> הרב עובדיה הוא הדוגמה האחרונה, כי הוא הרבנות. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> הוא ידע לפתור את המצב במקום. << דובר_המשך >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אתה בעצם אומר לאנשים האלה: תמשיכו להיקבר מחוץ לגדר כי הרבנות הראשית לא ענתה לכם וכי הכנסת לא מוכנה לדון בזה. אני לא מקבל את זה. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> לא, חלילה. << דובר_המשך >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> שכל אחד פה ידע שהוא אומר לאנשים האלה שאחרי שנה ותשעה חודשים, בתוך מלחמה עקובה מדם – אומרים להם שאין מענה. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> חס ושלום, לא זה מה שאמרתי. אמרתי שפה לא יפתרו כי זה נושא הלכתי. << דובר_המשך >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז אמרתי, שם לא. אז אמרתי לך, שם לא ופה לא, אז אין להם מענה. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק תגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – קבורה בחלקה לבחירת המשפחה), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת חילי טרופר. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר היום את הצעת החוק– 45 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק תגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – קבורה בחלקה לבחירת המשפחה), התשפ"ה–2025, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 31 בעד, 45 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק תגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – קבורה בחלקה לבחירת המשפחה), התשפ"ה–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הודעה למזכירות הכנסת. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 10), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט; הצעת חוק החוזים, חלק כללי (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט, תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. << הצח >> הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 24 – הוראת שעה) (תיקון – הארכת הוראת השעה), התשפ"ה–2025 << הצח >> [הצעת חוק פ/5866/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי כנסת) << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 24 – הוראת שעה) (תיקון – הארכת הוראת השעה), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת עפיף עבד ומיכאל מרדכי ביטון. חבר הכנסת עבד, בבקשה, אדוני. << דובר >> עפיף עבד (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שאני מדבר על החוק, אני מבקש לתמוך בדרוזים ואחינו בסוריה. המצב בסוריה יצר הזדמנות יוצאת דופן לאחד בין הדרוזים בישראל לדרוזים בסוריה. אני שמח לעמוד כאן היום עם בשורות חשובות ל-4,500 נשים דרוזיות שנמצאות כל יום במפעלים שלהן לייצור מוצרים טובים. החוק שאני מביא לפניכם היום עוסק בהעדפה לתוצרת כחול-לבן במסגרת מכרזי הממשלה, מכרזים ביטחוניים. מדובר בהחלטה קריטית של חמש שנים נוספים. מדובר ב-4,500 נשים דרוזיות מהגליל ומהגולן שעובדות יום ולילה לייצר אפודים, מדים וחליפות מיגון, ציוד שהולך ישר ללוחמים שלנו, לצבא ולמשטרה ולכוחות הביטחון. אלה הם האנשים שאנחנו רוצים לתמוך בהם. במלחמת חרבות ברזל אנו רואים עד כמה חשוב היה שצריך - - - << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> תמזוג לו מים. << דובר_המשך >> עפיף עבד (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא, בסדר, אני לא. אני קצת מתרגש, זו פעם ראשונה. אני בסדר, לאט-לאט זה יעבור. במלחמת חרבות ברזל ראיתי עד כמה חשוב היה כשציוד כזה היה זמין ובאיכות גבוהה, אבל בלי חוק התעשייה הזה, פועלים חוזרים להיות תחת סכנת סגירה וסכנת אובדן אלפי מקומות עבודה. התיקון הזה נולד מתוך אחריות לאומית, והוא ממשיך ברית אמיצה, הברית בין מדינת ישראל לעדה הדרוזית, ברית החיים, ברית נאמנות. זה חוק שנותן חיזוק לפריפריה, שוויון הזדמנויות לנשים, תעסוקה יציבה, הגדלת ביטחון ישראל דרך תעשייה מקומית איכותית ונאמנה. זה לא רק תיקון כללי, זה תיקון מוסרי. אני מבקש מכל חברי הבית, תנו יד לחוק הזה, למען הנשים הדרוזיות, למען הפריפריה, למען הלוחמים. הדרוזים נלחמו למען המדינה, עכשיו אנחנו נלחמים בשבילם, תודה. אני מודה למיכאל ביטון וליושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה, עפיף, יישר כוח. חבר הכנסת ביטון, בבקשה, אדוני. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת עפיף עבד הוא ברכה לכנסת ישראל. בזמן הקצר שהוא כאן הוא מחבר חיבורים ושותפויות, ויש לו צניעות וענווה וכבוד לכל חברי הכנסת. וגם כשהוא התרגש, ליבו ונפשו למען העדה הדרוזית ולמען מדינת ישראל. החוק שלנו מתקן ושומר על מציאות שהיא דרמטית לביטחון ישראל. כשפרצה המלחמה וצה"ל חיפש איפה הוא יכול לתפור בגדים, וכשדרשנו ממנו לתת מדים טקטיים ללוחמים וללוחמות – לך תביא את זה מחוץ לארץ במלחמה, לך תביא את זה באוניות. המזל שלנו הוא שיש מתפרות בישראל, גם בעדה הדרוזית, גם בקהילה החרדית, גם במקומות נוספים בפריפריה וגם בערביי ישראל, והמערך הזה מעסיק אלפי אנשים. אנחנו רוצים להיות אומת הייטק, אבל לפעמים גם לעשות טקסטיל זה כלכלי, במיוחד לכבד אנשים ונשים שרוצים לעבוד בקהילה. כשביקרנו פעם במתפרה בעיר דרוזית אמרה אימא מדהימה בת 70, שהיא שם עשרות שנים: אתה רואה, מיכאל, בקופסת הבגדים הקטנה זה היה הלול של התינוק שהיה לידי כשאני תופרת, ובלול הזה צמח סגן-אלוף בצה"ל. ככה היא אומרת, גידלתי אותו בקופסה של הבגדים לידי כשאני תופרת. הסימבול הזה מחבר הכול – התרומה של העדה הדרוזית לביטחון ישראל. אנחנו חייבים לעשות מעשה. גם השייח' טריף וראשי העדה ביקשו מאיתנו, כל כנסת ישראל, לתמוך בחוק הזה. החוק הזה נותן לנו ביטחון של ייצור של מוצרים צבאיים – זה לא רק בגדים, זה אפודים, זה מנשאים מיוחדים, זה ממש דברים שקשורים ללחימה. והעצמאות של הייצור של המוצרים האלה היא עוצמה ביטחונית, היא מוסיפה לתעסוקה במקומות הכי מוחלשים בהיבטים של תעסוקה. רוב המתפרות האלה בנגב, בגליל, והדבר הזה יוצר שם מסגרות עבודה. חס וחלילה, אם החוק הזה לא היה נכנס לתוקף – הוא חייב להיכנס כבר ביולי לתוקף, כי ההוראה הזאת פגה. אני ממש מודה פה על המאמצים המיוחדים. הרי החוק הזה לא היה בסדר-היום. אני רוצה להודות לאופיר כץ חברי, שהבין את גודל השעה ואת חשיבות החוק ורתם את הקואליציה והאופוזיציה כאחד. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> גם מלביצקי. הבינו את החשיבות. גם ינון אזולאי, שלא מקשיב לי, הוביל פה הסכמות כדי להביא את החוק הזה. אל תפריע לי, ינון. אל תפריע לי להגיד לך משהו טוב. אתה מפריע. גם לא מקשיב. אני רוצה להודות לך שהבאתם את החוק הזה רגע לפני הפגרה, שלא יפוג. אני גם פונה לרוטמן, יושב-ראש הוועדה, שהחוק הזה יגיע אליו. חוק די פשוט, שתי שורות שיש לתקן. נביא אותו בחקיקת בזק בשבוע הבא, כדי שתהיה רציפות חוקתית, כדי שהמתפרות יעבדו. אבל אני גם קורא לשר לביטחון לאומי ללמוד מצה"ל איך קונים מדים בארץ. לצערי, המשטרה עוד לא למדה לקנות את המדים שלה בארץ. צה"ל, כיבוי אש וכוחות ביטחון אחרים עושים את זה, ואנחנו קוראים לביטחון לאומי לקנות את המדים בארץ, והחוק הזה מאפשר לכם לעשות את זה. אנחנו רוצים להשלים את החקיקה כבר בשבוע הבא ולבשר לאלפי משפחות שמתפרנסות מהחוק הזה שיש רציפות ויש יציבות, ויש הוקרה והכרה ומחזירים לקהילה. גם יש פה איזו אמירה על חופש עיסוק. הלוואי שההייטק יגיע לכל מקום במדינה, הלוואי שהקטר הכלכלי הזה יגיע למצפה רמון, לכרמיאל, לקריית שמונה, לשלומי ולנהריה, אבל עד אז אנחנו שומרים על כלכלה ותעסוקה מקומית מקיימת. המתפרות האלה, אמרתי לכם, אל תחשבו רק על מדים, תחשבו על מנשאים לכלי נשק, מארזים לכלי נשק, אפודים, אפודים שמשלבים מיגון – את כל הדברים האלה המתפרות יודעות לעשות, ואנחנו נשמור עליהן כדי שנביא פרנסה לכל המשפחות שם. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. השר אליהו, בבקשה, אדוני. אתה מוסר את עמדת הממשלה? << דובר >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת עפיף עבד, קודם כול אני רוצה לספר לך שהיה לי מ"פ בקורס מ"כים, קראו לו עלי עראידה – לא יודע אם אתה מכיר אותו. מכיר? – הוא לימד אותי מה זו ציונות, הוא לימד אותנו מה זו אהבת הארץ, מה זו ערבות הדדית. זה היה בקורס מ"כים, בביסל"ח 17. אני חושב שהעם היהודי חייב – אנחנו כל כך מעורבים יחד עם מה שאתם עושים בעדה הדרוזית, שאנחנו ממש חייבים לכם הכרת הטוב. אבל יותר מזה – אנחנו מימי יתרו מחוברים אליכם, ואני חושב שגם במלחמה האחרונה, לאורך כל מה שאתם מובילים, אנחנו שותפים, גם במורשת – בכל מקום שנצטרך לעמוד לצידכם, בעזרת השם, נהיה שם. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בקריאה הטרומית בהצעת החוק, כפוף לכך שהמשך תהליכי החקיקה יקודמו בהסכמת משרד הביטחון והאוצר ובתיאום עם משרד המשפטים. בוועדה בכנסת תיבחן אפשרות קביעת הוראת השעה כהוראה קבועה. עד כאן דבריי. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. אני מבין שאין לכם מה להשיב. אנחנו נעבור להצבעה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> שנייה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה שנייה? אופוזיציה, אתם מצביעים נגד? אתם לא מצביעים פה נגד. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לא צריך. בסדר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אנחנו נצביע עכשיו על הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 24 – הוראת שעה) (תיקון – הארכת הוראת השעה), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 נגד – 6 נמנעים – 3 ההצעה להעביר את הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 24 – הוראת שעה) (תיקון – הארכת הוראת השעה), התשפ"ה–2025, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 29 בעד, שישה נגד, שלושה נמנעים. אנחנו נוסיף אתכם לפרוטוקול אחר כך. נא להוסיף את חבר הכנסת ואטורי ואת השרה גולן כמצביעים בעד, והשר אליהו הצביע נגד בטעות, הוא אומר. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> אחרי שדיברתי בעד. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון, והוא רצה בעד. בכל מקרה, התוצאות הרשמיות הן 29 בעד, שישה מתנגדים, שלושה נמנעים. לכן אני קובע שהצעת חוק חובת מכרזים אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. אני באמת קורא גם מפה ליושב-ראש הוועדה לקדם את זה בסדר העדיפות, מכיוון שההוראה הנוכחית צפויה לפוג ב-15 בחודש. תודה. << הלסי >> הצעה לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> אפליה עדתית בקבלת תלמידות לסמינרים חרדיים בירושלים << הלסי >> << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעות רגילות ודחופות. ההצעה הראשונה היא הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: אפליה דתית בקבלת תלמידות לסמינרים חרדיים בירושלים. את ההצעה הגיש חבר הכנסת נאור שירי. בבקשה, אדוני. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> מי משיב לי? יודעים? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אחד השרים שפה. אולי השר קרעי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת – בסדר, לא רעש יוצא מן הכלל – לפני כמעט שנה, שמונה-תשעה חודשים, לדעתי שבעה חודשים, נערך דיון בוועדה לביקורת המדינה בכל הנוגע להדרה ואי-קבלה של תלמידות ספרדיות למוסדות חינוך. אפשר רק קצת שקט? פינדרוס, תודה. אני אעשה בעצמי שקט. אני יכול לקרוא קריאות? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת שירי, זה שקט מאוד לעומת מה שהיה קודם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> האמת שזה באמת שקט ממה שהיה קודם. לא, אמרתי, אולי דווקא בנושא הזה – חברת הכנסת עטייה, את זוכרת את הדיון שהיה בוועדה לביקורת המדינה? היה תחקיר עיתונאי שהגיע עם מסמך שהודלף כנראה לעיתונאים בכל הנוגע לסיבות שבגינן מדירים ולא מקבלים תלמידות מזרחיות, ספרדיות, לסמינרים החרדיים. במסמך הזה, שהיה מזעזע, אבל זו תופעה שקיימת לדעתי כל כך הרבה שנים, שגם חבר הכנסת כהן מטפל בזה, גם אתם מכירים את זה, גם חבר הכנסת מיקי לוי מטפל בזה, והתופעה הזו לא נעלמת ואפילו מתוקצבת על ידי עיריית ירושלים וממשלת ישראל שנים על גבי שנים. גם לאחרונה, בכתבה שעשה יואלי ברים בערוץ 13, שמציגה שוב ש-440 תלמידות ספרדיות לא מתקבלות לסמינרים החרדיים. הסמינרים האלה ממומנים – במלא, באופן חלקי, אני לא יודע – ממומנים על ידי עיריית ירושלים. אני שלחתי מכתב גם לשר החינוך ב-27 בינואר 2025, למנכ"ל המשרד, לשר החינוך ולמיטל אדרי, שממונה על הגזענות במשרד החינוך, ושאלתי אותם אם הם מכירים את התופעה שמדירים בנות חרדיות ספרדיות ממוסדות לימוד. עד היום, שמונה חודשים אחרי, שבעה חודשים אחרי, אין תשובה. בעקבות הדיון, אם את זוכרת, חברת הכנסת עטייה, ביקשנו בוועדה לביקורת המדינה שרק יבדקו את הנושא, כי הרי לא ייתכן שבישראל 2025 עדיין תלמידות מודרות בגלל שהן ספרדיות. נכון, חברת הכנסת עטייה? לא הגיוני, נכון? שבגלל שלבת שלי קוראים שירי אז היא לא תתקבל למוסד, והבת שלך או הילדים או הנכדים, או הדודים או הדודות או בני דודים שנושאים את השם עטייה יודרו ממוסדות חינוך, נכון? לא הגיוני. אלו תופעות מגונות שהיו פעם, נכון? חברת הכנסת שטרית, גם חס וחלילה שזה יהיה, ובטח ובטח תחת המשמרת שלכם. מילא אנחנו, השמאלנים עלק. אבל את יודעת ואת זוכרת מה הצבעתם בוועדה? בוועדה רק ביקשנו מהמבקר שיבדקו את הנושא, שאין עוררין – הייתי אומר על כלל הבית, אבל יש פה לפחות עשרה חברי כנסת שלא יצביעו בעד זה – אבל אין עוררין שכולנו מתנגדים לזה. בואי נגיד 100 חברי כנסת לפחות. מה הצבעתם בוועדה? גייסתם להצביע – כי חס וחלילה שנבדוק את זה: משה רוט, טלי גוטליב, אתי עטייה, עפיף ודן אילוז. עכשיו, ממשה רוט, אני אומר לכם, יש לי אפס ציפיות בנושא. אני חושב שהוא חלק מהבעיה. ואתם באתם – גייסו אתכם במיוחד להצביע נגד. כמה וכמה פעמים כבר העליתי את זה במליאה, שלחתי גם מכתבים לפרקליט המדינה, לשר החינוך, למפלגת ש"ס המכובדת. פרוש, חבל, האמת, אם היה צדק פואטי, אתה היית עונה לי על ההצעה לסדר-היום הזו ולא קרעי, אבל בסדר. אלא אם אתה מעוניין לענות במקום קרעי, אני אשמח. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ויתרת. מפלגת ש"ס, שאלתי את ChatGPT – חבר הכנסת אזולאי, אם אתה תסיים עם חוק הגיוס – שאלתי את ChatGPT מה היה הרעיון המרכזי בהקמת מפלגת ש"ס, שומרי תורה ספרדים. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, מה הייתה התשובה? לתת קול פוליטי, חברתי ותרבותי ליהדות המזרח הספרדית, תוך שיקום מעמדם וייצוגם בתוך הממסד הדתי, הפוליטי והציבורי במדינת ישראל. ההקמה הייתה תגובה לתחושה של הדרה, אפליה והשתלטות אשכנזית על עולם התורה, הפוליטיקה החרדית והמערכת הכללית. ואללה, בהבנה העברית המאוד-מאוד בסיסית שלי, לשם כך קמתם. הרעיון המייסד של מפלגת ש"ס היה בדיוק זה. האם לא כך, אדוני בוסו, שר הבריאות? רק כך. אז איך תסביר לי אתה, ברציונל הכי בסיסי אנושי - - - << קריאה >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << קריאה >> תודה על הדאגה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> דאגה למי? << קריאה >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << קריאה >> - - - למה שאתה מספר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה שאני מספר? אני לא מספר. אין סיפור. אני מתאר מציאות. עכשיו, אפשר לבוא להיכנס ולעשות דחקות. אני לא צוחק על זה. 440 – היום, היום, בישראל 2025, שאתם הוקמתם ב-1984, דהיינו 41 שנים אחרי הקמתכם – עדיין תלמידות ספרדיות מודרות ממוסדות חינוך במדינת ישראל רק בגלל שם המשפחה שלהן. ואתה עומד לי פה וצוחק. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> למה אתה צועק? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי זה כואב לי. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> אתה צועק. אתה צועק. כואב לך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מצטער, תנמיכו בחמישה-שישה דציבלים את זה. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> אתה יכול להגיד את זה. אתה לא צריך לצעוק את זה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני עושה חור בראש לביסמוט. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> למה אתה צועק? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אומר לך למה. אני חוזר על למה אני צועק – כי זה כואב לי. אני לא יודע אם אתה חווית גזענות בחיים שלך, אני כן. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> לא, לא - - - << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לכן כשאני שומע, אדוני חבר הכנסת ביסמוט, הינה, אני מדבר, הורדתי את הטון. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> כי הוריי הגיעו מפינלנד. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הורדתי קצת, שיהיה לך נעים באוזן כדי שאולי תקשיב לי. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> לא צריך לצעוק. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> 40 שנה אחרי שהם קמו, עדיין בנות ספרדיות מודרות מהחינוך. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> הוריי הגיעו מהלסינקי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> כידוע לך, הוריי הגיעו מהלסינקי בשבוע שעבר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא יודע מאיפה ההורים שלך הגיעו, אבל מה זה קשור? << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> כי אתה אומר לי: אתה לא חווית’ וכאלה. אתה לא יודע מה אתה אומר בכלל. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. אמרתי שלא חווית אולי, וסייגתי את זה, כי שאלת למה אני צועק. אני צועק כי זה מפריע לי. כשאתה תצעק אני לא אשאל אותך למה אתה צועק על נושאים שבוערים לך. אתה אף פעם לא צועק, אתה מושלם, אתה כליל השלמות, ואני – הכול בסדר. אז אני אצעק כל עוד מותר. אדוני היושב-ראש, אם אני חורג מהכללים, אתה מוזמן להוריד אותי. אני בינתיים אצעק על הנושא הזה, בסדר? אני מתנצל שזה פוגע בך. ינון, אתה כבר שמעת אותי 20 פעם על האירוע הזה. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ינון. לא אתה. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> אני מדבר בשם ינון. הזדהות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ינון מאחוריך, הוא לא צריך שתדבר בשמו. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> מזדהים. מזדהים. אנחנו בפינלנד מזדהים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> 20 פעם דיברתי איתכם על הנושא, ניסיתם להסביר לי את זה, גם את הטיעון ההלכתי וכל הדברים האלה. האמת שזה פשוט לא מעניין. שר החינוך, גם עכשיו כשפנו אליו, לא עשה שום דבר עם המוסדות האלו, כלום. כולם משתפים פעולה עם זה, כי זה לגיטימי, כי זה בסדר, כי אתם לא יודעים בדיוק איך משלבים את זה, כי זה פוגע בשילוב. אני מרגיש שאתם פשוט לא סופרים את הציבור שלכם. עכשיו, מי עושה את זה? אתם אלו שקמתם בדיוק למנוע את התופעות האלה, למגר ולהעלים אותן מהעולם בדיוק בגלל מה שאתם סבלתם בעבר, וכולנו סבלנו בעבר. אתם פשוט לא עושים עם זה כלום. 440 תלמידות יושבות בבית. עכשיו, לא רק שהן יושבות בבית בגלל שהן לא התקבלו, גם כל המשפחה שלהם הפכה להיות פסולה באותו רגע. זאת אומרת שכל האחיות של אותה אחת שלא התקבלה. הם אפילו לא מסתירים את זה. כשעותרים לבג"ץ הם לא מסתירים את זה, אפילו את הסיבות, שם משפחה, אח כזה או אחר, פשוט מדירים אותם. אבל בעולם שלנו הכול לגיטימי. זה לא מעניין אתכם. אתם לא פועלים כדי למגר את זה. והפעולה הפשוטה שהיה אמור לקבל ולעשות משרד החינוך זה לסגור להם את השלטר התקציבי. לא יכול להיות שמדינת ישראל תממן מוסדות גזעניים. לא יכול להיות. לא משנה מה שם המשפחה שלנו, זה פשוט לא הגיוני. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> מי אמור לענות לך? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> פרוש. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> הוא? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני לא יודע. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> הוא יסכים עם כל מילה שלך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הייתה לי הרגשה. אני ביקשתי חילופי גברי במענה. לדעתי יענה לי מישהו אחר. אבל עוד תופעה פסולה זה שאתה שולח מכתבים לממונה על הגזענות במשרד החינוך. מילא, משר החינוך אין לי ציפייה שהוא יענה. אתה שולח מכתב, אתה אומר להם: בוא'נה, שימו לב – אני לא יודע, לשחק אותה שכאילו אתם לא מכירים את התופעה, מממנים אותה כבר עשרות בשנים – אתה שולח מכתב, ואין תשובה. אין תשובה. אתה שולח מכתבים למשרדי הממשלה – כאילו מתעלמים ממך. בתופעה כזו מבזה הייתי מצפה ששר החינוך יגיד: עד כאן. כסף ממדינת ישראל אתם לא רואים. מילא אתה לא סוגר, מילא אתה לא ממגר, מילא אתה לא מגיש תלונה, הכול בסדר, אבל למה אני צריך לממן את זה? מאוד מעניינת אותי, משפט אחרון, התשובה שלכם בתור ממשלה והריבון והמשילות, מי מונע מכם למגר את הגזענות במדינת ישראל? תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. השר קרעי, אתה משיב? חבר הכנסת שירי, רק לידיעה, ביחידה למלחמה בגזענות, המטה של המרכז - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תן לי לנחש, משרד המשפטים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> - - זה במשרד המשפטים. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> דווקא יש ממונה במשרד החינוך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן. יש לכל משרד ממונה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> במשרד החינוך יש ממונה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון, אבל המטה הראשי זה במשרד המשפטים, שם יושב האחראי על הכול. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה משנה? בכל מקרה שיענו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אם לא ענו לך שם, אז אתה יכול לפנות למשרד המשפטים שלא ענו לך. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> והם בטח יענו לי. התשובה היחידה שאני מקבל ממשרדי הממשלה זה: התקבל מכתבך בתאריך טק-טק-טק. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> השר קרעי, כמה פעמים היועצת המשפטית לממשלה לא עונה? תתחיל בתשובה שלך - - - << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> לא עונה? היא לא רק לא עונה, היא - - - << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> היועמ"שית לא עונה תשובה על שאלות? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> היא לא רק לא עונה, היא גם מסכלת מהלכים. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> היא מורת דרך, לא? היא מורת דרך. היא מכוונת את כולם איך להתנהג. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בדיוק. והיא עוד מעט תמצא - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לאורה נלך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ותכף אנחנו מכוונים את הדרך שלה הביתה. הינה, יש כאן את היושב-ראש שגם נאבק בעניין הזה. כולנו נאבקים כדי להחזיר כאן את המשילות, ובעזרת השם זה יקרה בקרוב. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אני מקריא לכם את תשובתו של שר החינוך כפי שנמסרה לידי: מעל במה זו אני מגנה כל גילויי אפליה כלשהם – אגב זה, אני מצטרף כמובן לאמירה הזאת של שר החינוך – בכלל מוסדות החינוך - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע מה, תגיד את דעתך, אל תקריא את התשובה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> - - ובפרט ברישום לסמינרים לתלמידות. בנושא שיבוץ התלמידות לסמינרים, חשוב לציין כי זו סמכותה של עיריית ירושלים על פי חוק. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אז מותר לעירייה להפלות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> משרד החינוך פועל נמרצות, בשיתוף פעולה עם העירייה, לקיום חובתה בשיבוץ הולם, שוויוני ותקין לכלל הבנות ובמועדים שהונחו על ידי המחוז החרדי. במחוז החרדי במשרד החינוך קיימת ועדת ערר מקצועית, הנותנת מענה לכל פנייה של הורה אשר בתו נדחתה ולא התקבלה למוסד חינוכי. הוועדה בודקת לעומק ובפירוט רב את שיקולי הדחייה, שקיפות הנתונים, ומהווה עוגן מקצועי למאות הורים הפונים לוועדה בהתאם לכללים שפורסמו והונגשו להורים. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> איזה כללים? יש גזענות. יש גזענות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת תמנו. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> המחוז אינו מתערב בשיבוצי הרשויות המקומיות ובחובתן החוקית לכך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תוכלי להביע את עמדתך מהצד, אם תרצי, אחר כך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> עם זאת, המחוז מקיים שיח מקצועי שוטף ותכוף עם העירייה ומנהלי המוסדות לקיום חובת הציות לשיבוץ העירוני. אציין כי עיריית ירושלים עדכנה את המחוז החרדי כי השלימה את שיבוץ כלל התלמידות בעיר במוסדות השונים, לאחר תהליך מקצועי על ידי צוות ייעודי מטעם הרשם הראשי. אדגיש שוב כי המשרד – שוב, תגובתו של שר החינוך – הוא מדגיש שוב, כי המשרד לא יאפשר כל אפליה על כל רקע - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מאפשר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> - - וכי כל תלמידה תקבל את הזכות למוסד לימודים ראוי, מותאם ושוויוני לצרכיה. בברכה, יואב קיש, שר החינוך. זאת תשובתו של שר החינוך. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> טוב שהוא לא שלח לי לבבות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ואני, מהיכרותי את שר החינוך, אדוני היושב-ראש, אני בטוח שהוא עושה כל אשר לאל ידו כדי למנוע אפליה, כדי למנוע פגיעה. הדבר הזה, הוא נמצא כחלק מסדר-היום שלנו. מפלגת הליכוד היא עמוד השדרה הלאומי של מדינת ישראל, והיא דואגת לכל הציבורים במדינת ישראל, כחלק מהאחריות לממלכה. אנחנו לא דואגים רק למי שבחר בנו או רק למי שחושב כמונו, דואגים לכולם ועל כך יעידו גם חברים רבים באופוזיציה שמכירים, בטח את הפעילות שלי במשרד התקשורת ובטח פעילויות נוספות של שרים בממשלה ושל ראש הממשלה כמובן. אני רק רוצה לומר, כהערת ביניים – כהערת אגב, לא כהערת ביניים – שזה מחמם את הלב לראות את אלו שכשהחרדים מבקשים שוויון בתקציבים שלהם, כשהם מבקשים מערכת גפ"ן למנהלי המוסדות שלהם, כשהם מבקשים אופק חדש למורות ולגננות שלהם, נזעקים – כל החבורה שיושבת כאן לימיני: ממשלת הביזה, נזעקים נגד. לא אכפת להם לא מהמורות, לא מהגננות, לא מהתלמידים. לא אכפת לכם כלום, שום דבר לא מעניין אתכם מבחינת הציבור החרדי. אתם רק רוכבים כאן על תלונה מוצדקת שאנחנו מטפלים בה, ושר החינוך מטפל בה, ואנחנו נמשיך לעקוב כדי לוודא שהדבר הזה נפתר, אבל הצביעות שלכם זועקת לשמיים והציבור כבר לא קונה את זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. עמדה מהצד, חבר הכנסת כהן וחברת הכנסת תמנו שטה. חבר הכנסת כהן, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני רוצה לשמור על כבודך, ולכן אני שותק, אבל אלה מחזות מבישים, שעולים כאן שרים ועומדים כאן אנשי ש"ס ממוצא מזרחי, שיודעים את האמת, שכואבים איתנו ביחד את האמת, כי הם תופסים אותי במסדרונות ואומרים לי: מאיר, אין מאבק יותר נכון מזה. ואתה יודע, אדוני השר, וכל אחד יודע, וקטי יודעת ופרוש יודע, שמתרחשת אפליה גזענית לאור יום, לא במחשכים, על ידי משרד החינוך, על ידי רבנים, ובנות שהן ממוצא מזרחי מודרות מהכיתות שלהן, מבתי הספר. יש נומרוס קלאוזוס – 10%, לא יותר. לפני כמה חודשים בוועדת החינוך הצגתי קבל עם ועדה, תכתובות בעיריית ירושלים - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> צריך לסיים, אדוני. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - איך להיזהר מזה. הם מציעים אחד לשני: תיזהרו, היא נראית אשכנזייה אבל היא מרוקאית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואתם עומדים כאן ולא מתביישים. אמרתי לך, שלמה, לפחות, אתה יודע, תשפיל מבט. אני אתווכח איתך על פוליטיקה, אבל תשפיל מבט ותגיד: אני בודק את זה, אנחנו בודקים את זה. להגיד שזה לא קיים, והתשובה המבישה של שר - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא אמרתי שזה לא קיים, מאיר. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> התשובה המבישה של שר החינוך, תאמין לי, אני שמח - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> גם שר החינוך לא אמר שזה לא קיים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת כהן. חבר הכנסת כהן, אתה כבר שתי דקות כמעט. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני שמח שגם נאור ועוד אנשים יטפלו בזה. תודה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> גם אני וגם שר החינוך בתגובה שלו, מאיר - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> סליחה. אני לא אדבר בפעם הבאה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מאיר, אני מאוד מכבד אותך ואני יודע שאתה זועק מדם ליבך, והדבר הזה שהוא קיים בחלק מהמקומות הוא דבר חמור מאין כמותו - - << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> 400 תלמידות בבית. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> - - והוא צריך – חברת הכנסת תמנו שטה, מה את תמיד קופצת? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> עכשיו את יכולה לדבר, והוא יענה לך. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> סליחה, אל תגיד לי "קופצת" כי אני אלמד אותך מה זה מאבק בגזענות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כן, אני מגיב עכשיו למאיר כהן, אז תשמעי את התשובה. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני אלמד אותך מה זה מאבק בגזענות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא חייבים לקפוץ באמצע הדברים שלי. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> עם ישראל לא יכול להפלות אף אחד. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא חייבים לקפוץ באמצע הדברים. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - אשכנזי. אל תגיד לי "לקפוץ". אתה מקבע את האפליה, אל תגיד לי "קופצת". "קופצת" תגיד לבנות שלך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אפשר גם בתרבות דיבור, אפשר גם לכבד תרבות דיון ולאפשר לי להשיב - - << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתה לא תגיד לי "קופצת". << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> - - ויש לך תכף שאלה מהצד. אני באמצע התשובה, תני להשלים משפט. תכף תגידי מה שאת רוצה מהצד, ואני אשיב גם לך, אבל אני משיב למאיר. הדבר הזה הוא כואב וחמור מאין כמותו, ואנחנו מכירים את זה מלפני 30 ו-40 שנה, התופעה הייתה חמורה הרבה יותר. הציבור, עם ישראל - - - << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> תשאל את אבא שלך, איש חינוך למופת, תשאל אותו. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> עם ישראל - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הם לא עושים כלום. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> במשמרת שלהם - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> עם ישראל, בטח במלחמה האחרונה, התאחד והתחבר והתקרב, והלבבות התקרבו הרבה יותר מאי פעם, ואיפה שקיימות עדיין נקודות התורפה האלה, שעדיין מנצלים את הדבר הזה, צריך להיאבק בהן בכל הכוח - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא עשיתם כלום. משרד החינוך הוציא להם, אפילו לא מכתב אזהרה. כלום. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שירי, אמרת את עמדתך. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כלום הם לא עושים. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> צריך להיאבק. ושר החינוך, הוא לא אומר שזה לא קיים, הוא אומר שהם מטפלים בכל תלונה כזו - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אין טיפול, אין כלום. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> - - ויעשו את כל מה שנדרש. ואני אשמח להיות לאח ולעזר לכל תלונה שמגיעה אליך. אם אתה חושב שהיא לא מטופלת, תשלח אליי, אני אשמח לסייע גם בעניין. הדבר הזה חשוב לי מאוד, כאחד שמכיר את הדברים שהיו אצלנו, למרות שאצלנו זה פחות, זה לא כמו תופעות שקורות במרכזים היותר-משמעותיים. אני מכיר שאצלנו, באזורים שלנו, הדבר הזה כבר לא קיים. לצערי, זה עדיין קיים כנראה בחלק מהמקומות, וצריך למגר את התופעה הזו, ואני חושב שהתגובה של שר החינוך אומרת שהוא מטפל בכך ושהוא יטפל בכל תלונה וימצה את הדין ויעשה את מה שנדרש כדי לטפל בזה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת תמנו שטה, בבקשה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני חייבת לומר שבסופו של דבר, אם בתוך עם ישראל יש אפליה ושבטיות, כל החזרה הביתה היא מהולה בעכירות. אי-אפשר לקבל בכלל מצב כזה שמדירים ילדים בגלל העדה שלהם והמוצא שלהם, ואני מכירה את זה היטב מזה שהיו בתי ספר שלא רצו לקבל ילדים ממוצא אתיופי, היו מאבקים רציניים על זה. אבל אני כן אספר לך משהו, השר. הבאתי לפה פעם אחר פעם אחר פעם חוק להכפלת הפיצויים בגין אפליה וגזענות בחוק איסור אפליה במוצרים ושירותים ציבוריים, וזה היה אמור לתת תרופה. היום זה קבוע על 50,000, ללא הוכחת נזק. ביקשתי שזה יהיה על 100,000 שקל ויותר, כדי למגר את זה. ומי מפיל? אתם מפילים את זה פעם אחר פעם. אם אתה רציני בעניין, ואנחנו לא רוצים שילדי ישראל ייפגעו ואנחנו רוצים להיות במקום שעם ישראל נמצא במקום של תיקון אמיתי – כי תחשוב איזה שריטה זה עושה לילד. לשמוע שיש מאות ילדות שיושבות בבית בגלל שהן מזרחיות, זה נורא ואיום. לשמוע שילד לא מתקבל בגלל שהוא מהעדה הלא-נכונה או ממוצא אתיופי, זה פשוט עוול נורא, זה לזעוק לשמיים. לכן אני חושבת שבדבר הזה אי-אפשר לספר סיפורים שלפני 40 המצב היה יותר גרוע. צריך פשוט לתמוך בחוקים שעוזרים לנו להיאבק בתופעה. אני מתכוונת להביא עוד פעם את חוק הכפלת הפיצויים בגין אפליה וגזענות, אני מקווה שאתה תתמוך בדבר הזה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת תמנו. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> חברת הכנסת תמנו שטה, קודם כול, אני שומע שגם את מדברת מדם ליבך, ואני בטוח שהדבר הזה כואב לך, כמי שגם הרגישה בקהילה שלה שהאפליה הזאת הייתה חמורה. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> על בשרי, על בשרי. היו מועדונים שלא היו מוכנים להכניס אותי. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> נכון. על בשרך. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> על בשרה היא - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני בטוח שאת מדברת מדם ליבך, וכמו שאמרתי, האפליה הזו שתוארה כאן בהצעה לסדר-היום היא אפליה חמורה. אני דיברתי עם שר החינוך לפני שעליתי לענות, והוא אמר: אנחנו מטפלים בכל תלונה כזו בחומרה ובודקים שלא נעשה דבר כזה, ואני בטוח שהדברים ייפתרו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אבל נעשה. מה זה לא נעשה? << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - תבואו לתמוך בחוק. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> חברת הכנסת, אני אגיד לך, לגבי הצעת החוק שדיברת עליה, אני לא המטה של משרד המשפטים, שיכול לומר לך שיש רק תועלת בהצעת חוק כזו; כי יכול להיות שבהצעת חוק כזו, וסתם אני עכשיו חושב על זה בלי שישבתי עם גורמי המקצוע, ככל שתעלי את הרף – הרי מה הבעיה בענישת מינימום? אם תקבעי ענישת מינימום גבוהה מדי, לא תהיה ענישה בכלל. זה הפרדוקס. כשבאים לתת עונש מינימום, לקבוע רף מינימלי מאוד גבוה, אז השופט בעצם יגיד: לא מגיע לו העונש הגבוה הזה, לכן אני לא ארשיע אותו בכלל. יש כאן איזה מתח בין לקבוע רף מינימלי מאוד גבוה - - - << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> לא, בדקנו. זה לא חובה. זה שיקול דעת. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זו סוגיה אחת שאני בטוח שצריך לדון בה כשבאים להקפיץ ולהכפיל את רף המינימום, אבל אני לא הגורם המוסמך לזה. זה משרד המשפטים. אם תצליחי לשכנע - - - << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> לא, זה לא רף המינימום. זה רף המקסימום היום. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> את אומרת מינימום. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> זה רף המקסימום. היה לפני שבועיים תיק של בחורה יוצאת אתיופיה, והשופט אמר: מגיע לך יותר, אבל כתוב לי בחוק עד 50,000, ולכן הוא יכול רק בטווח הזה. זה המקסימום שהוא יכול. אני אומרת לך, זה בדיחה, כי רק לקחת עורך דין עולה, כמה? 60,000 ויותר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני מסכים איתך בעניין הזה, ששיקול הדעת של השופט במקרים כאלו – אין פה עניינים, יכולים להיות גם עניינים פוליטיים, אבל בדרך כלל מדובר בשופטים לא מהדרג הפוליטי, אלא מהדרג שמטפל בציבור. אני חושב שיש מקום לשקול את זה, אבל שוב, הדרג המקצועי שרלוונטי לעניין הוא מטה משרד המשפטים ושר המשפטים. אם תגיע הצעת חוק כזו עם תמיכה מסוימת, עם התלבטות של עבודת מטה במשרד המשפטים, אני לגמרי בעד. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. אתם מעוניינים להצביע? לאן? לוועדת חינוך? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לקידום מעמד האישה. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> לקידום מעמד האישה, בגלל - - - בגזענות ואפליה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתם מסכימים על זה, נאור? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני סבבה. לא משנה לי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אז אנחנו נצביע על העברת הנושא להמשך דיון בוועדה לקידום מעמד האישה – הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יעבור להמשך דיון בוועדה לקידום מעמד האישה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הודעה למזכירות הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 20), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. << הלסי >> הצעה לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> בזמן הניסיונות למיסוד ההשתמטות של בני הישיבות: שיבוש נוסף בחיי לוחמי המילואים בעקבות עדכון גרף הלחימה << הלסי >> << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ההצעה הבאה היא הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: בזמן הניסיונות למיסוד ההשתמטות של בני הישיבות: שיבוש נוסף בחיי לוחמי המילואים בעקבות עדכון גרף הלחימה. את ההצעה הגישה חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה, אברהם לא יכול לנשום, הוא בן 38, לוחם מילואים מגוש עציון, אב לארבעה. מאז תחילת המלחמה הוא עשה יותר מ-250 ימי מילואים. פעם, כשהוא היה מדבר על איזשהו נושא, הוא היה אומר: בעזרת השם. היום הוא אומר: כפוף לסבבי המילואים – כי אברהם כבר לא מתכנן כלום, לא חופשה, לא הופעה, לא הבטחה לילדים. הכול בסימן שאלה, הכול פריך. וזה סיוט, גם עבורו, גם עבור המשפחה שלו, גם עבור המעסיק שלו. אברהם הוא לא סופרמן, הוא בן אדם. הוא עובד, הוא אבא, הוא בן זוג, הוא סטודנט והוא על הקצה. אנחנו שמנו אותו על הקצה, וכל כמה חודשים אנחנו מבקשים ממנו לעצור הכול, את כל החיים שלו, ולחזור להיות חייל, רק חייל. הקידום המקצועי הוקפא, התואר נתקע, הילדים רואים אותו במשמרות. עד שהם חשבו שסוף-סוף אפשר לצאת לחופשה משפחתית ראשונה בחו"ל, שוב שינו לו את מועד ההתייצבות במילואים. ומאחורי כל זה יש ביטוי לקוני: עדכון גרף הלחימה. כאילו מדובר באיזו שורה בטבלת אקסל, לא בחיים עצמם. גרף הלחימה הוא מעין לוח שנה צבאי, כלי תכנוני של צה"ל שמגדיר מראש מתי, איפה, כמה, באיזו מתכונת יבוצעו ההכשרות והתעסוקה המבצעית במהלך השנה הקרובה. בדרך כלל הרמטכ"ל מעדכן את הגרף הזה אחת לשנה, אבל אנחנו במצב שהעדכון נעשה כמה פעמים בשנה, ולפעמים בהפרשי זמן מאוד קצרים, של שבועות ספורים. המשמעות עבור המילואימניקים, אתם יכולים לתאר לעצמכם, היא שיבוש מוחלט של שגרת החיים של עשרות אלפי משרתים, שמקבלים עדכונים כאלה ללא כל התראה מוקדמת. אז כשאין ברירה, אין ברירה. הגיבורים האלה עושים את זה מכל הנשמה כי אין ברירה, חייבים להגן על המולדת. אבל אתם יודעים מתי זה מתחיל להיות באמת מעצבן ברמה בלתי נסבלת, בלתי נסבלת? כשבמקביל לזה שטוחנים את אברהם ואת יתר חיילי המילואים, במקביל לזה שמשבשים להם את התוכניות ואת החיים, הממשלה הזו עושה כל מאמץ אפשרי כדי שעשרות אלפי חרדים, צעירים, בריאים, להם לא יהיה חלק בהגנה על המדינה, ולא יהיה להם חלק בנטל של השירות. הם בישיבה, ואברהם בגבול. הם בכולל, ואברהם בעמדה. הם מקבלים פטור, ואברהם מקבל שוב צו 8. הממשלה הזו מקדמת חוק השתמטות בזמן שהיא שוב ושוב ושוב מסכנת ומשבשת את חייהם של מי שכבר משרתים ממילא. ובכל פעם שהיא מעדכנת את אותו גרף לחימה, היא למעשה מעדכנת גם את השבר החברתי. הציבור המשרת שוכב על הגדר, הציבור המשתמט יושב רגל על רגל. זה מה שקורה. זו לא רק בושה, בושה חברתית ומוסרית, זו פשוט סכנה ביטחונית למדינת ישראל. הממשלה הפכה את הגיוס לסלקטיבי ואת ההשתמטות לממוסדת. ולכן המשרתים שלנו הם נשחקים, לא מתאמנים, לא נחים, ולכן הם נפצעים יותר, וצריך לומר פה גם את האמת המכוערת – לכן הם גם מתים יותר, כי הם שחוקים. אברהם לא רוצה להיות גיבור. הוא לא ביקש להיות גיבור. הוא רק רוצה לחזור הביתה, להיות קצת אבא, קצת בן זוג, קצת בן אדם נורמלי עם שגרה. משרתי המילואים לא מבקשים הנחות, ואתם, חברי הממשלה והקואליציה הזו, חייבים להפסיק לבקש מהם להמשיך ולהחזיק את כל זה לבד על הכתפיים שלהם. בכל פעם שאנחנו לא מתקנים את העיוות הזה, אנחנו בעצם אומרים להם, ואפילו לא צריכים מילים: תמשיכו לבד. אנחנו למעשה אומרים להם: לא יעזור לכם לצעוק, לא יעזור לכם לבקש חילוף, כי החילוף לא יבוא, הוא אפילו לא באופק. אנחנו בעצם אומרים להם: אתם מתבקשים להגן על מדינה שהממשלה הנוכחית שלה מעדיפה את טובת המשתמטים ושימור הקואליציה על פני החיים שלכם. בושה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מי משיב? השר פרוש? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> למה לא השר פרוש? דווקא רעיון טוב. אולי השר פרוש באמת ישיב. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> השרה סטרוק. בבקשה, גברתי. << דובר >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת כהן הנכבדה, אני אקרא את תשובתו של שר הביטחון – זה בעצם התפקיד שלו להשיב כאן. אבל ברשותך אני אגיד כמה מילים משלי לפני וגם כמה אחרי, אם כבר מזדמן לי, אם נתת לי, בזכותך, את האפשרות להתייחס לנושא הכאוב הזה שאת מדברת עליו. אז אני אפתח ואומר שאני מגיעה מציבור שלא רואה סתירה בין לימוד תורה ובין התגייסות לצבא בכלל, קל וחומר בעת מלחמה. הפוך, אנחנו רואים בגיוס לצבא, בלחימה למען ביטחון ישראל, אנחנו רואים בזה מצווה גדולה מאוד. אנחנו רואים את התורה כתורה חסרה אם אין בה המצווה החשובה הזו. הרי אנחנו יודעים שהתורה אומרת שברוב הגדול של המצוות, לא מקיימים את המצוות האלה אם יש מצב של פיקוח נפש. לדוגמה, שמירת שבת נדחית מפני פיקוח נפש וכן רוב המצוות. אבל במלחמה לא כך. במלחמה אתה יוצא על דעת כן שיש פיקוח נפש, אתה יוצא על דעת כן שאתה עלול למסור את נפשך. אתה מוסר את נפשך לכתחילה, ואנחנו רואים בזה מצווה מאוד מאוד גדולה. בציבור שלנו משלבים את שני הדברים יחד. ולי מאוד מאוד כואב, קודם כול בתור אישה מאמינה, ואישה שהתורה היא מרכז חיי, מרכז חיי – באמת, חיי סובבים סביב התורה – כואב לי שכך מציגים בכלל את התורה, כתורה שמבחינתי היא תורה חסרה. בהקשר הזה אני מאוד מאוד מזדהה עם חלק מהדברים שאת הבאת כאן לידי ביטוי, ואני אפילו מודה לך באמת על הזכות לעמוד כאן מעל הדוכן ולומר את הדברים החשובים האלה. אני גם אגיד שבאופן אישי כל ילדיי, חתניי, מגויסים, טוחנים מילואים שוב ושוב ושוב. אני רואה אותם, אני רואה את הקושי, הוא קושי אמיתי, מירב, הוא קושי אמיתי. אני רואה, אני שומעת אותך, ואני רואה שגם את מרגישה את הקושי הזה, זה לא משהו שהוא רק בידיעה, אלא את חיה את זה, וכולנו חיים את זה. אני יכולה להגיד שהבת שלי הסכימה – כי בעלה שאל אותה, הוא לא היה חייב ללכת, הוא לא גויס, לא קראו לו למילואים, אבל אמרו שיש צורך בעוד מילואימניקים בעזה, והיא הייתה אחרי לידה, עם שבעה ילדים ותינוקת קטנה. הוא שאל אם היא מוכנה שהוא ילך, והיא הסכימה, כי היא שמה את ביטחון המדינה לפני הקושי האישי שלה, והוא קושי, והוא קושי. וכך כולם, סתם נתתי דוגמה אחת, אבל כל הילדים שלי והחתנים שלי והאחיין שלי, שעכשיו נמצא בח'אן יונס וכן הלאה וכן הלאה. ואני באמת באמת חושבת שכל עם ישראל צריך לקחת חלק במצווה החשובה הזו, כולם, זו דעתי. אני חושבת שהמחלוקת היא רק – ככל שיש מחלוקת, ואני אתייחס לזה אולי בסוף דבריי –השאלה איך מביאים לזה, בסדר? אבל זה שזה צריך לקרות, אני מאה אחוז מסכימה, מה זה מסכימה? זה זועק. אני אגיד גם שדי בהתחלת המלחמה עליתי על זה שיש בעצם מסות של חיילים לשעבר ששירתו בשירות סדיר, אפילו קרבי, ונפלטו, אפילו שלא לפי בקשתם, נפלטו ממערך המילואים, עד כדי כך שחלקם אפילו נמחקו ונגרטו, ואי-אפשר היה להגיע אליהם, אי-אפשר היה למצוא אותם. עוררתי את זה פעם אחר פעם בממשלה עד שהתחילה להיעשות עבודה רצינית באכ"א כדי להתחיל להחזיר באמת מסות של אנשים שעשו שירות סדיר קרבי, למדו הכול, הם יודעים הכול לעשות, אבל לא קראו להם. ואז יוצא שאנשים אפילו גרים באותו בניין, באותו בניין – החתן שלי נקרא למילואים אין-סופיים והשכן שלו ממול, לא קוראים לו בכלל. אני אגיד שיש לי גם בן שלא קראו לו, כי איכשהו הוא היה בין אלה שפלטו אותם, ולקח לו חודשים להתאמץ ולנסות ולחפש, עד שהוא הצליח לשמחתו הרבה להשתבץ במילואים, כי צה"ל בכלל לא קרא לו לבוא. הוא הלך לבוס שלו – והוא עובד באיזשהו מפעל הייטק גדול – ואמר לו: אני שמח לבשר לך שאני יוצא למילואים סוף-סוף. אז הבוס אומר לו: מאה אחוז, אני רק אומר לך שאת העבודה שאתה צריך לעשות, ככה וככה, תהיה איתי בקשר בימים האלה והאלה, בשעות האלה והאלה. אז הבן שלי אומר: אני לא מבין למה אתה מתכוון, איך אני יכול להיות איתך בקשר כשאני בשטח? זה לא עובד. אז הבוס אמר: מה, זה מוזר, כל האנשים, אלה מבין עובדי המשרד הענק הזה שכן הולכים למילואים, הולכים למילואים במשרדים, הם לא הולכים לשטח. זה משרד בתל אביב. אז חוסר השוויון הוא קיים בכל מיני רמות, ועדיין יש חוסר שוויון, סליחה - - - << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> זאת אומרת, את חושבת שיש קבוצה ממוסדת שבאופן גורף לא מגיעה? << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> לא ממוסדת, מירב. לא ממוסדת. אבל כן, יש פערים גדולים, אפילו בין אלה, אגב - - << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> - - - שיעור גיוס גבוה. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> - - אפילו יש פערים גדולים - - << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> לא שאני מתל אביב, אבל יש שם שיעור גיוס גבוה. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> אני, חס ושלום, לא באתי לדבר בגנות העיר תל אביב או תושביה, חלילה, חלילה. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> יש בזה רמיזה - - - << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> בגדול, אני אומרת – לא, אני סיפרתי על המשרד שהבן שלי נמצא בו, ושהוא בתל אביב, לא התכוונתי להגיד על תושבי תל אביב דווקא, חלילה, לא התכוונתי בכלל. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אין סימטריה. אין עוד קבוצה כזו שבאופן גורף לא מתגייסת. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> נכון, נכון, זה היה המשפט הבא שרציתי לומר. יש עדיין פער בין השאלה אם אתה בא לשירות סדיר, ואז פולטים אותך, או איזושהי סיבה, לבין אם אתה בכלל לא מגיע. לכן לטעמי, אם את שואלת אותי, בוודאי ובוודאי שגם צעירי החברה החרדית צריכים להתגייס לצה"ל. אין לי שום מחלוקת - - - << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אבל - - - כשרה, מה את עושה - - - << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> אני עונה. אני עונה. את רואה שאני רוצה לדבר על זה, זה לא שאני מתחמקת מהנושא, הנושא מאוד חשוב בעיניי, ויש לי גם שיטה סדורה בו. אז אני באמת חושבת שכן, שהם צריכים להתגייס, אני רק חושבת שהשיטה הכוחנית, למיטב הבנתי, לא תועיל, לא תועיל. ולכן אני חושבת שצריכים לעשות מאמצים אחרים שיביאו אותם. אני אגיד רגע מה אני עושה, אני אגיד שנייה - - - << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> לא, למה? יש כרגע מלחמה - - - << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> אני אגיד שנייה מה אני עושה במסגרת היכולות שלי. מכיוון שהמכינות הקדם-צבאיות נמצאות אצלי, אני אחראית עליהן, וזה מפעל פנטסטי, אגב, אז אני עכשיו מקימה יחד עם שר הביטחון מכינות קדם-צבאיות לצעירים החרדים, משום שאני סבורה, גם מתוך היכרות מסוימת עם החברה החרדית וגם מתוך היכרות מעמיקה עם מה שקורה במכינות, שהתהליך שהצעירים עוברים במכינות – אגב, הלוואי שיכולתי לאפשר מכינה לכל צעיר וצעירה במדינת ישראל, כי לדעתי זה נותן לנו חיילים יותר טובים בסופו של יום, אבל בוודאי ובוודאי שזה נכון ביחס לאנשים שמגיעים מחברה שמאוד מאוד חסרה את המוכנות הזו, וצריך להעביר אותם איזשהו תהליך שיכין אותם לשירות הצבאי. וכמובן שצריך שהשירות הצבאי יהיה עם מסגרות כאלה שמתאימות לאורחות החיים שלהם, שלא מאתגרות אותם, שלא מנסות לכפות. נכון, אז אני אומרת, זה תהליך, אנחנו מדברים על תהליך. זה שהתהליך הזה צריך לקרות, אין ספק. מה הסיכוי שהוא יקרה? << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> זה לא יהיה במלחמה - - - לא יהיה תגבור? << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> לעניות דעתי, בשיטה שמקודמת כרגע, בעיקר בעיקר על ידי היועצת המשפטית לממשלה, שהיא שיטת פטיש בראש, לא נקבל חייל חרדי אחד. חמור מזה, גם כאלה, ואני אומרת מידיעה אישית - - - << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> את חושבת שזה לא טוב שהיועצת המשפטית אמרה - - - << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> כן, אני חושבת שהיועצת המשפטית נוהגת בעניין הזה בצורה שהיא לכל הפחות - - - << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> את חושבת שצריך להמשיך לתת להם את הכספים? << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> לא, לא, לא. אני אומרת - - - << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> זה מה שהיא עשתה. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> אבל אני מסבירה רגע. אם מה שחשוב, מירב, חברת הכנסת כהן, מירב, אם מה שחשוב לנו זה שוויון, אוקיי, אם מה שחשוב לנו זה שוויון, אז צריכים ללכת על השוויון עד הסוף, ולא משנה אם בסוף יצאו מזה חיילים נוספים לצה"ל. אם מה שחשוב לנו – ולי חשוב יותר – שיהיו חיילים נוספים לצה"ל, כי הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה עכשיו היא לא זמנית, היא לא רגעית, אנחנו התעוררנו אל מציאות של מה שנקרא מזרח תיכון חדש, מציאות מאתגרת מאוד מבחינה ביטחונית, רב-זירתית, ואנחנו צריכים for long time הרבה הרבה יותר חיילים בצה"ל – אז אם אני שמה את השאלה כמה חיילים נוספים יגיעו לצה"ל מהחברה החרדית מעל סוגיית השוויון, ואצלי זה סדר העדיפויות, אז עדיף ללכת בדרך של הסכמות ובדרך של יצירת יותר משיכה מאשר מכות פטיש בראש. כי לדעתי - - - << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> את מאמינה שיהיו הסכמות? את מאמינה שיהיו הסכמות - - - << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> כן, כן. אני חושבת שכן. אני סבורה שכן. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> - - - הרבנים אומרים: נמות ולא נתגייס, אז תחליטו - - - << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> אז אני עונה לכם. אני אומרת לך, חבר הכנסת סגלוביץ'. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> לא, אבל גברתי, אני אומר לך עוד פעם, תשכנעי את הרבנים להגיד - - - << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> אני שומעת ורואה. אתה ואני מסתכלים על אותה תמונת מציאות, כואבים אותה, אבל אנחנו מסתכלים עליה מפריזמה אחרת. לעניות דעתי - - - << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> אבל לא כואבים אותה אותו הדבר. את יכולה להחליט כי את בממשלה, ואני לא. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> אז עליי יש יותר אחריות כי אני בממשלה. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> זה לא שאנחנו לא כואבים אותו הדבר, עליי יש יותר אחריות, אני עכשיו בממשלה, זו האחריות שלי. מכוח כובד אחריותי אני סבורה שהדרך הנכונה לעשות את זה, אם אנחנו שמים בראש סולם העדיפויות את עצם הגעתם לצה"ל כחיילים שגם רוצים לבוא ולהילחם – ואתם יודעים, שמענו אתמול – הלב, הלב מצד אחד מתכווץ, ומצד שני מתרחב, לשמוע את ההורים. היום ראינו את האבא של החייל מבית שמש שנפל. אם אנחנו רוצים חיילים כאלה, שבאים מתוך באמת באמת רצון לתרום, כמו הילדים שלי, שככה הם מגיעים, אז אנחנו צריכים לעבור איתם תהליך אחר, להבנתי, ואני חושבת שהשיטה של פטיש בראש משיגה את ההפך. זו דעתי. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אז לדעתך התוכנית היא להגיע להסכמות עם רבנים? << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> זה לא פוטר אותי מהחובה לפעול מהעמדה הזאת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> את חושבת שתגיעי להסכמות עם רבנים? << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> אני חושבת שכן, אני סבורה שכן, אני רק חושבת - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מדוע זה יקרה עכשיו אם זה לא קרה 77 שנים? << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> אני סבורה שכן, אני חושבת שזה אפשרי, אני לומדת את העניין לעומק, אני עובדת על זה. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> מה הדדליין שתוכלו לעשות? << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> אני לא בדדליין, אבל אני כן יכולה להגיד - - - << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> את יודעת, המציאות - - - << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> הדד-ליין של המציאות מירב, שבסוף בסוף אנחנו רוצים. זו לא שאלה אידיאולוגית, זו שאלה מאוד פרקטית, אנחנו צריכים את החיילים האלה. אי-אפשר, אין מה לעשות, אי-אפשר. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> פרקטית הם מעולם לא הסכימו. פרקטית הם אומרים לזרוק את הצווים לפח. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> אבל אני מסבירה שוב, לטעמי ולהבנתי, השיטה של הפטיש בראש, לא רק שהיא לא עוזרת, היא מרחיקה והיא מזיקה, ככה אני חושבת. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אז מה כן, לחכות שהרבנים יסכימו? << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> לא, לבנות מסגרות נכונות. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> נבנו מסגרות. הצבא ערוך. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> אז אני בונה אותן. אני לקחתי על עצמי לבנות, ואני עושה את זה. אני עושה כמיטב יכולתי, ולפי מיטב שיקול דעתי ועל בסיס לימוד מעמיק וקשר עם רבנים וכדומה, אני סבורה שזה יצליח. אנחנו נראה את זה - - - << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> גברתי, 30 שנה דנים בזה. 30 שנה מאז פסיקת בג"ץ ב-1998, וכרגע יש חוק, יש חוק גיוס, זה לא nice to have. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> חברת הכנסת, קודם כול אני עונה להצעה לסדר-היום של חברת הכנסת כהן, שעניינה, לפי מיטב ידיעתי, לא החוק, אלא שאלות אחרות – חשובות מאוד, אגב, חשובות מאוד – וטוב שהעלית את זה, זה יפה וחשוב, אבל זאת השאלה. בסדר? עכשיו אני אקריא ברשותכם את התשובה של שר הביטחון ישראל כץ, אבל היה לי חשוב להגיד את המילים, המקום שאני נמצאת בהקשר הזה. אז ככה, אלה הדברים שכותב שר הביטחון ישראל כץ: אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, המערכה המתנהלת במהלך 21 החודשים האחרונים כפי שכולנו יודעים, היא מהמורכבות והמאתגרות שידע צה"ל מאז הקמת המדינה. היכולת של צה"ל למלא את ייעודו במהלך המערכה הרב-זירתית, שדרשה ועדיין דורשת מתן מענה מבצעי למול שורה של איומים, מתבססת בראש ובראשונה על ההון האנושי שעומד לרשותו הן ביחידות הסדירות והן ביחידות המילואים. זוהי כמובן הזדמנות נוספת להביע הערכה והוקרה לכלל משרתי צה"ל בחובה, בקבע ובמילואים, אשר בזכות המחויבות, המסירות וכמובן הגבורה שלהם, הצלחנו להביא הישגים חסרי תקדים למול האויב. אני שנייה פותחת סוגריים אישיות, ואני רוצה גם להגיד לכם ולציבור בכלל, אני באמת חושבת שחלק גדול מההישגים של המלחמה הזאת הוא ממש ממש בזכות המילואימניקים, ולא שאני באה להפחית מהתרומה של הסדירים או של אנשי הקבע, אבל המילואימניקים בסוף באים עם איזשהו ראש אחר ועם איזושהי אמביציה אחרת, ראש גדול וחשיבה מחוץ לקופסה, וזה תורם המון המון. בהמשך להצעה לסדר-היום של חברת הכנסת מירב כהן, הנוגעת לעומס על משרתי המילואים, כתוצאה מעדכון גרף הלחימה, אני מבקש לחדד את הנקודות הבאות: לאחר סיומו המוצלח של מבצע עם כלביא התקיים בצה"ל דיון שבו אושר גרף הלחימה המעודכן לכוחות הסדיר והמילואים. גרף זה עודכן בהתאם לצרכים שעלו בהערכת המצב המבצעית. בדיון בראשות הרמטכ"ל התקבלו כמה החלטות הנוגעות להיערכות מתמשכת תוך התאמת הגרף לצרכים המבצעיים בזירות השונות, וכמובן, בהתחשב בעומס המוטל על כתפי המשרתים לאחר תקופת לחימה ממושכת ומורכבת. בהתאם לעדכון שבוצע בגרף הלחימה, אכן נשלחו זימונים מעודכנים למשרתי המילואים, וזאת באמצעות חייגן. צה"ל מודע לטווח ההתרעה הקצר – אני צוחקת כי זה קרה גם לנו – צה"ל מודע לטווח ההתרעה הקצר שניתן למשרתים במקרה זה, מכיר את ההשלכות הרבות שיש לו על חייהם של אנשי המילואים היקרים ובני המשפחות, אולם מדגיש כי מדובר בצורך מבצעי הכרחי. מה שנכון נכון. צה"ל ימשיך לקיים הערכות מצב שוטפות, בהן בין היתר ייבחנו האפשרויות והמשמעויות להקל בעומסים המוטלים על משרתות ומשרתי המילואים. לצד זאת, אני מבקש להדגיש כי לנוכח ההחלטה להפעיל את משרתי המילואים במהלך חודשי הקיץ ומתוך הבנת המורכבות למשפחות בתקופה זו צה"ל גיבש במקביל מענה נרחב למשפחות, הכולל סבסוד קייטנות, שירותי בייביסיטר לילדים ואירועי הפוגה למשפחות, וזאת לצד מעטפת התגמול הנרחבת למשרתי המילואים, שעודכנה בתחילת המלחמה. בסיום דבריי אני מבקש לשוב ולהביע הערכה רבה למשרתות ולמשרתי המילואים ולבני המשפחות על ההקרבה, הנכונות והמסירות. נמשיך לעשות הכול על מנת לבחון דרכים להקל על העומס שמוטל עליכם, ובה בעת לעטוף בצורה הראויה את אלו המשרתים. עד כאן הדברים של שר הביטחון. אני אוסיף משלי: אני ממש מצדיעה גם לחיילי המילואים ועוד יותר למשפחות שלהם, שבסוף בסוף הן נושאות בנטל לא פחות. אני אגיד אולי איזה דבר תורה קצר מפרשת השבוע, שהיא הפרשה שבה מובא הפסוק עם כלביא. אז באותה פרשה אחרי הפסוק של עם כלביא מובא פסוק אחר – שני הפסוקים הם פסוקים מפיו של בלעם – שאומר: "מה טֹּבוּ אהלֶיךָ יעקב, משכנֹתֶיך ישראל". אני חושבת שהיכולת גם של המילואימניקים וגם של כל החיילים להילחם ולהיות עם כלביא יושבת על היכולות של המשפחות שלהם, שהן האוהלים האלה, לחזק אותם מאחור. אני רוצה להביע הוקרה גדולה למשפחות, וגם אני רוצה להגיד לך, חברת הכנסת כהן, תודה שהעלית את הנושא החשוב הזה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סגלוביץ', התייחסות מהצד. בבקשה, אדוני. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, גברתי השרה, האמת היא שהקראת את התשובה של שר הביטחון – לא שמעתי תשובה מבזה כל כך להצעה הזאת. אם זאת התשובה שלו, הוא לא שר הביטחון שלי במובן הזה של אחד שאכפת לו ממה שקורה במדינת ישראל – פשוט לא. אנחנו מנהלים פה עכשיו מאחורי הקלעים משא ומתן שאני לא יודע מי עושה אותו – עם החרדים, עם נציגות המשתמטים, ואנחנו שומעים פה תשובה של השרה בשם שר הביטחון. פשוט מבזה, פשוט ביזיון. מעולם לא ראיתי תשובה כל כך מבזה של שר ביטחון בעת מלחמה. אולי חיילינו גיבורים – שר הביטחון שלנו פחדן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. יש עוד מישהו שמעוניין להתייחס מהצד? אני מניח שתרצי להצביע – לוועדה? מליאת הכנסת? << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> למליאה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מליאה? אז אנחנו נצביע על הכללת הנושא בסדר-היום של מליאת הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא ייכלל בסדר-היום של מליאת הכנסת. << הלסי >> הצעה לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> חוסר תקנים לפסיכולוגים בשירות הציבורי לאחר הסכם השכר החדש << הלסי >> << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ההצעה הבאה היא הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: חוסר תקנים לפסיכולוגים בשירות הציבורי לאחר הסכם השכר החדש. את ההצעה הגיש חבר הכנסת ירון לוי. בבקשה, אדוני. עכשיו אני מבין למה היית לחוץ. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, אני רוצה לדבר על המחסור בתקנים לפסיכולוגים בשירות הציבורי. בחודש מרץ האחרון נחתם הסכם שכר לפסיכולוגים בשירות הציבורי. ההסכם נועד לשפר את תנאי העבודה והשכר של הפסיכולוגים, שעד אז הרוויחו באופן מאוד נמוך, משמעותית מהמקובל בשוק הפרטי. חשוב לציין שעדיין יש הפרשים בשכר, אבל התוספת הכספית המשמעותית היא צעד גדול וחשוב, והיא חלק משורה של צעדים לקידום ושיפור מערך בריאות הנפש במגזר הציבורי. אחת המטרות של הסכמי השכר הייתה למשוך בחזרה, לקלוט את הפסיכולוגים שעזבו את השירות הציבורי ולתגמל אותם בשכר ראוי יותר כדי שיחזרו למערכת. מטרה נוספת, שהיא נגזרת של המטרה הראשונה, הייתה לקצר את זמני ההמתנה. אנחנו יודעים שמי שרוצה לפגוש פסיכולוג, בין אם זה בשפ"ח – בשירות הפסיכולוגי החינוכי – או באחת מקופות החולים, צריך להמתין חודשים רבים. הרעיון היה שאם מגדילים את השכר, מכניסים עוד פסיכולוגים בחזרה, ובזה אנחנו מקצרים את התורים. ההבנה היא שאם לא יצטרפו פסיכולוגים לעבוד בשירות הציבורי, לא ניתן לקצר את התורים באופן משמעותי. אין ספק, כמו שאמרתי בתחילת דבריי, כבוד השר אוריאל בוסו, שאני מברך על הסכמי השכר, אבל כדי שנוכל לממש את קליטת הפסיכולוגים ואת קיצור זמני ההמתנה, אנחנו חייבים להוסיף תקנים ברשויות המקומיות בקופות החולים. חשוב לי להשמיע את הקולות האלה, שצפים מהשטח. יש פסיכולוגים שמוכנים לחזור למגזר הציבורי, אבל המחסור בתקנים לא מאפשר להם זאת. אני רוצה לדבר ברשותכם על השירות הפסיכולוגי החינוכי, שכאמור הוא לא חלק, הוא לא באחריות משרד הבריאות, אבל באופן עקיף הוא כן פוגש את משרד הבריאות, כי הפסיכולוגים החינוכיים הם חלק מפול פסיכולוגים שבאחריות משרד הבריאות. מדובר באותם פסיכולוגים. אני חושב שהמשרדים, כבוד השר, חייבים לעבוד בשיתוף פעולה ובסנכרון בין משרד החינוך ובין משרד הבריאות. בשני המקרים, במערכת הבריאות ובמערכת החינוך, עולה אותה הבעיה: הרצון של פסיכולוגים להיקלט למערכת והחוסר בתקנים. בעיה נוספת היא הפריסה הגיאוגרפית של התקנים שאינם מאוישים. כלומר יש מקומות שיש תקנים, אבל אין פסיכולוגים. אני הייתי מצפה שלצד הסכמי השכר וכל העבודה המאוד-טובה שמשרד הבריאות עושה בחודשים האחרונים בנושא בריאות הנפש, כן יסתכלו בצורה רחבה יותר, ולא ימתינו שנה כדי לבחון את הסוגיה. כי כבר עכשיו, אחרי שלושה-ארבעה חודשים שעברו מאז הסכמי השכר, כמעט רבעון, אפשר למדוד ולראות אם הכיוון הוא נכון. לצערי, עוד מעט אנחנו נשמע את התשובה של השר, קשה לי להאמין שנכנסו ונקלטו מספיק פסיכולוגים בעקבות הסכמי השכר. אני אשמח לדעת איך משרד הבריאות מתכוון לטפל בשני הנושאים האלה. בתוך שורה מהסכם של משרד הבריאות נאמר: אנחנו רוצים שהפסיכולוגים יגיעו למגזר הציבורי כשיש להם לאן להתקדם, יש להם עתיד בשירות הציבורי. אין זו רק העלאה בשכר, אלא בנייה של מסלול, של מדרגות, של אופק. אז עברו רק ארבעה חודשים אומנם בסך הכול, אבל ברגע שאין תקנים, או שיש תקנים ואין פסיכולוגים ואין גורם שמתכלל את זה, אני חושב שאנחנו קצת בבעיה, וטוב שאנחנו עולים על זה מוקדם. ההסכם החדש קורא לפסיכולוגים להיכנס למגזר הציבורי, אבל הדלת סגורה. כי התקנים, כבוד השר, הם גם שורה מתקציב, אבל הם ההבדל בין שינוי לבין הצהרה. אני רוצה להגיד לך שוב פעם, ההצהרות שלך והכוונות שלך, אני מאמין בהן, בגלל זה אני גם מעלה את הדברים האלה. וזו ביקורת שכל מטרתה שיהיה כאן טוב. צו שעה הוא לדאוג לתקנים כדי שאותם פסיכולוגים, שמוכנים להגיע ולחזור למשרות חלקיות או מלאות בשירות הציבורי, יוכלו להיקלט ולהיכנס ולטפל בילדים ובילדות שלנו, ואני מאמין שגם בכולנו. השר בוסו, אנחנו יודעים כמה קשה המשרד שלך, ואתה הובלת את ההסכם הזה, וכמה עבודה מאומצת הייתה. הוא הסכם טוב, והסכם שיכול לעשות שינוי משמעותי, אבל רק אם הוא יהיה מיושם בשטח. הסכם, טוב ככל שיהיה, לא יזיז את המערכת אם לא נצמיד לו את הדבר הבסיסי ביותר – תקנים וסדר מבחינה גיאוגרפית בתקנים, לבדוק איפה יש מחסור בתקנים ויש ביקוש גדול ואיפה יש תקנים ויש מחסור בפסיכולוגים. שוב, הנושא בשירות הפסיכולוגי החינוכי הוא לא תחת משרד הבריאות, אבל אני כן חושב ששווה – זאת לא הפעם הראשונה שאני קורא גם לך וגם לשר הבריאות ליצור איזשהו גורם מתכלל בין-משרדי, כי בסופו של דבר אם אנחנו יודעים שיש תורים ארוכים בקופות החולים, הילדים שזקוקים באופן מאוד מאוד דחוף לפסיכולוג יכולים לפגוש את זה בשירות הפסיכולוגי החינוכי. לכן כן חשוב שתדברו וכן חשוב שדבר יהיה קשור בדבר. התשתית קיימת. הצעדים הם צעדים נכונים וטובים. אני כן רואה את המטרה המשותפת שלנו, שיהיה כאן שירות לבריאות הנפש טוב יותר. אבל כמו שאמרתי, צעד אחד לא מספיק וגם לא שני צעדים. צריך להמשיך וגם להגביר את הקצב, כי אנחנו רואים מה קורה ברחוב. רואים את זה בשכונה, בעיר וגם בבתים שלנו – חרדה ובריאות נפש. אני מאוד רוצה – כבוד השר, אתה יודע מה? יש לי משהו, נראה לי שדי חשוב מכל הדברים האלה. אני חושב שהאתגר שלנו בעולם בריאות הנפש הוא לאפשר לציבור לדבר רגשות. כי עד היום מה הכרנו על בריאות הנפש? כשאנחנו, חלילה, שומעים על התאבדות או כשאנחנו שומעים על התפרצויות זעם. אבל בריאות נפש, אם מקבילים את זה לבריאות הרגילה, בריאות פיזית, זה צינון. וצינון, אפשר לפתור את זה בטיפות אף; אם לא מטפלים בזה, זה יכול להפוך לסינוסיטיס, ואז אתה צריך אולי אנטיביוטיקה. ולא תטפל בזה – יכול להיות שאתה תאושפז. אם אנחנו נטפל בחרדות של הילדים שלנו, בחרדות שלנו לצד המלחמה הזאת, בשלב מוקדם ובשיח, ואנחנו נזיז את הבושה הצידה – כי כל אחד מתמודד עם משהו בשלב כזה או אחר בחיים; אם אנחנו נצליח לגרום לילדים לדבר על רגשות במערכת החינוך, זה צעד מאוד גדול וזה צעד נחוץ. אני מקווה שבשיתוף פעולה שאנחנו עושים, כבוד השר, אנחנו נמשיך לעשות את זה ולקדם את הנושא, ולא להשאיר אותו מאחורה ולדבר עליו רק במקרים קיצוניים. תודה רבה על ההקשבה ותודה רבה שאתה נשארת. אני יודע שהיה לך דבר מאוד חשוב ללכת אליו. אנחנו ראינו כאן ששרים מעבירים את התשובות, ואתה בחרת להישאר. אני מאוד מודה לך. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. השר בוסו, בבקשה, אדוני. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי השרים וחברי הכנסת, כפי שאמרת, אני הייתי צריך לצאת מזמן. אבל אתה מעלה נושא כל כך חשוב שהוא באמת נוגע לליבי, ולכן החלטתי שאני נשאר בשביל להשיב לך ולפרט קצת, בלי למתוח את הזמן, מה נעשה בנושא הפסיכולוגי. אבל כמובן, לפני שאתייחס לנושא, כי לא יצא לי לפני כן לעלות לכאן, לדוכן, אני רוצה להביע את ההשתתפות מעומק הלב בצערן של משפחות החללים הקדושים, הגיבורים, שנפלו בתחילת השבוע בקרב בצפון רצועת עזה: סמל ראשון משה שמואל נול מבית שמש; סמל ראשון מאיר שמעון עמר מירושלים; סמל משה נסים פרש מירושלים; רב-סמל במילואים בנימין אסולין מחיפה; סמל ראשון נועם אהרון מסגדיאן מירושלים. השם ייקום דמם ויהי זכרם ברוך. כמובן ששולחים איחולי ההחלמה מהירה לכל הפצועים והנפגעים מהתקרית הקשה הזו. בפתח הדברים, חבר הכנסת ירון לוי, במעורבות שלך בנושא הפסיכולוגיה, הפסיכיאטריה ובריאות הנפש בכלל לאורך כל התקופה שאני נמצא כאן ואתה נמצא, אתה באמת נוגע בדברים חשובים, הם ללא ספק מניבים תוצאות גם כן. נושא הפסיכולוגיה נמצא בתיעדוף גבוה מאוד של משרד הבריאות, ושלי באופן אישי כשר. הבוקר קיימתי פגישה חשובה וארוכה בנושא הזה. אני ארחיב על זה אחר כך בהמשך. משרד הבריאות עושה מאמצים גדולים להגדלת מספר המטפלים בתחום בריאות הנפש, השיקום והתפתחות הילד, בתוכם גם את מספר הפסיכולוגים. והדבר מנוהל על ידי ועל ידי הנהלת המשרד הבכירה בראשותי, וגם כן המנכ"ל מלווה את זה באופן אישי. הצעד המשמעותי ביותר שנעשה בתקופה האחרונה כדי להגדיל את מספר הפסיכולוגים בשירות הציבורי – צריך לדעת, אתה דיברת על תקנים – הוא הסכם השכר החדש, שנחתם לפני שלושה חודשים, שאותו יזם משרדי ויישומו בפועל התחיל בחודש וחצי האחרונים. אנחנו רואים שההסכם משפיע לטובה על כלל הפסיכולוגים במערכת הבריאות, ואת היקף ההשפעה ישקף המיפוי שאנחנו עורכים לבחינת הרצון של הפסיכולוגים בכלל ההתמחויות להצטרף למערכת. יש עדיין שלבים ביישום שטרם החלו והם כרגע בעבודת מטה, לדוגמה מכרזים לתפקידי ניהול והטמעת דרגי האחריות הניהולית, כי זה חלק מהרפורמה שעשינו בשביל אופן הקידום. ליישום כלל השלבים תהיה השפעה חיובית נוספת על השכר ועל רצונם של הפסיכולוגים להיכנס למערכת ולהישאר בה לאורך שנים. חשוב לציין גם צעדים נוספים שקדמו להסכם השכר שיש בהם כדי לגרום להגדלת מספר הפסיכולוגים בשירות הציבורי, ואלו הם: תוכנית המענקים של שנת 2024; הגדלת תקציב מלגות התמחות, שהכניסה למערכת הציבורית למעלה מ-1,000 מתמחים חדשים בפסיכולוגיה במהלך שנת 2024, זה חסר תקדים; והגדלת תקציבים לסוגי שירותים שונים במערכת הבריאות שבהם פועלים פסיכולוגים. מערכת הבריאות הציבורית, ובתוכה מערך השירות הפסיכולוגי הציבורי, נמצאת בשני מרחבים מרכזיים: קופות החולים ובתי החולים. בשניהם אנו פועלים לחיזוק המערך הפסיכולוגי בהתמחות הקלינית, השיקומית, ההתפתחותית והרפואית. אלו התחומים שחסרים מתוך ששת רובדי הפסיכולוגיה. בקופות החולים, למשל, במסגרת מבחן התמיכה לשנת 2024 הוקצו לקופות החולים 300 מיליון שקלים לטובת הרחבת השירות האמבולטורי בבריאות הנפש, ובראשו הגדלת מספר המטפלים, כולל פסיכולוגים. ברגע שאתה נותן תקציבי תמיכה וקולות קוראים, הקופות מגייסות יותר במערכת הציבורית. במהלך השנים 2023–2024, היקף המגעים בבריאות הנפש גדל ב-25% ביחס לשנת 2022. מספר תקני המטפלים גדל בשנה האחרונה בלמעלה מ-350, שזה אומר 700 מטפלים בחלקיות משרה שנוספו למערכת. זה באמת מספר שאני חושב שבעשור לא היה, ביחס למה שהיה בשוטף. בשנת 2025 מוקצים למערכי בריאות הנפש בקופות החולים, במסגרת מבחן התמיכה, כ-600 מיליון שקלים – כפול משנת 2024. זה כולל הגדלת המטפלים, המגעים, וביחס לזה גם גידול של השירות הפסיכולוגי. במקביל ישנו מבחן תמיכה להתמכרויות בהיקף של 85 מיליון שקלים, כששם גם נמצא מערך פסיכולוגים, שמוסיף לקופות החולים עשרות מטפלים גם בתחום הזה. שוב, אנחנו מטייבים לכיוון המערכת הציבורית. אדגיש כי ההיצע התקציבי שאנו מאפשרים לקופות החולים בתחום בריאות הנפש הוא גדול, מספק מענה תקציבי הולם ומתאים לצורך גיוס פסיכולוגים לקופות החולים. אנחנו רואים שינוי במציאות בהצטרפות לשירות הציבורי. הביקוש לפסיכולוגים מקופות החולים גבוה, והקופות מתאמצות לגייס עוד פסיכולוגים ומטפלים מתחומים אחרים ולפתוח עוד מרפאות. יש לציין כי גם מרכזי חוסן, שזה גם כאילו שירות פסיכולוגי, גדלים במספר המטפלים באופן חסר תקדים, פי למעלה מחמישה, מאז פרוץ חרבות ברזל, עם קליטה של מאות מטפלים דרך עמותות שונות וטיפול בעשרות אלפי מטופלים. אז גם אם הם היו פסיכולוגים בסקטור הפרטי, הם גויסו דרך מרכזי החוסן. בסוף זה נותן לך שירות לשירות הציבורי. בבתי החולים – כפי שאמרתי קודם, ההסכם מחייב תהליך יישום מורכב, ובבתי חולים נראה שהוא מורכב עוד יותר. כדי לבחון את ההשלכות אנחנו עורכים מיפוי בבתי החולים הממשלתיים, מיפוי עומק שבודק שלושה ערוצי תגבור פסיכולוגיים: דבר ראשון, מספר הבקשות של פסיכולוגים להגדלת היקף המשרה; דבר שני, מספר המתמחים בפסיכולוגיה שמסיימים התמחות ומעוניינים לעבור לתקן מומחה. אתה יכול להיות פסיכולוג, תואר ראשון, אתה לא ממשיך הלאה לתקן מומחה כי אתה לא ממשיך את התהליכים; ודבר שלישי, מספר פסיכולוגים מומחים שמעוניינים להצטרף למסגרות הממשלתיות. נותנים להם שם גם מלגות. מטרתנו היא לממש כניסה של פסיכולוגים לשירות הציבורי, לייצר פתרונות. שאלת על השפ"חים, השירות הפסיכולוגי החינוכי. זה מרחב נוסף בשירות הפסיכולוגי הציבורי, מרחב הקהילה ברשויות המקומיות, הקיים בשפ"חים אשר פועלים ברשויות המקומיות ונמצאים באחריות הרגולטורית של משרד החינוך. ככל הידוע לנו, בשפ"חים יש מפתח תקינה וקרוב ל-70% איוש. שם כנראה יש חסר. לנו כמשרד הבריאות לא ידוע על היעדר תקנים בשפ"חים, אבל כאמור המידע והאחריות בנושא הזה הם על משרד החינוך. אני רק רוצה לומר לך שבהסכם השכר משרד הבריאות הביא הרבה מאוד כסף כשמשרד החינוך התעכב בזה וכל ההסכם התעכב. לאחר מכן ההסתדרות. אגב, קופת חולים כללית שותפה אמיתית בהסכם הזה, ועשינו. עכשיו, הכשרת הפסיכולוגים – אני לא יכול לסיים מבלי לפרט על מה מדובר. פסיכולוג במדינת ישראל הוא נושא כאוב לאורך שנים. היום להיות פסיכולוג, פסיכולוג קליני, בעוד שבכל רובדי הפסיכולוגיה צריך תשע, עשר, 11 שנים ומשפחה תומכת. בסוף זה מגיע מאזור חיוג מסוים. שם אנחנו נמצאים, שיש חוסר בשירות הפסיכולוגי הציבורי. אני מוביל רפורמה מאוד מעמיקה; כבר לפני שנה נפגשתי עם מועצת הפסיכולוגים, אמרתי להם: כזו לא יהיה. 7 באוקטובר עוד פתח בפנינו את הצוהר ואת החוסר העצום, שהבנו מה קורה בבריאות הנפש בחלק של הפסיכולוגים. לכן הובלתי ביחד עם השר קיש במל"ג את קיצור ההכשרה – אני לא קורא לזה "קיצור הכשרה", אלא את מבחן המצוינות שעושים לתואר שני לפסיכולוגים כבר במהלך הכניסה לתואר הראשון. ישאירו את מסלולי התואר ראשון לבד והתואר שני לפסיכולוגים, אבל במהלך התואר הראשון כבר יילמדו לימודי ליבה של פסיכולוגים, וההתמחות תתחיל במהלך התואר השני. זאת אומרת שאתה יכול לסיים להיות פסיכולוג קליני בתוך שש שנים. זה דבר שלא היה. יש ועדה – בבוקר נפגשתי גם עם מכללת אחוה אצלי במשרד, וגם עם פרופ' שפלר, אחד מהמובילים בתחום, הסברתי לו. הם מעלים גם חששות לכאן ולכאן. אנחנו נעשה פיילוט בתחילת השנה, אנחנו מתעקשים, הקמנו ועדה מאוד מקצועית. אני קורא לראשי האוניברסיטאות, המכללות והקריות האקדמיות להיות שותפים למהלך הזה. לא להסתכל מהחור של הגרוש ולהגיד כמה הפסיכולוגים – אנחנו נעשה מחקרים, כמובן שנרצה לדעת אם התהליך הזה טוב. נשקיע כסף גם במחקר, גם במבחני קבלה, שיהיו מטויבים נכון. הפיילוט שיוביל את החלק הזה של – יש כבר כמה, גם מכללות וגם קריות אקדמיות ואוניברסיטאות, אנחנו בודקים, שרוצות להיות חלק מהפיילוט הזה. זה צורך השעה, גם לפתוח את השורות, גם להביא עוד פסיכולוגים. << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> כבוד השר, איך זה ביחס לעולם? אני מניח שבדקתם. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אין בזה אחידות, אני חושב שכן באירופה. בדקנו בארצות הברית, שש שנים זה זמן שאפשר לצאת פסיכולוג. אנחנו מקבלים מכאן עולים מצרפת, גם שם אני עכשיו מקל רגולטורית לעולים מצרפת שיש להם כבר תעודות פסיכולוגיה. ישנן התאמות שעושים בסוף, שאפשר לעשות. אבל אני חושב שפסיכולוג קליני שכבר משמש שנים רבות ורוצה לעלות לארץ – אפשר להשתמש בתעודה הזו. אגב, בהתאמות גם לציבור העולים הצרפתים שנמצאים כאן. לכן אני יותר אופטימי, אם אנחנו נצליח להעביר את זה עכשיו ולקדם. התהליכים נמצאים, איך אומרים, בעבודה חשובה, עם השקעה כספית גדולה, עם הרבה מחשבה. זה לא יורד משולחני, על סדר-היום. אתה יודע שאני ממש עושה את זה. הופעתי, אני חושב שאחרי הרבה שנים, במל"ג. לא קורה כזה דבר. אבל הופעתי והסברתי את צורך השעה, וזה עבר פה אחד, הצורך לעשות את זה. תוך שלושה שבועות כבר אושרה במל"ג הוועדה שאמורה ליישם את זה. נתנו להם 60 יום, כנראה שהולכים לבקש ארכה. הם נלחצו קצת, גם מהחתימה, והוציאו מכתב של ראשי מכללות ואוניברסיטאות. אני חושב שישנם בעיקר חששות כלכליים, אבל לא באמת במהות. אנחנו הסברנו, לא ירד בכהוא זה בהכשרה ובלימודים של הפסיכולוגים, כי האיכות חשובה לנו, אנחנו לא רוצים לפגוע. מצד שני, החוסר הזה מחייב אותם לעשות מעשה כאן ועכשיו. אני מקווה שכולם יתגברו על כך. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. אני רוצה לפרגן לך, באמת, על הדקויות הקטנות, על התשובה הכל-כך מפורטת. אני חושב שחבר הכנסת ירון לוי מצטרף אליי. ולפרגן – זה לא נהוג, אבל אדוני השר, אני רוצה לפרגן ליעקב שטרן, היועץ שלך. מקצוען, ורואים את העבודה. יישר כוח, יעקב שטרן, כל הכבוד. אדוני, מר לוי, התשובה מספקת אותך או שברצונך להעביר את זה לדיון? << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> לוועדת החינוך. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לוועדת החינוך? אנחנו נעשה הצבעה – להעביר את הדיון לוועדת החינוך. בבקשה להצביע. ועדת החינוך, הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך נתקבלה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהדיון יעבור לוועדת החינוך. תודה רבה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> עלייה חדה בפשיעה הלאומנית ביהודה ושומרון << הלסי >> << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אנחנו נעבור להצעה הבאה. ההצעה הבאה היא הצעה רגילה לסדר-היום, בנושא: עלייה חדה בפשיעה הלאומנית ביהודה ושומרון. את ההצעה יגיש חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. לרשותך עשר דקות. יעלה ויבוא חבר הכנסת סגלוביץ'. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, בשנת 2024 נרשמו 679 אירועי פשיעה לאומנית מצד יהודים ביהודה ושומרון. בחציון הראשון של 2025 נרשמו כבר 414 אירועים לעומת 318 בתקופה המקבילה אשתקד, שהייתה שנה קשה גם בזה. עלייה של 30%. וזה לא קרה סתם, וזה לא לפתע. יש נקודה בזמן – דצמבר 2022. דצמבר 2022 סימנה נקודת מפנה משמעותית – הממשלה הרעה הזאת כוננה עם מינויים של שני שרים, ואני מזכיר למי ששכח שקדם לזה הסכם קואליציוני, שהיה תנאי להקמת הממשלה, לתת סמכויות לשר האוצר גם כשר במשרד הביטחון, להכפיף אליו את המינהל האזרחי או חלקים מתוכו; השר השני – השר איתמר בן גביר, תוך כדי תיקון פקודת המשטרה בהקשר הזה. זה לא קרה סתם. אנחנו הזהרנו מראש מה הולך לקרות. הייתי בדיונים בשתי הוועדות האלה, ואמרנו בדיוק מה הולך לקרות. ויש שני מקומות במדינת ישראל שיש להם דבר אחד משותף – אין דין ואין דיין. האחד, זה ביהודה ושומרון, לגבי התנהגות, ותכף נדבר על מי, של עבריינים מסוכנים וטרוריסטים יהודים, ואין דין ואין דיין גם בחברה הערבית. בשני המקומות האלה לשני השרים האלה טביעות אצבע משמעותיות. לכו, חבריי השרים שלא קוראים חומר אולי, ותקראו את תכנית ההכרעה של סמוטריץ', ואתם תראו בדיוק מה תוכנן להיות. אתם תראו את הסממנים הגזעניים שנמצאים בתפיסתם של סמוטריץ' ובתפיסתו של בן גביר. אם תרצו, באיזשהו מקום יש פה גיבוי פוליטי של הממשלה ושל שריה בפריעת חוק. גיבוי פוליטי, כולל של השר לביטחון פנים. הקטע הוא ממש בדיחה עצובה. אם תרצו, יש לי בדיחה עצובה לספר לכם. קוראים לבדיחה הזאת איתמר בן גביר. היא בדיחה, כי הוא שר בדיחה שנכשל בכל מה שהוא עושה; היא עצובה כי זה על חשבוננו ועל ביטחוננו בכל הארץ, בכל התחומים כולם. קחו אמירות של השר סמוטריץ', רק לקט קטן ממרץ 2023: את הכפר חווארה צריך למחוק, מדינת ישראל צריכה לעשות את זה. בן גביר, אותו בן גביר שהורשע בשמונה עבירות פליליות ובהן התפרעות, הפרעה לשוטר, הסתה לגזענות וכן שתי הרשעות בהחזקת חומר תעמולה עבור ארגון טרור ושתי הרשעות בתמיכה בארגון טרור, עכשיו, הוא השר לביטחון פנים, והוא מתגאה שהוא הקים צוות שעוסק בהסתה לטרור. ללא ספק, דבר אחד יש לו: ידע מקצועי, ניסיון חיים. הבן אדם גזען, מסית לטרור ומסית לגזענות. לא אני אומר, בית משפט קבע. ואתם פה השרים, אלה שנמצאים ואלה שישנם, מתעלמים מהעובדה הזאת ומתפלאים מהנתונים. ואז הוא אומר, באוגוסט 2023: הזכות שלי ושל אשתי ושל הילדים שלי להסתובב ביהודה ושומרון יותר חשובה מזכות התנועה של הערבים. תראו, האנשים האלה, כולל השרים, הם מיעוט. זה לא סיפור של דעתי או דעת מישהו אחר מה עתיד יהודה ושומרון בהסכם עתידי כזה או אחר. אבל לפחות על דבר אחד צריך להסכים, שאי-אפשר לדבר על חוק ושמירת חוק כאשר יש שרים שמתנהגים כעבריינים. לכו ותראו את האמירות שלהם, כולן נכנסות תחת הכותרת של גזענות והסתה לגזענות. כולן. תת-אלוף במילואים צביקה פוגל, בדימוס: "חווארה שרופה וסגורה, זה מה שאני רוצה לראות". אז אתם מתפלאים שאחר כך יש עלייה באחוזים כל כך ניכרים? אתם מתפלאים שאלה השרים? אלה מובילי הדעה? אלה חלק מהרבנים? ולא, לא, זה לא כולם. ומצד שני, זה לא עשבים שוטים. צריך לקרוא לדברים בשמם: אלה טרוריסטים יהודים, וצריך לטפל בהם כבטרוריסטים. לא עשבים שוטים, לא נוער גבעות – איזה שם, שם כזה מיוחד, אנשים מסתובבים על הגבעות. טרוריסטים. טרוריסטים צריכים להיות מטופלים ככאלה. לימור סון הר מלך תמכה בספטמבר 2023 באסיר הביטחוני עמירם בן אוליאל, שהורשע ברצח משפחת דוואבשה, וככה היא אמרה: עמירם בן אוליאל הוא צדיק קדוש שסובל למען כל עם ישראל. חברת כנסת. רק עכשיו מטפלים פה, נמצא בוועדת חוקה, חוק ומשפט, חוק הסתה לטרור. זה התחביב של הציונות הדתית, מפלגת הציונות הדתית ועוצמה יהודית, מתעסקים כל היום בהסתה. ללא ספק, הם מסיתים ראשיים, הם מבינים דבר אחד או שניים. אבל השורה התחתונה היא שמה שקורה זה שאין דין ואין דיין. ובתוך המקום הזה יש עלייה מטורפת מחודשים ינואר עד יולי – יש עלייה מאוד גדולה. בחדשים ינואר עד אוקטובר 2024 היו 1,184 אירועי אלימות של יהודים. בשנתיים האחרונות אנו עדים לתופעה חדשה ומדאיגה – פרעות המוניות, מתוכננות ומאורגנות. כן, זה קורה, ואי-אפשר להתעלם גם אם זה לא נמצא על סדר-היום, בחווארה, בתורמוס עיא, בג'ית, באל-בירה. הבעיה הגדולה היא שהנושא הזה של טרור יהודי פשוט לא מטופל. ובמקום לשמוע גיבוי לשירות ביטחון כללי ולמשטרת ישראל, בן גביר מסרס את משטרת ישראל במחוז ש"י, ואנחנו שומעים את חברי הכנסת בימין הקיצוני, הכהניסטים, באים ומשתלחים – במי? בשירות הביטחון הכללי. זאת תמונת המצב במדינת ישראל. ולכן ב-24 ביוני רואים פרעות בסוסיא, רואים אחר כך ב-25 ביוני, רואים ב-26 ביוני, ובהמשך הדרך גם תוקפים מפקדים בצבא, רצים בהפגנה עם שלטים של "בוגד", ואתם שותקים. אבל אז מקימים צוות מיוחד, שמים פרויקטור. אני אומר לכם, כמי שהתעסק עם פושעים, עם עבריינים ועם טרוריסטים: יש טרור יהודי שצריך להיות מטופל, ואם לא עושים את הדבר הזה כמו שצריך – משטרה שמונחה על ידי שר עבריין, שמומחה בטרור כי הוא הורשע בהסתה לטרור, זאת תמונת המצב האמיתית. ואני חוזר על מה שאמרתי בהתחלה: במה שהממשלה הזאת לא תטפל ולא תתקן, תהיה הרבה עבודת תיקון בהמשך הדרך. לא מספיק להגיד "עשבים שוטים" ולגנות; צריך לטפל. זה לא עשבים שוטים, זה טרור יהודי מוכוון על ידי דרג פוליטי, בחלקו גם דתי. הסיפור הזה עונה להגדרה של טרור, וכל מי שפה מחוקק בהתלהבות חוקים של הסתה לטרור – היזהרו היטב כשאתם מחוקקים את החוקים האלה, איך שגלגל מתהפך. אבל טרור הוא טרור הוא טרור, ולא ישנה את העובדה – בדבר וחצי דבר – שיש בדיחה אחת עצומה על חשבון כולנו, קוראים לה בן גביר. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת סגלוביץ'. ישיב על ההצעה השר פרוש בשם השר לביטחון לאומי. בבקשה. << דובר >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כמו שאתה אמרת, אדוני היושב-ראש, אני אקריא את התשובה של השר בן גביר. בתחילה השר מציין כי אין כל ספק שמשטרת מחוז ש"י מטפלת בפורעים ובעבירות על החוק. אך יחד עם זאת, בהחלט השר מאשר שמאז כניסתו לתפקיד חל שינוי במדיניות המשטרה. ואם שוטרי משטרת ישראל היו בעבר עסוקים בעיקר בלהתנכל, לרדוף או לפגוע בנערות גבעות בנות 14 ולהציק לציבור המתיישבים, הסיפור הזה נגמר. המתיישבים הם אזרחי ישראל והם שווים, ציוניים, אוהבי ישראל, והמשטרה מגינה עליהם ולא רודפת אותם. ומכאן, לתשובת המשטרה: 1. בשבועיים החולפים התרחשו מספר אירועים חריגים בגזרת מחוז ש"י, ובהם אירועי הצתה ותקיפת כוחות ביטחון. 2. ביחד עם כלל האירועים כאמור, נפתחו חקירות אשר מתנהלות בימים אלו ביחידות המחוז ואין מקום לפרטם בשלב זה מחשש לשיבוש הליכי החקירה. 3. על רקע אירועים אלו הוקם במחוז כוח משימה ייעודי משולב עם צה"ל, פיקוד מרכז, מג"ב, איו"ש, שב"כ ובהובלת משטרת מחוז ש"י, שתכליתו מיקוד פעילות בציר המבצעי, המודיעיני, החקירתי והקהילתי, במטרה לסכל ולמנוע אירועים נוספים, לצד פיענוח מהיר וממוקד של חקירת האירועים שהתרחשו. 4. ארבע, האירועים המתוארים בפנייה התרחשו על ידי קומץ קטן של פורעים שאינם מייצגים את ההתיישבות ביהודה ושומרון. 5. ביחס לנתוני האירועים, כמתואר בגוף הפנייה, לצד העלייה אל מול התקופה המקבילה בשנה החולפת, בשנת 2025 נרשמה עלייה של 16% בתיקי החקירה שנפתחו – עלייה של 133% בכתבי האישום ועלייה של 133% במעצרי תום הליכים. כל אלו מעידים על אפקטיביות המעצר, הגדלת סיכויי העבריין להיתפס ואיכות הטיפול בתיקי האלימות המתוארים. 6. בגזרת מחוז ש"י מוגדרים בנוהל ברור תחומי האחריות לטיפול באירועים בכלל ומהסוג הנדון בפנייה בפרט: א. צה"ל נושא באחריות הכוללת כריבון בגזרת יהודה ושומרון; ב. שב"כ נושא באחריות לסיכול עבירות מהסוג דנן בתחום הלאומני; ג. משטרה – סיוע לצה"ל ושב"כ במימוש אחריותם, חקירה ופיענוח האירועים. בהמשך לששת הסעיפים שהקראתי קודם יש גם סעיף 7 – יש לציין כי מרבית האירועים בדגש על החמורים שבהם מתרחשים בשטחי A ו-B, שם משטרת המחוז אינה פועלת כבשטחי הבט"פ, ומצריכה מעטפת צבאית על מנת לתת מענה לפעולות מניעה ולצורכי חקירה לפי הצורך. 8. משטרת מחוז ש"י, בשיתוף פעולה עם צה"ל ושב"כ, ימשיכו לפעול בכלל הכלים העומדים לרשותם לסיכול ומניעה של אירועים נוספים ולפיענוח האירועים שהתרחשו. עד כאן תשובתו של השר בן גביר. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. מר סגלוביץ', אתה מסתפק בתשובה של השר? << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לא. לאן אתה רוצה להעביר את הדיון, לאיזו ועדה? << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> חוץ וביטחון. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> ועדת חוץ וביטחון. אנחנו מצביעים על העברת הדיון לוועדת חוץ וביטחון. רון? << קריאה >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << קריאה >> תעביר את זה לוועדת הכנסת. שילך לביטחון לאומי. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אבל הוא רוצה חוץ וביטחון. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> הצבעה על העברה לוועדת חוץ וביטחון. הצבעה, בבקשה. << קריאה >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << קריאה >> אבל אם אני אומר לך ועדת הכנסת? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אז תצביע נגד. זו הדמוקרטיה במדינת ישראל. << קריאה >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << קריאה >> אם מישהו מחברי הכנסת מבקש לוועדה אחרת? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לא, יש הצבעה. המגיש מבקש. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בעד – שמונה, אחד נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הדיון יעבור לוועדת חוץ וביטחון. תודה רבה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> מפונים מבאר שבע שבתיהם נפגעו מטילים איראניים וטרם שופצו, נדרשו לעזוב את המלונות << הלסי >> << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חברים, אנחנו עוברים – ההצעה הבאה היא הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: מפונים מבאר שבע שבתיהם נפגעו מטילים איראניים וטרם שופצו, נדרשו לעזוב את המלונות. את ההצעה הגישו חברי הכנסת סימון מושיאשוילי, ולדימיר בליאק, איתן גינזבורג ויבגני סובה. איתן, welcome, אתה זריז. ראשון המנמקים – חבר הכנסת סימון מושיאשוילי – נמצא? בבקשה, אדוני, הגעת בדיוק בזמן. יעלה ויבוא חבר הכנסת מושיאשוילי. שלוש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, אדוני השר, מכובדיי כולם, במהלך מבצע עם כלביא נגד משטר האייתוללות באיראן חדרו לצערנו את מערכות ההגנה כמה טילים שחלקם הסבו נזק כבד בגוף, נפש ורכוש במקומות שפגעו בהם. כולנו זוכרים ומשתתפים בצערן של המשפחות שאיבדו את יקיריהן במערכה, וכמובן מאחלים החלמה מהירה ובריאות לכל הפצועים והפצועות. אך אל לנו לשכוח שישנו מספר לא מבוטל של אזרחים שנפגעו ברכוש, וכתוצאה מהנזק שנגרם נאלצו לעזוב את מקום מגוריהם, מרכז חייהם, ולעבור למלונות. לעיתים קרובות מדובר במשפחות עם ילדים קטנים, קשישים או תושבים שאינם בקו הבריאות, שנאלצים להתמודד עם מציאות חדשה ומורכבת כאשר הם גם כך חווים אתגרים וקשיים לחזור לשגרת חייהם. חברים, הסיבה שאני פונה אליכם היום מעל במה זו היא הידיעות שמגיעות אליי ממגוון מקורות על מפונים שמאלצים אותם לעזוב את המלונות לרוב תוך כדי איומים בקנסות על תשלום השהייה, וזאת רטרואקטיבית במידה ולא יתפנו, ולעיתים בהתראה מאוד קצרה של כמה שעות, בטענה שמגוריהם אינם בסכנה, ועליהם לחזור לדירתם. לחזור לדירות, אדוני היושב-ראש, כשבין היתר חלונות התנפצו, משקופים נעקרו או ניזוקו בצורה אחרת שלא מאפשרת תנאים הולמים לדור בהם. אני בטוח שאם לא כולנו, לפחות רובנו שמענו את המקרה בבאר שבע, שבו נדרשו המפונים לעזוב את המלון, בעוד שבין היתר, כפי שציינתי קודם, חלק מחלונות ביתם, המשקופים בדירתם, פשוט נעקרו. אנחנו כולנו יודעים שבמזג האוויר היום לא פשוט להירדם ללא מזגן, מה גם שמדובר בעיר דרומית, וזה לא לילה או שניים. לא זו אף זו, עשרות מפונים קיבלו הודעה בערב במלון חפץ חיים כי עליהם כבר לפנות. הם קיבלו את ההודעה בערב ואמרו להם: מחר בבוקר אתם מפנים. לא תתפנו – תצטרכו לשלם רטרואקטיבית – ללא כל פתרון חלופי. חברים, אנשים ומשפחות אלו, שגם כך עוברים זמנים ואתגרים קשים בעקבות המצב שנקלעו אליו, צריכים את עזרתנו. מחובתנו לעזור ולדאוג להם לדיור חלופי הולם ככל שניתן, כל מקרה לגופו, כמובן, בכדי שיוכלו לחזור בהקדם לשגרה ללא לחצים או דאגות ככל שניתן, עד אשר יוכלו לחזור למקום מגוריהם באופן ראוי למחיה. ודאי, אני חושב שלמותר לציין מה זה אדם שעוקרים אותו מביתו – ביתו של אדם הוא מבצרו. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת איתן גינזבורג, ואחריו – חבר הכנסת יבגני סובה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני אנצל את ההזדמנות לברך את חברי חבר הכנסת איתן גינזבורג על חזרתו למשכן הכנסת. << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> תודה רבה. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע מה אני חושב עליך, שאין ראוי ממך להיות כאן, אז ברוך שובך. תודה רבה לחבר הכנסת מושיאשוילי, חברי, על העלאת הנושא החשוב הזה. תראו, בשבוע של המלחמה – בעצם ב-12 הימים של המלחמה מול איראן הייתי כמעט בכל הזירות של הנפילות וגם בחלק מבתי המלון, ראיתי את ההרס, ונפגשתי עם אנשים שאיבדו את הבית שלהם ואת הרכוש שלהם. אי-אפשר להיפטר מהתחושה שקיים פער מאוד גדול בין ההצלחות הפנומנליות של מדינת ישראל בשדה הקרב לבין חוסר ההיערכות של הממשלה לכל מה שקשור לטיפול בעורף הישראלי – העורף הישראלי שהפגין באמת גבורה בלתי רגילה – ואנשים נשארו לא פעם ללא מענה. שוב, חלק מהדברים טופלו כראוי בעיקר בכל הקשור לשלטון המקומי, אבל הסוגיה שאתה העלית, חבר הכנסת מושיאשוילי, היא מאוד קריטית, כי בסופו של דבר אנשים שפונו ונמצאים בבתי מלון, כל מה שהם חיכו לקבל בימים הראשונים של האירוע זה ודאות – וזה מה שהם לא קיבלו. ובמצב שהם נמצאים, באמת אחרי שעברו ימים לא פשוטים, זה לא סביר ולא הגיוני שמדינת ישראל לא תשאיר אותם בבתי מלון לפחות שלושה שבועות או ארבעה שבועות. אגב, אני פניתי בנושא גם לשרי הממשלה לאפשר שהייה של לפחות 30 ימים בבתי מלון. בכל מקרה המצב הזה הוא בלתי סביר גם מבחינת השהייה בבתי מלון, גם מבחינת הסכומים שהבטיחו להם. ראיתי במו עיניי בתי מלון שלא תמיד זה מסתדר מבחינת הפיצוי של 4,000 שקל לאלה שבחרו לא להיות בבתי מלון ומתקשים לקבל את הכסף, וחוסר תיאום בין השלטון המקומי לבין משרדי הממשלה. עכשיו, במידה מסוימת האירוע הזה מאחורינו. זה נכון שיש לנו עוד טיפול באנשים שטרם קיבלו מענה, אבל אולי אפילו יותר חשוב להיערך לפעם הבאה, שיהיה משהו מאוד מוסדר, כיצד אנחנו מטפלים. << קריאה >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << קריאה >> אני מזכיר לך – שלא נצטרך את זה. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. קודם כול שלא נצטרך את זה, הלוואי שלא נצטרך את זה, אבל במציאות הישראלית יכול להיות שכן נצטרך את זה. << קריאה >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << קריאה >> לפני חודש וחצי עלינו פה להצעה דחופה לסדר-היום שיזמתי, אמרתי, אתם צריכים להתכונן – אם חלילה ייתקעו 100,000–150,000 ישראלים בחוץ לארץ באמצע המלחמה, מה יהיה? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואני לא יודע מי השר המשיב, אבל בעיקר אני מצפה לשמוע כיצד הממשלה נערכת לאירוע שאולי יהיה פעם הבאה. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, אדוני. יעלה ויבוא חבר הכנסת איתן גינזבורג. את הנאום הראשון שלי בקדנציה הקודמת עשיתי כשאתה ישבת פה בתפקיד יושב-ראש הכנסת, והיום אני יושב פה, כשאתה חוזר לכנסת. איך שגלגל מסתובב לו. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> מי חלם שיבוא היום, מי חלם. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני שמח שאיתן פה, באמת דוגמה ומופת לחבר כנסת. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, ראשית, אני שמח על החזרה. אני חייב לומר שרציתי לחזור ואני שמח לחזור, ואני גם נרגש, אבל אני מרגיש בבית, ואני מקווה שאני – אני גם אשתדל לעשות כמיטב יכולתי וגם מקווה להיות - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> ראיתי את כמות האהבה שקיבלת פה, אתה יודע, מכל קצוות הבית, זה רק מראה על הנוכחות שלך פה, וזה מדהים. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תודה רבה. אני מקווה להיות ראוי לאמון. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, א. צר לי ששר האוצר לא כאן כדי להשיב על הדברים, לא תפקידו של השר פורוש להיות המשיב, אבל נעשה זאת בכל זאת. כפי שנאמר על ידי קודמיי, מבצע עם כלביא באמת הוביל להישגים פנומנליים למדינת ישראל מול האויב האיראני במישור הצבאי, אבל גם כידוע, מלחמות הן לא סטריליות והן לא מעבדה, ונפגעו בניינים רבים – נהרגו גם אזרחים, כמובן – אבל נפגעו בניינים רבים במידות שונות, ואזרחים רבים גם פונו לבתי מלון וגם לבתים בקהילה. אני פתאום רואה את השעה, ואני אומר, רק דקה, רק אמרתי תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> הכול בסדר. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני רק מציין את זה בפני היושב-ראש, תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אל תדאג. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בניגוד למה שקרה בעקבות אירועי 7 באוקטובר 2023, שם הממשלה הייתה אחראית לפינוי האוכלוסייה לבתי מלון, וכולנו זוכרים את הכאוס שהיה ואת חוסר הארגון של הממשלה – במבצע עם כלביא מי שלקח אחריות על הפינוי היה הרשויות המקומיות, כל אחת בתחומה. ראינו את ההבדל העצום בין הביצוע הממשלתי לבין הביצוע המקומי. אגב, זו עוד תזכורת לכולנו למה חשוב כל כך להעביר סמכויות מהשלטון המרכזי לשלטון המקומי, כי פשוט השלטון המקומי יודע כיצד לעשות את הדברים, הוא מחובר לשטח, הוא הרבה יותר יעיל, וראינו איך הדברים באים לידי ביטוי. אנחנו גם רואים את ההבדל בכמות התלונות; יש הרבה פחות תלונות בקרב השלטון המקומי בפינוי הזה לעומת מה שהיה ב-7 באוקטובר. אבל עדיין יש פערים בין השלטון המקומי לשלטון המרכזי, והיום בוועדת הפנים של הכנסת התקיים דיון מעקב בכל הנוגע לפינוי אותם אנשים, אותם אזרחים – זה ממש מפריע. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חברים, השיחות שלכם מאוד מפריעות. תודה. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ונכון להיום, לפי הנתונים שקיבלנו שם בוועדה, 9,351 אזרחים מפונים לבתי מלון, עדיין נמצאים בבתי מלון, ועוד כ-4,000 נמצאים בדירות בקהילה ביישובים השונים. אבל גילינו בעיקר שיש מבוכה רבה מאוד בקרב משרדי הממשלה. אין גורם ממשלתי שיש לו את המידע, אין גורם ממשלתי שמפקח, יש את רשות המיסים, שעוסקת בכל תחום השמאות ומס רכוש, יש את משרד התיירות, שבזמנו היה אחראי על כל סוגיית המלונות והוואוצ'רים, יש את משרד הפנים, שאחראי על הרשות המקומיות בכלל. אנחנו מבינים שאין פה גורם במשרד השיכון – עם כל האחריות שלו – אבל אין פה גורם אחד שיודע לתכלל ולומר מה המצב בכל רגע נתון, מה הצרכים, מה הפתרונות, מה הוודאות שאנחנו מעניקים לאזרחים כדי שידעו שיש להם פתרון בעוד חודש, חודשיים, שלושה, שנה. אף אחד לא רוצה לגור בבתי מלון מספר רב של חודשים, ואנחנו מבינים שהכאוס עדיין חוגג במשרדי הממשלה. לכן, כשאין פיקוח ואין בקרה, החגיגה יכולה להמשיך ולהידרדר. אדוני היושב-ראש, אנחנו מבקשים שהשר יבוא וישיב לנו ויאמר כיצד הוא נותן מענה לאותם מפונים, כפי שדיבר חבר הכנסת קודם, וגם איזו ודאות נותנים לאותם מפונים שנמצאים באותם בניינים שמסומנים כצהובים או אדומים, כאלה שאמורים להיהרס כליל ולעשות פינוי-בינוי מחדש. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> והדבר האחרון: מה הוודאות שנותנים לרשויות המקומיות כפיצוי על ידי הממשלה על כל מה שהן עושות? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת גינזבורג. יעלה ויבוא חבר הכנסת יבגני סובה. תודה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני אומר ואוסיף, גם אני ביקרתי בחלק מהמקומות. שבוע שעבר הייתי בבאר שבע, ביקרתי את המפונים. נאלצתי לעשות שתי פגישות – פגישה אחת בשפה הרוסית, כי אנשים מבוגרים לא מבינים את השפה, וגם פגישה נוספת עשיתי כמובן לתושבים שהם דוברי עברית. אני רוצה לשבח את הרשות המקומית, אני רוצה לשבח רשויות מקומיות במקומות אחרים, גם בפתח תקווה, העיר שאני גר בה. אני רוצה להגיד שהרשות המקומית במקרה הזה, ברוב המקרים שאני נתקלתי, פועלת נכון, אבל יש בעיה אחת קטנה – העברת המידע. כאשר יש אנשים ששואלים חברי כנסת ומשמיעים לנו שמועות, כנראה משהו השתבש. אם אני בא למלון, לא משנה, לא רוצה להגיד את השם, ואני שומע מהתושבים שבאים אלינו, זה נכון שמפנים אותנו תוך שבוע? אמרתי, ממש לא, אף אחד לא יפנה אתכם תוך שבוע. הרגעת אותנו – אמרתי, למה אני צריך להרגיע אתכם? יש לכם רשות מקומית, יש לכם חברי מועצה, יש לכם אנשים שנמצאים איתכם במקום הזה. אז אני מבקש ואני פונה לכל אחד ברשות המקומית ליידע את התושבים. דבר שני, אני רוצה להגיד לך, חברי, אדוני היושב-ראש, הייתה כתבה לפני שבוע על כך שמדינת ישראל תתעשר מהפרויקטים של פינוי-בינוי כתוצאה מפגיעת הטיל האיראני. קודם כול, אני מוחה על עצם הכותרת – אני לא רוצה שמדינה תתעשר מהפגיעה של הטילים האיראניים, אבל אין ספק שיש פה פוטנציאל לצמיחה. פוטנציאל הצמיחה צריך להיות ממומש בצורה נכונה, בלי ביורוקרטיה, בלי כל הניסיונות להרוויח עוד – אני אוסיף עוד קצת ואז הפרויקט מתעכב, אני רוצה עוד כמה בניינים, ואז הפרויקט מתעכב. צריך לתת קדימות לפרויקט של הפינוי-בינוי, לדאוג שהתושבים שהם בטרם גיל הפרישה ולא זכאים לקבל את עלות הדירה, ולא לחכות שלוש שנים לבנייה, אלא לתת אפשרות גם לאנשים צעירים שנפגעו אם הם לא רוצים לחכות שלוש שנים לפינוי, כן לאפשר להם לקבל את הפיצויים מהקבלן. ככה זה עובד, כל מי שעוסק בפרויקטים של תמ"א יודע שיש חוקים. אם הכנסת תידרש לעשות תיקונים, אני מניח שאפשר לעשות את זה במהירות, בהסכמה, בלי קשר לקואליציה–אופוזיציה, כי זה בא לסייע לאנשים שנפגעו. לכן אני קורא לחבריי: נעשה את זה ביחד, יש ועדות מתאימות – ועדת הפנים, ועדת הכלכלה – נוכל לעשות את זה ביחד. והכי חשוב – ליידע את הציבור, שאף אחד לא ייפגע. עברנו מלחמה קשה, הרשויות מטפלות. זה הזמן עכשיו לתת מעטפת וגם להרגיע את האנשים, כי הם כבר חוו את החוויה הכי קשה. כמובן, יש כאלה שגם נפצעו. שאף אחד לא יפנה אותם, לא יהיה מצב שמישהו מתפנה ולא מצליח למצוא דירה חלופית. אני מבקש שבהמשך, כשהדבר הזה יעבור, אנחנו נחליט לאיזו ועדה ההצעה הזאת תועבר. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סובה. ישיב על ההצעה השר פרוש בשם שר האוצר, בבקשה. << דובר >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גם אני מברך את הח"כ הוותיק-החדש איתן גינזבורג. אני נתבקשתי מטעם שר האוצר לענות את התשובה כדלהלן: בעקבות הפגיעה שאירעה, פונו הדיירים – מדברים פה הרי על אלה שנפגעו במבנים בבאר שבע. בעקבות הפגיעה שאירעה, פונו הדיירים שביתם נפגע ואינו ראוי למגורים לבתי מלון, באמצעות הרשות המקומית ובמימון של קרן הפיצויים, מס רכוש. בימים אלה נמצאים בבתי המלון צוותים של קרן הפיצויים בדלפקים קדמיים, נותנים שירות לדיירים המפונים, ובכלל זה את כל המידע והזכויות הרלוונטיים לגבי האפשרויות העומדות בפניהם לדיור חלופי לתקופת השיקום, ובודקים את התקדמות שיקום הנזקים לצורך קידום החזרת התושבים לשגרה ולביתם. במקביל מבוצעים פרסומים רבים המנגישים את כל המידע הרלוונטי. כל התהליך נעשה ברגישות ובתיאום מלא מול הרשות המקומית, ותוך מודעות לאירוע שחוו. עם זאת – אני מדבר על מה ששר האוצר ביקש למסור – עם זאת, יש לזכור שהפינוי המיידי היה זמני, וגם לאזרחים יש אחריות אישית לקדם את שיקום הנכסים שנפגעו, או, במקרים של נזק משמעותי לנכס, לפעול למציאת פתרון דיור חליפי לתקופת השיקום ולחזור לשגרה מהר ככל שניתן. תודה רבה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> חבל שהוא לא פה. אחריות אישית לזוג בני 80 שפונו מהדירה? מה בדיוק אחריות אישית? אני חושב שזאת בושה - - - << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> השאלה טובה, השאלה טובה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לאיזו ועדה אתם מעוניינים להעביר את הדיון, חברים? << קריאה >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << קריאה >> הכספים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יבגני? ההצעה של חבר הכנסת מושיאשוילי היא לוועדת הכספים. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> בוועדת הכספים גפני לא ידון בזה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני נותן לכם עשר שניות. אם לא, זה יעבור לוועדת הכנסת. חברים, חמש שניות. אנחנו מצביעים. זה יעבור לוועדת הכנסת. אתם מגיעים להסכמה או לא? יבגני? ועדת הכספים. אנחנו מצביעים על ועדת הכספים. הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בעד – תשעה, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהדיון עובר לוועדת הכספים. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> מניעת הקמת מתחם לוחמה בשטח בנוי במעיין עין פית << הלסי >> << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אנחנו עוברים להצעה הבאה, הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: מניעת הקמת מתחם לוחמה בשטח בנוי במעיין עין פית. את ההצעה הגישו חברי הכנסת יצחק קרויזר, אלון שוסטר וניסים ואטורי. ראשון המנמקים, חבר הכנסת יצחק קרויזר, בבקשה. שלוש דקות לכל אחד מכם. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> אני רוצה לשאול אותך על מה ששאלתי אותך קודם, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כן, מתקנים את זה עכשיו. מתקנים את זה. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> זה טריק שעשה לי פה איזה חבר כנסת ותיק. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> עכשיו מדברים עם הייעוץ המשפטי, ואחרי שאתה תדבר, אני אודיע על תיקון. בנושא של סגלוביץ', נכון? << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> היה ויכוח מעניין על תקנון הכנסת. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש להשמיע את קולו של עין פית ועמק הבוסתנים, פנינת טבע נדירה בצפון רמת הגולן, שלצערי הרב, אדוני היושב-ראש, נמצאת בסכנת הכחדה מוחשית. עין פית הוא מעיין שופע, שנשפך לנחל פרא ומזין את אחד ממקורות הבניאס, נחל האיתן היחיד בצפון הגולן. סביבו משתרע עמק פתוח מרהיב ביופיו, המכונה עמק הבוסתנים, ובו מגוון עשיר של חיות בר, צמחים, תנים, שועלים, צבאים, קיפודים, צבים, עופות מים, ציפורים נודדות וזוחלים, לצד עצי פרי, טרסות עתיקות ומורשת חקלאית בת מאות שנים. זהו מקום אקולוגי, תרבותי, היסטורי ונופי, שאין לו תחליף. ולמרות כל זאת, המקום עומד בפני הרס מוחלט. צה"ל מתכנן להקים על השטח כולו בסיס אימונים בשטח בנוי, עם עשרות מבנים, תנועה מסיבית של כלים כבדים, תרגולים, חיילים, כלי נשק. הדבר הזה בוודאות ישמיד ויהרוס את האתר – לא באופן זמני, לא שימוש נקודתי, אלא שינוי יסודי שיהרוס את לב-ליבה של המערכת האקולוגית שפועלת שם. אבל מעבר לנזק, חמורה גם הדרך שבה התקבלה ההחלטה, אדוני היושב-ראש. התוכנית עברה באופן חסוי בוועדה למתקנים ביטחוניים, גוף שאינו מפרסם את תכולותיו, לא מאפשר התנגדות ציבורית, ועוקף בפועל את כל מנגנוני הבקרה של דיני התכנון בישראל. הבסיס, חברים, לא סודי. אין דחיפות יוצאת דופן, אין מניעה לקיום הליך תקין, אין שום סיבה להסתיר את התוכנית מהציבור, אלא שאולי יש מה להסתיר. ולא זו בלבד, גם לא בוצע סקר מסודר ומקצועי לחלופות. אף על פי שברמת הגולן קיימים מספר בסיסים נטושים שאותם ניתן להשמיש מבלי לפגוע במרקם האקולוגי ובמקורות המים, לא נשקל פתרון חלופי, לא נבדקה שום דרך אחרת. אבל זו לא רק השאלה הסביבתית, אדוני היושב-ראש, זאת שאלה של ערכים של כולנו. המאבק להצלת עין פית ועמק הבוסתנים הפך למאבק עממי. עשרות אלפי אזרחים כבר הגיעו והביעו תמיכה, חתמו על עצומות, השתתפו בתחרות צילום טבע, גייסו כספים למימון מאבקים משפטיים. תושבי האזור, מטיילים, מכינות, תנועות נוער, מדריכים, משפחות, כמובן גם מילואימניקים שמסיימים את סבבי הלחימה ורוצים להגיע לאיזו פינת חמד, לאיזה מעיין – כל עם ישראל הגיע אלינו לגולן כדי לראות וליהנות מפינת הטבע הזאת. זה לא רק נוף ולא רק טבע; זה מקום שמאחד את כל חלקי החברה הישראלית באהבת הארץ ובשמירה עליה. אדוני היושב-ראש, אני כבר מסיים. ברשותך, אני רוצה להוסיף מילה גם בשם המילואימניקים שמגיעים לשם פעם אחר פעם להצטרף למאבקים. בימים קשים אלו חיילי המילואים שלנו מקריבים את חייהם למען הגנת המדינה, אבל כשאותם חיילים חוזרים מהחזית מותשים, עייפים אבל רוצים למצוא קצת שקט, ירוק וטבע, וללכת לנשום באוויר הפתוח, אנחנו במו ידינו, אדוני היושב-ראש, הולכים להרוס את אחת מפנינות הטבע היפות בצפון הגולן. מה גם שמבחינה ביטחונית המתקן הזה תוכנן לפני מספר שנים והותאם לאיום שהיה מול לבנון וחיזבאללה. לשמחתנו, חיזבאללה הוכה, נסראללה הושמד, התשתיות שלו הושמדו, הכוחות שלו מושמדים, וגם האיום השתנה. לכן אני עומד פה בשמם של כל אלה שמגיעים להשתתף ולקחת חלק במאבק, כדי לבקש ולהשמיע את קול הזעקה שלהם כאן, מעל בימת הכנסת, לבקש ממשרד הביטחון ומצה"ל לדון שוב ולנסות למצוא חלופה אחרת, מפני שאת הטבע הזה שנהרוס, לא נוכל להשיב. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת קרויזר. יעלה ויבוא חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, אני מצטרף לחברי מרמת הגולן. באתי, ראיתי והתאהבתי. לש"בייה בעין פית – לא טוב, לא חכם. אני מבקש להשמיע קול ברור של דאגה ואחריות למען עמק הבוסתנים, פנינת הטבע הייחודית בצפון רמת הגולן. עמק ציורי, מרחב נדיר של מים זורמים, עצים עתיקים, חיות בר ומורשת בת מאות שנים, שעומד בפני סכנה מוחשית של הרס בלתי הפיך. כאמור, משרד הביטחון וצה"ל פועלים להקים בשטח לש"בייה. הצורך העקרוני ברור, אבל מדובר בבחירת שטח ברמה המיקרו-טקטית של קפל קרקע ממש לא ראוי. עשרות מבנים, דרכי רכב כבד, תנועת כוחות קבועה. מדובר במהלך שלא רק יפגע פגיעה חמורה בטבע, אלא גם ימחק מקום שיש לו ערך היסטורי, אקולוגי וחברתי לאנשי הסביבה ולתיירים. עין פית נשפך לנחל פרע, אחד ממקורות הבניאס, כאמור, הנחל האיתן היחיד בצפון הגולן. הוא חלק ממסדרון אקולוגי בין שמורת יער אודם לשמורת הבניאס, אזור מחיה לצבאים, שועלים, תנים, עופות נודדים, חלק מהם מינים בסכנת הכחדה. ולצד זה, אתר טיולים אהוב לתושבים, משפחות, מטיילים מכל הארץ, בני נוער, מכינות, תנועות, אנשים שלעיתים באים ליום-יומיים. הרס המקום מהווה אובדן של מרחב חינוכי, רוחני, תרבותי, סיכון מיותר למקורות מים ולנוף הפתוח הייחודי כל כך של הגולן. מה שמדאיג במיוחד זה שהתוכנית התבצעה מאחורי דלתיים סגורות, ללא שיתוף ציבור, ללא שקיפות, ללא סקרי טבע מקצועיים או סקר חלופות, למרות שמדובר במתקן שעצם קיומו איננו סודי ותכנונו אורך כבר שנים. אני רוצה להדגיש שראשי הרשויות המקומיות תומכים במאבק הציבורי, שכולו למען רווחת התושבים הבאים בשעריהם והחי, הצומח והדומם שעימם. המאבק הוא לא רק סביבתי, הוא גם חברתי – ציבור רחב של יהודים, דרוזים, צעירים, מבוגרים, נרתם להגן על העמק. עשרות אלפים חתמו על עצומות, תרמו, הפגינו. לאחרונה נציג מערכת התכנון של מערכת הביטחון – חשוב לומר – הסכים להיפגש עם נציגי ארגוני הסביבה. אני מכיר לפחות חלופה אחת ראויה, שמן הדין לאפשר את בחינתה בנפש חפצה, אבל מה, הוועדה למתקנים ביטחוניים לא צריכה לנצל את כוחה העצום באופן לא מידתי, ולכן אני קורא יחד עם חבריי למשרד הביטחון לעצור, לבחון את החלופות, למצוא מענה ביטחוני ראוי שלא יפגע בעין פית. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת ניסים ואטורי – לא נמצא. אדוני השר ישיב על ההצעה. השר פרוש בשם שר הביטחון. היית מאמין, השר פרוש, שאתה משיב בשם שר הביטחון? << דובר >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << דובר >> כנראה שלא בכל הדברים שר הביטחון סומך עליי, יש כמה דברים שהוא מאפשר לעצמו לתת לי את האפשרות לדבר בשמו. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לאחר שנים רבות שבהן לא הייתה מודעות מספקת לנושאים אלה, הפכה השמירה על ערכי הטבע לשיקול חשוב בהתנהלות של הצבא ומערכת הביטחון בכלל. הצבא חותר יותר ויותר למזער את הפגיעה בסביבה, כאשר הוא בוחן חלופות למיקומם של בסיסים ומתקנים צבאיים ומעניק משקל משמעותי לערכי הטבע והסביבה בבואו לקבל החלטות בתחומים אלה. העיקרון הזה, שעימו בחרתי לפתוח את דבריי, אומר שר הביטחון, אינו רק אמירה כללית, אלא מדיניות של ממש, שמקבלת נפח מרכזי בהחלטות הרלוונטיות. ההצעה הדחופה לסדר-היום, שאליה אתייחס בדבריי, מבקש השר למסור, כפי שהגישו חברי הכנסת אלון שוסטר ויצחק קרויזר, נוגעת להקמת מתקן אימונים ללוחמה בשטח בנוי, לש"בייה – מי שלא יודע, הכוונה לראשי התיבות – באזור מעיין עין פית שבצפון רמת הגולן, וזאת חרף הפגיעה בערכי הטבע הכרוכה לדבריהם במהלך זה. במענה להצעה זאת, אבקש להדגיש את העובדות הבאות – ואני מפרט את העובדות כפי ששר הביטחון מבקש להציג בפני הכנסת: ראשית, בהיבט הביטחוני אין ספק שמדובר במתקן בעל חשיבות רבה, אשר הקמתו נשקלה לאורך תקופה ממושכת תוך מתן תשומת לב לשורה ארוכה של שיקולים. להקמתו של מתקן זה תהיה השפעה משמעותית על כשירות כוחות היבשה, וזאת בראייה ארוכת טווח. שר הביטחון בטוח שלנוכח אירועי השנתיים האחרונות והלחימה העצימה ביבשה שהצבא נדרש לה בכמה זירות, מובן מאליו מהי חשיבותו של מתקן זה. כמו כן, גם למיקומו המתוכנן והספציפי של המתקן יש חשיבות הנובעת מעצם סמיכותו למתקן אחר, ששמו מתקן זעורה. שנית, מבקש השר למסור, בנוגע לשיקול הסביבתי, כפי שציין בתחילת דבריו, בין השיקולים שנבדקו בקשר ללש"בייה החדשה עמדה גם הסוגיה של שמירה על ערכי הטבע. מתוך שאיפה למזער ככל הניתן פגיעה אפשרית בסביבה, נבחנו על ידי מערכת הביטחון כמה חלופות למיקומו של המתקן. בין היתר, נבחנו חלופות החרמון ויער אודם, הנמצאות באותו אזור, ונפסלו בשל היותן חלק משמורת טבע וממסדרון אקולוגי, שלא כמו עין פית. מתוך החשיבות שמייחס הצבא, כאמור, לשמירה על הסביבה, אף שותפו גורמי תכנון מטעם ארגוני הסביבה השונים בתהליך בחירת המיקום למתקן. גורמים אלו העלו הצעות קונקרטיות המאפשרות את קיום ייעודו של המתקן לצד שמירה ככל הניתן על ערכי הטבע. כתוצאה ישירה של תהליך שיתופי זה יישם הצבא את התובנות החשובות שהעלו גורמי הסביבה ושינה את התוכניות להקמת המתקן ככל האפשר, בין היתר בנוגע לשמירת מרחק מהמעיין, בהגדרת מרחב שבו לא תהיה בנייה בקרבת הנחל, וכן בהגדרת ציר בודד שבו תתאפשר נסיעת רכב קרבי משוריין. זאת ועוד, גם ההצעה באשר להעברת מתקן הלש"בייה דרומה נבחנה, והיא אינה ישימה על רקע מטווחי הירי המתוכננים במתקן זעורה הסמוך, אשר הקמתו הושלמה לא מכבר. מערכת הביטחון, והצבא כמובן, ימשיכו לפעול, מבטיח השר, תוך מתן חשיבות רבה לשמירה על ערכי הטבע ומזעור הפגיעה בהם, לצד חתירה מתמדת כמובן לשיפור הכשירות והמוכנות ביחידות היבשה ובכלל. ככל שיעלו הצעות נוספות אשר אינן פוגעות בצרכים המבצעיים ומסייעות בשמירה על ערכי הטבע, הצבא ישקול אותן ברצינות, כפי שעשה עד כה. תודה על ההקשבה, בשמו של השר. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת קרויזר, התשובה של שר הביטחון התחליפי מספיקה לך? לא. אנחנו נעביר את זה לדיון בוועדה – איזו? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הפעם אתה צריך חוץ וביטחון. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אבל תהיו החלטיים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הפעם אתה צריך חוץ וביטחון, כי אנחנו איתך, צריך למנוע את זה. שמע, עם כל הכבוד לצה"ל, אפשר למצוא שטח חליפי - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אתה רוצה לעשות ישיבת סיעה בנושא? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אפשר למצוא שטח חליפי, למה צריך להרוס את - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> קרויזר, תהיה איתי, מה אתם מחליטים? אנחנו מעבירים את זה לוועדת החוץ והביטחון. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> שבעה בעד. אין מתנגדים. אין נמנעים. אני קובע כי הדיון עובר לוועדת החוץ וביטחון. תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק איסור שהייה וישיבה בישראל שלא כדין (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025 << הצח >> [מס' כ/1101; דברי הכנסת, חוב' כ"ג, ישיבה 277; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק איסור שהייה וישיבה בישראל שלא כדין (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת עמית הלוי וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה השנייה והשלישית. יולי אדלשטיין נמצא? אז אני מזמין את חבר הכנסת עמית הלוי להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. לרשותך – אין הגבלת זמן. << דובר >> עמית הלוי (בשם ועדת החוץ והביטחון): << דובר >> האמת, אדוני היושב-ראש, לא היה צריך בכלל להסביר את החוק הזה, וגם לא היה צריך לחוקק אותו. זו הייתה צריכה להיות פעולה המסורה לממשלה. ובכל זאת, גם את המובן מאליו כנראה שצריך לומר, אז הינה, אני אציג. אני מתכבד להציג את הצעת חוק איסור שהייה וישיבה בישראל שלא כדין (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025. אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, המשפחות השכולות ובמיוחד משפחת חג'אג', שהובילה את החוק. מירב, אימא של שיר, שנמצאת כאן איתנו. ללדת את שיר לקח לך תשעה חודשים, את החוק הזה – כמעט תשע שנים. אבל הוא יציל הרבה שירות חיים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> רגע, שנייה, שנייה, עמית. חברי הכנסת, טלי גוטליב, אני באמת מבקש, לא שומעים פה שום דבר מהדיבורים שלכם. תודה רבה, עמית, בבקשה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (בשם ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> כמו שאמרתי, במיוחד משפחת חג'אג', שהובילה את החוק, ומירב, שנמצאת כאן איתנו. אמרתי, לקח לך ללדת את שיר תשעה חודשים, את החוק הזה – כמעט תשע שנים, אבל הוא יציל הרבה שירות חיים. כל מי שכאן, אדוני השר, שר האוצר, יש בחוק הזה, כפי שאני אפרט מייד, בעצם שני חלקים, זה גם תיקון של חוק האזרחות והכניסה לישראל, הוראת השעה – מה שנקרא "חוק איחוד משפחות" – וגם של חוק הכניסה לישראל, בכל הנוגע לשוהים בלתי חוקיים. אני אתחיל בחלק הראשון. החוק הזה הוא חוק שימנע מקרובי משפחה של טרוריסטים, של מחבלים, לקבל מעמד אזרחי בישראל, לקבל אישור שהייה, רישיון ישיבה – שאחרי זה הופך בהמשך למעמד עוד יותר קבוע, בגלל שהוא מנסה, מבקש להינשא לתושב או לאזרח ישראלי. אני אומר מראש, לא מדובר בשלילת זכות כלשהי. מדינת ישראל לא צריכה, לא חייבת לאף אחד, לא משנה אם הוא בשבדיה, בסקנדינביה או ברמאללה, לתת לו מעמד אזרחי כאן. אין כאן שום עונש כיוון שאין פה שום שלילה של משהו שמגיע או ששייך למישהו. לא זכות טבעית, לא זכות קנויה, לא הייתה על זה מחלוקת, כמובן, בקרב כל חברי הוועדה. מעמד להיות במדינה הוא לא מעמד שניתן לכל אזרחי העולם, ולכן אנחנו בהחלטה הזאת מודיעים בעצם או מגדירים את גבולות הקהילה האזרחית שלנו, למי אנחנו מוכנים ולמי אנחנו לא מוכנים לחלק את המתנה הזאת. זו בהחלט מתנה לגור בגן העדן שנקרא מדינת ישראל, וכאן אנחנו אומרים: לקרובי מחבלים לא ניתן את המתנה הזאת. עוד הערה לפני שאני צולל. במידה רבה אין חידוש בחוק הזה ביחס לחוק הקיים, גם זה עלה בדיוני הוועדה, כיוון שבחוק הקיים, בסעיף 11, בחלקו האחרון, למעשה כבר מופיע שהממשלה יכולה למנוע כל איחוד משפחות על פי חוות דעת ביטחונית שמאזור מסוים נשקפת סכנה ביטחונית, ואז כל הגרים בו בעצם לא זכאים להיכנס בשער, או יותר נכון, במסווה ההומני הזה של איחוד משפחות. צריך לומר, זה מה שקרה ב-2009 כשממשלת ישראל הגדירה ככה את כל רצועת עזה, וכפי שאמר יושב-ראש הוועדה, גם זקנה בת 95 לא בודקים אותה פרטנית, לא שואלים אם היא מסוכנת ביטחונית, פשוט לא נותנים לה את המתנה הזאת, כי ממשלת ישראל החליטה שמרצועת עזה לא יכולים לקבל מעמד במדינת ישראל. ולכן במובן הזה החוק מאמץ למעשה את המודל שכבר קיים בסעיף 11, רק מחיל אותו לא על מרחב גיאוגרפי אלא על המרחב הדמוגרפי של החמולה ואומר: קרובי משפחה של טרוריסט, גם הם לא יוכלו לקבל כאן מעמד. זו מהות החוק. לפני שאני צולל לפרטים שלו, אני חייב לשתף אתכם, אזרחי ישראל, בחוויה שלי בחוק הזה, חוויה של אבסורד. אני בטוח שרבים מהחברים שהיו בשנתיים האחרונות בוועדה, הרגישו בדומה, ובוודאי זו חוויה שמבחינתי חוזרת על עצמה בשלוש שנים האחרונות שאני בכנסת. מדינת ישראל במלחמה; לא עכשיו, לא רק בעשרים החודשים הללו, האחרונים. מבחינות מסוימות, אדוני היושב-ראש, אנחנו במלחמה מאז ה' באייר תש"ח, בחזיתות שונות, מכל כיוון – מבחוץ, מבפנים, מצפון, מדרום, מרחוק, מקרוב. ולכאורה כל המערכות שלנו, מערכות המדינה, רשויות המדינה, מערכות הביטחון, אמורות להיות דרוכות, לוחמניות, למלא את תפקידן. זאת החובה הבסיסית שלנו כממשלה, כמדינה – למלא את החובה הבסיסית של הגנה על שלום האזרחים. ואז מגיע החוק הזה כאן לכנסת. האמת, גם החוק המקורי, שנקרא "חוק איחוד משפחות", שעבר ב-2003, כן? חוק שאמור להשיב מעט מלחמה שערה, שאמור לסתום מעט את שטף הטרור שנכנס לישראל מכל החורים ומכל הגבולות. אני מזכיר לך, אדוני, שהחוק המקורי של איחוד משפחות נולד באותה מחבלת שרצתה לעשות את זה פה בהדסה, ולקחה את המונית בסוף למסעדת מקסים בחיפה; אותה מחבלת קיבלה את תעודת הזהות שלה, כי אימא שלה, בדרך הזאת, הביאה את הג'נינאי, בעלה, ואת הילדים שלה ושלו. ואחר כך הייתה עוד אישה שם, ואת כל החמולה הזאת היא הכניסה. והיא פשוט לקחה את תעודת הזהות הכחולה, אחרי שהיא נכנסה לג'נין והלבישו אותה בחגורת נפץ – לקחה את תעודת הזהות הכחולה שלה, הגיעה בסופו של דבר למסעדת מקסים, הרגה שם רבים, פצעה עשרות. ואז מי שהיה מנהל מחוז הפנים במחוז צפון, מנהל משרד הפנים במחוז צפון – עובדיה בנינו היה שמו – פשוט לא יכול היה לסבול את העובדה שתעודת הזהות הזאת הפכה לרישיון להרוג, לרישיון להרג ולא לאיחוד משפחות, אלא לחורבן משפחות. הוא בא לאריק שרון, ראש הממשלה דאז, ובעצם הוביל את התהליך הזה של חוק איחוד משפחות – שוב, אני אומר, חוק שנועד קצת לסתום את שטף הטרור. והינה פתאום אתה בא לחוקק חוק כזה, שאמור להיות מובן מאליו, ואתה רואה מערכות שלמות במדינת ישראל שמערימות קשיים. אם זה ייעוץ משפטי, אם זה גורמים אחרים בממשלה. כאילו שהם חיים ביקום מקביל, כאילו אנחנו בשווייץ. והאמת, גם בשווייץ לא מתנהגים ככה; גם בשווייץ כללי קבלת אזרחות הם לא כאלו. אז גם החוק הזה בכלל לא היה אמור להגיע לכאן, באמת זה היה צריך להיות שיקול דעת פשוט של הממשלה, של שר הפנים, רשות האוכלוסין, לא לאפשר פרצות כאלה בגבולות המדינה, לא לאפשר שטף כזה של אנשים, שכמו שאמרתי, אין להם שום זכות טבעית ולא זכות קנויה באופן טבעי או באופן אוטומטי לקבל מעמד כאן. לא מדובר במקרה חריג. חשוב לי להדגיש את זה. אתם יודעים, אנחנו מדברים על דברים הומניטריים. מקרים הומניטריים הם בדרך כלל היוצאים מן הכלל. הם החריג. הרי מה זה מקרה הומניטרי? בגין, ראש הממשלה המנוח, בזמנו היו פליטים מווייטנאם, נדמה לי 40. הוא אמר: אנחנו ניקח אותם, נקבל אותם, פליטים, מקרה אנושי חריג. אנחנו מדברים על 150,000 איש, לא על אדם אחד, לא על חריג. עשרות אלפי אנשים, מעל ל-150,000 איש, נכנסים לפה מאז הסכמי אוסלו. תופעה עצומה, לא אדם עם בעיה פרטית. לא סתם אנשים – אגב, אלו אנשים שבאים מאוכלוסייה בעלת מאפיינים של אוכלוסיית אויב. רק בוועדת חוץ וביטחון השנה שמענו שמעל 80%, 82%, 84% מתושבי יו"ש תמכו בטבח, הביעו אהדה לטבח של 7 באוקטובר. לא היה מזכיר אחד של פתח, התנועה ששולטת היום ברשות הפלסטינית – היא הרשות הפלסטינית למעשה – שלא תמך בגלוי. מזכיר הפתח בג'נין, ובחברון ובשכם, תמך, התגאו שגם החיילים, הלוחמים שלהם השתתפו בטבח וברצח הנאצי הזה ב-7 באוקטובר. זאת האוכלוסייה, ומקרב האוכלוסייה הזאת מגיעים אנשים, כמו שאמרתי, לא בודדים, לא חריגים, ונכנסים, נכנסים ורוצחים, נכנסים ומפגעים. אז התיקון הזה שאנחנו עושים עכשיו – וזה החלק הראשון, חוק איחוד משפחות, הוראת שעה – הוא של הפרצות שנקבעו בחוק הזה; הפרצות, שאחרי שהחוק הזה חוקק, בית המשפט העליון כפה על הכנסת, למעשה, שאישה מעל גיל 25, שגבר מעל 35, כל הסעיפים האלו בחוק איחוד משפחות, סעיפים 4–8, סעיף 15, שמאפשרים, כאילו במסווה הומניטרי – ואנחנו בעד הומניטריות, ואנחנו בעד יכולים להבין הרבה מקרים הומניטריים. זאת לא התופעה שלפנינו. הנתון הכי מדהים שהיה בוועדת חוץ וביטחון בהקשר הזה, הנתון הכי מדמם שהוצג בוועדה על ידי שירות הביטחון הכללי, הוא שרוב מכריע, לא רוב קטן, רוב מכריע, מכריע מאוד, של הטרוריסטים מקרב אזרחי ותושבי ישראל הערבים היו כאלו שנכנסו דרך השער ההומניטרי הזה של איחוד משפחות. כלומר קבעו בחוק, אדוני היושב-ראש, קבעו בחוק, אדוני שר האוצר, פרצות, הבג"ץ החליט. מעל גיל 25 יכולה להיכנס, מעל גיל 35 יכול להיכנס. קבעו את הפרצות הללו. הניסיון של השנים האחרונות – עשרות ישראלים שנרצחו, האחרונה היא הילדה הזאת ליד פרדס חנה, שהוא רצח אותה בדריסה, כמו הילדה של מירב כאן. אתה רואה שר פנים אחרי שר פנים נותנים אישורים על בסיס איחוד משפחות. זו הכותרת. על השער, על המשקוף, כתוב "הומניטריות", כתוב "איחוד משפחות". כל אלו שנכנסים בשער, רבים מאלו, או בואו נאמר, כל אלו שבסופו של דבר טרוריסטים ועוברים בשערים האלו רוצחים, מפגעים, וישראל ממשיכה עם שערים פתוחים, כאילו אנחנו לא במלחמה. לכן, בלב התיקון שאנחנו עושים כאן קודם כול ניצבת השאלה שהייתה אז במחלוקת בבית המשפט העליון, וכאן המחוקק בהחלט אומר את דברו – שהזכות לחיות חיי משפחה, כבודה כמובן גדול ומכובד, אבל לא כאן. אדם רוצה להתחתן, לחיות עם מישהי משבדיה – אין שום בעיה, לא נמנע ממנו, זו זכות יסוד, שאסור למנוע מהאדם להגר או לצאת ממקומו. אבל הוא לא יכול, כפי שאמר אז השופט חשין, לחייב את מדינת ישראל להביא את אותה שבדית לכאן ולתת לה מעמד במדינת ישראל. זו לא זכות חוקתית. זה דבר ראשון. אז התכלית הראשונה של החוק היא קודם כול קביעת גבולות הקהילה האזרחית שלנו. כמו שאמרתי, מדינה לא חייבת לתת את המתנה הזאת. באמת היה אפשר לעצור כאן, לומר: זו מהות החוק, על זה אנחנו מצביעים. אבל אפשר וראוי בהחלט לציין גם את התכלית הביטחונית שמתממשת, שמיושמת בחוק הזה באמצעות ההרתעה שהחוק הזה ייצור. לא צריך להזכיר למירב חג'אג', אבל השופטת במקרה שלכם, תמר בר-אשר, ציינה את זה, ועוד בפסק דין נוסף שהביאה כאן היועצת המשפטית של הוועדה, שהקריאה של החוק הנוכחי מצומצמת רק לבעיה ביטחונית כביכול, ישירה או עקיפה, מהאדם. בחוק הזה אנחנו מדברים כמובן בהקשר של התכלית השנייה, לא התכלית של קביעת הגבולות של הקהילה שלנו, כמו שאמרתי קודם, שהיא תכלית בפני עצמה, אלא בהקשר הביטחוני. אנחנו מכניסים, משלבים באופן גלוי, באופן מוצהר, את מרכיב ההרתעה. שוב אני אומר, זו לא ענישה. אנחנו לא מענישים בחוק הזה אף אחד, קודם כול, כמו שאמרתי, כי אנחנו לא שוללים ממנו שום דבר, לכן אין פה שום מרכיב של עונש. אנחנו פשוט לא נותנים לו מתנה, שגם ככה היא לא שלו. ודבר שני, אנחנו לא מענישים, כיוון שאנחנו עוסקים בהרתעה. כלומר, אנחנו לא נותנים עונש על מעשה שהיה, אלא מרתיעים את המחבל הבא, שידע שכשהוא יוצא לפעולת טרור, כל המשפחה שלו, אם היא כבר בג'בל מוכבר או בחורה, היא לא תישאר כאן, ואם היא באבו דיס או בחברון, היא לעולם לא תיכנס ולא תקבל מעמד של תושב או אזרח כאן. יש פה עוד דבר בחוק – אני מסיים, חיכיתי לפתק הזה, דניאל, לא ידעתי – עוד דבר אחד. אנחנו מבחינים פה בין שני מעגלים משפחתיים: המעגל הקרוב, לגבי חידוש אשרה, כלומר אלו שכבר כאן, ומעגל יותר רחב, לגבי בקשה ראשונה. אני רוצה להודות קודם כול למשפחת חג'אג', למירב והרצל היקרים והאהובים. כמו שאמרתי בהתחלה, אתם הובלתם את החוק הזה באצילות נפש, בבחירה בחיים. אין הנצחה אמיתית יותר מההנצחה הזאת. את יודעת, מירב, זאת הנצחה של נצח, לדאוג שהמוות של שיר יציל חיים אחרים. יש כאלה שתורמים איברים – תורמים איברים – ומצילים חיים. אתם בחוק הזה תרמתם אין-סוף איברים. אין-סוף איברים של שיר תרמתם בחוק הזה, כיוון שתצילו חיים רבים, אין לי ספק. גם החלק השני של החוק, אני אומר אותו בשורה אחת: אנחנו מגדילים – מחמירים את העונש לשוהים בלתי חוקיים, כיוון ששרשרת הטרור מתחילה משוהים בלתי חוקיים. אנחנו מחמירים את העונש משנה לשנתיים; מוסיפים קנס כספי על העבירות האלו; יוצרים הסדר של חילוט, כלומר חזקה שכל כסף מזומן שנתפס אצל שב"חים נחשב כשכר בעד ביצוע העבירה; ואנחנו לא מאפשרים למי שנתפס שחצה את הגבולות, כלומר ערער על הביטחון הלאומי, על הריבונות שלנו, חצה את הגבולות שלנו, נכנס שלא כדין – לא יוכל להיכנס יותר עשר שנים, אלא אם כן יקבעו הרשויות מטעמים מיוחדים. אני רוצה להודות ליו"ר הוועדה יולי אדלשטיין, שבנחישות ובהרבה סבלנות למשך תקופה ארוכה הוביל את החוק הזה בוועדה שלו. אני מודה לך, יולי, ואני בטוח שעשית פה מעשה חשוב מאוד לביטחון ישראל; למנהל הוועדה אסף פרידמן; ליועצת המשפטית של הוועדה מירי פרנקל-שור, שגם אתגרה את החוק הזה, ובסופו של דבר הגענו למוצר המוגמר והטוב הזה. אני מבקש מכל חברי הבית, למען הביטחון הלאומי של ישראל, למען סגירת הפרצות – הנתונים הם מובהקים, הם מובהקים, הפרצות האלו הן פרצות שגורמות לדימום נוראי – בואו נעצור אותן, זה המעט שאנחנו יכולים לעשות. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, אדוני. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצות יש עתיד והעבודה, חמש דקות לכל הנמקת הסתייגות. קבוצת יש עתיד, מישהו מדבר? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן, תקרא. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חבר הכנסת יאיר לפיד – לא נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן; קארין אלהרר; מירב כהן; אלעזר שטרן. מיקי לוי מדבר? חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. חמש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אני אסיים לפני כן. אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, בהחלט חוק ראוי, יעבור. אבל עליתי לכאן לדבר על משהו נוסף. אדוני שר האוצר, הנטל הכלכלי על אזרחי מדינת ישראל הוא עצום, זה לא דבר חדש. יוקר המחיה – מקום שני ב-OECD. עוד כהנה וכהנה. אני עליתי לכאן לנצל את ההזדמנות שאתה נמצא כאן ולשאול: מדוע אינכם מוזילים את מחיר החשמל לאזרחי מדינת ישראל? חברת החשמל, אזרחי מדינת ישראל, חבריי חברי הכנסת, היא החברה הרווחית ביותר במדינת ישראל. לא רפאל, לא התעשיות הביטחוניות האחרות, לא התעשייה האווירית – חברת החשמל היא החברה המרוויחה ביותר במדינת ישראל, והיא הציגה רווח נקי – אם מישהו יודע, יקבל פרס – 3.36 מיליארד שקלים. אז למה אתם מעלים את מחיר החשמל לאזרחי מדינת ישראל? לא מספיק קשה להם? 3.36 מיליארד שקלים רווח נקי לשנת 2024. כמובן שזה בגלל עלייה שחלה בתעריפי החשמל שממשלת ישראל אישרה, עלייה בביקושים, כי יותר חם ויותר צרכנים, ועוד כהנה וכהנה. זה גרם לעלייה של 1.5 מיליארד שקל בהכנסות של החברה לעומת שנת 2023. כך עולה – לא ממני – מהדוחות של החברות הממשלתיות לשנת 2024. סך כול הכנסות החברות הממשלתיות – כ-16 מיליארד שקלים – סליחה, 16 החברות הממשלתיות הגדולות הגיעו לשיא של 102 מיליארד שקלים. ומי מובילה? ועל חשבון מי? על חשבון אזרחי מדינת ישראל, חברת החשמל, עם 3.36 מיליארד שקל. אדוני שר האוצר, אני פונה אליך ואני שואל: מדוע לא תכנס מחר בבוקר או עוד היום בלילה את אנשי משרדך יחד עם משרד האנרגיה? הינה, יש לך הזדמנות פז לבוא ולהגיד לאזרחי מדינת ישראל: אנחנו מקילים עליכם את החיים. גם ככה יוקר המחיה הוא מטורף, מקום שני ב-OECD. יש לך רווחים בחברת החשמל, רווחים מטורפים, כתוצאה מעלייה בביקושים ועלייה בתעריפי החשמל שאתם אישרתם, ממשלת ישראל. אתם אישרתם את עליית תעריפי החשמל לאזרחי מדינת ישראל, וראה זה פלא: בסיכום החברות הממשלתיות – 3.36 מיליארד שקל. הייתי מצפה מממשלת ישראל לא רק לדבר אלא גם לעשות לטובת אזרחי מדינת ישראל. הינה, יש לכם הזדמנות לבוא ולהגיד לאזרחי מדינת ישראל, שחלק מהרווחים העצומים האלה, מקום ראשון בין החברות הממשלתיות – מקום ראשון בין החברות הממשלתיות, לא רפא"ל שמוכרת טילים ונשק – חברת החשמל. על חשבון מי? על חשבון אזרחי מדינת ישראל. הייתי מצפה מממשלת ישראל שתביא בשורה לאזרחי מדינת ישראל ותוזיל את תעריפי החשמל, כי הכסף הוא של האזרחים. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, אדוני. תעלה ותבוא חברת הכנסת מירב בן ארי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, ראשית אני רוצה לפנות ולומר לך שאנחנו חייבים – יש לאחרונה שיח כזה נוראי בתוך הוועדות של משפחות שכולות וויכוחים ומריבות. חייבים להפסיק עם זה ולעצור את המשפחות השכולות – ימין, שמאל. אני אומרת את זה לחברי הכנסת, אני רק משתפת אותך. זה לא קשור אלייך, אני רק משתפת אותך במה שעובר כאן. השיח הזה, כשהיינו השבוע במשפחה של נרצחים מהנובה, שהבת שלה נרצחה בנובה, שמתווכחת עם המשפחה של עומר ונקרט, שחזר, תפסתי את הראש ואמרתי לעצמי: איך הגענו למצב הזה בכנסת שמשפחות שכולות או משפחות של חטופים רבות? אתה יושב בוועדה, וזאת פשוט בושה וחרפה. אז צריך להפסיק, להפסיק עם זה. וכל חוק שיכול לסייע למשפחות שכולות במדינת ישראל – צריך לשים את השיקולים הפוליטיים בצד ולעזור להם. אז זה קודם כול לפני הכול אני רוצה להגיד. עכשיו, אני רוצה להגיד לך משהו, שר האוצר, אם אתה כבר כאן, אני לא יודעת מה אתה, אם אתה קורא שם משהו, עשית משקפיים. אני חייבת להגיד לך משהו, תשמע. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> את צריכה לקרוא. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואללה, אני לא רואה טוב. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> זה דוח ביניים של הצוות לצמצום הפערים במכשירי השקעה בחיסכון לטווח קצר ובינוני. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> צמצום פערים. אז אני רוצה להגיד לך משהו, אדוני שר האוצר. לא יצא לנו הרבה פעמים לראות אותך במליאה, אבל מכיוון שהתכבדנו בנוכחותך, אני חייבת, חייבת שתגיד לי, מכיוון שיש לי ארבע - - - << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> - - - פאודה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב את פאודה, שים את פאודה בצד. יש לי ארבע שנות שר אוצר. תגיד לי, מה ההישג הכי גדול שלך במשרד האוצר? איזו רפורמה – ועזוב "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", הרפורמה הזאת לא עובדת. אני לא יודעת מתי היית בסופר. תקשיב, אני הולכת לסופרים זולים. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא, זה של משרד הכלכלה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה של משרד הכלכלה - - - אורט. מכון התקנים נתן את זה לאורט. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זולים, לא נעשה להם פה promotion, זולים, הכי זולים. תקשיב, אני לא יודעת – אני מחייכת – אני לא יודעת איך משפחות פה קונות בסופר. ובואו, ברוך השם, ההכנסה שלי טובה, אני לא מתלוננת. באיזו רפורמה אתה גאה? נגיד כחלון, מתוך שינה אני אגיד לך: חיסכון לכל ילד, סבסוד הצהרונים, אני לא מדברת על הסלולר. במה אתה גאה? תגיד, מה הרפורמה שבה הקלת לי על הכיס? לי ולכל האזרחים פה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> מע"מ 18%. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה? באמת, אני אומרת לעצמי, שנתיים וחצי אתה שר, אני עוקבת אחרי מה שאתה עושה – עזוב רגע יהודה ושומרון, עזוב משרד הביטחון, לך ישר. איזו רפורמה עשית למען אזרחי ישראל? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מטי אומרת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תקשיב, הכול יקר, מים, חשמל, ארנונה – מה היא אומרת? << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אמרתי מע"מ 18%. הוא עלה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הכול מטורף. תקשיב, עכשיו אני יוצאת מהסופר, עכשיו בדיוק דיברתי עם אבא של הבת שלי – ויש לנו כולה ילדה אחת, ועוד בהורות משותפת, יעני שני משקים. אני אומרת לאופיר עכשיו בטלפון: איך אנשים מגדלים כאן ארבעה-חמישה ילדים ברמת חיים סבירה. ואתה, שר האוצר, לא מסוגל לבוא ולהגיד לי. תן לי רפורמה אחת שאנשים – עזוב מחיר למשתכן, עזוב, תכלס בכיס. כל דבר כשאתה נכנס לסופר יקר – מוצרי חלב, בגדים. עכשיו תבוא תגיד לי: מירב, יש מלחמה. בוא. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> חינוך אין, מירב - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסוף אתה כל הזמן מתהדר בנתונים של המשק – שאגב, אני וולדי חושבים שהם שונים, כן? אז אם הנתונים במשק טובים, איך יכול להיות שאף אזרח במדינת ישראל לא מרגיש את זה בכיס? אף אזרח. הרי ולדי פה, שהוא מומחה, אני לא נכנסת לתחום שלו, או פרקש פה, יבואו, יעלו ויגידו לך: הנתונים על הפנים. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, תהיה איתי, חבל. אתה בא ואומר לי, ואומר בכל הציוצים שלך, בראיונות: המשק במצב מעולה. אז אם המשק במצב מעולה, למה לא הבאת חיסכון לכל ילד, סבסוד צהרונים, דברים שנתניהו עשה עם כחלון? << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> חינוך חינם לגיל הרך. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חינוך חינם אפס עד שלוש. משהו. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> זוכרת? בייביסיטר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ארנונה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> משהו. איך אתה הולך לישון בלילה כשכל המדינה בהתייקרויות מטורפות? ועכשיו אני אומרת לך את זה בשיא הרצינות, אתה יודע, אני מדברת אליך יפה, בלי – ישר, אני רואה קצת פחות טוב בגיל שלי. תקשיב, אני לא יודעת מה אתה עושה, המדינה הזאת נהפכה למפלצת ביוקר מחיה. ואנחנו, חברי הכנסת, מרגישים, אני מניחה שזה משותף לכולם, ואפילו משם מסתכלים מהקואליציה, ששום דבר, אבל כלום – אני מסיימת, אני בדיוק בזמן – להקל על אזרחי ישראל לא נעשה כאן שנתיים וחצי. כלום. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> תגיד, יש לי זכות לענות, היושב-ראש? איך זה הולך? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כן, תהיה לך אחר כך. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אחריי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איך אפשר לעצור אותך? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חבר הכנסת רם בן ברק – לא נוכח; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – יואב, אתה רוצה לדבר? לא; בועז טופורובסקי; מיכל שיר; יוראי. ולדימיר בליאק – יעלה ויבוא חבר הכנסת ולדימיר בליאק. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני כל כך הרמתי לו שזה מתבקש. בצלאל, לאן אתה הולך? בצלאל. עד שאתה בא למליאה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני השר, חיכינו לך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תקשיב, לא לפחד מוולדי, היי, למה אתה פוחד מוולדי? << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> מי שר תורן? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> איך הברחת לי אותו, חבר הכנסת בליאק. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> השר התורן זה השר סמוטריץ'. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תקשיב – אל תפתח לו את השעון שנייה. הוא עשה היום כנס קריפטו, תקשיב רגע, בצלאל, הוא עשה כנס קריפטו, האולם היה מפוצץ, לא היה מקום לעמוד. למה אתה לא יושב? שב ותקשיב לו. למה? למה לפחד? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מי לא היה? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מירב, תודה. חמש דקות לרשותך. חברים, תודה רבה. ולדימיר בליאק, בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני אהיה להקת החימום שלך. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכסת, אדוני שר האוצר, דווקא קיוויתי שתשב פה ונדבר, אבל בחרת לשנות את המיקום באופן מפתיע או לא מפתיע. אבל מה שאתה לא יודע, שהתכוונתי לפתוח בפרגון. אני רוצה לפרגן לך. ביום השני של המלחמה פניתי אליך וביקשתי לאמץ את המתווה של פיצויים לעסקים שהיה בתחילת המלחמה – שאגב, חוקקנו די בניגוד לדעתו של משרד האוצר – ואני רוצה לברך אותך, כי אימצת את ההצעה שלי והבאת את המתווה של תחילת מלחמה. אומנם יש לנו ויכוח עכשיו לגבי ההרחבה של המתווה, אבל לפחות אולי פעם ראשונה בקדנציה הזאת הקשבת לי, ושאפו. עכשיו אני רוצה להמשיך את הקו של חברתי חברת הכנסת מירב בן ארי ולדבר על הקדנציה שלך, שנתיים וחצי, ואתה בכל הזדמנות אומר שכלכלת ישראל חזקה. היא אכן חזקה. היא הייתה יותר חזקה לפני שנתיים וחצי, לפני שהגעת, והיא עדיין חזקה, בניגוד למה שאתה מנסה לעשות. ובוא נדבר רק על מספרים, עובדות. אתה שנתיים וחצי שר אוצר, אנחנו שנה שלישית ברציפות עם צמיחה שלילית לנפש. מה המשמעות של צמיחה שלילית לנפש? חבר הכנסת מיקי לוי, היית סגן שר האוצר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא גם מכיר, נכון. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> חד-משמעית. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> ירידה חדה ברמת החיים. בסופו של דבר שר האוצר נבחן לפי רמת החיים של האזרחים, ורמת החיים יורדת שנה שלישית ברציפות. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אוי ואבוי. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו, בוא נדבר על דירוג האשראי. התחלת מנקודה מסוימת, ולראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל דירוג האשראי שלנו ירד בקדנציה שלך חמש פעמים. יתרה מזאת, בדירוג האשראי של מודי'ס, אדוני שר האוצר, חזרנו, תקשיב טוב, לרמה של 1993, 32 שנה אחורה, לזה הבאת אותנו. מה המשמעות של הדבר הזה? זה לא איזשהו מושג אקדמי. השנה אנחנו משלמים ריבית 11 מיליארד שקל יותר לעומת 2024. 11 מיליארד שקל יותר. במקום שהכסף הזה, אדוני שר האוצר, ילך לחינוך, לבריאות, לרווחה, הוא הולך לפח. אתה עשית את זה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> מה עם הגירעון? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו, אחרי שדיברנו, הינה אנחנו מגיעים לגירעון. אני רוצה להזכיר משהו, אדוני שר האוצר, התחלת את הקדנציה שלך עם עודף תקציבי. אנחנו הבאנו לך עודף תקציבי. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> טעות. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> במהירות, עוד לפני המלחמה, הפכת את העודף לגירעון, סיימת את 2023 עם גירעון מעל 4%; את 2024, לפי הערכות של קרן המטבע הבין-לאומית, סיימת עם גירעון מעל 8%. עכשיו, לפי הדוח שפורסם שלשום על ידי מודי'ס, גם ב-2025 אנחנו עלולים לסיים עם גירעון של 8%. אין מדינה כזאת. אין מדינה כזאת במערב. וזאת לא המלחמה, זאת ממש לא המלחמה. אם בתחילת האירוע היית סוגר לפחות עשרה משרדים מיותרים, שמונה משרדים מיותרים, מקצץ בכספים הקואליציוניים, גם היינו חוסכים לפחות חלק מהורדות דירוג האשראי, וגם מבחינת הגירעון היינו במצב אחר. חילקתם כספים קואליציוניים, 13 מיליארד שקלים. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> 14. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> 14 מיליארד שקלים, היינו יכולים לחסוך את העלאת המע"מ. העלאת מע"מ בשנה זה 7 מיליארד שקלים. בסופו של דבר הגענו למצב פיסקלי שלדעתי לא היינו בו אי פעם, עם דירוג אשראי של 1993, עם רמת חיים שיורדת כל יום, עם מעמד הביניים הישראלי שקורס, ואתה עוד אומר שיש לך כסף להמשך המלחמה ולממשל הצבאי ברצועת עזה – כשרק הממשל הצבאי, לפי כל ההערכות הרציניות, לא שלך, יעלה בין 30 ל-35 מיליארד שקל בשנה. לא היה שר אוצר כושל כזה בהיסטוריה של מדינת ישראל. תתפטר. וחבל שברחת. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת בליאק. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא מפחד. הוא מפחד. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אדוני, היית יושב-ראש הכנסת. אני בישיבת הנשיאות הבאה, ברשותך מירב, רוצה להעלות את הנושא הזה ששר חייב לשבת פה במליאה - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> על השולחן. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> - - בשולחן הזה. זה חלק מהפעילות של הכנסת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נכון. גם יש כל כך להם הרבה שרים – שאחד ישב. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> - - -אני מתחנן לזה, וזה לא הלך. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אז אנחנו חברי הכנסת צריכים לדרוש את זה, צריכים לדרוש את זה. מה לעשות, זה חלק מהפעילות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> צודק במאה אחוז. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אני פניתי לשגית, היא אמרה - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יעלה ויבוא חבר הכנסת רון כץ. לרשותך חמש דקות, אדוני. בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. קודם כול אני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת בליאק, לא ידעתי שיש לך כוחות כאלה. ערוץ הכנסת צריכים לקחת את הפריים הזה – אני ראיתי את זה מהצד – איך שעלית, הייתה פה תנועה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ברח. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מדובר בשר הביטחון השני שלנו. זה לא דבר פשוט. עכשיו, אני מפה רוצה להציע לשר סמוטריץ' להחזיר את כבודו ולהצטרף אלינו מעבר לשולחן הממשלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, הוא מפחד. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ונכון שכולנו צריכים לעודד אותו. סמוטריץ', סמוטריץ', בוא תצטרף אלינו. זה כמו המופע, כמו המופע שהיה, רק בלי הריקודים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה טועה. הוא בונה מאחז בלתי חוקי של - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> שיעשה בשולחן. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא ראיתי דבר כזה. באמת, לא ראיתי דבר כזה. איך יכול להיות? שר האוצר של מדינת ישראל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע, אבל אני רוצה להגיד לך משהו לזכותו – למרות שהוא לא שומע, כאילו הוא לא שומע. תקשיב. הוא, אתה כותב לו בטוויטר, הוא לא כמו הפחדנים פה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> עונה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא חוסם. נראה לך עונה? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, רק לא חוסם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בוא, הגזמת. גדעון סער חסם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> תראו, אזרחי ישראל חייבים לדעת איך אנחנו מדרגים אומץ של שרים. מירב בן ארי - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני חסומה אצל כולם. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מירב בן ארי יכולה להעיד מי חסם אותה ומי לא מוכן לקבל ביקורת. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> מי חסם אותי? בן גביר - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> היא ברמה של הגבוהים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> טוב, חברים. נעמה לזימי, עוד מעט את תעלי למעלה, תדברי, יהיה לך מלא זמן. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ועכשיו ברצינות. אני לא התכוונתי לדבר, כי החוק הזה הוא חוק טוב, וצריך להעביר אותו וצריך לעשות עוד הרבה חוקים דומים ולסדר את האיוולת הזאת, שמי שתוקף אותנו מקבל זכויות במדינת ישראל. נכנסתי כי שר האוצר במליאה לא מתייחס אלינו, אבל ככה נראית גם כלכלת מדינת ישראל. ואני באמת רוצה לשאול אותך, אדוני שר האוצר: איפה אתה? איפה אתה? בדיוק כמו שברחת עכשיו משולחן הממשלה, כך אתה בורח מכל בעיה כלכלית במדינת ישראל, ואולי הגיע הזמן שמישהו יעמוד פה ויאמר: אתה לא שר הביטחון. לא צריך במשרד הביטחון שני שרי ביטחון, צריך במדינת ישראל שר אוצר אחד מתפקד. לא יכול להיות שהכול כל כך יקר פה ולא יכנסו את הוועדה שאמונה על הנושא. לא יכול להיות. לא יכול להיות שהאוצר לא ייכנס וייתן תשובות לבעלי עסקים אחרי מלחמה; לא יכול להיות שלא ייפתר עדיין הנושא של החל"ת; לא יכול להיות שהעסקים לא ידעו מה קורה עם המענקים שלהם; לא יכול להיות שבמדינת ישראל אף אחד לא יודע לתת תשובות בכל מה שנוגע לעסקים ויוקר המחיה. ואני רוצה לומר לך משהו. מירב דיברה על סופרים, אז לי יש ילדים קצת יותר קטנים. אתה יודע מה קורה במעונות היום? אתה יודע מה קורה במשהו שקשור ליוקר מחיה במדינת ישראל? אני לא מבין אותך. או שאתה יורש מיליונים, או שאני לא יודע איך להסביר את זה. לא מעניין אותך מה קורה פה? ואני רוצה לשאול אותך עוד משהו, כי אני נמצא בוועדת כלכלה ואני שומע סקירות של שר הכלכלה, ויש יותר מדי פעמים שמשרד הכלכלה רוצה להביא חקיקות טובות שיורידו מחירים, ומשרד האוצר תוקע אותן, כמו הנושא של מס יסף. למה אתה עוצר את זה? למה אתה לא עוזר למי שמגדל סחורות במדינת ישראל? למה משרד האוצר פעם אחר פעם מתייצב לצידם של הטייקונים? למה אתה לא רואה את אזרחי מדינת ישראל? עכשיו, אני הייתי מדבר על בייס, אבל אני לא יודע איזה בייס, למי אתה פונה. אז אולי תפנה אלינו, אדוני שר האוצר – לא ממקומך שם ביציע – מפה, מאמצע שולחן הממשלה, איפה שאתה אמור להיות בו. אתה אמור להיות פה ולענות לנו, להגיד לנו למה הכול כל כך יקר פה, למה אתה לא מזמן אליך מונופולים, למה אתה לא פועל ביד קשה נגד יוקר המחיה. ואני רוצה לספר לך משהו, אני אסיים בסיפור. לא כזה מזמן הייתה פה שרת כלכלה אחרת, קראו לה אורנה, והיה שר חוץ ואחרי זה ראש ממשלה, קראו לו יאיר לפיד, ורצו להעלות את מחיר הלחם בעשר אגורות. אתה יודע מה קרה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עשר אגורות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> עשר אגורות. אתה יודע מה קרה? עצרו כולם, עצרו כולם במשרד הכלכלה, עצרו כולם פה בכנסת והתעסקו רק בזה, אמרו להם: אתם לא תעלו באגורה כי זה ישפיע על החלשים, כי זה ישפיע על המסכנים. אבל לנו במדינת ישראל אין עם מי לדבר, אין עם מי לדבר. בגלל זה - - - << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אתם לא העליתם כלום, הכול היה אצלכם הכי זול. לא העליתם. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב שאת אומרת את זה, קטי. אז אני יכול להגיד לך מה כן עלה בממשלה שלך, במשפט לסיום. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא העליתם כלום, לא חשמל – אתם הייתם המלאכים. מלאכים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> בממשלה שלך עלו המים - - << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> נתתם לעבאס, נתתם לזועבי. מספיק כבר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - עלה המע"מ, עלתה הארנונה, עלו החוגים, עלו מעונות היום. הכול עלה, חוץ מרווחתם של מדינת ישראל. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> כמה שקרים. העם לא מאמין לכם, אתה לא מבין? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אזרחי מדינת ישראל רק מפסידים מהיום שאתם בשלטון. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> העם לא מאמין, הוא לא מאמין לשקרים שלכם. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> שאלת את - - - את מדברת בשם - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> את ושר האוצר, שברח מהדוכן. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת כץ. חברים, תודה רבה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> מספיק כבר. כמה שקרים יש לכם. אי-אפשר לשמוע אתכם כבר. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> את יכולה לצאת. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – מוותרת. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא בגללך אני יוצאת. אל תחמיא לעצמך. אל תחמיא. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> זה עבד לו עם שר האוצר, אז הוא ממשיך. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> רון, ולדי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אני הולכת להכין כוס קפה. אתה מוכן להכין לי אותו? אני אישאר פה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חברת הכנסת שטרית, תודה רבה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> תישארי. רצית לצאת. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אני יוצאת להכין קפה, הוא שואל אותי לאן אני יוצאת. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מזרסקי; חברת הכנסת פרידמן; חברת הכנסת ביטון; משה טור פז; נאור שירי; שלי טל מירון; ירון לוי. אנחנו עוברים לקבוצת העבודה. חברת הכנסת מרב מיכאלי תעלה ותבוא. חמש דקות לרשותך. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> הפיל לכם פנייה היום בוועדה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לא הייתי - - - << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> גם אני לא הייתי, אולי בגלל זה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> סיימתם את הדיבור? בבקשה, חברת הכנסת מיכאלי. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> כמו תמיד, ממשלות נתניהו מצטיינות בלהביא חוקים שעושים כותרות מפוצצות של מאבק בטרור, כשבפועל – כישלון מהדהד במאבק בטרור. כאילו, קל נורא לבוא לכאן ולהילחם מאבקים שנשמעים מה זה צודקים – מי בעד חיסול הטרור, ירים את ידו. בוא. אמר את זה אז מנהיג הליכוד: אני בעד חיסול הטרור, מספר אחת. אבל כל החוקים האלה שהם כותרות לא מביאים את חיסול הטרור. ולעומת זאת, מהלכים צבאיים שמקורם במדיניות כושלת, והיעדר מעשה מדיני שיביא אלטרנטיבה לטרור, הם מתחזקים את הטרור. בקדנציה הזאת מספר שיא של נרצחות ונרצחים מפיגועים, עוד בלי קשר לטבח 7 באוקטובר, שבעקבותיו מלחמה ארוכה, מדממת, שסופה אינו נראה באופק, עם חטופות וחטופים שעדיין, אחרי כמעט שנתיים, נמצאים בעזה. אבל חוקים של כותרות – וואי, חבל על הזמן. כולנו בעד חיסול הטרור, כולנו בעד מאבק בטרור. אבל הדרך לחסל את הטרור ואת האיום הביטחוני על מדינת ישראל היא להגיע להסדרים מדיניים אזוריים. וכן, אין מנוס מפתרון מדיני לסכסוך הישראלי–פלסטיני. לא סתם אמר יצחק רבין – אמר ועשה: לעשות הסכם כאילו אין טרור, ולהילחם בטרור כאילו אין מהלך להסכם. אתם לא עושים לא את זה ולא את זה. דיבורים כמו חול, ודם ברחובות בכמויות בלתי נסבלות. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. תעלה ותבוא חברת הכנסת לזימי, בבקשה. חמש דקות לרשותך. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, גם אני אפנה לשר האוצר שלנו פה. אבל למה הברחת אותו? רציתי אותו כאן. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> גם אני רציתי אותו. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אבל יש שאלה אמיתית אליו. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> רציתי לדבר איתו. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני יודעת, ויש לנו הרבה מה לדבר איתו, בגלל שהרבה לא קורה, או שקורה הרבה רע. זאת המציאות. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא מגיע לוועדה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כן, לא מגיע לוועדה. פוחד גם מהוועדה. ונדמה לי שהוא גם חייב לכולנו בקבוק וויסקי. אבל אני רוצה להגיד רגע ברצינות לשר האוצר, שחושש אפילו להסתכל עלינו בעיניים, ואני שואלת במלוא הרצינות, האם אתה מבין כמה אתה גרוע? האם אתה מבין שאתה הגדרה מהלכת להפרת אמונים בתפקיד שלך? שר שהחליט לעבוד עבור מלחמה, לא עבור כלכלה. ואני רוצה להגיד לך, סמוטריץ', אולי לא נוח להגיד את המילים הללו, הן לא נעימות והן גורמות לאי-נוחות, אבל אני אגיד לך – רק אדם שעובד עבור מלחמה ושכול יפזז וירקוד ביום שקוברים חמישה לוחמים. אתה חבר קבינט, סמוטריץ'. אתה מאריך את המלחמה, אתה מאריך את המלחמה בזמן שחיילים נופלים וחטופים מופקרים, ואתה מפזז ורוקד ביום שקוברים ילדים? אתה מבין את האחריות שיש לך? אתה מבין שזה עליך? שאתה שר נוסף במשרד הביטחון, חבר ממשלה וחבר קבינט? מעט ענווה. תדברו על הגיבורים אחר כך, תדברו על החיילים. והוא הולך להופעות ביום כל כך קשה. אלה הפנים שלכם. אבל ככה זה במדינה תחת ממשלה שהכול בה נהיה יקר, ורק החיים נהיו זולים. החיים נהיו כל כך זולים, שחבר הקבינט סמוטריץ' מפזז ורוקד כשקוברים חיילים. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> נעמה, אפשר הערה? רק מזכיר לך שבני גנץ השתתף במסיבת קוקטייל בשנה שעברה ביום שקברו חיילים, עם סלבס, עם אנשים מפורסמים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך, כל הפוזיציה שלך זה חורבן כלכלי עבור חזון משיחי, כלכלת "בעזרת השם", והבאת חורבן כלכלי על כל העם היהודי. איזה "בעזרת השם"? תראה מה אתה מביא למדינת הלאום לעם היהודי. איזו כלכלה? ה' עוזר לנו כשאנחנו רוצים לעזור לעצמנו, לא כשאנחנו מחריבים במו ידינו. ובוא נגיד את המציאות כמו שהיא. המחיר בסופר הפך להיות בלתי אפשרי. אם בעבר זה היה שולי לעומת מחירי הדיור והשכר – היום משק בית משלם בין 30% ל-40% במחירים בסופר. אני הולכת להציג את הנתונים בכנס ב-22 ביולי, פה בכנסת. הדיור משתולל. שר השיכון שפרש או יחזור, או לא יודעת, חושב שזה משרד לחברים שלו, ושר האוצר שכח את השוכרים, את הדיירים, את הדור הצעיר. הגזרות – מה שאפשר: ארנונה, מים, חשמל, העלאת ביטוח לאומי, מע"מ. רק גזרות כשאתם בוזזים, ואתה בוזז. השכר נשחק. ואם לא רק נשחק – לקחתם דמי הבראה, העליתם ביטוח לאומי, הורדתם נקודות זיכוי – כל כך הרבה גזרות על השכר של הציבור העובד והמשרת שאתם מתיימרים לדבר בשמו, שאתה מתיימר לדבר בשמו. ולא רק זה – דמי ההבראה, ה-1.3 מיליארד שקלים שלקחתם, שבוע לאחר מכן העליתם תקציב אברכים באותו סכום. האנשים פה גמורים, סמוטריץ'. אתה מבין? גמורים לא רק נפשית, לא רק כי החטופים יושבים לנו על הנשמה, לא רק כי נופלים פה ויש "הותר לפרסום", לא רק כי יש עדיין מלחמה; הם גמורים כי קשה להם כלכלית, כי יקר פה, הכול יקר פה. ואתה לא עושה כלום. אתה לא עושה כלום, אתה בורח מאיתנו אפילו בדיון במליאה. אתה באמת כושל. זה שמעסיקים אותך ומדברים איתך עכשיו לא מוריד מהכישלון שלך. אתה כושל. גמרת אותנו. הדור הצעיר פה גמור, אנשים פה גמורים, מחפשים סלי מזון בחגים, פונים לעמותות, לתרומות, אפילו חטופים מקוששים תרומות. איך אתה מסביר את כל זה כשאתם בוזזים כל שבוע בוועדת הכספים בהעברות התקציב? גמרתם אותנו, סמוטריץ'. אתם החורבן של המקום הזה. אנחנו נעיף אתכם, נתקן ונשקם. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת לזימי. חבר הכנסת גלעד קריב, חמש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדיי ועמיתיי חברי הכנסת, אדוני השר, שמעדיף שיחות צד מלהאזין לדברי חברי הבית הזה. אדוני היושב-ראש, אני מבקש לדבר על החוק ולנצל את הזמן שעומד לרשותי כדי לדבר על החקיקה שמונחת לפנינו, ואני עושה את זה בין השאר מתוך כבוד גדול למשפחת חג'אג' שנמצאת כאן איתנו – למירב ולהרצל, שבאמת ליוו את תהליך החקיקה, ואני הייתי בלא מעט ישיבות שנוגעות לחוק. והדבר הראשון שאני מבקש לומר זה לפנות אליכם, ולומר לך, מירב, שאני מבקש ומקווה שההסתייגויות שהשמענו במהלך הדיונים, שההערות שלנו לחקיקה הזו, לא יתפרשו בדרך כלשהי כהפגנת זלזול או כאי-מתן כבוד לכם ולמאבק שלכם. אני מקווה שתדעו שגם כאשר אנחנו מביעים הסתייגויות מול חקיקה מן הסוג הזה ודברי חקיקה אחרים, זה נעשה מתוך לא רק כבוד מאוד גדול למחיר האיום והנורא ששיר ואתם וכל המשפחה שילמתם, אלא גם באמת מתוך הבנה עמוקה שמדינת ישראל חייבת להיאבק בטרור שקם עלינו להורגנו ביד נחושה, ושאחד מהתפקידים של הבית הזה זה להעניק לכוחות הביטחון את הכלים להיאבק בטרור הרצחני. ואני אומר בכנות שאני חושב שאירוע 7 באוקטובר, האסון הזה שנחת עלינו ביום חג של העם שלנו – כל מה שקרה מאז וכל מה שאנחנו יודעים על הטרור הרצחני מחייב גם אותנו לחשוב ולבחון עמדות ולהסכים גם לבחינה של כלים חדשים. אחרי שאמרתי את כל הדברים הללו, חשוב לי לומר שהחקיקה הזו עוסקת בסוגיה אמיתית. זאת לא חקיקה פופוליסטית, וצריך לומר את זה, כי בבית הזה, לצערי, בחודשים האחרונים מוצעות ומתקדמות הרבה מאוד הצעות חוק פופוליסטיות, שהן יותר תעמולת פריימריז מאשר ניסיון אמיתי לברר מהם הכלים הנכונים והטובים והמוצלחים והמדויקים להילחם בטרור. אז אני אומר, קודם כול, ואמרתי את זה גם לחבר הכנסת המציע: עיניי לא טחו מראות, והדבר גם זכה לעיגון באמירות ובעובדות ובנתונים שהועברו לנו. ההצעה הזו עוסקת בבעיה רצינית שצריך לתת עליה את הדעת, אלא שלצערי, גם אחרי שבתוך הצעת החוק הזו הוכנסו, במאמץ גדול, תיקונים ואיזונים – ואני אומר "במאמץ גדול" מכיוון שחבר הכנסת המציע או חברי הכנסת המציעים ניהלו מאבק איתנים נגד מציאת נקודות איזון, נגד פשרות, נגד הליכה של צעד אחד קדימה ולא ריצת ספרינט – למרות זאת, אני מודה, הוכנסו כאן איזונים חשובים. ועדיין חשוב לי לומר שיש כאן, בהצעת החוק הזו, עדיין דברים שלדעתי הם מופרזים ולא מידתיים. ואני אומר בזהירות שהעניין הוא לא רק האיזון בין צורכי הביטחון לבין עקרונות הדמוקרטיה ושלטון החוק, שגם הם חלק מהחוסן הלאומי; קשה למדוד את זה בנתונים ובכמויות, אבל אני באמת מאמין, שהאופי הדמוקרטי של מדינת ישראל הוא אחת הסיבות שאנחנו יכולים לאויבים שקמים עלינו להורגנו, שאנחנו יכולים להכניע אותם – מכיוון שאנחנו חברה חופשית, דמוקרטית מתקדמת שמאמינה בשלטון החוק. אבל גם מעבר לזה, אני חושב שיש פה מספר דברים שגם בהקשר הממוקד של המאבק בטרור הנזק שלהם יכול להיות גדול מתועלתם. למשל אני חושב שהיינו צריכים להגיע להבחנה טובה יותר בין רטרואקטיבי לבין מכאן ועכשיו ולאפשר – אני מקבל, מירב, אני מקבל בהרבה מאוד כבוד והכנעה, כי אתם שילמתם מחיר כל כך יקר שאני לא חוויתי, אבל עדיין חשוב לי לומר את עמדתי, ואני מסיים, אדוני. אני חושב שהייתה צריכה להיות הבחנה יותר חזקה בין רטרואקטיבי ובין מכאן ועכשיו. אני חושב שהגדרה מאוד רחבה של שוהים בלתי חוקיים, בלי הבחנה בין מי הסתנן לכאן או נכנס לכאן לצורכי עבודה, ורשויות הביטחון אומרות שאין סכנה, למקרים אחרים הייתה צריכה לעמוד לנגד עינינו. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה, גלעד. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> משפט אחרון. אם רוצים להביא חקיקה שמחזקת את המאבק בטרור, טוב להביא אותה בקונסנזוס רחב, ובשביל הקונסנזוס הזה טוב, חבר הכנסת עמית הלוי, להיות קצת יותר פתוח וקשוב להצעות קונסטרוקטיביות של הייעוץ המשפטי, של גורמי המקצוע ואפילו, רחמנא ליצלן, של חברי אופוזיציה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. אנחנו נעבור להסתייגויות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו סיימנו לנמק את ההסתייגויות. יש בקשות רשות דיבור של ישראל ביתנו. רק שרון פה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יש לנו בקשת דיבור של ישראל ביתנו: אביגדור ליברמן; עודד פורר; יבגני סובה. שרון ניר, בבקשה, חמש דקות לרשותך. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גם אני אנצל את הבמה היום, כששר האוצר נמצא במליאה ואני אפנה אליך, שר האוצר, למרות שאתה מאוד עסוק שם ביציע, ואשאל אותך, מה קורה עם תקציב הביטחון והפרסומים שזכינו לשמוע עליהם השבוע. יכול להיות שבאמת החלטתם במשרד האוצר לפתוח חזית נוספת מול צה"ל, דווקא בשעה הזאת, שיש לצה"ל שבע חזיתות? יכול להיות שלאחר הבחינה המעמיקה שעשיתם בנושא תקציב הביטחון, וקיבלתם החלטות שוועדת נגל מייצגת את הצרכים של מערכת הביטחון, אז עשיתם פליק-פלאק לאחור? יכול להיות שחשבתם, שר האוצר, אולי חשבת, שמלחמה עד הניצחון המוחלט זה בחינם? שצה"ל לא יידרש עכשיו לחדש מלאים, חימושים, מנועים של טנקים כדי לעמוד בכל המשימות? לא ברור לי מדוע אנחנו צריכים לשמוע את מה ששמענו השבוע בנושא תקציב הביטחון, מבלי ששר האוצר יעלה וייתן תשובות, קודם כול לכל עם ישראל, איך מאפשרים למשרד הביטחון לשמור על האינטרסים הביטחוניים החיוניים שלנו וגם מתקצבים אותו בהתאם. לא ייתכן ששנת 2025, שבה היו מערכות מעבר לחרבות ברזל – מערכות של מרכבות גדעון, מערכה של עם כלביא, גיוס 90,000 אנשי מילואים – כל אלה יהיו ללא תג מחיר. ואני שואלת את עצמי, איך יכול להיות שבמדינה מתוקנת לא נותנים על זה את הדעת? לפני חודשיים פורסם שמדינות נאט"ו באירופה החליטו להגדיל את התמ"ג, החליטו להגדיל את ההוצאה על תקציב הביטחון ל-8% מהתמ"ג שלהם. כך הולנד וצ'כיה. תקציב הביטחון במדינות אירופה יהיה 8% מהתמ"ג. אבל כאן בישראל לא נותנים את הדעת לתקציב הנדרש. יש פה כסף למכביר להרבה מאוד דרישות. דרישה אחת זה משרדים למכביר. דרישה אחרת זה תקציבים קואליציוניים, 5.4 מיליארד. אבל לקבוע פעם אחת ולתמיד מהו אחוז מהתמ"ג לטובת תקציב הביטחון, את זה מתקשה המדינה שיש לה שבע חזיתות פתוחות לעשות. אז אני מזמינה אותך, שר האוצר, להטביע חותם ולתת את הדעת, מה אמור להיות האחוז מהתמ"ג לטובת תקציב הביטחון. נאתגר אותך בעבודה חשובה, אולי לדורות, עבור מדינת ישראל. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת שרון ניר. אדוני חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. << דובר >> עמית הלוי (בשם ועדת החוץ והביטחון): << דובר >> אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אמרה פה חברת הכנסת מיכאלי: יש חוקים של כותרות. אז אני רוצה להקריא לך, חברת הכנסת מיכאלי, את הכותרות של החוק הזה. יש לי פה עשרות כותרות, אני אקריא שלוש: רון יצחק קוקיא, שהלך לטרמפיאדה כדי לנסוע לבסיס שלו; החייל הגיבור הזה, המתין לו בטרמפיאדה חאלד אבו ג'ודה – זה שנכנס לפה בגלל שאימא שלו הגיעה כתושבת הרשות הפלסטינית, ואבא שלו מכסייפה, תושב כסייפה – ורצח אותו באכזריות בטרמפיאדה. עוד כותרת, מרב. עומרי לוי, לוחם גולני, מי שזוכר, משדה חמד, בן 19, בתחנה המרכזית בבאר שבע – אותו מחבל בדואי מחורה רצח אותו באכזריות. בן 19. אגב, עשר שנים אחר כך, עוד כותרת, הבן דוד שלו, של מוהנד אלעוקבי הזה, בן הדוד שלו, אחמד סעיד אלעוקבי, רצח צעירה בת 20, ירה שם. החמולה, זאת החמולה שאנחנו מדברים עליה, רצח את עמרי לוי. אורי מויאל – עוד כותרת – בן 51, מי שזוכר, בסניף ארומה בבית קמה. עוד פעם, האימא מרהט, האבא מעזה, קיבל את תעודת הזהות הכחולה שלו. אותו פאדי אבו אלטייף, תושב עזה לשעבר, בן 22, המחבל הזה דקר אותו באכזריות. והרשימה, מרב, היא ארוכה מאוד. החוק הזה לא נכתב בדיו, הוא נכתב בדם. אני מעריך מאוד את הקולות שנשמעו פה מהאופוזיציה, למרות שאני חושב, כמו שאמרתי, שהחוק הזה מחזיר אותנו למושגי היסוד של טוב ורע, של איך מדינה נורמלית צריכה להתנהל כשהיא מתמודדת מול אויבים מכל הכיוונים. אנחנו סותמים פה את הפרצות סתימה קטנה מאוד. הייתי אמור לעמוד כאן ולומר: אנחנו מפסיקים את העניין הזה שמישהי בת 25 ומישהו בן 35 יכולים, תחת הכותרת הזאת של איחוד משפחות, להיכנס לארץ ולפרק משפחות; תחת הכותרת של אהבה להגיע לארץ ישראל, למדינת ישראל, לקבל בה מעמד, ותעודת הזהות הכחולה שלו הופכת לרישיון להרוס משפחות; לא אהבה – שנאה, רצח, ברבריות, טרור. זה מה שהיה צריך להיות בחוק הזה. אנחנו עושים מעט מזה. אנחנו סותמים רק את אותם אלו שכמו שאמרתי הם קרובי משפחה של אותו טרוריסט. אנחנו לא חייבים להם שום דבר. אנחנו חייבים לאזרחי ישראל. אנחנו חייבים לשכל הישר, אנחנו חייבים למוסר האנושי. לכן אני רוצה שוב להודות ליו"ר ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת יולי אדלשטיין ולחברים שליוו את החוק הזה; להודות לידידי אופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה, שגם את החוק הזה ניהל בכישרון רב ובאחריות ומביא אותו פה להצבעה הסופית; אני רוצה להודות גם לחבריי באופוזיציה, לרכזת האופוזיציה, לחברת הכנסת מירב בן ארי, לכל אלו שהביעו כאן תמיכה בחוק הזה; כמו שאמרתי קודם, למירב חג'אג'. אמרתי לך קודם, יש כאלו שתורמים איברים, אתם תרמתם אין-סוף איברים. אני בטוח, בטוח במאת האחוזים, שהצעד הזה בחוק – שאני מקווה שבכנסת כאן תהיה המילה האחרונה של החוק, למרות שקשה לי להגזים בתקווה הזאת. אנחנו יודעים שבמדינת ישראל של היום, ושלא כדמוקרטיות אחרות, כמו שרמז פה אולי חבר הכנסת קריב, יש עוד תחנות לחוק הזה, למרות שאין פה חוקה. אני מאוד מקווה שהחוק הזה, אם הוא יסתיים כאן, אני בטוח – בהנחה שהוא יסתיים כאן, אני בטוח שהוא יציל חיים רבים של אזרחים רבים, שגורלם לא יהיה כגורלם של רון קוקיא, של עומרי לוי, של אורי מויאל. במובן הזה הבחירה שלכם, לא רק שלכם – של כל הפורום הזה שנקרא פורום "בוחרים בחיים", אלו שבוחרים בחיים אל מול מקדשי המוות; אלו שבוחרים בחיים, כלומר שבחרו לקחת את החיים שנגדעו ולהפוך אותם לחיים, חיי נצח. אנחנו, יש לנו תאריך תפוגה, מירב, אבל מדינת ישראל תישאר לנצח. עם ישראל חי. והחוקים האלו, התורה שבעל פה הזאת שאנחנו מנסחים כאן, הם יהפכו להיות המגינים, שומרי הסף האמיתיים של החיילים, של כולנו, של כל אזרח, מפני הסכנות הרעות הללו. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה. חבר הכנסת אופיר כץ. << דובר_המשך >> עמית הלוי (בשם ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר עוד משהו בהקשר הזה. החוק הזה מצטרף לחוקים אחרים, שבניגוד למה שנאמר כאן על ידי חבר הכנסת קריב, המאפיין שלהם הוא לא פופוליזם, המאפיין שלהם הוא תשתיות טרור. אני בשלוש שנים האחרונות גיליתי שמדינת ישראל ומערכות הביטחון שלה עוסקות הרבה מאוד בקליע בעת מעופו אלינו. אנחנו משקיעים הרבה אנרגיה, מאות מיליארדים, לא רק מתקציב הביטחון, גם מתקציבים אחרים. הכול במסגרת קו ההגנה האחרון. אנחנו מגינים על הכוחות שלנו, מהכדור כשהוא בעת מעופו. מה שאנחנו לא מספיק עושים וחייבים לעשות הוא לא לכסח את הדשא כשהוא כבר גדול, אלא לעקור את הדשא, במקרה הזה את הקוצים – להילחם בתשתיות הטרור. הטרור, וזה נכון לגבי המחבלים האלו, שנכנסו דרך איחוד משפחות, וזה נכון לגבי מה שקורה ברצועת עזה היום – הטרור בעזה לא מתחיל מהצלף, שצלף גם היום, אגב, על כוחותינו, ולא מהנ"ט שפגע היום ואתמול או מהמטען שנזרק. זה הקצה. הוא מתחיל מהתשתיות: התשתית הדתית – כביכול דתית – כפרנית, כאילו בשם אללה, כאילו בשם האסלאם; זה לא בשם הרבה ערכים באסלאם, אבל כאילו בשם האסלאם. התשתית הדתית הזאת; התשתית החינוכית של התאוג'יהי, שקיימת ברשות הפלסטינית וקיימת ביתר הקצנה ברצועת עזה; התשתית החברתית, כל הגבלסים המודרניים, האסלאמיסטים המודרניים של הדור הזה, כלומר, ברפיח ובח'אן יונס ובעזה ובבית חאנון. התשתית הדתית, התשתית החינוכית, התשתית החברתית. לכן אני מנצל גם את הבמה הזאת ואת החוק הזה לקרוא לרמטכ"ל רב אלוף אייל זמיר: הגיע הזמן לשנות. לשנות צורה, לא להילחם בכדור, לא להילחם בנ"ט – לעקור את התשתיות. בשביל זה צריך שליטה. ושליטה תוביל להכרעה. הגיע הזמן. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> להצעת החוק הוגשו מספר ההסתייגויות. קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון, ירון לוי. קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב, אפרת רייטן מרום. הסתייגויות 1 עד 3, לסעיף 1, מירב. אני צריך שתגידי לי, מירב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן, כתבתי לך. הסתייגות 4. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הסתייגויות 1 עד 3 מוסרות. 1 עד 3 לחלופין מוסרות. אנחנו נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 4. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 21 נגד – 30 נמנעים – אין הסתייגות 4 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בעד – 21, נגד – 30. לכן הסתייגות מס' 4 מוסרת. אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 5. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא לי. זה היה מישהו אחר. התבלבלת. וגם חבר שלך למפלגה. חייבים גם להגיד את זה עכשיו בהצבעה, כדי שייכנס. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 5. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 21 נגד – 30 נמנעים – אין הסתייגות 5 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בעד – 21, נגד – 30. אני מודיע כי הסתייגות מס' 5 הוסרה. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 6. מירב, על הסתייגות מס' 6 מצביעים? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הסתייגויות מס' 6 ו-7 מוסרות. אנחנו נצביע, כנוסח הוועדה, על סעיף 1. אז אנחנו מצביעים על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 31 נגד – 4 נמנעים – 2 סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בעד – 31, נגד – ארבעה, נמנעים – שניים, נוכחים – שמונה. סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל. את ההסתייגויות מס' 8 ו-9, את מסירה, מירב? יופי. אז מוסרות בזאת הסתייגויות מס' 8 ו-9. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 10. הסתייגות מס' 10. אנחנו מצביעים כרגע על הסתייגות מס' 10. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 18 נגד – 30 נמנעים – אין הסתייגות 10 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בעד – 18, נגד – 30, אין נמנעים, נוכחים – שלושה. הסתייגות מס' 10 הוסרה. הסתייגות מס' 11, ביקשת להסיר, נכון, מירב? אז עכשיו אנחנו נצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 27 נגד – 3 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בעד – 27, שלושה מתנגדים, אין נמנעים, נוכחים – 12. אני מודיע כי סעיף 2, כנוסח הוועדה, עבר. נעבור להצבעה על הסתייגות 12. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 12. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 19 נגד – 30 נמנעים – אין הסתייגות 12 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 19 בעד, 30 מתנגדים, אין נמנעים, נוכחים – שניים. אני מודיע כי הסתייגות מס' 12 הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני הסרתי את כל שאר ההסתייגויות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נגמרו, כל שאר ההסתייגויות מוסרות. לכן נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת החוק. הצבעה מס' 20 בעד החוק – 29 נגד – 1 נמנעים – אין חוק איסור שהייה וישיבה בישראל שלא כדין (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, נתקבל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 29 בעד, מתנגד אחד, אין נמנעים, תשעה נוכחים. לכן אני מודיע כי הצעת חוק איסור שהייה וישיבה בישראל שלא כדין (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, עברה בקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הודעה למזכירות הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, החלטת ועדת הכלכלה בדבר תיקון טעות בחוק להשגת יעדי התקציב וליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025 (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025; החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק למתן הטבות למשרתים במילואים, התשפ"ה–2024. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << נושא >> הודעת ועדת הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> תודה רבה אדוני היושב-ראש. עמית – איפה עמית? יצא. אני מברך אותו בכל זאת, באמת חוק שהוא עבד עליו קשה. מירב – לברך גם אתכם, שנים אתם מנסים לקדם את החוק הזה. חוק צודק, חוק נכון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> נכון, חיי אדם. ואתם באמת עושים, לא רק בחוק הזה, מלווים אותנו בהרבה חוקים, מזכירים לנו כל הזמן מה הדברים החשובים ובמה צריך לטפל. ויישר כוח. אצלנו פה בכנסת אתם תמיד תקבלו את היחס שמגיע לכם בזכות, הכי טוב, ולא כמו שקיבלתם במקומות אחרים. אדוני היושב-ראש, אבקש להודיע כי בהתאם להוראות סעיף 10(א) לתקנון הכנסת, אישרה ועדת הכנסת את בקשתה של סיעת המחנה הממלכתי לשנות את שמה לסיעת "כחול לבן – המחנה הממלכתי". << נושא >> חילופים בוועדות הכנסת << נושא >> << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> אבקש להודיע על חילופי אישים מטעם סיעת המחנה הממלכתי בוועדות הבאות: << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> "כחול לבן". אתה שינית את השם. << דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> אז תחשבי שאני מקריא את זה הפוך, קודם את הוועדות. סיעת המחנה הממלכתי – כחול לבן, בוועדות הבאות: בוועדת החוץ והביטחון, במקום הפנוי לסיעה יכהן חבר הכנסת בני גנץ כחבר וחבר הכנסת חילי טרופר – כממלא מקום קבוע; חבר הכנסת איתן גינזבורג יכהן בוועדת הבריאות במקום חבר הכנסת טרופר, בוועדה למיזמים ציבוריים במקום חבר הכנסת שוסטר, ובוועדת החוקה, חוק ומשפט במקום הפנוי לסיעה; חברת הכנסת יעל רון בן משה תכהן בוועדה המיוחדת לפניות הציבור במקום חבר הכנסת ביטון, בוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה במקום חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, ובוועדת הפנים והגנת הסביבה במקום הפנוי לסיעה. כמו כן, אבקש להודיע על איוש חברים בוועדות המשותפות הבאות: בוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת הפנים והגנת הסביבה לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב–2022, מטעם ועדת הפנים והגנת הסביבה יכהן חבר הכנסת סמיר בן סעיד; בוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט ושל ועדת הכלכלה לדיון בהצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 16), התשפ"ד–2024, מ/1785, מטעם ועדת הכלכלה יכהן חבר הכנסת אליהו ברוכי. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << הלסי >> אי-טיפול ממשלת ישראל בתאונות הדרכים למרות הנתונים הקטלניים של ינואר 2025 << הלסי >> [דברי הכנסת, חוב' י"ח, ישיבה 263.] << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום, דיון שהכנסת החליטה לכלול בסדר-היום, בנושא אי-טיפול ממשלת ישראל בתאונות הדרכים למרות הנתונים הקטלניים של ינואר 2025. אני מזמין את חבר הכנסת יואב סגלוביץ' לפתוח את הדיון. עשר דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אחד הדברים הקשים שפוגעים בכל אחד מאיתנו זה הנושא של תאונות הדרכים. אחת ההזדמנויות שיש לממשלה באשר היא, היא להילחם בתאונות הדרכים. יש שרים ספציפיים שאצלם כובד המשקל והטיפול הוא הגבוה ביותר, זה המשרד לביטחון פנים ומשרד התחבורה, ובמובנים מסוימים, בצורה ישירה ועקיפה, משרד האוצר. לשרים האלה יש הזדמנות שלא קורית ולא מתרחשת ביום-יום של כולנו, להציל חיים, להציל חיים פשוטו כמשמעו. שנת 2024 הייתה השנה הקטלנית ביותר זה 18 שנה. שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שנמצא פה, היה גם בפעם הקודמת שדיברתי, בינואר, על נושא תאונות הדרכים. דיברתי אז עם שר האוצר על נושא תאונות הדרכים בכמה כובעים ואני מקווה שהשר יקשיב לי, למרות שהוא נמצא רחוק. השנה הזו, 2024, הייתה השנה הקטלנית ביותר זה 18 שנה. שנת 2024 הסתיימה עם נתון מזעזע של 439 בני אדם שנהרגו בתאונות הדרכים, עלייה של 21% לעומת שנת 2023. זוהי השנה הקטלנית ביותר מאז שנת 2006. בשנת 2024 התרחשו 402 תאונות קטלניות, כלומר, תאונה קטלנית כל 22 שעות בממוצע. מתחילת שנת 2025 אנחנו עומדים כבר על 222 תאונות קטלניות, שבהן נהרגו 235 בני אדם. המספרים האלה הם מספרים מזעזעים בכל קנה מידה. אבל, לצערי, הם לא מזעזעים כלל את מי שאמור לטפל בזה, ממשלת ישראל, בדגש על משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, המשרד לביטחון הפנים ומשרד האוצר, שהוא בעל אינטרס מהותי ומשמעותי בנושא של תאונות הדרכים. המציאות הקשה לא מסתכמת רק בהרוגים, הנתונים חושפים תמונה מזעזעת. בשנת 2024 נפצעו קשה 2,714 בני אדם בתאונות דרכים, שבעה פצועים קשים מדי יום. לעיתים ההבדל בין הרוג לפצוע קשה הוא ממש כחוט השערה. חלק מהפצועים קשה יאלצו להתמודד עם פגיעות ונכויות כל ימי חייהם. העלויות הכלכליות של תאונות הדרכים הן אסטרונומיות. הקטל בכבישים אינו רק טרגדיה אנושית, הוא גם אסון כלכלי בהרבה מאוד מובנים. זה נשמע נורא, מה שאני אגיד עכשיו במספרים, אבל חשוב שכל אחד יבין גם את המספרים. על פי נתוני משרד התחבורה והאוצר: הרוג – 9.15 מיליון שקל למשק; פצוע קשה מאוד – 5.8 מיליון; פצוע קשה – 2.2 מיליון; פצוע בינוני – 1.4 מיליון; פצוע קל – 18,000 שקל. הנזק הכלכלי הכולל למשק בשנת 2024 עומד על 19.6 מיליארד שקלים, עלייה של 1.6% לעומת השנה הקודמת. העלות הכוללת של נפגעים קשה וקשה מאוד נאמדת ביותר מ-5 מיליארד שקלים בתוך אותו סכום. נוסף על כך, פצועים לא מאושפזים – כ-2 מיליארד שקל בשנה. עליות לפי סוג התאונה – גם בזה יש חלוקה פנימית, בין עירונית לבין בין-עירונית. העלות הגבוהה ביותר היא תאונה חזיתית בבין-עירוני – 2.6 מיליון שקלים. כאשר עוברים לפילוח לפי גיל האוכלוסייה, למעשה, 10% מכלל ההרוגים הם ילדים – אפס עד 14. צעירים יש 23%, צעירים זה גיל 15 עד 24. קשישים, +65 – 21%. החברה הערבית נפגעת קשה במיוחד, 159 הרוגים ב-2024, עלייה דרמטית לעומת 2023. נתתי את כל הנתונים האלה בשביל להדגים עוד פעם, כדיון בהמשך למה שהיה בינואר, את הכישלון קולוסלי של הטיפול הממשלתי. שר האוצר, השר סמוטריץ', אני מבקש שתקשיב כי זה לא סיפור פוליטי הסיפור של תאונות הדרכים, והיית כאן בינואר כשדיברתי על זה. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אסביר מדוע. אם היית מקשיב לי, היית שומע. העלות הכלכלית למשק היא 19 מיליארד שקל בשנה, ויש משמעות כלכלית גם לטיפול בתאונות דרכים, זה בכל העולם נכון. והיית פה בינואר ודיברתי אליך, אתה ישבת שם והקשבת ברוב קשב. אמרת לי: יואב, אני לא בתוך הסוגיה, אני איכנס פנימה. בחודש נובמבר 2024, כשהיה לחץ גדול בגלל הנתונים הזוועתיים של תאונות הדרכים, ראש הממשלה מינה עצמו בראש ועדת שרים. אתם יודעים מה קרה עם זה? כלום ושום דבר. כלום ושום דבר. אז אפשר להעביר כל דבר ולנפנף כל דבר, ואני אדבר על זה פה בכנסת, אבל האחריות לא מתחלקת, והאחריות היא של הממשלה. זה בסדר גמור ששרת התחבורה היא שרה מעופפת, אבל בסוף התפקיד שלה הוא גם תאונות הדרכים. היו פה דיונים בביקורת המדינה, בדוחות מבקר המדינה. ישב כאן מנכ"ל המשרד, הוא לא ידע על מה הוא מדבר. ישב פה ראש הרלב"ד ואמר נכוחה – אמר מה צריך לעשות ולמה אי-אפשר לעשות ולמה לא נותנים לו לעשות. ואחרי כל הדברים האלה, אני חוזר עוד פעם: אלה הנתונים הרעים ביותר שהיו אי פעם 18 שנים לאחור. וכן, הדם על הידיים של הממשלה, כי היא יודעת, ואומרים לה, והיא נמנעת מעשייה. אם בן אדם לא יודע, זה סיפור אחד. אבל אם הוא יודע ולא אכפת לו, זה סיפור אחר לגמרי. כשהולכים בעולם המערבי אנחנו רואים שכל מדינות אירופה לקחו את זה והכינו תוכניות. והתוכניות היו שבכל העולם המערבי או ברובו יש ירידה דרמטית בעשרות אחוזים במספרי ההרוגים והפצועים בתאונות דרכים, ובישראל – עלייה מטורפת. עלייה מטורפת. והחמור ביותר – שלא אכפת. פשוט לא אכפת. ואיך אתה יכול לקחת ולזעזע ממשלה אטומה, שלא מעניינים אותה חיי אדם? ויש חוט מקשר בין האטימות להרוגים בתאונות דרכים לבין הנרצחים בחברה הערבית לבין חוסר האכפתיות של הממשלה הזאת גם על החטופים. גם מה שאתה עושה, סמוטריץ', כל יום. ויש חוט מקשר, והחוט המקשר הוא גם הדיון הקודם, שלא היית בו, על הפשיעה הלאומנית. כן, זה על ראשך, זה על ידיך. וזה שאתה יושב שם בקצה, ולא בשולחן הממשלה, זה אחת משתי אפשרויות: או שלא נעים לך לשבת ולשמוע חלק מהעובדות, או שאתה פשוט פוחד ובורח. אבל זאת בושה גדולה. ממשלה של 30 ומשהו שרים, ואף אחד לא מעז לשבת פה בשולחן הממשלה. זה ממשלה של פחדנים. מדברים על גיבורים, אבל אתם פשוט פחדנים. כאשר מדובר על נושא כזה של תאונות דרכים ואתה השר שמופיע פה, ויש לך אינטרסים – אתה לא יודע מה האינטרס של שר האוצר במניעת תאונות דרכים, זה אומר שאתה לא מבין מה תפקידך כשר אוצר. אבל בזה שזה גם לא מעניין אותך כשר בממשלה, גם לא אכפת לך מחיי אדם. זה אתה, וזאת הממשלה שאתה חלק ממנה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אתה מחזיק את הכיסא? תחזיק את הכיסא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הוא מחזיק אותי בקושי. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> הוגש היום בג"ץ. הם לא מפסיקים, הם רוצים שבג"ץ יכריז שראש הממשלה נבצר זמנית מלבצע את תפקידו כי הוא בניגוד עניינים. ובכן, רבותיי, קבלו: אני לא נכנסת בכלל להוראת חוק-יסוד: הממשלה, לא נכנסת לפרשנות של זה, לא נכנסת לאפס הסמכות שיש לבג"ץ להכריז על ראש ממשלה כנבצר. אני רוצה לומר מה הם כתבו בגוף העתירה. הם חושבים שאנחנו לא קוראים את העתירה. הם כותבים בעתירה שהוא נבצר קודם כול כי יש נגדו משפט שמתנהל. וואו, הפתעה. אנחנו יודעים שיש משפט נגד ראש הממשלה נתניהו. בבג"ץ שהוגש נגדו בתחילת ההתחלות, אחרי הבחירות, הטענות לנבצרות נדחו, הסכם ניגוד העניינים התקבל. אנחנו עוד יודעים שבית המשפט קבע שהמינוי של ראש השב"כ ייעשה בהתאם להסכמה שתושג בין היועמ"שית לבין ראש הממשלה. הושגה הסכמה שכזו – אגב, הזויה לדעתי, אבל הושגה הסכמה שכזו. אבל מוגש בג"ץ על הנבצרות. אתם יודעים מה המזל? אתה יודע, אדוני, מה המזל? המזל שיצחק עמית, צר לי, שופט בית המשפט העליון, הוא קודם כול מגלומן, וזה המזל. אתם יודעים למה מזל שהוא מגלומן, ולמה אני אומרת שהוא מגלומן? הוא מגלומן כי הוא אמר על עצמו, תקשיבו טוב טוב, אין לתאר – הוא נאם בפני סטודנטים ואמר להם: אני כמו השולחן ערוך, הפוסק האחרון. איזה אדם עם מינימום של ענווה משווה את עצמו לפוסק האחרון, השולחן ערוך. אז בהיותו שכזה, ברור ליצחק עמית שבימים אלה, שבהם זוכה ראש הממשלה לתהילה עולמית – וזה חוצה שמאל, חוצה ימין, כולנו בעלי אינטרס שראש הממשלה שלנו יזכה לתהילה, שמשליכה על עוצמת המדינה, על חוסנה של המדינה ועל נראותה של המדינה במזרח התיכון ובעולם בכלל. ולא רק שהוא זוכה לתהילה בגלל האומץ שלו לפתיחת המערכה רבת-החשיבות, הקולוסלית, בתקיפה באיראן – הוא זוכה לתהילה בגלל הגיבוי הבלתי-רגיל שמעניקה ארצות הברית, בחסות הנשיא טראמפ, לראש הממשלה והפעילות שלו כאן, במזרח התיכון. מה נדמה לכם, שיצחק עמית עכשיו יכתוב על ראש הממשלה, שזוכה לתהילת עולם, שהוא נבצר? מה אתם חושבים, מגלומן לא רוצה שיחשבו בעולם שהוא טיפש, חלילה, או שהוא ברפיון שכלי, חלילה, שהוא מחליט החלטות בלתי סבירות בעליל. ולכן, אני מודיעה כאן לבג"ץ הנבצרות: זה לא שווה את הנייר שהבג"ץ רשום עליו. וכל שופט תורן שמקבל את זה ומעז להעביר את זה לתגובה או לאיזושהי התקדמות, זה לא יותר מביזיון. זה ביזיון בנראות המשפטית וזה ביזיון שפוגע בחוסנה של מדינת ישראל. אדוני ראש הממשלה, כמו שאני מברכת כל בוקר, שהקדוש ברוך הוא יתקין עצה טובה בראשך, במוחך, להמשיך לפאר את מדינת ישראל, את עוצמתה, ונשלח תוך כך את ברכתנו ללוחמינו עזי הרוח, שמחזירים לנו את הביטחון בחזיתות השונות. ולמי שמעז לחלל פה את העובדה שאנחנו במלחמה עצימה – אנחנו במלחמה עצימה. נסיים במילותיו של סגן אלוף, המפקד של נצח יהודה מאתמול, שהמילים שלו מרגשות אותי עד עצם הרגע הזה, כשיש לי את הזכות לומר אותן. הוא מחזק את הלוחמים שלו אחרי נפילתם של חמישה מבנינו, כשהוא אומר להם: אנחנו מחסלים מחבלים, ואנחנו מנטרלים מטענים, ואנחנו דואגים לגבול ולגבולות מדינת ישראל. השם עוז לעמו ייתן, השם יברך את עמו בשלום. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי – מוותרת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; ירון לוי – אינו נוכח; משה רוט – אינו נוכח; מירב כהן – אינה נוכחת; אושר שקלים – אינו נוכח. אני מזמין את חבר הכנסת יואב סגלוביץ' לסכם את הדיון. הצעת סיכום יש לך, נכון? << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> כן, כמה מילים והצעת סיכום. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש לך חמש דקות. בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שאני נטול ציפיות מהממשלה. נטול ציפיות כי גם בדברים שאליהם אפשר להתייחס, אין שום התייחסות. ההצעה לסדר-היום על הנושא של העלייה בתאונות הדרכים הייתה בינואר, היא נקבעה היום לכאן לדיון במליאה. יושב פה שר האוצר והוא אומר: מה זה קשור למשרד האוצר? שמעתי אותו מרחוק אומר את זה, ואם שר האוצר לא מבין שגם בהקשרים הכלכליים זה קשור, ועוד איך קשור – אז אני לא מבין איך מתנהלת פה הכלכלה. 19.6 מיליארד שקלים – אלה העלויות של תאונות הדרכים ב-2024. לא אני אומר, המשרד שלו עם משרד התחבורה אומר, והוא לא יודע. זה צד אחד של העניין. הצד השני של העניין, שמטריד לא פחות, הוא שהנושא הזה, לצערי הרב, פשוט לא מעניין גם בדיון הקודם – לא שר לביטחון פנים בהקשרים של אכיפה ולא שרת תחבורה. זה לא מעניין אף אחד, ומול אדישות, חוסר אכפתיות של שרים, קשה להתמודד בוודאי כחבר כנסת, אבל גם כאזרח. מה יחשבו האזרחים שרואים את חוסר האכפתיות לתאונות הדרכים והתוצאות הנוראיות שלהן? אני יודע מה אני חושב, שהממשלה הזאת צריכה לעוף כמה שיותר מהר, אולי יתחיל תיקון. אני אקריא את הצעת ההחלטה. הצעת ההחלטה היא בשם יש עתיד, העבודה, כחול לבן וישראל ביתנו. יש לה כמה חלקים, היא לא מומצאת. אני רוצה לקרוא את ההצעה: אי-טיפול ממשלת ישראל בתאונות הדרכים למרות הנתונים הקטלניים של השנה הקודמת והשנה הזו – אחת, אישור תוכנית לאומית בהחלטת הממשלה לקדם תוך 60 יום אישור תוכנית לאומית לבטיחות בדרכים, לרבות תוכנית 50 עד 30 כהחלטת ממשלה מחייבת, הכוללת יעדים מספריים ברורים, מנגנוני ביצוע ולוחות זמנים. זו לא איזו המצאה שלי, הממשלה קיבלה, יש תוכנית ממשלתית שלא עברה למעשה החלטת ממשלה ולא עברה תקצוב בהתאם. זו החלטה של הממשלה הזו, המכהנת, שלא ביצעה אותה כי לא אכפת לה. אנחנו קוראים לה ככנסת לאשר את התוכנית. להקים גוף מתכלל ומוביל – אנחנו קוראים להקמת גוף מתכלל שיוביל את המאבק בתאונות הדרכים עם סמכויות רחבות וכלים ביצועיים אפקטיביים במקום הפיזור הנוכחי של האחריות בין גורמים שונים; התחייבות להקצאת משאבים – הכנסת דורשת מהממשלה להתחייב להקצאת המשאבים הנדרשים ליישום התוכנית הלאומית לרבות חיזוק המשאבים באגף התנועה, השקעה בתשתיות, חיזוק התוכנית לחינוך תעבורתי, טכנולוגיה חדשנית לבטיחות בדרכים, הרחבה ועידוד השימוש בתחבורה ציבורית. הכנסת דורשת מהממשלה להגיש דוח מפורט בתוך 90 יום על מצב קידום התוכנית הלאומית, ולאחר מכן דוחות תקופתיים בכל רבעון על התקדמות היישום והשגת היעדים. הענקת עדיפות לאומית – הכנסת קוראת לממשלה להכריז על המאבק בקטל בדרכים כמשימה לאומית בעדיפות גבוהה, ולהציב את נושא הבטיחות בדרכים בראש סדר העדיפות הממשלתי. הכנסת קובעת כי המשך דחיית יישום תוכנית לאומית לבטיחות בדרכים מהווה הזנחה בלתי נסבלת של חיי האזרחים, ודורשת פעולה ממשלתית מיידית ונחושה להצלת חיים. לסיום, לשר האוצר, שכנראה לא מבין במה שיש במשרדו, אז רק שידע שהתוכנית קוצצה. 188 מיליון שקלים היו בשנה שעברה לרלב"ד, השנה – 63 מיליון שקלים. להזכירכם, בשנים קודמות זה התחיל מחצי מיליארד. התוצאות הן קודם כול חוסר אכפתיות, אבל בשביל חוסר אכפתיות צריך אנשים מיוחדים, והם יושבים פה, אפשר להסתכל לשם – שר האוצר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. להצביע, קדימה. אנחנו נצביע על הצעת סיכום של חבר הכנסת סגלוביץ', של כל הסיעות, בבקשה. הצבעה מס' 21 בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – 6 נגד – אין נמנעים – אין הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת יואב סגלוביץ' נתקבלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שישה בעד, אין מתנגדים. הצעת הסיכום של סיעות יש עתיד, כחול לבן, המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה עברה. התקבלה. << הלסי >> היערכות הממשלה ליישום מנגנון להבטחת ייצוג שוויוני של נשים במשרות מנכ"לות משרדי הממשלה ותפקידים בכירים בממשלה << הלסי >> [דברי הכנסת, חוב' י"ט, ישיבה 266.] << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום: דיון שהכנסת החליטה לכלול בסדר-היום בנושא: היערכות הממשלה ליישום מנגנון להבטחת ייצוג שוויוני של נשים במשרות מנכ"לות משרדי הממשלה ותפקידים בכירים בממשלה. אני מזמין את חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, לפתוח את הדיון – היא כבר הגיעה. עשר דקות לרשותך. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. 18:30, אבל עדיין 642 ימים למלחמה ו-50 חטופים, אחים ואחות שלנו, מחכים שנחזיר אותם הביתה. הם לא רואים אור יום, הם לא אוכלים, הם לא שותים, הם לא נושמים. הם עוברים התעללויות נפשיות ופיזיות כל דקה, כל שנייה. חייבים לעשות הסכם עכשיו. ב-24 בפברואר, כמעט לפני חצי שנה, בג"ץ קבע כי הממשלה מפירה את החוקים המחייבים הבטחת ייצוג שווה לנשים בתפקידי ניהול בכירים בממשלה, וכי על הממשלה לחדול מההפרות ולהקים מנגנון מחייב שיבטיח קידום נשים ומינוין. למדינה אין שיקול דעת, כך הוא קבע. המדינה חייבת ליישם את החקיקה והפסיקה. למען הפסקת האפליה השיטתית בג"ץ דרש גיבוש מדיניות חדשה, הגדרת צעדים לשינוי והבטחת מנגנוני פיקוח ואכיפה לביצוע, מנגנון שיבטיח שינוי בפועל – לא בתיאוריה, לא סיסמאות – מנגנון שיתקן את העיוות בייצוג נשים בעמדות מפתח. פסק הדין קצב שישה חודשים שבהם הממשלה תגדיר ותיישם הנחיות שיעמדו בהוראות החוק בנוגע לחובת הייצוג השווה, לרבות במינוי מנכ"לים למשרדי הממשלה ובמשרות המאוישות בפטור ממכרז. לדוגמה, אחת החלופות שהוזכרו בפסק הדין היא שיטת הריץ' רץ', ייצוג שוויוני של 50% נשים לפחות. בעוד העולם מתקדם, ישראל מדשדשת מאחור. בדוח ה-OECD ישראל נמצאת בתחתית הדירוג בכל הנוגע לייצוג שווה של נשים במשרות ציבוריות בכירות. נשים בישראל סובלות מתת-ייצוג קיצוני בתפקיד מנכ"ליות, רק 16% מכלל המינויים למנכ"לים בממשלות ישראל מאז 2003 היו נשים, רק 16%. מצב הייצוג של נשים בממשלת ההדרה הנוכחית נמצא בשפל של לפחות 20 שנה, ונכון לכתיבת שורות אלה ולמרות ריבוי משרדי הממשלה יש רק אישה אחת שמכהנת כממלאת מקום מנכ"ל. במשרדי ממשלה מיותרים, דרך אגב, הממשלה הזו דווקא שברה שיא, אבל בכל זאת משהו אופטימי: אפשר גם אחרת. נקודת האור הייתה בממשלה הקודמת, בממשלת השינוי של בנט-לפיד, שבה שיעור המנכ"ליות שמונו עמד על 39%. כן, 39%, ולראשונה בהיסטוריה גם מונתה מנכ"לית למשרד ראש הממשלה. גם במדדים נוספים, כמו מספר השרות בממשלה, תפקידים בכירים נוספים, ישראל ממשיכה לפגר הרחק מאחור. לצערי, זו רוח המפקד, כולם מתיישרים ל"אני מאמין" של הקואליציה המיזוגינית. כיצד ייתכן שמדינה מתיימרת להיות מתקדמת, מתיימרת להיות דמוקרטיה, ממשיכה ומנציחה אפליה מבנית שזועקת לשמיים? בישראל נשים מהוות למעלה מ-50% מהאוכלוסייה, אבל הן עדיין אינן מהוות 50% במוקדי קבלת ההחלטות. המצב העגום נובע מהתנהלות הממשלה הנוכחית. לא מדובר בטעות תמימה, אלא במדיניות עקבית המונעת וממשיכה למנוע מנשים להגיע לעמדות כוח והשפעה. בחודשים שקדמו לפסק הדין ממרץ לא הייתה ולו אישה אחת שכיהנה כמנכ"לית במשרדי הממשלה. יתרה מכך, גם לאחר פסק הדין הממשלה המשיכה בשלה, והמינויים שבוצעו מלמדים שהכוונות האמיתיות של הממשלה לא השתנו – מינוי של גבר כמנכ"ל משרד האוצר, מינוי של גבר כמנכ"ל משרד התקשורת, מינוי של גבר כממלא מקום נציב שירות המדינה ועוד ועוד. למרות שבמועד הזה נותר רק עוד חודש לזמן שקצב בג"ץ בפסק הדין, הממשלה ממשיכה ובוחרת לשדר מסר הפוך: ממשיכה במינוי מנכ"לים גברים דווקא עכשיו, כאשר אור הזרקורים מופנה לממשלה, וזה מעיד כי היא לא הפנימה את פסק הדין ואת תכליתו ולא את הצורך הדחוף במנגנון משנה מציאות שיוביל לשינוי עמוק ושיטתי ולתיקון היסטורי של אפליה ממוסדת. אז איך הגענו בכלל למצב שבג"ץ נדרש להתערב ולחייב את המדינה להציג תוכנית לייצוג שווה? פסק הדין נתן חצי שנה לפעולה, כי ברור שיישום החלטות בית המשפט ושינוי מדיניות בנוגע לסוגיה כה מהותית אורך זמן רב. אז בתחילת חודש מרץ הגשתי כאן מעל במה זו הצעה לסדר-היום בפני מליאת הכנסת, התרעתי שאסור למשוך זמן ולגרור רגליים כי יש פסק דין, והינה אני ניצבת כאן שנית, בדיון שנקבע בסדר-יום המליאה, כי לא מפתיע ששוב מסתבר שעד כה לא נעשה שינוי, וזלזול הממשלה בפסיקת בג"ץ ממשיך. הממשלה במכוון לא ממנה נשים לתפקידים בכירים ומבזה שוב את עקרונות השוויון והדמוקרטיה. זו לא מקריות, זו לא תקלה, זו מדיניות. חוק המינויים בשירות המדינה וחוק שיווי זכויות האישה אינם המלצה – הם חוקים מחייבים. חרף כך, הממשלה ממשיכה ומתעלמת מהם ביודעין, מפירה אותם ברגל גסה. השלכות האפליה הזו ניכרות בכל תחום ומחקרים מוכיחים פעם אחר פעם כי ייצוג נשים במוקדי קבלת החלטות מביא ליציבות כלכלית ולניהול טוב יותר. ארגונים שבהם הייצוג הנשי בצמרת מציגים רווחיות גבוהה יותר, מדיניות חברתית צודקת יותר ורגישות לנושאים מגדריים, חברתיים וכלכליים. אז למה בישראל הממשלה ממשיכה להשאיר את הנשים מחוץ למוקדי ההחלטות, רומסת את התקווה לשוויון אמיתי וממשיכה את הדרת הנשים? התוצאה עצובה ועגומה עד מאוד: פערי שכר מגדריים שאינם מצטמצמים, תקציבים ציבוריים המוקצים ללא ראייה מגדרית, היעדר מדיניות סדורה לעידוד נשים להשתלב בתפקידי הנהגה – כל אלה מקבעים מציאות שבה מחצית מהאוכלוסייה מודרת בפועל. ובשונה מישראל, בדמוקרטית מובילות בעולם השינוי המגדרי הוא כבר עובדה מוגמרת. במדינות כמו שבדיה, פינלנד, קנדה וצרפת הייצוג הנשי בצמרת השלטונית והעסקית הוא נורמה, זו בכלל לא שאלה שדנים בה. לעומת זאת, בישראל הממשלה תקועה בעבר ומטילה ספק בזכות הנשים לשוויון. כאילו נשים הן אזרחים סוג ב', כאילו נשים אינן ראויות לאותן הזדמנויות, כאילו מאבק הנשים לשוויון מעולם לא התרחש. אז תואיל ממשלת ישראל להכיר בזכותן של נשים להיות שותפות שוות בחברה הישראלית. די להדרה. חייבים להביא לשוויון מגדרי במינויי הממשלה ובמגזר הציבורי. רק למי שלא מבין חשבון או לא למד ליבה, שוויון זה 50%. חייבים להטיל סנקציות ממשיות על משרדי הממשלה וגופים ציבוריים שאינם עומדים ביעדי הייצוג השווה. חייבים לדרוש דין וחשבון ממקבלי ההחלטות ולהבהיר להם שהמשך המצב הקיים אינו מתקבל על הדעת. שוויון נשים הוא לא מותרות, הוא לא פריבילגיה, הוא אינו נתון לשיקול דעת. הוא מעוגן בחקיקה, הוא זכות בסיסית והוא נדרש כדי שההחלטות במדינה יתקבלו באופן משותף ושוויוני על ידי גברים ונשים, כי הרי כאשר הממשלה מונעת מנשים את זכותן השווה לכהן בתפקידים בכירים, היא אינה פוגעת רק בנשים, היא פוגעת במדינה כולה. שינוי אינו מתרחש מעצמו, שינוי דורש לחץ ציבורי, מחאה, חקיקה ואפס סובלנות לעוולות. המאבק הזה הוא לא מאבק של נשים, אלא של כל אדם שמאמין בשוויון, בצדק, בדמוקרטיה; כל אדם, נשים וגברים. אני רוצה לסיים בציטוט של כבוד השופטת דפנה ברק ארז מפסק הדין ממרץ, אז זה הציטוט: "אבקש לסיים את פסק דיני בהבעת תקווה, כי עקרון הייצוג ההולם לא ישמש נושא לפסקי דין חגיגיים, מאחר שיהפוך להיות עיקרון המיושם הלכה למעשה, כן יהי רצון". כה אמרה כבוד השופטת דפנה ברק ארז. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בגלל שהיא לא אמרה "אמן כן יהי רצון", כי היא לא מסוגלת להגיד "אמן", אז אין משמעות למילים "כן יהי רצון". זה פשוט מדהים איך שופטת בישראל לא מסוגלת להוציא את המילה "אמן כן יהי רצון", אלא רק "כן יהי רצון". זה פשוט מדהים. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז על רקע כל האמור, אני פונה למליאה הנכבדה, מבקשת לתמוך בהצעת ההחלטה שהגשתי היום, שהסיעה הגישה היום ליושב-ראש הכנסת, עם הסיעות הנוספות, סיעות האופוזיציה הציוניות, בנושא היערכות הממשלה ליישום מנגנון להבטחת ייצוג שוויוני של נשים במשרות מנכ"ליות משרדי הממשלה ותפקידים בכירים בממשלה. באמת, זה צו השעה לעשות את הדבר הנכון ולהצביע בעד הצעת ההחלטה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. נעבור לדיון האישי, חברת הכנסת מירב בן ארי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אין ממשלה, אין ממשלה – זה יפה שסיימת באופטימיות – אין ממשלה שדרסה את השוויון בין נשים לגברים כמו הממשלה הזאת, אין, אין. כל מה שיבוא אחרי הממשלה הזאת יהיה הרבה יותר טוב, כל דבר. נכון, שרון? כל דבר. אין פה כלום למען נשים. שנתיים וחצי, כלום. לא דירקטוריות, לא הטבות בתעסוקה, לא – להפך: ניסו להביא חוק של הפרדה מגדרית באקדמיה. תודה לאל, טרפדנו אותו, הוא תקוע היטב בוועדת חינוך; ניסו להביא בטרומית – אתם זוכרים את החוק של לימור סון הר מלך על השמדת הרשות למעמד האישה? גם הוא טורפד. אגב, ללא התנהלות האופוזיציה כמובן שהם היו רצים. באמת, אני יודעת שהרבה פעמים את הולכת לקלפי, ואישה אומרת: אני לא רוצה להצביע רק על עניינים של נשים, והיא צודקת. אבל כשנשים הולכות לקלפי, הן גם צריכות להבין שאם לא יהיו נשים במוקדי קבלת החלטות, לא יספרו אותן. אני לא אשכח לעולם את ההחלטה לפתוח גנים ובתי ספר של פיקוד העורף – ב-00:00 בלילה. הרי ברור שאם הייתה אישה, בחיים לא היו מחליטים לפתוח גנים ב-00:00 בלילה. ברור, לא כי לגברים אין ילדים בגנים, כי זה פשוט לא מעניין אותם, זה לא מעניין אותם. אני תמיד מספרת את זה שבכנסת העשרים, בדיוק כשאריאל נולדה, ב-2017, 2018, תמיד תמיד ביום שני – תשמעי את זה, לזימי, זה גם לך, שיש לך קטנים – תמיד, תמיד היו שואלים אותי: מי עם אריאל? בחיים לא שאלו את סגלוביץ' מי - - - << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> יש נכדים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יפה, אז נלך על פולקמן, שהיה איתי, או בצלאל, שילד באותו זמן – לא הוא ילד. גם, הכי הורגים אותי אלה שאומרים "אנחנו בהיריון". לא, אתה לא בהיריון. אני בהיריון, נראית כמו פיונה של שרק, אתה לא, אוקיי? אז העניין הזה של לבוא – ובאמת, כאילו, את מדברת כל כך יפה, והיית ראש מועצה, ראשת מועצה, זה לא משנה, ראש זה איבר, אפשר להגיד הכול. ובאמת למי את מדברת? עכשיו, גם אגיד משהו שסגלוביץ' ואני דיברנו עליו לפני כן: זה גם לא מעניין אותם. אפילו תאונות דרכים – עכשיו גם עוד תאונה קטלנית. הכי הכי הרבה הרוגים מתאונות דרכים, הכי הרבה, השנה הכי מדממת. לא מעניין אותה. איפה היא בכלל עכשיו, בלאונג'? היא בלאונג' בדרך ליוון, קפריסין? לאן עכשיו? לא מעניין אותה, זה בכלל לא מעניין אותה. אתה יושב איתה בדיון בוועדה לביקורת המדינה אצל מיקי, אתה זוכר את הדיון? לא מעניין אותם בכלל. זו באמת ממשלה שכל יום מתים אנשים במשמרת שלה. מתים, מתים בתאונות דרכים, מתים חיילים, וזה לא מעניין. זה לא מעניין. זו ממשלה עם לב של אבן. הרי אני אומרת לעצמי – אני לא רוצה אפילו לדבר על עצמי כשרה. אם אני הייתי במוקד קבלת החלטות של תאונות דרכים, כמו שאתה היית, נגיד – תכף נדבר על הפשיעה – הייתי עושה מסיבת עיתונאים והייתי אומרת: אנחנו, ואני והשר, עושים הכול, הכול, הכול כדי להפסיק את המוות המדמם בכבישים. אבל לאף אחד לא אכפת. זה בדיוק כמו שאתה יושב בוועדה - - - << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> על מה את מדברת, זה לא רק לא אכפת, זה ידרוש ממנה לשנות טבלת רמזורים - - - כבישים אדומים - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כלום, אפס עניין בהרוגים בתאונות דרכים; אפס עניין – להבדיל, להבדיל – בקידום נשים; אפס עניין באזרחי ישראל, אפס. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זו הממשלה הזאת, אני מסיימת. והכי נורא זה שכל יום מתים פה אנשים, וזה כאילו לא מעניין אף אחד. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, תסתכלו על המליאה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין, אין, זה לא מעניין, זה לא מעניין. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני עולה לכאן. לדרוש את כאבה של הכנסת, כאבה של כנסת ישראל, שאיבדה את מעמדה. היא איבדה את מעמדה דווקא בקדנציה הזו כגוף מפקח על הרשות המבצעת. שרים אינם עונים על שאילתות. עולה שר אחד שאין לו מושג בבצל ירוק – עונה במקום שר הביטחון על כל הנושאים הביטחוניים של מדינת ישראל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא גם לא שירת בצבא בדרך כלל. הוא בדרך כלל לא שירת בצבא. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, זה גם, בגלל שהוא מומחה גדול, אז הוא גם עונה את התשובות הביטחוניות ששר הביטחון היה אמור לענות. זה במקרה הטוב. במקרה הרע יש כאן חברי כנסת משני צדי הבית שלא מקבלים תשובות לשאילתות שלהם מהשרים עצמם. במשרד האוצר יש עשרות פניות שלא נענו, אפילו בתשובה מתוך נימוס. כלום ושום דבר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כלום, כלום. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אגיד לכם מה עשיתי אני כשהייתי בתפקידי הקודם. שר שלא ענה למי מחברי הרשות המחוקקת, קרי חברי הכנסת, ולא חשוב אופוזיציה, קואליציה, זה לא משנה – תפקידו של יושב-ראש הכנסת לשמור על איזונים – פשוט לא הכנסתי לו לסדר-היום את החוקים של משרדו. ואז הוא אץ רץ למשרדי – הוא או מי מאנשיו – והתחנן. יושב-ראש הכנסת, הכנסת היא אמצעי המגן, היא הרשות המחוקקת שאיבדה את מעמדה. צר לי להגיד את זה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין חקיקה - - - מה עם הטרומיות? אין כאן טרומיות כמעט שלושה חודשים. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברשימה שלי. מה לגבי הטרומיות? אין. איך יכול להיות כדבר הזה? מה קורה עם מעמדה של הכנסת? מה קורה עם מעמדה של הרשות המחוקקת מול הרשות המבצעת? דומה שלא היו דברים מעולם. מספרים לי הוותיקים ותיקים שהרבה פעמים הרשות המבצעת, קרי המפלגה שבשלטון, נתנה חופש הצבעה, איש על פי מצפונו. אין כדבר הזה. מצביעים כאיש אחד גם נגד חוקים טובים. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אין גם כאבי בטן. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יכול להגיד לפחות מהצד הזה כמה פעמים אנחנו מצביעים בעד, ואם לא מצביעים בעד – לפחות נמנעים. אני כאן – אדוני, משפט אחרון – לכאוב את כאבה של הרשות המחוקקת אל מול הרשות המבצעת, אל מול הזלזול של השרים ברשות המבצעת. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; נעמה לזימי – מוותרת. טלי גוטליב, תודה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אי-אפשר לשכוח או להתבלבל שאני אישה. אני אישה. כמות הזלזול שספגתי בכנסת הזאת לא מחבריי לקואליציה אלא מנשים מהאופוזיציה, מנשים – אני לא אומר שמות – זאת לא את, מטי – אבל מנשים – נשים מהאופוזיציה שלא מסוגלות – לא חייבות להסכים, אבל הן בטח לא צריכות לזלזל. לכן, כל העיסוק הזה להשתתף או לקרוא למעורבות נשים – אף אחד לא יכול לקחת ממני את העובדה שאני הייתי עורכת דין, מועמדת להיות ראשת לשכת עורכי הדין – לא בחרו בי, וזה בסדר גמור; מועמדת להיות פרקליטת המדינה – גם לא בחרו בי, וזה גם בסדר גמור – אבל מעולם לא התבכיינתי או בכיתי על "פתחו לי דלת" או "לא פתחו לי דלת". אנחנו נמצאים במקום שאצל נשים אין יותר תקרות זכוכית, השמיים הם הגבול. אבל לא יכול להיות מצב שכאן בכנסת ישראל אתם תספרו נשים, כשנשות האופוזיציה – כמות הזלזול שספגנו מהן, אני עוד לא ראיתי דבר כזה. ומאחת-אחת כאן מהאופוזיציה. באופן אישי אני. וזה מזעזע. זה מרגיש לפעמים כמו איזו מין קנאה או שנאה. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> מה, טלי, זה מרגיש לך כמו שעשית לנפגעות תקיפה מינית על דוכן העדים? << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא נכנסת לזה בכלל, אבל שלא תספרו לי פה - - - << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> איך זה מרגיש - - - << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> שלא תספרו לי פה על כך שאתן דואגות לנשים. ונעמה לזימי, שמעירה לי פה רעש רקע, אני לא מקשיבה לך כי את אדם לא ישר. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נעמה לזימי, סליחה, נעמה לזימי. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> את אדם לא ישר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת נעמה לזימי. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> את אדם לא ישר. אני לא מקשיבה לך, את לא ישרה. את איבדת את האמון שלי. ברגע ששיקרת פעם אחת, זה נגמר אצלי. לכן, עדיף לך שלא תגיבי לי ותיצמדי ליושר. לכל הפחות, את לא יכולה לומר עליי שאני לא ישרה. אף אחד לא יכול לומר. אתם יכולים לחבב אותי או לא. היושר או היעדר היושר שלי – אני חושבת שהוא לא נתון במחלוקת. ועכשיו אני אומר רק עוד משהו אחד, אפרופו בהקשר הזה. אני חייבת לומר לכם כאן, אפרופו הפשרה שאליה הגיעה היועמ"שית – קח לי זמן, אדוני היו"ר – שאליה הגיע היועמ"שית עם נציגי ראש הממשלה. אני אזכיר לכם שהוגש בג"ץ נגד סמכותו של ראש הממשלה למנות את ראש השב"כ. כתוב בחוק שירות הביטחון הכללי שהממשלה - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני חייב להעיד שאת ישרה, כי את אמרת לי על הזמן. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, כדרכי. מה לעשות? עם כל הכבוד, כך חינכו אותי. אני מעדיפה לא לענות מאשר לומר לך משהו שהוא לא ישר. מכל מקום, חוק שירות הביטחון הכללי קובע שהממשלה תמנה את ראש השב"כ בהתאם להמלצת ראש הממשלה. ניסתה היועמ"שית לומר שניתן להאציל סמכות לשר אחר לפי חוק-יסוד: הממשלה. איך אני אגיד לכם? חוק-יסוד: הממשלה – תפתחו שם – כתוב שם שרק שר יכול להאציל סמכויות שיש לו, ולא ראש הממשלה. אבל את זה שימו בצד. אמרו שני שופטים בישראל – שטיין ושטייניץ אמרו שהמשקל הסגולי של ראש הממשלה הוא כוונת מכוון, ואי-אפשר לטעון לניגוד עניינים כי ראש הממשלה לא חשוד בפלילים. כורש בר נור חקר את ראש הממשלה לבקשתו. אמר לו ראש הממשלה: תחקור אותי עכשיו. כורש בר נור, שלא חשוד באהדת נתניהו, חקר אותו בתשאול פתוח והיה נכון להפוך את זה לחקירה באזהרה, ולא הצליח כי לא דבק רבב בראש הממשלה נתניהו. וסביבת ראש הממשלה נתניהו, שנתונה בחקירה, לא עובדת בסביבת ראש הממשלה. לכן, כל טענת ניגוד העניינים היא הזויה. כשאמרו להם להגיע להסכמה לפשרה זה רמז – אם לא תגיעו לפשרה, פסק הדין לא יהיה דעתו של יצחק עמית; זו תהיה דעתם של שופטי הצד בדעת רוב, שקובעת שחוות הדעת של היועמ"שית לא מחזיקה מים, וזה פשוט ניצול לרעה של הכוח שלה. לכן הגיעו לפשרה – וואו, תודה רבה באמת – האלוף דוד זיני הגיבור יהיה ראש השב"כ. לצערי, הסכימו לחודשיים. אני לא הייתי מסכימה לשבועיים, וגם בזה הייתי רואה אצילות. דבר אחד אני רק אומר מפה לכל הנוגעים בדבר: הגעתם לפשרה, אפשר להתווכח עליה – היא טובה פחות, היא טובה יותר – אל תביאו את זה לפסק דין. אני ממליצה לצדדים, לראש הממשלה מכאן, שהתנאי להסכמתך לפשרה יהיה מחיקת העתירות כדי שאף יצחק עמית לא ירנן איזה רינון, או אף שופט לא ירנן איזה רינון אוביטר, שייצור כותרת בעיתון. הפשרה מלמדת על יועמ"שית שהעזה לפגוע, להשחיר ראש ממשלה ולפגוע בביטחון המדינה באי-מינוי ראש שב"כ. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. איימן עודה – אינו נוכח; אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; רון כץ – אינו נוכח; ולדימיר בליאק – אינו נוכח; אלעזר שטרן – אינו נוכח; פנינה תמנו – אינה נוכחת; מאור שירי – אינו נוכח; שרון ניר, אינה נוכחת – סליחה, סליחה. רצתי בשוונג. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> חברת הכנסת ניר חיכתה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> חיכתה יפה. יש לה גם מה לומר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> היא דוגמה לאישה שעשתה את השוויון במו ידיה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני בטוח שיש לה מה לומר. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, תודה לחברת הכנסת מטי צרפתי שהעלתה את הנושא החשוב הזה. אני באמת מתרפקת על זמנים בעבר בכנסת ישראל. אתם יודעים, הייתה סדרה, "הנבחרות", בערוץ 11, שדיברה – טלי, תקשיבי – על כך שלאורך שנים, בטח בשנות התשעים, פחות או יותר, כשהוקמה הוועדה לקידום מעמד האישה, נשים מכל קצוות הקשת הפוליטית ידעו לשתף פעולה למען נשים. נשים, אגב, מכל קצוות הקשת הפוליטית – גאולה כהן מצד אחד ושולמית אלוני מצד שני - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה עם שולי וזהבה גלאון? << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - ידעו לשתף פעולה כדי לקדם נשים. למה? כי נשים חזקות במוקדי קבלת החלטות זה לא אינטרס של נשים – זה אינטרס ציבורי, זה אינטרס של ארגון. ברגע שמקדמים יותר נשים למוקדי קבלת החלטות, יש ארגונים יותר טובים. אני תמיד הייתי מסבירה את זה בצבא, והצבא, לשמחתי, הבין את זה. רואים את זה היום בהיקף הלוחמות שיש בצבא. היום 20.9% מהכוח הלוחם זה נשים. למה? כי זה אפקטיבי, כי זה מוסיף ערך בשדה הקרב. תסתכלו על קורפורטים גדולים; היום קורפורטים גדולים מכניסים כיעד-על בתוך היעדים של הארגון קידום נשים, גיוון והכללה. למה? כי זה משפר את שורת הרווח בארגון. זה בכלל יעד עסקי. מבינים שאם מקדמים יותר נשים, כי מקדמים את כולם, כי לוקחים את מלוא הפוטנציאל ואת הטובים ביותר מקדמים קדימה, זה משפר את הארגון. אז מנהלים רוצים להצליח, רוצים להיות רווחיים. ואני אומרת דבר כזה, איך יכול להיות שבנושאים כל כך אקוטיים בחברה הישראלית, כשאנחנו מגדלים פה בנות ונכדות, אנחנו לא שואפים לקבוע סטנדרט בשני נושאים: בשוויון מגדרי ובמניעת פגיעה ואלימות נגד נשים? איך יכול להיות שלא מתחברות להן נשים מכל קצוות הקשת הפוליטית בוועדה לקידום מעמד האישה ומתכווננות יעד אחר יעד לקדם נשים? איך זה הפך להיות נושא שנוי במחלוקת? איך בוועדה של חברת הכנסת פנינה תמנו שטה אין כמעט נשות קואליציה? אין כמעט חברי כנסת מהקואליציה, כאילו זה הפך להיות משהו שהוא לא אינטרס ציבורי. אז אני אומרת לכם, זה אינטרס ציבורי, ואנחנו נקדם, כי אנחנו מבינים שבאמצעות העובדה שאנחנו מקדמים נשים, אנחנו מקדמים את מדינת ישראל, ואתם לא תהפכו את הנושא הזה לשנוי במחלוקת, על אף שהבאתם אותנו לעברי פי פחת, שאין אף מנכ"לית במשרד ממשלה, שאין כמעט נשים במוקדי קבלת ההחלטות. חברות הכנסת מהקואליציה מקבלות את הגזרה הזו בהכנעה. זו פשוט בושה וחרפה. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; ירון לוי – אינו נוכח; משה רוט – אינו נוכח; מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אביחי בוארון – מוותר. אני מזמין את מטי צרפתי הרכבי לסכם את הדיון ולהקריא את הצעת ההחלטה של סיעות יש עתיד, כחול לבן, ישראל ביתנו והעבודה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. דיברתם כאן קצת על הכנסת, שהיא ירדה מנכסיה, מיקי. הרי הממשלה כבר הרבה זמן לא מגישה הצעות חוק ממשלתיות באופן מהותי. יש רק הצעות חוק פרטיות שהן שלוחיהן של שרים בממשלת ישראל, מה גם שכבר חודשיים אין פה בכלל חקיקה ואין פה באמת - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איזה? ממאי. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ממאי. צריך לבוא לוועדות הכנסת ולראות את הזילות ואת ההתייחסות לוועדות הכנסת. טלי, אני אגיד לך משהו, אישה יקרה. אני מעולם לא התייחסתי לנושא המגדרי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כי את דוקטור והיית ראש מועצה, דוקטור וראש מועצה. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נולדתי להורים פועלים. השגתי הכול בשתי ידיי. מעולם לא התייחסתי להדרה, מעולם לא חשבתי שאני מקופחת, שהם מפלים אותי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אבא שלה לא ידע קרוא וכתוב, והיא סיימה דוקטורט במכון ויצמן. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבא שלי לא ידע קרוא וכתוב, אבל הוא היה האבא הכי חכם עלי אדמות. כל מה שהשגתי – כמו שאמרת, עסקתי במחקר ועשיתי דוקטורט במסלול ישיר בהצטיינות, והייתי ראש מועצה, את כל הדברים האלה, ומעולם לא השתמשתי בזה. מתי הבנתי שיש לי ציווי ואני צריכה להתגייס לעניין? כשנבחרתי לראשות המועצה ונחשפתי – לא בחוויה האישית – נחשפתי להדרה; נחשפתי לכך שיש תקרות שצריך לנפץ; נחשפתי לבנות שלא מצליחות, שמוסללות ולא מצליחות, והבנתי שבהיותי נבחרת ציבור – זה התחיל כראש מועצה – יש לי פה ציווי לעשות שינוי. יש לי פה ציווי לשאת בשורה לכך שאפשר אחרת, ולומר את העמדה הזאת שלי ברבים, בעיקר בחברה שהיא באמת מיזוגינית. בכנסת ישראל יש מפלגות שמדירות נשים בהגדרה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הם חרדים, סליחה - - - << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זכותם או לא זכותם, בסוף יש כאן 25% נשים בכנסת ישראל. יש רק 5% ראשי רשויות נשים. המספרים מדברים בעד עצמם, ושינוי צריך להיעשות. העובדה שאני כן הגעתי לאן שהגעתי, או שרון, תת-אלוף במילואים, כן הגיעה לאן שהיא הגיעה, לא אומר שאנחנו כחברה, גברים ונשים, לא צריכים לפעול לאותו שינוי. הצעת החוק הזו מדברת על אותו בג"ץ ועל ייצוג שוויוני של נשים במשרות של מנכ"לות משרדי ממשלה ותפקידים בכירים וכו', הבג"ץ ידוע לכולם. אני מסתכלת סביב ואני אומרת, נבחרו כאן שרים – שרים גברים – לא רק, אבל אם הייתי אומרת שהשרים האלה נבחרו בשום שכל, בכובד ראש, שהם מותאמים לתפקידם, ניחא. נבחר שר משפטים שהכריז מלחמה על מערכת המשפט. אוהבים את זה, לא אוהבים את זה – הכריז מלחמה; נבחר שר תקשורת שהכריז מלחמה על העיתונות החופשית וחופש הדיבור. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> על התקשורת החופשית. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> על התקשורת החופשית. נבחר שר לביטחון לאומי שכל מה שקרה מאז שהוא נבחר זה יותר רציחות ואלימות, שיא השיאים בכל מה שקשור לביטחון אזרחי ולפרוטקשן וכל מה שאתם רוצים. נבחרה שרת תחבורה, ששוב, אני חווה את זה - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> היא מכירה רק מטוסים. היא מכירה רק מטוסים. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני חווה את זה בגלל שאני לא נוסעת בנתיב מהיר. היא עסוקה בהרבה מאוד דברים חוץ מפתרון לתשתיות. נבחרה שרה אישה לקידום מעמד האישה, שבאמת, אני לא יודעת על סמך אילו כישורים היא מונתה להיות שרה לקידום מעמד האישה. ואני שומעת אותה, אני רואה. במקרה הזה אני קצת מרגישה שאני נעה באי-נוחות בכיסא. ועוד יותר מזה: הממשלה הזאת והקואליציה הזאת מטרפדות חוקים שאנחנו מביאים רק בגלל שהם מהאופוזיציה. היה את החוק של ייצוג שווה של נשים בדירקטוריונים וחברות פרטיות בדומה לחוק של החברות הציבוריות. הוא נפל פעמיים. למה? מה אמר שר המשפטים – אם נותנים ייצוג שווה לנשים, צריך לתת גם לערבים, לבדואים ולצ'רקסים. אתם מבינים? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה הקשר? << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה הקשר? בדיוק. מכל הדברים האלה – אני תכף אביא את הצעת החוק. מה קרה? יש כאן בג"ץ מלפני כמעט חצי שנה שקרא לפעולה. עד עכשיו לא נעשה כלום. ויעבור החודש ותיגמר קצובת הזמן של הבג"ץ, וימשיך לא לעשות כלום. לפני שאני קוראת את הצעת ההחלטה, אני רוצה משהו על ההצעה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> קדימה, מטי, יש לך חצי דקה. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני צריכה לקרוא את הצעת ההחלטה? יאללה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לקרוא את ההצעה, כן. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בהתאם לתקנון הכנסת, הינני להציע הצעת החלטה לסיכום הדיון בנושא דלהלן בשם סיעות יש עתיד, ישראל ביתנו, כחול לבן והעבודה. להלן הצעת ההחלטה: הממשלה חייבת לפעול בנחישות להבטחת ייצוג שוויוני של 50% נשים במשרות מנכ"לות משרדי הממשלה וכלל התפקידים הבכירים, כולל משרות אמון ומשרות פטורות ממכרז, כיוון שהיא מצויה כיום בהפרת חובתה החוקית לעשות כן. על הממשלה לסיים את היערכותה ליישום מנגנון והנחיות שיבטיחו ייצוג 50% נשים עד ליום 24 באוגוסט 2025 לפי פסיקת בג"ץ בעתירת שדולת הנשים בישראל, נעמת ופורום דבורה. הנחיית הביניים שפורסמה בנושא מטעם נציבות שירות המדינה חייבת להיתמך בסט הנחיות ברורות ומפורטות, מנגנונים פרטניים, המלצות יישומיות ואמצעי בקרה, פיקוח ואכיפה להבטחת יישום המאמץ למינוי של 50% נשים וליישום השינוי בפועל. מפאת החשיבות וההכרח הציבורי שנשים תהיינה שותפות שוות בקבלת ההחלטות במדינה, הממשלה תדווח לכנסת על השלמת ההיערכות, ותציג בפניה את המנגנונים שנקבעו בישיבת מליאה מיוחדת שתיקבע לשם כך. כל המינויים של גברים שבוצעו במשרות מנכ"לות ותפקידים בכירים אחרים לאחר מועד פסק הדין מ-24 בפברואר 2025 יבוטלו לאלתר, ותקופת כהונתם של הממונים הללו לא תובא בחשבון לצורך מינויים עתידיים בשירות המדינה. כדוגמה לחשיבות הנושא ולצורך מילוי החוק תפעל השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה ותמנה למנכ"לות משרדה אישה, וזאת מתוך מאגר הנשים המומחיות שהרשות לקידום מעמד האישה מנהלת במסגרת פעילות המשרד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה. נעבור להצעת החלטה של סיעות יש עתיד, כחול לבן, ישראל ביתנו והעבודה. הצבעה. הצבעה מס' 22 בעד הצעת הסיכום של סיעות יש עתיד, כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה – 7 נגד – אין נמנעים – אין הצעת הסיכום של סיעות יש עתיד, כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה נתקבלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שבעה בעד. אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת הסיכום של סיעות יש עתיד, כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה התקבלה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תהיה ביום שני י"ח בתמוז התשפ"ה, 14 ביולי 2025, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 19:09. << סיום >>